דברי הכנסת

דברי הכנסת כב / מושב רביעי / ישיבה שפ"א / ה'–ח' בניסן התשפ"ו / 23–26 במרץ 2026 / 22 חוברת כ"ב ישיבה שפ"א הישיבה השלוש-מאות-ושמונים-ואחת של הכנסת העשרים-וחמש יום שני, ה' בניסן התשפ"ו (23 במרץ 2026) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 6 הצעת סיעות יש עתיד, העבודה, ישראל ביתנו וכחול לבן – המחנה הממלכתי להביע אי-אמון בממשלה בשל: 7 1. כשל חמור בהתנהלות שר האוצר והיעדר מתווה פיצויים לעסקים ולעובדים בזמן מלחמה; 7 2. הפקרות תקציבית ופגיעה באמון הציבור והדרג המקצועי 7 יאיר לפיד (יש עתיד): 7 נעמה לזימי (העבודה): 10 השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: 12 דבי ביטון (יש עתיד): 21 אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 23 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 23 סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): 25 אפרת רייטן מרום (העבודה): 25 אבי מעוז (נעם): 26 הצעת חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות), התשפ"ו–2026 28 שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 28 קארין אלהרר (יש עתיד): 34 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 36 איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 39 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 43 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 53 מרב מיכאלי (העבודה): 56 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 58 סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 58 הצעת חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות), התשפ"ו–2026 59 גלעד קריב (העבודה): 59 מאיר כהן (יש עתיד): 64 מירב בן ארי (יש עתיד): 67 מירב כהן (יש עתיד): 70 יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 73 נעמה לזימי (העבודה): 82 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 85 מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 87 עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 88 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 91 סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 91 הצעת חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות), התשפ"ו–2026 91 אלעזר שטרן (יש עתיד): 91 מיקי לוי (יש עתיד): 96 אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 97 אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 101 אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 105 שרון ניר (ישראל ביתנו): 106 ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 109 משה טור פז (יש עתיד): 110 מיכל שיר סגמן (יש עתיד): 113 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 115 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 118 שלי טל מירון (יש עתיד): 123 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 126 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 128 יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 130 יסמין פרידמן (יש עתיד): 132 דבי ביטון (יש עתיד): 135 יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 138 עדי עזוז (יש עתיד): 140 ירון לוי (יש עתיד): 145 אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 148 נאור שירי (יש עתיד): 163 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 174 עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): 177 גלעד קריב (העבודה): 182 אפרת רייטן מרום (העבודה): 184 עודד פורר (ישראל ביתנו): 187 פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 188 מירב בן ארי (יש עתיד): 192 אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 196 יאיר לפיד (יש עתיד): 198 שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 198 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 287) (הטבות במס ליישוב מאוים ביהודה והשומרון), התשפ"ו–2026 218 צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): 219 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות במס ליישוב מאוים ביהודה והשומרון), התשפ"ה–2025 230 לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): 231 אלעזר שטרן (יש עתיד): 232 מירב בן ארי (יש עתיד): 235 רם בן ברק (יש עתיד): 237 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 238 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 241 יסמין פרידמן (יש עתיד): 242 גלעד קריב (העבודה): 243 מיקי לוי (יש עתיד): 245 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 247 עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 248 ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 253 עמית הלוי (הליכוד): 253 מאיר כהן (יש עתיד): 255 גלעד קריב (העבודה): 259 מרב מיכאלי (העבודה): 261 נעמה לזימי (העבודה): 266 טלי גוטליב (הליכוד): 268 אביחי אברהם בוארון (הליכוד): 270 השר במשרד האוצר זאב אלקין: 275 הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה) (תעסוקה), התשפ"ו–2026 281 השר במשרד האוצר זאב אלקין: 281 הצעת חוק הסכמים קיבוציים (תיקון מס' 12 – הוראת שעה) (הוראות מיוחדות לעניין הרחבת הסכם קיבוצי כללי שנעשה בשל המצב המיוחד בעורף), התשפ"ו–2026 283 מיכל מרים וולדיגר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): 284 הודעת ועדת הכנסת 287 אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): 287 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> שלום. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכיר הכנסת. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/6629/25 וכלה בהצעת חוק פ/6640/25: הצעת חוק חוסן לישראל – הרשות הלאומית לחוסן נפשי ולטראומה, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת בנימין גנץ; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (יישוב מוטב), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת יסמין פרידמן; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הפחתה בדמי ביטוח בריאות לתושבי הפריפריה), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת יסמין פרידמן; הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – תנאים למתן צו הגנה בפיקוח טכנולוגי), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פיקוח פרלמנטרי על שינויים בהסכם הניידות), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – אחריות המדינה לחינוך בשעת חירום), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת מירב כהן; הצעת חוק הטיס (תיקון – פיקוח על מכירה ורכישה של רחפנים בעלי יכולת נשיאה), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת רם בן ברק ומישל בוסקילה; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (נקודות זיכוי למשפחות אומנה), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק חומרי נפץ (תיקון – אסדרת חומרים הודפים), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת רם בן ברק וינון אזולאי; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – הצהרת האמונים של חברי הכנסת), מאת חבר הכנסת אושר שקלים; הצעת חוק החלת ריבונות על ערי יהודה והשומרון, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת מאיר פרוש; הצעת חוק סיוע לנוטלי הלוואות לדיור עקב עליית הריבית (הוראת שעה), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת יוסף טייב וקבוצת חברי הכנסת. לקריאה השנייה ולקריאה השלישית: הצעת חוק הארכת תקופות ודחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (אישורים רגולטוריים, עיצומים כספיים ובדיקות מתקני גז) (תיקון), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 45 – הוראת שעה), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה) (תעסוקה), התשפ"ו–2026. כמו כן הונחה על שולחן הכנסת החלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול סעיפים 13, 14, 20 ו-46 מתוך הצעת חוק שיקום נזקי מלחמה בדרך של התחדשות עירונית, התשפ"ו–2025. עוד הונחו על שולחן הכנסת הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה הארגנטינאית בדבר שיתוף פעולה בתחום התיירות; הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת קמבודיה המלכותית בדבר העסקה זמנית של עובדים קמבודים בענפי שוק העבודה הספציפיים במדינת ישראל. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה למזכיר הכנסת. << נושא >> הצעת סיעות יש עתיד, העבודה, ישראל ביתנו וכחול לבן – המחנה הממלכתי להביע אי-אמון בממשלה בשל: << נושא >> << נושא >> 1. כשל חמור בהתנהלות שר האוצר והיעדר מתווה פיצויים לעסקים ולעובדים בזמן מלחמה; << נושא >> << נושא >> 2. הפקרות תקציבית ופגיעה באמון הציבור והדרג המקצועי << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא הצעות להביע אי-אמון בממשלה, אבל לא נתחיל אותו עד שייכנס שר למליאה. השר הגיע. שלום לשר, ברוך בואך למליאה החדשה שלנו. אני מתכבד להזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד לנמק את ההצעה. בבקשה. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש דבר אחד שהממשלה הזו שוכחת שוב ושוב מקיומו. דבר אחד שמפריע להם מאוד לתפקד, שהם לא מצליחים לקחת אותו בחשבון לא בזמן חירום ולא בימי שלום. הדבר הזה נקרא אזרחים. אזרחים הם למשל אנשים שיש להם ילדים. בגלל שיש אזרחים עם ילדים אז בדרך כלל כשמתכננים מבצע צבאי, בממשלה מתפקדת יש מישהו – ראש הממשלה, שר החינוך, סגן שר החינוך, מנכ"ל משרד החינוך, שר הפנים, מישהו – שמרים את הראש ואומר: אוקיי, מה עם הילדים? הרי במלחמה הנוכחית באיראן, שאני מאוד תומך בה מהרגע הראשון, לא האיראנים פתחו, אנחנו פתחנו. תכננו אותה במשך חודשים. אז איך קרה שבמשך כל החודשים האלה לא היה אף אחד שאמר: אבל צריך להכין מתווה לחינוך וצריך מתווה לחינוך המיוחד, ואי-אפשר שלא יהיה שום פתרון לילדים. אז מתברר שאפשר. כשלממשלה לא אכפת מהאזרחים אז אף אחד לא עושה מתווה חינוך לפני המלחמה, ואף אחד לא עושה מתווה חינוך תוך כדי המלחמה. ואתמול הייתה מריבה בין שר האוצר לבין שר החינוך על זה שכל אחד מהם מאשים את השני באי-מציאת פתרון תוך כדי המלחמה. מה שקורה כרגע זה עוד חופש גדול, לאלה מכם שאין להם ילדים קטנים. חודשיים חופש גדול, ואז תהיה הפסקה קטנה, ואז עוד פעם יהיה חודשיים חופש גדול. והילדים סובלים וההורים סובלים, ורק לממשלה לא אכפת, כי מבחינתה טיפול באזרחים זו לא הבעיה שלה, זה לא המקצוע שלה. אני לא יודע מה כן המקצוע שלה – זה לא המקצוע שלה. אזרחים הם גם אנשים שיש להם עסקים. עסקים גדולים, עסקים קטנים, עסקים בינוניים, וכל העסקים האלה נפגעים במלחמה. אז צריך לחשוב מה מתווה הפיצויים לעסקים, ואיך מעבירים להם את הכסף כמה שיותר מהר. המלחמה התחילה בפברואר, אני אומר לכם, באחריות: אף אחד לא יקבל כסף לפני מאי. פברואר, מרץ, אפריל, מאי – לא יקבלו. למה כל כך הרבה זמן? כי בזמן שתכננו את המלחמה אף אחד לא ישב ליד השולחן ואמר: אוקיי, מה עם העסקים? אף אחד לא אמר: הם עוד לא התחילו להתאושש משנתיים וחצי של מלחמה בעזה, אנחנו לא יכולים להפקיר אותם ככה. אזרחים הם אנשים שפוחדים בימים אלה. הם יושבים בבית שלהם בצפון, מול חיזבאללה, ואומרים לעצמם: למה בעצם הבית שלי לא ממוגן? לאן הלך כל הכסף שהבטיחו לנו למיגון הצפון? יש להם הרבה זמן לחשוב על זה בזמן האזעקות, כי בצפון – הייתי שם לא מעט בזמן האחרון – יש להם כמעט שלוש שניות אחרי האזעקה לרוץ למיגונית, אז הם עושים בינתיים גוגל, ומתברר להם שלקחו להם את הכסף והעבירו אותו לדברים שהרבה יותר חשובים לממשלה, כמו כספים קואליציוניים, כמו כספים למי שמשתמט מצה"ל, כמו כספים למשרדי ממשלה מיותרים לגמרי. זה האזרחים של הצפון. יש גם את האזרחים של הדרום, כולל אלה שנפצעו שלשום בדימונה, כולל אלה שנפצעו שלשום בערד, ושלחו אותם, כמובן, לבית החולים סורוקה. וכשהם הגיעו לבית החולים הם גילו ששליש מחדרי הניתוח לא עובדים ושליש ממיטות האשפוז לא מתפקדות. סורוקה הופצץ ביוני שעבר, זה כמעט לפני שנה. כולם ידעו שזה רק עניין של זמן עד שיגיע לשם הגל הבא של פצועים. אם הממשלה הייתה מחליטה לשפוך כסף, את כל הכסף שצריך, בשביל לעשות שם את השיפוץ הכי מהר והכי טוב שאפשר, זה כבר היה קורה. זה לא קרה רק כי הממשלה הזאת לא משקיעה באזרחים. היא משקיעה במקורבים, היא משקיעה במגזרים, בסקטורים, היא משקיעה בחברי מרכז, היא משקיעה במי שיודע לסחוט אותה. שמו 5 מיליארד שקל כספים קואליציוניים, שמו 5.8 מיליארד שקל ברזרבות עלומות שאף אחד לא יודע מה יש בהן, בונים שיכונים למקורבים בקצב שלא היה כמותו, אבל בסורוקה אף אחד לא חשב שצריך להשקיע. בממשלה הכי גדולה בתולדות המדינה אף אחד לא קם ואמר: אתם יודעים מה? סורוקה זה פרויקט שלי, אני לוקח את זה עליי, ואני לא אשקוט ולא אנוח עד שבית החולים הזה לא יעבוד במתכונת מלאה. למה זה לא קרה? כי זה מעניין את האזרחים, אבל האזרחים לא מעניינים את הממשלה. לא רק שאנחנו לא מעניינים אותה, הם גם לא מפסיקים להטיף לנו מוסר, לא מפסיקים להטיף לנו על החוסן הלאומי. כל קשישה עם הליכון שמאחרת להגיע בזמן למקלט היא פגיעה חמורה בחוסן הלאומי. עלה פעם בדעתכם שאולי החוסן הלאומי הוא גם התפקיד שלכם? עלה בדעתכם שהחוסן הלאומי נבנה לא רק מאזרחים שאכפת להם מהמדינה, אלא גם מממשלה שאכפת לה מהאזרחים? עלה בדעתכם שחוסן לאומי זה לא רק הטייסים והטייסות הגיבורים שמפציצים באיראן, אלא גם כל המערכות החיוניות של המדינה שאתם מזניחים בלי חשבון – החינוך, הבריאות, הרווחה, הפנים? אני רוצה להזכיר, ברוב המשרדים שהזכרתי עכשיו אין שר. יש שר לענייני מורשת, יש שר לענייני מסורת. יש הרבה מאוד שרים לענייני תקציבים וג'ובים למקורבים, אין שר בריאות, אין שר רווחה אין שר פנים. לאור התפקוד של שר החינוך, אולי חבל שיש שר חינוך. אנחנו פה היום בכנסת בזמן מלחמה מהרבה סיבות, אבל האזרחים הם לא אחת מהסיבות האלה. הם פה בשביל התקציבים, הם פה בשביל להעביר סמכויות לרבנים כדי שיהיה להם קל יותר לדכא נשים, הם פה היום כדי להמשיך את המהפכה המשטרית, הם לא פה בשביל האזרחים. זה לא מעניין אותם, הם לא חושבים שזה התפקיד שלהם. הם חושבים שהאזרחים, תפקידם לעבוד אצלם, לממן אותם ולממן את החברים שלהם וללכת לצבא במקומם. לליכוד היה הרבה שנים קמפיין, השר אמסלם, שיושב פה, היה אחד ממוביליו, שדיבר על אזרחים סוג ב'. הבעיה נפתרה: הפכתם את כל אזרחי ישראל לאזרחים סוג ב'. ובאמת לא קיפחתם אף אחד, כולם זוכים לאותו חוסר יחס מוחלט, בכולם מזלזלים, ואת הבעיות של כולם לא פותרים. בסיבוב הנוכחי, במאבק בין ממשלת ישראל לאזרחי ישראל, הממשלה מנצחת. בסיבוב הבא האזרחים ינצחו. סדר העדיפויות ישתנה, חלוקת המשאבים תשתנה, האזרחים העובדים, המשרתים, משלמי המיסים הם אלו שיעמדו במרכז העשייה, וכולנו נעבוד אצלם. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. כעת אני מזמין את חברת הכנסת נעמה לזימי לנמק את ההצעה מטעם סיעות העבודה, ישראל ביתנו וכחול לבן – המחנה הממלכתי. בבקשה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> תודה רבה. נבלים ברשות התורה – מה זה נבל ברשות התורה? זה ביטוי שמתאר אדם המקפיד על קיום מצוות התורה מבחינה פורמלית, אך התנהלותו סותרת את רוח התורה וזרה לכוונתה. אדם שעושה מעשי נבלה, ולשון החוק משמשת לו כעלה תאנה מוסרי. עכשיו בהרחבה, בשיח הציבורי הכללי, זה משמש כביקורת על התנהלות של אדם שאומנם עומדת בשורת הדין, אך מנוגדת ללפנים משורת הדין או לערכים מוסריים. ואנחנו רואים את ההרחבה של הביטוי הזה בסוגיות ציבוריות שונות. ואני אומרת כאן: זאת ממשלה של נבלים ברשות התורה בואו נתאר למה הכוונה, ולמה אני אומרת את זה: לשנת 2026, כ-5 מיליארד ש"ח קואליציוני מיועדים בעיקרם לצרכים מגזריים וסקטוריאליים. מאז 2023 הממשלה הקצתה מעל ל-20 מיליארד שקל עבור תקציבים וכספים קואליציוניים, סכום גבוה יותר מכל תקציב משרד הרווחה לשנה הקרובה. השותפים הקואליציוניים של הממשלה שמקבלים את הכסף הם המגזר החרדי, החרד"לי, הדתי-לאומי וההתנחלויות בשטחי איו"ש. אני אומרת את כל זה כי אנחנו בתוך מלחמה, כי אנשים גמורים, כי תכף יש פה את החג הכי יקר שהיה במדינה. יוקר המחיה מאמיר; מילואימניקים – פושטי רגל; מפונים – פצועים בגוף ובנפש, חבולים, מופגזים; והם – בוזזים. אז כן, נבלים ברשות התורה. בואו נתאר טיפה יותר: למעלה מ-75% מהכספים הקואליציוניים, סך של 3.5 מיליארד שקלים, מוקצים למגזר החרדי ולמגזר הדתי-לאומי והאורתודוקסי בלבד. במסגרת תקציבי העתק המוקצים למגזר החרדי נכללים, בין היתר, התקציבים הבאים, בסך כולל של למעלה מ-2.1 מיליארד ש"ח, המהווים כ-42% מסך הכספים הקואליציוניים: 78 מיליון שקלים לרשות לפיתוח חברתי-כלכלי של המגזר החרדי, עלייה של כ-10% – אני מזכירה את הקיצוצים בחבל תקומה לצפון ולדרום; 107 מיליון שקלים לשעות תמרוץ וטיפוח לרשתות החינוך החרדיות במוסדות הפטור החרדיים, דבר שאנחנו מתנגדים לו ובבית משפט כרגע עומד תלוי; 50 מיליון שקלים לסבסוד צהרונים ברשתות החינוך החרדיות, במוסדות הפטור החרדיים – אפשר גם? אני שואלת, אפשר גם? אני אמשיך עם תשע מינהלות לזהות ותרבות יהודית, וזה השימוש הכי בזוי ביהדות, לג'ובים וקומבינות. במקום להאיר על הדת היפה שלנו ולהפוך אותה לדת של חמלה – בדיוק כמו שהיא נועדה להיות, שפורסת את חסותה עבור כל אזרח כאן – במקום זה, ג'ובייה אחת גדולה: 77 מיליון שקלים עבור תרבות חרדית, 49 מיליון שקלים למניעת נשירה בישיבות החרדיות, ואתם גם מקצצים באקדמיה, 4.2 מיליון שקלים עבור מכוני מחקר תורניים, 85 מיליון שקלים עבור ארגוני נוער, שמיועדים ספציפית לארגוני נוער חרדיים, שבהם יש פחות פיקוח. << קריאה >> עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> חשבתי שתגידי עבור נוער בסיכון. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> הלוואי. הלוואי, ואת יודעת מה מעצבן אותי בתקציב הזה? כי אני בעד ארגוני נוער ותנועות נוער, ומעצבן אותי שגם מקצצים 142 מיליון שקלים בתנועות הנוער. כסף סקטוריאלי, מגזרי-מגזרי, אבל החינוך הלא-פורמלי – מרסקים אותו. את מי מרסקים? את אלו שקופצים למלונות מפונים, שאתמול טסו לערד ולדימונה, מלח הארץ, כי חינוך הוא לא רק לימודי הליבה, שאנחנו בעדם, הוא גם חינוך לערכים, חינוך לנורמות טובות של ישראליות משותפת. את כל זה הם מרסקים. אני רוצה להגיד על הכספים הקואליציוניים שמוקצים תקציבים רבים לשירותי דת אורתודוקסיים בלבד, ביניהם 605 מיליון שקלים – ככה באהלן-אהלן, כן – כדלקמן: 300 מיליון שקלים לתרבות יהודית וחיזוק הזהות היהודית, לרבות 81 מיליון שקלים לחיזוק זהות יהודית במשרד ההתיישבות; 5 מיליון שקלים למינהלת זהות יהודית במשרד ההתיישבות; 25 מיליון שקלים למדרשת ללימודי יהדות וארץ ישראל; כ-50 מיליון שקלים לגרעינים משימתיים, במשרד ההתיישבות, רובם גרעינים בעלי אופי אורתודוקסי או חרדי; כ-17 מיליון שקלים לגרעינים תורניים במשרד החינוך – כפל תמיכות, מה זה משנה? כ-25 מיליון שקלים למרכזים להעמקת החינוך היהודי, כספים המחולקים ברובם המוחלט לארגונים אורתודוקסיים המלמדים יהדות באופן שמרני במערכת החינוך הממלכתית; 30 מיליון שקלים לעמותות בתחום התרבות היהודית; 23 מיליון שקלים לתרבות יהודית ברשויות המקומיות; 50 מיליון שקלים לפעולות נוספות בתחום התרבות היהודית; כ-1.5 מיליון שקלים למשפט העברי; כ-125 מיליון שקלים עבור שירותי דת אורתודוקסיים במסגרת המשרד לשירותי דת. עכשיו אני אגיד כאן משהו שיקומם הרבה: כל הכסף הזה שתיארתי כאן, של מי שעושים שימוש בזוי ביהדות ומחללים את השם, בעיניי, קורה במקביל לנתון הזה: סך הקיצוצים בתקציב הזה – בחינוך, בבריאות, בתעסוקה, ברווחה ובתחבורה – שווה ליותר מ-10 מיליארד שקלים. זה יהודי? זה מוסר יהודי? זאת היהדות שלכם? אנשים פה נאנקים תחת יוקר המחיה והגזרות שלכם. אז כן, אתם נבלים ברשות התורה, זה מה שיש לי לומר לממשלה הזאת, התקציב הזה הוא חרפה. הביזה הזאת היא חרפה, וזה לדיראון עולם. אני רוצה לתאר כאן משהו מוועדת הכספים. אנחנו פה – נמצאת פה גם אורית פרקש הכהן, שהייתה איתי אתמול בכל הוועדות, לצד חברי כנסת נוספים. גילינו כמה דרכים להכשיר כסף לא חוקי ולא כשר. 1. אם כספים קואליציוניים לא כשרים – עם אפליה, עם תבחינים לא שוויוניים, שלא היו עומדים בחוות דעת נורמטיביות – הועברו מספיק זמן, קרי עשר שנים, אז הם הופכים לקבועים. איזו דרך לעקוף את החוק? אחלה. אז כל מה שהיה כבר עשור – נכנס. דבר נוסף, קומבינה – המסלול הירוק. מה שהיה לו חוות דעת קודמות, על אוטומט יכול לעבור שוב. גם אם היום, בגלל פסיקות נגד השתמטות, העברת תקציבי השתמטות והמצב הקשה – לא תקין יותר ולא חוקי; אם הייתה לזה פעם איזו חוות דעת, תחת אקלים שונה לחלוטין ומציאות שונה – כשר. למה? כי אי-אפשר להמציא חוות דעת חוקית כרגע. אז עושים פה קומבינות על מלא בזמן שמקצצים, בזמן שהצבור רוצה מיגון, רוצה פיצויים, רוצה שידאגו לילדים שלו, רוצה להבין מה עושים עם מערכת החינוך ואיך גם חוזרים לעבודה וגם הילדים בלי מסגרות, ואיך העסק שורד, ואיך עושים עוד סבב מילואים כשממשיכים עם השתמטות. בזמן כל זה מסלול ירוק לקומבינה, מסלול ירוק למקורבים, מסלול ירוק לשחיתות. מסלול ירוק, ירוק, ירוק, הפך אדום, אדום, אדום. והשחיתות הזאת היא לאור יום, והיא ברורה והיא לא תישכח. מי שמנצלים את המלחמה כדי לבזוז, כדי לעשוק, כדי לפגוע באזרחי המדינה בחסות השבר, הם נבלים ברשות התורה, כי אתם עושים את זה בחסות היהדות. וזה לא יהודי. שכחתם מה זה להיות יהודים. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> ומי שישיב בשם הממשלה על ההצעות להביע אי-אמון הוא כבוד השר דודי אמסלם, שאני מתכבד להזמין אל הדוכן להשיב במשולב. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> בשם המזרחיות. << דובר >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, החבר'ה פה הגישו הצעת אי-אמון ויצאו מהאולם. כך זה אצלם. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> מי יישאר לרעש שלך? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> הם מסיתים ויוצאים. למה? הם לא יכולים לשמוע את האמת. נתחיל בזה: מדינת ישראל נמצאת בעיצומה של מלחמה – לדעתי, מאז קום המדינה, המלחמה הכי מורכבת והכי מסוכנת למדינת ישראל. שלוש שנים עוד מעט אנחנו נלחמים בשבע גזרות, עם אויב שרוצה לחסל אותנו – דרך אגב, רק בגלל סיבה אחת, בגלל שאנחנו יהודים. לא נכנסנו לאף טריטוריה, לא הצקנו לאף אחד. אנחנו עם שוחר שלום בהגדרה. אנחנו עם שקם בבוקר, אזרחיו רוצים לקום בבוקר, כמו כל האנשים הנורמליים, ללכת לעבודה, לגדל את המשפחה, ולחיות חיים סבירים ולהמשיך לפתח את המדינה שלנו. אבל אויבנו מסביב, יש להם אספירציות אחרות, יש להם תוכניות אחרות לגבי היהודים, לא מהיום. כבר 150 שנה הציונות בעצם נמצאת תחת מה שנקרא מלחמה, שחיטה של היהודים פה. עד לפני קום המדינה זה היה דבר של מה בכך בכלל. כשהייתה לגויים איזושהי בעיה פנימית תמיד היה יהודי שאפשר לפגוע בו, לשחוט אותו, להרוג אותו, ועל זה יש תמיד קונסנזוס. תמיד. ולכן, אנחנו היום נמצאים באמת – היו פה הרבה חלומות של הרבה מאוד שנים, של הרבה מאוד אנשים. תקופת אוסלו, שחשבו שבאמת אנחנו סוף-סוף רוצים שלום פה. אנשים נאיביים. לא רעים. אנשים שבאים מזווית נאיבית, טיפשית, שלא מבינים איפה אנחנו חיים ומיהם אויבינו. חז"ל כבר אמרו: הלכה היא – עשו שונא ליעקב. אל תשאל, זו ההלכה. דרך אגב, המאבק פה מולנו הוא לא מאבק טריטוריאלי, הוא מאבק דתי. הוא מאבק בגלל שאנחנו יהודים. אם מחר כולנו היינו מחליטים לא להיות יהודים, הערבים היו בסדר איתנו. אין בעיה. זה לא השטחים. אנחנו מבחינתם פה טמאים. אנחנו מבחינתם פה, מבחינת האסלאם, בוודאי, אנשים טמאים דורכים על אדמת ווקף, הקדש. ולכן, בתפיסה הדתית התיאולוגית שלהם אנחנו לא יכולים להיות כאן. זה לא משנה, דרך אגב, איך נדבר איתם. ולכן, מי שבעצם מכיר את שורשי האסלאם יודע גם איך מוחמד נהג בכל אלה שבעצם אחרי זה הוא טבח והרג, עשה איתם הסכמי שלום. ויש להם את המושגים שלהם, מהודנה וכל מיני כאלה טריקים, כדי בעצם להרוג את היהודים כאן. ובאמת, אני ציפיתי – 7 באוקטובר, מה שקרה כאן, היה לנו אסון גדול. אבל אנחנו פתאום – כל עם ישראל, התפכח מכל האשליה הזאת, הבין שהמאבק כאן הוא מאבק אחר לגמרי, וכולנו בעצם התלכדנו, בגלל שאם לא נהיה מלוכדים אנחנו נהיה תלויים אחד ליד השני, ויצאנו להגן. כל בן אדם, כל חייל, הלך וחירף את נפשו להגן על משפחתו וילדיו והוריו; אחרת, מה שהיה קורה לנו – אדוני היושב-ראש, אנחנו כבר קיבלנו סרטים מה יקרה. אנחנו יודעים, הלכה למעשה, איך זה עובד. כשהגרמנים, יימח שמם, הרגו שישה מיליון יהודים, הם בהתחלה ירו בהם. בהתחלה, בתוכנית הרגילה. אפילו הם עצמם נפגעו באיזשהו מקום נפשית, ואז הם החליטו לעבור לשיטה יותר, מה שנקרא, נקייה, מבחינתם. הקימו תאי גזים, הכניסו אלפיים יהודים לתוך תא גזים וכך בעצם הם הרגו אותם. אבל בוודאי ובוודאי מה שקרה ב-7 באוקטובר, צריך להבין גם את השיטה – לא רק איך הורגים אותך, באיזו אכזריות. האכזריות היא לא אנושית. זה נשים בהיריון שפתחו להן את הבטן והוציאו להן את הוולד, זה אנשים שערפו להם ראשים, זה היה משהו חייתי. איך אני אומר? גם האריה בג'ונגל, אדוני היושב-ראש, הוא טורף מישהו לא להנאתו, הוא רעב, אוכל. פה הם עשו דבר שאפילו חיה לא מבצעת דבר כזה, אין חיות שעושות דבר כזה. ולכן, עם ישראל הזדעזע. דרך אגב, מייד אחרי זה כל העולם כבר התפוגג כרגיל, כמו שקורה לנו תמיד. ואנחנו הבנו לדעתי בפעם הראשונה את האכזריות. הבנו שאין עילה, אלא העילה היא באמת עילה תיאולוגית דתית מוסלמית. ואם אנחנו לא נגן על עצמנו במו ידינו, אף אחד גם לא יעזור לנו אף פעם. שכחו מזה. לא האמריקאים ולא האירופים, שעדיין נרדמים שם כרגע. כבר יש טילים איראניים שמגיעים לטווח שלהם ועוד הם רדומים, מסתרקים בבוקר. הם לא מבינים ש-7 באוקטובר קורה ביום אחד. יום אחד זה יקרה להם. ואת מי הם תוקפים כבר שנתיים באנטישמיות? את מדינת ישראל. על מה? על זה שהיא הולכת להגן על ילדיה, נכדיה, זקניה וטפה. לכן, אנחנו נמצאים במאבק, כפי שאמרתי, כבר שנתיים וחצי. אני לא זוכר אף פעם, בשעת מלחמה, שקמה אופוזיציה והתנהלה בצורה כזאת מחפירה, מבישה, נמוכה. כשעם ישראל בצרה כולם מתלכדים. אדוני היושב-ראש, מריבות אנחנו תמיד יכולים להשאיר בצד. יש זמן לריב. תמיד עם ישראל התווכח, הכול בסדר, אבל לא בשעות כאלה. ואני היום שומע את מר לפיד עולה לכאן, הליצן הזה, שעוד מדבר על חיילי צה"ל. זה מזעזע אותי כל הזמן ואני אומר לו, ואני לא מבין איך הוא חוזר על זה. הבן אדם שירת באופן מעשי ב"במחנה", הוא לא היה בצבא. אמרתי לו אלף פעם: כשאתה מדבר על חיילי צה"ל – אתה, אל תדבר. כולם פה ידברו. מי שהיה בצה"ל ושירת בצה"ל באופן מעשי, שהיה לוחם, היה תומך לחימה, בוודאי לא אחד שעשו לו קורס על חשבון צה"ל כדי שיהיה כתב. לא ראיתי דבר כזה, ליצן. פשוט מדהים אותי. ודרך אגב, הוא הזכיר לי היום במה שהוא אמר, אדוני היושב-ראש, את ההסתה שלו לפני כמה שנים: איפה הר הכסף. אתה זוכר בפרסומות? וכשהוא עשה את תעמולת הבחירות שלו, הוא עשה תעמולה אנטישמית: יש הר כסף ויש יהודים. הפעם זה יהודים חרדים. צריך לזכור, עד לפני כ-200 שנה כל היהודים בעולם היו חרדים. אני אומר למר לפיד: אם תנבור טיפה – לדעתי, סביר להניח שסבא שלך או סבא רבא שלך היה לבוש כמו ליצמן. אתה מדבר עליו, וממנו לך אחורה עד משה רבנו. אתה עכשיו מסית ומדיח. הרי מה אתה עושה עכשיו? אתה מדבר כאן היום, במלחמה, על מה? על החינוך החרדי, על הילדים החרדים. בוא אני אספר לך משהו, אדוני היושב-ראש, אם יש גזענות במדינת ישראל – אם היה פה בית משפט עליון של אנשים ישרי דרך, אדוני היושב-ראש, בוודאי שילד חרדי היה מקבל תקציב כמו כל ילד רגיל. למה? הוא אשם שאבא שלו חרדי, ורוצה לחנך אותו במסלול הזה? בגלל זה הוא צריך ללמוד באיזו כיתה רעועה, קור בחורף, אין לו אפילו פרוסת לחם לקבל בזה. לא הבנתי, עד לאן אתם רוצים? היום אני רואה, אדוני היושב-ראש, פנייה של היועצת המשפטית לממשלה – בשעת מלחמה. מה מטריד את הגברת? פנתה למשרדי הממשלה – אם יש להם עוד רעיונות לסנקציות על החרדים. אני בהלם. אני מציע, חבר'ה – פנית למשרד הפנים, יכול להיות שנגרש אותם מהארץ, מה דעתך? אולי שנאסור עליהם לקנות בסופרים? אם זה היה תלוי בכם, יכול להיות שהייתם רוצים גם להרוג אותם. דרך אגב, אתם לא מדברים על הערבים, על המחבלים בבית סוהר, זה לא מעניין אתכם, מעולם לא עליתם כאן, דיברתם. אתם מעולם לא עליתם כאן, דיברתם על עיירות הפיתוח ועל הספרדים. איך אמרת, מר לפיד? כשאני מדבר על סוג ב' – אתה לא הבנת, אתה בהגדרה אליטיסט, אתה בהגדרה בן אדם שמתנשא. דרך אגב, אם לא היית אליטיסט לא היית יושב בעיתון במחנה, אבא שלך לא היה יכול לסדר לך את זה, כמו שאבא שלי לא היה יכול לסדר לי. לא הייתה לנו גישה. תבינו, אתה הרי יושב כל היום בקפה דובנוב עם החברים שלך שם. מי אלה? אלה, רובם, האנשים שתופסים את המדינה, חונקים אותה בכלכלה, ומנצלים את שאר האזרחים במדינת ישראל כדי לעשות כסף על גבם, ועוד מאיימים להוציא את הכסף מהארץ בשעת מלחמה – לכן אני בז לך. תעלה איזה טיעון רציני. לא הבנתי, נוער חרדי לא צריך לקבל תקציב? לא הבנתי. דרך אגב, חלק גדול מאוד מתקציב המדינה, בוודאי חלק גדול – החרדים משלמים מס הכנסה. יש הרבה מאוד חרדים – רוב החרדים עובדים ומשלמים מס הכנסה. לא הבנתי, מה יש לך עם החרדים? רק שאני אספר לך, כשאתה תהיה זקן סביר להניח שתלך ליד שרה ותבקש איזה כיסא גלגלים – יביא לך אותו חרדי. וגם כשהבן שלך יבוא לסעוד אותך בבית החולים, אתה תראה שיבוא מעזר מציון וייתן לו סנדוויץ'. ואם תהיה חסרה לך תרופה, אתה לא תאמין מי יבוא לתת לך את התרופה. תרופה, מה שנקרא עזרה דחופה. אין עולם של חסד כמו העולם החרדי. יש מאות אם לא אלפי עמותות, הם לא תורמים רק לחרדים. מבחינתם, האדם באשר הוא אדם – ערבי, יהודי, הם לא רואים כלום, בגלל שיש להם את כבוד האדם. בהלכה, ביהדות, כתוב "חביב אדם שנברא בצלם". אף אחד לא אמר "יהודי" – "חביב אדם", הקדוש ברוך הוא ברא את כולם, ולכן "חביב אדם שנברא בצלם". יש פה מפעל עצום. דרך אגב, הייתי נותן לו להדליק משואה כל שנה. במקום, אתה מדבר איתי על עיתון במחנה, שהיית בו? באת, אכלת ב-12:00, אכלת חינם בצבא את השניצל. אתה לא מתבייש? ואני שומע את הגברת לזימי אחריו, אתה יודע. עזוב, נו, בורה ועם הארץ, בוא נעזוב את זה, מתחילה לדבר איתנו על הכספים. דרך אגב, אדוני היושב-ראש, הם הביאו בכספים הקואליציוניים – אני לא זוכר את הכול, אבל איזה אירוע אחד אני זוכר. אדוני היושב-ראש, אני מניח שאתה תזכור את זה: תקציב לחתולים ברחוב. חתולים, לא אנשים, לא ילדים, לא בני אדם. חתולים. הוא מדבר על בית החולים סורוקה. הרי בית חולים סורוקה – יש תוכנית, כנראה, לבנות בית חולים חדש. צאו וחשבו מה היה קורה עכשיו אם היינו בונים בית חולים, ועכשיו הוא מקבל עוד שני טילים. אז כל דבר בחיים – כשאתה לא גומר את האירוע אתה אומר: תשמע, בוא נתחיל לעשות גם משהו זמני כדי שנוכל לתפקד, ובעזרת השם, כשנסיים את האירוע, נתחיל לבנות משהו רציני לעם ישראל, הרבה יותר. דרך אגב, אני רוצה לספר לו, היום כל בתי החולים נמצאים בחניונים, זה לא קשור עכשיו לסורוקה. כל בתי החולים מתפקדים מתוך חניונים, ואני מצדיע להם. הייתי באחד מבתי החולים, ביקרתי שם. אני מצדיע להם בגלל שזה לא פשוט, זה לא רק לקחת את החולה ולהזיז אותו עם העגלה – זה בימים עברו. כבר מזמן זה להעביר תשתיות: מחשמל ומחמצן ומהכול מכול כול, ולרכוש את הכול, ובסופו של דבר לחבר את זה, בגלל שביום-יום החניון משמש כתפקידו לכלי רכב – הם השמישו. ואני אומר לך: אני מצדיע למערכת הבריאות. עכשיו הוא מדבר איתי, אדוני היושב-ראש, על מתווה החינוך. אנחנו נקלענו למלחמה. תבין טוב, מלחמה שנופלים עלינו פה טילים. מטבע הדברים, מתגלעים דברים – פה יש בעיה קטנה שצריך לפתור, שם. הם מושכים את כל העם הזה, הם וערוצי התרעלה – אתה פותח: זה לא טוב, ההוא לא טוב, זה לא טוב, תהיו בדיכאון כולכם. תראו, רבותיי, זו המלחמה הכי מורכבת, הכי מסובכת, הכי מאיימת על מדינת ישראל, וברוך השם, עד היום – וכואב לי בוודאי על כל מי שנפצע, בוודאי על כל מי שנהרג – אבל בדמים, יחסית לכל ההתקפות שלנו, יש לנו ניסי שמיים, ובסך הכול אנחנו באמת מדינה עם עוצמה בלתי רגילה, שחשבה על הימים האלה וגם בנתה את כל כלי המערכה וההגנה שלה בהתאם, שנים על גבי שנים, במיליארדים אם לא בעשרות מיליארדי שקלים. על מה הוא מדבר איתי? זה מזכיר לי את הסיפור שהבית נשרף והסבתא מסתרקת. הבן אדם עכשיו, אני מניח שאם היו אומרים לו תשמע, יש עכשיו טיל שבא אלינו כרגע מאיראן, השאלה הראשונה שהוא היה שואל: תגיד, מה הצבע שלו. זו הרמה. אנחנו צריכים לחזק את העם הזה. דרך אגב, יש לנו מזל שיש לנו אזרחים – היום המלחמות התהפכו בעולם. פעם, בוודאי כשאנחנו היינו, אז היינו נוסעים לגבולות, בגבולות היה מתפתח, המלחמה הייתה צבא מול צבא – או לא משנה, גם מלחמת לבנון הראשונה שהייתי בה, מול מחבלים. אבל זה שם. האזרחים חיים רגיל. אני זוכר שכשיצאתי אחרי חודש וחצי בפעם ראשונה הביתה, הגעתי לקריית שמונה, ראיתי אנשים בבתי קפה, יושבים. הייתי בגיל 21.5, אמרתי לעצמי: תראה מה קורה פה, אני יוצא מתופת של אש, תראה, פה אנשים כרגיל. אז לא הבנתי, אבל זה התפקיד של הצבא: שאנשים באמת יחיו את חייהם כרגיל. אבל היום התהפכו היוצרות. היום המלחמה היא בעורף, היא לא מול צה"ל – מול אזרחים שנופלים עליהם טילים. ויש לנו עם נפלא, יש לנו צבא, באמת, זה הילדים שלנו. מי זה "יש לנו"? זה לא שיש לנו שכירי חרב, זה הילדים שלנו, שחשבנו שהם מפונקים יותר מדי, דור הדיגיטל. איך הייתי אומר גם לאחיינים שלי: אתם חיילי שוקולדה, עזבו אתכם, מה שעברנו אנחנו. מסתבר שהעם הזה זה עם של אריות, ילדים – אין דברים כאלה. אבל בעיקר מבינים את החשיבות שלהם, על מה הם נלחמים. עכשיו, אני רוצה לספר לגב' נעמה לזימי, שבא, ישב לידה – היא הזמינה אחר כבוד רב, מישל, את מר ברק, אהוד ברק. האמת היא שהיא רצתה להביא אותו בהתחלה גם עם חם צוואר ואיזו מסכה, אבל כנראה היה חם, הבן אדם נחנק, בגיל 85, לא יכול. הבן אדם יושב פה בכנסת, לפני חודשיים. ומה הוא אומר לאפשטיין? הבאנו אותם, אלה, נחותים. את אבא שלה. למי הוא התכוון? להורים שלנו. אנחנו, המזרחים. מזרחים נחותים. אתה שומע את הבן אדם הזה היום – זה שהלך לבקש סליחה בדימונה, עלק – היא מביאה אותו. והיא מדברת עלינו. היא לא מייצגת אפילו פרומיל מיהדות המזרח – לא בדת, לא במסורת, לא בכלום. אם היא מתערבבת לי והולכת לי עם מפלגה שהיושב-ראש שלה אומר שצה"ל יורה, הורג תינוקות כתחביב – את, הגברת. היא רק עולה פה, צורחת, מקללת. שימו לב, כל נאום שלה ושל הגב' מירב בן ארי מתחיל בקללות. כזה, הם אומרים – דרך אגב, איך אתם מדברים? – מתחילים קללות, אתם ככה, טינופת. כשאתה כבר עונה לה משהו קטן – פותחים עליך, כל הערוצים, אולפנים, מביאים את הטוקסידו, מביאים את כל הפרשנים, ומתחילים לעשות עליך, איך אתה מדבר. לכן אני תמיד אומר, השמאל במדינת ישראל בכלל הם האנשים הכי אלימים, הכי שקרנים, בעצם אנשים שהדמוקרטיה מעולם לא עניינה אותם, אף פעם. הם לא מקדשים כלום, אדוני היושב-ראש, רק את השלטון. גם המפא"יניקים, הכול, בכוח הזרוע, בשקרים. היה לי ריאיון אתמול. אמרתי, אני רוצה להגיד לשופט סולברג: שמע לי, הם יזייפו את הבחירות, בגלל שהם אנשים בלי ערכים. בגלל שלהגיע לשלטון זו המשימה. איך הם אמרו פעם? איך אמר בן כספית פעם? רוב הכסף צועד בקפלן. הם ככה חושבים באמת, חבר'ה. אמיתי, זו לא בדיחה. הם חושבים שאנחנו רדודים, שאנחנו אנשים שצריכים לעבוד בכל מיני מקומות עד דרגה מסוימת – גג, מפה לא מתקדמים. איך אמרתי? אמרתי פעם בכנסת: אהרון ברק, תגיד, מרוקאי אחד לא מצאת? הלך לטלוויזיה שבוע אחרי זה, אצל קובן, אמר לו: אני אגיד לך את האמת, חיפשנו, לא מצאנו. אני אומר לעצמי: תראה, היית משקר, היית אומר: אתה יודע מה, חבר'ה, לא חשבנו, צודקים. הוא אומר שיש 1.5 מיליון ספרדים, מרוקאים, במדינת ישראל – חיפשנו אחד-אחד, לא מצאנו אחד. אתה מבין מה הבן אדם הזה אומר? זה, דרך אגב, האפיפיור שלהם. זה איש גזען בהגדרה. דרך אגב, הוא אפילו לא יודע שהוא גזען. בגלל שהוא גזען, הוא נולד ככה, חונך ככה. לכן גם לפיד לא יודע את זה. הוא לא יודע שהוא גזען. הגזען לא יודע שהוא גזען, בגלל שהוא חונך ככה. הוא כבר בקומה עשר. הוא לא יודע שאתה למטה בקומה אחת, שיש אנשים בכלל. לכן אני אומר, היא מדברת על המשפט העברי. יש תקציב קואליציוני למשפט העברי. דרך אגב, עם ישראל צריך להבין מה זה התקציבים הקואליציוניים, אחת ולתמיד. אלה לא תקציבים שאנחנו לוקחים לחבר'ה. לליכוד אין חבר'ה, כל עם ישראל זה החבר'ה. אני אתן דוגמה. יש פרויקט שנקרא פרויקט ביטחון תזונתי. על מה מדובר, אדוני היושב-ראש? את זה הליכוד יזם. הליכוד, אנחנו, אני ומנדי בלוי, כולל חב"ד, יזמנו את זה. קריטריונים: שני ההורים עובדים, יש להם ילדים, והם לא מגיעים לסף הכנסה מסוים – עוזרים להם. לא עוזרים להם באוכל – בכרטיס, הוא הולך לסופר וקונה. הוא לא יכול לקנות כל דבר. הוא לא יכול לקנות לא סיגריות, לא שתייה חריפה. זה מוגדר. מי מחלק את זה? לא הממשלה. כל עיר ועיר – מחלקת הרווחה שלה, היא קובעת את האנשים והיא מחלקת להם. כולל חב"ד מביא 100 מיליון שקל מחוץ לארץ, ומדינת ישראל מביאה עוד 100 מיליון שקל. זה בסך הכול למעלה מ-25,000 משפחות כל חודש. אמרתי, זה לא חרדים, זה גם ערבים – שני בני הזוג עובדים ולא מצליחים לפרנס את המשפחה. לצערנו הרב יש דבר כזה במדינת ישראל. מישל, אתה יודע? תפתח את הספר, אתה יודע איך כתוב שם? 100 מיליון שקל כספים קואליציוניים – אמסלם דוד. כאילו עסק פרטי שלי. כל הכסף פה זה של עם ישראל. דרך אגב, יש כסף. כואב לה לתת. הרי היא הלכה רק לחרדים. זו הנישה שלהם. נוער חרדי. דרך אגב, יש גם הרבה כסף לתנועות נוער, פי אלף יותר – ובכיף. יש הנוער העובד והלומד – בוודאי לא קשור לליכוד, הם בכל הקיבוצים נמצאים; יש הצופים – אחלה, אני בעד. להפך, אני רואה את זה כדבר מבורך מאוד. כואב לך שהחבר'ה של הנוער של החרדים מקבלים כמה מיליונים? אולי הם מצילים שם כמה נפשות? מה חשבת, שנוער חרדי זה לא כמו נוער רגיל, הוא לא מידרדר, הם לא צריכים לעצור אותו וללמד אותו ולנתב אותו? לא הבנתי. אז לכן אני בז לכם על כל מה שעליתם פה ואמרתם. אני לא מצפה שתעלו הצעות אי-אמון, ובוודאי לא פופוליסטיות, בגלל שאתם מריחים את הבחירות. ואצל מר לפיד זה עובד ככה. הוא כבר מתחת לאחוז החסימה, לכן הבן אדם לא יודע מה לעשות עם עצמו, הוא השתגע, אז הוא מנסה עכשיו את כל הפטנטים. לכן אני בז לאיש. אני טוען שהוא לא יכול להיות איש ציבור. ולכן אני אומר, כמובן, שבשעת מלחמה, וזה הסגנון – אז הסגנון זה האדם והאדם זה הסגנון. עכשיו, אדוני היושב-ראש, בקצרה, אני רוצה לדבר על שני דברים חשובים שקרו לנו תוך כדי המלחמה. אני קראתי, דרך אגב, שבית המשפט החליט לתת דרגה לגב' סבן. אני לא מכיר את הגב' סבן, אין לי איתה שום דבר. לא יודע מי היא, יכול להיות שמגיע לה, יכול להיות שלא. אני לא נכנס לזה בכלל. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> יכול להיות. אני לא נכנס. אני אמרתי, אני לא נכנס לזה. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אבל, דבי, אני לא נכנס להליך. אני בעסק הזה לא נכנס להליך, מגיע לך או לא מגיע לך. יכול להיות שמגיע לה שתי דרגות. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> לא רשום. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> שנייה. יש חוק במדינת ישראל. החוק אומר שהמפכ"ל יושב עם השר, ממליץ, מגיעים לאיזשהו זה, שניהם צריכים לחתום על המינוי. אחד מהם לא חתם – אין מינוי. שר הביטחון – דרך אגב, אותו דבר, גזור-הדבק, משרד הביטחון. אני מניח שזה עד דרגה מסוימת. אני חושב שעם דרגות יותר נמוכות – יכול להיות שסמל, סמל-ראשון – זה לא שם. השר בן גביר החליט שהוא לא רוצה לחתום. בא בית המשפט העליון, התערב – דרך אגב, בלי להכיר כלום – אמר: צריך לתת את הדרגה. בואו נניח עכשיו שבן גביר לא רוצה לתת לה את הדרגה, לא רוצה לחתום. איך בית המשפט אומר תנו לה דרגה בלי השר? אני מבין שהשופט יבוא לטקס הענקת הדרגות – בדרך כלל בא השר עם המפכ"ל – ויעניק לה את הדרגות. אז אני שואל את עמית: אולי, תראה, פעם רק אתה, עמית, היית עושה את הטריקים האלה, למה – אתה איש חשוב, אתה בית המשפט העליון. היום כבר עושים את זה בבית המשפט המחוזי, עוד מעט ימנה את הרמטכ"ל איזה שופט בבית המשפט השלום. דרך אגב, למה אתה לא עושה את זה בצה"ל? שר הביטחון צריך לחתום, תגיד לו: אדוני, מי אתה, שר הביטחון? עזוב אותך משטויות. יבוא הרמטכ"ל, אני אסגור איתו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש לנו עד 4:00 סדר-יום היום. בחייאת, דודי. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> כל הכבוד לעליזה - - - << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> עליזה, רק שנייה. בגלל שאני אוהב אותך אני אתחשב בך. לא שעתיים – עוד שלוש דקות. יאללה, כפרות. ולכן זה משהו אבסורדי. זה משהו מטורף. זה בדיוק – אדוני היושב-ראש, כששאלו אותי אם הנשיא עמית הוא נשיא בית המשפט, אמרתי להם: הוא לא יכול, בחוק. זה לא משנה כרגע אם הוא מוכשר או לא. שר המשפטים צריך לחתום, לא חותם – הוא לא נשיא. אני, כשר, צריך לחתום על יושב-ראש חברה. גם אם הוא בן אדם נפלא, אני לא חותם – הוא לא שם. יכול לבוא בית המשפט, להורות לי, להגיד לי: אתה מבזה את בית המשפט, אתה זה. אבל להעניק את הדרגה? לא הבנתי. אז אני מציע לכם, שבו על התקציב. שב, עמית, אתה וברק ארז. אתם איזה צמד חמד. תמיד זה נראה לי דמות אחת. אתה יודע, כמו בדמויות המיתולוגיה היוונית, פרצוף של מצד אחד גבר, ומצד שני אישה. זה כאילו אישיות אחת. שבו, תעשו גם את התקציב, למה לא? הרי יש פה ויכוחים. הג'ינג'י יבוא, יעתור מחר. אז בואו, תחליטו הכול. אתם הפכתם להיות רשות מבצעת, לא רשות שופטת, מזמן. בכל פעם אתם, אתם יודעים, חוצים קו אדום. אני מבין שאין לכם אפילו – אתה יודע, לפעמים, אדוני היושב-ראש, אני אומר, מה הסברה? אתה יודע, יש איזה קו מנחה, איזה היגיון. כאן אתה מעניק לה את הדרגה. אתה, כשופט, זה משהו – דרך אגב, למה לא תיתן לה שתי דרגות? אם כבר, שחק אותה עד הסוף, ותקפיץ אותה בשתי דרגות. לכן אני אומר, אדוני היושב-ראש, אנחנו נמצאים בשעת מלחמה, כפי שאמרתי, ואנחנו רוצים להיות מרוכזים באמת באויבינו, ואנחנו רוצים דווקא לא להעיר מחלוקות, שקיימות, וזה בסדר. כל עוד עושים אותן בצורה מכובדת ואמיתית זה בסדר. אבל כשהאופוזיציה והיועצת המשפטית – אמרתי, וזה דבר שהחליא אותי. היא כותבת – אני חוזר עוד פעם – היא מוציאה מכתב למשרדי הפנים, החינוך וכל מיני: חבר'ה, יש לכם עוד עונשים לחרדים שלא עלינו עליהם? זה משהו שלא נתפס בעיניי, לא נתפס, איך יהודי עושה דבר כזה. לכן אני מבקש מהכנסת לדחות, בוודאי, את הצעות האי-אמון הבזויות של האופוזיציה. באמת, בהזדמנות הזאת, אני רוצה לברך את כל חיילי צה"ל; את הטייסים, את אנשי הקרקע, את הלוחמים שלנו – גם בעזה, גם בלבנון, גם בסוריה, בכל מקום שבו הם נמצאים – שהקדוש ברוך ישמור עליהם מכל משמר. יש הערכה עצומה. עזבו את הערב רב. יש הערכה עצומה בעם ישראל לדור הזה, לאנשים הגיבורים, האריות האלה. כמובן, לראש הממשלה, לשר הביטחון, שהם, וכל המטה הכללי, בעצם, באמת ביום-יום, מה שנקרא, עובדים 24/7 וכמעט לא ישנים. ובסוף עוד מקללים אותם. אז לכן, באמת אנחנו מודים לכם. עם ישראל רואה את זה, מעריך את זה מאוד מאוד ואוהב אתכם. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לשר אמסלם. חברי הכנסת, אנחנו נעבור כעת לדיון הסיעתי. ראשונת הדוברות, חברת הכנסת דבי ביטון. אני מנצל את ההזדמנות לברך את נועם ביטון, בתה של חברת הכנסת דבי ביטון, שהועלתה לדרגת סגן היום, בשעה טובה ומוצלחת. עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש - - - << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> האולם הזה נראה לי אחלה. אולי נישאר פה באופן קבוע? << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני עולה היום לדבר בהצעת אי-אמון בממשלה לא מתוך שמחה, אלא מתוך אחריות עמוקה לאזרחי מדינת ישראל. מדינת ישראל נמצאת במלחמה – מלחמה על הביטחון, על העתיד, על הזכות שלנו לחיות בביטחון. צריך לומר ביושר, המלחמה הזו מוצדקת. חיילי צה"ל, המפקדים, אנשי המילואים וכוחות הביטחון נלחמים בגבורה ומגינים עלינו. גם העורף הישראלי מגלה עוצמה, ערבות הדדית וחוסן מעורר השראה. אבל דווקא בזמן המלחמה הממשלה נבחנת, בזמן אמת. דווקא בזמן הזה שאזרחי מדינת ישראל צריכים אתכם, לא בטוח שאתם שם. במקום להתמקד במה שחשוב לביטחון, לכלכלה, לאזרחים, אנחנו רואים שוב ושוב דיונים שלא קשורים למלחמה. עיסוק פוליטי צר, מאבקים על תקציבים. בזמן שהחיילים שלנו נלחמים, יש מי שנלחם פה על כספים קואליציוניים, על ג'ובים. בזמן שמשפחות קורסות, יש מי שמחלק תקציבים למשרדים מיותרים. בזמן שהורים לא סוגרים את החודש, הממשלה עסוקה בשיקולים פוליטיים. חברים, זה ניתוק, זה ניתוק מוחלט וסדר העדיפויות מעוות. ההורים הצעירים משלמים אלפי שקלים על מעונות ומקבלים מתווים חלקיים, לא מספיקים, שלא באמת נותנים להם מענה. בעלי עסקים קורסים ואין ודאות, אין רשת ביטחון אמיתית. תושבים חיים בלי מיגון ראוי, בלי ממ"דים, ועדיין אין פתרון, כאילו שרק אתמול נחשפנו בפעם הראשונה למלחמה במדינת ישראל. במקום לעסוק בכל אלה, במה אנחנו עסוקים עכשיו? בבקשה והסברים לעניין החנינה, כאילו שזה מה שמטריד את אזרחי מדינת ישראל. אזרחי מדינת ישראל לא מבקשים טובות – הם מבקשים הוגנות, הם מבקשים ממשלה שתעמוד לצידם ולצד המדינה. אי-אפשר לבקש מהציבור לשאת בנטל המלחמה ובאותו זמן לנהל גם פוליטיקה קטנה; אי-אפשר לדרוש הקרבה בלי להראות אחריות. התחושה היום ברורה בקרב כל אזרחי מדינת ישראל. הממשלה לא רואה אותם, לא שומעת אותם, לא נלחמת בשבילם. לכן הצבעת האי-אמון היום היא לא רק הצבעה פרלמנטרית – היא קול של אזרחים עובדים, של הורים, של עצמאים, של בעלי עסקים, של חיילים, של מילואימניקים, שדורשים מהממשלה סדר עדיפויות נכון. העם הזה חזק, החיילים שלנו גיבורים, העורף עומד איתן, אבל הגיע הזמן שגם הממשלה תהיה ממשלה חזקה למען האזרחים, לא במילים. הגיע הזמן להחזיר את האמון לאזרחי מדינת ישראל. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. שוב, ברכות לסגן נועם ביטון. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אביגדור ליברמן, בבקשה. << דובר >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, אחרי 7 באוקטובר, החובה של כולנו היא לעשות הכול כדי למנוע עוד טבח מהסוג הזה. בגלל השיטפון בכותרות, בחדשות, יש דברים שבורחים מתשומת ליבנו. ברשותך, אני רוצה לדבר על נושא הרשות הפלסטינית וכל מה שקורה ביהודה ושומרון. איך יכול להיות שבניגוד לכל ההסכמים, המשטרה הפלסטינית מונה היום 60,000 חמושים? תבינו, אוכלוסיית מדינת ישראל היא 10.2 מיליון איש וכל משטרת ישראל, עם כל המתנדבים, מונה פחות מ-30,000 איש. איך יכול להיות שכוח שיטור מקבל לידו נשק כמו מטולי RPG? מה, מפזרים הפגנות במטולי RPG? איך יכול להיות שבתוך אותו כוח שיטור מקימים יחידות קומנדו, יחידת 101, 2,000 חמושים שכל ההתמחות שלהם היא לחימה בשטח בנוי? איך יכול להיות שהקימו יחידת SAT? זאת יחידה להתערבות מהירה; כלומר, אותם 2,000 חמושים על אופנוע ספורט אמורים להתפרץ לכל יישוב, לכל בסיס, והם גם יורים תוך כדי הרכיבה על אותו אופנוע ספורט. דבר נוסף, יחידת עטלף. יחידת עטלף, שבנויה כמו יחידות מובחרות של אמ"ן בצה"ל, מצוידת בכל הנשק הכי מתקדם. כל ההתמחות שלהם היא באיסוף מודיעיני חשאי, בלחימה לילית, בכניסה לכל מיני בסיסים סגורים. במה עוסקת אותה יחידת עטלף? היא לא אוספת מודיעין על חמאס או על הג'יהאד האסלאמי – היא אוספת מודיעין על כל בסיס, על כל יחידות צה"ל הפרוסות ביו"ש. הם בנו תיקים לכל יישוב ויישוב ביהודה ושומרון, כולל מספר התושבים, הסדרי הביטחון, דרכי גישה ומילוט. זה מה שהם מתעסקים בו. איך יכול להיות שאנחנו מתעלמים מזה? איפה הממשלה? אני חושב, אדוני היושב-ראש, שפה באמת כדאי לשים לב – מכינים לנו. אני מסתכל מה קורה בדעת הקהל העולמית. אני רואה את כל הפרובוקציות של הנהגת הרשות הפלסטינית, שמכינה את הקרקע בדעת הקהל העולמית להאשים אחר כך את ישראל בכל ההתפרצות ובאותם פוגרומים שהם מתכננים. אני חושב שהמצב יותר מדי חמור, ואני מקווה שאוכל להפעיל פה הרבה אנשים, קודם כול ממועצת יש"ע, על מנת לקבל תשובות, ואני מקווה שאף אחד לא מתכוון למרוח אותנו יותר. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה, ואני מתכבד להזמין כעת את חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה. בבקשה, עד שלוש דקות. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בזמן שניתן לי אני רוצה לדבר על עניין המיגון בחברה הבדואית בנגב. אנחנו מדברים, אדוני השר, על הכפרים הלא-מוכרים בנגב – כ-150,000 אזרחים ללא שום מיגון בכלל. לא מיגון רגיל, לא בסיסי. יש היעדר מיגון מוחלט שם. אתמול פניתי לראש הממשלה במכתב וגם לשר הביטחון, ואני מעלה את הסוגיה הזאת כמעט בכל מושב. אנחנו מעלים את העניין של המיגון בחברה הערבית ובחברה הבדואית בנגב, ועד עכשיו לצערנו אין מענה ראוי מלשכת ראש הממשלה. זו ההזדמנות לקרוא גם למשרד ראש הממשלה וגם לאוצר להציב מיגון בחברה הבדואית. הבדואים גרים במעטפת של מקומות אסטרטגיים, ליד ערד ודימונה. ראש הממשלה ביקר שם אתמול, והוא התייחס לעניין המיגון בשתי הערים האלו. אנחנו חושבים שהוא ראש ממשלה של כלל האזרחים, וטוב אם יתחיל להנחות את כל הצוותים על מנת, קודם כול, לבדוק מה הצורך של החברה הבדואית בנגב. ודבר שני, להכניס ולהציב מיגון בכפרים בנגב, במיוחד בשתי המועצות אזוריות אל-קסום ונווה מדבר, ואחר כך בכפרים הלא-מוכרים. כאשר יש התרעות ויש ירי רקטי אלפי אזרחים נכנסים ותופסים מחסה מתחת לגשרים. זה לא ראוי. כאשר פותחים מערכה ומלחמה צריכים להסתכל על כלל האזרחים. אין פה הבדל בין אזרח יהודי לאזרח ערבי. לא צריך להיות הבדל בהגנה. צריכים להסתכל על כולם בצורה שווה. הגיע הזמן שאנחנו, כנבחרי ציבור, נפסיק לדון בעניין הזה. זה משהו שהוא אנושי, שמצריך החלטות ממשלה, שמצריך קבלת החלטות, על מנת להביא לפתרון הסוגיה הזאת. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> (אומר בערבית:) << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:). החיים של האנשים. אנחנו דורשים מכם להתערב בצורה ברורה ולדבר עם ראש הממשלה בעניין הזה. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אלהואשלה. וכעת, חבר הכנסת סמיר בן סעיד, בבקשה. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה לך, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, ראש הממשלה ביקר אתמול בנגב, ואני יודע שהוא ראה את הממ"דים שהצילו את החיים של התושבים בערד ובדימונה. אבל כשיצאת מהערים הממוגנות ועברת בכבישים 25 ו-31, האם הסטת את המבט מהאנשים שחיים שם בשקיפות? האם ראית את הרופאים וראית את צוותי החירום הערביים, האחים, האחיות; אלו שעמדו כתף אל כתף עם שכניהם היהודים; אזרחים שחירפו את נפשם כדי להציל חיים, שטיפלו בנפגעים בערד ובדימונה תחת אש, בכל אדם באשר הוא? הם מצילים חיים וחוזרים לצריף ללא הגנה. בואו נדבר במספרים על ההפקרה של החברה הבדואית בנגב. 0.3% בלבד זהו האחוז של המקלטים הציבוריים אצלנו בחברה הערבית. לרוב המכריע פשוט אין לאן לרוץ. 81 מיליון שקל אושרו, תקציב של 1,100 מיגוניות. הצורך בכפרים הלא-מוכרים, רק בכפרים הלא-מוכרים – מעל 2,000. אך בפועל הוצבו רק עשרות בודדות. בצפון, המרחק של בין 10 ל-45 קילומטר מהגבול נשאר ברובו על הנייר. למה? בשל חוסר במקור תקציבי. אדוני ראש הממשלה, אני דורש כאן ועכשיו: אל תעביר את התקציב הקרוב בלי הקצאה מיידית וצבועה להצבת 2,000 מיגוניות בכפרים הלא-מוכרים בנגב ובצפון. הטילים לא מבדילים בין אדם לאדם, לא מבדילים בין דם לדם. הצוותים הרפואיים שלנו לא מבדילים בין דם לדם. הם הגיעו. והגיע הזמן שגם הממשלה שלך תפסיק להבדיל בין אזרח לאזרח במבחן המיגון והחיים. תודה לך. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> תודה רבה, אדוני היו"ר. שבוע לפגרה, והדילים על הראש של הציבור למען שימור הקואליציה האיומה והרעה ביותר שכיהנה בישראל ממשיכים לפרק את ישראל. בזמן שהציבור מנסה לשרוד מתקפת טילים, ורק היום עוד פצועים בקריית שמונה – מה עושה הקואליציה? דילים מחפירים לשרידותה. נתניהו תופר דיל עם סמוטריץ' ומעביר כספים לאיו"ש, בניגוד לדרגים המקצועיים שמזהירים שמדובר באפליה בוטה ובאי-שוויון; תופר דיל עם בן גביר, מהפחד שיפרק לו את הממשלה; מקדם לו חוק עונש מוות, שנתניהו עצמו, שר המשפטים ואחרים אומרים באופן מפורש שמדובר בחוק שיסבך את ישראל ואת הצבא עם החוק הבין-לאומי. וכמובן, תופר דילים עם החרדים, שלא קיבלו את החוק של הפטור מגיוס, אז הם יקבלו את חוק הבוררות בבתי הדין הרבניים ובעצם יפגעו בנשים, בעובדים, בשוויון. למעשה יוצרים מערכת משפט מקבילה למערכת המשפט האזרחית, דבר שאין לו אח ורע במדינות דמוקרטיות אחרות. זוהי ישראל החדשה: יהירה, דתית, מושחתת, עבריינית. הם שמים את יהבם בנתניהו, והוא הולך על כל הקופה עם הנשיא טראמפ. אבל מה יקרה כשהוא ילך? מה יקרה? עם מי תישאר ישראל? רק לראות את החוצפה ואת היהירות של שר החוץ סער בציוץ מחפיר פומבי נגד שגריר גרמניה. שגריר גרמניה, שלא היה דומה לו מבחינת החברות, ההערכה, התמיכה, האהבה לישראל, כל השירות שלו כשהוא נמצא כאן, ובקרוב הוא יסיים את תפקידו – צריך להודות לו. אולי בגלל זה, בגלל שהוא מסיים את תפקידו, סער הרשה לעצמו להשתלח בו בצורה כל כך לא מכבדת, כל כך דוחה, כל כך לא מאפיינת את ישראל ואת אזרחיה. ולמה הוא עשה את זה? כי השגריר הביע בציוץ שלו צער על הפצועים וההרוגים בישראל, וכן גם על אלו הפלסטינים ביהודה ושומרון. יש מישהו שלא מצטער על אובדן חיים של חפים מפשע שנגדעו במלחמה? אז לא. הם מטיפים לנו מוסר בכל הזדמנות. מטיפים לנו מוסר – אתם חלשים, אתם מחלישים. אבל באמת? אתם שכחתם מה זה בכלל מוסר. ממשלה בלי מוסר, שמדיחה את העם להיות עם בלי מוסר. אני מאוד מאוד מקווה שאין למישהו ספקות – ההתנהלות הזאת תחזור אל כולנו, אל מדינת ישראל, כמו בומרנג. תודה רבה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה, גברתי. אני רוצה להזמין, בבקשה, את חבר הכנסת אבי מעוז. בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק שיפוט בתי הדין, שעליה נצביע הערב, הלילה, היא תחילת התיקון לפגיעות החמורות של בג"ץ בזהותה היהודית של המדינה. ההסתייגות שהגשתי יחד עם חברי הכנסת בוסו והלוי, והתקבלה ונכנסה לנוסח החוק, מקבעת את מעמדם של בתי הדין כסמכות עצמאית בעניינים אזרחיים, ללא צורך בקבלת תוקף משפטי מבית המשפט להחלטות בית הדין כבורר. המאבק של אהרן ברק וממשיכיו בעליון הוא לא רק כנגד הדמוקרטיה. הוא לא רק כנגד המשילות של נבחרי הציבור. הוא לא רק לצמצום הסמכויות של הרשות המבצעת, אלא הוא גם כנגד הזהות היהודית של מדינת ישראל, ובשל כך הוא גם ממוקד מטרה כנגד הרבנות הראשית, סמכות-העל ההלכתית של מדינת ישראל. לכן, לפני למעלה מ-20 שנה שופטי בג"ץ ביטלו את הסטטוס קוו ואת הנוהג שהיה מקובל במשך עשרות שנים, ולפיו בתי הדין הרבניים עסקו בסכסוכים אזרחיים בהסכמת שני הצדדים. מפחידה אותם האפשרות שעם ישראל, שמחובר למסורתו ולזהותו, יבקש הכרעה משפטית על פי התורה ולא על פי שיקול דעתם של מי שהם נאורים בעיני עצמם. לכן הם כופים על הרבנות הראשית לאפשר גם לנשים להיבחן מבחני רבנות, כנגד המקובל בעם היהודי מדורי-דורות, ועל פי הנורמות שהביאו לעולם התנועה הרפורמית והתנועה הקונסרבטיבית. לכן הם מבקשים לכפות על ממשלת ישראל לקדם בניית רחבת תפילה רפורמית בדרומו של הכותל המערבי. לא מפתיע בכלל ששופטי בג"ץ מציבים את עצמם לצידם של מי שניסו ליצור תחליף לתורת ישראל. הדבר הזה יתוקן, בעזרת השם, בהצעת החוק שלי, שעל פיה מי שיחליט על אופן ההתנהגות הנאותה בכותל זו הרבנות הראשית ולא מועצת רבני העליון. לכן גם בג"ץ מנסה לכפות על הרבנות להכיר בכשרות צהר כגוף נותן כשרות על פי רפורמת כהנא, שבאה לעולם כחלק ממהלך שמטרתו הייתה לפורר את זהותה היהודית של המדינה ולהפוך את הזהות היהודית לעניין של הפרט בלבד. זוהי עוד התערבות בוטה של רשות חילונית בשיקול הדעת של סמכות רבנית ממלכתית. מצער מאוד שלמרות שעברו מעל שלוש שנים מאז הקמת הממשלה הנוכחית, הקואליציה טרם סיימה לתקן את הנזק של רפורמת הכשרות שקידמה ממשלת בנט-לפיד-עבאס, וזוהי רק רשימה חלקית. את זה אנחנו נתחיל לתקן היום, בעזרת השם, באישור הצעת החוק בעניין בתי הדין. "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה, והסר ממנו יגון ואנחה". תודה רבה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה. אדוני השר, היית רוצה לסכם? טוב, חברי הכנסת. אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. נא לתפוס את מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 27 נגד – 1 נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר משה בוסקילה: << יור >> תודה רבה. תוצאות ההצבעה: בעד – 27, נגד – אחד. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא התקבל הרוב הדרוש. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות העבודה, ישראל ביתנו וכחול לבן – המחנה הממלכתי. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת העבודה, ישראל ביתנו וכחול לבן – המחנה הממלכתי להביע אי-אמון בממשלה – 29 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה של סיעת העבודה, ישראל ביתנו וכחול לבן – המחנה הממלכתי להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר משה בוסקילה: << יור >> תוצאות ההצבעה: בעד – 29, מתנגדים – אין, נמנעים – אין. אנחנו נוסיף להצבעה הקודמת את הקול של חברת הכנסת אלהרר. תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות), התשפ"ו–2026 << הצח >> [מס' כ/1141; דברי הכנסת, חוב' ג', ישיבה 326; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות), התשפ"ו–2026, של חברי הכנסת משה גפני, יעקב אשר, ינון אזולאי, לקריאה שנייה ושלישית. אני מזמין את חבר הכנסת שמחה רוטמן, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט להציג את הצעת החוק. בבקשה. << דובר >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אני חושב שזו זכות גדולה לכנסת הזאת שאנחנו מעבירים את החוק הזה היום. לא על הרבה חוקים, אדוני היושב-ראש, אפשר לומר שמנסים להעביר אותם 20 שנה. 20 שנה הכנסת מנסה להעביר את החוק הזה. הייתי יכול להקריא עכשיו רשימה של חברי כנסת מכל המפלגות שהציעו את החוק הזה בעבר. היום עומד מולנו החוק, והמציע הראשון הוא חבר הכנסת גפני, ויש חברי כנסת אחרים שמצטרפים; גם לי בעצמי יש הצעת חוק פרטית בנושא הזה, שעוסקת בנושא הזה, ולדעתי גם לאבי, גם לך יש חוק בנושא הזה. רבים הגישו. רבים הגישו. ואם אני מסתכל היסטורית על המגישים, כמעט מכל סיעה, בוודאי מסיעות הקואליציה ולמעשה גם חלק מהאנשים שהיום הם באופוזיציה. פעם כשהיה אכפת להם מזכויות אדם ומזהותה היהודית של מדינת ישראל, גם הם הציעו הצעת חוק שכזו. אנחנו מדברים על תיקון של עוול של הרבה מאוד מאוד שנים. ואני יכול להגיד לך, אדוני היושב-ראש ואדוני השר – אני יכול להגיד לך שבמסגרת העבודה על הצעת החוק הזאת נחשפתי למשהו מדהים. הצעת החוק הזאת, בנוגע לחוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות), הצעת החוק הזאת אומרת שבתי דין יוכלו לדון, בהסכמת הצדדים, כבוררים. הצעה שאין פשוטה ממנה, אין טריוויאלית ממנה. היא הייתה צריכה להיות מוסכמת על כולם, כי אין דבר - - << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> לא נכון. אתה יודע את זה, וזה גם התברר בדיונים. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> - - שהוא יותר – כשאמרנו את זה בדיון הוועדה היו כאלו שהזדעקו – אין דבר יותר ליברלי מזה, לתת לשני מבוגרים לחתום, להגיד: אנחנו רוצים לדון בהסכמה בסוגיה, בסכסוך שבינינו, לפי דין תורה. מה הסכנה? מה החשש? אגב, להבדיל או לא להבדיל, אם רוצים ללכת לבית דין שרעי, גם חל הדין, כי זה באמת חוק ליברלי. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> איזה הסכמה? הסכמה כפויה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> רק נשים יסבלו. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, זה נורא נורא מפריע לי - - - << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> בבקשה לא להפריע לחבר הכנסת. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אבל מה שמדהים זה, מה שמדהים זה שכל החוק הזה בא לעולם בגלל בג"ץ. אז אני רוצה קודם כול להגיד תודה לשופטי בג"ץ שזיכו אותי במצווה הגדולה. מתוך שלא לשמה בא לשמה, אבל בא מתוך בג"ץ; בג"ץ סימה אמיר, משנת 2006, כאמור 20 שנה, שבא ואמר: בתי הדין הרבניים של מדינת ישראל לא יכולים לדון כבוררים. זה פרקטיקה שהם עושים מאז קום המדינה, מ-1948 הם עושים את זה - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כי שאלו רבנים. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> לא. לא. אין להם הסמכה מפורשת בחוק וצריך הסמכה מפורשת בחוק. אני באמת אשמח אם יום אחד מישהו יראה לי איפה ההסמכה המפורשת של בג"ץ לדון בתוקפם של חוקי-יסוד. איפה ההסמכה המפורשת? אני שמעתי כלל שכל גוף משפטי במדינת ישראל צריך שתהיה לו הסמכה מפורשת בחוק לדון בדברים. איפה ההסמכה המפורשת של בג"ץ לדון בתוקפם של חוקי-יסוד? אין. זה מפריע להם? לא. אבל בתי דין – לא, זה לא מפורש מספיק, הסמכות לא ברורה. במסגרת הדיונים בוועדה, וזה הדבר הכי מדהים, הייתה לנו איזה סוגיה צדדית כזאת על דיני הבוררות. אמרנו: מה קורה, מה הרציונל, למה צריך אישור פסק בורר. וברוך השם, ביטלנו את זה. ואחרי שבית הדין נותן פסק דין לא יהיה צריך ללכת לבית משפט לאשר את פסק הבורר. זה לא מכבודו של בית הדין שילך אחר כך לאישור פסק דין שניתן בבית הדין הרבני הגדול, ילך לאישור בבית משפט שלום. זה לא הגיוני. אז בדקנו מה המקור בחוק הבוררות, שצריך בכלל אישור של פסק דין של בורר, למה קבעו את זה. ואני חייב לומר לך, אדוני השר, אני חייב לומר לך, אדוני היושב-ראש, והאמת היא, גם גברתי היועצת המשפטית לכנסת: הייתי בהלם מוחלט, הלם מוחלט. יושב היועץ המשפטי לממשלה בוועדת הכנסת שדנה בחוק הבוררות, נציגו יושב שם, ומה הדוגמאות שלו לדיני בוררות? כל הדוגמאות בדיון. על מה הוא מדבר? חוק הבוררות מ-1960. על מה הוא מדבר? נניח שאנשים הולכים לבית הדין הרבני או לבית הדין השרעי ודנים כבוררים. זה כל הדוגמאות. זה הוועדה שדנה ועסקה בנושא. כולם מדברים על המקרה הזה. מסתבר שאין סמכות. אף אחד לא ידע שאין סמכות. הוועדה המקצועית שדנה בנושא לא ידעה שאין סמכות, היועץ המשפטי לממשלה לא ידע שאין סמכות, בתי הדין לא ידעו שאין סמכות, בתי המשפט לא ידעו שאין סמכות, עד שקמתי סימה אמיר, שקמתי אם בישראל, לא ידעו שאין סמכות. אני עדיין מחפש – אני אומר לך, ואני אחפש את זה – את מקור הסמכות של בג"ץ לדון במינויים. יש לו סמכות, בסדר. יש לו סמכות לדון בחוקים, בסדר. יש לו סמכות לדון בחוקי-היסוד, בלי מקור בחוק. הכול בלי מקור, אבל מה שהיה ברור לכולם, כולל כולם, נגנב מבתי הדין בשנת 2006 על ידי בג"ץ. מה שאנחנו עושים היום, וצריך להגיד: הינני מוכן ומזומן לשם ייחוד קודשא בריך הוא לקיים מצוות "והשיב את הגזלה". אנחנו היום משיבים את הגזלה שבג"ץ גזל מבתי הדין, מזהותה היהודית של המדינה. אנחנו היום מחזירים עטרה ליושנה בסגנון ועדת החוקה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מי אמר שזה בדיוק הנקודה של זהות יהודית? מאיפה הבאת את זה? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> ולכן אנחנו מעבירים את החוק החשוב הזה. יבורכו כל העוסקים במלאכה החשובה הזאת של העברת החוק. ואני רוצה לומר, אני רוצה לומר עוד שני דברים בהקשר הזה: כמות המכשולים שהוערמה על החוק הזה לאורך השנים לא מוסברת. אני לא מצליח להבין איך אפשר שבמדינת ישראל של היום, ובכלל בעולם המערבי – מסתבר, יש מונח כזה שנקרא "שני בגירים בהסכמה", שני בגירים בהסכמה יכולים לעשות כל תועבה; יכולים לקבל כל החלטה ביניהם. אנחנו מאמינים בחירות קיצונית של הפרט. שני בגירים בהסכמה יכולים לעשות הכול. רק מה אסור להם לעשות? להסכים ללכת לדון בדין תורה. את זה אסור לתת להם להסכים. אם הם יסכימו לעשות את זה, שמיים ייפלו לארץ. אני לא מצליח להבין איך אנשים שמספרים לעצמם שהמאבק הוא מאבק ליברלי באים ומעיזים לדבר נגד החוק הזה. הוא חוק של חירות הפרט, הוא חוק של זהות יהודית, הוא חוק - - - << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> אתה באמת לא מבין? אתה באמת לא מבין? אתה ישבת בדיונים. אתה מבין יפה מאוד. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> הוא חוק - - - << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> יסמין, בבקשה. יסמין, בבקשה לא להפריע לחבר הכנסת שמחה. בבקשה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> למען הסדר הטוב, וכדי להסיר כל מיני חששות, הכנסנו בחוק כל מיני עניינים שהם לא ייחשבו עניין אזרחי, כדי שלא יהיו ספקות. אז כמובן שבעניינים פליליים ועניינים מינהליים הם לא יכולים לדון. הוצאנו מתוך החוק את הנושאים של המדינה והרשות המקומית, כדי שלא יהיו ספקות וחששות והפעלת לחצים על פקידי ציבור. הוצאנו, וזה דבר מאוד מאוד משמעותי. אחד מהשקרים הגדולים שהפיצו על הצעת החוק הזאת, אמרו: תבוא אישה להתגרש בבית דין, ובית הדין יפעיל עליה לחץ לחתום ולהסכים לדברים אחרים. הוצאנו את זה. אמרנו שאם מדובר בין בני זוג – לא. בני זוג לא יכולים ללכת לבית הדין, גם לא בני זוג לשעבר, לא יכולים ללכת לבית הדין הרבני כדי להסיר גם לזות שפתיים מהאירוע הזה. קבענו שבנושאים שבהם בית הדין יכול לרכוש לעצמו סמכות בהסכמה, סמכות שיפוט – גם שם זה לא יחול. ולכן כל הטענה של הפגיעה בנשים פשוט מופרכת, פשוט מופרכת. והוצאנו גם נושאים בדיני עבודה שלא יכולים לשמש נושאים לבוררות, אלא כדי שלא תהיה טענה שמתנים פה על משפט עבודה קוגנטי ומשתמשים ומפעילים כוח על עובדים שמפעילים עליהם לחץ להסכים או לא להסכים. ראיתי סרטונים שרצים ברשת, פשוט פייק אחרי פייק, אחרי פייק, אחרי פייק, על החוק הזה. זה מראה שהמאבק כאן הוא לא מאבק לא על חירות הפרט ולא על ליברליזם ולא על דמוקרטיה – יש פה מאבק נגד זהותה היהודית של מדינת ישראל. אפילו עשינו עוד צעד. באו ואמרו: יכול להיות מצב שבן אדם, כשהוא חתם איזה הסכם שכירות או הסכם עבודה, הכניס בהסכם שהוא ידון לפי הדין הדתי בבוררות בבית דין רבני – ואתה יודע, אדוני היושב-ראש, לפעמים זמנים משתנים; יכול להיות שבינתיים הוא המיר את דתו או עזב את הדת, והוא לא רוצה היום לדון, אולי יגררו אותו עכשיו לדון בבית דין רבני? אז למרות שאם הוא כתב בהסכם הזה שזה יחול לפי הדין הבורמזי והולך לבוררות בבורמה, זה כן יחול. אבל אמרנו בכל זאת, אנחנו מאמינים גדולים מאוד בחופש הפרט במדינת ישראל, אם בן אדם לא רוצה, לא נכריח אותו. לכן קבענו שצריך לתת הסכמה מחודשת כשניגשים לבית הדין לסכסוך – הסכמות ישנות לא עוזרות, צריך לתת הסכמה חדשה – כדי לבוא ולהסביר שאנחנו, מה אנחנו מעוניינים פה? אנחנו מעוניינים פה לזקק את הרצון של אנשים לחיות במדינה יהודית ושבית הדין הרבני של המדינה היהודית ייתן להם סעד ומענה. אז אמרנו שזה יהיה רק בהסכמה. העלו עוד חששות מופרכים, התחילו להגיד: עכשיו תדעו לכם, בן אדם יקבל מכתב עם סמל המדינה שכתוב בו שמישהו מזמין אותו לדיון, מייד, כמובן, כמו שכולנו מקבלים מכתב עם סמל המדינה – יצא לך לקבל מכתב עם סמל המדינה? נכון שמייד, אדוני היושב-ראש, התחילו לרעוד לך הידיים, אתה מתחיל לפחד. ככה היו הטענות שהעלו בוועדה, אני לא צוחק איתך. בן אדם יקבל מכתב עם סמל המדינה וממילא יסוד ההסכמה שלו ייעלם, כי הוא כל כך מפחד שהוא מקבל מסמך עם סמל המדינה. עכשיו, כמובן שזה לא הפריע ליועצת המשפטית לממשלה, שהעלתה את הטענה המופרכת הזאת. היא לא נקטה גרם של הליך לפי חוק כנגד ועדת החקירה האזרחית שהשתמשה בסמל המדינה לשלוח לאנשים זימונים לעדות לפני ועדת חקירה – למרות שיש חוק, זה היה עבירה פלילית. לא נקטה הליך, לא בדקה את זה בכלל, כי שימוש בסמל המדינה הוא מפחיד רק אם בתי דין עושים בו שימוש. אם עושה בו שימוש גוף שמקים את עצמו בוועדת חקירה אזרחית, זה לא מפחיד. אז זה לא מפחיד, למרות שזו עבירה פלילית. אמרנו, כתבנו במפורש בטופס הזה שזה טופס שרק מודיע שפתחו הליך, ואתה לא חייב להשתתף, וזכותך, ואף אחד לא יכפה עליך ושום נזק לא ייגרם לך אם תגיד שאתה לא רוצה. זה כתוב במסמך, נוסח המכתב הזה מופיע בתוספת לחוק כדי שאף אחד לא יחשוב שאולי מופעל איזשהו לחץ בלתי כשר. אז זה כתוב ומוסדר. וגם אחרי זה כתוב שיבוא בית הדין, ויברר עוד פעם. כשהצדדים מגיעים לדיון הראשון הוא יוודא איתם שהם מסכימים מרצון ובאופן חופשי, ושאף אחד לא כפה עליהם. עוד פעם, ועוד חגורה ועוד שלייקס. היית חושב, אדוני היושב-ראש, שאחרי כל הדבר הזה יגידו: אוקיי, בסדר, טוב, אז אולי אנחנו לא היינו מחוקקים את החוק הזה. אבל מה הבעיה בחוק הזה? איזה זעם, איזה פיליבסטר בוועדה, שמונה שעות דיבורים הם רוצים לדבר בזמן מלחמה נגד החוק הזה. אני אומר, איבדו את הצפון. מתנגדים לכל - - - << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> מי שאיבד את הצפון זה אתם. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> מתנגדים לכל מה שיש לו ריח של זהות יהודית. מתנגדים רק בגלל שיש לו ריח של זהות יהודית. איבדו את הצפון לחלוטין. ועכשיו, כל הקביעות הללו – ואני שמח שבאמת ברגע האחרון הצלחנו להיענות גם לבקשות שהגיעו מכיוונם של הנהלת בתי הדין ושל הדיינים במדינת ישראל, להוציא את האירוע שצריך אישור של פסק הבורר בנוסף בבית משפט. זה באמת דבר מיותר כאשר מדובר בגוף שיפוטי שפסקי הדין שלו בנושא מזונות עוברים ישר להוצאה לפועל. פסקי הדין שלו, בכל נושא שבסמכותו – ההוצאה לפועל יודעת לזהות אם זה יצא באמת או לא. אז מה הצורך ללכת לקחת את זה לבית משפט שלום שיאשר – שמה? שהבוררות התקיימה כדין? כאשר מדובר בגוף שהוא גם מפוקח, גם יש לו ייעוץ משפטי, גם יש לו עורך דין. אדוני היושב-ראש, להצעת החוק הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני מבקש מהכנסת לדחות את ההסתייגויות, לאשר את הצעת החוק בקריאות השנייה והשלישית, בנוסח שאישרה הוועדה. ואני רוצה – מן הסתם עוד יהיה לי לסיכום, אבל אני רוצה להודות לכל העוסקים במלאכה החשובה על החוק הזה. אני אתן את התודות בסוף, בעזרת השם. אבל אני שמח מאוד שזכיתי, אחרי 20 שנה של ניסיונות חקיקה בלתי פוסקים בכנסת – כבר עברו והייתה קריאה טרומית ונתקע וחזר, 20 שנה מנסים לחוקק את החוק הזה. אני שמח שהתמניתי להיות יושב-ראש ועדת החוקה, להביא את המלאכה החשובה הזאת לידי גמר. ואני מקווה שבעזרת השם עוד היום נוכל לברך על המוגמר ולהעביר את החוק הזה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת רוטמן. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצות יש עתיד, כחול לבן – המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו, חד"ש-תע"ל והעבודה. אני רוצה להזמין את ראשונת הדוברים, חברת הכנסת קארין אלהרר, בבקשה. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. קודם כול, הזדמנות לברך אותך על תפקידך החדש, בהצלחה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היו"ר, כנסת נכבדה, אנחנו מצויים בזמן מלחמה. מה עושה הקואליציה בזמן מלחמה? ובכן, העברת מיליארדי שקלים לכספים קואליציוניים, שרובם המכריע מגיע רק למגזר הפריבילגי המשתמט. אבל זה לא מספיק. 24 ימים לתוך מלחמת שאגת הארי, אזרחים נסים למקלטים, עשרות אלפי חיילים משרתים במילואים, אנשים מאבדים את פרנסתם – הממשלה עסוקה בחלוקת הטבות פוליטיות למי שמקורב. לדאוג לקשישים ואנשים עם מוגבלויות שיהיו להם ממ"דים נגישים? נו, באמת, אין זמן. לקדם חוק גיוס אמיתי כדי שיהיה שוויון בנטל? מה פתאום. להציל עסקים קורסים בזמן מלחמה? נדחה את זה למועד אחר, הם אומרים. לדאוג למערכת חינוך מתפקדת בשעת מלחמה, לא כזאת שהיא מנותקת? הצחקתם אותם. מה כן? הינה מה כן: להרחיב סמכויות בתי דין דתיים ולפרק את הסטטוס קוו ההיסטורי בין המגזר החילוני לחרדי. לזה כמובן נקצה כמה שעות דיון בזמן מלחמה. כותבי החוק מציירים תמונה שמדובר רק, מה שנקרא, בהרחבת תהליך בוררות. חשוב להבין: היום בתי דין דתיים מוסמכים לדון בענייני מעמד אישי, נישואים, גירושים, וגם זאת – חייבים להבין – חריגה מהמקובל במדינות דמוקרטיות. הצעת החוק מוסיפה תחומים נוספים שבהם יהיו לבתי הדין הדתיים סמכויות נוספות. בעצם יוצרים במדינת ישראל מערכת משפט מקבילה לזאת שמתנהלת בבתי המשפט האזרחיים, כזאת שכפופה לדין הדתי. היא אינה כפופה לחוק הישראלי. ולמה היא לא מחויבת, חברי חבר הכנסת סגלוביץ'? היא לא מחויבת לזכויות אדם ואזרח; כי למה צריך? ובמחטף של הרגע האחרון נקבע שפסקי הבוררות של בתי הדין הדתיים בכלל לא יחייבו אישור של בתי משפט. כי מה שווים בתי המשפט, אם לא נשלוט בהם? אפשר יהיה לפגוע בזכויות, מה שנרצה. מי ישלם את המחיר? ישלמו אותו האוכלוסיות החלשות, בראשן נשים. כן, החוק אכן דורש הסכמה של שני הצדדים. אבל מה זו הסכמה כשיש אוכלוסיות שהן מוחלשות יותר, שהן מושתקות, שנתונות ללחצים של קהילות סגורות? הם האנשים שימצאו את עצמם בתהליך הזה בלי רצון אמיתי. בתחילת המלחמה כל האופוזיציה, בראשה יש עתיד, תמכה במאמץ המלחמתי. אבל אם למישהו נדמה שהתמיכה בהסרת האיום הביטחוני כוללת גם מתנות למקורבים ותחזוק הקואליציה – ובכן, זה לא המצב. שקט, יורים? תירו. אל תפגעו בזכויות. האזרחים עסוקים בהישרדות, בשמירה על החיים שלהם ושל יקיריהם, על פרנסתם, והממשלה הכושלת הזאת מנצלת את הרגעים האלה כדי להעביר חוקים שבשגרה לא היו עוברים ככה מתחת לרדאר. לאזרחי ישראל מגיעה ממשלה טובה שמציבה את האזרחים בראש סדר העדיפויות; ממשלה שבזמן מלחמה לא עסוקה בחלוקת מתנות פוליטיות כדי לשמר את הממשלה; ממשלה שעסוקה באזרחים, בזכויות שלהם, במה שמגיע להם, שלשמם היא נבחרה. זאת לא הממשלה הזאת. נחליף אתכם ונתקן. תודה רבה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת קארין אלהרר. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה. לרשותך עשר דקות, בבקשה. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רגיל למופעים של שמחה רוטמן בוועדה, אבל ישבתי פה בשקט, וזכיתי לעוד מופע פה במליאה. אומנם, יחסית מופע רגוע, לא מופע כמו שהיה בוועדת החוקה, חוק ומשפט, כשישב שופט בית המשפט העליון לשעבר מני מזוז, שהוא מצא את הזדמנות להשתלח בו שהוא היושב-ראש והוא קובע. מביך, מגעיל, מכוער. אבל פה לא, פה זה היה מופע אחר. זה מופע גלגול העיניים לשמיים. מה אתם רוצים בסך הכול? חוק קטן כזה שאין איתו שום בעיה. להפך, אתם, חברי האופוזיציה, צריכים לתמוך בחוק כל כך ליברלי. אז בואו נספר לכם מה היה היום בכנסת ישראל. ישבנו מספר שעות על פיצול או פירוק תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. לאחר מכן, לא הצלחתי להגיע לדיון של הוועדה הבאה, כי ביקשנו דיון, חברת הכנסת קארין אלהרר ואנוכי, במה שקרה לפני שנות דור, טבח 7 באוקטובר. בטבח 7 באוקטובר, המקום שבו לא היו לא צבא ולא מדינה, לא לפני ולא אחרי ניר עוז. אז כולנו שומעים על תקומה, אבל על דבר אחד אנחנו פחות שומעים; על אנשים שפשוט לא מסוגלים לחזור לניר עוז, לבארי ולכפר עזה, לא כי הם לא רוצים, כי אי אפשר לחזור למקום שבו רצחו וטבחו בבני המשפחה ובחברים. והם רוצים להגיע למקומות אחרים. האנשים האלה לא מטופלים. אתה שומע, אדוני היושב-ראש? לא מטופלים. בכל הממשלה הגדולה הזאת, הימין על מלא, שמעבירה פה תקציבים מטורפים, לא מצאו תקציב. אבל לפני תקציב, לפני הכסף, לא מצאו קשב לאנשים האלה. נסענו לפני משהו כמו מספר חודשים בהזמנה שלהם לכרמי גת, קארין אלהרר ואנוכי, ושמענו שם – פשוט דיברנו עם האנשים, עם אותה קבוצה. ואמרו לנו: תראו, אנחנו מחוץ לטיפול הממשלתי בכלל. עוד מעט נגמר, תיגמר השכירות ב-2026, 2027. לאיפה נלך? אנשים שבנו את ביתם בניר עוז – דרך אגב, ניר עוז, קיבוץ שיתופי עד לפני שנה לפני הטבח – ולמעשה אם הם לא חוזרים לשם, אין להם כלום, אין להם דבר; הם נעקרו מביתם בזמן שהיו כבר בהסכמים. בזמנו, בגוש קטיף, במקומות אחרים, נתנו פיצויים לאנשים. פה – כלום. אמרנו, ננסה לטפל. היום היה דיון. בדיון הזה, מסתבר, עלו נציגים של משרד רוה"מ – הם לא מטפלים באירוע הזה בכלל. אחרי הבטחות של מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אחרי הבטחות של שר האוצר, שר האוצר הזה שמדבר על החוק הזה, שבא פה להתגאות בסיבוב – הוא הגיע לדיון האחרון, להגיד: הינה אנחנו עושים פה שינוי גדול; אנחנו, הציונות הדתית. זאת תמונת המצב של ישראל השנה הזו, החודש הזה, תוך כדי מלחמה. היום ה-24 למלחמה, אזעקות בכל הארץ, הצפון מופגז כל הזמן. במה מתעסקת כנסת ישראל? אז היום, ברוב שמחה והדר, מביאים לקריאה שנייה ושלישית את החוק הזה, שאני אגיד עליו כמה מילים, ולא מבינים מה פתאום אנחנו מבזבזים את הזמן של הכנסת בזמן מלחמה. ומי אומר את זה? מגלגל העיניים שמחה רוטמן. הוא לא מבין איך קרה שדווקא היום אנחנו באים להפריע לו. להפריע לו במה? בלגזול כסף, להעביר כספים למקומות שאף אחד לא יודע היכן הם? להעביר לאנשים משתמטים כסף? להעביר לאנשים גזענים כסף? לממשלה הזאת? נתתי לכם את הסיפור של ניר עוז. זה הפער בין המציאות של אזרחי ישראל לבין מה שקורה כאן. אנחנו דנים במתווה הפיצויים. שמעתי שהדיון יהיה אחרי הפגרה, לא לפני הפגרה – מישהו יכול להסביר למה? אין הסבר. אבל יש טענות, מדוע היום האופוזיציה עושה פיליבסטר. כי אם יהיה פיליבסטר, רוטמן לא יוכל מחר בבוקר לעשות עוד דיונים הזויים על הוונדטה שלו על בית המשפט העליון. הרי מה הוא אומר? בית המשפט העליון זאת הבעיה של החוק הזה. הבעיה של החוק הזה היא פשוט חוסר הבנה עמוק של מהי מדינת ישראל, לפחות כפי שאני רואה אותה. זה נכון שגפני ניסה להעביר – ולזכותו, היחידי שהתעקש לאורך זמן על החוק הזה – ולא סתם הוא רצה לעשות את החוק הזה; החוק הזה טוב להם כי הרעיון המרכזי הוא לשים רגל בדלת. ונגיד כמה מילים על החוק הזה שנמצא מול עינינו היום. שמחה מתאר פה דיונים, שהוא לא הצליח להסביר לחברי האופוזיציה מה הבעיה בחוק הזה. זה לא שהוא לא הצליח להסביר – הוא לא הצליח להקשיב לטיעונים המרכזיים מדוע לא נכון שיהיה החוק הזה. יש מערכת אחת במדינת ישראל והיא מערכת החוק במדינת ישראל. כן, ויש גם מערכת של בתי דין דתיים – שרעיים, דתיים-יהודיים, דרוזים. יש, היא קיימת, אבל היא עוסקת בנושאים שקשורים לדת. היא לא עוסקת בנושאים הכלליים. זו מטרתה. מה שקרה פה באירוע הזה – מאפשרים למעשה לבתי הדין, לבתי הדין, לא לבוררים באשר הם, לבתי הדין לדון בעניינים. עכשיו, נתן פה איזה טיעון – שמחה ניסה ככה הרבה להסביר שאין עם זה בעיה. אני אדגיש כמה בעיות. הדבר הראשון, והכי חשוב, מערכת הדין הדתית – יאהבו את זה, לא יאהבו את זה – היא מערכת דין בלתי שוויונית בהגדרה, בבסיס. א. כי אין דיינות, אין דבר כזה. יושבים חבורת גברים, חכמים ונשואי פנים ככל שיהיו, אבל הם יושבים בדין ואין ייצוג לנשים. זה הבסיס לאירוע הזה, שאישה מגיעה לבית הדין הזה מצבה נחות. זאת תמונת המצב. אי-אפשר לטשטש את זה עם סיפורי מעשיות. הדבר הנוסף הוא, בתוך האירוע הזה, המערכת הזאת מהווה סוג של מערכת משפטית מקבילה, שכל התפקיד שלה הוא לעסוק בעיקר בכל מה שקשור לנישואים וגירושים, ולא דבר אחר. הדיינים, כפי שאמרתי, הם גברים בלבד, וההפליה פה היא, בהגדרה המשפטית, הפליה מוסדית. המוסד הוא מוסד מפלה. ברור לי שהוא צריך להיות, חיים במדינה יהודית, והכללים כרגע הם נישואים וגירושים לפי דין תורה, אבל היא מערכת שמפלה נשים בבסיס שלה. הדבר הנוסף הוא כל מה שקשור להגנה. יוזמי החוק טענו שסעיף 3ב מגן על זכויות נשים. ונכון שיש שם חמש פסקות הגנה, ובכללן פסקה 5: "הוראות כל דין החלות על אף כל ויתור והסכם נוגד", שלכאורה אפשר להבין שיכולה לכלול חוקים כמו חוק שוויון הזדמנות בעבודה, חוק שכר שווה, חוק עבודת נשים וחוק מניעת הטרדה מינית. אבל זאת הבעיה, הסעיף הכללי לא מבטיח הגנה בפועל מכמה סיבות. הדיינים עצמם לא בהכרח יודעים על אילו חוקים הם מחויבים. שמענו כמה הדיינים יודעים הכול. הם יודעים הרבה – הם בוודאי לא יודעים הכול בתחום האזרחי. אין ודאות משפטית לצדדים מכל סוג שהוא. בית הדין יוכל לדון בסכסוכי הוועדה שבהם הטרדה מינית עומדת ברקע, לא כנושא מרכזי, והיא עילת הסכסוך הפורמלית, אבל חוק למניעת הטרדה מינית כלל לא נכנס לתמונה. ובעיקר, בהיעדר ביקורת אזרחית שגרתית, אין מי שיוודא בפועל שחוקים אלה אכן הוחלו. חוסר הפירוט איננו פגם טכני – הוא פגם מהותי. הדבר הנוסף ששמחה גלגל עיניים לשמיים הוא כשל ההסכמה. אז שמחה, שמענו אותו פה והוא נכנס כאורח רצוי – כשהוא יושב, לא כשהוא מדבר – אבל הוא נכנס ואומר: אין שום בעיה עם ההסכמה, מה הבעיה? חותמים על טופס. שמנו סמל של המדינה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אני מבקש שכשאתה אומר שהוא אורח רצוי תציין שזה על דעת עצמך. אני לא - - - << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> על דעת עצמי. << קריאה >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << קריאה >> אורח לרגע שרואה כל פגע. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> בכל מקרה, ברגע האחרון – צריך לראות את הסרט – ברגע האחרון הוכנסה הסתייגות; פתאום הגיעו כמה ממאורות הגולה, דווקא מש"ס, והוכנס שינוי שמבטל את הצורך באישור בית משפט לפסק בוררות, מה שמעניק לו מעמד של פסק דין סופי. עכשיו, בכל מקום פסק בורות צריך אישור של בית משפט. המשמעות האמיתית היא היעדר פיקוח אזרחי שיבחן אם פסק הדין פוגע בזכויות יסוד, או עולה בקנה אחד עם חוקי המדינה, כמו עילות לביטול, יכול לבטל על חריגה מסמכות, פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי. אבל לא, לא, בבתי הדין הרבנים אין פגיעה בכללי הצדק הטבעי. שם זה לא קיים. כל מה שנאמר פה על ידי שמחה רוטמן הוא נכון, אבל הפוך. החוק הזה הוא חוק גרוע, שמכניס רגל בדלת על מנת שיוכלו להמשיך את המסע הזה, להפוך את מדינת ישראל למדינת הלכה במובן הכי עמוק והכי שלילי שלה. איך אני יודע? כי ראש הסיעה שלו הגיע בסוף דיוני – הוא הגיע בשביל לגזור את הקופון שלו. הוא לא היה בדיונים, אדון סמוטריץ', השר סמוטריץ', אבל הוא הגיע בסוף, כדי להגיד שזאת אתחלתא דגאולה – זאת הגאולה הגדולה, להחיל את הדין העברי ולעשות את כל הדברים – וקיבלנו מחיאות כפיים סוערות עם חיוך מעט ציני של המציע, כי המציע הוא איש חכם יותר מזה שאמר את דברי הסיכום. הוא יודע מה המשמעות של רגל בדלת. ועל הרגל הזאת בדלת כולנו נשלם מחיר יקר, כולנו, כולנו. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יואב סגלוביץ'. אני מזמין את חבר הכנסת איתן גינזבורג, בבקשה. חבר הכנסת, לרשותך עשר דקות, בבקשה. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לברך אותך, כי עוד לא יצא לי לדבר בזמן שאתה מנהל את המליאה. אני מאחל לך המון המון הצלחה. אתה באמת עושה את זה בדרך ארץ, דרך נאה, ותודה רבה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה. תודה. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, למציאות בימים האלה אי-אפשר להתרגל. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> אם אפשר לשמור על השקט קצת. תודה. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> תודה, אדוני. למציאות בימים האלה אי-אפשר להתרגל. כישראלים אנחנו כבר רגילים לחיים מטורפים, אבל לפעמים צריך לעצור ולהגיד את האמת: אלה לא חיים נורמליים. לפני יומיים נחת טיל בין בנייני מגורים בערד. יותר מ-100 אנשים נפצעו, אבות, אימהות, ילדים, כולם דיממו ופונו לבתי חולים, חלקם עדיין מחלימים; אזרח בצפון ישב ברכב וקיבל פגז, כנראה מאש צה"ל, מצא את מותו באותו הרגע; תשעה אנשים נהרגו מפגיעת טיל בבית שמש, כשחלקם היו ממוגנים לפי ההנחיות. ועכשיו אנחנו כאן, בכנסת, דנים בוועדות ובמליאה בחוקים שחברי הקואליציה יודעים טוב מאוד שחצי מהמדינה מתנגדת להם מכול וכול – חוקים שמפלגים, שנמצאים עמוק במחלוקת הציבורית, וודאי שאינם נוגעים למצב האזרחים שנמצאים במצב חירום. אני, אדוני היושב-ראש, לא באתי היום לדבר על החוקים האלה. אמרתי את דעתי על חוקי ההשתלטות על התקשורת, החלשת היועמ"ש, העברת סמכויות לבתי דין רבניים. מספיק פעמים דיברנו על הדברים האלה. אתה יודע מה, ואני עוד אגיד אותם בדיונים הבאים ובוועדות. אני מבקש לדבר על משהו אחר לגמרי. על מה שאתם, חברי הקואליציה, עושים לציבור. על איך שאתם מתייחסים אליו. שמעתי לאחרונה עדות של אישה אמיצה, מתיישבת מהתנחלות, אשת ימין במשך כל חייה – ככה היא גם מגדירה את עצמה – והיא אמרה כך: השבר העמוק שאני חווה כאשת ימין הוא על מה שנהיה מהימין, הציבור הזה – בכאב עצום – שתומך בראש ממשלה שעקר לסבלם של הזולת, שתומך בממשלה שדורכת ברגל גסה על "ואהבת לרעך כמוך", דורכת ברגל גסה על "לא תונו איש את עמיתו", האיסור לגרום צער לזולת. תחשבו על זה רגע, חברי הכנסת. זו לא מפגינה מתל אביב, זו לא מישהי שקראתם לה אנרכיסטית או שמאלנית. זו אישה מהבייס שלכם, מהלב של הציבור האמוני, שאמור לשים את הפתק שלכם בקלפי, זה שהביא אתכם לתפקידים שלכם. היא באה ואומרת לכם: אתם עוקרים את הערכים שבשמם העם הזה עוד קיים. "ואהבת לרעך כמוך", "לא תונו איש את עמיתו", אלה הערכים היהודיים הכי בסיסיים שיש. נטשתם את אבני היסוד האלה, שכתובות בתורה, בנביאים, במשנה, בגמרא, לאורך כל ההיסטוריה היהודית. והיא צודקת, אותה אישה. אתם, כמעט בכל צעד שלכם, דורסים אותם. לאורך כל הקדנציה שלכם בחרתם ללכת על הדברים הכי שנויים במחלוקת. הרפורמה או המהפכה המשפטית; שינויים מבניים במשטר הישראלי; החלשה ופגיעה במוסדות השלטון; התרסה בכל פעולה שלטונית שלכם; בעיטה בכל נורמה ציבורית; קידום השתמטות גורפת מגיוס למגזר חרדי; ושלא לדבר על תקציבי ענק לסקטורים מסוימים בציבור והזנחה של אחרים. לכל אורך הדרך אנשים ראו את מה שאתם עושים ויצאו לרחובות בהמוניהם, בצורה שלא הייתה כבעבר. לא פעם, לא עשר פעמים, שבוע אחרי שבוע, חודשים ארוכים. והם לא ביקשו הרבה. הם אמרו: תעצרו, תשמעו גם אותנו. בואו נגיע לפשרות, להסכמות. אנחנו חיים כאן ביחד, ניהול המדינה הוא לא אירוע במעמד צד אחד. ואתם הפניתם להם את הגב. גבה ליבכם, הקצנתם והקצנתם. ואתם, השלטון, שאמורים לדאוג לכל הציבור, לא הקשבתם. פשוט חייכתם ודהרתם. הכלבים נובחים והשיירה עוברת. ועכשיו אתם תוהים: למה המדינה קרועה? השר אמסלם עמד פה לפני דקות אחדות ותהה: למה מגישים אי-אמון בתקופת מלחמה? הוא קרא את סדר-היום של הכנסת? את הנושאים שדנים בהם בוועדות בזמן מלחמה? אני לא מחשיב את עצמי כאיש שמאל, תמיד הייתי איש מרכז ליברלי, אבל אני רוצה לדבר על מה שעשיתם פה לשמאל הישראלי. תראו מה עשיתם לצד במפה הפוליטית בישראל, כאלה שמתנגדים לכם: הפכתם את השמאל למילת גנאי. מי שהוא לא אתם הוא שמאלני, וזו כמעט קללה היום. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> זאת יוזמה של המרכז, בעזרת מפלגות המרכז. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אתה צודק, גם את המרכז הם הפכו כאלה. לקחתם דעה פוליטית לגיטימית - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא, לא, לא, המרכז שותף מלא. בעזרתכם. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> - - אנשים שחושבים אחרת מכם, חושבים אחרת על פתרון הסכסוך, על היחסים עם הפלסטינים, ועשיתם לדעה הזאת דמוניזציה, הפכתם אותה לאויב. לא יריבות פוליטית, אויב. כאילו מי שמצביע לשמאל יורה עלינו טילים; כאילו אנשי שמאל לא נרצחו ב-7 באוקטובר, או נהרגו בשדה הקרב; כאילו הם לא רצים לממ"ד עכשיו כמו כולם, ונמצאים במצב של סכנת חיים תמידית. אתם, הממשלה, אמורים לדאוג לכל אזרחי ישראל, לכל אזרח ישראלי באשר הוא, ימין ושמאל, חרדים, חילונים, מתנחל, תל אביבי, כולם. וזו לא המלצה, זה התפקיד שלכם. לצורך זה קיבלתם כוח מהעם – להנהיג את הציבור ולדאוג לו, לכולו. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להזכיר לכם משהו חשוב, ובעיקר לכם, חברי הקואליציה. בבחירות האחרונות הצביעו למעלה מ-4.7 מיליון אזרחים; בכם תמכו, בכם, מפלגות הקואליציה, תמכו, כ-2.3 מיליון איש, מספר משמעותי ולא מבוטל של אזרחים. אבל לשאר המפלגות, שאינן בקואליציה, שלא מיוצגות בקואליציה, לשאר המפלגות הצביעו כמעט 2.5 מיליון איש. אתם מבינים? הרוב לא בחר בכם, פער עצום של יותר מ-150,000 איש שלא תמכו במפלגות שמרכיבות את הממשלה והקואליציה בכנסת. בכנסת השגתם את הרוב, ואני לא מערער על תוצאות הבחירות, אבל אני חש היום, וכבר לאורך תקופה מאוד ארוכה, כפי שכל כך הרבה אנשים מרגישים, שאתם פשוט לא רואים את מי שלא הצביע לכם; שיש בממשלה הזאת אנשים שלא מעוניינים לפעול עבור כל האזרחים; שיש ציבורים שלמים שיכולים לצעוק ולזעוק בזעקה אמיתית, ואתם תמשיכו בשלכם. לכם יש רק בייס, רק את החצי שלכם. לא לכך נועדה הממשלה. אדוני היושב-ראש, מלחמה היא גם מבחן, ואם תרצו – גם הזדמנות. הזדמנות לשאול מי אנחנו כחברה, מה מחבר אותנו, על מה יש להגן כאן. עם ישראל, בשנים האחרונות, הוכיח לעצמו שהוא יכול לגייס אחדות עמוקה מאוד כשיש סכנה. ב-7 באוקטובר ובשעות שאחריו לא שאלנו מי מצביע למי. כולנו ראינו בימים הראשונים לאחר הטבח אנשים שרבו שנים ברשתות החברתיות פוגשים אחד את השני ופועלים ביחד במישור האזרחי כדי למלא את החלל, את חלל האחריות שהממשלה השאירה ריק. ראיתי ימנים ושמאלנים וחרדים וחילונים לוחמים זה לצד זה מתוך הבנה שיש כאן משהו משותף לנו. וזה לא נעלם, אדוני היושב-ראש. מתחת לכל הרעש הפוליטי, מתחת לכל המלחמות שאנחנו רואים ברשת וגם ברחוב, מתחת לכל אמירות השטנה של אנשי ציבור וחברי כנסת, רוב עם ישראל מתעקש לא לשנוא את השכן שלו. רוב עם ישראל לא רוצה לחיות בתוך שנאה כזאת. ממשלה אחראית הייתה עושה הכול כדי לטפח את הרצון הזה, להביא לאחדות אמיתית, בטח בזמן מלחמה. ומה עשיתם בשביל זה? כלום. למעשה אתם עושים את ההפך. בשביל עוד אמירה קיצונית שתשמש אתכם בפריימריז, בשביל עוד כותרת בערוץ 14, אתם גורמים לאנשים לשנוא את חבריהם, את השכנים שלהם, רק כי הם שייכים לגוש אחר, למפלגה אחרת. אתם מלמדים את ילדי ישראל שהחברה שלהם מחולקת לימנים ולאויבים. זה חינוך לשנאה, וזה נעשה על חשבון הציבור כולו, בכספי הציבור, מתוך הכנסת שאמורה לייצג את כולם. יש אנשים, אדוני, ובכך אני מסיים, יש אנשים שנפצעו בערד, בבית שמש, ברמת גן, בתל אביב ובצפון, שנמצאים עכשיו בבתי חולים ומחכים לשמוע מהממשלה שהיא מסוגלת לראות מעבר לפוליטיקה קטנה. יש חיילים שיוצאים כל יום לשמור על כולנו, שמאל וימין. לא שואלים, לפני שהם מקריבים את חייהם, לאיזה גוש אנחנו שייכים. יש משפחות שכולות, אדוני, שקברו את ילדיהן, ולא ביקשו כלום חוץ מאחווה, חוץ מתחושה שהמדינה שלהן עומדת מאחוריהן. לפחות היום, לפחות בשעות האלה, של מלחמה – תנו להן את זה. אני מבקש מכם. אני לא מבקש מכם לוותר על האידיאולוגיה שלכם – אני מבקש מכם לזכור שאתם מנהיגים. ומנהיג אמיתי, כזה שנמדד בהיסטוריה כמנהיג טוב, הוא מנהיג של כל העם, לא רק של המצביעים שלו. מנהיג של כל אזרחי ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת גינזבורג. אני רוצה להזמין, בבקשה, את חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. בבקשה. עשר דקות, בבקשה. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה, אדוני. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני שומעת פה את חבר הכנסת רוטמן שזועק וצועק: אוי אוי אוי, האופוזיציה מושכת זמן, ואיך הם מעיזים, וזה חוק טוב. אז בואו נדבר מה זה החוק הטוב הזה, חוק הבוררות. מה מסתתר מאחורי המילה המכובסת הזאת. מה שמסתתר שם זה שבטיות, זה פילוג, זה יצירה של מערכת משפט מקבילה – אגב, לא שתיים, שלוש. יש לנו את מערכת המשפט הרגילה, בתי הדין ובתי הדין השרעיים. מצוין. זאת אומרת שאם עד עכשיו לבתי הדין הרבניים הייתה סמכות לדון רק בנושאי נישואים וגירושים – פה, מה שנקרא, מכניסים מהצד נושאים כלכליים, אזרחיים. אני אגלה לכם: בתי הדין קורסים. בתי הדין היום לא עומדים בלחץ. בתי הדין היום לא עומדים בעומס. בתי הדין היום מבטלים דיונים כי אין להם את מערכת המחשוב, היא נופלת. צריך להבין שהיום מערכת בתי הדין לא מתפקדת מרוב העומס, התקלות וחוסר התפקוד שם. לא, רוצים להכניס את הנושאים הכלכליים. כאילו גם ככה הכול בסדר, נותנים שירות מצוין לאזרחים, אז נכניס גם את הנושאים האזרחיים. למה? הדיינים בכלל יודעים על מה מדובר? הם למדו את זה פעם? יש להם מושג בכלל בחוזים, בעסקאות? בדינים אחרים, דיני עבודה? הם יודעים בכלל על מה מדובר? אגב, אנחנו כולנו יודעים אילו דילים ואילו קומבינות יש בנושא מינוי הדיינים. אם זה היה קורה ככה בנושא השופטים יריב לוין היה נשאר בלי שיער. אז מה דחוף? מה הצורך האמיתי להכניס, לפתוח את הדלת לבתי הדין וגם לבתי הדין השרעיים בנושאים הכלכליים? אני אגלה לכם: כוח. עוד כוח לעסקני דת, מאוד פשוט. אם אתם באמת חושבים שזה לטובת האזרח, שזה קדושת השם, שזה טובת המערכת, טובת המדינה – ממש לא. זה עוד כוח לעסקני דת, שדרך זה יוכלו לפתור את העסקים שלהם. אמרו לי: בהסכמה, שני צדדים מסכימים. אני יכולה לגלות לכם שבחיים יש סיטואציות של הסכמה – איך אתה רוצה שאני אהרוג אותך, בתלייה או בכדור? זו, אפרופו, שאלה לבן גביר. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> גם לך יש, ברוך השם, גם את מפתחת מומחיות בנושא. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כן, אבל אני לא שואלת. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> כן, אנחנו יודעים. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> בדיוק. זה בדיוק העניין, ההסכמה פה – אין פה הסכמה. יכולים להיות פה אילוצים, שאנשים באין ברירה, ייאלצו אותם להגיע לשם, כי הם קשורים עסקית או כלכלית או בכל מיני קשרים חברתיים, ולא תהיה ברירה. אגב, אתם יודעים מה יכול להיות הפרדוקס פה? שבחור יהודי יכול למצוא את עצמו בבית משפט שרעי, כי הוא יסכים לזה. אגב, אין בזה פסול. ובחור ערבי מוסלמי ימצא את עצמי בבית הדין הרבני. כבר אמרתי, אם זה יהיה המצב – אז בואו נגיד דבר כזה: כל מי שהסכים שעניינו ידון במסגרת בוררות בבית דין דתי מייד מקבל גיור. הסכמת? זהו, אתה יהודי. מי שהסכים הוא יהודי. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> מה רע בזה? << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, לזה שמחה לא הסכים. אבל תקשיבו. עמד פה חבר הכנסת שמחה רוטמן והתלהב וצעק על האופוזיציה: איך אתם מעיזים, איבדתם את הצפון, לעשות פיליבסטר על החוק הזה? קודם כול, אני אגיד ככה: אני מתנגדת לחוק הזה בתוקף, עניינית. אני וחבר הכנסת פורר בלמנו בגופנו את החוק הזה עוד בכנסת העשרים. זאת אומרת, זה לא שפתאום התעוררנו כאופוזיציה. היינו בקואליציה עם גפני ובלמנו את החוק הזה. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> מה הנימוק? << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כי אי-אפשר במדינה אחת שיהיו לך כמה וכמה מערכות משפט. לא יכול להיות מצב שבאותו נושא יהיו פסקי דין סותרים. אתה גם פותח פה פתח לאנשים לדון במשהו שבכלל אין להם מושג בו, כי הדיינים לא עוברים את הקורסים האלו. יש פה הרבה מאוד בעיות. יש מערכת משפט ישראלית שצריכה לחול על כולם, והיסטורית נשארו לנו בתי הדין הדתיים שדנים אך ורק בנושא גירושים ונישואים, זהו. בעיניי, זה גם כן יותר מדי, אבל בסדר, זה מה שיש לנו. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> אני לא שואל את זה. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לפתוח את זה לעוד אופקים זו פשוט טעות. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> אפשר לשאול אותך שאלה? בלי קשר: שני שכנים רבו, באים לשכן שלישי ואומרים לו: שמע - - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> שילכו לבית דין פרטי לממונות. יש בתי דין פרטיים לממונות. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> זה נשמע לך סביר? << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני אענה לך, חברי השר אמסלם. אם שני האנשים בחסידות גור – שאגב, הם בכלל לא מכירים במערכת המשפט הישראלית. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> לא חשוב. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אתה יודע מה? הם אפילו לא מתחתנים ברבנות. יש להם רבנות משלהם, בתי משפט משלהם, הכול רשום שם. הם לא – אתה יודע. אם שני האנשים האלה הלכו לרב שישפוט בינם לבין עצמם זה משהו אחר, זה פרטי. כמדינה, כמערכת, אסור לבצע פילוגים. גם ככה אנחנו מאוד שבטיים, מאוד, יותר מדי. אנחנו לא בדיוק עם אחד, לצערי הרב. אז פה, על ידי הדבר הזה, אתה מייצר עוד שבטיות. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> זה משהו וולונטרי. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, אז אני הסברתי את זה קודם. וולונטרי זה כשאתה בא לצער בעלי חיים ועוזר שם פעם בשבוע לטפל בכלב. פה יכול להיווצר מצב שלכאורה זה בהסכמה, אבל בפועל אין ברירה, כי יש סיטואציות בחיים. יתרה מזאת, זה פסק דין. זה פסק דין לכל דבר ועניין, פסק דין של אותם דיינים ופסק דין של אותו שופט בבית משפט כלשהו, אותו ערך. אבל הדיינים, הם בכלל לא למדו דיני חוזים, דיני הסכמים, הם לא קשורים לאירוע. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> אגב, הרבנים מבינים יותר משופטי העליון בכל הנושא של ההלכות - - - << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, רגע. בוא נגיד ככה. יש רבנים - - - << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> בכל הנושא של המשפט העברי - - - << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אבל מדינת ישראל, מערכת המשפט הישראלית – דודי, יש לי שלוש דקות, אני מבקשת. המשפט העברי - - - << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> אני אוסיף לך עוד דקה. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> את פעם למדת גמרא? << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> דודי, ככה. עם כל הכבוד למשפט העברי, כשמדינת ישראל קמה היו ניסיונות להישען על המשפט העברי. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> דרך אגב, זה עד היום בחוק - - - << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> היו על זה ניסיונות רבים וזה לא עבד, כי לפי המשפט העברי, אישה שבוגדת, מותר להרוג אותה עם אבנים. אתה רוצה את זה? זה במשפט העברי. אתה רוצה משפט עברי שאישה שהיא בוגדת, אפשר להרוג אותה באבנים? לא. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> וגבר בוגד, יוליה? << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ואם גבר בוגד, מותר להרוג אותו באבנים? אז לא. המשפט העברי, עם כל הכבוד, דודו, זה לא - - - << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> אנחנו לא התכוונו למשפט הלכה. אנחנו מדברים על דיני ממונות - - - << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, זה לא רק ממונות. זה גם יכול להיות יחסים עסקיים, זה יכול להיות היום כל דבר. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> יחסים עסקיים זה דיני ממונות. גם כאן אני חושב שדיני ממונות של המשפט העברי, העקרונות, החיבור, ההסברה, היא הרבה יותר עמוקה מאשר שופט - - - שלא מבין מימינו ומשמאלו. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תראה, קודם כול, אני לא מסכימה איתך שהשופטים לא מבינים. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> - - - ודאי לא כמו התנאים והאמוראים. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> דודי, אני אגיד לך משהו. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> דבר שני, כשאתה שופט דתי, שאתה בא בשם ההלכה, זה אתה והקדוש ברוך הוא, יש לך מורא שמיים. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז אתה חושב יותר מדי טוב. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> - - - לפעמים גם אתה - - - << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, אני לא מסכימה איתך. אני לא מסכימה איתך. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מדינת ישראל נשענת על חקיקה. אנחנו לא נשענים על הלכה. תרצה או לא תרצה, אנחנו עדיין לא מדינה דתית. זה הולך ביחד, יש הרבה מאוד נקודות חיכוך, וזה בסדר גמור, אבל כמדינה, כממסד, אתה נשען על החקיקה. למה אנחנו בכלל בכנסת? לפי מה שאתה אומר, לא צריך כנסת. ניקח רבנים, נושיב פה רבנים, הם יגידו לנו מה לעשות לפי ההלכה ולפי דין תורה, ואז, אתה יודע, בהצלחה לכל הצדדים. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> אני אומר לך שבכל הסוגיות, למשל בדיני ממונות, הגויים - - - << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> דודי, תענה לי. למה אנחנו צריכים כנסת? לפי ההיגיון שלך, לא צריך. שהרבנים יחליטו לנו איך לחיות, יחוקקו ויגידו לנו: לא צריך חקיקה. למה אנחנו בכלל מחוקקים דברים? << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> אז אני אסביר. בחקיקה רגילה יש הרבה בעיות, גם מוסריות וגם אתיות, בוודאי לא הגיוניות - - - לכן, ודאי אנחנו לא באים להמציא את הגלגל. אבותינו, דרך אגב, התנאים והאמוראים - - - << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז אתה אומר שאבותינו, הדיינים שהיום נמצאים בבתי דין הרבניים, הם אבותינו? נו, באמת. נו באמת. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> הוא לא ממציא. יש הלכה ויש מה שנקרא עקרונות שפיטה יהודית - - - << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז אני אגיד לך. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> כשאת פותחת מסכת סנהדרין, זה שניים אוחזין בטלית, זה דבר - - - << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כן, ואיך זה למשל קשור עכשיו אם יהיה סכסוך בין מישהו על נושא, לא יודעת, דיני העבודה או אספקה של חומרים או הסכמים אחרים? << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, רגע. דקה, דודו. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> אין בהלכה סוגיה אחת תלמודית שלא מציעה - - - << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז אני אגיד לך ככה. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> יחסי עבודה, עובד–מעביד - - - << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז בוא נבטל את בתי המשפט ונחזור לבתי דין בכל הדברים. אגב, אתה יודע מה? בוא נלך לבתי דין במשפט פלילי. אתה יודע איזה עונשים יש שם. אתה רוצה את זה? אתה חושב שמדינה מודרנית יכולה להישען על החוק הדתי? << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> זה מרחיק לכת, זה פיצול, זה שבטיות. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> אדוני השר, אני הייתי שמח מאוד שהיא תסכם, כי אנחנו עומדים בלוחות זמנים. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> אתה יודע שיש לה כשרות משלה - - - << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כן. זה גורם חוסר אמון במערכות, ואני אגיד עוד משהו. להביא את החוק הזה בימים האחרונים של הכנסת לפני הפגרה, כשיש מלא מלא סוגיות באמת דחופות, זה מהמקפצה. זה כנראה דמי תשלום לכל מיני עסקני דת כדי שיתמכו ויצביעו בדברים אחרים שהם במחלוקת. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ואז אל תבואו אלינו בהאשמות שהאופוזיציה עושה פיליבסטר. מי שקובע את סדר-היום ומי שאחראי על סדר-היום זה הקואליציה, גם כשטוב וגם כשרע, גם בהצלחות וגם בכישלונות. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> גם בכישלונות, דודי. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> אני רוצה להזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> היושב-ראש, עד שאחמד טיבי יעלה - - - הם מתנגדים שהדתיים - - - הם הרי אלימים, כופים עליך. אתה רוצה להיות דתי, אתה רוצה ללכת לאיזה רב - - - << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא - - - מה שאתה רוצה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> בבקשה, לרשותך עשר דקות. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה, כבוד היושב-ראש, אני מברך אותך על התפקיד החדש, סגן יושב-ראש, ועל ניהול הישיבה. בהצלחה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אנחנו עדים לאחרונה לגל מתוכנן, עם הודעות מראש, של טרור נגד פלסטינים על ידי מתנחבלים יהודים, שאומרים: אנחנו הולכים לתקוף, להרוג, להצית, לפגוע. לאחר מכן, כל חודש הם מסכמים בהודעה לתקשורת מה הם עשו, בגאווה: 26 מכוניות שרופות, עשרה בתים שרופים, 20 ערבים פצועים או נפגעים, ולפעמים כשנרצחים, הם מציינים את זה, כל זה בגאווה. עד כדי כך, שלפני כמה ימים הייתה להם הודעה מראש שבשעה 17:00 יוצאים למסע הלוויה ולנקום לאחר מכן, והם עושים את זה. לפעמים אתה רואה חיילים שמגינים עליהם ולפעמים אתה רואה חיילים שעוזרים להם ומשתתפים, או שכאשר הם תוקפים פלסטינים בא הצבא, עוצר את הקורבן הפלסטיני ומשחרר אותם. או שהם באים בריינג'רים שסמוטריץ' סיפק להם, ואני ראיתי חיילים באים יחד איתם ויושבים על הריינג'ר, מסתחבקים ותוקפים פלסטינים. רק חסרה קצת מוזיקה קלסית ברקע, רקע השרפות וההצתות והפגיעות. לא רק המתנחלים, גם הצבא ירה במשפחה בטמון – אבא, אימא ושני ילדים. והדבר חמור, הרצח חמור, אבל מה אמר הילד אחרי? שהחייל אמר: הרגנו כלבים, או חיסלנו כלבים. איזה רמה, איזה תת-אנושיות. אפרופו, על אלה אומרים – הכי הכי הכי מוסריים בעולם. מה מוסרי להרוג משפחה, שני ילדים ואישה וגבר, אבא ואימא? אגב, אחד מהילדים שנשארו הוא פגוע בעינו הימנית, מראש. עכשיו אנחנו רואים, הציבור רואה. מי לא רואה או כנראה עוצם עיניים? הרמטכ"ל, ראש השב"כ, מפקד המשטרה. מה, לא משכו בדש בגדם של אלה? משכו ועוד איך. כולם יודעים ושותקים, והשתיקה במקרה זה – דינה כהסכמה ועידוד. אני לא בטוח שהמשטרה רוצה שזה יסתיים, כי שר המשטרה הוא בן גביר. ולא שמעתם פעם אחת, פעם אחת, שסמוטריץ' או בן גביר, או נתניהו – נתניהו לא גינה את הפגיעה בפלסטינים אף פעם. קראתי לפני כמה ימים שהוא נאלץ לקיים דיון כי האמריקנים לחצו. אני לא מאמין לא לאמריקנים, לא לנתניהו, לא לדיון המפוברק הזה. כי גם אחרי הדיון היו התקפות, והן לא נמנעו. אף אחד לא מנע את ההתקפות האלה. וזה יימשך. והמאחזים האלה שמהם יוצאים אלה מאחזי טיהור אתני. מהם יוצאים כדי לגרש אוכלוסיות של פלסטינים באזור שכם, באזור אל-אע'וואר, הבקעה, במסאפר יטא – איפה לא? בכל מקום. חלק מהקהילות האלה גורשו, והמתנחלים האלה תוקעים בשופר שהם ניצחו בכל פעם שהם מגרשים קהילה פלסטינית – בתמיכה של שרים בממשלה ושל הממשלה כולה. אף אחד לא הסתייג. אם פעם ישאלו ח"כ ערבי: תגיד, נפגעה הציפורן של יהודי בקונגו ברזוויל, האם אתה מגנה? ח"כ ערבי צריך לגנות כל פגיעה בציפורן של יהודי אי שם בעולם. אבל ראש הממשלה, השרים שלו, חברי הכנסת – אף אחד לא דורש מהם לגנות חיסול או רצח או הרג או רדיפה של פלסטינים. ההפך הוא הנכון – הם מעודדים את הזוועות האלה. אני גאה על העמדות הערכיות שלנו. הן נובעות מאמונה עמוקה בזה שאסור לפגוע באזרחים באשר הם אזרחים בכל מקום, בכל יום. אבל יש כאלה שששים לראות דם פלסטיני; ויש כאלה שכשנוחת טיל או רסיס של טיל בעיר העתיקה, מכוונים את הטיל 800 מטר לצפון-מזרח כדי לפגוע במסגד אל-אקצא. תארו לעצמכם שווליד או אחמד או סמיר או איימן היו עושים את המעשה הנורא הזה ומכוונים טיל – מה היה קורה? גלעד, מה היה קורה אם ח"כ ערבי או עיתונאי ערבי היו דופקים ב-03:30 עם צוות של ערוץ 14 ועם השר אבו נפחא, – והישג: נעצר עיתונאי תומך טרור שקרא להפציץ בית כנסת. אבל כאשר עיתונאי מערוץ 11 עושה את זה, זה עובר ככה, זה אפילו לא קיבל התייחסות – לא רק של פוליטיקאים מימין, אלא אפילו של התקשורת. כמעט לא הייתה התייחסות. להסית לפגוע במסגד אל-אקצא, שמונעים מפלסטינים ומוסלמים להיכנס אליו – אומרים: פיקוד העורף. בסדר, אנחנו בעד בטיחות לכלל האזרחים. אבל איפה היו פיקוד העורף והשר אבו נפחה כאשר מאות חגגו פורים בנחלאות? ואז בסוף באו השוטרים אחרי הסיום – מבקשים מכם להתפנות. מול באב אל-עמוד ביום החג המשטרה הזאת פיזרה מאות מתפללים מוסלמים שבאו לתפילת החג, של רבע שעה בערך – פיזרו אותם באלות, בגז, ברימוני הלם. איפה ראיתם שמפזרים ככה מתקהלים יהודים? << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> מתפללים. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> מתקהלים אפילו או מתפללים. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> הם התפללו. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כן, הם התפללו סלאת אל עיד, תפילת החג. אני רוצה לדבר על – קראתי על מקרה של אישה מערערה שניגש אליה מישהו. פרסם חסן שעלאן שבא אליה יהודי עם נשק ואמר לה: את ערבייה, כלבה, צריך להרוג אתכם וכדומה – בתוך מדינת ישראל; וחזר ואמר דברים, ניבולי פה עד יותר קשים מאלה, לאישה ערבייה. זה יעבור כלאחר יד כי במדינת ישראל מותר ליהודי להיות גזען ולערבי אסור לענות או אסור להתגונן. אני קורא לכולם (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:). תיעוד, צילום במקרים כאלה. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> תסוויר. כמו תמונה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> בדיוק. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> סווירה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> סורה זה תמונה, גזען זה עונס'ורי, קללה זה מסבי. לתעד את הגזענים האלה כדי להגיש תלונות וכדי שכולם יראו. אולי לא יענישו אותם היום, אבל בסופו של דבר חייה של הממשלה הזאת קצובים עד לבחירות, וכל כלב ביג'י יומו. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת טיבי. אני רוצה להזמין, בבקשה, את חברת הכנסת מרב מיכאלי. לרשותך עשר דקות, בבקשה. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> תודה רבה. ובכן, עמד פה חבר הכנסת רוטמן והציג את הצעת החוק שנותנת עוד כוח לבתי הדין הרבניים, ואמר: מה יותר ליברלי מזה? ככה הוא אמר – מה יותר ליברלי מזה? ואני שואלת אתכם, באמת, מה יותר ליברלי מלתת עוד כוח למוסד שרק גברים יכולים לשפוט בו; שלנשים אין בו שוויון; שהוא לא שופט לפי החוק, והדיינים גם לא מחויבים בכלל לדעת את החוק במדינה הכביכול-דמוקרטית שהיא כביכול מדינת חוק. מה יותר ליברלי מזה? באמת, אני לא מצליחה להעלות על דעתי. עכשיו, זאת קואליציה שלא מסכימה, למשל, לאפשר נישואים אזרחיים – זה לא ליברלי. קואליציה שהליברליזם הוא נר לרגליה – לא מסכימה נישואים אזרחיים. נישואים של בנות ובני אותו מין הם בהסכמה: רוצים להתחתן שני בנים, שתי בנות – לא, זה לא ליברלי מספיק, את זה אי-אפשר לאפשר; אימוץ על ידי שניים בני אותו מין – אי-אפשר לחוקק את הדבר הזה בשום פנים ואופן. אבל עוד כוח לבית הדין הרבני שיפסקו שם לפי ההלכה, וההלכה – זה גם כן דבר מאוד גמיש, זה ההלכה של ליטא במאה ה-14, של ספרד במאה ה-16; זה יכול להיות פוסק שחושב ככה או פוסק שחשב ככה. אגב, בכל מקרה, לאורך כל הדורות – אך ורק גברים. אני שואלת אתכם מה יותר ליברלי מזה? עכשיו, מגדיל ואומר חבר הכנסת רוטמן: מה הבעיה? שני בגירים בהסכמה. חברים, אנחנו בוגרות סוגיית ההסכמה. אנחנו מכירות מה זה הסכמה. עכשיו, פה הם לא אומרים: יבואו שניים לבית הדין, יגידו: אנחנו הסכמנו בינינו על בוררות פה בבית הדין, אדוני היושב-ראש. לא. אפשר שיבוא אחד לבית הדין, יגיד: אני רוצה בוררות עם האיש הזה בהסכמה. ישלח לו בית הדין מכתב, ויגיד לו: תבוא רגע כי הוא רוצה איתך בוררות בהסכמה. מה, יש יותר הסכמה מזה? ממש יחסי כוחות ככה, בגובה העיניים. אחד בא מעצמו, מרצונו החופשי; והשני, בית הדין קורא לו. ממש הסכמה קלאסית. עכשיו, אני אגיד עוד פעם: במדינת ישראל יש שני בנים שרוצים להתחתן, בהסכמה אמיתית. באים שניהם ואומרים למדינה: רוצים להתחתן; לא, לא, זה – לא. רוצים ביחד לאמץ, לעשות ילדים; לא, לא, זה – לא. הסכמה לא רלוונטית פה. לעומת זאת, חבר הכנסת רוטמן לא מסכים לחוקק את החוק לאיסור צריכת זנות כחקיקת קבע, כי בזה הוא אומר: סליחה, מה הבעיה? יש פה בעיה? שני בגירים בהסכמה – זנות זאת הסכמה. מה יש להסיק מזה? שאם שני בגירים בהסכמה רוצים להתחתן, בנים או בנות, נניח, זה לא מקובל על מדינת ישראל, על הקואליציה הזאת – בהסכמה. לעומת זאת, בזנות – שיחסי הכוחות הם שלאחד יש כסף ולאחת יש סרסור שמאיים עליה שאם היא לא תעשה את מה שהוא אומר לה – זאת הסכמה. ובוררות בבתי הדין זאת גם הסכמה. איך להגיד – אאוץ', הייתי אומרת אאוץ'. עכשיו, אני אגיד לכם מה עוד מטריד אותי. סידרו פה פרוטקציה של הפרוטקציה של הפרוטקציה. קודם כול, אם רוצים בוררות בהסכמה, לא חסרים בתי דין פרטיים במדינת ישראל לעשות בהם בוררות בהסכמה. מה הבעיה? יש בשפע. כל מי שחפצה נפשו או במקרה מי שחפצה נפשה בבוררות בהסכמה, יש בתי דין בשפע שיכולים לעשות את זה. אממה, כל בוררות במדינת ישראל צריכה אישור של בית משפט. למה? בגלל שבית משפט, אם יבואו אליו עם כתב הבוררות ומישהו יגיד: אני מבקש לבטל את הבוררות הזאת בגלל אחת, שתיים, שלוש, ארבע או אחת מעשר עילות, אפשר לבטל אותה. כאן אמרו: לא, זאת בוררות שלא צריכה אישור של בית משפט, ואין לכם עשר עילות לביטול הבוררות, רק שתיים – שתיים שהסיכוי להגיע אליהן הוא באמת אפסי לגמרי. זאת אומרת שלא סתם נתנו לבית הדין כאילו את אותן הסמכויות – לא, נתנו לו יותר. סמכויות יתר. עוד סמכויות יתר: גם רק גברים, גם לא לפי החוק, גם לא שוויון לנשים, גם מעמד-על, וכמובן על חשבון המדינה. כי זה בסופו של דבר הסיפור פה, חברות וחברים: עוד ג'ובים, עוד תקנים, עוד סמכות לגברים מסוג מסוים מאוד, שלבושים בצורה מסוימת מאוד ומשתייכים לפוליטיקה מאוד מאוד מסוימת. עוד כוח, עוד כסף, עוד זכויות על הגוף – בין השאר שלי, שלנו, של כל הנשים במדינת ישראל – להחליט של מי אני; אם אני אוכל או לא אוכל לחיות את החיים שלי; ללדת את הילדות והילדים שאני רוצה; לגדל אותם כמו שאני רוצה. אז עכשיו זה גם בתחום ה"בוררות", כביכול. נשים נפגעות מהסיפור הזה באופן ייחודי וחד-משמעי, עוד, על הפגיעה שיש להן. גם ככה הן תלויות בהסכמה של כל מיני גברים, המון המון גברים, ובראש ובראשונה זה שהן קודשו על ידו, כביכול – שהוא יואיל להסכים לשחרר אותן, אם זה לא בא למישהו מהם טוב. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> לחלץ אותן. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> עוד צעד לכיוון מדינת הלכה, שזו לא מדינה דמוקרטית. אין מדינה דמוקרטית שהיא מדינת הלכה. אי-אפשר להכריח אותי לפעול לפי דין שאני לא קיבלתי על עצמי. במדינה דמוקרטית אנחנו כולנו קיבלנו על עצמנו: הצבענו לכנסת; הקואליציה היא לא לרוחי, אני באופוזיציה, אני מצביעה נגד; יש חוק – אני מצייתת לו. אלה כללי המשחק. הלכה – אני לא בחרתי. אני לא הצבעתי לאף פוסק, לאף דיין. לא יכול להיות שתבואו ותיתנו להם את הכוח עליי בצורה לא דמוקרטית, וזה מה שאתם עושים פה היום, ובסוף עוד קוראים לזה ליברלי. נו, באמת. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה. אני רוצה להזמין, בבקשה, את חבר גלעד קריב, בבקשה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> יש לנו הודעה של מזכירות הכנסת, בבקשה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק נוכחות עורך דין בחקירת קטינים ואנשים עם מוגבלות (תיקוני חקיקה והוראת שעה), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 74), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת הבריאות; הצעת חוק הסכמים קיבוציים (תיקון מס' 12 – הוראת שעה) (הוראות מיוחדות לעניין הרחבת הסכם קיבוצי כללי שנעשה בשל המצב המיוחד בעורף), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת העבודה והרווחה. תודה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה, גברתי. << הצח >> הצעת חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות), התשפ"ו–2026 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> אני מעביר – עשר דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, את עיקר דברי אקדיש, כמובן, לסקירת הפגמים הקשים שנפלו בחקיקה, במטרה להזים ולהדוף את טענות השקר של יושב-ראש ועדת החוקה חבר הכנסת שמחה רוטמן לגבי אופיו של החוק. אבל עוד קודם לכן אומר, אדוני היושב-ראש, שכפי שאתה ודאי יודע, כאדם שומר תורה ומצוות, אנחנו נמצאים בתקופה בלוח השנה העברי שבה אנחנו מרבים לעסוק בענייני החמץ. ראשית, חג הפסח בעוד כשבוע, ומצוות ביעורו של החמץ מוכרת לכולנו. וגם פרשות השבוע שלנו. הפרשות הראשונות של ספר ויקרא, מזכירות לנו שלחמץ אין דריסת רגל במקדש ובמשכן אלא במקרים מאוד מאוד מסוימים. והמנחה, מנחת הסולת שמובאת בצד הקורבנות, אסור שתהיה חמץ. המסורת של התורה, וההלכה שנקבעה בעקבותיה, באה ואומרת שגם בחג הפסח יש איסור חמץ וגם במשכן ובמקדש, ברוב המקרים, יש איסור חמור להקריב מנחת חמץ. כאשר הפרשנים עוסקים בשאלה למה החמץ אסור במשכן ובמקדש, מעבר לאיסור בחג הפסח, מציעים לנו הפרשנים שהחמץ, אותו בצק שמתנפח, אותו בצק שתופס עוד ועוד מקום, הוא סמל של גאווה, של יהירות, של שחצנות, של מרדף אחרי כוח ואחרי שררה – מול ההסתפקות במועט, שמאפיינת את המצה או שמסומלת במצה. החמץ – אמר פה חבר הכנסת אחמד טיבי על אחד השרים, כינה אותו "אבו נפחא". החמץ הוא סמלם של האנשים שראויים לכינוי "אבו נפחא", מנפחים את החזה בגאווה, תמיד מנסים לכבוש עוד ועוד מקום. החוק הזה הוא חוק של חמץ. הממשלה הזו היא ממשלה של חמץ. הקואליציה הזו היא קואליציה של חמץ. ממשלה וקואליציה תאבות כוח, תאבות שררה, חסרות גבולות. << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> והחוקים הכי ליברליים - - - << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> תראה, חבר הכנסת עמית לוי – אדוני, אני רוצה רגע לסגור איתך משהו, אם אפשר בסוגריים. חבר הכנסת עמית הלוי איחר להירשם לרשימת הדוברים. << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> זה נכון. לא איחרתי – הגשתי הסתייגות. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אה. אז הוא מבקש שאני אדבר בגנותו - - << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> - - שאני אדבר רגע בגנותו כדי שתינתן לו הודעה אישית. בסדר? << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> אתה לא חייב - - - << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> עכשיו, רגע. אני יודע שאם אני לא אדבר עכשיו רגע בגנותו והוא יקבל הודעה אישית, הוא יפריע לי כל עשר הדקות לנאום. אז אם אפשר, אדוני, אני חושב שחבר הכנסת עמית הלוי הוא ממש ממש ממש לא בסדר. אתה יכול לתת לו אחרי ההצבעה חמש דקות, ואני אדבר עכשיו בשקט, בסדר, אדוני? << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> הוא לא יפריע לך, אתה יכול להמשיך לדבר. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> זהו, בסדר. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אבל תבטיח, כי חשוב שהוא ידבר. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> עמית הלוי הוא ממש לא בסדר. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> כשתנהל את הישיבה, תיתן את הזמנים שאתה רוצה ואיך שאתה רוצה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> בסדר גמור. הינה, דיברתי בגנותך. אז יש לנו ממשלה של חמץ, קואליציה של חמץ, שעסוקות כל הזמן בניפוח עצמי – בעוד כוח, בעוד שררה, בעוד תקציבים, בעוד סמכויות, במספר בלתי מתקבל על הדעת של שרים, במספר בלתי מתקבל על הדעת של משרדים. אתם פשוט קואליציה של חמץ. קואליציה חסרת גבולות. עומד כאן יו"ר ועדת חוקה ולא מתבייש להציג את החוק הזה כחוק ליברלי. אתה מדבר איתנו על ליברליות? על חירויות הפרט? על זכותו של האדם להחליט איפה הוא רוצה שיידון עניינו? הזכירה חברת הכנסת מרב מיכאלי את הזכות של שני גברים, או שתי נשים, לחיות בזוגיות מוכרת, ומה עם הזכות של גבר ואישה להחליט שהם רוצים להינשא בנישואין אזרחיים ולהתגרש בגירושין אזרחיים? איפה הליברליות הגדולה שלכם אז? אתם מעיזים לדבר איתנו על חופש בחירה בחוק שעוסק באחת המערכות הכי לא ליברליות במדינת ישראל, שאין לה אח ורע בשום מדינה מתוקנת? מערכת שכופה את עצמה על אנשים ברגעים הקשים ביותר של פירוק חיי הזוגיות והמשפחה, ששם לרצונם של אנשים אין שום מקום ומעמד בחוק הישראלי, ואתם מעיזים לדבר איתנו על חופש בחירה, על ליברליות? מה, הציבור הישראלי מטומטם? הציבור הישראלי לא מבין את ההונאה שיש כאן בדבר הזה? פתאום בתי הדין הרבניים, המקום שבו נשים מעוכבות גט ומסורבות גט, המקום שבו נשים לא זוכות למעמד שווה בהגדרה כי הן לא יכולות לשבת בדין – אנחנו רואים את הקרבות של הרבנות הראשית נגד היכולת של נשים לגשת למבחנים בנושאים הלכתיים - - - << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> השניים האלה הסכימו, מה זה קשור? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אתם תדברו על בתי הדין הרבניים כסמל של ליברליות וחופש בחירה? 20 שנים נתניהו לא אפשר את חקיקת החוק הזה. מה קרה? בתי הדין השתנו? הדבר היחיד שהשתנה הוא שנתניהו הפך להיות מנהיג מרופט, חלש, סחיט, לחיץ, כמו חצי לימון שכבר לא נשארה בו טיפת מיץ. אז נתניהו, שלא חוקק את החוק הזה במשך 20 שנים, במסגרת הניסיון שלו לקושש עוד כמה חודשים של שלטון – אולי המצב שלו בסקרים ישתפר – בניסיון שלו לקושש עוד קצת זמן להפעלת לחץ פסול על נשיא המדינה שייתן לו חנינה לא חוקית, נתניהו מבצע כאן מכירת חיסול, בתקציב המדינה, בחוק עונש המוות של בן גביר, שיהפוך את אלוף פיקוד מרכז למישהו שמוגדר כמבצע פשע מלחמה; כי לא אכפת לו מהחיילים והקצינים, רק מעצמו. והחוק הזה, שניתן כאתנן של זנות פוליטית, אתנן זנות פוליטית למפלגות החרדיות ולמפלגות החרד"ליות בצד שימון המערכת שלהם במיליארדי שקלים – 20 שנה נתניהו לא חוקק את החוק הזה מכיוון שהחוק הזה הוא חוק לא הגון. מדברים על הסכמה? אז למה בתי הדין הרבניים, על פי החוק הזה, יוציאו כתב זימון לאדם באופן שהופך את האדם המסורתי, או הדתי, או החרדי, לאדם שמסרב להגיע ולהתדיין על פי דין תורה. אם הכול בהסכמה, אז מה צריך שבית הדין יוציא מכתב רשמי של זימון? כשאנחנו הצענו לוותר על החלק הזה כולם כמובן קפצו, כי בתי הדין הרבניים רוצים להפעיל לחץ לא ראוי על האנשים שיבואו להתדיין אצלם. אומרים לנו: מה הבעיה? זה כמו בוררות רגילה. יאמר לי אדוני: בבוררות רגילה יש זכות ערעור לערכאה יותר עליונה? פה יש זכות ערעור לבית הדין הרבני הגדול. ברצותכם זאת רק בוררות; ברצותכם זו מערכת משפט מקבילה. עכשיו, תאמר לי, אדוני, למה שהמדינה תיתן עדיפות ממונית וכספית דווקא לבוררות בבתי דין רבנים? אם אתה ואני רוצים ללכת לבוררות אזרחית נצטרך לשלם ממון רב לבורר, וכאן מסלול בוררות מועדף, עם איזושהי אגרה שאפילו לא קבועה בחוק. שר הדתות יקבע אגרה. מחר הוא יקבע אגרה לבוררות בבית דין רבני 500 שקל, כשבוררות במסלול אזרחי תעלה עשרות אלפי שקלים. מה פשר האפליה? למה המדינה תיתן בוררות מסובסדת על פי הדין הדתי ולא מציעה בוררות מסובסדת על פי הדין האזרחי? מה פשר האפליה הזו? הצעת החוק הזו היא הצעת חוק, בדיוק כמו שאמר סמוטריץ', שמדברת על תחילת תהליך מסוכן של הקמת מערכת משפט נפרדת על פי דיני תורה, שכרגע הסמכויות שלה מוגבלות בחוק הזה, אבל מה אתה חושב? שבקואליציית ה-64 או ה-68 הבאה לא ינסו גם להוריד כאן את הסייגים? ינסו גם ינסו. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> ולכן – ובכך אני מסיים – המסר היחיד שלנו לממשלת החמץ, לקואליציית האבו נפחא שלא יודעת שובע: אנחנו מודיעים לכם שאנחנו נבצע ביעור חמץ, ואחד החוקים הראשונים שיבוטלו בממשלה שאנחנו נהיה בה חלק ושאנחנו נוביל יהיה החוק המסוכן הזה. ולטובת חבר הכנסת עמית הלוי אני אשוב ואציין שהוא ממש ממש לא בסדר. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת קריב. אני רוצה בבקשה להזמין את חבר הכנסת מאיר כהן. בבקשה. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> להוסיף לו? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> כן. גם אתה תאמר שעמית הלוי ממש ממש לא בסדר. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> לרשותך עשר דקות. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברות וחברי כנסת נכבדים – חברי הטוב, אני רואה אותך יושב על הדוכן וכבוד הוא לי. אני רוצה שכולנו נבין שהחוק הזה, יותר מהסכנה בפרטים – ואני לא רוצה להיכנס לפרטים, ואני מצוי בו – הוא בעצם הפרה ברגל גסה של סטטוס קוו שהיה קיים מאז הקמתה של המדינה. ולכן, אדוני היושב-ראש ואדוני השר, אל תתפלאו שכשתהיה ממשלה ליברלית, ולא של הליכוד, ולא נסמכת על ידי החרדים – וזה יבוא, עמית, אתה יכול להתנדנד כמו אורלוגין עד מחר; תזכור, אני כבר מבוגר, אבל אני אבוא אליך להגיד לך: תתנצל על מה שאמרת. כשתקום ממשלה כזאת ושתחוקק על הראש שלכם - - << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> תפסיקו עם החרמות - - - << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - ותחוקק על הראש שלכם, אל תפצו פה. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> אז תפסיקו עם החרמות. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> חבר הכנסת שקלים, בבקשה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כי כשאנחנו נעביר חוק שראשי ערים הם שיבחרו את הרבנים שלהם, הם לבד, או לחילופין שראשי הערים יחליטו שלא יהיה רב בעיר, או כשיעבירו חוקים של תחבורה בשבת, או כשיעבירו חוקים שאין עילויים בגיוס, אלא שמי שמקבל צו חייב להתייצב, ואם לא הוא לא יקבל כלום, אל תגידו שאנחנו נגד החרדים. אתה לא היית שר הרווחה; אף אחד מכם, חוץ ממרגי. אני רוצה להגיד כאן, אדוני היושב-ראש – ותאמין לי, אני לא מדבר כי אני רוצה להשתלח בקואליציה, אני מדבר על בסיס עובדות – כל פסיקה בגירושין שהייתה בבית דין רבני, הנשים יצאו כשידן על התחתונה. שיהיה ברור לכולם. אני מכיר את זה אצל מאות משפחות שהגיעו אליי. וכשגברים רצו – אני לא רוצה לספר כאן סיפורים, שהאוזניים שלכם יעמדו, על התייחסות לא הוגנת כנגד נשים בדיני גירושים; כשהלכו והגישו את התיק לרבנות, אתם מכירים את – איך זה נקרא, אדוני היועץ המשפטי? מרוץ הסמכויות. לאיזה בית משפט אני, ומי מגיע ראשון לשם. אז אני אומר את זה לגבי החוק הזה. ולכן אני אתנגד ואנחנו נתנגד לחוק הזה. צריך לשמור על סטטוס קוו, זה מחויב במדינה שהיא דמוקרטית ומורכבת מאנשים חרדים ואנשים דתיים ומסורתיים וחילונים, והחוק הזה לא עושה את זה. ועכשיו, ברשותכם, אני רוצה לדבר על – אנחנו נמצאים בתקופה מורכבת, אולי באמת מהמורכבות ביותר, אדוני השר, שידעה מדינת ישראל. אתגרים ביטחוניים מורכבים, עורף תחת איום. מי שאתמול לא היה בדימונה ובערד ומי שלא נמצא בנהריה אצל רונן מרלי, החבר המשותף שלנו, ומי שלא נמצא בקריית שמונה, לא מבין את התחושה הזאת של עורף שחוטף טילים, ומתוך הבתים יוצאים אנשים, שמה שנשאר מהבית זה הממ"ד. אני עומד לידם עם בני ביטון, ואני אומר לו: מה שלומך? דודו, הוא אומר לי: ברוך השם, ברוך השם. עורף כזה אין בשום מדינה. ולכן כשאני אנחנו תומכים תמיכה מלאה במלחמה הזאת, דודו. אנחנו תומכים תמיכה מלאה במטרות המלחמה, ואני מאוד מקווה שאנחנו לא נצא מהמלחמה הזאת בלי להוציא לפועל את מטרות המלחמה. כי אם בסופו של דבר, דוד, אם בסופו של דבר אנחנו נחליף ח'אמנאי בח'אמנאי – אתה זוכר מה אמר רחבעם: "אבי יסר אתכם בשוטים, ואני איסר אתכם בעקרבים". ולכן צריך באמת – ואנחנו ניתן תמיכה לזה: מטרות המלחמה עד הסוף. יש עורף יוצא מן הכלל. ובתוך העורף הזה, חשוב לציין את הזרוע הביצועית של מדינת ישראל והם ראשי הערים. ואני רוצה שבאמת כל הציבור הזה, כל 100 חברי הכנסת, תבינו – לאן שאתה לא מגיע, אתה פוגש אותם ראשונים במערכה. אתה הולך עם מרלי בנהריה – ואין שם עשר דקות, יש שם דקה, דקה וחצי – ואתה מבין את גודל האחריות שעליו. אתה יושב בתוך המטה בשעה 12:00, וכולם, כל אחד יודע מה תפקידו וכל אחד יודע פיקס לאן צריך ללכת ומה לעשות, וזה נבחן בשעת אמת. ואתה בדימונה נכנס לבית ספר זינמן, שאותו ניהלתי, כמה שעות אחרי הפיצוץ הגדול, כשיש יותר מ-1,000 אנשים שצריכים לפנות אותם, ואנשים יושבים והרשות מתפקדת. העובדים הסוציאליים עובדים, והמתנדבים עובדים, והכל מסודר. ואתה אומר, אלוהים, איזו מדינה זו ואיזה כבוד יש לנו כמנהיגי ציבור שזה הציבור שלנו. כבוד גדול. לכן במקום להתעסק פה באלף ואחד דברים, החוק הזה יכול לחכות לאחרי המלחמה. החוק על פיצול היועמ"שית יכול לחכות לאחרי המלחמה, והחוק על התקשורת יכול לחכות לאחרי המלחמה. יש דבר אחד, התקציב, תקציב לצה"ל, מימון המלחמה, על זה צריך לעבוד. ובמקום שנשב ונתכתש, אני ועמית, אנחנו צריכים כולנו לשבת בשולחן אחד, קואליציה ואופוזיציה, ולדאוג לצאת לרחוב, ללכת לראשי הערים, ללכת לציבור, לטייל בצפון, בדרום. כל המדינה הזאת היא מטרה אחת – מה שחוטפים בדימונה ובאילת, חוטפים בתל אביב. פעם זה היה צפון והעוטף, היום זה כל המדינה, ובירושלים. במקום שבאמת בשעה קשה זו נעשה את התפקיד האמיתי שלנו, שרים, חברי כנסת, קואליציה, אופוזיציה: באים, יושבים, מחליטים, לוקחים כסף, רצים לראשי הערים, עוזרים להם, רצים לבתי החולים – וסורוקה, דוד, סורוקה שלשום קלט 180 פצועים כשעדיין חצי מבית החולים, אתה יודע, הרוס. אז אנחנו יושבים כאן, ועל מה? במה אנחנו מתעסקים? בלתקוע רגל בדלת כדי להפר את הסטטוס קוו. ואני אומר לכם, גם לכל אלה שנמצאים בקואליציה והם לא חרדים והם אנשים מסורתיים ואנשים חילונים, זה חוק שצריך להעיף אותו. לא סתם ביבי נתניהו 20 שנה – אגב, את החוק שם גפני לפני 20 שנה, מישל, לפני 20 שנה – ו-20 שנה ראש הממשלה הבין שזה מוקש והתנגד לחוק הזה. ואני לא יודע למה כוחו לא עמד לו הפעם. כי זה ניצחון של האנשים שחושבים שהמדינה הזאת צריכה להיות מדינת הלכה. איני נגד ההלכה. אני יכול לשבת עם הרבה רבנים, ללמוד איתם דף תלמוד וללמד אותם דף תלמוד, אבל אני עושה את זה בצניעות. אני מבין את היהדות, מבין את חשיבותה, מבין את חשיבות הספר היהודי, התרבות היהודית, הפילוסופיה היהודית, פסקי ההלכה היהודיים. כל כך הרבה פעמים למדתי את פסקי ההלכה של זכר צדיק לברכה הרב עובדיה יוסף, ואני לפעמים חושב, אני אומר, אם הוא היה כאן, מה הוא היה חושב על ההקצנה הזאת שהוא הטיף נגדה? מה הוא היה אומר? אני רוצה לסיים בדבר קטן. אדוני השר, ראיתי בתקציב 60 מיליון שקל. תקשיבו טוב, אני יודע, הייתי ראש עיר, ואתה, דודו, היית מנהל אגף בכיר ברשות, אתה יודע מה אפשר לעשות ב-60 מיליון שקל. אבל לעזאזל, לקחת 60 מיליון שקל, אתם יודעים למה? כדי לסבסד לימודים של חרדים שבאים מארצות הברית – למה? למה? תן אותם – אתם יודעים מה? תן אותם לחרדים נשואים שצריכים לילדים שלהם. למה מארצות הברית? מי? איפה זה כתוב? אז זה העוול הגדול. וככה אנחנו מתנהלים. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת מאיר כהן. אני רוצה להזמין בבקשה את חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. לרשותך עשר דקות, בבקשה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אנחנו מביאים את חוק הרחבת סמכויות בתי הדין ראשון בסדר-היום ביום שני. ראשון, כדי לוודא שכל החרדים יקבלו את החוק ובתמורה יצביעו כמובן על התקציב. שבוע אחרון למליאת הכנסת; בעיקרון, בכנסת נורמלית ביום רביעי היינו אחרי ניקוי שולחן ובטח אחרי תקציב, אבל הכנסת הזאת שברה את כל הכללים: אנחנו נהיה כאן עד לפני ערב החג, דבר שמעולם לא היה, אבל הבנתי - - - << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> לא - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא היה, בדקתי, אני גם הרבה יותר שנים ממך פה. תמיד בשבוע האחרון יש ניקוי שולחן, והתקציב בכלל מגיע ב-24. זה היה אמור להיות עוד יומיים. לא משנה, כל הכללים נשברים פה, הכול בסדר, הכול אפשרי, נישאר גם עד ערב חג, למי אכפת, בזה מבחינתי אין בעיה. אני רוצה לדבר על החוק הזה, שכמו שמאיר ידידי אמר, 20 שנה מחכה, והינה סוף-סוף חלומו הוורוד של גפני מוגשם על ידי מפלגת מחל, עלק מפלגת חירות ליברלית, כבר לא שם בכלל. ועכשיו כולם שואלים אותנו למה אתם מתנגדים: למה אתם מתנגדים? הרי שני הצדדים מסכימים, נכון? עלה פה שמחה רוטמן ואמר, זה חירות, זה חופש לתת לשני צדדים שמסכימים לחתום, אז למה אתם מתנגדים? הרי צריך הסכמה. אז בואו נדבר על הסכמה. כמה פעמים אמרת כן, ולא באמת התכוונת להגיד כן? כמה פעמים אמרת כן לבעלך? כמה פעמים אמרת כן לבוס שלך? לא באמת רצית, אבל לא הייתה ברירה, כי זה יחסי כפייה, ולפעמים גם יחסים של בני זוג. כמה פעמים אני אמרתי כן ובכלל לא רציתי להגיד כן, אבל לא הייתה לי ברירה. לא הייתה לי באמת הסכמה חופשית, כי או שזה היה יחסים בין בני זוג, או שהוא היה הבוס שלי, והרבה פעמים, בטח אצל נשים – וזה מוכח וזה נחקר, נחקר הרבה פעמים – הסכמה היא לא תמיד בחירה חופשית. והחוק הזה, דבר ראשון – ולפני כולם, ולפני הליברליות, וזה שזו מערכת משפט נוספת – קודם כול יפגע בנשים. עכשיו, אני יודעת שבממשלה הזאת אין קשב לנשים, זה לא מעניין. אין אף חוק, שלוש שנים הממשלה לא הביאה אף חוק למען נשים. כלום. לא עשתה כלום. עזוב, למנות מנכ"ליות – אין את זה; עזוב שהשרות שנמצאות שם לא רלוונטיות בכלל לנשים; הממשלה הזאת והכנסת הזאת לא חוקקו אף חוק למען נשים. והחוק הזה הוא קודם כול יפגע בנשים, כי אישה הרבה פעמים נמצאת במערכת יחסים שבה הרבה פעמים אם היא מביעה הסכמה זה לא תמיד מבחירה. ולא סתם כל ארגוני הנשים נזעקו היום. נזעקו, ובצדק, וכתבו, ודיברו. אבל זה לא יעזור להם, כי הדבר האחרון שמעניין את הכנסת הזאת הוא נשים. אבל צריך לומר שכשאישה תקבל את המכתב הזה, לבוא לבית הדין הדתי, והרבה פעמים היא רק תרצה להשתחרר ממערכת היחסים הזאת, שהיא לא טובה לה, שהיא קשה לה, שהיא ממדרת אותה, שהיא משפילה אותה. אז היא תסכים, כי אין ברירה. אבל, מה לעשות, בבתי הדין הרבניים אין נשים דיינות. אין. וכשאת לא נמצאת במוקד קבלת החלטות, אז, מה לעשות, הזכויות שלך נפגעות. אז כן, אתה יודע מה? אם היו דיינות, אם היה שם אפילו שוויון – אבל אין. כי הוא נותן את הגט והיא זו שמקבלת, ולכן יש סרבני גט, ולכן יש עגונות. אין שוויון בבית הדין הרבני. אין. אין. אי-אפשר להמציא את זה, כי הוא פשוט לא קיים. אז עכשיו, במקום לצמצם את הסמכויות של בית הדין הרבני, נותנים לו עוד סמכויות. אומרים לה: אוקיי, בנישואים וגירושים את פחות בשוויון, אז עכשיו ניתן לכם בבוררות וניתן לכם בגישור. ואף אישה פה בקואליציה לא מסוגלת לבוא ולהגיד: החוק הזה יפגע בנשים. לא רק שאנחנו לא מביאים כלום, גם בחוקים שאנחנו מביאים – אנחנו פוגעים. אנחנו פוגעים בהם. כי בסוף, בין נשים לגברים בכל מערכת משפט, בטח בבית הדין הרבני, הנשים נמצאות, מה לעשות, במינוס. וזה המצב. וזה לא ישתנה. עכשיו, מה שמדהים הוא שנתניהו כל היום עושה ראיונות, ואומר לעם האיראני: אני משחרר אתכם מכבלי הדת, מהפונדמנטליסטים. אבל מה אתה עושה כאן? מה אתה מביא? אתה מביא אותנו לעוד כבלי דת, לעוד פונדמנטליסטיות, לעוד דת. עכשיו, בכל העולם מתרחקים מהדברים האלה – שזה קצת ימי הביניים – אומרים לעצמם: אוקיי, נלך יותר לערכאות אזרחיות. אני גם רוצה להגיד לך שאין לי ספק, טפו, טפו, אם הבת שלך הייתה מתגרשת – טפו, טפו, טפו, טפו, הינה, אני אומרת לך. סיפרת לי איך אתם גרים ביחד, אני זוכרת שסיפרת לי על הבית שלכם. טפו, טפו, שיחיו חיים טובים – אבל אם זה יקרה, אין לי ספק שאתה, ואל תגיד לי – היית אומר לה: את שומעת? סתם, נקרא לה רוני, אני לא יודעת איך קוראים לה; בואי, אני מעדיף שתלכי לבית משפט אזרחי, לבית משפט לענייני משפחה, כי כנראה שם יהיה לך שוויון. פחות היית לוקח אותה לבית דין רבני שייתן לה את הזכויות שלה. ואתה לא צריך להגיד לי, כי אני יודעת שאתה מקשיב לי, אבל אין לי ספק שרוב הח"כים של הליכוד דווקא, וגם אתם בתקווה חדשה, הייתם מעדיפים בית משפט אזרחי. כי שם יש שוויון, וגבר ואישה שווים, ומה לעשות, זו מערכת יותר דמוקרטית ויותר ליברלית ויותר שקופה, ופחות היית אומר לה: בואי, מאמי, בואי נלך לבית הדין הרבני, הוא ידאג לזכויות שלך. כי זה פשוט לא נכון. הוא לא ידאג לזכויות שלה. אני רוצה להגיד לך, אני עורכת דין בהכשרה שלי, התמחיתי בדיני משפחה, הלכתי לבתי הדין הרבניים, ואין שם שוויון כמו בבית משפט אזרחי. ואני גם אומרת בעצמי, גם ההסכם שאני עשיתי עם אבא של הבת שלי, הלכתי וחתמתי עליו בבית משפט לענייני משפחה. לא משנה שבית הדין הרבני בכלל לא מקבל את צורת החיים שלי, צריך לומר ביושר, כי מבחינת בית הדין הרבני זה אבא, אימא, ילד, ילדה. אין חד-הוריות, אין, לצורך העניין, מישהי שמחליטה לחיות בהורות משותפת, זה בכלל לא רלוונטי. לכן נשים מראש נמצאות בנקודת חולשה. עכשיו אני רוצה להגיד עוד משהו. אחת, אני באמת ניסיתי כמה שיותר, אני מניחה שאתה מבין אותי – אתם מתחלפים? בסדר, נו. הינה, לימור תבוא, זה גם טוב. אני רוצה להגיד עוד שני דברים אחרונים. החוק הזה מקודם על ידי מרכז יכין, מרכז שאומר בצורה ברורה שהוא רוצה להפוך את ישראל למדינת הלכה. זה לא חדש, הם אומרים את זה. גם סמוטריץ' אמר שזו תחילת הגאולה של מערכת המשפט. אחת ההוכחות שעוד לא נגאלנו היא שהדיון הזה מתקיים בקרקס ולא בבית המדרש. תכלס, למה צריך כנסת? עדיף לעבור ישר לבית המדרש. זאת אומרת, מבחינת מרכז יכין הזה ומבחינת המטרות הברורות שלו – זה כמה שיותר ערכאות דתיות וכמה שיותר ערכאות אזרחיות. ואין לי ספק, אגב, אין לי ספק שאם הייתה לו ההזדמנות הוא היה מחוקק גם חוקים הרבה יותר דרקוניים, אבל איכשהו, איכשהו, במשך שנים זה נבלם. וממש בשלוש הדקות האחרונות שנותרו לי, אני רוצה לפנות מפה לכל ארגוני הנשים, הנשים ששומעות אותי, לכל הנשים שפנו אליי בימים האחרונים, בעיקר נשים שדואגות – כי רוב הנשים החזקות הרי לא יתפתו ולא ילכו לבית הדין הרבני, הן ילכו לבית משפט לענייני משפחה, דווקא מי שייקחו זה את אותן נשים מוחלשות. אין לי ספק, אין לי ספק שזה אחד החוקים שהממשלה הבאה, שתהיה ממשלה ליברלית, יהודית, דמוקרטית, תבטל. החוק הגרוע הזה. ואני יכולה להבטיח לך שאני יודעת שאת מוטרדת, ובצדק את מוטרדת, כי אין מה לעשות, אין לך שוויון בבית הדין הרבני. אין לך דיינת. אין. זה הכול רק, מה שנקרא, ממלכת הגברים. אני יכולה להבטיח לך שנעשה הכול כדי לבטל את החוק הגרוע הזה. אנחנו גם נישאר פה. נעשה את כל מה שצריך מבחינת האופוזיציה. שיהיה לכם ברור, החוק הזה זה לא תיקון חקיקה. מבחינתי, זה סדק עצום בשלטון החוק. הוא מבדיל בין מערכת משפט דתית למערכת משפט אזרחית. עכשיו, מילה אחרונה. אני רוצה להגיד, כי אני ראיתי – יש לי דקה וחצי – ראיתי פרסומים ביומיים האחרונים, או בדימונה, לדעתי, מאתמול, שדיברו על ביבי והבבא סאלי. אני חייבת להגיד משהו על העניין הזה של ביבי והבבא סאלי. שלא יהיה ספק, אין שום קשר בין ביבי לבבא סאלי. אין שום קשר, הם לא דומים בכלום. אחד אתאיסט, אוכל שרצים, במקרה הזה – נתניהו, והבבא סאלי היה קדוש כל חייו; אחד כל החיים שלו מפלג ומסית, ואחד כל חייו עסק בחיבורים. לבבא סאלי באו והציעו לו, התורמים הכי גדולים בעולם הציעו לו לבוא ולעזוב את הבית שלו, כי הבית שלו ישן, ובאמת הוא היה מקבל שם את כל עם ישראל, ובאמת, באו התורמים הכי גדולים והציעו לבבא סאלי – אני יודעת, כי, למרות שאני מיש עתיד, לא תאמיני, אני מאוד אהבתי את הבבא סאלי. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני דווקא מאמינה לך. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, אני יודעת, את גם באופן אישי מאמינה לי. אבל אני רוצה להגיד לך משהו, אני גם לא צריכה את זה, כי גדלתי עליו. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני יודעת. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסוף באו והציעו לו התורמים הכי גדולים: בוא, תעבור לבית גדול יותר, שתוכל לקבל את עם ישראל, כי כולם רוצים לבוא. והרי הוא קיבל את כולם – ימנים, שמאלנים, דתיים, חילונים. לא הבחין. זה לא כמו הבן אדם הזה שכל היום רק מסית. והציעו לו לבוא לבית גדול, והוא סירב. הוא נשאר בבית שלו, והמשיך לקבל שם את כל עם ישראל. והעובדה שיש אנשים שמנסים, מעיזים להשוות בכלל – איפה הבבא סאלי – הינה, טוב שנכנסת, לזימי – ואיפה ביבי נתניהו? איפה בן אדם שכל חייו עסק בחיבורים, באהבה – אני מסיימת – בשמחה, בהכלה, ואיפה אדם שכל מה שהוא עושה זה להסית ולפלג ולהיכנס בינינו? אגב, החוק הזה זו דוגמה מצוינת איך מכניסים טריז באמצע מלחמה עם חוק שלא קשור לשום דבר, והוא רק אצבע בעין לכולם. אז רק מילה אחת – אין שום קשר, אם לא היה ברור, בין הבבא סאלי זצ"ל, שלא יהיה ספק, לבין ביבי נתניהו, שייבדל לחיים ארוכים. תודה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב כהן, לרשותך עשר דקות. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> כנסת נכבדה, אומרים לנו שהחוק שמובא היום הוא תיקון קטן, הרחבת אפשרויות, עוד מסלול, עוד כלי, עוד בוררות. זאת לא האמת. חשוב שהציבור ידע שזאת לא האמת. החוק הזה לא מרחיב סמכויות, הוא מצמצם חירויות. זה לא איזשהו שינוי פרוצדורלי, אלא הכרעה ערכית. הכרעה בין שתי תפיסות עולם – בין מדינה דמוקרטית, שוויונית, אזרחית, לבין מדינה שבה הסמכות נגזרת ממערכת הלכתית שלא מחויבת לעקרונות של השוויון, השוויון המודרני. משפט הוא לא רק מנגנון להכרעה של סכסוכים. החוק הזה שלפנינו לפני הכול, לפני הכול, הוא נדבך נוסף במהלך הרבה יותר רחב – ניסיון פשוט לשנות את שיטת המשטר בישראל. את מה שלא הצליחה הממשלה הזו לעשות בינואר 2023 באבחה אחת, אם אתם זוכרים את אותה מסיבת עיתונאים של שר המשפטים, היא בעצם מחלקת כאן לצעדים קטנים יותר. החוק הזה להרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים הוא צעד לעבר מדינת ישראל פחות דמוקרטית. זה חוק שהוא סוג של אחת מההחלטות האלה שבאמצעותן דמוקרטיות הולכות לאיבוד – כרסום ביסודות של המשטר והמדינה, כרסום שעטוף בכל מיני מילים מרגיעות כאלה, של בחירה חופשית ומרצון, אבל אלו מילים יפות שלא יצליחו לטשטש מציאות מאוד מאוד מכוערת ומסוכנת. אי-אפשר להפריד בין החלשת שלטון החוק על ידי הממשלה, לבין חיזוק מערכות מקבילות שאינן מחויבות לאותם עקרונות שעל בסיסן קמה ופועלת המדינה. שימו לב מה קורה סביבנו: ביד אחת מכרסמים בעצמאות של מערכת המשפט הכללית, האזרחית, וביד השנייה כל הזמן מחזקים את מערכת המשפט ההלכתית. זו הרי כבר הנגלה השנייה של החקיקה שמחזקת את בתי הדין הרבניים. זה לא קורה במקרה במקביל לזה שמחלישים את מערכת המשפט האזרחית, זו תנועה מתואמת לחלוטין. השילוב בין הידיים בעצם מעצב פה מציאות חדשה, וזו המטרה האמיתית. זה לא תיקון קטן, זו אלטרנטיבה, אלטרנטיבה למדינה כפי שאתם מכירים אותה כיום. איך הגדיר את החוק יושב-ראש ועדת החוקה, שהוא מהאבות של ההפיכה המשטרית פה בישראל, חבר הכנסת שמחה רוטמן? הוא קרא לזה תחילת הגאולה של מערכת המשפט. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' התייחס אל החוק הזה בתור שלב בדרך לבית המקדש. אם הם אומרים את זה בקולם, אני מציעה להקשיב להם ולהאמין להם. זה לא איזה עניין תמים, זה לא עניין פרוצדורלי, זה צעד משמעותי בכיוון של מדינת הלכה. הממשלה הזאת, במקום לחזק את המערכת המשפטית שמאמינה בשוויון מלא בין בני אדם, בוחרת לחזק מערכת שמראשיתה לא בנויה על העיקרון הזה. ההלכה, כפי שהתפתחה לאורך הדורות, היא יצירה אנושית מרשימה, מדהימה, מעוררת השראה, שאנחנו מחנכים את ילדינו לאורה. היא באמת שמרה על הזהות היהודית שלנו בתנאים בלתי אפשריים. אבל היא גם תוצר של עולם שבו נשים לא היו חלק מקבלת ההחלטות, הן לא היו חלק מעיצוב הכללים שנכתבו שם. הם נכתבו על ידי גברים, בתוך מציאות חברתית לפני מאות שנים, מציאות חברתית אחרת לגמרי משל מדינה מודרנית שבה אנחנו רוצים לחיות. כשאישה יכולה להיות טייסת קרב, והיא יכולה להיות פרופסורית באוניברסיטה, היא יכולה להיות ראשת ממשלה, היא יכולה להיות כל מה שהיא תבחר, אבל היא לא יכולה להיות דיינת, זה היא לא יכולה להיות – אגב, התלבטתי איך אומרים את המילה הזו, דיינת, כי אף אחד לא משתמש במילה הזו, "דיינת", היא לא קיימת – אז יש פה סתירה עמוקה. זה לא רק עניין של ייצוג של נשים, זו שאלה של צדק. מערכת משפטית שלא מאפשרת לנשים להיות שותפות מלאות בקבלת ההחלטות, לעולם לעולם לעולם לא תצליח לייצר שוויון, כי היא, בהגדרה, לא שוויונית. מערכת משפטית שנסמכת על הלכות שבמהותן מפלות בין נשים לגברים, היא מערכת שלעולם לא תוכל להבטיח שוויון. וכשאין שוויון, אין צדק. וכשאין צדק, אין דמוקרטיה. זה מה שחשוב להבין היום. לאלה שאומרים, ואני שומעת את הטיעון הזה: אף אחד לא יהיה מחויב למערכת הזו, הכול מבוסס על רצון חופשי – אז אחת משתיים, או שאתם מנסים לשקר לנו או שאתם משקרים לעצמכם. תיזהרו מלהונות את הציבור ותיזהרו מלהונות את עצמכם. מי שחושב שבוררות דתית היא תמיד עניין של בחירה חופשית כנראה מעולם לא היה בצד החלש בחדר. חופש אמיתי לא יכול להתקיים כשיש פערי כוח כל כך עמוקים, כאשר יש לחץ חברתי, כאשר יש לחץ קהילתי, כאשר יש תלות כלכלית, כאשר יש תלות תרבותית. זכויות יסוד זה לא משהו שמדינה יכולה להפריט, זכויות יסוד זה לא איזשהו שירות שניתן להעביר למיקור חוץ, זה הבסיס שעליו עומדת החברה כולה. כאשר מאפשרים לעקוף את זכויות היסוד האלה, גם אם זה מרצון, זו כבר לא דמוקרטיה. פותחים שער לפגיעה שיטתית גדולה ומסוכנת, והנפגעות הראשונות תהיינה הנשים, ובראש ובראשונה נשים דתיות וחרדיות, אלו שחיות בתוך קהילות שבהן הלחץ החברתי יהיה גבוה במיוחד. עבורן המילה "בחירה" עלולה להיות ממש ריקה מתוכן. הדוגמאות הן לא תיאורטיות. קיימתי שורה של דיונים בוועדה לקידום מעמד האישה. שמענו עדויות, נשים שתיארו אלימות קשה, והמערכת ההלכתית הטילה ספק באמינות שלהן משום שהן לא פעלו כמצופה מאישה; נשים שהוגדרו כמורדות ואיבדו זכויות כלכליות במקום שגבר לא היה נפגע בכלל; מקרים שבהם האלימות הוגדרה כמריבות והאחריות הוסטה, במובלע, כלפי הקורבן. כשהמערכת המשפטית לא פועלת על פי ערך השוויון, היא לא רק נכשלת, היא פוגעת. והיא תפגע שוב ושוב באותם אנשים שהחוק אמור להגן עליהם. מדינה מודרנית לא יכולה להריץ מערכת הפעלה הלכתית על חומרה של חברה דמוקרטית, זה לא עובד ביחד, לא כי ההלכה היא חסרת ערך, אלא כי המסגרות הן פשוט שונות. ההלכה נולדה בעולם שהוא קהילתי, הומוגני יחסית, שבו הסמכות הייתה דתית, כך היה מקובל בעבר. המדינה המודרנית היא הרבה יותר רב-גונית, פלורליסטית, מבוססת על זכויות פרט. כשיש סמכות לשתי מערכות משפט נפרדות, ואחת מהן היא אזרחית ואחת מהן היא דתית, במוקדם או במאוחר אחת מהן תישבר. אני באמת מאוד אוהבת את היהדות, ומדינת ישראל מאוד מאוד יקרה לי, ואני לא רוצה לחכות ולראות איזו מערכת תישבר קודם. כמה מילים לסיום. ישראל עוברת תקופה מאוד מאוד קשה. שנתיים וחצי של מלחמה קשה, מאות טילים שנורו לעבר שטחי המדינה, בניינים שנחרבו, נרצחים, פצועים, פגיעות ברכוש, מיליוני ישראלים טרוטי עיניים, דואגים לילדים שלהם, רצים למקלטים. בתקופה כזו להביא חקיקה כל כך שנויה במחלוקת, כל כך מפלגת, זה ממש תנועה מגונה שהממשלה הזו עושה כלפי אזרחיה. אם החוק הזה יעבור, זה יהיה אות קין שלא יישכח, לא יימחק, גם אחרי שנבטל את החקיקה הזו בממשלה הבאה. תודה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יצחק פינדרוס, בבקשה. אחריו, חברת הכנסת נעמה לזימי. אחריה, חבר הכנסת חמד עמר. לרשותך חמש דקות. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת, שמעתי, לא אותו אישית, אבל שמעתי שיושב-ראש האופוזיציה אמר היום שמת הסטטוס קוו. האמת היא שזה מתחבר לי לנאום של מי שנאמה פה קודם, חברת הכנסת כהן. לא ידעתי אם לצחוק או לבכות, ובסוף המסקנה שלי הייתה לרחם. המסקנה שלי הייתה לרחם. אם הייתי עכשיו מסביר איך עובד מטס של חיל האוויר, כולם היו מגחכים. היא יושבת ומסבירה מה ההלכה מייצגת, איפה היא נולדה ומה היא עושה ואיך היא באה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> מה ההלכה אומרת לגבי להט"בים? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חבר הכנסת הרצנו, אתה לא מפריע, הוא ברשות דיבור. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> תאמין לי שאני יכול להסביר לך על מטס של חיל האוויר הרבה יותר טוב מאשר הנאום הזה, פשוט לבכות. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> מה ההלכה אומרת לגבי להט"בים? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חבר הכנסת, הוא לא דיבר עליך. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לומר שהסטטוס קוו מת על החוק הזה – אין, סלחו לי, טמטום יותר גדול מזה. הרי הסטטוס קוו בנוי על איך שהיה פה בקום המדינה, ובמשך 50 שנה מקום המדינה בתי דין רבניים, מה לעשות, דנו בנושאים כאלה. הגיע – היא מדברת, עוד פעם, על הצד החלש – הגיע הצד החזק במדינת ישראל, אותו בניין שנמצא כאן, שעושה את רוב הנזקים פה במדינת ישראל, ואומר, בנאיביות כזאת, גם כן בסוג של תמימות כזאת, כמו שהיא אמרה את זה פה: אולי, הם לא יכולים לדון אחרי 50 שנה, הם צריכים להפסיק, כי הכנסת לא חוקקה. ואז, 20 שנה הרב גפני מתרוצץ בשביל לחוקק את החוק הזה, ובדיוק עכשיו מלאו 20 שנה לאותו שרבוט, של אותה החבורה הזאת, הם קוראים לזה בית המשפט העליון, אני חושב, ככה קוראים לדבר הזה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אבל למה אתה מזלזל? << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כי אני בז להם. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> למה אתה - - - << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כי אני בז להם. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מי אתה בכלל - - - << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני בז להם. אני בז להם. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> הוא בזכות דיבור, חברת הכנסת בן ארי. חברת הכנסת בן ארי, הוא בזכות דיבור. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מישהו שמבין קצת, קצת, טיפ-טיפה, טיפ-טיפה, בבתי דין, יותר ממך. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, אני מבקשת. סליחה, הוא לא דיבר אלייך, הוא לא פנה אלייך, אז את לא יכולה להפריע לו. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> טיפ-טיפה, באיך בתי דין פוסקים, יותר ממך. טיפ-טיפה, לא הרבה יותר. לא הרבה יותר. אני בז להם. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לא, את לא יכולה להפריע לו. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לא, זה לא עניין שלך. הוא בזכות דיבור ולא את. כשאת דיברת דברים שקשה לשמוע, אף אחד לא הפריע לך. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לבוא ולהגיד היום, יושב-ראש המפלגה שלך, יושב-ראש המפלגה שלך: מת הסטטוס קוו? יש לך צביעות יותר גדולה מזו? יש לך צביעות יותר גדולה מזו, לומר את הדבר הזה? אבל מה? אני מרחם עליכם. אתם אפילו לא מבינים על מה אתם מדברים. אתם לא מבינים מה אתם מפסידים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חברת הכנסת פנינה, בבקשה. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אתם, אפילו אין לכם מושג קלוש מה אתם מפסידים ומה חסר לכם. אין לכם מושג. אין לכם מושג קלוש על מה אתם מדברים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בבקשה, הוא מדבר, זה הוא ברשות דיבור. הוא ברשות דיבור. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - תורת ישראל. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אין לכם מושג. כן, הם תורת ישראל. בתי הדין זה איזה משהו קהילתי מיושן, והם תורת ישראל. תסתכלי על עצמך במראה לפני שאת אומרת את זה. הם תורת ישראל, והם - - << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - תורת ישראל - - - << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> - - בתי הדין, זה משהו מיושן, קהילתי, שלא שומר על זכויות הפרט. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> שקט, בבקשה. אני אתחיל לקרוא. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> למדת פעם שולחן ערוך חושן משפט, מה זה לשמור על זכויות הפרט? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> יש לך מושג מה זה לשמור על זכויות הפרט בדת ישראל, בתורת ישראל? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אבל אני אגיד לך למה אני רגוע. אני אגיד לך למה אני רגוע, ואני אגיד לך למה אני שלם. שייתנו לי לדבר. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני לא יודעת, אני למדתי באולפנה, ולא למדתי חושן משפט. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני מבקש שייתנו לי לדבר. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני אאריך לך את הזמן, כי אתה לא הצלחת לדבר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה? אני למדתי חמש יחידות תושב"ע. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> למדת חושן משפט? אני לא למדתי. גם אני עשיתי חמש יחידות תושב"ע, ולא למדתי חושן משפט, אבל לא משנה. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> תושב"ע זה לא חושן משפט. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בסדר, זה לא, זה לא. אבל זה לא לדיון. נו, באמת. כן, בבקשה. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אבל אני אגיד לך למה אני רגוע. אני אגיד לך למה אני רגוע. מי שלא רואה בשנתיים האחרונות, כן, את יד השם, מי שלא רואה את זה, הוא אותו עיוור שיכול להגיד את השטויות האלה - - << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> 1,200 נרצחים - - - << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> - - שלתקן פסק דין של בג"ץ זה ביטול הסטטוס קוו. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חבר הכנסת להב הרצנו, אתה אפילו לא מדבר על דברים שהם קשורים, ואני אקרא אותך בקריאה ראשונה. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מי שלא רואה את הפספוס הקטן של המילימטר בכדור שכמעט פגע בטראמפ, והיום הוא נמצא ועוזר למדינת ישראל, לא רואה מה זה יד השם. מי שלא רואה את כל האויבים שלנו מכל הסביבה – אפילו במוצאי שבת האחרון, את המילימטר שיכול היה לפגוע בערד ולהרוג מאות אנשים, וזה נפל בין בניינים ואנשים ניצלו – לא רואה את יד השם. הוא יכול לא לראות. אבל אנחנו רואים את יד השם. והנביא ישעיהו אומר - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> גם במירון הוא לא ראה. גם במירון הוא לא ראה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הוא ראה, ועוד איך ראה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ואתה – תתבייש לך, למדת בחוקותיי, למדת כי תבוא, ואתה יודע שיש יד השם גם בעונש. "לכן נאם האדון ה' צבקות אביר ישראל" - - << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> ב-7 באוקטובר ילדים שנאנסו ונשרפו, על מה הם נאנסו ונשרפו? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חבר הכנסת להב הרצנו – קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> - - "הוי אנחם מצרי ואנקמה מאויבי". אנחנו רואים את זה היום כשאין את האייתוללה שם שנהרג באיראן ואין את האייתוללות האלה שנהרגו בחיזבאללה. הוא רואה את זה. אבל מייד אחר כך יש עוד אחד: "ואשיבה ידי עליך ואצרף כבר סיגיך ואסירה כל בדיליך". אחר כך הוא ינקה פה לא את המסכנים שלא יודעים על מה הם מדברים, אלה שיודעים ונלחמים. לא אתם, אתם מסכנים, לא מבינים על מה אתם מדברים. ואז, "ואשיבה שפטיך כבראשנה ויעציך כבתחלה". רואים תחילה של זה אחרי 20 שנה שהיינו תחת פסק דין של אותה מערכת שהשתלטה על מדינת ישראל וצועקת: אנחנו נרדפים ולא שומרים על הזכויות שלנו. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חברת הכנסת, חברת הכנסת. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אתם בצד החלש. אז אותם אלה – ובעזרת השם נזכה, "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה". תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אתה תשמור על זכויות הפרט של להט"בים, של נשים? תתבייש לך. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> הזכות שלהן זה לשמור על תורת ישראל. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> הזכות שלנו לשמור על תורת ישראל? << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> לשמור על תורת ישראל. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אתה הגדרת אותנו כיותר מסוכנים ממחבלי חמאס וחיזבאללה - - - אתה תשמור עלינו. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אחריה – חמד עמאר, ואחריו – חבר הכנסת מנסור עבאס. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אתה יודע מה טוב באנשים כמו פינדרוס, יוראי? שהם אומרים לנו בדיוק איזו מדינה הם רוצים שתהיה כאן. לפחות הם אומרים לנו את זה בפנים, אנחנו מבינים בדיוק. אני רוצה להגיד לך: המדינה הזאת נוסדה דמוקרטיה ליברלית, ישראל נוסדה, זאת, התנועה הציונית, זה מה שקם כאן, זו מערכת המשפט שקמה כאן. חוצפה כזאת. הם אומרים לנו בקולם בדיוק איזו מדינה הם רוצים לראות. אבל אני רוצה לומר לציבור, שיהיה ברור, שיהיה ברור. הבחירות הבאות הן על: או מדינת הלכה או יהודית ודמוקרטית. זה הסיפור של הבחירות הבאות. או ישראל שלנו, שנוסדה כאן, מדינה יהודית ודמוקרטית, או מדינה שמרנית, משיחית, מסוכנת ועל הדרך מושחתת; מדינת הלכה שמצירה את צעדינו, של הקהילה הגאה, שלנו הנשים, של כל מיעוט, של כל מי שלא בא טוב לחבורה המטורללת הזאת. החוק הזה, חוק מסוכן, שניתן כשוחד פוליטי לנאשם בפלילים בנימין נתניהו, האיש שסוחט מדינה שלמה ולקח מדינה שלמה כבת ערובה; שוחד פוליטי על חשבון הזכויות שלנו, של הילדים שלנו. בנימין נתניהו, האיש שמזמין חשמלאי ביום כיפור, שאוכל שרצים במסיבות, סליחה, במסעדות פאר, הוא יעשה פה מדינת הלכה. בנימין נתניהו, משפט של איש אחד, לקח מדינה שלמה כבת ערובה. בוררות – כלי ליישוב סכסוכים מחוץ לבית המשפט, שבו הצדדים בוחרים מרצונם גורם מוסכם שיכריע ביניהם. אבל הצעת החוק הזאת מבקשת להעניק לבתי הדין הדתיים הרבניים סמכות לשמש כבוררים בעניינים אזרחיים. סכסוכי עבודה – מה פתאום בית דין לעבודה? דין תורה. חוזה שכירות ומחלוקות כספיות – בתי דין רבניים. זכויות שלנו – אין כבר חוק, יש מעל החוק בתי הדין הרבניים. זאת הקמת מערכת משפט נפרדת דה פקטו. בגלל זה פינדרוס הזדעק כאן, כי הוא רוצה מערכת משפט נפרדת שלהם, של מדינת הלכה, על פני מערכת החוק הישראלית. יושב פה חבר כנסת בפרלמנט הישראלי, בבית העם, בכנסת שלנו, והוא רוצה פה מערכת משפט נפרדת, מערכת חוק נפרדת. אז למה הוא מחוקק? מה הוא רוצה ממערכת החוק שלנו? << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> כסף, כסף. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> הכול כסף. אבל אתה יודע, אלעזר, זה לא רק כסף. זה דיכוי. הם החליטו לדכא את כולנו. אני קוראת לכל אישה, לכל בן אדם, לכל אזרח, לא להסס יותר, להבין טוב מאוד מה הם רוצים שיהיה כאן. הם ממש אומרים לנו את זה בקולם, ממש אומרים לנו את זה בקולם. אני גם קוראת לכן, הסיעות הערביות בכנסת: שותפות היא לא חד-צדדית. מדינת הלכה אנחנו לא רוצים כאן. ישראל הדמוקרטית, היא לא תהיה מדינת הלכה. זאת הצבעה לא לגיטימית. להילחם על זכויות, להילחם על שוויון – לא כשפוגעים לילדה שלי בזכויות, לא כשרוצים שאני אהיה אזרחית סוג לא-יודעת-מה. זה מסוכן. זה מסוכן מאוד, ואני גם אספר סיפור אישי. אבא שלי ניהל בית ספר של רשת מגדלור, של הרב גרוסמן. היא עברה למעיין החינוך התורני, אותו גוף שאני עכשיו נלחמת נגד תקציבי הביזה שלו. במעבר בין הרשתות החליטו להפסיק את השיוך להסתדרות המורים. אבא שלי לא הסכים. הוא אמר: המורות שלי לא יהיה בדין תורה. הן יהיו בבית הדין לעבודה. הציעו לו חוזה אישי בהסתדרות המורים, שיעזוב את המורות. אמר: לא, אין דבר כזה. אני לא אפגע במורות. יש להן זכויות. לא קיבל שכר חודשים ארוכים יחד עם המורות. היו לחצים קשים מאוד, אבל הוא אמר: למורות שלי יהיו זכויות בבית דין לעבודה, לא דין תורה. והינה, זה בית ספר של רשת מעיין החינוך התורני, שהם בהסתדרות המורים. עד היום כשאני פוגשת אנשים מההסתדרות, הם זוכרים את זה, כי זה מאבק חשוב על זכויות. מה שאני אומרת כאן זו לא שנאת דת, זה זעם גדול על מי שהופכים את הדת לכלי לדיכוי. ואני אומרת: כל מי שיצביע על חוק כזה – שהוא לא רק חוק אנטי-ליברלי, הוא חוק של פגיעה קשה בדמוקרטיה, בישראל הדמוקרטית – זה עליו, הדבר הזה, וזה לא יישכח. אנחנו נילחם. נילחם בחקיקה הקשה הזאת. ואין דבר כזה הסכמה כשיש כפייה במערכות שמרניות קהילתיות, שמכפיפות את עצמן. אין בחירה. זה למה יש מערכת חוק דמוקרטית שווה לכול, כדי שלא תהיה כפייה קהילתית שפוגעת ביכולת לבחור באמת – לא לכפות את הבחירה, אלא בחירה בזכויות שלנו ובהגנות שלנו מראש. זאת פגיעה אנושה בנשים, כי בתי הדין הרבניים מקנים לעיתים קרובות יתרון מובנה לגברים. כולנו יודעות את זה. בהיעדר דיינות נשים הרחבת סמכויותיהם לתחומי חיים נוספים תעמיק את האי-שוויון במיוחד בקרב נשים מוחלשות, שיתקשו להתנגד להסכמה שנכפתה עליהן. ואני אגיד עוד משפט. אחת מפניות הציבור שליוויתי הכי הרבה זמן בשנה הראשונה שלי בכנסת הייתה של אישה – אגב, היא נחשפה בזמנו בפנים גלויות, אבל אני לא אגיד עכשיו את שמה – אימא לשבעה ילדים, דתייה חרדית מירושלים שבעלה הורשע באלימות כלפיה וכלפי ילדיה, והיה בכלא, וכדי להתגרש ממנו היא נאלצה לוותר על הבית, כן? הבית שסמוך למשפחה שלה, שטיפלה בהם והכול. בחירה. היא בחרה לוותר על הבית, נכון? אבל הוא יצא מהכלא והיא הסבירה ששני הילדים שלה, שהם על הרצף וצריכים טיפול, ושם העזרה שלה – היא לא יכולה לצאת מהבית. אין, היא קנתה את הגט שלה בעתיד של הילדים שלה. הייתה צריכה לצאת מהבית, ואז היא פנתה אליי שוב, כי היה תהליך איתה, ואני פניתי לבית הדין הרבני כדי שיאפשרו לה לטעון בבית הדין הגדול – לטעון, שיאפשרו לה לבוא לדבר איתם. לא התערבתי – שיאפשרו לה לדבר איתם. ואיימו עליי שאני עושה דבר פלילי ושאסור לי לפנות אליהם בכלל. הינה, זה מה שפינדרוס רוצה. זה מה שהוא רוצה, ואז הוא יעלה לפה ויגדף, והם יגידו: אנטישמים, וידברו אלינו כאילו אנחנו הבעיה. זאת החקיקה עכשיו בזמן מלחמה? זה מה שבוער לכולנו? לפגוע לנו בזכויות? זה מה שהם עושים עכשיו. אני לא אשתוק, אנחנו לא נשתוק. זאת חקיקה שהיא מבזה בזמן מלחמה. היא בושה, והיא שוחד פוליטי. ראש ממשלה עם כתב אישום כמו נתניהו ורודן כמו נתניהו לא יכול לכהן בתפקיד, כי הוא גורר את כל המדינה הזאת לאסון. כתב האישום שלו הפך להיות החורבן שלנו, של ישראל הדמוקרטית. אז אני רוצה שנזכור את המשוואה: זה או מדינת הלכה, או יהודית דמוקרטית. אין אמצע, אין חצי, יש מצב ברור מאוד. את הסיום אני רוצה להקדיש לתופעה הקשה של הטרור היהודי בשטחים בחודשים האחרונים, בצורה קשה ודרמטית – תופעה שכבר הרבה זמן מתקיימת, אבל עכשיו, בחסות המצב, מצב החירום, היא אפילו יותר קשה. בחסות הממשלה, התקצוב, הטיפוח והעידוד, התופעה הזאת הרבה יותר קשה, וצריך לדבר על מה שקורה בגדה. צריך לדבר על האלימות הקשה, טרור של ממש, טרור יהודי שפוגע לא רק בפלסטינים, לא רק בביטחון שלנו – פוגע בישראל. ואני רוצה לומר שיש גם קולות אחרים. היום פורסמה קריאה של יותר מ-800 נשות ואנשי חינוך והורים מכל רחבי הארץ שבחרו לא לשתוק מול הטרור היהודי. הם כתבו שיש להם אחריות לחנך לצדק ולאנושיות - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה, נעמה. אין דבר כזה טרור יהודי. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> - - והם התקווה, והם התיקון. יש דבר כזה טרור יהודי, לצערנו הרב. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לא, אין דבר כזה. תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. לרשותך עשר דקות. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה להתחיל ולאחל הצלחה לחברי שקיבל דרגת פרופסור ברפואת שיניים, בן המחזור שלי בצבא, פארס קבלאן. שיהיה לך בהצלחה, פארס. תמיד היית כוכב ותמשיך להיות כוכב, תצליח ותעלה עוד ועוד. אני מתגאה בך. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אמן. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני רוצה לדבר על המיגון בצפון, וכל מה שקורה בצפון עכשיו. מי שחי בצפון וגר בצפון מרגיש את הבום, ואז שומע את האזעקה. אנשים לא מספיקים להגיע למיגון, במיוחד אלה שגרים בקו העימות. אביגדור ליברמן, כשר ביטחון, קידם את נושא מיגון הצפון, שנעצר על ידי הממשלה אחרי שהוא יצא מממשלת נתניהו. בהיותו שר אוצר – ואני הייתי איתו שם במשרד האוצר – אישר תוכנית של 5 מיליארד שקל למיגון הצפון. התחלנו לעבוד שם, והנושא התחיל להתקדם. התחלפה הממשלה, עצרו את כל נושא המיגון בצפון. אפילו עכשיו, במצב הקשה שתושבי הצפון חיים בו, קיצצו את התוכנית של מיגון הצפון. במקום ללכת עם כל הכוח, עם כל הכסף, עם כל היכולת למגן את הצפון – וזה הזמן למגן את הצפון – הממשלה מחליטה לקצץ בתקציב. אני אומר לכם, אני ישבתי בכל הדיונים בוועדת הכספים, גם בחוק ההסדרים וגם בחוק התקציב עצמו, עם המספרים. וראיתי, ושאלתי דווקא בלילה, אתמול בלילה שאלתי את האוצר: איזה מנגנוני צמיחה יש בתוך התקציב? כי תקציב במלחמה זה לא תקציב רגיל. תקציב במצב כלכלי קשה של מדינה זה לא מצב רגיל. הרי אנחנו מעלים את הגירעון שלנו ל-5.1. כל אחוז זה 20 מיליארד שקל. אבל במצב כזה המדינה צריכה להשקיע, להביא מנגנוני צמיחה. לא להפיל את הכול במיסים על האזרח. כי בתקציב הקודם הכול נפל על האזרחים, וגם הפעם לא הלכו בכלום לטובת האזרחים. אנחנו, כשהיינו בממשלה, הטלנו מיסים, לטובת האזרחים, על משקאות ממותקים שפוגעים קשה בבריאות של האזרח. אנחנו מובילים במחלת הסוכרת בעולם. אז היטלנו מיסים על משקאות ממותקים, על שימוש בחד-פעמי, בכלים חד-פעמיים. זה יכול לעזור לאזרח – לא לפגוע באזרח. אבל הממשלה הזאת לא הביאה שום דבר שיקדם את האזרחים. ההפך הוא הנכון. כספים קואליציוניים – קרוב ל-6 מיליארד שקלים. החביאו בתוך התקציב עוד 5.8 מיליארד שקלים לחלוקה עתידית על ידי הממשלה, בלי שום מנגנון פיקוח. הממשלה תחליט איך תחלק את ה-5.8 מיליארד בתקציב, ונטען שזה חירום מזרחי. איזה מנגנון חלוקה? אין. יש כסף בתוך התקציב לצבא, אבל עם מנגנון חלוקה. ואם הממשלה רוצה לשנות את היעד של התקציב הזה, 7 מיליארד שקלים, היא צריכה לבוא לחקיקה בכנסת ולשנות את המנגנון שהיא קבעה. אבל 5.8 מיליארד – שום מנגנון לא היה בתוך הכסף. אנחנו מתחילים לגלות אפילו מסלול ירוק לכספים קואליציוניים. מי שלא יודע מה זה מסלול ירוק לא צריך חוות דעת משפטית על הכסף. מסתמכים על חוות דעת ישנות. קרוב ל-1.2 מיליארד שקלים לא צריכים חוות דעת משפטית. כלום. אני חייב גם כאן לגעת בכל תוכנית החומש של החברה הדרוזית. עשו חגיגה. ראש הממשלה הצטלם כאן עם חברי כנסת, עם ראשי רשויות. אישרנו תוכנית חומש לעדה הדרוזית ביותר מ-3 מיליארד שקלים. אבל מעשית, חוץ מהכסף השוטף לרשויות המקומיות, לא עובר שקל אחד. אפילו אם היינו הולכים לבדוק עכשיו בחלקות לחיילים משוחררים, ושואלים כמה חלקות חולקו לאותם חיילים משוחררים מאז שהממשלה הזאת נבחרה – אפס חלקות. חלקה אחת לא חולקה בכל היישובים הדרוזיים. ואני מתפלא על ראשי הרשויות הדרוזיות. איך הם שותקים? איך הם לא מקימים צעקה? נכון, אתם מקבלים לשוטף, וקיבלתם את הכסף לשוטף, אבל אני רוצה כסף לפרויקטים, כסף לחינוך, לספורט, לחלקות לחיילים משוחררים, לתשתיות. לא ראיתי פרויקט אחד רציני בכל היישובים הדרוזיים מאז שהממשלה הזאת נבחרה. בממשלה הקודמת, ממשלת השינוי, הוקצו רק לחלקות לחיילים משוחררים, והועברו למשרד השיכון על ידי משרד האוצר יותר מ-530 מיליון שקל. מאות חלקות חולקו. והיום כלום. ואני לא רואה צעקה, לא רואה דיבור, לא רואה כלום. נכון, אנחנו במלחמה, אבל גם במלחמה צריך לדאוג לאזרח, צריך לקיים הבטחות. ועל ההבטחות של הממשלה הזאת אני אדבר. אני לא רוצה לדבר היום. אני קורא לכל ראשי הרשויות המקומיות הדרוזיות: תקימו צעקה בנושא של חלקות לחיילים משוחררים. לא יכול להיות מצב כזה שחיילים משוחררים לא יקבלו חלקות. אנשים שנלחמים עכשיו יקבלו צווי הריסה. לא יכול להיות דבר כזה. ונקודה אחרונה שאני רוצה לדבר עליה: כל מה שקרה בסוריה בשבוע שעבר. אנחנו במלחמה כאן בישראל ומלחמה קשה. ואנחנו חיים את המלחמה יום-יום. אבל אנחנו לא שוכחים את האחים שלנו בסוריה, אחינו הדרוזים בסוריה. והשלטון האיסלאמיסטי הזה, הפנאטי, הקיצוני, בהובלת ג'ולאני, ניסה עוד פעם להיכנס לסווידא, הרג שבעה אנשים, פצע עוד כמה אנשים, חטף 19 אנשים. ואני אומר כאן לכל עם ישראל: דרום סוריה זה מקום מאוד מסוכן, ואסור לנו לחשוב לדקה שאותם קיצוניים, אותם טרוריסטים ואותם דאעש לא ינסו להיכנס למדינת ישראל. ומה שהיה ב-7 באוקטובר יהיה קטן לעומת מה שיכולים לעשות העשרות מיליונים שיושבים בסוריה, ולכן אנחנו תמיד צריכים להיות זהירים. כדרוזים כאן במדינת ישראל, תמיד הייתה הבטחה של ראש הממשלה שלא לאפשר פגיעה בדרוזים בסוריה. שוב נפגעים הדרוזים בסוריה, שוב מנסים להיכנס ליישובים הדרוזיים ולכבוש את היישובים הדרוזיים. ואמרתי, ואני אחזור ואגיד: אנחנו עוקבים כאן אחרי כל מה שמתרחש שם. לא נאפשר לטרוריסטים האלה להשתלט על הר הדרוזים, להיכנס שוב ולעשות מה שעשו לפני פחות מחצי שנה: הרגו, אנסו, רצחו, שרפו, כבשו, חטפו. לא נאפשר דבר כזה עוד פעם בסוריה, לאחינו הדרוזים בסוריה. תודה. תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה. חבר הכנסת מנסור עבאס, יש לך עשר דקות. << דובר >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, אנחנו ברע"מ תומכים בחוק הזה, שמאפשר מסגרת רשמית לבוררות דרך בתי הדין הדתיים. במקרה שלנו זה בתי הדין השרעיים. אני חייב להגיד שבתי הדין השרעיים זוכים לאמון רב של אזרחי מדינת ישראל המוסלמים, ולכן לא היה לנו קשה גם להביא את האחראים לבתי הדין השרעיים כן להיות שותפים במסגרת המוצעת בחוק. וגם יש קבלה, הכרה בצורך הזה בתוך החברה הערבית-המוסלמית במקרה כזה בתוך החברה הערבית. ולכן אנחנו תמכנו בהצעת החוק, ונצביע עבור החוק הזה בקריאה השנייה והשלישית. החשיבות של החוק הזה היא כפולה על רקע התפשטות תופעת הפשיעה והאלימות. חלק מהפשיעה והאלימות בחברה הערבית הוא על רקע סכסוכים מגוונים, ואנחנו ראינו שבמסגרת העבודה של בתי הדין השרעיים, בתי הדין הצליחו להתמודד עם סכסוכים רבים על רקע נושא הדין האישי, ולכן חשבנו שמן הראוי לתת עוד אופציה, עוד הזדמנות, עוד אפשרות, לאזרחים הערבים המוסלמים לפנות לבתי הדין השרעיים ולבקש סעד של בוררות, ולנהל את הסכסוכים במסגרת התהליך הזה. אנחנו חושבים שהחוק הזה יתרום לפתרון המון בעיות חברתיות וסכסוכים מגוונים בממד האזרחי באופן כללי, יקטין את העומס על בתי המשפט. מצד שני, אנחנו כן רוצים לקדם את המעמד של בתי הדין השרעיים ולתת להם את הכלים, שיוכלו להתמודד בצורה מוצלחת עם האתגר הזה. אנחנו כרגע מקדמים את המינוי של ארבעה קאדים. אני מקווה שנצליח לעשות את זה במהלך חודש אפריל. ואין ספק שהתוספת הזאת תאפשר לבתי הדין להיערך לאתגר הזה ולאפשרות שאנשים רבים יפנו. אנחנו כמובן נעקוב ונעריך את המהלך הזה, את ההשלכות שלו, וננסה תמיד לתמוך ולתת כלים. כמובן שבתי הדין השרעיים צריכים גם להיערך ולהכשיר את הקאדים לנהל את האירוע הזה בצורה המיטבית ביותר. ברשותך, גברתי היושבת-ראש, כמה מילים גם בערבית. הנושא הזה מאוד חשוב בעיניי, וחשוב שהאזרחים הערבים ישמעו ישירות מדוכן הכנסת כמה מילים על הצעת החוק, על החוק הזה, ולמה אנחנו תומכים ומה היתרונות שיש בו, ולהתחיל גם לחשוב איך להשתמש בכלי הזה, ולהפנות את האזרחים, מי שכמובן רוצה, להשתמש באפשרות הזאת. אבל לפני שאני עובר לערבית, אני רוצה להדגיש כי נאמרו כאן הודעות: אנחנו נגד כפייה דתית וגם נגד כפייה אנטי-דתית. ואני חושב שמדינה דמוקרטית צריכה לאפשר מגוון רחב של כלים, וכמובן לשמור על המסגרת האזרחית, שמארגנת את הכול במסגרת אזרחית אחת. ואני מזכיר שגם הדין האישי התחיל כנושא שטופל בלעדית בבתי הדין הדתיים או השרעיים, ועם הזמן הייתה התפתחות מסוימת וניתנה לבתי המשפט לענייני המשפחה הסמכות, ויש סמכות מקבילה. ומי מהאזרחים שרוצה לפנות לבתי הדין השרעיים, הוא פונה; ומי שרוצה לפנות לבתי המשפט לענייני המשפחה, הוא עושה את זה. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: .) תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> בניגוד למה שהרבה פעמים קורה בבית הזה, בעיקר בכנסת הנוכחית, שיש תחרות בין מספר לא מבוטל של חברי כנסת – בעיקר בקואליציה, אבל לא רק – מי מגדף יותר, מתבהם יותר ומתלהם יותר, אני רוצה לנצל דווקא את ההזדמנות שחברי כנסת מאוד מסוימים שבולטים ומצטיינים בהתבהמותם – אולי אפילו הייתי אומר: התבהמותם היא אומנותם – לנצל את ההזדמנות שאלה לא נמצאים פה כדי לנצל את הזמן שיש לי כדי לעשות סוג של ניתוח אקדמי. אלעזר, אני מקווה שתקשיב. זה נוגע למה שגם אמרתי בוועדה בהקשר של הצעת חוק הזאת. מדוע הצעת החוק הזאת כל כך מסוכנת? אני חושב שצריך לראות אותה בתוך הקשר יותר כללי, יותר רחב. וכדי להבין את ההקשר הזה אני רוצה להתייחס למי שנחשב לאחד מהסוציולוגים הגדולים בהיסטוריה, למרות שלדעתי יותר נכון לכנות אותו חוקר תרבות, מקס ובר. מקס ובר אמר שיש שלושה בסיסים שונים של לגיטימיות למשטר או לשלטון. במילים אחרות, נקודת המוצא שלו אומרת: שלטון לא יכול לשרוד רק בכוח הזרוע או בהפחדה מכוח הזרוע. שלטון חייב שתהיה לו לגיטימציה. משטר חייב שתהיה לו לגיטימציה, גם אם לא של 100%, אבל מידה מסוימת של לגיטימציה כדי שהוא יוכל לתפקד. עוצמה בלשונו, כלומר Power, לא, אין בזה די. ואז הוא אומר, יש שלושה בסיסים שונים של לגיטימיות. יש משהו שהוא כינה "לגיטימציה כריזמטית", והכוונה לכך שקבוצת אנשים מקבלת את שלטונו של אדם, וכאן מדובר על אדם, על אישיות, משום שהיא מייחסת לו איזשהן תכונות מיוחדות, מורם מעם. הכריזמה שלו היא זו שבעצם – האישיות או מה שנתפס כאישיות שלו, או מה שמייחסים לו, זה בסיס הציות. רואים את זה במיוחד במשטרים מלוכניים, אם כי לא רק. כמובן שאפשר לראות את זה במשטרים הפשיסטיים, זה מאוד בולט, למיניהם. הבסיס השני הוא בסיס מסורתי. הבסיס המסורתי מדבר על כך שמקור הסמכות של שלטון כלשהו, זה יכול להיות אדם, למשל כהן דת, או גם מלך – כשנהוג היה, ועדיין נהוג במקומות מסוימים, להעביר את כס המלוכה מהורה לילדו או ילדתו – אבל גם, אם אני אמקד את זה, או אצמצם את זה למסגרת הדתית, אז כאשר מדובר על בסיס מסורתי, זה כאשר קבוצת אנשים מצייתת או מקבלת עליה את הסמכות של גוף מסוים, אדם או מוסד, משום שאותו אדם או מוסד נשענים על מנהגים עתיקים, או מה שלפחות נתפס כמנהגים עתיקים. הבסיס השלישי הוא בסיס לגלי רציונלי. מה המשמעות של הלגלי הרציונלי? להבדיל ממה שמאפיין את הבסיס הכריזמטי ואת הבסיס המסורתי, כאן מדובר לא על שלטון האדם או המסורת, אלא על שלטון החוק. הציות הוא לא לאדם ספציפי בגלל מישהו, אלא לתקנות, לחוקים. אבל מה שהופך את החוקים האלה לרציונליים זה כמה וכמה דברים. אני אזכיר בקצרה רק שלושה: אחד, זה שהחוקים האלה נתפסים כאמצעים להשגת מטרות חברתיות; הדבר השני הוא שמדובר בכללי משחק, כללי משחק מקובלים, כך שאדם יכול לכלכל את צעדיו ולחשב אותם משום שהוא יכול לצפות את התגובה על בסיס הכללים הקיימים. זה לא גחמה של המנהיג הכריזמטי, שיכול להחליט היום איקס מחר וואי – ראו דוגמה טראמפ – אבל זה גם לא כללי המסורת, שבדרך כלל מפורשים על ידי גורמים שבמידה רבה הם גם שרירותיים; הדבר השלישי, שאולי לענייננו הוא החשוב מכול, זה העניין של חשיבות הדרגים המקצועיים. אומר ובר שהבסיס של משטר או שלטון רציונלי הוא שההחלטות מתקבלות גם על ידי התייעצות עם דרגים מקצועיים, כמו יועצים משפטיים – שכל כך אוהבים להתעמר בהם כאן. וכמובן שאפשר וחשוב להעביר ביקורת, הבעיה היא שכאן רוצים לחסל, לא להעביר ביקורת – ולא רק יועצים משפטיים, מומחים בכלל. למשל מערכת המשפט כולה, ידע מדעי וטכני. הדברים האלה הם חלק משלטון מודרני, ובוודאי ובוודאי דמוקרטי. ואיפה נכנס החוק שעומד פה, ומדוע הוא כל כך מסוכן? מה שקורה בשנים האחרונות בחברה הישראלית ובמדינת ישראל ובראש ובראשונה בבית הזה – המנוהל ונשלט על ידי ממשלת הטבח, ממשלת הדם, הגזע והזוועות, כפי שאני מכנה אותה דרך קבע – מה שמאפיין את השיח הוא הניסיון לחסל כל שמץ של בסיס לגלי רציונלי. מה שאפיין את המדינה הזאת מיומה הראשון, עם כל הביקורת שיש לי – ויש לי מפה ועד הודעה חדשה – אבל לבסיס הלגלי הרציונלי היה מקום מרכזי, גם אם לא בלעדי, בשיח הפוליטי. גם כשהתקבלו החלטות שאני לא מקבל ולא אוהב בלשון המעטה. הרצון עכשיו זה למחוק לחלוטין את הבסיס הזה, ולבסס את המדינה הזאת כולה על שני הבסיסים האחרים, הכריזמטי והמסורתי. אני אתחיל דווקא מהכריזמטי. פולחן האישיות לראש הממשלה, הסגידה המטורפת, המופרעת, העיוורת והאיוולת של חלקים שלמים בבית הזה ובחברה בכלל לאותו אדם שכנגדו קופת שרצים – לא רק שהוא עומד למשפט, ונאשם בשלוש עבירות חמורות בספר החוקים; הוא אחראי לטבח שהיה ב-7 באוקטובר ולטבח שבא בעקבותיו; הוא אחראי לפשעי המלחמה בעזה ובגדה המערבית ומעבר; הוא אחראי להפקרת אזרחי המדינה, גם לפני 7 באוקטובר וגם אחרי, ראו מה קורה היום בצפון – ועדיין יש פולחן אישיות מופרע, בבית הזה במיוחד, סביב האיש הזה, סביב הפושע הזה. וגם ביקורת עליו, כל ביקורת עליו, ישר מוגדרת כבגידה, כסטייה, כאנטי-ישראליות, כאילו חזרנו לשלטון האבסולוטי – הוא זה המדינה והמדינה זה הוא. בעידן המודרני בדיוק כך מתאפיינים ופועלים משטרים פשיסטיים, כמו הממשלה שלו. והבסיס הזה, הכריזמטי, הולך ומעכל, אוכל ומחסל כל שריד של בסיס לגלי רציונלי. אבל יש את הבסיס המסורתי, שהגדרתי אותו קודם. הצעת החוק שעומדת כאן לפנינו היא בדיוק חלק מעוד נדבך בחיסול הבסיס או שרידי הבסיס הלגלי הרציונלי בשם המסורת. כי מה זה בעצם אומר? נאמרו פה דברים נכונים קודם – הפגיעה בנשים, בשוויון המגדרי – אבל לא רק. יש כאן משהו הרבה יותר עמוק, משהו הרבה יותר מסוכן, וזה העברת הבסיס של הלגיטימציה של המשטר מהיותו לגלי רציונלי למסורתי. זה היבט של זה, ומי שמקבל את זה – למעשה, בעצם הבעת התמיכה בהצעת החוק הזאת מביע או כופר דה פקטו בבסיס הלגלי הרציונלי וממילא במשטר הדמוקרטי. ויש עוד היבט, וזה הטרור היהודי המשתולל יום-יום, שעה-שעה, בגדה המערבית הכבושה, ומעבר, גם בתוך הקו הירוק, בתוך מדינת ישראל גופה. הטרור המפלצתי, הגזעני – שהיטיב לתאר את האנשים שלו ישעיהו ליבוביץ' לפני עשרות שנים – גם הוא, על מה הוא מבוסס? ממי הוא מקבל את הרוח הגבית? בדיוק מאותה ממשלה שסוגדת לפושע הראשי, מעודדת, מממנת, היא משמשת כזרוע המדינית של הפורעים הטרוריסטים בשטחים, הממשלה והקואליציה המופרעת שמסביבה. והבסיס פה הוא גם בסיס מסורתי, משום שמי הם האותות והמופתים של אותם פורעים ונציגיהם פה? "רבנים" שלא ראויים גם לשם הזה, פושעים, חסידי תורת גזע. גם הם רוצים לחסל כל שריד של בסיס לגלי רציונלי בשירות המסורת. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תם זמנך, תם זמנך, תם זמנך. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא ניתן לכם. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >> ברשות יושבת-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יואב סגלוביץ', עפיף עבד, איימן עודה וגלעד קריב בנושא: מצוקתם של אלפי רופאים צעירים ערבים אזרחי ישראל – ללא תקני התמחות. החלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול סעיף 101 (פקודת העיריות) מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026. תודה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות), התשפ"ו–2026 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חבר הכנסת אלעזר שטרן. אחריו – חברת הכנסת אורית פרקש הכהן. לרשותך עשר דקות. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> גברתי היושבת בראש, עמיתיי חברי הכנסת, תראו, חוק הבוררות, על פניו, אומר: בוא נעצים את זכות הבחירה החופשית. ניתן למי שרוצה להישפט או להתברר בפני בית דין רבני, את הזכות לבחור. על פניו, לכאורה בחירה חופשית. וגם, על פניו, אחלה יהדות. מי היוזמים של החוק? גפני, יעקב אשר, ינון אזולאי, והיום שמעתי את המצטרף הלא-מפתיע, שטוען אולי לזכות ראשונים, אבי מעוז. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> מה עם שמחה רוטמן? << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ורוטמן, הוא ניהל את הדיונים. עכשיו, קחו את השמות שאמרתי לכם, ותשאלו אותם, נגיד, מה הם חושבים על שירות נשים בצה"ל. אני אגיד לכם – שלנשים אסור לשרת בצה"ל. ויש קו ישר בין החששות שלנו לבין המוטיבציות שלהם. אבל אני אגיד יותר מזה. כל חקיקה דתית כופה שמשתמשת בכוח פוליטי מזדמן מרחיקה אנשים מהיהדות. אולי הדוגמה הכי צועקת: בתי הדין הרבניים דנים בנישואין ובגירושין, דיני אישות. מה אתם חושבים שקורה במדינת ישראל בשנים האחרונות, כשאנחנו מחזקים את הכוח של בתי הדין הרבניים? אני אגיד לכם: הרבה הרבה הרבה פחות מתחתנים כדת משה וישראל. אני אגלה לכם את האמת: אני רוצה שיתחתנו כמה שיותר כדת משה וישראל. אבל אני יודע מה שהקואליציה הרעה הזאת עושה ומיטיבה לעשות – לא שהיא הראשונה – וניצול כוח לכפייה דתית מרחיק אנשים מהיהדות. עמדנו פה לפני כמה שנים, בערך בזמנים האלה – על השרה המושחתת סילמן, לוקחת השוחד, שהפריע לה חמץ. אז העברנו כאן חוק חמץ. אני רוצה להגיד לכם, הלכתי לח"כים החרדים, הם ידעו שהחוק הזה יוסיף חמץ בבתי החולים. הם ידעו, הם אמרו לי, אבל לא הייתה להם ברירה, בגלל שהעדר דחף לשם. סילמן, הרבנית סילמן, לוקחת השוחד, כאילו הפכה את זה לדגל. מי שרואה איך היא מסתובבת פה בכנסת ואומר, היא חמץ? סליחה, היא חמץ. אבל אני אגיד לכם יותר מזה, בואו נשים את האמת, דיבר פה קודם פינדרוס – הם רוצים מדינת הלכה. הם חושבים שלא צריך צבא, צריך ללמוד תורה. הם חושבים שהאסון במירון היה עונש. יכול להיות שהם גם חושבים שהפגיעה בערד הייתה עונש, הם רק לא אומרים על מה. אנחנו מאמינים ביהדות של עשה, שהקדוש ברוך הוא שלח אותנו כאן לעשות ולא שנסמוך על הנס. עכשיו אני רוצה להגיד לכם משהו. מה אתם חושבים? עזבו את התמונה, עזבו את האידיאולוגיה של לקחת נשים במדינת ישראל של 2026, 2027 והלאה, ולהגיד להן: לכו להישפט בבתי דין מבחירה, אבל תדעו, בקרב השופטים אין נשים. אני רוצה להגיד לכם, אתם חושבים שמישהי בקהילה דתית, חרדית, שיגידו לה: בוא נלך לדין תורה – היא תגיד: אני לא רוצה דין תורה? אתם חושבים שגבר שיגידו לו בוא לדין תורה, והוא לא ירצה, הוא רוצה את חוקי המדינה, יש לו אומץ להגיד: אני לא רוצה? אתם חושבים שמעסיק חרדי שיבוא אליו עובד לא שומר תורה ומצוות להתקבל לעבודה, והוא יגיד לו: רק תחתום לי שאם יש סכסוך עבודה נפתור את זה בבית דין רבני; אם לא, תלך הביתה; והוא כבר ארבעה חודשים בלי עבודה – אז זו בחירה חופשית? זאת לא בחירה חופשית, שמקדשת את המושג של בחירה חופשית. אני רוצה להגיד לכם, אנחנו גם מתעסקים עם הרבנות הראשית ומעצימים את כוחה בכותל. תארו לכם שיבוא מישהו לפני בית דין רבני, והוא ישאל אותו: תציג את עצמך; והוא יגיד: הייתי בחשמונאים. אז הוא יגיד: אתה יודע שזה בניגוד לפסיקה החרדית. למה הלכת לשם? זה לא קשור לדין. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> אלעזר, אתה מפחיד את עצמך יותר מדי. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה כמו שניתן לרבנות הראשית להחליט מה קורה בעזרת ישראל, שזה לא בתוך הכותל. לפי פסיקת הרבנות, אתם יודעים, אסור לנשים לשרת בצה"ל. תארו לכם, תבוא מישהי במדים, בחורה דתייה, חיילת דתייה, עם כיסוי ראש. ויגידו לה: אבל את משרתת בצה"ל, זה בניגוד לפסיקת הרבנות, פה מתנהלים לפי החוק של הקואליציה הזאת, שמוביל אבי מעוז, לפי פסיקות הרבנות הראשית. אסור לך לשרת, אסור לך להיכנס לכותל. למה? בגלל ששירת בצה"ל. אבל תראו, תפיסת העולם הזאת, קו ישיר מחבר בין המשיחיות שבה למשיחיות היותר-צועקת. שמעתי היום את השר סמוטריץ' מתווה את הגבולות החדשים של מדינת ישראל. על מה הוא עובד קשה? הוא עובד קשה על שינוי גבולותיה של מדינת ישראל – ואני אומר כאן חד-משמעית, על כל במה ובכל חדר, הגבול החדש של מדינת ישראל צריך להיות הליטני. תגידו, אתם יודעים מה קורה ביחידות המילואים שלנו? אתם יודעים איזה אחוזי התייצבות יש? אני אגיד לכם: אין יכולת. וסמוטריץ', שמעתי שבשבת נהרג נער גבעות בתאונת דרכים. בשבת. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> נרצח. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה שואל למה הוא נוסע בשבת? למה הוא נוסע בשבת? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> סיור ביטחוני. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> סיור ביטחוני. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מי קובע את הסיורים הביטחוניים? הרב דוב ליאור? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> כן. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> גם. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> את הסיורים הביטחוניים קובע אלוף פיקוד מרכז. זאת הבעיה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> נו. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> דרך אגב, זאת לא הפעם הראשונה שנוסעים בשבת, רק הפעם יש להם טרקטורונים שהקואליציה הזאת נתנה להם בכספים קואליציוניים, ועשו על זה סרטים. ויכול להיות שדמי הנער שנהרג צועקים מן האדמה, אני מקווה שלכתובת הנכונה. ממתי בשבתות ילדים בני 16, 17 עושים סיורים ביטחוניים בליל שבת, בשבת בצוהריים? אולי לפגוע בפלסטינים? לביטחון שלהם? ואני אומר לכם שקו ישר מחבר בין הרצון לעשות מדינת הלכה ובין הרצון שההלכה תהיה כזאת שמחייבת את שר האוצר לתת כסף לטרקטורונים, ומתירה להם לנסוע בשבת בטרקטורונים כאילו זה פיקוח נפש, כאילו הרבנים שלהם אחראים על הביטחון. זאת בדיוק תפיסת עולם חרדית, שרב שאומר: תיסע בשבת, בניגוד למה שאומר לך אלוף הפיקוד, הוא גם זה שיכול להגיד: לא צריך לשרת בצבא, והוא גם זה שיכול להגיד – והוא אומר, סליחה – לבנות אסור לשרת בצבא. וכאילו הגבול יהיה בליטני, ויש לנו עודף חיילי מילואים, יש לנו כאילו 120 התייצבות במילואים, כאילו ההורים כולם יהיו בפסח בבית. יכול להיות. כאילו לא צריכים לשמוע את הרמטכ"ל שמדבר על האסון – על הנזק הגדול, הוא לא אמר אסון – על הבעיה הקשה שבפיקוד מרכז. גם אלוף פיקוד מרכז שהולך עם כיפה וציצית הוא כבר לא יהודי טוב לפי הקואליציה הזאת, הוא מישהו שצריך להוקיע אותו, כמו את האלוף הקודם וכמו עוד הרבה אלופים בצבא, שכנראה נערי הגבעות – אבל זאת לא הבעיה שלנו, הבעיה שלנו זו הקואליציה. זה ראש הממשלה, ששותק. אבל יכול להיות שהוא יכול לשתוק, בגלל שבאמת אין לו בבית מי שיגיד לו מה זה שירות מילואים, אין לו בבית. בשביל להבין ושמישהו יגיד לו מה לעשות בזמן שיש פה מלחמה, הוא צריך ללכת ללונדון, לוושינגטון או למיאמי ביץ'. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. תם זמנך, תודה רבה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ככה נראית הקואליציה הזאת. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-בראש. מה לא נאמר כבר על החוק הזה ובשביל מה צריך אותו. עמד כאן חבר הכנסת שמחה רוטמן, שידו בחוק הזה, ואמר: זה מחזק את הזהות הציבורית. וכשאני שואל אותו, במה זה מחזק את הזהות הציבורית היהודית? כן, אני יהודי, במה זה מחזק את הזהות שלי? אין תשובה, אין תשובה. ואני אומר לכם שהחוק הזה מסוכן, מסוכן מאוד. אומר אחד מאלה שעזרו לנסח את החוק, שמו בישראל יאיר קרטמן, ממרכז יכין, ממנסחי החוק: אנחנו באמת רואים בדבר הזה תחילת הדרך למדינת הלכה. תגידו, אתם ציבור של 20% בקושי; אתם רוצים לכפות עלינו סגנון חיים? אתם רוצים להוציא אותנו מהמחנה? זהו שוחד פוליטי שנתן נתניהו לגפני ולמפלגות החרדיות על תמיכתן בתקציב. אין משפט אחר. עשר שנים הבינו שהחוק הזה לא ראוי שיהיה בספר החוקים של מדינת ישראל, וראה זה פלא: נתניהו, שנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים, משתמש בסמכותו ונותן שוחד למפלגות החרדיות על תמיכה בתקציב. מה הקשר בין בוררות זו לבין החוק? בוררות לבין זהות יהודית? מישהו יכול להסביר לי מה הבסיס החוקי, מה ההיגיון שעומד בפני בוררות שמעבירים אותה לבתי הדין הרבניים? במה זה מחזק אותי? כיהודי, כיהודי גאה. שוב שמעתי את דברי שמחה רוטמן ואני פשוט נרעש, אני לא מבין. הוא גם לא מצליח להסביר לי, כי הוא לא מצליח להסביר לעצמו שהחוק הזה מחזק את הזהות שלנו. בתי הדין הרבניים דנים בנושאים דתיים בלבד, וגם הם שם הרחיבו את היריעה – בדיני אישות, בגירושין וכו'. ואני לא מטיל ספק ביכולות שלהם ובכישורים שלהם, אני נותן להם את הכבוד המגיע להם, אבל מה בין הכישורים שלהם לבין סכסוכים אזרחיים של בוררות כמו שכר דירה, כמו חוזים? מה זה? מי הכשיר אתכם לזה? לאן תיקחו אותנו? לאיזו מדינת הלכה אתם רוצים לקחת אותנו? ואני גאה ביהדותי. במערכת הזאת, גברתי – ובדיוק את יושבת כאן, בראש השולחן – אין רבניות היושבות כדיינות. אין. כי לא מחשיבים אתכן. כי לא סופרים את הנשים. כי אם ישבו שני דיינים וליבם הוא או אופיים הוא גברי, לטובת מי הם ילכו בסכסוך הזה? לטובת מי הם ילכו? ואתם מספרים לנו, כן, שניהם יחתמו. אם גם אחד חותם, הגבר, בסמכותו, על פי החוק המוצע של בית הדין, גם לזמן את האישה, אפילו לא חתמה, לשמוע אותה. וכשאין רבניות יושבות בבתי הדין אין לכם בסיס מוסרי להעביר את החוק הזה. ומה יודעים הרבנים בתחום האזרחי? כלום ושום דבר. ידיעותיהם מגיעות כאחד האדם שתפקידו בהייטק או שיש לו תפקיד ציבורי כלשהו כמנהל בית ספר או כמורה. אולי לעיתים פחות, אפילו. מי שייפגע אלה הנשים. איך אתם נותנים ידכם לפגיעה בנשים? קצה הדרך של מטרת החוק הזה – להפוך את מדינת ישראל למדינת הלכה, ואנחנו לא נסכים, נילחם. בבוא היום, אם זה יעבור, גם נבטל. חוק שבא בכפייה, ובפרט חוק דתי, איננו מקובל. הוא לא יעבור. אתם מרחיקים אותנו מהדת והאמונה שלנו. החוק הזה הוא בהמשך להעברת האחריות על הכותל כדי להשתלט על רחבת ישראל שניתנה להתפלל לרפורמים. הרפורמים הם לא יהודים? נראה אתכם מגיעים ליהדות ארצות הברית לביקורים. מה יקרה לראש הממשלה כשהוא יגיע לשם? כל רחבת ישראל בהגדרה 300 איש. וכשאני שואל איפה היא נמצאת, חצי מהאולם הזה איננו יודע בכלל היכן היא נמצאת – בכלל בגן הארכיאולוגי הצמוד, מתחת לקשת רובינסון. אף אחד לא מגיע לשם. לא מפריעים לאף אחד, להפך: ברגע שתהיה רחבה, סוף-סוף העימותים ברחבת הנשים יימנעו לעתיד לבוא. ואותן נשים שעל פי אמונתן – תסכימו או לא – מגיעות עם ספר תורה ועם טליתות ורוצות להתפלל על פי תפיסתן ואמונתן ילכו לאיזושהי פינה צדדית, שקראנו לה רחבת ישראל. ומי הלך כדי לבדוק את העניין? מי נשלח על ידי ראש הממשלה נתניהו כדי לבדוק את רחבת ישראל? גפני ויו"ר ש"ס. הם הלכו, חזרו, כי רגליו של ראש הממשלה רועדות. יש לו את הגורם או את מספר היהודים הגדול ביותר שנמצא בארצות הברית ורובם, כמעט כולם, רפורמים. הפחד אחז בו, לכן הוא שלח אותם לכותל, את דרעי ואת גפני, לבדוק. והם באו ואישרו, וראש הממשלה הודיע לתפוצות ישראל שנמצא פתרון נהדר; פתרון, אתם יודעים מה, לא בדיוק מיוחד ויחיד במינו – 300 איש נכנסים לכל הרחבה הזו. כדי לסבר את האוזן, ברחבת הכותל נכנסים 60,000. ואני יודע, כי שירתי שם מתפקיד מ"פ עד מפקד מחוז. כבשת הרש, את זה אתם שודדים? אבי מעוז, שעומד מאחורי החוק הזה וגם מאחורי החוק הקודם, מוביל את מדינת ישראל ואת ראש הממשלה מהפחד של עוד קול בקואליציה למקום רע וחשוך. הם מבית מדרשו של הרב טאו. אני נזהר בכבודם של רבנים ולכן אני לא אדבר על מה אני חושב עליו, ומה הוא חושב על שירות בנות בצה"ל. אני לא יודע כמה מכם צופים בטלוויזיה, שלשום צפיתי בריאיון שניתן על ידי נווטת קרב בת 31 או 32, אם אינני טועה, רב-סרן שפרשה מהחיל אחרי שירות ארוך. לא להאמין איזו בחורה, מלח הארץ. ואתם לא רוצים שהיא תשב בקוקפיט? היא עושה עבודה יותר טובה מגברים. יישר כוח על האומץ, על השירות הממושך, אני מצדיע לה. כן, יהיה שירות של נשים בצה"ל, כי אין לנו ברירה אחרת, כי אתם יושבים עם משתמטים, ואין לנו מספיק חיילים. תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, הבוקר הצבענו בוועדת הכספים נגד תקציב המדינה – תקציב פוליטי, לא מקצועי ולא ראוי לימים של מלחמה שכזו. ביום ראשון בערב תתחיל ההצבעה על התקציב הזה במליאת הכנסת, ואז אנחנו נגיד את כל מה שיש לנו להגיד, אבל את הדברים שלי בערב הזה אני רוצה להקדיש לחברים ולחברות שלי מהאופוזיציה בוועדת הכספים, לחבריי וחברותיי – חברתי חברת הכנסת נעמה לזימי, חברי חבר הכנסת נאור שירי, חברי חבר הכנסת ולדימיר בליאק וחברי חבר הכנסת חמד עמאר. אני רוצה לדבר קצת על העבודה הקשה והחשובה שעשינו בשבועות האחרונים בוועדת הכספים – לילות שלמים, שבועות שלמים, בעבודה קשה, סיזיפית ובלתי מתפשרת, בימים של מלחמה, הצפנו בוועדה עוד נושא, עוד הסתרה, עוד סכום שלא ידענו עליו, עוד מידע חשוב שהיה חשוב שהציבור ידע, והדבר הזה בחסות המלחמה ולמרות המלחמה, הדהד לציבור, חרך את העיתונים הכלכליים, הגיע למהדורות ולחדשות, והרבה מאוד בזכותנו, חברי האופוזיציה בוועדת הכספים, וחשוב לי שהציבור ידע מזה. נכון, אין לנו רוב מספרי בוועדת הכספים, אנחנו חברי כנסת באופוזיציה, אבל עדיין אני רוצה לחלוק אתכם היום חלק מהדברים החשובים שחשפנו בוועדת הכספים בתקציב הזה. נקודה ראשונה – פעם אחרי פעם הצפנו את העובדה שהממשלה הזו מפירה את חוק-יסוד: התקציב, ופשוט לא מגישה תקציב בזמן. התקציב היה אמור להיות מוגש בינואר, אנחנו לא היינו צריכים להגיע למצב שבו ממשלה שלמה, בימים של מלחמה, משותקת בתקציב המשכי של 1/12. דרשנו תשובות משר האוצר למה העבודה לא נעשית. שר האוצר לא הגיע לוועדת הכספים, הלכנו אחריו לוועדות אחרות, שאליהן הוא כן הגיע. ולמה זה חשוב? כי חשוב שהציבור ידע, כי חשוב שהציבור ידע שלא עובדים בשבילו כמו שצריך – כי מערכת הביטחון צריכה תקציב שמגיע לה, כי הצבא צריך תקציב שמגיע אליו, כי הצפון צריך תקציב לשיקום, והדברים הללו לא נעשו. נקודה שנייה – תקציב מנותק, חובבנות בבניית התקציב. אנחנו רצינו שהציבור ידע שהממשלה הזאת מזלזלת בחשיבותו של התקציב ובעצם מגישה לאישור הוועדה פעם אחרי פעם תקציב שאין לו שום קשר למציאות. כאשר הגישו לנו תקציב בתחילת שאגת הארי, תקציב עם הכרזה של שר האוצר שיהיה פה יעד גירעון של 3.9%, אמרנו וחזרנו ואמרנו והתעמתנו עם הפקידים המקצועיים, שהנחת העבודה הזאת ללא קיצוץ מאוד מאוד משמעותי היא דמיונית, היא בדיונית. כאשר ראינו ששאגת הארי והחזית עם איראן, כמו שכל ילד במדינה ידע, עומדת לקרות, שאלנו פעם אחרי פעם איך ייתכן שמגישים לנו תקציב שהנחת היסוד שלו לא משקללת עלויות של לחימה עצימה. התקציב הזה בפעם הכמעט-רביעית כלל הנחת יסוד של בט"ש מוגבר. בט"ש מוגבר זה לחימה עם שגרה פלוס. לא הגיוני, לא אפשרי. למה זה חשוב? זה חשוב כי הדבר הזה מראש, לו היה נחשף, היה דורש קיצוצים בכספים פוליטיים, בסעיפי רזרבה, דברים שהממשלה הזו לא רצתה לעשות, ואנחנו אמרנו והתרענו, וכך היה. אז את הנחות היסוד האלה ואת הניתוק של התקציב הזה חשפנו בוועדת הכספים, הדבר הזה הדהד – חשפנו, ולצערנו צדקנו. נקודה שלישית – כמה זה יעלה לנו? כשהמלחמה באמת התחילה והגירעון העמיק, התעקשנו גם לדרוש תשובות כמה זה יעלה לנו, כמה תעלה לציבור הישראלי העובדה שבמקום לקצץ בשיא של כספים קואליציוניים, לפחות 6 מיליארד שקלים, שמים בצד עוד כספים אחרים. מדינת ישראל פשוט העמיקה את הבור, העמיקה את הגירעון ל-5.1%, עכשיו אומרים שזה 4.9%. שאלנו שאלות בכמה יעמיק הבור של ההלוואות וכמה ריבית נוספת כולנו נשלם כל שנה, וקיבלנו תשובות. הבור יעמיק בעוד 24 מיליארד שקלים, ורק הריבית שכולנו אזרחי ישראל נשלם בגין עוד חובות במקום קיצוצים בתקציבים מיותרים, זה יהיה 1.2 מיליארד שקלים בשנה. מי ישלם את זה? נגיד בנק ישראל כבר היום אמר: בשנת 2027 נצטרך להטיל עוד מיסים. אז למה זה חשוב? כי זה הכסף שלנו, כי זה על חשבוננו, ואנחנו התעקשנו לקבל את התשובות האלו בוועדת הכספים. נקודה רביעית – חשפנו את ההסתרה, חשפנו את שיטת הטפטופים. הממשלה הזו פעם אחרי פעם הסתירה את התקציבים האמיתיים של הרבה מאוד משרדים, ואנחנו התעקשנו לספר את הסיפור האמיתי. למה? כי בממשלה הזאת השיטה הזו הפכה לאומנות. היינו מאשרים תקציב בתחילת שנה, ולאורך כל השנה הזאת מעבירים או תוספות קואליציוניות או דפי העברה או דפי עודפים, ובסוף אין שום קשר בין מה שסיפרו לציבור על כמה התחלנו את התקציב ובין כמה גמרנו את התקציב. זה נעשה בצורה מכוונת ושיטתית, שלא ידענו כמותה, שבאה לבלבל אותנו, הציבור, בימים של מלחמה. אני רוצה לשתף אתכם בדוגמה שאני חשפתי בוועדה, כשאגף תקציבים נדרש והכין לבקשתי טבלה, איך למשל נראה המשרד של השרה סטרוק בתחילת שנה ובסוף שנה במשך השנים האחרונות. והטבלה הזאת היממה הרבה אנשים, דרך אגב, היא גם הפתיעה את אגף התקציבים. האם ידעתם, למשל, שבשנת 2023, המלחמה הכי עצימה שהייתה לנו בעזה, המשרד הזה התחיל ב-133.7 מיליון שקלים, וסיים – תקשיבו טוב – ב-757.2 מיליון שקלים? גם בשנה האחרונה, שנת 2025, אגף התקציבים עדכנו לי את הטבלה, לבקשתי, כשבעצם הודו בפניי שהשנה שעברה התחילה – ושימו לב גם להתנפחות בבסיס – ב-390.9 מיליון שקלים מכספי המיסים שלנו, כמעט 391 מיליון שקלים, והשנה שעברה נגמרה, תחזיקו חזק, ב-837 מיליון שקלים. ככה גם ייראה תקציב 2026. אבל כל החומרים מופיעים, הפירוט הוא לכל ארבע השנים, סכומים באמת מטורפים, פשוט. למה זה חשוב? בזכות העבודה שלנו הציבור קיבל את האמת. נקודה נוספת – עצרנו הברחה של עוד כסף פוליטי במיליארדים, ללא פיקוח. סיפור שקרה. בשבוע שעבר התכנסה ממשלת ישראל והחליטה להקצות 12.8 מיליון שקלים, הוצאות נלוות שיהיו למלחמה – 7 מיליארד לצרכים ביטחוניים, 5.8 לצרכים אזרחיים שמלווים את המלחמה, למשל, תשלומי חל"ת. כל הסכום הזה כולו – כמקובל תמיד, תמיד, מאז ומעולם – היה כפוף למנגנון מקצועי, התייעצות עם הממונה על תקציבים, לדעת לאן הולך הכסף. אבל מה? הממשלה באותו לילה – טק, שינתה את המנגנון והוציאה 5.8 מכל פיקוח. את הדבר הזה גילינו בוועדת הכספים בזכות שאלות קשות שלנו. הדבר הזה עורר הד ציבורי מאוד גדול. פנינו ודרשנו מהייעוץ המשפטי של הכנסת שיטפל בדבר הזה, ואנחנו הצלחנו להכניס לחוק התקציב בעצם בחזרה את מנגנון הפיקוח גם על הכסף הזה, כדי שלא יהפוך גם הוא לפוליטי בחסות הכותרת הכללית הזאת, הוצאות אזרחיות נלוות למלחמה. למה זה חשוב? כי שמרנו על הכסף שלנו. עוד דבר שחשפתי בוועדת הכספים. זוכרים את חוק הג'ובים של השר דרעי, שסיפר לנו שזה לא יעלה כסף? סמכות שלא הייתה כמותה שניתנה לשר במדינת ישראל פשוט למנות כאוות ליבו עוד רבנים, עוד בלנים, עוד תפקידים שנקראים משרתים בקודש. שוב, אין לי בעיה עם הדברים האלה, אני מכבדת אותם. אנחנו בימים של מלחמה, והאלטרנטיבה בכל שקל היא פחות כסף ללוחמים, פחות כסף לעסקים, יותר הלוואות ויותר ריביות. בקיצור, לשאלתי, בתקציב הזה גילינו שמהשנה הזאת אנחנו מתחילים לממן בעוד 40 מיליון שקלים לפחות בכל שנה מעכשיו ואילך תוספות בגין החוק הזה. למה זה חשוב? כדי שנדע כשלא אומרים לנו את האמת. נקודה אחרונה, וכמובן יש עוד הרבה: חשפנו את היקף הכספים הפוליטיים המלאים בבסיס התקציב הזה שמוסתרים בבסיס התקציב. כי גילינו שגם כשנותנים לנו דפים של כספים קואליציוניים חלק מהם כבר מוטמעים בתקציב – כמו עוד 140 מיליון שקלים למשרד של סטרוק; כמו מאות מיליוני שקלים לחינוך החרדי. למה זה חשוב? כדי שנדע באמת כמה כסף פוליטי הולך בימים של מלחמה. באמת, עוד נקודה ששכחתי, וחשוב לי לומר: אנחנו גם דרשנו וקיבלנו תשובות מאגף התקציבים על השיטה המיוחדת של הממשלה הזאת. בעצם, נחשפנו בוועדה איך השיטה של הממשלה הזאת עובדת; איך יכול להיות שמצליחים להעביר – בלוחות זמנים כל כך קצרים – כל כך הרבה כסף קואליציוני. ומה גילינו? גילינו שיש שיטה שנקראת מסלול ירוק. האם ידעתם? לא מסלול ירוק לעסקים במקרה הזה; לא מסלול ירוק למפונים במקרה הזה – מסלול ירוק לכספים קואליציוניים. כלל אצבע כזה, שסיכמו בתקציב הקודם – כי כל פעם אין זמן – שכל כסף פוליטי שגם היה בשנה שעברה לא יצטרכו לבדוק אותו משפטית מחדש, והוא יוכל – פק – לעבור כתקציב פוליטי, לתקציב הנוכחי. וכך התברר לנו כששאלנו את זה, למשל, איך ייתכן שאנחנו בודקים תקציבי חינוך פוליטיים לחינוך חרדי עם חוות דעת משנת 2023. וכך גילינו, למשל, שחצי – חצי, 51% – מסך כל הכספים הפוליטיים, שאמורים להיות משורשרים במהלך התקציב הזה בימים של מלחמה, מעל 3 מיליארד שקלים לתוספות פוליטיות לרשתות חרדיות ולמפלגות החרדיות, חצי ממנו ככה החליק לו בקלות בצורה של מסלול ירוק. עוד דבר שראינו: את השיטה. כל השיטה כולה שהממשלה הרגילה את הפקידות בתקציבים הללו היא שיטה של עבודה הפוכה. לא הפסקנו לראות כספים ללא שימוש; קודם שמים כסף פוליטי בצד, מעבירים החלטת ממשלה בלי חוות דעת משפטיות, בלי בדיקות שלהם, ללא ייעוד מוגדר, ואומרים: אחר כך נחליט למה זה ישוחרר. כך גילינו קופסה של עוד 721 מיליון שקלים לכספים פוליטיים, שהממשלה, בלי בושה, קוראת לה – בהחלטת ממשלה פוליטית – לייעודים שנחליט עליהם בהמשך; כך גילינו גם על עוד 300 מיליון שקלים לאופק חדש שאי-אפשר כרגע, לפי החוק, להעביר לחרדים בגלל אי-לימודי ליבה, אבל שמים את זה בצד. כלומר, גורעים את זה מאיתנו, הציבור, על חשבון שימושים אחרים, ומעמיקים את הבור. אחר כך תבוא חוות הדעת. כלומר, במקום לעבוד הפוך: עושים תקציב בזמן, מגישים אותו בינואר, מכבדים את הכסף שלנו, עושים תהליך משפטי וסינון ומכניסים לתוך הגירעון רק מהכספים שמותר יהיה להשתמש בהם, עובדים הפוך, בהיקפים גדולים, מפעילים לחצים על הפקידות המקצועית ועל שומרי הסף, וככה נוצר לו מסלול ירוק. דבר אחרון שגילינו, וזה מאוד חשוב לשאלה ששאלנו – שאלנו את אגף התקציבים, האם היו כספים פוליטיים שנפסלו בתקציב הזה בגין חשש לאכיפת חוק הגיוס. מצאנו הרבה מאוד כספים כאלה, וזה מאוד מאוד מעניין. גם בסעיף נוער נושר פסלו 49 מיליון שקלים לתקציב למניעת נשירה מהישיבות, מהצהרונים, מתרבות יהודית חרדית, ממוסדות תורניים; אישרו רק 735 מיליון שקלים, והכסף היה עם פער מאוד גדול של 700 מיליון שקלים ויותר. והדבר הזה – חשוב שהציבור יידע ויעקוב. נקודה אחרונה: זיהינו ודרשנו תשובות על כפל תשלומים, על בזבוז כספי ציבור. האם ידעתם שבממשלה הזאת יש שולחן עגול של שמונה מנכ"לי משרדי ממשלה שיושבים ביניהם בנושאים של זהות יהודית, תרבות יהודית ותרבות תורנית, כי הכסף כפול, מכופל, משולש, ולמעשה הוא פי-שמונה, ופשוט אפילו להם כבר לא נעים, והם רוצים לעשות בו סדר. זהו עוד דבר שאנחנו גילינו בוועדת הכספים. אז מה שאני רוצה לומר מכאן לקראת ההצבעה על התקציב. כמה מילים: קודם כול, תודה לחברים שלי. נכון, זה סיזיפי; נכון, אנחנו רק באופוזיציה; נכון, לא באמת הצלחנו בהצבעות שלא לקבל את התקציב הזה; אבל בסוף אני חושבת שזה כבוד גדול להיות בוועדת הכספים באופוזיציה, לצד חבריי. אני חושבת שאת העבודה שלנו – להציף לציבור את האמת, ושהציבור ישפוט ויכריע ויחליט אם ככה הוא רוצה את ההנהגה שלו – מילאנו ביושר. תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אורי מקלב – אינו נוכח. חבר הכנסת אלון שוסטר. בבקשה, לרשותך עשר דקות. << דובר >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה. גברתי היושבת-ראש, חבריי וחברותיי, מדינת ישראל ניצבת באחת התקופות המאתגרות בתולדותיה: מלחמה מתמשכת בכמה חזיתות; מלחמה קשה, עיקשת עם אויבים חזקים ועקשנים; איום ביטחוני ממשי, ברמות שונות של איום; עשרות אלפי חיילים בשטח; משפחות שלמות שחיות בין דאגה לתקווה, דאגה ותקווה. זה זמן שבו החברה הישראלית נדרשת להתלכד, להניח בצד מחלוקות ולהתמקד בדבר החשוב ביותר: ביטחון המדינה ורווחת אזרחיה, תושביה. כל דבר שלא ממקד את תשומת הלב, את האנרגיות, את המשאבים הלאומיים בתקציב, בתשומת לב, בזמן מנהלים, בחוסן לאומי הוא מיותר, הוא לא לעניין. דווקא ברגע הזה כאשר הלב והמשאבים הלאומיים מופנים – וצריכים להיות מופנים – לחזית ולעורף המופגז, בוחרת הקואליציה לקדם שורה של חוקים שנויים במחלוקת. אני רוצה לעצור בנקודה הזאת. תראו, אחת משתיים: או שאנחנו אכן עומדים בפני מערכה קריטית, רבת גזרות או שזה משחק. אני לא מכיר אורגן אנושי – ואגב, לאו דווקא אנושי, כל אורגן ביולוגי – שכשהוא נמצא בסכנה קיומית, במלחמה הישרדותית, מרכז את תשומת הלב בעמידה אל מול אותו איום, ושם בצד נושאים אחרים. בלתי מתקבל על הדעת לחלוטין. אני הייתי אומר, תוך כדי, אבל באופן אמיתי, זה ניצול של תשומת הלב הלאומית לתחומים אחרים, כדי לקדם אג'נדה, שהיא שנויה במחלוקת. ניחא, היינו אומרים, בסיטואציה הזאת, בואו ננצל את התקופה הזו שאנחנו בלחימה החוצה, ונקדם במהירות אג'נדה מוסכמת, קונסנזואלית. נניח כן, שהיינו מוותרים על חלק מהמשאבים פה, בבית הזה – זה זמן, בעיקר זמן – לטובת נושאים פחות קריטיים, אבל שהם קונסנזואליים. זאת הזדמנות לנצל שאר רוח, שעת חסד. אבל לא – לא זה מה שקורה. הקואליציה בוחרת לקדם שורה של חוקים שנויים במחלוקת ולהמשיך במדיניות תקציבית שמעוררת ביקורת ציבורית חריפה. חוקים שאינם קשורים ישירות לניהול המלחמה ולחיזוק החוסן הלאומי, לצד הקצאות תקציביות שאינן משקפות סדרי עדיפות לעת חירום. בין החוקים המקוממים כל כך בזמן חירום, ניתן למנות יוזמות לשינוי מעמד היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה, כך שיהיו כפופים יותר לשרים, ויאבדו ממעמדם המקצועי העצמאי; הצעות להגברת שליטה פוליטית במינויים בכירים בשירות הציבורי וחקיקה רחבה בתחום התקשורת. בתחום התקשורת מקודמות יוזמות לשינוי מבנה הרגולציה, לצמצום סמכויות של גופי פיקוח קיימים ולהקמת מסגרות חדשות שעשויות להיות מושפעות יותר מהדרג הפוליטי. לצד זאת עולות הצעות הנוגעות לתאגיד השידור הציבורי, לשוק השידורים המסחריים ולכללי הבעלות והפיקוח על כלי התקשורת. יש שרואים בכך רפורמה, ואחרים מזהירים מפני פגיעה בעצמאות העיתונות, בחופש הביטוי וביכולת הביקורת על השלטון. בתקופה כל כך רגישה, אין – אין – לבצע מהלכים שנויים במחלוקת. זה כיוון הרסני; הוא לא צודק, הוא לא לאומי, והוא בוודאי מחליש אותנו לנוכח האתגרים העצומים. אירועים כאלה שנויים במחלוקת, חקיקה כזו, אפשר לשער שזמנם הוא לכשייטב; כשייתמו צרותינו האקוטיות. לא היו 40 שנות שלום וכנראה לא נשב כולנו תחת גפננו ותאנתנו, אבל תוך כדי מלחמה, להביא את אותן הצעות שקורעות חלק מאיתנו – חלק משמעותי מאיתנו – ופוגעות בציפור הנפש, זה מעשה שלא ייעשה. לכך מתווסף קידום החוק להענקת סמכות בוררות לבתי דין דתיים – הנושא שאנחנו דנים בו היום – הצעה שמעלה חשש ממשי מפני פגיעה בעקרון השוויון בפני החוק, ומפני יצירת מציאות שבה האזרחים – לעיתים, מתוך לחץ או פערי כוח – יידרשו לפנות למסגרות שאינן מבטיחות את אותן זכויות והגנות, שמספקת המערכת האזרחית. בשינוי של הרגע האחרון, עוד הוסר הצעד, הערכאה הנוספת, של בחינה בג"צית של אותו הליך בוררות – כפי שקיים בהליכים אחרים שאינם דרך בתי הדין הדתיים. זהו מהלך נוסף – שנוי במחלוקת, שנוי במחלוקת חריפה – שמובא על חשבון הזמן הזה, שבו שהיינו יכולים לעשות דברים אחרים. אתם יודעים שיש חקיקה רבה שנמצאת בצנרת, ולא חסרה חקיקה מוסכמת שצריך לקדם. לא פחות מדאיג מאותה חקיקה: נושא הכספים הקואליציוניים. בזמן שבו אזרחי ישראל נושאים בנטל כבד – ביטחוני, כלכלי ונפשי – ממשיכים להיות מופנים תקציבים משמעותיים למגזרים שמזוהים עם תמיכה פוליטית בממשלה. זו המשמעות של כספים קואליציוניים. אגב, כספים קואליציוניים יכולים להיות מופנים גם לקהל הרחב. לגיטימי. לא מוכרחים להתמודד או לנצל את הכספים הקואליציוניים לטובת השבט שלנו, אבל זה מה שקורה ובמיליארדים. אתם יודעים, כשיום לחימה מוערך – בכמה, שרון? – בין מיליארד לשני מיליארד, אז אפשר ליבנו קצת גס בחמישה מיליארדים, מה זה חמישה-שישה? זה פחות משבוע לחימה. אבל צאו וחשבו, צאו ומצאו, מה היינו עושים לפעמים עם כמה מיליונים או כמה עשרות מיליונים. כמה הם חסרים לרווחה, לחינוך, לסביבה ולמיגון. לא חסרים נושאים משותפים, קונסנזואליים. במקום להפנות את המשאבים למיגון דירות; לחיזוק מבני ציבור ומוסדות חינוך; להתמודדות לקראת רעידת אדמה. אנחנו לקראת שנת ה-100 לרעידה הגדולה שהייתה בארץ ישראל; להרחבת שירותי הרווחה; לתמיכה בנפגעים; לסיוע ברשויות המקומיות שנמצאות תחת עומס כבד – הכספים ממשיכים לזרום, וימשיכו לזרום השנה, למסגרות מגזריות. שימו לב, אני לא נכנס, כרגע, לשאלה אם זה ראוי או לא. המגזריות היא לב החטאת. במקום להשקיע כספים בציבור הכללי, אנחנו נותנים מענה פרטני. למה? כי אפשר. זו לא רק טעות כלכלית, זו טעות מוסרית. תקציבים מגזריים הם רעה חולה גם בימי שגרה, אבל בזמן חירום הם הופכים לקריאת תיגר של ממש על חוסן האומה שנמצאת בלחימה שחייבת לרכז את מלוא המשאבים שלה. מהי מלחמה אם לא ריכוז משאבים מלא לטובת התמודדות עם אויב חיצוני? חלק מאותו ריכוז משאבים הוא החוסן; תחושת הצדק, שצריכה לפעם בקרב הציבור כולו. זה בדיוק מה שלא עושים אותם כספים קואליציוניים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כן, אני אסיים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> זה עשר דקות כבר, זה לא - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא יכול לחרוג, זה בסדר. הוא יכול לחרוג. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> למה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה זמן שאנחנו מנהלים אותו ואין בעיה. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> זה בסדר, אני מסיים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> נכון, אלו סדרי דיון בהסכמה. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כאשר חיילים מכול חלקי החברה נלחמים ביחד; כאשר אזרחים מכל הרקעים נושאים יחד בנטל, אין מקום להעדפה תקציבית מגזרית. חוסן לאומי נבנה על תחושת צדק, על שוויון בנטל ועל אמון בכך שהמדינה שלנו פועלת למען כלל אזרחיה בשגרה, ככלל, ובוודאי בזמן לחימה עזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> גברתי יושבת-הראש, חבריי חברי הכנסת. אנחנו היום ביום ה-24 למלחמה. פיצוי לעסקים במדינת ישראל שנפגעו מהסיבוב הזה – אין. גם לא כללים שהוגשו לוועדת הכספים, זה לא מספיק חשוב, למרות ששליש מחברי ועדת הכספים – שזה אנחנו – דרש דיון בנושא הזה, ולמרות שפעם אחרי פעם בכל סבב לחימה, אמרנו: למה בכל פעם מחדש להיות במצב הזה? אפשר פשוט לעשות חוק קבוע בתקופה שמוכרזת כתקופת חירום של פיצויים בסיסיים מאוד, כללים בסיסיים מאוד, ואז הנטל עובר לממשלה לעדכן אותם לפי הנסיבות. אבל זה לא המצב, והלילה, ממה שאני הבנתי, סוף-סוף נדון באיזושהי טיוטה של כללים לחל"ת לעובדים. גם פה, אני חייבת לומר, רואים את הניתוק. מדינת ישראל מתחלקת לשתי אוכלוסיות: עובדי המגזר הציבורי, שבעצם לא עובדים ומקבלים שכר מלא; ומעבידי ועובדי המגזר הפרטי, שלפי הכללים שיועלו היום, בעצם רק אם הם מחסירים 14 ימי עבודה מלאים, יזכו לחל"ת בתשלום מהמדינה. למה? המנגנון הזה לא הגיוני. דיברנו על זה פעם אחרי פעם: הוא מאלץ בצורה מלאכותית מעבידים, לא לקרוא לעובדים במשך 14 יום; העובדים, בעצמם, מסרבים להגיע לפני 14 יום. זה בעצם מעודד לא לחזור; זה מגביר את החיכוכים עם המעבידים, וזה בעיקר לא הוגן. ומה עם העסקים? מה עם העסקים הקטנים? מה עם העסקים הזעירים? מה עם העובדים השעתיים? מה עם סיפור המעונות? ההורים שמשלמים על מעונות סכומי עתק, הזוגות הצעירים במדינת ישראל, כשהילדים שלהם בבית והם לא עובדים? גם פה יש לנו שתי מדינות. שר האוצר מדבר על איזשהו הסדר שמתרקם למי ששולח את ילדיו למעונות ציבוריים, אבל מי ששולח למעונות פרטיים לא יקבל שום הסדר. לא ינסו אפילו לייצר איזשהו הסדר עבורו. וזה אפשרי. זה פשוט לשלם למעונות עצמם את הפיצוי ולעזור להורים לקבל את כספם בחזרה. זה לא מאוד מסובך – זה פשוט דורש רצון ועבודה. אבל באמת, זה לא חשוב. בשבוע שעבר עמד כאן שר האוצר על הדוכן הזה, ולעיניי המשתאות ולאוזניי שסמרו, אמר: זה לא דחוף. מה דחוף הערב? חוק הגדלת סמכות הרבנים, הטבות פוליטיות מגזריות לבייס של השר, פיצול היועצת המשפטית, פגיעה בתקשורת החופשית, פגיעה בתאגיד. זה מה שחשוב. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. עשר דקות לרשותך. בבקשה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תראה, הקואליציה הביאה אותנו למצב כל כך אבסורדי שלפעמים אני מדמיינת כאילו אנחנו בבית האח הגדול; כאילו 10 מיליון אזרחי ישראל עכשיו צופים במה שנעשה בכנסת במשך שמונה שעות ושואלים את עצמם: מה עובר עליהם? זה נראה לכם שפוי שבזמן מלחמה הקואליציה מחוקקת חוק הרחבת סמכויות לרבנים? זה סדר העדיפות שצריך להכתיב את הקצב עכשיו, במלחמה רב-זירתית? הקואליציה שוב לא מפספסת שום הזדמנות לפספס ובוחרת בעצמה על חשבון הציבור. הממשלה שוב בוחרת לעסוק בפוליטיקה זולה במקום לרדת לשטח, להבין שמה שצריך לעשות עכשיו זה לקיים דיון חירום על מיגון הצפון; תושבי הצפון רצים בממוצע כל 22 שעות למקלטים כי אין להם ממ"דים תקניים והם לא מספיקים להגיע. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> כל 22 דקות. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כל 22 דקות. מה אמרתי? 22 שעות. אמן. אז במקום לפרסם מתווה פיצויים לעסקים שנמצאים בחוסר ודאות מוחלט כבר למעלה משלושה שבועות, או למצוא פתרון לילדי ישראל שהשגרה שלהם פשוט נעצרה מלכת – וכל מי שיש לו ילדים יודע את זה; הם לא ממש לומדים, והם לא ממש לומדים כבר שש שנים, מתקופת הקורונה, משנת 2020 – אז עכשיו, עכשיו, זה הזמן לקדם חוק שהוא פשוט סוג של אתנן פוליטי למפלגות החרדיות, חוק הבוררות בבתי הדין הרבניים. חוק הבוררות הזה הוא עוד מאותו דבר שהקואליציה מקדמת, חוק שעוסק בשלושת הכ"פים. במקרה הזה יותר כוח, יותר כוח לבתי דין רבניים. עסוקים בלמסד כאן מדינה בתוך מדינה, ויוצרים פשוט מערכת משפט מקבילה שרשאית לדון ולפסוק בכל סכסוך לפי בית הדין הרבני. זה תקדים שאין לו אח ורע באף מדינה דמוקרטית; מערכת דין מקבילה שפועלת על בסיס חוקי הדת ולא לוקחת בחשבון את המחויבות לזכויות יסוד במדינת ישראל, לזכויות אדם חוקתיות. וכשאני שואלת את עצמי: מי הנפגע העיקרי? אז עוד פעם, עוד פעם, החוק הזה יפגע בראש ובראשונה בנשים. המשמעות היא שבתי הדין הרבניים יוכלו להפר זכויות יסוד, לפגוע בזכויות הפרט, ולא תהיה אף בקרה של מערכת בתי הדין האזרחי על מה שייפסק באותם בתי דין רבניים. ברור לחלוטין שלא מדובר בחוק שנועד לשרת את הציבור, אלא לשרת את הקואליציה. זה לא חוק שיחזק את מדינת ישראל, אלא חוק שישביע את רצונן של המפלגות החרדיות. זה חוק ציני שהממשלה מקדמת על חשבון אזרחי ישראל ורק למען ההישרדות של הממשלה. זה פשוט הפרטה של מערכת המשפט ויצירת שתי מערכות דין במדינת ישראל. ובכן, למי שלא יודע, במדינה דמוקרטית אמורה להיות מערכת משפט אחת. בבתי הדין הרבניים כולנו יודעים שאין דייניות לדוגמה, ובכך החוק יעמיק את האפליה ואת הדרת הנשים. שוב מי שיחליט על נשים יהיו גברים, ובמקרה הזה תמיד גברים יחליטו על נשים. כך מנציחים את האפליה ומעמיקים את הפערים בחברה הישראלית. הרחבת הסמכויות בבתי הדין הרבניים עומדת בניגוד לשוויון שהוא ערך יסוד בכל דמוקרטיה. ולגבי העיתוי שאנחנו מחוקקים את החוק הזה, העיתוי לא פחות חמור מהחוק. המהות בהחלט זועקת לשמיים, אבל העיתוי – בזמן שלוחמי צה"ל והמילואימניקים, הגיבורים שלנו, שנלחמים באיראן, בלבנון, בעזה, בזמן שהציבור נאנק ומשווע ליציבות ולאחדות, הממשלה בוחרת לקדם חקיקה מפלגת, שמעמיקה את השסע. אבל החוק הזה לא עומד בפני עצמו – הוא מגיע כספתח לתקציב מדינה רשלני שבו מעבירים 6 מיליארד שקלים כספים קואליציוניים גם כדי לשמור על שלמות הקואליציה. ובכן, אני אחזור למה שפתחתי איתו: לתושבי הצפון חסרים מיליונים למיגון תקני, אבל הקואליציה עסוקה בעצמה. תסבירו לי – אני שואלת את עצמי ואני שואלת את חברי הקואליציה, חלקם היו ויצאו – איך אתם ישנים בלילה? איך יכול להיות שאזרחי ישראל, שעכשיו נאנקים במשך שלושה שבועות, עוד מעט ארבעה, זזים הצידה, ואנחנו עוסקים פה בחוק הרחבת סמכויות לבתי דין רבניים? איך אפשר להכיל את האבסורד הזה? במקום לקחת אחריות ולנהוג במנהיגות, ההנהגה שלנו מונעת מאינטרסים פוליטיים ציניים בשעת מלחמה. ממשלת 7 באוקטובר מפרקת את הסטטוס קוו, פוגעת בשוויון, מערערת את אמון הציבור ומערערת את אופייה היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל. ובכן, מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה חקיקה מפלגת בזמן מלחמה, היא לא יכולה להרשות לעצמה מערכת משפט כפולה, והיא לא יכולה להרשות לעצמה הנהגה שמעדיפה פוליטיקה זולה על חשבון אחדות. ואני אומרת, באמת – כחברת ועדת חוץ וביטחון, קודם כול שואלת את עצמי: מה יגידו אנשי המילואים, אותם אנשי המילואים שדנו כבר על המתווה עבורם. אמרנו, תהיה להם בשורה. בשנת 2026 נעבור למתווה מילואים מוגבל. היקף המילואים שיעשה איש מילואים לוחם יהיה 60 יום, אבל כל המתווה הזה פשוט הושלך לצד, הפך להיות לא רלוונטי ברגע, בשנייה, שיצאנו לשאגת הארי? והמילואימניקים עומדים מאחורי החוזה שלהם לטובת מדינת ישראל, ואיך שקוראים להם, הם מגיעים, הם מתייצבים. הם לא שואלים שאלות, הם לא שואלים איפה 60 הימים שלי. הם יודעים שהם יעשו 100 ימים, ו-110 ימים, ואפילו יותר, כי עכשיו יש מערכה שמתפתחת גם בלבנון. אבל למה המדינה לא יכולה לעמוד באופן כן מאחורי אנשי מילואים ולא לחוקק חקיקה מפלגת בזמן שהם נלחמים בים, ביבשה, באוויר? למה? למה אנחנו מגיעים למצב כזה? ואני אומרת, עדיין לא מאוחר לא לעשות את כל הדברים המפלגים שאתם עושים; להחליט שעכשיו שמים בצד את כל החקיקה המפלגת ועוסקים באמת באחדות העם; להחליט ששמים את זה בצד ומסתכלים באמת, מנסים למצוא פתרונות לאנשי מילואים, לאותם אלה שמזומנים כבר בפעם השביעית; להחליט שלא עוסקים בחקיקה מטורללת; שלא עוסקים בפיצול יועמ"שית; שלא עוסקים בהרחבת סמכויות לבתי דין רבניים; שבאמת מתעסקים בצורכי הציבור. איך זה יכול להיות? אני חושבת שאתם הקואליציה היחידה שמעיזה בשעת מלחמה להחליט החלטות מפלגות מהסוג הזה. ואני אומרת לכם, זה פשוט דבר שבשעת מלחמה – במלחמות בשנים קודמות, כשהיו פה ממשלות אחרות וכנסות אחרות – היה סוג של קונסנזוס, קונסנזוס, מחויבות דו צדדית, חוזה דו-צדדי בין קואליציה לאופוזיציה שבשעת מלחמה מזיזים הכול לצד ועוסקים רק בדברים שמשרתים את המלחמה ומשרתים את מדינת ישראל. אבל אין ערך שאתם לא שחטתם אותו. כל הערכים פשוט הופכים להיות כלאם פאדי כשמגיעים לקואליציה הזאת. הציניות שלכם היא בלתי תתואר. ואני אומרת, באמת, מה שחשוב באמת עכשיו זו אחדות, וזה ביטחון, וזו כלכלה, וזה לתת מזור לאותם תושבים שאיבדו ברגעים אלה, בימים האחרונים, את בתיהם; לתת מזור לתושבי קריית שמונה, ששם היו היום ארבע זירות נפילה, לתושבי חולון שלא מפסיקים להיכנס ולשמוע אזעקות, עוד אזעקות ועוד אזעקות ועוד אזעקות ועוד זירות נפילה. לתת מזור לאותם אלה שהבית שלהם נחרב כליל ומצאו את עצמם ביום אחד בלי כלום ובלי קורת גג; לאותם אלה – אצלם אנחנו צריכים לעבוד, אצל אותם אלפי מפונים עכשיו בתוך מלונות ששואלים את עצמם מה יהיה מחר, ולא לעבוד בחקיקה מפלגת. ואולי זה לא מאוחר להגיד לכם, באמת, תשקלו את הדברים; תפסיקו כבר עם העברת הכספים הבלתי-אחראית הזאת מאחד לשני כדי לשמור על הקואליציה; תיקחו אחריות ותעשו את מה שמוטל עליכם, ותחליטו שבאמת אנחנו מחליטים דבר אחד: עוסקים רק בנושאים קונסנזואליים שמשרתים את הציבור ולא משרתים את הקואליציה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ווליד טאהא, עשר דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושב בראש, בעיצומה של מלחמה מטורפת מתחוללת לה זה תקופה ארוכה בעיה שרבים מעדיפים להעלים ממנה עין. כאילו לא רואים, לא שומעים, כאשר כל לילה אנחנו עדים להתארגנויות של מיליציות למעשה של מתנחלים טרוריסטים שתוקפים יישובים פלסטיניים, נכנסים לכפרים, שורפים רכבים, שורפים בתים, משחיתים רכוש. והם לא מסתירים זאת – הם מפרסמים זאת ברבים. הם מפרסמים את ההישגים שלהם מדי יום על מספר הרכבים ששרפו, מספר הבתים ששרפו, הגבורה שעשו נגד נשים, ילדים, אנשים תמימים, ולעיתים עושים זאת בחסות הצבא או תחת שמירת הצבא, וכאילו אף אחד לא רואה, אף אחד לא שומע. מצב דברים של התפוררות של מדינה. גם כאשר אנחנו מדברים על שטח כבוש, עדיין המדינה נושאת באחריות לכל המתרחש בתוך השטח הכבוש הזה. וכאשר היא מאפשרת לקבוצות, מיליציות, של טרוריסטים מתנחלים, לערוך פוגרומים כל לילה באין מפריע, מבלי שזה מזיז למישהו, על מה זה מעיד? על מה זה מעיד? המדינה, גם לפני המלחמה האחרונה, שכל אזרחי המדינה משלמים עליה מחיר – אני בא מכפר קאסם, שבכל מטח היא סופגת, אם לא שברי יירוטים, אז מהפצצות המתפצלות האלה, שפגעו יותר מפעם אחת ביותר ממקום אחד, ורק בנס לא נפגעו האנשים בנפש. נגרם כמובן נזק רב לרכוש. האנשים – אין להם את המיגון הראוי, אין מיגון ציבורי. וזו עוד סוגיה, שהממשלה הפושעת הזו ממשיכה להתעלם ממיגון ציבורי, מקלטים ציבוריים בחברה הערבית. גם עכשיו, בתקציב שיובא לאישור בעוד כמה ימים – זה לא מוזכר באף דף, באף מקום. זה כאילו לא קיים, זה כאילו לא מעניין אף אחד. אבל מדינה שלמה מעלימה עין מטרור של מתנחלים. זה צריך להדיר שינה מעיניו של כל אדם במדינה ולא רק מהאזרחים הערבים. זו התפוררות של מדינה, זו התפוררות של משטר, כאשר מיליציות עושות כראות עיניהן במרחב שהן נמצאות בו, למרות שהן נמצאות במרחב שלא כדין. הן נמצאות שם שלא כדין, ולמרות זאת הן מבצעות את כל הפשעים שלהן. הנושא השני שדיברתי עליו לקראת סוף הפרק הראשון הוא באמת נושא המקלטים במדינה בכלל, ובחברה הערבית במיוחד. עכשיו, במלחמה הנוכחית, נחשפה החומרה הרבה שבמחסור במקלטים ציבוריים במדינה בכלל, אבל במיוחד בחברה הערבית. במלחמה הזאת אין יישוב ישראלי, לא ערבי ולא יהודי, שאיננו מאוים מהטילים שמגיעים או משברי יירוטים או מהטילים עצמם, וזה ממחיש את הפער המשווע במקלטים הציבוריים בין החברה היהודית לחברה הערבית. האנשים נמצאים בתוך בתים שאין בהם מקלטים, ונמצאים במרחב שאין בו מקלטים, ורק בנס עד עכשיו לא שילמנו בחיי אדם; רק בנס עד עכשיו לא שילמנו בחיי אדם. ואם אנחנו בשבוע של העברת תקציב, והנושא הזה לא מקבל משנה חשיבות אצל אלה שהיו צריכים לשבץ אותו בראש סולם העדיפויות בעיצומה של מלחמה כדי למגן את האנשים ולאפשר להם מחסה כשהם שומעים את הזעקות, אז מתי זה יקרה? זה בוודאי ובוודאי לא יקרה בימים כתיקונם, כי זה לא מעניין אף אחד. ואם זה לא מעניין אף אחד היום, כאשר זה קורה בפועל, אז אני לא יודע באמת מתי זה יעניין מישהו. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת משה טור פז. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – חבר הכנסת ווליד טאהא, הקדשתי היום זמן ארוך בוועדת כספים וגם בוועדה לביטחון לאומי בנושא הטרור היהודי. מבטיח לך שאני לא ארפה מהנושא הזה, כי הוא בנפשנו. הוא חלק מזכותנו על הארץ הזו. אבל אני רוצה לדבר עכשיו דווקא, אדוני, על פשיטת הביטוי "עם הספר", או איך הפכנו מעם הספר לעם הטאבלט. שינוי. שר האוצר אומר על שר החינוך: אני לא מבין את הראש הקטן שלו – צודק, דרך אגב. אחר כך הוא ממשיך: יואב חבר, ואני לא רוצה לבקר אותו, אבל – איזה יופי שמגיע אבל – אבל אין מי שחושב שהישראבלוף, הכוונה לזום, שהישראבלוף הזה עובד. זה לא טוב לתלמידים ולמורים. אז קיש עונה לו – כמו פינג פונג, כן? – תכניס את היד לכיס ותעשה את המוטל עליך. איזה יופי, גן ילדים – שסגור, דרך אגב – גן ילדים, שר האוצר ושר החינוך מתכתשים בפומבי; זה אומר: ישראבלוף, וזה אומר: תכניס את היד לכיס. אין מה לומר, אתם נראים כמו מבוגרים אחראים. וכל השיחה הזו, השר סופר, על הראש של הילדים. אז קיש וסמוטריץ' עושים פינג פונג מביך וילדותי. חבר'ה, יש לכם ווטסאפ, יש לכם טלפונים אחד של השני. איך אומרים באנגלית, יוראי? Get a room. סמוטריץ' וקיש, קחו חדר, תשבו ביחד, ותסגרו מה קורה במערכת החינוך, כי כרגע לא קורה כלום. ומה מרגישים תלמידי ישראל? הם לא מרגישים כלום. הם ישנים, חברים. תלמידי ישראל ישנים. הם יושבים בבית פרק זמן של ארבעה שבועות. נחבר את זה לחופשת פסח – זה כבר כמו חופש גדול. או-טו-טו, או-טו-טו, ילדי ישראל ברצף – עוד חופש גדול, כי אין לנו מספיק חופש גדול במדינת ישראל, צריך עוד אחד. וזהו, ככה אנחנו מוותרים על החינוך של ילדי ישראל. אין מאמצים. אין ניסיונות. אנחנו הפכנו מעם הספר לעם הטאבלט. ודרך אגב, המסך תמיד סגור. אני רוצה לומר לכם משהו. זה לא שהופתענו. זו מלחמה שנערכנו אליה מראש. עשו פה ספוילר של חודשיים. אז אולי לא ידענו את היום, אבל חודשיים של ספוילרים. המדינה הזו ידעה שהולכת להיות מלחמה. ואני מזכיר לכם שלפני שש שנים ישבנו בבית בקורונה, גם כן חודשים מיותרים שילדי ישראל לא למדו מרוב היסטריה. אז המדינה יודעת שיש מלחמה, והיא לא נערכת. אין מתווה מוכן. אין כיוון. מה נעשה? שיטת ה"יהיה בסדר". נתחיל מלחמה, ואז נראה מה קורה עם העסקים, מה קורה עם התלמידים, מה קורה עם הציבור. אנחנו מתגלגלים באירוע, כאילו חינוך זה משהו שאפשר לאלתר איתו, שהוא קורה מאליו. יש לנו מצב מעוות שבו משרד אחד קובע למורים איך הם יעבדו, הסכמי שכר. המשרד השני לא סגור על איך הם ילמדו. ומי שבכלל קובע הם יפה בן דוד ורן ארז. אז הינה, אנחנו בשנה השישית של מצב חירום. אני רוצה לומר לכם, יש לי ילדה בכיתה ט'. מכיתה ג' היא לא לומדת – פעם קורונה, פעם מלחמה, פעם זום. שגרה משובשת שאין בה שנת לימודים רציפה אחת. אז איזושהי שאלה אליכם. אם זה עקום מתחילת הדרך, מה הציפייה שזה יהיה ישר? איך זה יתיישר? מעצמו? יש פה את דור המסכים, דור שלם שגדל מול מסך סגור. אין מסגרת, אין רצף, אין יציבות. זה לא עוד ימים בבית, אלה שנים קריטיות לעיצוב. ילד בתחילת הדרך הוא כמו וקטור. אם זייפת טיפה ימינה או שמאלה, הוא יהיה עקום להרבה מאוד שנים, שנים קריטיות של גדילה, גיל שלומדים לקרוא ולכתוב. לא רק לומדים חומר שהוא בסיס לאקדמיה – זה אינטראקציה אנושית. זה איך לעבוד בחברה. זה איך להתמודד עם מסגרות. שלב שמפתחים את כישורי השפה, את הכישורים האנושיים, את החוסן הרגשי. מי מלווה את התלמידים? מיומנויות חברתיות, מבוגר אחראי, קשר בין מבוגר אחראי לתלמיד – כל הדברים האלה לא קורים כבר חודש בישראל. לא קורים כמו שצריך כבר שש שנים. אני רוצה לומר עוד משהו על הגישה לחינוך. הלוואי, הלוואי שהיינו מתייחסים לחינוך כתשתית לאומית אמיתית, וכמו שנערכים למלחמה – אם הייתה פה ממשלה נורמלית – היינו נערכים לחינוך הילדים בכל מצב. המצב הזה, שאנחנו רואים פה שני מבוגרים, קיש וסמוטריץ', שרבים בפומבי מי אחראי – אחד אחראי על החינוך, אחד אחראי על הכסף. בארמית קוראים לזה: קדרה דבי שותפי – קדרה של שניים, לא יוצא ממנה כלום. מה קורה? היא מקדיחה. זה מצב החינוך שלנו. עכשיו אני רוצה ברשותכם לדבר קצת עוד קומה למעלה, לא רק על מצב החינוך – על זה שנרמלנו פה שגרת מלחמה. שגרת מלחמה, זה מצבנו. בין אזעקה לאזעקה, בין טיל לטיל, אנחנו מנהלים שגרת מלחמה: פותחים מערכת חינוך, סוגרים מערכת חינוך; אדום, צהוב, ירוק. אבל זה כלום. זה שחור. המסך שחור. אנחנו יוצאים לעבודה וחוזרים מוקדם, כי יש התראה. תחבורה אווירית נמוכה, כל יום מורידים אותה עוד, תלוי ביום. האם אפשר לעלות פה על מטוס? אי-אפשר לעלות פה. תחבורה בכבישים? תתפללו שאזעקה לא תתפוס אתכם. לי כבר יצא לעשות כמה אזעקות ליד כל מיני גשרים ברחבי הארץ. אנחנו לא רק מנרמלים את זה – אנחנו מכחישים את זה. הכחשת מלחמה היא דבר לא ראוי. עכשיו, תראו, אנחנו לא חדשים פה, לא חודש, לא שנה. שנתיים וחצי של מלחמה בלתי פוסקת, ואתם יודעים מה? התחלנו עם חמאס ב-7 באוקטובר. והבטחתם, הבטחתם למוטט את חמאס. אמרתם: זה ייגמר. היו פה כמה זבי חוטם – סלחו לי, אין לי ביטוי אחר – פוליטיקאים שאמרו בדיונים: לא צריך מיגון; או-טו-טו אנחנו לא נצטרך מיגון. שקל אחד אנחנו לא צריכים לשים למיגון, אמר פה משה סעדה. אני נגד מיגון, אמר פה אלמוג כהן. ואלה רק שתי דוגמאות. בדיונים כאן, כי כן, עוד שנייה יש לנו דור – לא נצטרך ממ"דים. אמר פה ח"כ חצוף: ממ"דים זה רפיסות. בואו נראה אותו, איפה הוא היום. רץ לממ"ד כמו כולם. איפה עמדתם? איפה אתם היום? כל גבוהי המצח האלה. לא סתם מתמגנים, כן? מי שיש לו מיגון פה, מתמגן כמו ענק. חצי מדינה פה לא יוצאת מהממ"ד. החצי השני רץ בספרינט למקלט הסמוך. אבל אתם יודעים מה? זה היה נסלח. אם התוצאה הייתה טובה, אם היינו קרובים למוטט את חמאס, יאללה. אם נתניהו היה בא ב-8 באוקטובר ואומר לאזרחי ישראל: תקשיבו, זו דרך ארוכה; ייקח שנתיים וחצי-שלוש, לא יהיה חמאס – חברים יקרים, עם ישראל היה הולך עם זה. אם מישהו היה מסוגל לבוא היום ולומר: חברים יקרים, מבצע רציני, ארוך, אין חיזבאללה. תעשו לי טובה, מישהו חושב שלא יהיה חמאס עוד רגע? חמאס היום עם יותר חיילים. נכון, באיכות יותר נמוכה, אבל יותר חיילים ממה שהיו לו ב-7 באוקטובר. מה אנחנו כן מקבלים? סיסמאות: אנחנו כפסע מהניצחון המוחלט. כבר שלוש שנים כפסע – שלוש שנים כפסע מניצחון על חיזבאללה. ויש לי תחושה רעה, לצערי, שאו-טו-טו אנחנו כפסע מהניצחון על איראן. חברים יקרים, מלחמת נצח זו לא הצלחה גדולה. לנהל סכסוך זו לא הצלחה – זו קונספציה לא פחות מהכלה. שגרת מלחמה זו לא הצלחה. זה נכון, מי שיוזם את המלחמות זה לא אנחנו. אבל מה כתוב בתנ"ך כשרוצים לומר הצלחה? אתה יודע, אופיר? "ותשקֹט הארץ ארבעים שנה". אתם יודעים מה? ותשקוט הארץ ארבע שנים. כולנו קונים עכשיו. אבל עכשיו מה יש לנו? עוד יותר טוב, ועוד יותר טוב, ועוד יותר טוב. שום דבר לא טוב בזה, חברים. להילחם לנצח זה לא טוב, במיוחד שמתחילת המלחמה הזו לא גויס גדוד אחד חדש, כי אתם עדיין מכשירים את ההשתמטות ההמונית פה. אז אותו דור שלם שגדל כאן מכיר רק מלחמת נצח. לא מבצעים, לא חגים. עכשיו, שוב, אנחנו לא המצאנו את האויבים שלנו. האויבים שלנו הם נתונים. אבל מדינת ישראל, פעם, כשהיו פה מצביאים אמיתיים, אמרה: אסור לנו לנהל מלחמות ארוכות. מלחמת יום הכיפורים, שנפתחה בתבוסה, הסתיימה תוך 17 יום. הייתה פה מלחמת ששת הימים – בשישה ימים ההישגים שלה. ולא נלחמו מול חמאס, ארגון טרור, ומול חיזבאללה – מול צבאות אדירים. מה קרה למלחמות המהירות? אז אני בעד ביטחון, ואני בעד רצועות ביטחון, ואני בעד שימוש בכוח כשצריך, ואין לנו צבא לתצוגות אופנה. אבל אני גם בעד חיים, בעד בנייה, בעד ציונות, בעד שמדינת ישראל תהיה מקום שאפשר לחיות בו. כרגע זה לא המצב. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברת הכנסת מיכל שיר סגמן. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שעה מאוחרת במליאה. אנחנו הולכים להיות כאן עד אור הבוקר. אני, אגב, צריכה לקום לזומים. לא יוותרו לי. אני צריכה להתייצב לזום ב-09:00. היום אפשר להגיד שאני גם חברת כנסת וגם טכנאית מחשבים. אני עוברת מילד אחד לילד השני. מחברת שיעור חשבון, שיעור אנגלית. כן שומעים, לא שומעים. לא, באמת, רצה מאחד לשני. זה מה שאני עושה. עכשיו אני שואלת באמת. העם החכם ביותר בעולם – ידע לתכנן מלחמה, ידע לצאת אליה בגבורה, עם החיילים, ידע לתכנן אסטרטגיה, במקרה הזה גם לתכנן אסטרטגיה עם ארצות הברית. באמת, ידענו לעשות את זה. אני מצטרפת לדברים של חבר שלי חבר הכנסת טור פז. לא ידעתם לארגן לנו את מערכת החינוך? אני שואלת באמת. כי אני בספק אם יש איזשהו ילד שלמד איזשהו משהו בזום המטופש הזה. אני למדתי הרבה מאוד על מחשבים. אם יש מישהו שלמד משהו זה אני, אני למדתי על מחשבים, ולמדתי גם המון על רגשות אשם. כי באיזשהו שלב אני נשברת ואני אומרת לילדים שלי: אתם יודעים מה? עזבו, לא צריך, היום אימא מרשה לכם לוותר. אי-אפשר, אי-אפשר עם הזומים האלה. גם לא לומדים, גם מתעצבנים, גם הילדים – סוף-סוף הצלחתי לחבר אותם, פתאום הם צריכים ללכת למקום חשוב, שמזה אתה רוצה להתפוצץ באותו הרגע, וזה גם אחרי שלא ישנת בלילה כי רצת למקלטים. אז הגאונות של האסטרטגיה המלחמתית לא באה לידי ביטוי במערכת החינוך. לא רק היום, לא רק במלחמה, לצערי הרב, בכלל. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו ביום ה-24 למלחמת איראן השנייה. ואתמול חצי ממשלה יצאה לסיור יחצנות בערד ובדימונה, שתי ערים שנפגעו באמת מאוד מאוד קשה במלחמה הזו מההפגזות האיראניות. אין שר או שרה שלא ביקרו שם, כמעט יכולתי להתבלבל ולחשוב שאולי הממשלה הזאת התחילה לעבוד. אבל לצערנו, חברי הממשלה הגיעו בעיקר עם מצלמה, חצובה ומיקרופון. האיראנים הפגיזו את תושבי ערד ודימונה בטילים, וממשלת ישראל – בפוסטים, בסלפי, בחיוכים. כאילו לא פורסם ממש עכשיו דוח מבקר המדינה שהמחיש עד כמה הממשלה הפקירה את המיגון הציבורי. היה אפשר לצפות שבזה תעסוק הממשלה עכשיו. אבל היום, עכשיו, כשהקפצתם פה את כל חברי הכנסת למליאה – במקום לבנות, במקום לשקם, במקום לתת כתף, אתם, ממשלת ישראל והקואליציה, בחרתם להעביר היום עוד חוק של קומבינה, קומבינה למשתמטים. חוק שבעיקר בא לפצות על זה שאתם פשוט לא מצליחים להעביר חוק השתמטות, וזה בעיקר בזכות חברי האופוזיציה ויש עתיד. 24 ימים שבהם אזרחי ישראל נתונים להפצצות בלתי פוסקות. מאות אתרי הרס בעשרות ערים, נרצחות ונרצחים, שכונות הרוסות, מיליוני ילדים שלומדים בזום, או בעצם לא לומדים בכלל, הורים שקורסים, אלפי משפחות ללא מיגון מספק או בלי מיגון בכלל, שמתגוררים בחניונים או במקלטים ציבוריים, תת-קרקעיים. ומה אתם עושים בזמן הזה? אתם מקדמים חוק שיאפשר לבתי הדין הרבניים לעסוק גם בנושאים אזרחיים. ממש חשוב לכם, תוך כדי מלחמה, כשהאזרחים שלכם, שלנו, מותשים וטרוטי עיניים – עכשיו חשוב לכם לתת לבית הדין הרבני סמכויות של בית משפט ובכך לרמוס את הסטטוס קוו, לחסל אותו עד תום, ועל הדרך גם את אזרחי ישראל המשרתים והתורמים. תגידו, אתמול כשהסתובבתם בדימונה ובערד, אתם סיפרתם לראש עיריית דימונה – כשדגמנתם לידו סולידריות, סיפרתם לו שזה מה שאתם עושים למוחרת בערב במליאה? ולתושבי ערד, שבאתם לבכות איתם את דמעות התנין שלכם, העברתם שקל אחד לשיקום הבתים ההרוסים שלהם? אני שואלת כי תושבים שהבתים שלהם נהרסו עוד במלחמת איראן הראשונה, הם עדיין מחכים לפיצוי. מה תגידו מחר לראש עיריית דימונה או ערד? מה תגידו לתושבים? תודה על הפוסט, עכשיו תשתקו ותנו לנו להעביר כסף לקואליציה במקום לשיקום שלכם, של הבתים שלכם, של הילדים שלכם? ומה תגידו לכל ההורים העייפים שמלמדים את הילדים שלהם בזום הבלתי-אפשרי והכסת"חי הזה שלכם? תיהנו במקלט, פשוט אל תשכחו לתת לנו לייק? אין גבול לביזיון, אין תחתית שלא ירדתם אליה. אבל אנחנו לא נוותר לכם. יש עתיד היא קו ההגנה האחרון של אזרחי מדינת ישראל. אנחנו נמשיך לומר את האמת בפנים. חברי הכנסת של יש עתיד ימשיכו להילחם וימשיכו לבלום אתכם כאן בוועדות, ובכל מקום, ואנחנו נעצור את הביזיון הזה. ייקח שבוע, ייקח חודש, ייקח חודשיים, אבל אנחנו נחליף אתכם. והתושבים יקבלו את הפיצוי שמגיע להם, המשפחות יקבלו את המיגון שמגיע להן והילדים שלנו יקבלו את הממשלה שראויה להם. כי אחרי שאנחנו נחליף אתכם, אנחנו נקים ממשלה שמתפקדת, שתשים רק את טובת הציבור מול העיניים. אנחנו נפנה את הכסף לשיקום הערים שנפגעו, אנחנו נפנה את התקציבים לאנשים שקמים בבוקר ויוצאים לעבודה. יש כאן מגזרים שלמים שזה בכלל לא מובן מאליו מבחינתם, הם לא יודעים מה זה לקום בבוקר לעבודה. אז אנחנו נעביר את הכספים לאנשים שקמים בבוקר לעבודה, ושקמים לשרת ולתרום למדינה. בממשלה הבאה שאנחנו נקים לא יהיה שקל אחד למוסד שלא מלמד ליבה. ומי שמקבל צו גיוס ולא יתייצב, לא יראה אגורה שחוקה מהמדינה. אתם פירקתם את מה שהיה כאן, הצלחתם לפורר את המרקם הכל-כך עדין והיפה של החברה הישראלית. הצלחתם להרוס כאן, אבל אנחנו בקרוב נחליף אתכם ואנחנו נבנה מחדש. אנחנו נבנה מחדש עם קצוות האוכלוסייה שמשרתת, שנותנת, שתורמת ושבאמת רוצה להקים פה ישראל ציונית שנשארת כאן, ורוצה לבנות את עצמה באמת, ולא לחיות על גב של אנשים אחרים. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הליכוד, נמאס לכם? זהו? נמאס לכם סופית לחיות במדינה דמוקרטית? קצתם בשוויון ובזכויות אדם ובמחויבות בסיסית להכרעות של הציבור הישראלי? חברות וחברי הליכוד, אתם רוצים לחיות במדינת הלכה? זה מה שאתם רוצים? כי הרי בזה אנחנו דנים היום, בהקמה של מערכת משפט מקבילה למערכת המשפט הישראלית. אתם שומעים מה סמוטריץ' ופינדרוס אומרים לכם. פינדרוס אומר: אני רוצה שאנשים יקיימו את ההלכה, המדינה לא מעניינת אותי. סמוטריץ' אומר: אנחנו מתקדמים לגאולה. זה מה שאתם רוצים, אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הליכוד, מדינת הלכה? מערכת משפט שלא תפסוק לפי ערכי הכנסת, לפי חוקי הכנסת, אלא לפי דין תורה? אדוני היושב-ראש, מה לאומי? אתה חבר בתנועה שמגדירה את עצמה כתנועה לאומית וליברלית. מה לאומי במערכת שפוסקת לא לפי חוקי הכנסת אלא לפי דין תורה? מה ליברלי בהתפרקות מוחלטת ממחויבות לשוויון, לזכויות אדם, להכרעות של הציבור הישראלי? מה לאומי וליברלי בהצעה הזאת? למה אתם נותנים את ידכם לשיגעונות המשיחיים של סמוטריץ' ושל סטרוק ושל פינדרוס, שאומרים בפה מלא: קצנו בישראל יהודית ודמוקרטית, אנחנו רוצים גאולה, דין תורה, שאנשים יקיימו את ההלכה, כפייה דתית? אומרים לנו: זה בסדר, הכול בהסכמה. הכול בהסכמה, רק מתעלמים מפערי הכוחות בין גברים לנשים בחברות מסורתיות, בחברה הדתית-לאומית, בחברה החרדית. מתעלמים מפערי הכוחות בשוק העבודה בין מעסיקים לעובדים שלהם. אז לא, זה לא בהסכמה. וגם אם כן, יש זכויות יסוד שאי-אפשר לוותר עליהן גם אם מאוד מאוד רוצים. עובדת לא יכולה לוותר על הזכות שלה לא להיות מפוטרת מהעבודה כשהיא בהיריון, גם אם היא מסכימה לכך. בן אדם לא יכול להחליט שהוא מרשה למעסיק שלו להרביץ לו או לתת לו עונש פיזי על טעויות במקום העבודה. הוא פשוט לא יכול לוותר על זה, גם אם הוא מאוד מאוד רוצה. אבל איך זה ייראה במציאות? את קופאית בסופר, אם חד-הורית בחודש החמישי להריונה, את מבקשת לצאת לבדיקות – ומפוטרת. חשבת שתלכי לבית הדין לעבודה, אבל אז נזכרת שבחוזה ההעסקה היה סעיף קטנטן, שלא חשבת שיפריע יותר מדי: בוררות – בבתי דין דתיים. ועכשיו, במקום דיון משפטי על זכויות עבודה, את מגיעה לבית הדין הדתי, ובבית הדין הזה, לפי הכללים שלו, יכול הדיין להתחיל לשאול אותך שאלות שאין להן שום קשר לסכסוך בעבודה: מי האבא? האם יש לך בן זוג? אולי בת זוג? ואם את לא נשואה, אז שאלות על מעמד הילד ועל חשש מממזרות. פתאום במקום דיון על פיטורים לא חוקיים חייך האישיים הופכים להיות מוקד לדיון והכרעה, ומי שמכריע הוא לא שופט אלא רב. רוצים עוד דוגמה? נרשמת לקורס פוטושופ, קורס בסיסי, מקצועי, תנאי לעבודה בתחום. את משלמת, מסמנת וי על תקנון הרשמה סטנדרטי באתר, ומתחילה ללמוד. ואז מודיעים לך, באמצע הקורס: נשים לא משתתפות בחלק מהשיעורים, לא מדברות מול גברים, בימים מסוימים אפילו לא נכנסות, מטעמי צניעות כמובן. במדינה דמוקרטית את אמורה להגיע לבית משפט אזרחי, ושם השאלה היא פשוטה: האם את הופלית בגלל שאת אישה? אבל לפי החוק הזה את נגררת לבית דין דתי, ושם השאלה היא לא אם את הופלית, אלא אם לפי ההלכה מותר להשתיק נשים. ואת יודעת מה התשובה. החוק הזה, חברות וחברי הכנסת, חברות וחברי הליכוד, מכניס את דין התורה עמוק לתוך חיינו, בין אם אנחנו רוצים בכך ובין אם לאו. ישראל נמצאת בצומת הכרעה על דמותה, על הערכים הכי בסיסיים שלה, על אם אנחנו רוצים להיות מדינה יהודית ודמוקרטית שבה לכל אדם יש מקום שווה ומלא – או מדינת הלכה חשוכה, פונדמנטליסטית, רודפת נשים, להט"בים, רודפת כל מי שנראה או חושב אחרת ממי שיושב על כס השלטון. מדינה שבה יש נישואים אזרחיים ותחבורה ציבורית בשבת וזכויות להט"בים, מדינה שבה יש שוויון מוחלט בפני החוק, שבה כל צעיר וצעירה בגיל 18 מתגייסים ומשרתים בצבא – או מדינה שבה חלק משרתים, תורמים ומשלמים מיסים, וחלק אחר מקבלים קצבאות כדי לא לשרת, לא לצאת לשוק העבודה, לא לתרום את חלקם לחברה הישראלית. בנושא הזה, בצומת ההכרעה הזה, רק יש עתיד גדולה וחזקה תוכל לוודא שתקום פה ממשלה לאומית וליברלית שתשנה את סדר העדיפויות הלאומי. שקל לא יקבל מי שלא הולך ומשרת בצה"ל. אדוני היושב-ראש, אנחנו בעיצומה של מלחמה. כשכוחותינו הגיבורים נלחמים בכל החזיתות, כשהאזרחים רצים למקלטים, הכנסת הזאת לא דנה – לא על פערי המיגון, ולא על חוק גיוס שיגייס את החרדים לצבא, ולא על שיקום לעסקים, ולא על מתווה חינוך, ולא על שירותי בריאות. עכשיו אני רוצה לשבח אותך דווקא, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא, אל תעשה את זה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> זה פוגע בך בפריימריז. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> עבדנו לאחרונה הרבה בקרן העושר, ושם הקצינו משאבים רבים לטובת מערכת הבריאות הציבורית. יצא לך לבקר ביוספטל, בית החולים באילת? יצא לך לבקר בו, אדוני היושב-ראש? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כן, כן, בוודאי. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> בוודאי. אז למי שלא יצא לבקר, בבית החולים יוספטל באילת חסרים 15 רופאים מומחים בכירורגיה, הרדמה ורפואה דחופה. המיון מאויש רוב שעות היום על ידי מתמחים שאינם מומחים ברפואה דחופה. יש רק שש מיטות של טיפול נמרץ. יש רק ארבעה חדרי ניתוח, וחלקם אינם ממוגנים. יש רק מכשיר CT אחד. זמן הפינוי המוסק התארך מרבע שעה לשעה וחצי, כי הממשלה קיצצה את המסוק שפעם הוצב באילת ועכשיו נדרש להגיע משדה תימן. אם חלילה תהיה פגיעה ישירה באילת, במקרה של אר"ן, אירוע רב נפגעים, כמו שהיה בערד, מה יקרה? בית החולים יוספטל לא מסוגל להתמודד עם כל כך הרבה נפגעים. מה יקרה? מה עושים במקרה הזה, אדוני היושב-ראש? הפערים האלה ביוספטל באילת הם גזר דין מוות לעשרות פצועים שראויים לקבל טיפול רפואי ראוי. אדוני היושב-ראש, במקום להעביר סמכויות לרבנים, תעבירו רופאים ליוספטל, תעבירו ציוד רפואי לאילת. במה אתם מתעסקים, ריבונו של עולם? במה אתם מתעסקים? במקום להעביר סמכויות לרבנים, תעבירו רופאים וציוד רפואי לאילת. אתה יודע שיש את הפערים האלה, ביקרת שם. אז מדוע אתם לא עוסקים בזה? מדוע? למה אתה לא עונה לי? נראה לך הגיוני? נראה לך הגיוני שזה המצב? למה אתם משלימים עם זה, חברי הליכוד? מה נסגר איתכם? באמת, מה נסגר איתכם? למה אתם נותנים יד לאירוע המטורלל הזה של העברת סמכויות לבתי הדין הרבניים? במה זה תורם לחייהם של אזרחי ישראל, למצביעי הליכוד? במקום לעסוק בחיים של האזרחים בזמן מלחמה, אתם עוסקים בהעברת סמכויות לרבנים. למה? כי צריך לפצות את הסיעות החרדיות – ירד חוק ההשתמטות, אז זה מה שהם מקבלים בתמורה? מה הסיבה? אני לא מצליח להבין, חבר הכנסת ואטורי, סגן יושב-ראש הכנסת, יושב-ראש ועדה מכובדת בכנסת ישראל. למה חברי הליכוד נותנים יד למופע ההתפרקות הזה, התפרקות מערכים, התפרקות מאחריות, התפרקות מהחובה שלכם לדאוג לכלל אזרחי ישראל, אבל גם למצביעים שלכם? אתה חושב שמצביעות הליכוד חיות בשלום עם החוק הזה, שמכפיף אותן להלכה, לכפייה דתית, לדין תורה, בחוזים אחידים, במערכות היחסים, בעבודה שלהן, כמעט בכל מקום? ריבונו של עולם, למה אתם מביאים חוקים שנויים במחלוקת, שנמצאים במחלוקת ציבורית עזה בזמן מלחמה? ואז אתם מטיפים לנו על אחדות. ככה נראית אחדות? כשאתם מפקירים את תושבי הנגב ואת תושבי אילת לגורלם, תחת טילים, ואתם מתעסקים בשימור הקואליציה שלכם? תתביישו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת יבגני סובה. 20 דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אנסה לחלק את הנאום שלי לכמה חלקים. יש לי מספיק זמן גם לפרט את התובנות שלי, את משנתי, וגם להתייחס לכמה נקודות שכרגע נמצאות על הפרק. אני דווקא רוצה להתחיל מהנקודה של ההתנהגות של הכנסת, מה שקורה כאן בקואליציה, בשבוע לפני החג. מצד אחד אמרנו: בוודאי שאנחנו בעד הפיקוח הפרלמנטרי על עבודת הממשלה, ואנחנו מוכנים להתגייס למאמץ המלחמתי ולא לעשות שום הפרעה לקואליציה בחוקים שקשורים למלחמה. ככה תמיד היה נהוג בבית הזה: כשיש מלחמה, קואליציה-אופוזיציה מתגייסים ויחד מעבירים את החוקים לטובת האזרחים. בשבועיים הראשונים הכנסת כמעט לא תפקידה. בשבוע השלישי הפוליטיקה חזרה בכל הכוח: חוק פיצול היועמ"שית; החוק שאנחנו דנים בו היום; השתלטות על תקציב התאגיד – שזה בכלל בעיה בפני עצמה. חברי הקואליציה כנראה לא קראו את חוק התאגיד ולא מבינים שהעיקרון הראשון של חוק התאגיד זה שפוליטיקאים לא יכולים להתערב בעבודת התאגיד, אחרת אין טעם בטלוויזיה הציבורית בישראל. אני כבר לא מדבר על החוקים שכרגע נמצאים ברשימה, רשימת המתנה לניקוי שולחן – מושג שידוע להרבה חברי הכנסת. לקראת סיום המושב רוצים להעביר מהר מהר מהר מהר, וככה אולי מקווים להסכמות בין הקואליציה לאופוזיציה. אני חושב שההתנהגות של הכנסת והקואליציה בפרט רק מעידה על הניתוק, ניתוק מוחלט ממה שקורה בעם, מה שקורה ברחוב הישראלי, מה שקורה במקומות שמופגזים, אם זה צפון, אם זה דרום, מרכז הארץ. למעשה אין היום במדינת ישראל מקום שלא נמצא תחת הטילים, וגם עכשיו בדקות אלו כשאנו מדברים – כל הזמן קורה, אם זה בצפון, אם זה בדרום, באזור דימונה. אתמול גם יצא לי לבקר בערד. אני מסכים עם הקואליציה בדבר אחד – פשוט נס. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הצפצופים, אפשר להנמיך אותם. אני יודע שאתם עובדים על זה, אבל חשבתי שפה האקוסטיקה יותר טובה מאשר במליאה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> השאלה היא אם אקוסטיקה תלויה בהחלטת הממשלה והקואליציה. אם זה לא תלוי, אז תתקנו. אם זה תלוי, אז אנחנו נתקן את זה כשנחליף את הממשלה. נתקן גם את האקוסטיקה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> זה נבו כץ, אפשר לפנות אליו בכל נושא התקציב, מי שחסר לו כסף. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כשאנחנו נחליף את הממשלה נטפל גם בנושא האקוסטיקה, ואני בטוח שגם נחזור לאולם המליאה וננצח את כל הזירות – שאנחנו ככה בזירות פתוחות. דווקא הזדמנות לעבור לנושא הביטחוני, שבעיניי זה נושא שהיום מטריד את רוב אזרחי ישראל. אנחנו בישראל ביתנו אמרנו מהרגע הראשון שאנחנו לא עוסקים בפוליטיקה. ניתן את הגיבוי המלא לכוחות הביטחון, למוסד, לצה"ל, לטייסים וגם להחלטות של הממשלה והקבינט בנושא המלחמה. אבל אי-אפשר לעבוד על הציבור. אי-אפשר לבוא ולהגיד שאנחנו מנצחים כאשר כמעט שנתיים וחצי אחרי 7 באוקטובר כל הזירות נשארו פתוחות. האם מישהו מהקואליציה מוכן היום לדבר בגלוי על מה שקורה בעזה? יש חברי קואליציה שיושבים בוועדת החוץ והביטחון. אני לא שמעתי אותם, כשהם עולים כאן לדוכן, שואלים שאלות קשות לגבי מה שקורה בעזה, לגבי מצבו של חמאס, שמתאושש ומחזיר את האימונים, לגבי מספר המשאיות שנכנסות לעזה תוך כדי מלחמה מול האיראנים. מדובר על מאות משאיות. לא שואלים את השאלות לגבי העתיד של עזה, ולא שואלים גם את השאלה הכי חשובה: איך ייתכן שאחרי שנתיים וחצי חמאס נשאר חמאס בעזה. נכון, קיבל מכה, אבל לפי קצב ההתאוששות – אני לא רוצה להיות נביא, אבל זה עניין של זמן עד שאנחנו נמצא את עצמנו בעימות נוסף מול חמאס בעזה. אז השאלה מתבקשת: מה עשינו שנתיים וחצי מול חמאס? אי-אפשר להגיד שניצחנו. זה נכון, נתנו מכה במחיר כבד ביותר, גם במחיר ההפקרה של 7 באוקטובר, שגם על זה אף אחד מהקואליציה לא נותן את הדעת. מקדמים ועדת חקירה פוליטית במקום להקים ועדת חקירה ממלכתית. איבדנו רק ב-7 באוקטובר 1,200 אזרחים. איבדנו למעלה מ-930 חיילים במלחמה, וחמאס נשאר חמאס בעזה. מה, אף אחד מהקואליציה לא שואל איך זה ייתכן שנלחמנו מול חמאס וחמאס נשאר לשלוט בעזה, או לפחות בחלקים שהוא נמצא בהם? זו רק זירה אחת מתוך שבע זירות שנשארו פתוחות. חיזבאללה – אנחנו שומעים במשך עשרות שנים את המשפט הממוחזר: נתנו מכה קשה. נתנו מכה קשה, והחיזבאללה ממשיך לאיים על תושבי הצפון. אי-אפשר לחזור לשגרה בצפון היום בלי מיגון מתאים. ומי אחראי לזה שאין מיגון בצפון? תושבי הצפון או הממשלה? בוודאי שהממשלה. תוכנית מיגון הצפון הייתה צריכה להיות מיושמת כבר ב-2018. ובמקום זה ראש הממשלה קיפל את התוכנית הזאת ב-2018, כששר הביטחון ליברמן התפטר מתפקידו. באמת, למה לתת לליברמן מתנה פוליטית, שהתוכנית הזאת תיקרא על שמו? נסגור את התוכנית, נשאיר את תושבי הצפון ללא מיגון. מתי נזכרו בתוכנית הזאת? אנחנו נזכרנו בתוכנית הזאת ב-2021 כשמצאנו כמעט 400 מיליון שקל בתקציב. אבל מתחלפת ממשלה בדצמבר 2022, ובתקציב 2023 שוב אין תקצוב לתוכנית הזאת. אז אל תספרו היום סיפורים לתושבי הצפון שהם כל כך מעניינים אתכם. לא, כי אתם לא דאגתם למיגון של הצפון, וזה שיש היום מקומות בצפון ש-60%-70% לא ממוגנים והתושבים שם נאלצים פשוט כל הזמן לרוץ או לקוות לנס, כפי שזה קרה בערד – זה פשוט נס, בזה אני מסכים עם הקואליציה, שקרה נס בערד. הייתי במקום של הנפילה. כמה מטרים שמאלה או ימינה, ונגמר הסיפור, היו לנו פה עכשיו 50 הרוגים. עכשיו, אני כבר לא מדבר על זה שיש אוכלוסיות שלא מצייתות להנחיות של פיקוד העורף. הנציגים של האוכלוסיות האלה יושבים כאן – אני מדבר על המגזר החרדי. יש לכם פה אחריות על המגזר שלכם. אחרי האסון הזה, שברוך השם, ברוך השם, לא נגמר בהרוגים, תבואו ותגידו לציבור שאין דבר חשוב מלציית להנחיות של פיקוד העורף. אז מה, אתם מקווים שיהיה נס? לא, אין ניסים בצפון. לצערי יש הרוגים בצפון. אז במקום זה הקואליציה ואנשי הקואליציה מספרים שמשרד הביטחון מאיץ את תוכנית המיגון. חבר'ה, אל תשחקו ואל תעבדו על הציבור, מה זה מאיץ? אנחנו בשיא האירוע מול החיזבאללה. אני פשוט שומע מה קורה במטולה. דרך אגב, היינו לפני שבוע במטולה. זה נורא ואיום. איפה ההכרעה מול חיזבאללה? מדברים פה אנשים על רצועת הביטחון, חברי הקואליציה נהיו פה מומחים לרצועות הביטחון בדרום לבנון. נזיז מעבר לליטני. מי שמכיר את הגיאוגרפיה יודע שבאזור של קריית שמונה הליטני זה לא 20 קילומטר, זה קילומטרים בודדים. אז אני דורש מהילדים שלי להסתכל מדי פעם על המפה וללמוד גיאוגרפיה ולהבין איפה המדינה נמצאת, אבל פה אנחנו מדברים על דבר פשוט. תסתכלו על מפת ארץ ישראל, על גבול הצפון, ואתם תבינו מה המשמעות שאתם מקשקשים, סליחה על הביטוי, מקשקשים על רצועת הביטחון דרומה מהליטני. עם טילים שמגיעים ל-40 קילומטר מה משנה רצועת הביטחון? אחר כך אני שומע עוד תזה של השופרות של הקואליציה: מה אנחנו צריכים מיגון? נחסל את חיזבאללה, לא צריך מיגון. נחסל את חיזבאללה. עד שאתם תחסלו את חיזבאללה התושבים שם ישלמו את המחיר של החיים שלהם על הסיסמאות שלכם. אז גם לא בניתם מיגון במשך שנים, גם לא יודעים לקחת אחריות, ועכשיו אתם מספרים סיפורים שלא צריך מיגון כי אנחנו הולכים לחסל את חיזבאללה. אז, אל"ף, אפשר לעשות גם וגם, ויש לי חשש כבד שההבטחה הזאת לא תתקיים – חיסול ארגון חיזבאללה. יש היום, נוצרו היום תנאים מיוחדים אכן לפרק את חיזבאללה מנשקו, אבל בשביל זה צריך להיכנס לאיזשהו מהלך שהוא משולב, צבאי-מדיני. יש לא מעט גורמים בתוך לבנון שהיו מוכנים לסלק את חיזבאללה. לא יודע, אני מאוד מקווה שחברי הקואליציה ישאלו את השאלה מה עושה השר לשעבר רון דרמר, שנשלח במשימה סודית ולא מחויב לשום דיווח ולשום פיקוח? אז תשאלו אתם את ראש הממשלה. אני פונה לחבריי בליכוד, במפלגות של הקואליציה: תשאלו, תבקשו תשובות, זה התפקיד שלכם. על זה המדינה משלמת לכם שכר – לפקח על עבודת הממשלה ולא להיות חותמת גומי של הממשלה. אז תדרשו את התשובות, כי גם תושבי הצפון מצביעים לכם. זה מהמקומות שלכם, איך אתם אומרים? מהמעוזים שלכם. אז במקום זה אני מסתכל על התושבים שם בצפון, שבתוכניות ובכתבות בטלוויזיה אומרים: אנחנו לא נצביע יותר לליכוד, ואני מבין אותם. כמה אפשר להכיל בהבטחות, כמה אפשר להכיל בהבטחות, וכל הזמן לקפוץ ולהגיד: ניצחנו, ניצחנו? כל הזירות פתוחות אחרי שנתיים וחצי, אז מה ניצחתם? יכול להיות שאתם פשוט לא מסוגלים לנצח. גם לזה צריך אומץ, לבוא ולהגיד שאנחנו כנראה נכשלנו ולא מצליחים לנצח. אבל מה אני מנסה להטיף לכם מוסר? אנחנו בשנת בחירות. אני מאמין גדול בזה שהעם יגיד את דברו בקלפי. אני משוכנע בזה שהעם יגיד את דברו בקלפי בנושא הביטחוני, כי אנחנו נציג לא רק מה שהיה בהיסטוריה, אנחנו נציג גם אלטרנטיבה. וזה מה שאנחנו עושים גם היום, מציגים אלטרנטיבה. אבל אתם יודעים הכול, אתם לא צריכים אופוזיציה, אתם לא צריכים להקשיב לעצות. אתם מנהלים את המערכה הזאת, מבקשים להיות ביחד, ואתם הראשונים שמפירים את התחושה הזאת של ביחד. אי-אפשר לבקש מהאופוזיציה להיות ביחד, וכשהאופוזיציה אומרת: בואו נשאיר בצד את כל הדברים ששנויים במחלוקת, אתם אומרים: לא, אנחנו נכניס לכם דווקא אצבע בעין עם הדברים שלא קשורים למאמץ המלחמתי. מה תגידו אחר כך לחיילים שמקבלים בפעם החמישית צו להתייצב ולהיות שם בלבנון, בסוריה, או בתעסוקה מבצעית באיו"ש? שזה עוד נושא שמטריד לא פחות, מה שקורה ביהודה ושומרון. יהודה ושומרון זה מצב שחייבים להתייחס אליו, ויש לא מעט חברי קואליציה שבדיונים סגורים מעלים את הסוגיה. אז תעלו את זה גם בפומבי. תשאלו את הממשלה מה היא מתכוונת לעשות באיו"ש כאשר אנחנו יודעים שהרשות הפלסטינית יותר ויותר משתלטת שם על המקומות? חס וחלילה, אני אפילו לא רוצה לחשוב על היום הזה שבו יתקיים שם היפוך קנים, כמו שאנחנו אומרים בשפה המקצועית. אז חברים מהקואליציה, זה תפקיד שלכם כחברי הכנסת. זה התפקיד שלכם לפקח על עבודת הממשלה ועל הכשלים של הממשלה. אם אתם לא עושים את זה, אתם פשוט נכשלים בתפקיד שלכם, במשימות שלכם. עכשיו אני רוצה להתייחס לעוד נקודה, חשובה בעיניי לא פחות, הנושא של החינוך, וגם כל העניין הזה סביב החזר הוצאות על מעונות יום והגנים. זה בכלל בעיניי שערורייה. אנשים משלמים הרבה כסף. החל מהיום הראשון של המלחמה הושבתו כלל הגנים, מעונות יום. אנחנו או-טו-טו חודש באירוע, ואין אפילו מתווה שאושר על ידי כנסת ישראל. היום היה דיון בוועדת החינוך, יושב נציג האוצר, ואומר: בתקווה שהדבר הזה יאושר לפני חג הפסח. מה זה בתקווה? לא הבנתי. אתה צריך לדבר בתקוות? אתה צריך לדבר במעשים. אני אגיד לך, אדוני היושב-ראש, אני פחות משמיע ביקורת כלפי שר האוצר בימים האחרונים, בגלל שחלק מהזמן הוא מעביר ליד מיטת בנו שנפצע בלבנון. אני חושב שגם בקטע האנושי צריך להתייחס. ואני מאחל החלמה מהירה, כמו שאני מאחל החלמה לכל החיילים הפצועים. ברמה האישית אני מאוד מתחבר ומבין. כשאתה מחלק את הזמן שלך בין התקציב לבין הדברים באוצר לבין מיטת בנך שנפצע, אני מבין אותו ברמה האישית, אבל בשביל זה יש לך אנשים, פקודים שלך, יש לך דרג מקצועי. תן הנחיה, תבוא תגיד: תכינו לי, אני אבוא, אשקיע כמה שאני יכול להשקיע את הזמן, אני אשמע את כל הגורמים, ואני אתן את ברכתי, מה שנקרא. אבל אי-אפשר לבוא להגיד: אנחנו מקווים שזה אולי יאושר, בלי שבכלל הוצג מתווה בדמות של תזכיר חוק. חבר'ה, זה בדיחה. אני כבר לא מדבר על האפליה שעושים בין מעונות סמל, ששם מנסים איכשהו לתת להם את המקסימום, לבין המעונות הפרטיים, הגנים הפרטיים, שאת כל ההוצאות פשוט שמים על הכתפיים של בעלי העסקים. כי זה עסק, בסופו של דבר זה עסק. גם לא יחזירו 100% להורים – וזה הרבה כסף, זה אלפי שקלים; גם לא מתחשבים בזה שההורים, יש כאלה שגויסו למילואים, או כאלה שבכל זאת ניסו לצאת לעבודה, או בעלי עסקים שהעסקים שלהם קרסו בחודש הזה, כי אין הכנסות. אומרים להם עכשיו: תחכו לאחר החג, אולי אנחנו נצליח לעשות את זה. לא, אתם לא תצליחו לעשות את זה. במקרה הטוב אולי באמצע מאי הם יקבלו חלק מההחזר. וכשאתם מדברים על החל"ת למטפלות, המטפלות לא מקבלות 30,000 שקל וחל"ת של 75% מהשכר – זה שכר מאוד נמוך. חלק מהאנשים, חלק מהנשים, לא יחזרו למקצוע הזה. גם ככה קשה היום למצוא נשים שעוסקות במקצוע הזה. אני חושב שיש פה כשל כזה ענק, ומה שכואב הוא שהכשל הזה הוא למעשה כשל חוזר של כל הכשלים שנעשו על ידי ממשלה, לפחות בחמש-שש השנים האחרונות. אנחנו עברנו מלחמות, אנחנו עברנו קורונה, אנחנו עברנו את 7 באוקטובר, אנחנו עוברים שתי מלחמות מול האיראנים. ואללה, אנחנו מתפלאים שאין מתווה, ואנחנו שוקלים כיצד לעשות את המתווה הזה הכי טוב. תגידו: מה, אתם כאילו נפלתם על הראש עכשיו? אני לא מבין. עד עכשיו לא למדתם? עד עכשיו לא לקחתם מסגרות קיימות ולא ניסיתם פה ושם קצת לעבד את זה, קצת להתאים את זה למציאות? יש לכם כבר בסיס מוצק למתווה שאמור לתת פתרון להורים, למאות אלפי אנשים שלא יודעים מה יהיה עם ההחזרים שלהם. עזבו שהם חודש שלם עם הילדים בבית – הם שילמו כסף שצריך לחזור אל הכיס שלהם. ואני מסתכל על ההתנהגות של הממשלה פה בעניין הזה, ואני פשוט מתפלא. אפשר להגיד שאנחנו, האופוזיציה, מפריעים לכם? לא, להפך. אמרנו: תביאו חוק, תביאו מתווה, המתווה הזה מוסכם, נקדם אותו, כמו שאמרנו גם בוועדה לחוק התקשורת. בדקה שנשארה אני רוצה להתייחס – כשדנים בוועדה על חוק התקשורת, יש בעיה של היוצרים הישראלים, ומבקשים לסייע, לעזור. הינה, חברת הכנסת טל מירון מכירה את זה היטב. והם כל הזמן בוכים, ובצדק. אז ביקשנו גם משר התקשורת, שמנסה בלהט להעביר חוק שבעיניי הוא חוק לא טוב. אז אמרנו: תפצל את החוק, תבוא ותיתן עזרה ליוצרים ישראלים, ואנחנו מתחייבים כאופוזיציה לתמוך בחוק הזה, כי אין דבר יותר חשוב בכל החוק המטורלל הזה מאשר לעזור ליוצר הישראלי. אז במשך שלושה חודשים של דיונים פשוט משקרים, אין לי מילה אחרת, משקרים ליוצרים, ואחר כך באים ומחממים אותם לתקוף את האופוזיציה, שלא נותנת לחוק הזה לעבור. לא, זה לא עובד ככה. תפצלו את החוק – האופוזיציה תתמוך, בדיוק כמו שקורה כאן בכנסת. תביאו חוקים שמוסכמים, והאופוזיציה תתמוך. אני אומר לכם שלא תהיה אפילו דקה אחת של מחסומים לחוקים האלה, הקואליציה יחד עם האופוזיציה. אבל לצערי, אתם בוחרים את הדרך הזאת, שהיא בעיניי דרך שנכשלת פעם אחר פעם, וככה הכנסת נראית. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מירון. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת. חשבתי לעצמי, מלבד שר התקשורת שלנו, שכנראה אין לו טלוויזיה, האם אתם מכירים את הסרט "המופע של טרומן", על האיש שחי בתוך סט צילומים מזויף, בזמן שכל העולם מסתכל עליו? אז יש לי עדכון בשבילכם: ברוכים הבאים לגרסה הישראלית, המופע של באגס באני, רק שבמקום דרמה רומנטית, אנחנו בתוך דרמת מלחמה. אני מסתכלת כאן על ממשלת ישראל, ואני לא רואה שרים. אני רואה סט צילום מהשורה הראשונה. יש במאי אחד, כל השאר נתינים בצוות ההפקה, כשמטרת-העל ומהות תפקידם לוודא שהפריים של המנהיג יצא נקי, תרתי משמע. אזרחי ישראל, אתם הניצבים שאמורים למחוא כפיים לפי פקודה. בזמן שאנחנו תחת איום קיומי ורצים למקלטים, צוות ההפקה עסוק בלבנות את הסט של העונה הבאה. אסור שתהיה מצלמה שהבמאי לא שולט בה, חס ושלום. אתם חייבים להשתיק את האמת, כדי שאיש לא יוכל לצעוק שהמלך עירום. "נסלייטינג" בשידור חי. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה ואזרחי ישראל, אני עומדת פה היום במרץ 2026, בשעה שמדינת ישראל נמצאת באחת משעותיה המורכבות ביותר. בחוץ, מעבר לחומות הבניין הזה, מתחולל מבצע שאגת הארי. רגע לפני שעליתי לפה היו אזעקות באילת. מאות אלפי ישראלים, האחים שלנו, הילדים שלנו, נמצאים בחזית, מגויסים למילואים, מגינים על הבית. המשפחות שלהם בעורף מתמודדות עם אזעקות, עם חוסר ודאות, עם מציאות יום-יומית שנשברת שוב ושוב. אבל כאן, בתוך הבית הזה, נדמה שהזמן עצר מלכת. הממשלה הזו מגישה לנו את הצעת חוק התקציב לשנת 2026, ובכל דף, בכל סעיף, ובכל שורה זועק דבר אחד: הניתוק, פשוט ניתוק מוחלט מהמציאות שבה אזרחי ישראל חיים. אדוני שר האוצר, איך אתה יכול להניח על שולחן הכנסת תקציב של 850 מיליארד שקלים ברוטו, שזה 699 מיליארד שקלים נטו? תקציב הביטחון לשנת 2026 עמד על 142 מיליארד לאחר תוספת של 30 מיליארד שקלים בעקבות מבצע שאגת הארי. המקורי עמד על 112 מיליארד שקלים. איך אפשר לנפח את תקציב משרד ראש הממשלה לכמעט 6 מיליארד שקלים בזמן שהעצמאים שלנו קורסים? איך ייתכן שבזמן שכל יום של לחימה עולה למשק 300 מיליון שקלים, אתם ממשיכים לתקצב משרדים מיותרים שכל תכליתם היא שוחד פוליטי ושימור הקואליציה? התקציב הזה הוא לא מסמך כלכלי, הוא הצהרת אי-אמון בציבור הישראלי. הוא תקציב שאין בו רפורמות, אין בו בשורה ליוקר המחיה, ואין בו שום דאגה ליום שאחרי המלחמה. הוא תקציב של ממשלה שעוקפת את אנשי המקצוע שלה, מזלזלת בנהלים ועוסקת רק בדבר אחד: הישרדות פוליטית. ובזמן שאתם בונים לעצמכם מבצרים תקציביים, מה קורה לאזרח הפשוט? מה קורה לישראלים שתקועים בחו"ל? בואו נדבר על הכאוס בנתב"ג – זו לא גזרת גורל, זה מחדל ניהולי מהמדרגה הראשונה. אלפי ישראלים, אנשים שיצאו לעבודה, לטיפולים רפואיים, לביקורי משפחה, מצאו את עצמם מופקרים. חברות התעופה מבטלות, אל על פועלת ב-20% מהקיבולת. והממשלה? הממשלה מוציאה הנחיות שרירותיות ומגבילה את מספר הנוסעים ל-100 או 200 בטיסה. שלחתי מכתב דחוף ליושב-ראש ועדת הכלכלה ודרשתי דיון חירום, כי אי-אפשר להשאיר את המשפחות עם הילדים בנמלי תעופה זרים ללא תשובות. אי-אפשר להציע לאנשים טיסות חלופיות בשנת 2027 כפתרון למשבר של מרץ 2026. זו לא הנהגה, זו הפקרות. ואם לא די בהפקרות הזאת, אתם מנצלים את עשן המלחמה כדי לקדם את חוק הבוררות, חוק מזעזע, אנטי-דמוקרטי, שמטרתו אחת – לפרק את מערכת המשפט האזרחית. בזמן שהציבור עסוק בלחימה, אתם מנסים להעניק סמכויות בוררות לבתי דין רבניים בעניינים אזרחיים. אתם רוצים שסכסוכי עבודה, חוזים והלנת שכר יישפטו לפי דין תורה ולא לפי חוקי מדינת ישראל. אתם רוצים מדינת הלכה, לא מדינה יהודית דמוקרטית ליברלית. אנחנו ביש עתיד לא נרפה מהנושא הזה. המדינה הזו היא מדינת חוק – אחד לכולם. אנחנו לא נאפשר לכם לייצר פה שתי מערכות משפט נפרדות. הניסיון שלכם לקנות שקט קואליציוני במחיר הערכים הדמוקרטיים שלנו הוא חרפה שתירשם בדפי ההיסטוריה. אותו ניתוק זועק גם מחוק התקשורת שלכם. שר התקשורת קרעי, או כמו שאני קוראת לו "צר התקשורת", לא נח לרגע. גם כשהתותחים יורים, הוא עסוק בשליטה. הוא רוצה להשתלט על מועצת תאגיד השידור, הוא רוצה להשתלט על מועצת הרשות השנייה, הוא רוצה להשתלט על תאגיד השידור הציבורי. הוא רוצה להשתיק את הביקורת, הוא רוצה עיתונות מטעם. כי מנהיגות שלא מסוגלת להתמודד עם האמת, מנסה להשתיק את מי שמספר אותה. ומה עם עולם התרבות? מה עם האומנים? מה עם העצמאים שרואים את מפעל חייהם יורד לטמיון? מתווה הפיצויים שלכם הוא לעג לרש. איך אמור עצמאי בענף התרבות, שכל פרנסתו תלויה בקהל, לשרוד עם פירורים של 50% או 60% פיצוי? בשביל משרדי ממשלה מיותרים יש מיליארדים, בשביל כספים קואליציוניים יש מיליארדים, אבל בשביל מי שמחזיק את הרוח הישראלית אין? הציבור הישראלי, אדוני היושב-ראש, הוא ציבור אצילי, הוא נושא בנטל המילואים, הוא נושא בנטל המיסים, הוא מתנדב, הוא נלחם והוא דואג זה לזה. הפער בין הציבור הנפלא הזה לבין הממשלה המנותקת הזו הוא פשוט בלתי נסבל. הנאום הזה הוא לא רק ביקורת, הוא קריאת השכמה. אתם מנהלים את המדינה כאילו אין מלחמה, ומנהלים את המלחמה כאילו אין אזרחים. הגיע הזמן להתעורר, הגיע הזמן שתסתכלו למילואימניקים בעיניים, שתסתכלו לעצמאים בעיניים, שתסתכלו לאזרחים שתקועים בנתב"ג בעיניים. אנחנו לא נשתוק מול התקציב המעוות הזה. אנחנו לא נשתוק מול החקיקה הדורסנית שלכם. כן, עכשיו, עכשיו, בחסות המלחמה, חזרתם לימי ההפיכה המשטרית. אנחנו נמשיך להיות הקול של ישראל השפויה, העובדת, המשרתת והדמוקרטית. כי לישראל מגיע יותר, מגיעה לה ממשלה שתעבוד בשבילה ולא בשביל עצמה. אני רוצה לסכם בכמה מילים שאולי ייראו קצת מוכרות: קשה לכם החמוצים. אתם כל הזמן מחמיצים, תוקפים, מקטרים ומקללים. אתם משליכים את יהבכם על מחזור סיפור הצוללות, אבל אתם גם מבינים שגם הסיפור הזה יורד למצולות. הינה השיטה, כשמחנה אחד מביע את דעתו זה חופש הביטוי, כשמחנה אחר מביע את דעתו זה שיסוי. יש לי כבוד רב למוסדות הדמוקרטיה, אין לי שום כבוד לצביעות. מנסים להלך אימים על שלטון החוק, ולזה קוראים שלטון החוק. עמוק בלב, אתם החמוצים יודעים שבבחירות דמוקרטיות אנחנו ננצח. יש לי כבוד רב למוסדות הדמוקרטיה, אין לי שום כבוד לצביעות. מוכר לך, אדוני ראש הממשלה? פעם גם אמרת בעצמך: ממשלה שמתעסקת בעצמה בזמן שהמדינה בוערת צריכה ללכת הביתה, ועכשיו. ואני רק רוצה להוסיף מילה. ממש לפני שבאתי לפה צפיתי במהדורת החדשות, וראיתי כתבה שבאמת העלתה לי דמעות בעיניים – על קשישים בחולון, אחד מהם נכה צה"ל, אחרת אישה מבוגרת עם בעיות בריאותיות, היא ובן זוגה, שאין להם איך להגיע למרחב המוגן, כי הם פשוט לא מסוגלים פיזית להגיע למרחב המוגן, שרחוק מהבית, והם פשוט יושבים בבית בזמן האזעקה ומתפללים לטוב. במקום שפה, בכנסת הזאת, בבית הזה, בזה אנחנו נתעסק – אני, השרים, חברי הכנסת, בזה נתעסק: בלדאוג למיגון לקשישים שלנו ולמוגבלים שלנו ולחלשים בחברה – אנחנו עומדים פה בשעה הזאת לדון בחוק בוררות, לתת סמכויות לבתי דין רבניים, במקום לדאוג לאזרחים שלנו למיגון. בעיניי זה אומר הכול, זה תמצית הכול. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, חמש דקות לרשותך. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. היום אתם מביאים לאישור סופי הצעת חוק להרחבת הסמכויות של בתי הדין הדתיים בבוררות בעניינים אזרחיים. לצערי, החוק הזה הוא עוד הוכחה שהקואליציה המיזוגינית הזו הכריזה מלחמה על נשים. מלחמה על החיילות; הלוחמות; מלחמה נגד מנהלות בכירות בשירות הציבורי; מלחמה נגד שירת נשים; מלחמה נגד נוכחות נשים במרחב הציבורי, וכן, גם מלחמה נגד הגנה על זכויות נשים. השתקה נוספת של הקול הנשי. עוד זירה שבה נשים מודרות מהשפעה, מהכרעה ומהיכולת לעצב את חייהן ואת עתידן. שמעתי שאתם נעלבים, שבארץ נהדרת משווים אתכם בציניות לאיראן. אבל תסתכלו במראה, זה בדיוק מה שקורה כאן. לא קיימת בעולם כולו מדינה דמוקרטית אמיתית שבה בתי דין דתיים מבצעים בוררויות אזרחיות על פי דין דתי. העובדה שכל הדיינים הם גברים, שמרנים, אורתודוקסים ושאין דיינות נשים לא מטרידה אתכם כלל. אז במקום לצמצם את סמכויות בתי הדין כיאה מדינה ליברלית ודמוקרטית, אתם בקואליציה פועלים פשוט הפוך, מרחיבים אותם ומעמיקים את הסכנה הנשקפת לחוסר שוויון נשים בפני החוק. הצעת החוק ההזויה שלכם מאפשרת לבתי דין דתיים לפסוק בסכסוכים לפי הדין הדתי. למעשה אתם מקימים – בכוונת מכוון – מערכת משפט מקבילה עם כללים משלה, שבמקרים רבים עומדים בסתירה לחוקי המדינה, ומעכשיו הדין הדתי הוא הקובע. אין זכויות יסוד חוקתיות, אין זכויות מוגנות, אין שוויון. אתם מצטדקים ואומרים, זו בוררות, אפשר לא להסכים לה. אבל הנשים המושתקות, בהיותן חסרות קול, ייכנעו ללחצים – לחצים חברתיים ומשפחתיים – וייאלצו להסכים להישפט בבתי הדין הדתיים. הן תקבלנה זימון מבית דין דתי בחסות המדינה – דבר מפחיד כשלעצמו, קל וחומר לנשים שכבולות במערכת מוסכמות, פטריארכליות ושמרניות – אז אתם מבינים שלרבות לא יהיה האומץ לסרב, גם אם איכשהו הן יבינו שמבחינה חוקית הן יכולות. כדי לסגור עליהן מכל הכיוונים, הכנסתם סעיף שבתי הדין הרבניים יהיו גם ערכאה שיפוטית וגם ערכאת בוררות – גם שיפוטית וגם בוררות – בקיצור, החתול שומר על השמנת. כבר יותר משלוש שנים שאתם פועלים לחיסול האיזונים והבלמים. אז מבחינתכם, חס וחלילה שבתי משפט אזרחיים יתערבו לכם בפסיקות. במדינה דמוקרטית ושוויונית אין מקום לבתי דין שנשים לא יכולות להתמנות בהן כשופטות. אז במקום לצמצם את סמכויות בתי הדין הרבניים, המיזוגניים, אתם מרחיבים אותם. במדינה דמוקרטית ושוויונית פשוט אין מקום לשתי מערכות חוק. זו אינה רק כפילות, זו תחרות על ערכים, על סמכות, על ההגדרה מהו צדק, מהו שוויון בפני החוק. אתם מפוררים את המרחב המשותף של כלל האזרחים במדינת ישראל, הופכים אותו למגרש מפוצל. אין חוזה חברתי אחד יותר. לכל קבוצה החוקים שלה, האמת שלה, בית הדין שלה. מישהו אמר: איראן – וצדק. נוצרת כאן מדינה בתוך מדינה; מדינת הלכה, כזו שלא מכירה במדינת ישראל האזרחית וחוקיה. מדינה שלא דוגלת בשוויון זכויות אזרחי, או חברתי או מדיני לכלל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין. מדינת הלכה היא מערכת חינוך נפרדת, שמחנכת את ילדיה שעדיף למות מאשר להתגייס לצבא הכופרים. מישהו אמר: איראן – וצדק. בזמן שנותר לי, אני מבקשת לדבר איתכם מילה על תקציב הביזה הגדול בתולדות המדינה, שאושר היום בוועדת הכספים. הקואליציה אישרה תקציב עבור רק חלק מהציבור, עבור מקורבים, מגזרים מועדפים, עבור קומבינות ואתנן פוליטי. אני מצדיעה לחברי הכנסת של יש עתיד, שנלחמו בימים ובלילות, בלי הפסקה, ואפילו הצליחו למנוע חלק משוד הקופה הציבורית. בעת מלחמה, כשהצרכים זועקים לשמיים, הציבור מופקר שוב ושוב. קואליציית ההפקרה עסוקה רק בהישרדות, שום דבר אחר לא מעניין: לא המלחמה, לא מערכת החינוך, לא המילואימניקים, לא הכלכלה. בזמן מלחמה, בזמן שאזרחי ישראל במקלטים; בזמן שאנשים נעקרים מביתם; בזמן שבתי חולים מלאים בפצועים; בזמן שמדינת ישראל נלחמת על חייה; הקואליציה הזו ממשיכה ומשחדת על חשבון הקופה הציבורית, מעבירה חוקים שלא תומכים במלחמה, לסחוט את המילואימניקים והמעמד הנושא בנטל, ולא טורחת לגייס את כל הצעירים הכשירים לצבא. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. 12 דקות לרשותך. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, 01:55, 02:52, 04:41, 06:52, 06:57, 09:29, 11:31, 13:11, 13:21, 13:30, 13:38, 14:01, 14:21, 14:44, 15:06, 15:12, 15:14, 15:24, 16:39, 17:51, 17:54, 18:05, 18:50. זאת לא סתם רשימת שעות, זה יום אחד בצפון. היום, 23 במרץ, התרעות על ירי טילים וחדירת כלי טיס עוין. יום אחד בלבד, ואנחנו במציאות כזאת מעל שלושה שבועות. זאת מציאות חיים, אלה הרגעים שבהם תושבי קו העימות בצפון קופצים מהמיטות, באמצע הלילה, אוספים ילדים מבוהלים ומתפללים שגם הפעם הטיל לא יפגע בביתם, שוב, ושוב ושוב. הם לא רצים למרחבים מוגנים, הם שוהים במקלטים ובממ"דים, כי אין זמן לרוץ, יש רק שניות בודדות, לפעמים הפיצוץ קורה לפני האזעקה. אלה הרגעים שבהם הלב נעצר לשנייה, ולרגע מרגישים חוסר שליטה, עד שמבינים אם זה נגמר או שזה רק מתחיל. ככה נראה יום ועוד יום, ועוד יום. במבצע שאגת הארי תושבי המרכז התחילו להבין עכשיו מה חווים תושבי הצפון, אבל כמעט. עופר מושקוביץ, זיכרונו לברכה, שנהרג במשגב עם שבצפון, הזכיר לא פעם בראיונות את המציאות הבלתי-נתפסת. הוא אמר: יש לנו דקה בין הפיצוץ לבין האזעקה, קודם הפיצוץ ואחר כך אזעקה. אין זמן התרעה. ואני מאחלת לתושבי המרכז וירושלים, שלא תכירו מה זה ואיך זה. אסור שזאת תהיה המציאות והשגרה שלנו, זאת חרדה מתמשכת. ואני שואלת את עצמי, איך זה יכול להיות שב-2026 אלה החיים במדינת ישראל, וזאת אחרי ההכרזה של ראש הממשלה על הניצחון המוחלט, בכל הראיונות שלו כאן בנאומים מבימת הכנסת, בשקרים שנדחפים לציבור פעם אחרי פעם. הניצחון המוחלט. בזמן שתושבי הצפון חיים בין אזעקה לאזעקה, הממשלה עדיין עסוקה בחוקים, בפיצול תפקיד היועמ"שית, בחוק התקשורת. בזמן שהתיירות בצפון מתה, מרחיבים את הסמכויות לבתי הדין הרבניים, ובעיניי זה אומר שאנחנו דוהרים למדינת הלכה. זה חוק שאנחנו מצביעים עליו עכשיו שמקדם את ישראל עוד צעד קדימה לקראת "שריעה" חרדית יהודית. החוק מעניק כוח עצום לבתי דין רבניים שפועלים על פי דין תורה ומאפשרים להם לערוך בוררות בין הצדדים על פי דין דתי ובלי שום מחויבות לחוקים של מדינת ישראל. אם אתם רוצים מדינת הלכה, אז בכל תחום, בכל תחום תפעילו רק חוקי הלכה בחיים שלכם, ואל תיקחו כסף מקופת המדינה, אם אתם לא מכירים במדינה שלנו. אי-אפשר רק לחלוב פרה ולא לדאוג לה. אתם רוצים זכויות, בשמחה – תתרמו למדינה ותכירו בחוקיה. הממשלה עוסקת בלרצות את השותפים הפוליטיים שלה בעדיפות הראשונה, רואים את זה גם בתקציבים. ומה עם תושבי הצפון שחיים בפחד, באי-ודאות? בשבילם, מה עושה הממשלה? מציגה מצגות יפות. מבטיחים הבטחות על קידום תעסוקה, הקמת מרכז תעסוקה ל-4,000 מקומות תעסוקה, מספרים על כלכלה פורחת ומשגשגת, עורכים סיור של ועדה כזאת או שר אחר. מקיימים עוד ישיבה, נותנים עוד הצהרה, אבל החיים של תושבי הצפון לא יכולים לחכות לעוד הצהרה, הם צריכים החלטת ממשלה עכשיו, עם תקציבים עכשיו. המדינה חייבת לשנות גישה מהיסוד. מה זה אומר בפועל? קודם כול ביטחון. ביטחון אמיתי – לא בהבטחות על הניצחון המוחלט; ביטחון שמרגישים אותו בלילה; ביטחון שמאפשר לילד לישון בלי לקפוץ מכול רעש; ביטחון שמאפשר להורים לנשום – כי בלי ביטחון אין חיים. רצועת הביטחון חייבת להיות מעבר לגבול של מדינת ישראל, הרחק מהגבול ולא בשטח של יישובי קן העימות. אגב, הם לא צריכים להיקרא יישובי קו העימות. זה אומר שצריך להשקיע השקעה מסיבית בתעסוקה, כדי שאנשים יוכלו להתפרנס בכבוד, בלי לעזוב. זה אומר חיזוק מערכת הבריאות, כדי שתושב קריית שמונה יקבל את אותה רמה של שירותים רפואיים בדיוק כמו תושב תל אביב – הם משלמים, דרך אגב, אותו מס בריאות; זה אומר שבית החולים בגליל, בית החולים שבנהריה, יצמח ויתחזק וימשיך לתת טיפול לאלפי תושבים בגליל; זה אומר שיקום התיירות לא בסיסמאות, אלא בתוכנית עבודה אמיתית, עם תקציבים ולוחות זמנים; זה אומר חינוך אמיתי, חינוך איכותי, תשתיות, תחבורה, לא פעם בשעה ותחבורה שלא מפסיקה בסופי שבוע. כל מה שנדרש כדי שאנשים יבחרו להישאר לגור בצפון, אבל מעל לכול: ביטחון. המאבק על הצפון הוא לא המאבק של תושבי הצפון בלבד; זה מאבק של המדינה כולה – מדינת ישראל שלנו. זה מבחן של הערכים שלנו, כי ממשלה שלא שומרת על אזרחיה מאבדת מהלגיטימיות שלה. אם אזרחים שנמצאים בקו ראשון, אין להם ביטחון ואין להם ודאות על העתיד שלהם, הממשלה הזאת כשלה. אם אנחנו מאפשרים למציאות כזאת להימשך, אם אנחנו מתרגלים למצב הזה, אם אנחנו ממשיכים הלאה כאילו זה נורמלי, אז הבעיה היא כבר לא בצפון – ולא רק בצפון – הבעיה היא בהנהגת המדינה. תושבי הצפון חזקים – הם הוכיחו את זה פעם אחר פעם – אבל החוזק לא אומר שצריך להשאיר אותם לבד במצב כזה. היום הם מרגישים לבד. לכן אני אומרת כאן לממשלה, תפסיקו לדבר, תתחילו לפעול. תפסיקו להסביר למה זה מורכב, ולמה זה לא הזמן, ולמה אתם מעבירים תקציב לפה ולא לשם. תפסיקו להגיע לביקורים מצולמים, ותתחילו להביא תוצאות, כי תושבי הצפון לא מחפשים כותרות, הם מחפשים עתיד והעתיד הזה תלוי בממשלה. אך העתיד הטוב כנראה לא יבוא עם הממשלה הזאת. אחרי הבחירות נשנה את סדרי העדיפויות, נחזיר את אמון הציבור ולא נאבד את הצפון. ובזמן שנשאר לי, אני רוצה לספר: בשבוע שעבר ניהלתי שני דיונים בוועדה המיוחדת לטיפול בשורדי השואה. בדיונים האלה השתתפו נציגים של משרד הרווחה, רשות שורדי השואה, נציגים של משרד הבריאות ודיברנו על פינויים. פינויים של אנשים קשישים ושורדי שואה, כאלה שנותרו ללא בית, בגלל שהבית שלהם נהרס עכשיו, בפגיעות מטילים איראניים; וגם על אנשים שגרים בבית, בדירה שלהם, בלי מרחב מוגן. אנחנו יודעים שאנשים קשישים, במיוחד שורדי שואה, רבים מהם מתגוררים גם בדיור הציבורי, וברוב המקרים הדירות האלו נמצאות בשכונות ותיקות ואין בתוך הבתים ממ"דים ואין מקלטים. בגיל מבוגר, האנשים האלה לא מסוגלים לרדת למקלטים במדרגות, ולא מסוגלים לרוץ, אפילו לחצות את הכביש, כדי להגיע למקלט. המדינה לא נותנת להם פתרון. מי שזכאי לפי הקריטריונים הם רק הקשישים האלה שמתגוררים לבד. אני לא מתארת לעצמי בן אדם בן 90 שמתגורר לבד, בלי מטפל ובלי בני משפחה, אבל ככה קבעה המדינה. יש לנו חמ"ל פינויים של משרד הרווחה, והוא לא מגדיר זכאות לאנשים שגם ככה הם במצב קשה ועברו שואה ושרדו. המדינה לא מכירה בהם ולא נותנת להם זכאות לעבור למרחב מוגן בעת חירום, וחבל. מדינה שככה מתייחסת לשורדי השואה, ככה היא מתייחסת גם לעתיד – שלה ושל אזרחיה. חבל מאוד ואני מצפה שיבוא שינוי. נעשה עוד דיוני המשך. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת יעל רון בן משה. חמש דקות לרשותך. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מה נגיד, היום קברנו את פושקו, עליו השלום, קבורה זמנית בקיבוץ עמיעד. פושקו, איש משגב עם, לב פועם של הגליל העליון, יצא אתמול, כמו בכל בוקר, לעבד את האדמה וחייו נגדעו באבחה אחת. יהי זכרו ברוך. התלבטתי היום ככה עם פרסום תוצאות התחקיר הצה"לי, אם זה מקל באיזשהו אופן לדעת שזו פגיעה מצערת ביותר, בשוגג, של כוחותינו, או שאולי עדיף באיזו רמה פילוסופית שזה יהיה טיל נ"ט של חיזבאללה. זה דיון כמובן לא רלוונטי, שלא יחזיר את פושקו ולא משנה במאום למשפחתו ולקהילה שלו. אבל זה המצב שאנחנו נמצאים בו, קיבוץ משגב עם, שהיה מפונה שנה וחצי, שרק בקיץ האחרון התחילו לחזור ולהפריח מחדש את הקהילה. בשעות הקשות כל כך האלה, שמתרכזות באבל על האדם, גם המחשבות האלה: האם חיזבאללה עוד מאיים עלינו עם טילי נ"ט, הן מחשבות רלוונטיות, קונקרטיות. האם אפשר לדעת שהילד יכול לצאת עם הכלב החוצה, או שעכשיו מחבל חיזבאללה, חלילה, אורב לו עם טיל נ"ט, שמגיע בשניות וכמובן ללא התרעה. אין לזה כמובן – לשאלה ההיפותטית, המיותרת הזו – תשובה, אבל צריך לדעת שאלה מחשבות שחולפות בראשנו בימים הקשים האלה. אני מניחה שעל כל ישראלי, אבל בוודאי מי שגר במקומות שמאוימים בצורה כל כך חמורה בכל רגע, ואחרי השנתיים וחצי הקשות האלה. בשעה 13:00 היום בקריית שמונה, באמצע היום, תושבי העיר נדרשו שש פעמים ברציפות לשהות במרחבים המוגנים. הייתה אזעקה, הם שוחררו, הייתה עוד אזעקה, הם שוחררו, ככה שש פעמים רצוף. סיפר לי את זה פה עכשיו אחד מעובדי המשכן, שהוריו חיים בעיר. הם היו מפונים וחזרו, והיום נאלצו לרוץ שש פעמים למרחב המוגן בעיר שבה יש אפס שניות התרעה. ואנחנו פה באמצע הלילה, בדיון שאורך שמונה שעות, עוסקים בחוק שיפוט בתי דין דתיים. זה קשה. המחשבה הזאת פשוט קשה. אני חושבת שהעם הזה ראוי ליותר, זה לא עניין של קואליציה ואופוזיציה, האחריות היא כמובן על הקואליציה, אני לא מנסה לטשטש את זה ואין משוואה. אני יודעת שזה קשה גם לחברי הכנסת מהקואליציה. המחשבות האלה הן פשוט קשות, קשות מנשוא. בשעה 03:31 בקיבוץ שלי, בקיבוץ געתון, יחד עם עוד הרבה מאוד קיבוצים טלפונים רטטו: יש לשהות בסמיכות למרחב המוגן. זהו, בשעה 03:31 הלב צונח. מה עכשיו? מה עכשיו, להגיד לילדים לרוץ הביתה? להגיד להורים שלי, תתקרבו למקלט? מה עושים באמצע היום? מתכוננים פה לפיליבסטר על בתי דין דתיים, שאולי יעברו בלי פיליבסטר, כי מלחמה וצריך בהסכמות. חוק מנותק מהמציאות, מנותק מעשרות אלפי אנשים, שגם הלילה ישנו במקלט, כי אין להם דרך להגיע בזמן ההתראה למקום הזה. ואנחנו פה ממשיכים לעסוק בזה. אז אני יודעת שיש פה הרבה חברי כנסת שהיו מעדיפים שזה יתנהל אחרת, גם בקואליציה וגם באופוזיציה. אבל כיוון שהקואליציה מנהלת פה את סדר-היום וזה נכפה עלינו, אנחנו נמשיך לעשות את הדבר הזה. אבל כמו שראש הממשלה אמר, אנחנו נדאג לאינטרסים של מדינת ישראל בכל מצב. אז אני אומרת גם כאן: אנחנו נדאג לאינטרסים של אזרחי ישראל, של מדינת ישראל, בכל מצב. בזמן הזה נאחל לילה טוב ובטוח ומוצלח לכל האזרחים בכל מדינת ישראל, בוודאי מי שנמצאים כרגע ליד מקלט, ולכל חיילינו וחיילותינו, הגיבורים והגיבורות, שנלחמים ממש בזמן הזה. לילה טוב. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אמן. תודה רבה. חברת הכנסת יסמין פרידמן. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש, האמת שאני רוצה למחות. אני לא אוהבת את האולם הזה, אמרתי כבר לדן. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מה את רוצה? << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה לחזור לאולם שלנו, לאודיטוריום שלנו, לאולם המליאה שלנו. הרבה יותר נוח ומרגיש בבית. לחשוב על להעביר פה תקציב זה קשוח. האמת שרציתי לספר על דיון שהיה היום, שאני חושבת שיצאתי ממנו אדם אחר. פשוט אדם אחר, ולא היו לי ציפיות האלה. קיימנו דיון בוועדת הנגב והגליל לגבי המתווה של אנשי מהקיבוצים בעוטף שאינם מסוגלים לחזור. לא חשבתי שזה יהיה דיון כזה קשה, אמוציונלי, שעד עכשיו אני לא מפסיקה לחשוב. ואני רוצה לשתף אתכם קצת מה היה בדיון. אני רוצה לספר לכם על אורחות שהיו בדיון, על הסיפור שלהן – כולנו מכירים, אבל פתאום לשמוע אותו, ועם מה הן צריכות להתמודד היום, שנתיים וחצי אחרי. האמת שהייתי המומה. אם אני לא ידעתי שזה המצב כרגע, כנראה שהרבה לא יודעים. אני לא האמנתי שזה המצב. הגיעה קרינה אנגל. ב-7 באוקטובר קרינה, מיקה, יובל ורונן, בעלה של קרינה, הסתגרו בממ"ד. אחרי כמה דקות רונן יצא להילחם עם כיתת הכוננות, ניהל קרב, נהרג וגופתו נחטפה. אחרי שעות שבהן קרינה נלחמת על ידית הדלת, המחבלים פורצים. והיא, רק היא נחטפת על אופנוע קודם. היא מגיעה לח'אן יונס. הבנות נשארו בממ"ד. הן נחטפו אחר כך, אבל היא אפילו לא יודעת את זה. רק ביום ה-23 – למרות שהיא שואלת בכל יום על הבנות שלה – אבל רק ביום ה-23, בזמן ההעברה למקום אחר, היא פוגשת את משפחת קוניו, ואז היא מגלה שהבנות שלה בעזה. ביום ה-24 היא פוגשת את הבנות. הן פצועות, מלוכלכות, רעבות ועברו את הנורא מכול. תשעה אנשים בחדר קטן; אחת הבנות פצועה קשה, עוברת שלושה ניתוחים בעזה, כולל השתלת עור. ביום ה-52 הן מוחזרות בעסקה הביתה. גופתו של רונן אנגל, בעלה, הוחזרה רק ביום ה-744. האורחת השנייה הייתה רננה יעקב, ששני בניה, אור ויגיל, בני 16 ו-12, נחטפו יחד עם אביהם ובת הזוג של אביהם, מירב. הבנים ומירב הושבו ביום ה-52. אביהם נרצח. שני ילדים צעירים נחטפו. מי שלא ראה את הסרט על הבנים האלה ומה שעבר עליהם – הם היו לבד. ילד בן 12 היה במשך שבועות לבד עם מחבלים עזתים. עברו את הנורא מכול. אבא שלהם נרצח והם עכשיו עם אימא שלהם. יעל אדר, אימא של תמיר אדר, אימא גם של ניר, ענבר ורוני. חוץ מאחת, כולם היו בקיבוץ ב-7 באוקטובר. סבתא של תמיר אדר, יפה אדר, נחטפה גם היא ושוחררה בנובמבר 2023. תמיר יצא להגן על הקיבוץ ונחטף בעודו פצוע, כשהוא מותיר מאחור את אשתו הדס ושני ילדיו, בני שמונה וארבע. לכל משפחה מהאימהות שהגיעו יש סיפור מעט שונה ומאוד דומה. כולם חוו את 7 באוקטובר, כולם איבדו בני משפחה, חברים קרובים, חברים בקהילה. כולם שרדו שעות רבות – יותר מדי רבות – בממ"ד. כולם הבינו – הם כולם היו בניר עוז – שאף אחד לא בא. הם שמעו את הצרחות, הריחו את העשן, פחדו, כל כך פחדו. אף אחד לא בא. הם איבדו את הרכוש, את הבית. לא רק את הקירות, אלא את המקום הזה שבו נולדת, חיית, גידלת ילדים, הכרת כל עץ, כל ספסל. הבית שלהם הוא הרבה יותר מסתם בית. אתה כבר לא יודע מי אתה ומה הזהות שלך. המשפט הזה חזר היום בוועדה כל כך הרבה פעמים. ניר עוז היה בעבורם הזהות שלהם. הוא לא היה רק בית, הוא לא היה רק קורות, הוא היה זהות שלמה. החיילים הראשונים שנכנסו לניר עוז, הגיעו אחרי שכל גלי המחבלים סיימו את הילולת הטבח שלהם, וגם אחרי גלי הבוזזים. עכשיו, שנתיים וחצי אחרי, הם עדיין פליטים. כן, יש להם בתים. אלה בתים זמניים. הם יודעים שהם זמניים, אבל הם מרגישים תלושים, הם לא באמת בבית. ואיפה הבית? חלקם לא מסוגלים לחזור, לא עכשיו ולא בכלל. האם יש מישהו שלא יכול להבין את זה? האם יש מישהו שלא יכול להבין למה הם לא יכולים לחזור לניר עוז? הם צריכים בכלל להסביר? מישהו בכלל צריך לשאול אותם למה הם לא יכולים לחזור? אבל למדינה, לצערי, אין שום מתווה לאנשים כאלה. שום מתווה. מעל שנתיים אומרים להם שיהיה להם פתרון. הייתה להם פגישה במשרד ראש הממשלה, ואמרו להם שיהיה פתרון. קמה איזושהי ועדה ואמרו להם שיהיה פתרון. ביקשנו מנציגת מהוועדה לעלות היום לזום לתת תשובות. ואז התברר שהוועדה בכלל לא דנה במקרים הספציפיים שלהם; הוועדה דנה אך ורק בחברי קיבוץ שרוצים לעבור לקיבוץ אחר. גם אז: תבנה קבוצה של 20 אנשים – כאילו זה מה שיש להם עכשיו בראש. לא ילדים טראומתיים, לא שבר שלם, לא אבל, לא אובדן של בעלים, של בני זוג, של כל החיים שלהם. עכשיו תחפשו קבוצה של 20 איש. גם אז, הם לא רוצים לעבור לקיבוץ. לא אכפת לי לאן הם רוצים לעבור. אלוהים, טיפה נחת שתהיה להם, טיפה נחת. שיגידו להם, לאן אתם רוצים? בבקשה. כל עוטף עזה סבל ב-7 באוקטובר, כולם בטראומה, אבל באמת יש שלושה קיבוצים שאנחנו יודעים שהייתה שם קטסטרופה נוראית. בניר עוז אין בית שלא נכנסו אליו, אין בית שאין בו שכול. בשישה בתים לא נרצחו אנשים, אבל כן חדרו אליהם, אם לא הרוצחים אז הבוזזים. ואני מנסה להבין, ואני שומעת את הזעקה שלהם, ואני שומעת אותם. העצבים שלהם רופפים, ובצדק. יש להם עוד ילדים שהם צריכים לטפל בהם, ועכשיו הם מנסים להילחם – איך הם אמורים להתחיל מאפס. להזכירכם, עד לפני שנה קיבוץ ניר עוז היה קיבוץ שיתופי. אין להם פנסיה, כל מה שהם אי-פעם הרוויחו נכנס לקיבוץ, והם צרכו בצניעות רבה את מה שהם היו צריכים. והיום, זה לא משנה באיזה גיל, הם נותרו חסרי כול, אין להם כלום. עוד שנה הם אמורים לפנות גם את מקום מושבם הזמני בכרמי גת. לאן הם ילכו? עם איזה כסף? לא, הם לא יחזרו לקיבוץ. ותקומה – מסתבר שהמנדט שלה הוא רק בטון, שגם זה גם חשוב, מבנים זה חשוב, צמחייה זה חשוב. מה עם האנשים? התחושה שלהם היא כל כך קשה, שהם מספרים שהם נורא שמחים שהמון אנשים חדשים עוברים לניר עוז ולבארי ולכפר עזה, אבל הם מרגישים שמי שמגיע עכשיו, זה כאילו קצת על הדם שלהם – בעצם הם ייהנו מכל מה שאנחנו בנינו פה ועבדנו קשה, ואנחנו נזרקים. המדינה נורא מפרגנת למי שמגיע לעוטף ומגיע לקיבוצים, אבל מה איתנו? לא בחרנו את זה, אנחנו לא רוצים לעזוב. אנחנו רצינו, הילדים שלנו היו אמורים להיות דור העתיד של ניר עוז. מי ידאג להם? אנחנו לא מדברים על עשרות אלפים, אנחנו מדברים לדעתי על עשרות, לא יודעת אם זה מגיע אפילו למאה ומשהו. מה הבעיה להגיע איתם להסדר? למה היה אפשר להגיע להסדר באסון אחר, שבו כל משפחה קיבלה מהר מאוד כסף? לא שכסף קונה משהו, אבל זה לפחות נותן להם קורת גג, ייתן להם קורת גג קבועה, שהם ידעו: פה אנחנו נשארים, אף אחד לא צריך להזיז אותנו מפה, מכאן אנחנו יכולים להתחיל לשקם את החיים שלנו. הם לא מצליחים לשקם את החיים שלהם במקום זמני. לא הייתה שם מישהי אחת שדיברה והקול שלה לא רעד, והידיים, והתסכול שאף אחד לא מקשיב להם. אף אחד לא מקשיב להם, שנתיים וחצי. זה לא נתפס לי. התשובה היחידה שהם קיבלו היא: יהיו לזה השלכות רוחב. כן, יהיו לזה השלכת רוחב. So What? So What? יש כסף, תנו את הדעת על האנשים האלה, לא ייתכן שהם נמצאים במצב הזה ואף אחד לא רואה אותם. מסתבר שיש פה כסף בשפע כשרוצים להעביר למקומות שנוח. זה – אין בעיה. אבל, מה פתאום, אנשים שעברו את הנורא מכול – לא, לזה אין כסף, על זה אנחנו נאלצים לוותר. ומכיוון שנותרו לי דקות בודדות, בואו נחשוב רגע, אני רציתי להקריא לכם משהו, אבל אולי בחוק הבא – דווקא על אשת ימין דתייה, גרה בהתנחלות, ומה היא חושבת על מה שקורה כאן. רציתי להגיד שאני גם לא מבינה את הטרנד החדש הזה שכנראה מגיע מערוץ 14 או לא יודעת מאיפה, של – בואו נרים. למה אתם מורידים? למה השמאלנים מורידים? לה-לה-לנד, בסדר, זה קיים בהרבה דיקטטורות, זו שיטה ידועה שבה הערוץ של המשטר משדר רק דברים טובים, אין דברים רעים, הכול ורוד. עד שבסוף זה מגיע לכולם ולא רק למקום אחד. הם הלינו השבוע – מדוע אילנה דיין הזילה דמעות על משפחה. אין לי מושג בדיוק מה קרה שם, אני מבינה שזה עדיין בחקירה. משפחה עם ילדים קטנים – היא הזילה דמעות. מה פתאום היא מזילה דמעות על משפחה ערבית? אנחנו חיפשנו בכל הערוצים שלה והיא לא הזילה דמעות אף פעם על משפחה אחרת, על משפחה יהודית – למרות שאני ראיתי אותה בראיונות אין-ספור פעמים מזילה דמעות. אבל ההתעסקות המטורפת הזאת. לאן הגענו עם ערוץ הטרללת הזה? לאן? הכול מותר, נאמרים שם דברים הכי איומים שאפשר להעלות על הדעת – הסתה, פייק, שקרים על גבי שקרים. בסוף, יום אחד כל הבוחרים יתעוררו ויגידו, אלוהים, איפה אנחנו חיים? איפה אנחנו חיים? תמשיכו לצפות בערוץ 14, תחשבו שהכול יופי טופי, סוכריות וממתקים, ואז תגיעו לבנק ותגלו את המינוס המטורלל שיש לכם. תלכו הביתה – תגלו באיזה ביטחון אתם חיים. ויום אחד זה שאתם שוכרים ממנו דירה יגיד לכם: חתמתם שעל כל האי-הסכמות בינינו אנחנו הולכים לבית דין רבני. זה מה שאתם תגלו, כי ישנתם, כי צפיתם בערוץ 14 ולא הבנתם מה הממשלה הזאת מביאה עליכם. תתעוררו. זה יגיע גם אליכם, זה אף פעם לא נשאר בצד אחד. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה, חברת הכנסת דבי ביטון. רצית לעלות עוד פעם? << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> מרוב שעבר חודש – רק שומע אותי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חודש שלם שמעתי אותך בלי הפסקה. 12 דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כיסאות חברי הכנסת הנטושים, היום אני דווקא רוצה לדבר על המציאות, המציאות המדאיגה, המציאות שפעם אחת כבר התפוצצה לנו בפנים, והחשש שזה עלול לקרות שוב. זו מציאות שמצטלמת, זו מציאות שמתועדת, מציאות שכולנו יכולים לראות בעיניים, רק אם נרצה. אמש שודרה בערוץ 11 כתבתו של העיתונאי אלון שרביט. זו הייתה כתבה שלא מותירה שום ספק. חמאס חזר איתן, מנהל יופי את הגזרה בעזה. שמו לו קו, קו צהוב, הוא לא יכול להתקרב לקו הצהוב כי בקו הצהוב יש את החיילים האלופים שלנו, את הלוחמים שלנו, שמסכנים את נפשם וגופם. אבל רק שתדעו, ואני אומרת לכל אזרחי מדינת ישראל – אנחנו יודעים שיש המון זירות, אנחנו במלחמה הכי צודקת שבעולם, אבל החשש ממשיך לגבור, כי כשהיום אני צופה ומתחיל להסתמן שיהיה איזה הסדר – איזה יופי, איך אני רואה את מה שעברנו ב-7 באוקטובר חוזר. אני לא רוצה להפחיד, חלילה, אזרחי מדינת ישראל, ממש לא, אבל אני מרגישה שיש לי צורך להתריע. אני ממש ממליצה לכולם לראות את הכתבה. זה לא תרחיש, זה לא סתם עוד תרחיש עתידי. אני מדברת על מה שקורה עכשיו, על תמונות, סרטונים שעלו מהימים האחרונים. אנחנו רואים משאיות נכנסות לעזה, משאיות של אוכל, ומי מעליהן? כמובן, אנשי חמאס, עטורים בסרט שלהם, עם נשק – אני בעל הבית – עם נשק חם, חלקם גם עם אמצעים אחרים. הם כבר לא מסתתרים, הם לא מתביישים, אולי הם גם לא מפחדים. הם פועלים בגלוי, וזה צריך להטריד אותנו. אתם יודעים מה מפחיד יותר? שכשבסרטונים ראינו את השיירות של האוכל שנכנס של החמאס, אז ראינו גם כמה רכבים של האו"ם עם הכיתוב שלהם – כאילו לא היה 7 באוקטובר, לא נרצחו אנשים, אין עדיין אנשים מחוץ לבתים שלהם, אנשים לא פוסט-טראומתיים – כלום, לא היה שם כלום. היה 7 באוקטובר, נטבחו, נרצחו, חיילים שלנו נפלו – והם, איזה יופי, החמאס המורתע ככל הנראה עדיין משמש כנכס. החמאס לא מכריז שהוא חזר. חברים, בשקט בשקט בעקביות, תוך ניצול המצב, הוא שם. אנחנו עסוקים באיראן, אנחנו עסוקים בכל זירה. אני גם יודעת שיש גדודים וחיילים מצוינים שיושבים שם, עד הגדר, הקו הצהוב. אני רוצה לשאול אתכם, חבריי: יש 30,000–40,000 מחבלים שהיה אפשר לראות אותם, והם לא הסתתרו, אפשר היה לראות אותם בלוויה של מחבל שהצבא הרג; כשהם יחליטו לבוא לקו הצהוב הזה – והחיילים שלנו אחלה, הטייסים שלנו מצוינים – מישהו מעלה על דעתו שלא עלול להיות איזה אסון? אותם חלאות שב-7 באוקטובר מצאו דרכים נקיות, נכנסו, עשו מה שעולה על דעתם, מה שעולה. עמדה פה חברתי יסמין וסיפרה את אחד הסיפורים הכואבים. אני לא אמשיך ואספר את סיפורי האישי. אני יודעת דבר אחד: הבת שלי, הנכדים שלי והחתן שלי צריכים לחזור באוגוסט לקיבוץ כפר עזה, ואני אומרת לעצמי, כמה מטרים כבר יש בינם לבין הקו הצהוב הזה? מי מבטיח לנו שלא יקרה אותו אסון? האם אותו נס יקרה פעמיים? האם אנחנו בטוחים? אני מסתכלת על הלוויה של המחבל – אלפים אחריו, עם הנשקים. תעלו למעלה עם מסוק, תורידו את הדבר הזה. אני לא מצליחה להבין על מי אנחנו שומרים. חברים, זה לא אזרחים, הם מסתובבים עם נשקים. הם נמצאים בכל מקום. ואנחנו, עם הסגולה, העם המנצח, עם המודיעין הכי טוב שבעולם – בסוף אם לא נדע לכתוש אותם, הם יכתשו אותנו. הם לא ינצחו, אבל יהיו לנו אבדות, וכבר חווינו. אנחנו עדיין לא מצליחים להתאושש ממה שקורה. ואני מאוד מאוד מוטרדת. הם מנהלים את הסדר הציבורי שם בעזה, הם אפילו לוקחים כסף. מה שהדאיג אותי במיוחד זה שהם אפילו לא צריכים יותר את הכסף הקטרי. אז גם עכשיו, כשאנחנו מנסים לעצור את העורק הכלכלי, יש פה איזו התחמשות מטרידה, שאפילו לא צריכה כסף – כי היא ממשיכה לקבל משאיות של אוכל. ואני שואלת, מה השיקול? באמת, מה השיקול? ואם כבר משאית של אוכל, קיבינימט, למה אתם לא מורידים את החמאסניק שיושב על המשאית של האוכל? הרי זה ברור שהאוכל הזה לא הולך לאזרחים, וכשהוא הולך לאזרחים, הם צריכים לשלם. אז יתכבדו אותם אזרחים ויהיו חלק מהמלחמה במה שקורה שם. כי אנחנו נמצא את עצמנו באותה חזית. אני רוצה להבהיר: מי שחי בשדרות, מי שחי בעוטף ומי שחווה, אנחנו לא צריכים פרשנים שיסבירו לנו מה קורה. אני יכולה לספר לכם מהבית הפרטי שלנו, שלי, שאנחנו עדיין שומעים הדי פיצוצים. אין ספק שהצבא והלוחמים הנהדרים שלנו – שאין לי, חלילה, ביקורת עליהם – מתמודדים ומנסים למגר את מה שקורה. אבל זה מטריד אותי שאחרי כמעט שנתיים, שלוש עוד מעט, אנחנו עוד מתמודדים איתם, ולא רק שמתמודדים – הם מתרבים, שאלוהים ישמור. אחרי 7 באוקטובר אפשר לראות את אותם דפוסי התנהגות שקצת פספסנו. באמת, קצת פספסנו: הם מתחמשים, הם מתנהלים, עושים הכול כמו שהם היו רגילים, לא הורידו להם לא את נסראללה ולא את סנוואר, הכול ממשיך כאילו כלום לא קרה. הם גובים מיסים, הם לוקחים עמלות, הם מתעללים במי שיצא נגדם. ואנחנו – הקו הצהוב. הקו הצהוב, מבחינתי תעשו עוד קו, שיהיה קו אדום. תרחיקו אותם כמה שאפשר מהאזור שלנו. שילמנו מחיר כבד מנשוא. אנחנו לא מתכוונים להמשיך לשלם את זה, אבל אנחנו גם לא מתכוונים ללכת לשום מקום. תגידו לי מתי הזמן מפסיק. אני לא רואה את השעון מפה, הוא רחוק. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> עוד שלוש דקות. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, זהו? דיברתי הרבה. על כל פנים, חבריי חברי הכנסת, כשארגון טרור הופך להיות מקור לפרנסה; כשהוא מעסיק 30,000 חמושים – חברים, 30,000 חמושים – הוא מפרנס אותם. אותם 30,000, טעמנו את טעמם המר, את האכזריות שאי-אפשר לתאר. זה לא רק איום ביטחוני, יש שם שליטה אזרחית. מדינת ישראל נמצאת היום במספר חזיתות – בלבנון, באיראן, ביהודה ושומרון – והשאלה הקשה היא האם אנחנו מאפשרים, בזמן שאנחנו עסוקים במקומות אחרים. קחו בחשבון שנבנה איום חדש: חמאס ממשיך לעבוד, מגייס פעילים, משלם משכורות, משקם תשתיות. הוא מחכה לרגע הבא. הוא לא עושה ברעש, אלא בשקט. ואני עומדת כאן, באמת, ואני מרגישה צורך להתרות. כי אחרי הכתבה הזו, אם עד היום בקושי ישנתי, עכשיו אני כמעט לא ישנה. זה מדיר שינה מעיניי לחשוב שהיקרים לנו מכול יחזרו לבתים שלהם, לקיבוצים, האמיצים האלה שאוהבים את הבית. הנכדה שלי אמרה: אני מתה על החדר שלי, סבתא – כי שיפצו להם את הבית, היא קיבלה חדר חדש. ואני חושבת לעצמי, אבוי לי, מה שהיא ראתה באותם שבילים של הבית, את גופות המחבלים. כי כשהוציאו אותם מהבית במוצאי שבת כמעט ב-1:00 הם עלו על ההאמר והם ראו גופות, והם ראו חיילים שבאו לעזור להם. ובתי הגדולה, עיוורת מלידה, הריחה עשן ודם. ואני עומדת כאן – אנחנו לא ניתן לזה לקרות, אנחנו נציל את העם הזה. ואני גם קוראת לממשלת ישראל, לגורמי הביטחון: אני בטוחה שאתם רואים מה קורה שם. בבקשה, תילחמו להסיר את האיום הזה מעלינו. עם ישראל חי, אנחנו פה כדי להישאר, שלא תהיה אשליה לאף אחד. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. יאסר חוג'יראת, עשר דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האולם הזה מזכיר לי את האקדמיה, אבל פה אין אקדמיה. לצערנו, הרמה היא הרבה הרבה פחות מהרמה האקדמית, אולי הרבה פחות ממכללה, אולי הרבה פחות מבית ספר תיכון, ואולי אפילו פחות מהגן. בשבוע שעבר קיימנו דיון בוועדת הבריאות – שאני ניהלתי אותו – על נושא לגיטימי, על הבעיות והקשיים של רופאים מהחברה הערבית למצוא התמחות או להתחיל התמחויות. זה היה דיון מקצועי, היו נציגים של משרד הבריאות שבאו, דיברו ונתנו את חוות הדעת שלהם – דיון מקצועי לכל דבר. אני הופתעתי לראות שחבר הכנסת סעדה מצלם סרטון שבו הוא תוקף את נציגת משרד הבריאות שהגיעה למשרד והציגה את העמדה המקצועית שלה, ואמרה: הבוגרים של אוניברסיטאות בגדה המערבית, באוניברסיטת אל-קודס, הם ברמה גבוהה, לפי המבחנים שהם עושים, לפי אחוז ההצלחות במבחני הרישוי הם כמעט 100%, והרמה היא רמה טובה, יותר טובה מהרמה של בתי הספר לרפואה במזרח אירופה. ועל זה בא סעדה, ותוקף: איך נציגה של משרד הבריאות אומרת את זה. אסור לה להגיד דבר כזה, כי זה מעודד אנשים מהחברה הערבית ללמוד בבתי הספר לרפואה שהרמה שלהם גבוהה. מה אנחנו רוצים כאן? אנחנו רוצים שהרופאים יהיו ברמה גבוהה. אותם רופאים, שלפעמים יש גם הסתה נגדם במערכת הבריאות, אותם רופאים טיפלו בבן של סמוטריץ', הם מטפלים בכל אדם ואדם בלי הבדל, בכל בתי החולים. היחסים בתוך מערכת הבריאות – ואנחנו אומרים את זה – צריך ללמוד מהיחסים בתוך מערכת הבריאות. אלו יחסים טובים, ולא צריך לקלקל אותם. שהפוליטיקאים יצאו החוצה. לא צריך לקלקל את מערכת הבריאות, שבעצם משרתת את כולם בצורה טובה מאוד. הקשרים בתוך הצוותים ובין הצוותים מצוינים. ואין שם אף אחד שרואה את עצמו כערבי או כיהודי. כולם באים לתת שירות ולשרת את כולם, בלי הבדל. לכן, אני מבקש מסעדה שיפסיק עם ההסתות שלו נגד רופאים מהחברה הערבית. הרמה שלהם היא טובה. הרופאים – כולם לומדים ובאים לשרת את כולם. גם חבר הכנסת סעדה וגם חברי הכנסת האחרים, שיפסיקו עם ההסתה הזאת גם נגד הרופאים וגם נגד אנשי המקצוע שעושים את עבודתם נאמנה בתוך משרד הבריאות. כנראה שלסעדה יש תסכול, ויש כנראה בליכוד תחרות על מקומות בתוך הרשימה, כי כנראה בבחירות הבאות הם יקבלו אולי 20 מנדטים במקום 32, ולכן התחרות היא קשה. יש הרבה תחרות ביניהם וכל אחד צריך להוכיח את עצמו ולמכור את זה על חשבון הסתות בשביל לקדם את עצמו, אולי בפריימריז. אני אומר: לא, גם זה לא יצליח. כי לדעתי לאנשים יש ראייה ויש שכל, והם יודעים את מי לבחור – בוחרים באנשים שבאים לשרת אותם, לא באנשים שבאים להסית נגד חברה שלמה או נגד סקטור שלם בתוך החברה שבא אך ורק לשרת את כולם. אז, סעדה, תירגע, וכל אחד אחר שמשתמש בהסתה כאמצעי פוליטי, שיירגע. לא צריך – כמו שאומרים: האמצעי לא צריך לקדש את המטרה, צריך לקדש את המטרה לפני האמצעים. וצריך – כולנו, גם אנחנו, עוברים תקופה מורכבת – להראות אחדות. גם החברה הערבית וגם החברה היהודית, כולנו נמצאים עכשיו במלחמה. כשטיל מגיע מאיראן הוא לא מבדיל בין ערבי לבין יהודי, הוא פוגע בכולם. לכן – להפסיק את ההסתה, אנחנו חייבים להיות ביחד, לשתף פעולה ביחד, למען כולם. כבוד היושב-ראש, גם בתקופה האחרונה, אני חושב, אנחנו עדים לתופעה של הסלמה חמורה בהגדה המערבית. בתקופה האחרונה, בחודשים האחרונים, כמעט בכל יום יש תקיפות של מתנחלים את התושבים הפלסטינים: תוקפים אותם בבתים, שורפים בתים, תוקפים אנשים, ואף אחד – אנחנו לא רואים שעושים דבר נגד אותם מתנחלים. אנחנו קוראים להם בערבית: זעראן, אנשים שבאים בשביל להפחיד ולהטיל אימה על אנשים שחיים בתוך הבתים שלהם. לפי הנתונים, בשנים האחרונות, בשלוש השנים האחרונות, המספרים של הפגיעה בנפש: יותר מ-20 פלסטינים נהרגו מירי של מתנחלים; למעלה מ-3,500 תקיפות של מתנחלים כלפי האזרחים הפלסטינים החיים בגדה המערבית; יותר מ-1,500 פצועים; אלפי אזרחים נעקרו מבתיהם; הרבה הצתות, מאות הצתות של מאות בתים, רכבים. וזו תופעה שפוגעת בשלטון החוק. בעצם –מדינה בתוך מדינה. אותם מתנחלים, אותם טרוריסטים יהודים, לא מעניין אותם החוק, הם בעצם שולטים ועושים כאוות נפשם בשביל להטיל אימה על תושבים שחיים בשלווה בתוך הבתים שלהם. אדם אלים, טרוריסט – הוא טרוריסט, לא משנה איפה הוא נמצא. ולכן על המדינה, באחריות של המדינה והממשלה לטפל בתופעה הפסולה הזאת, שתפסה תאוצה בתקופה האחרונה. שוב, האחריות היא על הממשלה. צריך להפסיק את התופעה הזאת. צריך לטפל בה ולא לעצום עיניים מולה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה לך. חברת הכנסת עדי עזוז, 12 דקות לרשותך. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, או יותר נכון, חבר הכנסת. חשבתי לפני הדברים הערב – וגם קרו כל מיני התרחשויות – מה ואיך אני רוצה להגיד את הדברים. ואני תכף אתייחס להצעת החוק עצמה, שיש בה המון בעיות בעיניי. אבל לפני כן אני רוצה לדבר על הזמן שאנחנו נמצאים בו, והזמן שאנחנו נמצאים בו הוא זמן של מלחמה. בעודנו כאן נופלים טילים, יש אזעקות ברחבי הארץ; יש פצועים, יש יממות קשות מאוד. ונראה שכולם כל היום במלחמה, גם בתוך הבית הזה: מלחמה על מלחמה והסתה בתוך הסתה; חברי כנסת נגד חברות כנסת, רק מלבים ומסיתים יותר ויותר, כאילו יש פרס על מיהו המסית הגדול ביותר, מי משסה יותר את מי ובמי. ואני דווקא רוצה לספר משהו אחר. לפני שבועיים היה לי יום הולדת. וקיבלתי מתנה מחבר בקואליציה, לא מהאופוזיציה. נתן לי במתנה ספר – זה חבר בקואליציה שאני חייבת להגיד שאני לא מסכימה איתו על שום דבר. אנחנו מתווכחים ויכוחים מרים. אף פעם לא סיימנו ויכוח שהצלחנו להגיע בו להבנה משותפת, אני תמיד המשכתי להחזיק בדעתי והוא תמיד המשיך להחזיק בדעתו. אבל תמיד אנחנו מכבדים אחד את השני בוויכוחים שלנו. תמיד אפשר להביע דעה, תמיד אפשר לבקר. ואתם יודעים מה, אולי אני קצת חוזרת בי: גם אם לא שינינו או קיבלנו במאה אחוז אחד את השני בעמדות, אני חושבת שבסוף זה כן קצת מחלחל. אין שנאה, אני יכולה לחשוב אחרת ממישהו, אבל אני לא שונאת אותו. ליום ההולדת הוא קנה לי ספר במתנה. אני רוצה להקריא לכם מה כתוב בספר, איזשהו ציטוט של המחבר, קוראים לו אילעאי עופרן, והציטוט שהוא מצטט פה הוא מספר ויקרא: "והנשארים בכם והבאתי מֺרך בלבבם בארצֺת אֺיביהם ורדף אֺתם קול עלה נִדף ונסו מנֻסת חרב ונפלו ואין רֺדף. וכשלו איש באחיו כמפני חרב ורדף אין ולא תהיה לכם תקומה לפני איביכם. ואבדתם בגוים ואכלה אתכם ארץ איביכם". הפרשנות של זה היא שלא משנה כמה אויבים יש לנו מבחוץ – ולמדינת ישראל לא חסרים אויבים מבחוץ, איפה שלא נסתכל, קיבלנו את השכונה הכי עבריינית במזרח התיכון – מה שמאיים עלינו באמת זה אנחנו על עצמנו. זה המריבות שלנו עם עצמנו, זה ההכפשות שלנו עם עצמנו, זה הניסיון של חברי כנסת בתוך הבית הזה לקחת כל דבר שמישהו אומר ולהוציא אותו מהקשרו כדי לשסות, כדי להראות איזה צד צודק יותר ואיזה צד טהרן יותר ואיזה צד שונא יותר. ואני רוצה להגיד מכאן שלפני כשבוע התפרסם סרטון מחריד בעיניי על חברת כנסת מהקואליציה, חברות כנסת מהקואליציה ושתי שרות, שגם איתן אין לי הסכמה על כמעט כלום ושום דבר, והייתי חברת הכנסת הראשונה לגנות את הסרטון הזה כי הוא סרטון בזוי, כי אישה דתייה ומסורתית שבוחרת ללכת עם כיסוי ראש זו זכותה וזו בחירה שלה. אני יכולה לדון מפה עד הודעה חדשה בדעותיי על כיסוי ראש, בדעותיי על צניעות, בדעותיי אם זה תחת כללים שהם מכפיפים, שהם דכאניים – אגב, לדעתי כן, אבל זו דעתי. אם יש לידי אישה שבוחרת ללכת עם כיסוי ראש, זו תהיה זכותה, ואני אעמוד על זכותה. אבל היום בוועדת חוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת שמחה רוטמן התדיין איתי על מה שקורה גם ביהודה ושומרון, ודיברנו על מה קורה כשילדים קטנים נהרגים, ואמרתי לו: איך יכול להיות שאתה לא יכול להביע צער על מוות של ילדים? מת ילד בן שבע עם עיוורון, ילד בן חמש, אי-אפשר לגנות את המוות הזה? ואני אומרת מכאן, אני מרחמת על מי שלא מסוגל לגנות מוות של ילדים. ילדים לא צריכים למות במלחמות של מבוגרים. זה הדבר הכי בסיסי שיש. ואם מישהו פה לא זוכר להגיד את זה, הוא שכח מה זה להיות יהודי. ובמקביל לשיח הזה גם דיברנו על חיילי צה"ל, ועל הפיגוע, עצמו ודיברנו על הפורעים ביהודה ושומרון, דיברנו על כל מיני נושאים. ואז שמחה פשוט הוציא את דבריי מהקשרם, כי אני אמרתי לשמחה – נתתי לו דוגמה – במה שונים הדברים שלו מאויבינו, שחושבים את אותו דבר, שאין בעיה להרוג ילדים? ודיברתי על דעתו ועל דעות בממשלה, בפירוש על קולות בממשלה, זה הציטוט המדויק שלי, אבל זה לא הפריע לשמחה לקחת את הדברים שלי ולהוציא אותם מהקשרם בדיון, ובגלל שהוא יו"ר הוועדה – עבד כי ימלוך – ואני אומרת לו שזה לא מה שאמרתי, שלא יסלף את דבריי, אין לו שום בעיה, הוא ממשיך, הוא ממשיך. כל חברי הכנסת אומרים לו: שמחה, זה לא מה שהיא אמרה, אתה מסלף את דבריה. לא מעניין: עדי, קריאה ראשונה, עדי, קריאה שנייה, עדי, קריאה שלישית. ושמחה עומד וממשיך להכפיש. אם בתוך הבית הזה חברי כנסת לא יוכלו לנהוג בהגינות ובכבוד אחד כלפי השני, אין מה לצפות מהציבור לכלום. הכבוד וההגינות מתחילים פה. אנחנו יכולים לכבד אחד את השני. אנחנו יכולים לא להסכים אחד עם השני, אבל אי-אפשר לבזות ולשסות. בשביל מה? בשביל מי? בשביל עוד לייקים? ובהמשך ישיר, נעבור להצעת החוק. הצעת החוק הזאת, הבזויה, יש לומר, היא חלק מסט של הצעות חוק שהממשלה הזאת מקדמת, שבאמת, כמה אפשר לנסות ולהצר ולהקטין צעדים של נשים ושל אוכלוסיות מוחלשות – נשגב מבינתי. פשוט נשגב מבינתי. הצעת החוק הזאת למעשה מרחיבה את סמכויות בתי הדין הרבניים בישראל לדון בנושאים אזרחיים. תנו לזה רגע לחלחל. אין מדינות דמוקרטיות שיש בהן את זה. אנחנו נלחמים באיראן בשביל להפוך להיות איראן? מה דמוקרטי בחוק הזה? למה בתי דין רבניים, שנמצאים בהם רבנים בלבד, דיינים, ונשים לא יכולות לכהן כדיינות בבתי הדין הרבניים, כי יש כאלה שחושבים שבכלל הן פסולות לעדות, למשל; למה בתי דין כאלה, שמצירים צעדיהן של נשים, שנשים סובלות שם, שבוועדה לקידום מעמד האישה אנחנו שומעות עדויות קשות מנשים שהגיעו לבתי הדין הרבניים ועברו שם תלאות ועד היום עוברות שם תלאות, שעד היום זה מוכר כבית דין שמוכר רק לנישואים וגירושים – וגם בזה היום כבר הרבה חילונים מצביעים ברגליים ופשוט לא הולכים להתחתן שם, כי למה צריך לעבור הדרכות כלה ודברים שהם באמת הזויים לנשים חילוניות ממישהי שהיא לא עברה שום הכשרה חוץ מזה שהיא דתייה? אולי בכנסת הבאה נצטרך לעלות – תביאו לנו פה כיסוי ראש, אני אעלה עם כיסוי ראש לפודיום. אולי השיער שלי כבר ייחשב לא צנוע. למה זה נשמע הגיוני להרחיב סמכויות למקום שהוא דכאני באופן אינהרנטי, איך שהוא בנוי, שהוא מדיר נשים, איך שהוא בנוי? להגיד: זה לא מחייב, הם יוכלו לבחור – הם לא יוכלו לבחור. לא כולם חברי כנסת שקראו את כל הצעת החוק מאל"ף ועד תי"ו. ברגע שהאדם הסביר מקבל מכתב רשמי ממדינת ישראל עם סמל של המנורה שמזמין לדיון, אף אחד לא חושב שזו אופציה. אנשים ניגשים כי זה מה שהחוק אומר. אני יודעת שבבית הזה הרבה מאוד חברות וחברי כנסת, וגם שרים, לצערי מצד מאוד מסוים, מהקואליציה, לא כל כך מכבדים את החוק. החוק הוא כהמלצה. כמות החקירות וכתבי אישום שיש נגד חברי הקואליציה היא באמת חסרת תקדים. ולא להתבכיין, זה לא כי מחפשים אתכם, אתם פשוט עוברים על החוק. אבל רוב אזרחי ישראל לא עוברים על החוק. רוב אזרחי ישראל, כשהם מקבלים דוח תנועה הם משלמים; כשהם מקבלים הזמנה מבית דין רבני הם מגיעים. ומה שאתם עושים כרגע זה עוול, עוול קשה. ואני רוצה לדבר פה, כי אנחנו בשנת בחירות, למצביעות, לנשים מכל המפה הפוליטית, כי הצעת חוק הזאת באה להרחיב את הסמכויות, גם של בתי הדין הרבניים וגם של השרעיים. ומי שמצביעה למפלגות החרדיות ומי שמצביעה למפלגות הערביות פוגעת בזכויות נשים באותו דבר. תמיד כשהמפלגות החרדיות והמפלגות הערביות משתפות פעולה – הופה, זכויות נשים נפגעות. וזו הצעת חוק משותפת שלהם, בדיוק כמו שעברה הרחבת סמכויות של המזונות. אז בפעם הבאה שאתם מצביעות תבחרו טוב טוב למי אתן מצביעות, כי גם המפלגות הערביות וגם ש"ס עושות יד אחת כדי לפגוע כרגע בזכויות נשים. ומה שמטריד אותי זה חברי הקואליציה החילונים. באמת – למה? הממשלה הזאת לא מחזיקה, היא עוד רגע נופלת. אתה יודע מה? היא לא נופלת, אני אלך איתך. זו שנת בחירות, אתה יכול להסכים איתי שזו שנת בחירות? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חברת הכנסת הצעירה, עדי היקרה - - - << קריאה >> ירון לוי (יש עתיד): << קריאה >> צעירה בתפקידה. << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> צעירה בתפקידה. היה לי יום הולדת, אמרתי, 40. << קריאה >> ירון לוי (יש עתיד): << קריאה >> היא כבר בת 40, צעירה היא לא. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> גם וגם. תאפשר לי להחמיא לה. אתה התחלת לקנא? << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> חלילה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ובכל זאת, את העובדה המדומיינת שאנחנו עומדים לצאת לבחירות ושהממשלה נופלת אני שומע איפשהו מדצמבר 2022. << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אנחנו לא בשנת בחירות? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כן. היא עומדת לסיים את המנדט שהיא קיבלה מהבוחר במלואו. אתם חשבתם, אתם ועוד כמה, כשהתחלתם להריץ סקרים, מה היה קורה אילו היינו יוצאים לבחירות - - - << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, אדוני, אבל תעצור לי את הזמן. אתה לוקח לי זמן. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני אוסיף לך. מה הייתם עושים אילו, ואם יוצאים לבחירות כמה מנדטים יקבלו. עשיתם את זה כבר מדצמבר 2022. התאזרו בסבלנות, אנחנו עומדים לסיים קדנציה ככל הנראה מלאה, שהיא סימן לבאות. << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני אשאל את השאלה אחרת: אתה יכול להסכים איתי שאנחנו בשנת בחירות, איך שלא מסתכלות על זה? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כן, אין ספק, אבל לא שהממשלה נופלת, כמו שאת מגדירה. << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> הנתון העובדתי שמעניין אותי כרגע זה שאנחנו בשנת בחירות. זו הסיבה - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לגיטימי. << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> לגיטימי, אוקיי. אז השאלה שלי היא כזו, אדוני: בשנת בחירות, כשאתם יודעים שזה לא מחזיק – כי אין, זו שנת בחירות, זה מתפזר כך או כך – למה להעביר הצעת חוק אתנן לחרדים על חשבון רוב האנשים בישראל? זה על חשבון נשים, על חשבון אוכלוסיות מוחלשות, על חשבון – כל מי שיש בינם פערים של יחסי כוח: בין עובד למעביד, בין שוכר למשכיר. זו הצעת חוק שבאמת יש בה פגיעה יסודית בכבוד האדם ואין לה אח ורע בעולם, ועוד הגדיל לעשות חבר הכנסת בוסו, להגיד שההחלטה של פסק הדין לא צריך אחר כך לאשר אותה בבית משפט אזרחי. כלומר, אנשים יישפטו לפי דין דתי. זה איראן על מלא. תודה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. אין ספק שצלחת את פרק הזמן שהוקצה לך באופן ממצה ומכבד. יעלה ויבוא חבר הכנסת ירון לוי. עשר דקות לרשותך, אדוני. בהצלחה. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> אני אכין לי מים, נעשה בדיקת סאונד לפני. הסאונד – צריך לשפר אותו קצת. טקסט מרגש, אני עושה הכנה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כולנו קשב. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש, חברות הכנסת, תכף אתחבר לדברים של אחדים – אנחנו בזמן מלחמה מול איראן, חיזבאללה. אבל מי שמגיע לכאן לכנסת מרגיש שיש עוד מוקד של מלחמה, שלא נגמרה, לצד המחלוקות שיש בינינו, הקיטוב והפילוג שלא מפסיק כאן, לא מחכה שהמלחמה תסתיים. ככל שאתה יותר קיצוני במקום הזה, אתה יותר אהוב, יותר מקובל במחנה שלך; ככל שאתה יורד יותר נמוך, אתה מרצה יותר. הכללים של הפורמט כאן קצת השתבשו. עדי, מה שקרה לך היום – במקרה אני הייתי עד בישיבת הסיעה לאותו עיתונאי, שפרסם את זה, ששאל אותך אם אמרת את הדברים. את אמרת לו שזה קטע ערוך, ואלה לא הדברים שנאמרו. למרות זאת הוא בחר לעשות את זה, וגם שמחה בחר לפעול בדרך שהוא בחר, בצורה מגעילה, כי זה לתפוס את המילה, לערוך את הקטע, ואז - - - << קריאה >> עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> - - - תיקן. ערוץ 14 סרבו לתקן. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא יודע, יכול להיות שהוא תיקן. אבל אני אומר כאן, אנחנו לא מנסים לתקן טעויות, אנחנו מנסים להתלבש על טעויות של האחר, לערוך ואז להוציא, ואז כמובן שאף אחד לא מסכים עם המילים שלא אמרת, כי לא אמרת אותם. גם אם אמרת, וחזרת בך מחלק מהדברים, צריך לאפשר את זה. אדוני היושב-ראש, חשבתי מה לדבר כאן לפני החג, יש לנו הזדמנות, ואני מניח שכל אחד יגע כאן בנושא שקרוב לליבו. אתמול קפץ לי איזה פוסט בפייסבוק, של אבי הרוש, אבא של גיבור ישראל ריף הרוש. ריף נפל בכ"ז באדר התשפ"ד, 6 באפריל 2024. אני מקריא את הדברים, כי פחדתי לקרוא אותם. התחלתי לקרוא את הטקסט, ואז עצרתי, כי זה טקסט מאוד קשה, ואמרתי שאני אדפיס אותם, כדי שאנחנו נזכור כמה המלחמה הזאת גובה מהאנשים מסביבנו. "ריף ילד שלי, שבוע שעבר, ללא ספק, היה אחד השבועות הקשים שחוויתי מאז שנהרגת. זה קורה מפעם לפעם. בזמנים שממש קשה לי ריף. כשהגעגוע מציף ומאיים להטביע אותי. אני נכנס לרכב, מפעיל את הפלייליסטים שלך ונוהג כמו ששנינו אהבנו ולרוב צורח חזק. אני תמיד מגיע למקומות שממש חיית בהם. שהזיכרונות שלי ממך חזקים שם. מקומות שמקרבים אותך אלי. זה תמיד מתחיל במכינה בזיכרון יעקב. אני מחנה את הרכב ממול וממש רואה אותך. חיי. שמח. מחייך. צוחק בקולי קולות. רוקד. אני בוכה. מנגב את הדמעות וממשיך לנהוג לעמק שכל כך אהבת. 'ריף היה עמק יזרעאל', מישהו פעם אמר לי. אני עוצר בנדב קינוחים שם תמיד עצרנו בכל שישי כשהחזרתי אותך מהבסיס. ואז בגלידה שעבדת בה. "אני בוכה. מנגב את הדמעות וממשיך לנהוג. תמיד ריף, כשאני מגיע לצומת נהלל, הלב שלי פועם בחוזקה. הכול ירוק ויפה. הכול ריף כאן. אני נוהג על כבישים שנהגת בהם אלפי פעמים. פונה ימינה לקיבוץ. הכביש עם הנוף המדהים. השדות שרצנו בהם יחד. מדמיין אותך לידי. אני נעצר מול הבית שגדלת בו. ממשיך לדירת החיילים שלך. מסתובב בקיבוץ ונושם אותך. איזה אבסורד ריף שלי. "אני בוכה. מנגב את הדמעות וממשיך לנהוג לבית הקבע שלך. עצבני כל כך מהעובדה שאתה עמוק באדמה. אני בוכה. מנגב את הדמעות וממשיך לנהוג. מניח את היד שלי על הכיסא לידי. משתוקק להרגיש, כמו פעם שהנחתי את ידי על הרגל שלך בנסיעות שלנו. אולי זו התקופה. אולי זו העובדה ששוב אנחנו נאלצים לדחות את האזכרה שלך. הכול יחד תוקף ומציף. דוחים אך לא מבטלים. נערוך לך אזכרה ומסיבת חברים ומשפחה בקיבוץ כמו שנה שעברה. "נעשה ריף". הגעגוע ריף שלי, מכרסם כל חלק בגופי. אנחנו בטוב ריף, מבטיח לך, למעט העובדה שנהרגת. אבא". זה טקסט כל כך קשה, שממחיש מה עובר על משפחות ומה עובר עלינו בלמעלה משנתיים של מלחמה. אמרתי שאני רוצה להקריא את זה דווקא לפני פסח, כדי שאנחנו נזכור, כשאנחנו נשב בבתים המלאים שלנו, בשולחנות השלמים שמוקפים בבני המשפחה, שיש כאלה שישבו ויהיה חסר להם בן אדם, ילד, אבא, ילדה, שנפלו בקרב, בהגנה על המולדת, כדי שאנחנו נוכל לקיים כאן חיים במדינה הלא-שקטה שלנו. לצד המחלוקות שיש במקום הזה, יש גם דברים משותפים, שזה כאב מאוד גדול, שמשקף אותו אבא של ריף בטקסט הזה. אני רוצה לעשות מעבר חד למה שהיה כאן היום בכנסת, בוועדת החינוך. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אפשר בבקשה לשמור על שקט? סליחה, סאונד. << קריאה >> עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> מה זה, משתיקים את היושב-ראש. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ראית מה זה? << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אי-אפשר להשתיק אותו, אבל הם מעלים אותי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אם אתם מעלים, אז – סליחה, אפשר בבקשה לסדר את הסאונד? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה לדבר על הדיון היום בוועדה לזכויות הילד ודיון משולב בוועדת חינוך. אנחנו דיברנו על מתווה של הגיל הרך, ועל זה שמשרד האוצר הפריד בין גנים שהם סמ"ל, מעונות יום לבין פרטיים. ואני אז העליתי הצעה שאמרו שהיא הצעה טובה – הפתיע אותי פעם ראשונה. השאלה אם יקבלו אותה – האם זה נכון – מאחר שאין מתווה, ועד שהמתווה יאושר ועד שתקרה הפרוצדורה מול המשרדים הממשלתיים – למשרד האוצר לפני החג, להקפיא את התשלומים או לדחות את התשלומים של מס הכנסה ומע"מ? הרי זה הדבר המיידי שיכול להיעשות ולהשאיר בקופה של בעלי עסקים איזשהו נפח כלכלי, שיוכלו להתמודד עם הסיטואציה הזאת, שנוצרה בהיעדר מתווה. << קריאה >> עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> - - - לחרדים שילמו כסף קואליציוני. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כסף קואליציוני, אנחנו יודעים שיש. אבל אני, כאילו, את יודעת, בסוף אנחנו לפני החג. הורים משלמים קרוב ל-5,000 שקל בעבור הגן של הילדים, תלוי באיזו עיר. אין מתווה להחזרה. שר האוצר בא ואומר שלמען ההגינות, מפעילי הגנים צריכים להחזיר את הכסף להורים. אני אומר שזה לא הוגן להגיד משפט כזה כשאין מתווה, וברגע שמחזירים את הכסף, הגן קורס ונסגר. נזכיר שגנים פרטיים הם תוצאה של חוסר גנים ברשות המקומית. אם היו גנים, סמל או גנים של אותה רשות, לא היו גנים פרטיים. זאת אומרת, אנחנו צריכים לשמור ולהחריג את הגנים הפרטיים במתווה פיצוי עסקים, כי סמוטריץ', גן זה לא חנות פלאפל, שאם היא סוגרת, זה קצת בעיה. עכשיו, אני ממש מקווה שכל הנושא של דחיית התשלומים של המיסים, מע"מ, מס הכנסה, זה משהו שכן יוכלו לעשות אותו, כי אנחנו מדברים כאן על החוק – הזוי, לא הזוי, אני חושב ששנינו נסכים שזאת לא השעה לדבר על החוק הזה, בזמן שיש לנו מלחמה ואין מתווה ויש מחסור גדול בכסף. אנחנו שבוע לפני חג, שמאוד מעניין איך משפחות יעשו אותו. תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה לך, חבר ירון לוי. תעלה ותבוא חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. עשר דקות לרשותך, גברתי. בבקשה, עשר דקות לרשותך. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אפשר להגיד עכשיו בוקר טוב, לא? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> את רוצה מים? << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> לא. תודה. כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, האמת היא שתכננתי את הנאום שלי למשהו אחר, אבל אני חייבת להגיב לדברים שאמרה חה"כ עדי עזוז בקשר לשיתוף פעולה – מה שאמרת במילים שלך – בין החרדים למפלגות הערביות. אז, א. אני רוצה להגיד לך, בקטע הזה כאילו אין שום דבר מתואם ואין שיתוף פעולה. << קריאה >> עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> - - - מתחבר לבד. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> לא, לא, לא. אני מדברת עובדות. הדבר השני שאני רוצה להגיד לך: את אומרת שהנשים נפגעות; שכל הנשים נפגעות מהמהלך הזה. יכול להיות. וממה שאני שומעת באמת, הנשים היהודיות יכולות להיפגע מהמהלך הזה. אבל הנשים הערביות לא ייפגעו מהמקום הזה, מהדבר הזה, מהמהלך הזה. למה? א. כי יש לנו קאדיות בתוך בתי הדין השרעי, מה שאין לכם. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מיכל. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> ב. יש לנו מגשרות, שאין לכם בבתי הדין הרבניים; ג., כנשים, אנחנו בדת האסלאם משתתפות בכול בדיוק כמו הגברים: בתפילה, בקריאה, בעלייה לרגל, בעומרה, בכל הדברים. ד. אנחנו קיבלנו מעמד מאוד נעלה, שלא היה לנו לפני האסלאם. לי כאישה, לפי הדת, יש לי עצמאות כלכלי מוחלטת. << קריאה >> עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> אני מצטערת להגיד לך, אבל זה ממש לא פוגש את המציאות בהרבה מאוד דברים, לא בנשים נרצחות ולא בהרבה דברים. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> נשים נרצחות בשני הצדדים, וזה לא אומר לא - - - << קריאה >> עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> - - - מייצגת נשים בחברה הערבית, זה לא מדויק. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> לא, לא. לא, זה מדויק, ועוד איך. מה שאני אומרת לך, אני אומרת לך עובדות. אז אנחנו צריכים ללכת לפי העובדות ולהרגיל את האנשים גם ללכת לפי העובדות. << קריאה >> עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> - - - נשים יהודיות - - - << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> בסדר, אני מגיבה על ההחלטה, על האמירה שלך, כאילו שאנחנו משתפים פעולה כדי לפגוע בנשים. << קריאה >> עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> לא. אני לא פוגעת בנשים שלי. << קריאה >> עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> אני פוגעת? << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> נשמה, דווקא בנשים שלי - - - << קריאה >> עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> רביבו, אתה מבין? היא פוגעת בנשים שלי - - - << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> לא. אני לא מתכוונת לפגוע בנשים שלך. לא, לא, לא. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אתן מנהלות דיאלוג כל כך פורה, לא הוגן שאני איכנס ביניכן. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אני שליחה של כל הנשים, עדי. עדי, אני שליחה - - - << קריאה >> עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> - - - צריך לאפשר לכן להתבטא. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אני מתכוונת לייצג את כל הנשים. אבל בעיקר אני שליחה של החברה שלי. את דואגת כל הזמן לחברה שלך. << קריאה >> עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> וגם לחברה שלך. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> ראינו, ראינו אתכם בהרבה דברים שאתם לא נמצאים איתנו באותה סירה ובאותה זירה. אז בואו לא נתווכח על זה. בסדר? את בעצם באמירה שלך, עדי, רצית כאילו לשים אותנו ואת הדת שלנו במקום נחות ממה שהוא באמת. אני לא מתווכחת איתך שהרבה פעמים – אולי הרבה פעמים– שהאנשים מתנהגים הפוך ממה שקיים בדת. אבל כשמגיעים לבית משפט, הם חייבים להתנהג לפי הדת. הדת נתנה לנו עצמאות כלכלית. היא נתנה לנו עצמאות על הגוף שלנו זכות מוחלטת על הגוף שלנו. << קריאה >> עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> אני לא חושבת. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> כן, כן, אולי את מתפלאת, אבל זה - - - << קריאה >> עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> אני ניהלתי בתים חמים שהיו שם חצי יהודיות וחצי ערביות. המצב של האוכלוסייה הערבית היה קשה לאין ערוך. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> בסדר. תשמעי, אני אומרת לך, בואי נפריד בין ההתנהגות של האנשים לבין העובדות של הדת. << קריאה >> עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> לא. כשמגיעים לבית דין, הם חייבים ללכת לפי הדת. הדת לא מאפשרת רצח של אישה. << קריאה >> עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> אבל נרצחות, מה לעשות? << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> צריך להעניש. ויש עונש. לא מוותרים, ולא מוכנים לקבל, ולא מוכנים לסלוח. אבל לבוא ולעטוף את זה בדברים אחרים, ולשכוח מהמקור ומהבסיס, זה באמת לא מקובל. זה באמת לא מקובל. אז במקום הזה, אני רוצה להגיד בגאווה שאני אישה מוסלמית, שמקבלת את כל הזכויות שלה לפי הדת. אני גאה על זה. אני נלחמת גם ששאר הנשים יקבלו את זה. ואני יודעת גם, באותה מידה, שישנם אנשים שלא מתנהגים לפי הדרישות והאמירות והזכויות שניתנות לנו בדת. אז זה במקום הזה. << קריאה >> עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אוקיי. לכי ותבדקי. << קריאה >> עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> אני לא צריכה לבדוק. חברת הכנסת, אני לא צריכה לבדוק. אני מכירה את זה. אני ניהלתי מסגרות - - - << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אוקיי. אני גם עובדת סוציאלית שעבדה עם נערות במצוקה ומכירה את המצוקה של אותן נערות. אבל זה לא אומר שהן – אם הן פונות, או הנשים, אם הן פונות למקום, כאילו הדתיים לא יקבלו את הזכות שלהן. << קריאה >> עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> אני לא מדברת על האסלאם כאסלאם. היהדות היא יפהפייה ואני אוהבת אותה. היא מדהימה. אבל גם פה, בבית הזה, הורסים את היהדות לגבי זכויות נשים, כמו בחקיקה הזו, ופוגעים בנשים. ואני אומרת שפה, מה שאת רוצה לעשות בנושא של האסלאם - - - << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אני רואה את כל הנשים. << קריאה >> עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> ואז אומרת: אין בעיה - - - << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> תשמעי. לא, לא, לא. אמרתי לך משפט אחד. אני בעד זכויות לכל הנשים, לכלל הנשים באשר הן, בלי לפגוע באף אחת, לא משנה, דת, מין, ערבית, יהודית, הודית. << קריאה >> עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> אבל אתה מחוקקת חוק שאומר את ההפך. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> לא. אני בעד שכולם יחיו בכבוד ובשלום ובמעמד טוב, שכולם יכבדו אותן. אני כאן כשליחה של אלה שבחרו בי, ואני רוצה לתת להן את הזכות הזו להתדיין במקום שהן מאמינות בו, אם הן רוצות ללכת למקום הזה. אף אחד לא מחייב אותן ללכת. את יודעת שיש חוק שגובר גם על החוק הזה? אם אני רוצה היום, גם כאישה מוסלמית, רוצה ללכת לבית דין אזרחי, אז זכותי, ואני יכולה ללכת. אז מה הבעיה. אני לא מבינה. << קריאה >> עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> אני קוראת לנשים יהודיות להבא לא להצביע לאף מפלגה הערבית - - - זכויות נשים. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אוקיי, בסדר. את יכולה. את יודעת, לכי תספרי כמה הצביעו למפלגות הערביות מהחברה היהודית. בסופו של יום, אני ערבייה, מייצגת גם את החברה שלי, ובעיקר את החברה שלי, כי בבית הזה, תסלחי לי, אני לא מוצאת מישהו שנלחם על הזכויות שלנו. אני לא מוצאת. << קריאה >> עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> חבל שאת אומרת דברים כאלה. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> מה חבל? זאת עובדה. זאת עובדה, עובדה קיימת. מה אנחנו עוברים ביום יום? תגידי לי, עכשיו, חוץ מלדבר על הנושא של המיגון, את יודעת? 60% מהבתים הערביים לא ממוגנים. איפה המלחמה על הדבר הזה? זו קואליציה? אלה כולנו, לא רק קואליציה. זה אמור להיות כולנו, אם כולנו היינו באותה מידה. תזכרי, עדי, בכמה הצבעות אתם קמתם ויצאתם ואנחנו נשארנו בתוך האולם. אז לא – כאילו - - - << קריאה >> עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> בכמה הצבעות אתם באתם והשארתם אותנו בתוך האולם לבד? << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אוקיי. אז לכבד אחד את השני. << קריאה >> עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> אני לא מדברת - - - << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אז לכבד אחד את השני במקום שלו. << קריאה >> עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> אימאן, ברגע שאת פוגעת בנשים עם הצעת החוק הזאת, אני קוראת לנשים ולדרוזיות לא להצביע למפלגה שלכם. את אומרת לי פה על הפודיום: אין לי בעיה לפגוע בזכויות הנשים. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> לא. אני לא אומרת שאני רוצה לפגוע. אני רוצה לשמור על הזכויות של הנשים שלי. אל תכניסי לי מילים לפה. אני לא אמרתי שאני רוצה לפגוע. אני לא מתכוונת לפגוע. << קריאה >> עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אוקיי. לא, בסדר. את החלק הזה, אני כבר סיימתי. רציתי להגיד לך. אני רציתי לדבר גם על הנושא של המיגון בחברה הערבית, במיוחד בתקופה הקשה הזאת. מביאים תקציב, איפה בתקציב הזה יש משהו שנוגע לנושא של מיגון בכלל? במיוחד לחברה הערבית. 60% מהבתים בחברה הערבית הם בתים ישנים; אין לנו במרחב הציבורי גם מיגונים ומקלטים, אין לנו אפילו בבתי הספר. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא שזו סיבה מוצדקת, אבל מה השיעור של הבתים הלא-חוקיים? << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אל תלך למקום הזה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> למה? << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> כי לא ניכנס למקום הזה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> למה? למה? << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> תאמין לי. תאמין לי, אין מישהו - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> למה? אבל למה הדמגוגיה הזאת? << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> זו לא דמגוגיה שלי, זו דמגוגיה שלך. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> הבנתי, אוקיי. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לך שאין אף בן אדם שפוי, שיש לו מקום בו הוא יכול ללכת ולבנות עם היתר ויש לו את האפשרות, והוא הולך ובונה בלי היתר. הוא משלם מיסים כמעט כמו ההשקעה בבית. כל אגרה שהוא משלם - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> יש לי הצעה משולבת אלייך, חברת הכנסת יאסין. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> מה? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בסיום המשמרת שלי אנחנו ניפגש פה, אני אראה לך את מספר הבתים במגזר ערבי שמקבלים מיגוניות, שאני מכיר באופן אישי, מחד. ומאידך, כמה אפשרויות בלתי נדלות שיש למגזר הערבי לבנות באופן מוסדר וחוקי והם מסרבים. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אני מסתכלת מסביבי ואני חיה בין בני עמי ואני רואה מה קורה שם. תאמין לי, מחר מביאים דיון בוועדת הכספים על ריווח מדרגות מס ועל תשלום של מיסים. אני לא אשכח את מה שאמר השר באותה ועדה. הוא אמר: אתם לא משלמים מיסים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני לא אמרתי את זה. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> תשמע - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אבל אני לא אמרתי את זה. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> לא אתה, השר שלך אמר את זה. כשאני מסתכלת על הנתונים עובדתית – במה שאתם מביאים – עובדתית, רוב האנשים שמשתכרים בשכר נמוך ולא ייהנו מההטבה הזאת הם ערבים. כי אין להם הכנסה לשלם עליה מס, אין להם. אז מאיפה אתה מצפה? באמת, אתם לא רואים את המציאות כמו שהיא. אנחנו רוצים לחיות כאן בכבוד, אנחנו יוצאים לעבודה. מי שיש לו עבודה וחייב לשלם מס, משלם מס; משלם את כל מה שצריך. מי שיש לו אפשרות לבנות בית, בונה בית עם היתר. הוא לא מוכן לשלם 300,000 שקל ו-400,000 שקל ו-500,000 שקל אגרות. לא אגרות, איך קוראים לזה? זה לא אגרה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> קנסות. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> קנסות. למה? למה לאנשים לשלם מאות אלפי שקלים, שאין להם, על קנסות בזמן שיש להם אפשרות אחרת? תגיד לי, זה הגיוני? זה לא הגיוני, זה לא הגיוני. אז באמת, כל זמן שאתם מסתכלים על החברה הערבית בצורה כזאת לא נגיע לשום מקום. התוצר הסופי, אם לכולם תהיה אפשרות גם למגורים, גם לעבודה טובה וגם לחיים מכובדים, בסופו של יום כולנו נרוויח מזה, לא רק הערבים. לא רק הערבים. תגיד לי, הילדים הקטנים האלה, בני 16 ו-20, שכבר נמצאים בתחתית של התחתית, עם משפחות הפשע, למה הם הלכו למקום הזה? היה להם בית טוב, שיכול לתת להם את האפשרות של חיים מכובדים? של ללכת ללמוד? של לבנות בית? זה לא קיים, זה לא קיים. פשוט זה לא קיים. אם אתם תמשיכו ככה לשים יד על העיניים ולאטום את האוזניים וגם לסגור את הלב וגם לתקוף, זה לא יקרה, זה לא יהיה. אנחנו חייבים. אנחנו אזרחים במדינה הזאת. אנחנו רוצים להמשיך לחיות כאן בכבוד ובשלום. שיהיה טוב לכולנו. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אינשאללה. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אינשאללה. אז באמת, זה כואב שמביאים עובדות ואתם אחר כך מתחילים, כאילו – אתה רוצה להראות לי כמה בנו בלי היתר. אני יודעת שבנו בלי היתר, כי אין להם – לא כולם, בטח שיהיה שם, לא יודעת מאיזו סיבה, בן אדם שאין לו את הכסף או הליך או חייב או לא יודעת מה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> או התעקשות. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> מה? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מתי ביקרת פעם אחרונה בביר הדאג'? << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> לא מזמן. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אז הינה. איפה חבר הכנסת ואליד אלהואשלה? << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אני לא צריכה את ואליד. ואליד היה כאן עכשיו, אבל אני הייתי שם, אין להם אפשרויות אחרות. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מה את אומרת? << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אין להם. אני אומרת לך, אני הייתי שם. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מה את אומרת? את יודעת שיוצא לך לא טוב שאת נואמת כשאני יושב במשמרת, ואני מכיר את הנתונים לאשורם, בסדר? << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אני גם מכירה את הנתונים. אני יודעת גם על - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> את יודעת כמה תוכניות פיתוח וכמה הזדמנויות וכמה תשתיות כבר הניחו, והם פשוט מסרבים? את יודעת כמה? << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אני יודעת. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אז אני מזמין אותך איתי, שנצא ביחד. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> לא, לא. אני יודעת, ואני מכירה גם את הצד השני. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אז אי-אפשר להגיד שאין. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> לא, לא. אל תגיד לי, אנשים שישבו שם אם לא עשרות – אולי מעל 100 שנה – ועכשיו באים ואומרים להם במקום שיש לך 20 דונם, אולי תצא ותקבל חצי דונם. גם לאן הוא יצא? אתה רוצה להפוך את כל החיים שלהם ככה. הפוך. הפוך. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> עובדות הסיעה, הסיעות המרובות, אני מבקש מכן, תשמרו על שקט. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אז כן, זו גם עוד סוגיה שצריך לתת לה פתרון. אני שומעת את האנשים, גם בכפרים הבלתי-מוכרים, משוללי ההכרה, שהם רוצים הסדר, והם לא מקבלים את ההסדר. צריך להגיע - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מה יהיה? מה יהיה? מיכל. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> מה קורה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני לא יודע. אין בעיה, נגמר הזמן. עליזה בהפסקה אז את מחליפה את מקומה? << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אני מדברת גם על דברים חשובים, לא סתם אומרת. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> טוב. אז בואי, תחתרי, בבקשה, לסיום. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> בסדר, רוצים לסיים. כמה פעמים? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> יש פה בן אדם שמנהל את הישיבה והוא גם יכול להגיד לי. תודה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ניהלנו שיח וזה בסדר שהיא תוכל לאפשר לעצמה לסיים את דבריה. חבר הכנסת נאור שירי. מצאו למי לתת. 20 דקות לרשותך, מכובדי. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> למי שמוכן לקחת. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> למי שיודע מה לעשות עם זה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה. בוא נתחיל, נזרום, נראה מה קורה. תודה רבה אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת. 20 דקות? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> שיסדרו - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> את הסאונד? אני לא אכפת לי. תן לו את כל הסאונד. שישמעו רק אותו. גם ככה אנחנו פסיק בהיסטוריה. ראשית, אני חושב שמגיעה, קודם כול, מילה טובה למי שהעביר את כל – אני לא יודע אם אמרו, אני מניח שאמרו, שום דבר שאנחנו אומרים פה לא ממש מקורי, אבל מילה טובה לכל מי שהעביר את הטאבלטים והכין את המליאה להקראת התקציב. אז כל הכבוד, גם עבודה יסודית וגם זה נראה מעולה. עכשיו רק נשאר לתקן את הסאונד ובסוף הנאום אני גם אגיד לכם תודה. אני רוצה להמשיך. באמת, בגלל שאנחנו בפרגונים - - - << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> נאור, ספר לנו על כספים קואליציוניים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. אולי נגיע לזה. אם תמשוך אותי בלשון או תמשוך בדש מעילי, אני אגיע לכספים קואליציוניים. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אתה עושה גם ד"ש עם שיר? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתמול אפילו חיברנו שיר נהדר בוועדת הכספים, אתה מוזמן להאזין בזמנך הפנוי, אולי אני אפילו אשלח לך את זה. אבל אני רוצה באמת, חברי, חבר הכנסת בליאק, למחוא כפיים לקואליציה. באמת, אני מודה, יושב פה שר הכלכלה ואתה גם אמון, אדוני השר, על הרשות לחדשנות, נכון? לא, לא. חדשנות זה גילה? מה אצלך, יזמות? יש לו את – זה לא שוק ההון. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> הסוכנות לעסקים קטנים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> סוכנות לעסקים קטנים. ואתם גם נותנים מענקים לסטרטאפים. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> רשות, רשות לעסקים קטנים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר, נו. אני בסוכנות, אתה ברשות, ושיהיה לך בהצלחה. אז אני רוצה למחוא כפיים על החוק הבא, באמת. כל הכבוד על היוזמה המדהימה שאפילו שר הכלכלה ואפילו אנחנו, חבריי חברי הכנסת, לא חשבנו עליה. אף פעם, אני מודה – ודיברנו על זה גם בוועדת הכספים – לא עלה במוחי לעשות הטבות מס ליישוב בו אני חי. אפילו יושב-ראש הישיבה, לא עלה במוחו לעשות את זה – לכתוב הצעת חוק שתיתן לך הטבות מס. כי מה שנקרא, איך אומרים אצלנו, יש איזו חשומה מסוימת. אבל פה, תשמע, זה אין לתאר. 400 מיליון שקלים. מה שנקרא, רצית קצת שירים: אין, אין, אין חגיגה, בלי, בלי, בלי סוכה. צבי סוכות, לא רואה בעיניים. מביא חוק, ובאמת הליך החקיקה שלו – דיברת על ועדת הכספים? הליך החקיקה היה פשוט ביזיוני. בהצעת החוק הגיע, הוא בכלל לא אומר שהוא מנכ"ל מועצת יש"ע, היועץ לשעבר של שר האוצר. הוא הגיע, הוא, למעשה, כתב את הצעת החוק. צבי בכלל, בהתחלה, בשעה הראשונה, בכלל לא היה. אני לא בטוח כמה הוא בכלל היה מודע לנוסח, שבאמת היה נוסח מביש. רוטמן, היה עדיף שאתה היית מנסח להם משהו, כי זה היה באמת לא גבינה - - - << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אני לא יודע אם אתה בא לעזור לי או להפריע לי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אני אומר לך את האמת. אתה תצפה בדיון. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תשמע, אתה תצטרך להחליט איך ההיסטוריה תשפוט מחמאה שאתה מקבל מנאור שירי. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> כן, אני לא יודע איך להתמודד עם זה - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אתה, דעותיך הן – לא נחמיא לך, אבל לפחות מה שנקרא - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לפחות לגבי המקצועיות שלך אין חולקין. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - במסגרת היותך נהג D9 עם רישיון, אתה עושה את זה בצורה טובה. מה לעשות? מחמאה? זאת מחמאה. אגב, אתמול גם ציינתי אותך, שאתה רבת עם עגלה חכמה ביוחננוף. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> מאיפה ראיתם שרבתי? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עזוב, כל אחד והמקורות שלו, כל אחד והעגלות שלו, רוטמן. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אני חייב לומר שהעגלה ואני נפרדנו כידידים. לא הייתה שום מריבה. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אגב, עגלה ריקה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אגב, רק שתדע שוועד העגלות ביוחננוף הלין על זה שהוצאת את העגלה בשלוש קריאות באמת בלי הצדקה, גם אותה. גם היא נפגעת עבירה מוועדת החוקה, חוק ומשפט בכנסת העשרים-וחמש. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> היא עגלה ריקה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, היא עגלה ריקה. אז בהמשך למחמאותיי למועצת יש"ע ולצבי סוכות, היכולת שלכם לייצר חקיקה ולדחות חקיקה היא מדהימה. למה? כי אנחנו התחלנו את אירוע הטבות המס, אם אתם זוכרים, בוועדת הכספים, בכלל על אשקלון ונוף הגליל. כל אחד מהטעמים שלו ניסח פה הצעות חוק, כל אחד והפריימריז שלו והפוקדים שלו, ושר הכלכלה – וגם היושב-ראש יודע את זה – אבל ניסחו הצעות חוק – לא משנה, לא נכנס לזה – ובאמת רצו לקדם את הטבות המס לתושבי אשקלון ולנוף הגליל. יש תופעה מדהימה, שחברי קואליציה מגיעים פתאום לוועדה. ועדת הכספים לרוב מאוישת על ידי – ואתה היית מרכז הקואליציה, אתה יודע בדיוק על מה אני מדבר – על ידי האופוזיציה. אבל פתאום, כשאתה רואה מלא מלא חברי קואליציה, אתה מבין שיש פה עניין. מה שנקרא: פה חשדתי. ואז אתה מגיע לוועדה ורואה את כל הפאתוס והדיבור על הרצון להשקיע בתושבי נוף הגליל ולייהד את הגליל ולהראות איך אנחנו – נשתמש באלגוריה של העוצמה היהודית המלאה – נותנים לתושבי הגליל. ואז אתה מגלה מה? תושבי יו"ש תחילה. איזה כיף. איזה יופי. אשקלון – לא. נוף הגליל – לא. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> טיבי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא מפריע לי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לי זה מפריע. לא חובה להיכנס לפה, אבל מי שנכנס, שיקשיב. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר גמור. לא יש פה – האקוסטיקה פה. את יודעת כמה פעמים אמרתי די? כמו די דיינו. מתבקש שהיית אומר עכשיו: די דיינו. ב-400 מיליון שקלים עסקינן. אם אנחנו מתלבטים, או שמע אפילו חוששים שמישהו נכנס תחת האלונקה, או ממשלת ישראל נכנסת תחת האלונקה, אז לא, זה לא הולך למיגון הצפון. לא, זה גם לא ילך לסורוקה. לסורוקה אנחנו שולחים את המנהלים ואת מגייסי הכספים שם, ליהדות העולם, למצוא מי ישפץ את סורוקה. גם לא למכון ויצמן, כי למה להשקיע במדע וטכנולוגיה? כמו שעמדנו – ורצה חבר הכנסת רוטמן בכל זאת איזו הסתכלות על כספים קואליציוניים – למה להשקיע בסוכנות החלל הישראלית? למה להשקיע בכלל במשרד המדע? בואו נקצץ. להשקיע במדע זה obvious, ולהשקיע במדע זה פרוגרסיבי. אז אני אומר, וכל הכבוד לממשלת ישראל שעושה תמיד את ההבחנה הזו, היא קיצצה. אדוני שר הכלכלה, קיצצתם – לא אתה, כי אולי אם אתה היית יושב על השלטר, לא היית עושה את זה – אבל קיצצה הממשלה ב-78 מיליון במשרד המדע. קיצצה מסוכנות החלל הישראלית, שתרמה דבר או שניים או אמורה לתרום דבר או שניים לפריון במשק, השכלה, טכנולוגיה, רפואה, לא משנה, לא ניכנס לזה. גם את זה קיצצו, מ-34 מיליון שקלים ב-2023 ל-14 מיליון שקלים. שתבין שהכסף הקואליציוני שניתן על מנת למנוע מנערים לנשור מהישיבות, שרחמנא ליצלן, חס וחלילה, שאסור לעזוב את עולם הישיבות, הוא 49 מיליון שקלים. זאת אומרת, כמעט פי-שלושה מתקציב סוכנות החלל הישראלית. בעיניי אין מה לקרוא תקציב מדינה, כשזה האירוע: שתי השורות שמסכמות בדיוק לאן אנחנו הולכים. אז אנחנו מגיעים לבתי דין רבניים, ותשע מינהלות זהות יהודית, ומיליוני על מיליארדי שקלים שהולכים למה? שהולכים למה? אנחנו, בתקציב המדינה עוסקים בעתיד, מחרבים את ההווה, ואתה בדיוק רואה מה העתיד. אבל כמו שאמרתי, אני רוצה באמת לחזק את צבי סוכות, שמצא את השימוש הנכון ל-400 מיליון שקלים. כמו שאמרתי, לא לסורוקה. אגב, גם הקיצוץ שעשו במינהלת תקומה, כל הכבוד לכם. אחרי מה שעברו תושבי הנגב המערבי ב-7 באוקטובר ובשנתיים, מצאתם לנכון לקצץ גם משם. באמת, כל הכבוד לכם, אני באמת רוצה לציין את זה לזכות. אז תודה רבה לצבי סוכות, באמת. אתה תורם לכלכלה הישראלית, אתה תורם לחברה הישראלית. אני ממש שמח. ומשמחה לשמחה, בעוד שמחה רוטמן יושב פה באולפן – באולפן? זה נראה כמו אולפן – באולם הקולנוע, הקרוב לביתך - - << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> באולם הסטנדאפ. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - אני רוצה לדבר באמת על מישהו, שכל שעתיים ביום, בשבועיים, שלושה, ארבעה האחרונים, אני מופתע ממנו לטובה: ששון ששי גואטה. ששון ששי גואטה, אדוני שר הבריאות לשעבר, אדון בוסו: שחמט בארבעה מהלכים, שתיארתי, גם בוועדת הכספים. חשוב לי לחלוק את זה איתכם, כי אני בהתחלה חשבתי שהאירוע האחרון הוא הטרלה, אבל הסתבר לי היום שיש מצב שאנחנו פשוט באיזה מדרון אחורי. ראשית הצירים – סיפורו של ששון ששי גואטה בכנסת ישראל, בכנסת ה-25, מתחיל אי-שם בתחילת הלחימה, כשממשלת ישראל רצתה – או לפחות עשתה קולות – לצמצם את מספר השרים הנורווגים. אז, מה לעשות? לצערו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, הוא פגש את ששי לראשונה. שיקלי היה אמור להתפטר מהכנסת, הגיע ששי ששון גואטה - - - << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> לחזור לכנסת. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, להתפטר מהנורווגי, לחזור לכנסת. כתוצאה מכך הייתה השפעה על מאזן האימה מסתבר, על ששי ששון גואטה, שרקם קואליציה בתוך הקואליציה הסיעתית – יתקן אותי, אדוני היושב-ראש, אם אני טועה – ואמר לבנימין נתניהו: תודה רבה על רצונך להתערב בנעשה ברשות המחוקקת, עד אליי. זה היה מה שנקרא מארס טורקי ראשון. לא הסתפק. אצה רצה באה לה רפורמת החלב, ורפורמת החלב הושבתה ונזרקה לפח האשפה של ההיסטוריה – בעיניי, בטח בכנסת הזו. וגם על האירוע הזה היה ששי ששון גואטה. ואז, באמת, מי שבעיניי כבר אחרי שני המהלכים האלו מועמד לגיטימי לשר התפוצות או שר העלייה והקליטה, כי הוא הצליח להשיב את מי שירד מהארץ – את מאור הגולה שירד מהארץ והשתקע לו במקסיקו – במקסיקו? במיאמי, שהיא ליטל מקסיקו יש שיגידו – ובעודו שותה מרגריטה הפך להיות חבר סניף במועצה אזורית מעלה יוסף. הבן-אדם לא יודע מה זה מועצה, לא מעלה ולא יוסף, אבל כל הכבוד לו. הבנתי שגם הוא הולך להיות יו"ר הסניף, אדוני היושב-ראש. זה המהלך השלישי. והמהלך הרביעי, שהוא מהלך בשני וקטורים בתנועת מלחציים, זה מהלך שפעם אחת הוא הטרלה, פעם שנייה הוא סינדל את שרת התחבורה – שמא אגיד, עשה לה פאנצ'ר בכל ארבעת הגלגלים. אתה צריך עזרה, אדוני? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני מסתדר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בקיצור, סנדל את שרת התחבורה, כתב לה מכתב, שאני חשבתי שזה כמו איזה פינג כזה, סתם. כותב לה מכתב: אנא, תאריכי את היכולת להגיש בקשה להשיא משואה. אתה אומר: הטרלה. אבל היום אנחנו מגלים שהדבר הזה רציני לגמרי. איפה אני מגלה שהוא רציני לגמרי. אחד – בריאיון, בעוד ריאיון אלמותי ברדיו 103. היום אמר ששי ששון גואטה, אני לא יודע אם שמעת את זה ולדי: אף אדם במדינת ישראל הוא לא לפני שרה נתניהו. אמר, ואז הוא התבלבל. בא ינון, אומר לו: שמע, אבל מה עם ביבי, נשמה? ביבי ושרה – זה כמו השמש והירח. י' מגל, שבעיניי הוא עדיין - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני מבקש ממך לדייק. אני מבקש ומצפה ממך לדייק. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אתה אחד שיודע לדייק בעובדות. לא חבר הכנסת ששון גואטה אמר שזה כמו השמש והירח. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> י' מגל. אתה לא מקשיב לי. אתה בטלפון, ואם לא היינו עכשיו בלמידה מרחוק, יש מצב שהיית יוצא מהכיתה, לרשום הפרעה בכיתה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אמרת, ומה הוא אמר? ואז אמרת: י' מגל. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אמרתי, מי שאמר ביבי ושרה זה כמו השמש והירח – י' מגל. אמרתי שבעיניי הוא עדיין מחושמל. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אגב, מי שאמר את זה, אמר את זה בהלצה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא, לא. לא הוא אמר את זה בהלצה. כל אחד וההלצות שלו. אני למדתי שההלצות שלכם למוחרת מגיע לחוק, חוקה ומשפט בתצורה של הצעת חוק מטעם הוועדה. יש הרבה הלצות כמו ה-400 מיליון שפתאום אנחנו רואים שזה אשכרה קורה באירוע הזייתי. אתם לא צוחקים. פשוט צריך להקשיב לכם. אני עוד הייתי מקשיב לינון אם הוא לא היה באמת משווה – מאז שהוא התחיל להשוות בין אסף רפפורט עם ה-10 מיליארד שקל, 320 מיליון שקל – מאז שהוא השווה אותו לקונוס של מע"צ, אני מה שנקרא, חללית האם איבדה קשר. עכשיו, הטיעונים גם היו כל כך מרגשים: היא המשיכה לעבוד בהיותה אשת ראש הממשלה. היא המשיכה לעבוד, היא המשיכה להיות משענת – קנה רצוץ – היא ספגה מכולם. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> את זה הוא לא אמר. אבל נסבך אותו? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני, אני. אנא, בפרוטוקול ההיסטורי, אני אמרתי את זה. כמו כל מה שקרה ב-15 דקות האחרונות. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> משענת – כן. קנה רצוץ זה שלך. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני הוספתי משענת קנה רצוץ, כמו שאמרו הדג נחש, ועוד כתבו הרבה לפני. עכשיו, כשהיה את הציוץ הראשוני על זה, אפילו הסוכן הקטרי שחזר ללשכה – כמו באמת, כמו מרקו שמצא את אימו, וכבר דיברנו על זה וצחקנו על זה והחיבוק והחזקת הידיים המוזרה הזו, אבל בסדר, כל אחד ומערכת היחסים שלו, אני לא נכנס לאיך הם מחבקים ומעריכים אחד את השני – אפילו אוריך כתב: לא לכל הטרלה מוזרה צריך להתייחס, ואז הוא מחק את הציוץ. עכשיו, הוא מחק ציוץ, אוריך. ואללה, כשקטר אמרה לו למחוק, רק אז הוא מחק. אבל כשהוא מחק את הציוץ, אני שמתי קסדה ושכפ"ץ, כי אני יודע בדיוק מה זה אומר. זה אומר שהדברים רציניים. אז היום אני שומע את מירי רגב – כפרה עליה, קודם כול היא בארץ. עשתה סיבובים, היא בארץ, הבנתי שיש משבר מאוד מאוד גדול עכשיו בכל הכרטיסים היוצאים, אבל היא תסדר את זה. ואז רגב אומרת היום בהקלטה שפורסמה בכאן 11, מיכאל שמש לדעתי פרסם, אדוני היושב-ראש אולי יתקן אותי: היא ראויה לא רק להשיא משואה – לפרס ישראל. היא ראויה לפרס ישראל. והיא הרחיבה את באמת מניפת הטיעונים. היא עושה הסברה. היא עושה רק טוב לחברה הישראלית, לשורדי שואה, לילדים חולים, וההברקה הגדולה: יש לה פעילות מדינית ענפה. איפה הפעילות המדינית הענפה, את שואלת, חברת הכנסת פרקש? בטיסות עם ביבי. אני אגב תהיתי למה היא תמיד טסה איתו, אבל הסתבר לי שאם אני הייתי בטוח שעד היום שר החוץ הוא איזה משהו באמת שלא מתייחסים אליו, בואכה, עזבו, לא איכנס למופע הליצנות שלו, הוא דה פקטו, רון דרמר. היום גיליתי ששר החוץ, שרת החוץ – שאגב זו בשורה, שרה, שרה במדינת ישראל – היא נתניהו, שרה נתניהו, והיא בעצם עוסקת בפעילות מדינית והסברה כל כך טובה של ישראל בעולם. אני אומר לכם, ואללה פה, אני אומר, אתה יודע, הרבה פעמים אנחנו יוצאים על כספים – פה יש חיסכון כספי. פה יש חיסכון כספי. קיבלת ראש ממשלה ואז בנדל איתו, קיבלת שר חוץ. איזה יופי. והם גם עובדים בסנכרון מושלם, הם לא רבים. הם ביחד, מזוודה אחת, הכול חיסכון. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> מה מזוודה אחת? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני ידעתי שתקפצו. אני ידעתי שתקפצו על המזוודות, אבל אני רוצה לייחס להם, בגלל שאני בא בנפש חפצה, באמת, ולב פתוח, אני רוצה לייחס לממשלה הזו התייעלות. מה רע? מה רע? תגידו, למה אתם כאלה חמוצים? עכשיו אני רוצה לומר, בשמי ובשם לפחות שלושת חברי הכנסת שיושבים פה מהאופוזיציה, תרשו לדבר בשמכם: אני תומך בשרה נתניהו. אני רוצה שהיא תשיא משואה. אני גם רוצה שהיא תקבל את פרס ישראל. אם אתם צוחקים עלינו, עד הסוף. אני רוצה לראות אותה משיאה משואה. אני אומר לכם, תביא לי איפה לחתום, אני חותם עכשיו, אני רציני איתכם. אתם חושבים שאני צוחק, אני רציני. אני רוצה שתראו לנו בדיוק, ושכל אומות העולם יסתכלו על איזה ליצנים מנהלים אותנו לפעמים. באמת, תנו לה להשיא מְשוֹאה. אני רוצה לשמוע מה היא תגיד. אני רוצה, אני רוצה. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> מַשּׂוּאָה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> משואה. אה, בזה אתה מתקן? אתה תשיא מה שאתה רוצה. אתה אל תתערב לי במה אני משיא. בסדר? וגם לא בעברית. באמת, אני רוצה לראות את זה. אני באמת רוצה לחתום ולהצטרף למהלך ההיסטורי. מעולם לא היה אירוע כזה. אגב, מי שמטפל פה במיזוג, אנא הורידו 20 מעלות. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אין מיזוג עכשיו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> האמת, אני תכננתי לדבר על החינוך. יש הארכה? אין הארכה? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> יש לך דקה ועשר שניות. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> נסחפת. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> נסחפתי? אני אפילו עוד לא התחלתי לנמק את הטיעונים שלי. יש לי כל כך הרבה טיעונים פה, למה אני חושב שבאמת אין ראויה ממנה. אין ראויה ממנה. אין ראויה גם יאיר. באמת, אין ראויה. אגב, אני בכלל מציע שכל משפחת נתניהו פשוט ישיאו משואה. תעזבו אותנו. בלי בחירות, בלי ועדה, אל תיתנו מקום לאף אחד אחר בחברה הישראלית. לכו אתם, אני גם מציע לשנות את השם של הטקס. הוא מיותר לגמרי, לתפארת מדינת ישראל. לתפארת משפחת נתניהו. תודה רבה, ושבת שלום. אתה לא איתי במהלך? נראה אותך, אומר לא. נראה אותך, אני אחתים אתכם פה, ואני אעשה לכם, אני אעשה לייב, מכיוון שיש לי עוד 16 שניות, אני אעשה לייב ואני רוצה לראות חבר הכנסת שלא חותם לשרה. אני רוצה לראות חבר כנסת ואני אעבור אחד-אחד. אחד-אחד, ואם אתם חושבים שיהיה חבל תלייה – יהיה חבל תלייה. אתם לא יודעים עוד מי ייתלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תשמע, 3.5 שנים, אני מחזיק ממך בחור מוכשר ורציני. אם אתה לא עושה את זה, אתה נמר של נייר. יעלה ויבוא חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אם כבר דיברתם על מַשׂוּאה ומְשׂוֹאה, אז לא ביליאק – בליאק. סתם, הערת שוליים. אני רואה ששר הכלכלה נמצא כאן, וגם חברת הכנסת פרקש וחבר הכנסת שירי ועאידה, חברי ועדת הכספים, אז בואו נדבר על הכלכלה. לדבר על כלכלה, אתם מכירים את פרופסור אבי שמחון, יועצו הכלכלי של ראש הממשלה, הנצחי כמעט. אז הוא גילה לאחרונה, אני מצטט, כי המספרים מראים שאנחנו – המספרים לא מראים שאנחנו במלחמה. כלכלת ישראל מפגינה עוצמה שמאפשרת לדרג המדיני לנהל את המערכה ללא לחץ כלכלי. שמחון גם שיתף בשיחה, בשיחה שלדעתי הוא קיים עם אחד האולפנים, שהוא קיים לאחרונה שיחה עם כלכלן בכיר, והכלכלן בכיר ציין, שמבחינת הנתונים היבשים, המשק הישראלי כמעט ולא מסגיר את העובדה שהמדינה נמצאת במלחמה. עכשיו יש כאן, חבר הכנסת שירי, התלבטות לגבי השם של הכלכלן הבכיר. אני מתלבט בין צבי סוכות, שטוען שהגירעון יורד, לבין אחד שאתה מכיר, פרופסור משה כהן אליה, שדרש בוועדת הכספים מבנק ישראל להשקיע בזהב, ומאז הדרישה הזהב התרסק ב-35%. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> - - - 38% ירידה. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו, בואו ניזכר, חבר הכנסת רוטמן, מי זה פרופסור אבי שמחון. בשנת 2020, לדעתי במאי 2020, בסגר הראשון של הקורונה, הגיע לאולפן חדשות 12 אבי חיימוב, בעל מסעדה, והתלונן שהמשק סגור והעצמאים לא מקבלים פיצוי, ואנשים רעבים ללחם. זוכרים מה אבי שמחון, יועצו הכלכלי של ראש הממשלה, ענה לו? אתה זוכר, אדוני היושב-ראש? הוא ענה לו: אתה לא נראה רעב. אתה לא נראה רעב. זה היה באולפן עם דני קושמרו. באמת אמירה כמעט אלמותית. אתם רוצים עוד אמירה, חברי הכנסת, של פרופ' אבי שמחון? פעם הוא טען מול העובדות שלו כי סטודנטית שתופסת מקום של גבר באקדמיה היא בזבוז. ממש ככה. זה פרופ' אבי שמחון אמר. סטודנטית שתופסת מקום של גבר באקדמיה היא בזבוז, חבר הכנסת רוטמן. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אם היא תופסת מקום של אישה? << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> ביולי 2023, כאשר מודי'ס הזהירה לראשונה כי דירוג האשראי של מדינת ישראל עלול לרדת, על רקע ההפיכה המשפטית של פרופ' רוטמן - - << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> מי שהקשיב למודי'ס הפסיד יותר ממי שהשקיע - - - << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - אז אבי שמחון טען שכשיש כאלה הפגנות, אז ברור שיש משבר, למרות שבמודי'ס טענו במפורש כי האזהרה נובעת ממהלכים של הממשלה. מתי כן מבחינת אבי שמחון הממשלה הייתה אשמה? נכון. ניחשתם נכון, בממשלת השינוי. זוכרים כי ב-2021 סביבת הריבית בעולם התחילה להשתנות מריבית אפסית לריבית הרבה יותר גבוהה – וזה כמובן השפיע על האינפלציה ועל יוקר המחיה, למרות שגם אז בישראל האינפלציה הייתה יותר נמוכה מארצות הברית ומאירופה. יוקר המחיה זה חלילה לא מה שאנחנו חווים פה בשלוש השנים האחרונות, עם השתוללות המחירים בממשלה הזאת. אבל אז פרופ' אבי שמחון, שרלטן מטעם הליכוד, טען כי הזינוק ביוקר המחיה הוא כי הציבור חושב שלממשלת בנט לא אכפת מעליית מחירים. אז הממשלה הייתה אשמה. אני קורא לזה: נפלאות התבונה. לא נשכח כמובן כי לפני כמה חודשים – אולי אפילו עדיין הוא חושב על זה – פרופ' אבי שמחון, יועצו הכלכלי של ראש הממשלה, אדוני שר הכלכלה, ניסה לקדם חוק בולשוויקי הזוי לסבסוד ולמשכנתאות לאלה שלקחו הלוואה עם סיכון בלתי מחושב. אני צריך לשאול את חבר הכנסת עופר כסיף, כי לדעתי מאז פירוק ברית המועצות, לי לפחות לא יצא לפגוש מישהו שמעלה רעיונות כאלה קומוניסטיים ממש ברצינות. אבל אני בכל זאת רוצה לחזור לאמירה הראשונה של פרופ' אבי שמחון, לגבי המשק הישראלי, שכביכול לא מראה שמדינת ישראל נמצאת במלחמה. אז ככה: הגירעון השנה, ב-2026, על פי התקציב שאושר בוועדת הכספים רק היום בבוקר, יהיה מעל 4%, זו השנה הרביעית ברציפות. ואם אני אדייק, הוא יהיה מעל 4% יותר לכיוון 5% עד 6%, זה כמובן תלוי בהתנהלות הפיסקלית המופקרת של הממשלה והימשכות הלחימה. הצמיחה, הצמיחה הכלכלית ב-2023–2024 הייתה שלילית לנפש וב-2025 היא הייתה זניחה לנפש, יחס חוב-תוצר עלה מ-60% לפני המלחמה לכמעט 70% היום, יכול להיות שהשנה הוא גם יחצה את הרף של 70%. נטל המס על מעמד הביניים – על אלה שמשלמים מיסים – גדל בממשלה הזאת בשנים האחרונות באופן משמעותי; תקציב הביטחון עלה כמעט פי-שניים, דירוג האשראי ירד לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל בכל שלוש הסוכנויות. החזרי הריבית קפצו ב-22 מיליארד שקל השנה לעומת 2022; החזרי חוב הקרן ב-56 מיליארד שקל לעומת 2022. בכל שנה, כל שנה, שימו לב, חבריי חברי הכנסת, האוצר מסבסד את המוסד לביטוח לאומי ב-19 מיליארד שקלים, וביטוח לאומי מתקרב בצעדי ענק לחדלות הפירעון. הוא עלול להגיע לחדלות פירעון כבר ב-2035 – שזה בערך מחר. בנוסף, 47% מהגברים החרדים עדיין לא עובדים, וכמובן לא מתגייסים – יותר נכון משתמטים – וזה עולה למשק הישראלי, לנו, לכל המשפחות העובדות והמשרתות, כ-60 מיליארד שקל בשנה, וזה נתון שהוא לא שלי, זה נתון של אגף התקציבים. ואם אני מסכם את כל השרלטנות של יועצו הכלכלי של ראש הממשלה, פרופ' אבי שמחון באמת – איך אני אגיד את זה? – אולי מבחינת החבר הכלכלן הדמיוני שלו, המספרים לא מראים כי מדינת ישראל במלחמה, רק שהמספרים מראים אחרת לגמרי. באמת אי-אפשר להמציא את האנשים המיוחדים האלה. לא ייאמן כי בתקופה המאתגרת הזאת הם המנהלים את כלכלת ישראל. ואני רק אוסיף בדקה וחצי שנשארו לי, שאנחנו מסיימים את היום ה-24 של המלחמה ועדיין אין מתווה לעסקים ולשכירים. משהו כנראה יעלה השבוע בקריאה ראשונה, יכול להיות שיהיה דיון במליאה. אז הערב שמעתי את שר האוצר אצל קרן מרציאנו, והיא שאלה אותו: למה בשבוע הרביעי של המלחמה אין מתווה? אז הוא אמר – הגאון הזה, המחנך – הוא אמר שהוא בעצם מחנך את הציבור לעבוד. עצם העובדה שאין מתווה, הוא מתמרץ את השכירים ואת העצמאים לעבוד, כי יכול להיות שהם לא יקבלו פיצוי. אז הוא מעדיף שהם יהיו באי-ודאות, שיסבלו וימשיכו לעבוד ויצאו תחת הטילים למקום העבודה וישאירו את הילדים בבית. העיקר, הגאון הזה בא לחנך אותנו. באמת הוא ואבי שמחון צמד מחריבי כלכלת ישראל. תודה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, 15 דקות לרשותך, גברתי. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, את האמת, הכנתי נאום, אבל לפני שאני מתחילה את הנאום, הבנתי שהייתה ביקורת מעל הדוכן על חברי הכנסת הערבים כולם, שהולכים לתמוך בחוק הזה, וגם חברי הכנסת בחוץ שאלו אותי: את תומכת בחוק הזה? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> הערבים זה מקשה אחת? << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> זה בדיוק מה שאני הולכת להגיד. אני רוצה להפתיע אתכם, חברי הכנסת הערבים קודם כול הם לא סיעה אחת. חברי הכנסת הערבים לא כולם מקשה אחת ולא כולם חושבים אותו דבר. תתפלאו לשמוע, יש בינינו גם כן דברים שאנחנו לא מסכימים עליהם, כי מה לעשות? גם לנו יש אידיאולוגיות שונות וגם לנו יש דרך חשיבה פוליטית שונה הרבה פעמים. נכון שאנחנו יודעים גם להסכים על הרבה דברים ולעבוד ביחד. ואני למדתי גם כן שבאירועים אחרים אתם יודעים להבדיל בינינו. כאשר מדברים על אפשרויות של שיתופי פעולה ושותפות וקואליציות, יודעים טוב מאוד להגיד: אלה כן, אלה לא. אז מה פתאום? תחליטו, אתם רוצים אותנו במקשה אחת. לא תקבלו אותנו במקשה אחת. כל אחד ואחת מאיתנו, יש לו גישה פוליטית שונה. אני גם אפתיע אתכם, אני נגד החוק הזה ונגד החוק הזה, לא בגלל שאני נגד דת, אלא בגלל שאני חושבת שזה חלק גם כן ממה שנקרא "רפורמה", מה שאנחנו קוראים לו "הפיכה משטרית", שמנסה לכרסם יותר ויותר במערכת המשפט האזרחית. אני חושבת שהגיע הזמן, אפשר לדבר יותר ויותר על החוק הזה, אבל אני רוצה להתמקד בעובדה שאנחנו עוד מעט מציינים חודש לתחילת המתקפה האגרסיבית שהובילה הממשלה הזאת וממשל ארצות הברית על איראן. הכנסת מתכנסת כבימי שגרה, מציאות מנסה לייצר מציאות מדומה לציבור. כאילו עובדים למען הציבור עד השעות המאוחרות בלילה, כאילו אנו מתכנסים ושעות על גבי שעות, דיונים ועוד דיונים. והתוצאות אינן מתיישרות חוץ מאשר עם מדיניות הבריון השכונתי, אשר אינו בשום צורה מבטיח ביטחון לציבור בישראל, ובטוח-בטוח, לא לעמים באזור, אלא מוביל מדיניות של מלחמות, הרג, נישול והשמדה. הציבור בישראל מבוהל ובצדק. כולנו מבוהלים, אבל מנסים בכוח לנרמל לנו שגרה של פחד מאזעקות, שתגיע גם כן אולי פחד מטיל שייפול, או מעתיד לא ברור. מלטפים את הציבור, מרגיעים אותו, מדברים איתו על חוסן ועל מדד האושר. הכול כדי שלא נשאל את השאלות הקשות: בשביל מה נפתחה המלחמה הזו? למה אנחנו כולנו צריכים לסבול ולשלם את המחירים שלה? ומתחת לאף שלנו ולעיניים הבוהות בשמיים, מתרחשת לה מלחמת הממשלה הזו נגד העם הפלסטיני. הרי בזמן שנתניהו מנסה לארגן לעצמו מזרח תיכון חדש דרך מלחמה אזורית, מזרח תיכון אשר יהיה מוכן לנרמל יחסים עם מדינה הממשיכה לכבוש שטחים פלסטיניים; עם ממשלה שקוברת יום אחרי יום, את שאיפות העם הפלסטיני לעצמאות, חירות ומדינה משלו – או לפחות ככה חושבים. בזמן שמסיחים את דעתכם, מנהלת הממשלה מלחמה גם על עזה וגם על הגדה המערבית. אני אתמקד יותר במה שקורה בגדה המערבית. השבוע עלו לשיח, גם בבניין הזה, אותן התקפות טרור התנחלותי של פורעי הגבעות, יום-יום, לילה-לילה, כנגד האוכלוסייה הפלסטינית. מסע הטיהור האתני מלווה בעקירת עצי זית, שריפת יבולים ובתים ורצח תושבים. הגינויים שנשמעו סוף-סוף, גם בתוך הבניין הזה, מבורכים. אני מברכת על כל מילת גינוי ועל אמירת האמת על המתקפות והפשעים האלה, אבל גם צריך להודות שעדיין אין גילויי הבנה שזה לא קומץ שעושה את זה. אלה אינם קומץ וזו אינה התפרעות, אלא מדיניות מובלת על ידי ממשלה, על שריה המשיחיים הגזעניים. מי שמעוניין להבין את התמונה הכוללת שאני מדברת עליה, שילך לקרוא את הפרויקט החשוב שפורסם הלילה באתר "שיחה מקומית", החושף את עומק השתלטות המדיניות הקולוניאליזם והטרור שמובילים יום-יום בגדה. לפי המחקר שעשה העיתונאי החוקר, אורן זיו, מאז 7 באוקטובר 2023, גורשו 76 קהילות במלואן ברחבי הגדה המערבית, וקמו 152 מאחזים חדשים, שחלקם משמשים בסיסים קדמיים להתקפות יזומות על כפרים וחקלאים. על פי מיפוי "שיחה מקומית" המבוסס על נתונים שאספו ב"כרם נבות" ו"שלום עכשיו", מתנחלים השתלטו בעזרת מאחזים אלה על כ-98,000 דונמים של אדמות בשטחי A, שנמצאים בשליטה אזרחית וביטחונית של הרשות הפלסטינית, ובאזורי B שנמצאים בשליטה אזרחית של הרשות ושליטה ביטחונית של ישראל. בסך הכול מאחזים שולטים על כמיליון דונם ברחבי הגדה. בשטחי B הוקמו מאז אוקטובר 2023, לפחות עשרה מאחזים. מאחז אחד הוקם בשטח A, ועוד 12 מאחזים הוקמו בשמורה ההסכמית שהוגדרה בהסכם ואי מ-1998, כשטח שאסור לבנות בו. תהליך זה כבר מתרחש שנים רבות. לאחר שגירשו קהילות והשתלטו על שטחי מרעה וחקלאות נרחבים בשטחי C, שנמצאים בשליטה ביטחונית ואזרחית ישראלית, עברו המתנחלים למטרה הבאה; ולזה צריך לשים לב: לגרש או לחסום מכל הכיוונים, כפרים ועיירות גדולות, להשתלט על כל השטחים הפתוחים שסביבן, ולדחוק את הפלסטינים לקנטונים בערים הגדולות. התנהלות זו, להפתעת מי שלא יודע, תואמת את תוכנית הריבונות שפרסם שר האוצר בצלאל סמוטריץ', בספטמבר אשתקד, שלפי הגדה תסופח כולה, פרט לשש מובלעות מנותקות זו מזו, שיישארו בשליטה פלסטינית. בפברואר השנה עיגנה הממשלה בחקיקה את המדיניות הזאת, לאחר שהקבינט המדיני-ביטחוני אישר לגופי אכיפה לפעול בשטחי A ו-B בתחומים אזרחיים ביחס לעבירות, מה שקראו לו: עבירות מים, פגיעה באתרי מורשת וארכיאולוגיה ומפגעים סביבתיים. אני אומרת את זה כדי להדגיש שוב, זה לא עניין של התפרעויות נקודתיות, אפילו כשהן קורות יום-יום, זה לא רק עניין של התכיפות של ההתקפות האלה, אלא גם כן מה המדיניות העומדת מאחוריהם. אני זוכרת את הדיונים שהיו לנו כאשר חוקקו את החוק שמוסיף עוד שר במשרד הביטחון, ואמרנו שזה התחלתה של מדיניות סיפוח, כאשר דמות פוליטית, שר בממשלת ישראל יהיה אחראי על העניינים האזרחיים בגדה המערבית. התקציבים המעוברים לשרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית סטרוק, והקצאת קרקעות לרעייה על ידי המינהל האזרחי, במה שנחשב לאדמות מדינה – איזה מדינה? אדמות של איזה מדינה אתם מדברים – שמאפשרות בפועל, כל ההקצאות האלה, לגרש פלסטינים ממאות-אלפי דונמים. אני רוצה להגיד גם כן, שדיברנו רבות, וציינו את העובדה שחיילים או מתנחלים שנמצאים בשרות מילואים בתוך ההתנחלויות, לא רק משתפים פעולה, לא רק סולחים על המתקפות האלה, אלא הם חלק מהמתקפות האלה. פיקוד מרכז הפך להיות לזרוע של סמוטריץ' וסטרוק – העיד קצין בתחקיר שפורסם ב"זמן אמת". הוא אמר כי יש בצבא מנגנון סדור להקמת חוות. הכול קורה בשיתוף פעולה מלא, שלא לומר בתמיכה של הצבא. חיילים ששירתו בגדה המערבית מעידים על המדיניות בפועל שמאפשרת את המשך התקיפות. אתה רואה מלא אירועים – אומר אחד מהחיילים – זריקות אבנים של מתנחלים, התפרעויות, שריפת בתים, ופשוט מאפשרים את זה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חבר הכנסת נאור שירי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> איך הגעת מכולם לנאור שירי? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> קיבלת 20 דקות. אני אסביר למה, אני אסביר למה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> מה, אתם חותמים עכשיו על הבקשה? אתה מצטרף לבקשה של ששון גואטה? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תקשיב, תקשיב, אני אסביר לך. אם אתה קם לפה, שם יהיה שקט, אתה מבין? אתה המחולל, אתה לא המבצע. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אלי, השלב הבא זה שאתה מתחיל להפריד אותנו. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, אני – אי-אפשר. חבר הכנסת - - - << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> תאמינו לי, אני מדברת על דברים חשובים מאוד. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בבקשה. הינה, עצרתי וחידשתי. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> מבחינת התגובות של הצבא להתקפות מתנחלים, אמר החייל בעדות שלו: הכול בהקשר הזה חרבו-דרבו. אין פקודות, אין לשכה משפטית. לא מדברים על זה, רק כשקורה משהו, כשנהרג מישהו – כלומר, פלסטיני. מתחקרים, כי זה מבעיר את השטח ומתוסכלים על זה רק מההיבט הביטחוני, לא כדי למנוע בעתיד או להתריע. אני רוצה להגיד שמי שרוצה להבין מה קורה בגדה, ואיך המדיניות הזו מובלת על ידי הממשלה ומבוצעת גם על ידי הצבא וגם על ידי המתנחלים האלה, חייב לקרוא לעומק את המחקר שפרסם היום "שיחה מקומית" – אתר "שיחה מקומית". אני רוצה להגיד כמה משפטים לקראת הסוף, כי באמת אי-אפשר לכסות את כל העניין הזה. המאחזים מתוכננים עוד לפני כן. קראו על המסמך שדלף כנראה מאחד המאחזים ואיך הכול הוכן למאחז, שכאילו צץ לפתע. הכול מתוכנן, הכול מקבל תקצוב ותמיכה על ידי הממשלה הזו. כל העדויות המזעזעות על פשעים יום-יומיים עוררו חלק מחברי הכנסת באופוזיציה, וטוב שכך. מה שדרוש עכשיו זה ללכת עוד צעד ולהתעמק בהבנת המלחמה הזו המתנהלת לה תחת מעטה המלחמה הגדולה נגד איראן ולבנון, המלחמה שנמשכת כבר שנים ומתעצמת תחת ממשלת הכיבוש. נישול והרג יום-יומי. אלה לא קומץ ולא 70 פראי אדם, זו תנועה שלמה; זו לא פגיעה בתדמיתה של תנועת ההתנחלות, אלה הן פניה האמיתיות של תנועה זו; אלה לא התפרעויות, זה טרור מכוון; זו לא אוזלת יד - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה, תם הזמן. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> - - זו מדיניות שחובתנו כולנו להתנגד לה, כמו שצריך להתנגד לכל המלחמות שמסכנות את ביטחונם של האזרחים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה, אדוני. חמש דקות לרשותך, אדוני, בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, מי השר? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> השר ברקת. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו מאמינים להם, לחברי הכנסת רוטמן, גפני, פינדרוס, לשר סמוטריץ'. אנחנו לוקחים ברצינות גמורה את הדברים שהם אומרים, כי בניגוד לנתניהו, שמשקר כמו שהוא נושם, הם מתקשים להסתיר את הקנאות שלהם, ולכן אנחנו מאמינים להם כשהם חוגגים את מה שנראה בעיניהם כפריצת דרך אל עבר השלטת משפט ההלכה על מדינת ישראל. לכן, חשוב להודיע הערב, שגם כאשר החוק הזה יאושר, אנחנו לא נתייאש. להפך, בדיוק כפי שקרה עם חוקי ההפיכה המשטרית, החוק הזה יהיה בעבורנו קריאת השכמה, קריאה לחידוד העמדות ולהבהרה של צומת הדרכים שבה ניצבת את החברה הישראלית. מדינה תיאוקרטית, פסאודו-דמוקרטית, לאומנית, או מדינה יהודית ודמוקרטית, ליברלית ומתקדמת. חוק ליברלי, הם אומרים לנו, שמבוסס על הסכמה של אנשים בגירים. קודם תכבדו את הזכות של בני זוג להתחתן ולהתגרש על פי צו מצפונם, ותסיימו את המונופול של בתי הדין הרבניים, אחרי זה תבואו לדבר איתנו על הליך בוררות באותם בתי דין. ובכלל, החוק הזה איננו חוק בוררות. בבוררות לא מוציאים זימון לאנשים והופכים אותם בעל כורחם לסרבנים לדין תורה. בבוררות אין ערכאת ערעור גבוהה יותר, בבוררות עוברים דרך בית משפט אזרחי לאישור פסק הבורר לפני הוצאה לפועל, ובבוררות המדינה לא מסבסדת את ההליך, תוך יצירת תמריץ לפנות לבוררות בבית דין דתי, על פני בוררות במסלול האזרחי הרגיל. הסייגים שהכנסתם לחוק, רוטמן, לא מרשימים אותנו. בפעם הבאה שתהיה לכם ההזדמנות, אתם תסירו אותם, כי ככה אתם מתנהגים. אתם לעולם לא בוחרים בדרך הפשרה, לא בכותל, לא בנושא הגיוס, לא בסוגיית השבת במרחב הציבורי, אין ביניכם לבין פשרה דבר וחצי דבר. החוק הזה יבוטל על ידי הממשלה הבאה, כי המהפך בוא יבוא – ובקרוב – כי אזרחי ישראל שישנים עכשיו, ממש עכשיו, בחניונים או בתחנות הרכבת הקלה, מכיוון שאתם לא דאגתם להם למיגון ראוי, הציבור הזה בז לכם על כך שבחוק הזה אתם מתעסקים בזמן מלחמה. אבל אנחנו, וזאת הבטחה, אנחנו לא נסתפק בביטול החוק הזה. מתוך כבוד ליהדות ולדמוקרטיה, אנחנו לא רק נבטל את החוק הזה, אנחנו נבטל אותו ונקדם חופש בחירה בנישואין וגירושין, ונסיים את המונופול הארור של בתי הדין הרבניים; נבטל אותו ונציל את מסורבות הגט ואת הנשים העגונות; נבטל אותו ונבטיח שוויון לבני זוג מאותו המין; נבטל אותו ונכיר בכל זרמי היהדות; נבטל אותו ונפריד את הממסדים הדתיים ממסדרונות או השלטון, ונחזיר את חיי הדת למרחב האישי והקהילתי – מרחב אמיתי של חופש בחירה, שאתם בחוצפתכם נושאים את שמו לשווא. נבטל אותו ונממש את ההבטחה במגילת העצמאות: מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות מדיני וחברתי גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין, ותבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות. ואז, ורק אז באמת, מדינה ישראל תהיה מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל. החוק הזה הוא קריאת ההשכמה של כולנו למאבק הנחרץ, להפרדה בין הממסד הרבני לבין השלטון, כך נעשה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, בבקשה, גברתי. מרד היועצים. חמש דקות לרשותך. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אדוני היו"ר, איך תמיד יוצא לי לבוא לנאום כשאתה יושב-ראש. השמיים מעל המזרח התיכון רועדים, ומבצע שאגת הארי שואב אליו את כל הקשב הציבורי, את מיטב בנינו ובנותינו - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ניסיתי להבליג, אבל מרגע שזה מפריע לפרוטוקול. חמש דקות לרשותך, גבירתי, בבקשה. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני. מבצע שאגת הארי שואב אליו את כל הקשב הציבורי, את מיטב בנינו ואת בנותינו ואת החוסן הציבורי שעוד עומד ושוב עומד למבחן עליון. אבל בזמן שאזרחי מדינת ישראל נושאים בנטל המלחמה הזו, הממשלה מנצלת את מסך העשן הביטחוני כדי להשלים פרויקט אחר לגמרי – פירוק שיטתי של מוסדות המדינה. תחת ההכרזה של שעת החירום אנחנו חוזים במופע מזוקק של צביעות שלטונית. קחו למשל את זעקות השבר של שרי הממשלה כשהיועצת המשפטית לממשלה העזה, שומו שמיים, לציין בפני בג"ץ שאי-אפשר לעבור בשתיקה על ההתנהלות של השר לביטחון לאומי. היא דיברה על ההתערבות הבוטה והמסוכנת לאזרחי מדינת ישראל של בן גביר בעצמאות המשטרה ובחקירות, ומה הייתה התגובה שלהם? איך אפשר לעסוק בזה בזמן מלחמה. נו, שוין. האחדות הזאת, המזויפת, זאת מילה קדושה רק כשהיא משמשת כשכפ"ץ לשר שמפר פסיקות בג"ץ בריש גלי. הרי רק לא מזמן בג"ץ קבע באופן נחרץ שהשר בן גביר חייב להימנע מהתערבות מבצעית בעבודת המשטרה, ומה קרה בפועל? השר הרי מצפצף על החוק, מצפצף על בית המשפט וממשיך לנהל את המשטרה כאילו זה סניף של כהנא חי, פוליטי, אישי שלו. אבל יש עוד תקווה ויש עמוד שדרה, וצריך לברך על קצינה אחת אמיצה, נחושה, רצינית, שלא מצמצה, רינת סבן, שמחר תקבל את הדרגות שלה, לא כי השר יעניק לה אותן אלא כי בבית המשפט המקצועיות שלה, הוותק שלה והצדק הכריעו. וטוב עשתה כשהיוותה דוגמה לכולם ולכולן שמול השר העבריין הזה אסור למצמץ, כי בסוף מדובר בפרובוקטור וחלש ולא יותר מזה. הערב אנחנו גם למדים שהוא כבר סימן לעצמו מטרה חדשה – הוא רוצה להדיח את ראש אגף החקירות במשטרה, שוב, רק כי לא התיישר ונכנע לו. אז האם אנחנו מבינים את המשמעות של ההתנהלות של הממשלה הזו, שבחסות המלחמה היא בונה משטרה של יס-מנים, פוליטית, מפוחדת, שחבה את קיומה – למי, לציבור או לשר? בזמן שתשומת הלב הממוקדת של כולנו בלבנון ובאיראן, מכונת החקיקה לא מפסיקה, עובדת שעות ארוכות ונוספות במחשכים. בוועדת החוקה ממשיכים לקדם במרץ את פיצול תפקיד היועמ"שית, חוק שכל מטרתו שליטה פוליטית מלאה במי שאמור לבלום ולרסן. בזמן שחופש התנועה והמחאה של האזרחים מוגבל בהנחיית פיקוד העורף, הקואליציה דואגת גם להגביל את יכולתנו כחברי כנסת לבצע פיקוח פרלמנטרי אמיתי. והציניות הזו מדממת היישר לתוך ספר התקציב, כי בזמן שכל שקל אמור להיות מופנה לשיקום הגליל הנטוש והדרום המופקר, ולמיגון, ולסיוע לעובדים, אנחנו עדים לביזה חסרת עכבות, ומיליארדי שקלים זורמים למקומות שבהם הם פשוט לא יעשו דבר וחצי דבר שייצב את המשק ויבטיח את עתידה של מדינת ישראל, אלא אך ורק למוסדות שמנותקים מהחברה ומהצביון הישראלי ולמשרדים מיותרים – בזמן שלתושבי הגבולות אין אפילו ביטחון פיזי ובסיסי. אז ממשלה שלא מסוגלת להשהות את היצרים הפוליטיים שלה, אפילו כשטילי איראן מכוונים אלינו, היא ממשלה שאיבדה את המנדט להנהיג. אז הניצחון שלנו לא יימדד אך ורק בהשמדת מתקני האויב אלא ביכולת להבטיח שהמדינה שאליה יחזרו הבנים והבנות שלנו, הלוחמים הגיבורים, תהיה ראויה להקרבה שלהם. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה, אדוני. חמש דקות לרשותך. בבקשה. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, השעות הקטנות של הלילה, ככה, תופסות אותנו באמת בדיון שמאוד מטריד את אזרחי ישראל כרגע, הרחבת הסמכויות של בתי הדין הרבניים. זה כנראה מאוד מטריד את אזרחי ישראל, בעיקר בצפון; פחות מטריד את אזרחי יראון ואביבים בגליל העליון שבשעה 23:41 הלילה נשמעה אזעקה אצלם. כנראה שזה פחות מטריד את אזרחי הגליל המערבי, נהריה, ראש הנקרה ושלומי, שנכנסו לממ"דים בגלל אזעקה והתרעה על חדירת כלי טיס עוין. פחות מתאים וכנראה זה פחות מטריד את אזרחי רמת הגולן, הגליל, המפרץ, הכרמל, העמקים וחיפה, שבשעה 00:23 הלילה הופעלו גם שם אזעקות בצפון, וגם הם רצו לממ"דים – סליחה, אדוני היושב-ראש: מי שיש לו ממ"ד, רץ לממ"ד. אני רק אזכיר לך שבזמן שאנחנו נמצאים כאן ומנהלים דיון של שעות ארוכות על הרחבת הסמכויות של בתי הדין הרבניים, הממשלה הזאת קיצצה בתקציב מיגון הצפון. הממשלה הזאת החליטה שמיגון הצפון נמצא בתחתית סדרי העדיפויות. עכשיו, האירוע הזה של מיגון הצפון לא מלווה אותנו רק בשנה האחרונה. אביגדור ליברמן כשר ביטחון מקבל ב-2018 החלטה לתוכנית מיגון הצפון, להשלים את כל מיגון הצפון תוך כעשור. אגב, אם התוכנית הזו הייתה מיושמת במלואה, כנראה שהיינו נמצאים עכשיו במצב שבו 80% מהצפון ממוגן. אבל מה קרה כשאביגדור ליברמן מתפטר בנובמבר 2018, בגלל שנתניהו החליט לאפשר העברת מיליוני דולרים במזומן לחמאס? מה ההחלטה הראשונה שמקבל נתניהו כשהוא נכנס למשרד הביטחון במקום אביגדור ליברמן? לעצור את תוכנית מיגון הצפון. כי הרי זה לא מיגון הצפון, זו תוכנית שליברמן החליט עליה, אז אם ליברמן החליט על מיגון הצפון, אז צריך לעצור את מיגון הצפון. והתוכנית הזו נעצרת, אדוני היושב-ראש. חולפות השנים, ב-2021 מוקמת כאן ממשלה, ואביגדור ליברמן ממונה לשר אוצר. מה הדבר הראשון שעושה שר האוצר? קורא לשר הביטחון, אומר לו: הינה התקציב למיגון הצפון, אני מחזיר לך את התקציב לטובת המשך הפעילות של מיגון הצפון. הממשלה הזו מחזיקה שנה וחצי. ומה ההחלטה הראשונה שמקבלת הממשלה הנוכחית עם כינונה? קיצוץ תקציב מיגון הצפון מ-500 מיליון שקל בשנה ל-100 מיליון בשנה – 400 מיליון שקל שהיו חסרים ב-2023, ב-2024 וב-2025. תחשבו כמה מקלטים היו יכולים להיות, תחשבו כמה מרחבים מוגנים דירתיים היו יכולים להיות כתוצאה מהתקציב הזה, תחשבו בכמה מרחבים מוגנים קומתיים היו יכולים למגן את תושבי הצפון. אבל לממשלה הזו כנראה יש דברים חשובים יותר ממיגון הצפון. והמדהים הוא, אדוני היושב-ראש – מילא עשיתם את זה עד 7 באוקטובר, אמרתם: אנחנו נמצאים באיזה פרוספריטי, איזה שגשוג, אין איומים עלינו מינואר 2023 עד 6 באוקטובר, שכיהנתם בממשלה; אחרי 7 באוקטובר נכנסנו לאירועי הצפון, נכנסנו למצב שפיניתם – אתם הממשלה הראשונה שעשתה טרנספר לאזרחי ישראל; סליחה, השנייה, הראשונה הייתה ב-2005, שעשתה טרנספר לאזרחי ישראל ופינתה אותם מגוש קטיף, גם אז בזכות האצבעות של מי שהיום שר הביטחון, ישראל כץ, וראש הממשלה נתניהו, שהצביעו בעד פינוי גוש קטיף ובעד תוכנית ההתנתקות. אבל מילא שפיניתם את תושבי הצפון כי לא יכולתם להגן עליהם, לא יכולתם להקצות את התקציב לטובת הנושא הזה? ועכשיו, בזמן שהצפון מופגז, במקום לכנס את הכנסת אך ורק על נושא המלחמה, במקום שהוועדות יעבדו מסביב לשעון על מיגון הצפון, במקום שהוועדות יעבדו מסביב לשעון על עוד תקציב, על עוד ממ"ד אחד שיציל חיים, על עוד מרחב מוגן קומתי אחד, על מיגון של עוד בית ספר אחד – במקום זה, במה מתעסקת ממשלת 7 באוקטובר בזמן מלחמה? בהרחבת הסמכויות של בתי הדין הרבניים. זה באמת מה שמעניין את תושבי נהריה, הגליל, חיפה, קו העימות? זה מה שמעניין אותם? אין לי מילה אחרת, אדוני היושב-ראש, למעט הפקרות. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת פנינה תמנו שטה. חמש דקות לרשותך, גברתי. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה, אדוני היושב בראש. מזכיר הכנסת ויתר החברים הנכבדים, תחילה אני רוצה להודות לך, מזכיר הכנסת, ולכל צוות הכנסת על ההתאמה המופלאה, יש לומר, של האודיטוריום לכך שאנחנו נרגיש כמה שיותר בנוח, כאילו זה היה המליאה, ואני בטוחה שהיו הרבה מאוד - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ולמנכ"ל וליו"ר. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ולמנכ"ל, חד-משמעית. למנכ"ל צ'יקו. אני באמת בטוחה שהייתה פה עבודה משמעותית והיינו צריכים להיאזר טיפה בסבלנות, אבל גם ההצבעות האלקטרוניות שבו על כנן. אדוני היושב בראש, על פניו החוק הזה, הצעת חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות) – אני רוצה לומר לך, "בוררות" זו לא סתם מילה שהשתרבבה לתוך החוק. בסוף ניסו כביכול לצייר את החוק הזה כמעין בוררות. בוררות זה תמיד נשמע טוב, אנשים בסך הכול עושים לעשות בוררות. ואני חייבת לומר לכם, בחוק הזה דווקא אני מגלמת דאגה מאוד מאוד גדולה. כדאי שאנשים מאוד ידאגו לגבי החוק שמונח לפנינו מהסיבה הפשוטה: הרחבת סמכויות בתי דין דתיים בחוק שיושב לפנינו היא בעצם הפרטת מערכת בתי המשפט. ההפרטה מתבצעת על ידי כך שאם יש לנו הרחבת סמכויות והעברת סמכויות ואפשרות התדיינות בין צדדים של בתי דין דתיים בתוך מדינת ישראל, כאשר יש לנו את השרעיים בפנים ויש לנו את בתי הדין הדתיים בפנים – ויש לנו גם את האזרחיים, צריך לזכור, את בתי המשפט – אז בעצם יהיו לנו את המוסלמים, שעם כל הכבוד צריך גם – רגע, אני מצטערת שאני אומרת את האמת בפרצוף, אבל אם אני הייתי מהחברה הערבית המוסלמית, למה שאני ארצה לבוא לבית משפט אזרחי ישראלי כדי להתדיין? עדיף לי לבוא למקום שאני מרגיש יותר בבית. כי מה לעשות, עדיין לא כל האזרחים הישראלים מרגישים שווים בפני החוק או בפני בית המשפט. לא שאני מתיימרת לדבר בשמם, אבל אם הם יכולים ללכת לבית דין שהם מתדיינים בו בשפתם והם מתדיינים – אנחנו שומעים את האזעקה. אני לא יודעת אם זה מרחב מוגן, אבל יש כרגע התרעה. תגיד לי, אדוני היושב-ראש, כדי להוות דוגמה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חברות וחברי כנסת, בשעה זו נשמעת התרעה מפי פיקוד העורף. אנו נצא להפסקה. אנא הישמעו להוראות משמר הכנסת. בסיום הערכת המצב ובהתאם להתפתחויות נודיע על חזרה להמשך הדיון. יצאנו להפסקה. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 01:03 ונתחדשה בשעה 01:20.) << הפסקה >> << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חברי וחברות הכנסת היקרים, אנחנו מבקשים לחזור לדיון. חברת הכנסת תמנו שטה מתכבדת לעלות להציג את דבריה. שלוש דקות לרשותך, גברתי, בבקשה. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> רק שלוש, אדוני היושב בראש? אני רק אשחזר את הנאום שלי בקצרה לטובת מי שלא היה פה. אני דיברתי על כך שאנחנו מודים למנכ"ל הכנסת, למזכיר הכנסת ולכל העובדים של הכנסת על כך שהתאימו את האודיטוריום לצרכים שלנו כדי שנוכל למלא את השליחות שלנו בהצלחה ובתבונה, ואתם רואים את כל ההצבעות האלקטרוניות – מאחורי כל דבר כזה עומדים אנשים שעובדים. אז לכן, שוב פעם, תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> השר לשעבר ולעתיד מרגי, אנחנו יכולים להסתדר בסיכומים שלנו, זה בסדר, תודה. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אז אם כבר, אתה יודע מה, אני אדבר על הנושא השני שרציתי לדבר עליו עכשיו, מכיוון שחבר הכנסת והשר לשעבר מרגי, אני אשמח שתהיה קשוב. אומנם זה הנושא השני שרציתי לדבר עליו, אבל אנחנו נדבר על זה עכשיו. אני אספר לכם שיש ילדים קטנים שלא שפר עליהם מזלם. אני רוצה לשים זרקור על הילדים שאולי הרבה פעמים לא כולם רואים בחברה הישראלית, הילדים שלא שפר עליהם גורלם, ילדי פנימיות הרווחה. אני אספר לכם שהבוקר קיבלתי טלפון מגורם מארגון כפרי הנוער והפנימיות, שסיפר לי, השר לשעבר מרגי, שהיו צריכים לתת ולהקצות 80 מיליון שקלים לילדים המקסימים האלה באיכות של מדריכים שהיום משתכרים באמת שכר זעום, ואנחנו מדברים על ילדים שהרבה מהם יתומים, ילדים שאין להם עורף משפחתי, ילדים שהתעללו בהם, ילדים שאין להם איפה להיות גם בימים האלה. הם הראשונים לחזור למסגרות, אני מכירה את זה גם מקרוב, כי יש לי אחות שהיא ממונה על השמות חוץ-ביתיות – שגם אתה מכיר אותה, השר לשעבר – והובטח להם 80 מיליון שקלים עם חלוקת התקציב, ואני רוצה לומר לך שזה ציער אותי לשמוע שהקיצוץ הרוחבי פגע ופוגע במשרד הרווחה. יש את המנכ"ל ינון אהרוני, שעושה עבודה מדהימה, באמת, איש משכמו ומעלה, אבל בסופו של דבר, כשבוחרים לקצץ ממשרד הרווחה, שגם אנחנו בפרוץ המלחמה, מלחמת חרבות ברזל והטבח הנורא שעברנו, אנחנו ראינו אותם – ראינו את האנשים עם האפודים שכתוב על האפודים שלהם "רווחה", ואני חושבת שזה – כשהיה לנו את החמ"ל, ונמצאת פה חברת הכנסת קטי שטרית, בחמ"ל אנחנו ידענו לראות ולהצביע על כך שהמשרד הזה מתפקד לעילא ולעילא, כשהשר – היית בתפקיד. לא יכול להיות מצב שהילדים האלה לא יקבלו מדריכים איכותיים, מדריכים שרוצים להישאר במערכת, מדריכים שמשגיחים עליהם יום וליל. זה ילדים שאין להם לאן ללכת. גם בימים האלה שיש אזעקות, זה לא שיש להם הורים שמחבקים אותם ומרגיעים אותם מהחרדות. מי שעושה את זה אלה אותם מדריכים. מגיע להם להשתכר כמו שצריך. השכר הזעום הזה – כמה זה? 6,000, 7,000 שקל – למה שיישארו במערכת? נכון זה שליחות, אבל גם האנשים האלה צריכים להביא פרנסה הביתה. אני מבקשת וקוראת לך, גם כשהיום אתה לא שר, אני יודעת שיש בכוחך ובכוחו של כל אחד ואחת שיושבים פה לדאוג שה-80 מיליון האלה, שזה טיפה בים בתקציב המדינה, יגיעו ליעדם כפי שהובטח. הילדים האלה צריכים אותנו. מדינת ישראל היא האבא והאימא של הילדים האלה, וזה שהרבה פעמים אומרים ש"השבע לא מבין את הרעב" – אני רוצה להאמין שגם אנשים שזכו להורים וזכו לבית, וגם אנחנו שנמצאים פה, מסוגלים להבין מה זה ילדים שצריכים מדריכים שמסורים אליהם ואיכותיים מספיק ולא שנוטשים את התפקיד שלהם ואת העבודה שלהם. ועכשיו בחזרה לחוק. זה שיקראו לו "חוק בוררות" זה לא הופך את החוק הזה למרוכך ונחמד. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תתכנסי, בבקשה, לסיום. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בגלל שהיו לי הפרעות, אני אשמח שתתחשב בי ותיתן לי עוד דקה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, לא. קיבלת די והותר. לפנים משורת הדין קיבלת די והותר. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אתם גם רבתם וגם זה, אז אני אשתדל לקצר. אבל אם תוכל, בבקשה, תיתן לי רק לסיים את דבריי. החוק הזה הוא חוק הפרטת בתי המשפט, ומי שלא רואה את זה הוא עיוור, כי בסוף אם מישהו חושב שמוסלמים לא יבחרו ללכת לבית הדין השרעי, הוא טועה ומטעה. למה שירצו לבוא לבתי המשפט הישראליים הכלליים, האזרחיים, למה? עדיף להם בשפתם, עדיף להם מי שמבין אותם, ואז תצא פסיקה אחת שהיא לערביי ישראל, ואז תצא פסיקה שנייה שהיא לחרדים – הם ילכו לבתי הדין הרבניים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ופסיקה נוספת שהיא לבתי המשפט האזרחיים. שלא לדבר - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני מסיימת במשפט, שלא לדבר על זה שאנחנו לא צריכות לקבל שום מערכת משפטית, בטח לא מערכת שהולכת להסתעף, שאין בה ולו אישה אחת שתפסוק בה. זה דבר שהוא לקוי מיסודו. תודה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי, חמש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. על החוק הזה דיברתי ארוכות. למי שפספס, אני אקצר: זה חוק שכמובן פוגע בשוויון; חוק שכמובן מדבר על הסכמה, אבל אין באמת הסכמה, כי זה לא באמת שיש הסכמה בין עובד למעביד, בין אישה לגבר. אבל דיברתי ארוכות על החוק הזה. אני כן רוצה לדבר על משהו אחר. אני רוצה לדבר על ביבי, שביבי חילק דייסה: נתן לבן גביר את חוק עונש מוות, נתן לציונות הדתית את הטבות המס ביו"ש. אגב, למה? למה צריך לקבל הטבות מס ביו"ש? מה הקטע? זה לא בצפון, זה לא בדרום. למה? כי זה החברים שלו אז הוא נותן להם? אגב, מדהים כמה כסף הוא זרק עליהם בשלוש השנים האחרונות, ושלוש שנים הוא מתחת לאחוז החסימה. זו תופעה שצריך לחקור אותה בדוקטורט. איך יכול להיות שכל התקציבים ליהודה ושומרון ולא מצביעים לו? אבל אין לי זמן אליו. הוא גם נתן לחרדים את חוק שיפוט בתי דין רבניים, זה החוק פה, ולמי לא נשאר? לליכוד. נכון, קטי, זה עצוב. לא נשאר לליכוד. שנה שלמה הגעתם, חברי הכנסת החרוצים, ובכל יום רביעי לא הצבעתם על אף חוק שלכם. למה הגעתם ביום רביעי? להפיל חוקים טובים של האופוזיציה. זהו, תחשבו, אתם שנה שלמה הגעתם ביום רביעי, שזה היום היחיד שהוא חוקים של חברי כנסת, ולא חוקקתם. זו תופעה, אגב, שגם אותה יש לחקור, לדעתי. צריך לעשות דוקטורט על איך נראית כנסת מיותרת, פול גז בניוטרל, כמו שאומרים, והגעתם ולא חוקקתם כלום. זה ממש עצוב. סוג של "הקיץ של אביה" של החקיקה, זה מה שקרה לליכוד. עכשיו, צריך לומר, זכיתם בעשרות מנדטים. היום שאלתי את פוגל: תגיד, כמה מנדטים יש לעוצמה יהודית? ואללה, חשבתי שיש להם 100. מסתבר שיש להם שישה מנדטים. שישה מנדטים, וממשלת נתניהו בהובלת השר איתמר בן גביר היא הריבון. היא מחליטה מה עובר, היא מחליטה מה לא עובר. אם בן גביר קם בבוקר ככה, יהיה את החוק הזה; אם הוא אומר – אין חוקים. עכשיו אני שואלת אתכם, חבריי לליכוד, למחל, כן, אנחנו הצביעו לכם, מפלגה ליברלית, לא משעמם לכם קצת? לא מרגיש לכם קצת ריקנות בלי חקיקה? לא מרגיש לכם שאתם באים לכנסת ולא עובדים? עכשיו, מה אתם מרגישים? אתם מרגישים שאתם עובדים, אבל אני רוצה להגיד לכם משהו, ואני רואה שאתם חלק פה מקשיבים – תקשיב, משה: אי-אפשר שלוש שנים לעשות רק חוק אחד של מח"ש. זה לא עובד ככה, אתה חבר כנסת. לא עובד, לא עובד. אלי דלל, חברי היקר, אתה איש מלא עשייה. אני הכול אומרת בכיף ובנועם. חבר'ה, אתם לא עושים. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אל תגידי ככה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לכם משהו. בעיקרון, אני אומרת לך ככה – אני לא רוצה לדבר על ביסמוט עם הגיוס, כי הוא חבר שלי, לא נעים להסתלבט. עזוב. וגם זה חבר. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> סעדה לא חבר? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> גם משה. הכול אני אומרת לכם בכיף, באהבה. כמה שעות הוא כילה וכילה. אגב, בועז - - - << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> ראית סקרים לאחרונה? אתם לא נמצאים פה. אולי את - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> איזה סקרים? של ערוץ המשטר? רגע, רגע, רגע. אז בוא נצא לבחירות. << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> - - - עולם הולך ונעלם. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> היה לי עוד דברים עליכם. רביבו, אתה מסכים לי לעוד דקה? כי יש לי פה שיח. אם יש, סליחה, בערוץ המשטר – 40 מנדטים - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זה שיח שאת מפתחת. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע. החבר העלה כאן סוגיה. אני רואה שככה אני גם שומרת על הערנות שלכם ב-02:00. תשמע, בועז, חברי, ידידי - - << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> לתמיד. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - בערוץ המשטר יש לכם 40 מנדטים. בוא נצא לבחירות. לי יש ארבעה, הבנתי, נכון? יש לי ארבעה מנדטים. יאללה, עלא עיני ועלא ראסי, בוא נלך לבחירות. אבל ההוא לא משחרר, הוא לא משחרר, הוא לא משחרר את הכיסא. ממה מפחד ביבי? הרי יש לכם, שמעתי, לדעתי בערוץ 14, יש לו 70 מנדטים, לא? חבל על הזמן, חברים. << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> עד 120, עד 120. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עד 120, אבל בוא נצא – תראה כבר מה קורה, אפילו עור צבי כבר אין, נשארנו עם כיסאות ירוקים. אגב, מישהו חייב להחליף את הצבע של הירוק הזה, הוא מזעזע בעיניי. אבל תשמע רגע, אני רוצה להגיד לך משהו, ידידי - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אנא התכנסי לסיום, בבקשה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בוא'נה, אפילו לא נתת לי דקה, כבר לחתור לסיום? חבל. בוא, אז אני הרבה יותר מעניינת משלמה קרעי, תשמע – אתה רואה? הוא מבסוט. אני רוצה להגיד לך משהו באהבה, בחברות. שעות על גבי שעות אתם יושבים כאן במליאת הכנסת, ובסוף אחד מהתפקידים הכי חשובים של חבר כנסת זה לחוקק חוקים למען הציבור. יש כאן חברי כנסת מהאופוזיציה – ואני לא אנקוב בשמם, שלא יהיו לי בעיות – שיש להם הרבה יותר חוקים מחברי כנסת מהקואליציה. וזה מדהים, כי לדעתי – כמה מנדטים יש לליכוד? סליחה שאני פספסתי עם הנורבגים, כמה אתם פה? 80 חברי כנסת? לא יודעת כמה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אנא, התכנסי לסיום, בסדר? << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> בלי עין הרע. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בלי עין הרע. בלי עין הרע, אין בעיה, אין שום – אגב, אני נגד עין הרע, נקודה. לא משנה. אבל תשמע רגע משהו, שנייה, לסיכום, אני שמחה קודם כול שנתתי לכם קצת בידור ושמרנו על המורל הגבוה, זה חשוב. חיים, אתה מנקר, תעמוד, בוא. יש כללים – אומנם לא היית בצבא, אבל ככה נוהגים לומר. חיים, אני רואה אותך מפה. אני רואה אותך, אתה מנקר. אני רוצה להגיד לכם, ושיהיה לכם ברור – עליזה, חבל שרביבו יכעס עלייך. עליי הוא לא כועס. אני רוצה להגיד לכם לסיכום. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מירב. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שנה שלמה – סיימתי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, זהו, עכשיו סיימת. הרגע סיימת. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שנה שלמה בלי חקיקה. סיימתי. תודה. רביבו, אל תכעס. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת אביגדור ליברמן, חמש דקות לרשותך, אדוני. בבקשה. << דובר >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום הקואליציה קבעה שיא עולמי בציניות פוליטית. אני עוד יושב פה באולם, ואני מקבל לפני חמש דקות טלפון מחבר מנשר, שהבית ממול ספג פגיעה ישירה ויש אזרח פצוע. לפני זה קריית שמונה – תוך שעה אחת חמישה מטחים, אזרח ישראלי פצוע. כל 20 דקות בצפון אנשים שומעים את האזעקות, ירי טילים על אילת, על דרום הארץ, ואנחנו דנים פה במה? הרחבת סמכויות בתי דין רבניים. בלי קשר למהות, להביא היום, עכשיו, במצב כזה חוק על הרחבת בתי דין רבניים, זה חילול השם בהתגלמותו. אני אומר לכם, כל מה שאתם עושים, הקואליציה הזאת והמפלגות החרדיות – איבדתם את הצפון לגמרי. זה באמת חילול השם. אין ביטוי אחר. יתרה מזאת, אני מסתכל על אנשי הליכוד – איזו קואליציה יצרתם? יצרתם עם כל הגורמים האנטי-ציוניים. דיברתם הרבה על רע"מ – רע"מ הייתה חברה בקואליציה של ממשלת השינוי. מי תומך בכם? רע"מ, וכמובן אותה קבוצה אנטי-ציונית בקרב החרדים. כשאני מסתכל – אגב, היום יצא – איפה אנשי הליכוד, איפה כל השרים? דיברתם הרבה על ממשלת השינוי ועל מס עבאס – היום יצא מחקר של הכנסת, מחקר של כנסת ישראל, מחלקת המחקר; מה שמתברר זה שקואליציית ימין ימין על מלא, במירכאות, המשיכה אותה תוכנית חומש למגזר הערבי לפי כל הסעיפים. לפי אותו מחקר של הכנסת, ממשלת השינוי העבירה לטובת התקציב הזה 5 מיליארד שקלים; כמה העבירה הקואליציה הנוכחית ב-2023-2024? 8 מיליארד שקלים, ואנחנו לא יודעים כמה כסף עוד עבר ב-2025 וכמה יעבור ב-2026. אז קבעתם שיא גם בציניות וקבעתם שיא בצביעות הפוליטית. אבל יתרה מזאת, אני מסתכל על אותם גורמים שאתם מתרפסים בפניהם, הגורמים הכי אנטי-ציוניים. מופיע מנהיג, הרב משה לנדוי, מופיע בדרשה, מדבר בקולו, אומר: הציונים גרמו לכך שהערבים שונאים אותנו. אלו עם הכיפות הקטנות, המבולבלים, הם מתים כי לא מתפללים מספיק. את זה אומר מנהיג שמעביר את החוק היום. רב אחר, מנהיג אחר, הרב של סלבודקה, משה הירש, מופיע בכנס של עריקים ואומר: מצווה להיות עריק. אחד הרבנים האחרים, הרב ברלין, ראש הישיבה, רבנו חיים עוזר, מה הוא אומר? האלו, יימח שמם, חיילי צה"ל, הם לא יותר טובים מהיטלר. אז לטובתם אתם עובדים? לאלה שמשווים בין חיילי צה"ל להיטלר? לאלה שאומרים שזאת מצווה להיות עריקים? מה אומר רב ראשי לישראל לשעבר? אתם מקבלים צו גיוס – תקרעו אותו, תזרקו אותו לתוך האסלה. בשבילם אתם עובדים בעיתוי הזה, כשכל היום המטחים נוחתים במדינת ישראל? אני חושב שאתם צריכים להתבייש. אין לכם שום קשר לא לתנועה הרוויזיוניסטית, לא לז'בוטינסקי, לא לבית"ר. מליכוד הפכתם למח"ל. אין לכם שום קשר – אין זכות להיקרא ליכוד. מה זה מח"ל? מפלגה חרדית לייט, זה מה שהפכתם. שום קשר. ז'בוטינסקי וטרומפלדור מתהפכים בקבר, מסתכלים על מה שאתם עושים. אנשים - - - את השירות הצבאי למען המולדת. אז לכן תפסיקו לדבר גבוהה-גבוהה. אתם לא ימין, אתם לא תנועה לאומית. חוץ מהשלטון לא מעניין אתכם כלום. אתם מוכנים למכור את כל העקרונות, את כל הדברים הכי מקודשים, ואתם, יחד עם אותה קבוצה של ש"ס ויהדות התורה, עוסקים בחילול השם יום-יום, במיוחד היום. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. תודה רבה. חבר הכנסת ליברמן, רק שאלה קטנה: הטלפון שאמרת שקיבלת, חבר הכנסת ליברמן, הטלפון שאמרת שקיבלת מחבר – המכשיר הזה באמת מקבל שיחות? << קריאה >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << קריאה >> הוא מקבל שיחות - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אחרון הדוברים, חבר הכנסת ראש האופוזיציה יאיר לפיד, חמש דקות לרשותך. אנא שמרו על שקט, תפסו את מקומותיכם. בבקשה. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת ליברמן, ברשותך, אני רוצה להתווכח עם התזה שהעלית פה היום, שאמרת: הם מעלים את החוק הזה למרות המלחמה. הם לא מעלים את החוק הזה למרות המלחמה – הם מעלים את החוק הזה בגלל המלחמה; הם לא מעלים את החוק הזה למרות שנפצע מישהו בנשר ונפצע מישהו בקריית שמונה – הם מעלים את החוק הזה היום בלילה, בשעה 01:40, כי הם יודעים שהמדינה עסוקה בהוא שנפצע בנשר ובהוא שנפצע בקריית שמונה ובכל הנחיתות ובכל הנפילות. גפני חיכה 20 שנה להזדמנות להעביר את החוק הזה. היום זאת ההזדמנות שלו, כי אימא שלי בת ה-91 ישנה לבושה כי היא תצטרך לרדת למקלט, והנכדה שלי בת השנתיים ישנה בממ"ד כבר חודש, אז הם יודעים שבמדינת ישראל אין קשב, וזאת ההזדמנות שלהם להעביר חוקים שבכל מצב אחר לעולם לא היו עוברים, מפני שהציבור הישראלי היה עולה עם קלשונים על הבניין הזה כאילו הוא היה הבסטיליה על זה שהופכים את מדינת ישראל למדינה שנשלטת על ידי גורמים אנטי-ציוניים. אני רוצה להגיד מפה לחברי הליכוד: אתם תסתכלו יום אחד על התקופה הזאת, על התקופה הזאת שבה בזמן מלחמה זנחתם וזרקתם את אזרחי ישראל; התקופה הזאת שבה בזמן מלחמה אמרתם לעצמכם: אותנו זה לא מעניין, לא אכפת לנו מכאב העם, לא אכפת לנו מהפחדים שלהם, לא אכפת לנו מהם, אכפת לנו רק מעצמנו. ואתם תתביישו. עמוק, כל אחד בפני עצמו, מול המראה שלו בבית, על הלילה הזה אתם תתביישו. תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. חברות וחברי הכנסת היקרים, תם פרק ההסתייגויות. יעלה וישיב יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת שמחה רוטמן. ללא הגבלת זמן, אדוני. הפודיום לרשותך, בבקשה. << דובר >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> עם הגבלת עליזה. בלי הגבלת זמן, עם הגבלת עליזה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ללא הגבלת זמן. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אין, אין, אין. בלי הגבלת זמן, בבקשה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אדוני ראש האופוזיציה, שמעתי אותך מדבר – זה לא היה היום, זה היה אתמול, השעון כבר התחלף – שמעתי אותך אומר: הסטטוס קוו מת. מודיע שהסטטוס קוו מת. ופעם ראשונה, באמת אני חייב לומר, זה היה יום מאוד מרגש – אדוני ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד, פעם ראשונה שמעתי אותך ואמרתי: ואללה, צודק, הסטטוס קוו מת. היה סטטוס קוו במדינת ישראל. ב-30-20 השנה האחרונות היה סטטוס קוו: בית המשפט מוחק – והכנסת שותקת; בית המשפט כובש לעצמו עוד ועוד מקומות, עוד ועוד סמכויות, עוד ועוד תפקידים, נוגס בסמכויות של בתי דין, של ממשלה, של הכנסת, של כולם – והכנסת שותקת. הסטטוס קוו הזה מת, ברוך השם. קמה ממשלת הימין הראשונה של מדינת ישראל בשנת 2023, והסטטוס קוו הזה מת – הייתי אומר "זיכרונו לברכה", אבל לא רוצה לברך אותו – והסטטוס קוו הזה לא יהיה יותר. אבל אתה אמרת משהו אחר. כשאמרת "הסטטוס קוו מת", אמרתי: אוה, הוא מדבר לעניין. ואז המשכת לדבר, ואז הבנתי שאתה לא מדבר לעניין. כשאמרת "הסטטוס קוו", התכוונת לא שהסטטוס קוו מת, שהכנסת סוף-סוף לא עוברת בשתיקה על רמיסתה. הסטטוס קוו הזה לא מת. מבחינתך, הסטטוס קוו זה שבתי הדין לא דנים בדיני ממונות. זה הסטטוס קוו. רק מה לעשות שמקום המדינה, ועוד לפני קום המדינה, ביום שנכתב מסמך הסטטוס קוו המפורסם, בתי הדין הדתיים דנו בדיני ממונות בהסכמה. מקום המדינה, 1948, עד שנת 2006, כשבג"ץ גנב את הסמכויות האלו, זה היה הסטטוס קוו. זה הסטטוס קוו של דת ומדינה. ועכשיו אנחנו מחזירים את הסטטוס קוו הזה. אז הסטטוס קוו של דת ומדינה חזר; הסטטוס קוו במערכת היחסים הקלוקלת בין בית המשפט העליון לבין הכנסת, ברוך השם, כבר לא נשאר. אנחנו לא מוותרים. כאשר גונבים סמכות לכנסת, לממשלה, לבתי הדין, לכל גורם שהוא, אנחנו מטפלים בזה, ואנחנו מטפלים בזה מהר. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> לפי הסטטוס קוו אין טלוויזיה בשבת. אין טלוויזיה בשבת. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> עוד דבר אחד – אני חייב לומר לך שאתה כל פעם נותן את הדוגמה הזאת. אני זוכר אותך כבר שנים נותן את הדוגמה הזאת. אני חייב לומר לך שמעולם לא מצאתי מישהו עם כל כך הרבה מוטיבציה לטלוויזיה בשבת כמו חבר הכנסת אלעזר שטרן. אני לא מצליח להבין. אני יכול להגיד לך שגם ביום חול אני לא מוצא מה לראות בטלוויזיה, אז בשבת אתה מוצא? לא מצליח להבין. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> תגיד, פעם אחת תעלו ולא תדברו על יש עתיד? פעם אחת תעלו ושיהיו לך דברים - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> עכשיו אני אגיד – הח"כים, הח"כים – אני רוצה להגיד, חברי הכנסת של יש עתיד, אין עליכם. כמו שאמר יאיר לפיד בשבוע שעבר, אין עליכם. יש לוחמים, יש זה, אבל לא, מי שפועל למען מדינת ישראל זה חברי הכנסת של יש עתיד. יש טייסים מפציצים – חברי הכנסת של יש עתיד; יש אנשים בשוחות – יש חברי כנסת של יש עתיד. יש סדרי עדיפויות בעולם. חברי הכנסת של יש עתיד, אין עליכם. עכשיו אפשר להמשיך? יופי. חבר הכנסת גפני לא פה. אני כמובן רוצה להודות לו על שזיכה אותנו במצווה להעביר את החוק החשוב הזה, אבל אני רוצה לומר ששכחתם משהו מאוד מאוד בסיסי. במשך כל דברי הבלע ששמעתי פה במשך הרבה מאוד שעות כשדיברו על החוק הזה, כולם אמרו שהחוק הזה הוא כניעה לחרדים. כך הם סיפרו. אני רוצה לגלות סוד קטן – אני רואה שטייבי, מנהלת הסיעה של יהדות התורה, לא פה. אני אנצל את הזמן הזה. אני רוצה לספר לכם סוד קטן: חבר הכנסת השוביניסט הראשון שהציע את החוק הזה שפוגע בזכויות נשים, כפי ששמענו כל היום, חבר הכנסת החרדי החשוך הקיצוני הזה, הראשון שהציע את החוק הזה, היה חבר הכנסת גילה פינקלשטיין – אה, ואללה, לא חרדי, לא גבר, אישה ממפלגת הציונות הדתית, אז המפד"ל. היא הייתה הראשונה, חברת הכנסת, שהציעה את הצעת החוק הזאת. מסתבר שזה חוק גם פמיניסטי, גם ליברלי. ואחריה הגישו את הצעות החוק הזאת לאורך השנים זבולון אורלב, זבולון כלפה, חנן פורת. זה חוק של ציונות דתית - - << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> - - - לא פמיניסטית, יש אישה ששופטת. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> יסמין, חברת הכנסת יסמין פרידמן. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> - - זה חוק של זהות יהודית, זה חוק של מדינה יהודית. היום אנחנו אומרים תודה רבה לכל מי שהיו לו יד ורגל בקידום החוקים האלה לאורך השנים. הייתי מקריא את כולם, אבל אפשר כבר לעבור להצבעה, אני מבין, אז אני ארד. אני אגיד תודה רבה לצוות המשפטי של הוועדה: לאלעזר שטרן, היועץ המשפטי של הוועדה, שליווה את החוק הזה גם ב-2017–2018 וגם עכשיו, כי כמו שאמרנו, היו פה סבבים; אני רוצה להגיד תודה למנהל הוועדה איל קופמן ולכל צוות הוועדה; אני רוצה להגיד תודה לשר המשפטים יריב לוין, שתמך בקידום החוק הזה כבר משלב ועדת השרים; אני רוצה להגיד תודה לבצלאל סמוטריץ', ראש מפלגתי, שדוחף את החוק הזה הרבה שנים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> דבי ביטון, חברת הכנסת דבי ביטון, גם אם תעשי ככה, מזהים את הרעש ואת הזמזום. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני רוצה לומר תודה רבה לכל מי שיצביע בעד החוק החשוב הזה, שיחזיר סוף-סוף את הסמכויות שנגזלו לפני 20 שנה מבתי הדין הרבניים. אני רוצה להגיד, באמת, אפשר לברך על הדבר הזה שהחיינו. וכמו שאני אומר, ממשלת הימין הראשונה – 20 שנה מנסים לקדם את החוק הזה, והקואליציה הזאת, הקואליציה המגובשת הזאת של ממשלת ימין על מלא, של לאומיות, מצליחה לעשות את מה ש-20 שנה ממשלות ימין לא הצליחו לעשות. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אופיר, יש שר מסכם או שניגשים להצבעות? חברי הכנסת, נא לשבת, תשומת ליבכם לתהליך. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעות על הצעת חוק שיפוט בתי הדין הרבניים. תחילה נצביע על ההסתייגויות שהוגשו, כמובן. להלן שמות חברי הכנסת המסתייגים לפי קבוצות: קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון, ירון לוי ועדי עזוז; קבוצת סיעת כחול לבן – המחנה הממלכתי – חברי הכנסת בנימין גנץ, פנינה תמנו, חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, אורית פרקש הכהן, אלון שוסטר, איתן גינזבורג ויעל רון בן משה; קבוצת סיעת ישראל ביתנו – חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; קבוצת סיעת חד"ש-תע"ל – חברי הכנסת איימן עודה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף וסמיר בן סעיד; קבוצת סיעת העבודה – חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן מרום. מי עומד מולי באופוזיציה? מירב. אני מודיע לפרוטוקול שהסתייגויות שלא נצביע עליהן על פי בקשתה של חברת הכנסת מירב בן ארי בשם האופוזיציה, לפרוטוקול הן מוסרות מסדר-היום. לא נצביע עליהן. נא להיות בקשב. << קריאה >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << קריאה >> מבוטלות כעפרא דארעא. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה הפשט? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> עם הזמן תבין. זה פרומו לדיוני התקציב, להצבעות על התקציב, אז תתאמנו על זה. חברי הכנסת, אנחנו ניגשים להצבעות. אני קורא בשמות קבוצות חברי הכנסת: קבוצת יש עתיד, קבוצת כחול לבן, קבוצת ישראל ביתנו, קבוצת חד"ש וקבוצת העבודה. לפני סעיף 1, הסתייגויות של קבוצת חד"ש-תע"ל. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הסתייגות מס' 1. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 1. חברי הכנסת, הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 41 בעד, 59 נגד. אי לכך, ההסתייגות הוסרה. אני עובר להצבעה על הסתייגות מס' 2. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 41 בעד, 59 נגד. אי לכך, אני קובע שההסתייגות לא עברה, והיא מוסרת. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 3. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 3 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 42 בעד, 59 נגד. ההסתייגות הוסרה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 4. חברי הכנסת, הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 4 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 44, נגד – 59. אני קובע שההסתייגות לא עברה. אי לכך, אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 5. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, לא. למה? למה אתה מחליט לי? הסתייגות מס' 11. מה זה, אתה קיבלת עצמאות? לא. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מה שתחליטי, רק תודיעי מראש. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> נכון, אבל לא הודעתי לך. אתה החלטת לי 5. 11, בבקשה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא, לא, בואי נעשה סדר. אם את רוצה להסיר, תודיעי לי שמוסר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אבל מי אמר לכם את ההסתייגויות שלי? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> על כל הסתייגות? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני אחליט. 11. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אוקיי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברים, אנחנו עוברים להסתייגות מס' 11. בבקשה, חברי הכנסת, הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 11 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 42 בעד, נגד – 59. ההסתייגות לא עברה. אנחנו עוברים – לאיזו הסתייגות? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 13. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 13. הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 13 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 42 בעד, נגד – 58. ההסתייגות לא עברה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 15. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 15. הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 15 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 42 בעד, 59 נגד. ההסתייגות לא עברה. אנחנו עוברים להסתייגות – מירב? 16. הצבעה. הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 16 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 42 בעד, 59 נגד. ההסתייגות לא עברה. עוברים להסתייגות מס'? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 24. שים לב. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 24. רגע, רגע, רגע. אי לכך, כל ההסתייגויות לסעיף 1 הוסרו, ואנחנו מצביעים על סעיף 1 לפי הנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 11 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 60 נגד – 41 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 60 בעד, 41 נגד. אי לכך, אני קובע שסעיף 1, כנוסח הוועדה, אושר. אנחנו עוברים להסתייגויות לסעיף 2. עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 24. חברי הכנסת, הצבעה. הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 24 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 42 בעד, 59 נגד. ההסתייגות לא עברה. עוברים להסתייגות מס' 26. הצבעה. הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 26 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 41 בעד, 59 נגד. ההסתייגות לא עברה. עוברים להצבעה על הסתייגות 28. חברי הכנסת, הצבעה על הסתייגות 28. הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 28 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 41 בעד, 59 נגד. ההסתייגות לא עברה. חברי הכנסת עוברים להצבעה על הסתייגות 34. הצבעה. הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 34 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 41 בעד, 59 נגד. ההסתייגות לא עברה. נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 45. חברי הכנסת, הצבעה על הסתייגות מס' 45. הצבעה. הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 45 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 41 בעד, נגד – 59. אי לכך, אני קובע שההסתייגות לא עברה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 47. הצבעה. הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות –41 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 47 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 41 בעד, 59 נגד. ההסתייגות לא עברה. אי לכך, משהוסרו כל ההסתייגויות לסעיף 2, אנחנו מצביעים על סעיף מס' 2 כנוסח הוועדה. חברי הכנסת, הצבעה. הצבעה מס' 18 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 59 נגד – 41 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד סעיף 2 כנוסח הוועדה הצביעו 59, נגד – 41. אי לכך, אני קובע שסעיף מס' 2, כנוסח הוועדה, אושר. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 3. חברי הכנסת, הצבעה על הסתייגות מס' 48. הצבעה. הצבעה מס' 19 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 48 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 41, נגד – 59. ההסתייגות לא עברה. עוברים להצבעה על הסתייגות 49. חברי הכנסת, הצבעה. הצבעה מס' 20 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 49 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 41 בעד, נגד – 59. ההסתייגות לא עברה. נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 50. הצבעה. הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 50 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, 41 בעד, נגד – 59. ההסתייגות לא עברה. עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 53. הצבעה. הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 53 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 41 בעד, נגד – 59. ההסתייגות לא עברה. עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 57. חברי הכנסת, הצבעה על הסתייגות 57. הצבעה. הצבעה מס' 23 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 57 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 41, נגד – 59. ההסתייגות לא עברה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 58. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 58 – הצבעה. הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 58 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 42, נגד – 59. ההסתייגות לא עברה. נעבור להצבעה על הסתייגות? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 67. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 67 זה כבר סעיף אחר. אי לכך, משהוסרו כל ההסתייגויות לסעיף 3, אנחנו נעבור להצבעה על סעיף 3 כנוסח הוועדה. חברי הכנסת – הצבעה. הצבעה מס' 25 בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה – 60 נגד – 41 נמנעים – אין סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד סעיף 3, כנוסח הוועדה, הצביעו 60, התנגדו 41. אי לכך, אני קובע שהסעיף, כנוסח הוועדה, אושר. נעבור להסתייגויות לסעיף מס' 4. הסתייגות מס' 70, חברי הכנסת – הצבעה. הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 70 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 44, נגד – 57. אני קובע שההסתייגות לא עברה. משהוסרו כל ההסתייגויות לסעיף 4, אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 4, כנוסח הוועדה – הצבעה. הצבעה מס' 27 בעד סעיף 4, כהצעת הוועדה – 59 נגד – 42 נמנעים – אין סעיף 4, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 59, נגד – 42. אני קובע שסעיף מס' 4, כנוסח הוועדה, אושר. נעבור להסתייגויות לסעיף 5. חברי הכנסת, הצבעה על הסתייגות 71 – הצבעה. הצבעה מס' 28 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 71 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 41 בעד, נגד – 59. ההסתייגות לא עברה. נעבור להצבעה על הסתייגות 72. חברי הכנסת, עוברים להצבעה על הסתייגות 72 – הצבעה. הצבעה מס' 29 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 72 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, בעד – 42, נגד – 59. ההסתייגות לא עברה. משהוסרו כל ההסתייגויות לסעיף מס' 5 - - - << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> רגע, רגע. לסעיפים 6 ו-7 אין הסתייגויות, ולכן אנחנו נצביע על סעיפים 5 עד 7, כנוסח הוועדה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> כפי שאתם רואים, לסעיפים 6 ו-7 אין הסתייגויות, אי לכך, נצביע על סעיפים 5, 6 ו-7, כנוסח הוועדה – הצבעה. הצבעה מס' 30 בעד סעיפים 5–7 – 59 נגד – 42 נמנעים – אין סעיפים 5–7 נתקבלו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, בעד – הצביעו 59, נגד – 42. אי לכך, אני קובע שסעיפים 5, 6 ו-7 אושרו, כנוסח הוועדה. נעבור להסתייגויות לסעיף 8. הסתייגות 73 – הצבעה. הצבעה מס' 31 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 73 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, 41 הצביעו בעד, נגד – 59. ההסתייגות לא עברה. משהוסרו ההסתייגויות לסעיף 8, ולסעיף 9 אין הסתייגויות, אנחנו נצביע על סעיף 8 ועל סעיף 9, כנוסח הוועדה. חברי הכנסת – הצבעה. הצבעה מס' 32 בעד סעיפים 8–9 – 60 נגד – 41 נמנעים – אין סעיפים 8–9 נתקבלו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, תשומת ליבכם, בעד הצביעו 60, נגד – 41. אי לכך, אני קובע שסעיף 8 וסעיף 9 אושרו, כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להסתייגות? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 73. סליחה 76. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 73 הוצבעה. את בודקת את הערנות שלי? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> את הערנות של כולם. אני המומה שגפני לא פה. איפה החתן? לא הגיע לחתונה? אני המומה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 76 – הצבעה. הצבעה מס' 33 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות מס' 76 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, בעד – הצביעו 42, נגד – 59. אי לכך, אני קובע שההסתייגות לא עברה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 77. הסתייגות מס' 77 – הצבעה. הצבעה מס' 34 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות מס' 77 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, בעד – הצביעו 42, נגד – 59. ההסתייגות לא עברה. כל ההסתייגויות שהוגשו לחוק הוסרו. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות), התשפ"ו–2026. חברי הכנסת, תשומת ליבכם, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית – הצבעה. הצבעה מס' 35 בעד החוק – 65 נגד – 41 נמנעים – אין חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות), התשפ"ו–2026, נתקבל. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 65, נגד – 41. אני קובע כי הצעת שיפוט בתי דין דתיים (בוררות), התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה שנייה ושלישית, ותיכנס לספר החוקים. << הצח >> הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 287) (הטבות במס ליישוב מאוים באזור), התשפ"ו–2026 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1185).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות במס ליישוב מאוים באזור), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות, לקריאה ראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות להציג את הצעת החוק. עשר דקות לרשותך. בבקשה, אדוני. << דובר >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר >> ערב טוב, חבריי חברי הכנסת. אני רואה שאתה שמח, חבר הכנסת שירי. אני בטוח שאתה שמח בגלל שאנחנו מתקנים הלילה עוול היסטורי, עוול היסטורי של שנים ארוכות, ויחד עם תיקון העוול ההיסטורי אנחנו בונים חומת הגנה על מדינת ישראל כולה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> בוא תסדר להוד השרון הטבה - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לא להפריע לצבי ידידה סוכות. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> - - - שוחד בחירות - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יסמין פרידמן, אני אוהב את הצעקות שלך, אבל לא בשעה כזו. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> למה לא לבאר שבע? << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> יש. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> סליחה? באר שבע לא. תקשיבו עד הסוף. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> בואי לא ניכנס למי יודע ומי לא יודע. ביהודה ושומרון התרחשו רוב סיפורי התנ"ך - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> למה? למה? - - - בבאר שבע? << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> - - אבל ההבדל היחיד בין יהודה ושומרון למקומות מאוימים אחרים בארץ זה שאנשים כמוכם, מסיבות פוליטיות, הפלו את תושבי יהודה ושומרון. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> ביהודה ושומרון אנשים נמצאים במקומות מאוימים הרבה מעבר למקומות אחרים. אין שום עיר ביהודה ושומרון בגודל של באר שבע שהולכת לקבל הטבות מס. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אין, מה לעשות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מירב, תודה. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> תקרא את החוק. אתם יכולים לקרוא את החוק. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אתה מנהל איתם דו-שיח? אני לא אפריע לך. << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> מה אני אעשה? הם צועקים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אם אתה זורם איתם, אני לא מפריע. << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא, אין לי לאן. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> באר שבע, עוד מעט גם היא תהיה מאוימת בקצב הזה. << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> זה מה שיקרה. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> למה, אנחנו לא? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> את עדיין לא מאוימת. עוד מעט תהיי מאוימת. בקצב שלוקחים את העיר הזו היא תהיה מאוימת, לא עכשיו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> איזה? איזה? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> באר שבע. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> - - - מעלה אדומים - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בבקשה, אדוני. תודה, מיקי לוי. << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> תקשיב, תשמע. ההבדל היחיד בין השטח שמדינת ישראל כבשה ב-48' למה שהיא כבשה ב-67' הוא הבדל פשוט מאוד. חוץ מזה שכאן החלנו ריבונות וכאן לא – זה שביהודה ושומרון - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> איפה החלת ריבונות? ריבונות על מה? אין לך ריבונות על יהודה ושומרון, זה רק בראש שלך, הריבונות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מירב, תודה. << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> ביהודה ושומרון, בשונה מכאן, מהמקום הזה בגבעת רם – הייתה פה שכונה, איך קראו לה? כפר שייח' באדר היה כאן. חברת הכנסת בן ארי, את יודעת מה קרה לכפר שייח' באדר שישב פה בגבעת רם? את יודעת מה קרה לו, חברת הכנסת בן ארי? את לא יודעת. מה קרה לכפר? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני יודעת מה קרה. << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> יפה. מה קרה לכפר, חברת הכנסת בן ארי? כפר שייח' באדר, מה קרה לו? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני יודעת שהיחידים שמאיימים על מדינת ישראל זה - - - יהודה ושומרון. << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אז אני אספר לך מה קרה לכפר שייח' באדר, שהיה פה בגבעת רם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מירב בן ארי, תודה. << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> הבריחו את התושבים שלו, הם ברחו מכאן, הרסו את הכפר, ועל החורבות שלו בנו פה את קריית הממשלה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> למה אתה לא נותן הטבות מס לבאר שבע - - - << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> ביהודה ושומרון לא גירשו אפילו ערבי אחד, אפס, לא גירשו כלום. התושבים הציונים, החלוצים, המתיישבים ביהודה ושומרון, באו להציל את המדינה הזו, ולגור בשטח, ביהודה ושומרון, תוך סכנת חיים, כדי לייצר ציונות, חלוציות והתיישבות, שתגן על המדינה; כי אם לא ההתיישבות ביהודה ושומרון, המותניים של מדינת ישראל, של המרכז הבנוי הגדול במדינת ישראל, היו 15 ק"מ; בכל השטח שמהירדן ועד כפר סבא לא הייתה התיישבות, הייתה חמאסטן; מעפולה ועד באר שבע – חמאסטן, חמאסטן הייתם מקבלים; 7 באוקטובר על כל מדינת ישראל, מעפולה ועד באר שבע, זה מה שהיה קורה בלי ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אבל אתה יודע, אתם פה עומדים וצועקים, וזה מדהים. למה זה מדהים שאתם צועקים? כי היום ברהט – אתה יודע כמה אחוזים של הטבות מס יש ברהט, חבר הכנסת מיקי לוי? אני אעשה לך פה חידון. מי מחברי האופוזיציה שצורחים פה - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> למה לא בבאר שבע? למה? << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> חברת הכנסת בן ארי, כמה אחוזי הטבות מס יש ברהט? אולי תעני על השאלה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אבל את יודעת, חברת הכנסת בן ארי, זו בדיוק הצביעות. לא מעניין אתכם בכלל – שיהיה לרהט, שיהיה ללקיה, שיהיה לביר הדאג'. לכל המקומות שמהם יוצאים עבריינים, מבריחים לפה נשקים – הם יקבלו הטבות מס במיליונים. אבל ביהודה ושומרון, שאנשים חיים במקומות באמת מאוימים ומסוכנים במקומות האלה – לא, אתם לא מוכנים לתת, ותצעקו. למה? כי הכול פוליטי אצלכם, שום דבר לא ענייני, הכול פוליטי. אתם רוצים להפלות את התושבים של יהודה ושומרון, והדבר הזה ייגמר היום. כשחוקקו את פקודת מס הכנסה, היה צריך לתת גם ליהודה ושומרון. אבל הדבר הזה לא קרה, כי אתם החלטתם להפלות את תושבי יהודה ושומרון. זה מה שקרה אז. אבל אני רוצה לשתף אתכם לשנייה בחיים ביהודה ושומרון, במה שעובר על התושבים, ולמה המקום הזה באמת מאוים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני מודיע שרשימת הדוברים נעולה. בבקשה, אדוני, תמשיך. << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> חברי הכנסת, אני רוצה לשתף אתכם במה שקורה ביהודה ושומרון, למה אנחנו טוענים שהמקום הזה מאוים, כי אין לך מושג, חבר הכנסת - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - שתף את הבושות, שכל העולם מסתכל - - - << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> בדיוק. מה שאתם מדברים עליו זה הדברים השוליים ביהודה ושומרון. אבל מה קורה באמת לתושבים, אין לכם מושג; אתם בוחרים להתמקד במה שמפרסמים באתרים של השמאל ובאתרים שמנסים להשמיץ את מדינת ישראל. אז אני רוצה לשתף אתכם. חבר הכנסת מיקי לוי, בוא תשמע. אשתי, חיה, כשהייתה בת שמונה אבא שלה נרצח בפיגוע טרור. בגיל שמונה היא מצאה את עצמה בלי אבא, שנרצח ליד היישוב שהיא גרה בו, אלון מורה; ואני רוצה לספר על היישוב אלון מורה. אחרי שאבא שלה נרצח, שבוע אחר כך, הסתיימה השבעה, ונרצח הרב של ישיבת אלון מורה, הרב בנימין הרלינג, נרצח בטיול בהר עיבל. הוא נרצח שם, ואחרי שהרב בנימין הרלינג נרצח, משפחת לבנת מאלון מורה אימצו את המשפחה של אשתי, משפחה יקרה מאוד, שגם הם איבדו את הבן שלהם כמה שנים אחר כך. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> - - - קנית אותו בכסף, את אבא של אשתך. << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> סליחה? אני קניתי בכסף את אבא של אשתי? לא, אני אומר הפוך, אני רוצה שחברי הכנסת יבינו מה עובר על – לקחתי יישוב אחד, אלון מורה, ואני מסביר את הנקודה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> פקודת המס מביאה למקומות מאוימים הטבות מס, ואני רוצה שאנשים יבינו כמה החלוצים ביהודה ושומרון הקריבו. אז אני רוצה שתבין, חבר הכנסת מיקי לוי - - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> - - - אתמול הורידו מיגון מהצפון - - - << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> תשמע, תשמע, תאמין לי, רק תשמע, כי אתה לא מכיר את המציאות. אני רוצה שהוא ישמע. אחרי שאבא שלה נרצח, הצמידו לה פסיכולוגית מהיישוב שלה; שנה שלמה ליוותה אותה הפסיכולוגית, ואחרי שנה גם הפסיכולוגית שליוותה את אשתי בגיל שמונה נרצחה – רחל גביש, השם ייקום דמה. רק שם, בשכונה הזאת – אתה מגיע לבית הכנסת באלון מורה, כל כמה זמן אתה רואה עוד אחד. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אבל זו בדיוק הנקודה, כי בסופו של דבר האנשים שגרים באלון מורה לא התלוננו, הם לא התבכיינו, הם באו מרצונם, מתוך אידיאל טהור, לגור במקום שהיה אחד המסוכנים בארץ הרבה מאוד שנים, ועדיין מסוכן - - - << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> גם באלקנה - - - << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> החוק הזה כרגע גם על אלקנה. כשחוקקו פה את פקודת המס, באו לכאן חברי כנסת ואמרו: מקומות מאוימים בצפון הרבה פחות מאוימים מאלון מורה, הרבה פחות מאוימים; מקומות מאוימים בדרום, הרבה פחות מאוימים מאילון מורה. רהט, היישוב רהט, ביר הדאג', לקיה – הטבות מס בעשרות אחוזים; אבל מה? ביהודה ושומרון אפס הטבות מס, למרות שאנשים שופכים שם את הדם שלהם. ולמה? מסיבות פוליטיות. ואת הדבר הזה אנחנו באנו לתקן; כי אין שום סיבה בעולם, שום סיבה בעולם, שברהט, בלקיה, בביר הדאג', במקומות שבהם יש עבריינים שמסכנים את המדינה הזו, יקבלו הטבות מס בעשרות אחוזים, ואנשים שגרים במקומות באמת מאוימים, באמת מאוימים, לא יקבלו. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אנחנו רוצים להביא תושבים ליהודה ושומרון, כי זה מה שיכריע את העתיד של מדינת ישראל, זה מה שיכריע את העתיד של המדינה הזו. << קריאה >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> כשאנחנו נביא מיליונים של תושבים, מיליונים של תושבים חדשים ליהודה ושומרון, ואנחנו נביא מיליונים של תושבים ליהודה ושומרון, בעזרת השם - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יאללה, מספיק. עשר פעמים. הוא שמע בפעם הראשונה. זהו. << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אנחנו נצליח להביא מיליונים של תושבים, ובשביל זה אנחנו צריכים לתמרץ הגעה של תושבים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> בוודאי, זו בדיוק הנקודה. הסיבה שהמדינה חוקקה את פקודת המס גם בצפון וגם בדרום היא כדי להביא תושבים. ואנחנו, מה לעשות, זו האג'נדה שלנו, להביא תושבים ליהודה ושומרון, זה מה שאנחנו רוצים. ככה אנחנו נכריע את עתיד יהודה ושומרון, נכריע את עתידה של מדינת ישראל, ואנחנו נביא מיליונים, מיליונים של תושבים ליהודה ושומרון, ולכל העולם יהיה ברור שהמקום הזה יהיה לנצח נצחים בידיים של עם ישראל. הדבר הזה יקרה כשאנחנו נעודד אנשים לבוא ולגור ביהודה ושומרון, כי מה לעשות, לא כולם אידיאליסטים, לא כולם מוכנים לחיות ולסכן את החיים שלהם כמו תושבי אלון מורה, שסיכנו את החיים שלהם הרבה מאוד שנים. אנחנו רוצים להביא עוד אנשים ואנחנו רוצים לתמרץ אותם לבוא, וכדי שאנשים האלה יבואו, אנחנו מביאים הטבות מס; כן, זו המטרה, להביא עוד אנשים כדי למלא את השטח ביהודים, כדי לבוא ולהכריע את העתיד של המדינה. זו מטרת הצעת החוק, ואני חושב שזו הצעת חוק ראויה מאין כמוה. ובאמת, הצביעות הזו של אנשים שבמשך שנים הפלו, באמת הפלו – כי אין פה אדם אחד ישר, אדם אחד ישר, שמוכן להראות לי יישוב אחד בארץ שהיה יותר מסוכן עד 7 באוקטובר מאשר אלון מורה. אין אפילו לא אחד, אפילו לא אחד. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> תל אביב. תל אביב. << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> טוב, נו. חבר הכנסת שטרן, תל אביב מקום יותר מסוכן מאלון מורה באחוזים? תגיד לי, על מה אתה מדבר? על מה אתה מדבר? בוא איתי לאלון מורה, בוא תפגוש את המשפחות השכולות. רק עכשיו, משפחת שרמן, אתה יודע - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> יהודה שמואל שרמן, השם ייקום דמו, שנרצח בשבת האחרונה, קרוי על שם הרב שמואל בנימין הרלינג, שנרצח גם הוא, גם מאלון מורה. על מה אתם מדברים בכלל? אנשים מסכנים את החיים שלהם ועושים את זה באידיאל, עושים את זה באידיאל, כי אנחנו מאמינים שזו הארץ שלנו, ואנחנו לא נברח ממנה, ואנחנו רוצים להביא מיליונים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה, מיקי לוי. << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> כשאנחנו נביא מיליונים, אנחנו נכריע את העתיד של מדינת ישראל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אנחנו הבאנו לו טרקטורון, בוודאי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תם הזמן, צבי. << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> הטרקטורונים האלה הם קריטיים, כדי שאנשים יוכלו לסייר בשטח ולשמור על החיים שלהם, ולשמור על הדורות של המדינה שלנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה, צבי ידידיה סוכות. << הצח >> הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות במס ליישוב מאוים ביהודה והשומרון), התשפ"ה–2025 << הצח >> [הצעת חוק פ/5592/25; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> להצעת החוק הוצמדה הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות במס ליישוב מאוים ביהודה והשומרון), של חברי הכנסת לימור סון הר מלך, יצחק קרויזר, צביקה פוגל, לדיון מוקדם. אני מזמין את חברת הכנסת לימור סון הר מלך להציג את הצעת החוק. בבקשה, גברתי, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו עומדים היום בפתחו של חודש ניסן, חודש הגאולה. בימים אלו, כשעם ישראל מתכונן לחג החירות, אנחנו מציינים את הצד המכונן שלנו כאומה, היציאה ממצרים והשיבה הביתה לנחלת אבותינו. הבית שאליו צעדו אבותינו, הבית שעליו חלמנו בגלות, הוא גם לב הארץ – הרי יהודה והשומרון; למעלה מ-90% מסיפורי התנ"ך התרחשו שם, בשילה, בבית אל, בחברון ובעמק דותן; שם נצרבה זהותנו ושם הובטחה לנו נחלתנו לעולמי עולמים. חבריי, הגיע הזמן להכיר במציאות כפי שהיא. לצד יישובי, קיבוצי וערי הגבול, מגבול הלבנון ועד מדבר מצרים, מגבול סוריה ועד גבול ירדן, ישנם גם את תושבי יהודה ושומרון; הם מיישבים את ערש המולדת, ומהווים את חומת המגן הביטחונית והרוחנית של המדינה כולה. החוק שעולה כאן היום בא לעשות צדק ולהעניק להם את הגיבוי המגיע להם. עד היום, החוק תגמל יישובים מרוחקים או סמוכי גבול. התיקון שאנו מביאים היום מוסיף את הקריטריון החשוב ביותר בשטח, והוא האיום הביטחוני. משפחות ביהודה ושומרון המתמודדות יום-יום עם זריקות אבנים, בקבוקי תבערה וירי בדרכים ראויות להכרה שווה לזו של תושב ביישוב סמוך גבול. החוסן הלאומי שהמתיישבים מפגינים הוא נכס אסטרטגי למדינת ישראל. כפי שנכתב בדברי ההסבר לחוק, הטבות המס נועדו לחזק אוכלוסייה באזורים בעלי אינטרס לאומי מובהק. חיזוק ההתיישבות ביהודה ושומרון הוא אינטרס כזה הן בשל הקשר ההיסטורי העמוק והן בשל הצורך הביטחוני בהגנה על כלל שטחי המדינה. הקביעה כי רמת איום ביטחוני בדירוג 2–5 תזכה בנקודות זיכוי במס היא צעד של צדק אלמנטרי. זהו מימוש של שוויון אמיתי והתאמת מפת הטבות המס למציאות הביטחונית והלאומית של ישראל. לסיכום, בניסן נגאלו ישראל ובניסן עתידין להיגאל. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אזור כבוש. << דובר_המשך >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> הגאולה מתממשת דרך צעדים של ריבונות, של עשיית צדק ושל הכרה במי שמחזיק עבורנו את הארץ. היום אנחנו אומרים למתיישבים: אנחנו מעריכים את גבורתכם, מסירותכם והקרבתכם, והיום המדינה מתייצבת גם כלכלית לצידכם. אני מבקשת להודות גם לשר איתמר בן גביר, שבתחילת דרכו, בטרם הפך שר, היה הראשון שהגיש את החוק מתוך הבנת הצורך והמחויבות העמוקה לתושבי יהודה ושומרון. אני קוראת לכל מי שארץ ישראל ומפעל ההתיישבות יקר לליבו לתמוך בחוק. חודש טוב. בשורות טובות לכל עם ישראל. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, אנו עוברים לדיון האישי. יש רשימת דוברים נעולה, סגורה. ראשון הדוברים, חבר הכנסת אלעזר שטרן, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אין גבולות. קואליציה של כסף, כסף, כסף. לא משנה אם זה לחרדים, עכשיו מאזנים גם את הציונות הדתית. תגידו, באלקנה – אני אספר לכם משהו: כשעלינו להושעיה עם קרוואנים, אמרו לי: זה רחוק מתל אביב. אמרתי: תשמעו, יש בדיחה – מה היתרון הכי גדול של תל אביב על ניו יורק? אתם יודעים מה? היא יותר קרובה לכפר סבא. עכשיו, מה אתה בא לעשות פה, סוכות? לעבוד עלינו? תגידו, התושבים של אלקנה, אתם לא מתביישים שהוא מייצג אתכם? שהוא רוצה לקחת כסף מאנשים בתל אביב שאין להם מיגון, מניצולי שואה שרצים עכשיו למקלטים, מגני ילדים לא ממוגנים, לתת לתושבי אלקנה? אני מכיר אותם. אין גבולות? אין בושה? תלכו לאורנית, תלכו לגוש עציון, תלכו לאפרת, יש שם יהודים ישרים. שהמושחתים האלה ייקחו כסף וייתנו אותו להם? שייקחו כסף מהעניים? << קריאה >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << קריאה >> רק לרהט. רק לרהט, רק לביר הדאג'. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אל תלמד אותי על ביר הדאג'. בגלל שהבת שלי גרה שם, אז אל תלמד אותי. ברתמים. ברתמים, אל תדאג. אז תיקח מביר הדאג'. מה קשור ביר הדאג' לאלקנה? מה קשור ביר הדאג' לאפרת? אתם השתגעתם? << קריאה >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם משניאים, משניאים את היהדות. משניאים את ההתיישבות. לך תסתכל בתל אביב. << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> 50 מיליארד לקחת מהאנשים, מהלוחמים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> עמית הלוי, תודה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לך תסתכל לכמה אנשים בתל אביב, לכמה זקנים בתל אביב אין מיגון. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> עמית, תודה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כמה זקנים בתל אביב חשופים - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> עמית הלוי, הוא שמע אותך. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - הרבה יותר מאשר באלקנה ובאפרת. לך תשאל. אני גם כן מכיר את משפחת גביש. הם רוצים שאת הדם שלהם אתה תפדה בכסף? << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> אל תשקר. הוא שקרן עלוב, ואנחנו לא ניתן להדהד שקרים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יסמין, את מפריעה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מכיר אותם. אתה מבייש אותם - - << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - אתם מביישים אותם. תתביישו לכם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יסמין פרידמן, תודה. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא, את לא יכולה לצרוח ככה. תודה. בסדר, זה השקר היחיד שנשמע בקדנציה הזאת. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> הוא שקרן. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה, גברתי. שלוש דקות לרשותך. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, מרגע זה – רגע, אני אעזור לך, אני אאפס את הזמן – מי שיקרא קריאת ביניים מתמשכת, מה שנקרא, ייקרא לסדר – א. בגלל השעה, זה מפריע למנוחת השכנים; ב. בגלל שאני רוצה לשלוט בדיון. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה, אדוני. אני אדבר קצר. אני רק רוצה להגיד משהו לחבר הכנסת צבי סוכות שעלה לפה ולא הפסיק לדבר עליי. אני רוצה להסביר לך משהו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לא לצרוח. תודה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אדבר קצר, הבטחתי לאופיר דקה, ואני יורדת. אל תפריע לי. אני יכולה להגיד לך במפורש - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> צבי, נגמרו קריאות ביניים. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - שיהיה לך ברור: החוק הזה, בזמן מלחמה, כש-400 מיליון שקל עולה החוק הזה, רק כדי שייתן הטבות לחברים שלך, בזמן שבאר שבע לא מקבלת הטבות מס, בזמן שערים במדינת ישראל שהרבה יותר מגיע להן מגוש עציון, הרבה יותר מגיע, אבל בגלל סדר העדיפויות המעוות של הממשלה הזאת – סדר עדיפויות מעוות, אין מילה אחרת – המדינה שמה 400 מיליון שקל כשבמקביל חשבה לקצץ 150 מיליון שקל ממיגון הצפון. אין לכם בושה? איך אומרים אצלנו? אין לכם חשומה. אתם בזמן מלחמה גונבים כסף, אין מילה אחרת. ולמי? למי? לאנשים שבכלל לא מגיע להם שקל של הטבות מס. אם אתה רוצה לתת הטבות מס תיתן לערים שמגיע להן, לא לחברים שלך. << קריאה >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << קריאה >> עכשיו אמרת את האמת, לרהט מגיע << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אל תפריע לי, אני מסיימת. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> צבי ידידיה סוכות. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אומרת לך, העובדה שלמרות שאתם שמים עליהם מיליונים שלוש שנים, אתם מתחת לאחוז החסימה – תבדוק מה קרה לכם, כי כנראה שאת הכנסת הבאה תראה מהבית. תודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חברת הכנסת עדי עזוז – אינה נוכחת; אבי מעוז – מוותר. רם בן ברק. חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה, אדוני. << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> תגיד כמה היה ההסדר עם הקיבוצים - - - כמה מיליארדים - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. יוראי, אתה מפריע לרם ידידך. בבקשה. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> אתה יודע מה מדהים אותי? אתה יודע מה מדהים אותי? שאתם מנסים להשוות את תנועת ההתיישבות שלכם לתנועה הקיבוצית. כשאנחנו באנו לכאן, כשהקיבוצים באו לכאן, הם הגיעו לפני שהייתה כאן מדינה, ללא תמיכה. ובמה אתם עסוקים כל היום? בלקבל עוד כסף ועוד כסף ועוד הטבות ועוד הטבות. אנחנו לא ביקשנו כלום. אנחנו ייבשנו ביצות והתיישבנו, אף אחד לא תמך בנו. אז אל תטיף לי על הקיבוצים. << קריאה >> אריאל קלנר (הליכוד): << קריאה >> לא סגרו לכם חובות? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה אתה עשית בשביל המדינה, סוכות? << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל לא זה מה שרציתי להגיד. לא זה מה שרציתי להגיד. רציתי להגיד לכם שבמפלגה שמנהלת קמפיין לתת לשרה נתניהו להדליק משואה ולקבל פרס ביטחון ישראל, שזה מה שאתם עושים בשבוע האחרון על ידי שליחת כל מיני חברי כנסת ושרים, אז אני כבר לא מתפלא על כלום. שום דבר שתעשו לא יפתיע אותי. אתם מושחתים. אתם לא ציונים. אתם בושה וחרפה, זה מה שאתם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה, אדוני. ולאחריו יתכונן חבר הכנסת ולדימיר בליאק. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, בלי שום בושה עולה לכאן צבי סוכות ומסית נגד תושבי ביר הדאג' ותושבי רהט ולקיה. אני רוצה להגיד לך שאני גאה קודם כול בתושבי ביר הדאג'. כאשר הגעת לשם, גירשו אותך משם כי אתה לא הגעת בצורה מכובדת. כל הזמן מסית נגד התושבים האלה. ובזמן שעכשיו אנחנו האוכלוסייה הכי מוחלשת במדינה, בלי שום מיגון, אתם עכשיו מרוקנים את הקופה הציבורית ומעבירים 400 מיליון שקל להתנחלויות. תתבייש לך. << קריאה >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << קריאה >> תחזיר את זה לזקנים בתל אביב. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> צבי ידידיה, תודה. היו לך עשר דקות לומר מה שרצית. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> אני הגשתי הצעת חוק על מנת - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חבר הכנסת רם בן ברק. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> הגשתי הצעת חוק להטבות מס לשבטים – מזכירות הממשלה הכניסה אותה למגירה. תתביישו לכם. הגיע הזמן - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אל תתערב אתה. << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> אני שואל. אין מענה. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> רוקנתם את הקופה הציבורית. כל פעם יש לכם חקיקה, מעבירים את הכסף להתנחלויות. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אין להם אפילו מיגון. מיגון אין להם. אבל 400 מיליון שקל - - - די. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אין מיגון לא בערד, לא בדימונה, לא באל-ע'רה, לא בא-רוויס, לא בשום מקום בנגב. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מירב, הבריאות. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> כל המעטפת של דימונה וערד בלי מיגון, העיקר שהחבורה של בן גביר וסמוטריץ' כל פעם מעבירים את התקציבים של האזרחים – מעבירים אותם להתנחלויות. תתביישו לכם. תדאגו לכלל האזרחים, חבורת עבריינים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה התנחלות? קדומים. שר האוצר מסדר לעצמו הטבות מס. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ולדימיר בליאק, בבקשה, אדוני. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נאור שירי, שלום. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> שלוש דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת - - << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> לא בוכים על 400 מיליון שקלים שיש שם. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - שמעתי בקשב רב את היוזמים. קודם כול, אני מכבד את האידיאולוגיה. אני חושב שיש שתי בעיות עם הצעת החוק הזאת: ראשית, אני חושב שיש טעם לפגם בזה שאנשים מסדרים הטבות מס לעצמם, אבל אני שם את זה בצד. אני חושב שהבעיה היותר-גדולה שלך היא שהחוק הזה הוא רשלני. הוא פשוט חוק רשלני. הוא מנוגד לקריטריונים שנקבעו בפקודת מס הכנסה, ולא במקרה הייעוץ המשפטי מתנגד ומשרד האוצר מתנגד וכל גורם מקצועי שאני מכיר, שאני שמעתי בוועדת הכספים, כולם מתנגדים. אתה יודע למה? כי זה פותח להטבות מס את כל הארץ. זה מפרק את תקציב המדינה. ולכן יש לי חדשות בשבילך, אתה יכול פה להתנפח עד מחר: אין שום סיכוי שהחוק הזה עולה בקריאה השנייה והשלישית. איך אני איתך? אין שום סיכוי. יכול להיות שזה יעזור לך - - - << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> ולדי, אבל זה יוצר שנאה, זה מה שהוא רוצה. זה יוצר שנאה. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> יכול להיות שזה יעזור לך לשבור את התקרה של אחוז החסימה – סבבה. בשנייה-שלישית אנחנו לא נראה את החוק הזה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אביחי בוארון – איננו; עודד פורר – אף הוא איננו; חבר הכנסת רון כץ – אף הוא איננו; שלי טל מירון – מוותרת; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – מוותר. חברת הכנסת יסמין פרידמן, מגיעה? חשבתי שכבר מיצית. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> לא, לא מיציתי בכלל. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בבקשה, גברתי. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> שמחה, אין. שמישהו יחבק אותו כבר. אתה יודע מה הבעיה שלך, צבי סוכות? שלך ושל כל הסיעה שלך? שאתם חושבים שאתם טובים יותר מאחרים. שאתם חושבים שאתם יותר טובים במיוחד מאנשי הנגב, כי כל החקיקות שלכם הן על חשבון תושבי הנגב. אתם מעוניינים להוסיף את יהודה ושומרון לחוקי הנגב, אתם רוצים לספח אותם למשרד נגב-גליל, עכשיו אתם רוצים לתת להם הטבות מס. לאשקלון – הם לא קיבלו. באר שבע לא קיבלה. אתה יודע איזו הגירה שלילית יש בבאר שבע? כי כולם מסביב עם הטבות מס, אבל לבאר שבע אין. אתה יודע עם איזה אתגרים אנחנו מתמודדים בבאר שבע, גם ביטחוניים? מה לעשות, מיניתם שר לביטחון פנים שאלוהים יעזור לנו. מאז שהוא שם זה נהיה יותר גרוע. רק הוא היה חסר לנו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> השם ישמור אותנו. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה יודע שבית החולים סורוקה עדיין לא קיבל את הכספים שלו לשיקום? אתה מודע לזה? אתה יודע שעם 400 מיליון שקלים אולי היינו מצליחים - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> גלעד קריב. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - לשפץ שליש מחדרי הניתוח שחסרים? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> שמחה רוטמן, גלעד קריב, יש קפה טוב בחוץ, תצאו לדבר בחוץ. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אני לא שותה בשעת הדחק. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אז גם לא תדבר בשעה כזאת. בבקשה. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו, ירד לי כל האוויר מהמפרשים, כי אם ולדימיר אמר שזה לא יעבור, אני מאמינה לוולדימיר. מה לעשות, הוא יודע מה הוא מדבר לרוב, אתם פחות יודעים. אבל אני מבקשת ממך, צבי סוכות – יש לי הרבה כבוד למתיישבים ביהודה ושומרון – אתם לא יותר טובים מאף אחד אחר. תפסיקו להסתובב פה ככה, תפסיקו לחוקק ככה, ותפסיקו לבזוז ככה. תודה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> תתביישי לך. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת משה טור פז – איננו נוכח. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> תתבייש אתה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברת הכנסת יעל רון בן משה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני לא שומע את עצמי, יסמין. תודה. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> הוא אמר לי "תתביישי". מי הוא בכלל? ההורים שלו מתביישים בו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברת הכנסת יעל רון בן משה – איננה; חבר הכנסת נאור שירי – מוותר; יוליה מלינובסקי – איננה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה, אדוני. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יסמין. אני מזל עקרב, אני נפגע שלא מתייחסים אליי. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> תתביישי לך. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> האיש הכי נורא בכנסת ישראל, האיש הזה. אדוני, שים לב שאני רשום פעמיים, זה שש דקות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אתה רשום פעם אחת. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, פעמיים אני רשום. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אצלי רשום פעם אחת. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אצלנו פעמיים. אדוני היושב בראש, אין שום אפשרות לכנות את החוק הנורא הזה מלבד גזלה. גזל שאסור על פי תורת ישראל. אתם גוזלים את הכסף, את ה-400 מיליון שקל האלה, מעניים, מתושבי הצפון שאין להם מיגון, שלא נתת להם. גזל אמיתי על פי תורת ישראל. אתם פשוט גוזלים את הכסף הזה ממי שצריך לקבל אותו. מתושבי הצפון שנמצאים תחת אש שנים רבות. אתם ביהודה ושומרון – ויש לי כבוד רב לאנשים שנמצאים שם, ביהודה ושומרון – רובם ככולם חיים בבתים פרטיים, מכובדים, מפוארים. איזה הטבות מס לגוש עציון ולאריאל ולמעלה אדומים? איזה? ולאשקלון לא? שנמצאת תחת אש החמאס שנים רבות? ה-400 מיליון שקל האלה שייכים למישהו אחר, לא לכם. אתם מנצלים את זה שאתם נמצאים כרגע בקואליציה ושהשר שלכם יושב על הקופה הציבורית וגונבים, אין מילה אחרת - - - << קריאה >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שתוק, לא רוצה לשמוע אוותך. גונבים את הכסף הציבורי עבור מי שלא ראוי לקבל אותו. והחוק הזה, אם חס וחלילה יעבור, יצטרך ליפול בבג"ץ, כי אין שום קריטריונים – גם היועצים המשפטיים אומרים שהוא לא עומד בשום קריטריון להעברת הכסף. ולכן הוא לא יעבור, הוא ייפול. אם הוא לא ייפול עכשיו, הוא ייפול בבית המשפט. אתם לא יכולים לעשות בקופה הציבורית כבתוך שלכם, וזה מה שאתם עושים. שישמעו תושבי הצפון שלא קיבלו כסף למיגון: 400 מיליון השקל האלה לא שייכים לכם, שייכים לתושבי הצפון. אשקלון עדיפה עליכם כי היא חוטפת יותר מכם, ואתה מדבר על הרוגים ונרצחים? אין לך מושג. על כל הרוג וכל נרצח מבני עמנו כואב הלב וכואבת הנשמה. << קריאה >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << קריאה >> עד שהוא מתנחל. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אל תסבסד בדם, כי בירושלים ובתל אביב בארבע שנים נהרגו יותר אנשים. לך תלמד. באינתיפאדה השנייה אוטובוסים התפוצצו, מסעדות התפוצצו. על מה אתה מדבר? אל תסבסד בדם. בושה וחרפה. חבורה של גנבים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, שלוש דקות לרשותך, אדוני. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> גנב. אתה גנב. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא מתאים לך לקרוא למישהו גנב, גם אם הוא מעביר תקציב. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> לא, זה חוק של גנבים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אלעזר, חברך רוצה לדבר ואתה מפריע לו. בבקשה, אדוני, שלוש דקות. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> צבי סוכות, אתה יודע לכמה ישראלים אין גישה למרחב מוגן? לכמה ישראלים במדינה הזאת אין מרחב מוגן לידם? כמה, אתה יודע? << קריאה >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << קריאה >> אתה יודע כמה מהם מיהודה ושומרון? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> שלושה מיליון אזרחים. שלושה מיליון אזרחים. אחד מכל שלושה ישראלים, אין לו גישה למרחב מוגן. החוק הזה שלך עולה 400 מיליון שקל. במקום לדאוג לנכים, לקשישים, לכל אלה שזקוקים להגיע למרחב מוגן ואין להם, תחת טילים אתה לוקח את ה-400 מיליון שקל האלה וגונב אותם, נותן לחברים שלך. 400 מיליון שקל, שבמקום ללכת למגן את מי שזקוק למיגון תחת טילים, אתה לוקח וגונב אותם למען החברים שלך בלי בושה. << קריאה >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << קריאה >> למה שיהיה הבדל - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> צבי ידידה, אתה לא חייב לענות. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> שלושה מיליון ישראלים תחת מתקפת טילים בלי מרחב מוגן, זה סדר העדיפויות שלכם תחת מלחמה? כשיורים עלינו טילים בכל רחבי הארץ? אתם לוקחים את המיליונים, ובמקום לתת למיגון אתם נותנים לחברים של צבי סוכות ושל בצלאל סמוטריץ'? אני רוצה לשאול את הליכודניקים שיושבים פה באולם, איך אתם מאפשרים לזה לקרות? שלושה מיליון ישראלים ללא מיגון, ואתם לוקחים 400 מיליון שקל, ובמקום למגן את אלה שזקוקים – נכים, מוגבלים, אלה שאין להם גישה למרחב מוגן תחת טילים – נותנים את זה כאתנן פוליטי לחברים של בצלאל סמוטריץ'. זאת האמת העצובה. מה נהיה מכם, חברי התנועה הלאומית הליברלית? מה לאומי בכם כשאתם מפקירים למעלה משלושה מיליון אזרחים לגורלם ללא גישה למרחב מוגן? קיצצתם בתוכנית של ה-5 מיליארד למיגון הצפון, עכשיו אתם לוקחים עוד 400 מיליון שקל, ובמקום להעביר למיגון, במקום לדאוג לצרכי הבריאות בסורוקה, ביוספטל, לאלו שבאמת זקוקים לתקציבים האלה, מעבירים אותם לחברים של בצלאל סמוטריץ' וצבי סוכות כי זה מה שהכי חשוב, נכון? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אכרם חסון – אינו נוכח. חבר הכנסת עופר כסיף – מעוניין. יש הרבה שאלות שנשאלות ויש להן משמעויות נוספות. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> היושב-ראש, אפשר את גבעת שמואל? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני רוצה הטבת מס לנתניה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני אגיד לכם מה יהיה בסוף? הינה אני אומר לכם: גורלן של הטבות המס האלה להתבטל כולן. שלוש דקות לרשותך. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מבלי להביע דעה. באמת, בסוף, כשמחלקים לכולם, בסוף אין משמעות להטבה, והיא תתבטל. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> השאלה אם לא צריך להודיע הודעה אישית, "אני מרוויח מזה כסף", היושב-ראש? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בוא אני אגיד לך, מבלי להביע עמדה ספציפית על הנושא הזה, אני אומר לך, היה כדאי – יש יישובים שזכאים להטבות מס כבר מלפני הרבה שנים ומצבם השתנה מבחינה סוציו-אקונומית, מבחינה אורבנית, ואף אחד לא בוחן את זה. אנחנו במדינה אלופים רק בלהוסיף ולהוסיף מבלי לבחון מחדש הכול. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> מוכנים ומורידים, לא נכון - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני יכול להביא לך הרבה דוגמאות. רשויות שנמצאות במדד העושר ועדיין מקבלות הטבות מס גבוהות. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אתה מאפס לי? << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> תראה כמה חברי כנסת כאן לא עשו גילוי נאות כשזה נוגע אליהם. גם המציע - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> שלוש דקות לרשותך. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, "כסף לשכונות ולא להתנחלויות" קראו הפנתרים השחורים בשנות השבעים והשמונים במחאה על מדיניותן האנטי-חברתית של ממשלות ישראל והאבסת ההתנחלויות על חשבון הפריפריה החברתית-כלכלית בתוך מדינת ישראל. הפנתרים השחורים, שתנועתי חד"ש הייתה המייצגת היחידה שלהם בכנסת במשך שנים ארוכות, הבינו את סדר העדיפויות המעוות של הימין וידעו שכל שקל שזורם מתקציב המדינה לקולוניות הבלתי-חוקיות בשטחים הכבושים הוא שקל שנגזל מקריית שמונה ומשדרות, משלומי ומכסייפה, מביר אל-מכסור ומירוחם, משכונת התקווה ומחליסה. דוח של מרכז אדוה משנת 2017 מראה – אני מצטט מתוכו – כי הכיבוש שינה את סדרי העדיפויות של הממשלה ביחס ליישובים השונים בישראל. בשנות השבעים והשמונים, שעה שההתנחלויות היו בתנופת התרחבות, מאזן ההגירה של העיירות הפך לשלילי. 40 שנה חלפו, ומה עושה הממשלה כעת, כשישראל מצויה בפתחו, אולי כבר בתוכו, של משבר חברתי כלכלי קשה, כשדרושה השקעה כספית אדירה במיגון תושבים בשכונות, בבנייה או בשיקום של הצפון והדרום שהופקרו שנים במוסדות החינוך ובריאות הנפש המוקרסים? נותנת הממשלה אתנן בסך 400 מיליון שנה להתנחלויות - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> ברוך השם הטוב והמיטיב. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> סך הכול בדקתי עובדות. אחמד אוהב לדייק בעובדות, אז בדקתי בינתיים. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> - - כך לפי הערכות משרד האוצר עצמו. חלק מכסף הפיגולים הזה ישמש למימון פלוגות הטרור, המיליציות של המתנחבלים הפורעים שיטתית בפלסטינים בגדה המערבית. 450 מיליון ש"ח בשנה, שייגזלו מתקציבי החינוך, הבריאות, הרווחה והחוסן של המוחלשים בתוך ישראל, יממנו הטבות מס לאוכלוסייה אמידה, מפונקת, במצב סוציו-אקונומי גבוה, כך לפי שנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. ממשלת הטבח היא ממשלה פושעת. לא רק שמדובר בפשע מלחמה של עידוד העברת אוכלוסייה אל שטח כבוש - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסיים, תם הזמן. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> - - המפר את האיסור הקבוע באמנת ז'נבה, אלא שמדובר בפשע חברתי נגד הפריפריה והאוכלוסיות המוחלשות בתוך ישראל. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> נגמר הזמן. נגמר הזמן, די, אל תיתן לו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. נא לסיים, חבר הכנסת כסיף. תודה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> משפט אחרון. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> משפט אחרון. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ממשלה שבוחרת להפקיר את הציבור הישראלי על מנת לפטם את גזלני ההתנחבלויות, ממשלה אנטי-חברתית. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כסף לשכונות, לא להתנחלויות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> רק לדייק, הפנתרים השחורים נוסדו ב-1971. אם מפא"י, מפ"ם ומפלגת העבודה, המערך דאז, הן ימין – יכול להיות במציאות של היום? כן. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> למה לא שוללים אזרחות לעופר כסיף? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חבר הכנסת איתן גינזבורג – איננו נוכח; חברת הכנסת - - - << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> מרגי, למה אמרת את זה? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הוא אמר שהפנתרים השחורים נוסדו כהתנגדות למדיניות הימין. אמרתי, הם נוסדו ב-1971, כשהימין לא היה בה. לכן דייקתי. אני מנסה, אני מאמץ את הגישה של אחמד טיבי, כשמישהו לא מדייק בזה, אז הוא מתקן אותו. << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> הכול מדויק - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת סמיר בן סעיד – אינו נוכח; אריאל קלנר – אינו נוכח; אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת; טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה, אדוני. אני חושב שכדאי להישאר באולם הזה גם בלי המלחמה. האקוסטיקה פה, ישתבח שמו לעד. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> על הפנים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> למי שמנהל את הישיבה, אחלה. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> בשטחים הפלסטיניים הכבושים אכן יש יישובים מאוימים, אבל הם מאוימים על ידי כנופיות של טרוריסטים, של מתנחלים יהודים, שמציעי החוק הזה מהמפקדים שלהם. אתם חבורת בריונים, טרוריסטים, שמתנכלים לאזרחים תמימים, ילדים, נשים, שורפים להם בתים, שורפים להם רכבים, פוגעים בהם פיזית, הורגים בהם, שורפים אותם כשהם בחיים – לעיתים, וזה קרה – ואתם באים לייצג כאילו ציבור של מתנחלים שגם ככה נמצא בשטחים הפלסטיניים הכבושים שלא כדין. יום יבוא ואף אחד לא יישאר שם, כי שם תקום מדינה פלסטינית עצמאית, ולא יעזרו לכם כל התעלולים שאתם עושים. << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> היהודים חוזרים הביתה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; איימן עודה – מוותר. חבר הכנסת עמית לוי, בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> תודה, אדוני היושב בראש, אני רוצה לומר לכם, חברותיי וחבריי באופוזיציה, השיחה הזאת שהייתה כאן עכשיו שלכם היא שיחה דוחה. דוחה. לעלות פה, אלעזר שטרן, לומר "כסף, כסף, כסף", "גונבים כסף", עם הניחוח האנטישמי של האמירות הללו – אפשר לנהל דיון ענייני, אפשר להתווכח. הטבת מס לקריית שמונה היא לא חוק גזל - - << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> זה לא לקריית שמונה, זה לכם, זה לכם. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> - - הטבת מע"מ לאילת היא לא חוק גזל, הטבות לאזורי ספר הן תמריץ שמדינות עושות, וגם המדינה הזאת יכולה לעשות, וזה לא גזל. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> איפה אתה גר? איפה אתה גר? << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני גר בהתנחלות שקוראים לה ירושלים כבר הרבה שנים. וזה לא גזל. ותפסיקו – ואתם, ועוד מכם לשמוע את ההטפה הזאת. אתה היית, אתה, אתה ורם – 50 מיליארד ללשעברים לקחתם, כשלחיילים אין כסף לכלום. 50 מיליארד ועוד 50 מיליארד 100 – מיליארד לקחתם בלי בושה ללשעברים, לא למשרתים, הכול בסדר. הקיבוצים, רם בן ברק, למה אמרתי לך? 20 מיליארד, רם. 20 מיליארד. שמענו? עלית לפה? היית אומר: אני קודם כול חוזר בתשובה. עשו הסדר חובות לקיבוצים על חשבון מאיר כהן, על חשבון הפריפריה. גם דוחה וגם צבוע. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם רוצים לנהל דיון ענייני, נאור שירי? תנהל דיון ענייני. תפסיקו להיות דוחים. תפסיקו להסית. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> 50 מיליארד - - - לדעתי נסגור בסוף על מיליארד דולר, 20 מיליארד. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> אם יש אזור ספר, אגב, במדינת ישראל – אני לא אומר על כל ישוב, צודק אלעזר, אולי יש ישובים אחרים, יש אזורים שצריך להבדיל. אבל אם יש אזור ספר – יהודה ושומרון זה ספר בריבוע. זה גם ספר גיאוגרפי, זה גם ספר ביטחוני. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מעלה אדומים זה ספר? << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> אמרתי, אולי לא כל יישוב. אמרתי. אפשר לדון וצריך לדון בוועדה. כמו כל חוק, צריך לדון בוועדה גם בחוק הזה וצריך לדייק אותו. אבל לומר שאין דבר כזה תמריץ ליהודה ושומרון? אתה יודע מה זה הרשות הפלסטינית? תתביישו. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> תגיד, אתה יודע מה הצעת החוק? קראת את הצעת החוק? אתה מטיף לנו - - - אתה לא יודע מה זה החוק, אתה בכלל לא יודע להגיד לי מה כותרת החוק. מה החוק - - - << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אין לו מושג בהרבה דברים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה, אדוני. בבקשה, שלוש דקות. נאור שירי, תודה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, יש פה שר? אלקין, אתה פה, אדוני השר. תראו, לפעמים, עמית, אתה עולה וטובל ושרץ בידך. כי ברגע שאתה לוקח – אתה מטיף: בוא נעשה דיון ענייני – אבל אתה משחיל "אנטישמיות", אתה משחיל ככה, בארסיות. וזה לטבול ושרץ בידו. אז אתה אל תטיף, אל תטיף לשיח. עכשיו, אני רוצה להגיד משהו - - - << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> זה הארס היחיד שזיהית היום, מאיר? זה הארס שזיהית? << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני ואנחנו ביש עתיד אמרנו את זה תמיד: אילו – ולעולם - - - << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> שהכסף נמצא בין יצהר לאיתמר, תמיד אמרתם את זה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> שמחה, שתוק. שמחה, שתוק. תמיד כשדיברו על גדרות ועל אבטחת כבישים ועל כל מה שקשור לביטחון, להתנחלויות, היינו שם, ואמרנו: כן, רוצה אני, חובה. באמונה שלנו, בכל מקום שיש יהודים צריך להגן עליהם. חד וחלק. << קריאה >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << קריאה >> ביישוב שלך יש - - - << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, אל תפריע. אל תפריע. בכל מקום. וכשאני הייתי בעמדה של שר הייתי בכל מקום, כולל אצל ילדי הגבעות, לטפל בהם. ואם זה זר לך, תשאל את האנשים שם, את כל ראשי המועצות. עכשיו למה העסק הוא לא נכון? הוא לא נכון כי אנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמה, ויש פעמים שכל דבר, גם אם אתה חושב שהוא צודק, ייראה כמחטף ולא בזמנו. כשאתה נוסע לקריית שמונה, ואתה היית בקרית שמונה, יושב-ראש ועדת החינוך, עם הוועדה שלך; כשאתה נוסע לנהריה ואתה מגיע לערד ואתה מגיע לדימונה ואתה נוסע לאילת ואתה רואה את הקושי הגדול – מה מצופה מהכנסת הזאת זה שברגעים האלה אנחנו נדבר על נושא אחד: נעזוב את הכול ונטפל במיגון, בצורכי המלחמה. אנחנו יושבים בוועדת חוץ וביטחון, אנחנו רואים איזה צורכי מלחמה אנחנו צריכים. כל שקל. לכן הוויכוח לא צריך להידרדר ל"אתם" ו"אנחנו לא". הוויכוח הוא האם בעת הזאת, כשאנחנו נמצאים בצוק עיתים של מלחמה, צריכים לעלות כאן ולעשות מחטפים. ולדעתי – אני מתנגד כי לא צריך לעשות את זה עכשיו. << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> אבל זה לא מה שנאמר, זה לא. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא צריך לעשות את זה עכשיו. החוק הזה הוא מיותר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> החוק הזה מיותר. גם חבריי חושבים ככה. מתי יש עתיד פגעה בהתנחלויות, תגיד לי? יאיר היה שר אוצר וההתנחלויות קיבלו את כל מה שצריך. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תם הזמן. תודה. << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> מאיר, אבל זה לא מה שהם אמרו, הם אמרו "גנבים". << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חבר הכנסת גלעד קריב. חבר'ה, אל תאתגרו את גלעד קריב, הוא לא צריך מיקרופון. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> גלעד, תראה איזה פסוק יצא לך. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אדוני, כל דקה שם – אני אקזז לך אותה. מה, אתה רוצה לנהל לי פה זמן פציעות? בבקשה, אדוני. השעה מאוחרת, יאללה, קדימה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> גלעד, תראה איזה פרק אני אוחזת בזה הרגע. שיר המעלות לדוד השם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> שלוש דקות לרשותך. יאללה. יש כאלה שלא יכולים שהלב יגבה, כי אין להם לב. שבי, תודה. בבקשה, שלוש דקות. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הינה, דרישת שלום מדוד המלך. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> גלעד יסתפק בדקה, הוא לא צריך שלוש. איך אמר נתניהו? מה שלא אמרת בדקה הראשונה, אולי תגיד בדקה השנייה - - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא, אני לא יכול להתחיל. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> על חשבונך. לא תתחיל לדבר, לא יהיה - - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא, זה לא על חשבוני. סליחה, אדוני. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הינה, אני מאפס על חשבוני. זהו, יאללה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> תאפס ותשתיק את הקהל. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני לא משתיק. תדבר. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אתה לא משתיק, הבנתי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> כמו שלא השתתקתי אותך. תתחיל לדבר. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> ממש. טוב, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, המשמעות של החוק הזה היא אחת: שתושבי אפרת חשובים יותר בעיני הממשלה והקואליציה מתושבי קריית מלאכי; שתושבי אריאל חשובים יותר מתושבי קריית גת; שתושבי אלפי מנשה חשובים יותר מתושבי עפולה; שתושבי קרני שומרון עולים במעלתם בעיני הממשלה והקואליציה על תושבי באר שבע; קריית ארבע עדיפה על נוף הגליל, ובית אריה על טירת הכרמל. זו המשמעות של הצעת החוק. זה מה שעומד מאחוריה. וישנה עוד עובדה שעומדת מאחורי הצעת החוק הזו, שכל תומכיה מנסים להסתיר: קרוב ל-50 שנים, היישובים הישראליים מעבר לקו הירוק זוכים לעדיפות אין קץ במשאבי רוב הממשלות שמשלו כאן. האמת היא שאזור העדיפות הלאומי היחיד במדינת ישראל מאז 1977 הוא יהודה ושומרון, ועדיין רק חצי מיליון ישראלים גרים ביהודה ושומרון, שליש מהם בשתי ערים חרדיות שיושבות על הקו הירוק. ונתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לא משקרים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> זה נשמע כאילו השליש הזה לא לגיטימי, לא לוקחים אותם בחשבון. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> לא, לא, לא, לא להפריע. גם ליושב-ראש לא צריך לקרוא קריאות ביניים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מותר לו. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> לא, לא קריאות ביניים. אם אתה מעיר למישהו, זה כן. ולא יעזור, נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לא משקרים: יותר ישראלים עוזבים את ההתנחלויות מאשר באים לגור בהתנחלויות. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >>גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> ולכן אתם צריכים את החוק הזה, כי בסופו של דבר, במבחן ההיסטוריה, מפעל ההתנחלות כושל. האינטואיציה של רוב, רוב אזרחי ישראל, היא אינטואיציה בריאה; אינטואיציה שבמסגרתה הבטחת העתיד של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית מחייבת את ההיפרדות שלנו ממיליוני פלסטינים ואת חלוקת הארץ. ב-1992 רבין זרק את הליכוד לאופוזיציה עם שני דגלים: האחד, שינוי סדרי העדיפויות הלאומי, כסף לנגב ולגליל ולא להתנחלויות ביהודה ושומרון. והדגל השני, מושחתים – נמאסתם. מה שקרה ב-1992 יקרה ב-2026: מושחתים – נמאסתם, וכסף לגליל ולנגב ולא להתנחלויות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – מוותרת; חברת הכנסת אפרת רייטן מרום – איננה נוכחת; חברת הכנסת מרב מיכאלי, אף היא איננה נוכחת. חבר הכנסת אלון שוסטר. מרב רוצה? בבקשה. חברת הכנסת מרב מיכאלי. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא להתעצבן, חבל, יש עובדות. << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> שכחת, לא לדבר עם - - - רבין - - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> ידידי, יש עובדות, לא להתעצבן. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מי מצא חבר בבית הלבן? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה, נאור. תודה, גלעד. בבקשה, גברתי, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> תודה, אדוני. אבל, אדוני. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תתחילי, אני מאפס. חברי הכנסת. בבקשה. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> תודה רבה. בואו נתחיל מזה שאין ספק שמסוכן במה שאתם מכנים "התיישבות" והוא איננו התיישבות, הוא התנחלות. ואתם יכולים להמשיך ולשנות את החוק ולקרוא לזה יהודה ושומרון – זה יהיה הגדה המערבית שממנה צריך לצאת ולעשות גבול למדינת ישראל. מסוכן. מסוכן, א. כי גרים שם שלושה מיליון פלסטיניות ופלסטינים, שלא משנה מה תעשו, הם לא יתאדו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לא להפריע. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> הם לא יתאדו, הם לא ייעלמו. ואם אנחנו נעשה אותם אזרחיות ואזרחי מדינת ישראל - - << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה, עמית. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> - - היא כבר לא תהיה יהודית, לא משנה כמה סמכויות תיתנו לבתי הדין הרבניים. היא גם הפכה למקום מאוד מאוד מסוכן בגלל הטרור היהודי שמשתולל שם בימים אלה, בצורה שהיא מבישה ומשפילה אותי כיהודייה; עושים אנשים בשם המדינה היהודית, או בשם אני באמת לא יודעת מה אפילו, דברים שעשו לנו, ובשלהם אנחנו באמת באנו לכאן ובנינו לנו בית בטוח. והיום אתם במו ידיכם עושים אותו, לא רק לא בטוח, אלא גם לא בטוח שימשיך להתקיים לדורי-הדורות שהוא צריך להמשיך להתקיים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מי צריך אויבים - - - << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> אתם קוראים לאנשים האלה "חלוצים". ובכן, החלוצים והחלוצות עשו את הדברים כשלא הייתה כאן מדינה והיה צריך להקים מדינה. עכשיו יש מדינה, ואתם חותרים תחת קיומה של המדינה הזאת ומסכנים את עתידה ואת המשך קיומה. מסכנים את עתידה ואת המשך קיומה. יצחק רבין אמר: צריך להילחם בטרור כאילו אין תהליך שלום, אבל לעשות תהליך שלום כאילו אין טרור. << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> זה לא עבד לו בכלל. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> זה לא עבד לו - - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> - - - מהמלחמה שלכם בטרור. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לא להפריע. נא לאפשר לחברת הכנסת להמשיך. נאור, אתה מפריע לדוברת. << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> היושב-ראש, מה זה - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אתן לך הסבר אחרי שהיא תסיים. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> זה לא רק שזה עבד לו, זה עבד למדינת ישראל, זה הביא את הסכם השלום עם ירדן, זה הביא לכאן פריחה כלכלית חסרת תקדים. << קריאה >> קריאה:<< קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> השר עמיחי אליהו, לא נהוג ששר קורא קריאות ביניים. הוא יכול להתערב בדיון. בבקשה, גברתי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתה יודע על קורבנות 7 באוקטובר? אתה יודע, במקומך לא הייתי מדבר, תישאר באייפד ותתרכז - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נאור שירי, תודה. בסוף אוסיף לה דקה. תודה. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> או לפחות חצי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תמשיכי. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> יצחק רבין אמר: צריך להילחם בטרור כאילו אין תהליך שלום ולעשות תהליך שלום כאילו אין טרור. והוא נלחם בטרור יותר מכל אדם, והוא ניצח במלחמות ישראל יותר מכל אחד שיושב היום, ועלק-מתאם עם לא משנה. ולמרות זאת הוא נרצח, והוא נרצח בידי יהודי, והוא נרצח בידי יהודי משיחי, שרצה לשמור בכל מחיר על ההתנחלויות בגדה המערבית. צבי סוכות, דיברת. שמעתי בצער ובכאב על הרצח, על מספר הרציחות הנורא שאתה סיפרת, על הרציחות הנוראיות שסיפרת עליהן ועל אשתך, שאבא שלה נרצח בגיל שמונה, כשהיא הייתה בת שמונה. אבא של אימא שלי נרצח בגיל 11 על ידי מחתרת יהודית שעשתה בדיוק את אותו דבר שעשתה המחתרת שבאה לרצוח את יצחק רבין, שזה ההיגיון שמוליך את אותם אנשים שמתעקשים להקריב את מדינת ישראל, את הגליל ואת הנגב, את מה שעשו פה החלוצות והחלוצים, לטובת חזון משיחי, שסופו להיכשל. הגיע הזמן להתעורר. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח; חברת הכנסת קטי קטרין שטרית – לא מדברת. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה לא באמת מה שאמרת - - - אני רק אומרת, לא להשוות את הרצח של קסטנר. לא, זה לא דומה, לא דומה, לא דומה הרצח של קסטנר. סליחה. לא דומה. נקודה. לא דומה. לא דומה, חבר'ה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בסדר, אמרת. אמרת. טלי, פעם אחת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא דומה. חבר'ה, לא דומה - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> שלוש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> עכשיו, בלילה, לפנות בוקר, רגע לפני שעובר תקציב מדינה של קיצוצים וגזרות, עוד הטבת מס למקורבים, לחבל ארץ, לא זה שקרה בו האסון, ולמען האמת, גם לא בשטחי מדינת ישראל, מה לעשות. הטבת מס, לא לגליל, לא לעוטף. קריית שמונה מוחרמת, סורוקה עוד מקוששים כספים, הנגב מדמם. רק שלשום הגיע לערד ראש הממשלה עם מיגונית ניידת ולקח אותה בחזרה. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> זה היה הזיה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אבל אלה מקבלים הטבות מס. אלה זכו למראית המיגונית לשעה. לא, אין דברים כאלה, אין. אין בעולם. בא עם המיגונית הניידת, עשה תמונות והלך. מקצצים מחבל תקומה. הרי – אם היינו אומרים למישהו כאן שאחרי האסון הכי גדול שהיה פה, יקצצו בתקציב בתקומה ויביאו הטבות מס לחברים שלהם? עכשיו, גם מה קורה פה? החרדים רוצים חוק בוררות שיפגע בזכויות של כולנו וירחיב את הסמכויות של בתי הדין הרבניים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אבי מעוז, לקחו לך את החוק. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> בא אלינו עכשיו, הצד השני של הסחיטה – הטבות מס ליו"ש. כאילו לא קיבלתם מספיק בתקציב הזה. ממש, מה שנקרא, מסכנים. כאילו לא בזזתם תקציב שלם. אבל תגידו, מתי יהיה אכפת לכם, למען השם, מתי יהיה אכפת לכם מקריית שמונה, ממטולה, ממנרה, מאופקים, משדרות? מתי יהיה אכפת לכם מהם ככה, מתי? מתי יבוא לכם מהלב ככה לעשות להם הטבות? החרמתם את קריית שמונה שנתיים, אתם לא מתביישים? << קריאה >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << קריאה >> אני מכיר את קריית שמונה יותר טוב ממך. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> לא, לא היית טוב ממני. תאמין לי שלא. תאמין לי שלא, צבי. אל תתרגש מאיזה ביקור שעשית. תודה רבה, אתה לא עושה טובה. אנחנו לא עושים טובה, צבי. ביקורים בקריית שמונה זה לא תחליף לחקיקה והטבות ותקציבים. אל תשחק אותה. אלה גם, באמת, אדנות כזאת. << קריאה >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << קריאה >> אדנות שלכם. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> חומסים 400 מיליון שקל – עכשיו הוא ביקר בקריית שמונה, וואו, צבי סוכות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תם הזמן. נא לסיים. תודה. << קריאה >> יוסף טייב (ש"ס): << קריאה >> ממתי את בכלל - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> תודה רבה באמת. תתביישו לכם. תתביישו לכם, בוזזים וחומסים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברת הכנסת צגה מלקו, מדברת? חברת הכנסת פנינה תמנו שטה – איננה נוכחת. חברת הכנסת טלי גוטליב. נא לא להפריע, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> סליחה, אדוני מבקר המדינה, אני גם רוצה 400,000 שקל. אני רוצה, אדוני מבקר המדינה, שאתה, out of nowhere, באמת – שאתה לא גוף מבקר – תעשה גישור ביני לבין מישהו שמסוכסך איתי, ותיתן לי 400,000 שקל. עכשיו, זה לא צ'יזבט, מה שאני אומרת לכם. היום, היום, מבקר המדינה הביא להסכם גישור, לא פחות ולא יותר, בין מנכ"לית לשכת עורכי הדין אושרת תגר, עו"ד אושרת תגר, שפנתה למבקר המדינה כדי לקבל מעמד של חושפת שחיתויות, וסיפרה על התנהלות הזויה ופלילית ממש של יו"ר הלשכה עמית בכר, ושל עו"ד נור, נדמה לי, שעומדת בראש ועדת הביקורת. היא פנתה לקבל מעמד של חושפת שחיתויות, וכולם גועשים ונרעשים, מה יהיה? מבקר המדינה ייכנס לתמונה. עכשיו כולכם שותקים. עמדו כאן מהאופוזיציה היום והתנגדו שדיין יהיה בורר. אני יכולה ללכת לעבריין שיהיה בורר, אבל אם זה דיין – לא. שתקו כמו דגים, שתקו כמו דגים, כשמתחת לאף שלכם, מבקר המדינה גוזר קופון לטובת מנכ"לית הלשכה. שמחה, אתה יודע כמה זמן היא הייתה מנכ"לית הלשכה? שנה. איזה קטע? 400,000 שקל פיצויים. היא הגישה - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> מה שמדהים, היא הגישה גם תביעת דיבה, 480,000 שקל סכום התביעה. היא קיבלה כמעט את כל מה שהיא מבקשת בהסכם הזה. מדהים. מה התירוץ של לשכת עורכי הדין ל-400,000 שקל האלה? שהיא קיבלה כמה חודשים הודעה מראש. היא עבדה שנה. אין לתאר, חבר'ה, מה עושים פה כדי לשמור על מי שהמערכת חפצה ביקרה. אתם לא תדעו לעולם מה עשה באמת יו"ר הלשכה בכר. הרי מה אמרה מנכ"לית הלשכה? הוא השתמש בי כדי לנקות את עצמו ממינוי של מישהו שאסור היה למנות אותו – כשהיועצת המשפטית של לשכת עורכי הדין אמרה שלא יידעו אותה. חובת מכרז, לא חובת מכרז – 400,000 שקל גזרה קופון המנכ"לית. אבל מה שרציתי לומר פה למרב מיכאלי – יש לי דקה. מרב מיכאלי ניסתה להשוות רצח של אבא של אשתו של חבר הכנסת צבי סוכות – היא השוותה את זה לרצח שרצחה מחתרת יהודית את אבא של אימא שלה. מי זה אבא של אימא שלה? הלוא הוא קסטנר, שבמשפט קסטנר, אני אזכיר לכם מה היה במשפט קסטנר: גרינוולד אמר שקסטנר שיתף פעולה עם הנאצים. הוגש כתב אישום בעבירה לפי חוק לשון הרע כנגד גרינוולד, והוא זוכה ממרבית האישומים נגדו, ובית המשפט קבע שאבא של אימא שלך – לצערי, כך נקבע – שרף את נשמתו, מכר את נשמתו לשטן, מכר את נשמתו לשטן. הוא העיד, בין השאר, במשפט נירנברג, בין השאר, ואכן שיתף פעולה עם הנאצים, ואכן עשה את הרכבת של ההעדפות והמיוחסים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסיים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> טלי, טלי, די. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> לכן, אני אומרת לכם פה – תפסיקי לצעוק. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מה קרה? מה קרה? << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> לכן, גב' מיכאלי - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אם תצרחו, אני לא אוריד אותה. נא לסיים, תודה. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> - - לא דומה רצח של טרוריסטים, מחבלים, שרצחו את אבא של אשתו של צבי סוכות לרצח קסטנר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> טלי, אמרת, תודה. וואו, הלו, הלו. חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מי היה קסטנר? מה קרה? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> שלוש דקות לרשותכם. תעשו סדר בקואליציה, מה אתם רוצים ממני? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> העיקר שתקראי תהילים. תתביישי לך. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לפנות לחבריי במפלגות הציוניות באופוזיציה. גילוי נאות, אלעזר שטרן, אני תושב יהודה ושומרון. אם החוק הזה יעבור, אז כנראה שגם אני איהנה ממנו. גילוי נאות נוסף, אני גם משפחה שכולה. גילוי נאות נוסף, שניים נוספים מבני משפחתי נפגעו בפיגועים. זאת אומרת, האזור הזה הוא אזור מסוכן, על כך אין חולק, והיישובים בו יישובים מאוימים, על כך אין חולק. ויותר מזה, ויותר מזה, אין חולק שהתיישבות חזקה הייתה מונעת את 7 באוקטובר. אם הייתה התיישבות חזקה - - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> כן, בארי זאת לא התיישבות - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> גלעד קריב, יש לך דציבלים שעוברים על חוק הרעש. תודה. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> אם הייתה התיישבות חזקה ברצועת עזה, 7 באוקטובר לא היה קורה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> חברת הכנסת בן ארי, אל תפריעי לי. אל תפריעי לי. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - ואתם - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מירב, תודה. גלעד. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> אם הייתה התיישבות חזקה ברצועת עזה לא היה 7 באוקטובר. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> פעם ראשונה, גלעד. גלעד, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> על מה יצא הקצף? על מה יצא הקצף? אם לא תהיה התיישבות חזקה ביהודה ושומרון, יהיה 7 באוקטובר בכל מרכז הארץ. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> גלעד קריב, פעם שנייה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - הכסף. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מירב. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> ואני אגיד יותר מזה. אתם שמעתם כמו כולנו - - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> גלעד, אני - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הכסף, מה קשור הכסף? << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> אני כבר אסביר מה קשור הכסף. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה קשור הכסף? תסדיר להם מיגון. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם שמעתם, כמו כולנו, שביהודה ושומרון יש צבא של 60,000 מחבלים שיושב בערים הערביות. אם לא תהיה התיישבות יהודית חזקה ביהודה ושומרון, לא יהיה צה"ל חזק ביהודה ושומרון. ואם לא יהיה צה"ל חזק ביהודה ושומרון, יהיה 7 באוקטובר במרכז הארץ - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - 7 באוקטובר - - - את חמאס. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מירב, תודה. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> - - ואתם מטיחים בוץ בעיני הציבור ולא אומרים את האמת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> וכן, אנחנו רוצים להמריץ את אזרחי ישראל לבוא לגור ביהודה ושומרון, יותר ויותר - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> למה? למה? << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> - - וזה מה שאנחנו נעשה. כל יהודי שיבוא לגור ביהודה ושומרון יקבל הטבה – כן, מירב, כי זה מה שצריך להיות, כי כמו שיש איום בקו העימות בצפון, וכמו שיש איום בקו היישובים בעוטף עזה, כך יש איום ביהודה ושומרון. וזה האינטרס הלאומי הישראלי, שתהיה התיישבות יהודית חזקה ביהודה ושומרון - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> קריב. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> - - זה האינטרס הביטחוני, זה האינטרס הלאומי, ואנחנו נחזק את חבל הארץ הזה ואת כל מי שיבוא לגור בו. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. איך חזרה חברת הכנסת יוליה מלינובסקי? קראנו בשמה. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – מוותרת; חברת הכנסת שרון ניר – איננה נוכחת; חבר הכנסת ינון אזולאי – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – מוותר. משתמו הדוברים אני מזמין את השר זאב אלקין לסכם את הדיון. << דובר >> השר במשרד האוצר זאב אלקין: << דובר >> קודם כול, אדוני היושב-ראש, חבריי השרים וחברי הכנסת, אתם יודעים מה? אני בכל זאת אתחיל מהודעה פורמלית שהיא מאוד חשובה לגבי החוק הזה, כי היא משנה מה שכתוב לכם בכחול: הממשלה מסכימה לעלות התקציבית של הצעת החוק, ועל כן, בניגוד למה שכתוב בנוסח הכחול שלפניכם, הצעת החוק הזאת לא תיחשב תקציבית עם כל ההשלכות לגבי כמות חברי כנסת שצריכים להצביע בעדה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה זה לא תקציבית? אז מה זה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אז מה זה? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מרגע שיש הסכמה של הממשלה - - - << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר זאב אלקין: << דובר_המשך >> מרגע שיש הסכמה של הממשלה זה לא מוגדר כהצעת חוק תקציבית. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא מחייב - - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> יש מקור תקציבי? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> את זה תשאל בקריאה שנייה ושלישית בוועדה. יענו לך, ודאי. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אם - - - ועדת השרים, הממשלה מסכימה. << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר זאב אלקין: << דובר_המשך >> לא, לא, זה יותר מורכב, חבר הכנסת שטרן. לא במקרה בכחול כתוב שהיא תקציבית, והממשלה צריכה להודיע את זה בדיון במליאה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> זה פוטר מחובה של 51 - - - << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר זאב אלקין: << דובר_המשך >> כמה מילים בכל זאת. אחד, ביקשתם גילוי נאות, קבלו גילוי נאות: אני מתנחל גאה, וגאה בזה, ואמשיך להיות גאה בזה. אני אומר את זה כאן, אני גר ביהודה ושומרון. ביקשתם גילוי נאות, קיבלתם גילוי נאות. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אז אתה מצביע לעצמך. << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר זאב אלקין: << דובר_המשך >> אבל צריך עוד גילוי נאות אחד, ובזה אני אסיים, אדוני היושב-ראש. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> - - - מהדרום וזה עכשיו ביו"ש. << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר זאב אלקין: << דובר_המשך >> דיברתם פה ארוכות על כמה מעוות הרעיון הזה להכניס יישובים ביהודה ושומרון לרשימת היישובים שמקבלים הטבות מס, שהם בדרך כלל פריפריאליים או יישובים צמודי גדר, בכמה קטגוריות. ואני באמת שאלתי את עצמי: מיהו המוח הגאוני שהכניס את הקטגוריה הזאת של היישובים המאוימים, שעליה מתבססת הצעת החוק של צבי סוכות? הלכתי ובדקתי איפה זה נולד. אתם יודעים? הפלא ופלא - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יש לציין שאתה עקבי, בודק כל הזמן. << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר זאב אלקין: << דובר_המשך >> - - גילוי נאות: זה נולד בהחלטת ממשלה שקבעה אזורי עדיפות לאומית, והייתה צריכה להתמודד – איך היא מתמודדת עם הסיפור של יהודה ושומרון. היא הכניסה את כל הקטגוריה הזאת של יישובים מועדפים כחלק ממפת עדיפות לאומית בשנת 2013. אגב, ההשלכות התקציביות של ההחלטה הזאת הרבה יותר רחבות מ-400 מיליון שקל בשנה, כי זה חל על כל משרדי הממשלה. אגב, באותה תקופה גם הטבות מס היה אפשר לבסס על עדיפות לאומית. ואתם יודעים באיזה שנה אושרה ההצעה הזאת? בשנת 2013, אוגוסט 2013. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> לא הייתה אז מלחמה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יסמין, תודה. << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר זאב אלקין: << דובר_המשך >> אתם יודעים מי היה שר האוצר בשנת 2013? יאיר לפיד, זה הגילוי הנאות. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מה אתה משווה? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר זאב אלקין: << דובר_המשך >> עמדתם פה כמו טמבלים, אחד אחרי השני - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> למה אתה עושה להם את זה? למה אתה עושה להם? << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר זאב אלקין: << דובר_המשך >> - - גיניתם את המהלך הזה, אבל אבי המהלך הזה, בין השאר, היה שר האוצר יאיר לפיד. תראו לאן הגעתם, הייתם פעם מפלגה שהתחילה את מסע הבחירות שלה באריאל, ותראו עם כמה שנאה דיברתם עכשיו על יהודה ושומרון. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> לא. באיזה מפלגה אתה היית? << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר זאב אלקין: << דובר_המשך >> אז אני מציע לכם, לא עבר כל כך הרבה זמן, יש את אלה שזוכרים. לא במקרה יאיר לפיד לא נמצא פה בהצבעה, חוץ מזה שהוא אוהב לישון בלילה, כרגיל. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לא להפריע לשר. << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר זאב אלקין: << דובר_המשך >> הוא לא נמצא פה בהצבעה, כי הוא יודע שהוא, כשר האוצר, תרם תרומה אדירה לרעיון הזה – כן לעשות עדיפות לאומית ליישובים ביהודה ושומרון כיישובים מועדפים. אז אני מודה ליאיר לפיד על תרומתו ליהודה ושומרון, ובפעם הבאה כשאתם תוקפים משהו, תבדקו, סליחה, את ההיסטוריה של המונח הזה. תודה רבה. אני קורא לכנסת להצביע בעד הצעת החוק. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לפני שנעבור להצבעה, אדוני השר, הסיכום השבועי זה שיצא שהקואליציוניים שתקפתם היו בהחלטת ממשלתכם, וכנ"ל. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני מציע לכם להבא לעשות שיעורי בית. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> שלוש שנים - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני בשעות האלה מקבל כוחות וצועק יותר חזק, יסמין. נעבור להצבעה על הצעת חוק תיקון פקודת מס הכנסה (מס' 287) (הטבות במס ליישוב מאוים באזור), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות בקריאה ראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 36 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37 נגד – 33 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק תיקון פקודת מס הכנסה (מס' 287) (הטבות במס ליישוב מאוים באזור), התשפ"ו–2026, לוועדת הכספים נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 37, נגד – 33. אני קובע כי הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 287) (הטבות במס ליישוב מאוים באזור), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות, אושרה בקריאה ראשונה, ותחזור לדיון בוועדת הכספים לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות במס ליישוב מאוים ביהודה ושומרון) התשפ"ה–2025, של חברי הכנסת לימור סון הר מלך, יצחק קרויזר וצביקה פוגל בדיון המוקדם. חברי הכנסת, הצבעה. הצבעה מס' 37 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה –37 נגד – 33 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות במס ליישוב מאוים ביהודה ושומרון) התשפ"ה–2025, לוועדת הכספים נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 37, נגד – 33. אני קובע כי הצעת החוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות במס ליישוב מאוים ביהודה ושומרון התשפ"ה–2025, של חברי הכנסת לימור סון הר מלך, יצחק קרויזר וצביקה פוגל אושרה בקריאה הטרומית, ותעבור לדיון בוועדת הכספים לצורך הכנתה לקריאה הראשונה. << הצח >> הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה) (תעסוקה), התשפ"ו–2026 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1946).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה) (תעסוקה), לקריאה ראשונה. אני מזמין את השר אלקין להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני. עשר דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> השר במשרד האוצר זאב אלקין: << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת החוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה) (תעסוקה), התשפ"ו–2026. ביום י"א באדר, 28 בפברואר השנה, שנת 2026, החל מבצע שאגת הארי. נוכח האיומים שנוצרו בעקבות היציאה למבצע קבע פיקוד העורף הנחיות מחמירות בשטחי מדינת ישראל כולה אשר כללו איסור התקהלויות בשטח פתוח ומתן שירותים, איסור פעילות במקומות עבודה למעט משק חיוני ואיסור פעילות חינוכית. בהמשך עדכן פיקוד העורף את ההנחיות אך הותיר מגבלות משמעותיות על התקהלויות ומתן שירותים, וכן על מסגרות חינוך. בשל הנחיות אלו צומצמו השירותים והפעילות המסחרית במשק באופן משמעותי. הממשלה פועלת במגוון דרכים כדי לסייע לתושבים המושפעים מן הלחימה באופן ישיר ועקיף, ובין השאר פועלת כדי לתת פיצוי לעובדים שנעדרו מעבודתם בשל המצב המיוחד. על רקע זה, ובדומה למתווים שניתנו בתחילת מלחמת חרבות ברזל ובמבצע עם כלביא שהוכיחו את יעילותם בשמירה על רציפות הפעילות הכלכלית והתאוששות המשק לאחר המשבר, מוצעות שורה של הקלות והטבות בעניין זכאות לדמי אבטלה לעובדים שהוצאו לחל"ת בעקבות מבצע שאגת הארי. ההקלות המרכזיות במתווה כוללות: קיצור תקופת החל"ת המזכה בדמי אבטלה מ-30 יום ל-14 ימים רצופים, קיצור תקופת ההכשרה הנדרשת לשישה מתוך 18 חודשים במקום 12, ביטול ימי ההמתנה הקבועים בחוק ואי-ניכוי ימי חופשה הצבורים מתקופת הזכאות. כמו כן, מוצע להעניק מענק מיוחד לבני 67 ומעלה שנאלצו להיעדר מעבודתם בשל המצב אך לא זכאים לדמי אבטלה בשל גילם. וכן לקבוע שתקופת החל"ת לא תיספר לעניין התקופה המוגנת מפיטורים בעבור נשים החוזרות לעבודה לאחר תקופת לידה והורות. יש להדגיש שמענה זה הוא מענה משלים שמגיע לצד מענק ההמשכיות העסקית לעסקים שנפגעו מהמצב הבטחוני, שיגיע לשולחן הכנסת גם הוא בהקדם, ויאפשר מענה שלם למעסיקים ולעובדים במשק. תודה רבה. אני קורא לכנסת לאשר את הצעת החוק. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה לשר זאב אלקין. ישנה - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני מבקשת שתשאל האם יש מישהו - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ישנה רשימת דוברים. אני שואל, האם יש כאן חברי כנסת שנמצאים במליאה והם מעוניינים לדבר בה? אין. אי לכך, חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה) (תעסוקה), התשפ"ו – 2026, בקריאה ראשונה. חברי הכנסת, הצבעה. הצבעה מס' 38 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – 2 ההצעה להעביר את הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה) (תעסוקה), התשפ"ו–2026, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – שישה, אין מתנגדים, שני נמנעים, אחד נוכח. אני קובע כי הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה) (תעסוקה), התשפ"ו–2026, אושרה בקריאה ראשונה, ותעבור לדיון בוועדת העבודה והרווחה לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. << הצח >> חוק הסכמים קיבוציים (תיקון מס' 12 – הוראת שעה) (הוראות מיוחדות לעניין הרחבת הסכם קיבוצי כללי שנעשה בשל המצב המיוחד בעורף), התשפ"ו–2026 << הצח >> [מס' מ/1939; דברי הכנסת, חוב' כ"א, ישיבה 379; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הסכמים קיבוציים (תיקון מס' 12 – הוראת שעה) (הוראות מיוחדות לעניין הרחבת הסכם קיבוצי כללי שנעשה בשל המצב המיוחד בעורף), התשפ"ו–2026, לקריאה שנייה ושלישית. אין הסתייגויות? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אין הסתייגויות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אין רשימת דוברים, אין הסתייגויות. אנחנו עוברים להצבעה, נכון? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, לא, היא לא הציגה את החוק. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> את רוצה להציג? סליחה, אני באקסטזה של לרוץ. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אתה בסדר. אתה בסדר. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << קריאה >> הכול בסדר. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני מזמין את יו"ר ועדת העבודה והרווחה המיתולוגית, אני קורא לה, ובהזדמנות זו אני מודה לה על העשייה הברוכה שלה - - << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << קריאה >> לא לי, לוועדה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> - - ועל הקצב שהתגעגענו אליו בוועדה, אז בבקשה, גברתי. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << דובר >> תודה, אדוני. אני מתכבדת להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק הסכמים קיבוציים (תיקון מס' 12 – הוראת שעה) (הוראות מיוחדות לעניין הרחבת הסכם קיבוצי כללי שנעשה בשל המצב המיוחד בעורף), התשפ"ו–2026, שהגישה הממשלה על רקע ההכרזה על המצב המיוחד בעורף שהוכרזה ביום י"א באדר התשפ"ו, 28 בפברואר 2026, בשל מבצע שאגת הארי, ולנוכח הצורך לתת מענים מהירים ביחסים שבין עובדים למעסיקיהם באמצעות הרחבה של הסכמים קיבוציים שאליהם מגיעים ארגוני העובדים עם המעסיקים וארגוני המעבידים. מוצע לקצר או לפשט את המועדים לעניין מתן צו הרחבה לגבי הסכם קיבוצי כללי שנעשה בשל המצב המיוחד בעורף ויש דחיפות בהרחבתו. ההסדר המוצע כהוראת שעה לתקופה של עד תום שלושה חודשים מתום תוקפה של ההכרזה על המצב המיוחד בעורף. בהצעת החוק מוצע כי ההודעה על כוונת שר העבודה לתת צו הרחבה תפורסם ברשומות, ותצוין בה קביעתו כי מדובר בהסכם שהעניינים בו נובעים בעיקר מהמצב המיוחד בעורף, וכן כי השר שוכנע שיש דחיפות בהרחבת התחולה של ההסכם הקיבוצי. עוד מוצע כי במקום צו ההרחבה שייכנס לתוקפו רק לאחר חודש ממועד פרסום ההודעה, ניתן יהיה להחליט על מתן צו כבר לאחר שבעה ימים ממועד הפרסום ברשומות. נוסף על כך, מוצע לקצר את המועד להגשת ערר לגבי הכוונה למתן צו הרחבה, שהוגש באופן מקוון מ-20 יום לארבעה ימים ממועד פרסום ההודעה, אלא אם כן השר קבע בהודעה מועד מאוחר יותר. אני לא אמשיך ואקריא את כל מה שכתוב בהצעת החוק. הצעת חוק חשובה ביותר. אני קוראת לכולכם להצביע בעד הצעת החוק. לא הוגשו הסתייגויות, ההצעה אושרה פה אחד בוועדה. לכן אני מבקשת לאשר את זה. אני רוצה רק להודות באמת לכל צוות הוועדה היקר והאהוב, שעושה עבודתו נאמנה מבוקר ועד ליל. אז באמת, תודה רבה לכולם. להצביע בעד, קדימה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. יש בקשות לרשות דיבור? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אין צורך, תודה. אפשר לעבור להצבעה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יש מישהו שמעוניין לדבר ונרשם? לא. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> זה בקשות רשות דיבור שלה. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> התייעצות סיעתית. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בקשות דיבור. אין הסתייגויות – חברי הכנסת, יש לנו זמן, לא למהר, הכול בסדר, ברוגע. אנחנו עוברים להצבעה. מאחר שאין הסתייגויות אנחנו נצביע על הקריאה השנייה ולאחר מכן על הקריאה השלישית. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - הסתייגויות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הסכמים קיבוציים (תיקון מס' 12 – הוראת שעה) (הוראות מיוחדות לעניין הרחבת הסכם קיבוצי כללי שנעשה בשל המצב המיוחד בעורף), התשפ"ו–2026, הצבעה בקריאה שנייה. הצבעה מס' 39 בעד סעיפים 1–2 – 9 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – תשעה, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק בקריאה שלישית. חברי הכנסת, הצבעה בקריאה שלישית. הצבעה. הצבעה מס' 40 בעד החוק – 9 נגד – אין נמנעים – אין חוק הסכמים קיבוציים (תיקון מס' 12 – הוראת שעה) (הוראות מיוחדות לעניין הרחבת הסכם קיבוצי כללי שנעשה בשל המצב המיוחד בעורף), התשפ"ו–2026, נתקבל. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, בעד – תשעה, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק הסכמים קיבוציים (תיקון מס' 12 – הוראת שעה) (הוראות מיוחדות לעניין הרחבת הסכם קיבוצי כללי שנעשה בשל המצב המיוחד בעורף), התשפ"ו–2026, התקבל בקריאה שנייה ושלישית, וייכנס לספר החוקים. תודה. << נושא >> הודעת ועדת הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הודעה ליו"ר ועדת הכנסת. בבקשה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מי נשאר להודעות שלך? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני מתחיל לבדוק אחריכם, כל ההצגה שאתם עושים פה, יריבות, קואליציה–אופוזיציה. << דובר >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ועדת הכנסת החליטה, כי הצעות החוק הבאות יועברו לדיון בוועדות כמפורט להלן: ועדת הכלכלה תדון בפרק ח' ((רשויות תחבורה ציבורית (רשויות מטרופוליניות ורשות ארצית), מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2025) התשפ"ה–2024, מ/1822. ועדת החוץ והביטחון תדון בהצעת חוק שירות לאומי-אזרחי (תיקון מס' 9), התשפ"ו–2026, מ/1929. הודעה נוספת – אבקש להודיע כי חבר הכנסת מאיר פרוש יכהן כחבר בוועדה לביטחון לאומי במקום הפנוי לסיעת יהדות התורה. תודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי ו' בניסן תשפ"ו – היום, זה כבר היום – 24 במרץ 2026, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 03:31. << סיום >>