דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת י"א
ישיבה ש"נ
הישיבה השלוש-מאות-וחמישים של הכנסת העשרים-וחמש
יום שלישי, י' בטבת התשפ"ו (30 בדצמבר 2025)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 3
נאומים בני דקה 3
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): 4
אכרם חסון (הימין הממלכתי): 4
אבי מעוז (נעם): 5
אושר שקלים (הליכוד): 5
ציון החודש הלאומי להעלאת המודעות להתמודדות עם שימוש בסמים ואלכוהול 6
סימון דוידסון (יש עתיד): 6
אריאל קלנר (הליכוד): 10
יוסף טייב (ש"ס): 11
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 13
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): 16
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 19
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 19
אבי מעוז (נעם): 19
השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: 21
חילופים בוועדות הכנסת 24
שמחה רוטמן (בשם ועדת הכנסת): 24
הודעת ועדת הכנסת 25
שמחה רוטמן (בשם ועדת הכנסת): 25
<< נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >>
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברות וחברי הכנסת, שלום. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי, י' בטבת התשפ"ו, 30 בדצמבר 2025.
הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה.
<< דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >>
תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
דוח מיוחד של מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור בנושא: המטרו בגוש דן.
לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 15), התשפ"ו–2025. תודה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה רבה.
<< נושא >> נאומים בני דקה << נושא >>
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
מי יודע לומר לי מה מצבו של השר? עוד דקה. אבל זה היה לפני דקה, אז תרימו טלפון. בינתיים נעשה הרשמה לנאומים בני דקה, הנושא הראשון שעל סדר-היום. חברי הכנסת המבקשים להירשם מוזמנים להצביע בעד. הינה, הצבעה. שלום לשר. עד שאקבל לידיי את הרשימה, ראשונת הדוברות תהיה חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, בבקשה.
<< דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי כנסת נכבדים, הפנייה שלי היא בעצם למתמודדי נפש שזכאים לגמלת סיעוד. במשך 20 שנה מדינת ישראל אפשרה ונתנה את גמלת הסיעוד, כפי שהחוק קובע, לאנשים מתמודדים ששוהים בהוסטלים של בריאות הנפש, של שיקום, אם חלילה וחס הם נפלו וכרגע נזקקים גם לסיעוד. אבל לפני כמה חודשים החליט המוסד לביטוח לאומי שהוא מפסיק עם זה, כי לא מגיע להם בשל פרשנות כזו או אחרת שהוא נתן לחוק.
עשינו מאבק מאוד רציני, ואני רוצה להודות לכל מי שהצטרף אליי, גם חברי כנסת וגם פעילים חברתיים, לשנות את רוע הגזרה. הוכחנו אחד לאחד שהפרשנות היא פרשנות שגויה, וצריך להמשיך ולתת לאותם אנשים מתמודדי נפש ששוהים במסגרות של חוק שיקום מתמודדי נפש בקהילה – אם חלילה וחס הם זכאים לגמלת סיעוד, הם אכן יהיו זכאים לגמלה וימשיכו לקבל את זה.
אז אני רוצה להודות גם לביטוח לאומי, שהסכים להודות בטעותו. חזרנו לימי השגרה שבהם האנשים שבאמת בסוף שרשרת המזון יהיו זכאים למה שמגיע להם. תודה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה רבה לחברת הכנסת וולדיגר. כעת חבר הכנסת אכרם חסון, ואחריו – חבר הכנסת אבי מעוז.
<< דובר >> אכרם חסון (הימין הממלכתי): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, רציתי לדבר היום על מתן השירות לאזרחי ישראל. אני בסך הכול חמישה חודשים כאן, והיום בדקתי 372 פניות שהוצאתי בשם אזרחי ישראל לכל משרדי הממשלה. מתברר שלא ממהרים להשיב לאנשים. אני אתן לך דוגמה, למשל, מהשבוע האחרון. רוב הנכים שהיה להם תו חניה - - -
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אתה מופיע, אושר. סליחה.
<< דובר_המשך >> אכרם חסון (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >>
אדוני היושב-ראש, לרוב הנכים שהיו להם תווי חניה ביטלו את תווי החניה. חלק מהם חונה ולא שם לב שביטלו לו את התאריך. הוא פונה למשרד הרישוי בחולון, ואף אחד לא עונה לו.
אני מקבל פניות שאנשי מינהל מקרקעי ישראל לא עונים לאנשים; משרד החינוך, כל מיני פניות – אנשים לא עונים עליהן; במשרד הפנים אנשים ואזרחים פונים, ולא עונים להם.
ברוב משרדי הממשלה, לצערי הרב, האנשים כאילו עושים טובה כדי לתת שירות. האנשים האלה מקבלים שכר כדי לעזור לעם בישראל וכדי לתת שירות נאות. לא יעלה על הדעת שחברי הכנסת יתעסקו כל הזמן בפניות למשרדי הממשלה בשם האזרחים. האזרח צריך לקבל תשובה בלי פרוטקציה. ולכן אני מבקש מכבודך שאתה תסייע לנו גם, שתהיה פנייה לכל משרדי הממשלה שחייבים תוך 14 יום מקסימום להחזיר תשובה לכל אזרח שפונה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה לחבר הכנסת חסון. חבר הכנסת אבי מעוז. אחריו – חבר הכנסת אושר שקלים.
<< דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >>
תודה, אדוני היושב-ראש. במסגרת נאומי השקיפות אני רוצה לספר הפעם על פעילות לדוגמה בבית ספר בגבעתיים. הורי שכבות ט' וי' קיבלו הודעה על כך שבית הספר נכנס, באישור משרד החינוך, לשותפות פדגוגית עם תוכנית המגדלור, שמופעלת על ידי ארגון אידאה. ארגון אידאה הוא אחד מארגוני הקרן החדשה לישראל. בין הרעיונות שמקודמים שם בתוכנית המגדלור אנו מוצאים חיים משותפים של הציבור היהודי והציבור הערבי; סיום הכיבוש של עם אחר הוא פתרון צודק לשני העמים; חופש מדת לכלל אזרחי ישראל, ועוד שלל רעיונות מבית היוצר של השמאל הליברלי הרדיקלי. אם כן, משרד החינוך מקדם תפיסות פוסט-ציוניות, פוסט-דמוקרטיות ואנטי-יהודיות.
אני שב ומזמין את ציבור ההורים להיות מעורבים בחינוך ילדיהם, ולדווח למוקד השקיפות שלי במספר 055-9804775 על כל מקרה של הסתרה ושל פגיעה בזהות היהודית ובזהות הלאומית בבתי הספר של ילדיהם. תודה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה.
<< דובר >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, בשבוע שעבר ציין אחד מהקולגות שלנו, חבר הכנסת אחמד טיבי, יום הולדת. אז ברצוני לאחל לאחמד טיבי כקולגה שתזכה להאריך ימים ולראות את מדינת ישראל צומחת, פורחת, משגשגת, קולטת עלייה, מקיימת יחסי שכנות טובה בין עמי האזור ומחסלת את כל אויבינו מבית ומחוץ.
כמו כן, שתזכה לראות את חיילינו הקדושים משמידים את כל המחבלים הארורים, ושתמשיך לראות בחורבנה של עזה וכל מבקשי רעתנו. ואם תבקש יפה, מר אחמד טיבי, נוכל להקים לך מדינה, לסייע לך להקים מדינה לעם המומצא הפלסטיני במקום אחר, רק לא באדמת ארץ הקודש. ואם זה לא מוצא חן בעיניך, אתה בהחלט מוזמן לשתות ולהרים לחיים מהביוב השופע של עזה. אמן, כן יהי רצון.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה רבה.
<< נושא >> ציון החודש הלאומי להעלאת המודעות להתמודדות עם שימוש בסמים ואלכוהול << נושא >>
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אנחנו נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום: ציון החודש הלאומי להעלאת המודעות להתמודדות עם שימוש בסמים ואלכוהול. ובדיוק בזמן, אני מתכבד להזמין - - -
<< קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >>
אני אוכל להיות לפניו, כי אני צריך להחליף אותך?
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
בבקשה, כן. אז חבר הכנסת דוידסון, בבקשה, בשמחה.
<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>
תודה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
עד חמש דקות, אדוני, לרשותך.
<< דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אתם יודעים, זה נושא שאני לא יודע כמה שמעו אותי מדבר עליו, אבל באמת, אם יש דבר שנמצא ככה אצלי בוורידים, בנשמתי, זה לצערי הרב – לא לשמחתי – הנושא של התמכרויות. וזה מגיע ממשהו, מסיפור אישי. כשהגעתי לפה אמרתי, אני לפחות אהפוך את הסיפור האישי שלי – איך אומרים? מהלימון נעשה לימונדה. ולצערי הרב, אני לא מצליח לעשות לימונדה. לא רק שהלימון לא הופך ללימונדה - - -
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אני לא מפציר בך, אבל אין כמו סיפורים אישיים כדי להעביר רעיון. אם תצטרך עוד כמה שניות אני אאפשר את זה, אם תרצה.
<< קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >>
הוא כבר שיתף אותנו כמה פעמים.
<< דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
שיתפתי את זה, אני בקצרה יכול לשתף אותך. אני בן לשני הורים רופאים: אבא שלי רופא מרדים, אימא שלי רופאת ילדים. עלינו לארץ מליטא, ואבא שלי, ברבות השנים, נפל לאלכוהול והיה אלכוהוליסט – ואלכוהוליסט מאוד מאוד קשה. ואני נאלצתי כבחור צעיר לפרוץ לו את הבית בלילה, להרים אותו, לנקות אותו, להציל אותו מהתאבדויות. מקרים הכי קשים שיש.
עכשיו, אני לא מתבייש בו בכלל, באבא שלי, כי אבא שלי נגמל, ואבא שלי היום מרצה בפני אנשים שצריכים את העזרה שלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
שיהיה בריא עד 120.
<< דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
תודה רבה. ואבא שלי הוא דמות מוכרת וחזקה גם בעיר וגם מחוץ לעיר, והוא מרשה לי לספר את הסיפור שלו. עם השנים היו מקרים מאוד מאוד קשים. אחד המקרים הכי קשים היה שקיבלתי טלפון משחיינית ששחתה אצלי, והיא עבדה במד"א, היא התקשרה אליי ואמרה לי: אבא שלך זרוק ברחוב כמו אחרון – אני לא יודע איך לקרוא לזה – וצריך להציל אותו.
<< קריאה >> אלי דלל (הליכוד): << קריאה >>
סימון, תספר על אימא שלך - - -
<< דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
לא, אימא שלי היא רופאת ילדים שחצי נתניה גדלו אצלה, ושני הילדים של אלי היו פציינטים שלה, לא משנה. אבל אימא שלי זה סיפור אחר.
אתה יודע, כשהגעתי לפה אמרתי, איך יכול להיות שאני כחבר כנסת לא מצליח להרים את הדבר הזה? אז אני מדבר על זה, ואני מגיע לוועדות ואני מגיע לדיונים ואני מדבר עם חברי כנסת, ואני מנסה לשכנע אותם שאנחנו נמצאים בבעיה כל כך גדולה במדינת ישראל. עכשיו, אלכוהוליסטים, אנשים לא מבינים, זה לא עבריינים, זה לא פושעים, זה לא אנסים – זו מחלה. זאת מחלה קשה. אני אתן לך דוגמה: אני שמתי את אבא שלי בגמילה, והיו שם 12 אנשים בקבוצה שלו – עורכי דין, רופאים, אנשים במעמד גבוה שנפלו למחלה הקשה הזאת. מתוך ה-12, שניים נגמלו; כל השאר או מתו או שהם עדיין כמו כלבים ברחוב. תעשה סלש אלכוהול – אז יש סמים ויש התמכרויות להימורים. אני כיושב-ראש ועדת הספורט עשיתי פה דיונים בנושאים של הימורים – משפחות נהרסות, נגמרות.
<< קריאה >> אלי דלל (הליכוד): << קריאה >>
יש לנו חוק משותף בנושא.
<< דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
כן. משפחות נהרסות, אנשים לא מבינים מה זה התמכרות להימורים, מה זה ה"בטים" האלה, מה זה הדבר הנוראי הזה, התמכרות באינטרנט. תבינו שזה 20 מיליארד שקל בשנה. באים אליך פתאום הביתה, אומרים לך: הבן שלך הימר במיליון שקל, לוקחים לך את החיים.
ועכשיו אני אגיע לנקודה שאני חייב שתיכנס לראש של חברי הכנסת: בסוף אנחנו רק מקצצים בגוף שאמור לטפל במניעת סמים ואלכוהול. 150 מיליון שקל היו בשנה שעברה, עכשיו זה 100 מיליון. גם על ה-100 מיליון האלה נאבקנו כדי שהם יהיו.
עד 2017 היה גוף שנקרא הרשות הלאומית למניעת סמים ואלכוהול, שעשה עבודה מדהימה, עם תוצאות יוצאות מן הכלל, עם תקציב. ב-2017 היא נסגרה בהחלטה באמת כל כך נוראית, שהיא משפיעה על מדינת ישראל כולה עד היום ותשפיע עוד שנים רבות. בסוף, הרשות יודעת לחבר בין משרדים, יודעת לעקוף את הביורוקרטיה, יודעת לעשות תוכניות עבודה, היא מביאה נתונים, עושה סקרים. אני פעם שלישית מגיש את החקיקה להחזרת הרשות למניעת סמים ואלכוהול. פעם שלישית. מחר אני הולך לדבר על זה פה במליאה ותהיה הצבעה. פעם שלישית. בסוף זה לא פוליטיקה, בסוף זה העתיד של הילדים שלנו.
<< קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >>
אתה יודע, סימון, שאני איתך באירוע. זו לא בהכרח החלטה בחקיקה, צריך לטפל מאחורי הדברים האלה ולשכנע, כי לא תמיד הרשות היא הפתרון. אני מכירה כל כך הרבה רשויות שלא עושות כלום.
<< דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אבל במקרה הזה היא עשתה עבודה טובה, את יודעת את זה.
<< קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >>
בסדר, אבל זה לא חקיקה, זה ללכת לטפל בדבר הזה.
<< קריאה >> אלי דלל (הליכוד): << קריאה >>
אבל לא כל הרשויות. ואני מסכים, גם אם יש הצעת חוק, אי-אפשר בלי החוק - - -
<< דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אי-אפשר בלי החוק, מה לעשות, זה חוק.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אני אומנם הבטחתי, ואני אקיים, אבל תנו לחבר הכנסת דוידסון לסיים.
<< דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
עשר שניות אני מסיים. מה השורה הסופית שלי? תבינו, יש פה נציג של החברה הדרוזית, ויש פה נציג של החברה החרדית, ויש פה אנשים מנתניה ומחיפה ומתל אביב ומבאר שבע, המקום שלך. זה נוגע ופוגע בכל מקום במדינת ישראל. ואם אתם חושבים שאם תגורו בסביון או בכפר שמריהו או בהרצליה פיתוח זה לא נמצא אצל השכן שלך או מתחת לבית שלך, אתם טועים. היום אפשר להשיג סמים בווטסאפ, בסמס, זה מגיע אליך הביתה כמו וולט, פליירים מחולקים ברחובות. אנחנו מגדלים את הילדים שלך – יש לך עוד ילדים קטנים – אני באמת מתפלל שאף אחד מהילדים שלכם לא יגיע לדבר הנוראי הזה. אבל אנחנו, יש לנו אחריות, אחריות של חבר כנסת, זה לא משנה קואליציה או אופוזיציה, אנחנו חייבים לגדוע את הדבר הזה ולטפל בו. ופה הקריאה שלי – מושיט יד, בואו נעשה את זה ביחד. קחו את הקרדיט שלכם, אבל תעשו את זה. תודה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה רבה.
חבר הכנסת אריאל קלנר, בבקשה. נציין שהוא גם יושב-ראש הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול.
<< דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >>
כן. תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חברי הכנסת, חבר הכנסת דוידסון, שמהרגע הראשון באמת ניכר כמה שהדברים האלה בליבו וכמה שהוא דוחף לעניין הזה, אני באמת חושב שיש עוד הרבה מאוד דברים שאתם יכולים לעשות ביחד בתחומים האלה.
אני אומר כמה מילים. היום הזה הוא היום שבו אנחנו מציינים את היום הלאומי להעלאת המודעות להתמודדות עם התמכרות לאלכוהול וסמים. זה נופל על תאריך צום עשרה בטבת. עשרה בטבת הוא יום תחילת המצור על ירושלים בידי הבבלים. בדורות האחרונים הוא נקבע גם כיום הקדיש הכללי לזכר נרצחי השואה. ומצאתי קשר בין הדברים. עשרה בטבת הוא היום שבו – הרגע שבו החלה ירושלים להיחרב. זה לא התחיל עם חורבן מיידי, זה התחיל במצור. המצור לא החריב מייד – הוא סגר, הוא לחץ, הוא כרסם מבפנים. ההתמכרות לסם, לטיפה המרה, איננה הרס מיידי של הגוף. הפונים אל הסם ואל הטיפה המרה מחפשים מזור ומקבלים מצור. לא חורבן פתאומי, אלא מצור שבסופו חורבן. מה שנראה בהתחלה כהקלה, כבריחה, כהשקטת הכאב, מתגלה במהרה כחנק, כשעבוד; וההתמכרות היא לא רק בעיה רפואית או התנהגותית, היא פגיעה בצלם האלוהים שבאדם באשר היא נוטלת ממנו את חירותו ומכניסה אותו לשעבוד – שעבוד שמביא בסוף לחורבן האדם, חורבן משפחתו, קרוביו, ואם התופעה מתפשטת, אז כמו שציינת, חבר הכנסת דוידסון, זה גם לחברה כולה.
האדם נברא בן חורין. חופש הבחירה הוא יסוד אמוני עמוק ביהדות. כאשר חומר חיצוני משתלט על רצונו של האדם הוא לא פוגע רק בבריאותו – הוא נוטל ממנו את חירותו והופך אותו לעבד. המציאות הישראלית רווית כאב, במיוחד בשנים האחרונות – אובדן, חרדה, פציעה, שכול, מתח מתמשך. האלכוהול והסמים עשויים להפוך לדרך שגויה של בריחה מהמציאות. זו אינה דרך של ריפוי, זו דרך של שקיעה. מחויבותנו כחברה וכמדינה לתמוך ולסייע, לראות את אלה שמסביבנו שנמצאים במשבר, להושיט יד ולהרים.
היבט נוסף, שגם בו נגעתי קודם והזכרתי אותו, של צום עשרה בטבת, הוא זיכרון נרצחי השואה, יום הקדיש הכללי. זה יום שמזכיר לנו לא רק את התהום אלא גם את היכולת הבלתי-נתפסת של עם ישראל לקום ממנה. עם ישראל קם מהשואה, מהחורבן הגדול בתולדות האנושות. מתוך אפר, מתוך עפר, מתוך אובדן כמעט מוחלט, מתוך מצור קיומי קמה המדינה, קמה חברה, קמה רוח. והמסר הזה חשוב גם כאן, ואני חושב, חבר הכנסת דוידסון – אני חוזר אליך שוב, ביטאת אותו – שאפשר לקום. אפשר לצאת מהמצור ואפשר להתרומם גם מתהום הנשייה של הסם והאלכוהול. זה לא תהליך קל, זה לא מהיר, זה אפשרי כאשר החברה והקהילה מתייצבות לצידו של האדם.
אני מבקש מכאן להוקיר את כל העוסקים במלאכה הקדושה, הסיזיפית והחיונית הזאת – את אנשי הטיפול, העובדים הסוציאליים, הפסיכולוגים, המדריכים, אנשי העמותות, המתנדבים, צוות הקהילה והרשויות המקומיות וגם בני משפחה שמלווים במסירות אין קץ. אתם לא רק מטפלים, אתם מחזירים חירות, אתם משיבים לאדם את צלם האלוהים שבו.
כיושב-ראש הוועדה למאבק בסמים ואלכוהול, ולאחר שנה של דיונים והעלאת נושאים על סדר-היום, סיורים בחוות ומרכזי גמילה, לי זה ברור, אדוני היושב-ראש, מעל כל ספק: אין לנו את הברירה להשלים עם מצור על נפש כל כך רבים מאזרחינו ובני עמנו. זה מאבק על חירות האדם ועל צלם האנוש; זה מאבק על הנוער ועל העתיד; מאבק על דמותה המוסרית של החברה הישראלית. ובמאבק הזה, בזכות העם הנפלא הזה ובזכות שיתופי פעולה שעוד נעשה כאן, בעזרת השם, אנחנו נקום ונקים. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת קלנר. אני מתכבד להזמין כעת את חבר הכנסת יוסף טייב, בבקשה. עד חמש דקות, אדוני, לרשותך.
<< דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אנחנו מציינים היום את החודש הלאומי להעלאת המודעות להתמודדות עם שימוש בסמים ובאלכוהול. תופעת השימוש בסמים ובאלכוהול אינה נוגעת רק ליחידים, היא נוגעת לכולנו וחוצה גילים, מגזרים וערים. כאשר אנחנו מדברים על התמכרות לסמים ולאלכוהול קל לנו להסתכל רק על התוצאה, לצערנו, אבל האמת היא שחובה עלינו לשאול איך אדם מגיע לשם. ברוב המקרים זה לא מתוך בחירה רעה – זה מתוך כאב, מצוקה, בדידות, לחצים נפשיים, קשיים משפחתיים, טראומות ובעיקר תחושת חוסר אונים. לצערנו, אנחנו רואים יותר ויותר נערים ונערות שמחפשים שייכות ומוצאים אותה בחברה הלא-נכונה. גם לגבי מבוגרים שנושאים על גבם אכזבות, קושי כלכלי, דיכאון, חרדה, ומחפשים רגע אחד של שקט, שהופך למסלול חיים מסוכן להם ולמשפחתם.
עלינו לזכור תמיד שלצד האדם שסובל עומדת גם משפחתו – ילדים חסרי אונים, הורים שלא ישנים בלילות; משפחות שלמות שנשחקות, נשברות ומתפרקות. ההתמכרות לסמים ולאלכוהול היא הרסנית והורסת חיים שלמים של אנשים נורמטיביים לחלוטין. השלכות ההתמכרויות הן קשות מנשוא: בני אדם שנכנסים לחובות ומאבדים את מקום העבודה שלהם, הידרדרות פיזית ונפשית לאט-לאט, ולעיתים אף מגיעים למצבים של פגיעות בלתי הפיכות. כאשר אנחנו מבינים את המקום שממנו זה מגיע עלינו לא לשפוט, לא להאשים, אלא לראות, לשמוע ולתת יד לעזרה. אך לצד כל זה כחברה אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להתייחס לתופעה כזאת כבחירת גורל, אלא האחריות מוטלת אך ורק עלינו – אם זה לחנך, למנוע, לטפל ולשקם.
מדינת ישראל, אדוני היושב-ראש, והזכרת את זה, צריכה להיכנס בעובי הקורה ולטפל בתופעה באופן עמוק ומקצועי ולהקים במיידי את הרשות. הרשות, שלצערי נסגרה ב-2017, כפי שהזכרת, כשהתקציב שלה עמד על כ-27 מיליון שקל. ב-2014 התקציב שלה עמד כבר על הרבה יותר, כמעט כפול, על 48 מיליון שקל. לצערנו התקבלה החלטה לאחד ולהביא את זה לתוך המשרד לביטחון לאומי. אני חושב שזו טעות, והגיעה העת לתקן. גם אני בכניסתי לכנסת הייתי חבר ועדת הסמים והאלכוהול, ואני חושב שיפה שעה אחת קודם.
עלינו לפעול בכל המישורים כדי להתמודד עם התופעה ההרסנית והמסוכנת הזאת. אני פונה למשרד החינוך לחזק את החינוך לערכים, למודעות ולאחריות אישית, ולמשרד לביטחון לאומי – עליו להעמיק תוכניות מניעה, להרחיב את שירותי הטיפול והשיקום, שיהיו נגישים ומקצועיים. עלינו לשים את הנושא בראש סדר-היום של הכנסת ובדיון הציבורי; לגבש מדיניות לאומית רחבה להתמודדות עם התופעה הזו, לחזק את שיתופי הפעולה בין המדינה לרשויות ולארגונים שפועלים ועושים עבודת קודש בנושאים.
אני קורא מכאן לכל הגופים העוסקים במלאכת הקודש הזו לשים את הנושא בראש סדר העדיפויות, לגבש תוכנית פעולה רחבה ולהפוך את החודש הזה לנקודת מפנה אמיתית. רק כך, אדוני היושב-ראש, נוכל להתמודד עם התופעה הנוראה וההרסנית הזו. כי אם נחסוך היום השקעה במניעה ובטיפול, נשלם מחר מחיר כבד בהרבה, וכבר משלמים עליו. תודה, אדוני היושב-ראש.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
תודה רבה, חבר הכנסת טייב. אני נזכר עכשיו שכשעשינו כמה דיונים בוועדת חינוך בראשותך והיינו שואלים שאלות את משרד החינוך, די גמגמו בנושא הזה. הנושא הזה חייב קודם כול להיות במערכת החינוך מאוד מאוד מאוד רציני, ולא ככה על הדרך.
יעלה ויבוא חבר הכנסת אלון שוסטר.
<< דובר >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
איפה החצוצרה?
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
אצלי זה בלי חצוצרה, רק יעלה ויבוא.
<< דובר_המשך >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת האמיצים, על פי נתוני גורמי המקצוע, עשרות אלפי אזרחים בישראל מתמודדים עם התמכרויות למיניהן, ולצידם מאות אלפי בני המשפחה. זה עניין שרובץ לפתח כל אחד מאיתנו. אף אחד בשום מגזר, בשום טריטוריה, לא יכול להיות בטוח שמי מחבריו, מבני משפחתו הקרובים ביותר, שכניו, עלול ליפול – אגב, גם הוא בעצמו. דווקא משום כך המאבק בהתמכרויות הוא נושא קונסנזואלי מובהק. כולנו מסכימים שההתמכרות הורסת חיים, מחלישה קהילות, מטילה עומס כבד על מערכות הבריאות, הרווחה, האכיפה, התקציב. השאלה איננה אם לפעול אלא איך לפעול, ואם אנו מוכנים לעשות זאת באופן רציני, עקבי ומחייב.
הצעד הראשון הוא תקציבי. התמודדות אמיתית מחייבת הקצאה כספית ייעודית רב-שנתית, ובעיקר כזו שנכנסת לבסיס תקציב. לא תקציבים זמניים, קולות קוראים חד-פעמיים או תוכניות פיילוט שנעלמות עם חילופי ממשלות וחילופי ממלאי תפקיד; מניעה, טיפול ושיקום דורשים יציבות תקציבית, תכנון לטווח ארוך והבטחה למסגרות הקיימות שהמדינה עומדת מאחוריהן. אחר כך אפשר להוסיף את האחריות החברתית, הארגונים האזרחיים, הפילנתרופיה. זו השקעה שמחזירה את עצמה כלכלית וחברתית פי כמה.
הצעד השני, במקביל, הוא חקיקה. על הכנסת לעגן בחוק מדיניות ברורה שמעדיפה טיפול ושיקום למשתמשים לצד מאבק נחוש בסוחרי הסמים ובארגוני הפשיעה. יש צורך בחוק שמגדיר אחריות בין-משרדית, מחייב שיתוף מידע, מבטיח זכות לנגישות לטיפול בפריפריה כמו במרכז. שאלת האחריות הממשלתית, הכנת התוכניות והפעלתן צריכה להיות בשיתוף, אך באחריות מפוצלת עם ניהול מרכזי: ממשרד הרווחה והביטחון החברתי – הובלת הטיפול, השיקום והליווי המשפחתי; הבריאות – על טיפול רפואי ונפשי ופיקוח מקצועי; משרד החינוך, שהזכרת, אדוני היושב-ראש – מניעה והסברה בגילים השונים, כל אחד על פי גילו נחנוך את הנערים שלנו; והמשרד לביטחון לאומי – כמובן, אכיפה ומאבק בהפצה.
משפט לגבי הבקרה המדינתית. נדרש גורם ממשלתי אחד מתכלל שאחראי לריכוז נתונים, למדידה, להצגת דוח שנתי לכנסת, לריכוז השותפים בשולחנות משותפים. אני חושב שמשרד הרווחה הוא המתאים.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
יש לזה שם, לכל מה שאתה אומר – הרשות הלאומית למניעת התמכרויות.
<< דובר_המשך >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
אוקיי. מעולה. והיא יושבת איפה? ברווחה, נכון?
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
היא הייתה תחת משרד ראש הממשלה בעבר. היא נסגרה.
<< דובר_המשך >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
אז יש היגיון שזה יהיה במשרד ראש הממשלה. אבל הפרויקט החברתי השיקומי הזה - - -
<< קריאה >> יוסף טייב (ש"ס): << קריאה >>
- - - היה תקציב מיועד בשבילה.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
אין לה כלום, מה.
<< דובר_המשך >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
זה לא קיים. שיתוף משרד ראש הממשלה הוא מחייב. חבריי וחברותיי, זה מאבק שיש עליו הסכמה רחבה, נדרש שנגבה את ההסכמה בהחלטות, בתקציב. בבסיס התקציב חקיקה מחייבת אחריות. נגמרו הדיבורים, זה זמן למעשים. הנקודה היא – ואולי אני רוצה להגיד משפט לגבי המבט האינטואיטיבי של אגף התקציבים, של האוצר. אני מבין את הצורך של גזברות המדינה לשמור על התקציב, אבל ביותר מדי עניינים אנחנו רואים את החשיבות האדירה של השקעה תקציבית שלכאורה היא הוצאה חד-פעמית גדולה, אבל בעצם היא משחררת לנו תקציבים. בטיחות בדרכים, תאונות דרכים, זו דוגמה קלאסית. כל שקל אתה מקבל חזרה פי עשרה. ברעידות אדמה – תשקיע ברעידות אדמה, תקבל גם סדרי גודל של עשרה, 12 שקלים. נשקיע כאן – אנחנו לא נראה מייד, אבל אנחנו נראה בעתיד הקטנת הוצאות ברורה.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
חד-משמעית.
<< דובר_המשך >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
והתפקיד שלנו הוא להיות מסוגלים להצטמצם בשוטף כדי להרוויח בדור הבא. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת שוסטר. תעלה ותבוא חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר.
<< קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >>
חן חן.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
את לא צריכה מחשב. אצלך מהלב זה יוצא חלק.
<< דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >>
לא תמיד, אבל הפעם אתה צודק.
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי כולם. סימון, אתה יודע, אני פונה אליך כחבר – אומנם אתה עכשיו בתפקיד רשמי, אבל אתה יודע שגם אני מכירה את הנושא הזה מידיעה אישית. לא, אל תדאגו, אני אפילו לא מעשנת סיגריה, אפילו בקידוש אני שותה מיץ ענבים, אבל כן, בן משפחה שלי נפל להתמכרות. אני לא קיבלתי את הרשות להגיד מי הוא ומה הוא, ולכן אני שומרת על כבודו, או יותר נכון על רצונו. אני לא חושבת שזו פגיעה בכבוד עצם העובדה שיש יכולת להשתקם ולהגיד: אני מתאמץ ואני מנסה להירפא. זה בעיניי אומץ שלא יתואר, אבל עדיין, אני מכבדת את מה שהוא רוצה.
אז באמת תודה לך, סימון, על הנושא ועל שיתוף הפעולה שלנו. אנחנו ביחד יושבי-ראש של שדולה למאבק בהתמכרות. אנחנו לא עושים מספיק בשדולה עצמה, אבל כל אחד מאיתנו עובד, ואני באמת מאוד מעריכה.
כשאני אומרת לאנשים את צמד המילים "תחלואה כפולה" בהקשר של בריאות הנפש, כמעט תמיד מניחים שמדובר במגבלה פיזית ונפשית. צמד המילים "תחלואה כפולה" לא מוכר לרוב הציבור, כי הוא מייצג את האנשים החלשים ביותר, אנשים שמתמודדים עם מחלה ששני ראשים לה: האחד – התמודדות נפשית, והשני – התמכרות: סמים, אלכוהול, חומרים משני תודעה ועוד. היום אנחנו מציינים את החודש הלאומי להעלאת המודעות להתמודדות עם שימוש בסמים ואלכוהול, ולכן אני אתייחס רק לנושא הזה, אבל לדעתי ברוב-רובם של המקרים נפילה להתמכרות טומנת בחובה גם קושי נפשי משמעותי. במקרים רבים השימוש קשור בקשר עמוק למצוקה נפשית, טראומה, חרדה, דיכאון, בדידות, פגיעות מיניות או חוסר שייכות – דברים רבים, רבים מאוד. עבור רוב המכורים, צעירים ומבוגרים כאחד, החומר איננו הבעיה הראשונה; הוא סוג של בריחה, אולי של self-medication, של כאב וחוסר יכולת להתמודד עם מציאות מורכבת, מאתגרת. לכן כשאנחנו מדברים על מאבק בהתמכרות, אנחנו חייבים לדבר גם על הבריאות הנפשית, על חינוך למשמעות, על מתן כלים לתינוקות, ילדים ונוער להיגיינת הנפש, כמו הכלים להיגיינת הפה; על זיהוי מוקדם, על הקשבה, על מערכות תמיכה זמינות ולא שיפוטיות.
כיו"ר משותף לשדולת בריאות הנפש ולשדולה למאבק בהתמכרות אני רואה מקרוב עד כמה החיבור בין התחומים הוא קריטי. איך דווקא בצומת הזה, באפלה הזו, המדינה מתקשה לתת פתרונות, וגם בחברה עצמה, שמתרחקת, ונוצר ניכור. אי-אפשר להיאבק בהתמכרות בלי לחזק את המערך של בריאות הנפש, ואי-אפשר לקדם טיפול נפשי בלי לתת מענה אמיתי לשימוש בסמים ואלכוהול. כשהמערכות פועלות בנפרד, האנשים נופלים בין הכיסאות. כשיש ראייה הוליסטית, רצף טיפולי ושיתוף פעולה בין משרדי הממשלה השונים, הרשויות המקומיות והחברה האזרחית, יש סיכוי אמיתי לשינוי. אגב, אני מצטרפת לרשות, אבל אני לא מקדשת את הרשות. צריך להיות גוף מתכלל שיתכלל את כל האירוע הזה – תקרא לזה רשות, תקרא לזה מועצה, תקרא לזה ועדה בין-משרדית. השאלה היא מה אתה נותן לה, איזה כוח אתה נותן לדבר הזה.
אני מסיימת, ברשותך, אני יודעת שאני גוזלת – אה, עוד יש לי זמן.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
לא, הכול בסדר.
<< דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >>
בדיוק, עוד יש לי זמן. אני באמת חייבת לומר לכם שלצערי משרד הרווחה, שהוא אמון על הטיפול בהתמכרות – שוב, בהתנהלות עם ההתמכרות ולא בגמילה עצמה, שעל זה משרד הבריאות אמון – על ההתנהלות עם ההתמכרות זה משרד הרווחה, ועל התחום של בריאות הנפש זה משרד הבריאות, וקופות החולים על א', ב', ג', ד' וה'. זה מחולק לכל כך הרבה משרדים וגופים, שאנשים נופלים בין הכיסאות, כי בסוף יש בן אדם אחד, והוא צריך לדעת מי יתכלל לו את כל האירוע הזה.
לפעמים כשבן אדם הולך לגמילה, זה שייך למשרד הבריאות, והוא לא מסיים את הגמילה וחוזר לקהילה בלי לסיים. בקהילה – משרד הרווחה אמור לקלוט אותו, אבל הוא לא יודע שהוא התחיל צעדים כאלה ואחרים. אז הוא הולך לקופת החולים כדי לקבל תרופה, והרופא לא יודע שיש את כל האירוע הזה, אז הוא נותן לו תרופה שהיא התמכרותית – לא הגיוני, מישהו צריך לרכז את כל האירוע הזה ביחד כדי לטפל אמיתית בדבר הזה. לכן בעיניי ההצעה שלך, כך או אחרת, לא משנה איזה לבוש ניתן לה - - -
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
תקראי לה איך שאת רוצה.
<< דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >>
בדיוק, זו לא המהות, זו באמת הפלטפורמה. הפלטפורמה היא לא ה-issue – ה-issue הוא באמת לבנות משהו כזה שבעבר מצאנו שכן נתן את הפתרון.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
אפילו נתונים אין לקבל היום.
<< דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >>
כמו בהרבה מקרים, לצערי הרב. בהרבה מקרים בנפש. והתמכרות זה גם נפש. בסוף, למה בן אדם נופל להתמכרות? כי אין מספיק משמעות, כי הוא עובר איזו טראומה והוא לא מסוגל להתמודד איתה. בסוף זה משהו נפשי, ובכל הקטע הנפשי אין נתונים ואין מי שמחזיק את זה.
אני חייבת, ברשותך, גם אם אני אגזול טיפה זמן – מרכז המחקר והמידע של הכנסת טיפל כמה וכמה פעמים בנושא הזה של התמכרות, של נפילה בין הכיסאות וזה שאין מענים, וכל הזמן הוא קובע אותו דבר – אגב, גם מבקר המדינה בדוחות קודמים אומר את אותו הדבר: אין מדיניות משותפת של המשרדים השונים. אין. צריך איזה מענה, איזה פרוטוקול משותף שיהיה ביחד ושיבינו מה קורה לאורך כל התהליך. פשוט אין. עכשיו, תשאל למה – אנחנו יושבים על זה. יושבים על זה שנה, שנתיים, ארבע, חמש, עשר – אבל די, הגיע הזמן שנראה תוצאות.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
זה האירוע.
<< דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >>
אין מדיניות משותפת, אין התייחסות שמתייחסת למענה הטיפולי המשלב טיפול נפשי, טיפול רפואי וטיפול פסיכו-סוציאלי. אז אני קוראת מכאן לחיזוק שיתופי הפעולה ולהגדלת המשאבים, ובעיקר בעיקר אני קוראת לכולנו לזכור שבמרכזו של הדיון, של כל חוק וכל תקציב, עומד אדם שמבקש דבר אחד בסיסי: לחיות חיים של משמעות, בריאות ותקווה. זה החוב של כולנו כלפיו, וזה היעד שלנו כחברה, וזה לא יעד שאי-אפשר להגיע אליו. אפשר להגיע אליו בכוחות משותפים, ואנחנו, אופוזיציה וקואליציה ביחד, ברור לי שנצליח לעשות את זה. תודה.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
תודה רבה. אבי, אני אקח רק עשר שניות. אני אתן לכם דוגמה כשרוצים: לפני חודש היו צריכים לסגור את תוכנית יזהר בתל אביב, שהיא תוכנית, באמת – כסף קטן שעוזר לאנשים שהם בקצה של הקצה של הקצה.
<< קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >>
גם התמכרויות.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
התמכרויות, נרקומנים, זנות, ברחובות – לתת להם שמיכה, מזרקים נקיים, לטפל בהם שגם אחרים לא יידבקו. מזל שמיכל, יושבת-ראש ועדת הרווחה, הצלחנו להגיע אליה, והצלחנו להציל את התוכנית הזאת. 600,000 שקל כל האירוע הזה היה. אתה מבין? למה אני אומר "הרשות"? זה לא משנה איך תקראי לזה – מישהו צריך לתכלל את העולם הזה. זה חמישה משרדים שונים, אף אחד לא מוצא את הידיים ואת הרגליים, זה כבר לא נושא תקציבי בכלל.
<< נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >>
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה.
<< דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >>
תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק דיונים בהיוועדות חזותית בהשתתפות עצורים, אסירים וכלואים (הוראת שעה), התשפ"ו–2025, של חבר הכנסת צביקה פוגל. תודה.
<< נושא >> ציון החודש הלאומי להעלאת המודעות להתמודדות עם שימוש בסמים ואלכוהול << נושא >>
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
יעלה ויבוא חבר הכנסת אבי מעוז.
<< דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בתהליך טיפול וגמילה של מי שלא עלינו נפלו להתמכרות, גם באופן כללי וגם ספציפית לאלכוהול וסמים, ישנם שני מרכיבים מאוד קריטיים: האחד זוהי התקווה. ההפנמה שמה שלא קרה, וללא קשר לאיזה בור עמוק האדם נפל, ישנה אפשרות לצאת ולעלות, יש אפשרות לגלות את האור שבקצה המנהרה; השני זוהי המשמעות. כלומר, הסיוע לאותו אדם למצוא משמעות ותוכן בחייו – בנתינה לאחר, בתרומה לחברה, בחיים רוחניים או בכל משמעות אחרת שתסייע לו להתקדם בטיפול ובתהליך הגמילה.
סמים ואלכוהול מובילים את האדם להזיות. הזיות וניתוק מהמציאות הם מצב מסוכן. החלום, לעומת ההזיה, זהו דבר מעולה. חלומות קשורים לאותה תקווה ולאותה משמעות בחיים. אדם שלא ישן כמה ימים מסכן את עצמו. אי-אפשר בלי שינה משום שאי-אפשר ללא חלומות. להפסיק לחלום זה מסוכן. זה מה שנותן משמעות לחיים וזה מה שדוחף אותם. גם לאותם בני נוער שנפלו להתמכרויות צריך להעניק חלומות ושאיפות. בניגוד להזיות, דווקא החלומות הם החיבור האמיתי למציאות. למערכת החינוך יש תפקיד חשוב ומהותי ביצירת המשמעות, התקווה והחלומות של אלו שבאים בשעריה. ככל שיוענקו להם יותר משמעות, תקווה וחלומות, כך יפחת הצורך לברוח מהמציאות על ידי חומרים שונים ומשונים.
היום, אדוני היושב-ראש, י' בטבת, יום תחילת המצור על ירושלים לפני חורבן בית המקדש הראשון. כדברי הנביא יחזקאל, "סמך מלך בבל אל ירושלים בעצם היום הזה". זהו היום שבו אנו מציינים את תחילת תהליך החורבן, תהליך שהוביל אותנו קודם כול לגלות בבל. אך מכיוון שהחזרה מאותה גלות לתקופת בית המקדש השני הייתה רחוקה מלהיות שלמה מכל הבחינות, היום הזה גם הוביל אותנו לגלות הארוכה שממנה אנחנו עדיין הולכים ושבים.
באופן משלים אנחנו מציינים ביום הזה גם את יום הקדיש הכללי על קדושי השואה, השם ייקום דמם, שלא נודע יום הירצחם. השואה הנוראה, שהיא החותם והסיום המזעזע לאותה גלות ארוכה ונוראה. ישנם קולות שתמהים מדוע אנחנו עדיין צריכים לצום ולציין אירוע שקרה לפני 2,500 שנה, הרי חלק ניכר מעם ישראל חוזר לארץ, הקמנו מדינה, יש לנו צבא משלנו, יש לנו חקלאות משלנו, יש לנו כלכלה משלנו, אז מה יש לנו עוד להתעסק באירוע היסטורי שבו צבא זר הטיל מצור על ירושלים? זה מחזיר אותנו אל החלום שעליו דיברתי מקודם, החלום הלאומי שלנו. "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחלמים" – אנחנו כמובן מלאי הכרת טובה והודיה לבורא עולם ומכירים בתהליך המופלא שהוא מוביל אותנו ב-200 השנים האחרונות: קיבוץ נידחי ישראל מארבע קצוות תבל, בניין הארץ ויישובה, הקמת המדינה ובניין ירושלים – כמה שלא ננסה ונתאמץ, אין אנחנו מספיקים להודות לו על אחד מאלפי-אלפים הניסים והנפלאות שהוא עשה ועושה עימנו. אבל צום עשרה בטבת והחלום הלאומי שלנו מזכירים לנו שכל זה הוא רק שלב התחלתי בדרך ובתהליך אל המצב השלם שאליו אנחנו צועדים ואליו עוד בוודאי נגיע: עדיין אין מקדש בתוכנו; מלכות בית דוד טרם שבה אלינו; עוד לא זכינו לנבואה; אין השראת שכינה באופן שלם כפי שזכינו בבית המקדש הראשון, וכפי שעוד נזכה במהרה בימינו. עדיין לא הגענו למצב המקווה, שבו על דבר ה' שבנבואת ישעיהו "נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים".
חז"ל לימדו אותנו שדווקא מי שמתאבל על ירושלים וזוכר מה עוד חסר לנו הוא זה שזוכה ורואה בשמחתה, שנאמר: "שמחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה, שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה". בעזרת ה', במהרה נזכה להתקיימות מלאה של נבואת הנביא זכריה: "צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמעדים טובים, והאמת והשלום אהבו". תודה רבה.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת מעוז.
משיב השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. השר בן גביר, שמעת את כל הדיון שהיה עד עכשיו?
<< דובר >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר >>
לא, אבל סיכמו לי את עיקרי הדברים.
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מחר מסתיים החודש הלאומי להעלאת המודעות – אדוני השר גם, לא ציינתי אותך – להתמודדות עם השימוש בסמים ובאלכוהול, המצוין מדי שנה בחודש דצמבר למניינם. מעל שנתיים חלפו מטבח 7 באוקטובר, פרוץ מלחמת התקומה, והחברה בישראל ממשיכה להתמודד עם המתח, הפגיעה בנפש, החרדה, הטראומה.
בחרתי להקדיש את דבריי לנוער הנפלא שלנו – אני חושב שאנחנו מסכימים בנושא הזה, אדוני היושב-ראש – שהוכיח ב-7 באוקטובר עד כמה הוא נפלא; כמה הוא מוכן להקריב את גופו, את חירותו ואת חייו למען הגנה על המולדת שלנו. עם כניסתי לתפקידי שמתי לעצמי למטרה להגן על הנוער הזה. אני תמיד אומר: הנערים, הילדים, הם הקליינטים הכי הכי חשובים שלנו, ושמנו לעצמנו להילחם בתופעה הזאת של סמים ואלכוהול.
במשרד לביטחון לאומי קיימת רשות לביטחון קהילתי. צריך להגיד את האמת, כשאני יצאתי לאופוזיציה, החליט השר הקודם לסגור אותה. אני חושב שזה לא היה צעד נכון. כשאני חזרתי, מיהרתי – למרות שהוציאו את התקציבים ממנה – לאגם משאבים ולאפשר לרשות הזאת להמשיך לפעול. הרשות הזאת מפעילה מדריכי מוגנות, אנשים שידברו עם הצעירים, עם הצעירות, ויעזרו להם להתמודד עם הנגע הכל-כך רע הזה. שתייה לא אחראית עלולה להיות קטלנית; שימוש בסמים עלול לקחת את החיים. מותר לחגוג, אפילו רצוי לחגוג, אבל אסור שהחגיגה תיגמר בבתי חולים, או חלילה בבתי קברות.
זו הסיבה שכשחזרתי למשרד לביטחון לאומי פעלתי מיידית להסרת הגזרה התקציבית שהושתה על הרשות הלאומית לביטחון קהילתי. הרשות, בהיותה הגוף המוביל והמתכלל בתחום ההתמודדות עם השימוש בסמים, עם האלכוהול, ממשיכה לתת את המענים באמצעות עובדיה הפרוסים בכל הרשויות המקומיות, באמצעות, כמו שאמרתי, מדריכי מוגנות, סדנאות וכן הלאה וכן הלאה. כמו כן, כינסנו את מועצת החילוט לאחר שנים רבות שהיא לא כונסה. הצלחתי להוביל לתיקון חקיקה. המועצה הזאת, שיש לה המון המון המון כסף, והכסף הזה הולך לציבור. כל זאת לצד תוכניות נוספות, כמו תוכנית יזהר, תוכנית המשותפת למשרדנו ולמשרד הבריאות, שעניינה מזעור נזקי השימוש לאוכלוסיית קצה ולאנשים שמכורים לסמים.
עם ישראל עבר אסון גדול, טרגדיה גדולה. אני יודע שכתוצאה מהטרגדיה הזאת לא מעט אנשים, במיוחד צעירים וצעירות, הלכו לפתרון הזה של הטיפה המרה, של האלכוהול, או של הסמים. ולכן יש לנו בשורה בתקציב הזה, בתקציב הנוכחי, שאני מקווה שיעבור: אנחנו הולכים להגדיל את התקציב של הרשות לביטחון קהילתי לפחות בעוד 20% ולאפשר לרשות הזאת לעזור לנוער, לעזור לצעירים להתמודד עם הנגע הזה, נגע הסמים ונגע האלכוהול.
אני לא אסיים כאן את הנאום שלי לפני שאני אתייחס למה שקורה בימים האלה בנגב. אני חוזר גם היום מתראבין, ואני חייב להגיד שאנחנו רואים בנגב מה שלא ראינו 30 שנה. 30 שנה הייתה הזנחה. 30 שנה משטרה לא הייתה. 30 שנה לא היו דוחות. 30 שנה לא הייתה משילות. אני הגעתי, ובשלוש השנים האחרונות עשינו את מה שלא נעשה כאן. רק בחודשים האחרונים יש לנו 60% פחות אירועי ירי כתוצאה מהמבצע שאנחנו עושים בנגב, שדה חדש. הורדנו את גנבות הרכבים ב-20%; העלינו את אכיפת הבנייה הלא-חוקית במאות אחוזים. רק השנה בנגב יותר מ-5,000 בתים לא חוקיים נהרסו. אלו מספרים של שנים רבות של עבודה. התחלות הבנייה הלא-חוקית ירדו ל-40%, והיד עוד נטויה. סוף-סוף נותנים דוחות לא רק בבאר שבע, בכרמית ובמיתר, אלא גם בלקיה, גם בתל שבע, גם בתראבין.
העלינו את הדוחות על רעש במסגדים, ואם לפני תקופתי היו שניים-שלושה דוחות כאלה בשנה, היום 160 דוחות כאלה, והיד עוד נטויה.
במסגרת סדר חדש אנחנו מפעילים המון המון כוחות. בימים האלה בתראבין אנחנו מפעילים מאות רבות של שוטרים ולוחמים, ואני חייב להגיד לכם שהמאבק הזה – שהוא לא מאבק של יום אחד, גם לא של חודש אחד – הוא מאבק שיימשך. בשבת האחרונה היה מי שרצה לנסות אותי; הציתו רכבים כדי למעשה להגיד לי: בן גביר, תיזהר. לא רק שאני לא נזהר, אנחנו נמשיך. נמשיך בדוחות, נמשיך באכיפה, נמשיך בכוחות, נמשיך במחסומים, נמשיך לעשות את מה שלא נעשה כאן שנים רבות.
כשאנחנו נאבקים, המאבק הזה הוא לטובת הילדים של כולנו – שמאל, ימין, דתיים וחילונים. אגב, גם בשביל ילדי תראבין. המאבק הזה לא ייעצר, גם לא אם יש כל מיני פורעי חוק שמנסים לאיים. לפני כמה שבועות פנה אליי מי שפנה אליי בנגב ואמר לי: בן גביר, תוריד את האכיפה ואנחנו נוריד את היריות. אמרתי: לא יקום ולא יהיה. אני לא מאלה שחושבים שצריך לקנות שקט באיזשהו תשלום. השקט יחזור לנגב, בעזרת השם, אבל באכיפה, בדוחות, בקנסות, בהריסות בתים לא חוקיים. במשילות. ככה זה עובד. זו המדיניות שלי, זו התפיסה שלי.
לכן אני מחזק מאוד את המשטרה, יחד עם עוד 1,000 כיתות כוננות שהקמתי עם הרפורמה הכל-כך חשובה שעשינו בכלי הנשק. אנחנו ממשיכים, ובעזרת השם מנצחים, והניצחון הוא בשביל כולנו. הוא גם בשביל הילדים בני השמונה בתראבין, שזכאים לחיות במקום בלי נשק לא חוקי, וגם בשביל הילדים בכרמית, במיתר, בעומר, בנבטים, בגבעות בר ובמשמר הנגב. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
רק איזה נתון קטן: בשנת 2024 התקציב של הרשות היה 150 מיליון שקל. אחרי זה זה ירד ל-100 מיליון, ועכשיו יעלה ל-120 מיליון.
<< קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >>
זה ירד בשלב שעזבתי.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
חיים כץ הוריד את זה, ואתה העלית ל-100 מיליון. אבל זה היה 150 מיליון. צריך להחזיר את זה ל-150 מיליון.
<< קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >>
150 מיליון זה גם שלי, אני עשיתי את זה. הורידו, אני מעלה.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
נכון.
<< נושא >> חילופים בוועדות הכנסת << נושא >>
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
חבר הכנסת שמחה רוטמן, בבקשה.
<< דובר >> שמחה רוטמן (בשם ועדת הכנסת): << דובר >>
תודה רבה. הודעות מוועדת הכנסת.
ברשות אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אבקש להודיע על חילופי אישים בוועדת החוץ והביטחון: חבר הכנסת עמית הלוי יכהן כממלא מקום קבוע מטעם סיעת הליכוד במקום חבר הכנסת אושר שקלים; חבר הכנסת אושר שקלים יכהן כממלא מקום קבוע מטעם סיעת הימין הממלכתי במקום חבר הכנסת עמית הלוי.
הודעה נוספת: אבקש להודיע על הוספת חברי הכנסת יסמין פרידמן וסימון דוידסון - - -
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
התבלבלת קצת. אמרת "אושר שקלים מטעם המחנה הממלכתי".
<< דובר_המשך >> שמחה רוטמן (בשם ועדת הכנסת): << דובר_המשך >>
לא, הוא יושב על המכסה שלהם כאילו, אבל כממלא מקום. זה עניין מכסתי.
<< נושא >> הודעת ועדת הכנסת << נושא >>
<< דובר >> שמחה רוטמן (בשם ועדת הכנסת): << דובר >>
אבקש להודיע על הוספת חברי הכנסת יסמין פרידמן וסימון דוידסון – ברכות – כממלאי מקום קבועים בוועדה לדיון בהצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2025 (מ/1898), מטעם סיעת יש עתיד.
והודעה נוספת: ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום כי ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בהצעת חוק ועדת חקירה ממלכתית לאומית לאירועי טבח שמיני עצרת התשפ"ד (טבח 7 באוקטובר 2023), התשפ"ו–2025 (פ/6380/25), של חבר הכנסת אריאל קלנר. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
תודה רבה, חברי הכנסת. זהו, תם סדר-היום, הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, י"א בטבת התשפ"ו, 31 בדצמבר 2025, בשעה 11:00.
(אומר ברכה בשפה הרוסית), סנובם גודם.
הישיבה נעולה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 16:54. << סיום >>