דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת י"ג ישיבה שנ"ו הישיבה השלוש-מאות-וחמישים-ושש של הכנסת העשרים-וחמש יום שלישי, כ"ד בטבת התשפ"ו (13 בינואר 2026) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 3 נאומים בני דקה 3 אוריאל בוסו (ש"ס): 4 אכרם חסון (הימין הממלכתי): 4 עודד פורר (ישראל ביתנו): 5 יום הוקרה למשרתים החרדים בכוחות הביטחון הלאומי 6 צביקה פוגל (עוצמה יהודית): 6 משה טור פז (יש עתיד): 8 אוריאל בוסו (ש"ס): 9 אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 11 שרון ניר (ישראל ביתנו): 13 השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: 14 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 18 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 18 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות וחברי הכנסת, שלום, שלום גם לשר, שלום גם לאורחינו שביציע, ברוכות וברוכים הבאים לכנסת. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי, כ"ד בטבת התשפ"ו, 13 בינואר 2026. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות ועדת העבודה והרווחה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת איתן גינזבורג, דן אילוז ורון כץ בנושא: דרישת חיוב לבעלי עסקים בתשלומי דמי טיפול ארגוני על ידי התאחדות המלאכה והתעשייה. מסקנות הוועדה לענייני ביקורת המדינה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת סימון דוידסון, אורית פרקש הכהן, אפרת רייטן מרום, קטי קטרין שטרית, אוהד טל, שרון ניר וינון אזולאי בנושא: ליקויים ביטחוניים חמורים בקו התפר ובמעברי עוטף ירושלים. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה למזכיר הכנסת. << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא נאומים בני דקה. חברי הכנסת המבקשים להירשם מוזמנים כעת להצביע בעד. תודה. עד שאקבל לידיי את הרשימה, ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת אוריאל בוסו, בבקשה. << דובר >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי השר, האמת היא, אני רוצה לנצל את הנאום בן דקה לברך את מסיימי מסכת זבחים בדף היומי, מאות אלפי אנשים בארץ ובעולם סיימו. נשארו עוד 510 דפים לסיום כל הש"ס. מסכת זבחים ומסכת מנחות אלו מסכתות שעוסקות בעבודת בית המקדש. ככל שנעסוק בבניית בית המקדש, אולי ככה נזכה לקרב את הגאולה. החברותא שלי זה הרב נפתלי וסרמן, ראש קבוצת חברים מחוברים לתורה. למעשה מחוברים לתורה זה למעלה מ-100,000 חברים שלומדים בעשר שפות; יש להם את כל הש"ס, הבבלי והירושלמי, התנ"ך, לימודי מוסר ולימודי הלכה. ללא ספק, כל מי שמצטרף לשיעור הדף היומי, בכך רואה את התורה ביופייה ובתפארתה. שיהיה מזל טוב למסיימי המסכתות ובהצלחה למתחילים במסכת החדשה, מסכת מלאכות. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אשריך, חבר הכנסת בוסו. כעת חבר הכנסת אכרם חסון. אחריו – חבר הכנסת עודד פורר. בבקשה. << דובר >> אכרם חסון (הימין הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, אדוני היושב-ראש, ברכות על הכנס המיוחד של AI. אני שמח מאוד לראות שמדינתנו היא מהמדינות המתקדמות בעולם, ואני חושב, ומשוכנע – אם אנחנו נמשיך לתמוך, אנחנו נהיה בין שלוש המדינות המתקדמות בעולם. הנושא השני, כבוד היושב-ראש, הוא נושא מאוד מצער. ביום חמישי שעבר נרצח בן דאלית אל-כרמל, צעיר בן 26 ממשפחת חדיד, משפחה מכובדת; צעיר נורמטיבי, בחור נחמד, בחור צנוע שנולד במשפחה טובה מאוד. הוא עבד עם דודו, שהוא פנסיונר שב"ס הרבה שנים, עבד בבסיס אליקים. לצערנו הרב, ביום חמישי שעבר היה ויכוח בין שני נהגים בכביש 6. הרכבים עצרו בצד, ירד משם בחור עם נשק, כמובן בלי מדים, וירה בבחור בגבו חמישה כדורים. אין ספק שזה רצח. לא חשוב הרוצח, מאיזה עם, מאיזו עדה, מאיזה יישוב. אנחנו צריכים להטיל עונשים כבדים מאוד. לא יעלה על הדעת שכל ויכוח יביא לאובדן חיים. איבדנו באמת צעיר – מלח הארץ. כפי שאמרתי, המשפחה שלו תורמת למדינת ישראל, רובם שירתו בכוחות הביטחון, ובא לך אדם, ובדקה הורס את המשפחה, הורס את האימא, הורס את האחים וגורם נזק בלתי הפיך. לכן – אנחנו כמובן מאמינים במשטרת ישראל – אנחנו מחכים שנקבל את הדוח כדי לדעת איך אנחנו מתקדמים משם. אני מקווה שכולנו ביחד נעזור בנושא הזה למקבלי ההחלטות כדי שמדינת ישראל תהיה מדינה בטוחה וכולם יסתובבו בלי שיהיה חשש לחייהם. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לך, חבר הכנסת חסון. אכן, משפחת חדיד, משפחה יקרה, אני חושב שביקרתי אצלך פעם עם חבר שלנו, האני חדיד. משפחה מכובדת מאוד, ואני משתתף בצער המשפחה. יהי זכרו של המנוח ברוך. אללה ירחמו. << דובר_המשך >> אכרם חסון (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו כולנו רואים את התמונות שמגיעות מאיראן ורואים את הטבח שהמשטר האיראני מבצע באנשיו. ואני רוצה לשאול כאן, גם בכנסת וגם פרלמנטים וחברי פרלמנטים אחרים בעולם הדמוקרטי, כמה אזרחים צריכים להיהרג עוד בידי המשטר האיראני כדי שהעולם הדמוקרטי יתעורר ויביע תמיכה גורפת בעם האיראני. אני רוצה לנצל את הבמה הזאת מכאן, אדוני היושב-ראש, להביע תמיכה בעם האיראני, במאבק שלו לשחרור. אני עומד בראש השדולה למען שחרור העם האיראני ממשטר הזוועות, ואני גם בקשר עם פליטים מאיראן שנמצאים בקשר עם המשפחות שלהם ועם החברים שלהם שם, והסיפורים שהם שומעים ושהם מביאים בפנינו קשים מנשוא. אני חושב שהבעת התמיכה הזו היא חובתנו המוסרית, בוודאי שלנו, כמי שמבינים את המשמעות של התמיכה הבין-לאומית בכל מקום ובכל שלב. ודווקא כאן זאת גם הזדמנות להזכיר את המוסר הכפול של כל אלה שברחבי העולם הסתובבו ברחובות כדי להפגין נגד מדינת ישראל בשעה שהיא נלחמת על יכולתנו לחיות כאן, וסיפרו על זה שנהרגים אזרחים בעזה. אני מצפה לראות את כל אותם מפגינים בעולם החופשי יוצאים לרחובות כנגד רצח האזרחים באיראן. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> יישר כוח. תודה רבה. << נושא >> יום הוקרה למשרתים החרדים בכוחות הביטחון הלאומי << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום, והוא ציון היום המיוחד, יום הוקרה למשרתים החרדים בכוחות הביטחון הלאומי. נמצא איתנו גם השר לביטחון לאומי, ואני מתכבד להזמין את חבר הכנסת צביקה פוגל לפתוח את הדיון. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות לרשותך. << דובר >> צביקה פוגל (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי השר, ב-27 בינואר, ט' בשבט, נקיים בכנסת, בחסותך, אדוני היושב-ראש, ובהובלת השר לביטחון לאומי, יום הוקרה לחרדים בביטחון הלאומי. אין לי ספק כי על עובדה אחת אין מחלוקת, ויתר על כן, ישנה אפילו הסכמה רחבה בקרב גורמי ביטחון וחברה: שילוב חרדים בגופי החירום והביטחון – כמו משטרה, מג"ב, שירות בתי הסוהר וכב"ה – הוא אכן תוספת כוח משמעותית, וזאת מכמה סיבות מרכזיות. הראשונה, המענה למצוקת כוח אדם. גופי ביטחון הפנים בישראל מתמודדים באופן כרוני עם מחסור בכוח אדם איכותי. לכולנו ידוע כי החברה החרדית מהווה מאגר כוח אדם גדול, צעיר ואיכותי. רבים מהמתגייסים החרדים מגיעים בגילאים בוגרים יותר, לעיתים הם אפילו נשואים, מה שמביא איתו בגרות, רצינות ומוטיבציה גבוהה לפרנסה, לקריירה, וכל זאת לצד תחושת השליחות. בנוסף, יש פה יתרון שאנחנו תמיד נוהגים לשכוח – הכשירות התרבותית, אני קורא לזה. אחת התרומות הגדולות ביותר של שוטרים או לוחמי אש חרדים היא היכולת שלהם לפעול בתוך הקהילה שלהם. שוטר חרדי מבין את השפה, את הקודים החברתיים ואת הרגישויות בערים כמו בני ברק, ירושלים או ביתר עילית. כאשר איש כוחות הביטחון נראה "משלנו" ומדבר את השפה, קל לו יותר לייצר אמון, להרגיע רוחות, להפחית חיכוך ולפתור קונפליקטים ללא שימוש בכוח במצבים שבהם בעל תפקיד חיצוני עלול להיתקל בעוינות. לא פחות חשוב, אדוני היושב-ראש, ורלוונטי לימים האלה – מסלול עוקף חסמים, אלטרנטיבה לצה"ל. עבור צעירים חרדים רבים השירות במשטרה, בשירות בתי הסוהר או בכיבוי והצלה נתפס לעיתים כפחות מאיים רוחנית או תרבותית מאשר השירות הצבאי המסורתי. למשל, שירות בכבאות והצלה נתפס כעשייה של הצלת נפשות נטו, פיקוח נפש עליון כערך ביהדות, מה שמקל על הקבלה הקהילתית. אופי השירות: מסלולים כמו שירות חרדים במשטרה ובשירות בתי הסוהר מותאמים לעיתים קרובות לאורח החיים החרדי – כשרות, זמני תפילה, סביבת עבודה – ומאפשרים להם שילוב מבלי לוותר על הזהות שלהם. ואולי הכי חשוב – גשר בין המגזרים: מעבר לתרומה המבצעית, יש כאן תרומה חברתית ארוכת טווח. המפגש היום-יומי בניידת הסיור, בתחנת כיבוי או באגף בכלא בין חרדים לחילונים מנפץ סטיגמות ומייצר היכרות אישית עמוקה, שהיא בסיס לחיים משותפים. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, התרומה שלהם היא דרמטית; הם לא רק ממלאי שורות, הם מביאים גם איכות. השילוב של הראש היהודי החריף, הלב החם שרואה בכל אדם צלם אלוהים והמסירות של מי שבחר בדרך הזו כנגד כל הסיכויים, הופך אותם לנכס אסטרטגי עבור כוחות הביטחון וההצלה של ישראל. שיתוף הפעולה היום-יומי הזה, כתף אל כתף, הוא אולי הבשורה החברתית החשובה ביותר שיוצאת מגופי החירום והביטחון. כשחרדי וחילוני יושבים יחד בניידת סיור, במשמרת, בבית הסוהר או בצוות כבאות, קורה משהו עמוק הרבה יותר מאשר רק ביצוע המשימה. ואם לא די בכל מה שציינתי עד כאן, הינה עוד כמה היבטים שהופכים את החיבור הזה לקריטי. קודם כול, ניפוץ הסטריאוטיפים. בחברה הישראלית, התקשורת הבין-אישית בין חרדים לחילונים מתרחשת בדרך כלל דרך המסכים, התקשורת והפוליטיקה, שם השיח הוא לעיתים קרובות מפלג וצעקני. המפגש הבלתי-אמצעי במשמרת לילה משותפת של שמונה שעות – שם המחיצות נופלות. החילוני מגלה שהשותף החרדי שלו הוא לא משתמט או מנותק, אלא אדם ערכי, מצחיק, חכם ומסור, והחרדי מגלה שהשותף החילוני שלו הוא לא ריק מתוכן, אלא אדם עם עקרונות, אהבת הארץ ולב רחב. יש פה גם איזשהו אלמנט של האנשה. פתאום החרדים הם לא גוש שחור בטלוויזיה, זה יוסי מהצוות שלי, והחילונים הם לא איום על הדת, אלא דני שמחפה עליי. ברית החיים שנוצרת שם – אין דבק חזק יותר מאשר תלות הדדית במצבי סכנה, והאמון נבנה במצבי קיצון. כשלוחם אש חרדי נכנס לדירה בוערת, הוא סומך בעיניים עצומות על חברו החילוני שמחזיק את הזרנוק או מאבטח את הסולם, וכששוטר חילוני נקרא למצוקה בהפרת סדר, הוא יודע שחברו החרדי יזנק להגן עליו בגופו. האמון הזה יוצר אחוות לוחמים שחוצה כל מחלוקת פוליטית. ברגע האמת, אדוני היושב-ראש, הכיפה או היעדרה לא רלוונטיים, רק האדם והנאמנות שלו. לסיום, אדוני, הביחד הזה בונה שגרירים של אחדות. ההשפעה לא נגמרת בסוף המשמרת. השוטר החרדי חוזר לקהילה שלו, לבית הכנסת ולשולחן השבת, ומספר על החברים החילונים שלו בהערכה ובאהבה. הוא משנה את התפיסה של ילדיו ושל סביבתו כלפי המדינה והחברה הכללית. באותו אופן, השוטר החילוני, או הכבאי החילוני, או לוחם הכליאה החילוני, חוזרים למשפחתם ולחבריהם ומגינים על הציבור החרדי בשיחות סלון, כי הם מכירים את האמת מהשטח. הם הופכים להיות גשרים חיים שמחברים את הקרעים בחברה הישראלית מלמטה למעלה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השילוב בין האוכלוסיות הוא הוכחה שאפשר אחרת. זהו מיקרו-קוסמוס של איך החברה הישראלית יכולה להיראות – מכבדת, משלימה ומאוחדת סביב המטרה המשותפת של שמירה על החיים ועל המדינה. במקום שבו נגמרים הוויכוחים מתחילה העשייה המשותפת, שם נוצרת התקווה. וזו הזדמנות להודות לשר לביטחון לאומי חבר הכנסת איתמר בן גביר על ההתעקשות שלו להפיח רוח גבית לשילוב המוצלח הזה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. וכעת חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אוריאל בוסו. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להתחיל את הנאום הזה בהצדעה ובהערכה עמוקה לכל חייל וחיילת שמשרתים בצבא ההגנה לישראל ובזרועות הביטחון המחרפים נפשם על הגנת המדינה. תודה לכם. אתם הבסיס שעליו נשענת המדינה הזו. אנחנו מוקירים ומעריכים את הקרבתכם. עוד אני מבקש לפנות מכאן למח"ט חשמונאים אלוף-משנה אבינועם אמונה ולחיילים שהיו עימו בכנס לפני זמן קצר, לפני ימים ספורים, והותקפו על ידי קיצונים, ולומר לכם: אנחנו איתכם, אנחנו אוהבים אתכם ללא קשר לשייכות פוליטית כזו או אחרת. ההתקפה עליכם היא התקפה על מדינת ישראל, עלינו, על כל מה שיקר וחשוב במדינה הזו. מי שתוקף את אנשי חשמונאים, או את כל זרועות הביטחון, תוקף את מדינת ישראל ואת הבסיסים שעליה היא עומדת. שירות בזרועות הביטחון, יש בו היבט של חובה ויש בו היבט של זכות. זו זכות להגן על עמנו, זכות להגן על ארצנו, ויש גם חובה שקיימת בחוק, חובה שלא קשורה לחשק או למצב רוח, גם לא להשתייכות מגזרית. ולכן, בעיניי, היום הזה של הוקרה לחייל החרדי שמשרת בכוחות הביטחון, וגם אלה שמשרתים בצה"ל בעיניי, הוא חשוב מאוד, והלוואי שהוא יהיה מובן מאליו, כי כשכל צעיר וצעירה בגיל 18 מתגייסים, זה לא רק אתוס, כאמור, זו זכות, ואלו האדנים שעליהם צריכה לעמוד המדינה שלנו. אנחנו רואים כמה לא קל להיות היום משרת ביטחון. אתה מותקף מכל כיוון, אתה סובל לפעמים מאלימות. יש כאלה שאומרים לך "נמות ולא נתגייס", יש כאלה שקוראים לך "צבא שמד", יש כאלה שבזים לך, ושוב, זה יכול לבוא מכל מקום. זה כמובן אבסורד וזה לא מובן מאליו. אנחנו חייבים להוקיר את אלה שבוחרים לעשות את הצעד הזה, ולהוקיר עוד יותר את אלו שבחברתם ההתנדבות הזו היא לא מובנת מאליה. הכול מתחיל בחינוך, זו לא קלישאה. חינוך שבא ותוקף בן אדם על כך שהוא בחר להיות חלק מזרועות הביטחון של ישראל מנוגד למוסר היהודי. היהדות שלנו היא יהדות שהמנהיגים שלה היו גיבורי מלחמה, היו לוחמים. זו היהדות של דוד המלך, של יהושע בן נון, של מכבים, של דבורה אשת לפידות, של ברק בן אבינועם, של מלכי ישראל. והיות שהעם היהודי היה עם נרדף – ידוע הסיפור על אותו שוטר יהודי שנותן קנס לאישה ואחר כך היא בוכה בהתרגשות, כי היא אומרת: אם הגעתי למצב ששוטר יהודי נותן לי קנס, כנראה שבאמת הגיעו פעמי משיח – אף פעם לא הייתה לנו הפריבילגיה לשבת ולסמוך על חסדי אחרים, אף פעם לא בנינו על טוב ליבו של הפריץ, גם לא על אומות העולם. ומשקמה מדינת ישראל, וקם הצבא היהודי הראשון, וקמה המשטרה וקמו זרועות הביטחון, אנחנו בוודאי לא יכולים להרשות לעצמנו לחיות לבטח. עדיין לא הגענו למצב של "איש תחת גפנו ותחת תאנתו". האחיזה בחרב, חרב הביטחון, בכל זרועות הביטחון – בכיבוי האש, במוסדות ההצלה, במשטרה, בשירות בתי הסוהר ובצבא – היא לא פריבילגיה, היא חובה, חובה קדושה. מסופר על יעקב אבינו שכשבא לפגוש את עשו הגיע מוכן לשלושה דברים: לדורון, לתפילה ולמלחמה. אז אנחנו יודעים לעשות דיפלומטיה, ואנחנו יודעים להתפלל, ואנחנו גם יודעים להילחם, כי אין ברירה אחרת. ולכן המשרת החרדי הוא לא פורץ דרך, הוא לא מחדש – הוא מתחבר לשרשרת הדורות; הוא ממשיך מסורת יהודית עמוקה; הוא מתחבר לדמותו של דוד המלך, לא רק להלכה אלא גם למעשה. הוא לא מוכן לקבל את המציאות שאחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה. כשהוא מצטרף לזרועות הביטחון הוא בוחר באחריות, הוא בוחר בשותפות, הוא בוחר במצווה של קדושת החיים. ולכן, מעל בימת הכנסת אנחנו אומרים לך, הצעיר החרדי: אנחנו מעריכים אותך, אנחנו מודים לך, אנחנו מצפים ומייחלים שעוד רבים מחבריך ילכו בעקבותיך. אנחנו מאמינים ש"עת לעשות לה' הפרו תורתך" זו לא חריגה מהיהדות – זהו קיומה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת טור פז. וכעת חבר הכנסת אוריאל בוסו. אחריו – חבר הכנסת אלון שוסטר. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות לרשותך. << דובר >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני חייב רגע להגיד שאדוני הוא דוגמה לחרדי שגם שירת בכוחות הביטחון וגם משרת עד היום כמתנדב במגן דוד אדום. וזה ייאמר לשבחך ולזכותך. << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> תודה רבה. וללא ספק – כפי שאמרתי, אדוני היושב-ראש, מכובדי השר לביטחון לאומי, חבריי חברי הכנסת, היום יום הוקרה למשרתים החרדים בכוחות הביטחון. בימים שהשיח כל כך רעיל ברצון של הכנסת כאן לחוקק מצד אחד את הסדרת מעמדם של לומדי התורה, ומצד שני, את אלו שלא לומדים, בשביל שיהיו במסגרות הנכונות והמתאימות – השר לביטחון לאומי עשה יותר מפעולה אחת בשקט – וכמובן מול אלו שכבר החליטו שהם לא ממשיכים ללמוד בישיבות או בשאר המסגרות – נתן להם את המסגרות המתאימות ושילב אותם בכמה וכמה רבדים בשירות החובה וגם בשירות האזרחי הביטחוני שנמצא תחתיו. בהיותי שר הבריאות, הביקור הראשון שלי היה לצערי בשורה, ואתה מגיע לשם ואתה רואה גם את החרדים שנמצא שם בזק"א, ואתה רואה את כל אותם המתנדבים, ואתה רואה את שוטרי מג"ב מכל הכיוונים, אבל בטח החרדים שנמצאים ומסתכלים על כל עבודה שהם עושים במלאכת הקודש, ואז אתה מבין: כשאתה נותן מענה אמיתי בהידברות, בפתרונות שיודעים להתאים ולא לפגוע בכך בדרכם ובאמונתם האמיתית, אתה מקבל שילוב אמיתי. יש מי שמעוניין ליצור כאוס – שלא יהיה שום חוק, שלא תהיה שום הסדרה – כי הכאוס הזה משרת אותם; משרת פוליטית, משרת אישית. אבל אם אנחנו נסתכל על הדרך הארוכה שנעשתה במשרד לביטחון לאומי, וכך גם צריכים ללמוד בצה"ל ובשאר הזרועות, שאפשר בהידברות ובמתן מענה אמיתי לשלב ולתת מענה, כי ללא ספק, ואנחנו אומרים את זה פעם אחר פעם, החוק המדובר שנמצא על שולחנה של ועדת החוץ והביטחון – מטרתו של החוק היא אחת: להסדיר את מעמדו של מי שלומד, שלא יהיה כמו איזה פליט, ומי שלא לומד – הוא יצטרך לשרת באופן אמיתי. אבל גם כשמשרתים, ואז מתחילים ניואנסים – אבל למה להוריד ולמה לתת, צריך לוחמים, צריך ככה – אין בעיה, צריך הכול. כשדיברו לפני עשור, לפני 15 שנה, על שילוב של נשים חרדיות שייכנסו למעגל העבודה, היו מי שפקפקו, זה ילך, לא ילך, איך ייתנו תמריצים. היום תסתכל באחוזים, הנשים החרדיות נמצאות אפילו באחוזים ביחס לגברים, בטח בבתים שלהם ובמקומות אחרים. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> לא אפילו – יותר. << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> יותר במספרים, ובאחוזים גבוהים. כך ייצור החוק הזה. האינרציה עובדת, והיא תעבוד, אבל בהידברות ובמתן מענה אמיתי ובשילוב נכון. וכך מי שלא מוצא את עולמו בעולם התורה ובישיבות – כי כפי שציין פה גם ראש הממשלה בשבוע שעבר, התורה הייתה ותהיה – שומרת ושמרה על עם ישראל לדורותיו, וזו זכות הקיום שלנו כאן בעם ישראל, ועל זה אנחנו נלחמים, ומכוח זה אנחנו תמיד אומרים את דעתנו ואת כוחנו מול אומות העולם שרצו לכלות אותנו הרבה שנים, וגם ב-7 באוקטובר. אבל אלו שלא לומדים בישיבות ימשיכו, אבל בצורה שלא פוגעת בדרכם ובאמונתם. ואני רוצה לומר לך יישר כוח, השר איתמר בן גביר, שעשית מעשים, ואני יודע שאנשים מוצאים את דרכם שם, ואתם הייתם מענה. והמענים זה לא רק אם נתת לו את המדים – נתת לו אחר כך אופציה באוכל, בשילוב. שלא יהיה מצב, כמו שקרה בשבוע שעבר, שגדוד שלם היה צריך לצאת בגלל שהייתה שירת נשים שלא התאימה לאופי. ואנחנו לא מדברים רק על החרדים – גם מהציונות הדתית ודתיים לאומיים. ישנם הרבה הרבה אספקטים שצריכים להסתכל עליהם כשאתה רוצה לשלב. וזו המטרה למעשה של שילוב חרדים, שיהיו חלק מהחברה בהתנדבות ובשירות החובה ובמשרד לביטחון לאומי ובצה"ל. אז שיהיו ברוכים, ותודה רבה לכולם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת בוסו. וכעת חבר הכנסת אלון שוסטר. אחריו – חברת הכנסת שרון ניר. << דובר >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> שלום, אדוני היושב-ראש. השר, חברי וחברות הכנסת, אנחנו מצד אחד תחת רושם התקיפה המגונה של המשרתים ומשפחותיהם, ומצד שני אל מול המופעים המפעימים שכן קיימים של גיוס של אנשים חרדים. אני שייך למי שחושב שהעיקרון של שילוב נשים בצה"ל הוא עיקרון חשוב ביותר. ערך השוויון – אנחנו צריכים את זה לטובת הביטחון שלנו. אבל אני גם מבין שערכים ומעשים צריכים להתאזן ולייצר אופטימיזציה. יש חשיבות אדירה ביטחונית ושל חלוקת נטל בהשתתפות של חרדים בכוחות הביטחון שלנו, ולזה אנחנו מוכנים לשלם את המחירים. אני רוצה לספר לכם שכמה שבועות אחרי אוקטובר ההוא, הנורא, בקיבוץ שלי במפלסים, אני נשארתי ובאתי ויצאתי וחזרתי. יום שישי אחר הצהריים, ממש לקראת שקיעה, יום שישי, ערב שבת, אני נכנס ואני רואה את כיתת הכוננות שלנו בסיום תרגיל – זה היה תרגיל – עם כוחות של נצח יהודה שהיו מוצבים בנביה מרעי, והם תרגלו חבירה ומה שהיה צריך להיות באותה שבת. ומה שאני ראיתי זה את הפאות מתחת לקסדות ואת השמש שיורדת. וזה היה מרגש, זה היה נכון, זה היה בדיוק מה שאנחנו צריכים לראות בכמויות. ואת זה עושים על ידי אותם ויתורים שדיברתי עליהם, יצירת מעטפות שמאפשרות את המהלך. באוגוסט האחרון זכיתי לראות מקרוב משרתים חרדים, פלוגה של טירונים חרדים שלב ב', גיל ממוצע 35, אולי יותר, שסיימו טירונות באזור בארי. אנשים עם משפחות, עם חיים מלאים, שהחליטו שזה מה שצריך לעשות. אחד מהם, יהודה יזדי מכפר חב"ד, עבר טירונות בגיל 48, משרת באגד הלוגיסטי של אוגדה לוחמת, והוא ההוכחה לכך שאין גיל ואין תירוצים, וכשיש אחריות יודעים לבצע את המשימות. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שיש במה להיתלות. המסורת, התרבות, הספרים שלנו, ההיסטוריה, מלאים בהוכחות לכך שספרא וסייפא יכולים לדור בכפיפה אחת. אנחנו מכירים את המלכים הגדולים שלנו, אנחנו מכירים את בני חשמונאים, אגב, אנחנו מכירים את תלמידיו, או לפחות מכירים את הסיפור על תלמידיו של רבי עקיבא. אנחנו מכירים את החרדים המתיישבים הראשונים מהעלייה הראשונה שהחזיקו נשק ומתנדבים לעזרת העם בהמשך. הדבר הזה הוא אפשרי, ודווקא ביום הזה שאנחנו מציינים היום במליאה אי-אפשר אלא לציין שבפרקטיקה בוועדת חוץ וביטחון אנחנו צריכים להתקדם בדרך הנכונה ולא בכיוון שכרגע אנחנו הולכים. אני מקווה מאוד שהדוגמאות של אותם חיילים חרדים, שחרדים לא רק לדבר השם אלא גם לביטחונם של עמך ישראל, הם יהיו ההוכחה, הם יהיו הסמל, הם יהיו הדוגמה גם בשנים הבאות, ושנרחיב באלפים רבים את הזכות של חיילים שלמדו, התחנכו בחינוך החרדי, הזכות שלהם להיות שותפים בכוחות הביטחון וגם בכוחות הצלה, בכוחות אזרחיים. אבל העדיפות הגדולה היא לנושא הביטחון. זה אפשרי, זה בידינו. כמובן שלצורך כך אנחנו זקוקים, אדוני היושב-ראש, לתמיכה מסיבית של הנהגה רוחנית ושל ההנהגה הפוליטית החרדית ושל המערך החברתי הפוליטי במדינת ישראל כולו. כל אחד ייתן את חלקו, ואנחנו ניתן ביטחון וניתן חלוקה נכונה בנטל. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת שוסטר. וכעת חברת הכנסת שרון ניר. אני מנצל את ההזדמנות לקדם בברכה את תלמידות ותלמידי כיתה י"א מבתי הספר עתיד אלאהליה ומקיף מושריפה, שנמצאים איתנו כאן. ברוכים וברוכות הבאות לכנסת. שלום לכם. וכמו כן, את אנשי המזכירות הביטחונית של המשרד לביטחון לאומי בראשות המזכיר הביטחוני ניצב סמי מרציאנו, שצופים בנו כאן. ברוכות וברוכים הבאים לכנסת. חברת הכנסת ניר, בבקשה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה לברך את חברי חבר הכנסת פוגל על עצם היוזמה לעשות יום הוקרה ולהעלות על נס את תרומתם של משרתי כוחות הביטחון הלאומי מהמגזר החרדי. זאת הזדמנות מבורכת לעצור ולהצדיע לאלו שבחרו אחרת. אני חושבת שחשוב להוקיר גם את משרתי המשטרה ומג"ב, וגם את המגזר החרדי בתוך כך, שמשרת בכוחות הביטחון הלאומי, וזה חשוב. דווקא בתוך גל של התנהגויות ודה לגיטימציה של ההנהגה החרדית לחובת השירות הכל-כך בסיסית, וזאת בעצם התשתית הערכית ביותר שלנו, וברקע, כשאנחנו שומעים קולות "נמות ולא נתגייס|, "בשלטון הכופרים אנחנו לא מאמינים", הבחירה של חרדים מסוימים ללכת ולשרת באופן משמעותי, בין אם זה בצה"ל ובין אם זה במשטרה, ולקחת אחריות – זאת בחירה של פרט, זאת בחירה שלא מובנת מאליה. היא עדיין בשוליים, היא בקצה, אבל היא ראויה מאוד להיות מוארת, ועל כך תודה לך. לצערי, אחת מנקודות השפל במוצאי השבת האחרון הייתה כאשר פורעי חוק התפרצו לכנס של חטיבת החשמונאים ותקפו בדיוק את הציונים האלה, את החיילים הכל-כך משמעותיים שבוחרים כן לעשות מעשה ולהתגייס. אני חושבת שצריך לגנות כמובן את אלה שעשו כך, ולברך את אלה שבוחרים להיות בקרב ציבור המשרתים. אני רוצה להגיד שבתוך האירועים, כל האירועים הכל-כך כאוטיים שקורים לנו, לצד שזה שפה בקואליציה מחוקקים את חוק הפטור מגיוס – נאמר פה נכון, הוא נועד לתת מעמד מיוחד לאלה שזוכים בפטור מגיוס – אני חושבת שדווקא בתוך כל אלה מוארת ובולטת התייצבותם של צעירים חרדים שמוכיחים יום-יום שלימוד תורה ושירות משמעותי יכולים להיות זה בצד זה. אין סתירה בין לימוד תורה לשירות משמעותי, בין אם זה במשטרה ובין אם זה בצבא. אני רוצה לברך את החרדים שמשרתים בכוחות הביטחון הלאומי, ואת אלה שהתייצבו גם בבקו"ם. בטח גם אתם תקבלו חלק מהם. בשבוע שעבר התייצבו בבקו"ם 537 מתגייסים חרדים, וגם להם כדאי שנגיד יישר כוח. הצעירים החרדים שהתייצבו בבקו"ם מגיעים לא רק לחטיבת החשמונאים; הם מגיעים למסלולים נוספים ולכוחות הביטחון. יש מסלולים בצבא כמו מסלול שח"ר – שילוב חרדים, ומשלב הגיוס הם משתלבים באגפים שונים במטה הכללי, אם זה באכ"א ובאגף המודיעין, בתקשו"ב, בפיקוד העורף, בחיל הים ועוד. הם מגיעים למסלולים טכנולוגיים ומשובצים ביחידות עילית כמו 8200 ו-81, וגם במשטרת ישראל. אני רוצה לברך על המגמה ההולכת וגדלה של שילוב חרדים שעושים או שירות צבאי או שירות אזרחי, אבל מבינים שזאת מגמה, מבינים שאתם על זה, וחשוב לכם לשלב אותם. לברך גם את אלה שמשרתים במשמר הגבול – אם זאת פלוגת אבנט, שלוחמיה משלבים אורח חיים חרדי עם פעילות מבצעית משמעותית גם ביהודה ושומרון, גם במרחב עוטף ירושלים. המשרתים החרדים בכוחות הביטחון הלאומי מוכיחים מעל לכל ספק שאפשר אחרת, ואנחנו מצדיעים להם על כך. אותם צעירים שלעיתים חווים תגובות נגד, גם מצד המעגלים הרחוקים, אבל גם מצד המעגלים המאוד-מאוד קרובים, לעיתים מצד המשפחה, זאת חבורה אמיצה שמאפשרת לנו את תחילת השינוי. הערכה גדולה לי אליכם, לכל המשרתים. אתם הציונים של ימינו, אתם עמוד האש של תהליך ההשתלבות של החברה החרדית בחברה הישראלית. אתם ההוכחה החיה שאין סתירה בין לימוד תורה ושמירת אורח חיים חרדי לבין נשיאה בנטל ושירות למען ארץ ישראל ולמען עם ישראל. אחוזי הגיוס של החרדים הם עדיין בשפל, למרבה הצער, וזה מוכיח לנו למה אנחנו צריכים את היום המיוחד הזה, ולמה אנחנו צריכים לייחל לכך שכבר לא נצטרך לייחד לכך יום וזה יהיה ברור מאליו. זה בדיוק מה שאנחנו צריכים לעשות – להצדיע, להתגאות בתהליך השינוי שחל בחברה החרדית. יחד עם זאת, אני אומרת לכולם, לכל חברי הכנסת שכאן וגם לשרים, כשאנחנו שומעים אמירות כמו "נמות ולא נתגייס" בזמן שחיילינו הגיבורים נמצאים בעזה, או כשמישהו מרים יד על חייל צה"ל, או כשחייל צה"ל לא יכול להסתובב במדים בבני ברק או במאה שערים, זה דבר שאסור לתת לו לקרות. להוקיע אותו מכול וכול, לעצור ולגרום לאלה שמרימים יד על חיילי צה"ל לתת את הדין במלוא חומרת הדין על כך. אסור שמי שלוקח לעצמו את הדין יהיה מעל החוק. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחברת הכנסת שרון ניר. חבר הכנסת משה סולומון אינו איתנו, לדעתי. נכון? נכון. אם כן, אני מתכבד להזמין את השר לביטחון לאומי, השר איתמר בן גביר, בבקשה. << דובר >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר >> אדוני היושב-ראש, ברוך השם, אני יודע כמה גם אתה בעד שילוב החרדים בכוחות הביטחון הלאומי. היית השר לביטחון פנים, וכמוני – כמוך. אנחנו אוחזים באותן עמדות בנושאים הללו. חבר הכנסת צביקה פוגל, יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי, האיש והעשייה – עוד עשייה ועוד עשייה. תודה, תודה, תודה על היום הכל-כך חשוב הזה, ועל הכנס שאתה הולך לקיים. חבר הכנסת בוסו, השר לשעבר, השר לעתיד; תלמידי המקיף – איזה בית ספר זה? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אלאהליה ומושריפה. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> רציתי לדבר איתכם בחוץ, ראיתי אתכם. אם יהיה לכם זמן, נוכל לדבר, ואם לא – הכול בסדר. תאמינו לי שאנחנו רוצים ביטחון לאומי בכל מקום במדינת ישראל. כמובן, המזכירות הביטחונית שיש כאן – היושב-ראש, אתה מכיר את האנשים. איזו עשייה, איזו עבודה למען המדינה, וגם קשורים הרבה הרבה לנושא הזה של שילוב חרדים – סמי מרציאנו, המזב"ט שם, וכל הצוות האגדי שלו, שבאמת עובדים כל כך קשה; חבריי חברי הכנסת - - - << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> מאיפה הם? << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> המזכירות הביטחונית. במשרד שלי יש מזכירות ביטחונית. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> המזכירות הביטחונית במשרד לביטחון לאומי. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> מספרים על הרב אוירבך, אחד הגדולים גדולים גדולים של הציבור החרדי, שפעם בא אליו איזשהו תלמיד ישיב, ואמר לו: אני רוצה ללכת להתפלל בקברי צדיקים בצפון. אמר לו: מה אתה הולך לצפון? הינה, כאן ליד הישיבה יש לנו את הר הרצל. יש שם כל כך הרבה קברי צדיקים. השירות הזה למען המדינה שלנו, למען המולדת, למען הבית, זאת המצווה הכי גדולה שיכולה להיות. היציאה הזאת למלחמת מצווה למען הילדים של כולנו זה אולי הערך הכי חשוב. היום כ"ד בטבת, יום פטירתו של רבי שניאור זלמן מלאדי, המכונה גם האדמו"ר הזקן או בעל התניא. ושאלו פעם את האדמו"ר הזקן: איזו אהבה גדולה יותר – האהבה של הקדוש ברוך הוא או אהבת ישראל? הוא אמר: אהבת ישראל יותר גדולה, כי הקדוש ברוך הוא אוהב כל כך את עם ישראל. האנשים האלה שמשרתים – היום הייתי בעיר העתיקה, אדוני היושב-ראש, לפגוש את כל המג"בניקים האלה, המג"בניקיות. אני לא מסוגל, אני עוצר – מאיפה את? מאיפה אתה? מאיפה את? מאיפה אתה? וכל אחד: אני מעוטף ירושלים, אני מפלוגה ג', אני מבית שאן, אני מטבריה, אני מבאר שבע. ואיזה כיף לראות את הלוחמים האלה. באמת, כפי שנאמר כאן, אני חושב שעל ידי כל חברי הכנסת עשינו ואנחנו עושים מהפכה גם בתחום של שילוב חרדים בכוחות הביטחון הלאומיים. בשנת 2022 שירתו 454 חרדים בקבע ובחובה במשטרה, בשירות בתי הסוהר, בכבאות, ברשות להגנת עדים; ב-2024 עלינו ל-671; ב-2025 אנחנו עומדים על 1,299, וזה כמעט פי שלושה משנת 2022, והיד עוד נטויה, כפי שהזכירה חברת הכנסת ניר, אחת הגאוות הכי גדולות שלי היא הקמת המג"ב החרדי, פלוגת אבנט. אני בשיח עם שר הביטחון שיש לנו, חבר הכנסת ישראל כץ הנפלא, ואני כל הזמן אומר לו: ישראל, תביא לי עוד, עוד, עוד, עוד, עוד. סיכמנו בהתחלה על 50 בכל שנה – זה הפך ל-150, עכשיו הפך ל-300. אמרתי לו: ישראל, תביא לי 3,000. אני רוצה אותם. אני רוצה אותם. עברנו, היינו ראש הממשלה ואני שם בביקור. לראות את החבר'ה האלה – כן, כפי שהזכרתם כאן – עם הפאות, עם הכיפות הגדולות, משרתים את מדינת ישראל. אגב, עשינו קמפיין לשילוב בשירות חובה של מג"ב; פתחנו עוד ועוד תפקידים במשטרה, שבהם יכולים לשרת חרדים; פתחנו קורסים לטובת שילוב שח"מ חרדי במקצועות הסייבר; בשיתוף ארגון חברים הוגדרו תפקידים לקליטת חניכי קורסים בתחום המחשבים; יחד עם להב 433 פתחנו מסלול לעוזר חוקר. יש חוקר – אז עוזר חוקר לתחום הכלכלי; לא הזנחנו גם את הימ"מ, פתחנו גם שם תפקידים לחרדים בתומכי הטכנולוגיה, אמל"ח, מודיעין, בכלבייה; בשיתוף היחידה האווירית הכשרנו שלושה מפעילי רחפן חרדים לסיוע בשטח; פתחנו תפקידים של עוזר חוקר בכל המשטרה כולה לעוד חרדים ועוד חרדים; שילבנו גם בתפקידים בסיוע תפקיד הקב"ט ביחב"מ, ועשינו עוד ועוד ועוד ועוד עם קמפיינים לגיוס החרדים. אגב, אני לא מדבר רק על בנים – אני מדבר גם על בנות. לא בסדיר, אבל כן, להביא אותן למשטרה, חוקרות חרדיות. חבר הכנסת בוסו מבין את המשמעות מה זה חוקרת חרדית בעיר כמו אלעד או ביתר או בית שמש או אשדוד. הכנסנו לשם חוקרות, ותאמינו לי, הן עושות פלאים. פלאים. הרי יש להן יותר נגישות לנשים, שהרבה פעמים הן פותחות את הלב בפניהם, וזה מוכיח את עצמו. זה מוכיח את עצמו. קיימנו שולחנות עגולים עם רבני קהילות, רבני ערים, ומחר ובעוד שבועיים יתקיימו שני אירועים: שולחן עגול לגיוס יחד עם רבנים במחוז חוף, שולחן עגול עם רבני קהילות ורב העיר ראשון לציון, וגם שיתוף פעולה עם נצח יהודה. אנחנו לא רק במשטרה עובדים. כמו שיושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי מכיר, בשירות בתי הסוהר – גם שם יש נציב, שהוא נציב אגדי, שהוא הולך ליד מורים, יושב איתם כדי להביא קהילות שלמות לשירות בתי הסוהר; שילבנו חרדים וחרדיות בחטיבות הטכנולוגיות – אגב, הוא מקיים ימי משפחות ייעודיים מותאמים לציבור החרדי – ולוחמי כליאה חרדים במתווים שונים. מגיע לכלא עופר, רואה חרדים. עכשיו בפציעות אנחנו עושים את זה. כמו כן הוא גייס גם יועץ נציב לענייני החרדים, וכך גם בכבאות וההצלה – אנחנו לראשונה בהיסטוריה, כמו שעשינו במג"ב חרדי. מסיימים קורס תומכי לחימה בחברה החרדית. לצערי, אגב, בחוק הגיוס לא נותנים תקנים לכבאות והצלה. דיברתי על זה עם חבר הכנסת ביסמוט, אני מקווה שזה ישתנה, כי כבאות והצלה, אני חושב שיסכימו כאן כולם, זה לכל דבר ועניין הצלה, ואנחנו בקורס הזה של תומכי לחימה, שעשינו והסתיים, אנחנו שולחים אותם להיות בתחנות כיבוי שונות ברחבי מדינת ישראל. אני חושב שהדברים שהקראתי כאן – זה מקצת, אני לא אקריא את הכול – מלמדים על התפיסה שלנו. על האהבה הכל-כך גדולה לציבור החרדי, שצריך לדעת – יש הרבה שנאה, הרבה קיטוב – רובם ככולם אחים שלנו. אחים לכל דבר ועניין. מצד שני, כן, הרצון שישתלבו, כמו הילדים של כולנו. שוב, הילד שלי עכשיו בסיירת מתאמן, עובד, פועל, עושה. אני חושב שזו הגאווה הכי גדולה, הכי גדולה, למען המדינה שלנו. וצריך לדעת את זה שיש שתי גישות בנושא של שילוב חרדים: אפשר לבוא ולתקוף ולהתקיף ולהשמיץ, ולא נגיע לשום דבר; אפשר לאהוב, לחבק, ולגרום להם לבוא עוד ועוד. צריך להודות באמת, אדוני היושב-ראש, המשטרה נתפסת גם כארגון הרבה יותר מסורתי. אני ראיתי את זה בעיניים. אני הולך ללילה של פעילות בלוד ורמלה – לא אשכח את התמונה הזאת. 100, 150 שוטרים מג"בניקים, מסיימים את הפעילות 05:00, 05:30 בבוקר, אני כבר רוצה – חצי נרדם – לחזור הביתה, אומרים לי: רגע, מה זה? תפילה. הולכים לתפילה. חבר'ה, חילונים רובם, עם כיפות, טלית, תפילין, מסלסלים לי בתפילה איזו שעה שלמה של תפילה. אמרתי: ואללה, אני מרגיש כאילו אנחנו בראש השנה. וזה נתפס, אי-אפשר לזייף. כשהציבור החרדי יודע שיש לו בית, שיש לו מקום, שאוהבים אותו, אז זה עובד. זה עובד מכל הלב. לכן ביום הזה אני באמת רוצה להוקיר, להגיד תודה לכל המשרתים. אגב, באמת חלקם – הייתי אומר מקצתם, ברוך השם, לא כולם, לא רובם, אבל חלקם – גם עוברים מציאות לא פשוטה. אגב, לפעמים גם בבית. יש כמה כאלה שהחרימו אותם בגלל שהם הלכו לאיפה שהם הלכו. אי-אפשר להבין את זה, איך להחרים ילד, הוא הילד שלך. אבל אני חושב שהרוב, רוב הציבור החרדי, רובו ככולו, גאה, שמח, רוצה להשתלב, ואני גאה שאנחנו בימים האלה, בזמן הזה, בתקופה הזאת, במגמה של שילוב, אהבה וחיבוק, כי בסוף בסוף כשנכנס, חס ושלום, איזשהו חמאסניק, הוא לא אומר: רגע, זה חרדי וזה חילוני וזה דתי וזה ימני וזה שמאלני וזה ככה וזה; הם רוצים להשמיד את כולנו. אני חושב שההבנה הזאת, במיוחד אחרי 7 באוקטובר, נפלה אצל רבים רבים גם בציבור החרדי, שממילא רוצה להשתלב, שממילא רוצה להיות חלק מהעשייה הגדולה והחשובה כאן. ולכן בואו נחבק אותם, בואו נאמץ אותם אל ליבנו, ובואו נגיד להם תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אכן, תודה. תודה לשר לביטחון לאומי, תודה לחברות וחברי הכנסת הדוברים, ותודה בעיקר למשרתות ולמשרתים בכל כוחות הביטחון, גם בצה"ל, גם בכוחות הביטחון הלאומי, ובעיקר ובפרט המשרתים יוצאי החברה החרדית – שם זה פחות מובן מאליו. שם הם סופגים, כמו שאמר השר, כמו שאמרו חלק מחברי הכנסת, הרבה פעמים אי-קבלה חברתית, בלשון המעטה, ואנחנו מצדיעים לכם, מוקירים אתכם ואוהבים אתכם. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הודעה למזכיר הכנסת. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק קצבאות שאירים של משרתי שירות הקבע ושירות המדינה וגמלאיהם (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת העבודה והרווחה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חברות וחברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"ה בטבת התשפ"ו, 14 בינואר 2026, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 16:48. << סיום >>