דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת ב'
ישיבה ד'
הישיבה החמישית של הכנסת העשרים-וחמש
יום רביעי, כ"ט בחשוון התשפ"ג (23 בנובמבר 2022)
ירושלים, הכנסת, שעה 11:00
תוכן העניינים
ציון יום הסיגד 3
היו"ר מיקי לוי: 3
משה סולומון (הציונות הדתית): 4
אופיר אקוניס (הליכוד): 6
משה טור פז (יש עתיד): 9
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): 10
יעקב מרגי (ש"ס): 11
אלמוג כהן (עוצמה יהודית): 14
גלעד קריב (העבודה): 15
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 18
שר הרווחה והביטחון החברתי מאיר כהן: 23
אבי מעוז (נעם): 29
שר החקלאות ופיתוח הכפר עודד פורר: 31
<< נושא >> ציון יום הסיגד << נושא >
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
חברי הכנסת, היום כ"ט בחשוון התשפ"ג, 23 בנובמבר 2022. אני מתכבד לפתוח את מליאת הכנסת.
חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, ירושלים האהובה שלנו, שידעה ימים קשים, ספגה הבוקר שוב פיגוע משולב שהרעיד את הלב של כולנו. בשמי ובשם הכנסת, אני מבקש לשלוח תנחומים למשפחתו של הנרצח בפיגוע ולהתפלל להחלמתם של הפצועים.
ברגע הזה אני מבקש לחזק את תושבי ירושלים, שאת חוסנם אני מכיר היטב, ולקוות שהשקט והשגרה יחזרו במהרה לרחובות העיר. אין לי ספק שכוחות הביטחון ישימו את ידם על כל בן עוולה שידו הייתה במעל. נמשיך במאבק ארוך השנים נגד הטרור הרצחני, שפוגע בחפים מפשע, ונרדוף את המחבלים בכל מקום ובכל שעה שנידרש לה.
חבריי חברי הכנסת, אני מכריז על חצי שעה של הפסקה, כדי לאפשר לאותם חברי כנסת שיזמו את היום הזה – צר לי, אדוני שר המשפטים, אתה מוזמן לשתות אצלי כוס קפה. יוזם היום הזה מאחר, ואני מבקש לחכות לו. תודה רבה לכם. חצי שעה הפסקה. מי שרוצה יכול להתכבד בכוס קפה. ב-11:30 אנחנו נחזור לפתוח את המליאה.
<< הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 11:03 ונתחדשה בשעה 11:30.) << הפסקה >>
<< דובר >> היו"ר מיקי לוי: << דובר >>
חברי הכנסת, אני מתכבד להמשיך את ישיבת המליאה.
חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, יחד עם אחינו ואחיותינו מהקהילה האתיופית נציין את חג הסיגד. החג מציין את חידוש הברית בין עם ישראל לאלוהים, בהשראת מעמד דומה שאותו קיימו עזרא ונחמיה בירושלים. חג הסיגד הוא יום של צום, התחדשות וטהרה, שבו מעודדים את הקהילה היהודית האתיופית לשמור על המצוות, הזהות היהודית והמסורת היהודית העתיקה.
הקהילה האתיופית המפוארת והמסורת הייחודית שלה הן חלק בלתי נפרד מהעושר התרבותי של החברה הישראלית. בארץ ישראל נקלטו עליות שונות מכל העולם לייצור פסיפס תרבותי עשיר. זה היופי של עם ישראל.
חבר הכנסת סולומון, אתה רוצה לסכם או שאתה רוצה לפתוח?
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
גם וגם.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
לא גם וגם. אין לו מספיק נאומים. יש לו נאום אחד. אני חושב שתסכם, יהיה יותר – אתה רוצה לפתוח. בבקשה, אתה מוזמן.
<< דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >>
שלום, אדוני היושב-ראש. מעורבת בבוקר הזה גם התרגשות עצומה, כי זו לי הפעם הראשונה על הדוכן הזה, אבל גם כאב עצום על העובדה שאנחנו פותחים את היום החגיגי הזה – יום כל כך משמעותי לעם ישראל, ובפרט לקהילת ביתא ישראל, יום שיש בו הרבה מאוד כוחות כדי להביא לכך שאנחנו קהילת ביתא ישראל זכינו ועלינו ארצה עוד לפני ארבעה עשורים – אבל מאידך לראות בני עוולה שעושים פיגוע ללא הבחנה ומנסים לרצוח בנו ולקעקע את הקיום שלנו כאן. זה כואב, אבל מאידך אני אומר להם: כמו שלא חשבנו לרגע לצאת לתלאות, למסעות, להגיע לארץ הקודש, כך לא נירתע משום דבר שאויבינו ירצו לעשות כאן בארץ ישראל. ואני מכאן קורא לכל בית ישראל, בפרט ביתא ישראל, לא לחשוש, להגיע לירושלים, להתפלל, לזעוק לאחדות, לזעוק לשלום, להתפלל לבורא עולם שיחיש גאולתנו ויבנה את בית מקדשנו.
כשהייתי בן ארבע, קרא לי אבי אליו, הביט בי בעיניים לחות ואמר: בני, מחמדי, דע לך כי ירוסלם היא מטרתו של כל יהודי; דורות על גבי דורות אנו רוצים להגיע לירושלים. ארשת פניו הביעה כמיהה למשהו קסום ופלאי. הוא הגה את שמה של ירושלים כמו הייתה גן של עדן ממש, כמו הייתה עשויה זהב טהור ואבניה יהלומים. אחר הרים את קולו ואמר בטון מלא תקווה: אנחנו עוד נגיע לירוסלם.
אני זוכר שההליכה ימים רבים בגשם השוטף הייתה קשה ומעיקה; האדמה הייתה בוצית, ובגדינו הרטובים הכבידו עלינו את ההליכה. פתאום נשמעה זעקה מתוך הקבוצה: אינני יכולה עוד, ואישה הפילה את עצמה אל תוך הבוץ. מישהו ניגש אליה ואמר לה בקול בוטח: עוד מעט נגיע לירוסלם. האישה נשמה עמוק, התרוממה, והמשיכה לצעוד. די היה להזכיר את שמה של ירושלים כדי לנסוך כוחות בהולכים. כמו מילת קסם חדרה המילה "ירושלים" אל הלבבות והפיחה בהם תקווה ואמונה.
יום הסיגד הוא יום ייחודי ליהודי אתיופיה, והוא מהווה יום משמעותי בחיי הדת של הקהילה. קיומו מדי שנה בשנה מהווה מוקד לגיבוש הזהות היהודית, הרוחנית והקהילתית. קיומו בארץ ממשיך למלא תפקיד חשוב לגיבוש הזהות הקהילתית גם בקרב הדור הצעיר, והערכים של החג יכולים לתרום גם לעם היהודי הרחב ולחברה הישראלית בפרט. היום חל בדיוק 50 יום אחרי יום הכיפורים, כפי שחג השבועות חל 50 יום אחרי חג הפסח.
השם סיגד בא מהמילה "סגידה", שמשמעותה השתחוויה, ובמקרה הזה השתחוות לבורא עולם כביטוי לתודעת ההכנעה המוחלטת שמאפיינת את מסורת הקהילה. היום נקרא גם מהללה, שמשמעותו תחנון ובקשת מחילה.
את ההשראה לקיום החג ואת הקווים העיקריים לסדר-יומו שאבו המנהיגים הרוחניים של הקהילה ממקורו העיקרי בתנ"ך, בנחמיה, פרק ט'. בימי שיבת ציון היה כאן מחזה שהוא היה מחזה לא פשוט. מגיעים לכאן מבבל בימי שיבת ציון עם רב, וכשהם מגיעים לכאן כדי לבנות בית המקדש, הם רואים לנגד עיניהם את ירושלים חרבה, חומות הבית נוטים ליפול - - -
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תבדקו בחוץ. זה עשן, ומערכת כיבוי האש פועלת. בבקשה להמשיך.
<< דובר_המשך >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר_המשך >>
הם ראו לנגד עיניהם את בית המקדש חרב ואת העם לא שומר על הזהות היהודית, ואפילו את החגים שזה עתה עברו, חגי תשרי – ראש השנה, כיפור, סוכות – הם לא ידעו לקיים. ובעקבות כך עזרא ונחמיה מכנסים את העם לרגע של כינוס חירום, וכך כתוב שם: "וביום עשרים וארבעה לחדש הזה נאספו בני ישראל בצום ובשקים ואדמה עליהם; ויבדלו זרע ישראל מכל בני נכר, ויעמדו ויתודו על חטאתיהם ועונות אבתיהם; ויקומו על עמדם ויקראו בספר תורת ה' אלהיהם רבעית היום, ורבעית מתודים ומשתחוים לה' אלהיהם". הפסוקים האלה הם למעשה העדות ליום הסיגד הראשון עלי אדמות. הם למעשה יום הסיגד הראשון שקיימו בימי עזרא ונחמיה, ולמעשה זה אומר שיום הסיגד הוא לא של הקהילה האתיופית, הוא לא של ביתא ישראל – הוא של כלל ישראל. ואולי כמו הרבה מאוד ימים טובים וחגים שנתבטלו ונשכחו מכלל ישראל – אנחנו, ביתא ישראל, אוחזים ביום הקדוש הזה אלפי שנים, ואנחנו חפצים להעביר אותו כנכס צאן ברזל לכלל ישראל. אנחנו רוצים שהיום הזה לא ימשיך להיות רק יומה וחגה של הקהילה האתיופית בישראל, אלא של כלל ישראל. למה? כי יש בו אלמנטים מאוד משמעותיים של אחדות, של חידוש הברית עם הקדוש ברוך הוא, של שמירת הזהות היהודית, של זקיפות קומה לאומית, של המון נושאים. ולכן ליום הזה יש ערך כל כך חשוב. בקיבוץ גלויות, כשמגיעים שבטים מכל העולם, שווה וחשוב שהיום הזה יהיה נחלת הכלל, ולא רק נחלת ביתא ישראל.
נכון, כרגע אנחנו ממשיכים לאחוז בו כדי שהוא ימשיך לכונן ולהיות נוכח במציאות, אבל תקוותי היא שהיום הזה יהיה יום שכולם יגיעו אליו, יום שיתקיים בכל רחבי הארץ, ויום שכולם יגיעו למקומות הקדושים בירושלים, לכותל ולארמון הנציב, כדי לחוג ולקיים אותו.
מהות היום היא תפילה וצום, קריאה בתורה, הסברה ואזהרה על חומרת דיני ישראל ומצוות ה', המסמלים את אשר עשו עזרא ונחמיה. היום מתקיים בראש ההר כביטוי למקום נקי, טהור, בטבע ותחת כיפת השמיים. שם, בפסגת ההר, קוראים את עשרת הדיברות כסמל למעמד הר סיני וקבלת התורה.
לצד ההשראה מהמקורות המקראיים, יהודי אתיופיה מחדשים את הברית וחשו משמעות מיוחדת בקיום היום. למרות הקושי והסיכון שהיו כרוכים בשמירה על נאמנות העם היהודי כתוצאה מרדיפה ודיכוי מצד השלטון והכנסייה האתיופית מצד המיסיון האירופי, הם חשו צורך עז לחדש את הברית עם עם ישראל ותורת ישראל מדי שנה בשנה.
היום שימש כיום של הבעת כיסופים לירושלים בקריאה לאל לשיבת ירוסלם ולאיחוד עם עם ישראל וארצו.
בחצות היום, לאחר סיום התפילות, הציבור יורד מההר בשירה ובקול תרועה. אחר נאספו בכפר הסמוך לסעודת סיום הצום ברוב עם הדרת מלך. אני חושב שגם בימים אלו שלאחר הבחירות ולקראת הקמת ממשלה יציבה, שתשמור על זהותה היהודית הדמוקרטית של ישראל, יום הסיגד הוא ההזדמנות של החברה הישראלית כולה לחשבון נפש ציבורי וליצירת תשתית טובה לבניית חברת מופת. יום סיגד משמעותי לכולם. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת אופיר אקוניס, בבקשה.
<< דובר >> אופיר אקוניס (הליכוד): << דובר >>
תודה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, נהוג לברך בדרך כלל את חבר הכנסת בנאומו הראשון. הבנתי שזה נאום הבכורה של חבר הכנסת סולומון. אני מברך אותו, ובוודאי זה יהיה נאום הבכורה שלפני נאום הבכורה. ודאי עוד נשמע אותו בנאום בכורה מלא מלא.
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, קמנו הבוקר לשני פיגועי טרור קשים בבירתנו ירושלים. אני שולח תנחומים למשפחת הנרצח, הנער הצעיר, התלמיד, אריה שצ'ופק, בן 16 בלבד בהירצחו, השם ייקום דמו. אני שולח מכאן איחולי החלמה לפצועים, רפואה שלמה ומהירה.
במהלך הלילה התוודענו פעם נוספת לרוע הבלתי נתפס של אויבינו. אזרח ישראלי שנפצע בתאונת דרכים בשטחי הרשות הפלסטינית מפונה לבית חולים. על פי עדות משפחתו – מנותק מן המכשירים, בעצם נרצח, ועכשיו המנוולים רוצים לסחור בגופתו. הרוע והזדון הם בלתי נתפסים. לא בפעם הראשונה בוודאי, 100 שנות טרור, אלימות ואכזריות, וכל בוקר, לדאבון הלב – כמעט כל בוקר, בוודאי בהתגברות הטרור בשנה וחצי האחרונות – מוכיח לנו שהסכסוך איננו על שטח אלא על עצם הקיום.
הפיגוע היום בירושלים הוא כמובן ניסיון לפגוע בלב ליבו של העם היהודי בבירה ירושלים, ובמקרה אנחנו מציינים היום את חג הסיגד, ואין דוגמה טובה יותר מבני העדה האתיופית להמחיש, אדוני היושב-ראש, את החיבור ההדוק שבין העם היהודי כולו, על כל תפוצותיו וגלויותיו, לירושלים.
"הביאו לי את יהודי אתיופיה", כך הורה ראש הממשלה מנחם בגין לראש המוסד יצחק חופי באחת ההחלטות הראשונות שלו כראש ממשלה. קהילת ביתא ישראל היא מעדות עמנו העתיקות ביותר, וההחלטה על העלאת יהודי אתיופיה לישראל הייתה מההחלטות החשובות שקיבלה ממשלה בישראל, ממשלת הליכוד במקרה זה, מייד לאחר המהפך או זמן קצר לאחר המהפך של 1977. הטלתה, אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, על המוסד, לא הייתה עניין של מה בכך. המורכבות והסיכון של המבצע הצריכו את ישראל להשקיע ממיטב כוחותיה וממיטב בניה במבצע שחשיבותו לעתיד ולאחדות העם היהודי לא נפלה ממבצעי מוסד אחרים.
זהו בעצם מימוש חזון שיבת ציון. סיפור עליית יהודי אתיופיה מגלם שילוב של עושר גדול של קהילה עתיקה שחיה אלפי שנים בגולה, ששמרה בדבקות על יהדותה בתנאים מאוד לא פשוטים, מאוד לא פשוטים, ולא הפסיקה כל הזמן הזה לחלום על החזרה לארץ ישראל ובמרכזה ירושלים. אבל, אדוני היושב-ראש, כידוע לך ולחברות וחברי הכנסת, בסיפור תולדותיה של יהדות אתיופיה, קהילת ביתא ישראל, ישנה גם טרגדיה לא קטנה והיא מותם של אלפי יהודים בני הקהילה בדרכם, תוך כדי הדרך, להגשמת החלום לעלות לארץ ישראל ולהגיע לירושלים.
ב-13, כמעט 14, שנותיי בכנסת ובממשלה, פעלתי רבות למען בני העדה, שילובם בחברה הישראלית ושימור מורשתם. זוכר השר, יושב-ראש הכנסת לשעבר יולי אדלשטיין, שיושב כאן, את הכנסת ה-18 שבה יזמתי עם חברים נוספים את החוק להרחבת הייצוג ההולם של בני העדה האתיופית בשירות הציבורי. החוק הזה, אדוני, נועד לתקן עוולה חברתית כלפי יוצאי העדה שלא זכו למקומם הראוי בין עובדי השירות הציבורי. אמרתי כאן, מעל הבמה הזאת, וגם בוועדת העלייה והקליטה ששם עשינו את החוק הזה – העברנו אותו בוועדת העלייה והקליטה – אבל בקריאה השנייה והשלישית כאן אמרתי שאני רוצה ומייחל ליום שבו החוק הזה יבוטל, שלא יהיה עוד צורך בו, בחוק העדפה מתקנת; שמשרדי הממשלה, שהשירות הציבורי יקלוט את בני העדה האתיופית כפי שהוא קולט את כולם ללא צורך בחוק העדפה מתקנת. בכלל, חוקי העדפות מתקנות הם חוקים שמנציחים, לצערי, לעיתים, עוולות שנעשו במהלך עשרות שנים. אבל, צריך, אדוני היושב-ראש, את השנים שבהן החוק בתוקפו כדי לתקן את העוולה. אנחנו נצטרך – ועדת העלייה והקליטה של הכנסת, אגב, היא המפקחת על ביצוע החוק הזה, והיא צריכה כל חצי שנה לדון ולראות כמה עולים מבנות ובני העלייה האתיופית נקלטו בשירות הציבורי. אם יהיו מספרים טובים, אולי אפשר יהיה גם לבטל אותו. אני מקווה, אגב, אני מייחל.
כסגן שר במשרד ראש הממשלה, בממשלת ישראל ה-33, בהובלתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, הוצאתי לפועל החלטה לפעול להקמת האנדרטה לזכר יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל. הייתה לי הזכות הגדולה לחנוך אותה יחד עם ראש הממשלה נתניהו, עם נשיא המדינה שמעון פרס, זכרו לברכה, בטקס מרגש ועוצמתי בהר הרצל. 1,379 איש ואישה נספו בדרכם. בסיפורים שאני הייתי עד להם – עבדנו על הרשימה של השמות, וכמובן, כמו בכל עדה בישראל, יש ויכוחים מי ייכנס לרשימה ומי לא, אתה היית אז יושב-ראש הכנסת, אתה זוכר, יולי – אימצנו את עמדת המוסד. בעצם, הוא העביר לנו את רשימת הנספים, והיינו עדים לסיפורים באמת מזעזעים וקשים מאוד בדרך, בעיקר בסודן ששם נספו העולים העושים את דרכם לירושלים ברגל.
כשר המדע והטכנולוגיה הוריתי על הקמת קרן מלגות ע"ש מנחם בגין למתן מלגות לסטודנטיות וסטודנטים יוצאי העדה האתיופית. ממשלות הליכוד ב-12 השנים האחרונות, כידוע, בראשותו של בנימין נתניהו, הורו על העלאת 10,000 יהודים שעוד נותרו. אנחנו כמובן מיישמים החלטת ממשלה משנת 2010, וכמובן ישנם עוד רבים שרוצים ורוצות לעלות ולהגשים את חלום הציונות, את חזון הציונות.
חברות וחברי הכנסת, קידום שילובם של יוצאי אתיופיה בישראל אינו נושא שנתון למחלוקת פוליטית. יש לראות בו ערך חשוב ומרכזי בכל ממשלה שתקום. אני בטוח שגם בממשלה שתקום בקרוב מאוד, בעזרת השם, נפעל בממשלה ובכנסת להמשיך את שילובם כפי שעשינו עשרות שנים ועוד נעשה. הדבר הזה מתבקש.
אדוני, אני מנצל את הבוקר הזה, את היום הזה, שבעצם נפתח – באמת, זה אומנם יום חגם של עולי אתיופיה והם יבואו לירושלים לטיילת ארמון הנציב המשקיפה על חומות העיר העתיקה, חלום הדורות שלהם ובכלל של יהודי כל העולם כמובן.
אבל אני מנצל אותו, אני רוצה – גם התחלתי בכך את הדברים שלי – הוא החל בשני פיגועים קשים בירושלים, סמוך מאוד למשכן הכנסת, אחד מהם אפילו במרחק הליכה וגם השני לא רחוק מאוד מהמקום של הפיגוע הראשון – אני קורא לחבריי במחנה הלאומי: השגנו ביחד ניצחון גדול, אזרחי ישראל מסתכלים עלינו, הם בוחנים אותנו כל יום, והאויבים הם ממשיכים בדרך הטרור, השטנה והאלימות.
ולכן אני קורא לחבריי לפעול במהרה להקמת ממשלה לאומית בראשות הליכוד, בראשותו של ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו, ממשלה שתקיים את המטרה שלשמה נבחרנו – בראש ובראשונה החזרת הביטחון האישי לכל אזרחי ישראל באשר הם.
חג סיגד שמח לבני ובנות העולים מאתיופיה. זה, בעצם, כבר יכול להיות חג לאומי, אדוני היושב-ראש. חגם של יהודי אתיופיה הוא חגנו שלנו, הוא חלק מן המעשה הציוני. תודה.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת טור פז, בבקשה.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתחיל כמו קודמיי ואשתתף בצער של היום הקשה הזה. פתחנו אותו בשני פיגועים קשים כאן בירושלים עם הרוג ופצועים. נאחל איחולי החלמה מלאה ומהירה, ותנחומים למשפחת ההרוג.
אחד הדברים שתפס אותי בסיפור הזה, זה גיל שש. אני לא יודע, חבריי חברי הכנסת, מה אתם זוכרים מגיל שש, אבל נדמה לי שבגיל שש הייתי איפשהו בגן חובה, ועסקתי במה שילדים בגן חובה עסוקים בו – שיחקנו עג'ואים, כך קוראים לזה בירושלים, או תכננו את החוג אחר הצוהריים. אבל האדם הזה שאני מייד אדבר עליו, בגיל שש יצא למסע. מסע שלא נמשך שעה אחר הצוהריים, גם לא יום, אפילו לא שנה. מסע של שלוש שנים. וכשאני הייתי בכיתה ג', עדיין באותו מקום, באותו בית ספר, הוא סיים את המסע הזה ועלה לארץ ישראל. אני לא יודע, בטח כמה מחבריי פה חברי הכנסת זוכרים מסעות בצבא – שעתיים זה קשה, 12 שעות, 24 שעות. חברים, משה סולומון, חבר הכנסת שיושב כאן, היה במסע שלוש שנים, ואחר כך הוא הגיע לארץ. הדבר המדהים הוא שהביוגרפיה שלנו – אנחנו למדנו באותה ישיבה, ישיבת הר עציון. למדנו באותה מכללה למורים, מכללת הרצוג. גם באוניברסיטה העברית שנינו עברנו, ואפילו שנינו סגני אלופים בצנחנים, בנסיבות דומות, הוא מפקד גדוד וגם אני זכיתי לעשות את זה. בעיניי זה דבר מדהים. כי אם אתה שוכח מאותה כיתה ג', גיל שש עד תשע, לכאורה יש לנו את אותו סיפור. אבל מה שתפס אותי, משה, וכשלמדנו יחד בישיבה לא ידעתי, זה המסע שהיית צריך לעבור בדרך על מנת להגיע לאותם מקומות שאני ואחרים צעדנו בהם. ובעיניי זה סיפור מדהים. בעיניי זה סיפורה של קהילת יוצאי אתיופיה. זה סיפורנו כאן היום, 50 יום אחרי יום הכיפורים, כשאנחנו מציינים חג שהוא כאילו של עדה, אבל כמו שאמר לפניי חבר הכנסת אקוניס הוא בעצם צריך להיות הסיפור של כולנו. 50 יום אחרי הפסח אנחנו מציינים את חג מתן תורה, ו-50 יום אחרי יום הכיפורים מן הראוי שנעשה את חשבון הנפש. אם עשינו חשבון נפש אישי לפני 50 יום, נקדיש את הזמן הזה לחשבון נפש לאומי.
ואין לי אלא לברך אותך מכאן, חבר הכנסת סולומון. זה לא נאום הבכורה שלך הרשמי, זו לא הברכה הרשמית, אבל כמי שעבר איתך – אפילו אנחנו חולקים את אותו שם, משה – נלמד. ולמרות שאנחנו ממפלגות שונות, ולמרות שאנחנו לכאורה בצדדים שונים, ועוד מעט אתה תהיה בקואליציה ואני אהיה באופוזיציה, נלמד מהיום הזה שאנשים אחים אנחנו. תודה.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת ביטון, בבקשה.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >>
אדוני יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, ציון יום חג הסיגד הוא הזדמנות עבורנו להיות גאים במורשת, מורשת ישראלית, לאומית, יהודית, ציונית, שהיא נחלת כל אזרח בישראל, ובראש ובראשונה העולים מאתיופיה ובניהם ובנותיהם ממשיכי הדרך.
אנחנו בדרך כלל חוגגים את ההצלחות, אבל היום אני רוצה גם לדבר על המורכבות. אני כל כך נרגש לראות פה את חבר הכנסת משה סלומון שהכרתי לפני 20 שנה כיזם חברתי, שעם רעיון פשוט בא ואמר – בני הקהילה האתיופית שהצליחו ולמדו, נעלמים לקהילה. אני חוזר הביתה, אני חוזר לקריית גת. אני אוסף את בני הקהילה ומנהיג אותם. משהו שקראתי לו בספר שכתבתי עוצמה פנימית, ולא עוצמה חיצונית. בני המקום לוקחים אחריות ומנהיגים את קהילתם. אז ברוך הבא, משה.
אנחנו מדינה שטובה במבצעי עלייה. אנחנו לא מספיק טובים במבצעי קליטה. כך ההורים שלי עלו במבצע ב-1963 ממרוקו, עם מאות אלפי עולים, אבל למעברות. 15 שנות קיום של המדינה, ועדיין מעברה שנמשכה עד 1970. לאופן הקליטה יש השלכות. במבצע משה העלינו אלפי עולים מאתיופיה, ובמבצע הזה עלו צעירים אתיופים ראשונים ב-1984–1985, חלקם היו איתי בחדר בישיבה התיכונית – איוב ושמואל אילמה ומנשה, וראית את הקשיים של הקליטה של נערים שצריכים לאמץ שפה, שחווים גזענות בעוונותינו הרבים. ראיתי בישיבה התיכונית אנשים שלא רצו לישון בחדר עם מנשה. ואני ישנתי בחדר עם מנשה, וזכיתי בזכות הזאת להיות חלק מהקשר האישי הזה. אבל הגזענות הייתה פה ביום שהתחלנו את קליטת העלייה. עשינו מבצעים מפוארים נוספים. מבצע שלמה – 30 מטוסים ב-36 שעות, אין יותר מזה. הבאנו לפה 15,000, אני חושב, במבצע הזה. ממש דבר שהוא נס קיומי, ביצוע מושלם. אבל המבצעים האלה לא יכולים להיות חזות הכול. המבחן שלנו בחג הסיגד הזה הוא להיות גאים במה שעשינו, ופחות במה שלא הספקנו. ולא הספקנו לקלוט את יהדות אתיופיה כראוי ויש לנו משימות. האם לילד אתיופי יש הזדמנות שווה בקריית מלאכי? התשובה היא לא, כי מדינת ישראל עוד לא עשתה תקצוב דיפרנציאלי מלא. ילד אתיופי בקריית מלאכי, לאימא נפלאה עולה מאתיופיה, האימא הטובה והמאצילה הזאת, כמו אימא מסעודה, יש להן משהו אחד משותף – הן לא יודעות אנגלית, לא חשבון ופחות עברית. אבל הן יודעות הכול. הן אוהבות את הילדים, הן רוצות שישכילו. אם אנחנו רוצים ילד שיצליח, עולה בקריית מלאכי, הוא צריך לקבל יותר אנגלית, יותר חשבון, יותר עברית – בבית הספר, ולגמור את שיעורי הבית בבית ספר, כדי להצליח – 100% ביצוע שיעורי בית בבית ספר. זה נקרא תקצוב דיפרנציאלי. אנחנו לא עושים את זה. אנחנו שולחים עולים לערים עניות. אין עושר מוניציפלי וערים מתקשות להוסיף את הכסף. אנחנו צריכים לתת הרבה יותר לילד של עולים מאתיופיה כמו לילד של כל עולה, מאוקראינה או מכל מקום שבא, כדי שנקלוט אותו כראוי.
יש לנו סוגיות של התייחסות. ראינו סיפורים של שיטור יתר, של מתחים, והדבר הזה הוא לא תמיד ברוע לב, באי-הבנה, באי-הבנת שפה, באי-הבנת תרבות. בואו ניקח, למשל, את משטרת ישראל, ונמקם בתוכה 20 עובדים סוציאליים ב-20 הקהילות הגדולות של יהדות אתיופיה, שפזורות בקריית גת ובקריית מלאכי ובבאר שבע ובצפון בכמה מקומות. ובכל מקום, עובד סוציאלי בתחנת המשטרה, בן הקהילה האתיופית, דובר השפה, מנחה ומלמד את השוטרים על יחס ועל תרבות הקהילה ומגשר כל סיטואציה שקשורה לנוער האתיופי. בעוונותינו, הנוער הזה סובל, ומייצג יותר מדי נפילות בצבא והליכה לבתי כלא בצבא. הדבר הזה כואב. אי-אפשר להסתיר את הנתונים הכואבים. צריך לשים אותם על השולחן ולטפל בהם. יש אפליה גזענית בקליטה לעבודה. אם אתה שולח קורות חיים עם שם אתיופי, לא תמיד תקבל תשובה. אנחנו צריכים להכות ולהעניש את מי שמפלה עולים על בסיס זהות. יש לנו משימות גדולות כדי לקלוט את יהדות אתיופיה.
חבר שלי שמואל אילמה, שעלה ב-1985-1984, הקים את מיזם ירוסלם. מיזם ירוסלם אומר: בואו נלך לזהות שלנו; בוא לא נתבייש במסע; בוא לא נתבייש בשפה של הורינו, במסע מסודאן. בוא נרומם את הגיבורים הללו שצעדו. בוא נביא לחברה הישראלית תרבות נפלאה של יהדות אתיופיה, אבל שכל בן החברה ובת החברה הישראלית ידעו מה היא מורשת יהדות אתיופיה. נביא את ירוסלם; נספר את הסיפור, שהוא נחלת הנרטיב הציוני השלם, ומשם נלך לתיקון ולקליטה טובה. שנהיה מצטיינים לא רק במבצעי העלייה, אלא במבצעי קליטה. שיהיה לכולם חג סיגד שמח. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת מרגי, בבקשה.
<< דובר >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי השר, הבוקר קיבלנו תזכורת כואבת על המציאות הישראלית, ותזכורת חשובה, חשובה מאוד בימים אלו, מיהם האויבים האמיתיים שלנו. אכן זה הרגע להתאחד, לשלב ידיים, להיאבק באויב האמיתי שמאתגר אותנו יום-יום, שעה-שעה. אני רוצה לומר לכם, אני חבר בקבוצה של הצלה יו"ש, ולפעמים כשזה לא מגיע לתקשורת, חושבים שיש רגיעה. בקבוצה הזו יש ממוצע של 20 אירועים של בקבוקי תבערה, יידוי אבנים, ניפוץ שמשות ואפילו פצועים שלא מגיעים לתקשורת. אני חושב שהבוקר הזה הציב לפנינו תמרור אזהרה ותמרור תזכורת חשוב מאוד. מכאן אני שולח תנחומים למשפחתו של הבחור, בחור הישיבה אריה שצ'ופק – אני מקווה שאני מבטא נכון את שם המשפחה – איחולי החלמה מהירה לפצועים, ורוצה לחזק את ידי כוחות הביטחון, שאין לי ספק שישימו ידם על המפגעים הארורים, השפלים האלה.
לענייננו, חג הסיגד הוא אחד מחגי ומועדי הקהילה האתיופית, קהילת ביתא ישראל. זהו חג עתיק יומין אשר נקבע ונחגג במסורת יהודי אתיופיה מזה מאות ואף אלפי שנים. משמעותו של החג היא חידוש הברית בין הקדוש ברוך הוא לבין העם כמעין כיבוד והכלה וקבלה מחדש של מעמד הר סיני וקבלת התורה.
זכיתי ובשנת 2008, יחד עם חברינו חבר הכנסת אורי אריאל ועוד מצטרפים נוספים, לחוקק את חוק הסיגד כדי שבמדינת ישראל יציינו את היום הזה. החוק קבע לאמץ את החג על ידי הכנסת ומדינת ישראל על מנת לאפשר את שימורה של מסורת עתיקת יומין ויתרום לתחושת ההזדהות והמעורבות של בני הקהילה האתיופית בחברה הישראלית. והייתי אומר, מעורבות של החברה הישראלית בתוך הקהילה האתיופית. הצעת החוק קבעה כי שר החינוך יקבע פעילויות חינוכיות שייוחדו למועד זה ועוד קביעות נוספות. ואני מקווה שזה קורה, כי במשרד החינוך לא תמיד זה קורה כשאנחנו מחוקקים וקובעים.
החג נקבע לתאריך כ"ט בחשוון, אשר הינו 50 יום לאחר יום הכיפורים. קהילת ביתא ישראל הינה עתיקת יומין. חג זה הינו עדות נוספת לערגה העצומה אשר שכנה בלב כולם להתקרבות אל הקדוש ברוך הוא בחיבור מרגש לתורה הקדושה, לארץ ישראל, מתוך תקוותו לקרבתו בנקיות הלב וטהרת המחשבה. בקביעה של 50 יום מיום הכיפורים בדומה – יש לנו עוד אירוע שמציין במרחק של 50 יום – בדומה ליום הושענא רבה, הנחגג ביום האחרון של חג הסוכות, כ-50 יום לאחר ראש חודש אלול. המספר 50 ביהדות מסמל את הדרור ואת החופש, כשנת היובל הנחגגת לאחר שבע שמיטות ותופסת מקום חשוב ועצום בעולם היהודי בהשבת קרקעות לבעליהן, שחרור כל העבדים, כמו שכתוב: "ואיש אל משפחתו תשבו".
מרן הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה, נלחם ועשה הכול להכיר ביהדותה של קהילת ביתא ישראל, מתוך הבנה ובירור מעמיק בדבר יהדותם השלמה של קהילה חשובה זו, אשר על פי המסורת גלתה עוד בתקופת בית ראשון בשל רצונה העז שלא לתפוס שום צד בפילוג בין מלכות יהודה וישראל, והצליחה, העדה החשובה הזו, לשמר את עצמה בגדרים וסייגים על מנת לשמור על יהדותה במשך אלפי שנים בגלות קשה מאוד.
ימי החגים של עם ישראל, ובפרט חג הסיגד, הינם מאגד האמונה והחדרתה לכלל העדה, אשר התאחדה סביב חג הסיגד להוסיף שמירה וחיזוק בלבבות המונים דווקא במרחק של 50 יום מיום הכיפורים הקדוש לעם ישראל כולו, בשער הכניסה לימות החורף ולילות הארוכים, להפנים וללבות את אהבת הקדוש ברוך הוא, תורתו קדושה, בלב העדה כולה, תוך חיזוק הציפייה והתקווה לגאולה השלמה ובניין בית המקדש.
אמונה פנימית אשר יקדה בלב העדה כולה הייתה המניע העיקרי למסירות נפשם בעלותם לארץ הקודש. אנחנו בפרשיות השבוע קוראים על מסירות הנפש של האבות, הניסיונות של האבות הקדושים. אנחנו שואלים: איך באמת משפחות יכלו לעלות אל הבלתי-נודע עם צרורות בידן, בדרכים מסוכנות. מאיפה הם שאבו את הכוח הזה? חז"ל מלמדים אותנו שכל הניסיונות שהאבות הקדושים עברו נועדו לתת לנו בדורות האלה את הכוחות האלה. מאיפה שואב צעיר יהודי את מסירות הנפש למסור נפש עבור אחיו ועבור המדינה הזו, רוויית הדם? מאותם ניסיונות של מסירות נפש של אבותינו הקדושים.
והינה אותה מסירות נפש של ההורים האלה היום, שצעדו במדבריות ובגאיות, בהרים ובבקעות, בחום אימים של המדבר הלוהט, תוך התמודדות עם קיפאון הלילות, והתמודדות עם שודדים אכזריים, חיות רעות ועוד תלאות וייסורים, עד אשר דרכה כף רגלם על ארץ הקודש. רבותיי, זה קרה אך לא מזמן. זה לא לפני מאות שנים. מסירות נפש שיש רק בעם הזה. זר לא יבין; זר לא יבין את ההקרבה שמוכנים להקריב בני העם הזה עבור מדינתם.
עלייתם ארצה של העדה הקדושה הזו הינה שלב נוסף בדרך לגאולה השלמה של כלל ישראל, אשר זכינו, והשיב הקדוש ברוך הוא קבוצה נוספת מבניו לארץ הקודש, כהמשך התהליך המופלא של הקמת מדינת ישראל ועלייתם לארץ הקודש של כלל העדות המציירות את הפסיפס האנושי והנדיר של יהדות מדינת ישראל.
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבריי בני העדה האתיופית, דרך ארוכה עברתם, תרתי משמע: ארוכה בדרככם לארץ אבותיכם ודרך ארוכה בקליטתכם כאן, בארץ חמדת אבות. היום, במבט צופה פני עתיד ועם מבט מפוכח על העבר, אני רוצה לומר לכם כמי שנקלט כאן בארץ הזו כעולה לפני כ-60 שנה, כעולה חדש – אומנם ילד רך, אבל חוויתי וחייתי את תהליך הקליטה – יש לכם הרבה במה להתגאות. היו גאים בעמכם, היו גאים בעדתכם, היו גאים במורשתכם. אתם סיפור הצלחה למרות כל האתגרים והמהמורות שעברתם והתמודדתם איתם. לכל אחיי בני העדה האתיופית, חג שמח, ברוכים תהיו.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת כהן, בבקשה.
<< דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, בפתח דבריי אני רוצה להתייחס לפיגוע הנורא שהתרחש היום בבירתנו ירושלים, בשתי זירות, פיגוע נוראי, ולאחל רפואה שלמה לפצועים ותנחומינו לנרצח.
יום הסיגד הוא יום של צום, של טהרה ותפילה גדולה לשוב לציון ולגאולה שלמה. קהילה מופלאה ששמרה על יהדותה לאורך השנים בגולה כבר מימי בית ראשון ועד לימינו אנו – הקהילה הזאת, הקהילה האתיופית, לא פסקה מעולם להתגעגע לציון ולכסוף לשוב אליה יחד עם כל עם ישראל.
אני רוצה להקריא את שיר החסידה, מאת חיים אידיסיס: "עפה חסידה לארץ ישראל / כנפיים מניפה מעל הנילוס / אל ארץ רחוקה / מעבר להרים, שם בית ישראל / יושבים ומצפים. // חסידה, חסידה, צחורת צוואר / מה ראו עינייך / שירי לי סיפור. // שותקת חסידה, אינה פוצה מקור / נשענת על רגלה, ועוד מעט תחזור".
היום, כ"ט בחשוון, 50 יום לאחר יום הכיפורים, מציינים את חידוש הברית, הקשר של העם הזה לריבונו של עולם. מקורו של יום זה הוא בספר נחמיה: "וביום עשרים וארבעה לחודש הזה נאספו בני ישראל בצום ובשקים ואדמה עליהם; ויבדלו זרע ישראל מכל בני נכר, ויעמדו ויתודו על חטאתיהם ועונות אבתיהם; ויקומו על עמדם ויקראו בספר תורת ה' אלהיהם רבעית היום, ורבעית מתודים ומשתחוים לה' אלהיהם". יום זה מדמה את מעמד הר סיני בעלייה להר גבוה עם אבנים על הגב כסמל לתענית, ובסופו הודיה גדולה לריבונו של עולם על חידוש הקשר והברית. זהו יום של חשבון נפש קהילתי\ המתרחש 50 יום לאחר יום הכיפורים שבו כל אחד עוסק בחשבונו הנפשי הפרטי. ביום זה אנו מתכנסים כקהילה, חושבים יחד איך ניתן לשפר ומתוודעים אל כל אלה שנזנחו מאחור. ערך הקהילה הינו ערך נשגב בקרב קהילת אחינו יוצאי אתיופיה. הדאגה לאחר ולחלש נמצאת בראש סדר העדיפויות תמיד.
קהילת יהודי אתיופיה היקרים, כמה טוב שלא פסקתם מהכיסופים לציון, כמה טוב שהגשמתם את החלום הגדול ואתם כאן איתנו היום, תורמים לנו מהמסורת העשירה שהבאתם איתכם. אני מוצא את עצמי כל פעם מחדש עומד נפעם מול העוז והגבורה של אבותיכם. לקום ביום בהיר אחד ולהחליט פשוט לצאת לדרך, מבלי להבין את כל הפרטים, מבלי לדעת איך הולכים, פשוט לקום ולעשות מעשה. לצאת לדרך בשם החלום הגדול להגיע לארץ המובטחת, ארץ ישראל. המסע לא היה קל, והוא גבה קורבנות רבים. רבים לא שרדו את תלאות הדרך ונמצאו מוטלים בצד הדרך, אם זה מרעב, אם זה מצמא ואם זה בידי שודדים, לא עלינו. אין כמעט משפחה בקרב קהילת יוצאי אתיופיה שאין לה קרוב שנשאר מאחור. וביום קדוש זה אנחנו זוכרים את אלו שלא הצליחו להגשים את החלום הגדול.
אני כאן כדי לומר לכם: המסע עדיין לא תם. ישנה החלטת ממשלה להעלאת שארית יהודי אתיופיה הנותרים באדיס אבבה, והיא עדיין לא קוימה במלואה. בממשלה שנקים, בעזרת השם, נפעל כדי לסיים את העלייה ולהעלות את מי שנותרו מאחור.
בסיום דבריי ארצה לברך את בני הקהילה היקרים שיהיה המשך יום משמעותי, מלקם סיגד בהל. תודה, אדוני היושב-ראש, תודה לכם.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת כסיף – איננו. חבר הכנסת קריב, בבקשה.
<< קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >>
אני פה.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
אז אחרי חבר הכנסת קריב. בבקשה.
<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, עמיתנו חבר הכנסת סולומון, יוזם היום, כקודמיי, גם אני מבקש לפתוח את דבריי בהשתתפות בצערה הנורא של משפחת הנער שנרצח היום בפיגוע הטרור הקשה בירושלים, ובצערה של משפחת פרו מדאלית אל-כרמל, שבנה טירן נרצח אמש על ידי בני עוולה בג'נין, המוסיפים חטא על פשע בחטיפת גופתו. בשם חברותיי לסיעה ובשמי אני מבקש לשלוח איחולי החלמה לפצועים. תפילתנו עם הפצוע שעדיין נלחם על חייו ועם בני משפחתו. אנו מחזקים את ידי כוחות הביטחון והמשטרה ומנצלים את הבוקר הנורא הזה כדי לשוב ולהודות להם על מסירותם וגבורתם. גם היום אנו שבים על אמונתנו כי ידנו האחת חייבת להיאבק בטרור בנחישות שאין לה גבול ולהכריע, וידנו השנייה חייבת לסרטט אופק מדיני, גם אם כיום הוא משתרע רחוק מן העין.
בשעה זו מתכנסים בטיילת ארמון הנציב, המשקיפה אל עיר דוד ועיר ציון, אלפי בני ובנות קהילת בית ישראל המפוארת, יחד עם בני ובנות הדור השני והשלישי לעלייה לארץ, לציונו של חג הסיגד המבורך, בהובלתם של הקייסים. גם בהתכנסות זו, המציינת חג שאחד מיסודותיו הוא כמיהת הדורות לירושלים, יש תשובה ניצחת למעשי הטרור של שתי היממות האחרונות.
בפתח דבריי לציונו של היום החגיגי, אני מבקש לקדם בברכה את חברתי אלסה ברוך יאסו, חברת רשימת העבודה לכנסת העשרים-וחמש, הנמצאת איתנו ביציע – פעילה חברתית ומנהיגה קהילתית, שסיפורה הוא דוגמה לצמיחתו של דור מנהיגות חדש של הישראלים יוצאי אתיופיה; דור המשמיע את קולה של הקהילה הישראלית החשובה הזאת, ואשר מבקש לא פחות מכך להשפיע על דרכה ודמותה של החברה הישראלית כולה.
חבריי וחברותיי, חג הסיגד נחוג כידוע, וכפי שכבר צוין כאן, 50 ימים לאחר יום הכיפורים. בדומה ליום חשוב ומרכזי זה, גם בחג הסיגד משתלבים יסודות של חשבון נפש ושמחה, צום ותקווה, וכך ראוי שגם אנחנו נציין אותו בבית הזה. יחד עם קהילת ביתא ישראל ויוצאי אתיופיה, ליבנו מתמלא היום שמחה וגאווה על הזכות הגדולה שנפלה בחלקנו, שהגשמתה של נבואת קיבוץ הגלויות לא פסחה על יהדות אתיופיה המפוארת. החברה הישראלית כולה יוצאת נשכרת מדי יום מעלייה זו ומאבן החן הנוספת בפסיפס הישראלי והיהודי כאן במדינת ישראל. בכל שדות העשייה והיצירה של החברה הישראלית אנו רואים את טביעת החותם המבורכת של הישראלים והישראליות יוצאי אתיופיה: בחברה האזרחית, בשדות החינוך והרוח, בצה"ל ובמשטרה, בשלטון המקומי ובפוליטיקה הארצית, בשדות התרבות והכלכלה. קהילת יוצאי אתיופיה אינה מן התפוצות הגדולות בחברה הישראלית מבחינת מספר בניה ובנותיה – מעט יותר מ-100,000 נפש – והדבר רק מעצים את עוצמת השפעתה המפעימה על הסיפור הישראלי הנרקם כאן על ידי כולנו. אשרינו שאנחנו זוכים לחגוג עם קהילה זו את החג החשוב כאן בירושלים, ירוסלם, בירת ישראל.
כפי שכבר ציינתי בפתח הדברים, בצד שמחת החג, מן הראוי ביום הזה גם להישיר מבט אל תחנות המסע אל הארץ המובטחת שטרם הושלמו, ואל כל אותם דברים המחייבים תיקון והעצמה. ביום הזה חובה על כולנו להודות כי ישנן סוגיות יסודיות הדורשות מענה וטיפול, חלקן ייחודיות לאתגרי ההשתלבות והקליטה של קהילת יוצאי אתיופיה וחלקן משותפות לכל מגזריה של החברה הישראלית. תופעות של גזענות, התנשאות והדרה מחייבות טיפול חינוכי ומשפטי כאחד. תופעת שיטור היתר והנתונים הקשים על מפגשם של יותר מדי צעירים וצעירות ישראליים יוצאי אתיופיה עם רשויות אכיפת החוק באופן המקשה על השתלבותם המוצלחת בצבא ובחיים הבוגרים, מחייבים השקעת מאמצים ומשאבים. מדינת ישראל חייבת להשקיע יותר בקידומו של שוויון הזדמנויות אמיתי חינוכי ותעסוקתי, בהבטחת חיים בכבוד לאזרחים הוותיקים שעשו את המסע המפרך אל הארץ, ובהבטחת עתיד לדור הצעיר.
רבות נעשה בנושאים אלו בשנים האחרונות, אך ישנם עוד דברים רבים שיש לעשות. מדינת ישראל חייבת לסיים את הליך עלייתם של השוהים במחנות המעבר בגונדר ובמקומות נוספים, וכן אנחנו גם חייבים לפעול במהירות להעלאת זכאי חוק השבות מקרב יהודי תיגראי, תוך ניצול מהיר של ההפוגה במתיחות ובקרבות בחבל ארץ מיוסר זה.
בהקשר זה, של הדברים שעוד נותר לנו לעשות, אבקש להתייחס בסיום דבריי גם לאתגר המיוחד שיש בשמירה על המסורת הדתית והרוחנית הייחודית של קהילת ביתא ישראל, ששמרה בעבור עם ישראל כולו מסורת עתיקה שנשמרה ברצף מפעים מימי המקרא ועד ימינו. מסורת ייחודית זו, אסור שתיטמע באופן מוחלט ותיעלם. 70 פנים לתורה, ופניה הייחודיים של יהדות אתיופיה חייבים להישמר במדינת העם היהודי. אובדנה של מסורת ייחודית זו כמסורת חיה יהיה אובדן גדול לא רק לקהילת יהדות אתיופיה אלא לעם היהודי כולו.
לפני שנים לא רבות פרסם הרב שרון שלום חיבור חשוב ויוצא דופן: "שולחן האורית: מדריך הלכתי לביתא ישראל", על משקל שמו של החיבור ההלכתי המכונן "שולחן ערוך". הרב שלום עלה לבדו בגיל צעיר מאתיופיה ולמד גם הוא בישיבת גוש עציון, שבה קיבל סמיכה רבנית. בספר, שזכה להסכמות של רבנים מובילים בציונות הדתית, פורס הרב שרון את מסורותיה ההלכתיות הייחודיות של קהילת ביתא ישראל ואת אותם מקומות שבהם מסורת זו אינה עולה בקנה אחד עם ההלכה המוכרת. כך לדוגמה, הוא מזכיר את ההיתר הקיים בקרב יהודי אתיופיה לתת כסף לצדקה בשבת. מטרת החיבור הייתה להציע מתווה לשמירת מסורת זו בקרב הדורות הצעירים של עולי אתיופיה. באופן אולי לא מפתיע, נתקל הספר בהתנגדות חריפה מצד גורמים מסוימים בממסד הרבני. התנגדות זו ראויה לדחייה. שמירת המסורות הייחודיות של קהילת ביתא ישראל תהיה ביטוי מיטבי של קליטה אמיתית ומוצלחת; חיזוק מעמדם העצמאי של המנהיגים הרוחניים של העדה, הקייסים המבורכים; פתרון הקשיים הקיימים בתחומי הנישואין והגירושין; הקצאת משאבים נאותה לפעילות תרבותית ורוחנית החוגגת את דרכה הייחודית של הקהילה ולא מטשטשת אותה – כל אלה הם צו השעה. זוהי חובתה של המדינה, אך זוהי בראש וראשונה משימה המופקדת בידי בני ובנות הדור השני והשלישי של יהדות אתיופיה המפוארת, וכולי תקווה שהם אכן יעמסו אותה על שכמם.
כפי שציין חבר הכנסת סולומון, ובכך אסיים, אירועי החג מתחילים בתפילה על ראש ההר, זכר למעמד הר סיני. ברוח זו נברך את קהילת ביתא ישראל ואת כל הישראלים יוצאי אתיופיה בדברי הנביא ישעיה: "על הר גבה עלי לך מבשרת ציון הרימי בכח קולך מבשרת ירושלם הרימי אל תיראי". חג סיגד שמח.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת כסיף, בבקשה.
<< דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול, גם אני רוצה להביע את צערי על שפיכות הדמים הבלתי-פוסקת. אני רוצה למסור גם את תנחומיי לכל קורבנות הכיבוש, יהודים ופלסטינים כאחד.
<< קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >>
איזה קורבנות כיבוש? אנחנו עכשיו בפיגוע טרור כלפי יהודים בישראל. היה פיגוע. מה זה? לפחות לא ביום כזה, אדוני.
<< קריאה >> שר החקלאות ופיתוח הכפר עודד פורר: << קריאה >>
תתבייש. תתבייש.
<< קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >>
די כבר.
<< דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
אני רוצה למסור את תנחומיי לכל קורבנות הכיבוש, יהודים, פלסטינים והאחרים כאחד.
<< קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >>
קורבנות טרור בתוככי מדינת ישראל. די כבר.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
- - - תנחומיו לכל קורבנות הכיבוש.
<< דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
תשימו לב לסמליות הגיל הנוראית. גם היום וגם אתמול - - -
<< קריאה >> שר החקלאות ופיתוח הכפר עודד פורר: << קריאה >>
כדאי שתציין גם את הדרוזי, את הבחור הדרוזי - - -
<< דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
גם היום וגם אתמול נרצחו שני נערים בני 16, שלא יוכלו ליהנות ממה שבארצות הברית מכנים Sweet Sixteen – לא אריה שצ'ופק, שנרצח היום, ולא אך אחמד אמג'ד שחאדה, שנרצח אתמול. אנחנו רוצים ששפיכות הדמים הזאת תיפסק, והיא תיפסק רק כאשר הכיבוש יסתיים.
<< קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >>
מי רצח אותו? מי רצח אותו? חצוף.
<< קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >>
רק כשהמחבלים ימצאו את מקומם.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
רק כשנבין שאנחנו מול אויב.
<< קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >>
חצוף. בושה.
<< דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
כבוד היושב-ראש – אי-אפשר ככה.
<< קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >>
לקרוא למחבל "קורבן" - - -
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
לא, לא. אני רק רוצה להעיר. אפשר קריאות ביניים, אבל המילה "חצוף" - -
<< קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >>
יש גבול. יש גבול.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
- - אני לא רוצה שיקראו לך ולא רוצה שיקראו לו.
<< קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >>
יש גבול.
<< דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
יש גבול. הוא עובר על הקו הירוק.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
עזבו. בבקשה להמשיך.
<< קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >>
אנחנו נזרוק אותך ואת החברים שלך - - -
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
לא, לא, לא. קריאה ראשונה, בבקשה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אין מה לשמוע.
<< דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
כבוד היושב-ראש, בכל מסורת, דתית או אחרת, ישנם היבטים אוניברסליים לצד היבטים פרטיקולריים, היבטים אנושיים יפים והיבטים לאומניים וגזעניים מכוערים, כמו שראינו פה - -
<< קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >>
יש גם שקרים כמוך. יש - - -
<< דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
- - האמורים לעורר שאט נפש בכל אדם הגון.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
חברת הכנסת גוטליב, זה לא ראוי.
<< קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >>
בושה. ביום של פיגוע, אדוני היושב-ראש. יום של פיגוע.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה. חברת הכנסת גוטליב, בבקשה.
<< קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >>
זה אויב מבית, אדוני. סליחה, אני יוצאת, לא מפריעה. לא מפריעה.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
בסדר. אם את לא יכולה, לכי לשתות קפה.
<< דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
אני מתחיל מהתחלה, אדוני. בכל מסורת, דתית או אחרת, ישנם היבטים אוניברסליים לצד היבטים פרטיקולריים, היבטים אנושיים יפים והיבטים לאומניים וגזעניים מכוערים, האמורים לעורר שאט נפש בכל אדם הגון. וכך גם ביהדות – אוניברסליות והומניות מעוררות אהדה דרות בכפיפה אחת עם קנאות חשוכה ואלימות רצחנית. אבל דווקא האוניברסליות היא זו שבאה לידי ביטוי בתחילתה של התורה. לא בכדי מתחילה התורה באדם הראשון ולא באברהם אבינו, שכן אב אחד ואם אחת לכולנו, לכל בני ובנות האדם. כל ההבדלים בינינו משניים בהשוואה לדומה ולמשותף. ככתוב במשנה במסכת סנהדרין, ואני מצטט: "לפיכך נברא האדם הראשון יחידי, ללמדך שכל המאבד נפש אחת מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא. וכל המקיים נפש אחת מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא. ומפני שלום הבריות, שלא יאמר אדם לחברו: אבא גדול מאביך - - - ולהגיד - - - גדולתו של הקדוש ברוך הוא, שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחברו. לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר, בשבילי נברא העולם".
כל אחד מההיגדים הללו מעלה על נס את כבודו של האדם כאדם – כל אדם. ההיגד הראשון מדגיש את הערך העליון של חיי האדם – לא היהודי; האדם באשר הוא. ההיגד השני מדגיש את ערך השוויון ודוחה גזענות: אין אב אחד גדול מאב אחר, הווה אומר, מאחר שלכולנו אב אחד, אין מוצא אחד טוב או עדיף על זולתו. אבל לא מדובר בשוויון בין זהים אלא דווקא בין שונים. כך, ההיגד השלישי מעלה על נס את הגיוון האנושי. הוא מדגיש את השוויון בין בני האדם על שונותם ואחרותם.
חג הסיגד מסמל בדיוק את ההיגד האחרון שציינתי – שירת הלל לשוויון כל בני האנוש, על ההבדלים ביניהם. חג הסיגד הוא אוניברסלי בבסיסו, ומכאן יופיו. כפי שכתב הרב ד"ר שרון שלום, בשמו המקורי זאודה טספאי, ואני מצטט אותו: בעולמה של קהילת ביתא ישראל עומד ערך יסודי אחד: ערך השוויון. לפני האל כולם שווים. אין שיח של אתם ואנחנו. יהא האדם אשר יהיה, יהודי או שאינו, כולם מתייחסים לאל בצורה שווה. אין חשוב יותר וחשוב פחות. כולם מהווים חלק מהישות האלוהית. כה אמר הרב ד"ר שלום.
חג הסיגד נתפס כתיקון החטא של דור המבול, שבו הלכידות והסולידריות החברתית ניגפו בפני אנוכיות ואינדיווידואליזם חסר מעצורים. "ואהבת לרעך כמוך", הרעיון המרכזי של התורה, פינה את מקומו לאהבה עצמית ולראיית הזולת כגורם מפריע, או במקרה הפחות-רע, כאמצעי גרידא, ככלי להגשמת מאווייו. היש יפה מראיית האנוכיות והגזענות כחטאים, והסולידריות והשוויון – כברכה הראויה לחג? מוטב להם, לנושאי שם היהדות לשווא, עובדי אלילי האדמה וסוגדי טוהר הגזע, חובבי הבל ההבלים של קהלת והשוק החופשי, ללמוד מרוח הסיגד ומקהילת ביתא מהי תורה, ובעיקר מהי דרך ארץ – וזו, כידוע, קדמה לתורה.
וכך כתב אהוד בנאי ב-1987: "האחים כהי העור יחפים בצד הדרך / מוליכים את עלבונם ברגל אל העיר / הם עומדים מול הבניין, הם עומדים מול לב של אבן / מחכים שתיפתח הדלת מבפנים. / הם היו נאמנים, כן, הם חיכו לה לבשורה / ועכשיו מה שנשאר זו עבודה שחורה". כך אהוד בנאי מתאר את יחסה של ישראל ליוצאי אתיופיה.
אני מאחל לכל בני ובנות ביתא ישראל ולכל אזרחי המדינה ותושביה חג סיגד שמח, וששוויון מלא ואמיתי בין כולם יבוא מהר. חבריי ואני נעשה כל מה שאפשר לשם כך. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה. השר מאיר כהן ביקש - - -
<< קריאה >> אבי מעוז (נעם): << קריאה >>
- - -
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
הוא שר במדינת ישראל, הוא רשאי.
<< דובר >> שר הרווחה והביטחון החברתי מאיר כהן: << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, עובדי הכנסת היקרים, מזכיר הכנסת, אני רוצה להגיב לדברים שלך, חבר הכנסת כסיף, ואחרי זה אגיד כמה מילים על ביקור מאוד מרגש שעשיתי בגונדר עם עוד חברי כנסת.
תראה, חבר הכנסת כסיף, זה באמת לא המקום לענות ואתה יודע שאני מתון מאוד בדעותיי ולא ממהר לקפוץ ולהיות בר-פלוגתא, אבל יש פעמים שצריך להתאפק, ויש פעמים שצריך לחשוב פעמיים, ויש פעמים שצריך לקחת מרחב של זמן. להזכירך, הילד שנרצח הבוקר לא זרק אבנים, לא זרק - - -
<< קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >>
הילד - - -
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
חבר הכנסת כסיף, הוא לא הפריע לך.
<< דובר_המשך >> שר הרווחה והביטחון החברתי מאיר כהן: << דובר_המשך >>
שנייה. תקשיב לי, כסיף, אני הקשבתי לך ברוב קשב. אני הקשבתי לך ברוב קשב. אל תפריע לי, אני לעולם לא אפריע לך. עומד בבוקר ילד יהודי ירושלמי שמחכה להסעה. שמים לידו מטען, הורגים אותו, ואתה עולה לכאן, חבר כנסת במדינת ישראל – שאגב, חלק מדעותיך אני מעריך, אתה איש נבון מאוד.
<< קריאה >> שר החקלאות ופיתוח הכפר עודד פורר: << קריאה >>
ועדת הבחירות קבעה שהוא - - -
<< דובר_המשך >> שר הרווחה והביטחון החברתי מאיר כהן: << דובר_המשך >>
שנייה. ואתה עומד כאן ומתריס כנגדנו, וזה מאוד מאוד מקומם.
<< קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >>
לא הייתה שום התרסה.
<< דובר_המשך >> שר הרווחה והביטחון החברתי מאיר כהן: << דובר_המשך >>
יש. כאשר אתה עושה - - -
<< קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >>
- - - כל אדם באשר הוא אדם.
<< דובר_המשך >> שר הרווחה והביטחון החברתי מאיר כהן: << דובר_המשך >>
אני מבין ויודע יהדות, ויש שני מדרשים שבעיניי הם ליבת היהדות. האחד זה "מעשי ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה"; והשני "חביב האדם שנברא בצלם". ובכל זאת, יש פעמים שבהן סייג לחוכמה – שתיקה. יש פעמים שבהן הדם של הילד הזה זועק מהאדמה – נרצח הבוקר על לא עוול בכפו, ועוד 31 פצועים שחלקם בסכנת חיים על זה שהם עמדו או נסעו באוטובוס לעבודתם, ללימודים שלהם, לבתי הספר. ואתה - - -
<< קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >>
חד-משמעית - - -
<< דובר_המשך >> שר הרווחה והביטחון החברתי מאיר כהן: << דובר_המשך >>
גם אני יודע לצעוק. אל תשכח.
<< קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >>
חד-משמעית, נגד - - -
<< דובר_המשך >> שר הרווחה והביטחון החברתי מאיר כהן: << דובר_המשך >>
ואתה עולה לכאן – חבר הכנסת כסיף, הדברים שלך מאוד מקוממים. אז אני לא אצא החוצה, אני אקשיב לך - - -
<< קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >>
לא. רק - - - מקומם. רק - - -
<< דובר_המשך >> שר הרווחה והביטחון החברתי מאיר כהן: << דובר_המשך >>
מאוד מאוד מקוממים. תפסיק עם זה. אני חושב ששורש הרע, הקיטוב הזה, נובע מזה שלפעמים לא יודעים לכבד – אתה יודע מה, כן, טרגדיות. הבוקר זאת הייתה טרגדיה.
<< קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >>
גם - - -
<< דובר_המשך >> שר הרווחה והביטחון החברתי מאיר כהן: << דובר_המשך >>
ואני עוד פעם אומר לך: הילד הזה לא זרק אבנים, לא ירה, לא קילל, לא פגע – עמד, כשכל בקשתו הייתה לעלות לאוטובוס ולנסוע ליעדו.
<< קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >>
- - - מה שאתה אומר לי - - -
<< דובר_המשך >> שר הרווחה והביטחון החברתי מאיר כהן: << דובר_המשך >>
צר לי שאתה אומר את זה. עכשיו, אני - - -
<< קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >>
- - - אתה אומר, כלפי אדם רק כי הוא לא יהודי - - -
<< דובר_המשך >> שר הרווחה והביטחון החברתי מאיר כהן: << דובר_המשך >>
תאמין לי, כסיף - - -
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
- - -
<< דובר_המשך >> שר הרווחה והביטחון החברתי מאיר כהן: << דובר_המשך >>
תאמין לי, כסיף, אנחנו יודעים - - -
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
חבר הכנסת כסיף, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.
<< דובר_המשך >> שר הרווחה והביטחון החברתי מאיר כהן: << דובר_המשך >>
חבר הכנסת ביטון, תודה לך, אדוני. כסיף, אני אסכם את הדברים שלי. אתה יכול לכעוס – איך אומרים אצלנו במרוקאית, (אומר במרוקאית ומתרגם) עד מחר. לא היה נכון לעלות לכאן ולהגיד מה שאמרת.
<< קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >>
אני לא צריך הטפת מוסר.
<< דובר_המשך >> שר הרווחה והביטחון החברתי מאיר כהן: << דובר_המשך >>
ראוי – אני אומר את דעתי.
<< קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >>
אל תטיף לי מוסר - - - טול קורה מבין עיניך.
<< דובר_המשך >> שר הרווחה והביטחון החברתי מאיר כהן: << דובר_המשך >>
אני מעולם לא הטפתי לך מוסר, אבל תזכור טוב שהדם של הילד הזה זועק מהאדמה, ואתה צריך לכבד את זה.
<< קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >>
נכון. לא, אני מכבד - - -
<< דובר_המשך >> שר הרווחה והביטחון החברתי מאיר כהן: << דובר_המשך >>
תודה רבה. אם אתה לא רוצה לכבד, זה עניין שלך.
<< קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >>
זיכרונם של כל - - -
<< דובר_המשך >> שר הרווחה והביטחון החברתי מאיר כהן: << דובר_המשך >>
זה עניין שלך. זה עניין שלך.
<< קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >>
למה אתה לא מוציא אותו? היושב-ראש, למה אתה לא מוציא אותו?
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה.
<< דובר_המשך >> שר הרווחה והביטחון החברתי מאיר כהן: << דובר_המשך >>
זה עניין שלך. צריך לפעמים להתכנס לעצמך ולהתבייש. יש דברים שלא צריך להגיד.
<< קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >>
אתה - - -
<< דובר_המשך >> שר הרווחה והביטחון החברתי מאיר כהן: << דובר_המשך >>
החבר'ה האלה, המשפחה שלו שלחה אותו לבית ספר – לא שלחה אותו להירצח.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה.
<< דובר_המשך >> שר הרווחה והביטחון החברתי מאיר כהן: << דובר_המשך >>
היא לא שלחה אותו להירצח.
<< קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >>
- - -
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
חבר הכנסת כסיף, קריאה שנייה.
<< קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >>
תתבייש אתה.
<< דובר_המשך >> שר הרווחה והביטחון החברתי מאיר כהן: << דובר_המשך >>
ובאשר לחג הסיגד – אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד משהו. הייתה לי הזכות הגדולה לנסוע לגונדר, לנסוע לאדיס אבבה, עם קבוצה של חברי כנסת, ולראות את הקושי של האנשים במחנות. ואני שמח מאוד – חבר הכנסת ביטון, שרת הקליטה לא נמצאת כאן, אבל במהלך השנה הזאת בממשלה החלו סוף-סוף להעלות את האנשים הטובים האלה למדינת ישראל. יש שם כ-9,000 איש בתנאים לא תנאים. חלקם סיפרו לנו שהם עשר שנים לא אכלו בשר כי אין בידם שחיטה כשרה. ראינו אותם מדברים עברית. התרגשתי מאוד שבבית הכנסת ילד מושך בשרוול שלי ואומר לי בעברית: אני רוצה להתגייס לגבעתי. אני מסתכל ואומר לו: אתה רוצה להתגייס לגבעתי? נדמה לי, גולני או גבעתי. הוא אומר לי: כן. אז המדריך של בני עקיבא, כי בני עקיבא עושים שם שליחות, אמר לי: האח הגדול שלו משרת בצבא, ובגלל כל מיני ביורוקרטיות הילד יושב שם במועדון באדיס. אז אני שמח שהתחלנו, וצריך לתת מאמץ גדול, אדוני היושב-ראש, כדי שהם באמת יחזרו.
<< קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
גם לממשלה שהעלתה וגם לשרת הקליטה - - -
<< דובר_המשך >> שר הרווחה והביטחון החברתי מאיר כהן: << דובר_המשך >>
ובעזרת השם, אני מבקש משר הקליטה הבא או שרת הקליטה שימשיכו בדבר הזה, הוא מאוד חשוב. סליחה שהתפרצתי. תודה רבה, אדוני.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה לשר כהן. חבר הכנסת מעוז.
עד שחבר הכנסת מעוז יעלה, אני ארשה לעצמי להגיד משפט קצר, ובדרך כלל אני לא עושה את זה. חבל שחבר הכנסת כסיף יצא. אני רוצה להזכיר גם את הנער הדרוזי טירן פרו, שכל חטאו היה שהוא ישראלי. הוא נלקח אחרי תאונת דרכים קשה לבית חולים מקומי, ואם זה נכון, הוא נותק מהמכשירים הרפואיים שחיברו אותו, מכשירי ההחייאה. גופתו נחטפה. זהו רצח בדם קר. צר לי על כך. בבקשה.
<< דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, גם אני רוצה לפתוח – בניגוד לחברי השר מאיר כהן, הדברים שנשמעו לפניו אינם ראויים לתגובה בכלל, ואני חושב שצריך למצוא פה משהו בתקנון שיאפשר לטפל בדבר שכזה. ביום כואב כל כך, אחרי הפיגועים שהיו היום בירושלים והרוג, נער בן 16 – ואני שולח מכאן תנחומים למשפחתו והחלמה מהירה לכל הפצועים – יש דברים שלא נאמרים, ואדוני היושב-ראש, כדאי לעשות משהו, לחשוב על זה, איך מטפלים בדברי בלע כאלה שנשמעים ביום שכזה.
לגבי חג הסיגד, בשנה שעברה קראתי פה מעל הדוכן את דבריה של הודיה מקונן על כך שהסיגד הוא בשורה, מלשון סגידה והשתחוות, על שם הכיסופים של קהילת ביתא ישראל לארץ ישראל. דומה שאין דוגמה טובה יותר מאשר תולדותיה של קהילת ביתא ישראל כדי להמחיש את הקו שמחבר את עם ישראל לשורשיו ברצף ישיר לאורך אלפי שנות גלות.
הקהילה, ששורשיה נמצאים בהיסטוריה הרחוקה מאוד, עברה לאורך שנות קיומה הארוכות את כל ייסורי הגלות, כולל מצבים חומריים קשים, ניסיונות לבוללה ולהטמיעה בקרב הגויים, מלחמות ואפילו תוכנית השמדה בתקופת השואה תחת השלטון האיטלקי. למרות כל זאת, הקהילה שמרה בצורה מופלאה ומעוררת השתאות על דבקותה באמונתה, בתורתה ובמסורותיה.
אני רוצה להביא שני דברים מגדולי עולם שכתבו על הקהילה הזאת. כך כתב מרן הרב קוק זצ"ל לפני 101 שנים, בג' בכסלו תרפ"ב, בקריאתו להתגייס ולסייע לחיזוק רוחני לקהילת ביתא ישראל: חובה קדושה מוטלת עלינו להתאמץ בכל כוחותינו להשיב את הכרת היהדות, קדושת האמונה וקיום המצוות המעשיות בטהרת ואחדות האומה הקדושה עם ה', לחלקים ידועים של עמנו אשר מרוב תלאות הזמן וצרות הגלות הורחקו מאיתנו, הן ריחוק מקום והן ריחוק דעות. בפינות רבות הרחוקות ממרכזי היהדות נמצאים רבבות אחים שנשארו מאות בשנים בודדים בפינותיהם ובלי כל קשר עם היהדות הכללית, ועל ידי כך נתמעטו אוכלוסיהם. הרבה הרבה מהם התבוללו בין הגויים שבתוכם הם יושבים, ואף אלה שנשארו נאמנים לעמם נמצאים תמיד בסכנת ההתבוללות והטמיעה באין כוחות חדשים נוספים לאוכלוסיהם, שיכניסו לתוכם זרם של חיים יהודיים, וברבות הזמן הם עומדים להתפורר ולהתנתק מהגוף הישראלי הנצחי ומטהרת נשמתו. אחת מהפינות הנזכרות היא ארץ חבש. במדינה זו, הרחוקה ממרכז החיים היהודיים, חיים זה יותר מאלפיים שנה רבבות יהודים, אשר למרות כל התלאות והצרות שעברו עליהם, נשארו נאמנים לדתם ולעמם.
50 שנה לאחר מכן, בז' באדר א' תשל"ג, כתב מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל לעובדיה חזי – מי שהיה מכונה אבי הרס"רים של צה"ל והיה פעיל מרכזי למען קהילת ביתא ישראל – את הפסק הנודע בדבר יהדותם של בני הקהילה. וכך כתב הרב עובדיה יוסף: באתי למסקנה שהפלאשים הם צאצאי שבטי ישראל שהדרימו לכוש, ואין כל ספק שהגאונים הנ"ל שקבעו שהם משבט דן, חקרו ודרשו והגיעו למסקנה זו על פי עדויות וראיות מהימנות ביותר. וגם אני הצעיר בשבטי ישראל חקרתי ודרשתי היטב בענייניהם, לאחר שמנהיגי הפלאשים פנו אליי בבקשה להתחבר עם אחינו בית ישראל ברוח התורה וההלכה, התורה שבכתב ושבעל פה, ללא כל סייג, ולקיים כל מצוות התורה הקדושה על פי הוראות אבותינו ז"ל, אשר מפיהם אנו חיים. והחלטתי כי לפי עניות דעתי הפלאשים הם יהודים שחייבים להצילם מטמיעה ומהתבוללות ולהחיש עלייתם ארצה ולחנכם ברוח תורתנו הקדושה ולשתפם בבניין ארצנו הקדושה, ושבו בנים לגבולם. בטוחני שמוסדות הממשלה והסוכנות היהודית וארגונים בישראל ובתפוצות הגולה יסייעו לנו כמיטב יכולתם במשימה קדושה זו, שקיבל כבודו על עצמו, שהיא מצוות הצלת נפשות אחינו לבלתי יידח ממנו נידח, וכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא.
ומסיים הרב עובדיה: ויהי רצון שבמהרה יקוים "ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם"; "והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו אשר ישאר מאשור וממצרים ומפתרוס ומכוש ומעילם ומשנער ומחמת ומאיי הים. ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל ונפצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ"; "ובאו האבדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים, והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלם".
ואני מסיים, אדוני היושב-ראש, מה אנחנו יכולים ללמוד מהקהילה המופלאה הזאת: מסירות הנפש כנגד התבוללות וטמיעה, דבקות בלתי מתפשרת בתורת ישראל ובמסורת וכיסופים עזים לירושלים ולבניין בית המקדש הם ערכי הנצח שחובה עלינו ללמוד ולסגל מקהילה מופלאה זו. ולכם, בני הקהילה, חג סיגד שמח.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה. יסכם חבר הכנסת שר החקלאות עודד פורר, בבקשה.
<< דובר >> שר החקלאות ופיתוח הכפר עודד פורר: << דובר >>
תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני אנהג כמנהגו של חבר הכנסת מעוז ואתעלם מהתייחסות לדברים שנאמרו כאן קודם. אני רק אזכיר שכחבר ועדת הבחירות המרכזית לפחות הובלתי את פסילתו של חבר הכנסת כסיף מלהתמודד לכנסת. לצערי, בית המשפט העליון הפך את ההחלטה הזאת, אבל הטענות שטענתי אז עומדות בעינן.
חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, ראשית, אני מבקש לשלוח את תנחומיי למשפחת הנרצח בפיגוע הבוקר, איחולי החלמה מהירה לפצועים וחיזוקים לבני משפחתו של הצעיר שעל פי החשד נותק ממכונות ההנשמה, נרצח ונחטף על ידי חמושים. אני סומך על כוחות הביטחון שידעו להגיע למי שצריך ולמצות איתו את הדין, אבל הבוקר הזה אולי מהווה לנו תזכורת על הסביבה שבה אנחנו חיים ועל האתגר הגדול בהקמתה של מדינת ישראל מחדש בארץ ישראל, ועד כמה מדינת ישראל היא נס גלוי.
לאחר גלות ארוכה ופיצולים אין-ספור הצליח העם היהודי להתכנס חזרה בארצו ולהקים בה מדינה שהיא מגדלור לכל העמים. החברה הישראלית, אדוני היושב-ראש, מורכבת מפסיפס מדהים של קהילות, גוונים וגישות. על אף הפערים וחילוקי הדעות הצלחנו לאורך השנים לקיים כאן מדינה מוצלחת, חזקה ומבוססת עד עתה.
תיקח את חג הסיגד הזה אולי גם כתזכורת וסימן לעתיד. מועד חג הסיגד מקורו בספר עזרא ונחמיה, והוא מהווה מעין יום כיפור קהילתי, בתהליך שמתחיל ביום הכיפורים כתהליך כפרה, סליחה ומחילה של אדם לחברו ואדם למקום, ומסתיים לאחר 50 ימים בהתכנסות של קהילות ישראל יחד באותו מקום ובחוויה עוצמתית ורוחנית במיוחד. עם השנים, ולאורך הגלויות שבהן התפזר עם ישראל לארבע קצוות תבל, החג נשכח מרוב קהילות ישראל, למעט קהילת ביתא ישראל באתיופיה. במשך למעלה מ-2,700 שנה שימרה יהדות אתיופיה את החג ואת המסורת סביבו. הלבוש הלבן המסמל קדושה וטהרה, צום על מנת להצטמצם ולבוא צנועים וכנועים למעמד, ומעמד שנחתם בברכת "בשנה הבאה בירושלים הבנויה", שלאחריה מתכנסים יחד לחגיגה משפחתית ולשבירת הצום. כל זה מהווה לנו תזכורת לגבי עם ישראל ושיבת ציון.
אני חושב שראוי לציין – הזכיר את זה קודם חבר הכנסת מעוז – את הדברים שכתב הרב עובדיה יוסף ב-1973, וחשוב לציין אותם דווקא היום; דווקא היום, כשמתחילים הדיונים סביב היכולת של כל אחד להגדיר כמה ואיך, ולהסתכל. אני באמת אומר, הרב עובדיה יוסף ידע אז לקבוע את מה שרבים אחרים חששו לקבוע, את מה שרבים אחרים אולי סירבו לקבוע, וקבע: החלטתי כי הם יהודים שחייבים להצילם מטמיעה והתבוללות ולהחיש את עלייתם ארצה ולשתפם בבניין ארצנו הקדושה. ושבו בנים לגבולם.
מה שפחות מזכירים, זה את הביקורת הקשה שספג הרב עובדיה יוסף מחלק מהרבנים, איך העז לעשות דבר כזה. עד כדי כך שבאחת האזכרות עוד אומרים: הגיעה השעה לנתק את היחסים עם אנשי ש"ס בגלל עמדתו של הרב עובדיה יוסף בעניין האתיופים. דברים קשים מאוד שעוד ספג הרב עובדיה. אבל הרב עובדיה היה עם מספיק עוגן הלכתי ועמוד שדרה כדי לעמוד על העמדה הזאת. אני חושב שדווקא בימים האלה צריך להיזכר כי יש כאלה שמתחילים לחשוב שיש להם איזשהו מד יהדות בכיס, שאיתו הם יחליטו מי כן ומי לא.
אתמול אני, בעיר ירוחם, חנכתי טיילת שנבנתה בסיוע של JNF UK. הגיעה משלחת מכובדת של יהדות בריטניה, שתרמה את הטיילת הזאת לירוחם. הטיילת נקראה על שמו של יצחק שמיר, ויצחק שמיר, חלקו בעליית יהודי אתיופיה גדול מאוד, גם בהחלטות שקיבל וגם בכלל בתפיסת העולם שלו על העלייה. אני רק אצטט אולי שלושה משפטים של יצחק שמיר המנוח: בלי עלייה אין לנו קיום. לעלייה יש חשיבות ביטחונית ומוסרית. ארץ ישראל קיימת על מנת לקלוט יהודים. תכליתה של המדינה היהודית היא שינוי טוטלי במצבו של העם היהודי, ממצב של עם נע ונד בעולם, מושפל ומבוזה, למצב של עם היושב בציון לבטח. עד כאן דבריו של יצחק שמיר.
אני חושב שדווקא בימים האלה, כשמנסים לשים חלק מהעלייה בספק, אגב, גם מאתיופיה וגם ממקומות אחרים, וכל אחד חושב שהוא יודע יותר מאחרים – שקשרו את גורלם עם עם ישראל וארץ ישראל בקשר בל יינתק, וחשוב להבין את זה, כי גם לזה יש משמעות בתהליך הזה – אני מציע, גם לקראת הממשלה שתקום, שחבריה והמרכיבים שלה בקואליציה יזכרו את הדברים האלה גם כלפי יהדות התפוצות, שקשרה, וקושרת, ונותנת ורואה בעצמה גם היא חלק מבניין הארץ הזאת.
ולסיום, אדוני היושב-ראש, בשבת תיקרא פרשת תולדות. כבן העיר רחובות, אני תמיד אומר שזאת הפרשה שלנו, כי בסיום הפרשה יצחק הולך לחפור מחדש את הבארות שכיסו הפלשתים, את הבארות שחפר אברהם. מתחילים עם הבאר הראשונה, אז כתוב "ויחפרו עבדי יצחק - - - ויריבו", אחר כך, על הבאר, אחרי שהם מצאו מים, עם רועי גרר, "ויקראו שם הבאר עשק", ואז הולכים לחפור את הבאר השנייה, וכתוב "ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה", ועל הבאר השלישית כתוב "ויחפר" – זה כבר לא עבדי יצחק, אותה חופר יצחק בעצמו – "ויחפר באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחבות ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ". אז אני חושב שגם לקראת השבת הזאת כדאי שניזכר קצת בפרשה הזאת ובמשמעות, וגם במסר: אף אחד אחר לא יעשה את זה בשבילנו. אנחנו צריכים לחפור את הבאר הזאת, שתרחיב בארץ, ברמת היחסים בינינו, כדי שלא נריב עליה כמו בבאר הראשונה ובבאר השנייה, סימן לבית המקדש הראשון והשני.
הגיוון בעם ישראל יצר לא פעם פילוג וסכסוך, ולרוב הגיוון הזה הוא מה שחושבים שמפרד אותנו, אבל אני חושב שדווקא הגיוון הזה יכול לחבר בינינו – ופה חשוב להבין, גם פה, בחג הסיגד – לא מתוך ניכוס תרבותי ופטרונות, אלא מתוך חיבור עמוק ואמיתי בין כלל שבטי ישראל. אני מאחל לכולנו שנדע להמשיך ולבנות את החברה בצורה שתכיל את השונה ואת המגוון, ושנדע להרחיב ללא ריב. תודה רבה וחג סיגד שמח.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה. אני, שלא כדרכי, מבקש מיושב-ראש הכנסת לאפשר לחבר הכנסת מיקי לוי להגיד כמה דברים.
בהמשך לדבריך, שר החקלאות, דווקא בימים טרופים אלה דמותו של הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה, חסרה לנו בכל הנושאים של דת ומדינה. אין לי בכלל ספק שאם הרב עובדיה היה נוכח בימינו אנו, מעמדו של הנכד לא היה מגיע לדיון כלל וכלל. טוב יעשו אלה שרוצים לשנות את מעמדו של הנכד אם יחשבו פעם נוספת ויעשו כדרכו של הרב עובדיה יוסף.
זה כי ביקשתי רשות מיושב-ראש הכנסת שחבר הכנסת מיקי לוי יגיד כמה דברים. לתשומת ליבנו.
חברים יקרים, תודה רבה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, ד' בכסלו התשפ"ג, 28 בנובמבר 2022, בשעה 18:00.
ישיבה זו נעולה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:54. << סיום >>