דברי הכנסת

דברי הכנסת טו / מושב רביעי / ישיבה שס"א / ח'–י' בטבת התשפ"ו / 26–28 בינואר 2026 / 15 חוברת ט"ו ישיבה שס"א הישיבה השלוש-מאות-ושישים-ואחת של הכנסת העשרים-וחמש יום שני, ח' בשבט התשפ"ו (26 בינואר 2026) ירושלים, הכנסת, שעה 16:10 תוכן העניינים ישיבה מיוחדת לכבוד ראש ממשלת אלבניה אדי ראמה 5 היו"ר אמיר אוחנה: 5 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 9 יאיר לפיד (יש עתיד): 15 ראש ממשלת אלבניה אדי ראמה: 18 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 26 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 26 הצעות סיעות יש עתיד, ישראל ביתנו, כחול לבן – המחנה הממלכתי, העבודה, רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה בשל: 29 1. תקציב מדינה של מושחתים ומשתמטים; 29 2. כישלון הממשלה בהחזרת הביטחון לישראל; 29 3. הפקרת כוח אדם מקצועי בחברה הערבית – רופאים ומורים מחוץ למערכת 29 מירב בן ארי (יש עתיד): 29 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 33 ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 35 השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: 38 דבי ביטון (יש עתיד): 40 שרון ניר (ישראל ביתנו): 41 מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 42 עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 47 נעמה לזימי (העבודה): 51 אבי מעוז (נעם): 63 סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: 66 הודעה אישית של חברת הכנסת טלי גוטליב 69 טלי גוטליב (הליכוד): 69 הודעה אישית של חבר הכנסת גלעד קריב 73 גלעד קריב (העבודה): 75 הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 74) (זכאות לכיסא גלגלים ממונע הניתן להנעה בידי מלווה), התשפ"ו–2026 78 אבי מעוז (נעם): 79 נאור שירי (יש עתיד): 80 טלי גוטליב (הליכוד): 81 יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 84 רון כץ (יש עתיד): 87 מיקי לוי (יש עתיד): 93 ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 98 יסמין פרידמן (יש עתיד): 99 אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 100 איימן עודה (חד"ש-תע"ל): 101 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 102 עודד פורר (ישראל ביתנו): 115 מירב בן ארי (יש עתיד): 119 עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 121 אושר שקלים (הליכוד): 125 עמית הלוי (הליכוד): 128 סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): 129 לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): 130 ינון אזולאי (ש"ס): 131 שר החינוך יואב קיש: 133 הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 47), התשפ"ו–2026 134 מיכל מרים וולדיגר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): 134 מירב בן ארי (יש עתיד): 140 משה טור פז (יש עתיד): 142 גלעד קריב (העבודה): 144 לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): 147 אופיר כץ (הליכוד): 147 שרון ניר (ישראל ביתנו): 149 פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 151 ינון אזולאי (ש"ס): 153 צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): 157 הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשפ"ו–2026 158 ינון אזולאי (בשם ועדת החוץ והביטחון): 158 הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (הארכת מעצר לחשוד בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 8), התשפ"ו–2026 162 עמית הלוי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): 162 מירב בן ארי (יש עתיד): 163 הודעות יושב-ראש ועדת הכנסת 165 אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): 165 חילופים בוועדות הכנסת 166 אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): 166 << נושא >> ישיבה מיוחדת לכבוד ראש ממשלת אלבניה אדי ראמה << נושא >> << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> חברי הכנסת מתבקשים לתפוס את מקומותיהם. אנחנו מתחילים. חברי הכנסת והקהל מתבקשים לקום. (חברי הכנסת מקדמים בקימה את פני ראש ממשלת אלבניה ויושב-ראש הכנסת.) כבוד יושב-ראש הכנסת וכבוד ראש ממשלת אלבניה. (מחיאות כפיים) נא לשבת. << דובר >> היו"ר אמיר אוחנה: << דובר >> היום יום שני ח' בשבט התשפ"ו, 26 בינואר 2026. אני מתכבד לפתוח את הישיבה המיוחדת של הכנסת לכבוד ראש ממשלת אלבניה, מר אדי ראמה. ראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו, ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד, שרים ושרות, חברות וחברי הכנסת בעבר ובהווה, יושב-ראש הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית מר יעקב חגואל, שגרירת אלבניה בישראל גב' מרי קומבה, שגרירת ישראל באלבניה גב' גלית פלג, מנכ"ל הכנסת משה צ'יקו אדרי, מזכיר הכנסת עו"ד דן מרזוק, היועצת המשפטית לכנסת עו"ד שגית אפיק, ראשי הנציגויות הזרות, חברי הנהלת הכנסת, אורחים נכבדים וקהל נכבד, אורח הכבוד שלנו ראש ממשלת אלבניה מר אדי ראמה ובת זוגו הגברת לינדה ראמה (אומר באלבנית ומתרגם:) ברוכים הבאים לכנסת. ברוכים הבאים לירושלים. אדוני ראש הממשלה, הביקור שלך כאן הוא לא עוד ביקור דיפלומטי שבשגרה, אלא הוא מתקיים ברגע היסטורי של ממש. אתה הוא ראש ממשלת אלבניה הראשון הנואם מעל בימה זו, ומנהיג המדינה בעלת הרוב המוסלמי הרביעי בתולדות הכנסת המכבד אותה במעמד שכזה. וזה קורה, אדוני ראש הממשלה, בזכות המנהיגות יוצאת הדופן שלך, בזכות הקשרים שטווית לאורך שנים בין אלבניה לבין מדינת ישראל ובזכות האלבני ואזרחי אלבניה מכל הדתות – מדינה שיכולה ללמד את העולם כולו מהי סובלנות דתית ומהו כבוד הדדי. ביקורך מתרחש בצומת היסטורי מכריע. לפני כשלושה חודשים נאם כאן, ממש מעל בימה זו, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, וזו ההזדמנות הראשונה שלנו מאז לארח מנהיג עולמי. אני מבקש להודות לך על כי הודעת על הצטרפותך ליוזמת השלום של הנשיא טראמפ, יוזמה שמטרתה להבטיח עתיד טוב יותר לעולם החופשי כולו. בעת ביקורו זה הנשיא טראמפ הודיע כאן במליאה על הסכם שישיב את כל החטופים. היום, כוחות צה"ל השלימו את המשימה. (מחיאות כפיים) לפני כחצי שעה הותר לפרסום כי אותרה וזוהתה גופתו של אחרון חטופינו, גיבור ישראל רב סמל רן גואילי, השם ייקום דמו. הוא יצא ראשון מהבית בבוקר 7 באוקטובר 2023, כדי להגן על אחיו ואחיותיו הישראלים, וכעת נסגר המעגל והוא יושב לקבורה ראויה באדמת המדינה, שעליה הגן ולמענה לחם. אני מבקש בשם כולם לחבק את הוריו היקרים, טליק ואיציק, ואת כל משפחת גואילי. ביקורך, אדוני ראש הממשלה, מתרחש בשעה שמדינת ישראל נמצאת אחרי שנתיים קשות של מערכה, מערכה שהיא לא רק מלחמה על גבולות או שטח, אלא על עצם הזכות לחיות כעם חופשי בארצנו. ודווקא מתוך הסערה ומתוך ענני המלחמה, המפגש הזה בינינו הוא רגע נדיר של בהירות. זהו מפגש שמחבר בין עבר להווה, בין שני עמים עתיקים, קטנים בשטחם אך ענקיים ברוחם. עמים שמבינים כי הריבונות אינה מובנת מאליה, אלא נרכשת בנחישות, בזיכרון ובנאמנות חסרת פשרות לאמת. ההיסטוריה של העם היהודי והעם האלבני שזורה בחוטים של גבורה מוסרית שאין שנייה לה. אנחנו זוכרים, אדוני ראש הממשלה, ולעולם לא נשכח, את מה שקרה על אדמתכם בימים החשוכים ביותר שידעה האנושות. בשעה שאירופה כולה קרסה תחת המגף הנאצי, ומדינות רבות הסגירו את שכניהן היהודים אל מותם, אלבניה נותרה כמגדלור בודד באפלה. הנתון ההיסטורי הוא בלתי נתפס: אלבניה היא המדינה היחידה באירופה הכבושה שסיימה את מלחמת העולם השנייה עם מספר יהודים גדול יותר מאשר בתחילתה. (מחיאות כפיים) וזה קרה בזכות העם האלבני ומורשתו. אני מבקש לספר לכם היום על אחד מהם, נער מוסלמי בן 17 בשם רפיק וסלי. רפיק היה שוליה בחנות צילום בטירנה, שם הוא עבד עם משה מנדיל, יהודי שנמלט מיוגוסלביה. כשהנאצים כבשו את אלבניה והסכנה הפכה מוחשית, רפיק לא הפנה עורף והוא לא הסתפק במילים יפות, המעשה שהוא עשה, מעשה של אומץ עילאי, הוא הבריח את משה, את אשתו ואת שני ילדיו הקטנים, במסע רגלי מפרך אל ההרים, אל בית הוריו בכפר קרויה. הוריו של רפיק, וסל ופטימה, קיבלו את המשפחה היהודית הנרדפת לא כמבקשי מקלט, אלא ממש כבני משפחה. הבית שלנו הוא ביתו של אלוהים ושל האורח, הם אמרו להם, ולימדו אותם עיקרון אלבני עתיק. הם חלקו איתם את מזונם הדל והסתירו אותם מפני הגרמנים במשך חודשים ארוכים, תוך סיכון ממשי של חייהם שלהם. רפיק ומשפחתו היו הראשונים מבין האלבנים שהוכרו כחסידי אומות העולם, הפנים היפות של עם שלם שסרב להיכנע לרוע, והם לא היו היחידים. וכמו אז גם היום, לפני שנתיים, בבוקר 7 באוקטובר, רוע מוחלט, ברבריות ואכזריות שחשבנו, קיווינו, שעברה מן העולם, הכתה במדינת ישראל ובעם היהודי. ושוב כמו אז, העולם התחלק לשניים: יש את אלה שמגמגמים, מחפשים הקשר, קונטקסט, או פשוט שותקים. אבל יש גם את המנהיגים מהסוג השני. אתה, אדוני ראש הממשלה, בחרת בקול צרור וברור. היית מהמנהיגים הבודדים בעולם שהישירות, האומץ והכנות אצלם גברו על הדיפלומטיה המכובסת. עמדת מול הקהילה הבין-לאומית ואמרת את המילים שמעטים העזו לומר: חמאס הם הנאצים של המאה החדשה. והוספת שההיסטוריה לימדה אותנו שאין שלום עם נאצים ואין פשרות עם נאצים. כשאני שמעתי ממך את הדברים הללו, ראש הממשלה, נזכרתי בדבריו של מורנו זאב ז'בוטינסקי. דבריך הדהדו בדיוק נמרץ את תפיסת קיר הברזל שטבע, וההבנה שאל מול רוע המבקש להשמידך אין מקום לפייסנות ואין מקום לוויתורים, יש מקום רק לעמידה איתנה, נחושה וצודקת, עד שיבין האויב שאין לו סיכוי לשבור את רוחנו. חברותיי וחבריי חברי הכנסת, כדי להבין את המנהיגות של האורח שלנו צריך להביט אל עברו, עבר שהוא ייחודי בנוף המנהיגים העולמי. אדי ראמה הגיע לפוליטיקה מעולם האומנות, כצייר. כשנבחרת, אדוני ראש הממשלה, לראשות עיריית טירנה לפני למעלה משני עשורים, קיבלת עיר אפורה ומוזנחת, שריד לעידן קומוניסטי מדכא. בחרת אז בצעד חדשני והורית לצבוע את הבניינים הסובייטיים הישנים בצבעים עזים – כתום, צהוב, ירוק ואדום. כששאלו אותך על כך פקידים אירופים שביקשו ניטרליות, ענית להם במשפט שמגלם, בעיניי לפחות, פילוסופיה שלמה: Compromise in colors is grey – פשרה בצבעים היא אפור. עבורנו, תלמידיו של ז'בוטינסקי, המעשה הזה הוא ביטוי מזוקק של מושג ההדר. הדר אינו רק נימוסים או לבוש חיצוני, הדר הוא ההבנה שהאסתטיקה משקפת ויוצרת חוסן פנימי. שכאשר אדם או עיר או אומה זוקפים את קומתם ומכבדים את עצמם, הם משנים את המציאות סביבם. צביעת העיר לא הייתה רק צעד אומנותי, היא הייתה הכרזה, הכרזה על ניצחון החיים והתקווה מול האפרוריות והייאוש. ולמה שאצלנו קוראים הדר, אדוני ראש הממשלה, אצלכם קוראים besa – עקרון הכבוד. שני המושגים הללו הם שני צדדים של אותו מטבע: הניצחון של הרוח על הכוח. כשהנאצים הגיעו לאלבניה עם כוח הזרוע, עם טנקים ורובים, העם האלבני עמד מולם עם כוח הרוח. באותה besa אחזה משפחת וסלי שאמרה שביתו של האלבני שייך לאלוהים ולאורח. בכך הם הוכיחו שכוח פיזי יכול אולי להחריב ערים, אבל הוא לא יכול להכניע את הרוח האנושית ואת המחויבות המוסרית. הbesa- שלכם, בדיוק כמו ההדר שלנו, הם ההוכחה שהעוצמה האמיתית של אומה לא נמדדת רק בנשק שהיא מחזיקה בו, אלא בערכים שהיא מוכנה להילחם עבורם. העמידה המשותפת שלנו כאן היום היא המסר החזק ביותר שאנחנו יכולים לשלוח לעולם. יש מי שמנסים לצייר את המלחמה הנוכחית כמלחמה בין דתות. הם טועים ומטעים. הסיפור של אלבניה, מדינה בעלת רוב מוסלמי שהצילה את יהודיה, וסיפור הידידות בין מדינותינו היום – מוכיחים אחרת. זוהי לא מלחמה בין היהדות לבין האסלאם זוהי מלחמה בין בני האור לבין בני החושך, בין אלו המקדשים את החיים, את היצירה ואת החירות לבין – אגב, יהודים, מוסלמים ונוצרים כאחד – לבין אלו המקדשים את המוות, את ההרס ואת השעבוד. אותה קנאות חשוכה המובלת על ידי משטר האייתולות בטהרן ושלוחיו, מאיימת על אלבניה לא פחות משהיא מאיימת על ישראל, ועכשיו אנחנו יודעים יותר מתמיד עד כמה היא מאיימת גם על אזרחי איראן. ההיסטוריה מלמדת אותנו שדיקטטורות צמאות דם לא עוצרות מעצמן, הן נעצרות רק כשהן נתקלות בכוח נגדי, נחוש ומאוחד, ברית של מדינות שאינן מוכנות להתפשר על החירות שלהן. אנחנו נלחמים בנחישות באויבינו כדי שנוכל לחיות בשלום עם ידידינו. אני רוצה להודות לך על כך שאלבניה, כקול משפיע בבלקן בכלל, ובזמן כהונתה כחברה במועצת הביטחון בפרט, עומדת בצד הנכון של ההיסטוריה. (מחיאות כפיים) אני רוצה להודות לך על כך שאתם פועלים לחינוך הדורות הבאים נגד אנטישמיות ועל הנצחת המורשת המפוארת של עמכם. מי ייתן והברית הזו בינינו תמשיך לפרוח, ברית של צבעים עזים מול האפור, ברית של הדר ושל besa, ברית של חיים. Mr. Prime Minister, in a world often blinded by hypocrisy, your courageous voice has been a beacon of clarity. When many nations hesitated, you stood firm. You did not look for the grey areas of diplomacy, you chose the bright colors of truth. The Knesset, representing the people of Israel, deeply appreciates your unwavering support for Israel's right, and shall I say – the obligation to defend the people of Israel, and your moral clarity in calling evil by its name. By standing with Israel, you are not just supporting a nation, you are upholding the values of civilization against barbarism. Thank you for being a true friend. Thank you for your besa. ברוך בואך לכנסת וברוך בואך לירושלים. (מחיאות כפיים) אני מתכבד כעת להזמין את ראש הממשלה, חבר הכנסת בנימין נתניהו, לשאת דברים. בבקשה, אדוני ראש הממשלה. << דובר >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר >> מכובדיי, אני מבקש לפתוח בברכת הודיה. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אמן. (מחיאות כפיים) << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> חבריי וחברותיי, חברות וחברי הכנסת, לפני שעה קלה השבנו הביתה את רני גואלי, גיבור ישראל. אין יותר חטופים בעזה. אין יותר חטופים בעזה. (מחיאות כפיים) אני מברך את מפקדי וחיילי צה"ל והשב"כ על ביצוע מושלם של המשימה הקדושה הזאת. אני מחבק את טלי ואיציק, את כל משפחת גואלי האצילה. הסתכלתי להם בעיניים ואמרתי: אנחנו נחזיר את רני הביתה. הבטחתי לכם, הבטחתי לכם, אזרחי ישראל, אנחנו נחזיר את כולם הביתה. ענדנו כולנו את הסיכה, ועכשיו, משהמשימה הושלמה, הגיעה הזמן להסירה, כי שבו בנים לגבולם ושבו בנות לגבולן. (מחיאות כפיים) אני מבקש להודות לגל הירש על המסירות הבלתי-נלאית שלו למשימה הזו. אני מודה לחבריי ולחברותי בממשלה, שנתנו את תמיכתם כל הזמן. אני מודה לנשיא טראמפ, לסטיב ויטקוף, לג'ארד קושנר ולצוותם על תמיכתם הגדולה והחשובה. אני מודה לעם ישראל כולו על התפילות ועל החיזוק. אנחנו השלמנו את המשימה הזאת, כפי שהבטחתי, וכך גם נשלים את שאר המשימות שהצבנו. מכובדיי יושב-ראש הכנסת אמיר אוחנה, שרות ושרי ממשלת ישראל, חברות וחברי הכנסת, ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד, אורחינו החשובים מאלבניה ובראשם חברי הטוב, ראש הממשלה אדי ראמה וגב' לינדה ראמה, ומשפחת – או, יותר נכון, המשלחת המכובדת שמלווה אתכם, ברוך בואכם לישראל, ברוך בואכם לירושלים, בירת ישראל הנצחית. (מחיאות כפיים) (אומר דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם הסימולטני: ברוך הבא אדי, אני חייב לומר: אתה מתעלה מעל רבים, ואני מתכוון לזה. וזה לא רק במובן הפיזי, אני מתכוון לזה במובן המוסרי. בלבול והיסוס אפשרו את עלייתו של הטרור, בהירות ואומץ יבטיחו את הבסתו. אתה מראה בהירות ואומץ, ואנחנו מצדיעים לך, כולנו, ללא יוצא מן הכלל, על כל צדדי הגוף הזה). (מחיאות כפיים) מכובדיי כולם, דגל אלבניה הוא דגל עיט דו-ראשי, והוא מונף היום בחוצות ירושלים. זהו מחזה מרנין לב, שעד לפני כמה עשורים אני חושב שהיה זה פשוט נתפס כדבר בלתי נתפס. בתקופה מסוימת ידענו נתק, ידענו ריחוק, אבל היום אפשר לומר שהיחסים בין אלבניה וישראל הדוקים מאי פעם, גם ברמה המדינית וגם ברמה האישית. ולכן, כשאני מתבונן היום בשני ראשי העיט הללו, שפונים לכיוונים מנוגדים, אני רואה זאת כמשל על העבר ועל העתיד. המבט המנוכר הישן של העבר מפנה את מקומו למבט החדש אל העתיד, לשיתוף פעולה בינינו שהולך ומתחזק מדי יום. אנחנו מבטיחים יחד את הביטחון, את הקדמה, את השגשוג, לטובת שני העמים שלנו. בהנהגתך, אדי, אלבניה מבקשת לפרוש כנפיים כמו אלה של העיט בדגל שלכם, ואתה עושה זאת. כולנו מעריכים את המאמץ שאתה משקיע להצעיד את אלבניה קדימה, ובאותה מידה אנחנו מעריכים את הידידות העמוקה שלך כלפי ישראל. זו ידידות שמתבטאת בתמיכה גלויה בפורומים בין-לאומיים ובהתייצבות לצד האמת ונגד השקרים שמוטחים בנו. אני חייב להגיד – ואמרתי לך את זה יותר מוקדם היום – יצא לי להכיר, במהלך שירותי כראש הממשלה, מנהיגים בין-לאומיים רבים. מנהיגים מסתכלים קודם כול על האינטרסים של המדינות שלהם, הם מחפשים נקודות מפגש, ורבות הן בינינו; אבל יש פה משהו הרבה יותר עמוק, וזה קורה בין מנהיגים מסוימים, זה קורה אצלך, וזו האמפתיה העמוקה שבאה מחדרי הלב. היא לא מעושה, אנשים מרגישים את זה. כל אחד ואחת פה מרגישים את האמפתיה העמוקה הזאת, שיוצאת מתוך הנפש שלך. ואני אומר, זה משקף גם את העם שלך. אלבניה מבינה את ישראל כפי שישראל מבינה את אלבניה. מדינות קטנות עומדות למבחן קיום באופן יום-יומי, כי הקיום – אני מתכוון למה שאני קורא לו: הבטחת החיים עצמם – בא לפני כל דבר אחר. מי כישראל יודעת זאת, לאור היותנו מוקפים כוחות עוינים במזרח התיכון הגועש. מאז שחר עצמאותנו ידענו מלחמות רבות, ידענו פיגועי טרור, וב-7 באוקטובר 2023 ידענו טבח חסר רחמים שביצעו מרצחי החמאס. אתמול, אדי, אתה ביקרת במתחם מסיבת הנובה בנגב המערבי, ראית שם את המקום שבו צעירים וצעירות נטבחו באכזריות שקשה לבני אנוש לעכל זאת; צעירים וצעירות נפלאים, שבסך הכול מה שהם ביקשו זה לחגוג את החיים בפסטיבל של מוזיקה. לכך הצטרפה כמובן שרשרת הזוועות ביישובי עוטף עזה. המחבלים הארורים הללו רצחו, פצעו, התעללו, אנסו, חטפו, שרפו – אפשר לתאר את זה ביתר פירוט, אבל הזוועות, שוב, חוצות דמיון אנושי. ולכן, אתה הגדרת במדויק את מעשיהם, וקראת להם – כשמם כן הם: הם נאצים. נאצים. זאת הייתה פעולת הפתיחה של ציר הרשע בהובלת איראן, פעולה שנועדה לחנוק אותנו בטבעת טרור, פעולה שנועדה למחוק אותנו מעל פני האדמה. אתה, אדי, תמכת בזכותנו הטבעית להגן על עצמנו מפני אותן חיות אדם. אתה מבין היטב שהקנאות האלימה יכולה להתחיל בישראל אבל היא לא תסתיים בישראל, וההיסטוריה מוכיחה שאם לא בולמים את הרוע האנושי בזמן, הרוע ילך ויתפשט. בסופו של דבר הוא יאיים על כל המדינות ועל כל היבשות. היום שני כוחות אדירים מתגוששים זה עם זה על הבמה העולמית: הכוח הרדיקלי, שרוצה להחזיר אותנו לאפלת ימי הביניים, והכוח המודרני, הנאור, שמבקש ומקדש את חירות האדם. ישראל נמנית באופן מובהק עם המחנה הזה. אל מול הקנאים תאבי הדם, חיילינו יצאו למערכה קיומית כדי להגן על הבית שלנו, על הערכים שלנו. במשך שנתיים פעלנו בעוצמה כבירה בשבע חזיתות, גבינו מחיר כבד מכל מי שתקף אותנו. השבנו לישראל – כפי שאמרתי לפני דקה קלה – את כל חטופינו, החיים והחללים, והיום – את האחרון שבהם. אנחנו בפתחו של השלב הבא. מה זה השלב הבא? השלב הבא זה פירוק החמאס מנשקו ופירוז רצועת עזה. השלב הבא איננו שיקום. השלב הבא הוא פירוק החמאס מנשקו ופירוז רצועת עזה. (מחיאות כפיים) יש לנו אינטרס לקדם את השלב הזה ולא לעכב אותו, וכך נעשה. ככל שנקדים לפרק את החמאס מנשקו ולפרז את הרצועה כך נשלים את מטרות המלחמה. אדי, ידידי, מה שאנחנו מבינים גם אתה מבין. כפטריוט אלבני, אתה יודע להעריך גבורה. לכם באלבניה יש גיבורים רבים, בראשם סקנדרבג, הגיבור הלאומי שנאבק במאה ה-15 באימפריה העות'מאנית הדורסנית. גם לנו יש הרבה מאוד גיבורים, מימי התנ"ך ועד ימינו אלה. חיילינו ומפקדינו הגיבורים מגינים באומץ בלתי רגיל על מדינת ישראל. גילינו כוח רצון עילאי במסע לריסוק ציר הרשע. היכולות של ציר הרשע רחוקות מאוד ממה שהיו ערב המלחמה, וכעת פנינו נשואות לעתיד; החמאס בעזה יפורק מנשקו, עזה תפורז. (מחיאות כפיים) זה יקרה – כפי שאמר ידידנו המשותף, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ – בדרך הקלה, או שזה יקרה בדרך הקשה, אבל זה יקרה. (מחיאות כפיים) אנחנו נוסיף לעמוד דרוכים מול כל איום מצד איראן, ראש התמנון, שהכינו את הזוועות. כל ניסיון של איראן לפגוע בנו ייתקל בתגובה נחרצת. זו תהיה טעות גדולה מאוד, טעות אחת יותר מדי. בו בזמן אנחנו נפעל להרחיב את מעגל השלום באזורנו, נקדם הזדמנויות חדשות – עוד בריתות, עוד הסכמים, עוד נורמליזציות עם מדינות ערביות ומדינות מוסלמיות. ואדי, העובדה שאתה, מנהיג נאור של מדינה נאורה עם רוב מוסלמי, מצטרף פה למדינות אחרות, כפי שאמרת, אדוני היושב-ראש, שגם בהן יש רוב מוסלמי, והן מתייצבות – ונחזור על האמירה הזאת – מתייצבות בצד הנכון של ההיסטוריה, בצד של הנאורות, הקדמה, התקווה והשלום. (מחיאות כפיים) ישראל היא מבצר של חופש ודמוקרטיה. ישראל היא קו ההגנה של העולם התרבותי כולו. אנחנו בולמים את האסלאם הרדיקלי שמאיים על כולם. ומה גדול המרחק בין האסלאם הקיצוני, התוקפני, לבין מורשת האסלאם המתון שרווחת באלבניה. אלבניה מוכיחה שסובלנות היא המסד לבניית חברה יציבה ופורייה. אושר האמונות שחיות זו לצד זו באלבניה בשלום הוא ההפך הגמור מאידיאולוגיית הג'יהאד שמערערת סדרי עולם. אמרתי, אדי, שאתה בולט בהרבה תכונות, אבל לצערי הבהירות המוסרית שלך היא לא נחלתן של חלק ממדינות אירופה. המדינות הללו התמסרו לשטיפת המוח של השמאל הפרוגרסיבי, שעובד יד ביד עם האסלאם הרדיקלי. במקום ליברליזם אמיתי, צומחת שם שנאה עצמית לערכי המערב, ערכי החופש, בתוספת כניעה מבישה לקיצוניות. השתיקה המחפירה של מדינות רבות באירופה על טבח האלפים, ואולי הרבבות, באיראן – השתיקה הזאת מבטאת אובדן דרך, בצביעות שאין כמוה. איפה כל אלה שתקפו את ישראל על רצח עם, כביכול? רצח עם שלא היה ולא נברא. אנחנו אלה שנרצחנו. איפה כל אותם מפגינים בקמפוסים, לבושי הכאפיות, שרוממות החירות והצדק בפיהם? איפה בית הדין בהאג, שהוציא צווי מעצר נגד אישי ציבור בישראל? מה עושה בית הדין בהאג לנוכח הזוועות שביצע המשטר באיראן באזרחי מדינתו? באווירה כזאת, מכובדיי – באווירה כזאת אין פלא שהווירוס האנטישמי ניעור לחיים. ההסתה האנטישמית נגד ישראל, מדינתו של העם היהודי, שוברת שיאים של אובססיה, של נבזות, של בורות. אבל אני רוצה לומר לך, אדי, דווקא היום, ערב יום הזיכרון הבין-לאומי לשואה – יש יום כזה, זה הערב; ובאת הנה, בין השאר, במסגרת הכנס החשוב שאנחנו מקיימים כאן בירושלים נגד האנטישמיות – אנחנו רוצים להזכיר לעולם שבניגוד למה שהיה לפני 80 שנה, שהייתה אז אותה שנאה, אותם שקרים, אותן קונספירציות מטורפות, בניגוד לאותן שנים, היום איננו חסרי ישע. היום איננו חסרי מגן. יש לנו מדינה חזקה; יש לנו צבא וכוחות ביטחון נחושים; יש לנו את היכולת להיפרע ממבקשי נפשנו. אנחנו עומדים מאחורי המילים "לעולם לא עוד" – never again. ולעולם לא עוד זה עכשיו. (מחיאות כפיים) פרק השואה בתולדותינו, אדי, לעולם לא יישכח. הרצח של ששת המיליונים, שליש מעמנו, ילווה אותנו עד דור אחרון. אבל מה שעוד לא יישכח הם מעשי המופת של חסידי אומות העולם, שהושיטו את ידם ליהודים נרדפים. וכך גם היה – זה לא רק כך גם היה; כך היה באופן בולט, ואפשר לומר כמעט ייחודי. כך היה באלבניה בתקופת הכיבוש האיטלקי, וביתר שאת לאחר הכיבוש הגרמני. עשרות, אולי מאות, אלבנים מוסלמים סיכנו את החיים שלהם כדי להציל יהודים. הם חילצו יהודים למקומות מסתור, חלקו עם יהודים את המזון הדל שהיה להם. הם סיכנו את החיים שלהם. זה דבר אחד להילחם ולהסתכן, להציל את המשפחה שלך, אבל דבר אחר לסכן את אחרון בני משפחתך כשאתה הולך להציל אחרים. וזה מה שהם עשו. אלבניה הייתה אי של חסד באוקיינוס של איבה, ותמיד נוקיר מעומק ליבנו את המעשים הנאצלים הללו שזקפו את קומת האדם בשנות הטירוף הנאצי. מכובדיי, לאחר מלחמת העולם השנייה, מסך הברזל ירד גם על אלבניה. אומנם אלבניה הכירה רשמית בישראל ב-1949, אבל השתייכותה של אלבניה לגוש הקומוניסטי, אפשר לומר אפילו לגוש המאואיסטי, מנעה ממנה לכונן בפועל יחסים דיפלומטיים וכלכליים עם ישראל. וזה כמובן השתנה. לשמחתנו, לפני 35 שנים התחולל מפנה שהעלה את יחסי אלבניה וישראל על מסלול אחר. ב-1991 כוננו קשרים דיפלומטיים, ובמקביל עלו לישראל יהודים מאלבניה והם הקימו פה את ביתם. מאז התקדמנו צעד אחר צעד, כשבשנים האחרונות, אדי, זה כבר קורה, בזכותך, בצעדי ענק. אלבניה שאתה מוביל נחושה לזנק מהחצר האחורית של אירופה לגבהים של הצלחה. אתה יודע שאני מאמין גדול בכלכלה החופשית, ולכן אני מחשיב מאוד את הרפורמות הכלכליות שיזמת לשיפור מצב המשק באלבניה. הישראלים מזהים זאת. המשקיעים הישראלים כבר זורמים לאלבניה, אחרי הביקור הזה יזרמו עוד. ואנחנו מצידנו בממשלת ישראל, ואני בטוח בגיבוי של כל צידי כנסת ישראל, אנחנו נכונים לסייע לכם בכל דרך. שוחחנו על כך ארוכות הבוקר בלשכתי, על העמקת שיתוף הפעולה בביטחון, במאבק בטרור, בחדשנות, בטכנולוגיה, בחקלאות, באנרגיה, במסחר, ואני מוסיף – כי זה כבר קורה – בתיירות. התיירים הישראלים הם חכמים. הם יודעים מהר מאוד. והם כבר זיהו שיש כאן יעד לתיירות שאין שני לו באטרקציה שלו. ולכן אנחנו ראינו כאן שהתיירים הישראלים מגלים את אלבניה. הם חוזרים ממנה מוקסמים. הייתה עלייה של כמעט 1,000% – 1,000% – בתיירות הישראלית לאלבניה. זו רק ההתחלה, אדי. הם פשוט משתאים מטירנה היפה, שמשלבת בין ישן לחדש, עם החוש האסתטי שלך, שעוזר ליפות אותה עוד יותר; מערים תוססות אחרות; מההרים הנישאים; מהגבים הצלולים; מהחופים המרהיבים. סעו לאלבניה. זה שווה את זה. לא תייר אחד ולא שניים נוסעים לאלבניה כשאיתם ספריו של קאדרה. והספרים האלה תורגמו לעברית, חמישה מהם. כך הם רוכשים עוד ממד של עומק על התרבות העשירה של אלבניה. אדי יקירי, אתה מנהיג ייחודי, ויש לך זיקה ייחודית למדינת ישראל. אבל באמת מה שפחות מכירים, וציין זאת היושב-ראש, הוא כישרון הציור שלך. ציירת בעצמך. נתת לי ספר של הציורים שלך. הסתכלתי בזה. זה לא ייאמן, איך יש לך את הזמן והיכולת – אני לא יודע, אולי בישיבות פרלמנט ארוכות. אבל הוא לא מצייר, he paints, עם שילוב של צבעים שקשה להאמין, זה משהו שפורץ מתוכך. אתה גם הורית לצבוע בתים ישנים בטיראנה בצבעים מרהיבים. יש כאן רעיון, אנחנו נבחן את זה, אבל לא בירושלים, אנחנו שומרים על אבן ירושלמית. אבל זה רעיון. יכול להיות שנגייס אותך לאיזו עבודה זמנית, תעזור לנו גם כן. אני סבור שישנם כמה קווים משיקים בין מדינאות לציור. לא פעם מדינאים צריכים לבצע מהלכים היסטוריים במשיכות מכחול גדולות במקרים אחרים, הם צריכים לעשות זאת יותר נקודתית, במשיכות מכחול קטנות. בביקור הזה אנחנו מציירים יחד תמונה גדולה בצבעים בהירים, תמונה של עתיד מבטיח לטובת אלבניה ולטובת מדינת ישראל. ראש הממשלה ראמה, אדי חברי היקר, אני מברך במלוא החום וההוקרה אותך, את רעייתך, את המשלחת שנלווית אליך. ברוך בואכם, חברים יקרים, לירושלים. ברוך בואכם למדינת ישראל שמחבקת אתכם אל ליבה. תודה רבה לכם. (מחיאות כפיים) << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לראש הממשלה. ואני מתכבד כעת להזמין את ראש האופוזיציה, חבר הכנסת יאיר לפיד, לשאת דברים. בבקשה. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> יש איזו התנכלות של הממשלה אליי, שמביאים מנהיגים כל כך גבוהים. לפני כל דבר אחר, אני מצטרף לדברי יושב-ראש הכנסת וראש הממשלה, לגבי הגיבור שלנו, רן גואילי, זכרו לברכה, ברוך פודה ומשיב. אנחנו שולחים מפה למשפחתו חיבוק גדול בשם כל חלקי הבית. (מחיאות כפיים) אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, אדוני ראש הממשלה, אורחים נכבדים, כפי שהיושב-ראש ציין, באלבנית יש ביטוי שכל ילד אלבני מכיר,besa . besa משמעו לשמור על המילה שלך, להיות אדם שאפשר לסמוך עליו. אנו היהודים יודעים שהקונספט הזה נושא משמעות עמוקה מאוד. השאלה אם אנשי אלבניה ראויים לאמון נבחנה בשעתנו האפלה ביותר – והם קיימו את הבטחתם. בתחילת מלחמת השנייה אלבניה הייתה כבושה על ידי האיטלקים, וב-1943 הצבא הגרמני, הנאצים, נכנסו וכבשו את אלבניה. כמו בכל ארץ אחרת שהם כבשו, הדבר הראשון שעשו היה לדרוש רשימות של היהודים שחיים שם. זה היה הליך סטנדרטי בכל אירופה והם אף פעם לא פגשו התנגדות אמיתית. אדוני ראש הממשלה, הנאצים מיקמו את אבא שלי בגטו בבודפשט בהונגריה, וההונגרים שיתפו פעולה. סבא שלי נרצח במחנה מאוטהאוזן במחנה הריכוז, והאוסטרים עזרו. וסבתא רבתא שלי נספתה באושוויץ, היכן ששוטר פולני תפס אסירים שניסו לברוח. רק האלבנים התנגדו ואמרו לא. אחרי שכמעט כל אירופה נכנעה, ומחנות ההשמדה כבר נבנו, האלבנים אמרו: אנחנו נגן על היהודים, כי אנחנו יודעים איך להבחין בין טוב לרע, אנחנו יודעים מהו המוסר האנושי, ויש לנו besa. (מחיאות כפיים) אנחנו חייבים לך, אדוני ראש הממשלה, חוב של כבוד, ולעולם לא נשכח את זה. הלקח הזה של איך נראית מחויבות מוסרית כשהעולם מתפורר, חוזרת אלינו היום, כשהסדר הבין-לאומי שאנחנו מכירים ב-80 השנה האחרונות מתפרק כמעט בבת אחת. בסוף מלחמת העולם השנייה, כשהעולם נחשף לזוועות השואה, סדר עולמי חדש נוצר. מוסדות כמו האומות המאוחדות, בית הדין הבין-לאומי לצדק, ארגון הבריאות העולמי וקרן המטבע הבין-לאומית נוסדו. אמנות בין-לאומיות נחתמו וחוקים בין-לאומיים נחקקו במטרה אחת – לבנות עולם חדש צודק יותר, שבו יחידים ואומות יהיו מחויבים למניעת הישנותן של זוועות ופשעים שכאלה. זה היה ניסוי אנושי חדש מסוגו, לא מושלם, לא תמיד יציב או עקבי, אבל זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה שרוב האנושות אמרה לעצמה – לעולם לא עוד. הסדר העולמי החדש הזה קורס למול עינינו כרגע. בוועידת דאבוס בשבוע שעבר מנהיגים עולמיים אמרו, שוב ושוב, בדרכים שונות את אותו הדבר: החוקים ששלטו בעולם ממלחמת עולם השנייה, אינם עוד. מוסדות בין-לאומיים, מובלים על ידי האומות המאוחדות, חדלו מלתפקד. ישראל יודעת את זה טוב יותר מכל אחד אחר. הטיפול של האו"ם בישראל הוא המקבילה הדיפלומטית לאפיזודה פסיכוטית. ישראל מהווה 0.1% מאוכלוסיית העולם, ועם זאת 60% מהגינויים של האו"ם בעשור האחרון הם כלפי ישראל. ב-2023, השנה שבה הייתה מתקפת 7 באוקטובר, כשתינוקות נשרפו בחיים, נשים נאנסו ואזרחים שלווים נהרגו, האו"ם העביר 15 החלטות נגד ישראל, לעומת שמונה נגד שאר העולם ביחד. זאת לא הייתה שנה יוצאת דופן. בעשור האחרון האספה הכללית העבירה 187 החלטות נגד ישראל ורק 86 נגד כל שאר העולם. במהלך העשור הזה הרבה יותר אנשים נרצחו בכל אחת מהמלחמות בסוריה, בתימן, באתיופיה ובמיאנמר מאשר בסכסוך הישראלי-פלסטיני – כן, כולל גם המלחמה הנוכחית בעזה – והאו"ם המשיך להצביע באובססיביות כנגד ישראל. כמו שאמר ראש הממשלה, איראן ביצעה את אחד ממעשי הטבח הגדולים של אזרחים בידי מדינתם שלהם בהיסטוריה המודרנית. אנחנו עוד לא יודעים את היקף ההרג. המספרים ממשיכים לעלות, התמונות נוראיות, ועדיין – השתיקה מחרישת אוזניים. אדוני ראש הממשלה, שנינו יודעים שהאו"ם ימשיך לגנות את ישראל יותר פעמים מאשר את איראן גם השנה. ואם אני אדייק, הם ימשיכו לגנות את היהודים. בנסיבות הללו, אין שום טעם להעמיד פנים שעדיין ישנו צדק גלובלי. מדינות דמוקרטיות הבינו שאין היגיון בציות לכללים כשאחרים מתעלמים מהם בבוז. וזה מציב אותנו בפני מה שנראה כדילמה בלתי אפשרית: אם אין חוקים בעולם, איך אנו אמורים להתנהג כדי על האינטרסים הלאומיים שלנו ולחזק אותם? התשובה פשוטה: אם אין חוקים ואין סדר, הדבר היחיד שנותר לנו הוא הערכים שלנו. במובנים רבים, התשובה לעידן החדש הזה היא המודל האלבני. ב-1943, העולם אמר לאלבניה שאין יותר חוקים. אם אתם רוצים לשרוד עליכם להיכנע. והאלבנים ענו שאולי אין חוקים, אבל יש את הערכים שלנו. אנחנו מאמינים בקדושת החיים; אנחנו מאמינים שאי-אפשר לרצוח אנשים חפים מפשע; אנחנו מאמינים בחברות וברעות. זה מה שצריך לקרות בעולם החדש שבו אנחנו חיים. הקריסה של הכללים לא צריכה להוביל לכאוס, אלא ליצירה של שותפויות חדשות עם אומות ואנשים שחולקים את אותם הערכים. עלינו להיות ריאליים ולהכיר בזה שלכל מדינה יש את האינטרסים שלה, וצריך להכיר בצורך להיות חזקים ולהגן על עצמנו. וישראל תמיד אמרה: אנחנו נגן על עצמנו בעצמנו, וזה לעולם לא ישתנה. אבל הדרך הטובה ביותר להתקדם ולקדם את האינטרסים הללו היא לא על ידי בידוד של עצמנו, אלא על ידי הושטת יד לארצות ולמדינות שעימן אנו חולקים ערכים משותפים. לאור השינויים הגלובליים והחוקים של הכלכלה הגלובלית, אם אנו רוצים לבנות כלכלה מקומית חזקה במקום הסכמי סחר בין-לאומיים, עלינו למצוא שותפים שעימם אנחנו יכולים לקשור קשרים כלכליים. אם אנו רוצים לפגוש סכנות כמו איראן ולמנוע מהן להשיג הגמוניה, עלינו לבנות שותפויות ביטחוניות עם אלו שמתנגדים לפנאטיות דתית, וכמונו מבינים את הסכנות של האסלאם הרדיקלי. ואם ברצוננו להבטיח שהיהודים מסביב לכל העולם יהיו מוגנים, עלינו להתחבר עם מדינות שרוצות ומוכנות להילחם באנטישמיות, ולהגן על הקהילות היהודיות שחיות בתחומן. הסכמים קטנים שכאלה הם העתיד של שיתוף פעולה בין-לאומי. כשאני הייתי ראש ממשלה, אנחנו נפגשנו ויצרנו יוזמות ומודלים לשיתופי פעולה בין-לאומיים מחוץ לסדר העולמי הישן. ראינו את מה שמגיע, ראינו את הנולד, והתחלנו להניח את היסודות, בתקווה שמוסדות כמו האומות המאוחדות, שפשטו רגל, יתקנו את העולם. אנחנו צריכים לדעת לבנות שותפויות קטנות יותר, עצמאיות, מחוברות לאתגרים ולסכנות שעומדים בפנינו. עלינו להחליט במי אנחנו שמים את אמוננו ומבטחנו, ויוצרים איתו שותפות שכזו. וזו השותפות שקיימת בינינו לבין אלבניה. אנחנו יכולים להעמיק אותה, להרחיב אותה, ולעזור לה לשרת לא רק את האינטרסים של המדינות שלנו, אלא את הערכים המשותפים שלנו ואת האמונה שלנו ברוח האנושית, במערכת היחסים שנוסדה על בסיסה. תודה רבה. (מחיאות כפיים) << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> ועכשיו הגביהו את הדוכן לכבודך, ראש הממשלה. חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להזמין את ראש ממשלת אלבניה מר אדי ראמה לשאת דברים. (מחיאות כפיים) << דובר >> ראש ממשלת אלבניה אדי ראמה: << דובר >> (נושא דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם הסימולטני: תודה. תודה, תודה. ובכן, אני לא לגמרי מאמין שאני באמת עומד על הקרקע שמתחת לרגליי, אותה קרקע שממנה האורח המכובד והגדול במדינה הזאת דיבר אל הבית הזה. צניעות איננה המעלה הבולטת ביותר שלי, ואני מתוודה שאני מתקשה להאמין שאני באמת ראוי לכזאת הכרה. (מחיאות כפיים) אבל אני די משוכנע שאלבניה, שאותה אני מייצג בגאווה, ואנשי האומה שלי, עמדו למען יהודים, כפי שמעטים עשו, והם באמת ראויים לכבוד שכזה ממדינת ישראל, ולקבל את מדליית הכבוד שהנשיא הרצוג, חבר מסור של אלבניה, העניק לי. בחסדי האלוהים שיהיו עליכם ושהשלום ישרה על כולנו – אלו מילים שמסמלות אומץ, שבו חיים ומוות עיצבו את השלום, ובהן פתח הנשיא סאדאת את הנאום ההיסטורי שלו בכנסת. במקום הזה – הוא המשיך – שלום עבור כולנו על אדמה ערבית, וגם בישראל; בכל חלקי העולם נושאים עול של קונפליקטים מדממים ומחלוקת, שוב ושוב, ומלחמות הרסניות שנוצרו על ידי אדם, ומבוצעות על ידי אדם. האנושות בנתה, ונשארת עם קורבנותיה, והאדם הוא היצור שסובל מכך. מילים שנאמרו תחת הגג הזה מדם ליבם של דורות של מלחמות היממו את העולם, וכיוונו להסכם השלום עם ישראל. גם בהמשך הן הדהדו באותה הבהילות והדחיפות שבהן בוטאו לראשונה. דוברים נכבדים, ראש הממשלה ומר לפיד, גבירותיי ורבותיי, חברי הכנסת, אני לא יכול למצוא מילים טובות יותר להתחיל איתן את הנאום שלי, ואני צריך לייצב את הנשימה שלי, כי הרגש אמיתי מאוד. ידעתי שאני ארגיש כך במקום המיוחד הזה – ואם המוסד עוד לא עדכן אתכם, אני יכול לעדכן אתכם שהברכיים שלי רועדות. (מחיאות כפיים) יש עוד סיבה לכך שהברכיים שלי רועדות, ואני ידעתי את זה, אם להיות כן לחלוטין איתכם – ידעתי שלדבר כאן היום ירגיש כמו מבחן בלנאום נאומים לפני אחד מחמשת הדוברים הטובים ביותר בעולם, לפחות לפי הדירוג שלי, ראש הממשלה נתניהו. אני אעשה את הטוב ביותר שלי, ביבי היקר, לעבור את השיפוט שלך. ואני מודע לזה שאני הדובר הבין-לאומי השני אחרי טראמפ שאתה לא יכול להימנע מלהקשיב לו. אז תרשה לי, בבקשה, תרשו לי עכשיו בנימה ובנשימה רגועות יותר לעמוד ולבטא את הערכתי הגדולה לדבריהם של ראש הממשלה ושל יושב-ראש האופוזיציה – כבוד עמוק, ותודתי העמוקה על מילים הנדיבות שהם חלקו על אלבניה ועליי. ולבית הזה, תודתי העמוקה שאתם מארחים אותי פה היום. תודה רבה לכם. אני לא יכול להביע יותר הכרת תודה מזה. ואם נחזור אל הנאום שלי ואל הבחירה להציג את עצמי באמצעות מילים של מנהיג ערבי דגול, תרשו לי להוסיף משהו אישי, כיוון שלמדתי שבקרב יהודים הכול נהיה אישי, וגם די מהר. אני אינני מוסלמי, החצי הטוב יותר שלי הוא מוסלמי, אני קתולי. שני הילדים הבוגרים שלנו, מפרקים מוקדמים יותר של חיינו, הם נוצרים אורתודוקסים, והבן הצעיר שלנו, בן ה-11, יחליט יום אחד בעבור עצמו. אבל בהתחשב בהתרגשותו הבלתי נשלטת בכל פעם שאומרים לו שאנחנו עשויים להביע משאלות לעולם המערבי, הרעיון שאולי יום אחד הוא יחליט שהוא רוצה להיות יהודי אינו מופרך לחלוטין. (מחיאות כפיים) וזה יהיה מקובל עלינו, כפי שיהיה מקובל לחלוטין אם יבחר להיות מוסלמי או נוצרי. עם זאת, אל תטעו. הדיוקן המשפחתי הקטן שלנו אינו חריג וייחודי, הוא למעשה סיפור אלבני רגיל. אותו הדבר נכון לגבי ארבע הקהילות הדתיות המסורתיות שלנו – אנחנו חוגגים את הימים הקדושים זה של זה, והמנהיגים שלהן מתאספים באופן קבוע, כפי שעשו, למשל, כשליוו את הנשיא הרצוג כשהניח זר באנדרטה שלנו לזכר השואה, בטיראנה, בזמן הביקור ההיסטורי שלו כנשיא, ראש המדינה הישראלי הראשון אי פעם שנחת באלבניה. זוהי רוח שנוצרה לאורך מאות שנים של קשיים, כיבוש ועוני. זו הייתה אותה הרוח שהביאה אלבנים מכל הסוגים לרחובות לקבל את פני האפיפיור פרנציסקוס ולברכו כשהוא ביקר בארצנו, ובקולו הקדוש הוא תיקן את התיוג שכולנו משתמשים בו לעיתים קרובות. לא, אמר האב הקדוש, לא סובלנות דתית יש לכם, אלא אחווה דתית. משום שהיא אינה נשענת על סבלנות אלא על הוודאות השקטה שהאמונה אינה נחלשת מנוכחות של אמונה אחרת, היא נפתחת בהשפעתה. לרוח זו אנחנו חבים בגאווה את אחד מסמלי הכבוד המוסרי הגבוהים ביותר שלנו – 73 אלבנים מכל הדתות הוכרו כחסידי אומות העולם וזיכרונם זורח בין חומות כבוד האדם ביד ושם. (מחיאות כפיים) ובאותה גאווה אנו נפתח בקרוב את המוזיאון הראשון שלנו המוקדש להגנה ולהצלה של יהודים בעיר ולורה, העיר האלבנית הגדולה ביותר בימי הביניים, שבה – נחשו מה – במאה ה-16, יהודים שברחו מרדיפות במערב היו יותר מחצי מהאוכלוסייה. הצעירים שלנו והאורחים הרבים שמגיעים מכל רחבי העולם לבקר במדינתנו היפה – שאגב, מספר התיירים הישראלים בה בשנה האחרונה גדל הרבה יותר מהר מכל אומה אחרת – יראו שם בעיניהם וישמעו באוזניהם כיצד אלבניה הקטנה תמיד הייתה מקלט בטוח עבור יהודים, הרבה לפני העידן שלנו; כיצד אלבנים מן השורה הפכו את המקום הקטן הזה למדינה היחידה באירופה שיצאה ממלחמת העולם השנייה עם יותר יהודים משהיו בה לפני המלחמה. אף אחד אחר באירופה לא יכול לטעון שיש לו כזה עבר נקי, ללא יהודי אחד, אפילו לא אחד, שהוסגר לנאצים. (מחיאות כפיים) ואף אחד לא יכול להעיד טוב יותר מאלבניה על אמת פשוטה – שלהיות מוסלמי ולהיות אנטישמי אינם קשורים זה לזה על ידי אמונה באלוהים, אלא על ידי הבגידה המתועבת ביותר באלוהים. ואין כבוד גדול ואחריות כבדה יותר מלהעיד על האמת הזאת פה, בליבה של ישראל, ברגע שבו במלחמה קורעת הלב בעזה, דרך הסבל הבלתי-נסבל של משפחות חפות מפשע, ישראליות ופלסטיניות כאחד, נפתח חלון הזדמנויות חדש להצלחה במאמצים לבניית השלום. אין ספק שחלק מהכבוד הגדול הזה עבורי הוא לבוא לכאן כמה ימים אחרי שהפרלמנט האלבני אישרר את ההחלטה להצטרף לנשיא טראמפ במאמציו לשלום ולפתרון סכסוכים, ולהפוך את אלבניה לחברה מייסדת במועצת השלום שלו, שתתרום בענווה למשימה המונומנטלית של הפיכת חלון ההזדמנויות החדש הזה לאופק חדש של תקווה ושגשוג עבור תושבי עזה ועבור האזור. כעת, הרשו לי לקחת אתכם איתי לרגע הרחק מירושלים, למרכז עיר הבירה שלנו, טיראנה. יש מנהרה מתחת ללב העיר, היא נבנתה כדי לענות את אלה שכונו אויבי העם, ובסופו של דבר כדי לעמוד בפני התקפה של ארצות הברית או ברית המועצות. פרנויה שנוצקה לתוך בטון על ידי משטר שחשש מכל אור של חופש והחזיק את עמו כבני ערובה בכלא באוויר הפתוח. הזיכרון הבהיר הזה תמיד גרם לי לרחם על דמויות ומוסדות ציבוריים בין-לאומיים נכבדים ובעלי משמעות, שמתארים בצדק את עזה כבית כלא באוויר הפתוח, אך כשלו ולא זיהו את הסוהר האמיתי של תושבי עזה – הם זיהו בטעות את האצבע עם זה שהאצבע הצביעה עליו, ובכך נכשלו לזהות שהסוהר של עזה הוא חמאס, ואף אחד אחר מלבד חמאס. (מחיאות כפיים) את האידיאולוגיה שלו, של טרור נגד עמו בראש ובראשונה, וכלפי האומה היהודית; את הגישה הרודנית שלו, ששום חיים של פלסטיני אינם שווים עד שמדינת ישראל תושמד והיהודי האחרון יימחק מארץ הקודש. ולכן, עד שחמאס יפורק לחלוטין, שני מיליון האסירים שלו לא יהיו חופשיים באמת ושום שלום לא יוכל להתקיים. (מחיאות כפיים) היום המנהרה הזו בטירנה הוסבה למרחב המוקדש לקורבנותיהם של אלה שבנו במקור את המנהרה. ואני מאחל בכל ליבי שמעט מרבבות מנהרות הטרור שבנה חמאס, המקום שבו בני הערובה שנחטפו ב-7 באוקטובר נרצחו, נאנסו, עונו וצומקו להעתקים אנושיים מהמאה ה-21 של האסירים בגרמניה הנאצית במחנות ריכוז, יעברו שימור כחלק מתוכנית שיקום עזה, ויהיו עדות ניצחת לטובת שלום מתמשך בין שתי המדינות העתידיות. הן צריכות לעמוד כמנהרות של זיכרון קולקטיבי והחלמה, במקום שבו גם הסבל הנוראי של בני הערובה וגם האובדן העצום של חיי פלסטינים הומרו למערכת ההגנה המחרידה ביותר שנבנתה אי פעם, בידי המוחות האנושיים האכזריים ביותר. חומר גלם שהלבנים שלו היו גופות אנושיות ישמש כנרות דולקים לנצח של סליחה מבלי לשכוח, וכקריאה עקבית לכולם שזוועות כאלה לא יקרו שוב לעולם. יש לנקות את שורשי העניין. כשאתם יורדים במדרגות מנהרות טיראנה, משפט באור ניאון, מאת פרימו לוי, משקיף עליכם: אלו ששוכחים את עברם נידונים לחיות אותו מחדש. אנו חורטים את השם הזה באור על הקיר, ואני מביא אותו לפה לא כדי ליצור איזושהי הקבלה, בלתי אפשרית, בין ההשמדה התעשייתית של היהודים – פשע ענק בהיסטוריה האנושית – לבין הסבל שנגרם מהמשטר הקומוניסטי שאנשי אלבניה עברו. לא. אני מביא את פרימו לוי ביחד עם מנהרת הזיכרונות שלנו כדי לומר לכם שאנו האלבנים מכירים את כאב פצעי ההיסטוריה, ולומר למי שיש להם דעה שונה משלי לגבי עזה כבית כלא פתוח, שאנו האלבנים למדנו בדרכים שקשה לדמיין מה קורה כשהאידיאולוגיה הופכת לאל, המדינה הופכת למזבח, ואנשיה נהיים ככבשים, אנשים שנגזלת מהם אנושיותם כדי להשליט אימה באוכלוסייה כולה. ישנה היסטוריה שמאחדת את עמינו – כמובן, הפרק החשוך של השואה. אבל המורשת המשותפת היא בת עשורים רבים: יהודים שמגיעים לחופינו אחרי הרס המקדש, ספרדים שמחפשים מחסה, משפחות שמחפשות מפלט בארצנו, שוב ושוב ושוב, בכל פעם שאירופה שוקעת לדחפים החשוכים ביותר: שנאת יהודים. בשנות השלושים, יהודי אמריקני שנשלח לאירופה, לאו איטון, כתב בדוח ששיגר לקונגרס האמריקני שאלבניה התבלטה באירופה כמדינה שמתועד בה מתן מחסה לפליטים יהודים. הוא הבחין שהגיוון הדתי, הגיוון באלבניה, היא דבר מעשי, לא סמלי. מוסלמים, נוצרים אורתודוקסים, קתולים ויהודים חיים במסגרת שבה הדת אינה מדכאת את האמון האזרחי, ולכן אפשר לתפוס את אלבניה כמקום ראוי להתיישבות יהודית ולהגירה, מקום שאין בו מחסומים חברתיים או משפטיים כלפי היהודים. באותן שנים ממש, לפני המלחמה, כשהאנטישמיות גאתה ברחבי אירופה, אלבניה אף הכירה בשבת כזכות אנושית של הקהילה היהודית, והפכה למדינה היחידה בחלק זה של העולם שעיגנה בחוק דרישה ממעסיקים, ציבוריים ופרטיים כאחד, לכבד את השבת. בזמן השואה, כשהנאצי הרמן נויבאכר דרש רשימה של יהודים ושל הזהב שברותם, הנציגים שלנו השיבו במשפט שראוי להיחקק על סלע: אתה יכול לקבל את הזהב, לא את היהודים. (מחיאות כפיים) את הזהב יכלו לקחת. על היהודים עלינו להגן. זאת לא אגדה, זאת אלבניה, שבה שהיהודים לא הוסתרו מעיני החברה, הם הוסתרו על ידי החברה. ואם אתם רוצים הסברים לנס הזה, אין צורך בתיאוריה פוליטית או ברב, אף על פי שאני יודע שרבנים יכולים להסביר דברים מורכבים מאוד במילים פשוטות ואף לנבא ניסים. אבל לא, כל מה שצריך הוא משפט אחד מהחוק הראשון הכתוב שלנו, קוד הכבוד מימי הביניים: הבית האלבני שייך לאלוהים ולאורח – לא האורח שאתה מזמין, כמובן גם הוא, אלא האורח שדופק על דלתך, הזר שצריך עזרה. בגידה באורח הזה, על פי הקוד שלנו, היא פשע בלתי נסלח. זהו כתם על שמך הטוב, והעונש עליו הוא הדרת כל המשפחה מן הקהילה. אז עדיף למות מלוותר על האורח, ומאחר שיהודים היו אורחיה של אלבניה ממש כאשר מכונת המוות המפחידה ביותר שהאנושות בראה אי פעם הגיעה לארצנו, עבור האלבנים, ובראש ובראשונה המוסלמים האלבנים, שהיו אז רוב מוחלט בארצנו, ההחלטה הייתה פשוטה: אנו מעדיפים למות מאשר לוותר על היהודים שלנו. (מחיאות כפיים) תודה. הפרק המואר הזה בהיסטוריה של אלבניה נושא עימו מסר רלוונטי מאוד לעולם של היום – העולם שזקוק לתזכורת חוזרת ונשנית של מה שחנה ארנדט לימדה אותנו בבהירות חסרת רחמים: הרוע הוא לא דמוני אלא שגרתי, תוך סיכון להיות רע. הרוע הוא בנאלי. הטרגדיה של השואה היא לא רק האכזריות של מעטים אלא הפסיביות של רבים. אבל בארץ הקטנה שלנו קרה ההפך: האנשים שלנו היו עניים, לא היה להם כוח, לא היה צבא או כל גבול אסטרטגי, אבל היה להם משהו יקר ערך עד מאוד באותה נקודת זמן היסטורית: היכולת לראות פנים של בן אנוש ולזהות את המחויבות הערכית והמוסרית כלפיו. כשאחרים מסרו את היהודים השכנים לרשויות, האלבנים הביאו אותם לחוף מבטחים. כשהציות הפך לשקר השקט של הרוע, הסבים והסבתות שלנו בחרו באחריות, ובכך הם שמרו על הפינה הקטנה הזאת באירופה אנושית, בימים שבהם האנושות דעכה מיום ליום. הסיפור הזה איננו דבר שאנו מתקשטים בו לעיני אחרים; זהו מצפן שעלינו ללכת על פיו אם אנו רוצים להיות ראויים למתנת החיים שהעניק לנו האל המשותף לכולנו, ולעשות משהו ראוי מהמתנה הזאת בעודנו חיים על האדמה, כך שילדינו וילדיהם לא יסבלו מחר בשל דבר שאין לנו אומץ להתמודד איתו היום או ללמוד ממנו אתמול. משום כך הייתה אלבניה מהמדינות הראשונות באירופה שהעבירו חוקים כנגד אנטישמיות, ומשום כך שילבנו את הלימוד על השואה במערכת החינוך שלנו ומשום כך אנו בונים כרגע באירופה, במרכז אירופה, שני מרחבים תרבותיים בהשראת הדוגמאות הבוהקות שהציבו אבותינו המוסלמים והנוצרים שסיכנו את נפשם ואת חייהם כדי להציל יהודים. אבל לא מדובר רק ביהודים. מדובר באנושות ובאנושיות, ולא כמילה מופשטת, האנושיות שלנו. משום כך כבר שנים רבות אלבניה מציעה מקלט לכמה אלפי אזרחים איראנים, שבשל התנגדותם לקצבים מטהרן היו למעשה בסכנת חיים. הדבר לא היה נטול סיכונים בעבר והוא איננו נטול סיכונים כיום. להפך, להישאר אנושי כשהאנושות נתונה ללחץ קיברנטי הוא תמיד דבר שכרוך בסיכון. ומכיוון שאלבניה לקחה את הסיכון הזה לפני כמה שנים היא סבלה ממתקפת סייבר חמורה מאיראן, שהרסה את מרשם האוכלוסין שלנו. עמדנו בכך. הם לא הצליחו. אני רוצה לשתף אתכם שחברים חזקים הציעו לנו שלא להגיב בעוצמה לאיראן כיוון שהם מסוכנים, אבל נתנו לאנשי שגרירות איראן 24 שעות לעזוב את ארצנו וחתכנו כל חיבור שהיה לנו עם הרפובליקה של חומייני. אני לעולם לא אתאר אותה כאסלאמית, כי אסלאם זו אהבה וענווה, חומייני זה מוות ושנאה. (מחיאות כפיים) זה לא כתוב פה, אבל אני רוצה לעשות את מה שביבי עושה כל הזמן ולצאת מהנאום הכתוב שלי ולומר את הדברים הבאים. זוג חברים יקרים, הגבר הוא איראני, אמרו לנו שלפני כמה ימים שבשוק בטהראן הוצתה אש בתוך שוק, בזמן שהשוק מוקף במתנקשים. כלומר היו לאנשים שתי אפשרויות, או להישרף על ידי הלהבות בתוך השוק או למות בשערי השוק. אך השאלה שלי היא כזאת, איך זה אפשרי שבזמן שהתקשורת העולמית מדברת על 30,000 אנשים שנרצחו בשלושה ימים, אין אף מקום וכיכר באירופה שמפגין כנגד האייתוללות ומגנה וקורא לסוף המשטר הזה? (מחיאות כפיים) זו שאלה שלא עליכם לענות עליה, אתם יודעים את התשובה. וכפי שהצענו הגנה לאלו שברחו מאיראן, אלבניה נהייתה חוף מבטחים לעוד כמה אלפי אנשים בזמן הכאוס בקאבול שנוצר על ידי כוחות הקואליציה של אפגניסטן. לעומת זאת, רבים אחרים, גדולים ועשירים, סגרו להם את הדלת אחרי שהבטיחו לאנשים האלה חופש, דמוקרטיה וזכויות לכולם, ואחרי שאלה שטפו להם את המכוניות וניקו להם את הבתים, הם פשוט נעלמו. אולי בגלל שהטובים ביותר בקאבול לא היו לבנים מספיק, או שהיו מוסלמיים מדי עבורם. התברכנו, ואנחנו שותפים לרשת הסולידריות המיוחדת ביותר שאי פעם ראיתי, שיש לה אמצעים כלכליים, חברתיים ועוד. לא ממשלת ארצות הברית ארגנה את זה, ארגנו את זה אזרחים אמריקאים, מכל קצווי הקשת הפוליטית, שתומכים באנושיות דרך יצירת משולש בין ארצות הברית, אלבניה וקטר. ראש הממשלה של קטר, מוחמד רחמאן, נהיה מגדלור של תקווה והפך את דוחא לנמל תעופה שמאפשר לאלפי אנשים לברוח ולהגיע לאלבניה. אני מבטיח לכם שאני לא כאן להטיף לאף אחד, לא רק משום שארצות קטנות כמו שלי אינן מטיפות אלא זוכות להטפות, אלא גם משום שאני מאמין שאלה שמטיפים לישראל מרחוק מסתכנים לא באי-הגינות אלא באי-צדק. עם זאת, אני מאמין שחתירה לשלום אינה קשורה לשאלה כמה רע הצד השני, אלא לשאלה עד כמה אדם בוחר להישאר נאמן לערכיו. ההסכם בין ישראל לאיחוד האמירויות, שבו מנהיג מיוחד במינו, שייח' מוחמד בן זיאד, שבר סכסוך ממושך והראה לעולם שאם אנו זוכרים שאלוהים הוא בצד שלנו וגם עם הצד השני, ואם אנו אמיצים מספיק להבין שתחת השמיים כולנו בצד של השלום, אז השלום אינו רק דרך אפשרית לעתיד, הוא הדרך האפשרית היחידה לעתיד. ויותר מזה, אני מאמין שמה שמאפשר את חלון האפשרויות הייחודי הזה הוא הרגע שבו נמצא המזרח התיכון. מה שקורה בשכונה שלכם מסמל בעיניי את מה שקרה באירופה כשמנהיגות בעלת חזון קיבלה השראה ממודרניות ואנושיות והפכה את פירנצה למרכז הרנסנאס. ישראל כבר איננה היחידה המחפשת שינוי, יוזמה ומנהיגות בחלק זה של העולם. מרחובות ריאד ועד לנווה המדבר של אבו דאבי ודוחא אנו חשים ברוח של שינוי, שיש לה מעט מאוד במשותף עם הקריקטורה הקודמת, הישנה, של המדבר. בערב הסעודית יש מנהיג צעיר ובעל חזון, דומה ללורנצו מפירנצה, והיא משתנה במהירות עוצרת נשימה. איחוד האמירויות הציב את עצמו בחזית המנהיגות העולמית באג'נדה הירוקה, ובאחריות החברתית שמעבר לגבולות, לשפות ולצבע עור. במקביל, קטר, בהובלת האמיר, שייח' תמים בן אאל ת'אני, עשתה קפיצה שלא תיאמן לתוך הזירה העולמית, בין היתר הודות למודל לחיקוי שהיה לו, אחותו השייח'ה אל-מיאסה, נעשית מעבדה לדור הבא בסגנון החיים האורבני. כיום המגמה המשותפת לשכנים הערבים שלכם היא התנועה לעבר קידמה ויופי. הצעדים האלה גורמים למגרש המשחקים הישן והמופלא של אירופה להיראות שומם וקודר. עכשיו, יש שאלה שעולה באופן עקבי: איך ייתכן שהסיפור הבלתי-ייאמן הזה של העתיד הנכתב עם תקוות וחלומות במדבר, מתקיים בד בבד עם קונפליקט שיצר סבל ארוך וחורבן, פצע שעדיין שוכן קרוב ללב המזרח התיכון, כמו מלכודת, מלכודת שמסוגלת לבלוע לתוכה כל חלום ותקווה לבנייה מחודשת במחוז הזה? זה לא אפשרי. אין סיכוי לקיים את שתי המגמות לאורך זמן. אם כן, אני מקווה ומאחל שהסכמי אברהם יימשכו, אולי דרך ההתבוננות אל העבר העקוב מדם מבעד לעיני העתיד, ולא להפך. אולי כך האזור הזה כולו, עם איחוד האמירויות וגם אחרים, יחשוף שלא רק שהשלום אפשרי, אלא ששלום יכול לרומם אומות החפצות בשלום, בדרך נס, ברוח הסכמי אברהם. אלבניה, שגם ישראל וגם המדינות הערביות נמנות עם חברותיה הטובות, וגם טורקיה, אינה יכולה להתברך ביותר מזה. אנחנו חותרים להעמיק את הקשרים עם אחים ערבים, אחים טורקים ואחרים ולהשתתף בכוח הייצוב הבין-לאומי המתהווה בעזה. אדוני היושב-ראש, אתה יודע שיהודים מדברים הרבה, אבל לא ידעת שאנשים מהבלקן מדברים הרבה ומאריכים בדיבורם. (מחיאות כפיים) אני מבטיח לך שהזמן הנדיב שנתת לי לנאומי במקום המיוחד הזה מתקרב לסיום. וכפי שפתחתי בדברי מרטיר ערבי למען השלום, אני רוצה לסיים בדברים של מרטיר יהודי למען השלום. מעומק ליבנו אנו קוראים לכל אזרחי מדינת ישראל – בוודאי אלה שגרים ביהודה, שומרון ורצועת עזה – כמו גם לתושבים הפלסטינים, לתת הזדמנות לשלום, לשים קץ למעשי האיבה, לתת הזדמנות לחיים, חיים חדשים. אנו קוראים ליהודים ופלסטינים כאחד לנהוג באיפוק, לשמור על הכבוד האנושי, לנהוג בצורה ראויה ולחיות בשלום וביטחון. אנו בראשיתה של דרך חדשה שתוביל אותנו לעידן של שלום, לקץ המלחמות. אמן. (מחיאות כפיים) מי ייתן ויבורך זכרם של אלה שאינם עוד. מי ייתן והאומץ של אלה שסירבו לציית יהיה לנו למצפן. מי ייתן ומדינת ישראל תשגשג ותהיה בטוחה לעד. מי ייתן והפלסטינים יהיו חופשיים ויחיו בכבוד במדינה משלהם. ומי ייתן ושתי האומות הקטנות שלנו, הגדולות ברוחן, יישארו מחוברות לא רק על ידי היסטוריה אלא במחויבותן לשמור על האנושות אנושית. תודה רבה. (מחיאות כפיים) << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לראש ממשלת אלבניה. Thank you, Prime Minister of Albania, The Honorable Edi Rama. (מחיאות כפיים) << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> כבוד יושב-ראש הכנסת וכבוד ראש ממשלת אלבניה. נא לשבת. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה לכולם. אני מבקש לשבת. חברות וחברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/6484/25 וכלה בהצעת חוק פ/6515/25: הצעת חוק עובדים זרים (תיקון מס' 25) (חובת בדיקה של רישיון עובד זר), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת אליהו רביבו, יבגני סובה, אביגדור ליברמן, עודד פורר, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 11) (תנאים והגבלות להפסקת לימודים של סטודנט המשרת במילואים והרחבת תחולה), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – חישוב תגמולי מילואים בתקופת חירום), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת ולדימיר בליאק; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – חובת הדרכה פיננסית), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת פנינה תמנו ואלי דלל; הצעת חוק התחרות הכלכלית (תיקון – חזקת מחיר מופרז), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק ביטוח סיעוד ממלכתי (הקמת ועדה ממלכתית), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת אלי דלל, יעקב מרגי, חוה אתי עטייה, איתן גינזבורג, משה פסל, שלום דנינו וירון לוי; הצעת חוק העונשין (תיקון – הוספת עבירת חרם חברתי חמור על קטין), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת אלי דלל; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת כהונת ראש הממשלה לשתי תקופות כהונה רצופות), מאת חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט (תיקון – מניעת הונאות באמצעי תשלום), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת ולדימיר בליאק; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (ביטול הכפיפות לשר וסמכותו להתוות מדיניות), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – מימון לימודים לתואר ראשון לסטודנט תושב קריית שמונה – הוראת שעה), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת נאור שירי; הצעת חוק עידוד העיתונות המקומית והקהילתית, התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת סמיר בן סעיד ואחמד טיבי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (שינוי שיטת החישוב של דמי חניה בחניון), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת יעל רון בן משה; הצעת חוק הבטחת גישה למזון בשעת חירום, התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת חמד עמאר, אביגדור ליברמן, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי, שרון ניר ועודד פורר; הצעת חוק שימוש חוזר במים אפורים, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפה למעסיק משרתי מילואים), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק לתיקון פקודת מחלות בעלי חיים (שיקולי שמירה על ביטחון המזון של מדינת ישראל), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק יום לציון המאבק לעליית יהודי ברית המועצות לשעבר, התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת טטיאנה מזרסקי, יאיר לפיד וולדימיר בליאק; הצעת חוק גמלאות לנושאי משרה ברשויות השלטון (תיקון – התניית זכאות להטבות בשהייה רצופה בישראל), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת מירב כהן; הצעת חוק להנצחת האדמו"ר מצאנז – הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת ששון ששי גואטה; הצעת חוק העמותות (תיקון – הסדרת מעמדן של אגודות עות'מאניות כעמותות רשומות), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת אוהד טל; הצעת חוק העמותות (תיקון – הסדרת מעמדן של אגודות עות'מאניות כעמותות רשומות), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק חובת דיווח שנתי על מצב הטבע והמגוון הביולוגי בישראל, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים) (תיקון – מתן רישיון לנותן שירות זר), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – רכישת מוצרי חשמל, אלקטרוניקה וגז בהנחה ללא תקופת אחריות), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת ינון אזולאי; הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון – הגדרת יהודי), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת אבי מעוז; הצעת חוק מחיקת חובות שמקורם בתגמולי מילואים במלחמת חרבות ברזל (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – הוספת סרסור והבאת אדם לידי זנות להגדרה עבירת מין או אלימות), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – שירות צבאי כתנאי כשירות), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק איסור טיפולי המרה לקטין, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק להשבת כפיפות בתי הדין למשרד המשפטים, התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר וחמד עמאר; הצעת חוק בתי קברות צבאיים (תיקון – קבורה לחיילים שהתאבדו לאחר שירותם עקב הלם קרב), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק בתי קברות צבאיים (תיקון – קבורה לחיילים שהתאבדו לאחר שירותם עקב הלם קרב), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – פיצוי ללא הוכחת נזק), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת טלי גוטליב. לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (הארכת מעצר לחשוד בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 8), התשפ"ו–2026; הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (פגישה עם עורך דין של עצור בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 7), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 11) (תנאים והגבלות להפסקת לימודים של סטודנט המשרת במילואים והרחבת תחולה), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק עובדים זרים (תיקון מס' 25) (חובת בדיקה של רישיון עובד זר), התשפ"ו–2026, של חברי הכנסת אליהו רביבו, יבגני סובה וקבוצת חברי כנסת. כמו כן, הונח על שולחן הכנסת לוח תיקונים להצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 47), התשפ"ו–2026. בנוסף, הונח על שולחן הכנסת הסכם מסגרת לשיתוף פעולה כללי בין ממשלת מדינת ישראל לממשלת הרפובליקה של דרום סודן. עוד הונחו על שולחן הכנסת הודעת שר החינוך על מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מיכל מרים וולדיגר, משה טור פז ויבגני סובה בנושא: הנגשת מסגרות החינוך לסטודנטים עם נכויות שקופות לאור אתגרי התקופה והמלחמה. מסקנות הוועדה המיוחדת לזכויות הילד בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, יצחק קרויזר, עופר כסיף, שרון ניר, אביחי אברהם בוארון ומאיר כהן בנושא: היעדר מדיניות ונהלים במערכת החינוך לטיפול בילדים החיים לצד הורה הלום קרב או נכה צה"ל; מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יעקב אשר, יוראי להב הרצנו, עופר כסיף, ואליד אלהואשלה ויבגני סובה ובנושא: אי-יישום החלטת הממשלה בעניין התחרות בתחבורה הציבורית. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. << נושא >> הצעות סיעות יש עתיד, ישראל ביתנו, כחול לבן – המחנה הממלכתי, העבודה, רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה בשל: << נושא >> << נושא >> 1. תקציב מדינה של מושחתים ומשתמטים; << נושא >> << נושא >> 2. כישלון הממשלה בהחזרת הביטחון לישראל; << נושא >> << נושא >> 3. הפקרת כוח אדם מקצועי בחברה הערבית – רופאים ומורים מחוץ למערכת << נושא >> << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אם כן, הנושא הבא על סדר-היום, הצעות להבעת אי-אמון בממשלה. אני מזמין את חברת הכנסת מירב בן ארי לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד. בבקשה, גברתי, ומהרגע שתתחילי לדבר, עשר דקות לרשותך. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה. לפני שאתחיל את האי-אמון שלי, דבר ראשון, כמובן, אני רוצה להתייחס לשובו של גיבור ישראל רן גואילי, זיכרונו לברכה, שחזר היום לקבורה במדינת ישראל, המדינה שכל כך אהב ונלחם למענה. מי השר? הינה, הוא נכנס. אני רוצה להגיד כמה מילים על רני, לפני הכול. רני גואילי חלם להיות לוחם ושוטר כבר מגיל צעיר. הוא התגייס כחייל לגולני, נפצע במהלך השירות שלו בתאונת אימונים ושבר את עצם הירך. הרופאים אמרו למשפחתו שעליו להשלים עם כך שלעולם לא יוכל לחזור להילחם, אבל רני סירב לקבל את זה, וכשהתעורר מהניתוח אמר לרופא: תוך ארבעה חודשים אני חוזר למקום שממנו הפסקתי. והוא אכן חזר. לאחר השחרור שלו, רני גויס ליס"מ. זה ממש מפריע לי, מאיר. אני מדברת על רני גואילי, מי שלא מתאים לו – שיצא החוצה. מה זה הדבר הזה? תעצור לי את הזמן. אתה יכול לעצור לי את הזמן? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן, אני אעצור לך את הזמן. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה. זה לא מתאים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> השר קיש, גואטה וכל האנשים שם, שקט, זה מפריע, ומדברים על החלל שהחזרנו. בבקשה, נוסיף לך עוד דקה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה. לאחר שרני השתחרר, הוא התגייס ליס"מ, ובבוקר 7 באוקטובר הוא היה עם ההורים שלו ביישוב מיתר, כשהוא מחלים מפציעה נוספת, שבר בכתף. למרות השבר, הוא קם, לבש מדים ויצא. וכששאלו את רני: לאן אתה הולך? הוא אמר: נראה לכם שאני אישאר בבית כשאני יודע שהחברים שלי נלחמים? אין מצב כזה. במהלך הלחימה בצומת עלומים הוא הוביל את הכוח, הוא היה קר רוח, חד, נתן פקודות ותמיד ראשון. כשהגיע רכב המחבלים, הוא פתח באש והסתער, ועם קצין נוסף יצא למרדף. שניהם נקלעו למארב, נלחמו ועצרו מחבלים רבים מלטבוח באנשי קיבוץ עלומים. בהקלטת הקשר האחרונה של רני, הוא נשמע אומר: אני לא יכול להרים את הראש, אני מקבל אש, התחמושת אוזלת. בשעה 10:39 התקבל ממנו הקשר האחרון. לאחר 117 ימים הודיעו להוריו שרני אינו בין החיים. חברים שלו מספרים על גיבור, לוחם עז, אח גדול ונכס לאומי. רני היה הראשון לצאת מהבית ב-7 באוקטובר כדי להגן ולהציל את אזרחי המדינה. הוא נפל כלוחם, והיום הוא שב לישראל כסמל של גבורה, אחריות וערבות הדדית – כמו שאימא שלו אמרה: הראשון לצאת, האחרון לחזור. בשמי, בשם כל הכנסת, אני שולחת תנחומים למשפחה שלו, להורים איציק וטלי, ולאחים עומרי ושירה. יהי זכרו של רני ברוך. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אמן. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> וכעת, ברשותכם, אני אעבור לנושא של האי-אמון שעוסק כמובן בהשתמטות. היום היינו אמורים להצביע כאן בקריאה ראשונה על התקציב; נערכנו, חברי הכנסת נערכו, בוטלו נסיעות, בוטלו משלחות, כולם הגיעו, כי בכל זאת יש קומבינה של חוק השתמטות עם חוק גיוס. אממה, אין חוק גיוס, וכשאין חוק גיוס, אז התקציב יחכה. כל הקומבינה הזאת של להביא ולכרוך את תקציב מדינת ישראל עם הגיוס, זה מה שקרה היום. עשרות חברי כנסת הגיעו, שרים, כולם ביטלו את הלו"ז ותכננו להצביע על התקציב. אבל אנחנו כולנו בני ערובה, כי לא יהיה תקציב בלי חוק השתמטות. הקומבינה הזאת, שבאמת, פשוט מסריחה – אין לי מילה אחרת – גרמה עכשיו לעיכוב. עכשיו יש חוק-יסוד: משק המדינה, צריך 60 יום – הכול בסדר, קודם כול צריך לתפור את הקומבינה. לא משנה שאצל הרבנים בכלל לא מדברים על גיוס, ואני רוצה לצטט לכם את הרב דוב לנדו, שהוקלט, והוא אומר כך: מה זו השאלה ללכת לצבא, מה אתה רוצה? אף אחד לא רוצה שבני ישיבות ילכו לצבא, אף אחד לא רוצה. מה שעושים בכנסת זה הצלה זמנית, מפני שאם לא, יהיה יותר גרוע. מה שמדברים בכנסת זה שטויות. לא יהיה. אנחנו לא נלך לצבא. אף אחד לא ילך לצבא. קומבינה מס' 1. וכעת לרב משה הלל הירש, קומבינה מס' 2: לציבור שלנו אין מסגרות, חס וחלילה שנמלא יעדים. אף אחד לא ימלא יעדים. בסוף החוק ייפול, אחרי כמה שנים, אבל הרווחנו שנים. מה יש עוד לומר כששני הרבנים הראשיים, הרב דוב לנדו והרב משה הלל הירש, שמובילים קהילות שלמות – לוחמים פוטנציאליים כנראה לא – אומרים בצורה מאוד ברורה: הכול קומבינה, אף אחד לא יתגייס, אף אחד גם כך – למה? סתם אנחנו מעבירים פה את הזמן. אני אומרת לעצמי: ואללה, הוא צודק. זה מה שהוא רוצה, מותר לו, הוא רב, הוא לא רוצה שבני הישיבות יתגייסו. מה שאני לא מצליחה להבין – למה הקואליציה נופלת בפח הזה? למה אף אחד לא מדבר על זה שאין גיוס? מילא שאתם יושבים בוועדת חוץ וביטחון ומספרים לעצמכם סיפורים, אבל הינה, הוא אומר: מה שמדברים זה שטויות ואף אחד לא התגייס. אז למה הוועדה הזאת של חוץ וביטחון נמשכת? אני לא יודעת. מה שמדהים זה שביבי – ממש לפני שבועיים ראש הממשלה, צריך לומר, אמר בדיון 40 חתימות: "אנחנו מקדמים מתווה היסטורי, מתווה שיביא לגיוס של 23,000 חרדים, בשלוש וחצי השנים הקרובות. מדובר כאן במהפכה אמיתית שלא הייתה מאז הקמת המדינה עם מספר עצום של מתגייסים, והדבר יקל מאוד על משרתי המילואים". אני לא מצליחה להבין. אומרים לך הרבנים האלה שלא יתגייסו, אתה עומד במליאת הכנסת, מישיר מבט לחברי הקואליציה והאופוזיציה, ואומר שאתה תגייס אלפים. איך זה מתחבר? איך זה מתחבר? שקר? כנראה, כי הרי רק בשבוע שעבר הוא עלה במליאה ואמר שהוא היחיד שהלך למבקר המדינה – מסתבר שכל ראשי מערכות הביטחון הלכו. באמת, תראו, מילא שראש הממשלה משקר, כבר התרגלנו, אבל איפה כולם? לאף אחד לא אכפת מהקומבינה המסריחה הזאת? לאף אחד לא אכפת שכל תקציב המדינה מחכה לראות אם יש השתמטות או לא? אתה חבר כנסת רציני, אלי דלל, לא מפריע לך שעומדים רבנים ואומרים: אף אחד לא יתגייס? איך אפשר ביד אחת לתת חקיקה לאנשי מילואים – וראיתי, יש לו הטבות, ונופשים ומה הוא לא מביא – ומצד שני לירוק להם בפרצוף ולשלוח להם עוד צו, ועוד 300 ימים, ועוד 40 ימים? לא מבינים שהמילואימניקים האלה, המסכנים האלה, כבר איבדו את העסק, חלקם איבדו את המשפחה, חלקם פוסט-טראומטיים? מה יעזור שתזרוק עליו עוד נופש ועוד נופש, אם בסוף הוא צריך עוד אנשים שיחליפו אותו? מה רוצה המילואימניק בסוף, אתה יודע מה הוא רוצה? שיחליפו אותו. שיחליפו אותו. אני אספר לך, לקראת סיום: ביום שישי הייתה לי שיחה עם אחיין שלי, שהוא בצו שמונה מהיום שהוא השתחרר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הוספתי לך דקה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה. הוא שנה וחצי בצו שמונה. בעיקרון, בעולם תקין הוא היה משתחרר, טס לחול, מתחיל לימודים, סבבה? כמו כל אחד. הוא אמר לי: מירב, אני בהתלבטות, כי מצד אחד הצבא צריך אותי, ואני יודע שהוא צריך אותי – כי יש לו התמחות מסוימת והוא תומך לחימה – מצד שני, מתישהו הוא אמור להתחיל את החיים שלו. אז מה יעזור, תגיד לי, שהוא יקבל עוד נופש, ועוד קופון ועוד קופון? בסוף הוא צריך להתחיל את החיים. ואיפה אנשי המילואים שיש להם משפחות וילדים? מה איתם? איך אפשר באמת להמשיך ולירוק בפרצוף של אנשי המילואים ולקדם כאן השתמטות, כשהרבנים בעצמם אומרים – ובזה אני מסיימת – שמה שאומרים בכנסת זה שטויות ושאף אחד לא יתגייס? והעובדה שאתם שותקים ואף אחד מכם לא אומר: עובדים עלינו בעיניים – באמת, אני לא יודעת מה עוד צריך לקרות כדי שתבינו, כדי שתבינו שבחוק הזה אף אחד, אבל אף אחד, לא יתגייס, ואותם אנשי מילואים ימשיכו לשאת בנטל בשביל כולנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. אני מזמין את חבר הכנסת חמד עמאר. השר משיב במשולב, כן? בבקשה. חבר הכנסת חמד עמאר ינמק את ההצעה מטעם סיעות ישראל ביתנו, העבודה וכחול לבן – המחנה הממלכתי. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני חושב שאין ישראלי שלא מתרגש היום על החזרתו של החלל הגיבור רן גואילי. רן גואילי הוא החלל והחטוף האחרון שחוזר לישראל, לקבר ישראל. אני שולח את תנחומיי למשפחה ובעצם לכל עם ישראל. יהיה זכרו ברוך תמיד. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אמן. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ולנושא שלנו, של האי-אמון. היושב-ראש, מתחילת השנה נרצחו 22 אזרחים, אבל האזרחים האלה הם ערבים. לכן אומרים: נרצחו 22 ערבים מהתחלת השנה. ואני אומר לך, ברגע שנפסיק להגיד "נרצחו ערבים" ונתחיל להגיד "נרצחו אזרחים ישראלים", אולי התפיסה של המשטרה, התפיסה של הממשלה, התפיסה של מקבלי ההחלטות, תשתנה. רק בשבועיים האחרונים אב ובנו נרצחו, סרטון של הוצאה להורג, נער בן 17, אישה. אני ציפיתי שהנושא יזעזע את הממשלה. כל מקרה של רצח יקפיץ את השר לביטחון לאומי לאירוע לראות מה קורה, איך מתקדמים בחקירה, מה אנחנו עושים להפסיק את זה, אבל השתיקה שולטת בעניין. זה לא כישלון. השר, זה לא כישלון, זה קריסת מערכות, זה איבוד שלטון, זו טריטוריה מסוימת שאין לנו שליטה עליה, ומי ששולט שם זה ארגוני הפשע, העבריינים, הרוצחים, לוקחי הפרוטקשן. זה בדיוק מה שקורה היום בחברה הערבית. היום אני יושב בוועדה לביטחון לאומי בדיון בנושא הגדרת ארגוני פשע כארגוני טרור – לפני שאני אדבר על הדיון עצמו – ואני מקבל הודעה. אני מסתכל על ההודעה. תוך כדי דיון שולחים לי מטמרה סרטונים של ירי באמצע היום ליד בית ספר, בכניסה של ילדים לבית ספר, ואף אחד לא נעצר. בנס לא נהרגו ילדים שם. בנס אף אחד לא נפצע. וכאילו כלום לא קרה. תארו לעצמכם מקרה כזה ברעננה, בתל אביב, בקריות, שעבריינים מגיעים ויורים ליד בית ספר, עבריינים. היו סוגרים את כל האזור, מעלים מסוקים, מחפשים בכל פינה למצוא את אותם יורים. אבל זה בטמרה, זה לא מעניין אף אחד. זה לא מעניין אף אחד כי זה לא קרוב אליהם. אבל היום בדיון הגיע ראש מועצה יהודי שאמר שאצלו משלמים פרוטקשן. שאצלו, חברת הסעות שהסיעה את הילדים – ילדים לא הלכו לבית ספר, כי עבריינים שרפו את האוטובוסים של אותה חברה שזכתה במכרז אצלו. הוא אמר: אצלי, אני שומע כל יום ירי. ואצלי, כמה ניידות יש, לכל האזור? שתי ניידות. לאזור ענק. אם ניידת אחת מטפלת באירוע וניידת שנייה נמצאת באזור רחוק – אין לו משטרה בכלל. זה ראש מועצת רמת ישי, ראש מועצה יהודי, שמדבר על פרוטקשן אצלו. שהמחירים אצלו גבוהים יותר, כי כל מי שרוצה לעבוד אצלו אומר לו: תשמע, אתה באזור מסוכן, אני רוצה 15% נוספים. והיום בדיון בוועדה מדברים על זכויות האזרח. מדברים על זה – מה פתאום לחלט לעבריינים את הרכוש, את הכסף שמוצאים? אנחנו צריכים עוד כוח אדם בשביל זה. אבל שוכחים שאותם עבריינים הם הרוצחים. אותם עבריינים מטילים אימה היום על כל החברה הערבית. ואם אנחנו נחלט להם את הרכוש, את הכסף, ולא נאפשר להם לזוז – נמנע מאותו נער, מאותו צעיר בן 20, להיכנס לעבריינות. כי היום הוא לא הולך לעבוד, כי הוא יודע שהוא יכול לקבל כסף קל, והוא נוסע עם אוטו ששווה 400,000 שקל, מטייל בחו"ל וחוזר, עושה מבצע וחוזר עוד פעם לטייל בחו"ל ולנהוג באוטו שלו. הגיע הזמן שהממשלה הזאת תעבה את המשטרה עוד ועוד. כי מהדיונים אני שומע שחסרים לנו הרבה שוטרים. אפילו שוטרי סיור, חסרים לנו יותר מ-20% מכוח האדם שצריך להיות. צריך לעשות הכול כדי לעבות את המשטרה, לתת לה את כל הסמכויות, את כל הכוח, את כל מה שדרוש על מנת להתגבר על העבריינות שמשתלטת היום בחברה הערבית, ובישראל, בכל ישראל, אני חושב, אין היום מקום נקי מעבריינות. ולנושא השני שאני רוצה לדבר עליו. קיבלתי מכתב מיושב-ראש פורום ראשי הרשויות הדרוזיות יאסר גדבאן – בטח השר מכיר אותו, כי יש לו הרבה מתפקדים ביישוב שלו – הוא יהלום, הוא ציר מאוד חזק. הוא שולח לי את המחיר של חלקות לחיילים משוחררים. אני רוצה להגיד לך, השר, מה ששיווקנו ב-2022 – כשאני הייתי שר במשרד האוצר והעברתי כסף למשרד השיכון, קרוב ל-550 מיליון שקל, על מנת להוזיל חלקות לחיילים משוחררים – מה ששווק ב-200,000 שקל – 200,620 שקל, אני אהיה מדויק – משווק היום ב-638,000 שקל. אתם מתארים לעצמכם? יותר מ-300%, משנת 2022 עד היום, העלו לחיילים משוחררים דרוזים את החלקות. זה משהו בלתי נתפס. אותו חייל משוחרר, שאנחנו רוצים לעזור לו, לסבסד לו את החלקות, לתת לו את האפשרות לבנות את הבית שלו, אותו מילואימניק שחוזר ורוצה לבנות את הבית שלו, שתהיה לו אפשרות לקנות את החלקה שלו – הממשלה הגרועה הזאת העלתה את זה ביותר מ-300%. 638,000 שקל, מה שהיו קונים ב-200,000 שקל. זה מעמסה על חיילים משוחררים, על אנשי מילואים, על אנשים שעובדים בשביל להתפרנס, והם לא יכולים לבנות את הבית שלהם. ועוד – הממשלה הגרועה הזאת מביאה את החוק של 1.5% על אדמה שאתה לא יכול לבנות עליה. אתה יכול לבנות עליה, אבל אתה לא בונה. אתה צריך לשלם 1,5%. זה היה צריך להגיע היום להצבעה, נדחה ליום רביעי בגלל סכסוך פנימי בתוך הקואליציה. אבל אני אומר לכם, החוק הזה של 1.5% לא יעבור. לא ניתן שיעבור בשום מצב. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. אדוני השר, באמת תבדוק אם אכן המינהל שילש את המחיר. << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא, לא. מכתב של – הכי קרוב אליו, מתפקד חזק. יש מתפקדים חזקים, הוא יודע ומכיר אותו - - - << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני מזמין את חבר הכנסת ווליד טאהא לנמק את ההצעה מטעם סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל. בבקשה, כבודו, עשר דקות לרשותך. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> תודה רבה, מכובדי היושב בראש. אני רוצה להתחיל מביקור שערכו משפחות נרצחים, אדוני השר, כאן במשכן הכנסת, היום, לפני שעתיים. הם גם נשאו דברים לתקשורת. הגיע קאסם עווד מהיישוב מזרעה בצפון. הוא איבד, הוא שכל את בנו ד"ר עבדאללה עווד לפני שנה בערך. עד עכשיו, כל מה שהוא קיבל מהמשטרה - - - << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> זה הרופא? << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> כן, הרופא שנרצח מול מטופליו, ממזרעה בצפון. ואין לאבא שום פרטים, הם לא סיפקו לו שום פרטים על התקדמות בחקירה, והוא מחכה לזה. הגיעה גם ח'תאם אבו פנה, מהיישוב כפר קרע, שאיבדה, שכלה את בנה פראס. הגיע גם ח'יר-אללה אבו-סאלח, מהעיר סח'נין, ששכל את בנו עלי. הם אמרו דברים מאוד נוקבים ומאוד קשים. הורים לבנים שנרצחו באכזריות, הם מחפשים צדק, מחפשים פתרון לכל הכאוס הזה שמשתולל בחברה הערבית, לצערנו, ללא טיפול הולם. הנושא השני – אני ארצה לנצל את ההזדמנות שאתה נמצא כאן, השר אמסלם. אני דיברתי על הנושא לפני כמה ימים, אדוני היושב-ראש, אתה ניהלת גם אז את המליאה, דיברתי על המשבר החמור של הקאדים השרעיים בירושלים. אז השר הממונה הוא השר אמסלם. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> שניים על 10,000 תיקים. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אחד. שכחת, אחד. אז אמרתי את הנתונים, השר אמסלם. אמרתי שבית הדין השרעי בירושלים משרת את האוכלוסייה הגדולה ביותר מבין כל בתי הדין השרעיים בארץ. בבית הדין עד לפני כמה חודשים כיהנו שני קאדים שרעיים. אחד יצא לפנסיה, נשאר קאדי שרעי אחד, שמשרת את בית הדין השרעי הגדול ביותר שנותן שירות, מבין כל בתי הדין השרעיים. אמרתי בדברים שלי, השר אמסלם, ששופט במדינת ישראל מטפל בממוצע בשנה ב-1,000 תיקים; הקאדים השרעיים מטפלים בממוצע ב-2,500 תיקים; אבל הקאדי הזה בירושלים מטפל ב-10,000 תיקים שנפתחים כל שנה. כל שנה נפתחים 10,000 תיקים, ויש קאדי שרעי אחד, שצריך לטפל גם בתיקים שלו וגם בתיקים שנפתחים. בית הדין סובל גם ממחסור בכוח אדם ובעוזרים משפטיים. כלומר, אדוני השר, אני מבין שהנושא אוטוטו מגיע לבית המשפט העליון. אז תעשה מעשה, אדוני השר, ותפטור את כולנו מהסוגיה הזאת. למה צריך בג"ץ שיורה לך לממש את הזכות שלך למנות ארבעה תקנים שיש לך ביד? יש לך ביד, ויש לך על השולחן. לעשות את זה ולעשות את זה מייד. אני פונה אליך שוב, השר אמסלם. אנחנו דיברנו איתך בנושא הזה יותר מפעם אחת. תממש את הסמכות שלך למנות קאדים שרעים בבית הדין השרעי בירושלים, ותפטור גם את עצמך וגם את בית הדין וגם את כולנו מלחכות עד פסיקת בג"ץ בעניין. הנושא השלישי הוא הצעת האי-אמון. אדוני השר, כל הזמן דיברנו על למעלה מ-12,000 מורים מובטלים בחברה הערבית. אני מניח ששמעת את המספר הזה כבר כמה וכמה פעמים. המספר הזה מלווה אותנו זה שנים ארוכות. עד עכשיו לא נעשו צעדים ממשיים לטפל באמת בסוגיה, ולאפשר לאנשים האלה, שהשלימו את כל החובות שלהם, לעסוק בהוראה – גם להוציא תואר, גם להוציא תעודת הוראה וגם להירשם במערכת המיקוד של משרד החינוך. חלק מהם מגיע מהצפון עד הנגב. הם נוסעים 150 קילומטרים, לפעמים נשים, ונשים בהיריון. בקיצור, עוברים סיוטים שלמים בכל יום מחדש, והנושא הזה עדיין מלווה אותנו, ולא מצא את פתרונו. אני רוצה להוסיף על המספרים האלה, אדוני היושב-ראש, משכילים ערבים מובטלים. אם יש לנו למעלה מ-12,000 מורים, אני רוצה לבשר בשורה רעה על אלפי רופאים שמסיימים את כל החובות שלהם ומשלימים את כל מה שהם צריכים להשלים כדי לעסוק ברפואה, ומתחילים להיות רופאים מובטלים. אני מדבר על אלפי רופאים, אולי כ-3,000 רופאים – השר, בזמן שבמדינת ישראל יש מחסור גם ברופאים וגם במורים. אני מדבר, אדוני היושב-ראש, על שני מקצועות שבשניהם יש מחסור, בחברה היהודית – גם מורים וגם רופאים. לנו, בחברה הערבית, יש גם מורים וגם רופאים שמתווספים עכשיו למעגל האבטלה, וחבל. יש לנו פתרונות בידיים, אבל משום מה, משום מה, כל סוגיה שקשורה לחברה הערבית הולכת בקושי. לא מוצאים פתרונות, כמובן שלא רוצים. אני אומר שלא מוצאים פתרונות – הכוונה שלי היא שלא רוצים באמת למצוא פתרונות. לסיים רפואה, אדוני היושב-ראש, בתנאים של החברה הערבית עולה להורים מאות אלפי שקלים. מאות אלפי שקלים. תאר לעצמך רופא שלומד בירדן, או בכל מקום אחר בעולם – משלמים הון תועפות כדי שהבן שלהם יחזור לארץ עם תעודת רופא. הם חוזרים לארץ עם תעודות רפואה, אבל לצערנו, הם מתחילים להתווסף למעגל האבטלה שאנחנו מכירים מתחומים אחרים. אני לא רוצה לדבר על גל הגזענות נגד הרופאים שמתחיל להישמע מעל דוכן זה, ואתה ודאי נחשפת לכמה נאומים שנוטפים רעל כלפי רופאים אלה, בטענה שלמדו באוניברסיטה X או Y. גם אם המספרים שלהם בודדים, לעומת האלפים שאני מדבר עליהם – אני מדבר על התופעה עצמה. התופעה עצמה – השיח הגזעני שמתחילים להפנות גם כלפי רופאים שעושים עבודת קודש עבור כולנו. רופא שמטפל ביהודים, בערבים ובאחרים – לא מעניין אותו מה הזהות של המטופל. הוא מטפל בו במסירות, עושה את כל מה שמוטל עליו ערכית וחוקית ומוסרית. בסך הכול, הם עושים טוב לכולנו. גם בסוגיה זו – אדוני השר, אתה בוודאי יכול להשפיע גם בעניין הזה. אנחנו לא צריכים להתחיל לצבור אבטלה בכל תחום שסטודנטים ערבים מסיימים בו – היינו בסרט של המורים ועכשיו אנחנו בסרט של הרופאים, ולך תדע מה הלאה. יש פתרונות, אבל צריך רצון טוב כדי לממש את הפתרונות האלה. תודה רבה, היושב-ראש. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. אנחנו כולנו מגנים כל ביטוי של גזענות נגד ערבים באשר הם, ובטח כנגד רופאים. אני חייב לציין שעכשיו אני מטופל אצל רופא ממוצא ערבי. הוא מצוין, וכיף להגיע אליו. אני רואה את בית החולים מלא ברופאים יהודים וערבים, שעובדים יפה מאוד. אתה יודע, גזענים יש בכל מקום. תפקידנו להילחם בהם. אדוני השר, בבקשה, אתה עונה בשם הממשלה. בבקשה, כבודו, לך אין הגבלה בזמן. << דובר >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, האמת היא שהיום הוא יום היסטורי. באמת, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אמן. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אנחנו, בכלל, במדינתנו יש לנו רגעי עצב ושמחה שכל הזמן מהולים אחד בשני. לכן אנחנו חוגגים – בדרך כלל אנחנו עושים; מייד אחרי יום הזיכרון, יש לנו את חג העצמאות. וזה לא בכדי. התבשרנו לפני כשעה וחצי שגיבור ישראל רן גואילי, זיכרונו לברכה, גיבור ישראל, הרוג מלכות, הושב בחזרה למדינת ישראל לקבורה בארץ הקודש. קודם כול, בשם עם ישראל – אני מניח שעל זה אין מחלוקת – אנחנו מחבקים את משפחת גואילי ושולחים להם תנחומים מעומק ליבנו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> משפחה אצילה. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> משפחה באמת אצילת נפש, וכל המשפחות בעצם הן אצילות נפש. כל מי שבוודאי היה חטוף, או שיש לו בן שנפגע במלחמה הזאת. אנחנו באמת, עם ישראל כאן – יש לו תמיד רגע, בדברים האלה, רגע של לכידות שבאמת שולח הרבה חום ואהבה. אנחנו, כמובן, מודים לקדוש ברוך הוא. דרך אגב, זה היה נס. אנחנו חוזרים אחורה. אדוני היושב-ראש, לפני כשנתיים, ב-7 באוקטובר – מי פילל ומי מילל. אני מניח שאפילו אחד במדינת ישראל לא חלם שנגיע לרגע הזה, שכל חטופינו חזרו בחזרה למדינת ישראל. מי למשפחתו, ומי, לצערי הרב, לקבר ישראל. באמת, אנחנו רוצים להודות לבורא עולם – דרך אגב, אני רואה בזה נס גלוי – על כל הניסים שאתה עושה לנו. בוודאי, אני רוצה להודות לחיילי צה"ל. הציבור לא יודע כל כך שזה מבצע שמתבצע כבר מספר ימים, לחפש אותו. צה"ל ומדינת ישראל לא חסכו שום מאמץ, ובאמת עשו עבודה קשה, סיזיפית, מורכבת מאוד; בוודאי לאנשים שלא רגילים לחפש גופות בקרקע. באמת, לכל גיבורינו החיילים, לכל זרועות הביטחון, אנחנו רוצים להגיד לכם תודה רבה מקרב לב. לכן, אדוני היושב-ראש, היות שמבחינתי זה באמת יום היסטורי, החלטתי, חשבתי שהבית יתכנס סביב זה. כולנו נוריד – אפילו לדקה, לשעה – את המחלוקות בינינו, ובואו נדבר טוב. אבל כנראה שזה לא קרה. לכן, בעצם החלטתי שלא אענה להצעות אי-אמון ואאחל לכל עם ישראל רק בשורות טובות. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. תודה רבה. נעבור לדיון. חברת הכנסת דבי ביטון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> זאת זכותו של השר, והכול בסדר גמור. שלוש דקות לרשותך, גברתי, בבקשה. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, היום הוא בהחלט יום מרגש. עם כל העצב, יש גם שמחה בלב. ברשותך, כבוד היושב-ראש, נעשה ברכה קטנה: ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, המלך הטוב והמיטיב. באמת תודה לבורא עולם שנזכה להביא לקבורה את רן. כבוד היושב-ראש, היום הייתה אמורה לעלות בקריאה ראשונה הצעת חוק תקציב 2026. תתפלא, אדוני היושב-ראש, הפעם היא לא נדחתה בגלל היועמ"שית או הפצ"רית; היא לא נדחתה בגלל אחריות לאומית ולא בגלל מצב ביטחוני או כלכלי, אלא בגלל סחיטה פוליטית. השותפים החרדים מבינים שגם הפעם הבטחות ראש הממשלה ריקות. חוק פטור מגיוס, ובשמו האמיתי חוק ההשתמטות, כפי שהתחייבו אליו, כנראה לא יעבור. וכשאין השתמטות, אין תקציב. כך נראית ממשלה שנשלטת בפחד. מריבות, איומים, כעסים בתוך הקואליציה; שרים שלא מדברים אחד עם השני; ושר אוצר אחד שמגלה מאוחר מדי על הדחייה. ואז מגיע מי שהוא תמיד המציל הלאומי, מציל האירוע, ראש הממשלה בנימין נתניהו. לא כמנהיג עם דרך, אלא בכיבוי שרפות של קואליציה מתפוררת. זו לא ממשלה – זו מערכת הישרדות. המחיר הוא חמור. מנסים לחוקק חוק שמקדש אפליה בדם; דם אחד יישפך ודם אחר יקבל פטור. הילדים של הציבור העובד, המשרת, המשלם, הילדים של האחרים שיישארו מאחור. זה לא ערכי, זה לא מוסרי וזה בטח לא יהודי ולא ציוני. התקציב עצמו הוא לא תקציב של שיקום, לא תקציב של חיזוק הדרום והצפון, לא תקציב לניצולי השואה, לא תקציב לאנשים עם מוגבלויות ולא תקציב לעסקים ומשפחות שקורסים. זה תקציב סקטוריאלי, מפלה, שמזרים כסף למקורבים ומפקיר מערכות שלמות – רווחה, חינוך, בריאות. לכן אנחנו שוב בהצבעת אי-אמון. אי-אמון בממשלה שמפצלת את העם, שבורחת משוויון ומעדיפה הישרדות פוליטית על עתיד המדינה. מדינת ישראל ראויה ליותר, האזרחים שלנו ראויים ליותר, והילדים שלנו ראויים לביטחון, לשוויון ולתקווה. בנימה אישית, חבריי חברי הכנסת, שמעלים דאגה ששוב מוליכים אתכם שולל בנוגע לחוק ההשתמטות – אתם צודקים, לא יהיה לכם חוק. מפלגת יש עתיד תילחם במליאה, בוועדות וברחובות. אנחנו לא ניתן לחוק מפלה להתקיים. לכן, יש סיבה לדאגה שלכם. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. תודה רבה. חבר הכנסת איתן גינזבורג. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. שימו לב לתמונות המרגשות שמגיעות מהרגעים שאיתרו וזיהו, זה פשוט מדהים. חיילי צה"ל, מדהים. שרון ניר, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת מנסור עבאס. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, ברוך דיין אמת. רן גואילי, גיבור ישראל, זיכרונו לברכה, שב לקבר ישראל. ברגעים אלו ליבנו עם המשפחה ואנחנו מוסרים באמת חיבוקים ותנחומים. אפשר לומר שהמשימה של לוחמי צה"ל הושלמה. כל יום שעובר רק מחזק את העובדה שאין זכות לחוק ההשתמטות. אני אומרת לקואליציה, אתם מוזמנים לדחות את התקציב מיום שני ליום רביעי, אבל אף פעם לא תהיה זכות קיום לחוק ההשתמטות. חוק ההשתמטות לא יעבור את בג"ץ, וניירות העמדה של הייעוץ המשפטי מוכיחות, חד וחלק, שאין איך להגן על חוק השתמטות ועל השתמטות בשום צורה ודרך. את מה שאני חושפת כבר חודשים, במשך דיונים ארוכים בוועדת החוץ והביטחון, אמרו הרבנים בהקלטות בפה מלא: אף אחד לא יקום וילך לצבא. חוק ההשתמטות נועד אך ורק כדי להשיב 600 מיליון שקלים לתקציבי הישיבות ולקנות זמן. בינתיים הציבור המשרת ישרת יותר והמשתמטים ימשיכו להשתמט. חוק ההשתמטות שהקואליציה מנסה להעביר הוא סכנה קיומית לביטחון המדינה. אף אחד מחברי הקואליציה לא יוכל יותר להעמיד פנים. ההנהגה החרדית אמרה זאת במפורש: בסוף יהיה חוק, יהיו יעדים, ואז יתעלמו מאיתנו. החוק ייפול, ואחרי כמה שנים – נרוויח זמן. ממשלת 7 באוקטובר, על מי אתם עובדים? על הציבור? על הלוחמים? על המילואימניקים שכבר משרתים 400 ו-500 ימים? על אלה שמיועדים בעשור הקרוב לעשות שליש ימים בשנה מילואים? על משפחות המילואימניקים שנאנקות תחת הנטל? על הילדים שחזרו להרטיב בלילה וכבר זקוקים לחוסן נפשי? בשבוע שעבר נשלח מכתב של הרמטכ"ל, שאני רואה אותו לא פחות חמור מאזהרה אסטרטגית. המכתב הזה נשלח לדרג המדיני, והוא אומר שמחסור בכוח אדם יפגע בכשירות צה"ל. אבל גם מזה אתם ממשיכים להתעלם. נתניהו לא יוכל להגיד שוב שלא משכו בדש מעילו, שלא העירו אותו ב-06:29. לצה"ל חסרים 17,000 לוחמים ותומכי לחימה, וזה עוד לפני ששקללו את הצרכים של אוגדה מזרחית ואת החרמון הסורי. הצבא נאלץ כבר עכשיו להאריך את שירות החובה לחיילי הסדיר, לאלו שמשרתים, ל-36 חודשים. במקום להרחיב את מעגל המשרתים, אתם מרחיבים את מעגל המשתמטים. זה החוק. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ממשלה שמחוקקת חוק השתמטות היא ממשלה שכשלה ערכית ומנהיגותית וצריכה ללכת הביתה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת מנסור עבאס. יש לנו בדיחה, אל-וזיר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> רוצה מישהו מיש עתיד שיהיה איתך? מנסור, שמעתי שהצעתם ליואב סגלוביץ'. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> טלי. בבקשה, אדוני. << דובר >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אזרחי מדינת ישראל, היהודים והערבים, אני קורא לכם להשתתף במאבק הצודק, הראוי, למיגור הפשיעה והאלימות, כדי שנוכל יחד להביא את ממשלת ישראל לקיים את המחויבות שלה ואת אחריותה לשמור על ביטחונם של אזרחי מדינת ישראל ולשמור על הביטחון האישי של כל אזרח ואזרח, וגם למנוע את ההשתלטות של ארגוני הפשע הכלכלי במיוחד על חיי האזרחים הערבים, על העסקים, על הרשויות המקומיות. פשע, פרוטקשן, איומים, סחיטה. ועדיין, ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו והשר בן גביר לא נענים, לא לדרישות שלנו ולא למחויבות שלהם כממשלה וכמשרד לביטחון לאומי. ההשתתפות הזאת, של כל אזרחי המדינה, היהודים והערבים, ביחד במחאות – אדוני היושב-ראש, בסח'נין הייתה ההפגנה הכי גדולה אולי בהיסטוריה של החברה הערבית בעשורים האחרונים. אבל הלכתי בהפגנה, ולאורך כל הדרך, ממזרח למערב סח'נין, המון משפחות יהודיות, משפחות ואזרחים - - << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> שבאו. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> - - שבאו. והתחברו ביחד, והלכו לאורך כל ההפגנה. ולכן זה מרשים מאוד, זה נוטע תקווה בליבם של כל אזרחי המדינה, ויש ציפייה שגם בתל אביב, בהפגנה של יום שבת, גם אזרחי מדינת ישראל היהודים יתגייסו ביחד עם האזרחים הערבים כדי למחות על ההפקרות של ממשלת ישראל ולהביא אותה לקבל החלטות מעשיות. הצעד הראשון, אדוני היושב-ראש, שראש הממשלה מתבקש לעשות, זה לפטר את השר לביטחון לאומי בן גביר. זהו הצעד הראשון בתוכנית מיגור הפשיעה והאלימות. כנראה עם השר הזה אי-אפשר להשיג אף הישג אחד בתחום הזה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מתי יהיה לך אומץ להגיד לערבים: תביאו את הנשק, תתפרקו מהנשק. מתי יהיה לך אומץ? מתי? מתי? << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> הוא למעשה משדר חוסר אכפתיות וחוסר אחריות. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תגיד להם: בואו, תתפרקו מהנשק, תפסיקו לרצוח כל היום. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> ולכן ביום שבת הקרובה נתכנס כולנו, יהודים וערבים, בתל אביב, כדי להפגין למען מיגור הפשיעה והאלימות בחברה הערבית ובישראל בכלל. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> טלי גוטליב, את מוזמנת להיות איתנו בשבת. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת כסיף. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אנחנו היהודים לא מפחדים לומר שאנחנו - - - אני לא אלך איתך לשום מקום. אני ואתה לא נעמוד בשום מקום ביחד. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> טלי, בבקשה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מי שאומר שהוא מתנדב במועצת השורא ורוצה להביא עליי שריעה, אני לא אעמוד איתו בשום מקום. << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> בואי, בואי איתנו ביום שבת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתה אדם מסוכן, אין לך אומץ, ואתה לא דואג לחברה הערבית. << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> בואי איתנו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> טלי, טלי, בבקשה. טלי, בבקשה, זהו. זהו, טלי, זהו. אומרים במרוקאית: אסדימאכ – מה קרה? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> כל היום הוא אומר - - - בעברית, באל-ג'זירה - - - << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> זהו, זהו, זהו. טלי, אני לא רוצה לקרוא אותך, לא עכשיו. זהו. בבקשה, כסיף. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> טלי, פעם אחת ישבת עם מנסור עבאס? פעם אחת ישבת איתו לשיחה? פעם אחת שתית איתו קפה, ושיחה? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא יושבת איתו. אני לא יושבת איתו. אני לא אשב עם תומך הטרור הזה. אף פעם. אף פעם. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> סימון דוידסון, אני מודה לך על העזרה. בבקשה, אדוני. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> הלוואי שהיו עוד כמוהו. את לא מבינה בכלום. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> עם אף תומך טרור אני לא יושבת. אף תומך טרור לא מסתכל לי בתוך העין, שמעת? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> הכול זה סטיגמה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> סימון. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אף תומך טרור. הסטיגמה היא שלך, אתה עיוור. עיוור. הוא משתמש בך. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> סימון, זהו. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> פעם אחת שבי איתן לקפה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> סימון דוידסון, אתה סגן יושב-ראש. תירגע. << קריאה >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << קריאה >> הוא לא מצליח לגנות את חמאס. איזה קפה? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> הוא הראשון שגינה את חמאס. מה אתה מבלבל את המוח? << קריאה >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << קריאה >> לא נכון. לא נכון. הוא לא גינה. הוא לא גינה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תסתכל באל-ג'זירה בעצמך. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> סימון, זהו. טלי, בבקשה. אדוני סגן השר, שלום לך. בבקשה, עופר. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו כבר לא שואלים את עצמנו מה נעשה כשנהיה גדולים, אלא האם נהיה גדולים. את השאלה המצמררת הזאת שאלה הילדה אלין בת ה-14 באוהל המחאה בסח'נין נגד הפשע המאורגן ונגד הממשלה והמשטרה, שמאפשרות, שלא לומר מעודדות, אותו. ביום חמישי האחרון, יצאו כ-100,000 איש לרחובות סח'נין בדרישה אנושית בסיסית: די לפשיעה ודי להפקרה, רוצים חיים נורמליים. אבל הממשלה הזאת לא רוצה להקשיב ולא רוצה לפעול, רק להסית. כל פעם שהעלינו כאן במליאה את נושא הפשיעה ודרשנו מראש הממשלה לפעול נגד העבריינים, כמו תקליט גזעני שבור נשלח אחד משריו הכהניסטים להסית נגד החברה הערבית ולהאשימה בתרבות של אלימות. עשרות האלפים שהגיעו לסח'נין הוכיחו מי הם בני התרבות ומי הם חסרי התרבות. בסח'נין, ובערים נוספות בעקבותיה, בלטה תרבות של מחאה אזרחית, תרבות של סולידריות, תרבות של מאבק בדרכי שלום נגד דרך האלימות, וגילינו עד כמה חסרי התרבות נתניהו וסריסיו, חרדים ממנה. << קריאה >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << קריאה >> אדוני היושב-ראש, האמירות האלה - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא יכול להגיד "סריסיו". לא יכול להגיד. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> בשבת נורה למוות ג'מאל מזאוי בנצרת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הוא לא יכול להגיד את זה. שיגיד לחברים שלו - - - << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הוא מסיים תכף. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> שם המשטרה לא הייתה. היא הייתה עסוקה ברדיפת מפגינים כנגד הפשיעה בכפר יאסיף, ואף עצרה את חברי שאדי שווירי ראש המועצה לשעבר. המשטרה מובלת בידי שר גזען, עבריין, תומך טרור מורשע - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - אתה תומך טרור - - - << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> - - שמאמין, עדיין, שערבי טוב הוא ערבי מת. זו, ורק זו, הסיבה להתעלמותה ממכת הפשיעה והתמקדותה דווקא בדיכויים של אלה המוחים נגדה. אבל את המחאה הזאת לא תצליחו לדכא. ביום שבת הקרוב תתקיים הפגנה בתל אביב ביוזמת ועדת המעקב העליונה. אני קורא מכאן לכל הכוחות הדמוקרטיים בחברה היהודית, ארגוני העובדים, האקדמיה, תנועות הנוער וארגוני המחאה נגד הממשלה: הצטרפו אלינו בשבת. ביחד, במאבק משותף, בשותפות ערבית-יהודית, נמשיך לזעוק נגד ארגוני הפשע, בעיקר נגד המסוכן והקטלני שבהם, ממשלת הדמים בראשות הנאשם, שגם מבוקש בהאג בגין פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. << קריאה >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << קריאה >> - - - תתבייש. עוכר ישראל. עוכר ישראל. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> מילה אחרונה, ברשותך. מילה אחרונה. אדוני, היום היו פה משפחות שכולות שאיבדו את היקר להן מכול. ובזמן שעמדו ובכאב עז דיברו על הכאב שלהן, על מה שהם עברו, עברה חברת כנסת בזויה, מרושעת, שקרנית - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אדוני, הוא מדבר אליי. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> - - וצרחה עליהם, על המשפחות השכולות: תאספו את הנשק. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה לא משפחות שכולות. חוצפן שכמוך. << קריאה >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << קריאה >> אתה תומך טרור. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אין תחתית לגועל. << קריאה >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << קריאה >> אתה תומך טרור ארור. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת כסיף, זהו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> משווה את משפחת נרצחים למשפחה שכולה. שטוף את הפה שלך לפני שאתה - - - << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. << קריאה >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << קריאה >> תומך טרור, יש לך מזל שאתה בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. אם היית חי בסוריה, לא היית נמצא כאן, תאמין לי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אלמוג, אלמוג, אתה סגן שר. אתה תכף עולה לסכם. << קריאה >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << קריאה >> כן, אדוני. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה, שלוש דקות יש לך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - למשפחה שכולה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> טלי, טלי, טלי. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אי-אפשר שלא לומר: שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> רגע, רגע, הפריעו לך. טלי, אני מבקש. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> תקרא לה קריאה. לא הבנתי, היא חסינה? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> זה בסדר גמור. היא לא חסינה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> נראה לי שכן, מאיר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה, דברי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - שאוהבים להפחיד אתכם, היו"רים - - - << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> טלי, אז עכשיו אני קורא אותך בקריאה ראשונה, כי את באמת מפריעה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> הזמן שלי עובר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, לא, את תקבלי. נעמה לזימי, תקבלי את זמנך, אל תדאגי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מחיאות כפיים - - - << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> זהו. את בקריאה ראשונה. תודה. בבקשה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אפילו לברך על רגע היסטורי אי-אפשר פה. אבל אני בכל זאת אברך, כי חשוב לציין את זה כאן, ונציין את זה כאן: שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. אין יותר חטופים ישראלים בעזה. תודה לאל, תודה ללוחמים, תודה לגיבורים. תודה שהחזירו את רן גואילי, גיבור ישראל. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תודה לראש הממשלה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אם את רוצה להודות לראש הממשלה, בואי נודה לו גם על החטיפות, טלי גוטליב. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> בואי נודה לו על 7 באוקטובר, אם את רוצה להודות לו. אין חד-צדדי. יש מימון חמאס - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> - - יש לשכה שעובדת אצל קטר. זאת האמת. אבל אנחנו קודם כול אומה שיכולה רגע לנשום. חזר אלינו רן גואילי. עכשיו אני רוצה לדבר על השר הקרימינל יריב לוין וממשלת האנרכיסטים. << קריאה >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << קריאה >> אדוני היו"ר, אדוני היו"ר - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אבל למה להסית ככה? למה ככה? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני אגיד. יריב לוין החליט שאם - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> היא לא יכולה לקרוא לו ככה מעל בימת הכנסת. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני מבקשת לדבר. סליחה, תעצור, אני לא יכולה ככה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אדוני, לא הכול מותר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> נעמה, אם את עומדת ואומרת דברים מהסוג הזה, אנשים - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> השר יריב לוין הוא קרימינל, מאיר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> היא לא יכולה להגיד דבר כזה - - - << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בסדר, אני לא - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני לא אומרת שקר. בוא, אנחנו מדברים פה אמת. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני לא מפסיק אותך, אבל אל תתפלאו שיש תגובות. בבקשה, תמשיכי. << קריאה >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << קריאה >> מה זה - - - הזה? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> קרימינל תחת ארגון פשע שנקרא הליכוד החליט עכשיו לא להקשיב יותר לייעוץ משפטי לממשלה. אין כזה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> היא לא יכולה להגיד - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> זאת אומרת, פיצול היועמ"שית – לא מספיק לו; לא להכיר ביועמ"שית – לא מספיק לו; לא לכבד פסיקת בג"ץ שמחייבת אותו להכיר בקיומה – לא מספיק לו; להחליף לה מנעולים – לא מספיק לו. עכשיו הוא החליט שעצם הייעוץ המשפטי לממשלה כבר לא קיים, כי אם אין פרשנית של החוק, אז אין גם חוק, נכון? זה לא קרימינל, תגיד לי? מה, אני אומרת משהו לא נכון? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> את לא תגידי שהוא קרימינל. את לא תגידי. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> זה בן אדם שצריך להיות במעצר. בן אדם שהחליט לא לציית לחוק, שר המשפטים בישראל. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> את הקרימינלית. את קרימינלית. << קריאה >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << קריאה >> את הבערת צמיגים באיילון. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> הוא לא רק חשוד בהפרת אמונים – הוא פורע חוק. ואני אגיד את הדברים האלה, לא תשתיקו אותי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> טלי, טלי. טלי, קריאה שנייה. קריאה שנייה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> את האמת נאמר. את האמת נאמר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> נאמרו כאן דברים הרבה יותר קשים. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> בדיוק. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה לא - - - מעולם לא אמרתי דברים כאלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> רגע. די. די. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> ממשלה שמבטלת את המגבלות שמחייבות אותה והאמת לא נוחה לה. לא נוח לה. ומשתיקים אותי כאן – על מה? זאת קרימינליות של ארגון פשע, טלי גוטליב. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תקשיבי, את רשעית. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אתם מפרקים את מוסדות החוק והשלטון. אתם חבורה של עבריינים, כן. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> רשעית, שקרנית - - - לכי לבוס שלך. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> גם את לא התייצבת לחקירה, טלי גוטליב. גם את. גם את. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לכי לבוס שלך. לכי לבוס שלך, שאומר שאנחנו שולחים חיילים לרצוח תינוקות. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> חשפת שם של איש שירות ביטחון כללי, את בושה. זה שמנרמלים אותך פה – לא עליי. המלאכית של האנסים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לכי, לכי. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> לא פלא. לא פלא שמקדמים מישהי כזאת, כן? בדיוק בדמותם ובצלמם. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> שפחה של יאיר גולן. שפחה. שפחה של יאיר גולן. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הוספתי לך זמן. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> תודה רבה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> שפחה. שפחה של יאיר גולן. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> את לא תקראי לי "שפחה". את מלאכית של אנסים. אל תקראי לי "שפחה". << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> שפחה. שפחה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> טלי. טלי, אני מבקש. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> למה מה שהיא אומרת לי זה בסדר? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> טלי, תפסיקי. טלי, תפסיקי. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני יכולה – לא תקראי לי "שפחה". את יכולה ללמוד ממני איך להיות נורמטיבית. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> שפחה. שפחה של יאיר גולן. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> את יכולה ללמוד ממני איך לכבד את האמונה הזאת ואת המדינה, את החוק. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> שפחה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> את פשוט לא יכולה עם מאבק תקיף מולכם, ואני לא מפחדת ממך. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> טלי, אני אפסיק את השיח הזה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> עלק זאת שייצגה אנשים והשפילה נאנסות קוראת לי "שפחה". לא תשכתבי, טלי גוטליב. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> נעמה, עוד עשר שניות, בבקשה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> היא קוראת - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> שליחה של תעמולה והנדוס תודעה. את שליחת הפיכה, את סוכנת כאוס - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - ברוך השם. שפחה. שפחה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> ויריב לוין הוא עבריין שנמצא בארגון פשע, זאת האמת. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> נעמה, זמנך תם, תודה רבה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> שפחה. שפחה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני אגיד את זה, ולא תבטלו את החוק. לא תבטלו סעיף מרמה והפרת אמונים, לא תפטרו את היועמ"שית ולא תתנהלו בלי חוות דעת משפטיות. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> נעמה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> שפחה של יאיר גולן. שפחה חרופה של יאיר גולן. << קריאה >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << קריאה >> מגינה על - - - << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> תתביישי, הוא גיבור ישראל. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> תתביישי לך. תתביישי לך - - - תתביישי לך. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> יסכם סגן השר - - - << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> סוכנת כאוס. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> תתביישי לך, איך את מדברת? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> סליחה, אבי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> שפחה חרופה. שפחה חרופה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> את לא תדברי ככה עם חברת כנסת. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> רגע, רגע, רגע. הוא לא רשום פה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> את שפחה חרופה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> בושה וחרפה. את לא תדברי ככה לחברת כנסת, מי את בכלל? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אמרת ששולחים חיילים לרצוח תינוקות כתחביב - - - << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> מה, אני יכול - - - << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> יוראי להב הרצנו, שב, בבקשה. << קריאה >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << קריאה >> יוראי, לא לקפוץ על השולחן. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה, אדוני. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> שפחה של יאיר גולן. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> טלי, זהו. את בשתי קריאות. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. בבקשה. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה. לפני 23 שנים - - - << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> סגן יושב-ראש הכנסת מיכאל ביטון, טיבי תמיד יפריע לך, אבל אתה – בבקשה. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אני תמיד אשם. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני 23 שנים נערכו הבחירות לכנסת ה-16. ראש הממשלה אריאל שרון הגיע לבחירות מתוך העוצמה של ניקוי הטרור משטחי A וערי יו"ש במבצע חומת מגן. כמה חודשים לפני הבחירות - - - << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> סליחה, אדוני. אני מבקש בצד ימין, אנשי יש עתיד, שקט שם. שקט שם. מישרקי, גם אתה. בבקשה. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> כמה חודשים לפני הבחירות הצהיר שרון בפני ועדת החוץ והביטחון שדין נצרים וכפר דרום כדין נגבה ותל אביב, מסר שעליו חזר במהלך מערכת הבחירות. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> רון. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> על המסרים הללו באותן בחירות זכה הליכוד בראשות שרון בהישג מדהים וקיבל 38 מנדטים. לאחר הבחירות הוקמה ממשלת ימין, אבל אז הכול החל להשתנות. במסגרת תפקידי אז כמנכ"ל משרד השיכון, ניסינו לקבוע אזורי עדיפות לאומית בהתאם לאידיאולוגיה של הקואליציה ועל פי ערכי ההתיישבות שעליהם דיבר שרון לפני הבחירות. להפתעתנו, אדוני היושב-ראש, התחילו להיווצר כל מיני מכשולים בדרכנו. היה מי ששם לנו רגליים על כל מכרז ביהודה ושומרון. נדרש אישור של ראש הממשלה על כל תקציב לבנייה. הימין התבשם מממשלת הימין ומהאדים של האמירה של ראש הממשלה שדין נצרים כדין תל אביב, ולא שם לב למה שמתרקם, אבל הסוף המר ידוע. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני אוציא אתכם. לא, זה מוגזם. מישרקי, אתה נכנס לתוך - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> גוב האריות. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני רואה אותך שם. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> מה יש למישרקי לחפש ביש עתיד? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> נכון. בבקשה, אדוני. אני אוסיף לזמנך. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> כעשרה חודשים לאחר הקמת הממשלה חשף שרון את תוכניותיו להתנתקות מחבל עזה, החרבת היישובים שם ובצפון השומרון וגירוש המתיישבים. ההיסטוריה הזאת והאווירה ההיא מזכירים, לצערי, אחת לאחת את הסיטואציה והאווירה שבהן אנו נמצאים היום. כאז כן עתה, הממשלה היא ממשלת ימין על מלא. בראשה עומד ראש ממשלה חזק שניהל את המלחמה בצורה מצוינת, אם כי המלאכה טרם הושלמה באף חזית. אבל פתאום, כשהימין עדיין מתבשם מהגדרת הממשלה כימין על מלא-מלא, ישנה הסכמה למסירת הרצועה לניהול מרחוק על ידי רשות הטרור ותחת כנפי גוף בין-לאומי. פתאום ממשלת ישראל שותפה למתווה שמגדיר נתיב להקמת מדינה פלסטינית. בדיוק כמו בהכרזה על ההתנתקות, גם כאן המשמעות היא שאנחנו מכריזים קבל עם ועולם שלא מדובר בארצנו ובנחלת אבותינו, חלק מנחלת שבט יהודה, ואנחנו מוסרים חבלי ארצנו אלו לניהול מועצה בין-לאומית. אני משוכנע שאם חס וחלילה הניסיון האמריקאי בעזה יצליח, אזי השלב הבא מבחינת הממשל יהיה לכפות עלינו מגמה דומה גם ביהודה ושומרון, ואת האסון והנזקים שייווצרו מכך קשה לדמיין, אפילו לאחר שמחת תורה התשפ"ד. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> אני מסיים, אדוני. ממשלת הימין על מלא מלא, תתעשתו ועצרו עכשיו, ובד בבד, בואו נקדם את החוק שלי להחלת ריבונות לקריאה ראשונה עכשיו. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, אדוני. יסכם את הדיון סגן השר אלמוג כהן. בבקשה, אדוני. << דובר >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, כעת, בדקות אלו, מובא לקבורה בישראל הגיבור של כולנו, אחי לנשק, לוחם יס"מ נגב רני גואילי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אתה מכיר אותו? << דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << דובר_המשך >> כן, רני היה איתי ביחידה. באותו בוקר ארור וקשה, רני, עם כתף פצועה, מרגע שקיבלו את ההקפצה - - - << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני מבקש שקט. אני מבקש שקט. << דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << דובר_המשך >> מרגע שקיבלו את ההקפצה ביחידה, את פקודת פרש פלשת, החליט רני – על אף שהוא בפציעה, עם כתף פרוקה, ולא אמור ולא חייב, ויש שיאמרו גם לא רצוי להגיע ללחימה – בחר להגיע ליחידה. רני התחמש במיטב האמל"ח, נסע לעלומים, לחם בעלומים בגבורה רבה והציל את היישוב הזה מעתיד של טבח, אונס ושחיטה. רני הספיק אפילו לצלם לנו בקבוצת הווטסאפ את הפציעה שלו ברגל ושלח את המיקום כדי לבקש ממי שיכול להגיע. כאשר עמרי, אחיו של רני, התקשר אליו כדי להגיע, לנסות לסייע לו, רני ידע שהוא עלול שלא לשוב ואמר לו: עמרי, אל תגיע, אני מסתדר כאן. לאחר מכן הבחנו שרני הרג 14 מחבלים, ולמעשה בגופו שלו הגן על היישוב עלומים. ולכן רני מקבל את התואר "מגן עלומים". רני עשה את זה כי הוא האמין בכל ליבו ומאודו שהצלת חיי אדם באשר הם היא המעלה הגדולה ביותר. כך חינכו אותו הוריו היקרים טליק ואיציק. רני היה עשוי מחומר אחר. בכל חייו הוא תמיד חיפש את הטוב. הוא תמיד מצא את החלש, נשא אותו על כתפו, והרים אותו למקומות שאליו הוא יכול להגיע. הוכיח לכל אדם שעם מספיק אמונה בלב, הוא יכול להגיע לכל מקום. רבים שואלים אותי, אדוני היושב-ראש, למה התפטרתי מתפקידי כחבר כנסת, ונכנסתי לתפקיד של סגן שר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כבוד השרים, בבקשה מכם. הוא מספר על חבר שלו. << דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << דובר_המשך >> עשיתי זאת, אדוני היושב-ראש, כי האמנתי בכל ליבי ומאודי שאנחנו נוכל להשיב את רני הביתה. שהקדוש ברוך הוא, שהיום צריך להודות לו שהשיב את גיבור ישראל הביתה לאדמת אבותיו ­– שהקדוש ברוך הוא יעזור לנו להשיב את רני הביתה. האמנתי בכל ליבי, למרות שמאז 8 באוקטובר למעשה נותק הקשר עם רני. על כך יש להודות ראשית כול לחיילי צה"ל הגיבורים, אלה שעוזבים את הנשים ואת הילדים, את בנות הזוג, עוזבים את ביתם, וגם עוזבות את ביתן, ונכנסים לתוך עזה כדי להציל את אח שלהם. זה אירוע היסטורי בקנה מידה עולמי – שהעם היהודי נכנס לשטח האויב ומשיב הביתה את רני. כמובן, אחרי שהודינו לבורא עולם והודינו גם לחיילי צה"ל הגיבורים, צריך להודות לראש הממשלה נתניהו. אני רוצה לומר לך, ואני אומר את זה בצער: לא האמנתי שנצליח להשיב את כולם. לא האמנתי, מפני שההגעה של האחים שלנו הביתה נוגדת את הדנ"א החמאס. הדנ"א של חמאס אומר לחימה עד המוות, לחימה על כל נכס. ואתה, ראש הממשלה, היום השבת אלינו את רני הביתה, והבאת ללב שלנו מזור לכאב שלו. אני רוצה לומר לך תודה. תודה על כך שהאמנת ושהתעקשת שרני יחזור הביתה. והיום אני יודע לומר לכם שעל אף מספר פעולות שניסו להשיג מודיעין – הן לא תמיד צלחו, אבל אתה אישרת כל פעולה, כי ידעת והאמנת שנצליח להשיב אותו הביתה. אז תודה שאתה מאפשר לנו היום להשיב את גיבור ישראל רני גואילי, לוחם יס"מ נגב, האיש שבחייו הלא-ארוכים הצליח להציל חייהם של מאות רבות של אנשים. לרני תמיד היה חיוך על הפנים, ואני חושב שזו הירושה שלו, אדוני היושב-ראש. זו הירושה של רני, גם כשהיה קשה, גם באימונים המפרכים. תמיד כשקראת לרני והוא הסתכל אליך, קודם כול קיבלת חיוך. קיבלת חיוך כי הוא האמין שהכוח של החיוך הזה, הכוח שלו זה להצית את הלבבות ולהכניס בנו את הכוח כדי לממש את חזון אבותינו. התכוונתי לדבר על נושא אחר לגמרי, על אותה פרשה של אותו נאשם, אבל אני חושב שהיום הזה הוא לא ראוי שנדבר עליו. ראוי לדבר היום על רני שלנו. ואדוני היושב-ראש, תודה לך על הזמן. תודה למזכיר, שאפשרת לנו, ותודה, אגב, לכל עם ישראל שתמך במשפחה ובחברים כדי שנביא את רני הביתה. עין במר בוכה ולב שמח. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. אכן, מילים ראויות למי ששירת איתו ביחידה. אנחנו עוברים להצבעה, ואני מבקש מכולם לשבת. ובכן, אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. בבקשה, מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 43 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> 43 בעד, אפס מתנגדים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות ישראל ביתנו, העבודה וכחול לבן – המחנה הממלכתי. בבקשה, מצביעים. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות ישראל ביתנו, העבודה וכחול לבן – המחנה הממלכתי להביע אי-אמון בממשלה – 38 נגד – אין נמנעים – 1 הצעת סיעות ישראל ביתנו, העבודה וכחול לבן – המחנה הממלכתי להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> 38 בעד, אפס מתנגדים. יש נמנע אחד. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. ברשותכם, נעבור להצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל, בבקשה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה – 39 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> 39 בעד, אפס מתנגדים ואפס נמנעים. אני קובע שגם ההצעה הזו לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. << נושא >> הודעה אישית של חברת הכנסת טלי גוטליב << נושא >> << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> על פי דעת המזכירות, גברתי, טלי גוטליב, הודעה אישית, ואני מאוד מבקש להוריד ווליום. בבקשה, בבקשה, בבקשה. חמש דקות לרשותך. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> יאיר גולן, ראש קבוצה שנקראת "הדמוקרטים", מתייצג כראש מפלגת הדמוקרטים, בניגוד לכל חוק, כי זאת לא מפלגה רשומה. מפלגת העבודה רשומה כמפלגת העבודה. אין מפלגת דמוקרטים, מה שלא מפריע לו – למרות שביקשנו בוועדות לתת לנו דיווחים על התרומות שהוא מקבל, כי הוא מתייצג כמפלגה. אותו יאיר גולן מתייצג כראש הדמוקרטים, לא פחות, ורוצה לסגור לנו את ערוץ 14, רוצה לעשות הרבה דברים, לסתום פיות, לסתום ברשתות. אבל הוא אומר שהוא מזהה סממנים נאציסטיים אצל חיילינו הציונים הדתיים, ששילמו בטובי בניהם בזמן המלחמה, ואומר במהלך המלחמה שאנחנו שולחים חיילים לרצוח תינוקות כתחביב, לא חוזר בו, ואומר: החיילים לא אשמים – הממשלה אשמה. הוא, שהיה סגן רמטכ"ל, מצולם בכל העולם בהפגנות: סגן הרמטכ"ל אומר שישראל שולחת חיילים לרצוח תינוקות כתחביב. זה יאיר גולן, הביג בוס. הביג בוס, לא של מפלגת העבודה. מפלגת העבודה נמחקה מהעולם, שלאף איש עבודה לא יהיה פה ספק. המפלגה הזו של יאיר גולן זו מפלגת מרצ קיצונית, שלא קשורה למפלגת העבודה. הוא גנב לכם את מפלגת העבודה. אחרי שהוא לא העביר במרצ את אחוז החסימה, הוא גנב את מפלגת העבודה, והוא הפך להיות כוח קפלן. ומי שמצביע למפלגה הזאת, מוריד את הראש שלו בפני מי שסייע לאויב במילים שלו. במהלך המלחמה הוא החליש, החליש קשות את לוחמנו ואת חיילינו, ועשה גלוריפיקציה לחמאס. נעמה לזימי, מה לעשות, צריכה להשוות ולהגדיל. לנעמה לזימי אין אידיאלים, אין אג'נדה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בשביל מה להזכיר שמות? << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> עם שמות, עם שמות. לאנשים האלה מישהו חולם להצביע. אני, יש לי דעה. לך יש דעה. היא מאוד סדורה, דרך אגב, על ארץ ישראל, הדעה שלי, על רגבי ארץ ישראל, תפיסות ביטחון מאוד מאוד סדורות, תפיסות של הפרדת רשויות. הכול מאוד סדור וברור. אני אמורה להיות כאן פה של אנשים. מה האידיאלים של הגברת לזימי? אני אגיד לכם מה האידיאלים שלה: בראש ובראשונה להשפיל. יש לנו פה חבר כנסת שהיה חשוד – תיק נסגר, בלי כלום, בלי מתלוננת – השפילה אותו. הגיעה עם חולצה חשוד באונס, קראה לו ככה, קראה לו ככה בוועדת הכספים. להעליב, גב' לזימי, זה לא אידיאליזציה, לא אידיאולוגיה, לא ערכים, לא כלום. זאת השיטה שלך. אני ייצגתי בעבירות מין בכבוד. מה זאת אומרת? הייתי סנגורית, והייתי אמורה להיות סנגורית מעולה, וברוך השם הטוב, הייתה לי הזכות להיות סנגורית מצוינת. את יכולה לקרוא לי באיזה שמות שאת רוצה, ואני אקרא לך, כן, כן. את מורידה את הראש שלך בפני יאיר גולן, אבי-אבות המסיתים והממרידים שיש בכנסת ישראל. מי שמצביע לנעמה לזימי וליאיר גולן לא מצביע למפלגת העבודה. זאת לא מפלגת העבודה. למפלגת העבודה של מרב מיכאלי היה חזון פעם, של יצחק רבין, של שמעון פרס. היה חזון. זאת הייתה מפלגה ציונית שלא הייתה פוגעת בחוסנה של המדינה ובחוסנו של צה"ל. מה אתם עושים חוץ מלפגוע בחוסנה של המדינה ובחוסנו של צה"ל? מה עשיתם כל הזמן? מה עשיתם כל הזמן? היום אנחנו נמצאים ביום החשוב הזה, ליזט. היום הגיע, ברוך השם, לקבורה בישראל רן גואילי, השם ייקום דמו, הגיבור, עז הרוח. ביום הזה אני אומרת לכם: ביום הזה אנחנו אומרים תודה ללוחמינו עזי הרוח ולמשפחות. אנחנו אומרים תודה לעם על הסבלנות, על החוסן. אנחנו אומרים תודה לראש הממשלה שנותן כל פעם היתר והכשר לבצע פעולות מאוד מסוימות להשגת מודיעין, כדי להשיב את כל חטופינו בסופו של דבר. אז אמרתי, לומר תודה רבה לראש הממשלה. זאת הבעיה שלכם, שאתם לא מסוגלים לנטרל שנייה, המפלגה הזאת, הדמי מפלגת הדמוקרטים, לא מסוגלים לשנייה לזנוח את המאבק לטובת הערך הגדול הזה שנקרא ארץ ישראל, של עם ישראל ושל צבא ישראל. ואני אסיים ואומר לאדון הזה, הכסיף הזה, שהעז לומר פה היום, לחלל את הפה שלו, כשהוא מתייחס למשפחות השכול, שבניהן נפלו בקרב – לא של ארגוני פשע, לא של ארגוני פשע בחברה הערבית. לא, לא, לא. מי שנרצח הוא לא משפחה שכולה. יש לי חדשות בשבילך. אתה את הפה שלך לא תחלל על כבודם של לוחמינו. ואני אומר לך: אף אחד פה - - - << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> הן משפחות שכולות. מה את מבלבלת את המוח? << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> שקט. אף אחד פה - - - << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הן משפחות שכולות. אין על זה מונופול לאף אחד. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה חייב לעם ישראל - - - << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. תודה. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה חייב לעם ישראל. אתה הלכת לבית הדין בהאג והוצאת את דיבת לוחמינו פעם אחר פעם. << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> מה את מקשקשת - - - << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> ולכן אני אומרת פה: עם ישראל הוא חכם ונבון, והוא רואה הכול. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא רואה את הלא, והוא רואה את הכיעור, והוא רואה את השיסוי, והוא רואה את השנאה, והוא רואה את חוסר הערכים, אל מול העובדה - - << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, טלי. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> - - שהוא יראה מולו חזון ועשייה בהתאם לאידיאולוגיה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> טלי, זמנך תם. תודה רבה. << נושא >> הודעה אישית של חבר הכנסת גלעד קריב << נושא >> << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני לא נוהג לתת הודעה אישית על הודעה אישית. אני אתן לך לדבר, קריב. אני מאוד מבקש, אני אפסיק את הדוברים - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא דיברתי עליו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא. בכל זאת הוא נציג של מפלגה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אדרבה, לא דיברתי עליו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תעלה לדבר. אני מאוד מבקש ממך: תורידו קצת את הטונים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני הזכרתי את השם שלך, גלעד? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> טלי, טלי, באמת חשבתי שהיום כשרני גואילי חזר - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> יישר כוח. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> עמדנו כאן כל הכנסת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> ברוך השם. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> ברוך השם. תורידו את הטונים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אמרתי. לא הזכרתי את השם שלך, חבר הכנסת קריב. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> התייעצתי כאן, ומוצע שתהיה הודעה אישית אחרי - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אין לי בעיה. אדרבה, חבל שהוא לא יו"ר - - - << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> טלי, נתנו לך לדבר. זהו. תודה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> חבל. חבל מאוד. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. בבקשה, אדוני. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – תודה לך, אדוני היושב-ראש, שאתה מאפשר לי למסור הודעה אישית חריגה, אלא שחברת הכנסת גוטליב לא עלתה והתייחסה רק לדברים שנאמרו כלפיה, שבגינם היא קיבלה את ההודעה האישית, אלא היא בחרה לתקוף את סיעתי ואת מפלגתי, והתקנון קובע במפורש שבמקום שבו מתייחסים לסיעה, ניתן להגיב. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> התקנון קובע שרשאי. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> רשאי היושב-ראש, לכן אמרתי: תודה לך, אדוני. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה, אדוני. בבקשה, חבל על הזמן. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> באמת היום הזה מחייב את כולנו, השעות האלה מחייבות את כולנו למידה מסוימת של מתינות, אבל יש דברים שאי-אפשר שלא להגיב עליהם. ואני אומר בקצרה – אני לא אנצל את כל חמש הדקות. יש סיבה ברורה מדוע בסופו של דבר חברי וחברות הקואליציה עסוקים במסע הסתה והשמצה נגד ראש המפלגה שלי, סגן הרמטכ"ל לשעבר, יאיר גולן. יש סיבה מדוע סגן השר אלמוג כהן ניהל מסע של הסתה וטיפוח קונספירציות במשך שנתיים, בלון שהתפוצץ רק לפני ימים מספר, ומדוע חברת הכנסת גוטליב עלתה לכאן על מנת לתקוף את יאיר גולן. והסיבה היא מאוד פשוטה: מן הצד האחד ניצב אדם, פוליטיקאי, שהקדיש 38 שנים לשירות צבאי ולהגנת המדינה; אדם שבבוקר 7 באוקטובר לקח מדים, לקח נעליים, נטל נשק, ובשעה מוקדמת עסק בהצלת חיים. ומנגד עומד ראש הממשלה, שהתעלם מכל האזהרות ומכל ההתרעות, וכשהעירו אותו, ענה בבלבול ובחוסר אוריינטציה: למה הם יורים עלינו? יש סיבה מדוע אתם תוקפים את יאיר גולן, כי מצד אחד יש אדם שארבעה מתוך חמשת בניו היו לוחמים קרביים, וגם עכשיו בנו הצעיר משרת ביחידה קרבית, ומר נתניהו, המנהיג שלכם – בנו יושב במיאמי ועסוק בהפצת קונספירציות ובזריעת רעל בנפשה של החברה הישראלית. יש סיבה מדוע אתם תוקפים את יאיר גולן. כי מצד אחד יש אדם שאחרי שסיים את הקריירה הצבאית שלו, רתם את עצמו בצניעות להמשך השירות הציבורי, ומנגד יש ראש ממשלה מושחת, בעל הון מפוקפק, שמסרב לפרסם הצהרות הון, שמחזיק נכסים גם בישראל וגם בכל רחבי העולם, אבל עדיין שולח את ידו לקופה הציבורית בחמדנות. אז ברור למה יאיר גולן מאיים עליכם. וברור גם למה הדמוקרטים מאיימים עליכם, כי בסופו של דבר הדמוקרטים לא נותנים לנתניהו, לסמוטריץ' ולבן גביר להגדיר את גבולות השיח הישראלי. אנחנו לא מוכנים לתת לכם לומר לנו מה מותר לומר ומה אסור, ואיזו עמדה היא ציונית ואיזו פטריוטית. אתם תהיו שומרי החותם של הציונות? אתם, שראש המפלגה שלכם, מכר את ישראל לשלטון הקטרי, הזמין את טורקיה לנהל את העניינים על גבולנו? אתם, שהפכתם להיות התשתית שעליה הלאומנות והגזענות פורחות ומרימות את ראשן, אתם תלמדו אותנו מהי ציונות? אתם תלמדו אותנו מהי יהדות? פשוט מטריפה אתכם העובדה שסוף-סוף יש אופוזיציה שלא נותנת לכם לקבוע איזה מילים מותר לומר ואיזה מילים אסור, ועל איזה נושאים מותר להציג אלטרנטיבה, ומאיזה נושאים צריך לברוח כמו מאש. וזה מטריף אתכם, כי אתם יודעים שסוד הקסם של נתניהו הוא שהוא שיבש את הפוליטיקה הישראלית והוא גרם לאופוזיציה, או לרוב האופוזיציה, לא לדבר על חלק מסוגיות היסוד שמשפיעות על עתידנו. אז בואי, חברת הכנסת גוטליב, תאהבי את זה, לא תאהבי את זה - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא מתאים לך. ציפיתי ליותר. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> תאהבי את זה, לא תאהבי את זה, הדמוקרטים יובילו כרגע אופוזיציה נחושה - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> - - והדמוקרטים יהיו גם חלק מהמהלך הגדול שיעביר אתכם למקום הראוי, בצד הזה של המליאה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה לא יקרה. אתה יודע. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אמרת פחות מחמש דקות, וחמש דקות גם לא הספיקו לך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום". מילים שאתה לא יכול לשמוע. "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום". "ועצת ה' היא תקום". << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> "עצת ה' תקום". << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> "עצת ה' היא תקום", "היא תקום". << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת גלעד קריב. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הלאה. הלאה. סדר-היום. נתקדם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת גלעד קריב, הספיקו לנו חמש הדקות שלך. תודה רבה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא נורא. לא נורא. << הצח >> הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 74) (זכאות לכיסא גלגלים ממונע הניתן להנעה בידי מלווה), התשפ"ו–2026 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1176)] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק ביטוח בריאות - - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> קריאה ראשונה, גלעד קריב. הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 74) (זכאות לכיסא גלגלים ממונע הניתן להנעה בידי מלווה), התשפ"ו–2026, של חברי הכנסת אבי מעוז וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה הראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת אבי מעוז להציג את הצעת החוק. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, האמת, אני נרגש לעמוד פה היום בעוד שלב חשוב בתהליך החקיקה של החוק החשוב והנחוץ הזה, מאוד מאוד. אבל ראשית, אני רוצה יחד עם כל עם ישראל להודות לריבונו של עולם על חזרתו לקבר ישראל של רני גואילי הקדוש, ה' יקום דמו, שולח חיבוק למשפחתו, ומאחל החלמה לכל המשפחות השכולות. האמת היא שהרגע הזה שבו התבשרנו על חזרתו של רני גואילי מצטרף לרגע הזה של הצעת החוק הזאת, זהו רגע טהור; רגע שבו הבית הזה מתאחד סביב דבר כל כך אנושי וכל כך מתבקש. מהי הצעת החוק? אנחנו באים לתקן תיקון שילדים שאינם יכולים מבחינה קוגניטיבית להסיע כיסא גלגלים ממונע בכוחות עצמם יהיו זכאים לכיסא ממונע שההורים שלהם יוכלו להסיע. בזה אנחנו באים להתחיל לתקן עוול שנמשך שנים, ואנחנו זוכים להיות בין המחוקקים שעושים את התיקון הזה. אני רוצה, קודם כול, להודות ליושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת אופיר כץ, על קידום הצעת החוק הזו במהירות; תודה לחברת הכנסת לימור סון הר מלך, יושבת-ראש ועדת הבריאות; לחבר הכנסת יוני מישרקי, היושב-ראש הקודם של הוועדה; לחברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, חברת הוועדה, על קידום הצעת החוק בוועדה בצורה מקצועית ומועילה. תודה רבה לממשלה על הסכמתה לחוקק את החוק הזה. ואני רוצה לומר תודה ענקית לתמר גלפנד, אימא של שירלי – שתיהן נמצאות פה איתנו. תמר היא לוחמת מזן מיוחד ואצילי; לבת שלה היא כבר מצאה פתרון באופן אישי, ורכשה עבורה מכספה כיסא גלגלים ממונע. אבל היא לא מפסיקה להיאבק למען החברים של שירלי והוריהם. תמר, כולנו פה מצדיעים לך בהערצה על היוזמה, על הדחיפה ועל כל מה שאת עושה למען הזולת. ברוכים תהיו. חבריי חברי הכנסת, אנחנו עומדים לפני מערכת בחירות. אני רוצה לפנות לכל הח"כים, מימין ומשמאל, מהקואליציה ומהאופוזיציה, עומדת לפנינו מערכת בחירות נוקבת שבה יצופו ויעלו הרבה מחלוקות. בידינו הדבר כיצד היא תראה. אני קורא לכולנו לשמר את הרגע המזוקק הזה שבו הוכחנו בקריאה טרומית, ובעזרת השם, גם בקריאה הראשונה, וגם בקריאה השנייה והשלישית של החוק הזה, שאנחנו יכולים להתאחד סביב הצעת חוק כל כך אנושית, כל כך מוסרית, כל כך חוצה מפלגות ומגזרים. בואו נשמר את רגעי האחדות. בואו נתחייב כל אחד לעצמו, כל מפלגה לעצמה וכלפי עם ישראל ותושבי מדינת ישראל, שננהל מערכת בחירות נקייה עד כמה שאפשר. נוקבת ככל שתהיה עם ויכוחים נוקבים בין אידיאולוגיות, בין מצעים ובין רעיונות, אבל שחלילה לא תגלוש לרמה האישית. ואני קורא לכולנו, כמובן, להשלים את חקיקת החוק הזה במהירות ועוד בכנסת הנוכחית. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. ראשון הדוברים, חבר הכנסת נאור שירי. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. קודם כול, אני רוצה לדבר על ראש ממשלת אלבניה שהיה פה – אני חושב, בעיניי, זה ביזיון טוטאלי שכמעט כל שרי הממשלה פשוט לא היו פה. וחלק נכבד מאוד מהקואליציה פשוט לא היה. לא הסיעה של הסמוטריצ'ים ולא הסיעה של דוגמני הלקוסט של בן גביר. מה זה הדבר הזה? ואללה, אני חושב שזה ביזיון, אבל זה כבר שלכם. מביזיון אחד לביזיון הנוסף, כמובן. היום, כפי שרבים ציינו לפניי, מתרחש אירוע פשוט היסטורי, שאחרי למעלה מ-4,000 ימים אין יותר חטופים בעזה. ובזמן שחיילי המילואים שלנו, ומאות אלפי החיילים, גם בסדיר, גם במילואים, עשו לילות, ימים, בקור, בחום, והשיבו את כל החטופים שלנו, כמובן עם כל זרועות הביטחון – פה נפתח חמ"ל. והחמ"ל הוא חמ"ל הסרבנות. זה כאילו מדינה אחת היא מדינה של מה שקורה עכשיו בעזה, כשכל מה שקורה זה חיילי מילואים, בוכים, שמחים, מאושרים אחרי שהצליחו להשיג את ההישג הזה, ופה יש סרבנות. גפני כבר שלוש פעמים היה אצל ביבי. זו מדינת חנמאל. ככה הסרבנים מגיעים למה שקורה פה. ואתם, כאילו הכול נורמלי אצלכם, פשוט אין לתאר את זה. באמת, אני, כאילו רמת הציפיות שלי מהמוסר פה היא פשוט אפסית לחלוטין. ואיכשהו אתם תמיד מצליחים להפתיע לטובה. יש עכשיו חמ"ל שמתנהל פה כדי להעביר את התקציב בין דגל התורה לדגלים הנוספים שכל פעם סמוטריץ' מרים. פעם אחת ה-150 דולר זה הדגל, פעם אחת הדגל הנוסף הוא רפורמת החלב, ועכשיו זה התקציב. כולנו שבויים בידי הסרבנים. אין תקציב מדינה כבר כמה, חברת הכנסת פרקש? לדעתי למעלה משלושה חודשים. אנחנו באיחור של הנחת התקציב. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> 1 בנובמבר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל פה אנחנו בני ערובה. כל תקציב מדינת ישראל בן ערובה בגלל שהחרדים רוצים את הפטור. גם החוק הבאמת מחורר כמו גבינה שוויצרית מקולקלת, גם החוק הזה לא מקובל עליכם. הבלוף הזה שקורה פה, באמת, אפילו בזמן – זה היה הכי מצחיק, כי עידן עמדי נפצע קשה, ירד לרצועה ואשכרה השתתף בחילוץ, בזמן שפה קואליציית הסרבנים ממשיכה בסרבנות המדהימה שלה. פשוט ביזיון. תודה << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה. חבר הכנסת – חברת הכנסת טלי גוטליב. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> אדוני היו"ר, מנסור עבאס, מר נחמדי – אני מאוד נחמד; אני הולך לדבר עם כל היהודי מחמד, ואנחנו נשכנע אותם שאנחנו בעצם אנשים מאוד מאוד מאוד טובים. אנחנו באמת באמת נחמדים; אנחנו רוצים שלום עולמי. אנחנו לא שייכים לאחים המוסלמים, אנחנו לא שייכים למועצת השורא ולא מכפיפים את ראשנו בפני מועצת השורא. אנחנו מדהימים, דובוני אכפת לי. בטח. הזיה, איזה מזל שיש אל-ג'זירה. יושבים פה נוכלים ושקרנים, תומכי טרור ששייכים לאחים המוסלמים, ויש להם מזימה. מזימה. המזימה היא לגנוב לנו את המדינה מתוך הידיים. המזימה היא לקחת לנו את חוק הלאום, אחר כך לקחת את חוק השבות, ולזרוק אותנו לים. מה רוצים האחים המוסלמים? מה רוצים האחים המוסלמים? בואו אני אזכיר לכם מה רוצים האחים המוסלמים. האחים המוסלמים למדו שיטה. הם ייכנסו לתוך המדינות, מתוך הפרלמנטים. הם עשו את זה בבריטניה, והם עושים את זה גם פה. אז מר נחמדי, מנסור עבאס, מר נחמדי, עומד כאן היום ואומר שהוא באמת מאוד מאוד כועס, ובאמת, אנחנו לא עושים כלום נגד הפשיעה בחברה הערבית. תגיד, מנסור עבאס, ותקשיבו טוב-טוב אזרחי מדינת ישראל: המפלגות הערביות לא דואגות לכם. שמעתי שהם רצים ברשימה משותפת, והם חושבים שעליהם ייפול ויקום דבר. אדיוס לכם. ערביי ישראל, תקשיבו טוב, היחידים שידאגו לכם זה במפלגת הליכוד, שדואגת לכם, מדברת איתכם, משתפת איתכם פעולה, קוראת לכם לפתרון. מנסור עבאס – אתם לא מעניינים אותו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת ווליד טאהא, אתה לא יכול להפנות את הגב. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> מנסור עבאס שהיה - - - שיפנה לי את הגב. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא, לא, לא זה חוקים של הכנסת. סליחה, ווליד טאהא. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> שיפנה, שיפנה את הגב. הוא לא מעניין אותי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת ווליד טאהא. אם אתה לא רוצה להקשיב לה, צא החוצה. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אני יושב על הכיסא, אני לא עומד. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אסור לך להפנות את הגב. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> שישב איך שהוא רוצה, לא אכפת לי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אסור לך להפנות את הגב - - - יש - - - חוקים. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> שיישב, הוא לא יכול להישיר אלי מבט, זה בסדר. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אני יושב על הכיסא, אני לא עומד. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> סליחה רגע, יש כמה חוקים, לא חוק אחד, בכנסת. אחד מהם הוא שאסור לך להפנות גב לדובר. היו כאלה מקרים גם פה, שהפנו לכסיף. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אם אתה עומד זה נכון, אבל אני יושב על הכיסא. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בסדר, אוקיי, לא, אל תפנה, לא מפנים כיסא. זה לא מכובד. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אומרת דברים שקשה לשמוע. מה לעשות? מה לעשות שאני אומרת לכם את האמת בפנים? כולם מאוד מתנחמדים אליכם, מר נחמדי. הינה, נכנס עודה, ארכי-תומך טרור, החבר של אל-עארורי, שחוסל, וג'יבריל רג'וב. נכון? חבר טוב. אתה דואג לערביי ישראל? ערביי ישראל, תקשיבו טוב טוב, אלה, המפלגות הערביות, לא דואגות לכם. כשעלו כאן חוקים בכנסת שנועדו להתמודד עם הפשיעה בחברה הערבית, כמו התקנת מצלמות, החמרת ענישה, מה הם עשו? הצביעו נגד, הם הצביעו נגד האוכלוסייה הערבית. כשצריך היה להפוך את החקירות האלה לחקירות עם שימוש בכל מיני אמצעים, הם הצביעו נגד, נגד חקירה בחברה הערבית. כשאני אומרת למר נחמדי, מר נחמדי, שמדבר בעברית איקס, הוא אומר איקס הפוך בערבית. בוא, תקרא לחברה הערבית: תתפרקו מנשקיכם. בואו, אנחנו מגנים רצח, אנחנו מגנים פרוטקשן, אנחנו מגנים את ארגוני הפשע בחברה הערבית. יש שם 400,00-300,000 נשקים, בואו. תקרא להם, תקרא להם להחזיר את הנשק. חבריי, האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל, אני, טלי גוטליב, פונה אליכם. בואו, תתפרקו מנשקיכם, אפשר יהיה לדבר איתכם, אפשר יהיה להגיע איתכם להבנות, אפשר יהיה להגיע איתכם להסדר של חיים נורמליים עבורכם. זה לא מה שמעניין אותם, את המפלגות הערביות. המפלגות הערביות – אתם לא מעניינים אותן, מעניין אותן רק לדאוג לחמאס ולחיזבאללה ולרשות הפלסטינית. אתם לא מעניינים אותם. אנחנו מתעניינים בכם. תתפרקו מנשקיכם ובואו לחיות חיים תקינים ונורמליים, תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת. על זה נאמר, יאסר, מי שגר בבית של זכוכית, שלא יזרוק אבנים על שכן שלו. ולא בגלל שאתה מהמגזר. תגיד לי, למה כולכם בחליפות היום, מה קרה, יש אירוע או משהו? << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> - - - המשותפת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> צילמו אותם לטלוויזיה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כי יש כאן חברי כנסת שבאים עם טריקו בדרך כלל. שלוש דקות, בבקשה. << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> כבוד יושב-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת, אני בדרך כלל לא מתייחס לדוברים בצורה ישירה, אבל אני חייב להגיב על הדברים שנאמרו כאן. חברי הכנסת הערבים באו כדי לשרת את החברה הערבית, והם משרתים את החברה הערבית. בממשלת הליכוד, כולם יודעים כאן – ממשלת הליכוד הרסה הכי הרבה בתים. בממשלה הנוכחית מעל 5,000 בתים נהרסו בנגב ועוד, ועוד – חוסר טיפול בכל הנושא של הפשיעה והאלימות. מי שעשה את זה – זה בימים של ממשלת הליכוד, זו הממשלה שלכם עכשיו. אתם לא עושים את העבודה שלכם, ואנחנו כל הזמן מבקשים שתעשו את העבודה שלכם. כבוד היושב-ראש, אני רוצה לעבור לנושא אחר, וזה התנהגות המשטרה כלפי אזרחים נורמטיביים. היום הגיעו שלושה עיתונאים, תאמר כילאני, סמיר עבד אלהאדי ודיאא חאג'-יחיא, הגיעו לעיר העתיקה כדי להיכנס להתפלל במסג'ד אל-אקצא, ושם עצר אותם שוטר, ושאל אותם: מאיפה אתם? אחד אמר לו: אני מאום אל-פחם, ואז הוא ירד עליו, התחיל לקלל אותו קללות שאני מתבייש להגיד אותן על הדוכן הזה. ובעצם אחרי כל הקללות, הוא עיכב אותם שעה-שעתיים ולקחו אותם לתחנה בגלל שהם בסך הכול לקחו מצלמה ורצו לצלם. זה כל מה שעשו, כל החטא היה שעשו את זה. ככה מתנהגת המשטרה כלפי אזרחים נורמטיביים, שלושה עיתונאים. וזה נכון בכלל לגבי ההתנהלות, ההתנהגות של המשטרה, משטרת בן גביר. אותו דבר גם ביום חמישי. אני הייתי בהפגנה בסח'נין, והגיעו אלפים כדי להביע את זעמם ואת כאבם על כל הנושא של אי-טיפול בפשיעה ואלימות, ושם אני ראיתי במו עיניי מאות שוטרים שהגיעו בשביל לשמור על ההפגנה. ואנחנו שואלים, וכל אחד שואל, כל אזרח ערבי פשוט שואל: איפה המשטרה, מה היא עושה בשביל לטפל ולמגר את הפשיעה, כדי לאסוף את הנשק? הם צריכים לעשות את זה, לא אני צריך לאסוף את הנשק. אף אחד לא מונע ממשטרת ישראל לאסוף את הנשק הבלתי-חוקי הנמצא בחברה הערבית. שיעשו את העבודה שלהם, זה מה שאנחנו מבקשים. ואני מציע לחוקרים ממדעי המדינה בעצם לעשות מדד חדש, והוא נקרא מדד הגזענות. מדד הגזענות, כי אנחנו רואים יותר ויותר גזענות בחברה בכלל, ואנחנו רואים את זה בתוך המליאה ובין חברי הכנסת. חבר'ה עם גזענות לא מגיעים לאף מקום. אנחנו כן שוחרי שלום ואנחנו כן רוצים בשביל - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הסתיים הזמן, אני מוסיף לך עוד 20 שניות בשביל פאדי, הוא ביקש להוסיף לך. << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אנחנו רוצים שותפות - - - << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> - - - שלא צריכים להגיד - - - צריכים להגיד מי טועה ומי צודק - - - << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אנחנו רוצים שותפות מלאה, אנחנו באים כאן ורוצים חיים משותפים, זה מה שאנחנו מבקשים. אנחנו לא גזענים ולא נהיה גזענים. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> אנחנו מבקשים שתגנו טבח, מה הבעיה? << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> תלמדו להיות אנשים נורמטיביים, להתייחס לחברה הערבית כאנשים נורמטיביים שבאים לחיות ורוצים לחיות ביחד, ורוצים את הביטחון האישי שלהם. זה מה שהם מבקשים. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> אנשים נורמטיביים מגנים את הטבח. << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> תודה רבה, כבוד היושב-ראש. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> אנשים נורמטיביים מגנים טבח ולא הולכים עם בל"ד ותע"ל. אז אתם לא, אתם בדיוק כמוהם. יאללה, חלאס, מספיק. למה להיתמם, למה להיתמם. כולם צדיקים, כולם טהורים. ממש. צריך להגיד את האמת, למה סתם להגיד לאנשים בבית? << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גבירתי השרה, אי-אפשר בלי להתחיל במשהו קצת עצוב וקצת שמח. אחרי 843 ימים אפשר להוריד סוף-סוף את סיכת החטופים ולברך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אמן. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ברוך השם, גיבור ישראל, רן חזר לאדמת ישראל במבצע קשה מאוד, שבו לוחמי צה"ל היו צריכים לזהות 250 גופות בשביל לאתר את רן. אבל לראות אותם עם הרוח שלהם, ועם הנחישות שלהם ועם העובדה שהם ידעו שהם לא יוותרו עד שהם לא יחזירו את רן לקבר ישראל, זה משהו שאי-אפשר לתאר במילים. זו הרוח הישראלית, זו הרוח של צה"ל, << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> הערבות ההדדית. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> זו הערבות ההדדית, זו הרוח של עם ישראל המדהים, ואנחנו צריכים להצדיע להם מפה. בדיוק ראיתי פרסום שעם הכוחות – הצטרף אליהם גם זמר מפורסם שנפצע וחזר לפעילות הזו. מפה אנחנו צריכים להוריד את הכובע בפני הסופרמן הישראלי הפרטי שלנו. ואחרי שאמרנו את כל הדברים הטובים – עמד פה היום ראש ממשלת אלבניה, חבר אמיתי של מדינת ישראל, והסיעות הערביות בחרו להחרים אותו. ואני באמת רוצה לשאול למה, למה שיעשו דבר כזה? עופר, אני שואל אותך. אתה לא הגעת לנאום של ראש ממשלת אלבניה, למה, למה להחרים חבר ישראל, ידיד ישראל אמיתי, אחד שעוזר לנו ביטחונית, אחד שתמיד לטובת ישראל. מאז ימי השואה, המדינה הזאת עוזרת למדינת היהודים. למה להחרים אותו? << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אתה רוצה שאני אענה? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, למה להחרים אותו? << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אני יכול לדבר רק בשמי. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני שואל אותך למה להחרים אותו. << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> מבחינתי, אני לא יכול להקשיב למי שתומך במה שאני רואה כפשעים. אני לא רואה אותו כידיד ישראל. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> איזה פשעים? << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> מי שתמך במה שישראל עשתה ועדיין עושה בעזה ושטחים הכבושים, אני לא יכול להקשיב לו, אני לא יכול להסכים לזה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> עופר, אני שואל, אתה מבין מה אתה אומר? << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> השאלה היא אם אתה מבין מה אני אומר. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה מבין שמאחוריי עומד דגל ישראל, המשכורת שלנו משולמת מאותם אזרחים ישראלים, מהמיסים של כולנו, ואתה אומר: אני לא מוכן לתמוך בחבר אמיתי של מדינת ישראל כי הוא תמך בצה"ל בתקופה הכי קשה שלו. << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> רון. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו, אני באמת אומר לך, אני לא יכול להכיל את זה, אני מצטער, אני לא יכול להכיל את זה. << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> רון - - - בחייאת, נו. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא מסוגל להכיל את העובדה שעמד פה ראש מדינה שתומכת בנו מאז ימי השואה, שתומך בנו צבאית, שתומך בנו מודיעינית, שעזר לנו בדברים שאי-אפשר לפרט פה. אני אומר לך, אני יושב בוועדות ואני שומע במה הוא עוזר. << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> רון. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואתם מחרימים אותו, איך, איך אפשר? << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז תעזבו את הכנסת. את מי אתם מייצגים? עופר, את מי אתה מייצג? << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אתה רוצה - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, אני רוצה להבין אילו פשעים. היום חיילי צה"ל היו צריכים למיין 250 גופות בשביל להחזיר אחד משלנו. אנחנו עשינו פשעים? חמאס, שב-7 באוקטובר נכנס למדינת ישראל ורצח ואנס ושרף וביתר - - << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אין סתירה. אתה לא צריך להטיף לי. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - את אלה תגנה. אותם תגנה. אבל עומד פה ראש ממשלת אלבניה, במקום שנגיד לו: תודה רבה, אדוני ראש הממשלה. תודה רבה לך על כל מה שאתה עושה למען מדינת ישראל - - << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אבל זה בדיוק האי-הסכמה בינינו. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - אתה והחברים שלך מחרימים אותו. ואני רוצה לומר לך: אי-אפשר לעמוד מנגד ולהתעלם מהעובדה שאתם צריכים להתבייש. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> גם עוצמה יהודית, אגב, לא הגיעו. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> גם הם. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> כן, וגם סמוטריץ' לא הגיע - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת מיקי לוי. רון, לא שמת לב, נתתי לך עוד דקה כדי לשמוע את התשובה – בסוף לא הייתה תשובה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> בוא נשמע את התשובה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> רון, אתה רוצה - - - לא נתת לי להשיב לך. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> בוא, אתה יכול לעלות? << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> שמישהו אחר יעלה להגיד - - - עוד שתי דקות אני עונה לך. כל הוויכוח בינינו זה מי חבר באמת של ישראל. אני רואה את עצמי כמייצג את האינטרס. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> מי שעזר לנו בתקופה הזאת - - - << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> לא, אני לא מסכים. מי שעוזר לפשעים, אני לא רואה בו חבר. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אילו פשעים? << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> ישראל עשתה רצח עם, היא ממשיכה לעשות טיהור אתני. מי שתומך בזה הוא לא חבר. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> די, נו, די. << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אני לא מדבר עכשיו על - - - של הממשלה. ויש כאלה שעושים את זה, יש כאלה שלא. בהחלט. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מיקי, לפני שתתחיל לדבר, לא הפעלתי את השעון, אני רוצה רק להגיד, נמצאת ביציע שולי מועלם חברתנו היקרה, אישה שכולה, ששכלה את בעלה הגיבור. לידה שלומית קלמנזון – היא גם הייתה אצלי בלשכה, דיברנו לאחר שבעלה נפל – האלמנה של אלחנן, שנהרג בבארי ב-8 באוקטובר, לאחר שחילץ יותר ממאה אנשים מהממ"דים. אני חושב שאנחנו צריכים כולנו להצדיע למשפחות האלה, שבזכותן מדינת ישראל קיימת ובזכותן אנחנו נמצאים פה היום. כמה שזה נראה לכם ברור מאליו, לא הכול ברור מאליו. צריך להודות להשם וללוחמים האלה שחירפו נפשם כדי שנמשיך את תקומת ישראל. תודה רבה. אני מצדיע לכן. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. ברוכות הבאות, כנסת ישראל מחבקת אתכן על מה שהקרבתן. לכבוד הוא לנו. גיבורי ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> רובנו. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> שלוש דקות לרשותך. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> היום – 843 ימים. גיבור ישראל רן גואילי חזר לקבר ישראל. "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם הטוב והמיטיב". אדוני השר קיש, היום בבוקר נפגשנו. אני מניח שאתה גם קורא, אבל אני מכיר אותך, יש לך תשומת לב גם למה שמדברים. אתמול הייתה כתבה של המבקר בחדשות ערוץ 12 – אני לא יודע אם ראית, מומלץ. << קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >> אתה משקר. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוקיי. מומלץ שתצפה בזה ותתרשם. אני אפרוט לך את העובדות, כי אנחנו לא נעבור על זה כך לסדר-היום, אנחנו נבדוק את הכול, את כל הנתונים. הכתב יוסי מזרחי הביא כתבה, לטעמי – מעולה, עם נתונים אמיתיים מהשטח. תנועות הנוער בישראל מקבלות כ-100 מיליון שקלים. וראה זה פלא, התנועות החרדיות מקבלות שני שלישים מהתקציב הזה, למרות שהחלק שלהן באוכלוסייה הוא הרבה יותר קטן. זאת אומרת, 66 מיליון. נבדקו שלוש תנועות נוער: בני חיל – כ-45,000 חניכים; פרח הדגל, עם 50,000 נערים; ובנות ים, עם 120,000 חניכות. 100% רישום. לא ייאמן, 100% רישום. באחת מהתנועות האלה – כבדרך אגב אני אומר את זה – נמצא אחיו של חבר הכנסת פרוש. היקף התקציב: מעל 100 מיליון שקלים. בבדיקות שטח עלה כי בחלק גדול מהמוסדות לא מתקיימת פעילות כלל, ובמקום שכן, היא הייתה חלקית ובניגוד לדרישת החינוך לפעולות חינוכיות ובלתי פורמליות. למשל, ארגון בנות ים מקבל 31 מיליון שקלים בשנה, 31 מיליון שקלים. אך בפועל מתקיימת פעילות חינוכית סדורה בהתאם לתנאים. לא כמו שצריך. הפשע כאן הוא כפול, גם לוקחים כסף מילדים חרדים עבור העשרה, וגם מונעים מהם את ההעשרה עצמה. חשוב לי להבהיר, כי בעד תקציב לתנועות נוער, חרדים ולא חרדים – אני בעד, אין בעיה, ובתנאי שתבצעו את כל הפעולות עבור הנערים. ולא כך היא. המצלמה בדקה אנשים שאמרו: אנחנו לא מכירים דבר כזה. מומלץ לך, אדוני השר, להסתכל על זה. היום בבוקר הגשתי תלונה במשטרה על הונאה וגנבה, וגם ביקשתי דיון בוועדה לביקורת המדינה. בעוד חודש וחצי לערך יצא דוח של מבקר המדינה בעניין הזה, אנחנו ממתינים לו בכיליון עיניים. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ווליד טאהא. אני רוצה להגיד לך שהשקענו בתנועות נוער, בקרן העושר, לפחות – יואב, שר החינוך, השקענו בתנועות נוער, וכל התחקיר הזה לא שווה את הנייר שנכתב עליו, ואני רגיל לזה. ברגע שהוא אמר "מזרחי", אמרתי: זהו, אנחנו מבינים. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> ואטורי, ראית בכלל את התחקיר? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני לא רואה תחקירים של מזרחי, ולא רואה ערוץ 12. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> אז תראה את התחקיר קודם. למה אתה אומר שזה לא שווה את הנייר? קודם תראה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בסדר. זה לא שווה כלום. את יודעת טוב מאוד - - - << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> מה זה "לא שווה"? נמצאים שם עם מצלמות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> סליחה, בוועדת העושר, שאני היושב-ראש שלה ואת חברה בה, את התלוננת כמה נתנו לתנועות נוער, נכון? << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> מה הקשר? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> איך אתם צבועים. במקום אחד – משהו אחד, במקום אחר – משהו אחר. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> ראית את התחקיר? ראית? << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> מה זה קשור? אני רוצה שיהיו תנועות נוער, אני לא רוצה שיגנבו את הכסף לכיס. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> רגע, עכשיו זה הזמן של ווליד טאהא. שלא יגידו שאנחנו מקפחים את המגזר. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אל תפעיל זמן. אני רוצה לדבר איתך חצי דקה בלי להפעיל זמן. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> נבדקו אנשים בשטח, לא מכירים פעילות. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> כמה נוח, כל דבר לפתור – לא זה - - - << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> מאיפה אתה מביא את הרעיון שאני לא יכול לשבת על הכיסא - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. פה אתם אומרים משהו, ופה – משהו אחר. כל מקום סיפור אחר, אמיתות אחרת בכל מקום, לפי הנושא. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> על סמך מה אתה מחווה את דעתך? על סמך מה? לא ראית את התחקיר. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> איך אתה ישן בלילה? << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> לפני זה, באמת, מאיפה אתה מביא את הרעיון שאני לא יכול לשבת על הכיסא בתנוחה שאני רוצה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני רוצה שאתה תשב. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אני לא מפנה גב ועומד מולך, אני יושב על הכיסא. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> שלוש דקות. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> לא, באמת, תענה לי, כי אתה כבר פעמיים הערת לי את ההערה עם אותה דוברת. אתה מתכוון להעיר לי את ההערה עם אותה דוברת. אז אם באמת יגידו לי שבתקנון זה לא בסדר – אני אפסיק לעשות את זה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אדוני היושב בראש, זה לא מופיע בתקנון. אין. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> למה אתה עושה את זה ככה? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מה לעשות? תאמין לי, ישבתי שם, אני מכיר את התקנון. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> טוב, נו, נדבר אחר כך, לא דנים על זה עכשיו פה. הזמן שלו. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה לא דנים? תבקש ייעוץ משפטי. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב בראש, המפלגות מתחרות ביניהן בפוליטיקה כדי להגיע לפרלמנט, כדי להשפיע לטובת האוכלוסייה שהן מייצגות. זה נכון לגבי מפלגות בחברה היהודית וזה נכון לגבי המפלגות בחברה הערבית. המפלגות הערביות לא מגיעות לכנסת בשביל הכיף, בשביל להיות ח"כ, בשביל להיות חבר פרלמנט. הן מגיעות לכנסת כדי להתעמת עם כל הסוגיות הקשורות לחברה הערבית, ולנסות למצוא להן פתרונות. אנחנו ברע"מ עשינו את זה גם מתוך הקואליציה. שברנו את הדבר הזה, שאף פעם מפלגה ערבית לא עשתה, נכנסנו לקואליציה וניסינו להתעמת עם הסוגיות שמציקות לנו, הקרדינליות, הבוערות שלנו, מתוך הקואליציה, והיו לנו הישגים. גם במספר הנרצחים – אומנם כל נרצח הוא עולם ומלואו, אבל הייתה ירידה בעקומה של הנרצחים; גם בתקציבים שעיריות ומועצות מקומיות קיבלו; ובכל התחומים האחרים. עכשיו, מאז שהממשלה הזו קיבלה את השלטון היא עשתה הכול כדי לרדוף את החברה הערבית בכל התחומים, הפנתה גב בתחום המלחמה בפשיעה, נתנה חופש פעולה מוחלט לארגוני הפשיעה לעשות כראות עיניהם, לכבוש את היישובים הערביים. הממשלה, למעשה, ויתרה על המשילות, ויתרה על הריבונות ביישובים הערביים, למעשה לא הייתה מדינה ביישובים הערביים, לטובת ארגוני הפשיעה. והמפלגות הערביות החליטו שהן רוצות לרוץ הפעם במפלגה פלורליסטית, טכנית, משותפת, כדי להביא כמה שיותר נציגים עבור החברה הערבית. אבל כל מפלגה יכולה לעשות מה שהיא רואה לנכון מבחינה פוליטית אחרי הבחירות. ופתאום אנחנו רואים ביקורת גם על זה, מהרבה פוליטיקאים שמבקרים אותנו בכל מקרה, עושים לנו דה-לגיטימציה בכל מקרה, תוקפים אותנו בכל מקרה. אז אנחנו באים הנה כדי לשרת את האוכלוסייה הערבית. תתרגלו לזה, זה המצב. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת. חברת הכנסת יסמין פרידמן. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב בראש. בהמשך אני כן ממליצה לך לראות את התחקיר, אתה פשוט תזדעזע. כי אנחנו מאוד בעד תנועות הנוער, שייתנו את השירות. אבל מה שקורה, מראים לך בבירור שהם לא נותנים את השירות לילדים החרדים, שמגיע להם השירות הזה. הם מקבלים את הכסף מהמדינה, לא נותנים את השירות, ולוקחים את הכסף – אלוהים יודע לאן. וזו גנבה לכל דבר. עכשיו, אני מנסה להבין רק מה קורה פה בשבוע וחצי האחרון, איזה אירועים. נגיד שלא מאמינים לתחקיר הזה, אבל מול העיניים שלכם קורים דברים. מתי מישהו יתעורר? רק השבוע אדם שקרא לדקור משתתפים במצעד הגאווה מועמד לקבל דרגת סגן-ניצב במשטרה. יש לו רישום פלילי על עבירות תקיפה, נזק לרכוש, סדר ציבורי, עבירות ממניעים גזעניים – הוא מקודם, אבל קצינה חרוצה, מבריקה, מוערכת – לה עוצרים קידום. למה? כי זה פוליטי, וכולנו יודעים; בוועדת הבריאות לא נותנים למומחים לדבר – מומחים – רופאים, פרופסורים, לא נותנים להם לדבר, כי זה לא תואם לאג'נדה; עוד שרה נוסעת למחוא כפיים לראש הממשלה באו"ם – זה עולה רבע מיליון שקלים. איך אתם ישנים בלילה, איך אתם מסתכלים על עצמכם במראה, אני לא יודעת. השבוע כבר עלו לוועדת שרים חוקים לריסוק האקדמיה, כי באמת באקדמיה עוד לא נגענו מספיק. אז בואו נרסק. למה? כי זה האליטות. כי, מה אתם רוצים? אתם רוצים מצד אחד לקרוא למדינת ישראל אומת סטרטאפ, אבל מצד שני לפרק את האקדמיה. מה יש לכם רע באקדמיה? עולים לכאן חברי כנסת ובשם הפריימריז מסיתים – יש רק רופאים ערבים שמתקבלים לסורוקה, יש רק זה, זה על חשבון המילואימניקים, על חשבון הזה. שטויות במיץ עגבניות. רק להסית, והכול בשם הפריימריז. עכשיו, יש לנו עוד דבר שקרה השבוע, ועבר ככה. ככה. ועדת החקירה לצוללות קובעת: החלטות התקבלו משיקולים זרים באופן שסיכן את המדינה. צרצרים. אף אחד לא מדבר, זה לא מעניין אף אחד. סיכנו את המדינה ביטחונית – זה לא מעניין אף אחד. הכול פה מנורמל, הכול כבר הגיע לתחתית של התחתית – ההסתה, הרוע, הביזה, הגנבה. הכול כבר בתחתית, שום דבר לא מזעזע אתכם. ביטחון המדינה, גם הוא לא מזעזע אתכם. בשם מה? איך אתם מסתכלים על עצמכם במראה? איך אתם ישנים בלילה? זה נשגב מבינתי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברת הכנסת אורית פרקש הכהן. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, היום היינו אמורים לדון בקריאה הראשונה בתקציב 2026, התקציב הרביעי והאחרון של הממשלה הזו, לפני הבחירות. אבל מה קרה? בלחץ המפלגות החרדיות ההצבעה בקריאה הראשונה היום בעצם נדחתה ליום רביעי. ועל שום מה? על שום זה שהמפלגות החרדיות אינן שבעות רצון לגבי הנוסח וההערות המשפטיות של היועצת המשפטית של ועדת החוץ והביטחון ביחס לחוק הפטור מגיוס. הם לא וידאו עד הסוף שהחוק הזה יהיה בלוף באמת ויקנה זמן, וכל תפקידו רק לשחרר את האברכים ואת המשתמטים מייד לקבל בחזרה את כל התקציבים האדירים שמחכים להם בתקציב הזה ובכלל. ואני רוצה להגיד לך משהו, אדוני היושב-ראש. עוד יהיה זמן ביום רביעי לדבר על התקציב הזה, שוב תקציב, באמת – עוד פעם, בפעם הרביעית, שיא של כספים קואליציוניים, 5 מיליארד שקל; בלי לקחת בחשבון עוד תוספת של סעיפי רזרבה בסכומי עתק, שזה שם קוד לעוד כספים פוליטיים שיופשרו בהמשך, בכמעט 8 מיליארד שקלים; משרדים שלא נסגרו, משרדים מנופחים. והכול בתקציב ראשון אחרי המלחמה. בתקציב ראשון שהיה צריך לתת מענה אדיר לצורכי הבריאות, לבריחת המוחות, לאתגרים כבירים שיש למדינה הזאת אחרי מלחמה. אבל אני רוצה לדבר על ההצבעה שלא התקיימה היום. בעצם מה היא מראה? הממשלה הזאת התנתקה לחלוטין מעם ישראל. מה שמחליט לה מה קורה ואת ההחלטות שלה זה המפלגות החרדיות; מה שמנחה אותה זה הכיסא והשרידות הקואליציונית שלה. איך ייתכן שבתקציב הזה, שעוד נדבר עליו, אין מילה וחצי על השוויון בנטל, שזוהי הסוגיה הכלכלית הכי כבדה של מדינת ישראל ושל עתידה הכלכלי? אבל מה יש בו? דחייה ועוד דחייה, כדי שהתקציב הזה ישמש בסך הכול אכסניה לעוד הרבה מאוד כספים פוליטיים. כמעט 60% מהכספים הפוליטיים מיועדים למגזר החרדי, בתקציב הזה, ועוד היד נטויה. ואנחנו כולנו – מדינה שלמה תמתין עוד יומיים בתקציב המשכי, כדי שהמפלגות החרדיות ומועצת הרבנים שלהן, שכבר הודיעו שהם לא מתכוונים להתגייס אלא רק לקנות זמן וכסף, ייתנו לממשלה הזאת את גזר הדין, האם יהיה תקציב או האם נצא לבחירות? אז, אדוני היושב-ראש, אני פונה מכאן גם אליך, כמי שבא מהציונות הדתית: אתם לא חייבים לתת יד להתנהלות הזו, ויש דברים שהם יותר חשובים מעוד חודשיים בשלטון. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת איימן עודה, שלוש דקות. << דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אני רוצה לדבר על הסבל הנורא שקורה לאנשים במעבר אלנבי. אנשים במעבר אלנבי מחכים יום, יומיים, שלושה. לפעמים הם ישנים בתוך הרכב, ליד הגבול, לפעמים הם ישנים במסגדים, כן, במסגדים ביריחו או בצד הירדני, בשביל שתהיה להם אופציה, אפשרות כזו, לעבור מצד לצד. ולמה זה? לפני הקורונה המעבר היה פתוח 24 שעות. צמצמו את זה, והיום המעבר פתוח משעה 08:00 עד 13:45. מדובר על אלפים בכל יום. ולא רק זה, המעבר הוא גם מסחרי, גם לעולים לרגל וגם מי שמבקרים במכה ומדינה, כלומר עומרה – זה יכול להיות בכל חודשי השנה – הם עוברים דרך המעבר הזה. אז גם אנשים רגילים וגם מסחרי וגם עולים לרגל וגם עומרה – דרך המעבר הזה. היושב-ראש, אני אומר לך שגם במזג אוויר כזה אנשים ישנים ברכב שלהם – יום, יומיים, שלושה. והפתרון קל, קל מאוד – לחזור ולפתוח את המעבר 24 שעות, כמו שהיה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> היה שם פיגוע - - - << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני ביקשתי בוועדת הכלכלה לדון בנושא הזה, ואני מתעקש שאנחנו חייבים לאפשר לאנשים לעבור בצורה נורמטיבית. תודה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה פתוח, אגב, עד 19:00. למה אתה אומר עד 13:45? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברת הכנסת עדי עזוז – אינה נוכחת. חבר הכנסת אחמד טיבי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> טלי, את לא הולכת? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> רציתי לשמוע מה הוא אומר. את רואה כמה טוב שנשארתי? כדי לתקן שזה לא שעות הפתיחה של מעבר אלנבי. רציתי לדייק, רק רציתי להגיד. אבל לא נורא שהיה שם פיגוע, למה שנזכיר שרוצחים שם חייל ככה סתם ועוד חייל מילואים? למה להזכיר? << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש היום קיבלנו בסיעת חד"ש-תע"ל את המשפחות השכולות שבניהן נרצחו בתקופה האחרונה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה לא משפחות שכולות, אדוני היושב-ראש. משפחות שכולות הן משפחות שהבנים שלהן נפלו בקרב או בפעולות איבה. << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> זה לא נכון, תפסיקי לבלבל את המוח. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> משפחות שכולות שהבנים שלהן נרצחו על ידי ארגוני פשיעה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - זה לא משפחות שכולות, אדוני היו"ר. מה זה - - - הזה? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> הכאב שלהן עבר אלינו, כאב נורא. כאב אמיתי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> סליחה, מה זה? מה זה? מה זה? משפחות שכולות, אדוני, הוא לא יחלל את - - - ויפגע בלוחמינו ובמשפחות שלהם. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אתה מוכן - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יש בעיה במסך, זה עובד פה, רואים את הדקות פה. בסדר? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אוקיי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אדוני היו"ר, יש שם תופעה חדשה. הם קוראים להם "משפחות שכולות". << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> (אומר בערבית: - - - ) << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הן לא שכולות. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא, הוא גם לא יגיד את זה בערבית. הן לא משפחות שכולות. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> הן שכולות. אני מבקש לא להתערב. הן שכולות, זה המשפחות שלנו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני יכול להתערב במה שאני רוצה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא, אתה לא יכול להגיד לי מה להגיד. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תתקדם, תתקדם. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> שכול זה לא - - - זאת לא משפחה שכולה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> משפחה שהבן שלה נרצח על ידי ארגון פשיעה או בתאונת דרכים היא משפחה שכולה. << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> משפחה שכולה על פי - - - זה הכול. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זאת לא משפחה שכולה. זאת לא משפחה שכולה. לא משפחה שכולה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא, "שכולה" זה שנפל בצה"ל, שנפל בלחימה. << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> לא נכון. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> זה לא נכון. אתה יכול להשתמש במה שאתה רוצה, לא במה שאני רוצה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני רוצה, אני יכול להשתמש במה שאני רוצה. אני יודע עברית יותר טוב ממך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא, לא, לא. << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> משפחה שכולה - - - << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני יודע עברית יותר טוב ממך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא, לא, לא. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תוריד את הקול, בסדר? דבר יפה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> תתייחס בכבוד למשפחות שלנו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתה לא תגיד "משפחות שכולות". << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תוריד את הקול, אל תצעק עליי. תוריד את הקול שלך. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אבל תתייחס בכבוד לשכול שלנו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> למה אתה מדבר ככה, תגיד לי? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתה לא מתייחס בכבוד. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כי אתה מתערב ופוגע ברגשות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני אעשה מה שאני רוצה, ואתה אל תרים את הקול שלך עליי. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אל תפגע ברגשות של המשפחות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אל תרים את הקול שלך עליי, בסדר? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אתה מרים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני מזהיר אותך, אזהרה ראשונה. << קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >> היושב-ראש, אני מקריא לך: משפחה שכולה בישראל היא משפחה שאיבדה בן או בת משפחה קרובה במסגרת שירות צבאי-ביטחוני או בפעולות איבה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בבקשה, זה הכול. << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> לא נכון. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אל-עילאת אל-תכלא - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני מבקש. למה אתה מדבר ערבית? אתה רוצה להסביר לו שהוא יבין? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא, אתה לא תגיד כאן "משפחות שכולות". אתה לא תגיד כאן. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> הסברתי לו מה זה "אל-תכלא" בערבית. שר חינוך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תמשיך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתה לא תגיד כאן "משפחות שכולות", לא תגיד כאן. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> שר חינוך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא תגיד כאן. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> שר חינוך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא תגיד. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> "אל-עילאת אל-תכלא" בערבית זה משפחות שכולות. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא תגיד. אתה לא תגיד גם בערבית. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אתם אפילו רוצים להפקיע את הכאב, את השכול של המשפחות שלנו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - אתה מחלל את הכאב. אדוני היו"ר - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> טלי, טלי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתה לא - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> טלי, את מפריעה לי. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> מילא אתם נותנים לארגוני הפשיעה להשתולל, אבל אתם רוצים למנוע ממני להגיד "אל-עילאת אל-תכלא", ככה קוראים להם בערבית, וזה התרגום בעברית. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתה לא תתרגם - - - << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אולי תשתקי כבר? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> התרגום לא - - - << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אתה לא נותן לי להמשיך את הדיבור. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא תתרגם, לא תגיד כאן "משפחה שכולה". << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתם לא נותנים לי שניכם לנהל, אף אחד מכם. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אתה צריך לנהל, לא אני. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא תגיד, לא תגיד. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> טלי, טלי. אני לא ביקשתי לנהל כלום. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא תגיד - - - << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> עכשיו, כל מי שפגע ברגשות המשפחות השכולות למטה היום, תוך כדי כך שח'יתאם אבו פנה דיברה על הבן שלה פראס, שנרצח. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא תגיד. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> טלי, את מפריעה לי להקשיב אפילו למה שהוא אומר. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ואבו פאדי אבו סאלח דיבר על הבן שלו עלי, שנרצח, וקאסם עווד דיבר על הבן שלו, ד"ר עבדאללה, שנרצח. מי שעבר שם ופגע ברגשות הוא חלאת אדם המין האנושי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אדוני, הוא קורא לי "חלאת אדם". רד למטה, תומך טרור. אתה לא תחלל את הנופלים שלנו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברת הכנסת דבי ביטון – אינה נוכחת; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא תחלל את הנופלים שלנו. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> די כבר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> משפחות שכולות, של נעליך. של נעליך. << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> תלמדי עברית, תלמדי עברית. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> של נעלייך אתה, כסיף. לך לבית הדין בהאג. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כסיף, אף אחד לא ביקש ממך עזרה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לך לבית הדין בהאג. בזוי שכמוך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר כנסת עודד פורר – אינו נוכח. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הוא פה. אתה לא מסתכל. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> איפה הוא? תגידי לי, מה את רוצה, שאני אשלח משקפת לכל החורים? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, תרים את הראש. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הכול בסדר, הרשמתי את הראש מספיק למקום שלו. < קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מירב, אל תסבירי לי, בסדר? אני מסתדר, תודה רבה. < קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה אתה בלחץ? כולה אמרתי לך - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני בלחץ? את היסטרית. << קריאה >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> היושב-ראש - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הכול בסדר. < קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא אמרתי כלום. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מירב, די. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אתה צריך למנוע משרים להשתמש ב-Chat GPT, זה אסור. << קריאה >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> היושב-ראש, למה אתה מפחד מגוטליב? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני לא מפחד מאף אחד. << קריאה >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אתה מפחד מגוטליב. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני מפחד רק מאלוהים. אף אחד פה לא מפחיד אותי, לא אחמד ולא אף אחד. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה קרה? מה קרה? מה קרה, איימן עודה, לא מלטפים אותך. לא מלטפים אותך ומרחמים עליך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> טלי, טלי. טלי, די, נו. הבנתי שקיבלת קיזוז, לא? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה אתה אומר? << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> מי קיזז אותה, אחמד? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אחמד טיבי והיא התקזזו, אני לא מבין מה אתם עושים פה, לך הביתה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אחמד קיזז אותה? הם התקזזו? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> פורר, אני אפילו לא מתווכחת על זה. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אני מעריך שאני נשאר פה, ואתה הולך הביתה בקרוב. הערכה, הערכה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> גסה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני לא מתווכחת על זה - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בגלל זה עשיתם איחוד, בשביל לקבל את שני המנדטים, שתישאר בפנים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בפנים אני לא מסתכלת עליהם. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> די כבר. די. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בפנים. גם את צריכה להעיר לו כשהוא קורא למשפחות שכולות לאדם שנפטר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> טלי גוטליב, את רוצה לצאת בגלל קיזוז או בגלל קריאות? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אבל אי-אפשר לשמוע, לא שומעים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה יש לכם? אני צריכה לעשות את זה לבד? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> טלי, קריאה ראשונה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אין בעיה, אבל אנחנו לא מבינים מה את אומרת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני לא צריכה לעשות את זה לבד, אתם צריכים להיות לצידי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> עליזה, את מוכנה - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> "משפחות שכולות", "משפחות שכולות". << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אבל לא מבינים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הם לא יכולים לחלל את זה, מירב. הם לא יכולים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> טלי, קריאה שנייה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אוקיי, צ'או. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> שלוש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תודה, אדוני היושב-ראש. ראשית אני רוצה לברך את כוחות הביטחון על הפעולה שהחזירה את רני גואילי הביתה היום. אני חושב שכולנו חבים חוב גדול לכל הלוחמים שלחמו, בכל מלחמות ישראל כמובן, אבל בוודאי כשאנחנו מדברים על 7 באוקטובר ומאז. והעובדה שרני חוזר לקבר ישראל, אני לא יכול להגיד שזה משמח, זה עצוב – זה עצוב שהוא יצא להילחם והוא לא חזר, אבל אני חושב שזה מעורר כבוד למדינת ישראל, וכולנו צריכים להיות גאים שמדינת ישראל נלחמה עד שהחטוף האחרון יחזור לקבר ישראל. יהי זכרו ברוך. המלחמה הזאת גבתה מאיתנו מחירים כבדים בנפש, אבל, אדוני היושב-ראש, המלחמה הזאת גבתה גם מחירים כבדים מהיישובים המפונים ומתושבי הצפון והדרום. היום ניהלתי דיון על בית החולים גליל בנהריה. אני חייב לומר לך, אני חושב שאתה היית תושב הצפון או שאתה עדיין תושב הצפון - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> עדיין, עדיין. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> - - אבל ההתייחסות של ממשלת ישראל לבית החולים גליל היא חרפה – חרפה. בית החולים הזה, שקלט וטיפל בפצועים תחת אש – היה צריך להוריד את בית החולים אל מתחת לאדמה כדי להמשיך לטפל ולתפקד בתקופה הזאת – והוא ממשיך ומטפל בתושבי הצפון, והוא הופך להיות, מה שנקרא, המקום שבו חותכים בתקציבים הכי הרבה. אני לא מצליח להבין, אדוני היושב-ראש, לא את משרד הבריאות ולא את משרד האוצר. קשה לי להגיד מי זה שר הבריאות היום, אני לא יודע באיזה יום הוא נמצא במשרד ובאיזה יום הוא נמצא במשרד אחר. אבל בסוף באים נציגי המשרדים ואומרים: מגיע להנהלת בית החולים ציון לשבח על מה שהם עשו פה בשנים האחרונות ועל דרך הניהול של בית החולים לאורך כל השנים האלה. ולאור זאת, מה עושה הממשלה? היא תטיל סנקציות על הנהלת בית החולים כי הוא הגיע לגירעון. למה הוא הגיע לגירעון? כי קיצצו לו בתקציב. הם הורידו לו את תקציב התמיכה, הוא צריך לשלם יותר כסף בגלל הסכמי שכר שלא תלויים בבתי חולים, ועכשיו אומרים לו: אתה, מנהל בית החולים שניהלת את בית החולים גליל למופת במשך כל שנת המלחמה, ומגיע לך ציון לשבח, אנחנו נטיל עליך סנקציות. נטיל עליך סנקציות, ועכשיו לא תוכל להמשיך לנהל בעצמאות את בית החולים גליל. אדוני היושב-ראש, תושבי הגליל הם לא אזרחים סוג ב' במדינת ישראל. אנחנו לא יכולים להשלים עם קיצוץ כזה בבית חולים כל כך משמעותי בצפון. ואני מצפה ממך כחבר קואליציה, ובכלל מחברי הקואליציה: תדאגו לבית החולים הזה, תפנו לשר הבריאות בימים שהוא כן מגיע למשרד הבריאות, שיטפל בנושא הזה. לא יכול להיות שדווקא בית החולים גליל הוא זה שהולך לחטוף סנקציות אחרי המלחמה הזאת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> זה בית החולים שהממשלה חייבה אותו לטפל בפצועים סורים ולא שילמה לו אגורה, הכול על חשבונו. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> כן. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הסורים טופלו בזיו, למיטב זכרוני. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא, גם בגליל. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> גם בגליל. גם בגליל. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> שלוש דקות לרשותך. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה. כנסת נכבדה, קודם כול כמובן על רני גואילי, זיכרונו לברכה, דיברתי ארוכות בנאום הקודם שלי והזכרתי את כל מה שהוא עשה ואת התרומה האדירה שלו. וכמובן השתתפתי בצער המשפחה. שלא יהיה ספק למי שלא שמע אותי לפני כן, דיברתי על רני הרבה. אני כן רוצה לדבר על הביקור שלי אתמול בסח'נין. אתמול נסעתי לבקר, לאחר שראיתי בטלוויזיה את העוול העצום שנגרם לתושבים, תושבים טובים, שפשוט סובלים מאלימות בלתי נסבלת. וכן, חשוב לי לדבר כי אני חושבת שזה לא קשור ולא רק חברי הכנסת הערבים צריכים ללכת לשם אלא כל חברי הכנסת, אפילו מהקואליציה. אומנם אין לי ציפיות, אבל אין סיבה שאנשים טובים כמו עלי זבידאת, שפגשתי אותו, שיש לו שם את הסופר הגדול בסח'נין – הם לא צריכים לסבול מאלימות. והעובדה היא שירו על הסופר הזה שלוש פעמים, כולל בפעם האחרונה, ועלי אמר מספיק. וביחד איתו – צריך לומר שמה ששבר את גב הגמל היא העובדה שהוא קיבל איומים ברצח על הבן שלו. והבן שלו, אגב, הוא לא בחור צעיר, היה בסכנה, ולכן עלי החליט אחרי האיום הזה ברצח לסגור את הסופר. הצטרפו לעלי זובידאת עוד חנויות רבות וסופרים, וכולם החליטו לסגור את העסקים שלהם ולצאת לשביתה. עכשיו, תראו, אין לי ציפיות מהשר הגזען הזה שיגיע לבקר וייתן ביטחון. אבל מה ביקשו האזרחים הערבים בסח'נין? בסך הכול הם ביקשו ביטחון, נורמליות, והם נלחמים באלימות. עכשיו, מה הדהים אותי בביקור הזה בסח'נין? הדהים אותי שמפקד התחנה באזור, תחנת משגב, לא טרח להגיע לאוהל. למה שהוא לא יגיע לאוהל? מה, זה לא אינטרס שלך שלאזרחים לא תהיה אלימות? מה הבעיה של מפקד תחנת משגב לבוא לשם ולעודד את האנשים הנורמטיביים האלו, שרוצים לחיות בשלום? למה כשהם יוצאים להפגין, אומר להם מפקד התחנה שם: אם אתם מתקרבים אני צריך לירות בכם. תגידו לי, מה זה הדבר המחפיר הזה? מה זה הדבר הזה? אזרחים נורמטיביים מפגינים נגד אלימות, במקום שיבואו, במקום שייתנו להם לצעוד – ראיתי שם תלמידים בבית ספר באים עם דגלים שחורים. במקום לבוא ולחבק אותם – באנגלית זה נשמע הרבה יותר טוב, to embrace, במקום לעשות את זה, אז הם בכלל לא מגיעים. עכשיו, תראה, זה, אין לי ציפיות ממנו, זה גזען הכי גדול, הבן גביר הזה. אבל מה מונע מחברי כנסת יהודים לנסוע לסח'נין ולתמוך? למה? אתם לא רוצים שהם יחיו בשלום? לא מגיע להם? מה הם פשעו שהם סופגים את האלימות הזאת כל יום? אני לא מצליחה להבין את זה. ואני רוצה להגיד לאזרחי ישראל הערבים: אל תפחדו, תפגינו, אנחנו איתכם בסולידריות. ואמרתי גם להם את זה. הנושא של המאבק בפשיעה בחברה הערבית הוא לא נושא רק של החברה הערבית, הוא נושא של כל מדינת ישראל. היום זה בסח'נין, מחר זה בתל אביב, ומי שעוצם עיניים, ומי ששותק כשיש אלימות, בסוף זה יהיה בבית שלו. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת אכרם חסון – אינו נוכח; חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח; חבר הכנסת חמד עמאר; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח; חברת הכנסת קטי קתרין שטרית – אינה נוכחת; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> מוותרת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מוותרת. חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת; חבר הכנסת איתן גינזבורג – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חברת הכנסת לימור סון הר מלך – אינה נוכחת; חבר הכנסת ירון לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת עפיף עבד. עופר כסיף. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> תשאל אותו אם הוא רוצה להתנצל - - - עברית. מותר להתנצל, הטעיתם את הציבור. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> לפני שאני ניגש לנושא שרציתי לדבר עליו, רק לתקן את העברית הקלוקלת של חלק מהחברים פה. באקדמיה ללשון נכתב לגבי מושג השכול, כתוב: הגדרת האקדמיה ללשון – המונח היסודי מתאר הורה שאיבד את ילדו ללא קשר לנסיבות המוות. הורה שאיבד ילד עקב מחלה, תאונה, או כל סיבה אזרחית אחרת, הוא הורה שכול לכל דבר ועניין לפי האקדמיה ללשון. אני מבקש להתנצל מאלה שתקפו את חברי חבר הכנסת טיבי. אם לא די בכך, באתר של משרד הרווחה והביטחון החברתי יש כותרת שנקראת "אודות משפחות שכולות", ומתחת לזה כתוב: "איבדתם את יקירכם כתוצאה מתאונת דרכים, התאבדות או רצח?" וכן הלאה וכן הלאה. הווה אומר: משפחה שכולה, משפחה שאיבדה את יקירה, לא משנה באיזו דרך. ואני מאוד מצפה מהשר ומיושב-ראש הישיבה להתנצל. ועכשיו לענייני בזמן שנשאר לי. אתמול בערב זוג חלאות, גזענים, תקפו באלימות בביתם את הזוג פרץ וסיגל שוקרון. מדובר על שני החברים המתוקים של אחת השרות פה, שדיברה עליהם בלשון אוהדת, שניים שמחובקים תדיר על ידי חברי הממשלה הזאת – מרדכי דוד ורועי סטאר, שני חלאות אדם שהגיעו לביתם הפרטי של הזוג שוקרון, ותקפו אותם והכו את פרץ במוט ברזל. הם לא נעצרו, ומאחר שלא נעצרו, היום הם הגיעו לכפר דומא בגדה המערבית, והכו וריססו בגז את תושבי המקום ואת הפעילים שהיו שם. לפני שבוע הם תקפו, או לפחות אחד מהם תקף, תושבים בראס עין אל-עוג'א. כך הם נראים, כך נראה הפרצוף המחליא של הגזענים האלה, שמחובקים בידי שרים. אבל הם לא רק מחובקים בידי שרים. לפני שבוע, או אולי כבר שבועיים, לא זוכר, התקיים פה בכנסת, בבית הזה, כנס מחריד שחגג את הגזענות האלימה הזאת, כנס טרור. אחד החלאות שהיה פה, שלא אומר את שמו, הניח גם בהפגנתיות את המגף מלא הבוץ שלו על אחד מהכיסאות, כאילו הוא אומר שהוא דורך ודורס את הכנסת כולה ואת מה שהיא אמורה לייצג, הווה אומר את כלל הציבור. זה הפרצוף המכוער של הפשיזם המגעיל, האלים, הטרוריסטי, שתומכים בו פה בממשלה ובקואליציה. ואת החלאות היודו-נאציות האלה שהיום הכו את - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לסיים. נגמר הזמן. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> שהיום הכו - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> נגמר הזמן. נגמר הזמן. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> - - בדומה, ואתמול את הזוג - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> נגמר הזמן, לרדת. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> הם עוד יעמדו לדין. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לרדת. לרדת. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אל תצעק עליי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תרד. רד. רד - - - << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אל תצעק עליי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תרד. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אל תצעק עליי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני מבקש להוריד אותו. אני מבקש להוריד אותו. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אל תצעק עליי. אתה לא יכול להגיד מה שאתה רוצה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני יכול להגיד לך, להוריד. רד למטה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא, אתה לא. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> רד. אתה לא יכול להגיד זה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אתה לא. אתה לא. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> רד למטה. הינה, תראה שאני יכול. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא, אתה לא יכול. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אמרתי לך כבר. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אתה לא יכול להגיד מה שאתה רוצה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> רד למטה, כבר. רד למטה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> תדבר ככה לחברים שלך, לא אליי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לחברים – אתה לא חבר שלי. רד למטה. << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> איזה מזל, רק זה עוד חסר לי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח. חבר הכנסת אושר שקלים. מה אמרת? להוריד לך 20 שניות? << דובר >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ברית המשרתים או ברית האחים המוסלמים? בסוף השבוע התבשרנו על אפשרות לאיחוד ברשימות הערביות לכנסת הבאה. בחדר אחד התקבצו תומכי טרור ותומכי חמאס תוך מטרה מוצהרת להפיל את שלטון הימין ולהקים את ממשלת השינוי/שנאה מס' 2. הגדיל לעשות מנסור עבאס, הציוני של יש עתיד, כאשר כבר כעת הוא מנסה לתפוס את אנשי מחנה השמאל במקום די רגיש, כשהוא מעביר להם את המסר הבא: תצהירו, כך אומר מנסור, שאתם מקימים איתי קואליציה או שאחבור לרשימה של טיבי ועודה שונאי ישראל. אז אם בעבר המדינה הייתה נעצרת לנוכח החלטת מועצת השורא, כעת עושה זאת מנסור הציוני, כבר כעת בזמן נתון. תארו לעצמכם מה יקרה אם המופקרים חסרי האידיאולוגיה ממחנה השינוי והכניעה יהיו תלויים בו וביתר שונאי ישראל. יתרה מכך, אומר יאיר ג'ולאני, סליחה, יאיר גולן, זה שלטענתו אנחנו הורגים תינוקות כתחביב, כי טיבי ועודה הם שותפים לגיטימיים, וגם יאיר לפיד, זה שעדיין משמש כיו"ר הפופוזיציה, האופוזיציה, טוען כי אין לו שום בעיה עם הדבר הזה. אז מעניין גם איך תתקיים חלוקת התפקידים בממשלה כזו. אולי, חס וחלילה, יו"ר הכנסת הבא יהיה אחמד טיבי, יועצו של הרוצח ערפאת, או שיאיר גולן, זה שהוציא את דיבת החיילים שלנו רעה, דיבת הארץ רעה, אולי הוא יהיה שר הביטחון הבא שלנו. מעניין איזה גיבוי הוא ייתן ללוחמים שלנו. או שאיימן עודה, זה שאמר שצריך לזרוק את הנשקים ולהפסיק לשרת, אולי הוא יחליף את בן גביר ויהיה שר לביטחון לאומי. ואיפה נמצא מר בנט, הנוכל הפוליטי? אַיֶיכָּה, בנט? האם אתה בעד לצרף לקואליציה שלך את שונאי ישראל? האם האגו והגחמות האישיות שלך עולים על האינטרס הלאומי? בעצם אתה לא צריך לענות, בנט, הרי התשובה די ברורה. ואיפה גדי איזנקוט? גדי, יקירנו, רמטכ"ל צה"ל, האם אתה מוכן לשתף פעולה עם מי שמכריז עלינו ועליך כאויבים? ואיפה מר ליברמן? האם אתה, מר ליברמן, שוב תיכנס לקואליציה ותחתום על הצ'קים של מנסור כמו בפעם הקודמת? אז לסיכום, אנחנו מחויבים לחשוף את הכוונות והסכנות של שונאינו. ובעזרת השם, נקים קואליציה חזקה, מאוחדת, יציבה, ימנית, שתמשיך להוביל את עם ישראל לניצחונות והישגים. ומי מאויבינו שלא מסכים לכך מוזמן לשתות את הביוב של תל אביב. ותאמינו לי, כמי שעבד בשפד"ן - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> כמי ששתה ביוב בחיים שלו. << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> - - אני מכיר טוב טוב את הביוב של תל אביב. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח; חבר הכנסת משה אבוטבול – אינו נוכח; חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח; חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> היית חייב להפריע לי לקראת הסוף. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> כמי שעבד בשפד"ן ושתה וטעם מהמים - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברת הכנסת עאידה תומא סולימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת מנסור עבאס – אינו נוכח; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת. חבר הכנסת עמית הלוי. רשימת הדוברים סגורה, כמובן, למי שהיה לו ספק. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אני יכול גם? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מה? דיברת כבר פה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> נאור, אתה לא עולה? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מתישהו כולנו נלך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הוא עלה כבר בחוק הזה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> היא יודעת. היא שואלת על החוקים הבאים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אה. אוקיי. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב בראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, משפחת גואילי – בהתרגשות ובחרדת קודש על חזרתו של רן גואילי הקדוש, שאולי לא כולם יודעים, אבל עוד בקרב הגבורה שלו טרם הירצחו, טרם מותו, הרג 14 מחבלים. אין לשער כמה עשרות, אולי מאות יהודים, הציל רן גואילי בקרב הגבורה הזה. רן גואילי, כידוע, לא הוחזר על ידי חמאס, גם את זה צריך לומר; אני שומע פה דברים כאילו רן גואילי הוחזר – רן גואילי הוחזר על ידי חיילי צה"ל תוך כדי סיכון חייהם אתמול, לא על ידי חמאס. כמובן, הוא לא היחיד שלא הוחזר על ידי חמאס. אנחנו מדברים על עשרות רבות של חטופים חיים וחללים שהוחזרו על ידי חיילי צה"ל, גם מאז הפסקת האש – לא קוימה, אנחנו קברנו לפני כמה ימים את עשהאל באב"ד, השלישי מאותו רצח של יניב קולא ואיתי יעבץ, השלישי באותו רצח בתל שאבורה ברפיח. כל זה קורה אחרי מה שמכונה הסכם הפסקת האש, כמובן – הפצועים ברפיח לפני שבועיים. ולכן הדברים הם מאוד ברורים, אדוני היושב בראש. שום דבר לא השתנה, לא מבחינת תוכניות החמאס, לא כוונות החמאס, לא יכולות החמאס. ולכן עכשיו – בוודאי כשכל חטופינו החיים והחללים בבית ובקבר ישראל – הגיע הזמן, כפי שאמר כאן ראש הממשלה לפני כמה שעות, הגיע הזמן ללא ספק לעבור לשלב הבא. והשלב הבא, כפי שנאמר כאן, הוא הכרעה ושליטה. הכרעה ושליטה. המפלצת הניאו-נאצית שמתפתחת, וחוזרת ומתפתחת לממדים מסוכנים – הן מבחינת כמות הלוחמים שבה, הן מבחינת כמות חומרי הנפץ, הן מבחינת התוכניות, הן מבחינת המנהור ושיקום המנהור מתחת לקו הצהוב, מזרחית לקו הצהוב, מערבית לקו הצהוב, מכל הבחינות – כל הדברים הללו מחייבים אותנו לדבר אחד, וזה מימוש החלטת הקבינט, אותה החלטת קבינט להשמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס. זה הזמן, ולכן עליתי לכאן, כדי לקרוא קודם כול לרמטכ"ל, שבניגוד למה שקרה בשנתיים האחרונות יגיש לקבינט תוכנית הכרעה. אני חוזר: תוכנית הכרעה. לא בערך, לא כאילו, לא פגיעה, לא פשיטה – תוכנית הכרעה. תוכנית והיערכות מעשית למימוש שלה, למה שצבא היבשה שלנו, כפי שהתברר בשנתיים האחרונות, צריך להיערך כדי להכריע. דבר שני, קריאה וחיזוק לדברים שאמר כאן ראש הממשלה ולממשלה כולה, אדוני השר שנמצא כאן ולכל השרים – להבהיר לעצמנו ולהבהיר לכל העולם שכל הפייק ניוז לא יעבוד. לא פייק פירוק נשק, לא פייק פירוז, לא אבו מאזן מגיע ללבנון ועושים הצגה כאילו איזה רובה אחד עובר ואומרים – הינה, פירקנו את הנשק מדרום לליטני של מחנות הפליטים. כל הפייק הזה לא מקובל, לא יתקבל ולא יעבוד ברצועת עזה. כיבוש, הכרעה ושליטה זו הדרך, ואף אחד לא יעשה את זה בשבילנו. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת סמיר בן סעיד. << דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי וחברות הכנסת. הדוד אבו אברהים עלי זבידאת מסח'נין הרים את קולו נגד הסחיטה והפרוטקשן של כנופיות הפשע בחברה הערבית. היום נפלו שני קורבנות נוספים, והמספר הכולל עומד על 25 מתחילת השנה. הדוד אבו אברהים הרים את קולו וכל הרחוב הערבי שמע את הד הקול הצלול הזה. סח'נין – עם ההתחלות, עם האחדות ועם הפגנה שכללה 70,000 אנשים אבלים ומדוכאים. אחת התוצאות של הזעקה הזו היא שנלך יחד, ערבים ויהודים, בשבת הבאה להפגין בתל אביב. מה שחשוב, אדוני היושב-ראש, הוא גם שיש היום מתמטיקה חדשה בפוליטיקה הישראלית: תחסירו לפחות 17 מנדטים מהכנסת, אותם תתפוס הרשימה המשותפת, וחלקו את 103 המושבים הנותרים בין שני המחנות. המספר הזה הינו תגובה ראויה על מה שעשתה הקואליציה מבחינת הריסת בתים, כפרים, כישלון במאבק בפשיעה, דיכוי דעות, הסתה וגזענות, וגם על מה שעשתה האופוזיציה בחולשתה. מנעתם מבנותינו – סתם דוגמה, החוק האחרון של איסור העסקת בוגרי האוניברסיטאות מהרשות – מנעתם את בנותינו מהחינוך. כמה חלשים אתם. דקה בערבית. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> משפט אחרון. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת לימור סון הר מלך. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. בראשית דבריי אני רוצה להודות לחבר הכנסת אבי מעוז על הובלת החוק החשוב הזה, וליושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת אופיר כץ, על דחיפת החוק הזה גם במקום שהיה קשוח ולא פשוט. אני רוצה לדבר כאן היום על מושג יסודי שכולנו נוטים לקחת כמובן מאליו, וזה חירות. בפרשת השבוע קראנו על יציאת בני ישראל ממצרים, מעבדות לחירות. גם הצעת החוק שאנו מעלים היום לקריאה ראשונה, הרחבת הזכאות לכיסאות גלגלים ממונעים בשליטה מרחוק, היא חירות. הרחבת הזכאות היא מפתח לדלת שהיא סגורה כבר שנים בפני אלפי אזרחים במדינת ישראל. מייד כשנכנסתי לתפקידי כיושבת-ראש ועדת הבריאות הנחיתי את הדרגים המקצועיים להציג לנו תמונה ברורה ביחס לחוק הזה ולקדם אותו בסדר עדיפויות עליון. למה? כי היכולת של המשפחות האלה, שגם ככה מאותגרות באופן שהוא בלתי נתפס, לאפשר לעצמן את המינימום של הנוחות הזאת, היא יכולת בסיסית לחיים של כבוד. אנחנו רואים את המשפחות האלה, את האנשים, את ההורים של אותם אלה שההתמודדות שלהם גם ככה קשה יותר, כי אלה שלא זכאים לרכבים האלה, לכיסאות הממונעים, זה דווקא אלה שהמצב הקוגניטיבי והמצב הפיזי שלהם הוא קשה אף יותר. ולכן, אני חושבת שאנחנו עושים היום באמת מהלך שיש בו צדק, מהלך שמתקן עוול, מהלך שמקל ולו במעט על אותן משפחות מדהימות, שמתמודדות גם ככה עם אתגרים גדולים של בני המשפחה שלהם. אני חושבת שאנחנו עוסקים כאן בחובה שהיא מוסרית, של החברה הישראלית. כנבחרי ציבור, התפקיד שלנו הוא להבטיח שהזכות הזו לא תישאר רק על הנייר. אני רוצה לומר מכאן לכל אותן משפחות ואנשים שמחכים לבשורה הזו ולמי שמובילה את המאבק הזה, לתמר גלפנד, שבאמת ניצבה פה עם המשפחות האלה מתוך הכרה אישית את האתגרים האלה, את הכאב, את גודל ההתמודדות – ראינו את המצוקה, שמענו את הקולות, והיום אנחנו מתחילים לתקן. זו הקריאה הראשונה, ואני מתחייבת להמשיך ולדחוף את המתווה הזה בוועדה עד ליישום המלא שלו בשטח. אני קוראת לכל חברי הבית לתמוך בהצעה. אני חושבת שלא צריך בבית הזה, לפחות פה, להסביר למה ההצעה הזו חשובה ולמה אנחנו מחויבים לה. ושוב תודה, חבר הכנסת אבי מעוז, על הרגישות ועל השותפות ועל הובלת החוק הכל-כך משמעותי הזה. תודה רבה, ממש זכות אדירה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ינון אזולאי. יואב, זאת הצעה שהיא במסגרת תקציבית, לכן תצטרך לאשר את זה בסוף. << קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >> - - - << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> תודה רבה לך. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אבי, אני רוצה לפרגן לך. תשמע, אני חושב שזו פעם ראשונה שאתה מביא הצעת חוק - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> ואללה, מה שאמרתי לו. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> כן? בלי לדעת. - - שההסכמה היא מקיר לקיר. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> בהתמדה. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> זו הדרך. אבל אני חייב להגיד לך עוד דבר. אתה איש - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אבי מעוז, נאור שירי וינון אזולאי מסכימים. אפשר לסגור את המליאה, ללכת הביתה? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> זה כבר הישג. אם הוא סוגר את המליאה והולך הביתה, זה כבר הישג. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אופיר, אני יכול להעלות את החוק שלי להצבעה אחרי החוק הזה? << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לך, אבי, אני חושב שלכל אחד שיושב פה יש חלק בחוק הזה. זה חוק שהוא חשוב, זה חוק שבעצם בא ועושה תיקון עוול לאותם ילדים, לאותם הורים, שאנחנו רואים איך הם סוחבים אותם. לפעמים אתה רואה ילד, עם מבנה הגוף שלו, עד כמה זה קשה, וההורה, לא מספיק כל העול שיש עליו, הוא גם צריך לסחוב את העגלה, צריך לסחוב את הכיסא הזה. לפעמים אנחנו רואים וממשיכים הלאה. אתה, "וירא בסבלתם", בגדר "וירא בסבלתם" – ראית, עשית ושמעת. אנחנו עוד מעט נגיע גם לפרשת יתרו, גם שם על "שמע ובא". לפעמים עוברים לידינו. כמה עברו לידינו? עשרות כאלה. וכשבאת – כולנו הרמנו את הכפפה – ואמרת: אנחנו רוצים את זה, אז עיכבנו את זה עוד שבוע כדי להביא את ההסכמה. מגיע לך על זה יישר כוח. התעקשת. אבל אבי, אנחנו עוד לא סיימנו את הדרך. אנחנו חייבים להמשיך את הדרך הזאת עד הסוף. לא יכול להיות שאנחנו נביא את זה רק לחלק מהגילאים, 12 עד 18. 12 עד 18. אמרנו לכולם, וזה מה שצריך לעשות. אנחנו ביחד נעשה את זה ונגיע להבנה, ואני בטוח שגם האוצר ישמע ויגיד שהוא מעוניין בזה, כי גם האוצר לא רוצה להפלות, הוא מבין את הקושי בזה. ולכן אני אומר שזה חשוב מאוד ואני אומר לאותם הורים: לא סתם נלחמתם. לא סתם נלחמתם. נלחמתם כי אני חושב שהמלחמה היא שלכם; את הצער שלכם אנחנו ראינו פה, והתפקיד שלנו לבוא ולעשות הכול על מנת להקל במעט – באמת, אני אומר, לפעמים במעט – את הצער שיש עליהם ביום-יום. אז אבי, תודה רבה לך. וחבריי, אלה רגעים שאנחנו באמת אומרים שכולנו מצביעים למען כולם. אז בעזרת השם, אבי, שמהר מאוד נביא את זה פה לקריאה שנייה ושלישית ונברך על המוגמר. תודה רבה לך, אדוני. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את השר יואב קיש לסכם. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, על דעת שר הבריאות ושר האוצר אני מבקש להודיע לכנסת כי בהצבעה בקריאה ראשונה הממשלה מסכימה לעלות התקציבית של הצעת החוק, ומשכך – תומכת בה. כמו כן, סוכם כי לפני הקריאה השנייה ושלישית הוועדה תתאים את החוק, כך שהעלות התקציבית שלו תסתכם ב-12.5 מיליון שקלים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. נעבור להצבעה על הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 74) (זכאות לכיסא גלגלים ממונע הניתן להנעה בידי מלווה), התשפ"ו–2026, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 74) (זכאות לכיסא גלגלים ממונע הניתן להנעה בידי מלווה), התשפ"ו–2026, לוועדת הבריאות נתקבלה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> 27 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 74) (זכאות לכיסא גלגלים ממונע הניתן להנעה בידי מלווה), התשפ"ו–2026, אושרה בקריאה הראשונה, ותחזור לדיון בוועדת הבריאות לצורך הכנתה לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. << הצח >> הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 47), התשפ"ו–2026 << הצח >> [מס' מ/1852; דברי הכנסת, מושב שלישי, חוב' כ"ב, ישיבה 275; פ/3779/25, פ/4287/25, פ/4547/25, מושב שני, חוב' ל', ישיבה 175; פ/709/25, פ/4369/25, מושב שני, חוב' ל"ב, ישיבה 182; פ/4749/25, מושב שלישי, חוב' ד', ישיבה 220; פ/5463/25, מושב שלישי, חוב' י"ז, ישיבה 260; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 47), התשפ"ו–2026, לקריאה השנייה והשלישית. מדובר בהצעת חוק ממשלתית שאליה מוזגו הצעות חוק פרטיות של חברי הכנסת צביקה פוגל, משה טור פז, ינון אזולאי, שרון ניר, אתי עטייה, פנינה תמנו, אופיר כץ וקבוצת חברי כנסת. אני מזמין את חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, יושבת-ראש ועדת העבודה והרווחה, להציג את הצעת החוק. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, משפחות יקרות, עם ישראל, אני רוצה לפתוח בשבח והודיה לבורא עולם על השבתו של הגיבור והקדוש רס"ר רני גואילי, השם ייקום דמו, הביתה. שולחת להוריו היקרים טליק ואיציק ולכל משפחתו חיבוק ענק. רגע, אנחנו נצטרך לחכות שנייה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> את צריכה עזרה? << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << דובר_המשך >> לא, הכול בסדר. בטרם אפרוס בפניכם את הצעת החוק החשובה כל כך, חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 47), התשפ"ו–2026, אעשה זאת ברשות כל הגופים והארגונים החשובים כל כך, וביניהם ארגון האלמנות ויתומי צה"ל והעומדת בראשו זהבה גרוס מידן, ארגון נפגעי פעולות איבה והעומד בראשו אייבי מוזס, חברת הכנסת לשעבר שולי מועלם-רפאלי וגב' שולמית קלמנזון, וכל אחד ואחת שהתייצבו לכל דיוני הוועדה ועמלו על הצעת החוק הזו. ההצעה המובאת בפניכם היא מיזוג של הצעת חוק ממשלתית עם מספר הצעות חוק פרטיות של חברי הכנסת צביקה פוגל, משה טור פז, ינון אזולאי, שרון ניר, חווה אתי עטייה, פנינה תמנו שטה, אופיר כץ וחברי כנסת רבים אחרים. איתכם סליחה, אך שוב אעצור ואומר תודה גדולה ליושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת אופיר כץ, שדחף ולחץ וקידם כמו שהוא יודע לעשות. אז תודה רבה ממש מקרב לב, וזו לא תודה רק שלי אלא באמת של כל מי שחוסה תחת החוק. מדובר בהצעת חוק חשובה ומשמעותית מאין כמותה. הצעה שמבטאת, ולו במעט, את החוב המוסרי שלנו כמדינה למשפחות שאיבדו את היקר להן מכול. אמרתי לאורך כל דיוני הוועדה למשפחות השכולות, ואומר זאת שוב: שום פיצוי בעולם לא יפצה על האובדן. אבל תפקידנו הוא לנסות לתמוך, ללוות ולהיות שם בשבילכם תמיד, לאורך השנים, וכמובן לסייע להתרומם ולהמשיך בחיים משמעותיים. אי-אפשר, פשוט אי-אפשר, לנתק את ההצעה ואת ההסדרים שנמצאים בה מאותה שבת שחורה שפקדה אותנו בשמחת תורה התשפ"ד. באותו יום נורא ובמלחמת חרבות ברזל שלאחריו, הצטרפו למעגל השכול מאות משפחות נוספות, אלמנות צעירות, ילדים רכים והורים שקברו את ילדיהם. ישבנו ימים ולילות על הצעת החוק, שעות על שעות של דיונים בתוך הוועדה ומחוצה לה, שמענו את המשפחות – אלמנות, יתומים בכל גיל, הורים, אחים, דודים – שמענו, וחשנו בכל רמ"ח איברינו את כאבם. ברור היה, ועודנו ברור, שמאחורי כל סעיף ומאחורי כל הסדר ישנם הורים שלא ישנים בלילה, ולמעשה אין להם לא יום ולא לילה; ילדים שלא יזכו להכיר, לחוות ולגדול עם אביהם; ואלמנות ואלמנים שאהבת חייהם נלקחה מהם והם נאלצים לגדל וללוות את ילדיהם לבד. ההסדרים שמובאים בפניכם מבטאים את החובה שלנו לנסות ולסייע לאותם בני משפחה לא לשקוע בתוך השכול שבו הם שרויים, לסייע להם לשקם ולבנות מחדש את חייהם לצד האובדן הגדול. חוק משפחות חיילים שנספו במערכה וחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה קובעים את הזכויות, ההטבות והמעטפת שניתנות לבני המשפחה שאיבדו את היקר להם מכול במערכות ישראל, בצבא, בכוחות הביטחון ובפעולות האיבה. חוקים אלה נחקקו לפני שנים רבות, ולאורך השנים נערכו בהם תיקונים ושינויים, והמעטפת שניתנת למשפחות השכולות הורחבה והותאמה. הפעם מדובר בהסדר שמשנה את פניו, ומתפתח יחד עם המדינה כולה, שמתעצבת מחדש אל מול המציאות והאירועים שפוקדים אותה. החוקים האמורים כוללים מענה לבני המשפחה – ההורים השכולים, האלמנות והיתומים. על פי החוק היום, יתום מוכר כמי שהתייתם עד גיל 21, והחוק מעניק לו את הסיוע והמעטפת בעיקר באמצעות ההורה שנותר, שמגדל אותו, והתא המשפחתי שנותר לאחר מות החלל. היתום ממשיך לקבל מעטפת וסיוע רגשי לאורך כל חייו, אולם הוא לא זכאי לתגמולים חודשיים כבגיר לאחר גיל 21. לאורך השנים הלינו יתומים על כך שהסיוע שניתן להם לאורך השנים אינו מספק ואינו נותן להם את הכלים המתאימים להשתלב בחברה בכל המישורים – הן במישור התעסוקתי והכלכלי והן במישור האישי והמשפחתי, לצורך הקמת תא משפחתי מתפקד וחם. על רקע טענות אלו הוקמה הוועדה הציבורית לבחינה ולגיבוש המלצות בסוגיות הכרוכות במעמדם ובהיקף זכויותיהם של יתומי צה"ל וכוחות הביטחון הבגירים, שבראשה עמד השופט בדימוס פרופ' אליקים רובינשטיין. בשנת 2022 הגישה הוועדה את מסקנותיה, והמסקנה העיקרית והמשמעותית הייתה להכיר בסטטוס היתום כמתקיים לאורך החיים. יחד עם זאת, הוועדה לא המליצה על העלאת גיל היתמות המזכה. על כן, ראתה לנכון הוועדה שלנו להמליץ בין היתר על – סליחה, אני מתקנת: ועדת רובינשטיין המליצה לעמוד על הנקודות הבאות: מתן מלגת התפתחות אישית ליתום מגיל 21 עד 30; לבטל מגבלת גיל בתחום ההתערבות לרווחה הרגשית, בדומה לטיפול הנפשי, שבו אין מגבלת גיל; עיגון סטטוטורי לתוכנית הליווי האישית ליתום; העלאת גיל הזכאות למימון לימודים ליתום מגיל 30 לגיל 60; ועוד הצעות כאלו ואחרות. הצעת החוק הממשלתית, שהינה חלק מההצעה שבפניכם, כוללת עיגון חוקי למרבית מסקנות דוח ועדת רובינשטיין, ואף כוללת הרחבות למסקנות הוועדה, חלקן הרחבות משמעותיות ביותר. כמו שאמרתי בתחילת הדברים, להצעה הזו נוספו גם הוראות שבאות לתת מענה לקשיים ולצרכים של המשפחות השכולות, שעלו וצפו עקב 7 באוקטובר. אני אפרט בקצרה את עיקרי הצעת החוק: 1. העלאת גיל היתמות. הצעת החוק משנה את המצב הקיים, ומרחיבה את גיל היתום הזכאי להטבות השונות שמעניק החוק. עד היום, כאמור, היה זה מי שהתייתם עד גיל 21, ואילו הצעת החוק שלנו מעלה אותו לגיל 30. שינוי חשוב זה לא היה חלק מהצעת החוק הממשלתית, והוא הוכנס במהלך דיוני הוועדה לאור ההבנה שאומנם אין גיל ליתמות, אבל עדיין עיצוב זהות הילד, צרכיו, ובמיוחד הצורך באב ובאם כדי להתייצב רוחנית, פיזית, נפשית וכלכלית, אינו נפסק בגיל 21. גיל 30 סביר יותר, יציב יותר. 2. תגמולים חודשיים ליתום. בחוק הקיים, שאותו אנו עומדים לשנות, כל יתום קיבל תגמולים חודשיים עד גיל 21, דרך ההורה שנותר. מגיל 21 ואילך פסקו התשלומים עבורו לאלמנה או לאלמן, ולמעשה פסקו כליל. הצעת החוק באה לתקן את המצב, וקובעת לראשונה כי היתום עצמו יקבל את התגמול החודשי לאחר שהופסק לשלם עבורו לאמו או לאביו. קרי, מגיל 21 עד 30 ישולם לו תגמול בגובה של כ-3,650 ש"ח לחודש, ומגיל 30 עד 40 יקבל היתום תגמול חודשי בגובה של 2,000 ש"ח. סעיף נוסף ששינינו הוא הגדלת מענק הנישואים ודיור לילדו של נספה. יתום, וגם כזה שאינו נכלל בהגדרת יתום על פי חוק מאחר שהתייתם לאחר גיל 21 – עד היום, מהיום הוא 30, מיום היכנסו של חוק זה לתוקף – שניהם יחד מכונים בחוק בן של נספה, זכאים על פי החוק הקיים למענק בסך 163,000 שקלים לרגל נישואיהם. מענק זה ניתן להם בכל מקרה, גם אם לא נישאו, בהגיעם לגיל 30. בנוסף, אם הללו נזקקו למענק לצורך רכישת דירה לפני גיל 30, הם היו זכאים לקבל 80% מסכום המענק, והיתרה – בהגיעם לגיל 30. כעת, מוצע להעלות את סכום המענק ל-300,000 ש"ח, ובנוסף, מוצע לקבוע כי אם ילדיו של נספה יזדקקו לכספי המענק לצורך רכישת דירה לפני גיל 30 הם יוכלו לקבל את מלוא סכום המענק. סעיף נוסף – מענק ליתומים בגירים. גם פה ניסינו לעשות את המרב ולתקן עיוותים. לצערי, לא הצלחנו לכסות את הכול, ועדיין אני מברכת על מה שנעשה. מאחר שבהצעת החוק מוצע כי תגמולים חודשיים ליתום ישולמו עד גיל 40, ומאחר שהתשלומים החודשיים הגבוהים יותר הם מגיל 21 ועד 30, מוצע לתת ליתומים בגירים מעל גיל 30 – שחלקם התחילו את התגמולים בגיל מאוחר יותר וחלקם לא יהיו זכאים לתגמולים חודשיים בכלל – מענק בסכום כולל של 50,000 ש"ח, אשר ישולם בפעימה אחת או בשתי פעימות, בהתאם לגיל היתום, כפי שמפורט בהצעה. את דיוני הוועדה פקדו לא מעט יתומות ויתומים ותיקים מופלאים, והם חזרו והביעו את אכזבתם מכך שלמרות מאבקם דווקא הם לא זוכים להכרה ולתשלום תגמול חודשי מתמשך. שמעתי את דבריהם בכאב, ואני מבינה לחלוטין את תחושותיהם. יחד עם זאת, לאחר בחינת מכלול ההצעה - - - לצערנו לא יכולנו להעניק להם תשלום אחר, או להכליל אותם בגילם במסגרת תשלום התגמול החודשי שניתן ליתומים עד גיל 40. אבל עדיין, אנחנו איתכם. וכמו שאמרתי בכל הדיונים כולם, תם ולא נשלם. אני אוסיף עוד כמה נקודות. יתום משני הוריו – כיום, יתום משני הוריו, שאחד מהם חלל או נרצח בפיגוע איבה זכאי לתגמולים חודשיים עד גיל 25. בהצעת החוק הממשלתית הוצע להאריך את התקופה לתשלום תגמול לאותם יתומים עד גיל 30. מדובר בתשלום גבוה יותר מתשלום ליתום שאיבד את אחד מהוריו וההורה השני בחיים. במסגרת דיוני הוועדה הופיעו בפניי יתומים משני הורים שאיבדו את ההורה היחיד שלהם ב-7 באוקטובר. הם תיאורו את הקשיים הרבים שמלווים אותם מאז האובדן, תוך הדגשה שזהו, אין להם יותר הורים. אין מי שישמור, שיגן, שיחבק, שיעזור. הבנו כי הליווי והתמיכה שאותם יתומים זקוקים להם חייבים להימשך לפרק זמן ארוך יותר. לפיכך, מוצע בהצעה שלפניכם כי מי שהתייתם משני הוריו, בכל גיל, יהיה זכאי ל-13 שנים של תגמול או עד הגיעו לגיל 50, לפי המאוחר. יתום עצמאי – גם זה נושא שלא היה מוסדר בהצעה הממשלתית ונוסף במהלך דיוני הוועדה – הכוונה ליתום שעד גיל 21 הוכר כיתום, אולם ההורה הנותר לא היה יכול לגדלו, ונדרש היה להוציאו מחוץ לביתו. התגמולים ששולמו בעדו לא הועברו להורה שנותר, אלא למי שסיפק לו לינה וכלכלה. בהצעת החוק שעומדת בפניכם מוצע לקבוע כי יתום כזה יהיה זכאי בעצמו לתגמולים חודשיים מוגדלים, עד הגיעו לגיל 30. זאת מתוך הכרה כי אותו יתום גדל בפועל כיתום ללא הורים כלל וללא תמיכה הורית. הוספנו גם את סל שיקום תעסוקתי ליתום; הוספנו גם את תגמול חודשי נוסף לאלמנות עם ילדים קטנים – הצעת החוק קובעת תגמול חודשי נוסף, שנע בין 1,500 ש"ח לבין 6,000 ש"ח, לאלמנה עם ילדים מגיל לידה ועד גיל שש. כן הוספנו מענק מיוחד לאלמנה בשנה הראשונה להתאלמנותה. הצעת החוק הממשלתית שהוגשה קבעה תגמול בשלושת החודשים הראשונים שלאחר פטירת בן או בת הזוג, תגמול שבא לפצות על אובדן ההשתכרות שלה עצמה. חברי הכנסת והוועדה ביקשו להגדיל את התגמול הזה מתוך הבנה שאלמנה לא תמיד יכולה לחזור מיד לעבודתה, וביקשו להעמידו בגובה השכר הממוצע במשק לשנה, מתוך הבנה כי שנת האבל הראשונה היא הכי קשה, שנה שבה כמעט בלתי אפשרי לתפקד ולצאת לעבודה, במקביל לניסיונות להחזיק את הבית ולתמוך בילדים. הוועדה הכירה בכך, והיא קבעה לאלמנה, כמו שאמרתי, בנוסף לתגמולים החודשיים הרגילים, מענק שמכיר בקושי לעבוד ולכלכל את הבית ב-12 החודשים הראשונים של האבל והאובדן. עוד מוצע, כי תגמול זה ישולם רטרואקטיבית לאלמנות מיום 7 באוקטובר 2023. משפחה מלווה – ובזה אני אסיים – כיום ניתן תשלום חודשי לאפוטרופוס שמלווה יתום משני הוריו עד הגיע היתום לגיל 18. ראוי לציין שבמקביל לדיונים בהצעת החוק, תיקנו בוועדה גם את התקנות שנוגעות לתשלום המגיע לאותן משפחות. יחד עם זאת, הגשתי אני כמו חברת הכנסת אתי עטייה, הצעת חוק פרטית המתייחסת למשפחות שמלוות יתומים בגירים ששני הוריהם נרצחו או נהרגו. משפחות אלו אף הגיעו לדיוני הוועדה, והסבירו על הקושי ללוות ולגדל יתומים שאין להם הורים כלל וצריכים ליווי ותמיכה גם לאחר גיל 18. המשפחה שמלווה אותם משקיעה מאמצים ומשאבים רבים, לרבות משאבים כלכליים, ולעתים הדבר מוביל אף לאובדן הכנסה של אותה משפחה שמתגייסת כולה לטפל ולסייע ליתומים שאיבדו הכול. בשל כך, לראשונה מוצע בהצעת החוק לתגמל בתגמול חודשי בסך 2,000 ש"ח את המשפחה המלווה עד הגיע יתום לגיל 25. הצעת החוק כוללת את הכללים לקביעת זהות המשפחה המלווה שתקבל את התגמול. ההצעה כוללת עוד תיקונים נוספים רבים, וביניהם העלאת גיל למימון תואר ראשון או לימודי העשרה ליתום עד גיל 65, העלאת סכומי המענקים המיוחדים לפתרון מצוקה כלכלית להורים שכולים ולאלמנה, העלאת הסכומים המוענקים והמלוות לאלמנות ולהורים שכולים בתחום הדיור והרכב. כך למשל, ניתנה אפשרות לאלמנה לקבל מענק לרכישת רכב גם על רכב יד שנייה, ולא רק לקניית רכב חדש כמו שקיים היום. וחשוב מאוד לטעמי, אפשרנו בחוק הפעם קבלת טיפול רגשי במקביל לטיפול נפשי. אני יכולה להמשיך ולקרוא, אבל באמת אני רוצה לסיים, וכמו שאמרתי בפתח הדברים, ישיבות הוועדה היו כואבות, מורכבות, מלאות ברגש, געגועים ומצוקה. לצערנו, לא יכולנו להעניק לכל הקבוצות את כלל צורכיהם. ויתרה מכך, אנחנו יודעים שלא משנה כמה נעניק וניתן למשפחה שכולה, זה לא ישכך את הכאב ולא יחזיר למשפחות השכולות את יקיריהן. ולכן, בתוך כך, במסגרת הישיבות, עלה הצורך לטפל ביתומים של נכי צה"ל שנפטרו כתוצאה מהנכות או מהפציעה שלהם, והצעת החוק היום איננה נותנת להם מענה; כך גם ביחס לאחים ואחיות שכולים, ובמיוחד כאלה שנותרו לחזק ולתמוך בהורים שאיבדו את בנם. אנחנו רואים אותם ואת כאבם, ולצערנו, לא הצלחנו במסגרת החוק להעניק להם את מבוקשם. מדובר במסע ארוך שבו אנו, כמדינה, מלווים את המשפחות השכולות, מסע שכרגע תם, אך לא נשלם. ואנחנו לא נרפה עד שנצליח להיענות לכלל הצרכים ולניסיון להקל במקצת על אותן משפחות. אני רוצה להודות – ואני בזה מסיימת – תודה מיוחדת לצוות הוועדה המסור שעבד באמת כל הזמן, ללא לאות – ענת כהן שמואל, מנהלת הוועדה, אורית ארז, הסגנית שלה, מעיין בן עמי, שי, נועה, מור הדוברת, היועצות המשפטיות: נעה בן שבת, יעל סלנט, אילת וולברג, וענת מימון – שליוותה את החוק הזה צמוד, צמוד, צמוד. תודה לשר האוצר בצלאל סמוטריץ', לשר הביטחון ישראל כץ, לשר העבודה, לביטוח לאומי, לאגף משפחות במשרד הביטחון, לכל הארגונים, העמותות, הפורומים והאזרחים שהתמידו ובאו לכל הדיונים; והלוואי, הלוואי, שאף לא משפחה אחת נוספת תצטרף לקבוצה המיוחדת הזאת – משפחות החללים. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני מבקשת מהכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. להצעת החוק הוגשו כמה הסתייגויות של סיעת יש עתיד ושל סיעת העבודה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו רוצים לנמק. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לסעיפים 1 ו-2 לא הוגשו הסתייגויות, אין הסתייגויות. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, זה לא משנה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> קודם כול לנמק? חשבתי שלא תשימי לב. לקרוא את כולם או שאת מנמקת? לא כולם פה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא. אתה יכול לקרוא למי שנמצא כאן. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברת הכנסת לשעבר שולי מועלם-רפאלי, חברתי הטובה, אחותי למאבקים חברתיים רבים בכנסת – כבוד גדול שאת יושבת כאן שוב. כל כך הרבה חוקים בתקופה האחרונה, ואפשר לזקוף לזכותך גם את זה. שלומית קלמנזון, הנפלאה, האהובה, נכנסת ללב של כולנו מהיום שנָחַתְּ, לצערך, בכנסת הזו. אני רוצה קודם כול להוקיר לכן תודה ולהגיד לכן, קודם כול, תודה שאתן פה גם עכשיו, אבל תודה על כל מה שנקרא מאבק, שמבחינתכם ולצערכם אתם תמיד תהיו בו, ואנחנו יכולים היום רק לעמוד לצידכם. אז קודם כול תודה. תודה למיכל, המדהימה, יו"ר ועדת העבודה והרווחה. מעטים המקרים שאני מפרגנת כאן, אבל את יודעת שאני מפרגנת לך מהלב. אני חושבת שעשית עבודה מצוינת ואת הבן אדם הנכון במקום הנכון להוביל חוק כזה חשוב. לפעמים כשאני יושבת מולך, אני רואה אותך מול המחשב, ובפעם האחרונה כשראיתי אותך, אמרתי לך: מיכל, תרימי רגע את הראש מהמחשב, כי את לא רופא. היום את באה לרופאה שלך, אז כל הזמן היא תקועה מול המחשב. לפעמים אני אומרת לרופאה: רגע, תרימי את הראש, תסתכלי עליי. אני זוכרת שישבתי אצלך, ואת הרבה הרבה בטכני, אבל הדברים הטכניים שהבאת בחוק הזה – זה כל הערכים שלנו כחברה. כל מה שכתבת – והקשבתי לך לכל מילה, וגם קראתי את כל הסעיפים של הגילים – זה דברים מאוד טכניים, אבל זה הערכים שלנו, אם אנחנו כחברה אמיתית רואה את המשפחות השכולות גם ביום שאחרי הטקסים ואחרי הגיבורים. כולנו כאן עלינו ודיברנו על רני גואילי, זיכרונו לברכה, אבל חברה אמיתית נמדדת בסולידריות שלה גם ביום שאחרי, יום אחרי הטקס ויום אחרי השבעה ואחרי ה-30. את יודעת, בפעם הראשונה שפגשתי יתום, הוא היה איש מאוד מבוגר. ואת יודעת, בתפיסתי – כשאלאלוף, יו"ר ועדת הרווחה לשעבר, כששולי עוד הייתה בכנסת – אני זוכרת שתמיד חשבתי על יתומים כחבר'ה צעירים כאלה, ילדים וזה, אבל פתאום עמד מולי מישהו מאוד מבוגר והוא אמר לי: איבדתי את אבא שלי במלחמת ההתשה. זה היה נראה לי מוזר, ואז הבנתי שיתמות זה משהו שהוא ייקח אותו כל החיים ולכל מקום שהוא ילך. הוא תמיד אמר לי: יתום הוא יתום. נכון, שולי? את מכירה את זה, יתום הוא יתום, וזה משהו שמלווה והולך איתך כל החיים. אז קראתי את כל החוק שלך, הקשבתי לכל מה שאמרת, ואני רוצה להגיד לך רק כמה דברים קטנים. אחד, אני בטוחה, וזה גם לכן, שלא הייתן רוצות לשבת פה, תכלס. נכון? היית מעדיפה מסלול אחר. אבל כך נגזר, והיום אתן יושבות פה, אז אתן גיבורות. כי בסוף נגזר עליכן מסלול שלא הייתן רוצות, אבל כבר הגעתן אליו, וכשהגעתן אליו, כמו עוף החול, הרמתן את עצמכן ואמרתן: אני אלחם בשביל רבים מאחוריי. אחד הדברים הנפלאים בלהיות חבר כנסת, ובמיוחד חברת כנסת, הוא תמיד להסתכל אחורה. אני מסתכלת גם עליכן וגם עליהן, כי מבחינתי – כולכן נשים וזה דבר נהדר בעיניי, וגם מקדימה יש לי פה את שרון ופנינה. זה קטע, יש לנו כאן רוב נשי, שזה טוב. ואחד הדברים המדהימים בעיניי בנשים הוא שהן תמיד מסתכלות אחורה, והן אומרות: רגע, יש עוד כמה מאחוריי שאני צריכה לדאוג להם. כששלומית התקשרה אליי יום אחד והייתה בלחץ על הסתייגויות של האופוזיציה, אמרתי לה: הכול בסדר, זה התפקיד שלי, אבל אנחנו לעולם, לעולם, לא ניתן לכן לצעוד לבד. ואני רוצה רק מילה אחרונה, חוץ מתודה. ואמרתי לך, אני חושבת שהובלת את זה כמו שצריך, אני חושבת שעשית עבודה מקצועית. צריך להודות גם לשר הביטחון, צריך להודות גם ליו"ר הקואליציה, גם לו יש לב גדול מאוד לאלמנות וליתומים. כן, אני מפרגנת לך, אתה רואה, כשמגיע, מגיע, למה לא? אני רוצה להגיד לכן ולכל המשפחות השכולות, כל אלו שמתרוממות, ובאמת פשוט כמו עוף החול אני רואה אתכן קמות מתוך המקום, מתוך הצער העמוק, ואומרות: יש לנו אחריות לחברה הישראלית. הבאתן כאן חוק היסטורי, חוק שנותן הכרה אמיתית, חוק שהוא חוק ערכי של סולידריות, של ערבות הדדית. כתבתי לי הרבה דברים שאני לא אשכח, אבל בעיניי אתן הגיבורות האמיתיות, ומאחוריכן כל כך הרבה יתומים ואלמנות, כל כך הרבה אנשים טובים שהיו מעדיפים גורל אחר, אבל ברגע שנגזר עליהן הגורל הזה, לא שכחו מיהן והובילו את זה קדימה. אז קודם כול תודה לכן, תודה לכל האלמנות, תודה לכל המשפחות שהגיעו לכאן, לכנסת. צריך גם להזכיר את אורלי זוהר, שלפני 16 שנים – בטח את מכירה אותה, נכון? היא התחילה את המאבק הזה. צריך להזכיר אותה גם. וכמובן, שולי – יצא לכן טוב, שולי שולמית כזה, שתיכן. זהו, תודה רבה. אנחנו כמובן נמשוך את ההסתייגויות לאחר שנסיים לנמק, כי חשוב היה לנו לבוא ולהוקיר את כל העושים במלאכה. אז תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> משה טור פז. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני אתחיל בתודות באמת לך, חברת הכנסת וולדיגר, על הובלת החקיקה הזו אצלך בוועדה ובכלל; לכן, השותפות כאן, שולי, וכולם, הרבה אנשים טובים. מירב הזכירה פה את אורלי זוהר, לפני כמעט חמש שנים אורלי קבעה איתי, ממש כשנכנסתי לכנסת בפעם הראשונה, בבית הקפה בכפר עציון, ובעצם סיפרה לי את סיפור האלמנות והיתומים מהזווית שלה, ודיברה איתי על כמה חשוב לתקן את החקיקה הזו. אבל האמת היא שלא הייתי זקוק לדברים של אורלי כי השכול הזה פגש את המשפחה שלי פעמיים. אז אני רוצה להקדיש את החוק הזה קודם כול לגיסתי, אשתו של אחי, זיכרונו לברכה, מיכל טור פז, ולאחיינים שלי, טל, עומר, יובל ורוני, שדרכם למדתי לפני כמעט 27 שנים שיתום הוא יתום לכל החיים ושכול לא נגמר בשום שלב. ורק כשהתחלתי לטפל בחקיקה וסיפרתי יום אחד לאבא שלי, הבנתי שהשכול פגש את המשפחה שלי עוד הרבה קודם. אני קרוי משה יהודה על שם סבא שלי. סבא שלי איבד את בתו הבכורה ב-48', דודה שלי, וכמו שאבא שלי מספר, הוא לא קם מזה אף פעם. הוא נפטר 19 שנים מאוחר יותר, אבל הוא לקח את השכול איתו לקבר. ואבא שלי, כאמור, שכל גם את אחותו וגם את בנו והוא בחר בחיים, ציין לא מזמן 96. אבל כשהשכול פוגש אותך מכל כך הרבה מקומות בתוך המשפחה, אתה לא צריך שמישהו יסביר לך, אתה רואה את זה. ולכן, כשישבנו בפעם הראשונה, מיכל ואני, ומיכל דיברה על החקיקה בוועדה, ושמענו את המשפחות, יכולתי להדהד את הקולות של אבא שלי ושל סבא שלי, שלא הכרתי, ושל דודה שלי, שלא הכרתי, ושל גיסתי והאחיינים שלי. אז הבנתי שזו החקיקה שאני צריך להיות חתום עליה. שכול הוא לא פרויקט. הוא בטח לא זמני. אנחנו חיים אותו כל החיים. הוא אירוע משנה חיים, קשה מאוד לקצוב אותו, ושמענו בוועדה כמה – לא בגיל 21 וגם לא בגיל 31, בעצם אין לו תאריך תפוגה. ומירב תיארה פה כל כך יפה איך כשאתה מסתכל על אדם מבוגר – במסגרת העבודה על החקיקה פגשתי בן אדם בן 70 ומשהו שבא לדבר איתי על החוק, והוא אמר לי: אני יתום, אני יתום בן 70 ומשהו, וסיפר לי על ההתייתמות שלו 50 שנה קודם, ועד כמה זה בעצם עיצב את כל חייו. ואז הוא בא ואמר לי משפט נורא קשה. הוא אמר לי: קינלי, החקיקה הזו היא לא בשבילי. אני מרגיש שהיתמות לא מגדירה אותי כהגדרה ראשונה, אבל יש לי אח. ואז הוא סיפר לי על אח שלו, שסליחה על הביטוי, הלך לאיבוד, והיתמות כן הגדירה ומגדירה אותו עד היום. ולכן, אני מרגיש שבחקיקה הזו יש משהו – לא הכול, ומיכל היטיבה לאורך הדיונים גם להגיד: יש דברים שלא הצלחנו לתקן – אבל ודאות, וביטחון, וגב מהמדינה, והרחבה, והבנה והכרה, גם הגדלת התגמולים, גם החיבור בין כסף, שיקום, תעסוקה, ליווי אישי, טיפול. כל הדברים האלה הם חלק מהאחריות האישית שלי, שלנו, הם חלק מהחוב המוסרי שלנו. ומי יודע, אולי אם מדינת ישראל הייתה יודעת את הדברים האלה בשנת 48', אחרי שדודה שלי נהרגה, אולי סבא שלי כן היה קם מאבלו ואולי החיים של כל המשפחה היו נראים אחרת. אבל עברו 77 שנים ומדינת ישראל בהדרגה מכירה ורואה ומתקנת. אז למען אותם אנשים, למען האחיינים שלי, למען גיסתי, למען אבא שלי, למען כל מעגלי השכול, קודם כול המשפחתיים, אבל מעבר לזה, הכלל-לאומיים, אנחנו מעבירים היום את החוק הזה. ואני פונה מכאן למשפחות השכולות, מרכין את הראש בפניכן ואומר לכן: הלוואי ונהיה ראויים לכן. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני רק רוצה לתקן לפרוטוקול, אמרתי שולמית עם שולי, וזה שלומית. התבלבלתי משולי – אז שולמית; שיהיה ברור שזה שלומית. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בסדר, נרשם. חבר הכנסת גלעד קריב. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השר, אני מבקש להצטרף לכל דברי קודמיי, דברי התודה, ההערכה וההוקרה, הן למובילי החקיקה הזו בכנסת, ובראשם יושבת-ראש ועדת העבודה והרווחה חברת הכנסת וולדיגר, הן לחברי הכנסת המציעים ולכל מי שעסקו בבית הזה בקידום החקיקה המורכבת, הרגישה, החשובה הזו, וכמובן, לכל אלו שעמסו על שכמן את המשימה של ייצוג הציבור הרחב, המגוון, הכאוב, שנשא את עיניו אל הבית הזה על מנת להשלים את החקיקה. היום הזה כולו עומד בסימן הערבות ההדדית והמחויבות שלנו כחברה וכמדינה לכל אדם שיצא בשליחותה של המדינה או שאיבד את חייו בשל היותו בן למדינה הזו – המחויבות שלנו לנופלים ולנרצחים והמחויבות שלנו לבני המשפחות שהם הותירו. המסורת היהודית כרכה תמיד ביחד את כבודם של המתים עם כבודם של החיים. והיום הזה, שעומד בסימן הערבות ההדדית, הוא יום מאוד מתאים לקידומה, או לאישורה, של החקיקה הזו. ואני מרשה לעצמי, אדוני היושב-ראש, לייחל שבחודשים שנותרו לכהונת הכנסת הזו הבית הזה יעסוק בחקיקות מן הסוג הזה, חקיקות שעוסקות בתיקון, בריפוי ובחיבור השסעים והשברים של החברה הישראלית ופחות בחקיקה שמפלגת אותנו. גם מחלוקות וויכוחים צריך לנהל בבית הזה, אבל הרגע הזה, הרגע הישראלי הזה, צריך להיות רגע של עיסוק במחבר ולא במפלג. אחרי שאמרתי את הדברים הללו אני מבקש לנצל את יתרת הזמן כדי לומר שהערב הזה אנחנו צריכים לומר על מעשה החקיקה הזה: תם אך לא נשלם. ולא רק לומר את הדברים מן הפה אל החוץ אלא לומר את הדברים כהתחייבות, כהתחייבות עמוקה למספר קבוצות שלא זכו למענה הנדרש במסגרת החקיקה הזו. ואנחנו כולנו, קואליציה ואופוזיציה, צריכים ברגע הזה של אישור החקיקה, להבטיח שמדובר רק בפרק אחד מתוך מסע ארוך של תיקון. חייבים להזכיר כאן את עניינם של היתומים הבוגרים, שלכאבם ולמצוקתם לא ניתן מזור מספק בהצעת החוק הזו. תמיד ישנן מגבלות בתחום התקציב, בתחום הביורוקרטי, אבל אנחנו גם יודעים שמעשה חקיקה טוב הוא מעשה חקיקה שיש בו מסד לפרק הבא של החקיקה. ובין אם הדבר ייעשה בכנסת הזו ובין אם בכנסת הבאה, אנחנו צריכים להתחייב בפני היתומים הבוגרים שנשלים את המהלך. ואני מקווה שיהיו כאן חברי כנסת שכבר בימים הקרובים יניחו הצעות חוק פרטיות ברוח הזו כדי להתניע את המהלך. קבוצה נוספת, שגם אם היא לא גדולה בהיקפה המספרי צריך לדבר עליה, זאת קבוצה שבעניינה עסק גם יושב-ראש הקואליציה אופיר כץ. עשינו מהלך גדול כדי לסגור פערים בין יתומים שהוריהם היו נשואים בשעה שאחד מההורים נרצח או נפל, לבין אותם יתומים שהוריהם היו פרודים או גרושים. צמצמנו את הפערים בחקיקה שהוביל אופיר כץ. לצערי, החוק הזה מגדיל מחדש את הפערים. וכאן צריך לומר, יתום הוא יתום הוא יתום. אין מקום להשוות בין אלמנה לבין גרושה, אבל בהחלט יש מקום להשוות בין יתום שגדל עם הורים נשואים לבין יתום שגדל עם הורים גרושים. ובמובן הזה, פתיחת הפער המחודשת בנקודות מסוימות מחייבת את ההתייחסות שלנו. לא מדובר בעלות תקציבית גדולה. לצערי, לא הצלחנו לעשות את זה במסגרת החקיקה הזאת. אני מתכוון להציג חקיקה פרטית שתצמצם מחדש את הפערים בין יתום לבין יתום, ומקווה שגם חברים מהקואליציה ובראשם יושב-ראש הקואליציה וגם הממשלה יתגייסו לעניין. והערה אחרונה, נעשה כאן מהלך מאוד חשוב וגדול בעבור המשפחות שמלוות יתומים בוגרים, מה שמכונה בלשון החוק משפחה מגדלת או מלווה, אני לא זוכר את הדיון העיקרי. צריך לומר כאן תודה לשלמה אלפסה, ממשפחות החטופים, שנשא כמעט לבדו את העניין הזה. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> אלפסה גורן. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אלפסה גורן, גיסה של מיה גורן, מנרצחות ניר עוז, שביום אחד הוא ורעייתו קיבלו אל ביתם ארבעה יתומים, אנשים צעירים, שאומנם הם מעל גיל 18 אבל הם עדיין זקוקים למשפחה מלווה, הם עדיין זקוקים למיטה לשים עליה את הראש בסוף השבוע כשהם חוזרים משנת השירות או מהצבא. נעשה כאן מהלך גדול. אני מברך אותך, מיכל, על הדבר הזה. אבל אנחנו יודעים שיש גם בנושא הזה פערים, וגם אותם צריך להשלים. אני יודע שהשבוע הזה מגיעות הצעות חוק פרטיות בנושא הזה, ואני מקווה שבעקבות תמיכת הממשלה המסתמנת בהצעות החוק הפרטיות יהיה אפשר להשלים בהליך החקיקה את הפערים הנדרשים. אלה שתי דוגמאות או שלוש דוגמאות לדברים שעדיין צריכים לעשות. ואני פונה אליך, אופיר, יושב-ראש הקואליציה, כי אתה עוסק בנושא הזה רבות - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אני יכול לרדת ולעלות לעוד הסתייגות, כי יש לי כמה. אז אני מציע שתיתן לי עוד דקה ואני אמשוך את כל יתר ההסתייגויות. בסדר? כי אנחנו לא רוצים - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> קיבלת. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אז רק כדי להשלים את הנקודה הזאת. אני פונה אליך, אופיר, יו"ר הקואליציה, כמי שבאמת בשנתיים האחרונות עוסק רבות בנושא הזה; אני פונה אלייך, חברת הכנסת וולדיגר, כמובילת הוועדה הרלוונטית; אל שר החינוך יואב קיש, כמייצג הממשלה. יש פה עוד כמה פערים שצריך להשלים, הם לא אדירים בהיקפים התקציביים שלהם, ואני חושב שאם נעמוס על שכמנו את המשימה, להצליח לפני שהכנסת הזאת מתפזרת להקים עוד קומה לחקיקה החשובה שאנחנו מעבירים היום – והדבר הוא בהישג יד – נעשה דבר גדול למען הרבה מאוד משפחות שכולות. אז שוב, יישר כוח. הלוואי שנתבשר תמיד בשורות טובות, והלוואי שבבית הזה נדע גם לתת מענה לכל אותן משפחות יקרות שהבשורה הרעה התדפקה על דלתן. ומחה השם דמעה מעל כל פנים. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. להצעת החוק הוגשו בקשות רשות דיבור. חבר הכנסת אופיר כץ. << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> אני רוצה להגיד משהו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לפני ההצבעה, לא? << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> עכשיו, כי אני צריכה להחליף אותך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני יודע. אני רוצה שתחליפי אותי, כי אני חייב לצאת לאנשהו. אבל בסדר, כי אמרו לפני ההצבעה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אני רוצה לעשות גילוי נאות ביחס לחוק הזה, החוק הזה ייטיב איתי. אבל בהזדמנות הזאת אני גם רוצה להגיד יישר כוח עצום על החוק הזה, ולהודות לחבר הכנסת מתן כהנא, שגם היה שותף לחוק הזה, טרם הוא פרש, ולארגון איל"ם – יתומים לאומיים, שגם להם ראוי לומר יישר כוח גדול. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בבקשה. << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים ביום מאוד מרגש, מכמה סיבות. הראשונה שבהן – החטוף האחרון, גיבור ישראל רב-סמל רני גואילי, הושב הביתה לקבר ישראל על ידי חיילי צה"ל. יצא ראשון וחזר אחרון. היום אפשר להגיד שכל חטופינו, החיים והחללים, חזרו אלינו. לעולם אבל לעולם לא עוד. יחוזקו ידיהם של ראש הממשלה נתניהו, צה"ל וכוחות הביטחון וכל אשר עסקו במלאכה. וזה גם מתקשר להצעת החוק שאנחנו מעבירים כאן היום. מאות מגיבורי ישראל נלחמו ונפלו כדי להשלים את המשימה החשובה הזאת, והמשימה הושלמה. היום אנחנו מעבירים בקריאה השנייה והשלישית בשורה היסטורית. הצעת חוק מקיפה, בהשקעה של כחצי מיליארד השנה, ונכנסת באופן קבוע. לפני קצת יותר משנה נכנסה אליי ללשכה שלומית קלמנזון – אני חושב שכל עם ישראל מכיר ומוקיר את הסיפור של גיבור ישראל אלחנן, זיכרונו לברכה – והיא סיפרה לי איך בעצם נראים החיים כשנותר החלל העצום הזה. איך נראים החיים בתור אלמנה עם ילדים, החיים שמכניסים אותך לטורנדו. את לא מספיקה להתאושש מהשבר שבלאבד בעל, ואת צריכה להחזיק בית, לגדל ילדים, לא לתת לעולם שלהם ושלך לשקוע. מלחמה יום-יומית להשאיר את הראש מעל המים, ובנוסף לכל זה את צריכה גם לחזור לעבוד מאוד מהר, כי הגמלה מהמדינה אכן מכסה משכורת של הורה אחד, אבל משק הבית היה מורכב משתי משכורות. וכשהכול עוד טרי ומדמם צריך ללכת לעבודה, לתפקד ולשמור על הילדים ולהציל את הבית ולנסות להחלים מהשבר ועוד ועוד ועוד, וזה בלתי אפשרי. לשמחתי זכיתי לכבוד לפתור את העוול הזה, לסייע בקושי הגדול, והגשתי הצעת חוק שתקבע תגמול מיוחד לתקופת האבל הראשונה, תגמול הכרחי, שיאפשר לאלמנות מרווח נשימה. הן יקבלו למשך שנה תגמול חודשי בגובה של כ-13,000 שקלים, צמוד לשכר הממוצע במשק. בנוסף, הצעת החוק מביאה שורת צעדים משמעותיים מאוד: תוספת של אלפי שקלים בחודש לאלמנה עם פעוטות, כי הרי זה הרבה יותר מורכב וקשה. עד גיל שלושה חודשים – תוספת של 6,000 שקלים בחודש. לאחר מכן, עד גיל שלוש – תוספת של 3,000 בחודש. ועד גיל שש – תוספת של 1,500 שקלים בחודש. אני רק רוצה לתקן את מיכל, יושבת-ראש הוועדה, שתיכף אתייחס לעבודה שלה – לגבי השנה, שזה היה שלושה חודשים, זה לא שהם הביאו את זה כשלושה חודשים. אני הגשתי על שלוש שנים, ואז הסיכום שלי עם שר האוצר, לפני מעל שנה בוועדת שרים – שזה יהיה שנה. משום מה, באנו לוועדה ופתאום ראינו שרוצים שלושה חודשים. אני לא מאשים אף אחד, אבל התעקשתי, התעקשנו ביחד שיעמדו בסיכומים, ושר האוצר, שלא היה מודע לזה, הוא איש שידוע שהוא עומד במילתו ובסיכומים, וזה חזר למקור, שזה יהיה למשך שנה. בנוסף, עד היום הוכר יתום אם התייתם עד גיל 21. הגדלנו את זה עד גיל 30. זה יאפשר קבוצה גדולה של זכאויות רבות: תואר ראשון, סיוע ברכב, בדירה ועוד, ויש עוד המון המון הטבות משמעותיות שאת הזכרת ומנית אותן פה, מיכל. מי שהסתכל עלייך מהצד וראה – אנחנו מכירים שמציגים פה חוקים. הצגת פה במשך דקות ארוכות, הצגת מספר סעיפים שיכלו להיות כל אחד בפני עצמו חוק. כל אחד זה בשורה גדולה, כל שינוי שעשית. ואני מודע לשינויים שאת הכנסת לתמונה יחד עם חברי הוועדה. שיפרת בצורה משמעותית את החוק הממשלתי, את הוספת, וזה לא היה פשוט, זה מאוד מורכב, והצלחת להוסיף ולשפר את החוק בצורה משמעותית, שתשפיע על חייהם של אלמנות ויתומים, ובאמת יש לך הישגים גדולים בחוק הזה. כפי שאמרתי כשניגשתי לנושא, התזכיר הממשלתי היה תקוע הרבה זמן, לצערי יותר מדי זמן, בגלל מחלוקות עם שר הביטחון הקודם. אבל מרגע שהגשתי את הטרומית והתחלתי ללחוץ על קידום הנושא, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ושר הביטחון ישראל כץ עשו פה באמת עבודה מדהימה, כפי שהם יודעים לעשות, וקידמו פה היסטוריה אמיתית למען המשפחות השכולות. בעבודה משותפת הגענו ליום החשוב הזה. אני באמת רוצה לנצל את הבמה ולהודות גם לשר כץ וגם לשר בצלאל סמוטריץ', שהם באמת שרים מצוינים, ויש לי איתם שיתוף פעולה בנושאים הללו. הם שמים גבוה מאוד, בראש סדר העדיפויות שלהם, את הסיוע הזה. מגיע להם הקרדיט, ללא ספק. אני רוצה שוב להודות לך, מיכל. קודם זה היה פרטני, ועכשיו באופן כללי. שוב, באמת, עשית עבודה, וכל מי שראה את הדיונים ונכח בהם, ראה את המורכבות של כל משפחה שכולה. רוצים לעזור לכולם, כל אחד בא עם הכאב שלו, ולכל אחד מגיע. בסוף אי-אפשר, ומנסים לעשות את המקסימום ולהוסיף, אבל כמו שאמרת, תם ולא נשלם. אבל ה"תם" מאוד מאוד גדול ועצום ומשמעותי, וישפר. שוב, תודה, מיכל, על העבודה הקשה. אני כמובן רוצה להודות לכל חברי הכנסת ששותפים לחוק הזה. אני לא זוכר חוק עם כל כך הרבה הצמדות – קואליציה, אופוזיציה. אלה בדיוק הרגעים שאנחנו פה שמים את הוויכוחים הפוליטיים בצד, ומאוחדים בנושא החשוב הזה, קואליציה ואופוזיציה. אני רוצה להודות לארגון אלמנות ויתומי צה"ל, שעושים עבודה חשובה ומסורה, ויחד אנחנו שותפים לשורת חוקים ארוכה שהעברתי פה, חוקים שעושים צדק גדול. זהבה, שלומי, ניצן, תודה לכולם. אני רוצה להודות גם ליועצת המשפטית של הוועדה, עו"ד ענת מימון, שפעם אחר פעם, במסירות עצומה, באמת עושה עבודה נפלאה ברגישות, ותמיד יודעת להביא את הפתרונות היכן שיש מחלוקות. היא באמת חלק בלתי נפרד מההישג הזה. ולהודות, כמובן, לראש המטה שלי נטע מולכו, שהשקיעה את כל-כולה בהצעת החוק הזאת, כמו שהיא עסקה בחוקים מהסוג הזה, של משפחות שכולות, ששם רואים שהיא עובדת באמת מהלב והנשמה. גם פה, נטע, הצלחנו ביחד להביא את החוק הזה, גם בניסוח וגם בלחץ שלך על משרדי הממשלה, שהיה לא פחות חשוב מהניסוח. אז יישר כוח גדול. שלומית, על החוק הזה חתומים חברי הכנסת, אבל בהחלט גם השם שלך חתום על החוק הזה. באת והארת את עינינו מהי המציאות. בנוסף לכל חברי הכנסת שחתומים, את, יש לך פה מקום של כבוד בחתימה על החוק הזה, ועשית שינוי להרבה אלמנות שנמצאות במצב הזה. באת לפה ובאת לדיונים, ובאמת, עם הוויכוחים לא היה פשוט, אבל בסוף כן, עשינו את זה. שולי, טוב, זה כבר מובן מאליו. שולי בחוקים האלה, שגם נמצאת בדיונים, בוועדות, מסייעת בכל מה שאפשר. גם לך, כמובן, חלק בחוק. ולסיום, מי ששלחו את יקיריהם להילחם למען המדינה צריכים לדעת שהמדינה תילחם עליהם בחזרה. אמשיך תמיד לפעול למען המשפחות השכולות. תודה רבה לכולם. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה, לא מוחאים כפיים. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. אופיר, יישר כוח. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, נציגים נכבדים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אפשר שקט שם, בפינה? אפשר שם שקט? רק שנייה, אני עוצרת לך את הזמן לשנייה. אפשר שם שקט, מירב? חברת הכנסת מירב בן ארי, חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה, שקט. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> סליחה. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, נציגים נכבדים של משפחות שכולות, עו"ד זהבה גרוס, יושבת-ראש ארגון אלמנות ויתומי צה"ל, מנכ"ל הארגון שלומי נחומסון, גב' שולי מועלם, גב' שלומית קלמנזון, לניצן, כמובן, שמלווה את כולם, אני רוצה להגיד לכולכם שהיום באמת הגענו ליום היסטורי, יום מרגש בצורה בלתי רגילה, יום שמביא לידי ביטוי סולידריות וערבות הדדית. הוא באמת מזקק את הערכים של החברה הישראלית. תודה מעומק הלב ליושבת-ראש ועדת העבודה והרווחה גב' מיכל וולדיגר וכל הצוות הנכבד, שבאמת ניצחו על החקיקה הכל-כך חשובה הזאת, כל כך משמעותית, ביד רמה, והביאו אותנו לרגע הזה. אני יכולה להגיד שכיתומה מאם בגיל צעיר, ומאב לפני שנה, אין מזור לצער ולמכאוב האין-סופי כשעוקרים אותך משורש. נכון הדבר שבעתיים כשמדובר ביתומי מלחמה, שהוריהם הם הרוגי מלכות, שנהרגו על קדושת הארץ הזאת. למרבה הצער, מדינת ישראל ספוגה בדם גיבוריה, דמם של חיילי צה"ל, הורים לילדים בכל הגילאים, שמסרו נפשם. ומי שמשלם עד לרגע זה ובכל גיל את המחיר הכבד מאוד, זה היתומים והאלמנות. בשנתיים האחרונות, למרבה הצער, מעגל היתמות גדל, ומאות משפחות ויתומים הצטרפו למשפחת השכול בעל כורחם, ולא מבחירה. זאת המשפחה היחידה שבאמצע החיים אתה נזעק לתוך המשפחה הזאת וחווה את הכאב העצום הזה. יתומי צה"ל היו מוכרים לאורך השנים עד גיל 21, אבל אנחנו יודעים שאין תפוגת תוקף ליתמות. אין תפוגת תוקף ליתמות, ולזה בית הנבחרים היה צריך לתת מענה הכי טוב שהוא היה יכול. אני יכולה להגיד ששמנו סוג של לבנה בדרך, ויש לנו עוד לאן לשאוף. ברור לחלוטין שיש עוד מה לעשות, אבל עשינו את הטוב ביותר. אותם ילדים וילדות שהפכו להיות הורים וגם סבים וסבתות, יתומי שנת 48', יתומי מלחמת יום כיפור, חווים עד היום את החלל העצום, הגדול, שנפער. וזה לא רק חסך רגשי, זה גם חסך כלכלי. צריך להגיד את זה. באמצע החיים, ערוץ כלכלי שלם נגדע. היום אנחנו עושים תיקון עוול היסטורי, ואומרים להם, לאותם אלמנות ויתומים: אנחנו רואים אתכם, בכל גיל. אנחנו מכירים בחובתנו המוסרית כבית מחוקקים. אנחנו אלה ששלחנו את הוריכם להילחם, ואנחנו נעמוד מאחוריכם, כי יש ערכים במדינה הזאת. עם הערכים האלה אנחנו נעלה אותם על נס, אנחנו נעלה על נס את תרומתם של יקיריכם, ונדע להוקיר ולהעריך את זה לאורך שנים. מתוך הבנה שאין תפוגת תוקף ליתמות ואנחנו צריכים להיות כאן למען אלמנות ויתומים, וציבור המשרתים והנושאים בנטל, אנחנו צריכים לשים בקדמת הבמה בטח את אלו ששילמו את המחיר הכבד מכול. אני מרגישה שהיום אנחנו באמת עושים תיקון היסטורי, משמעותי, מרגש בצורה בלתי רגילה. אני רוצה להודות לכולם. להודות לשר הביטחון, להודות למשרד הביטחון, למר אריה מועלם, שהוביל את זה מצד משרד הביטחון, ולכל חברי הכנסת המציעים לאורך השנים. באמת נוכל לבשר בשורה הלילה הזה לכל האלמנות והיתומים, על הזכאויות שלהם. מי ייתן ובאמת לא יהיה יותר כאב ולא יתרחב המעגל הזה לעולם. תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה על הדברים החשובים והמרגשים. חברת הכנסת פנינה תמנו, בבקשה, מהראשונות שהובילה את החוק במסירות אין קץ. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה, גברתי היושבת-ראש. האמת שכבר שבוע ימים אני מסתובבת עם התרגשות מאוד מאוד גדולה. אבל תחילה אני רוצה לשלוח מכאן חיבוק גדול למשפחת גואילי. אימו טליק אמרה: הוא היה הראשון לצאת והאחרון לחזור. האחרון לחזור. גיבור ישראל, מגן עלומים. ביום כזה אי-אפשר לקרוא לזה שמחה, אבל זה בהחלט מזור לנפש ולנשמה, לכל עם ישראל. אנחנו, מכאן, שולחים כולנו תנחומים למשפחה. במעבר לחוק הכל-כך מרגש הזה. תחילה, אני גם רוצה להצטרף לברכות ליושבת-ראש ועדת העבודה והרווחה חברת הכנסת מיכל. אני חושבת שהעבודה האינטנסיבית – לקחת גם את החוק הממשלתי וגם חוקים פרטיים ולדעת למזג אותם. ובעצם הניירות והמילים לא מספרים את הסיפור. מי שמספרים את הסיפור הם קודם כול האנשים שהגיעו לוועדה; הכאב רב, ואיך מכילים ברגישות, ואיך משלבים את זה, ואיך שמים בראש מעיינינו את המשפט "כל אלמנה ויתום לא תענון". אני חושבת שזה היום שאני מרגישה שבאמת יורדת פה שכינה ונותנת את הכבוד הכי גדול, בשנתיים האחרונות, שבהן עברנו גיהינום, שמשפחות קברו את יקיריהן. כיושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה לשעבר, אני רוצה לספר איך זה התחיל. כשהגיעו בפעם הראשונה אלמנות, את יודעת, הרגשתי בושה כי הן הרגישו ביראת קודש. מצד אחד פחד, ומצד שני גם יראת קודש. רז טחן, אלמנתו של רני טחן, אמרה: אף אחת מהאלמנות לא רוצה לעשות אקזיט על בעלה. אני לא אשכח לעולם, שלומית יקרה – שלומית קלמנזון, אלמנתו של אלחנן קלמנזון – שסיפרת מה אחד הילדים אמר לך. סיפרת כמה קשה לחזור לעבודה. וסיפרת שהוא אמר לך: אימא, את קודמת להיות מסגנית מנהלת בית ספר למנהלת בית יתומים. אלו משפטים שאני לעולם לא אשכח. הגיעו נשים, בענווה, כשאני יודעת שהן הרוח החיה מאחורי כל גיבור, מאחורי כל גיבורה, שנפלו בקרבות וחירפו את נפשם. הרי העוגן זה הבית. הרוח הזאת נמצאת עמוק-עמוק בלב הבית. גם היום אנחנו רואים, כשהלוחמים יוצאים, המילואימניקים – המשפחות שלהם הן העוגן לשלוח אותם קדימה להסתער ולהגיד הנני. בתוך זה נרקמה חברות, ונשים שאני לוקחת ונוצרת איתי, שחשוב לי להזכיר אותן, גברתי היושבת-ראש. את שלומית, כמובן, הזכרתי, ואת ליאור שני, אלמנתו של עדי שני. הקמנו קבוצה. בהתחלה הרגשתי קצת: קטונתי, מי אני שאהיה איתכן בקבוצה? מיכל ריין, אלמנתו של אריה ריין; רז טחן, אלמנתו של רני טחן; טל אפרת נחמיאס, אלמנתו של חן נחמיאס; הדס הרשקוביץ, אלמנתו של יוסי הרשקוביץ; כולכן צופות בזה מהבית. אנה בן ואליד, אלמנתו של ברק בן ואליד. שולי, חברתי היקרה, שלכל דיון את הגעת. עזבי חברת כנסת מצטיינת, לב, נשמה, שליחות. בין שאת בפנים ובין שאת בחוץ, הרי אנחנו יודעות, את תמשיכי לדאוג לעם ישראל, לאלמנות ישראל, ליתומי ישראל. השותפים שלנו, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל, זהבה גרוס – שנמצאת איתנו כאן, היושבת-ראש. שלומי, היית מגיע, היית מנהל איתי את הקרבות מול האוצר. ניצן, שתמיד נמצא בקשר. אני רוצה גם להודות לכל חברי הכנסת. ולך, חברת הכנסת לימור סון הר מלך. אגב, גם בזכות התיקון הראשון, להביא מענק לידה מיוחד לנשות המילואים – זה גם נכנס, אני יודעת, בדרך כזאת או אחרת. הן ימשיכו לקבל גם בשנת 2026. גם היית שותפה, עם מתן כהנא, להצעת החוק. אני יכולה לומר שממש התקשיתי לראות, אבל כל כך רציתי לראות שזה קורה. והינה, זה קורה, והתיקון הזה מתממש. זה לא היה קורה בלי עבודת שיתוף ויכולת לקיים כאן בבית הזה גם אחדות ותמימות דעים. כל אחד דוחף מהכיוון שלו. מי שהביא חוקים למען היתומים, מי שהביא בשביל הנשים והאלמנות – הרי בסוף זה מארג אחד שמתחבר. כדי שתדעו: אנחנו לא מפקירים אתכם יום אחרי. אתם המשפחה שלנו. אנחנו אף פעם לא נדע מה אתן עוברות. הקול שלכן חשוב בבית הזה, הקול של הילדים. אבל המעט שאנחנו יכולים לעשות הוא לתת לכם את המעטפת ולומר לכם תודה. המדינה גם צריכה לדעת, הינני – בהרבה מאוד מן הרגעים. חשוב לי גם להודות לעו"ד ענת מימון, וליושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי, דלית אזולאי, שליוו את הדיונים מלכתחילה ובאמת יצרנו ביחד פריצת דרך; לשר האוצר, שקיבל את פניכם; גם לחברי אגף תקציבים, שבאמת היה רגע שהם פשוט הבינו שהדבר הזה צריך לקרות; לחבר הכנסת אופיר כץ, שהיה שותף להצעת החוק. אני מהאופוזיציה, אתה מהקואליציה, והבאנו לכך שזה יתממש. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני לא מתווכחת, חס וחלילה, ברגע כזה, עליזה. אני רוצה לומר, נראה לי לא מנומס, כמנהלת סיעה, שתתפרצי משם. זה דבר ראשון. דבר שני, מי שברגע הזה בכלל חושב על קרדיט הוא בבעיה קשה עם עצמו, שיסתכל במראה. אני חושבת שלא לי ולא לאופיר יש חילוקי דעות. הייתה עבודה משותפת, וברוך השם שזה בא. הקרדיט הוא קרדיט לאלוקים. ובעיקר, מה שחשוב זה החיבוק הגדול לכם, המשפחות והילדים. בסופו של דבר, זה מה שחשוב. ובעיקר, כמו שאמרתי, להכניס מעט מעט כבוד לבית הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ינון אזולאי, בבקשה. אחרון הדוברים. לרשותך חמש דקות. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> תודה רבה לך, גברתי היושבת בראש. חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, ראשית, אני רוצה לפתוח, קודם כול, גם בדברי הודיה לקדוש ברוך הוא, שזכינו היום להביא את החטוף האחרון, החלל רן גואילי, שכל עיניי עם ישראל היו נשואות לראות מתי הוא מגיע. זכינו שבפרשת השבוע, פרשת בשלח, יוסף הצדיק השאיר לנו צוואה ואמר: "והעלתם את עצמתי מזה". כשאתם יוצאים מארץ מצרים, את העצמות אל תשכחו. הוא לא דאג בשבילו – הוא דאג בשביל הצוואה שלו לדורי דורות. להגיד את עצמותיי, עצמות יהודי בכל מקום - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> סליחה, אפשר שם שקט? אפשר שקט שם? בבקשה, כבר כמה פעמים. אי-אפשר. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> יוסף הצדיק משאיר צוואה לדורות, לבני ישראל: עצמות יהודי - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> גם בצד הזה, בבקשה, שקט. אני עוצרת לך את הזמן. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> תודה. יוסף הצדיק משאיר צוואה לדורי דורות: עצמות יהודי אינן הפקר. בכל מקום אשר הן נמצאות שם צריך לעשות את כל המאמץ, ולא לוותר, על מנת להביא אותן לקבורת ישראל. אנחנו רואים עד כמה חשובה המצווה, שזה חסד של אמת. חסד של אמת עושים רק עם המת, רק עם הנפטר. אנחנו מפה שולחים את תנחומנו למשפחה; משפחה קדושה שהראתה לנו מהי סבלנות, מהו אורך רוח, אבל מהי אחדות, מהי אהבת ישראל. הם עשו זאת בדרכי נועם כל הזמן, אבל היו עיקשים בדרכם. וברוך השם, זכינו ביום הזה. מצד אחד, אנחנו שמחים לראות אותו חוזר הביתה. אבל הלב דואב, שותת דם, לראות עוד אח שלנו שצריך להגיע לקבורה במקום שיהיה איתנו ויחיה איתנו יחד. יהי זכרו ברוך. נעבור לחוק, שאני היום באמת עומד פה ומתרגש. מצד אחד, עוד פעם אנחנו נמצאים בחוק שבעצם מספר לנו על האסונות שקרו בעמנו; על אסונות שבהם התייתמו, התאלמנו. אם זה בפיגועים, במלחמות. מצד שני, זה חוק שסוף-סוף מגלה את הערכים של עם ישראל; מגלה את האחדות של עם ישראל, את האחדות של הבית הזה, את שיתוף הפעולה, את הכאב. כשאנחנו מסתכלים על אותם אנשים שנמצאים פה כרגע – חברת הכנסת לשעבר שולי מועלם, יושבת-ראש ארגון אלמנות ויתומי צה"ל זהבה גרוס מידן, גב' שלומית קלמנזון, מנכ"ל הארגון שלומי נחומסון, ניצן, יושב-ראש הארגון נפגעי פעולות איבה אייבי מוזס – כשאני רואה אתכם, שאתם נמצאים פה, למה באתם? באתם להיות שותפים איתנו. וגם אלה שלא נמצאים פה, אני חייב להגיד לכם, הם פה, הם איתנו, כי כולנו ביחד בכאב הזה. אני אספר לכם איך אני הגעתי לחוק הזה. אחרי 7 באוקטובר באה אליי ליאורה בן צור, שמבחינתי, בתחום שלה, של יתומים משני הורים, שאחד מהם נפגע פעולות איבה, היא באה והציפה בפניי את הבעיה. ולא ויתרה, היא הלכה עם זה עד הסוף. ואז, כשבאנו והצענו את החוק הזה, ובאו עם יתומי צה"ל ועם אלמנות צה"ל ונפגעות פעולות איבה, אז פתאום הכול צף. 7 באוקטובר פתאום הציף את הכאב של כולנו, ואולי שנים פחדו לגעת בזה. אמרו: לא, זה הרבה כסף, אולי לא לגעת בזה, אולי זה כואב מדי. בא פה משהו והציף את הכול, והציף את הכול בזכותכם, בזכות כל האנשים האלה. אתם שילמתם את המחיר, ואנחנו צריכים קודם כול להכיר לכם תודה. אבל יחד עם זאת צריכים להקל. חובה עלינו כשליחי ציבור להקל על הכאב שיש לכם. אהד כהן, שהוא גם מנכ"ל עתיד לעוטף, נועה פורד, מיקה קלדרון, דניאל כהן, עו"ד שקד הרן, אלה אנשים שהיו – וסליחה מכל האנשים שהיו, כי היו עשרות אנשים בדיונים, וראינו את הכאב של כולם איך הם באים וזועקים. אבל זה הזמן גם לבקש סליחה. א. כי לקח שנים, ודבר נוסף, כי לא כולם קיבלו את מה שמגיע להם. וגם אתם לא, מה שמגיע לכם, כי מגיע לכם יותר. כי אין פיצוי. יש אולי השתתפות בהוצאה, בכאב, זה מה שיש. אנחנו לא יודעים להחזיר לכם, לתת לכם בחזרה את השמחה. אנחנו לא יודעים. אבל אתם נותנים לנו את הכוחות. אתם נותנים לנו את הכוחות להמשיך ולעשות ולגלות עוד עוולות שיש ולראות איך מתקנים אותן, ולהילחם נגד כל ביורוקרטיה שיש. כי זה התפקיד שלנו, בשביל זה נבחרנו, להיות העבדים של הציבור, לשמוע את הציבור. בשביל זה אנחנו כאן. אני כבר מסיים. מיכל וולדיגר, יושבת-ראש הוועדה, ועדת העבודה והרווחה, אני רוצה להגיד לך: לקחת עלייך פרויקט לא קל, באמת. אנחנו יודעים כמה זמן הוא היה, עוד הרב אייכלר התחיל עם זה, וכמה ביורוקרטיה הייתה תקועה שם. הזזת קירות של ברזל, בטונדות, בשביל לעשות את זה, ולא ויתרת. עמדת לפעמים במצבים לא נעימים, עם דמעות, דמעות וזעקות של אלמנות, של יתומים. ואנחנו כולנו הבנו את זה. אבל עמדת שם ואמרת: אני יכולה, יש לי רק לחם אחד לחלק לכולם, נשתדל כולנו לחלק את כיכר הלחם הזה. אבל עשית את זה בעוז, בתעצומות נפש, מתוך רגישות אמיתית, כמו שאת יודעת. תודה רבה לך, לצוות הנפלא של ועדת העבודה והרווחה, שזה פשוט צוות מדהים, שהן חייבות להיות שם, כאילו שמו אותן במיוחד במקום הזה: עו"ד ענת מימון, מנהלת הוועדה ענת שמואל כהן וכל הצוות הנפלא הזה. אופיר כץ, תודה רבה גם לך, ולשרון, לפנינה, באמת, כולנו. אופיר, איך אמרת? זה החוק של כולנו, של משה טור פז, באמת של כל החברים שלנו, שביחד עשינו את זה. יהי רצון שנמשיך ונעשה דברים טובים למען עם ישראל. אבל נעשה את זה באמת בשמחה, ונדע להיות מאוחדים, לא רק בשכול, לא רק בכאב, אלא תמיד, וזה יביא לנו את השמחה ואת האחדות. תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה על הדברים העצומים, העמוקים, ובהחלט אני מצטרפת לכל המילים הטובות. מיכל, יישר כוח. להצעת החוק הוגש לוח תיקונים לסעיפים 5, 26 ו-30, וההצבעה על הסעיפים האלה בקריאה השנייה כוללת את התיקונים הללו. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני מושכת את ההסתייגויות. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> גם אנחנו. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אבל רגע לפני ההצבעה, אני רוצה להודות לקדוש ברוך הוא. אין מקרה בעולם, והקדוש ברוך הוא מזכה אותי לשבת ברגע הזה כאן. זאת הייתה השעה בלו"ז, מלמעלה כיוונו את זה לפה. ממש ככה, הדיוק האלוקי, לראות אותו גם עכשיו – באמת זכות עצומה, ברוך השם, לשבת ברגע המכונן הזה בכיסא היושב-ראש. תודה רבה לכולכם על כל מה שעשיתם פה ועל כל המהלכים האלה. גרמתם לנו לגדול, לכולנו. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> משכנו את ההסתייגויות. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> משך, משך. גם גלעד משך. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אוקיי. כל ההסתייגויות נמשכו. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 47), התשפ"ו–2026, כולל לוח התיקונים. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד סעיפים 1–31 – 13 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–31 נתקבלו. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בעד – 13, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק אושרה בקריאה שנייה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 47), התשפ"ו–2026, כולל לוח התיקונים. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד החוק – 15 נגד – אין נמנעים – אין חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 47), התשפ"ו–2026, נתקבל. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בעד – 15, אין מתנגדים, אין נמנעים, אני קובעת כי הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 47), התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית ותיכנס לספר החוקים. יישר כוח. צבי, בבקשה. << דובר >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר >> רק לפרוטוקול, צריך לתת פה גילוי נאות. הצעת החוק הזאת חלה על אשתי. אשתי שייכת למשפחה של נפגעי טרור. אבא שלה נרצח באינתיפאדה השנייה. לכן החוק הזה יחול גם עליה. תודה רבה ליוזמים וכמובן לכל מי שעבד להעביר אותו. תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשפ"ו–2026 << הצח >> [מס' מ/1921; דברי הכנסת, חוב' י"ד, ישיבה 358; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר היום: הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשפ"ו–2026, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמינה את חבר הכנסת ינון אזולאי להציג בשם ועדת החוץ והביטחון. << דובר >> ינון אזולאי (בשם ועדת החוץ והביטחון): << דובר >> תודה רבה. תודה רבה לכם. תודה רבה, ריגשתם את כולנו. ברשות גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפני הכנסת, לקריאה השנייה והקריאה השלישית, את הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון, התשפ"ו–2026, ביוזמת הממשלה. אני מציג את זה בשם יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת בועז ביסמוט. מאז מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס ביום כ"ב בתשרי התשפ"ד, 7 באוקטובר 2023 חלה עלייה חדה בהיקף ובעוצמה של תקיפות סייבר נגד חברות המספקות שירותים דיגיטליים ושירותי אחסון. באמצעות תקיפות חברות מנסה האויב לפגוע בתשתיות מדינה חיוניות, במשרדי הממשלה, בגופים ציבוריים, בגופים ביטחוניים ועוד, וזאת במטרה לפגוע בביטחון המדינה, בכלכלה ובתפקוד המשק הישראלי. כדי להתמודד עם תופעה זו, התקינה ממשלת ישראל במדינת ביום י"ד בכסלו התשפ"ד, 27 בנובמבר 2023, תקנות שעת חירום, שהסמיכו את מערך הסייבר הלאומי, שב"כ והממונה על הביטחון במשרד הביטחון להודיע לספק על קיומו של חשש לתקיפת סייבר נגדו, ובהמשך, במקרים מסוימים, לתת לספק הנתקף הוראות לצורך איתור התקיפה, מניעתה או בלימתה. לאחר מכן הוחלפו התקנות בחקיקה הראשית של הכנסת, כהוראת שעה שהוארכה מספר פעמים, האחרונה שבהם עד יום י"ג בשבט התשפ"ו, 31 בינואר 2026. מכיוון שזה כל פעם הוארך, אני לא מבין למה כל פעם צריך לחזור על הכול ביחד, אבל לא חשוב – כל הנאום הארוך הזה. במסגרת הוראת השעה נקבע כי מנהל ממערך הסייבר, השב"כ או הממונה על הביטחון במשרד הביטחון, רשאי לקבוע כי תקיפת סייבר שמתרחשת או עומדת להתרחש היא תקיפת סייבר חמורה, אם סבר כי קיים חשש ממשי כי תפגע בביטחון המדינה או בביטחון הציבור, או אם היא תפגע באופן חמור ברציפות אספקתם של שירותים חיוניים לציבור. וזאת במקרה שבו תקיפת הסייבר היא בעלת השפעה ממשית שאינה מוגבלת לספק הנתקף, וכן בהתחשב במאפייניה כגון מתאר התקיפה וזהות התוקף. אציין כי סמכות זו נתונה גם לרח"ט הגנת סייבר בצה"ל אם מצא כי יש בתקיפה כדי לפגוע ברציפות התפקוד המבצעי של צה"ל. לצורך בחינת התקיימות התנאים לקביעה שתקיפת סייבר היא תקיפה חמורה נקבע כי המנהל המוסמך רשאי לדרוש מהספק להציג לו כל ידיעה ומסמך, וזאת במידה ולמנהל המוסמך ישנו יסוד סביר להניח שהתקיפה שמתקיימת או שעתידה להתקיים היא חמורה. בנוסף, הוראת השעה מטילה חובת דיווח על הספק כאשר נודע לו על תקיפת סייבר שמתרחשת נגדו ושישנו חשש ממשי שהתקיפה איננה מוגבלת אך ספק הנתקף, או שיש בה כדי לפגוע באופן משמעותי בזמינות, ברציפות או במהימנות שירותיו. הדיווח ייעשה למנהל המוסמך באחת משתי הדרכים הקבועות בחוק ולפי בחירתו. במקרה שבו קבע המנהל המוסמך כי תקיפת סייבר היא תקיפת סייבר חמורה, כאמור לעיל, רשאי עובד שהוסמך לכך לפעול אל מול הספקים באופן הדרגתי, כפי שהוסדר בהוראת שעה – ממתן הזדמנות לספק לפעול באופן עצמאי להתמודדות עם תקיפת הסייבר ועד מתן הוראות המחייבות את הספק לפעול בהתאם להוראות אלה. בהוראת השעה נקבע כי יש להתוות את שיקול דעתו של העובד המוסמך במתן הוראות לספק ולקבוע כי עליו להתחשב בהשפעת הפעולות על הזכות לפרטיות, על פעילות הספק וצדדים שלישיים, על הרציפות התפקודית של הספק, וכן על העלות הכלכלית המוערכת של יישום הוראות אלו. עוד נקבע כי מחובתו של העובד המוסמך להורות על נקיטה באמצעי שפגיעתו פחותה. כמו כן, בהוראות השעה נקבעו הוראות בעניין חובת סודיות והגבלות שימוש במידע לצורך התמודדות עם תקיפת הסייבר החמורה. בנוסף, הוראת השעה מורה שהמידע שיתקבל מספק יימחק בסמוך לסיום הטיפול בתקיפת הסייבר החמורה, וזאת כדי להגן על הזכות לפרטיות ועל קניינם של הספקים ולקוחותיהם. לשם קיום פיקוח ובקרה שוטפים על פעולותיהם של מערך הסייבר, שב"כ והממונה על הביטחון במשרד הביטחון בהתאם להצעת החוק, הוראת השעה קובעת חובת דיווח אחת לחודש ליועצת המשפטית לממשלה ולוועדת החוץ והביטחון של הכנסת אודות מקרים שבהם ניתנו הוראות לפי החוק, בפילוחים שונים המפורטים בהוראת השעה. בהקשר זה נציין כי מאז נחקקה לראשונה הוראת השעה, הועברו לוועדה באופן חודשי הדיווחים של גורמי הביטחון השונים. מהדיווחים עלה, בין היתר, כי לא ניתנו הוראות לספקים מכוח הוראת השעה, אלא די היה בקיום שיח והכוונתם כדי למנוע או לטפל בתקיפת סייבר בתוך פרק זמן סביר ובאופן הולם. לכך מצטרפים דבריהם של גורמי הביטחון, כפי שעלו בדיון שקיימנו בוועדה, כי הפעלת הסמכות הנתונה להם נעשית באופן מאוזן ומידתי, וזאת רק כאשר האינטרס הציבורי מחייב זאת. כמו כן, גורמי הביטחון ציינו בדיון כי הוראת השעה מסייעת בשמירה על הרציפות התפקודית ברמה הלאומית, בין היתר בשל היקף התקיפות, מורכבותן, ייחודיותן והמוטיבציה הגבוהה של התוקפים לעשות ולהשית נזק. בהצעת החוק המונחת לפניכם מוצע להאריך את תוקפה של הוראת השעה עד ליום כ"ג בשבט התשפ"ז, 31 בינואר 2027, וכן לערוך תיקון טכני שעניינו התאמת נוסח סעיף הדיווח בהצעת החוק לנוסח של סעיף התוויית שיקול הדעת של המנהל המוסמך, כפי שתוקן באוגוסט האחרון. לעניין תקופת הארכת השעה לשנה שלמה, אציין כי בדיון הוועדה הסביר מערך הסייבר כי תקופה זו נדרשת לאור השלמת עבודת מטה לקידום הסדר קבע במסגרת חוק הגנת הסייבר הלאומית וכי בתקופה הקרובה יופץ תזכיר חוק בעניין הזה. רבותיי חברי הכנסת הנכבדים, לאור המשך ריבוי ניסיונות תקיפות הסייבר החמורות המבוצעות גם בימים אלו נגד חברות המספקות שירותים דיגיטליים ושירותי אחסון העלולות לפגוע בביטחון המדינה, בביטחון הציבור או ברציפות האספקה והשירותים החיוניים לציבור, הוועדה סברה כי יש להאריך את תוקפה של הוראת השעה, וזאת עד ליום כ"ג בשבט התשפ"ז, 31 בינואר 2027. להצעת החוק הזאת לא הוגשו הסתייגויות. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית. אני רוצה להודות לצוות הוועדה, וכמובן למנהל הוועדה אסף פרידמן וצוותו, ליועצת המשפטית של הוועדה מירי פרנקל שור וצוותה. אני רק רוצה להגיד לכם, אחרי כל הנאום הארוך הזה, לתת לכם גם פתח של אור קטן. הייתה גם ועדה חסויה, וזה לא פה. תארו לכם אם גם זה היה פה בנאום, מה היה קורה פה. תודה רבה. הצביעו בעד. לילה טוב לכולם ותודה רבה לכל אנשי הכנסת, לכל העובדים כולם. תודה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, אך הוגשו בקשות רשות דיבור של סיעות ישראל ביתנו והעבודה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> רק שרון ניר. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לא? אוקיי. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשפ"ו–2026, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד סעיפים 1–2 – 12 נגד – אין נמנעים – 1 סעיפים 1–2 נתקבלו. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בעד – 12, אין מתנגדים, נמנע אחד. אני קובעת כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשפ"ו–2026. הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד החוק – 12 נגד – אין נמנעים –1 חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשפ"ו–2026, נתקבל. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בעד – 12, אין מתנגדים, נמנע אחד. אני קובעת כי הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. << הצח >> הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (הארכת מעצר לחשוד בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 8), התשפ"ו–2026 << הצח >> [מס' מ/1926; דברי הכנסת, חוב' י"ד, ישיבה 358; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום, הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (הארכת מעצר לחשוד בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 8), התשפ"ו–2026, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמינה את חבר הכנסת עמית הלוי להציג את הצעת החוק בשם יושב-ראש ועדת חוקה. << דובר >> עמית הלוי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> תודה, גברתי היושבת בראש. טוב שאת יושבת בראש. כמו שאמרת, בשם יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט שמחה רוטמן, אני אציג את הצעת החוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (הארכת מעצר לחשוד בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 8), התשפ"ו–2026, בשם הוועדה. ההצעה הזאת היא מטעם הממשלה. מטרתה היא להאריך את החוק שתיקן והאריך את תקנות שעת החירום, תקנות שהותקנו בנובמבר בשנה שעברה, עוד בתחילת המלחמה, ועניינן של התקנות האלו הוא הארכת מעצרם של העצורים הקשורים לאירועי 7 באוקטובר או ללחימה בעזה. בתקנות שעת החירום נקבע כי תקופת המעצר של חשוד מהסוג הזה תעמוד על 45 ימים, ויש אפשרות להאריך את המעצר שוב ל-45 ימים כל פעם; זאת בשונה מהתקופות המרביות הרגילות למעצר עד להגשת כתב אישום, שעומדות על 15 או 20 ימים, כל פעם בהתאם לעבירות הנדונות. בחקיקת החוק להארכת התקנות לשעת חירום החליטה הוועדה לקבוע כי גם במקרה זה נכון שהמחוקק יותיר לשופטים שיקול דעת במקרים חריגים לצוות על תקופה קצרה יותר. עוד נקבע כי נדרש אישור מאת היועצת המשפטית לממשלה למעצר של העצורים מעבר ל-90 ימים, שזה במקום 30 יום במעצרים רגילים. בנוסף, נקבע כי על אף ההסדר הקבוע בחוק המעצרים, עצור בשל אירועי 7 באוקטובר לא ישתחרר כאשר פעולות החקירה הספציפיות לגביו הסתיימו. רק כשהסתיימו כל הליכי החקירה של אירועי הטבח ישוחרר העצור, אלא אם כן יגיש התובע הצהרה של כוונתו להגיש כתב אישום. ואז יוארך המעצר עד לסוף התקופה של תוקפן של התקנות, בשל הצורך הביטחוני והחקירתי הידוע לכולנו. לנוכח העובדה כי הליכי החקירה של אותם אירועים הם מורכבים, הממשלה ביקשה להאריך שוב את תקנות שעת החירום, כאמור, עד לסוף יולי 2026. הוועדה אישרה את הצעת החוק בנוסח שהגישה הממשלה. להצעה הוגשו הסתייגויות. והינה, אני אומר את ההסתייגות שלי כאן, לא במובן הפורמלי של הסתייגות: אני חושב, גברתי, שבמצב שבו אנחנו נמצאים, שברצועת עזה האויב מתעצם לממדים מפלצתיים וכוונותיו נשארו מפלצתיות, לא היה מקום לקצר את זה ל-45 יום, לא היה מקום לאישור יועצת משפטית לאחר 90 יום. אנחנו מדברים על האויבים הכי מרים, הכי אכזריים, שאין להם הגדרה אחרת אלא ניאו-נאצים. המצב ההוא לא השתנה מבחינה מהותית. זה מצב מלחמה. אם אנחנו עוצרים מישהו שקשור ל-7 באוקטובר, או ללחימה בעזה היום, דינו צריך להיות בדיוק כפי שהיה דינו של מי שעצרנו לפני כמה שבועות. הנימוק של הארכות מעצר כאלה הוא לא רק בגלל הצורך בחקירה, ואין מספיק חוקרים ב-504 ובכל מיני מקומות, אלא גם בשביל לייצר חקירה כמו שצריך. אבל זו הצעת הממשלה, וזו הצעת הוועדה, ואני מבקש כאן בשם יושב-ראש הוועדה לאשר את ההצעה בקריאה השנייה והשלישית בנוסח של הוועדה. תודה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצות יש עתיד, חד"ש-תע"ל והעבודה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני רוצה לנמק את ההסתייגות שלי. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בבקשה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה, גברתי היושבת בראש. כנסת נכבדה, יש לי איזשהו חוב מהנאום הקודם שלי, וחשוב לי שזה יהיה לפרוטוקול הכנסת. אני אדבר ממש בדקה. בהמשך לדיון הקודם שלנו על החוק של האלמנות והיתומים, כתב לי אבא שהוא אלמן, שאיבד את אשתו במיגונית מחוץ לקיבוץ מפלסים – עידו, אני לא יודעת אם אתה עדיין שומע – הוא אמר לי שהוא צפה בערוץ הכנסת והוא צפה בדיון החשוב. הוא אמר לי: מירב, תזכרי שיש גם הרבה אלמנים שאיבדו את הנשים שלהם. אני כל הזמן אמרתי כאן "אלמנות", והוא שלח לי את זה. הוא גם אבא לילדה מתוקה בת שלוש. נכון, ואני רוצה להגיד לך, עידו, תודה גם שהקשבת וראית וגם שהבטחתי, ואתה צודק, להתייחס כל הזמן לזה שיש אלמנות ואלמנים במדינת ישראל. ולצערי, המספר שלהם גדל בצורה מטורפת בשנתיים האחרונות. ואנחנו צריכים תמיד להתייחס בשיח הזה גם לגברים וגם לנשים, בטח כאלה שאיבדו את היקר להם מכול ב-7 באוקטובר, אבל בכלל בכל מלחמות ישראל. תודה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה על הדברים החשובים. חבר הכנסת איימן עודה, אתה רוצה לנמק? אוקיי, מוותר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מושכת. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אז ההסתייגויות הוסרו. להצעת החוק הוגשו גם בקשות רשות דיבור של סיעת כחול לבן – המחנה הממלכתי, וישראל ביתנו. שרון? אוקיי. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (הארכת מעצר לחשוד בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 8), התשפ"ו–2026. הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד סעיף 1 – 11 נגד – 1 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בעד – 11, מתנגד אחד, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (הארכת מעצר לחשוד בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 8), התשפ"ו–2026. הצבעה. הצבעה מס' 10 בעד החוק – 10 נגד – 1 נמנעים – אין חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (הארכת מעצר לחשוד בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 8), התשפ"ו–2026, נתקבל. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בעד – עשרה, מתנגד אחד, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (הארכת מעצר לחשוד בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 8), התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית ותיכנס לספר החוקים. << נושא >> הודעות יושב-ראש ועדת הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> הודעות יושב-ראש ועדת הכנסת, בבקשה. << דובר >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת – מירב, ההערה שלך הייתה חשובה לגבי האלמנים. אנחנו שכחנו אותם בסמנטיקה, אבל לא בחוק. כולם שווי זכויות, כן. זה היה חשוב. נכון, אבל את צודקת, יש לא מעט. גברתי היושבת-ראש, ועדת הכנסת החליטה בישיבתה כי הצעות החוק הבאות יועברו לדיון בוועדות, כמפורט להלן: ועדת הכלכלה תדון בהצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (שירותי תחבורה שיתופית מקוונת), התשפ"ה–2025, פ/6014/25, של חבר הכנסת משה פסל; בהצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (קידום התחרות באמצעות תחבורה שיתופית מקוונת), התשפ"ה–2025, פ/6038/25, של חבר הכנסת איתן גינזבורג; בהצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (קידום התחרות באמצעות תחבורה שיתופית מקוונת), התשפ"ה–2025, פ/5648/25, של חבר הכנסת דן אילוז. ועדת החוקה חוק ומשפט תדון בהצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה בעבירות החזקת נשק שלא כדין, התשפ"ה–2025, פ/5515/25, של חבר הכנסת עודד פורר וקבוצת חברי הכנסת; בהצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה בגין ירי מנשק חם שלא כדין), התשפ"ג–2023, פ/3408/25, של חבר הכנסת יאסר חוג'יראת. אבקש להודיע על איוש חבר הכנסת יצחק פינדרוס כחבר בוועדה המיוחדת לפניות הציבור וכממלא מקום קבוע בוועדת החוקה, חוק ומשפט במקומות הפנויים לסיעת יהדות התורה. << נושא >> חילופים בוועדות הכנסת << נושא >> << דובר >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> כמו כן, אבקש להודיע על חילופי אישים מטעם סיעת הליכוד בוועדת הכנסת: במקום חבר הכנסת ששון גואטה, יכהן חבר הכנסת משה פסל. תודה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים בעזרת השם מחר, יום שלישי ט' בשבט התשפ"ו, 27 בינואר 2026, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 21:54. << סיום >>