דברי הכנסת

דברי הכנסת כא / מושב רביעי / ישיבה שע"ח / כ"ז–כ"ט באדר התשפ"ו / 16–18 במרץ 2026 / 21 חוברת כ"א ישיבה שע"ח הישיבה השלוש-מאות-ושבעים-ושמונה של הכנסת העשרים-וחמש יום שני, כ"ז באדר התשפ"ו (16 במרץ 2026) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 6 הצעות סיעות יש עתיד, ישראל ביתנו, כחול לבן-המחנה הממלכתי והעבודה להביע אי-אמון בממשלה בשל: 8 1. ממשלה כושלת המעודדת השתמטות, פוגעת במעמד הביניים ומפקירה את נושא יוקר המחיה; 8 2. משבר כוח האדם בצה"ל עקב אי-גיוס חרדים 8 יאיר לפיד (יש עתיד): 8 אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 10 שר העלייה והקליטה אופיר סופר: 12 משה טור פז (יש עתיד): 14 יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 18 עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 18 נעמה לזימי (העבודה): 19 אבי מעוז (נעם): 20 שר העלייה והקליטה אופיר סופר: 22 נאור שירי (יש עתיד): 23 שר התקשורת שלמה קרעי: 26 הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר הפנים לראש הממשלה 61 שר העלייה והקליטה אופיר סופר: 61 רון כץ (יש עתיד): 62 משה טור פז (יש עתיד): 64 עדי עזוז (יש עתיד): 65 אלעזר שטרן (יש עתיד): 68 טלי גוטליב (הליכוד): 70 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 77 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 78 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 80 סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 80 הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר הפנים לראש הממשלה 80 מיקי לוי (יש עתיד): 81 נאור שירי (יש עתיד): 82 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 85 מירב בן ארי (יש עתיד): 88 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 90 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 91 אבי מעוז (נעם): 93 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 94 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 95 סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): 97 דבי ביטון (יש עתיד): 99 מיכל שיר סגמן (יש עתיד): 101 אכרם חסון (הימין הממלכתי): 103 מאיר כהן (יש עתיד): 103 נעמה לזימי (העבודה): 105 יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 106 אושר שקלים (הליכוד): 107 שרון ניר (ישראל ביתנו): 108 מירב כהן (יש עתיד): 110 צגה מלקו (הליכוד): 123 אלי דלל (הליכוד): 128 גלעד קריב (העבודה): 130 אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 133 אפרת רייטן מרום (העבודה): 134 שלי טל מירון (יש עתיד): 136 ירון לוי (יש עתיד): 138 יסמין פרידמן (יש עתיד): 142 שמחה רוטמן (הציונות הדתית): 143 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 149 סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 149 הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר הפנים לראש הממשלה 149 מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): 149 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 152 סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 152 הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר הפנים לראש הממשלה 152 צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): 152 חנוך דב מלביצקי (הליכוד): 155 ניסים ואטורי (הליכוד): 157 אריאל קלנר (הליכוד): 160 עמית הלוי (הליכוד): 161 אביחי אברהם בוארון (הליכוד): 163 שר התקשורת שלמה קרעי: 164 הצעת חוק מסגרות תקציב המדינה (הוראות מיוחדות לשנת 2026) (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026 196 שר התקשורת שלמה קרעי: 196 רם בן ברק (יש עתיד): 198 מירב בן ארי (יש עתיד): 200 רון כץ (יש עתיד): 201 עדי עזוז (יש עתיד): 204 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 205 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 206 מיקי לוי (יש עתיד): 207 נאור שירי (יש עתיד): 208 יסמין פרידמן (יש עתיד): 211 משה טור פז (יש עתיד): 212 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 214 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 216 אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 217 טלי גוטליב (הליכוד): 218 איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 223 סימון דוידסון (יש עתיד): 224 עודד פורר (ישראל ביתנו): 226 לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): 227 דבי ביטון (יש עתיד): 229 מירב כהן (יש עתיד): 231 מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): 233 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 237 מאיר כהן (יש עתיד): 238 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 239 עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): 241 שרון ניר (ישראל ביתנו): 242 שלי טל מירון (יש עתיד): 243 ירון לוי (יש עתיד): 245 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 246 אלעזר שטרן (יש עתיד): 248 גלעד קריב (העבודה): 251 פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 253 שר התקשורת שלמה קרעי: 254 הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 7), התשפ"ו–2026 277 שר המורשת עמיחי אליהו: 278 עודד פורר (ישראל ביתנו): 279 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 280 הצעת חוק הארכת תקופות ודחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (אישורים רגולטוריים, עיצומים כספיים ובדיקות מיתקני גז) (תיקון), התשפ"ו–2026 284 שר המשפטים יריב לוין: 284 חילופים בוועדות הכנסת 294 אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): 294 הודעת ועדת הכנסת 294 אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): 294 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות וחברי הכנסת, שלום. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני כ"ז באדר התשפ"ו, 16 במרץ 2026. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/6617/25 וכלה בהצעת חוק פ/6628/25: הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – שלילת השתתפות בתקציב עקב הפליה), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת פנינה תמנו; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – ביטול התניית חיבור לחשמל, מים וטלפון באישור תאגיד המים), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת ווליד טאהא; הצעת חוק מימון והקלות בלימודי רפואה ללוחמים ולתומכי לחימה (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק כלי הירייה (תיקון – הודעה על מסוכנות על ידי משרד הרווחה והביטחון החברתי), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת עדי עזוז; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – מנהל מוסד חינוך), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת מישל בוסקילה; הצעת חוק איסור צריכת זנות (הוראת שעה ותיקון חקיקה) (תיקון – איסור צריכת תוכן מיני מקוון מותאם אישית), התשפ"ו–2026, מאת חברות הכנסת פנינה תמנו, לימור סון הר מלך ועדי עזוז; הצעת חוק העונשין (תיקון – מעמד אנשי כוחות הביטחון), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק כלי הירייה (תיקון – הליך הוגן במתן רישיון נשק אישי), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת עמית הלוי, משה פסל, אוהד טל וקטי קטרין שטרית; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – כשירות שר וסגן שר), מאת חברי הכנסת מישל בוסקילה ואופיר כץ; הצעת חוק מניעת שידורים של גוף זר הפוגע בביטחון המדינה, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת עמית הלוי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (יישוב עירוני בעל השפעה מטרופולינית) (הוראת שעה), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת שלום דנינו, עודד פורר, דוד ביטן, אופיר כץ, יוליה מלינובסקי, שרון ניר, יסמין פרידמן, קטי קטרין שטרית, ינון אזולאי, ניסים ואטורי, יבגני סובה ומטי צרפתי הרכבי; הצעת חוק היעדרות קרוב משפחה מעבודה ביום האזכרה הפרטית (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת ירון לוי, מיכל שיר סגמן, טלי גוטליב, אלי דלל, מיכאל מרדכי ביטון, חילי טרופר, רון כץ, ינון אזולאי, אופיר כץ, סימון דוידסון, חנוך דב מלביצקי, אורית פרקש הכהן, שרון ניר, שלי טל מירון, איתן גינזבורג, בועז טופורובסקי, יעקב מרגי, יעל רון בן משה, משה טור פז, בנימין גנץ, משה סעדה, רם בן ברק ויואב סגלוביץ'. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הארכת תקופות ודחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (אישורים רגולטוריים, עיצומים כספיים ובדיקות מתקני גז) (תיקון), התשפ"ו–2026; הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ו–2026; הצעת חוק מסגרות תקציב המדינה (הוראות מיוחדות לשנת 2026) (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026; והצעת חוק הכניסה לישראל (הרחקת שוהה שלא כדין שהשתתף במשט לרצועת עזה) (הוראת שעה), התשפ"ו–2026. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה למזכיר הכנסת. << נושא >> הצעות סיעות יש עתיד, ישראל ביתנו, כחול לבן-המחנה הממלכתי והעבודה להביע אי-אמון בממשלה בשל: << נושא >> << נושא >> 1. ממשלה כושלת המעודדת השתמטות, פוגעת במעמד הביניים ומפקירה את נושא יוקר המחיה; << נושא >> << נושא >> 2. משבר כוח האדם בצה"ל עקב אי-גיוס חרדים << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הנושא הראשון שעל סדר-היום – הצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יאיר לפיד, ראש האופוזיציה, לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני עומד מולכם היום באי-רצון גלוי, לא רציתי להגיש הצעת אי-אמון. לא בגלל שיש לי אמון בממשלה, אין לי שום אמון בה, אלא מפני שלא נהוג להגיש הצעות אי-אמון בזמן מלחמה, ובטח שלא נהוג להגיש הצעת אי-אמון בזמן מלחמה שאני מסכים עם מטרותיה; שאני תומך בה זה שבועיים וחצי, עכשיו. אני מוביל חמ"ל הסברה בין-לאומי שבו אני אומר בכל פינה בעולם ולכל רשת בעולם שזו מלחמה צודקת. נתתי עשרות ראיונות, לא רק באולפנים, גם בזירות אירוע, גם בגבול הצפון. בכל מקום שאלו אותי אותה שאלה: מה פתאום האופוזיציה וראש האופוזיציה תומכים בממשלה? בכל מקום אני אומר: זה רק מוכיח שהמלחמה הזו חיונית כל-כך והכרחית כל-כך, שכולנו מאוחדים סביבה. ובמצב הזה הייתי ממש שמח לא להגיש הצעת אי-אמון, רק לא השארתם לי ברירה. כי אנחנו מתנהגים כאילו יש מלחמה, ואתם מתנהגים כאילו זה לא קשור אליכם. אנחנו מפגינים אחריות, ואתם עושים צחוק מהאחריות ומההקרבה של אזרחי ישראל. השופרות בערוץ 14 לא מפסיקים לעשות לנו מבחנים – כמה אנחנו מגויסים, כמה אנחנו פטריוטים, כמה אנחנו נותנים גב לממשלה ולראשה – אבל את עצמכם פטרתם. אתם לא צריכים להיות מגויסים, אתם לא נותנים גב למדינה ולאזרחיה. בזמן שאזרחי ישראל בממ"דים ובמקלטים, ביום שבו נפל טיל ליד ביתה של אמי, בת ה-91, אתם העברתם בלי הנד עפעף 6 מיליארד שקל כספים קואליציוניים, 6 מיליארד שקל. אפילו בימי שלום אין אף ממשלה אחרת שהעזה להעביר סכום כזה בבת אחת. עשיתם את זה כי ידעתם שכל האנשים שיושבים בממ"דים ובמקלטים ופוחדים על חייהם הם באפס קשב למה שקורה פה בכנסת, אז למה לא לגנוב עוד קצת, ואז לגנוב עוד הרבה? כשנוח לכם יש מלחמה וכולם צריכים לעמוד דום, וכשזה מגיע לאינטרסים שלכם ולכסף המושחת שלכם המלחמה לא מעניינת לכם את קצה הזרת. במקום כסף לחיילי המילואים – כסף למשתמטים; במקום כסף למיגון הצפון – כסף לישיבות; במקום כסף לעסקים הקטנים – כסף לעסקנים הקטנים, שחיים על חשבוננו. ואם זה לא מספיק, שלשום בלילה – משאל טלפוני דחוף בין שרי הממשלה על העברה של 2.6 מיליארד שקלים לצורך ביטחוני מסוים – ההוצאה מוצדקת, אגב. בדקנו, אנחנו תומכים בה – אבל מאיפה? מאיפה לקחתם את הכסף? לא עלה על דעתכם לקצץ בכספים קואליציוניים, לא עלה על דעתכם לסגור משרד ממשלתי אחד מיותר, ואני יכול לתת פה רשימה של 15, אם אתם רוצים. הלכתם לקיצוץ בתקציב הבריאות, קיצוץ בתקציב החינוך וקיצוץ בתקציב הרווחה. והשבוע, פה בכנסת – זה השיא – הבאתם את כל חוקי ההפיכה המשטרית. כל החוקים שאתם יודעים שמפצלים ומשסעים את החברה הישראלית, את כולם אתם מקדמים כאילו אין מלחמה בעולם – החוק לפיצול היועמ"שית, שזה בעצם החוק לפיצול החברה הישראלית; וחוק התקשורת, שזה בעצם החוק לעידוד ערוץ 14, כדי שברדוגו ומגל, שני המולטי-מיליונרים, יקבלו עוד קצת כסף; והחוק לוועדת הטיוח הפוליטית ל-7 באוקטובר – השבוע, השבוע הבאתם אותו, כי מה אכפת לכם מה זה עושה למשפחות השכולות, ומה אכפת לכם מה זה עושה להורים של התצפיתניות או למשפחות של החטופים שמתו במנהרות. הבאתם את החוקים האלה, כי אחדות זה משהו שאתם רק מטיפים עליו לאחרים; כי אחריות לאומית זה משהו שלא הייתם יודעים לזהות אותו גם עם מיקרוסקופ וגם עם טלסקופ. שמנו את הצעת האי-אמון היום כדי שלא תתבלבלו וכדי שלא תחשבו לרגע שלא שמנו לב. כי אנחנו פה. על יש עתיד אפשר לסמוך – לא נוריד מכם את העיניים לרגע. אפשר לסמוך עלינו שכמו שנלחמנו בחוק ההשתמטות עד שנאלצתם לוותר עליו, אתם תיאלצו לוותר גם על החוקים הרעים האלה. אנחנו נעזור במלחמה נגד משמרות המהפכה של איראן, ואנחנו נילחם בחוקי ההפיכה פה בכנסת. אנחנו יודעים לעשות את שני הדברים במקביל, אל תדאגו. בינתיים אני שם פה את הצעת האי-אמון הזו, כי אם אי-אפשר לתת בכם אמון אפילו כשעם ישראל נלחם על חייו, אז באמת הגיע הזמן שתהיה פה ממשלה אחרת. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת לפיד. ואני מתכבד להזמין כעת את חבר הכנסת אביגדור ליברמן לנמק את ההצעה מטעם סיעות ישראל ביתנו, כחול לבן – המחנה הממלכתי והעבודה. בבקשה. << דובר >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אומנם ראש האופוזיציה גנב לי חצי נאום, כי באמת, הסיבה היחידה שהגשנו אי-אמון היא דבר שזועק לשמיים. ואגב, לפני שבוע הורדנו את האי-אמון. אבל להעלות בשבוע הזה את כל הדברים הכי שנויים במחלוקת זה טירוף מוחלט. זה אומר שהממשלה לא רואה בעיניים – לא את האזרחים ולא צרכים ביטחוניים – ובמקום לדבר ביטחון מדברים אך ורק פוליטיקה. אבל בנושא אחד אני מסכים עם ראש האופוזיציה, ובנושא שני אני מאוד לא מסכים. קודם כול, אני מסכים מאוד שמדובר במלחמה הכי צודקת. אבל אי-אפשר להסכים עם מטרות המלחמה. אדוני היושב-ראש, שנתיים וחצי אנחנו נמצאים במלחמה. שנתיים וחצי הבטיחו לנו משילות, הבטיחו לנו ניצחון מוחלט. ואחרי שנתיים וחצי – ממשלת ההפקרות מביאה אותנו לנקודת התחלה. אחרי ששילמנו בדם חיילינו ואזרחינו. אלפים חיילים ואזרחים נרצחו; עשרות אלפים פגועי גוף ונפש. מה קורה אחרי שנתיים וחצי? אדוני היושב-ראש, תתעניין. גם היום, גם אתמול עברו עשרות משאיות במעברים ברצועת עזה לחמאס, כולל שוקולדים. בדקתי גם מה זה כולל. האם זה רק מצרכים ממש חיוניים? שוקולד כנראה מאוד חסר לחמאסניקים, שוקולד ברצועת עזה. חשמל ומים, כרגע – אנחנו פה, אדוני היושב-ראש – זורמים מישראל לתוך רצועת עזה, לחמאס. הם כבר השתלטו חזרה על מחנות המרכז, מתאמנים במחנות המרכז מול העיניים של אותם תושבי העוטף. זה נקרא ניצחון מוחלט? שנתיים וחצי. למה שילמנו את המחירים האלה? לבנון – הכול חזית פתוחה. איראן – חזית פתוחה. חות'ים – הכול פתוח. שנתיים וחצי – אנחנו מגיעים לאותה נקודת ההתחלה. סכום אפס. זאת ממשלה שיודעת למשול, יודעת להילחם? אני אומר לך שחייבים להגדיר באופן חד וברור את מטרות המלחמה. קודם כול, זה הפלת המשטר באיראן, אחרת לא עשינו כלום. אני לא יודע כמה שמתם לב לאותה פנייה של מוג'תבא; אומנם מי שהקריאה היא קריינית בטלוויזיה האיראנית. מה היה סדר עדיפויות? מה הוא מציין באותה פנייה לעם האיראני? הנושא הכי חשוב בסדר העדיפויות העליון – נקמה: עד שלא נסגור חשבון, אנחנו לא נירגע. ככה הם הגדירו. כלומר, אם המשטר הזה שורד, אז אנחנו ממשיכים באותו מרוץ, הכול פתוח. יתרה מזאת, מה קורה עם 440 קילו אורניום מעושר אי שם באיספהן? 440 קילו אורניום מעושר לרמת 60%, זה אומר עשר פצצות אטום – מ-60% עד לפצצה, אם מחליטים, אם מקבלים החלטה, אז בין חצי שנה לעשרה חודשים יש להם עשר פצצות אטום. מה בדיוק מתכוונים לעשות עם זה? אותו דבר לגבי לבנון. פעם ראשונה נוצרה באמת הזדמנות לחסל את חיזבאללה. אני מדבר עם תושבי צפון יום-יום. בשישי-שבת, בשבוע האחרון, כל 40 דקות הייתה אזעקה. וכולם אומרים: אנחנו מוכנים לסבול, מוכנים לחכות, אבל תגמרו אחת ולתמיד. מ-1982, ממלחמת שלום הגליל, כל כמה שנים – מלחמת לבנון ראשונה, שנייה, שלישית, באמצע פעולות טרור, רצח, חטיפות. כמה אפשר להמשיך עם זה? חייבים לגמור. ובאמת נוצרו פה נסיבות. פעם ראשונה יש ממשלת לבנון, נשיא לבנון, שפנו ואומרים: אנחנו רוצים לנהל אתכם משא ומתן ישיר. צבא לבנון לא יכול לעשות כלום, אין לו כוח להתמודד עם חיזבאללה, אבל מה יש? יכולים לתת לגיטימציה בין-לאומית. עצם ההידברות וההסכמה על מהלך עם ממשלת לבנון, שהיא מוכרת על ידי כל העולם, נותן לגיטימציה. דבר שני, נוצרה הזדמנות ליצירת קואליציה. יש שם אוכלוסייה נוצרית, יש שם אוכלוסייה סונית, יש לנו נתיבים איך לדבר איתם ישירות, גם עם הסונים, גם עם הנוצרים. תרתום את ערב הסעודית, המנהיגה של העולם הסוני, שיש לה השפעה מכרעת בלבנון, תרתום את כולם, תיצור את הקואליציה. לחיזבאללה היום אין לא עורף כלכלי, כי האיראנים לא מסוגלים לממן, ולא עומק גיאוגרפי, כי משטר א-שרע, בניגוד לאסד, לא משתף איתם פעולה. יש פה באמת את כל הנסיבות לחסל את חיזבאללה אחת ולתמיד. ואי-אפשר להירתע ואי-אפשר להימנע גם מכמה מהלכים קרקעיים. אפשר פה לעשות מהלך קרקעי מאוד ממוקד ומאוד מדויק. לכן אני חושב שממשלה שכרגע פועלת, עוד פעם, ליצירת אותה רצועת ביטחון – מה תיתן לנו רצועת ביטחון? אומרים בין הליטאני לבין הגבול. הליטאני לא זורם במקביל לגבול ישראל, אז באזור ראש הנקרה זה 25 קילומטר, באזור מטולה זה חמישה, שישה קילומטרים. יש להם אלפי, עשרות אלפי טילים קצרי טווח ולטווח בינוני, אבל יש להם גם עשרות טילי פאתח 110, טילים מדויקים, אבל גם טילים סטטיסטיים. M-302, פג'ר 5, זה עד 200 קילומטר עם רש"ק 150 קילו. יש להם אלפים, אלפי טילים, לטווח קצר ובינוני, כל הקורנט וכל האלמס וכל הקטיושות 107 ו-122 מילימטר. גראד זה 40 קילומטר. מה תיתן לנו היום עוד רצועת ביטחון? לא, חייבת להיות הגדרה ברורה, מטרה ברורה: חיסול ארגון חיזבאללה. ונוצרו נסיבות. אותו דבר לגבי המשטר האיראני. אני לא מבין, האיראנים יורים פצצות מצרר, מנסים לפגוע בשדה תעופה בן-גוריון, בנמל חיפה, בנמל אשדוד. למה אנחנו לא משמידים שתי נקודות קריטיות שבלעדיהן המשטר לא יכול לתפקד? אותו אי ח'ארג – זה לא מספיק שם להשמיד רק את אותם חיילים, אותם חיילי נ"מ או משמר הימי ששומרים על האי. צריך שם להשמיד את כל תשתיות האנרגיה. אותו דבר נמל בנדר עבאס, שזה באמת 90% מהיצוא והיבוא של איראן – להשמיד אותם, גם אם צריך להטיל שם 1,000 חימושים. גם על האי ח'ארג, לפחות 500 חימושים חייבים להטיל. ברגע שאתה משמיד את שתי הנקודות האלה – זהו, אין מדינה, היא לא מסוגלת לתפקד. חייבים פה לדבר על הפלת המשטר ועל השמדת ארגון חיזבאללה. נכון, כרגע כולם שם מבוהלים, אחרי שרצחו בדם קר 32,000 מאזרחי איראן, אז הם נרתעים. אבל המחאה לא התחילה בגלל ישראל ולא בגלל תוכנית הגרעין; היא התחילה בגלל מחסור בחשמל, במים, אינפלציה. וכל הדברים האלה עדיין רלוונטיים. לכן אסור לנו פה להירגע ואסור לנו פה לקבל הסדרים כאלה ואחרים עד שהמשטר לא נופל. אחרת, זה פשוט מעגל בלתי נגמר של אלימות ומרוץ חימוש. אני רוצה להזכיר לך, באותה מלחמה, עם כלביא, חיזבאללה ישבו בשקט. ואני אמרתי בזמן אמת, בנובמבר 2024: אתם פשוט מטורפים, אתם מגיעים להסכם שנותן לחיזבאללה זמן להתארגן ולהתעצם. נרגיש את זה בהמשך. זה בדיוק מה שקרה – הם ניצלו את הזמן להתארגן ולהתעצם, וכרגע תושבי הצפון חוטפים את זה יום-יום. ועל רקע כל זה, לקצץ בתוכנית שיקום הצפון ולהעביר את הכסף הזה לעסקני ש"ס ויהדות התורה, זה פשוט דבר שאף אחד לא יסלח לכם. אף אחד לא יסלח לכם. אני כבר לא מדבר – פעמיים אני, גם כשר ביטחון, גם כשר האוצר, מאשר תוכנית מיגון הצפון. הדבר הראשון שעושה הממשלה הזאת, ממשלת 7 באוקטובר – מבטלת את תוכנית מיגון הצפון, לוקחת 5 מיליארדים ומעבירה את זה לכספים קואליציוניים. אדוני היושב-ראש, אני מקווה שלאזרחי ישראל יש זיכרון טוב, ואנחנו נבוא איתכם חשבון. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. אני מתכבד להזמין כעת את שר העלייה והקליטה, חבר הכנסת אופיר סופר, להשיב במשולב על ההצעות להביע אי-אמון בממשלה. בבקשה. אני רק מזכיר לכל חברי הכנסת, אנחנו נמצאים סמוך למרחב המוגן. במקרה של אזעקה, נא להישמע להוראות הסדרנים, שיפנו אותנו בצורה המהירה ביותר אל המרחב המוגן. כבוד השר, בבקשה. << דובר >> שר העלייה והקליטה אופיר סופר: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אדבר מאוד קצר ולא אאריך. ברשותכם, אני רוצה לשתף בעניין אישי. אתמול ב-19:15, ממש בתחילה, תוך כדי הלוויה של בתה של אורית סטרוק, של השרה אורית סטרוק, אני מקבל הודעה מחברה, אשת שמאל, שמאל על מלא. היא הייתה בעבר פסיכולוגית של חטיבת הצנחנים ויועצת. היא כותבת לי: רק שתדע שלא כל השמאלנים רוקדים היום על הדם של הבת של אורית. אני בטוחה שיש שם סיפור קשה מאוד של שנים ארוכות של ניסיון לעזור לה ללא הצלחה. איכשהו, נראה לי שיש פער גדול בין התדמית הציבורית שלה לבין היותה אישה טובה ועדינה. מחלות נפש אצל ילדים זה באמת סיוט שאין כדוגמתו. עצוב נורא. חוץ מזה, מקווה ששלומך טוב. כתבתי לה: עצוב מאוד. אחר כך כתבתי לה: תראי, אני כבר הרבה זמן לא חי ברשת – כמה שבועות אחרי 7 באוקטובר יצאתי מהטוויטר – אבל המעט ששמעתי היום הוא פשוט נורא. שמעתי שהיו לא מעט עיתונאים שבדקו ועסקו בסוגיה הזאת, עיתונאים ישרים שעמדו באומץ לב אתמול, בניגוד לפופוליזם ששטף את הרשת – בדרך חזרה מהלוויה נכנסתי לפייסבוק קצת, לראות את התגובות, תגובות נוראיות – כמו ג'וש, כתב המשטרה, כמו שרקי, אמרו לי שבן כספית ועוד עיתונאים אחרים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אפילו חיים לוינסון. << דובר_המשך >> שר העלייה והקליטה אופיר סופר: << דובר_המשך >> חיים לוינסון. חלילה, אם אני טועה פה לגבי אחד מחברינו, אז אני מתנצל. אבל חסר לי קול מהאופוזיציה של אנשים שקצת היו מרגיעים את הטירוף הזה. שאלתי את עצמי, אחרי שנתיים וחצי של מלחמה, לאן פניה של החברה הישראלית ולאן היא הולכת; מה התפקיד שלנו בתור פוליטיקאים, בתור נבחרי ציבור, בתור מנהיגים. גם אם אתה חושב שיש איזה הווה אמינא – ואני אומר לכם, אני לא מכיר – אני מכיר אישית את אורית, אבל בסוף יש שם עיתונאים שאני מניח שוואללה, ידעו לעשות את העבודה. איפה האחריות הציבורית שלי, לקפוץ ברשת על איזה אחוזון שלא יודע מה? אם אתה באמת רוצה להועיל, לטובת הציבור, אז זה המקום וזו הצורה. באמת אני שואל, איפה אנחנו כעם, איפה אנחנו כחברה, בימים ההיסטוריים ביותר של מדינת ישראל. אני שומע עכשיו את הנאום של יושב-ראש ישראל ביתנו, חבר הכנסת ליברמן, ואני אומר: ואללה, לדעתי, אתה רק היית צריך למחוא כפיים לראש הממשלה על מה שקרה פה. נכון, היה כישלון גדול ב-7 באוקטובר, אבל על כל ניהול המערכה הרב-זירתית הזאת – למקד בהתחלה בעזה, להסיט ללבנון, ללכת לאיראן ולחזור ללבנון ולצאת, ועוד פעם לאיראן. אני לא מדמיין פה אף אחד מראשי המפלגות, בכירים ככל שיהיו, למודי ניסיון ככל שיהיו, מצליחים לרתום ולהביא למערכה כזאת משולבת, שבה – לא אני אומר, אומר את זה שר ההגנה של ארצות הברית – שני חילות האוויר החזקים בעולם עושים את העבודה הזו. אנחנו נמצאים בימים שאנחנו מתגברים את כוחנו בצפון, ובאמת בנינו ובנותינו כולם נמצאים באזורים הללו. אני חושב שבסדר, כנראה שאת הפוליטיקה אי-אפשר להוריד לגמרי, אבל בואו נעשה מאמץ ונתמקד, כן כן, ונתמקד. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אדוני, אתה רואה את הוועדות? השתלטות על התקשורת החופשית, פיצול תפקיד היועמ"שית. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> בזה הכנסת עוסקת בימים אלו. לא אנחנו קובעים את סדר-היום. << דובר_המשך >> שר העלייה והקליטה אופיר סופר: << דובר_המשך >> בסדר. אני אומר, בואו נתמקד במה שצריך. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון הסיעתי כעת. ראשון הדוברים, חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו מסכימים איתך, אדוני השר. תגיד את הדברים שלך ליושב-ראש הכנסת, הוא מכניס את הפוליטיקה לוועדות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חלילה שהכנסת תהיה מקום פוליטי. בבקשה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר סופר, בכנות אני אגיד לך, איבדתם את הצפון, תרתי משמע. כבר 17 ימים שהאזרחים רצים בין האזעקות, בין מקלטים, בין הודעות פיקוד העורף, אבל אתם בסרט אחר לגמרי. יש פה שנתיים וחצי שגרת מלחמה כאילו זה נורמלי, כאילו אנחנו בעוד יום בלוח השנה. אבל מה שקורה בין כותלי הבית הזה בימים האחרונים זה הכחשת מלחמה, פשוט ככה. כי במקום אחר, מחוץ לכתלים פה, אזרחים חיים תחת אש, השגרה נחרבת, הילדים שוב בבית, העצמאים מפסידים עבודה, ההכנסות יורדות, הנפש מתוחה, אבל בממשלת 7 באוקטובר הכול מתנהל כרגיל. הכול רגיל. הכנסת מתכנסת השבוע, השר סופר, לא לדבר על מקלטים, לא על בתי ספר, לא על מפונים, לא על אתגרי משפחות אנשי המילואים, אלא ממשיכה את הבליץ של החקיקה. על מה? על פיצול תפקיד היועמ"שית, על חוק התאגיד. אתה יודע, ועדת החוץ והביטחון, מי שהייתה אמורה להיות הוועדה מספר אחת של הכנסת היום, כמה פעמים היא התכנסה ב-17 יום? פעמיים. כאילו הכול טוב. דרך אגב, למה? כי צריך להאריך את המצב המיוחד בעורף. איפה ועדת החוץ והביטחון? למה היא לא מתכנסת? למה אין פה ועדה שמפקחת על מה שנעשה? הרי זה התפקיד שלה. רק לשאול? רק לומר אמן? זה התפקיד שלנו? אולי מישהו יחשוב להגיד לציבור מה קורה? הרי הובטח לנו ניצחון לדורות, נכון, אדוני היושב-ראש? ניצחון לדורות. איך אומרים דורות בקטן? איך אומרים דור של שמונה חודשים? אולי דורון? זה מה שיש לנו, ניצחון לדורון. ועוד איבדתם את הצפון, כי עכשיו אנחנו שוב במדיניות סבבים – עוד סבב, עוד טילים, עוד מבצע, עוד אחד. ממתי איראן הפכה להיות עזה? עוד מעט, עוד מעט, אנחנו כבר בסרט מלחמת לבנון 3. ומה יגיע אחרי זה, מלחמת איראן 3 ומלחמת עזה 70.10? כי שם אנחנו נהיה עוד רגע. האם הממשלה יודעת איך לסיים בניצחון? מותר לשאול את זה בקול? איפה נשאל את זה בדיוק? אפשר לומר ששלוש שנים למלחמה, כשחמאס רחוק מלהיות מורתע, כשחיזבאללה עומד איתן, זה אולי לא כזה ניצחון גדול ואולי אפשר להתנהל אחרת? או שמצופה מכולנו לומר אמן, לא לבקר, לא לשאול, כי אנחנו רוצים להיות צפון קוריאה, בלי שאלות. אתמול הייתי בקריית שמונה ובטבריה. קריית שמונה היא סמל ההפקרות של מדינת ישראל. היא לא שוקמה מ-7 באוקטובר והופ – היא מתרסקת שוב. הבטחות כמו חול ואין מה לאכול. ראינו את ראש הממשלה מתלהב מבריסטה של קפה בירושלים, אבל בקריית שמונה באמת אין מה לאכול, כי איבדתם את הצפון. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. כעת חבר הכנסת אביגדור ליברמן, במקומו של חבר הכנסת פורר, בבקשה. << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני פשוט מנצל הזדמנות לענות לשר הקליטה. קודם כול, אני באמת משתתף בצערה של השרה אורית סטרוק. אני רוצה לגלות לך שני סודות: האחד – אתה יודע, אני בין הבודדים שיש להם רק פלאפון כשר בכנסת, ואין לי פלאפון אח. אני לא עוקב אחרי הרשתות, אין לי מושג מה נעשה שם. דבר שני, אני גם לא רואה אף פעם חדשות. תמיד כשיש לי הזדמנות לראות טלוויזיה, אני מעדיף לראות או כדורגל או טניס, שום דבר אחר. אני מסתפק במה שהדוברים שלי מעבירים לי. בטח ובטח, לא משנה מה הנסיבות ומהן העובדות, כשבן אדם נפטר, אין מקום לשום שיח אחר או שום שיח שהוא פוגעני או שום שיח מתלהם, נגדיר את זה ככה. אבל לגבי ניהול המלחמה, אני יכול להגיד לך שזה ניהול כושל. זה ניהול כושל. עצם העובדה שאחרי שנתיים וחצי חמאס מתחזק – חמאס יותר חזק ממה שהיה לפני 7 באוקטובר. הוא מקבל יותר כסף, מייצר חזרה רקטות בתוך רצועה, 35,000 מחבלים עומדים לרשותו, 70% מהמנהרות נותרו, והוא משקם את אותן מנהרות שאנחנו לא השמדנו. 70% מהמנהרות אחרי שנתיים וחצי. אני יכול לגלות לך עוד סוד: כל הסיפור של פירוק ומיטוט שלטון החמאס, לפי התוכניות של המטכ"ל, היה אמור לקחת 45 ימים. 45 ימים. זו תוכנית "סלע איתן". אני אומר לך גם לגבי חיזבאללה, בזמן אמת, איזה הסכם אישרתם בקבינט? איזה קבינט? מה אישרתם שם? איזה דיון היה על אותו הסכם שהביאו בלי לקרוא? הרי אמרתי בזמן אמת, גם בהסכם הזה, שאתם רק נותנים פסק זמן לחיזבאללה להתעצם. כל הניהול הוא כושל, ואני לא רוצה לפרט הרבה דברים. כל הניהול. עצם העובדה שאחרי שנתיים וחצי ומחיר עצום ששילמנו כל החזיתות פתוחות, זה כישלון. אין שם שום יכולת ניהולית. אין שם שום יכולת ניהולית. כל הזמן מסתכלים על הסקר הקרוב ומסתכלים על הבחירות. לא מדברים ביטחון. אין שם למי לדבר ביטחון. אין גם שום יכולת לחשוב מחוץ לקופסה. אמרתי לך, הכול משועבד רק לבחירות. גם כשאני מבקש להיפגש עם שר הביטחון ולחלוק איתו כמה מחשבות, אין לו זמן. הוא נפגש עם כל העסקנים, כל חברי מרכז הליכוד, אבל לפגוש שר ביטחון לשעבר שרוצה לשתף אותו בכמה רעיונות אין לו זמן. אני אומר לך, אני מכיר אישית את אותם חברי מרכז הליכוד שבזמן הזה הוא פגש אותם, כי הוא חושב רק פריימריז. אין שם שום יכולת ניהולית, אין שם שום יכולת ניהולית. כל הזמן מסתכלים על הסקר הקרוב ומסתכלים על הבחירות, לא מדברים ביטחון. אין שם למי לדבר ביטחון. אין גם שום יכולת לחשוב מחוץ לקופסה. ואמרתי לך, הכול משועבד רק לבחירות. כשאני מבקש להיפגש עם שר הביטחון ולחלוק איתו כמה מחשבות אז אין לו זמן. הוא נפגש עם כל העסקנים, כל חברי מרכז הליכוד, אבל לפגוש שר ביטחון לשעבר שרוצה לשתף אותו בכמה רעיונות אין לו זמן. ואני אומר לך, אני מכיר אישית את אותם חברי מרכז הליכוד שבזמן הזה הוא פגש אותם כי הוא חושב רק פריימריז. אז באמת, אל תטיפו לנו מוסר. ואני אומר לך, ברגע שאתה מתחיל איזושהי פעולה, אתה חייב לדעת איך אתה מסיים, מה ה-end game. ודבר אחרון, כדאי לכם לבקש סליחה. אני זוכר את כל ההשתלחויות, אדוני היושב-ראש, של כל החברים שלך בכל הטייסים. אמרתם: נפולת, אמרתם: אתם שום דבר, תלכו לעזאזל. מי היה מטיס היום את כל הטיסות האלו? שלמה קרעי היה מטיס אותן? אורית סטרוק הייתה מטיסה את אותן טיסות? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני לא חושב שהיה אחד, חבר הכנסת ליברמן, אני לא חושב שהיה אחד שדיבר על כל הטייסים, אלא על הסרבנים. << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> דיברו על כל הטייסים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא, לא. << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני יכול לצטט לך במדויק, רשום לי. אני עכשיו אצטט לך מה דיברו על הטייסים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם מישהו דיבר על כל הטייסים באופן כזה זה בוודאי מגונה. לדעתי, לא קרה. לדעתי, לא קרה. << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מה זה זה? אתה יודע, הארכיון זוכר הכול. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> הדברים האלה ממוסמכים, כל ההשתלחות אז בטייסים. מי היה היום מטיס את אותן טיסות? אז קודם כול תבקשו סליחה, אחר כך תטיפו מוסר למישהו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. כעת אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יאסר חוג'יראת. בבקשה. << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, בסוף השבוע, ביום שישי בבוקר, הייתה נפילה ישירה בכפר זרזיר, וברוך השם לא היו פגיעות בנפש; היו פצועים קל, נזק לרכוש. וכל זה קרה עקב הציות של האזרחים להוראות פיקוד העורף והשימוש בממ"ד בבית שהיה ממש קרוב לפגיעה. זה בעצם חסך חיים של אותן משפחות. היה מקרה גם בכפר בענה, לפני שבוע, גם נפילה, ולא היו פגיעות, היו פגיעות של פצועים קל. וזה רק אומר – כמובן, אנחנו אומרים – טיל לא מבדיל בין אדם לאדם; דת וגזע. וההתנהלות של התושבים בחברה הערבית לפי ההוראות של פיקוד העורף – זה רק חוסך חיים. אבל שוב, תמיד, המלחמה חושפת את המחסור בתשתיות ואת המחסור במיגון ביישובים הערביים, זה נושא שעולה כל פעם – חוסר במקלטים ביישובים הערביים. אני אתן דוגמה, ביישוב שלי אולי יש מקלט אחד, מקלט ציבורי, וביישובים אחרים כמעט שאין מקלטים ציבוריים. חשוב מאוד שהמדינה תתקצב את כל הנושא הזה של מיפוי ביישובים הערביים – כמובן, מיפוי בכל היישובים, מיפוי הימצאות של חדרי מקלטים או ממ"דים בבתים, ולראות איך אפשר לסייע לאנשים ולגרום לאנשים לבנות ממ"דים, כדי שיהיה בתוך כל בית ובית חדר שמגן על האזרחים בזמן מלחמה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, "הכוחות חשו בסכנה והגיבו בירי" – כך הצדיקו דַּבָּרֵי הצבא את מחיקתה הכמעט-מוחלטת של משפחה פלסטינית שלמה, ההורים עלי וּוַעַד ושני הילדים הקטנים עות'מאן בן השבע ומוחמד בן החמש, בירי של כוחות הכיבוש בכפר טמון. שני ניצולים היו לטבח המחריד, חאלד בן ה-11 ואחיו מוסטפא בן השמונה. חאלד מספר כך: "הוא" – החייל – "אמר: הרגנו כלבים, הוציא אותי מהמכונית והרביץ לי". תאוות הרצח בולטת במיוחד בקיני הטרור המכונים מאחזים או חוות. אחד מהפושעים המובילים, ששימש בעבר כדובר לח"כית, צייץ לאחר האירוע כך, ואני מצטט אותו: "מדובר במשפחת מחבלים שחוסלה כמעט בשלמותה. אב, אם ושני ילדים בני חמש ושבע. שמח לראות שצה"ל מגבה את לוחמיו שחיסלו את מי שהיה צריך - - - בלתי מעורבים לכאורה, יהיו אשר יהיו" – ילדים בני חמש ושבע וההורים שלהם. יום קודם לטבח בטמון היו אלה הכוחות הלא-רשמיים של הממשלה שרצחו פלסטינים. חוליית טרור של מתנחלים יצאה מאחד מקיניהם לכפר קוסרה, יידתה אבנים וניסתה לפרוץ לבתים, בזמן שהצבא עומד מנגד ולא מתערב בפוגרום. פלסטיני אחד נרצח מירי והתווסף לעוד שישה פלסטינים שנרצחו בחודש מרץ בידי מתנחלים; בנוסף – מספר ניסיונות רצח של פלסטינים ופעילי שלום בין-לאומיים וישראלים השוהים בגדה במסגרת נוכחות מגינה. סרטוני הירי והפוגרומים מפורסמים בידי הפורעים ועוזריהם עצמם ברשתות, אבל איש אינו נעצר, קל וחומר מועמד לדין ונענש. ממלכת ה-KKK במלוא כיעורה. אם פעם היו יורים ובוכים, היום יורים וצוחקים, שורפים ומתגאים. במסכת סנהדרין בתלמוד נכתב: "מי יימר דדמא דידך סומק טפי? דילמא דמא דהוא גברא סומק טפי". ובעברית: מה ראית שהדם שלך אדום יותר? שמא דמו של האדם האחר אדום יותר. ממשלה שכל רצונה לעבור ממלחמה למלחמה ומהרג להרג מביאה על כולנו חורבן מוסרי ופיזי, וחייבת להיות מסולקת מייד. ובינתיים אני קורא לכל בעלי המצפון להצטרף לנוכחות המגינה בשטחים הכבושים, ולעמוד באומץ – כמו שכבר עושים את זה רבים, צריך עוד – לעמוד באומץ לצד הפלסטינים הנרדפים והמוכים, כנגד כוחות הרשע והפשע המתנחבליים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מאה אחוז. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אין אמון בך, נתניהו. אין אמון במי שאתמול הסתחבק, וממשיך לעבוד, עם הסוכן הקטרי יונתן אוריך, שהודה שעבד עבור קטר בזמן מלחמה. אתם לא בצד של ישראל; אין אמון במי שמקצץ בשיקום הצפון, בבריאות, בחינוך, ברווחה ובתעסוקה, כדי לחלק 6 מיליארד ש"ח, סקטוריאלי, לשימון שותפים ובריתות פוליטיות בזמן שאזרחים בורחים למקלטים; אין אמון במי שדורש מבית משפט שלא לדון בפיטוריו של שר עבריין סדרתי, שאתה היית צריך לפטר על הפרת החוק וניגוד העניינים, בעודו מאפשר המשך דיוני הפיכה משטרית, תוך ניצול מצב החירום; אין אמון בך, נתניהו, במי שרוצה מלחמה ככלי פוליטי. את האיום האיראני, שצריך להסיר, אתה הבאת עלינו ב-20 שנות ברברת ואפס מעשים. אתה חיכית שאיראן תהיה מדינת סף גרעינית, כי אצלך מילים ונאומים הם הרבה לפני מעשים. היו בעבר מנהיגים שטיפלו באיומים גרעיניים לפני שהאיום הפך לממשי – אולמרט בסוריה, בגין בעיראק. ותשמע מה זה, הם לא עסקו בקרדיט נרקיסיסטי, מביך ונטול סיבה, אלא פשוט עסקו בביטחון ישראל. אין אמון במי שעוסק בביטול המשפט שלו בניגוד לחוק, תוך סחיטה של נשיא המדינה והמדינה כולה, בזמן מלחמה ובכלל; אין אמון במי שהיה מוכן להקריב חטופים וחיילים עבור שרידות פוליטית; אין אמון במי שמנסה לחבל בבחירות עצמאיות ודמוקרטיות, אפילו עכשיו, כשיש נפילות בכל הארץ; אין אמון בך, נתניהו, במי שמחרים את קריית שמונה בעודה מפונה, רק מנקמנות פוליטית; ובטח לא במי שפוגע פעם אחר פעם בתקציבי שיקום או פיצוי עבור אזרחי המדינה. אתה לא כשיר, נתניהו. אין בך אמון. אני רוצה לסיים ולספר. לפני כעשור אשתו של בצלאל סמוטריץ', רויטל, סיפרה שהיא סירבה שרופא ערבי יילד אותה. היא גם סירבה לשהות בחדר יולדות יחד עם יולדות ערביות. זה היה דבר שעורר סערה גדולה, כי הגזענות גדולה. בנו של בצלאל, בניה, נפצע בלבנון – וקודם כול, איחולי החלמה מהירה מכולנו. זה לפני הכול. אבל אתמול או שלשום בצלאל פרסם תמונה שהוא הלך לבקר את בנו – בוודאי – תמונה יחד עם הצוות הרפואי בבית החולים נהריה, בין היתר הצוות הרפואי הערבי, שטיפל בבנו והציל את חייו. כי ברגעים כאלה אף אחד לא עושה סלקציה ואף אחד לא בוחר בגזענות, אלא בוחרים בהצלת חיים. אני רק אסיים – כשהתחלתי ללמוד בחיפה בתואר הראשון, באוניברסיטה למדה איתי בחורה צעירה בשם גדיר ברהום, הבת של פרופסור מסעד ברהום, מנהל בית החולים נהריה. היא הייתה חברה מאוד טובה שלי בתקופת הלימודים, ואני זוכרת את העליהום שעשו בזמנו על המינוי של מנהל ערבי לבית חולים. והיום אנחנו רואים איזה ניהול מפואר, כמה הוא עמד בפרץ בזמן מלחמה, עם כל הצוותים שלו. ובסוף אנחנו רואים את החיים המשותפים, החיים המשותפים הישראליים בבתי החולים עם צוותי הרפואה. אני מחזקת את בית החולים נהריה, מחזקת את צוותי הרפואה, מחזקת את כל מי שדואגים לחיים משותפים, הן בעשייה, בעבודה משותפת, והן בפעילות אקטיבית למיגור גזענות ולמיגור אפליה. והידיעה שזה הניצחון שלנו – זאת ישראל החזקה, ישראל שתנצח. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> כעת אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אבי מעוז. בבקשה. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני רוצה לשלוח מכאן תנחומים לשרה אורית סטרוק ולמשפחתה על הטרגדיה שפקדה אותם. בעזרת השם, שהקדוש ברוך הוא ישלח להם נחמה ומרפא בתוך שאר אבלי ציון וירושלים. חבריי חברי הכנסת, גם למחלוקות פוליטיות וערכיות חייב שיהיה קו אדום. מותר לחלוק ולחשוב אחרת, מותר לבקר, אפילו לגיטימי להתבטא בחריפות, כל עוד זה בגבולות שיח אנושי מכבד. אבל כאשר פעילים ציבוריים, מובילי מחאה ומי שמעוניינים להיבחר לכנסת, רוקדים על הדם בצורה אכזרית ומשתפים פעולה עם עלילת דם בזויה ושפלה, זה כבר לא לגיטימי. ומי שלא מוחה כנגד דברים מעין אלו הופך להיות שותף פסיבי להם. כאשר אנרכיסטית כמו שקמה ברסלר מהדהדת טרם ההלוויה טענות הזויות שנאמרו על ידי פגועת נפש זו שפלות ורשעות; כאשר אנרכיסט כמו משה רדמן, חבר ומתמודד במפלגת הדמוקרטים, מחרף ומגדף את השרה סטרוק בזמן שהדם עודו רותח ומכנה אותה בשמות כמו "חלאה" ו"אוכלת מוות" זו שפלות, רשעות ורוע מזוקק. איפה חברי מפלגת העבודה והדמוקרטים שימחו על הרוע הזה ויוקיעו אותו מתוכם? שנאת הימין והדתיים מקדשת את כל האמצעים מבחינתכם? אבל, האמת, מה לנו כי נלין עליכם, בזמן שאצל הפרקליטות, בתי המשפט ומערכת אכיפת החוק זה הפך לנורמה ולשיטה? למען מטרת-העל המקודשת שלהם, קרי להפיל את נתניהו, להוריד את הימין מהשלטון ולקדם את הפיכת מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה, הם מרשים לעצמם לבצע כל עוול – למשל, תפירת תיקים לראש הממשלה והעסקתו במשך שנים במאבק על חפותו, בו בזמן שהוא נלחם על קיומה של מדינת ישראל; למשל, רדיפת כל מקורב אפשרי של ראש הממשלה, כולל שימוש באמצעים הכי שפלים שיש, כמו שתיאר שלמה פילבר ביחס ללחצים המזעזעים שננקטו נגדו כדי שיחתום על הסכם עד מדינה, או כמו שתיאר כעת יונתן אוריך על המעצר שלו; למשל, העלילה כנגד חברי בצלאל זיני רק בגלל היותו אחיו של ראש השב"כ – שנבחר לתפקידו בניגוד לעמדת הקליקה והחונטה – והחזקתו במעצר במשך למעלה מ-50 יום. וזה רק קמצוץ קטנטן של דוגמאות. לחלוק פוליטית זה בסדר, גם לנסות לנצח בבחירות זה לגיטימי, כמובן. אבל להשתמש בכוח ובאלימות, בעלילות דם וברדיפה – זה ממש לא לגיטימי. ועם ישראל, בעזרת השם, יקיא מתוכו את כל הרשעות והשפלות הללו. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אופיר סופר להשיב – את השר וחבר הכנסת - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אתה לא רשום. לא. אבל הוא לא רשום, לא נרשם. עברנו את הסיעה שלך. השר וחבר הכנסת אופיר סופר יסכם את הדיון. ואני מוצא כאן גם את ההזדמנות להצטרף לדברים, הן לתנחומים לשרה אורית סטרוק, על הכאב והטרגדיה שבאובדן שהיא חווה, והן לגינויים לאלה שהשמיעו קולות בזויים, אחרים, שלא נחזור עליהם כאן. תנוחמו מהשמיים, משפחת סטרוק. השר סופר איתנו? בבקשה. << דובר >> שר העלייה והקליטה אופיר סופר: << דובר >> האמת היא שאני שמעתי לפני כן את הדברים של חבר הכנסת ליברמן, אבל לפני כן שמעתי את הנאום הקודם שלו. ובנאום הקודם שלו הוא דיבר על הרבה הזדמנויות שנוצרו עכשיו, הזדמנויות שנוצרו מול איראן, הזדמנויות שנוצרו מול לבנון. בכלל, הוא תיאר פה מציאות של הזדמנויות, ונתן הרבה עצות טובות. נכון, לא הכול בידינו, אבל חלק נכבד מההזדמנויות האלו נוצר הודות לפעילות הברוכה של צבא ההגנה לישראל; לניהול המערכה מבחינה אסטרטגית בצורה נכונה. זה לא קרה משום מקום, ולכן מאוד התקשיתי להבין את הדיסוננס של הדברים שלו – מצד אחד זה היה נשמע כאילו הוא נותן פה נאום שכל-כולו הסבר למה המערכה מנוהלת בצורה נכונה, ואחר כך, בסיבוב השני, הוא כבר עבר לסיבוב של פופוליזם, של להתחיל לספר למה לא הכרענו פה ולמה לא הכרענו שם, ואיך הוא היה עושה את הדברים אחרת. האמת היא שאני לא צריך חמש דקות בשביל להסביר את זה. נראה לי - - - << קריאה >> עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר העלייה והקליטה אופיר סופר: << דובר_המשך >> אז על מה אתם רוצים לדבר עכשיו? << קריאה >> עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> נגיד על הוועדות שהתנהלו היום. אולי נבטל אותן להמשך השבוע? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> על הקיצוץ במשרד שלך בסלי קליטה, על הקיצוץ - - - << דובר_המשך >> שר העלייה והקליטה אופיר סופר: << דובר_המשך >> לא קיצוץ בסלי קליטה. אנחנו כולנו מתמודדים עם קיצוצים, אין מה לעשות. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אני נותן לך - - - << דובר_המשך >> שר העלייה והקליטה אופיר סופר: << דובר_המשך >> אנחנו נמצאים – אוקיי, בסדר, אז בואו נדבר. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> על 949 הרופאים שעזבו, על חוסר ביכולת לייצר תנאים לאקדמאים שמגיעים. אני יכול לעשות לך הרבה דברים. << דובר_המשך >> שר העלייה והקליטה אופיר סופר: << דובר_המשך >> יפה. אז אני רוצה לספר – העלית את סוגיית הרופאים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אם אתה רוצה, על 60 מיליארד שקל על חוק הגיוס, שאתם - - - << דובר_המשך >> שר העלייה והקליטה אופיר סופר: << דובר_המשך >> אז בוא נדבר על סוגיית הרופאים, דווקא במשרד העלייה והקליטה. אני יכול לספר שבשנת 2024 העלינו 519 רופאים, ובשנה האחרונה העלינו 500 – לדעתי המספר גדל, אבל גם, למעלה מ-500 רופאים. עכשיו, אני מדבר - - - << קריאה >> עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> אבל כמה ירדו? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> כמה מועסקים במקצוע שלהם? << דובר_המשך >> שר העלייה והקליטה אופיר סופר: << דובר_המשך >> אז, זהו, שאלת שאלה מצוינת, כמה מועסקים במקצוע. אז לגבי כל התעסוקה – קודם כול, יצרנו רפורמת מקצועות רישוי. אולי רפורמה שהרבה דיברו עליה במשך שנים - - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אבל היא לא - - - << דובר_המשך >> שר העלייה והקליטה אופיר סופר: << דובר_המשך >> אבל שנייה, תן לי לספר, נו, שאלת. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> דווקא אני רוצה לספר - - - << דובר_המשך >> שר העלייה והקליטה אופיר סופר: << דובר_המשך >> ואללה, אני פרגנתי לך. איפה מירב? מירב פה? שנייה, אני עונה על השאלה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר העלייה והקליטה אופיר סופר: << דובר_המשך >> לא, לא כאן. זה אחר כך. אני אדבר איתך בפרטי. רפורמת מקצועות הרישוי יצרה היסטוריה, שבעצם אנשים כמו רואי חשבון יכולים לעבוד מהיום הראשון, כאן, במדינת ישראל. אולי לא כעצמאים, אבל יכולים לעבוד. עורכי דין – לא עורכי דין, סליחה, שם לא הצלחנו, אבל לגבי רואי חשבון, לגבי יועצי השקעות, לגבי אדריכלים, מהנדסים, וטרינרים, מורים ודברים מאוד מאוד מרשימים. לא הצלחנו לעשות את הכול. הפער הגדול במיוחד במקצועות הבריאות. מה כן עשינו לגבי רופאים? כל הרופאים שדיברתי איתך עליהם הם רופאים בהשמה ובתהליך השמה. אלה רופאים שבעבודה משותפת עם משרד הבריאות אנחנו דואגים לשלב אותם בחיים המקצועיים בבתי חולים, עם מתן עדיפות לפריפריה – אפרופו, הזכירה כאן את פרופ' ברהום – עם מתן עדיפות לפריפריה, עם מתן עדיפות לנגב ולגליל, אבל לכל בתי החולים בישראל, וזו ברכה גדולה. אני חושב שבאמת יש לנו אתגר אמיתי של שימור – זה לא חונה במשרד העלייה והקליטה – שימור מוחות, שימור אנשים שהולכים ומפתחים קריירה ומייצרים re-location מסיבות כלכליות. זה לא התחיל היום, מיליון ישראלים בארצות הברית זה לא דבר שקרה ביום אחד. צריכים להיות ערים לעניין הזה. אבל אני מציע שבימים האלה באמת, עוד פעם, אנחנו ננסה לבנות נרטיב חיובי. זה חשוב לרוח העם, בעיקר לרוח הלוחמים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר העלייה והקליטה אופיר סופר: << דובר_המשך >> אני אומר, חבר'ה, החיים לא מושלמים, אבל אני שומע – אני אומר בכנות. תקשיבו, אני שומע את השיח ואני מכיר פה את השיח של חלק מהחברים; לא של כולם, אבל של חלק מהחברים. נתתי דוגמה – היא אמרה לי: אל תתחיל עם דברים קשים וכואבים, אז אני לא. נתתי את הדוגמה אתמול של השיח ברשת, שאותי מאוד זעזע. אני חושב שזה דורש מאיתנו, מכולנו, לחשוב. משתדל לעשות את מה שאני יודע לעשות. זה לא אומר שאנחנו יכולים להימנע – הגענו כבר לחמש דקות? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> ממש עוד חמש שניות. << דובר_המשך >> שר העלייה והקליטה אופיר סופר: << דובר_המשך >> זה לא אומר שאנחנו יכולים להימנע לגמרי מחיכוך, אבל אתם יודעים מה? אווירה טובה. תודה רבה ששיתפתם פעולה בלהעביר את חמש הדקות. אני, בניגוד לקרעי, פחות יודע לעשות את זה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לשר סופר, שדיבר כשר נוסף. כעת יסכם את הדיון השר שלמה קרעי. בבקשה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> הינה דוגמה לרוח טובה ורוח - - - השר קרעי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> חברי הכנסת של יש עתיד, אולי תשבו כולם למעלה, שנהיה קרובים - - - << דובר >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר >> הינה האופוזיציה למדינה יוצאת החוצה, אופוזיציה למדינה, שמגישה בזמן מלחמת קיום הצעות אי-אמון נגד ממשלת ישראל, נגד ראש הממשלה, שמוביל ומנהיג את לוחמנו בקרב בהסרת האיום הקיומי מעל שמיה של מדינת ישראל. צאו החוצה. אתם באמת לא ראויים להיות כאן, ואני מקווה שגם לא תהיו כאן בשנה הבאה, בעזרת השם. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> למה בשנה הבאה? השנה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> בשנה הבאה, בשנה הבאה עלינו לטובה. בשנה העברית הבאה, תשפ"ז. אל תחתום, אבל זה המועד, ואתם כבר שלוש שנים אומרים: הינה – איך לפיד כתב בהתחלה? לפיד 24', ואז עבר ללפיד 25' ועכשיו עברנו ללפיד 26'. 26' זה כבר מועד הבחירות. שמעתי כאן קודם דיבור, אדוני היושב-ראש – ואני מברך את החלטתך לאפשר כאן את החוסן הלאומי, להראות את החוסן של כנסת ישראל, של הריבון, של האומה כולה. יש עמוד שדרה שמקיים כאן דיונים בשגרה ובוודאי בחירום. אגב, כל אותם חברי כנסת שמלינים על הכנסת שמקיימת דיונים בשגרת חירום לא הולכים ומלינים על בג"ץ, שמקיים גם הוא דיונים. אתמול הייתי בבית המשפט בבג"ץ וקיימו שם דיון על מועצת התאגיד; לא על טילים, לא על הלוחמים, לא על המלחמה – על מועצת התאגיד. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> כבר כל כך צפוי, כאילו בג"ץ צריך לחפש מקום - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת פרידמן, קולך הרם נשמע למרחוק. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> אני מדברת עם - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני יודע, אבל הוא נשמע למרחוק. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אם כבר אתם, כואב לכם על דיונים - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> להבדיל מקולה של חברת הכנסת אלהרר, שנשמע חלש. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> אני יכולה לשים לה מיקרופון. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> חברת הכנסת אלהרר, מניפולציות וניסיונות להיראות בטוחה בדברים שלך כבר לא משפיעים על אזרחי ישראל. הם רואים את השקר. הם רואים את הצביעות. הם רואים אתכם. כשמשהו מתאים לסדר-היום שלכם – הכול כשר והכול בסדר. אף אחד כאן לא יצא במילה אחת על בית המשפט, שמקיים דיונים כסדרם גם בנושאים שלא קשורים למלחמה. אבל אוי ואבוי - - - << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> להפך, הכנסת, העם – לא, אז תגיד, מה? אין לך ביקורת על שום דבר? רק על הקואליציה שמקיימת דיונים? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> יש לי ביקורת שאתמול ישבתי יום שלם בוועדה שתכננת - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> מצוין, תגיד תודה, תודה לאל שיש לך זכות. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> - - על החקיקה שהורסת את הספורט הישראלי וגורמת לאנשים בפריפריה לשלם הרבה יותר כסף עבור ספורט. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> תראה איך אתה מניפולטור. זה לא יאומן. זה מה שנקרא - - - << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> - - - זה ייחקק עליך. אתה תגרום לנזק ולהרס הספורט הישראלי, שלמה קרעי. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> תראה, אדוני היושב-ראש - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם תבקש את עזרתי, אני אעזור. אם אתה פונה ורוצה את השיח, בבקשה, כרצונך. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא, זה בסדר. אדוני היושב-ראש, אתמול חבר הכנסת דוידסון אמר את אותם דברים בוועדה. הגעתי לוועדה והוכחתי לו עד כמה הוא משקר לציבור. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אבל למה לא נשארת? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> רגע, סליחה, תן לי לענות. אמר שאנחנו הולכים לפגוע בספורט שהוא לא כדורגל גברים ולא כדורסל גברים, אלא כל ענפי הספורט הפראלימפיים, ספורט נשים וכל זה. הוא אמר, אתם מבטלים, הוכחתי לו שבדיוק להפך – אנחנו מחייבים עכשיו את ערוצי הספורט בהפקות מקור, והפקות המקור האלה יוכרו להם בכל אותם ענפי שחשובים לך, והם אומרים לנו שכל ענפי הספורט האלה לא מגיעים אפילו למחצית מחובת ההפקות המקור, זאת אומרת, עוד יישאר להם עודף להשקיע. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> לא יישאר להם כסף להשקיע. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> עוד יישאר להם עודף להשקיע מהחובה החוקית שלהם, ואתה ממשיך לומר כאילו לא הסברתי, כאילו אין, בלי שום ענייניות. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> הלכת. דיברת, הקאת את כל מה שרצית והלכת. למה לא נשארת לשמוע את אנשי המקצוע, לשמוע את - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> מה זה אנשי המקצוע? אנשי המקצוע הם אנשי המקצוע שלי, אלה אנשי המקצוע. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> לא - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> זה שפתאום יש אנשי מקצוע שדעתם לא מוצאת חן בעיניכם, זה דבר חדש. הרי עד היום הייתם אומרים לנו: אנשי מקצוע, שומרי סף, אנשי מקצוע – באים כל גורמי המקצוע, כולל הייעוץ המשפטי של המשרד שיושב שם, עו"ד זיו גלעדי, שיושב ומגן על החוק הזה, שבאמת לקח כמעט שלוש שנים לחוקק אותו, בחירוף נפש, והמנכ"ל יושב שם, ורשות התחרות איתנו, אבל אתם הולכים ליועצת המשפטית לממשלה, שמגינה על התקשורת שמגינה עליה, הם מפרכסים אחד את השני, ואתם, מה אכפת לכם? הרי דמוקרטית זה כבר לא עובד לכם, הקלפי כבר לא משחק לכם תפקיד, לא עושה לכם את זה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> לקחת דבר שעובד טוב במדינת ישראל, הספורט, כן – אני לא מזלזל לא בפראלימפיים ולא בספורט - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> להפך, לא זלזלתי. אני אומר שעכשיו אני מחייב אותם. אני מחייב. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אתה פשוט הורס - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא, קודם יוקר מחיה – זה שצ'רלטון לא מאפשרת ללוחמים לצפות - - - << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא נכון. עמדת גורמי המקצוע אצלי היא שזה יוביל להורדת מחירים. לא נכון. הפסקת הבלעדיות – אי-אפשר לייצר בלעדיות. חובת הפקות מקור שתשמר את כל ענפי הספורט שאתה מדבר בשמם - - - << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> - - - פראלימפי זה הפקות - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> זה הפקות מקור, כן, זה מוכר כהפקות מקור. תשלום זכויות שידור של כל ענפי הספורט שהם לא כדורגל וכדורסל גברים מוכרים להם כהפקות מקור. זאת הייתה המטרה – לשמר את ענפי ספורט שהם לכאורה לא פופולריים. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא, אבל אתה עוד פעם, אתה ממשיך להגיד את אותם דברים כשאני מוכיח לך שחור על גבי לבן שזה בדיוק ההפך. אתה ממשיך להגיד: פגיעה בענפי הספורט, פגיעה בנשים – לא, הפוך, אלה הפקות המקור שאנחנו מחייבים אותן עכשיו. היום הם לא מחויבים לזה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> מחייבים אותם 6.5% מהמחזור – לא מהרווח, מהמחזור. שמעת פעם עסק שעושה ביזנס על מחזור? איפה זה קיים? זה רווח, לא על מחזור. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> זה לא מס. הפקות המקור הן ניתוב השקעה, הן ניתוב השקעה. גם כל זכויות השידור של כל ענפי הספורט האלה. כן, גם הוט ויס וכל ספקי התכנים מחויבים ב-6.5% הפקות מקור, ולהם אנחנו לא מכירים בזכויות שידור. גם את זה הסברתי אתמול. יש הסכם כלכלי שנחתם בין ארצות הברית למדינת ישראל, אחת הדרישות של ארצות הברית בהסכם הכלכלי הזה, שהוא מה שנקרא רמה מעליי, הייתה לא לחייב חברות בין-לאומיות בהפקות מקור בישראל. ראש הממשלה קיבל את הדרישה הזאת והדרישה הזאת חלחלה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> זה לא משנה, חברות בין-לאומיות – אנחנו לא יכולים לעשות הפרדה אם זה אמריקאי או לא אמריקאי. חברות בין-לאומיות יורדות מהחובה הזאת כרגע. הכול פתוח, יכול להיות שהכנסת הבאה תחליט לחוקק את זה. כרגע אנחנו מצילים את היצירה הישראלית. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> - - - הפגנה של ארגון לה פמיליה מול הבית שלך, הם שילמו על משחק כדורגל 200 שקל - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> הדברים שלך לא מבוססים על המציאות, לא מבוססים על הערכות כלכליות של טובי הכלכלנים של משרד התקשורת, של רשות התחרות, שחושבים שיש כאן מונופול, שאפשר להוריד את יוקר המחיה גם בתחום הזה לאזרחי ישראל באמצעות זה שאנחנו לא מאפשרים בלעדיות. הבלעדיות הזו, שהיום זה אפשרי, בתכנים שיש להם חשיבות ציבורית, גורמת למוצר להתייקר מאוד, לזכויות השידור לעלות. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> הציבור משלם על מה שאתה אומר 15 שקלים. זה יוקר המחיה? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> הציבור משלם – כמה אתה משלם על צ'רלטון? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> עזוב צ'רלטון, זה משהו אחר. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> על זה אנחנו מדברים. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> חבילת הבסיס, שרואים את כל הענפים שדיברתי - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני לא איכנס עכשיו לדיון הכלכלי, אבל אני אגיד לך שאנחנו יושבים – שתבין, אתם עוד לא יודעים מה קורה מאחורי הקלעים. אתם תראו את תיקוני הנוסח. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> מה? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אנחנו יושבים גם עם ערוץ ערוצי הספורט, גם עם ההתאחדות, עם כל הגורמים הנוגעים בדבר, ואנחנו מקבלים חלק משמעותי מהטיעונים, כל עוד זה משמר את פתיחת השוק לתחרות. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> על האמירה של אופ"א אתה יודע? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני אומר, אני לא נכנס עכשיו לפרטים. אנחנו יושבים עם כל הגורמים הנוגעים בדבר, ואתה תראה את הדברים באים לידי ביטוי בתיקוני הנוסח שיבואו לוועדה, בסדר? אוקיי. אני רוצה לדבר על משהו שעבר היום בוועדת הכנסת. בליל ישיבת הממשלה בשבוע שעבר - - - << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> זה מה שאתה רוצה, לא? אתה רוצה לסגור את התאגיד. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני אדבר על זה, אני לא צריך לענות תשובה. אני פשוט מדבר על זה בלי שתשאלי. אני מייד מדבר על זה. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני רק מודיע לפרוטוקול שאנחנו נשנה את סדר הדברים. הנושא הבא שיהיה לאחר שהשר יסיים את דבריו ונצביע על הצעות האי-אמון הוא הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31ב לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לראש הממשלה את הסמכויות הנתונות לשר הפנים לפי מספר חוקים. זה יהיה הנושא הבא על סדר-היום. הנושא שלאחר מכן יהיה הצעת חוק מסגרות תקציב המדינה (הוראות מיוחדות לשנת 2026) (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026. סליחה על ההפרעה, כבוד השר. בבקשה המשך. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> הכול בסדר. תודה, אדוני היושב-ראש. בליל ישיבת הממשלה בשבוע שעבר עלתה ליאל קייזר ברשתות החברתיות וכתבה ככה: בכספים הקואליציוניים לא נוגעים – תקציבי השירותים שכולנו מקבלים ייחתכו ב-3%. ככה ייראה הקיצוץ: תקציב החינוך ייחתך ב-193 מיליון; הבריאות – ב-139 מיליון, הרווחה – ב-90, התחבורה – ב-600. תזכרו את זה בפעם הבאה כשהילד לא מצליח להתחבר לזום, כשמאושפזים במסדרון וכשעומדים בפקק. הוספתי את הכף לצורך העניין הזה. שימו לב, אם תסכמו את הנתונים שהביאה אותה הכתבת ליאל קייזר, תגיעו בערך למיליארד שקלים, ראו זה פלא. ומי כותב את זה? ראש הדסק הכלכלי בתאגיד הבזבוז הציבורי. היא מציעה דוגמאות לקיצוץ של כמיליארד שקלים בגלל המלחמה, ואיזה קטע – מיליארד שקלים זה בדיוק מה שהיא והחברים שלה עולים למשלם המיסים. ולא רק זה, התאגיד הוא אקס-טריטוריה, כזה שכל התקציבים נחתכים – בגלל מלחמה, בגלל קורונה, בגלל אלף ואחת סיבות – רק תאגיד השידור הציבורי הישראלי, תקציבו הולך ומתגבר, הולך ועולה. והיום יושב-ראש ועדת הכנסת, ידידי ורעי חבר הכנסת אופיר כץ, וחבר הכנסת בוארון, עשינו סוף לעניין הזה. החוק שתקציב התאגיד עובר לתקציב המדינה עובר לוועדת הכספים, ויבוא שלום על ישראל. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> קרעי, יש צניחה ברייטינג. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא ירדתי, לא ירדתי. חשבתי שסימנת לי לסיים. אז אני אפרט יותר. החוק שעבר היום בוועדת הכנסת בעצם מטפל באותו עיוות שיש כאן אקס-טריטוריה שבכלל לא נמצא בתקציב המדינה. זאת אומרת, גם הממשלה, כשהיא דנה בחוק התקציב – יש מיליארד שקלים שהיא לא יכולה לגעת בהם. גם ועדת הכספים, כשהיא דנה בחוק התקציב, אין יכולת אפילו לחברי הכנסת להגיש הסתייגות שנוגעת לתקציב התאגיד. אקס-טריטוריה שלא נמצא - - - << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> טעות לעולם חוזרת, חבר הכנסת סובה. טעות לעולם חוזרת. נעשו טעויות, ואחת הטעויות היא שתקציב התאגיד לא נמצא בתוך תקציב המדינה, וכשמקצצים בכל התחומים בגלל סיבות מאוד מוצדקות, תקציב התאגיד לא רק שלא מקוצץ אלא גם מוצמד, והולך וגדל, ומכ-650 מיליון לפני כעשור – הגיע כבר לקרוב למיליארד, לדעתי למעלה מ-900 מיליון, פחות או יותר. והדבר הזה, חבר הכנסת בוארון - - - << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> עשו טעות. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> נעשתה טעות, בוודאי. נעשתה טעות. אני לא יודע לומר אם הייתה - - - << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> יש הסבר למה הממשלה קבעה את התקציב – כדי שהתאגיד - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא, לא, סליחה, סליחה. ותקציב משרד המשפטים לא הממשלה קובעת? את תקציב בתי המשפט לא הממשלה קובעת? את תקציב הייעוץ המשפטי לממשלה לא הממשלה קובעת? מה זה הטיעון המגוחך הזה? << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> במה שממשלת הליכוד הביאה, כתוב שהתקציב לא יהיה חלק מהתקציב על מנת שהממשלה לא תוכל להשפיע על העבודה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> זה לא כתוב. זה נאמר בדיונים. זה לא כתוב בחוק – על מנת שהממשלה לא תוכל להשפיע. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> זו טעות. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אז אמרתי, הטעות הזאת נעשתה, ואת הטעות הזאת אנחנו מתקנים היום, ואת החוק שחבר הכנסת בוארון הגיש, להעביר את תקציב התאגיד לתקציב המדינה, העברנו היום לוועדת הכספים בוועדת הכנסת. וזה חוק שבהחלט נדרש, ואני אגיד לך עוד סיבה למה הוא נדרש. הוא נדרש לא רק כי לא יכול להיות שתהיה אקס-טריטוריה, בטח בזמנים כאלה של מלחמה, אלא גם שכבר שנה וחצי הייעוץ המשפטי לממשלה ובג"ץ לא מאפשרים לשר, לשר התקשורת, שהוא זה שממנה בסופו של דבר את מועצת התאגיד, לא מאפשרים לו למנות, אלא אם כן המינויים יהיו אך ורק לטעמם. ככה היה עם השופט דרורי, שהקפיאו לו את הסמכויות מכיוון שראו שהוא בחר בחנן עמיאור לחבר ועדת האיתור, הקפיאו לו את הסמכויות לחודשים ארוכים עד שהוא החליט להתפטר, וכך היה עם השופטת בדימוס מוניץ, שאמרתי לה: הדבר היחיד שאני רוצה ממך זה רק שתשמרי על שיקול הדעת העצמאי שלך. אל תסטי ממנו, לא בגללי ולא בגלל הייעוץ המשפטי, שגרם לדרורי להתפטר בסופו של דבר, והיא אמרה לי בפרפראזה, במילים שלי: אני אשת ברזל. אף אחד לא יצליח לשנות את שיקול דעתי העצמאי. והדברים האלה התנפצו לסלע המציאות כשהפעילו עליה לחצים כבירים, שיצאו גם בהקלטות, כתבות שהיו, שהיא אומרת: ממררים לי את החיים. אמרתי להם: תעשו מה שאתם רוצים. ואז תנאי הסף שונו כמה פעמים תוך כדי ניקוד מועמדים שניגשו כבר. הקול הקורא דרש את מה שהחוק דורש, ואז פתאום אמרו: לא, צריך תואר אקדמי. אחרי שראו שזה לא מסתדר להם, זה לא פוסל, אמרו: תואר אקדמי בתחום התקשורת, ואז ראו שזה לא מספיק בתחום התקשורת לפסול מועמדים שהם לא רצו – אמרו: תואר אקדמי רק בתקשורת, תוך כדי שהם יודעים כבר מה ניקוד המועמדים שנוקדו ופסלו אותם. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> יש לך עכשיו חצי שעה עכשיו לדבר. תפרט לנו מה מפריע לך בתאגיד השידור. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני אסביר, אני מייד אגיע לזה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא, מעניין אותי לדעת - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני מייד אגיע לזה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - דברים שדווקא מפריע לאופוזיציה בביתץ מה מפריע לך? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני מייד אגיע. אני רק רוצה לומר, לפני שאני אגיע למה מפריע – אני אגיד, יש לי זמן, יש לי זמן להגיע גם - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> יש לי רק דבר אחד לומר – שהוא ממומן מכספי ציבור. הוא ממומן מכספי ציבור – זה הדבר שמפריע לי. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> יש הרבה דברים. גם מיסים הם כספי ציבור. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא התוכן, לא התוכניות, לא הדיגיטל. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, הציבור זה לא רק מי שהצביע לך או לשר, זה גם מי שמצביע לאופוזיציה. לכן חשוב - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני אסביר, אני אסביר. השאלה שלך ברורה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> מה מפריע לך - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> חבר הכנסת סובה, השאלה שלך ברורה. אני אתייחס אליה מייד כשאני אסיים לפרוט את השתלשלות העניינים שגורמת לזה שהיא גם נדבך, מחזקת את הדבר הזה, שתקציב התאגיד צריך לעבור לתקציב המדינה ולהיות חלק מקבלת ההחלטות של הממשלה ושל הכנסת. אז אותה שופטת מוניץ הוסיפה תנאי סף בניגוד לחוק, ביטלה את שיקול דעתה – היא שופטת, היא יודעת שאי-אפשר לבטל שיקול דעת שניתן לה כחוק – בפני שיקול דעת שגוי, עברייני, של ייעוץ ומשפטי, ולכן היא הודחה על ידי. וראו זה פלא, בג"ץ הקפיא את ההדחה, ואנחנו עכשיו בדיון, אתמול היה דיון על ההדחה הזאת. אבל מה קורה כאן? היועצת המשפטית המודחת לממשלה, וחבר מרעיה לא מוכנים כמובן לייצג את השר שהדיח אותה, ולכן הם מייצגים נגדי, ולא רק זה, אתמול הם אומרים לבית המשפט: בואו נדלג בכלל על שר. החוק אומר שהשר רשאי להאריך את כהונת חברי מועצת התאגיד, והם אומרים לבית המשפט: תוציאו צו שהשר לא יהיה פונקציה בכלל בתהליך, שוועדת האיתור המודחת, הפגומה, תגיש מייד את המלצותיה לוועדת המינויים ונעשה מה שאנחנו רוצים כי אנחנו מעל החוק. אלה דברים שמראים לנו שכאשר מרחיקים כסף ציבורי, מימון ציבורי, מפיקוח של הכנסת והממשלה, כמו שקורה כמעט רק בתקציב התאגיד, שהוא אקס-טריטוריה, שאי-אפשר לדבר עליו, שאי-אפשר להגיש עליו הסתייגות, שאי-אפשר לקבוע בו סדר עדיפויות – כאשר עושים דבר כזה, והבור ריק, אין בו מים, יש ואקום שאין בו פיקוח של נבחרי ציבור, נכנסים נחשים ועקרבים ומנסים לשלוט ולקבוע מדיניות משל עצמם בניגוד למדיניות הציבור. ולכן, זה שהיום אנחנו מעבירים את תקציב התאגיד לתקציב המדינה בחוק הזה שעובר לוועדת הכספים, זה דבר שיאפשר גם לממשלה וגם לכנסת גם לקבוע את התקציב וגם לקבוע מהו סדר העדיפויות שלו. וכאן אני פונה להשיב לחבר הכנסת סובה, שבינתיים יצא מהמליאה. הוא שאל: מה מפריע בתאגיד? אז כמה דברים. קודם כול, הדבר הבסיסי, כמו שאמרת, אדוני היושב-ראש, זה שיש כאן מוצר שממומן על ידי הציבור, והמדינה לא צריכה לממן אותו, כי יש אותו מספיק בשוק הפרטי. יש דברים שהמדינה מממנת, נכון, כאשר יש כשל שוק, כאשר השוק החופשי לא יודע לספק את המוצר הזה, אבל יש לנו כאן, בוודאי בחדשות ובאקטואליה של תאגיד השידור הציבורי הישראלי – תכף נדבר על זה שזה מיותר, שזה מוטה, שזה עם רייטינג נמוך מאוד, אבל לא משנה, נגיד שזה היה חדשות ואקטואליה ברמה הכי גבוהה עם רייטינג מאוד גבוה, נניח. אבל יש לנו שוק פרטי. אנחנו לא רוצים לגזול את כבשת הרש, גם בפרסומות, גם בחסויות, וגם בזה שיש כאן מפלצת שממומנת בקרוב למיליארד שקלים בשנה וחוסמת את התחרות בשוק החופשי, והמדינה מוציאה כסף, מממנת מוצר שקיים לנו בשוק החופשי, כשאנחנו רוצים לעודד את השוק החופשי להרבות את מגוון הדעות. הרי זה מה שאנחנו עושים בחוק השידורים, וזאת הסיבה הבסיסית הראשונה – המדינה לא צריכה לממן מוצר שיש אותו מספיק והוא מסתדר גם בלעדיה. מעבר לכך, כאשר הציבור מממן חדשות ואקטואליה, שזה מטבע הדברים מוצר ששנוי במחלוקת, שכאשר תאמר מילה לכאן או לכאן, יש מייד ציבור שיכעס: למה אתה אומר ככה? למה אתה קורא לזה "חוק הפטור"? למה אתם קוראים לזה "הרפורמה להחלשת התקשורת"? או להפך, התאגיד, שאמור על פי חוק לייצג את מגוון הדעות שיש במדינת ישראל, מייצג בעצם רק חלקים מסוימים באוכלוסייה ולא את החלק השני. זה הנדבך הנוסף שמעלה את חמת הציבור, בעיקר כלפי אותם שידורים, כמו שאמרתי, גם שהם לא נצרכים, כי יש אותם בשוק החופשי, וגם הם מוטים, מוטים כנגד צדדים מסוימים באוכלוסייה, והם גם מיותרים ולא צורכים אותם כל כך. הרי כשאנחנו מעלים את חוק התאגיד ואת החוק להפרטת התאגיד, שימו לב מה אומרים השופרות בשם התאגיד: יש לנו סדרות טובות, אנחנו מצליחים בסדרות שלנו, יש לנו תרבות, יש לנו מורשת. אף אחד לא אומר: יש לנו תוכניות חדשות, טובות יותר מכולם, יש לנו רייטינג מאוד גבוה. הם יודעים שזאת החוליה החלשה שלהם. ולכן, אם כבר אנחנו מממנים שידור ציבורי, צריך למקד את המימון רק בדברים שהשוק החופשי לא עושה לבד, כמו למשל חדשות בשפות זרות, כמו למשל מורשת, היסטוריה, תרבות. אפשר גם לממן ספורט, כדי שמי שאין ידו משגת יוכל לצפות בספורט מרכזי וספורט שיש לו חשיבות ציבורית, וכן הלאה וכן הלאה. אם הייתה מועצת תאגיד שהייתה מייצגת את מגוון הדעות במדינת ישראל, מה שאנחנו מנסים כבר תקופה כל כך ארוכה לעשות והמשפטנים חוסמים אותנו מלעשות, ניחא, היא הייתה יודעת לקחת ולומר שזה אפיק מיותר של השקעה, צריך להשקיע מעט מאוד. רק כדי לסבר את האוזן, אדוני היושב-ראש, אתה מאשר כאן את תקציב הכנסת, ומתוכו 25 מיליון שקלים לערוץ הכנסת, 25 מיליון שקלים לערוץ שמשדר לאורך שעות היממה חדשות, אקטואליה, ועדות, דיונים. 25 מיליון. תאגיד השידור מממן את החדשות והאקטואליה שלו ביותר מפי עשרה מהסכום הזה. אם הייתה מועצה שאכפת לה מכספי הציבור, היא הייתה אומרת: למה אנחנו צריכים לממן בכל כך הרבה כסף חדשות ואקטואליה, כאשר גם יש תלונות עליהם בציבור וגם אין רייטינג כל כך למוצר הזה? בואו נקטין את זה ל-30, 40, 50 מיליון. את כל שאר הכסף נשקיע בדברים שהציבור לא מקבל אותם במקומות אחרים, אותם דברים שהזכרתי. ולכן, כאשר אין מועצה שמייצגת את מגוון הדעות ולא יודעת לעשות את זה, בהחלט חשוב להעביר את תקציב התאגיד, לא כדי לומר איזו תוכנית כן ואיזו תוכנית לא, אלא לומר: יש לכם תקציב כזה וכזה, ואתם תשקיעו מתוכו כך וכך ליצירה הישראלית, וכך וכך לחדשות, וכך וכך לתפעול. לא התערבות בתכנים, אלא קביעת סדר עדיפויות, קביעת מדיניות. זה דבר שבהחלט הציבור זכאי שהממשלה שלו ושהכנסת שהוא בחר תקבע את סדרי העדיפויות של מימון של כספי הציבור שהולכים לאפיקים האלה. אלו פני הדברים, ואני מקווה מאוד שוועדת הכספים בראשות חבר הכנסת מלביצקי – אני מקווה שהדבר הזה יקרה בהקדם האפשרי, כדי שכבר בתקציב הזה או בהשלמות שלו, שיהיו מייד לאחר הפגרה, נוכל להביא לידי ביטוי את סדר העדיפויות של הממשלה ושל הכנסת בתקציבים שהמדינה מעניקה ומממנת בהם פרויקטים, תוך כדי התחשבות במלחמה, בצרכים האחרים שיש למדינת ישראל בשעה הזו. אני מקווה שחבר הכנסת סובה בא על סיפוקו מבחינת התשובה שנתתי לו כאן. אם לא, הוא מוזמן להגיע ולשאול עוד שאלות. חבר הכנסת ביסמוט, אני רוצה לנצל את העניין שאתה יושב כאן, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. אני שומע הרבה שאומרים שהקפאנו את חוק הגיוס – הרי זה האי-אמון שיש כאן – כביכול לא מעניין אותנו משבר כוח האדם בצה"ל, ואנחנו לא רוצים לגייס חרדים. אז למיטב ידיעתי, ותקן אותי אם אני טועה, לא הוקפא שום דבר. אנחנו עסוקים עכשיו בהעברת תקציב ובמלחמה, וחוק הגיוס יחוקק בעזרת השם עוד במושב הכנסת הזה, עד שהכנסת תצא לפגרת הבחירות שלה – חוק גיוס היסטורי, חוק גיוס כזה שמצד אחד מכיר בערך של אלו שתורתם אומנותם, בערך של המסורת שלנו, של לומדי התורה, ומצד שני מגייס אלפים ורבבות מקרב אלו שאין תורתם אומנותם. זאת העמדה של הקואליציה, של ראש הממשלה, ואני חושב שאנחנו הולכים לשם, נכון? << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> אני אגיד לך, כבוד השר, מה שהוא אומר לך – זה ההפך. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> תשובה קצרה וקולעת. אני אגיד אותה בקול למי שלא שמע. אומר יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת ביסמוט: מה שאומרת האופוזיציה – תדעו, אזרחי ישראל, שהמצב הוא בדיוק הפוך. תמיד. כן, לפעמים שעון מקולקל מדייק פעמיים ביום, תלוי אם הוא דיגיטלי או אנלוגי, אבל כן, חוק הגיוס הזה חשוב לנו. ואני חושב שצריך לקבל כאן החלטות, כמו שאנחנו כממשלה וככנסת, כמייצגי ציבור ששוקדים על החוק הזה במשך חודשים ושנים, הולכים להביא למפנה היסטורי בכל מה שקשור לסטטוס קוו בנוגע לגיוס חרדים, תוך הסכמה שאלפים ורבבות כאלה שאין תורתם אומנותם כן ישרתו וכן יתגייסו – מה שאף אחד, לא גנץ ולא לפיד ולא ליברמן, לא ניסו לעשות, וגם לא היו רוצים שיקרה. הם הרי רוצים שהחרדים ימשיכו להיות מגויסים לקמפיין הבחירות שלהם, שיהיה להם איך לקושש קולות במערכה הזאת. הרי אם פתאום נתחיל לראות אלפי חרדים – ואנחנו רואים את זה כבר קורה, אבל זה יקרה ביתר שאת כשחוק הגיוס יעבור. אם אנחנו נראה אלפי חרדים מגיעים ללשכת הגיוס להתגייס, מה יגידו לפיד וליברמן לבוחרים שלהם? מה יהיה הדגל שבו הם ינופפו, שבשבילו הם רצים? מה הם יגידו, ביטחון? הם יגידו כלכלה? אותם שרי אוצר כושלים שהיו כאן, אותו זה שהתחייב הבטחות ביטחוניות ולא עשה שום דבר – מה יש להם למכור? החרדים זה אווזה שמטילה להם ביצי זהב כבר הרבה שנים, והם מאוד מאוד לא היו רוצים לראות כאן חרדים מתגייסים כשחוק הגיוס הזה יעבור. אבל לנו יש אחריות כלפי מדינת ישראל, והדבר הזה, בעזרת השם, יקרה עוד בכנסת הנוכחית. חוק הגיוס יעבור לטובת ביטחון מדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, אנחנו רואים לאחרונה בחלק מהאולפנים כבר קולות של דכדוך, של רפיסות, של שאלות כאלה שמחלישות את רוח העם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בתקשורת שלנו? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא שלנו, בתקשורת. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בתקשורת הישראלית? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> בתקשורת שלא מייצגת אותנו כל כך, בתקשורת הישראלית, בחלק ממנה. ואני רוצה, מתוך פרשת השבוע שקראנו, להסביר אולי לאותם אלו שיושבים באולפנים, שידעו ויבינו עד כמה יש חשיבות היסטורית עולמית למהלכים שמדינת ישראל, שעם ישראל עושה. קראנו: "ויעשו כל חכם לב בעֹשי המלאכה את המשכן". התורה חזרה על מלאכת המשכן כמה פעמים: תרומה, תצווה, ויקהל-פקודי. למה היא עשתה את זה? למה היא לא יכולה הייתה לומר פשוט: "ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה"? הרמב"ן אומר: "וכל זה דרך חיבה ודרך מעלה, לומר כי חפץ השם במלאכה". הדבר הזה מאיר לנו נקודת מבט על חשיבותו של עם ישראל ועל משמעות מעשיו בעיני הקדוש ברוך הוא. סיפור המשכן חוזר שוב ושוב באריכות נדירה. אנחנו בדרך כלל בתורה, בגמרא, מדקדקים על כל מילה ועל כל אות, למה זה נאמר, ודורשים הלכות ממילים מיותרות ומאותיות שנכתבו, אבל כאן אנחנו רואים חזרה כמה פעמים על אותו סיפור, על אותה בניית המשכן, כי התורה רואה חשיבות עצומה בזה שהיא חוזרת על הדברים וחוקקת אותם לדורות עולם, והכול כדי להראות עד כמה חשוב בעיני השם כל מעשה שעושים עם ישראל. למה? כי זה מראה את חיבתם, כי קודשא בריך הוא, אורייתא וישראל חד הוא – הקדוש ברוך הוא, התורה וישראל זה דבר אחד, וכבודם של ישראל הוא גם כבודה של התורה, ולכן התורה מתפארת ומשתבחת במעשיהם של עם ישראל. וזה גם, כמו שהקדמתי ואמרתי, מסר חשוב עבורנו, לכולנו כעם. לכל דבר שאנחנו עושים יש חשיבות, ויש לתוצאות שלו משמעות. בניין המקדש היה חשוב לקיום העולם כולו, לא רק לעם ישראל. אמרו חז"ל שאילו ידעו אומות העולם כמה שפע יורד לעולם דרך בית המקדש, לא היו מעלים על דעתם להחריב אותו. וגם בימינו אנו, כאשר ראש הממשלה נתניהו הבטיח בתחילת המלחמה שאנחנו הולכים לשנות את פני המזרח התיכון, הוא צדק, לא רק בגלל שהוא הבטיח ונאבק מול כל אלה שקמו עליו מבית ומחוץ, לא רק בגלל זה, אלא בגלל שלכל מעשה שלנו כעם הנבחר יש משמעות גורלית והיסטורית. אנחנו רואים את זה כבר עכשיו – ההשפעה של המלחמה של עם ישראל, העם הקטן, המדינה הקטנה הזאת, מתפשטת מעבר לגבולותינו, לכל העולם. אנחנו רואים שהחלטה אחת של עם ישראל מניעה מדינות שלמות ומעצמות ומשנה סדרי עולם לטובה, כי זאת ההשפעה שיש לעם ישראל על ההיסטוריה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> למה - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני לא שואל שאלות. אני מקבל הנחיה מיושב-ראש הקואליציה, בקשה, אני מקבל בקשה מיושב-ראש הקואליציה, ואני מתייצב בלי לשאול. כמו שאמרתי, להחלטה של מנהיג הרוב, יושב-ראש הקואליציה כאן, יש משמעות כבירה על הפעולות שלנו, בטח בשגרת החירום הזו במלחמה, ולכן עושים את מה שצריך. ולמה אני מזכיר את החשיבות של מעשינו? כדי שלא נתפתה לכל מיני עיתונאים ופרשנים בערוצי התבהלה, וגם לפוליטיקאים קטנים שמגישים כאן הצעת אי-אמון, ושהצביעו בשבוע שעבר על אי-אמון עם איימן עודה, עם הרשימה תומכת הטרור, הצביעו כאן סיעת יש עתיד. נתנו להם הנחיה: אתם יכולים להצביע בעד אי-אמון בממשלת ישראל בזמן מלחמה, ושוב הם חוזרים על זה ומביאים אי-אמון כנגד ממשלת ישראל בזמן מלחמה. אז לא צריך להתרשם מהם, לא צריך להיבהל מהפצת הייאוש שלהם, מהדכדוך. מה המטרה? מה הרווח? למה יצאנו למלחמה? מהי נקודת היציאה? כל השאלות האלה תוך כדי שהלוחמים שלנו נמצאים גם בלבנון, גם הטייסים המופלאים שלנו שמפציצים באיראן – הטייסים המופלאים שלנו; הסרבנים כבר הודחו מהצבא, זה לא הם. הסרבנים הם רק שלהם; הטייסים הם של כל עם ישראל. לא להתרגש מאותן אמירות מדכדכות, מאותה רפיסות, כי המשמעות של מעשינו, האחריות של עם ישראל לתיקון העולם, לא תאפשר לשטיפת המוח הזו, לתעמולה הזו, לתבהלה הזו, לרפות את ידינו. יש לנו מטרה ברורה, ובעזרת השם, נעשה ונצליח. השבוע יש לנו ראש חודש ניסן, ביום רביעי בלילה. ביום רביעי בלילה – ליל ראש חודש ניסן. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בירכנו את ברכת החודש בשבת. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> בשבת? לא, חמישי, רביעי בלילה. התאריך העברי מתחיל מהלילה, כמו בליל שבת. ויהי ערב, ויהי בוקר, יום אחד – זה הפשוט. להתחיל את היום באמצע הלילה בלי שום סימן, זה יותר מורכב. אצלנו זה מאוד פשוט: השמש שוקעת – מתחיל יום חדש. אם בחודש אדר אמרו חכמינו זיכרונם לברכה שמזלו של עם ישראל מתגבר, הרי שבחודש ניסן זה חודש ניסים. אנחנו לגמרי מעל המזל, מעל המזל, מעל הטבע, כמו שנאמר: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", ונראה בקרוב, בעזרת השם, את כל אויבינו וכל הקמים עלינו לכלותינו מושמדים. הרבה אויבים קמו על עם ישראל לאורך כל תקופת הגלות, לאורך אלפי שנים, וכולם נשכחו והיו כלא היו. תמיד עם ישראל, עם נצח, הוא היחיד שהצליח לקום מתוך האפר, מתוך הפוגרומים, מתוך הגלויות, ועשה דבר שמבחינה היסטורית הוא חסר תקדים. אין עם כזה שאחרי שהיה מפוזר ומפורד בכל העמים הצליח להגיע לארץ ישראל, לארץ מולדתו, ולהקים מחדש את מדינת ישראל, את הריבונות של עם ישראל כאן. ואנחנו רואים גם בדור שלנו, אחרי אסון נורא שהיה לנו בשמחת תורה לפני כשנתיים וחצי, עם ישראל התגבר כארי, "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא", וממשיכים בכל הכוח, בעוז ובתעצומות, עד להשגת כל מטרות המלחמה ועד לניצחון, בעזרת השם. ומכאן אני חוזר לביצה הזו, שלצערנו אנחנו נאלצים, עם כל הימים הגדולים, הימים ההיסטוריים האלה שיש לעם ישראל – עדיין יש כאלו שמנסים לקלקל את השורה. ופה, חבר הכנסת סעדה וחברת הכנסת גוטליב ידעו לומר, ידעו גם להוסיף טעמים משלהם. בעיצומה של מלחמה, באים אותם משפטנים, אותה רדיפה פוליטית, אותה אכיפה בררנית. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - שימוע לנציב שב"ס האדיר, בעל אות המופת, ניצב קובי יעקובי. מודיעים לו בזמן המלחמה. משועממים שם, הם רגילים לרדוף. הם לא באמת - - - בשדה הקרב, אבל הם מושכים אותנו לשיח הזה בזמן מלחמה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> שכחת שביקשו לקחת את ראש הממשלה בזמן מלחמה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתה יודע מה עוד הם עשו בזמן מלחמה? אתמול יצא פסק דין של בג"ץ, אדוני – תחזיק טוב את המושכות, כי דבר כזה עוד לא ראית. נדב ארגמן ושות' הגישו עתירה נגד ועדת הרוגלות, נכון? הם אומרים: העתירה נמחקה. למי פוסקים את ההוצאות? למשיבים. העתירה נדחתה - - - זה פשוט, כזה עוד לא ראינו. הכול מתחת לקו הרדאר, שלא נתבלבל, בשקט בשקט. תגיד להם שאנחנו קוראים את נבו, אנחנו קוראים מה קורה כל יום בבג"ץ. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> יש המון המון דברים מקולקלים במערכת. "מקום המשפט שמה הרשע" זאת לא המצאה שלנו, זה נאמר כבר לפני אלפי שנים, ואנחנו רואים את הקלקול הזה. אתמול הייתי בבית המשפט, ושופטי בג"ץ, בעתירה שהגישו כנגד הדחתה של יושב-ראש ועדת האיתור למועצת התאגיד - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> למה לא אמרת לנו לבוא? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> הגעתי בהחלטה של רגע. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> למה לא אמרת לנו לבוא? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> חברת הכנסת גוטליב, הגעתי בהחלטה של רגע. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - שם אין לי נהג? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא ידעתי שאת נמצאת כאן קרוב, אחרת הייתי בהחלט מבקש. ישבה שם נציגת פרקליטות המדינה עו"ד תהילה רוט, ואומרת לבג"ץ: צריך לדלג על השר. החוק אומר: השר רשאי להאריך את הכהונה – היא אומרת: אני מבקשת צו שידלג על השר, שוועדת האיתור המודחת, הפגומה, תגיש את המלצותיה מייד לוועדת המינויים, וככה נמנה מועצה, בניגוד לחוק. ואף אחד – ואני השתוממתי על זה. ישבתי כאן והלכתי, הלכתי לשם ודיברתי - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - תענה, תענה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> הלכתי ועניתי ועניתי ודיברתי. ועל הדבר שהכי לא הצלחתי להבין אותו, לא הצלחתי אפילו לסבר את האוזן שלי איך, זה שהם מודים שם, מבינים כולם שהיה כאן מעשה חמור, שהוסיפו תנאי סף לאחר שנחשפו למועמדים בניגוד לחוק. ומה אומרים השופטים, חלק מהם? אבל מה אתם רוצים? זה מה שהייעוץ המשפטי אמר. הייעוץ המשפטי כנראה לחץ על יושב-ראש ועדת האיתור, היא נשמעה לייעוץ המשפטי, אז זה בסדר. הייעוץ המשפטי כבר אומר לעבור על החוק. אם עברת על החוק, עשית כדין, נחשב שעשית את מלאכתך כראוי. אני לא רוצה להכביר במילים. לא שאני בונה על החלטה לטובתי, אבל אלה הדברים. יש המון המון דברים מעוותים. ואני תמיד אומר, יש היום עצומה שמתגלגלת של פרופ' כהן אליה לבקש מנשיא ארצות הברית להטיל סנקציות. אני לא מתנגד לסנקציות, אני חושב שיש פה אנשים שעשו דברים מאוד מאוד חמורים, אבל אני לא חושב שזאת הדרך. אני חושב שבמקום סנקציות חיצוניות, אנחנו אלה שצריכים להשית את הסנקציות. אנחנו אלה שצריכים לעמוד, לשתות מיץ אומץ אולי, את אותו מיץ אומץ ששותים שם, ולומר להם: ברגע שאתם מקבלים החלטות מנוגדות לחוק – ההחלטות בטלות. זה האיזון שיש בין הרשויות. ברגע שאתם מבטלים חוק-יסוד, אפילו מבטלים חוק – אף אחד לא נתן לכם סמכות לפסול חוקים. אם עשיתם את זה, אנחנו מודיעים לכם כממשלה וככנסת שלא מקבלים, כחלק מהאיזון הנדרש בין הרשויות. כמו שאתם אומרים לנו "מניעה משפטית", אנחנו אומרים לכם "מניעה חוקתית". זאת תהיה הדרך האמיתית לפתור את המשבר החוקתי הזה ואת זה שמנסים להפוך כאן את הציבור רק לממליץ בקלפי, ואת המדיניות מנסים לקבוע כאלה שלא נבחרו מעולם. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לשר קרעי. אנחנו עוברים להצבעות על ההצעות להביע אי אמון. ההצבעות תהיינה שמיות, אז יהיה לכם די זמן לקרוא לחברות וחברי הכנסת שמעוניינים להצביע. אנחנו נצביע תחילה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת. זו הצבעה שמית, אז יש לכם זמן. הכול בסדר. הצבעה שמית << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו משתתף בהצבעה ינון אזולאי – אינו נוכח דן אילוז – אינו נוכח ואליד אלהואשלה – אינו נוכח קארין אלהרר – בעד עמיחי אליהו – אינו נוכח זאב אלקין – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח אביחי אברהם בוארון – אינו נוכח אוריאל בוסו – אינו נוכח מישל בוסקילה – אינו נוכח דבי ביטון – אינה נוכחת חיים ביטון – אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח בועז ביסמוט – אינו נוכח ולדימיר בליאק – בעד מירב בן ארי – אינה נוכחת רם בן ברק – בעד איתמר בן גביר – אינו נוכח סמיר בן סעיד – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח ניר ברקת – אינו נוכח ששון ששי גואטה – אינו נוכח טלי גוטליב – אינה משתתפת בהצבעה יצחק גולדקנופ – אינו נוכח מאי גולן – אינה נוכחת איתן גינזבורג – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – בעד אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת אלי דלל – אינו נוכח שלום דנינו – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – אינו נוכח שרן מרים השכל – אינה נוכחת ניסים ואטורי – אינו נוכח מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח יאסר חוג'יראת – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת אכרם חסון – אינו נוכח ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה טור פז – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח יוסף טייב – אינו נוכח אוהד טל – אינו נוכח יעקב טסלר – אינו נוכח חילי טרופר – אינו נוכח מאיר כהן – בעד מירב כהן – אינה נוכחת עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – בעד יוראי להב הרצנו – אינו נוכח ירון לוי – בעד מיקי לוי – בעד יריב לוין – אינו נוכח נעמה לזימי – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – בעד יאיר לפיד – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – בעד מרב מיכאלי – אינה נוכחת שלי טל מירון – בעד יונתן מישרקי – אינו נוכח חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח צגה מלקו – אינה נוכחת אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – אינו נוכח יעקב מרגי – אינו נוכח שרון ניר – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – בעד יבגני סובה – אינו נוכח צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח משה סולומון – אינו נוכח לימור סון הר מלך – אינה נוכחת אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת משה סעדה – אינו נוכח מנסור עבאס – אינו נוכח עפיף עבד – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח עדי עזוז – בעד חוה אתי עטייה – אינה נוכחת חמד עמאר – בעד צביקה פוגל – אינו נוכח עודד פורר – בעד יצחק פינדרוס – אינו נוכח משה פסל – אינו נוכח מאיר פרוש – אינו נוכח יסמין פרידמן – בעד אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת מטי צרפתי הרכבי – בעד אריאל קלנר – אינו נוכח יצחק קרויזר – אינו נוכח גלעד קריב – אינו נוכח שלמה קרעי – אינו נוכח אליהו רביבו – אינו נוכח שמחה רוטמן – אינו נוכח יעל רון בן משה – אינה נוכחת אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת אלון שוסטר – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – בעד נאור שירי – אינו נוכח אושר שקלים – אינו נוכח עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח ינון אזולאי – אינו נוכח דן אילוז – אינו נוכח ואליד אלהואשלה – אינו נוכח עמיחי אליהו – אינו נוכח זאב אלקין – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח אביחי אברהם בוארון – אינו נוכח אוריאל בוסו – אינו נוכח מישל בוסקילה – אינו נוכח דבי ביטון – בעד חיים ביטון – אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח בועז ביסמוט – אינו נוכח מירב בן ארי – בעד איתמר בן גביר – אינו נוכח סמיר בן סעיד – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח ניר ברקת – אינו נוכח ששון ששי גואטה – אינו נוכח יצחק גולדקנופ – אינו נוכח מאי גולן – אינה נוכחת איתן גינזבורג – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת אלי דלל – אינו נוכח שלום דנינו – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – אינו נוכח שרן מרים השכל – אינה נוכחת ניסים ואטורי – אינו נוכח מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח יאסר חוג'יראת – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת אכרם חסון – אינו נוכח ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח יוסף טייב – אינו נוכח אוהד טל – אינו נוכח יעקב טסלר – אינו נוכח חילי טרופר – אינו נוכח מירב כהן – אינה נוכחת עופר כסיף - אינו נוכח אופיר כץ - אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – בעד יריב לוין – אינו נוכח נעמה לזימי – בעד יאיר לפיד – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה נוכחת יונתן מישרקי – אינו נוכח חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח יוליה מלינובסקי – בעד מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח צגה מלקו – אינה נוכחת אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – אינו נוכח יעקב מרגי – אינו נוכח שרון ניר – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח יבגני סובה – בעד צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח משה סולומון – אינו נוכח לימור סון הר מלך – אינה נוכחת אופיר סופר – אינו משתתף בהצבעה אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת משה סעדה – אינו נוכח מנסור עבאס – אינו נוכח עפיף עבד – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – אינה נוכחת צביקה פוגל – אינו נוכח יצחק פינדרוס – אינו נוכח משה פסל – אינו נוכח מאיר פרוש – אינו נוכח אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת אריאל קלנר – אינו נוכח יצחק קרויזר – אינו נוכח גלעד קריב – אינו נוכח שלמה קרעי – אינו נוכח אליהו רביבו – אינו נוכח שמחה רוטמן – אינו נוכח יעל רון בן משה – אינה נוכחת אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת אלון שוסטר – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – אינו נוכח נאור שירי – אינו נוכח אושר שקלים – אינו נוכח עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> האם יש כאן חברי כנסת שמעוניינים להצביע וטרם הצביעו? אם אין, תמה ההצבעה. נא לסכם את הקולות. להלן תוצאות ההצבעה: 27 בעד, אין מתנגדים. לפיכך אני קובע כי ההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש בחוק. וכעת נעבור להצביע על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות ישראל ביתנו, כחול לבן, המחנה הממלכתי והעבודה. גם הצבעה זו תהיה הצבעה שמית. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו משתתף בהצבעה דן אילוז – אינו נוכח ואליד אלהואשלה – אינו נוכח קארין אלהרר – בעד עמיחי אליהו – אינו נוכח זאב אלקין – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח אביחי אברהם בוארון – אינו נוכח אוריאל בוסו – אינו נוכח מישל בוסקילה – אינו נוכח דבי ביטון – בעד חיים ביטון – אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח בועז ביסמוט – אינו נוכח ולדימיר בליאק – בעד מירב בן ארי – בעד רם בן ברק – בעד איתמר בן גביר – אינו נוכח סמיר בן סעיד – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח ניר ברקת – אינו נוכח ששון ששי גואטה – אינו נוכח טלי גוטליב – אינה נוכחת יצחק גולדקנופ – אינו נוכח מאי גולן – אינה נוכחת איתן גינזבורג – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת אלי דלל – אינו נוכח שלום דנינו – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – אינו נוכח שרן מרים השכל – אינה נוכחת ניסים ואטורי – אינו נוכח מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח יאסר חוג'יראת – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת אכרם חסון – אינו נוכח ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – בעד משה טור פז – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח יוסף טייב – אינו נוכח אוהד טל – אינו נוכח יעקב טסלר – אינו נוכח חילי טרופר – אינו נוכח מאיר כהן – בעד מירב כהן – אינה נוכחת עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – בעד יוראי להב הרצנו – בעד ירון לוי – בעד מיקי לוי – בעד יריב לוין – אינו נוכח נעמה לזימי – בעד אביגדור ליברמן – בעד יאיר לפיד – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – בעד מרב מיכאלי – אינה נוכחת שלי טל מירון – בעד יונתן מישרקי – אינו נוכח חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח יוליה מלינובסקי – בעד מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח צגה מלקו – אינה נוכחת אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – אינו נוכח יעקב מרגי – אינו נוכח שרון ניר – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – אינו נוכח יבגני סובה – בעד צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח משה סולומון – אינו נוכח לימור סון הר מלך – אינה נוכחת אופיר סופר – אינו משתתף בהצבעה אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת משה סעדה – אינו נוכח מנסור עבאס – אינו נוכח עפיף עבד – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח עדי עזוז – בעד חוה אתי עטייה – אינה נוכחת חמד עמאר – בעד צביקה פוגל – אינו נוכח עודד פורר – בעד יצחק פינדרוס – אינו נוכח משה פסל – אינו נוכח מאיר פרוש – אינו נוכח יסמין פרידמן – בעד אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת מטי צרפתי הרכבי – בעד אריאל קלנר – אינו נוכח יצחק קרויזר – אינו נוכח גלעד קריב – אינו נוכח שלמה קרעי – אינו נוכח אליהו רביבו – אינו נוכח שמחה רוטמן – אינו נוכח יעל רון בן משה – אינה נוכחת אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת אלון שוסטר – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – בעד נאור שירי – בעד אושר שקלים – אינו נוכח עאידה תומא סלימאן – אינו נוכח פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח ינון אזולאי – אינו נוכח דן אילוז – אינו נוכח ואליד אלהואשלה – אינו נוכח עמיחי אליהו – אינו נוכח זאב אלקין – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח אביחי אברהם בוארון – אינו נוכח אוריאל בוסו – אינו נוכח מישל בוסקילה – אינו נוכח חיים ביטון – אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח איתמר בן גביר – אינו נוכח סמיר בן סעיד – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח ניר ברקת – אינו נוכח ששון ששי גואטה – אינו נוכח טלי גוטליב – אינה משתתפת בהצבעה יצחק גולדקנופ – אינו נוכח מאי גולן – אינה נוכחת איתן גינזבורג – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת אלי דלל – אינו נוכח שלום דנינו – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – אינו נוכח שרן מרים השכל – אינה נוכחת ניסים ואטורי – אינו נוכח מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח יאסר חוג'יראת – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת אכרם חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח יוסף טייב – אינו נוכח אוהד טל – אינו נוכח יעקב טסלר – אינו נוכח חילי טרופר – אינו נוכח מירב כהן – אינה נוכחת עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח יריב לוין – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה נוכחת יונתן מישרקי – אינו נוכח חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח צגה מלקו – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> צגה, את משתתפת או לא משתתפת? << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) צגה מלקו – אינה משתתפת בהצבעה אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – אינו נוכח יעקב מרגי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – בעד צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח משה סולומון – אינו נוכח לימור סון הר מלך – אינה נוכחת אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת משה סעדה – אינו נוכח מנסור עבאס – אינו נוכח עפיף עבד – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – אינה נוכחת צביקה פוגל – אינו נוכח יצחק פינדרוס – אינו נוכח משה פסל – אינו נוכח מאיר פרוש – אינו נוכח אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת אריאל קלנר – אינו נוכח יצחק קרויזר – אינו נוכח גלעד קריב – אינו נוכח שלמה קרעי – אינו נוכח אליהו רביבו – אינו נוכח שמחה רוטמן – אינו נוכח יעל רון בן משה – אינה נוכחת אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת אלון שוסטר – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – אינו נוכח אושר שקלים – אינו נוכח עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> האם יש חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות כן? אם לא, תמה ההצבעה. נא לסכם את הקולות. להלן תוצאות ההצבעה: 27 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי גם הצעה זו לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש בחוק. << נושא >> הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר הפנים לראש הממשלה << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לראש הממשלה את הסמכויות הנתונות לשר הפנים לפי מספר חוקים. אני מתכבד להזמין את השר אופיר סופר למסור את ההודעה מטעם הממשלה. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> שר העלייה והקליטה אופיר סופר: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע כי הממשלה החליטה, לנוכח היעדר שר הפנים, ועל מנת להבטיח מענה לצרכים דחופים וחיוניים בתחומי המשרד - - << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> למנות שר פנים. << דובר_המשך >> שר העלייה והקליטה אופיר סופר: << דובר_המשך >> - - ובהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לראש הממשלה את הסמכויות הנתונות לשר הפנים לפי החוקים שלהלן עד למינוי שר הפנים: 1. לפי סעיף 12(ב) לחוק הסדרים במשק המדינה, התשנ"ג–1992, בנוגע לתיקונים הנדרשים כבר בתקנות לפי החוק לעניין שנת הכספים 2026; 2. לפי סעיף 46(ב) לחוק יסודות התקציב; 3. לפי סעיף 13 לחוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, למתן אישור גישה למאגר הביומטרי; 4. לפי סעיף 266ה(ב) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965, א. לעניין צו התכנון והבנייה, התשפ"ו–2026; ב. לעניין הארכת תוקפו של צו התכנון והבנייה, התשפ"ד–2024, עד יום כ"א בטבת תשפ"ז, 31 בדצמבר 2026. מובהר שהסמכויות יחזרו באופן אוטומטי לשר הפנים מייד כשימונה, ללא צורך בהעברה נוספת. בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה מבקשת הממשלה את אישורה של הכנסת להחלטה. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חברות וחברי הכנסת, אנחנו נעבור לדיון האישי המשולב. שימו לב, משולב, לכן כל חבר כנסת יקבל עד ארבע דקות דיבור, ובסופו יתקיימו ארבע הצבעות. הדובר הראשון – חבר הכנסת רון כץ. בבקשה. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היו"ר. אדוני השר או השרה, מי שפה, לא רואה – יש פה שר? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השר אופיר סופר. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, אוקיי, אדוני השר. אני לא יודע אם יצא לכם לראות היום, אבל היום ראש ממשלת ישראל הוציא הנחיה שבזמן מלחמה אסור להתעסק בהליכים משפטיים שנוגעים לאחד השרים שלו. עד פה נשמע הגיוני. מה הבעיה עם זה? הבעיה עם זה זה שאם אזרחי ישראל ייקחו את לו"ז הכנסת של היום, אז הם יגלו שאנחנו מתעסקים בחוק תקשורת מטורלל, בהפרדת סמכויות היועמ"שית, בעוד אלף ואחד דיונים שלא מעניינים אף אחד מאזרחי מדינת ישראל, במקום לדון בזכויות בעלי העסקים הקטנים והבינוניים שקורסים. אני מקבל אין-ספור הודעות שאומרות: מה קורה עם המתווה? מה הולכים לתת לנו? איך זה הולך להיראות? וכל אחד מהם גם מזכיר לי שהם עדיין לא קיבלו את הפיצוי מהמתווה הקודם. אני לא יודע אם אתם מבינים את המשמעות של עסק שלא קיבל פיצויים מהפעם הקודמת וצריך עכשיו לבנות את התזרים הכלכלי שלו על סמך פיצוי שאלוהים יודע בכלל אם יגיע או לא יגיע. בוא נמשיך לילדי מדינת ישראל. ילדי מדינת ישראל נמצאים עכשיו בחוסר ודאות מוחלט. מתי תיפתח שנת הלימודים? אף אחד לא יודע, אף אחד לא מדבר איתם. איך הולכת להיראות תוכנית הלימודים אחרי שיחזרו? אף אחד לא יודע, כי אף אחד לא מדבר איתם. הולכים להחזיר ימים? הולכים להוסיף ימים? אף אחד לא יודע. היום גם קיבלתי טלפון מהגננת של הבת שלי, אישה נפלאה שמחזיקה גן מדהים. היא אומרת לי: מה אני אמורה לעשות? להוציא את העובדות לחל"ת? לא להוציא את העובדות לחל"ת? אם אני אוציא לחל"ת, אחרי זה הן יוכלו לחזור? לא יוכלו לחזור? להחזיר את הכסף להורים? לא להחזיר את הכסף להורים? אם אני מחזירה את הכסף להורים, אז המחזור שיעשו לי בין החודש הזה לאותו חודש שנה שעברה לא ייראה אותו מחזור, אז אני לא אקבל את הפיצוי. אז מה עושים בינתיים? אבל אותם הורים, הזוגות הצעירים האלה, לוחצים, כי הם קורסים, כי אף אחד לא עוזר להם. בואו נדבר על המילואימניקים שלנו, שנמצאים עכשיו במספרים של עשרות אלפים וזה עולה מיום ליום. אותם מילואימניקים, שעשו כבר 500 ו-600 ימי מילואים – זה הפך להיות מקום העבודה שלהם. מישהו בבית הזה עצר לרגע ושאל מה הם צריכים? עליזה, אני יודע שאת עושה את זה. אני יודע שגם הבת שלך עושה את זה. איך אני יודע את זה? כי אני מקבל לינקים לתרומות לאפודים ולציוד צבאי ולאוכל. ואני שואל את עצמי: איך זה יכול להיות? איך יכול להיות, במדינה שנמצאת כבר שלוש שנים במלחמה, שצריכים לגייס כספים למילואימניקים? למה צריכים לגייס כספים ללוחמים שלנו? למה לא ברור מאליו שלפני שמחלקים 6 מיליארד בכספים קואליציוניים נותנים קודם ללוחמים? למה לא ברור שלפני שמחלקים מיליארדים למשרדים שאף אחד לא צריך נותנים קודם כול ללוחמים? שיהיו להם את התנאים הכי טובים שיש, שהם יוכלו להילחם בציוד הכי טוב שיש, שיהיה להם את הת"ש הכי גבוה שיש. במקום זה מתעסקים פה בכיפופי ידיים קואליציה ואופוזיציה מי יקבל יותר ולאן ולמה, ופותחים פה אישורים מיוחדים לדיונים בנושאים שאף אחד לא צריך. במקום שתבוא דרישה מהכנסת ותגיד: אתם לא מתעסקים בכלום מלבד תנאי משרתי המילואים, הלוחמים שלנו; מה קורה עם מערכת החינוך? איך מחזירים את המילואימניקים האלה ודואגים להם שהם יחזרו כמו שצריך לבתים שלהם, לילדים שלהם, לשמר את התא המשפחתי שלהם? ולעסקים הקטנים, שמחזיקים את מדינת ישראל – תנו להם כבר ודאות, תגידו להם: אתם הולכים לקבל מחר ככה, מוחרתיים ככה ובעוד חודשיים משהו אחר. אי-אפשר להמשיך עם החובבנות הזאת שקורית בבית הזה ובמקביל לכול לצאת בהודעה שבזמן מלחמה אסור ליועמ"שית לתת חוות דעת, אבל לכנסת מותר להתעסק מהבוקר עד ליל רק בשטויות. איפה אתם, מחלקת הדגים הקפואים היקרים שלי, שתקומו ותגידו: חלאס, די, תסגרו את ועדת התקשורת, שלא תגיע לשום מקום, לא יהיה חוק, תפסיקו להתעסק בפיצול סמכויות היועמ"שית, כי לא יצא מזה כלום – נצא לבחירות לפני, כנראה שהיא תישאר, ואתם תלכו הביתה? מתי תתעוררו על החיים שלכם? תודה, אדוני. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחבר הכנסת רון כץ. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה. עד ארבע דקות, בבקשה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מעולם המרחק מקריית שמונה לירושלים לא היה גדול יותר. אתמול יצאתי לבקר כמה מאחינו המילואימניקים. הייתי בשני גדודים, גדוד תותחנים ליד קריית שמונה וגדוד צנחנים, אי שם ברמת הגולן. מה אני אגיד לכם, זה כל כך מבאס, כמה הרוח שם גדולה וכמה האוויר כאן דחוס. זה פשוט לא ייאמן, הפער, לא ייאמן כמה. גדוד תותחנים בדיוק חגג יום הולדת 300, הם עשו 300 ימי מילואים. גדוד צנחנים חגג יום הולדת 400, הם עשו 400 ימים. היה שם בחור אחד בשם גיא, הוא החליף אותי במילואים בתור מג"ד. אתה שומע, שטרן? הוא בן 54. הוא עשה עוד כמה ימים, זה כבר היום ה-450 שלו. עכשיו לך אני לא צריך לספר, כן, עם כל המשפחה, במילואים. אתה מסתכל על האנשים האלה – בגיל 54 האיש עם נשק אפוד וקסדה, עומד להיכנס עכשיו ללבנון, והפער בינם לבין מה שמתרחש בבית הזה הוא כל כך גדול. אתמול שמענו שהממשלה מחליטה שאפשר לגייס 450,000 אנשי מילואים. לא ניגע כרגע במשמעויות של הדבר הזה – זה כמה עשרות מיליארדים – אבל הרוח של אנשי המילואים כל כך גדולה מול הקטנות פה בכנסת. ואתם יודעים מה? אפילו את המינימום שמגיע לאנשים האלה אנחנו לא נותנים. לפני ארבעה ימים יצא מכתב משלושה גדודי מילואים, גדוד הנדסה 5280, גדוד הנדסה 924 וגדוד שריון 87. הם שלחו את המכתב הזה לרמטכ"ל עם עותקים לכל העולם ואחותו, והם באים ומדברים על זה שהבטיחו להם ימי עיבוד, ימי היערכות, ימי נשימה, ולא נותנים להם. ואתם יודעים מה עצוב? שגם אם הם יקבלו את זה, אז הרי הבאים בתור כבר לא מקבלים את זה, כי הודיעו: זה רק למי שהתגייס בינואר-פברואר, במרץ כבר לא. אלה האנשים שעשו 450 ימי מילואים, ואפילו את מה שהובטח שיתקנו, כולל כאן מעל בימת הכנסת, לא נותנים להם. ואתם יודעים מה? נגיד שייתנו להם. הם כבר לא יוצאים שבוע-שבוע, הם כבר עושים 10:4 או 3:11, כי אין אנשים, כי אין מי שיחזיק את הקו, כי גם כשמתייצבים יפה, העומס עליהם הולך וגדל. באתי לאחד מאנשי המילואים – החברים פה מיש עתיד מכירים אותו, כי הוא ראש מטה פעיל מאוד אצלנו – ביקרתי אצלו באמת בתוך הבוץ, תרתי משמע. גם ירד גשם, גם בדיוק היה כטב"מ אויב בשמיים, אז נכנסתי איתם לתוך המיגונית, וגם, ואללה, קשה, קשה בעבודה, קשה במשפחה, קשה בלימודים. הבן אדם הזה הוא נוסף לכול גם חייל בודד – שתבינו כמה האנשים האלה נותנים ומה המרחק הכל-כך גדול בין מה שקורה אצלם לבין מה שקורה כאן בכנסת. אני קורא כאן לחבריי בקואליציה: אם אתם באמת מאמינים באנשי המילואים, אם אתם מאמינים ברוב הציוני המשרת, תפסיקו את הביזיון של 6 מיליארד שקלים כספים קואליציוניים. זה לא מגיע, זה לא מגיע לכם. יש לנו כסף, אז במקום לקצץ רוחבי, עוד פלאט של 2.6 מיליארד שקלים, קחו אותו משם. ואתם יודעים מה? הרי גם זה לא יספיק, כי המלחמה מתארכת, ואתם רוצים עוד ועוד. והאמת שגם אני רוצה שנכה באיראנים עוד ורצועת ביטחון בלבנון. מגיע לאנשי המילואים האלה את כל הזכויות ואת כל התגמול שבעולם. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחבר הכנסת טור פז. חברת הכנסת עדי עזוז, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת רם בן ברק. כרגע חברת הכנסת עזוז מס' 3, מס' 4 – חבר הכנסת רם בן ברק, ואבי מעוז אחריו. הינה, אלה שלושת הח"כים הבאים. בבקשה, עדי, עד ארבע דקות. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, היום הזה הוא יום הזוי. כאילו, כל יום פה הוא חריג, אבל אתמול והיום אלה ימים מאוד מאוד חריגים. עמד פה קודם השר אופיר סופר ודיבר. דיברת, השר, על אחדות, על לגנות דברים שחושבים, מבחינת ערכים, מבחינת מוסר, מבחינת זמן, מבחינת מלחמה, מבחינת כאב. ושאלתי את עצמי: איך יכול להיות שהקואליציה לא מגנה? אני לא אומרת כולם. עמד פה גם אבי מעוז ואמר מילים דומות לשלך. אני לא מתייחסת. כשתפיסת העולם והאידיאולוגיה היא באמת פשיסטית וגזענית, זה מיותר, אני לא מדברת על זה. אני מדברת על זה שאתה עמדת פה, ואתה יודע איזה דיונים התקיימו בבית הזה, ואף אחד מהקואליציה לא אמר: רגע, סטופ כדור הארץ, זה לא מתאים. הרי גם בקואליציה יש חברות וחברי כנסת שנפלו להם טילים כמעט ממש על הבית. גם בקואליציה יש חברות וחברי כנסת שהם בפוסט-טראומה ולא יצאו מהבית. גם מצביעי הימין והקואליציה הם מורים ותלמידים. גם מצביעי הקואליציה צורכים שירותי רווחה בישראל. אני, לפני שהגעתי לפה ניהלתי את החצר הנשית, עמותה לנערות וצעירות בסיכון. אני יכולה להגיד לך, אדוני השר, יש שם מכל גווני וחלקי הארץ. אין מנדט לאף אחד על הרווחה והחינוך. ואתם עושים פה דיונים כאילו לא נופלים טילים, כאילו אנחנו לא יוצאים באמצע לאזעקות. היה מחזה כל כך סוריאליסטי – היינו באמצע דיון קרבות על פיצול תפקיד היועמ"שית, ועל חוק התקשורת, ועל עונש מוות למחבלים, ועל החוק ההזוי של אבי מעוז לכותל – זה מה שמפריע לו, איך יהודים יתפללו. די, תשחררו כבר. בכל דבר אתם נכנסים לאנשים לוורידים. במקום שתעזרו לאנשים לחיות, אתם רק מקשים עליהם. נכנסנו חברות וחברי הכנסת מכל חלקי הבית ביחד למרחב המוגן. כשיצאנו משם, כאילו כלום – עוד פעם, כאוס, כאוס, סוכני כאוס. לא נמאס לכם? לא תגידו רגע סטופ, לא בסדר, לא מתאים? לא מעניין עכשיו לחסל את היועמ"שית, לעשות עונש מוות. המדינה בקריסה, לא מעניין אתכם? אופיר כץ, איפה הוא, יושב-ראש הקואליציה? בוועדת הכנסת, באמת, אמרתי לו מדם ליבי על מה קורה להורים צעירים בישראל היום. כל הורה מכיר את הסיטואציה שהוא נוסע עם הילדים שלו ברכב ויש אזעקה וצריך לעצור בצד הדרך, באיילון או בכביש מהיר אחר. לי יש ילדים קטנים, אז הם שוכבים על הרצפה עם הידיים על הראש ואז אני שוכבת עליהם, על הראש שלהם, כדי שאם חלילה ייפול משהו, זה לא יהיה על הראש שלהם. ואז נשמעים בומים חזקים, כי זו נפילה בשטח פתוח, ואז כולם קופצים. ואז ילדים קטנים ליד, כשיש יותר מדי והאימהות או האבות לא הספיקו, נכנסים לחרדה. אז מה אופיר כץ אמר לי? זה לא מעניין, מה שאת אומרת. כשאת מדברת, את לא מעניינת. למה? למה הרמה הנמוכה הזאת של הבית הזה, של יושב-ראש הקואליציה? שאלו אותי בפייסבוק: מי זה? התביישתי להגיד שזה יושב-ראש הקואליציה. התביישתי להגיד שזה יושב-ראש קואליציה של ישראל. למה לדבר בזלזול, בחוסר כבוד? מה, הוא חושב שזה מעליב אותי, הדיבור שלו? הוא ראה איך הוא נראה כשהוא מדבר ככה? הורים לילדים בישראל קורסים, והכישלון של המלחמה הזו והכישלון של הניהול של זה זה על הממשלה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> שלום, גב' טלי גוטליב. את, יש לך אובססיה עליי. איך שאני עולה על הפודיום את מגיעה לפה. תנוחי, לא פניתי אלייך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה יש לך? מה יש לך? << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא פניתי אלייך. לא פניתי אלייך – אל תפריעי לי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> עדי, משפט לסיכום, בבקשה. << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא פניתי אלייך, טלי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, לא, אל תפתחי איתה ויכוח. משפט לסיכום, בבקשה. << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא פניתי אלייך, טלי. והכישלון של הקואליציה, כמו של כולם – כמו גם שלך, טלי, שאת שותקת על איך שהמקום הזה נראה – הוא עליכם. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אבי מעוז. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> גברת - - - היא מקליטה את אבי מעוז. תתביישי לך. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> עליזה, למה את מגיבה? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תתביישי לך. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, אני אומר, אל תגיבי לחברי הכנסת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תתביישי לך. את חברת כנסת שאת כולך שנאות. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, תודה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> צאי החוצה. צאי החוצה. הרי את - - - << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה, תודה רבה. עד ארבע דקות, בבקשה. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, עמיתיי - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> חבר הכנסת שטרן, אני לא אובססיבית אליך - - - אני כן מקשיבה לך - - - << קריאה >> עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> - - - רואה? יש לך אובססיה אליי. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> עמיתיי חברי הכנסת, לפעמים בשביל להבין כמה הממשלה מנותקת צריך לנסוע למישיגן. סע למישיגן, אתה יודע, סע למישיגן, לבית כנסת רפורמי - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מה עניין מישיגן - - - << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - תראה מכונית עם חומר נפץ דוהרת פנימה. ואבי מעוז לא היה שם להגיד להם: התבלבלתם, זה רפורמים, אין מה להיכנס, לכו לאורתודוקסים, זה לא שלנו - - << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> הם לא יודעים. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - זה רפורמים, זה אלה שאנחנו זרקנו מהכותל. זה אלה שאנחנו עכשיו, בימי מלחמה, עושים דיון אצל אופיר כץ בוועדת הכנסת איך מקדמים את האפליה בכותל. דרך אגב, למי הוא רוצה לתת כוח, אדוני היושב-ראש? לרבנות הראשית, שאם היא תחליט מי נכנס לכנסת, אתם יודעים מי לא נכנס? חיילות צה"ל. אתם יודעים שהרבנות הראשית היא נגד שירות נשים בצה"ל. אבי מעוז רוצה לתת לה להחליט איך מתנהלים בכנסת, מי נכנס ומי לא נכנס. וראש הממשלה יודע שהחוק הזה לא יעבור, אבל מה אכפת לו להסית? יש מלחמה – יחד נסית. וזה מה שהוא עושה היום. אתם יודעים על מה אני הייתי דן היום? אני אגיד לכם. שמענו שלא חסרים מיירטים. מישהו הדליף שחסרים מיירטים, ושמענו שלא. להגיד לכם מה חסר? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה אור הלר - - - ברק רביד. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מה פתאום, זה עמית סגל אמר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה אור הלר - - - << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> להגיד לכם מה חסר? חסרים חיילים. להגיד לכם מה חסר? אני אגיד לכם. כשביהודה ושומרון השר הנוסף במשרד הביטחון מקים מאחז בכל מקום, כשאלוף פיקוד מרכז צריך להתעסק באיך הפורעים, מה שנקרא נוער הגבעות, או חלק מנוער הגבעות, רוצחים פלסטינים – אתם יודעים מה הפתרונות שלהם? עוד גדודי מילואים. אתם יודעים איפה חסרים גדודי המילואים האלה? לא בלבנון, לא בעזה. בבתים שלהם, אצל הילדים שלהם, אצל הנשים שלהם. בגלל שעל פניו כאילו אין גבול, אני אתן לכם, מִיֶדע אישי. אחרי 70 יום – בוועדת משנה לכוח אדם, בראשותי, הציג לנו קמל"ר צה"ל לפני חודש: הם יעשו רק 60 ימים. ואני אמרתי לו: תגיד, אתה השתגעת? כבר הבטחתם את זה 80 פעם. הוא אומר: הם יעשו 60 ימים. אז אחרי 70 ימים האריכו להם בשבועיים – לפני שבוע – ואתמול האריכו להם בעוד כמה ימים, וגם – אף אחד לא יודע שזה הסוף. על זה אין דיונים. על מה יש דיונים? על הרבנות שתחליט איך מתלבשים, מי נכנס לרחבת הכותל, מי לא נכנס לרחבת הכותל, מיהו יהודי שבא לקואליציה הזאת טוב בעיניים ומי לא. אתם רוצים לדעת מי זה יהודי? סעו למישיגן ותשאלו את הטרוריסט, או את המשפחה שלו אם הוא נהרג: מה קרה לך? מה פתאום אתה נוסע לתוך בית כנסת רפורמי? אפרופו אבי מעוז, זה בזבוז תחמושת. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת שטרן. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. ואחריה – חבר הכנסת חמד עמאר. עד ארבע דקות, בבקשה. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> למה ארבע? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> עד ארבע דקות, כי זה דיון משולב. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> מדהים. בשבוע שעבר הייתי בכנסת. אחרי שאמרנו, בצוק העיתים ובשים לב למלחמה האדירה מול איראן על ההשלכות שלה, הכנסת תעבוד בצמצום. הגיעו חברי כנסת מיש עתיד – בקרוב אין עתיד, כנראה – הגיעו לוועדות ואמרו: איך יכול להיות שאנשים עולים בזום? ומה פתאום אתם מצמצמים את קיום הדיונים בכנסת? ומה פתאום אתם מפסיקים בכלל להיות כאן? אתם עובדים חיוניים, וזו לא דוגמה טובה. אם אנשים חוזרים לעבוד צריך לעבוד גם פה. טוב. הקואליציה – יו"ר הקואליציה הקשיב קשב רב לביקורת, ואמר: אם יש כל כך הרבה טענות, אנחנו נגרום לכנסת לעבוד כרגיל. הינה, היום הכנסת עובדת כרגיל, מתקיימים דיונים בוועדות, ואותם חברים אומרים את אותו הדבר, רק הפוך: למה מתקיימים דיונים? איזה מין דבר זה שבזמן מלחמה אתם מקיימים דיונים? איזה מין דבר זה שיש זירה, זירות שונות של נפילות, בכל מיני מקומות, ומתקיימים דיונים? ואיזה מין דבר זה שאתם בוחרים לקיים דיונים על חוקים שכבר קיימתם עוד לפני המלחמה, ואתם ממשיכים לדון בהם? אותו הדבר, רק ההפך. זה מדהים. עכשיו, אני לא האופוזיציה. אז ליבי עם האופוזיציה, אבל אני יודעת לומר לכם דבר אחד, שאם הייתי האופוזיציה, והייתי רוצה לדבר לעם ישראל - - << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> בקרוב. בקרוב. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> - - ואם הייתי רוצה לקבל כוח – בקרוב אתה לא תהיה פה, ולדימיר, חבל. אגב, אגיד לך משהו - - - << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> בקרוב - - - << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> אגב, אני רוצה לומר פה רק משהו אחד - - - << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אל תדאגי, בקרוב - - - ותרגישי את זה. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה רק לומר - - - << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> - - - אני מבטיח לך. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> אצלנו אומרים, אצלנו אומרים - - - << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אל תתנשאי - - - << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> אני, אין לי יהירות, לא. אדוני, אפשר להעיר לו? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני אוסיף לך עוד זמן. תודה, חבר הכנסת בליאק. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה. אני רוצה להגיד לך משהו שכתוב בתהילים. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> מי היא בכלל שתגיד לי - - - << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> כתוב בתהילים, תקשיב, כתוב בתהילים, ולדימיר – למה אתה מאפשר את זה? למה? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, אל תגיד "מי היא בכלל". היא בדיוק כמוך, חברת כנסת. אל תגיד "מי היא בכלל", בבקשה. לא, לא, זה לא מקובל שתגיד "מי היא בכלל". << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> בדיוק. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> לא מקובל – אז עליי זה מקובל. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> מותר לו הכול. תקשיב, כתוב בתהילים - - - << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אתה תעלה ותגיד מה שאתה רוצה, גם היא תגיד, ואני אוסיף לה זמן עכשיו על ההפרעה הזאת. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה. אני רוצה לומר ברצף, למה אותי אתם משתיקים? אני לא מפריעה פה לאף אחד. כתוב בתהילים, לידיעתך: "לא גבה לִבי ולא רמו עינַי, ולא הִלכתי בגדֹלות ובנפלאות ממני". << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> ואללה, גבה ליבך, גבה ליבכם. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> די, חבר'ה, תודה. אל תפריעו. אל תפריעו. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> זאת טלי גוטליב, היא - - - << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> ופה אני אומרת לכם, העובדה שהמפלגה שלכם – המפלגה שלכם המציאה שיטה איומה, שמחלישה לא רק אתכם - - << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> יאללה, יאללה. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> - - זה מחליש את חוסנו של העם. זה מדהים, מה שמצולם בחוץ – רק השנאות שלהם. ואני חשבתי שאתם תבואו ותגידו, פעם אחת: תקשיבו לי, איזו עבודה מול איראן, אין דברים כאלה. תוכנית סדורה של לחימה, באופן שכותש את היכולת – את יכולת השיגור, את יכולת התפעול, את יכולת הייצור של האיראנים כנגד ישראל. ומה אומרים? עומדת פה איזו חברת כנסת שלכם, עומדת, אומרת: הכישלון של המלחמה הזו. איפה אתם חיים, for God's sake? איזה מזל שאתם לא אוחזים בשום מקום של הנהגה, כי אתם פשוט לא מבינים איך מדברים במלחמה. באמת, כשאני שומעת את מה שאתם אומרים אני בטוחה שזה AI. לא יכול להיות שיהודי, אזרח ישראלי, אוהב אדם וארץ, ידבר ככה בזמן מלחמה. אני באמת חושבת שזה AI, כי לא הגיוני שתעמוד פה חברת כנסת מאצלכם ותגיד "כישלון המלחמה". כל ההורים – רבותיי ההורים, מה קורה? מה קורה? נכון, מאוד קשוח. יש לי ילדת חינוך מיוחד, אוטיסטית בתפקוד נמוך. אני לא מאחלת לכם את זה, מבטיחה לכם שזה יותר קשה מילד שלומד במסגרת רגילה שלא הולך לבית ספר וקשה לו להיכנס לזום. מה חשבתם? מה, שאני עכשיו אפתח בתי ספר? איפה אתם חיים? איפה אתם חיים – לפתוח בית ספר? אני פונה אליכם, ההורים, עכשיו אני אפיל את האחריות על המורים, שהם יכניסו את כולם למרחבים מוגנים תוך זמן קצוב ומאוד מאוד מסוים, כשיש מקומות שהם אזורים מועדים, עם עשר אזעקות ביום, 15 אזעקות ביום, עם נפילות ועם רסיסים. תגידו לי, אתם חיים בסרט? מה אתם מתבכיינים פה, מה הבעיה? מה הבעיה? מדהים. אתמול דיבר איתי מישהו נדיר, אלוף, מהצפון. אומר לי: גוטליב, תקשיבי, אני מסתכל על המטוסים – זה עושה לי טוב. תתקפו, תתקפו, תתקפו. תגידו לי, אני לא מבינה, אתם לא מסוגלים לדבר ככה – תתקפו, תתקפו, תתקפו? בטח, ככה מדברים. לא AI, לא כזה, לא שנאות – כישלון של המלחמה, כישלון של המלחמה. זו מלחמה מפוארת, מפוארת ברמות שאתם לא מבינים. ישראל וארצות הברית כקואליציה אחת, כנגד איראן. ולתוך הדבר האדיר הזה נכנסות כל מיני מדינות באירופה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> משפט לסיכום, בבקשה. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> כי הפריעו לי. אמרת שאתה נותן לי זמן. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, הוספתי לך כבר 35 שניות. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> רק עכשיו נגמר הזמן. הסתכלתי. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, לא, הסתכלתי בדיוק. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> לכן אני רק אומרת לכם פה: רבותיי, הינה ערב הסעודית מצטרפת, והיא לא כורכת את זה באיזו מדינה פלסטינית. לא, לא, לא, זה כל כך הרבה יותר מורכב מזה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> כבר הקמתם מדינה פלסטינית, יא יצורים. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אני אומרת לכם פה, על כל הסיסמאות ששמעתי פה, אותן סיסמאות של אין חינוך ואין – זה כישלון. זה לא כישלון. ולא הולכים לבית ספר, כי זה עוד קצת – תהיו עם אוויר ועם אורך רוח, כדי שאנחנו נשלוט בתמונת הניצחון ולא האויב. אז קחו אוויר, ואל תקשיבו למפלגות האופוזיציה. כי אם האופוזיציה הייתה חפצת חיים היא הייתה אומרת בפה מלא: רבותיי, זאת מלחמה חשובה מאין כמוה, ונכתבת כאן ההיסטוריה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה רבה לכם. אז אם אני אשמע פה איזה ציוצים, איפה נהיה ואיפה לא נהיה – אמרתי פה פסוק מתהילים, אז אני אזכיר לו - - << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא לא לא, לא לפתוח. לא לפתוח, טלי, אני כבר דקה ורבע מעל הזמן. תודה. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> - - אשרי המאמין. אשרי המאמין. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> לחכות לך שתסיימי, אני צריך - - - << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני אוהב שחברי כנסת אומרים "משפט אחרון" ופותחים עכשיו תזה של דקה וחצי. זה לא משפט אחרון, משפט אחרון צריך להיות משפט אחרון, לא דקה ורבע. עד ארבע דקות, בבקשה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשבוע שעבר עליתי ודיברתי על צווי הריסה שקיבלו אנשי מילואים מעוספיא ומכסרא. וחשבתי שאני אדבר רק על אותם אנשי מילואים מכסרא – סליחה, מעוספיא ומבית ג'ן, והשבוע קיבלתי טלפונים מהיישוב כסרא. גם בכסרא, באו בלילה, חילקו, הדביקו צווי הריסה לאותם אנשים שנמצאים במילואים עכשיו. יחידת האכיפה הגיעה ביום חמישי לוועדת הכספים, ונשאלה ואמרה: אנחנו לא מחלקים צווי הריסה לאנשי מילואים ובתקופה הזאת. אז אני קיבלתי את צווי ההריסה. כל צווי ההריסה אחרי 1 במרץ, זה אומר שזה אחרי התחלת המלחמה. ב-4 במרץ, ב-8 במרץ. אז אני שוב פונה ליחידת האכיפה, ואומר לכם: לא יכול להיות מצב שמישהו נמצא במילואים, נלחם עכשיו בלבנון, ויקבל צו הריסה לבית שלו. והרי אמרתי, ואני אגיד את זה: בית אחד בחברה הדרוזית לא ייהרס. כי אנחנו לא אשמים שוועדות התכנון לא יודעות לתכנן ביישובים הדרוזיים. ועדות התכנון יודעות לתכנן על קרקע של המדינה, אבל בקרקע פרטית הן נתקעות ולא יודעות לתכנן, ולא יודעות לקדם תכנון ביישובים הדרוזיים, כי זו קרקע פרטית. והם צריכים להבין, לתכנן בקרקע פרטית זה לא לתכנן בקרקע המדינה, שאתה בא ומחליט שהכביש הוא 50 מטר ואתה מחליט כל מה שאתה רוצה. כאן אתה לא יכול להחליט, כי מי שיש לו פחות מחצי דונם אדמה, והוא רוצה לבנות שם את הבית שלו, אם אתה מפקיע לו 35% או 40% לצורכי ציבור – הוא לא יכול לבנות. אז צריך לעשות תכנון מיוחד ליישובים האלה. והצעתי כמה הצעות שייתנו פתרון וקידום לתכנון ביישובים הדרוזיים. דוגמה: קרקע של המדינה תמורת הקרקע שמפרישים לקרקע הציבורית. יכולים לעשות את זה וקל לעשות את זה. ואני רוצה להגיד לכם, הממשלה הזו קיימת יותר משלוש שנים. אתם יודעים כמה חלקות לחיילים משוחררים דרוזים חולקו בתקופה הזאת, שהממשלה הזו קיימת? מישהו יודע? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אפס. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אפס. אפילו חלקה אחת לא חולקה. אנחנו היינו שנה וחצי בשלטון – חילקנו מאות חלקות, תקצבנו חצי מיליארד שקל רק לחלקות לחיילים משוחררים, פתחנו את השוק, אנשים קיבלו קרקעות. יותר משלוש שנים – מכרז אחד בחברה הדרוזית לא יצא. קודם כול הייתה בעיה עם מינהל מקרקעי ישראל, ועל הנושא של בן מקום. פתרו את הבעיה, באה הבעיה השנייה עם מינהל מקרקעי ישראל, שאומר, לעומת ההחלטה של 90% הנחה על הקרקע, שהייתה כל הזמן, אין היום החלטה של 90% על הקרקע. ואז עוד פעם תקעו את חלוקת החלקות לחיילים משוחררים. אנחנו מדברים על יותר משלוש שנים, חלקה אחת בחברה הדרוזית לא חולקה. אנשים נלחמים במילואים עכשיו, אנשים רוצים לבנות את הבית שלהם, ולא יכולים לבנות את הבית שלהם. תודה רבה, היושב-ראש. סיימתי בזמן. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה. מצוין. הדובר הבא, חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מיקי לוי, ולאחר מכן – חבר הכנסת נאור שירי. אז הינה, בליאק, לוי ושירי, שלושת הדוברים הבאים. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> אנחנו וישראל ביתנו מסיימים בזמן תמיד. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> עד ארבע דקות, בבקשה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> רגע, טלי כבר דיברה? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> כן, פספסת. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אי-אפשר לפספס. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תראה שידור חוזר של ערוץ הכנסת, זה בטוח הוקלט. בבקשה. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, בהמשך לנאומה הפטריוטי להפליא של חברת הכנסת גוטליב, אני רוצה לעדכן אותה שאנחנו בעצם נמצאים עכשיו באירוע שהולך להיות יחסית ארוך, כי השותפים של חברת הכנסת גוטליב לקואליציה עוצרים את התוספת המשמעותית לתקציב הביטחון בזמן המלחמה כדי לקבל עוד כמה מאות מיליוני שקלים למשתמטים. זה האירוע, וחשוב לחדד את זה. אבל אני אמרתי לעצמי הבוקר שהיום אני רוצה לדבר במליאה על הפקרות. על ההפקרות של הקואליציה הכושלת הזו. עכשיו, לכאורה, מה חדש? כבר למדנו די הרבה בשלוש השנים האחרונות על האירוע הזה. בכל זאת זה מרתיח ומרתיח, שוב ושוב. אתמול בערב התקיים דיון בוועדת הכספים על תקציב משרד המדע. המשרד נראה לי חשוב – משרד שנותן מענה, גם אם מענה חלקי, למכוני מחקר; משרד שמנהל קשרים עם הקהילה המדעית הבין-לאומית; משרד שמחלק מענקים לחוקרים צעירים. אבל אנחנו יודעים שמדע, טכנולוגיה וקדמה, כל מה שמבטיח את היתרון היחסי של ישראל בעולם, כל מה שמאפשר לנו, גם היום, להמשיך ולנצח בשדה הקרב וגם להגן על האזרחים שלנו בעורף, כל זה, בקואליציה הקיצונית והמופרכת הזו, זה מילות גנאי. ולכן תקציב משרד המדע קוצץ – תקשיבו טוב – קוצץ ב-15%, ב-78 מיליון שקלים. על חשבון המחקר, על חשבון המדענים הצעירים, על חשבון העתיד שלנו כמדינה מתקדמת, משגשגת, מדינה מנצחת. ולאן הלך הכסף? אני יכול להציע לכם הרבה אופציות. אף אחת מהן לא קשורה, חלילה, לצמיחה כלכלית. למשל, 100 מיליון שקלים נוספו לתקציב המשרד לשירותי דת. כי מה יותר חשוב היום מאשר להוסיף 100 מיליון שקלים למשרד לשירותי דת, כולל הקמת אגף חדש ומאוד חשוב, אגף ההילולות. כי מבחינת הקואליציה של הליכוד, כיפת ברזל הבאה ומערכת חץ הבאה והאקזיט הבא דוגמת WIZ – את כל הדברים האלה כנראה יעשו עסקני ש"ס המועסקים במשרד לשירותי דת. אתם גוזלים ממדינת ישראל את העתיד. הורסים אותה, מרסקים אותה, ממש גונבים אותה, בתקציב הזה. והתפקיד שלנו כאופוזיציה היום, בקרוב בקואליציה, התפקיד שלנו, של יש עתיד, זה לעצור אתכם, להעיף אתכם מהשלטון ולשקם את ההריסות שאתם משאירים לנו, לכולנו, כאן במדינה. ואנחנו, יש עתיד, אנחנו נעשה את זה. כי עלינו אפשר לסמוך. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחבר הכנסת בליאק. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> עד שמיקי לוי יעלה – הודעה לסגנית מזכיר הכנסת. בבקשה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית, הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת חירום (תיקון מס' 6 והוראת שעה), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת העבודה והרווחה. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לסגנית מזכיר הכנסת. << נושא >> הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר הפנים לראש הממשלה << נושא >> << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> עד ארבע דקות, חבר הכנסת לוי. בבקשה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. חברת הכנסת גוטליב, בשבוע שעבר עמדתי על הדוכן הזה ואמרתי: אין קואליציה, אין אופוזיציה, כולנו מאחורי מדינת ישראל במלחמה החשובה – ולהשמיד את חיזבאללה כאשר הוא מאיים על הצפון. היום חבר הכנסת לפיד, בהצהרה שלו, אמר: עומדים מאחורי הממשלה וההחלטות שלה. אבל מה עושה הממשלה הרעה הזו? בזמן שמדינת ישראל במלחמה, בזמן שחיילי צה"ל נלחמים בכל הגזרות, בזמן שהציבור מתמודד עם מציאות יום-יומית קשה מאוד, הקואליציה הרעה הזו חזרה השבוע לקדם את אותם החוקים האנטי-דמוקרטיים שלה. אמר יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת אמיר אוחנה, אמר: בזמן מלחמה הכנסת תעסוק אך ורק בחוקים הקשורים למלחמה. אני נורא מצטער שהוא לא יושב פה ואתה החלפת אותו. לא שאני לא רוצה שאתה תשב פה, אבל מאוד הייתי רוצה שהוא ישמע את זה, ואני מאוד מקווה שהוא צופה בנו. אתה אמרת, אדוני היושב-ראש – אתה יושב-ראש הבית הזה, אתה קובע את סדר-היום. מה קרה? ראש הממשלה לחץ אותך? איפה עמוד השדרה? למה הבית הזה לא עוסק אך ורק בנושאים הקשורים למלחמה, בתקציבים? ואז, מה הבעיה? היינו תומכים בכול. דווקא כשהחברה הישראלית זקוקה לאחריות, לעזרה ולאחדות, במקום לדון איך מחזקים את העורף, איך תומכים במשפחות המילואימניקים, איך משקמים את מערכת החינוך והקהילות שנפגעו, איך מסייעים לעסקים שקורסים, איך מסייעים לעצמאים, לשכירים, להורים, לילדים שנמצאים תחת פחד מתמיד מפני הטילים, הקואליציה הרעה הזאת בוחרת לחזור לאותם מאבקים פוליטיים שמפלגים את החברה הישראלית, כאילו אין דברים יותר חשובים ודחופים לעסוק בהם בזמן מלחמה, אין ועדות חיוניות יותר לכנס, אין נושאים דחופים לדון בהם. הרי לפי הקואליציה, מה שהכי דחוף עכשיו הוא לעסוק בכספים הקואליציוניים. 5.5 מיליארד שקל, שכחתם, זה כסף ששייך לציבור. כבר היום הציבור העובד והמשרת משלם 60% מהכנסתו במיסים ישירים או במיסים עקיפים, אבל אתם, מה אכפת לכם מהציבור? עוד ועוד מטלות, עוד ועוד עומסים. אתם עסוקים בחיסול התקשורת, בעונש מוות למחבלים, כאילו אין עסקים שקורסים וזקוקים לעזרה, אין משפחות מילואים שנאבקות, אין הורים שלא יכולים לחזור לעבודה ואין עורף שמתמודד יום-יום עם מציאות בלתי אפשרית, בזמן שחיילי צה"ל נלחמים באוויר, בים וביבשה, מסכנים את חייהם. והינה, מתבשרים שבכוונת הממשלה לגייס עוד 450,000 מילואימניקים. שברתם את גבם, והינה רק דוגמה קטנה לניתוק שלכם. הקלת מס רכישה, הקלה על מס דירה שנייה – ההוראה פגה באפריל 2024. זאת אומרת, אדם שלא מכר את דירתו הראשונה וקנה דירה שנייה והתחייב, הקלת המס הייתה צריכה לחול עליו, והיא פגה באפריל 2024. חיילי מילואים ששירתו מעל 200 יום ויותר, לא הצליחו למכור את הדירה הראשונה שלהם – מי נהנה מזה? מי שלא היה במילואים, מי שלא שירת, מי שמכר את הדירה שלו. מנותקים, נמאסתם. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה, התור שלך. אחריו – חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. אז נאור שירי, יואב סגלוביץ', ואחריו – חברת הכנסת מירב בן ארי. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, היום בבוקר שמעתי רדיו, והייתי בטוח שאני שומע שידור מהחלל החיצון. אני רוצה שתקשיבו יחד איתי. אני מצטט מילה במילה, רדיו 103, הדובר הוא ינון מגל, האגדי: אסף רפפורט ומרדכי דוד הם שני אנשים פורצי דרך, כל אחד בתחומו, וכל אחד עשה את שלו. הלאה, תשמעו, literally, מרדכי דוד, מה שהוא עושה – הוא לא פורץ דרך; קודם כול הוא חוסם את הדרך, קודם כול, זה ה-Job Description שלו. הבן אדם הוא קונוס של מע"צ, הוא אפילו מתלבש כמו קונוס של מע"צ, אבל להשוות אותו לאסף רפפורט – באמת, כאילו, והוא רציני. הבן אדם לא איתנו, או שהוא מחובר לשקע ולתקע ומקבל כל היום חשמל, זץ במוח. הוא רציני, הוא חושב שהוא פורץ דרך. אסף רפפורט, שהקים שתי חברות בישראל, עשה אקזיט, 10 מיליארד שקלים עכשיו, בעוד שהחברים שלכם פה, הציונים הגדולים, בזמן מלחמה, עושים קומבינות על ה-2.6 מיליארד שקל על הרכש הביטחוני הדחוף. << קריאה >> יצחק גולדקנופ (יהדות התורה): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה בסדר למשכן את העתיד שלנו, על זה טלי גוטליב לא תצא עליכם, על החארטות שאתם עושים פה. עכשיו, בגלל שאתם לא מקבלים כספים, אתם אשכרה מעכבים את הדיון, זה בסדר, אבל ה-10 מיליארד שקלים שעכשיו הגירעון של המדינה – לא שאכפת לך, גולדקנופ, אני יודע שלא אכפת לך מהגירעון - - - << קריאה >> יצחק גולדקנופ (יהדות התורה): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בטוח לא שלך, בטח לא של המדינה. בזכותו הגירעון לא 5.6%. בזכותו. האוצר, מיקי - - - << קריאה >> יצחק גולדקנופ (יהדות התורה): << קריאה >> נאור, נאור - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, שנייה, אני רק מסביר למיקי את המצגת של האוצר. אתה היית בדיון, וגם האוצר לא כזה מעניין אותך. במצגת, תחזית ההכנסות שלו, פעם ראשונה שראיתי אקזיט, שזה חלק שאי-אפשר להתעלם ממנו. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> סעיף נפרד. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> סעיף נפרד, שהם בונים על ההכנסות, כאילו זה כסף סיוע אמריקאי, אבל הם שניהם פורצי דרך. שניהם פורצי דרך. האקזיט הזה זה לא רק המזומן אלא זה גם ה-25% הגדלה של גוגל בישראל, עוד 2,500 עובדים בזכותו, מאכיל יום-יום אלפי משפחות, אבל הוא ומרדכי דוד זה שווה ערך. << קריאה >> יצחק גולדקנופ (יהדות התורה): << קריאה >> ואז כל חילוני - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה יש לך עם החילונים? למה אתה, כל הזמן העיניים שלך על החילונים? כל הזמן העיניים שלך על החילונים. עכשיו אני רוצה להגיע להישגים של מרדכי דוד, פורץ הדרך. ממש פרץ את הדרך לירושלים, אין דברים כאלה. באמתחתו הישגים של מאבק בלתי פוסק עם תנינים. הוא השתמט מהגיוס לצה"ל. אגב, רפפורט היה סרן בצה"ל, גולדקנופ – משהו שגם אתה דילגת על השלב הזה בקריירה שלך. אז מרדכי דוד השתמט מגיוס. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא שירת? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא מפורסם מאוד בזה שהוא מציק לניצולי שואה, זה ממש חלק חשוב בקריירה פורצת הדרך שלו. הוא גם די חזק על לוסי אהריש. האמת, יש לו הישג, אני רוצה שנייה לא להמעיט בהישג. הוא הגיע לכנסת וקיבל עט של כבוד מסמל השלטון חבר הכנסת ניסים ואטורי, סגן יושב-ראש הפרלמנט הישראלי, באמת, Haven't the Jewish People suffered enough? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> No. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> איזה יופי, איזה הישגים, איזה פורצי דרך. באמת, אני יודע שאמרתי את זה בעבר, אבל אני פונה גם ליושב-ראש הכנסת ולמזכירות הכנסת ולמנכ"ל הכנסת: אנא, העניקו את העיטור הגבוה ביותר של הפרלמנט הישראלי למרדכי דוד, ואני רוצה להיות זה ששם את המדליה מסביב לכתפיים שלו פורצות הדרך. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה תקבל, אתה תקבל את הכבוד הזה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> נאור, הוא לא שירת בצבא? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה פתאום, הוא משתמט. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בבקשה, עד ארבע דקות לרשותך. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול, אתמול או שלשום, יונתן אוריך - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתמול. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - האיש שמקבל כסף מקטר, באיזה ציוץ נרגש בטוויטר: ביבי, אני בדרך אליך. לאחר מכן אנחנו רואים תמונה איך הם מתרחקים לעבר השקיעה יד ביד, שני האדונים האלה. זה פשוט לא להאמין. זה ראש ממשלה - - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> יד ביד. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> יד ביד, מחזיק אותו גם ככה, כי שרה לא הייתה, הוא המחליף. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אוי ואבוי, אל תסבך - - - << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> באמת, הולכים ככה לעבר השקיעה, כמו במערבונים של פעם, ולרגע אתה מתבלבל ואומר: רגע רגע רגע רגע רגע, זה ראש הממשלה? גם שלי? התשובה היא כן. וזה אדון אוריך, שיושב במשרד ראש הממשלה, באקווריום, שקיבל כסף ממדינת אויב תוך כדי מלחמה – התשובה היא כן. וזה שמדבר בארשת רצינית ונמלצת מול פני האומה ואומר: חיילינו הגיבורים, מחזיק את ידו של אוריך. איך העסק הזה מסתדר? לא מסתדר. למי שלא מבין, לא מסתדר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא מסתדר. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> ובמקביל, היום מגיש ראש הממשלה בקשת דחייה לבית המשפט העליון בעניינו של השר לביטחון הפנים איתמר בן גביר ואומר: אי-אפשר לנהל את הדיון, כי אני צריך זמן לכתוב את התגובה. אתה לא צריך לכתוב תגובה, אתה יכול להגיב לבן גביר על איך שהוא הגיב לקצין משטרה שפעל בניגוד לחוק, כמו אחרון העבריינים, ולזה שר לביטחון פנים במדינת ישראל נותן גיבוי. זה הסיפור של הבג"ץ הזה – הרס משטרת ישראל על ידי שר בלתי כשיר, עבריין לשעבר, שגם לא עבר שיקום. ואחרי שאמר – היינו צריכים להיזכר אחורה, באותו הופך עגלות בחברון, אותו אדם פורע חוק שהוא השר לביטחון הפנים של הממשלה – אתם אומרים: ימין מלא מלא, גאווה וכו' וכו'. שר פוחח, גורם נזק, שלא קרה דבר אחד טוב לביטחון הפנים של מדינת ישראל ולביטחון האישי של האזרחים מאז שהוא מונה. אבל לפחות אני רגוע, כי נתניהו לא הולך לבד – יש לו את אוריך, הם הולכים ביחד, וכשהם הולכים ביחד אז אני באמת יודע שביחד ננצח, כי עד עכשיו לא הייתי בטוח. ואתה רואה את חוק התקציב, או את הדיונים על התקציב שעברו בשבוע שעבר, ואני אומר לחברים פה, החרדים שיושבים באולם, מי שיושב: חלקו הגדול לא יעבור, כי הוא בלתי חוקי. תעשו איזה דיונים שאתם רוצים – הוא ייפסל, הוא לא חוקי, כי מה לעשות? אי-אפשר לתגמל אנשים משתמטים בכסף של מדינת ישראל. לא יקרה. אז אתם עשיתם מקח טעות, "בחרתם" לוותר על חוק ההשתמטות על מנת לקבל אתנן כספי. זה לא יקרה וזה לא יקרה. אבל מעבר לכל הסיפורים האלה, אתם, שאיימתם כל הזמן על הממשלה הזאת, אתם אוחזים בידו השנייה של נתניהו, גם אם לא רואים אתכם בתמונה. כלומר אתם כבר שלושה: אתם, המפלגות החרדיות, בנימין נתניהו באמצע ואוריך בצד. אבל מי מוביל בראש? שני סוכני כאוס, אחד קוראים לו סמוטריץ', השני קוראים לו בן גביר. שני האנשים האלה מוליכים את הממשלה הזאת באף ועושים עליכם סיבוב שלא עשו עליכם אי פעם, אחיי החרדים, כמו שנוהגים לקרוא לכם. אתם לא מתנהגים כמו אחים, ואתם גם לא מתנהגים כמו חרדים – חרדים למה שיהיה במדינת ישראל. אתם חרדים למקום שלכם, למיקום שלכם, רק לדרך שבה אתם תחזיקו ציבור שלם תחת העובדה שאתם מפרנסים אותו. והסיפור הזה, גם הוא ייגמר. תתחבקו, תלכו – בסוף יהיו בחירות. לא יהיו ביוני – יהיו בספטמבר; לא יהיו בספטמבר – יהיו באוקטובר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> בכל החודשים. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואז אני מבטיח לכם דבר אחד: בזמן שאנחנו נהיה בממשלה הבאה, למרות שאתם לא תהיו בתוך הממשלה - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה בעוד זמן - - - << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - אני מבטיח לכם, אני מבטיח לכם שנתייחס לכל אחד מכם כאזרח במדינת ישראל שמגיעות לו זכויות, מגיעות לו זכויות, כמו שהיה בממשלה הקודמת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מבטיח על הקרח, הבטחות על הקרח. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - אני זוכר איך עמדתם בתור, כולכם, אנשי הימין, כשאני הייתי סגן שר לביטחון פנים לדבר איתי על דברים שהיו, ואני טיפלתי בכולם, לא רק במי שדומה לי. תודה רבה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> זה לא מעניין אותם. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה, ואחריה – חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי וחבר הכנסת עודד פורר. בבקשה, עד ארבע דקות. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, גם אני לא יכולה להתעלם מהסצנה, מסרט האהבה שבו ביבי ואוריך חבוקים להם יחדיו, ישר כמו קייט מידלטון והנסיך הארי, כמו ביונסה וג'יי-זי. מי עוד יש לנו? יהודה לוי ונינט בתקופה הטובה. ככה נראו אוריך וביבי אתמול, ממש – אפילו בואו נלך לעולם הילדים: אריק ובנץ, שניהם ביחד, חבוקים, הולכים להם. ראש הממשלה שהזרים מיליונים לחמאס, ששחרר את סנוור, שקיבל פתק: תעשה סיכון מחושב מסנוואר, פגש את היועץ שקיבל כסף. ממש הנזל וגרטל של קטר. יונתן אוריך, למי שלא יודע, לפי הגרסה שלו, במקביל לעבודה שלו בקודש-הקודשים בממשלה, הוא קיבל – לפי הגרסה שלו במשטרה – הוא קיבל כסף שמקורו בקטר, גם לאחר טבח 7 באוקטובר ותוך כדי המלחמה. תנו לזה לחלחל: זה הבן אדם שביבי מחזיר ללשכה שלו. יש גם ראיות טובות שאוריך היה שותף לפרשת הבילד, לפחות למסמכים המודיעיניים שנגנבו מצה"ל, צריך להגיד, על ידי אותו נגד שהיה במחלקת המודיעין וגנב מצה"ל את המסמך הזה. ההדלפה הזאת לבילד, הייתה לה מטרה אחת, וזה לחולל ספין שישכיח את רצח ששת החטופים. כמובן שזה לא עזר להם – אנחנו לא נשכח אותם לעולם. עכשיו, מה שמעניין הוא שבמקום שביבי יעיף אותו – כמו שאגב עשה לרוב הלשכה שלו; רובם או עדי מדינה או שהם בכלל מתחת לגלגלים של האוטובוס, ותכף נדבר על האוטובוס הזה, או שהם סתם חשודים בפלילים. רוב הלשכה של ביבי, מאז ומתמיד הוא דאג לזרוק את כל מי – איך אמר לי בכיר בליכוד? כל מה שצומח בערוגה של ביבי, כורתים לו את הראש. אז בואו נדבר על זה. מעניין אותי, למה דווקא אוריך? הוא חזר אליו בחיבוקים שלא נצפו כאן כבר הרבה זמן. למה אוריך לא מוצא את מקומו מתחת לגלגלי האוטובוס? גולדקנופ, אני רואה שאתה מקשיב. פשוט כי הוא יודע יותר מדי דברים. << קריאה >> יצחק גולדקנופ (יהדות התורה): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא יודע יותר מדי דברים, ובגלל – לא, אני רואה שאתה מקשיב, אז אני אגיד: בגלל שהוא יודע יותר מדי דברים. לכן אוריך נשאר בלשכת ראש הממשלה. עכשיו, תראו, אין ספק שקטר יכולה להיות מרוצה. אתה שומע, טיבי? למה קטר מרוצה היום? גם אוריך חזר ללשכת ראש הממשלה וגם חמאס, למי שפספס, חזר לשלוט ברצועה. אני מניחה שראית אותם מחלקים סוכריות ברמדאן. זה אחרי שאמרתם: נמשיך את המלחמה. המלחמה. אין על ביבי, לביבי תמיד הייתה בעיה עם הסוף. או שזה חצי חיזבאללה: חיסלנו את חיזבאללה – ביום למחרת: 200 טילים; חיסלנו את חמאס – יום למחרת קצת ממתקים ברצועה. חיסלנו את איראן ביוני, הסרנו איום קיומי, הוא אמר. בוא תראה איך השכונה שלי נראית עם ההסרה של האיום הקיומי שלך. אני רוצה להגיד לך משהו, טלי. ראיתי אותך מהלשכה שלי, טלי גוטליב, חברת הכנסת גוטליב. ראיתי אותה מהלשכה שלי. תשמע, לא תשמע, לא נורא. מחכה כאן חברת כנסת ואומרת שאנחנו ביש עתיד – שמעת את זה, מיקי, נכון? אנחנו מחלישים, אנחנו, שטובי בנינו, בנותינו, אחיינינו, דודינו, גיסינו, נמצאים עכשיו בשירות מילואים פעיל, בניגוד לשותפים שלך. בזמן שאנחנו יושבים פה במליאה, השותפים שלה מעכבים את תקציב הביטחון. מעכבים את תקציב הביטחון. הם לא מחלישים. אין סבבה. אין סבבה. עליהם אין שום מילת ביקורת. עכשיו אני רוצה להגיד לך, ראיתי אותך מהלשכה שלי, אני יודעת גם שאת שומעת: אומנם התלבשת יפה היום, כמו דיילת אוויר, אבל בואי תנחתי למציאות במדינת ישראל. אם יש מישהו שמחליש, מפלג ומסית נגד החברה הישראלית, זה אדם אחד. התחלתי את הנאום שלי עליו ואני אסיים. לא היה מעולם ראש ממשלה כל כך מחליש, כל כך מסית, כל כך מפלג, כמו בנימין נתניהו, וזה ייזכר – ולא משנה מה תגידו על האופוזיציה. האופוזיציה נלחמת, וטובי הילדים שלנו נמצאים עכשיו במלחמה, בצפון, במטוסים, בדרום, בניגוד לקואליציה, שרוב-רובה, צריך לומר, או השתמטה, או שהצבא לא רצה אותם, צריך לומר, או שפשוט מעכבים את תקציב הביטחון ברגע זה ממש כי לא נתנו להם את הכסף הקואליציוני שלהם. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה, ואחריה – חבר כנסת עודד פורר. עד ארבע דקות, בבקשה. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. נראה שמאז המדינה בתזזית שאינה יודעת מנוח. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, השבוע, אם לא שמתם לב, ציינו שש שנים לסגר הקורונה הראשון. נראה שמאז המדינה בתזזית, לא יודעת מנוח: כמעט שנתיים וחצי מאז אותו יום נורא של 7 באוקטובר, מלחמת חרבות ברזל, מלחמת איראן הראשונה, מלחמת לבנון המי-יודע-כמה, ועכשיו שוב מלחמה, מלחמת איראן השנייה. אני רוצה, ברשותכם, לרענן את זיכרונכם, חבריי, בכמה מהאמירות של ראשי המדינה שנחפזו להשתלח רק לפני שבוע, שבוע וחצי, כשהיועצת המשפטית לממשלה פרסמה את תגובתה לבג"ץ ביחס להפסקת כהונתו של בן גביר כשר. אז מי אמר: בלתי נתפס שבעיצומה של מלחמה קיומית, היועמ"שית מבקשת להוציא צו שיורה לפטר את השר לביטחון לאומי? מי אמר? בנימין נתניהו. מי אמר: אין מקום לעיסוק מסוג זה בזמן מלחמה מהחשובות והמורכבות בתולדות ישראל? מי אמר? השר כץ. מי אמר: היא פוגעת בביטחון הלאומי של מדינת ישראל בזמן המלחמה? מי אמר? השר קרעי. ונסיים בשר קיש, שאמר: גלי, כנראה שלא שמת לב, עם ישראל נלחם, זה לא הזמן למלחמות פנימיות שאת כל הזמן מנסה לייצר. טוב, נראה לי שהפעם אפילו יואב קיש הסכים איתי שהקואליציה לא שמה לב שאנחנו באמת נלחמים, שעם ישראל נלחם, כי פתאום השבוע ממש חשוב לקדם למשל חוק להסדרת הילולת ל"ג בעומר במירון. ומה עוד הקואליציה הזאת עושה השבוע? לא מלחמה פנימית אחת – אין-ספור מלחמות פנימיות: מלחמה פנימית לקידום החוק לפיצול תפקיד היועמ"שית ולסירוס מוסד הייעוץ המשפטי; מלחמה פנימית לקידום החוק להשתקת התקשורת; מלחמה פנימית לקידום ועדת טיוח במקום ועדת חקירה ממלכתית לטבח 7 באוקטובר. כמעט שכחתי את תקציב הביזה, שלוקח משיקום הצפון, מהרווחה, מהחינוך, מהאזרחים, ומחלק מיליארדים למקורבים. אז לפי סדר-היום של הקואליציה, יש בישראל ממשלה שאיבדה לחלוטין את חוש הראייה, כי אחרת אין דרך להסביר איך היא לא רואה שעם ישראל נלחם. בעצם היא רואה, רואה גם רואה, אבל פשוט ממש לא אכפת לה. שכחתי כמה אתם מעולים בבכי ונהי על אחרים אבל מתקשים לנהוג כך בעצמכם, באחריות שאתם מטיפים לה, קואליציית הצביעות מלא על מלא. אתם יודעים מה עוד היה לנו? נדמה לי שזה היה אתמול: עסקת חנינה תמורת יצירה. טראמפ פועל לטובת קידום חנינה לנאשם נתניהו, ובתמורה, נתניהו מגיש לו על מגע של כסף ומקריב את הפרנסה של היוצרות והיוצרים הישראלים. זה בדיוק מה שקרה אתמול כששר התקשורת קרעי הודיע בוועדה של דיסטל לחיסול התקשורת החופשית שקיבל הנחיה ממשרד ראש הממשלה להוציא מחוק התקשורת את הדבר הכמעט יחידי שהיה חיובי – הטלת חובת השקעה ביצירה ישראלית גם על נטפליקס, על דיסני וחברות סטרימינג זרות נוספות שפועלות בישראל. אז טראמפ ביקש, ונתניהו נתן. כך הודה השר קרעי. אנחנו יודעים כמה קשה לנתניהו להוציא כסף מהכיס שלו, אבל ממש לא אכפת לו כנראה לפגוע בפרנסה של אחרים, של יוצרות ויוצרים, תסריטאים, בימאים, מפיקים ושחקנים. הם אלה שישלמו את העסקה – חנינה תמורת יצירה. ישראל לא הייתה אמורה להיות המדינה הראשונה בעולם שמחייבת את החברות הזרות להשקיע בהפקות מקומיות. באיטליה, נטפליקס, דיסני וחברות נוספות מחויבות להשקיע 16%, בצרפת – 20%, בקנדה – 5%. הסתבר שאנחנו כבר לא מדינה עצמאית, לא מדינה ריבונית, אלא מדינת חסות שמקבלת הנחיות מהבית הלבן; מדינה שפוגעת בהתנדבות בפרנסה של אזרחיה לטובת נטפליקס, שיש לה הכנסות של כמעט 11 מיליארד דולר בשנה. ונתניהו, כהרגלו, נאלם ונעלם. נתן לנטפליקס מתנה על חשבון אזרחיו וכלל לא חושב שמגיעים לנו הסברים. שולח את קרעי להתפתל בוועדה, והוא כדרכו שותק ובורח מאחריות. למה לקשור את עצמו להחלטות הרעות של עצמו? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת אבי מעוז. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני לא בטוחה שמי שנמצא כאן מבין מה קורה באזור הצפון, מה קורה עכשיו בגולן ובגליל, ואני לא בטוחה שאתם מבינים מה המשמעות של קיצוץ בתקציב שיקום הצפון. אתם יודעים, אני תושבת הצפון, אני חיה שם ואני רואה יום-יום מה קורה באזור שלנו, ותאמינו לי, המצב פשוט נורא. התיירות בצפון מתה, עסקים קורסים ונסגרים. גם אלה שנתנו צ'אנס לפני שנה וחצי או לפני שנה, שבאו לגליל, לגולן, ופתחו עסקים כדי לחזק את הכלכלה באזור, מתייאשים ומרגישים לבד – הממשלה לא איתם, המדינה לא איתם. הממשלה מספרת לציבור שאין ברירה, צריך לקצץ וחייבים לקצץ בתקציבים, אבל באותו זמן היא ממשיכה להגדיל תקציבים קואליציוניים, כי היא חייבת להישמע לכל דרישה של השותפים הפוליטיים של הממשלה. בפועל, מה הממשלה אומרת? שהאינטרסים הפוליטיים של גפני, של גולדקנופ, של דרעי ושל סמוטריץ' חשובים יותר מתושבי הצפון. וזה לא רק הצפון, שתבינו, לדבר הזה יש השלכות על הכלכלה הלאומית. גם לפני המלחמה היו חסרים תקציבים בצפון, כבר אז לא היה מספיק כסף לפיתוח, לתשתיות, לחינוך, לבריאות, לתחבורה, לכבישים. ומה קורה עכשיו? מה עם התקציב, ומי ירצה לגור שם, באותו אזור, באזור הצפון, כשאין שיקום אמיתי? מי ירצה להשקיע שם? מי ירצה לפתוח עסק בצפון? מי ירצה להעביר את קו הייצור לאזור הצפון, לגליל, לגולן? אם הממשלה באמת רואה את הצפון והגליל כחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל, היא חייבת לתת להם גב, גיבוי כלכלי מלא. תקשיבו ותבינו שיש הבדל עצום בין העסקים בקו העימות לעסקים בשאר אזורי המדינה, גם במרכז, גם בירושלים. לעסקים בקו העימות יש מציאות אחרת לגמרי. אין אנשים ברחובות, אין לקוחות, אין שום תנועה. כאשר חיזבאללה משגר טיל משטח לבנון, לתושבי ירושלים והמרכז יש בערך דקה וחצי להיכנס למרחב מוגן. לנו, לתושבי הצפון, יש שניות ספורות, וביישובים כמו שתולה, מנרה, קריית שמונה, שלומי, לימן, ראש הנקרה, ערב אל-עראמשה – יש להם אפס זמן להיכנס למרחב מוגן. ביטחון – איפה הביטחון שהובטח לתושבי הצפון לפני שנה וחצי? אמרתם כאן וראש הממשלה אמר: ניצחנו, ניצחנו את חיזבאללה. עלק ניצחון. מוסיפים תקציב למשרד הביטחון – מצוין, אבל אנחנו שולחים את החיילים שלנו לחזית, ובו זמנית, במקביל, מפקירים את העורף. ולכן אני פונה מכאן לשר זאב אלקין: אתה מכיר את השטח, אתה חכם, אתה מבין, אתה יודע להעריך את המצב, את גודל האירוע והשלכותיו. ואנחנו מאבדים את הצפון. איפה אתה, שר הצפון והדרום? אנחנו מאבדים את הצפון תרתי משמע. אם לא נשקם את הצפון עכשיו, לא יהיה את מה לשקם אחר כך. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחברת הכנסת מזרסקי. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי וחבר הכנסת איתן גינזבורג. בבקשה, אדוני, עד ארבע דקות. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הקואליציה מעכבת את חוק הריבונות שלי על שטחי יהודה ושומרון. זה נמצא שם כבר קרוב לחמישה חודשים, אולי אפילו יותר, והקואליציה מעכבת את זה. אני חושב שזו טעות אסטרטגית, והייתי רוצה גם להסביר מדוע – בעיקר בגלל שאנחנו נמצאים במלחמה, ואני מבין שהנשיא טראמפ ביקש לעכב את זה, אבל אני חושב שזו טעות אסטרטגית, כי אם יש משהו שיכול לעזור לנו להכריע במערכה הקשה שבה אנחנו מצויים זה דווקא הריבונות על יהודה ושומרון ודווקא עכשיו, ואפשר להסביר את זה גם לנשיא טראמפ. אני רוצה להסביר בפני מה אנחנו ניצבים, מהי הסכנה. אם ניקח את הגליל שלנו, מקו הגבול בלבנון עד קו חדרה ועד נהר הירדן, זה הקו הדרומי של הגליל, אז אנחנו יכולים לחלק אותו לשלושה חלקים: הגליל המערבי, הגליל המזרחי והגליל המרכזי. אדוני היושב-ראש, בגליל המערבי יש 85% יהודים ו-15% שאינם יהודים, ובגליל המזרחי אותו דבר, אותם אחוזים, 85% יהודים ו-15% שאינם יהודים, ואילו בגליל המרכזי, שכולל כמובן את מעלות, וכולל את כרמיאל, וכולל את עפולה, עד לגלבוע, עד למפגש שלנו עם יהודה ושומרון, ואפשר לחבר אליו גם את ואדי עארה, המצב הוא הפוך: מתגוררים בשטח הזה 85% שאינם יהודים ו-15% בלבד יהודים. לאחר מכן אנחנו מתחברים ליהודה ושומרון, כולל ואדי עארה – ואדי עארה מחובר, צמוד, ליהודה ושומרון – אנחנו יורדים מהגליל המרכזי, יורדים ליהודה ושומרון, ואנחנו מגיעים – ביהודה ושומרון, כמובן, לעת עתה המצב הוא פחות או יותר דומה, אני מקווה שיש היום קצת יותר יהודים מתיישבים ביהודה ושומרון – אבל אנחנו יורדים דרומה, ואנחנו מגיעים אל דרום הר חברון, ובדרום הר חברון אנחנו נפגשים עם הנגב, ואנחנו נפגשים עם הנגב, וכשאנחנו נלך, מייד ביציאה מיהודה ושומרון, אם אנחנו יורדים מלמעלה, מהצפון, גליל מרכזי, ואדי עארה, יהודה ושומרון, מגיעים אל הנגב ופונים מערבה לכיוון רצועת עזה, המצב הוא שהתוכנית הזאת, כמו שאתה רואה, אדוני היושב-ראש, גליל מרכזי, יהודה ושומרון, פנייה לחיבור לרצועת עזה – זוהי בדיוק תוכנית החלוקה. דרך אגב, אדוני היושב-ראש, תוכנית החלוקה – מדינת ישראל הסכימה. מי שדחה את תוכנית החלוקה ולא קיבל אותה זה הערבים שהיו אז, חשבו שאם ידחו את תוכנית החלוקה אז אנחנו לא נקים מדינה. הקמנו מדינה, ברוך השם. לכן, מה שמוטל עלינו כדי לגדוע את התוכנית הזאת, כדי לגדוע את תוכנית החלוקה מלהתממש, מוטל עלינו כרגע להחיל ריבונות ביהודה ושומרון. אם נחיל ריבונות ביהודה ושומרון זה יביא להכרעה במאבק שיש פה על חזרתה של תוכנית החלוקה, החזון הזה לחלק את הארץ הזאת עוד פעם, עם מדינה ערבית בלב הארץ, מהגליל, מגבול הלבנון, הגליל המרכזי, יהודה ושומרון, בואכה רצועת עזה בנגב. לכן אני חושב שאם אנחנו רוצים להגיע להכרעה במלחמה הזאת, חובה עלינו עכשיו לקדם את תוכנית הריבונות, את חוק הריבונות. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> ואני פונה לקואליציה: בבקשה מכם, אפשר לנהל מגעים עם הנשיא טראמפ, ולפחות להעביר אותה – את חוק הריבונות להעביר בקריאה ראשונה עוד בכנסת הנוכחית. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. מייד אחריו – חבר הכנסת איתן גינזבורג וחבר הכנסת סימון דוידסון. בבקשה, עד ארבע דקות, אדוני. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, ביקרנו לפני יומיים בכפר זרזיר, שנפגע מטיל איראני, ונפגעו בתים רבים. עשרות אנשים נפגעו – פגיעות קלות, תודה לאל. לא היו קורבנות בנפש. יש שני פצועים בינוני. ביקרנו יחד עם ועדת המעקב. אני רוצה לציין לטובה את ההיענות של תושבי הבתים האלה להוראות. חייהם ניצלו בגלל שהם היו בממ"ד. חייהם ניצלו בגלל שהם היו בממ"ד. מרוב שהטיל האיראני היה כבד וחזק, הם נפגעו גם כשהיו בתוך הממ"ד. איתנו היה ראש המועצה, אבו מוחמד גריפאת, שסיפר ש-15 בתים שנפגעו – יש יותר – אבל 15 בתים, אמרו לו שבמס רכוש לא יפצו כי אין להם עדיין רישיון. << קריאה >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> היתר בנייה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> איך? << קריאה >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> היתר בנייה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> היתר. אין היתר בנייה. זו אמירה מגוחכת, שמבדילה בין נפגע לנפגע. מה גם שיש תקדים בעיר אחרת בגליל, עיר ערבית, אגב, שבתים ללא היתר נפגעו וקיבלו. ולכן שוחחתי גם עם מנכ"ל משרד הפנים וגם עם נשיא המדינה, שביקר שם, אחרי שהוא ביקר, ועם גורמים נוספים, גם משרד האוצר, כדי לפתור את הסוגיה הזאת, שהיא בלתי ניתנת להבנה, מטומטמת קצת. הדבר הכי טוב – שאנשים יפסיקו להיפגע, כבוד היושב-ראש החדש-הישן, הוא שהמלחמה תיפסק. אנחנו התנגדנו למלחמה הזאת – מלחמת ביטול המשפט או מלחמת החנינה מצד אחד ומלחמת מסמכי אפשטיין מהצד השני. כל כך הרבה אנשים נפגעים במלחמה הזאת בגלל השיגיונות של אדם זה או אחר, מנהיג זה או אחר. הגיע הזמן שהראייה תהיה אחרת. אפשר להתקדם בלי מלחמות, ולא לחיות חיי נצח על מלחמות והתלהמות והרגשת עליונות. תוך כדי, גם בגדה המערבית משפחה נטבחת – כזה, מרססים את הרכב – על ידי יחידה שכבר לפני כמה חודשים חיסלה שני פלסטינים שהרימו ידיים, ואז שקלו – אמרו: שקלנו להוציא אותה מהגדה בגלל כשל ערכי. אבל ראו מה קרה. אחרי זה, אחרי כמה ימים, בן גביר, בגלל שזה מסתערבי מג"ב, קידם את מפקד היחידה. אם מקדמים אותו אחרי שהוא חיסל שניים שהרימו ידיים, לא פלא שיורים על רכב והורגים אבא, אימא ושני ילדים. ואחר כך הילד מספר שכשהוא יצא, ראה שהחיילים מצחקקים, וחייל אחד אמר: הרגנו כלבים. הרגנו כלבים, אמר. איזו נבזות, איזו רשעות, איזו רמה. אי-אפשר לתאר את הרצחנות הזאת של מי שאומר "הרגנו כלבים" על אבא, אימא ושני ילדים. אוי לבושה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חבר הכנסת איתן גינזבורג – איננו; חבר הכנסת סימון דוידסון – אף הוא איננו; חברת הכנסת לימור סון הר מלך – איננה. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה, אדוני, ארבע דקות לרשותך. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בדקות הראשונות של המלחמה מול איראן אנחנו בישראל ביתנו שמנו את כל הפוליטיקה בצד. אמרנו: זה לא הזמן למחלוקות; זה לא הזמן לביקורת; זה לא הזמן לדבר על דברים שמאוד בוערים בליבנו – זה הזמן לגבות את צה"ל, לגבות את הטייסים שלנו, לגבות את המוסד, וכן, לגבות גם את ההחלטות של הממשלה בנושא המלחמה. אמרנו מהרגע הראשון שהמלחמה הזאת צריכה להסתיים בשתי תוצאות מובהקות ביותר: חיסול – חיסול, אני מדגיש – של חיזבאללה בלבנון; וגם הפלת המשטר בטהראן, אותו משטר שבמשך כמעט 47 שנה מאיים לא רק על מדינת ישראל, אלא גם על קהילות יהודיות בעולם. אני זכיתי כסגן יושב-ראש הכנסת להתלוות ליו"ר הכנסת בביקור בארגנטינה, וביקרנו במקום שבו התרחש פיגוע גדול ב-1992 וגם ב-1994 - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ב-AMIA. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> - - שני פיגועים, במרכז היהודי בבואנוס איירס ובשגרירות ישראל בארגנטינה. מי שעמד מאחורי הפיגועים הוא ארגון חיזבאללה בחסותה של איראן. איראן אחראית, משטר האייתוללות אחראי על פיגועים בהודו, בבולגריה, באירופה. במדינות רבות פיגועים נגד הקהילות היהודיות בוצעו על ידי משמרות המהפכה. אני כבר לא מדבר על כל מה שהמשטר הזה עשה למדינת ישראל, וחימש את כל הארגונים שפעלו נגדנו בתוך ישראל, אם זה חמאס, הג'יהאד האסלאמי, חיזבאללה, כל מיני מיליציות שיעיות, כל מיני ארגונים פונדמנטליסטיים, וכמובן גם החות'ים בתימן. ולכן אמרנו בבירור שהפלת המשטר היא משימת-העל של מדינת ישראל יחד עם ארצות הברית. גם היום, ביום ה-17 למלחמה, אנחנו לא רוצים לעסוק בפוליטיקה. אבל לצערי, ואני אומר את זה, לצערי, הקואליציה כנראה לא הפנימה שאנחנו באמת במלחמת קיום. מה שקורה כאן בכנסת זה ביזיון. מה שקורה גם בקרב חברי הקואליציה – שאיבדו את הקול שלהם. חברים, אתם חברי כנסת עצמאים, גם לכם יש קול וגם לכם יש פריימריז, אז תרימו את הזעקה שלכם; תבואו ותגידו: זה לא הזמן לעסוק בפוליטיקה. מה, אתם עדר שמי שמנהל אתכם זה רק ראש הממשלה? אין משפט נגד ראש הממשלה, שלא יספר סיפורים. המשפט שלו לא מתנהל, אז לבוא ולהגיד שהמשפט שלו מפריע לניהול המלחמה? איזה מין מסר זה לאומה? איזה מסר זה לאומה שכרגע נלחמת על קיומה? ראש ממשלת 7 באוקטובר בנימין נתניהו אוהב להשוות את המצב לאירועים גדולים בהיסטוריה. לא פעם הוא יושב באולם המליאה ובצורה הפגנתית קורא את ספרו של וינסטון צ'רצ'יל. גם אני חובב היסטוריה וגם אני רוצה להזכיר, בעיקר לצופים של ערוץ הכנסת, שבחודש יולי 1945, חודשיים אחרי הניצחון של בעלות הברית על הנאצים, וינסטון צ'רצ'יל הלך לבחירות והפסיד בבחירות בבריטניה במפלה נוראית. המפלגה שלו, השמרנים בבריטניה, הפסידה את הבחירות, והלייבור קיבלה כמעט 50% ועלתה לשלטון. איך זה יכול להיות? שואלים ההיסטוריונים. מנהיג כל כך נערץ ופופולרי, שהביא את בריטניה, יחד עם ברית המועצות, צרפת וארצות הברית בעיקר, לניצחון הגדול על הנאצים – איך ייתכן שהוא, וינסטון צ'רצ'יל הגדול, עם פופולריות של 70%, 75%, הפסיד בבחירות לפרלמנט הבריטי? משום שהנושאים שעמדו על הפרק היו נושאים שקשורים לפוליטיקה הפנימית של בריטניה: כלכלה אחרי מלחמה, יחסים בין רשויות השלטון. וגם אנשים פשוט רצו לשמוע משהו חדש, רצו שבעיות הפנים תהיינה הבעיות במרכזו של קמפיין הבחירות; שלא יבוא מנהיג ויגיד: אני נלחמתי ולכן מגיע לי. לא, אדוני ראש הממשלה, אתה יכול ללכת לבחירות, אבל אני בטוח שאתה תפסיד בבחירות האלה. כי יש כל כך הרבה בעיות במדינה הזאת שאתה לא טיפלת בהן 19 שנה. אני בוודאי מאחל לכולנו ולך, אדוני ראש הממשלה, שננצח את האיראנים ונפיל את המשטר. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני כבר מסיים. אבל, אדוני, הבחירות הבאות לא תהיינה על נושא איראן וגם לא על נושא חיזבאללה, הן תהיינה על הנושאים הפנימיים. כל הנושאים הפנימיים יעמדו בבחירות הבאות, ואתה, אדוני ראש הממשלה, תפסיד בבחירות האלה כפי שווינסטון צ'רצ'יל הפסיד ב-1945. תודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חבר הכנסת עופר כסיף – איננו; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – איננה. חבר הכנסת סמיר בן סעיד, בבקשה, אדוני, ארבע דקות לרשותך. << דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה לך, יעקב. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לקראת חג עיד אל-פיטר וחג הפסח, פניתי אתמול במכתב למנכ"ל המוסד לביטוח הלאומי בבקשה לבחון הקדמה של תשלומי הקצבאות, מתוך הבנה כי בתקופה מורכבת זו, של מלחמה, יוקר מחיה ואתגרים כלכליים, משפחות רבות תלויות בקצבאות האלה. היום קיבלתי את התשובה. אתמול שלחתי את המכתב – היום קיבלתי את התשובה. אני גם מברך על התשובה שקיבלתי מהמוסד לביטוח הלאומי, שלפיה הבטיח כי נהוג תמיד ובכל חג וגם בהתאם למגבלות – שהקדים את הקצבאות למחר במקום ב-20 בחודש. גם את שאר הקצבאות הוא הקדים בשלושה, ארבעה ימים. גם בעניין הזה מדובר בצעד מאוד חשוב, משמעותי, עבור האזרחים הוותיקים, אנשים עם מוגבלויות, מקבלי הבטחת הכנסה ומשפחות רבות הזקוקות לתמיכה הזו, במיוחד בתקופה הזו. בנוסף, ביום שבת האחרון ביקרנו אני וד"ר אחמד טיבי בכפר זרזיר. אני מבקש להתייחס גם לאירוע שקרה בזרזיר, שהתושבים הקפידו, פעלו באחריות, צייתו להוראות פיקוד העורף ופעלו כפי שמצופה מכל אזרח בעת חירום. זה הציל חיים. 58 היו במקלטים, ובגלל שהמקלטים היו לא תקינים ב-100%, אז היו פגיעות קטנות ופצועים קל. אנו מצפים מהמדינה לפעול באחריות ולהוציא מתווה פיצוי מהיר וברור, שיאפשר לתושבים להתחיל בשיפוץ הבתים שנפגעו ולחזור לשגרה בהקדם האפשרי. חשוב לציין גם כי הציות להנחיות פיקוד העורף הוא הדרך הנכונה שיש לאמץ בכל הכפרים והערים במדינה, ובמיוחד אצלנו בנגב, כי אין לנו מספיק מקלטים, אין לנו ממ"דים, אין לנו מיגוניות. יש 140,000 בכפרים הבלתי-מוכרים שאין להם כלום. אני מבקש גם שיקפידו על ההוראות של פיקוד העורף. << קריאה >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> איזה הוראות? לאן ילכו? << דובר_המשך >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ילכו לבתי הספר, ילכו לשכנים שלהם, ילכו לכל מקום. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אתה יודע, בתור ילד, במלחמת ששת הימים לא היו מקלטים. היינו חופרים שוחות, שוחות ממש, נכנסים משפחות-משפחות. בבקשה. סליחה. << דובר_המשך >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אחריות המדינה גם לספק פתרון והגנה גדולה עוד יותר לאזרחים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אבל אני לא מציע שבפזורה יעשו שוחות, אני מציע שיהיו מקלטים. << דובר_המשך >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כמה מילים גם בשפה הערבית (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה – איננו. חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה, גברתי, עד ארבע דקות לרשותך. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> תודה, כבוד היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, כבוד היושב-ראש, אני מגיעה היום לוועדות, לדיונים, ואני באמת חייבת לומר שאני קצת מזדעזעת. אנחנו עוברים תקופה כל כך מטלטלת. אתה יודע, כבוד היושב-ראש, יצאתי אתמול, אולי בפעם השנייה מאז המלחמה, בגלל היסטוריה, היסטוריה בריאותית, פוסט-טראומה. תושבי שדרות, 20 שנה, עוטף, ואז בא לנו 7 באוקטובר, ואתה רואה בחצר שלך מחבל שיורה עליך ואתה מבין שהבת שלך והנכדים עוד דקה נרצחים. עכשיו, נכון שיחסית, תודה לאל, קצת דילגו עלינו. עדיין, היו אזעקות, אבל אנחנו שומעים את ההתרעות. אתה יודע מה? במשך 20 שנה אפילו לא חלמתי על המושג הזה, פוסט-טראומה. מי בכלל חשב? עד שבוקר אחד הבנתי שכשאני עומדת על הקברים ואני מסתכלת, אני בעצם בוכה על זה שיכול להיות שזו הייתה בכלל הנכדה שלי. אני לא הבנתי. אני רוצה להגיד לאדוני היושב-ראש שאני כבר ב-9 באוקטובר חזרתי, הלכתי ללוויות, לחטופים, לכול. באמת לזכותם של יושב-ראש הסיעה שלי לפיד, ומאיר כהן, שאמרו לי: דבי, זה יחזור אלייך. אמרתי: לא, אני צריכה להיות שם. ברוך השם, תודה לבורא עולם, הוא הציל לי את הבית, הוא הציל לי את הילדים. אני רוצה להיות. בוקר אחד אתה קם ואתה מבין שוואלכ, אתה מסתכל, אני מסתכלת מסביבי – אומרת: ואלכ, נשארו חיים. כשהבת שלי בשעה 16:00 כותבת לי: אימא, יורים אצל השכנים, איפה הצבא? חוסר האונים הזה, זה מתאסף. הבוקר אני צריכה לבוא לכנסת ישראל. אתה יודע, אתה יוצא משדרות, אתה צריך להגיע לירושלים. נכון, שדרות ממוגנת. הביטחון הוא קצת לנו כתושבים. אנחנו גם יודעים במיפוי איפה כל דבר, אנחנו יודעים גם איך מתנהגים. כשאני צריכה לבוא לירושלים, וזו העבודה שלי, אני לא צריכה לקטר – יש רופאים, יש זה – אבל בדרך כלל אתה בא כשאתה צריך, כשזה חשוב, כשיש לך SOS. לבוא לכאן ולראות בעצם ועדות שהן לא רלוונטיות למצב של המלחמה. לא כספים קואליציוניים. אגב, אני גם רוצה להגיד שאני מאוד מעריכה שראיתי שעכשיו עשו משאל טלפוני ל-81 מיליון למיגונים בארץ. למה 81? אדוני, כל המדינה שלנו. זה כבר לא העוטף וזה לא רק שדרות, ואנחנו גם לא מדברים כאן על הצפון, במרכז. ועכשיו מדבר איתי היועץ שלי, הדובר שלי – הוא גר בנהריה, הייתה שם פגיעה, יש שם פצועים – והוא אומר לי: דבי, הכול רעד. ואמרתי לו: אני כל כך מבינה אותך. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> - - - << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, זה נורא. ואני אומרת, אדוני, אלה ימים מטלטלים, ואנחנו, חברי הכנסת, צריכים להיות כאן ולשמור באמת על מה שאפשר. אבל עדיין, סדרי עדיפויות צריכים להיות הגיוניים. אני אתמול, אדוני, סיירתי ברווחה בבאר שבע, במס"ר שם, וישבתי עם קבוצת עובדות סוציאליות ועובדים סוציאליים מדהימים. אתה רואה חבר'ה שכבר שבועיים בקושי ראו בתים. אבל החבר'ה האלה, אדוני – יש עו"ס למשפחה, עו"ס למכורים, ועכשיו הם גם עו"ס לחירום. ובצדק הם אומרים: אבל למה אנחנו לא מתוגמלים? אנחנו לא מדברים על כסף. תרחיבו לנו ביטוח רכב, תנו לנו הבראה, תנו לנו משהו לנפש. אני מסתכלת ואני אומרת: חברים, למדינת ישראל לא חסר כסף. תנווטו אותו למקומות הנכונים. ואלה, אדוני, לוחמי הצדק, עובדים סוציאליים, לוחמים וכו'. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> רק לעדכן: עם אישור תקציב המדינה תהיה להם תוספת ייעודית וייחודית, לעובדים סוציאליים, במחלקות לשירותים חברתיים בעיריות. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> יפה, אז אני שמחה לשמוע, ואני חושבת שזו בשורה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> זה עדיין לא מספיק. אני חושב שיש שחיקה רבת-שנים. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> בדיוק. אני באופן אישי גם אמרתי להם: אני מבטיחה לכם – אומנם השר לא מתנהל - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מחר זה יום העו"ס. מחר זה יום העו"ס. טוב שאת מדברת על זה. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, בגלל זה הלכתי אתמול - - - אבל החלטתי לכבד, שליום הזה אני אגיע, כי צריך להצדיע להם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה, אדוני. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברת הכנסת מירב כהן – איננה; מיכל וולדיגר – איננה. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, בבקשה, גברתי. בבקשה, ארבע דקות לרשותך. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני מודה שאני בהלם. ביום ה-17 של מלחמת איראן השנייה, כשהציבור במקלטים, כשהציבור התורם בצבא, בשמי איראן, בגבול הצפון, בלבנון, תחת טילים, תחת שחיקה, תחת סכנת חיים – מה בוער לקואליציה הזאת לעשות? לפתוח את הכנסת, לפתוח את המליאה, כדי – מה, כדי להגדיל את הסיוע לתורמים, למילואימניקים, לנפגעים? לא, אלא כדי להעביר עוד 6 מיליארד שקלים למשתמטים. גם במלחמה אתם לא מצליחים להתאפק? בקול אחד אתם אומרים: שקט, מלחמה, ובקול השני, מאחורי הגב, אתם ממשיכים לקדם את חוקי ההפיכה. מצד אחד אתם מהללים את האומץ של הנשים שלנו שנלחמות באיראן, ומן הצד השני אתם מעבירים סמכויות לבתי הדין הרבניים ומחזקים את הברית עם מי שרוצים שנשים יהיו רק במטבח או בחדר היולדות. מצד אחד אתם מברכים את חיילי וחיילות צה"ל, בנות ובני הציבור התורם והמשרת, ומן הצד השני אתם מעבירים מיליארדים למגזר המשתמט, למי שמעדיף שאחרים ימותו כדי שהוא לא ישרת. אנחנו ביש עתיד קו ההגנה האחרון נגד העשייה הבזויה שלכם. רק בזכות המאבק שלנו למען הציבור המשרת אתם נכשלתם בלהעביר את חוק ההשתמטות. אנחנו קו ההגנה האחרון מול חוקי ההפיכה, ולראיה, למרות הרוב הקואליציוני שלכם, מנענו מכם מלהעביר את הרוב המכריע של החוקים שלכם. גם כעת אנחנו קו ההגנה האחרון של אזרחי ישראל נגד הנזק שאתם גורמים להם בשעת מלחמה. אנשים עשו יותר מ-600 ימי מילואים בשנתיים האחרונות, ומה הם מקבלים בתמורה מכם? חוק השתמטות. אחרים מתמודדים עם הרס של הבתים שלהם והעסקים שלהם מטילים איראניים עוד מהמלחמה הקודמת, ומה הם מקבלים בתמורה מכם? מיליארדים, מיליארדים שמועברים לשימון הקואליציה. משפחות קורסות במקלטים, במערכת החינוך, בזומים מגוחכים, בחרדה, ומכם שומעים רק הצהרות מנותקות בפייסבוק וחוקי הפיכה במליאה. אנחנו לא נעצור מול הדורסנות הזאת. אנחנו נאבק בכל הכוח, ואנחנו נמשיך להוות קו הגנה ובלימה למען אזרחי מדינת ישראל, כי כל שנייה שאתם ממשיכים לגרום נזק למדינה הזו היא שנייה של סיוע לאויב במלחמתו בישראל. כן, אתם הורסים את ישראל מבפנים, אבל זה ייגמר בקרוב. העם יקיא אתכם מתוכו בבחירות הקרובות. וייקח זמן, אבל את הנזק שלכם אנחנו נתקן. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – איננו. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה, אדוני, ארבע דקות. << דובר >> אכרם חסון (הימין הממלכתי): << דובר >> ברשותך, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום צה"ל יצא לתמרון קרקעי בדרום לבנון. זהו רגע גורלי למדינת ישראל. ברגעים כאלה אין ימין ואין שמאל, יש עם אחד ויש צבא אחד שמגן על הבית של כולנו. חיילי צה"ל והמפקדים נמצאים בשעות אלה בחזיתות שונות בעזה, מול שלוחות הטרור של איראן באזור ובמערכה רחבה שנועדה להגן על אזרחי ישראל. זו אינה מערכה פשוטה, אך זו מערכה צודקת – מערכה על הביטחון, על הבית ועל עתיד ילדינו. הלוחמים והלוחמות שלנו עוזבים משפחות, עוזבים הורים וילדים ונכנסים לשטח מתוך שליחות עמוקה להגן על המדינה. חובתנו כנבחרי ציבור היא לעמוד מאחוריהם ללא היסוס, בגיבוי מלא, באחדות ובאחריות. דווקא ברגעים כאלה עלינו לזכור: כוחנו הגדול ביותר הוא האחדות של העם הזה. כאשר חיילי צה"ל נמצאים בחזית, מדינת ישראל כולה חייבת לעמוד מאחוריהם. אני מבקש מכאן לחזק את מפקדי צה"ל, את הלוחמים בשטח ואת המשפחות שמחכות בבית בדאגה ובתפילה. עם ישראל כולו אתכם. מדינת ישראל ידעה מערכות קשות בעבר, ותמיד ידענו לעמוד יחד באומץ ובאמונה בצדקת הדרך. גם היום, ברגעים הגורליים הללו, אנו מאוחדים מאחורי צה"ל, מאמינים בצדקת הדרך ומאמינים בכוחו של העם הזה לנצח. שאלוהים ישמור על חיילי צה"ל וישיב אותם הביתה בשלום. תרשה לי, אדוני היושב-ראש, להגיד כמה מילים בערבית לעם בלבנון ולהנהגה. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן, זה הגיע. בבקשה, אדוני. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, לפני כשעה תושבי נהריה חטפו. יש שם נפילה. דיברתי עם רונן, ראש העיר המצוין של העיר הזאת; אתה בטח מכיר אותו, אדוני. אני מתעתד ביום חמישי, בלי נדר ובעזרת השם, לנסוע לשם, כי באמת, ראשי הערים היום הם הזרוע הביצועית, ובמקום שאין אף אחד הם נמצאים, ולא משנה מאיזו מפלגה הם. כולם. אתה מכיר את המוניציפלי, אני מכיר. חוטפים טילים בכל הארץ. מלחמה צודקת. אנחנו מגבים אותה. החוסן שלנו לא יישבר. העורף הישראלי – אני לא חושב שיש מדינה בעולם שיש בה עורף כזה של אנשים מעולים שבמעולים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מאיר מדבר דברי חוכמה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> משאירים את הוויכוחים לכנסת, אבל בחוץ אתה רואה עם שכולו חזית אחת. יש מטה של חברי כנסת בכנסת, אדוני היושב-ראש, ואנחנו כל היום עסוקים בישראלים שנתקעו בחו"ל. עד כדי כך זה מעורר כבוד, שאתה אומר: באיזו מדינה מישהו נוסע לחו"ל, פורצת מלחמה והוא צובא על שדות התעופה כדי לחזור לארץ? גם אם אנחנו נמצאים ברגעי דחק וברגעים קשים, אין ישראלי שלא רוצה לחזור למולדתו ולעמוד עם כולנו כתף-אל-כתף. דווקא על הרקע הזה לא ברורה לי ההתנהגות הנוראה של מקבלי ההחלטות בקואליציה, להביא בימים האלה חוקים שאין להם שום קשר למלחמה הזאת. אני יושב היום עם חבריי בוועדת חוקה, חוק ומשפט ומשתאה: למה עכשיו, כשנופלים טילים, כשאין כסף למיגון, כשמורים בבתי ספר מתריעים על כך שהם לא יכולים להיכנס לכיתות כי המקלט הקרוב נמצא מרחק 150 מטר? וראינו היום את התמונות ביישובים שראשי הערים אזרו אומץ והחזירו חלק מהתלמידים, ראינו את ההתרוצצות ואת הפניקה. ובשעה שנופלים טילים ושברי יירוטים בחוץ בכל מקום, אנחנו מכונסים בתוך הכנסת, מנותקים, כאילו אנחנו נמצאים ביקום אחר. עכשיו, אני לא אומר את זה – בוודאי יקום מישהו מהקואליציה ויגיד: אתם חכמולוגים גדולים, כמו שאמר היום יושב-ראש הוועדה: אז למה היועצת המשפטית? אם הוא רק היה מקשיב. אני אמרתי שגם ליועצת המשפטית אפשר היה להגיד: יש מלחמה, אין קבלת החלטות. אבל אמרנו את זה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> כמה מאיר כהן יש - - - << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש, יש. גם יאיר, ראש המפלגה, אמר את זה. אמרנו את זה. בוודאי ובוודאי שצריכים לעצור את נשימתנו. מה בסופו של דבר מאחד את העם הזה? השמחות שלו והצרות שלו. ואתה נתקל באיזו אטימות ובאיזו תחושה של אדונות של: אתם עשיתם; גם כשאתה לא: אבל אתם עשיתם – עכשיו אנחנו נחזיר לכם. זה מביש שבשעה שאנחנו נמצאים בשעת מלחמה וצריכים להיות עסוקים אך ורק בתקציב, ברור לכולם שאלה רגעים שאנחנו כולנו צריכים להיכנס לוועדת הכספים ולדאוג לתקצוב לקריית שמונה ולדאוג לתקצוב לזרעית ולאביבים ולנהריה ולסגור את הפערים – אדוני היה שר, אתה יודע על מה אני מדבר – במקום זה אנחנו מוצאים מחלוקת. עדיין לא מאוחר. לא יקרה דבר אם נעצור את נשימתנו ונפסיק עם המחלוקות האלה. אין שום סיבה להתעסק לא ביועצת המשפטית ולא בשום ועדה, רק בוועדת החוץ והביטחון, שאלות התקציב וזהו. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר – איננו; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אף היא איננה. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אני רוצה לדבר כאן על חינוך ילדינו. נדמה שבישראל אין שר חינוך – יש קומיסר, אדם שרודף מורים, מורות, מנהלי בתי ספר על עמדות פוליטיות, שמעניש, מאיים בפיטורים ואף מפטר. את זה יש לנו בישראל, אבל שר חינוך, אחד שאכפת לו, שרואה בחינוך ילדינו, בהשקעה לדורות הבאים, ערך עליון, שמבין שהשקעה בחינוך זו היצירה של ישראל של היום שאחרי טובה יותר, חזקה יותר, עם ערכים ודור עתיד – במקום זה מה? אין איזו אמירה ערכית. אין איזה מהלך פורץ דרך. יש תקציב השתמטות במשרד החינוך, יש ביזה תקציבית במשרד החינוך. יש קיצוץ קשה מאוד במשרד החינוך, אבל יש גם רזרבה גדולה לרשתות ללא ליבה במשרד החינוך – קיצוץ של 0.5 מיליארד ורזרבה תקציבית של 1.3 מיליארד; קיצוץ באקדמיה אבל תקציב של 50 מיליון שקלים למניעת נשירה מישיבות, מניעת יציאה לשוק עבודה, מניעת יציאה לגיוס. כן, כן, שר החינוך, שנכנס לכנסת על הטיקט של שוויון בנטל, הפך להיות שר השתמטות דה פקטו. ומה עוד חסר לי? חסרה לי הכרת התודה למורות, לסייעות, לגננות, למטפלות, לתומכות ההוראה, למי שנמצאות שם. הכרת תודה, אגב, היא לא רק מילה טובה; הכרת תודה זה מעשה – זה לא לקצץ להן בשכר, זה לא להקריס את הגיל הרך, את ענף הגיל הרך; זה לשפר להם שכר ולא להתעמר בהן ולאיים עליהן; זה להבין שהשקעה במי שמטפלות בילדים שלנו זו השקעה בילדים שלנו; זה להבין שמערכת החינוך בפני קריסה בגלל ייבוש תקציבי, בגלל הזנחה ובגלל היעדר מעוף וחזון. אני רוצה לומר ילדינו, אבל גם מי שמטפלות בילדינו ראויות לשר חינוך שרואה אותן, שאכפת לו מהן, שמבין את השליחות. הבנת השליחות היא נוכחות ומעשה ופעולה והשקעה בחינוך שלנו. זה שיקום החינוך הממלכתי-ציבורי על פני ביסוס החינוך ללא ליבה לבערות ונחשלות תוך מניעת שוויון הזדמנויות לילדים חרדים. כי חינוך ממלכתי ציבורי משוקם ועומד זה גם חינוך לשוויון הזדמנויות, וזה גם חינוך לדמוקרטיה, וזה חינוך לערכים, וזה חינוך שבונה ישראליות משותפת שדרכה אנחנו ניבנה כעם. ודרך מערכת חינוך כזאת אפשר לבנות חוסן ואפשר באמת לייצר אחדות, אחדות של מעש ולא של רהב נטול הקשר. אבל אין שר חינוך כזה בישראל. יש שר השתמטות, יש קומיסר. אין שר חינוך שרואה בעתיד ילדינו את משאת נפשו ושליחות חייו. עוד נביא את היום ונשנה את המציאות הזאת. חינוך ילדינו הוא עתיד מדינת ישראל. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חבר הכנסת ווליד טאהא – איננו. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה, אדוני. << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד יושב-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת, אנחנו בעצם מדברים עכשיו על העברת סמכויות של שר הפנים לראש הממשלה. אני חושב שמתחילת הכנס הזה אנחנו כמעט בכל שבוע, בכל יום שני, מגיעים לכאן ומצביעים על העברת סמכויות לראש הממשלה. האם אפשר להגיד עכשיו ראש הממשלה ושר הפנים? כי אני לא יודע אם נשארו סמכויות במשרד הפנים לשר הפנים, כי אין שר פנים. זה רק אומר – על החשיבות והזלזול בכל מה שמטפל בו שר הפנים. יש במדינת ישראל 257 רשויות מקומיות, והן זקוקות לשר במשרה מלאה, במיוחד בזמן הזה, בזמן של מלחמה. אנחנו רואים כמעט כל יום שיש פגיעות ויש פגיעות ביישובים שונים, במועצות מקומיות אחרות, ויש מנכ"ל מקצועי שכמה שהוא יכול להיות מקצועי הוא לא יכול לטפל בהרבה סוגיות שצריך בהן שר פנים במשרה מלאה. אני לא יודע למה לא ממנים שר, ויש גם הרבה אנשים טובים שיכולים לקבל את התפקיד הזה. ראשי הרשויות צריכים שר במשרה מלאה. דובר קודם, וגם אני דיברתי, על מה שקרה בזרזיר. אנחנו רואים שהגיעו שרים, גם נשיא המדינה הגיע לזרזיר, אבל בסופו של דבר אנחנו רוצים – עם כל הביקורים שיש, צריך בסופו של דבר לתת מענה לתושבים. צריך לתת את הפיצוי בזמן הנכון, ושלא ייקח הרבה זמן לפצות את האנשים. זה בזרזיר ובכל מקום שנפגע במלחמה הזאת. לפני שעה, או זמן קצר, פורסמה הודעה שהממשלה הצביעה בהצבעה טלפונית ואישרה טלפונית אישור להקצות 81 מיליון שקל לרכישת מיגוניות, כדי להציב אותן ברחבי הארץ. לפני שתי דקות היה כאן חבר כנסת מהנגב, ואמר שהאזרחים ותושבי הנגב, כשיש אזעקה הם מצייתים לפקודות פיקוד העורף. והאמת, אני צחקתי. כי כשמדברים על 150,000 תושבים שגרים בכפרים בלתי מוכרים – אין להם בתים, הבתים מפחונים, אין להם מקלטים. איזה ציוד? לאן? איפה להתחבא? אין להם מקום להיכנס אליו, אין להם מקום מוגן, אין להם מרחב מוגן. לכן אני פונה עכשיו לממשלה ולשרים ולראש הממשלה באופן אישי. בכסף הזה שאושר עכשיו להצבת מגוניות – לקחת בחשבון את תושבי הנגב, את תושבי הנגב הגרים ביישובים ובכפרים בלתי מוכרים. מגיע להם – מיגוניות, כדי שיהיו יכולים להתמודד בזמן שיש מתקפת טילים. במזל, עד עכשיו אין נפגעים ולא היו נפגעים ביישובים הבלתי-מוכרים בנגב. לכן אני פונה מכאן ישירות לראש הממשלה – לקחת בחשבון את כל הכפרים הבלתי-מוכרים, ומהתקציב הזה שאושר שיוצבו מיגוניות באותם יישובים. ולבסוף, כבוד היושב-ראש, מחר מציינים את יום העו"ס הבין-לאומי. ואני כאן צריך להוקיר את כל העובדות הסוציאליות והעובדים הסוציאליים, על העבודה הקשה שהם עושים בכל השנה, בזמן מלחמה ובזמן חירום ובזמן שגרה. הם עושים עבודת קודש. וזה הזמן גם להוקיר אותם וזה הזמן שצריך לשפר להם את התנאים. שמעתי כאן שהולכים לשפר להם את התנאים שלהם, מגיע להם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך > בסוף אני אומר – משפט אחרון – בחמישי או בשישי אנחנו נחגוג, המוסלמים יחגגו את חג אל-פיטר, אני רוצה לאחל לכל החברה הערבית המוסלמית שצמים שיהיה חג שמח. כול עאם ואנתום בח'יר. (אומר דברים בשפה הערבית.). תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חג שמח. חבר הכנסת אושר שקלים, הינה זה הגיע. בבקשה, אדוני. << דובר >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, היום נשמעו אזעקות בירושלים, גם כאן בכנסת. אז היום, כפי שאמרתי, נשמעו אזעקות בירושלים, גם כאן בכנסת. וירדנו כולנו למרחב המוגן, והופ, מי מופיע פתאום? תומך הטרור איימן עודה מופיע גם במקלט. זה אותו איימן עודה, זה שמגנה את ישראל על מלחמת הקיום כנגד איראן; זה אותו איימן עודה שמטנף על החיילים הקדושים שלנו, ומכנה אותם פושעי מלחמה ורוצחים. אני רק מזכיר לך, איימן עודה, פחדן עלוב, שמי שמגן עליך מפני הטילים האלה הם אותם חיילי צה"ל שפועלים בשביל ליירט אותם; אלה אותם חיילים שתוקפים את המשטר האיראני הרצחני הנאצי – שאתה כל כך נחלץ לעזרתו ורוצה בטובתו – כדי למנוע את השיגורים הללו. אז מה קרה, אדון עודה, אתה מפחד מהטילים? האם אתה מתפלל שאותם חיילים שאתה מטנף עליהם יצליחו ליירט את הטילים? איפה הכבוד העצמי שלך, להראות את פרצופך המכוער והצבוע בתוך המקלט של הכנסת? הרי מצד אחד אתה מחזיק אצבעות למשטר הנאצי האכזרי, אבל מצד שני אתה גם בורח כמו איזה עכבר מחילות ומסתתר מפני הטילים שלהם. אם היה לך קצת כבוד עצמי היית יוצא החוצה, או אולי גם מהלל את האיראנים בזמן השיגור, אבל צבוע שכמוך לא יעשה זאת. זה אותו דפוס פעולה שחוזר על עצמו, שמצד אחד אתה גם מטנף על המדינה שלנו ופועל לקעקע ולהרוס אותה, אבל מצד שני גם אין לך שום בעיה לקבל משכורת נדיבה מאזרחי ישראל, ואפילו ליהנות ממנעמי השלטון שהמדינה הזו מציעה לך. אז אני אומר לך, כפי שנהוג אצלכם, (אומר דברים בשפה הערבית.). תתבייש לך, פחדן עלוב. איפה היית כאשר משטר האייתוללות הנאצי טבח בבני עמו לפני כחודשיים ורצח מעל 30,000 אזרחים בדם קר? לא שמענו ממך ומחבריך מילת גינוי אחת, אבל את חיילי צה"ל, שמגינים גם עליך, אתה יודע לגנות טוב מאוד, אתה ושכמותך שמגנים אותם השכם וערב. רק להתפלץ מהעובדה שאתה וחבריך אתם השותפים לכאורה של בנט, איזנקוט, לפיד ויאיר גולן. האמת, הם צריכים להתבייש בזה לא פחות ממך. בזמן שנותר לי, אדוני היושב-ראש, אני מבקש לברך את כוחותינו המופלאים, הגיבורים. שתצליחו במשימתכם הקדושה למען ביטחון ישראל, שמרו על עצמכם, עם ישראל אוהב אתכם, ובעזרת השם נדע להתגבר ולהשמיד את כל אויבינו, מבית ומחוץ. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – מוותרת. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה, גברתי. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שנתיים וחצי מדינת ישראל נמצאת בלחימה עקובה מדם, אבל עדיין כל החזיתות פתוחות. צריך לומר, מתחת לרדאר ולגמרי לא בשיח, אבל בימים אלה ממש חמאס משקם את כוחו. כל שבוע עוברות 4,200 משאיות עמוסות בכל טוב, שחמאס משתלט עליהן ובכסף – מגייס עוד ועוד מחבלים. ובלבנון חיזבאללה משתולל ומצליח לירות מאות רקטות ליישובי הצפון ולמרבה הצער גם רקטות למרכז. כל זה קורה כשזירת איראן פתוחה. ואני אומרת כאן באופן חד וברור: כל סיום בפחות מהפלת המשטר באיראן לא יניב הכרעה. ואנחנו צריכים פשוט להקשיב למה שאומר מוג'תבא חמינאי. הוא אומר שהוא רוצה נקמה – זה מה שדובריו אומרים במקומו – ופשוט יש לנו עסק עם משטר אייתולות קיצוני ונחוש, נחוש להשמיד את הישות הציונית. ומה קורה פה בזירת הפנים? בזמן שאנחנו במצב חירום בעורף, מיליוני אזרחים טרוטי עיניים רצים למקלטים, תושבי הצפון חווים נפילה בכל חצי שעה, 3,200 איש, ביתם נחרב כליל והם נמצאים במצב של חוסר ודאות וחדרה, והמילואימניקים, רבבות מילואימניקים שוב ושוב בצו 8 בפעם החמישית והשישית, למרבה הצער, קואליציית 7 באוקטובר לא עוצרת. דיונים תלושים בנושא ועדת חקירה פוליטית, פיצול תפקיד היועמ"שית ופגיעה בתקשורת החופשית. חברי הקואליציה ממשיכים בשלהם – ריב, מדון ופגיעה באחדות העם. כאן בכנסת פשוט יש יקום מקביל. במקום לעסוק אך ורק באזרחי ישראל, הקואליציה מפקירה את האזרחים לגורלם. ממשלת ישראל נאלצת להעביר תקציב פיקטיבי ולקצץ בתקציבי הצפון והדרום, בתקציבי החינוך, בתקציבי הבריאות, בתקציבי הרווחה, ולהעביר 6 מיליארד שקלים לתקציבים קואליציוניים, לא לחיילים, לא למילואימניקים, רק למטרות פוליטיות לצורך הנשמה מלאכותית של הקואליציה הזאת: 1.2 מיליארד שקלים למוסדות תורניים שלא מלמדים לימודי ליבה, 75 מיליון שקלים למוסדות פטור ולעמותות, 49 מיליון שקלים למניעת נשירה מישיבות, שזה בדיוק ההפך מעידוד הגיוס לצה"ל בשעת מלחמה. אשכרה תקציב השתמטות. ומה עם הצפון? רק לפני חודש נתניהו יצא בהצהרות וחילק הבטחות לתושבי קריית שמונה, אבל בזמן שתושבי הצפון ממשיכים לרוץ למקלטים, כי הממשלה קיצצה גם בתוכנית מגן צפון, שיכלה כבר להביא למיגון של הצפון היום, משנת 2018, ממשלת ישראל בוחרת לקצץ בהיקף של 150 מיליון שקלים מתקציב הפיתוח והשיקום של הצפון. צר לי מאוד שזה מה שהממשלה בוחרת לעשות. ממשלת ישראל צריכה להודות באמת: בישראל יש ציבור שנושא בנטל – אלה שעכשיו נמצאים בקוקפיט, ביבשה, נערכים למערכה בצפון, משרתים בצבא, משרתים במילואים חודשים ארוכים, נלחמים בכל החזיתות, משלמים מיסים, מחזיקים את המדינה, כל המדינה הזו על הכתפיים שלהם – ובזמן הזה הקואליציה ממשיכה לעסוק בלתחזק את עצמה, בזמן שהמילואימניקים נושאים על גבם את כל עולה של מדינת ישראל. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תקציב מבטא סדר עדיפויות. משפט אחרון, אדוני. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> וכאן הבשורה ברורה: הממשלה הזאת לא משרתת את הציבור הישראלי, היא משרתת אך ורק את עצמה, ומבטיחה את ההישרדות הפוליטית שלה. זה לא רק כישלון כלכלי – זה כישלון מוסרי. תודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה, גברתי. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> טלי, בלי סרטונים תוך כדי. תקשיבי לי. אני שומעת את הסרטונים שלך. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> היא רוצה שתקשיבי לה. בבקשה, ארבע דקות. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כנסת נכבדה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> היום כל מי שעלה אמר את שמי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> טלי, אני 23 שנים מנסה להגיע ליעד הזה – לא מצליח. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> פשוט, אני, כשמדברים, אני מקשיבה למה שאומרים. כנסת נכבדה, תדמיינו לרגע את מרדכי ואנונו מקבל ככה חום ואהבה, מתקבל בחיבוקים וחוזר אל מקום עבודתו בדימונה למרות שלכולם ברור איזה סודות הוא מסר ל-Sunday Times. תחשבו על זה שהוא מגיע ומתקבל בדימונה. תחשבו על אתי אלון חוזרת לעבוד כמנהלת בבנק מסחרי גדול, או על המרגל האיראני גונן שגב מקבל שוב דרכון דיפלומטי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לאפשר לחברת הכנסת לדבר. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תחשבו על ואנונו, תחשבו על גונן שגב, תחשבו על אתי אלון מתקבלים. זה נשמע לכם לא סביר? << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מחית, אוקיי, תודה. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה נשמע לכם לא סביר? אז תסתכלו לרגע על ממשלת ישראל, באמת תסתכלו. אתמול בערב בן אדם שקיבל כסף מקטר תוך כדי מלחמה – אין על זה ויכוח עובדתי, תוך כדי מלחמה הוא מקבל כסף ממי שמממן את חמאס – מתקבל בחיבוק על ידי ראש הממשלה. מה יש לך לומר על זה, אושר שקלים? << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> מה יש לך להגיד על הפצ"רית? << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה יש לך לומר על זה שראש הממשלה, שאתה תומך בו, מחבק עובד בכיר בלשכתו שתוך כדי מלחמה מקבל כסף מקטר? << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> מילה אחת. מילה. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> איך אתה מתרץ את זה? למה אתם לא עומדים ואומרים: זה לא בסדר, שאלוהים ישמור? << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> מי - - - << קריאה >> צגה מלקו (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אהוד ברק. עמותות השמאל. אהוד ברק. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה אתם מנרמלים את זה? לאן הגענו שאפילו את זה אתם מנרמלים? << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אושר. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תגידו: זה לא בסדר לקבל כסף מקטר תוך כדי מלחמה. איפה הבושה שלכם? << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> איפה הבושה שלך? << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> איפה היושרה שלכם? הכול תנרמלו? אין לכם שום ראייה מפוקחת של המציאות? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> איך אפשר להצדיק את זה? באיזו דרך אפשר להצדיק קבלת כסף מקטר תוך כדי מלחמה? תגנו את זה, תוקיעו את זה. אל תחבקו אדם שקיבל כסף מקטר תוך כדי מלחמה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> איזו בושה. זה שאתם יושבים כאן ומגינים על זה, זה מבייש. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> את מביישת. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה מבייש. אתם באים מתנועה עם היסטוריה מפוארת. ז'בוטינסקי היה מתהפך בקברו אם היה רואה איך אתם מתנהלים. בן אדם מקבל מהגוף, מהמדינה, מקטר, שמממנת את חמאס, הוא על ה-pay roll שלהם. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו, העובדות הן ברורות. השכר שלו עמד על ח"י אלפי שקלים כל חודש בדולרים, 18,000 דולרים בחודש. לא תגנו את זה? לא תגידו מילה? לא תגידו מילה? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה התעריף של מי שעושה מבצעי השפעה עבור קטר תוך כדי מלחמה. ואתם מגינים, אתם מגינים על זה. זה לא סתם ניגוד אינטרסים. << קריאה >> צגה מלקו (הליכוד): << קריאה >> הוא לא קיבל. הוא לא קיבל. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> חשבון הבנק מלמד אחרת. << קריאה >> צגה מלקו (הליכוד): << קריאה >> ממש. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לאפשר לה לסיים את דבריה. תודה. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> המימון של אוריך וחמאס הגיע מאותו מקור, ואתם יושבים פה ומגינים על זה. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. תם הזמן. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> איזה בושה. 18,000 דולרים כל חודש תוך כדי מלחמה - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, תנו לה לסיים. תודה. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - ואתם יושבים פה ומגינים על זה. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא סתם ניגוד אינטרסים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברת הכנסת מירב כהן, תם הזמן. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא. הפריעו לי ואני אשלים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> פנית אליו, לכן לא הפרעתי לו. פנית אליו בשמו. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לחוק הישראלי יש מילים הרבה יותר קשות וחריפות למעשים כאלה. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסיים. אושר. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מבינה שלא מפריע לכם שעובד בלשכת ראש הממשלה על ה-pay roll של קטר, אבל השאלה היא למה בנימין נתניהו מקבל אותו בחזרה. השאלה היא למה הוא לא מוקיע אותו, למה הוא לא בועט אותו לכל הרוחות. התשובה לכך ברורה: או שנתניהו ידע - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - או שנתניהו מפחד שהוא ידבר. אולי הוא לא רוצה שבן אדם שיש לו מפתח לתיבת הפנדורה יתחיל לדבר. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מירב, לפנים משורת הדין - - - << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> רגע, רגע. אתה לא מפריע לי עכשיו, אני מדבר כרגע, בסדר? << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז הוא נותן לו חיבוק. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נתתי לך לפנים משורת הדין, שיניתי את הרשימה עוד פעם ועוד פעם. את מדברת שש דקות. את לא סופרת אותי. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל קטעו אותי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא, לא, את פנית אליו בשמו, את הבעת רצון - - - << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני, ייתכן שמה שאני אומרת לא מוצא חן בעיניכם ולכן אתם קוטעים אותי? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא, לא, יש לנו יכולת לסבול הכול, אבל שש דקות, עם כל הכבוד, זה לא הזמן. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> הפריעו ללא הרף. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. נא לסיים. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ללא הרף הפריעו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> היא לא הפסיקה לדבר, והיא פנתה אליו. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> או שנתניהו ידע - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. נא לסיים. אני לא רוצה להוריד אותך. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - או שנתניהו מעדיף לחבק את סוכן ההשפעה הקטרית - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני אוריד אותך. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - כדי שהוא - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מירב, פעם ראשונה. נא לסיים. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - לא ידבר. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> פעם שנייה. נא לסיים. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כל עם ישראל מימין ומשמאל צריך - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> פעם שלישית. נא להוריד אותה מהדוכן, בבקשה. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - להיות מוטרד מזה שראש הממשלה מחבק סוכן השפעה קטרית. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תתביישו. תתביישו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חברת הכנסת צגה מלקו, בבקשה. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> מכונת הרעל הזאת תוריד אתכם מתחת לאחוז החסימה. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תתביישו. תתביישו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חברת הכנסת צגה מלקו, בבקשה. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> כסף לקטר תוך כדי מלחמה - - - << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> - - - על אחוז החסימה. תתביישו לכם. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> אתם בושה. תוך כדי מלחמה לקבל כסף? << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> ולא נראה אתכם יותר בחיים הציבוריים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אושר שקלים. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> לא נראה אתכם יותר בחיים הציבוריים. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> אתם מפרקים את הבית. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> פעם ראשונה. אני קורא אותך מעכשיו פעם שנייה, מירב כהן. אם תמשיכי להפריע, אני אקרא אותך פעם שלישית. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> - - - אחוז החסימה - - - מכונת רעל, זה מה שאתם. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> - - - אפס יושרה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אושר, פעם ראשונה. אתה לא מקשיב לי. בבקשה, ארבע דקות לרשותך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אדוני היו"ר, רק רציתי לומר שזה נבדק והמשטרה קבעה - - - של יאיר לפיד - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בסדר, אבל לא על חשבון – טלי. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> זה בסדר? תוך כדי מלחמה, ואת אומרת שזה בסדר. איפה היושרה שלך? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מירב, את בקריאה שנייה. צגה מלקו, בבקשה. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא. את בקריאה שנייה. יש הבדל בינך לבינה. בבקשה, גברתי. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> ברור שיש הבדל. היא בקואליציה ואני באופוזיציה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> את לא מקשיבה ליושב-ראש. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת, אני התכוננתי לנאום אחר, אבל אני לא יכולה לעבור, חברת הכנסת מירב כהן, על מה שאת דיברת – הכפשה ובושה וחרפה, ואת לא - - - << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> בושה שאת מגינה על בן אדם שקיבל כסף מקטר תוך כדי מלחמה. << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> לא נכון. תקשיבי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> את פונה אליה בשמה. אני לא אעיר לה. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> את בושה, את בושה לכנסת ישראל. << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> רמת הידע שלך שואפת לאפס, כשאת אמרת למנסור עבאס שהוא ציוני. בדיוק זאת את - - - << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> מנסור עבאס לא קיבל כסף מקטר תוך כדי מלחמה. << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> זאת את, רמת היכולת של האינטליגנציה שלך. אפילו הגדרה של מה זה ציונות את לא יודעת. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> עובדים של ראש הממשלה שלך קיבלו כסף תוך כדי מלחמה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מירב כהן, אני קורא אותך פעם שלישית. נא להוציא אותה מהמליאה. היא החליטה לפוצץ את הישיבה. נא להוציא את מירב כהן מהמליאה. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> הוא עדיף עליכם פי אלף. << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אשלח אותך לקרוא מה זה ההגדרה של ציוני. את תלכי ללמוד את זה. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אושר, אושר, היא יוצאת. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> תתביישי לך. גועל נפש. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> היא רוצה את זה. בבקשה, גברתי, תמשיכי. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> מוכרים את האינטרסים של מדינת ישראל. אפס יושרה. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> את מכונת רעל, זה מה שאת. (חברת הכנסת מירב כהן יוצאת מאולם המליאה.) << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני הוספתי לך. בבקשה. << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח בברכת הגומל: ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם, הגומל לחייבים טובות, שגמלני כל טוב. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> אמן. << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה לספר לכם למה בירכתי הגומל. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> למה? << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> לפני כמה ימים התארח בחדשות 12 מי שלדעתי הוא הרמטכ"ל הכושל ביותר בתולדות מדינת ישראל, דן חלוץ. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה נכון. << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא ישב באולפן, הוא ישב בפאנל, ואמר משפט שצריך להדהד בראש של כל אחד ואחת מאיתנו, ואני מצטטת: "אמר מישהו: את המשטר מפילים כשההמון יוצא לרחובות, והוא לא התכוון רק לאיראן". תקשיבו לזה. רמטכ"ל לשעבר אומר את זה. אני רוצה שנעצור רגע ונבין את המשמעות. פריים-טיים, בזמן שמדינת ישראל נמצאת במלחמת קיום, אדם שהחזיק בתפקיד הביטחוני הרם ביותר קורא, ולא בפעם הראשונה, לביצוע עבירות ביטחוניות ולא חוקיות נגד ממשלה מכהנת שנבחרה באופן דמוקרטי, והדבר החמור לא פחות, שערוץ 12 נותן במה לדברים כאלה שוב ושוב. כשאני שומעת את זה אני חייבת להגיד שוב הגומל. רק עכשיו אנחנו מתחילים להבין באיזו סכנה היינו כשהאיש הזה עמד בראש המערכת. איזה נס קרה לנו, חבריי חברי הכנסת, לפי השקפתו, לפי דבריו, בתקופת המלחמה, איך שהוא דיבר. והנטייה שלו, מה שגיליתי לאחרונה, לא רק שהוא מדבר או חותר תחת יסודות המדינה – מצאתי אמירה נוספת שלו שבה הוא אומר לשרים ולחברי כנסת שהם עדיין לא עברו את השלב האבולוציוני בין קוף לאדם. אז מסתבר שלא רק שמדובר באדם מסוכן, מאוד מסוכן – מדובר גם באדם גזעני. הוא אמר לחברי כנסת ב-2017, הוא אמר לשרים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> אז כן, חבריי, אני עומדת כאן היום ואומרת שוב בלב שלם את ברכת הגומל על הנס הגדול שהאיש הזה כבר לא נמצא בתפקיד הרגיש והקריטי ההוא. הגומל. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חבר הכנסת אלי דלל, בבקשה, אדוני. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> צגה, האיש הזה הוא גם בושה לעדה הפרסית. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> שקלים, שקלים, בושה לעדה הפרסית - - - מינו אותך לדובר הוועדה? << קריאה >> צגה מלקו (הליכוד): << קריאה >> - - - << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> הוא בעצמו אמר - - - אני מצטט את - - - << קריאה >> צגה מלקו (הליכוד): << קריאה >> האדם הזה, במדינה מתוקנת היה צריך לעמוד לדין. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת. בבקשה, אדוני, ארבע דקות לרשותך. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר היום על תאונות של ילדים, של נערים. בחודש פברואר נהרגו - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מים קרים לנפש עייפה, אלי. אני מחמיא לך. סוף-סוף לשמוע דברים - - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> הוא מרגיע אותך לפני שאני עולה. << דובר_המשך >> אלי דלל (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אעלה שני דברים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אין לי בעיה עם דברים נוקבים, יש לי בעיה עם דברים אחרים. << דובר_המשך >> אלי דלל (הליכוד): << דובר_המשך >> תוסיף לי את הזמן, בבקשה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> עליי. << דובר_המשך >> אלי דלל (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה. בחודש פברואר נהרגו שישה ילדים בתאונות דרכים. חמישה ילדים מתוכם נהרגו כהולכי רגל, וילד אחד בן 12 איבד את חייו בעת שרכב על אופניים חשמליים. בנוסף, תינוקת בת תשע נחנקה למוות ותינוקת בת חמישה חודשים מתה במעון בירושלים, ככל הנראה נחנקה. ההיפגעות של ילדים קטנים, חסרי ישע, זה דבר מאוד מאוד חמור, ואנחנו לא רואים את זה בתקשורת. הנתונים הם נתונים של בטרם, שזה ארגון שעושה הכול כדי להעלות את הנושא על סדר-היום. מה שמדאיג עוד יותר, שהתאונות דרכים – כשנכנסים יותר לעומק, אנחנו רואים ככה: ב-8 בפברואר ילד נהרג בתאונה בין שלושה כלי רכב ליד אופקים, אבל כשאנחנו מסתכלים יותר לעומק, בעוד נתונים, אז נער בן 17 נפגע מרכב נוסע בנצרת, ועוד אחד נהרג ברהט, ועוד אחד באום אל-פחם. מאחר שסיירתי בחלק מהמקומות, ביישובים הערביים, שם יש גם בעיה של תשתיות: אין מדרכות, אין כבישים. אני יודע שרוב התאונות בארץ הן בגלל הרקע האנושי, או נקרא לו "הגורם האנושי", אבל במגזר הערבי זה גם הגורם האנושי וגם התשתיות, אז אנחנו חייבים לתת שם כמובן תשומת לב. אני רוצה גם לדבר על קריית שמונה. בקריית שמונה הייתה הממשלה לפני כחודשיים, ואני הייתי שם באותה ישיבת ממשלה והעליתי את הנושא שאם אנחנו רוצים לעזור לקריית שמונה, חייבים לעשות שם משהו משמעותי ביותר. ומה זה אומר? אזור סחר חופשי. יש לי גם הצעת חוק כזאת שאני מקווה לקדם אותה, אבל צריכה להיות שם יוזמה של הממשלה. ולמה אני אומר את זה? כי צריך להביא גם כסף. ופה ההזדמנות שלי לומר לשר האוצר שוב: הנושא של יבוא אישי מאתרים שהם אתרי סין ולא יודע מאיפה – הם בכוונה מעלים את המחיר, כי הם יודעים שבארץ לא משלמים מע"מ. אם אותו מוצר באירופה של אותו יבוא ללא מכס ביבוא אישי, לאירופה הם שולחים אותו נניח בדולר – לארץ הם שולחים אותו בדולר פלוס המע"מ, זאת אומרת, הם גובים כאילו את המחיר, ומי שמפסיד מזה בסוף זה המדינה. ולכן העלות הזאת, עלות של בערך 2.5 מיליארד שקל – אנחנו ב-2.5 מיליארד שקל האלה יכולנו לעשות כמה דברים. אחת, ראינו שבמוצאי שבת הייתה החלטת ממשלה לרכש בעלות של 2.6 מיליארד שקל. הינה, זה מקור. ואם רוצים בקריית שמונה אזור סחר חופשי, אז הינה, זה המקור. ולא צריך לתת סוכריות איפה שלא צריך. אני קורא שוב לשר האוצר לחשוב על הנושא הזה של היבוא, במיוחד עכשיו, כשאנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמה וצריכים את התקציבים האלה לצורך המלחמה הקיומית שלנו. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. עם תוספת הזמן, כל הכבוד. חברת הכנסת קארין אלהרר – איננה; חברת הכנסת פנינה תמנו – אף היא איננה. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה, אדוני. זה ארץ הצבי, זה כמו שארץ ישראל נקראת ארץ הצבי, ככל שזה – הרשימה מתמתחת כל הזמן, אבל בערך עוד 20, 25. בבקשה, אדוני, ארבע דקות לרשותך ולא יותר. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> דברי חכמים בנחת נשמעים. אין לנו שר, נכון? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יש, יש. השר מכובד, יושב, מקשיב לכולם. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אה, השר דיכטר. לא רק שר מכובד, גם שר שהוביל בצדק ובנחישות את המאבק ברפורמת החלב הגרועה. יישר כוחך. אדוני היושב-ראש - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> למה אתה עושה לו את זה עכשיו? פלאט בדרך עכשיו על המשרד שלו. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> לא, לא, ממש לא. הוא יודע, הוא יודע. בייחוד בימים האלה, טוב שיש כאלה שיודעים לחבר יחד אופוזיציה וקואליציה לטובת מטרות טובות וראויות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אכן, אכן. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> מי מחליט שזה טוב? אני מחליטה שזה לא טוב - - - לגיטימי? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> חברת הכנסת וולדיגר, אני מבטיח לך דבר אחד: אני לעולם לא אעלה לכאן לבמה כדי להציג את עמדותייך. אני מציג רק את עמדותיי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא לעולם חוסן. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> גם זה יגיע, גם זה יגיע - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אל תאמר אי אפשי על מה שאפשי. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> טוב, בסדר גמור. נכון. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השר, היום בפתח הדיון של המליאה זכינו למנה השבועית הרגילה של הטפות מוסר מצידם של דוברי הקואליציה. התחיל אבי מעוז, המשיך - - - << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> חברת הכנסת וולדיגר, חבל שאני אבקש – אני צריך לבקש תוספת זמן - - - << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברת הכנסת מיכל וולדיגר, אנחנו חייבים לסגל לעצמנו לשמוע דברים גם כשלא מסכימים. בבקשה, אדוני. תקבל את הדקה שלך בסוף. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> תודה. שמענו שורה של הטפות מוסר מפיו של אבי מעוז; אחרי זה – מצד יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת אמיר אוחנה; משם המשכנו לשר שלמה קרעי. הטפות המוסר התמקדו באירוע הטרגי שהעסיק רבים בבית הזה ובציבוריות הישראלית. אני חייב לומר שגם דעתי לא הייתה נוחה, לקרוא חלק לא מבוטל מהדברים שקראתי. אבל באמת, אבי מעוז ושלמה קרעי יטיפו לנו מוסר על דיבור ראוי, על נימוסים, על אהבת ישראל? האנשים שהכי מזוהים בבית הזה עם התמכרות לנאומי שנאה, עם העלייה החוזרת ונשנית לדוכן הזה רק כדי להכפיש קהלים שלמים בחברה הישראלית ובעם היהודי, מהם, מאבי מעוז ומשלמה קרעי, אנחנו נלמד מוסר על איך ראוי לדבר. ועוד מתי? בשבוע שבו הממשלה והקואליציה רמסו ברגל גסה את אחד מהמנהגים הקדושים של הבית הזה, שבזמן שחיילינו נלחמים במערכה הכנסת מצמצמת מחלוקות ועוסקת רק בנושאים שנוגעים ישירות למערכה. אז בשבוע שבו הממשלה והקואליציה מפירות ברגל גסה את אחד העקרונות הכי חשובים שאפיינו את הבית הזה, תחת ממשלות ימין, ממשלות שמאל, שברעום התותחים ורעש המטוסים הבית הזה מקרין דוגמה של צמצום המחלוקות – תסתכל, אדוני, על סדר-היום של ועדת החוקה, תסתכל על סדר-היום של יתר הוועדות שמובלות על ידי הקואליציה. אני מקיים השבוע הזה בוועדת העלייה שבעה דיונים שונים שנוגעים למערכה ולענייני חירום. חפש דיון אחד בוועדת החוקה שלא קשור להפיכה המשטרית. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> עכשיו בהומור – זה על חשבוני: ארבע שנים עובדת ועדת החוקה עבודה קשה, עוד לא ראיתי שום תוצר שלה. ארבע שנים - - - תוצר אחד - - - << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אולי אם לא היו משקיעים את כל הזמן שלהם בהרס, אלא היו בונים – כמו שאמר, אתה יודע, הנביא ירמיהו, בנבואה הראשונה, אומר: אפשר להרוס ולנטוש ולהשמיד, אפשר לנטוע ולבנות. אז מהם, מאלה שחידשו את ההפיכה המשטרית דווקא בעת מלחמה אנחנו נלמד איך צריך להתנהג? אתמול בערב חזר ללשכת ראש הממשלה אדם שאחרי 7 באוקטובר – תעזוב, אדוני היושב-ראש, את מה שהיה לפני 7 באוקטובר – אחרי 7 באוקטובר, קיבל 18,000 דולר בחודש מהשלטון שהמשיך לארח את אנשי חמאס. חזר ללשכת ראש הממשלה. מה זה אומר על ראש הממשלה נתניהו? אבל תעזוב. מה הוא עושה בדקות הראשונות שלו בלשכת ראש הממשלה? מוציא ציוץ שנכנס במי? בגדי איזנקוט, הרמטכ"ל לשעבר, אב שכול, שנכנס תחת האלונקה איתכם – אנחנו לא הצטרפנו, אתם הצטרפתם, שומו שמיים. ואתם תטיפו לנו מוסר על קולגיאליות בזמן מלחמה? משפט אחרון. לא אבי מעוז ולא שלמה קרעי וגם לא יושב-ראש הכנסת אמיר אוחנה ולא כל שרי ממשלת ההפקרה וראשי קואליציית ההפקרה ילמדו אותנו איזשהו לקח. איזשהו לקח. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. את אחי אני מבקש, חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון – איננו, אני מאחל לו מכאן החלמה מהירה. חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה, אדוני. ארבע דקות לרשותך. << דובר >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> שלום, אדוני. שלום, חברות וחברים. אני אמשיך לרגע, לפני שנגיע לנושא שעל הפרק, את הקו של חברי הרב גלעד קריב, רבי בהקשר הזה. אני אתן לכם נושאים שהוועדה בראשותי, הוועדה לביקורת המדינה, הולכת לעסוק בהם – עסקה השבוע, תעסוק השבוע, תעסוק בשבוע הבא: ההיערכות והפעילות של רשות המיסים לפיצוי בגין נזקי המלחמה – נושא כללי, גורף, ללא פוליטיקה; פעילות השירות הפסיכולוגי-חינוכי למענה רגשי ונפשי – שמענו היום את מנהלות ומנהלי השירות הפסיכולוגי החינוכי, השפ"חים, מטבריה, מאשקלון, מלוד. מצבים לא פשוטים; ההיערכות מפני איום טילים ורקטות – ייתכן שעקב המצב את הישיבה הזאת נצטרך לקיים במועד אחר, בהקדם; ישיבה משותפת עם ועדת החינוך על החינוך המיוחד והגיל הרך בזמן חירום – זה המשך של דיון נוסף, הכול על סמך דוחות של מבקר המדינה; ישיבה משותפת עם הוועדה של ביטון, חסר הקול אבל בעל העמדה, בנושא אילת, דגש על נושא תיירות ובריאות ועסקים קטנים; תנאי המחיה והתשתיות ללוחמים בשירות חובה ובמילואים; ועוד דיון חסוי בנושא משק האנרגיה; בשבוע הבא ניגע במיגון מוסדות חינוך; בנושא צח"י – שהתגלה בגדולתו בשנתיים-שלוש האחרונות; הקשיים של תושבים שניזוקו ופונו ונפגעו מירי הטילים; סיוע כלכלי לרשויות מקומיות. אם כך, כך ראוי לעסוק בתקופה הזאת. אפשר, בשוליים, נושאים שמחכים כבר הרבה זמן והגיע זמנם – אפשר, אפשר, אני יכול להבין. אבל להגיע למציאות שבה אנחנו מוציאים את העיניים זה לזה, מוציאים את הקרביים, נאבקים בוועדות החשובות ביותר, שייתכן שהיו צריכות להקדיש את הזמן, או בטוח שהיו צריכות להקדיש את הזמן, לנושאים חיוניים קונסנזואליים – חבל שזהו המצב. אני מאוד מקווה שאותם נושאים השנויים במחלוקת עמוקה לא יבשילו, לא יגיעו לידי סיום. ורק חבל לי על המשאב הלאומי שלנו. אנחנו פה יודעים לעבוד, אדוני היושב-ראש, יודעים לעבוד במשותף. אני ציינתי מה אנחנו עושים בוועדה בראשותי, וכך עושים בוועדות נוספות, וכך ראוי שיהיה. הנושא שעל הפרק הוא תמוה על גבי תמוה. מראש, מלכתחילה, אנחנו מצויים במצב שהקברניט, ראש הממשלה, נמצא בניגוד עניינים. יש מציאות שבה כל חבר כנסת, כל שר, כל ראש רשות, חתום על הסכם ניגוד עניינים; לעניות דעתי זה לא כך לגבי ראש הממשלה. אסור לו להיות שר, ובהיחבא, צעד אחר צעד, מנה אחר מנה, במקרה הזה מעבירים לו סמכויות קונקרטיות של שר, ובכך ממשיכים את ניגוד העניינים, שלא לדבר על שורת הנושאים שנמצאת כאן בבית הזה, שכמובן כל נושא ונושא עובר את אישורו, ואם לא עובר את אישורו, זה כמובן חמור בפני עצמו, ומעמיק את ניגוד העניינים ואת חוסר האמון של חלק גדול מן העם. אבל בזמן הזה, תראו על מה אנחנו מדברים. אנחנו מדברים על מציאות שבה – למה מעבירים לשר, לראש הממשלה, את הזכויות האלו, את האפשרות הזו לפעול? משום שאין שר פנים במשך חודשים ארוכים, שר חיוני מעין כמוהו במציאות שבה אנחנו נמצאים, במצב שבו הרשויות נמצאות בלחץ אימים. ודווקא בזמן הזה, במקום למנות שר, פשוט במקום למנות שר – ויש כל כך הרבה מועמדים, שאני הייתי מעדיף שיהיו באופוזיציה אבל הם היום בקואליציה, והם יכולים לבצע את המשימה הזאת. וחבל שאלו פני הדברים. אנחנו כמובן נתנגד להצעה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, בבקשה, גברתי. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> אתה לא רוצה שאני אגיד את מה שאני אמרתי עכשיו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בבקשה, גברתי. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> למדת ונהיית יותר גרוע. אדוני יושב הראש, כנסת נכבדה. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אני מבקש הודעה אישית. היא לא אמרה את השם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני לא שמעתי כלום, מה אתם רוצים? << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> בדיוק, הוא לא שמע. רגע, בואו נדבר שנייה על הדברים החשובים באמת עכשיו, שמחה. נתניהו, היום הבנתי באמצעות עורכי הדין שלו, ביקש משופטי בג"ץ לדחות את מתן התשובה שלו, ובכלל את הדיון שנקבע בהליך הדחת השר בן גביר מתפקידו כשר המשטרה. הוא טען בבקשה שלו לבית המשפט שזה לא הזמן עכשיו במלחמה לדון בזה, ושבכלל הוא בעיקר עסוק, ראש הממשלה, עסוק בענייני מלחמה. אז אני מבקשת וממליצה בחום לשופטי בג"ץ, לפני שהם מקבלים את ההחלטה המאוד-מאוד חשובה הזו, פשוט לעקוב אחרי האינסטגרם של ראש הממשלה, בעיקר של הימים האחרונים, להתרשם לבד איך הוא משקיע את זמנו, לפני שמקבלים את ההחלטה. שימו לב לדברים שהוא מראה שם, אני רק רוצה להזכיר שהצהרה לבית משפט כמוה כהצהרה בשבועה, ובאמת חובה לומר את האמת, אחרת אפשר להיות נאשמים ממש באי-אמירת אמת, עדות שקר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תגידי את זה למיארה - - - עדות שקר. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> עכשיו אני רוצה רק שהשופטים הנכבדים יסתכלו, יסתכלו, בבקשה – לראות את הסרטונים שראש הממשלה מעלה בימים האחרונים, איך הוא הולך לשתות קפה בכל מיני מקומות; איך הוא פוגש את הציבור בעוד בית קפה עם נוף הרי ירושלים; או איך הוא מעלה באמת סרטון מרגש, נוגע ללב, מחובק, הולך יד ביד עם יועצו המושחת שקיבל כסף מקטר, המממן את החמאס, כשבאמת רגע ניתן האות לשוב ולהתאחד. סרטון שאם הוא לא היה אמיתי, באמת היה נראה כמו לקוח מאיזה סרט מאפיה או מהסדרה "הסופרנוס". ובכלל, אני חושבת שבית המשפט בבואו להחליט בבקשה אם לדחות או לא לדחות את הבקשה הזו של ראש הממשלה – וצריך לומר את המובן מאליו: ההחלטה של נתניהו לא להעביר מתפקידו את בן גביר, נוכח השתיקה שלו אל מול ההתנהלות שלו, נותנת רוח גבית לשר הזה, שר הביטחון הלאומי, ולגיטימציה להמשך הפגיעה הקשה ביסודות המשטריים. אז במקום להתעסק בשטויות האלה, שימו לב במה ראש הממשלה מתעסק, חשוב לו מאוד להוכיח לכל העולם שיש לו חמש אצבעות ולא שש. חשוב מאוד שבזה אנחנו נתעסק כשאנחנו במלחמה רב-זירתית – איראן, בלבנון תמרון קרקעי – הכי חשוב עכשיו להראות שלראש הממשלה יש רק חמש אצבעות. ובעיקר מאוד מאוד חשוב לראש הממשלה להפעיל את כל קשריו ויכולותיו ומשאביו, באמת, הבלתי-מוגבלים, כדי לא להוכיח לבית המשפט שאין כלום, כי לא היה כלום, כי הוא חף מפשע, שהוא לא מחכה כבר שמונה שנים לומר את האמת בבית המשפט, שהתיקים לא מתפוררים. הוא פשוט רוצה חנינה, ובשביל החנינה הזו הוא עושה באמת הכול כמו שיודע לעשות בנימין נתניהו, שמעיד את זה על עצמו, שכשהוא רוצה משהו הוא עושה עד הסוף. וזה מה שהוא עושה: הוא מבקש, דורש, חנינה, ובעיקר, מכולנו, ומהציבור היקר והאהוב, מבקש להיות ספרטה ולהיות אך ורק למען המלחמה, וששש – בלי ביקורת עכשיו, בלי לומר שום דבר רע על בנימין נתניהו כי עכשיו אנחנו בזמן מלחמה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מירון. בבקשה, גברתי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> כל הכבוד על - - - << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני כמה ימים קיבלתי הודעה שגרמה לי לבכות, ולא בגלל הכסף אלא בגלל האנושיות הפשוטה. וזו הייתה ההודעה: חברים יקרים, לאור המצב הביטחוני והביטולים, נוריד לכם החודש 50% משכר הדירה, בתקווה שהמלחמה תסתיים בהקדם ושיגיעו ימים שקטים. ההודעה הזאת ריגשה אותי, כי מישהו שם בחוץ אמר לעצמאי בקצה השני: אני רואה אותך. תבינו, אנחנו במרץ 2026, וחודש מרץ הוא הלב הפועם של תעשיית התרבות והאירועים. זה חג פורים, חודש האישה, מדובר בחודש הכי כלכלי בשנה, החודש שכולם חיכו לו כדי לנשום, ועבדו עליו חודשים מראש. ובמקום חגיגות קיבלנו שוב ואקום תהומי. להיות עצמאי בישראל, ובטח בתחום התרבות, זה אומר שאתה הראשון שמנתקים לו את צינור החמצן והאחרון שמאפשרים לו לחזור לנשום. בשש השנים האחרונות, מהקורונה ועד המלחמה הבלתי-נגמרת הזו, העצמאי בישראל הוא לא בעל עסק, הוא שורד. ברגע שנפתחת מערכה, העצמאי מוכתר בעל כורחו לגלדיאטור שנשלח לזירה להילחם לבד מול מפלצות, בלי שאף אחד יושיט יד. זו שותפות מלאה עם המדינה ברווחים, אבל בדידות מוחלטת בהפסדים. זה להיות מילואימניק שסוגר את העסק ויוצא להילחם על הבית של כולנו בזמן שאף אחד לא נלחם על הבית הכלכלי שלו. זה לשלם את דמי הביטוח הלאומי הגבוהים ביותר ולגלות שכשאין עבודה – אתה שקוף. "רצים, רצים הם באוויר / מחכים שמישהו יסביר / איך בסוף תמיד אני נשאר לבד". את המילים האלו כתב יהל דורון מהצמד גיא ויהל, שאני מאוד אוהבת, זמר, מפיק מוזיקלי ויוצר מדהים. חשוב לי להדגיש כאן, עולם התרבות הוא לא רק הכוכבים הגדולים, הזמרים והזמרות, השחקנים והשחקניות שאתם רואים על המסכים. נכון, כל אחד מהם הוא עולם שלם, ועולם התרבות בכלל מוחזק בצוות נאמן מוכשר ומסור, שבלעדיו שום דבר לא יכול לקרות. אלה המפיקים, המפיקות, הנגנים, התאורנים, המלבישים, המאפרות, הסאונדמנים, הבקליינרים, המהנדסים, צוותי הגברה ותאורה, המעבדים, הבמאים, היוצרים, הכותבים, המלחינים, התסריטאים, מההסעדה ועד הנהגים – משפחות שלמות שברגע אחד כל עולמן הופך למסע הישרדות וללא שום אופק. האנשים האלה הם הראשונים להתייצב ולהירתם ולהתנדב ימים ולילות. בכל פעם כשהמדינה צריכה אותם – במקלטים, בבתי חולים, מול מפונים – הם נותנים את הנשמה שלהם למען החוסן של עם ישראל. אבל בסוף, כשצריך לדאוג להם, הם נשארים לבד, ואחרונים בתור, למרות שתמיד, ללא יוצא מהכלל, הם הראשונים להיפגע במלחמות, במבצעים וגם בקורונה. ואז אני שואלת, איפה שר התרבות מיקי זוהר? אדוני השר, איפה אתה? מרץ 2026 אמור היה להיות החודש שבו התעשייה הזאת מרימה את הראש, כשהם רק התחילו להתאושש אחרי מעל שנתיים שכיבו על עולם שלם את האור. במקום זה, אלפי אנשים, נשים וגברים בתחום התרבות, נמצאים בחרדת הכנסה קיומית. כמה מלחמות ומשברים המדינה צריכה כדי להבין שלא ניתן לחשב את הפסדיהם במתווים שהיא מציעה? ובמה אתה עסוק, אדוני השר? בחודשים האחרונים אתה רק מבטל תקציבים, מאיים עליהם ומתעסק בנקמנות אישית. היית צריך להיות זה שדופק לשר האוצר על השולחן; היית צריך להפוך עולמות כדי להביא מתווה פיצויים אמיתי לעולם התרבות, וזה שרואה את כל אנשי המקצוע שציינתי קודם. אתה היית צריך להיות הלוחם המרכזי והאמיתי עבור עולם התרבות, זה התפקיד שלך. איך יכול להיות שעברו כמעט שבועיים מתחילת המבצע, ואין אפילו פוסט אחד שלך או של המשרד שלך שמתייחס אליהם? במבצע עם כלביא ידעתם לתת תשובות – מה קרה עכשיו? למה המדינה נאלמת דום כשעצמאים קורסים? איך יכול להיות שוועדת הכספים ממשיכה לקדם תקציבים פוליטיים, מגזריים, בזמן שאומנים, סאונדמנים, מפיקים, לא יודעים איך יביאו אוכל בערב החג? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> משפט לסיום. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני השר, תעשיית התרבות היא הנשמה של המדינה הזאת, היא החוסן החברתי שלנו. אני מאחלת לעם ישראל ששר התרבות יראה את האנשים וקודם כול יילחם למענם. לשם כך המשרד שלו קיים. תודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. לכבוד הוא לי – ירון לוי, בבקשה; חבר הכנסת ירון לוי. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> לא הבנתי, איתי לא היה לכבוד? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> פעם ראשונה. הזמנתי אותך פעם בתפקידי כיושב-ראש? אמרתי: גברתי, בבקשה. כיבדתי אותך. לכבוד הוא לי להזמין את חבר הכנסת ירון לוי. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> קיבלת גם קידה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> כיאה לג'ודו. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כיאה לג'ודוקא מאופקים. הוא היה אצל מוריס סמדג'ה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> שכן. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, טל נוימרק, אחת מהצוות שלי שנמצאת בחופשת לידה, נחשפה למונולוג של מעיין אדם, ששיתפה שיש לה שתי בנות ושהיא משלמת 10,000 שקלים בחודש על גן והיא רוצה לדעת מה לעשות, אם היא צריכה להמשיך לשלם את התשלומים. אנחנו גם מתקרבים – עוד מעט אנחנו נסגור את החודש. שר החינוך הודיע שמערכת החינוך לא תחזור לפעול, והשאלה שלה הייתה למה היא צריכה להמשיך לשלם כסף בזמן שהילדים שלה, הבנות שלה לא הולכות לגן. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> כי יש חוזה. זה חוזה פרטי בין אזרח - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אבל המדינה יכולה לשפות. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל היא שאלה שאלה. מעיין אדם שאלה שאלה מאוד פשוטה: למה אני צריכה לשלם 10,000 שקל בזמן שהגן סגור והילדות שלי לא הולכות? עכשיו, בצד השני יש את מפעילי הגן, אנשים עצמאים, עסקים קטנים-בינוניים שבאים ואומרים: שנייה, רגע, את לא יכולה לפגוע לי במחזור. יש לי תקורות, יש לי משכורות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מי ישלם משכורות, שכירות. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> וכאן, כאן נכנסת המדינה, כאן נכנסת המדינה. בעקבות המונולוג שלה פנו אליי הרבה מפעילי גנים ואמרו לי תודה שהיא העלתה את הסוגיה הזאת. אם היה מתווה ברור, היינו יכולים לדעת מה אנחנו אמורים לעשות עם אותם הורים. במתווה הנוכחי, הורים לילדים מתחת לגיל 14 יכולים לצאת לחל"ת, הם מוגנים מפיטורים. הם לא בהכרח יקבלו את הכסף מהמעסיק, יש כאן סוגיה שצריך – מי שיש לו ילד למעלה מגיל 14 לא זכאי לצאת לחל"ת. אז מה יקרה אם אותן גננות לא יכולות לצאת לחל"ת? אותו מעסיק צריך לשלם להן את הכסף. בסופו של דבר, השאלה, אנחנו אחרי קורונה, שהיה מתווה פיצויים, ואנחנו אחרי סבבים ושלוש שנים של מלחמה – האם אין מגירה כזאת במשרד האוצר ששולפים מתווה שבא ואומר: מערכת החינוך סגורה; יש גנים פרטיים, הם לא מופעלים; זה הנוהל, זה מתווה הפיצויים. הורים יקרים, התשלומים ממשיכים, אתם תקבלו החזר רטרו. לעשות סדר - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - הרי במלחמה אחד הדברים הקשים, טלי, לכולנו - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אדם שולח לגן שעולה 5,000 שקל בחודש - - - אני יכולה לדמיין, האם אפשר להשוות זאת למי ששילם 2,500 בחודש? זה לא אותו דבר, זה - - - << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> טלי, המדינה - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> העיקרון קיים. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> העיקרון קיים, וכשהמדינה, כששר החינוך בא ואומר: הלימודים לא התחדשו עד שאנחנו לא נראה את ירי הרקטות, ירי הטילים, נפסק. אז ברור לנו שלא הולך להיות – והשאלה שלי, ושל מעיין ושל עוד הרבה מאוד הורים, היא: האם הם צריכים להמשיך את התשלומים? שאלה לממשלה. וברור שכן. ברור שכן, נכון? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הם צריכים לשלם. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הם צריכים לשלם, ואיך מקבלים? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> רגע - - - שיפוי. אני לא שרת האוצר ואני לא שרה בממשלת ישראל, אבל אני יכולה להגיד לך בתור מי שפנו אליה, בתוך החוזים הפרטיים זו בעיה. כמדינה אתה יכול להטיל הוראות שונות, גם היום אנחנו הולכים להעביר פה הוראות - - - << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> טלי, בואי, בסופו של דבר אנחנו נמצאים במלחמה, וחוסר הוודאות זה הדבר שהכי מכרסם בנו ופוגע בנו, וחוסר ודאות כלכלית זה גם משהו שפוגע בנו. ולהורים האלה, את יודעת, שיצאו לחל"ת, והם לא מקבלים 100% מהשכר שלהם, 70%, 50%, יש כאן פגיעה כלכלית, תלוי בגודל השכר. וגם עצם העובדה שהם אמורים לשלם על מערכת חינוך כשהם לא מקבלים אלפי שקלים בחודש – אנחנו צריכים, ממשלת ישראל צריכה, להתעסק בנושא הזה וליצור ודאות להורים, וגם לדעת איך לתגמל בצורה טובה את מפעילי הגנים. נראה שזה נושא צדדי כזה, אבל זה חינוך. הולך הרבה מאוד כסף להורים, בעיקר בגיל אפס עד שלוש עבור הילדים. ואני חושב שבמקום להתעסק במה שכולנו מתעסקים כאן בוועדות השונות, שימו את הדברים החשובים. תודה רבה, כבוד היושב-ראש. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח. חברת הכנסת יסמין פרידמן. כמעט דילגתי על רם בן ברק. בבקשה, גברתי. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. באמת יום מורכב היום. אני יושבת במשרד שלי ומה שאני עושה זה מרימה טלפונים לחברים שלנו ולאנשים שלנו בצפון, לשאול לשלומם. אבל ביום הזה אני לא יכולה להתעלם ממה שקורה ברשתות החברתיות, וזו פשוט זוועה אחת גדולה. אני באמת תוהה, ויש לי המון חברים ליכודניקים, גם בכנסת וגם מחוץ לכנסת – אני גרה בבאר שבע, ויש לי המון חברים ליכודניקים, ואני אומרת - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ואני חשבתי שבאר שבע עיר אדומה. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, אה. אני לובשת אדום, אבל זה לכבוד הפועל באר שבע. כאילו, זה מה שהייתם רוצים שייצג אתכם? שיועץ ראש הממשלה כותב כאלה דברים על רמטכ"ל לשעבר, על חבר כנסת לשעבר, על אב שכול, זה מה שאתם רוצים שייצג אתכם? עכשיו, אף אחד – אני לפחות לא ראיתי אף אחד שאפילו התייחס לזה ברמה של חברות; הרי הוא גם חבר שלכם, איזנקוט, הוא היה פה והוא חבר שלכם. אבל צרצרים – הינה, ערוץ הכנסת, שימו עכשיו רעש של צרצרים. אף אחד לא מדבר על זה, אף אחד לא – אני אפילו לא מדברת על לגנות, רק כאילו להרגיש לא נעים. עכשיו, כאילו, אדון יונתן אוריך, שהודה – זו לא שאלה – הוא הודה שהוא לקח כסף מקטר, אוקיי? בזמן מלחמה, ובזמן שהוא ישב ועשה קמפיין חיובי לקטר, הבן של איזנקוט נלחם ושמר על החיים של כולנו, ואיבד את החיים עבור כולנו, ואדון יונתן אריך מרשה לעצמו לדבר על המראה החיצוני של איזנקוט. כמה נמוך אפשר לרדת, לאן הגענו? אני מתביישת, אני נבוכה; אני אפילו לא רוצה לדבר על המראה החיצוני של יונתן אוריך. בוא, כאילו, הפוסל במומו פוסל, מה שנקרא; זה לא בדיוק מלך היופי. ולכן אני מבקשת מכם, מכל מי שעולה לכאן, אתם היחידים שיכולים לעשות, לשים לזה סוף. זה שאני אדבר על זה, זה לא יעזור, אבל אם אתם תעלו, אתם שפוגשים אותו – כי מה לעשות, איך אומרים? חוזר למקום הפשע, שזה גם מטורלל. ואני לא אשכח מה עשיתם לרם בן ברק בכנסת הקודמת, כשהייתה איזו תמונה של היועצת שלו, שבטעות ישבה אפילו לא זוכרת ליד מי, מה עשיתם? נאומים על גבי נאומים בכנסת, יום אחרי יום, להדיח אותה, להדיח אותה, ופה אנחנו מדברים על הכוורת של ראש הממשלה שקיבל כסף בזמן מלחמה ממדינת אויב. וראש הממשלה מקבל אותו בחיבוק. כמה תסכימו לדברים רק כי ראש הממשלה אמר, רק כי זה משרת איזשהו נרטיב. איך אפשר להכיל את זה, איך אתם מסוגלים להכיל את זה? אני לא מדברת על האולפנים של ערוץ 14. עכשיו, מי המקור? אסף רפפורט – מה פתאום, הוא עשיר. אסף רפפורט עשיר, אז בואו נתקוף אותו, בוא נשווה אותו למרדכי דוד. אסף רפפורט, בן אדם שמשלם 10 מיליארד לכספי המדינה – תוקפים אותו, למה? כי הוא עשיר. קוראים לו "עגלה ריקה". אבל מרדכי דוד, עבריין מורשע, מטריד אנשים מבוגרים – ואני מדברת על חברת הכנסת מטי – תוקף בעלי חיים, קופץ על תנינים, אלוהים יודע מה הוא עושה, פורץ לגני חיות, הוא הכוכב שלכם ושל האולפנים. באמת בא לי שאחד מכם יבוא לכאן ויהיה איזושהי דוגמה לאיך זה באמת צריך להיראות. תודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – איננה; חבר הכנסת שמחה רוטמן, אחרי ציפייה. בבקשה, אדוני. נא לא להפריע לשמחה כשהוא מדבר. הוא לא אוהב שמפריעים לו. הוא לא עומד בזה. ארבע דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר >> תודה רבה, אדוני היו"ר. אז קודם כול ציפור קטנה לחשה לי שבזמן שלא הייתי פה - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני אומר מה אמרתי. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> תגיד. אבל זה על הזמן שלך, לא על הזמן שלי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> על הזמן שלי. הרי אנחנו שומעים ארבע שנים שוועדת החוקה עובדת קשה – מהפכות, מהפכה משטרית. אמרתי: עובדים קשה, עוד לא ראיתי תוצר אחד שמייצר מהפכה. אם יש לך התייחסות, בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני היו"ר. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אתה צודק, לא ראית תוצר אחד, ראית תוצרים רבים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא, מהפכה. עשית - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> תראה, אני אגיד לך. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אתה אומר: מהפכות עושים לאט-לאט, קמעה-קמעה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אתה יודע ששאלו אחד בסין, מה הוא חושב על המהפכה הצרפתית. הוא אמר: עוד מוקדם לדעת. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אתה צודק, עוד מוקדם לדעת. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אז אני מציע לך: אל תשאל אותי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אבל זה מפחיד את האנשים. נאומים חוצבי להבות. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> הינה, תראה, הם לא מפוחדים בכלל. אני מציע לך: אל תשאל אותי. תשאל שני אנשים, אחד אחד שהיה נשיא של בית המשפט העליון, ואחד ממלא מקום של נשיאת בית המשפט העליון, את אהרן ברק ואת יצחק עמית. אהרן ברק אמר שכנראה בגלל העבודה בוועדת החוקה – זה לא נראה לי בגלל העבודה, חס ושלום, אני לא רוצה לפגוע, לא בחוץ וביטחון ולא בפנים – אבל כנראה בגלל העבודה של ועדת חוקה - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מה קרה? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> - - הוא כבר לא מרגיש אזרח, אלא הוא נתין. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> זה קשור לעולמות אחרים. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> כך אמר אהרן ברק. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> נתין עם 12 בתים. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> כך אמר אהרן ברק. הוא לא מרגיש אזרח, הוא מרגיש נתין. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> זה קשור לעולמות אחרים, לא למשפט. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית, הוא אמר משהו אחר. הוא אמר שיש מבול חקיקה שנוחת עליו, והוא צריך להתמודד איתו. מבול של חקיקה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ובלי עתירות מוקדמות. הוא כבר יודע שהוא יידרש להם. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> בדיוק, ובלי עתירות מוקדמות. להם. אז תדע לך שמבול החקיקה – נעים מאוד, משיב הרוח ומוריד הגשם זה הוא, אבל אני מביא מבול. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני לא רואה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אז יצחק עמית רואה. אתה לא רואה, יצחק עמית רואה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני רואה רק את גלי ואת מעלליה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא, זה לא חקיקה. חקיקה – פיצול יועץ – בעזרת השם, מתקדמים, ברוך השם, וגם את זה נביא, בעזרת השם, עוד לפני סוף הכנסת, לקריאה שנייה ושלישית. זה עוד לא. זה עוכב הרבה מאוד זמן. אתה יודע, זה דבר שאני מדבר עליו הרבה מאוד שנים. שנתיים עוכב, אחר כך עוכב, מושב בגלל החרם על ההצבעות. סוף-סוף שוחרר, מתקדמים. היה עדיף להתחיל קודם, אבל מתקדמים. אבל אני רוצה להגיד לך: נציב תלונות ציבור על שופטים, חקיקה שלי – עברה? עברה. נציב תלונות ציבור על שופטים עבר. החוק של חבר הכנסת מלביצקי להפחתת דמי החבר בלשכת עורכי הדין – החוק הזה עבר. בג"ץ דן בו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני שמח שאתגרתי אותך לעמוד כאן ולספר לי מה עושה ועדת החוקה, כי אני עסוק בדברים אחרים. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> חכה שנייה. אני רק התחלתי. רק התחלתי. סבירות – העברנו; שינוי שיטת בחירת שופטים – העברנו. זה שניים מתוך הדברים שדובר עליהם בהתחלה, הדברים הגדולים. בנוסף לזה, וזה לא עוד שינוי קטן, הוצאנו את לשכת עורכי הדין מהוועדה לבחירת שופטים וביטלנו את הווטו לשופטים. אלה חוקים משמעותיים שעברו. עכשיו, בנוסף, גם בדיוני פיקוח וגם בדיוני חקיקה, אתה יודע, העלינו בשני סדרי גודל את מספר התיקים שמוגשים בעוון הסתה לטרור. בשני סדרי גודל. אתה יודע כמה תיקים כאלה היו מוגשים בשנה כשהתחלנו לעבוד? חמישה תיקים, שמונה תיקים. אתה יודע כמה היום? אנחנו כבר בתלת-ספרתי, נגיע גם לארבע-ספרתי. יש גם חוק שמונח פה, אני מקווה שחברי סיעתך וחברי דגל התורה ואגודת ישראל יגידו ליושב-ראש הקואליציה שהם רוצים לקדם גם את החוק הזה שממתין, שיוציא בכלל את הפרקליטות מכל הנושא של העמדה לדין בהסתה לטרור. אני סיימתי את העבודה בוועדת החוקה, הוא ממתין כאן במליאה, בשנייה אחת אפשר להעביר אותו. עכשיו, זה רק מקבץ קטן. אתה יודע, בוועדת החוקה העברתי 110 חוקים, אולי אפילו כבר יותר, אני כבר איבדתי ספירה, 110 או 111 חוקים. אבל כל אחד מהחוקים האלו, מה שיצחק עמית מכנה "מבול החקיקה", כל אחד מהחוקים האלו משנה באופן יסודי ושורשי את התפיסות שבמשך שנים מחשיכות את עולם המשפט שלנו. והיום, ובזה אסיים, אדוני היו"ר, היום בוועדת החוקה ישבה גם חברת הכנסת טלי גוטליב, ראתה את זה אל מול עינינו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הוא לא קרא לי קריאה שלישית. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אפילו לא הצלחתי לא לקרוא אותה לסדר, אפילו לא פעם אחת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסיים, לפני שאני אקרא אותך לסדר. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני אסיים, אדוני היו"ר. היא ישבה בוועדת החוקה, והיא ראתה כיצד דבר שהיה מובן מאליו לאגרנט ולשמגר, ונקבע בהחלטת ממשלה – שאומרים להם: יש לכם סמכות, יש לכם סמכות גדולה ביד בתביעה הפלילית, אין בעיה, אבל כגודל הסמכות כך גודל העין המפקחת, ואתם תדווחו לשר המשפטים – איזה זעזוע. איזה צעקות אימים. ולכן, אדוני היו"ר, צעד-צעד, חוק-חוק, שלב-שלב, אנחנו מתקנים את מערכת המשפט וממשיכים לעשות עוד ועוד. תודה תודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בדרך למהפכה. תודה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הודעה למזכירות הכנסת, בבקשה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 287) (הטבות במס ליישוב מאוים באזור), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת צבי ידידה סוכות. מסקנות ועדת העבודה והרווחה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת עדי עזוז, יצחק קרויזר, עופר כסיף, אימאן ח'טיב יאסין, פנינה תמנו, נעמה לזימי, אורי מקלב, משה סולומון ויבגני סובה בנושא ממצאי דוח העוני של הביטוח הלאומי לשנת 2024 – החמרה מדאיגה בשיעור העוני על רקע המלחמה. תודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << נושא >> הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר הפנים לראש הממשלה << נושא >> << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, בבקשה, גברתי. בבקשה, גברתי, ארבע דקות לרשותך. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי כנסת נכבדים, עם ישראל היקר, 20 שנה אני עוסקת בתחום של בריאות הנפש. זה לא תחום שאני בחרתי, לא חיפשתי אותו, לא רציתי אותו; הנושא הזה בחר אותי, ואני קיבלתי עליי את הדין. שנים אני נאבקת להקמת חדרים אקוטיים גם בבתי החולים הפסיכיאטריים, ולכל הפחות להנגשה של החדרים הללו בבתי חולים כלליים כלפי מתמודדי נפש. אני מכירה טענות רבות של מתמודדי נפש, שהחברה כולה והרופאים בפרט לא מתייחסים ברצינות לטענות שלהם כי הם נפגעו מינית, ואומרים להם: אתה משוגע, את משוגעת, מאחורי גבם או מול פניהם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בפנים? << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> כן, או מול פניהם או מאחורי גבם, ולא מתייחסים באמת לטענות הללו. ובעיניי זו בושה וחרפה. מאז ומתמיד כך אמרתי. אני אומרת את זה בכל דיון שצריך להתייחס ברצינות לאירוע הזה. אני חייבת לומר עוד נקודה אחת בקטע הזה. אני הגשתי מספר הצעות חוק בנושא של בחירת בתי חולים פסיכיאטריים, שבן אדם בישראל שצריך ללכת ולהתאשפז בבית חולים פסיכיאטרי, לא יכול להיות שהמדינה תקבע לו לאיזה בית חולים ללכת לפי האזור שבו הוא גר. בחלק מהנימוקים שאני מעלה על כך אני אומרת: אם אדם נפגע שם, בתוך בית החולים, בין אם פגיעה נפשית, בין אם פגיעה פיזית, בין אם פגיעה מינית, הוא לא רוצה לחזור לשם, ולכן תאפשרו לו את הבחירה. יחד עם זאת, אני חייבת לומר על כל אדם, אבל אולי גם בפרט על מתמודדי נפש, שלא תמיד כל מה שנאמר זה אכן מה שקורה. ואנחנו צריכים לקחת את זה בעירבון מוגבל, כי תמיד מן הצד השני יש את הנפגע או הפוגע, והתפקידים עלולים להיות מוחלפים בהינף יד. וכן, לפעמים מתמודדי נפש, שהם אהובי ליבי, לפעמים הם חווים חוויה כל כך קשה, שהם משליכים עליה. זה לא מה שקרה, אבל הם משליכים עליה כתוצאה מן המחלה. ושוב, כשמדברים על מתמודדי נפש, יש לא מעט מחלות – לא סכיזופרניה כדוגמת דיכאון ולא דיכאון כדוגמת מאניה-דפרסיה. לכן, אני לא אומרת את זה על כולם אבל כן יש כאלה שלא באמת חוו את החוויה, אבל הם כן חיים אותה כאילו הם חוו אותה. ולכן תמיד עלינו להתייחס אליהם בחמלה ענקית. עם קשר או בלי קשר אני רוצה רגע לומר לכולכם פה על מה שנעשה לאורית סטרוק, חברתי היקרה והאהובה. הייתי אתמול בלוויה, והלב של כולנו נשבר, פשוט נשבר, בלוויה הזו, לשמוע את האחים, לשמוע את המשפחה. אני גם מכירה את המקרה מקרוב, כי כן ליוויתי את אורית ואת המשפחה בנושא הזה הספציפי. ומה שברשתות החברתיות עושים לה זה פשוט פשע אחד גדול. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> רוע צרוף. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> רוע צרוף, שאין לי אלא להקיא מהדבר הזה. ואני חייבת לומר לך, אורית היקרה והאהובה שלי, שאני יודעת שאת לא שומעת. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> שלנו. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> עלייך ועל משפחתך נכתב: "הנעלבין ואינם עולבין, שומעים חרפתם ואינם משיבים - - - עליהם הכתוב אומר: ואֹהביו כצאת השמש בגבֻרָתו". אנא, כמו שאת עושה כל יום בלי כל קשר, התפללי לבורא עולם ותבוא כבר הגאולה, כי הקדוש ברוך הוא ישמע את בקשתך. מה שעושים לך ברשתות החברתיות, מה שמעלילים עלייך, עלילות שאסור בכלל להעלות על דל שפתיים, ואת שותקת ולא משיבה. בעבר, כשבתך עוד הייתה בינינו, לא רצית לפגוע בה, ולכן לא הגבת. היום את לא מגיבה כנראה לזכרה. ולכן אני פשוט מעריצה את האישה הזו, גם בנושא הזה, ובכלל. פשוט הפער העצום בין מה שהיא, בין הדבר הענק הזה שנקרא אורית, לבין מה שמעלילים עליה ברשתות ובכלל בתקשורת, פשוט יש פער ענק, שאפשר להעביר בין הפערים האלה גדוד שלם של טנקים. אורית, והמשפחה היקרה, אנחנו משתתפים בצערכם הרב ואוהבים אתכם נורא, ושלא תדעו צער. ומעניין לעניין שלא קשור, אני כן רוצה לדבר. כמה זמן עוד נשאר לי? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תם הזמן. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> תם הזמן. טוב, אנחנו נשמור את זה לפעם אחרת. אני רק אומר שיש שני דברים שאני רוצה לדבר עליהם, ולא עכשיו, אלא בפעם הבאה שיינתן לי. א. על המחדל בנושא ביטוחי חיים לנכי צה"ל, שחברות הביטוח מדירות אותם או מעלות להם את הפרמיה. חשבנו שפתרנו את האירוע הזה, ומסתבר שלא כך, ונמשיך ולהילחם, ואני אדבר על זה בפעם הבאה. הנושא האחרון הוא טיפול פוריות למחבלים, גם הנושא הזה – אני לא אישן בלילה עד שנתקן גם את הנושא הזה, כי לא ייתכן הדבר הזה . תודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הודעה למזכירות הכנסת. בבקשה, גברתי. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי בהתאם לסעיף 89(א) לתקנון הכנסת החליטה ועדת החוקה, חוק ומשפט לחדש את דיוניה בהצעת חוק נוכחות עורך דין בחקירת קטינים ואנשים עם מוגבלות (תיקוני חקיקה והוראת שעה), התשפ"ו–2025. << נושא >> הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר הפנים לראש הממשלה << נושא >> << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה לסגנית מזכיר הכנסת. חבר הכנסת אוהד טל – איננו; חבר הכנסת משה סולומון – איננו. חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות. אלה שיש להם שם מורכב, צריך שכר טרחה, זמן שידור, שלושה שמות, ארבעה שמות. אבל שם יפה בכל מקרה. בבקשה, אדוני. ארבע דקות לרשותך. << דובר >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר >> תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני, אני חוזר עכשיו מרמלה, שם ביקרתי בבית הכנסת שהוצת השבוע. הייתי שם, עזרתי קצת להזיז את הספסלים וכאלה, הם עושים שם איזשהו מניין בחוץ, אירוע נורא ואיום. עכשיו אני מגיע לכאן, ואומרים לי, תבוא לדבר. ואני מסתכל על החולצה, והיועץ שלי אומר לי: תשמע, תחליף חולצה לפני שאתה עולה לדבר, החולצה שלך התלכלכה שם. ואמרתי לו: אתה יודע מה, אני אעלה עכשיו עם החולצה המלוכלכת. ולמה אני אעלה עם החולצה המלוכלכת? אתה אומר, חבר כנסת צריך להיות מכובד, זה מכוער לעלות עם חולצה עם כתמים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לכלוך כזה יש בו הרבה. << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> זו בדיוק הנקודה, כי זה באמת מכוער לעלות עם חולצה עם כתמים, אבל המציאות מכוערת. מציאות שבה בלב מדינת ישראל, ברמלה, כנראה תושבים שלנו עם תעודת זהות כחולה, מציתים בית כנסת, שורפים בית כנסת, והדבר הזה עובר כמעט בשתיקה. לא ראיתי גינויים של הדבר הזה כמעט בשום מקום, בטח לא מחברי הכנסת הערבים כאן, בטח לא ממנהיגים בעולם שנחרדים כל פעם שיהודים עושים איזה משהו. ואתה אומר לעצמך, כן, המציאות הזו מכוערת, המציאות הזו מכוערת, ואני באתי לפה קודם כול כדי להדגים אותה, כן. זה מכוער, זה מגעיל, ואנחנו צריכים לראות את זה בעיניים ולא לנסות לייפות את הדבר הזה, כי יש לנו כאן אויב בפנים. יש פה אויב בפנים שמרשה לעצמו, ואני אומר לך עוד פעם, זה באמת מזעזע, כי אתה מגיע לשם, ואתה פשוט פוגש את רב בית הכנסת, פגשתי אותו – אגב, יהודי איש ש"ס, איש של המפלגה שלכם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני חושב שהוא איש של עם ישראל, קודם כול. << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> בסדר, אבל אתה יודע, הוא מזהה את עצמו, יש שם תמונה ענקית של הרב עובדיה מבחוץ. והוא לקח מקום שהיה בעבר מרכז הימורים כזה שם, והלך בעצמו, שכר את המקום, שיפץ אותו, הפך אותו לבית כנסת, בית מדרש. נמצאים שם אנשים, כל יום באים ומתפללים. במוצאי שבת האחרונה הוא מגיע לשם, כי הוא מקבל קריאה באמצע הלילה, בזמן של האזעקות, שבית הכנסת עולה בלהבות. אז בהתחלה חשבו שאולי נפל איזה רסיס או משהו. המשטרה בדקה – לא, יש פה חשד להצתה. ובאמת, אדוני, זה בלתי נתפס כמה הדבר הזה עובר בשקט. אני חייב לומר, מציאות שבה בית כנסת בלב מדינת ישראל עולה באש, הצתה, המשטרה חושבת שזו הצתה, והדבר הזה לא מקבל את ההתייחסות הראויה, זה אירוע שהוא בעיניי הזוי לחלוטין. ביקשתי מראש השב"כ שייכנס לסיפור הזה, ששב"כ יחקור את העניין הזה, ימצא את המציתים. זה פיגוע טרור בעיניי לכל דבר, פיגוע לאומני, שבסוף מציתים בית כנסת בתוך מדינת ישראל. הדבר הזה אסור שיעבור בשקט. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני רואה בדברים האלה סרטוט של קווים אדומים חדשים, וכל פעם חוצים אותם וחוצים אותם וחוצים אותם. << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אבל אתה יודע, אמר ז'בוטינסקי: שקט הוא רפש. זה מה שהרגשתי שם היום. אני אומר לך, הגעתי לשם, ואני אומר לעצמי, איך יכול להיות שאם לא היה הנציג שלנו שם בעירייה, שאומר לי: צבי, בוא תראה, שרפו בית כנסת – לא הייתי שומע על זה אפילו. ואתה אומר, איך זה לא מזעזע את כל העולם? איך יכול להיות שכאן אצלנו באמצע המדינה, שורפים בתי כנסת באהלן-אהלן, וזה בשולי שולי החדשות, הרבה אחרי איך מישהו אמר למישהו משהו. זה אירוע שאנחנו חייבים לשנות אותו, כי בסוף האויב הזה – אנחנו צריכים לדבר על האויב ולהסתכל לו בעיניים. אמרתי, אני עולה לפה עם חולצה מלוכלכת כי האירוע מלוכלך. ויש אנשים שבסוף שמו לעצמם למטרה – הם לא שורפים בית כנסת כי יש שם משהו שהם לא אוהבים, הם שורפים בית כנסת כי הם לא רוצים שאנחנו נהיה כאן בכלל. הם לא רוצים שאנחנו נהיה, הם לא רוצים שלא נהיה רק ביהודה ושומרון; הם לא רוצים שנהיה ברמלה, הם לא רוצים שנהיה בכלל בשטח שבין הנהר לים. זה מה שהם צועקים, זה מה שהם אומרים כל הזמן, וכל מה שאנחנו צריכים זה בסך הכול להאמין להם; להאמין להם, ולהראות להם שאנחנו לא אותה מדינת ישראל, אנחנו לא אותה מדינת ישראל שבמשך עשורים ידעה להכיל ולהתייחס לדברים האלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אנחנו צריכים יותר מלומר להם, לשכנע אותם שזאת לא אותה מדינה. << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> בדיוק, להסביר להם. אתה יודע, היה מי שאמר שיש כמה דרכים להסביר. יש כאלה שמבינים במילים ויש כאלה שצריכים להסביר להם בדרכים אחרות, וזו בדיוק הסיטואציה. אנחנו כמדינת ישראל, אם אנחנו מדינה חפצת חיים, צריכים להסתכל על הלכלוך הזה בעיניים ולהסיר אותו. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חבר הכנסת חילי טרופר – איננו. חבר הכנסת חנוך מלביצקי, בבקשה, אדוני, ואחריו – סגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת ואטורי. בבקשה, אדוני, ארבע דקות לרשותך. << דובר >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> המורה גילה, תשתיקי את הכיתה. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר_המשך >> יש לנו בכנסת חברה, שמה אורית סטרוק, שקרה לה אסון נורא. לה ולמשפחתה קרה אסון נורא. וכל מי שהוא הורה לא יכול שלא להזדעזע ולרעוד מתוך מחשבה על דבר כזה, שאתה צריך לקבור את הבן שלך, את הבת שלך. ואם זה לא מספיק, יש פה קבוצה של אנשים שמדברים בשם הרבה עקרונות נאורים לכאורה, שלפני שקברו את הבת, לפני הכול, כבר פצחו במסע ביזוי והכפשה. ובאמת, אתה מנסה להבין מאיפה בא רוע כזה של יהודים כלפי יהודים. בכלל, אם אתה מסתכל ואתה מנסה לבדוק איפה יש שעם אחד שונא כל כך – כי זה לא משהו אחר, זו שנאה, תהומית, יוקדת, מעוורת, שאין בה כלום ושום דבר חוץ משנאה - - << קריאה >> אריאל קלנר (הליכוד): << קריאה >> - - - אויבך, הם אומרים רק על נסראללה. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר_המשך >> - - ואיך הדבר הזה נוצר, איך הדבר הזה נברא ומה עושים כדי לרפא ולתקן. ומי שאני חושב נותנת לנו דוגמה הכי טובה זו השרה סטרוק בעצמה. כי השקט שלה בא ממקום של אהבה. בא ממקום של אהבה לבת שלה, של אימא שמגינה על הבת שלה. זה מה שגרם לה לשתוק כשהבת שלה עוד הייתה בחיים. וזה מה שגורם לה לשתוק, בטח היום, בשביל לכבד את זכר הבת והמשפחה. ובאיזשהו מקום, למרות שאני חלוק על השרה סטרוק בהרבה דברים, ולא יצא לי יותר מדי לתקשר איתה, אני חושב שחלק גדול מהשתיקה זה בגלל אהבה לעם ישראל. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> להערכתי, חלק גדול מהבית הזה לא מכיר את הפנימיות של השרה סטרוק. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר_המשך >> ואני חושב שכולנו פה, בבית הזה, צריכים ללמוד מהשרה סטרוק. יש לנו המון המון מה ללמוד ממנה. יש לנו המון מה ללמוד על תיקון, ועל חמלה, ועל אהבה, ועל אמונה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בדיוק פה בשבוע שעבר אמר לה אחד מחברי הכנסת מיש עתיד שהיא לא מבינה כלום ולא אכפת לה מפגיעות בתחום בריאות הנפש. היא עמדה מולו ואמרה לו: איך אתה אומר דבר כזה בלי שאתה יודע מה שאתה אומר לי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> זוכר, הייתי כאן. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> ואז היא אמרה לו: - - - סיום פרשת - - - ספר שהתחיל בשעבוד מצרים ומסתיים בשמירת השם על עם ישראל. זה היה המסר שלה. כמו שאומר חבר הכנסת חנוך מלביצקי, זאת היכולת שלה, להיות מעל השנאות. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר_המשך >> זאת אמונה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << קריאה >> אריאל קלנר (הליכוד): << קריאה >> עזוב, זה לא אנושי מה שעושים לה, זה לא אנושי בכלל כלפי כל אדם. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון. ולכן מפה, עד כמה שזה אפשר, רוצים לשלוח לה חיזוק גדול, רוצים לשלוח לה הערכה אין קץ ורוצים להגיד לה ולמשפחה שלה שהגבורה שלהם במשך כל התהליך הזה, היא לא משהו שעבר מתחת לרדאר, אלא היא מהדהדת וזוהרת בתוך תקופה שלפעמים היא חשוכה מאוד. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לך. אין ספק שזה פרק, זה ילמד את החברה הישראלית פרק. חבר הכנסת ניסים וtטורי, בבקשה, אדוני. אחריו – סגן יושב-ראש ועדת הכלכלה מר שלום דנינו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> כמה נואמים נשארו? פשוט אין לנו מחשב. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 77. לא הרבה, לא הרבה. בבקשה, אדוני, ארבע דקות לרשותך. << דובר >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול אני משתתף בצערה של חברתנו אורית סטרוק. אני חושב שלא ראוי בכלל לדון על כל ההתקפות ברשת. זה בזוי, ואינו ראוי להתייחסות בכלל. מי שהורה לילדים, בכלל, אפילו כמה שיגידו, אתה יודע: יש לי ילדים שקטים – תמיד, אתה יודע, צער זה גידול ילדים, צער גידול בנים. אנחנו עובדים על זה קשה, על החינוך שלהם, באמת, וכל דבר, אתה יודע, מאוד כואב לנו כהורים. ובטח שהשמצות כאלה לא מתקבלות ולא מקובלות. אני רוצה לדבר רגע – עלה פה יושב-ראש האופוזיציה יותר מוקדם, והוא אמר: אנחנו תומכים בממשלה, אנחנו תומכים כמדינה, כזה. והוא מדבר בעצם בהצעת אי-אמון בממשלה. תגידו, איזה דבר זה? אתם מדברים איתנו על גיבוי במלחמה; עם מי אתם משתפים פעולה? עם מי? עם איראן, עם מי? עם חמאס? עם חיזבאללה? עם מי אתם משתפים פעולה? מה זה האופוזיציה? אופוזיציה למה, למדינת ישראל? אני יודע שאת מרוצה, גברת, בגלל שהם שילבו איתך זרועות. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> קוראים לי "חברת כנסת". << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני לא רוצה לציין את השם, את יודעת למה. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> חברת כנסת. לא, אני לא יודעת למה. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> חברת כנסת. אני לא אגיד את השם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תגיד. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> למה אתה לא אומר את השם? יש לך בעיה עם השם? << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, זה לא מעניין אותי, מה שאת אומרת. אני עכשיו מדבר ואני אומר דבר אחד. את יכולה להיות מרוצה ולהמשיך לחייך על זה שהאופוזיציה, כביכול, לפיד ויש עתיד וכל אלה, יישרו איתך קו. ישרו איתך קו. מה עושים בזמן מלחמה? תומכים באויב ומישרים איתו קו. יש לנו כמה חזיתות, יש לנו חזית חיזבאללה, איראן – ישראל, ברוך השם, עושה עבודה טובה, חיילי צה"ל הגיבורים שלנו עושים עבודה טובה – ומי פתח חזית נגד ישראל? האופוזיציה. האופוזיציה בכנסת הפכה להיות אופוזיציה לממשלה, אופוזיציה למדינת ישראל, ולא כמו שבדרך כלל נהוג, שיהיו אופוזיציה לממשלה, אין לנו בעיה עם הדבר הזה. אל תפגעו לא בחיילי צה"ל, אל תפגעו בישראל שנלחמת, בטייסים הגיבורים שטסים היום עד לאיראן, הלוך ושוב, מטילים פצצות, מגינים על ילדינו, אלה הגיבורים האמיתיים. אני רוצה להגיד שבתפקידי הנוסף אני יושב-ראש הוועדה לפיקוח על הקרן לאזרחי ישראל, ואנחנו בימים אלו סוגרים את התקציב, בעזרת השם, בהסכמה, כי הדברים כל כך טובים שבעצם אין - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> זו הקרן שהייתה נקראת "קרן העושר". << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, אנחנו הוועדה לפיקוח על קרן העושר, הקרן לאזרחי ישראל, מה שנקרא קרן העושר, נכון. השנה אנחנו נשקיע 40 מיליון שקלים בשיקום של חיילי צה"ל ובמי שנפגעו במלחמה, חיילים ואזרחים כאחד. נשקיע 40 מיליון שקלים בכיתות חכמות, סייבר ו-AI בפריפריה. בפריפריה יוכלו להתגייס גם לצה"ל ליחידות מיוחדות, ולא יגידו שהפריפריה היא בצד, כשבדרך כלל הם בצבע מסוים. נשקיע בתעסוקה בנגב ובגליל כ-30 מיליון שקלים. זאת ההצעה של הממשלה, שאליה אנחנו מתקרבים לסיכום גם בוועדה. יהיו מרכזי שיקום, אמרתי, לחיילי צה"ל, יהיו דברים טובים, בקיצור, ואני לא חושב שיש למישהו, גם באופוזיציה בוועדה, התנגדות לזה. אנחנו נביא הצעת חוק, הצעת תקציב טובה, וביחד נצעד קדימה. דניאל, אפשר לרדת? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. עכשיו אתה בא להחליף אותי. אתה רק יורד ובא מהדלת השנייה. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אעשה סיבוב, טוב? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> כן, בבקשה, לפי כללי הטקס. חבר הכנסת שלום דנינו – איננו; חבר הכנסת בועז ביסמוט – איננו; חבר הכנסת משה סעדה – אף הוא איננו; אליהו דלל – דיבר. אריאל קלנר, חבר הכנסת אריאל קלנר, בבקשה, אדוני. עד ארבע דקות לרשותך. << דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, השלכות התערבות מערכת המשפט, פרק 7,352. מוקדם יותר פניתי ליו"ר ועדת החוץ והביטחון לכינוס דיון בהול. לאחרונה הגיע אליי מידע שבמסגרת יישום חוק סגירת אל-ג'זירה מכניסים את חיילי צה"ל ללב רמאללה בכניסה מבצעית כדי להדביק צו סגירה על דלתות המשרדים של הארגון התקשורתי הג'יהאדיסטי הזה. אז שאלף ערוצי ג'יהאד ייסגרו ושאימא יהודייה אחת לא תבכה, אלה המילים שאני אמרתי כשהעברתי את החוק הזה. ואת החוק יזמתי משום שהמציאות שבה גוף שידורים זר, עוין, פועל נגד מדינת ישראל ופוגע בביטחון המדינה ובחיילי צה"ל היא מציאות שאסור להשלים איתה. זה חלק ממלחמת הג'יהאד נגדנו. החוק הזה נועד להגן על חיילי צה"ל, הוא נועד להגן על אזרחי ישראל. ראינו בוועדה איך אל-ג'זירה מכווין ומלמד איך לפגוע בטנקים שלנו, לאיפה לכוון את ה-RPG. אז איך הגענו לאבסורד הזה שביישום חוק שנועד להגן על חיילי צה"ל, מסכנים את חיילי צה"ל? אז שוב אנחנו רואים איך התערבות הייעוץ המשפטי בענייני ביטחון מביאה בסוף לפגיעה בביטחון. במהלך החקיקה – חברי חבר הכנסת עמית הלוי נמצא כאן – דרשתי ודרשנו יחד לקבוע עיקרון מאוד פשוט – זה בין העקרונות, היו כמה, אבל אחד מהם היה שגוף שידורים שפוגע בביטחון המדינה נסגר עד שהוא מוכיח אחרת, עד שהוא מוכיח שהוא שינה את דרכיו. אבל אז הגיע שם הייעוץ המשפטי והתנגד בשם חופש הביטוי של גוף שידורים זר שפועל נגד מדינת ישראל. וכמובן התחיל עם האיומים שהוא לא יגן על זה ויגיעו לבג"ץ, וצריך לרכך את החוק ולשים עוד משקולות ועוד הכבדות. לצערי, יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת צביקה פוגל הסכים בסוף להכניס את המנגנון הזה, של להאריך את הצו כל 90 יום, וככה אנחנו מגיעים למציאות שכל שלושה חודשים צריך להאריך את הצו. אגב, אני אמרתי את זה אז, שמבחינתי היה לחוקק את החוק, ורציתי לחוקק את החוק כמו שהוא, ואם בג"ץ רוצה לפסול, שיפסול את החוק. שיפסול את החוק, שיראה את הפרצוף שלו. אבל בסוף, לצערי, עמדתי לא התקבלה, וחבר הכנסת פוגל, יושב-ראש הוועדה, העדיף את הפשרה, וגם ההסתייגויות שלי וגם של עמית, חבר הכנסת עמית הלוי, לא התקבלו. וכך אנחנו מגיעים היום לאבסורד הזה שבגלל חוות הדעת שלהם ובגלל המשפטיזציה הזאת חיילי צה"ל נכנסים ומסכנים אותם, מסכנים את חייהם, כדי להילחם בגוף התקשורת הג'יהאדיסטי. אז אני כמובן פניתי לחברי יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון, שגם נמצא כאן, חבר הכנסת ביסמוט, פניתי אליו לכינוס דיון בהול בעניין הזה. אנחנו במאבק לעקירת תפיסות הפרוגרס המשפטיות האלה. זו מחויבותנו, המחויבות שלנו לחיי ילדינו. שאלף ערוצי ג'יהאד ייסגרו, ריבונו של עולם, ושאימא יהודייה אחת לא תבכה. מספיק, enough is enough. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח; חברת הכנסת אתי חוה עטייה – אינה נוכחת; חברת הכנסת קטי שטרית – אינה נוכחת; חבר הכנסת משה פסל – אינו נוכח; חבר הכנסת ששון גואטה – אינו נוכח; חבר הכנסת אביחי בוארון – אינו נוכח. חבר הכנסת עמית הלוי. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב בראש, חברותיי וחבריי לכנסת, בפרט ידידי יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון חבר הכנסת ביסמוט, היום בבוקר בבור בקריה הציג שר הביטחון, הקריא, למעשה, כפי שראינו כולנו, את מטרות המלחמה בלבנון, זו שהעמיקה היום עם כניסה יותר פנימה של אוגדה 91, ואמר: מטרת המלחמה היא שלא יהיו יותר שיעים, חיזבאללונים בדרום לבנון מדרום לליטני – הוא נקב שם במיליון, יש מאות אלפים בדרום לבנון – שהם לא יהיו יותר שם. וצריך לחזור על הדברים ולחזק את האמירה הזו של שר הביטחון, שמן הסתם משקפת החלטת קבינט, שישראל קובעת קו גבול ביטחוני חדש. וכל עוד איראן שולטת בלבנון – אני מחזיר אתכם, חבריי חברי הכנסת. מה שקורה בלבנון לא התחיל אתמול. כדאי לחזור על הדברים הידועים של התנועה המשלימה של אהוד ברק, מצד אחד, שתמיד בורחת לו הקו"ף, וזה נהיה אהוד ברח, שבשנת 2000 בורח מלבנון. אין ואקום במזרח התיכון ואל תוך המרחב ההוא שברחנו ממנו – כולל הפקרת השותפים שלנו, צבא דרום לבנון, צד"ל – המרחב הופך להשתלטות מלאה של איראן, קרי של חיזבאללה. ושוב צריך לומר, חיזבאללה היא מילה ריקה. חיזבאללה. יש קודס, יש איראן. אז יש יחידה במזרח איראן, יש יחידה בלבנון ויש צבא ס"ול, כידוע, צבא סוריה ולבנון. איראן משתלטת, והמהלך הזה של אהוד ברק – חבר הכנסת ביסמוט, אנחנו נותנים לאופוזיציה קצת, לפעמים איזו שנה; מתחרים מי ראש הממשלה לתקופה הכי קצרה. אז אהוד ברק מתחרה עם יאיר לפיד. אז ההוא התחיל בבריחה, וההוא השלים את זה, כידוע, בהסכם עם חיזבאללה. הוא ביבשה, ים, יבשה – ים-יבשה, היה פעם משחק כזה – ההוא ביבשה וההוא בים, והשלימו את השתלטות חיזבאללה על המרחב, השתלטות איראן על המרחב. ואנחנו שכנים של איראן עשרות שנים. לא שכנים של חיזבאללה – שכנים של איראן. או ליתר דיוק, שכנים של האידיאולוגיה הניאו-נאצית הזאת של האסלאם הרדיקלי בגרסה השיעית שלה. והמרחב הדרום-לבנוני בפרט כולו נשלט – אני מזכיר לכם, לפני חצי שנה, קצת יותר, כל ראשי הרשויות נבחרו וכולם חיזבאללה. נגמר העידן. מרג' עיון הייתה פעם בירה או עיר נוצרית חשובה. כל זה נגמר. ולכן, שתי המסקנות המתבקשות: הראשונה, קו גבול ביטחוני חדש. שוב אני רוצה, בשביל זה עליתי, לחזק את הדברים שאמר היום שר הביטחון. זה צריך להיות היעד, וזו צריכה להיות באמת הדירקטיבה. ואם היא אכן כזו, זה דבר מבורך. ישראל קובעת קו גבול ביטחוני חדש בצפון, קו צהוב. וכפי שהוא אמר, בדומה לקו הצהוב שיש בעזה, האזור יהיה סטרילי עד אליו. כי בסוף זה אותם חיזבאללונים, אדוני היושב-ראש, שבבוקר נמצאים בלבוש אזרחי, בדיוק כמו שהבסיג' עכשיו מחליפים ללבוש אזרחי, ובסוף הגברת אותה גברת, האידיאולוגיה הרצחנית היא אותה אידיאולוגיה רצחנית. לכן מסקנה ראשונה היא קו גבול ביטחוני חדש. צריך לעמוד על זה. כל עוד זה המצב בלבנון, ואנחנו בוועדת חוץ וביטחון כבר מכירים בשנה האחרונה את המילים הריקות של עאון, נשיא לבנון; כל פעם – פירקנו את חיזבאללה. הוא כבר פירק שלוש פעמים את חיזבאללה, והם יורים עלינו את כל הנשק, המפורק כמובן. כן, זה מה שנורה לכיווננו. לכן, קודם כול קו גבול ביטחוני חדש. הדבר השני, מלחמת חורמה בכל זכר שליטה של איראן בלבנון. ואני אומר כאן גם לחברינו בקבינט, עם כל התנופה וכל ההצלחה הפנומנלית באיראן ובמקומות אחרים, צריך להגדיר כיעד לא רק קו גבול ביטחוני, אלא מחיקת כל זכר של איראן מלבנון. יש שם שני שרים של חיזבאללה – הם שרים של איראן בלבנון. הם שלוחי איראן, הם גרורות של הסרטן האיראני. יש שם 13 חברי פרלמנט, הם 13 גרורות של הסרטן האיראני. יש שם שדות סמים – אדוני יושב-ראש הוועדה, צריך לדרוש גם בוועדה לשרוף את השדות. כל התשתית הכלכלית החברתית המקומית, כל האנשים האלו, כל מוסדות השלטון של איראן בלבנון, כולם דינם אחד וזה השמדה. כפי שהתחלתי, היעד שהגדיר שר הביטחון היום הוא יעד חשוב. ומכאן ברכה לחיילי צה"ל גיבורינו האהובים שנכנסו היום ללבנון. חזקו ואימצו, בכל הכוח איתכם לאורך כל הדרך עד מימוש המטרה הזו. כשלבנון תשתנה נוכל לחזור לגדר הטובה כמו שקראו לגבול ההוא בינינו, לשכנות טובה ולגדר טובה. כל עוד איראן בלבנון המסקנה היא אחת: השמדת כל זכר איראני במרחב הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את מרב מיכאלי – אינה נוכחת; אופיר כץ – אינו נוכח. אני מזמין את השר שלמה קרעי לסכם את הדיון. << קריאה >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> קצר. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בימי מלחמה, דווקא בימי מלחמה, הם אומרים: אתם מעבירים חוקים לא חוקים. דווקא בימי מלחמה. ואני מבקש להמשיך ולשאול: דווקא בימי מלחמה בית המשפט העליון דן בקיצוץ סמכויות שר התקשורת, דווקא בימי מלחמה; דווקא בימי מלחמה היועצת המשפטית – כן, גלי בהרב-מיארה – מתעלמת במשך חודשים ארוכים מבקשת מחלקת חנינות ולא מעבירה התייחסות לבקשת ראש הממשלה, דווקא בימי מלחמה; דווקא בימי מלחמה היא מתעלמת שוב ושוב מבקשת הנציב פינקלשטיין ולא מעבירה התייחסות בעניין רועי כחלון, דווקא בימי מלחמה; דווקא בימי מלחמה בית המשפט העליון ידון בעתירה לפטר שר בישראל. וממש בימי המלחמה האלו, כשראש הממשלה מבקש לדחות את הדיון בעתירה הזו המבקשת לחייב אותו לפטר שר בישראל, אזי דווקא בימי מלחמה היועצת המשפטית לממשלה מתנגדת לכל דחייה ודורשת לקיים את הדיון בפיטוריו של שר בממשלה. דווקא בימי מלחמה. ודווקא בימי מלחמה יגררו את ראש הממשלה פעם ופעמיים ושלוש לבית המשפט, דווקא בימי מלחמה. ודווקא בימי מלחמה ממשיכה הפרקליטות להימנע מהכנת תסקירי חוק לחוקים ממשלתיים שאותם מבקשים שרים לקדם, עד שהם מחזרים על הפתחים בכנסת ישראל להעביר את מבוקשם בחקיקה פרטית, דווקא בימי מלחמה. ובימי מלחמה, כשהתותחים רועמים, המוזות לא שותקות. איפה? הן רועמות יותר ויותר. חבריי באופוזיציה, לא שמענו איש אחד, אדם אחד, נציג אחד של האופוזיציה, שעלה ואמר ליועצת – אולי די? לא ראינו אדם אחד, חבר כנסת אחד, שקרא לבית המשפט: שימו את כל התיקים השנויים במחלוקת בצד; התעסקו רק בחקיקה פרטית, רק בתיקים אזרחיים, פליליים, מינהליים, ותשימו את כל התיקים, כל העתירות שקורעות את החברה הישראלית בצד. לא ראינו. אז אלינו אתם באים בטענות? חברים יקרים, תחושותינו – ועם תחושות אי-אפשר להתווכח – הן שבשעת מלחמה זו שבה אנחנו נמצאים מערכת המשפט ממשיכה במתקפה על המוסדות הנבחרים של הדמוקרטיה הישראלית, הכנסת והממשלה. מבטלים חוקים, אפילו חוקי-יסוד, מבטלים מינויים ברשות המבצעת, מונעים משרי ממשלה לחוקק חוקים ממשלתיים, מונעים משרי ממשלה להוציא את מדיניותם אל הפועל, ועוד ועוד. רבותיי, אנחנו לא תוקפים את מערכת המשפט – אנחנו מגינים על הדמוקרטיה הישראלית. אנחנו פועלים להוציא לפועל את רצון הרוב המוחלט בישראל. זו לא רק זכותנו להגן על הדמוקרטיה הישראלית – זו חובתנו כלפי בוחרינו, כלפי שולחינו כשליחי ציבור, להוציא את רצון הציבור אל הפועל. זו חובתנו לשמר את הדמוקרטיה. ואת זה עושים גם בימי מלחמה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את השר קרעי לסכם את הדיון. << דובר >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש לנו מספיק זמן לדבר על כמה נושאים, אז אני רוצה להמשיך קצת את מה שדיברתי בנאום הקודם בנוגע לאותם אלו שמנסים לקחת את השלטון מהעם, ולמעשה להחליף את העם ולהחליט במקומו את כל ההחלטות שקשורות אליו. בעצם לקחת את הדמוקרטיה הישראלית, שכבר לא משחקת תפקיד טוב לשמאל, ולהמשיך להתוות מדיניות, לאחוז בקרנות המזבח השלטון באמצעות פקידים, באמצעות יועמ"שים, בכל דרך שהם יוכלו, דרך אותם מעוזים שיש להם. יש שני מעוזים לא נבחרים, שדרכם הם למעשה מסכלים כל המדיניות של הדרג הנבחר, שזה המשפט והתקשורת. ואותה חבורה לא מסתפקת בזה שהיא מנסה להחליף כאן את העם – יש כאלה שרוצים להחליף את העם פיזית, כמו אהוד ברק, שלא מצא חן בעיניו העם הזה, אז הוא מנסה, כמו שנקרא: "זה העם אשר מאסתה בו, צא נא עתה והלחם בו". הוא כבר לא יכול להחליף את העם. ואולי ההזדמנות שהייתה לו לעשות את זה, כראש ממשלה בקדנציה הכל-כך קצרה שלו – הוא פספס אותה. והעם הזה מתחבר לשורשים, מתחבר לערכים שלו. אי-אפשר כבר להחליף פיזית את העם שלנו. אבל יש כאלו שמנסים להחליף רעיונית את העם, להגיד לעם: לכו לקלפי, תבחרו מה שאתם רוצים, תבחרו את העציצים, כשאנחנו מבחינתנו אלה שיושבים בבית הנבחרים ובממשלת ישראל. אבל אנחנו נמשיך להתוות כאן מדיניות, ואנחנו נמשיך להיות המילה האחרונה בכל דבר שנמצא במחלוקת ציבורית. אנחנו ניתן לכם לסלול כבישים, ניתן לכם לבסס תשתיות של חשמל ומים – כל זה בסדר. אבל כל שאלה שתיגע במדיניות, במדיניות של ממשלה נבחרת – עד כאן. פה אנחנו נדאג לארגן הרכב מיוחד בבג"ץ, שכאשר השאלות חשובות לנו, התשובות יינתנו מראש בהתאם להרכב. אותה חבורה לא מסתפקת בכך, אדוני היושב-ראש – היא לא מסתפקת בלהחליף את העם ולהיות המילה האחרונה, שגם זה כבר הולך ומתערער להם כי קם דור חדש, קם דור חדש בליכוד, קם דור חדש בעם הזה שאומר: עד כאן. יש כאן מדינה יהודית ודמוקרטית, וכשנלך – אגב, אמר את זה אהרן ברק, האדמו"ר שלהם: עכשיו כשהכול על השולחן, אם הממשלה הזאת תיבחר שוב, אבדה תקוותנו. והוא צודק, כי אנחנו נדאג גם לשים את הדברים האלו על השולחן. כשאנחנו נלך למערכת הבחירות הקרובה, אזרחי ישראל צריכים לדעת אם הם בוחרים במדינה יהודית ודמוקרטית או במדינת כל אזרחיה; אם העם הוא הריבון באמצעות נבחריו או שבג"ץ הוא הריבון באמצעות סמכות שהוא נתן לעצמו שלא כדין; אם יועמ"שים יסכלו החלטות ממשלה ושרים או יועמ"שים יהיו משרות אמון; אם תימשך הרדיפה הפוליטית בניסיון לסכל ראש ממשלה מכהן שלא בקלפי או שתיפסק אותה רדיפה פוליטית. כל השאלות האלו יבואו לדיון הפעם באופן בהיר וברור מאוד במערכת הבחירות הזו. מבחינתי, אני רואה במערכת הבחירות הזו – ואני מקווה ופועל לשם כך שזה ייאמר בצורה ברורה – הבחירות האלו הן האספה המכוננת החדשה של מדינת ישראל. במשאל העם הזה, באספה המכוננת הזו, העם ייתן את התשובות על כל השאלות הרות הגורל האלו: מה עתידה של מדינת ישראל? האם מדינה יהודית ודמוקרטית, שבה העם הוא הריבון, עם שורשים יהודיים, שורשים שהלוחמים שלנו יוצאים כששם שמיים שגור בפיהם, כשהם יוצאים עם ספר תורה בזרועותיהם, או שאנחנו רוצים להחליף את הכול למדינת כל אזרחיה וחבורת משפטנים ופקידים ששולטים בכול? והחבורה הזו לא מסתפקת בכך, אלא מנסה לפגוע במנהיג שיש היום לעם ישראל, שזכינו בו – מנהיג בעל שיעור קומה, שמצליח לשחק שחמט. איך אמר לי היום מישהו? לשחק שחמט ולצפות 20 מהלכים קדימה. הוא מניע את המעצמות בעולם, את המדינות במזרח התיכון לכיוון שכל-כולו אומר: הגנה ושמירה על ביטחון ישראל ועל נצח ישראל כאן, במדינת היהודים. שימו לב שכל העולם פועל לפי מה שעם ישראל מתווה, מה שראש ממשלת ישראל מחליט שלשם העולם יפנה, וזאת תהיה המלחמה וזה יהיה הניצחון. זה מה שקורה. אני רוצה להקריא לכם, מתוך מאמר של ז'בוטינסקי שקראתי עכשיו, לאותם פקידים ויועמ"שים שחושבים שהם יכולים להתוות כאן מדיניות, ושנבחרי הציבור ושראש הממשלה זה רק איזו אפיזודה חולפת; שהם בעצם מתווים את הכול, שאפשר להסתדר גם בלעדי מנהיגים. אז ז'בוטינסקי כותב ככה: האידיוטים הללו צווחים בראש כל חוצות כי תפקיד האישיות בהיסטוריה, כמוהו כאפס. מי צריך ראש ממשלה? מי צריך מנהיג? ההיסטוריה כביכול נעשית מאליה, ואלה המכונים מנהיגיה אינם אלא סוכניה ופקידיה. ז'בוטינסקי כתב את זה לפני הרבה מאוד שנים. כבר אז הוא ראה את הפקידים ואת הסוכנים, איך שהם חושבים שהם קובעים ושהם מתווים את ההיסטוריה ושהם חורצים גורלות של עם ושל אומה במדינה. ממשיך ז'בוטינסקי: מה אומרים אותם פקידים ויועמ"שים? אלמלא היה קיים יוליוס קיסר, היה נמצא איזה יוניוס קיסר, איזה בהרב מיארה כזאת, איזה יצחק עמית כזה, אך ההיסטוריה הייתה משיגה את מבוקשה. ובגלל פרט של מה בכך, כגון היעדר אישיות זו או אחרת, דבר לא היה נעצר או משתנה מיסודו. גם בלי ראש הממשלה היינו יכולים להוביל את המאמצים במלחמה הזו, לנצח בה, להוביל את ארצות הברית להילחם כתף אל כתף יחד איתנו, להבטיח את נצח ישראל. לא צריך מנהיג – זה הפקידים, היועמ"שים. ילעגו נא לי ככל אוות נפשם, ממשיך ז'בוטינסקי, ואני מאמין כי בלי רוסו הייתה המהפכה הצרפתית מתעכבת לשנים רבות; בלי נפוליאון הייתה השפעתה מצטמצמת בתחומי צרפת בלבד ולא מתפשטת באירופה כולה, ובלי גריבלדי הייתה איטליה מחכה עד היום, מחכה לגריבלדי שלה. מבין אני, ההמונים צוברים את חומרי הבניין, אך בונים רק המנהיגים, ובמקום שאין מנהיג, אפילו החומר הטוב והיקר ביותר יתגלגל ויירקב בלי תועלת. << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אתה יודע של מי ההשפעה באמירה הזאת? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> יש מנהיגים רעיוניים משני סוגים. << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אתה יודע? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני משליך את זה על מה שקורה במציאות של היום - - - << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> כדאי לך ללמוד ממי - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני יודע. אני יודע. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> די, שמענו אותך. בסדר. << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> סוג אחד נותן את תוכנה של התנועה, את הרעיון שאותו תצטרך להגשים המהפכה החברתית העומדת להתחולל. רעיון זה או רעיונות אלה צריכים להתאים לדרישותיה המעשיות של התקופה ולתת מוצא ממשי לצרכים שנצטברו, ואז הם מתקבלים בהדרגה על דעתה של החברה. ותוכנה של המהפכה, עתידה מוכן ומזומן, אך בזה לא די. דרושה עוד המהפכה עצמה. הרעיונות החדשים מונחים כחומר דלק מת, דרוש מבעיר. ומי זה המבעיר הזה? זה הטיפוס השני של המנהיג הרעיוני. סוד השפעתו לא בשכל, לא בידיעות, לא בתפיסת עין בהירה, אלא במצב רוח, במזג, באש פנימית. כל החום הגבוה של התקופה מתרכז בנפשו, האיש בוער לעיני בני זמנו ומדביק אותם, אז מוכים הם בסנוורים ושוב אינם מבחינים במשגיו, סתירותיו או קלות דעתו, ואפילו את מעשי תעתועיו. הם מרגישים רק את אשו, האש האלוהית, ומן האיש הזה מתחילה המהפכה. האיש הזה עושה את ההיסטוריה, ולא אותם חכמים בעיני עצמם, שבעין חדה כל כך ידעו לקרוא את צורכי הכלל בצורה קולעת כל כך וגילמו אותם באידיאלים החברתיים והמדיניים שלהם. ולא עצם הצרכים הללו ולא עצם הרעיונות הללו הם מניעי ההיסטוריה, אלא אישיות המנהיג היא גלגל התנופה של המכונה החברתית, שבלעדיו לא תוכל המכונה לזוז מנקודת הקיפאון. אני לוקח את הדברים האלה שכתב ז'בוטינסקי על הרצל ועל מנהיגים אחרים, ואני רואה את אותם דברים היום, שאותם פקידים, אותם סוכנים, אותם יועמ"שים, שאמרו את זה במפורש: אנחנו רוצים לקחת את הכוח, את כוח ההכרעה, את כוח ההשפעה, מידי המנהיגים שהעם בחר בהם לידי הפקידות הלא-נבחרת. הם חושבים שהם יוכלו להפעיל כאן ולהנהיג את המדינה. הם לא מבינים, הם לא מבינים, את מה שהעם הזה רואה, שיש כאן מנהיג בעל שיעור קומה, שהם אפילו לא מסוגלים מהצד שלהם להעמיד מולו מישהו בעל שיעור קומה בסדר גודל דומה. מעמידים מולו את מי? אדם שרימה את בוחריו והקים כאן ממשלת אסון, ממשלת אחים מוסלמים; אדם שרקורד העשייה שלו הוא כלום ושום דבר, חוץ מתוכנית הלפיד הלילי; אולי תהיה מזרקה על שמו, אבל הנהגה לא. והם רואים ועיניהם כלות, והפקידים והיועמ"שים משתמשים בהגה כדי להסיט את כוח ההשפעה מאותו מנהיג בעל שיעור קומה, שיודע להוביל את מדינת ישראל בשעות קשות כאלו של מלחמה לפסגות מדיניות, לפסגות ביטחוניות, לפסגות כלכליות, ולהבטיח את נצח ישראל – הם מנסים להמשיך ולשלוט דרך אותם שני מעוזים שעדיין נותרו, דרך המעוז המשפטי ודרך המעוז התקשורתי. אבל שני המעוזים האלה בדרך לפירוק, הם בדרך לפיצוח, לביטול המונופול שיש היום לשמאל בתוך אותם שני מעוזים, ולפתיחת המעוזים האלה, שייצגו בעצם את כל העם היושב בציון. אני רוצה לדבר על אחד משני המעוזים. מעוז המשפט הוא המעוז שכולנו מכירים עד כמה צריך לבוא ולדעת ולעמוד נחושים מול אלו שהחליטו שלא כדין, ללא שקיבלו שום סמכות – סמכויותיו של הייעוץ המשפטי לממשלה אינן מוגדרות בשום חוק, הכול בהנחיות ובסמכויות שהם נוטלים לעצמם, וכמובן בג"ץ שמפרכס אותם, והם מפרכסים את בג"ץ. בג"ץ נותן לעצמו סמכויות שלא כדין, ובעצם פוסל חוקים, פוסל חוקי-יסוד, עושה כל מה שבא לו לסכל מדיניות ממשלה. והדבר היחיד שאנחנו צריכים כדי לצאת מהמשבר החוקתי הזה, זה לא לשנות סדרי בראשית. הם מנסים לשדד מערכות, הם מנסים לשנות סדרי בראשית שהיו כאן מימים-ימימה; כל מה שאנחנו צריכים לומר זה – עד כאן. שהכנסת תקבל החלטה שחוקים שבג"ץ פוסל, אין משמעות לפסילה. הכנסת חוקקה, והכנסת היא המילה האחרונה. הממשלה צריכה לקבל החלטה שכאשר מקבלים צו שמנוגד לחוק מפורש שנוטל מהממשלה סמכויות שלו כדין, אין משמעות לצו הזה. כמו שכתב המחוקק בחוק יסוד השפיטה, סעיף 2: אין על בית המשפט אלא מורא הדין. הדין מעל בית המשפט, לא בית המשפט מעל הדין. היוצרות האלו, שהתהפכו, התהפכו שלא כדין. כל מה שצריך זה להחזיר אותן למקומן בנחישות, בראש מורם ובאמירה בלי למצמץ ובלי להתנצל. אנחנו במדינה יהודית ודמוקרטית, שבה העם הוא הריבון, ולא במדינה שבה בג"ץ הוא הריבון ללא סמכות חוקית וללא שקיבל את המנדט לכך מהעם. ואנחנו עושים את זה, זה יקרה. אנחנו עדיין קולות בודדים שקוראים לומר שהיועמ"שית מודחת, ולכן צריך לאסור את הכניסה שלה למשרד ראש הממשלה, למשרד המשפטים, להביא מינוי של יועמ"ש חדש ולומר לבג"ץ – היועמ"שית הודחה כדין, הפה שאסר והרכיב מנגנון הדחה הוא הפה שהתיר ושינה את המנגנון, ולכן זה לא שפיט בכלל. אין לכם סמכות כאן. אותו דבר לגבי ראש השב"כ, אותו הדבר לגבי מינוי ופיטורים של שרים שלא כדין, בניגוד לחוק-יסוד: הממשלה. אגב, הסיפור של השר בן גביר, זו שערורייה, גם אליבא דמי שמחולל את המהפכה המשפטית, שאמר שחוקי-יסוד הם בעצם האור שמאיר את הדרך גם לשאר החוקים. יש חוק-יסוד: הממשלה, שתוקן ונאמר בו ששר יכול להמשיך לכהן אפילו עם כתב אישום עד לפסק דין. וכאן יש לנו שר שאפילו לא נחקר, שלא הוגש כנגדו כתב אישום, ובאים כל אותה החבורה, בדיוק כמו אתמול בבג"ץ. אני הייתי אתמול בבג"ץ, סיפרתי קודם, לגבי הארכת הכהונה של חברי מועצת התאגיד. עומדים שם המשפטנים, מחלקת הבג"צים, הייעוץ המשפטי לתאגיד, למשרד התקשורת, לממשלה, ואומרים לבג"ץ, בלי למצמץ, בלי להתבייש: אנחנו מבקשים מכם צו שידלג על השר, למרות שהחוק אומר שהשר רשאי להאריך את כהונתם. הדבר תלוי בשיקול דעתו של שר התקשורת. איך אתם מעיזים לבוא ולבקש צו שיפר את החוק? הדבר הזה "עבר עבירה ושנה בה - - - נעשית לו כהיתר". העבירה הזו שהם עשו: ניסו פעם, פסלו חוק; עוד צעד מחוץ למעגל הסמכויות שלהם, למעגל האדום שמגדיר את הסמכויות שלהם; עוד צעד ועוד צעד עד שהכול נפרץ. היום, אם תשאלו – ואני הצטערתי שלא שאלתי בעצמי אתמול את שופטי בג"ץ: תגידו לי מה הגבול שלכם? מתי הרשויות האחרות – הרי אנחנו מדינה דמוקרטית, יש איזון בין הרשויות; אתם מאזנים אותנו, זאת הטענה, הרשות השופטת מאזנת את המחוקקת, ואומרת לה: עשיתם דברים שלא כדין, ניגוד עניינים. מתי יש סמכות למישהו במדינת ישראל לומר לבג"ץ: חרגת מסמכותך כי הוצאת צו שלא כדין; עשית מעשה עברייני; פרעת חוק. מתי יהיה אפשר? מי יכול לומר להם דבר כזה? מה זה, "השפט כל הארץ לא יעשה משפט"? מה את אומרת? מה? << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> - - - << קריאה >> אריאל קלנר (הליכוד): << קריאה >> אם יש איזה שופט שבטעות ייכנס – איכשהו הצליח להשתחל, לא יודע איך, אבל הצליח להשתחל והשופט הוא לא לרוחם, והוא יגיד את זה, אז פתאום כבר - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> שופט אחד זה כנראה לא מספיק, ובכל מקרה, כמו שאתה רואה, אנחנו בינתיים במבוי סתום לגבי מינוי שופטים חדשים, ונראה מה יהיה. גם החוק - - - << קריאה >> אריאל קלנר (הליכוד): << קריאה >> כמו, אתה יודע, שראש השב"כ היה שומר הסף, עד שהגיע ראש שב"כ שלא התאים להם. כמו שמבקר המדינה זה שומר סף, עד שמבקר המדינה כבר לא מתאים להם – זאת הגישה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> כן. אני חושב - - - << קריאה >> אריאל קלנר (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אבל מה שאני טוען, חבר הכנסת קלנר, הוא שזה שנתקענו והגענו לזה שאתה אומר, חבר הכנסת קלנר: זאת הגישה - - - << קריאה >> אריאל קלנר (הליכוד): << קריאה >> שלהם. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> שלהם, כן, כמובן. כאילו יש בין המילים שלך, איזושהי אמירה שזה המצב, ככה הגענו למצב כזה. << קריאה >> אריאל קלנר (הליכוד): << קריאה >> לא, חלילה אנחנו צריכים להגיד שזאת התפיסה שלהם. מבחינתם – אתה, ואני, אנחנו לא לגיטימיים. אנחנו יכולים לטפס על הקירות, להביא גם 80%, 90% מהעם - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> ומי אשם בזה? מי אשם בזה? << קריאה >> אריאל קלנר (הליכוד): << קריאה >> הם אשמים שהם לוקחים, ואנחנו אשמים שהוספנו - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אנחנו, אנחנו – אבל אשמים אנחנו. זה שהם חצו את הגבול פעם אחר פעם עד כדי כך שהתהפכו היוצרות, שהגולם קם על יוצרו, שהם הפכו להיות גם האספה המחוקקת והמכוננת של מדינת ישראל, שהם יכולים לבטל חוקי-יסוד וגם חוקים רגילים, זה בגלל שנכנעו לתכתיבים האלה. << קריאה >> אריאל קלנר (הליכוד): << קריאה >> ולכן כל הכבוד לכם ששמתם גבול - - - צריך לשים להם עוד גבול. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> נכון, אז אני מברך על זה. אני מכיר את דעתך, את עמדתך, שאתה מסכים לעמדה הזאת. ואני חושב שהדבר הזה צריך להיות על השולחן בצורה ברורה מאוד במערכת הבחירות הזו. שלא יהיה ספק, הממשלה הזאת תיבחר שוב, בעזרת השם; ביומה הראשון יועמ"שים יהיו משרות אמון במשרדים, בממשלה; בג"ץ לא יבטל יותר חוקים. זה מה שיאמר העם בדברו כשהוא ילך לקלפי. אין כאן – העם לא קיבל על עצמו סמכות-על. אמר לי פעם – והזכרתי את זה כבר פעם – משה ניסים, שר המשפטים לשעבר, אמר לי: איך אתה אומר דבר כזה, שבג"ץ, אפשר לומר לו לא, הוא יכול לעבור על החוק. הרי כתוב: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל". אמרתי לו: זה כתוב לגבי שופטים שנבחרים על ידי העם. "שופטים ושטרים, תתן לך בכל שעריך - - - לשבטיך" אם כבר יש שופטים, שלא תסור מן הדבר שיגידו לך – זה החוק, זאת הרשות המחוקקת, שהעם בוחר אותה ומקבל עליו את מרותה, מקבל עליו את מרות החוק. הרי החוק בא להסדיר את ההנהגה בתוך המדינה. העם מקבל עליו את הסמכות של הנבחרים, הוא אומר, תקבעו אתם את המדיניות, אבל בג"ץ לא נבחר לקבוע מדיניות. בג"ץ, כמו שאמר יצחק רבין, זיכרונו לברכה: אני לא חושש משופטי בג"ץ, הם ישפטו לפי החוקים שאנחנו נחוקק. אמירה פשוטה כל כך, שכל ישר ובהיר כל כך, והיום זה הפך להיות כמעט דברי כפירה. היום תגיד את זה במקום – תשאל את האופוזיציה אם הם חותמים על המשפט הזה. אותם צאצאים אידיאולוגיים של יצחק רבין, האם הם חותמים על המשפט שבג"ץ ישפטו לפי החוקים שאנחנו נחוקק? הם אומרים לך: לא, בג"ץ יעשה מה שהוא רוצה, אנחנו סומכים עליו יותר מאשר סומכים על הכנסת. אמרו את זה במפורש, חברי כנסת כאן מיש עתיד. ולכן, ולכן - - - << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> בגין התרשל בזה שאנחנו – שהמדיניות של ההחלפה של היועצים המשפטיים ומשרות האמון לא השתנתה. הוא אשם בזה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני לא יודע מי אשם במדיניות של החלפה, אנחנו מדברים בעיקר - - - << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> זה האירוע. כשהוא נבחר, כשבגין נבחר בפעם הראשונה, היה צריך לייצר פה שינויים - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא, אבל בזמן בגין בית המשפט הכיר בגבולותיו, הכיר בזה שהוא צריך לשפוט לפי החוק. << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> שם הוא התחיל - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> ב-20–30 השנים האחרונות בית המשפט רמס כל מוסכמה, פרץ את כל הגבולות והחליט שהכול מותר לו, שאין דבר שעומד בפניו. יש כבר שאלה תיאולוגית: האם בג"ץ יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים? זה כבר הגיע למצב כזה. יש דתות שבהן האלוהות מתלבשת בתוך גוף של אדם. זה הפך להיות בצורה כזו שיצחק עמית ושופטי בג"ץ חושבים שדעתם היא דעת עליון, שממש הכול נשפך דרכם, האור, הטוב, השכל הישר, וכל מי שחושב אחרת מהם, דעתו בטלה כקליפת השום ועמדתם היא החוק. לומר שדעת בג"ץ היא החוק, זה דבר שהוא לא דמוקרטי, זה דבר שהוא מסוכן מאוד. בג"ץ לוקח אותנו, ברגע שהוא מבטל חוקים וחוקי-יסוד, מדרדר אותנו במדרון חלקלק לקראת מדינה שבה אין כמעט משמעות לבחירות, אין משמעות לדיונים - - - << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> קוראים לזה דיקטטורה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> כן, כן. אנחנו בדרך לשם. << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> כי העם הוא לא הריבון. אז זה דיקטטורה. זה מאוד פשוט. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> קוראים לזה, וראש הממשלה מזכיר את זה מפעם לפעם, מועצת החכמים של אפלטון, שבה אומנם אין שליט אחד, אין אדם אחד שהוא דיקטטור, אבל יש מועצת חכמים שהם קובעים את הכול. זו אינה דמוקרטיה, ואנחנו לא בחרנו במדינת היהודים את המשטר הזה, של מועצת חכמים שהיא תקבל את כל ההחלטות כאן. אומנם ניסו בממשלה הקודמת לקחת מועצת חכמים אחרת, מועצת השורא, שהיא תקבע את המדיניות, אבל זה היה מתוך בחירה של אותה ממשלה. הממשלה, שגנבה אומנם את דעת העם אבל בסופו של דבר בעקיפין נבחרה על ידי העם, היא החליטה שהיא מקבלת על עצמה את מועצת השורא. זה דמוקרטי, זה עדיין סוג של דמוקרטיה, כי הגוף הנבחר החליט לקבל איזשהן מוסכמות, שמנוגדות לעמדת רוב העם היושב בציון, אבל זה מה שהגוף הנבחר החליט, ולכן הוא הוחלף. אבל כשאותם שופטים מחליטים שהם מועצת החכמים שקובעים את הכול, בלי שיש יכולת לעם להחליף אותם בקלפי, בלי שיש אחריות למעשים שלהם; הם נוטלים לעצמם את כל הסמכויות, אבל כשקורה משהו, כשקורה אירוע – למשל באסון הנורא שקרה במירון, האחריות כולה הוטלה על כתפי הדרג הנבחר ומי שהיה ממש פעיל שם, באותו אירוע; אבל שופטי בג"ץ, ששנים ארוכות לא אפשרו לעשות את מה שהמדינה רצתה לעשות שם, להפקיע את המקום ולאפשר סדר חדש במקום, מתוך ראייה של ביטחון הציבור, הם לא באו לוועדת החקירה, הם לא העידו בפני ועדת החקירה. להם נתונה רק הסמכות ולא האחריות, ולכן הדבר הזה מסוכן. אנחנו פועלים כדי לשנות את זה. אני מקווה מאוד ופועל לשם כך שבבחירות הקרובות נשים את הדברים בצורה בהירה על השולחן כדי שכשהממשלה הממשלה תנצח, ובגדול, בעזרת השם, יהיה לה את המנדט הברור והמפורש במשאל עם, באספה מכוננת, לעשות ולהתוות את המדיניות שהיא מבקשת להתוות ללא עיכובים משפטיים. קראנו בפרשת השבוע, אדוני היושב-ראש, את פרשת ויקהל-פקודי. יש שם פסוק שיש עליו מדרש מעניין: "ויעש את הכיור נחשת ואת כנו נחשת במראת הצבאת". בנות ישראל הביאו לנדבת המשכן את מראות הנחושת שהן רואות בהן כשהן מתקשטות, ומשה סירב לקבלן; משה אמר, זה דבר שלא בא מתוך מקום קדוש, זה עשוי ליצר הרע, זה עשוי לעניין גשמי, לא ראוי להשתמש במראות של נשים שמתקשטות בהן לבית המקדש, למשכן. אמר לו הקדוש ברוך הוא: "קבל, כי אלו חביבין עליי" יותר מכול, "שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות רבות במצרים" – זה במראות הצובאות – "שעל ידיהם העמידו צבאות רבות במצרים. כשהיו בעליהן יגעים בעבודת פרך, היו מתקשטות לפניהם, וזהו שנאמר: תחת התפוח עוררתיך". הקדוש ברוך הוא בוחן לב וכליות, רחמנא ליבא בעי. חביבה עליו תרומה של מראת נחושת פשוטה שבאה מלב טהור, מאהבה גדולה ומתוך דאגה לעתיד עם ישראל, על פני תרומת זהב ואבנים טובות ומרגליות שבאה ממקום אחר. גם ברשימת התורמים מוצגות, קודם כול, התורמות והתכשיטים שתרמו. אנחנו נמצאים ערב ראש חודש ניסן, חודש הגאולה. "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל". כמו אותן נשים, שבזכותן נגאלו אבותינו ממצרים, אותן נשים אשר "נשא לבן אתנה בחכמה", כך צריכים גם אנחנו נשיאות לב, מעשים ופעולות מכל הלב למען השמירה על המדינה היהודית והדמוקרטית שלנו, על הזהות היהודית שלנו במדינת ישראל, שמירה על העם היהודי במולדתו מפני אותה רוח עוועים שנושבת במחנה השמאל הפוסט-ציוני. כחומה בצורה אנחנו נעמוד ועומדים כנגד אלו המבקשים לזרוק את חיילינו לידי בית דין אנטישמי, כמו בפרשת כוח 100 וכמו מה שקרה בעבר, וכנגד הניסיונות להחדיר לתוכנו זרמים המנסים לקעקע את היהדות ואת שלמות עם ישראל, כמו שבג"ץ ניסה לעשות לנו עם הכותל הרפורמי. ראינו שגם בפורים התהליך שם התחיל מזה ש"מרדכי לא יכרע ולא ישתחוה". אגב, מרדכי, שהיה משבט איש ימיני – אנחנו רואים את זה כאן בהקבלה, גם במנהיגות של הדור הזה, איך שההנהגה, איך שראש הממשלה עומד, לא כורע ולא משתחווה מול הלחצים, לחצים כבירים, שאני לא יודע אם יש מישהו שהיה יכול לעמוד בהם, מבית ומחוץ. אחרי ש"מרדכי לא יכרע ולא ישתחוה", זה נתן לאסתר את הכוח של "ותלבש אסתר מלכות". ללבוש מלכות. לקבל נשיאות לב, לבוא בראש מורם, בראש יהודי מורם, מול הלחצים שיש כאן, מול הניסיונות והאתגרים שעומדים בפנינו לשמור על המדינה הזו כמדינה יהודית ודמוקרטית – דרושה כאן לבישת מלכות; לבישת מלכות אל מול אלו שמנסים להחליף כאן את העם דרך המשפט והתקשורת, ומול כל אלו שמנסים לקעקע את היהדות ואת שלמות עם ישראל. בימים גורליים שכאלו לעתיד עמנו ומולדתנו, אנחנו זקוקים יותר מכול לברכתו של משה שבירך את ישראל בפרשה: "'ויברך אותם משה' – אמר להם: יהי רצון שתשרה שכינה במעשי ידיכם". וכן גם אנחנו מברכים את ראש הממשלה, את ההנהגה הביטחונית, את ממשלת ישראל, את הלוחמים שלנו שנמצאים בשטח, את המפקדים, שתשרה שכינה במעשי ידינו, ושנזכה לחזק את עם ישראל בארץ נחלת אבותיו ולהעמיק את שורשינו כאן בארץ הזו לתפארת מדינת ישראל. זה, להבדיל, ראיתי היום את עופר כסיף בבת – ראיתי את חברת הכנסת לזימי, שכתבה באופן מחפיר, בחרפה של ממש, על הלוחמים שלנו, על לוחמי מג"ב, שהם בדרך מלעשות קניות לחג, הלכו – אני לא יודע אם היא כתבה "ורצחו" – והרגו מחבלים, כאלו שמנסים לפגוע כאן בעם ישראל בארץ נחלת אבותיו. הם היו בדרך מקניות לחג. זה הזכיר לי ממש אותך, חבר הכנסת כסיף. ואני חושב שאתם יכולים להתאחד, אולי, עם הדמוקרטים, שרואים בנו, במתנחלים, במתיישבים ביהודה ושומרון, תתי-אדם; שרואים בחיילי צה"ל רוצחי תינוקות כתחביב. אני חושב שיש בכם הרבה מן המשותף, והרבה מן המשותף הזה צריך להיות לא כאן בבית הזה אלא במקום אחר, בפרלמנט אחר, שהוא לא הפרלמנט היהודי-ישראלי. אדוני היושב-ראש, באותה פרשה שהזכרתי קודם קראנו: "אלה פקודי המשכן, משכן העדת אשר פקד על פי משה". מפרש המדרש: "איש אמונות רב ברכות", זה משה, שכל דבר שנמסר לידיו התברך. לא במקרה התורה פותחת את פרשת פקודי במניין מדויק של נדבות המשכן. למה? המדרש מספר שכאשר הסתיימה המלאכה, החלו ליצני הדור מרכלים על משה: לאן הלך הכסף? יש מדרש אחר שאומר שהיו מסתכלים עליו: "והביטו אחרי משה". על משה רבנו. גם אז היה את אותו ערב רב, שהסתכלו על משה רבנו, ואומרים: תראו, צווארו כמה עב, שוקיו כמה שמנים. את כל זה הוא לקח מהתרומות שלנו, לקח לעצמו. ככה הוא השמין ממה שהוא הכניס לכיס שלו. ליצני הדור, אותו ערב רב - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני כבר חוזר. אני אשלים את החומר, בסדר? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> בבקשה, בטח. ליצני הדור היו אומרים על משה רבנו, זה שהביא את עשר המכות, קרע להם את הים, הביא להם את המן ואת בארה של מרים ואת עמוד הענן, כל הניסים שהיו, ומשה רבנו בשליחותו של הקדוש ברוך הוא היה המנהיג של עם ישראל, ועדיין אותה קטנוניות, אותה צרות עין. היו מסתכלים אחריו ואומרים: תראו איזה שמן הוא; תראו איזה צוואר שמן יש לו; הוא כנראה מהתרומות שלנו הכניס לכיס, בגלל זה יש לו אוכל טוב. לאן הלך הכסף? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לכן לא צריך להתרגש מהמקטרגים. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> בוודאי, בוודאי. אני אומר, ההיסטוריה חוזרת. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> על משה רבנו מצאו על מה לקטרג. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> ההיסטוריה חוזרת, וכל פעם שיש מנהיג טוב, יש גם את הקנאים. יש את אותם צרי עין. יש את אותם חמוצים, אותם ממורמרים, שקשה להם לראות בהצלחה שלו, ומחפשים: כן, לקח שמפניה; כן, לקח סיגר; כן, קיבל ככה; לא עשה ככה. אדם – אני חושב שאפילו אם הנשיא טראמפ יבוא לכאן, והוא ידיד גדול שלנו ואנחנו אוהבים אותו מאוד, אבל גם אם הוא יבוא להתמודד כאן מול נתניהו במדינת ישראל על ראשות הממשלה, אני חושב שנתניהו ינצח אותו. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> וטוב שכך. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> וכשיש מנהיג בעל שיעור קומה כזה, ברור שיהיו צרי עין, ברור שיהיו כאלו שינסו לפגוע בו ולהפיל אותו דרך עלילות ודרך רדיפה פוליטית. ולא סתם נשיא ארצות הברית רואה את זה ואומר: מה קורה איתכם? כל העולם מביט עלינו בהשתאות, רואה איזו יכולת הנהגה יש לעם ישראל, איך עם ישראל, בסייעתא דשמיא, שהיא הסיעה הגדולה ביותר שיש בכנסת, כמו שאומר ראש הממשלה – איך מצליח עם קטן כזה, מדינה כזו קטנה, לשנות סדרי עולם. כל העולם משנה סדרי בראשית בשביל להבטיח את קיומו של עם ישראל כאן בארץ נחלת אבותיו. זה לא קרה לאף עם ולא יקרה לאף עם, כי זה הייעוד של העם הנבחר של עם ישראל כאן בארץ ישראל. אז משה, למרות מעמדו הרם, יושב ומוסר דין וחשבון לציבור, ומונה במדויק כמה שקלים נאספו, כמה כסף, כמה זהב, לאן הלך כל שקל, לאן הלך כל דבר, כדי לקיים בעצמו: "והייתם נקים מה' ומישראל". חכמינו מספרים על שמואל האמורא שפסל את עצמו מלשפוט אדם רק משום שהושיט לו יד לעזרה. הרגישות הזו, אפילו לחשש של מראית עין, היא יסוד באמון הציבור. אבל מה קורה אצלנו היום? מה קורה אצלנו היום? אלו שאמונים על הצדק, אלו שאמונים על שמירת החוק, אלו שצריכים להוות דוגמה ומופת – דווקא הם מסתתרים מאחורי חומות של כוח, בלי לתת דין וחשבון לציבור. חוקרים כשנוח להם, מעלימים עין כשמתאים להם, וניגודי עניינים בכלל לא משפיעים על הדנ"א שלהם. הם חסינים מפני ניגודי עניינים. אנחנו רואים פרשות על גבי פרשות, דברים שקורים, איך שהם מאתרגים מצד אחד. הפרשה החמורה ביותר של ההדלפה, שפגעה בלוחמי צה"ל, שפגעה במדינה ישראל בעולם, עדיין החקירה שלה מדשדשת. אנחנו רואים, בהתחלה ניסו לקבור אותה במצולות ים, ואז במצולות הקרח של איסמן. והיועמ"שית לא זומנה לחקירה, למרות שאנחנו יודעים שהיא ניסתה לטשטש וניסתה למנוע מהמידע הזה להגיע, וניסתה לחסות את המידע הזה. היא לא זומנה לחקירה. היא ממשיכה לנסות ולרדוף את נבחרי הציבור, את ראש הממשלה שלנו בזמן מלחמה. אבל כל הדברים שקשורים אליה ואל חבריה מוסתרים ומאותרגים על ידי חומות של משפט ותקשורת מוטה ומאתרגת. אבל הגיע הזמן לשנות. לבחור בשופטים ואנשי ציבור שיהיו נקיים מה' ומישראל. כאלו שיזכו באמון העם. השבת קראנו את פרשת פקודי ואת שבת החודש. פרשות שמזכירות לנו את תחילת הדרך: הקמת המשכן וראש חודש ניסן. החודש הזה, ראש חודש ניסן, מסמל את התחדשותו של עם ישראל ואת עמידתו האיתנה לנצח. "החדש הזה לכם ראש חדשים", חבר הכנסת גנץ. ישראל מונים את החודשים שלהם לפי הלבנה. למה? היא מתמעטת, אבל תמיד חוזרת ומתחדשת. כמו שאנחנו אומרים בברכת לבנה, "שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן". כך גם עמנו, עם הנצח, לא משנה מה יעבור עליו, תמיד יתגבר ויאיר באור יקרות. אגב, יש לנו מנהג. ניסים, היושב-ראש, גם אצלכם המנהג הזה, מנהג הבשישה, נכון? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כן. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> גם הטריפוליטאים. יש לנו מנהג בליל ראש חודש ניסן. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מה שאצלכם בשי"ן שמאלית, אצלנו בשי"ן. בשישה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא, אנחנו אומרים "בשישה". גם אנחנו אומרים "בשישה". << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא, בסיסה, סליחה, בסמ"ך. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אתם אומרים "בסיסה". כן. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כמו קוסקוס. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> כן. אנחנו גם אומרים "קוסקוס". << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אה, אוקיי. יש כאלה עם כל מיני - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> יש כאלה שאומרים "קשו-קשו". << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כן, בדיוק. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אז המנהג בראש חודש ניסן, בליל ראש חודש ניסן, זכר למשכן שהוקם ביום הראשון לחודש ניסן, לעשות, להכין את הבסיס. ושמים בתוך הבשישה הזאת כל מיני דברים טעימים, מתוקים. שמים את המפתח של הבית. שמים תכשיטי זהב, כדי לסמל על ההתחדשות, כדי לסמל את זה שנצח ישראל לא ישקר. יש כאלו שמנסים לכבות את האור האלוקי הזה. אבל לא יעלה בידם. היועמ"שית המודחת וחבר מרעיה שולחים שוטרים לעצור את אלו שתורתם אומנותם. הם אומרים: אל תבדילו – למרות שהמדיניות של הממשלה ושל הכנסת היא להבדיל, להגיד בחוק הגיוס: מי שתורתם אומנותם, שילמדו; מי שאין תורתם אומנותם, שיתגייסו באלפים וברבבות. אבל הם לא. "מי ייתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור", זאת האמירה. המאבק שלהם, הניסיון שלהם לכבות את האור של עם ישראל, זה דבר שלא היה לו אח ורע. זו פעולה, שהיא שערורייה גם דמוקרטית וגם יהודית וגם ערכית, ממש מכת מצרים. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, יש מכה אחת במצרים שפרעה אמר עליה: "ויסר מעלי רק את המות הזה". הוא לא סבל את המכה הזאת יותר מכולם. אתה יודע מה הייתה המכה הזאת? מכת הארבה. מכת הארבה – פרעה ביקש: "ויסר מעלי רק את המות הזה". שואלים, למה רק המכה הזאת? הסביר המגיד הירושלמי, רבי שבתי יודלביץ – הוא אמר שאת כל המכות פרעה יכול היה לסבול חוץ ממכת הארבה. למה? כי לפי המדרש, הארבה נח בשבת. הארבה נח בשבת, שמר שבת. שומרי תורה ומצוות פרעה לא יכול היה לסבול. לכן על הארבה הוא אמר: "ויסר מעלי רק את המות הזה". לצערנו, יש לנו ערב רב כזה שלא מסוגל לראות את שומרי הגחלת, את אלה שתורתם אומנותם, את תלמידי החכמים שיושבים ומאירים את עם ישראל בתורתם, והוא מנסה להיאבק בהם. עשו כאן ממש חגיגה, אותה אופוזיציה מופקרת, אותה אופוזיציה למדינה. עשו כאן ממש חגיגה כאשר נאמר שבגלל המלחמה מחכים כמה ימים, כמה שבועות, עם חקיקת חוק הגיוס. כי יש דברים שקשורים למלחמה. עד שנציגי הציבור החרדי יקבלו החלטות מה עושים, אם מחוקקים את החוק של הקואליציה, שהממשלה והקואליציה רוצות, או שנכנעים לתכתיבים של ייעוץ משפטי. שאלה פשוטה, בעיניי, התשובה פשוטה. אבל עד שיקבלו את ההחלטה הזאת, בינתיים, מחכים עם זה קצת. כאן האופוזיציה, חברי יש עתיד, פתחו שמפניות. השאלה היא "ולשמחה מה זה עֹשָׂה". הרי ברור שכשיעבור חוק הגיוס יתגייסו אלפים ורבבות שאין תורתם אומנותם מקרב הציבור החרדי. זה יקל על המילואימניקים, זה יספק את צורכי הביטחון של הצבא, זה ינמיך מאוד את הלהבות על הנושא הזה ששנוי במחלוקת כל כך הרבה שנים. אבל הם לא – הצלחנו לפוצץ את זה. הם חושבים שהם הצליחו. הם לא מבינים שזה רק עניין של המתנה של תקופה קצרה, ובעזרת השם, אנחנו נחוקק את חוק הגיוס ההיסטורי הזה, שעושה כאן סדר, שבא לטובת ביטחון ישראל. בעזרת השם, עוד במושב הזה, עוד טרם הכנסת תצא לפגרת הבחירות שלה. בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל. שבעזרת השם נאיר באור יקרות של עם סגולה בארץ נחלת אבותינו, באור של המורשת שלנו. הרבה גרזנים הונפו על סלע המורשת, אלפי שנים – כולם נבלעו בסלע המורשת והיו כלא היו. גם אלו של הדור שלנו, גם הערב רב שנאבק בתורה, שנאבק בשבת. בתקופת הממשלה הקודמת, ששמה לעצמה את מועצת א-שורא כמועצת החכמים שלה, הלכו כאן עם אצבע בעין. אותה חברת הכנסת מיכאלי, שהלכה דווקא בעיצומו של יום השבת לחנוך את המטרונית בחיפה; אותו ליברמן שהלך עם הפמליה שלו דווקא בעיצומו של יום השבת באשדוד, כדי לחלל אותה בפרהסיה. כל אלו שניסו לפגוע בכשרות, בשבת, בלומדי התורה, במורשת שלנו, נעלמים והולכים, הם "כלים מאליהם", לא נשאר מהם כלום. כי העם הזה, בטח הצעירים שלנו, הלוחמים שלנו, החיילים שלנו, מבינים שהמאבק שלנו כעם ישראל כאן זה לא רק על אדמה, זה לא המקום היחיד שאפשר לחיות בו. המאבק שלנו הוא על ההיסטוריה, על המורשת, על השורשים העמוקים שלנו כאן בארץ הזו. והשורשים העמוקים האלה, אין מה לעשות, שואבים את כוחם מתוך התורה שלנו, מתוך הערכים שלנו, כדי להבטיח את נצח ישראל. הרוח הזו, שמניפה את המפרשים, שמניעה את המפרשים של הלוחמים שלנו בקרב, את ספינת הקרב העצומה של מדינת ישראל – הרוח הזו היא הרוח של המורשת, הרוח של הערכים שלנו. בלי זה, אם אנחנו הופכים להיות מדינת כל אזרחיה, מדינה שאין לה שבת ואין לה תורה ואין לה ערכים, בשם מה אנחנו יוצאים להילחם? על מה? על מה אנחנו יוצאים להילחם? את זה העם היושב בציון כבר מבין. העם היושב בציון מבין את זה שאנחנו כאן "אלה ברכב ואלה בסוסים, ואנחנו בשם ה' אלוקינו נזכיר". העם היושב בציון לא ייתן, למרות כל הניסיונות, להגחיך ולהבהיל ולגרום לרפיסות של הלוחמים. מה אנחנו עושים? מתי מפסיקים? מהי נקודת היציאה? למה עושים את זה? בשם מה? כל הניסיונות האלו להחליש כבר לא מזיזים לעם הזה, זה לא פוגע בנו. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> נקודת התבוסה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> בדיוק. מהי נקודת התבוסה? מתי נכנעים לחמאס? מתי יוצאים החוצה? מתי נסוגים? מתי מפסיקים? לא מפסיקים, תירגעו. יש כאן הנהגה שעושה את הדברים בשום שכל; לוחמים שמחוברים למורשת הקרב הזו, לערכים שלנו, שבאים ואומרים: תנו לנו להמשיך עד הניצחון. יש לי שכן במושב, שי מוגרבי – הוא והבן שלו, אחד מהם בסוריה, אחד מהם בלבנון. והבת שלו גם כן נמצאת שם בחמ"ל של אחד המקומות. הוא אומר: אני אשלח אליך סרטונים מכל החיילים, מכל הלוחמים שנמצאים אצלנו. אין הבדל, אין ימין ושמאל. אנחנו סומכים עליכם. אנחנו רוצים שתיתנו לנו להמשיך לנצח ולהבטיח את נצח ישראל. אכפת לנו מהעם הזה, אכפת לנו מהערכים. כוח האחיזה שהיה לאופוזיציה בזמנו, שהיא הצליחה לגנוב את העם, לגנוב את לבבו ולנהג אותו כשבוי חרב בממשלה הקודמת, תחת כנפיה של מועצת א-שורא – הרוח הזו נגמרה, היא כבר לא מנשבת במפרשים של העם הזה. יש עדיין חלקים, יש את אותם שוליים, אבל העם הזה, רוב מניין ורוב בניין שלו, רוצה בערכים, רוצה במורשת. לא רוצה לראות אופוזיציה שמצביעה אי-אמון בממשלה שמובילה לוחמים לקרב בעיצומה של מלחמה. לא רוצה לראות אופוזיציה למדינה. הוא רוצה לראות נבחרי ציבור שאכפת להם מהארץ הזאת. הוא רוצה לראות נבחרי ציבור שהחזון שלהם זה הערכים והמורשת, שהחזון שלהם זה להבטיח את נצח ישראל, ולא שהחזון שלהם הוא שתהיה מזרקה על שמם, מוזיאון על שמם או כיכר על שמם. זה לא מה שאזרחי ישראל רוצים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הכול בסדר, תמשיך. חברי הכנסת, אני מבקש לשמור על שקט. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני רוצה לומר לחבריי, לחבריי לכנסת אבל בפרט לחבריי לאופוזיציה, אנחנו נמצאים בימים גדולים לעם ישראל, בימים גורליים. לא בכל יום כותבים פרק בספר דברי הימים של עם ישראל. אנחנו היום ממש כותבים את איגרת הפורים הזאת בשנית. גם בזמן אחשוורוש – מגילת אסתר, יש בה הרבה דברים נסתרים. בזמן שמרדכי גילה מה שבגתן ותרש רוצים לעשות כשומרי סף, לא ידעו לאן זה יתגלגל. הקדוש ברוך הוא מקדים רפואה למכה. מקדים רפואה למכה, כמו שאנחנו היום, הבא להורגך השכם להורגו, מקדימים רפואה למכה. אבל אנחנו בימים כאלו, בימים באמת גדולים, שבספרי ההיסטוריה, כשיקראו את הפרק הזה שראש הממשלה נתניהו כותב עכשיו בספר דברי הימים של מדינת ישראל, לא יזכרו את כל אלו שניסו לפגוע בו ולזמן אותו לחקירות על שטויות תוך כדי המלחמה, את אלו שהפריעו לו ברדיפה פוליטית, בבזבוז זמן תוך כדי המלחמה. לא יזכרו את אלו שניסו והגישו הצעות אי-אמון כנגדו. לא יזכרו את אותם שופטי בג"ץ שממשיכים לסכל את המדיניות שלו ולהפריע לו בזמן מלחמה. לא יזכרו, בוודאי, את היועמ"שית המודחת, שאולי תיזכר כהערת שוליים בפרק הזה. לא יזכרו את אלו שהצביעו אי-אמון כנגד ממשלה בזמן מלחמה, בזמן שלוחמים רוצים את האמון, האמון מלא בממשלה הזו, שמובילה אותם לקרב. מה אתם אומרים ללוחמים שלנו שנמצאים עכשיו בשדה הקרב? מה אתם אומרים להם? אל תאמינו לממשלה, אל תצאו לקרב, אין לנו אמון בה? זאת האמירה של אופוזיציה לממשלה? זאת אמירה של אופוזיציה למדינה? אתם אופוזיציה ללוחמים שלנו. אופוזיציה שמגישה – שמצביעה ביחד עם איימן עודה, צורר ישראל, על אי-אמון בזמן מלחמה, או שמגישה הצעות אי-אמון בזמן מלחמה, מה היא אומרת ללוחמים? אין לכם אמון בלוחמים? אתם אופוזיציה ללוחמים שלנו? אלה דברים שבאמת, נשגב מבינתי איך ערב בחירות, בשעה שראש הממשלה נתניהו כותב פרק בספר דברי הימים של מדינת ישראל, אתם בלי להתבייש באים ונאבקים בו, באים ונאבקים בממשלת ישראל, באים ופוגעים, מנסים לפגוע במאמץ המלחמתי באמצעות אותה יועמ"שית מודחת וחבריה, שמסכלים את מדיניות הממשלה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני מבקש לשמור על שקט, חברי הכנסת והסיעות. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> מנסים לגרום לראש ממשלה – ליטול ממנו את הסמכויות לגבי מינוי או הדחת שרים בזמן מלחמה. כל הדברים האלו ייזכרו. אולי, אני מקווה בשבילכם שזה לא ייזכר בספר דברי הימים של מדינת ישראל. אבל אם זה ייזכר, זה בוודאי ייזכר לדיראון עולם, זה לא ייזכר לטובה. לא נזכור לטובה את אלו שהצביעו אי-אמון בממשלת ישראל בזמן שהיא מובילה את לוחמי ישראל לקרב. אתם צריכים לדעת את זה. אתם צריכים להבין שזה לא ימים רגילים. אלו ימים היסטוריים, ימים גורליים לעם ישראל. חבריי לקואליציה מבינים את זה, ולמרות שיש לכולנו רצונות וכל מיני דרישות ובקשות ודברים להגשים, לכל חבר כנסת כאן, שמים את הדברים בצד עד כמה שאפשר וממקדים את המאמץ, את המשאבים, במאמץ המלחמתי, בכתיבת הפרק הזה, שיהיה פרק מעורר השראה. והוא באמת פרק מעורר השראה, פרק שבו מדינת ישראל הצליחה לעלות מבירא עמיקתא לאיגרא רמא, מאסון נורא לפני שנתיים וחצי למצב שבו כל העולם מביט בהשתאות איך מדינת ישראל מגייסת את כל העולם לטובתה, איך נשיא ארצות הברית נלחם איתנו כתף אל כתף, איך אנחנו משמידים אויב אחר אויב. אדוני היושב-ראש, בליל הסדר, כששופכים – דם ואש ותמרות עשן – סבתא שלי, זיכרונה לברכה, יעקוטה, הייתה תמיד מוסיפה: אחמדינג'אד, חמינאי, כל צוררי ישראל. שופכים עליהם את היין כדי שיישפך דמם. היא לא זכתה לראות בהתגשמות של זה, אבל היא רואה את זה מלמעלה. ככה אנחנו עושים, והלוחמים שלנו, וההנהגה שלנו עושה את זה – היא משמידה אותם שם אחר שם, צורר אחר צורר, כי ידעו כל צוררי ישראל, מי שמנסה להפיל שערה משערות ראשו של יהודי ארצה, דמו בראשו, דמו בראשו. ואתה, ידידי יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי, גם מתכנס, נכון? מתכנס בימים האלה כדי לוודא שמי שפגע ומי שרצח יהודים, דמו יהיה בראשו, דמו יהיה בראשו. אז אני רוצה לסיים. בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל, שנאיר באור יקרות של עם סגולה בארץ נחלת אבותינו, שנזכה לחזרת חיילינו עטורים בכתר ישועה ובעטרת ניצחון, ושכימי צאתנו מארץ מצרים, יראנו נפלאות. אמן, כן יהי רצון. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> אמן. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אבקש מחברי הכנסת לשבת במקומותיכם. תחילה נצביע על הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה להעביר לראש הממשלה סמכויות לפי חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג–1992. הוגשה בקשה להצבעה שמית. אני אבקש לקרוא בשמות חברי הכנסת. בבקשה. הצבעה שמית << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ינון אזולאי – בעד דן אילוז – בעד ואליד אלהואשלה – אינו נוכח קארין אלהרר – נגד עמיחי אליהו – בעד זאב אלקין – בעד משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח אביחי אברהם בוארון – בעד אוריאל בוסו – בעד מישל בוסקילה – אינו נוכח דבי ביטון – נגד חיים ביטון – בעד מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח בועז ביסמוט – בעד ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – נגד רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – אינו נוכח סמיר בן סעיד – נגד יואב בן צור – בעד ניר ברקת – בעד ששון ששי גואטה – בעד טלי גוטליב – בעד יצחק גולדקנופ – אינו נוכח מאי גולן – בעד איתן גינזבורג – אינו נוכח גילה גמליאל – בעד בנימין גנץ – נגד משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – נגד אבי דיכטר – בעד גלית דיסטל אטבריאן – בעד אלי דלל – בעד שלום דנינו – בעד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – בעד שרן מרים השכל – בעד ניסים ואטורי – בעד מיכל מרים וולדיגר – בעד יצחק שמעון וסרלאוף – בעד יאסר חוג'יראת – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת אכרם חסון – בעד ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – נגד משה טור פז – נגד אחמד טיבי – אינו נוכח יוסף טייב – בעד אוהד טל – בעד יעקב טסלר – אינו נוכח חילי טרופר – נגד מאיר כהן – נגד מירב כהן – נגד עופר כסיף – נגד אופיר כץ – בעד ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – נגד יוראי להב הרצנו – נגד ירון לוי – נגד מיקי לוי – נגד יריב לוין – בעד נעמה לזימי – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – נגד מרב מיכאלי – נגד שלי טל מירון – נגד יונתן מישרקי – אינו נוכח חנוך דב מלביצקי – בעד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – בעד צגה מלקו – בעד אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – אינו נוכח יעקב מרגי – בעד שרון ניר – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – נגד צבי ידידיה סוכות – בעד משה סולומון – בעד לימור סון הר מלך – בעד אופיר סופר – בעד אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת משה סעדה – בעד מנסור עבאס – אינו נוכח עפיף עבד – בעד איימן עודה – אינו נוכח עדי עזוז – נגד חוה אתי עטייה – בעד חמד עמאר – נגד צביקה פוגל – בעד עודד פורר – נגד יצחק פינדרוס – אינו נוכח משה פסל – בעד מאיר פרוש – אינו נוכח יסמין פרידמן – נגד אורית פרקש הכהן – נגד מטי צרפתי הרכבי – נגד אריאל קלנר – בעד יצחק קרויזר – בעד גלעד קריב – נגד שלמה קרעי – בעד אליהו רביבו – בעד שמחה רוטמן – בעד יעל רון בן משה – אינה נוכחת אפרת רייטן מרום – נגד אלון שוסטר – נגד קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – נגד מיכל שיר סגמן – נגד נאור שירי – נגד אושר שקלים – בעד עאידה תומא סלימאן – נגד פנינה תמנו – נגד << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אבקש לקרוא בשמות חברי הכנסת שעדיין לא הצביעו. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ואליד אלהואשלה – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח מישל בוסקילה – אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח איתמר בן גביר – אינו נוכח יצחק גולדקנופ – אינו נוכח איתן גינזבורג – נגד משה גפני – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח יאסר חוג'יראת – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת ווליד טאהא – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח יעקב טסלר – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח יונתן מישרקי – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת מנסור עבאס – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח יצחק פינדרוס – אינו נוכח מאיר פרוש – אינו נוכח יעל רון בן משה – אינה נוכחת קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יש באולם מישהו שלא הצביע ורוצה להצביע? << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשם חבר הכנסת) מישל בוסקילה – בעד << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יש עוד מישהו? אין עוד מישהו שלא הצביע? תודה. אבקש לספור את המצביעים. בעד – 49, 41 מתנגדים. אני קובע כי הודעת הממשלה אושרה. חברי הכנסת, אני מבקש מכולם לשבת במקומותיכם. ההצבעה עכשיו תהיה שונה קצת, לא הצבעה שמית. מירב, אנחנו עושים הצבעה רגילה, כן? מי בעד, מי נגד. מירב, לא יהיה רישום, בסדר? בלי רישום. אני מבקש מכל חברי הכנסת, נא לשבת. אני עובר להצבעה. חבר'ה, די עם הבדיחות, אני עובר להצבעה, מי שלא ישב, בעיה שלו. נעבור להצבעה על הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה להעביר לראש הממשלה סמכויות לפי חוק יסודות התקציב, התשמ"ה–1985. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 1 בעד הודעת הממשלה – 50 נגד – 43 נמנעים – אין הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר הפנים לראש הממשלה נתקבלה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אין נמנעים. 50 בעד, 43 נגד, אני קובע כי הודעת הממשלה אושרה. נעבור להצבעה על הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה להעביר לראש הממשלה סמכויות לפי חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ובמאגר מידע, התש"ע–2009. מי בעד? ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 2 בעד הודעת הממשלה – 51 נגד – 42 נמנעים – אין הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר הפנים לראש הממשלה נתקבלה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אין נמנעים. 51 בעד, 42 מתנגדים, אני קובע כי הודעת הממשלה אושרה. נעבור להצבעה על הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה להעביר לראש הממשלה סמכויות לפי חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965. הגישו דף? אבקש לקרוא בשמות חברי הכנסת. אני מבקש לפנות את כולם מכאן, תודה רבה. אני מבקש, אם אתם רוצים שמית, תגישו דף. סליחה, או שתגישו דף או שאנחנו מצביעים רגיל. הכול בסדר, יש ייעוץ משפטי, זה מה שהיא אומרת. לא צריך לצעוק, הכול בסדר. גלעד קריב, שב, אף אחד לא ביקש את עזרתך, תודה. נעבור להצבעה על הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה להעביר לראש הממשלה סמכויות לפי חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965. ההצבעה תהיה שמית. אבקש לקרוא בשמות חברי הכנסת, בבקשה. סדרנים, אני מבקש לפנות את כולם מפה, בבקשה. הצבעה שמית << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ינון אזולאי – בעד דן אילוז – בעד ואליד אלהואשלה – אינו נוכח קארין אלהרר – נגד עמיחי אליהו – בעד זאב אלקין – בעד משה ארבל – אינו נוכח << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אפשר לפנות את כולם מפה? נאור שירי, אני מבקש לפנות את הרחבה הזאת. מזכירות סיעות מאחורי חבלול, הכנסת קבעה את זה, לא אני קבעתי. את מי לפנות? הן מאחורי חבלול. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אוקיי, בסדר, תחזרו למקומותיכם. הכול בסדר, אני מסתדר, תודה רבה. היא יושבת פה, היא סופרת, הכול בסדר. תחזרו למקום. אני מבקש מחברי הכנסת לשבת במקום. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח אביחי אברהם בוארון – בעד אוריאל בוסו – בעד מישל בוסקילה – בעד דבי ביטון – נגד חיים ביטון – בעד מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח בועז ביסמוט – בעד ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – נגד רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – אינו נוכח סמיר בן סעיד – נגד יואב בן צור – בעד ניר ברקת – בעד ששון ששי גואטה – בעד טלי גוטליב – בעד יצחק גולדקנופ – אינו נוכח מאי גולן – בעד איתן גינזבורג – נגד גילה גמליאל – בעד בנימין גנץ – נגד משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – נגד אבי דיכטר – בעד גלית דיסטל אטבריאן – בעד אלי דלל – בעד שלום דנינו – בעד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – בעד שרן מרים השכל – בעד ניסים ואטורי – בעד מיכל מרים וולדיגר – בעד יצחק שמעון וסרלאוף – בעד יאסר חוג'יראת – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת אכרם חסון – בעד ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה טור פז – נגד אחמד טיבי – אינו נוכח יוסף טייב – בעד אוהד טל – בעד יעקב טסלר – אינו נוכח חילי טרופר – נגד מאיר כהן – נגד מירב כהן – נגד עופר כסיף – נגד אופיר כץ – בעד ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – נגד יוראי להב הרצנו – נגד ירון לוי – נגד מיקי לוי – נגד יריב לוין – בעד נעמה לזימי – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – נגד מרב מיכאלי – נגד שלי טל מירון – נגד יונתן מישרקי – אינו נוכח חנוך דב מלביצקי – בעד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – בעד צגה מלקו – בעד אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – בעד שרון ניר – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – נגד צבי ידידיה סוכות – בעד משה סולומון – בעד לימור סון הר מלך – בעד אופיר סופר – בעד אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת משה סעדה – בעד מנסור עבאס – אינו נוכח עפיף עבד – בעד איימן עודה – אינו נוכח עדי עזוז – נגד חוה אתי עטייה – בעד חמד עמאר – נגד צביקה פוגל – בעד עודד פורר – נגד יצחק פינדרוס – אינו נוכח משה פסל – בעד מאיר פרוש – אינו נוכח יסמין פרידמן – נגד אורית פרקש הכהן – נגד מטי צרפתי הרכבי – נגד אריאל קלנר – בעד יצחק קרויזר – בעד גלעד קריב – נגד שלמה קרעי – בעד אליהו רביבו – בעד שמחה רוטמן – בעד יעל רון בן משה – אינה נוכחת אפרת רייטן מרום – נגד אלון שוסטר – נגד קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – נגד מיכל שיר סגמן – נגד נאור שירי – נגד אושר שקלים – בעד עאידה תומא סלימאן – נגד פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אבקש לקרוא בשמות חברי הכנסת שעדיין לא הצביעו. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ואליד אלהואשלה – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח איתמר בן גביר – אינו נוכח יצחק גולדקנופ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח יאסר חוג'יראת – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח יעקב טסלר – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח יונתן מישרקי – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת מנסור עבאס – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח יצחק פינדרוס – אינו נוכח מאיר פרוש – אינו נוכח יעל רון בן משה – אינה נוכחת קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> האם יש מישהו מחברי הכנסת שעדיין לא הצביע? כולם הצביעו? אבקש לספור את הקולות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> 50 בעד, 39 נגד. אני קובע כי הודעת הממשלה אושרה. << הצח >> הצעת חוק מסגרות תקציב המדינה (הוראות מיוחדות לשנת 2026) (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1944).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק מסגרות תקציב המדינה (הוראות מיוחדות לשנת 2026) (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026, בקריאה הראשונה. אני מזמין את שר התקשורת שלמה קרעי להציג את הצעת החוק. << דובר >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר >> חברים, אתם כל כך נואשים. אתם יורים פה לכל הכיוונים - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> סתום את הפה שלך. כל הזמן מלא רעל. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> - - בלי להבין בכלל מה זה עוזר לכם. תHתנו איזה תרגיל. תעשו משהו אמיתי. מה אתם יוצאים על עליזה? מה עשתה לכם עליזה, מסכנה? מה אתם כאלה נואשים, מתחילים לתקוף גם את הפקידים? מה קרה? ואיפה יאיר לפיד? השאיר אתכם לבד פה? "כצאן אשר אין להם רעה". אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בתגובה לפרוץ מבצע שאגת הארי והמערכה המתנהלת מול איראן ושלוחותיה, וביניהם חיזבאללה, אני מביא לפניכם את תקציב המדינה המעודכן לשנת 2026, אשר יכלול תוספת של 32 מיליארד שקלים להוצאות מערכת הביטחון. התקציב המעודכן יעמוד על - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> שנייה. כתוב משהו אחד, ואתה מדבר על משהו אחר. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> את לא מחלקת פה הנחיות, גב' בן ארי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני אגיד מה שאני רוצה, ואני לא שואלת אותך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מירב בן ארי, אני מבקש לא להפריע. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> התקציב המעודכן יעמוד על כ-699 מיליארדי שקלים, ותקרת הגירעון העדכנית בשנת 2026 תהיה בשיעור של 5.1% מהתוצר. הגידול בתקציב משרד הביטחון יבטיח כי למערכת הביטחון יהיו את כל הכלים הנדרשים, בעזרת השם, למימון המערכה הרחבה לאורך שנת התקציב, כך שתוכל לשמור על ביטחון אזרחי מדינת ישראל ולשמר את יכולתו של צה"ל להתמודד עם האיומים הנשקפים לנו. לתקציב הביטחון יתווספו 32 מיליארד שקלים, והוא יעמוד על סך של כ-143 מיליארד שקלים. על אף האתגר הגדול, מרבית הצעדים שהובאו במסגרת התוכנית הכלכלית שלצד התקציב ישלימו את הליך החקיקה ויאושרו יחד עם תקציב המדינה עד סוף חודש מרץ, ובראשם הרפורמה בשוק הבנקאות, שמטרתה עידוד הקמת בנקים חדשים, אשר צפויה, יחד עם יתר הצעדים בתחום הפיננסים, להזרים כסף רב להאצת הצמיחה של המשק. אני קורא לכם, חבריי חברי הכנסת, להצביע בעד חוק מסגרות תקציב המדינה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. ראשון הדוברים – חבר הכנסת רם בן ברק. חבר הכנסת רם בן ברק, אתה רוצה לנאום? << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, ביום הזה אין מילים לתאר את הביזיונות, את הרוע, את השיסוי והביזוי, כשעולה לכאן שר – הוא קורא לעצמו "שר", שר התקשורת – ומלהג פה שעות. זה פשוט ביזיון. אני לא יכול לדבר ככה, אדוני. חברים. טלי, אני מבין שיש לכם על מה לדבר. תצאו החוצה, אתם מפריעים לי לדבר, עם כל הכבוד. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> למה אתה לא אומר את זה למירב? שם ההפרעה יותר גדולה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה הנאום שלך בחודשיים האחרונים, שאתה לא מסכים - - - << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא יכול לעמוד בפנייך, טלי. לא יכול לעמוד בפנייך. אני רואה אותך, אני מתביית. אני רוצה לשאול אתכם, חבריי חברי הקואליציה, אני יודע שיש ביניכם אנשים ראויים מאוד. לא הרבה, אבל יש כמה. ואני רוצה לשאול אתכם, תגידו מה אתם חושבים. בוארון, הינה אתה, התמקדתי בך. מה אתה חושב שחושב עכשיו שריונר – 50% מהשריונרים, לא כולם, 50% מהשריונרים – כשהוא עכשיו לובש את הסרבל שלו ונכנס ללבנון, ויודע שבזמן שהוא עושה את זה אתם מריצים חוקים של ההפיכה המשטרית? מה הוא חושב לעצמו? מה הוא חושב לעצמו? הוא אומר לעצמו: הם לא למדו שום דבר. הם לא למדו שום דבר. << קריאה >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << קריאה >> אתה רוצה באמת לשמוע? רוב השריונרים שולחים תמיכה מוחלטת בחוקים שאנחנו מעבירים, מכיוון שהם מרגישים שהם נרמסים תחת מערכת המשפט - - - << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה מבלבל את המוח, תסלח לי. חבר הכנסת בוארון, לא נעים לי להגיד לך, אבל הייתי הגון ואמרתי: 50%. אתה יודע ש-70% מתנגדים לממשלה הגרועה שלכם, אבל אני אמרתי 50%, הייתי לארג' איתכם, והוספתי לכם 20% תומכים על הדרך. 20% תומכים. ועכשיו אני אומר מה קורה למי שלא תומך בכם. מי שחושב הפוך מכם, שזה 70% מהאנשים. מה הם חושבים כשהם עולים על הסרבלים ונכנסים ללבנון? מה הם חושבים עליכם? שאתם, לא אכפת לכם, לא למדתם כלום מ-6 באוקטובר. מה הם חושבים? הם לא תומכים בכם. הם לא תומכים בכם. 30% תומכים בכם, אלא אם כן אתה מאמין לערוץ 14. אם אתה מאמין לערוץ 14, ואללה, תהיה לי בריא - - << קריאה >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - יש משהו בשיקול הדעת שלך. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה מבזבז את הזמן שלך. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אגב, חבר הכנסת בוארון – חבל, נגמר לי הזמן, רציתי לדבר איתך על מה שקורה בשטחים. אתה יודע שנפגשתי עם קצין מאוד בכיר בצבא, שאמר לי, תקשיב טוב: 50% ממה שהצבא עושה ביהודה ושומרון מוקדש לנסות לטפל בעבריינים האלה שאתה תומך בהם. 50% מהזמן. במקום לשמור על המתיישבים, שומרי החוק, הם רצים אחרי נערים עם ציציות שהולכים ומרביצים לפלסטינים. בתמיכתכם, דרך אגב. בתמיכתם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. הציציות זו לא הבעיה, אני חושב, רם בן ברק. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. האמת שגם אני רציתי לדבר על המשפחה הזאת. האמת היא שאני חושבת שכל אדם שיש בו נפש יהודי יכול לגנות דבר כזה. משפחה שבסוף יש בה שני ילדים שנהרגו, אחד מהם ילד בן שבע, עיוור עם צרכים מיוחדים, אבא ואימא שחזרו מהקניות לרמדאן בשכם; זה נוסף לפרעות, לזה שנרצחו שלושה פלסטינים בשבוע שעבר. איזו מין יהדות זאת? איזו מין יהדות זאת שבאה עם ריינג'רים, עם ציציות בחוץ? אגב, אין לי שום בעיה עם ציציות בחוץ, למדתי בבית ספר דתי, אבל לא זכור לי שחברים שלי לכיתה הרביצו לערבים רק בגלל שהם ערבים. ואיזו מין יהדות זאת? ולאף אחד זה לא נראה מוזר שמשפחה עם ארבעה ילדים והורים חוזרים מקניות לרמדאן ורוצחים אותם? בסדר, בואו, קורה שטועים. והילד שיוצא משם, שהצליח לצאת, אמרו לו: ירינו בכלבים, הרגנו כלבים. מה זה הדבר הזה? איזו מין יהדות זאת? ואלה שמגיעים עם הריינג'רים ומחטיפים להם מכות רצח, בשם איזה יהדות פועלים המתיישבים האלה? ושלא יהיה ספק, אין לי בעיה עם המתיישבים, יש לי הרבה דברים טובים להגיד עליהם, אבל זו יהדות, שמרביצה לאנשים בשבת, ששורפת כפרים, ששורפת בתים, ואף אחד מכם לא אומר כלום? זה נראה לגמרי בסדר? והמשפחה הזאת מסכנה, ושני הילדים האחרונים שנותרו שם הם מסכנים. וזה עניין של לב יהודי. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> מאיפה יש להם את הריינג'רים? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מאיפה יש להם את הריינג'רים? הרי יש שר אוצר שלא עושה כלום. לא עושה כלום. היום ישבנו מול צבי סוכות, ניסינו לדלות ממנו רפורמה. אתה יודע מה הוא אמר לי? יש רפורמה בחשבוניות, יש רפורמה אצל עמותות, ומה הוא אמר לי ולסימון בסוף? זה היה כל כך פתטי, שמי שרוצה להירשם לגן – יש רפורמה בביורוקרטיה. די, נו, זו בדיחה; זה שר בדיחה, זה שר עלוב. אבל נתן ריינג'רים לאותם מתנחלים אלימים, לפוצץ במכות רצח מתיישבים אחרים. ואני רוצה להגיד משהו אחד אחרון על מה שהיה כאן. בכל הזמן שאנחנו יושבים פה בערב המיותר הזה, שאין בו שום בשורות לאזרחי ישראל, רק קומבינות מסריחות להעביר לביבי עוד סמכויות, למה אתם לא ממנים שר פנים? למה אתם לא ממנים שר פנים? למה להעביר סמכויות בכל שבוע? איפה נשמעה קומבינה כזאת מסריחה? מה זה הדבר הזה? למה לא למנות שר פנים במדינת ישראל, עוד בזמן מלחמה, שייתן פתרון? הו, אני שמחה שאתה מקשיב לי, נבו. פורר, אפשר שנייה? פורר, תודה. הוא לא מקשיב. אני רוצה להגיד לך, נבו – עזוב, הוא לא פונה; אני פונה אליך. תביא מינוי לשר פנים. תעזור לרשויות. אמרנו לך כבר כמה פעמים – לא נתנגד, מה יש לכם? מה זו העברת הסמכויות הפתטית הזאת? שלא לדבר על זה שהרשויות חייבות שר פנים. אתה בן אדם עם שכל, למה אתה לא מסוגל להעביר את המסר הזה? מה ביקשנו? אתה הולך לרשויות – אני נותנת לך סיפור אחרון על גבי, ראש מועצת שלומי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. מתחיל סיפור חדש? נגמר הזמן. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, סיפור קצר. ליכודניק. תקשיב, בשבילך. עלה היום להתראיין בגל"צ ראש עיר של שלומי. אחלה בן אדם, עלה – על הממשלה הוא מתפתל; הוא לא יכול להגיד משהו רע, כי בכל זאת הוא ליכודניק. שאלו אותו: תגיד, הקשישים שלך, לאן לקחו אותם? אמר: לקחו אותם להתאווררות בנתניה. אמרו לו השדרנים: איזה יופי. מי שילם? אתה יודע מי? נוצרים תומכי המדינה שילמו. תביא שר פנים, ברצינות. תדאג לאנשים האלה. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה. חבר הכנסת רון כץ. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> אדוני היו"ר, כנסת נכבדה, אני אוהב את הנאומים האלה שאנחנו מתגעגעים למשה ארבל. אפשר להתחיל? מחליפים. אני אמתין לטקס. ממתין. ממתין. ממתין. ממתין. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> שקט, בבקשה, במליאה. משא ומתן אפשר בשמחה מחוץ למליאה. בבקשה. חבר הכנסת רון כץ, לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל זה קשה ככה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> רגע. אני לא אתחיל. אם אפשר, בבקשה, חברי הכנסת מלביצקי ושירי, בבקשה, אפשר בחוץ. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לפנות מפה לשר האוצר של מדינת ישראל, לראש הממשלה של מדינת ישראל. נמצא פה גם יושב-ראש ועדת הכספים, אז זו הזדמנות טובה לפנות גם אליו. אני רוצה לשאול את האנשים הנכבדים הללו מה עוד צריך לקרות במדינת ישראל בשביל שהמדינה תהיה מוכנה לפצות את מי שצריך – את תושבי קריית שמונה, את סורוקה בבאר שבע, את העסקים הקטנים? מה צריך לקרות בשביל שיכינו מערכת, שנדע בלחיצת כפתור לשחרר כספים לאנשים? אנחנו עוד שנייה לפני ערב חג, האנשים האלה לא יודעים אם יהיה להם כסף ללכת לסופר, ואנחנו פה מתחרבשים - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני עוצרת את הזמן. אני מבקשת, בבקשה, שקט. אתם רוצים לדון – אפשר לדון מחוץ למליאה. בבקשה, אתם מפריעים לחבר הכנסת. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לי לא, היו"רית רגישה. אבל אני איתה. תודה רבה, גברתי. אני באמת רוצה לשאול. נמצא פה גם חבר ועדת הכספים הוותיק, ינון אזולאי. אני באמת רוצה לשאול, מה צריך לעשות במדינת ישראל בשנת 2026 כדי שתהיה לחיצת כפתור, אחרי מלחמה ועוד מלחמה ועוד מלחמה, בשביל שאנשים ידעו – זה מה שמגיע לכם, זה מה שאתם הולכים לקבל. עוד שנייה ערב חג, ואנשים שלא גומרים את החודש, אין להם מושג מה הם אמורים לקבל. אני רוצה לשאול אותך, ואני אשמח גם לשמוע תשובה, אבל רגע לפני שאני שומע תשובה: דמיין לעצמך את אותה משפחה של העסק הקטן שצריך לשלם שכירות, ארנונה, עובדים, ומלאי שהלך לו והוא זרק אותו לפח, ועדיין צריך איכשהו לקיים את החג בכבוד. איך הוא אמור לעשות את זה? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> רצון של האוצר. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> רצון של האוצר. מי באוצר? למי תרצה שנפנה? אני באמת שואל, עכשיו אנחנו נמצאים פה, כל הכנסת - - - << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל מה קורה עם הכפתור הזה? עוד אין אפילו הצעה למתווה? לא הגיע לוועדת כספים מתווה? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> - - - לא הגיע גם לממשלה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> הבנתי. מה שאזרחי ישראל צריכים ללמוד מהאירוע הזה הוא שהם מחזיקים כנסת שלמה – יש פה, לדעתי, 60 חברי כנסת שנשארים, השעה כבר 23:00 בלילה – לא בשביל לשאול איפה לחיצת הכפתור הזו שאמורה לתת ודאות לאותן משפחות לפני החג, לא בשביל לעזור לעסקים הקטנים, לא בשביל לעזור לגיל הרך, לא בשביל לעזור למערכת החינוך. כולנו נמצאים פה בשביל להעביר עוד סמכויות משר הפנים הווירטואלי לראש הממשלה שאסור לו להיות שר. ועכשיו אנחנו דנים בהצעת מסגרת תקציב המדינה, שלא רלוונטית לכלום. הצעת תקציב שנכתבה לפני המלחמה, לא לוקחת בחשבון את המלחמה, חילקה מיליארדים בכספים קואליציוניים, בלי להתחשב לרגע אחד בלוחמים, במילואימניקים, בעסקים הקטנים, בכל מי שבעוד שבועיים הולך להסתכל על הסופר ולפחד. תודה רבה, גברתי. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת עדי עזוז, בבקשה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> לא תכננתי שתשבי פה, אבל את תצטרכי לשמוע את זה לידי בלייב. גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, היום בערב התפרסם סרטון שאני חושבת שעל אף מחלוקות – ויש מחלוקות, וטוב לפעמים שיש מחלוקות, וזה בסדר אפילו גם לריב ולהתווכח על אידיאולוגיה ועל ערכים; לפעמים אפשר גם ממש לא להסכים, לפעמים אפשר לחשוב שזה קיצוני להחריד. אבל אי-אפשר בשום שלב לפרסם סרטונים שמבזים נשים. היום התפרסם סרטון – גברתי, סגנית היושב-ראש שנמצאת כאן – שביזה שתי שרות בישראל וחברת כנסת. יושבת פה סגנית היושב-ראש, שאנחנו לא מסכימות כמעט על כלום ואנחנו מתווכחות בכל ועדה ויכוחים מרים, אבל לעשות סרטון שממש מפשיט – אין מילים אחרות, מפשיט – ב-AI וחושף את השיער של מי שחושבת שזה משהו פרטי שלה, וזו זכותה לחשוב ככה, זו בושה וחרפה בעיניי. כאישה חילונית, זה בדיוק כאילו מישהו היה עושה לי סרטון של AI ושם אותי בתחתונים וחזייה. לא עושים את זה, זה חמור מאוד בעיניי, וחמור עוד יותר מבחינתי שזה הגיע מהצד שלי, אז חשוב לי להגיד את זה פה. ואני רוצה להגיד שזה שגם בקואליציה היו איזה גאוני הדור שחשבו לעשות סרטון עם שרה נתניהו וגילה גמליאל כאילו הן משחררות את הנשים האיראניות – זו בחירה אחרת לחלוטין; הן בחרו לעשות את הסרטון הזה. אגב, בחירה גרועה בעיניי. הן ממש לא משחררות את הנשים האיראניות. זה סרטון אוריינטליסטי ברמה קשה. אף אחד מהן – גילה גמליאל, שנמצאת פה בבית הזה, לא מקדמת שום דבר שנוגע לזכויות נשים; הצביעה נגד הצעות חוק טובות לקידום זכויות נשים. שלא תרוץ לשחרר את הנשים האיראניות, שתתמקד בנשים שיש לה פה. והמצב של הנשים פה רע מאוד. מעבירים פה חקיקה תקציבית, מוציאים פה לחל"ת בערמות. מה זה חל"ת בערמות? הייתה פה קודם השרה מאי גולן. כמעט 70% מהנשים שיצאו – יוראי, איך זה היה? לא שאגת הארי. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> עם כלביא. << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> עם כלביא. האריה שאהב תות. גם כן, איזה שמות. 69% מהאנשים שהוצאו לחל"ת היו נשים; 40% מהן אימהות לילדים מתחת לגיל 14. אז נשים בממשלה הזו, לפני שהן רצות לשחרר את הנשים האיראניות, שהן בכלל לא מודעות למה קורה שם, אולי שילמדו קצת היסטוריה, מה קרה עם נשות הטליבאן, שהאמריקאים לכאורה שחררו אותן ואחר כך הזכויות שלהן רק הורעו. תלמדו קצת היסטוריה, שתהיה פה קצת בינה לפני שאתן מקשקשות. אבל לצד שלי אני אומרת: לבזות נשים זה לא מקובל וזה בזוי. ואני מצטערת שזה קרה לך. תודה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. אני מעריכה את זה מאוד. זה דורש הרבה אומץ לומר את מה שאמרת, ולכתוב את מה שכתבת, אז תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> כשהביאו את החוק הזה, גברתי היושבת-ראש, בפעם הקודמת, 3.9%, אנחנו עלינו לכאן ואמרנו: התקציב לא יכול להיות עם גירעון של 3.9%. התקציב יגיע ויעבור את הגירעון של ה-6%. ועכשיו הממשלה מביאה 5.1%. אבל אני אומר לכם, זה לא ייגמר ב-5.1% – זה ייגמר ב-6%, 6.1%, 6.2%. ואנחנו נהיה בגירעון אדיר, כי עכשיו אנחנו משלמים יותר ריבית ממה ששילמנו – 17 מיליארד שקל, אם אני לא טועה, יותר ריבית, נכון, ולדימיר? << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> 22 מיליארד. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> 22 מיליארד שקל, משלמים יותר ריבית מאשר שילמנו. אנחנו, כולנו, יודעים שאנחנו במלחמה, במלחמה מאוד קשה ובהרבה זירות, ושמלחמה עם איראן עולה הרבה כסף. המלחמה הקודמת עלתה לנו קרוב ל-20 מיליארד שקל, 12 יום. אנחנו כבר 18, 17 יום במלחמה. אף אחד לא יודע מתי תסתיים המלחמה. היא יכולה להימשך עוד שבוע, עוד שבועיים. אז תתארו לעצמכם כמה תעלה לנו המלחמה. ואנחנו נצטרך עוד פעם להגיע, לתקן תקציב, להגדיל את הגירעון. אבל יש דבר אחד שמשגע אותי – אתם יודעים למה התעכבנו בהצבעה היום? כי עדיין דנים בחלוקה של כספים קואליציוניים. בממשלה הזאת, כולל השנה, חולק יותר מ-24 מיליארד שקל, כסף קואליציוני. מתארים לעצמכם את הסכום הזה? כמה דברים יכולנו לעשות עם הסכום הזה במדינת ישראל? כמה דברים טובים יכולנו לעשות. ועוד עם המשרדים המיותרים. אם אני אעשה עכשיו מבחן לשרים בעצמם שיושבים בישיבת שרים ואשאל אותם כמה שרים יש במדינת ישראל, הם לא ידעו לענות לי. אני בטוח שאם אני אשאל את חברי הכנסת, הם לא ידעו. אבל גם השרים עצמם, תשאל אותם עכשיו כמה שרים וכמה סגני שרים יש – אף אחד לא יודע לענות. כי הרבה שרים, אני לא יודע מה הם עושים שם. הרבה משרדים מיותרים שאף אחד לא יודע למה בכלל הקימו אותם ומה הם עושים ומה הם מקדמים ועושים לטובת האזרח במדינת ישראל. הכסף המיותר שנזרק יכול לעזור לנו עכשיו במלחמה הזאת, המלחמה הצודקת, המלחמה שחייבת להסתיים בהפלת השלטון באיראן ופירוק החיזבאללה בלבנון. אחרת תהיה לנו עוד מלחמה בעוד כמה שנים ואפילו כמה חודשים. תודה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח. חבר הכנסת ולדימיר בליאק. ברשותך שלוש דקות. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, גברתי. חבריי חברי הכנסת, קודם כול אני חייב להתחיל ולומר שההצבעה הזאת היא לא רלוונטית, כי החוק הזה הוא לא רלוונטי. הוא יאבד את הרלוונטיות שלו בערך אחרי שבוע. הוא לא רלוונטי, כי התקציב הזה הוא לא רלוונטי. המספרים לא רלוונטיים. ההכנסות לא רלוונטיות, ההוצאות לא רלוונטיות ויעד הגירעון לא רלוונטי. אחת הבעיות היא שאנחנו הגענו לאירוע הזה, אירוע גדול – המלחמה הגדולה והצודקת – הגענו אליו בלי שוליים. כי בשנתיים וחצי, בעצם בשלוש השנים האחרונות, הממשלה ושר האוצר ניהלו מדיניות פיסקלית מופקרת, מופקרת לחלוטין. פעם אחת לא עמדו ביעד הגירעון. פעם אחת לא קיימו את ההתחייבויות שלהם, לא מול סוכנויות הדירוג, לא מול הקהילה הבין-לאומית, ולא מול כנסת ישראל. פעם אחר פעם אנחנו תיקנו את תקציב המדינה. אני לא זוכר דבר כזה. וגם הפעם, כל מה שהממשלה עכשיו כביכול שמה בצד, זה יספיק אולי לשבוע. מה זה הדבר הזה? אני לא מבין איך אפשר לנהל תקציב מדינה בצורה כל כך לא מקצועית. ואני רוצה לציין עוד משהו, אני רוצה לציין מספר: 78 מיליארד שקל. 78 מיליארד שקל זה מספר עצום שהוא בסדר גודל של תקציב הביטחון לפני המלחמה. ולמה אני מציין את המספר הזה? כי 78 מיליארד שקל זה הסכום העודף שאנחנו משלמים היום על חובות של מדינת ישראל ב-2026, לעומת שנת 2022. 22 מיליארד שקל על חשבון הריבית ו-56 מיליארד שקל על חשבון הקרן. בואו נחשוב על זה: 78 מיליארד שקל זה יותר מתקציב הבריאות של מדינת ישראל. אז נכון שהמלחמה עולה כסף, ועלתה לנו עד עכשיו כ-250 מיליארד שקל, ועדיין חלק גדול מהסכום הזה, זה גם הכספים הקואליציוניים – 20 מיליארד שקל בארבע השנים האחרונות. וגם התנהלות, באמת אני לא יודע איך לקרוא לזה – חלק גדול מהסכום הזה זה הורדת דירוג האשראי. ואם שר האוצר, מתחילת המלחמה, מפברואר 2024 כשלראשונה דירוג האשראי שלנו ירד, היה מפנים את האירוע, חלק משמעותי מהסכום הזה היה אפשר לחסוך. אבל יש לנו שר אוצר לא מקצועי, שלא מתעניין בכלל במטריה הזאת, ואת המחיר הכבד משלמים אזרחי מדינת ישראל, וישלמו, ישלמו גם השנה. תודה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת נאור שירי, ואחריו – חברת הכנסת יסמין פרידמן. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אני מגרד בראשי ותוהה איך מתנהלת לשכת ראש הממשלה – יש לי תחושה שצריך לקחת מחלקה מלהב 433 ולהצמיד אותה ללשכה הזו. הערב פרסמה דפנה ליאל שעובד בכיר בלשכת ראש הממשלה עשה מעשה מיני מגונה באחת מעובדות הלשכה. הייתכן? כן, ייתכן. כי הרשימה היא כל כך ארוכה. ויונתן אוריך, שקיבל אישור מבית המשפט לחזור חזרה למקום עבודתו – בית המשפט קבע, אני מכבד, אין לי להגיד מילה על העניין הזה – אותו יונתן אוריך, שהיה צריך לקבל בעיטה מראש הממשלה ולהעיף אותו לאלף רוחות, קיבל כסף מקטר בזמן מלחמה, כשהוא נמצא בקודש-הקודשים. והרשימה ארוכה. לכן אני ממליץ ללהב 433 להצמיד לשם מחלקת חוקרים: נתן אשל, המציצן; ברוורמן; ראש הממשלה בעצמו; ארי רוזנפלד; פלדשטיין; איינהורן, עבריין נמלט. רשימה ארוכה. תגידו, מה קורה בלשכה הזאת, הם לא מתביישים? זו לשכה של ראש ממשלה, קודש-הקודשים? יואב, כמי שהקים את 433, אני ממליץ, תמליץ למפקד היחידה במקום להזמין אותם לחקירות, שיפתח שם כבר חדר חקירות. מה צריך להוביל אותם לרמלה? שיעשו את זה קרוב למקום העבודה. לא נורמלי, תראו איך אנחנו נראים בעיני הציבור. לא אנחנו – אתם. פשוט לא יאומן. לשכה של עבריינים. אין לי מילה אחרת. תראו כמה מגיעים למשטרה כדי להיחקר. פשוט לא ייאמן, לשכת ראש הממשלה, קודש-הקודשים. כל כך הרבה עבריינים מכל סוג שהוא, כל כך הרבה חקירות משטרה, ואין מנוס מלהקים שם מחלקת חקירות צמודה כדי לממש את החוק, כדי לבצע את כלל העבודה, במקום להזמין אותם לחקירה ברמלה ב-433, והמבין יבין. תודה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת יסמין פרידמן, ואחריה – חבר הכנסת משה טור פז. בבקשה, לרשותך, שלוש דקות. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני אמשיך מהמקום שחברי מיקי סיים. באמת, כולנו אתמול, אני חושב, הזלנו דמעה לנוכח החזרה של הבן האובד ללשכת ראש הממשלה. החיבוקים, הידיים שהם החזיקו – זה היה מרגש, באמת. אתם יודעים, אנחנו יכולים להיות ציניים, אבל ניכר שהם התגעגעו אחד לשני, וזה מחמם את הלב, באמת. זה היה זה או "לאסי שובי הביתה", אני עדיין לא סגור. אבל אני תוהה באמת על אם עדיין יונתן אוריך מקבל 18,500 דולר בחודש מקטר. אני תוהה על האירוע הזה, ואני תוהה גם על אגף הימין מלא-מלא עם המשילות. האם התמונות הראשונות שאתם זוכרים של אסמאעיל הנייה מברך על 7 באוקטובר ועל ההצלחה – אתם יודעים מאיפה הם התפרסמו? יודעת, גברתי? ברור שאת יודעת, מקטר. אבל זה בסדר גמור, כמו שאמר אמסלם, ומירי רגב. אתם זוכרים ששאלו אותם: תגידו, זה לא מפריע לכם שעובד בלשכת ראש הממשלה, בטח עובד בכיר בלשכת ראש הממשלה, מקבל – תשמעו, מי לא אמר את זה, מה לא אמרנו, זה הרי לא מזיז לכם. ממכם והלאה. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> מכם. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מכם והלאה, זה ממש שינה עכשיו את פני ההיסטוריה, השינוי הזה, ובטח עכשיו זה יזיז לכם. אבל מכיוון שאני חושב שלמילים אתם לא מקשיבים אז חיברתי – לא חיברתי, אלא כתבתי שיר קטן. אני מקווה שתקבלו את זה בהבנה. אגב, טלי, טלי, שומעת, מה שלומך? יוסטון לכדור הארץ. We have a song for you. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני עם אוזנייה. נאור - - - רון כץ עלה עם נאום כמו שלך, אותו דבר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, רגע - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> עלה, התרגש, כל פעם אתם אומרים את אותו הדבר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תקשיבי, יש לי חידוש. תדעי לך שאתם ממש מחדשים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אז אני גם מקשיבה - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל יש לי חידוש. אני, באמת - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני קוראת את תולדות המחשבה האנושית. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> קיצור תולדות האנושות. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תולדות המחשבה האנושית. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בגלל שאת – יש לי ממש ארבעה בתים, ייקח לי עוד 20 שניות – בגלל שאת חיברת חמשיר, אז אני לקחתי על עצמי את הזכות לחבר חמשיר, ומה שהכי הזכיר לי את החיבוק אתמול זה מרקו שחיפש את אימא שלו המון-המון שנים, ובסוף כולם מצאו אותו. אז אני חיברתי גם לאוריך: כמו הים, כמו לב הים, ליבו של אוריך סוער בו. הוא יורד לחול, יורד לחול, מביט לקטר, כי אהוב ליבו שם במרחקים, והלב הוא כולו בקטר. גם הלב, כמו בבנק, מזומנים יש וגם סודות. מי יגיד לו, מי ידע, שהוא סוכן של מדינה זרה? הלאה, אל המדבר, ביבי, שם עם סיגר, עוד מחכה לכם דרך ארוכה - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חבר הכנסת שירי, אתה כבר - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - אל המקום בו שרה מחכה – מה, לא יותר טוב? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אתה כבר חורג מזמנך באופן – ניחא שחרגת מזמנך, אבל גם לשמוע את שירתך זה באמת כבר טו מאץ'. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, רגע, רגע, אני הבנתי שרק שירת נשים אסורה, שירת גברים זה באהלן-אהלן. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לא, יש גם עוד עניינים בשירה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש גם עוד עניינים, טוב. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> המשך יום קסום לכולם. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> שירה זה כמו דברי תורה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> כשמשה רבנו שר, אז זה בסדר, לא כשהוא שר. אז ישיר משה. חברת הכנסת יסמין פרידמן, לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> תודה, גברתי היושבת-ראש. קודם כול, אני חייבת להתייחס – לא תכננתי להגיד את זה, אבל אני חייבת. אתמול פגשתי במקרה ראש עיר לשעבר, ראש עיר מהדרום, שהיה ליכוד כל חייו. הוא נבוך, הוא מתבייש, הוא לא יודע איך להכיל את מה שנהיה מהליכוד. הוא ציין אותך במפורש, קרעי, כמה שזה לא נעים לו לשמוע את הדברים שלך בכל פעם שאתה עולה, את דברי הרעל, את דברי ההסתה; במיוחד אותך, היה לי חשוב שתדע. עכשיו אני רוצה לדבר על קרן העושר, אתם חייבים לשמוע. סוף-סוף – את היית פעם היושבת-ראש – הצלחנו, יוראי ואני, אחרי מאבק של שנתיים – שנה שעברה 23 דיונים, השנה לא מעט דיונים – להוציא את הכספים הקואליציוניים מקרן העושר, בשעה טובה. אממה? היום בערב הגיעה ההצעה החדשה של אדון ברק, ששולט באוצר. לקחו מתוך 230 מיליון, כל הכסף שהיה אמור להיות הקופה של משרד החינוך – עברנו להיות הקופה של משרד הבריאות. מתוך 230 מיליון, 125 מיליון למשרד הבריאות, בזמן שמהתקציב הכללי קיצצו 70 מיליון. אז הינה, קרן העושר, תממן את זה. האם הדברים חשובים? כן, חד-משמעית לדברים חשובים, אבל זה לא המקום של קרן העושר להיות הקופה המשנית, הקופה הקטנה של תקציב המדינה. ועוד הגדילו והכניסו לקרן העושר, שאמורה להשקיע בצמיחה, בדור העתיד, בפרויקטים חדשניים כמו אחד הפרויקטים שיש שם, של כיתות חכמות, 40 מיליון כיתות חכמות – אני הכי בעד לכל הארץ, כולם נהנים. הכניסו לשם, לרפואה המשפטית של אבו כביר – אני אומרת את זה נכון – למכון גופות; קרן העושר תשקיע במכון שמגיעות אליו גופות, סליחה. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> דור העתיד. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> האם הם עושים שם עבודה חשובה? חד-משמעית כן. האם זה מה שצריך לבוא מקרן העושר? מי, מי שמע על דבר כזה? אני לא מבינה למה אנחנו צריכים כל היום להיאבק שם, להילחם כדי שיקיימו את לשון החוק. אנחנו לא מבקשים המצאות. משרד העבודה הגיש הצעות נפלאות, משרד הרווחה הגיש הצעות נפלאות, ואף אחד מהם לא קיבל שקל, שקל אחד. למה, למה אנחנו צריכים להיאבק? למה אנחנו לא יכולים – אנחנו כבר שבועות לא מצליחים להגיע לאף דיון אחר. כל היום אנחנו בקרן העושר מנסים להילחם על כל שקל שלא יעבור, לא לכספים קואליציוניים, ושיגיע למטרות החוק. ומה לעשות שמטרות החוק הן אינן הקופה המשנית של קופת המדינה. תודה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. רק בלי מחיאות כפיים, בבקשה, למרות שלחלק מהדברים – לא, בסדר, אני חושבת שאתם מביאים דברים חשובים. חבר הכנסת משה טור פז, ואחריו – חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אולי שמתם לב, אנחנו פה בעקבות מיני משבר קואליציוני בנושא כספים לחרדים, לחינוך, אז בואו ניתן לא 60 שניות, אלא 160 שניות על מה המשבר. תאמינו או לא, אבל כסף שמגיע למטרה מסוימת צריך גם לצאת למטרה מסוימת. אני יודע, קשה להבין, קשה לקבל, אשכרה יש מחויבויות שצריך לקיים. אז בתקציב מדינת ישראל מוקדש לחינוך חרדי לא מספיק כסף, אני כבר אומר, בערך 4 מיליארד שקלים. מה-4 מיליארד שקלים – מ-3.5 מיליארד מתוכם נהנות שתי רשתות החינוך הפוליטיות היחידות בישראל: אחת של ש"ס, בני יוסף, ואחת של יהדות התורה, החינוך העצמאי. והינה, הרשתות האלה, על פי חוק משנת 1992, מקבלות 100% תקציב. עד כאן מעולה. אבל הן גם צריכות לתת 100% ליבה. והינה, הפתעה הפתעה, בספר החוקים של מדינת ישראל מקבלים 100%, לא נותנים 100%. באו כמה מחכמי הדור ואמרו: לא נורא, נבקש גם אופק חדש, עוד 40% תקציב. למה? למה לא? אה, לא, גם גפ"ן לא קיבלנו, אנחנו רוצים גם גפ"ן. בסוף בסוף הוועדה לביקורת המדינה, ועדת הכספים, בג"ץ אחד, בג"ץ שני – נעצר הכסף, אין תוספות. עכשיו הגענו לתקציב 2026, והינה, הפלא ופלא, כל הכספים שהיו בדרך כלל מגיעים בסוף שנה על פי דיווח לרשתות נכנסים לבסיס התקציב בתקציב 2026. באו חכמי ישראל, האנשים הישרים ששומרים על הקופה הציבורית, ואמרו: רגע, אם אתם רוצים תוספות – אהלן, 100% ליבה, מה איתה? אה, לא, זה לא צריך. תגידו רגע, אבל מה עם הכספים משנת הלימודים הקודמת שהייתם צריכים להחזיר? לא, לא החזרתם עדיין. אה, יש שלושה בג"צים תלויים ועומדים – בג"ץ מיקי לוי, בג"ץ המיליארד ובג"ץ חדו"ש? בסדר, הבג"ץ יחכה, נבקש עוד דחייה. הגענו לתקציב, ל-money time, תרתי משמע, והכסף לא עובר. הכסף לא עובר, כי מה לעשות? הוא לא מגיע. כי אם אתה לא מדווח ואתה לא מפקח, אתה לא תקבל כסף. נרעשו חכמי ש"ס ויהדות התורה ואמרו: לא, לא, לא, אנחנו לא נצביע בעד התקציב. אמרו להם הקואליציה: בסדר, אין תקציב – נלך לבחירות. אה, לא, בעצם לא התכוונו, לא התכוונו שלא נצביע בעד התקציב, רק אנחנו רוצים את הכסף בחזרה. אבל אי-אפשר להעביר אותו. איך זה ייגמר? כולנו יודעים – הכסף לא יעבור, כי הוא לא יכול לעבור, כי זה לא חוקי שהוא יעבור; החרדים יצביעו בעד, כי אין להם ברירה אחרת, וביבי יבטיח להם. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל מה הוא לא יבטיח, רם? הוא לא יבטיח לקיים. תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה. אני נועלת את רשימת הדוברים. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> 60 שניות? דקת דומייה? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> נעלת כבר בדקה הראשונה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> זה לא אני נעלתי, נעלו לפניי. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אפשר להגיד את השלושה הבאים בתור או את החמישה הבאים בתור? כי אין לנו את רשימת הדוברים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בסדר גמור. אני אעצור, אנחנו נתחיל מהתחלה. אחרי חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי – חבר הכנסת יבגני סובה. אחר כך – חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, ואחריה – חברת הכנסת טלי גוטליב. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> איפסת לי? תאפסי לי? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני אתן לך מה שאת צריכה. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. ברשותך, אני רוצה להצטרף למה שעדי עזוז אמרה. זה היה מעשה לא ראוי, שלא כיבד את השרות ואותך, ואני מתנצלת שזה קרה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> חבריי, אתם זוכרים, כשראש הממשלה נתניהו נשאל באחד הראיונות שלו שהוא נותן לתקשורת זרה על האלימות של מתנחלים קיצוניים כנגד פלסטינים, הוא ענה שמדובר על 70 נערים מבתים הרוסים. טוב, כדרכו הוא לא אמר אמת. הוא יודע את זה, וגם אנחנו יודעים את זה. לא מדובר ב-70 ולא בבתים הרוסים. נכון שמדובר במיעוט, אבל המיעוט הולך וגדל. מיעוט מסוכן, שזוכה מרבים להסכמה שבשתיקה, גם מפוליטיקאים, וגם לעיתים מרשויות המדינה, גם מהתקשורת. אפשר לדבר על מקרי ההרג של פלסטינים, אבל אני מעדיפה במקום זה לספר על סרטון קצר, רק כמה שניות של אירוע מלפני כמה ימים. קבוצת יהודים אלימים יוצאת מריינג'ר שהממשלה ציידה אותם בו ומכים באכזריות אב פלסטיני מול ילדיו. אכזריות לשם אכזריות. ההפך הגמור מהמוסר היהודי והישראלי שאני חונכתי וחינכתי עליו. יש מי שמבקשים להפוך את יהודה ושומרון לשטח הפקר. יש מי שבטוחים שיש להם רישיון לפרוע ולפגוע. לצערי, אין ניסיון אמיתי לעצור את הטירוף, למנוע מהם לפגוע באזרחים פלסטינים חפים מפשע – יש כאלה שלא ויש כאלה שכן, הרוב לדעתי כן – או לדרוש מהם דין וחשבון על מעשיהם. אני אומרת את הדברים בכאב. אני מאמינה שהמוסריות שלנו כעם, כצבא, היא חלק חשוב במפתח לעוצמתנו. עצוב מאוד שיש מי שמבקשים לפגוע במוסריות הזו. אנחנו חייבים לעמוד מולם כפרטים, כמדינה וכצבא, ולמנוע מהם להשחית את המוסר שלנו. ודבר אחרון, הוא נאמר כאן קודם. בשבת נורו למוות ארבעה בני משפחת בני עודה – אב ואם ושניים מילדיהם, בני חמש ושבע. היורים היו מכוח מסתערבים של מג"ב, שלדבריהם חשו סכנה. אני מאמינה להם, ואני בטוחה שמח"ש תחקר את האירוע. אבל איפה ראש הממשלה? איפה שר הביטחון? איפה הרמטכ"ל? עם חזק, ממשלה חזקה, צבא חזק צריך לדעת לבקש סליחה, להשתתף בכאב. מעט אמפתיה לשני הילדים שנותרו בחיים, שראו את הוריהם ואחיהם מתים מול עיניהם. אסור לנו להפוך לאדישים לחיי אדם. וכשטעויות טרגיות קורות, אפשר גם להביע צער. זה לא ממעיט מכוחנו, זה מוסיף לעוצמתנו. תודה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חבר הכנסת יבגני סובה. אחריו – חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, ואחריה – חברת הכנסת טלי גוטליב. לאחר מכן – חבר הכנסת איתן גינזבורג. לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, אמרתי בנאום הקודם שמהרגע הראשון של המלחמה השארנו את כל הפוליטיקה בצד. אמרנו: לא נדבר על הנושאים הבוערים, ויש לא מעט נושאים כאן בבית הזה, דווקא בחודשים האחרונים לפני המלחמה. אבל מה לעשות? עולים כאן שרים, וגם שר התקשורת שבאולם, וממשיכים להתעסק בפוליטיקה, וממשיכים לטנף, וממשיכים להשמיץ את האופוזיציה, וממשיכים כל הזמן להגיד "אנחנו", כאילו חיילי צה"ל והטייסים זה החלק של הקואליציה, והתפקיד של האופוזיציה זה רק לשבת ולבקר. גם לאופוזיציה יש אנשים שכרגע נלחמים, והילדים נלחמים, והאחיינים, והבנות, וכולם נלחמים. אני רוצה להגיד – שר התקשורת, אני לא יודע אם אתה שומע אותי, אתה פה מדבר בטלפון – אמרת שממשלת הליכוד עשתה טעות כשהקימה את תאגיד השידור הישראלי וסגרה את רשות השידור. אם אתה כבר מודה בטעויות שנעשו, מן הראוי שאתה גם תודה בכמה טעויות שהממשלה שלך עשתה במהלך שלוש השנים של הקדנציה. וראש הממשלה, שאתה כל כך מהלל אותו, ואתה אומר שהוא כותב ספר היסטורי עכשיו – אז אני מציע שאת ספר ההיסטוריה הוא יתחיל משנת 1996. יש לא מעט מקרים שיזכרו לראש הממשלה וייכתבו בספר ההיסטוריה – למשל, החזרת חברון, הסכמי וואי פלנטיישן, הצבעה בעד ההתנתקות; אסונות שקרו בתקופה של נתניהו והוא לא רוצה לקחת אחריות – אסון הכרמל למשל, האסון בהר מירון. הדברים שנתניהו אחראי עליהם כראש הממשלה במשך 16 שנים. 16 שנים האיש היה פה. אז אי-אפשר לכתוב ספר היסטוריה רק עם הצלחות; ספר היסטוריה גם ייכתב עם הכישלונות של ראש ממשלת 7 באוקטובר. הדבר הכי נורא זה הטרגדיה של 7 באוקטובר, שראש הממשלה לא רק מסרב לקחת אחריות – במשך שנתיים וארבעה חודשים הוא מסרב להקים ועדת חקירה ממלכתית. ובזמן שחיילינו וטייסינו – מי אמר שאפשר להסתדר בלי שתי טייסות ואי-אפשר להסתדר בלי ממשלה? מי שלח את הטייסים לעזאזל? אז אם אתה כל כך גיבור, תעמוד כאן, תבוא ותגיד: אני חושב שהאמירות האלה גם היו טעות. אז אולי אני אאמין לך כשאתה תגיד את זה. כל עוד אתה לא אומר את זה, אנחנו כאן בשביל להזכיר את כל הדברים הרעים שקרו בתקופת הממשלה שלכם. וכל עוד לא תקימו ועדת חקירה ממלכתית, וכל עוד לא תודו בטעות, ואתם הייתם בשלטון ב-7 באוקטובר, אנחנו אלה שכל פעם נזכיר, גם בימים הקשים האלה, כשאנחנו שמים את הפוליטיקה בצד. אם כבר אתם מדברים על היסטוריה, אתם רוצים לכתוב ספר היסטוריה, אז ההיסטוריה תכלול גם את הכישלונות שלכם, של הממשלה הכי כושלת בתולדות המדינה. תודה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, בבקשה. אחריה – חברת הכנסת טלי גוטליב. לאחר מכן – חבר הכנסת איתן גינזבורג, ולאחר מכן – חבר הכנסת דוידסון. בבקשה. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, שוב אנחנו כאן, תקציב רביעי – בעצם תשיעי, אחרי כל הפתיחות של התקציבים הקודמים; שוב אנחנו, חברי ועדת הכספים, ישבנו, הסברנו והתרענו שאין שום קשר בין התקציב למציאות; תקציב רשלני, שהוגש בעצם בחסר גדול מאוד, כדי שאף אחד לא יאמר: אבל אין כסף לכסף פוליטי. והינה עכשיו מסתבר שצדקנו. מוגש כאן הערב חוק להעמקת הגירעון של מדינת ישראל. התקציב שהוגש במקור לוועדת הכספים דיבר על 3.9% יעד גירעון; התקציב שהוגש לנו דיבר על 5.2% צמיחה במשק, כאילו אין ולא צפויה מלחמה. התקציב שהוגש לנו דיבר על הוצאות ביטחון חסרות, וכששאלנו איך ייתכן, כשאנחנו צופים עוד סיבוב או עוד הסלמה – למה הנחת היסוד של התקציב היא בט"ש מוגבר, שזה מין איזו שגרה ביטחונית פלוס – לא קיבלנו תשובות. התקציב הזה הוצג לנו ככולל כספים פוליטיים של פחות מ-5 מיליארד שקלים, וכששאלנו את הממונה על התקציבים איך ייתכן שכשאנחנו יושבים ומתחיל סבב והסלמה בהרבה חזיתות אתם לא מצעים לשר האוצר קיצוצים, אמר לנו הממונה על השכר בדיונים, הממונה על התקציבים: יש פה דלתות, אנחנו עכשיו מכינים הצעות לקיצוצים, נציע לשר האוצר להסיט כספים פוליטיים לצורכי המלחמה, יהיה בסדר, נחזור אליכם ונקצץ. שר האוצר הבטיח גם בתקציב הזה מס רכוש, מס עושר, התלהב, הרהיב שהדבר הזה יקרה, וכמובן רפורמת החלב, ששר האוצר אמר: בלעדיה אין תקציב. והינה אנחנו כאן, גברתי היושבת-ראש, ואנחנו מדברים על העמקת הגירעון ב-5.1%, תוספת של 24 מיליארד שקלים לחוב של מדינת ישראל, של אזרחי ישראל; תוספת בנוסף של מיליארד ו-200 מיליון שקלים כל שנה, רק על התוספת בריבית בשנה שאנחנו נשלם, כולנו, על העמקת הבור הזה. הצמיחה כבר תהיה 4.7% ואולי פחות; התוספת לתקציב הביטחון, כמו שצפינו, היא 32 מיליארד שקלים, וזה עוד לא הסוף, אבל מה, הכסף הקואליציוני רק זינק. הוא כבר מעל ל-6 מיליארד שקלים, כשמאות מיליוני שקלים נכנסו לבסיסי התקציב של החינוך החרדי, של המשרד של סטרוק, ושקל לא קוצץ. תקשיבו טוב, שקל לא קוצץ. אין מס רכוש – הרפורמה הזו ירדה, אז אין מקור תקציבי לעוד 8 מיליארד שקלים, ופאף, הרפורמה בחלב התאדתה בשל לחצים פוליטיים. ואני אסיים בלהגיד מה קיצצו ומה הוסיפו. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לא, לא, לא. הסתיים הזמן. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> הסתיים, אז בפעם הבאה. תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני מתנצלת, סליחה. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> יש מלחמה, נכון, קולוסלית בחשיבותה. תקיפות באיראן, איראן תוקפת את ישראל. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה "קולוסלית בחשיבותה"? << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> יש באמת זירה מורכבת מאוד מול חיזבאללה, עבודה בעצימות מאוד מאוד גבוהה של צה"ל. עד כאן clear cut. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אסור לדבר בשפה אחרת. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> יש גם צו של שר המשפטים שאין דיונים, רק דיוני מעצר ודיונים דחופים – עד כאן שעמום. נגיד שעכשיו אין זמן של חירום, סתם שגרה רגילה, ואני עורכת דין, ואני רוצה לדחות דיון, ואני מבקשת בקשת דחייה כי הריס כואב לי. סתם, יש לי מיחוש בגבה, כן. אני פונה לצד השני, הפרקליט, ובדרך כלל הפרקליט מסכים, כי גם אני תמיד מסכימה, וגם אני בדרך כלל לא דוחה סתם. אז אומרים שאם כואבת לי הגבה, כנראה הגבה באמת כואבת לי, והדיונים נדחים. תבינו, אם נגיד נאשם בפלילי לא מרגיש טוב, סתם, כואב לו הראש, הדיונים נדחים ככה, אבל אם זה ראש הממשלה, תקשיבו טוב – יום שני הקרוב, 23 במרץ, מה יש ב-23 במרץ, כשאנחנו בזמן חירום ואנחנו תחת צו של שר המשפטים, מה מאוד דחוף לדון, גברתי היו"ר? דיון מאוד חשוב, שבאמת הוגשה עתירה להורות לראש הממשלה לפטר שר בישראל. עכשיו, תבינו משהו, יש עניין שגם אם בג"ץ רוצה לעשות משהו מופלג בחוסר סמכות, נגיד משהו קיצוני ביותר, יש עניין של טיימינג. מה לעשות שהממשלה ממלאת את ימיה? אנחנו נמצאים כבר כמה חודשים לפני שהממשלה מילאה את ימיה. זאת אומרת שגם אם בג"ץ רוצה לעשות משהו מופלג בקיצוניותו – והינה, תתפסו אותי באמירה הזאת – הוא יכול לומר הרבה מאוד דברים, אבל הוא לא יורה לראש הממשלה לפטר את השר איתמר בן גביר, ולמה? כי גם אם אתם כל הזמן אומרים שיש לו הרשעות, והייתה לו הרשעה, והוא ריצה עבודות שירות, כשהייתה עתירה לבג"ץ לפני המינוי שלו לשר לביטחון לאומי, הדברים הללו נטענו, ונאמר שיש התיישנות על כל העבירות, מחיקה על רובן של העבירות, ובגלל זה הוא קיבל את הזכות להיות עורך דין. הוא עורך דין. כל העבירות התיישנו בלי יוצא מן הכלל, יש עבירות גם שנמחקו, ולכן הוא יהיה שר. ופה אני אומרת לכם, מה מדהים? פונה ראש הממשלה באמצעות מייצגיו ואומר – ראש הממשלה ביקש אורכה למתן התגובה, ומיארה לא התנגדה לאורכה לתגובה, כי מה אכפת לה מה בכלל ראש הממשלה מגיב, הרי העניין לא מעניין אותה, מעניינת אותה הכותרת. אותה מיארה, שמאוד מאוד הזדרזה בזמן המלחמה לשלוח תגובה – בזמן המלחמה, באמת, אין לה מה לעשות, אז מה היא תעשה? תשלוט בכותרת ותוציא לנו תגובה: למה צריך להורות לראש הממשלה לפטר את השר איתמר בן גביר. ובכן, ראש הממשלה ביקש דחיית דיון משני טעמים: ראשית, מטעמים ענייניים. אנחנו נמצאים במלחמה, ויש חשיבות לגבש עמדה בצורה סדורה, לא לעשות דברים על הדרך, או מה שנקרא על רגל אחת. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> לפחות אל תגידי את זה. הוא פיטר שר ביטחון בזמן מלחמה. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> רגע, רגע, מצוין שהוא פיטר. אל תפריע לי, מצוין שהוא פיטר. מצוין שראש הממשלה פיטר, זאת הסמכות שלו. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אל תגידי את זה - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אבל זה בסמכותו. בדיוק, זה בסמכותו. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> הסמכות של ראש הממשלה היא למנות שרים ולפטר שרים. והוא פיטר את השר גלנט כפי זכותו וחובתו. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> לכן – אני אוסיף רק עוד 15 שניות, ברשות גברתי היו"ר. ראש הממשלה ביקש דחייה, הוא אומר: זאת סוגייה שנמצאת בליבת ויכוח ציבורי, זה לא מתאים בזמן המלחמה. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> אבל לפטר שר בזמן מלחמה הוא יכול. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> חבר'ה, מה הייתה תגובת מיארה? כמובן שהיא התנגדה. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> למה את מתעלמת מהמציאות? רק מה שנוח לך. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> ומה שמדהים, גברתי היו"ר, כשאת שומעת פה את הצרצורים האלה, זה אנשים שיש להם אפס הבנה בעולם המשפט, סליחה. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> חוץ ממך. ושתינו יודעות, דבי – דבי, בגלל שאני מכבדת אותך, כמו שאת יודעת, למרות שאת לא אותי, שתינו יודעות - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> - - - שקל וחצי. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> דבי, דבי, דבי, שתינו יודעות שגם אם היינו יריבות והייתי אומרת לך שכואבת לי הגבה היית מסכימה לדחייה. אז בטח ובטח כשראש הממשלה אומר דחייה כי אנחנו בזמן מלחמה. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> - - - זה כבר שמונה שנים. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> צ'או, חברים. ניפגש בדיון. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> טלי, גם לי כאבה - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חבר הכנסת איתן גינזבורג, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת סימון דוידסון, ואחריו – חבר הכנסת עודד פורר. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> טלי, הוא פיטר שר ביטחון בזמן מלחמה, מה את מקשקשת? שר ביטחון במלחמה הוא פיטר. רק מה שנוח לך את מדברת, מתעלמת מהמציאות, בת יענה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת איתן גינזבורג, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הינה זה התחיל, כבר בהתכנסות הראשונה של נשיאות ועדת הבחירות השנה אמרתי שם שהסכנה הגדולה ביותר לבחירות בשנת 2026 היא הערעור על האמינות של ועדת הבחירות המרכזית. התייחסתי והנחתי שיהיה ערעור על האמינות וניסיונות השפעה מבחוץ, כל ה-AI והפייק ניוז והתערבות של אישיויות זרות. קיימנו דיון עם חבריי ולדימיר בליאק ואופיר כץ ונציג ש"ס בתוך הוועדה, ואמרנו שגורמים זרים, ובראשם אפילו איראן, ינסו לזרוע כאוס כאן במערכת הבחירות בארץ, וזה יתיישב עם האינטרסים שלה. ותראו, הפלא ופלא, פתאום אתמול עורך הדין של מפלגת הליכוד ושל ראש הממשלה שולח מכתב שמתחיל את הכאוס. הוא אומר שההליך לבחירת היועצת המשפטית לא תקין, למרות שמסתבר שהוא כן תקין. ומשנודע מי נבחרה להיות היועצת המשפטית של הוועדה, עכשיו גם מערערים על עצם בחירתה: היא בכלל לא qualified לתפקיד. והיום כבר שליחיו של ראש הממשלה בליכוד ובערוץ 14 הם אלה שירו את יריית הפתיחה. ריח רע עולה מוועדת הבחירות, אמר הפרשן הבכיר שם בערוץ, בלי שום ביסוס ענייני. ואני אומר שריח רע עולה ממפלגת הליכוד ומלשכת ראש הממשלה בהקשר הזה. אנחנו לא ניתן לכם לערער על אמינותה ועל המקצועיות של ועדת הבחירות המרכזית שלאורך השנים עשתה עבודה נאמנה, טובה ומקצועית, כדי שהבחירות בישראל תמיד יהיו נקיות וישרות. אתם ניסיתם גם בבחירות האחרונות לזרוע רעל ולומר שיש חשש לזיוף, אמרתם שספירת הקולות מזויפת, ועורך הדין בומבך שייצג אתכם בוועדת הבחירות כבר צרח וצעק בכל כלי התקשורת: הינה מזייפים בחירות. אבל כשנודעו תוצאות הבחירות, פתאום הקול הזה נעלם. אנחנו אומרים לכם, אנחנו נילחם על כך שהבחירות האלה יהיו בחירות נקיות, ישרות, מקצועיות, אמינות. נעמוד על כך בכל רגע, בכל שעל, ואנחנו לא ניתן לכם לערער על האמינות של אותה ועדה, ונעמוד כחומה בצורה אל מול כל קמפיין ההסתה שלכם נגד הוועדה, נגד העובדים שלה, נגד המנכ"לית, נגד היושב-ראש. והניסיונות שלכם להטיל דופי באנשים שם בוועדה, באמינות שלה ובמקצועיות שלה לא יעזרו לכם. תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון, ואחריו – חבר הכנסת עודד פורר. לאחר מכן אני. בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. גברתי היושבת בראש, חברי הכנסת, אני בכלל תכננתי לדבר על נושא אחר - - << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> אבל אני אשים את זה בצד. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - אבל אני שם את זה בצד, כי נמצא פה שלוימל'ה, שלוימל'ה קרעי. סבתא שלי – היה לנו שכן, היא לא הייתה קוראת לו "שלמה", היא הייתה קוראת לו "שלוימל'ה". עכשיו, למה חשוב לי ששלוימל'ה ישמע אותי? כי אני יושב פה פעם אחרי פעם, ושלוימל'ה מאוד אוהב לנאום ולעשות פה נאומים של שעה, שעתיים. והגענו למצב שאנחנו יוצאים מהמליאה, כי שלוימל'ה – יש לו ארס שהוא חייב להוציא. הוא רואה אותנו, ופתאום הנחש יוצא ממנו. עכשיו, שלוימל'ה הוא לא אדם טיפש, הוא דוקטור לתעשייה וניהול. אתה יודע, יצא ממשפחה ברוכת ילדים, 16 אחים, משהו כזה. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> צריך לנתח את זה. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> באמת, כולם מוצלחים, ואני לא יודע מה קרה לשלוימל'ה במהלך הדרך שהוא הפך להיות כזה ארסי. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> יש לו וירוס - - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא יודע. אולי הוא לוקח כדור לא נכון, במקום את הכחול שייקח את האדום. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> נו, באמת. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אולי ארוחת הבוקר שהוא לוקח לא טובה? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> נו באמת, סימון. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, הוא רואה אותי. אבל הארס שיוצא ממנו - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לא, אבל באמת, זה השיח, אתה מדבר על ארס - - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> טוב, בסדר. הארס שיוצא ממנו כל פעם שהוא רואה אותנו, את חברי האופוזיציה, הוא לא מובן לי. למה זה לא מובן לי? כי אני מכיר את שלוימל'ה גם כשהוא היה באופוזיציה. אנחנו היינו בקואליציה ושלוימל'ה היה באופוזיציה. וכשהוא הפך להיות בקואליציה, הפך להיות שר, הוא נשאר אותו דבר. זה לא מובן לי, כי כשאתה מחבר כנסת באופוזיציה עובר לקואליציה והופך להיות שר, אתה צריך להיות יותר ממלכתי. אתה מייצג ציבור, אתה צריך לדאוג לא משנה למי כשר תקשורת, ולא משנה איפה אתה גר ואת מה אתה מייצג. אבל שלוימל'ה נשאר אותו דבר. עם הארס הזה, עם באמת סוג של שנאה. אני לא יודע, תמיד כשהוא מדבר זה כאילו הוא שונא אותנו, כאילו עשינו לו באמת משהו כל כך גרוע. שלוימל'ה גם משקר פעם אחרי פעם. רק שבוע שעבר שלוימל'ה עמד פה, אני הייתי פה למטה, והוא בא ותקף אותי על זה שאני הצבעתי אי-אמון יחד עם המפלגות הערביות. אני בכלל לא הייתי פה, אמרתי לשלוימל'ה, זה שקר. אבל הוא לא קיבל את זה. עכשיו, ב-40 השניות האחרונות אני אדבר על הדבר שהוא הכי חשוב למדינת ישראל, שכל אחד במדינה גאה בו, כל אחד מבין שבזה אנחנו הכי טובים בעולם, וזה הטייסים שלנו. הטייסים והטייסות, הנווטים והנווטות, זה הדבר הכי מדהים שיש למדינת ישראל. הרבה יותר באיכות שלהם מכל טייס או טייסת בעולם, כולל האמריקאים. מה שהטייסים והטייסות שלנו עושים באיראן, אין לו אח ורע בעולם. אבל מה אמר שלוימל'ה פעם אחרי פעם לטייסים שלנו? הוא שלח אותם לעזאזל. שלוימל'ה, שר התקשורת, שלח את הטייסים הכי טובים בעולם, שגורמים לנו באמת לחיות בביטחון במדינת ישראל, לעזאזל. הוא אמר את זה פעם אחרי פעם. שלח את הטייסים לעזאזל. וזה דבר שהציבור הישראלי לא יכול לשכוח לשלוימל'ה, שהוא דיבר בצורה כזאת על הטייסים של מדינת ישראל, שהם בעצם גורמים לזה שאנחנו פה עדיין, חזקים בחיים ומתפקדים. כן, שר התקשורת של מדינת ישראל, שלמה קרעי, שלח את הטייסים שלנו לעזאזל. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> גברתי היושבת בראש היוצאת ואדוני היושב-ראש הנכנס, חברי הכנסת, תראו, אני חייב לציין שזה באמת מוערך וראוי לציון שהכנסת עובדת בזמן מלחמה, עוסקת בדברים החשובים, כי – אני שואל את עצמי מה הדברים החשובים. הרי עשיתי שיחות, אני עושה שיחות ככה, ואנחנו לא יכולים לצאת מפה, כי אנחנו חמישה בימים בשבוע מסביב לשעון פה בגלל דיוני התקציב. אבל אני מדבר עם תושבי הצפון ותושבי קו העימות, ממש דיברתי איתם אתמול בערב, וכולם אומרים לי: מה יהיה עם פיצול היועמ"שית? לא, אנחנו לא מוטרדים מהאזעקות, עזוב, אנחנו רצים, כל זה, אבל מה קורה עם פיצול היועמ"שית? << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> זה הכי חשוב. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ואז עולים תושבים מקריית שמונה ואומרים: רגע, לא פיצול היועמ"שית, מאוד חשוב לנו חוק התקשורת. אנחנו מאוד מוטרדים מחוק התקשורת. ולא מעניין אותם בכלל – אז מה אם הם רצים כל 40 דקות לממ"ד בלילה? אז מה אם הילדים שלהם חזרו להרטיב במיטה? אז מה אם הבטיחו להם בנובמבר 2024, הממשלה הזאת, שהוסרו כל האיומים מהצפון ואפשר לעלות חזרה צפונה? אז מה? עוד לא פיצלו את היועמ"שית, זה מה שמטריד אותם. כי מישהו שמסתכל על סדר-היום של הבניין הזה חושב שבאמת אלה הדברים החשובים כרגע. אלה הישיבות שמתקיימות מסביב לשעון. היום הייתה ישיבה אצלי בוועדה בנושא הקיצוץ בתקציב הצפון. ממשלת ישראל, בזמן שתושבי הצפון מופגזים, קיבלה החלטה לחתוך את תקציב תנופה – שאמור לפצות אותם על הנזקים של המלחמה הקודמת, כן? הם עוד לא קיבלו את התקציב של הנזק מהמלחמה הקודמת. אז התקציב שהם עוד לא קיבלו מקוצץ, אף אחד לא מדבר על הפיצויים על המלחמה הזו. אני רוצה לשאול אתכם, כמה חברי קואליציה הגיעו לדיון הזה על קיצוץ התקציב? אפס. זה פשוט לא מעניין אותם. זה לא מעניין אותם שמקצצים את תקציב יישובי הצפון. זה לא מעניין אותם שיש רצועה שלמה של יישובים שחייהם אינם חיים בלילות האלה. זה גם לא מעניין את שר האוצר, שלא מייצר מתווה סיוע נפרד ליישובי הצפון, כאילו מה שעובר בצפון זהה למה שקורה בערים אחרות במדינת ישראל, במרכז או בדרום, שגם הן – כולנו חוטפים, יש לנו אזעקות, רצים, אבל אתם פשוט לא מבינים את הפער. אתם לא מבינים את הפער בזמן ההתרעה, אתם לא מבינים את הפער בקצב, אתם לא מבינים את הפער בעוצמה. ואתם גם לא מבינים את הרעש שהם שומעים לא רק מהפעילות של האויב, גם מהפעילות שלנו כשצה"ל תוקף. הילדים שחיים שם מתמודדים עם ההפגזות האלה יום ולילה. אבל מה שמעודד את הילדים האלה, שחזרו להרטיב במיטה, זה ששמחה רוטמן יקיים לפחות שניים או שלושה דיונים בשבוע על חוק פיצול תפקיד היועמ"שית ושגלית דיסטל תנהל את הדיונים על חוק התקשורת. הם ממש לא מתעניינים בנושא קיצוץ תקציבי הצפון. זה לא מעניין אותם. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה. לאחריה – עופר כסיף, ואחרי עופר כסיף – אימאן ח'טיב יאסין, ואחרי זה – סמיר בן סעיד, איימן עודה, דבי ביטון ומירב כהן. יש הרבה שלא נמצאים. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנו זוכים לחזות בימים עצומים, ימים שבהם ההיסטוריה היהודית, ההווה שלנו והחזון של נביאי ישראל נפגשים כהרף עין על בימת חלומה של האומה. רק בחודש שעבר ציינו את יום השואה הבין-לאומי. שם, בגיא צלמוות, היינו כצאן לטבח. לא הייתה לנו מדינה, לא היה לנו צבא, ולא הייתה לנו האפשרות הבסיסית להיקהל ולעמוד על נפשנו. היינו מפוזרים ומפורדים בין העמים, תלויים בחסדי זרים שביקשו להשמידנו ולמחות את זכר היהודים מעל פני האדמה. אבל היום, ברוח ימי הפורים הנושפים בעורפנו, אנו זוכים לתיקון הגדול: לא פליטים חסרי מגן אנחנו. עם ישראל שב לארצו, שב לעצמו ושב אל היכולת להשיב מלחמה שערה ולהגן על חייו. המילים "לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד על נפשם" הן המציאות של מדינת ישראל ושל החיילים הגיבורים שלנו, שנלחמים בכל יום על קדושת החיים ועל קיומו של עם הנצח; לוחמינו האדירים, שניצבים שם ומשמיעים את שאגת הארי המהדהדת בכל העולמות. בפרשת פרה, שנקראה בשבוע שעבר, קראנו בהפטרה את נבואת יחזקאל, ונדמה שהמילים הללו נכתבו בדיוק עבור הרגע הזה שבו אנו ניצבים. הקדוש ברוך הוא מבטיח לנו: "ולקחתי אתכם מן הגוים וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם". הוא ממשיך: "ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם". והדור ההדור והמפואר שלנו זוכה לראות זאת במו עיניו; כולנו חשים את הלב החדש הניתן לעמנו. הלב הזה, לב של בשר, לב הפועם בעוצמה של מסירות נפש, של אחדות, של אהבת אמת שנחשפת דווקא ברגעי המשבר הקשים ביותר. אנחנו משילים מעלינו את לב האבן של הגלות, את הייאוש והחולשה, את הניתוק והפירוד, ולובשים רוח של גבורה יהודית עתיקה, חדשה, מחוברת. הנביא ממשיך ומתאר את מה שאנו זוכים לראות ביהודה ושומרון, בדרום ובצפון: "והושבתי את הערים ונבנו החרבות והארץ הנשמה תעבד - - - ואמרו הארץ הלזו הנשמה היתה כגן עדן". אדוני היושב-ראש, גם כשקשה, גם כשאנחנו חווים מכאובים, אסור לנו לרגע לאבד את האופטימיות והתקווה. אנחנו בעיצומו של תהליך גאולה מופלא: הארץ הזאת, שהייתה שממה במשך אלפיים שנים, פורחת למעננו; הערים החרבות נבנות מחדש; כל בית שאנו בונים, כל עץ שאנו נוטעים הוא עדות לכך ש"אני ה' בניתי הנהרסות נטעתי הנשמה אני ה' דברתי ועשיתי". וכל אחיי בית ישראל, בימים המאתגרים והעצומים הללו אני פונה אליכם: שורו, הביטו וראו מה גדולים הימים הללו, וזכינו כולנו לחזות בניסים העצומים לצד האתגרים הגדולים, הניסים שעושה עימנו ה' יתברך. בואו נשאב כוח מהידיעה שאנחנו דור שזוכה למה שמיליוני יהודים לפניו רק יכלו לחלום עליו, שאנחנו עם הנצח, מכוח "בנים אתם לה' אלהיכם". נמשיך לבנות, נמשיך להילחם, נמשיך להאמין. עם ישראל חי, וברוח הנבואה הוא הולך ומנצח, הולך ונטהר, הולך ומשיב שכינה להיכליו, הולך ובונה את בית תפארתו. את תהליך הלידה הזה על ציריו ומכאוביו אין מי שיכול לעצור אותו. עם ישראל חי. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. נתתי לך עוד דקה ו-20 שניות כי היית באמצע. אני חושב שככה אנחנו צריכים לנהוג עם חברי הכנסת, שמי שבאמצע ויש לו משהו חשוב, לא לעצור אותו. חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין; חבר הכנסת סמיר בן סעיד; חבר הכנסת איימן עודה. חברת הכנסת דבי ביטון. תעלה ותבוא חברת הכנסת דבי ביטון, ואחריה – חברות הכנסת מירב כהן ומיכל וולדיגר ומיכל שיר סגמן, ואז מגיע יוראי להב הרצנו. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבר עברו 15 שעות שאנחנו בכנסת ישראל, ובאמת, איזה דיונים מרתקים היו. אני חייבת לומר, אחרי כל כך הרבה שעות, כשאנחנו יודעים שהמטח הבליסטי ממשיך ומשפחות רבות וילדים נמצאים בממ"דים, וכנסת ישראל עוסקת רק במה שחשוב לעצמה – ממשלת ישראל. אבל אני החלטתי לחרוג ממנהגי ולדבר דווקא על מה שחשוב במדינת ישראל. גברתי, אחת לשבוע אני מעלה טור שבועי – אני מספרת, אני מעלה ברשתות צו שנקרא "צו מוסרי". אני מרגישה חובה לדבר על הלוחמים, הלוחמות, ששילמו בחייהם בימים הקשים. והשבוע אני הקדשתי את זה לסמל ראשון שי ארווס, זיכרונו לברכה. אני בדרך כלל מעלה את זה ביום שישי. ולפני כניסת שבת – את יודעת, השולחן והבית והריחות והמשפחתיות שלך – קיבלתי טלפון מרפי, אבא שלו, שנחשף לפוסט. בדמעות הוא אמר לי: חברת הכנסת, ריגשת אותי, תודה רבה שאת מדברת על הבן שלי. אני בעוד כמה דקות הולך לבני ולא אוכל לדבר. את ריגשת אותי, ותודה שאת יודעת לספר על הבן שלי. ואני רוצה לספר לכם על רפי המדהים, שמאז שבנו נפל – ותכף אומר כמה מילים על שי – הוא פוקד את בית העלמין, את החלקה הצבאית בחולון, בכל בוקר. והוא מנקה את הקברים, הוא שר להם שירים, הוא עושה להם ימי הולדת, והוא מדבר לבן שלו והוא מדבר לכולם. והגדולה שלו, שמאז הוא מלווה כל משפחה שחייה השתנו. כל משפחה, הוא נוסע אליהם עם נר נשמה ותמונה של היקר להם. גברתי, צירוף המקרים שהתחברתי כשכתבתי על שי, אומר בכמה משפטים, אני מקווה שנספיק לדבר על שי. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> הכול בסדר. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> שי נולד בחולון לזהבה ורפאל, בן זקונים למשפחה של חמישה בנים. הוא הגיע לעולם לאחר לידה מורכבת לחייו, ומשפחתו הרגישה שהם קיבלו אותו במתנה. ואכן הוא היה מתנה. גברתי, מגיל צעיר הוא בלט ברגישות שלו, ביכולות שלו. הוא התנדב – התנדב עם ניצולי שואה, הוא ליווה בקביעות את אביבה ניצולת השואה. הוא פעל במד"א וזכה פעם אחר פעם להוקרה. גם בשירותו הצבאי בחטיבת גבעתי כלוחם וכחובש בגדוד צבר, שי המשיך להיות הלב של הפלוגה. הוא תמיד חשב על חבריו, על המורל. הקפיד ונהג לאפות עוגות כדי להעלות להם את המורל. בבוקר 7 באוקטובר, גברתי, שי וחבריו נלחמו בקיבוץ כפר עזה. קיבוץ כפר עזה, שלושה ימים. אומנם את בתי הוציאו אחרי 48 שעות, אבל פתאום הבנתי, כשדיברתי עם האבא ואמרתי לו "קיבוץ כפר עזה", הוא אמר: שי שלי הציל 250 עם היחידה. שי נהרג ב-31 באוקטובר 2023 במהלך פעילות מבצעית. הנמ"ר שלהם נפגע מנ"ט. שי השאיר אחריו צוואה רוחנית, במשפט אחד, גברתי: תהיו בשמחה, תפזרו טוב בעולם. יש לי עוד הרבה מה לומר, גברתי, אבל עם המילים האלה, עם כל הכאוס וכל מה שקורה והמשפטים שאיתם עולים על הפודיום חברי כנסת והרעל, פעם אחת נזכור את דבריו של מי שטמון באדמה אבל השאיר צוואה כל כך חזקה. יהי זכרו של שי ברוך. והלוואי שנדע להיות ראויים לצוואתו ולהיות בשמחה ולפזר רק טוב. תודה, גברתי. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אמן, אמן. תודה רבה על הדברים, דברי אלוקים חיים. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה. אחריה – חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, אחריה – חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, אחריה – חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. בבקשה. לרשותך שלוש דקות. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> במשך שנים, כשהטרור היהודי בשטחים הלך ותפח, הלכו התירוצים ותפחו יחד איתו. אמרו: זה לא טרור, זו הגנה עצמית; אמרו: אלה עשבים שוטים; אמרו: קומץ קטן, תופעה שולית; אמרו: נערים בסיכון שפועלים עצמאית. אבל יש רגע שבו כל התירוצים האלה פשוט קורסים תחת משקל העובדות, המציאות. המציאות היא שכרגע כפרים מותקפים, קהילות מגורשות מהבית שלהן בכוונה תחילה, כבשים נשחטים, מטעים נשרפים, אנשים מותקפים על עצם היותם ערבים מבלי שהם נקטו באלימות. ולאחרונה זה נעשה יותר ויותר אלים, יותר ויותר פומבי. בעצם נשבר כל קשר ההכחשה, אין יותר בושה, לא מנסים להסתיר את זה. את הטרור היהודי יש מי שעברו לחגוג ממש בראש חוצות. אנחנו רואים תיעודים מחרידים שמופצים בטלגרם בגאווה. וזה טרור. עד כמה שכואב להודות בזה, עד כמה שמבייש להודות בזה, זה טרור, והוא טרור יהודי. וככל שהזמן עבר, החסינות של הטרור הזה גדלה, הטרור הפך להיות נרחב יותר, מאורגן יותר, מסוכן יותר, והוא מסוכן לא רק לפלסטינים, הוא מסכן גם לישראלים, הוא מסוכן לחיילים, הוא מסוכן למדינה שלנו. טרור לא הופך להיות טרור רק אם הוא נעשה כלפי יהודים. מדינה לא יכולה לבחור מתי היא נאבקת בטרור ומתי היא עוצמת עיניים. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> את צריכה ללכת לשרת - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> כמה רעל יש בכם. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> טרור הוא טרור. ולהידרדרות בשטח, לא פחות ממי שמבצעים את הטרור הזה, אחראים גם מי שמכשירים אותו. מי שמסביר, מי שמלבין, מי שמתרץ, מי שמקטין, מי שמעודד במילים או בקריצה, מי שמתקצב, מי שמעלה פוסט מתלהב, מי שדואג שהמחבלים לא ייעצרו – כל האנשים האלה אחראים על הטרור הזה לא פחות. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> מדינת ישראל במלחמה, והיא יוצאת נגד יהודים. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אותם מחבלים מהגבעות יכולים להסתכל על מפלגת הציונות הדתית - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. הסתיים לך הזמן. תודה רבה. את הרעל שלך תעשי למטה, הסתיים לך הזמן. תרדי, בבקשה, מהמליאה. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - ויכולים להסתכל על - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> הסתיים לך הזמן. תם זמנך. התבלבלת. את מבלבלת מי האויב. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לפגוע בשטח - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> מבולבלת. תרדי בבקשה, הסתיים הזמן שלך. מבולבלת, הסתיים הזמן שלך. בבקשה להוריד אותה. תודה רבה. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - - שקט הוא רפש. צריך להפסיק את התופעה הפסולה הזאת. ממש, שקט הוא רפש. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בבקשה, חברת הכנסת, לרדת. הסתיים זמנך. תודה. תם זמנך. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, בבקשה. אחריה – חברת הכנסת מיכל שיר סגמן. אחריה – חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> - - - << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> אתה מבייש את היהדות. אתה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חברת הכנסת מירב כהן, עוד רגע בקריאה ראשונה. בבקשה. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> מבייש את היהדות אתה. מבייש את היהדות. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חברת הכנסת מירב כהן, קריאה ראשונה. אני יודעת שאת אוהבת. בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> כבוד היושבת-ראש - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חברת הכנסת מירב כהן, קריאה שנייה. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> - - כבוד השרה, חברי כנסת נכבדים, עם ישראל היקר, מירב, צר לי, אני מאוד מכבדת, מאוד אוהבת, אבל אין לי ספק שאת קצת מתבלבלת מיהו האוהב ומיהו האויב, אבל אני לא אתייחס ולא אענה. תודה רבה. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> אתם מכשירים עשייה אלימה שהיא בניגוד ליהדות. אלימות כלפי חפים מפשע. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> זכותך לחשוב מה שאת חושבת, ואם טוב לך בזה, אז בכיף תלכי על זה. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חברת הכנסת, את בקריאה ראשונה. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> סליחה, אני רק מבקשת שתוסיפי לי. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני אוסיף לך כמה זמן שתצטרכי. חברת הכנסת מירב כהן, קריאה שלישית. בבקשה, החוצה. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> מוציאים אותי מהאולם. כשאני משיבה לך מוציאים אותי מהאולם. אז אל תפני אליי כשאת מוציאה אותי מהאולם ואני משיבה לך. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> החוצה בבקשה. (חברת הכנסת מירב כהן יוצאת מאולם המליאה.) << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני רוצה בבקשה להתייחס לשני נושאים שלא הספקתי בפעם הקודמת. האחד זה המחדל בנושא ביטוחי החיים לנכי צה"ל, שחברות הביטוח מדירות אותם או לא מאפשרות להם לקבל ביטוח חיים או מעלות להם את הפרמיה בצורה כזאת שבאמת מונעת מהם לקחת ביטוח חיים, ובהתאם לכך משכנתה ולקנות דירה, וכן לגבי טיפולי פוריות למחבלים. אבל לפני כן, אני כן רוצה להתייחס לסרטון המיזוגיני, הדוחה והמשפיל של נאור נרקיס ולימור – סליחה. סליחה. לא שהוא מבקש סליחה, כי מטרתו כנראה הייתה לפגוע, אבל אני כן מתביישת בכך שסרטונים כאלה עולים לרשת. אז סליחה ממך וסליחה מאורית וסליחה מעידית, ואך מזל שאני שמה פאה ולא כיסוי ראש בולט לעין, כי אחרת כנראה גם אני הייתי בין אותן נשים שבחר נאור לבזות אותן. ואני גאה בכיסוי הראש שלנו, עושה את זה באהבה, ובאמת בגאון אני נושאת את כיסוי הראש הזה, וחבל שזאת הדרך להתווכח. כי אפשר להתווכח, אבל לא בצורה משפילה שכזו. זה היה במאמר מוסגר, ואני איתך לגמרי, לימור. אני רוצה להתייחס לביטוחי חיים. לפני כמה חודשים טובים חגגנו והרגשנו שאנחנו על הגל כי הצלחנו להביא את משרד הביטחון ואת משרד האוצר וכספים קואליציוניים שאנחנו הבאנו, 15 מיליון שקל, כדי לתת שנתיים פיילוט שיעסוק בנושא הזה של ביטוחי חיים. ובאמת, מחאנו לעצמנו כפיים ואמרנו: יופי, הגענו לרגע הטוב הזה. ומסתבר שלא דובים ולא יער. אני לא בטוחה שזה מתוך כוונות רעות, הכול מתוך כוונות טובות, אבל חברות הביטוח שאמרו "מוכנות אנחנו" חזרו בהן, וכל האירוע הזה נפתח מחדש. וכן, אני פונה ופניתי וביקשתי ודרשתי, בכל הכובעים שאני חובשת על ראשי, פתרון עד 31 במרץ 2026, שנפתור סוף-סוף את הבעיה הזאת, כי זה לא הגיוני. זה לא הגיוני, לימור, שאנחנו שולחים את חיילינו האהובים לקרב, והם חוזרים לעיתים פגועים נפשית או פגועים פיזית, ובגלל זה הם לא יכולים לקבל משהו שאנחנו מקבלים כמובן מאליו, וזה לעשות ביטוח חיים. הם לא מבקשים עכשיו דירות; הם לא מבקשים מענקים; הם מבקשים ללכת ולעשות ביטוח חיים, שהם ישלמו את הפרמיה, ולא נותנים להם. זה פשוט מזעזע ומזוויע, ואנחנו נפתור את הבעיה הזאת. בעיה נוספת, ככל שנשאר לי הזמן – ואמרתי לי שמגיעה לי עוד דקה, אז אני אנסח את זה בדקה – וזה הנושא של טיפול פוריות למחבלים. אגיד לכם שאני מזועזעת מהאירוע. קיבלנו תגובה מהשב"כ שהם לא מכירים את האירוע, והם יפנו למשרד הבריאות. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> - - - מתנגדים. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אז אני עוד לא קיבלתי תשובה ממשרד הבריאות. אני יודעת ואני מאמינה לאלה שפנו אליי ואמרו שראו את זה במו עיניהם, הם מתוך המערכת. רק לצערי הרב, הם מפחדים לומר את שמם שמא יורע להם. אבל כן, הסיטואציה שבה מחבלים שהורשעו מקבלים היום – לצערי הרב, גם את זה הם לא צריכים לקבל, אבל הם מקבלים טיפולים כימותרפיים, שפוגעים בפוריות שלהלם, ואנחנו, במקום למחות את זכר עמלק, אנחנו מאפשרים להם להמשיך ולגדל ולהוליד צאצאים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> זה עולם הפוך. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> זו הזיה שאין כדוגמתה. אני בטוחה, לימור, שאת תצטרפי אליי, כמו רבים אחרים - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חד-משמעית. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> - - כדי למגר את התופעה הזאת. לא יקום ולא יהיה. תודה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה. אחר כך – חבר הכנסת אכרם חסון. לרשותך שלוש דקות. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לשאול את חברי הממשלה: אתם גרים בישראל? בימים האלה, אתם גרים בישראל? אני שואל את זה כי רמת הניתוק שלכם היא בלתי נגמרת, בלתי רגילה. איך יכול להיות שבזמן שטייסי חיל האוויר תוקפים באיראן, שכוחות צה"ל מתמרנים בלבנון, שזה זמן שדורש אחדות בעם ישראל, אתם קורעים את עם ישראל? עכשיו להחזיר את חוקי ההפיכה המשטרית? עכשיו אתם מחזירים בכל הכוח את הקרע, את הפילוג, את השיסוי של אחד בשני? עכשיו זה הזמן? ועדות הכנסת לא דנות בגזל של הגנים הפרטיים – הילדים בבית וההורים משלמים לגנים. לא דנים בזה אלא דנים בביטול תפקיד היועמ"שית. ועדות הכנסת לא דנות במתווה הפיצוי לעסקים הקטנים. לא בזה. הן דנות בחיסול תאגיד השידור הציבורי. ועדות הכנסת לא דנות בפערי המיגון שיש בצפון ובדרום. לא בזה, אלא בהשתלטות על התקשורת החופשית במדינת ישראל. איפה אתם חיים? כמה ניתוק צריך להיות בכם? כמה ערלות לב כדי להתעלם מהצרכים של עם ישראל? להביא אותנו לכאן לכנסת תחת טילים, כשהילדים שלנו בממ"דים, ולא לדאוג לצרכים של אזרחי ישראל אלא בחוקי ההפיכה המשטרית. ולא רק שהכנסת לא ממלאת את תפקידיה בלדאוג לצרכים, למצוקות של אזרחי ישראל – אתם לא מאפשרים לכנסת לעשות את תפקידה. אבל אתם לא מסתפקים בזה – אתם מקצצים, מקצצים בתקציבי השיקום של הצפון, מקצצים בחינוך, ברווחה, בבריאות, בעיצומה של מלחמה, המלחמה הכי צודקת מקום המדינה. איך אתם לא מתביישים? עומד פה שר התפוצות, איש יקר, קורא לנו לאחדות. עומד ראש הממשלה, שר האוצר, אומר שזה שלא מדובר בימים של פילוג, אלא שעם ישראל צריך להתאחד. ככה זה נראה? ככה זה נראה, גברתי היושבת-ראש, כשאתם גוררים אותנו לכאן בעיצומה של מלחמה לא כדי לדבר על פערים ומצוקות וצרכים של אזרחים, אלא על ביטול תפקיד היועמ"שית, ביטול התקציב של תאגיד השידור הציבורי, השתלטות על התקשורת החופשית? זה מה שחשוב עכשיו? ככה נראית אחדות לשיטתכם? אני רוצה לומר מכאן: אני גאה במפלגתי, אני גאה ביושב-ראש מפלגתי, שמתחילת המלחמה מפגין ממלכתיות, עומד מאחורי מערכת הביטחון, הקים חמ"ל הסברה, מסביר את המלחמה הצודקת הזאת בכל רחבי העולם. הסרנו את הצעות האי-אמון. לא יכול להיות שהיד המושטת שלנו נתקלת בשעת מלחמה בסטירה מצלצלת. הציפייה שלנו מכם היא לא רק לדבר אחדות, אלא לעשות אחדות, כי כשהחיילים הגיבורים שלנו, והחיילות, מתקיפים את האויב, לא יכול להיות שאתם תמשיכו להרעיל, להסית, לפלג ולפצל. בושה וחרפה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> תמשיכו - - - עם איימן עודה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אכרם חסון – אינו נוכח. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, אחריה – חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, ואחריה – חברת הכנסת נעמה לזימי. לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני גם ראיתי את הסרטון הנורא הזה, גב' וולדיגר. כשראיתי את זה, למען האמת לא חשבתי על הגברת היושבת-ראש ולא חשבתי – חשבתי על סבתא שלי, זיכרונה לברכה, שהלכה כל חייה עם כיסוי ראש, ויש גם כאלה, ואני מתנצל בפני סבתא שלי שקמו בישראל אנשים שעושים דברים כאלה. אז מה לעשות? אנחנו צריכים לגנות תופעות כאלה מקיר לקיר. אבל אני רוצה לפנות אליכם, חבריי מהקואליציה, ולהגיד שאני מצפה שיהיו רגעים שבהם אתם תגידו: לא משנה מאיזו מפלגה אנחנו, ולא משנה מה אנחנו חושבים, יש סוגיות שאנחנו נעמוד על הרגליים כדי שאנחנו נפתור אותן. יש 140 מיליון שקלים שקוצצו ממיגון בתי ספר בצפון – חבר'ה, אני מבקש שם שקט, אני מצטער. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> זה באמת חשוב. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> 140 מיליון שקל שקוצצו. אני מבקש מכם, גם מהשר – תתקשרו לראשי הערים בצפון, הם יספרו לכם. ואני לא מבקש מכם לעשות דבר שאני לא עשיתי. כשהייתי שר, והייתי שר הרווחה בממשלה הראשונה, הודיעו שעושים פלאט, וביקשו ממני לקצץ 3%. והאוצר אמר: תקצץ. אמרתי: אני לא יכול, במשרד הרווחה לא מקצצים. אמרו: לא, תקצץ בתמיכות שנותנים לעמותות. העמותות היו של חרדים, של ערבים, כל העמותות. אמרתי: לא מקצצים בזה, והודעתי שאני לא מצביע לתקציב המדינה, כי יש רגעים שבהם זה לא משנה, אתה צריך – עם המצפון שלך, עם העיקרון שלך. וחבל שאני לא רואה את זה. אני שואל את חבריי מוועדת הכספים: האם הסוגיה הזאת עולה? אומרים לי: כן, עולה, אבל אנחנו נתקלים באוזניים ערלות. אז עדיין לא מאוחר. זה עובר בקריאה ראשונה היום, אני משער, אבל קואליציה ואופוזיציה, קואליציה במיוחד, אתם צריכים להצטרף אלינו להשיג את הכסף הזה, ולא לוותר. ואני רוצה לשמוע את קולכם, כי זה פיקוח נפש, הילדים הם ילדים של בתי הספר מכל הזרמים, מכל שכבות האוכלוסייה, ואסור לנו לבגוד בהם. תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. אחריה – חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, חברת הכנסת נעמה לזימי וחבר הכנסת ווליד טאהא. לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> תודה, גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> רפואה שלמה. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה. אי-אפשר כבר להסתיר לקראת סוף היום, בלילה. אני רוצה לחזור על הנושא שהתחלתי לדבר עליו לפני שבוע, ישראלים שנמצאים בחו"ל ולא יכולים לחזור הביתה. לא שהם בחרו להישאר כל כך הרבה זמן, אלה שהיו צריכים לחזור ב-1 במרץ, 2, ועד בעצם היום הזה. 50,000 ישראלים ממש תקועים בחו"ל. ביניהם קשישים, משפחות עם ילדים, אנשים שצורכים תרופות ונגמרו להם תרופות, ואין אפשרות לקנות תרופה ללא מרשם בחו"ל, מילואימניקים שמחכים להם לשירות, אנשי עסקים – יש כל מיני מקרים מאוד מאוד קשים ורגישים, ובעצם הם לא מקבלים שום מענה מהמדינה. נכון, היו 170,000 אנשים שרצו, ביקשו לחזור לפני שבועיים, והרבה חזרו, כמעט 60% חזרו, אבל מה עם 50,000 שעדיין נמצאים שם, שהם אפילו לא יודעים לאן לפנות, איך לבנות מסלול, לאיזו מדינת טרנספר להגיע? הם לא מקבלים שום מידע. אף אחד במדינת ישראל לא עונה להם. כשהם מתקשרים לטלפון או פונים לווטסאפ של המוקד שהקים משרד התחבורה, חזרה בטוחה, מה הם מקבלים? הם מקבלים מענה אוטומטי של בוט: תפנו לחברות התעופה. וחברות תעופה פרטיות, מסחריות, עושות מה שבא להן, כי זה שוק פרטי. אף אחד לא עושה פיקוח – באיזה מחיר מוכרים כרטיסים לאנשים, מה קורה להם. לגבי ועדה הומניטרית, ועדת חריגים שהקימו, ב-8 במרץ קיבלתי מענה, אחרי שלושה ימים, מעמי כהן, יושב-ראש ועדת החריגים. פניתי אליו ואמרתי: תקשיבו, אתם שכחתם אזרחים ותיקים. אתם הגדרתם, אחד הקריטריונים בוועדה הוא נכים, 188% נכות רפואית, אבל מה עם הקשישים, שלא קובעים להם נכות, קובעים להם רמת סיעוד? אז בעקבות הפנייה שלי לעמי, תודה לאל, הורחבו הקריטריונים, ועכשיו הקשישים לא מקבלים דחייה אוטומטית, מה שהם קיבלו קודם. אבל עדיין, יש לי מקרה של ארבעה אנשים שהם אזרחים ותיקים שהיו צריכים לחזור לארץ ב-1 במרץ. הם נמצאים בתאילנד, הם צורכים תרופות, והם שבועיים מעבר, נמצאים בחו"ל. נכון, הם לא טסו בחברה הישראלית, הטיסה המקורית לא הייתה בחברה ישראלית, אבל מה, הם צריכים להיות בעונש? הם לא מקרה הומניטרי? ואני צריכה להתקשר לכל העולם ואשתו, אפילו לשרה, שלא עונה. אף אחד לא עונה. גם לי, לחברת הכנסת, אף אחד לא עונה. פניתי ליועצת אחת של השרה, אפילו לאותו עמי כהן – אין מענה. ארבעה אנשים קשישים ללא תרופות נמצאים, ואף אחד לא עונה להם. אני לא חושבת שמדינה צריכה להמשיך להתנהל ככה כלפי האזרחים שלה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> צריך לראות מה עושים עם זה. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> המדינה צריכה לדאוג לכל האזרחים בלי שום קשר פוליטי, לא פוליטיקה, לא גזע, לא לאום, כלום, בלי הבדל, פשוט לדאוג לאזרחיה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח; חבר הכנסת משה סולומון – אינו נוכח; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח; חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח; חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושבת בראש, האמת, כשתכננתי את הנאום שלי כתבתי מולי שהיום הגענו למספר של 68 נרצחים באוכלוסייה הערבית. בין הרגע שכתבתי לעצמי את ההערה עד הרגע הזה כבר עלינו ל-70 נרצחים מתחילת השנה באוכלוסייה הערבית. צעיר אחד נרצח היום ברמלה וצעיר שני במושיירפה. ואני עומדת פה וחושבת על כל מי שמדבר על משילות, על מי שמדבר על אכיפת החוק ועל מי שמדבר על חיים וחשיבות של חיים של בני אדם, וכנראה אנחנו לא בתוך המשוואה כולה, אנחנו מחוץ לגבולות הדיבורים האלה, ואפשר שהדם הערבי ימשיך לזרום ברחובות בלי שלאף אחד יהיה אכפת אפילו לדבר על הנושא. אבל, מצד שני, אני גם מסתכלת כמה קילומטרים מפה, על המקרה של המשפחה שנרצחה, בעיניי, של אבא, אימא ושני ילדים, שהיו עם עוד שני ילדים. ארבעה ילדים ושני הורים, בדרכם בחזרה לאחר סעודת אפטאר בשכם, חזרו לכפר שלהם וקנו בגדים לחג, החג שכנראה לא ירגישו אותו ולא יגיע. איך אפשר, אחרי מקרה כזה מזעזע, לא לשמוע אפילו מילה אחת שצריך לבדוק? ישר מאמצים את הגרסה של החיילים באותו רגע ואומרים שהם הרגישו סכנה. זו כבר הקלישאה שמושכים אותה כל פעם – החיילים הרגישו סכנה, או שהכניסו כל כך לראש של החיילים שעצם היותם באזור הזה הוא בעצמו סכנה – וצריך להסיק מסקנות, אם ככה חושבים. אבל, העדות שנתן הילד, שבה אמר שברגע שפתחו את הדלת של האוטו וראו ששני אחיו נהרגו ואימא ואבא שלו, אמרו: הרגנו כלבים, ומשכו אותו מתוך האוטו וזרקו אותו על הרצפה – בן 12 שנים, ילד קטן. כשהוא הסתכל על החייל ואמר לו: אתה אוהב את אבא ואימא שלך? והחייל אמר לו: כן, והוא אמר לו: אז למה הרגת את אבא ואימא שלי? הוא נתן לו בוקס בפנים, ואפשר לראות את הסימנים על הפנים של הילד הזה. מישהו יועמד לדין על מקרה כזה? מישהו יועמד לדין על מתנחלים שכבר תקפו והרגו שבעה פלסטינים, רצחו שבעה פלסטינים מתחילת המלחמה הזו עד היום? העננים - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. נתתי לך עוד זמן. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> - - של המלחמה לא יכולים לכסות על פשעים כאלה, לא יכולים לכסות על פשעים כאלה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. אחריה – חברת הכנסת קארין אלהרר, אחריה – חברת הכנסת קטי קטרין שטרית, ואחריהן – חבר הכנסת גלעד קריב. בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, ה' עוז לעמו נותן. יש לנו דור של גיבורי וגיבורות- על. לוחמי ולוחמות צה"ל עושים את הבלתי-ייאמן במערכה, באוויר, ביבשה ובים. ואני אומרת לכם, אני בוגרת 31 שנות שירות בצה"ל, ואני לא יכולה שלא להתרגש כל פעם מחדש. התרגשתי ב-7 באוקטובר כשראיתי לוחמות שריונריות מחרפות נפשן כדי להגן על אזרחים בקיבוץ חולית, דורסות, הורגות ויורות במחבלים באומץ לב מבלי להניד עפעף, מתוך אמונה בצדקת הדרך. התרגשתי ביום שישי כשראיתי קטע של סרטון של טייסת ונווטת בקוקפיט מעל שמי לבנון, במטוס הכי טכנולוגי שיכול להיות, עושות את הבלתי-ייאמן כדי להגן על עם ישראל. אני מבקשת מכאן להצדיע להן, לאותן לוחמות, ולחבק אותן, וכמובן לברך את הלוחמות האלה שישובו בשלום. צר לי מאוד שיש כאלה שעדיין סבורים שצבא זה לא מקום לנשים. אני סבורה שמי שחושב ככה לוקה בעיוורון ארגוני וגם תקוע בתפיסות עבר, אבל יתרה מכך, לא מבין את הצורך המבצעי של צה"ל. אם לא היו לנו לוחמות גיבורות, מתנדבות, שמהוות בסך הכול 20% מהכוח הלוחם – כל לוחם חמישי זו לוחמת – אז פערי כוח האדם בצה"ל עוד היו יותר גדולים. היום חסרים בצה"ל 12,000 איש, ותחשבו מה היה קורה אם לא היו לנו את אותן לוחמות. וכשאני שומעת שהרבנים, רבני הציונות הדתית, שולחים מכתב היום נגד שילוב לוחמות ברק"ם, בשעה שצה"ל נערך להרחבת המערכה - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לוחמות דתיות. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> - - אני אומרת: זה לא פחות מפגיעה ברוח הלחימה, וזו זריעת דמורליזציה בצה"ל. איך אפשר לעשות דמורליזציה כשמדובר בפרמדיקיות, שאנחנו יודעים שהן מצילות חיים? בקשר"גיות, בנהגות, בנשים שעשו את הבלתי-ייאמן? אני עשיתי כנס של לוחמות ממש לפני כשבועיים, והן הגיעו וסיפרו מה הן עשו בקרב, ובאמת צריך רק להצדיע להן. ואני אומרת לכם, אני מאסתי בכל מי שעושה דה-לגיטימציה ללוחמות גיבורות. זה פשוט לא ייאמן, ואני חושבת שצריך לגנות את זה. אני מציעה לכל הרבנים המכובדים לעסוק בענייניהם ולהותיר את צה"ל מחוץ לשיח הפוליטי. חוסנו של צה"ל מורכב מכוח האדם שבו, וכוח האדם, הלוחמים והלוחמות, הוא השפיץ של החוד שיש לנו בעם ישראל, ומה שצריך לעשות זה רק להצדיע להם. ומכאן אני רוצה לברך את הלוחמים ואת הלוחמות ולאחל להם שישובו הביתה בשלום. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אמן. תודה רבה. חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חברת הכנסת קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת ירון לוי, לאחר מכן – חבר הכנסת בועז טופורובסקי, שאני לא רואה כאן, וחבר הכנסת יואב סגלוביץ'. לרשותך שלוש דקות. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, האמת היא שאני רוצה להקדיש את שלוש הדקות הבאות לילדים שלנו, ובדגש על בני הנוער שלנו. אני חושבת שבשנים האחרונות הילדים שלנו, בני הנוער, התרגלו לכל כך הרבה דברים שקרו לנו במדינה; הייתה להם את הקורונה והיה להם את 7 באוקטובר, לצערנו הרב, וכל כך הרבה חזיתות, עליות וירידות ורכבות הרים, ובגלל שאנחנו, המבוגרים, כבר הפכנו להיות באיזשהו מקום עמידים לכל הסיטואציות הקשות האלה, אולי אנחנו קצת לוקחים כמובן מאליו את ההתמודדות של הילדים. השבוע קיבלתי המון המון פניות של בני נוער בהקשר הבגרויות שלהם והמתכונות שלהם. הם עוברים תקופה לא פשוטה, ואני חייבת להגיד שבאמת היה לי ממש קשה לשמוע שאפילו ביום ראשון, לפני יומיים, אחרי הלילה המאוד-קשה של האזעקות, יש להגיד – אני זוכרת, כי אני רצתי למקלט עם הבנות שלי מלא פעמים באותו הלילה, בתל אביב – התקיימו מתכונות כרגיל בבוקר שאחרי, אחרי שכל הלילה רצנו למקלטים. ואמרתי לעצמי: וואו, אנחנו לא רואים אותם. אנחנו לא רואים את הילדים האלה. הם גם התעוררו כל הלילה באזעקות ורצו למקלטים, נאלצו לקום בבוקר ולעשות בחינה, ותוך כדי הבחינה – היו מתכונות ביום ראשון ברחבי הארץ בלשון, בספרות, באנגלית, בכל מיני מקצועות – ותוך כדי המתכונות היו אזעקות. ואמרתי לעצמי, זה לא יכול להיות. אז נכון, כן, אני מזדהה עם ההורים. כולנו רוצים שהילדים ילמדו, ואנחנו רוצים לטייב את הזום ושזה יהיה יותר טוב, והם מפסידים המון לימודים. באמת, אני דואגת גם. אבל בסוף אלה בני אדם, ואנחנו צריכים לראות אותם, לראות מה הם חווים בתוך הדבר הזה. עכשיו, אני נזכרת בעצמי כתלמידת תיכון. מודה ומתוודה, אני הייתי מהחננות הקשות. אני, לפני מבחנים, בטח לפני מתכונת או בגרות, הייתי חורשת, יושבת, לומדת. הייתי בלחץ ממבחנים. עכשיו תחשבו על הדבר הטבעי הזה, בני נוער שבלחץ ממבחן כל כך חשוב. אנחנו שמים על זה - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> ששש. מי שרוצה לדון – בחוץ, בבקשה. זה לא מכבד. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, זה ממש מפריע, שם למעלה. זה ממש מפריע. אז אני אומרת, אני נזכרת בעצמי לפני מתכונות ובגרויות, וכמה לי היה קשה, כמה הייתי בלחץ מהמבחנים האלה – בלי איראן, בלי טילים, בלי אזעקות, בלי לילות לבנים. אנחנו חייבים לראות את הילדים שלנו. לא יקרה כלום אם המתכונות האלה יידחו בכמה שבועות ונעשה להם את המתכונת כשהם יחזרו לישון נורמלי בלילה, כשהם יהיו פחות חרדים, פחות לחוצים, כשהם יוכלו להתכונן כמו שצריך למבחנים. ואני יודעת שמתכונות זה בסמכות מנהלי בתי הספר, אבל מפה אני רוצה לקרוא לשר החינוך – וזו ממש לא מתקפה אישית, אני פשוט חושבת ששר החינוך צריך לצאת בהנחיה לא לקיים מתכונות במצב הזה כל עוד אין איזושהי ודאות, בטח ובטח אחרי לילות לבנים. זה לא פייר כלפי הילדים שלנו, והגיע הזמן שנראה אותם. הם עוברים פה משהו מאוד מאוד מטלטל. מבחן מתכונת – לא יקרה כלום אם הוא יידחה. עכשיו, אני יודעת שמחר יש מתכונות, ואני יודעת שבשבוע הבא יש מלא מתכונות לפני שיוצאים לחופשת הפסח, ועדיין לא מאוחר. כל עוד המלחמה הזאת נמשכת – והינה, אנחנו מגבים אותה ועומדים מאחוריה והכול בסדר – צריך לראות את הילדים האלה. אני באמת קוראת לשר החינוך להתערב בזה – קיבלתי המון פניות – וללכת לקראתם. תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. מצטרפת לאמירה. חבר הכנסת ירון לוי, בבקשה. לאחריו – חבר הכנסת בועז טופורובסקי, ולאחריו – חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. << קריאה >> ירון לוי (יש עתיד): << קריאה >> - - - בחוץ. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני מבקשת, אם אתם רוצים לידון אפשר בבקשה לדון מחוץ למליאה, זה מפריע. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לידון? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> כן, לידון. בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושבת בראש, כנסת נכבדה, בהמשך לדברים של חברת הכנסת שלי טל מירון, גם אני – אני מאמין שלא רק שנינו קיבלנו הרבה פניות ממועצת התלמידים והנוער הארצית לגבי חוסר הוודאות שיש להם בבגרויות ובמתכונות. אנחנו כבר למודי ניסיון, לצערי, בשלוש השנים האחרונות, וגם לפני המלחמה הזאת הייתה הקורונה. בסופו של דבר, מה ששאלתי גם בפעם הקודמת שעליתי כאן – אפשר טיפה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה. אני אדליק אותה, אני אגיד "עליזה", ואז היא תחזור ותעשה עוד פעם רעש. תראו, בסופו של דבר חווינו את הקורונה, אנחנו בשלוש שנים של מלחמה, ואני תוהה לגבי שר החינוך ושר האוצר, האם אין איזושהי תוכנית מגירה שבה מוציאים את התוכנית שעבדה בפעם הקודמת? אם זה בנושא מתווה הפיצויים, אם זה בנושא הבגרויות והמתכונות ואופן הלימוד של בני ובנות הנוער. וגם הילדים שלנו – הזום לא עובד, ומי שזה עובד לו מכבה את המצלמה, אחנו בוועדת החינוך דיברנו על זה, כי לפעמים ילד שפותח את המצלמה זה כאילו הוא עומד על במה מרכזית, וזה הדבר הכי קשה לו בעולם. וכשהילדים עולים לזום, אומרים להם: בואו, אנחנו מתחילים חומר חדש. והפערים של מי שלא למד את החומר שהיה לפני החומר החדש הם פערים מאוד גדולים, אז הילד מעדיף לא לעלות לזום. ואני תוהה, האם משרד החינוך ערוך ליום שאחרי? כי היום שאחרי לא יהיה רק יום של ציונים, הוא יהיה גם יום של מסגרת, של בית ספר, של מערכת חינוך שיודעת להכיל. כדי שהמערכת תוכל להכיל – אנחנו דיברנו היום עם השירות הפסיכולוגי החינוכי על השלד המבני והכל-כך טוב שיש למנגנון הזה של השירות הפסיכולוגי החינוכי, לצד המחסור בכוח אדם, מטפלים ומטפלות. ודווקא עכשיו, בזמן המלחמה, במקום שנתעסק בשטויות – ומתעסקים כאן הרבה בשטויות, והרבה חברי כנסת תהו למה אנחנו צריכים להיות כאן במקום להיות עם הילדים שלנו. אז אמרו שרופאים נמצאים מחוץ לבית, וחיילים – נכון, רק שהם מועילים לחברה, ואנחנו כאן, לצערי, לא כל כך מועילים בדיונים הארוכים והלא-ממצים שיש במקום הכל-כך חשוב הזה. ולסיום אני אגיד שיש לנו מזל מאוד גדול שארצות הברית מחבקת אותנו, גם בהיבט הכלכלי וגם בהיבט הביטחוני. אבל טראמפ לא יוכל לעזור לנו במחלוקות הפנימיות ובשנאה התהומית שיש לנו כאן. זה רק בידיים שלנו. "ביחד ננצח" לא יבוא עם נשיא ארצות הברית, הוא יבוא עם היום הזה שנבין שגורל משותף לנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת בועז טופורובסקי – אינו נוכח; חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. לאחריו –חבר הכנסת אלעזר שטרן, לאחריו – חבר הכנסת מיכאל ביטון, ולאחריו –חברת הכנסת אפרת רייטן מרום. בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, נרד רגע מהמילים הגבוהות וניגע בכמה דברים שנמצאים על סדר-היום של הכנסת. נאמר רבות על מה הכנסת מתעסקת. אמרתי שלדעתי זה הזוי, אבל אחרי שאמרתי את זה ניתן הסבר קצת לעומק. אתייחס לנושא של פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, שזה נשמע אולי סקסי או מעניין או חשוב לחלק מהאנשים, אבל אני אבחר נושא אחד בלבד. בנושא הזה של פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה רוצים שהיועץ המשפטי לממשלה יהיה עורך דין של הממשלה, ומהצד השני ימנו תובע שהוא יהיה תובע שיעסוק בכלל התיקים כולם. נשאלת השאלה, מי יהיה אותו אחד ששומר על האינטרס הציבורי? כי האינטרס הציבורי, בסופו של דבר, כאשר לעיתים יש אינטרסים נוגדים, לא הגיוני שהיועץ המשפטי של הממשלה, עורך הדין של הממשלה, ישמור על האינטרס הציבורי. אני אתן אולי דוגמה: בחוקים שונים – ואני אגע דווקא בנושא של חוק שירות הביטחון הכללי, או עיסוקו של חוק שירות הביטחון הכללי – היועץ המשפטי לממשלה מגן על זכויות האזרח מפני שרירות הלב שיכולה להיווצר על ידי שירות הביטחון הכללי. זה נכון לגבי מעצרים מינהליים, האזנות סתר. אבל בהצעת החוק שמקודמת באינטנסיביות מוטרפת על ידי שמחה רוטמן – דרך אגב, נודע לנו היום שגם ביום חמישי מבוקר עד ערב נדבר על זה - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> וביום ראשון. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - אחרי שהיינו ביום ראשון האחרון - - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא, הוא הוסיף גם ביום ראשון, הוא חושב. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> גם ביום ראשון. הנושא של האינטרס הציבורי לא נמצא בדיון בכלל. תמיד אומרים לנו: הלאה, בפעם הבאה. אין פעם הבאה. נגיע למצב שאנחנו נייצר פה מהלך שבמדינת ישראל תהיה סיטואציה שבראש שירות הביטחון הכללי – והמנהל או האחראי לו הרי הוא ראש הממשלה, כך היה תמיד – אז ראש הממשלה ייתן הנחיה לשירות הביטחון הכללי שיבצע את העניין הזה. היועץ המשפטי לממשלה, שהוא כפוף, כי הוא מונה, ובהגדרה הוא מינוי פוליטי – יותר מזה, אם לא ימצא חן בעיני מישהו מה שאומר היועץ המשפטי לממשלה, הממשלה תחליט, ואז מחר או מוחרתיים יוצא צו מינהלי, רחמנא ליצלן, לצד זה או לצד אחר. אף אחד לא יפקח. שרירות הלב תהיה פה בכל מקום – בהאזנות סתר, האזנות סתר דחופות. בכל הדברים האלה אין ולא יהיה בהצעת החוק הזה מישהו אחד שרואה את האינטרס הציבורי ואת זכויות האדם והאזרח, ולא משנה מאיזו זווית או מאיזה כיוון. ביום הזה אין דמוקרטיה, זו לא מליצה; החוק הזה, במתכונת שהוא כתוב עכשיו, הוא חוק אנטי-דמוקרטי מסוכן לכולנו, ולא משנה מאיזה צד של המתרס הפוליטי אנחנו נמצאים. לעיתים כשאתה נמצא במקום אחד אתה רואה רק את הצד המואר של הירח. אני אומר לכם, את הצד החשוך של הירח רוטמן לא רואה. אני מקווה שחלק מהאנשים פה יפקחו עיניים ויבינו שזה דבר רע לכולנו. תודה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן. אחריו – חבר הכנסת יאיר לפיד, ואחריו – חברת הכנסת אפרת רייטן מרום. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, ראיתי אתמול את ראש הממשלה מחבק את אוריך. אני צריך להגיד ממה אני לא יכול להתחמק, כמה שזה קשה, את מה שזה הזכיר לי. כנופיה של עבריינים שאחד לא הסגיר את השני. עמד בחקירות, וכשהוא יוצא החוצה, אחרי שהוא לא הסגיר חבר לכנופיה, הם מפנקים אותו. אני לא ראיתי את ראש הממשלה מחבק - - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> את משפחות החטופים הוא בטח לא חיבק. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא ידעתי שהוא יודע לחבק. את אוריך הוא מחבק בגלל שהשופט אישר להם להיפגש. בכלל, אנחנו נהיינו מדינה שאת הערכים שלנו אפשר לזרוק לזבל. יש בית משפט – בזבזנו למעלה מ-80 דיונים על חוק השתמטות. כנפי ההיסטוריה – ביסמוט שמע. אמרנו: זה לא יעבור. וכל מה שהיה להם בראש זה מה תגיד היועצת המשפטית. למה זה העסק של היועצת המשפטית? למה זה לא העסק של אדם מול עצמו, מול הערכים של עצמו? מה קרה לנו שרק מחפשים איך להתגולל על הייעוץ המשפטי? באותה ועדה של ערכים – ישבה שם היושבת בראש כרגע, ובאה נציגה של משרד המשפטים. אני עוד לא הבנתי כלום. ידעתי שיש בקואליציה אנשים רעים, שיש בהם רוע, שאת היהדות שלהם הם מכרו לרוע; שלהעליב אנשים ולהשפיל אנשים אם הם לא חושבים כמוהם – אז מותר. "חביב אדם שנברא בצלם" זה רק אם זה אדם שנברא בדיוק בצלם שלהם. באה יועצת משפטית – לא יועצת משפטית, נציגה של משרד המשפטים, משרד ממשלתי – ואומר לה עמית הלוי, ואלה מצטרפות ומצטרפים למקהלה: מה את עושה? אין לך עבודה? לכי לעבוד. אז היא אומרת: אדוני, זאת העבודה שלי. אומר לה: צאי החוצה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> מה עם המגרסה? << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> 200,000 שקל, שר השנאה. שמעת כמה קיבלתי? תודה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> מה עם המגרסה? << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה. הינה, אמרתי לך. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תם הזמן. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אמרתי לך, אמרתי לך. אתה שקרן, מסית. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. תודה רבה. הסתיים, תם הזמן. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> קפסולה של רעל. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תם הזמן. אני לא יודעת איך אתם לא רואים. אתה אומר "קפסולה של רעל" כשאתה בעצמך אומר דברים שהם רעל. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> יותר טוב שאת אל תתערבי. יותר טוב שלא תתערבי. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לא, אני אומרת באמת, הפוסל - - - << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> התכוונתי גם אלייך, את יודעת את זה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני הבנתי יפה מאוד. אני לא רוצה - - - << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> התכוונתי גם אלייך וגם אליו. וגם אליו. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> שר השטנה וההסתה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה, תודה רבה. תם הזמן. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> חצוף. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מקווה שלא - - - בזמן שלי. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חבר הכנסת יאיר לפיד – אינו נוכח; חברת הכנסת אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> שמעת, קרעי? 200,000 שקל מגרסה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> מה עם המגרסה? << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון, אמרתי לך. 200,000 שקל. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אחריו – חברת הכנסת גלית דיסטל, אביחי בוארון וחבר הכנסת קלנר. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה - - - << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> שילך לעזאזל. לך לעזאזל, קרעי, עם הטייסים. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אפשר להתחיל? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> כן. אני אתן לך כמה זמן שתרצה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> לא, הכול בסדר. טוב, אז ב-48 השעות האחרונות, המצביא הגדול, המצביא העליון, פתח עוד חזית, הפעם נגד ועדת הבחירות המרכזית. הוא כל כך הצליח מול חמאס בעזה, ואת עם כלביא הוא סיים בניצחון מזהיר, שחייב אותנו לחזור למערכה באיראן; ואת החיזבאללה הרי הוא חיסל. אז עכשיו נשארה רק ועדת הבחירות המרכזית. האמת שאין בדבר הפתעה, כי את השופר הסדוק שלו ברדוגו הוא שלח כחיל חלוץ ללכלך על המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השמאלני המפורסם נועם סולברג, ואחרי השופר הסדוק ברדוגו הוא שלח את גאון הדור פרופ' משה כהן אליה, הכוכב החדש של ערוץ 14, לשלוח לו מכתבים כדי לסמן אותו. ואחרי פעולות הריכוך המוצלחות של ברדוגו ומשה כהן אליה, מגיע המצביא הגדול בנימין נתניהו להילחם בוועדת הבחירות המרכזית. ואני מודיע לנתניהו שפה במדינת ישראל לא יהיה 6 בינואר. לא יהיה 6 בינואר. לא משנה כמה אתה רוצה להידמות לדונלד טראמפ, פה לא יהיה 6 בינואר. כי גם אחרי מה שעשיתם לדמוקרטיה הישראלית במשך שלוש וחצי שנים ארורות, אנחנו לא ניתן לכם לגנוב את הבחירות. וכל מסעות ההסתה שלכם נגד ועדת הבחירות המרכזית, וכל הניסיונות שלכם לדכא הצבעה בחלקים כאלה או אחרים של הציבור הישראלי, וכל הניסיונות שלכם להפחיד את שומרי הסף – הכול ייגמר ביום הבחירות הבא. וכל המתקפה החדשה הזאת על המשנה לנשיא בית המשפט העליון ויושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית, השופט סולברג, כל המתקפה הזאת קשורה בדבר אחד – שגם אתם רואים את הסקרים. והסקרים הפנימיים שלכם – לא אלה ששלמה פילבר, עד המדינה המזגזג, ממציא בעבורכם בעבור אתנן הזנות שאתם נותנים לו – הסקרים האמיתיים מלמדים שאתם בדרך לאופוזיציה. אתה שומע, השר קרעי? 6 בינואר – לא פה במדינת ישראל. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> לא צריך את זה, אתם מפסידים סדרתיים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> עוד מעט אתם באופוזיציה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת גלית דיסטל – אינה נוכחת; חבר הכנסת אביחי בוארון – אינו נוכח. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> חיסלתם את חמאס, קרעי? 35,000 מחבלי חמאס, ניצחון מוחלט - - - של הניצחון המוחלט. במגרסה תגרסו את כובעי הניצחון המוחלט. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח; חבר הכנסת ינון אזולאי – אינו נוכח; חבר הכנסת חילי טרופר – אינו נוכח. חברת הכנסת פנינה תמנו, בבקשה. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה. גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, בשעה המאוחרת הזאת שאנחנו יושבים כאן בתוך הכנסת, אני רוצה לומר לכם שהייתי רוצה להאמין שבימים האלה הכנסת תתעלה מעל עצמה. הרבה מילים נאמרו, הרבה דברים דוברו, ולצערי נדמה ש-120 חברי הכנסת, ובתוכם ממשלה שלה יש אחריות גבוהה יותר, גדולה יותר, ואתם כקואליציה, לא מצליחים להתעלות לגודל השעה. אין ספק שהפער בין מה שמתרחש בבית הזה לבין מה שקורה בערי ישראל וברחובות ישראל הוא רק פער שהולך ומעמיק. לא יכול להיות מצב שהנחיות פיקוד העורף – מדינה שלמה נמצאת תחת מתקפת טילים של איראן. נכון, זה מצריך מאיתנו אורך רוח, וברוך השם שיש לנו את הצבא הכי חזק בעולם. ברוך השם. אבל לצד זה, אנחנו צריכים להיות הדוגמה האישית. ואנחנו כאן, בשעת לילה מאוחרת, וגם אם הייתי – אני רוצה לומר לך שאני התלבטתי, התלבטתי כיושבת-ראש סיעה מה אני הולכת לומר ליושב-ראש המפלגה שנמצא כאן, חבר הכנסת בני גנץ, שר הביטחון לשעבר; הרי עניינים ביטחוניים הם מעל הכול, מעל כל מחלוקת בין קואליציה לאופוזיציה, ואמרתי: אולי יש דברים חשובים בתוך הגירעון הזה שהולכים להעמיק אותו לטובת צרכים ביטחוניים. אילולא היינו מבינים ש-5 מיליארד שקלים הולכים להיות מחולקים ככספים קואליציוניים, את יודעת מה? ייתכן שבמקום מתוקן היינו מצביעים על זה בעד. אבל אנחנו יודעים ש-5 מיליארד שקלים, וכל שקל, כל תקציב, הוא משמעותי בימים האלה, בהגנה על מדינת ישראל ואזרחיה. אנחנו מבינים שלא לוקחים את כל הכספים שיכלו לסייע במאמץ המלחמתי ושמים אותם לטובת זו, אלא מעמיקים גירעון ונותנים עוד תוספת של 2.6 מיליארד שקלים, שהם מבורכים לתקציב הביטחון, כורח המציאות. אבל כספים קואליציוניים אינם כורח מציאות, אלא כורח פוליטי של הקואליציה הזו. ועל כן, גברתי היושבת-ראש, אני מצירה על כך. אפשר היה לחלק את התקציב אחרת. ואם זה היה נעשה בשכל ישר ובאחריות, אז בוודאי היינו גם מצביעים בעד, במיוחד בימים האלה. אבל כשפותחים את הכנסת לנושאים שהם לא רלוונטיים לביטחון, ולנושאים שמפלגים את עם ישראל ומעמיקים את הקרע בתוך עם ישראל, ובוודאי שגם לא מקצים את התקציבים הראויים לביטחון, אני חושבת שאין מנוס אלא להצביע נגד ולומר לקואליציה הזאת להתעשת. לסיום, גברתי היושבת-ראש, ראיתי את הסרטון שבו לוקחים אותך ועוד נשים עם כיסוי ראש, ואני גאה – יש לי אחיות עם כיסוי ראש; יש לי אחיות, כמעט כל אחיותיי עם כיסוי ראש; לבזות את כיסוי הראש, ולומר שזו הדתה – אין לי מושג אפילו איך קוראים לבחור – זה פשוט בושה וחרפה. בושה וחרפה. אנחנו צריכים להיות גאים ביהדות שלנו, אבל בטח שכל אישה תחיה באמונתה מבלי שנבזה אותה. אני בטוחה שאם מישהו היה עושה את זה על ישראליות ערביות, עם חיג'אב, אז כנראה הוא היה מזדעק כשעושים להם את זה ולא היה מעז לעשות את מה שהוא עשה. זה ביזיון, ואנחנו צריכים לגנות את זה מקיר לקיר בבית הזה. אז לא לתת לאף אחד להוריד את הרוח ולבזות את היהדות היקרה שלנו. תודה. << יור >>היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. אני מזמינה את השר שלמה קרעי לסכם. רגע, הדובר מיכאל ביטון? אינו נוכח. אני מזמינה את השר שלמה קרעי לסכם את הדיון, בבקשה. << דובר >>שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, לאן ברח חבר הכנסת שטרן עם המגרסה? אני רוצה להקריא לכם כתבה מ-N12: השר אלעזר שטרן הודה שגרס תלונות אנונימיות כראש אכ"א. המגרסה עבדה מאוד מהר. הגיעו תלונות אנונימיות. סוגיית ההטרדות המיניות בכלל, ובמערכת הביטחון בפרט, זוכה לחשיפה מוגברת בשנים האחרונות. שר המודיעין אלעזר שטרן התראיין היום ב-103fm וחשף שבמהלך תפקידו כראש אגף כוח האדם בצה"ל, הוא גרס תלונות אנונימיות בנושא הטרדות מיניות. הגיעו תלונות אנונימיות. המגרסה עבדה מאוד מהר – אמר והפתיע את המגישים. כן, חבר הכנסת שטרן, תענה לזה, לעדות מפה, מכלי ראשון שלך. כמו בעדות, כשכשלת בלשונך בריאיון אחר והפלת את כל יש עתיד כשאמרת שלהסכם הכניעה שחתמתם עם חיזבאללה היה שותף גם חיזבאללה. ככה נאמר בריאיון, ולאחר מכן יאיר לפיד נאלץ להכחיש את זה. אז חכמים, היזהרו בדבריכם, אבל כנראה שהרבה חוכמה אין כאן. אני רוצה להתייחס לכמה דברים שעלו כאן, כשישבתי כאן ושמעתי את גיבובי ההאשמות והחמיצות וכל התלונות והקיטור והמרמור. אז שמעתי את חבר הכנסת דוידסון. << קריאה >>סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אוי שלוימל'ה, שלוימל'ה - - - << קריאה >> עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> איך אתה יושב כאן ואומר במשפט אחד את כל הדברים האלה? שהם אבל זה - - - << דובר_המשך >>שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> כי זה מה שהיה פה, חברת הכנסת עזוז, את לא ישבת כאן שעתיים ושמעת את כל זה, אני ישבתי. אז אמרו כאן חבר הכנסת דוידסון וחבר הכנסת סובה, ואולי עוד כמה, הזכירו, שלחת את הטייסים לעזאזל. יפה. אז שקר. שקר. תמצא את המקום שבו ציטוט שלי, בכתב או בעל פה, ששלחתי את הטייסים לעזאזל. אז בפעם המי יודע כמה, אני אסביר גם לך, פורר, שקרן, שאתה עומד כאן ומוציא דיבה, וגם לך, דוידסון, שזה בטח בתמימות, לא כמו עודד פורר, שמכיר כבר את התשובה שלי. אני אמרתי לסרבנים, לסרבנים בליל פורים, לפני שלוש שנים, אמרתי להם את מה שמרדכי היהודי אמר לאסתר המלכה, מה מרדכי היהודי אמר לאסתר המלכה? כי אם החרש תחרישי בעת הזאת, רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית-אביך תאבדו. באותה תקופה, שלוש שנים לפני, לפני שלוש שנים, מה? << קריאה >>עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> הוא קצת ניצל את אסתר, אולי הייתה יתומה - - - << דובר_המשך >>שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> הוא היה דוד שלה. הוא אמר לה – אם את חושבת להתעלם מהסכנה הקיומית שיש לעם ישראל, את יכולה להחריש. עם ישראל יינצל. עם ישראל לא תלוי באף אדם, הוא העם הנבחר. ואת ובית-אביך תאבדו. << קריאה >>עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> אז למה הוא אמר לה להחריש? << דובר_המשך >>שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> הוא אמר לה לא להחריש. הוא אמר לה אל תחרישי. כי אם אחרי שתחרישי בעת הזאת – אם לא תתייצבי לימין עם ישראל בעת הזאת ותעשי את תפקידך, רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר. הם לא באמת צריכים אותך. יש לך זכות להיות שליחה טובה של עם ישראל. אם לא תעשי את זה, את ובית-אביך תאבדו. עם ישראל יינצל. אז זה בדיוק מה שאמרתי לאותם סרבנים שאמרו לפני שלוש שנים שאם נצטרך להפציץ באיראן כי יהיה איום קיומי על עם ישראל, אנחנו לא נעשה את זה. ואם נצטרך להילחם בעזה, אנחנו לא נעשה את זה. הם - - - << קריאה >>עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> אתה ראית שהאיראנים חושבים שאתה הפצצת בעזה? << דובר_המשך >>שר התקשורת שלמה קרעי:<< דובר_המשך >> ראיתי, כן, כן. בסך הכול אני חלק מהממשלה שאישרה את הקבינט ושהקבינט אישר את הפקודה, אז אנחנו חלק מזה בהחלט, וגם אתם כאן, אם לא תגישו - - - << קריאה >>יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא כתבת בטוויטר – נסתדר בלעדיכם - - - << דובר_המשך >>שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא. לא לטייסים. שקר. << קריאה >>יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אתה לא כתבת את זה? << דובר_המשך >>שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא לטייסים. שקר. << קריאה >>יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> שנייה, לא כתבת בטוויטר - - - לכו לעזאזל. << יור >>היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> על מי הוא אמר את זה? << דובר_המשך >>שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא לטייסים. שקר. << קריאה >>יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> שנייה, לא כתבת בטוויטר: טייסים - - - לכו לעזאזל. << יור >>היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> על מי הוא אמר את זה? אבל על מי? << דובר_המשך >>שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא לטייסים. לא לטייסים. אמרתי שלא אמרתי לטייסים, אני מסביר: אמרתי לסרבנים. << קריאה >>יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> סליחה, זה קיים - - - נתניהו - - - << דובר_המשך >>שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא, למה אתה מדבר בשמם? << קריאה >>יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אתה אומר לטייס - - - << דובר_המשך >>שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא, לא אמרתי. << יור >>היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לאלה שאמרו שיסרבו. << קריאה >>יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> עזוב קרעי, אנחנו זוכרים בדיוק את מה שאמרת. << דובר_המשך >>שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא. לא אמרתי לטייסים. תסתכל ותפתח. << קריאה >>יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני יכול לפתוח. << דובר_המשך >>שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> ואני ממשיך להסביר ועוד לא סיימתי. << קריאה >>יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> היו טייסים שאמרו - - << דובר_המשך >>שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא רק טייסים, היו רופאים, והיו הרבה - - - << קריאה >>יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - שבהנחה שהחוקים שאתם בממשלה מקדמים יהפכו את מדינת ישראל למדינה לא דמוקרטית, אנחנו נפסיק להתנדב. זאת הייתה האמירה של חלק - - - << יור >>היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אנחנו נסרב. << דובר_המשך >>שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא, לא. << קריאה >>יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> קומץ קטן מאוד, אבל התייצבו ב-7 באוקטובר - - - << דובר_המשך >>שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> היו - - - לא נכון - - - << קריאה >>יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> מה לא נכון? אתה בתגובה לאנשים האלה כותב שנסתדר בלעדיכם ותלכו לעזאזל. << דובר_המשך >>שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אתה לא הבנת את מה שאמרתי עכשיו. << קריאה >>יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אהה, זה אתה נותן פרשנות. זה כתוב - - - << דובר_המשך >>שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא, פרשנות. לא הזכרתי במילה אחת את הטייסים. כתבתי סרבנים. אם אתה חושב שהסרבנים היו רק - - - << קריאה >>יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> הסרבנים הם מה? הם בגולני או סרבנים בחיל האוויר? << דובר_המשך >>שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> היו הרבה מאוד סרבנים, תסתכל בסרטונים שיש בכל מקום, מכל מיני יחידות בצה"ל שהודיעו - - - << קריאה >>יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> באותו שבוע ראש הממשלה אומר שהמדינה יכולה להסתדר בלי שתי טייסות, בלי ממשלה לא תוכל להסתדר. << דובר_המשך >>שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני חוזר ואומר, כמו שמרדכי היהודי, ואני גאה על כך, אמר לאסתר המלכה: "את ובית אביך תאבדו". אתם תלכו לעזאזל, אם לא תתייצבו, גם הסרבנים, אמרתי לסרבנים – אם אתם לא תתייצבו לצד עם ישראל, כמו שאתם מאיימים שלא תפגיזו באיראן, ולא תלכו לעזה, ולא תילחמו - - - << קריאה >>יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - דיברת באולם המליאה, חזרתי על הדברים שלך. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אז אני מסביר ואומר: הסרבנים שהחליטו שהם ישלחו – אני אומר, הסרבנים, אלו שאמרו שהם ישלחו את מדינת ישראל לעזאזל - - - << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> בסדר, אבל סרבן - - - לא קיים. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא משנה מה הם – טייסים, רופאים, לוחמים; סרבנים שאמרו: אנחנו לא נתייצב לימינה של מדינת ישראל בזמן אמת - - - << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> זאת פרשנות. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא פרשנות. לא פרשנות. בזמן אמת, יחד עם חבריי, להבדיל מכם, אני יצאתי בחריפות כנגד נגע הסרבנות, ואני גאה על כך, כי את השפעת הסרבנות האיומה ראינו על בשרנו ב-7 באוקטובר, ואת ההשפעה על תודעת האויב, ועל כשירות צה"ל. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> בשיא הכנות, אתה יודע על אחד שסירב? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> הם עמדו ואמרו - - - << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> תראה לי אחד, תבחר, יש טייס אחד שסירב? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> שעות ארוכות ב-7 באוקטובר, כשירות צה"ל הייתה פגומה. לא היו לא טייסים - - - << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אתה מסיק מסקנה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> מה זה מסקנה? תצביעו בעד הקמת ועדת חקירה, ואתה תקבל גם את כל הנתונים. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - עזוב קרעי, אני מוכן לקחת את המילים שלי בחזרה אם אתה תראה לי טייס אחד שאתה מכיר שסירב פקודה ושלא התייצב ב-7 באוקטובר. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> הם הודחו. הם הודחו. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא הודחו. לא הודחו. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> הם הודחו. כל הסרבנים הודחו מצה"ל. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> תראה לי טייס אחד, לא בשידור – אחד שאמר שהוא לא יתייצב, קראו לו לשירות והוא לא התייצב. אין דבר כזה. אין. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אז אני, קודם כול - - - << קריאה >> עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> - - - << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אין אחד כזה. אין אחד שסירב. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אבל יש משמעות לאמירה הזאת, יבגני. אוקיי, אבל יש משמעות לאמירה או אין משמעות לאמירה? << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> יש משמעות למילים - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> יש לה משמעות, לאמירה הזאת, מבחינת האויב שלנו? << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> יש גם משמעות למה שהשרים אומרים. אם אתה לא אומר - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני מסכימה שיש לנו אחריות על מה שאנחנו אומרים, בוודאי. אני רק אומרת, יש משמעות, זה מעביר מסר לא טוב. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> ב-7 באוקטובר, כל - - - תראה לי אחד. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> יבגני, אמירה כזאת, אתה מסכים שאמירה כזאת מעבירה מסר מאוד מאוד לא - - - << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> גם יצאנו נגד הסרבנות. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא יצאתם נגד. לא יצאתם נגד. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לא, הם יצאו. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> "מפקד בית הספר לבקרה אווירית ופיקוח טיסה, סגן אלוף י', טוען כי סביב המלחמה היו מילואימניקים לא מעטים שלא היו כשירים למשימה". מפקד בית הספר לבקרה אווירית אמר שסביב המחאה היו מילואימניקים לא מעטים שלא היו כשירים למשימה. מה עוד? "הכרעה דרמטית, צה"ל מדיח את כל הטייסים שחתמו על מכתב הסרבנות". "מפקד חיל האוויר: יש פגיעה שהולכת ומעמיקה בכשירות של חיל האוויר, במקום להתכונן למלחמה, אני עוסק רק בזה". << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> זה לא מה שהוא אמר, הוא אמר את זה - - - << קריאה >> עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> אבל למה אתה יושב עם החרדים בקואליציה וכל כך מפריע לך סרבנים? בבקשה, אתה יושב איתם - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אנחנו מחוקקים חוק גיוס היסטורי, שאתם מתנגדים אליו, וזה לא קשור למי שהוכשר להיות טייס ונועד להגן על מדינת ישראל בכלים שהוא קיבל. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> גם את זה אתה מעוות, זה לא מה שנאמר. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> זה בדיוק מה שנאמר. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אתה יודע את האמת, ואם אתה היית יושב בוועדת חוץ וביטחון, גם את זה אתה היית שומע. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> את הסרבנים האלה העיפו כבר מזמן מהצבא, הם לא חלק מגבורת לוחמינו בשמי איראן ובשאר החזיתות במלחמה, אבל אתכם, שעודדתם את הסרבנות, את הגנרלים מדושני העונג שישבו באולפנים, את אותם כתבים מופקרים שעודדו את הסרבנות הזאת – אותם לא העיפו עדיין. לפחות תתנצלו. אז אני רוצה לומר, חברת הכנסת עזוז, כבוד ללוחמינו הגיבורים, לטייסנו המופלאים, לעם ישראל הנפלא, ולהנהגה הנחושה והאמיצה בראשות נתניהו, שלא ממצמצת מול החמוצים באולפנים. כבוד להם, לא לסרבנים. הסרבנים הם רק מהצד שלכם. הטייסים הם של כולנו. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> ואני רואה כאן - - - << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> תראה אחד - - - זה מה שהצעתי לו, שיביא אחד שלא התייצב. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> הם הודחו. חבר הכנסת סובה. מה אתה שולח? מה כתוב שם? מה כתוב? טייסים? מי, מי? בלעדי מי? << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אצטט - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> בלעדי מי? בלעדי מי? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> - - - עם ישראל יסתדר - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא, מהתחלה, מהתחלה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> "עם ישראל יסתדר בלעדיכם, ואתם תלכו לעזאזל". << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> מי אלה? מי? הסרבנים. הסרבנים, לא הטייסים. הסרבנים, זה מה שכתוב. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אני אראה לך מה כתוב. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני יודע מה כתוב. הסרבנים. הסרבנים זה אצלכם. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> גם אותם שלחת לעזאזל? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני שמעתי קודם את חברת הכנסת מירב כהן, אני כבר לא יודע כמה מפלגות היא עברה – הייתה בהתעוררות, עברה לקדימה, עברה לתנועה, רקדה דרך כחול לבן וקפצה ישירות ליש עתיד. אבל לפי המניפסט הלאומני-פלסטיני שלך, חברת הכנסת כהן, נראה שאת כבר בדרך לרשימה המשותפת. ב"אין עתיד" כבר אין לך עתיד כנראה. ואני רוצה לומר עוד משהו, שמעתי קודם את חברת הכנסת יסמין פרידמן מספרת על ראש עיר לשעבר מהליכוד שלא אוהב לשמוע אותי. זה בהחלט מסביר למה הוא לשעבר. זה מסביר למה הוא לשעבר. זה מסביר למה. ברור למה הוא לשעבר. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> מה לעשות, הוא לשעבר כי הוא מבוגר, תתמודד עם זה, קח אחריות. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> עם מה אני אתמודד, עם ראש עיר שהוא לשעבר, שהתושבים שלו כבר לא רצו אותו, אז איתו אני צריך להתמודד? אני רוצה לומר לכם, אתם מדברים, באים לכאן ומנסים כל הזמן להתמרמר על כך שהכנסת הזו מתפקדת בזמן מלחמה. אתם מתמרמרים על זה, כולם נמצאים וכולם נוסעים וכולם עובדים וכולם מנסים להמשיך שגרת חירום, גם בג"ץ. למה אתם לא הולכים להפגין מול בג"ץ? אתמול בג"ץ עשה דיון בנושא התאגיד, בנושא שידורים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - בג"ץ אמור לקלוט את המפונים? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> למה, למה אתם לא מפגינים מול בג"ץ? << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> הכנסת צריכה לתפקד גם בשגרה, ובוודאי גם בחירום. וצריכה להראות את החוסן הלאומי של מדינת ישראל. החוסן הלאומי של מדינת ישראל מתגלה כשאנחנו יושבים כאן וממשיכים לדון בשגרה ובחירום. עונים לכולם. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> את יכולה להפנות אליי בשמחה. פניות ציבור שמגיעות אליי מטופלות. אבל מה אני מתפלא עליכם, כאשר יש לנו יועמ"שית מודחת, שנאחזת בקרנות המזבח, בקרנות המזבח, באמצעות צו לא חוקי של בג"ץ; יועמ"שית מודחת שרודפת את ראש הממשלה בזמן מלחמה, פוגעת בביטחון המדינה, מנסה לגרום לו ולהתערב לו לגבי מינוי והדחת שרים בזמן מלחמה. כי זה דבר שאתם צריכים לומר – יועמ"שית מודחת שפוגעת בביטחון הלאומי של מדינת ישראל כשהיא מתעקשת להפריע לראש הממשלה בניהול המלחמה, זה לא מעניין אתכם. פה לא אומרים לה: רגע, מה את עושה? תני לראש הממשלה לעסוק רק בענייני מלחמה, פה הכול בסדר. אז את הצביעות שלכם הזאת, אל תביאו אלינו לכאן, חבר הכנסת קריב. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> יאללה, יאללה, תדבר אליהם, לא מעוניינים לשמוע אותך. דבר לקואליציה, לא מעוניינים - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> חברת הכנסת בן ארי, תמשיכי להוציא את זעמך על הפקידים שלנו, על עליזה, ועל אנשי המקצוע המסורים שלנו, כשאת רואה שאתם מפסידים בכל מקרה. אני לא מבין על מה אתם משתוללים כאן. הפרש של 10–20 קולות, בין קואליציה לאופוזיציה, ופורר ומירב בן ארי משתוללים על עליזה כי הם לא מצליחים לספור שתי אצבעות. ירדתם מהפסים לגמרי. אתם נראים כמו חבורה, בעיני הבוחרים שלכם – מילא תנסו למצוא תרגילים, לעשות איזה משהו שייתן לכם איזשהו יתרון אמיתי. אה, לפיד הגיע? לפיד, הפקרת אותם כאן כל הערב. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אל תפנה אלינו, לא מעוניינים לשמוע אותך. תפנה אליהם. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לפיד, אחרי שהפקרת כאן את האופוזיציה כל הערב - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, להיאזר בסבלנות. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> - - אני מבין שהרגשת צורך לבוא להראות לכמה מצביעים שנשארו לך שאתה עדיין בא לעבודה. השר בן גביר, אני בדיוק מדבר על זה שהיועמ"שית המודחת פוגעת בביטחון הלאומי של מדינת ישראל - - << קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> - - רודפת את ראש הממשלה נתניהו, רודפת אותך, השר לביטחון לאומי, רוצה דיונים תוך כדי המלחמה. כאן כל חברי האופוזיציה אומרים לא לדון בשום דבר, רק בענייני מלחמה, אבל ראש הממשלה, שמנהל את המלחמה הזו, הם רוצים שהוא יתעסק בעוד דברים אחרים, רק בגלל שהיועמ"שית רוצה לסכל את הממשלה הזאת. אז כל העניין הזה לא יעזור לכם, לא יעזור לחבורה פורעת החוק הזאת, שמנסה לסכל ממשלה בשעת מלחמה. אנחנו יודעים שמה שמעניין אתכם זה רק להפריע לממשלה. הרי לבוא כאופוזיציה ציונית ולהצביע אי-אמון תוך כדי המלחמה נגד ממשלה שמובילה את הלוחמים שלנו לקרב – לאן תגיעו? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> - - - שלחת - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> ממשלה שמובילה את הלוחמים שלנו לקרב, ואתם, מה אתם אומרים ללוחמים האלה? אין לנו אמון בממשלה הזאת. מה אתם אומרים ללוחמים, לצאת לקרב או לא לצאת לקרב? לשמוע לממשלה הזאת, שאין לנו בה אמון, או לא לשמוע לממשלה? << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> זאת לא הממשלה, התבלבלת, זה - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> איך אתם מעיזים לבוא ולהצביע אי-אמון בממשלה ובעומד בראשה, כשכל העולם כולו עומד משתומם למול ההנהגה, למול שיעור הקומה של ההנהגה שלנו. ואתם מצביעים אי-אמון? ואתם מצביעים אי-אמון? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> די כבר, עבודת אלילים, רוקד סביב עגל הזהב - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> כשהלוחמים שלנו רוצים לתת אמון, הם הרי יוצאים למלחמה בפקודת הממשלה הזאת, הממשלה הזו מובילה אותם לקרב. מה הדוגמה האישית שאתם מצפים לתת ללוחמים שלנו? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> סוכן קטרי בלשכת ראש הממשלה - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> חברת הכנסת ניר, 31 שנים בצבא, מה את אומרת ללוחמים כשאת כאן, בזמן מלחמה, מביעה אי-אמון בממשלה שמובילה אותם לקרב? << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - הבעתי אמון - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> סוכן קטרי. קרעי, קרעי - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> הסרבנים כבר לא שם, אין לך מה להגיד את זה. אם הסרבנים היו שם היית צריכה באמת לומר את זה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אז האופוזיציה למדינה יכולה להמשיך להצביע אי-אמון בלוחמים שלנו, אבל אנחנו נמשיך להוביל אותם לקרב ולניצחון לעוד שנים רבות וטובות. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> טוב, פרקתם מספיק. חברים, זה לא מכובד, זה לא לכבוד הבית. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, אני מבקש ממך. הוא מימש את זכותו ונאם. אנחנו מבקשים לעבור להצבעה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חבריי חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק מסגרות תקציב המדינה (הוראות מיוחדות לשנת 2026) (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026, בקריאה הראשונה. ההצבעה תהיה הצבעה שמית. אני מבקש מכם להתאזר בסבלנות. בבקשה, גברתי סגנית המזכיר. הצבעה שמית << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ינון אזולאי – בעד דן אילוז – בעד ואליד אלהואשלה – אינו נוכח קארין אלהרר – נגד עמיחי אליהו – בעד זאב אלקין – בעד משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח אביחי אברהם בוארון – בעד אוריאל בוסו – בעד << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חבריי חברי הכנסת, שנייה, אנחנו נאלצים לעצור את מהלך ההצבעה. המזכירה לא מצליחה לקיים את ההצבעה. תקשיבו, בלי שום הערות ביניים. הסתודדות ששומע אותה המשמיע, זה המקסימום שאפשר לעשות בנסיבות העניין. תתחשבו רגע, בבקשה. התנאים הם לא תנאים אופטימליים, ההד הוא הד כפול. אני מבקש מכם, אל תיאלצו אותי להתחיל לקרוא קריאות ולאפשר לכם להצביע מהיציע. זאת האזהרה האחרונה. הינה, אני מודיע את זה, קואליציה ואופוזיציה, רוצים להתקדם. תודה. בבקשה. << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) מישל בוסקילה – בעד דבי ביטון – נגד חיים ביטון – בעד מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח בועז ביסמוט – בעד ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – נגד רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – בעד סמיר בן סעיד – נגד יואב בן צור – בעד ניר ברקת – בעד ששון ששי גואטה – בעד טלי גוטליב – בעד יצחק גולדקנופ – נגד מאי גולן – בעד איתן גינזבורג – נגד גילה גמליאל – בעד בנימין גנץ – נגד משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – נגד אבי דיכטר – בעד גלית דיסטל אטבריאן – בעד אלי דלל – בעד שלום דנינו – בעד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – בעד שרן מרים השכל – בעד ניסים ואטורי – בעד מיכל מרים וולדיגר – בעד יצחק שמעון וסרלאוף – בעד יאסר חוג'יראת – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת אכרם חסון – בעד ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – נגד משה טור פז – נגד אחמד טיבי – נגד יוסף טייב – בעד אוהד טל – בעד יעקב טסלר – נגד חילי טרופר – נגד מאיר כהן – נגד מירב כהן – נגד עופר כסיף – נגד אופיר כץ – בעד ישראל כץ – בעד רון כץ – נגד יוראי להב הרצנו – נגד ירון לוי – נגד מיקי לוי – נגד יריב לוין – בעד נעמה לזימי – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – נגד טטיאנה מזרסקי – נגד מרב מיכאלי – נגד שלי טל מירון – נגד יונתן מישרקי – אינו נוכח חנוך דב מלביצקי – בעד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – בעד צגה מלקו – בעד אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – בעד שרון ניר – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – נגד צבי ידידיה סוכות – בעד משה סולומון – בעד לימור סון הר מלך – בעד אופיר סופר – בעד אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת משה סעדה – בעד מנסור עבאס – אינו נוכח עפיף עבד – בעד איימן עודה – אינו נוכח עדי עזוז – נגד חוה אתי עטייה – בעד חמד עמאר – נגד צביקה פוגל – בעד עודד פורר – נגד יצחק פינדרוס – בעד משה פסל – בעד מאיר פרוש – אינו נוכח יסמין פרידמן – נגד אורית פרקש הכהן – נגד מטי צרפתי הרכבי – נגד אריאל קלנר – בעד יצחק קרויזר – בעד גלעד קריב – נגד שלמה קרעי – בעד אליהו רביבו – בעד שמחה רוטמן – בעד יעל רון בן משה – אינה נוכחת אפרת רייטן מרום – נגד אלון שוסטר – נגד קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – נגד מיכל שיר סגמן – נגד נאור שירי – נגד אושר שקלים – בעד עאידה תומא סלימאן – נגד פנינה תמנו – נגד << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חברות וחברי הכנסת אנחנו נעבור לסבב השני של ההצבעה. בבקשה. << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ואליד אלהואשלה – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח יאסר חוג'יראת – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת ווליד טאהא – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח יונתן מישרקי – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת מנסור עבאס – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח מאיר פרוש – אינו נוכח יעל רון בן משה – אינה נוכחת קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> האם יש מישהו באולם שלא מימש את זכותו להצביע ומבקש לעשות כן? הזדמנות אחרונה. תמה ההצבעה. אלו הן תוצאות ההצבעה: 53 בעד, 45 נגד. אשר על כן, אני קובע בזאת כי הצעת חוק מסגרות תקציב המדינה (הוראות מיוחדות לשנת 2026) (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026, אושרה בקריאה הראשונה, ותעבור לדיון בוועדת הכספים לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. << הצח >> הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 7), התשפ"ו–2026 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1943).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חברות וחברי הכנסת היקרים, אנו נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 7), התשפ"ו–2026, לקריאה הראשונה. אני מתכבד להזמין את כבוד השר, עמיחי אליהו, להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני. לרשותך עד עשר דקות. בהצלחה. << דובר >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בוקר טוב לכולם, "ויאמר לקוצרים ה' עמכם". אני אקרא את זה במהירות: אני מתכבד להביא לאישור במליאת הכנסת בקריאה הראשונה את הצעת החוק. החוק בנוסחו הקיים מסדיר בין השאר את הסמכות החוקית להחזקה במשמורת של לוחם בלתי חוקי וקובע את בעלי התפקידים המוסמכים לכך ואת תקופות הכליאה טרם הבאה לביקורת שיפוטית בבית המשפט. החוק כולל הוראות שונות אשר חלות על כליאת לוחמים בלתי חוקיים בעת שגרה, ולצד זאת, הוראות מיוחדות שחלות במצבי לחימה. כבר בתחילת המלחמה עלה הצורך לקבוע הסדרים ייחודיים לנסיבות החריגות שבמסגרתן נתפסו מחבלים רבים העונים להגדרת לב"ח בחוק ושהיו מעורבים במתקפת 7 באוקטובר. בהתחלה הותקנו תקנות שעת חירום בנושא, ולאחר מכן, עם הימשכות הלחימה, הומרו תקנות שעת החירום בחוק שהתקבל בכנסת בדצמבר 2023, כהוראת שעה שהוחלה בתחילת הדרך לתקופה של ארבעה חודשים והוארכה מעת לעת. במסגרת הארכות הוראת השעה הותרו התאמות בנוגע למועדי הוצאת הצו הקבוע בעניין הבאתם של הלב"חים לביקורת שיפוטית ובעניין תקופת מניעת המפגש עם עורך דין, הכול בהתאם לצרכים המבצעיים שהיו מעת לעת, ובנוסף לקבע מנגנון של מבקר רשמי. הוחל הסדר לעריכת דיונים באמצעות היוועדות חזותית ב-VC. לנוכח המצב הביטחוני העדכני והצרכים המבצעיים, לא ניתן גם היום לעמוד בפרקי הזמן המרביים הקבועים בחוק המקורי, ועל כן מוצע להאריך פעם נוספת את תוקפה של הוראת השעה, עד ליום י"ז באב התשפ"ו, 31 ביולי 2026. לצד זאת, לאור עמדת הגורמים המבצעיים, ניתן לקצר חלק מהמועדים המופיעים בהוראת השעה. אני מבקש כי מילאת הכנסת תאשר את הצעת החוק בקריאה הראשונה ותעביר אותה להמשך דיון והכנה לקריאה השנייה והשלישית בוועדת החוץ והביטחון. תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לאור העובדה שמצד אחד ישנה רשימת דוברים ארוכה מאוד, ומצד שני יש נוכחות דלה, אני אבקש לדעת, מי מתוך אלה שנרשמו מבקש לממש את זכותו? חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. בכל מקרה, מי שהגיע תורו ולא היה באולם, כאילו ויתר על זכותו, זאת אומרת שרק מי שנמצא כאן יוכל לממש את זכותו. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אנחנו באמת נמצאים פה בחקיקה שנוגעת - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - שבע דקות. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני לא אדבר שבע דקות. אל תדאגי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> הוא יעשה את זה קצר. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> שבע דקות ו-30 שניות. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ינון לא סומך על זה. הוא אומר שאם ייתנו לי שבע, אני אדבר שבע. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אני סומך עליך - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> הוא לא הביא ספר היום. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ברצינות. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, הצעת החוק הזאת נוגעת ללב"חים, וההקשר הוא עוד על חרבות ברזל, מה שנקרא המאבק מול הטרור העזתי, אבל בתוך המלחמה הזאת שאנחנו נמצאים בה אנשים קצת לא שמים לב מה קורה ברצועת עזה. ברצועת עזה חמאס השתקם מלא מלא: חמאס היום עם 35,000 לוחמים, מדים מלאים, מצוידים, מזוודים. חזרה השליטה במחנות המרכז, 70% מהמנהרות עדיין קיימות. ואני שואל, אדוני היושב-ראש, לאן מובילים אותנו? איפה ההכרעה שעליה דיברנו? סיימנו את המלחמה הזאת עם הישגים צבאיים יוצאי דופן כדי להגיע לזה שבסוף ניתן את המפתחות של רצועת עזה חזרה לחמאס? סיימנו את המלחמה הזאת עם כל כך הרבה הרוגים, עם כל כך הרבה פצועים, עם כזה מחיר, בשביל שיחד עם חמאס נכניס לשם גם את קטר ואת טורקיה? ובאותה הנשימה אנחנו מסתכלים צפונה. בנובמבר 2024 ראש הממשלה הודיע שהוא הגיע להפסקת אש עם לבנון. אגב, הוא הודיע את זה לקבינט, הוא לא הביא את זה לקבינט. הוא הודיע. לא היה דיון על הפסקת אש – כן נכון לעשות הפסקת אש, לא נכון לעשות הפסקת אש. הודיעו לתושבי הצפון: תחזרו הביתה. במרץ הפסיקו להם את המענקים. אמרו להם: זהו, נגמרו האיומים, פירקנו את החיזבאללה. ועכשיו אלה שחזרו חוטפים בחזרה; אלה שהחליטו להעתיק את חייהם צפונה, כי הם אמרו: יופי, הסירו סוף-סוף את האיומים, נמצאים עכשיו שוב תחת מטחים, וכל ארבע דקות צריכים לרוץ – למי שיש ממ"ד, כי לא לכולם יש ממ"דים. נמצאים עדיין במצב שבו תוכנית מגן הצפון אינה מיושמת. אז אני רוצה לומר, אדוני השר, לפחות בטווח המערכות שנמצאים בהן עכשיו, אם אנחנו נסיים את המערכה הזו בלבנון כשחיזבאללה עדיין על הרגליים, נמצא את עצמנו בעוד סבב, ואנחנו לא בנויים לסבבים האלה. תגדירו שהמשימה שלכם והיעד הוא פירוק חיזבאללה, אבל גם תבצעו את זה, לא כמו שהיה פירוק חמאס, כשדאגתם שהוא יישאר בשלטון. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה. היא אחרונת הדוברות והדוברים. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, שרים, חברי הכנסת, בימים האחרונים אני רואה תקשורת, ודוברים מתדרכים שהמצב השתפר ויש פחות שיגורים מאיראן. לדעתי זו גנבת דעת, וכל אחד מאיתנו, מאזרחי ישראל, שחווים מה קורה פה בימים האחרונים, יכול להעיד הפוך. די, צריך להגיד אמת לאנשים, צריך לדבר אמת לציבור, צריך להגיד באמת מה המצב כדי שאנחנו נהיה מוכנים. אי-אפשר לדרוש מהציבור נורמליות בזמנים לא נורמליים. ראינו רק עכשיו שהיום היה בצפון, פעמיים היה בירושלים, במרכז. כל היום הוא עם הרבה אירועים, ועוד לא דיברתי על מה שקורה בגבול הצפון, על מה שקורה עם חיזבאללה. גם לפני כמה ימים, כאשר כבר כל הארץ ידעה שהולך להיות משהו מצפון, הכחישו עד הרגע האחרון. כולנו כבר ראינו, הרגשנו. זה היה באוויר והכחישו. דברו עם האנשים, דברו עם האזרחים, תיתנו את תמונת המצב. לא צריך לספר על תמונת ניצחון, בסוף כולנו רואים מה קורה בפועל – רואים מה קורה עם חמאס, רואים מה קורה עם חיזבאללה, כולנו חווים את מה שקורה עם איראן. צריך להסביר ולדבר לאנשים בגובה העיניים ולהפסיק לספר סיפורים. לפעמים עכשיו, כשאני שומעת שרים ואני שומעת את הפרשנים באולפנים וגם את האנשים מדובר צה"ל, אני מרגישה כמו בברית המועצות, כמו עיתון "פראבדה". מספרים לי על תמונת ניצחון, מספרים לי סיסמאות, אבל חבר'ה, אנחנו בעידן אחר – אנחנו מחוברים לרשתות, אנחנו רואים תמונות, אנשים מדברים אחד עם השני. די עם ההזיה הזאת. אז כמו שסיפרתם לנו על חמאס, וכולנו יודעים מה קורה עם חמאס, ומי שלא יודע שיוריד את המסכה מהעיניים ומשקפי השמש מהעיניים, ותפסיקו עם השקרים האלו. מה שקורה עכשיו בעזה זה 7 באוקטובר הבא בעוד זמן לא רב. כולנו מרגישים את הצפון. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חס וחלילה. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> צריך לדבר אמת. צריך לדבר אמת. רק לפני כמה ימים חיסלו עוד מחבלים שיצאו ממנהרות רפיח. כל יום נכנס לשם סיוע. 35,000 מחבלים. אני רואה סרטונים על צעדות של כוח נוח'בות במחנות המרכז. אם אתה לא רואה את זה, זה לא אומר שזה לא קיים. אסור להשלים עם המצב הזה. דברו עם הציבור אמת. אסור להיות במצב שמה שקרה עם לבנון חלילה יקרה עם איראן. די עם הסבבים האלה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. בסדר, סיימנו עם האיומים והפחדות? << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא איומים. זאת האמת. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יוסף טייב, ביקשת לעלות ולממש את זכותך לנאום? << קריאה >> יוסף טייב (ש"ס): << קריאה >> לא. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> נרשמת. מי מבין הנוכחים שעוד נרשם מבקש לממש את זכותו ולנאום? אני מבקש להזמין את כבוד השר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא. לא צריך. סיכום. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אני מזמין את כבוד השר לסכם. הוא יכול לסרב. הוא יכול לא לגלות עניין, אבל זאת זכותו. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> אני מוותר על - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ויתר. כבוד השר ויתר על זכותו. האופוזיציה ביקשה הצבעה שמית. האם עדיין היא עומדת על כך? לפני שנעבור להצבעה השמית, אני אקריא את שמות חברי הכנסת שביקשו לנאום. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הוא הסיר מהחוק השני. אמרתי לו - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> שאני אדע אם להתחיל לקרוא בכל שם ושם. אנחנו לא ממהרים. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אופיר, זכותם המלאה לעמוד על כך שזאת הצבעה שמית, ואז יש לנו גם שר מסכם, יכול להיות שאפשר להזמין גם את השר שלמה קרעי, שייתן לנו עוד נאום קצר. בואו נקריא את השמות. הצבעה שמית צריכה להיות בטעם. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני מרכזת האופוזיציה. אני מושכת את השמית. תודה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> הודעת לי. תודה רבה. הודעה אשר קיבלתי ממרכזת האופוזיציה, שההצבעה השמית שהוגשה על ידי האופוזיציה בוטלה. אשר על כן ההצבעה תהיה הצבעה בהנפת יד. חברות וחברי הכנסת היקרים, אנו נעבור להצבעה על הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 7), התשפ"ו–2026, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 7), התשפ"ו–2026, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> עשרה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אשר על כן, אני קובע בזאת - - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> יש נמנעים. לא אמרת "נמנע". << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> שאלתי. האם יש נמנעים? אחד. כהיקף ההצבעה כך גודל האופוזיציה ורצינותה. עשרה תומכים, אין מתנגדים, אחד נמנע. אשר על כן, אני קובע בזאת כי הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 7), התשפ"ו–2026, אושרה בקריאה ראשונה, ותעבור לדיון בוועדת החוץ והביטחון לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. << הצח >> הצעת חוק הארכת תקופות ודחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (אישורים רגולטוריים, עיצומים כספיים ובדיקות מיתקני גז) (תיקון), התשפ"ו–2026 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1941).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> הצעת חוק הארכת תקופות ודחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (אישורים רגולטוריים, עיצומים כספיים ובדיקות מיתקני גז) (תיקון), התשפ"ו–2026, לקריאה ראשונה. אני מתכבד להזמין את כבוד השר יריב לוין להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. בהצלחה. << דובר >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. השר, חברות וחברי הכנסת, הצעת החוק המונחת בפניכם לקריאה ראשונה היא הוראת שעה דחופה, אשר נועדה להקל על המשק בתקופה המאתגרת שבה אנו נמצאים. הצעת החוק תביא להארכה אוטומטית בשלושה חודשים של אישורים רגולטוריים שפקעו בין היום שבו החלה המערכה מול איראן, ב-28 בפברואר 2026, ועד שלושה חודשים לאחר מכן, כלומר, עד 31 במאי 2026. כך, יוארכו אוטומטית רישיונות עסק, היתרי בנייה, אישורי יבוא, רישיונות יצוא ועוד. כמו כן, הצעת החוק מאריכה באופן דומה מועדים בהליכי אכיפה חלופית כעיצומים כספיים. על רקע המערכה מול איראן ושלוחותיה הוכרז ב-28 בפברואר מצב מיוחד בעורף, שבגינו הוטלו מגבלות על התקהלויות, פעילויות במקומות עבודה ופעילויות חינוכיות, המשפיעות על יכולתם של יחידים ועסקים לנהל שגרה תקינה. כדי להקל על המשק בנסיבות אלו, ובשל החשיבות בהמשך תוקפם של אישורים רגולטוריים להבטחת אספקה תקינה של מצרכים ושירותים לציבור, הצעת החוק דוחה אוטומטית פקיעה של אישורים רגולטוריים והליכים להטלת עיצומים כספיים. הדחייה הזו תסייע לייצר ודאות ויציבות, תבטיח רציפות תקינה של אספקת המצרכים והשירותים לציבור הרחב, ותקל על כלל האזרחים. ההצעה חלה על כלל האישורים הרגולטוריים שנותנת רשות ציבורית, מלבד מספר אישורים שלא ניתן להאריכם אוטומטית ללא בקרה גם במצב חירום, ולכן הם מוחרגים מהחוק, כפי שמפורט בתוספת השנייה. כדי לשמור על גמישות והגנה על האינטרס הציבורי, הרשויות הציבוריות השונות יכולות להחליט שאישורים רגולטוריים מסוימים שהן העניקו, לא יוארכו או יוארכו לתקופה קצרה יותר מהקבועה בחוק, וזאת בכפוף להודעה מנומקת שתינתן לבעל האישור תוך זמן סביר מראש. הוראות החוק המוצע יחולו ביחס לתקופה שבין 28 בפברואר ל-31 במאי 2026. באשר לאישורים הרגולטוריים, מוצע שראש הממשלה יוכל להאריך תקופה זו בצו, באישור הממשלה וועדה בכנסת, וזאת לתקופה של עד תשעה חודשים נוספים, אם יתקיימו נסיבות המצדיקות זאת עקב המצב המיוחד בעורף. באשר להליכים להטלת עיצום כספי, הסמכות תהיה נתונה לשר המשפטים להאריך את התקופה בצו, מנגנון דומה. ההוראה הזו, כאמור, דחופה ונדרשת בתקופה המאתגרת שאנחנו נמצאים בה. ההסדרים האלה הוכחו כיעילים כאשר הם נחקקו בשעתו, גם בתקופת הקורונה. אני מודה לכל מי שעסק בנושא החשוב הזה, ומבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה, מכובדי השר. אנו נעבור לדיון האישי. מי מבין הנוכחים אשר נרשם לנאום במסגרת הדיון האישי מבקש לממש את זכותו? האם יש מי מבין הנוכחים אשר מבקש לממש את זכותו? כלל רשימת הדוברים הוסרה. אשר על כן, אנו נעבור להצבעה. ההצבעה תהיה לפי החלטת האופוזיציה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני ביקשתי שמית. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> שמית. איפה מרכזת האופוזיציה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תתחיל כבר את השמית, ונסיים עם זה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חברות וחברי הכנסת היקרים, אנו נעבור להצבעה על הצעת חוק עוברים להצבעה שמית על חוק הארכת תקופות ודחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (אישורים רגולטוריים, עיצומים כספיים ובדיקות מיתקני גז) (תיקון), התשפ"ו–2026, בקריאה ראשונה. ההצבעה תהיה הצבעה שמית, על פי בקשת האופזיציה. בבקשה, גברתי. הצבעה שמית << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ינון אזולאי – אינו נוכח דן אילוז – אינו נוכח ואליד אלהואשלה – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת עמיחי אליהו – בעד זאב אלקין – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח אביחי אברהם בוארון – בעד אוריאל בוסו – אינו נוכח מישל בוסקילה – אינו נוכח דבי ביטון – אינה נוכחת חיים ביטון – אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח בועז ביסמוט – אינו נוכח ולדימיר בליאק – אינו נוכח מירב בן ארי – אינה נוכחת רם בן ברק – אינו נוכח איתמר בן גביר – אינו נוכח סמיר בן סעיד – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח ניר ברקת – אינו נוכח ששון ששי גואטה – אינו נוכח טלי גוטליב – אינה נוכחת יצחק גולדקנופ – אינו נוכח מאי גולן – אינה נוכחת איתן גינזבורג – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת אלי דלל – אינו נוכח שלום דנינו – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – אינו נוכח שרן מרים השכל – אינה נוכחת ניסים ואטורי – אינו נוכח מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח יאסר חוג'יראת – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת אכרם חסון – אינו נוכח ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה טור פז – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח יוסף טייב – בעד אוהד טל – אינו נוכח יעקב טסלר – אינו נוכח חילי טרופר – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח מירב כהן – אינה נוכחת עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – בעד ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – אינו נוכח ירון לוי – אינו נוכח מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – בעד נעמה לזימי – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת מרב מיכאלי – אינה נוכחת שלי טל מירון – אינה נוכחת יונתן מישרקי – אינו נוכח חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח צגה מלקו – אינה נוכחת אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – אינו נוכח יעקב מרגי – אינו נוכח שרון ניר – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – אינו נוכח יבגני סובה – אינו נוכח צבי ידידיה סוכות – בעד משה סולומון – אינו נוכח לימור סון הר מלך – אינה נוכחת אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת משה סעדה – אינו נוכח מנסור עבאס – אינו נוכח עפיף עבד – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח עדי עזוז – אינה נוכחת חוה אתי עטייה – אינה נוכחת חמד עמאר – אינו נוכח צביקה פוגל – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח יצחק פינדרוס – בעד משה פסל – אינו נוכח מאיר פרוש – אינו נוכח יסמין פרידמן – אינה נוכחת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת אריאל קלנר – בעד יצחק קרויזר – אינו נוכח גלעד קריב – אינו נוכח שלמה קרעי – אינו נוכח אליהו רביבו – בעד שמחה רוטמן – בעד יעל רון בן משה – אינה נוכחת אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת אלון שוסטר – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת נאור שירי – אינו משתתף בהצבעה אושר שקלים – אינו נוכח עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> נעבור לסבב השני של ההצבעה. בבקשה, גברתי. << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ינון אזולאי – אינו נוכח דן אילוז – אינו נוכח ואליד אלהואשלה – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח אוריאל בוסו – אינו נוכח מישל בוסקילה – אינו נוכח דבי ביטון – אינה נוכחת חיים ביטון – אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח בועז ביסמוט – אינו נוכח ולדימיר בליאק – אינו נוכח מירב בן ארי – אינה נוכחת רם בן ברק – אינו נוכח איתמר בן גביר – אינו נוכח סמיר בן סעיד – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח ניר ברקת – אינו נוכח ששון ששי גואטה – אינו נוכח טלי גוטליב – אינה נוכחה יצחק גולדקנופ – אינו נוכח מאי גולן – אינה נוכחת איתן גינזבורג – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת אלי דלל – אינו נוכח שלום דנינו – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – אינו נוכח שרן מרים השכל – אינה נוכחת ניסים ואטורי – אינו נוכח מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח יאסר חוג'יראת – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת אכרם חסון – אינו נוכח ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה טור פז – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח אוהד טל – אינו נוכח יעקב טסלר – אינו נוכח חילי טרופר – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח מירב כהן – אינה נוכחת עופר כסיף – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – אינו נוכח ירון לוי – אינו נוכח מיקי לוי – אינו נוכח נעמה לזימי – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת מרב מיכאלי – אינה נוכחת שלי טל מירון – אינה נוכחת יונתן מישרקי – אינו נוכח חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח צגה מלקו – אינה נוכחת אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – אינו נוכח יעקב מרגי – אינו נוכח שרון ניר – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – אינו נוכח יבגני סובה – אינו נוכח משה סולומון – אינו נוכח לימור סון הר מלך – אינה נוכחת אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת משה סעדה – אינו נוכח מנסור עבאס – אינו נוכח עפיף עבד – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח עדי עזוז – אינה נוכחת חוה אתי עטייה – אינה נוכחת חמד עמאר – אינו נוכח צביקה פוגל – אינו נוכח עודד פורר – בעד משה פסל – אינו נוכח מאיר פרוש – אינו נוכח יסמין פרידמן – אינה נוכחת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת יצחק קרויזר – אינו נוכח גלעד קריב – אינו נוכח שלמה קרעי – אינו נוכח יעל רון בן משה – אינה נוכחת אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת אלון שוסטר – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת אושר שקלים – אינו נוכח עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> האם יש מי באולם שלא מימש את זכותו ומבקש להצביע? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני רוצה להצביע בעד. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, בבקשה. << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשם חברת הכנסת) מירב בן ארי – בעד << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תמה ההצבעה. אנו עוברים לשלב ספירת הקולות. דניאלה, נו באמת. עובדות סיעה, עשו את זה בחוץ, היא לא מצליחה. 12 בעד, אפס מתנגדים, אחד נמנע. אשר על כן, אני קובע בזאת כי הצעת חוק הארכת תקופות ודחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (אישורים רגולטוריים, עיצומים כספיים ובדיקות מיתקני גז) (תיקון), התשפ"ו–2026, אושרה בקריאה הראשונה, ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. << נושא >> חילופים בוועדות הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> נעבור בבקשה למסירת הודעות מפי יו"ר ועדת הכנסת ומרכז הקואליציה. << דובר >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אבקש להודיע על חילופי אישים בוועדות הבאות: מטעם סיעת הליכוד בוועדת הכנסת, במקום חבר הכנסת אושר שקלים, יכהן חבר הכנסת אביחי בוארון. כמו כן, בוועדת הכספים יכהנו חברי הכנסת ששון גואטה וצגה מלקו כממלאי מקום קבועים במקומות הפנויים לסיעה. << נושא >> הודעת ועדת הכנסת << נושא >> << דובר >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום כי ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בהצעת חוק השמירה על המקומות הקדושים (תיקון – ייעוץ הרבנות הראשית), התשפ"ג–2023, פ/2788/25, של חבר הכנסת אבי מעוז. תודה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. חברות וחברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, אם ירצה השם, כ"ח באדר התשפ"ו, 17 במרץ 2026, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. נסיעה טובה ובטוחה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 02:03. << סיום >>