דברי הכנסת

דברי הכנסת כג / מושב רביעי / ישיבה שפ"ד / י"א–י"ב בניסן התשפ"ו / 23–26 במרץ 2026 / 23 חוברת כ"ג ישיבה שפ"ד הישיבה השלוש-מאות-ושמונים-וארבע של הכנסת העשרים-וחמש יום ראשון, י"א בניסן התשפ"ו (29 במרץ 2026) ירושלים, הכנסת, שעה 9:00 תוכן העניינים הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2026, התשפ"ו–2026 7 הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026 7 הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026 7 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 285), התשפ"ו–2026 7 הצעת חוק מסגרות תקציב המדינה (הוראות מיוחדות לשנת 2026) (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026 7 חנוך דב מלביצקי (יו"ר ועדת הכספים): 7 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה): 16 לימור סון הר מלך (בשם ועדת הבריאות): 20 שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 26 אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים): 29 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 35 אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 39 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 46 אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 51 סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): 53 עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 56 מיקי לוי (יש עתיד): 60 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 64 סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 64 הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2026, התשפ"ו–2026 65 הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026 65 הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026 65 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 285), התשפ"ו–2026 65 הצעת חוק מסגרות תקציב המדינה (הוראות מיוחדות לשנת 2026) (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026 65 מירב כהן (יש עתיד): 65 מאיר פרוש (יהדות התורה): 69 משה טור פז (יש עתיד): 74 אורי מקלב (יהדות התורה): 80 דבי ביטון (יש עתיד): 87 יסמין פרידמן (יש עתיד): 93 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 99 רם בן ברק (יש עתיד): 107 ירון לוי (יש עתיד): 114 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 120 סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 120 הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2026, התשפ"ו–2026 121 הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026 121 הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026 121 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 285), התשפ"ו–2026 121 הצעת חוק מסגרות תקציב המדינה (הוראות מיוחדות לשנת 2026) (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026 121 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 121 אבי מעוז (נעם): 126 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 135 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 138 אלעזר שטרן (יש עתיד): 141 שלי טל מירון (יש עתיד): 148 עדי עזוז (יש עתיד): 153 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 159 סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 159 הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2026, התשפ"ו–2026 160 הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026 160 הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026 160 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 285), התשפ"ו–2026 160 הצעת חוק מסגרות תקציב המדינה (הוראות מיוחדות לשנת 2026) (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026 160 נאור שירי (יש עתיד): 169 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 186 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 186 הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2026, התשפ"ו–2026 187 הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026 187 הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026 187 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 285), התשפ"ו–2026 187 הצעת חוק מסגרות תקציב המדינה (הוראות מיוחדות לשנת 2026) (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026 187 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 187 קארין אלהרר (יש עתיד): 194 סימון דוידסון (יש עתיד): 196 עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): 200 אופיר כץ (הליכוד): 203 נעמה לזימי (העבודה): 204 ינון אזולאי (ש"ס): 209 איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 212 יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 216 מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 221 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 227 אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 230 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 235 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 237 סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 238 הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2026, התשפ"ו–2026 238 הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026 238 הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026 238 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 285), התשפ"ו–2026 238 הצעת חוק מסגרות תקציב המדינה (הוראות מיוחדות לשנת 2026) (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026 238 מאיר כהן (יש עתיד): 239 גלעד קריב (העבודה): 242 יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 248 אפרת רייטן מרום (העבודה): 250 ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 252 עודד פורר (ישראל ביתנו): 255 בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 258 מירב בן ארי (יש עתיד): 259 מרב מיכאלי (העבודה): 265 איימן עודה (חד"ש-תע"ל): 267 מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 270 אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 272 פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 277 שר האוצר בצלאל סמוטריץ': 281 יאיר לפיד (יש עתיד): 295 חנוך דב מלביצקי (יו"ר ועדת הכספים): 299 שר התקשורת שלמה קרעי: 306 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 381 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 381 הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2026, התשפ"ו–2026 381 הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026 381 הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026 381 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 285), התשפ"ו–2026 381 הצעת חוק מסגרות תקציב המדינה (הוראות מיוחדות לשנת 2026) (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026 381 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 421 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 421 הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2026, התשפ"ו–2026 421 הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026 421 הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026 421 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 285), התשפ"ו–2026 421 הצעת חוק מסגרות תקציב המדינה (הוראות מיוחדות לשנת 2026) (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026 421 << הצח >> הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2026, התשפ"ו–2026 << הצח >> [מס' מ/1923; דברי הכנסת, חוב' ט"ו, ישיבה 363; נספחות.] << הצח >> הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026 << הצח >> [מס' מ/1924; דברי הכנסת, חוב' ט"ו, ישיבה 363; נספחות.] << הצח >> הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026 << הצח >> [מס' מ/1924; דברי הכנסת, חוב' ט"ו, ישיבה 363; נספחות.] << הצח >> הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 285), התשפ"ו–2026 << הצח >> [מס' מ/1940; דברי הכנסת, חוב' כ"א, ישיבה 379; נספחות.] << הצח >> הצעת חוק מסגרות תקציב המדינה (הוראות מיוחדות לשנת 2026) (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026 << הצח >> [מס' מ/1944; דברי הכנסת, חוב' כ"א, ישיבה 378; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום ראשון י"א בניסן התשפ"ו, 29 במרץ 2026. על סדר-היום – דיון משולב בקריאה שנייה ושלישית בחמש הצעות החוק הבאות: הצעת חוק מסגרות תקציב המדינה (הוראות מיוחדות לשנת 2026) (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026; הצעות חוק התקציב לשנת הכספים 2026, התשפ"ו–2026; הצעות חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026; הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה מס' 285, התשפ"ו–2026. הדיון יתקיים בהתאם לסדרי הדיון המיוחדים שקבעה ועדת הכנסת – תחילה יוצגו חמש הצעות החוק על ידי יושב-ראש ועדת הכספים ויושבי-ראש ועדות אחרות שטיפלו בפרקים מתוך הצעות החוק. אני מזמין את חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי, יושב-ראש ועדת הכספים. בבקשה. << דובר >> חנוך דב מלביצקי (יו"ר ועדת הכספים): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הבוקר התבשרנו בצער על נפילתו של סמל משה יצחק הכהן כץ, זיכרונו לברכה, לוחם גדוד 890 של חטיבת הצנחנים. לעילוי נשמתו נקרא פרק ק"ל בתהילים: "שיר המעלות ממעמקים קְרָאתיךָ ה' אדוני. שִמעה בקולי תהיינה אזניך קַשובות לקול תחנונָי. גם אם עֲוֺנות תִּשְׁמׇר-יה אדונָי מי יעמד. כי עִמְך הסליחה למען תִוָרֵא. קִויתי ה' קִוְתה נפשי ולִדְבָרו הוֹחלתי. נפשי לַאדנָי מִשֹמְרים לַבֹּקר שֹּמְרים לַבֹּקר. יחל ישראל אל ה' כי עם ה' החסד והרבה עִמו פדות והוא יפדה את ישראל מכל עֲוֺנֹתיו". פרק כ' בתהילים נקרא לשמירה על חיילי צה"ל. ניתן להם כוח, ניתן להם עוצמה. שהשם ישמור אותם: "למנצח מזמור לדוד יַעַנְך ה' ביום צרה יְשַׂגֶבְך שֵם אלהי יעקב. ישלח עזרך מקֹדֶש ומציון יסעדֶך. יזכור כל מִנְחֹתֶך ועולָתך יְדַשְנֶה סלה יתן לך כלבבֶך וכל עֲצתך ימלא. נרננה בישועתֶך ובשם אלהינו נדגֹל ימלא ה' כל משאלותיך. עתה ידעתי כי הושיע ה' משיחו יענהו משמי קֹדשו בִּגְבֻרות ישע ימינו. אלה ברכב ואלה בַסוסים וַאֲנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר. המה כרעו ונפלו וַאֲנחנו קמנו ונתעודד. ה' הושיעה המלך יעננו ביום קׇרְאֵנו". הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2026, התשפ"ו–2026. אדוני יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2026, התשפ"ו–2026; הצעת חוק מסגרות תקציב המדינה (הוראות מיוחדות לשנת 2026); את הצעת חוק ההסדרים, ההתייעלות הכלכלית והתוכנית הכלכלית וכן את הצעת החוק לעדכון פקודת מס הכנסה, מס' 285, לעניין קרנות "ריט". בהצעת חוק מסגרות תקציב המדינה נקבעו הוראות מיוחדות לעניין המסגרות הפיסקליות לתקציב 2026. בהצעת החוק מוצע לתקן את חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית, התשנ"ב–1992. חוק זה קובע את תקרת הגירעון כאחוז מהתוצר וכן את מגבלת ההוצאה הממשלתית. בהתאם להצעת החוק, מוצע לקבוע כי תקרת הגירעון לשנת 2026 תעמוד על 4.9%, זאת בין היתר בשל הלחימה הממושכת בשאגת הארי, בהצעת החוק המקורית שהביאה הממשלה. בהצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 30) הוצע להגדיל את תקרת הגירעון כך שתעמוד על 3.9%. בהצעת החוק המתוקנת שהועברה לוועדת הכספים הוחלט בהתאם להחלטת הממשלה להגדיל את תקרת הגירעון לשיעור 5.1%, אולם בעקבות סיכום שנערך ביחס לפרק תשלום רווחי הבנקים, שעליו אעמוד בהמשך, הוחלט כי בשנת 2026 הבנקים ישלמו לאוצר המדינה סכום של שלושה מיליארד ש"ח, שיאפשר את הפחתת הגירעון כאמור בשיעור של 4.9%. בנוסף, בהצעת החוק מוצע להגדיל את ההוצאה הממשלתית המותרת לשנת 2026 בסך של כ-32 מיליארד ש"ח נוספים בנוסף על גידול השיעור המותר בהוצאה הממשלתית המותרת בשנת 2026, בסך של עד כ-4.4%, שהוצעה בהצעת חוק הפחתת הגירעון כאמור, ובסך הכול בשיעור של 8.8%, שהם כ-60 מיליארד ש"ח, וכן לקבוע כי הממשלה תהיה רשאית להגדילה בסכום נוסף של 7 מיליארד ש"ח, שהם 1.2%, לשם מימון הוצאות הדרושות לצרכים ביטחוניים בשל הימשכות המערכה הנוכחית או בשל פעילות צבאית נוספת בשנת 2026, אשר דומה בעצימותה לעצימות המערכה הנוכחית של חודש מרץ, ולמטרה זו בלבד – ולאחר שיתקיימו התנאים שנקבעו בחוק יסודות התקציב לעניין זה, ולאחר שראש הממשלה ושר האוצר בהתייעצות עם הממונה על התקציבים במשרד האוצר מצאו כי נדרש שימוש בסכום הנוסף בשל התקיימות שני התנאים: הימשכות המערכה הנוכחית בעצימות דומה לעצימותה במהלך חודש מרץ 2026 או בעצימות העולה עליה או קיומה של פעילות צבאית נוספת וכן כי היקף ההוצאה לצרכים ביטחוניים הנובעת במישרין מהמערכה הנוכחית עלה על 28 מיליארד ש"ח. בהצעת החוק מוצע לקבוע כי הממשלה תהיה רשאית להגדיל את ההוצאה הממשלתית המותרת בסכום של 5.8 מיליארד ש"ח נוספים לשנת 2026, שהם כאחוז אחד; בהצעת החוק המקורית סכום זה נקבע במסגרת הסכום הכללי בשיעור של 8.8% ללא מנגנון ייעודי הדומה למנגנון שנקבע ביחס ל-7 מיליארד ש"ח. עם זאת, בעקבות הדיון שהתקיים בוועדה ולאחר שחברי הכנסת עמדו על כך, הוחלט לתקן את הצעת החוק ולקבוע במפורש כי הסכום האמור יוקצה לשם מימון הוצאות ביטחוניות או אזרחיות ככל שיידרשו בשנת 2026, שנובעות במישרין מהתמשכות המערכה הנוכחית או מפעילות נוספת – ולמטרה זו בלבד. ההגדלות האמורות לא יובאו בחשבון כחלק מסכום ההוצאה הממשלתית בשנת 2026 לצורך סכום ההוצאה הממשלתית לשנים הבאות. בהצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2026 מוצע לקבוע כי תקציב ההוצאה לשנת הכספים 2026 יעמוד על סכום של 850,590,078 ש"ח. בהצעת חוק התוכנית הכלכלית ועדת הכספים דנה בהצעת חוק זו בפרק שעניינו "עידוד ותמרוץ של מחקר ופיתוח". חקיקת פרק זה נעשתה בהמשך לחקיקת מס חברות מזערי, בהתאם למודל פילאר 2 וכדי לשמר את תמריצי המס לחברות עתירות ידע, כך שיבחרו לפעול בישראל על פני מדינות אחרות בעולם. בהצעת החוק מוצע לקבוע תמריץ של זיכוי ממס בשיעור מהוצאות המחקר והפיתוח תוך אבחנה בין אזורי פריפריה לאזורים אחרים ובאופן שיאפשר את הפיכת הזיכוי למענק בתנאים שנקבעו בהצעת החוק. במהלך הדיון שהתקיים בהצעת החוק בוועדה ובשיח משותף עם התעשייה, הוחלט להחיל את התמריצים גם על חברות בעלות מפעלים תעשייתיים. בהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית ועדת הכספים קיימה במסגרת הצעת החוק דיון בכמה נושאים ובכלל זה מיסוי קופות גמל, ריווח מדרגות מס הכנסה, עידוד עלייה לישראל וחזרה אליה ותשלום מיוחד על רווחי בנקים. מיסוי קופות גמל – בהצעת החוק מוצע לתקן את פקודת מס ההכנסה ולהרחיב את מסגרת ההשקעות המותרות לקופת גמל במסגרת הפקודה בהתאם להוראות החלות לגבי השקעות קופות גמל, כפי שנקבעו על ידי רשות שוק ההון. בהתאם לאמור מוצע לשנות את ההגדרה של "החזקה מהותית" בהתאם להוראות הפיקוח לעניין אי-החלת הפטור ממס אם ההכנסה שולמה על ידי חבר בני אדם שלקופת הגמל יש בו החזקה מהותית כאמור. ריווח מדרגות מס הכנסה – מוצע לתקן בפקודת מס הכנסה ולרווח את מדרגות מס הכנסה ביחס לשתי מדרגות: אישורי המס העומדים על 20% – 228,000 ש"ח במקום כ-193,000 ש"ח, ו-31% – כ-300,000 ש"ח עם הון כ-269,000 ש"ח. אלה כמובן הכנסות בשנה. מוצע לקבוע כי התיקון יחול באופן רטרואקטיבי על הכנסה שהופקה או נצמחה החל בשנת המס 2026. עידוד העלייה לישראל וחזרה אליה – מוצע לקבוע בחוק החדש כי עולה יחיד ותושב חוזר ותיק שהפכו לתושבי ישראל בשנת 2026 יהיו פטורים ממס על חלק מהכנסתם המזכה שהופקה או שנצמחה בישראל בשנת המס 2026 עד 2030, באופן הדרגתי, עד תקרת סכום שנקבעה בתיקון המוצע ביחס לכל שנה. תשלום מיוחד על רווחי הבנקים בשנים 2026–2027 – כאן זה היה אולי החלק הכי מעניין ועצים, אם תרצו, בדיוני התקציב. הבנקים הרוויחו בשנים האחרונות סכומים מטורפים. הרווח המצרפי של הבנקים עמד בשנים האחרונות על בין 32 מיליארד ל-40 מיליארד שקלים בשנה. סכומים באמת באמת מוטרפים, והם לא סכומים שנובעים ממהלך העסקים הרגיל, כי בדרך כלל עסק שבא ועובד ומתייעל ומרוויח או מגדיל פעילות – מצוין, אנחנו לא נמסה אותו אקסטרה על זה. אבל אצל הבנקים, הרווחים האלה, חלק גדול מהם נבע ממרווחי הריבית, שזה המרווחים של הריבית בין הריבית שבנק ישראל לוקח מהבנקים עבור הכסף לבין השרשור של הריבית הזו אלינו, לצרכנים, שכל מי שיש לו חשבון בנק מכיר ויודע את הבדלי הריבית הללו. וכך גם הרבה פעמים יצא שלמרות הורדת ריבית שהגיעה על ידי בנק ישראל, ההורדה הזו לא שורשרה לפעמים בכלל, וברוב המכריע של המקרים בטח ובטח שלא במלואה, לטובת הצרכנים. ולכן הרווחים הללו היו באמת רווחים גדולים מאוד, רווחי יתר, והאוצר הביא הצעה למסות את הבנקים על אותם רווחי יתר שנובעים מסביבת ריבית מיטיבה – ככה זה נקרא במילים עדינות – בשיעור של 15% למשך חמש שנים. ההצעה הזו, לו הייתה מתקבלת ככתבה וכלשונה, הייתה צפויה להניב למדינת ישראל במהלך חמש שנים בסביבות 7 עד 7.5 מיליארד שקל, כשמדובר על בסביבות 1.2, 1.3 מיליארד שקל בשנה. אני מוכרח להודות שאומנם אני חבר כנסת חדש, אבל בליץ כזה ולחץ כזה מצד הבנקים אני לא מכיר, ולא ראיתי שום גוף שמפעיל לחצים מהסוג הזה מהגורן ומהיקב ודרך כל מיני מקורבים לכאורה ודרך כל מיני אנשים פה בכנסת, ומימין ומשמאל ומכל מקום. טלפונים מכל מיני מקומות שאתה לא מבין מה פתאום מתקשרים אליך בשביל הדבר הזה, שאולי תשב עם הבנקים, אולי תדבר איתם. בכל זאת, צריך לעשות משהו. פשוט מכבש לחצים אדיר. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> - - - << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> לא. אנחנו לא זזנו מכיוון שהעיוות פה וניצול המצוקה של האזרח הקטן היה צועק לשמיים. כי בסופו של דבר, היזמים הגדולים, האנשים שיש להם כסף, הם עושים שופינג בין הבנקים לריביות. מי שבסופו של דבר דורסים אותו זה האנשים הפשוטים, שאין להם לעשות שופינג, שהרבה פעמים הם כבולים ורבים עם עצמם כל חודש כדי לעמוד בתקרה – או ברצפה, אני לא יודע איך לקרוא לזה – של יתרת החובה שלהם בבנק. להיכנס לתוך המסגרת, זה כבר המאבק שלהם, אף אחד לא מדבר שם על לחסוך או משהו כזה. יש המון אנשים כאלה, ואותם הבנקים דורסים ללא הכר. זה ממשיך בצמצום שיש בסניפים. בעובדה שכדי להתנהל היום בבנק אתה צריך להתמצא בסביבה האינטרנטית, לדעת להפעיל מחשב. הרבה אנשים לא מכירים, לא יודעים, בטח ובטח אוכלוסייה מבוגרת, שזה הרבה יותר קשה לה. והבנקים לא רואים ממטר. לא רואים ממטר את האנשים, הם לא רואים ממטר את האנשים הקטנים, והם גם לא רואים ממטר אותנו כשהם באים לנסות ולשנות יוזמות כאלה שמטילות עליהם מס. באיזשהו שלב, לקראת הסוף, הם הבינו שכל הדברים האלה לא יעזרו להם ושאנחנו מתכוונים להעביר את החוק הזה למרות כל הניסיונות שלהם לקרקע ולקעקע אותו. ואז הם באמת התיישבו עם משרד האוצר למשא ומתן כמו שצריך, ובסופו של דבר שר האוצר החליט שכדי להוריד את הגירעון מ-5.1% השנה ל-4.9%, הוא מוכן להגיע איתם לסוג של פשרה שתכניס לאוצר המדינה 3 מיליארד שקלים, ובזה הסתיים הסיפור לפעם הזאת לפחות. זו הייתה ההחלטה של האוצר ושל הבנקים. היא הגיעה אלינו, לוועדת הכספים, ואנחנו לא הסכמנו לקבל אותה מסיבה אחת פשוטה – כי אנחנו דרשנו שלכל פשרה שיגיעו אליה, אם יגיעו אליה, תתווסף קרן שתחזיר חלק מהכסף לציבור ותפעל לטובת בעלי העסקים, לטובת חיילי מילואים, לטובת איזשהו משהו שראוי לעבוד. ולצורך העניין, חבר הכנסת ינון אזולאי וחבר הכנסת בליאק שיתפו פעולה וישבו עם הבנקים וגם עם נציגי האוצר, והגיעו לסכום של 175 מיליון שקל שהבנקים הולכים להעביר בנוסף ל-3 מיליארד כדי לשפות ולעזור לבעלי עסקים קטנים ובינוניים בצפון. זו הייתה עבודה מאוד יעילה ומאוד מהירה של חברי הכנסת בליאק ואזולאי ביחד. האמת שבהתחלה רצינו יותר מה-175 מיליון, אבל זה בסופו של דבר הסכום שהגענו אליו. זה סכום גבוה ולא מבוטל, ואני מקווה שהוא יעשה הרבה טוב. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה – בהצעת החוק הזו מוצע לבטל שני חסמים הפוגעים בהתפתחות קרנות הריט: החסם הראשון עניינו במגבלת האיזון הקבועה היום בחוק, שלפיה קרן הריט רשאית להחזיק בשיעור מצומצם בלבד של נכסים שאינם מניבים, דבר אשר מקשה על הקרנות להקים נכסים חדשים ומגביל את אפשרותם לצמוח צמיחה אורגנית; החסם השני עניינו בתקופות הקבועות כיום בחוק להשלמת בנייה בתחום הדיור והשכרה לטווח ארוך. בהצעת החוק מוצע לקבוע קטגוריה שתאפשר לקרנות להחזיק בשיעור רחב יותר של מקרקעין בשלבי הקמה. מוצע כי ההכנסות הנלוות המופקות מהקרקע בטרם הושלמה הבנייה לא יסווגו כהכנסות חריגות, כך שהקרן לא תיחשף למיסוי החל על הכנסות חריגות כאמור. כמו כן, מוצע להסמיך את המנהל, מנהל רשות המיסים, להאריך את התקופות להשלמת הבנייה וכיוצא בזה. אני מוכרח לציין, לפני שניכנס לדיון, ואנחנו בטוח נשמע פה הרבה טענות נגד התקציב ונגד הממשלה ונגד הכול – אני רוצה לציין את העבודה בוועדת הכספים, שהתנהלה ברוב המוחלט של הזמן בצורה עניינית מאוד. חברי האופוזיציה עמדו על שלהם בתוקף ובעוז ועשו לנו הרבה עבודה, אבל ברוב המוחלט של המקרים הם עשו את זה, וזה היה ברור לכולם, ממקום טוב, ממקום של דאגה לציבור, ממקום של רצון לשפר ולייעל ולא מתוך להתנגח סתם. היו גם כאלה, אבל הרוב המוחלט לא היה כזה, ואת זה אני חושב שבהחלט ראוי לציין. ולכן, לאור האמור, אבקשכם לאשר את הצעות החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. עד כאן זה היה בנושא של ועדת הכספים. ולבקשתו של יושב-ראש ועדת הפנים חבר הכנסת קרויזר, אני אקרא גם את הנושא של ועדת הפנים. תודה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת החליטה להעביר לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה עשרה חלקים משמעותיים מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית. בין היתר, הועברו לדיון בוועדה תיקונים מורכבים לענייני תכנון ובנייה, תשתיות מקומיות ורשויות מקומיות. למרות לוחות הזמנים הקצרים, קיימה הוועדה דיונים מעמיקים ופוריים בכל אחד מהנושאים הללו. על אף המורכבות הרבה של חלק מהנושאים, הצליחה הוועדה לסיים את הדיון בהם בהסכמה רחבה יחסית, ומספר ההסתייגויות שהוגשו בעניינם אינו רב. במהלך הדיונים הגיעה הוועדה למסקנה שנושא אחד, שעניינו פטור מהיטלי תיעול וסלילה למתקנים פוטו-וולטאיים, אינו ראוי לדיון בזק במסגרת חוק התוכנית הכלכלית בשל חוסר בבשלותו והרצון להרחיבו להסדר נכון ושלם יותר, ולכן אין הוא מובא כעת יחד עם שאר סעיפי הצעת החוק. להלן פירוט הנושאים שנדונו בוועדה ומובאים היום כחלק מחוק התוכנית הכלכלית: פרק א' – ייעול הליכי תכנון ובנייה; במסגרת פרק ב' להצעת החוק מוצעים כמה תיקונים בחוק התכנון והבנייה אשר אמנה את עיקריהם: התיקון הראשון עוסק במכוני הבקרה, שהם גופים שהוסמכו לבחון את עמידתן של בקשות להיתרי בנייה בהיבטים הנוגעים לתוכן הבנייה, ולבצע בקרת ביצוע על הבנייה בהתאם לאותם היתרי בנייה. מכונים אלה הם מכונים פרטיים אשר פועלים מכוח רישיון של המדינה ומוודאים שבקשות להיתרים עומדות בדרישות שכן נקבעו, וכן מבצעים בקרה על הבנייה שמתבצעת בפועל. בעניינם של מכוני הבקרה מוצאים כמה תיקונים: ראשית, מוצע להסמיך את שר הפנים לקבוע תקנות שיסדירו את ההכרה בגופים שיעניקו את ההכשרה לעובדי מכון הבקרה העוסקים בביצוע אותה בקרה ומכונים "בקרים". תקנות אלה עודכנו באישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. שנית, מוצע לבטל את החובה שהוטלה בחוק על מכוני הבקרה להעסיק בקר מורשה שיקבל הסמכה מיוחדת מטעם המשרד להגנת הסביבה לצורך בחינת ההיבטים הסביבתיים של בקשות להיתרים. לאחר בדיקה מעמיקה בנושא ועל דעת המשרד להגנת הסביבה, נמצא כי אין צורך בהסמכה מיוחדת של בקר מורשה כאמור, וניתן להסתפק בבדיקה של הבקר הרגיל המועסק במכון לפי ההנחיות והתנאים שנקבעו מראש על ידי הגורם המוסמך במשרד להגנת הסביבה. ביטול חובת העסקה של בקר מורשה נקבעה כהוראת שעה בתיקון לחוק, ולאחר סיום הבדיקה המעמיקה שצוינה לעיל נמצא כי ניתן לבטל חובה זו באופן קבוע. ולכן מוצע גם לבטל את הוראת השעה שנקבעה בהוראה דומה לתקופה מוגבלת. שלישית, הוועדה בראשות חבר הכנסת קרויזר החליטה להוסיף להצעה הממשלתית הוראות המגבירות את הפיקוח הפרלמנטרי על תקנות הנוגעות למכוני הבקרה, כך שהחל משנת 2027 יידרש אישור של ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת לתקנות שיתקין שר הפנים, הקובעות את סוגי המבנים, העבודות והשימושים שיש חובה לערוך לגביהם בקרה באמצעות מכוני הבקרה, וכן תקנות הנוגעות להיבטים של חופש העיסוק ומתן הרישיונות למכוני הבקרה. תיקון נוסף בחוק התכנון והבנייה עוסק בסמכויות רשות הרישוי הארצית, שהוקמה לאחרונה במסגרת החוק ומטפלת בהיתרי בנייה ליחידות דיור בהיקף נרחב במקרים שבהם רשות הרישוי המקומית לא נותנת את ההיתרים המבוקשים במועד. מוצע להבהיר במסגרת החוק כי רשות הרישוי הארצית היא מוסמכת להחליט במקום רשות הרישוי המקומית גם בעניינים שלגביהם נדרשת החלטה לפי הוראות התוכנית החלה, ולא רק אם אותה דרישה קבועה בחוק או בתקנות. כך יובטח שבידי רשות הרישוי הארצית יהיו כל הסמכויות שהיו קודם לרשות הרישוי המקומית לגבי מתן היתר. תיקון מוצע נוסף עוסק בוועדה לשמירת הסביבה החופית, הפועלת לפי חוק התכנון והבנייה. על פי המצב כיום, כל תוכנית שעוסקת בתחום הסביבה החופית צריכה להיות נדונה תחילה בוועדת המשנה של הוועדה לשמירת הסביבה החופית, אשר מחליטה אם יש צורך להביא את התוכנית לאישור מליאת הוועדה. מוצע לייעל הליך זה ולהסמיך את יושב-ראש הוועדה לשמירת הסביבה החופית להחליט שיש צורך להביא את התוכנית למליאת הוועדה ללא צורך בדיון בוועדת המשנה. אם היושב-ראש לא מקבל החלטה במועד שנקבע לכך, תעבור התוכנית לדיון בוועדת המשנה בשאלת הבאתה לדיון במליאת הוועדה, כפי המצב היום. כך, באותם מקרים שבהם החליט יושב-ראש הוועדה להביא את התוכנית לדיון לא יהיה עוד צורך בדיון נוסף בוועדת המשנה, אולם יודגש כי יושב-ראש הוועדה אינו מוסמך להחליט החלטה שלפיה אין צורך באישור המליאה. גם אם הוא סבור כך, עדיין להביא את התוכנית לדיון בוועדת המשנה, והיא זו שתקבל החלטה בעניין. פרק ז' – האצת מיזמי תשתיות לאומיים. בפרק זה מוצעים כמה תיקוני חקיקה שמטרתם קידום תשתיות לאומיות וחסמים רגולטוריים, קיצור לוחות הזמנים ושיפור הוודאות במשק. העברת מידע למאגר מיפוי – מוצע להטיל על משרד הביטחון חובה להעביר למאגר מיפוי אחת לרבעון לפחות מיפוי המפרט תחומים של אזורים שבנייה בהם עד גובה מסוים עלולה להוות סיכון מטעמים ביטחוניים או בטיחותיים מבחינת צה"ל או שלוחה אחרת של מערכת הביטחון. כיום מידע זה אינו מועבר לגופי התכנון, לרשויות הרישוי או ליזמים באופן שוטף, דבר היוצר חוסר ודאות תכנוני ועיכובים בקידום תוכניות ובהוצאות היתרים, מצב הפוגע ביעילות תהליכי תכנון וביצוע של מיזמי תשתיות לאומיים. ההצעה משתלבת כמובן בהסדרים הקיימים בחוק לקידום תשתיות לאומיות, שבמסגרתם מוטלת חובה לגופים שונים להעביר למרכז למיפוי ישראל מידע שיש בו רלוונטיות לקידום תשתיות, ובכלל זה סקרי קרקע, מיקום קווי תשתיות, מיקומם של אזורי מגן ועוד. מתקני הטמנת פסולת – היום מטמנות פסולת אינן מוגדרות כמיזמי תשתיות חיוניים, ועל כן אינן נכללות בהסדרים החלים על מיזמי תשתיות אלה לפי חוק לקידום תשתיות לאומיות. למתקנים אלה חשיבות לאומית, והם חוליה קריטית במערכת לניהול פסולת. לאור זאת הציעה הממשלה תחילה כי כל מתקן הטמנת פסולת בעל היקף מינימלי של 150,000 טונות בשנה ייחשב למיזם תשתיות חיוני. הוועדה בראשות חבר הכנסת קרויזר סברה כי לאור הרצון לעבור לפתרונות מתקדמים יותר של טיפול בפסולת בישראל, כגון מחזור והשבה, יש להגביל את הפיכתם של מתקני ההטמנה למיזמי תשתיות חיוניים, ועל כן החליטה על כמה שינויים משמעותיים בהצעה: ההוראה תיקבע כהוראת שעה לארבע שנים ולא כהוראת קבע; ניתן יהיה לקבוע עד חמישה אתרי הטמנה בלבד כמיזמים חיוניים בכל זמן נתון; ההסדר יחול רק לעניין אתר שהוא צמוד דופן או סמוך לאתר ההטמנה הקיים או בתוכו ובעל קיבולת של מיליון מ"ק לפחות; שר האוצר יקבע את רשימת האתרים בהסכמת השר להגנת הסביבה. מטרו – לפי חוק רכבת תחתית (מטרו), התביעה לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה ביחס לתוכניות תשתיות לאומיות, הכלולה בתוכנית המטרו, תוגש לוועדה המיוחדת שהוקמה לעניין זה לאור אי-בהירות שנוצרה בנוגע להליך התביעה בהקשר זה. מוצע להבהיר באופן מפורש בחקיקה כי במקום המנגנון הקבוע בתביעות לפי סעיף 197 בחוק התכנון והבנייה לעניין תביעות המוגשות לוועדה לפיצויים למיזם מטרו, תקיפת החלטות הוועדה תיעשה בדרך של הגשת ערעור מינהלי לבית המשפט לעניינים מינהליים, וכי לא יהיה ניתן להגיש ערר לוועדת ערר או לפנות לשמאי מכריע. תוכנית שינוי החוק - - - << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> - - - משימה. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> כן, הוא כתב הרבה. שינוי חוק התכנון והבנייה מסמיך את הוועדה לתשתיות לאומיות לדון ולאשר תוכניות משנה בעניינים נקודתיים הקבועים בחוק תוכנית תשתיות לאומיות שאישרה הממשלה, וזאת בהליך קצר יותר מאשר משך הזמן שדרוש להליך התכנוני המלא של תוכניות לתשתיות לאומיות, זאת בין השאר על בסיס הנחה כי מערכת התכנון המרכזית שנוגעת לעצם הצורך בתשתית, מיקומה והשלכותיה, נבחנו זה מכבר בתוכנית שאושרה. מוצע לתקן את הסעיף, להסמיך את הוועדה לתשתיות לאומיות לדון ולאשר עניינים נוספים בהליך מקוצר זה, וזאת על מנת לזרז ביצוע תוכניות תשתיות לאומיות. כמו כן, מוצע לקבוע כי הוראות אלה יחולו לגבי מועצה ארצית וועדה מחוזית לגבי תוכניות תשתיות לאומיות שהן אישרו. הקלה למבני דרך – חוק התכנון והבנייה מאפשר לתת הקלה מתוכנית לצורך הקמת מבנה דרך שאושר בתוכנית בשטח של 75 מ"ר כדי להקים את ההיקף האמור בסטנדרטים מודרניים של מבני דרך הנדרשים לתשתית. מוצע לתקן את הסעיף כך שתוספת השטח לצורך הקמת מבנה שאושר בתוכנית יהיה עד 150 מ"ר, אם מבנה הדרך הוא תת-קרקעי – עד 500 מ"ר. כמו כן, מוצע כי אם המבנה הוא בתחום כלוא בגשר בחלל סגור, תתאפשר הוספה בהליך האמור ללא מגבלה של מטרים, וכך יתאפשר ניצול של השטח הכלוא. לסיכום, לנושאים שהציג חבר הכנסת קרויזר הוגשו הסתייגויות מועטות יחסית, והם התקבלו בוועדה בהסכמה רחבה. אבקש שתדחו גם את ההסתייגויות האלה ותצביעו בעד הסעיפים האמורים בנוסח המוצע על ידי הוועדה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת חנוך. אני מזמין את חבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש ועדת הכלכלה. בבקשה. לרשותך חמש דקות. << דובר >> דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם את הפרקים מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית שהובאו לדיון בוועדת הכלכלה. ועדת הכלכלה דנה בנושאים אלה: פרק ו' – קידום התחרות בשוק מתן הערבויות; שני נושאים בפרק ז' להצעת מיזמי תשתיות לאומיים, תיקון פקודת מסילות הברזל ותיקון חוק משק הגז הטבעי, ופרק ט', שעניינו תיקון לחוק המים. ועדת הכלכלה בראשותי קיימה דיון רציני וענייני בכל אחד ואחד מהנושאים תוך שינויים לא מעטים לתיקונים המוצעים, והתוצר המונח לפניכם משקף זאת. כעת אפרט בתמצית לגבי כל אחד מהפרקים. ראשית, אתייחס לפרק הנוגע לקידום התחרות בשוק מתן הערבויות. שוק הערבויות בישראל הוא שוק ריכוזי יחסית, שפועלים בו בעיקר התאגידים הבנקאיים. מטרת הפרק המוצע היא לאפשר לעוד גופים נותני ערבות להיכנס לשוק זה ובכך לפתוח אותו לתחרות ולהוזיל את העלויות לציבור. הפרק כולל תיקונים בשורה של חוקים שונים שעוסקים במתן ערבויות אך ברוב המקרים מגבילים אותה לערבות בנקאית בלבד ובמקרים מסוימים גם לערבות של מבטח, כהגדרתו בחוק הפיקוח לשירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א–1981. הוראות אלה הקבועות בחוקים מהוות את אחד החסמים לפעילות גופים נוספים בשוק זה, ובכללן גופים חוץ-בנקאיים. הגבלת הערבות לערבות בנקאית מקנה יתרון לתאגידים הבנקאיים על פני גופים אחרים, שרשאים אף הם להעמיד ערבות במסגרת רישיונותיהם. כמו כן, ריכוז רוב שוק מתן הערבויות בידי התאגידים הבנקאיים מגבילה את התחרות ומטילה עלויות גבוהות על הציבור, שלעיתים נדרש אף להעמיד הון משמעותי כנגד הנפקת הערבות על ידי הבנק. אני חושב שדווקא התיקון הזה הוא תיקון מצוין, ואני לא מבין למה לא עשו את זה הרבה לפני זה מכיוון שבסופו של דבר, זה מקטין עלויות להרבה מאוד עסקים או אנשים שצריכים לתת ערבות בנקאית. במצב החוקי כיום רשאים לתת ערבות, במסגרת רישיונותיהם, גם בעל רישיון למתן אשראי ובעל רישיון למתן שירותי פיקדון ואשראי, כהגדרתם בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים מוסדרים, וכן חברות הביטוח וחברות כרטיסי אשראי. מדובר בגופים מפוקחים, שמחזיקים ברישיון מטעם הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון, ולעניין חברות כרטיסי האשראי – מטעם המפקח על הבנקים בבנק ישראל. גופים אלה הם גופים מפוקחים שעברו הליך רישוי סדור ומעמיק וכפופים לתשתית אסדרתית נרחבת שחלה עליהם בהיבטי יציבות, ניהול סיכונים, הגנות צרכניות ועוד. על כן, מוצע לתקן את ההוראות העוסקות בהפקדת ערבות בנקאית הכלולות בדברי החקיקה המפורטים בפרק זה, כדי לקדם את התחרות בשוק ולאפשר העמדת ערבות גם מטעם גורמים המתחרים עם המערכת הבנקאית. אציין כי בדיוני ועדת הכלכלה החלטנו להגביל את האפשרות לתת ערבות מכוח חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), רק לבעל רישיון מורחב למתן אשראי, לבעל רישיון מורחב למתן שירותי פיקדון ואשראי, לחברת כרטיסי אשראי או לחברת ביטוח, וזאת לאור הרגישות הרבה שבמתן הערבויות לפי החוק בצורך לבחון את יישום ההסדר המוצע לפני פתיחת האפשרות לכל נותן ערבות לתת ערבות לפי חוק המכר. בנוסף, החלטנו להוסיף תיקונים לפקודת העיריות ולפקודת המועצות המקומיות כדי לאפשר מתן ערבויות מנותן ערבות אחר גם במכרזים של רשויות מקומיות. במהלך דיוני הוועדה נדון הצורך להמשיך ולהרחיב את תיקוני החקיקה לחוקים נוספים ולחקיקת משנה, שלא היו כלולים בתיקון הנוכחי. לשם כך, קבעה הוועדה חובה על כל משרד ממשרדי הממשלה להעביר לשר האוצר, בתוך שישה חודשים מיום תחילתו של החוק, רשימה של חיקוקים שבתחום הפעילות שבאחריותו, הקובעים חובת הפקדת ערבות בנקאית בלבד, ואת עמדת השר המוסמך לגביהם בעניין הצורך לתקן את אותם חיקוקים ולאפשר גם הפקדת ערבות על ידי נותן ערבות אחר. כן נקבע כי שר האוצר ידווח לוועדת הכלכלה של הכנסת, בתום שנה מיום תחילתו של החוק, לגבי רשימת החיקוקים כאמור וההמלצות לתיקונים, אם יש כאלה. כעת אסקור את התיקונים שעסקנו בהם בפרק האצת מיזמי תשתית לאומיים. הנושא הראשון הוא תיקון לפקודת מסילות הברזל. לפי סעיף 46א לפקודת מסילות הברזל, שר התחבורה והבטיחות בדרכים רשאי, באישור הממשלה, להעניק זיכיון לבנייתה, להפעלתה או לניהולה של מסילת ברזל מקומית, כלומר רכבת מקומית, לחברה הרשומה בישראל שאינה חברה ממשלתית. מוצע לבטל את הצורך באישור הממשלה לשם הענקת זיכיון כפי שציינתי, כדי לפשט או לזרז תהליכים הנוגעים להענקתו. אציין כי במסגרת הצעת החוק הממשלה הציעה לקבוע כי במקום אישור הממשלה להענקת הזיכיון, יידרש אישור שר האוצר לכך, אך אנו בוועדת הכלכלה סברנו כי ראוי שההליך בעניין יהיה פשוט ומהיר ככל האפשר, ולכן קבענו שהזיכיון יינתן רק בידי שר התחבורה והבטיחות בדרכים, האמון על מדיניות התחבורה בישראל. הנושא השני בפרק זה, עניינו בתיקון חוק משק הגז הטבעי, בנוגע להרכבה של הוועדה לתיאום תשתיות שהוקמה במסגרתו. תפקידה של הוועדה לתיאום תשתיות הוא להכריע במהירות וביעילות במחלוקות בין גופי תשתית כגון בעלי רישיונות חלוקת גז לבין בעלי תשתית, ובכלל זה תאגידי מים וביוב ורשויות מקומיות ובסכסוכים בין חברות ממשלתיות ובין חברות-בת ממשלתיות העוסקות בתשתיות. זאת, במטרה למנוע עיכוב ואף סיכול של מיזמי תשתית בשל מחלוקות הנוגעות אליהם. הוועדה מורכבת מנציגי משרד האוצר ומינהל התכנון וכן חברים נוספים המכהנים בוועדה, לפי העניין שבו דנה הוועדה, ממשרדי ממשלה והרשויות הבאות: משרד הפנים, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, משרד התקשורת, משרד האנרגיה והתשתיות, רשות החשמל, רשות הגז הטבעי, רשות המטרו, הרשות הממשלתית למים ולביוב ורשות החברות הממשלתיות. לפי החוק כיום נדרש מינוי של רוב חברי הוועדה בידי השר או מנהל הרשות הרלוונטיים. דרישה זו הביאה לעיכובים בכינוס הוועדה בשל כך שחבריה לא מונו או שמינויים פקע והיה צורך לחדשו כך שלמעשה, הוועדה לא התכנסה כלל בשנים האחרונות. לפיכך, מוצע לקבוע כי מרבית חברי הוועדה יכהנו בה מתוקף תפקידם, תוך שמירת סמכותו של השר ומנהל הרשות הנוגעים לעניין למנות במקומם חבר אחר. מטרת התיקון היא לייתר את ההכרח במינוי אקטיבי של רוב הוועדה ולהוביל לכך שהוועדה תוכל להתכנס כאשר הכרעתה בסכסוך תידרש, ללא עיכובים. במסגרת הדיונים בוועדה החליטה ועדת הכלכלה לערוך כמה תיקונים בהסדר המוצע, וביניהם להוסיף לוועדה לתיאום תשתיות נציג של הארגון המייצג, את מרבית הרשויות המקומיות בישראל, שיתווסף לוועדה במקרים שבהם רשות מקומית אחת או יותר היא צד לסכסוך שבו דנה הוועדה, כדי להשמיע את עמדת הרשויות המקומיות. כיום גוף זה הוא מרכז השלטון המקומי. כדי לשמור על האיזון הקיים בהרכב הוועדה וחבריה, קבענו עוד כי לנציג מרכז השלטון המקומי לא יהיה קול עודף על הקול של נציג משרד הפנים. כך שאם שני הנציגים שציינתי הצביעו באופן זהה בעניין מסוים, ייחשבו שני הקולות שלהם כקול אחד וזאת משום שפעמים רבות הם מייצגים אינטרס משותף. הנושא האחרון שאציג הוא פרט ט' להצעת החוק, שעניינו תיקון חוק המים. סעיף 48(ג) לחוק המים קובע כי רשות המים הארצית, שהיא חברת מקורות, רשאית להפעיל סמכויות לפי פקודת המיסים (גבייה), לשם גביית חובות מגורמים מסוימים המנויים בסעיף. מוצע לתקן את הסעיף ולקבוע כי רשות המים הארצית תהיה רשאית להפעיל סמכויות לפי הפקודה שציינתי לגבי גורמים נוספים, זאת, כחלק ממהלך רחב יותר שמקדמת הממשלה ומטרתו לעודד הקמה ותפעול של תשתיות הולכה וטיפול בשפכים, המצויות כיום במחסור, בידי יזמים פרטיים. במסגרת זו, מוצע לשנות את חלוקת הסיכונים בנוגע לגבייה מתאגידי מים וביוב כך שסיכון הגבייה מהתאגידים יוטל על רשות המים הארצית חלף הטלתו על בעל מתקן טיהור השפכים שאליו מזרימים התאגידים שפכים, ובכך לעודד יזמים פרטיים להקים מתקנים אלה. צריך לציין שהמתקנים האלה מעכבים המון היתרי בנייה בהרבה מקומות, וכך צריך לדאוג שיקימו כמה שיותר אתרים כאלה. לפיכך, מוצע לקבוע כי פקודת המיסים (גבייה), תחול על גבייה של כל התעריפים לפי חוק המים בידי מקורות מבעלי רישיונות הפקה או הספקה. כפועל יוצא מכך, בניגוד למצב היום, חברת מקורות תוכל להפעיל את הסמכויות האמורות גם כלפי תאגידי מים וביוב. בנוסף, הוועדה החליטה לקבוע כי ניתן יהיה להפעיל סמכויות כאמור גם כלפי חייבים שהם רשויות מקומיות, בניגוד להצעות הממשלה ו זאת כדי לאפשר ל"מקורות" לגבות את מלוא החובות המגיעים לה. עם זאת, הוועדה קבעה מספר הסדרים משלימים לעניין זה. ראשית, הוועדה החליטה כי לא ניתן יהיה להפעיל סמכויות לפי הפקודה כלפי צרכנים שצרכו מים למטרות שימוש ביתי או שימוש במלאכה, מסחר ושירותים, כצדדים שלישיים לפי אותה פקודה וזאת כדי להגן על צרכנים ביתיים ועסקים מפני נקיטת פעולות כלפיהם לפי הפקודה האמורה, רק בשל חובותיהם של התאגידים או הרשויות המקומיות שסיפקו להם את המים. כיוון שאפשר לעשות עיקול צד ג', לא אפשרנו לעשות את זה על הצרכנים עצמם, על חוב של צרכן לתאגיד או לעירייה. שנית, הוועדה החליטה לקבוע כי לשם הפעלת הסמכויות לפי הפקודה כלפי כל רשות מקומית מסוימת, תידרש חברת מקורות לקבל אישור מהחשב הכללי במשרד האוצר וממנהל הרשות הממשלתית למים ולביוב. אישור החשב הכללי יינתן לאחר שבחן בין השאר את יכולתה של הרשות המקומית לעמוד בחובותיה לפי כל דין, על אף הפעלת הסמכויות לפי הפקודה, וזאת בין השאר כדי לוודא שיכולתה של הרשות המקומית לספק שירותים חיוניים לתושביה לא תיפגע בשל כך. במקרים שבהם החשב הכללי לא נתן אישור, משום שסבר שיכולת הרשות המקומית לעמוד בחובותיה תיפגע, מוצע לקבוע כי מנהל הרשות הממשלתית למים ולביוב יורה לאותה רשות מקומית על הפרדה מבנית בין הפעלת משק המים והביוב שלה ובין שאר פעילותה, כך שמשק המים והביוב שלה ינוהל בנפרד. במקרה כזה, חברת מקורות תהיה רשאית להפעיל את הסמכויות לפי הפקודה לעניין משק המים הנפרד, והדבר לא יפגע ביכולתה של הרשות המקומית להמשיך ולתפקד. בנוסף, אם הרשות המקומית לא מילאה אחר ההוראות בנוגע להפרדת משק המים שלה משאר פעילותה, חברת מקורות תוכל להפעיל סמכויות לפי הפקודה כלפיה כאילו ניתן לה אישור לעשות כן. קודם כול, אני מבקש מהכנסת לאשר את החוקים האלה ולדחות את ההסתייגויות שהוגשו. בנוסף, אני רוצה להודות ליועצים המשפטיים של הוועדה; למנהלת הוועדה על העבודה שעשתה; לכל חברי הוועדה שהגיעו ותרמו לדיון; וגם לפקידות הממשלתית, שהסכימה לתיקונים בחוק, תיקונים משמעותיים שהם קיבלו בניהול המשא ומתן מול הוועדה. אני רוצה להודות לכל מי שפעל. תודה רבה לכולם. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת דוד ביטן. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בשם יושב-ראש ועדת הבריאות. בבקשה. חמש דקות לרשותך. << דובר >> לימור סון הר מלך (בשם ועדת הבריאות): << דובר >> תתחיל לי את הזמן מעכשיו, כי גם ככה זה לא נאום של חמש דקות. את הדברים אני אומרת בשם יושב-ראש ועדת הבריאות. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבדת להביא בפני הכנסת, לקריאה השנייה והשלישית, את חוק ההתחשבנות בין בתי חולים לקופות החולים לשנים 2026–2030. התחשבנות בעד שירותי בריאות בבתי חולים ציבוריים כלליים, התשפ"ו–2026, שמחוקק עתה במסגרת פרק ו' להצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026. אציין כי נושא ההתחשבנות פוצל בתחילה מחוק ההתייעלות ונדון בדיונים ממושכים ומקיפים בוועדת הבריאות, כולל סעיף 16 שלו, שפוצל בנפרד והועבר לוועדת הכנסת ואז לוועדת הבריאות, ובסופו של דבר הוזן בחזרה אל הצעת חוק ההתייעלות. הצעת החוק מסדירה את ההתחשבנות בין קופות החולים לבתי חולים ציבוריים כלליים לשנת 2026 מתחילתה ועד 2030, אך יש בה מספר חידושים לעומת חוקי ההתחשבנות הקודמים. ראשית, ההגדרה "בית חולים ציבורי כללי" כוללת גם תנאי של הכשרת רופאים. נוסף על התנאים של היקף התחשבנות מינימלית וקיומן של עמדות מיון, הוצע כי הגדרה חדשה זו תחול מעלה גם לעניין סעיף 9 לחוק ההתחשבנות משנת 2021 לעניין התשלום הקבוע, וייעשה בה שימוש גם בחוק ההתחשבנות בתחום בריאות הנפש. במהלך הדיונים בהצעת החוק הובהר לוועדת הבריאות שאותם בתי חולים שנכללו בחוק ההתחשבנות הקודם הם גם אלה שנכללים בהגדרה החדשה. בחוק ההתחשבנות הקודם הייתה התייחסות לגבי תקרות ורצפות לברוטו לעומת נטו, שהפער ביניהן ביטא הנחה מהשקל הראשון על תעריפים בתעריפון משרד הבריאות, וזאת בשל תפיסה שמחירי השירותים אינם משקפים את עלותם. כעת מוצע לקבוע תקרה ורצפה ללא הבחנה בין ברוטו לנטו. לנוכח התחייבות הממשלה לביצוע מהלך של עדכון התעריפים בוועדת מחירים, שאמור להיות מושלם בשבועות הקרובים, הוועדה חששה כי המהלך לא יושלם, ועקב כך המערכת תיקלע למצוקה. כדי למנוע זאת, קבעה הוראת מעבר שתחול לגבי שנת 2026 במקרה שהמהלך בוועדת המחירים לא יסתיים עד 30 ביוני 2026. הוועדה החליטה כי לעניין קביעת התקרות והתשלום בעד השירותים יחושבו הסכומים בהתבסס על המחיר המלא של השירות, אף אם ייתנו לגביו הנחת מחזור או הנחת תעריף. לעומת הסדרי ההתחשבנות הקודמים, מדובר בשינוי יסודי בתפיסה לגבי השאלה מה הנתון המבטא את הצריכה בפועל. קביעת התקרות לגבי שירותים שאינם במחלקות פנימיות, דהיינו, שירות דיפרנציאלי ושירות בריאות אחר, מבוסס על התקרה לשנת 2025, כשהן מקודמות בשיעורי קידום שהוועדה החליטה על הגדלתן ומחושבות לפי חלקה היחסי של הצריכה של אותה קופת חולים בשנת 2026. ולעניין בית חולים שברבעון האחרון של אותה שנה נפגעה פעילותו בצורה משמעותית עקב המלחמה על חלקה היחסי בשנת 2022 – בהבחנה זו, החוק מבקש לבקש שבתי החולים שנפגעו במלחמה יישרו קו עם יתר בתי החולים. לבית חולים שטיפל באזורים שאינם בני הרחקה באנשים בגילאים עד 18 ומ-65 ומעלה ונרשמו לקבלת שירות מקופת חולים לאומית, תוגדל התקרה. שינוי בקפיטציה של קופת החולים ישפיע על גובה התקרה שתיקבע לגביה, ואם היה בין שנת 2022 לשנת 2024 גידול חריג בפעילות של בית החולים, התקרה שלו תוקטן ואותו חלק יגדיל את התקרה בבתי החולים האחרים. אציין כי הוועדה החליטה על הגדלת השיעור שלפיו תיקבע החריגה באופן שמקטין את הפגיעה בבתי החולים. התקרה מושפעת גם מהתוספת הריאלית שמביאה לידי ביטוי גידול דמוגרפי, אף שחלוקתה בין בתי החולים מושפעת מאישור מיטות ופתיחתן ועשויה להיות מושפעת גם מגורמים נוספים, כגון תוספת מכשירים רפואיים. בעד צריכת שירותים מעבר לתקרה משלמות קופות החולים לבתי החולים מחירים מופחתים אך הוועדה שינתה במהלך הדיונים את שיעורי ההפחתה, תוך הבחנה בין שירות דיפרנציאלי לשירות בריאות אחר כדי לצמצם את הפגיעה בבתי החולים. אציין עוד כי הוועדה ביטלה הוראה שנכללה בהצעת החוק ולפיה בעד שירותים פרטיים של שר"פ החורגים מהתקרה, ישולמו 10% בלבד מהמחיר המרבי. ה. הצעת החוק מבטיחה גם סכום מינימלי, המכונה רצפה, שישולם על ידי קופת החולים לבתי החולים. קביעת הרצפה לגבי שירותים שאינם במחלקות הפנימיות נגזרת בשנת 2026 באופן יחסי לתקרת הצריכה – סליחה, סליחה. אציין עוד כי הוועדה ביטלה הוראה שנכללה בהצעת החוק ולפיה בעד שירותים פרטיים של שר"פ החורגים מהתקרה, ישולמו 10% בלבד מהמחיר המרבי. הצעת החוק מבטיחה גם סכום מינימלי, המכונה רצפה, שישולם על ידי קופת החולים לבית החולים. קביעת הרצפות לגבי שירותים שאינם במחלקות הפנימיות נגזרת בשנת 2026 באופן יחסי לתקרת הצריכה לאותה שנה. ואולם, מאותה שנה ואילך, הרצפות מקודמות במנותק מהתקרות. לגבי קופות שהיקף ההתחשבנות שלהם בבית חולים מסוים הוא קטן במיוחד יחסית לכלל קופות החולים, כולל קופה שבית החולים בבעלותה, נקבעו הוראות שלפיהן שיעור הקפיטציה הכולל שלה קטן, תשלם רצפה מופחתת – מה קורה פה? משהו מוזר. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אז כמה קפיטציה? << דובר_המשך >> לימור סון הר מלך (בשם ועדת הבריאות): << דובר_המשך >> דרך אגב, הייתי בתחילת הדרך שם, אז את המושגים ואת ההחלטות עוד לא – בחלק דווקא הייתי. כמו כן, יינתן שיקול דעת לשרים להפחית את הרצפה לקופה קטנה, כאמור עם שיעור קפיטציה נמוך, גם לגבי שירות בריאות אחר וגם לעניין קופה ששיעור הקפיטציה שלה נמוך לא באופן כולל אלא רק באותה נפה. הוועדה קבעה עוד כי לעניין ההחלטה כאמור יתחשבו השרים במצבו הכלכלי של בית החולים וכן בשאלה אם קופת החולים דאגה להסטת מטופלים ממנו שלא בדרך של פיתוח שירותים בקהילה. במהלך הדיונים ועדת הבריאות דרשה ממשרד הבריאות לוודא כי הסדרי הבחירה לא מנוצלים לרעה לפגיעה מכוונת בבתי החולים. בכוונת הוועדה להמשיך ולעקוב מקרוב אחר נושא זה. לשרים תהיה סמכות להגדיל את התקרות והרצפות במקרה של הגדלת עלות סל שירותי הבריאות לקופות עבור רכישת שירותי בריאות מבתי החולים הכלליים הציבוריים, וכן לשנות את תקרות הצריכה במקרים של שינוי במחירי שירותי הבריאות. כמו כן, נקבעה הוראה לעניין חישוב רצפה ותקרה לבית חולים ציבורי כללי, שהוא איחוד של שני בתי חולים כאמור. ו. בדומה למודל שמיושם כבר משנת 2022, מוצע כי קופות החולים ישלמו לבתי החולים בעד השירות למחלקות הפנימיות סכום קבוע, שהוא למעשה תקרת הצריכה המבוססת על מספר ימי האשפוז היחסיים של קופת החולים לעומת קופות אחרות באותו בית חולים לשנת 2025, נתון שהוועדה קבעה כי יימסר לקופה אחת לרבעון בצירוף תוספת ריאלית המחולקת בעיקר לפי מספר המיטות. כך לבית החולים אין תמריץ להגדיל את התפוסות במחלקה ולקופות החולים יש תמריץ לפתח שירותים חלופיים כחלק ממודל זה, נשארה על כנה ההוראה שלפיה בעד שירותים בחדר מיון משולם המחיר המלא. כמו כן, מוצע להמשיך ולהחיל תשלום של סכום כולל של 90 מיליון שקלים, המשולם לבתי החולים לפי הציון שקיבלו במדד לשיפור השירות במחלקות הפנימיות. מדד זה מבוסס הן על מדדים קליניים שנקבעים על ידי מנכ"ל משרד הבריאות והן על מדדים של איכות השירות הנקבעים על ידו ועל ידי הממונה על התקציבים באוצר וכוללים בין השאר סקר חוויית השירות, שלצורך עריכתו מועבר מידע אישי של שם ומספר טלפון. הוועדה עמדה על קביעת ההוראות להגברת השמירה על פרטיות המידע האישי של המטופלים ועל זכותם להודיע בתגובה למסר אישי שיימסר להם כי אינם מעוניינים שיפנו אליהם במסגרת הסקר, והגבילה את האפשרות לשנות את התמהיל שבין מדדים קליניים למדדי שירות. הוועדה הגבילה את סמכות השר לשנות את הסכום הכולל המחולק לפי המדד האמור כך שהשר יוכל רק להוסיף על הסכום ולא לגרוע ממנו. ז. כחלק ממהלך שנועד בין השאר להקטין את העומס במחלקות הפנימיות ולהבטיח שמטופלים לא יישארו לשווא באשפוז במסגרת שאינה מתאימה לצורכיהם, מוצע לחייב את קופת החולים בתשלום המוגדל עבור התמשכות ימי האשפוז של המטופל המיועד להעברה, כשהפרטים בעניין זה יקבעו בהוראת מנהל – בעוד בהצעת החוק המקורית התשלום המוגדל עמד על 140% והוועדה הפחיתה אותו ל-120%, באופן המקל על קופות החולים. הוועדה הוסיפה גם חובת דיווח בנושא זה כדי לוודא שמתפתחים שירותי המשך ראויים לטיפול במטופלים אלה ולבחון באיזה אזורים מתגלות בעיות מיוחדות, במטרה לעודד פיתוח של שירותי אשפוז בית, שנמסר לוועדה כי יש להם יתרונות עבור המטופלים ובתי החולים, וכדי לעודד בתי חולים להפנות מטופלים המתאימים לכך לאשפוזי בית, וכך לצמצם עומסים במחלקות. מוצע לקבוע כי בעד שירות אשפוז בית, שהוא חלק משירות דיפרנציאלי, ישולם המחיר שיהיה משולם אילו השירות היה ניתן בבית החולים. יתרה מכך, נקבע כי בית החולים שיפנה מטופלים לאשפוז בית שהוא חלק משירות אשפוז במחלקות פנימיות או שירות בית אחר, יקבל ממשרד הבריאות כספים, הן במקרה שבו בית החולים הפנה את המטופל לאשפוז בבית, בקופת החולים, והן כשהאשפוז בבית מבוצע באמצעות בית החולים ורופאיו, אחרי שקופת החולים הודיעה כי אינה מתכוונת לבצע את אשפוז הבית – אף שהכלל לגבי סוגי שירות אלו הוא מתן קדימות לקופת החולים לבצע שירות אשפוז בית. הוועדה הסמיכה לקבוע בהוראת מינהל סוגי שירות בריאות אחרים שבהם לא תינתן קדימות כאמור לקופת החולים. יתרה מכך, הוועדה הגדילה את הסכום הכולל שיחולק למטרה זו מ-10 מיליון עד ל-30 מיליון לשנת 2026, 40 מיליון לשנת 2027 ו-50 מיליון בכל שנה מהשנים 2028 ועד 2030. הוועדה תעקוב אחרי חלוקת הסכומים ויישום ההוראות. הוועדה גם עמדה על כך שתיקבע הוראת מינהל מסודרת שתפרט - - << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> אנחנו חורגים. אי-אפשר את הכול. << דובר_המשך >> לימור סון הר מלך (בשם ועדת הבריאות): << דובר_המשך >> אני יודעת. לא יודעת מה קרה פה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> זה יופיע בפרוטוקול. << דובר_המשך >> לימור סון הר מלך (בשם ועדת הבריאות): << דובר_המשך >> זה הסעיף האחרון. הוועדה גם עמדה על כך שתיקבע הוראת מינהל מסודרת, שתפרט מהם התנאים לאשפוז בית, מהם התנאים לביצועו באמצעות בית חולים וכן את המנגנון לעניין הודעות בתי החולים וקופות החולים לעניין הפניית המטופל לאשפוז בית. רק לאחר קביעת הוראת מינהל כאמור, תתאפשר לבית החולים לבחור, במקום קבלת כספים ממשרד הבריאות כאמור, להמיר מיטות אשפוז בבית החולים למיטות אשפוז בית שאינן כלולות בהתחשבנות תוך הפחתה מתאימה של התקרה וחיוב הקופות בתשלום שלא יעלה בסך על 110% מהסכום שהופחת מהתקרה ככל שהקופה לא הודיעה כי היא תספק את שירות האשפוז בבית בעצמה. הצעת החוק כוללת הוראה לעניין מודל תשלום לבתי החולים – זה חשוב – לנוכח תלונות של בתי החולים שאינם חלק מרשת. על הקושי הנגרם להם משיטת התשלומים של שוטף פלוס 60, הודיעו משרדי הבריאות והאוצר כי במסגרת התקנות המסדירות את התשלום הקבוע לפי סעיף 9 לחוק ההתחשבנות הקודם, תינתן תוספת תשלום לבתי חולים אלה כדי לפצות אותם. לסיום – סליחה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> אנחנו חייבים לסיים. << דובר_המשך >> לימור סון הר מלך (בשם ועדת הבריאות): << דובר_המשך >> אחרון חביב. הצעת החוק כוללת הוראה – אמרנו. סעיף 16 שבהצעת החוק המקורית, שבתחילה פוצל בנפרד לוועדת הכנסת ולאחר מכן הועבר ממנה אל ועדת הבריאות ומוזג בחזרה אל הצעת החוק, נועד להבטיח כי בתי החולים יתפקדו בפעילות הייחודית שלהם ולא יסיגו את גבולן של קופות החולים בביצוע שירותים בקהילה. לשם כך נקבע כי קופת החולים לא תשלם לבית חולים ציבורי כללי בעד שירותים. אני אעבור לתודות. עד כאן עיקרי החוק שנכללו בהוראות פרק ו' להצעת חוק ההתייעלות שבפניכם. תודות בשם יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת יונתן מישרקי, ליושב-ראש ש"ס, הרב אריה דרעי, על הדחיפה והליווי לאורך כל הדרך עד לאישור החוק לשר הבריאות חיים כץ, ופה אני גם רוצה להוסיף את תודתי, כי בתחילת הדרך הייתי שם; לאורלי מלכה, מנהלת אגף בכיר כלכלה במשרד הבריאות; לדניאל פדון, רכז בריאות באגף התקציבים במשרד האוצר. אחרונים חביבים – צוות הוועדה המסור: ליועצת המשפטית לוועדה, עו"ד נעה בן שבת, שעשתה שם עבודת קודש, שלי לוי, ראש צוות בכירה במרכז המחקר והמידע של הכנסת, מיכל דיבנר כרמל, מנהלת הוועדה, שירה טחן, סגנית מנהלת הוועדה, גו'אנה חדאד ומוריה רוט. ובאמת, גם לי זו הזדמנות להודות ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת יונתן מישרקי, שבאמת עשה עבודה נחושה ובאמת הגיע להישגים מאוד מרשימים. תודה רבה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת שמחה רוטמן, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. בבקשה. חבר'ה, תנסו להיכנס לזמנים שלנו, כי אנחנו מאבדים את זה. << דובר >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> אדוני היושב-ראש כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להציג קודם שני פרקים – פרק ד' ופרק ה' בהצעת חוק התוכנית הכלכלית. פרק אחד – חברות ממשלתיות ביטחוניות. בפרק מוצע לתקן את חוק החברות הממשלתיות ולקבוע בו הסדר ייחודי לגבי חברת חוץ, שאילו הוקמה בישראל הייתה חברת-בת ממשלתית ביטחונית-תחרותית. על פי ההצעה, חברה בת ממשלתית ביטחונית-תחרותית היא חברה ששר הביטחון הוא אחד השרים האחראים על ענייניה לפי חוק החברות הממשלתיות, שהיקף הכנסותיה בשלושת הדוחות השנתיים האחרונים הוא בהיקף פעילות של 5 מיליארד שקלים לפחות, ושהיקף היצוא שלה 40% לפחות. בפרט מוצע לקבוע כי סמכות המינוי של דירקטור בחברה בת ממשלתית ביטחונית-תחרותית, שאינו מקבל גמול נוסף בגין אותה כהונה, תהיה בידי דירקטוריון חברת האם, לאחר שהתייעצה בוועדה לבדיקת מינויים, כלומר ללא צורך באישור השרים, וזאת נוכח האקלים התחרותי שבו פועלות החברות וכדי להקל על מינוי עובדי חברת האם בהן לדירקטורים בחברת הבת – אלו מינויים מקצועיים הנדרשים לתפקוד התקין של קבוצת החברות. עוד מוצע בפרק זה תיקון מבהיר להצעת חוק החברות הממשלתיות המעגן את המצב הקיים, ולפיו לגבי מינויים בחברת חוץ, שאילו הייתה חברה ישראלית, הייתה חברה בת ממשלתית, יחול ההסדר הקבוע בסעיף 57(3) לחוק החברות הממשלתיות, כך שדירקטור בחברת-בת מטעם חברת האם יתמנה בידי הדירקטוריון של חברת האם באישור השרים ולאחר התייעצות עם הוועדה לבדיקת מינויים. לפרק זה הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני מבקש מחבריי לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הפרק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית, בנוסח שאישרה הוועדה. בנוסף, פרק ה' להצעת חוק התוכנית הכלכלית: ייעול וקיצור הליכי הניהול של נכסים עזובים והעברתם לקניין המדינה: בפרק זה מוצעים מספר תיקונים לחוק האפוטרופוס הכללי, התשל"ח-1978, בעניינים הנוגעים לניהול נכסים על ידי האפוטרופוס הכללי, וזאת כדי לצמצם את פעילויות הניהול, להקדים את פעילויות האיתור המיוחדות של בעלי נכסים ולהעביר לקניין המדינה נכסים שאין להם בעלים. בפרט מוצע לאפשר לאפוטרופוס הכללי לנהל, בלא החלטה שיפוטית, נכס ששוויו עד 100,000 ש"ח וזאת במקום 60,400 ש"ח בלבד כיום. שנית, מוצע לאפשר העברה של נכס המנוהל על ידי האפוטרופוס הכללי לקניין המדינה אם חלפו שלוש שנים מאיתור בעליו מבלי שזה נקט אמצעים לקבלתו לידיו, זאת לאחר קבלת אישור בית המשפט לכך ובכפוף לשמירת זכות הבעלים לקבלת הנכס (בהיעדרו – לשוויו) בעתיד מהמדינה. בנוסף, מוצע לצמצם את משך הניהול של נכסים על ידי האפוטרופוס הכללי לפני העברתם לקניין המדינה. מוצע לקצר את משך ניהולו של נכס מיטלטלין שאינו נכס של נספה השואה מ-15 שנים ל-10 שנים. בנוסף, ביחס לנכס מקרקעין שהיום לא ניתן להעבירו גם בחלוף שנים רבות, מוצע לקצוב את משך הניהול שלו על ידי האפוטרופוס ל-25 שנים, ובהוראת שעה – ל-15 שנים, ולאחר מכן לאפשר להעבירו לקניין המדינה, זאת, בתנאי שתבוצענה פעולות לאיתור בעל הנכס במשך שנה לפחות ביחס למיטלטלין ושנה וחצי לפחות לנכס מקרקעין, וכן שבית המשפט או האפוטרופוס הכללי, לפי העניין, יסברו שאין עוד הצדקה להמשיך בניהולו. לצד ההסדר המוצע, מוצעת גם הרחבת זכויותיו של בעל נכס שנכסו עבר לקניין המדינה – הן לעניין השבה בעין והן לעניין השבת שוויו – ככל שזה אכן יפנה לקבלת נכסו בעתיד. לבסוף, מוצע לשנות את הוראות הפרסום הפרטניות הקיימות היום, הכוללות דרישה לפרסום פרטיו של כל נכס ספציפי בשני עיתונים יומיים נפוצים ולהחליפן בהוראת פרסום רציף באתר האינטרנט של האפוטרופוס הכללי למשך שנה אחת לפחות ולצידה פרסום כללי, אחת לחצי שנה בשלושה עיתונים יומיים, ביחס לכוונת האפוטרופוס להעביר נכסים בניהולו לקניין המדינה, וזאת נוכח המסקנה כי יעילותם של הפרסומים הפרטניים בעיתונים נמוכה יותר. התיקון המוצע הוא תיקון חשוב, שצפוי להוביל לצמצום משמעותי של פעילויות ניהול על ידי האפוטרופוס הכללי, לעיתים משך שנים ארוכות ובעלויות ניכרות, החלות על בעל הנכס, ככל שזה מאותר בסופו של דבר. מנגד, קציבת הזמן וצמצומו צפויים להביא להקדמה של פעילויות האיתור המיוחדות של בעלי הנכסים ובתקווה לאיתור בעליהם. לפרק זה הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני מבקש מחבריי לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הפרק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שאישרה הוועדה. ואחרי שדיברנו על חוק התוכנית הכלכלית – פרק א' בחוק ההתייעלות הכלכלית עוסק בשני דברים: אחד, הגבלה על החלפת שטר במזומן – מציע להחליף החלפת שטר במזומן, לרבות פריטה או המרה של שטר למזומן, ולקבוע כי החלפת שטר במזומן תהיה פעולה שמותר יהיה לבצע אותה במזומן עד לסכום של 6,000 שקלים בלבד. כלומר ניתן יהיה להחליף את השטר במזומן אך במידה שסכום השטר יהיה מעל 6,000 שקלים לא ניתן יהיה לשלם את התמורה במזומן אלא רק 10% בלבד מהסכום. חרף האיסור המוצע, כדי למנוע פגיעה קשה מדי בעסקים הקטנים מוצע לאפשר החלפת שטר במזומן במקרים הבאים: בין 6,000 שקלים ל-25,000 שקלים עם חשבונית וקבלה – עוסק במסגרת עסקו יהיה רשאי לקבל מגוף פיננסי מפוקח, למשל, נש"פ, מזומן בתמורה לשיק או לתת מזומן לגוף פיננסי מפוקח בתמורה לשיק, גם אם סכום השיק עולה על 6,000 שקל, ובלבד שהוא אינו עולה על 25,000 שקל ושתצורף לעסקה חשבונית בשל העסקה שבעניינה ניתן השיק או המזומן וכן קבלה. מטבע חוץ – אם השטר נקוב במטבע חוץ האיסור להמירו למזומן יחול רק אם הסכום עלה על 25,000 שקלים. החזר הלוואה – אם השטר ניתן כהחזר הלוואה שניתנה במזומן השטר לא יוכל לעלות על סכום של 25,000 שקלים. סייג זה נועד לשמר את פעילותם של הגמ"חים ולא לפגוע בפעילותם החברתית הייחודית – המזומן לא יוכל לעלות על סכום של 25,000 שקלים. משיכת מזומן – ההסדר המוצע מבהיר כי האיסור המוצע אינו מונע משיכת מזומן מגוף פיננסי מפוקח בשל שטר שהופקד בו, ובלבד שלא מדובר בפעילות שנועדה לעקוף את איסור הניכיון, ההמרה או הפריטה. בגין הפרת האיסור המוצע ניתן יהיה להטיל עיצום כספי על עוסק או קנס מינהלי על אדם שאינו עוסק. בנוסף יש חובה לדיווח של נותני שירותים פיננסיים. כיום על אי-דיווח של ביצוע פעולה בסכום של למעלה מ-50,000 שקלים על ידי נותן שירותים פיננסיים מוטל עיצום כספי. בדיוני הוועדה נטען על ידי רשות המיסים כי קיים חסר במידע לגבי סיבת אי-הדיווח וחסר בכלי בקרה על הדיווחים ואמינותם. כתוצאה מכך נפגעת יכולת האכיפה של חובת הדיווח על ידי רשות המיסים. כדי להגביר את הציות להוראות החוק וכדי שיהיה בידי רשות המיסים מידע מלא לצורך אכיפתו, מוצע לקבוע, נוסף על חובת הדיווח הקיימת, חובת הגשת דיווח שוטף פעם ברבעון על ביצוע או אי-ביצוע של פעולה חייבת בדיווח כאמור. אי-דיווח כאמור, יגרור אף הוא עיצום כספי. הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני מבקש מהכנסת לדחות את ההסתייגויות, ולאשר את הצעת החוק בקריאות השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. אני מודה להנהלת הוועדה ולייעוץ המשפטי של הוועדה, ומתנצל בפני הנש"פים על כך שהמאבק שלי הצליח להגיע רק עד 25,000 שקלים ולא עד יותר. תודה רבה לכולם. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת. מקצוען. אני מזמין את חבר הכנסת אוהד טל, יושב-ראש הוועדה למיזמים ציבוריים, בבקשה. << דובר >> אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים): << דובר >> בוקר טוב. אדוני היושב ראש, חבריי חברי הכנסת. אני מתכבד להציג בפניכם היום את פרק י"א, קידום התחרות בשוק הבנקאות, מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית לשנת 2026. פרק זה, שיהפוך לחוק עצמאי, חוק לקידום התחרות בשוק הבנקאות (תיקוני חקיקה), קובע את אחת הרפורמות המשמעותיות, אדוני היושב-ראש, שהובאו לאישור הכנסת במסגרת התוכנית הכלכלית השנה, והמטרה שלו היא לקדם את התחרות בשוק הבנקאות בישראל. כמו שאנחנו יודעים, אדוני היושב-ראש, שוק הבנקאות בישראל הוא מהשווקים הריכוזיים ביותר שיש בכלל, גם בהשוואה בין-לאומית. שוק הבנקאות בישראל הוא מאוד ריכוזי: חסמים רגולטוריים משמעותיים מונעים את הכניסה של השחקנים החדשים לשוק הזה, ומשאירים אותו עם מספר שחקנים מאוד מאוד מצומצם במערכת הבנקאית. התוצאה של הדבר הזה היא תחרות מוגבלת במתן שירותים בנקאיים, דוגמת מתן אשראי, ניהול חשבונות עו"ש וקבלת פיקדונות. במילים פשוטות, היעדר התחרות במערכת הבנקאית בישראל עולה לכל אזרח הרבה מאוד כסף. אנחנו משלמים ריבית גבוהה על האשראי ועל ההלוואות שאנחנו לוקחים, ואנחנו מקבלים ריבית נמוכה מאוד על החסכונות ובעצם מפסידים הרבה מאוד כסף. אבל זה לא רק משקי הבית, גם העסקים הקטנים והבינוניים משלמים ריבית מאוד גבוהה על כל ההלוואות שהם לוקחים – ריבית שכמובן מתגלגלת לציבור ומייצרת מעגל שלם של יוקר מחיה, שפוגע בכולנו. זאת אומרת, צריך לחשוב – זה לא רק הריבית שבעלי העסקים משלמים ומגלגלים את זה על הציבור; כתוצאה מזה גם יש פחות עסקים שנפתחים. עסקים לא מצליחים לשרוד, וכל הסביבה הופכת להיות סביבה לא תחרותית, שמייצרת יוקר מחיה. אדוני היושב ראש, את הדבר הזה היום ברפורמה הזאת אנחנו משנים. אז אנחנו מביאים רפורמה שתכניס תחרות אמיתית לשוק הבנקאות, למערכת הבנקאית בישראל – יותר שחקנים, יותר תחרות, יותר כסף שיישאר בכיס של אזרחי ישראל. על רקע המציאות הנוכחית בנובמבר 2024 מונה צוות עבודה בין-משרדי בידי שר האוצר ונגיד בנק ישראל בראשותם של הממונה על התקציבים במשרד האוצר והמפקח על הבנקים מבנק ישראל. המנדט שניתן לצוות היה לבחון דרכים להגברת התחרות בשירותים שמעמידים תאגידים בנקאיים למגזר הקמעונאי, ולגבש במסגרת זו המלצה לעניין מתן רישיון תאגיד בנקאי לגופים נוספים, כך שיוכלו לקבל פיקדונות מהציבור ולתת אשראי כאחת, למגזר הקמעונאי. במסגרת זו נבחנו בין השאר תנאים מקילים לקבלת רישיון ולפיקוח בהתאם לנוהג הרישוי וההסדרה הבנקאי המקובל בעולם. הפרק המונח בפניכם, חבריי, הוא פרי עבודתו של הצוות המקצועי, שישב על המדוכה לאורך כמעט שנה, וכולל שורה של תיקוני חקיקה שתכליתם העיקרית להסיר חסמים בפני הקמתם של בנקים חדשים, ולעודד את פעילותם של בנקים קטנים. על אף לוחות הזמנים הקצרים, הוועדה למיזמים ציבוריים בראשותי קיימה דיונים רציניים, ענייניים ומעמיקים בפרק המוצע. במסגרתם נשמעו בהרחבה חברי הכנסת ונציגי הגופים השונים, ונערכו כמה וכמה שינויים משמעותיים בתיקונים המוצעים. מפאת קוצר היריעה לא אסקור כאן את כל התיקונים המוצעים, אבל אתמקד בעיקריים. ראשית, מוצע לתקן את חוק הבנקאות (רישוי) הקובע את הסדרי הרישוי של תאגידים בנקאיים. מוצע לאפשר לבנק קטן המוגדר כבנק ששווי נכסיו אינו עולה על 5% משווי הנכסים של כלל הבנקים בישראל לעסוק, באישור המפקח על הבנקים, בעיסוקים נוספים על אלה המותרים כיום לבנק. מטרת תיקון זה היא לאפשר לגופים חוץ-בנקאיים שיפנו לקבלת רישיון בנק להמשיך לעסוק בעיסוקים שבהם עסקו טרם קבלת רישיון הבנק, וכן לאפשר להם להתאים את המודל העסקי שלהם לסביבה המתפתחת והמשתנה ובכך לאפשר להם להתחרות באפקטיביות רבה יותר מול שאר השחקנים במערכת הבנקאית. תיקון משמעותי נוסף בחוק האמור, שעורר דיון ציבורי רחב, שהשתקף גם בדיוני הוועדה, נוגע למתן אפשרות לגוף מוסדי להחזיק בבנק זעיר שהוגדר כבנק ששווי נכסיו אינו עולה על 2.5% משווי הנכסים של כלל הבנקים בישראל. החוק בנוסחו היום, כפי שתוקן ב-2005 ברפורמת בכר, קובע כי על גוף השולט בתאגיד בנקאי יחולו הגבלות החזקה באמצעי שליטה בחברה המנהלת, במנהל קרן להשקעות משותפות בנאמנות, בתאגיד שעיסוקו ניהול תיקי השקעות או בתאגיד השולט בהם או המחזיק בהם בשיעורי החזקה כמפורט בחוק. מה שאנחנו עושים עכשיו זה שאנחנו מציעים לשנות זאת ולאפשר לגוף מוסדי לשלוט בבנק זעיר, וזאת בהתבסס על המלצת הצוות הבין-משרדי, שסבר כי כדי לקדם את התחרות בשוק הבנקאות באופן ממשי יש לאפשר לשחקנים חוץ-בנקאיים קיימים שיש להם ניסיון קודם בחיתום אשראי ובמתן אשראי, מוניטין פיננסי והון עצמי מספק, לפעול בשוק הבנקאות. זה באמת נושא שהשקענו בו הרבה מאוד זמן בדיונים. הוא עורר מחלוקת גדולה וחששות גדולים שעלו מנציגי הציבור השונים שהגיעו לוועדה, והקדשנו זמן רב לדיון בנושא העקרוני הזה. עלו גם חששות של ניגודי עניינים שיכולים להיווצר כתוצאה מהדבר הזה והסגה לאחור של העקרונות שהוסכמו בוועדת בכר. אבל אנחנו השקענו הרבה מאוד שעות של דיונים בנושא החשוב הזה, גם בעזרתו של דרור שטרום – ואני חייב לציין את שמו – שהתנגד בהתחלה למתווה, אבל ישבנו איתו כדי לגדר את כל הסיכונים ואת כל החששות האמיתיים שעלו לאורך דיוני הוועדה ולנסות לתת להם מענה. לאחר ששמענו את נציגי הגופים השונים והמומחים בתחום הגענו למסקנה כי ההסדר המוצע, שלפיו רק בנק זעיר יוכל להישלט על ידי גוף מוסדי ותחת הגבלות ביחס לתיווך מוצרים פיננסיים, כפי שמוצע בפרק – זה מייצר איזון נכון בין החששות העולים לגביו ובין היתרונות המשמעותיים הטמונים בו מבחינת קידום התחרות בשוק הבנקאות. בנוסף, מוצע לקבוע כי שינוי רף הנכסים שאליו מתייחסת הגדרת "בנק זעיר" ייעשה רק לאחר התייעצות עם הצוות המייעץ לפי החוק שהרכבו דומה להרכב הצוות הבין-משרדי. לפי המוצע, ברשות הצוות המייעץ יעמדו הממונה על התקציבים במשרד האוצר ואחד מבין שני נציגי בנק ישראל בצוות, לפי החלטת נגיד בנק ישראל, המפקח על הבנקים או מנהל חטיבת המחקר; חבריו הנוספים יהיו הממונה על התחרות, הממונה על שוק ההון, יושב-ראש רשות ניירות ערך והיועץ המשפטי לממשלה או המשנה ליועץ. בדיוני הוועדה החלטנו לאפשר לשר האוצר הוספת נציג ציבור שימנה שר האוצר, שיהיה בעל מומחיות בתחום הבנקאות, הפיננסיים או התחרות. מינוי זה מותנה בתקנות שיתקין שר האוצר לעניין תנאי הכשירות למינויו ולכהונתו של נציג ציבור. הצוות המייעץ אמור לבחון את נקודת האיזון העתידית של עניין שינוי הרף הקובע. לאחר קבלת עמדת הצוות המייעץ שינוי זה יוכל להיעשות רק בצו שיקבע נגיד בנק ישראל, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת הכספים של הכנסת. בכל מקרה, השיעור שייקבע לא יוכל לעלות על 5% משווי הנכסים של כלל הבנקים בישראל. עם זאת, בעקבות הטענות הנוקבות שעלו בדיונים לגבי החששות משינוי האיזון הקיים במערכת הפיננסית, החלטנו להוסיף שני תיקונים משמעותיים שנועדו למתן את החששות: האחד, תיקון לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), שלפיו סוכנות ביטוח לא תוכל לעסוק בתיווך, בשיווק או במכירת מוצרים פיננסיים של תאגיד בנקאי אם סוכנות ביטוח ותאגיד בנקאי נשלטים בידי אותו גוף; התיקון השני עניינו הוא איסור מיזוג, ומטרתו לאסור על מיזוג בין תאגיד החזקות פיננסי גדול המוגדר כתאגיד השולט על גוף מוסדי, וששווי נכסיו עולה על 10% משווי כלל הנכסים של כל הגופים הפיננסיים בישראל, ובין בנק קטן קיים, כלומר, בנק קטן הפועל ערב תחילת החוק המוצע. איסור המיזוגים יחול כהוראת שעה לחמש שנים, וניתן יהיה לחרוג ממנו רק באישור של הממונה על התחרות כפוף לתנאים המפורטים בהוראת השעה. תיקון משמעותי נוסף שנכלל בפרק זה הוא תיקון חוק הבנקאות (שירות ללקוח), שבמסגרתו מוצעות הקלות לבנקים קטנים ולבנקים זעירים ביחס להוראות צרכניות שונות בחוק האמור. בתמצית, ההקלות הן לעניין החובה המוטלת היום על כלל הבנקים לתת שירות פתיחת חשבון עובר ושב לכל סוגי הלקוחות, לעניין חובות גילוי נאות ללקוח, לעניין מעבר בין בנק לבנק ולעניין הפיקוח על עמלות. בכל הנושאים שציינתי מוצע לקבוע חובות חלופיות שיחולו על בנקים שונים - - << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> אם אפשר, לסכם את הסיכום. << דובר_המשך >> אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים): << דובר_המשך >> זה ייקח לי עוד קצת זמן, אדוני היושב-ראש, זו רפורמה גדולה וחשובה, אני אשתדל. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> אז תזדרז - - - הזמן כבר - - - << דובר_המשך >> אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים): << דובר_המשך >> - - ובחלק מהמקרים על בנקים חדשים, ללא קשר לגודלם, והכול כדי לעודד את התחרות בשוק ולהסיר חסמים שעלולים למנוע מגורמים חדשים להיכנס לפעילות בענף. נוסף על כך, מוצעים תיקונים גם לחוק שירות מידע פיננסי, במטרה לתת הקלות זמניות לגופים חדשים שייכנסו לענף הבנקאות בכל הנוגע למתן גישה למידע פיננסי על לקוחותיהם לשם יישום הבנקאות הפתוחה; ובדומה לכך – גם תיקון לחוק הסדרת העיסוק בשירותי תשלום ואיזון תשלום במטרה לתת הקלות זמניות לשחקנים החדשים בענף לעניין מתן גישה לחשבונות התשלום לצורך מתן שירות איזון תשלומים. ההצדקה להקלות אלו נעוצה בכך שיישום הדרישות הרגולטוריות משית על הגופים החדשים עלויות משמעותיות, שעלולות להקשות על גופים המצויים בראשית דרכם. תיקון נוסף, שהביא לדיון ער בוועדה, נוגע לחוק תגמול לנושאי משרה בתאגידים פיננסיים. החוק, שנחקק בשנת 2016, קבע הגבלות על שכר נושאי משרה בגופים פיננסיים, אך אינו חל על הגופים החוץ-בנקאיים, אשר מהווים שחקנים פוטנציאליים לקבלת רישיון בנק. כדי למנוע תמריץ שלילי לגופים אלה להיכנס לפעילות בשוק הבנקאות, מוצע לקבוע כי הוראות חוק תגמול לנושאי משרה לא יחולו על בנק קטן כפי שהוגדר בחוק הבנקאות (רישוי), שטרם חלפו שבע שנים ממועד שהיה לבעל רישיון בנק. בדיון שקיימה הוועדה בנושא עלו גם טענות ביחס להסדר הקיים היום בחוק, אך מאחר שמדובר בתיקון נקודתי הנוגע למתן הקלות לבנקים קטנים, החלטנו שלא נכון במסגרת זו לדון בחוק בכללותו, אלא רק לוודא כי ההגבלות הקיימות לשכר העובדים וחברי הדירקטוריון בגוף השוקל לפעול לקבלת רישיון בנק לא יהוו חסם לכניסת שחקנים חדשים לענף הבנקאות. לאורך דיוני הוועדה עלה שוב ושוב הצורך בהסדר לעניין ביטוח פיקדונות, בין היתר כדי להגביר את אמון הציבור בגופים החדשים שייכנסו למערכת הבנקאית. מאחר שלצערי לא נעשתה עדיין עבודת מטה מספקת בעניין זה, החלטנו לקבוע בחוק את המתווה לביצוע העבודה הזו, כולל לוחות זמנים. לפי המוצע, שר האוצר ונגיד בנק ישראל יבחנו בתוך שנה מיום התחילה את הצורך בביטוח פיקדונות הציבור בתאגידים בנקאיים או בסוגי תאגידים כאמור, ואם הגיעו למסקנה כי יש צורך כזה, יהיה עליהם להמליץ על פרטי ההסדר הראוי בעניין זה. לבסוף, מוצע להקים צוות מעקב שחבריו הם חברי הצוות המייעץ שהזכרתי בראשית דבריי, שתפקידו יהיה לבחון, לאורך תשע שנים מיום כניסתו לתוקף של החוק החדש, את יישומו של החוק והשפעתו על המערכת הפיננסית ועל הגברת התחרות. במהלך דיוני הוועדה החלטנו להרחיב את תפקידי הצוות, כך שייכללו גם את כל אלה: בחינה של התחרות בתחום תפעול הנפקה של כרטיסי חיוב; השפעת תנאי האשראי והבנקאי לגופים פיננסיים על כניסת שחקנים חדשים למערכת הבנקאית; חסמים לפעילות בנקים קטנים ובנקים חדשים; קידום הליכי חקיקתו של חוק בעניין פיקוח על תאגידי החזקה פיננסיים – בעקבות טענות שעלו בדיונים מצד הגורמים שהתנגדו לכניסתם של הגופים המוסדיים לשוק הבנקאות; וכן, חסמים לכניסתם של בנקים קטנים בתחום הקריפטו והשפעתו של חוק החדש על תחרות בתחום זה. עוד החלטנו בדיוני העבודה כי צוות המעקב ידווח לוועדות הכלכלה והכספים בכל שנה על עבודתו וממצאי הבחינה שערך כדי להבטיח פיקוח פרלמנטרי נאות על עבודת הצוות. לסיכום, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות לצוות הבין-משרדי שפעל יחד בשיתוף פעולה שלא תמיד רואים בין גופי ממשלה; אנשי מקצוע צעירים ונמרצים לצד ותיקים ומנוסים שעובדים יחד כשטובת הציבור לנגד עיניהם. אני רוצה להודות במיוחד גם לאנשי אגף תקציבים באוצר, במיוחד לתמר לוי בונה, לטל ישראלי, לאוהד מרדכי, למירב לבנה, לאלה בית-און; וגם לאנשי בנק ישראל בהובלת סימה שפיצר, שהובילו את הדבר הזה בדיוני הוועדה. באמת, חבר'ה, פקידי ציבור שעושים, אדוני היושב-ראש, עבודה נאמנה למען הציבור מאחורי הקלעים בלי לקבל את הקרדיט הציבורי, והם ראויים לכל הערכה. אני רוצה גם להודות לצוות הוועדה: למנהלת הוועדה אריאלה אהרון, שניווטה את הדיונים הארוכים בתקופת מלחמה אל מול הרבה מאוד לחצים, וגם לה מגיעה תודה גדולה, ולכל הצוות שלה: לשקד שעובדת איתה, לדוברת הוועדה מירב כהן. אני רוצה להודות גם לצוות הייעוץ המשפטי לוועדה, לאיתי עצמון ולאביגל כספי, שאני אומר לכם, באמת, הם שחקני נשמה אמיתיים. באמת, אנשים מסורים, שגם כן מאחורי הקלעים עובדים למען הציבור בנאמנות גדולה מאוד - - << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אמת. << דובר_המשך >> אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים): << דובר_המשך >> - - והלוואי, אני מאחל לכל מדינת ישראל יועצים משפטיים, מקצועיים ורציניים כמו הצמד הזה. אני רוצה להודות גם לחברי הכנסת שהגיעו לוועדה, באמת מעומק הלב, במיוחד לחברי הכנסת מהאופוזיציה. אני רוצה לציין גם את עודד פורר וגם את אורית פרקש וגם את רון כץ, שאני חייב לומר שהם הגיעו לאורך שעות ארוכות של דיונים, בהעמקה, במקצועיות, בדיון ענייני, מתוך אכפתיות אמיתית למען הציבור. אני אומר, באמת, זה פשוט מרשים. הציבור בישראל צריך לדעת שיש לו נציגי ציבור רציניים, מסורים, שעובדים עד שעות ארוכות, ימים ולילות למען הציבור - - << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> חבר הכנסת אוהד - - << דובר_המשך >> אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים): << דובר_המשך >> - - וכל הכבוד. תודה רבה לכם. בסדר, מגיעות להם כמה מילים טובות – הינה, יש עוד 10 דקות, לפי השעון. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> לא. << דובר_המשך >> אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים): << דובר_המשך >> אה, זה מבלבל, זאת השעה. אז אני עוד מרשה לעצמי. אני מסיים. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> אנחנו חורגים יתר על המידה, אם אפשר - - - << דובר_המשך >> אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים): << דובר_המשך >> חברי הכנסת, הרפורמה העומדת בפניכם היום לקידום התחרות בשוק הבנקאות היא רפורמה פורצת דרך, שמתקנת קלקול ארוך שנים. כולי תקווה כי נזכה בקרוב לראות את פירותיה בדמות גופים חדשים שייכנסו לשוק הבנקאות ויהפכו לשחקנים חזקים ומשמעותיים בשוק זה, לטובת כלל הציבור. יותר תחרות אומר פחות יוקר מחיה – יותר כוח לאזרחי ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת. חברי הכנסת, נעבור להנמקת ההסתייגויות. בהתאם להחלטת ועדת הכנסת, הנמקת ההסתייגויות תסתיים עד השעה 21:00, וככל שתסתיים לפני השעה 21:00 אנו נצא להפסקה. כראשון הדוברים אני רוצה להזמין את חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה. 15 דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשית אני רוצה להשתתף בצער משפחתו של סמל משה יצחק הכהן כץ, בן 22, שנפל הלילה בלבנון, ולאחל החלמה מהירה לפצועים. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> אמן. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה לומר, חבריי חברי הכנסת, כי התקציב הזה הוא לא תקציב רגיל מפני שמדובר בתקציב בזמן מלחמה; ומאידך, התקציב הזה הוא תקציב רגיל לממשלה הזאת, כי הוא ממשיך את האין-מדיניות הכושלת שגרמה לירידה דרמטית ברמת החיים ובאיכות החיים של מיליוני ישראלים בשלוש השנים האחרונות. לפני 30 ימים החל מבצע שאגת הארי. המלחמה הזאת החלה במפגן כוח מרשים של חיל האוויר וגופי המודיעין של ישראל, והמדדים המובילים בבורסה בתל אביב ממש זינקו תוך שעות ספורות ב-6% ואף יותר. אתם בטח זוכרים את הציוץ הנלהב של שר האוצר בנושא בבוקר יום שלישי של המלחמה עם גרף המניות שממש הרקיע שחקים. אבל כבר אז כל כלכלן מתחיל – כלומר, אני לא מתכוון לשר האוצר שלנו, ידע כי התיקון יבוא. והתיקון הזה הגיע. היום הבורסה בישראל מחקה כמעט לחלוטין את העליות מלפני חודש. ושר האוצר, באופן לא מפתיע, כבר לא מצייץ על הבורסה. חזרנו למציאות שבה כלכלת ישראל, שנתיים וחצי אחרי השבת השחורה, 7 באוקטובר, ממשיכה לסבול מבעיות מבניות משמעותיות, והממשלה פשוט לא יודעת לנהל שום דבר, כולל היא לא יודעת לנהל את כלכלת ישראל. מלבד זאת, אנחנו קיבלנו רק ביום שישי האחרון תזכורת למצבנו הקשה מבחינת חברות הדירוג. סוכנות פיץ', שהיא בדרך כלל הסוכנות הכי שמרנית, הודיעה כי היא מותירה את דירוג האשראי של ישראל ברמת A עם תחזית שלילית – רוצה לומר, ציפייה להורדה נוספת של דירוג האשראי. וזה בניגוד לכל ההצהרות המנותקות של ראש הממשלה ושל שר האוצר. אני רוצה להסביר לכם מדוע. הגירעון הרשמי בתקציב הזה עומד על 4.9%, וכבר היום, כעת, בשעה הזאת, אפשר לומר כי מדובר בפיקציה, במסך עשן. הגירעון האמיתי יהיה גבוה הרבה יותר, והוא גבוה יותר כבר היום. כך, למשל, בפיץ' סבורים כי הגירעון הגיע ל-5.7%, והמספר הזה יוביל לזינוק ביחס חוב–תוצר ל-72.5% לעומת 60% בתקופת ממשלת השינוי. מדינות אחרות שנמצאות בדירוג אשראי A, בדומה לישראל, רושמות יחס חוב–תוצר ממוצע של 56% בלבד. מכאן התחזית השלילית של פיץ'. עד כמה זה מסוכן לנו, עד כמה זה מסוכן לכלכלת ישראל, עד כמה זה מסוכן לתקציב המדינה? תזכרו רק מספר אחד: 78 מיליארד שקלים. מדינת ישראל משלמת בשנת 2026 חובות קרן פלוס ריבית ב-78 מיליארד שקלים יותר לעומת ההחזר ששילמה רק בשנת 2022. 78 מיליארד שקלים – במקום חינוך, בריאות, רווחה, שיקום הצפון, הכסף הזה הולך לפח. מדובר במידה רבה במחיר ההפקרות הפיסקלית של הממשלה הזאת. התקציב הזה מוביל את מדינת ישראל לקטסטרופה כלכלית של ממש. בתקציב הזה בזמן המלחמה, בימים שבהם מיליוני ישראלים נמצאים במקלטים, מאות אלפי מילואימניקים נמצאים בחזית ועצמאים ושכירים עדיין לא קיבלו שקל אחד של פיצוי, הממשלה מקצה כ-6 מיליארד שקלים – סכום חסר תקדים – לכספים קואליציוניים. זה שיא של כל הזמנים בהיסטוריה של מדינת ישראל. לא זו אף זו, הצלחנו בוועדת הכספים לבלום מהלך מסוכן שהיה הופך עוד 5.8 מיליארד שקל לכסף פוליטי. בתקציב הזה אין צעד אחד שמעודד מנועי הצמיחה. מדוע זה חשוב? כי השנים 2023–2024 היו שנים של צמיחה שלילית לנפש, ושנת 2025 – צמיחה זניחה לנפש. כבר היום ברור שתחזית הצמיחה לשנת 2026 חייבת להתעדכן כלפי מטה. ויש לי חדשות בשבילכם: ללא צמיחה, לא רק התקציב הזה יקרוס וניאלץ שוב להעלות מיסים על מעמד הביניים – זה מעבר לכך. היכולת של מדינת ישראל להמשיך ולנצח בשדה הקרב ולקיים כאן מדינה מתקדמת ומשגשגת תלויה במידה רבה בצמיחה במשק. ומשנת 2023, מהשנה הראשונה של כהונת הממשלה הזאת, אין צמיחה ריאלית. אבל את ממשלת נתניהו-סמוטריץ' זה כנראה כלל לא מעניין. הצמיחה, חבריי חברי הכנסת, מתחילה בחינוך ובשוויון בנטל. מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להמשיך ולשלם 60 מיליארד שקלים בשנה למשתמטים החרדים; מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להמשיך ולייבש את החינוך הממלכתי ולתת תיעדוף תקציבי למערכת חינוך פרטית פוליטית שלא מלמדת לימודי ליבה; מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לקצץ במדע, במחקר, בהשכלה הגבוהה, ולהמשיך להזרים תקציבים אדירים למשרד לשירותי דת, משרד ההתיישבות של סמוטריץ' וסטרוק, וחמש-שש מינהלות לזהות יהודית במשרדי הממשלה השונים. מדינת ישראל לא יכולה לעמוד מנגד מול השחיתות הציבורית המתפשטת, שמפרקת את השירות הציבורי, הופכת אותו ללא מתפקד וללא יעיל וגורמת נזק של מיליארדים רבים למשק. וזה אומר שמדינת ישראל לא תוכל לשגשג ולנצח ללא משטרה ומבקר המדינה שנלחמים בשחיתות, ללא מערכת משפט עצמאית וללא תקשורת חופשית שמבקרת את השלטון. ואני לא במקרה מזכיר את זה. זה כאילו לא קשור לתקציב – זה כן קשור לתקציב. כן, גם אלה, בסופו של דבר, סוגיות תקציביות בעלות השלכות רוחב משמעותיות ביותר. החלק האופטימי בדיון הזה של הבוקר הזה נעוץ בעובדה כי מדובר כנראה בתקציב האחרון של הממשלה הכושלת והמופקרת הזאת. אני שם פה כוכבית קטנה – אלא אם כן בחודש מאי-יוני מחכה לנו עוד – איך הם קוראים לזה – תקציב נוסף, שזה כמובן לא יפתיע אף אחד. כי אין כאן ניהול, ואין כאן עבודת מטה, ואין כאן באמת מקצועיות או ראייה לטווח כלשהו, רק ציניות, שקר והישרדות פוליטית. זה מה שרואים מהממשלה הזאת בכל שלוש השנים האחרונות. כך או אחרת, תקציב 2027 יאושר כבר על ידי ממשלה אחרת, ואני סמוך ובטוח כי הציר המרכזי בממשלה הזאת יהיה רשום על מפלגת יש עתיד. ובתקציב הבא אנחנו נתקן. בתקציב הבא אנחנו נתחיל לשקם את ההריסות שממשלת נתניהו משאירה לנו. התקציב הבא – בממשלה הבאה – יהיה תקציב של צמיחה, תקציב של אחריות, תקציב שידאג לישראלים שעובדים, שמשרתים ומשלמים מיסים. בתקציב הבא צריך לבטל את מוסד הכספים הקואליציוניים ולקצץ 100% בכספים פוליטיים; בתקציב הבא צריך לסגור 15 משרדים מיותרים; בתקציב הבא אסור שמי שלא עובד ומשתמט יקבל שקל אחד מהקופה הציבורית; בתקציב הבא צריך להשקיע תקציבים עודפים בחיזוק החינוך הממלכתי ולשלול תקציבים מכל מוסד חינוכי שלא מלמד, אגב, בניגוד לחוק, 100% לימודי ליבה; בתקציב הבא יש לבטל קיצוצים של השנים האחרונות בבריאות, בתרבות, בספורט, במדע ובהשכלה הגבוהה; בתקציב הבא חובה להפנות משאבים משמעותיים לפרויקטים לפיתוח תחבורה ציבורית בישראל; בתקציב הבא לא תהיה שאלה האם וכמה להשקיע בשיקום הצפון – אנחנו נשקיע ונשקם ונפריח את הצפון; בתקציב הבא יש לקדם תמריצים אפקטיביים, חיוביים ושליליים, לשילוב המיידי של הגברים החרדים בשוק העבודה; בתקציב הבא עלינו ליצור את המעטפת הנדיבה והרחבה להשבת מאות אלפי ישראלים שעזבו את ישראל בשלוש השנים האחרונות: רופאים, מורים, מהנדסים, מתכנתים. אנחנו רוצים לראות אתכם שבים לכאן, לישראל החדשה – יהודית, דמוקרטית וליברלית. חבריי חברי הכנסת, אני משוכנע כי התיקון והשינוי בדרך, אך בכוחנו להתחיל אותו כבר היום בהצבעה נגד תקציב ההשתמטות של נתניהו וסמוטריץ'. כן, כל אלה בקואליציה שמתגאים היום בבלימת חוק ההשתמטות חייבים להצטרף אלינו הערב ולבלום את תקציב ההשתמטות, שמפרק את החברה הישראלית, את הכלכלה שלנו, את הביטחון שלנו, את החוסן הלאומי שלנו. אני קורא לכם להשליך הצידה את המשמעת הקואליציונית, לנהוג על פי צו מצפונכם ולהצביע נגד התקציב; ויחד אחרי הבחירות אנו נבנה כאן את ישראל החדשה ונצעיד אותה קדימה. יש לי עוד שתי דקות וחצי, ואני רוצה לומר עוד דבר: אתמול נחשפו התבטאויות מאוד קשות של מועמדת, כנראה, לתפקיד הדוברת בלשכת ראש הממשלה, נגד קהילת עולים מחבר העמים, אדוני היושב-ראש. אני לא אחזור על הביטוי הזה, אני רק רוצה לומר שלאחר החשיפה הקודמת, לפני כמה ימים, של התבטאויות של הדובר, שבינתיים התפטר, היה גינוי מקיר לקיר נגד קהילת עדות המזרח. היה גינוי מקיר לקיר מהאופוזיציה ומהקואליציה. מאתמול, משנחשפו ההתבטאויות הקשות והמכוערות האלה נגד הקהילה שלי, אני לא שמעתי אחד מהקואליציה – לא שר ולא חבר כנסת – שמצא לנכון לגנות את זה. אז אני אומר לכם, יש לכם עוד זמן. הקהילה שלי, הקהילה שלנו, 1.2 מיליון עולים מחבר העמים, עולים דוברי רוסית – הם תורמים, הם עובדים, הם משלמים מיסים, הם משרתים את המדינה הזאת, הם מצעידים אותה קדימה. אסור לנו לשתוק, אסור לנו להבליג כנגד הגזענות המכוערת הזאת. אני מצפה מכל חברי הכנסת לגנות את ההתבטאות המכוערת הזאת, וכמובן, המועמדות הזאת חייבת לרדת משולחן מקבלי החלטות. כי אם זה יקרה, זו פשוט תהיה יריקה בפנים של הקהילה המפוארת הזאת. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת בליאק. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, בבקשה. לרשותך 20 דקות, בבקשה. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> 25. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> 25? בבקשה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> רק נראה שהשעון עובד, כי בפעם שעברה היו תקלות. אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה, אנחנו בפתח ההצבעות על תקציב המדינה לשנת 2026, תקציב רביעי ואחרון של הממשלה הזו, תקציב בימים של מלחמה, תקציב שהיה צריך ויכול היה להביא בשורה, כן, בשורה – הייתה פה הזדמנות גדולה להראות מנהיגות לעם שמקריב הכול ומשלם מחיר כבד בימים קשים ותקופה ארוכה. אבל לצערי אין בו בשורה, יש בו אכזבה. ראשית כול, לידתו, הכנתו וההצבעה היום על התקציב הזה מבטאות, במקום ידיים בטוחות על ההגה, חוסר מנהיגות. התקציב הזה יעלה להצבעה הלילה, בשעות הקטנות של הלילה, לאחר שאנחנו, חברי ועדת הכספים, ניהלנו מרתון ארוך של דיונים על התקציב הזה בבהילות ובחיפזון. למה בבהילות, אתם שואלים? כי קודם כול, הכנסת הזאת הגישה את התקציב הזה ברשלנות בניגוד לחוק, באיחור מחפיר של מעל שלושה חודשים בימים של מלחמה – רק בגלל שיקולים פוליטיים; התקציב התעכב והתעכב פעם אחרי פעם לא כי הפקידים המקצועיים לא הכינו אותו במועד, אלא בגלל הממשלה הזאת. מדינה שלמה התנהלה בתקציב המשכי חנוק של 1:12 מדי חודש מאז ינואר, באופן שחנק את המשרדים, באופן שחנק את מערכת הביטחון, ולמה? כי התקציב התעכב עד שיהיה חוק פטור מגיוס לדרישת המפלגות החרדיות. וכל אחד מכם בקואליציה הזאת שיתף עם זה פעולה בימים של מלחמה. אנו נצביע הלילה על תקציב מחורר, מדולל, כמעט בלי רפורמות אמיתיות. בגלל שהוא עוכב ונדחה פעם אחר פעם בהבטחה למפלגות החרדיות, לכן כל כך הרבה דברים הוסרו ממנו, כי לא נשאר זמן. על הדרך הצלחתם לדחות ולדחות ולדחות את חוק השוויון בנטל ואת העזרה לחיילים שלנו – ממש שאפו, כל הכבוד. הצלחתם במשימה העליונה שלכם להאריך את חיי הממשלה באמצעות דחיית התקציב, וכל הזמן הזה לרצות את המפלגות החרדיות ולומר להן: אל תדאגו, אנחנו איתכם, אנחנו ממסמסים את הרחבת הגיוס, את העזרה לחיילים שלנו, והינה, אנחנו דוחים את התקציב כמו שביקשתם. עד לרגע בשבוע שעבר שהרמטכ"ל שלנו מרים עשרה דגלים אדומים ואומר בישיבת הקבינט האחרונה שאם לא יוסיפו בדחיפות מעל 10,000 לוחמים, הצבא שלנו, צבא העם, יקרוס לתוך עצמו. תגידו, נגד מי אתם נלחמים? היה לי חשוב מאוד להתחיל בנקודה הזאת דווקא ביום שבו אנחנו נצביע על התקציב; כי אני לא אתן לכם להשכיח את הסוגיה העיקרית שעומדת בבסיס הכישלון בתקציב הזה. 160,000 איש מגויסים למילואים, היועץ שלי צחי בסבב חמישי, מי לא מכיר בן של חברים שרק התגייס וכבר למוחרת מקצרים את הלו"זים של ההכשרה שלו כלוחם כדי שכמה שיותר מהר הם ייכנסו ללחימה כי אין כוח אדם? חלק כבר בעזה, חלק בלבנון, חלק, כמו הבת שלי, סוגרים כבר ארבע שבתות רצוף, לא יודעים כבר איזה מספר, בצבא, כי אין מי שייתן להם יד ויחליף אותם, גם לא את הסדירים. עסקים של מילואימניקים קורסים, הרבה מילואימניקים מתגרשים, ומזכיר הממשלה הזאת – מה הוא עושה בשם ראש הממשלה? מגיש מכתב לבג"ץ, שבו הוא מבקש מבג"ץ: אל תדרשו עכשיו מהממשלה להגיש עמדה לבג"ץ מה אנחנו עושים כדי להגביר את הגיוס. זה לא מתאים בימים של מלחמה. אמיתי, זה מה שהממשלה והקואליציה המופקרת הזאת עושים. אז לפני כל דבר אחר אני פה כדי להזכיר לכולם, בפתח ההצבעות על התקציב, את הנקודה הזאת, שתהיה אות קין על מצחו של כל אחד מכם בקואליציה הזאת. כי לא רק שמשכתם ודחיתם את סוגיית השוויון בנטל, ודחיתם התקציב בשבילה – לא טיפלתם בנושא הזה, בתקציב, שהוא כמעט באמת אחד הנושאים העיקריים שיכולתם לעשות כדי לתת עתיד ואופק אמיתי של שינוי לכלכלה הישראלית; אוויר לכלכלת ישראל בשנים הקרובות, אוויר לישראלים שעובדים ומשרתים, בשורה לטאלנטים שעוזבים את הארץ כי הם לא רואים איך זה מתכנס, המודל הזה, של חלק "נמות ולא נתגייס" וחלק משרתים ומממנים. והתקציב הזה היום, לא רק שהוא לא מטפל בסוגיה הזאת, שרק האובדן שלה למשק הוא כל שנה 9 מיליארד שקלים, בלי קשר לכל העלויות של המימון, שנדבר על זה, של ההשתמטות – הוא גם באמת מתמרץ את מי שאומר, "נמות ולא נתגייס" בעקיפין, במרמה, בהסתרה, בהיקפים שלא ידענו כמותם. בכספי המיסים שלנו ביזה בימים של מלחמה, והדבר הזה יהיה אות קין על מצחה של הממשלה הזו. ועכשיו, בואו נדבר על הפרטים. בגלל האיחור הגדול שבו הוגש התקציב, בגלל הפוליטיקה, אין בו כמעט שום רפורמה משמעותית. בגלל הפוליטיקה, כמעט 60%–70% מהפרקים שלו פשוט פוצלו, בגלל חוות הדעת המשפטיות של הכנסת כי אין זמן נאות לדון בדברים; ובגלל הפוליטיקה גם אין בו שום דוגמה אישית, פשוט בזזו והעמיקו את החוב. כמו משפחה שהיא בדרך לפשיטת רגל, כי זה הכי קל. זה תקציב שבמקום מנועי צמיחה מקדם מנועי קריסה; תקציב שבמקום חזון של חוק גיוס ושירות לאומי ראוי קיבלנו בו עידוד למי שמשתמט. יעד הגירעון, שאמור היה לראשונה לרדת ולאותת לשווקים על אחריות פיסקלית, זינק מ-3.9% ל-4.9% אחרי המס על הבנקים, הדיל עם הבנקים, יש לומר; חברת הדירוג פיץ' לא מאוד מתרשמת. אחרי שהיא פרסמה תחזית שלילית, היא אמרה, אני לא מאמינה לממשלה הזאת, הגירעון יהיה 5.7%. התרגלנו, אבל זה לא היה תמיד ככה שחברות דירוג פשוט לא מקבלות את ההערכות של הממשלה הזאת, וגם את ההתנהלות הכלכלית שלה כבר רואים כפוליטיקה. מסגרת ההוצאות של ישראל העמיקה בעוד 39 מיליארד שקלים; מצבת החובות זינקה בעוד 24 מיליארד שקלים רק בגלל דרדור הגירעון. בסך הכול בשנה הזאת – בעוד 110 מיליארד שקלים. רק התוספת של החובות, בקטנה, תהיה עוד 1.2 מיליארד בשנה – תשלום של תוספת ריבית על פני מאות מיליוני שקלים ומיליארדי שקלים. ישראל דוהרת ליחס חוב–תוצר מאוד מדאיג של כ-70%. זה אחרי שאנשי אגף תקציבים אמרו לי: אל תדאגי, זה לא יקרה, אנחנו כל כך בטווח משם; נכין תוכנית, נחזור לשר, נקצץ בדלתא, נקצץ בפוליטי. ואז חזרו אלינו נכלמים ואמרו: את צודקת, טעינו, אנחנו דוהרים לשם. אפס קיצוצים בכספים הפוליטיים פעם רביעית, שיא של כל הזמנים. וזה רק מה שגילינו, בין 6 ל-7 מיליארד שקלים בניגוד לחוק. אחוז הצמיחה כבר לא ברור. ולמה זו החמצה גדולה? אני רוצה להסביר. ישראל במלחמה כבר שלוש שנים. אנחנו במצב מיוחד. חברות הדירוג סלחו לנו פעם אחר פעם על העמקת הגירעון, קיבלו בהבנה שישראל בהוצאה תקציבית חריגה, ולכן אין ברירה, מעמיקים כל פעם את הגירעון, אבל הפירות יבואו בדמות של ניצחון, של מזרח תיכון חדש וכו'; הם ציפו לממשלה ראויה, שתנצל את זה להוצאות חכמות וגדולות מכספי המיסים שלנו, כספים שיניבו פרי לעתיד הכלכלה; לא סתם הוצאות – הוצאות שהן השקעות. הייתה פה הזדמנות, אם כבר מעמיקים את הבור, לשים את הכסף בכספים טובים, חכמים. אם כבר יש ברוך ויש בור ויש חובות, שזה יחזור אלינו כפליים; או למשל לקצץ ולהדק, להסיט כסף רק ללוחמים, רק למלחמה, כמו ששר האוצר הבטיח בחודש היחיד שבו הממשלה הזאת חזרה בתשובה אחרי 7 באוקטובר, ואמר, אני עוצר הכול – רק מה שרלוונטי למלחמה וללוחמים. אבל מאז שכחו את זה. ואם כבר ממילא מעמיקים את הגירעון, אז במקום בשביל כספים קואליציוניים והטבות מס מגזריות יכלו בכסף הזה לעשות הרבה דברים טובים שאני אדבר עליהם. ומה עשינו? מה עושה הממשלה בתקציב הזה? לא ניצלה את ההזדמנות הזאת לשום דבר טוב. לקחו את הכסף שלנו, הישראלים, ופשוט לקחו שיא של כספים פוליטיים ושרפו אותו לעוד חוב בלי בשורות, בלי חוכמה, בלי מקצועיות – העיקר הבייס והפוליטיקה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו הישראלים נצא מהמלחמה הזאת עניים יותר, עם מעמד ביניים כפוף יותר, עם עסקים קטנים קורסים יותר; נשלם יותר מיסים במשך כל העשור הבא, עם תקציב ביטחון עצום שלא הולך להשתנות לשנים ארוכות ואל מול הוצאות גדולות, כשלקחו את הכסף שלנו והשתמשו בו לכל מה שלא נכון. במקום לתת כסף לסורוקה, למכון ויצמן, לתוכנית של השבת המוחות שבורחים מישראל, לייצר תנופה של פרויקטי תשתית על בסיס הסכמי אברהם, שיכלו והיו צריכים להתרחש הרבה קודם; במקום למגן 4,700 דירות בקריית שמונה בכל הזמן הזה שהיה לכם, על חשבון המדינה, בתשתיות טכנולוגיות, בתחבורה, בחינוך – בלימודי ליבה, לדאוג לעסקים הקטנים; במקום לסיים את חוק השוויון בנטל שעולה למשק בהפסד של לפחות 9 מיליארד שקל בשנה רק עלות עקיפה – שברתם שיא אחרי שיא של כספים קואליציוניים, פי שבעה מממשלת השינוי, ממשלת בנט, שהייתי בה שרה, שאצלה אפילו לא הייתה מלחמה. מה יכולנו לעשות בכסף הזה? 4 מיליארד שקלים למיגון אזרחי – כסף שחסר; 1.4 מיליארד שקלים לחינוך לגיל הרך – כסף שחסר; 700 מיליון שקלים למערך בריאות הנפש – אנחנו פוגשים משבר לאומי בבריאות הנפש; 1 מיליארד שקלים למכון ויצמן בגין עם כלביא, שעדיין לא התקבל. הדברים האלו לא נעשו, ובמקום זה קיבלנו חוסר מנהיגות. ואני שואלת, איפה המנהיגות? איפה ממשלות ישראל שידעו לקחת משברים ולרתום אותם להזדמנויות? בשנות השמונים ניצבנו מול משבר כלכלי ואינפלציה אדירה, חברו יחד קואליציה ואופוזיציה, הביאו תוכנית עיצוב, החזירו את ישראל למסלול; בשנות התשעים, כשהביאו מיליון עולים חסרי כול, מדינת ישראל יזמה, פעלה, בנתה, לא רק דיברה ודיברה ודיברה, ועוד יו"ר חדש למינהלת ועוד מינהלת ועוד החלטות ממשלה, והכסף לא עובר בפועל; בתחילת שנות האלפיים, גם אז ישראל עמדה על פרשת דרכים, והיה אומץ מנהיגותי לקצץ בכספים מגזריים, לקבל החלטות קשות ולבנות את הבסיס לפריחה הכלכלית שתבוא אחר כך. והיום דואגים רק לדבר אחד – לשמור על הממשלה. בזמן שחיילינו נלחמים ומותשים מתוך תחושת אחריות ומנהיגות, הם מביטים למעלה ורואים חוסר מנהיגות. נגיד בנק ישראל הזהיר: צריך להפחית את הכספים הקואליציוניים, צריך לעצור כספים למוסדות שלא מלמדים ליבה, גם ככה נצטרך להעלות מיסים החל משנה הבאה, ועוד ועוד גזרות. אבל למי אכפת? הוא אפילו לא מוזמן לישיבות הממשלה. ובכן, התקציב הזה מצטיין בדבר אחד עיקרי – כספים פוליטיים בסכומי שיא; ובדיונים שהיו בוועדת הכספים נדהמנו מהיקף הכספים בתקציב האחרון של הממשלה הזאת, מתחכום השיטות כדי להבריח אותו לפני הבחירות. נכון להיום אנחנו מדברים על מעל 7 מיליארד, אבל זה רק מה שגילינו באופוזיציה. באמת צריך לומר פה, ואני רוצה לומר גם תודה לחבריי בוועדת הכספים: היינו אופוזיציה לוחמת. כמעט כל הדברים שיצאו החוצה וניסו להסתיר היו תוצר של עבודה בלתי מתפשרת שלנו לילות ארוכים. עכשיו בואו נדבר על איך הממשלה הזו בימים של מלחמה עבדה בדבר אחד – כמה שיותר כסף קואליציוני. היא עשתה את זה בשיטות מאוד מאוד יצירתיות: פעם אחת מסלולים ירוקים – יש לך הרבה מאוד כסף שממתין לשימוש, והם יצרו איזה כלל מול הדרג הפקידותי המותש – מה שהיה בשנה שעברה פוליטי, קודם כול יעבור ישר. מצאנו את עצמנו יושבים עם חוות דעת משפטיות מלפני 15 שנה – סתם, משנת 2023 – כשבעצם עדיין לא. אז באמת, מה היו המסלולים שבהם השתמשנו בכסף פוליטי? במסלולים ירוקים, במאות מיליונים שממתינים לשימוש בניגוד לחוק הגיוס או החובה ללימודי ליבה; בקופסאות ששמו בצד, שכותבים עליהן שעדיין לא נקבע השימוש שלהן; בהסרת מנגנוני פיקוח ממשלתי לאן הולך הכסף; ובשימושים כפולים ומכופלים; ולקינוח, בהטבות מס מגזריות. לא קוראים לזה כסף פוליטי, אבל זה פוליטיקה מלא מלא בימים של מלחמה. נפרט: מסלול ירוק – מעל 51% מהכספים הפוליטיים למפלגות החרדיות לא נבדקו משפטית מחדש בתקציב הזה. 1.2 מיליארד שקלים לחרדים עברו בלי בדיקה חדשה. אין שינוי נסיבות, אמרו לנו. זה מסלול ירוק כמו בשנה שעברה. אין שינוי נסיבות? שאלנו; אתם רציניים? אנחנו באמצע מלחמה עצימה, שאנחנו לא יודעים לאן תוביל. אנחנו בתהליך מול בג"ץ שעוצר כספים שבאים לעקוף חוק השתמטות. כלום. 2. הסתרת חלק מהכסף בבסיס התקציב. אלו גם כספים פוליטיים שפשוט הוחבאו בתוך התקציב: 147 מיליון שקל למשרד של סטרוק; מאות מיליונים רבים למשרד החינוך בגין החינוך החרדי – כסף פוליטי שלא נספור אותו, כי הוא יעני בסיס. 3. סתם קופסאות כסף בצד, ככה, שיהיה. יש בשפע, למה לא? למשל, קופסה שמצאנו היא של 721 מיליון שקלים מכספי המיסים שלנו, והיא הושמה בצד לכספים פוליטיים ספייר. וככה כתוב בהחלטת הממשלה: עד שייקבעו השימושים שלהם. תגידו לי, אתם רציניים? קחו את זה למערך בריאות הנפש או שתצמצמו את הגירעון. וכפילויות במימון. בדיוני ועדת הכספים גיליתי שיש היום שולחן עגול בממשלה שיושבים בו שמונה – תקשיבו לי טוב – שמונה משרדי ממשלה, שדנים ביניהם איך לחלק את האחריות, את התפקידים, את המשימות על תקציבים כפולים – על מה? תרבות יהודית, זהות יהודית, תרבות תורנית, זהות תורנית – אף אחד לא מצליח להסביר מה ההבדל. וגם מנכ"ל משרד ההתיישבות אמר בעצמו, זה באמת היה צריך להיות במשרד אחד. ולמה זה ככה מפוצל? פשוט – כדי שאי-אפשר יהיה לעקוב אחרי זה, וכדי שיהיה פי שמונה ממה שצריך. הלאה, שיטה נוספת שמצאנו: כסף לא חוקי בניגוד לחוק הגיוס שפשוט שמים אותו בצד עד שאפשר יהיה להפשיר אותו, עד שהפריץ ימות; עד שתושלם הרפורמה המשפטית שתאפשר לעבוד בצפצוף על החוק; עד שיגמרו להרוס את השופטים, שלא יהיה אף אחד שיעמוד מולם, ופשוט יוכלו להפשיר את הכסף. כן גילינו שבעצם אחרי שבשנה שעברה שמו לצרכים הללו 700 מיליון שקלים, קצבאות לאברכים שאסור היה לשלם בגין השתמטות, ואז פשוט לא הצליחו להעביר את זה, השנה שמו 600 מיליון שקלים בצד לאופק חדש, כסף לחינוך חרדי בניגוד לחוק שדורש ללמד ליבה – אנגלית ומתמטיקה. אז שמים את זה בצד. לא מקטינים את הגירעון, לא עוזרים בו לציבור. ועכשיו, נדבר על השיטה. הממשלה הזו יצרה שיטה שמחלישה את הפקידות מהיכולת לפקח על הכסף ומכניסה את כולנו להיריון מראש. מה זאת אומרת? על מה אני מספרת לכם? קודם מעבירים החלטת ממשלה עם סכומים עצומים בסעיפי רזרבה, בסעיפים שייקבעו שימושים מראש, בכל מיני מסלולים ירוקים; ובעצם אחרי זה, במהלך שנת התקציב, עושים טפטוף ועוד טפטוף ועוד טפטוף של הכסף ועוד כסף מסעיפי הרזרבה המפלצתיים, מכל מיני מקומות עלומים, ככה שאף אחד כבר לא יודע איך כל המשרדים המיותרים האלו מתחילים את התקציב, ואיך הם גומרים; איך הכספים הפוליטיים לחרדים מתחילים ובכמה הם נגמרים. אפס שקיפות, צונמי של העברות. במקום שהתקציב יגיע מראש, כמו שהיינו עושים בממשלות נורמליות, יושבת ממשלה, רבה עם כולם, רבה עם הפקידים; שר האוצר עובד, מכינים תקציב, יושבים עם אגף תקציבים, ואומרים ככה וככה לכסף פוליטי; עוברים ייעוץ משפטי, מכינים את הכול, והכול עולה לממשלה בפעם אחת, חוץ ממקרים מאוד חריגים עם חוות דעת מה כן, מה לא. פה עובדים הפוך: קודם מחליטים על הכסף הפוליטי, ואחרי זה לוחצים על הדרג הזה להתחיל לשחרר ולחשוב – כמה שיותר לשחרר מהרזרבה, מה שמשוחרר לא יוחזר, תעשו לנו מסלול ירוק, תחזירו לנו עוד, לא יהיה לכם תקציב אם לא תשחררו, ועוד ועוד. המקרה של המשרד של סטרוק, המסורת והמורשת הציגו לנו את התמונה הזאת לאור שאלות שלנו בוועדת הכספים. אני ביקשתי וקיבלתי טבלה מאגף תקציבים: תגידו לי, אני כבר לא יודעת כלום – בכמה התחילה סטרוק ב-2022, בכמה היא סיימה; בכמה היא התחילה ב-2024, בכמה היא סיימה; בכמה היא התחילה ב-2025, בכמה היא סיימה. והמספרים הממו גם אותם. בשנת 2022–2023, שנת המלחמה הכי עצימה בעזה, סיפרו לנו שהמשרד הזה מתחיל ב-133 מיליון שקל – קיצצו בגלל המלחמה. בכמה הוא נגמר, אתם שואלים אותי? מעל ל-757 מיליון שקל. נציג אגף תקציבים אמר לי: אני בשוק. בימים של מלחמה לא קלטתי שאחרי כל ההעברות זה הסכום. השנה שעברה התחילה ב-400 – שימו לב גם לקפיצה של הבסיס, כבר, כי כבר מתחילים לשים קואליציוני בפנים – והוא נגמר, תקשיבו, טוב, ב-837 מיליון שקלים. אתם מכירים עוד ממשלה כזאת שעובדת ככה בלי יד על ההדק, בלי בדיקה בכוונה? זה מתוכנן מראש, זאת השיטה. מתחילים קצת, מסתירים פי כמה וכמה מהתקציבים, ופשוט מתישים את הצוות המקצועי ומעבירים עוד ועוד. ככה גם ראינו במשרד המסורת, ככה גם ראינו במשרד המורשת. ובאמת, אם אנחנו משווים את שנת 2026 בכספים פוליטיים מול שנת 2022, למשל, של ממשלת השינוי, אנחנו רואים פי שבעה כספים קואליציוניים בימים של מלחמה. זה פשוט לא ייאמן. שיטה אחרונה לכספים פוליטיים בימים של מלחמה היא הטבות מס מגזריות. חצי מיליארד שקל התאבד שר האוצר שלנו – שהוא גם שר ביטחון, כן? אני לא יודעת, הוא לא זה ולא זה – לקחת את כספי המיסים שלנו. עכשיו, בשבוע שעבר, בלילה ישבנו כדי לתת הטבות מס של חצי מיליארד שקל ליהודה ושומרון. עכשיו, זה נשמע יחסית משהו הגיוני – זה לא. יש במדינת ישראל קריטריונים להטבות מס, ליישובים ליד הגבול, ליישובים עם סוציו-אקונומי נמוך, ליישובים שרוצים למשוך אליהם תושבים ולחזק אותם מסיבות שונות. על בסיס הקריטריונים האלה 35 יישובים ביהודה ושומרון כבר מקבלים הטבות מס. מה עושה סמוטריץ? דרס את כל הכללים. הוא מתחת לאחוז החסימה, חצי מיליארד מכספי המיסים שלנו ייתנו עכשיו בין 7% ל-12% הנחה במיסים, במס הכנסה, לכל מי שגר ביהודה ושומרון באשר הוא, גם אם הוא ביישוב סוציו-אקונומי גבוה, גם אם זה אפרת, גם אם זה כל מיני יישובים שאנשים עומדים בתור להיכנס אליהם. שוב – אנחנו בימים של מלחמה – שקל למישהו אחד נגרע משקל למישהו אחר; פחות בחינוך, פחות ברווחה, פחות בכל כך הרבה דברים חשובים. וזה מה שעושים כדי לעלות מעל האחוז החסימה. אז אני שואלת אתכם היום, אני שואלת אותך, אדוני היושב-ראש, האם ככה נראית ממשלה שהפכה תקציב להזדמנות? זאת באמת אכזבה, זאת החמצה. ובאמת פגעו גם בשוק העסקי. ובואו נדבר על העסקים הקטנים. איזה בשורה הייתה כאן לעסקים קטנים? ואני יודעת שאתה מבין על מה אני מדברת. הם כבר בקושי מחזיקים את הראש מעל פני המים. סבב רביעי ועדיין אין חוק שבלחיצת כפתור יקבע מה כללי הפיצויים לעסקים. אחרי זה שתבוא הממשלה ותעשה התאמות – כמה פעמים ביקשנו את זה בוועדת כספים, שהנטל יעבור לממשלה לעבוד? אתם יודעים מתי תתחיל הממשלה לדון בטיוטת מתווה הפיצויים לעסקים קטנים במדינת ישראל? אחרי פסח. אפילו ביום חמישי זה לא היה מספיק חשוב כדי לדון בו; זה לא הטבת מס ליו"ש, זה לא הרחבת סמכות בית הדין הרבני, אפילו לא לצפון לעסקים קטנים. ובאמת, הפעמים הבודדות שראינו את חברי הליכוד מתייצבים בוועדת כספים – זה רק בנושא 130 דולר, המע"מ והפטור, ולא לבוא ולהילחם עליהם. אלה 70% מהמועסקים במשק, 65% מהמחזור, 55% מהעסקים הקטנים. אז אני אסיים ואומר שהתקציב הזה מספר הכול, לאן הולך הכסף, ומראה על המנהיגות שלכם. ביום שישי האחרון חברת הדירוג הבין-לאומית פיץ' פרסמה תחזית דירוג שלילית לכלכלת ישראל; כי לצד הצלחות המלחמה היא צופה גירעון אסטרונומי בסכום של 5.7% ולא כפי ששר האוצר מספר לנו. היא מדברת על פוליטיקה פנימית מקוטבת ששולטת בכלכלה, וזהו תמרור אזהרה ברור בפנינו. אני רוצה לסיים ולומר שהתקציב הזה הוא התקציב האחרון של הממשלה הזאת. הוא באמת ליקוי מאורות בימים של מלחמה, שהיינו צריכים לראות ערבות הדדית באמת, ערבות הדדית כלכלית, היינו צריכים לראות שוויון בנטל; היינו צריכים לראות עזרה לחיילים שלנו ובשורה ואיזשהו אופק של רפורמה אמיתית לכלכלת ישראל – זה שוויון בנטל ולימודי ליבה. ובעוד כל העם מראה חוסן, רץ למקלטים, משלם מחירים כלכליים, עסקים שחלקם סגורים, אנשים לא ממוגנים – סופג מחיר באמת קשה; חיילים שלנו שמקריבים את החיים שלהם – כולם מפגינים מנהיגות. ומי לא מפגין מנהיגות? אתם. גם בתקציב הזה לא גיליתי מנהיגות, להפך. וגם את זה ייקח הרבה מאוד לתקן, ובעזרת השם נתקן. תודה רבה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת אורית פרקש הכהן. אני רוצה להזמין, בבקשה, את חבר הכנסת חמד עמאר. 15 דקות לרשותך. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> כבוד היושב ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, תראה, לפני חודש התחילה מלחמה; מלחמה עם איראן. טיסות רחוקות, טייסים שעושים עבודה נהדרת, מעולה, אבל העלויות הן אדירות. אני ציפיתי, כחבר ועדת הכספים, שיגיעו אלינו לוועדת הכספים ויגידו: חבר'ה, אנחנו חייבים לתקן את התקציב כי המלחמה הזאת תעלה לנו המון המון כסף. אבל הדבר לא קרה. ואתה חבר ועדת הכספים. הדבר לא קרה. אף אחד לא הגיע – לא שר האוצר, לא שר אחר, שבא להגיד ולהודיע שהתקציב שאנחנו מאשרים הוא לא רלוונטי, שזה לא התקציב שהמדינה זקוקה לו עכשיו בשעה הקשה הזו. היו פתקי החלפה. הגיעו עם תקציב, ותוך כדי דיון אני מגלה 30 מיליארד שקל לצה"ל ועוד 7 מיליארד עתודה, ועוד 5.8 – עתודה אזרחית. ואז אני שואל על הכסף של חירום אזרחי, כי 7 מיליארד לצה"ל – דובר שיש מנגנון חלוקה ואיך מחלקים את הכסף, ואם רוצים לשנות את הייעוד של הכסף, צריכים לחזור לכנסת ולחוקק חוק. 5.8 מיליארד שקל אזרחי – אין שום מנגנון, לא צריך לחזור לכנסת; הממשלה בהחלטה שלה יכולה לשנות ייעוד של הכסף. אז אני שואל את נציג אגף תקציבים – ואתה יכול להיכנס לפרוטוקולים – האם יכולים את אותו כסף לייעד לכספים קואליציוניים? אומר לי: אם הממשלה תחליט, היא יכולה לייעד אותו לכל דבר שהיא רוצה; פנייה תקציבית לוועדת הכספים, ומעבירים אותו. זו הממשלה בזמן מלחמה, בזמן שאנחנו זקוקים לכל שקל לחיילי צה"ל, לאנשי המילואים, ושכחו שחילקו 6 מיליארד שקל כספים קואליציוניים. 6 מיליארד שקל כספים קואליציוניים. בארבע השנים האלה חולקו יותר מ-25 מיליארד שקל כספים קואליציוניים. אתם יודעים מה זה 25 מיליארד שקל ומה מדינת ישראל יכולה לעשות עם 25 מיליארד שקל לציבור הכללי במדינת ישראל, לתחבורה, לתשתיות, לבריאות, לעסקים הקטנים, לעסקים? היא יכולה לפתח דברים אדירים, אבל היא החליטה לחלק 25 מיליארד שקל כספים קואליציוניים. באים אלינו ואומרים לנו: בממשלת השינוי גם אתם חילקתם כספים קואליציוניים. אני הייתי שר במשרד האוצר, חולקו 1.2 מיליארד שקל לשנתיים. זה מה שחולק, והוא חולק לכלל אזרחי ישראל, לא לקבוצות מסוימות ולא לסקטורים מסוימים. לכלל אזרחי ישראל חולק הכסף הקואליציוני. אנחנו אמרנו: מלחמה, מה אני צריך עוד חמישה משרדים או שישה משרדים? שר האוצר הודה שיש חמישה משרדים מיותרים בתקציב הקודם, אפילו לפני הקודם, ואמר שצריך להוריד אותם ולפרק אותם, כי אלה משרדים מיותרים. אבל בנושא הזה שום דבר לא נעשה. משרדים מיותרים ממשיכים לתפקד. שמעתי את חברת הכנסת פרקש מדברת על זהות יהודית ומורשת יהודית – תאמין לי, אני כדרוזי יושב בוועדה ומסתכל, בודק בתקציב, ואין משרד שאין בו זהות יהודית. כמו הסברה – תיכנס למשרדים ותראה: הסברה במשרד ראש הממשלה, הסברה במשרד החוץ, הסברה בעוד משרד. אותו דבר זהות יהודית ומורשת יהודית – בכל משרד תמצא זהות יהודית. אני שאלתי את זה בצחוק: יש משהו שקשור לדרוזים? << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> עם זהות דרוזית? מורשת דרוזית? תרבות דרוזית? אין. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> יש. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> איפה? << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> שמנו 4 מיליון שקל כדי לספר את המורשת הדרוזית והחיבור שלה למורשת ישראל, שהיא קיימת מאז יתרו. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> 4 מיליון שקל? << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> אני שמתי השנה 4 מיליון שקל - - - << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כל הכבוד לך אם שמת את זה. אבל אני אומר לך, בשעת מלחמה אני לא זקוק לכסף הזה לדרוזים; בשעת מלחמה אני רוצה את הכסף הזה לחיילי צה"ל, אני רוצה לאנשי המילואים, אני רוצה לנשות המילואים, אני רוצה לאנשים שלא רק תורמים, הם יכולים גם לתרום את החיים שלהם למען המדינה - - << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> בדיוק. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> - - ולאבד את החיים. אני רוצה לתרום להם, לתת להם. זה מה שמעניין אותי עכשיו. אתה שר בממשלת ישראל, ואני אומר לך, אנחנו בשעת מלחמה קשה, והתקציב הזה לא רלוונטי. אני ישבתי בכל הדיונים, שעות ישבתי בוועדת הכספים, גם בדיון על התקציב עצמו וגם בחוק ההסדרים, אין דיון שפספסתי, ואני מכיר כל שקל שנמצא בתקציב, אני מכיר יותר טוב משר האוצר, כי אני ישבתי בוועדה, ואני יודע איך עוברים על התקציב עם השר ואיך מסבירים לו את התקציב; ואני אומר לך, אנחנו, הכנסת, נביא תקציב חדש אחרי הפגרה, יהיה תקציב חדש, כי התקציב הזה לא יכול לתת לנו את הפתרונות לכל מה שצריך, לכל כסף שצריך לצה"ל, לצפון ולעסקים. ממשלת ישראל הנוכחית ביטלה את תוכנית מיגון הצפון. אתם מבינים? אנשים אתמול אמרו – אני גר בצפון ואני יודע – שאנשים רצו למקלטים כל 20 דקות. כל 20 דקות הייתה אזעקה, ואין מיגון. שם צריך להשקיע את כל הכסף. שם צריך לשים את כל הכסף, למגן את הצפון. אנחנו מאבדים את הצפון, חבר'ה. מי שגר בצפון הם אנשים מיוחדים, מי שגר בקו העימות הוא איש מיוחד, כי הוא לא חי – הם כבר שנתיים וחצי כמעט חיים מאזעקה לאזעקה. איך הם יכולים להמשיך לחיות ככה? ובמקום לשים כסף ועוד כסף על מיגון הצפון, לוקחים כסף ממיגון הצפון, מקצצים, מבטלים. אביגדור ליברמן שם 5 מיליארד שקל ב-2018 למיגון הצפון. אישרנו את זה שוב בממשלה, בממשלת השינוי, ואם היינו ממשיכים עם התוכנית שלו מ-2018 היינו במקום אחר היום. לא היינו במצב הזה שלאנשים אין מקלטים, אין להם חדרים אטומים, אין להם כלום. יכולנו להגיע עד בית שאן עם מיגון הצפון, גם בגלל רעידות אדמה. זה לא רק עניין של מלחמה – מיגון הצפון זה היה גם נגד רעידות אדמה. אבל הממשלה הזאת החליט לבטל את התוכנית הטובה, כי לא רוצים שמשהו יירשם על שם מישהו אחר. אביגדור ליברמן הביא את התוכנית, תקצב את זה גם בממשלה כשהוא היה שר האוצר, וזה לא טוב לממשלה הזאת, לא טוב לביבי נתניהו. אבל אני רוצה להתמקד עכשיו, בחמש הדקות האחרונות שלי, בנושא העדה הדרוזית, ואני רוצה לדבר על ההבטחות של הממשלה הזאת, הבטחות של ממשלת נתניהו לעדה הדרוזית. בואו נתחיל. הבטחה ראשונה – חיבורי חשמל לעדה הדרוזית. יושב-ראש הקואליציה אופיר כץ עומד באמצע, ראש מועצה מצד ימין, ראש מועצה מצד שמאל, ומבטיח להם שיתחברו לחשמל כל הבתים שלא מחוברים לחשמל בעדה הדרוזית, והתוצאה – אף לא בית אחד שהתחבר. אני עמדתי ואמרתי לו: אופיר, אתה מבטיח הבטחה שלא יכולה להתקיים, אין חוק ייעודי לעדה הדרוזית. הוא עשה את זה עוד פעם עם מס רכוש, וגם אז אמרתי לו, ומה הוא ענה לי? נחיה ונראה. חיינו וראינו שלא היה. זה מה שהוא אמר לי. אז את ההבטחה הראשונה זרקנו לפח. הבטחה שנייה – ועדה ייחודית לתכנון ובנייה לבני העדה הדרוזית. אני הבאתי חוק הקמת ועדה, עמד שר הפנים ואמר לי: אנחנו מקימים ועדה, לא צריך חוק, זו ההחלטה שלי, נקים ועדה ייחודית בסמכות של ועדה מחוזית שתטפל בעדה הדרוזית, ביישובים הדרוזיים, ותפתור את הבעיה. זה היה לפני קרוב לשלוש שנים. קמה ועדה? לא קמה ועדה. הבטחה – אין ועדה, ולא קמה ועדה, ועדיין בעיות התכנון רצות בלי שום הישג. הבטחה שלישית – נחוקק חוק שוויון לעדה הדרוזית. פרסומים הגיעו לעדה הדרוזית: נחוקק חוק שוויון מול חוק הלאום. זה הגיע לוועדת שרים ודחו אותו אפילו בוועדת שרים, לא הגיע לכנסת החוק הזה, ולא היה. הבטחה רביעית – ראש הממשלה שוב עומד עם ראש רשות ועם חבר כנסת, ואומר להם: את התוכנית הכי טובה שהייתה לעדה הדרוזית אני מאשר כתוכנית חומש, ומאשר 3.8 מיליארד שקל. אז אמרתי לו, תקצבנו 3 מיליארד שקל לשנתיים בממשלת השינוי, כשאביגדור ליברמן היה שר האוצר ואני הייתי שר במשרד האוצר. זו לא התוכנית הכי טובה לדרוזים, אבל מעשית שום שקל לא עבר עד עכשיו חוץ משוטף שנכנס לתקציב של הרשויות. שקל אחד לא עבר. הבטחה חמישית – חלקות לחיילים משוחררים. בסוף השבוע הייתה חגיגה בעדה הדרוזית תודות לשר חיים כץ, וגם אני רוצה להודות לו. הוא החזיר את המצב לקדמותו. בראשון לראשון, מאז הממשלה הזאת, מגרש אחד לא חולק. הייתה החלטה של 90% סבסוד לחלקות לחיילים משוחררים – וביטלו את ההחלטה, אין החלטה לסבסוד. ואז באו וביטלו עוד העמסות. בחלקות לחיילים משוחררים יש העמסות – חדש מול ישן, מבנה ציבור – באה הממשלה הזאת ואמרה, הכול יהיה על חשבון רוכש הקרקע. מה שהיה כל הזמן וכל השנים – המועצה החליטה אם ההעמסות יהיו על חשבון הרוכש או על חשבון המועצה – ואז החזירו את המצב – שהמועצה תחליט, זו כל החגיגה שהייתה. אני אגיד לכם את האמת, הם חושבים שהעדה הדרוזית, או שהיא לא מבינה, או שהיא לא קוראת, או שאולי היא לא יודעת – אבל כולם יודעים שזה תרגיל, תרגיל מסריח, להגיד, עשינו משהו – אבל בעצם לא עשו שום דבר. אם אני אחרוג דקה או שתיים, תרשה לי. אני רוצה לעבור עכשיו להבטחות לדרוזים בסוריה: בחודש מרץ 2025 ראש הממשלה עמד, הכריז ואמר: אנחנו לא ניתן לפגוע באחים שלנו, האחים שלנו הדרוזים בסוריה. מי שיתקרב, אנחנו נטפל בו. מאז ההבטחה במרץ, מה קרה לדרוזים בסוריה? אלפים נהרגו, נשחטו, נשרפו, מאות נשים נאנסו, 150,000 נעקרו מהבתים שלהם, 38 יישובים עד עכשיו כבושים בידי ג'בהת א-נוסרה ודאע"ש והשלטון של אל-ג'ולאני. ומה הממשלה עשתה? ומה ראש הממשלה עשה? תקף אחרי 72 שעות של רצח – כשהיה יכול לעשות את זה – אני הייתי שם, אני דיברתי עם כל אנשי הצבא, כי השיירות עלו לכיוון ההר, הר הדרוזים, ואמרתי להם: תורידו רק את המשאית הראשונה, את הסמי הראשון עם הטנק, ואז ייעצר כל הטבח. אבל אף אחד לא עשה את זה, חיכו שהטבח יהיה – ויהיה רציני, וייהרגו אלפים – ואז התערבו. ועובדה, כשהתערבו, תוך שעות זה הופסק. אבל אני רוצה להמשיך לעוד הבטחה – וסיימתי: ראש הממשלה מגיע לדרוזים כמציל של הדרוזים בסוריה, מגיע לדרוזים אצל השייח' מוואפק טריף, ראש העדה הדרוזית, יושב שם ומבטיח מעבר בטוח לדרוזים מסוריה לישראל – מעבר בטוח, אנשים יבואו לעבוד כאן בישראל, חסרים לנו עובדים; לא מעבר בטוח לכאן, לא עובדים, עד עכשיו אין להם דלקים, עד עכשיו אין להם תרופות, עד עכשיו אין להם אוכל, עד עכשיו מצבם קשה. אז אני רוצה להגיד לכולם: אל תאמינו לשום הבטחה של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. כל ההבטחות שלו לחינם. תודה רבה שגם אישרת לי קצת. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. אדוני, כשאתה מדבר על הדרוזים אני לא יכול לא לאפשר לך, אבל אני מבקש מהדוברים אחרי – יש פה רשימה שמסתיימת ב-21:00 - - - << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> סליחה, אני תכננתי אחרת את הנאום - - - זו הבעיה, שאתה לא כותב שום דבר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה. אני מבקש, לוח הזמנים מחלק עד הדקה לכל אחד. מי שעובר את זמנו, פוגע באנשים שיצטרכו לדבר. תודה. בבקשה, גברתי, 15 דקות לרשותך. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, תחילה אני רוצה לציין שמחר (אומרת דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:). כעת אני אעבור לנושא הישיבה של היום – תקציב המדינה 2026. אני רוצה שנחזור אחורה שלוש שנים ומשהו, ארבע שנים כמעט, לפרסומת ולתעמולה הפוליטית של ראש הממשלה בנימין נתניהו בבחירות. אתם זוכרים איך הוא הצטלם עם העגלה של התינוק? איך הוא הצטלם כשהוא מתדלק? איך הבטיח חיים מכובדים לכולנו, להילחם ביוקר המחיה? אני בטוחה שכולנו זוכרים. הוא הבטיח ביטחון אישי, תזונתי וכלכלי. ואיפה אנחנו נמצאים היום? אולי נתחיל בביטחון האישי, ואני רוצה לדבר ספציפית גם על החברה הערבית. עוד לא עברה רבע שנה, וכבר יש לנו 73 נרצחים ונרצחות. ביטחון אישי – בואו נסתכל מסביב על המלחמות, אחת אחרי השנייה, שאוכלות את כולנו וגובות מאיתנו מחירים כבדים; על יוקר המחיה – בואו ניזכר כמה עלה ליטר דלק אז. אני הלכתי ובדקתי אתמול, זה היה משהו בסביבות חמישה שקלים וכמה אגורות. ביום שלישי מחירי הדלק יגיעו לשמונה שקלים ועוד כמה אגורות לליטר. הוא דיבר על חוק חינוך חינם לגיל לידה עד שלוש. זוכרים איך הוא התגאה בזה ורצה לעשות את זה? מה יש לנו היום? יש לנו תינוקות, ילדים ותלמידים שיושבים בבית, שאין להם אפילו אפשרות ללמוד, והסיבות מרובות. הורים משלמים לגנים ולא מקבלים שירותים, הילדים בבית כי המסגרות סגורות. אחד משני ההורים חייב להישאר עם הילדים בבית כי אי-אפשר להפקיר ולהשאיר ילדים קטנים בבית. מה עם אלה שהם יותר גדולים? תארו לעצמכם משפחה נורמלית של שלושה ילדים בממוצע, הממוצע לפעמים יותר מזה. הם לומדים בזום. תאמינו לי, אני מכירה מקרוב מאוד מה זה הזום הזה. בן הזוג שלי עוסק בהוראה, הוא מלמד אלקטרוניקה, מקצוע שאמורים להגיע אליו התלמידים הכי טובים. ואני רואה כמה תלמידים נכנסים לזום וכמה זמן מבוזבז, ואלה עוד הגדולים בתיכון, שיש להם אחריות אישית על עצמם בעצמם. מה עם הילדים הקטנים, שכל אחד צריך מחשב משלו כדי להיכנס לזום? ואמא צריכה לחלק את עצמה או אבא לחלק את עצמו לשלושה חלקים בכל חדר. למי יש בבית שלושה מחשבים? זה במקרה שיש מחשבים. למי יש תשתיות לאינטרנט? ובכלל, בתקופה של מלחמה, וכל 20 דקות יש לנו אזעקות, כשהילדים וגם המורים צריכים להיכנס למרחב המוגן, אז מה הטעם בכל הסיטואציה הזאת? נחזור לחינוך חינם. כולם משלמים מחירים, אפילו הסטודנטים שלומדים באוניברסיטה – לא רק שהם לומדים מרחוק, יש כאלה שאיבדו את העבודה שלהם בתקופת המלחמה, ויש הרבה כאלה שממשיכים לשלם שכר דירה למרות שהם לא נמצאים בדירה שלהם. יוקר המחיה – למי יש את האפשרות היום לתזונה נכונה, שבסופו של יום תביא להתפתחות בריאה של האדם? למי יש את היכולת לקנות פירות כאשר מחיר לקילו יכול להגיע ל-40 או 50 שקל? למי יש אפשרות לקנות בשר או אפילו עוף? עוף – 45 שקל לקילו, ובשר אין פחות מ-100, זה במקרה הכי זול, וגם לא הכי משהו. מה עוד אפשר לספר על יוקר המחיה – על הארנונה שהעלו השנה ב-30% כמעט בכל היישובים? מדברים איתנו על ריווח מדרגות מס לאוכלוסייה ספציפית שמשלמת מיסים, והם לא צריכים את ה-200 שקל שיקבלו בריווח הזה; ובמקביל, כל ההוצאות והגירעונות יגיעו לשיא שאין כמוהו, יושתו בסופו של יום על האזרח, על האזרח הפשוט שמשתכר במקרה הטוב שכר מינימום. אז ביטחון תזונתי, כולנו כבר יודעים, אין. חינוך, לא רק שהוא לא חינם, משלמים עליו וגם לא מקבלים חינוך. ביטחון אישי – בואו נסתכל על החברה הערבית. 73 נרצחים כבר, ולא לדבר על אלה שנפצעו, ואולי פציעות קשות מאוד, שמשתקות את החיים שלהם. אבל הם עדיין נרשמים ורשומים בספר של אלה שעדיין חיים. מה עם אלו שנמצאים בסביבה של אותו נרצח? הילדים, השכנים, האישה, הבן. מי שואל בכלל מה מצבם? מה הוקצה לטיפול בהם בתקציב הזה? תגידו לי. אנחנו כבר יותר משנתיים בתוך מלחמות. אנחנו גם יודעים שהאזור הזה – חס וחלילה, מקווים שלא יקרה, אבל אומרים שתהיה כאן רעידת אדמה ענקית. במה אנחנו מוכנים? בכלום, אני אומרת לכם, בכלום. 60% מהבתים ביישובים הערביים הם בלי מרחב מוגן, לא כי הם לא רוצים, כי פשוט אלה מבנים ישנים. אין מקלטים ציבוריים בתוך החברה הערבית, חוץ מבתי הספר, שהתחילו לדאוג להם לפני כמה שנים. מה יש בתקציב הזה כדי לתת מענה לבעיה של המיגונים? כלום. ואסור לנו לשכוח שישנם יותר מ-150,000 אזרחים, ילידים במדינת ישראל, שגרים בנגב, בלי אף מקלט, חוץ מהתרומות והאנשים הטובים שתרמו, שלא מספיקות אפילו לעשירית מהצורך הקיים. אז גם בתוך התקציב הזה לא נמצא שום מענה. למה יש מענה בתקציב הזה? לכספים קואליציוניים, ועובדים יומם ולילה כדי להכניס אותם לבסיס של התקציב. אני לא נגד מתן מענה לצרכים, אבל שהדבר ייעשה בצורה מקצועית ושוויונית. יש מושג כזה שקוראים לו צדק חלוקתי, שצריך לתת למי שצריך באמת. במדינת ישראל יש יותר משני מיליון עניים, רובם ילדים, ו-52% מהילדים הערבים חיים מתחת לקו העוני, אוכלוסייה מבוגרת שרעבה למנה חמה, שאין לה יכולת לשלם אפילו עבור חשמל. אגב, גם החשמל עלה בצורה נוראית בשנתיים האחרונות, ועוד יעלה. זקנים מוותרים לא רק על מנה בסיסית וחמה, הם מוותרים על חלק מהתרופות שהם צריכים לקחת ביום-יום שלהם כדי לסגור את החודש. אז זה שכר מינימום שלא מספיק למינימום, יוקר מחיה שממריא עד לשמיים, אוכל שאינו בהישג יד, אלימות הולכת ומשתוללת. ומה אנחנו מקבלים בסופו של יום? הבטחות, הבטחות והבטחות, שאינן מתקיימות. עוד דבר שאני חייבת להזכיר לגבי החברה הערבית – דובר לפניי על מנועי צמיחה כלכלית, ואין ספק שמדינת ישראל בעשור הבא תסבול, וכולנו נסבול רבות, מהמצב הכלכלי הקיים, ונצטרך לשלם הרבה מיסים. אבל ריבונו של עולם, אין בממשלה הזאת מישהו שיכול להעז לפקוח את העיניים, ולשים תוכנית כלכלית שתוציא את המשק ואת האזרחים מהמקום שהם נמצאים בו בתחתית, למטה למטה? הוכח מחקרית שהחברה הערבית היא מנוע לצמיחה הכלכלית הכי גדול, שיכול להביא צמיחה למדינת ישראל. אבל איך? צריך להשקיע בתחבורה, בתשתיות, באזורי תעשייה, בהפחתת אחוזי אבטלה, בהנגשת תחבורה ציבורית, ואז באמת אפשר להוות מנוע צמיחה כלכלית. אבל כנראה שהממשלה הזאת אומרת, יש פתגם בערבית שאומר: (אומרת בערבית ומתרגמת), כאילו, גם עליי וגם על האויבים שלי. אני לא אומרת את המילה "אויבים שלי" – רבים מתוך הממשלה זאת, שרים וחברי קואליציה, חברי כנסת וגם ראש הממשלה, אפילו התבטאו והסתכלו ואמרו שיש להם אויב בפנים, ככה כינו את החברה הערבית, כאויב מבפנים, למרות שהחברה הערבית הוכיחה את עצמה לאורך כל הדרך. כולי תקווה שבאמת יבוא תיקון, ואני מקווה שמהר מאוד. אני בטוחה שזה לא התקציב האחרון ל-2026. אני בטוחה שאחרי הפגרה אנחנו נחזור ויפתחו את זה שוב. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה לך, גברתי. חבר הכנסת סמיר בן סעיד, בבקשה, אדוני. לרשותך עשר דקות. << דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה לך. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אנו עומדים כאן היום כדי לדון באחד המסמכים החשובים ביותר, תקציב המדינה לשנת 2026. זהו לא רק מסמך כלכלי, אלא מפת דרכים ערכית. תקציב המדינה קובע מי מקבל, מי נשאר מאחור ומהם סדרי העדיפויות של הממשלה. השאלה שאנחנו חייבים לשאול את עצמנו היא פשוטה, האם התקציב הזה משרת את כל האזרחים, או רק חלק מהם? אני אתייחס בכמה נקודות. האחת, הפער בין המספרים למציאות. על פניו, מדובר בתקציב גדול, 900 מיליארד שקל – 900 מיליארד שקלים זה סכום גדול, סכומים אדירים, סעיפים רחבים, תוכניות רבות; אבל מאחורי המספרים יש מציאות, מציאות של אזרחים בפריפריה, של רשויות מוחלשות, של החברה הערבית בכלל, והחברה הערבית והבדואית בפרט, שממשיכים להרגיש שהמדינה לא נמצאת שם בשבילם. מציאות של צעירים ללא הזדמנויות שוות, מציאות של משפחות שמתמודדות עם יוקר המחיה, מחסור בשירותים בסיסיים ותחושה עמוקה של הזנחה. כאן צריך לומר את האמת: תקציב של 900 מיליארד, ואפס צדק. נקודה שנייה – תקציב החינוך גדול במספרים, חלש בצדק. אדוני היושב-ראש, אחד הסעיפים המרכזיים בתקציב הוא תקציב החינוך: מעל 101 מיליארד שקלים, למעלה מ-27 מיליארד לחינוך יסודי וחטיבות ביניים, כ-19 מיליארד לחינוך מיוחד ו-15 מיליארד לחינוך על-יסודי. זה נשמע מרשים, אבל השאלה איננה כמה כסף יש, אלא למי הוא מגיע. האם ילד בכפר לא-מוכר בנגב מקבל את אותו סיכוי כמו ילד ברמת השרון? האם תלמידה בכסייפה מקבלת אותם תנאים כמו תלמידה בתל אביב? התשובה ברורה – לא. ולכן צריך לומר, אין כסף; יש – פשוט, לא לנו. הנקודה השלישית שאני מתייחס אליה – מצוקת הכיתות והתשתיות. עדיין קיימים יישובים שלמים עם מחסור חמור בכיתות לימוד, תלמידים לומדים בצפיפות, במבנים זמניים, יבילים, בתנאים לא ראויים, ותקציב הפיתוח הוא 3.2 מיליארד בלבד. (אומר בערבית.) 900 מיליארד, ותקציב התשתיות, תקציב הפיתוח, הוא 3 מיליארד. ההר הוליד עכבר. זה לא פתרון, זה פלסטר, וזו לא טעות, זו בחירה. הנקודה הרביעית שאני מתייחס אליה – החברה הערבית בכלל, והחברה הבדואית בנגב בפרט, עם מדיניות של הזנחה. אדוני היושב-ראש, אי-אפשר להתעלם מהפערים העמוקים בחברה הערבית. במיגון יש פערים, בחינוך – פערים, בתשתיות – פערים, בביטחון האישי – פערים. זה לא מקרי, זה מדיניות, ואם מישהו בממשלה חושב שזה ייעלם, הוא טועה, כי המציאות צועקת. הנקודה החמישית – מחסור במיגון. אנחנו חיים תחת איום, ולא יודעים איפה ולאן לברוח. יש יישובים שלמים בנגב, במיוחד הכפרים הבלתי-מוכרים, שאין בהם מיגון בסיסי, אין מקלטים, אין מיגוניות, אין תשתיות חירום. וכשנופלים טילים אין זמן להסברים. פה אני אומר לממשלה, ובעיקר לשרי הביטחון, לשר לביטחון לאומי ולשר האוצר – אתם מדברים על ביטחון, אבל לא לכולם. ולכן צריך לומר את זה ברור: ביטחון לכולם, אסור להפקיר אף אחד. הכפרים הבלתי-מוכרים מחוץ לתקציב, מחוץ למדינה. יש עשרות כפרים בנגב (אומר בערבית: ) שלא מופיעים במפות התקציביות של הממשלה. אין תכנון, אין תקצוב, אין הכרה, ואתם מצפים מהאזרחים לחיות בלי זכויות בסיסיות. צריך להקים אזור מיוחד, מסגרת תקציבית ברורה, להכיר בכפרים ולהתחיל לתכנן עתיד. הנקודה השישית שאני מתייחס אליה – הרשויות המקומיות קורסות תחת העומס, הרשויות המקומיות הערביות והפריפריאליות לא מצליחות לעמוד בעומס. אין תקציבים מספיקים, אין מענקי איזון הוגנים, אין תשתיות בסיסיות, אבל הממשלה ממשיכה לנהל תקציב כאילו הכול בסדר, כאילו הכול בסדר, וזה לא בסדר. זה לא תקציב. זו מדיניות אפליה. אני רוצה לומר כאן בצורה ברורה: כאשר שר האוצר בוחר סדרי עדיפויות, זה לא רק כלכלי, זה אידיאולוגיה; כאשר השר בן גביר מדבר על ביטחון, הוא מדבר על ביטחון סלקטיבי; וכל שר אחר שמדבר על זהות, מתעלם מזהות שלמה של 21% מכלל החברה – החברה הערבית של אזרחים במדינה. אבל אנחנו כאן כדי להזכיר: יש גם אזרחים ערבים במדינה הזו, והם לא שקופים. אדוני היושב-ראש, בסוף זה לא רק כסף, זה ערכים – באיזו מדינה אנחנו רוצים לחיות ולהיות? האם במדינה שמחזקת את החזקים או מדינה שמרימה את החלשים, במדינה של אפליה או מדינה של שוויון? אז אני קורא מפה לממשלה לתקן, לאזן, להשקיע באמת בפריפריה, להשקיע בחינוך, להשקיע במיגון, להכיר בכפרים – לא בסיסמאות, במעשים. כי בסוף תקציב הוא לא רק מספרים, תקציב הוא אמירה. ואם התקציב הזה לא מבטיח שוויון, הוא לא תקציב שאנחנו צריכים. סיכום בערבית: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: ) 79 הרוגים מתחילת השנה (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: ). ואני מסיים גם (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: ). אני מסיים, שלב סיום (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: ). << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. << קריאה >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> (אומר דברים בשפה הערבית: ). תודה לך. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. אני שוב חוזר, אני לא רוצה להפסיק אתכם, במיוחד כשאתה מקריא שמות של אנשים. אז אנא מכם. עד שעופר יעלה, אני רוצה להגיד לך, אדוני חבר הכנסת, רק חצי מילה. אני טיפלתי בכפרים הבלתי-מוכרים, ובגאווה גדולה גם הקמתי שם בית ספר, בח'שם זנה, וקראתי לכולם בפעם הראשונה וישבתי – אני חייב להגיד לך שגם כשהצעתי הסדרה שהייתה טובה גם בשבילם, נתקלתי בחומה בצורה של סירוב. זו סוגיה כואבת מאוד. אבל אני מסכים עם 90% מהדברים שאמרת, אתה צודק. בבקשה, עופר, סליחה. זה שאין להם מיגון בימים האלה, זה קשה. אנחנו שולחים בריאות לד"ר נסאסרה, לו ולמשפחה שלו. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כן, דיברתי איתם. כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, בוקר טוב. 129 שבועות חלפו מאז השבת הארורה של 7 באוקטובר. 904 ימים של מלחמת נצח, שהרודן וכנופייתו הכהנאית מעמיקים ומרחיבים מסיבות פוליטיות-הישרדותיות ואידיאולוגיות-משיחיות. 904 ימים שהאחראי הראשי להפקרתם, מותם ועינוים של אלפים, מסרב לומר: פשעתי, חטאתי, עוויתי, ולעשות למשפטו, במקום לעשות לכולנו את המוות. הצעת התקציב, לצד היותה הצעה אכזרית ומופקרת כלכלית, היא גם תוכנית הישרדות פוליטית של נתניהו ושל כנופייתו, דרך מלחמה, כאוס וחורבן שבהם הם מבקשים להשקיע; תקציב שנועד לשמר ולממן מלחמת נצח, מתאים למגמה שאותה הגדיר הכלכלן סמיר אמין כקפיטליזם סנילי. זהו שלב מאוחר ומנוון של המערכת הקפיטליסטית, שבו מנועי הצמיחה המסורתיים נשחקים, והמערכת נאחזת באמצעים הרסניים כדי לשמר את עצמה. במקום לייצר יציבות ושגשוג, הקפיטליזם בשלב זה נוטה להעמיק פערים יותר מתמיד, לערער מבנים חברתיים ולהפוך את האלימות לכלי מרכזי בניהול הסדר העולמי ואף הפנים-מדיני. אחת התופעות הבולטות במסגרת זו היא הפיכתן של מלחמות ממצב חריג, מעין כלי אחרון ונדיר יחסית של צבירת רווח, לאמצעי שגרתי ואף הכרחי לשימור השליטה הכלכלית והפוליטית. כך, המלחמה כבר אינה כישלון של הדיפלומטיה, אלא מנגנון פעולה מובנה שלה ושל המערכת הנאבקת על הישרדותה. במובן זה, כפי שכתב אמין, ואני מצטט אותו: כאשר ההון שולט, המלחמה הופכת להמשך טבעי של הכלכלה. אין מדובר באמירה תיאורטית גרידא, אלא במציאות כלכלית מדידה, שבאה לידי ביטוי גם בתקציב המוצע, תקציב שמשרת את אדוני המלחמה על חשבון צורכי החברה בכלל וזכויות המוחלשים שבה בפרט. לפי דוחות המכון הבין-לאומי לחקר השלום בסטוקהולם, שנת 2024 הייתה שנת שיא בהיקף המכירות של חברות הנשק הגדולות בעולם, ושנת 2025 תהיה, מבחינתן, אף רווחית יותר. 100 החברות הגדולות נהנו מהכנסות כוללות של 679 מיליארד דולר, וזאת בשל המשך המלחמות בעולם, המאיצות השקעות בחימוש ובטכנולוגיה צבאית. שלוש חברות ישראליות גדולות: אלביט, התעשייה האווירית ורפאל, נכנסו לדירוג 100 החברות המובילות, עם עלייה של כ-16% בהכנסותיהן בשנת 2024, שהסתכמו בכ-16 מיליארד דולר. הן מרוויחות ממלחמת הנצח של נתניהו וחבורתו. אך מה עם כלל העם? מאחורי המספרים שבתקציב מסתתרת מדיניות של נישול, הדרה וריכוז העושר בידיים מעטות על חשבון הרוב המוחלט. בזמן שמוג הלב נודד בין הבונקר של פאליק לבין מיגונית ניידת מאובזרת היטב ובלתי ניתנת להעברה, תקציב למיגון בשכונות ולצמצום פערי המקלוט בחברה הערבית – אין. מתווה פיצויים הגון לעובדים שנאלצים לצאת לחל"ת – אין. מעל לחודש החברה כולה סובלת, מופגזת ועקורה, בשם מלחמת שלום הממשלה, אך תקציב שייתן מענה אמיתי למי שאיבדו את מקור פרנסתם – אין. כסף שיבטיח רציפות הכנסה וביטחון תעסוקתי למשפחות, צעירים ועובדים מוחלשים – אין. השבוע חשף בנק ישראל את החשבון: 354 מיליארד ש"ח הם עלותה של מלחמת הנצח מאז 7 באוקטובר. מה ניתן היה לעשות בכסף הזה ברווחה, בביטחון תזונתי, בבריאות הנפש, בשיקום שכונות, בבניית כבישים בטוחים, במאבק בארגוני הפשיעה, בכל תחום ותחום שבו קורסים תושבי המדינה תחת עולה של הממשלה? דוח בנק ישראל מראה שישראל מפגרת בכל מדד: אוריינות, שפה ושליטה במתמטיקה, יחס החוב הציבורי לתוצר, תוצר ממוצע לשעת עבודה, מחיר ממוצע של דירה להשכרה. רק במדד אחד ישראל מובילה, ואף משתפרת: מדד שיעורי העוני. כשני מיליון נפשות עניות בישראל, מהן כ-872,000 ילדים לפי נתוני הביטוח הלאומי; ולפי נתוני מכון אדוה – אפילו יותר גרוע. ההוצאות הציבוריות לנפש בישראל בשנת 2024 היו רק כשני-שלישים מהממוצע של מדינות ה-OECD, בזמן שההוצאה הציבורית הביטחונית הייתה גבוהה יותר מפי ארבעה מהממוצע במדינות הללו; פחות כסף לרווחה, לחינוך, לבריאות, לתעסוקה ולהשכלה, ויותר כסף למלחמה, עוד לפני מלחמת איראן הנוכחית, שעלותה למעלה ממיליארד ש"ח ליום. בנוסף, עד כה נפגעו כ-1,900 דירות, שאינן ניתנות עוד למגורים, הוגשו כ-14,300 תביעות בגין נזקים ישירים לרכוש, כ-5,500 משקי בית כבר נזקקו לדיור חלופי, ושכר הדירה של חוזים חדשים מרקיע שחקים. המציאות הזאת מזכירה לי את אמרתו של הנשיא האמריקאי לינדון ג'ונסון, ואני מצטט אותו: אם תצליח לשכנע את הלבן המוחלש ביותר שהוא עדיף על שכנו השחור המוצלח ביותר, הוא לא ישים לב שאתה מרוקן את כיסיו. תן לו מישהו להסתכל עליו מלמעלה, והוא ירוקן את כיסיו בעצמו. סוף ציטוט. בישראל עושה נתניהו הכול כדי לשכנע רבים בחברה היהודית להסתכל מלמעלה על שכניהם הערבים, כדי שייאותו לרוקן את כיסיהם ולמשכן את עתידם בשירות אדוני המלחמה, השנאה וההון. רק לפני כחודש אמר נתניהו: אנחנו מביאים תוכנית מיידית לשיקום, לפיתוח ולצמיחה של קריית שמונה, שלומי ומטולה. אז מדוע נדרשות היום קריית שמונה, שלומי ומטולה, דיר אל-אסד, כפר ע'ג'ר, שדרות, אשקלון וקיבוצי העוטף לשוב ולהתחנן? הייתכן שנתניהו שיקר? לשקר של נתניהו יש רגליים, והן צועדות בבטחה מקיני הטרור לכפרים הפלסטיניים בשטחים הכבושים, מתוקצבות ביד נדיבה, חמושות ומעוּדדות ממשלתית, בעוד כפרים פלסטינים מופקרים, ללא תשתיות, ללא שירותים בסיסיים, ללא הגנה, חשופים לטרור, חורבן וגירוש בידי אותן כנופיות פוגרומיסטים ועוזריהם מכוחות הכיבוש. 40 טרקטורונים, או ליתר דיוק, כלי משחית, בעלות של 100,000 ש"ח כל אחד, חולקו לקיני הטרור, בזמן שיישובי העוטף בדרום, בצפון וברחבי המדינה כולה מופגזים בידי איראן וחיזבאללה, ועזובים לאנחות בידי ממשלת הטבח – אנחות באל"ף, אך לא בה"א – מאות אלפי עסקים קורסים, כחצי מיליון פוסט-טראומתיים, אבל אורית סטרוק מרגישה בתקופה של נס, כי אליה התקציבים זורמים, בעזרת אשם, אשם באל"ף. מדובר במדיניות שמייצרת רווח פוליטי וחומרי באמצעות גנבת משאבים מאלו שנזקקים להם באמת, והעברתם לתאבי הבצע, השנאה והשררה, שממילא מפוטמים בידי ממשלת ההון הגדול והראש הקטן, והלב הקטן עוד יותר. גם בנגב קיימים אותם דפוסים של קיפוח ואפליה. המדינה משקיעה בהקמת יישובים ליהודים טהורים בלבד, בזמן שהיא הורסת בתים, שכונות ואף כפרים שלמים של התושבים הערבים הבדואים, של האזרחים הערבים הבדואים. ישראל ממשיכה לסרב להכיר בכפרים שבהם חיים רבבות מאזרחיה, ואפילו מיגון בסיסי אינה מאפשרת להציב. זו מערכת תקציבית שמקדמת מרחב מחיה יהודי מצד אחד, ומוחקת קיום ערבי ותיק מצד שני. מדיניות משוקצת של עליונות גזעית וניצול מעמדי. התקציב גם ימשיך לאפשר לקבלנים וכרישי נדל"ן לבנות שכונות ענק באמצעות מסלולים עוקפי תכנון, מחוץ למסגרת הדמוקרטית של חוק התכנון והבנייה ועל חשבון קהילות מוחלשות. הציבור מודר מתהליכי קבלת ההחלטות, המרחב העירוני הופך למוצר פיננסי, והאינטרס של התושבים הוחלף באינטרס של ההון. כשקבלנים מקבלים גישה לקרקע ציבורית ולזכויות בנייה בלי פיקוח אמיתי, זו לא רק העברת משאבים מסיבית מהחברה כולה לקבוצה קטנה ומקושרת, אלא גם הקרבת איכות החיים של הדיירים. בד בבד, הדיור הציבורי מוזנח בעקביות, מלאי הדירות מצטמצם, תקציבי התחזוקה מגוחכים, ואפילו מקלטים נאותים אין בבניינים המתפוררים, אם בכלל. המדינה נסוגה מאחריותה הבסיסית לדיור וביטחון, ומפקירה מאות אלפים למלתעות השוק. זו לא תקלה, זו מדיניות המחזקת בעלי הון, ופוגעת במי שחיים על משכורת מינימום, על קצבאות זקנה, נכות או הבטחת הכנסה. במקום להשתמש בתקציב ככלי לשינוי חברתי, כדי לצמצם פערים, לממש את הזכות האלמנטרית לדיור ולהגן על קהילות מוחלשות, התקציב משמש ככלי לריכוז משאבים בקרקע, בדיור, במרחב הציבורי, בידי מאחזי הטרור של מתנחלים כהנאים וכרישי נדל"ן, מקורבים מושחתים, נהנתני הקפיטליזם וחובבי הפשיזם. התוצאה – העמקת אי-השוויון, אי-שוויון לאומי, עדתי, מגדרי ומעמדי כאחד, ורמיסת כל בדל של דמוקרטיה וצדק חברתי. בספרם "מיהו ישראלי" טבעו החוקרים יואב פלד וגרשון שפיר את המושג "שיחי אזרחות". בניגוד לתפיסה המקובלת של אזרחות כסטטוס משפטי אחיד ומשותף, מציעים פלד ושפיר לנתח את האזרחות הישראלית כמרובדת ומורכבת ממספר שיחים, כאשר שיח אזרחות מתייחס לאופן שבו נתפסת החברות במדינה ומתממשת במסגרת מוסדותיה. שיח אחד הוא שיח האזרחות הליברלי, הוא מדגיש זכויות פרט ושוויון פורמלי בפני החוק, בדגש על זכויות אוניברסליות ואינדיבידואליות, כמו חופש הביטוי, המגינות על הפרט מפני המדינה. השיח השני הוא שיח האזרחות הרפובליקני, הוא מדגיש תרומה למדינה וחובות אזרחיות, למשל שירות צבאי, כתנאי לחברות בה. האזרחות קשורה להשתייכות פעילה לקולקטיב ולנכונות למה שמכונה "לתרום למדינה". השיח השלישי הוא שיח האזרחות האתנו-לאומי, הוא מדגיש זהות לאומית-אתנית – במקרה הישראלי יהודית – ומעניק עדיפות לקבוצה לאומית אחת על פני אחרת או אחרות, מאפשר אפליה פסולה ביניהן ומתווה היררכיה בין אזרחים על פי מוצאם. תחת הצעת התקציב הנוכחית, מבקשת הממשלה להקצין את שיח האזרחות האתנו-לאומני ולהופכו לשיח של נתינות קיסרית-פשיסטית. המקורבים לצלחת, בין אם ברמה האישית בשל שחיתות פרסונלית, בין אם ברמה האידיאולוגית בשל תורת הגזע הכהנו-נציונליסטית, ובין אם באמצעות שלמון ושוחד כלכלי פוליטי, ייהנו מתמיכה נדיבה של המדינה. מאחזי טרור בשטחים הכבושים, כרישי נדל"ן בשכונות המצוקה, פוליטרוקים נאמנים לקיסר ומשפחתו, או חברות נשק והשמדה – התקציב משרת אותם ונועד עבורם. הציבור הרחב העובד ידמם ויממן את החגיגה המושחתת. מול המציאות הזו חייבים מדיניות חלופית, שמתבססת על שיח אזרחות הומניסטי וכלכלה שוויונית, שבה רווחת האדם קודמת לרווח הכלכלי, שבה השלום הוא הדרך להשגת הביטחון, והמלחמה הלגיטימית היחידה היא מלחמת המעמדות, שבה תשתיות, חינוך, בריאות, רווחה, דיור וביטחון אישי וקהילתי מתוקצבים כיאות והופכים לנורמה השלטת, במקום שנאה, אלימות, הדרה וגזל. כפי שקראו מהפכני 1968 בפריז: היו מציאותיים, דרשו את הבלתי-אפשרי. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. תצעד לך לכאן בבטחה, 15 דקות לרשותך כשתהיה מוכן. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב בראש. בראשית דבריי אני מבקש להביע את תנחומיי, תנחומי מפלגתי ותנחומי הכנסת למשפחות הנופלים: סמל משה יצחק הכהן כץ – מופת וראוי להערכה מיוחדת, ביצע עלייה לבדו מארצות הברית ועלה להגן על מדינת ישראל. יהי זכרו ברוך. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אמן. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> סמל אביעד אלחנן וולנסקי מירושלים, סמ"ר אורי גרינברג מפתח תקווה, זכרם לברכה, השם ייקום דמם. ועדת חקירה ממלכתית, כמעט שכחנו. אדוני ראש הממשלה, לא, לא, לא, אנחנו ממש לא שכחנו. אתה לא תימלט מוועדת חקירה ממלכתית. נכון, מפלגתי באה ואמרה: בעת מלחמה אנחנו לא מנהלים איתך ויכוחים. אנחנו תומכים בממשלה במלחמה הראויה על עתיד מדינת ישראל כנגד איראן וכמובן כנגד החיזבאללה – אבל ראה זה פלא, מייד חזרת לסורך. בחרנו בעת הזו לעסוק ולתמוך בממשלה בכל נושאי המלחמה. המלחמה באיראן מחייבת כדי להסיר איום קיומי, המלחמה בחיזבאללה – כדי להכחיד מהעולם הזה את הטרוריסטים הרוצחים ולהסיר את האיום מצפון מדינת ישראל. וראה זה פלא: הממשלה בעת הזו חזרה לסורה. יו"ר הכנסת, אשר הבטיח כי הכנסת תעסוק אך ורק בנושאים וחוקים הקשורים למלחמה, לא עמד במילתו. זה לקח לממשלה בדיוק עשרה ימים לחזור לסורה, הכריחה את הכנסת לעבוד לילות כימים, לעבוד בוועדות השונות על כל מיני חוקים הזויים שאינם קשורים לא לתקציב ולא למלחמה – עונש מוות, היועצת המשפטית ועוד כהנה וכהנה. הממשלה, הקואליציה הרעה הזו, חזרה לחוקק את חוקי המהפכה המשפטית, משטרית, כדי לשנות את פני מדינת ישראל. כאילו שכחנו את האסון הנורא של 7 באוקטובר, אדוני ראש הממשלה. לא, לא, לא שכחנו. אנחנו הולכים לישון עם זכרם של 1,200 נרצחים ו-800 נופלים – וקמים עם התחושה הנוראית הזו על האסון הגדול ביותר שקרה למדינת ישראל מאז קום המדינה. אדוני ראש הממשלה, לא ניתן לך לברוח מהאחריות. נהדהד את כישלונך פעם אחר פעם. לא נשתוק. תגיד, אני שואל שאלה: להיכן נעלמו כל אותם שרים? כל אותם שרים שתמכו בהקמת ועדת חקירה ממלכתית, כל חברי הכנסת שבחודש הראשון לאחר המערכה האיומה ברוצחי החמאס תמכו בפה מלא בהקמת ועדת חקירה ממלכתית – חבורה של שפנים, פחדנים, דגים קפואים במחלקת הדגים בסופר. קולכם לא נשמע. אין לכם עמוד שדרה, אין לכם אמת אישית, הולכים אחרי המנהיג, איבדתם את ה-standing שלכם. מי שיתמוך בכאילו ועדת חקירה, אותה ועדה שהמציא ראש הממשלה, ואפילו אין לו אומץ להביא את ההצעה הזו כהצעת חוק ממשלתית, פחדן. הוא מטיל על חבר הכנסת קלנר להביא את ההצעה הזו כהצעת חוק פרטית כדי לעקוף את הבושה, אבל אנחנו ואזרחי מדינת ישראל מכירים היטב מה עומד מאחורי העניין הזה. בושה. הצעתו של חבר הכנסת קלנר היא הצעה הזויה, מטורפת, שאיננה מצויה בחוק – המצאה. פוליטיקאים ישבו בוועדה משני הצדדים ויפסקו, ואתם אומרים מה? הרי זה עם פוליטיקאים שווים במספרם מכל צד – לא, אנחנו לא רוצים שפוליטיקאים ישבו בוועדת חקירה ממלכתית, אנחנו רוצים שישב בראשה שופט עליון. אתם יודעים מה? אולי בפעם הראשונה אני מעז להגיד את זה: תבחרו אתם. אני מאמין בשופטי בית המשפט העליון – לא חשובה לי מה דעתו, מאיפה הוא בא, מה הוא עשה. אמינותו מקובלת עליי, אבל אתם פוחדים. אתם פוחדים, חבורה של פחדנים, אתם פוחדים מן האמת. אתם פוחדים מזה שאפשרתם לחמאס במשך שלוש שנים או שנתיים וחצי להכניס כל חודש בין 15 ל-30 מיליון דולר. זה הכסף ששימש את החמאס לבניית עוצמתו, לבניית עזה תחתית, מחילות ותעלות שאין להן סוף – קילומטרים על קילומטרים. הכסף שימש לזה, הכסף שימש לבניית העוצמה הצבאית, לרכישת נשק שבכלל לא הוברח דרך המנהרות – הוא הוברח בדרך הראשית, דרך מעבר רפיח. הצעת החוק של קלנר היא הצעה מטורפת. אנחנו לא נשב בוועדה מן הסוג הזה, לא ניתן את ידינו לסילוף האמת, וככל שחולפים הימים, ברור לנו שראש הממשלה רועד ומפחד, רועד מפחד. מגיעות יותר ויותר ידיעות כי ראש הממשלה קיבל מהמודיעין המצרי אזהרות בדבר כוונת חמאס לפלוש למדינת ישראל. מזה אתה פוחד, שהאמת תתגלה – ואת זה אתה רוצה להסתיר. לא משכו בדש מעילי – נו, באמת. יש אזהרות של ראש השב"כ, יש אזהרות של ראש המוסד, יש אזהרות של הרמטכ"ל. לא רצית לדבר עם האלופים שבאו הנה לכנסת, ואף אחד לא התייחס אליהם? אזהרות מהמודיעין המצרי בדבר חמאס – לפלוש למדינת ישראל ולבצע פשעים נוראיים, אבל אתה לא הסכמת להטות אוזן, לא תפסו בדש בגדך, וביום שתקום ועדת חקירה ממלכתית, האמת הזאת תתגלה. כולם יזומנו לעדות למרות הזמן שחלף, ואנשים נוטים לעגל פינות – הרי זו כוונתך, שהאמת לא תתגלה לעולם. לא נפסיק להאמין, לא נפסיק ללחוץ בדבר הקמת ועדת חקירה ממלכתית – אין בלתה. סמדר פרי, הכתבת הצבאית של ידיעות אחרונות, כתבת ותיקה מאוד, מוערכת, שלא תכתוב דברים שאין להם בסיס, כותבת בפרסום בעיתונה כי מפי מקור מצרי אמין שאיתו היא עובדת שנים רבות, נמסר לה כי המודיעין המצרי העביר ידיעה לראש הממשלה בדבר כוונתו של חמאס לפלוש למדינת ישראל לבצע פשעים נוראיים. אנחנו רוצים לגלות את האמת הזו, צא החוצה ותגיד: לא היה. אם לא, תקום ועדת חקירה ממלכתית ותזמן אותך. בעצם אין לך מה לצאת החוצה. אתה משקר יותר מאשר אתה דובר אמת, אני אומר את זה בפה מלא. עשו סטטיסטיקה, הגיעו לכמה מאות פעמים שאינך דובר פעמים. אגמון, הדובר שלך, בהתבטאות של אדם שבאמת קרוב אליך, רומז: הלוואי והמצרים יגידו משהו או יוציאו את הקלטת השיחה עם ראש הממשלה. לא אמרת מילה על מה שאמר אגמון על המרוקאים ועל הבבונים ועל עדות המזרח בכלל – שקט. ממה אתה פוחד? היית אתה צריך לפטר אותו באותה שנייה, לא לחכות שהוא יתפטר. ממה אתה פוחד? מה מחזיק נגדך אגמון? מילה לא שמענו ממך. כל הבוחרים שלך בפריפריה הם מערים – רובם תושבים נהדרים שעשו עלייה למדינת ישראל, נטעו פה עץ, התפתחו – ערד, דימונה, באר שבע, רוב האוכלוסייה מהעדה המרוקאית המופלאה. אני אישית, אצלי בבית, לפחות שתי כלות שלי – אומנם חצי מהן – מרוקאיות, ואני גאה בזה. הן נהדרות. ממך לא שמענו מילה. אתה לא מתבייש? אין לך בושה? ואגמון, אם לא פיטרת אותו, והוא אומר, הלוואי והמצרים יגידו משהו, או יוציאו את הקלטת השיחה עם ראש הממשלה – הוא אוחז משהו נגדך. אנחנו מכירים אותך. לא אמרת מילה בדבר כל האירוע הנורא הזה. דביר קריב, בכיר בשב"כ, רומז כי כמה ימים לפני אירועי 7 באוקטובר נחת מטוס מצרי עלום של המודיעין המצרי בנתב"ג לכמה שעות, ונעלם חזרה כלא היה. אז תבוא ותגיד שזה לא נכון. בעצם אנחנו לא מאמינים לך – רק ועדת חקירה ממלכתית. ברור לנו לחלוטין שאתה מפחד, אדוני ראש הממשלה. לא ניתן לך לברוח מחקירה, מוועדת חקירה. קום תקום ועדת חקירה ממלכתית. אתה תצטרך לבוא ולהגיד את אשר אתה יודע. השבוע אני מניח שכל חברי הכנסת או רובם ייגעו בתקציב ההזוי הזה – שוד, ביזה מהקופה הציבורית, תקציב מושחת. שלחתם ידיכם לקופה הציבורית בזמן מלחמה, הגדלתם את הגירעון. כספים קואליציוניים – 5.8 מיליארד; פתחתם את הפה על ממשלת השינוי, בנט לפיד – 1.8 מיליארד, מדויק. מישהו יודע לעשות את החישוב? 3 מיליארד שקל יותר, 4 מיליארד שקל יותר גנבתם? זה הרי לא יאומן. ועוד רזרבה שגילו חברי הכנסת ממפלגתי, בליאק ושירי – 5.6 מיליארד שקלים רזרבה. מי שולט על הרזרבה? למה היא מיועדת? סכומים כאלה אדירים, עם גירעון שאתם אומרים שהוא יהיה 4.9%. אני אומר לכם, אתם תעברו את ה-5.2% כמו כלום. והדורות הבאים, הבני-בני-בני-בני נינים שלנו, עוד ישלמו את החובות האלה. ואתם, לא מעניין אתכם. שלחתם ידכם לקופה הציבורית עבור כל מיני טירופים. והחרדים, המפלגות החרדיות, חבורה של פחדנים. אתם אמרתם שלא יעבור התקציב אם לא יוסדר חוק הגיוס, אבל כשמדובר בכסף, חזרתם בכם. לא מעניין עכשיו חוק גיוס, דחיתם אותו – קודם כסף, קודם תקציבים לאלה שלא מתגייסים, ולאלה שלא תורמים, ולאלה שלא מוסרים את נפשם בעד ביטחון המולדת. אתם לא צדיקים, לא צדיקים גמורים כשמדובר בכסף. בחצי דקה שנשארה לי אני אומר משהו לחבר הכנסת בועז ביסמוט ולראש הממשלה: אם יש לכם מחשבה להפוך את חוק השירות הלאומי אזרחי לתחליף עבור החרדים לחוק הגיוס – זה אומר שמי שיבוא לשירות אזרחי לאומי, זה ייחשב לו כשירות צבאי – לא נשתוק. לא נשתוק. אי-אפשר להטיל את העומס רק על חלק מן העם. ראו הוזהרתם. בדמנו הדבר. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הודעה של סגנית המזכיר, בבקשה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה) (תעסוקה), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת העבודה והרווחה; לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 109) (ביקור שופט בבתי הסוהר), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת ינון אזולאי; הודעת שר הבריאות על מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת טטיאנה מזרסקי, שלום דנינו, ינון אזולאי, חילי טרופר ויאסר חוג'יראת בנושא: תת-אבחון מחלת COPD בישראל והשלכותיה הבריאותיות והכלכליות. בהתאם לסעיף 96 לתקנון הכנסת הודיע חבר הכנסת אריאל קלנר כי הוא חוזר בו מהצעת חוק חכירה הוגנת, התשפ"ד–2024, שמספרה 4337/25. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. << הצח >> הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2026, התשפ"ו–2026 << הצח >> << הצח >> הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026 << הצח >> << הצח >> הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026 << הצח >> << הצח >> הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 285), התשפ"ו–2026 << הצח >> << הצח >> הצעת חוק מסגרות תקציב המדינה (הוראות מיוחדות לשנת 2026) (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה, 15 דקות לרשותך. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> כנסת נכבדה, "עשרה דגלים אדומים" – כך הגדיר השבוע הרמטכ"ל שלנו את חומרת האזהרה שלו למצב הנוכחי – ודובר צה"ל פירט את זה. הוא פירט שהצורך המבצעי המיידי עומד על 15,000 חיילים נוספים, מתוכם 7,000 עד 8,000 לוחמים. ומה הממשלה בחרה לעשות כשהנתונים המאוד-מאוד מדאיגים האלה לנגד עיניה, כשהאזהרה הזו – עשרה דגלים אדומים – לנגד עיניה? מה היא בוחרת לעשות? הדבר המיידי שהם עושים זה להבהיר שהיא תעביר מייד אחרי הפסח את חוק ההשתמטות, באמצע מלחמה, בידיעה ברורה שהשמיכה קצרה מדי, שהנטל גדול מדי, שהלחימה שוחקת, פוצעת, מפילה לנו חללים, שוברת עסקים, מרסקת בתים – העיקר שהממשלה הזו תשרוד עוד כמה שבועות. לדחוק את האופק רק עוד קצת, זה מה שחשוב להם. אין קו אדום שהממשלה הזו לא חצתה בניסיון הזה פשוט לרצות את השותפים הקיצוניים שמרכיבים אותה. אבל חוק השתמטות אחרי שנתיים וחצי של מלחמה ורגע אחרי שהושמעה אזהרה כל כך ברורה וחדה – זאת כבר לא אטימות, זאת כבר לא רשלנות – זו פגיעה בביטחון, בביטחון מדינת ישראל. הממשלה הזו פשוט מסכנת ביודעין את עתיד ישראל – ביודעין. הממשלה הזאת מעדיפה את המשתמטים על פני הלוחמים, מעדיפה את האברכים על פני המילואימניקים, מעדיפה את שרידות הקואליציה על פני שרידות המדינה, פשוט כך. חוק ביסמוט להשתמטות הוא חוק שכתב אריה דרעי, והממשלה מקדמת אותו אך ורק כדי להבטיח את שרידות הקואליציה. בין החוק הזה ובין גיוס שיענה על צורכי הצבא אין דבר וחצי דבר, זו האמת. החוק הזה יוביל במקרה הטוב אחרי שנים אולי לגיוס של כמה אלפים בודדים של חרדים מעבר למצב הקיים, כשאנחנו יודעים – אנחנו יודעים שהיום יש למעלה מ-100,000 חרדים צעירים מחויבי גיוס שיכולים להתגייס, שצריכים להתגייס. וגם אלה שאולי יתגייסו במכסה של החוק הזה, אנחנו יודעים שרובם לא באמת חרדים בפועל. הם אולי למדו באיזשהו מוסד במשך שנתיים בין גיל 14 ל-18, אבל רוב האנשים שבסוף מגיעים לצבא הם גם לא חרדים. זה ישראבלוף על מלא. בפועל בני הישיבות עם החוק הזה ימשיכו להתחמק מהחובה הבסיסית שלהם להגן על המדינה ולהתגייס – אפילו בשעת מלחמה. הרי בואו נגיד את האמת, חלק ממטרת החוק המוצהרת, זה מה שכתוב שחור על גבי לבן, הוא להסדיר את מעמד תלמידי הישיבות תוך הכרה בחשיבות לימוד התורה. הורידו מהנוסח של החוק כל אזכור שבו היה כתוב שהמטרה היא גיוס של תלמידי הישיבות. הגיוס הוא לא המטרה, כאילו מה שצריך להסדיר פה זה בכלל לא את היכולת של צה"ל לעמוד במשימות שלו ולהגן על המדינה כשאנחנו מותקפים מכל עבר, אלא כל המטרה היא הכרה בחשיבות לימודי התורה. החוק הזה למעשה גם מבטל עשרות אלפי צווי התייצבות שכבר הוצאו, זה נותן חסינות רטרואקטיבית גורפת למי שכבר הוכרזו כמשתמטים תוך כדי מלחמה. מלבינים את כולם, ממש נותנים פרס לאלה שראו את האחים שלהם יוצאים לקרב ונשארו לשבת בצד. מה יהודי בזה? קמנו היום לבוקר שבו אנחנו מתבשרים על נפילתו של סמל משה יצחק הכהן כץ, זיכרונו לברכה, צעיר מבית חרדי שעשה את כל הדרך מארצות הברית לישראל כדי להתגייס ולהגן על מדינת ישראל. אני פשוט לא יכולה להבין איך בזמן שאנשים אשכרה חוצים אוקיינוסים כדי להתגייס לצה"ל, דווקא את אלו שחיים פה במדינה ונהנים מפירות המדינה, פועלת הממשלה כדי לפטור מהחובה הבסיסית ביותר שמצופה ונדרשת מהם, וזה עוד אחרי שנתיים וחצי של מלחמה קשה. אני עוברת לנושא נוסף – את הבעיות שנוצרות בגלל הממשלה הרעה הזו אפשר למעשה לחלק לשתי קטגוריות: בעיות שהן תוצאה של מה שהממשלה עושה, ובעיות שהן תוצאה של מה שהממשלה לא עושה. שימו לב, אנחנו כבר בתחילת השבוע החמישי למצב החירום מול איראן, אנחנו למעשה כבר ברצף של שנים של מצב חירום, אבל נגדיר את התקופה הזו כתקופה חדשה, והמדינה, הממשלה, עדיין מתנהלת כאילו יש לה את כל הזמן שבעולם. השבוע, השבוע החמישי, אולי יאושר סוף-סוף מתווה החל"ת, וגם אם הוא יאושר השבוע, שימו לב למשמעות הכלכלית של זה על הכיס של הציבור – זה אומר שרק מ-12 באפריל אנשים יתחילו לראות את הכסף נכנס לחשבון הבנק שלהם. לפי ביטוח לאומי, שימו לב, רוב השכירים יקבלו את הכסף רק לקראת סוף אפריל, ולגבי העצמאים, שלהם המתווה יאושר לאחר מכן, הם צפויים לקבל את הכסף רק בסוף מאי, אולי בכלל ביוני. מה המשמעות של המספרים האלה? המשמעות היא ברורה: זה אומר שבזמן שכולנו, חברי הממשלה, חברי הכנסת, נשב לארוחות חג טובות, המוני ישראלים ייכנסו לחג הפסח ללא משכורת, חלקם אפילו בלי יכולת לשים אוכל על השולחן לחג. בקואליציה לקחו את הזמן, מתמהמהים עם מתווה הפיצויים, בזמן שהתורים לתרומות לקמחא דפסחא שוברים שיאים. כולנו צריכים להתבייש בזה. למה לא הזדרזנו בלתת מענה לאנשים האלה? למה היה יותר דחוף לקדם פה חוקים לא רלוונטיים לכלום? היינו פה לתוך הלילות על סמכויות לבתי הדין הרבניים – האם זה עזר למישהו אחד במדינת ישראל? האם זה עזר למישהו שצריך להביא אוכל לשולחן החג? איזו מין תלישות זו? גם כשיגיע הכסף, הפיצוי לשכירים יהיה חלקי עד שלושת רבעי מהשכר הרגיל שלהם, וגם זה רק למי שהצליח ליפול בדיוק על ההגדרה הביורוקרטית של עשרה ימי חל"ת רצופים שיהפכו אותו לזכאי לפיצוי – והכאוס לא נגמר שם. המדינה למעשה מצפה מהמעסיקים לשלם עכשיו ולהתפלל, לקוות שיקבלו החזר בעתיד – אולי במאי, אולי ביוני, אולי בכלל לא, כי גם למעסיקים אין מתווה, אין ודאות, אין מספרים ידועים, אין לוחות זמנים. המדינה מצפה מהמעסיקים להעביר משכורות למועסקים שלא עבדו, בתמורה לפיצוי תיאורטי במועד לא ממש ידוע. למה שהמעסיקים ידעו בוודאות שהמדינה תפצה אותם? שימו לב לנתון הבא: כמעט אחד מכל חמישה עסקים שנפגעו בתקופת עם כלביא עדיין לא קיבל פיצוי על הנזקים וההפסדים שעליו הוא דיווח. מהסבב הקודם עסקים עדיין לא קיבלו את הכסף, אז מה הם אמורים, לפזר צ'קים ולקוות שהמדינה תחזיר להם בזמן, או שהם ישקעו בחובות והם צריכים לקחת את כל הסיכון על עצמם? אז שעכשיו הם ייקחו סיכון נוסף על חשבונם? איפה אנחנו שמים את האנשים האלה? למה אנחנו שמים אותם במצב בלתי אפשרי? מדינה שאחרי שש שנים, שש שנים של מצבי חירום – הייתה לנו קורונה, עכשיו סבבי לחימה, שנתיים וחצי של מלחמה – אנחנו עדיין לא יודעים לפצות את האנשים תיק-תק, בזמן סביר. מדינה שמתנהלת ככה היא מדינה שמעבירה את נטל החירום מהכתפיים של הממשלה לכתפיים של העובדים, לכתפיים של העצמאים, לכתפיים של בעלי העסקים. הכתפיים שלהם יישברו בסוף. מי שאמורה לשאת את הנטל ולדאוג שתהיה רשת ביטחון לכולם, זו הממשלה, לא הפוך. לא האזרחים צריכים לתת את רשת הביטחון – ובסוף זה הסיפור כולו. זה הסיפור כולו, אזרחים שנמצאים במלחמת שרידות לא רק מול חמאס, לבנון, איראן – אלא גם מול הממשלה, שפשוט לא רואה אותם ממטר. כל אלו בעיות שהן תוצאה של מחדל, תוצאה של מה שהממשלה פשוט לא נערכה אליו מראש, כי היא הייתה עסוקה בדברים אחרים, דברים שהיא פשוט לא טרחה לעשות בחודש האחרון, אבל שימו לב במה הממשלה כן מצאה זמן להתעסק בעיצומה של מלחמה קשה – את זה אנחנו גם יודעים, שימו לב במה כן התעסקו, לא זירזו ולחצו שיהיה חל"ת, שיהיו פיצויים מהר מהר, אבל במה כן התעסקו? העברת סכומי כסף אדירים למשתמטים תוך כדי מלחמה; הרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים, כי זה מה שהפוליטיקאים החרדים דרשו ולחצו; חקיקה שמקדמת פגיעה בעצמאות כלי התקשורת בישראל; פגיעה בשלטון החוק; פירוק תפקיד היועמ"שית, כי יש לנו ראש ממשלה עם כתבי אישום, ולא בא לו בטוב שהיועמ"שית תתנהל כאילו הכול כרגיל. באמת אני חושבת שמעולם, בכל ההיסטוריה של מדינת ישראל, ממשלות מימין, משמאל – בכל ההיסטוריה של מדינת ישראל לא הייתה ממשלה עם סדרי עדיפויות כל כך מעוותים, כל כך בוטים, כל כך לא מוסריים, ואני בטוחה שהציבור בישראל רואה ומבין שאין לזה קשר לא לשמאל, לא לימין – אלא רק לניקיון כפיים. מגיעה לנו ממשלה נקיית כפיים, שבאה בבוקר לשרת אתכם, ובעזרת השם גם לזה נגיע. אני עוברת לנושא נוסף. אני רוצה לדבר על מה שקורה בימים אלה בלשכת ראש הממשלה, המקום שאמור להיות קודש הקודשים של המשטר הציוני. מה שהולך שם מאוד מאוד מטריד, וכנראה אנחנו רואים רק את קצה הקרחון, כי אנחנו ניזונים מתקשורת. מה בעיניי הכי הכי גרוע? לא הדובר, שהוא גם ממלא מקום ראש הסגל, שהוא באמת גזען שמתעב מרוקאים, לא הדוברת המחליפה, זו ששונאת רוסים, הומואים ואוכלי בשר. בעיניי הדבר הכי מטורף, הכי מסוכן, הוא סוכני ההשפעה הקטריים, שפעלו מתוך לשכת ראש הממשלה תוך כדי מלחמה. זה הכי חמור בסדרי גודל, זה טירוף. אוריך, פלדשטיין, איינהורן ביצעו מבצעי השפעה למען קטר תוך כדי מלחמה. יונתן אוריך קיבל כל חודש 18,000 דולר לכיס מממשלת קטר בזמן מלחמה. הלו? תחשבו על זה. 18,000 דולרים מדי חודש שהגיעו מאותה באר רעל שמימנה במקביל את הנוח'בות של חמאס ואירחה את ראשי חמאס. פלדשטיין אשכרה התקשר מתוך לשכת ראש הממשלה ותדרך עיתונאים כאן בישראל לפי דף המסרים שהוכתב לו מקטר. באיזה עולם אנחנו מקבלים את הדבר הזה? העובדה שאחרי שכל זה נודע, כל זה נחשף, סוכן ההשפעה אוריך התקבל בזרועות פתוחות על ידי נתניהו זה טירוף הדעת, טירוף. החיבוק הזה שראש הממשלה נותן לסוכן ההשפעה הקטרי הוא יריקה בפנים של חללי ונרצחי 7 באוקטובר; זה סכין בגב של לוחמי המילואים ולוחמי הסדיר והמשפחות שלהם. כל ראש ממשלה אחר, כל ראש ממשלה אחר, היה בועט את אוריך מיידית וקורא לחקור אותו במרתפים של השב"כ במיידי. אבל נתניהו כנראה יודע מה אוריך יודע, ולכן הוא קרא לו בחזרה. הוא מעדיף סוכן קטרי אצלו בלשכה מאשר שאוריך ילך ויהיה עכשיו עד מדינה. את האינטרס של נתניהו אני לגמרי מבינה, הוא מזמן כבר הוכיח לנו שטובתו האישית קודמת לטובת המדינה. את זה אנחנו כבר יודעים. אבל מה עם שאר חברי הליכוד? באמת. איך אתם מסבירים את זה לעצמכם? באמת מעניין אותי, יש אנשים טובים בליכוד, איך אתם מסבירים את זה? למשל חברת הכנסת דיסטל, איזה מהומת אלוהים היא עשתה על איזה מדפסת שלא עבדה לה בלשכה, ומה פה? היא שותקת? זה בסדר? זה בקטנה? כשהסוכן אוריך נחשף למידע הכי רגיש שיש, אז זה בסדר? היא בשקט? או אלי דלל, איש מאוד מאוד נחמד, שדרש את הפיטורים של אגמון – ואני חושבת שהוא צודק שהוא דרש את הפיטורים של אגמון – אבל לגבי אוריך הוא אומר: זו החלטה של ראש הממשלה - - << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - משהו שאני משתדל לא לעסוק בו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני רואה שזו את, כי כל הזמן היית לי שם. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אהלן. אני רק אגיד כמרוקאית לחבריי המרוקאים שבאמת גם אני נעלבתי כשקראו למזרחים בבונים. טוב שיפטרו את האיש הזה. גם אני תובעת את כבוד העדה שאני באה ממנה. אבל בואו, אל תשבו בשקט כשדברים הרבה יותר חמורים קורים בלשכת ראש הממשלה, כמו סוכני השפעה קטרים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מאיר פרוש. יעלה ויבוא, אדוני. יש לך 20 דקות. תודה רבה לדוברים. אדוני השר נמצא כאן? אדוני השר? אנחנו מנסים להיות איתך בקשר עין, אולי תבוא לפה ואז תשמע מחמאות שאומרים עליך ראשי הערים בצפון. אדוני, בבקשה. כבודו, 20 דקות. << דובר >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר >> מכובדי היושב בראש, השר ואלה שמאזינים לאו דווקא במליאה כאן, אני מבקש להצטרף לקודמיי ולכל עם ישראל שמתאבלים היום על נפילתו של סמל משה יצחק הכהן כץ, השם יקום דמו. אנחנו שולחים תנחומים מעומק הלב למשפחה ומתפללים יחד עם כל בית ישראל שהקדוש ברוך הוא יאמר לצרותינו די וישלח נחמה ורפואה לכל הפצועים והכואבים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אמן. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> בעוד שלושה ימים נסב סביב שולחן הסדר ונקרא בהגדה. "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ועכשיו קירבנו המקום לעבודתו" – למה אנחנו מזכירים את זה? כדי שנזכור שכל המהות שלנו, כל הסיבה שאנחנו כאן, היא בשביל העבודה הזו, בשביל התורה והמצוות. זה הייעוד שבעבורו קירב אותנו השם. ואנחנו מתפללים בימי החג "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו, ורוממתנו מכל הלשונות, וקידשתנו במצותיך, וקירבתנו מלכנו לעבודתך". אנחנו לא זקוקים לחוקים, או החלטות או ההסכמות, כדי לעמוד על זכותנו להיות כאן, בארץ ישראל, וללמוד תורה. הזכות הזו, הזכות שלנו על הארץ הזו, איננה זכות אזרחית שנוצרה ביום בהיר אחד בשנת תש"ח, 1948. היא לא פרי של משא ומתן ולא תוצאה של פשרה כזו או אחרת. הארץ הזו שייכת לעם היהודי. ההבטחה שניתנה בתורה לאברהם, יצחק ויעקב היא הקושן האמיתי והיחיד על האדמה הזו. מי שחושב שלימוד התורה שלנו זקוק להכשר של ספר החוקים פשוט טועה בכתובת. אנחנו פה, בארץ, כי זה הבית שלנו מכוח האבות, ואנחנו לומדים תורה כי זה הדבר העליון ביותר, המהות שלשמה קרבנו המקום לעבודתו. התורה היא אוויר לנשימה ואף אדם לא מבקש רשות או מחכה לחוק כדי לנשום. הזכות הזו איננה מותנית בחתימה של פקיד כזה או אחר, לא בחתימה של פקיד באוצר, גם לא בהחלטה של שופט או יועצת משפטית. בשביל יהודי חרדי התורה היא זכות, אבל היא גם החובה המוסרית והקיומית הכי בסיסית שלו. כאשר אנחנו יושבים ולומדים תורה אנחנו לא עושים טובה לאף אחד – אנחנו עושים טובה לעצמנו, ואנחנו בטח לא צריכים אישור מאף אחד. היום מתפרסמת בעיתון המבשר ידיעה אשר אותי באופן אישי מרגשת ממש. הידיעה מבשרת על איתור מקום קבורתו של הרב הקדוש רבי משה "המגיד מישרים", זכר צדיק לברכה, בהר הזיתים, הלוא הוא הגאון רבי משה מגיד ריבלין, אבי משפחת ריבלין המעטירה בארץ ישראל, שגם אני נמנה עם צאצאיו. רבי משה מגיד, שנולד בשקלוב - - << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> ריבלין? << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ריבלין. - - רבי משה מגיד, שנולד בשקלוב והיה מתלמידי הגר"א נודע בכינויו "המגיד דורש ציון". הוא לא רק דרש על ציון, הוא חי את ציון. בשנת תר"א, לפני למעלה מ-180 שנה, הוא עזב את הכול ועלה לארץ ישראל. בדרכו הוא נפגש עם משה מונטפיורי כדי לדון בדרכים לחיזוק היישוב היהודי והגיע לירושלים יחד עם מרנא רבי שמואל סלנט, זכר צדיק לברכה, כדי להקים כאן עולה של תורה. במשך שנים מקום קבורתו היה בגדר תעלומה, עד לפני שבועיים. והינה, דווקא עכשיו, לפני שבועיים, נחשפה מצבתו מתחת לסלע ענק בהר הזיתים, לאחר שנמצא הרישום בפנקס העתיק של החברה קדישא הספרדית. לפני כמעט 200 שנה, סב סבי עלה לכאן, לארץ ישראל, הוא עלה לפה כדי ללמוד תורה, הוא עלה לפה כי הוא ידע שזו הארץ שלנו מכוח ההבטחה לאבותינו אברהם, יצחק ויעקב. וכפי שאמר מרן הגאון, רבי יוסף צבי דושינסקי, זכר צדיק וקדוש לברכה, לפני הקמת המדינה, כשהוא הופיע בפני הוועדה של האו"ם – הוא עלה לארץ מפני שחלק נכבד מהמצוות שכתובות בתורה, אפשר לקיימן רק בארץ ישראל. כשהוא, המגיד, משה ריבלין, עמד כאן על האדמה הזו ודרש למען ציון וירושלים, לא הייתה כאן מדינה ולא היו כאן פקידים שייתנו לו הכשר לחיות כיהודי. המצבה שלו, שנתגלתה עכשיו בעומק האדמה בהר הזיתים, היא דוגמה לקושן האמיתי שלנו. היא מוכיחה שהתורה חפורה כאן עמוק בסלעים, הרבה לפני שמישהו חלם על הקמת מדינה. אז כשבאים היום ואומרים לנו שהזכות שלנו לחיות כאן וללמוד תורה היא על תנאי, או שהיא תלויה בהסכמות שלכם, אני מראה את המצבה של רבי משה מגיד. אנחנו לא אורחים פה. אנחנו המשך ישיר של אותם דורות שמסרו נפש על התורה בירושלים, ואף אחד לא יוכל לעקור קשר שנחתם בדם וברוח לפני מאות שנים. מי ששורשיו נטועים בעומק של 200 שנה מתחת לסלעים בהר הזיתים לא מפחד מאיומים, לא מסנקציות של שנה או שנתיים, או מעצרים של חודש או חודשיים. אנחנו פה כדי להישאר וללמוד תורה, בדיוק כמו שהיינו פה תמיד. סב סבי, הרב הקדוש רבי משה מגיד זצ"ל, עלה לירושלים כאמור בשנת תר"א. הוא כיתת את רגליו בדרכים אל דרכו לארץ ישראל, אסף כספים לביצוע היישוב והקים כאן עולה של תורה כמעט 20 שנה לפני שבכלל נולד בנימין זאב הרצל וחלם להקים את ההסתדרות הציונית. הוא כבר בנה את ירושלים למעלה מ-30 שנה לפני שחיים ויצמן נולד וחלם להיות נשיא המדינה, והרבה הרבה לפני שזאב ז'בוטינסקי נולד וחלם להקים את בית"ר. כשמנהיגי הציונות החילונית עוד לא היו אפילו בגדר מחשבה, במשפחות החרדיות כבר חפרו את היסודות של היישוב היהודי בירושלים ובארץ ישראל. כשהתנועות השונות עוד לא חלמו על הקמת מדינה, סבי כבר מסר נפש על לימוד התורה בין החומות. הוא לא חיכה להרצל, הוא לא חיכה לקונגרס הציוני והוא בטח לא חיכה לבן גוריון ובן צבי. הוא עלה לפה כי הוא רצה לקיים את מצוות התורה בארץ ישראל, והוא חי פה כי זו הארץ של אבותיו. אני לא צריך חיזוקים לזכות שלי ללמוד תורה פה בארץ ישראל. עשינו זאת כאן בירושלים, בטבריה ובצפת, הרבה לפני קום המדינה, והזכות שלנו לכך מושתתת על התורה עצמה. אנחנו לא אורחים פה ואנחנו לא זקוקים להכשר משפטי כדי לנשום את אוויר התורה בארץ האבות, אבל לא ייתכן שהקמת המדינה בתש"ח תשמש ככלי לרדיפת עולם התורה. הרי עצם הקמתה של המדינה היהודית, לא מדינת ישראל, הייתה אך ורק מתוך הכרה שזכותו של העם היהודי על הקרקע הזו, זכות ששורשיה נטועים עמוק בתורה. כל הצדקה לקיומה של המדינה כאן אל מול אומות העולם היא אותה הבטחה אלוקית לאברהם, ליצחק וליעקב. אפילו האו"ם, כשהוא נתן את פיסת האדמה הזו, הגדיר אותה דווקא כמדינה יהודית. הוא לא דיבר על מדינה ישראלית. היה לו ברור שהיא שייכת לעם היהודי, כי גם שם ידעו את מסורת האבות. המדינה הזו הוקמה מתוך ההבנה הבסיסית – היא כאן כדי לתת לכל יהודי את האפשרות להיות יהודי. במגילת העצמאות, אם מישהו מסתמך על כך, התחייב בן גוריון כי המדינה תפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי. לא הייתה שם שום כוכבית. יהודי בארץ ישראל לא צריך להוכיח נאמנות לפי מדדים פוליטיים משתנים; הוא לא צריך להוכיח את יהדותו – את יהדותו, כן. זכותו של כל יהודי לחיות כאן, ועל אחת כמה וכמה כשהוא חי בדרך התורה זכותו צריכה להיות בלתי מעוררת. כדי להצדיק את קיומה כמדינה שמהווה בית לאומי לעם היהודי, כפי שהוגדרה בהצהרת בלפור, חוקקה המדינה בשנותיה הראשונות את חוק השבות, חוק שיש בו אומנם חורים אחרים שאין זה הרגע לעסוק בהם, אבל מהותו של החוק הייתה ברורה: כל יהודי זכאי לעלות ארצה ולחיות בה. לא נכתבו שם תנאים ולא נקבעו שם סייגים. לא כתוב בחוק השבות שיהודי זכאי לעלות לארץ רק אם הוא מבטיח לשרת בצבא ולא כתוב שם שזכויותיו פוקעות כאזרח אם הוא בוחר להקדיש את חייו ללימוד תורה. באותן שנים המדינה לא הייתה מעזה לחוקק חוק כזה, למה? כי כולם הבינו שהזכות של יהודי על ארץ ישראל היא זכות קיומית, זכות שנובעת מעצם היותו יהודי, ולא פרס על שירות כזה או אחר. אבל היום מנסים להמציא פה סדר חדש. מנסים להעביר כאן בהחלטות שיפוטיות ומסמכים חסרי סמכות של יועמ"שים סלקציה בין יהודים. יהודי שאינו לומד תורה – הוא מקבל את כל הזכויות, הוא נאמן, אבל יהודי שלומד תורה, אותו מסמנים; עליו מבקשים להטיל סנקציות, אותו רוצים להוציא אל מחוץ לגדר. המדינה הזו הוקמה כדי להיות מקלט ובית לכל יהודי באשר הוא שם. אני אומר כאן ברור שהמשקולת בעת הדיונים באומות המאוחדות בשנים תש"ו-תש"ח, 1948-1946, של בעד מדינה או נגד מדינה הייתה הטבח וההרג של 6 מיליון יהודים באירופה. ברגע שמתנים את הזכויות הללו, מוחקים את המושג יהודי והופכים את המדינה למשהו אחר לגמרי. זה בעצם אומר שנכדים או נינים של נרצחי השואה אולי אינם זכאים לחיות במדינה הזו, במדינה היהודית, אם הם לומדים תורה. אני רוצה לומר כאן: אל תתבלבלו. אם מישהו יעז לומר שאנחנו לא בני אדם עם זכויות או ינסה להתחשבן איתנו ולסגור לנו את הגמרות, אנחנו לא נשב בחיבוק ידיים. אם ינסו לגנוב מאיתנו את הזכות ללמוד תורה, אני אומר כאן מעל הבמה: דעו לכם שיש לנו סדרי עדיפויות משלנו. יש הרבה דברים אחרים שנסגור לפני שנצטרך לסגור את הגמרא, או שמישהו אחר יצטרך לסגור לפני שאנחנו נצטרך לסגור את הגמרא. אנחנו לא נהסס ונפנה לכל העולם לזעוק נגד הרדיפה הזו. אם אתם חושבים שתוכלו להפוך את הזכות היסודית שלנו כאן ללמוד תורה למשהו שמותנה בחשבונות ובמספרים, דעו לכם שאתם פוגעים בבסיס המוסרי שעליו המדינה הזו עומדת. אם יהודי בארץ ישראל לא יוכל לחיות כיהודי וללמוד תורה ללא איומים וסכנת מעצר, אז אתם אלה שמוותרים על המהות של המדינה הזו. אנחנו לא נתנצל על הזכות הזו ואנחנו לא נבקש רשות לקיים את מה שהבטחנו לאבותינו ולבורא העולם. מי שחושב שהוא יכול לבוא ולומר לנו: אם לא תעמדו בתנאים שלנו לא תהיה לכם זכות קיום כאן, פשוט לא מבין היכן הוא חי. הארץ הזו, כמו שהתורה אומרת, מקיאה את כל מי שלא מכיר בקדושתה. אנחנו פה כי קיום התורה פה. אם חלילה לא תהיה כאן תורה, מה יש לנו לעשות פה? מה ההבדל בין תל אביב לברלין, או מה ההבדל בין ירושלים לניו יורק? רק התורה היא זו שקושרת את העם הזה לאדמה הזו בקשר שבאמת אי-אפשר להתיר אותו בשום חוק. אני פונה אליכם, לאותם אלה שגם בעיצומה של מלחמה מול איראן עוסקים ברדיפה של לומדי התורה, מי בהסתה ציבורית ומי בהחלטות משפטיות מנותקות – עצרו. אתם מנהלים קרב נגד עצמכם. אתם מנסים לכרות את הענף שעליו כולנו יושבים. אל תטעו בנחישות שלנו. מי שחושב שסנקציות או מעצרים יכניעו את מי שמסר את נפשו במשך דורות על לימוד תורה פשוט לא למד היסטוריה. אנחנו לא נישבר ולא נשברנו – אנחנו רק מתחזקים מול הרדיפה. בעוד שלושה ימים, כשנשב בליל הסדר, אנחנו נגיד בביטחון: לשנה הבאה בירושלים הבנויה. ירושלים הבנויה היא לא רק עיר של בניינים וכבישים – היא עיר שקול התורה מהדהד בה ללא פחד. זו עיר שבה יהודי לא צריך להתנצל על כך שהוא דבק במורשת אבותיו ולומד תורה ומקיים את המצוות. אני קורא לכם מכאן: אל תהיו אלו שייזכרו בהיסטוריה כמי שניסו לסגור את הגמרות בארץ ישראל. עצרו את הרדיפה. תנו לנו לחיות כיהודים באמונה שלנו כאן, בארץ ישראל. אל תבחנו את הנחישות שלנו, כי התורה היא הנצחית, ואתם – אתם רק עוברים ושבים בתוך הנצח הזה. אני מאחל לכולם חג כשר ושמח, לכל בית ישראל. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אדוני, יש לך עוד חמש דקות. זהו, סיימת? << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כן, אני סיימתי. אתה יכול לעשות הפסקה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, אדוני. תודה רבה. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> בין דברים לדברים מותר הפסקה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> טוב. אני אכבד אותך. יש לי הרבה מה להגיד על מה שאמרת, אבל אני יושב-ראש ואשמור על ממלכתיות. אדוני חבר הכנסת טור פז, בוא בבקשה. קורל, לצטט את הדברים שאת אומרת? אדוני, 15 דקות, בבקשה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, איפשהו שם – הוא פה? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הוא פה, הוא פה. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> טוב, בכל זאת, אי-אפשר פטור בלא כלום. למרות שמייד נדבר על ליל הסדר וארבעה בנים, אני חייב להתייחס במשהו לדבריו של חבר הכנסת פרוש. אין קשר, אין סתירה. אין שום קשר בין מה שדיברת לבין מה שקורה בשטח. מעולם בתולדות עם ישראל לא הייתה כמות כזו, ואם אפשר לומר גם איכות כזו, אבל את זה קשה יותר למדוד, של לומדי תורה כמו בארץ ישראל היום. מעולם לא היו, לא בפולין לפני השואה ולא בתקופת רבי עקיבא, שהוציא את 24,000 תלמידיו למרד בר כוכבא; לא בימי רבן יוחנן בן זכאי, לא לפני החורבן ולא אחרי – לא הייתה כמות גדולה של לומדי תורה בארץ ישראל ובעולם. אנחנו לא מתאבלים על זה – אנחנו שמחים על זה, מברכים על זה. על כל דף גמרא על כל פרק תנ"ך שנלמד, על כל תורה שנלמדת. אין לזה שום קשר, שום סתירה, לשירות משמעותי בצה"ל. הינה, יושב פה וסרלאוף מהקואליציה; מאיר ואנוכי מהאופוזיציה – מה הקשר? כל אחד מאיתנו למד תורה בעיתו ובזמנו ושרת בעיתו ובזמנו. מי שטוען אחרת, הופך את התורה לקרדום לחפור בה, משתמט בכסות התורה; משתמש בתורה על מנת ללמוד, לא לשרת. זה באמת דבר שקשה להסביר אותו בכלל, והוא גם סותר את תולדות ישראל. הזכרתי את רבי עקיבא, שמוציא את 24,000 תלמידיו להילחם בצבאו של בר-כוכבא, וכולם נופלים בקרב, כך מסופר. אחרי שאמרתי את זה, וזה היה רק מעט ממה שרציתי להגיד, בעוד כמה ימים, אדוני, אנחנו נשב בליל הסדר ונקרא "כנגד ארבעה בנים דיברה התורה". אז תסלח לי, אבל גם בלשכת ראש הממשלה כנגד ארבעה יועצים דיברה הלשכה: אחד גנב – לכאורה; אחד אנס – לכאורה; אחד קיבל כסף מקטר – לכאורה; ואחד שלא יודע לסתום – זה לא לכאורה, זה בטוח, כי יש מישהו בלשכת נתניהו, כנראה לא אחד משלושת הראשונים, שלא סותם את הפה או את ההקלטה וכל הזמן מוציא הדלפות על האחרים. זו לא בדיחה, זו לא סאטירה, זה לא תסריט של ארץ נהדרת. זו הלשכה הכי חשובה במדינת ישראל. זו לשכה שאמורה לנהל מלחמה, זו לשכה שמנהלת לנו את החיים, וככה היא נראית. וכמובן, אני באמת חושב שיש פה רק אחד שנושא באחריות: ראש הממשלה נתניהו הוא זה שאחראי על איך נראית הלשכה שלו. ואם הלשכה היא בושה, זו בושה גם לראש הממשלה וגם למדינה. אז אלה ארבעת הבנים שכנגדם דיברה התורה. דרך אגב, ראש הממשלה, יש לי עצה קטנה. לא יודע אם מרשים לך, אבל ראיתי הרבה לשכות שיש בהן גם נשים טובות, מוכשרות. אולי אחת הבעיות היא שיש יותר מדי גברים בלשכה, למרות שיש גם גברים מצוינים, כמובן. מה אני אגיד לך, יש לך מה לשפר לשנה הזו. אז מה נשתנה התקציב הזה מכל התקציבים? שאנחנו מעבירים היום את תקציב המדינה, לצערנו הרב, בשנה שלישית של מלחמה, עם 850 מיליארד שקלים, וכמו שנשיר בליל הסדר: שבכל התקציבים התקציב הכי גדול הוא תקציב הביטחון; הלילה הזה לתקציב הביטחון יתווספו יותר מ-30 מיליארד שקלים והוא יעמוד על 142 מיליארד שקלים. תקציב ראוי – אבל מה עם כוח אדם? יש דברים שאי-אפשר לקנות בכסף. מה עם ריענון כוחות המילואים? מה עם החיילים בסדיר? מה עם פתרון לזה שהבטחתם, באמת הבטחתם, לא בפעם הראשונה מתחילת המלחמה, לאנשי המילואים, שהם יעשו המון. הם יעשו חודשיים בשנה – וגם בזה אתם משקרים, אתם לא עומדים. הינה, בדיוק דיברתי עם החברים שלי מהמילואים, האריכו להם עכשיו את החודש השלישי כבר. משהו מהדברים האלה. אז מה תיתנו להם, שובר לחופשה? נו, באמת. 142 מיליארד שקלים לא פותרים את בעיית כוח האדם של צה"ל. ואם כבר מדברים, ויש כסף בקופה, דיברתי הבוקר עם אחד האנשים שמובילים את הגיוס החרדי לצה"ל, אדוני היושב-ראש. בן אדם שתרם לצה"ל מאות חרדים שהתגייסו בפועל. דיברתי איתו, והוא אומר לי: קינלי, אתה יודע מה אין ב-142 מיליארד השקלים? אין שם כמעט תקציב תוספתי ייעודי לגיוס חרדים. כלומר, 142 מיליארד שקלים – יש, 7 מיליארד שקלים לכספים קואליציוניים – יש, חיזוק ההשתמטות – יש, כסף לעידוד ישיבות ההסדר החרדיות, המכינות הקדם-צבאיות החרדיות, הארגונים המעטים שפועלים בנושא – זה כמעט ואין. אז זאת פשוט בושה, הרי משם בסוף יצמח השינוי. אז התקציב של ארגוני גיוס החרדים נשאר אותו דבר בזמן שגיוס החרדים הוא המוצא היחיד מהעומס המטורף על אנשי המילואים. בדיוק נשאלתי ונזכרתי שלפני 31 שנה, אדוני היושב-ראש, עשיתי ליל סדר בצבא במרג' עיון. מרג' עיון, העיירה הגדולה של דרום לבנון, שם ישבה החטיבה המזרחית של צה"ל. עשיתי שם ליל הסדר, שנת 1995, רגע לפני נישואיי, אני והחיילים הבני"שים שלי הסבנו בחדר האוכל של מרג' עיון. זמן קצר אחרי זה יצאנו לפעילות מבצעית, ואת שאר פסח כבר בילינו במארבים וטווסים, אבל בליל הסדר הסבנו בכבוד ובהדר וקיימנו את מצוות הסדר כהלכתה. היה אפילו אוכל משובח. זה לא הפריע לנו, בני ישיבות, כמה חודשים אחרי זה לחזור לישיבה וללמוד תורה בחשק ובהדר, כי ככה צריך, גם וגם. בפסח הזה יסבו חבריי, חברינו, מחטיבה 646 בלבנון, בסוריה וברמת הגולן, והם יעשו ליל סדר כהלכתו ויגנו על המדינה. יש שם חבר'ה מצוינים, מאיר, אתה יודע את זה. החבר'ה האלה יגנו על מדינת ישראל. חלק מהם בתוך לבנון, חלק מהם בתוך סוריה והם מגינים על מדינת ישראל עכשיו, חלקם בגילי, בני יותר מ-50, חלקם מבוגרים יותר, חלקם צעירים יותר, והם מגינים על מדינת ישראל. תקציב הביטחון של מדינת ישראל לא נותן מענה לבעיה העיקרית, וזה חוסר בכוח אדם. שבכל התקציבים, יוראי, שבכל התקציבים התקציב השני הכי גדול הוא תקציב משרד החינוך, תקציב משרד החינוך; הלילה הזה, הלילה הזה, התקציב הזה יעמוד על יותר מ-100 מיליארד שקלים, 101, אם נדייק. אבל, איזה יופי שיש כסף, מה עם ההישגים? מה עם לימודי ליבה? מה עם צמצום פערים? מה עם תוכנית אפקטיבית למחסור במורים, אדוני היושב-ראש? אין שם. מה עם העובדה הפשוטה ששלושה מיליון ילדי ישראל מלידה ועד 18 הפסידו כבר חודש לימודים השנה? הם הפסידו חודש, חודש זה יותר מ-10% משנת הלימודים. התקציב הזה מתייחס לזה? תחשב שנייה. התקציב המוקדש לכל ילד בישראל הוא למעלה מ-33,000 שקלים. אז למה התוצאות כל כך גרועות? למה אין אחד בישראל שלא יודע שאם הוא לא ישקיע מהכסף הפרטי שלו, הוא לא יקבל חינוך ראוי? למה תשלומי ההורים, הרשמיים ובעיקר הלא-רשמיים, כל הזמן עולים? קיש, איפה אתה? איפה אתה? 101 מיליארד שקלים מדינת היהודים נותנת לך כדי לעשות חינוך כמו שצריך, אז למה הילדים עדיין בזום? למה לא עשיתם מהיום הראשון פעילויות בקבוצות קטנות? למה לא עשיתם ביקורי בית לכולם? למה לא אמרת: נחזיר את זה בחופש הגדול? אם לא נחזיר בחופש הגדול, אז עכשיו נלמד. למה? 101 מיליארד שקלים, אבל אין חינוך. אתה יודע, עוד דוגמה שעוד יותר מעצבנת אותי היא דווקא ברווחה, אדוני היושב-ראש, נושא שאני יודע שקרוב לליבך. אנחנו נלחמנו בוועדות החינוך והעבודה והרווחה על שכר מדריכי פנימיות הרווחה, והייתה הבטחה על התקציב הזה, שהשכר שלהם יעודכן, אבל נחש מה? הוא לא עודכן. אז שר הרווחה – מי זה בעצם היום? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אין. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה מבין? מרגי עזב, אין שר רווחה במדינת ישראל. גם זה תקציב של עשרות מיליארדים. מי אחראי עליו? מי נותן עליו דין וחשבון? איפה אתה, שר הרווחה של מדינת ישראל? אתה לא קיים. כסף כמו חול - - - << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> יש, חיים כץ. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> חיים כץ, ממלא מקום ברבע משרה. אז חברים יקרים - - - << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> יש שם מנכ"ל טוב, אבל - - - << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא השאיר מנכ"ל טוב, אהרוני. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אין מה לאכול, כי אין מנהיגות. שבכל התקציבים שמים את עיקר הכסף בידיים של שר במשרה מלאה, שר במשרה מלאה; אבל בתקציב הזה, אדוני היושב-ראש, 63 מיליארד שקלים תקציב משרד הבריאות, הם בידיים של רבע שר. אותו חיים כץ, אם אני לא טועה, הוא גם רבע שר הבריאות. איפה נשמע כדבר הזה? דרך אגב, אני כבר לא מונה פה את כל השרים המיותרים של הממשלה. לא יכולתם לפחות לחלק? שר מיותר במורשת, מסורת ועוד, ולעומת זאת, רבע שר לבריאות, 63 מיליארד שקלים על רבע שר. אני לא מבין את המחסור החמור פה בבושה. הרי מדובר על תקציב מלחמה, נכון? או שזה תקציב שמעמיד פנים שאין מלחמה, כי יש שר מורשת ויש שר מסורת ויש שרה למעמד האישה ועוד שרה למשימות מומצאות, אבל מה אין? אין שר בריאות למשרה מלאה. גם אין בושה. אז 63 מיליארד שקלים עם רבע שר. שבכל התקציבים שמים קצת כסף לאלה שצריכים הכי הרבה, לאלה שצריכים הכי הרבה – למשל, קריית שמונה; בתקציב הזה, בתקציב הזה, אין קריית שמונה. זרקתם את אלו שמשעממים אתכם, או שלא מביאים קולות לפריימריז, לפח. למה, כי אביחי הוא לא מהצד הנכון בליכוד? איזו בושה זו. אתם יודעים מה? בהגדה של פסח אנחנו באמת נשאל מה נשתנה, כדי להבין את הסיפור. השאלה הנכונה פה, אדוני היושב-ראש, היא לא מה נשתנה – מה לא נשתנה? כי זו אותה הנהגה כמעט 20 שנה על ההגה, כולם אשמים חוץ ממנה, עם אפס אחריות, עם אותו הניתוק, עם קריית שמונה שעדיין חרבה, עם חיילים שעדיין מתחננים להחלפה, עם הבטחות שעוברות מבחירות לבחירות. אתה זוכר חינוך חינם לגיל הרך בבחירות הקודמות? איזה חינוך? איזה חינם? איזה גיל רך? אותו חוסר אחריות; רק לעשות דווקא ולהאשים את התקשורת, את היועמ"שית, את השמאלנים. מדיניות הדחיינות, הימנעות מהכרעות. המדיניות לא השתנתה, רק המחיר עלה ואנחנו משלמים ביוקר. כי כשאנחנו מדברים עכשיו, אדוני היושב-ראש, חמאס עדיין מתעצם ומתחזק בעזה, חיילנו הגיבורים נלחמים בחיזבאללה בלבנון, ואם היה חסר מישהו למסיבה, גם החות'ים חזרו לירות. אז יש לנו מלחמה עם איראן, חות'ים, אנשים רצים למקלטים, ילדים לא לומדים, עסקים קטנים קורסים – מרץ 2026, כן, פסח תשפ"ו, לא השתנה. לאיפה הגענו? לאן שהלכנו. אני רוצה עוד נקודה אחת, אדוני, לפני סיום. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> יש לך עוד שלוש דקות, אדוני. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> מעולה. כשהשבוע נדבר על יציאת מצרים, על חג החירות, אנחנו נזכור פסח. פסח זה חג שמבוסס המון על זיכרון. עוד לפני המצוות, עוד לפני החוקים, עוד לפני הר סיני, תזכרו שיצאתם ממצרים כי עבדים הייתם בארץ מצרים. תזכרו שאם הקדוש ברוך הוא לא היה מוציא אותנו, הרי אנו, בנינו ובני בנינו, עבדים היינו לפרעה במצרים. לכן חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. אז בואו נדבר קצת על הזר שבתוכנו. אומרת התורה: "וגר לא תונה ולא תלחצנו, כי גרים הייתם בארץ מצרים". מה זה גרים? זרים. אנחנו עוד לא קיבלנו עול מצוות – היינו זרים במצרים. כשמשה רבנו יוצא ממצרים, נועד לו הבן גרשום. הוא אומר: גר הייתי בארץ נוכרייה. מה זה גר? זר. הייתי משועבד. צעדנו 40 שנה. משה הוציא את בני ישראל ממצרים ויהושע בן נון הכניס אותם. אני אומר שוב: דווקא בזמן הזה אנחנו צריכים לזכור את הזרים בתוכנו, אדוני היושב-ראש. גם אנחנו היינו זרים במצרים. גם הזרים בתוכנו. גם כשהם לא אוהבים אותנו, גם כשאנחנו לא אוהבים אותם, אנחנו צריכים להתנהג אליהם כראוי. מי שלא מגנה ומי שלא יוצא בריש גלי, כמו שעשו, יש לומר, גם חגי סגל, גם עמית סגל, ואפילו הראל סגל – סוף-סוף יצאו ואמרו: מי שלא מגנה טרור יהודי משתף פעולה איתו. המעט, הקומץ הזה, שפוגע גם במוסר היהודי, גם בדרך הישראלית, גם בטוהר הנשק וגם ביחסינו בעולם; פוגע באנשים, רק כי הם מעם אחר, בזרים בתוכנו, לא ראוי לשם ישראל. זה טרור יהודי לכל דבר וצריך לגנות אותו ולהילחם בו – לא להכשיר אותו, כמו שחלק עושים פה, הכשרת שרצים. זרים הייתם בארץ מצרים, "גר הייתי בארץ נוכרייה". משה רבנו גדל בארמון פרעה ועדיין זוכר שהוא היה זר ושונה. והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי והבאתי. הגאולה לא מתחילה ביום אחד. עם ישראל לא צריך את ארבעת היועצים בלשכת רוה"מ, הוא לא צריך את ההנהגה הזו – הוא צריך הנהגה חדשה. אז אני מאחל לנו, אחרי כמעט ארבע שנים קשות, אדוני היושב-ראש, שנדע ביטחון, שנדע גאולה, שנדע הנהגה חדשה, שתוביל אותנו למנוחה ולנחלה. זו כנראה לא תהיה המנהיגות הזו, אבל שיהיה לנו חג תקציב שמח. גם חג חירות שמח. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. תודה רבה לך. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה, אדוני. << דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >> תודה רבה, אדוני הכהן היושב בראש. מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, אני רואה שגם קודמי וגם קודם קודמי דיברו על ההגדה של פסח, על החג. נכון, צריך לדבר בענייני דיומא, אז המצווה המרכזית, הנושא המרכזי בסדר ההגדה בפסח, זה והגדת לבנך. לחנך את הילדים להעביר את המסורת מאב לבן, מסבא לנכד, וככה אנחנו מעבירים מדור לדור. הנושא הוא "והגדת לבנך", לא כתוב והגדת לשכנך ולא הגדת למישהו רחוק – החובה היא על בנך. עשר שעות דנה ועדת הכספים בנושא תקציב החינוך, עשר שעות ואולי אפילו יותר. באנו מוכנים עם עשרות דפים, עם שאלות, עם מסמכים. איך אמר, צייץ, אחד לפני כן: אנחנו נסרוק במסרקות של ברזל את תקציב החינוך. אני הייתי בטוח שבאמת הנושא יהיה התקצוב; התקציב של החינוך הכללי, אולי גם חרדי. כל הזמן, מה שדנו בו, זה נושא החינוך החרדי. זאת אומרת, הבעיות בחינוך הכללי הסתיימו – אין שום בעיה, הכול מסודר, אין קשיים, אין אתגרים בחינוך הכללי. הבעיה שמעסיקה היא החינוך החרדי. והגדת לא לבנך, אלא לבנים של אחרים. שם נשאלות שאלות ובאים להכפיש ולהשמיץ את החינוך החרדי. אין אתגרים בחינוך הכללי? לא צריך? הבוחרים שלכם, למה הם מצפים? למה הם מצפים? למה תדאג? תדאג לחינוך של הילדים שלהם עוד לפני שאתה בא להגיד את כל ה"חולאים", במירכאות, של הציבור האחר. אין מחסור במורים? אין מחסור במנהלים? הסיבות לכך שיש מחסור במורים ומנהלים, הנושא של משמעת, הנושא של להעביר שיעורים, להעביר מסרים חינוכיים, אתגרים שיש עם בני נוער וילדים. זה לא נמצא, זה לא מה שבסדר-היום. על זה שמים עשר שעות של דיונים? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> עוד דקה. תן לי, תן לי. אולי בסוף תשתכנע. דקה, אל תפריע לי. תודה. אני מציע לך. השתתפתי לפני כשנתיים, אני חושב שזה היה, בממשלה, ושר החינוך הביא תוכנית שנתית, את תוכנית החינוך, את הבשורה שיש בחינוך, את השינויים שהוא מתכונן לעשות בתקופת הקדנציה הזו. הוא הביא דברים, התמודדויות קשות – הוא הגיע עד כדי כך אפילו לתגבר את לימודי העברית בחינוך במגזר הערבי. אני חולק על זה, אם זה נכון או לא, אבל נשאיר את זה. יש לשאול את השר, עשית? התממש? מה עשינו בעניין הזה? אין שום שאלה בעניין, אין שום שאלה. השאלה היחידה היא של יושב-ראש הוועדה חנוך מלביצקי. הוא זה שהעלה את הלימוד מרחוק, והתפתח איזה דיון קצר, ומעבר לזה שום דבר. חסר מה לעשות? לא צריך לעשות בעניין הזה? אין מה לעשות? צריך לבוא ולבדוק האם מתממש החינוך? האם באמת הוא בא לידי ביצוע? אנחנו לא צריכים אף אחד שיבקר אותנו בחינוך. אנחנו גאים בחינוך החרדי, גאים. לא סתם אנשים שלא נראים דתיים ולא נחשבים דתיים מחפשים את החינוך המסורתי. רשתות החינוך מפעילות בתי ספר שלמים. בעיר אחת יכולות להיות ארבע כיתות א'. דוגמאות מרמלה, באר יעקב ועוד של חינוך תורני; "שובו", החינוך עצמאי; בני יוסף – כולם מפעילים חינוך. הציבור יודע את האמת. למה הוא לא שולח לזה? הוא יודע את האמת. אנחנו גם יודעים, אנחנו מתגאים בחינוך החרדי. אנחנו מתגאים באיך מלמדים ערכים, איך מלמדים כיבוד מורים, איך מלמדים כיבוד הורים. זה באמת, זה באמת, אתגר, ובאמת עושים את זה, ועושים את זה בשמחה. אני מוכן להתמודד בכל דרגות החינוך. ניקח את הכיתות הנמוכות, איפה יש – בהבנת הנקרא, בקריאה – איפה יש קשיים יותר גדולים? במבחנים, במבחנים אוניברסליים, במבחנים אוניברסליים, שנדע את זה, ונראה איך זה, איפה יש יותר קשיים בהבנת הנקרא. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני קרוב למי שמחנך בחינוך הכללי, ואני יודע מה הקשיים, שמגיעים לכיתות ומה הם צריכים. זה לא מעניין. אני מוכן להתחרות בעניין הזה. אני מוכן להביא סוגיה אובייקטיבית – לגיל 15, 16, 17, כל אחד מהעולם שלו – להביא סוגיה, סוגיה פתוחה, ונראה מי יכול באמת להתעמק, מי יכול להגיע לתובנות, מי יכול לראות איך להגיע למסקנות נכונות. ארגז כלים שלם. אבל על זה יש ביקורת. לא רק. יש לי קושי – בסדר, לא רוצים לעזור. אבל ללכת, לרדוף ולפגוע בחינוך? מה אתם עושים לגננות? מה אתם עושים? מה אתם עושים? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> איך הם יתפרנסו בלי ליבה? מי יפרנס אותם? מי יפרנס אותם? << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> גם אנחנו קראנו, יודעים את התורה יפה. תביא סוגיה, בואו נתחרה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> מי יפרנס משפחות בלי ליבה? מה עם עבודה? << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> היושב-ראש, קצת הגנה. אני לא רוצה להפריע. עם כל הכבוד, כשזה כואב, צועקים. אני מבין שהכאב צועק, אבל אפשר לשמוע. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני מבקש, תאפשרו לו. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני לא בא לייסר אתכם. אני לא חושב שיש לכם שנאה לחינוך, אני לא חושב. אני חושב שיש קנאה. יש קנאה בחינוך הזה. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> המנהיגים רוצים שהם יחשבו את זה. הם רוצים. אתם, המנהיגים, צריכים ללכת הביתה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> דבי, זהו. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> יש קנאה, וקנאה זה רקב עצמות, וזה יכול להביא לפגיעה. לבוא ולפגוע, לא לתת לגננות האלה, לא לתת לגננות, לא לתת למורים, אופק חדש בגלל שאין להם תואר. הרי את אותם מורים אתם לוקחים, אתם לוקחים, לחינוך הכללי. יש זליגה. לא רק זה, יש מגמה לקחת מורים ומורות מהחינוך החרדי לחינוך הכללי. איפה הם למדו? הם למדו תואר? הם לא למדו תואר. הם למדו באותם מקומות שהמורים בחינוך החרדי לומדים. לשם זה בסדר? אבל כשהם מגיעים לחינוך החרדי, שם יש טענות ושם לא מסכימים. אז אני באמת מציע שנעזוב את החלק הזה, ועכשיו בתקופה שלפני החגים, כל אחד ילמד ולא יסתכל על החצר של השני – הפוך, שיכבד את החצר של השני. אני מוכן גם לעשות שיתופי פעולה; להראות איך באמת מקנים קריאה, איך מלמדים הבנה, התעמקות, איך מסתכלים; ארגז כלים מצוין ללומד בחינוך החרדי. אז בעשר שעות של דיון על תקציב החינוך – שום דבר לא על החינוך הכללי, רק על החינוך החרדי. אין שום בעיה. בדקות הספורות שנשארו לי אני רוצה לדבר על עוד נושא שהעסיק את הכנסת במשך ימים שלמים - - << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> אתה תשב עם הילדים שלנו, אתה לא תבין אותם. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> דבי, תני לו לסיים, בבקשה, את הדברים שלו. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> אי-אפשר לשמוע אותו, כבוד היושב-ראש. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> - - ואני מניח שגם העסיק את הכנסת פה עשר שעות בערך בדיונים ביום חמישי, או ביום רביעי; בכל אופן, חוק הבוררות. כמה אפשר לדבר על דבר שכל המילים נאמרו עליו, כל ההכפשות וכל ההשמצות, הכול נאמר, אבל דבר אחד לא נאמר, שמדובר בהסכמה. מדובר בהסכמה. על מה אתם מוציאים את כל זעמכם? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אני יכול, בהסכמה, להתחתן עם בן זוגי בבית משפט? << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אני אגיד בדקה: הייתי חבר בוועדת תכנון ובנייה בירושלים. דיברו שם, היו קצת טענות מאנשים שהכינו את עצמם, על הקלות שיש. ובאו – אתה מכיר ועדות תכנון; אנשים מכינים את עצמם, לוקחים עורכי דין ומרגישים שנלחמים על הבית. היו להם טענות על חברי הוועדה, שהם לא מספיק קשובים. למה הם לא היו מספיק קשובים? כמה הם יכלו להקשיב? למה? מכיוון שזה לא היה נושא הדיון. הם דיברו על התב"ע, על זה שמסתירים להם את הנוף, על זה שאישרו את הבנייה. והוא מדבר – הוא רוצה להפוך חלון לדלת. הוא בכלל לא מדבר על זה, אז כמה אתה יכול להיות קשוב? כל מה שדיברתם פה, אין קשר לדבר. מדובר בהסכמה. דיברתם על פגיעה בנשים? אתם מחלישים את הנשים, שעושים אותן כאלה חלשות – הם הולכים לפגוע, והן ייפגעו, והן לא יכולות להגן על עצמן. אנחנו לא מסתכלים עליהן ככה. גם לא נכון שהחוק הזה, חוק הבוררות, לא מושתת על שוויוניות, על מה שיש במדינה, על שמירה מגדרית. זה מושתת על זה, זו הסמכות שלהם. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> שוויון מגדרי כמו שיש ברשימה של המפלגה שלך? << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא ניתן סמכות שיפוטית. סמכות של בירור, סמכות של בורר. אני יכול לקחת את השר וסרלאוף אני יכול לקחת את הסדרנים המעולים שיש לנו פה ולהחליט, שני צדדים – להחליט שהם הסדרנים. אבל גם שם יש תקינה. לא סתם באים לבתי הדין הפרטיים שקיימים. אם הם מוחלשים, אז גם היום הם מוחלשים. יש בתי דין פרטיים. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אתה צודק. אני מקנא. מקלב, אני מקנא. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אם החברה החרדית מובילה את הנשים החלשות בהסכמי שכר – דרך אגב, כל הסכמי העבודה, הבסיס, החוק של הסכמי העבודה תקף גם לגבי הבוררות הזאת בתוך בתי הדין הרבניים. אז אנחנו יכולים לעבור לבתי הדין הפרטיים. הם פורחים מבעלי דין שלא באים מהמגזר החרדי, ובאים לעשות את הדין שלהם, הם באים לעשות את זה בתוך בתי הדין. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אני מקנא. אני מקנא, אדוני. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, עכשיו נשמע אותך. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אני גם רוצה שתהיה לי את האפשרות לבחור את בית המשפט שבו אני מתחתן. אבל אתם מכריחים אותי ללכת לבית הדין הרבני. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה עכשיו מדבר על דבר אחר. אז זהו, זה בדיוק. אז שלא מן הטענה, את זה בדיוק אתם מחפשים, איך לרדוף את בתי הדין; איך לרדוף את החינוך החרדי בכל מיני טענות, ולא זאת הטענה. לזה אתה צריך עשר שעות. אתה מדבר על דברים שבכלל לא קשורים אחד לשני. זה קשור ללמה לא דין בוררות? על זה יש לי תשובות אליך. אבל אני שואל אותך. זו הזכות של העם היהודי. זה בגלל שאנחנו ממשיכים את המסורת שלנו, אחרת היינו נכחדים. אבל נשאיר את זה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אני לא חלק מהעם היהודי? << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> בקום המדינה – נמצא כאן הרב פרוש, והוא יודע שחלק מההסכם של הרב בלוי, אגודת ישראל שתמכה בבן גוריון מול האו"ם - - << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> איימת - - - סחטתם אותם. תחת מחאה שלכם - - - << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - היה רק על שמירה של החינוך, עצמאות - - - << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> הייתה הבטחה, היו הבטחה וחתימה, לארבעה דברים – לעצמאות החינוך ולחלק מבתי הדין האזוריים. עכשיו אתם באים להפר הסכם שקיים פה. אתה מדבר: נגמר הסטטוס קוו, על מה? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אדוני, זמנך עבר. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני. שיהיה לכולנו, חג כשר ושמח. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אמן. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> גם אסור לשכוח את המשפחות השכולות שבניהן היקרים נפלו. כל המשפחות, נשלח להן תנחומים, וגם רפואה שלמה לכל הפצועים, ושאנחנו נחיה בשלום ושלווה בארץ ישראל. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אמן. תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת דבי ביטון, הינה, יש לך עכשיו רבע שעה להגיד את כל מה שאת רוצה. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב בראש, חבריי חברי הכנסת – חבר הכנסת מקלב, אני לא אבזבז הרבה ממעט הזמן שיש לי; אני רק רוצה לומר לך שילדינו – בנותינו מבינות הבנת הנקרא מצוין, מכירות את התורה, אבל הן מכירות גם מעבר. הן גם קוראות את כל זה. << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> לא המקרא. לא דיברתי על הבנת המקרא. דיברתי על - - - << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא נמצאת אצלך בבחינה. אבל כשהילדות שלנו הן עורכות דין, עובדות סוציאליות ורופאות, כנראה שהן למדו. כשנסיים, נשב אני ואתה כדי לעבור בחינה. << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> תבואי לכיתה ג' בחינוך החרדי, תבואי לכיתה ג' בחינוך הכללי, ונראה מי טוב. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> טוב, חבל, הזמן שלי יקר. כבוד היושב-ראש, תרשה לי, תרשה לי, לפני שאתה מנחם את המשפחות השכולות, להראות מה תרמת כדי שגם אתם תהיו חלק. כבוד היושב-ראש, לא התכנסנו היום לדבר על מילואימניקים, על הקיזוזים שיהיו בחל"ת של עובדים ועובדות שנאלצו בנסיבות אלה להיות בבית. לא התכנסנו כדי לדבר על אתגרי האנשים המיוחדים שלנו, הילדים שלנו. קם מי שכבר צופה ברשתות, רואה כמה נורא שאימא או אח מרימים ילד עם צרכים מיוחדים וגורר אותו בכוח, במעט כוח שיש לו, למקלטים. התכנסנו היום לישיבת מליאה חגיגית לאישור תקציב חגיגה לקואליציה. במדינה מתוקנת, אדוני, הייתה אמורה להיות היום ממשלה שמציגה חזון, סדר עדיפויות, אחריות לאומית. אבל האמת היא שהיום הזה הופך ליום בושה. רק טעימה קטנה: כספים קואליציוניים. אזרחי מדינת ישראל, אני לא יודעת כמה מכם מבינים מה המשמעות של כספים קואליציוניים. יהיה נכון לרשום את זה: כספים פוליטיים. זה הולך למי שאתה רוצה לשמור לו כדי שהוא יבחר בך, כדי שאני אישאר להמשיך לשבת בכיסא. שערורייה, סכומים מטורפים. בעוד אנחנו משווים למיליונים בודדים, מיליונים בודדים, לצרכים חשובים, לאנשים במדינת ישראל. אבל מי רואה אתכם, מי סופר אתכם, מי צריך מיגוניות? תראו איזו דוגמה נפלאה נתן לנו ראש הממשלה. בא עם המיגונית הניידת שלו, סיים – ולו רק מחווה, מחווה; כמה עולה מיגונית, 20,000? 25,000 שקל, אדוני? זה פחות מהפרחים והנרות שלך. תשאיר אותה באירוע; תשאיר אותה, שתהיה מזכרת ושיהיה מוגן שם. אבל מה היה חשוב לך, אדוני ראש הממשלה? לשמור על עצמך, אז אספת את המיגונית חזרה, ואתה ממשיך לנדוד איתה. לא היה מעמד כל כך מביך כמו הסוגיה הזו של המיגונית. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש, בתקופה של לפיד, זו הייתה תקופת הזוהר של מדינת ישראל, אתם יכולים להפוך אותה איך שאתם רוצים. שנה, שנה וחצי, אזרחי מדינת ישראל התעסקו בלאן הם טסים, איזה רכב – מי שמע על יועמ"שית? מי שמע על בתי משפט? מלחמה מטורפת? << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> לא דיברתי על זה – דיברתי על המיגונית. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> המיגוניות? בממשלה של לפיד גם נתנו תקציב לצפון. מה אתה מפספס? איפה הוא? איך יכול להיות שהצפון כבר חוטף מעל 20 שנה, יותר משדרות, ולא השכלתם לדעת שחייב למגן את המקום הזה. אנשים היום חוטפים שם. אין להם אפילו בית, לאיפה לברוח. באמת, וסרלאוף, תתביישו. נושא המיגוניות זה הנושא הכי חמור שיש. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> דיברת על מיגונית לנתניהו. גם לפיד, כשהוא היה ראש ממשלה, קיבל מיגונית צמודה. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא יכול לקבל מיגונית. ראש ממשלה שזנח ופשע ובגללו קורה מה שקורה, לפחות תנסה להראות, ברגעים הקטנים האלה: ואללה, אני בן אדם, ליבי איתכם. אבל ליבו לא איתנו. בוא נחשוב על זה, תראה איפה הילדים שלו, תראה איפה רעייתו, ממתי היא הפכה להיות הגברת הראשונה? לא יודעת. אני שמעתי, או למדתי באזרחות, שהגברת הראשונה צריכה להיות אשת הנשיא. אבל היא, בארצות הברית שמה את התיק היפה הזה שעולה כמו מיגונית, כדי שכולם ידעו שיש לה גם תיק יפה. אתה יודע מה, אצלנו אומרים: בלי משפחה, אבל זו בושה שכשאני רואה אנשים שאין להם איך לגמור את החודש – אני מסתובבת בסופרים, ואני כאדם פרטי יכולה להסתכל ולהגיד לקופאית: זאת עליי, אל תאמרי לה. אבל אנחנו לא יכולים לקחת את כולם עלינו. אנחנו רוצים לתת, אנחנו עם שנותן, לעשות מעשה חסד. אבל כאן, כאן זה בית העם. הכסף הוא לא של אבא שלי, לא של אבא של אף אחד. אתה דווקא מודל לחיקוי, ואתה יודע שאני מעריכה אותך, כי אתה אמרת את זה פעם אחת בצורה ברורה, ואתה גם עושה: הכסף הוא לא שלי. זה לא תקציב מדינה על מלחמה; זה לא תקציב מדינה על משפחות שכולות, פצועים, מפונים, עסקים שקרסו; זה לא תקציב מדינה של שיקום הדרום והצפון; זה תקציב מדינה על הישרדות פוליטית; תקציב שמלא בכספים פוליטיים. תקציב שלא נותן תשובות אמיתיות ליוקר המחיה, תשובות לעסקים, וכו'. אני יכולה לדבר עוד שעות, וידברו פה חבריי, אבל אני דווקא - - - << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> יש לך לא שעות, יש לך עוד עשר דקות. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש, שמעתי גם את דבריו של חבר הכנסת פרוש, התודעה הזו שאתם מנסים להכניס לציבור שאנחנו שונאים חרדים, שאנחנו נגד חרדים – החרדים שלכם לא מטומטמים; הם אומנם יושבים בצמתים וצועקים: נמות ולא נתגייס, אבל זה רק בגלל שהרבי אמר להם. אתם יודעים כמה כאלה שמתים להתגייס, שמתים לעשות שירות למען האזרחים, אני פוגשת. איזה נשמות טובות. אתם משחקים אותה. אני, מבחינתי, קוראת להם מכאן: אל תקשיבו למנהיגים, תעשו רק מה שטוב לכם. עכשיו אני אספר לכם איך אפשר לשלב תורה וגם לשרת בצה"ל. כבוד היושב-ראש, כתושבת שדרות שחוותה את אירועי 7 באוקטובר וכנבחרת ציבור, אני רואה לעצמי חובה קדושה להעלות בכל שבוע את זכרם של גיבורנו שנפלו במערכה הכבדה על הבית. כל חלל הוא עולם ומלואו, כל סיפור הוא שיעור בנתינה ואהבת הארץ. השבוע אני מבקשת להקדיש את המילים לזכרו של סרן שילה צ'יקו כהן, זכרו לברכה, בנם של רותי ואריה, שנולד וגדל בעירנו שדרות. שילה, שהיה ילד חיבוקי ואהבה, נפל בקרב גבורה בקיבוץ בארי והוא בן 24 בנופלו. אני רוצה להדגיש: סרן שילה צ'יקו כהן. שילה גדל במשפחה חמה ומכניסת אורחים, שהייתה העוגן של חייו. הוא היה בחור סקרן ומלא שמחה עם גומות חן ייחודיות שהאירו את פניו. חבריו מספרים על איש של אמת, אדם שפיו וליבו שווים, שניחן ביכולת הקשבה נדירה ובסבלנות אין קץ. עבור סובביו הוא היה עמוד תווך של חברות וערבות הדדית. את אהבתו העזה לארץ ולטבע ספג מהוריו בטיולים, בלינה תחת כיפת השמיים. אהבה זו הביאה אותו לבחור במסלולי לימוד המשלבים סביבה ותורה. הוא למד בישיבה התיכונית סוסיא שבהר חברון, ולאחר מכן בישיבה הגבוהה איילת השחר – הוא כנראה היה מספיק דתי, לומד תורה. לצד לימודיו, הוא הקדיש מזמנו כמדריך אהוב בתנועת הנוער בני עקיבא, ששם חינך דורות של חניכים לאהבת העם והארץ. המפקד שהלך בראש – שילה התגייס ב-2019 ליחידת הקומנדו שלדג. הוא בלט כלוחם ומפקד מהשורה הראשונה ונבחר לתפקיד הנחשק של מפקד סיירת - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> סליחה, גברתי, חברת הכנסת. חברות וחברי הכנסת, בשעה זו נשמעת התרעה של פיקוד העורף. אנחנו נצא להפסקה ונחזור לאחר אישור פיקוד עורף. אנא הישמעו להוראות הסדרנים. הישיבה יוצאת להפסקה. << הפסקה >> (הישיבה יצאה להפסקה בשעה 13:22 עקב התראת טילים ונתחדשה בשעה 13:45.) << הפסקה >> << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חברות וחברי הכנסת היקרים, מאחר שפיקוד העורף אפשר לנו לחזור לשגרת חירום ולנהל את המשך המליאה, אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת דבי דבורה ביטון להמשיך לשאת את דבריה. שמונה דקות לרשותך, בבקשה. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> דבורה דבי ביטון, כל הכבוד שאתה מזכיר את שם המלוכה שלי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> נו, מה? << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> החבר'ה בתיכון החליטו שזה ארוך מדי, ואז נתקעתי. תודה, כבוד היושב-ראש. ברשותך אתחיל מאיפה שעצרתי. כתושבת שדרות שחוותה את אירועי 7 באוקטובר וכנבחרת ציבור, אני רואה לעצמי חובה קדושה להעלות בכל שבוע את זכרם של גיבורינו שנפלו במערכה הכבדה על הבית. כל חלל הוא עולם ומלואו, ובכל סיפור יש שיעור, שיעור בנתינה ובאהבת ישראל. השבוע אני מבקשת להקדיש את המילים לזכרו של סרן שילה צ'יקו כהן, זכרו לברכה, בנם של רותי ואריה, שנולד וגדל בעירנו שדרות. שילה, שהיה ילד של חיבוקים ואהבה, נפל בקרב גבורה בקיבוץ בארי, בן 24 בנופלו. שילה גדל במשפחה חמה ומכניסת אורחים, שהייתה העוגן של חייו. הוא היה בחור סקרן, מלא שמחת חיים, עם גומות חן ייחודיות שהאירו את פניו. חבריו מספרים על איש של אמת, אדם שפיו וליבו שווים, שניחן ביכולת הקשבה נדירה וסבלנות אין קץ. עבור סובביו הוא היה עמוד התווך של חברות וערבות הדדית. את אהבתו העזה לארץ ולטבע הוא ספג בבית הוריו, בטיולים, בלינה תחת כיפת השמיים. האהבה הזו הובילה אותו לבחור במסלולי לימוד המשלבים סביבה עם תורה. הוא למד בישיבה התיכונית סוסיא שבהר חברון, ולאחר מכן בישיבה הגבוהה איילת השחר באילת. לצד לימודיו, הקדיש מזמנו כמדריך אהוב בתנועת בני הנוער עקיבא, ששם חינך דורות של חניכים לאהבת העם והארץ. שילה היה המפקד שהלך בראש. שילה התגייס בדצמבר 2019 ליחידת הקומנדו שלדג. הוא בלט כלוחם וכמפקד מהשורה הראשונה, ונבחר לתפקיד הנחשק של מפקד צוות ביחידה. יותר מכול היה חשוב לו להנחיל לחייליו את ערך הרעות שהיה עבורו חלק בלתי נפרד מדמות הלוחם. הוא נהג לומר ללוחמיו ולפקודיו: אני מצפה מעצמי ומכל אחד מכם לחתור למגע בהגנה על הבית. בבוקר 7 באוקטובר, שילה, שחי את הערכים עליהם פיקד, ללא היסוס, ללא המתנה לפקודה, נפרד ממשפחתו ויצא אל התופת. תחילה הגיע לתחנת המשטרה בשדרות, וכשהבין שיש שם כוחות מספיקים, חתר קדימה לעבר יישובי העוטף. בכניסה לעיר, חבר לצוות סיירת מטכ"ל ונלחם איתם כתף אל כתף בקרבות קשים במפלסים, בצומת סעד ובבארי. שילה נלחם בעוז, טיהר בתים ממחבלים, והמשיך להסתער גם לאחר שנפצע, עד שנפל בקרב. מורשת הגבורה של שילה תיזכר. שילה הותיר אחריו הורים, שני אחים ושתי אחיות. בחודש יוני 2024 נחנכה בשדרות תצפית הגבורה לזכרו, שאני מזמינה את כולכם להגיע לשם. מקום המסמל את הערכים שלאורם חי, אהבת הארץ, ההגנה על הבית והצפייה אל העתיד. דרכו של שילה, המשלבת עדינות נפש עם גבורה עילאית, תישאר חקוקה בליבנו, בלב העיר שדרות לעד. יהיה זכרו ברוך. ברשותך, כבוד היושב-ראש, אני רק רוצה לסיים בתפילה, בחג חירות. מי ייתן שהמילה חירות – דווקא בשנה הזו, הקשה ביותר, בימים הקשים שלנו, הקדוש ברוך הוא ישחרר את העם הזה מכל העול, מכל הדברים הרעים, וייתן לנו לקום על הרגליים. אנחנו גיבורים, אנחנו חזקים, יש לנו את הצבא הכי טוב, יש לנו את האזרחים המדהימים בעורף. חבריי, משפחות, אלה ששכלו את ילדיהם, אין לי מילות נחמה, למעט לומר לכם: משמיים תנוחמו, אנחנו זוכרים אתכם. חג פסח כשר ושמח. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה לך, גברתי. חברת הכנסת יסמין פרידמן, 15 דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב בראש. בראשית דבריי, אני רוצה קודם להשתתף בצערה של משפחתו של החייל משה יצחק הכהן כץ שנפל. אני רוצה למסור מכאן החלמה מהירה לכל הפצועים. בסוף השבוע האחרון – באמת לפני שאני אדבר על זה, אני אתייחס רגע במילה על התקציב. אני רואה באולפנים ובכל מקום, כמובן, שמדברים כרגע על התקציב שיבוא לאישור הלילה, ומי שמנסה להגן על התקציב, הדבר היחיד שהם משתמשים בו, זה כמובן – מה הם מזכירים? 12 מיליון לחתולים, 12 מיליון לעיקור וסירוס חתולים. זה הדבר היחיד שבו הם משתמשים כדי להגן על התקציב ההזוי הזה. אז הינה, לכל מי שמארח אנשים באולפן, לכל מי שמתראיין, לכל מי שרוצה לדעת – אם זה היה כל כך רע, אנא, אמרו לי מדוע הממשלה ממשיכה לתקצב עיקור וסירוס חתולים ב-5 מיליון כל שנה? אוקיי, אז כנראה שזה לא כזה רע, וכנראה שיש לזה דרישה מראשי הערים. זו הייתה המילה על התקציב. בסוף השבוע האחרון, באמת בדרום היה פשוט נורא. האזעקות לא הפסיקו. זה היה יותר גרוע מהשבת הראשונה של המלחמה. רצנו. אין לי ממ"ד – אני רצה למקלט השכונתי, וזה היה ללא הפסקה ביום ובלילה. כמובן שאני לא מעזה להרגיש שאני יכולה להתלונן, כי אני לא יכולה לתאר לעצמי מה עובר על תושבי הצפון, שאצלם כל חמש דקות בערך יש אזעקה, וגם שם עדיין יש אנשים ללא ממ"ד, שאינם יכולים להגיע למקלט. ואין לי מושג איך הם עושים את זה. עכשיו, למה אני בכלל מדברת על זה? כי בזמן שאנחנו רצנו, אני וכמעט כל תושבי המדינה, רצנו ללא הפסקה, עולה תמונה של השר לביטחון לאומי משתכשך לו בבריכה במלון יוקרה, עם אשתו שתחיה – איזה כיף לראות תמונה כזו בסוף שבוע שכזה. באמת? זה מה שתושבי ואזרחי מדינת ישראל צריכים לראות בזמן מלחמה? את השר שאמון על הביטחון שלנו משתכשך לו להנאתו בבריכה? מוסיף השר ומעלה סרטון סנאף – אין לי מילה אחרת להגיב, לקרוא, לדבר הזה. הוא מפרסם סרטון שבו רואים את כל הזוועות מ-7 באוקטובר, כל הזוועות. יש הורים שלא רוצים לראות את הגופות של הילדים שלהם על הרצפה, אבל את השר זה לא מעניין. הוא מפרסם סרטון כדי לעשות איזושהי פרופגנדה לחוק החדש שיגיע בקרוב, חוק עונש מוות למחבלים. לטענתו, זה מה שירתיע, כדי שדברים כאלה – זה מה שקרה, והינה, זה מה שירתיע. הוא רק שכח לספר שהחוק הזה לא הולך לכלול את הנוח'בות מ-7 באוקטובר. החוק שלו מלא בחורים, בחוסר שוויון, שאפילו ראש הממשלה מסתייג מהחוק הזה, ולדעתי אפילו לא רוצה להצביע. ראש הממשלה ביקש לשנות דברים בחוק – השר לא הקשיב לו. לא כי הוא באמת רוצה שהחוק יעבור. הרי הוא מרוויח, השר, anyway. אם החוק יעבור, הוא עושה עליכם סיבוב, זה טוב לקמפיין. אם החוק לא יעבור, זה גם טוב לקמפיין, כי אז יש לו את מי להאשים – לא נותנים לי, מחזיקים אותי, לא נותנים לי. אם בג"ץ יעצור – כי החקיקה הזו כמו שהיא לא יכולה לעבור, כולם אומרים לו את זה, כולם מסכימים על זה – אז יש לו את מי להאשים. אז עוד יותר טוב, אפשר להאשים את היועמ"שית, וזה כמובן קמפיין עוד יותר טוב לגנוב קולות לליכוד. הרי לא לנו הוא גונב קולות – לכם הוא גונב קולות. כמות הרעל ברשתות שלי השבוע באמת הייתה יוצאת דופן. נכון שהרבה מהם זה בוטים, אבל גם לא. זה גרם לי לנסות לחשוב על ההיגיון, היגיון של מצביעי ימין, היגיון של מצביעי ליכוד. לנסות רגע להבין את ההיגיון. חלק מהאנשים שמגיבים לי שם הם חובשי כיפה, אבל אין להם שום בעיה לקלל, לטנף, להקטין ולהוציא תחת המקלדת איחולים נוראים. הם זועקים את זעקת הקיפוח, אבל עושים לייקים וכפיים לאמסלם בכל פעם שהוא שולף את השד העדתי. אבל בראש המחנה שלהם עומד גבר אשכנזי, לבן, פריבילג. אתם תגנו בחירוף נפש על אשתו של ראש הממשלה, למרות שגם היא חושבת שאנחנו ברברים, אוכלים הרבה וכנראה עם הידיים, ולמרות שאתם יודעים שהיא כנראה מתעמרת בעובדים שלה ללא סוף. השיא היה בשבוע שעבר, בנאום בפני כל העולם, שבו היא שוב מתמסכנת, מרחמת על הילדים שלה, ולא על ילדי ניר עוז, בארי, כפר עזה, הרצוחים. לא על ילדי קריית שמונה, שכבר שלוש שנים אין להם יום, אין להם לילה, אין להם לימודים, אלא על הילדים הכי פריבילגיים בארץ, שאחד מהם נמצא במיאמי מתחילת המלחמה – עליהם אשת ראש הממשלה מדברת בנאום בפני כל העולם. על פי ההיגיון שלכם, אתם תוקפים את לפיד, שכביכול החזיר שטח, למרות שאתם יודעים שזה מי ים כלכליים, אבל לא כועסים על ראש הממשלה שהצביע שלוש פעמים בעד פינוי גוש קטיף, החזיר את חברון, וממשלת ימין היא זו שהחזירה את סיני. אתם תוקפים עלק שיפוץ בביתו של בנט, שכולם כבר יודעים שזה שקר, אבל מממנים שלושה בתים של ראש הממשלה, בגדים, איפור - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני לא נוהג להפריע למי שנואם, גם אם הוא אומר דברים שמנותקים מהמציאות, רק יש דברים שהם חורקים מדי. תוכלי בבקשה ללמד אותנו מה היה השקר לעניין ה-50 ומשהו מיליון שבנט בזבז שלא לצורך? << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> של שיפוץ בית ראש הממשלה? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כן. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא היו 50 מיליון. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אה, אגב, הוא לא התכחש לזה. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אף אחד לא שיפץ את בית ראש הממשלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> הוא לא התכחש לזה. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> הכניסו לשם צרכים ביטחוניים. אף אחד לא שיפץ לו את הבית. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> גם שיפץ וגם צרכים ביטחוניים, שלא לצורך. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לעומת זאת, אנחנו מממנים שלושה בתים של ראש הממשלה היום. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> את אומרת דבר לא נכון. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אומרת דבר נכון. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> את אומרת שני דברים לא נכונים, גם לעניין בנט את אומרת לא נכון, וגם לעניין שלושה בתים של ראש הממשלה זה לא נכון. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כן, חד-משמעית. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> האם אנחנו מממנים גם את הבית בקיסריה? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> את לא מממנת את הבית בקיסריה, פרט להוצאות המאושרות במסגרת התקנון והתקשי"ר. חד-משמעית. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> בהחלט כן. אנחנו מממנים את המעון הרשמי - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא הוציאו על ראש ממשלה 50 מיליון שקל. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אנחנו מממנים את המעון בקיסריה, ויש פה עוד בית קטן שאותו אנחנו מממנים. הוא משמש לאיפור, אולי אני מחדשת לך. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> למה להפריע - - - << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אנחנו מממנים שלושה בתים, מטוס פרטי והוצאות. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> עוד פעם את אומרת דבר שהוא מנותק מהמציאות. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה לעשות. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> "מטוס פרטי". את שומעת מה את אומרת? << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, זה מטוס של ראש הממשלה. אפשר היה להסתדר בלעדיו. העובדה היא ששנים הסתדרו בלעדיו. הוצאות שמעולם, מעולם, לא היו כאן. ההיגיון שלכם חזר שוב ושוב לשקר שלצערי קניתם על 53 מיליארד ש"ח לעבאס, מספר שראש הממשלה המציא. לא היה, לא כתוב בשום מקום, לא קיים. הוא שכח לספר לכם שהוא מתייחס לתוכנית החומש לחברה הערבית. הוא התחיל אותה. הוא גם ממשיך אותה היום. אתם מצביעים עליה הלילה. ההיגיון שלכם תקף אותי, עוד מעט חמש שנים, על 12 מיליון לעיקור סירוס חתולים לשנתיים. דיברנו על זה. שכחו לספר לכם שגם השנה ובכל שנה אתם מתקצבים ב-5 מיליון את אותם החתולים. ההיגיון שלכם הוא מייד לדרוש לפטר את מי שהשמיץ והתגזען על חברי כנסת מזרחים, ובצדק, אבל להתעלם כמו בת יענה מהבוגדים בלשכת ראש הממשלה שלקחו כסף ממדינת אויב בזמן מלחמה. אני מנסה להבין גם את ההיגיון לתקוף קצינה מצטיינת, כי אבוי, היא הייתה חוקרת בתיקי ראש הממשלה, אבל שתיקה מוחלטת, צרצרים, כשכמעט 14 מחברי הכנסת נחקרים, נאשמים, עומדים למשפט, וזה רק מהליכוד. ושר מורשע עם 53 כתבי אישום, עבריין תנועה סדרתי, מפקח על המשטרה. ההיגיון שלכם לא מובן לי. אני שומעת אתכם בכל מקום מתלוננים על יוקר המחיה, ובצדק, אבל לא מבינים שלממשלה יש אחריות. ההיגיון שלכם אוהב חיילים אהבת אמת, אבל מתעלם כשמשמיצים, מקטינים ועושים עוול לחיילות בערוץ הבית שלכם. ההיגיון שלכם הוא להתלונן על בית המשפט, לרצות לרמוס אותו, ועדיין לא להאמין ש-50 שנות שרי משפטים מהליכוד בכלל לא קשורים לזה. להאמין שיש פה איזה דיפ סטייט רק כי נתניהו ראה שזה ספין שעבד לטראמפ; להאמין לפייק המוחלט שנשיא העליון מינה את עצמו, ולא לראות ששר המשפטים פשוט נכשל ולא הצליח לייצר רוב בוועדה שבוחרת את נשיא העליון, ואז להתבכיין שנשיא העליון מינה את עצמו. זה שקר שאתם חוזרים עליו בכל מקום. אתם צועקים אותו. זה לא יהפוך את זה לאמת. זוהי אינה האמת. להאמין שמשטרה פוליטית תפגע רק בשמאלנים ולא בכולם בסוף. לא להבין שכל סט החקיקות שלהם לא יפגע רק בשמאל, אלא גם בכם. לא לראות בבירור כי המקום שאליו הם רוצים להוביל אותנו הוא כמה שיותר כוח לממשלה, כמה שפחות כוח לאזרחים. ההיגיון שלכם מתעלם מהנתונים, מתאונות הדרכים, מגזענות, מפופוליזם, מהפיגועים, מאחריות של ראש הממשלה לטבח. להתעלם מכך שעל זה הוא בונה, שלא תראו, שלא תרגישו. הוא חושב שאתם רדודים שלא שמים לב שמה שיורד עליכם זה לא גשם. הוא בונה על זה שתהיו עסוקים בהישרדות, בשיסוע. זה משרת רק אותו. לצערי, זה לא משרת אתכם. זה לא משרת אותנו. אנא התעוררו. תודה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה לך, חברת הכנסת יסמין פרידמן. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – 20 דקות לרשותך, אדוני. בבקשה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, חברתי חברת הכנסת, חברי חבר הכנסת רם בן ברק – אנחנו ארבעה ח"כים באולם. אדוני היושב-ראש, אני שמח שאתה מכהן בכס היושב-ראש בזמן התקציב. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> גם כי אני מעריך אותך וגם כי יש לך ידע רב בכספים. אתה מרכז הקואליציה בוועדת הכספים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לשעבר. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> לשעבר? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לשעבר. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> מתי הוחלפת? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> החלפתי. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> החלפת? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> התפטרתי, אם נדייק. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוקיי. ועדיין אתה איש שמבין בכספים, ולכן טוב שאתה עומד פה לצידי, כשאני נואם על כספים. במידה שיש דיוקים, אני אשמח, אבל אני גם אשמח להפנות אליך כמה שאלות. אזרחיות ואזרחי ישראל, לאן הולך הכי הרבה כסף בתקציב הזה, בתקציב 2026? אדוני, אתה יודע לומר לי מה היעד התקציבי שאליו הולכים הכי הרבה כספים? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ביטחון? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. הביטחון זה השני. היעד שאליו הולכים הכי הרבה כספים הוא החזר חובות. 24% מתקציב 2026 הולך להחזיר חובות. כמעט שקל מכל ארבעה שקלים הולך להחזיר את החובות שמדינת ישראל צברה במהלך השנים האחרונות. ביטחון – כמעט 21%. החזר חובות. מה היית מצפה ממדינה, מממשלה שנמצאת באוברדרפט מטורף, כשרבע מתקציבה הולך להחזר חובות? מה היית מצפה, אדוני היושב-ראש? להצטמצמות. כשמשפחה נכנסת לחובות, הדבר הראשון שהיא עושה זה מבינה מה האקסטרות ואיך אפשר לצמצם בשביל לעמוד במסגרת האשראי, במסגרת התקציב המשפחתי, הממשלתי, המדיני. זה לא המצב במדינת ישראל תחת ממשלת הימין מלא-מלא. שום משרד ממשלתי מיותר לא נסגר. שום שקל מהכספים הקואליציוניים לא הוסר. תסביר לי אתה, אדוני היושב-ראש, למה צריך גם משרד מורשת, וגם משרד מסורת, וגם משרד התיישבות, וגם משימות לאומיות, וגם תפוצות, וגם משרד לשיתוף פעולה אזורי, וגם משרד לנושאים אסטרטגיים וגם משרד לנושאי מודיעין? כולם משרדים מיותרים שאפשר לאחד, לוודא שהכספים חוזרים חזרה לאוצר המדינה. לחסוך. רבע מתקציב המדינה הולך להחזר חובות, ואתם לא סוגרים משרד ממשלתי מיותר אחד. אגב, במהלך ארבע השנים האחרונות, התקציב של כל המשרדים המיותרים האלה, התקציב עמד על למעלה מ-5 מיליארד שקל. ככה מתנהלת ממשלה אחראית, ממשלה שאכפת לה שכל שקל רביעי הולך להחזר חובות? הלאה. אמרנו שלא סגרתם שום משרד ממשלתי מיותר, גם לא קיצצתם בכספים הקואליציוניים. למעלה מ-5 מיליארד שקל רק בתקציב הזה. אדוני, אתה יודע כמה כסף קואליציוני נלקח בארבע שנות הממשלה הזאת? כמה? כשבשלוש מהן אנחנו מנהלים מלחמה. מלחמה צודקת מאוד, אבל מלחמה. כמה כסף קואליציוני נלקח מתקציב המדינה? אתה יודע? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זה השלב לענות לך? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אלה שאלות אינפורמטיביות. 20 מיליארד שקל של כספים קואליציוניים בארבע שנים. 20 מיליארד שקל. << קריאה >> ירון לוי (יש עתיד): << קריאה >> זה הכול? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה הכול. תקציב מדינה הוא מורה נבוכים; הוא איזשהו סמן, הסמן הכי מובהק לסדר העדיפויות של הממשלה. אני לא יודע, נראה לי שחשוב תחת מלחמה להשקיע, לא יודע, בחינוך מלידה עד גיל שלוש; במיגון; בבריאות הנפש ובטיפול בהלומי הקרב, חבר הכנסת ירון לוי; להוסיף תקנים לפסיכולוגים; לבנות מרפאות, שייתנו טיפול לכל מי שזקוק לו; לשפר את התחבורה הציבורית, שהמחיר בנסיעה שלה עלה ב-45%, להוסיף קווים, להוסיף אוטובוסים; לבנות אלפי גנים וכיתות לימוד. האם זה מה שהתקציב הזה עושה? זה סדר העדיפויות של הממשלה בזמן מלחמה? לא, ממש לא. מה הממשלה הזאת עושה? מה סדרי העדיפויות שלה? במה מוסיפים ובמה מקצצים? אז בואו נעבור. אני לא עובר איתכם על כל הסעיפים, אבל אני אתן לכם מספר מועט שממחיש עד כמה סדרי העדיפויות של הממשלה הזאת הם כל כך מעוותים. אז למה מוסיפים? 490 מיליון שקל נוסף לחינוך העצמאי. זה שלא מלמד כל כך ליבה. סך הכול הוא יגיע השנה ל-2.1 מיליארד שקל; 337 מיליון שקל נוספים, תוספת למעיין החינוך התורני של ש"ס, שיגיע לסכום של 1.3 מיליארד שקל; 112 מיליון שקל תוספת לחינוך מוכר שאינו רשמי. עוד מערכת חינוך שלא בדיוק מלמדת לימודי ליבה, שזה חינוך לחשבון, למדעים, לאנגלית, כדי שאנשים יוכלו לקבל את הכלים לצאת החוצה לשוק העבודה ולפרנס את המשפחות שלהם. 190 מיליון שקל נוספו למשרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות, שיגיע לתקציב של 570 מיליון שקל; 49 מיליון שקל נוספים למניעת נשירה מישיבות. 49 מיליון שקל. זה נועד לשכנע בחורי ישיבות שרוצים לנשור מהישיבה כדי להתגייס לצה"ל; כדי שלא יעשו את זה, שלא ינשרו מהישיבה, שימשיכו ללמוד בישיבה, למרות שהם לא רוצים. הכול כדי שהם לא יתגייסו לצה"ל. 49 מיליון שקל כדי לשכנע אנשים צעירים שרוצים לנשור מהישיבות כדי להתגייס לצה"ל שלא יעשו את זה. זו תוספת. בכמה קוצץ החינוך הממלכתי והממלכתי-דתי, אדוני היושב-ראש, בתקציב הנוכחי? הוא קוצץ ב-187 מיליון שקל. תוספות של מאות מיליונים לרשתות החינוך של ש"ס, של יהדות התורה, רשתות שלא בהכרח מלמדים בהן לימודי ליבה. ומקצצים באותה נשימה מאות מיליוני שקלים. 187 מיליון שקל לחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי. שמעתי את סגן השר מקלב עולה לכאן ואומר עד כמה שעיננו צרה במערכת החינוך החרדית, שאנחנו לא מבינים על מה אנחנו מדברים, שתלמידי החינוך החרדי מקבלים כלים להשתלבות בעתיד של מדינת ישראל. ואני שואל, אם תלמידים ותלמידות בחינוך החרדי לא לומדים חשבון, לא לומדים אנגלית, לא לומדים מדעים, איך הם ישתלבו בשוק העבודה של 2026, או 2030, או 2035? במה הם יעבדו? במה הם יעבדו? ואם הם לא מסוגלים, כי אין להם את הכלים, הם לא רוכשים בבית הספר את הכלים שיאפשרו להם להשתלב בשוק העבודה המודרני, מי יפרנס אותם? אדוני היושב-ראש, מי יפרנס אותם? מי יפרנס את בני משפחותיהם? לא רק שאתם מונעים מילדים וילדות את הכלים לרדוף אחרי החלומות שלהם, אתם גוזרים עליהם ועל המשפחות שלהם חיים של עוני, של בורות ובערות, כי אתם מאפשרים מימון של מערכות חינוך שלא מלמדות לא חשבון, לא אנגלית ולא מדעים. אמרנו, איפה התוספות. בואו נדבר קצת על הקיצוצים. ואדוני, זה נושא שהוא מאוד קרוב לליבי, הנושא של תנועות נוער. אני לא יודע אם אתה מודע לזה, אבל בתקציב הזה יש קיצוץ של 75 מיליון שקל במשאבים שמופנים לתנועות נוער. זה אומר סגירת סניפים בעיקר בפריפריה; זה אומר פחות כסף להעסקת מדריכים; זה אומר פחות חינוך בלתי פורמלי לתלמידי ותלמידות ישראל, הילדים של כולנו. סליחה, לא של כולנו, כי דווקא לארגוני הנוער של החברה החרדית יש תוספת של 7 מיליון שקל. 7 מיליון שקל. שנת שירות, שהיא אולי הפרויקט הציוני הכי מעורר השראה שיש – חבר'ה צעירים שבוחרים להקדיש שנה מהחיים שלהם להתנדבות כדי לשרת קהילות לא שלהם, קהילות מרוחקות, להתנדב יום-יום, לפגוש בנות ובני נוער, לסייע להם, ולהתנדב בקהילה – בזה מקצצים 5 מיליון שקל. אפרופו סדר העדיפויות של הממשלה הזאת שהוא מורה נבוכים למה העתיד שהיא משרטטת כאן במדינת ישראל. קיצוץ נוסף שיש, שהוא מאוד חשוב, הוא עידוד תעסוקה. הממשלה חושבת שלא נכון לעודד תעסוקה. יש קיצוץ של 57 מיליון שקל בעידוד תעסוקה. לא צריך לעודד תעסוקה. לא צריך לעודד תעסוקה. התבלבלתי. לא רק מקצצים. הממשלה החליטה שבתקציב הזה יהיו 6 מיליון שקל למיגון בתי חולים. 6 מיליון שקל. זה מספיק. נכון? למעלה מ-3 מיליון אזרחים בישראל, כמעט אחד מכל שלושה ישראלים, אין לו גישה למרחב מוגן סמוך לו, אחד מכל שלושה ישראלים, אבל התקציב שיש, התוספתי, למיגון בבתי חולים עומד על 6 מיליון שקל. 6 מיליון שקל. בטעות שמתי את זה בקיצוץ. זה לא קיצוץ – זה תוספת של 6 מיליון שקל. מאחר שזה התקציב האחרון של הממשלה הזאת, וטוב שכך, חשוב לדבר על שלוש השנים האחרונות. מה קוצץ? אז חינוך והשכלה גבוהה – קיצוץ של 1.7 מיליארד בשלוש שנים. 1.7 מיליארד קיצוץ בחינוך ובהשכלה הגבוהה, שזה מנוע הצמיחה הכי גדול, משמעותי ומעורר השראה במשק הישראלי; משרד הרווחה קוצץ ב-900 מיליון שקל. משרד הרווחה; משרד הבריאות קוצץ ב-800 מיליון שקל; משרד התעסוקה – דיברנו על קיצוץ בעידוד תעסוקה – משרד התעסוקה קוצץ בשלוש השנים האחרונות בחצי מיליארד שקל. אני לא רואה פה את השר. הוא יצא. רציתי - - - << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> אני פה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני השר, אני לא רואה אותך. עכשיו אני רואה אותך. אני חושב, בשם כל חברי הכנסת, אני חושב שנכון לברך את אסף רפפורט ואת כל מייסדי Wiz על המכירה של החברה לגוגל ועל ההכנסות המאוד מאוד גדולות שיש לממשלה ולציבור הישראלי מזה. אני חושב שהעסקה הזאת הניבה 10 מיליארד שקל לאוצר המדינה. כולנו מברכים את אסף רפפורט ואת חברת Wiz על המכירה המרשימה הזאת, אבל מה שגילינו זה שאסף רפפורט יכול לשלם 10 מיליארד שקל במיסים למדינה, אבל הוא לא יכול להתחתן עם בן זוגו במדינה שבה הוא משלם 10 מיליארד שקל. זה נראה לך הגיוני? << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> יש זכויות אזרחיות, למיטב ידיעתי. כסטודנט למשפטים, ולמדתי את זה לא מזמן, יש זכויות, וכל מה שרוצים - - - << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אסף רפפורט לא יכול להינשא לבן זוגו במדינת ישראל, כמו שאני לא יכול להינשא. הוא כן יכול לשלם 10 מיליארד שקל מיסים, אבל הוא לא יכול להתחתן עם בן זוגו במדינה שבה הוא משלם את אותם מיסים? הממשלה ששמחה מאוד לקבל את ה-10 מיליארד שקלים של מיסים לא מוכנה לקבל אותו כמו שהוא, אלא שולחת אותו למדינות זרות להתחתן. את המיסים שלו היא כן מקבלת, אבל אותו היא לא? << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> יש לי הרבה תשובות לענות, אבל המיקרופון אצלך. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני, זה נראה לך הגיוני שהוא יכול לשלם כאן 10% מיסים, אבל לא להתחתן כאן? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אתה יודע על כמה דברים מנותקים מהמציאות דיברת עד עכשיו ולא הפרעתי לך? << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> יש לי הרבה תשובות לענות, אבל המיקרופון אצלך. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. למה הוא לא יכול להתחתן כאן? למה הוא לא יכול להתחתן כאן? אני לא אפריע לך. למה הוא לא יכול להתחתן כאן? << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> אני לא אענה ככה, כשיהיה לי המיקרופון. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אולי למישהו פה יש. אולי לאדוני היושב-ראש יש תשובה למה הוא לא יכול להתחתן כאן? למה הוא יכול לשלם כל כך הרבה מיסים – לקבל את המיסים המדינה כן מוכנה, הממשלה, אבל לקבל אותו כמו שהוא ולאפשר לו למסד את ברית הזוגיות שלו ושל בן זוגו, זה לא. למה? למה זה הגיוני? ואני לא יכול להשלים את הנאום שלי בלי להתייחס לקרן העושר, שזה מאבק שחברת הכנסת יסמין פרידמן ואני ניהלנו במשך שלוש שנים. מאבק עיקש, ממש על כבשת הרש של הכספים שאמורים ללכת לאנרגיות מתחדשות, לעידוד תעסוקה בנגב, למחקר ופיתוח. וגם השנה הממשלה רצתה לקחת מאות, 110 מיליון שקל, מאות מיליוני שקלים, 110 מיליון שקל, ולהעביר אותם ככספים פוליטיים לשיפוץ ובינוי של מוסדות תורניים, לגרעינים תורניים. חשוב לומר שבשנה שעברה מאות מיליוני שקלים הלכו למטרות כאלה, להפצת תורה, להפעלת גרעינים משימתיים, לחלוקת מלגות לאברכים, להדרכת חתנים וכלות בדיני טהרת המשפחה, בהפצת ספרי קדושה ותשמישי קדושה, בשירות בדיקת מזוזות ותפילין, בהבאת כוחות תורניים מתוך היישובים, להפעלת מדרשות תורניות ועוד. הכספים האלה מגיעים ממשאבי הטבע ואמורים לחזור לטובת עתיד ילדי ישראל. גם השנה ביקשו לבזוז אותם, לגנוב אותם ולהפוך אותם לכספים פוליטיים, שבמקום להבטיח ולהשקיע בעתיד ילדי ישראל היו אמורים ללכת, לולא נלחמנו בוועדה ושינינו, לשימון גלגלי הקואליציה. בלי בושה. נציגי שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הגיעו לכנסת ופעם נוספת ניסו לגעת, לקחת את הכספים האלה, שהם באמת כבשת הרש של התקציב. 5 מיליארד שקל של כספים קואליציוניים לא הספיקו. רצו לקחת גם את כספי קרן העושר, לגנוב אותם. אבל בגלל מאבק של חברי יש עתיד, של חברת הכנסת יסמין פרידמן ושלי, שפנינו לייעוץ המשפטי, הארנו את הנושא, שזה מנוגד לחוק, מנוגד לדין, מנוגד להוראות העבודה של הכנסת, הצלחנו למנוע את המעבר של הכספים האלה והצלחנו להשקיע אותם גם בעידוד תעסוקה בנגב, גם באנרגיות מתחדשות, גם במערכת הבריאות, עבור מענים להלומי קרב ולאנשים עם פוסט-טראומה. לשם הכספים צריכים ללכת, ולא לכספים הקואליציוניים. אדוני היושב-ראש, תודה שהאזנת לי, ואני קורא לכנסת להתנגד לתקציב הרע הזה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כמה מפתיע. תודה רבה לך, ידידי. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת רם בן ברק לשאת את דבריו. 15 דקות לרשותך, אדוני. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> תשמע, אתה יכול להגיד לי מקסימום עד 15 דקות, לא מינימום. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> עד 15 דקות. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> זה רק 15. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> עד 15 דקות. הגענו להבנה? בבקשה, אדוני. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, כשאומרים לך שיש לך 15 דקות לדבר, אתה אומר: וואו, המון זמן, אבל מצד שני כשאתה רואה את כמות הנושאים שאתה רוצה לדבר עליהם, אתה אומר: ואללה, אולי זה לא כל כך הרבה זמן, כי הרי מצבנו – איך אני אגדיר את זה? – לא מזהיר. מצבנו לא מזהיר. למרות שאם אתה שואל את ראש הממשלה או את האנשים שסובבים אותו, יגידו לך: מעולם המצב שלנו לא היה יותר טוב. תסתכל על עזה, אדוני היושב-ראש, ניצחון מוחלט יש לנו בעזה. שלוש שנים אנחנו נלחמים בעזה, עוד מעט שלוש שנים, מ-7 באוקטובר 2023. ומה המצב שלנו בעזה? ביטחונית יותר טוב, אבל האם חיסלנו את חמאס? מיגרנו אותו? אין חמאס בעזה, או שהמצב הוא קצת יותר מורכב? האם זה נכון והאם זה ראוי שקבינט וממשלה לא יעשו דיון אחד על איך הם רוצים שעזה תיראה אחרי המלחמה? אחד, לא עשרה דיונים. דיון אחד שבו הם יגידו: אנחנו רוצים בעזה X, בואו נפעיל את כל הכוחות שלנו כדי שיקרה ה-X הזה. לא היה דיון אחד על מה שהולך להיות בעזה. מה כן היה? היה חוסר קבלת החלטות. חטופים – אפילו טראמפ הבין שחייבים להחזיר אותם. כפייה של הסכם. ומה שיש לנו היום בעזה, יש לנו חמאס חמוש ששולט בחצי מהרצועה שליטה מוחלטת. יש איזה ועידה שאמורה להגיע להסדר, שאני מקווה שיסתדר, אבל מי שמוביל את הוועידה זה קטר שעומדת בראש, טורקיה שעומדת בראש, ואנחנו נקבל הסכם כזה שהבעלבתים בעזה יהיו קטר וטורקיה. האם זה מה שרצינו? האם זה מה שראש הממשלה רצה? זה ההישג האסטרטגי שהוא רצה להביא בעזה? לא. אני מסופק. כנראה שלא. האם הוא לא היה יכול להביא הסכם אחר? הוא לא היה יכול להביא מציאות אחרת? הוא היה יכול, לא רצה, פחד. פחד ממי? שיפרקו לו את הקואליציה, שהחבר'ה של בן גביר, החבר'ה של סמוטריץ', יפרקו לו את הקואליציה. ישב ראש הממשלה ואמר: טוב, אני אעשה חשבון מה יותר חשוב, האם הסכם אמיתי בעזה, כזה שמביא ביטחון לדורות, או הקואליציה שלי לכמה חודשים הקרובים? הוא בחר בקואליציה. אז בעזה לא כל כך הצלחנו. ואז הלכו ללבנון. אגב, בשני המקומות, שלושת המקומות, תכף אני אגיד גם על השלישי, הצלחות צבאיות מרשימות ביותר – צה"ל, שב"כ, מוסד. באמת הצלחות כבירות, אם אני אשתמש בלשון של ראש הממשלה. כבירות. נלחמו, שילמו מחיר כבד מאוד. עכשיו דרך אגב אני חוזר מביקור בשני בתים של חללי צה"ל האחרונים: האחד בירושלים והאחד בפתח תקווה. הישגים עצומים, מחיר גדול, צה"ל במיטבו אחרי 7 באוקטובר. התאוששות. המפקדים מובילים בראש את החיילים שלהם, מאבדים המון חיילים, ממשיכים קדימה, מביאים הישגים מדהימים. אז על עזה דיברנו. ואז הגענו ללבנון – אותו דבר, מכת פתיחה מרשימה; צה"ל נכנס, חיזבאללה נסוג, ואז עוצרים את זה באיזשהו הסכם, כשמסתבר שמה שסיפרו לנו – אני אומר לך, כולל מה שסיפרו לנו בוועדת החוץ והביטחון, ההישגים לא משהו. חיזבאללה על הרגליים. לא גמרו את העבודה. ודרך אגב, אני לא חושב שהדרך הייתה לא נכונה. הדרך הייתה נכונה, אבל ההישג היה צריך להיות הרבה יותר מוחשי. אנחנו עכשיו נמצאים בלבנון ונלחמים בלבנון, ואני מקווה שהפעם לא יהססו. ואני לא מבין למה, אדוני היושב-ראש, לפני שלושה שבועות או שבועיים כאשר נשיא לבנון עאון בא ואמר: אני רוצה לדבר עם ישראל, למה לא הלכו לדבר איתו? זה עולה כסף לדבר? מה יכול להיות לא טוב בלדבר איתו? בא לך נשיא לבנוני, שהוציא את חיזבאללה מחוץ לחוק, שמגרש את השגריר האיראני, שעוצר את אנשי משמרות המהפכה בלבנון, מה שלא קרה בכל 40 השנה האחרונות, והוא אומר: אני רוצה לעשות הסכם עם ישראל, אני רוצה לדבר. לא, לא, אתה אל תלמד אותנו איך מנהלים מלחמה – אנחנו יודעים. ממשלת נתניהו, היא יודעת לנהל את זה. אנחנו קודם נעשה את מה שאנחנו צריכים, ואחרי זה נראה. נדבר איתך, לא נדבר איתך. מי אתה בכלל? אנחנו חושבים גם על התיישבות. אתה יודע שיש עכשיו רעיון שמובילים, שסמוטריץ' מוביל אותו, להתיישב בין הגבול הבין-לאומי ובין הליטני, כי התיישבות מוסיפה ביטחון. אז לא מדברים איתו. ואני אומר לך שאם לא נדבר איתו, ואם לא ניקח בשתי הידיים שלנו את ההזדמנות להגיע לפתרון מדיני אמיתי – ופתרון מדיני אמיתי זה שצה"ל מפעיל את הכוח שלו לתת מכות לחיזבאללה, יושב על הליטני, מרחיק את חיזבאללה מהגבול. והנשיא עאון, ממשלת לבנון וצבא לבנון, על ידי זה שהם הוציאו אותם מחוץ לחוק, ביחד עם כוחות, אולי אמריקאים וצרפתים, עושה את הפירוק של חיזבאללה מבפנים. תנועת המלקחיים הזאת, ובסופו של דבר הסכם נורמליזציה עם לבנון, או הסכם ביטחוני עם לבנון, זה מה שיביא את הביטחון, ולא עוד כוח ועוד כוח, ועוד כוח; בלי לעשות דיון אחד בקבינט על מה אנחנו רוצים בלבנון, דיון אחד. בוא, תעשה דיון, תגיד מה יהיה הדיל, למה אני רוצה להגיע. אז מה נשמע עוד פעם? אנחנו נפרק את חיזבאללה עד החיזבאלונר האחרון? הרי אתם יודעים שזה לא יקרה. זה לא קרה בעזה אחרי שלוש שנים, זה לא יקרה בלבנון. אז מה אתם מקשקשים בשכל? ואז הגענו לאיראן. אין אחד בבית הזה, למעט אולי מעטים מאוד, שלא תומך במלחמה באיראן, ביציאה למלחמה. היציאה למלחמה הייתה מוצדקת, וחיל האוויר וכוחות הקרקע, מי שהיה איפה שהיה, לא משנה, עשו עבודה פנומנלית, פנומנלית. אבל מה הלאה? איך מסיימים את זה? אם אנחנו נסיים את המלחמה באיראן ללא הכרעה או שינוי משטר או הוצאת החומר המאושר והסכם שהוא כמעט כניעה, אז נכשלנו. לא משנה מה הסיבה. שהאמריקאים יחליטו – כן, כשאתה בונה את כל האסטרטגיה שלך על שותפות עם טראמפ, אז בסוף אתה לא יכול לעשות שום דבר בלי שטראמפ מאשר. אז אני אומר לכם כאן ועכשיו: אם לא יהיה ניצחון מובהק באיראן, ומובהק זה אומר או שהמשטר מתחלף, או שיש הסכם טוב מאוד עם האיראנים, כזה שמחזיק אותם בצורה מיטבית, מתחת ליכולת שלהם להתעסק בגרעין ובטילאות – אם אין אחד משני הדברים האלה, הפסדנו, אבל לפחות נגיד את זה. אבל מישהו עושה את הדיון על זה? הקבינט דן בזה? יש לנו מטרות מלחמה? אז אומר לנו ראש הממשלה: עכשיו, בעקבות הסגירה של מצרי הורמוז, יכול להיות שיהיה צינור של נפט שיגיע לישראל, וזה יהיה שינוי אדיר. כן, זה יהיה שינוי אדיר. הלוואי שזה יקרה. אנחנו בעד. אנחנו בעד שיהיה צינור נפט שיעבור, ולא נצטרך את מצרי הורמוז, אבל במקרה הטוב אנחנו מדברים על חמש שנים, במקרה הסביר, כנראה שזה יהיה שמונה-עשר שנים. אז זו המטרה של המלחמה? צינור נפט שיעבור לחופי אשקלון? נו באמת. אתם יודעים, מדברים על הצפון, אני רואה את החבר'ה בקריית שמונה, אני רואה את החבר'ה במרגליות, בזרעית, וליבי-ליבי איתם. חילקו 6 מיליארד שקל כספים קואליציוניים. שמעתי שזה משהו כמו 120,000 מיגוניות. תאר לך, אדוני היושב-ראש, שהיו לא 120,000 – 60,000 מיגוניות היו עכשיו מפזרים בקריית שמונה ובכל גבול הצפון; לא היה בן אדם שלא היה לו מרחק של חצי דקה למיגונית, גם אם אין לו בבית ממ"ד - - - << אחרי_כן >> (אחרי כן אמ) << אחרי_כן >> << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> זה עדיין לא עוזר לנו, כי יש מבוגרים בקומה הרביעית או החמישית, וזמן ההתרעה קצר. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> את המבוגרים תוציא לבית מלון. את המבוגרים תוציא לבית מלון, אבל כל מי שאין לו היום ממ"ד - - - << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> מבוגרים ונכים. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, את אלה תוציא לבית מלון. אני אגיד לך יותר מזה, השר וסרלאוף, אתה אחראי לגליל, ושמעתי שאתה עושה עבודה מצוינת. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> נפלאה. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואני שומע הרבה מאוד אנשים שנותנים לך ציונים טובים – אני גם מכיר בזה בעצמי, אני לא צריך שיגידו לי. אנחנו עומדים ערב פסח. בקריית שמונה יש כרגע 10,000 איש בערך, שזה בסביבות 2,000 משפחות. לקחת את 2,000 המשפחות האלה, ולתת להן ואוצ'ר, שיעשו את החג, את ליל הסדר בבית מלון – זה יעלה 8 מיליון שקל; נגיד, 4,000 שקל למשפחה, פלוס-מינוס. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> זה יעלה כ-20 מיליון שקל. << דובר_המשך >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> 20 מיליון שקל. אני עשיתי חשבון לפי 4,000 שקל ליומיים למשפחה, אבל אני זורם איתך, 20 מיליון שקל. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> העברנו להם 4.5 מיליון לטובת - - - והעברנו עוד 5 מיליון. וראש העיר העביר תשומות, אבל הם יעשו בפעימות. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> תן להם ואוצ'ר. תן להם ואוצ'ר. תן להם ואוצ'ר. אל תיתן להם לעשות את החג ואת ליל הסדר במקלטים בקריית שמונה. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> העירייה תתכלל את זה. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה כבר היה צריך להיות. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני שמח לשמוע. חבל מאוד - - - << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> - - - על קשישים שצריך לפנות אותם לכל תקופת המלחמה, וזה אירוע - - - << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> צריך לפתור אותו. ברור שצריך לפתור. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> וזה המקום שאני מזכיר שאני הוצאתי מכתב של פנייה בהולה לשר הרווחה בסוגיה הזאת, כיושב-ראש השדולה למען שיקום הצפון. כמי שמרבה ללון באצבע הגליל מאז תחילת המלחמה, אני מכיר את הצרכים האלה. אתה צודק. כבוד השר ביאר היטב. אגב, הוא ביטא פה חלק קטן ממה שהוא עושה. סיפרת עכשיו משהו קטן. בתוך זה הוצאתי את הפנייה הזאת. אתה צודק לחלוטין שאין מנוס. כדי שהעורף יוכל להיות חזק, את מוגבלי הניידות באשר הם, שאין להם מרחב מוגן דירתי, צריך ונכון לפנות. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, הכול נכון, השר וסרלאוף, הכול נכון, אבל למה זה לא קורה? למה זה לא קורה? הרי כסף לא חסר. אם היה לכם מספיק לתת 6 מיליארד שקל לכספים קואליציוניים, אם יש לכם מספיק בשביל להחזיק כאן 33 משרדי ממשלה – שמעתי שיש גם משרדי ממשלה שכבר לא קיימים, אבל מממנים אותם, כמו המשרד של דרמר, שעדיין יש לו 6 מיליון שקל בתקציב. תקרא את התקציב ואז תראה. ולכן אני לא מצליח להבין, אם יש לכם את הכסף ואתם יודעים מה לעשות, למה זה לא קורה? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אגב, השר דרמר, השר שעלה הכי פחות והשר מהטובים ביותר. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא גם חבר שלי, הכול טוב. הוא בחור סופר מוכשר, אבל הוא כבר לא שר, אז למה לתקצב? הוא כבר לא קיים. הוא קיים, תודה לאל, אבל למה להמשיך לתקצב את המשרד שלו? מה עושים עם ה-6 מיליון שקל האלה? תשאל את עצמך לאן הם הולכים. מי מרוויח מזה? ודבר אחרון, אתם יודעים, סוף-סוף הממשלה התכנסה לדון באותם טרוריסטים יהודים שמכתימים בכתם איום ונורא את ההתיישבות ביהודה ושומרון. איום ונורא. אותם פורעים שעושים פשעים איומים ונוראים, לאומנים, מרביצים, שורפים, הורגים; לא מעט פלסטינים נהרגו בשבוע האחרון על לא עוול בכפם. סוף-סוף הייתה ישיבה. ומה הוחלט בישיבה, השר וסרלאוף? נקים יחידה לטיפול בפשיעה הלאומנית. נקדיש לזה 136 מיליון שקלים. כאילו, אדוני היושב-ראש, שהבעיה עד היום הייתה שלא הייתה יחידה שטיפלה בזה. אולי הבעיה עד היום, שעדיין קיימת, היא שאין רצון לטפל בדבר הזה? אין לנו משטרה שקיבלה מיליארדים בשנתיים האחרונות? התקציב שלה עלה בעשרות מונים. חסרים שוטרים? ראיתי אותם אתמול בהבימה, מתנהגים – תסלח לי, אני לא רוצה לתת כאן דוגמאות – באלימות נוראה מול אנשים שבאו להפגין, בין שאני מסכים עם ההפגנה ובין שלא, ואני מסכים. אז מה הבעיה? בגלל שזה לא מוצא חן בעיני המשטרה? בגלל שיש תקנה של התקהלות של פיקוד העורף זה מצדיק אלימות מול מפגינים? קח את האלימות הזאת אל מול אותם פורעים שעושים לנו נזק לא נורמלי, מקלקלים את היחסים שלנו עם ארצות הברית ועם כל העולם היהודי. מה הבעיה? אומרים לי: זה מיעוט. על אחת כמה וכמה. אם זה מיעוט, תטפל במיעוט. אז לא, לא עושים מעצרים מינהליים, כי עכשיו הפריימריז וצריכים להתחנף. כולם. תקשיבו, אתם לא מתפקדים. אין לכם סדר עדיפויות. במלחמה צריך שיהיה סדר עדיפויות. בסדר עדיפויות נכון לא מחלקים 6 מיליארד שקל כספים קואליציוניים. בסדר עדיפויות נכון, אומרים לכולם להתגייס מחר בבוקר. אל תתעסק איתם. מי שלא מתגייס, שלא יקבל פרוטה אחת. תתגייסו, יש חוק גיוס. לא צריך חוק גיוס. יש חוק גיוס במדינת ישראל. אתם רוצים לדבר על פטור ללומדים, בואו נדבר על פטור ללומדים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תחתור לסיום בבקשה. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני יודע מה אתה חושב על הגיוס של החרדים, ואני יודע גם מה אתה חושב על חוק הגיוס של החרדים, אבל זה שאנחנו שותקים ונותנים לבושה הזאת לעבור, ולסחטנות הזאת לעבור, כשכולנו יודעים שהחוק הזה לא יגייס אפילו אחד – ההפך, הוא מעודד השתמטות; הוא מעודד השתמטות. ורק בתקציב האחרון שמתם 158 מיליון שקל לתמוך בישיבות של משתמטים. מה זה ישיבה של משתמטים? ישיבה של משתמטים זה מישהו שאומר: די, אני לא רוצה ללמוד, אז אומרים לו: לא, לא. יש לנו ישיבה שאתה רשום אליה, אבל אתה לא לומד, והמדינה מתקצבת את זה ב-158 מיליון שקל. תודה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. יעלה ויבוא חבר הכנסת ירון לוי. עשר דקות לרשותך. בבקשה ובהצלחה. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני רוצה להתייחס לדברים של הרמטכ"ל אייל זמיר, דברים שהודלפו מישיבת הקבינט. זמיר התריע שהמשבר בכוח האדם – משבר שמוכר לכולנו, והוא לא חדש, הוא רק התריע; העובדה שהמחסור בלוחמים עלול להביא לפגיעה בכשירות הלוחמים בעתיד הנראה לעין – הוא לא דעה, הוא עובדה. חסרים למעלה מ-15,000 לוחמים ולוחמות, מחצית מהם בשירות קרבי. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> איפה שירת? << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בפיקוד העורף. גם בפיקוד העורף. הייתי ספורטאי מצטיין. עשיתי שירות מלא. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה. עוד קצת גובה, הייתי יותר מרוצה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אי-אפשר הכול מהכול. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אי-אפשר. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> העיקר הבריאות. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה. אנחנו יודעים, לפי מה שמתפרסם, שחסרים למעלה מ-15,000 לוחמים ולוחמות, מחצית מהם בשירות קרבי, אבל לפני שאנחנו מדברים על האמירה ועל הנתונים, אנחנו שואלים את עצמנו איך יצא דבר כזה מישיבת קבינט. אנחנו צריכים לשאול, איך אמירה של רמטכ"ל מודלפת מישיבת קבינט? איך קורה מצב כזה? איך הדבר הזה של הדלפות מקבינט מדיני-ביטחוני, שהוא קודש הקודשים של מדינת ישראל בזמן מלחמה, הפך לנורמה שאנחנו מקבלים אותה? איך קורה מצב כזה שבזמן מלחמה, כשיש הדלפה, הנושא לא נחקר? ואתם יודעים מה, עזבו את ההדלפה, עזבו את זה שיש מלחמה, עזבו את זה שהנושא לא נחקר – איך קורה מצב שחברי כנסת מהקואליציה ושרים בממשלה לא מגנים את ההדלפה, אלא משתמשים בה? האם לא היה ראוי שחברי הכנסת מהקואליציה ושרים בממשלה יבחרו שלא להתייחס להדלפה מהקבינט? אני שואל אותך, השר, אתה נמצא כאן. הרי מדובר בהדלפה. האם לא היה ראוי שבמקום להשתמש בהדלפה על הרמטכ"ל בישיבה חסויה, לא היה ראוי שתגנו את מי שהדליף? אבל אתם תוקפים את מי שלא יכול להתגונן. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> לא תקפנו. הפוך. אם שואלים אותי, אני לא מתייחס. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יפה. מתנהג באחריות. מה שמצופה. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מעולם לא הדלפתי מהקבינט, אפילו לא מישיבת ממשלה. אפילו לא הדלפתי מישיבת ממשלה. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> המצב הזה שהפך להיות ספורט לאומי, שמקבינט מלחמה, בזמן מלחמה, לא מגנים הדלפה, אלא משתמשים בה ותוקפים את הרמטכ"ל שלנו, בזמן שהוא אמור להתעסק בדברים חשובים יותר, נותן תוקף. מי שלא מגנה, נותן תוקף. מי שמשתמש באותה אמירה, נותן תוקף לדברים. והכול בשביל מה? בשביל הבייס. הכול בשביל לחזק את הפלגנות והשיסוי בחברה. הוא הופך להיות ברגע רמטכ"ל של חצי מפה פוליטית. זה מה שהם רוצים, שנדבר על החצי – "הם" ו"אנחנו". פוליטיקאים עלובים שמדליפים את הדברים מדיון חסוי לא חושבים על ביטחון ישראל – הם חושבים על הכותרות שהם יקבלו, על הלייקים שהם יקבלו ברשתות החברתיות. אבל הם תוקפים את הרמטכ"ל, וזה לא רמטכ"ל שלהם – זה רמטכ"ל שלנו, של כולנו. פוליטיקאים ממזרים חסרי כבוד, שיודעים שהרמטכ"ל לא יכול להתייחס להדלפות, כי יש לו אחריות כלפי הלוחמים והלוחמות שנלחמים בשביל המדינה, בשביל ביטחון מדינת ישראל. הם יודעים שהרמטכ"ל לא מתראיין לתקשורת, הוא לא יכול להגיב, הוא לא יכול להשיב להם, ולמרות זאת הם בוחרים להתנגח בו בזמן מלחמה. הם מרשים לעצמם לתקוף דברים שהודלפו מישיבה ביטחונית, כי הם יודעים שמי שאמור להגיב, לא מגיב. זאת פחדנות, זה חוסר אחריות, וזה חייב להיפסק. עליבות הרוח היא לבחור שלא לגנות את עצם ההדלפה, אלא להשתמש בה כנגד אדם שעומד בראש צבא ההגנה לישראל בזמן מלחמה. אין להם בושה ואין להם אחריות. תפקידו של הרמטכ"ל הוא להניח את תמונת המצב הביטחונית המדויקת ביותר על שולחן הקבינט, וזה מה שהוא עשה. כאשר הרמטכ"ל מתריע כי המחסור הגדול בכוח אדם הוא שמוביל לשחיקה בלתי אפשרית, הוא ממלא את חובתו המוסרית והמקצועית כלפי המדינה, כלפי הלוחמים והלוחמות שנמצאים בשדה הקרב. אבל כנראה שלא כולנו חושבים אותו דבר. כשאנחנו שומעים את יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון מגיב להדלפות ואומר שהאמירה שלו מחלישה את החוסן, הוא אומר מתוך ידיעה שהצד השני לא יכול להשיב, הוא לא יכול להתייחס להדלפות. להגיב, להגיב להדלפה מדיון חסוי במקום לגנות אותה ולקיים דיון מהותי בוועדת החוץ והביטחון, זה מה שהיה צריך לעשות חבר הכנסת בועז ביסמוט. במקום לגנות את דברי הרמטכ"ל על דברים שהודלפו, הוא היה צריך לקיים את ועדת החוץ והביטחון ולשאול איך דברים כאלה קורים בזמן מלחמה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חבר הכנסת לוי, סליחה, למי לגישתך היה עניין להדליף את דברי הרמטכ"ל? << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא נכנס לזה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> למישהו היה אמור להיות עניין שתודלף האמירה הזאת, מייד איך שהיא נאמרה. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני הולך איתך. למי? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא יודע. אני שואל אותך. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רק רוצה להזכיר שגם מהרמטכ"ל הקודם הודלפו דברים, אז אי-אפשר לחשוד ברמטכ"ל שלנו שהוא מדליף את הדברים או מי מטעמו. אני יכול לחשוד באותם אנשים שנמצאים שם בשלוש השנים האחרונות, וזה הפך לספורט לאומי להדליף מישיבות קבינט ולתקוף את מי שהודלפו הדברים שלו במקום לגנות את זה. עצם העובדה ששרים בממשלה לא מגנים הדלפה מקבינט מדיני-ביטחוני בזמן מלחמה זה חמור וזה פסול. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני גם מגנה. אני מגנה. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה לא חלק מהקבינט. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אין בעיה, ואני - - - << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ועדיין זה שאתה מגנה - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני מגנה. הינה. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> גם אני מגנה. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> גם אתה מגנה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> הינה, עוד שר שמגנה. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני שמח. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אתה צריך לשאול למי היה עניין שההערכה הזאת תודלף. ותשים לב מי עושה עליה סיבוב במשך שבוע. מרגע שהיא הודלפה, תשים לב מי עושה עליה סיבוב. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה כבר פרשנות. אבל תסכימו איתי שאם הודלף משהו מישיבת קבינט, נכון שבמקום לגנות את הרמטכ"ל שלנו, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, אמור לכנס ועדה ולדון בהדלפות בקבינט המדיני-הביטחוני. זה הדבר הראשון שהייתי מצפה שיקרה, כדי לדעת מי מדליף. אי-אפשר להתרגל לעובדה הזאת שדברים מודלפים ושרים בממשלה משתמשים בהם במקום לגנות אותם. איך זה קורה שהממשלה לא מגנה את ההדלפות ולא מורה על בדיקה? במקום זה מאפשרים לתקוף את הרמטכ"ל. והאמת צריכה להיאמר. אם הממשלה תמשיך להתחמק ולמרוח את חוק הגיוס ותמשיך לבחור לאפשר גיוס לא שוויוני, שפוטר צעירים חרדים מגיוס, אכן הצבא יקרוס לתוך עצמו. במקום לתקוף את הרמטכ"ל, אנחנו צריכים להודות לו שהוא מדבר את המציאות, את האמת שבמציאות, שהממשלה מסרבת לראות משיקולים פוליטיים. הדברים של זמיר לא פגעו ברוח הלוחמים, חברים יקרים – להפך, הם חיזקו את רוחם. לוחם ולוחמת, לוחמים במילואים שנלחמים למעלה מ-300 ימי מילואים, מקבלים אוויר כשהם שומעים שיש מי שמדבר את התחושות ואת הדאגות שלהם. יש מי שנלחם עבורם, גם בקבינט וגם כשזה חסוי. הדיל של פטור מגיוס של מפלגות חרדיות עם נתניהו בנה במשך שנים את הממשלה ופירק באותן השנים את החברה. הדיל של פטור מגיוס לאחינו החרדים כבר לא יכול לבנות את הממשלה הבאה. במלחמה הארוכה הזאת אנחנו רואים צעירים חרדים – גם אם מדובר בקומץ קטן, בבודדים שבחרו להתגייס ולשרת את המדינה, הם הוכיחו שאפשר ללמוד תורה ולשמור על המדינה. אפשר לעשות את זה ביחד. וזה מה שאנחנו צריכים לדרוש מכולם: גיוס לכולם, זכויות לכולם. מי שלא מתגייס לא יכול לקבל אגורה שחוקה אחת מהמדינה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה לך. ניצלת היטב את רשות הדיבור שלך. תעלה ותבוא חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. עשר דקות לרשותך. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ועד שתתחילי, הודעה לסגנית מזכיר הכנסת. בבקשה, גברתי. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 263), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת העבודה והרווחה. תודה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2026, התשפ"ו–2026 << הצח >> << הצח >> הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026 << הצח >> << הצח >> הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026 << הצח >> << הצח >> הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 285), התשפ"ו–2026 << הצח >> << הצח >> הצעת חוק מסגרות תקציב המדינה (הוראות מיוחדות לשנת 2026) (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בבקשה. עד עשר דקות לרשותך. בבקשה. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, כבוד השר, היום אנחנו מצביעים על התקציב לשנת 2026. התקציב בעיניי לא שוויוני, לא הוגן ועונה לצרכים רק של חלק מהאזרחים. ואתם יודעים, כל התקציב הזה הוא בכלל למראית עין. אנחנו יודעים, כמו בשנה שעברה, כמה פעמים הצבענו על עדכונים של התקציב, גם התקציב הזה. הוא התעדכן כמה פעמים במהלך השנה, אנחנו יודעים, אבל חשוב עכשיו להצביע נטו כדי לשמור על הקואליציה, לשמור על השותפים הקואליציוניים של ראש הממשלה: קחו את הכסף, רק תישארו איתי. הכול, אבל הכול, סביב הכיסא של נתניהו שרוצה להישאר ולברוח מהמשפט שלו. והינה כמה נתונים פשוט מזעזעים מהתקציב הנוכחי: 1.3 מיליארד שקלים למוסדות תורניים, שזה זינוק של 30% מהשנה שעברה; משרד ההתיישבות מקבל 581 מיליון שקלים, שזה זינוק של 30% מהשנה שעברה; משרד המורשת מקבל 86 מיליון שקלים עם תוספת של 8 מיליון יחסית לשנה שעברה; עשרות מיליוני שקלים תמיכה בתרבות יהודית-חרדית. אני לא נגד, אני בעד תרבות, אבל בו-זמנית אומנים, אומנים בכלל, עוד סובלים – שהם לא תורניים, לא חרדים – סובלים מחובות עוד מהתקופה של הקורונה ולא מקבלים פיצויים. להפך, התבקשו להחזיר את הכסף, התמיכות והמענקים שקיבלו בתקופה שהייתה קורונה ובמלחמות הקודמות, והם לא מקבלים שום תמיכה; עשרות מיליוני שקלים למניעת נשירה מישיבות והשתמטות משירות צבאי. אתם יודעים, זה מאכזב. לפי ההשקעה, ההשקעה הזאת של הממשלה, אפשר לראות את סדר העדיפויות של הממשלה. בתקציב הזה אנחנו רואים במה ובמי משקיעה הממשלה ואיפה היא מקצצת. איפה היה קיצוץ של כספים? עידוד המגזר העסקי קוצץ ב-308 מיליון שקלים. קיצוץ של 308 מיליון שקלים. במקום לעודד ולתמוך בעסקים שקורסים במלחמות של שלוש שנים, מקצצים; משרד המדע קוצץ ב-55 מיליוני שקלים. ולפני חצי שנה אנחנו ראינו לאן כיוונה איראן את הטיל. לא על ישיבה ולא על כולל – הם כיוונו למכון ויצמן. ובמקום לחזק את המדע, מקצצים. אנחנו יודעים שהפגיעה של הטיל הזה החזירה אותנו במחקר עשרות שנים אחורה. וממש חבל, צריכים להשקיע בפיתוח, להשקיע בעתיד שלנו. 400 מיליון שקלים קיצוץ במימון של בניית כיתות לימוד, וזה בזמן שתלמידי ישראל לומדים בכיתות הצפופות ביותר בעולם. כמה כיתות לימוד היה אפשר לבנות ב-400 מיליון שקלים שקיצצו? ותבינו, אני לא נגד אנשים דתיים, לא נגד חרדים. אני בעד חינוך, בעד מנהגים ומורשת, אני בעד החיזוק של הזהות העברית הלאומית, בעד לימודי אזרחות וציונות ופטריוטיות. ואנחנו עכשיו בתקופת חירום, ואנחנו צריכים להתאים את סדר העדיפויות, להתאים לתקופה ולצרכים של האזרחים, לצרכים של החברה שלנו. ממשלה שפויה – מה היא הייתה עושה? משקיעה כעת בצבא, בביטחון, במדע, בלימוד אזרחי ובלימודי ליבה. ממשלה אחראית הייתה משקיעה עכשיו כספים במדע ובמחקר. במילים אחרות, משקיעה בעתיד בטוח ומפותח של הילדים שלנו. טוב שאבי מעוז כאן. אבי, אתה יודע שאני מכבדת אותך ויש לנו הרבה דברים שאנחנו מסכימים ויש גם כאלה שלא. אני רוצה להגיד לך, ואני אגיד גם לך, אדוני היושב-ראש: הדת בעיניי מרחיקה את האנשים מהערכים האמיתיים. דת לא מקרבת. דת זה אורח חיים, ולפעמים אנשים מנהלים את אורח החיים הזה בלי להשקיע באמונה, בלי רגש. הם עושים את זה, מבצעים פעולות טכניות, או שמחזיקים את עצמם בקהילה שתומכת בהם, כי נוח להם, כי זה עולם קטן, צפוף, שנותן להם תמיכה, ואין שם שום ניצוץ של אמונה אמיתית שאלוהים רוצה מאיתנו, הניצוץ הזה שבלב. ולפעמים הדת והאמונה לא הולכות ביחד, הולכות לחוד. וחבל להשקיע שם כספים כשאין את הניצוץ הזה. צריך להפריד. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תשמעי, אני הולך לומר לך משהו שלא אמרתי אותו מעודי, בטח לא באופן פומבי. בסדר? אין לך אפילו צל צילו של ספק כמה אני מרחם עלייך. את פשוט חשוכה ברמות איומות. את אישה משכילה, את אישה נעימה, ניתן לשוחח איתך על המון דברים. כזו דעה חשוכה, עם בורות כזאת איומה, לא שמעתי מעודי, מעודי. כואב לי, כואב לי, ואני מתפלל עלייך שיום אחד תגלי את האמת. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> וכואב לי שאתה אומר שאני חשוכה. זה לא הערה פשוטה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אני פשוט מזועזע. אני פשוט מזועזע. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לוקחת את זה כפגיעה, פגיעה אישית. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לומר כאלה דברים? << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> גברתי, לומר כאלה דברים? << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה שאני מאמינה. להגיד על חבר כנסת בפומבי "את חשוכה" זאת פגיעה אישית, ירידה לרמה אישית. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תשמעי, אם קיבלת את זה – קודם כול, אני קיבלתי את מה שאמרת באופן אישי. ואם את קיבלת את זה באופן אישי, אני מתנצל בפנייך. אבל תדעי לך שאני כואב את כאבך ואת הבורות שמנהלת את מה שאת אומרת בצורה שאני בוכה אותך. אני פשוט בוכה את המציאות האיומה שאת חיה בתוכה, פשוט. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מבקשת גם הארכת זמן, על הדקה שדיברת. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> קיבלת. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אגיד לך. יש פה חברי כנסת שמכירים אותי. בכל שנה אני מגיעה למרכז קליטה לעולים חדשים ומנחה להם את ליל הסדר. אני מספרת על המורשת שלנו. אנחנו קוראים ביחד את ההגדה. אני מסבירה להם את המשמעות של החג. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לעמוד שמונה דקות ולהסביר שאין לך שום דבר נגד דת ונגד דתיים - - << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה נכון. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> - - אבל לשים על זה כותרת, גברתי, שאומרת את מה שאת אומרת, זה פשוט איום ונורא. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה? מה מזעזע אותך? שאמרתי שאני מכבדת, ואתה אומר שאני בורה? << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> היו"ר, אתה פוגע מספיק. די. די. די. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה שאני מפרידה בין דת לאמונה? אני כן מפרידה, כי זה לא אותו דבר. אורח חיים זה אורח חיים ואמונה בלב זה משהו אחר. אם זה נחשב להיות חשוכה, אני מרחמת עליך, אבל אני לא רוצה לרדת לרמה האישית. אני רוצה לשתף את חברי הכנסת ואת הציבור שיקשיב אחר כך: 15 שנים ברצף בחרתי יחד עם המשפחה שלי להגיע למרכז הקליטה בכרמיאל. אני עושה את הסדר עם עולים חדשים, בגלל שהסדר הראשון שלי, שחוויתי בשנת 1994, הרחיק אותי, הרחיק אותי מיהדות, הרחיק אותי מכל מה שקשור לדת היהודית, כי לא הסבירו לנו מה אנחנו עושים; זה היה רק טכני, סדר טכני, בלי הסברה – תעשו ככה, תעשו ככה. גם לא תרגמו לנו, לא הנגישו לנו, את היופי שיש במסורת. אני עושה ההפך, אני מתקנת. אני עושה חוויה מתקנת גם לעצמי. והרגשתי אחריות להנגיש את הדבר הזה לעולים חדשים, אבל באמונה וברוח טובה, עם הסברים, בשפה מובנת. אני עושה את זה יופי בשביל לאחד את העולים החדשים שמגיעים, לקרב אותם לעם היהודי, לחברה הישראלית, להיות אזרחים שחוגגים ביחד את החגים. אבל עם כל זאת, אפשר לעשות את זה בלי להשקיע את מרבית התקציב בזמן חירום לתרבות ולחינוך תורני, בזמן שהאנשים האלה לא משתלבים בחברה הישראלית. עולים חדשים שאני מנגישה להם את המסורת אחר כך הופכים לאזרחים טובים, משרתים במדינה, וזה הרוב. אני מדברת על תלמידים של תוכנית סל"ע, סטודנטים שמגיעים לארץ לפני ההורים ובלי ההורים – כמעט כולם מתגייסים ומשרתים את המדינה. אני חושבת שיש לי זכות ומצווה להנגיש להם ולקרב אותם לישראליות. כשהמדינה מחליטה, הממשלה מחליטה, להשקיע כספים בחברה שלא משרתת את המדינה - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני מוסיף לך עוד דקה. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - זה כואב לי. אני לא רואה בזה שוויון. אני לא רואה שאנשים יקבלו כל כך הרבה כספים בלי שהם לא יחזירו את התרומה למדינה. אני חושבת שצריך להיות איזון, איזון בין ההשקעות בתקציב, איזון בערכים. אם אנחנו מקרבים את האזרחים, את הילדים – אני בעד חינוך ממלכתי-דתי, אבל אם יש חינוך שהוא לא מחזק את האזרח הישראלי להיות אזרח עם חובות וזכויות, אני לא מעריכה את החינוך הזה. ואני חושבת שצריך להשקיע בחינוך שיחזק את האזרחים ויכין את האזרחים להיות עצמאים, לעבוד, לשלם מיסים ולחנך את הדור הבא לעתיד המוצלח והמפותח של מדינת ישראל. אני מאחלת למדינת ישראל חג פסח בטוח, מבורך, שמח, בתקווה שנהיה חברה אחידה ומאוחדת, בלי סכסוכים, ושתבוא בשנה הבאה ממשלה שפויה, שתדאג לכלל האזרחים, מכל המגזרים ומכל העדות. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה. תודה רבה. יעלה ויבוא חבר הכנסת אבי מעוז. אני סמוך ובטוח שבפיו מספיק תשובות. חברת הכנסת מזרסקי, אני רוצה לומר לך שהצלחת להפתיע אותי שוב פעם. לא רק שכל מה שאמרת בסוגיות האלה שאנחנו מדברים עליהן הוא חשוך וגזעני, הדברים שלך גם רצופים סתירות מהותיות, שלא מתיישבות בנאום מפי אותו בן אדם על אותו נושא. << קריאה >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << קריאה >> אני האחרונה - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תשמעי, הצלחת לשבור שיא. פשוט מדהים. בבקשה, אדוני. עשר דקות לרשותך, אדוני. אני אשמח לשבת ולהקשיב להתייחסות של אדוני לנאום. בבקשה. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, כבוד השר, אני לא אתייחס למה שנאמר פה קודם, יש הרבה אמונות, יש הרבה דעות. אני מכיר את חברת הכנסת שהייתה לפניי, אין ספק שהיא יהודייה נאמנה, טובה, מסורה. צריך להפריד בין האומר את הדעות לבין הדעות עצמן. לעולם, לעולם, לא להגיד על מישהו שהוא חשוך. אתה יכול להגיד שדעותיה חשוכות - - - << קריאה >> אליהו רביבו (הליכוד): << קריאה >> כוונתי היא זו. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> אני יודע שזו הייתה כוונתך. אני חושב שהיא לא הובנה כראוי. לכן אני חושב שמן הראוי – חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אני חושב שהיושב-ראש הקודם של הישיבה התכוון לומר על הדעות - - << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> הוא אמר - - - << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> - - ולא אלייך באופן אישי, ועדיף לקראת הפסח - - - << קריאה >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << קריאה >> הוא אמר עליי שאני חשוכה. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> עדיף לקראת הפסח להיות באחדות לפחות בעניין הזה, ואני בטוח שדברייך יצאו מן הלב, והם גם נכנסו אל הלב. << קריאה >> אליהו רביבו (הליכוד): << קריאה >> חברת הכנסת מזרסקי, אמרתי, הבהרתי וחזרתי ושיננתי, ואני עושה זאת כרגע. << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> הלוך וחזור. << קריאה >> אליהו רביבו (הליכוד): << קריאה >> חזור ואמור. << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> הלוך ושוב. << קריאה >> אליהו רביבו (הליכוד): << קריאה >> הלוך ושוב, ואני משיב לך דבר דבור על אופניו עכשיו. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> טוב. תודה רבה. << קריאה >> אליהו רביבו (הליכוד): << קריאה >> אם לקחת את זה באופן אישי - - << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> ברור. << קריאה >> אליהו רביבו (הליכוד): << קריאה >> - - אני מתנצל. הכוונה היא שדעותייך חשוכות, כי את מציגה עמדות גזעניות, שונאות יהדות, שונאות דת, חשוכות ופרימיטיביות. << קריאה >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << קריאה >> מאיפה? מאיפה אתה לוקח את זה? אין בסיס לטענותיך. אין בסיס - - - << קריאה >> אליהו רביבו (הליכוד): << קריאה >> אני אצפה איתך, אני אצפה איתך - - - << קריאה >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << קריאה >> טענותיך - - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> חבר הכנסת רביבו, תודה רבה. זה מיותר. << קריאה >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << קריאה >> לא היה משפט אחד שאמרתי נגד היהדות. משפט אחד לא היה. תצטט אותי. << קריאה >> אליהו רביבו (הליכוד): << קריאה >> אני אצפה איתך בנאום שלך. << קריאה >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << קריאה >> אני מציעה שתביא ציטוט. << קריאה >> אליהו רביבו (הליכוד): << קריאה >> אני אשמח לצפות איתך בנאום שלך. << קריאה >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << קריאה >> תביא ציטוט אחד שפגע ביהדות או בעם שלנו. תביא ציטוט אחד. << קריאה >> אליהו רביבו (הליכוד): << קריאה >> אני אתן לך שלל. שלל. << קריאה >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << קריאה >> אתה - - - << קריאה >> אליהו רביבו (הליכוד): << קריאה >> אז הינה אני אומר, אני אתן לך שלל. אני מבקש לאפשר להם להמשיך את ניהול הישיבה. << קריאה >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << קריאה >> אני אכתוב לו מכתב. << קריאה >> אליהו רביבו (הליכוד): << קריאה >> אנחנו נצפה בזה ביחד. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> חבר הכנסת מעוז, בבקשה. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> אני מקווה שתוסיף לי קצת זמן. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אני אוסיף לך. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> אנחנו עומדים בדיון על התקציב, ואני הולך להתנגד לתקציב. ושואלים אותי, איך אתה יכול להתנגד לתקציב, הרי אנחנו באמצע מלחמה. נכון, ההתנגדות שלי היא לא לתקציב מערכת הביטחון, היא לא לתקציב המלחמה. אם התקציב היה עוסק אך ורק בצורכי מערכת הביטחון, הייתי מצביע בעדו. אני בעד כל מה שנותנים למערכת הביטחון, כל התוספות, וגם כל מה שנותנים למילואימניקים. אני בעד. אבל אני חושב שבתקציב הזה אין מענה לחידוש העצמאות של הייצור הביטחוני שלנו. התקציב כלל איומים על פגיעה בעצמאות של ייצור המזון והחלב שלנו. אומנם דחו את זה לאחרי התקציב, אבל עצם הכוונה לפגוע בזה זה דבר חמור. אדוני היושב-ראש, יש שני עקרונות שקשורים למשרד החינוך, ואני חושב שצריך להיעשות רה-ארגון במשרד החינוך, ואין לכך מענה בתקציב. העיקרון הראשון שאני חושב, ובעזרת השם כשאני אזכה להיות שר החינוך אני אעשה את זה – להחזיר את החינוך להורים; להשתחרר מהקומיסריות שיש במערכת החינוך שתקבע להורים איפה לחנך את ילדיהם ואיך לחנך את ילדיהם. זה העיקרון הראשון. כל הורה יכול לשלוח את ילדיו לאיזה בית ספר שהוא רוצה, ושם יוכלו ההורים לחנך את ילדיהם בהתאם להשקפת עולמם. העיקרון השני, שבמערכת החינוך לא יכולה להיות אפליה בין ילד לילד או בין ילדה לילדה. כל ילדי ישראל זכאים לתקצוב שווה במערכת החינוך, אבל ישנם לצערי הרב לא מעט ילדים שלא מקבלים את התנאים המלאים שמקבל ילד אחר במערכת החינוך. ישנם הורים שמשלמים מאות שקלים כל חודש עבור כל ילד שלומד במערכת החינוך, בבית הספר שאליו הם רוצים לשלוח את ילדיהם ועל פי השקפת עולמם. כל ילד צריך לקבל את אותו תקצוב כמו כל ילד אחר. יש מקום ששני העקרונות הללו מתכנסים אליו. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> התקצוב הדיפרנציאלי הוא בדרך כלל על פי הסוציו של הרשות. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> לא, לא, אני לא מדבר על התקצוב הדיפרנציאלי שהולך לפי הסוציו-אקונומי של הרשות, אני לא מדבר על זה בכלל. אני מדבר על ילד – תקציב של ילד במערכת החינוך זה 100%. תכף תביני על מה אני מדבר. בתלמודי התורה הלאומיים ובבתי הספר הלאומיים לבנות, שני העקרונות הללו – מתכנסים אליהם. יש ציבור יקר וקדוש – משרתי מילואים מאות ימים מאז פרוץ המלחמה בשמחת תורה תשפ"ד רוצים לחנך את ילדיהם על פי השקפת עולמם, וזה החטא שלהם. הם שולחים לבתי ספר שהם במערכת החינוך, אבל הם משלמים – השכן שלי משלם 900 שקל כל חודש עבור כל ילד שלומד במערכת החינוך. למה? כי על פי מדיניות משרד החינוך לאורך השנים, מנסים להכפיף אותם, כמו את שאר הורי התלמידים, תחת הקומיסר, ממש כמו במדינות הקומוניסטיות. הורי הילדים בתלמודי התורה ובבתי הספר לא מוכנים להכפיף את עצמם לכפייה של המערכת בנושא תוכני הלימוד ובנושאים נוספים, ולכן הם ימשיכו לשלוח לבתי הספר הללו שמלמדים את ילדיהם על פי השקפת עולמם. בד בבד, הם משרתים במילואים מאות ימים. התקציב לא נותן להם מענה, ועל זה אני נלחמתי. בהסכם הקואליציוני שנחתם איתי היה מענה לזה, אבל לא שר האוצר, לא ראש הממשלה ולא שר החינוך רוצים לתקן את העיוות הזה. שלושתם יודעים איך לתקן את זה. הבאתי להם את כל הדרכים החוקיות, והם לא מתקנים את זה, וכל הבקשות שלי לתקן את העיוות הזה בתקציב – זה לא מקבל מענה. ועל מה מדובר? על כמה עשרות מיליוני שקלים? אפילו מאות מיליוני שקלים. מה? יש אפליה בין ילד לילד? ואני מדבר עוד פעם על המילואימניקים. ההורים עושים מאות ימי מילואים ומשלמים כל חודש 900 שקל עבור כל ילד או ילדה. עוד דבר שלא מקבל מענה בתקציב: אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר קצת על חוק שבעזרת השם מחר אנחנו נחוקק אותו בקריאה שנייה ושלישית; זה חוק שמשותף לכל הבית הזה – חוק הכיסאות הממונעים לילדים עם מוגבלויות, שהם הילדים עם המוגבלויות הכי קשות שיש. הילדים הללו לא מסוגלים להניע בכוחות עצמם את כיסא הגלגלים הממונע. ילדים שיכולים להניע את הכיסא הממונע באופן חשמלי בעצמם, שהם מספיק מפותחים מבחינה קוגניטיבית, זכאים לכיסא ממונע – זה מקל. הוא יכול לצאת עם הכיסא מהבית, הוא יכול לחזור הביתה. אבל הילדים הללו שלא יכולים לצאת בלי מלווה – ההורים מלווים אותם – אין להם כיסא ממונע; הם לא זכאים לזה. ואנחנו פורצים פה את הדרך. זכיתי להוביל את החוק הזה. בעזרת השם, מחר החוק הזה יאושר בקריאה שנייה ושלישית על פי הסכם שעשיתי יחד עם יושב-ראש הקואליציה, שתמך בזה עד הסוף, יחד עם יושבת-ראש ועדת הבריאות הקודמת חברת הכנסת לימור סון הר מלך, יחד עם היושב-ראש הנוכחי של ועדת הבריאות יונתן מישרקי. אנחנו הגענו להסכמה עם האוצר, שהאוצר מוכן לתקצב 12 מיליון שקל, והגדלנו את זה קצת ל-16 מיליון שקל או ל-18 מיליון שקל, חד-פעמי, כדי לתת לקבוצת ילדים מסוימת את הכיסא הממונע, שההורה המלווה יוכל להניע את הכיסא הממונע. ועוד 6.5 מיליון שקל תוספת לתקציב סל הבריאות בבסיס התקציב כל שנה, כדי להכניס עוד שנתון מסוים. הכוונה המקורית של החוק הזה הייתה להכניס לתוך הקבוצה הזאת את הגילים 12–18. בגילים 12–18 הילדים יוכלו להיות זכאים לקבל כיסא ממונע חשמלי, שההורה המלווה יוכל להניע אותו – יקל על ההורים, יקל על המשפחות, יקל על הילדים הללו. ברוך השם, מחר אנחנו הולכים לאשר את זה. זה הישג אדיר, אבל מכיוון שחסרים לנו 18 מיליון שקל להוצאה חד-פעמית, אנחנו נאלצים לצמצם את תחום הגילים מ-12–18 ל-15–18 בלבד. כלומר, מחר אנחנו נאשר פריצת דרך היסטורית, אנחנו נאשר כולנו, זה בהסכמה בין הקואליציה והאופוזיציה. זכיתי להיות המוביל של החוק הזה, אבל באמת, אני מתרגש בשביל כל הבית הזה. אנחנו נאשר את החוק הזה בקריאה שנייה ושלישית, אבל זה ייעצר מ-15–18, ובכל שנה השנתון הבא של 15 ייכנס לזה ויזכה לכיסא ממונע. ואני שואל - - - << אחרי_כן >> << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> מה העלות של כל אחד? << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> מה? << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> מה העלות של כל כיסא? << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> כל כיסא כזה – בסביבות 40,000 שקל. ואני שואל את משרד האוצר: אדוני שר האוצר, אתה מתעקש להביא פטור ממע"מ על 150 דולר, שעשית בשביל לחזק את היבוא מסין. ברוך השם, הכנסת אמרה את דברה ודחינו את זה, ועכשיו אתה מנסה שוב פעם. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> תעשה את זה עוד פעם. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> בתוך ההטבה הזאת של המע"מ על יבוא אישי מסין, ברוך השם, מצויה הטבה של למעלה ממיליארד שקל. אתה לא יכול למצוא שם, בתוך התקציב הזה, 18 מיליון שקל – אתה יודע מה, 30 מיליון שקל, הוצאה חד-פעמית – בשביל להקל על כל טווח הגילים הללו? בעזרת השם, בכנסת הבאה אנחנו נמצא גם איך להרחיב את החוק הזה של הכיסאות הממונעים, וגם, בשביל לעשות שוויון במערכת החינוך, כל ילד יקבל תקצוב שווה של 100%, והחינוך יעבור להורים במקום לקומיסר. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> חג פסח כשר ושמח לכל בית ישראל. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> חג שמח, תודה רבה. תעלה ותבוא חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אנחנו צריכים להפסיק לתת ציונים אחד לשני. בקואליציה זה ספורט קבוע, אוהבים להקניט ולומר שהנוהג של חלוקת כספים קואליציוניים מקובל מאז ומתמיד, וכולם בעצם מחלקים כספים קואליציוניים. אבל באמת מדובר בהנדסת הודעה מעוותת שהקואליציה מספרת. נכון שיש חלקים בכספים הקואליציוניים שהיה נכון לשים אותם בבסיס התקציב ולא ככספים קואליציוניים, לא לצבוע אותם כך, אבל מטעמים שמרניים של ניהול תקציב הם נותרו תחת המטרייה הזאת של כספים קואליציוניים. אבל חשוב לי לומר לאזרחי ישראל: תקציב 2022, בזמן ממשלת לפיד-בנט, כלל רק 700 מיליון שקלים של כספים קואליציוניים – פחות ממיליארד שקלים – רק 700 מיליון שקלים של כספים קואליציוניים. ואז, הפלא ופלא, כשנבחרה קואליציית הימין המלא על מלא ב-2023, ממש בלי למצמץ, הקואליציה הזאת הקפיצה את הכספים הקואליציוניים ל-4.2 מיליארד שקלים. ב-2024, ממש בעיצומה של המלחמה – מלחמה באמת עקובה מדם, שגבתה וגובה מאיתנו מחיר מאוד מאוד כבד – הקואליציה העלתה את הכספים הקואליציוניים ל-5.5 מיליארד שקלים. וכמובן, הם ראו כמה זה טוב וכמה זה שומר על הקואליציה, אז ב-2025 זה עמד על 5.4 מיליארד, ועכשיו, ב-2026 –באמת שיא, שיא השיאים – זה נושק ל-6 מיליארד. מה אגיד? אבדה הבושה. כמקובל בקואליציה – מהמקפצה. אבל לא מהמקפצה בבריכה ולא מהמקפצה הנמוכה, אלא מהמקפצה האולימפית הכי גבוהה. והכספים הקואליציוניים הם רק חלק ממנגנון משומן של הזרמת כספים למגזרים ולמנגנונים מקורבים. הקואליציה הזאת הלבינה גם מיליארדים בתקציב הרגיל, לצד הטבות מס והשוואת תנאי המורים החרדים לתנאי אופק חדש, למרות שההשכלה לא מלאה; כמובן, מימון מוסדות תורניים, החטיבה להתיישבות ומרכיבי ביטחון וסיוע – אבל ביהודה ושומרון; מענקים ביטחוניים לרשויות – ביהודה ושומרון; תמיכה בתרבות יהודית חרדית; תקצוב שעות תמרוץ וטיפוח – איפה? במוסדות הפטור בחינוך החרדי; כמובן שצריך את חיזוק הזהות היהודית ומרכיבי בטיחות – איפה? בהתיישבות הצעירה בשטחים; הגברת הסבסוד לצהרונים – איפה? במוסדות המוכר ושאינו רשמי, וסבסוד הפטור של החינוך החרדי; עמותות לתרבות יהודית, לגרעינים משימתיים, בית ספר של החופש הגדול – אבל איפה? במוסדות הפטור. ככה מלבינים מיליארדים על חשבוננו. בסך הכול 7 מיליארד שקלים הטבות למגזרים מקורבים. חלק ניכר מהכספים האלה מוזרם דרך המשרדים הפיקטיביים – אלה שאנחנו שואלים למה אתם לא סוגרים אותם. משרד ההתיישבות, משרד המורשת והמסורת – אלה שמות גדולים למכבסות כספים לאורך כהונת הממשלה הזאת. אני לא צריכה לומר כמה משרדי ממשלה מיותרים יש. מחפשים מיליארדים גם בתקציב הזה, בתקציב 2026, אבל המכבסה הזאת היא עם מים מאוד מאוד עכורים. אני שואלת את חברי הקואליציה: אין לכם אלוהים? איך כל זה קורה תוך כדי מלחמה מתמשכת, ועכשיו 30 ימים במלחמה עצימה יותר? ולצד הנסיקה התלולה – איך זה קורה לצד הנסיקה התלולה בתקציב הביטחון, שמאז 2023 הכפיל את עצמו בהשוואה לשנים קודמות? ובזמן שהקואליציה – מפלגות בקואליציה נהנות וחוגגות על חשבוננו, מי שמשלמים את החשבון היקר הזה הם אזרחי ישראל. מאז שקמה ממשלת הימין מלא על מלא קיצצתם מיליארדים בתקציבים חברתיים – בחינוך, בתנועות הנוער, בתנועות הנוער שהן בעצם המפקדים של העתיד, ברווחה, בבריאות, בתעסוקה, בתחבורה. קיצצתם בשנת שירות. מהו חוסן אם לא חינוך ותנועות נוער ושנת שירות? מי יהיו מפקדי העתיד אם אנחנו מקצצים להם? אז החברה הישראלית קורסת, הקיצוצים פוגעים בכל תחומי החיים – בעיקר בתחומי החיים החברתיים – אבל מי לא מרגיש את הקיצוצים? כמובן שאם אתה נמנה עם המגזרים המקורבים, אז אותך מפנקים ונותנים עוד ועוד. האמת, באמת תקופה של ניסים. אבל לצד התקופה של הניסים למגזרים המקורבים, זו גם תקופה של מנותקים. אז עד מתי תחגגו על חשבון האזרחים שנושאים בנטל? ועוד ברוב חוצפתכם אתם מדברים כל הזמן על חוסן, דורשים מהציבור הישראלי חוסן: אסור לקטר, אסור לומר שקשה, אל תעבירו ביקורת – כי אנחנו בתקופה של ניסים. נכון, אזרחי ישראל נדרשים לחוסן, ואזרחי ישראל גם מוכיחים את החוסן הזה. אנחנו חיים במציאות בלתי אפשרית של מלחמות, של אזעקות, ריצה למקלטים – אם יש מקלטים – ריצה למרחבים הכי מוגנים שיש, שכול – שכול שלא נגמר, 930 חללים במלחמת מאז 7 באוקטובר – קריסה כלכלית, טראומות של הנפש. ובכל זאת האזרחים בישראל מאמינים במדינה הזאת, ועדיין אנחנו מדורגים גבוה במדד האושר הבין-לאומי. אנחנו מביאים היום – אנחנו דנים בהצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2026, ואתם מביאים היום לאישור תקציב שהוא הכול חוץ מחוסן. לא העליתם לרגע על דעתכם שהגיע הזמן לא רק לדרוש, אלא גם לתת – לתת יותר לאזרחים, לתת יותר למילואימניקים, לתת יותר לתושבי הדרום, לכל העסקים שקורסים, לכל התלמידים האבודים – דור הקורונה, 7 באוקטובר, 12 הימים, שאגת הארי, יללת הדוכיפת – אני לא יודעת עוד מה. לתת יותר לפגועי הגוף והנפש, לאקדמיה - - - << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה אתה אומר? נכון? סטרטאפ, שם טוב לפעם הבאה. זה לא הולך להיגמר, אז תהיה עוד פעם. לא העליתם לתת יותר לאקדמיה, למחקר, שהוא בעצם העתיד שלנו. אולי לתת יותר לתושבי ותושבות הצפון, שאתם משקרים להם כבר שנים, אומרים להם: בטוח לחזור, אין בעיה, מיגרנו, ניתצנו, חיסלנו. תושבי הצפון, שמתמודדים עם מציאות בלתי אפשרית, אזרחים שבחודש האחרון חוו מאות אזעקות, שבאמת לא ישנים כבר 30 ימים יותר משעה-שעתיים, כמעט בלי זמן התגוננות, רבים מהם בכלל בלי מרחב מוגן. אז אתם – אתם הבטחתם לצפון שבטוח לחזור הביתה. אני זוכרת נאום של שר האוצר: תחזרו, בטוח – קורא לכולם לחזור. זה אזור שרק התחיל להשתקם, ושוב חוטף ושוב סובל. אז הקואליציה הזאת מוכיחה שוב, ולא רק בתקציב הנוכחי, שאין עניין לתת למי שמגיע, אין עניין לתת לציבור שעובד ותורם. אין עניין אמיתי לטפל ביוקר המחיה. התקציב הוא הכול חוץ מתקציב שמטפל ביוקר המחיה. אין עניין לתת ולסייע למעמד הביניים שנושא בנטל, שמשלם את המיסים, שמשרת שוב ושוב ושוב במילואים. הבטיחו לנו 60 ימים, 70 ימים, אנשים באמת כבר – משפחות מתפרקות – לא מסוגלים יותר לשרת במילואים. אז החלטתם במצח נחושה לשדוד את הקופה הציבורית למען שרידות הקואליציה ולמען שרידות הנאשם העומד בראשה. החלטתם לחלק על חשבון הקופה הציבורית דמי בטלה לציבור שבמקום לעבוד ולהתגייס ולעמוד בזכות עצמו, הוא מגזר שמקדש את הבערות ואת הבורות, לא לומד מקצועות ליבה. מקדש את השנור ואת התמיכות. אז אחינו החרדים – כן, אחינו – שבמקום להבין שאנחנו במלחמת אין ברירה, מלחמה על קיומנו, במקום שהציבור החרדי ישכיל ויצטרף ללחימה במלחמת מצווה, הוא נלחם באוהלה של תורה. אז אולי חשוב וראוי ללמוד תורה, אבל לא פחות חשוב ללמוד פילוסופיה ופיזיקה, ומחשבים ומשפטים. כן, אפשר ללמוד ולעבוד. כן, אפשר ללמוד ולשרת בצבא ההגנה לישראל. צריך את זה. אנחנו 30 ימים למלחמת איראן השנייה, 900 ימים מאז 7 באוקטובר הנורא, ואתם בלי בושה נוטלים כספי ציבור למטרות פוליטיות שלא קשורות למלחמה. כמה אפשר לצפצף על האזרחים? למה בכלל חיכיתם לדקה ה-90 ולא אישרתם את התקציב בדצמבר, בינואר, בפברואר, כמו שנדרש במדינה מתוקנת? ביום האחרון שאפשר, שנייה לפני הפגרה. אז למה אתם מחלקים כספים כגנבים בלילה? למה אתם לא סוגרים משרדים מיותרים? כמה ציני. כמה לא מוסרי. כמה מושחתים אתם יכולים להיות. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. יעלה ויבוא יואב סגלוביץ', ולאחר מכן – אלעזר שטרן. ניצב בדימוס יוחלף על ידי אלוף במילואים. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, חבריי חברי כנסת, הרמטכ"ל השבוע נתן אזהרה חמורה לממשלה – הוא לא נתן את זה למדינה, הוא נתן את זה לממשלה – על קריסת הצבא. מה התגובה? נחוקק מייד אחרי הפגרה את חוק הגיוס. כך קראו לו, בלי להתבלבל. זאת אומרת, התשובה לזה שאין חיילים היא: נעגן את ההשתמטות, כי זה החוק. אני הרי יודע שראש הממשלה יודע מה כתוב בחוק הזה. גם סמוטריץ' יודע, יש לו חלק ניכר בעניין הזה. השתמטות על מלא. אבל בינתיים בואו נעבור ונגזול. ורק לסבר את האוזן, שכבר ערלה מלשמוע: החינוך העצמאי – פלוס 28% בתקציב הזה; מעיין החינוך התורני – 43%; המוכר שאינו רשמי – 28%; משרד ההתיישבות – עלייה של 48%, כן, כן; עידוד תעסוקה – מינוס 23%. זה רק חלק קטן מהתקציב הנורא הזה של ממשלה אנטי-ציונית, שמדברת גבוהה-גבוהה על ציונות, ובסופו של דבר היא ממשלה של משתמטים ואנטי-ציונים. הרמטכ"ל נתן אזהרה לכם, לא למדינה. הוא אמר לכם: אתם חבורת אנשים שאי-אפשר לסמוך עליכם כי לא מעניין אתכם דבר חוץ מהכיסא שלכם. וכאילו לא קשור לכלום, עפה טסה לה אשת ראש הממשלה, ולא דיברה על הילדים שיושבים במקלטים, חסרי המיגון. על שני הבטלנים, הילדים שלה, שיושבים ועושים להם שיימינג – על זה מדברת אשת ראש הממשלה במדינת ישראל. על מי היא מדברת? על מרעיל שיושב אי שם, מדבר על ציונות ופטריוטיות, על בנה יאיר. על זה מדברת אשת ראש ממשלה בחו"ל? זיו אגמון, בשבוע שעבר, אמר דברי בלע גזעניים נוראים, שצריך – והוקיעו אותו מעל כל במה. ראיתי פה את כל אנשי הליכוד שהתייצבו כאן ואמרו שצריך מייד להזיז אותו, לפטר אותו. לא להתרגש, הוא בסוף התפטר – נתניהו עד עכשיו לא אמר מילה. אבל זיו אגמון – הממשלה האנטי-ציונית הזאת, האנטי-פטריוטית הזאת, דיברה בקול גבוה. על מי לא דיברו? על יונתן אוריך, האיש שקיבל כסף מקטר בזמן מלחמה, חזר ללשכת ראש הממשלה, מקבל חיבוקים והליכה יחד עם ראש הממשלה, שמחבק אותו והולך איתו יד ביד. ליהונתן אוריך אף אחד מאנשי הליכוד לא אמר מילה. אף אחד לא אמר מילה. מחוקקים פה חוק ומתגאים היום, ראיתי: חוקקנו את חוק אל-ג'זירה. חוק אל-ג'זירה? יש לכם בתוך לשכת ראש הממשלה אדם שקיבל כסף ממדינת אויב, ואתם לא אומרים מילה. מי אתם, אנשי הליכוד, אנשי הממשלה? אנטי-פטריוטים ואנטי ציונים. זה אתם. ראש הממשלה שוב לא אומר מילה בדברים שלא מתאימים לו. הוא גם לא אומר מילה על מה שקורה במספר הנרצחים בחברה הערבית. נכון להיום, 69 נרצחים בחברה הערבית, האחרונים שבהם ביפו בסוף השבוע, ביפיע, והיום ברהט. כשאתה מסתכל ורואה – האם הממשלה לא רואה? הממשלה רואה. מיום כינונה יש קפיצה בפשיעה. אבל אין פלא, ושום דבר לא חדש, מאחר שראש הממשלה הזה שם עבריין בראש המשרד הזה. עבריין שמתנהג כעבריין. ולכן לאורך כל הדרך אתם רואים התנהגות עבריינית של השר שקורא לעצמו השר לביטחון לאומי. הייתי מסתפק אם היה ביטחון פנים. אבל שום דבר לא נעשה, לא בתאונות הדרכים ולא בשום מקום אחר, כי אין מה לצפות מעבריינים שיושבים על כיסא של מיניסטר וממשיכים להתנהג כמו שהם למדו מתחילת דרכם כהופכי עגלות בחברון. וזה מתחבר גם לגזענות ולממשלה הזאת, שהיא ממשלת כהנא, כי בסוף מי שמוביל אותה הם אנשים שהם כהניסטים קיצונים, גזענים, לאומניים. אין מילה אחרת לומר את העניין הזה, ואתה רואה את זה ביום-יום. אתה רואה עכשיו, על מלחמה שתכננו אותה – אתה שומע את זעקות השבר של הבדואים בנגב, שאין מיגון – אתה שומע מישהו מדבר על העניין הזה? אתה לא שומע אף אחד, כי כשאתה גזען ולאומן אתה רואה את הסבל של הזולת שלא דומה לך כאילו זה לא באחריות שלך. וזו תמונת המצב של ישראל היום, של ממשלה כהניסטית, גזענית ולאומנית, וגם חסרת יכולת וכישורים. ויושב פה שר שאחראי על הבדואים, ושום דבר טוב לא קרה שם מאז שהוא נכנס לתפקיד. כשאתה רואה מה קורה בטרור ביהודה ושומרון - - - << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> מה אתה יודע על מה שקורה? קשקשן. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני קשקשן, אבל אני יודע מה אתה לא עושה, ואתה לא עושה כלום. אני הייתי מצפה גם משר שלא יגיד "קשקשן", אבל מאדם כמוך אני לא מצפה גם לזה, למרות שהיית פעם ראש מכינה, בתחילת חייך, לפני שהתהפכת. << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> קשקשן. אין לך מושג על מה אתה מדבר. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> טרור יהודי משתולל ביהודה ושומרון, טרור של עבריינים טרוריסטים יהודים, ואתם שותקים. ושר הביטחון, שאמור להיות שר הביטחון של כולנו, איננו מתנהג כשר ביטחון אלא כשר חבר כנסת שרץ לפריימריז. הוא ביטל את המעצרים המינהליים; הוא מרפה את ידיהם של הצבא כך שהרמטכ"ל צריך לומר בקול רם – אבל זה לא מספיק שהוא מדבר, כי זו חובתו של רמטכ"ל, ואלוף פיקוד מרכז הוא הריבון, ושירות הביטחון הכללי מתרשל, ומפקד מחוז ש"י במשטרה לא עושה את עבודתו נאמנה, כי כולם שפוטים של ממשלה כהניסטית, שאתה, אדוני השר, חלק ממנה. ועל מנת שנראה קצת את הדברים – את אותם דברים שאתם לא רוצים לראות ולא מעניין אתכם להקשיב להם, מהו טרור יהודי ומה זה אין טיפול – אז ב-1 במרץ רעולי פנים נכנסו לכפר ורצחו שלושה, וב-3 במרץ קבוצות חמושות בנפת שכם רצחו עוד שניים, וב-13 במרץ – בבקעת הירדן וביריחו, וב-14 במרץ נרצח בכסרא – ואתם שותקים ולא עושים. ואז פתאום הממשל האמריקאי נותן איזו קריאת כיוון, וראש הממשלה מנהל איזו ישיבה מוזרה שאומרת: תטפלו לי בעניין הזה. אי-אפשר לטפל בעניין הזה כשבממשלה הזאת יש רוח גבית שמקבלים משרים גזעניים לאומניים כמו סמוטריץ' ובן גביר. מחלקים להם כלי רכב להסתובב על מנת שירביצו באלות וירו באנשים. כן, זה טרור יהודי. בטרור יהודי צריך לטפל כמו טרור. מדינת ישראל ידעה לטפל בטרור, אבל נרפית כאשר מטפלת – או אמורה לטפל – בטרור יהודי. אבל מה אנחנו רוצים לדבר על טרור כאשר בראש המשרד לביטחון פנים יושב אדם שהורשע בהסתה לטרור? ויש חבורה גדולה מאוד של שרים, של חברי כנסת, שההתבטאויות שלהם עונות כדי הגדרה של הסתה לטרור, אבל גם זה לא מטופל. ומה אפשר לעשות כששרים וחברי כנסת גם לא מתייצבים לחקירה, כי הם בועטים בכל דבר שנמצא כאן, כי רק להם יש הכוח לעשות את זה, כי אלוהים בחר רק בהם. אלוהים לא בחר בהם, אף אחד. מי שבחר בהם אלה אזרחי מדינת ישראל, אבל כמו שנאמר קודם, אנשים, חלקם דתיים שאין להם אלוהים, בוודאי לא אלוהים שאני מאמין בו. ואני מאמין בעובדה אחת, שמדינה שרוצה לחיות כמדינת חוק, לא יכולה ששרים עבריינים יהיו בתוכה; לא יכולה ששרים יהיו גזענים וידברו בצורה גזענית כלפי אזרחי מדינת ישראל. וזה הסיפור שנמצאים בו, של טרור יהודי משתולל בלי טיפול מכל סוג שהוא, לא של הצבא, לא של השב"כ, לא של משטרת ישראל. אתה רואה את הדבר הזה שקורה במדינת ישראל – אכיפת חוק – ומדברים איתך על משילות, אבל בסוף זאת לא ממשלה שיודעת למשול, זאת ממשלה שיודעת לגנוב. התקציב שיש פה היום הוא תקציב של גניבה, תקציב של ביזה, ואתה, אדוני השר, חלק מהביזה וחלק מהגנבה, ותיאלץ לשבת ולהקשיב בתורנות הזאת עד כמה אתה והחבורה שלך נוראה. ממשלת החורבן של 7 באוקטובר, היא ממשלה של חורבן על מלא. יבוא יום ויהיה שינוי פוליטי. הוא יהיה דרך הבחירות, ואתם תהיו עוד דף עצוב בהיסטוריה של מדינת ישראל, וגם אתה, אדוני השר המתהפך. << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> אתה לא עובר את אחוז החסימה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת סגלוביץ'. יעלה ויבוא חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. אלוף במילואים אלעזר שטרן. תראה, שיקלי, תראה מה זה יש עתיד. ירד ניצב, עלה אלוף. מה אתה אומר? 15 דקות לרשותך. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, שיקלי, שמע משהו. שיקלי, שמע משהו. אני לא אקרא לך "שר". אתה קורא "קשקשן". אתה אל תקרא לי "חבר כנסת", הינה, אני מוותר. << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> וגם לא צריך אלוף במילואים. ככה דיברת, שמעתי אותך טוב. בוא נדבר, ואתה מבין שלא תכננתי את זה בדיוק ככה. תכננתי לדבר על מה נשתנה התקציב הזה מהתקציבים בשנים הקודמות, על ראש הממשלה. נלך, אבל בוא - - - << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> ברוח החג. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל מכיוון שאתה כאן – בדיוק, אז בוא נלך ברוח החג ונשאל, ותנסה להקשיב. ננסה לעשות את זה בשפה יפה. מה נשתנה שיקלי השר משיקלי ראש המכינה בנוף הגליל, נצרת עילית של אז? בסדר? בוא נשאל, בוא נלך. אני אתן לך דוגמה. מה היה אומר ראש מכינה על לקיחת אחריות? << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> אמרתי. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא אמרת. תכף אני אגיד לך. << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> אמרתי ב-8. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין "אמרתי ב-8". אתה עדיין שר בממשלת החורבן. לקיחת אחריות, אנחנו יודעים מה זה. אנחנו יודעים גם מה היית מלמד או מה לימדת במכינה. לקיחת אחריות של להיות שר בממשלת החורבן – מה אמרת ב-8, אתה יודע; איפה אתה יושב היום – גם אתה יודע. ואתה גם יודע מה עשית ועשיתם מאז. << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> הרבה נעשה, הרבה נעשה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> הרבה חורבן הבאתם. שנייה, אמרתי, בוא נדבר. << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> נסראללה, סנוואר, מוחמד דף, ח'מינאי, נסראללה – איפה הם? איפה הם? << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה היה אומר ראש מכינה בנוף הגליל, מה היה אומר ראש מכינה בנוף הגליל, כשקרה האסון הכי גדול שקרה במדינת ישראל, ועברו שלוש שנים ואין תחקיר, אין ועדת חקירה, אין כלום. יש אפס. הוא צריך ללכת להסתכל במראה. אני מכיר אותך, שיקלי, אני מכיר אותך. אני מכיר שני דברים. אני אגיד מה אני מכיר: אני יודע שאתה מצחצח שיניים כל יום, ואני גם יודע שבשירותים שלך יש מראה. תגיד, מה אתה רואה שם בלילה, לפני שאתה מצחצח שיניים? אני אגיד לך את האמת? אני פעם הדחתי מ"פ במילואים כשהייתי מח"ט צנחנים מילואים על זה ששאלתי אותו איך הוא לא רואה את מה שהוא רואה במראה בלילה? אני שואל אותך באמת. תיקח את כל רשימת השיעורים שלך. עכשיו אתה יושב פה. אתה היית ראש מכינה, לא כמו חלק משרי הממשלה הזאת, אבל אתה יודע מה לימדת. עכשיו, שנינו יודעים – אני באתי לפוליטיקה, לקחתי כמה חברים, ואמרתי להם: תראו, אני ראיתי מה קורה לפוליטיקאים; כשנראה לכם שאני זז ממי שאתם מכירים, תרימו דגל. שיקלי, אתה לא עשית את זה. תיקח 10, 20, 30 חניכים מהמכינה שלך בנוף הגליל, מכינה מצוינת; מכירים אותה, מכיר אותה, אתה יודע, אני מכיר אותה מהיום הראשון. תשאל אותם. תבחר אתה, לא אני אבחר. תבחר אתה, ותגיד: אתם זוכרים את השיעורים שלימדנו, שלמדתם אצלי? תגידו לי עכשיו דוגרי – מה אתם חושבים עליי כשר בממשלת 7 באוקטובר מאז ועד היום? אתה יודע מה, אני אעשה לך את זה יותר – באמת, תגיד. אני לא רוצה, אתה חבר כבר, כבר לא עשית כלום, אז תשמע. נניח שאתה שר בממשלה של בנימין נתניהו, ולפני שבוע הוא קורא לראשי המועצות בגליל לדאוג שהתושבים לא יעזבו דרומה. והוא, הילדים שלו – מערבה, לדעתי לא עשו יום אחד מילואים. הוא יכול לקרוא? אין דבר כזה שנקרא דוגמה אישית? הוא יכול להביא היום חוק רק על ימי מילואים. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> רגע, שנייה. רגע, רגע. בשעה זאת נשמעת התרעת פיקוד העורף. אנחנו נצא להפסקה. אנא הישמעו להוראות משמר הכנסת. יהיו לך עשר דקות בהמשך להשלים את הדברים. תודה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 15:35 ונתחדשה בשעה 15:53.) << הפסקה >> << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רק רוצה לנצל את ההפסקה הזאת שנכפתה עלינו עם האזעקה בשביל להזכיר את משה יצחק הכהן כץ, חייל בודד, שנהרג בין שישי לשבת בלבנון. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אמריקאי, נכון? << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מניו הייבן – דרך אגב, שם נמצאת אוניברסיטת ייל – והוא נהרג בגדוד 890, זה גדוד שהייתי חייל בו, מ"כ, מ"מ, סמ"פ, מ"פ, באותה יחידה. אבל אני חושב שהגדולה – אנחנו לא נבין את זה אף פעם, איזה קושי זה להיות חייל בודד, אני יכול לדבר על זה הרבה ביחס לחיילים רגילים, ואיזה קושי זה להורים של חיילים בודדים, שנמצאים בניו הייבן, בקונטיקט, והבן שלהם נמצא בתוך לבנון, במלחמה שנמשכת כבר, אנחנו יודעים, הרבה מאוד חודשים, תקופות שלא היו בעבר. אחרי שעשינו את ההפסקה הזאת, שיקלי, אני מקווה שגם אתה לקחת את הזמן הזה לנסות לענות – לא לי, לך – על השאלות של מה נשתנה שיקלי השר משיקלי ראש המכינה. ואני אזכיר שאני הצעתי לך לקחת עשרה בוגרים שלך, שאתה תבחר, בוגר מכל שנה, ולהכניס אותם לחדר. נראה אותך גבר, שואל אותם: מה אתם אומרים, איך אני נראה לכם היום ביחס למה שלימדתי אתכם, ביחס לערכים שאמרתי לכם, ביחס למה זה אחריות כשאני עדיין שר בממשלת החורבן, בלי תחקיר? מה זה אחריות, כשראש הממשלה שאני עובד אצלו, מדבר לתושבי הצפון ואומר למנהיגים: תדאגו שלא יעזבו את קו האש, והילדים שלו רחוק, רחוק, רחוק, רחוק מקו האש, ורחוק, רחוק, רחוק מלעשות אפילו יום אחד מילואים. מה נשתנה? שגם אתה יודע, בטח שומע מחברים שלך, מהשכנים שלך, על ימי המילואים, על קריסת המשפחות שלהם, והולך להעביר חוק השתמטות. אני רק אגיד לך דבר אחד, קח את הדבר הכי פשוט. אמרתם שאם הוא יעבור, 8,500 יתגייסו וזה יעזור. ואמרתם שלא נוגעים באלה שלומדים. זאת אומרת, יש 8,500 שלא לומדים. אנחנו יודעים שיש עשרות אלפים, אבל נגיד 8,500 שלא לומדים, מקובל על כולם. אם היינו מעבירים את החוק לפני חצי שנה, הם כבר היו מתגייסים. שיקלי, למה הם לא מתגייסים, אם הם לא לומדים? למה אתם נותנים יד? למה אתה תעביר הלילה מאות מיליונים, למוסדות שלהם שמחנכים אותם לא לשרת. אתה מממן את זה, שיקלי. זה לא מכינה בנוף הגליל, שמחנכים אותם ללכת לצבא. אתה יודע, אתה יודע, ש-90% לפחות, לא רוצה להגיד 95%, מהמוסדות שאתה מעביר להם כסף הלילה, כשאתה תרים את היד בעד, מחנכים את התלמידים שלהם – לא משנה אם בני 16, 17, 18, 19 – לעשות הכול שלא להתגייס. אני לא אומר "נמות ולא נתגייס", אולי לא אומרים להם: תמותו ולא תתגייסו, אבל אומרים להם, אל תתגייסו. והחברים שלך, אלה שעשו הרבה ימי מילואים, אלה שאולי עוד נשארו במילואים, מגולני, המשפחות שלהם מתפרקות. מה תגיד בלילה כשתצחצח שיניים – דיברנו על זה – למראה? << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> היית בממשלה, מה עשית? << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אגיד לך את הבעיה. אתה שואל באמת? << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> מה עשית? << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> שני דברים. שיקלי, כמה זמן אתה שר? << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> שלוש, שלוש וחצי שנים. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> להגיד לך כמה זמן היינו בממשלה? שנה ושמונה חודשים. אתה יודע מה עשיתי? << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> כן, מה עשית? << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אגיד לך מה הבעיה שלי עם הממשלה. אתה יודע מה הייתה הבעיה שלי? הוא, שנבחר אצל בנט, דאג לתפקיד שלו עכשיו, אז לא יכולתי לעשות. שמעת מה עשיתי, שיקלי? מכרת את נשמתך לשטן. << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> אלעזר שטרן, את הבית שלך מכרת - - - << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה שקר. זה שקר. אתה גם שקרן. תדע, בחיים לא מכרתי בית למי שלא עשה צבא, שמעת? << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> שכונה שלמה של משרתי קבע - - - << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> שמעת? תשמע עוד פעם. אתה גם שקרן. אני יכול להגיד לך: אתה משקר, כשהייתי מפקד בה"ד 1 ככה אמרתי למי שנתפס בשקר, אבל אתה שקרן. מכרתי ליהודי שעשה צבא. שמעת מה אמרתי לך, שמעת? הגיע הזמן שתדע. תבקש סליחה. זה מה שיש לך להגיד על כל מה שאמרתי לך? שאלת אותי מה עשיתי בממשלה. אמרתי: אני רציתי לגייס חרדים, אתה מכרת את נשמתך לשטן כדי שתהיה שר, כדי שתהיה שר. << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> לא היה לך בית - - - << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> שיקלי, נכון שאתה מצטער ששאלת אותי את זה? אני יודע כמה אתה מצטער. << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> הלכת ודרסת - - - << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני יודע כמה אתה מצטער, אני יודע. כשאני רציתי להעביר גיוס חרדים והיו 61, שיקלי וסילמן עשו הסכם כדי שיהיו שרים והם לא יצביעו עם הממשלה ההיא. אדוני, תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> אז למה אתה לא ראש הסוכנות היהודית? גרסת תלונות? << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> תבעתי על זה 200,000 שקל. שמעת? << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תעלה ותבוא סרן במילואים שלי טל מירון, בבקשה. לרשותך עד 15 דקות. עד 15 דקות לשלי טל מירון, בבקשה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> שלי, Break a leg. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> אני אקח את זה כביטוי. תודה רבה, אדוני היושב בראש. טוב לראות אותך איתנו בחזרה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני השר, ברשותכם, אני אפנה לעולם באנגלית. Ladies and gentlemen, leaders of the free world, members of the international press, for nearly a century the international community has looked at the Middle East through a narrow, comfortable, and ultimately dangerous lens. You have looked at our region and seen a vast, volatile gas station, a distant wellspring whose primary purpose is to keep the engines of the global economy humming and the prices at the pump low. You have looked at the map and asked only one question: Will the fuel keep flowing? Today, I stand before you to shatter that illusion. The era of the Middle East as a mere gas station is over. The pipelines have been militarized. The shipping lanes are being weaponized, and the very resources the world relies upon to heat its homes, power its industries, and drive its economies, have been transformed into instruments of global extortion. We must dispense with the comforting fiction that the conflict raging in the Middle East is a local Israeli issue. It is not a regional territorial dispute. If you believe this war is confined to the borders of the Levant, you are gravely mistaken. This is a direct, calculated threat to every household, every economy, and every democracy on earth. It is a threat to the family in Paris paying a winter heating bill, the factory worker in Tokyo relying on global supply chains, the household in London managing inflation, and the commuter in Washington filling their car with fuel. When the regime in Tehran flexes its muscles, it is not just the sirens in Tel Aviv that sound. Make no mistake: when Iran presses the button in Tehran, the lights go out in Berlin. And let us be clear about the physical threat: Iranian ballistic missiles can already reach London. I have been warning of this exact danger for years. For two and a half years, I have been traveling the globe, standing on stages just like this one, explaining precisely this point: this threat is not only related to Israel. It is a direct danger to Europe and the entire free world. 80 years ago, in a time of great global peril, Winston Churchill warned the free world that an Iron Curtain had descended across the continent of Europe. It was a barrier that divided freedom from tyranny. Today, in 2026, I warn you of a new equally sinister barrier. From the shores of the Caspian Sea to the critical shipping lanes of the Persian Gulf and the Red Sea, an Oil Curtain has descended across the Middle East. Behind this Oil Curtain lies a regime of absolute brutality. Behind this curtain, a theocratic dictatorship systematically crushes the spirit of its own people. This is a regime that hangs dissidents from construction cranes. It is a regime where young women and girls are beaten to death in the streets for simply showing a lock of hair for daring to demand basic human dignity. It is a regime that ruthlessly murders peaceful protesters. To the Iranian people, I say this today: we stand with you. We share your hope, and we want to see you liberated from the oppressive grip of the Ayatollahs' regime. To the brave women of Iran, I have a direct, personal message from me to you: you are our sisters. We see your unimaginable courage, and we stand by your side. Recently, I watched a video that broke my heart. I saw a little Iranian girl swinging on a swing at the beach with the terrifying flash of explosions lighting up the sky behind her. Watching her, my deepest wish was for a better, brighter future for her, for their children, Iranian children, and for ours. I dream of a day when all our children will grow up without wars. A day when Iranian children will be able to come and play safely on the beaches of Tel Aviv, and we will be able to visit the beautiful shores of a peaceful, free Iran. Our true message today is one of hope: we wish for a brighter future for all our children. And to the millions of protesters marching in the streets and across college campuses in the free world, I must ask: Where are you now? Why are you silent when innocent Iranians are being slaughtered? ״Free Iran!" That is the only message that should be echoing across your city squares today. For too long, the international community has tried to separate the economic reality of Iranian oil from the moral reality of Iranian terror. But they are one and the same. Every single barrel of oil sold by the Iranian regime through the shadow economy is a down payment on global instability. Those revenues do not build schools or hospitals in Shiraz or Isfahan. They build the attack drones that are unleashed upon the skies of Europe. They pay the salaries of the morality police. They finance the proxy militias that destabilize sovereign nations across the region. Let us be absolutely clear: Iran is the mastermind and the primary operator of a vast network of terror proxies across the entire Middle East, and their reach extends far beyond. I urge you: do not let the smell of oil mask the scent of revolution. Do not let the allure of cheap crude blind you to the heavy, bloody price being paid by the Iranian people, and by the victims of Iranian proxy terror around the world. Every transaction with Tehran is a transaction that funds the suppression of women, the oppression of a nation, and the export of terror. But the danger of the Oil Curtain extends far beyond the borders of Iran. The regime has pioneered a new and devastating form of global warfare: hostage economics. Look at the map. Look at the Strait of Hormuz. It is a narrow strip of water, barely twenty-one miles wide, yet roughly twenty percent of the world’s daily oil consumption passes through it. One-fifth of the lifeblood of the global economy flows through a chokepoint that Tehran believes it can open and close at will. If the Iranian regime disrupts or chokes off the Strait of Hormuz, the consequences will not be localized to the Middle East. It will trigger an immediate catastrophic shock to the entire world economy. Energy prices will sky rocket. Global supply chains will fracture. The cost of manufacturing, the cost of transport, and the cost of basic food supplies in every supermarket in the free world will become unbearable. Let me be clear: Iran is not just a threat to Israel’s borders; it is a threat to every gas station in the world. They are using global energy as leverage, and they are holding the global economy hostage. They have engineered an Energy Stranglehold around the neck of the free world. And now we must confront the most terrifying escalation of all. Imagine this Energy Stranglehold. Imagine this power to paralyze the global economy. Now, imagine it backed by a nuclear weapon. If Iran is allowed to become nuclear-capable while controlling or threatening the world’s most vital energy routes, the era of global free trade as we know it will end. The result will not merely be higher prices at the pump. It will be an era of unprecedented global coercion; it will be an era of nuclear blackmail. If you think oil prices are high now, wait until they are backed by a nuclear threat. A nuclear-armed Iran would not even need to launch a missile to bring the world to its knees, the mere threat of nuclear escalation over the Strait of Hormuz would send global energy markets into a tailspin. It would unleash extreme price shocks, trigger hyperinflation and potentially cause the collapse of global financial markets. The free world would find itself paralyzed, forced to choose between economic collapse and capitulation to a terror state. Faced with this monumental threat we find ourselves at a historical crossroads, facing a familiar and dangerous temptation: the temptation of appeasement. There are those in the halls of power who believe that if we just accommodate the regime, if we look at other ways while there are bypass sanctions, if we prioritize cheap energy over our moral clarity, we can manage the threat. This is the 21st century from the appeasement, and history has taught us the better price of such illusions. You cannot buy peace from a regime that exports terror. Relying on Iranian oil and gas or turning a blind eye to its illicit trade, is strategically suicidal. Economic dependence on authoritarian terror sponsoring regimes, is an Achilles heel of the free world. By continuing to trade with Tehran, by allowing them to enrich their coffers through the black market, the international community is feeding the alligator, hoping it will eat them last. But this hunger is limitless. It will not stop with Israel. When you choose short-term cheap energy over controlling this threat, you are not buying stability, you are financing the very chaos that will ultimately bankrupt you. We are engaged in a struggle that goes far beyond territory, this is a civilizational clash. It is a struggle between freedom and coercion, between stability and terror, between open societies and hostage economies. Israel is acting now, we are standing on the front lines of this conflict. But we are not fighting merely to protect our own borders, the war against Iran is not only about territory, it is about breaking the world dependents on resource-based terror. We are acting to prevent a much darker global future, a future where the free world is held captive behind the oil curtain. Energy security is global security, the international community must awaken to this reality. We must strip away the diplomatic pleasantries and face the hard truth. I issue a clear firm demand to the democratic nations of the world – we must demand that the free world treats the Iranian regime not only as a trading partner to be managed, but also as the global threat that it is. I know that the price of confronting this regime today may seem high, it requires sacrifice, it requires unity and it requires political courage. But the world must understand, the cost of stopping them now is high but the cost of waiting will be unbearable. We must not trade our long-term freedom for short-term cheap fuel. Let us stand together not just in defense of Israel, but in defense of the global economy, in defense of freedom of navigation and in defense of the moral conscience of humanity. The oil curtain can be torn down, the energy stranglehold can be broken. But it requires the free world to remember its own strength, to rediscover moral clarity and to act before darkness falls. Do not wait for the lights to go out, break the energy strangle hold today or live in the dark tomorrow. Thank you. נשארה לי דקה וחצי, אז אני עוברת רגע לנושא שלנו. כי זה בכל זאת דיון על תקציב, למרות שהיה לי מסר חשוב לעולם. אני רק רוצה להגיד, בשבוע שעבר - - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> רגע, רגע, בצלאל סמוטריץ' שלח לי הודעה: לא הבנתי. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אנחנו נעשה לו ולגרנדמייזר שיעור פרטי בהמשך. אני רוצה רק להגיד מילה. בשבוע שעבר, אחרי באמת שבוע מאוד מייגע בכנסת ושעות ארוכות, נסעתי לצפון, לכפר בלום. למי מחברי הכנסת, השרים, הממשלה, שלא הלך לשם פיזית – ואני יודעת שיש כאלה שכן הלכו – אתם חייבים להגיע ולפגוש את התושבים. כי לראות ילדים קטנים, משפחות שלמות שחיות במקלט ציבורי כי שם ההתראה היא עשר שניות או 15 שניות, זה דבר שהוא בלתי נתפס. אני גרה בתל אביב. אין לי ממ"ד, יש לי מקלט, אבל יש לי עשר דקות התראה. אנשים מכינים קפה ויורדים למקלט. פתאום כשאתה מגיע לצפון אתה מבין שעשר דקות התראה זה פריבילגיה מטורפת. איזה עולם מטורף. לכן אני אומרת, מה שעובר על תושבי הצפון שלנו הוא בלתי נתפס. הייתי בגן ילדים. הם מפעילים שם לשלוש שעות ביום פעוטון, שמונה ילדים קטנטנים בחדר מוגן, לא יכולים לצאת משם לשנייה. במשך שלוש שעות, כי זה האוויר שהם יכולים לתת להורים. משפחות שלמות שנמצאות במקלטים, אנשים מבוגרים שאין להם דיור מוגן, זו המציאות של הישראלים היום. ובזמן הזה, אנחנו מעבירים תקציב שהוא, באמת, לא פחות מפשע. במקום שהכספים המטורפים שראינו בכספים הקואליציוניים ילכו למיגוניות לראש הממשלה, וקראתי היום שלתפילות באחד מקברי הצדיקים מעבירים הרבה מאוד מיגוניות; עם כל הכבוד, יש לנו קשישים ומבוגרים שאין להם מרחב מוגן – אדוני ראש הממשלה, אם אתה הולך עם מיגונית לערד או לדימונה, אני אפילו לא זוכרת איפה זה היה, תשאיר שם את המיגונית ולו רק בשביל הנראות. תעזור לתושבים שאין להם מרחב מוגן, בזה התקציב הזה אמור לעסוק. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> Thank you, Member of Parliament Shelly Tal Meron, do not forget your shoes. סמל ראשון במילואים עדי מזוז, בבקשה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> היא הייתה בשירות. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אני לא יכול לספר מה היא עשתה בשירות. ספרי לנו. גם לך 15 דקות, עדי יזוז. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> 15 דקות, תמימות לרשותי? אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, התכנסנו פה להעברת התקציב, תקציב המדינה לשנת 2026. כל מי שניהל משהו בחייו, בוודאי ארגון גדול, יודע שהתקציב בעצם בא לממש תוכנית עבודה. התקציב זה נגזרת של מה היעדים שאנחנו הולכים להשיג בשנה הקרובה. יש גם, כמובן, יעדים שהם יותר ארוכי טווח. באה ממשלת ישראל – יושב פה באמת שר שמייצג את הממשלה – ואומרת לאזרחי ישראל: מתוך 6 מיליארד שקלים כספים קואליציוניים אנחנו שמים 50% מהתקציב על משתמטים, על אנשים שהם לא יצרניים, על אנשים שגם לא יעזרו לייצר ולפתח את הכלכלה הישראלית, שלא יתגייסו לצבא, שלא יישאו בנטל, שרוקדים בחתונות עם שרים בממשלה ושרים "נמות ולא נתגייס", כשאנחנו, המשפחות שלנו והחברים שלנו, מתגייסים, ולצערי חלקם גם נופלים. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> סרן רון כץ, אתה מפריע. << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> 25% מהכספים הקואליציוניים הולכים לציבור סקטוריאלי גם, שלא מייצג בכלל את הציבור של הציונות הדתית אלא ציבור ממש מצומצם ומשיחי בתוכו. כלומר סך הכול, 75% מהכספים הקואליציוניים הולכים למגזרים סקטוריאליים, בזמן מלחמה. במקום שהתקציב ישקף תעודת כבוד לאזרחי ישראל שמשרתים, שנלחמים בעורף, שהופכים להיות כל יום האזרחים הכי טובים שיש לנו, שמתנדבים, שעושים, שמכינים, ששולחים, שמטפלים, במקום זה, מדינת ישראל אומרת להם אתם לא מעניינים אותנו, אתם משעממים אותנו. אמר את זה ראש ממשלת ישראל לפני כמה שנים, אמר את זה יו"ר הקואליציה לפני שבוע-שבועיים, שהציבור פשוט לא מעניין אותם. בעצם, אני מנסה להסתכל על זה. כי נתנו לחרדים, נתנו לפורעים, אבל למי לא נשאר? לאזרחי ישראל הפשוטים. כמו שאנחנו עושים לילדים – נתנו לזה, נתנו לזה, ולמי לא נשאר? אני אגיד לכם למי לא נשאר, לרוב העם. אבל הממשלה הזו, רמת הניתוק שלה מהעם היא הרי מדהימה. גם יושב פה שר התפוצות, שהוא חלק ממפלגה שהעבירה את חוק הכותל – להפריד ובעצם, לשים אצבע בעין לכל יהדות התפוצות. אבל הם הקימו משרד מיוחד עם שר מיוחד לתפוצות, שהצביע נגד יהדות התפוצות. באמת, עמיחי שיקלי, אני שואלת אותך, אתה יושב פה, מה הלו"ז? אתה קם בבוקר – מה הלו"ז של המשרד הזה? מה אתם עושים עבור יהדות התפוצות? אני אחסוך לך – כלום. אני רוצה להגיד על איך שהממשלה הזאת מדברת לאזרחים ולאזרחיות, כי נראה שבבית הזה אסור להגיד שקשה. אסור להגיד: אנחנו קורסים. אסור להגיד: אנחנו צריכים עזרה. אסור להגיד. כאילו עצם ההצבעה על המצב של האזרחיות והאזרחים מחלישה את העם. האזרחיות והאזרחים זה העם. אם לעם קשה, זה יותר מבסדר גמור להגיד: קשה לנו. זה אסון בעיניי שהממשלה הזו לא מסוגלת לבוא ולהגיד פה על הפודיום. יצאנו למלחמה צודקת. הגרעין האיראני הוא איום קיומי על ישראל. יצאנו למלחמה צודקת, אבל מה קשה לכם לעמוד על הפודיום ולקחת אחריות, להכיר בכאב של האזרחים והאזרחיות? למה אתם רצים בכל אולפן ואומרים שהקושי זה החלשה, ולא לדבר על זה, וזה כמו ערוץ 12 או 13 או כאן 11 – וחלילה רק לא 14, ששם יש, תסלחו לי, זה כמו איזו זקפה לאומית. מה קורה לכם? לאנשים קשה. אתם לא באירוע. אני באמת חושבת על זה, אתם אולי לא הורים בממשלה. כל הורה מכיר את זה שהילד שלו רץ, נופל ומקבל מכה. לפעמים המכה כואבת, יש שפשוף, לפעמים גם יורד דם. אז מה אתם אומרים לילד שלכם? קום, קום, קום, לא קרה כלום? אבל קרה, הוא נפל, קיבל מכה, כואב לו. הורות מיטיבה עוצרת רגע ואומרת: כואב, אני איתך, גם מנסה לעזור, לתת יד, לשים פלסטר. כל הורה גם מכיר את הטריק עם מגבון, מגבון מרפא הכול. שמים על הפצע. אבל ממשלת ישראל לא. כאילו החולשה היא כישלון. החולשה היא לא כישלון. להכיר בכאב זה לא כישלון. התפקיד שלכם כממשלה זה להנהיג, זה להיות מכל של הכאב של העם, קודם כול להכיר בכאב הזה; ב. לתת לו פתרונות. אני רוצה עוד לדבר על הכאב של העם, כי יש פה דור שלם. אני לפני כשלושה חודשים יזמתי את יום הצעירות והצעירים בכנסת. לפני הדיון ערכתי שאלון על מה הם רוצים לדבר – על תעסוקה, על בריאות הנפש, על לימודים. 100% מהעונים השיבו שהם רוצים לדבר על בריאות הנפש. יש לנו דור שלם שקורס. אין מענים בבריאות הנפש. כל מי שהלך לבקש טיפול יודע שיש המתנה של חודשים ארוכים לקבל טיפול, ואין מענים. הם צריכים להמתין חודשים ארוכים. בזמן הזה המצב שלהם רק הולך ומחריף. מעגל הסיכון של הצעירים בסיכון התרחב בצורה קיצונית להחריד בשנתיים וחצי האחרונות. אוכלוסיות שרק לפני רגע לא נחשבו בסיכון, נכנסו לתוך מעגל הסיכון. היקף הצעירות והצעירים שמידרדרים בחזרה למעגל הזנות תחת המערכה האחרונה עם איראן הוא בלתי נתפס. אתם כאלה פריבילגיים בממשלה, שאתם בכלל לא יודעים איך נראים חיים של צעירה בסיכון שיצאה כבר ממעגל הזנות והצליחה ויש לה דירה משלה והיא עובדת כל בוקר והיא כל יום נלחמת. כי אין דבר כזה לצאת ממעגל הזנות וזהו – כל יום זאת מלחמה, ולקחת בערב כדורים כדי להצליח להירדם. אבל אז צריך, תוך כדי הכדורים, לקום לאזעקות, וגם אין ממ"ד בבית, צריך לרדת; גם אין בבניין, צריך לרדת למקלט שכונתי. אז כל ערב הן רצות למקלטים השכונתיים, ששם הן גם לעיתים פוגשות את הפוגעים שלהן. זה אכפת לכם בכלל? באמת, השר שיקלי, אתה יושב פה, זה בכלל מזיז לך עפעף? משהו? << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוה, תודה, נעים מאוד. התפקיד של הממשלה זה לקחת אחריות על כל הצעירים והצעירות שלנו, ובמקום זה – הכספים הבזויים האלה, הכספים הקואליציוניים. הם עשו קיצוץ רוחבי בכל משרדי הממשלה, 3%. באמת נשגב מבינתי איך מקצצים במשרד הרווחה 3% בימים כאלה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> גם אין שר. << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> גם אין שר. אז אפשר לקצץ את השכר שלו, פשוט? אני לא מבינה, למה זה 3% ממשרד הרווחה? הייתי על זה בוועדת הכספים. זה לא רכיב לקצץ במשרד הרווחה, זה תוכניות של צעירים וצעירות שגוזרים להם. אם יש היום לתת את האפשרות לטיפול, למשל לצעירה כמו שאני עכשיו הסברתי, יש תוכניות, ועד לפני חודשיים הייתה אפשרות לתת 10,000 שקלים סל גמיש ולתת לה מענים. ה-3% האלה אומרים שבמקום 10,000 שקלים זה יורד ל-1,500 שקלים לצעירה. זה אומר שאין טיפולי שיניים ואין תמיכה רגשית ואין מענים, אין כלום. למה? בשביל עוד כסף להשתמטות? בשביל מה? ובאמת, פשוט לא אכפת לכם. יש תקציבים נוספים, למקלטים לנשים במעגל האלימות, וכבר דיברתי על זה פה, שהמקלטים ריקים, הם בתת-איוש, כי האלימות כל כך גואה במשפחות שאימהות כרגע לא יכולות בכלל לאפשר להן לחשוב על עצמן ולצאת מהבית. אז יש המון נשים שמסתובבות עם חבלות קשות על הגוף במשך חודשים. בשנה שעברה ראינו את המספרים, מספר שיא של 46 נשים שנרצחו, לא בחלל ריק, בכוונת מכוון של הממשלה הזאת, אין לזה מילה אחרת. כי כסף יש; הוא לא הולך למקומות הנכונים. הוא לא הולך לקמפיין לאזיק האלקטרוני, הוא לא הולך לקמפיין להעלאת המודעות לחדרים האקוטיים, הוא לא הולך, 3 מיליון שקלים – תסלחו לי, 3 מיליון שקלים עלובים, אפילו אפשר להגיד, עם כל הכספים שאתם מחלקים פה – בשביל לשים תקן של חצי רופאה בחדרים האקוטיים. כל יום מגיעים נפגעת או נפגע לחדרים האקוטיים בישראל, כל יום. וזה מהפגיעות הכי חמורות שיש בישראל, זה אונס קבוצתי, זה גילוי עריות, זה ילדים בני שנה שמגיעים לחדרים האלה, ולא יודעים איך לדגום אותם, כי אין הכשרה מספיק, כי יד ימין לא מדברת עם יד שמאל, כי לא עוברים כספים. כמה כושלים אתם יכולים להיות בניהול, באמת? לכל מקום שאתה הולך, אתה צריך להגיש קורות חיים, יש תנאי סף. מינימום, מינימום של ניהול, מינימום, לראות את האנשים עצמם – לא קיים. אז בין 400 ל-500 נשים שיוצאות כל שנה מהמקלטים לא יכולות להשתלב בדירות, כי הן לא מוכרות לדיור הציבורי. למה? יש לי כל מיני טיעונים שאפשר להגיד אותם. שורה התחתונה – לא אכפת, לאף אחד פה לא אכפת. גם היום הממשלה הזאת לא מגיעה לפה בכלל, היא תגיע לפה רק בערב כדי להצביע בעד, כמו רובוטים. אני רוצה להגיד דבר אחרון על הקיצוצים בתקציבים האלה. גם בחינוך המיוחד וגם בחינוך הרגיל, שנמצא בקריסה, אבל גם ברווחה, יש מסגרות, גם בתעסוקה וגם בבתים לחיים וגם בדיור בקהילה, לאנשים עם צרכים מיוחדים. ומי שמכיר, למשל במוגבלות של האוטיזם – שינויים זה דבר קשה מאוד, יציאה משגרה זה אירוע מערער מאוד. בימים כאלה הם צריכים עזרה ותמיכה של המדריכים ושל הצוותים שלהם בתוך המסגרות, ואין מספיק. העמותות, החברה האזרחית נכנסת לגירעונות בשביל להצליח ולשלם למדריכים ולמדריכות, כדי לתת את השירות הטוב לבוגרים עם מוגבלויות שאין להם פתרונות אחרים. אבל הלב של הממשלה הזאת פשוט ערל, אני לא יודעת, באמת, כאילו כלום לא נוגע בכם, כאילו לכם אין ילדים עם צרכים מיוחדים, כאילו אתם לא מכירים נפגעות ונפגעי אלימות מינית. הסטטיסטיקה מלמדת, נגיד על נפגעות ונפגעי אלימות מינית, שאחת מתוך שלוש נשים נפגעת מינית ואחד מתוך שישה גברים נפגע מינית. עד גיל 12 – אותו דבר. זה נתונים של משרד הבריאות, לא שלי. הרי אפילו סטטיסטית, מתוך 120 חברות וחברי כנסת יש פה נפגעים. אז איך לא אכפת לכם? איך לא אכפת לכם? << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> זה כולל את החברה החרדית גם? << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> את כל החברה, גם החרדית וגם הערבית, את כולם, והפגיעה המינית, אגב, היא לא יותר בחרדית או בערבית או בכללית. נכון שאופי הפגיעה בחברות השונות הוא משתנה. אבל היקף הפגיעה הוא נשאר. ולכן אני רוצה להגיד שהתקציב הזה הוא באמת בזוי, והוא מעיד עליכם. יש סופרת, היא גם הייתה אמריקאית, משוררת, קוראים לה וירג'יניה וולף. היא כתבה כל מיני מסות. אחת מהמסות שלה – "חדר משלך". במסה שלה היא מתארת את זה שכל אישה צריכה חדר משלך ופני. אני אתרגם את זה לחדר משלך ושקל, וזה תקף לכל האוכלוסיות, כי אם יש לנו אזרחים ואזרחיות, ויש לנו רבים מהם מדי בימים אלה, שאין להם מרחב, חדר משלהם, מוגן, גם פיזי וגם רגשי, ואין להם את היכולת הכלכלית ללכת ולרכוש את מה שהם צריכים כי גם יוקר המחיה חונק אותם – אז הממשלה הזאת, לא רק שהיא נכשלת, היא פשוט רשלנית, כי כל אזרח צריך חדר משלו ושקל בשביל לחיות חיים בטוחים, וזה לא מותרות. זו החובה של ממשלה. אדוני, אנחנו נחזור ונתקן. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת עזוז. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> הודעה למזכירות הכנסת, בבקשה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות (תיקון מס' 8 – הוראת שעה), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת הכלכלה. מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בנושא בהצעתם של חברי הכנסת אכרם חסון וסימון דוידסון בנושא: עלייה בלתי סבירה במחירי ביטוחי הרכב. תודה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2026, התשפ"ו–2026 << הצח >> << הצח >> הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026 << הצח >> << הצח >> הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026 << הצח >> << הצח >> הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 285), התשפ"ו–2026 << הצח >> << הצח >> הצעת חוק מסגרות תקציב המדינה (הוראות מיוחדות לשנת 2026) (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> יעלה ויבוא סרן במילואים רון כץ. שיקלי, שמת לב? ניצב, אחרי זה היה אלוף, סרן, הסתפקנו בסמלת, ועכשיו חוזרים לסרנים. לרשותך 15 דקות. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה. אדוני היו"ר, אדוני השר, קודם כול החלמה מהירה לאימא, סימון. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> טוב, מכירים את זה שעולים ואז אומרים: סבתא בישלה דייסה, ולמי לא נשאר? אז אין לי מספיק אצבעות בשביל להגיד למי לא נשאר, אז נלך הפוך. מעל 700 מיליארד הולכים לאשר פה היום. 700 מיליארד שקלים, תקציב מדינת ישראל. הכסף הגדול, כמו שכולנו יודעים, הולך לכל הדברים שאף אחד מאיתנו לא צריך. מה למשל, אתה שואל? אני אגיד לך מה למשל. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> כן, בבקשה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> שיאנית השכר, המשרד למשימות לאומיות, 1.4 מיליארד. שיקלי, שמעת את המספר? << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> משרד חשוב ביותר. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> 1.4. חכה, אני ממשיך. סעיף של עידוד השתמטות, מה אתה אומר על עידוד השתמטות? עידוד השתמטות, מה אתה אומר? 54 מיליון לעידוד השתמטות, מה אתה אומר? << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> חרטא ברטא. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> איך חרטא ברטא? לא הבנתי, איך? << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> אתה יודע מה הם עושים? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אני מדבר איתך על זה שמעודדים פה השתמטות, אמיתי. רצו להעביר פה חוק פטור מגיוס ורוצים להביא אותו אחרי הפגרה עוד פעם. מה אתה אומר על זה? אתה נגד? נגד, בעד? יש דעה, עמדה כלשהי? << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> שיקלי, יש לו יכולת מדהימה. להגיב, ואז פתאום הוא צולל לתוך המסמכים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, לא ראיתי דבר כזה. לא ראיתי דבר כזה. זה יפה. תדע לך שאחת ההחלטות הגאוניות שעשית בקריירה שלך זה שביקשת להיות שר נורבגי. אי-אפשר לעמת אותך עם כל ההחלטות וכל ההבטחות שהיו לך אצל בנט. אני מוריד את הכובע בפני מהלכים פוליטיים כאלה. ועכשיו נחזור למי לא נשאר, כי הבנו ש-1.4 מיליארד שקל הולכים למשרד למשימות לאומיות, שאלוהים יודע מה המשימות; 54 מיליון שקל לעידוד השתמטות. אבל היום מעונות היום, הגננות של הילדים שלנו, אלו שעסוקות כל השנה בלחנך את פעוטות ישראל מגיל לידה עד גיל שלוש, אותו פער – מדינת ישראל לא יודעת מה לעשות עם השנים האלה. במדינת ישראל תינוק נולד בגיל שלוש. לפני גיל שלוש הם לא יודעים שהוא קיים בכלל. הם בבית, מעונות פרטיים, לא משנה מה קורה, כל עוד זה לא בעיה של המדינה. לא יודע אם תזכרו, זה לא היה מזמן כל כך – אחת הבטחות הבחירות המרכזיות של נתניהו הייתה שהוא יעשה מערכת חינוך מגיל לידה עד גיל שלוש. ואז מה קרה? הוא נבחר ושכח. שאלתי פעם את האוצר: אבל הוא הבטיח. אמרו לי: כן, אבל זה עולה 30 מיליארד. אמרתי: מה, הוא לא ידע שזה עולה 30 מיליארד? הוא ראש ממשלה בשנה הראשונה שלו? אמרו לי: ברור שהוא ידע. אמרתי: נו? אמרו לי: תבין לבד. אף אחד לא מתכוון לקיים פה כלום, והיום הן הולכות לקיים הפגנה מחוץ לכנסת. בגשם, בקור, הגננות של מדינת ישראל הולכות לעשות הפגנה, כי במדינת ישראל החליטו לעשות שתי רובריקות של עובדים: יש עובדים במגזר הציבורי, שמקבלים 100% חל"ת, 100% זכויות; נתקעת בחו"ל, לא משנה מה קורה – אתה מקבל את הכסף שלך. ויש עובדים אחרים, שמניעים את המשק, שבזכות המיסים שלהם כולנו יושבים פה וקונים את הכיסאות הירוקים המכוערים האלה ועושים הרבה דברים למען עם ישראל. העובדים האלה מקבלים רק חלק מהחל"ת, מקבלים רק חלק מהזכויות, והם צריכים לחכות שישה ימים בשביל בכלל לחשוב על לקבל את האופציה לחל"ת. ובוועדה נלחמנו להוריד לעשרה ימים את היום שאפשר להוציא לחל"ת, גם זה במלחמה גדולה, כי החליטו שאם כבר מצפצפים על הציבור, אז נעשה את זה עד הסוף. שידעו. שידעו שיש פה מלכים ועבדים. אז אני באמת רוצה לשאול פה את הממשלה הנהדרת שלנו ואת הכנסת. דרך אגב, אתן לכם גם ככה הערה, נקודה: יש בתוך החוק הזה הסתייגות שלי, שאומרת: בואו נשווה, שווה ושווה, בין העובדים במגזר הציבורי לעובדים במגזר הפרטי. האם זה יקרה? כנראה שלא. ולמה אני מדבר על זה? כי יש לי חבר שהיה המצביע של השר שיקלי ומפלגתו, שכל היום שולח לי הודעות לתקשורת של שחר תורג'מן, נשיא לשכות המסחר, שאומר: איך יכול להיות שיש עובדים כאלה ועובדים כאלה? ואני כל פעם אומר לו: אריק, אחי, זה לא יעזור לך להתעצבן, תשנה בקלפי. תפסיק כבר להתעצבן מהם, הם לא סופרים אף אחד. הם לא סופרים את העובדים, הם לא סופרים את קריית שמונה, הם לא סופרים את הפריפריה. הם ישבו פה, יתעסקו רק בעצמם, ידאגו רק לעצמם, וככה המדינה נראית. אני רוצה לספר לכם אירוע אישי שלי מהיום בבוקר. היום בבוקר הגן של הבת שלי, של רומי, עשה סדר פסח לכבוד הפסח. אמרו: תקשיבו, לא היה לכם גן כבר חודש, הילדים לא רואים אחד את השני, כל היום אתם תקועים במסכים, אתם בבית, בואו נעשה רגע איזה אינטראקציה, איזה משהו. הילדים קצת ינשמו אוויר ויראו את החברים שלהם. אז הלכנו לגן, בתוך מרחב מוגן, הלכנו לגן, ועשו להם סדר פסח עם שירים ואקורדיון, ובאמת היה מדהים. ואז, אחרי שנגמרה ההפעלה, הגננת מרים, אמרה: טוב, הורים, יש את החלק השני של הגן, תצאו, ואנחנו ניתן לילדים ארוחת צוהריים בשביל שהם יהיו ביחד. אף הורה לא הצליח לעזוב את הילד שלו. אין הורה אחד שהצליח לקום וללכת מרחק של שני מטר – לא כי לא רצינו, כי הילדים בכו. כי הילדים לא הסכימו לעזוב את היד לאף הורה, כולל הבת שלי. עכשיו, האם מישהו במשרד החינוך חושב על ההתאקלמות שהולכת לקרות אחרי שחוזרים מחופשת פסח, אחרי שתיגמר המלחמה? האם מישהו במשרד החינוך הכין מערכים לשפ"ח, לשירות החינוכי-פסיכולוגי, איך הולכים הילדים האלה לחזור למערכת החינוך? האם מישהו במערכת החינוך הקצה שקל אחד, שקל אחד בודד, לשלוח אולי צוותים לבתים, לראות איך הילדים מסתדרים, לראות מה קורה איתם, לארגן להם איזשהו הווי, איזשהן חוויות, משהו? מישהו במקום האטום הזה חושב מה קורה לילדים קטנים מגיל לידה עד שלוש – שהמדינה לא יודעת שהם קיימים – אבל גם בגיל חמש ובגיל שש ובגיל 12, מה קורה להם כשהם כבר חודש בבית? כל רעש שהם שומעים, הם חושבים שזה התרעה או אזעקה. הם מתורגלים ללכת למרחבים מוגנים, ואף אחד לרגע אחד לא סופר אותם. אף אחד לא הקצה שקל מ-700 מיליארד שקלים בשביל הילדים האלה. להפך, יש קיצוץ רוחבי בכל המשרדים הרלוונטיים – קיצוץ בחינוך, קיצוץ ברווחה, קיצוץ בבריאות. אני לא רוצה אפילו שתבדקו כמה זמן ייקח לכם אם תצטרכו חלילה לקבוע תור לפסיכולוג. פסיכיאטר זה בכלל, זה דינוזאור, זה חד-קרן, זה לא קיים. אחותי פסיכיאטרית. אתם יודעים כמה זמן לוקח לקבוע תור לפסיכיאטר במדינת ישראל? הממוצע – שנה וחצי. אם חיכית לה שנה וחצי והגעת אליה אחרי שנה וחצי, שיחקת אותה, אבל מה היא יכולה לעזור לך כבר אחרי שנה וחצי? לא פעם אני מדבר עם אחותי, ואומר לה: טוב, אז מה את עושה? היא אומרת לי: אתה לא מאמין – היא, דרך אגב, בשניידר, שזה מקום מדהים – אתה לא מאמין. אני כבר יזום ניגשת בהתנדבויות שלי לבתי ספר לדבר. עכשיו, אין היום בתי ספר. אין היום לאן ללכת, אין עם מי לדבר. כולם סגורים בבתים. במקום מתוך 704 מיליארד להקצות 100 מיליון שקל לאנשים האלה, שילכו ויעשו מפגשים, שידברו עם הילדים, שידברו עם ההורים, שיעזרו להם. אין פה אף אחד כי בסופו של דבר, מחלקת הדגים הקפואים תגיע בערב רק בשביל להצביע, אבל אם הם היו פה, הייתי שואל אותם איך עובר היום שלהם, מה הם עושים ביום-יום שלהם, שהוא כל כך שונה מאזרחי מדינת ישראל, שהם מרגישים שהם יכולים להיות כל כך מנותקים? כל כך מנותקים מהסבל של המשפחות בתוך הבית, כל כך מנותקים מיוקר המחיה, כל כך מנותקים מכל מה שקורה במדינת ישראל. כנראה בגלל זה זו ממשלה שהיא שיאנית הטיסות. אין ממשלה שראתה יותר נתב"ג מממשלת נתניהו. זו הזיה. אתם לא תאמינו. לא תאמינו, אזרחי ישראל, ואפשר לבדוק את זה ממש בקלות, כמה כסף שילמו פה על טיסות השרים וחברי הכנסת של הממשלה והקואליציה הזו. אז אני רוצה להגיד לכם, הרבה יותר כסף ממה שהשקיעו ברווחה של ילדי מדינת ישראל, שהם חודש תקועים במקלטים. ואם זה לא מספיק, העסקים הקטנים במדינת ישראל – יש תחומים שלמים שקורסים, תחומים שלמים שלא פתוחים כבר חודש בהוראת פיקוד העורף. דרך אגב, גני הילדים הפרטיים זה אחד מהם, ואף אחד לא מדבר עליהם. הם עדיין לא קיבלו את הפיצויים מהמבצע הקודם. הם קיבלו מקדמות, והם מחכים לפיצויים מהמבצע הקודם. מאז נכנסנו לעוד מלחמה, ובמלחמה הזו אפילו לא נפתחה המערכת להגיש את הפיצויים. כמה מנותקים אפשר להיות? איך אפשר לשבת פה במקום הזה, ולחשוב שבעוד חצי שנה, אולי פחות, בעזרת השם, אם ירחם עלינו, תצטרכו לבוא לציבור, תצטרכו לבוא לעם, ולהגיד לו לבחור בכם עוד פעם? מה תגידו, מה תחרטטו הפעם, מה תמציאו הפעם בשביל שיבחרו בכם שוב? אני לא חושב שיש בעל עסק אחד במדינת ישראל שיכול לבוא לפה ולומר: כן, הממשלה זאת שיחקה אותה, בממשלה הזאת התנאים שלי היו הרבה יותר טובים, היה לי הרבה יותר קל, עזרו לי. אחד. אני לא חושב שיש מורה אחת או שיש ילד אחד במסגרת במערכת החינוך שיכול להגיד: כן, בממשלה הזאת עזרו לי חבל על הזמן. אין לוחם מילואים אחד שנמצא עכשיו בכמה גזרות שיכול להגיד: כן, הממשלה הזאת, תותחים. והינה, השר שיקלי, אני אחזור אליך שוב. אני אפנה אליך בשם גיסי קובי, שכרגע הוא נמצא בלבנון, מ"פ בשריון שעשה יותר מ-500 ימי מילואים. כשהוא ישאל אותי: למה לא באים להחליף אותי? למה לא כולם מתגייסים? אפשר למסור לו מה השר שיקלי אמר? אתה יכול להגיד לי למה לא מחליפים אותו? << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> אין ממשלה שעשתה יותר למען משרתי המילואים מהממשלה הזאת. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה עשיתם למען משרתי המילואים? << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> נתנו הטבות דיור, נתנו הטבות - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה עשיתם? אז אני יכול לומר לך - - - << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> הממשלה הקודמת - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני יכול לומר לך שיש לי אחד כזה בבית, שעשה מעל 500 ימי מילואים. ואתה יודע מה הבעיה הכי קשה שלו? הוא גם בעל עסק פרטי. הוא עדיין לא קיבל את הפיצויים מהמלחמה הקודמת, מהמלחמה הקודמת הוא לא קיבל. ועכשיו הניסיונות האלה ללכת מקדימה ואחורה לא עוזרים, כי בסוף אתה יודע את האמת. אתה היית שם בקור ורצית שיחליפו אותך בשמירה. וכשהסתכלת אחורה, מישהו החליף אותך. אבל מאז מלחמות ישראל הפכו להיות אינטנסיביות יותר, וכשחייל עושה 500 ימי מילואים ויש לו ארבעה ילדים בבית, ועסק, במקרה יש לו מסעדה, אז הוא בכלל מסכן, כי מי יבוא למסעדה שלא יכולה לארח כי אין לה מרחב מוגן? אז אתה גמור. ואני יכול לומר לך, אף אחד לא עוזר לו. אף אחד לא עוזר לו, אין עם מי לדבר. ולא רק שאין עם מי לדבר, גם אין מי שיחליף אותו. כשאני אומר לו קובי, אחי, יש לך ארבעה ילדים בבית, אשתך סגן אלוף בצבא, תשחרר, תגיע קצת הביתה, אתה יודע מה הוא אומר לי? אני לא יכול, יש לי חיילים. יש לי מחויבות, אני לא אעשה להם את זה. ואני שואל אותך – איפה המחויבות שלך? איפה המחויבות של הממשלה הזאת? יש אנשי מילואים שקורסים. יש פה לא רחוק מהכנסת מאהל של הלומי קרב, אתה מכיר אותם? היית אצלם? יופי. אז אני יכול לומר לך שלפני חודש החוק שלי נפל. אתה יודע מה החוק אמר? החוק אמר: תקימו להם מינהלת, שיהיה להם מקום אחד, כתובת אחת שהם יוכלו להגיע אליה; כי היום הם מגיעים לצבא, למשרד הביטחון ולמשרד הרווחה. הם הולכים לאיבוד, הם משלמים הרבה כסף לעורכי דין שהם לא צריכים. אפילו החוק הזה, שלא עולה כסף למדינת ישראל, נפל. ואני רוצה לשאול אותך בזמן הקצר שנשאר לי: איך אתם מסבירים את זה לעצמכם? הרי אתה תסתובב בארץ, אתה תרצה להיבחר שוב, תעשה קמפיין. אתה תפגוש אנשי מילואים, והם יגידו לך: אנחנו נשברים. וחבל שעליזה בראשי לא יושבת פה, כי הבן שלה לוחם מילואים שעשה מעל 400 ימי מילואים, ואנחנו מדברים על זה הרבה. הם נשברים. והם מסתכלים על המקום הזה ואומרים: איפה כל אותם האנשים שיכולים להתגייס למילואים ובגלל שיש להם כוח פוליטי בבית הזה הם לא מתגייסים? איך אתה מסביר להם את זה? ואתה – אני לא אומר היית, אני אומר עדיין – אתה אדם ערכי. איך אתה מסביר להם את זה? << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> אני מציע שתעשה שיעורי בית מה המעטפת שניתנת. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל המעטפת לא מעניינת אותם, הם רוצים שמישהו יבוא להחליף אותם. הם רוצים שכולם יתגייסו לצבא. << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> אתה מתאר סיטואציה לא נכון. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> הם רוצים שכולם יתגייסו לצבא, השר שיקלי. << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> לא, אתה לא שומע את השאלה שלו. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אתה לא מבין מה אני אומר לך. אני אומר לך הם רוצים שכולם יתגייסו לצבא. אני רוצה שיהיה - - - << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> גם אני רוצה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> גם אתה רוצה? יופי, אז אתה יודע, אפשר לעשות את זה. אפשר לעשות את זה. תבוא לפה ותגיד: אני נגד כל מתווה גיוס. יש חוק גיוס אחד, הוא לכולם. << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> יש פלוגה חרדית בלבנון. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מצוין. צריכים להיות עוד 100 כאלה. צריכים להיות עוד 100 כאלה. אתה צריך לבוא לפה ביחד איתי ולהגיד: חבר'ה, כולם מתגייסים לצבא. גם חתן מחופתו הולך להתגייס לצבא במלחמת מצווה, יותר מזה? יותר מזה? אבל אני לא צריך לשכנע אותך, אני צריך שתעזור לי, כי תראה מה קורה, הם קורסים. הם קורסים, אין מי שיחליף אותם. אני אומר לך, אין מי שיחליף אותם. אני רואה שאלו אותם אנשים. הם נשחקים, הם נגמרים, והם לא יוותרו. הם לא יוותרו. לא משנה מה יקרה – ייסגר לו העסק, יתפרק לו – לא משנה מה יקרה, הם לא יוותרו. היום המח"ט של גיסי, שהוא בחור נחמד, שלח איגרת לכל הילדים, לכל מי שבמערכת החינוך – כנראה שהוא התבלבל, אין מערכת חינוך, אבל שלח לכל מי שבמערכת החינוך, שידעו שהילדים האלה חווים קשיים, ואולי הציונים שלהם הידרדרו. מכתב, בסדר, משהו, ניסה. ראיתי את המכתב הזה, הוא יפה. ואני שואל את עצמי – מה הממשלה עשתה בשביל אותם ילדים של משרתי המילואים? תנו להם שיעורי עזר, תתגברו אותם, תגיעו אליהם, תתמכו בהם. שר הביטחון יקצה תקציב מיוחד מהמיליארדים שיש לו, תקציב מיוחד עבור ילדי משרתי המילואים לטיפולים נפשיים, למשהו. אז אני אומר לך, השר שיקלי, אני חי את זה. אני חי את זה, זה לא קיים. << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> - - - גם ברמת - - - הרשות המקומית - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא קיים. רשות מקומית זה פגז. << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> יש ראשי רשויות שעשו פרויקט מיוחד של שמרטפים למשפחות של משרתי המילואים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל זה לא קשור לממשלה, זו הבעיה. << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> יש גם ברמת הממשלה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין ברמת הממשלה. << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> תבדוק - - - לראות כל מה שיש - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אומר לך, אני מוריד את הכובע בפני הרשויות המקומיות. יש רשויות מקומיות שגם עכשיו – אני אומר לך, רשויות מקומיות, משם באתי. הייתי סגן ראש עיר הרבה שנים. רשויות מקומיות – אני מוריד את הכובע. גם עכשיו, כשמערכת החינוך סגורה, יש רשויות מקומיות שפתחו קייטנות בשביל להפיג את המתח ואת החרדה של הילדים. קריית אונו, ליז היא אחת מהן; הוד השרון, כוכבי הוא אחד מהם. יש הרבה ראשי ערים שעושים הכול בשביל – את המינימום שהם מרגישים חובה עבור משרתי המילואים. אבל לצערי – ואני אומר לך את זה, באמת לצערי – הממשלה הזאת עסוקה רק בהישרדות פוליטית. תודה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת רון כץ. יעלה ויבוא חבר הכנסת נאור שירי. אני לא יודע את הדרגה שלו, אבל אני יודע שהוא היה לוחם בצבא. סמל אני חושב, סמל ראשון. קצין? אבל הוא היה לוחם בצבא, שיקלי. פשוט שיקלי שאל אותי, הוא ביקש תפקידים של חברי סיעת יש עתיד, מה הם עשו בצבא. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> עשו, עשו, נשמה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> כולם עשו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. קודם כול, ברכות על חזרתך, ורק בריאות. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הכול בסדר? << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> לא, אבל אנחנו פה. תודה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ברוך השם. שמעתי את הוויכוחים של רון עם השר שיקלי, שיושב פה. אמרת לו: לך תבדוק וכל מיני כאלה. האמת, הוא צדק ב-98% ממה שהוא אמר. להגיד שאין ממשלה שעשתה למען המילואימניקים כל כך הרבה, זה בגלל שאין ממשלה אי פעם לדעתי במדינת ישראל שבמשך כמעט שלוש שנים היו מגויסים חיילי מילואים. אז אם אתה בודק הוצאה נומינלית, זה סיבה ותוצאה, זה לא אומר שעשיתם הרבה. אבל זה כבר שלך, תתעמק במחשב. הכול בסדר. אני רוצה, אדוני היושב-ראש, קודם כול לברך על קדנציה – אני לא יודע אם ארוכה, אבל קדנציה עם אפס טעויות לדוברת לשעבר של ראש הממשלה גב' טל גלבוע. קודם כול, הייתה קדנציה יחסית מיוחדת, ארוכה, ללא טעויות, שזו כבר התקדמות בעיניי. הרבה פעמים היו אומרים: היה טוב, וטוב שהיה. אז בהצלחה בתפקיד הבא, המאוד-משמעותי, שאני בטוח שימצאו לדוברת לשעבר של לשכת ראש הממשלה טל גלבוע. ברכות נוספות – אדוני היושב-ראש, אני בטוח שתסכים איתי – עכשיו שמעתי פודקאסט של יושב-ראש ועדת הכספים, שנאם פה בבוקר, באתר כיפה, לדעתי, כשדורון מראיין אותו. הוא אומר, באמת, מילים – מה שנקרא, שמעתי ולא הזדעזעתי: למה צריך לימודי ליבה? למה הליבה בכלל - - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> מי אמר את זה? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יו"ר ועדת הכספים של כנסת ישראל: למה צריך ליבה? מה כל הרעיון הזה בליבה? למה צריכה - - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> הוא בן של פרופסור. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא משנה. בן של אתה יודע מה, זה לא משנה, הכול בסדר. אתה יכול להיות בן של פרופסור, בן של אחד שלא סיים בגרות, זה לא משנה. אבל למה צריך ליבה? למה כל הליבה הזו? עזוב. ליבה זה ה-obvious. באמת, אין לתאר את הממשלה הזו. נזרקו פה הרבה מספרים. יושב פה – כמה זמן אתה כבר במשמרת? שלוש שעות. אני בטוח שאין מספר שלא שמעת פה. גם היושב-ראש, וזה שלפניו, וזה שאחריו. כולם יבואו ויזרקו. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> הינה, שלחו לי את זה בלייב. שומעים אותו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הינה, בבקשה. אתה רואה? אני לא ממציא. אני חושב שאין טעם, חבר הכנסת דוידסון, חבר הכנסת סובה - - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אני אגיד לך מה הוא אמר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נו, תגיד לי מה הוא אמר. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> מה הליבה עוזרת? אין לי בעיה לתקצב את מוסדות הפטור. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון, אין בעיה. אין שום בעיה לתקצב את מוסדות הפטור. בכלל, אני חושב שהנצר של עם הספר וההשכלה – ללמוד זה כבר לא, זה לא in. למה אנחנו צריכים את כיפת הברזל? למה אנחנו צריכים את החץ? למה אנחנו צריכים את ההשכלה? למה אנחנו צריכים את האקזיטים? למה, למה? למה זה טוב לנו? בואו פשוט נהיה יהודים גלותיים, וכל הזמן נלמד תורה. זו היהדות החדשה, גלותית. יושבים בשטעטל ולומדים תורה – זה בסדר גמור. עזוב, מה שנקרא, לא על זה רציתי לדבר. אני חושב שאני גם לא מעוניין לזרוק פה מספרים. לא על כספים קואליציוניים כאלה, לא על משרדים כאלה, לא על הדברים שבאמת שמעתם ותשמעו. ואני בטוח שעד 21:30 עוד ירבו פה לזרוק מספרים. חבריי חברי הכנסת הרבים שנמצאים פה, אני באמת רוצה לומר איזה כיף לקואליציה. איזו קואליציה אלופה וחזקה היא. תחשוב כמה עוצמה יש להם. 68 חברי כנסת, איזו עוצמה. מעבירים תקציבים. לא החרדים, ולא דרעי, ולא גפני, ולא גולדקנופ, ולא כל הפרצופים שהם עשו על חוק הגיוס. והם יפרקו, אתה יודע, לא על החטופים, לא על משפחות שכולות, לא על 7 באוקטובר, על שום דבר, על זה הם יפרקו את הממשלה, על הגיוס. לא, אין אף אחד. כמה כוח ועוצמה. כל כך הרבה אצבעות. גם בוועדות. לא רואים אותם בוועדות, אבל כשיש הצבעות הם מגיעים. זו קואליציה מאוד מאוד מיוחדת. אתה גם בטח ראית את הסרטון שעשה חבר ועדת הכספים החדש, שהיה ממלא מקום, אביחי בוארון. ראית את הסרטון? עשה סרטון. לקח את החוברת הכחולה, כשהוא לא היה בדיון אחד – אולי, אולי, אולי דיון אחד בוועדת הכספים, מתוך איזה 250 שעות של דיונים, אולי, אולי הוא היה בשעה של דיון. הוא לקח את החוברת הכחולה של ההשכלה הגבוהה. הרים את הדף ואמר: תסתכלו. הינה, סעיף השכלה גבוהה, מראה את הסרטון, סעיף אחד – כאילו ברמת התוכנית. והוא אומר: הינה, אתם רואים למה צריך שקיפות? למה צריך לטפל בהשכלה הגבוהה? ואתה יודע, אנשים כאילו מאמינים לאירוע הזה. מסתכלים על חובבנות שאין כדוגמתה. אין לו מושג מה זה הכספים, אין לו מושג מה זה הגירעון, אין לו מושג מה זה תקציב המדינה, אבל הוא עושה סרטון והוא ממש בטוח בעצמו. כי מה? כי איזה כיף לשנוא את האקדמיה ואת ההשכלה, איזה כיף זה. אין על העם היהודי החדש. זה היהודי הנאור. לא נאור שמדבר פה, זה יהודי נאור שלא צריך לימודים. הוא לא צריך ליבה, הוא לא צריך השכלה, הוא לא צריך מדעים, זה כבר מעבר. הוא בדור הבא. הדור של הבורות. דבר אליי בבורות, אל תדבר אליי במקצועיות. אבל כמה כוח שיש לכם, ככה אין לכם לב. עכשיו אני רוצה לפרוט למה אין לב. דיברו פה, אני בטוח, על מה שהיה ביום חמישי עם ההדלפה מהקבינט. מה הודלף מהקבינט? תחזיקו חזק בכיסאות הירוקים הנהדרים של אולם הקולנוע שלנו. הודלף מהקבינט – אני לא בטוח שעכשיו משמר הכנסת לא יעצור אותי אחרי שאני הולך להגיד את המילים האלה; שימי לב מה הודלף: הודלף שחסרים חיילים לצבא, חסרים לוחמים לצבא. יש אפילו דיונים בכנסת שהודלפו המספרים המלאים. הודלף מהקבינט. איך תמיד הדלפה – זה באמת נותן כותרת טובה: הדלפה, דגלים אדומים, צריך לוחמים, צריך חיילים. ואז מה עושים חברי כנסת מהקואליציה המדהימה שלנו, הנאורה, החזקה, עם 68 אצבעות, שאף אחד לא יכול עליכם, אפילו לא טל גלבוע? מה עושה הקואליציה? שים לב, יש מישהי שעשתה השוואה בין המשפט שאומר שהצבא צריך חיילים, שזה באמת ממש רעידת אדמה אחרי שלוש שנים של מלחמה – השוואה בין מנהיג חיזבאללה ומשמרות המהפכה לרמטכ"ל, כי הוא העז לומר באמת את האמירה השערורייתית שהצבא צריך לוחמים. עוד זה מדבר וזה בא, לפני יומיים נפל חייל. משה כץ נפל. לפני שבועיים וחצי, אדוני השר, הוא סיים מסע כומתה. וכמובן, אתה יודע שאחרי מסע כומתה לפעמים מפרגנים באיזה רגילה, לפעמים עושים איזה אימון, עולים לקו, עוד קצת אימונים, ואז אולי מלחמה. אבל לא פה. לא במדינת ישראל. פה אנשים בקושי עושים בקו"ם, עושים טירונות, ואחרי זה הם כבר בלבנון – זה בסדר. עכשיו תראה מה רצה הגורל. מדובר בחרדי, יהודי שעלה לפה, לארץ. איך הוא מעז להתגייס? ותראה מה זה. ישר אחרי שהוא מסיים מסלול, הוא כבר נשלח ללבנון. ונופלים. אפס הכשרות. אין שום בעיה עם זה. אבל הרמטכ"ל הוא מנהיג משמרות המהפכה, כי הוא אמר את האמת. ואם האמת לא מתיישרת עם ממשלת ישראל הכול כך עוצמתית – אתם כול כך עצימים, באמת, אין עליכם, אין עליכם, אין עליכם. אין, באמת. אני מאוד רוצה לפרגן. גם אין להם לב. שים לב, אדוני. אני בטוח שכולכם שמעתם את אביחי שטרן, שדיבר. כולם ראו. אני לא אדבר שוב על קריית שמונה. אבל שים לב מה הוא אמר, אני לא בטוח אם ראית את זה. הוא אמר שמגילי א' עד ח' בקריית שמונה, 30%, שימו לב למספר, לא יודעים קרוא וכתוב. 30% בעם הספר, 30% מתושבי קריית שמונה בגילים האלו, לא יודעים קרוא וכתוב. לא בפזורה, לא במגזר הערבי, שאף אחד לא מדבר עליו, והוא לא חלק מהמדינה, ואסור חס וחלילה להגיד שהערבים הם אזרחים במדינת ישראל – אסור, חס וחלילה. הם – אין בעיה. 30% לא יודעים קרוא וכתוב – עם הספר. האם מישהו נתן לזה שקל אחד כספים קואליציוניים? 6 מיליארד – נכון. שקל. אתה מדבר על אורית סטרוק ושבונים יישובים? נשמה, מי שבונה יישובים במדינת ישראל הוא משרד הפנים, החלטות ממשלה. לא צריך להמציא משרדים. אבל קרוא וכתוב, עם הספר, אף אחד לא שם שקל על זה. אתה חושב שיש תוכנית מיוחדת של משרד החינוך שמטפלת באירוע הפסיכוטי הזה. בחיים אני לא האמנתי. אתה יודע שאני נפגש פה לפעמים עם ילדים מהפזורה הבדואית. הם לא יודעים עברית. אבל אני מדבר איתם אנגלית. אזרחי מדינת ישראל, אני מדבר אנגלית כי הם לא יודעים עברית. ואז אני מגלה שגם בקריית שמונה. אין לתאר את זה. כשאני אומר שיש לכם הרבה כוח אבל אין לכם לב, זה האירוע. איזה לוחמים יהיו פה? איזה תפארת מדינת ישראל? משואות הם רוצים לתת לשרה נתניהו, מסתובבים בכל העולם ומתלהבים, הסטרטאפ ניישן והסייבר החזק שלנו, וכל משפט שני שלהם מלווה ב-AI ודוגמאות ו-10 מיליארד שקל בוויז, בווייז, בסאנדיסק, אבל לקרוא וכתוב בקריית שמונה, לזה הם לא דואגים. זה – אין להם לב. כל מה שמעניין את הממשלה הזו בפריפריה, ולא כמו ששר התרבות והספורט מיקי זוהר אמר, זה לא ככ"כ, זה קק"ק – קולות, קולות קולות. זה כל מה שמעניין אתכם. אתם לא רואים אף אחד ממטר, אתם לא רואים אף תושב באשר הוא. אתם רואים אותו רק בקול. אם יש לו קול, אנחנו נשתמש בו. אתכם מעניינת הפריפריה? מישהו שם שקל אחד בפריפריה כמו שצריך? מישהו כבר צמצם את האירוע שנקרא פריפריה במדינת ישראל של פקקטה 900 קילומטר? אין לתאר את זה. << אחרי_כן >> עוד אני נזכר, ביום חמישי, אדוני היושב-ראש, עומדת פה – אני תמיד אוהב את ההרצאות שעושים לנו – עכשיו סימון, לא – ההרצאות שעושים לנו לגבי השירות הצבאי. סימון כיבד אותנו כל אחד והדרגה שלו, אבל עומדת פה ביום חמישי שרה ששיקרה לצבא. בעת גיוסה אמרה: אני דתייה. בעודה אומרת שהיא דתייה, היא עושה אודישנים לערוץ הילדים. בסדר גמור, אני מקבל את זה. היא לא הראשונה ששיקרה לצבא. אגלה לך סוד בינינו, ככה שאף אחד לא ישמע: היא גם בטח לא האחרונה שתשקר לצבא. אבל היא עומדת ומרצה לי, מרצה לנו – במקרה היינו פה, חברי יש עתיד – על כמה – אני כבר עומד, אתה לא צריך להגיד לי לעמוד כשיושבי-ראש מתחלפים. מרצה לנו השרה בפתוס גדול על חיילינו הקדושים, וכמה היא, אם היא תיכנס לבסיס, כמה לייקים היא תקבל וכמה לייקים אני אקבל, ומה הם עשו לצבא. מדובר באחת שעשתה כלום למען הצבא. אפס ימים בסדיר, אפס ימים במילואים. אין לה שום הבנה על מה זה לעשות שבתות, מה זה לעשות תורניות, מה זה לעשות שמירות, מה זה להיטחן עד דק 100 ימים בשנה – היום זה כבר נחשב קייטנה 100 ימים בשנה – והיא עושה לי הרצאות. זו ממשלה שלא יודעת מה זה צבא בכלל, ועדיין עושה לי הרצאות על חיילנו הקדושים. ככה זה נראה, אלו החיים תחת ממשלת הלוחמים שלנו. עכשיו, הקטע הכי מצחיק, אין לה שום בושה לעשות את זה. אין לה שום בושה לעשות את זה. היא עומדת מולי ואומרת לי שהתרומה שלה לגבי הצבא זה כמה לייקים היא תקבל בכניסה לבסיס צה"ל. עומדת זאת שעשתה אודישנים לערוץ הילדים, ולרוע מזלנו, אגב, שזה לא מזלה, לרוע מזלנו היא לא התקבלה. אם היינו יודעים את העתיד, היינו נותנים, אפרת רייטן אולי הייתה עושה לה איזה ג'סטה והיו מקבלים אותה, היו מקבלים אותה לערוץ הילדים. אבל אתם יודעים, זה כבר לא באמת משנה. תארי לך כמה טוב היה אם השרה הייתה מתקבלת לערוץ הילדים. אולי לילדים היה רע, אני לא בטוח שזה היה עושה טוב לחינוך הילדים שלנו, בטח אחד שגדל על ערוץ הילדים, ששטוס, הכיתה המעופפת; אני לא בטוח מה היה קורה לילדים. אבל מה שכן, אולי הנשים במדינת ישראל היו ניצלות או שאולי היא הייתה עושה צבא. למה אני אומר שאין לכם לב? בהמשך לכל מה שאמרתי זה גם שאין לכם לב במוסר יהודי, אגב מה שקורה עכשיו ברגעים אלו. שר החוץ, כן, סחבה של – איך הוא אוהב להוסיף את הליצן. אגב הוא פרזנטור של סנו. שר החוץ עכשיו במדינת ישראל אמור היה להתמודד – משרד התפוצות, אני בטוח שבניטור רשתות שאתם עושים, אתה ער למה שקורה עכשיו עם זה שעצרו פטריארך שרצה להתפלל ותיאם תפילה בכנסיית הקבר. אתה מכיר? << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה המשטרה? לא, המשטרה עצרה אותו? << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> אין היתר כניסה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, היעדר כניסה כולל. לא, הוא - - - << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> - - - אני לא מכיר - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז הפטריארך נעצר היום בבוקר על ידי משטרת ירושלים אחרי שתיאם באפס אנשים, כן, הוא רק רצה לעשות שמה ביקורת, אני לא סגור על התפקיד שלו. הוא אחראי על המקומות הקדושים במדינת - - - << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> הוא לא נעצר פיזית, אלא לא נתנו לו להיכנס, לא אפשרו לו להיכנס. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא נעצר פיזית, אלא נעצרה, נחסמה גישתו לכנסיית הקבר. זה אירוע מטורף, אירוע מטורף מה שקורה עכשיו בעולם. הייתי מצפה שתהיה איזו אמרה משר החוץ, משהו, לדבר, להסביר, לראות מה קרה, כלום. פרזנטור של סנו. בסדר גמור, לא יודע, למה אני תמיד מתעצבן מהדברים האלו? למה, למה להתעצבן? הכול עובר, חביבי, גם ביבי. הכול עובר, יעבור, הכול בסדר. ממשלה בלי לב זו ממשלה שלא סופרת אנשים שנהרגים בחברה שלה. היא לא סופרת, זה לא מעניין אותה. זה לא מעניין אותה מה שקורה ביהודה ושומרון, לא מעניין, נכון? למה שאנחנו נדבר על האלימות שלא תתואר באמת ביהודה ושומרון? למה? כי אז חס וחלילה מישהו יגיד שאנחנו בוגדים. הרי אין טרור שהוא לא טרור ערבי, אין טרור יהודי. יהודים לא באים ושוברים עצמות של פלסטינים ואזרחים ישראלים, אגב, בזה הם לא שונים; לא יורדים מריינג'רים שכולנו שילמנו עליהם ובצלאל התלהב, וביקש מאורית סטרוק לעשות רישיון נהיגה כדי שתוכל לנהוג בריינג'רים שמימנו – לא. לא יהיה לה שלט, אולי, "נהג חדש". לא יהיה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני מבינה שאת זה אתה מקדיש - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> חס וחלילה, כתוב לי מראש. כתוב לי מראש. אומנם רק כתוב לי "ביטחון אישי", אני חייב לומר, אבל אני מגדיל ראש. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> - - - של מי? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> את חושבת שבישראל יש ביטחון אישי? של תושבי מה שנקרא היהודים הטהורים? יש לי ביטחון אישי? האם אני מסכם עכשיו? לא, כי שאלת, אין לי שום בעיה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> חלילה שלא נדבר. חלילה שלא נדבר על יו"ש, אז בואי נדבר על תחומי הקו הירוק. האם הביטחון האישי של מישהו ממדינת ישראל השתפר פה? ראיתי שהשר עשה סרטון. כן, הוא עכשיו בכלל עושה טבילה במקום במקווה, לא יודע איפה זה היה, בוולדורף אסטוריה, זה היה נראה בריכה מאוד מאוד. בטח הוא קיבל את זה מהתווים של המילואימניקים. הרי אשתו אמרה שהיא מרגישה אשת מילואימניק, אז כנראה הוא מנצל עכשיו את הוואוצ'רים. הדוגמן של לקוסט. הוא בריב, באמצע סכסוך עם רשות הטבע והגנים, בגלל תנינים. בזה הוא מתעסק, דוגמן של לקוסט, בתפריט של שב"ס. ואגב, הבן אדם ההזוי הזה, באמת הזוי, שיש, יש קטע איתו. את שמת לב שהוא התחפש לסוהר? שם על עצמו מסכה. השר שיקלי, תשמע, בן אדם, יש לו חסכים, אני חייב לומר, זו לא פעם ראשונה. היה לו פעם שהוא התחפש למג"בניק, ועכשיו הוא שם על עצמו מסכה, מסכה "פול פייס", ומסתובב כאילו הוא עכשיו חייל ביחידת מצדה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לפחות מישהו בודק מה קורה באמת בשטח. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מצדה. אפשר לבדוק. יש דרכים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> יש מי שבודק מה שקורה בשטח, בניגוד לכל אלה שיושבים שמה - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> גברתי היושבת-ראש, יש קטע חדש שלכם שאתם מתחילים לענות לנו. אני אין לי שום בעיה עם זה, אני מברך. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לא עונה לך יותר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הטכנולוגיה קיימת. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אתה פשוט הכנת נאום כל כך – אני משערת שהנאום שלך הוא מצוין, אתה במיוחד מייחד לי - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הטכנולוגיה קיימת. אפשר לבקר כל מערכת ציבורית, כנ"ל מערכת הכליאה, אגב הוא עשה את זה בעבר, בלי להתחפש. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> נכון. אני לא חושבת שצריך להתבייש בזה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אני לא מתרגש, אני חושב שיש לו חסך. אני חושב שבגלל שהוא לא היה בצבא - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אתה חושב. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני, אני. כשאת תנאמי בנאום אופוזיציוני במסגרת הפיליבסטר והידע הנרחב שלך בתקציב מדינת ישראל, תגידי שאני מקשקש. בסדר גמור, אני אקבל את זה. אבל אני חושב שיש לו חסך, בן אדם שכל – לא כל פורים, אלא כל הזמן מתחפש - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> איזה יהירות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - פעם אחת לשוטר, פעם שנייה למג"בניק, פעם שלישית הוא שם מדים, זה מוזר. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> נכון מאוד, צריך לראות מה קורה בשטח. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה אירוע מוזר, זה אירוע ביזארי. אבל בעיניי – אני המוזר פה, אגב. אני אומר לך, בקואליציה הנאורה שלך, עם כל כך הרבה עוצמה יהודית, אני המוזר. אני המוזר שחושב – יש פי 2.5 יותר נרצחים בחברה הישראלית; אני, לא יודע מה, חושב שזה מוזר, שזה פחות ביטחון אישי. אבל איכשהו אצלכם, העוצמה היהודית, זה לא רלוונטי, כי אפשר ללכת ולהגיד: עשיתי וכבשתי והלכתי. והוא מעלה סרטונים מ-7 באוקטובר, כשהוא השר לביטחון לאומי באותו 7 באוקטובר ומראה לנו כמה הוא חזק. זה אירוע פסיכוטי – בעיניי. יכול להיות שבעיניכם לא. אבל שוב, כפי שאמרנו בהתחלה, מה אני מבין מהחיים שלי? מה אני מבין, אתם תמשיכו באמת לעשות כל כך הרבה טוב בחברה הישראלית. אני מאוד שמח על הלב הרחום שיש לכם. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אתה גורם לי להתרגש. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אגב, אם כבר דיברת, אני הייתי שמח אם היית אומרת לי למה ומדוע משטרת ישראל מרשה לעצמה לקחת מפגינות ולעשות עליהן חיפוש בעירום? למה? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אתה שאלת אותי? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, כן. למה זה בסדר? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לא, כי אתה אומר שאני מפריעה לך באמצע. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו אני שואל. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אתה רוצה התייחסות? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אשמח. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> ההזדעקות הזאת, הייתי מתרשמת ממנה אם היא הייתה גם בזמנים אחרים, אצל אנשים אחרים, כמו שאומר יושב-ראש המפלגה שלך. אבל עכשיו, כשאתם פתאום – כשעשו את זה על ילדות בנות 12 ו-14 כולכם שתקתם. אבל עכשיו - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה, מה, מה? אני שתקתי באונס? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> כן. כן. בתקופת ההתנתקות – אה, מתי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, בהתנתקות. סליחה, אני מצטער, הייתי באמצע - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> מתי? הייתי שם וראיתי בדיוק איך הדברים האלה נעשו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הייתי באמצע בגרות, ויש מצב שבספרות, לא שנכנסתי ועשיתי אותה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> הייתי מורה לספרות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני אחרי הצבא עשיתי ספרות, חמש יחידות, לדעתי ב-1992. הייתי בתיכון, אני מודה, או שזה היה לדעתי, ההתנתקות, לפני התיכון, אני לא כל כך זוכר, אבל ככל הנראה לא שמעת את דעתי בנוגע לאונס, לא הייתי ממהר לקבוע פה מוסכמות. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לא אמרתי, לא - - - אונס. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל את יודעת על מה אני שמח? ענית לי בתשובת ווטאבאוטיזם, כי זה קלאסי – איפה היית בהתנתקות. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> איפה היית ב-48'? איפה היית בזמן שנחתם הסכם סייקס-פיקו? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> איך אמר יושב-ראש המפלגה שלך? אנשים אחרים, אנשים אחרים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה לא ידעת לקשקש ולמחוק את הקווים, ולעשות סוף-סוף גאולה למדינת ישראל, מהפרת ועד החידקל. למה לא טיפלתם אז? מה אתם באים אלינו היום עם כל הקשקושים האלה, למה לא טיפלתם אז כשחילקו את המזרח התיכון? מה זה התשובות האלה? איפה היית בהתנתקות, איפה את היית בהתנתקות? קארין, איפה את היית בהתנתקות? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> איפה הייתי? גורשתי מהבית שלי בהתנתקות. אני עם הילדים שלי, גורשנו מהבית. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה לא ישבת פה באולם החליפי וצעקת על ההתנתקות. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> צעקתי, צעקתי, תאמין לי. הייתי פה וצעקתי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני פונה אל קארין, אני יודע שאת צעקת. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני צעקתי. הייתי פה וצעקתי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> קארין לא עשתה את תפקידה. בקליניקות המשפטיות בבר-אילן היא לא עשתה את תפקידה. ואגב, עשית תפקיד נורא גרוע בתור אופוזיציה בקליניקה שם. גרוע מאוד שלא צעקתם על זה. אבל את יודעת על מי הייתם צריכים לצעוק? על בנימין נתניהו וישראל כץ: למה עשיתם את ההתנתקות? אני לא מבין עד היום את ממשלת השמאל הנוראית שעשתה את זה. איך היא העזה לעשות את זה? יותר אני לא מבין את כל ממשלות השמאל שקמו אחריה, שלא ביטלו את ההתנתקות. אני עוד יותר לא מבין, ורוצה לזעוק את זעקתם של השוטרים במדינת ישראל. איך בדיר אל-בלח עדיין לא קמו ויצא המחיר למשתכן לשכונת שוטרים? איזו ממשלה נוראית. אני מציע שכל השמאלנים היום שנמצאים בממשלה יתפטרו לאלתר, כי רק אתם חתמתם על הקמה של מדינה פלסטינית בעזה, אחרי שהבטחתם לנו שכונות, והבטחתם התיישבות, ואפילו היושבת-ראש פרצה לעזה. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> מה עם הריביירה? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תראו, לצערי, יש לי רק דקה. ואני לא בעמוד השני אפילו. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אתה לא חוזר? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא. אני לא יודע. שפרית, יש לי עוד נגיד 30 שניות, מקסימום אני אסיים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אם תדבר דברי טעם, אז אני אתן לך. סתם. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> קארין תתרום לי דקה, אנחנו נתקזז. אני לא אקח שמונה דקות, סובה, אל תדאג. אפילו אסיים אולי בזמן, כי אני בכל זאת רוצה לסיים בנימה אופטימית. אנחנו לפני חג פסח, ואני רוצה מפה לומר באמת תודה לכנסת ישראל. תודה לכנסת ישראל שנורא דחוף לה לעשות את הדיון ביום שלישי. לבקשת כנסת ישראל עושים דיון, לפני ההעברות התקציביות שהיו, שעתרנו לבג"ץ – היה מאוד דחוף להם לעשות את זה בערב חג. אני רוצה לומר לכם מפה, מכל העובדים, אני חושב, בשם ועד העובדים בכנסת, תודה רבה שאתם עושים את זה ביום שלישי, זה היה מאוד מאוד חשוב. אני רוצה לסיים בשיר לפסח, ואני בטוח שכולכם תצטרפו אליי. אחד מי יודע, מכירים? לא רוצה להפריע לך לקרוא דברי – לא משנה, כל אחד קורא מה שהוא רוצה. אני חיברתי שיר, אחד מי יודע, הלחן הוא לחן עממי, יש שיגידו אפילו לחן שמאלני, אבל זה כבר לניתוח אחר. אני רוצה באמת, בנימה חגיגית זו לספר לכם על אחד מי יודע. אז אחד, מי יודע, יבגני? אחד – אה, אתה הולך? לא, רציתי לשאול אם אתה יודע. הוא לא הבין את זה. בסדר, אני, איך אני בזמנים? ברוך השם. אחד, מי יודע, או כמו שקארין אוהבת לשיר אחד, מי יודע? אחד, אני יודע. נתניהו האחד, 20 שנה, מאות שקרים, חנינה אחת. שניים, מי יודע? שניים, את יודעת? רעייתי ואני, שניים, שרה, כפרה עליה. שלושה, מי יודע? שלושה אני יודע. שלושה סוכנים קטריים, שניים שרה וביבי, אחד חנינה. חנינה. ארבעה מי יודע? ארבעה קארין יודעת. ארבע שניות החזיקה הכהונה הארוכה ביותר של דוברת ראש הממשלה – אגב, כהונה נהדרת, שלושה סוכנים קטריים, שניים ראשי ממשלה, אחד חנינה. חמישה, מי יודע? חמישה אני יודע. 5% גירעון, ארבע שעות החזיקה – קארין, את צריכה לשתף איתי פעולה יותר – שלושה סוכנים קטריים, שניים ראשי ממשלה, אחד חנינה. שישה, מי יודע? שישה אפילו את יודעת. 6 מיליארד ש"ח כספים קואליציוניים, 5% גירעון – אני ממש עבדתי על זה – שלושה סוכנים קטריים, שניים ראשי ממשלה, אחד חנינה. יפה, קארין. שבעה, מי יודע? שבעה אני יודע. שבעה משרדים ללא שר. למה צריך שר רווחה, שר בריאות, שר שיכון, שר פנים? מיותר לגמרי, בואו ניתן כספים קואליציוניים. שישה – הבחינה הזו לא עוברת – 6 מיליארד שקלים כספים קואליציוניים, 5% גירעון, ארבעה ימים של טל גלבוע, שלושה – תדעי לך, עד העשרה אנחנו נשלוט בזה – שלושה סוכנים קטריים, שניים, שני ראשי ממשלה, אחד חנינה. שמונה, מי יודע? שמונה אף אחד לא יודע. שמונה, קריית שמונה, אף אחד לא יודע מה זה. אם תחלק אותה לשניים ייתנו לה כספים – קריית ארבע – אבל זה לא באמת משנה. אני אעבור לתשעה ואחרי זה נעשה חזרה. תשעה, מי יודע? תשעה, בטוח ששיקלי יודע. למה? תשע מינהלות לזהות יהודית במדינת ישראל כולל במשרד התפוצות. נכון? שמונה קריית שמונה, מי יודע. שבעה – אף אחד לא זורם פה בקהל. אין בעיה, הכול בסדר. עשרה, מי יודע? עשרה, אני יודע. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> רק אתה עוקב. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עשרה משרדים מיותרים, חלקם בלי שרים, חלקם שרים שהתפטרו, ועדיין מתוקצבים ב-6 מיליון שקלים. אחד עשר מי יודע? 11 מיליון שקלים למניעת התבוללות, איפה? בתפוצות, משרד התפוצות. ב-13 נעשה חזרה. שנים עשר, מי יודע? 12 מיליארד שקלים קיצוצים רוחביים ברווחה, בחינוך, בבריאות בכל המשרדים המיותרים והשירותים לאזרחים המוזרים האלה. שלושה עשר, מי יודע? 13 מיליון שקלים קיצצו בסוכנות החלל הישראלית. למה לנו חלל? למה צריך את המוזרים האלה שמסתובבים וממציאים מלא מלא דברים? יש לנו מינהלת לזהות יהודית. אז שלושה עשר מי יודע? 13 מיליון קיצוץ בסוכנות החלל הישראלית; שנים עשר, 12 מיליארד שקלים קיצוצים רוחביים; אחד עשר, 11 מיליון שקלים למניעת התבוללות; עשרה משרדים מיותרים – קארין, את חזקה – תשע מינהלות לזהות יהודית, מאוד חשובות. שמונה, קריית שמונה, אף אחד לא יודע, נכון. שבעה משרדים ללא שר. שישה, 6 מיליארד שקלים כספים קואליציוניים, 5% גירעון, ארבעה - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> צריך לעשות משהו עם השירה. אתה מכיר את השיר המקורי, נאור? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ארבעה, ארבע שעות ארכה הקדנציה הנהדרת והמושלמת של טל גלבוע. שלושה סוכנים קטריים, שניים – רעייתי ואני, ואחת חנינה של ביבי. תאמינו לי, 20 שנה ראש ממשלה, 400 מיליון לקרדות ושקרים אכלנו. אבל מה, שיהיה לנו בהצלחה, יש לנו מדינה נהדרת. חג פסח שמח. Let our people go. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חג פסח שמח. נאור, עדיין אני מעדיפה את השיר המקורי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> עדיין הוא מועדף, אני חושבת שהרוב במדינת ישראל מעדיפים את השירי המקורי. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> הודעה למזכיר הכנסת. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> תודה. ברשות יושבת-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק עונש מוות למחבלים, התשפ"ו–2026, שהחזירה הוועדה לביטחון לאומי; הצעת חוק שירות לאומי-אזרחי (תיקון מס' 9), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון, תודה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2026, התשפ"ו–2026 << הצח >> << הצח >> הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026 << הצח >> << הצח >> הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026 << הצח >> << הצח >> הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 285), התשפ"ו–2026 << הצח >> << הצח >> הצעת חוק מסגרות תקציב המדינה (הוראות מיוחדות לשנת 2026) (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חבר הכנסת יבגני סובה, לרשותך 20 דקות. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה. גבירתי היושבת-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, אני דווקא כן אוהב לשתף את מי שמנהל את הישיבה, אז מדי פעם אני אשמח אם תגיבי, ובהחלט אני אוכל גם לנהל איתך – אם את רוצה להגיב לדבריה של טל גלבוע, אז אני אשמח. לכתוב הודעה: "רוסים מגעילים" – הכוונה שלה לא הייתה לנשיא פוטין או לתושבי רוסיה, הכוונה שלה הייתה ליוצאי ברית המועצות לשעבר, ואני חושב שהדבר הזה מגעיל. כפי שאנחנו הגבנו על ההתבטאויות הקשות ביותר של זיו אגמון, שהוא לא התמנה לתפקיד, אני חושב שכל שר וכל פוליטיקאי צריך גם להגיב לאמירות מסוג זה, כי אני חושב שבמדינת ישראל בשנת 2026 לא שבן אדם צריך להיות נקי; מי שרוצה להתמנות לתפקיד ציבורי, ובטח לתפקיד דובר או דוברת לשכת ראש הממשלה – לא מגיע שאנשים ידברו בצורה כזאת. אני חושב שאנחנו פה בלהט מתווכחים, ושומעים פה דברים קשים, אבל אני, גם כסגן יו"ר הכנסת, לא מרשה ולא ארשה, כשאני מנהל את הישיבה, התבטאויות באולם המליאה. וגם קראתי לסדר כמה פעמים גם את שרי הממשלה שעולים כאן על הדוכן ולפעמים מדברים בלי לחשוב פעמיים. אני חושב שכולנו צריכים לגנות את התופעות האלה, ובוודאי ובוודאי להתגייס ולהעביר מסר לאומה כולה, כי אם אנחנו לא נגנה, אז מה אנחנו מצפים אחר כך שאנשים ברחוב יתייחסו בכבוד אחד לשני? גברתי היושבת בראש, ממש אתמול ראיתי סרטון מזעזע של סגן-אלוף במילואים מהעדה הדרוזית, שבמקרה הוא גם בכיר בכבאות, והוא נתקל במישהו באזור הצפון שקילל אותו שהוא ערבי וכו' וכו' – ברחו לי השמות, אני אעביר לך את השם של הבחור. בסוף הוא אומר: אתה מקלל אותי "ערבי"? אני בכלל דרוזי; אתה חוסם את הכניסה לתחנת הכיבוי ואתה מדבר אליי בצורה כזאת כשאני, דרוזי, סגן אלוף במילואים, שנלחמתי ב-7 באוקטובר, ואתה מדבר אליי ככה? הבנתי שאותו בחור, אני לא רוצה לעשות שיימינג, אבל עשו לו שיימינג ברשת, אחרי שהוא הבין שהגזים ומולו עמד הקצין הדרוזי, מהעדה הדרוזית, וגם בכיר במדים מהצלה וכבאות – איך אתה יכול לדבר דבר כזה? ובהנחה שהוא היה ערבי, אז מה, מותר לך לדבר ככה? יש לנו גם ערבים במדים, יש 1,500 ערבים שמשרתים בצה"ל. מה זה? אני חושב שהידרדרנו כחברה, הידרדרנו כמדינה, וההידרדרות הזאת מתחילה כאן, מהבית הזה, אמרתי את זה כמה פעמים. היא מתחילה כאשר שרים מרשים לעצמם לדבר ככה נגד בעלי תפקידים. ההידרדרות מתחילה כאן, כאשר שרים לא מגיבים ולא מגנים את ההתבטאויות הגזעניות האלה, וגם חברי כנסת משני הצדדים, הקואליציה, האופוזיציה, הרבה פעמים מרשים לעצמם לומר דברים שלא צריכים להיאמר כאן בבית הזה. אני תמיד מספר את הסיפור שביום הראשון שנבחרתי לכנסת, באפריל 2019, לקחו אותנו – היו אז 50 ח"כים חדשים – לסיור באולם המליאה; לא כאן, איפה שאנחנו נמצאים, אלא באולם הרגיל. מזכירת הכנסת ירדנה, שהמזכיר דן החליף אותה, לקחה אותנו לסיור יום לפני ההשבעה. נכנסנו לאולם המליאה – ואני מכיר את אולם המליאה, הכרתי עוד לפני, ככתב פוליטי, אבל בטח לא מהכיסאות של הח"כים. ואז היא אמרה לנו משפט; היא אמרה לנו: אתם נכנסים למועדון – ככה היא אמרה, במילה "מועדון" – ובהיסטוריה של מדינת ישראל רק 950 אנשים זכו להיות חברי המועדון הזה. זה היה בשנת 2019. ואנשים התחילו ככה לצחוק קצת: ואללה, איזה קטע, מועדון, 950. ואז היא אמרה: אמרתי את זה בשביל שאתם תבינו את גודל האחריות. בכיסאות האלה ישבו האבות המייסדים של המדינה, ישבו ראשי ממשלות ושרים, ישבו אנשים שקיבלו החלטות גורליות בתולדותיה של מדינת ישראל. אנשים שישבו כאן בבית – לא זה, אבל בבית הרגיל, באולם המליאה - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> דרך אגב, היום זה 1096. זה המזכיר. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כן, 1096. אז 66 אנשים נוספו בשבע שנים, כי רוב הח"כים חזרו. אני מספר את הסיפור הזה כל הזמן בשביל להדגיש את גודל האחריות. כל מילה שאנחנו מוציאים מהפה וכל התבטאות, אם זה בקמפיין, אם זה לא בקמפיין, בסופו של דבר מחלחלת לעם, וכל אחד מאיתנו שישאל את עצמו – אנחנו אוהבים לבקש סליחה ביום כיפור. אני חושב שפוליטיקאי צריך כל יום לחשוב שיום כיפור זה כל יום מבחינתו. האם הוא עשה משהו לא בסדר מהבוקר? האם הוא התבטא במשהו לא בסדר מהבוקר? ואם צריך, לבקש סליחה. אני לא יודע אם אנחנו נוכל להתגבר על זה, באמת. אני מסתכל לפעמים על התקשורת, שגם אצלנו היא מחולקת. אני יושב בוועדה לחוק התקשורת, ואני רואה התבטאויות פשוט מטורפות. אז אני לא יודע אם יש דרך. אני מאמין שיש דרך, אבל אני לא בטוח אם הדרך הזאת תצליח. הדרך – שיש לנו ערכים, ציונות, משהו שמאחד אותנו, לפחות את רוב-רובנו כאן בבית הזה. לא השתמטות, לא ניסיון לגנוב עוד קולות ועוד מנדט ועוד מנדט, אלא דברים שיכריחו אותנו לחשוב על עתיד המדינה: מה אנחנו נשאיר? איזה מדינה אנחנו נשאיר? הרי יש פרוטוקולים של הקבינט ושל הדיונים החסויים שייחשפו בעוד, לא יודע, 40 שנה? אני מניח שיהיו אנשים שיגידו: מה הוא אמר אז לפני 40 שנה? איך הוא הגיב? איך הוא התייחס? איך הוא הצביע? מה הוא אמר על כל האתגרים שמונחים לפנינו? לא סתם אומרים שמדינאי חושב על הדורות הבאים, ופוליטיקאי חושב על הבחירות הבאות. אז אני חושב שמדי פעם צריך לחשוב באמת במונחים של מדינאי ולא במונחים של פוליטיקאי. חשבתי איך אחלק את הזמן שיש לי ואתייחס לכמה דברים שבעיניי חשובים לא פחות מהגינוי של התבטאות גזענית של מישהי כזו או אחרת, ואני דווקא רוצה להתחיל מהסיפור של מיגון הצפון. אני שומע שאנשים בממשלה, בקואליציה, אומרים – שתי גישות; הגישה האחת, שהיא גם המובילה: למה אנחנו צריכים מיגון? אנחנו הולכים לחסל את חיזבאללה, לא צריך מיגון בכלל. אנחנו נחסל את חיזבאללה, חיזבאללה תחדל מלהתקיים, לא צריך מיגון. למה הם עושים את זה? משום שהם יודעים שהם אחראים לפשלה הכי גדולה שקרתה בעשר השנים האחרונות – כמעט, בתשע שנים של מיגון הצפון – והם מערבבים את העובדות. איך אנחנו אומרים בישראל ביתנו? אל תיתן לעובדות לבלבל אותך. יש עובדות. אי-אפשר לקחת עובדות, למסמס אותן ולהגיד: עזבו מה שהיה, לא חשוב מה היה, אנחנו מחסלים את חיזבאללה, העם רוצה את המשך הלחימה. אגב, זה עוד פרדוקס, שהעם ברובו נגד הממשלה אבל רוצה את המשך המלחמה על מנת לנצח. הוא לא רוצה את המשך המלחמה כי הוא תומך בממשלה, כי אין לממשלה הנוכחית שום רוב בשום סקר, הוא רוצה את המשך המלחמה כי הוא מקווה שאכן ניתן לנצח. אני פונה לשרי הממשלה – וגם השר שיקלי פה: אל תיקחו את זה כמחמאה לממשלה. זה שהעם רוצה בסקרים את המשך הלחימה לא אומר שהעם רוצה את המשך הכהונה של הממשלה שלכם, כי ברוב הסקרים שהיו מאז 7 באוקטובר העם דווקא לא נותן בכם אמון כממשלה. כי הממשלה הזאת, מה שלא תעשו – ובוודאי שאנחנו מייחלים לניצחון מול האיראנים וחיזבאללה, ואנחנו, לפחות בישראל ביתנו, אמרנו שלא נעסוק בפוליטיקה – אבל הממשלה שלכם לעולם תישאר אחראית למחדל הכי גדול בתולדות עם ישראל מאז השואה, וזה 7 באוקטובר. מה שלא יקרה – ושוב, אני מייחל להצלחה באיראן, אני רוצה שהמשטר ייפול ואני רוצה שהממשלה תחוסל – בסופו של דבר הכתם הזה יישאר על הממשלה הזאת, הממשלה שהתחילה לכהן בסוף דצמבר 2022, ואני לא יודע מתי היא תסיים את הקדנציה שלה, כנראה בשנת 2026. הכתם הכי גדול על הממשלה הזאת זה המחדל של 7 באוקטובר, והכתם הנוסף – שאתם לא הקמתם ועדת חקירה ממלכתית על מנת לחקור את הכתם הזה. זה יישאר על שמכם לעולם, ככה זה, לא תוכלו להתחמק מזה. ועכשיו, בחזרה לתוכנית מיגון הצפון; כשאני אומר שתבדקו את העובדות, אני חושב שצריך להקים גם ועדת חקירה בנושא מיגון הצפון. למה ממשלת נתניהו, בשנת 2019, עוד לפני שהלכנו לבחירות לכנסת העשרים-ואחת, הקפיאה את תוכנית מיגון הצפון שהוקמה ואושרה בתקופת כהונתו של שר הביטחון אביגדור ליברמן? למה? כי זו פוליטיקה קטנה, כי נתניהו לא רצה שהתוכנית הזאת תתקדם כי ליברמן התפטר מתפקיד שר הביטחון בגלל הכסף הקטרי. אחר כך הם מסבירים שהיו סבבים של הבחירות ולכן היה קשה לתקצב את זה, המדינה חיה שלוש שנים בלי תקציב. בוודאי שהיה צריך לתקצב את זה, למצוא כסף לתקצוב. לא מצאתם שלוש שנים – בסדר, שנתיים וחצי, עד יוני 2021. ביוני 2021 הממשלה שאנחנו הקמנו כן מצאה 300 מיליון לתקצוב תוכנית מיגון הצפון. אבל הבעיה הייתה שהממשלה התפרקה, וב-2023 הממשלה שחוזרת, בראשותו של נתניהו, שוב מזניחה את תוכנית מיגון הצפון. תבדקו אותי, זאת עובדה, זה לא קשור מי אומר את זה, תבדקו אותי, כמה כסף הממשלה הזאת הקצתה בשנת 2023 לתוכנית מיגון הצפון, עוד לפני 7 באוקטובר. אתם תראו שזה 100 מיליון שקלים מתוך 500 מיליון שקלים, כשאנחנו מלכתחילה תכננו לעשות את זה למשך עשר שנים. אני אומר לכם, וגם לשר שיקלי: לו התוכנית הזאת הייתה מיושמת במשך עשר שנים, היום המצב בצפון היה דומה מאוד למצב בשדרות ובעוטף עזה והאנשים לא היו צריכים לצאת בכל פעם ולרוץ למקלטים ציבוריים, במיוחד ביישובים מ-0 עד 2 קילומטר. אם התוכנית הזאת הייתה מיושמת בין המלחמות, אז בוודאי ובוודאי המצב של תושבי הצפון היה הרבה יותר טוב – אני לא אומר מצוין, כי בכל זאת 500 טילים רק ביום חמישי שעבר. אני לא כל כך מבין על איזה ניצחון מוחלט מדברים, גם בדיעבד אני לא מבין על מה דיברו בממשלה כאשר אתם חתמתם הסכם עם חיזבאללה. הממשלה הקודמת לא חתמה הסכם עם חיזבאללה, הממשלה הקודמת חתמה הסכם עם ממשלת לבנון, ולפי ההסכם הזה, היום אנחנו יודעים, לא נמצא בכלל גז שם. חיזבאללה לא קיבלו שום גז, לא קיבלו גז. הינה, יושבת פה שרת האנרגיה לשעבר, התשתיות. לא מצאו שם גז, אבל עדיין אתם ממשיכים את השקר הזה שאנחנו ויתרנו על הנכסים שלנו. פעם אחת תקבלו את האמת: אתם חתמתם על הסכם עם חיזבאללה, עם ארגון טרור שמאיים היום לא רק על תושבי הצפון – על תושבי מדינת ישראל. גם זה יירשם על שמכם לעולם. חתמתם הסכם עם ארגון טרור, לא עם ממשלת לבנון. אני חושב שאין מנוס מלקדם את התוכנית הזאת. ודאי שאחרי הבחירות אנחנו נדאג לעשות את זה, אני לא יודע איך המערכה הזאת תסתיים בצפון. אבל מגיע לציבור לדעת את האמת. אני מבין שיש אנשים שאוהבים לראות ערוצים כאלה ואחרים, להאמין לשקר של הממשלה, אחר כך לחזור על השקר הזה, ואז פתאום לקבל טילים על הראש, אם זה בצפון, אם זה בדרום. התפקיד שלנו לבוא ולפתוח להם את העיניים, וזה מה שאנחנו נעשה אחרי שהמלחמה תסתיים. אנחנו נלך לבחירות. כנראה שכל הקיץ יהיה קמפיין בחירות. אנחנו נדאג לפתוח את העיניים לתושבי הצפון וגם לתושבי הדרום. הגיע הזמן שהם יפסיקו לתמוך בממשלה הזאת, שהיא רופסת, שלא מסוגלת להכריע, שלא מסוגלת להגיע לניצחון, היא מסוגלת רק ליחצן את הניצחון שלא קיים. מישהו אמר פעם משפט יפה: נתניהו יודע לנצח את הבחירות, אבל לא יודע לנצח את המלחמות. הוא באמת לא יודע לנצח את המלחמות. שנתיים וחצי מאז 7 באוקטובר, כל החזיתות פתוחות. אני שוב חוזר ואומר: אני מייחל להצלחה במלחמה מול האיראנים. אני דורש מממשלת ישראל לדאוג להפלת המשטר ולא להניח ולא להפסיק, אבל יש לי תחושה כבדה בלב שאו-טו-טו אנחנו נשמע, בפומפוזיות הידועה מראש, את המשפט: הכינו מכה קשה את המשטר האיראני, ואם הם יעזו לעשות משהו אנחנו נכה שוב. אז מה, עברנו עכשיו לטפטופים מול האיראנים? זה מה שאנחנו נראה. ואין יותר גרוע מלהשאיר חיה פצועה בדמותו של המשטר האיראני, עם 90 מיליון אנשים, עם בסיג' ומשמרות המהפכה, ולחכות עוד שנתיים לעוד סבב, כאשר הם יתחזקו, כפי שחיזבאללה התחזקו בשנה וחצי מאז אותו הסכם שממשלת ישראל חתמה איתם אי-שם באוקטובר 2024. נתניהו לא יודע להכריע במלחמות, לצערי. והממשלה בראשותו גם לא יודעת להכריע במלחמות. לתת מכות קשות זאת לא הכרעה במלחמה. שתי תוצאות, שרק אלו יהיו מקובלות על רוב העם: הפלת המשטר האיראני וחיסול חיזבאללה בצפון, בלבנון, איפה שזה לא יהיה. אחרת, אנחנו נראה שוב את מופע היח"צ. וגם אמרתי את זה כאן מהדוכן, שנתניהו יפסיד את הבחירות כמו שצ'רצ'יל הפסיד את הבחירות ביולי 1945, אחרי הניצחון של בעלות הברית על גרמניה הנאצית, משום שיש לנו במדינה בעיות רבות בתוך המדינה שלא קשורות לגבורה של חיילינו, של טייסינו, של חיילות וחיילים, של טייסות וטייסים, של אנשי המוסד, של אנשי השב"כ וכל מי שקשור לזה, הם באמת עושים את המלאכה בגבורה אין-סופית. נתניהו יפסיד את הבחירות, כי נתניהו בתור ראש ממשלה לא טיפל בבעיות הפנימיות של המדינה. אם זה בבעיות הפנים, אם זה בבעיות של ביטחון אישי, אם זה בנושא של החינוך. אנחנו מידרדרים בנושא של החינוך, אני לא יודע, בעוד 20 שנה, לפי הקצב הזה, לא יהיו אנשים שמבינים בפיזיקה ובמתמטיקה ויוכלו להיות טייסים או יוכלו להיות מהנדסים. כבר היום בהייטק יש לנו מחסור חמור במהנדסים, במתמטיקאים ובאנשי מדע. בעוד 20 שנה בקצב הזה, המדענים הגדולים יעזבו את המדינה, הם כבר היום מחפשים מקומות בעולם. אנשים עוזבים, 90,000 איש עזבו רק בשנת 2025, עומד ראש הממשלה על הדוכן, מנפנף, ואומר: זה לא משנה, זה לא נתונים שצריכים להדאיג אותי. אותי זה מאוד מדאיג. אם הממשלה לא מודאגת מהנתונים האלה, לא מגיע לה לקבל את אמון הציבור. לא מגיע לממשלה הזאת, שמעבירה תקציב השתמטות, לקבל את אמון הציבור. ולכן גם אנחנו נדאג להגיד את זה לציבור. בזמן המלחמה יש הזדמנות לאחד את העם, הזדמנות לבוא ולכנס את ראשי הסיעות הציוניות, לשתף אותם בצורכי המלחמה, לשתף אותם בתקציב, שאין ספק שהוא הבסיס לשיקום הכלכלה, לא רק בזמן המלחמה, אלא בעיקר אחרי המלחמה. במקום זה אנחנו רואים שהממשלה מעבירה תקציב של השתמטות, תקציב שמיועד בעיקר לצרכים הקואליציוניים והפוליטיים. ושר האוצר גם מודה בקולו, הוא אומר: לא נורא, אם נצטרך נפתח את התקציב ונתקן. הוא כבר שכח שאת התקציב הקודם תיקנו ארבע פעמים בשנה. אז מה הטעם בתקציב אם אתם מראש אומרים שהתקציב הזה הוא לא תקציב לכלכלת ישראל, לעם ישראל, אלא תקציב של הקואליציה, תקציב של המשתמטים, תקציב שכנראה אין משמעות להעברתו כאן בבית הזה? אני רק מבקש שתגידו את האמת לציבור. ולסיום, גברתי, אני אגיד לך. שמעתי היטב את הוויכוח. את אמרת: ההם עשו, ההם, בהתנתקות. יש פה חברי כנסת שאומרים שאת ההתנתקות ביצעה מפלגת קדימה, שקמה אחרי ההתנתקות. אני חושב שלא יהיה חסר אם יעשו קצת בגרות בהיסטוריה הפוליטית וילמדו בדיוק מי הצביע בעד ההתנתקות ומי הצביע נגד. ואפרופו, ראש המפלגה שלי, אביגדור ליברמן, פוטר בגלל שהוא התנגד לתוכנית ההתנתקות. אבל זה לא מפריע לחלק מחבריי פה בקואליציה לבוא ולהגיד: מה פתאום, מפלגת קדימה ביצעה את תוכנית ההתנתקות לפני. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חבר הכנסת סובה, אני התייחסתי לדבר הספציפי שהוא דיבר עליו, על הפגיעה הזאת. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, אני יודע למה התייחסת. אני יודע, אני הבנתי. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> באמת ראינו שאז זה היה לגיטימי לחלוטין, ואף אחד לא הזדעק על הפגיעה באותן בנות וילדות. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא היו רשתות חברתיות, אז לא הזדעקו. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> נכון, נכון. אז לזה התייחסתי. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אבל אני חייב להגיד שהאחריות של הממשלה זה מה שקורה היום ולא מה שהיה, ומי שעשה ומי שלא עשה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לגמרי, לגמרי. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני רק מדמיין, ובזה אני מסיים - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני מואסת בצביעות. הייתי שם ופשוט ראיתי את זה בעיניים שלי, לצערי הרב, את השתיקה הרועמת הזאת על המעשים המחרידים שנעשו בבנות. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> גם אני הייתי כתב צעיר בזמן התנתקות וראיתי את האנשים. אומנם לא הייתה לי אז דעה פוליטית בתור עיתונאי, אבל ראיתי את הבכי, ראיתי את הלבבות השבורים, ראיתי הכול שם, ראיתי. הייתי בעזה בזמן ההתנתקות וראיתי איך הדבר הזה מפלג. ואני חושב שהיום אחד הלקחים מההתנתקות זה שצריך לאחד ולא להמשיך לשסע ולפלג. ובטח ובטח, אני רק מדמיין – ובזה אני מסיים – << אחרי_כן >> מה היו עושים חלק משרי הממשלה אילו היו היום באופוזיציה? היו רצים בכל מיני אתרים של נפילות וצועקים נגד הממשלה הקודמת. היו צועקים: איפה הניצחון שהבטחתם? אנחנו לא עושים את זה. אנחנו באופוזיציה לא עושים את זה היום. אנחנו לא נלך בשביל לצעוק. אנחנו נתמוך במדינה, נתמוך בחיילי צה"ל, נתמוך במוסד, נתמוך בשב"כ, נתמוך בטייסים. אבל אני חוזר ואומר: כנראה שהממשלה הזאת לא יודעת להכריע, וזה לא סתם. תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה. רק, יבגני, אני בגירוש גורשתי מהבית שלי בחומש עם ילדיי. הייתי אז אלמנה עם שני תינוקות וגורשתי מהבית שלי. והייתי פה וניסינו, ואני יודעת בדיוק מה היה כאן. ונכון, אתה צודק, יש הרבה מאוד דברים שהיו מאוד חמורים, לצערנו הרב. חברת הכנסת קארין אלהרר, בבקשה. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, בעוד מספר ימים הכנסת תצא לפגרת פסח, פגרה של מספר שבועות, חודש, אולי קצת יותר. אבל יש לי בשורה: אזרחי ישראל לא בחופשה; הם במלחמה, כמונו. אבל הם לא קובעים, והם ישלמו על התקציב הזה במשך כל השנה. התקציב הזה הוא בעצם סדר העדיפויות האמיתי של הממשלה, ובמשפט אחד אפשר לתמצת אותו: מכירת המדינה והאזרחים שלה בשביל הסתדרות קואליציונית. עכשיו, גברתי, אני יודעת באילו דברים את מתעסקת, ואני בטוחה שגם את לא אוהבת את העובדה שלמרות ההבטחות החוזרות והנשנות לא מוסיפים תקציב למדריכים בכפרי הנוער והפנימיות. למה? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> למרות שהיה הסכם. << דובר_המשך >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר_המשך >> היה הסכם. גם לא כזה הרבה כסף, 60 מיליון. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> 30. << דובר_המשך >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר_המשך >> 60 לשכר ראוי. מה זה לעומת 6 מיליארד כספים קואליציוניים שהם באהלן-אהלן, כאילו לא קרה כלום? מה זה? ועל מה? כדי שלילדים האלה, שהוצאו מבית הוריהם בהחלטה של המדינה, יהיו תנאי מחיה ראויים, שיהיה מי שיתמוך בהם, בטח בעת הקשה הזאת. מה אתם רוצים שיקרה? שהפנימיות ייסגרו? שהם יחזרו לבית הפוגע? מה אתם רוצים שיקרה, מה? הבטחתם. אבל יש קיצוץ רוחבי כדי לממן כל מיני הזיות. למה? למה לא נותנים לילדים האלה? זה העתיד שלהם, וזה גם העתיד של כולנו. בסוף הם יבואו אחרינו כבוגרים, מה נשאיר להם? בינתיים גם גברתי יושבת-הראש - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> זה גם כסף שהיה, זה הדבר החמור. << דובר_המשך >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר_המשך >> כסף שהיה ונעלם, למה? כי היה קיצוץ רוחבי, כי לרווחה יש הרבה דברים שצריך לטפל בהם, כמו למשל מיגון לאנשים עם מוגבלויות, לקשישים. את יודעת, גברתי, בצפון לא שומעים את האזעקה. שומעים קודם את הנפילה. עכשיו דמייני לך ילד עם צרכים מיוחדים שיש לו רק מקלט בירידה עם מלא מדרגות. מה הוא יעשה? מה המשפחה שלו תעשה? אומרים להם: נפנה את הילד. מה, הוא ילד לבד? אין לו משפחה? אין לו הורים? מה, תשימו אותו, במוסד? איפה הבושה להציע כזה דבר? עכשיו, תראו, אני יודעת, חברי הקואליציה אומרים: מה את רוצה? גם בממשלה שלך היו כספים קואליציוניים. נכון. אבל כמה? לאן תגיעו? 6 מיליארד שקלים כספים קואליציוניים. וזה יגדל, זה לא הסוף, יש עוד העברות, הכינו רזרבות. למה? המלחמה עולה הרבה כסף. ידעתם להיערך במלחמה עם טייסים ועם צבא, אבל לא ידעתם להיערך לפן האזרחי? למשל למערכת חינוכית מתפקדת? למשל למיגון? ברוך השם, לא הפתיעו אותנו, אנחנו הפתענו אותם. ואיפה זה בא לידי ביטוי בתקציב? כלום, אפס. אני אגיד יותר מזה, גם הורידו בשירות הפסיכולוגי החינוכי. מי יטפל בטראומה של הילדים האלה? מי? איך אתם מסוגלים להסתכל למשפחות בעיניים ולהגיד להם: אנחנו דואגים לכן? איך? אני באמת שואלת את עצמי. שנים של חוסר יציבות, אין מתווה חל"ת, מה אומרים לאזרחים? תחכו, אחרי חופשת הפסח נטפל. תחגגו, תעשו חיים, כי אנחנו מתכוונים, ואתם תסתדרו. עכשיו, אני באמת אומרת לכם: האזרחים רואים את מה שאתם עושים. לאזרחי ישראל מגיעה ממשלה שרואה אותם; ממשלה אחראית, שמקדמת גם חוק גיוס הוגן, שמגייס בצורה שוויונית, לא מעבירה מיליארדים לציבור משתמט. למה? למה לציבור נושר צריך לתת מיליונים של שקלים ולתלמידי פנימיות לא? תסבירו לי את ההיגיון, אני מתה להבין אותו. למה? למה הממשלה, במקום לדאוג ליוקר המחיה – איפה אתם? חברי כנסת יקרים, בליל הסדר הזה, כשהילדים שלכם ישאלו "מה נשתנה", יש לי תשובה שאתם יכולים לתת להם, תשובה ברורה וחד-משמעית: בפעם הראשונה מקום המדינה בזמן מלחמה הממשלה מוכרת את האזרחים שלה בשביל עוד כמה חודשים בשלטון. שיהיה לכם חג שמח. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון. לרשותך עשר דקות. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, השבוע היה לי שבוע מאוד קשה. אני קורא לזה השבוע של החיים האמיתיים. לצערי הרב לפני שבוע הובלתי את אימא שלי לבית חולים במצב מאוד קשה, ומצאתי את עצמי עם אימא, שבואו נגיד שכבר לא כל כך איתנו, במקום הכי קשה במדינת ישראל, במרתף מינוס 2 בבית חולים מאיר. מי שלא היה בבית חולים בזמן מלחמה לא מבין את האירוע הזה של להביא את בן האדם שהכי יקר לך, לנסות להציל אותו, בתנאים של מלחמה. אתה יורד למינוס 2 ואתה עומד על הרצפה, ואתה מבין שהייתה פה חניה. ובחניה הזאת פשוט יצרו בית חולים, עם כל התשתיות – ומדובר על הרבה מאוד תשתיות. ואתה מסתכל סביבך ואתה רואה וילונות-וילונות – לא חדרים, וילונות – ומאחורי כל וילון נמצא בן אדם וליד הבן אדם הזה נמצא הילד שלו, או אשתו, או אחד מבני המשפחה שלו, והוא רוצה דבר אחד: רק להציל אותו. ונמצאים שם רופאים ורופאות, אחיות ואחים, יהודים, ערבים, חרדים, עם כיפה כזאת ועם כיפה אחרת ועם סידור כזה בשיער ואחר, וכולם עובדים במטרה אחת: לעזור לבן אדם שהכי יקר לך. ואתה מסתכל סביבך ואתה אומר: בוא'נה, אתה נמצא באיזושהי בועה, שיכול להיות שזו האמת של החיים. עכשיו, אני בא מפה, מהבועה הזאת. וכשאני נמצא שם, במקום הכי קשה, אני כל הזמן מקבל ווטסאפים על מה שקורה בכנסת, מהסיעה שלי. ואני אומר – אנחנו כל כך לא מחוברים למה שקורה באמת במדינה. כל אחד ואחד שנמצא פה, בכנסת הזאת, לא מחובר למה שבאמת קורה במדינת ישראל. כשאתה נמצא במרתף הזה מתחת לאדמה, אתה מתחיל ליצור קשרים עם השכן שלך ליד – חס וחלילה, בשבוע אחד עשרה אנשים הלכו לעולמם במחלקה אחת, פנימית ה', בבית חולים מאיר – ואתה יוצר קשרים עם אדם כזה ואחר, עם ערבי, עם יהודי, עם חרדי, דתי, לא משנה עם מי. אתה מסתכל על הצוות הזה, המלאכים והמלאכיות האלה – האחיות, האחים, הרופאים, הרופאות, הסניטרים – באיזה תנאים הם עובדים. אין להם אפילו חדר עם מחשב, לשבת לבד, הכול בין החולים. אין להם מקום ללכת לנוח עשר דקות, רצים כל הזמן בין חולה לחולה. ותוך כדי אני מקבל הודעות: עולה החוק הזה, יש פיליבסטר על זה, מעלים את החוק הזה, עכשיו הכי חשוב עונש מוות לזה ועונש מוות לזה וחקיקה כזאת, חקיקה אחרת – ואתה יושב עם עצמך ואתה אומר, זה אמיתי? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> למחבלים. למחבלים. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה מחבר בין המרתף, מינוס שתיים בבית חולים מאיר, לבין כנסת ישראל? אז התשובה היא: כלום. כלום, כלום ושום דבר. ואחרי שאני אמרתי דברים כל כך מדהימים באמת על הצוות הזה, אתה יושב שם – וזה לא משנה אם אתה חבר כנסת, אם אתה שר, אם אתה דיפלומט, אם אתה מנכ"ל, סמנכ"ל, זה לא משנה – במרתף הזה, בימים ובלילות, אתה רוצה דבר אחד, להציל את הבן אדם הכי חשוב לך. ואתה מייצר שם שיחות כל הזמן. הרי אני בן אדם ורבלי, אני אוהב לדבר עם אנשים, וכשהם יודעים שאני חבר כנסת, מתחילים להעלות בפניי דברים. אז אני מספר לכם שלידי ישבה אימא ערבייה מטירה, אני חושב, שבטעות הבן שלה קיבל כדור ברגל. ילד בן 16, ירו בו בטעות. הוא הגיע לבית חולים. והיה סמנכ"ל של איזו חברת הייטק שישב במיטה מצד ימין, שסיפר לי על כל הצרות של החברה שלו עכשיו, וישב יום לפני זה בחור צעיר מקסים, שיש לו חנות – לא חנות, מסעדה קטנה כזאת של פועלים. ותוך כדי שאני יושב ומדבר איתו, הוא מקבל טלפון מבעל הבית שלו, שמשכיר לו את הנכס, והוא אומר לו: יוסי, תקשיב, שלא יהיו פלטות, ב-2 בחודש אתה משלם לי שכירות ודמי ניהול. והוא סוגר את הטלפון, ואני רואה שהוא בלחץ, ואני אומר לו, מה קרה? הוא אומר, קיבלתי טלפון, וזה מה שהוא אמר לי, מה אני עושה? איך אני משלם? העסק שלי סגור, הוא לא עובד. ואחרי חצי שעה מתקשרת העובדת שלו, שסך הכול, מה היא עושה שם, היא עושה קובה. כל יום היא באה ועושה 300–400 קובה, זה מה שהיא עושה, אבל היא צריכה את ה-3,000 שקל האלה משכורת, כי נכנס חג פסח. והוא אומר לי, איך אני אשלם לה? איך אני אשלם לה? ואז אני יושב לידו, ואני נזכר בנפוליאון-סמוטריץ', שדיברתי איתו בתחילת החודש, וצרחתי בכל ועדה: למה אתה לא לוחץ על הכפתור של פיצויים לעצמאים? למה אתה לא עושה את זה? למה אתה מחכה? ותוך כדי אני מקבל כל מיני הודעות על מה שקורה בכנסת ישראל, בממשלה, ואני מבין בתוך עצמי, שיקלי, שרק בסוף מאי או יוני העצמאים יקבלו את הפיצויים שלהם. עכשיו, מה עושה אותו יוסי, שאבא שלו יושב עם מכונה, עם הנשמה, עם חמצן, ומתקשר אליו בעל הבית והוא לא יכול לשלם עכשיו שכירות? מה הוא עושה? באמת, מה הוא עושה? כתבתי לסמוטריץ', הוא לא ענה לי, אפילו, כמובן שלא יענה לי, אבל למה לא עוזרים להם, לאנשים האלו עכשיו? למה? באמת, אין תשובות לדברים האלו, אין תשובות. זה סתם, סתם, סתם מיותר, כי בסוף ייתנו להם את הפיצויים, אבל עד שייתנו את הפיצויים, כנראה האבא שלו כבר לא יהיה איתנו, לצערי, כי אני ראיתי את המצב שלו, וגם העסק שלו לא יהיה איתו. ולמה? ואני זוכר, בשורה לפניי ישב בחור אחר – תקשיב, זה בכלל היה סיפור – והוא היה עם מדים. אני לא זוכר מה הדרגה שלו. הוא היה עם מדים וישב עם אימא שלו שם, גם מחוברת עם כל הצינורות האלו, זה נורא לראות את זה. והוא אומר לי: תשמע, הקפיצו אותי מהמילואים בגלל המצב של אימא, ביום חמישי אני חוזר למילואים. יש לו שלושה ילדים קטנים, גר בכפר סבא, אדם חילוני, רגיל, פשוט. הוא משאיר את אשתו ושלושת הילדים שלו מיום חמישי, ואת אימא שלו גוססת בבית חולים, לא משחררים אותו. ואז הוא זרק לי משהו שלא הבנתי על מה הוא מדבר בכלל. הוא אומר לי, אתה יודע, לפני שנה במילואים הייתה לי עזרה, בייביסיטר, היו נותנים לי כסף. המדינה נתנה כסף לעזרה, שהאימא עם שלושת הילדים, יהיה לה בייביסיטר. התקשרתי לאלכס, לעוזר הפרלמנטרי שלי, והוא חוזר אליי עם תשובה, הוא אומר לי: נכון, היה, אבל עכשיו קיצצו את זה ב-75%, אז עכשיו היא יכולה להשתמש בזה רק, לא יודע, ב-8,000 שקל לשנה, אז גם את זה כבר אין לו. אז אותו בחור צריך לחזור למילואים, משאיר שלושה ילדים קטנים עם אשתו, האימא שלו גוססת בבית חולים מאיר בפנימית ה' מתחת לאדמה, והמדינה, מה שהיא נתנה היא כבר לא נותנת – בייביסיטר, לעזור לאשתו, גם זה אין. ואז אמרתי לעצמי – אני רשמתי לי – אני חייב לבדוק מה קורה. אתה יודע, כשאתה נמצא ברגעים הכי קשים האלו אתה מתחיל לחפש דברים. אמרתי, בואו נראה בתקציב המדינה מה עשו עם תקציב משרד הבריאות, אני חייב לראות. אני אגיד לך מה עשו עם תקציב משרד הבריאות. תקציב משרד הבריאות, אין שום עלייה ושום תוספת במיגון בתי חולים, אין. חדרי ניתוח ודימות – 41% מחדרי הניתוח לא ממוגנים; מכשירי – MRI 61% לא ממוגנים. בפריפריה וקו העימות זה הרבה יותר גרוע, אבל אז אני רציתי לחפש את הדבר הכי חשוב לי. למה? כי רוב האנשים שם הם גריאטריים, אנשים שצריכים לתת להם טיפול גריאטרי. את יודעת מה אני גיליתי? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני מכירה. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> בא לי להקיא אחרי מה שאני אגיד עכשיו. אני גיליתי שבנושא של גריאטריה וקשישים בתקציב 2026 יש קיצוץ של 243 מיליון שקלים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> יש תוספת במקום אחר. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> מקצצים 243 מיליון שקלים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אבל יש עוד תוספת. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה בתקציב. אל תגידי עכשיו קואליציוני, אני לא יודע. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לא, לא. לא קואליציוני. אני מדברת על ה-cap. יש הגדלה. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה מה שראיתי בתקציב המדינה, 243 מיליון שקלים קיצוץ בתקציב האשפוז הגריאטרי והטיפול הסיעודי הממשלתי. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> נכון, כי יש לזה - - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה יושב שם במאיר ואתה מסתכל, אתה יודע שהאנשים האלה, או שהם ימותו או שהם צריכים עכשיו עזרה של טיפול כזה, כמו שאני ציינתי, ואתה מבין שעוד הולך להיות קיצוץ בנושא הזה. ואתה אומר, מה יש לך להגיד לאנשים האלו? מה יש לך להגיד להם? אין לך מה להגיד להם. כולם דיברו כל הזמן על כמה החרדים מקבלים וכמה בתי הספר וכמה זה וכמה זה וכמה זה. אני לא נכנס למספרים, כי כבר דיברו על כל המספרים. אני אומר דבר אחד: בסוף יש פה מדינה, יש פה אנשים. אותו קשיש שנמצא בפנימית ה' בבית חולים מאיר עבד כל חייו. כל חייו הוא עבד. הם הקימו את המדינה הזאת, הם לחמו, הם עבדו, הם שילמו מיסים, הם עבדו כל כך קשה כדי שהילדים שלהם יוכלו ללמוד ולהתפתח במדינה הנפלאה שלנו. והילדים שלהם הולכים למילואים, כפי שציינתי. אז לא עוזרים למילואימניקים ולא עוזרים לנשים שלהם, אבל לאותם קשישים, לאותם אנשים שמגיע להם לסיים את החיים שלהם בכבוד, גם להם אנחנו מקצצים? לא אנחנו, אתם – לאנשים שהם הכי הכי הכי חלשים. איפה המצפון שלכם? אני אגיד משפט אחרון. שיקלי, אתה יודע, בשבוע שעבר עמדתי פה, ומדם ליבי צעקתי על חברי הכנסת של הקואליציה "גנבים", לא יודע אם ראית את זה. וצעקו עליי בחזרה והתעצבנו: איך אתה קורא לנו גנבים? אז אחרי השבוע הזה שהיה לי בבית חולים מאיר, במינוס 2 במרתף, עם האנשים שהכי קשה להם במדינה, המילה "גנבים" היא עוד מאוד מאוד מאוד נחמדה ועדינה למה שאני רוצה להגיד לחברי הקואליציה של מדינת ישראל בתקציב 2026. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> הזמן. הזמן. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם גם גנבים, גם בוזזים, גם שודדים, וגם בסוף, אתה יודע מה, משפילים את האנשים שהכי קשה להם, ועל זה אתם צריכים להתבייש. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושבת בראש, חברי וחברות כנסת, אני רוצה דווקא להתחיל את הנאום שלי – למרות שיש לי המון מה להגיד על התקציב של 2026, אבל לפני זה, היום זה יום חג לנוצרים במדינה, גם בעולם. זה יום ראשון של הדקלים, זה היום שמציינים בו את יום ראשון לפני פסחא, וזה חג שהוא חשוב ביותר. כבר חודש כנסיית הקבר, בדיוק כמו מסגד אל-אקצא, סגורים בפעם הראשונה בהיסטוריה בצורה כזו, לא מרשים לאף אחד להיכנס. והיום הגיע הפטריארך הקתולי, הקרדינל פיירבטיסטה, להתפלל, מלווה גם ב-Father ילפו ועוד מספר אנשים – שלא עלה על 25, כמו שהבנתי. הם רצו להיכנס כדי להתפלל ביום חג כזה, בלי לפתוח את זה לציבור. השוטרים מנעו מהם להיכנס להתפלל. זה בלתי מתקבל על הדעת ששוב ושוב ושוב אנשים מפירים את זכותם לקיים את התפילות שלהם, בצורה הגסה ביותר. כאשר במהדורות הערב מתפארים בזה שיש שגרה מסוימת, אם זה בתל אביב או בירושלים – אנשים יוצאים לברים, אנשים מתגודדים בכל מיני מקומות – אבל להתפלל ביום חג של הנוצרים המשטרה מונעת מהם. ההתנהלות של המשטרה ביום עיד אל-פיטר למתפללים ברחוב העידה רק על דבר אחד: זה לא עניין של ביטחון הציבור, זה עניין של גזענות שהפכה כנראה למושרשת בכוחות המשטרה נגד כל מה שהוא לא יהודי. תפילת מוסלמים ותפילת נוצרים אסורה. מה שקרה היום, הפגיעה בזכותו של הפטריארך להיכנס לכנסייה ולהתפלל, זה דבר שיצטרכו קברניטי הממשלה הזו, השרים, להסביר; עוד משהו שיצטרכו להסביר – קודם כול לציבור המאמינים הנוצרי, ואחר כך לעולם. הדבר השני שאני רוצה לציין – גם כן על עבודתה המפוארת של משטרת ישראל, שקיבלה תוספת תקציבית בתקציב הזה בין קריאה ראשונה לקריאה שנייה ושלישית – 1.2 מיליון שקל. אתמול בערב היו כמה וכמה הפגנות נגד המלחמה הזו, של אנשים שחשבו לתומם שזו זכות בסיסית להביע את דעתם נגד המלחמה. יצאנו להפגין בתל אביב, והמשטרה פיזרה את מאות המפגינים, אלפי המפגינים, בכוח תוך כמה דקות; הרביצה ועצרה אישה בת 70 – גררו אותה על הרצפה. לאן המשטרה, משטרת בן גביר, והמיליציות שמגדל בן גביר רוצות להגיע עם אזרחי המדינה? בעניין התקציב התחלתי לספר על הכישלונות של אולי משרד אחד או שניים, אבל את האמת, אפשר להגיד הרבה דברים על כישלונות הממשלה הזו והקואליציה שלה ועל המדיניות הקטסטרופלית גם בכלכלה וגם בביטחון האזרחים ורווחתם, וכמובן במערכת החינוך והבריאות. אבל בדבר אחד כדאי להכיר, בזה הם אלופים: העברת תקציב המדינה – הממשלה הזו הוכיחה שהיא אלופה בזה. הרי בשלוש שנים וחצי הקואליציה הצליחה כבר להעביר תשעה תקציבים – מספר שיא. אני לא חושבת שממשלה אחרת הצליחה לעשות את זה. הממשלה הזו, שבנויה על שחיתות והונאה, סחיטה ותקציבים, מוכנה לשלם את הכול – זאת ממשלת ח'אווה. מישהו מכיר מה זה ח'אווה בערבית? זאת המילה לפרוטקשן. כולם בגישה כזו בקואליציה. נתניהו, תרצה לשמור על ביטחון הממשלה שלך ועל הכיסא המרופד שלך? תשלם. וכמו כל פושע קטן או ארגון פשע גדול, בכל פעם משלמים, ובפעם הבאה סכום הח'אווה גדול יותר. הרי כל המטומטמים שבעולם יודעים שאם אתה משלם ח'אווה פעם אחת – אכלת אותה, זה כבר לא יספק. תקציב 2026 מגיע אחרי תקופה מהקשות שידע הציבור במדינה: מלחמה מתמשכת; אי-וודאות כלכלית; פחד אמיתי שנגזר עלינו; מלחמה פנימית על הפיכה משטרית הדוהרת ומתבצעת; מלחמה גם של ארגוני הפשיעה והרציחות היום-יומיות – היום נרצח אזרח ערבי ברהט, אתמול נרצח אזרח ערבי בלוד, שלשום – גם בנצרת. זה בלתי מתקבל על הדעת. דווקא בימים כאלה, ואל מול מציאות כזו, התקציב הזה לא מביא שום בשורה טובה, אלא החמרה בכל הבעיות שהזכרתי. אם נתחיל מהמספרים, אז הם קודם כול משקפים את העלויות הבלתי-נתפסות של המלחמה שאנחנו נמצאים בה ושל המלחמה הקודמת – בעצם לא קודמת, היא עדיין מתמשכת. אנחנו כבר יותר משנתיים וחצי במצב של מלחמה מתמשכת. הרי הוסיפו בתקציב הזה, בין הקריאה הראשונה לקריאה השנייה והשלישית, 30 מיליארד שקל לתקציב משרד הביטחון, שיהיו מופנים לעוד נשק ולהמשך המלחמה. לפי דוח בנק ישראל, מאז תחילת המלחמה על עזה ועד עכשיו המלחמה עלתה 352 מיליארד שקל, בלי לדעת כמובן כמה המלחמה על איראן ולבנון, שנמצאים בה עכשיו, תעלה לנו. הסכום האסטרונומי הזה לא הרתיע את ממשלת הגזל והחורבן מלחלק לחבריה מתנות על חשבוננו – או ח'אווה על חשבוננו. הרי בתקציב 2026, כ-5 מיליארד שקלים תקציבים קואליציוניים; מיליארדים שמופנים להסכמים פוליטיים צרים בזמן שהמשק כולו נדרש להתכנס, בזמן שמשפחות מתקשות לסגור את החודש, בזמן שהעסקים נאבקים לשרוד ובעלי עסקים קטנים ועובדים במגזר הפרטי – צוותים במעונות יום – מתווכחים על כל גרוש וגוזלים מהם שכר ימי עבודה. אבל לשרה סטרוק והמתנחלים מכפילים תקציבים ומגרדים מכל הבא ליד כדי לתת להם. אפשר לעבור על המספרים המופיעים בספר התקציב וללמוד הרבה על המדיניות וסדרי העדיפויות של הממשלה הזו – לא רק ללמוד מספרים ולהגיד שלכל סעיף מגיע סכום כזה ואחר. הרי כל תקציב הוא הצהרה של סדרי עדיפות ומדיניות של כל ממשלה – במה הולכת להתמקד הממשלה בשנה הזו. והאמירה בתקציב הזה ברורה מאוד: יש כסף לפוליטיקה, יש כסף למלחמות, יש כסף להמשך התנחלויות, אבל אין מספיק כסף לאזרחים. ואיפה רואים את זה הכי ברור? בקיצוצים. כדאי לשים לב שבקיצוץ הרוחבי שנעשה בתקציב מכלל המשרדים, שכלל 1.7 מיליארד שקלים, שהורידו אותם גם מרווחה, גם מחינוך וגם ממשרד הפנים, כלומר מרשויות מקומיות ומשירותים לאזרחים. 1.7 מיליארד הורידו מכלל המשרדים; 1.5 מיליארד נתנו תוספת למוסדות תורניים. רק לשים לב לניידות של הכסף, איך מתנייד הכסף בתוך התקציב הזה. אפשר היה לצמצם את התקציבים הקואליציוניים ולהפנות את הכסף לחיזוק מערכת הבריאות. דיבר חברי חבר הכנסת סימון דוידסון על הניסיון שלו בצל המלחמה. אפשר היה להשקיע ברווחה כדי למנוע התדרדרות חברתית גם של צעירים, שקיצצו להם בתקציב של תנועות הנוער והחינוך הבלתי-פורמלי. אפשר היה להעמיד את החינוך בראש סדר העדיפויות, במיוחד כשהילדים שלנו והנכדים שלנו לומדים בזום כבר תקופה יותר מדי ארוכה ומתעכבים מעבר למה שהם אמורים להיות, לרמה שהם צריכים להיות בה. אפשר היה ליישם את תוכניות המיגון לצפון, לדרום, לאוכלוסייה הערבית, של-60% ממנה – או ליותר אפילו – אין שום דרך להיות מוגנים במלחמה הזו. אין מקלטים ציבוריים, אין ממ"דים בבתים, כי רוב הבתים הם ישנים, וכמובן, מיגוניות ניתנות איזה חמש פה ואיזה עשר פה, שזה לא עונה בשום פנים ואופן על הצורך. לכו תבדקו מה קורה בכפר קאסם; לכו תבדקו מה קורה בטמרה, בג'דיידה-מכר, בכל המקומות שהיו בהם נפילות; אבל העיקר, לכו תבדקו מה קורה בנגב, איפה שהיום הייתה פגיעה במפעל שם, ולפני שבוע נפגע רופא עם הילדים שלו כי הוא חי בכפר בלתי מוכר. הכפרים הבלתי-מוכרים, בגלל שהם בלתי מוכרים, מוגדרים כשטחים פתוחים. אז יכול להיות שגם כאן מכוונים את היירוט לשם כי זה נחשב אזור פתוח. אז אני מבקשת, לא נתתם מיגוניות לכפרים האלה, לא הרכבתם אזעקות בכפרים האלה – לפחות תגדירו אותם על המפה, שלא יפילו טילים ויירטו טילים לכיוון שלהם. הגיע הזמן להתעורר. אם הממשלה הזו החליטה שהיא רוצה שמדינת ישראל תהיה הבריון בשכונה ותתקוף מדינות אחרות, לפחות הייתי מצפה, אם אתם כל כך מדברים על ביטחון האזרחים – ידעתם שהולכים לתקוף – תמגנו את האזרחים. אני נגד מלחמה, ואנחנו נמשיך להיאבק ונמשיך להשמיע את קולנו נגד המלחמה, אבל אתם, אתם שאומרים שפתחתם במלחמה למען ביטחון האזרחים – אתם הפקרתם את האזרחים, סיכנתם אותם בזה שפתחתם את המלחמה, סיכנתם את הציבור כאשר לא נתתם לו מיגון, ואתם מסכנים את הציבור כאשר גונבים לו את הקופה הציבורית שהייתה יכולה לפחות אולי לסגור חלק מהפערים שנוצרים בגלל המלחמה הזו. לצערנו הרב, המלחמה הזו לא רק יוצרת פערים בין ציבורים שונים בתוך המדינה, היא גם מטביעה את כולנו בחובות שגם אנחנו וגם הילדים שלנו וגם הנכדים שלנו ימשיכו לשלם לדורי-דורות, וכל זה כדי לשמור על המשך הממשלה הזו ועל הכיסא של ראש הממשלה. ביטחון האזרחים בהפקרות. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה. חבר הכנסת אופיר כץ. לרשותך שלוש דקות. << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >> אשתמש בפחות. גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, שמעתי את כל הנאומים, ואני רוצה בקצרה כן להגיד שבעזרת השם אנחנו מעבירים היום תקציב תשיעי בקדנציה הזאת, בשנת בחירות, עם בשורות למדינת ישראל ואזרחיה בביטחון, בחינוך, ברווחה, בבריאות, למען המילואיניקים, למען תושבי הגבולות. אנחנו יציבים, אנחנו חזקים, ואנחנו נמשיך לפעול למען אזרחי ישראל עד שהקואליציה והממשלה ימלאו את ימיהן. תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. לרשותך 20 דקות. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> תקציב תשיעי בשלוש שנים, תקציב תשיעי של ביזה בזמן מלחמה, תוך ניצול מלחמה, תוך ניצול מצב החירום. בואו נאמר את העובדות האלו: בשלוש שנים, 20 מיליארד שקלים הועברו לכספים קואליציוניים מגזריים ומפלים, וכ-12 מיליארד קוצצו מהשירותים החברתיים החיוניים. בתוך משבר לאומי, בתוך מצב חירום, נותנים לחברים שלהם, נותנים לקומבינות, נותנים לבריתות פוליטיות, ומקצצים בבריאות, ברווחה, בתחבורה, בתעסוקה, במיגון, למען השם. מקצצים בחיים שלנו. מקצצים. בממשלה שלכם – תקציב תשיעי, אתם מתגאים – הכול, הכול התייקר. רק החיים פה נהיו זולים. הכול התייקר. לקחתם הכול. מבקר המדינה מראה שחסרים כ-3 מיליארד ש"ח למיגון. בין המערכה הראשונה של איראן לזאת בזזתם עוד. יכולתם למגן. אבל ראש הממשלה מסתובב לו עם מיגונית ניידת בערד, מטיף להתמגנות בזירה שבה פגע טיל איראני, ונוסע עם המיגונית. אין ניתוק כזה בעולם. אנשים קורסים, מתמרנים בין זומים, ילדים קטנים ועבודה כי אין פיצויים, ואתם בזזתם, לקחתם הכול. ראש עיריית קריית שמונה זועק. כולנו בוכים איתו, בוכים עם העיר שלו, בוכים עם מטולה, בוכים עם הצפון, ואתם מחלקים כאן לחברים שלכם ביו"ש 400 מיליון שקלים. קיצצתם ממינהלת תקומה, מתנופה, ולקחתם ולקחתם ולקחתם, כאילו זה בנק פרטי שלכם. תדעו לכם, זה לדיראון עולם. אתם ממשלה בלי ברכה. אתם ממשלה שהביאה אלינו אסונות בקנה מידה תנ"כי: את 7 באוקטובר, כמעט שלוש שנים של מלחמה, הפיכה משטרית, ביזה. זאת ההיסטוריה של הממשלה הזאת. אנחנו נחליף אתכם, אנחנו נשקם כאן את הכול ונתחיל להבריא – ואתם יודעים מה? לעשות את הדבר הבסיסי של להשקיע באזרחים, לתת לציבור מה שמגיע לו. בשביל זה הוא בוחר אותנו. לעזור לאנשים, לחיים עצמם. כמה פשוט, כמה הגיוני, כמה בסיסי. לא לקומבינות, לא לחברים שלכם, לא ל"שמור לי ואשמור לך", לא לשחיתות – פשוט לעזור לאזרחים שחיים כאן. הדבר הכי הגיוני שצריך לעשות במדינת ישראל, במדינה הזאת שלנו, שערבות הדדית זה הבסיס שלה. אני רוצה להגיד כמה דברים. הרי כל מה שאתם אומרים זאת השלכה. אתם מדברים את התסכול על מה שהפכתם להיות. חצי מהנדסת התודעה שלכם היא בכלל לא החוצה, היא פנימית, על הנפש שלכם שנרקבה והתעוותה בדרך. אז אני רוצה להציג את מילון ההשלכה המלא. נתחיל בתיאוריית הבגידה מבפנים – תכלס? נכון, רק שמדובר בלשכת ראש הממשלה. אתם יודעים את זה גם. אתם גם נותנים לזה להמשיך כאשר מי שמכרו את המדינה עבור בצע כסף לקטר חוזרים לזירת הפשע. אכן, תיאוריית הבגידה מבפנים עוד חיה וקיימת. דיפ סטייט? זה בכלל סוכנים קטרים בקודש הקודשים; זה גם המינויים הפוליטיים שלכם שמחריבים כל חלקה טובה; זאת ההשתלטות של הממשלה על הכנסת ועל הפקידות ועל שומרי הסף; זה הפרזיט ממיאמי שמכתיב מדיניות, וזאת שרה נתניהו שמראיינת מינויים רגישים. זה הדיפ-סטייט. עוד משפט ממילון ההשלכה: ההפגנות הן תעמולה של חמאס. ובכן, זה אתם שמימנתם את חמאס. אתם הבאתם להם את הכסף, לא רק לתעמולה – לטבח. למעשה, האמירות המטורללות של השרים שלכם סיפקו תעמולה לחמאס. ההפגנות הצילו את האחים והאחיות שלנו משבי ארגון הטרור שבניתם. את זה אומרים גם החטופים והחטופות שחזרו. עכשיו, אחד מביטויי ההשלכה הכי קיצוניים זאת התלונה של נתניהו, מר קוזאק נגזל, שלא העירו אותו, לא משכו בדש מעילו. אבל לפי דיווחים שונים, כולל של העיתונאית סמדר פרי רק מהסופ"ש האחרון עוד פעם, נתניהו קיבל אזהרה ממצרים טרם טבח 7 באוקטובר ולא טרח להתייחס אליה. זה בכלל הוא שלא העיר את מי שצריך. עכשיו, מההשלכות הציניות ביותר שיש כאן – הניצחון המוחלט. נתניהו, שאחרי האסון הגדול ביותר שידעה מדינת ישראל מרח מלחמה ללא אסטרטגיה, בזבז קרדיט עולמי וציבורי ואפשר לחמאס לשוב לעמוד על הרגליים בעזה עם 50,000 לוחמי טרור כאשר קטר וטורקיה לצידו, מעז לדבר על ניצחון. הוא הגדיל והתחיל מלחמה עם איראן, על האירוע הגרעיני שהוא לא טיפל בו 20 שנה, שהפכה למדינת סף גרעינית תחתיו, שעכשיו הופכת למלחמת התשה. אותה איראן שרק לפני פחות משנה אמר שהיכינו בה לדורי-דורות. איזה דורי ואיזה דורות. חוזר למלחמה בלבנון, תוך הפקרת תושבי הצפון, כששוב ברור שגם פה הוא לא סיים מערכה קודמת. הוא שיקר, שיקר להם. במקום לייצר הסדר עם ממשלת לבנון, שרוצה בכך – הסדר שיחנוק את חיזבאללה ויגדע את כוחו של ארגון הטרור המתועב הזה – הוא מכניס אותנו אל הבוץ הלבנוני ללא כל אסטרטגיה מדינית עתידית. עם נתניהו, בכל תחום, אין ניצחון, בטח שלא מוחלט. יש כישלון מוחלט עטוף בהנדסת הודעה. ובואו אני אספר לכם, כשהם שואלים "מה עשית עבור הציבור", למה הם מתכוונים? אז ככה, זאת ממשלה שמבחינתה עשייה ציבורית בלי גזירת קופון מהציבור שלא כדין היא לא עשייה. עמד פה בשבוע שעבר חיים כץ, הטיח בי שלא עשיתי כלום. בינתיים כמות ההודעות שקיבלתי מעובדי התעשייה האווירית על השחיתות שלו – מפה ועד להודעה חדשה. אבל נו בטח, אם לא לקחתי שוחד או התניתי מקום עבודה במפקד, מבחינתו, לא עשיתי כלום. בעוד הוא מחזיק ארבעה תיקים שעברו קיצוצים אגרסיביים בתקציב הזה, אחד מהם הרווחה, באותו שבוע שבו הוא אומר לי את הדברים הללו, אני השבתי לציבור בבג"ץ מיליונים רבים שנגנבו ממנו וישבתי שעות בדיוני מתווה הפיצויים לעובדים, כדי לדאוג לנשים בהריון ובחופשת לידה ולעובדים שעתיים. אבל מבחינת חיים כץ, אם אין תמורה, אז זה לא נחשב. אכן, לא עשיתי – לא עשיתי את המעשים שיוחסו לך כשר הרווחה וכיו"ר התעשייה האווירית. אני לא עושה את המעשים שאתה עושה, חיים כץ, זה נכון. ונעבור להנדוס הישן והמוכר: מחנה של אליטה וגזענים. טוב, זאת כבר ה-בדיחה. יושב לו נתניהו, פריבילג אשכנזי ואליטה על מלא, שתיקן בשנה שעברה חלון ב-1.8 מיליון שקלים – מחיר של דירה; שמתחבא חודשים בבונקר אטומי של החבר המיליארדר שלו, כך שאם יתקפו אותנו, הוא ספציפית, שהביא עלינו סדרת אסונות בקנה מידה תנ"כי, יהיה מוגן – והוא עלק מי שנגד האליטה. אין ולא תהיה הזיה כזאת. אבל אז הם גם מדברים על גזענות. אדם שנשוי לגברת גזענית, שרה נתניהו, ומוקף בנתן אשל, זיו אגמון וטל גלבוע, פלוס אחד שידוע בגזענותו הפרטית בעצמו – אתם ה-מחנה של גזענות. ה-מחנה של הגזענות. אבל המילים שלכם ושל כל החבורה שסביבך הן כלום; המעשים שלכם הם הגזענות הקשה: מחיקת קריית שמונה, הסירוב להוסיף את אופקים למתווה הפיצויים, הנטישה של סורוקה, חיסול הדיור הציבורי, הפקרת המיגון בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית. גזענות של מעשים היא הכי קשה. היא שימור הדיכוי והאי-שוויון. היא הבוז העמוק ביותר לפריפריה. נתניהו בז לפריפריה. רק תראו איך הוא פינק את החברים שלו ומגזרים שהוא לא רואה כמובנים מאליהם. הביא להם תקציבים שהיו משקמים את כל הצפון והדרום פעמיים, ועוד משאיר עודף. גזענות של מילים היא דוחה, גזענות של מעשים היא חורבן. עכשיו, אני ראיתי קטע הזוי של חנוך מלביצקי – כן, יו"ר ועדת הכספים החשוד באונס – בפודקאסט, והוא אומר: למה צריך לימודי ליבה? הוא בכלל בעד התקצוב של מוסדות ללא ליבה. עכשיו, אתם מבינים מה זה? נוח להם, הבערות. נוח להם לשלול שוויון הזדמנויות מילדים חרדים. זה טוב להם, טוב פוליטית. טוב פוליטית לגולדקנופ ולגפני ולדרעי – טוב גם להם. בערות היא כוח עבור מי שרוצה לשמר כוח פוליטי במקום לעשות תיקון, במקום לרפא. במקום לאפשר שוויון והזדמנות שווה. יו"ר ועדת הכספים של הכנסת נגד לימודי ליבה – אין ולא יהיה דבר מטורף כזה. מטורף לא פחות מהעובדה שיו"ר ועדה חשוד באונס. כי יו"ר ועדת הכספים נגד מנועי צמיחה, נגד יציאה של אזרחים לשוק עבודה, נגד היכולת להעניק לכל ילד וילדה אפשרות שווה בעולם הזה. הוא גם נגד זה שאזרחים יצאו לצבא. הרי לימודי ליבה בחברה החרדית יש בחינוך הממלכתי-חרדי. אבל חינוך ממלכתי הוא מסליל לפרנסה, לתעסוקה, לישראליות משותפת וגם לגיוס. הוא חלק מהאתוס המשותף שלנו. זה מפריע לחנוך. הרי איך אנחנו נעשה פה שוויון בנטל? על ידי גדיעת צינור הביזה והשוד של ההנהגה החרדית; על ידי שימור הכוח הזה שמונע שוויון; על ידי מניעת הפקרה של ילדים חרדים. זאת האמת. אבל לחנוך מלביצקי זה מפריע, כי הם רוצים שליטה אין-סופית. הם לא רוצים תיקון, הם לא באו לשרת ציבור, הם באו לשרת את עצמם. יו"ר ועדת כספים נגד לימודי ליבה – אין ולא יהיה כדבר הזה. זאת הפרת אמונים מבחינתי לומר משפט כזה, יו"ר ועדת כספים נגד מנועי צמיחה. עכשיו, מי שחושב שאפשר לאפשר רווחה בלי כלכלה חי בסרט. הם רוצים פה מדינה של עניים. עניים בורים ומקוטבים. זה מה שהם רוצים. תנו לי לומר לכם: יכולתם להיות גם הגונים, לעשות עבור הציבור, לבנות בריתות, להשקיע בעם הזה, לצמצם פערים ואי-שוויון. גם זו דרך לכוח פוליטי – כוח שמונע מערבות הדדית וסולידריות, כוח של אהבה. כי לומר שאתה נגד לימודי ליבה זאת שנאה. לילדים שלי מגיע שוויון הזדמנויות – גם לילדים חרדים. זה הרבה מעבר למשבר השוויון בנטל, וזה הרבה מעבר למשבר העבודה. זו פשוט החובה שלנו לתת חינוך לכל ילד, לאפשר לו להגיע ולממש את הפוטנציאל שלו. יבחר לעשות זאת – מה טוב; לא יבחר – לפחות אפשרנו. אבל לא לאפשר זה פשע. עכשיו, את סיפור ההפקרות של אזרחי ישראל, את העדפת האינטרסים המגזריים הצרים על חשבון הצרכים האמיתיים של האזרחים בתקציב הנוכחי, אפשר לראות בבירור ביחס של הממשלה לחינוך: מיליארדים של כספים קואליציוניים, של תקציבים מגזריים על חשבון כולנו, מיליארדים שהולכים בין היתר לתקציבי עתק למוסדות תורניים, לתרבות יהודית חרדית, לחיזוק הזהות היהודית במשרד ההתיישבות, לגרעינים תורניים שמקדמים החזרה בתשובה, לעמותות ימין חרד"לי שנכנסות לבתי ספר ממלכתיים כדי ללמד את הילדים שלנו איך להיות יהודים. בתורה, בספר ויקרא, כתוב: "לא תַעֲשֹׁק את רעך ולא תִגְזֹל לא תלין פְּעֻלַּת שכיר אִתְּךָ עד בֹּקֶר", אבל הם שכחו מה זה להיות יהודים מזמן, הפכו את היהדות למפעל ג'ובים וקומבינות, ואת המוסר היהודי השליכו. אז במה עסוק שר החינוך יואב קיש? בפריימריז הבאים לרשימת הליכוד. שר שמופקד על אחד המשרדים הכי חשובים שיש עסוק בקמפיין נגד ארגון אחים לנשק בזמן שארגוני ימין דתי קיצוני נכנסים לבתי הספר באין מפריע; ברדיפת מורים ומורות שסומנו על ידי מכונת הרעל וערוץ 14; בהשתלחות בטוויטר במנהלי בתי ספר. שר החינוך שמצטלם כשהוא מחלק ספרי תנ"ך לילדים שכבר קיבלו ספרי תנ"ך רק בשביל קמפיין באינסטגרם, כאילו נגמרו הבעיות האמיתיות במערכת החינוך וכאילו הילדים שלנו הם תפאורה להצגה שלנו. אתה, יואב קיש, פועל בשירות הכוחות המשיחיים והקיצוניים, שרוצים למחוק את הערכים הדמוקרטיים והליברליים מהחינוך של הילדים שלנו, ורוצים למחוק גם את היהדות ההומניסטית החומלת והיפה שלנו. מי צריך את אבי מעוז כשיואב קיש בכבודו ובעצמו מנסה להפוך את החינוך הממלכתי לחינוך הפרטי של השלטון? ככה מקדמים הפיכה משטרית – לא רק בחקיקה נגד בג"ץ ובריסוק שומרי הסף והתקשורת החופשית, גם בשכתוב האתוס המשותף שלנו דרך כיתות הלימוד, בהפיכת ערכי היסוד שלנו, של חוק חינוך ממלכתי, לאות מתה. ובזמן שבחינוך הממלכתי שר החינוך מפעיל משטר צנזורה פוליטי, המדינה ממשיכה לממן שתי מערכות חינוך פוליטיות אידיאולוגיות ונותנת להן יחס מועדף בתקציבים. הממשלה מעבירה עוד ועוד תקציבים לרשתות החינוך הפרטיות של המפלגות החרדיות, במקום להרחיב את החינוך הממלכתי-חרדי, שחס וחלילה גם יאפשר לילדים החרדים שוויון הזדמנויות וכלים להשתלבות בחברה הישראלית. והיא עושה את כל זה מתחת לשטיח, בתוך סעיפים ותת-סעיפים נכלוליים של תקציבי עתק שהוכנסו לתקציב הזה בזמן שהקשב הציבורי מופנה למלחמה. כמה אתם יצירתיים כשצריך למצוא דרכים-לא-דרכים להעביר כספים לחינוך להשתמטות בלי ליבה, וכמה אתם נרפים וחסרי יכולת כשצריך לקחת אחריות על הצרכים האמיתיים של מערכת החינוך. החבאתם מיליארדי שקלים ברזרבות התקציביות כדי להעביר לצרכים מגזריים מתחת לרדאר, בלי שקיפות ובלי פיקוח. ומי הכי נפגעים מהקומבינות האלה? לא רק הילדים שלנו, גם הילדים החרדים. בדיוק בגלל זה הגשנו בשבוע שעבר מכתב מיצוי הליכים לפני עתירה לבג"ץ, יחד עם חברת הכנסת אורית פרקש הכהן ומשמר החינוך הממלכתי. תחת הממשלה הזאת, תקציב החינוך הפך למנגנון להלבנת כספים. איפה הייתה כל היצירתיות הזאת כשהיה צריך למצוא פתרון למיליון משפחות בישראל שבקושי מתפקדות בגלל הכאוס במערכת החינוך? לו רק הייתה לנו ממשלה שהייתה מסתערת באותה רמת נחישות על היערכות להפעלת מערכת החינוך בעוד מלחמה. טלטלתם את התלמידים, שבקושי חוו שנים של שגרה, השארתם את ההורים בחוסר ודאות, פרסמתם הצהרות ריקות לתקשורת בתוך מתווה בלי תוכנית רצינית, בלי היערכות מראש, בלי שותפות עם הגורמים הרלוונטיים, כולל ארגוני המורים, כדי להגיע למתווה מוסכם במקום הפארסה של הלמידה מרחוק. אבל אין היום שר חינוך בישראל. ההפקרות הזאת לא התחילה במלחמה הנוכחית מול איראן. תארו לכם שהממשלה הייתה מסתערת על פתרון משבר המורים כמו שהיא מסתערת על ביזה תקציבית למקורבים. תארו לכם שהיא הייתה מקדישה כאלה מאמצים לשיקום החינוך לגיל הרך, לצמצום הכיתות, לשיפור הישגי תלמידי ישראל במבחנים הבין-לאומיים תוך צמצום פערים בין פריפריה למרכז, לחיזוק החינוך לדמוקרטיה ולשוויון. אבל במקום זה, על פי סיכום תקציבי הממשלה של קרן ברל כצנלסון, בשלוש השנים האחרונות הממשלה קיצצה במצטבר למעלה מ-75% מתקציב הפיקוח, הבקרה וההדרכה לחינוך מגיל לידה עד גיל שלוש, העלתה את מחיר מעונות היום המפוקחים לגיל הרך ב-15% – אלו שנתניהו הבטיח להפוך לחינוך חינם. בזמן שתלמידי ישראל לומדים בכיתות מהצפופות בעולם המערבי, הממשלה קיצצה כ-420 מיליון ש"ח מתקציב הבינוי לכיתות לימוד חדשות בשנת 2026, ועוד 70 מיליון שקלים מהאשראי הנחוץ להתחייבויות בעתיד – קיצוץ שעומד בניגוד מוחלט למסקנות ועדת שפירא, שמינה שר החינוך קיש בעצמו. הדברים האלה פשוט לא מעניינים אתכם. רק ביזה, רק השתמטות, רק הפיכה משטרית, רק לאומנות ועליונות יהודית, רק רדיפה והשתקה של הציבור הליברלי ושל האתוס שעליו נוסדה המדינה הזאת. אנחנו נעשה הכול כדי שתקום כאן ממשלה שתבנה מחדש את מה שהרסתם: מדינה שמציבה את מערכת החינוך בראש סדר העדיפויות שלה; מדינה שמחזקת את המעמד של המורים והמורות, את השכר, את העצמאות הפדגוגית שלהם, את החופש שלהם לחנך לאור ערכי החינוך הממלכתי; מדינה שמשקיעה באופן שוויוני בחינוך הממלכתי, מחזקת את החינוך לדמוקרטיה ולערכי מגילת העצמאות. מערכת החינוך היא לא סידור להורים כדי שיוכלו ללכת לעבודה, היא העתיד והבסיס המשותף שלנו כחברה. בתקציב המדינה הזה אתם עושים למערכת החינוך מה שעשיתם לכל מדינת ישראל: מפקירים, בוזזים ומרוויחים עוד כמה חודשים בשלטון. תכף החגיגה שלכם נגמרת. עוד נבנה מחדש, התקווה תנצח. תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ינון אזולאי. לאחריו – חבר הכנסת איתן גינזבורג. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> תודה רבה לך, גברתי היושבת בראש. כבוד השרה, חבריי חברי הכנסת, האמת, בלי לדעת מה דיברו קודמיי, ודאי שהאופוזיציה דיברה כמה רע התקציב, ו"עשקו" ו"בוזזים" ו"משתמטים" וכל המילים, מילות הגנאי שיש להם בארסנל – לא פסחו על שום מילה, ובטח עוד אפשר לפתוח אנציקלופדיה חדשה. אני לא באתי להכפיש. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> זו הייתה ביקורת. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> יש הבדל בין ביקורת – אין בעיה, יש ביקורת בונה, יש ביקורת מכובדת, ויש ביקורת שבאה בשביל להתריס, באה בשביל לקלל. משתמשים גם בכל מיני מילות גנאי. אבל זה בסדר, לא מצפה. תאמין לי שכבר הפסקתי מזמן לצפות בבית הזה מהרבה אנשים. יש פה עדיין אנשים טובים, אני בטוח, ורובם אפילו טובים, אבל יש כאלה שהפה שלהם משוחרר, הם לא יכולים להתגבר, זה חזק מהם. ולכן אני אפילו לא רוצה להתייחס אליהם בשמות שלהם. אין לי עניין. יש לי עניין – מי שרוצה לבקר אותי, זכותו, ויכול לבקר זאת בצורה טובה. אגב, חלק מהביקורת אני גם מבין וגם מקבל וגם משתדל לשפר מה שאני יכול, גם אם מהקואליציה או אופוזיציה. אבל אם נסתכל, יש כאלה שחשבו – הינה, כל יום היו מוציאים, כל איזה חודש, פתק: בחירות 2023, בחירות 2024, בחירות 2025. האמת, הם גם הוציאו בחירות 2026, רק ששכחו ש-2026 זו שנת בחירות. אז יש בחירות ב-2026, אף אחד לא מכחיש את זה. יש בחירות, אבל מה נעשה? הבחירות כנראה יהיו בזמנן. חשבו שהינה, יענו את החרדים, ילכו על הראש שלהם בבג"צים, והיועצת המשפטית תיתן להם, ובג"ץ יעזור להם, ואז הם יפילו את הממשלה, לא יצביעו בעד התקציב. אז הינה, חברים יקרים, עם ישראל חי. אנחנו אומרים לכם, אנחנו פה בשביל להצביע, בעזרת השם, בעד התקציב. הממשלה החזיקה עד עכשיו. הממשלה תמשיך ותחזיק מעמד עד סוף הקדנציה הזאת, אלא אם כן נחליט אחרת, בעזרת השם. אבל זה התכנון, להמשיך עד הסוף. ותיזכרו מתי בפעם האחרונה הייתה ממשלה שהחזיקה עד הסוף. אני חושב, אולי זקני הכנסת זוכרים, אולי בסוף שנות השמונים, שהייתה קדנציה מלאה. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> מ-1984 ועד 1988. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אמרתי. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אגב, ממשלת אחדות. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> ממשלת אחדות. כלומר, ממשלה שהיא לא ממשלת אחדות החזיקה עוד אחורה מכם. כנראה זה מה שהעם רוצה. אני בעד אחדות, אגב. אני תמיד אומר שאני בעד אחדות. אני חושב שהממשלה הזאת, עם כל השנים שאנחנו עוברים – עברנו ועוברים – אבל עדיין מחזיקים מעמד לא סתם. כי אני חושב שבסופו של דבר הציבור כן רוצה, הציבור כן מעריך. זוהי עובדה. עם עובדות אי-אפשר להתווכח. מנסים וניסו להפיל בכל מיני דרכים – אגב, גם דרכים לא דמוקרטיות: גייסו את בית המשפט, את היועצת המשפטית – אבל מה נעשה, לא מצליחים. אגב, גם אנחנו לא מצליחים עליה – פיטרו אותה, והיא לא מפוטרת. בסדר, זה חלק מהדמוקרטיה. אנחנו למשל לא נבקש מהדמוקרטיה, בשם הדמוקרטיה, שחוק שאמור להיכנס להצביע עליו מחר, כמו חוק שירות אזרחי – לבקש שלא להצביע עליו, צו ביניים. למה? דמוקרטיה. שתספר לי מה זו דמוקרטיה, אותה יועצת משפטית. ואני אומר פה לבית המשפט: מקווה שתהיו מספיק הגונים להחליט ולדחות ולגלגל את הבקשה שלה מכל המדרגות. אין שום סיכוי בעולם שמחר, בעזרת השם, לא נצביע. אנחנו נצביע. אז כדאי לכם להיות בצד הנכון. ורגע לפני שאנחנו יוצאים לפגרה, אני רוצה לבקש סליחה מעם ישראל. אולי אנחנו גם בתקציב הזה לא עשינו מספיק. אבל מי שיראה, זה תקציב – עם כל הקושי, מדינת ישראל על הרגליים שלה, ברוך השם, עומדת, עם כלכלה חזקה. עם כל הביקורות, יש כלכלה חזקה למדינת ישראל. תושבי ישראל, שנמצאים כרגע במלחמה, במקלטים, בכל מקום, הבקשה שלנו היא בקשת סליחה שלא הספקנו לעשות הכול בשבילכם. אבל אנחנו פה בשביל להמשיך ולעשות. עובדי הכנסת, אנחנו עוד נדבר – יש לנו עוד יום, עוד יומיים – כי לכם מגיעה הסליחה הכי גדולה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> וכמובן לנשותינו שבבית, שעובדות עכשיו קשה, והגברים שנמצאים בבית, שהנשים שלהם פה, שהם כנראה גם עובדים קשה, לא כמו הנשים שלנו. אז אנחנו מבקשים מנשותינו סליחה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לגברים זו עבודת פרך. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> מה זה? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> זו עבודת הפרך. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> זו עבודת פרך. לבקש מכולם סליחה רגע לפני חג הפסח, אבל בציפייה ובתקווה שכולנו נסב בליל הסדר הזה חזקים יותר, מאוחדים יותר, מאמינים יותר למען עם ישראל, ובעזרת השם, נעשה ונצליח וננצח. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אמן, אמן ואמן. תודה רבה. חבר הכנסת איתן גינזבורג, בבקשה. לרשותך 15 דקות. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. גברתי השרה, כנסת נכבדה, הממשלה הזאת אוהבת לומר שהיא הביאה משילות – היא הביאה את המשילות. מהרגע שהושבעתם, דיברתם על משילות. דיברתם שאתם בעלי הבית, שצריך להגדיל את העוצמה של הממשלה ואת היכולת שלה להביא שינויים אמיתיים בלי שאף אחד יפריע לה. אז החלטתי, גברתי היושבת-ראש, לבדוק את הדבר הזה. בגלל זה אני רוצה לדבר היום לא על הקואליציה, אלא על מפלגת השלטון, על הליכוד, מפלגתו של ראש הממשלה, שמובילה את המדינה כבר כמעט 20 שנה ברצף ומבקשת להמשיך ולהוביל אותה בשנים הבאות. רציתי לבדוק מה הצליחה המפלגה הזאת לעשות. בדרך כלל, כשרוצים לבדוק את ההצלחה, צריך לראות מה הובטח, מה הייתה תוכנית העבודה שלכם, מה קיימתם. כבוד השרה סילמן, את במפלגה של ראש הממשלה, מפלגת הליכוד, את מכירה את מצע מפלגתך? מכירה? אני אגיד לך למה. פשוט חיפשתי, ומשום מה מפלגת הליכוד מתמודדת לכנסת כבר כמה שנים בלי מצע. אז אי-אפשר לדעת כל כך מה היו תוכניות העבודה שלכם באמת. מכירים כמה הבטחות מסרטוני התעמולה, אבל לא באמת תוכניות עבודה, כמו שהצגתם בעבר. אז כשהמפלגה נשאלה איפה המצע שלה, היא ענתה בתגובה רשמית: העשייה שלנו היא המצע שלנו. טוב, אז הלכתי לארכיון, ושלפתי את המסמך האחרון של הליכוד שבו הוא העז להתחייב למשהו בכתב, וזה היה מצע הליכוד לשנת 2009. בואו נבדוק מה הציון שלכם במבחן העשייה בהשוואה למה שהבטחתם לבוחרים שלכם כבר אז. ואם יורשה לי לומר, נראה לי שאחרי 17 שנים היה לכם מספיק זמן כדי לקיים את ההבטחות האלו. אז נתחיל בביטחון האישי. במצע בשנת 2009, גברתי השרה, כתבתם, ואני מצטט: המטרה ברורה – הורדת מספר העבירות הקשורות לפשע המאורגן ב-50%. הבטחתם שראשי משפחות הפשע ירדו למחתרת. אז בואו נסתכל על המציאות של 2026: הפשע המאורגן ממש לא במחתרת, הוא בכיכר העיר. הוא בתוך המועצות המקומיות. הוא בתוך בתי הקפה – הורג, מחסל אנשים. במקום לחתוך את הפשיעה ב-50%, הכפלתם את מספר הנרצחים. בחברה הערבית אפילו הצלחתם לרבע את מספר הנרצחים – זה בכלל הישג מדהים – מ-68 נרצחים בשנת 2012 ל-252 ישראלים שנרצחו בשנת 2025, וזה עוד בלי שנכנסנו לנתון של שנת 2026, ששם עומדים כמעט על נרצח ליום. שתבינו, בזמן שכתבתי את הנאום הזה, יכול להיות שנרצחו עוד שני אנשים ברהט. << קריאה >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> וחברי הכנסת, זה נכון בנרצחים, זה נכון בפרוטקשן לעסקים. הפרוטקשן בצפון חוגג, הפרוטקשן בדרום חוגג. אזרחי ישראל מעולם לא הרגישו פחות בטוחים בבית שלהם, והרחובות מעולם לא דיממו כך ברחבי ישראל. אגב, באופן אירוני, השנה היחידה שבה ירדו המספרים היא שנת 2022, השנה שבה לא הייתם בשלטון. אבל בואו נעבור לנושא אחר – לכיס של האזרח. הבטחתם, ואני מצטט: תוכנית ארוכת טווח לצמצום המע"מ, כי הוא מס שמעיק על השכבות החלשות – כך כתבתם – וצריך להוריד אותו. אז מה עשיתם מאז? בשנת 2009 שיעור המע"מ עמד על 15.5%; עד לפני שנה הוא היה 17%, ואתם הצלחתם בכישרון רב להעלות אותו ל-18%. ותמיד יש סיבות מוצדקות כאלה ומוצדקות אחרות. תמיד יש סיבות. אבל אתם, שהבטחתם להוריד – העליתם. הבטחתם להקל על האזרחים – וחנקתם. ומה עם הדיור? כתבתם שסיום מונופול הקרקעות יביא הזדמנויות מיידיות לרכישת בתים על ידי זוגות צעירים, סוף ציטוט. תגידו לי, אתם עושים צחוק מהציבור? מאז שהבטחתם את ההזדמנויות המיידיות האלה, מחירי הדיור זינקו ב-200% בתקופת כהונתכם. זוג צעיר בשנת 2026 צריך לעבוד חיים שלמים רק כדי להגיע להון עצמי לדירה בפריפריה. הפכתם את המדינה הזאת למקום שבו בשביל לקנות קורת גג וארבע קירות, הזוג הזה צריך לזכות בלוטו. אנשים כבר מתכננים את החיים שלהם במדינה אחרת, כי פשוט פה אי-אפשר לחיות מבחינת יוקר מחיה. ואם הייתם מנסים לעשות משהו עם זה, מילא. יכולתם להגיד שניסיתם ולא הצלחתם. אבל בשום דבר לא הצלחתם, כי לא ניסיתם. זה פשוט לא מעניין אתכם. ההישגים המועטים מאוד שהצלחתם להביא הם הישגים סקטוריאליים, כשכל שר דואג אך ורק למגזר שלו. ואם דיברנו על דיור ועל יוקר המחיה, בואו רגע נדבר גם על העוני. אמרתם שהפתרון הנכון לבעיית העוני, אני מצטט, משולב בתוכניות ובפעילות הממשלה לצמיחה כלכלית ארוכת טווח. הרבה מאוד מילים גדולות – מעט מאוד מעשים. אם נסתכל על דוח העוני האחרון של שנת 2026 נגלה העמקה בעוני במדינת ישראל, כששני מיליון ישראלים נחשבים ומוגדרים כעניים; אחד מכל שלושה ילדים בישראל חי בלי ביטחון תזונתי; ישראל במקום השני בקרב מדינות ה-OECD בשיעורי העוני בקרב ילדים – רק אחרי קוסטה ריקה. אז איפה פעולות ארוכות הטווח לצמצום העוני? מישהו בממשלה בכלל התייחס לזה? מישהו מצא זמן לדבר על החיים עצמם בין ההתנפלות על היועמ"שית והניסיונות לרמוס כל מוסד אחר במדינה הזאת? כנראה שזה פחות חשוב לכם. אז כפי שציינה פה קודם חברתי, בואו נדבר רגע על הילדים שלנו. במצע 2009 של הליכוד התגאה נתניהו בתוכנית חינוך ייחודית. הוא קרא לזה "תוכנית נתניהו לחינוך". הבטחתם להביא את ישראל לעשר המדינות הראשונות בעולם בחינוך. אמרתם או כתבתם שהבעיה אינה בתקציב. אבל מה שמענו היום שיושב-ראש ועדת הכספים מהליכוד אומר? מה הליבה עוזרת? למה צריך ליבה? אבל תראו מה כתב נתניהו במצע הליכוד. כתבתם – אני מצטט: "השיטה הנוכחית לא מתמקדת במקצועות החשובים באמת. בכוונת הליכוד לשנות את השיטה מן הקצה אל הקצה ולהפוך את מערכת החינוך למערכת שתתמקד בחשוב". בתוכנית נתניהו מפורטים שבעת המקצועות החשובים שכל תלמיד בישראל יהיה חייב ללמוד, ואלו הם: קריאה וכתיבה, חשבון, אנגלית, מדע, תנ"ך, היסטוריה וציונות ומחשבים. לפי תוכנית נתניהו, מערכת החינוך תקדיש את מרב השעות למקצועות הליבה. יושב-ראש ועדת הכספים מהליכוד, שמעת את זה? להקדיש את רוב השעות למקצועות ליבה. כך אמר נתניהו. אז איפה אנחנו בשנת 2026, כשמפלגת הליכוד מחזיקה בתיק החינוך, עם שר חינוך מהליברלים? האם כל ילדי ישראל לומדים מקצועות ליבה? נו, באמת. לא צריך אפילו לענות על זה, תשאלו את החברים שלכם בקואליציה. ההשקעה שלכם בחינוך לגיל הרך היא פחות מחצי מהממוצע ב-OECD. גם הצפיפות בכיתות – הבטחתם רפורמה מקיפה, אבל ישראל היא במקום השני מהסוף בצפיפות בכיתות היסודי. הבטחתם "הטובים להוראה". כתבתם – ואני מצטט שוב: נתניהו והליכוד יביאו פתרון חדש. מיון קפדני והכשרה מתמדת של המורים בישראל במקביל להעלאת שכרם של המורים יניבו תוצאות בהתאם. אבל גברתי היושבת-ראש, המציאות היא ש-66% מהמורים בבתי הספר היסודיים מתפטרים כבר בחמש השנים הראשונות שלהם. זה כבר לא "הטובים להוראה" – זה כבר "כל אחד להוראה", מי שרק יסכים לבוא – שיבוא. כי המחסור במורים הוא בשיא של כל הזמנים. אתם מבינים? במקום להיות בטופ טן העולמי, כמו שהבטחתם, הילדים שלנו בתחתית ההשקעה ובשיא הצפיפות מכל מדינות ה-OECD. הבטחתם מצוינות – הבאתם קריסה טוטלית. שלא לדבר על מצב מערכת החינוך כעת, בתקופת המלחמה, כאילו שלא היה לכם זמן להיערך ולהתכונן לתקופות חירום. אם זה מבחן העשייה שלכם – הציון שלכם, הליכוד, הוא נכשל. והחלק הנורא ביותר, שהוא באמת כמעט קשה לקריאה מרוב שהוא מגוחך – הטרור. הטיפול בטרור. במצע הליכוד כתוב – ואני מצטט: ממשלת הליכוד בראשותו של בנימין נתניהו מביאה איתה יכולת מוכחת למלחמה בטרור. אה, השרה סילמן? יכולת מוכחת למלחמה בטרור. טוב, פה באמת כבר אין טעם להמשיך לקרוא את המצע הזה. מה עוד אפשר לומר שלא נאמר? ראינו איך התמודדתם, איזו יכולת הבאתם, איך הסתכלתם לאיום בעיניים, איך מנעתם אותו. 1,200 נרצחים ישראלים ביום אחד, באסון הנורא ביותר שהתרחש בהיסטוריה של מדינת ישראל. בחוסר היכולת לראות את האיום, בחוסר היכולת לראות איך פירקתם ואיך החלשתם את החברה הישראלית מבפנים, שכחתם שיש לנו איומים ביטחוניים, ובכך הבאתם עלינו חורבן. גם כשכבר התאחדנו, שילבנו ידיים בעקבות האסון הגדול – אחרי שהתעשתם, חזרתם לפוליטיקה, חזרתם לשיקולים פוליטיים שחדרו לחדר ניהול המלחמה ולאופן שבו מתנהלת המדינה והכנסת. גם כאן, אתם יודעים, אפשר לבוא ולהגיד "כשלנו", אפשר לבוא ולהגיד "טעינו". אפשר, זה ממש בסדר להגיד את זה, זה כמעט אנושי – עכשיו נלמד, עכשיו נעשה הכול כדי שאסון בסדר גודל כזה של 7 באוקטובר לא יחזור על עצמו – אבל כלום. כלום, השרה סילמן. כמעט שנתיים וחצי מהאירוע – לא התחלתם אפילו לחקור, לא הקמתם ועדת חקירה ממלכתית, למרות שרובכם התחייבתם מייד אחרי 7 באוקטובר. כל היום יועמ"שית, עמית ובג"ץ ומה איתכם ומה איתם – אבל מה עם הממשלה? מה איתכם, מפלגת השלטון, מי שאוחז בהגה השלטון? אצלכם דממה. אם זה תלוי בכם, חברי הקואליציה הזאת, אנחנו בכלל בתקופה של נס. שום לקיחת אחריות, אפס הנהגה, שום אכפתיות למה שקורה בחברה הישראלית פנימה. כל מה שחשוב מבחינתכם הוא להמשיך ולאחוז בהגה השלטון, יהיה המחיר אשר יהיה. חבריי חברי הכנסת, צריך לומר את האמת: הסיבה שאין למפלגת הליכוד מצע מאז שנת 2009 היא לא כי העשייה מדברת, היא כי העשייה שלכם צועקת. היא צועקת כישלון, היא צועקת הזנחה, היא צועקת אובדן דרך מוחלט, ירידה מהפסים, חוסר אכפתיות. מי שהבטיח במצע שלו הורים רגועים ורחובות שקטים, הביא לנו כאוס מוחלט ויוקר מחיה. הוא לא יכול לבקש מהציבור עוד הזדמנות. נכשלתם במבחן העשייה, נכשלתם במבחן התוצאה, והציבור יודע מה הבאתם אלינו וכמה נזק יכולה למנוע ממשלה אחרת, מאוזנת יותר, שפויה יותר ובעיקר ראויה יותר לציבור בוחריה. כנסת נכבדה, בעוד חודשים ספורים נקרא להצביע ולבחור את נציגינו לכנסת ה-26, ואני מקווה שכל מה שחוותה המדינה בשלוש וחצי השנים הקשות שעברנו יבוא לידי ביטוי גם בקלפי. הגיע הזמן להנהגה אחרת, הנהגה מאחדת, אכפתית, כזו שבאה לעבוד עבור האוכלוסייה הישראלית כולה ולא רק עבור הבייס. ממשלה שתבין שאחרי השבעתה היא ממשלה של כלל אזרחי ישראל. שהיא צריכה לייצג גם את בוחריה, אבל גם לראות את הכאב והמחסור גם של אלו שלא הצביעו לה, של המיעוט. לדאוג להם, לייצג גם אותם. הרי הם לא יהיו מיוצגים פוליטית בממשלה, אז חובתה של אותה ממשלה לדאוג גם להם, ולא לדרוס ולא לרמוס את מי שלא חושב כמוה מכוח הרוב הפרלמנטרי שהיא קיבלה. זוהי חובתה כממשלה, לשרת את כולם. מגיעה לאזרחי ישראל הנהגה ראויה, שאכפת לה מהמדינה כולה, שאכפת לה מאזרחיה כולם, ולא רק מהישרדותה הפוליטית. ועד אז, אני מקווה ומאחל שנחווה כולנו חג שמח, שקט, ובתקווה לשנה טובה יותר. תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה, לרשותך 15 דקות. << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד יושבת-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת, אתחיל באירוע שהיה היום בעיר העתיקה - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בבקשה, שקט. << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> - - שלא אפשרו לאחינו הנוצרים להיכנס לכנסיית הקבר, להתפלל בכנסייה. כמובן, זה נגד חופש הפולחן. זה מביא אותי גם לסגירה של מסגד אל-אקצא מתחילת המלחמה. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:). זה מעיד על החשיבות וקדושתו של מסגד אל-אקצא. בתחילת המלחמה כולם התנהלו לפי הוראות פיקוד העורף, הייתה סגירה, מנעו ואסרו התקהלויות וכולם כיבדו את זה. אבל אחר כך, אחרי זה, היו הקלות על ידי פיקוד העורף. הקלות שלא מומשו ולא יושמו בתוך מסגד אל-אקצא. לא אפשרו אפילו ל-50, ל-60, ל-100 אנשים, שייכנסו להתפלל. אפילו אנשים שגרים סביב מסגד אל-אקצא, אסרו עליהם להיכנס ולהתפלל במסגד אל-אקצא. לכן אני פונה מכאן לראש הממשלה, שאמון על המקומות הדתיים בתוך העיר העתיקה. אנחנו מגנים את הסגירה של המקומות הקדושים, מסגד אל-אקצא, כנסיית הקבר. אנחנו פונים אליו ומבקשים לשנות את המדיניות ולאפשר גם למוסלמים, גם לנוצרים וגם ליהודים לקיים את הפולחן במקומות הקדושים מסגד אל-אקצא וכנסיית הקבר. כבוד היושבת-ראש, אתמול יצא לנו לעשות סיור בנגב, לסייר בכפרים הבלתי-מוכרים. בתחילה אני רוצה לאחל לבני הנגב (אומר דברים בערבית), כי היה היום פיצוץ ופגיעה ישירה במפעל כימי, שאמרו שאולי הוא מסכן וצריך לפנות את התושבים שם. לפי ההודעה שיצאה מהמשרד להגנת הסביבה, בינתיים אין סכנה ולא מפנים את התושבים שם. אבל בכפרים הבלתי-מוכרים – כמובן, אין להם תשתיות בכלל, לפני המלחמה וגם אחרי המלחמה, אבל המלחמה מראה ובעצם חושפת את הפערים הקיימים וההזנחה הקיימת בתוך אותם כפרים בלתי מוכרים: אין מיגון ואין מקלטים, למרות כל הפניות שלנו, של התושבים, של המועצות המקומיות באזור, בסביבה, גם לממשלה וגם משרד הביטחון, כדי לשים מיגוניות באזורים שיש בהם אנשים ותושבים. אתמול יצאנו לבקר בכפרים א-זערורה, תל ערד, א-סרה, ח'שם זנה, ולחוות את החוויה של כל התושבים. לפי העדויות שקיבלנו, יש שברי טילים ושברים שנמצאים כמעט כל יום, נופלים באזור, בכל מקום. יש את הנפילות האלו, והתושבים – אין להם לאן ללכת, אין להם מיגון. אנחנו חווינו את זה בפועל אתמול. אנחנו היינו, ישבנו אצל משפחת בשיג בקריית א-זערורה והייתה אזעקה. כולם קמו – אבל לאן ללכת? אין מקום, אין מרחב מוגן, אין מקלט. אנחנו נמצאים תחת צריף, תחת פחונים, שהם לא מגינים אפילו מאבן גדולה. משבר קטן, מרסיס של טיל, הם לא יכולים להגן על אותם תושבים. אנחנו פונים ופנינו עם אותם תושבים עם הילדים שלהם. כשהייתה פגיעה בערד ובדימונה, הראשונים שהגיעו לשם בשביל לעזור ולסייע לתושבים היו הבדואים מהנגב, מהכפרים הבלתי-מוכרים. אמרו להם: תגיעו, אתם יכולים להגיע אלינו למקלטים. מספר לי אדם, אבא לילדים, אמר לי: אני הייתי בערד והייתה אזעקה, ונכנסתי לתוך מקלט, אני וילדיי – תקשיב לזה – וכשנכנסנו, הוציאו אותנו, כי אמרו: המקלט הוא מקלט פרטי, אתם לא יכולים להישאר – לאבא והילדים שלו, בתוך ערד. אז איפה ההדדיות? ואנחנו אומרים, זה המצב בכפרים הבלתי-מוכרים. אני שואל, (אומר בערבית ומתרגם:) אף שר לא הגיע לשם. אף שר לא הגיע לאותם כפרים, איפה שיש נפילות באותם יישובים ובאותם כפרים בלתי מוכרים. (אומר דברים בערבית), כי זה לא מעניין אותם, אין להם קולות שם, ולכן בשבילם התושבים הבדואים הגרים בכפרים בלתי מוכרים הם תושבים סוג – לא הייתי אומר ב', אולי סוג ג' וד', ובכלל הם שקופים בשביל המדינה, שקופים בשביל השרים, שקופים בשביל הממשלה, לא מעניין אותם לדאוג להם, לטפל בהם. ואפילו, אתם זוכרים, כשראש הממשלה הגיע לערד, אני חושב, הוא הגיע עם מיגונית. שמו את המיגונית, וכשהוא יצא, לקחו את המיגונית הזאת והחזירו אותה למרכז. ראש הממשלה, מה אתה אומר לילד שהוא חי בכפר בלתי מוכר? לתינוקות? לנשים? למה לא לוקחים אותם בחשבון למגן אותם? תשימו את המיגונים, תשימו את המקלטים עכשיו, תשימו מיגוניות, ואחר כך, אחרי המלחמה, תיקחו אותן. אבל לפחות לתת להם ביטחון, שיהיה להם ביטחון אישי, שיהיה להם איפה למצוא מקלט בזמן אזעקה, בזמן טילים, כשיש טילים וכשיש שברי טילים שנופלים עליהם ומעל הראש. הגיע הזמן שהממשלה והעומד בראשה – קראו לך אבו יאיר – תעשה את התפקיד שלך, אבו יאיר, כראש ממשלה, כאחראי על כל תושבי המדינה. 150,000 תושבים החיים בכפרים הבלתי-מוכרים הם לא שקופים. הם אנשים עם דם, עם חיים, הם צריכים את המענה שלהם, צריכים את הזכויות שלהם, צריכים לקבל גם מקלטים, ולהתחשב בהם כאזרחים, כאזרחי המדינה. אני גם סיירתי בכפר קאסם, שם אנחנו מדברים על עיר – טיפול מצוין וניהול מצוין של זמן החירום. סיירנו שם. גם בכפר קאסם היו הרבה נפילות, הרבה נפילות ישירות של טילים מטילי המצרר. יש הרבה נזק שם, אבל לפחות שם יש בתים, יש ממ"דים בתוך הבתים, ועדיין, לפי השיחה שהייתה לנו עם ראש העיר, הוא עדיין אומר שיש חוסר של מקלטים ציבוריים, ואנחנו מבקשים גם לשים מיגוניות במקומות ציבוריים כדי שיהיו מגן לאותם תושבים שיהיו בחוץ בזמן אזעקה. גם בערים שיש בהן ממ"דים יש מחסור במיגון, ביישובים המוכרים, גם בצפון, גם בגליל, גם במרכז וגם בכל מקום. עדיין יש חוסר במיגון, חוסר במקלטים ציבוריים ביישובים הערביים, בכל מקום. זה תפקידה של המדינה לדאוג לאותם יישובים, למגן אותם, לדאוג להשקיע במקלטים ציבוריים. אני חושב שבתקציב המדינה, שאמורים להצביע עליו עוד הלילה, הוא בכלל לא לקח בחשבון לא מיגון של תושבים ערביים ולא מעניין אותו האזרח הערבי במדינה. כבוד היושב-ראש, גם יצא לי אישית לסייר יחד עם איגוד העו"סים, איגוד העובדים הסוציאליים, בשתי מועצות מקומיות בחברה הערבית – המועצה המקומית כפר טורעאן והמועצה המקומית כפר כנא. יצא לנו לשבת עם עובדים סוציאליים, הם תיארו לנו את העבודה הקשה שהם עושים. כמובן, בשגרה אנחנו יודעים שמחלקות הרווחה בחברה הערבית הן תפוסות, ואפילו יש תמיד עודף טיפול, והם לא יכולים לעמוד בעומס, ומה עוד שבזמן חירום העובדת הסוציאלית היא גם עובדת כמטפלת, אבל היא גם באותו זמן כאימא, כי יש אזעקות, צריכה לדאוג גם לבני המשפחה, גם לדאוג למטופלים. הם העלו שם כמה נקודות. אחת מהן היא שאמרו שיש פער בין ההוראות בזמן הכניסה לחירום לבין ההוראות שמקבלים מהמשרד עצמו, עד שמקבלים – לקח להם שבוע לקבל את נוהל העבודה בחירום ממשרד הרווחה. ועוד נושא אחר שהעלו אותו זה הנושא של המצ'ינג ברווחה. 75% זה התקציב מהמדינה ו-25% זה התקציב שצריכה הרשות להשלים. יש בחברה הערבית כ-77 רשויות מקומיות, שכמעט כולן מדורגות בסוציו-אקונומי בין 1 ל-3, שזה אומר שהם מוותרים הרבה על תקציבי הפעלה ותקציבי פעילות ברווחה, כי אין להם מאיפה להשלים את המצ'ינג. זאת נקודה חשובה שהמדינה צריכה לטפל בה, ולעשות לפחות תקצוב דיפרנציאלי על פי המעמד ועל פי המיקום של הרשות המקומית, ולא תקציב רוחבי שכולם צריכים לעשות מצ'ינג. רשות עשירה יכולה לשים את המצ'ינג, רשות ענייה לא יכולה לשים את המצ'ינג. לכן אנחנו רואים שרשויות מקומיות חלשות לפעמים מוותרות על תקציבים, כי אין להן מאיפה להשלים את התקציב בשביל לקבל אותו. דבר אחר שהעלה ראש המועצה טורעאן מאזן עדוי אבו מחמוד וגם ראש המועצה כפר כנא אבו מחרוס – הם אמרו שכשיש רשות שהיא מתנהלת בצורה טובה, היא מאוזנת ואין לה בעיות, לא מזכירים אותה בתקשורת. אבל כשהרשות גירעונית ויש בעיות – ישר מעלים את זה לתקשורת. לכן, גם התקשורת צריכה לדבר על דברים טובים. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> אני הייתי בשבוע שעבר בכפר כנא. ישבנו עם ראש המועצה. אנחנו מטפלים, אנחנו נמצאים. לא תמיד מוציאים הכול לתקשורת, אבל תאמין לי, ראשי הרשויות יודעים. תשאל אותם. << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> יפה מאוד, יפה מאוד. זה מה שדרוש, וזה מה שמצופה מהממשלה ומהשרים. ויש לי עוד הרבה מה להגיד, אבל - - - << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> איזו עוד רשות אתה רוצה? תגיד לי. << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אפשר לקבל עוד חמש דקות? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> רק תבדקו – אם אתם מוסיפים זמן, אז צריך פה להודיע למזכיר. << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אוקיי, בסדר גמור. תודה רבה על תוספת הזמן. אז אני רוצה לדבר גם על התקציב. התקציב, תקציב 2026, שאנחנו הולכים להצביע עליו עוד הלילה, זה תקציב המפלה את החברה הערבית. זה תקציב המיטיב עם המתנחלים: 4 מיליון שקל הטבות מס; מיליארדים – לא יודע כמה, איזה תקציב זה, מיליארד שקל למשרד של סטרוק, בעצם כסף שמממן נערי גבעות המטילים אימה על תושבי הגדה. טרוריסטים שצריך לטפל בהם. מה שהיה היום, טרוריסטים יהודים נכנסו לכפר צוריף, הציתו רכב וריססו את הכתובת שאמרה: נקמה, 130 מיליון לא ישברו אותנו. הם בעצם אומרים לממשלה: אנחנו שמים פס עליכם, לא חשוב לנו החוק, ואנחנו נעשה מה שאנחנו רוצים. וזה רק בגלל שהם גם מקבלים גיבוי משרים בתוך הממשלה הנוכחית. הגיע הזמן לטפל באותם טרוריסטים יהודים, שמאיימים ויוצרים טרור יהודי בתוך הגדה המערבית. התקציב לא מטפל ביוקר המחיה – המחירים בעלייה, השכר בקיפאון. יותר משפחות לא מצליחות לסיים את החודש. יותר נוער מתדרדר לפשיעה; התקציב לא דואג לביטחון האישי – יותר נרצחים בחברה הערבית. היום, נכון לעכשיו, 78 נרצחים. רק היום שניים, ובגלל המלחמה אפילו לא מדברים על הרציחות בתוך החברה הערבית, כי אין זמן וזה לא חשוב כנראה, אבל זה נושא שעדיין קיים. יש הרבה. הפשיעה בחברה הערבית חוגגת; זה תקציב סקטוריאלי, שדואג רק למצביעים של הקואליציה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> רק שנייה, חבר הכנסת חוג'יראת. כמה להוסיף זמן? תגידו רק. חמש דקות? בסדר. אז אני מוסיף לך חמש דקות, בבקשה. << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> תקציב שאינו דואג לעסקים קטנים – יותר עסקים נסגרים, יותר אבטלה מתחילת המלחמה, לפי דיווח של שירותי התעסוקה, כ-51,000 מובטלים. כל פעם, בכל מקרה חירום, למשרד האוצר לוקח זמן ללמוד ולהכין תוכניות בשביל לפצות את אותם אנשים, להוציא אותם לחל"תים, לפצות את העסקים הקטנים. ריבונו של עולם, חמש-שש שנים כמעט המדינה נמצאת בחירום – קורונה, מלחמה ועוד מלחמה ועוד מלחמה, וצריך כל פעם להכין את הנוהל? צריך שיהיה נוהל חירום. ברגע שיש חירום – נוהל שמוצאים אותו וישר מטפלים ואיך מפצים את אותם עובדים שמאבדים את העבודה שלהם. את העסקים הקטנים אנחנו ראינו בתקשורת. הם בכלל לא ספרו אותם, ועד שיקבלו פיצוי זה אולי במאי. מה עם המשפחות שלהם? איפה הממשלה? איפה האוצר? איפה שר האוצר? למה לא דואגים לכל האזרחים? צריך לדאוג לכל אחד ואחד, גם לבעלי העסקים הקטנים, כולם כאחד. זה אנשים וזה אזרחים שצריכים בסופו של דבר לפרנס את המשפחות שלהם. הממשלה ושריה איבדו את הקשר עם השטח. כבוד היושב-ראש, אני רוצה לדבר בשניים-שלושה משפטים על הנושא של שיווק מגרשים לבני המקום. הייתה החלטה של מועצת רמ"י, רשות מינהל מקרקעי ישראל, שפג תוקפה במרץ 2023, ולאור בקשות שלנו ושלי משר השיכון, של ראשי רשויות, המועצה אישרה לפני שבוע, אני חושב, בשבוע שעבר, את התקנות החדשות לבני המקום, אבל היא הגבילה את מספר התושבים – 8,500 תושבים לכפרים. זה כלל את היישובים הבדואיים, כלל את שבלי, אל-פונדוק, בסמת טבעון, טובא, אבל לא כלל את זרזיר או ביר אל-מכסור. ולכן אני פונה לשר חיים כץ שוב לשקול להכניס את היישובים הבדואיים כולם בצפון כמקשה אחד לבני המקום, ולתת העדפה לשיווק של בני המקום, ולא להפריד יישוב ויישוב, כי זה חשוב שכל היישובים הבדואיים בצפון ייכנסו להחלטה הזאת. אני פונה מכאן לשר חיים כץ גם לטפל בנושא הזה ולהכניס את שני הכפרים שיצאו מההכללה לפי ההחלטה האחרונה. ולבסוף, אני רוצה לדבר, מחר (אומר דברים בשפה הערבית). תודה רבה, כבוד היושב-ראש. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יאסר חוג'יראת. חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, בבקשה. אז לרשותך עד 15 דקות. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, בחודש האחרון הייתי עם דלקת ריאות וללא קול. טוב לו לאדם שישתוק חודש. זה גורם לך לחשוב. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא טוב לחלות. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא טוב לחלות, אבל טוב לשתוק חודש. זה שיעור גדול. הקדוש ברוך הוא עשה לי סדנת ויפאסנה של חודש. ואז צריך לחשוב מה אומרים, איך אומרים, מתי אומרים. זה היה שיעור בהקשבה, לעבד את מה שקורה במדינה, וחלק מהדברים הללו אני רוצה לחלוק איתכם היום. את הבוקר שלי התחלתי בערד אצל ראש העיר המדהים – בכלל, ראשי ערים בערד, בדימונה, גילו מנהיגות, לפנות אלפי אנשים באותו לילה, לדאוג לכל המחסור שלהם, מטיטולים ואוכל לתינוקות וביגוד והסעות ותרופות, ולהביא אלפי מתנדבים לבתים, ולשמור על הבתים שלא תהיה ביזה, בלי לחכות לממשלה. עם כסף, בלי כסף, עשו מה שצריך. אז כבר בדימונה זיהינו עניין רציני, ובערד הבנו אותו עוד יותר. בערך 2,000 הוצאו מהבתים, 1,000 בחרו להיות בבתים של משפחה, 1,000 בבתי מלון. ה-1,000 האלה – מאות מתוכם יצטרכו למצוא פתרון לשנתיים-שלוש. מתוך מאות הבתים שניזוקו, יש כ-100 בתים שייקח שנתיים עד שלוש להעמיד על הרגליים. והעמדת הבתים על הרגליים כרגע לא נעשית באופן נדיב ולא בגישה מכלילה. הייתי עם ראש העיר בפגישה עם רשות המיסים בלשכה שלו, וצילמנו, היושב-ראש, צילמנו תמונה של עמוד שכל הבטון חשוף, רשות המיסים אומרים: צריך לשפץ את הבניין. כלומר איך עמוד בטון הרוס – תשפץ בניין? החובה המוסרית שלנו כלפי אזור מוכה אסון שחטף טיל, גם בדימונה, גם בבאר שבע, גם בערד – שנחזיר את התושבים האלה לבית שיש בו ממ"ד, שיש בו ביסוס לרעידת אדמה; בית שיש בו מעלית, כי הרבה מהאנשים האלה קשישים. הם חטפו את הטיל, הם לא יהיו בבית שנתיים-שלוש, אבל האם ממשלת ישראל תדע להעניק להם בית חדש שיש בו ממ"ד והכנה לרעידות אדמה ומעלית? זה חוב מוסרי. כמה זה עולה? אין היתכנות כלכלית להתחדשות עירונית בפריפריה, אז לא יבוא קבלן ויהרוס את הבניין תמורת כמה יחידות, כי הקרקע לא מביאה ערך. אם אנחנו ידענו להיות נדיבים כשהייתי שר במשרד הביטחון, הוצאתי לפועל לראשונה את התוכנית של ליברמן, מגן לצפון – הוא קבע אותה ב-2017. התחלנו למגן בקריית שמונה באיגום משאבים ממשרד השיכון והביטחון, שמנו על כל יחידה 150,000 שקל. יש כ-100 בתים בערד – 15 מיליון שקל. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> זה לא הרבה. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> מה זה 15 מיליון שקל? מה זה המסר שהבתים בערד יהיו השכונה הכי יפה בעיר – עם ממ"ד, עם מעלית, עם ביסוס והכנה לרעידות אדמה? וככה נעשה בדימונה את אותו דבר. 100 מיליון – באר שבע, דימונה, ערד. כל מקום מוכה אסון שחטף טיל - - << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> כמו בשדרות. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> - - ושהוא גם מאוים. ערד דימונה, נבטים – אנחנו יודעים למה הם יורים על ערד, דימונה ונבטים, זה קו עימות של מצב אסטרטגי. אנחנו נדרוש את המיגון הזה. אני אמרתי לראש העיר: אל תבנה כלום. עד שאין לך ממ"ד והכנה לרעידות אדמה ומעלית, אתה לא משפץ את הבתים האלה. אנחנו נביא את זה לכנסת, נדון בזה בוועדות, נעשה את מה שצריך כדי שהם יקבלו את הפיילוט הזה של כמה עשרות מיליוני שקלים, להפוך את השכונות שחטפו טילים למקומות הכי יפים במדינה. מי שרוצה לדבר בשפה של "ניצחון מוחלט" – זה יהיה ניצחון של חרפה אם הבתים האלה לא יקבלו ממ"ד. ניצחון מוחלט זה שלכל בית כזה יהיה ממ"ד. פחות מזה זה מוחלש, זה מוחמץ. ניצחון מוחמץ ומוחלש, לא מוחלט. יצאנו מירוחם – קיבלנו אזעקה בנבטים, בערד; נסענו לפתח תקווה. נסענו לפתח תקווה, לירון ודורית גרינברג, אימא ואבא של אורי. שם ראינו את עוז ואת שיר ואת נועה עוז בעצמו לוחם סיירת גולני שסיים את שירותו, שלחם במלחמה. נועה מש"קית ת"ש. איזו משפחה, איזה מלח הארץ. אני מעדיף להגיד את סוף הסיפור. ירון אומר: מיכאל, אני עליתי לתקשורת, הרב שלי אמר לי – אם אתה מדבר בתקשורת, דבר רק על אחדות. לאחד את העם. אמרתי לו: אתה כל כך צודק, זה מה שאני הולך להגיד בכנסת. הגיע לבקר אותו אבא של אמיתי, שנהרג – גם בסיירת גולני, גם בשנתון, בצוות – מהכטב"ם בבסיס הטירונות. בא לנחם. אומר לי: הדבר שהכי מפחיד אותי זה שהילדים שלי הלכו לשווא. זאת אומרת, שלא נהיה ראויים. שלא נהיה ראויים לאובדן הקשה הזה של אורי גרינברג, של סמל ראשון אלחנן וולנסקי, זיכרונו לברכה, לוחם בגדוד 77, של סמל משה יצחק הכהן כץ, חייל בודד מניו הייבן, קונטיקט, מגדוד 890, שבא בגפו לשרת את מדינת ישראל. האם מישהו פה ידבר לא לעניין? האם מישהו פה ישכח את דימונה ואת ערד ואת קריית שמונה ואת חניתה, ולא ישים שם את השקל שצריך לשים? החיילים האלה מסתכלים עלינו ואומרים: מה יש להם פה? אנחנו מבינים שנמות אחד למען השני; ביקשנו מהם לנהל את העניינים האחרים של המדינה, האזרחיים, והם לא מסוגלים? ואיך הם מדברים אחד אל השני? אנחנו לוחמים – דתיים, חילונים, מסורתיים, ערבים, דרוזים, בדואים – נופלים בקרב, ואנחנו נמות אחד למען השני, וממשיכים למות במלחמה, והבית הזה, ההנהגה לא תדע לעשות את המעשה הנכון? משם באנו אל הכנסת. אני רוצה לדבר על מעשה נכון שנעשה פה. לא הכול פה לא נכון. אני רוצה למשל להגיד תודה פה לשר הביטחון, שכשהעליתי בפניו בשנה האחרונה שלושה נושאים אמיתיים באופן ענייני, הוא הקשיב. אמרתי לו: מכינות רגילות מקבלות תקנה עם עשרות מיליוני שקלים; מכינות אופק – בקושי יש להן תקציב. שמים להן קואליציוני – הן גדלות. מכינות אופק זה חצי שנה, למי שלא זכה למכינה, פחות ממיינות, ועושות Return On Investment לצבא – ROI הכי גבוה, כי הן משנות את הרצון ואת המוטיבציה. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> כמה היינו צריכים להילחם בממשלה הקודמת שיממנו את מכינות אופק, וראית, פה השר ישר מימן לך את מכינות אופק. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> זו הייתה אותה רמת מאמץ. עדיין אין להם חוק. גברתי השרה, אני מטיל עלייך משימה רגע לפני שהולכים הביתה פה, עוד חצי שנה: שימי את המאמץ שמכינות אופק יהיו שוות בתקנה של מכינות רגילות. ואת צודקת, זה היה מאמץ משותף, והכפלנו עכשיו את התקציב. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> יפה. שלא הביאו אז - - - << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ואני מצדיע לשר הביטחון שהבין ואמר: מיכאל, אני אטפל – וטיפל. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> אין תקציב, אין תקציב חברתי, ובאים ומטפלים. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> נכון. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> יפה, תודה. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> הדבר השני שאני רוצה להגיד עליו לשר הביטחון תודה זה שלא הובא לידיעתו שארבע שנים תקצבנו סיוע משפטי לנכי צה"ל – 100 מיליון, 50 מיליון, 40 מיליון, ואפס ביצוע. למעשה עשקו את נכי צה"ל ואת תקציב המדינה ב-300 מיליון. הוא אמר לי: לא ידעתי, אני מודה. וכשהוא ידע, הוא דפק על השולחן. ותוך כמה חודשים מתחיל עכשיו פיילוט סיוע משפטי לנכי צה"ל במימון משרד הביטחון. צריך עוד כסף, אבל הוא ביצע את זה. ולפעמים היושב-ראש, יבגני, לפעמים מעשה אחד אנושי לבן אדם אחד הוא שווה יותר מהכול. במלחמה באה אליי אם שכולה שכל החיים אין לה בית, והבן שלה לוחם בגולני, נועם ישראל עבדו, והוא אמר לה: אימא, אני אדאג שיהיה לך בית. והוא נפל בקרב. והיא נאבקת, ויש לה דירה של עמידר, כמה עשרות מטרים. ניסתה לקנות את זה – פקע חוק המכר, אמרו לה: את לא יכולה לקנות את הבית. באה למסדרונות של הכנסת, כל הוועדות, אמרו: אין, את לא יכולה לפי החוק. הלכתי לשר הביטחון, הלכתי לחיים כץ, נתנאל, סמנכ"ל משרד השיכון, אריה מועלם, משרד הביטחון, ראש אגף משפחות, אמרתי: הם חייבים לעזור לאישה הזאת. במקביל עשיתי חוק בחוק המכר, שלא מקדמים אותו פה, שעושה צדק היסטורי ונותן לאנשים לראשונה להיות עם בית, כדי שיצאו מהעוני ויורישו לילדים איזו חלקיות של בית, שיוכלו לקחת משכנתה. שמנו בחוק המכר – מוסכם עם הממשלה סעיף שלמשפחה שכולה אין התניות של ותק בדיור ציבורי, והיא יכולה לקנות כל בית שהיא גרה בו, גם אם היא גרה בו שנה. ממש חוק, על שם נועם ישראל עבדו, על שם החייל הזה, מיוחד למשפחות שכולות. אבל לא הצלחנו להביא לאורית את הבית. ונתנאל אמר: מיכאל, אם תראה לי שהיה פגם בהליך הקנייה או עיכוב מצידנו – ומצאנו עניין שהם לא טיפלו בהצעת המחיר שלה, והיא קונה את הבית. וזה אני רוצה להגיד כשעושים את המעשה הנכון במלחמה. שלוש הדוגמאות האלה. אבל יש עוד הרבה מעשים נכונים שצריך לעשות במלחמה. אני שומע על הפנימיות של הנוער, השרה סילמן, גם בזה את התעסקת איתי. הפנימיות – כבר קיבלו החלטה מפורשת של משרד הרווחה לתת שיפור בשכר למדריכים, להסדיר את מעמדם, וזה כבר היה סעיף תקציבי, ובגלל הקיצוץ הרוחבי, אחרי התחייבות מפורשת והסכמה של המשרד, כולל ועדת כספים, שאמרה: נטפל בזה, והסעיף נכלל בטיוטת התקציב שהובאה לפה, הוציאו משם את הסעיף של כפרי הנוער, של המדריכים. והדבר הזה יושב על זה שאין מדריכים. ואלה ילדים בסיכון שהוצאנו מהבית – אם לא נטפל בהם טוב, הם ילכו לפשע. במקום 100,000 שקל, הם יעלו 200,000 שקל. איך נטפל בפנימיות האלה כשאנחנו מוציאים ילדים מהבית למדריכים שלא רוצים לעבוד שם? והממשלה כבר הבינה, וגם שר האוצר הבין את זה ותקצב את זה. אז למה להוציא את כבשת הרש הזאת מהתקציב בקיצוץ רוחבי עכשיו, בשניות האחרונות? אני קורא לכם, אפילו לפני הבאת התקציב, היום, הלילה, תיקון קטן או רזרבה: תשאירו את התקציב למדריכים של כפרי הנוער כפי שסוכם והובטח. הדבר הזה הוא אמיתי. השרה, אם את יכולה לפעול, ניתנה להם ממש התחייבות שזה יהיה בתקציב הנוכחי. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> אתה יודע על כמה מדובר? << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אין לי את המספרים פה, אבל אני אביא לך את זה. אני אביא לך את הנתונים. זה כסף קטן. והדבר האחרון שאני רוצה להגיד לכם זה שיש עוד מעשים נכונים לממשלה לעשות. כל שר צריך להסתכל על עצמו ולהגיד האם הוא עושה את המעשה הנכון. במצב האופטימי נשארה לממשלה חצי שנה. אי-אפשר לעשות כלום חודשיים-שלושה לפני בחירות. תנו כבר כסף לקריית שמונה. תפסיקו את המריבה הטיפשית הזו. תפסיקו את האשמות ההדדיות הללו. אם קריית שמונה תיפול, מדינת ישראל לא ניצחה. אם קריית שמונה לא תצמח דמוגרפית, נכשלנו. אנשי קריית שמונה ראויים יותר מכל ציבור. הם חטפו יותר עוד ממבצע ליטני, עוד מראשית המדינה, קטיושות וקטיושות, וענבי זעם, ושלום הגליל הראשון, ומלחמת לבנון השנייה, וגלים וגלים – והם חוזרים ושבים הביתה. אבל אין להם ממ"דים. אז התחלנו שם פיילוט, אבל תביאו מאות מיליונים שכל העיר הזאת תהיה ממ"דים, והם לא ילכו. איך אתם מצפים שלא ילכו שליש או 40% מהעיר אם לשליש אין ממ"דים בעיר? איפה הם יישארו כשאין זמן התראה? תעשו את המעשה הנכון למען קריית שמונה, תעשו את המעשה הנכון למען מדריכים בכפרי נוער. אל תשאירו יתרות. אתם מביאים תקציב, ויש משרדים שיש להם תת-ביצוע. השר וסרלאוף – 100% ביצוע. כל ראשי הרשויות רוצות שהוא יקבל כסף. תעשו 100% ביצוע לפני שאתם מבקשים תקציב חדש עכשיו. לא כולם עם 100% ביצוע. משרדים עם 80% – 20% מהכסף הייתם צריכים לבצע על האזרחי. ויש תת-ביצוע כי אין אפקטיביות. אין נחישות של שר שאומר לפקידים שלו: אני לא רוצה שיישאר פה שקל, העם הזה צריך את הכסף. והצפון, ביחס לדרום, הופלה במלחמה. הממשלה קיבלה החלטות טובות ונכונות ואפקטיביות, כולל חקיקת בזק בהקמת מינהלת תקומה והתשתית הניהולית. פעם אחת הקימה את זה, פעם אחת יושב-ראש למינהלת תקומה, והתחילו לעבוד. בצפון – חמישה פרויקטורים. מאבקים מי ינהל את תנופה – ממשרד הפנים למשרד הביטחון, למשרד נגב-גליל, לצ'ייני – בסוף חזרו לזה של תקומה מהדרום. נתנו לאביעד סוף-סוף. אביעד פרידמן קיבל את זה אחרי שנתיים. ועכשיו הכסף של הצפון בסכנה. כי אם ייתנו החזרים על הפינויים או על השיפוצים או על רשות המיסים, יקצצו את הכסף של תנופה, שהתחיל מ-30 מיליארד, נהיה 15 מיליארד ונהיה 12 מיליארד. המיליארדים נעלמים. תעשו את המעשה הנכון. אתם חושבים שלא תיתנו את הדין על הזנחת האזרחים? המלחמה חשובה, המכה שאיראן חוטפת חשובה, המכה שחיזבאללה חוטפים חשובה, אבל האזרחים – אתם מתאבדים למען האזרחים או שאתם רגועים מדי? תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה. גם עבורך רשום לי 15 דקות. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו מסיימים היום מושב פרלמנטרי נוסף ומצביעים על תקציב המדינה, שהיה אמור לשקף אחריות, שוויון ודאגה לכל האזרחים, אך בפועל הוא משקף סדר עדיפויות מעוות וחסר איזון. אין ערך לחיי אדם בתקציב הזה. התקציב הזה, הספר הזה, לא כולל את החברה הערבית ולא את החברה הבדואית, שאותה מפקירה הממשלה. משאירים אותם ללא מיגון. רשויות המדינה וכוחות ההצלה לפני כמה דקות מבקשים מהאזרחים שחיים במעטפת של נאות חובב להסתגר ולסגור דלתות וחלונות. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> לא, לא. אף אחד לא אמר - - - << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> חשבו שהם גרים במה? בווילות או בבניינים מסודרים. אבל הבדואים במעטפת של נאות חובב גרים בפחונים ובצריפים. מאז שנכנסנו לכנסת דרשנו להכניס מיגון לכפרים הלא-מוכרים. אבל מתעלמים. מפקירים אותם. אין צורך בבדואים, אין צורך בחברה הערבית בספר הזה. הספר הזה שייך לצד הימני בממשלה. מעבירים תקציבים להתנחלויות על ימין ועל שמאל. רק בשבוע שעבר – הצעת חוק הנחות מס להתנחלויות; בשבוע שלפני זה – 31 מיליון למיגונים בהתנחלויות. אבל מה עם התושבים בנגב? מה עם תושבי הכפרים הלא-מוכרים? משאירים אותם תחת מטווח של טילים. כל יום יש נפילות באזור הדרום. כמה דקות לפני שעליתי היו נפילות באזור באר שבע. אנחנו מדברים על יישובים שלמים בכפרים הלא-מוכרים. בח'רבת אלווטן אין מקלטים, בביר אל-חמאם אין מיגון, בא-רוויס, אל-זנרוג ואלע'רה אין מיגון. ביקרתי אתמול ביישוב א-סרה יחד עם חבריי מרע"מ, ואין בו מיגון, אין תשתיות. אין כלום. בסווין, וואדי א-נעם, אם מתנאן, ח'שם זנה, רח'מה וא-זערורה הם יישובים בדואיים שבהם גרים אנשים – מדובר בחיי אדם – אין מיגון ואין מקלטים ואין מרחבים מוגנים. אין כלום. משאירים אותם להחלטות של המושל הצבאי יובל תורג'מן. א-זערורה ורח'מה, אל-בקיעה, אם רתאם, ראס ג'ראבה, אם אל-בדון, אל-מקימן, תל אל-מלח, אבו תלול, א-שהבי, ואדי אל-משאש, ביר הדאג', תל ערד, א-סרה, קטאמאת, אל-גרין אל-שרגי, סהל אל-בגאר, עבדה, קסר א-סיר ואבו קרינאת, שעווה, כוחלה מכחול, אל-פורעה, אום בטין, אום אל-מנמילה ודחייא – כל אלה יישובים שהמדינה לא מכירה בהם. (אומר דברים בשפה הערבית). תקציבים מועברים להתנחלויות, לגחמות של השרים בממשלה הזו, אבל לערבים אין תקציב. נתניהו הפקיר את החברה הערבית בממשלה הזאת, ולכן התוצאות הן בהתאם. אדוני היושב-ראש, דיברנו על עניין הפשיעה, וכסגן יושב-ראש הכנסת אתה עד לכך שלפחות כמעט כל יום יש כאן חבר כנסת שעולה לפודיום הזה ומדבר על הפשיעה בחברה הערבית. רק היום שני נרצחים בחברה הערבית בעיר רהט. מפקירים אותנו, מזניחים אותנו. משאירים אותנו בלי שום ביטחון. אין ביטחון בכפרים, אין ביטחון אישי, אין ביטחון בכבישים, אין ביטחון בכלום. נתנו את כל הכלים. העבירו את כל התקציבים למשטרה, אבל לא משקיעים שום דבר בביטחון האישי של האזרחים הערבים. דם נשפך ברחובות, אדוני היושב-ראש. מתחילת השנה מעל 75 נרצחים בחברה הערבית. מאז כינון ממשלת נתניהו, מעל 800 נרצחים בחברה הערבית. מרחץ דמים. הפכנו למדינה דרום-אמריקאית. הפכנו למקסיקו וקולומביה. כנופיות משתוללות כאן, לא נותנות לאנשים לחיות כמו בני אדם. העיקר שנתניהו ושותפיו נהנים מהממשלה הזאת. אבל הדם, הדם של האזרחים הערבים, על הידיים של השרים בממשלה שלו. מי שאמון על הביטחון של האזרחים הוא האשם במה שקורה בחברה הערבית. תקציבים – האזרחים הערבים לא כלולים בספר הזה. בתקציב הזה כסף מועבר להריסות במקום להשקיע בתשתיות, להשקיע בחינוך, להשקיע בתכנון, מפנים את הכסף להריסות בתים בנגב. בממשלה הנוכחית שעומד בראשה נתניהו, בן גביר וסמוטריץ', הרסו מעל 5,700 בתים בנגב. השאירו משפחות ללא קורת גג; השאירו משפחות בין שמים וארץ. לא נתונים מענה. בתקופה מסוימת אפילו אנשים נכנסו למוסדות ציבור ומוסדות חינוך, כי אין להם בתים. אין מענה לצרכים ולאזרחים שלנו. קונים בהרבה כסף דחפורים חדשים, משאיות, על מנת להרוס בתים לאזרחים הבדואים בנגב, ומתגאים אחר כך; מתייגים אחר כך את ההריסות. בן גביר, בכל פעם שיש הריסות בנגב, יוצא בציוץ שמגבה את המשטרה ואת הרשויות על ההריסות בנגב. אבל מי אחראי? נתניהו – אתה מינית אותו. אתה מינית אותו לעמוד בראש המשרד לביטחון לאומי. אתה נכשלת בעצמך במינוי שלו; הוא נכשל בתפקיד שלו – הוא נכשל בתפקיד שלו לשמור על ביטחון האזרחים; הוא נכשל בתפקיד שלו לשמור על הבטיחות של הנהגים בדרכים. הגיע הזמן לפטר אותו. אתה בעצמך לא מפטר אותו, אתה לא מציית להוראת בג"ץ לפטר אותו, ומשאיר את בן גביר, כמו גנרל, מושל צבאי על החברה הערבית. תקציב שמעמיק את הפערים בין האוכלוסייה הכללית במדינה לבין האוכלוסייה הערבית. מקצצים בתקציבים שלנו, של החברה הערבית, מעבירים אותם לסמוטריץ', לבן גביר, לדיכטר, לסילמן, אבל מה עם החברה הערבית? העיקר לגנוז, למשוך מהתקציבים של החברה הערבית, ולהשאיר את החברה הערבית מדממת, ענייה, חלשה, על מנת שהמפלגות הקיצוניות ייהנו בתקופה הנוכחית וגם בעתיד; שהערבים לא ילכו לקלפי, שיתייאשו. זה האינטרס של נתניהו והחבורה שלו. הגיע הזמן להסתכל אחרת, לחשוב אחרת, לחשוב על חיי אדם, לחשוב על האזרחים, לחשוב על ה-20%, לראות בהם שותפים ולא אויבים. אנחנו אזרחי המדינה. לכן אדוני היושב-ראש, אני לא תולה הרבה תקוות בממשלה הזאת. אבל בבוא העת, הממשלה הזאת תסיים את דרכה ואני מקווה שתבוא ממשלה אחרת, שפויה, שתשרת את כלל החברה; שתשרת את היהודים והערבים; שתיתן אופק לצעירים; שתפסיק את מרחץ הדמים בחברה הערבית; שתיתן אפשרות לאנשים לבנות את הבתים שלהם; שתיתן תקציבים לחינוך, לתשתיות, זה מה שאנחנו רוצים. אנחנו לא רוצים שרים שמסיתים, אנחנו רוצים שרים שמדברים על שותפות, שדואגים לכולם, שמבקרים בכלל היישובים, לא מבקרים בהם על סמך נציגים או מתפקדים בפריימריז. הגיע הזמן שהממשלה, שאנשים שחיים כאן, שהמנהיגים של החברה היהודית, שהנציגים שמגיעים כאן לכנסת, יסתכלו על כולם בצורה שווה. אנחנו חושבים גם על עצמנו. אני מדבר לכולם. אני לא הגעתי לכאן על מנת להתנגח בחברי הכנסת יהודים. הדרישות שלי הם לסייע לחברה שלי. (אומר דברים בשפה הערבית) כן, אנחנו נגד ההחלטות של בן גביר לסגור את מסגד אל-אקצה. אנחנו דורשים מהממשלה שתאפשר כניסה למסגד אל-אקצה. ואנחנו נגד כל ההחלטות ההזויות, הגזעניות, בסגירת מסגד אל-אקצה והכנסיות. כן, בן גביר מבסוט שלא היו התרחשויות והפגנות בחודש הרמדאן, אבל הוא סגר אותו. ואנחנו כמובן בעד פולחן ושקט ותפילות, אבל עם ההחלטות ההזויות, ההחלטות הגזעניות, אנחנו לא יכולים לקבל אותן. (אומר דברים בשפה הערבית) תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת טיבי. 15 דקות. בבקשה, אדוני. תור מספר 66 << דובר >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> שלום, אדוני היושב-ראש, חבריי, חברותיי, השרה, אני רוצה לפתוח בדברי הספד שנשא היום אחר הצהריים אורי אפשטיין, המחליף של המחליף שלי בשער הנגב. המחליף שלי היה חברנו שנפל על משמרתו, אופיר ליבשטיין, הגיס של אורי. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> יחד עם בנו. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כן, מייד ניגע, יחד עם בני משפחה רבים וכמובן עשרות חברים. אקרא כמה דברים שאמר אורי. דיברו, כמובן, הבנות, חברי הקיבוץ ואחרים. הוא אמר על עמוס דברים, אני אומר את זה מהצד, שכל מילה בסלע. "יש אנשים שמשאירים חותם על המוסדות שבנו, יש אנשים שמשאירים חותם על הנוף שעיצבו. ואבא שלי" – אומר אורי – "עשה את שניהם. אבל מה שאני רוצה לספר לכם היום הוא על אבא שהיה האיש שבנה את הבית שלנו, הבית הקיבוצי. עמי כהנא, ד"ר עמי כהנא, שהוא חוקר, חוקר הקיבוץ, סוציולוג, חבר קיבוץ כפר עזה, הוא חקר את הקיבוץ עמוק יותר מכל אדם שאני מכיר, וכתב עליו אתמול: תרומתו של אבא שלך להצלחת כפר עזה בכל המישורים היא אולי הגדולה ביותר של אדם יחיד בקיבוץ; אדם יחיד ב-50 שנה. הוא היה שם בנטיית הפרדס בתחילת שנות השישים, בהקמת כפרית – המפעל יוצא הדופן – בפריצה שלו של המפעל להקמתו בין-לאומית ובתהליכים חברתיים חשובים, כמו לינה משפחתית, כמו שינוי אורחות חיים. בכל צומת שכפר עזה חצה, אבא היה שם. ועמי הצביע על דבר עמוק יותר, בכל אותם צמתים – ותראו כמה זה, כמה חשוב לאיש ציבור להבין ולהיות מסוגל לעשות את המהלך הבא – לאבא תמיד היה מספיק כוח, בוא נגיד, במונחים שלנו, כוח פוליטי, ציבורי, חברתי. כדי לחסום כל החלטה שלא מתאימה לו, ובכל פעם הוא בחר לפתוח את הדיון, לפתוח את הפתח, הוא נאבק על עמדותיו, אבל בנקודת ההכרעה הוא אפשר, הוא אפשר לציבור לקבל את ההחלטה שהציבור מבקש לקבל. לא שם רגל, לא הכשיל, זו הייתה הגדולה שלו. ואת הגדולה הזו – אומר אורי – ראיתי אני, כבן. אגב, אח שלו, הדוד של אורי, נפל בשבי הסורי. אריק, מהחרמון, נשאר בגדר נעדר, ועמוס נאבק עליו כמו שהוא ידע להיאבק על משפחה הקטנה שהייתה לו. חלק לא קטן נהרג בשואה, נרצח בשואה. ב-7 באוקטובר, אבא נשאר לבד עם איילת – איילת, אשתו של אורי – אורי נשאר בבית עם הילדה הקטנה, ואיילת רצה מהבית שלהם לבית של עמוס, הם היו 30 שעות בממ"ד. באותו בוקר נרצחה אימא שלי, בלהה, אשת חייו ואהבת חייו, בפתח הבית. נפל באותו בוקר אופיר ליבשטיין, חתנו, בהגנה על הקיבוץ שאהב, ונרצחו ניצן ונטע, נכדיו. 30 שעות שמסביב שומעים רק פיצוצים, יריות, צעקות של המחבלים, הוא שכב בממ"ד וידע מה איבד. הוא כבר ידע את מה שאיבד, אבל אחרי שיצא, בשבעה, הייתי אצלו בשבעה, הוא בחר לדבר על העתיד. הוא אמר – כך אומר אורי, הבן שלו, שנבחר כראש המועצה האזורית שער הנגב – עמוס אמר כבר בשבעה, אחרי האובדן העצום, אנחנו צריכים לבנות את כפר עזה קצת אחרת, מקום שטוב לחיות בו, שמביט קדימה. זה לא היה שבר, זאת לא הייתה כניעה, זה היה חזון. אבא שלי בן 81, אחרי היום הנורא ביותר בחייו, ועדיין חושב ומדבר חזון. אבא – אומר אורי – כשהשתחררתי מהצבא, באתי לנהל את הקיבוץ. אמר לי אחד מוותיקי הקיבוץ, אתה מביא את הרוח של אבא שלך, איש חזון ויוזמה, שיודע להפוך חלום למעשה, ותמיד חושב על הדורות הבאים. קיבלתי את זה כמחמאה, היום אני מבין שזו האחריות. ואורי מסיים את הדברים שלו במבט קדימה: אנחנו נבנה כפר עזה כמקום שטוב לחיות בו. אנחנו נמשיך לבנות אזור ומדינה שראוי לחיות בה, ונדאג שהמקום שכל כך אהבת, המקום שאתה, אימא והחברים מדור המייסדים, בניתם בעמל, בדם וביזע, יהיה גם המקום שהכי טוב לחיות בו, זו החובה שלנו כלפיכם, כלפי הילדים שלנו, וזו ההבטחה שלנו לדורות הבאים. אני רוצה לספר לכם שבשבעה עמוס סיפר לי סיפור קטן, אינטימי, שלו ושל בלהה, אשתו. בלהה הייתה אישה מיוחדת, מורה למדעים מדויקים, צלמת נהדרת, אישה מופלאה. הייתי פוגש בה, אני הייתי רץ במשעולים בין מפלסים לכפר עזה והיא הייתה מצלמת, ואחרי אחד הפיצוצים – הרקטות, שהתפוצצו בכפר עזה מאוד קרוב אליהם – עף איזה ספר ובלהה הרימה את הספר והראתה לעמוס את השיר. זה היה הספר של ויסלבה שימבורסקה הפולנייה, כלת פרס נובל לספרות, ויש לה שיר שעוסק במלחמה אחרי מלחמה, שנקרא בתרגום בעברית: סוף בהתחלה. אני רוצה לקרוא לכם, אני לא הכרתי את השיר, ועמוס הציג לי אותו בשבעה. "אחרי כל מלחמה, מישהו חייב לנקות / סדר כלשהו הרי לא יתרחש מעצמו. / מישהו חייב להדוף את איי החורבות אל צידי הדרכים / כדי שיוכלו לעבור בהן עגלות מלאות מתים. / מישהו חייב לבוסס בטיט ובאפר / בקפיצי ספות, שברי זכוכית וסמרטוטים מדממים. / מישהו חייב לגרור קורה כדי לתמוך בקיר / להתקין זכוכית בחלון / ולקבוע דלת על ציריה.// זה איננו פוטוגני ומצריך שנים ארוכות / כל המצלמות נסעו מכבר למלחמה אחרת. / את הגשרים צריך בחזרה ואת תחנות הרכבת מחדש, / השרוולים ייקרעו לגזרים מרוב הפשלה. / מישהו ומטאטא בידו עוד נזכר איך היה / מישהו מקשיב ונד בראש שלא נתלש, / אך כבר בסביבתם יתחילו להסתובב כאלה שזה ישעמם אותם. // מעת לעת מישהו עוד יחפור מתחת לשיח טעון טיעונים אכולי חלודה / ויעביר אותם לערימת השיירים. / אלה שידעו מה יתרחש כאן ומדוע / חייבים לפנות מקום לאלה שיודעים מעט ופחות ממעט, ולבסוף שום דבר. / בעשב שכיסה את הסיבות והתוצאות / מישהו חייב לשכב לו עם שיבולת בין שיניו ולבהות בעננים". זה השיר של ויסלבה שבלהה הציגה לעמוס ועמוס הראה לי, והיום ליווינו את האיש הזה למנוחות. אני אגיד כמה מילים על התקציב, אבל לפני שאגע בתקציב, ובהקשר מיידי לסוגיות הקשות שנמצאות בו, אנחנו מדברים על מאות מיליארדים שעל חלקם אין ויכוח – אולי חלקם הגדול – אבל תקציב הוא במובן מסוים כמו תבשיל. המרכיבים העיקריים מובנים מאליהם, בסיסיים, ידועים. תשים קצת יותר מדי תבלין, קצת יותר מדי מלח, קצת יותר מדי פלפל, סוכר, תלוי מה – והקדחת את הקדרה. במובן הזה, המיליארדים שעליהם אנחנו מצרים, הם המיליארדים שפוגעים בחוסן, פוגעים בסולידריות, פוגעים בתחושת היחד – אותה תחושה שעמוס, כאיש רב-כישורים ויכולות, ידע כמה היא חשובה, כמה הם חשובים לחוסן הקהילה הקטנה והגדולה יותר. אני רוצה לספר לכם, היום הייתי בקיבוץ ארז, בעוטף עזה. הם מארחים היום ילדים – תשמעי, יעל – מקיבוץ שניר, ולפני כמה ימים הם שלחו עוגות מעוטף עזה לקיבוץ שניר, יש להם איזה קשר - - - << קריאה >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כן? הינה, גם בגעתון קיבלו משם. והוותיקות, אולי גם הצעירות, סורגות בובות קטנות לפעוטים, לקיבוץ שניר. וביום חמישי, כשיעל ואני עלינו צפונה, היינו במטולה, בקריית שמונה וברמות נפתלי, אבל גם במשגב עם, ביום מאוד סוער – איך אמרנו? גם מטאורולוגית, גם נפשית, גם ביטחונית, כמובן, בבוץ, ברעש ובחשש אנחנו רואים בפסגה, במשגב ההר, במועדון, בחדר האוכל של משגב עם את אנשי שניר. אותם אנשי שניר, שקיבוץ ארז דואג להם, הם דואגים למי שמצבו עוד יותר לחוץ מאשר מצבם. וגם הם בשיא הקושי מוצאים אפשרות להתגייס. מופע נפלא עשו, ערב פלאפל, הגיעו עם הציוד והאכילו את כל מי שרצה להגיע. התקציב הזה, חבריי וחברותיי, אדוני היושב-ראש, לא עוסק רק במספרים, הוא עוסק בבחירה בין טובת הכלל לבין אינטרסים צרים. והבחירה שמוצגת כאן, חלקה, היא בחירה שגויה. תקציב מדינה לא יכול להיות רשימת קניות של קבוצות לחץ. כספי ציבור צריכים לשרת את כלל האזרחים, לא מגזרים ספציפיים. העברות ייעודיות במסגרת הסכמים קואליציוניים ללא קריטריונים שוויוניים הן פסולות; תקצוב מוסדות או פרויקטים שלא עומדים באותם סטנדרטים של כלל המערכת, או העדפות תקציביות לפי שיוך פוליטי ומגזרי הם פגיעה בצורך הלאומי. לא פחות, לא פחות מ-75% מהכספים הקואליציוניים שהממשלה ולצערי הכנסת כנראה תאשר לשנת 2026 מתוך סכום כולל של 5 מיליארד שקלים, מיועדים למגזרים הספציפיים, ולא לכלל הציבור. במשך השנה צפויים למעלה מ-2 מיליארד שקלים נוספים להצטרף לחבילת הכספים הקואליציוניים. כשאנחנו מדברים על המיליארדים האלה, ליבנו, אדוני היושב-ראש, קצת גס במיליארדים, כי אמרו לנו שכל יום לחימה הוא מיליארד, 1.5 מיליארד, אז מה זה 5, 6, 7 מיליארדים לכספים קואליציוניים? זה שניים-שלושה ימי לחימה, שום דבר. לא – הכספים האלה הם כספים שאיתם אפשר לעשות כל כך הרבה. במאות מיליונים - - << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> אגב, שוסטר, אתה זוכר - - - << דובר_המשך >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> - - במאות מיליונים, גברתי השרה, אפשר לשפר באופן דרמטי מצב מיגון של חסרי ישע בצפון ובמרחבים אחרים – 1.4 מיליארד נדרשים כדי לייצב את מערכת החינוך בגיל הרך, לתת מענה למחסור בגננות; מיליארד נדרש למכון ויצמן לפיצוי ועדיין לא ניתן; 700 למערכת בריאות הנפש והפארה-רפואית. יש כל כך הרבה צרכים, כל כך הרבה צרכים. אני רוצה לחדד ש-302 מיליון שקל של כספים מגזריים כבר הוטמעו בתוך בסיס התקציב לשנת 2026 במשרדי ממשלה שונים עבור גרעינים תורניים, בניית מוסדות דת וכו'; מיליארד שקלים מיועדים להיות מופנים השנה למימון תוכניות חומש להתנחלויות ביהודה ושומרון, ובוודאי, בוודאי לא כל מאות המיליונים האלה מוסכמים. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> זה היה גם בממשלה הקודמת, שוסטר. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> 600 מיליון מחכים להסרת המגבלה המשפטית להעברה לרשתות החינוך החרדיות, להשוואת תנאי עובדים בהן לאלו של אופק חדש, למרות שלא עומדים בתנאים, הטבות מס בלתי מוסכמות ועוד ועוד. כל שקל, כל שקל שמופנה למטרה סקטוריאלית הוא שקל שלא מופנה, שלא מושקע בילדים שלנו, של כולנו, בבריאות של כולנו. אולי זאת נקודה שכדאי לשים לב אליה. אנחנו מדברים לעיתים על השקעות בתשתית, שהן חשובות - - - << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> רק שנייה, שוסטר, נגמר הזמן, אתם רוצים – אז רק תעדכנו את המזכירה. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני רק אגיד את המשפט האחרון – שיש השקעות שהן השקעות חיוביות, יש השקעות שהן השקעות שליליות, וההשקעה בצמיחה - - << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא על חשבונך, אל תדאג. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> - - זו השקעה חיובית. ההשקעות שאנחנו מדברים עליהן, חלק גדול מהתקציבים הקואליציוניים מתמרצים באופן שלילי השתלבות בתעסוקה ובפרט תעסוקה איכותית. על כך אנחנו מצירים, ולכן נתנגד לתקציב הזה. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחבר הכנסת אלון שוסטר. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. גם אתה, 15 דקות. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה. כבוד היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, היום כבכל שנה מגיע הפטריארך הלטיני לכנסיית הקבר בירושלים, והפעם, אחרי שהוא תיאם יחד עם עוד שלושה אנשי כמורה, הסגן שלו – נחסמה דרכם, ומנעו ממנו ומעוד שלושה אנשי דת להיכנס לכנסייה למרות האישור מראש. משטרת ירושלים מנעה ממנו, חסמה את דרכו. זה לא קרה מאה שנה לאחור – זו פעם ראשונה שזה קורה. בדרך כלל החלטות קשות, רגישות כאלה – מפקד המחוז מקבל אותן, ומפקד המחוז בירושלים תמיד מתייעץ עם בן גביר – תמיד. לאו דווקא עם המפכ"ל, אבל עם בן גביר, שר המשטרה. לא פלא שההחלטה הייתה לחסום אותו. זו החלטה מודעת, פוליטית, אבל גם אידיאולוגית. למה אני אומר אידיאולוגית? כי בלשכה של בן גביר מסתובב חופשי בנצי גופשטיין, החבר שלו. ובנצי גופשטיין כבר הצהיר בפומבי כמה פעמים שהוא בעד לשרוף ולהצית כנסיות. מדי פעם, פעם אחר פעם, יש יהודים קיצוניים שיורקים על אנשי כמורה בסמטאות ירושלים. ההחלטה המטופשת, האידיאולוגית, המודעת הזאת – לא פלא שהשר שנתן את ההוראה לחסום את הפטריארך עדיין לא אמר כלום – סיבכה את ישראל בעולם עד כדי כך שאפילו החברים הכי קרובים שלה כמו השגריר של ארצות הברית כאן, הוציאו הודעות גינוי – גם נשיא צרפת, ובטח בערב, שעון וושינגטון, נשמע עוד כמה התנגדויות. גזען הוא תמיד גזען – ונגד כולם. זו הגזענות. את הכנסיות סגרו כבר 27 ימים, ומסגד אל-אקצא נסגר מזה 27 ימים, אגב, למרות שאומרים שעד 50 מותר – יש מגבלה של 50 איש. אבל ראה זה פלא, הגיע הפטריארך ועוד שלושה – ארבעה, שזה, בכיתה שלנו, בכיתה ב', ארבעה פחות מ-50, ובכל זאת, בלמו אותם באופן לא מכבד, פוגעני. בנחלאות בפורים מאות חגגו – אף אחד לא פיזר אותם בכוח. גם בבתי הכנסת לא מפזרים אנשים בכוח למרות שהם יותר מ-50, אפילו יותר מ-100. זה מוביל אותי להפגנות שהיו אתמול נגד המלחמה גם בתל אביב וגם בחיפה. מילא תקפו שני חברי כנסת שלנו, איימן ועופר, אבל איך אנשי משטרה, מג"בניקים, תוקפים קשישים וקשישות, אנשים מבוגרים, בצורה אכזרית, ברוטלית ובלתי מתחשבת? נגיד שוטר או שוטרת רואה אישה מבוגרת, שאומרת לה, אני זקנה, והיא מעקמת לה את היד, כמעט שוברת לה את היד, פעם אחר פעם, באכזריות ובשנאה. כל אדם סביר שרואה אדם קשיש מול עיניו לא נוהג בברוטליות, ופה הדיכוי של ההפגנה היה ברוטלי. אגב, בישראל נתניהו קרא לאיראנים לצאת לרחובות – הם לא יצאו, אבל כשהישראלים יצאו לרחובות כדי להתנגד למלחמה, למרות שמי שמתנגד למלחמה זה מיעוט – בהתחלה 80% תמכו במלחמה, אחר כך 75%, אחר כך 70% – ועכשיו 60%. 60% זה הרוב, אבל יש מיעוט שמתנגד. מה היה קורה אם כמה מאות אנשים היו מפגינים והולכים הביתה? עכשיו מטיפים מוסר לאיראנים, אומרים להם, תצאו לרחובות, וכשכאן יוצאים ישראלים לרחובות – מדכאים אותם. אגב, בינתיים שבעה מיליון מפגינים יצאו בארצות הברית נגד טראמפ בכל מיני נושאים, אחד מהם – המלחמה –Karma is a bitch. עכשיו, אנחנו נציין בעוד כמה ימים את יום האדמה, יום אל-ארצ' ה-50, 1976, אז החליטה ממשלת ישראל להפקיע כ-20,000 דונם, וסגרו את ארד אל-מל, שטח 9, הפכו אותו לשטח אש. ראשי הרשויות החליטו על שביתה ויצאו להפגין נגד ההחלטה להפקיע. הפעילו דיכוי באש נגד המפגינים, אז במיוחד (אומר בערבית:) בסח'נין, עראבה ודיר חנא. נהרגו ח'יר אחמד יאסין מעראבה; ח'דיגה קאסם שואהנה מסח'נין; רג'א חסין אבו ריא מסח'נין; ח'דר עיד ח'לאילה מסח'נין; מוחסן חסן טאהא מכפר כנא; וראפת עלי זוהירי ממחנה הפליטים נור א-שמס, מטייבה. הייתי בהפגנה הזאת, והייתי במרחק של כמה עשרות מטרים מהמקום שבו נורו ראפת וזוהירי. אנחנו נציין ביום שני באותו מקום, את יום האדמה. אז היד הייתה קלה על ההדק והיא ממשיכה להיות קלה על ההדק, אבל עדיין הנושא של הקרקע והאדמה משמש כמכשול העיקרי בין המדינה לבין האזרחים, ראה את הריסות הבתים בנגב ואת היחס לאזרחים הערבים הבדואים. אפרופו מלחמה, מקלטים, היעדר מיגון בכל החברה הערבית בהשוואה לחברה היהודית, אבל בעיקר בקרב האוכלוסייה הערבית בנגב, לרבות בכפרים הלא- מוכרים. אנחנו כאן כדי לדבר על התקציב, תקציב שאין בו תקווה, יש בו ייאוש. יש בו התמקדות סקטוריאלית בקהל הבסיס של הממשלה מהצד של המתנחלים, אפילו לא מהבייס של הליכוד, שגם סובלים מהתקציב הזה, שהוא נטול כל אמפתיה לצרכים של חברה, השכלה, בריאות וכדומה. מערכת הבריאות ממשיכה להישחק, יש בעיות במערכת החינוך, אבל השרה אורית סטרוק ממשיכה לקבל תקציבים במאות מיליונים. והרשויות שלנו, הרשויות הערביות, ממשיכות לסבול מהקיצוצים, כמעט לקרוס בגלל היעדר תקציבים מתאימים וקיצוץ במה שקיים. מדברים הרבה לאחרונה על מה שקראו לו קומץ אלימות, וביומיים האחרונים קוראים לו טרור יהודי. אבל פתאום כולם קראו לו טרור באותו זמן, מישהו שלח דף מסרים. אומרים שכנראה ארצות הברית שלחה איזו הערה, או השגריר האקבי שלח הערה, ואז מזכיר המדינה רוביו אמר שהוא מודאג ממה שהוא קרא לו: האלימות של המתנחלים. הוא אמר שהוא בטוח שגם ממשלת ישראל מודאגת. א. ממשלת ישראל לא מודאגת, ממשלת ישראל נותנת גיבוי ותקציבים וריינג'רים וטרקטורונים. ההצתות והירי וההרג והרצח האלה, לרוב זה קורה יחד עם חיילים, בלי חיילים, הגנה מרחבית. ראש הממשלה אף פעם לא התייחס לזה – פעם אחת אמר שזה נוער שוליים. זה אומר שהוא תומך, שהוא נותן גיבוי. שלא לדבר על ההתנהגות של ישראל כץ בכל הנושא הזה, יש לו אחריות, כך לרמטכ"ל וכך לאבי פלוט, אלוף פיקוד המרכז. אני גם בטוח שרוביו לא מודאג, הוא סתם אמר שהוא מודאג, כי הדאגה לא פותרת בעיות. הם כל הזמן מודאגים, יש להם מחלה כרונית של להיות מודאגים – מודאגים, מודאגים, מודאגים – והנושא מתדרדר. מחלה דיפלומטית של להיות מודאגים. זה היה באו"ם, כל הזמן (אומר בערבית:) עכשיו מזכיר המדינה מודאג – ארצות הברית – הוא אפילו לא מגנה את הרג ורצח הפלסטינים או הצתות או שרפות של פלסטינים יום-יום, יום-יום. הוא לא מודאג, הוא לא אומר דברי אמת כשהוא אומר שהוא מודאג. אדוני היושב-ראש, דיברנו על תקציב ועל הקיצוץ שהיה בקדנציה הזאת בתקציב הרשויות והחברה הערבית, אבל בו בזמן המשרד לביטחון לאומי קיבל המון תקציבים, מיליארדים של שקלים, והרציחות בעלייה מטורפת. כנראה שזו לא בעיה של תקציבים, אלא בעיה של מדיניות. השר הזה לא מתייחס לזה כאל כישלון, בכל פעם שיש רצח בחברה הערבית, הוא מחייך, ואולי הוא מתייחס לזה כאל הצלחה, כי ערבים רוצחים ערבים. השאלה מה עושה ראש הממשלה בנושא הזה? כלום, כלום, הוא רק מבטיח. הבטיח גם לנו אז, דפק על השולחן ואמר, הצלחנו למגר את הפשיעה בנתניה, נמגר אותה גם בחברה הערבית. מאז יש עלייה במעשי הרצח והתגברות כוחם של ארגוני הפשיעה. אני חוזר למסגד אל-אקצא (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומים:) << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אני אתייחס גם להיעדר פתרון לתאונות דרכים ותאונות עבודה. בחברה הערבית תאונות העבודה הן בשיעור גבוה, במיוחד תאונות חצר, ותאונות דרכים. התקציב לא עונה על הדברים האלה. אז גם רציחות – פלילי – גם תאונות דרכים וגם תאונות עבודה. על כל פנים, אנחנו חייבים להמשיך לומר – וראינו את הסקר האחרון, של 17 מנדטים לרשימה המשותפת – (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת טיבי. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> הודעה למזכירות הכנסת, בבקשה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק להסדרת אירוע הילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון (הוראת שעה), התשפ"ו–2026, שהחזירה הוועדה לביטחון לאומי. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה למזכירות הכנסת. << הצח >> הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2026, התשפ"ו–2026 << הצח >> << הצח >> הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026 << הצח >> << הצח >> הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026 << הצח >> << הצח >> הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 285), התשפ"ו–2026 << הצח >> << הצח >> הצעת חוק מסגרות תקציב המדינה (הוראות מיוחדות לשנת 2026) (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. תראו איזו מצוקת מקומות, שחבר הכנסת הרצנו אפילו יושב על המדרגות. האולם מלא, אין מקומות פנויים, וחבר הכנסת הרצנו נאלץ לשבת על המדרגות בתוך המליאה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אני בוחר את מקום המושב לא לפי הכיסא אלא לפי החברה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בבקשה. עשר דקות. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מאיר, אתה לא תיעלב אם אני אצא. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא, אני ממש לא. זה בסדר גמור. זו דרכו של פיליבסטר. לצערי הגדול אני שומע עכשיו, קריב, ששר האוצר מודיע שרק באמצע אפריל יעבור מתווה לפיצויים לאנשי עסקים. רק באמצע אפריל. עכשיו, אני רוצה שתבינו שרק באמצע אפריל אנחנו נעביר את זה, אז אנשי העסקים יגישו בקשות ויוכלו לקבל – הוא אומר שתוך עשרה ימים – מקדמות ראשונות. אז אלוהים ישמור; במקום להתעסק בכנסת הזאת בחוקים שהם חסרי משמעות ואין ביניהם לבין המציאות ולא כלום, היו צריכים להתעסק עם אנשי העסקים. מי שמטייל, וכולנו או רובנו מטיילים בצפון ובדרום ובמרכז, ופוגשים אנשי עסקים שעולמם חרב עליהם. הם כולם מחכים למתווה הזה. אילו רק יכולנו לשבת כולנו סביב שולחנות – במקום החוקים ההזויים האלה שעברו כאן, שעליהם ישבו כאן ימים ולילות כשאנשי העסקים זועקים, זועקים כי אין להם הכנסות. וזה לא התחיל אתמול ושלשום ולפני שבוע; מ-7 באוקטובר כולנו נגררים, כולנו נמצאים בתוך המלחמה הזאת. ואם מישהו חשב שמשרד האוצר, פקידיו ושריו למדו משהו – לא היה ולא נברא. אותו הדבר, אותם המכאובים, אותה הביורוקרטיה, אותה הציניות כלפי האנשים הטובים האלה. אני רוצה לעבור לנושא אחר, ברשותך, אדוני. הפכנו למדינה שאוכלת מנהיגיה, אוכלת מפקדיה, אוכלת את המגינים עליה. הרמטכ"ל הרים דגל, שני דגלים: באירוע מאוד סגור ומסוגר, כשהוא רצה להאמין שאפשר לדבר חופשי ולהגיד מה המכאובים של צה"ל. ובשעה שהחברים שלי מגדוד 420 נמצאים, נדמה לי, בסבב הרביעי או החמישי, וחטיבה שלמה, 646, נמצאת בסבב החמישי והשישי, בשעה הזאת אומר הרמטכ"ל: אנחנו צריכים עוד חיילים; מרים דגל ומרים עוד דגל. וראו זה פלא. הרמטכ"ל הטוב הזה, זה שמנהיג את המלחמה הארוכה הזאת בעוז, באורך רוח, בתבונה גדולה מאוד, שנקרע בין כל המכאובים של צה"ל, שיושב הוא, ומפקדי צה"ל, ומנסים לשבץ, ולדבר לליבם של הלוחמים, וברוך השם שיש לנו את הלוחמים והלוחמות הטובים ביותר בעולם – אבל אוי לו לרמטכ"ל שהעז להרים דגל אדום ולהגיד: אנחנו נמצאים על פי התהום. מייד הוא הפך להיות לאויב המדינה. ואני תמיד אמרתי לכולם, אמרתי: כשאנשי הימין הקיצוני מתחילים לפגוע, ולדבר כנגד מפקדי צה"ל, וכנגד אנשי אקדמיה, וכנגד שופטים, וכנגד אנשים מהשורה, והאחרים שותקים – זה מגיע גם אליכם. זה מה שקורה. זה מה שקורה. פגשתי קצין צה"ל לא מזמן ודיברתי איתו, והוא אמר: אנחנו משתדלים להוציא מהצבא את הפוליטיקה. אמרתי לו, אני מאוד מכבד את זה, אבל הפוליטיקה תגיע אליכם. אם אתם לא תדברו בקולה של מלכות, אויה לכם. אז לפחות בשם הרבה מאוד חברי כנסת, גם מהליכוד, אני אומר לך, אדוני הרמטכ"ל, חזק ואמץ, אל תיחת בפני אף אחד. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> אל תירא ואל תיחת. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אל תירא ואל תיחת, תגיד את דעתך. אנחנו יושבים בוועדת החוץ והביטחון. כולנו - - - << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> גם אני מגבה אותו. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> גם מרגי מגבה אותך. כן, אמרתי. כולנו מגבים אותך. ונשב ונעשה הכול כדי שחוק ההשתמטות הזה שדיבר עליו ראש הממשלה יצא מעולמנו, וכן יתגייסו. מחר עולה חוק השירות הלאומי, ואנחנו מתנגדים לחוק הזה. שואלים אותי: למה אתם מתנגדים לחוק? רק תקראו את החוק. החוק מדבר על 1,350 חרדים שהם בני גיוס לצבא, שלוקחים אותם לשירות הלאומי. במקום לקחת אותם לשירות צבאי, פותחים להם פרוזדור ואומרים להם: בואו לשירות. שאלנו את נציגי צה"ל: האם אין להם יכולות קרביות? האם יש להם בעיה מסוימת? אמרו: לא, זה לא כתוב. יש להם יכולת קרבית, אבל אנחנו בכל זאת עוקפים את חוק הגיוס ונותנים להם ללכת לשירות לאומי. בשבוע שעבר העליתי חוק, אדוני היושב-ראש, שביקש – ומרגי, אתה תמכת בחוק הזה, הצבעת נגד בגלל המשמעת הקואליציונית. אמרת את זה בקולך, גם זה אומץ, היזהר שלא יתקפו אותך, אבל אני מכבד את האמירה הברורה שלך. העליתי חוק שמדבר על פערי בריאות, שכל מה שהחוק הזה ביקש זה לא לתפוס כותרות ולא לעשות קשקושים – כי הייתי ראש עיריית דימונה והקמתי חדר מיון קדמי. ומספרים אנשי דימונה – וראש העיר שבא אחריי, בני ביטון, בנה קומה שנייה. באירוע האחרון שהיה היו 145 פצועים, חצי מהם טופלו במרכז מיראז'. לא היה צריך – אגב, קרוב כמה מטרים למוקד ההתרחשות, נפילת הטיל. אבל בני ברוב חוכמתו פיתח את זה, הקים קומה שנייה והביא עוד רופאים, ויש שם רפואה דחופה וכל מה שצריך במיון קדמי. אז כל מה שביקשתי זה ששר הבריאות יכתוב אמות מידה ויבדוק אותן, וסוף-סוף נפתור את הבעיה של קריית שמונה ושל הצפון ושל אילת ושל בית החולים באילת. ואני מסתכל בתקציב ונובר בתוך התקציב, ובמקום לראות שסוף-סוף מתקצבים את זה – מקצצים בתקציבי הבריאות. מה לעזאזל גורם לאלה שכותבים את התקציב הזה לשתוק כשמקצצים בתקציב הבריאות? אני מבין שיש מלחמה ואני מבין שיש תקציבי פלאט, אבל אתה יכול להעיד, מרגי - - - << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> - - - ברווחה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אתה יכול להעיד שבפעמים שאתה היית ואני הייתי, לא נתנו לגעת בשקל אחד ברווחה. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> שקל אחד. אמרו: מלחמות. אמרנו: כלום, ברווחה לא נוגעים, בבריאות לא נוגעים. לא נוגעים. כל בר דעת מבין שבנושאים כאלה לא נוגעים. אבל אין שר. יש מנכ"לים, חלקם טובים. אבל יותר מזה – יש שר אוצר שחושב שהוא יודע הכול ופקידיו יודעים הכול. הייתי שותק אילו היו מוכיחים לנו שאין כספים קואליציוניים, אילו היו מוכיחים לנו שהמשרדים המיותרים ייסגרו, אילו היו מוכיחים לנו שמישהו הידק את החגורה. או אז היינו אומרים: אוקיי, בשעת דחק, כשכולם מקצצים, אנחנו נמתין לשנה הבאה – אבל לא כשמחלקים כספים קואליציוניים. עכשיו, אני לא נותן עיני, לא בתלמידים ולא במורים ולא בילדים החרדים. אני מדבר על תוספות מיותרות. ביקשתי מאנשי ש"ס שיסבירו לי למה יש 60 מיליון לחרדים שבאים מארצות הברית. לא די בכך שאנחנו מסבסדים את החרדים שלנו – עוד 60 מיליון. כולם שותקים. שקט, כאילו וזו גזרה משמיים. עם 60 מיליון שקלים היינו פותרים פעם אחת ולתמיד את בעיית הבריאות בקריית שמונה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת כהן, אם אתה רוצה להוסיף זמן, אז רק תגיד. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אני רוצה רק דקה אחת. אנחנו שומעים – ואני רוצה לסיים – אנחנו שומעים על רצף הירי, גם בצפון וגם בדרום. ואני רוצה לשלוח מכאן לחבריי, לחברינו הטובים, ראשי הערים, כולם בלי יוצא מן הכלל, בכל הארץ – אנחנו רואים אתכם, אנחנו רואים את אביחי בקריית שמונה ואת רונן בנהריה ואת ראשי המועצות המקומיות, ואת שלומי, את ראש המועצה, את גבי, ואנחנו רואים בדרום את בני ביטון, ואנחנו רואים את רוביק. ואני רוצה לשלוח לכם מכאן, בשם כל מי שיושב כאן ועוד, את חיזוקנו – לדעת שבשעה שבמדינה לעיתים חלק מהמשרדים קורסים, אתם נמצאים שם בגבורה גדולה ומתפקדים בתוך היישובים שלכם תחת אש. היו ברוכים. אני באמת אומר לכל חבריי, הרבה שנים אני אומר שהזרוע הביצועית של מדינת ישראל היא ראשי וראשות הערים, והיום זה מוכח. תודה רבה, אדוני, וסליחה שהארכתי. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת כהן. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> תהיה סבלני אליי. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני סבלני לכולם, אם שמת לב. בפיליבסטר לא היושב-ראש קובע אלא הנהלת האופוזיציה, עם הזמנים, אז אם תרצה זמן, רק תפנה לבנות שם, הן יוסיפו לך על חשבון מישהו אחר. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> הכול בסדר. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> כרגע אתה רשום אצלי עד עשר דקות. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> מצוין. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בפתח הדברים, לפני שאתייחס לענייני התקציב, אבקש, אדוני היושב-ראש, שתי הערות מקדימות. האחת – ואני בטוח שהדבר משותף לכל יושבי ויושבות הבית הזה – השתתפות מעומק הלב בצערן של המשפחות השכולות. שלוש משפחות אבלות יושבות עכשיו שבעה על נפילת הבנים בשדה הקרב בדרום לבנון. אחת המשפחות היא משפחה של חייל בודד שעלה למדינת ישראל. משפחה נוספת היא משפחה שנושאת את נטל השכול כבר שנים ארוכות, ועתה קיבלו בשורת איוב נוספת. אני שולח מכאן תנחומים גם למשפחתו של ויאצ'סלב, תושב אשדוד, שנהרג ביום חמישי האחרון מפגיעת שבר טיל בתל אביב כאשר הוא שמר על אחד מן הבניינים שנפגעו. מכאן אנחנו שולחים תנחומים עמוקים למשפחתו ולכל חבריו. אחרי ההשתתפות בצער, אני מבקש, להבדיל אלף אלפי הבדלות, גם להתנצל. אני מבקש להתנצל בפני האזרחים והתושבים הנוצרים של מדינת ישראל, בדגש על בני ובנות הקהילה או העדה הקתולית, ולהתנצל בפני הקרדינל פיצבאלה על האירוע המביש שהתרחש היום בכניסה לכנסיית הקבר. אלפי חוגגים בפורים ברחובות ירושלים ובבני ברק, חתונות ענק, מניינים שבהם מפירים דבר יום-ביומו את הנחיות פיקוד העורף שמדברות על 50 מתפללים. והינה הקרדינל, ולצידו הבישוף, שמוגדר כשומר האתרים הקדושים לנצרות בארץ ישראל, ארבעה אנשים בסך הכול, נתקלים בגסות לב של שוטרים. היה ניתן להגדיר את העניין כתקלה מצערת אלמלא לפני שנה התרחש אירוע מחפיר בשבת האור של הכנסיות היווניות, של הכנסיות האורתודוקסיות, אירוע מחפיר של אלימות משטרתית שבמסגרתו שוטר שלף אקדח כנגד הארכיבישוף, אירוע שבעקבותיו אני קיימתי דיון בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, כי איך העם היהודי יכול להלין על פגיעה בקהילות יהודיות בתפוצות, בקודשי היהדות, בשעה שאנחנו מתנהגים כך כלפי חלק מהעדות הנוצריות. הבטיחו שיוקם מנגנון תיאום, הבטיחו שיתנהלו ברגישות מקסימלית, הבטיחו שכל הלקחים נלמדו. והינה היום, לא באירוע של אלפים, כאשר שוטרים פוגשים את הנציג הבכיר ביותר של העולם הקתולי במדינת ישראל – גסות רוח. מה אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, כנראה שכשבלשכת השר לביטחון לאומי יושב דרך קבע אדם שקרא בשידור חי לשרוף כנסיות כי זה פסק ההלכה של הרמב"ם – ואומרים לו: אתה בטוח שזה מה שאתה אומר? והוא אומר: כן, פסק מפורש של הרמב"ם, לשרוף כנסיות – והעבריין הזה הוא אחד מכוכבי לשכת השר שאחראי על המשטרה, אז אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר? מה, באמת מדובר באיזה טעות בשיקול דעת של כמה שוטרים? עוד פעם נגלגל את האשמה לש"ג? כאשר הרוח הגזענית, חדורת השנאה, חדורת האלימות, מנשבת מלשכתו של השר העבריין, זורעת סופה בלשכת המפכ"ל, הופכת את לשכת מפקד מחוז ירושלים, בסוף היא מגיעה גם לקצין המשטרה ולשוטר שעומד בפתח כנסיית הקבר. וראש הממשלה הגאון שלנו לא מסוגל להתנצל. הוא מסביר שפעלנו כדי להגן על חייו של הקרדינל – ארבעה אנשי כמורה שצריכים להיכנס לכנסיית הקבר. היום הניחו מיגונית בקבר רחל, מעניין אם שם גם מונעים מרבנים לבוא ולהתפלל – אבל את הקרדינל פיצבאלה צריך לחסום בכניסה לכנסיית הקבר. ועכשיו לתקציב, אדוני. ביום רביעי בערב, כשנסב לשולחן הסדר, נקרא את המדרש הידוע שפותח במילים "כנגד ארבעה בנים דיברה התורה". התקציב הזה, אדוני היושב-ראש, לא מדבר כנגד 10 מיליון אזרחים ישראלים – הוא נגד 10 מיליון אזרחים ישראלים. תקציב שהוא נגד הציבור הישראלי – נגד 1.5 מיליון אזרחים ותיקים, שקיבלו תוספת של 48 שקלים לקצבת האזרחים הוותיקים; תקציב שהוא נגד הישראלים עם המוגבלויות, שלא הכינו בעבורם תוכנית פינוי כדי שהם לא ישבו ויתפללו על חייהם כשאין להם דרך להגיע למרחב מוגן; תקציב שהוא נגד הציבור המשרת; תקציב שהוא נגד הישראלים העובדים, שקמים בבוקר כדי לפרנס את עצמם ואת ילדיהם; תקציב שהוא נגד ההורים הצעירים, שעמלים על החינוך הטוב של ילדיהם, אבל ילדיהם יושבים בכיתות של 40 תלמידים. תקציב נגד 10 מיליון ישראלים. 20 מיליארד ש"ח הקצתה ממשלת נתניהו לכספים קואליציוניים, למעלה מ-70% מהם מגזריים, הולכים לסקטורים מסוימים. כנגד 20 מיליארד ש"ח כספים קואליציוניים, הממשלה הזאת, במצטבר – כפי שמלמד המחקר של קרן ברל כצנלסון – קיצצה קרוב ל-12 מיליארד ש"ח במשרדים החברתיים. התקציב של המשרדים הסקטוריאליים המומצאים – משרד ההתיישבות, ירושלים והמסורת, כל משרדי החנופה וההסכמים הקואליציוניים – התקציב שלהם עלה בזמן כהונת הממשלה הזאת בקרוב ל-80%, ותקציב המשרדים החברתיים האזרחיים – רווחה, בריאות, חינוך, שיכון ובינוי – עלה בפחות מ-25%. תקציב נגד אזרחי ישראל, תקציב המתאים לבן הרשע, זה שכופר בעיקר ומוציא את עצמו מן הכלל; תקציב של ממשלה שלא מאמינה בערבות ההדדית בין כל הישראלים; תקציב שהולך נגד הרעיון להיות חלק מן הכלל ולהיות ערבים האחד כלפי השני; תקציב של סקטורים מושחתים ומפונקים; תקציב של פוליטיקאים מושחתים ותאבי כוח. אדוני היושב-ראש, לפני ארבע שנים בדיוק חברת כנסת מושחתת פעלה עם מי שמכהן היום כשר המשפטים במדינת ישראל, על מנת להפיל את קואליציית וממשלת השינוי. חברת הכנסת המושחתת הזאת טימאה את מסורת ישראל - - << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> ברוך השם שזכינו, ברוך השם שזכינו. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> - - כאשר הפכה את מסורת ישראל לקרדום לחפור בו, והציפה טענות שווא על הכנסת חמץ לבתי חולים. ואני רוצה לשאול אותך, השרה המושחתת סילמן: זה היה שווה 2,000 נופלים ונרצחים, הזיוף חמץ שלך? << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> אתה תמשיך לצעוק, אתה המושחת, ואתה תמשיך לצעוק. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, לא. אל תראה את זה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> זה, הפיתה הזאת, הייתה שווה 2,000 נרצחים ונופלים? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> גלעד, חבר הכנסת קריב, חבר הכנסת קריב, אל תראה את זה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אני מבטיח לך ולכל המושחתים שלצידך, אנחנו נבער את חמץ השחיתות שלכם - - << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת, אני אפסיק אותך אם אתה ממשיך להשתמש בפיתה. אל תשתמש בפיתה, בבקשה. חבר הכנסת קריב. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> - - מהבית הזה וממדינת ישראל. מושחתת. קואליציה של חמץ, ממשלה של חמץ – נבער אתכם. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תיקח ממנו את הפיתה. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> עוד יומיים זה כבר פסח, אל תשאיר את זה כאן. אני מקווה שלא תשאיר את זה כאן בפסח. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתה עברת על הוראות התקנון. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> ברוך השם שזכינו להפיל אתכם, אותך. שתשב באופוזיציה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני הערתי לו, והוא הפסיק. חברת הכנסת יעל רון בן משה, בבקשה. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> אני מקווה שתשב באופוזיציה הרבה שנים, הרבה שנים. טוב מאוד, תמשיך לצעוק. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> תשבי בשקט, מושחתת, אשת דמים שקרנית. אשת דמים שקרנית. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> תמשיך לצעוק, אתה תצעק ותשב באופוזיציה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אשת דמים שקרנית. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> השרה סילמן, אם את רוצה להגיב, את מוזמנת להגיב. יש לך חמש דקות. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> טוב לי להגיב מפה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה. חמש דקות לרשותך, בבקשה. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> זה שהוא מתעצבן, זה מראה כמה צדקנו. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, את לא צריכה להגיב. את רוצה להגיב – תגיבי מפה, לא בהערת ביניים משם, כי גם לא שומעים אותך. ואם את רוצה להגיב, תגיבי מפה, מהדוכן. לפי התקנון מותר לך גם חמש דקות להגיב מפה. בבקשה. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה. מה נגיד? אני עומדת כאן היום כדי לקרוא בכאב למי שאולי עדיין מוכן או מוכנה – השרה סילמן – לשמוע שחייבים, פשוט חייבים, לשנות את סדר העדיפויות הלאומי ולשים בראש את אלה שהמדינה חייבת להם יותר. כן, יש כאלה שהמדינה חייבת להם יותר: המילואימניקים ובני המשפחות שלהם, ותושבי קו העימות בצפון, ביישובים הצמודים והסמוכים לגדר. אני מגיעה לכאן היום אחרי ביקור מטלטל במשגב עם. אתה יודע, אני גרה בעצמי בקיבוץ בקו עימות, אבל הוא לא קיבוץ גדר. במשגב עם הייתי אין-ספור פעמים: בעיתות של שקט, בעיתות של מלחמה, בפינוי הארוך, לאחר מכן עם חזרת התושבים, בשמחה ובאבל – אבל הפעם הביקור היה שונה. כרגע החיים במשגב עם הם מאבק יום-יומי. בזמן שאנחנו פה עסוקים בהרחבת סמכויות של בתי דין דתיים וכו', שם זה פשוט מאבק יום-יומי. כמו שתיארה לי לילך, חברה שפגשתי במקרה במקלט בזמן מטח טילים על הקיבוץ, כשאני רואה את הדאגה על הפנים שלה, והיא ככה מדגימה לי עם כפות הידיים: אנחנו נאחזים באדמה בציפורניים. גם שם לחלק גדול מהתושבים אין מיגון, במשגב עם, יישוב ישראלי שבו הרקטות נופלות עוד לפני שנשמעת האזעקה, ללא מיגון. על כביש הגישה לקיבוץ אני לא אדבר כאן, אבל אם יש דבר אחד שחשוב לי שתעשו בפסח – מי ששומע, גברתי השרה, בעיקר את: סעו למשגב עם. תלכי לראות את המדפים בצרכנייה המקומית הקטנה, הכולבו. חלק ממצרכי הבסיס שיש שם הם בזכות חברים מקיבוצי העמק שעושים את מה שהמדינה פשוט לא עושה, כאילו אין מדינה ואנחנו בימי הפלמ"ח. קיבוץ אחר בגליל העליון מספק חלב טרי לאנשי ההר המותקפים. אתם מאמינים? אבל יש מדינה ויש קיבוץ, ויש אזרחים שנאחזים באדמה, ואין שום תירוץ לאיך שהדברים מתנהלים. איך תסתכלו ללילך בעיניים כשתפגשו אותה? איך תסתכלו בעיניים של ארבעת הילדים שלה? איך אפשר להצדיק את זה מול עצמכם כשאתם יושבים לאכול ארוחה עם הילדים שלכם? כשאני פונה אליכם בפרטי, אתם אומרים לי: אני מגיעה לכל מקום, או – כבר הייתי שם. אבל לא הייתם בשאגת הארי, לא הייתם אחרי שנה וחצי של פינוי, ואל תוך מלחמה עצימה שמתרחשת ממש עכשיו שם על ההר. איך אני יודעת שלא הייתם? כי אף אחד ואחת מהממשלה ומהקואליציה לא היו במשגב עם מאז פרוץ שאגת הארי. תגיעו לראות, תגיעו לחוות, תגיעו להרגיש, תגיעו להיות איתם, ותעשו, תעשו יותר. אני כל כך כועסת מהדבר הזה שאני מוכנה להתחנן אליכם: תיסעו לשם ותעשו. ואם תגיעו למשגב עם, אני בטוחה שגם לקריית שמונה תגיעו. עזבו את הפוליטיקה בצד. גם שם תראו מחסור חמור במיגון וצורך זועק בהפוגה, בייחוד לילדים ולקשישים, והמדינה איננה. גם מי שיוצא שם להפוגה – זה מכספי פילנתרופיה. אני יודעת שאתם יודעים את זה, כולם יודעים שבקריית שמונה חסר מיגון, אני גם יודעת שאומרים לכם שהתקציב עומד לסדר את זה. תעשו לי טובה אישית – תיסעו, תדברו עם ההנהגה המקומית, למרות כל המחלוקות; תדברו עם התושבים, תשמעו מה ההבטחות האלה שוות, ותעשו. תושבי קריית שמונה ומשגב עם לא מבקשים רחמים, הם מבקשים מיגון ליד כל בית. התוכניות מוכנות, ואנשי התפעול עומדים עכשיו בשטח. למה המובילים עם המיגוניות לא מגיעים הלילה? למה צריך לחכות עוד יום ועוד יום? אנחנו בשבוע החמישי לתוך המלחמה. אי-אפשר להמשיך להיות עורף איתן, כפי שביקש ראש הממשלה לפני שעה קלה בביקור בפיקוד צפון, כשאין מרחב מוגן, כשאין פרנסה, כשהילדים גדלים באימה, כשאין הפוגה. אדוני ראש הממשלה, אתה חייב להם מיגון מלא, שיקום כלכלי אמיתי והפוגה מכובדת ומאורגנת למי שזקוק לכך. לא עוד הבטחות ריקות, לא עוד – נתתי הנחיות. מעשים כאן ועכשיו. וכחומת מגן בצורה, ליד אנשי המופת של קריית שמונה ומשגב עם, יש את גיבורי המילואים. אני לא אספיק עכשיו, בזמן הקצר שנותר לי, לספר עליהם, אבל תאמינו לי שזו התגייסות של משפחות שלמות, וגם הם כבר שחוקים עד דק. אל תתחילו בכלל להגיד לי שאני מורידה את המורל בזמן מלחמה. מי אתם בכלל? ואם היו פה חברי הכנסת החרדים, הייתי פונה אליהם בכאב, מהלב, בלי פוליטיקה, בלי משחקים. ב-7 באוקטובר חיכינו לכם, חיכינו לכם כשחיכינו להודעות ההרגעה לגבי בני המשפחה מנותקי הקשר בנגב המערבי. הודעות ההרגעה מהמשפחה לא הגיעו, לצערנו, וגם אתם לא הגעתם. חיכינו לכם ברגעים הקשים בתולדות המדינה, חיכינו שתהיו חלק מהמאמץ הלאומי, שתעמדו כתף אל כתף עם הלוחמים. חיכינו לכם בתמרון החשוב בעזה, חיכינו בתמרון החשוב בלבנון, חיכינו בסוריה, באוויר, בים. אנחנו מחכים לכם גם עכשיו ואנחנו לא מוותרים עליכם, גם אם זה מרגיש שאתם ויתרתם עלינו – על הקיבוצים, על החילונים, על אנשים. אנחנו לא מוותרים עליכם. למרות האכזבה העמוקה, למרות הכאב, אני באופן אישי פשוט לא מוותרת עליכם. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לסיכום, בבקשה. << דובר_המשך >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> תודה, אדוני היושב-ראש, אני מסכמת. אני יודעת שלכל מי שיושב בבית הזה, גם לחברי הכנסת החרדים, ברור שהילדים של קריית שמונה ומשגב עם הם גם הילדים שלנו, של כולנו, וגם כשהילדים האלה מתגייסים לצבא הם עדיין הילדים של כולנו. זו לא חוכמה ללכת לבקר רק בניחומי אבלים. זה חשוב, וחשוב לעשות את זה, אבל צריך גם לשאול מה עם הילדים של האחרים. למה הם לא מתגייסים? מי שתלמיד חכם – שילמד. מי שיושב פה בכנסת וילדיו כולם תלמידים חכמים – אי- אפשר יותר להמשיך עם זה. אני מבקשת מהמקום הכי כן: הצטרפו אלינו לשירות, שנו סדרי עדיפויות, תנו יד, אל תשאירו את העורף והמילואימניקים שוב לבד. יש לכם מקום גדול במאמץ הלאומי הזה. אל תוותרו עלינו, כי אנחנו לא מוותרים עליכם. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת אפרת רייטן מרום. בבקשה, חמש דקות לרשותך. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> תודה רבה, אדוני יושב-ראש הכנסת. חבריי, חברות הכנסת, אנחנו נמצאים יומיים לפני ליל הסדר – שלושה ימים – התחושה אמורה הייתה עכשיו להיות של חירות והתחדשות, אבל התקציב שהממשלה הזו מניחה היום לפנינו, רגע לפני שהחג נכנס, הוא לא פחות מאשר סטירת לחי לאזרחי המדינה. סליחה, לא לכל אזרחי המדינה, יש ציבורים ששווים יותר, ויש כאלה ששווים פחות. יש את הציבור הלא-משרת, שמקבל הערב בתקציב עשרות מיליארדי שקלים, ויש את ציבור היהלומים, שמקורבים לממשלה, שקיבלו כסף לכבישים, תשתיות ובתי מדרש במיליארדי שקלים, ויש את הציבור שלא לומד בבתי הספר שלו אנגלית ומתמטיקה ולא יתרום לחוסן ולכלכלת ישראל, אבל כן מקבל תוספות של מאות מיליוני שקלים לתקציב שלו. יש אפילו מקורבים לשרים שבקומבינות הצליחו גם לעלות לטיסות לחו"ל כשהשמיים סגורים לכולם. ככה זה כשהכספים הקואליציוניים זינקו פי שבעה בארבע שנים. מולם יש את אנשי סוג ב', אנשי הצפון, שחיים תחת מטח טילים, שהממשלה קיצצה מהתקציב למיגון והפקירה אותם לנפשם, ויש את מי ומה שעוד נשאר ממה שהיה פעם גאוות העם והמדינה – החינוך הממלכתי, שלא יקבלו תוספת תקציב, ולא יקבלו תקציב ראוי, וגם הדור הבא יסבול מההשלכות של לימודים מבודדים ועצובים בזום. ויש את תנועות הנוער, שהמדינה ערלת הלב חושבת שזה בזבוז להשקיע בילדים שלנו ומקצצת בתקציבים, וכך גם מקצצת בתקציבי המדע, ניצולי השואה והביטוח הלאומי. בעוד שתקציבי המשרדים המגזריים זינקו ב-450% מאז 2009, הציבור הישראלי מתמודד עם כיתות צפופות, מחסור במיגון ושחיקה בשירותי הבריאות והרווחה. נתניהו מפקיר את מנועי הצמיחה לטובת האינטרסים הפוליטיים. פשוט חרפה. התקציב שהממשלה מעבירה הערב עומד על כ-660 מיליארדי שקלים, אבל 1.3 מיליון למשגב עם הם לא מצאו. משגב עם, כן? שניצב בחזית המלחמה, על הגבול של לבנון, שרק אצלו נשמעו 150 אזעקות לירי טילים וכתב"מים, שאיבד לאחרונה את הסמל והדובר הבהיר והאופטימי של המקום, מנהל מטע האבוקדו, עופר (פושקו) מושקוביץ, זיכרונו לברכה. אז לדבר גבוהה-גבוהה על ציונות, ערכים, נחישות, ועמידות ועד התלם האחרון – כן, חברי קואליציית הפח הזאת יודעים לדבר יפה, אבל במעשים – כלום ושום דבר. רק היום בבוקר קיבלתי מכתב תחינה של הצרכים המידיים שמשגב עם זקוקים לו – משגב עם, שנמצא אפס קילומטר מהגבול, שלרוב התושבים אין ממ"ד, וזמן ההתרעות הוא אפס. מה הם צריכים שהממשלה הזאת לא מספקת? אבזור מקלטי לינה ציבוריים – בכמה כסף? 70,000 שקלים. 70,000 שקלים הממשלה לא נותנת לו; אבזור מקלטי מערכת החינוך של הקיבוץ – 135,000 שקלים – הממשלה לא נותנת; ציוד לכיתת הכוננות – 70,000, המדינה לא נותנת; סלי מזון לקשישים; אבזור מקלט לרפואת חירום; ציוד הצלה וכיבוי – כלום. ממני הם מבקשים, ואני מרימה טלפונים לכל מי שאני מכירה, כולל לפילנתרופים, כדי לעזור להם, לציונים האמיתיים שיושבים שם על הגבול. השתגעתם? בזה אתם חוסכים? בכיתות כוננות? איזו חרפה זה להיות אדיש לאנשי הציונות שגרים על גבול לבנון. חקלאים, אנשי עשייה, אמיצים וראויים כל כך – איך יש לכם את עזות המצח להתגאות בתקציב הזה, שהוא כל-כולו ניתוק, יוהרה ואבדון? שרי ממשלה שאטומים לאימהות חד- הוריות, שרי ממשלה שאטומים לבעל העסק הקטן בצפון ובדרום, שרים שאטומים למשפחות של מילואימניקים, שהאבא שוב, בפעם המאה, יצא לצו 8. חבורה שלמה, שהיא לא של ישראל, שפוטרת כמעט 100,000 – כמעט 100,000 – צעירים וצעירות משירות לצה"ל, ודורשת מהשאר לשאת אותם על כתפיהם – להיפצע אם צריך, למות אם צריך. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לסיכום, בבקשה. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> בזמן שהציבור הישראלי מתגלה שוב ושוב בעוצמתו, מסייע, נושך שפתיים, מהדק חגורה, הממשלה הזו מנצלת את המצב ואת רוח האזרחים בשעת מלחמה ופועלת נגד העם והמדינה. זה לא באג, זה פיצ'ר של הממשלה הזו, להעדיף את המגזרי על פני הלאומי, את הפוליטי על פני הכלכלי, כאילו אין מלחמה, כאילו אין גירעון, כאילו אין מחר. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה. עשר דקות לרשותך. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב בראש, מאז שהחלה המלחמה לפני יותר מחודש, העיר כפר קאסם ספגה פגיעות קשות של פצצות מצרר. נפילות אלה גרמו לנזק רב לרכוש הפרטי והציבורי. תודה לאל, לא נרשמו פגיעות בנפש, ומרבית הפגיעות היו פגיעות הלם ופגיעות קלות. כאן המקום לציין לשבח את תפקודה של עיריית כפר קאסם ושל העומד בראשה, ידידי וחברי מר הייתם טאהא, סגניו, צוותי החירום, צוותי המתנדבים במערך ההצלה ומערך כיבוי האש, בניהול המשבר באחריות ומקצועיות. אני מבקש להביע הערכה עמוקה לתושבים בכפר קאסם ולתושבים בכל היישובים במדינה על גילויי האחריות שהם מגלים בימים קשים אלה. אני רוצה לציין לשבח גם את שיתוף הפעולה ההדוק בין צוותי העירייה לבין פיקוד העורף והמשטרה, שיתוף פעולה שמאפשר טיפול מהיר ומקצועי של הצוותים בעיתות נפילות, מה שמנע עד כה נזק עוד יותר גדול. לצד זאת, חרף הפגיעות הרבות והקשות בעיר כפר קאסם – כולם ראו את הנפילות בסרטונים – אף לא גורם מהממשלה, אף לא גורם מהממשלה המנותקת הזו טרח לבקר ביישוב כדי להגיש סיוע ממשי ממשרדי הממשלה ליישוב כפר קאסם בשעתו הקשה. לאור העובדה של היעדר מקלטים ציבוריים בשכונות ביישוב, כאן המקום להצטרף לדרישותיו של חברי, ראש העיר כפר קאסם, מר הייתם טאהא, בצורך המיידי להבאת חדרי מיגון, מיגוניות שיחולקו ברחבי היישוב וביישובים האחרים הסמוכים שאף הם ספגו נפילות, על מנת שישמשו את התושבים שאינם נמצאים במקום מבטחים בעת הפעלת האזעקות, הגם שעד כה העיר כפר קאסם נשאה לבדה בהוצאות ובעול הכספי המשתמע מהמצב. בשנים האחרונות ובתקופות מלחמה במשמרתו של השר לביזיון לאומי המשטרה ביצעה מעצרים רבים של אזרחים ערבים ברוב המקרים על לא כלום, עלא ולא אישי (אומר בערבית: על לא כלום), לעיתים על פסוקים מהקוראן או על תרגום חופשי של גוגל טרנסלייט, כאשר בדיעבד התברר שההר הוליד עכבר, והמעצרים לא הובילו לכלום. הם נעשו כדי לשרת את שר הטיקטוק, השר לביזיון לאומי, ותו לא. היום, עם נפילות טילים, פצצות מצרר ושברי יירוטים ביישובים הערביים, אנו עדים לגילויי שמחה לאיד מצד חלאות אדם, מצד אנשים גזענים בלי לב, כאשר ללא כל בושה אנשים אלה, שגדלו על ערכים מפלגים, אפלים וחשוכים, שמזכירים תקופות אפלות וחשוכות בהיסטוריה, הביעו שמחה והעלו תגובות מזעזעות. בין היתר כתבו: חבל שזה נגמר רק בנזק, או: רמת דיוק 10, תמשיכו ככה, או: תודה לאל, שייקברו שם כולם, המסריחים האלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אוי ואבוי. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> ויש כאלה שאמרו: כל הכבוד לאיראנים, אתם עושים עבודה טובה. התגובות האלה נכתבו ברבים, אבל איפה המשטרה שתשים לזה גבול? מדוע לא נעצרות הבהמות, חלאות האדם האלה? איך זה שהדבר הזה חוזר על עצמו שוב ושוב, ללא כל פעולה מצד הגורמים הרלוונטיים, שכנראה מגלים הסכמה בשתיקתם? אין לי פרשנות אחרת. נושא אחר שאני רוצה לדבר עליו, היושב-ראש, צריך לעניין אותך יותר מהיושב-ראש שהחלפת, כי אתה אדם מאמין – חופש הדת והפולחן. לא ייתכן, היושב-ראש, מצב שבו מסגד אל- אקצא סגור הרמטית ללא מתן אפשרות לאזרחים המוסלמים להתפלל בו, כולל אלה שגרים בסמוך אליו, כולל אלה שגרים בסמוך אליו. מי שקיבל את ההחלטה, עליו לבחון אותה מחדש באופן מיידי תוך שמירה והקפדה על הנחיות פיקוד העורף, כמובן. הפעם האחרונה שמסגד אל-אקצא נסגר הרמטית, היושב-ראש, הייתה בתקופת הכיבוש הצלבני. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, נראה לי שכדאי שיהיה פה נציג ממשלה. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> לא מעניין אותם מי צריך להיות פה ולמה הם צריכים לשמוע בכלל. היושב-ראש, יש לאפשר ללא דיחוי למוסלמים ולכל אלה שגרים בסמוך למסגד אל-אקצא, להיכנס ולהתפלל במסגד, וגם לאפשר למאמינים הנוצרים להגיע לכנסיות. רק היום המשטרה מנעה מהפטריארך הקתולי להגיע לתפילה בכנסיית הקבר, וכולנו ראינו את הגינויים ברחבי העולם – ובצדק – להחלטות הטיפשיות של מי שקיבל החלטה לנהוג כך. אני קורא לשנות באופן מיידי את ההחלטה האטומה והטיפשית לסגור את מסגד אל-אקצא ואת הכנסיות בירושלים, ואני קורא להקפיד על הנחיות פיקוד העורף, אף אחד לא קורא להפר את הנחיות פיקוד העורף – וכך לאפשר למאמינים להגיע למקומות הקדושים שלהם. כנציגי ציבור נמשיך לקרוא לאנשים לגלות אחריות מקסימלית בכל מקום, ובמקביל דורשים לאפשר לאלתר לכולם לממש את זכותם להגיע למקומות הקדושים שלהם. היושב-ראש, בסמוך למסגד אל-אקצא גרים הרבה מאוד אנשים, בעיר העתיקה, וגם מהם נמנעה אפשרות להיכנס למסגד אל-אקצא ולקיים תפילות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אין שם מרחב מוגן? << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> הרי פיקוד העורף אפשר התאספות של עד 50 בני אדם. הם לא מאפשרים לאדם להיכנס, לאדם אחד. זה סגור הרמטית. זה מטורף, זה מטורף. הפעם הראשונה שמסגד אל-אקצא נסגר הייתה בתקופת הצלבנים; בפעם השנייה בתקופת בנימין נתניהו. אפילו את הנחיות פיקוד העורף הם לא משתדלים ליישם לגבי מסגד אל-אקצא. אז אנא, כפי שזה מותר בכל מקום בארץ, לקיים את הנחיות פיקוד העורף גם לגבי מסגד אל-אקצא, ולהפסיק עם הסגר ההרמטי שמטילים עליו. היושב-ראש, אין פה עניין של ביטחון אישי של הציבור; יש פה עניין פוליטי של אדם שמשתמש בפוליטיקה זולה כדי לקושש קולות אצל הגזענים הפשיסטים שלו, וזה לא צריך להימשך. זה מביא את המדינה לכדי בושות, גם מה שנעשה היום לגבי הכנסייה, וגם כל הקשור במסגד אל- אקצא. למה לסגור אותו הרמטית? איזו הזדמנות פז קיבלתם כדי לקבל החלטה כזאת, שמפירה אפילו את הנחיות פיקוד העורף. אז אני קורא לפתוח מייד את המסגד, ולאפשר פעילות בהתאם להנחיות פיקוד העורף כמו בכל מקום אחר. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר – היושב-ראש, אני לא יודע איך עבר עליך הלילה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא עבר. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני יכול להגיד לך איך עבר הלילה על תושבי הצפון: ב-00:43 אזעקה בכפר גלעדי; ב-00:55 אזעקה בזרעית, שומרה ושתולה; ב-00:56 – באביבים ובדובב; ב-01:08 אזעקה בקריית שמונה ובתל חי; ב-01:09 אזעקה במעיין ברוך ובקריית שמונה; ב-01:11 אזעקה בקריית שמונה, בעמיר; ב-01:28 – בזיכרון יעקב; ב-01:29 – במטולה; ב-02:05 – אזעקה במלכיה; ב-02:23 אזעקה במורן ובשתולה; ב-02:24 – בנטועה; ב-02:37 שוב אזעקה במלכיה; ב-02:40 אזעקה בדישון; ב-02:43 שוב אזעקה במלכיה; ב-05:06 – במרגליות, במשגב עם, במטולה; ב-06:20 – בשתולה; ב-06:26 – בקלע אלון, שעל; ב-06:27 – בדפנה; ב-06:28 – בהגושרים, בית הלל; ב-06:29 שוב אזעקה בקריית שמונה; ב-06:30 – בכפר יובל, ב-06:31 – בהגושרים; ב-06:32 – שוב בקריית שמונה. לצערי, אדוני היושב-ראש, וחוזר חלילה. מה שקורה כרגע ביישובי הצפון הוא בלתי נסבל בעליל, אין בכלל דרך להגדיר את המצב שאליו הגענו. שיא-השיאים הוא שהגענו למצב הזה, אחרי שהודיעו לנו בנובמבר 2024 שזהו – חיסלנו את חיזבאללה, הסרנו את האיום, הכינו בו מכה קשה וניצחת. קראו לתושבים לחזור לצפון ולעלות בחזרה צפונה, ולכולם גם לעבור מהמרכז לצפון, כדי שרק שנה וכמה חודשים אחר כך נמצא את עצמנו שוב בעימות קשה הרבה יותר, חזק הרבה יותר, עצים הרבה יותר. ואתה אומר לעצמך: איך התכוננה מדינת ישראל לעימות הזה? מה עשו מבחינת מיגון הצפון? אתה יודע, אני מסתכל על תקציב המדינה הזה, שהלילה אתם הולכים לאשר אותו. כמה מהתקציב הזה מופנה לטובת הצפון? כמה מהתקציב הזה מופנה לטובת מיגון הצפון? מה שקורה במיגון הצפון, אדוני היושב-ראש, הוא באמת שיא השיאים של הציניות הפוליטית. אני אתן לך את השתלשלות הדברים מ-2018: תוכנית מיגון הצפון מושקת על ידי מי שהיה אז שר הביטחון אביגדור ליברמן – 5 מיליארד שקלים לעשר שנים, 500 מיליון שקל בשנה; בנובמבר 2018 מתפטר אביגדור ליברמן מתפקיד שר הביטחון, כי נתניהו החליט ללכת להסדרה מול חמאס ולאפשר את תשלום מיליוני הדולרים במזומן לחמאס במקום לצאת למבצע מנע ולמכה מקדימה נגד חמאס. מה ההחלטה הראשונה שמקבל נתניהו, שמחליף בעצם את ליברמן בתפקיד שר הביטחון? לבטל את תוכנית מיגון הצפון. ב-2019 אומר ראש מועצה מהליכוד, ראש מועצת שלומי אומר בהגינות, הוא אומר את זה בריאיון לרדיו: ביטלו את תוכנית הצפון, כי מי שהיה חתום עליה היה אביגדור ליברמן. שחס וחלילה לא יהיה על שמו של אביגדור ליברמן, שהוא דאג למיגון הצפון. הפוליטיקה היא זאת שקובעת אם תושבי הצפון יוכלו להתמגן או לא יוכלו להתמגן. התוכנית הזאת מבוטלת, התקציב הזה יורד לטמיון, מחכה עד שנחזור לממשלה. אביגדור ליברמן אז שר האוצר – הינה, בני גנץ פה כשר הביטחון – מחיים בחזרה את תוכנית מיגון הצפון, מתקצבים אותה מחדש. ב-2023 הממשלה הנוכחית מעבירה את התקציב הראשון שלה. מה הדבר הראשון שנחתך בתקציב? מיגון הצפון. 80% קיצוץ קיצצתם במיגון הצפון, מ-500 מיליון שקל בשנה ל-100 מיליון שקל. כמה גני ילדים, כמה מבני ציבור, כמה בתים היו יכולים להיות ממוגנים? דיברו פה על משגב עם – כמעט מחצית מהיישוב הזה בלי מיגון. מלכיה, שנמצאת על הגבול, הם ישנים בתוך המקלט הציבורי, כי אין להם מקלטים בבתים, אין להם ממ"דים. אני לא מצליח להבין איך חברי הממשלה הזאת עוצמים עין בלילה כשהם הולכים לישון, כשהם יודעים שתושבי הצפון מופקרים רק בגלל ההחלטות האלה. וההפקרה של הצפון לא מתבטאת רק במיגון; היא מתבטאת גם במה שנותנים לצפון כרגע. אתה יודע, אני מסתכל על תוכנית הסיוע לעסקים – אתה יכול להשוות עסק שנמצא בקריית שמונה, בראש פינה, בצפת, לעסקים במרכז הארץ? גם במרכז הארץ סופגים טילים, סובלים מזה. אתה לא יכול להשוות מצב שבו בכל 22 דקות יש אזעקה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מושבת לגמרי. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אי-אפשר. וגוזרים גזרה שווה על כולם באירוע הזה. גוזרים גזרה שווה, אומרים: הכול פתוח, תפתחו. אין בעיה לפתוח בצפון חופשי. מי ייסע לעבודה בהפקרות מוחלטת, כשעל כביש 90 אפילו לא שומעים אזעקות? לא שומעים אזעקות, אין התרעה מקדימה על נפילה של טילים. שיא-השיאים של החוצפה בתקציב הזה זה שמצאתם תקציב לכל דבר שיכולתם להעלות בדעתכם, כל אירוע אזוטרי, כל איזה אתנן פוליטי לכל אחת מהמפלגות שצריך לצ'פר אותן בהיקפים של מיליארדים. במקביל לדיוני התקציב מעבירים את החקיקה לסיוע לעסקים – חוק החל"ת. ואללה, תאמין לי, במדינת ישראל יש שני עמים – יש את העם של עובדי המערכת הציבורית, שמקבלים את המשכורת שלהם, את החל"ת מהיום הראשון – היו שישה ימים שמדינת ישראל הייתה אדומה, אי-אפשר היה לצאת. עובדי המגזר הציבורי לא נפגעים בשקל, אבל אם אתה עובד המגזר הפרטי, אתה שכיר במגזר הפרטי, אתה עובד בחנות – שישה ימים הלכו. המשכורת שיקבלו עובדי המגזר הפרטי ב-1 באפריל על חודש מרץ תהיה משכורת עם קיצוץ של 25%. למה? כי הם עובדים במגזר הפרטי? הם עובדים פחות קשה? הם פחות נחשבים? הדם שלהם פחות אדום מהדם של עובדי המדינה? השערורייה הזאת, שבה מפלים בין עובד לעובד, בין מגזר למגזר בפיצוי על מלחמה – הם לא בחרו לא לבוא לעבודה ב-1 במרץ, ב-2 במרץ וב-3 במרץ – הם לא בחרו. אתם הודעתם להם: אל תצאו לעבוד. הממשלה הודיעה להם לא לצאת לעבודה. ואותה ממשלה שהודיעה להם לא לצאת לעבודה, נותנת את התקציב לעובדי המדינה, ושוללת אותו מעובדי המגזר הפרטי. אדוני השר, חברי הכנסת, כשאתם תשבו בליל הסדר עם השולחן הערוך ותראו את כל הטוב הזה ואת המזון, תדעו שיש עובדים במגזר הפרטי, שבגלל שהם במגזר הפרטי הם צריכים להסתדר עם משכורת קטנה ב-25%, כי הממשלה הזאת חושבת שמהמגזר הפרטי אפשר רק לקחת. חופשי תכניסו את הידיים לכיסים שלהם ותיקחו. אמרתי, אולי הממשלה תעסיק את הכנסת הזאת בדיונים מסביב לשעון כדי לראות איך נצליח בכל זאת לדאוג לאותם עובדים. אז במה עסקה הכנסת הזאת שמונה שעות? שמונה שעות דיון בשבוע שעבר – הרחבת הסמכויות של בתי הדין הרבניים ובתי הדין השרעיים, הברית הלא- כשרה בין התנועה האסלאמית לבין ש"ס ויהדות התורה יחד עם חבר הכנסת רוטמן להרחיב את הסמכויות של בתי הדין הדתיים במדינת ישראל. זה בדיוק מה שמטריד עכשיו את תושבי הצפון כשהם רצים למקלט, למי שיש מקלט; כשהם מתחבאים בחדר מדרגות – למי שאין מקלט; כשהם מחפשים לעבור לחברים שיש להם ממ"ד – העובדה שבתי הדין הרבניים ובתי הדין השרעיים יוכלו להחליף את בתי המשפט האזרחיים בדיני ממונות. אני חושב שאין תקציב מנותק יותר מהתקציב הזה שאתם תאשרו פה היום, וכל תפקידו של התקציב הוא לעשות דבר אחד: לדאוג שהכיסאות שלכם לא ירעדו, שחס וחלילה ממשלת 7 באוקטובר, שתחת המשמרת שלה אירע הטבח הגדול ביותר לעם היהודי מאז השואה, לא תצטרך לעמוד לדין הבוחר. זה התקציב שאתם מביאים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חברת הכנסת פנינה תמנו, בבקשה – לא מעודכן אצלי, אבל אנחנו נקדם בברכה. עשר דקות, אדוני, בבקשה. << דובר >> בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, מכובדיי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים כאן במבצע הונאה גלוי של ממשלת ישראל כלפי אזרחי ישראל. מה שמובא כאן הערב אינו תקציב המדינה, אלא בלוף. תקציב הביטחון שמונח פה לא יספיק להצטיידות מחדש בחימושים ובאמצעים שיידרשו מאיתנו אחרי המלחמה. אנחנו נידרש לתוספת, להערכתי, של 10 מיליארד שקלים לפחות. גם כוח האדם בצבא, שאתם לא מטפלים בו כמו שצריך, יידרש לקבל תקצוב נוסף כדי להשאיר את אנשי הקבע ולתת עוד למילואימניקים שנושאים בנטל. ואני מזכיר שכל 1,000 לוחמים חדשים בצה"ל – נניח, מהחברה החרדית – יחסכו מיליארד שקל בשנה ומשחררים מאות מילואימניקים, אולי אלפי מילואימניקים, בחזרה למשפחותיהם. אבל לא. זה לא בתוכנית העבודה שלכם. וזה לא ייגמר רק בהיבטי הביטחון. כבר היום ברור שנצטרך להוסיף מאות מיליונים לתקציב החינוך כדי לפצות את התלמידים ואת המורים על החודשים שהפסידו ועל הזמן שדרכו הם יצטרכו להשלים את הלימודים. זה לא בתקציב. זה לא בתוכניות שלכם. במקום לקחת אחריות ולטפל בזה, שר האוצר ושר החינוך רבים ביניהם מי אחראי לטפל בעניין. בתקציב המדינה האמיתי נצטרך גם לחזק את הצפון. אני זוכר, חברי הקואליציה, כשעוד הייתי בממשלת החירום, אמרתי לנתניהו שחייבים לעלות צפונה ולהכין תוכניות. אתם, שעצרתם את תקציבי המיגון – כפי שחבר הכנסת פורר עמד על כך כאן – את תקציב תקומה שקיצצתם, נצטרך לשוב ולהגדיל. לכן מה שאתם מעבירים פה היום הוא בלוף, שאזרחי ישראל ישלמו עליו. בחדרים שמאחורינו, בוועדת הכספים, התקציב הזה ישתנה מהקצה אל הקצה, וטוב שכך. המיליארדים יזרמו ממשרדי הממשלה לאחרים. הגירעון יהיה גדול יותר. המחיר של חוסר התכנון יהיה על הגב של אזרחי ישראל ופגיעה במשרדי ממשלה שהובטח להם תקציב, אבל לא ניתן יהיה לממש את זה. אבל מכובדי היושב בראש, אנחנו מכירים את השיטה. מעבירים תקציב חסר, ותקציב שהוא גם חסר אחריות, ואז מתקנים אותו תוך כדי תנועה, ועשרות מיליארדים זזים מצד אחד לצד שני. ככה לא בונים תקציב. צריך שתגידו לציבור את האמת, ותיערכו כמו שצריך. אנחנו במלחמה שמצריכה מהעורף לעמוד באתגרים גדולים לאורך זמן. ההורים שנמצאים עם הילדים בבית כי אין גן או בית ספר, ובמקביל צריכים למצוא את הדרך איכשהו לעבוד. בעל עסק שסגור כבר חודש, אולי גם יותר. משפחה של מילואימניק או מילואימניקית, שעוברים את כל זה לבד; אומן שיכול מקסימום להופיע לשכנים במקלט. תושבי הצפון שלא זזים מהמרחבים המוגנים כבר למעלה משבועיים. אזרחי ישראל, מכובדיי, אינם מסכנים. הם גיבורים. והם אכן יעמדו בכל אתגר. אבל אל תדחו את הקץ. אל תעבדו עליהם בעיניים. יש רק קבוצה אחת קטנה ומנותקת, שמפנה, לצערי, את העורף לעורף – אלה אתם, חברי הקואליציה. אנחנו עומדים פה ערב פסח, ומה המסר שלנו לעם בעת הזו? שעדיין אין מתווה פיצוי לעסקים קטנים? כשכבר חודש אין פתרונות למסגרות החינוך? מה, אחרי שנתיים וחצי במבצע מרהיב, שמתוכנן היטב, אי-אפשר היה להביא בחשבון גם את ההיבטים המשלימים של החברה הישראלית? מה, באמת לא יכולנו להיערך? למה תאורן שביטלו לו את כל העבודות לחודש הקרוב יודע להצטמצם, והממשלה הזו לא עושה אפילו צעד סמלי, ומצמצמת משהו? תבטלו שני משרדי ממשלה מיותרים. אתם יודעים שיש יותר. אפילו משהו סמלי, כדי להראות לבעלת הצימר בצפון שאתם רואים אותה, שאתם עושים משהו בעניין הזה. למה אשת המילואימניק יכולה להבין שאין ברירה, והיא שוב תשב בלילות לבד עם הילדים במקלט, מודאגת מהבשורה שעלולה להגיע בבוקר, אבל אתם, אתם לא יכולים לקצץ בכספים הקואליציוניים, שמגיעים לשיאים הולכים וגדלים, ומתקצבים מוסדות שמנציחים את ההשתמטות? אז יש שתי אפשרויות: הראשונה, שאתם ערלי לב שלא אכפת לכם, ואני לא רוצה להאמין לזה. השנייה, שהרוב שוב נסחט על ידי קבוצות קיצוניות ובעלות כוח. לצערי, את מה שאתם דוחים עכשיו תצטרך לסדר הממשלה הבאה. והיא תצטרך להיות ממשלה רחבה וציונית שמסדרת ובונה, ולא נסחטת ומעבירה כספים מתחת לשולחן; שרואה שנים קדימה ולא מקוששת עוד כמה חודשים בכיסא. עם כל האתגרים שאנחנו עומדים בהם, מגיע לנו תקציב שרואה רחוק, ולא מבצע הונאה על גבו של הציבור. אני מאמין, ואני פועל שכך יהיה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה, אדוני. תעלה ותבוא חברת הכנסת מירב בן ארי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברי, ידידי יעקב מרגי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בבקשה. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אין שר. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מי השר? 38 שרים, No one is in the building. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לקרוא לשר. נא לקרוא לשר. הינה, הוא הגיע. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הינה, אלי, מה, באמת. בכל זאת, ארבע שנים ביחד, בוא, לא הולך ברגל. תודה. חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אני אדבר על תקציב 2026, כמעט 700 מיליארד, אבל בעיקר תוכנית – לא באמת החיים עצמם. כל מי שהעז להתנגד לתקציב, טופל. לכולם שימנו את הכיסים. אבל מי נשאר, אדוני שר הרווחה לשעבר? כל המשרדים האזרחיים קוצצו: תחבורה, חינוך, רווחה, בריאות. אגב, למי לא נגעו, אתה יודע? אל תענה לי, אני אגיד לך. לראש הממשלה בפועל, איתמר בן גביר. במשרד שלו לא נוגעים. שם הכול סבבה. ברווחה, כן; בבריאות, כן; בתחבורה הציבורית, כן; אצל בן גביר לא. אוי ואבוי אם ייגעו עוד בטעות, הוא יצא מהבריכה במלון שבו הוא נמצא ויכול לעשות בלגן. אז אני אמשיך. אז תקשיב, הוא לא רלוונטי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני יכול להתחבר ולומר לך שברווחה הקיצוץ כואב. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בוודאי. תגיד לי, מה זה? למה אצלו לא מקציצים? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הקיצוץ הוא כואב. ואני מקווה שהיום שר האוצר יתחייב ויאמר דברים בנושא, עוד הערב. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. למה הוא לא מקצץ? אגב, זה שהוא גם הולך לבריכה בזמן מלחמה – ואללה, אני בקושי מצליחה לרוץ למקלט, הוא הולך לבריכה. אין לי זמן לדבר עליו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מה, את עוקבת אחריו? איפה ראית? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בבריכה עם אשתו, משתכשכים להם בבריכה. אין לי זמן אליו. אני רוצה לדבר על התקציב הפתטי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מה, לא היו התרעות שם? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא ראית? הוא משתכשך בבריכה, נשמה, בוא, בזמן שאנחנו - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא ראיתי. לא ראיתי. לא, אין לי זמן לראות. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בוודאי שאין לך זמן. אני אעדכן אותך מה עושה השר המשועמם הזה. הלאה. נמשיך עם התקציב. כמה התקציב פתטי? אל תגיד, אני אענה לך. ניקח את משרד הביטחון. בינואר 2026 אושר תקציב של 112 מיליארד. בינואר. תוך חודשיים תקציב הביטחון, אתה יודע כמה הוא היום? 140 מיליארד. בחודשיים עלה ב-30 מיליארד. מה יהיה בחודשיים הקרובים? אף אחד לא יודע. האם אתה חושב שהתקציב הזה הוא התקציב שיהיה בפועל? ממש לא. אבל מה לעשות? איך אמר לי שר האוצר לשעבר? זה לא תקציב התקציב הזה; זו מסגרת תקציב. אגב, אתה רוצה לדעת עוד כמה זה מטופש? יום אחד יש 150 מיליון למיגון בצפון. יום שני לוקחים, יום שלישי מחזירים. זה התקציב של בצלאל. העיקר ראיתי אותו עושה סרטון: הוא בדרכו לכנסת כדי להעביר תקציב שיקל את יוקר המחיה. מה יקל ביוקר המחיה בתקציב הזה? משהו שלא שמענו? שום דבר לא יקל את יוקר המחיה. הוא מדבר על זה שהוא מוריד מיסים. איזה מס יורד בתקציב הזה? איזה שקרן זה, הגרנד-מייזר הזה. הוא שקרן. לאיפה כן הולך הכסף? קודם כול, הוא חילק ריינג'רים, נתן ריינג'רים לחברים שלו. מה עשו עם הריינג'רים? אל תגיד לי, שוסטר, אני אגיד לך. הרביצו לפלסטינים. אין מה לעשות, value for money – אתה נותן כסף, אתה יודע לאן הוא ילך. הלאה. אביחי שטרן אומר שיש לו 400 בורות בלי כיסוי. לזה אין כסף. אין כסף ל-400 בורות. לאיפה יש כסף? את לא מאמינה, את יודעת איפה נחתו היום מיגוניות, יעל? בקבר רחל. נחתו מיגוניות, עם מוביל. מובייל, מוביל, איך שזה נקרא. זה נראה כמו מובייל. נחתו מיגוניות היום בקבר רחל. בקריית שמונה לא, באביבים לא. אני מצטערת, זה קשה, נכון. אבל אין מה לעשות, צריך להגיד את האמת, גם אם היא כואבת. לזה יש כסף, יש כסף. איך כחלון פעם אמר לי? מירב, יש מלא כסף, השאלה לאן הוא הולך. נמשיך. עברנו את יהודה ושומרון, דיברתי על זה, נכון? חבל על הזמן, הלאה. ל-4,700 דירות בקריית שמונה אין מיגון. הבנתי שהיום התחילו לשפץ, תודה לאל. אתה יודע שאחרי עם כלביא ביוני, ביבי קיבל דוח חמור של מבקר המדינה על כך שאין מיגון? הוא קיבל דוח. מה הוא עשה עם הדוח? קבר אותו, כמו הדוח של מירון שדיבר על הר מירון לפני האסון. אגב, אתה יודע איזה עוד דוח הוא קבר? לפני האסון במירון, אתה זוכר? אני לא מדברת על האסון האזרחי. לפני האסון בכרמל הוא קיבל דוח על מצב הכבאות, מה הוא עשה? קבר אותו. ראית מה קרה. אין לנו זמן, נדבר על העתיד עכשיו. אני רוצה להגיד לך משהו, התקציב הזה, אף משרד ממשלתי – כל המשרדים המוזרים האלה, מורשת, מסורת, הם נשארים; אף שר נורבגי לא הלך הביתה; 5 מיליארד קואליציוני – בוודאי, אין שאלה. ראיתי שבערוץ הממשל של צפון קוריאה אומרים כן, אבל גם לכם יש קואליציוני. רק שהם שכחו להגיד שהקואליציוני שלנו היה בין 700,000 ל-1.2 מיליארד, והקואליציוני של הממשלה הזאת בזמן מלחמה, הוא כבר ב-5 מיליארד. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> 5.8 מיליארד. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה, מיקי, 5.8 מיליארד. עכשיו, תראה כמה עצוב פה היום. קודם כול, לא סתם מעבירים את התקציב הזה פה באודיטוריום הזה. תראה, עצוב מאוד האודיטוריום הזה. אנשים רצים למרחב מוגן, אנשים רצים למקלט. ככה זה נראה התקציב, זה תקציב עצוב. אתה מסכים איתי? עצוב. אני יודעת, מרגי, אם היית שר רווחה היה לך עוד יותר כואב היום. אבל אתה יודע למי לא עצוב? לאיש עם המיגונית. אתה יודע מי זה האיש עם המיגונית? האדם שמגיע לזירות – ידעתי שאתה תדע – הוא מגיע לערד והוא מגיע לדימונה, עם מיגונית צמודה. מי זה? ביבי. הוא יורד מהרכב הממוגן, איתו יורדת מיגונית ממוגנת. עכשיו סתם שתדעו, אריק שרון נגיד, זוכר את התמונה שלו עם האפוד? לא רצה לשים אפוד. אתה זוכר את זה בטח. רבין, זיכרונו לברכה, לפני שנרצח אמרו לו שים שכפ"ץ. מה הוא אמר? לא. אבל הוא הולך עם מיגונית. עכשיו, מילא הוא היה יוצא מערד ומשאיר שם את המיגונית – בכל זאת, לעשרות אנשים אין שם מקלט. לא, הוא לוקח את המיגונית איתו. עכשיו יבואו ויגידו בטח שב"כ המליץ לו להסתובב עם מיגונית. אתה יודע מה? ראש הממשלה הוא המפקד של שב"כ, לא שב"כ הוא המפקד של ראש הממשלה. אז אם לראש הממשלה יש טיפה מנהיגות הוא אומר להם חבר'ה, יש לי פה אלפי אנשים בלי מיגון במדינת ישראל, איך זה נראה? אתה יודע, בני, שאני, לפני השנתיים האלה שעברתי לדירה, ברוך השם, עם ממ"ד, רצתי לחדר מדרגות? לא היה לי אפילו מקלט בבניין בתל אביב, מקלט. אנשים היום בתל אביב רצים למקלטים בחניונים, בשכונות. הם רצים. אין להם מקלט, הוא הולך עם מיגונית ניידת. חבל שאי-אפשר להכניס את זה לתיק, לפתוח מיגונית, להיכנס. מה זה? תגיד לי, מה זה אתה הולך עם מיגונית? מה? אתה צוחק עלינו? יש אנשים שאין להם לאן ללכת, אין להם לאן לברוח. אתה יודע, יש לי חברה – לא נעים, אבל זה עצוב – שאמרה לי מספיק, אין לי כוח כבר לרוץ עם התינוק, אין לי כוח. לרוץ למקלט השכונתי עם תינוק, אין לי כוח, מירב. אתה יודע, אני אומרת לה זה חשוב. אז היא אומרת לי די, נמאס לי. ואז היא רואה אותו מגיע לערד ולדימונה. אגב, לתל אביב הוא לא בא. אתה יודע, הוא מפחד. אם ביבי איכשהו ישמע את הנאום שלי: אני מזמינה אותך לזירה, יש לי אחת כזאת מתחת לבית; שלושה בניינים מרוסקים. אני, הבית שלי בסדר, הבניין שלי בסדר, ברוך השם. דיברתי איתך על זה שנלך לקרוא הגומל, אתה ואני חברים. יש לי זירה מתחת לבית, כל היום יש לי שוטרים, חיילים. הוא לא מגיע לתל אביב, מה הוא מפחד? מה יצעקו לו? אז לא יצעקו לו רק ביבי, אז יצעקו לו לך. אז מה, אתה ראש ממשלה. איפה המנהיגות שלך? תעמוד, ותגיד להם: אני אדאג למיגון. למה אתה לא נוסע לקריית שמונה? ממה הוא מפחד? מה יעשה לו אביחי? מה הוא יגיד לו, את האמת? למה הוא הולך רק לערד? למה הוא הולך רק לדימונה? למה הוא הולך רק לבית שמש? מה קרה? מה? אנחנו אזרחים סוג ב' בתל אביב? ממה הוא מפחד? שיבוא, אני מזמינה אותו לבוא לזירה שנמצאת מתחת לבית שלי. אני מזמינה אותו לבוא לזירה, כשהגעתי ב20:45 הייתי בהלם. יש אצלנו מפונים, יש אצלנו אנשים במלון בתל אביב, מה הוא מפחד? ברוך השם, יש לנו עירייה נהדרת. באמת, היא תקתקה יום למוחרת. הרי הטיל נפל על הכביש בין שני הבניינים. היא באמת אטמה את הכביש. אבל סליחה, מה לא מגיע ראש ממשלה לחבר'ה שגרים בתל אביב? למה? למה רק בערד, בדימונה ובבית שמש? שיבוא, שיסתכל בעיניים. לא אכפת לו, לא מעניין אותו. אתה לא מאמין, הזירה, אפילו חסכתי לו זמן הליכה. כי הזירה של מוצאי שבת, שנהרג בה הבחור המקסים הזה – אתה יודע, זה שמר על הבניינים של יהודה הלוי, הוא שמר מבזיזה – אני חוסכת לו, כי זו אותה זירה. תבוא. לא בא, מפחד, פחדן, ראש ממשלה פחדן. יש לי דקה. יא אללה, יש לי כל כך הרבה דברים לומר. אל תדאגו, מחר אני אמשיך, אני עוד לא סיימתי להגיד לו את מה - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 40 שניות יש לך, לא דקה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מרגי, אתה מצמצם לי זמנים. אני רוצה להגיד לכם לסיכום - - - << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> מירב, השר והבריכה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> השר והבריכה, כן, דיברתי עליו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> היא דיברה כבר, היא דיברה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אמרתי. פספסת אותי, דיברתי. שנינו אמרנו שאין לנו זמן לנשום, הוא – יש לו זמן להשתכשך בבריכה עם אשתו. זה באמת נשגב מבינתי, אבל אין לי זמן אליו. מחר יש לי הרבה מה לומר לו, מחר יהיה לי הרבה מה לומר בחוק עונש מוות. אל תדאג, הכנתי נאום, אני עובדת עליו, באמת. חבל, אני לא רוצה לעשות ספוילרים לנאום שלי מחר. אני כן רוצה להגיד משהו אחרון. הציבור, קשה לו. קשה לו, זה בסדר גמור. זה בסדר, זה בסדר להגיד שלציבור קשה, זה לא מפחית לרגע מהרצון שלנו או מהיכולות שלנו. אבל קשה. ומותר לראש הממשלה, לא מותר, צריך ראש הממשלה להתייצב, לפחות כל יומיים-שלושה, ולהסביר. איפה ראש הממשלה? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מסיימת. למה הוא לא מסביר לציבור מה קורה עם המלחמה, לאן אנחנו הולכים? למה אני צריכה לשמוע את ג'יי די ואנס? למה אני צריכה לשמוע את הדוברת העייפה הזאת מהבית הלבן? למה? איפה ראש הממשלה? בתוך המיגונית. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. תעלה תבוא חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. בבקשה, גברתי, חמש דקות לרשותך. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> תודה, אדוני. התקציב הזה בא לממן מלחמה שלא רק מרעה את מצבנו הביטחוני כאן ועכשיו, אלא מאיימת להרע מאוד את מצבנו האסטרטגי להרבה מאוד זמן קדימה. זה תקציב שבא לממן בשידור חוזר כישלון שובר לב בלבנון. נתניהו הנחה היום להרחיב שוב את רצועת הביטחון. הבן של ההיסטוריון, הבן של ההיסטוריון הגדול. הוא, כמובן, לא זוכר את 559 החיילים שנהרגו ברצועת הביטחון בפעם הקודמת שאנחנו הרחבנו אותה. זה תקציב שבא לממן את הטרור היהודי ואת התומכים שלו. בונה להם חוות מפוארות, קונה להם ריינג'רים חדשים, מסדר להם שלל משרות וג'ובים. זה תקציב שמממן משטרה שהופכת להיות הבסיג'. בזמן שאנחנו מפציצים את הבסיג' המקורי, אנחנו מייצרים פה את ההעתק שלו. זאת משטרה שמגדילה ומקדמת רציחות בחברה הערבית, במספרים שקשה בכלל לתפוס. זאת משטרה שמאפשרת לאוטונומיה החרדית להשתולל בתוך מדינת ישראל, לעשות מה שבא לה; ומאפשרת לטרור, למחבלים היהודיים, להשתולל בגדה המערבית, ולעשות מה שבא להם שם; משטרה שמשתפת פעולה ומגבה את החולצות החומות של השר לענייני רצח ערבים ונשים. בריונים ערבים - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ברוך הבא, חבר הכנסת גפני. פנים חדשות באו לכאן, ברוך הבא. זה על חשבוני. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> בלבלת אותי, אדוני. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בבקשה, גברתי. הרבה זמן לא ראיתי אותו, אז בירכתי אותו ברכת ברוך הבא. על חשבוני, גברתי. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> הכול טוב. משטרה שמשתפת פעולה ומגבה את החולצות החומות של השר לרצח נשים וערבים. בריונים עבריינים, שבמקום לשרת ברצועת הביטחון המתרחבת, הם מתבריינים בעיקר על נשים מבוגרות, מתנגדות המשטר. משטרה שמצטיינת, לעומת כל אלה, בפיזור הפגנות שקטות ולא אלימות נגד כל מי שמעזה לפתוח פה נגד הממשלה הזאת, או משהו מההחלטות או מהפעולות שלה. משטרה שמפוצצת את מי שמעז או מעזה להפגין נגד הדברים הלא-חוקיים, המושחתים והמטונפים שהממשלה הזאת עושה. בן גביר מתגאה בזה שהוא הביא לבסיג' המתפתחת שלו מיליארדים בקדנציה הזאת. אז מה כל המיליארדים האלה מממנים? מספר הנרצחות והנרצחים באירועים פליליים רק עלה, גם אם לא סופרות את קורבנות טבח 7 באוקטובר, שהימין על מלא הזה, מממן החמאס, הביא עלינו. מספר ההרוגות וההרוגים בתאונות דרכים נמצא בשיא של כל הזמנים. עם כל הכסף הזה המשטרה לא מצליחה לגייס כוח אדם. מעניין למה. מי לא רוצה לבוא להיות סמרטוט של השר העבריין? אז על מה בדיוק כל הכסף הזה הולך? על שוטרים שהולכים לפוצץ במכות שמאלנים ושמאלניות שהולכים להפגין. אחרי התמונות של המכות המטורפות, שהם נתנו במוצאי שבת, למפגינות ולמפגינים דוברות המשטרה הסבירה שהם בכלל רצו להגן עליהם ולשלוח אותם הביתה למרחבים המוגנים שלהם. זה, כשהמפגינות והמפגינים מפגינים בכיכר הבימה מעל המרחב המוגן הכי גדול בארץ כנראה. השוטרים כל כך דאגו האלימים לשלומם של המפגינות והמפגינים, שנבצר מהם להגיע באותה שעה בדיוק לבני ברק, ולהגן על החוגגים הרבים בחתונות, על החוגגים בעדלאידע בניגוד להנחיות. זה לא הסתייע להם. כל כך גדולה המחויבות שלהם לפוצץ במכות את המפגינות והמפגינים השמאלנים בתל אביב, שלא הגיעו לעצור עריקים חרדים למשל. זה תקציב שיביא עוד אלימות ועוד מוות ברציחות, במלחמות, בהיעדר תקציב לבריאות, לרווחה, לתאונות הדרכים. את המלחמה עם איראן נתניהו ימצא את עצמו נאלץ להפסיק, כי טראמפ יגיד לו מתישהו, אבל את הנזק הנורא שהם עושים לדמוקרטיה שלנו ולמשטרה שלנו אנחנו נצטרך להפסיק בעצמנו. ייקח לנו הרבה מאוד זמן לתקן את הנזקים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה אדוני, 15 דקות לרשותך. << דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת וחברות הכנסת, זה לא תקציב וזה לא תקציב חירום. זה לא תקציב למדינה נורמלית. זהו תקציב של מדינת סופר-ספרטה על סטרואידים. זה תקציב אולטרה-ספרטה. הממשלה הזו הוסיפה למשרד המלחמות יותר מ-30 מיליארד שקלים, והוא עומד עכשיו על יותר מ-142 מיליארד. מנגד, חינוך כ-97 מיליארד, רווחה כ-64 מיליארד, בריאות כ-63 מיליארד. זו מדיניות של הפקרה מכוונת של הציבור. כשהממשלה שמה פי שניים על ביטחון מאשר על בריאות ורווחה, אתם אומרים דבר אחד ברור: אתם לא רוצים לגדל אזרחים, אתם רוצים לגדל חיילים; אתם לא רוצים לגדל דור צעיר שיוכל להתפתח, דור משכיל, חכם, ביקורתי, אלא דור של חיילים שיחיה על החרב לעד. כי מי באמת רוצה לחיות על החרב כל חייו? מי רוצה שהילדים שלו יהפכו רק לחיילים ולא לרופאים, למורים, לסטודנטים? מי רוצה לרוץ עם ילדיו למקלטים? מי רוצה לאבד עבודה, שגרה, ביטחון, כשיש אופציה אחרת? ויש אופציה אחרת. הם מנסים להכניס אותנו לתודעה שאין ברירה. אבל יש ברירה. אריסטו בספרו "הפוליטיקה", מספר סיפור מעניין על אופי השלטון בספרטה. הוא אומר: החוקה כולה מתמקדת רק בסוג אחד של מעלה, מעלת הלוחם, זו שמביאה ניצחון במלחמה. לכן כל עוד היו במלחמה כוחם נשמר. אבל כשכבר הגיעו לשליטה רחבה הם נפלו, כי את אומנויות השלום הם בכלל לא הכירו, ומעולם לא עסקו בשום דבר שהוא מעבר למלחמה. בהמשך אריסטו מוסיף: הכנסות המדינה מנוהלות בצורה גרועה, אין כסף בקופה, למרות שהם נאלצים לנהל מלחמות גדולות והם גם לא מוכנים לשלם מיסים. התוצאה שהמחוקק יצר היא הפוכה ממה שהיה צריך. הוא הפך את העיר לענייה ואת האזרחים לחמדנים. זו ממשלה שיודעת לשלוח למלחמה ולפתוח במלחמות. זו המדינה הטובה בעולם בפתיחה במלחמות. הלוואי שהיא הייתה כל כך טובה בלדאוג לכל אזרחיה, לרבות המוחלשים. רבים מהאזרחים כלל אינם יכולים להגיע למקלט, כי לשליש מהאזרחים אין גישה בכלל, ובמקרה, רק במקרה, רובם ערבים. ממשלת ההפקרה יודעת זאת היטב, ובכל זאת החליטה לצאת לשתי מלחמות באיראן ולעוד אין-ספור מלחמות בשנתיים וחצי האחרונות. אבל בתקציב אין כסף להגן על האזרחים, יש רק כסף להקריב אותם. זה תקציב אולטרה-ספרטה. בזמן שאתם מעבירים מיליארדים למה שנקרא ביטחון וכספים קואליציוניים, העסקים קורסים, הפועלים לא גומרים את החודש, משפחות נשברות, צעירים לא רואים עתיד כאן, קשישים מופקרים. והעשירים? העשירים תמיד מתעשרים, כי ככה נראית מדינת אולטרה-ספרטה. זה לא רק סדר עדיפויות מעוות. זה תקציב של גזל, כספים קואליציוניים למקורבים, בזמן שהציבור כולו נאבק לשרוד. כל מי שיודע היסטוריה, יודע: כל מי שבונה את עתידו רק על חרב, קורס, מתרסק, מתמוטט. אי-אפשר לבנות עתיד בטוח לאזרחי המדינה – יהודים וערבים כאחד – על החרב. זהו תקציב שאומר לאזרחים: תחיו על החרב, תמותו על החרב. אבל על חרב אי-אפשר לחיות, ולכן זה לא תקציב של חיים, זה תקציב של מוות, זה תקציב של אולטרה ספרטה. אני אמרתי שיש ברירה. אני פונה לאזרחי המדינה. אני בטוח שיש רוב מוצק גדול מאזרחי המדינה שרוצה לחיות חיים נורמליים, שרוצה לחיות בביטחון, במצב כלכלי יציב ולהיות לגיטימי. טבעי מאוד. אני בטוח שיש רוב כאלה, ואני אומר לציבור, לרוב הזה, שיש אופציה כזו. בוודאי שיש אופציה כזו. יש דבר שמנסים לכסות עליו, מנסים שאתם האזרחים לא תראו אותו. בשנת 2002 הייתה יוזמה ערבית של כל מדינות ערב, אבל כל מדינות ערב, שאומצה על ידי הליגה האסלאמית, כלומר כל המדינות האסלאמיות, שאומרת למדינת ישראל: שלום בין הפלסטינים לבין מדינת ישראל, מדינה לצד מדינה, ושלום ונורמליזציה עם כל מדינות ערב ועם כל המדינות האסלאמיות. יש אופציה לחיות בביטחון, לחיות ביציבות כלכלית, ובעיקר לעשות צדק. כן, אזרחי המדינה שרואים אותי מעבר למסך הטלוויזיה, חשוב לי לדבר אליכם אתם. יש אופציה כזו, לחיות בשלום, בביטחון, ביציבות כלכלית, להיות לגיטימיים. אנחנו מציעים את האופציה הזו, שעושה צדק לכולם. יהודים מממשים את זכותם להגדרה עצמית, ואני מכיר בכך, והפלסטינים מממשים את זכותם להגדרה עצמית. עושים הסדרי ביטחון, כל מה שצריך בשביל ששתי המדינות יחיו בשלום ביחד. במקום להעביר את כל המיליארדים, כל המיליארדים, למה שנקרא ביטחון – 142 מיליארד שקלים למה שנקרא ביטחון. במקום שהמיליארדים הללו יגיעו אליכם, אתם ישירות; יגיעו לשלטון מקומי, יגיעו לבריאות, יגיעו לחינוך, יגיעו לרווחה, יגיעו לספורט, יגיעו לזמן פנאי, לכל מה שצריך אזרח, ובעיקר – כן, בעיקר – לעשות צדק. למה אני אומר צדק? כי חברים וחברות, במולדת הזו – רצינו, לא רצינו, אהבנו, לא אהבנו – יש שני עמים. כתוצאה מהתפתחות היסטורית, יש פה שני עמים. צריך להגיע למשוואה, שמכבדת את הזכויות הלאומיות של שני העמים. אין דרך אחרת. השקרנים אומרים, שרוצים שהעם האיראני ישתחרר. כמה צבועים, כמה שקרנים. אז תשחררו את העם הפלסטיני, בשביל להרגיש שיש בכם טיפת מוסר, טיפת מוסר. הינה, העם הפלסטיני, תשחררו אותו. יא שקרנים, כל כך שקרנים. אתם, באמת מעניין אתכם העם האיראני? מה, בכל מדינות המפרץ יש דמוקרטיה? אבל שם אין לכם בעיה. יש לכם בעיה רק באיראן. בגלל העם? חשוב לכם באמת העם? ומי הדמוקרטים שרוצים לשחרר את העם האיראני? נתניהו, בן גביר וסמוטריץ' ודונלד טראמפ? על מי אתם משקרים? על מי אתם משקרים? על מי? אני חושב, שאם הסכמי אוסלו היו האירוע המכונן עבור השמאל, ואחרי זה השמאל נחלש, והימין בנה נרטיב, שהשלום לא הביא ביטחון, הביא אוטובוסים מתפוצצים, האירוע המכונן עבור הימין הישראלי, זה 7 באוקטובר והמלחמה הזו. אחריה אנחנו נעמוד בפני הימין, ונגיד להם, שהכוח לא הביא ביטחון ולא הביא שלום. נגיד להם: ממשלת ימין על מלא. ממשלת החלומות של הפשיסטים. נגיד להם, 7 באוקטובר נתן גושפנקה להיכנס לעזה. בוודאי לא מוסרית, בגלל שהכניסה הייתה נגד אזרחים ונגד ילדים – 20,000 ילדים, 20,000. 20,000 ילדים נהרגו, 20,000. 20,000 ילדים. וגם נשיא ארצות הברית נתן גושפנקה לטרנספר. מתי זה קרה? גם המלחמה הארוכה והאינטנסיבית ביותר, וגם 90% מהאזרחים היהודים תמכו במלחמה בשנה הראשונה. עם כל התנאים הללו, נשאר בין הים לנהר 7.5 מיליון פלסטינים ו-7.5 מיליון יהודים. מה אפשר לעשות עכשיו? זה הזמן לתקוף את האידיאולוגיה של הימין, את האידיאולוגיה שמסרבת לשלום. זה הזמן לתקוף אותה. לכן הזמן הקרוב הבא, העתידי יהיה הזמן שלנו, שנציע אלטרנטיבה. אלטרנטיבה של חיים ולא של מוות, כמו שהממשלה הזו מציעה, אלא אלטרנטיבה של חיים, אלטרנטיבה של שלום, של ביטחון אמיתי, של שגשוג כלכלי, ובעיקר עשיית צדק שתיטיב עם כל האזרחים משני העמים. למה אני אומר שהיא מיטיבה עם שני העמים? בוודאי שהיא תטיב עם הפלסטינים בצורה ישירה, אבל מה זאת אומרת להיות חלק מקבוצה כובשת; חלק מקבוצה שמנהלת משטר צבאי; חלק מקבוצה שמונעת זכויות של עם, מה זאת אומרת? אני לא רק מדבר על ביטחון ופגיעה בביטחון, פגיעה בכלכלה, אלא מהמקום המוסרי. לכן צריך לשחרר את בני שני העמים מהכיבוש הארור הזה, וכן להגיע לשלום. לכן יש את היוזמה הערבית, שאומצה על ידי הפסיקה האסלאמית. יש בה הצעה, להגיע לפשרה היסטורית עם העם הפלסטיני: מדינה לצד מדינה, עם הסדרי ביטחון וכל מה שצריך, בשביל שיחיו ביחד שתי מדינות ושני עמים; שיחיו בשלום. זו האופציה הנכונה והראויה והמכבדת, ואין בלתה. ואין בלתה. אין אופציה אחרת. אנחנו ניאבק למען הדבר הנכון, ודרכנו תנצח. תודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מנסור עבאס. בבקשה, אדוני. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אל תיתן לו להשתולל, למנסור. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הוא חייב לעלות אחרי הטונים והפתוס של איימן עודה. אני לא יכול למנוע זאת ממנו. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך. << דובר >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אתמול היינו בסיור בנגב. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ולא קפצת לבקר. בסדר. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> במשך שעות רבות עברנו מיישוב ליישוב – בעיקר יישובים לא מוכרים. לסבר רק את האוזן, ביישובים לא מוכרים, בכל אחד יש 2,000, 3,000, 5,000 תושבים. זה לא קומץ, מקבץ, איך שקוראים לזה בשפה הרשמית, מקבץ של אנשים – כאילו שיש עשרה אנשים פה, 15 משפחות שם. אל-פורעה – 3,000 תושבים. צריפים, אוהלים. מיגוניות – אין. וחבר הכנסת ואליד אלהואשלה כבר שנתיים פונה, מאז 7 באוקטובר, בנושא הזה, וכל חברי הכנסת הערבים דיברו בהקשר הזה, ואין מענה. לא רק שחיי התושבים, האזרחים הערבים בנגב, לא מעניינים את הממשלה ולא ביטחונם ולא רווחתם, אפילו להציב שם מיגוניות ולאסוף את זה ביום שאחרי, הם לא עושים את זה. הם לא רוצים לקבע את המצב הלא-מוכר הזה, למרות שאני לא חושב שהמדינה – המדינה בסופו של דבר תכיר בכל היישובים, כמו שהיא הכירה ביישובים הלא-מוכרים בצפון, 40 יישובים. הייתה לנו בשנות השמונים והתשעים ועדת ה-40, 40 יישובים לא מוכרים בצפון. איפה הם היום? כולם נמצאים. חלקם הגדול נמצא כחלק מהמועצות האזוריות הכלליות, היהודיות: גלבוע, מטה אשר, יזרעאל וכו' וכו'. 33 יישובים ערביים נמצאים כחלק מהמועצות האזוריות, ולכן בנגב יש כמעט 140,000 עד 150,000 תושבים שנמצאים בטריטוריה הזאת שקוראים לה "היישובים הלא-מוכרים". ואפילו ביישובים שהמדינה החליטה להכיר בהם מלפני שנים רבות, אין עדיין פיתוח ותשתיות ומתן שירותים. בעיני חלק מהשרים, משילות זה רק אכיפה בלי מתן שירותים, ולכן אתמול היינו צריכים לעמוד מתחת לכיפת השמיים, ולהסתכל אם ייפלו טיל או שברי טילים. וראינו רבים מחלקי הטילים שנופלים בין הבתים ובתוך היישובים הלא-מוכרים. ולכן מן הראוי – ואנחנו מדברים על תקציב המדינה, היינו צריכים לראות שם סעיף שמממן פריסה שלמה של מיגוניות בתוך היישובים הלא-מוכרים. אם מישהו לא רוצה להשאיר אותם שם, בבקשה, שייקח אותם ביום שאחרי. כמובן שאין מענה בתקציב הזה גם לנושא של פשיעה ואלימות. אני מזכיר שכאשר הממשלה רצתה לעשות מעשה בנושא הזה, היא אישרה תוכנית חומש, 549, בממשלה הקודמת, תקצבה את התוכנית הזאת בערך ב-2.4 מיליארד שקל. כמובן שהחלק העיקרי הלך בעיקר למשטרה – לחזק, לשדרג, לשפר, לתת אמצעים למשטרה, כדי שתוכל להתמודד עם הפשיעה והאלימות. אכן, בשנה הראשונה הייתה ירידה משמעותית בשיעורי הפשיעה בתוך החברה הערבית, ולצערנו, כבר ביום הראשון שנכנסה הממשלה הנוכחית לכהונה הופסק כל המהלך הזה של מיגור הפשיעה והאלימות דרך תוכנית 549 ומסלול בטוח, שהוביל אותו חבר הכנסת יואב סגלוביץ, וכל העשייה שהתחלנו לעשות. לכן היום אנחנו יודעים שיש כוונה לממשלה הנוכחית לקצץ מה שנשאר מתוכניות החומש, 549 ו-550, ללא הצדקה. ואנחנו יודעים שכל השקעה בתוך החברה הערבית היא השקעה אמיתית שמניבה פירות לכלכלת ישראל והופכת את החברה הערבית במידה מסוימת ממשקולת במובנים מסוימים למנוף צמיחה כלכלי לכלכלת מדינת ישראל. בחמש הדקות שנותרו לי אני אדבר שתי מילים בשפה הערבית כי זה יום חשוב, לאשר את תקציב המדינה, וחשוב לשקף את המציאות הזאת לאזרחים הערבים בשפתם. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: היום, כפי הנראה, יתקיים אישור תקציב המדינה בפעם הרביעית ברציפות. ואני אומר באופן ברור וכן – אני לא רוצה לומר כל הכבוד, אבל אין ספק שמרשים שהקואליציה הימנית הקיצונית הזאת והממשלה הזאת הייתה מסוגלת להעביר ארבע פעמים תקציב מדינה, ובכל פעם כמובן שהקורבן הראשון היה החברה הערבית וזכויות החברה הערבית בתקציב המדינה. ולכן ראינו שיש שם קיצוצים רשמיים וקיצוצים לא רשמיים. הכוונה היא שהקיצוצים הרשמיים הם של 5% ו-15% ושינויים בסעיפים פה ושם בתוכניות החומש לחברה הערבית, והקיצוצים הלא-רשמיים הם למעשה השהיה של ביצוע ההחלטות שקשורות לחברה הערבית בתחומים השונים. ולכן שיעור הניצול של תקציבי החברה הערבית ירד מכמעט 100%, שישה מיליארד שקלים בשנת 2022, להרבה פחות מכך בשנת 2023 ו-2024 ו-2025 ו-2026, שאנחנו נמצאים בה, אפילו פחות מ-40%. הקואליציה הזו הצליחה לגזול מאיתנו את הזכויות שלנו בתקציב ובתוכניות הכלכליות והחברתיות. היא הצליחה לצמצם את הירידה שהייתה ברמות האלימות והפשע בשנים 2022 לעלייה, אבל עלייה מטורפת – בשנת 2023 130% ועלייה נוספת ב-2024, 2025 ו-2026, בערך הרוג בכל יום. ואנחנו לא מוצאים בתקציב הזה עכשיו שום תשובה לתוכנית המאבק באלימות והפשע שקשורה לחברה הערבית. זו כמובן תוצאה של הימשכות הממשלה הזאת והשמירה שלה על הקואליציה הזו ועל האחיזה העיקשת בקואליציה הזו וניהול התיקים שקשורים בהם. (אומר דברים בשפה הערבית , להלן תרגומם:). תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. יעלה ויבוא חבר הכנסת אביגדור ליברמן. בבקשה, אדוני. עשר דקות לרשותך. << דובר >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, קודם כול אני כנראה כזה קטן ולא רואים אותי, שאני מופיע כלא נמצא בכנסת. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אצלי אתה מופיע. << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תסתכל בנוכחות, כנראה שכחו שאני נמצא פה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מי יכול לדלג עליך? מה פתאום? << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני פה משעה 15:00, לידיעתך. אני נמצא, למרות שלא מופיע. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לכבוד הוא לנו. << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר על דיפ-סטייט. כל הזמן אנחנו יושבים ושומעים את הטירוף הזה על דיפ-סטייט. הנציג הבולט של דיפ-סטייט הוא בן אדם שנתניהו מינה פעמיים – פעם אחת למזכיר הצבאי שלו, ופעם שלו לרמטכ"ל. הרמטכ"ל, אייל זמיר, דיבר מדם ליבו – צה"ל קורס לתוך עצמו. חסרים 15,000 חיילים. כמובן שהוא נציג של הדיפ-סטייט. ומה ההשלכה הכלכלית? כל גדוד סדיר שווה-ערך לעשרה גדודי מילואים. כשחסרים לך חיילים, אתה מגייס עוד ועוד מילואים, ומשלם פי-עשרה. אדוני היושב-ראש, אני מקווה שאתה מודע לכך שכל מערך המילואים, כל חיילי המילואים ביחד הם 4% מאוכלוסיית ישראל הרלוונטית. כלומר, כל הנטל נופל על אותם 4%. אני רוצה שתבין, גם במונחים כלכליים, ואני אתן לך דוגמה קונקרטית. חייל מילואים, שגר בתל אביב, יש לו עסק עצמאי, עשה כבר מעל 200 יום מילואים, והתגייס עוד פעם. יש לו שני ילדים עד גיל 4, הולכים למעון. כמה עולה מעון בתל אביב? בין 6,000 ל-7,000 שקל. אז כסף הוא שילם, המעון סגור, הוא צריך להחזיק ילדים בבית, אשתו עובדת בחברה פרטית, לא יכולה לצאת לעבודה, כי יש לה שני ילדים. מי מפצה אותו? מה עם העסק הפרטי שלו? יש אלפים כאלה. אלפים כאלה. מה באמת עם החזר מעונות יום לאותם חיילי מילואים, שאין להם ברירה, והנשים שלהם נשארות בבית? הם משלמים פה 300% קנס, על עצם זה שהם הולכים למילואים. הנציג השני הבולט של הדיפ-סטייט, אני רוצה להזכיר את השני, גם הוא פעמיים מונה על ידי בנימין נתניהו: נגיד בנק ישראל, אמיר ירון. הוא הובא מניו יורק, יבוא אישי של בנימין נתניהו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> קיבל הארכה לא מזמן. << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> פעמיים. פעם אחת ופעם שנייה. נעשה תדרוך בסוף שבוע כשהדברים הם ברורים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא להישמע להוראות משמר הכנסת. כשנקבל הנחיות ממשמר הכנסת נפעל בהתאם. אני מכריז על הפסקה, על פי הוראת משמר הכנסת. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 22:10 ונתחדשה בשעה 23:25.) << הפסקה >> << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו מחדשים את הדיון. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך. << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> דיברנו על נציג בכיר של הדיפ-סטייט, הרמטכ"ל. הנציג השני - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - אין סייעתא דשמיא - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בבקשה נא לא להפריע. << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> - - הנציג השני של דיפ סטייט, גם, יהודי מכובד, מונה פעמיים על ידי ראש הממשלה לנגיד בנק ישראל, אמיר ירון, יבוא אישי של בנימין נתניהו מניו יורק. מה תידרך נגיד בנק ישראל בסוף השבוע? בדיוק כמו שתידרך הרמטכ"ל, אנחנו לפני קריסה פיסקלית. להגדיל גירעון ועוד פעם להגדיל גירעון, זה טירוף מוחלט. היום, אדוני היושב-ראש, רק ריבית על החוב של מדינת ישראל: 64–65 מיליארד שקלים בשנה. מה זה אומר? זה אומר שהריבית שישלמו אזרחי ישראל גם תעלה, והחוב שאנחנו משאירים לילדים ולנכדים הולך ותופח. אז גם כמובן נגיד בנק ישראל, גם הוא נציג של הדיפ-סטייט. וכמובן אני בטוח שראית את זעקת ראש עיריית קריית שמונה, חבר מרכז הליכוד, גם הוא כנראה נציג של הדיפ-סטייט. ומי ששמע את הזעקה שלו, לא יכול להירגע. וכמובן מי שראה את הדמעות של איתן דוידי, יושב-ראש המושב מרגליות, גם הוא כנראה, גם איתן דוידי כנראה נציג של הדיפ-סטייט. אז אני לא מבין איך האנשים האלו – איך אתם בקואליציה – נרדמים בלילות אחרי שאתם שומעים את כל האזהרות ורואים את כל מה שקורה במדינת ישראל. ואני חייב להגיד, כל התקציב הזה הוא תקציב שקר, אין לו שום קשר למציאות. כשרושמים ביעד הגירעון 5.1%, אין אחד במדינת ישראל שמאמין שאפשר להגיע לגירעון פחות מ-6%. אבל רושמים. רושמים כי רוצים פשוט להעביר את זה. וכמובן, אנחנו זוכרים אדוני היושב-ראש, את כל ההבטחות לפני הבחירות: להוריד את יוקר המחיה, חינוך חינם מגיל אפס. מה קורה עם יוקר המחייה? רק העלו את יוקר המחייה. המע"מ עלה באחוז אחד; ביטוח לאומי עלה; מחירי החשמל והמים עלו; ארנונה עלתה – הכול רק עולה. איפה המאבק ביוקר המחייה? איפה חינוך חינם מגיל אפס? ואני רוצה לדבר באמת על כמה סעיפים מדהימים בתקציב הזה. אתה יודע, כששם מנפחים תקציב שוחד, קרי כספים קואליציוניים, פלוס סעיף שמעולם לא ראיתי בספר התקציב: הוצאות חירום אזרחיות – שאף אחד לא הגדיר. 5.8 מיליארד שקלים פלוס 6 מיליארד שקלים כסף קואליציוני, 11.8 מיליארד שקל – הכול שוחד פוליטי נטו. כשאנחנו מדברים על התקציב של הישיבות, 850 מיליון שקל זה תקציב הישיבות, הוסיפו עכשיו 1.5 מיליארד. אדוני היושב-ראש, אני מבטיח לך, שכשחוזרים לשלטון תקציב הישיבות יחזור למה שהוא היה: 850 מיליון שקל ולא גרוש אחד יותר. אבל עוד סעיף מדהים, 49 מיליון שקלים למניעת נשירה מישיבות. כלומר, במקום לעודד אנשים להצטרף לשוק העבודה, להצטרף לשירות, פשוט מנסים למנוע מהם בכוח להצטרף לשוק העבודה. אני אומר לכם, יש כסף, אפשר להביא אותו. מה מקור הכספים? רק אובדן התוצר מכך שבמגזר החרדי שיעור התעסוקה בקרב הגברים הוא כמעט חצי ממה שבקרב גברים יהודים אחרים – רק אובדן התוצר הוא 54 מיליארד שקלים. סבסוד, סבסוד של המשתמטים הגיע ל-36 מיליארד שקל בשנת 2025. כל הכסף שהוצא לכל מיני קצבאות, והנחות לארנונה, ותלושי מזון, וכל מיני דברים נוספים, 36 מיליארד שקלים. כמה נזק מהפשיעה? מדברים על הפשיעה רק במונחים של האלימות. מה הנזק הכלכלי של הפשיעה, של הרצח, של הפיצויים, של המאבק? 25 מיליארד שקל בשנה – זאת הערכת הנזק של הפשיעה, המאבק בפשיעה וכל הפעילות של ארגוני הפשע. כמה נזק מתאונות דרכים? 19.6 מיליארד שקלים. כמה פרוטקשן משלמים, כמה הנזק הכולל ישיר ועקיף מתשלומי פרוטקשן? כשמדברים על אלימות במגזר הערבי, משום מה שוכחים שרוב אלה שמשלמים פרוטקשן הם היהודים. אלה עוד 12 מיליארד שקלים. וכשאתה מסתכל על כל משרדי הממשלה המיותרים – לפחות שמונה משרדי ממשלה מיותרים – עוד 200 מיליון שקל. תחסכו חצי מזה, לא הכול. תורידו את זה בחצי, זה 74 מיליארד שקל. אפשר פה להביא 74 מיליארד שקל. דבר נוסף, אנחנו מתמודדים בעימות חסר תקדים, עימות רב-חזיתי. ואני רואה, כל פעם נותנים עוד פה עשרה מיליארד, עוד שבעה מיליארד שקל למערכת הביטחון. זה דבר אבסורדי. מערכת ביטחון בנויה על התר"ש, התוכנית הרב-שנתית. פיתוח כלי מסוים, נשק מסוים, מהרעיון עד שהופך למבצעי, זה עשר שנים. עשר שנים השקעה כדי להגיע לאיזשהו כלי שהופך למבצעי, ולכן חייבים לשחרר את תקציב הביטחון מכל המשחקים הקואליציוניים. חייבים פה לקבוע בחוק, שזה חלק קבוע מהתוצר הלאומי. אם באירופה החברים בנאט"ו מחליטים להעלות את תקציב הביטחון ל-5% – מי בדיוק מאיים על בלגיה? מי מאיים על צרפת? על איטליה? והם הולכים להעלות ל-5%. אז מדינת ישראל חייבת לקבוע לעשור הקרוב שתקציב הביטחון הוא קבוע, הוא לא משתנה: 8% מהתוצר הלאומי. רק ככה אתה יכול לבנות פה תר"ש מסודרת, לתכנן פיתוח אמצעי לחימה, לתכנן ייצור אמצעי לחימה, לא לשנורר כל הזמן, להיות באי-ודאות. וצריך להבין שכל ההשקעה בתעשיות בתעשיית הביטחון, זה בסוף מניב גם דיבידנד ענק למדינת ישראל. גם כדאי להשקיע – במקום להשקיע בטכנולוגיות, במחקר ופיתוח, משקיעים במשתמטים, מעודדים את ההשתמטות. לכן, לתקציב הזה אין זכות קיום, פשוט יצטרכו לשנות אותו מן היסוד; הוא לא משקף שום דבר; ברור שמדובר בתקציב שקרי, כמו בגששים – תקציב כאילו. זה ממש תקציב כאילו. לכן, אדוני היושב-ראש, אולי הקואליציה הזאת, שהיא דיפ-פייק אחד גדול. אין אצלנו דיפ סטייט, יש דיפ-פייק, ומי שעומד בראש מערכת הדיפ-פייק זה ראש הממשלה. יושב-ראש הקואליציה, אופיר כץ אתה חלק מאותו דיפ-פייק, וכל הממשלה הזאת וכל אותו ארגון, ארגון רעל שהקמתם, זה הכול דיפ-פייק, לא יעזור לכם. בסוף לשקר אין רגליים, האמת תנצח, ובסוף הטובים ינצחו, ואנחנו נשנה הכול מן היסוד. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה, תעלה תבוא חברת הכנסת פנינה תמנו - - << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> לא יגמרו לדבר היום. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> - - אחרונת הדוברים לפני הסיכום. בבקשה, גברתי, עשר דקות. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת אביגדור, מי שהיה גם שר האוצר, אני רוצה לומר לך, זה לא רק דיפ-פייק, זה הולך להיות דיפ mistake, שכל מדינת ישראל ועם ישראל ישלמו עליו. לצערנו, התקציב שיושב לפנינו הוא תקציב שמסתתר מאחורי קולות המלחמה ומנצל את חוסר הקשב של עם ישראל, שנתון באומץ רב, באמת, בתעצומות נפש עילאיים, כמעט שלוש שנים במלחמה אינטנסיבית. מנצלים את זה ומביאים לכאן תקציב שערורייתי, שאין בו – שלא לדבר על בשורה, אבל בוודאי ובוודאי, כמו שבכירים באוצר אמרו, יש כאן ממשלה חסרת אחריות, שמשאירה אדמה חרוכה. ממשלה שבעצם אומרת – על פי המספרים שניצבים לפנינו והתקציבים שניצבים לפנינו – אחרינו המבול. שר האוצר, ברוך הבא. יעד גירעון של 4.9, כשאנחנו מבינים שזה יעד גירעון שהוא פייק והוא ילך ויתפח והוא הולך וגדל. חוב ציבורי שילך ויגדל ויתפח, תחזית צמיחה מנופחת ואופטימית מדי, כאשר אנחנו מבינים שהכנסות המדינה יקטנו וההוצאות רק ילכו ויגדלו. עכשיו, בתוך כל הדבר הזה, כשאנחנו מבינים ויודעים גם לגלות סובלנות, כשצריך להקצות את התקציבים לביטחון, כשכל יום של מלחמה עולה לנו כמיליארד שקלים, ברור לכם שהסובלנות הנדרשת הייתה מתגלה פה. אנחנו מגלים את זה כאופוזיציה פעם אחר פעם, אבל לראות תקציב שאף אחד פה לא עצר כדי לקצץ את השומנים, ולהוריד משרדים מיותרים ולדאוג שמצמצמים תקציבים שהם לא מועילים לעם ישראל בעת הזאת, ובמקום זה, לצערנו, 6 מיליארד שקלים תקציבים קואליציוניים, 6 מיליארדים שיכלו ללכת לאותם משרדים שאתם מכניסים את ידכם לקופה, משרדים שאמורים להיות השירותים החברתיים הכי בסיסיים. כאשר אתם תעבירו את התקציב הזה, שאנחנו נצביע נגדו, אתם הולכים מחר לעשות פלאט על כל המשרדים הכי חשובים. אתם תקצצו מאות מיליונים מהרווחה, תקצצו מאות מיליונים מהחינוך, תקצצו מתחבורה. אני שואלת את עצמי, איך אין לכם בושה לקצץ בחינוך? הילדים שלנו, עם הנפשות הרכות, הנשמות הטובות האלה, שנאלצים לרוץ למקלטים, ילדים שכבר חוו קורונה, חווים מלחמות; במקום לומר בזה אנחנו לא נוגעים; אבל בזה אתם תיגעו, בזמן שאתם נותנים 800 מיליון שקלים לישיבות. אז אני שואלת אתכם, איפה האחריות כשאתם מקצצים ברווחה? בוא נספר לך, שר האוצר, איך אפשר לקצץ ברווחה את אותם ילדים, שהיום רצים במקלטים במוסדות הרווחה של החינוך? 80 מיליון שקלים ביקשו מכם כדי להעלות את שכר המדריכים לילדים הכי חשובים. ואני מעלה את הנושא הזה בפעם השנייה, אדוני היושב-ראש. גם בשבוע שעבר נגעתי בזה. מי ששם את ידו ולוקח כספים מהרווחה גוזל, גוזל את עתיד הילדים הכי מוחלשים בחברה הישראלית. שלא לדבר על זה – רגע, עצרתם וחשבתם על אותן משפחות שנושאות הכי הרבה בנטל? כל משפחות המילואימניקים שסל המזון שלהן הולך ומאמיר? האם חשבתם לרגע על אותם אנשים עניים? למעלה משני מיליון אנשים עניים, ובתוכם קשישים. שכחתם מה נאמר בתורה? ואני שואלת את עצמי: איך אתם יכולים להפקיר אותם כשיש 6 מיליארד שקלים של כספים קואליציוניים? כשיש 800 מיליון שקלים לישיבות? כשהכספים המגזריים האלה – ואתם יודעים מה? אפילו דברים פתטיים שאני ראיתי. המשרד לעניינים אסטרטגיים – רון דרמר כבר הלך, תסבירו לי איך יכול להיות שעדיין מתקצבים את המשרד הזה? איך יכול להיות שבתוך תקציב המדינה עדיין מתקצבים משרד שלא קיים? אולי תיקחו את המיליונים האלה ותיתנו לחינוך לגיל הרך? אולי תיקחו את המיליונים האלה ותשקיעו בקשישים? ודיברתי על יוקר המחיה. אותם מילואימניקים שהולכים שוב ושוב ושוב למילואים, ובחירוף נפש מגינים בכל חזית על עם ישראל, אני יודעת את זה כי בן הזוג שלי גם עכשיו נמצא במילואים, כבר מ-7 באוקטובר, הוא כל הזמן במילואים. איפה בדיוק הקלתם עליהם את החיים? לא הבטיחו לנו שיהיה פה סבסוד, חינם, לחינוך לגיל הרך? הבטחות לחוד. אבל מילא, מילא הייתם מגלים אחריות בתקופת מלחמה. כמו שאמרתי, אתם מנצלים את העובדה שלעם ישראל אין קשב. אין לו קשב. אנשים מטורטרים, אנשים מתרוצצים ועדיין מגלים גבורה עילאית, בגלל שזו מלחמת קיום, זו מלחמת חובה, וזו המלחמה הכי צודקת. אבל לראות תקציב שאין בו שום צמיחה, שום השקעה בדברים שהם לצורך צמיחה, שום דבר שהולך להבטיח את עתידנו, ואנחנו מבינים שהתחזיות והדירוג הם שליליים, כשאנחנו מבינים שהמסגור הוא מסגור שקרי, מגישים לנו תמונה שקרית – ויש פה את חברי ועדת הכספים האמיצים שנלחמו לילות כימים נגד תקציב שערורייתי. מזל, מזל שהצלחתם לעצור את הביזה של 5 מיליארד השקלים לצורכי מלחמה, צרכים אזרחיים. כמעט גם את זה הם סיפחו לצרכים קואליציוניים. אז מה? אז מצד אחד אתם אומרים: אחרינו המבול, נביא תקציב, זה התקציב, כולם יהיו שמחים, שבעים, כולל המשרד להתיישבות – איזו צמיחה, מ-300 מיליון הם כבר קפצו למשרד של למעלה ממיליארד שקלים. אני שואלת – אתה יודע מה? למשל במשרד ההתיישבות יש את הנושא של בנות השירות הלאומי, נושא שקרוב לליבי. ונלחמתי, נלחמתי שיגנו, ייתנו ויתקצבו את בנות השירות הלאומי שחסרות עורף. בינתיים לא ראיתי בשורה בעניין הזה. אבל לקצץ מעל 70 מיליון שקל לתנועות הנוער? איזה בושה וכלימה. לקצץ 80 מיליון שקלים מאותם ילדים שאין להם הורים, שאין להם עורף משפחתי, שנמצאים היום בפנימיות רווחה, וגם בימים האלה, כשהילדים שלנו רצים למקלט, ואנחנו יודעים כמה זה קשה, הם רצים כשהם במוסד, כשהם נמצאים בפנימיות, אז להם אתם גוזלים את כבשת הרש? ואני אומרת לך, אדוני שר האוצר – כדאי שתקשיב לזה, אולי לא מאוחר לשנות. שר האוצר, שר האוצר, אני חושבת שיש לך דקה לשנות את האירוע הזה, לקצץ ברווחה, שזה אחד המשרדים – היושב-ראש היה השר. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> 1.8 מיליארד שקל - - - << דובר_המשך >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני אומרת לך, יש שם קיצוץ - - - << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> 1.8 מיליארד שקל - - - << דובר_המשך >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> זה לא נכון, אתם הולכים לעשות פלאט שהולך לפגוע בכל הפנימיות של ילדי הרווחה, והפגיעה בתנועות הנוער, והפגיעה בילדים - - - << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> שנייה, אני שואל אותך, אני עכשיו מתקן אותך, אם אני - - - את מצביעה בעד? << דובר_המשך >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בבקשה, בוא תתקן. אני אביא לך שורת תיקונים ואני אצביע בעד. אני אביא לך שורת תיקונים, ואני מוכנה להצביע בעד. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> על הרווחה. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> הסעיף - - - << דובר_המשך >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא רק הסעיף הזה. אתה הקשבת לנאום שלי? אני מוכנה להביא חמישה סעיפים שאני מוכנה אחרי זה להצביע בעד. הינה, התחייבתי, חמישה סעיפים שקשורים לחינוך, שקשורים לרווחה, אני אביא לך. אני ארד, אני אביא לך, אני יורדת ואני מביאה לך. אם אתה מביא לי את זה חתום, אני מצביעה בעד התקציב. אני אומר, בסוף זה למה חשוב להקשיב לנאומים גם של חברי הכנסת, כי אני עולה לפה בלב כבד. הייתי מצפה שהממשלה – במיוחד שהילדים שלנו אלה ילדים של קורונה, ילדים של מלחמות. שם לשים את הכסף, לשים בבריאות הנפש את הכסף, לשים את הכסף בתנועות הנוער, בחינוך הבלתי-פורמלי. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> את מכירה את המספרים? << דובר_המשך >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני מכירה את המספרים. ואני מוכנה - - - << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, אל תזלזל, אני מכירה את המספרים. אדוני, אני מכירה את המספרים, ואם אתה מוכן לשנות אותם, גם אנחנו – אני בטוחה שרבים יצביעו בעד. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת פנינה תמנו. חברי הכנסת, אנו עוברים לסיכום הדיון. אני מזמין את שר האוצר בצלאל סמוטריץ' לסכם את הדיון. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יושב-ראש ועדת הכספים חנוך, תודה רבה, אני אומר לך את זה כבר מראש, על העבודה, באמת, העמוסה מאוד, וזמנים קצרים מאוד לך ולכל חברי הוועדה. אני שמח לסכם עכשיו את הדיון ולהציג לפני ההצבעה בקריאה שנייה ושלישית את תקציב המדינה לשנת 2026. יאיר לפיד – שאגב, אני שמח שיושב פה – אמר שסמוטריץ' לוקח כסף מהילדים שלנו. אז לפיד אמר. זה אותו לפיד שאמר שההסכם עם לבנון, שבו הוא ויתר לחיזבאללה על הים, על טריטוריה ועל מאגרי גז מבצר את ביטחון ישראל. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> שקרן. איזה שקר. איך אתה חוזר על השקר הזה פעם אחר פעם? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> למה אתה משקר? << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> איזה שקר. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> היום, כחבר בקבינט המדיני-ביטחוני - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מה קרה? << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> הוא משקר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא פשוט משקר. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יש פה בבניין הרבה שקרנים, אז עוד אחד. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> - - אני אומר לכם באופן חד וברור: או שלפיד לא הקשיב בקבינט או שהוא בחר במודע לסכן את תושבי הצפון. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתה יודע מה? שכנעת אותי עכשיו. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אבל יאיר לפיד הוא רק דוגמה. שוב ושוב נבואות השקר והזעם של השמאל מתנפצות אל סלעי המציאות – יאיר, אם כל פעם שאתה או איווט הבטחתם שהכלכלה תקרוס, הייתי גובה רק שקל אחד מס למדינה, לא היה גירעון בתקציב המדינה. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> אתה אדם לא קיים - - - << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> פשוט לא היה גירעון. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> מה הגירעון? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מה הגירעון? תגיד. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> קריאות ביניים, לא מעבר. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> הבטחתם שהשקל ייחלש, אבל השקל חזק מאי פעם; שהבורסה תצלול, היא רק עולה. כל מי שהקשיב לכם והוציא את הכסף מהארץ הפסיד, וואי, הפסיד המון המון כסף. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> דיברתם מהבוקר, הוא משיב לכם עשר דקות. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> ההשקעות בהייטק שוברות שיאים, האבטלה בשפל, האינפלציה יורדת, בנק ישראל הוריד כבר פעמיים את הריבית. הנתונים המקרו-הכלכליים של מדינת ישראל מדהימים את העולם ומכים את התחזיות. והאמת היא שאם הייתם אופוזיציה לממשלה ולא אופוזיציה למדינה, הייתם שמחים על זה. אם הייתם אוהבים את מדינת ישראל ואת אזרחיה יותר מאשר אתם לא אוהבים אותנו, הייתם שמחים על זה שמדינת ישראל בתקופת המלחמה הכי ארוכה והכי יקרה מפגינה כאלה ביצועים של כלכלה חזקה, כלכלה שבסופו של יום יכולה גם לתמוך את מאמצי המלחמה בחזית ובעורף עד הניצחון, יכולה לעטוף את המילואימניקים, יכולה לעטוף את המפונים והניצולים ולהשקיע עשרות מיליארדים בבנייה מחודשת של הצפון, של הדרום, יכולה לתת מתווה פיצויים של עשרות מיליארדים, יכולה לתת למערכת הביטחון את מה שהיא צריכה כדי להכות את האויבים שלנו שוב ושוב בכל החזיתות, ועדיין להפגין את העמידות הגדולה ואת הביצועים האלה; כלכלה שפעם אחר פעם מנצחת אותנו, את התחזיות שלנו על הגירעון, ואנחנו תמיד מסיימים בין 1% ל-2% פחות כבר שלוש שנים ברציפות. הייתם אמורים לשמוח על זה. אם לא הייתם אופוזיציה למדינה, אם הייתם אוהבים את המדינה ואת העם, לא הייתם מצביעים נגד תקציב עכשיו, בתוך מלחמה, שעיקרו זה תוספת של עשרות מיליארדים, כדי שנוכל להשלים את המערכה מול איראן, נוכל לפרק את ציר הרשע - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> תאמין לי איזה מצחיק אתה - - - ולצחוק. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> נוכל לשחרר את מדינת ישראל מלפיתת חנק של עשרות שנים, נוכל לשפר דרמטית את היציבה המדינית, הגאו-פוליטית האסטרטגית שלנו. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> - - - 8 מיליארד כספים קואליציוניים. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> כן, נוכל לפרק ולהרכיב מחדש את המזרח התיכון. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> איך אתה לא מתבייש? << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> נכון, אדוני ראש הממשלה, לו הייתה פה אופוזיציה שאוהבת את המדינה, היא הייתה שמחה על ביצועי הכלכלה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> היא לא הייתה מצביעה נגד תקציב מלחמה, שנותן לצבא את היכולת לנצח ואחר כך לכרות כאן בריתות שלום, מתוך עוצמה. כן, ארכיטקטורה אזורית חדשה של המזרח התיכון, כשמדינת ישראל במרכז כמעצמה אזורית, כמעצמה עולמית; עם חיבור מדהים שיש לנו היום עם המעצמה הכי גדולה בעולם; עם ביצועים מדהימים, מדהימים; עם יכולות מודיעין, ואש, וטכנולוגיה. מעצמה עולמית בביטחון, מעצמה עולמית בכלכלה. הייתם מצביעים בעד. אתם הבטחתם שהכלכלה תקרוס – אתם יודעים מה? לא הבטחתם שהיא תקרוס, התפללתם שהיא תקרוס. כמה רציתם שהכלכלה תקרוס רק כדי לנגח את הממשלה. אבל הכלכלה צומחת והדבר היחיד שקורס בינתיים הן נבואות הזעם שלכם. אבל יחד עם זה, יש לנו אתגר אמיתי. חבר הכנסת ואטורי, הגב הוא החלק הכי יפה של החמור. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, לא נהוג להפנות גב לדובר. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> היה לי מורה לאנגלית – אני יכול להגיד משפט באנגלית, רוה"מ, אתה תתרגם להם? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> סגן יושב-ראש הכנסת. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אל תמהר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> כבוד השר, אי-אפשר לעמוד בפניו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ובכל זאת, ובכל זאת. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> הינה, יש לי כבר עשרה - - - תבדוק - - - << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אמרת חמישה. אני תכף בודק, אני יורד ובודק. אני יורד ובודק. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> יש מלא שהצטרפו. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אני יורד ובודק. אבל פנינה, מה זה השקעה בבריאות הנפש? תגידי מה הסעיפים, מה את רוצה, בלי אמירות באוויר. כי ביטול הפלאט במשרד הרווחה – הבנתי. ביטול הפלאט במשרד החינוך – הבנתי. תגידי דברים ברורים. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> מה שלא ברור אני אבהיר. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> טוב. חברים, עם זאת, ואני אומר גם לחבריי בקואליציה, יש לנו אתגר אמיתי, המלחמה מאתגרת ודורשת מכולנו ניהול אחראי של ההוצאות ולא פחות מכך היא מאתגרת את כולנו, את אזרחי ישראל, גם בקניות לחג, גם ביוקר המחיה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> איזה קניות לחג? אתה בכלל יודע? << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אני מודע לקושי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה יודע איך נראה סופר? מתי נכנסת לאחרונה לסופר? אתה יודע כמה יקר פה? אי-אפשר לקנות פה כלום. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה, מירב. מירב, בישיבה. קריאת ביניים בלבד. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - סופר. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> יהיה פה נס ביום שהגברת הזאת תיכנס לכאן ולא תתחיל לצרוח מהרגע הראשון. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> מירב, בשונה ממך, יש לי משפחה, ברוך השם, ברוכת ילדים. שבעה ילדים, כן ירבו. אני הולך הרבה לסופר, אני ממלא עגלה, זה כואב לי בכיס - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן, מה זה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> כמה עולה עגלה? << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> - - אבל בשונה מכם אני עובד קשה כדי לטפל בזה, אתם הייתם הרי בממשלה בקדנציה הקודמת ולא עשיתם כלום - - << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> הכול עולה - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה עשית? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה, תודה. מירב, בישיבה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> - - ואתם הולכים להצביע עכשיו נגד שורת צעדים שאנחנו מביאים כדי להוזיל את יוקר המחייה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> לא, נגד הגנבות של הקואליציה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אתם הולכים להצביע עכשיו נגד הפחתת מיסים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> לא, נגד הגנבות של הקואליציה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> ואתם הולכים להצביע עכשיו, כן, נגד רפורמה חשובה בבנקים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> - - - על מה אתה מדבר? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אי-אפשר ככה. אני אוסיף לדובר עוד כמה דקות בזכותכם. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אתה עובד קשה אבל כשלת, הכול עולה כאן. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה, יוראי. תודה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> הכול עולה. אין שום דבר שירד. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אוקיי, הכול עולה. בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אין ספק, הבורסה בעלייה וההייטק בעלייה. וההשקעות הזרות בעלייה - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה עם הדלק ?מה עם הדלק? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> איפה זה מתבטא בסופר? << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> - - והמצב הבין-לאומי שלנו בעלייה. וכן, מה לעשות, ממשלת הימין בעלייה והמחנה הלאומי העלייה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> ישראל - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> - - - גם בעלייה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> ובעזרת השם, אנחנו נמשיך לעלות ולעלות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הוא יעצור פה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> איך אומרים אצלנו, השר קרעי, נכון? במעלה, בדרך העולה בית אל. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בית השם. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אתם כאופוזיציה למדינה - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה לא מחובר בכלל למדינה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> - - כאופוזיציה שלא אוהבת את המדינה ולא אוהבת את אזרחיה - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, אתה אוהב את המדינה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> - - הולכים להצביע עכשיו נגד צה"ל ותקציב הביטחון שהוא זקוק לו. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> נגד הביטחון שלך. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אתם הולכים להצביע נגד ביטחון ישראל; אתם הולכים להצביע נגד הפחתת מיסים למעמד הביניים, לאדם העובד במדינת ישראל. כן, אתם הולכים להצביע נגד מיסוי על הבנקים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, הולכים להצביע נגדך. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> הבנקים, שעשקו את אזרחי ישראל בשנים האלה ולא נכנסו תחת האלונקה. אנחנו ממסים אותם כדי להוריד מיסים לאזרחי ישראל ואתם מצביעים נגד. אתם הולכים להצביע עכשיו נגד רפורמה, שסוף-סוף, אחרי עשרות שנים, תכניס תחרות אמיתית במערכת הבנקאית; תוזיל את האשראי לאזרחי ישראל - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> יאללה, יאללה, יאללה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> - - תוזיל את האשראי למשקי הבית; תוזיל את המשכנתאות; תוזיל את האשראי לעסקים, כדי שהם יוכלו למכור יותר בזול ולהוריד את יוקר המחיה לאזרחי מדינת ישראל. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> נכשלת ביוקר המחיה, נכשלת. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אתם הצבעתם נגד רפורמת החלב שנועדה לפרק את המונופולים ולהוזיל את יוקר המחיה לאזרחי מדינת ישראל. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אתה נכשלת. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא הייתה הצבעה, נשמה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אני מאמין שיכול להיות כאן זול; אני מאמין שאפשר לפרק את המונופולים; שאפשר להכניס תחרות בבנקאות; שאפשר למסות את מי שלא נכנס תחת האלונקה ועשק את מדינת ישראל ולהחזיר את הכסף לכיס של האדם העובד - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> ממשלה, ממשלה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> - - כן, לכיס של האדם העובד במדינת ישראל. תראו, אופוזיציה, העברנו את תקציב 2025, אתה זוכר, ראש הממשלה? אתה זוכר שכשהעברנו את תקציב 2024, הם אמרו לנו: אין סיכוי שתעבירו את תקציב 2025, ואמרנו להם, נעביר. אז העברנו את תקציב 2025, והם אמרו: אין סיכוי שתעבירו את תקציב 2026. והעברנו, מעבירים. ראש הממשלה, מאז 1999 לא הייתה ממשלה שהעבירה תקציב בשנת בחירות ואז הייתה ממשלה של ברק שנה וחצי ונפלה. מאז 1988 לא הייתה ממשלה שמילאה את ימיה והעבירה תקציב טוב. אנחנו בעזרת השם – אני כבר מסיים, אדוני, אני חייב כמה תודות, היו לי הרבה הפרעות, עוד דקה או שתיים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אפשר גם בסוף תודות. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אנחנו מעבירים את התקציב הזה וממשלת הימין שלנו תמלא את ימיה ותשלים את המשימות שיש לה בביטחון, בכלכלה, בהתיישבות. תשלים את משימותיה בתיקון מערכת המשפט. ואני אומר לכם, חבריי, אדוני ראש הממשלה – השרה מאי גולן, דקה – אדוני ראש הממשלה הקדנציה הזאת תיזכר – אנחנו נשלים אותה, בעזרת השם – עד סופה והיא תיזכר בנקודת מפנה היסטורית במדינת ישראל. קדנציה ששינתה את תפיסת הביטחון ואת המציאות הביטחונית; קדנציה ששינתה את הכלכלה; קדנציה ששינתה את ההתיישבות; קדנציה שתיקנה את מערכת המשפט ושינתה את האיזונים וחיזקה את הדמוקרטיה; חיזקה את היהדות, את הזהות היהודית ואת הערכים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> - - - הפכתם אותנו לפשיסטים. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אני משוכנע שהציבור הישראלי רואה את זה, הוא מבין מי עובד בשבילו, מי צועק ועושה רעש ומי עובד בשבילו והוא יידע להוקיר ולהעריך. אני רץ בבריף על התודות, אתה נותן לי שתי דקות? הכרת הטוב, בכל זאת תקציב רביעי – תשיעי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> קח דקה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> א. תודה גדולה מאוד לך, אדוני יושב-ראש הכנסת. תודה לשגית, היועצת המשפטית של הכנסת. תודה ליושב-ראש הקואליציה, תודה לחברי ועדת הכספים, ליושב-ראש ולחברי הקואליציה. תודה לשלומית, תודה לצוות הוועדה. תודה למנכ"ל הכנסת, תודה לדן. תודה לכל צוות המזכירות. תודה לראש הממשלה ולכל חברי הממשלה והקואליציה. תודה לכל ראשי הוועדות שעבדו עכשיו ברפורמות החשובות. תודה רבה לכל אנשי משרד האוצר, אגף התקציבים, והחשב הכללי. אין לי זמן ויש אנשים מהטובים ביותר שיש. ללשכה המשפטית, לרשות המיסים, לניירות ערך, לשוק ההון, ללשכת המנכ"ל, לצוות הנהדר שלי שמלווה אותי שלוש וחצי שנים בעבודה. באמת תודה לכם, חבריי לקואליציה. יש ויכוחים, יש מחלוקות, אנחנו לא תמיד מסכימים, האחריות שכולנו מגלים פעם אחר פעם בתקציבים, במלחמה, גם בצעדים הקשים שאנחנו עושים זה רק בזכותכם. היכולת להעביר שוב ושוב, היכולת למלא את ימיה של הקואליציה, היכולת להביא תוצאות כאלה טובות בכלכלה, במקביל להישגים האדירים שאנחנו ומביאים במלחמה, היא בזכות כולכם; היא בזכות כולנו. בעזרת השם, כפי שאמרתי, מעבירים את התקציב, משלימים את ימיה של הממשלה עם עוד כמה דברים חשובים – ביסמוט, גם לך יש תפקיד גדול וחשוב כאן – באים לציבור עם כל כך הרבה הישגים, ממשיכים להוביל את מדינת ישראל הרבה מאוד שנים קדימה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לשר האוצר, הצלחת הרבה בדקה. אני מתכבד להזמין כעת את ראש האופוזיציה, חבר הכנסת יאיר לפיד, לשאת את דבריו. ראש הממשלה מוותר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה יש לומר על התקציב? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מה יש לו להגיד? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש טעות אחת שהממשלה הזאת עושה שוב ושוב מיומה הראשון. זאת טעות שלובשת צורה, פושטת צורה, אבל זאת תמיד אותה טעות. הטעות שלכם היא שאתם חושבים שהציבור מטומטם. זאת הנחת היסוד של הממשלה הזאת, שהציבור מטומטם ושאין בעיה לבלבל אותו, ואתם יכולים לעשות כל מה שאתם רוצים, כי הציבור ממילא לא יבין. ואם הוא בטעות כן יבין, אתם תשקרו ותקראו למגל ולברדוגו, ותפעילו את המכונה והיות שהציבור מטומטם, הוא לא יקלוט מה עשיתם. וכל פעם מחדש – וזו תעודת כבוד לחברה הישראלית – הציבור הישראלי מוכיח שאתם טועים. הבאתם את המהפכה המשטרית מייד בתחילת הקדנציה. אמרתם: מה המטומטמים האלה מבינים בעילת הסבירות ופסקת ההתגברות? עד שהם יבינו על מה אנחנו מדברים כבר נעביר את כל החקיקה. ואז הרמתם את העיניים וגיליתם שיש מיליוני אנשים ברחובות, מיליוני אנשים לימדו את עצמם במהירות שיא קורס מבוא במשפטים וקורס מזורז באזרחות, ועצרו אתכם. כי הישראלים לא מטומטמים. אותו דבר היה אחרי 7 באוקטובר. אמרתם לעצמכם: נגיד לציבור שהצבא אשם, השב"כ אשם, בג"ץ אשם, היועמ"שית אשמה, הרצי אשם, רונן בר אשם. אם נמצא להם מספיק אשמים המטומטמים האלה ישכחו מי באמת אשם. הנחתם שהציבור מספיק מטומטם בשביל לא לדעת מה זה אחריות מיניסטריאלית, מה זה אחריות דרג מדיני. אם יסיטו קצת את תשומת ליבו הוא יתבלבל וישכח מי אחראי על המדינה. ושוב התברר שטעיתם, שוב התברר שהישראלים לא מטומטמים, זה העם הכי חכם בעולם והוא יודע לראות דרך השקרים ודרך התעמולה הזולה ולדעת את האמת. מי שאחראי ל-7 באוקטובר הוא מי שהיה ראש הממשלה ב-7 באוקטובר. גם התומכים שלכם יודעים את זה. ואם יש דבר שכולו מבוסס, מההתחלה ועד הסוף, על ההנחה שהציבור מטומטם ולא מבין מה קורה מולו, זה התקציב שהנחתם פה היום על שולחנה של הכנסת. אתם יודעים יותר מכולם או מקווים יותר מכולם שהציבור מטומטם ולא מבין מה שמים פה היום מולו, לא מבין שזה לא תקציב – זה שוד. זו הגנבה הגדולה ביותר בתולדות המדינה. אתם מקווים, מצפים, מייחלים, מתפללים, בונים על זה שהציבור יראה את כל טורי המספרים האין-סופיים של התקציב והוא יתעייף, ישתעמם וילך לראות נטפליקס, והוא לא ישים לב למה שאתם עושים פה הערב באמת. אז אני רוצה להגיד מפה משהו לציבור הישראלי ולאזרחי ישראל: אני יודע שאתם לא מטומטמים, הוכחתם את זה פעם אחר פעם. אז אני אעשה את הדבר שנראה להם כמו טעות, מה שנראה לממשלה הזאת כמו טעות – אני אגיד כמה מספרים. אני מאמין בכם, אני יודע שאתם מבינים מה אתם שומעים. קחו מספר: 6 מיליארד שקלים. זה הכספים הקואליציוניים שנמצאים בתקציב הזה. זה הכספים הקואליציוניים שהממשלה הזו מחלקת לעצמה, לשחיתות ולהשתמטות. אתם יודעים כמה מיגוניות אפשר לקנות ב-6 מיליארד שקל? 150,000. אפשר לקנות, להוביל ולהציב בכל מקום במדינה 150,000 מיגוניות בכסף שהם כרגע מחלקים לעצמם. תשאלו את תושבי קריית שמונה מה הם חושבים על סדר העדיפויות של תקציב שבו מעדיפים כספים קואליציוניים למפלגות על כספים למיגוניות. תשאלו את תושבי ערד, את תושבי דימונה, את תושבי מטולה. ובואו נוכיח להם עוד שאנחנו לא מטומטמים, בואו נדבר על עוד מספרים: תאונות הדרכים בשיא, אבל בתקציב הזה קיצצו 46% מתקציב הבטיחות בדרכים. כל גני הילדים במדינת ישראל במצוקה איומה, תינוקות גדלים במקלטים, אבל בתקציב הזה קיצצו 14.6 מיליון שקלים מגני הילדים. ראיתי לא מזמן מחקר גדול שעשו בקרב צעירים במדינת ישראל. שאלו אותם מה הנושא שהכי מטריד אותם, מה מעסיק אותם. אתם יודעים מה הם ענו? הם לא אמרו דיור, הם לא אמרו יוקר המחיה, הם לא אמרו אפילו ביטחון. הנושא מספר אחת שמעסיק אנשים צעירים במדינת ישראל הוא בריאות הנפש. זה מה שהם אמרו. זה דור מרוסק, זה דור של סיוטים בלילה, של פחדים, הילדות נעקרה מהם, והתקציב שמונח פה היום – יש בו קיצוץ של 30% ממרכזי בריאות הנפש. הצעירים האלה הם פגועים והם שבורים, אבל הם לא מטומטמים. הם יודעים בדיוק מה זה אומר. זה אומר שלממשלה לא אכפת מהם. אני מסתכל על התקציב הזה, וזה נראה כאילו הממשלה בחרה את כל המשברים הכי גדולים של החברה הישראלית והחליטה להעמיק אותם. הכיתות גדולות מדי, אז קיצצתם 350 מיליון שקל בתקציב הבינוי לכיתות לימוד. ניצולי השואה במצב קשה מתמיד בגלל הניתוק שלהם מהמשפחות, אז קיצצתם 27 מיליון שקל מהתקציב לניצולי השואה. והכי מדהים, באמת, שחשבתם שאנחנו נחמיץ את העובדה שבתקופה שבה ישראל מוכה בידי טילים מדי לילה, אתם מקצצים 17% מתקציב המיגון של מדינת ישראל. היום. פשוט תגידו שאתם רוצים שנמות, נגמור עניין. ובגלל שאתם חושבים שאנחנו מטומטמים, אתם חושבים שיעבוד עלינו מה שאמר עכשיו שר האוצר, שהכסף הזה הוא לביטחון כי יש מלחמה וצריך לסדר את זה. מי אתם חושבים שיקנה את זה? מי יקנה מכם שהכסף הולך לביטחון כשיש בתקציב הזה תוספת של 49 מיליון שקל לתוכנית למניעת נשירה מהישיבות? אנחנו לא מטומטמים, אנחנו יודעים מה זה תוכנית למניעת הנשירה מהישיבות. זו תוכנית שנועדה למנוע מצעירים חרדים להתגייס לצה"ל. זה לא כסף לביטחון, זה 49 מיליון שקל לפגיעה בביטחון. וקחו עוד מספר: יש בתקציב הזה תוספת של 88 מיליון שקל למשרד לשירותי דת. אבל קיצצו 23% מהתקציב לגריאטריה. תגידו לי באיזו דת יהודית, באיזו יהדות, איזה רב בעולם מסכים לקחת כסף שקיצצו מזקנים שהולכים למות? אני כבר לא מדבר על רשלנות – מילא זה שאתם גונבים, אתם גם גונבים רע: יש בתקציב שנמצא מולכם, חברי הכנסת – קחו את הדפים, תדפדפו – 6 מיליון שקל למשרד של רון דרמר. רון דרמר התפטר בנובמבר, ושילמתם 6 מיליון שקל בתקציב הזה למשרד הלא-קיים שלו עם השר הלא-קיים שלו. אני רוצה, לסיכום, להגיד לממשלה הזו: הציבור הישראלי לא מטומטם. הוא הבין והוא מבין את כל מה שאמרתי עכשיו. הוא מבין שהתקציב הזה הוא בוננזה של מושחתים ומשתמטים שחוגגים על חשבוננו. ואני רוצה להגיד מפה לכל אלה שנהנים מהשחיתות הזו, לכל אלה עם הג'ובים המיותרים והתקציבים המנופחים והכספים המושחתים: אני מבין שאתם נהנים, אבל זה הולך להיגמר. יש טעות אחת שעשינו בממשלת השינוי, מודה בה, אבל הטעות הזאת לא הולכת לחזור שוב. הטעות היא שהיו אצלנו כאלה שאמרו: בואו נעשה את השינויים בהדרגה - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> היה לכם את בנט. בהחלט, מר לפיד. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - בואו נעשה את השינויים בהסכמה, ואני רציתי אז להיות יותר אגרסיבי - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זו הייתה הבעיה, שהיה את בנט. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - ואחרים התווכחו איתי. הוויכוח הזה נגמר. בממשלה הבאה אנחנו לא נחכה דקה. מי שקיבל ג'וב כי הוא מקורב – יעוף הביתה. מי שקיבל תקציב בגלל הקרבה לצלחת – ניקח לו את הכסף באגרסיביות ובלי לראות בעיניים. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> - - - << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> בחזרה לימי - - - של החמאס - - - << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> מי שמושחת יעוף לנו מהחיים. מי שמשתמט לא יקבל שקל אחד מהמדינה. התקציב הבא יהיה מכוון כולו לציבור שמשרת, שעובד, שמשלם מיסים, למעמד הביניים הישראלי. כל האנשים שהם הקורבנות העיקריים של התקציב המקולקל והעקום הזה שאתם הבאתם הנה. אז אני אומר מפה לאנשים בחוץ: אל ייאוש, אחיי ואחיותיי. כל סדר העדיפויות של המדינה הזאת הולך להשתנות. התקציב הבא יהיה כבר התקציב שלכם. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לראש האופוזיציה. כעת אני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת חנוך מלביצקי. עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> חנוך דב מלביצקי (יו"ר ועדת הכספים): << דובר >> נראה לי בלי הגבלה, לא? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא, עשר דקות. נכון? כן. אם צריך, הממשלה יכולה להזמין שר מסכם. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> עשר דקות, בסדר? עשר דקות. אדוני היושב-ראש, חבריי, רבותיי וגבירותי השרים והשרות, חברות וחברי הכנסת. ראשית, אני אתחיל בתודות. אני רוצה להודות לצוות המסור מאוד של הוועדה: ליהודית מלכה, בת השירות, לאילן ביטון, לשרה רחימי, למיטל אהרון, ללירז לאה בנימין, לליאת קרפטי ולמנהל הוותיק והמוערך, טמיר כהן, על העבודה המאוד מאוד מאוד קשה והמאומצת שעשיתם. בצוות המשפטי, אני רוצה להודות לעמיתיי ולשלומית, הסופרוומן הבלתי-נלאית, שלמרות לא מעט קשיים גם ממני, ארגנה פה תקציב – באמת, בלי זמן. עבדה לילות, עבדה בסופ"שים, והיא נותנת המון המון דוגמה - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא בשבת. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> - - דוגמה אישית בנושא הזה. תודה לכולם, תודה לשר האוצר, שלא שוכח לרגע שיש לנו אותה מטרה ואותה דרך, למרות חילוקי דעות. ועכשיו אחרי התודות, אני רוצה קצת להתייחס לכל הדברים שנאמרו כאן. קודם כול, אדוני ראש האופוזיציה, הדור הצעיר לא מיואש, הדור הצעיר לא שבור, הדור הצעיר לא מסויט. הדור הצעיר גאה, הדור הצעיר נותן לנו כוח. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הוא רק עוזב את הארץ. 50,000 איש - - - << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> הדור הצעיר אומר: לכו קדימה. הדור הצעיר רוצה הנהגה שלא מפחדת, שלא מתרפסת, שלא מראה כל היום כמה רע פה, כמה קשה פה, אלא שהולכת קדימה ומנצחת, פעם ועוד פעם ועוד פעם. זה הדור הצעיר. לשם הוא נושא עיניים, לא לכל אלה שרואים רק את הרע כל היום - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> - - כמה קשה פה, כמה רע פה - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> קשה פה, מה לעשות. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> - - אוי ואבוי, מה נעשה. עושים, ואתם נכשלים פעם אחר פעם אחר פעם, ארבע שנים אתם מנסים, וכלום לא השגתם. הישג אחד לא הבאתם כאופוזיציה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> איזה הישג הבאתם - - - << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> כלום ושום דבר לא עשיתם, כלום ושום דבר. אתם כישלון מוחלט כאופוזיציה. לפיד 2024, לפיד 2025, ואללה לפיד 2026 גם לא יהיה. פשוט, זה התאריך. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לך תדבר לצעירים - - - << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> לא הצליח לך, זה בסדר, אבל לבוא פה ולדבר, מושחתים, גנבים. אף אחד פה לא ניסה למנות את גיסתו לקק"ל, אדוני. מי מושחת וגנב? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> על מה אתה מדבר בכלל? על מי אתה מדבר? די עם הטרמינולוגיה הזאת. באמת, מספיק. אני ראיתי קודם שאתה מנסה להסביר לי על לימודי ליבה. אז קודם כול, יש לי שני תארים אקדמיים, אדוני. אני לא יודע כמה לך יש, אבל לי יש שני תארים אקדמיים. ולכל אלה שניסו היום לבוא ולהסביר לי את החשיבות של לימודי ליבה, אני לא צריך שתסבירו לי את החשיבות של לימודי ליבה, אבל אני אסביר לכם משהו אחר: את החשיבות של לומדי תורה ואת החשיבות של סביבה של לומדי תורה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה עם לימודי ליבה - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> כמי שקצת מכיר, מי שקצת מכיר אנשים ממכון ויצמן ומי שקצת מכיר מדענים וחוקרים, מבין שהסביבה שלהם היא כזו; זה מה שמעניין אותם, הם מקיפים את עצמם באנשים דומים להם. הם מדברים על המחקר, הם קוראים מחקר, שעות הפנאי שלהם מוקדשות למחקר, זה מה שמעניין אותם. אותו דבר בעולם התורה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה אותו דבר - - - << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> בני תורה רוצים להקיף את עצמם בעולמה של תורה – את יכולה לצרוח מהיום עד מוחרותיים. עולם התורה זר לך, אני יודע, זר לך. היהדות זרה לך, הכול זר לך. חוץ מלצרוח ולהטיל דופי, לא עשית כלום בחיים שלך. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת בן ארי. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> מזגזגת בין מפלגות, מזגזגת בין אנשים. על מה את מדברת בכלל? אין לך צל-צילו של מושג. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת בן ארי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מי אתה בכלל שתדבר על - - - << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> בני התורה, הם רוצים להקיף את עצמם בעולמה של תורה, ומבחינתם אין שום צורך בלימודי ליבה, כי לימודי ליבה מסיטים אותם ממטרתם. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> - - - הצבא מתמוטט - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת לוי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, אני שוקל לוותר על זה בהמשך. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> להם אין צורך בלימודי ליבה. זה שאתם באים ומנסים לכפות עליהם לימודי ליבה – מי אתם ומי שמכם? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מי אתה, תגיד - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> קצת תורידו ותשפילו מבט, קצת תיתנו כבוד למסורת ישראל; ללימוד ששומר עלינו מהיום הראשון. מי אתם – אתם והערכים המיובאים והזרים שלכם, שהבאתם מעלי אקספרס – שאתם תדברו על עולם התורה, שאתם תסבירו מה בן תורה צריך לעשות ולא צריך לעשות? מי אתם ומי שמכם? אז אנחנו לא ניתן לכם ולא לאנשים שהם תמצית הרוע והזיקוק, כמוך, גברתי, שכל מה שאת עושה זה משחירה ומכפישה. לא עשית דבר בחייך, לא עשית דבר בחייך. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> מי אתה, חשוד באונס - - - << קריאה >> עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת עדי עזוז. די. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> דבר עלוב לא עשית בחייך, וכל מה שיש לך זה להכפיש ולדבר ולהשוות את החיילים שלנו לנוח'בות ועוד מיליון ואחד דברים - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> - - שעשית בימים הקצרים שלך בכנסת – שלא יחזרו, תאמיני לי. לכן, אזרחי ישראל, אתם שומעים את הצרחות והצווחות הללו? זה הרעש וזו שירת הברבור של אופוזיציה חלשה, אופוזיציה מובסת, אופוזיציה שלא הצליחה לעשות כאן כלום במשך המון המון שנים, חוץ מלזרוע שנאה, חוץ מלפמפם ריב ומדון, חוץ מלנסות ולנתק את עם ישראל מהשורשים שלו. אבל זה לא יעבוד לכם. לא יעבוד לכם. לא עבד בעבר, לא יעבוד בהווה וגם לא יעבוד בעתיד. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לך תלמד בישיבה ותשחרר אותנו. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> ועם ישראל, בעזרת השם, יראה לכם מה הוא חושב עליכם בבחירות. תודה רבה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> נכון - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה ליושב-ראש ועדת הכספים. ולבקשת הממשלה, אני מתכבד להזמין את השר שלמה קרעי לסכם בשם הממשלה, בבקשה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> יאללה הביתה, הביתה. לכו הביתה. כישלון, הביתה. כישלון, הביתה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, תראו את האופוזיציה למדינה יוצאת מהמליאה. האופוזיציה למדינה, שמצביעה אי-אמון עם הרשימה המשותפת נגד לוחמי צה"ל, נגד ממשלת ישראל, שפוגעת בכל הקדוש והיקר לעם ישראל. צאו החוצה, שם מקומכם. תתרגלו לזה שאתם לא תהיו כאן בכנסת. כן, חבר הכנסת לוי, גם אתה, אלה ימיך האחרונים כאן בכנסת, אתה יודע את זה. אתם מודעים לזה. אתם יודעים היטב שעם ישראל כבר לא קונה את השקרים שלכם. לא קונה את השקרים שלכם. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> מיקי, הביתה - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אנחנו מעבירים כאן היום - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> איפה בן גביר ברח לכם? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> מעבירים כאן היום – חברת הכנסת בן ארי, אמרתי לך כבר שטריפוליטאים משובה אמרו לי למסור לך, שתפסיקי לבייש את העדה הטריפוליטאית. זה מה שאמרו לי להודיע לך. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> ואני שמעתי – התחלתי בשבוע שעבר לספר שבערוצי התעמולה של האופוזיציה ראיתי אותם מתראיינים, נופת צופים, כמובן בלי שאלות על איך הם מצביעים אי-אמון עם שונאי ישראל; איך הם מצביעים אי-אמון בזמן מלחמה נגד ראש ממשלה וממשלה ושר ביטחון, שמובילים את הלוחמים לקרב. ראיתי את מירב כהן, שאומרת: עצם השיח המפלג זו המטרה – מה שנקרא הגמל לא רואה את הדבשת שלו. ראיתי את קריב – איפה חבר הכנסת קריב? – שעמד שם ואומר באותו ריאיון מלטף: רק האופוזיציה עוסקת בנושא חירום. כן, יש לנו פתגם בערבית שאומר (אומר דברים בערבית). מה אומר הפתגם הזה? הגמל נושא את המשא על הגב שלו, והקרצייה שיושבת לו על הגב מתלוננת ונאנחת מכובד המשא. יש כאן ממשלה וקואליציה, שמובילות מדינה בתקופה המאתגרת ביותר, בזמן מלחמה; ראש ממשלה שמוביל מבירא עמיקתא לאיגרא רמא; החזיר את כוח ההרתעה של מדינת ישראל; מצליח בכל מקום לעשות את הכול, והקרצייה שיושבת לנו על הגב ומתלוננת, אומרת שהיא עושה את הכול. אז תהיו רגועים. הממשלה הזאת תשלים את ימיה, ובעזרת השם ראש הממשלה שלנו ייבחר, וימשיך להנהיג אותנו לעוד שנים רבות, נעימות וטובות. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעות. אנא היכנסו, תפסו את מקומותיכם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעות. אנא היכנסו, תפסו את מקומותיכם. חברות וחברי הכנסת, בטרם נעבור להצבעות, אני מבקש להעיר כמה הערות במעמד זה, שבו נוכחים כמעט כל חברי הכנסת: ראשית, אני מבקש להזכיר שאנחנו נמצאים בסמוך למרחב המוגן, ובמקרה של התרעה נישמע להוראות סדרני הכנסת, שיפנו את כולם אל המרחב המוגן הסמוך דרך הדלת שמשמאלי ולימינכם. כולכם מתבקשים להישמע להוראות סדרני הכנסת. שנית, חברות וחברי הכנסת, אל יקל הדבר בעיניכם שכבר כמה ימים אנחנו מקיימים הצבעות באמצעות מערכת ההצבעה הממוחשבת, שהורדה לכאן מאולם המליאה המוכר לנו כדי לאפשר את ההצבעות הרבות במסגרת תקציב המדינה. זה לא קרה מעולם. אני מבקש להודות לעובדות ולעובדי הכנסת שטרחו ועמלו לשם כך בהנהלת מנכ"ל הכנסת ניצב בדימוס משה צ'יקו אדרי: אנשי אגף בכיר מחשוב בראשותו של סמנכ"ל מחשוב רובי סנדמן; אנשי אגף בכיר תפעול ברשותו של סמנכ"ל תפעול אלי בראל – בתוך ימים הצלחתם להרים כאן מערכות שעוד ילוו אותנו גם כשנשוב למליאה המוכרת, והנחתם תשתית שתאפשר מעבר מהיר להצבעות כאן במליאה החלופית; אני מבקש להודות גם לעובדות ולעובדי הלשכה המשפטית בראשותה של היועצת המשפטית עו"ד שגית אפיק, שעבדו לילות כימים בדוחק של זמן כדי שנגיע לרגע הזה ונצלח אותו; אני מבקש להודות למזכירות הכנסת ולצוות ועדות הכנסת בראשותו של מזכיר הכנסת עו"ד דן מרזוק, שליוו וסייעו לכל התהליכים להצליח; אני מבקש להודות לנשות ולאנשי משמר הכנסת והסדרנים בפיקודו של קצין הכנסת ניצב יובל חן, שכתמיד פועלים ללא לאות לשמירה על ביטחון חברות וחברי הכנסת וכל באי הבית בכלל ובמלחמה בפרט; אני מבקש להודות לעובדות ועובדי הכנסת כולם, אלה שהזכרתי ואלה שלא – פעילותכם הרציפה ועבודתכם המסורה לאורך כל התקופה הן עדות נוספת לשותפות הכנסת במאמץ המלחמתי, דוגמה לרוח האיתנה בעם, שמעניקה את הגב ללוחמינו בשטח ומופת של שליחות ציבורית. כעת נעבור להצבעות. חברות וחברי הכנסת, אנא תפסו את מקומותיכם. חברת הכנסת בן ארי, בבקשה – מיקרופון. אני רק אקריא כמה הערות: תחילה, נצביע על הצעת חוק מסגרות תקציב המדינה (הוראות מיוחדות לשנת 2026) (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת סיעת ישראל ביתנו – חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; קבוצת סיעת העבודה – חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן מרום; קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון, ירון לוי ועדי עזוז; קבוצת סיעת כחול לבן – המחנה הממלכתי – חברי הכנסת בנימין גנץ, פנינה תמנו, חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, אורית פרקש הכהן, אלון שוסטר, איתן גינזבורג ויעל רון בן משה. אני מציין לפרוטוקול כי כל ההסתייגויות שלא נצביע עליהן – מוסרות. חברת הכנסת בן ארי, מה תהיה ההצבעה הראשונה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> סעיף 1, 1. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> סעיף 1, 1 – הסתייגות מס' 1. אנחנו מצביעים הצבעה שמית לבקשת האופוזיציה, נכון? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, אנחנו מוותרים על השמית, אפשר לעבור לאלקטרונית. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אלקטרונית. אז אנחנו מצביעים בהצבעה אלקטרונית על הסתייגות 1. הצבעה כעת. הצבעה מס' 1 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 65 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 213. הצבעה על הסתייגות 213 כעת. הצבעה מס' 2 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 213 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 65 נגד. גם הסתייגות זו לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 774. הצבעה על הסתייגות 744 כעת. הצבעה מס' 3 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 774 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 65 נגד. גם הסתייגות זו לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 779 – הצבעה כעת. הסתייגות 779. הצבעה מס' 4 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 779 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת מצביעים על הסתייגות 796. הצבעה על הסתייגות 796 כעת. הצבעה מס' 5 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 796 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 820 – הצבעה כעת. הסתייגות 820. הצבעה מס' 6 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 820 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 821. הצבעה על הסתייגות 821. הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 821 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת 1085. הסתייגות 1085 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 1085 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 65 נגד. גם הסתייגות זו לא התקבלה. כעת הסתייגות 1089 – הצבעה כעת. הסתייגות 1089 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 1089 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 1251 – הצבעה כעת. 1251, הסתייגות 1251. ההצבעה כעת. הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 1251 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 1260 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 1260 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 1261 – הצבעה כעת. הצבעה על הסתייגות 1261. הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 1261 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 1633. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> רגע. אם כן, לפני כן, אנחנו נצביע על סעיף 1 כנוסח הוועדה. שימו לב, מצביעים על סעיף 1 כנוסח הוועדה – הצבעה כעת. הצבעה מס' 13 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 63 נגד – 53 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> סעיף 1 כנוסח הוועדה – 63 בעד, 53 נגד, נוכח אחד. אני קובע כי סעיף 1, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות 1633 – הצבעה כעת. הסתייגות 1633 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 1633 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 1635 – הצבעה. הסתייגות 1635 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 1635 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 1738– הצבעה כעת. הסתייגות 1738 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 53 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 1738 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 53 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2196. הצבעה כעת. הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 2196 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 2198. הצבעה כעת. הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 2198 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2234. הצבעה כעת. הצבעה מס' 19 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 2234 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 2260. כעת הצבעה על הסתייגות 2260. הצבעה מס' 20 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 2260 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 65 נגד. גם הסתייגות זו לא התקבלה. הסתייגות 2264 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 2264 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 65 נגד. גם הסתייגות זו לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 2486 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 2486 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 2491 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 23 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 2491 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 42 בעד, 65 נגד, עשרה נוכחים. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 2439. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא, לא חוזרים אחורה, היה 2491. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אין בעיה, ראיתי. 2492. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הסתייגות 2492 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 2492 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 65 נגד. הסתייגות זו לא התקבלה. הסתייגות 2493. הצבעה כעת. הצבעה מס' 25 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 2493 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 2494. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כן, נצביע תחילה על סעיף 2 כנוסח הוועדה. שימו לב, אנחנו מצביעים על סעיף 2 כנוסח הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 26 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 63 נגד – 54 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 63 בעד, 54 נגד. אני קובע כי סעיף 2, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות 2494. הצבעה כעת. הצבעה מס' 27 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 2494 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 2495 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 28 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 2495 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 65 נגד. הסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 2507 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 29 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 2507 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 2515. הצבעה כעת על הסתייגות 2515. הצבעה מס' 30 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 2515 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 2517. הצבעה כעת. הצבעה מס' 31 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 2517 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 65 נגד. הסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 2619. הצבעה כעת. הצבעה מס' 32 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 2619 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2621. הצבעה כעת. הצבעה מס' 33 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 2621 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2666 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 34 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 2666 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 41 בעד, 65 נגד, עשרה נוכחים. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 2667. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כן, נצביע תחילה על סעיף 3 כנוסח הוועדה. שימו לב, מצביעים על סעיף 3 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 35 בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה – 63 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 63 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף 3, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות 2667. הסתייגות 2667 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 36 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 2667 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 65 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2668 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 37 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 2668 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 65 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2669 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 38 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 2669 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2670 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 39 בעד ההסתייגות – 43 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 2670 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 43 בעד, 65 נגד, תשעה נוכחים. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 2678 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 40 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 2678 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 65 נגד, ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2693 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 41 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 2693 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> סיימנו עם ההסתייגויות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כן, אני מציין לפרוטוקול כי כל ההסתייגויות שלא נצביע עליהן – מוסרות. הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. כעת נעבור להצביע בקריאה השלישית על הצעת חוק מסגרות תקציב המדינה (הוראות מיוחדות לשנת 2026) (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026. הצבעה בקריאה השלישית – כעת. הצבעה מס' 42 בעד החוק – 62 נגד – 55 נמנעים – אין חוק מסגרות תקציב המדינה (הוראות מיוחדות לשנת 2026) (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי הצעת חוק מסגרות תקציב המדינה (הוראות מיוחדות לשנת 2026) (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. עד כאן החימום. בואו נתחיל. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> עכשיו נעבור לאירוע הרציני. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> כעת נעבור להצבעות על הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2026, התשפ"ו–2026. נצביע תחילה בקריאה השנייה על החלק התקציבי של הצעת החוק, לאחר מכן נצביע על החלק המילולי. בהתאם להחלטת ועדת הכנסת, נקיים הצבעות של עד 15 הסתייגויות לבקשת סיעות האופוזיציה, ועד 15 הסתייגויות לבקשת סיעות הקואליציה. לתשומת ליבכם, המשמעות של הסתייגות על תוספת תקציבית היא שדרוש רוב של 50 חברי כנסת לפחות לצורך אישורה של אותה הסתייגות תקציבית. בנוסף, לכל סעיף תקציבי יתקיימו שתי הצבעות על הסתייגויות: הצבעה אחת ביחס לכל ההסתייגויות שעניינן תוספת תקציבית, והצבעה נוספת על כל ההסתייגויות שעניינן הפחתת תקציב. אם יהיה רוב באחת ההצבעות על ההסתייגויות, נצביע על כל התוספות או ההפחתות המפורטות בהסתייגות לאותו סעיף, לפי העניין. אם לא יהיה רוב באחת ההצבעות על ההסתייגויות, נצביע על הסעיף התקציבי כהצעת הוועדה. אנחנו מתחילים מהצבעה על הסתייגויות לסעיף 1 – נשיא המדינה ולשכתו, לשנת הכספים 2026. נצביע תחילה על ההסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב – הצבעה כעת. הצבעה מס' 43 בעד ההסתייגויות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 01 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. כעת נעבור להצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב – כעת. הצבעה מס' 44 בעד ההסתייגויות – 53 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 01 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 53 בעד, 63 נגד, ההסתייגויות לא התקבלו. לכן, נצביע כעת על סעיף תקציבי 01, נשיא המדינה ולשכתו, לשנת הכספים 2026, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 45 בעד סעיף 01, כהצעת הוועדה – 63 נגד – 54 נמנעים – אין סעיף 01, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 63 בעד, 54 נגד. סעיף תקציבי 01, נשיא המדינה ולשכתו, לשנת הכספים 2026, כהצעת הוועדה, התקבל. נעבור להצביע על הסתייגויות לסעיף 02 – הכנסת, לשנת הכספים 2026. נצביע תחילה על ההסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 46 בעד ההסתייגויות – 52 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 02 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 63 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. כעת נעבור על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה מס' 47 בעד ההסתייגויות – 53 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 02 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 53 בעד, 63 נגד. גם ההסתייגויות הללו לא התקבלו. לכן, אנחנו עוברים להצביע על סעיף תקציב 02 – הכנסת, לשנת הכספים 2026, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 48 בעד סעיף 02, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 02, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. סעיף תקציבי 02, הכנסת, לשנת הכספים 2026, כהצעת הוועדה, התקבל. כעת נעבור להצביע על הסתייגויות לסעיף 04 – משרד ראש הממשלה, לשנת הכספים 2026. תחילה נצביע על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 49 בעד ההסתייגויות – 51 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 04 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 62 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. כעת נעבור להצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. שימו לב, מצביעים על הסתייגויות שהינן הפחתת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 50 בעד ההסתייגויות – 53 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 04 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 53 בעד, 62 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. לכן נעבור להצביע על סעיף תקציבי 04, משרד ראש הממשלה, לשנת הכספים 2026, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 51 בעד סעיף 04, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 04, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. סעיף תקציבי 04 – משרד ראש הממשלה, לשנת הכספים 2026, כהצעת הוועדה, התקבל. כעת נעבור להצביע על הסתייגויות לסעיף 05 – משרד האוצר, לשנת הכספים 2026. נצביע תחילה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 52 בעד ההסתייגויות – 53 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 05 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 53 בעד, 62 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. נעבור כעת להצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב – הצבעה כעת. הצבעה מס' 53 בעד ההסתייגויות – 53 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 05 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 53 בעד, 62 נגד. גם ההסתייגויות לא התקבלו. לכן, נעבור להצביע על סעיף תקציבי 05 – משרד האוצר, לשנת הכספים 2026, כהצעת הוועדה – הצבעה כעת. הצבעה מס' 54 בעד סעיף 05, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 05, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 05 – משרד האוצר, לשנת הכספים 2026, כהצעת הוועדה, התקבל. אנחנו עוברים להצביע על הסתייגויות לסעיף 06 – משרד הפנים, לשנת הכספים 2026. תחילה הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 55 בעד ההסתייגויות – 53 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 06 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 53 בעד, 62 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. כעת נעבור להצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה מס' 56 בעד ההסתייגויות – 53 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 06 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 53 בעד, 62 נגד. גם ההסתייגויות הללו לא התקבלו. אם כן, עכשיו אנחנו עוברים להצביע על סעיף תקציבי 06 – משרד הפנים, לשנת הכספים 2026, כהצעת הוועדה. מצביעים על סעיף תקציבי 06 כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 57 בעד סעיף 06, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 06, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 06 – משרד הפנים, לשנת הכספים 2026, כהצעת הוועדה, התקבל. נעבור להצביע על סעיף 07 – המשרד לביטחון לאומי, לשנת הכספים 2026. תחילה נצביע על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה. מחשב, מחשב. הצבעה מס' 58 בעד ההסתייגויות – 52 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 07 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 63 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 59 בעד ההסתייגויות – 53 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 07 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 53 בעד, 61 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. לכן, אנחנו נעבור להצביע על סעיף תקציבי 07 – המשרד לביטחון לאומי, לשנת הכספים 2026, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 60 בעד סעיף 07, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 07, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 07 – המשרד לביטחון לאומי, לשנת הכספים 2026, כהצעת הוועדה, התקבל. כעת נעבור להצביע על הסתייגויות לסעיף 08 – משרד המשפטים, לשנת הכספים 2026. תחילה נצביע על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב – הצבעה כעת. הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב – הצבעה כעת. הצבעה מס' 61 בעד ההסתייגות – 53 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 08 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 53 בעד, 63 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב – הצבעה כעת. הצבעה מס' 62 בעד ההסתייגות – 53 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 08 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 53 בעד, 61 נגד. אני קובע כי גם הסתייגויות אלה לא התקבלו. לכן, אנחנו נעבור להצביע על סעיף תקציבי 08 – משרד המשפטים, לשנת הכספים 2026, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. מצביעים על סעיף תקציבי 08 כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 63 בעד סעיף 08, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 08, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 08 – משרד המשפטים, לשנת הכספים 2026, כהצעת הוועדה, התקבל. כעת נעבור להצביע על הסתייגויות לסעיף 09 – משרד החוץ, לשנת הכספים 2026. תחילה נצביע על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 64 בעד ההסתייגות – 53 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 09 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 53 בעד, 62 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה כעת. הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 65 בעד ההסתייגות – 53 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 09 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 53 בעד, 62 נגד. גם הסתייגויות אלה לא התקבלו. לכן, נעבור להצביע על סעיף תקציבי 09 – משרד החוץ, לשנת הכספים 2026, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 66 בעד סעיף 09, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 09, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 09 – משרד החוץ, לשנת הכספים 2026, כהצעת הוועדה, התקבל. אם כן, משהוסרו ההסתייגויות על סעיפים תקציביים 10, 12, 13, 14, אנחנו נצביע על הסעיפים הללו – 10, 12, 13, 14 כהצעת הוועדה. למען הפרוטוקול נגיד את המשרדים: מדובר על המטה לביטחון לאומי, מדובר על גמלאות ופיצויים, מדובר על הוצאות שונות, מדובר על בחירות ומימון מפלגות. כולם לשנת הכספים 2026. מצביעים כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 67 בעד סעיפים 10, ו-12–14 – 61 נגד – 55 נמנעים – אין סעיפים 10, ו-12–14 נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 61 בעד, 55 נגד, נוכח אחד. אני קובע כי סעיפים 10, 12, 13, 14, כפי שאמרתי קודם, כהצעת הוועדה, התקבלו. כעת נעבור להצביע על הסתייגויות לסעיף 15 – משרד הביטחון. נצביע תחילה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. משרד הביטחון לשנת הכספים 2026, הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה מס' 68 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 15 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 46 בעד, 62 נגד, חמישה נוכחים. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. כעת נעבור להצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב – הצבעה כעת. הצבעה מס' 69 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 15 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 41 בעד, 63 נגד, עשרה נוכחים. גם הסתייגויות אלה לא התקבלו. לכן, אנחנו נעבור להצביע על סעיף 15 – משרד הביטחון, לשנת הכספים 2026, כהצעת הוועדה. מצביעים על סעיף 15 – משרד הביטחון, כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 70 בעד סעיף 15, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 15, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 15 – משרד הביטחון, לשנת הכספים 2026, כהצעת הוועדה התקבל. ההסתייגויות לסעיפים 16 ו-17 – מוסרות. לכן, אנחנו מצביעים כעת על סעיפים 16 ו-17 כהצעת הוועדה – נאמר לפרוטוקול – הוצאות חירום אזרחיות ותיאום הפעולות בשטחים, כהצעת הוועדה. סעיפים 16, 17 – כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 71 בעד סעיפים 16–17 – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיפים 16–17 נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיפים תקציביים 16, 17 כהצעת הוועדה, התקבלו. כעת נעבור להסתייגויות לסעיף 18 – הרשויות המקומיות, לשנת הכספים 2026. לבקשת הקואליציה, נצביע על הסתייגות מס' 181104, של חבר הכנסת משה ארבל, שמשמעותה תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 72 בעד ההסתייגות – 96 נגד – 19 נמנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת משה ארבל לפרט 181104 לסעיף 18 בדבר תוספת תקציב נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 96 בעד, 19 נגד. אני קובע כי ההסתייגות התקבלה. לבקשת הקואליציה, אנחנו מצביעים – מה, מה? אנחנו מצביעים גם על הסתייגות מס' 189001 של חבר הכנסת משה ארבל, שמשמעותה הפחתת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 73 בעד ההסתייגות – 105 נגד – 10 נמנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת משה ארבל לפרט 189001 לסעיף 18 בדבר הפחתת תקציב נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 105 בעד, עשרה נגד. אני קובע כי גם הסתייגות זו התקבלה. אני פונה ליושב-ראש ועדת הכספים ושואל אותו: האם תרצה להחזיר את ההצעה לוועדה, או להמשיך? להמשיך בהצבעות. אנחנו ממשיכים בהצבעות. רבותיי, כעת אנחנו מצביעים על יתר ההסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. מצביעים על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה מס' 74 בעד ההסתייגויות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 18 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד, נוכח אחד. אני קובע כי הסתייגויות אלה לא התקבלו. כעת נצביע על יתר ההסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 75 בעד ההסתייגויות – 52 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 18 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 62 נגד. הסתייגויות אלה לא התקבלו. לכן נעבור כעת להצביע על סעיף תקציבי 18 – הרשויות המקומיות, לשנת הכספים 2026, כנוסח הוועדה, בתוספת ההסתייגויות שהתקבלו. בתוספת ההסתייגויות שהתקבלו. הצבעה. הצבעה מס' 76 בעד סעיף 18, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגויות שנתקבלו – 62 נגד – 54 נמנעים – אין סעיף 18, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגויות שנתקבלו, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 54 נגד, נמנע אחד. אני קובע כי סעיף תקציבי 18 – הרשויות המקומיות, לשנת הכספים 2026, כנוסח הוועדה בתוספת ההסתייגויות, התקבל. עוברים להסתייגויות לסעיף 19 – מדע, תרבות וספורט, לשנת הכספים 2026. תחילה נצביע על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 77 בעד ההסתייגויות – 52 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 19 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 63 נגד. ההסתייגויות לא יתקבלו. כעת נעבור להצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 78 בעד ההסתייגויות – 53 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגויות לסעיף 19 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 53 בעד, 62 נגד. גם ההסתייגויות האלה לא התקבלו. לכן נעבור להצביע על סעיף תקציבי 19 – מדע, תרבות וספורט, לשנת הכספים 2026, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 79 בעד סעיף 19, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 19, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 19 – מדע, תרבות וספורט, לשנת 2026, כהצעת הוועדה, התקבל. עוברים להצביע על הסתייגויות לסעיף 20 – משרד החינוך, לשנת הכספים 2026. לבקשת הקואליציה, נצביע תחילה על הסתייגות מס' 206305 שמשמעותה תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 80 בעד ההסתייגות – 107 נגד – 4 נמנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת אופיר כץ לפרט 206305 לסעיף 20 בדבר תוספת תקציב נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 107 בעד, ארבעה נגד, ארבעה נוכחים. אני קובע כי ההסתייגות התקבלה. העמוד של ההסתייגויות כולן לסעיף הזה הוא עמוד 120. לבקשת הקואליציה, נצביע כעת על הסתייגות מס' 206701 שמשמעותה תוספת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 81 בעד ההסתייגות – 109 נגד – אין נמנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת אופיר כץ לפרט 206701 לסעיף 20 בדבר תוספת תקציב נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 109 בעד, שישה נוכחים, ההסתייגות התקבלה. כמו כן, לבקשת הקואליציה, נצביע על הסתייגות מס' 206801 שמשמעותה תוספת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 82 בעד ההסתייגות – 98 נגד – 2 נמנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת אופיר כץ לפרט 206801 לסעיף 20 בדבר תוספת תקציב נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 98 בעד, שניים נגד, שבעה נוכחים. גם הסתייגות זו התקבלה. כעת, לבקשת הקואליציה, נצביע על הסתייגות מס' 206902, שמשמעותה תוספת תקציב – מה, מה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הצבעה שמית. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אוקיי, הצבעה שמית, בסדר. על ההסתייגות הזאת אנחנו נצביע הצבעה שמית, לבקשת האופוזיציה. מצביעים על הסתייגות 206902, שמשמעותה תוספת תקציב. מזכיר הכנסת, אנא קרא את שמות חברי הכנסת, בבקשה. כל ההסתייגויות לסעיף הזה בעמ' 120. כבר אמרתי את זה. הצבעה שמית << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – בעד יולי יואל אדלשטיין – בעד אמיר אוחנה – בעד ינון אזולאי – בעד דן אילוז – בעד ואליד אלהואשלה – נגד קארין אלהרר – נגד עמיחי אליהו – בעד זאב אלקין – בעד משה ארבל – בעד יעקב אשר – בעד אביחי אברהם בוארון – בעד אוריאל בוסו – בעד מישל בוסקילה – בעד דבי ביטון – נגד חיים ביטון – אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – בעד בועז ביסמוט – בעד ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – נגד רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – בעד סמיר בן סעיד – נגד יואב בן צור – בעד ניר ברקת – בעד ששון ששי גואטה – בעד טלי גוטליב – בעד יצחק גולדקנופ – אינו נוכח מאי גולן – בעד איתן גינזבורג – נגד גילה גמליאל – בעד בנימין גנץ – נגד סימון דוידסון – נגד משה גפני – בעד אבי דיכטר – בעד גלית דיסטל אטבריאן – בעד אלי דלל – בעד שלום דנינו – בעד אריה מכלוף דרעי – בעד עמית הלוי – בעד שרן מרים השכל – בעד ניסים ואטורי – בעד מיכל מרים וולדיגר – בעד יצחק שמעון וסרלאוף – בעד יאסר חוג'יראת – נגד אימאן ח'טיב יאסין – נגד אכרם חסון – בעד ווליד טאהא – נגד בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה טור פז – נגד אחמד טיבי – נגד יוסף טייב – בעד אוהד טל – בעד יעקב טסלר – בעד חילי טרופר – אינו נוכח מאיר כהן – נגד מירב כהן – נגד עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – בעד ישראל כץ – בעד רון כץ – נגד יוראי להב הרצנו – אינו נוכח ירון לוי – נגד מיקי לוי – נגד יריב לוין – בעד נעמה לזימי – נגד אביגדור ליברמן – נגד יאיר לפיד – נגד טטיאנה מזרסקי – נגד מרב מיכאלי – אינה נוכחת שלי טל מירון – נגד יונתן מישרקי – בעד חנוך דב מלביצקי – בעד יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – בעד צגה מלקו – בעד אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – בעד שרון ניר – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – אינו נוכח צבי ידידיה סוכות – בעד משה סולומון – בעד לימור סון הר מלך – בעד אופיר סופר – בעד אורית מלכה סטרוק – בעד משה סעדה – בעד מנסור עבאס – אינו נוכח עפיף עבד – בעד איימן עודה – נגד עדי עזוז – נגד חוה אתי עטייה – בעד חמד עמאר – נגד צביקה פוגל – בעד עודד פורר – אינו נוכח יצחק פינדרוס – בעד משה פסל – בעד מאיר פרוש – בעד יסמין פרידמן – נגד אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת אריאל קלנר – בעד יצחק קרויזר – אינו נוכח גלעד קריב – נגד שלמה קרעי – בעד אליהו רביבו – בעד שמחה רוטמן – בעד יעל רון בן משה – נגד אפרת רייטן מרום – נגד אלון שוסטר – נגד קטי קטרין שטרית – בעד אלעזר שטרן – נגד מיכל שיר סגמן – נגד נאור שירי – אינו נוכח אושר שקלים – בעד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת פנינה תמנו – נגד << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) חיים ביטון – אינו נוכח יצחק גולדקנופ – אינו נוכח בועז טופורובסקי – נגד חילי טרופר – נגד עופר כסיף – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – נגד מרב מיכאלי – נגד יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח יבגני סובה – נגד מנסור עבאס – אינו נוכח עודד פורר – נגד אורית פרקש הכהן – נגד מטי צרפתי הרכבי – נגד יצחק קרויזר – בעד נאור שירי – נגד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> האם יש חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים להצביע? בבקשה, נא הסבו את תשומת ליבו של מזכיר הכנסת. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) שרון ניר – נגד עופר כסיף – נגד << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> האם יש חברי כנסת נוספים שלא הצביעו ומעוניינים להצביע? אם לא, תמה ההצבעה. נא לסכם את הקולות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות וחברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: 64 בעד, 49 נגד. לפיכך, הסתייגות 206902, שמשמעותה תוספת תקציב, התקבלה. כעת, לבקשת הקואליציה, נעבור להצביע על הסתייגות 2070. גם היא כאמור בעמ' 120, ומשמעותה הפחתת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 83 בעד ההסתייגות – 60 נגד – 48 נמנעים – 1 ההסתייגות של חבר הכנסת אופיר כץ לפרט 2070 לסעיף 20 בדבר הפחתת תקציב נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 60 בעד, 48 נגד, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות התקבלה. כעת נעבור להצביע על יתר ההסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. נזכיר שאנחנו בהסתייגויות לסעיף 20 – משרד החינוך. כעת מצביעים על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה מס' 84 בעד ההסתייגויות – 50 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 20 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 63 נגד, ההסתייגויות לא התקבלו. כעת נעבור להצביע על יתר ההסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 85 בעד ההסתייגויות – 50 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 20 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 63 נגד. גם ההסתייגויות הללו לא התקבלו. לכן נעבור להצביע על סעיף תקציבי 20 – משרד החינוך, לשנת הכספים 2026, כנוסח הוועדה, בתוספת ההסתייגויות שהתקבלו. הצבעה כעת. הצבעה מס' 86 בעד סעיף 20, כהצעת הוועדה ובתוספת ההסתייגויות שנתקבלו – 62 נגד – 53 נמנעים – אין סעיף 20, כהצעת הוועדה ובתוספת ההסתייגויות שנתקבלו, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 53 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 20 – משרד החינוך, לשנת הכספים 2026, כנוסח הוועדה בתוספת ההסתייגויות שהתקבלו, התקבל. נעבור להצביע על סעיף 21 – ההשכלה הגבוהה, לשנת הכספים 2026. אנחנו מצביעים על הסתייגויות לסעיף 21, ההשכלה הגבוהה, לשנת הכספים 2026. תחילה נצביע על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 87 בעד ההסתייגויות – 52 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 21 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 62 נגד, ההסתייגויות לא התקבלו. כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 88 בעד ההסתייגויות – 51 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 21 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 62 נגד. גם ההסתייגויות האלה לא התקבלו. לכן נעבור להצביע על סעיף תקציבי 21 – ההשכלה הגבוהה, לשנת הכספים 2026, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 89 בעד סעיף 21, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 54 נמנעים – אין סעיף 21, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 54 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 21, ההשכלה הגבוהה, לשנת הכספים 2026, כהצעת הוועדה, התקבל. נעבור להצביע על הסתייגויות לסעיף 22 – המשרד לשירותי דת, לשנת הכספים 2026. תחילה נצביע על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 90 בעד ההסתייגויות – 52 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 22 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 62 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. נעבור להצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה מס' 91 בעד ההסתייגויות – 52 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 22 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 63 נגד, ההסתייגויות לא התקבלו. לכן נעבור להצביע על סעיף תקציבי 22 – המשרד לשירותי דת, לשנת הכספים 2026, כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 92 בעד סעיף 22, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 22, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 22 – המשרד לשירותי דת, לשנת הכספים 2026, כהצעת הוועדה, התקבל. כעת נעבור להצביע על הסתייגויות לסעיף 23 – משרד הרווחה, לשנת הכספים 2026. לבקשת הקואליציה, נצביע על הסתייגות מס' 230120, של חבר הכנסת יעקב מרגי, שמשמעותה תוספת תקציב. ההסתייגות בעמ' 138. הצבעה כעת. הצבעה מס' 93 בעד ההסתייגות – 63 נגד – 52 נמנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת יעקב מרגי לפרט 230120 לסעיף 23 בדבר תוספת תקציב נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 63 בעד, 52 נגד. ההסתייגות התקבלה. לבקשת הקואליציה, נצביע גם על הסתייגות מס' 230902 – גם היא בעמ' 138 – שמשמעותה הפחתת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 94 בעד ההסתייגות – 62 נגד – 52 נמנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת יעקב מרגי לפרט 230902 לסעיף 23 בדבר הפחתת תקציב נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 52 נגד. גם הסתייגות זו התקבלה. כעת נצביע על יתר ההסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 95 בעד ההסתייגויות – 52 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 23 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 63 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. כעת נצביע על יתר ההסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 96 בעד ההסתייגויות – 51 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 23 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 63 נגד. גם ההסתייגויות האלה לא התקבלו. לכן נעבור להצביע על סעיף תקציבי 23 – משרד הרווחה, לשנת הכספים 2026, כנוסח הוועדה, בתוספת ההסתייגויות שהתקבלו. הצבעה כעת. הצבעה מס' 97 בעד סעיף 23, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגויות שנתקבלו – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 23, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגויות שנתקבלו, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 23 – משרד הרווחה, לשנת הכספים 2026, כנוסח הוועדה בתוספת ההסתייגויות שהתקבלו, התקבל. הצבעה על הסתייגויות לסעיף 24 – משרד הבריאות, לשנת הכספים 2026 – תחילה הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 98 בעד ההסתייגויות – 53 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 24 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 53 בעד, 63 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. כעת נצביע על ההסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה מס' 99 בעד ההסתייגויות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 24 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. לכן אנחנו נעבור להצביע על סעיף תקציבי 24 – משרד הבריאות, לשנת הכספים 2026, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 100 בעד סעיף 24, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 24, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 24 – משרד הבריאות, לשנת הכספים 2026, כהצעת הוועדה, התקבל. << קריאה >>מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כן, משהוסרו ההסתייגויות לסעיפים 25, 26 ו-27, אנחנו נצביע עליהם כנוסח הוועדה. מדובר ברשות לניצולי השואה, במשרד להגנת הסביבה ובהקצבות לביטוח לאומי. אנו מצביעים על שלושת הסעיפים הללו כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 101 בעד סעיפים 25–27, כנוסח הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיפים 25–27, כנוסח הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיפים תקציביים 25, 26 ו-27, כהצעת הוועדה, התקבלו. כעת נעבור להצביע על הסתייגויות לסעיף 29 – משרד הבינוי והשיכון, לשנת הכספים 2026. תחילה נצביע על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 102 בעד ההסתייגויות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 29 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה מס' 103 בעד ההסתייגויות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 29 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 65 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. לכן נעבור להצביע על סעיף תקציבי 29 – משרד הבינוי והשיכון, לשנת הכספים 2026, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 104 בעד סעיף 29, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 54 נמנעים – אין סעיף 29, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 54 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 29 – משרד הבינוי והשיכון, כהצעת הוועדה, התקבל. כעת נעבור להצביע על הסתייגויות לסעיף 30 – משרד העלייה והקליטה, לשנת הכספים 2026. נצביע תחילה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 105 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 30 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה מס' 106 בעד ההסתייגויות – 51 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 30 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 63 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. לכן נעבור להצביע על סעיף תקציבי 30 – משרד העלייה והקליטה, לשנת הכספים 2026, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 107 בעד סעיף 30, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 30, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 30 – משרד העלייה והקליטה, לשנת הכספים 2026, כהצעת הוועדה התקבל. נעבור להצביע על הסתייגויות לסעיף 31 – הוצאות ביטחוניות שונות לשנת הכספים 2026. תחילה נצביע על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב – כעת. הצבעה מס' 108 בעד ההסתייגויות – 43 נגד – 68 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 31 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 43 בעד, 68 נגד וחמישה נוכחים. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה מס' 109 בעד ההסתייגויות – 45 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 31 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 45 בעד, 64 נגד, שבעה נוכחים. גם ההסתייגויות הללו לא התקבלו. לכן נעבור להצביע על סעיף תקציבי 31 – הוצאות ביטחוניות שונות, לשנת הכספים 2026, כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 110 בעד סעיף 31, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 54 נמנעים – אין סעיף 31, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 54 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 31, הוצאות ביטחוניות שונות, לשנת הכספים 2026, כהצעת הוועדה, התקבל. כעת נעבור להצביע על הסתייגויות לסעיף 33 – משרד החקלאות, לשנת הכספים 2026. תחילה נצביע על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 111 בעד ההסתייגויות – 53 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 33 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 53 בעד, 63 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. כעת נעבור להצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 112 בעד ההסתייגויות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 33 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. לכן נעבור להצביע על סעיף תקציבי 33 – משרד החקלאות, לשנת הכספים 2026, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 113 בעד סעיף 33, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 33, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 33 – משרד החקלאות, לשנת הכספים 2026, כהצעת הוועדה, התקבל. כעת נעבור להצביע על הסתייגויות לסעיף 34 – משרד האנרגיה, לשנת הכספים 2026. תחילה נצביע על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 114 בעד ההסתייגויות – 50 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 34 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 63 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. כעת נעבור להצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 115 בעד ההסתייגויות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 34 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 64 נגד. גם ההסתייגויות הללו לא התקבלו. לכן אנו עוברים להצביע על סעיף תקציבי 34 – משרד האנרגיה, לשנת הכספים 2026, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 116 בעד סעיף 34, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 34, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 34 – משרד האנרגיה, לשנת הכספים 2026, כהצעת הוועדה, התקבל. << קריאה >>מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כן, משהוסרו ההסתייגויות לסעיף 35, אנחנו נצביע עליו כנוסח הוועדה. סעיף תקציבי 35 – הוועדה לאנרגיה אטומית, לשנת הכספים 2026, כנוסח הוועדה – מצביעים. הצבעה מס' 117 בעד סעיף 35 – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 35 נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 35 – הוועדה לאנרגיה אטומית, לשנת הכספים 2026, כהצעת הוועדה, התקבל. כעת נעבור להסתייגויות לסעיף 36 – תעסוקה, לשנת הכספים 2026. לבקשת הקואליציה, אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 364406 של חבר הכנסת יואב בן צור שמשמעותה תוספת תקציב. ההסתייגות הזאת היא בעמ' 191. הצבעה כעת. הצבעה מס' 118 בעד ההסתייגות – 62 נגד – 52 נמנעים – אין ההסתייגות לפרט 364406 של חבר הכנסת יואב בן צור לסעיף 36 נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 52 נגד. ההסתייגות נתקבלה. כעת, לבקשת הקואליציה, נצביע על הסתייגות מס' 364502 – גם היא בעמ' 191 – שמשמעותה הפחתת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 119 בעד ההסתייגות – 63 נגד – 52 נמנעים – 1 ההסתייגות של חבר הכנסת יואב בן צור לפרט 364502 לסעיף 36 בדבר הפחתת תקציב נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 63 בעד, 52 נגד, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות התקבלה. כעת נעבור להצביע על יתר ההסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. מצביעים על יתר ההסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה מס' 120 בעד ההסתייגויות – 52 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 36 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 63 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. כעת נצביע על יתר ההסתייגויות, שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה כעת. מצביעים על יתר ההסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה מס' 121 בעד ההסתייגויות – 49 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 36 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 63 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. לכן נעבור להצביע על סעיף תקציבי 36 – תעסוקה, לשנת התקציב 2026, בנוסח הוועדה, בתוספת ההסתייגויות שהתקבלו. הצבעה. הצבעה מס' 122 בעד סעיף 36, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגויות שנתקבלו – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 36, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגויות שנתקבלו, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 36 – תעסוקה, לשנת הכספים 2026, כנוסח הוועדה ובתוספת ההסתייגויות שנתקבלו, התקבל. עוברים להצביע על הסתייגויות לסעיף 37 – משרד התיירות, לשנת הכספים 2026. נצביע על ההסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 123 בעד ההסתייגויות – 53 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 37 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 53 בעד, 62 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. כעת נצביע על ההסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה מס' 124 בעד ההסתייגויות – 52 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 37 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 63 נגד. אני קובע כי גם ההסתייגויות הללו לא התקבלו. לכן נעבור להצביע על סעיף תקציבי 37 – משרד התיירות לשנת הכספים 2026 כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 125 בעד סעיף 37, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 37, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 37 – משרד התיירות, לשנת הכספים 2026, כהצעת הוועדה, התקבל. נעבור להצביע על ההסתייגויות לסעיף 38 – כלכלה ותעשייה, לשנת הכספים 2026. תחילה נצביע על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 126 בעד ההסתייגויות – 52 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 38 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 63 נגד. הסתייגויות לא נתקבלו. כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה מס' 127 בעד ההסתייגויות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 37 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. לכן אנחנו נעבור להצביע כעת על סעיף תקציבי 38 – כלכלה ותעשייה, לשנת הכספים 2026, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 128 בעד סעיף 38, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 38, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 38 – כלכלה ותעשייה, לשנת הכספים 2026, כהצעת הוועדה, התקבל. נעבור כעת להצביע על הסתייגויות לסעיף 39 – משרד התקשורת, לשנת הכספים 2026. תחילה נצביע על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 129 בעד ההסתייגויות – 53 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 39 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 53 בעד, 62 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. ונעבור להצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה מס' 130 בעד ההסתייגויות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 39 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 65 נגד. ההסתייגויות הללו גם הן לא התקבלו. לכן אנחנו נעבור להצביע על סעיף תקציבי 39 משרד התקשורת, לשנת הכספים 2026, כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 131 בעד סעיף 39, כהצעת הוועדה – 61 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 39, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 61 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 39 – משרד התקשורת, לשנת הכספים 2026, כהצעת הוועדה, התקבל. כעת נעבור להצביע על הסתייגויות לסעיף 40 – משרד התחבורה, לשנת הכספים 2026. תחילה נצביע על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 132 בעד ההסתייגויות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 40 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 133 בעד ההסתייגויות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 40 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. גם ההסתייגויות הללו לא התקבלו. לכן נעבור להצביע על סעיף תקציבי 40 – משרד התחבורה, לשנת הכספים 2026, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 134 בעד סעיף 40, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 40, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 40 – משרד התחבורה, לשנת הכספים 2026, כהצעת הוועדה, התקבל. כעת נעבור להצביע על הסתייגויות לסעיף 41 – רשות ממשלתית למים וביוב, לשנת הכספים 2026. תחילה נצביע על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 135 בעד ההסתייגויות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 41 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. נעבור להצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה כעת. הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה מס' 136 בעד ההסתייגויות – 53 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 41 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 53 בעד, 63 נגד. גם ההסתייגויות הללו לא התקבלו. לכן נעבור להצביע על סעיף תקציבי 41 – רשות ממשלתית למים וביוב, לשנת הכספים 2026, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 137 בעד סעיף 41, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 41, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 41 – רשות ממשלתית למים וביוב, לשנת הכספים 2026, כהצעת הוועדה, התקבל. מה עם 42? לא? חברות חברי הכנסת, שימו לב, אני אקריא את הסעיפים שעליהם הוסרו ההסתייגויות, ומייד לאחר מכן נצביע עליהם כהצעת הוועדה: סעיף 42 – מענקי בינוי ושיכון, סעיף 43 – המרכז למיפוי ישראל, סעיף 45 – תשלום ריבית ועמלות, סעיף 46 – חוק חיילים משוחררים, סעיף 47 – רזרבה כללית, סעיף 51 – דיור ממשלתי, סעיף 52 – המשטרה ובתי הסוהר, סעיף 54 – רשויות פיקוח. אנחנו מצביעים על כל הסעיפים הללו כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 138 בעד סעיפים 42–43, 45–47, 51–52 ו-54 – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיפים 42–43, 45–47, 51–52 ו-54 נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62, בעד, 55 נגד. אני קובע כי כל הסעיפים שהקראתי התקבלו כהצעת הוועדה. נעבור להצביע על ההסתייגויות לסעיף 60 – חינוך, לשנת הכספים 2026. תחילה נצביע על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 139 בעד ההסתייגויות – 53 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 60 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 53 בעד, 63 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה מס' 140 בעד ההסתייגויות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 60 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. גם ההסתייגויות הללו לא התקבלו. לכן, אנחנו נעבור להצביע על סעיף תקציבי 60 – חינוך, לשנת הכספים 2026, כהצעת הוועדה. מצביעים על סעיף תקציבי 60 כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 141 בעד סעיף 60, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 60, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 60 – חינוך, לשנת הכספים 2026, כהצעת הוועדה, התקבל. כעת נעבור להצביע על הסתייגויות לסעיף 67 – בריאות, לשנת הכספים - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> כן, סיימנו. אז אני אקריא את הסעיפים שלגביהם הוסרו ההסתייגויות ונצביע על כולם יחד. סעיפים: 67 – בריאות, 68 – רשות האוכלוסין, 70 – שיכון, 73 – מפעלי מים, 76 – תעשייה, 78 – תיירות, 79 – תחבורה, 83 – הוצאות פיתוח אחרות, 84 – תשלום חובות, 89 – מפעלי משרד ראש הממשלה והאוצר, 92 – בתי חולים גריאטריים, 93 – בתי חולים לבריאות הנפש, 94 – בתי חולים ממשלתיים, 95 – נמל חדרה, 98 – רשות מקרקעי ישראל. על כל הסעיפים הללו הוסרו ההסתייגויות. ולכן, אנחנו נצביע עליהם כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 142 בעד סעיפים 67–68, 70, 73, 76, 78–79, 83–84, 89, 92–95 ו-98 – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיפים 67–68, 70, 73, 76, 78–79, 83–84, 89, 92–95 ו-98 נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי כל הסעיפים שהקראתי, כהצעת הוועדה, התקבלו. חברי הכנסת, אנחנו סיימנו את ההצבעות על החלק התקציבי, ואנחנו נעבור להצביע בקריאה השנייה על החלק המילולי של הצעת חוק התקציב לשנת הכספים, התשפ"ו–2026. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון, ירון לוי ועדי עזוז; קבוצת סיעת כחול לבן – המחנה הממלכתי – חברי הכנסת בנימין גנץ, פנינה תמנו, חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, אורית פרקש הכהן, אלון שוסטר, איתן גינזבורג ויעל רון בן משה; קבוצת סיעת ישראל ביתנו – חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; קבוצת סיעת העבודה – חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן מרום. בהתאם להחלטת ועדת הכספים, תתקיים הצבעה על לא יותר מ-30 הסתייגויות לחלק המילולי. אני מציין לפרוטוקול. מה אמרתי? אמרתי: ועדת הכנסת. מה אמרתי? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> אמרת "ועדת הכספים". << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אז אני מתקן לוועדת הכנסת, כמובן. תתקיים הצבעה על לא יותר מ-30 הסתייגויות לחלק המילולי. אני מציין לפרוטוקול כי כל ההסתייגויות שלא תתקיים לגביהן הצבעה, מוסרות. וכעת - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לפני סעיף 1, הסתייגות מס' 2, אני מבקשת הצבעה שמית. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הצבעה שמית על הסתייגות לפני סעיף 1, הסתייגות מס' 2. הצבעה שמית. מזכיר הכנסת, נא קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – נגד יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – נגד ינון אזולאי – נגד דן אילוז – נגד ואליד אלהואשלה – נגד קארין אלהרר – בעד עמיחי אליהו – נגד זאב אלקין – נגד משה ארבל – נגד יעקב אשר – נגד אביחי אברהם בוארון – נגד אוריאל בוסו – נגד מישל בוסקילה – נגד דבי ביטון – בעד חיים ביטון – אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון – בעד דוד ביטן – נגד בועז ביסמוט – נגד ולדימיר בליאק – בעד מירב בן ארי – בעד רם בן ברק – בעד איתמר בן גביר – נגד סמיר בן סעיד – בעד יואב בן צור – נגד ניר ברקת – נגד ששון ששי גואטה – נגד טלי גוטליב – נגד יצחק גולדקנופ – אינו נוכח מאי גולן – נגד איתן גינזבורג – בעד גילה גמליאל – נגד בנימין גנץ – בעד משה גפני – נגד סימון דוידסון – בעד אבי דיכטר – נגד גלית דיסטל אטבריאן – נגד אלי דלל – נגד שלום דנינו – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – נגד שרן מרים השכל – נגד ניסים ואטורי – נגד מיכל מרים וולדיגר – נגד יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח יאסר חוג'יראת – בעד אימאן ח'טיב יאסין – בעד אכרם חסון – נגד ווליד טאהא – בעד בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה טור פז – בעד אחמד טיבי – בעד יוסף טייב – נגד אוהד טל – נגד יעקב טסלר – אינו נוכח חילי טרופר – בעד מאיר כהן – בעד מירב כהן – בעד עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – נגד ישראל כץ – נגד רון כץ – בעד יוראי להב הרצנו – אינו נוכח ירון לוי – אינו נוכח מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – נגד נעמה לזימי – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – בעד טטיאנה מזרסקי – בעד מרב מיכאלי – בעד שלי טל מירון – אינה נוכחת יונתן מישרקי – נגד חנוך דב מלביצקי – נגד יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – נגד צגה מלקו – נגד אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד שרון ניר – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – אינו נוכח יבגני סובה – בעד צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח משה סולומון – נגד לימור סון הר מלך – נגד אופיר סופר – נגד אורית מלכה סטרוק – נגד משה סעדה – נגד מנסור עבאס – אינו נוכח עפיף עבד – נגד איימן עודה – בעד עדי עזוז – אינה נוכחת חוה אתי עטייה – נגד חמד עמאר – בעד צביקה פוגל – נגד עודד פורר – אינו נוכח יצחק פינדרוס – אינו נוכח משה פסל – נגד מאיר פרוש – אינו נוכח יסמין פרידמן – בעד אורית פרקש הכהן – בעד מטי צרפתי הרכבי – בעד אריאל קלנר – נגד יצחק קרויזר – נגד גלעד קריב – בעד שלמה קרעי – נגד אליהו רביבו – אינו נוכח שמחה רוטמן – נגד יעל רון בן משה – אינה נוכחת אפרת רייטן מרום – בעד אלון שוסטר – בעד קטי קטרין שטרית – נגד אלעזר שטרן – בעד מיכל שיר סגמן – בעד נאור שירי – בעד אושר שקלים – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד פנינה תמנו – בעד << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) חיים ביטון – אינו נוכח יצחק גולדקנופ – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – נגד יצחק שמעון וסרלאוף – נגד בועז טופורובסקי – בעד יעקב טסלר – אינו נוכח עופר כסיף – בעד יוראי להב הרצנו – אינו נוכח ירון לוי – בעד מיקי לוי – אינו נוכח נעמה לזימי – בעד אביגדור ליברמן – אינו נוכח שלי טל מירון – אינה נוכחת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – בעד צבי ידידיה סוכות – נגד מנסור עבאס – אינו נוכח עדי עזוז – בעד עודד פורר – בעד יצחק פינדרוס – נגד מאיר פרוש – נגד אליהו רביבו – נגד יעל רון בן משה – בעד << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> האם יש חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים להצביע? אם כן, נא הפנו את תשומת לבו של מזכיר הכנסת, בבקשה. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) מיקי לוי – בעד שרון ניר – בעד שלי טל מירון – בעד יוראי להב הרצנו – בעד << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> האם יש עוד חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים להצביע? אם לא – תמה ההצבעה. נא לסכם את הקולות. חברות וחברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: 48 בעד, 64 נגד, אני קובע כי ההסתייגות, מדובר בהסתייגות 2, לא התקבלה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לפני שנעבור להצבעה הבאה, הודעה למזכיר הכנסת. בבקשה. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק עידוד יישוב עירוני מעורב (הוראת שעה), תשפ"ו–2025, שהחזירה ועדת הכספים. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2026, התשפ"ו–2026 << הצח >> << הצח >> הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026 << הצח >> << הצח >> הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026 << הצח >> << הצח >> הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 285), התשפ"ו–2026 << הצח >> << הצח >> הצעת חוק מסגרות תקציב המדינה (הוראות מיוחדות לשנת 2026) (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> וכעת נצביע על הסתייגות, מירב? הצבענו על הסתייגות 2 וכעת? חברי הכנסת, אנא שבו במקומותיכם, אנחנו מייד מצביעים. נאמר לפרוטוקול שחבר הכנסת וליד אלהואשלה הצביע על ההסתייגות הזאת נגד, והתכוון להצביע בעד. זה לא משנה את תוצאות ההצבעה, אבל אנחנו מציינים את זה לפרוטוקול. מאה אחוז. כן, חברת הכנסת בן ארי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> סעיף 1, הסתייגות 4. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כן מצביעים כעת על הסתייגות 4, לסעיף 1. הצבעה. הצבעה מס' 143 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 4 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 68 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 71. שימו לב, הסתייגות 71, הצבעה כעת. הצבעה מס' 144 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 71 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 46 בעד, 62 נגד, ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 512, עדיין לסעיף 1. הסתייגות 512 כעת. הצבעה מס' 145 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 512 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 62 נגד, ההסתייגות לא התקבלה. כעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 737. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כן, תחילה נצביע על סעיף 1, משהוסרו כל ההסתייגויות לסעיף 1, כנוסח הוועדה. מצביעים על סעיף 1 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 146 בעד סעיף 1 כהצעת הוועדה – 61 נגד – 52 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 61 בעד, 52 נגד, אני קובע כי סעיף 1, כנוסח הוועדה, התקבל. כמבוקש, נצביע כעת על הסתייגות 737. הסתייגות 737, הצבעה כעת. עברנו להסתייגויות לסעיף 2. מי שעוקב. הצבעה מס' 147 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 737 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 40 בעד, 62 נגד, תשעה נוכחים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 738. הסתייגות 738, הצבעה כעת הצבעה מס' 148 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 738 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 41 בעד, 62 נגד, תשעה נוכחים. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 1436. הצבעה כעת. הצבעה מס' 149 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – 1 הסתייגות 1436 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 64 נגד, נמנע אחד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על? אני צריך לשמוע, רבותיי. חברת הכנסת גוטליב, זה מפריע, באמת, אנחנו באמצע הצבעות. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 2325. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כן, מדובר בהסתייגות לסעיף 3, ולפיכך אנחנו נצביע על סעיף 2 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 150 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 53 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 53 נגד. אני קובע כי סעיף 2, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות 2325, לסעיף 3, הצבעה. הצבעה מס' 151 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 2325 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת 2430. הסתייגות 2430, הצבעה כעת. הצבעה מס' 152 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 2430 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 63 נגד, ההסתייגות לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 5100. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כן, היות שמדובר בהסתייגות לסעיף 4, נצביע כעת על סעיף 3 כנוסח הוועדה, הצבעה. הצבעה מס' 153 בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 54 נמנעים – אין סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 54 נגד. אני קובע כי סעיף 3, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות 5100, לסעיף 4. הצבעה. הצבעה מס' 154 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 5100 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על 5171. הסתייגות 5171, הצבעה. הצבעה מס' 155 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 5171 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 6920. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כן, מדובר בהסתייגות לסעיף 5, ולכן אנחנו נצביע על סעיף 4 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 156 בעד סעיף 4, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – 1 סעיף 4, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד, נמנע אחד. אני קובע כי סעיף 4, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע, כמבוקש, על הסתייגות 6920, הצבעה. הצבעה מס' 157 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 6920 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 7808. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מכיוון שמדובר על הסתייגות לסעיף 6, נצביע תחילה על סעיף 5 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 158 בעד סעיף 5, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 5, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף 5, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות 7808. הצבעה. הצבעה מס' 159 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 7808 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד, ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 7916. הצבעה. הצבעה מס' 160 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 7916 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 8383. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מכיוון שמדובר בהסתייגות לסעיף 7, אנחנו נצביע תחילה על סעיף 6 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 161 בעד סעיף 6, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 6, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף 6, כהצעת הוועדה, התקבל. לכן, אנחנו נצביע כעת על ההסתייגות שהתבקשה, הסתייגות 8383. הצבעה. הצבעה מס' 162 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 8383 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 8384. הצבעה. הצבעה מס' 163 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 8384 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 42 בעד, 64 נגד, עשרה נוכחים. ההסתייגות לא התקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> כעת נצביע על הסתייגות 8385. הצבעה. הצבעה מס' 164 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 8385 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע – 8386. הצבעה. הצבעה מס' 165 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 8386 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. גם הסתייגות זו לא התקבלה. כעת – הסתייגות 8387. הצבעה. הצבעה מס' 166 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 8387 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת 8759 – מכיוון שמדובר בהסתייגות לסעיף 8, אנחנו נצביע תחילה על סעיף 7 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 167 בעד סעיף 7, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 7, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף 7 כנוסח הוועדה התקבל. כעת נצביע על הסתייגות 8759. הצבעה. הצבעה מס' 168 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 8759 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת – הסתייגות 8773. הצבעה. הצבעה מס' 169 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 8773 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 8871. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מכיוון שמדובר בהסתייגות לסעיף 9, אנחנו נצביע תחילה על סעיף 8 כנוסח הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 170 בעד סעיף 8, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 8, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף 8 כנוסח הוועדה התקבל. הסתייגות 8871 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 171 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 8871 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 42 בעד, 64 נגד, עשרה נוכחים. ההסתייגות לא התקבלה. כעת – הסתייגות 8872. הצבעה. הצבעה מס' 172 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 8872 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת – הסתייגות 8873. הצבעה כעת. הצבעה מס' 173 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 8873 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 8874. הצבעה כעת. הצבעה מס' 174 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 8874 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 42 בעד, 64 נגד, עשרה נוכחים. ההסתייגות לא התקבלה. כעת – הסתייגות 8875. הצבעה. הצבעה מס' 175 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 8875 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 42 בעד, 64 נגד, עשרה נוכחים. גם הסתייגות זו לא התקבלה. כעת – הסתייגות 8876. הצבעה. הצבעה מס' 176 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 8876 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 42 בעד, 64 נגד, עשרה נוכחים. גם הסתייגות זו לא התקבלה. כעת – הסתייגות 8877. הצבעה כעת. הצבעה מס' 177 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 8877 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת – הסתייגות 8878. הצבעה כעת. הצבעה מס' 178 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 8878 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת – הסתייגות 8879. הצבעה כעת. הצבעה מס' 179 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 8879 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. גם הסתייגות זו לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 8880. הצבעה כעת. הצבעה מס' 180 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 8880 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד, נוכח אחד. אני קובע כי גם הסתייגות זו לא התקבלה. חברי הכנסת - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו נצביע תחילה על סעיף 9 כנוסח הוועדה בקריאה השנייה. הצבעה. הצבעה מס' 181 בעד סעיף 9, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 9, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי גם סעיף 9 התקבל בקריאה השנייה. ולכן, ומאחר שכל ההסתייגויות הוסרו, כעת נצביע בקריאה השלישית על הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2026, התשפ"ו–2026. הצבעה. הצבעה מס' 182 בעד החוק – 62 נגד – 55 נמנעים – אין חוק התקציב לשנת הכספים 2026, התשפ"ו–2026, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2026, התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. חברי הכנסת, הלילה עוד צעיר. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון, ירון לוי ועדי עזוז; קבוצת סיעת כחול לבן – המחנה הממלכתי – חברי הכנסת בנימין גנץ, פנינה תמנו, חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, אורית פרקש הכהן, אלון שוסטר, איתן גינזבורג ויעל רון בן משה; קבוצת סיעת ישראל ביתנו – חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; קבוצת סיעת חד"ש-תע"ל – חברי הכנסת איימן עודה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף וסמיר בן סעיד; קבוצת סיעת רע"מ – חברי הכנסת מנסור עבאס, ווליד טאהא, ואליד אלהואשלה, אימאן ח'טיב יאסין ויאסר חוג'יראת; קבוצת סיעת העבודה – חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן מרום. אני מציין לפרוטוקול כי כל ההסתייגויות שלא נצביע עליהן, מוסרות. כעת נצביע על הסתייגות - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הסתייגות 2. אנחנו מצביעים כעת על הסתייגות 2, לסעיף 1. הצבעה כעת. יישר כוח ללשכה המשפטית על הערנות. הצבעה מס' 183 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 12. הצבעה כעת. הצבעה מס' 184 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 12 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. אני קובע כי גם הסתייגות זו לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 14. הצבעה כעת. הצבעה מס' 185 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 14 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 27. הצבעה מס' 186 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 27 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 30. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מכיוון שהסתייגות 30 שייכת לסעיף 2, נצביע תחילה על סעיף 1 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 187 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 54 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 54 נגד. אני קובע כי סעיף 1, כנוסח הוועדה, התקבל. וכעת נצביע על הסתייגות 30, לסעיף 2. בבקשה. הצבעה מס' 188 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 30 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 38. מצביעים על הסתייגות 38. הצבעה מס' 189 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 38 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 42. הצבעה כעת. הצבעה מס' 190 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 42 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 45. הצבעה כעת. אנחנו עדיין בסעיף 2. הצבעה מס' 191 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 45 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 48. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מכיוון שהסתייגות 48 שייכת לסעיף 3, אנחנו נצביע תחילה על סעיף 2, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 192 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 61 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 61 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף 2, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות 48. הצבעה כעת. הצבעה מס' 193 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 48 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 51. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מכיוון שהסתייגות 51 שייכת לסעיף 4, נצביע תחילה על סעיף 3, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 194 בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף 3, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות 51, לסעיף 4. הסתייגות 51. הצבעה כעת. הצבעה מס' 195 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 51 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 60. הצבעה כעת. הצבעה מס' 196 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 60 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 64. הצבעה כעת. הצבעה מס' 197 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 64 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 897. הצבעה כעת. הצבעה מס' 198 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 897 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 901. מצביעים על הסתייגות 901 כעת. הצבעה מס' 199 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 901 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, שימו לב, זו תהיה ההצבעה ה-200 שלנו ללילה הזה. בחרו נכון. הסתייגות 912. הצבעה כעת. הצבעה מס' 200 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 912 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 922. הצבעה כעת. הצבעה מס' 201 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 922 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הסתייגות 1010. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מכיוון שהסתייגות 1010 שייכת לסעיף 5, אנחנו נצביע תחילה על סעיף 4, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 202 בעד סעיף 4, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – 1 סעיף 4, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד, נמנע אחד. אני קובע כי סעיף 4, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות 1010. זו הסתייגות לפני סעיף 5. הצבעה. הצבעה מס' 203 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 1010 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 1020. בבקשה. הצבעה מס' 204 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 1020 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על סעיף 1044. הצבעה כעת. הצבעה מס' 205 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 1044 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הסתייגות 1044 לא התקבלה. הסתייגות 1060 כעת. הצבעה. הצבעה מס' 206 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 1060 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת 1070. הצבעה על הסתייגות 1070. הצבעה מס' 207 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 1070 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 1100. הצבעה כעת. הצבעה מס' 208 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 1100 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 1148. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מכיוון ש-1448 שייכת לסעיף 6, נצביע תחילה על סעיף 5, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 209 בעד סעיף 5, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 5, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף 5, כנוסח הוועדה, התקבל. וכעת נצביע על הסתייגות 1148. אגב, היא לסעיף 6, למי שעוקב. הצבעה. הצבעה מס' 210 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 1148 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 1149. הצבעה כעת. הצבעה מס' 211 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 1149 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 1911. הצבעה כעת. הצבעה מס' 212 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 1911 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 1920. הצבעה כעת. הצבעה מס' 213 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 1920 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 42 בעד, 64 נגד, 10 נוכחים. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 1939. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מכיוון שהסתייגות 1939 שייכת לסעיף 7, אנחנו נצביע תחילה על סעיף 6 כנוסח הוועדה. הצבעה בעת. הצבעה מס' 214 בעד סעיף 6, כהצעת הוועדה – 61 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 6, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כן, 61 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף 6, כנוסח הוועדה, התקבל. וכעת נצביע על הסתייגות 1939. הצבעה. הצבעה מס' 215 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 64 נמנעים –אין הסתייגות 1939 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 42 בעד, 64 נגד. נוכחים 10. אני קובע כי הסתייגות 1939 לא התקבלה. וכעת הסתייגות 1941. מצביעים כעת. הצבעה מס' 216 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 1941 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 1944. הצבעה כעת. הצבעה מס' 217 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 1944 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 1975. הצבעה. הצבעה מס' 218 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 1975 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 1989. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מכיוון שהסתייגות 1989 שייכת לסעיף 9, אנחנו נצביע על סעיפים 7 ו-8 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 219 בעד סעיפים 7–8, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיפים 7–8, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. סעיפים 7–8, כנוסח הוועדה, התקבלו. וכעת אנחנו נצביע על הסתייגות 1989, שהיא הסתייגות לסעיף 9. הצבעה. הצבעה מס' 220 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 1989 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 2746. הצבעה כעת. הצבעה מס' 221 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 2746 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 2868. הצבעה כעת. הצבעה מס' 222 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 2868 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 2997. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מכיוון שהיא שייכת לסעיף 10, אנחנו נצביע תחילה על סעיף 9 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 223 בעד סעיף 9, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 9, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. סעיף 9, כנוסח הוועדה, התקבל. וכעת נצביע על הסתייגות 2997. הצבעה. הצבעה מס' 224 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 2997 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 3002. הצבעה כעת. הצבעה מס' 225 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 3002 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 3009. הצבעה כעת. הצבעה מס' 226 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 3009 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 42 בעד, 64 נגד, נוכחים 10. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 4089. הצבעה כעת. הצבעה מס' 227 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 4089 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 4192. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מכיוון שהיא שייכת לסעיף 12, אנחנו נצביע כעת על סעיפים 10 ו-11 כנוסח הוועדה, שימו לב. הצבעה מס' 228 בעד סעיפים 10–11, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיפים 10–11, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיפים 10 ו-11, כנוסח הוועדה, התקבלו. וכעת נצביע על הסתייגות 4192. הצבעה. הצבעה מס' 229 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 4192 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. אני קובע כי הסתייגות 4192 לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 4193. הצבעה כעת. הצבעה מס' 230 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 4193 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 4197. הצבעה. הצבעה מס' 231 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 4197 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 4200. הצבעה מס' 232 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 4200 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע – זהו, סיימתם? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לחוק הזה סיימנו עם ההסתייגויות, ולכן אנחנו מצביעים על סעיף 12 כנוסח הוועדה. הצבעה על סעיף 12 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 233 בעד סעיף 12, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 12, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף 12, כנוסח הוועדה, התקבל. הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026. הצבעה בקריאה השלישית. הצבעה מס' 234 בעד החוק – 62 נגד – 55 נמנעים – אין חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי הצעת ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית ותיכנס לספר החוקים. חברי הכנסת, אנחנו מתקדמים. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק שיקום נזקי מלחמה בדרך של התחדשות עירונית, התשפ"ו–2025, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה, תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2026, התשפ"ו–2026 << הצח >> << הצח >> הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026 << הצח >> << הצח >> הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026 << הצח >> << הצח >> הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 285), התשפ"ו–2026 << הצח >> << הצח >> הצעת חוק מסגרות תקציב המדינה (הוראות מיוחדות לשנת 2026) (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026, בקריאה השנייה. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון, ירון לוי ועדי עזוז; קבוצת סיעת כחול לבן – המחנה הממלכתי – חברי הכנסת בנימין גנץ, פנינה תמנו, חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, אורית פרקש הכהן, אלון שוסטר, איתן גינזבורג ויעל רון בן משה; קבוצת סיעת ישראל ביתנו – חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; קבוצת סיעת חד"ש-תע"ל – חברי הכנסת איימן עודה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף וסמיר בן סעיד; קבוצת סיעת רע"מ – חברי הכנסת מנסור עבאס, ווליד טאהא, ואליד אלהואשלה, אימאן ח'טיב יאסין ויאסר חוג'יראת; קבוצת סיעת העבודה – חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב, אפרת רייטן מרום. אני מציין לפרוטוקול כי כל ההסתייגויות שלא נצביע עליהן מוסרות. נצביע כעת על הסתייגות 2. הצבעה. הצבעה מס' 235 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת מצביעים על הסתייגות 8. הצבעה מס' 236 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 8 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. הסתייגות 8 לא התקבלה. וכעת מצביעים על הסתייגות 12. הצבעה. הצבעה מס' 237 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 12 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. מצביעים על הסתייגות 20. הצבעה מס' 238 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 20 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 24. הצבעה מס' 239 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 24 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת מצביעים על הסתייגות 25. הצבעה מס' 240 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 25 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 47. הצבעה כעת. הצבעה מס' 241 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 47 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הצבעה על הסתייגות 63. בבקשה. הצבעה מס' 242 בעד – 52 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 63 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד, ההסתייגות לא התקבלה. כעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הסתייגות 66. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מכיוון שמדובר בהסתייגות לסעיף 3, נצביע תחילה על סעיפים 1 ו-2 כנוסח הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 243 בעד סעיפים 1–2, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיפים 1–2, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. סעיפים 1 ו-2, כנוסח הוועדה, התקבלו. כעת נצביע על הסתייגות לסעיף 3, הסתייגות 66. הצבעה מס' 244 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 66 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 68, הצבעה כעת. הצבעה מס' 245 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 68 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 69. הצבעה כעת. הצבעה מס' 246 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 69 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. נצביע כעת על סעיף 3 כנוסח הוועדה. שימו לב, מצביעים על סעיף 3 כנוסח הוועדה. הצבעה. סעיף 3 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 247 בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה – 61 נגד – 54 נמנעים – אין סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 61 בעד, 54 נגד. אני קובע כי סעיף 3, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות 70, לסעיף 4. הצבעה מס' 248 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 70 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 75. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 75. הסתייגות 75, הצבעה כעת. הסתייגות 75, מצביעים. הצבעה מס' 249 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 75 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 81. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הסתייגות 81. מה קרה? רגע. אוקיי. מדובר בהסתייגות לסעיף 5, ולכן נצביע תחילה על סעיף 4 כנוסח הוועדה. סעיף 4 כנוסח הוועדה. 81 היה? יישר כוח למזכיר הכנסת על הערנות. הצבעה מס' 250 בעד סעיף 4, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 4, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף 4, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות 81, שהיא הסתייגות לסעיף 5. הצבעה. הסתייגות 81, הצבעה. הצבעה מס' 251 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 81 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 90. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אוקיי, הסתייגות 90 היא הסתייגות לסעיף 6, ולכן אנחנו נצביע תחילה על סעיף 5 כנוסח הוועדה. מצביעים על סעיף 5 כנוסח הוועדה. שימו לב, שימו לב, סעיף 5 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 252 בעד סעיף 5, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 54 נמנעים – אין סעיף 5, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 54 נגד. אני קובע כי סעיף 5, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות 90, הסתייגות 90 לסעיף 6. הצבעה. הצבעה מס' 253 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 90 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על סעיף 6 כנוסח הוועדה. סעיף 6 כנוסח הוועדה. שימו לב, סעיף 6 כנוסח הוועדה, הצבעה כעת. הצבעה מס' 254 בעד סעיף 6, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 54 נמנעים – אין סעיף 6, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 54 נגד. סעיף 6, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות 92. הצבעה כעת. הסתייגות 92, לסעיף 7. הצבעה מס' 255 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 92 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 110. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הסתייגות 110 היא לסעיף 8. ולכן אנחנו נצביע תחילה על סעיף 7 כנוסח הוועדה. מצביעים על סעיף 7 כנוסח הוועדה, שימו לב. אנחנו מצביעים על סעיף 7 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 256 בעד סעיף 7, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 54 נמנעים – אין סעיף 7, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 54 נגד. סעיף 7, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות 110, לסעיף 8. הצבעה כעת. הסתייגות 110, מצביעים. הצבעה מס' 257 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 110 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. הסתייגות 110 לא התקבלה. כעת הסתייגות 114. הצבעה על הסתייגות 114 כעת. הצבעה מס' 258 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 114 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 117. הצבעה. הצבעה מס' 259 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 117 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 128, הצבעה כעת. הסתייגות 128. הצבעה מס' 260 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 128 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 192. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אוקיי. רק רגע. מכיוון שמדובר בהסתייגות לסעיף 9, אנחנו נצביע תחילה על סעיף 8 כנוסח הוועדה. מצביעים על סעיף 8 כנוסח הוועדה, שימו לב. הצבעה. סעיף 8 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 261 בעד סעיף 8, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 54 נמנעים – אין סעיף 8, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 54 נגד. סעיף 8, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות לסעיף 9 שמספרה 192. הצבעה, הסתייגות 192. הצבעה מס' 262 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 192 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 207. הצבעה כעת, הסתייגות 207. הצבעה מס' 263 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 207 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. הסתייגות 207 לא התקבלה. כעת הסתייגות 219. מצביעים על הסתייגות 219. הצבעה מס' 264 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 219 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 237. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מדובר בהסתייגות לסעיף 11, ולכן אנחנו נצביע כעת על סעיפים 9 ו-10 כנוסח הוועדה. סעיפים 9 ו-10 כנוסח הוועדה, הצבעה. הצבעה מס' 265 בעד סעיפים 9–10, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 54 נמנעים – אין סעיפים 9–10, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 54 נגד. אני קובע כי סעיפים 9 ו-10 התקבלו כנוסח הוועדה. כעת נצביע על הסתייגות 237. הצבעה להסתייגות 237. הצבעה. הצבעה מס' 266 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 237 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. לכן אנחנו נצביע כעת על סעיף 11 כנוסח הוועדה. סעיף 11 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 267 בעד סעיף 11, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 11, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף 11 התקבל כנוסח הוועדה. וכעת נצביע על הסתייגות 239, לסעיף 12. הסתייגות 239, שימו לב, מצביעים. הצבעה מס' 268 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 239 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. הסתייגות 239 לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 242. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מדובר בהסתייגות לסעיף 14, ולכן אנחנו נצביע כעת על סעיפים 12 ו-13 כנוסח הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 269 בעד סעיפים 12–13, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיפים 12–13, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיפים 12 ו-13, כנוסח הוועדה, התקבלו. כעת נצביע על הסתייגות לסעיף 14, הלוא היא הסתייגות 242. הצבעה מס' 270 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגות 242 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הסתייגות 242 – 48 בעד, 62 נגד – לא התקבלה. אנחנו כרגע מצביעים על סעיפים 14, 15, 16, 17, כנוסח הוועדה. שימו לב. הצבעה מס' 271 בעד סעיפים 14–17, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיפים 14–17, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. סעיפים 14, 15, 16 ו-17, כנוסח הוועדה, התקבלו. כעת נצביע על הסתייגות לסעיף 18, הלוא היא 243. הסתייגות 243, הצבעה כעת. הצבעה מס' 272 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות 243 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הסתייגות 243 – 52 בעד, 64 נגד – לא התקבלה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כעת 244. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מדובר בהסתייגות לסעיף 25, ולכן אנחנו נצביע כעת על סעיפים 18, 19, 20, 21, 22, 23, 24, או בקיצור 18 עד 24, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 273 בעד סעיפים 18–24, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיפים 18–24, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי הסעיפים שהקראתי, כנוסח הוועדה, התקבלו. כעת נצביע על הסתייגות לסעיף 25, היא 244. הסתייגות 244, הצבעה כעת. הצבעה מס' 274 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגות 244 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. מכיוון שהיא הייתה היחידה לסעיף הזה, נצביע עליו כעת כנוסח הוועדה. סעיף 25 – מצביעים כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 275 בעד סעיף 25, כהצעת הוועדה – 61 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 25, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 61 בעד, 55 נגד. סעיף 25, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת הסתייגות? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 246. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כן, מדובר בהסתייגות לסעיף 31, ולכן אנחנו נצביע כעת על סעיפים 26 עד 30 כנוסח הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 276 בעד סעיפים 26–30 – 61 נגד – 55 נמנעים – אין סעיפים 26–30 נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 61 בעד, 55 נגד. סעיפים 26 עד 30, כנוסח הוועדה, התקבלו. כעת נצביע על הסתייגות לסעיף 31, שמספרה 246. הצבעה, הסתייגות 246. הצבעה מס' 277 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגות 246 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת - הסתייגות 250, הצבעה. הצבעה מס' 278 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגות 250 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 1023. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 1023 – זה סעיף 33, ולכן לפני כן אנחנו נצביע על סעיפים 31, 32, כנוסח הוועדה. שימו לב, מצביעים על סעיפים 31 ו-32, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 279 בעד סעיפים 31–32, כהצעת הוועדה – 61 נגד – 55 נמנעים – אין סעיפים 31–32, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 61 בעד, 55 נגד. סעיפים 31 ו-32, כנוסח הוועדה, התקבלו. נעבור להצביע על הסתייגות לסעיף 33, שמספרה 1023. מצביעים על הסתייגות 1023 כעת. הצבעה מס' 280 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגות 1023 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על סעיף 33 – סליחה, גם 33, גם 34 וגם 35 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 281 בעד סעיפים 33–35, כהצעת הוועדה – 61 נגד – 55 נמנעים – אין סעיפים 33–35, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 61 בעד, 55 נגד. אני קובע כי הסעיפים שהקראתי, כנוסח הוועדה, התקבלו. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 1036. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הסתייגות 1036היא לסעיף 37, לכן נצביע על סעיף 36 כנוסח הוועדה. שימו לב, סעיף 36, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 282 בעד סעיף 36 – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 36 נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף 36, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות לסעיף 37, שמספרה 1036. הצבעה. הצבעה מס' 283 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות 1036 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 1049. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הסתייגות 1049 היא לסעיף 38, ולכן אנחנו נצביע תחילה על סעיף 37, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 284 בעד סעיף 37 – 61 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 37 נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 61 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף 37, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת אנחנו נצביע על הסתייגות שמספרה 1049. זו הסתייגות לסעיף 38. הצבעה כעת. הצבעה מס' 285 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות 1049 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 1066. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לפני כן אנחנו נצביע על סעיף 38, כנוסח הוועדה. שימו לב, הצבעה כעת. הצבעה מס' 286 בעד סעיף 38, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 38, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 50 נגד. סעיף 38, כנוסח הוועדה, התקבל. וכעת נצביע על הסתייגות לסעיף 39, שמספרה 1066. הצבעה מס' 287 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות 1066 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא נתקבלה, כעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 1137. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> זה לאחרי סעיף 42, ולפיכך אנחנו נצביע כעת על סעיפים 39 עד 42, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 288 בעד סעיפים 39–42, כהצעת הוועדה – 61 נגד – 54 נמנעים – אין סעיפים 39–42, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 61 בעד, 54 נגד. אני קובע כי הסעיפים, כנוסח הוועדה, התקבלו. כעת נצביע על הסתייגות 1137, שהיא לאחרי סעיף 42. הצבעה כעת. הצבעה מס' 289 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 1137 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נעבור להצביע על הסתייגות 1157, לסעיף 43. הצבעה כעת. הצבעה מס' 290 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 1157 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 1169. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הסתייגות 1169 היא לסעיף 44, לכן נצביע תחילה על סעיף 43 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 291 בעד סעיף 43, כהצעת הוועדה – 61 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 43, כהצעת הוועדה, לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 61 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף 43 התקבל כנוסח הוועדה. כעת נצביע על הסתייגות לסעיף 44, שמספרה 1169. הצבעה על הסתייגות 1169. הצבעה מס' 292 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 1169 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא נתקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> את ההסתייגויות מכאן סיימנו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כן, משכל ההסתייגויות הוסרו, אנחנו נצביע על סעיפים 44 עד 55 כולל, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 293 בעד סעיפים 44–55, כהצעת הוועדה – 61 נגד – 55 נמנעים – אין סעיפים 44–55, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 61 בעד, 55 נגד. אני קובע כי כל הסעיפים שהקראתי את מספריהם, כנוסח הוועדה, התקבלו. מכאן שהצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה) ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026, התשפ"ו–2026. הצבעה בקריאה השלישית כעת. הצבעה מס' 294 בעד החוק – 62 נגד – 54 נמנעים – אין חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה) ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026, התשפ"ו–2026, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 54 נגד. אני קובע כי הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה) ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026, התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה האחרונה הלילה, ההצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 285), התשפ"ו–2026, בקריאה השנייה. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון, ירון לוי ועדי עזוז. אני מציין לפרוטוקול כי כל ההסתייגויות שלא נצביע עליהן מוסרות. נצביע תחילה על הסתייגות 1. אז לפני כן, אנחנו נצביע על סעיף 1, כנוסח הוועדה. זה סעיף שאין לו הסתייגויות. הצבעה כעת. הצבעה מס' 295 בעד סעיף 1 – 62 נגד – 53 נמנעים – 1 סעיף 1 נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 53 נגד, נמנע אחד. אני קובע כי סעיף 1, כנוסח הוועדה, התקבל. אנחנו נעבור להצביע על הסתייגות 1, שהיא הסתייגות לסעיף 2. הצבעה מס' 296 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 62 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. נשארו עוד הסתייגויות? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הסתייגות 1 והסתייגות 2. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו מצביעים כעת על סעיפים 2 עד 4, כנוסח הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 297 בעד סעיפים 2–4, כהצעת הוועדה – 61 נגד – 53 נמנעים – אין סעיפים 2–4, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 61 בעד, 53 נגד. אני קובע כי סעיפים 2–4, כנוסח הוועדה, התקבלו. עכשיו תרצי להצביע על הסתייגות? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הסתייגות 2 לאחרי סעיף 4. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מצביעים על הסתייגות 2 לאחרי סעיף 4. הצבעה כעת. הצבעה מס' 298 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. כעת אנחנו נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 285), התשפ"ו–2026. לבקשת האופוזיציה, ההצבעה תהיה שמית. מזכיר הכנסת, נא קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – בעד יולי יואל אדלשטיין – בעד אמיר אוחנה – בעד ינון אזולאי – בעד דן אילוז – בעד ואליד אלהואשלה – נגד קארין אלהרר – נגד עמיחי אליהו – בעד זאב אלקין – בעד משה ארבל – בעד יעקב אשר – בעד אביחי אברהם בוארון – בעד אוריאל בוסו – בעד מישל בוסקילה – בעד דבי ביטון – נגד חיים ביטון – אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – בעד בועז ביסמוט – בעד ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – נגד רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – בעד סמיר בן סעיד – נגד יואב בן צור – בעד ניר ברקת – בעד ששון ששי גואטה – בעד טלי גוטליב – בעד יצחק גולדקנופ – אינו נוכח מאי גולן – בעד איתן גינזבורג – נגד גילה גמליאל – בעד בנימין גנץ – נגד משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – נגד אבי דיכטר – בעד גלית דיסטל אטבריאן – בעד אלי דלל – בעד שלום דנינו – בעד אריה מכלוף דרעי – בעד עמית הלוי – בעד שרן מרים השכל – בעד ניסים ואטורי – בעד מיכל מרים וולדיגר – בעד יצחק שמעון וסרלאוף – בעד יאסר חוג'יראת – נגד אימאן ח'טיב יאסין – נגד אכרם חסון – בעד ווליד טאהא – נגד בועז טופורובסקי – נגד משה טור פז – נגד אחמד טיבי – נגד יוסף טייב – בעד אוהד טל – בעד יעקב טסלר – אינו נוכח חילי טרופר – נגד מאיר כהן – נגד מירב כהן – נגד עופר כסיף – נגד אופיר כץ – בעד ישראל כץ – בעד רון כץ – נגד יוראי להב הרצנו – נגד ירון לוי – נגד מיקי לוי – נגד יריב לוין – בעד נעמה לזימי – נגד אביגדור ליברמן – נגד יאיר לפיד – נגד טטיאנה מזרסקי – נגד מרב מיכאלי – נגד שלי טל מירון – נגד יונתן מישרקי – בעד חנוך דב מלביצקי – בעד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – בעד צגה מלקו – בעד אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – בעד שרון ניר – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – נגד צבי ידידיה סוכות – בעד משה סולומון – בעד לימור סון הר מלך – בעד אופיר סופר – בעד אורית מלכה סטרוק – בעד משה סעדה – בעד מנסור עבאס – נגד עפיף עבד – בעד איימן עודה – נגד עדי עזוז – נגד חוה אתי עטייה – בעד חמד עמאר – נגד צביקה פוגל – בעד עודד פורר – נגד יצחק פינדרוס – בעד משה פסל – בעד מאיר פרוש – אינו נוכח יסמין פרידמן – נגד אורית פרקש הכהן – נגד מטי צרפתי הרכבי – נגד אריאל קלנר – בעד יצחק קרויזר – בעד גלעד קריב – נגד שלמה קרעי – בעד אליהו רביבו – אינו נוכח שמחה רוטמן – בעד יעל רון בן משה – נגד אפרת רייטן מרום – נגד אלון שוסטר – נגד קטי קטרין שטרית - בעד אלעזר שטרן – נגד מיכל שיר סגמן – נגד נאור שירי – נגד אושר שקלים – בעד עאידה תומא סלימאן – נגד פנינה תמנו – נגד << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) חיים ביטון – אינו נוכח יצחק גולדקנופ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח יעקב טסלר – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח מאיר פרוש – אינו נוכח אליהו רביבו – בעד << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> האם יש חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות כן? אם אין, תמה ההצבעה. נא לסכם את הקולות. חברות וחברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: 61 בעד, 52 נגד. אני קובע כי הצעת חוק לתיקון פקודת מס ההכנסה (מס' 285), התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. חברות וחברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים עוד מעט, היום, י"ב בניסן התשפ"ו, 30 במרס 2026, בשעה 09:30. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 02:36. << סיום >>