דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת י"ט ישיבה שע"ד הישיבה השלוש-מאות-ושבעים-וארבע של הכנסת העשרים-וחמש יום שלישי, ז' באדר התשפ"ו (24 בפברואר 2026) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 3 נאומים בני דקה 3 אבי מעוז (נעם): 3 סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): 4 אכרם חסון (הימין הממלכתי): 5 איימן עודה (חד"ש-תע"ל): 5 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 6 הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 40) (הצגת מידע ללקוח על אודות פעילותו הפיננסית), התשפ"ו–2026 6 יעקב אשר (יהדות התורה): 7 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 8 אכרם חסון (הימין הממלכתי): 10 עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): 11 איימן עודה (חד"ש-תע"ל): 13 מיקי לוי (יש עתיד): 14 עודד פורר (ישראל ביתנו): 14 הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון מס' 8) (הסרת מגבלת הגיל המרבי לאומן), התשפ"ו–2026 17 נאור שירי (יש עתיד): 18 יוסף טייב (ש"ס): 22 אבי מעוז (נעם): 23 מיקי לוי (יש עתיד): 24 עודד פורר (ישראל ביתנו): 25 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת, היום יום שלישי, ז' באדר התשפ"ו, 24 בפברואר 2026. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם כי הונח היום על שולחן הכנסת מקבץ דוחות של מבקר המדינה בנושא פינוי אוכלוסייה וקליטתה. כמו כן, הונחו אתמול על שולחן הכנסת מסקנות ועדת הבריאות בעקבות הצעה דחופה לסדר-היום של חברי הכנסת יונתן מישרקי ורון כץ בנושא: התאמת פעילות המרב"ד: הפרדת סמכויות לשיפור השירות והיעילות. בנוסף הונח היום על שולחן הכנסת הסכם השקעות דו-צדדי בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של הודו. תודה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> על סדר-היום נאומים בני דקה. חברי הכנסת המבקשים להירשם מוזמנים להצביע בעד. הצבעה. אנחנו נתחיל עם חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. למוקד השקיפות שלי הגיעה פנייה הבוקר מהורים לילדים בבית ספר ממלכתי דתי שביישוב עתניאל. התלמידים התבקשו להביע את עמדתם ביחס להיגדים שונים. אני מצטט חלק מההיגדים: 1. בית הספר שלי מקיים מפגשי היכרות עם קבוצות שונות בחברה הישראלית, למשל ערבים, יהודים, חרדים, דתיים, חילונים. 2. בית הספר שלי מחנך לסובלנות כלפי האחר והשונה. 3. בבית הספר שלי מחנכים אותנו שכולנו שווים. כך שוטפים לילדים את מוחם על ידי השתלת היגדים שהנם מסרים פרוגרסיביים, שמשלבים בין השוויון מבית היוצר הקומוניסטי לבין טשטוש הזהות היהודית מבית היוצר של נאום ארבעת השבטים של הנשיא לשעבר ריבלין. השאלון הנ"ל נכתב על ידי הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך, שהינה יחידת סמך במשרד החינוך. שר החינוך, תתעורר בבקשה. הרוב המוחלט של ההורים בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי רוצים חינוך שמחזק את הזהות היהודית ולא חינוך של שטיפת מוח עם מסרים של התבוללות ומחיקת הזהות. אני שב וממליץ להורים לפקוח שבע עיניים ולדווח למוקד השקיפות שלי על התכנים שמובאים לילדיהם בהסתרה ובתחכום. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת סמיר בן סעיד, ואחריו יהיה חבר הכנסת אכרם חסון. << דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אדוני היושב-ראש, לפני יומיים ציינו את יום השפה הערבית הבין-לאומי. זה היה ביום שבת. השפה הערבית היא הבית התרבותי שלנו, כל אמותינו והמרחב שבו נולדה תודעתנו. הערבית היא שפה יקרה, והיא יקרה מפז. יופייה אינו ניתן למדידה. זו שפת ההיסטוריה שלנו, הספרות שלנו והחיים היום-יומיים שאנו חיים. שפתנו יקרה מכדי שהיא תושפל, עמוקה מכדי שהיא תודר. היא ראויה להישמע בכל מרחב ציבורי, ולכל אדם הזכות לדבר בשפתו, ללא פחד או התנצלות. ומי שאינו מכיר בעושרה של השפה הזו ואינו מעריך את יופייה והעומק שלה, מפסיד, ומפסיד עולם שלם, עולם של תרבות, מחשבה ורגש. בורות כלפי שפה איננה חולשה של השפה אלא צמצום של המבט. כי השפה שלנו איננה רק מילים, היא כבוד, זהות וזכות יסוד, ומי ששומר על שפתו שומר על עצמו, על עברו ועל עתידו. כמה מילים בשפה הערבית במהירות. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת איימן עודה. << דובר >> אכרם חסון (הימין הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אורחים מכובדים, היום ז' באדר, הוא יום לידתו ופטירתו של משה רבנו, המנהיג שהוציא את עם ישראל מעבדות לחירות, ועליו נאמר: ולא ידע איש את קבורתו. דווקא ביום זה אנו מציינים גם את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע, יום שמחייב אותנו לעצור לא רק כדי לזכור אלא כדי להבין את עומק המחויבות שלנו כלפי אלה ששילמו את המחיר הכבד מכול. מדינת ישראל חבה את קיומה ללוחמיה. יש מי שנפל וגופתו לא הושבה. יש משפחות שחיות שנים ארוכות בין תקווה לכאב, בלי קבר לבכות עליו, בלי ודאות, רק עם זיכרון ואמונה. החובה שלנו איננה סמלית בלבד. עלינו לעשות כל שניתן – מדינית, ביטחונית ומוסרית – כדי להשיב כל בן ובת הביתה. זו אחריות לאומית, זו ערבות הדדית, זהו היסוד שעליו קמה מדינת ישראל. ביום הזה אנו מרכינים ראש, מחבקים את המשפחות ומתחייבים: לא ננוח ולא נשקוט עד שכל נעדר יבוא למנוחת עולמים בישראל. יהי זכרם ברוך ומבורך לעד. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. << דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, ביום רביעי שעבר בכפר כאבול שוטרים רדפו אחרי בחור בן 18 על אופנוע. הם הרגו אותו, ירו בו. מה הטענה? שהיה חשש שהוא נהג ללא רישיון נהיגה. אחרי כמה דקות השר לביטחון לאומי בן גביר הוציא הודעה שהוא מגבה את השוטר ואת השוטרים. זוהי רוח המפקד. כשזו רוח המפקד אז היד קלה על ההדק כשמדובר בערבים. אם אנחנו נשתוק ולא ניאבק למען האמת בסוגיה הזו, יהיה כל כך קל לירות בערבים כל הזמן. לכן אני קורא לכל בן אדם בהיותו בן אדם להיאבק יחד איתנו למען האמת. אסור לירות באזרחים, אסור בתכלית האיסור. תודה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. זו התשובה של המשטרה, שירו בו בגלל שלא היה לו רישיון? << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כן, זו התשובה. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לברך את החיילים הדרוזים מהפרקליטות הצבאית שהגיעו אלינו לכנסת. היה להם סיור מעניין, פגשתי אותם. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> ברוכים הבאים. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תמשיכו ותצליחו בשירות שלכם ובנתינה שלכם. ואני רוצה להתייחס היום לדיון שקיימנו בוועדת הכספים על חוק מס רכוש. כל החוק – ואמרו את זה בצורה הכי ברורה אגף התקציבים – הוא הוא חוק פיסקלי, שיכניס כסף למדינה, כי אנחנו היינו במלחמה, והרבה הוצאות. זה אמור להכניס לתקציב הזה 450 מיליון שקל. אתמול כאן במליאה ביטלנו את הצו שהוציא שר האוצר, שמכניס למדינה יותר ממיליארד שקל. אז אם הורדנו את הצו, והבעיה היא בעיה פיסקלית, אז שיתכבד שר האוצר וימשוך את חוק מס רכוש, כי החוק הזה הוא חוק פוליטי. זו מדיניות לפגוע במיעוט, ובמיוחד בבני העדה הדרוזית. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה, אדוני. << הצח >> הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 40) (הצגת מידע ללקוח על אודות פעילותו הפיננסית), התשפ"ו–2026 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1177).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 40) (הצגת מידע ללקוח על אודות פעילותו הפיננסית), התשפ"ו–2026, של חברי הכנסת יעקב אשר, ואליד אלהואשלה ומשה גפני, לקריאה הראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת יעקב אשר להציג את הצעת החוק. יעלה ויבוא יעקב אשר. עשר דקות לרשותך. << דובר >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני שמח להציג לאישור לקריאה ראשונה את הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 40) (הצגת מידע ללקוח על אודות פעילותו הפיננסית), חוק שיזמתי, והצטרפו אליי ח"כים נוספים: חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. << קריאה >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> ואליד אלהואשלה. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> נבצר ממנו להגיע. איימן, הוא לא יכול היה להגיע בגלל הצום, הסעודה או הצום, אני לא יודע בדיוק על איזו שעה זה נופל בדיוק. אז אני גם מדבר כמובן בשמו. אתה יודע, זה מסוג ההצעות, אדוני היושב-ראש – הצעה פשוטה וחשובה מאוד. הצעת החוק היא צרכנית, היא הוגנת ופשוטה. המטרה של הצעת החוק היא פשוטה וברורה: הנגשת מידע ללקוחות הבנקים. המידע שלנו הוא חשוב, ויש לנו צורך גם להשתמש בו הרבה פעמים בכל מיני פעילויות כאלה ואחרות שאנחנו צריכים. מטרת החוק היא שיוכלו לצפות במידע בבנק עד שבע שנים אחורה: שלוש שנים זה יהיה ממש בלחיצת כפתור, וארבע שנים נוספות בצורה נגישה ומקוונת. זה כולל תאגידים בנקאיים, כגון כרטיסי האשראי וכו'. המצב כיום, בלי החוק הזה, הוא שכל אזרח שמנסה לאתר מסמך בנקאי ישן נתקל בביורוקרטיה. כל בנק מחליט לבד כמה שנים אחורה הוא נותן – אחד נותן שנה, אחד נותן שנתיים, גם גובים על זה תשלום. אין אחידות, אין ודאות, אין זכויות ברורות, ויש הרבה בירוקרטיה. הצעת החוק מתאימה את זכויות הלקוח למצב הטכנולוגי. אנחנו היום במצב טכנולוגי שמאפשר. הכללים האלה של הבנקים, שלא נתנו את החלק הזה, נקבעו כבר לפני שנים רבות, בעידן שבו – פעם בשביל להביא חומר ישן מהארכיון, היו צריכים לרדת למרתפים, לפתוח ארונות, להוציא צילומים או מיקרופיש, או כל מיני דברים כאלה. היום, בעידן שכל המידע ממוחשב, מאוחסן בשרתים, נגיש בלחיצת כפתור, אין שום סיבה שהלקוח לא ייהנה מההנגשה הזאת, ודווקא עליו תוטל ביורוקרטיה. המידע הבנקאי שייך ללקוח, לא לבנק. זה שייך לנו, לאזרחים. הרווח למשק – הלקוח חוסך כסף, חוסך זמן, חוסך ביורוקרטיה. במקום למלא טפסים ולהמתין ולשלם עמלות, הוא פשוט נכנס לאתר הבנק, רואה את המידע שלו, פשוט ונוח. הכלכלה כולה – פחות ביורוקרטיה, יותר יעילות, יותר שקיפות, עוד צעד צרכני, עוד חוק צרכני. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> ירוק, לא צריך להדפיס. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> וגם לא צריך להדפיס, נכון. גם אם אתה צריך להעביר את זה לאיזשהו גוף כזה או אחר שרוצה לדעת על אותה פעולה, אז זה גם ירוק. אני שמח שההצעה הזאת התקדמה. אני רוצה להודות גם לבנק ישראל על שיתוף פעולה בעניין הזה, ולמשרד האוצר, ולהודות גם ליועץ החקיקה שלי עו"ד הרב יהודה כהן, שהערב גם משיא את בתו, בשעה טובה ומוצלחת. אז אני מודה לו מכאן על עבודה מסורה ועל הרבה מאוד חקיקה צרכנית וטובה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> איך יהודה לא הזמין אותי? << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הייתה התלבטות גדולה בלשכה על העניין הזה. אני מודה לו, וכמובן אשמח על אישור המליאה. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יעקב אשר. יישר כוח. אנחנו נעבור לדיון האישי. חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; ינון אזולאי – אינו נוכח. חמד עמאר, בבקשה. יעלה ויבוא חבר הכנסת חמד עמאר. חמד, תנסה עכשיו לא לצעוק. תעשה שלוש דקות נאום ברוך, בעדינות. הוא כל הזמן כמו בקרטה. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> לפעמים אתה מקבל משימה מאוד קשה. עכשיו קיבלתי משימה מאוד מאוד קשה, לא לצעוק. תראה איזה רגוע אני. אבל עם ממשלה כזאת, קשה מאוד לא להיות עצבני. אפילו בחוק ההסדרים – אני עובר על חוק ההסדרים, ואני יושב בוועדת הכספים, ואני באמת יושב ומשתתף בהרבה דיונים. קודם כול, אני רוצה לברך על הצעת החוק. אני תומך בהצעת החוק, אבל אני אדבר על חוק ההסדרים, שמביא לנו רווחי יתר של הבנקים, שאמור להכניס לקופת המדינה 1.2 מיליארד שקל. אין אחד בינינו, שיושבים כאן, ואין אחד אפילו מהאזרחים שיושבים איתנו, שלא מבין שהבנקים השתוללו. הרווח הוא בלתי נתפס, קרוב ל-40 מיליארד שקל. קשה מאוד להבין איך הגיעו לרווח כזה. אבל עם כל זה – ואנחנו רוצים בנקים חזקים, כי בנקים חלשים זה נזק לציבור, אבל בין בנק חזק לרווח של 40 מיליארד שקל, זה משהו אחר לגמרי. באותה הצעת חוק, ואני יושב בדיונים בוועדה, 1.2 מיליארד יתגלגלו על הציבור. הבנקים, לא יקרה להם כלום. הם ירימו את העמלות, ירימו את הריבית, ואז הכול יתגלגל על הציבור. אפילו הצעת חוק טובה שמביאה הממשלה, הממשלה הזאת לא יכולה לתת את הביטחון שאותם 1.2 מיליארד שקל לא יתגלגלו על הציבור, והציבור ישלם את הכסף. אני אומר לכם, אני גר בשפרעם. בשפרעם קרוב ל-50,000 תושבים. הבנקים התייעלו. אתם יודעים מה הייתה ההתייעלות של הבנקים? שבשפרעם סגרו סניפים. בשפרעם, אם מישהו, איש עסקים, או בעל עסק משפרעם רוצה להפקיד כסף במזומן – כי אנשים משלמים במזומן, משלמים 50 שקל, 100 שקל, 200 שקל, ובסוף היום מצטבר לבעל העסק כסף בקופה, והוא צריך להפקיד את זה בבנק; למוחרת לאסוף את זה, וללכת להפקיד את זה בבנק. בכל שפרעם אין בנק שיש לך אפשרות להפקיד בו כסף מזומן. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אז לאן הוא נוסע? << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לקריות. 50,000 תושבים – ההתייעלות הייתה על חשבונם. ההתייעלות הייתה על חשבונם. זו ההתייעלות של הבנקים. לכן, אם אנחנו רוצים לעשות מס – ואני תומך במס על הבנקים, על רווחי יתר של הבנקים – צריך לעשות בתוך החוק דבר שיבלום את הנטל שיהיה על האזרחים. כי בסופו של דבר – ואני עובר על כל חוק ההסדרים: מס רכוש, מי ישלם את זה? החלש, הציבור. רווחי יתר של הבנקים, מי ישלם את זה? הציבור. וכשהביאו לנו את הרחבת מדרגות המס מ-16,000 שקל עד 25,000 שקל. מי נהנה מזה? הציבור נהנה מזה. אבל זו קבוצה מסוימת. אותם אנשים שמרוויחים מתחת ל-16,000 שקל, לא ייהנו מזה, ואני חושב שיותר מ-50% מהאנשים שעובדים במדינת ישראל מרוויחים פחות מ-16,000 שקל. הייתה היום אפילו כתבה על אנשי הקבע, שהיום לא מגיעים לשכר הממוצע במשק. אז גם הם לא נהנים. אנשי קבע במדינת ישראל לא נהנים. שוטרים לא נהנים. הם לא מגיעים לסכום הזה. לכן, אדוני היושב-ראש, אני אומר לך שבתוך חוק ההסדרים יש רק דברים רעים. לא מצאתי דבר אחד שיבוא וישרת את הציבור וייתן משהו לציבור. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה, אדוני. נאור, חמד דיבר דקה ו-17 שניות דקות בשקט. אבל אחרי זה הפתיל יצא לו. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נמצאת; חבר הכנסת אורי מקלב – לא נמצא. אכרם חסון, בבקשה, אדוני. יעלה ויבוא חבר הכנסת אכרם חסון, שהיום עשה את הדיון הראשון שלו כיושב-ראש ועדת המשנה לאקדמיה. << דובר >> אכרם חסון (הימין הממלכתי): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה לברך את יעקב אשר על ההצעה. אני רוצה להגיד לך, אני לא מאמין בבנקים. הם עושקים את האזרחים, הם עושים רע לאזרחים, ואנחנו תומכים בהצעתך. ואני רוצה להגיד לאחי חמד עמאר: בנק שסוגר סניף ביישוב עם 50,000 תושבים, זה מסמן שבאותו יישוב אין מנהיגים. אם היו מנהיגים שמקריבים ועומדים נגד הבנק, הם יכלו לעשות הכול שהוא לא יסגור את הסניף בשום מקרה. << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> מה קשור למנהיגים? מה אתה - - - על הממשלה. מה אתה משתולל - - - << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אכרם חסון (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >> אני אומר, מנהיגי היישוב ופרנסי היישוב יכולים לאחד את כל האזרחים נגד הבנקים. אבל אנחנו למדנו, לצערי הרב, רק להגיד למה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אכרם חסון (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >> תרשו לי, אני אדבר על נושא אחר. אדוני היושב-ראש, כאשר מדברים בבית המכובד הזה על השותפות בנטל, ראוי שנדבר גם על עובדות, על אחריות ועל ערכים. לא רק על סיסמאות. אני מבקש לציין את שני מגזרים יקרים לליבי: ציבור הציונות הדתית והעדה הדרוזית, שני ציבורים שכניסה מתחת לאלונקה אינה עבורם אמירה תקשורתית אלא דרך חיים, שירות משמעותי, תרומה ביטחונית, מנהיגות בשטח ובקהילה. זהו חלק בלתי נפרד מזהותם. מאז הטבח ב-7 באוקטובר, במתקפת הטרור של חמאס, בני הציבור מהציונות הדתית ובני העדה הדרוזית נמצאים בחוד החנית של הלחימה וההגנה על מדינת ישראל. לצערי הרב, שיעור הנופלים בקרבם גבוה לאין שיעור מחלקם היחסי באוכלוסייה – עובדה שמחייבת אותנו לא רק להוקיר אלא גם לנהוג באחריות. העדה הדרוזית, אשר קשרה את גורלה בגורל המדינה מיום הקמתה, ממשיכה להוכיח נאמנות, אומץ ושותפות אמת. כך גם ציבור הציונות הדתית, המשלב תורה והתיישבות, שירות קרבי ומעורבות עמוקה בכל תחומי החיים. ולכן, כאשר יוזמות חקיקה עולות בבית הזה, יוזמות שעלולות לפגוע במישרין או בעקיפין באותם ציבורים שנושאים בעול באופן מובהק, ראוי לעצור ולחשוב. ראוי לזכור מי עומד בקו הראשון, ראוי לזכור מי משלם את המחיר הכבד ביותר. איש איננו זקוק להטפות על אהבת הארץ ועל המחויבות למדינה. אהבת הארץ נמדדת במעשים. מחויבות נבחנת בשדה הקרב, בשירות הציבורי, בנכונות לשאת באחריות גם ברגעים הקשים ביותר. אני קורא לכולנו לנהל את הוויכוח הציבורי בכבוד, ביושר. ובעיקר, בהכרה אמיתית בתרומתם של אלו שנמצאים בחזית. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת שרון ניר – לא נמצאת; חבר הכנסת ווליד טאהא. אה, נכנסה לי פה עוד – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. פתאום קפצת לי, כמו איזה קסם. לא היית רשומה. בבקשה, גברתי. שלש דקות לרשותך. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני החלפתי את סמיר. תודה רבה, כבוד היושב-ראש. האמת, אני רוצה לברך על הצעת החוק הזו. אני יודעת שזו לא הצעת חוק ראשונה שלך בענייני בנקים והשירותים אשר הם נותנים, חבר הכנסת אשר. ובאמת, תודה. אני חושבת שזה חשוב מאוד, ובמיוחד לאור כל מה שקוראים לו "התייעלות בבנקים". כלומר, קיצוצים בכוח אדם, כוח אישה, סגירת סניפים. לצערי הרב, זה לא רק עניין של קיצוצים אלא ניסיון לצבור יותר ויותר רווחים – דבר שגם חבר הכנסת חמד עמאר עליו. אבל, האמת, רציתי לדבר על נושא אחר, אבל הדברים של חבר הכנסת אכרם חסון גרמו לי לעלות ולהתמקד דווקא באמירה שלו שאין בשפרעם כנראה מנהיגות. חבל, חבל, להתנשא על עיר שלמה שיש בה אנשים נהדרים, ולהגיד שכנראה אין מנהיגות, כדי לברוח מלכוון את האצבע המאשימה להנהלות הבנקים, שלא שבעים אף פעם מהרווחים שלהם ושהם מנצלים. << קריאה >> אכרם חסון (הימין הממלכתי): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אתה יודע כמה שירותי הבנקאות קיימים באוכלוסייה הערבית ואיך הסניפים נסגרים, ואיך זה שרק 4% מהמשכנתאות שנותנים הבנקים במדינה הזו הולכים לאוכלוסייה הערבית. אתה יודע טוב מאוד, במקום לבוא ולהאשים את הקורבן. ואני בטוחה שאם היו מתארגנים באוכלוסייה הערבית כדי להחרים את הבנקים או ללחוץ על הבנקים, הצד הזה היה קם על רגליו האחוריות ואומר: מה אתם עושים, ומרי אזרחי, ומחרימים, ואיך אתם יכולים לעשות דבר כזה. לצערי הרב, הגיע הזמן שהבנקים יבינו שאי-אפשר להמשיך בצורת השירות הזו לאוכלוסייה הערבית. והגיע הזמן שהממשלה, שאתה כן מייצג עכשיו באולם הזה, כי אתה היחיד שנמצא בקואליציה, תבין שאי-אפשר לתת יד חופשית לבנקים, וכן צריך להכריח אותם להגיע למצב שהם ישרתו בצורה נכונה. אנחנו, מצידנו, נדאג כמנהיגות, לא רק של שפרעם אלא של כלל האוכלוסייה הערבית, כן להתארגן נגד מי שממשיך לעשוק אותנו. עדיף מאוד לדבר בגובה העיניים ולראות מי האחראי האמיתי. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר; חבר הכנסת ווליד טאהא; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. << קריאה >> אכרם חסון (הימין הממלכתי): << קריאה >> שפרעם פי שניים מדאליה. יכלו לעשות לחץ, לחייב אותם. על זה אנחנו מדברים. רק לדבר בכנסת, זה מה שיכול להביא לנו פתרונות? << דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבד היושב-ראש, חברי הכנסת וחברות הכנסת, התנהלות הממשלה כלפי תקציב המדינה מזכירה לי רומן יפה מאוד בשם "זורבה היווני". כתב אותו ניקוס קאזאנצאקיס. בסוף הסיפור ברומן הזה, יש סיפור מאלף מאוד. פופולינה, החברה של זורבה, עמדה למות, אז מזמינים זקנות מהכפר בשביל שיעזרו למשפחה לבכות. הן מתחילות לבכות עליה בשביל לעזור למשפחה לבכות עליה. באמצע הבכי, ראו שעון וגנבו אותו. חיפשו בכיסים שלה והתחילו לגנוב לה דברים מהכיסים. הם בוכים עליה וגם גונבים ממנה – אחרי שהממשלה הזו פגעה בחברה כולה, היא עכשיו רוצה לגנוב דברים מהחברה. אבל באמצע הבכי של הזקנות, פופולינה קמה לתחייה, מחדש – והחברה הזו חייבת לקום נגד הממשלה הזו. פתאום מחפשים מס רכוש – אה, הינה, מפה אפשר לגנוב כמה מיליארדים. פתאום מחפשים את הצו של סמוטריץ', שנפל אתמול – מפה אפשר להביא עוד כמה מיליארדים; מהאזרחים, לא ממקום אחר, במקום להיאבק נגד התפיסה של ראש הממשלה שמעבירה את המדינה מספרטה לסופר-ספרטה, שבשביל זה משקיעים מיליארדים בתפיסה הביטחונית שהיא שגויה לגמרי, כי הביטחון האמיתי והאסטרטגי ביותר הוא גישה למען שלום אמת ויציב. במקום לחפש מול הטייקונים איך לקבל כסף מהם, דווקא מהאזרחים, לרבות מהאזרחים המוחלשים – זה העניין העיקרי – צריך להיאבק נגד התפיסה של הזקנות ברומן הנפלא הזה, "זורבה". אתה יודע שבדרך כלל הרומן יותר יפה מהסרט; כשעושים ממנו סרט, הרומן יותר יפה, מה שאתה קורא יותר יפה. למה? כי כשאתה קורא, אז הדמיון שלך מתרחב. אתה לא רואה את הפנים, אז אתה בונה את הפנים; אתה לא שומע מוזיקה, אתה בונה אותה. אבל דווקא עם הסרט הזה של אנתוני קווין, זורבה – גם בגלל אנתוני קווין אבל גם בגלל המוזיקה היפה כל כך הזאת של "זורבה", דווקא זה סרט שיכול להיות שעלה על הרומן. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> וזאת הייתה פינת התרבות של חבר הכנסת איימן עודה. יפה, אהבתי. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה, אדוני. יעלה ויבוא חבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת פורר, החוק - - - << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אנחנו רוצים לשפר. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, אני אנסה לחבר את הצעת חוק הבנקאות לנושא רווחי הבנקים – הייתי אומר, רווחי הבנקים החזיריים, ואני גם אמרתי את זה בכמה וכמה ועדות. בשלוש השנים האחרונות, במצרפי, בין 30 ל-34 מיליארד שקל רווחי הבנקים הם רק כתוצאה מעליית הריבית – שום השקעה ושום ייצור ושום כלום, עליית הריבית. ותקשיבו, אזרחי מדינת ישראל, מאיזה כסף? מהכסף שלכם. אתם בחשבונות העובר ושב מחזיקים 500 מיליארד שקל – כסף של אזרחי מדינת ישראל. והינה מגיע האוצר ורוצה להטיל 15%. ואני אומר לאוצר: מה פתאום תטילו 15% על רווחי היתר? תראה, גם חברות ביטוח והייטק. אבל חברות ביטוח והייטק גם מייצרות משהו, גם לוקחות סיכון בעצם הביטוח, גם מבטחות ביטוחי משנה אצל חברות ביטוח בחו"ל. בנקים זה פה, זה בארץ. הבנק לא לקח כסף מבנק ישראל ושילם עליו ריבית, הבנק קיבל כסף מחשבונות העובר ושב שלנו 500 מיליארד שקל, ועל זה הוא הרוויח את הריבית. אני אישית מתנגד התנגדות יתרה שהאוצר יכניס את ידו אל תוך כיסי הבנקים. זה מתאים למדינות אחרות, לא למדינה דמוקרטית, בתפיסת עולמי. אמרתי לאוצר: אל תיגעו בכסף, הוא לא שלכם, הוא של אזרחי מדידת ישראל. פניתי לבנקים גם בוועדת הכספים ואמרתי: תביאו הצעה איך הכסף חוזר בחזרה לאזרחים, לא לכיסו של האוצר. אני לא מאמין שהאוצר ייקח את זה ויחזיר את זה לאזרחים. שאלו מה; אמרתי: תלכו הביתה, תביאו לנו רעיונות. שאלו עוד פעם מה; אמרתי: למשל, הנחה 1% בריבית הפריים, גם למקבלי משכנתאות, גם למילואימניקים שחזרו, גם לרוכשי דירה ראשונה, גם לאלה שברוך השם, משפחתם התרחבה וקנו דירה נוספת בגלל התרחבות המשפחה – לא להשקעה, ולעסקים קטנים. זה הכסף של הציבור, זה לא הכסף של המדינה, זה לא הכסף של האוצר, שמטיל מס על רווחי יתר – זה כסף של אזרחי מדינת ישראל. ואם הבנקים יביאו הצעה נבונה, אני אצביע נגד האוצר; אם הבנקים לא יביאו הצעה נבונה, אני אצביע עם האוצר. ראשי הבנקים, אני מאוד מקווה שאתם שומעים אותי. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. יעלה ויבוא חבר הכנסת עודד פורר. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, אני באמת מאוד מעריך את הניסיונות – כל פעם מייצרים עוד איזה משהו: נצליח לנסות להיטיב באמת עם האזרח, אני אתן עוד שירות כזה, שירות כזה. אבל בסוף, לצערי, חבר הכנסת לוי, אנשים כבר נשחקים תחת גלגלי יוקר המחיה. הם דרוסים. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אתה יודע, הרי כבר תקופה ארוכה הם ככה עם הראש מעל המים טיפה. עכשיו הם כבר לוקחים אוויר, וכשהם לוקחים את הנשימה הם בולעים מים, הם טובעים. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> למה הם - - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> השר קרעי, אתה רוצה, תצטרף אלינו. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לפחות, אם אתה רוצה, תכבד, תבוא תשב פה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> בוא, אדוני השר, מזמינים אותך. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> עכשיו הם כבר לא מצליחים להרים את הראש מעל המים. אחד הדברים שגומרים את האנשים פה זה לא שתחסוך להם עכשיו 2 שקל פה או 2 שקל שם – המיסוי הורג אותם; הארנונה גמרה אותם בשנים האלה. היום דנו בוועדה לביקורת המדינה, חבר הכנסת עמאר – עיריית טבריה העלתה לבתי המלון בגב ההר, כי הם נמצאים על ההר, אז בגלל שהם גבוה אפשר להעלות להם את הארנונה בהרבה. בכמה, כמה אחוזים, מה ההימור שלך? 12%? 30% עלייה בארנונה. בטבריה, במקום שרחוק מהים. מי ישלם את זה, מאיפה זה יגיע? מאיפה זה יגיע? עכשיו, אזרחי ישראל עצמם, גם הם – פה העלו ב-5%, פה העלו ב-3%. אתה כל פעם מקבל את חשבון הארנונה, וזה לא רק העליות, זה גם – אתה לא יודע על מה. פתאום אתה מגלה שגם הדירה שלך גדלה, והמדידות, זאת תופעה ישראלית: קנית דירה של 100 מטר, לאורך השנים היא גדלה, היא מתפתחת במדידות. עכשיו, כל מודד יש לו מטר אחר. עכשיו, למה זה קורה? כי הפליאו ונתנו למשרדי עורכי דין לעשות גבייה נוספת. היום שמעתי על הסכם שחתמו – 16% מהגבייה הנוספת מקבל משרד עורכי הדין. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> יש לו אינטרס. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> עכשיו, אדוני, עולה חדש, מקבל מכתב אזהרה מעורך דין. שמע, אנשים, איך הם מתמודדים עם זה? הוא לא יודע כבר, הוא אומר: שמע, אני אלך, אני אשלם. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> או שעושים לו עיקול בבנק. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> שיטת מצליח. 16% הולכים לעורך דין. חברים, יוקר המחיה הזה הורג את האזרחים, והמלחמה הזאת, לצערי, היא מלחמה שמקבלת הרבה מאוד גיבוי לטובת יוקר המחיה מהממשלה. ומי שחתם על צו הארנונה הזה, על העלייה של ה-30% ובזה אני אסיים – סוף דצמבר - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> שר האוצר. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> - - שר האוצר סמוטריץ' וראש הממשלה נתניהו חותמים על העלייה החריגה הזאת – בניגוד, אגב, לעמדתו של שר הפנים שהתפטר, השר משה ארבל, שלפני העלייה הוא הבטיח לי שלא תהיה חתימה על העלייה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת פורר. חבר הכנסת יעקב אשר, אתה רוצה לסכם את הדיון או שנעבור להצבעה? << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> תצביע. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> מאה אחוז. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 40) (הצגת מידע ללקוח על אודות פעילותו הפיננסית), התשפ"ו–2026, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 40) (הצגת מידע ללקוח על אודות פעילותו הפיננסית), התשפ"ו–2026, לוועדת הכלכלה נתקבלה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> בעד – עשרה, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 40) (הצגת מידע ללקוח על אודות פעילותו הפיננסית), התשפ"ו–2026, אושרה בקריאה הראשונה, ותחזור לדיון בוועדת הכלכלה לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. << הצח >> הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון מס' 8) (הסרת מגבלת הגיל המרבי לאומן), התשפ"ו–2026 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1180).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון מס' 8) הסרת מגבלת הגיל המרבי לאומן, התשפ"ו–2026, של חברי הכנסת קארין אלהרר וינון אזולאי, לקריאה הראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת נאור שירי להציג את הצעת החוק, יעלה ויבוא נאור שירי. עשר דקות לרשותך. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מציג את הצעת החוק בשם חברתי חברת הכנסת קארין אלהרר, שמה שנקרא מההיכרות הלא-קצרה שיש לי איתה, עשתה ועושה רבות למען האוכלוסייה, עושה ועשתה רבות למען אוכלוסיות מוחלשות במדינת ישראל. אני אקריא מתוך הנאום שהיא הכינה, רק כדי לסבר את אוזניכם לגבי הצעת החוק: הצעת החוק נולדה מתוך הבנה עמוקה שטובת הילד היא המצפן. לפי החוק הקיים, גיל האומן המרבי עומד כיום על 56. המציאות השתנתה, גיל ההורות עלה, גיל הנישואים עלה, היציבות הכלכלית מגיעה מאוחר יותר, ודווקא בגילאים הללו, של סוף שנות החמישים, יש לאנשים את המרחב הרגשי, את הזוגיות המבוססת ולעיתים גם ילדים בוגרים שכבר עזבו את הבית. הצעת החוק מבקשת לבטל את גיל האומן המקסימלי. הורי האומנה יוכלו להיות בכל גיל בתנאי שהם עומדים בשאר הקריטריונים. זהו תיקון פשוט, אחראי, שמתכתב עם התפיסות המקצועיות העדכניות ביותר וגם עם המציאות בפועל. אז אני, כמובן, אני לא חושב שיש מישהו שיתנגד להצעת החוק. בהזדמנות הזו אני רוצה לדבר על משהו שלא קשור להצעת החוק, אבל בעיניי דווקא, אדוני היושב-ראש, יצא, כך רצה הגורל, שאתה יושב היום ומנהל את הישיבה. לפני שנה אני ואתה נסענו לעכו. סליחה, אמרתי עכו בלי לעשות רפרנס. הנסיבות היו נסיבות מצערות מאוד, אם אתה זוכר. נסענו לביתה של צמרת - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - שהילדה שלה, אדווה, נכון, לקחה את חייה בנסיבות באמת נוראיות. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> היא קפצה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ישבנו אצלה בבית. ראינו כולנו, ראינו שנינו, גם את הקושי האמיתי, גם של המשפחה, גם של האימא וגם של הסיטואציה עצמה. באמת, היה מחזה נוראי. אתמול היה בעיניי עוד מחזה מביש בכנסת ישראל. עלה, היה אמור לעלות שר החינוך לריאיון עם מאיה ראכלין מכאן 11. אבל אני רוצה, שנייה לפני, להקריא לך מה כתב שר החינוך לאחר אותו מקרה, שהוא באמת גם מצער, גם צריך ללמוד ממנו, ובאמת, שנייה ננקה את הפוליטיקה. הוא כתב לפני שנה: המקרה שובר הלב של אדווה בת ה-13, תלמידה שמסיימת את חייה בטרם עת, לא יעבור במערכת החינוך ללא ועדת בדיקה. זו מחויבות שהבטחתי ונתתי היום לאימא של אדווה. הנחיתי היום את מנהלת המחוז להכין ולהציג בפניי תחקיר יסודי של נסיבות המקרה תוך שבועיים. את התחקיר אני מבטיח לשתף עם המשפחה ואיתכם באופן אחראי ורגיש. לפני שנה בא שר החינוך ואומר באופן הכי אמיתי: צריך לחקור את זה, לתחקר, ללמוד. אנחנו כמערכת בטח שלא נשתמש בזה באופן ציני – כדי שהמערכת תלמד. אלא שאתמול הוא היה אמור לעלות לריאיון. צמרת התראיינה לפני, לא היו אמורים לעשות ביניהם עימות, לפי מה שראיתי. אבל קצת לפני הריאיון הוא הבין שיש איזה אירוע שאולי הוא לא מכיר, לא תיאם, לא יודע מה, ואמר: טוב, עושים לי מעין אמבוש, ועשה אחורה פנה, יצא מהריאיון ואחרי זה גם לא סידר את זה. ומה לעשות, שידרו את זה גם בכאן 11. עכשיו, נניח – לגיטימי לגמרי, כן, בעולם הסביר, שאתה רוצה לדעת על מה אתה הולך להתראיין. זה בסדר גמור, אתה צריך לברר את זה. אף אחד לא רוצה שתבוא ולא תדע על מה אתה מתראיין, בטח ובטח בנושא כזה רגיש, שאני מניח – אני לא מניח, אלא צמרת התראיינה ממש קודם, ואמרה שאף אחד לא פנה אליה. אנחנו היינו אצלה. אף אחד לא פנה אליה, לא על המסקנות ולא על זה. אבל אני גם שם את זה בצד. נניח שלא ידעת – יכולת לבוא אחרי זה, במקום לברוח בצורה שבעיניי מבזה אותך, אבל הלכת, ברחת, וכל הסיטואציה הייתה באמת נוראית. מאיה ראכלין אומרת לו: כאילו עשו לך איזה אמבוש. לא עשו לו שום אמבוש. אבל המציאות היא שאין באמת תוכנית אמיתית היום במערכת החינוך. הוא תמיד אוהב לבוא ולהגיד: הינה, עשינו כנס AI – למרות שאבי מעוז קצת התנגד לכל הפרוגרסיביות של כל ה-AI. << קריאה >> אבי מעוז (נעם): << קריאה >> רק לא קצת, לא קצת. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה אפילו מתנגד מאוד ל-AI, בסדר גמור. לפחות אתה, מה שנקרא, אומר את זה בפנים של כולם. זה הכי טוב לבוא כמו טווס ולהתלהב מזה שהורדת עכשיו שעה של גיאוגרפיה והכנסת חינוך פיננסי – באמת, ברוך בואך ל-2026 – ולעשות כנסים של AI, ולחלק ספרי תורה, כמו שאני קיבלתי בכיתה ב' בלי ששר החינוך רץ עם מצלמות וצילם אותי ועשה קליפ. קיבלתי ספר תורה בכיתה ב', הטכנולוגיה הייתה קיימת גם אז. גם אז. << קריאה >> יוסף טייב (ש"ס): << קריאה >> יש כאלה שמחלקים חמישה חומשי תורה – זה ריק, רק הכריכה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני קיבלתי ספר מלא, תודה רבה. << קריאה >> יוסף טייב (ש"ס): << קריאה >> גם אני. גם אני, אבל כנראה שיש גבול - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בלי שהיה שר חינוך – אתה יודע מה, עזוב. לך תעשה סרטונים, תעשה מה שאתה רוצה. תעשה מה שאתה רוצה, תסתובב כמו טווס, כמו גבר, רק בדברים הטובים. תזמין את טראמפ במסיבה פומפוזית לבוא להדליק משואה או לבוא לקבל פרס ישראל. תהיה בטוב, תגזור סרטים, אחלה. איפה אתה בקושי? כולנו פה, כולנו – אתה יו"ר ועדת החינוך לשעבר – ערים לאירועי האלימות. פשוט אין, אתה היום לא מסתובב דקה וחצי בלי אלימות במערכת החינוך. עכשיו זה גם נהיה קטע. פעם הייתה אלימות, ואתה לא היית שומע על זה; היום מעלים את זה לטיקטוק, אתה רואה, זה הופך להיות מעין אתגר. מסתובבים אנשים, ילדים, בתל אביב ורואים קורקינט נוסע – זורקים עליו ואזות ומעלים את זה. באמת, תסתכלו רק על השבועיים האחרונים, שבוע וחצי: חמש בנות מרביצות לילדה, מצלמות את זה ומעלות, ב-22 בפברואר. ב-21 בפברואר ילדים צוחקים על ילד שהתאבד, שהתאבד ב-18 לפברואר; צוחקים עליו אחרי שהוא התאבד – לא לפני, אחרי. קטטה ביבנה הסתיימה בזריקת כיסא על מורה, שהתפנתה לבית חולים. ילדה ואימה, ב-12 בפברואר, בבת ים, מותקפות, למה? כי יש להן מבטא רוסי. גם הילדה וגם האימא, והכול מצולם. נאמר לזכותו של דניאל עמרם שלפחות הוא מגיש לנו את המציאות. היום בזיכרון תקיפה של הורים – נכנסים הורים ותוקפים את המורים. ברמת גן נהיה קטע, ילדים רואים מישהו נוסע על אופניים, הם נצמדים אליו, מצלמים וזורקים אותו מהאופניים, ילד נפצע במצב קשה. אין שנייה וחצי בלי אלימות במערכת החינוך. מתלהב שר החינוך, ואומר: חשוב מאוד חינוך פיננסי; קודם כול תחנך להיות בני אדם. קודם כול תהיה בן אדם. תדעו יותר מה זאת ריבית פריים, תדבר יותר על הבנקים, ריכוזיות, הלוואות משכנתאות – קודם כול תהיו בני אדם. וזה מתכתב גם עם מה שהיה לפני חודש במעונות היום הלא-מפוקחים – נקים צוות, נראה – שום דבר, כלום, כלאם פאדי. הכול פה – אנחנו כאילו אדישים לאירוע, מתלהבים, באים לפה וצוחקים. לא. אל תברח מהראיונות, אל תברח מהמציאות, אל תברח מהעבודה הקשה שלא מזכה אותך בלגזור סרטים. לטפל באלימות במערכת החינוך במדינת ישראל זה אלף-בית של הכול, של פה, של כנסת, של כיפת ברזל, של חינוך לצבא, של מה שאתם רוצים. אנשים לא יודעים לדבר אחד עם השני ברחוב, לא יודעים. אתה מסתובב בכביש, אתה כבר מפחד לעשות איזושהי שגיאה, כי מישהו יצא וישבור לך את הזכוכית על הראש. תודה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> זה באמת נושא כאוב מאוד. אני גם ביקשתי שבישיבת הממשלה האחרונה יעלו את זה. השר אמסלם הבטיח לי, אבל זה לא קרה, וחבל שזה לא קרה. אני קורא גם מפה לשר החינוך של מדינת ישראל: תעצור את הלימודים, תעשה תוכנית אמיתית למגר את האלימות. אני רק אומר לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן: אדווה, הילדה מעכו, עברה חרם חברתי. כשהגענו לשם, צמרת סיפרה לנו על ילדה בודדה, שקפצה מהקומה הרביעית. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> כן, שמעתי על זה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> זה מקרה נוראי, אבל זה קורה עוד ועוד ועוד. יוסי, תחזור לוועדת החינוך. אני מזמין את חבר הכנסת יוסף טייב להציג את הצעת החוק, בבקשה. חמש דקות לרשותך. << דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, נתבקשתי על ידי חבר הכנסת ינון אזולאי, שהוא אחד מיוזמי החוק, עם חברת הכנסת קארין אלהרר – ודחיפה אמיתית הייתה גם של שר הרווחה לשעבר, חבר הכנסת מרגי. חוק חשוב, מתבקש, חוק שאנחנו מביאים לקריאה ראשונה, תיקון חשוב לחוק אומנה לילדים, תיקון שמבטא הסתכלות ערכית, אנושית, מקצועית, על טובת הילד. המציאות מלמדת אותנו דבר פשוט, שמסוגלות הורית אינה נמדדת במספר שנים. היא נמדדת ביכולת להכיל, ללוות, להעניק יציבות וביטחון לילד – ולעיתים דווקא הניסיון, הבשלות והיציבות הכלכלית והרגשית של ההורה, שמגיעים עם הגיל, הם יתרון משמעותי, ולא חיסרון. החוק הקיים קבע מגבלת גיל שרירותית של 56 שנים למבקש לשמש כהורה אומנה, גם כאשר מדובר באנשים בריאים, שמתפקדים ובעלי כישורים מתאימים. התיקון שלפנינו אינו מבטל את בחינת ההתאמה, אלא להפך, הוא משאיר על כנה את בדיקת המסוגלות המקצועית, את חוות הדעת ואת שיקול הדעת של הגורמים המוסמכים. מה שאנחנו מסירים פה, בתיקון הזה, הוא חסם טכני, שאינו משקף בהכרח את טובת הילד, ולשם כך התיקון. בזמן שבו יש מחסור במשפחות אומנה במדינת ישראל, ובזמן שבו ילדים ממתינים למסגרת יציבה וחמה, חובתנו כמחוקקים היא לאפשר גמישות ראויה מבלי לפגוע בסטנדרטים המקצועיים. האיזון כאן הוא נכון. מצד אחד, אין אוטומטיות ואין ויתור על הבדיקות, ומצד שני, אין אפליה על בסיס גיל בלבד. מדובר בתיקון מידתי, אחראי ומבוסס מציאות. מדובר בתיקון שמרחיב את מעגל הנתינה, ובעיקר מדובר בתיקון שמעמיד במרכז את טובת הילד וטובת הילד בלבד. אני מבקש מחבריי חברי הכנסת, לתמוך בהצעת החוק בקריאה ראשונה, ולהשלים את חקיקתה בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה, אדוני. אנחנו נעבור לדיון האישי. חה"כ עאידה תומא סלימאן – מוותרת; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – לא נמצא. חבר הכנסת אבי מעוז – אין סיכוי שהוא יוותר. אני רק אגיד לשר קרעי שבשבוע הבא מגיעים לפה 300 ספורטאים מהצמרת של מדינת ישראל לדיון. שלמה, השר קרעי, היום היה פה אלי אוחנה, הסתבכת עם אלי אוחנה. << קריאה >> יוסף טייב (ש"ס): << קריאה >> העיקר 2:8, הכי חשוב. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> בוועדת התקשורת של השר קרעי. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה. היום ז' באדר, יום פטירתו של משה רבנו. משה רבנו, מנהיגם של ישראל, קיבל את התורה; המנהיג שאמר לקדוש ברוך הוא: "לא איש דברים אנכי - - - כי כבד פה וכבד לשון אנכי". משה רבנו מכיר במגבלותיו, והוא אומר את זה: אני לא יכול להנהיג כי אני כבד פה וכבד לשון. ובכל זאת הוא הנהיג את ישראל כל 40 השנים במדבר, עד שעמדו על סף הכניסה לארץ. צריכים לקחת ממשה רבנו את דוגמת המנהיגות הזאת, והוא יכול להוות סמל להרבה אנשים עם מוגבלויות, שאין תקרת זכוכית שאי-אפשר להגיע אליה. אפשר להנהיג את עם ישראל ואפשר לקבל את התורה גם אם יש לך מוגבלות. אני רוצה להגיד לחברי חבר הכנסת נאור שירי יישר כוח על הדברים. החינוך בישראל, אומר מרן הרב קוק זצ"ל, יש לו שתי תכליות. תכלית אחת, להכשיר את האדם למלחמת החיים, למלחמת קיום, לשלב אותו בחברה, שיוכל להתפרנס בעתיד. לצורך זה, באמת, נועדה מערכת החינוך של היום. כמו שאתה אמרת, ואני מסכים איתך בכל מילה, בהקשר של המכשירים וה-AI וכל הסרטונים הללו – אין לי פה את הטלפון שאני מחזיק, הלוואי שכולם היו מחזיקים בטלפונים כאלה. כמו שאתה אומר, עוברים ברחוב ולא יודעים להגיד "שלום" אחד לשני, לא יודעים להגיד "בוקר טוב", לא יודעים לדבר אחד עם השני. אבל יש עוד תכלית, ואתה אמרת אותה. מה שיותר חשוב מהתכלית של הכשרת האדם למלחמת החיים זוהי התכלית לעשות את האדם טוב וישר, או כמו שאתה אמרת בשפתך: תהיה בן אדם. להכשיר את האדם להיות אדם, זה אלף-בית. לצערי הרב, אני מסכים איתך, לזה מערכת החינוך לא ערוכה. היא לא ערוכה והיא לא מטפלת בזה בכלל, ואת זה צריך לתקן מן השורש. מילה אחרונה לך, אדוני, היושב בראש הישיבה. ראיתי אותך אתמול בעת ההפסד של קבוצתך. ראיתי את הפנים הנפולות. אבל אני רוצה לומר לך, לנסות לנחם אותך, ותיקח את זה בפרופורציה, ואומר לך מדוע. זה לא פשוט להפסיד 2:8, ועוד במשחק ביתי. אבל עדיף להפסיד 2:8 במשחק ביתי ביום חול, מאשר לנצח אפילו בהפרש שערים אחד בשבת. אתה הרווחת אתמול. בגלל שהמשחק היה ביום חול, הרווחת וחסכת חילול שבת, ואני מקווה שזו תהיה לך נחמה, כי אלה באמת דברים שכדאי לקחת ללב. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אבי מעוז. יעלה ויבוא חבר הכנסת מיקי לוי. הלוואי שזה היה מנחם אותנו. יש אבל בעיר. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אחרי שמינייה שום נחמה לא תועיל. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תשמע, אם מרים פיירברג הייתה בחיים, היא הייתה נכנסת באמצע המשחק ועוצרת אותו. << קריאה >> יוסף טייב (ש"ס): << קריאה >> איתה זה לא היה קורה. << קריאה >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> ואחרי 0:1 לנתניה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> כן. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני עושה ניסיון אחרון, ומבקש – מתחנן – מיושב-ראש הכנסת לחזור בו מעקשנותו, ולהזמין את כבוד נשיא בית המשפט העליון עמית. הבית הזה הוא בית העם, הבית הזה ניתן ליושב-ראש הכנסת למשמורת. הוא לא שלו, כמו שהוא לא היה שלי בתפקידי כיושב-ראש הכנסת העשרים-וארבע. הוא לא של השרים, הוא לא שלנו כחברי כנסת. אנחנו זמניים פה. העם לעולם, וזהו בית העם. הוא אינו שייך ליושב-ראש הכנסת, ואינו שייך למי מהיושבים פה במליאה. הוא שייך לעם, לאזרחי מדינת ישראל. זהו בית העם. ולכן אני מבקש בכל לשון של בקשה: אנא, הימלך בדעתך והזמן את כבוד נשיא בית המשפט עמית. אפילו ראש הממשלה עמד על הדוכן הזה ואמר: השופט עמית הוא נשיא בית המשפט העליון כמו שאני ראש הממשלה. כך אמר, עמד פה על הדוכן הזה ואמר. אבל כשהוא ירד, שמענו את שר המשפטים, כבדרך אגב, לוחש לו: למה אמרת את זה? הוא אמר את זה כי הוא נבחר כחוק, ולא יעזור לכם. הייתה ועדה שבחרה בו כחוק, והוא נשיא בית המשפט העליון, ואתם גורמים לכאוס ולבלגן גדול במדינת ישראל. שערו בנפשכם, מחר מגיע ראש ממשלת אחת המדינות החשובות בעולם, עם שמונה וחצי מיליארד תושבים, עם יכולות אדירות, טכנולוגיות וכלכליות, ושיתופי הפעולה בינה לבין מדינת ישראל אמורים להיות שיתופי פעולה חזקים במגוון רחב של נושאים. ומה עושה יושב-ראש הכנסת? מזמין חברי כנסת מהעבר לשבת במקומם של חברי הכנסת הנוכחיים. אני פונה למי מחברי הכנסת לשעבר שאמור לשבת בכיסאי: אני מכבד אתכם על מה שעשיתם לטובת מדינת ישראל, על העבר שלכם, אני מצדיע לכם. אבל אף אחד מהמוזמנים, שלא יעז לשבת על הכיסא שלי כחבר כנסת, אף אחד. אני פונה אליכם, לנשמה שלכם, לאלו שהוזמנו על ידי יושב-ראש הכנסת לשבת בכיסאות של חברי הכנסת מהאופוזיציה כאילו המליאה מלאה, כאילו ראש ממשלת הודו שיושב פה לא מבין את התרגיל הנורא הזה. ואני מה זה עדין – אני כבר מסיים, אדוני. אני מבקש בכל לשון של בקשה, ממש מתחנן ליושב-ראש הכנסת אמיר אוחנה: יש לי כבוד רב לתפקיד; זה לא שלך, הוא ניתן לך למשמורת. אנא, פעל לפי אמות המידה המקובלות בבית הזה. תודה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – לא נמצא. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, עוד שיעור ביוקר המחיה לממשלה המנותקת הזאת, כדי שתבינו למה יוקר המחיה נובע מהצורך של הממשלה לממן את עצמה, את הנסיעות שלה, את המשרדים שלה. מה קרה, אדוני היושב-ראש, לשער הדולר בין 1 בינואר 2025 ל-1 בינואר 2026? אפשר לעשות בדיקה, כל אחד יכול לעשות את זה בקלות בגוגל. הוא ירד בסדר-גודל של 15%. מה קרה למחיר חבית נפט בין 1 בינואר 2025 ל-1 בינואר 2026? ירד בסדר גודל של 20%. אם אנחנו נמצאים באזורים האלה, אז מחיר ליטר בנזין שאנחנו מתדלקים גם היה צריך לרדת במספרים האלה. זה לא קרה. זה לא קרה. הוא ירד אולי ב-5%. למה? למה הפער הזה? הרי אני קונה דלק, המחיר של הדלק הגולמי ירד ב-20%, והמחיר של שער הדולר – אני קונה אותו גם בדולרים – גם ירד. איך יכול להיות? איך יכול להיות שבשקלים אנחנו משלמים בסך הכול 5% פחות? איך זה מסתדר? מאוד פשוט. אני לא יודע עד כמה אתם יודעים: 60% מליטר הבנזין שאתם מתדלקים, 60% ממנו, זה בשביל לממן את השרים, את הממשלה. 60% מכל ליטר בנזין שאתם משלמים זה כדי לשלם למירי רגב את הטיסה הבאה שלה. זו המשמעות. כל פעם שאתם ממלאים דלק עכשיו – אתם ממלאים 50 ליטר דלק, בסדר? 50. תמלאו 20 ליטר, אחר כך תוציאו את האקדח של הדלק, תעבירו לג'ריקן; 30 ליטר תארזו, זה למירי רגב. הבלו לא קשור, הוא לא יורד בכלל. הוא קבוע. לא משנה, ירד המחיר של הנפט, עלה המחיר – את הממשלה אתם משלמים. אף אחד פה לא חשב להוריד את הבלו כדי לחסוך לאזרחים שנאנקים תחת יוקר המחיה. כמה משלמת משפחה עם רכב אחד שנוסע בין 15,000 ל-20,000 קילומטר ממוצע בשנה? הוא צורך בין 12 ל-14 קילומטר לליטר, עשינו את זה רכב חסכוני גם. כמה היא משלמת? היא משלמת סדר גודל של 10,000 שקל בשנה דלק. 10,000 שקל בשנה דלק. מחיר הנפט ירד ב-20%. זה בדולרים, כן? הוא ירד מ-75 ל-60 דולר. שער הדולר ירד, בשקלים היה צריך לרדת המחיר ביותר מ-20%. זה 2,000 שקל בשנה. איפה זה? זה בטיסה של מירי רגב לארצות הברית. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – לא נמצאת; חבר הכנסת אורי מקלב; חבר הכנסת אכרם חסון; חבר הכנסת סמיר בן סעיד; חברת הכנסת שרון ניר; חבר הכנסת ווליד טאהא; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי; חבר הכנסת חמד עמאר – מוותר. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון מס' 8) (הסרת מגבלת הגיל המרבי לאומן), התשפ"ו–2026, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון מס' 8) (הסרת מגבלת הגיל המרבי לאומן), התשפ"ו–2026, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> בעד – תשעה, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון מס' 8) (הסרת מגבלת הגיל המרבי לאומן), התשפ"ו–2026, אושרה בקריאה הראשונה, ותחזור לדיון בוועדת העבודה והרווחה לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי ח' באדר התשפ"ו, 25 בפברואר 2026, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 17:05. << סיום >>