דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת כ"ג ישיבה שפ"ה הישיבה השלוש-מאות-ושמונים-וחמש של הכנסת העשרים-וחמש יום שני, י"ב בניסן התשפ"ו (30 במרץ 2026) ירושלים, הכנסת, שעה 09:30 תוכן עניינים הצעת חוק עונש מוות למחבלים, התשפ"ו–2026 8 צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי): 8 גלעד קריב (העבודה): 11 אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 30 סימון דוידסון (יש עתיד): 32 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 36 רם בן ברק (יש עתיד): 41 נאור שירי (יש עתיד): 48 יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 71 עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 74 יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): 78 מאיר כהן (יש עתיד): 80 ניסים ואטורי (הליכוד): 84 עדי עזוז (יש עתיד): 89 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 93 אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 96 עמית הלוי (הליכוד): 99 אופיר כץ (הליכוד): 101 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 102 סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): 105 לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): 107 אביחי אברהם בוארון (הליכוד): 109 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 111 סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 111 הצעת חוק עונש מוות למחבלים, התשפ"ו–2026 112 עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): 112 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 117 יסמין פרידמן (יש עתיד): 118 משה טור פז (יש עתיד): 122 שלי טל מירון (יש עתיד): 126 מיקי לוי (יש עתיד): 129 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 131 סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 131 הצעת חוק עונש מוות למחבלים, התשפ"ו–2026 132 קארין אלהרר (יש עתיד): 132 דבי ביטון (יש עתיד): 134 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 138 אלעזר שטרן (יש עתיד): 140 רון כץ (יש עתיד): 142 מירב כהן (יש עתיד): 145 נעמה לזימי (העבודה): 148 מאיר פרוש (יהדות התורה): 151 גלעד קריב (העבודה): 153 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 158 מסמכים הונחו על שולחן הכנסת 171 סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 171 הצעת חוק עונש מוות למחבלים, התשפ"ו–2026 171 ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 171 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 174 איימן עודה (חד"ש-תע"ל): 177 עודד פורר (ישראל ביתנו): 197 מרב מיכאלי (העבודה): 202 אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 205 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 208 מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 210 מירב בן ארי (יש עתיד): 213 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 217 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 218 הצעת חוק עונש מוות למחבלים, התשפ"ו–2026 218 בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 218 יאיר לפיד (יש עתיד): 220 צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי): 222 השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: 231 ניסים ואטורי (הליכוד): 270 לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): 271 הודעה אישית של חבר הכנסת אליהו רביבו 272 אליהו רביבו (הליכוד): 272 הודעה אישית של חברת הכנסת טלי גוטליב 273 טלי גוטליב (הליכוד): 273 הצעת חוק עידוד יישוב עירוני מעורב (הוראת שעה), התשפ"ו–2026 276 חנוך דב מלביצקי (יו"ר ועדת הכספים): 276 אופיר כץ (הליכוד): 280 הצעת חוק הטבות מס ליישובים (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026 282 חנוך דב מלביצקי (יו"ר ועדת הכספים): 283 מאיר כהן (יש עתיד): 284 מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 285 מרב מיכאלי (העבודה): 286 גלעד קריב (העבודה): 286 מישל בוסקילה (הימין הממלכתי): 287 הודעת הממשלה בדבר העברת סמכויות משר הפנים לראש הממשלה 290 שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: 290 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 291 רם בן ברק (יש עתיד): 292 מיקי לוי (יש עתיד): 292 יסמין פרידמן (יש עתיד): 295 מירב בן ארי (יש עתיד): 297 טלי גוטליב (הליכוד): 298 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 301 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 301 עמית הלוי (הליכוד): 302 שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: 307 הצעת חוק שירות לאומי-אזרחי (תיקון מס' 9), התשפ"ו–2026 312 בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 312 אלעזר שטרן (יש עתיד): 315 מיקי לוי (יש עתיד): 320 רם בן ברק (יש עתיד): 321 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 322 רון כץ (יש עתיד): 324 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 326 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 329 יסמין פרידמן (יש עתיד): 331 משה טור פז (יש עתיד): 333 נאור שירי (יש עתיד): 335 גלעד קריב (העבודה): 337 אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 338 ינון אזולאי (ש"ס): 340 בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 344 שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק: 346 הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה) (תעסוקה), התשפ"ו–2026 350 מיכל מרים וולדיגר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): 350 רון כץ (יש עתיד): 353 עודד פורר (ישראל ביתנו): 354 נעמה לזימי (העבודה): 356 הצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות (תיקון מס' 8 – הוראת שעה), התשפ"ו–2026 360 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה): 361 מירב בן ארי (יש עתיד): 364 שלי טל מירון (יש עתיד): 366 הצעת חוק להסדרת אירוע הילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון (הוראת שעה), התשפ"ו–2026 371 צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי): 371 מאיר פרוש (יהדות התורה): 374 שר התקשורת שלמה קרעי: 375 הצעת חוק שיקום נזקי מלחמה בדרך של התחדשות עירונית, התשפ"ו–2026 380 יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 380 הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 74), התשפ"ו–2026 389 יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות): 389 אופיר כץ (הליכוד): 393 אופיר כץ (הליכוד): 393 שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת: 395 הצעת חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר, התשפ"ו–2026 397 מרב מיכאלי (העבודה): 397 פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 400 הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 20) (הפעלת שירותי מים וביוב על ידי רשות מקומית), התשפ"ו–2026 402 הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 21) (הפעלת שירותי מים וביוב על ידי רשות מקומית), התשפ"ו–2026 402 איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 403 אופיר כץ (הליכוד): 405 הצעת חוק הכרה בשפת הסימנים הישראלית, התשפ"ו–2026 410 חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 410 אביחי אברהם בוארון (הליכוד): 411 הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 11) (תנאים והגבלות להפסקת לימודים של סטודנט המשרת במילואים והרחבת תחולה), התשפ"ו–2026 412 מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 413 הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 162) (תקיפת חייל), התשפ"ו–2026 418 אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 418 << הצח >> הצעת חוק עונש מוות למחבלים, התשפ"ו–2026 << הצח >> [מס' כ/1159, פ/2761; דברי הכנסת, חוב' ד', ישיבה 329; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> שלום לחברות וחברי הכנסת, שלום גם לשרה. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני י"ב בניסן התשפ"ו, 30 במרץ 2026. הנושא הראשון שעל סדר-היום – הצעת חוק עונש מוות למחבלים, התשפ"ו–2026, של חברי הכנסת לימור סון הר מלך וניסים ואטורי, לקריאה השנייה והשלישית. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת צביקה פוגל, יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי, להציג את הצעת החוק, בבקשה. << דובר >> צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, חבריי חברי הכנסת, אזרחי ישראל, רגע לפני שאנאם את הדברים החשובים הקשורים להצעת החוק, אני מבקש, אדוני, להשתתף בצערה של משפחתו של החייל הבודד משה יצחק הכהן כץ ולשלוח איחולי החלמה לכל הפצועים, גם לשלושה שרק הבוקר נודע לנו עליהם. אדוני היושב-ראש, לפני למעלה משלוש שנים, בימים שבהם נוסדה קואליציה לאומית, הניחה עוצמה יהודית בראשות איתמר בן גביר על שולחן ההסכמים את חוק עונש מוות למחבלים. כבר אז, אדוני, עשינו כל מאמץ למחוק את קונספציית ההכלה והחמאס מורתע ולאמץ בממשלה את תכלית היוזמה ההתקפית ולקיחת אחריות על עתידנו. היום, אדוני, מדינת ישראל רושמת עוד פרק בשינוי האסטרטגי שלה ממדינה בהגנה למעצמה בהתקפה, ממלחמת אין ברירה למלחמת תקומה, ממדינה נגררת לזקופת קומה. אני מתכבד, חבריי חברי הכנסת, להביא בפני הכנסת, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית, את הצעת חוק עונש מוות למחבלים, התשפ"ו–2026, שיזמה חברתי חברת הכנסת לימור סון הר מלך ומוזגה בה גם הצעת חוק של חבר הכנסת ניסים ואטורי. החוק הזה, אזרחי ישראל, שיאושר בעזרת השם היום, הוא חלק מעמוד השדרה של השינוי שישראל מעצבת בתקופה זו. אנחנו נשמע בוודאי היום פה את מיטב התירוצים למה לא צריך ולמה כדאי לשנות ולמה כדאי לדחות. את התבוסתנים האלה, אדוני היושב-ראש, כבר שמענו. התוצאה, לצערי, ידועה. יהיו כאלה שהמשחק הפוליטי חשוב להם יותר מביטחונם של תושבי ישראל. הם ינסו להטעות אתכם, אזרחי ישראל, לחשוב כי החוק אינו חל על הנוח'בות או על תושבי עזה. אין שטות ובלוף גדולים מאלה. יש גם את אלה שהודיעו כי אם ראש הממשלה לא יצביע, אזי גם הם לא יצביעו. אין צביעות גדולה מזו. אזרחי ישראל, אין מדינה בעולם שהתמודדה עם איומים כמו ישראל. הגיעה העת להשתמש בכל הכלים ובכל העוצמות העומדים לרשותנו ולמגר, לחסל, לנצח. אנחנו נוסיף ונשמע בשעות הקרובות חצאי אמיתות, ובחלק מהמקרים עיוות של המציאות. מחרחרי הקונספציה יספרו לנו על הפגיעה הבין-לאומית הצפויה בחיילינו ובלוחמי הכליאה. למחרחרים האלה חשובה יותר החופשה במלדיביים מההרתעה והענישה. אזרחי ישראל, המציאות השתנתה, ולשמחתי – גם תפיסת הביטחון של בכירי מערכת הביטחון, בעיקר לאחר שנפרדנו מאותם בכירים שהיו מגיני הקונספציה. היום כל בכירי המערכת, מראש הממשלה, דרך המוסד, השב"כ, מתאם השבויים והנעדרים וצה"ל, העידו על הצורך בקיומה של הצעת החוק, גם אם היו להם הערות לנוסח. מדינת ישראל מתמודדת בשנים האחרונות, ובעוצמה בלתי נתפסת מאז טבח שמחת תורה, עם מציאות של רוע ושנאה שאין להם אח ורע. אויבינו אינם מבקשים גבול, אינם מבקשים פשרה, אינם מבקשים עתיד משותף; הם מבקשים להשמיד, לפגוע, לזרוע כאן פחד ולערער על עצם זכות קיומנו כאן. מול מציאות כזאת האחריות שלנו ברורה – להגן על אזרחי ישראל, לא בסיסמאות, לא בתקוות; במעשים. אזרחי ישראל, החוק שמונח בפנינו כאן היום, עונש מוות למחבלים, איננו חוק של נקמה. הוא גם לא חוק של זעם. הוא חוק של אחריות – אחריות של מדינה כלפי אזרחיה, אחריות של הנהגה כלפי חיי אדם. לאחר עשרות דיונים, אדוני היושב-ראש, רובם מהותיים, מעמיקים ורציניים, מאות שעות דיונים, גובשה כאן הצעה שקולה, הצעה שמבינה את מורכבות המציאות אך גם אינה מתכחשת לה. עוד רגע קט ימשיכו ויקומו בוודאי כל הטהרנים ויספרו בקול בס: יש כבר עונש מוות בישראל. הם רק לא יאמרו לכם כי העונש לא התבקש, למעט פעם אחת לפני 62 שנים, כשאייכמן נמצא אשם ברצח יהודים ונתלה בבית סוהר איילון. התביעה ו/או השופטים מאז לא גזרו את דינו של אפילו לא מחבל אחד למוות שגם יצא אל הפועל. חבריי חברי הכנסת, ההצעה המונחת לפניכם מוסיפה נדבך משמעותי לקיר ההגנה וההרתעה שאנחנו מחויבים לבנות, במיוחד מאז אותה שבת שחורה. הצעת החוק שאני מציג בפניכם תאפשר הטלת עונש מוות בעבירה של רצח שהוא מעשה טרור גם בישראל ותסיר את החסמים בפני הטלת עונש מוות ביהודה ושומרון. כך נשיג כמה תכליות: ראשית, תוגבר ההרתעה כלפי מחבלים עתידיים, ובכך יתווסף כלי נוסף למלחמה בטרור. מחבל שיצא לבצע פיגוע, ידע שהתוצאה לא תהיה שנים ספורות בכלא אלא שבכך יסיים את חייו, ובכך ייפגע התמריץ שלו לבצע פיגוע. כפועל יוצא מכך, גם יצטמצם התמריץ לבצע פיגועי מיקוח, שכן אלה נועדו בדרך כלל לשחרר אסירים. מעבר לכך, גם מנקודת מבט פנימית שלנו, נוכל לדעת שהעונש שאנו מטילים מהווה גמול ראוי למעשיו הנפשעים של המחבל. החוק המונח לאישורכם, חבריי חברי הכנסת, כולל שלושה מרכיבים עיקריים: הראשון, על מחבל שרצח בנסיבות של מעשה טרור יוטל עונש מוות חובה כברירת מוצא, גם אם לא נדרש; דבר שני, די ברוב של שופטים, אין צורך בהצבעה פה אחד; דבר שלישי, האסיר הנידון למוות יוחזק בתא נפרד, באגף נפרד. העונש יבוצע בתוך 90 יום מרגע ההודעה על גזר הדין, וזאת לאחר ערעור אוטומטי על עצם ההרשאה, גם אם לא יגיש בקשה לערעור, והוא יבוצע בבית סוהר ועל ידי שירות בתי הסוהר. אזרחי ישראל, המסר של החוק הזה מאוד ברור: מי שבוחר בדרך הטרור, מי שמרים יד על אזרחי ישראל מתוך כוונה להשמיד, ידע שיש לכך מחיר כבד, חד-משמעי, בלתי הפיך. יש מי שיאמרו שזה לא מוסרי, ואני כנבחר ציבור אומר: אין מוסרי יותר מהגנה על חיי אזרחינו, אין ערכי יותר מהעמדת גבול ברור בין טוב לרע, ואין צודק ויהודי יותר מהבטחת הזכות הבסיסית ביותר, הזכות לחיות. אזרחי ישראל, אנחנו לא צמאי דם. אנחנו לא מבקשים להרוג. אנחנו עם שמקדש חיים. אבל דווקא משום כך אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להפקיר חיים. החוק הזה לא עומד לבדו, הוא חלק ממערך כולל של מאבק בטרור, צבאי, מודיעיני, אזרחי ומשפטי. הוא נדבך נוסף במאמץ לנצח במלחמת התקומה, מלחמה על הבית, על העתיד, על ילדינו, על נכדינו. חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, יש רגעים בהיסטוריה שבהם נדרשת הכרעה, לא רק פוליטית, אלא ערכית. זה רגע כזה. הבחירה שלנו היום אינה בין חמלה לאכזריות, היא בין הפקרות לאחריות, בין חולשה לנחישות, בין מי שמגן על אזרחיו לבין מי שמסביר למה אי-אפשר. אני בוחר בהגנה, אני בוחר בהרתעה. אני בוחר בחיים. לכן אני קורא לכם, חבריי חברי הכנסת: תתמכו בחוק, לא בשם הכעס, אלא בשם האחריות; לא בשם העבר, אלא בשם העתיד. אל תיכנעו ללחץ הבין-לאומי – כל אותן מדינות מתקדמות לכאורה עדיין לא הפנימו את הסכנה מהאסלאם הקיצוני. אלה אותן מדינות שלא עמדו לצידנו ב-8 באוקטובר, לא תמכו במלחמה בעזה, לא תמכו במלחמה נגד החיזבאללה בלבנון, לא היו איתנו בעם כלביא וגם לא תומכים בנו היום בשאגת הארי. אנחנו כבר הרגשנו את נחת זרועם של שונאינו הקיצוניים ב-7 באוקטובר ובשואה, וכשאנחנו אומרים "לעולם לא עוד", אנחנו מחויבים לתמוך בחוק עונש מוות למחבלים. בהזדמנות הזו, אדוני היושב-ראש, אני מבקש להודות לשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר על הנחישות, על הגיבוי ועל הדאגה לעתידה של מדינת ישראל; לחברתי, שיושבת כאן איתנו, חברת הכנסת לימור סון הר מלך, על הרגש שהכניסה לדיוני הוועדה; לייעוץ המשפטי לוועדה, עידו בן יצחק, גלעד נווה, אסף היזלר, וכמובן למירי פרנקל-שור, שעמדה כל הזמן מאחוריהם; ליועצת המשפטית של הכנסת עו"ד שגית אפיק, שידעה להוציא אותי מכל בור שאליו יכולתי להיכנס; להנהלת הוועדה בראשות לאה גופר, למיכל כהן, לדבורה אקסמן; לצוות שלי, שהיה שם בכל פינה, ולכל מי שמרגיש כי לקח חלק בהיסטוריה הזו שרשמנו יחד. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אבקש מחבריי חברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר, כמו שראוי, את הצעת החוק הזאת בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת פוגל. להצעת החוק הזו הוגשו אכן הסתייגויות של קבוצות יש עתיד, כחול לבן – המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו, חד"ש-תע"ל, רע"מ והעבודה. המנמק הראשון יהיה חבר הכנסת גלעד קריב, במסגרת זמן של עד 40 דקות. אציין שעוד לא קיבלנו רשימה של המסתייגים הנוספים. אני פונה לאופוזיציה, אנא העבירו אותה כדי שנוכל לשלב אותה. בבקשה. 45 דקות לרשותך, נתקן. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, גברתי השרה, בפתח הדברים אני מבקש לשלוח מכאן איחולי החלמה לחיילי צה"ל שנפצעו, חלקם קשה, כך אני מבין, בהיתקלות לפנות בוקר בדרום לבנון. ההיתקלות הקשה הזו, בצד העובדה ששלוש משפחות עדיין יושבות שבעה על בניהן אשר נפלו בשדה הקרב – העובדות הקשות הללו רק מעידות על עוצמת הניתוק של הבית הזה מהחברה הישראלית ומהמציאות הישראלית. כל מי שראה אתמול את צהלות השמחה של חברי הקואליציה על תרגיל מכוער וחסר תקדים, שבו כל נוהלי הבית הזה בנוגע לדרך שבה מתקיימים דיוני תקציב, כל הנהלים נרמסו, והכול כדי להעביר עוד מאות מיליוני שקלים למוסדות שמחנכים את תלמידיהם להשתמטות משירות צבאי, כל מי שראה את צהלות השמחה של קואליציית ההשתמטות בשעה שהבנים והנכדים שלנו שוכבים במארבים בדרום לבנון, מבין לאיזו תחתית הגיע הבית הזה בזמן מערכה, לאיזו תחתית הביאה את הבית הזה הממשלה, ממשלה שרשמה תחת כהונתה את שיא הנרצחים באירועי טרור מאז הקמת מדינת ישראל. מן הראוי, לפני שאגש להזים את הטענות שהציג כאן חבר הכנסת צביקה פוגל ועל מנת להציג עד כמה החוק שאנחנו דנים בו היום הוא חוק לא מוסרי, לא יהודי ולא דמוקרטי וגם לא יעיל מן הבחינה הביטחונית – עוד בטרם אעשה את זה, ראוי שנאמר לציבור הישראלי, ובמיוחד לציבור שהצביע בעבור מפלגות האופוזיציה, דבר קצר על מה שאירע כאן אתמול בערב. אכן, צריך להודות, האופוזיציה הועמדה אתמול במבוכה. לא צריך להסתיר את הדבר. נעשה כאן תרגיל פרלמנטרי שפל, ולאופוזיציה נדרשו כמה דקות על מנת להבין את התרגיל ועל מנת להתעשת. כן, מדובר ברגע מביך לאופוזיציה, לא היינו צריכים ליפול בבור הזה שגאוני הקואליציה, אדריכלי התרגילים המסריחים, אדריכלי הניצול לרעה של תקנון הכנסת, רקחו במשך ימים ארוכים. אבל חברים וחברות, יש טפל ויש עיקר. התרגיל הזה היה מצליח בכל מקרה לנוכח הרוב שיש לקואליציית ההפקרה ולממשלת הסקטורים. גם הבוקר הזה, בצד ההכרה בטעות שנעשתה על ידי האופוזיציה אתמול בערב, צריך להתעקש על העיקר. העיקר הוא שאחרי שהממשלה הזו, בליל של ביזה וגזל, העבירה בזמן מלחמה תקציב שיש בו קרוב ל-6 מיליארד שקלים כספים קואליציוניים גלויים, התיאבון לאותה ביזה ולאותו גזל, התיאבון לא שכך. כך, באישון לילה, כשתושבי הצפון רצים פעם אחר פעם למקלטים ולמרחבים המוגנים, למי שיש מרחבים מוגנים, הקואליציה העבירה כאן מאות מיליוני שקלים בחטף ובמחטף. לטובת מה? לטובת קניית אלפי מיגוניות? לטובת תוכנית פינוי מלאה לקשישים ולישראלים בעלי מוגבלויות בקו העימות הצפוני? לטובת הרחבת הסיוע המשפטי לחיילים הלומי קרב? לטובת הקטנת הכיתות בבתי הספר בצפון הארץ ובעוטף? לטובת מה הועברו כאן אתמול מאות מיליוני שקלים בשעה 02:00? לטובת הישיבות, שגם ככה התקציב שלהן הגיע לשיא של כל הזמנים, אותן ישיבות שראשיהן קוראים לקרוע צווי גיוס של צה"ל; לטובת מוסדות פטור, שאפילו לא מנסים לשקר שהם מלמדים ליבה. כי הרי הגענו למצב שבו יושב-ראש ועדת הכספים של כנסת ישראל טוען שכלל לא צריך לימודי ליבה, שהם מיותרים. מחטף בזוי של קואליציה שאיבדה בושה ואיבדה כל גבול. אז כן, האופוזיציה נכשלה אתמול, וברגע של רשלנות התבלבלה בהצבעה, אבל לא אצבעות האופוזיציה הכשירו את המחטף. לקואליציה הזו יש רוב לדבר עבירה. חבר הכנסת דרעי, שלא הראה את פרצופו כאן במשכן שבועות וחודשים, חבר כנסת שהיה צריך להיענש בסנקציות חמורות על פי הוראות התקנון אם ועדת האתיקה של הכנסת הייתה פועלת את פעולתה, הגיע לכאן אתמול בלילה כטווס. כשראיתי אותו – כן, הדברים קשים, צייצתי: "פעם גנב, תמיד גנב", ואני עומד מאחורי המילים הקשות הללו, כי אתמול בערב נעשה כאן מעשה בזוי של גנבת הקופה הציבורית בזמן מלחמה. אין לכם בושה. אין לכם מצפון. אין לכם חמלה. אין לכם דאגה לתושבי הצפון. גאים ושחצנים אתם מסתובבים כאן בבניין הזה. אבל בדיוק כפי שב-1992 הליכוד נזרק לספסלי האופוזיציה כאשר רבין הניף שני דגלים, האחד "מושחתים – נמאסתם", והשני שינוי סדרי העדיפויות הלאומיים – כסף לגליל ולנגב ולא למאחזים בלתי חוקיים בשטחים – כך יקרה גם הפעם. שמחתכם וגאוותכם תסתיימנה עוד כמה חודשים, כי גם אנשי ימין שצפו אתמול בשידור או קוראים הבוקר את כותרות העיתונים, מרגישים רצון עמוק להקיא – להקיא מכם ולהקיא אתכם. חבורת שודדים וגנבים. שודדים וגנבים. כמה מיגוניות היה אפשר לקנות בכסף שהעברתם אתמול לישיבות ולמוסדות הפטור? אני אומר לכם, לפני שבועיים אישרתם תוספת של 81 מיליון שקלים לתקציב המדינה, והסברתם שבכסף הזה ניתן לקנות 1,100 מיגוניות. אז עשו את המתמטיקה: כמה מיגוניות אפשר לקנות ב-800 מיליון שגנבתם אתמול מאזרחי ישראל? למעלה מ-10,000 מיגוניות היה אפשר לקנות ולהציב בכל רחבי הארץ בכסף שאריה דרעי גנב אתמול, כשאתם כולכם משתפי פעולה, יושבים על סיר הבשר ועסוקים לשלוח את ידיכם, לשלוח את ידיכם ולהוסיף עוד בשר ועוד שומן. על משל כבשת הרש שמעתם, או על הפרק הזה דילגתם כשאתם קוראים את ספר התנ"ך? חבורה מושחתת, מנותקת, עלובה. הדין יינתן ביום הבוחר. אל תטעו, הוא יינתן גם יינתן ביום הבוחר. השחיתות שלכם, התיאבון לשררה, לכוח, לממון, תוביל אתכם לספסלי האופוזיציה. תתביישו לכם. כל קשיש שייהרג מכיוון שהוא לא מגיע למרחב מוגן, דמו על ידיכם, אחרי התקציב הזה. כל ישראלי עם מוגבלות ונכות שלא יוכל להתפנות למקלט בבניין שלו וייפגע, דמו על ידיכם, גנבים ושודדים. עכשיו לחוק הבזוי שאנחנו מעבירים. אוי, כמה שקרים, חבר הכנסת צביקה פוגל, אוי, כמה שקרים. אתה זוכר איך חבר מפלגתך השר עמיחי אליהו אמר בריאיון: פרה-פרה, פרה-פרה. קודם הפיכה משטרית, אחרי זה נטפל בחמאס. ואתה מעז בחוצפתך לדבר איתנו על קונספציה? תאמר, חבר הכנסת פוגל, אתה מכיר את ההסכמים הקואליציוניים של הסיעה שלך עם נתניהו? קרוב ל-200 סעיפים. יש שם סעיף אחד על הפסקת המימון לחמאס? ואתה מדבר על קונספציה? סעיף אחד לא הכנסתם להסכם הקואליציוני שלכם על הפסקת המימון לחמאס, ואתה עולה לפה ומטיף לנו מוסר על חופשה במלדיביים? תאמר לי, חבר הכנסת פוגל, אתה עוקב אחרי הנסיעות לחו"ל של שרי ושרות הממשלה שבה אתה תומך? את התמונה של איתמר בן גביר משכשך בבריכה בשעה שתושבי הצפון במקלטים לא ראית? חצוף. אנחנו במלדיביים או הבן המשתמט של נתניהו יושב לו על שפת הבריכה? אתם מגינים על אזרחי ישראל? אתם מגינים על אזרחי ישראל? הממשלה שתחת כהונתה קרה הטבח הנורא ביותר בתולדות ישראל, אחרי שנתניהו העביר מזוודות של דולרים לחמאס, גם אחרי שהוא קיבל את כל ההתראות שהכסף הזה משמש לבניית מנהרות טרור והצטיידות, אתם מגינים על אזרחי ישראל? אתה, יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי, בוא תספר לנו איזה דיונים קיימת אצלך בוועדה בזמן המלחמה הזו. איך דאגת להיערכות כוחות הביטחון וההצלה לימים האלה? שעבדת את אחת מהוועדות החשובות לביטחונם של אזרחי ישראל לקמפיין בחירות פופוליסטי של איתמר בן גביר. לא קיימת דיון אחד על המוכנות של שירותי הכבאות, על המוכנות של שירות בתי הסוהר, על המוכנות של המשטרה. רקדת "מה יפית ומה נעמת" לפני שר כושל, שבכל פרמטר הביא לקריסה של הביטחון האישי של אזרחי ישראל – בכבישים, בתוך הבתים, בעסקים. דם זורם ברחובות, דם זורם ברחובות תחת המשמרת שלכם, אנשי הביטחון הלאומי. הוועדה לביטחון לאומי, השר לביטחון לאומי, אתם כל כולכם פייק, הצגה, קמפיין, ציוצים בטוויטר. דמם של הישראלים נשפך כמים בכהונה שלכם ואתה מעז לדבר איתנו על ביטחון? הפקרתם אותנו, מופקרים, וכל מה שמעניין אתכם זה לקושש עוד מנדט בקמפיין של תינוק מגודל, תינוק מגודל, הופך דוכנים סדרתי, מצית שרפות סדרתי, שלא הביא לנו גרם של ביטחון, ביחד עם ראש הממשלה המושחת. ואנחנו? אנחנו נאמר את הדברים כהווייתם: חוק לא מוסרי, לא יהודי, לא דמוקרטי. וכן, גם חוק שאין בו שום תרומה לביטחונם של אזרחי ישראל. אלו העובדות שאזרחי ישראל צריכים לדעת על החוק שאנחנו דנים בו היום. עובדה ראשונה: בכל החודשים הארוכים של הדיונים על הצעת החוק הזו, בכל הדיונים שבהם הוועדה לביטחון לאומי שעבדה את עצמה והפכה את עצמה לאולפן הצילומים של קמפיין הבחירות של איתמר בן גביר, הבריון המגודל, לא הונחה בפני חברי הוועדה לביטחון לאומי, לא בגלוי ולא בחסוי, חוות דעת אחת מפורטת שמלמדת על שיפור ההרתעה כתוצאה מהחלת עונש מוות. אנשי השב"כ לא הציגו חוות דעת; המל"ל לא הציג, ובכל פעם שביקשנו עובדות, מספרים, מחקרים, ניתוחי עומק, בצורה מסתורית אנשי המקצוע נעלמו. ביקשנו שראש השב"כ יתייצב ויסביר את עמדתו – לא הגיע. ביקשנו לקבל פרטים על עבודת המטה בשב"כ – הרי טענו באוזנינו שנעשתה כאן עבודה רצינית בכל הדרגים. יופי. רצינו לראות את עבודת המטה, את תוצריה – לא קיבלנו דבר. לא קיבלנו שום מסמך שמגבה את הנחת היסוד שהחלת עונש מוות מגבירה את ההרתעה. מי אמר שהחלת עונש מוות לא תגביר דווקא את המוטיבציה לפיגועי נקם וראווה? ידעו אזרחי ישראל: יותר זמן הקדישה הוועדה לסרטוני הטיקטוק של הבריון המגודל מאשר לשמיעת חוות דעת מלומדות של אנשי השב"כ, המל"ל, צה"ל והמוסד. עובדה שנייה: השב"כ, צה"ל, משרד החוץ והמל"ל הביעו התנגדות לנוסח הסופי של החוק. גם אותם גורמים כמו השב"כ, שהעידו על שינוי עמדה, כאמור, ללא הצגת שום תוצר של עבודת מטה, גם הם התנגדו לנוסח הזה של החוק. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לא היה שינוי עמדה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אני הראשון שאמרתי. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אה, אוקיי, את זה אמרת עכשיו. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> לא, גברתי, ממש לא. רק טענתי שלא הציגו שום עבודת מטה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> שינוי עמדה – שב"כ הציגו - - - << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> גברתי, לא הציג - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> הציג. אני ישבתי שם בדיוק כמוך. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> - - שום עבודת מטה, שום עבודת מטה, שום מחקר, שום מסמך. אנשי השב"כ עשו הכול כדי לא להיות בדיונים. ראש השב"כ לא טרח להתייצב, למרות בקשות חוזרות ונשנות. אף אחד מסגניו לא התייצב. פתאום אתם נסמכים על השב"כ? אז למה כאשר השב"כ אמר שהוא מתנגד לנוסח הזה, הדפתם את עמדתו? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> מה הקשר? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> השב"כ, צה"ל, המל"ל, משרד החוץ נגד נוסח החוק - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> זה לא נכון. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> - - כך גם שר החוץ ושר המשפטים, אבל נראה אם כוחם יעמוד להם להיות ישרים, אחראים והגונים. עובדה שלישית: החוק סותר במפורש את הוראות הדין הבין-לאומי שישראל קיבלה על עצמה, קיבלה על עצמה במפורש. חבר הכנסת צביקה פוגל, שלא יודע איפה להסתיר את חרפתו בעניין הזה, עולה לכאן ומקריא נאום שכתבו לו במטה ההסברה של עוצמה יהודית על חופשה במלדיביים, הכול כדי להסתיר את העובדה שאתם מפקירים את קציני צה"ל, שאתם מפקירים את סוהרי השב"ס – שאתם אוהבים לקרוא להם לוחמי כליאה, אבל את לוחמי הכליאה הללו אתם מפקירים בחזית. באו אליכם ואמרו: אל תחוקקו חוק שסותר את הוראות הדין הבין-לאומי שישראל קיבלה על עצמה. אל תהפכו בכוח חקיקה ראשית את מפקד פיקוד מרכז, את הריבון בשטחי יהודה ושומרון, לפושע מלחמה בעל כורחו בחקיקה ראשית של הכנסת. אל תהפכו את הסוהרים, את התובעים הצבאיים, את השופטים בבית הדין הצבאי – אל תהפכו אותם לפושעי מלחמה. סגן-אלוף תכלת מרדכי, היועץ המשפטי ביהודה ושומרון, עלה פעם אחר פעם בזום, בא פעם אחר פעם לחדר הוועדה, אמר לכם ברחל בתך הקטנה: אל תייצרו סתירה בחקיקה ראשית בין הדין הבין-לאומי שצה"ל קיבל על עצמו לבין מה שהחוק הישראלי קובע. אבל לכם אכפת מחיילים? לכם אכפת ממפקדים? אתם תמכרו כל חייל וכל קצין בצה"ל בעבור לייקים בדף הטוויטר של איתמר בן גביר. אני אחזור על המשפט: אתם, חברי עוצמה יהודית, תמכרו הכול, הכול אתם תמכרו, חבורת פנאטים שכמותכם, תמכרו כל קצין וכל חייל, כל סוהר וכל שוטרת, בעבור עוד ריאיון פופוליסטי באחד מערוצי הטלוויזיה, בעבור כמה לייקים ברשתות החברתיות. לכם אכפת מחיילי צה"ל? ראינו, ראינו אתכם, כמה אכפת לכם מקציני צה"ל ומלוחמי הכליאה. עומד כאן צביקה פוגל, ועושה צחוק מהאזהרות שהשמיעו כולם – מנכ"ל משרד החוץ, בכירי המל"ל – על ההשלכות של הפרת הדין הבין-לאומי שישראל קיבלה על עצמה דווקא בימים הללו. כשם שלא שמענו את בן גביר אומר דבר על מה שקרה אתמול בכנסיית הקבר – הרי החבר שלו, הפטרון שלו, בנצי גופשטיין, בכלל קרא לשרוף כנסיות במדינת ישראל – כך גם גס ליבו באיומים על ההשלכות על חיילי צה"ל. הצעת החוק הזו – וזו העובדה הנוספת – מעמידה את ישראל במקום הקיצוני ביותר בעולם הדמוקרטי בכל הנוגע לעונש מוות, גם בהשוואה למדינות שבהן יש עונש מוות. בכל מקום שבו היה צריך לבחור, צביקה פוגל, איתמר בן גביר, גברתי היושבת בראש, תמיד בחרתם בפנייה אל הקיצון, אל התהום, אל השוליים. תמיד. חוק שבו אפשר לגזור על אדם מוות בלי הרשעה פה אחד? שני שופטים ירשיעו את האדם, אחד יזכה אותו, או ירשיע אותו בעבירה פחותה, ועדיין הוא יילקח אל הגרדום, זה צדק בעיניכם? זו קדושת החיים שלימדה אותנו מסורת ישראל? גזר דין בלי הרשעה פה אחד? עוצמה יהודית? חרפה יהודית, זה מה שאתם. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תגיד לי רגע, גלעד - - << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> הצעת החוק הזו, הצעת החוק הזו - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> - - מה ביקשה אסתר המלכה לעשות? היא לא יהודייה? אסתר המלכה לא יהודייה בשבילך? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> הצעת החוק הזו, הצעת החוק הזו - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> איך אתה מסתדר עם זה? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אחרי זה אני אסביר לך איך אני מסתכל על זה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני יודעת איך אתה מסתכל על זה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> הצעת החוק הזו, הצעת החוק הזו - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> היא כנראה לא יהודייה מספיק בשבילך. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> את הקרבה שלכם לחג הפורים כולנו זוכרים. כולנו זוכרים איזו תמונה תלה איתמר בן גביר בסלון ביתו, שם הוא חינך את ילדיו, תמונה של טרוריסט יהודי, רוצח המונים, שחילל את מערת המכפלה. כולנו זוכרים איפה איתמר בן גביר נהג לקרוא את מגילת אסתר, שאת מדברת עליה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אתה רוצה לדבר עליה? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> מגילת אסתר שאת מדברת עליה, איתמר בן גביר קרא אותה בקברו של הטרוריסט ברוך גולדשטיין, וזו הזדמנות טובה להזכיר שהחוק הבזוי שלכם מכיל גזר דין מוות על טרוריסטים ערבים אבל לא על טרוריסטים יהודים. אצלכם ברוך גולדשטיין הוא רופא צדיק. אז היום זה לא מתיישב טוב עם התדמית החדשה של איתמר בן גביר, העורך דין, מלך האולפנים, חביב הקהל. אבל על מי אתם עובדים? התמונה של ברוך גולדשטיין לא תלויה על קיר ביתו, אבל היא אצלו בבית, והוא ממשיך לגדל את ילדיו על ברכי אותה תורה מופרעת ששלחה את הטרוריסט הזה לרצוח חפים מפשע. רק לפני ימים אחדים עמד כאן חבר הכנסת קרויזר, איש סיעתך, ואמר: אין ילדים חפים מפשע בג'נין. אז אתם לא צאצאי ברוך גולדשטיין? אתם לא ממשיכי דרכו? הוא, המנוול, הנבלה הטרוריסטית, חשב שאין חפים מפשע במערת המכפלה באותו בוקר של חג הפורים ונכנס עם רובה אוטומטי וקצר 20 מתפללים חפים מפשע, כי אין חפים מפשע בחברון הערבית, ויצחק קרויזר עומד פה ואומר: אין ילדים חפים מפשע בג'נין. אתם קוראים לעצמכם יהודים? אתם מנסים לומר לנו שאיתמר בן גביר הוא משהו אחר, הוא לא מאיר כהנא בדיוק, הוא לא ברוך גולדשטיין, אבל החוק הזה, כמו הדברים של קרויזר, מפילים את המסכה מעל פניכם, חבורה של כהניסטים, ממשיכי דרכו של ברוך גולדשטיין, אבירי האין-חפים-מפשע, לא בחברון, לא בג'נין, לא ברמאללה, וכן, בתוך הלב אתם חושבים שאין חפים מפשע גם בכפר קאסם ובשפרעם ובאום אל-פחם וביפו ובחיפה ובעכו, כי ערבי הוא ערבי הוא ערבי, והוא לעולם לא חף מפשע. ואת מדברת איתי על יהדות? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לא פשוט. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> את מדברת איתי על יהדות? הצעת חוק שגוזרת גזר דין מוות על טרוריסטים רק בגלל ההשתייכות הלאומית שלהם - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אמרת שזה לא יהודי. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> ואת הטרוריסט היהודי - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אז תתייחס למה אני שאלתי, אל תהיה דמגוג. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> - - ואת הטרוריסט היהודי לא שולחת אל חבל התלייה. הצעת החוק הזו לא קובעת - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> עוד לא ענית לי על השאלה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אנחנו לא בשעה של שאילתות. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בסדר, אבל אתה התייחסת לפורים, אז גם אני מתייחסת לפורים. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> את לא בשעת שאילתות, ואני, את התשובות שלי נתתי לך חודשים, חודשים, כשישבתי איתכם בוועדה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לא, לא נתת. על השאלה הזאת לא ענית – איך זה מתכתב עם מוסריות - - << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> כן, איך זה מתכתב. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> - - איך הדרישה של אסתר המלכה מתכתבת עם האי-מוסריות שלך? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אני לא איתך בשיעור תורה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אני לא איתך בשיעור תורה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אתה דיברת על פורים. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אבל תלכי ללמוד את הגמרא, שאומרת כמה דברים - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> כן, מה היא אומרת? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> - - על מגילת אסתר. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> איזו גמרא זאת? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> שתורה אחת לומר שבמגילת אסתר כתוב שאת בניו של המן תלו על העץ, אבל הגמרא אומרת: מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> מה עם ה-75,000? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> עזבי. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> מה הקשר? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> תעזבי, את לא תבחרי בי כחברותא שלך ואני לא אבחר בך, וזה בסדר. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> כשאין תשובות - - - << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> כי היהדות שלי לא פוגשת ביהדות שלך. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> כשאין תשובות טובות. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> כי היהדות שלי מעמידה במרכז את קדושת החיים. אבל אנחנו נמשיך. באנו אליכם, אמרנו: תכניסו בלשון החוק אמירה מפורשת שלא יוטל גזר דין מוות על קטינים ועל אנשים עם מוגבלות קוגניטיבית. סירבתם. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אם הם רצחו? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> סירבתם. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אם הם רצחו ושפכו דם? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> שמעתם? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> נכון, חד-משמעית. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> שמעתם את היושבת-ראש? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חד-משמעית. אחת דינם למות. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אם אדם עם מוגבלות קוגניטיבית רצח, שיעלה לגרדום. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אלה פניה של היהדות מבית המדרש של ברוך גולדשטיין, מאיר כהנא ואיתמר בן גביר. אדם עם מוגבלות קוגניטיבית יעלה לגרדום. כסדום הייתם, לעמורה דמיתם, תלמידי ברוך גולדשטיין. הצעת החוק הזו מייצרת הבחנה דרמטית בין הדין בבתי הדין הצבאיים ביהודה ושומרון לבין המצב המשפטי בבתי המשפט הריבוניים של מדינת ישראל, מייצרת שתי מערכות נפרדות של משפט שמנוהלות על ידי אותה מדינה. אתם רוצים להחיל את החוק הישראלי ביהודה ושומרון רק באותם דברים שנוחים לכם, רק באותם דברים שמבססים את העליונות היהודית, לא בדברים שקשורים לצדק, למשפט ולשוויון. הצעת החוק הזו מעניקה לשר הביטחון דריסת רגל בתוך מערכת המשפט. הוא יקבע בנוהל, כאילו אנחנו מדינה עם משטר צבאי, באיזה בית משפט יידון עניינו של נאשם. לא שר המשפטים, לא תקנות באישור הכנסת, לא מבחן הזיקות שנקבעה בפסיקה – שר הביטחון הוא זה שיחליט אם מדינת ישראל תגיש כתב אישום בבית משפט ישראלי או בבית דין צבאי ביהודה ושומרון. השתגענו? אנחנו צפון קוריאה? אנחנו טורקיה? ואתם אפילו לא רואים, לא רואים את הביזיון ולא מריחים את הסירחון, וכל החבורה החנפנית מוכרת לכם את עקרונות היסוד של מערכת משפט במדינה מתוקנת כי דרעי הגנב רוצה עוד 800 מיליון שקל, וביבי המושחת רוצה עוד כמה חודשים לסדר חנינה, וסמוטריץ' לא יודע מה לעשות עם העובדה שהוא לא עובר את אחוז החסימה. ברית מושחתים, ברית קנאים, ברית בריונים, ברית של עובדי אלילים. לשקר שהוצג כאן – הינה חבר הכנסת רוטמן, אתה באולם. יושב-ראש ועדת החוקה, עמיתך חבר הכנסת צביקה פוגל עלה לכאן, כולו מגונדר, והודיע שמי שאומר שהחוק הזה לא חל על מחבלי הנוח'בה הוא שקרן. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> זה לא נכון. החוק לא חל על מחבלי הנוח'בה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> שמעתם, אזרחי ישראל? << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> היה שם סעיף, הם הורידו אותו. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> החוק הזה לא חל על מחבלי הנוח'בה, אבל זה מפריע לאיתמר בן גביר ולצביקה פוגל לשקר לכם, אזרחי ישראל? ועדת החוקה, חוק ומשפט, שהיא זירת קרב מדממת בין הקואליציה לאופוזיציה בעניין הזה של העמדה לדין של לוחמי הנוח'בה, עבדה ביחד. סליחה, צודקת השרה סטרוק, של מחבלי הנוח'בה הארורים, לא לוחמי נוח'בה. מחבלי הנוח'בה הרצחניים, הארורים, השפלים. ועדת החוקה, למרות כל מה שקרה בה בין קואליציה לאופוזיציה, בעניין הזה של להביא לדין צדק את אותם רוצחים שפלים עבדה ביחד, ותביא לפה חוק שתואם עם צה"ל ועם מערכת המשפט. כי יש דברים שהם מעל המחלוקות, והבאת רוצחי בארי, ניר עוז, אופקים, שדרות, פסטיבל הנובה, לדין צדק, זו משימה של כולנו. אבל לאיתמר בן גביר ולצביקה פוגל אין בעיה לבוא לכאן, ועל גב זכרם של הרוגי שמחת תורה לשקר לאזרחי ישראל כאילו החוק הזה חל על מחבלי הנוח'בה המתועבים. לאיזה שפל מדרגה אתה מגיע, צביקה? אתה הרי הסרת את הסעיף שקשור במחבלי הנוח'בה מהצעת החוק. איזו בושה. ומעל הכול, אזרחי ישראל צריכים לדעת שבהצעת החוק השפלה הזו הוכנס סעיף שכובל את ידיה, כובל את ידיה של ממשלת ישראל בניהול משא ומתן על שחרור אזרחים ישראלים שנחטפו על ידי ארגוני טרור רצחניים. אתם מבינים? הסיעה והמפלגה שחבריה הצביעו פעם אחרי פעם נגד עסקאות החזרת חטופים, שאנשיה התנגדו אפילו לעסקה הראשונה, שבה הוחזרו תינוקות וילדים – הם הצביעו נגד – וגם אחרי מאות ימים, שהאחים והאחיות שלנו הוכו, הורעבו, הוטרדו ונאנסו במנהרות החמאס, שנבנו בכסף שנתניהו העביר להם, גם אז החבורה הזו הצביעה נגד מצוות פדיון שבויים, ואת מדברת איתי על יהדות? את מדברת איתי על יהדות? כל המאחר בפדיון שבויים, כאילו שופך דמים – הלכה מפורשת. נגד העסקה הראשונה, נגד העסקה השנייה - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חצי מן האמת, חצי מן האמת גרועה מן האמת. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> - - נגד העסקה השלישית. נגד העסקה הראשונה, נגד העסקה השנייה, נגד העסקה השלישית. רציתם להשאיר שם בידי חיות האדם הללו ילדים בני חמש ושש. הצבעתם נגד העסקה הראשונה כשאתם הייתם בקבינט שתחת אחריותו קרה אסון, ועכשיו? ככלב השב אל קיאו, ככלב השב אל קיאו אתם מכניסים סעיף בהצעת החוק שכובל את ידי הממשלה בניהול משא ומתן עתידי לשחרור חטופים. הרצחתם וגם ירשתם? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> כי אנחנו לא רוצים שיהיו עוד חטופים. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> שטות מוחלטת. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בניגוד אליך, אנחנו לא רוצים שיהיו עוד חטופים. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> שטות מוחלטת. איפה? איפה בהסכמים הקואליציוניים, שעברת עליהם, הזכרת את המילה חמאס? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בניגוד אליך ולדומיך, אנחנו לא רוצים שיהיו עוד חטופים - - - << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אני שואל אותך, איפה - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> זה בדיוק מה שיקרה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> - - איפה הכנסתם בהסכמים הקואליציוניים את עצירת המימון לחמאס? שקרנים. נכנסתם לממשלה שמימנה בכל חודש את החמאס. לא דרשתם לעצור את זה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> דמגוג. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> עכשיו אתם מבקשים למנוע עסקאות שחרור חטופים בעתיד. איזה מעשה נבלה. איזה מעשה נבלה. כמה? לאיזה שפל מדרגה תרדו? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תמשיך לצעוק. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> מיליוני אזרחי ישראל ענדו את הסיכה הזו, סיכת החטופים הצהובה, על דש בגדם. אנשי ימין ואנשי שמאל, בני עמנו ואזרחי ישראל שאינם יהודים, יהודים בכל רחבי העולם, אוהבי ישראל שאינם יהודים בכל העולם, שמו את הסיכה הצהובה על דש בגדם. אבל אתם, במוח המעוות שלכם, ראיתם בסיכה הזו הזדמנות לקמפיין. כשאנחנו הורדנו את הסיכה הצהובה, בא תלמיד של ברוך גולדשטיין וחילק פה סיכות צהובות של חבל תלייה, סיכות חטופים הפוכות. עד לאן תביאו את חרפתכם? סיכות של מוות ותאוות נקם, עם הסיכות הללו אתם הולכים כאן היום. אז אני, גברתי היושבת-ראש, גברת "אין חפים מפשע", אני, ביום הזה, אחזיר את הסיכה הצהובה, סיכת החטופים אל דש בגדי. אתם תסתובבו כאן בבית עם סיכה הצהובה בצורת חבל תלייה. אני אחזיר את הסיכה, את הסיכה שמעידה על כך שקדושת החיים זו המתנה הגדולה שהעניקה תורת ישראל לאנושות כולה - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> זו קדושת החיים. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> - - לא סיכת חבל המוות. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> זו קדושת החיים. זו קדושת החיים. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> קדושת החיים מול תאוות הנקם והמוות, לא קדושת החיים. קדושת החיים לא מעניינת אתכם. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> זו קדושת החיים והאחריות מול חוסר האחריות של האנשים שלך ושכמוך. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> קדושת החיים לא מעניינת אתכם. אם קדושת החיים מעניינת אתכם, הייתם נאבקים באמת ברציחות, שמפילות אזרחים במדינת ישראל כקורבנות, בהרוגי תאונות הדרכים, בנשים שנרצחות בבית. דם, דם זורם - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תם זמנך. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> בטח - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תם זמנך. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> תני לי את זמנך. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תם זמנך. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> לא, תם זמנכם, אנשי נקם ומוות. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תם זמנך. אני מבקשת להוריד אותו. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> וזו סיכה ישראלית, סיכת החטופים - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> להוריד את חבר הכנסת קריב מהדוכן. תם זמנך. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> - - ולא סיכת הגרדום הבזויה שלכם, תלמידיו של הטרוריסט והרוצח ברוך גולדשטיין. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תם זמנך. בבקשה להוריד את חבר הכנסת גלעד קריב. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> שמענו מספיק את דברי ההבל. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> שמענו. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אדוני המזכיר, זה הפרוטוקול, שיושבת-ראש ישיבה תאמר דברים - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אתה אמרת דברים הרבה יותר חמורים במהלך הדברים שלך. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אם את לא יכולה להיות יושבת-ראש, תרדי מהבמה. חצופה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תמשיך לצעוק. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אם את לא יודעת מה הכללים של הבית הזה, אל תהיי יושבת-ראש. מתערבת. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> טוב, תודה רבה. בבקשה. << דובר >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לפנות אלייך, היושבת-ראש. אני חושב שחרגת מהסמכויות שהתפקיד מעניק לך, והדברים שאמרת כלפי הדובר, כלפי חבר הכנסת קריב, היו מיותרים, שלא על פי הכללים. אולי אפילו אפשר לייצר השוואה בין החוק שאת מעודדת אותו, החוק הפרוע, הלא-קונסנסואלי, לבין ההתנהלות הזאת. חלק גדול, חלק משמעותי מהרגשת הקבס מהחוק ומצורת הגשתו אלה המניעים שעומדים מאחוריו ומבטאים פער עצום בין העקרונות שמנחים את מציעי החוק הקונקרטי הזה, לא מפני שהוא עוסק בעונש מוות למחבלים, אלא משום שיש בו זלזול, כמעט שאט נפש מנורמות אנושיות מקובלות בעולם, ויש בו משום החתרנות נגד התפיסה הציונית הבסיסית של השתלבות ישראל בעמים, הגישה ההיסטורית המהותית שהביאה את העם היהודי לצאת מקיפאון של מאות ואלפי שנים בגולה ולמרוד במציאות שבה עמים אחרים מכתיבים לנו את ההיסטוריה שלנו. אמרנו: אנחנו משתלבים. אנחנו עולים על במת ההיסטוריה כדי לקחת חלק באירוע הבין-לאומי, בהיסטוריה הבין-לאומית. אנחנו רוצים להיות חלק מהפעילות הזאת ואנחנו רוצים להשתלב בה, עם הייחודיות שלנו, עם הגאווה על התרומה האנושית והתרבותית שהיא מבטאת. ברשותכם, אני רוצה לקרוא לכם את דבריו של הרב בני לאו, הרב בני לאו, שכתב את דבריו אלינו. אני חושב שהם נכונים כדי לגעת בעוצמת הוויכוח, עוצמת ההתלבטות האמיתית, הרצינית, שקיימת כאשר עוסקים במפגש בין ביטחון, דין וצדק ומוסר. אם כן, אומר הרב בני לאו: "את דבריי אני מפנה למחוקקים שעומדים להצביע על הצעת חוק עונש מוות למחבלים." כותרת המשנה: "אל נא, אחיי, תרעו". "חז"ל לימדו אותנו לשקול תמיד שכר מצווה כנגד הפסדה. המצווה לחוקק חוקים טובים שיקדמו את מדינת ישראל בכל התחומים כוללת גם חובת המחוקק לתת כוח למערכות המשפט והביטחון במלחמתם באויבים. "החקיקה שמונחת על שולחן הכנסת באה מתוך תחושת צורך להרתעה ממשית של מחבלים. עסקאות שחרור מחבלים אל מול חטופים גרמו לתסכול ולהבנה שעונשי מאסר עולם אינם מרתיעים את שונאי ישראל, הפועלים מתוך ידיעה שלאחר תקופה נוחה בכלא הם ישוחררו כגיבורים. מתוך ארגז הכלים של מדינה חפצת חיים נשלף הנשק הישן של עונש מוות לאלה שידיהם ספוגות בדם יהודים. הלגיטימציה היהודית לשימוש בנשק הקטלני הזה נמצאת, בקלות יחסית, בארון הספרים היהודי, מהתנ"ך ועד לפוסקי זמננו. "התורה קובעת כבר בספר בראשית ש'שֹפך דם האדם באדם דמו יִשפך כי בצלם אלהים עשה את האדם'. דווקא בשל קדושת החיים והיותו של האדם צלם אלוהים, מי שרצח וחילל את צלם האל שבאדם איבד את הזכות להגנה שמושג זה מעניק. "הרמב"ם פוסק בהלכות מלכים ומלחמותיהם שכשהמציאות הביטחונית דורשת זאת אזי הריבון מוסמך לפעול בנחישות ללא המגבלות הרגילות של סדרי הדין בסנהדרין: 'כל ההורג נפשות שלא בראיה ברורה ובלא התראה, אפילו בעד אחד, או שונא שהרג בשגגה, יש למלך רשות להורגו ולתקן העולם כפי מה שהשעה צריכה'. בהלכה זו מדגיש הרמב"ם כי במקרה שכזה על הריבון לנקוט אמצעים מחמירים, ואינו צריך לחשוש מהגדרות של 'בית דין חובלנית': 'והורג רבים ביום אחד ותולה ומניחן תלויים ימים רבים להטיל אימה ולשבר יד רשעי העולם'. עד כאן החלק של המצווה להילחם בכל הכוח נגד שונאי ישראל. "על הגדרתם של המחבלים כבני מוות איני חולק. כל בן דעת מבין שלמחבלים המתועבים אין זכות קיום בעולם, והמוסר הטבעי שלנו מוכרח להסכים עם הכמיהה למיגורם מן העולם. אני לא עסוק בשאלת זכות החיים של המחבלים אלא הרבה יותר במחיר שיגבה מאיתנו החוק המוצע הזה: שכר מצווה כנגד הפסדה". זה בדיוק השקלא והטריא שצריך לבצע במקרה הזה. "אני מבקש להאיר כמה נקודות שבהן אנו, כחברה הישראלית, נימצא ניזוקים בחקיקה הזו. 1. הרתעה. כל מהלך החקיקה נולד מתוך התסכול של כישלון ההרתעה בכלים הנוכחיים, עונשי כלא ואפילו בתנאים מופחתים. אבל הקשבה דרוכה לקולות אנשי הביטחון ואנשי מודיעין המכירים את דופק החיים של ארגוני הטרור ואת סל ערכיהם, מלמדת אותי שיש ויכוח ממשי ועמוק של המומחים לגבי האפקטיביות של עונש מוות למחבלים. לדעת חלק מראשי המערכת, אין כאן כלל אלמנט של הרתעה. המחבלים באים עם הילת שהיד על ראשם, עוד לפני שיוצאים לבצע את זממם. כוח האמונה שלהם בדרך כלל גדול, וערך החיים כל כך קטן, אז כל החקיקה שתכליתה הרתעה, מבוססת על ספק גדול". אני שב ומציין את העובדה שעמדת שב"כ הייתה עקבית נגד הצעת חוק ככלל, כל שכן ההצעה הקונקרטית הזאת. והיא אכן השתנתה, כנראה עם שינוי ראש השב"כ. יש סבירות גבוהה מאוד שהארגון מבחינה מקצועית לא שלם עם כך. הנימוק השני: "מדינה קטלנית – אנחנו נמצאים בימי מלחמה ומתפללים להצלחת ראשי המדינה וראשי מערכת הביטחון בהתמדתם להדוף את האיום הקיומי למרחקים. אבל המציאות מלמדת אותנו שהטרור המוסלמי לא ייעלם מן העולם. דור שלם מתחנך בעזה וביו"ש על שנאת ישראל ועל החיוב הדתי שלהם להילחם נגד היהודים ומדינתם. המצווה שלנו להשכים ולהרוג את המחבלים הקמים להורגנו היא פשוטה ומוסרית. זו עבודתם של מערכות ההגנה והלחימה. אבל ברגע שעברנו משלב המלחמה לשלב המשפט והכרעת הדין, הכדור עובר למגרש אחר. עונש מוות במערכת משפט יכול להיות לגיטימי, אבל יש לו נזק שעלול לזהם את נפש האומה כולה. לא מדובר על תליית מחבל אחד ב-70 שנה" – בפרפרזה על אותה סנהדרין קטלנית – "ואפילו לא אחד בשנה. תקדים אייכמן הוא סיפור אחד בדור. כאן מדובר על תלייה שעלולה להתנהל כמעט כדבר שבשגרה לכל מי שנתפס בפעולת טרור. האם אנחנו מבקשים לייצר מערך תליינות יהודי? על כל תלוי יגיעו עוד עשרה שהידים, ואז מה? האם המחוקק לא רואה איך תוך שנים ספורות הופכת ישראל למדינה קטלנית? מיהו השופט שיכריע את דינם של המחבלים למוות בתלייה? האם בית דין צבאי שעליו מופקד שופט זוטר יעמיס על כתפיו את דרגות התליין בשם האומה כולה? וכמה ייהרגו בטעות, שתמיד עלולה להתרחש במערכת משפט?" המשך דבריו של הרב בני לאו. נימוק שלישי: "בין דם לדם – המחוקק מבהיר היטב שכל עניינו במלחמה מול הטרור נגד מדינת ישראל - - - אבל מה אם יימצא יהודי המסכן את מדינת ישראל, מרגל למען בצע כסף או רוצח המונים או את בני עמו? האם החוק יחול עליו? בין שורות החוק מבצבצת תחושה מחרידה שהמחוקק לא מכיר בשוויון ערך האדם". ועוד מוסיף הרב בני לאו: "להגביה את קומת ישראל". המצווה שלנו תהיה לקויה אם אנחנו נבצע או נקבל את הצעת החוק הזאת, גברתי היושבת-ראש. אני מזכיר שתלויה ועומדת הצעת חוק אחרת, קונסנסואלית, ומן הדין לדון בה ברצינות, ולדחות את הצעת החוק הזאת. תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> גברתי היושבת בראש, גברתי השרה, חברי הכנסת הרבים שנמצאים פה – האמת, אני לא צריך אותם. יש לי את השמות שלהם על הכיסאות, וגם כשאני אדבר אליהם, אני אסתכל על השם. זה כאילו הם נמצאים פה. אני אתחיל ואני אגיד, גברתי השרה, שאני משתתף בצערכם הגדול. אין כאב גדול מזה. ולמרות ההבדלים האידיאולוגיים והפוליטיים, אנחנו בני אדם, והכאב הוא גדול. אני ממש משתתף בצערך. אתמול עברנו פה לילה שנוגע לכל אזרח במדינת ישראל – תקציב המדינה. בסוף, תקציב המדינה זה עוגה שמחולקת להרבה מאוד חלקים במדינת ישראל. זה דבר מאוד מאוד מורכב לעשות תקציב. הייתה פה שמחה גדולה מאוד של הקואליציה. אני ישבתי פה כשנפוליאון סמוטריץ' עמד ונתן פה נאום חוצב להבות כמה המצב הכלכלי במדינת ישראל פשוט יוצא דופן לטובה, כמה האזרחים במדינת ישראל מאושרים כלכלית, כמה המצב במדינת ישראל הוא באמת יוצא דופן מכל העולם, ואצלנו הכול מצוין. ישבתי והסתכלתי עליו ואמרתי: כמה בן אדם יכול להיות מנותק? כמה אתה יכול להיות מנותק? הרי אני נמצא בשטח, אני גם גר בעיר שיש בה שוק מאוד גדול, ואני רואה בדיוק בעיניים מה קורה לאזרחים באמת. אז אני קיבלתי אתמול דוח, ואני אקריא לכם כמה נתונים מהדוח הזה, שתבינו כמה נפוליאון סמוטריץ' מנותק מהשטח ומנותק ממדינת ישראל. במדינת ישראל יש כ-2 מיליון בני אדם מתחת לקו העוני, 2 מיליון בני אדם מתחת לקו העוני, ומתוכם 880,000 ילדים מתחת לקו העוני ו-150,000 אזרחים ותיקים, אנשים שמסיימים את חייהם בעוד כמה שנים, ואין להם כסף לקנות תרופה, לקנות אוכל, לנסוע בתחבורה ציבורית. היום זה חינם, אבל עד עכשיו לא יכלו לעשות את זה. אין להם אפשרות לחיות חיים נורמליים. 150,000 אזרחים ותיקים מתחת לקו העוני. אחד מתוך שלושה ילדים בישראל חי בלי ביטחון תזונתי. אתם מבינים את הנתון הזה? אחד מתוך שלושה ילדים במדינת ישראל חי בלי ביטחון תזונתי. זה אומר שלא יודעים מתי יאכלו בשר, לא יודעים מתי תהיה ארוחת צוהריים. אחד מתוך שלושה. ועומד פה נפוליאון סמוטריץ' ומדבר איתנו על הבורסה, ומדבר איתנו על המניות, ומדבר איתנו באמת על האנשים עשו, יעשו והכסף רץ בשבילם. אבל איפה אותם 2 מיליון אזרחים שחיים מתחת לקו העוני במדינת ישראל? איפה אחד מתוך שלושה ילדים שחי בלי ביטחון תזונתי? אלה מספרים מזעזעים, מספרים שאי-אפשר לשבת, לקרוא אותם, ואחרי זה לעלות לפה ולהגיד כמה מדינת ישראל משופעת בכסף וכמה טוב לאזרחים. הרי בסוף יושבים האזרחים בבית, מסתכלים בטלוויזיה, רואים את שר האוצר נפוליאון סמוטריץ' עומד פה ואומרים: איך זה קשור אליי? איך המניות שעולות או לא עולות קשורות אליי כאזרח? איך התמונות האהו של אנשים שמגיעים לשוק בסוף היום, בשעה 18:00, ורוצים לקנות בחצי מחיר, או אוספים מהרצפה – איך זה נוגע אליי, הנושא של המניות? איך נושא המניות עולה או נוגע בילד שהולך לבית הספר ואין לו סנדוויץ''? איך זה נוגע אליו? אז התשובה היא שזה לא נוגע אליו. התשובה על מה שאמר אתמול נפוליאון סמוטריץ', והתקציב שאתם הצבעתם עליו, חברי הקואליציה – כמו שאמרתי בשבועיים האחרונים ואני אמשיך להגיד: זו גנבה. זו גנבה. זו גנבה. אתם גנבתם את הכסף של אזרחי ישראל לסקטורים מסוימים, לאנשים מסוימים, ודווקא אותם אנשים הם לא אלה שנושאים בנטל. הם לא אלה שתורמים לכלכלה הישראלית. כל הסיפורים שאתם מספרים, זה הכול בבל"ת, דברים שהם שקר. הגנבה של הכסף תשאיר את אותם 2 מיליון אזרחים עניים. רק יגדילו את הפער. את יודעת, חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, לפני שנה העבירו פה בכנסת, ממש בתשואות ובמחיאות כפיים, את הרשות למאבק עוני; אני לא יודע איך זה נקרא בדיוק. כמה פעמים היא נפגשה מאז, את יודעת? אפס, אפס פגישות. אפס פגישות של הרשות שצריכה לטפל בעוני. ואתם העברתם את זה, חברי הקואליציה. זה עולה כסף למדינה, יש שם תקנים, יש שם חברי דירקטוריון, יש שם אנשים שמקורבים למפלגה כזאת או אחרת, אבל לעשות למען האזרחים? נאדה, כלום, גורנישט. 2 מיליון אזרחים במדינת ישראל מתחת לקו העוני. הקמתם רשות שצריכה לטפל בנושא העוני. קרה עם זה משהו? לא, שום דבר. למה? כי זה לא מעניין אף אחד. האנשים שבאמת אין להם, שנמצאים בפריפריה, באמת בקצוות של מדינת ישראל, הם אלה שבאים ומצביעים ליכוד, ליכוד, ליכוד, כל הזמן, ליכוד כל הזמן, לא משנה. תיתן להם סטירה, אל תיתן להם תקציבים, תקצץ כסף בצפון, 5 מיליארד שקלים שהיו צריכים להיות למיגון הצפון משכתם, לקחתם למקומות אחרים – אותם אנשים ילכו לקלפי, ומה הם יצביעו? מח"ל, מח"ל, מח"ל. אני לא מבין את זה. אני פשוט לא מבין את זה. לא מבין את זה. לא דואגים לכם בספורט, לא בתרבות, לא בחינוך, לא במקומות עבודה, לא בבריאות, כלום, ואתם בסוף תצביעו מח"ל. אין לי הסבר לדבר הזה, פשוט לא יכול להסביר את זה. לא יכול להסביר את זה. את יודעת, לפני שלושה חודשים היה דיון אצלי בוועדת הספורט, היה דיון בנושא כל ההחזרה של הספורט בצפון. טיפלנו בקריית שמונה, במגרש, בעמותות, באגודות. עלה מנכ"ל משרד הספורט, ושאל אותו שאלה מחזיק תיק הספורט בקריית שמונה: למה שר הספורט לא מגיע אלינו? למה מיקי זוהר לא מגיע לצפון? אני חשבתי שזאת בדיחה. גם אני שאלתי: מה, יכול להיות שמיום תחילת המלחמה שר התרבות והספורט מיקי זוהר לא הגיע לצפון? והתשובה הייתה: כן, לא הגיע לצפון. שר התרבות והספורט של מדינת ישראל - - - << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> אל תלך למי לא הגיע, תלך למי שהגיע, וסרלאוף. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> וסרלאוף עושה את העבודה שלו, וכל הכבוד לו על זה. תדע לך שזה ששר התרבות והספורט – שזה חינוך בלתי פורמלי, שזה לדאוג לילדים לפעילות אחרי הצוהריים, שזה להחזיר אגודת פאר קריית שמונה לפעילות, שזה להחזיר את החיים קצת לאנשים שם, שבאמת רוצים שלילדים שלהם יהיה טוב – לא מגיע לקריית שמונה. אין ביזיון גדול מזה. אין ביזיון גדול מזה. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> ראש הממשלה היה בקריית שמונה? היה אצל בני ביטון בדימונה כדי שימשיכו להצביע לו בדימונה, זה מה שהוא עשה. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> תשמע, ראש הממשלה, אני יודע דבר אחד: האנשים האלה באמת לא מעניינים אותו. האנשים האלו לא מעניינים אותו. הוא מנותק. << קריאה >> שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> עשיתי שבתות בצפון - - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> יכול להיות שאת היית, אני לא יודע. השרה סטרוק, אני לא רציתי – את יודעת, היום אני עדין איתך – אני לא רציתי לדבר על המשרד שלך ועל המאות מיליונים. << קריאה >> שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> זה תפקידי. אני את - - - המיליונים ליישובי הצפון, כי מגיע להם. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רואה מה קורה. << קריאה >> שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> פשוט תעקוב קצת - - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> השרה סטרוק, לעשות שבת בקריית שמונה זה יפה מאוד ונחמד, ובסוף אנחנו שומעים את ראש העיר קריית שמונה זועק מדמו על המצב של קריית שמונה. אני הייתי בקריית שמונה לא פעם, לא פעמיים, לא שלוש ולא ארבע, ואני יודע מה קורה בקריית שמונה. אני יודע מה מצב החינוך, התרבות, הספורט, החינוך הבלתי-פורמלי – נמצא בקרשים. זאת האמת, מה לעשות. היא תיקח לי את הזמן, יש לי עוד דקה. << קריאה >> שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> אני רק אומרת, קח את דבריך חזרה. עשיתי שבתות ביישובי הצפון - - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אקח את דבריי בחזרה כשאתם תחזירו את הכסף לאנשים שמגיע להם במדינת ישראל. כשאתם תחזירו את הכסף למשפחות המילואים, כשתחזירו את הפקקטה כסף לבייביסיטר למשפחות המילואים, אני אגיד לכם שאני חוזר בי מדבריי. עד אז, אני לא חוזר בי ממילה שאני אומר, ואני אגיד עוד אלף פעמים שאתם גנבים. כל אחד ואחד שנמצא פה גנבים. אתם גנבתם את הכסף של האנשים שבאמת מגיע להם. גנבתם. אני אעשה אלף שבתות. מה זה עוזר? מה זה עוזר? אני רוצה לדבר בחצי דקה על המעונות. מעונות היום של מדינת ישראל – אני מרים עשרה דגלים אדומים, לא פעם ראשונה, לא פעם שנייה, ועשינו את זה גם בוועדות – לפני קריסה, ולא תהיה דרך חזרה. אם אותם מעונות יום לא יקבלו עכשיו במתווה פיצוי שיצליח להשאיר אותם בחיים – זה אומר המטפלות, הסייעות, זה אומר הארנונה והשכירות של אותם גנים – אותם גנים פרטיים לא יחזרו לפעילות. אני אגיד לכם בעשר שניות, 80% מהגנים במדינת ישראל וממעונות היום הם פרטיים, 80% פרטיים, 20% של המדינה. למי דואגים עכשיו? ל-20% של המדינה. 80% שדואגים לילדים שלנו, לנכדים שלנו, גם שלך וגם שלי, לא יהיו בחיים אם הם לא יקבלו פיצוי. תודה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה, לרשותך עשר דקות. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. שלום לשרה ולחברי הכנסת שנמצאים כאן. היום אנחנו דנים בהצעת חוק עונש מוות למחבלים, ולהבנתי זה חוק שמצעיד אותנו עוד צעד לאיראניזציה של מדינת ישראל. זה חוק פשוט רע, ואני אנסה לשכנע את גברתי למה החוק הזה הוא רע. זה מצטרף כמובן לזה שלא חלף שבוע - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חסר סיכוי. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הינה, תקשיבי, תקשיבי לטיעונים שלי, גברתי. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לא, לא. לא אותי. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אולי, את יודעת. באמת, לא חלף שבוע מאז אישרתם כאן את החוק להוספת סמכויות אזרחיות לבתי הדין הרבניים, בדרך למדינת הלכה, כמובן, ועכשיו החוק הזה. הוא חוק שמזכיר דיקטטורות ומשטרים אפלים של מדינות עולם שלישי. אבל אני רוצה להגיד ולספר לציבור מה לא אמרתם לציבור. לא אמרתם לציבור שעונש המוות בחוק הזה לא חל על מחבלי הנוח'בות. החוק הזה לא חל על מחבלי הנוח'בות, לא על אלה שאנסו - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> היישום שלו על מחבלי הנוח'בות יהיה דרך החוק הזה. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> היישום יהיה בחוק, כולם יודעים את זה. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> החוק הזה לא חל על מחבלי הנוח'בות, לא חל על אלה שאנסו וטבחו ורצחו אותנו ב-7 באוקטובר. הוא פשוט לא חל. מה שעוד לא אמרתם לציבור הוא שבוועדת החוקה מקודם בימים אלה חוק עונש מוות למחבלי הנוח'בות של 7 באוקטובר. זה חוק חשוב וצודק, חוק שזוכה לתמיכה רחבה גם של הקואליציה וגם של האופוזיציה. הוא יובא לאישור הכנסת ממש בקרוב. אז החוק שלכם לא חל על מחבלי הנוח'בה. מה שעוד לא אמרתם לציבור הוא שהחוק יחול רק על ערביי יהודה ושומרון. הוא לא יחול על אזרחים אחרים במדינה, לא על מחבלים ערבים ממזרח ירושלים, לא על טרוריסטים מעזה, ובטח לא על טרוריסטים יהודים. החוק הזה חל רק על ערביי יהודה ושומרון. מה שעוד לא אמרתם לציבור – שאישור החוק הוא בעצם מתנה לחמאס. זה בדיוק מה שחמאס רצה, שיוקיעו אותנו ממדינות העולם, שידירו אותנו מהעולם המערבי, שנקרוס לתוך עצמנו, שנאבד את המוסר ואת הערכים שלנו. מה שעוד לא אמרתם לציבור הוא שקיים כבר עונש מוות בישראל, בחוק העונשין, בחוק השיפוט הצבאי, בחוק עשיית דין בנאצים, ממש כמו שהוצא להורג הצורר הנאצי אייכמן. מה שלא אמרתם לציבור הוא שהסכנה האמיתית היא שעונש המוות הזה יוביל בדיוק להפך – הוא יכול לייצר תסיסה אלימה, עין תחת עין, כי זאת התרבות. אז זה מה שיהיה. הוא יעשה בדיוק ההפך, הוא לא ירתיע. מה שעוד לא אמרתם לציבור הוא שכמעט כל הדמוקרטיות הליברליות ברחבי העולם הוציאו את עונש המוות מספר החוקים שלהן. במעט מאוד מדינות שאינן דיקטטורות, שאינן דיקטטורות, יש עונש מוות. נכון להיום זה קיים ביפן, בסינגפור ובחלק מהמדינות בארצות הברית. אבל גם במדינות האלה מוציאים להורג את אזרחי המדינה שלהם, לא את מי שלא אזרחים של המדינה. בשונה מאותן מדינות דמוקרטיות שאם הן מוציאות להורג, הן מוציאות להורג את אזרחיהן. מה שלא אמרתם לציבור הוא שמדינת ישראל תפר מחויבויות בין-לאומיות רבות, הן בדיני זכויות אדם והן בדיני מלחמה; שהחוק הזה מנוגד לסעיף 75 באמנת ז'נבה, והיא יסכן בצווי הסגרה ומשפט בין-לאומי את כל חיילי צה"ל ואת כל הפוליטיקאים במדינת ישראל. מה שלא אמרתם לציבור הוא שהחוק הוא פופוליסטי, הוא לא מוסרי, הוא לא שוויוני. אין שוויון בפני החוק. חוק לא חוקתי בעליל, שככל הנראה ייפסל על ידי בג"ץ, ואתם יודעים שהוא ייפסל על ידי בג"ץ. מה שלא אמרתם לציבור הוא שהחוק מטיל עונש מוות כענישת חובה, תוך פגיעה בשיקול הדעת של השופטים. השופטים חייבים לגזור דין מוות, ענישת חובה רק על רוצחים שאינם ישראלים, גרים ביהודה ושומרון והרגו מתוך מטרה לשלול את קיומה של מדינת ישראל. עונש מוות גזעני, מפלה ולא שוויוני, שגוזר על הנאשם לא בשל האחריות למעשה – שוב, למשל, החוק של הנוח'בות שמקודם – אלא בשל הזהות הלאומית שלו וזהותו של הקורבן. זאת הזיקה. דרך מתוחכמת להגן על טרוריסטים יהודים, אולי כי הם עשויים להיות מקורבים למפלגה שמקדמת את החוק. מה שלא אמרתם לציבור – שהחוק פוגע בזכות הערעור ואינו מאפשר חנינה או המתקת העונש; שגזר הדין יצטרך להיות מבוצע תוך 90 ימים בתלייה; שהחוק מאפשר גזר דין שלא בהחלטה פה אחד של השופטים הצבאיים, ואפילו מקל את הקריטריונים ומאפשר לקצינים זוטרים להתמנות לשופטים צבאיים. אני רוצה לומר שאני לא מקנאה בלוחם שב"ס, בשוטר, שיצטרך לשחרר את חבל התלייה. ואני לא רוצה שהוא יהיה הבן שלי, אני לא רוצה שזה יהיה הבן שלי או הבת שלי שישחררו את חבל התלייה. מה שלא אמרתם לציבור הוא הסיבה האמיתית שבגינה אתם מבקשים לחוקק את החוק הזה: זאת רק נקמנות גזענית בכסות של פרוצדורה חוקית. מה שלא אמרתם לציבור זה שבן גביר יודע ומודע לכל מה שאמרתי. אתם יודעים את זה, אבל הוא החליט ללבות את האש, לעבות את הקיטוב בחברה, להדליק את השטח, והוועדה לביטחון לאומי יישרה קו ונכנסה לאמוק של חקיקה בעת מלחמה, בזמן הזה, למרות התנגדות של הייעוץ המשפטי, וכמובן, כל הגורמים הרלוונטיים ומשרדי הממשלה הרלוונטיים. ורווח נוסף, על הדרך, של הוועדה לביטחון לאומי: שלא תהיה ביקורת ציבורית. מדוע הוועדה לא עוסקת בשלל הבעיות שנוגעות באמת לתחום האחריות שלה? למשל, לפקח על המשטרה שעוצרת מפגינים רק כי בא לה, או לטפל בחוסר היכולת לתת מענה לפרוטקשן, לפשיעה הגואה ולרציחות בחברה הערבית. כי זה מה שקורה כשראש הממשלה ממנה עבריין מורשע לשר לביטחון לאומי ונותן לו רוח גבית למרות שברור לו שהוא מפר את הסכם ניגוד העניינים שלו. זה מה שקורה כשראש הממשלה מאפשר לבן גביר לפקח על עצמו במסווה פיקטיבי של ועדה בכנסת. אתם מדברים גבוהה-גבוהה על מאבק בטרור, אבל הטרור לא באמת מעניין אתכם. כל מה שאתם מבקשים לעשות באמצעות החקיקה הזו, החקיקה הגרועה הזו, זה לקרב את מדינת ישראל צעד נוסף לחזון כהניסטי, צעד נוסף אל עבר גזענות ממוסדת, מקדשת מוות. אני עם כהניסטים אין לי שיח, לא מדברת, אז אני פונה אל כל חברי הקואליציה מהליכוד ומהמפלגות החרדיות. אתם יודעים שזה חוק לא יהודי, חוק לא מוסרי, חוק שיבאיש את שמה של המדינה, שיזרע פילוג והרס. חברי הקואליציה, חבריי, זה הרגע שלכם לצעוד קדימה ולומר: די. אתם לא עובדים אצל בן גביר. אל תיתנו להם לבלבל אתכם. נכון, צריך להיאבק בטרור בכל דרך, אבל החוק הזה רק יתדלק את הטרור, יפגע במעמדה של מדינת ישראל, במעמד הבין-לאומי, בעוצמתה המוסרית, בקשרים הבין-לאומיים, יקרב אותנו לחזון של ספרטה מבודדת. אני רוצה לצטט. אתמול פורסם ברשתות פוסט של הרב בני לאו בעקבות החוק. אז בזמן שנותר לי, אני רוצה לצטט קטע מהפוסט שלו. "אל נא אחיי תרעו בליל הסדר" – וזה ציטוט שלו מלא - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> מישהו כבר קרא את זה פה. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - "בליל הסדר נשב כולנו ונקרא את הפסוק: 'וירעו אותנו המצרים'. על פי פשוטו, אומר הפסוק שהמצרים הרעו לנו. אבל ניתן לקרוא את הפסוק לא בהקשר לרעה שעשו המצרים אלא ברעה שחלחלה לתוכנו. שהמגע עם הרוע הצרוף הזה הפך אותנו לאסוננו לרעים. המלחמה בטרור לא מאפשרת לנו להתנהל בפנטזיות של עמים ניטרליים. אנחנו בסכנת חיים, וכמדינה ריבונית, מוכרחים להילחם ברוע ולמגר אותו ככל האפשר. אבל אוי לנו אם נאמץ את החייתיות של האויב, את האלימות המתפרצת ואת הזילות של ערך החיים. "המשפטים הפופולריים שנשמעים שוב ושוב כמו 'זו השפה היחידה שהם מבינים', לא מעצימים אותנו אלא הופכים אותנו על פנינו לגרועים שבאויבים. התורה שלנו מלאת חיים, האומה שלנו חפצת חיים. את זירת המוות נשמור לטריטוריה של המלחמה ואת גרדומי התלייה נרחיק ממרחבי החיים שלנו למען הדורות הבאים". << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. יש לך עוד 40 שניות. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה לומר משהו על התרגיל המסריח של הקואליציה אתמול בלילה. מאשימים ברשתות את האופוזיציה שהיא הצביעה בעד. נראה לי שהציבור התבלבל. בכל מקרה היה רוב לקואליציה. בכל מקרה הם גנבו את הקופה הציבורית בעוד כ-0.5 מיליארד שקלים בעבור משתמטים חרדים. בכל מקרה זה היה עובר. זה שהצבענו בטעות עם הקואליציה על הוספת תקציב לחרדים, למוסדות החינוך החרדיים, כעוקף כנסת, כעוקף ועדת כספים – אוקיי, זו טעות, אולי טכנית. הרוב היה קיים לקואליציה, אז שלא נתבלבל, המחטף הוא של הקואליציה, הגנבה היא של הקואליציה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת רם בן ברק, לרשותך עשר דקות. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת בראש. חבריי חברי הכנסת – זאת אומרת מטי והשרה סטרוק. כל השאר אינם. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני צוחק, אבל אנחנו חיים בתקופה לא מצחיקה. אנחנו חיים בתקופה מאוד מאוד מאתגרת. לפני שאגע בחוק עצמו, אני רוצה להתייחס לאירוע של הגנבה, האירוע שבו משפחת קואליציית פשע מתנהגת בדיוק כמו משפחת פשע. בערמומיות ובתחמנות הם הצליחו להכניס את הסעיף – שנפסל אגב על ידי הייעוץ המשפטי לכנסת בוועדת הכספים – הצליחו להכניס אותו ולבלבל אותנו. אנחנו, בחוסר תשומת לב, הצבענו עם הקואליציה על העברת כספים מאיתנו. כשאני אומר "איתנו", זה כל האנשים ההגונים, שמשרתים ומשלמים מיסים ושולחים את הילדים שלהם לצבא וכורעים תחת הנטל. הצלחנו לקחת 450 מיליון שקל, אם אני זוכר את המספר הנכון והמדויק, בסוף ככה זה יוצא, ולהעביר אותו למוסדות חרדיים שאינם מלמדים ליבה. ואז אריה דרעי יבוא לבית הכנסת, וכולם יגידו לו: וואו, אריה, הרב דרעי, איזה אישיות רבת-מעלה אתה. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא רב. בהשכלתו הוא לא רב. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא לא רב. חבר הכנסת דרעי, איזו אישיות רבת-מעלה אתה. איך הצלחת לקחת מהחילונים האלה, מאלה שמשלמים את המיסים, איך הצלחת לגנוב מהם עוד 450 מיליון שקל ולהעביר אותם למוסדות שלנו, המוסדות שייצרו תלמידים וילדים שבעוד 17 שנים, בעוד 15 שנים, הם לא ידעו מתמטיקה, הם לא ידעו אנגלית והם יהיו נטל על החברה, מפני שאנחנו מעודדים בורות. המדינה היחידה בעולם שמתקצבת בורות ולא מתקצבת התקדמות. אז כולם יטפחו לו על השכם, וכל הפושעים האלה יהיו מבסוטים. אחרי זה כמובן זה ייפסל על ידי הייעוץ המשפטי, כי זה לא היה אמור להיות שם. אז זה לגבי הגנבה הזאת שהייתה כאן אתמול בלילה. דבר שני, אני רוצה לדבר על עונש מוות למחבלים. אני, מעניין אותי לדעת, האם הציבור יודע שעונש המוות הזה לא חל על הנוח'בות? האם הציבור יודע שעונש המוות הזה בכלל לא חל על מחבלים אלא על מחבלים מאוד מאוד ספציפיים, כאלה שגרים ביהודה ושומרון? האם הוא מבין את המשמעויות של החוק הזה, שהשב"כ מתנגד לו, למרות שאתם אומרים שהוא תומך בו? הוא מתנגד לו במתכונת הזאת. שמערכת המשפט מתנגדת לו? רוב הציבור תומך בעונש מוות למחבלים, אבל הוא לא תומך בחוק הזה. חוק איום ונורא. חוק שבו אין אפשרות לערער. זה החוק היחיד בעולם שבו עונש מוות מוטל ללא הסכמה של כל השופטים. מספיק שיהיה רוב, לא משנה איזה רוב. אתם מודעים לעניין הזה? אתם מודעים לעניין הזה שאם יהיה חס וחלילה טרוריסט, מחבל ערבי, עם תעודת זהות כחולה, שירצח משפחה שלמה, ישרוף אותה, זה לא יחול עליו, כי הוא לא בתוך החוק הזה? שלא לומר שאם יהיה איזה יהודי שייכנס למסגד ויהרוג 40 מתפללים מוסלמים, החוק הזה לא יחול עליו, כי הוא יהודי. אתם מבינים את המשמעות הזאת שיש חוק לערבים ביהודה ושומרון ויש חוק אחר לכלל הציבור שמדינת ישראל אחראית לו? אתם מבינים איך זה נתפס בעולם? מה זה אומר עליכם? אני אגיד לכם מה זה אומר: זה אומר שהחמאס ניצח אותנו. הוא ניצח אותנו כי איבדנו את כל הערכים שלנו; הוא ניצח אותנו כי אנחנו מתחילים להתנהג כמוהם, לצערי הרב. שונאים ונוקמים. עכשיו אני, אין ליבי על מחבלים. אני מניח שמכל מי שיושב כאן, אני יכול לקחת על עצמי יותר אנשים שסיימתי את חייהם בגלל שהם היו טרוריסטים, בטח יותר מהשר בן גביר, בטח יותר מהשר סמוטריץ' ובטח יותר מרוב חבריהם לסיעה. אני לא מתגאה בזה, אגב. זה אירוע קשה, לקחת חיים של בן אדם. אבל לבוא לכאן, השרים האלה, שלא עשו צבא, או שעשו צבא של ג'ובניקים, והם הולכים עם סיכה של חבל תלייה על דש מעילם, ורוצים לתלות אנשים בלי שיש להם אפשרות לערער – זו המדינה שאנחנו רוצים לחיות בה? אין מדינה כזאת בעולם. אה, יש. איראן. באיראן אין זכות ערעור למי שנידון למוות. באיראן אין מתן חנינה למי שנידון למוות. באיראן מספיק איזה שופט במשפט שדה שיוציא מישהו להורג. האם אנחנו איראן? האם אנחנו חמאס? אני ראיתי את המכתב שכתב בועז ביסמוט לרמטכ"ל, על זה שהוא השעה את הגדוד – שבמקרה הוא של נצח יהודה – מפעילות מבצעית בגלל האירוע שהיה עם כתבי ה-CNN. הוא כותב לו: אתה פוגע ברוח צה"ל, או משהו כזה. אני רוצה להגיד מכאן לרמטכ"ל: אתה שומר על רוח צה"ל. אתה שומר על הערכים של צה"ל. צה"ל הוא לא פלנגה. צה"ל הוא לא איזשהן פלוגות כאלה ואחרות ששייכות לשר כזה או אחר ממפלגה כזאת או אחרת. ובכלל, אני אגיד לכם, מה קרה לנו? אני דיברתי היום עם שני אנשי ליכוד על עונש המוות למחבלים. שניהם אמרו לי שהם מתנגדים לחוק. שאלתי: אז למה אתם תומכים בו אם אתם מתנגדים? אני בטוח שבליכוד 50% מתנגדים לחוק הזה, כך אני מהמר, אני לא יודע. שניים שדיברתי איתם אמרו לי שהם מתנגדים. אגב, גם בתוך הסיעה של סמוטריץ' יש אנשים שאני יודע שהם מתנגדים לחוק הזה כמו שהוא כתוב. רוב הכנסת מתנגדת לחוק הזה, כי רוב הכנסת היא לא עדר מובל, אבל היא כן עדר מפוחד. למה הוא מפוחד? למה אנחנו לא הצלחנו להפיל את הממשלה הזאת? כי יש כאן מפלגות שאחת תלויה בשנייה ואחת מתגמלת את השנייה. הם מחלקים כאן כספים בכמויות מטורפות. למי? אחד לשני: אתה תיתן לי, אני אתן לך; אתה תצביע איתי, אני אצביע איתך. שום דבר הוא לא ערכי, שום דבר הוא לא מוסרי. שום דבר כאן לא על איזה שהוא בסיס שהמדינה שלנו קמה עליו. הכול אינטרסים צרים: אתה תיתן לי להקים חוות של - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר גמור. אני עושה כל מה שאת אומרת לי, רק שתדעי לך. כל מה שאת אומרת לי, אני עושה. ככה גדלתי. בבית אני עושה מה שאשתי אומרת לי; במליאה אני עושה מה שנטע אומרת לי; כשהייתי בלשכה, עשיתי מה שקורל אמרה לי. ככה אני, איש שעושה מה שנשים אומרות לו. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני מוסיפה לך עוד זמן. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואחרי זה אומרים: איך לא הצלחתם להפיל אותם? איך נצליח להפיל את סמוטריץ', שתלוי בבן גביר, שתלוי בגפני, כשגפני תלוי בסמוטריץ', שתלוי בבן גביר, כדי שכל אחד יקבל את מה שהוא רוצה, את שוד הקופה הציבורית? אז אנחנו נותנים לסמוטריץ' לבנות חוות. כבר 200 חוות, נכון? גברתי, כמה חוות נבנו בשנתיים האחרונות? 200 חוות, נכון? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> יותר. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> קצת יותר. חלקן עדיין לא חוקיות. << קריאה >> שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> זה הפוך, אבל. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> סליחה, אני מתנצל. השרה סטרוק, אני מתנצל שלא פניתי אליך. הינה, בונת החוות. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> נכון, תחמיא לה. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> השרה שחיה בתקופת הנס הגדול של חוות. חלקן עדיין לא חוקיות, אבל אנחנו נעשה אותן חוקיות, לא צריך לדאוג. ובינתיים מה יקרה? בינתיים, בכל פעם שיש שלוש חוות, עוד גדוד של חיילים צריך לשמור עליהן. מי אלה החיילים? המילואימניקים שלנו, שלכם, של כולם. הם ישמרו עם החוות. ואיפה הם לא ישמרו? אה, יהיו פחות שומרים על הגבול עם עזה; יהיו פחות שומרים על הגבול עם ירדן; יהיה פחות חיילים בלבנון. למה? כי השרה סטרוק חיה בתקופת נס, היא מקימה חוות. קודם מקימה ואחרי זה מכשירה. << קריאה >> שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> אחרי זה תעברו. תעברו - - - << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, נכון. הם, עם הריינג'רים. בדרך, כשהם נוסעים עם הריינג'ר לשרוף איזה כפר פלסטיני ולשרוף איזשהם בתים ומכוניות – את זה את מעלימה, נכון? בדרך הם גם שומרים על הביטחון שלנו. נו, תעשו לי טובה. הייתה כאן פגישה על הפרעות ביהודה ושומרון, על הטרוריסטים היהודים ביהודה ושומרון. סוף-סוף הייתה ישיבה בממשלה, בקבינט. הם ישבו, וזה צעק על זה, וזה צעק על זה. אחד אמר: צריך להחזיר את המעצרים המינהליים, והוא צודק. השני אמר: אתה לא תלמד אותי, תתעסק בחקלאות. ככה נראה הקבינט שלנו. בסוף הם החליטו להוסיף 136 מיליון שקל להילחם בתופעה. אני שואל אתכן, גברתי היושבת בראש וגברתי השרה: כסף חסר לטפל בתופעה, או שמא חסר רצון לטפל בתופעה? לא חסר כסף. אני ראיתי איך פיזרתם את ההפגנה בהבימה. זה נראה לגיטימי שאותה שהפגינה נגד מלחמה – לא משנה אם אני תומך בה או לא תומך בה, אבל אני תומך בזכות המחאה. איך פיזרתם אותה? קחו את השוטרים האלה ותתפסו את המחבלים היהודים שגורמים לנו נזק לא ישוער בכל מה שקשור למעמד שלנו בעולם ובכל מה שקשור לערכים היהודיים שלנו. ולכן, אני אומר לכל אותם עיתונאים שאתמול התפעלו מהתרגיל המוצלח של דרעי את נתניהו את חנוך מלביצקי – איך הצלחנו להביא 450 מיליון שקלים. למי? יושב-ראש ועדת הכספים עמד כאן רק אתמול על הדוכן, איפה שאני עומד עכשיו, ואמר: מה אתם מדברים? מי צריך בכלל את לימודי הליבה? הם צריכים להתמקד בלימוד תורה. אנחנו לא רוצים שילמדו ליבה, אנחנו רוצים אותם, זה יחזק אותנו. אבל אני לא מתפלא, גברתי היושבת-ראש. אני לא זוכר ישיבה עם הרמטכ"ל. את בטח זוכרת, כשהיית בוועדת החוץ והביטחון בתחילת הדרך שלך, כשהיית צעירה ויפה – ואת עדיין צעירה ויפה – אני זוכר אותך עומדת בישיבה הזאת ואומרת לרמטכ"ל שלא צריך את ארצות הברית, לא צריך אף אחד; צריך חייל עם קסדה ואמונה ורובה - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בתחילת המלחמה. לא, אמרתי - - - << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - צריך חייל עם רובה, קסדה ואמונה בשביל לנצח את אויבנו. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אחרי 7 באוקטובר. זה לא אני אמרתי, אבל לא משנה, אתה מצטט מישהו אחר. אני לא מתנגדת לאמירה. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> את אמרת את זה. זאת אומרת, אני לא מתפלא שאתם באמת חושבים שאם יהיו לנו חיילים עם כיפות וקסדות, מעל הכיפה תהיה קסדה ובעיקר תהיה אמונה, זאת אומרת שהוא יהיה יהודי מאמין, אנחנו לא צריכים אף אחד. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני חושבת שיש משמעות גדולה. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא את אלה שלומדים ולא את הטייסים ולא את האקדמיה שלנו ולא את הקדמה שלנו ולא את כלכלת ההייטק שלנו. אנחנו לא צריכים אף אחד, אנחנו צריכים חיילים מאמינים. עכשיו, החיילים המאמינים, אגב, הם חיילים מעולים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לא אמרתי. אמרתי שזה חשוב. נכון. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין קשר בין האמונה ליכולת שלך להיות חיילת טובה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני דיברתי על הרוח. אני חושבת שהחיילים שלנו, הניצחונות שלנו מגיעים – וגם אתה תסכים איתי - - << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> הציונות הדתית - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> - - היא גבורת הרוח של הלוחמים שלנו, שאין כמוה. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> את רואה? הרוח של החיילים שלנו, גם של חיילי הציונות הדתית וגם של החילונים, נכון? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לא אמרתי שלא צריך את זה. זה לצד זה, צריך את הכול. אבל לצד זה, הדבר שבאמת מוביל לניצחון זה לא הדברים האלה אלא גבורת הרוח ועוז הרוח של הלוחמים שלנו. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> גבורת הרוח? האמונה. בזכות האמונה אנחנו ננצח. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> נכון. נכון. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא מתווכח איתך. אבל כן, זה טוב שארצות הברית תיתן לנו קצת פגזים וקצת טילים וחלפים למטוסים, רצוי, נוסף לאמונה, שזה גם - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני אמרתי מה הדבר המרכזי. בעיניי, זה הדבר המרכזי שמוביל אותנו לניצחון. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> ויכולתי כמובן להמשיך ולהמשיך ולהמשיך. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> התייחסתי כי התייחסת אליי, דיברת. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> הכול בסדר. יכולתי להמשיך ולהמשיך בשביל להסביר לכם שהקואליציה הזאת מחזיקה מעמד אבל בדרך היא מחרבת את הממשלה. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה, 30 דקות לרשותך. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> הפתק הזה הוא גם לי? אוקיי, אני מבקש פתקים אישיים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> 34 דקות? אני צוחקת. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה שיגידו, אני יודע? גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מניח שכל מי שעלה לפה התייחס לליל האפיקומן אתמול. יש לי כאילו – אתם בעננים: מבצע הביפרים, רמי, מחוויר לעומת מבצע האפיקומן אתמול. ואללה, אנשים הולכים פה באורות. אפילו האריה שאהב תות הגיע – הלוא הוא אריה דרעי – הגיע במיוחד לבצע ולפקח מקרוב, in zone, על מבצע האפיקומן. כל הכבוד. כל הכבוד לכם. אני באמת שמח שאתמול, תחת החקיקה המטורפת, הצליחו לעשות אתמול דברים מדהימים. אתם גם צוחקים וזחוחים ועומדים מבסוטים עם החוברות על כלום, כלאם פאדי. אגורה אחת לא תגיע. לא תוכלו להשתמש באגורה אחת, לא תוכלו, מה לעשות? בין ששמתם ברזרבה, בין שהצלחתם להעביר אתמול מהרזרבה לסעיף תקציבי, עדיין לא תוכלו לעשות שימוש בכסף. כך יצא, מבצע אפיקומן כשל, אבל בסדר, אני נותן לכם את 20 שעות התהילה שלכם. באמת, אחרי תכנון כל כך קפדני, שבו עבדתם על כולם, ממנכ"ל משרד האוצר ועל כל השדרה המקצועית של משרד האוצר, הייעוץ המשפטי של הכנסת, הייעוץ המשפטי של הממשלה – מבצע האפיקומן המזהיר, שייכנס לספרי ההיסטוריה ב-20 שעות הקרובות לפחות, כשל, אבל יאללה, בסדר, זורמים. אגב, רמי, בגלל ששאלת, אני יודע שלא ידעת את מה שאני הולך לומר לך. כל הכספים שהועברו אתמול הולכים כל-כולם לטובתנו. אני יודע שהמחשבה שלך היא אחרת, אבל אתה סתם חמוץ, כמו שאמר אחד לפניי. אתה סתם חמוץ. אתה כרגיל רואה פקקים, הוא רואה מחלפים; הוא חי במעצמה תחבורתית, אתה עומד בפקקים. האמת, אתה נוסע בפקקים. הכסף שעבר אתמול בצורה מדהימה ילך כל-כולו לקו העימות, ומה שתעשו עם הכסף הזה –נכון, גברתי השרה וגברתי, סגנית שר החוץ, שאני אפגע בך קצת; מאוד מוערכת בעיניי. אכלת אותה, זהו. הלך הפריימריז בליכוד הלא-קיים. כל-כולו - - - << קריאה >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, אני יודע. בגלל זה הרשיתי לעצמי. כל-כולו ילך להפגות בקו העימות. את ליל הסדר, תושבי ותושבות הצפון, אתם לא תעשו במקלטים. הממשלה כולה סידרה לכם נופשון מיוחד – ליל הסדר וגם חול המועד – במקום במקלטים, שתעשו אימוני ספרינטים למקלטים, אתם כולכם תבלו בבתי מלון, כיאה למדינה חפצת חיים. היא דואגת קודם כול חלשים, קודם כול לפריפריה. גם אם זה אומר שהם עובדים על כולנו, הם דואגים בסוף לחלשים. הפרטנרים המושלמים שלכם, שאתמול העברתם להם כספים – שימי לב, גברתי היושבת-ראש, שימו לב מה הם אמרו. איפה רשמתי את זה? אדון סגן שר התקשורת במדינת ישראל רואה בי, כן? ציטוט מילה במילה: "ישראל - - << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> מי זה סגן השר? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אייכלר. "- - ישראל היא מדינת אויב". ואללה, לא ידעתי. הייתי בטוח קטר. יום כן, יום לא, היום במקרה כן. "ישראל היא מדינת אויב". "החילונים הם בהמות אדם". גם, לא ידעתי. לא רק שאני בהמת אדם – זה אגב לא מסתדר לי מבחינת האבולוציה של חיות ובהמות – בהמת אדם וחיות דו-רגליות. טוב, קודם כול, אם אני הולך על שתיים, תודה רבה, אייכלר. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> אבל לא כשרים, כי אנחנו לא מפריסים פרסה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא בטוח, אבל הלכות הכשרות זה בדיון הבא. פה אנחנו בהלכות החבלול, קשירת חבלים שמונה אינץ' ודשים כאלה מגניבים. אלה הפרטנרים שאתמול התגאיתם שעשיתם את המהלך שחמט, אני לא יודע, בארבעה מהלכים. כל הכבוד, מבצע אפיקומן צלח. אייכלר יקבל את הכסף. המוסדות שלו מלמדים מתמטיקה, אנגלית, מדעים. כל הליבה נהייתה פה ממש גנאי. עמד פה אתמול יו"ר ועדת הכספים ואני לא יודע, לימדו אותי קצת שיו"ר ועדת הכספים זה תפקיד שמודע למאזן ולחשיבות הכלכלית של מדינת ישראל. סתם. אבל אני כאמור כשלתי טוטלית בלימודי האזרחות אל מול מה שקורה פה בפועל. הוא עומד פה וצורח עלינו: מה לכם ולליבה? הוא מתגאה בזה שהוא אמר שאין שום צורך בלימודי ליבה, זה overrated, בעודו משתמש ב-overrated, שזה חלק מהליבה, אז לשנייה היה לי דיסוננס קוגניטיבי, כי שנייה אני שומע אנגלית, ואז אומרים לי שהאנגלית לא חשובה. אבל נעזוב את זה בצד. בן אדם שיש לו איזו אחריות לגבי המדיניות הפיסקלית במדינת ישראל, שקשור לכלכלת ישראל, אומר שאין שום חשיבות למדעים, מתמטיקה, אנגלית. נצר לעם ההשכלה. "עמה" השכלה אולי. הנצר של שפינוזה, איינשטיין, פרויד, עם שקידש השכלה, קריאה, בסביבה אנאלפביתית, שנים על גבי שנים. קידשתם השכלה. קידשנו השכלה. זה מה נהיה מאיתנו: מקדשים בורות, כסילות וחוסר תעסוקה ועוד מממנים את זה. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> אבל מצביעים. כך אתה גורם לזה שהרבה אנשים יהיו תלויים בך בקצבאות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> המבצע הטעה את כולנו. וואו, מה עשו? תאמיני לי, אני עד עכשיו נפעם, איזה מדהימים אתם. 110 קולות. הצלחתם להשיג את זה. וואו, זה שינה את פני ההיסטוריה, באמת. יושבים עלינו גדולי ההיסטוריה שעודדו השכלה ומסתכלים ואומרים - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> נאור, אתה חושב שתורה זה בורות וכסילות? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. תודה רבה על השאלה והחידוד. אני לא חושב שתורה זה כסילות. אתם חושבים שאנחנו חושבים את זה. כל ביקורת שמשמיעים עליכם, אתם ישר אומרים: אתם שונאים תורה. שונאים. לא. לא. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לא, אני שאלתי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יהושע בן גמלא עודד השכלה במאה הראשונה. הוא לא שנא תנ"ך או שנא תורה. הוא לא. הוא אמר: היא לגמרי יכולה להיות משלימה להשכלה, לעבודה. עזבי את ראשית הציונות, עוד נדבר על זה, על כיבוש העבודה, כיבוש השפה. עזבי. גדולי עם ישראל עודדו השכלה. הם אמרו: אל תלמדו תורה? "היה יהודי בביתך ואדם בצאתך", נכון? שכחתי מי - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> זו לא דוגמה טובה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לא. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אבל הרבי מלובביץ' יכול להיות דוגמה טובה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש עוד הרבה דוגמאות אחרות. אין לי שום בעיה שתשבי ותלמדי תורה כל חייך. ממתי זה פוסל עבודה? איזו מדינה תהיה לנו פה - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אנחנו לא חושבים - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> איזו מדינה תהיה לנו פה כש-30%, 40% יהיו מובטלים? היום, בחברה החרדית – מספרים נטו, זה קשה לשמוע. בסוף אנחנו עושים את הטבלאות האלה, לא אני, מכוני מחקר של הממשלה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אבל יש עלייה בתעסוקת נשים חרדיות. זה נכון? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, רגע. אני אתייחס לכול. אבל יש 50% אבטלה אצל – הגברים החרדים. את צודקת, יש עלייה בתעסוקת נשים. וואו, כל הכבוד. אני יודע שזה בניגוד. כל הכבוד, כל הכבוד לכם. אגב, הממשלה הזו קיצצה 50 מיליון שקלים בעידוד תעסוקה לגברים חרדים. למה צריך לעודד תעסוקה? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אבל היא עודדה תעסוקה של נשים חרדיות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> היא לא עודדה. לא נכון. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בוודאי שכן. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> על מקומן של הנשים בחברה החרדית, זה בפיליבסטר אחר. יש לי הרבה מה לומר על זה. זה רק מוכיח שהאירוע הזה אפשרי, הטכנולוגיה קיימת. אפשר ללמוד תורה ואפשר לעבוד. משק הבית החרדי היום במדינת ישראל - - - << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> נשים לא חייבות ללמוד. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ברור שהן יכולות. ברור. גאונים. אנחנו מחשיבים אותם חברה, זה מה שהם לא מבינים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> יש תהליכים מבורכים, נכון? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כשאנחנו זועקים שאתם מובטלים זה לא כי אנחנו רעים אליכם אלא כי אנחנו רוצים אתכם. אתם פשוט לא מצליחים להבין את זה. יש לכם פה איזו תקרת בטון מבוזנטת שאתם פשוט מסרבים להבין שאנחנו לא נגדכם. אנחנו רוצים אתכם כשותפים. אתם לא מבינים את זה. לא את ספציפית. אבל אם נחזור למספרים. משק בית חרדי מייצר גירעון למדינת ישראל של 120,000 שקלים בשנה. משק בית חילוני מייצר פלוס של 16,000. משק בית ערבי היום מייצר 60,000 גירעון. אלה המספרים. בסוף, כשאתם מתהדרים ב-800 מיליון שקלים, בעשרות מיליארדים שהולכים לבנות ישובים, לבנות חוות, לקנות ריינג'רים, כל השימושים הבזויים – בעיניי, אבל זה כבר עניין של מדיניות – מהכסף שאתם לוקחים, זה מישראל העובדת. יש בתקציב מדינת ישראל סעיף של 10 מיליארד שקלים לצמצום הגירעון - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני מזכירה לך שגם יהודה ושומרון זו ישראל העובדת. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא אמרתי. אמרתי יהודה ושומרון? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לא, אתה אמרת שזה כספים בזויים, שהולכים - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בעיניי. זה העניין של - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אבל אתה אמרת שזה מגיע מישראל העובדת, אז ישראל העובדת זה גם המתיישבים ביהודה ושומרון. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ישראל העובדת עובדת גם ביהודה ושומרון. זה שהכספים הולכים לשם זה עניין של מדיניות. אני מקבל לגמרי, הצלחתי להבין בשלוש שנים שאתם כנראה לא יושבים אחד אל אחד, מאה ממאה על המדיניות שלי. אני מקבל את זה, אמרתי. אורית סטרוק, כשרה, עושה עבודה. אני הצעתי אותך, אני לא יודע אם שמעת – הצעתי שאת תהיי המגייסת כספים מס' 1 של העם היהודי. את מבוזבזת במשרד ההתיישבות. היכולת של אורית לקחת כספים – לשימוש הפוליטי שלך – היא חד-משמעית עולה על של כל שרי הממשלה. אני אמרתי שאת סטרטאפ. בעיניי, משרד ההתיישבות קטן עליך. אני חושב שאת לגמרי יכולה לגייס כספים לעם היהודי ולהביא לכולנו בשורה בעניין הזה. אני אומר את זה נטו כמחמאה. אבל זה עניין של מדיניות. << קריאה >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << קריאה >> קודם כול, אתה עכשיו עושה לה פריימריז. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין פריימריז, ביטלו שם את הפריימריז. למדו משהו. << קריאה >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << קריאה >> מה שהממשלה עשתה לאורך השנים זה - - - ההתיישבות מה שלא היה לפני - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> וגם בגליל. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> שרן השכל, עם כל הכבוד, את במשרד החוץ. הממשלה הזאת, מה שהיא עשתה בארבע שנים זה להוריד את היהודים - - - בכל העולם, על מה את מדברת? << קריאה >> שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> מזכ"ל התנועה הקיבוצית, תשאל אותו - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה שתגידי. אני אישאר פה כמה שאתן רוצות. האמת ששאלתי, רם. משרד ההתיישבות, שבעיניי הולך למקומות לא נכונים – לתרבות יהודית, זהות יהודית. אתם לא צריכים להתעסק בזה. אגב, במשרד ההתיישבות יושב מנהל השולחן העגול של מינהלות הזהות היהודית. מדהים, רובדי השלטון - - << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> אבל תשאל את השרה, מכול התקציבים שהיא קיבלה, איזה אחוז הלך ליהודה ושומרון? איזה לגליל ואיזה - - - << קריאה >> שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> אל תשאל אותי, תשאל את מזכ"ל התנועה הקיבוצית. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> מה? כמה אחוזים הלכו להתיישבות? כמה אחוזים? שרן השכל, אל תתבלבלי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ישחקו הנערים לפניי. << קריאה >> שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> תשאל את החברים שלך מהשמאל, למה לשאול אותי? << קריאה >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << קריאה >> - - - << קריאה >> שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> אילו דברים אסטרטגיים? גם לצפון וגם לנגב. תשאל את האנשים שם ותשמע. ברוך השם, דברים אסטרטגיים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רמי הולך לריאיון, ואידך זיל גמור. אבל אם אני אחזור לרעיון המקורי שלי, לפני שאתם התחלתם לפתח שיחה בנוגע לתנועה הקיבוצית - - - << קריאה >> שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> הסברתי לאן הולך הכסף – הוא הולך ברוך השם לתיקון נזקי אוסלו ביהודה ושומרון, אבל הוא הולך גם - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אם תיתני לי רק להשלים משפט, או שלא. << קריאה >> שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אתן לך לסיים בכיף. << קריאה >> שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> ברוך השם - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז בניגוד אולי למה שאת רגילה לשמוע, אני אומר לך גם את הדברים הטובים וגם את הדברים הרעים. אני לא רמזתי ולו במילה אחת – כל משרדי הממשלה תמיד עושים דברים טובים, חוץ ממשרדים שאני לא מבין מה הם עושים, אבל אני שם את זה בצד. כל משרד ממשלתי וכל שר יכול לבוא ולהגיד: אני עושה טוב למדינת ישראל. למה זה לא מרשים אותי? אני אגיד משפט, דבר והיפוכו: 1. אתם עושים טוב; 2. זה התפקיד שלכם. תמיד מחמיאים לשר הנגב והגליל. אני אומר: סבבה, אין לי שום בעיה עם מחמאות, אבל נשמה, זה התפקיד שלך. אני בעד לתת תמיד מחמאות והכול בסדר, אבל זה התפקיד שלך. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> כמו שאני מכירה את האיש הזה, הוא לא מצפה למחמאות. הוא עושה את זה והוא מכיר בזה שזה התפקיד שלו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הכול בסדר. לא אמרתי שהוא עושה את זה בשביל מחמאות. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> הוא פשוט עושה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא חושב שהוא עושה את זה כי הוא רוצה מחמאות. אני חושב שיחד עם זה שהוא עושה הרבה טוב, הוא גם עושה הרבה רע למדינת ישראל, אבל זו הפרספקטיבה שלי. זו הפרספקטיבה שלי. כשאני מסתכל על הלילה של אתמול – זה מצחיק לראות את השותפות האסטרטגית שיש ביניכם לבין אייכלר. אם אני אשאל אתכם – אמר את זה רמי, פשוט הייתי פה בנאום – אם נדבר על החוק הזה ואם נדבר על הרבה מאוד דברים – לא את ספציפית וגם לא את ספציפית, שלא יהיו פה אי-הבנות, וגם לא אופיר כץ, שנמצא פה, יו"ר הקואליציה' אבל בשקט, בחדרי-חדרים פה במסדרונות' אתם אומרים לנו כמה לפעמים אתם מסכימים איתנו' אם זה בנושא הגיוס, אם זה בנושא החוק הזה. הוא גם אמר את זה. בנושא החוק הזה, מלא מהקואליציה, מלא – לא אחד, לא שניים, לא שלושה – מסיעות שאני האמנתי שלא נמצא שפה משותפת, מלא נגד החוק הזה, כל אחד מהטעמים שלו. והכי מצחיק שהטיעון המנצח של אותם חברים – חברים? לא חברים כל כך – של אותם אנשים שנגד החוק הזה, על מי הם נסמכים? לא תאמיני: על בג"ץ. הם אומרים: למה אנחנו שלמים על ההצבעה הפוזיטיבית שלנו? כי אנחנו יודעים שזה ייפסל בבג"ץ. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני לא חושבת. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הרבה פעמים אתם מסכימים איתנו, אבל בסוף, בשותפות האסטרטגית שלכם - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בבג"ץ יהיה מאוד קשה לפסול את החוק הזה. מאוד קשה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר, כל אחד והדעות שלו. אני גם שמעתי את הוויכוחים שלך עם גלעד. הוא עשה את זה טוב ממני, בטח על פרטי החוק. אני הייתי בוועדת הכספים, הוא היה - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני ממש לא התווכחתי איתו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. הוא התווכח חד-צדדית איתך ואת לא ענית לו בכלל. הכול היה ממש שיח חד-סטרי - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בסוף. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - אבל לא משנה. אני אומר שבסופו של דבר אתם יושבים פה, והברית האסטרטגית שנוצרה בין הציונות, על שלל גווניה וזרמיה, לבין אייכלר, שרואה בך, גברתי, סגנית שר החוץ, בהמה דו-רגלית – אייכלר, ככה הוא רואה אותנו, אותי ואותך. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> זה ממש לא נכון. << קריאה >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << קריאה >> מה הוא אמר? < דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מוכן לשים את האפיקומן - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> נאור, תצטט נכון. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אחד לאחד, רשמתי. להראות לך? בגלל שגברתי ביקשה, הכינותי מראש, כי אני יודע שאתם אומנם מאמינים בני מאמינים, אבל איכשהו תמיד אתם לא מאמינים לי. אבל בסדר, אני מקבל את זה, והכינותי מראש את הציטוט. בבקשה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> מה, אתה מביא לי ציטוט מערוץ 12? אתה אמיתי? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוי אוי אוי. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לא, זה לא ייאמן. ציטוט זה עם הפרצוף של אייכלר - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה מערוץ 13. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> ערוץ 13, יחי ההבדל. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה בכלל פסול. אתם יודעים מה? הינה, אופיר, אחרי מבצע אפיקומן, אני נותן לכם עוד מבצע להיום. יגיע סגן שר התקשורת, יגיד: אני לא אמרתי את המילים האלה; או יגיד פינדרוס שלא השווה את האוכלוסייה הגאה במדינת ישראל לחמאס וחיזבאללה – אני עולה לבמה ומצביע בעד מבצע האפיקומנים. יש היום עוד איזה מבצע? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בעד עונש מוות למחבלים? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> את יודעת מה? אני אשקול את הצבעתי. כנראה שלא, אבל אני מאתגר. אני אומר לכם שהוא אמר את זה. הוא גם לא הכחיש, לא יצאה שום הכחשה, אבל בסדר. זו הברית האסטרטגית בין הליכוד, שהיה לי פעם בית, לבין אייכלר. והיום, אם יש מישהו ציוני במדינת ישראל, ציוני, שרואה את הברית האסטרטגית לאורך שנים כשותפות פוליטית על מלא ואומר: אני משלם את המחיר של אייכלר ודרעי – האריה שאהב תות, והגיע אתמול להצבעה כחלק ממבצע אפיקומן – אם זו הברית האסטרטגית שאתם רואים כדבר טוב וחיוני על הפוליטיקה הישראלית – כי פה אתם מלכים, פה אתם רוב; אם אתמול היינו נופלים בפח או לא נופלים בפח, עדיין הכסף היה עובר – אם זו הברית האסטרטגית שאתם רואים לנכון, אז תפדל, מעולה. כל הכבוד לכם. תחי מדינת ישראל והעם היהודי. המלכות השלישית שלנו פה. אגב, השרה סטרוק, בגלל שהתפקיד שלך הוא לא רק התיישבות אלא גם משימות לאומיות, הינה משימה שאולי אני שם לפתחך ותגידי מה את רוצה לעשות עם זה. אתמול שמעתי את אביחי שטרן מדבר בקריית שמונה. הוא דיבר על הרבה מאוד חסרים, אבל אמר דבר אחד שאותי – לא רק אותי, עוד כמה אנשים – מה שנקרא, הדליק. האם ידעת ש-28% מתלמידי א' עד ח' בקריית שמונה לא יודעים קרוא וכתוב? עם הספר. עזבי השכלה, עזבי עבודה, עזבו את שפינוזה, Wizz, Waze. עזבו, בלי הייטק, לא טוב הייטק. היית פה כשדיברתי על זה אתמול. הינה, בבקשה, יש לך מיליארד נקודה אפס ארבע משהו, התקציב over all, כולל הרשאות להתחייב, נכון? פלוס מינוס. לא בטוח שאת יודעת, אני אומר לך: זה התקציב. אני מאתגר אותך. קחי 50, 20 מיליון שקל, ושימי שם בפרויקט שיביא עוד שנה אוכלוסייה במדינת ישראל שידעו לקרוא ולכתוב. קל. הינה, אני אצביע בעד. מבטיח לך שהאנשים שתשלחי לוועדת הכספים לא יעברו את העינוי שאנחנו עושים להם עם שאלת השאלות; אגב, לא מחזירים על הכול תשובות. << קריאה >> שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> קודם כול, כל שר עושה את תפקידו - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, חזרנו לזה? אין בעיה. << קריאה >> שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> - - לבצע מעבר לתפקיד הספציפי שלו לייצר תהליכים אסטרטגיים משני מציאות - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה עכשיו זהות יהודית? למה אתם עושים זהות יהודית? יש תשע מינהלות לזהות יהודית. הזהות היהודית במדינת ישראל לאורך כל ההיסטוריה של 3,787 השנים שלנו – ואללה, הסתדרו בלי תשע מינהלות, הסתדרנו, הגענו עד הלום. אומנם אולם קולנוע חליפי, אבל ואללה, הסתדרנו. לא צריך תמיד זהות יהודית. << קריאה >> שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> למה אני אומרת לך את זה - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם כל כך חוששים לזהות יהודית. << קריאה >> שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> לך ברחוב ותשאל, תראה איזה צימאון יש לזהות יהודית. צימאון. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נלך ברחוב ונשאל. אני מאתגר אותך פעם שנייה, אחרי שתעשי לי פייק צ'ק על אייכלר. אני אלך איתך ברחוב, אני אלך איתך באיזה רחוב שתרצי, ואשאל שתי שאלות, ככה מהשרוול שלי: מה בא לך יותר, מינהלת לזהות יהודית או תחבורה, רכבת קלה בעיר שלך? מה בא לך יותר, לעמוד פחות בפקקים או זהות יהודית? מה בא לך יותר, מינהלת זהות יהודית נוספת, על אף השמונה שקיימות - - - << קריאה >> שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, יש שמונה מינהלות זהות יהודית, גברתי. יש לך מתחרים, ואת יודעת את זה, כי שמת שם מנהל שאמור לתכלל את שלל המינהלות לזהות יהודית. יש במשרד התרבות, יש במשרד המורשת, יש במשרד המסורת, יש במשרד ראש הממשלה, יש במשרד ההתיישבות, יש במשרד החינוך. יש מספיק. אבל אני אלך איתך ברחוב, בואי נשאל כל הורה צעיר במדינת ישראל: מה אתה מעדיף? לשלם 2,000 שקל פחות מ-6,000 ו-5,500 שקל למעון היום, חינוך חינם מגיל שלוש שהבטחתם לנו, אבל בסדר גמור, מלחמה וכל התירוצים, שלל התירוצים; אגב, 800 מיליון יכולים לסדר את זה אבל לא משנה. בואי נלך ונשאל: מה אתה מעדיף, עוד מינהלת לזהות יהודית או 2,000 שקל הנחה במעון יום? עוד תחבורה ציבורית או מינהלת לזהות יהודית? אני זורם. << קריאה >> שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> גם הבאנו סבסוד למעונות יום בגבול הצפון, הבאנו הנחה מטורפת במעונות יום כדי להביא לשם משפחות צעירות, כי זה מה שגבול הצפון צריך. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לצערך – מה? << קריאה >> שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> אם תשאל - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עוד פעם "אם תשאל"? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תן לה לסיים. אתה שאלת שאלה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה, אני נותן לה לדבר. נתתי לה ולרמי לדבר פה חמש דקות. << קריאה >> שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> זהות יהודית במעון יום - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זהות יהודית במעונות יום? << קריאה >> שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> אתה תראה שלהרבה מאוד אנשים במדינת ישראל חשוב שלילדים שלהם תהיה זהות יהודית. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני יודע שמישהו מגל"צ אמר את זה פעם: שימי נקודה. אני לא יודע אם אפשר להגיד "גל"צ" פה. אז מכיוון שהרמת לי להנחתה, כי מה לעשות, לצערך, שמחתך, שמחתי, אני אוהב להסתובב, זה מה שאני יודע בחיים שלי – אני גם מחלק פלאיירים למחייתי אבל גם מסתובב הרבה בשטח, כן, כן, ואני, אגב, גאה בזה מאוד – אני הסתובבתי הרבה בצפון. אמרת 0–2 – מועצה אזורית בדלתון, מושב עלמה. << קריאה >> שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> לך תשאל את עמית סופר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אילן היוחסין ברור. אח של סופר. עמית סופר הוא ראש המועצה. אז רגע, למה אני צריך לשאול כשאני רואה בעיניים שלי? אני אסביר לך את החינוך לגיל הרך שהיה. תשאלי את עמית כמה ניסיתי לעזור לו. << קריאה >> שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> סגנית שר החוץ, סליחה. תקשיבי איך הם לומדים, ילדים בחינוך לגיל הרך, במקלט של שנות החמישים, 30 ילדים או 25 ילדים בחדר אחד של בקושי 15 מ"ר, כשהשירותים שלהם כל כך גבוהים שהילדים אפילו לא יכולים לעשות צרכים בלי לעלות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, שנייה, לא הפרעתי לך, למרות שזה הזמן שלי. הינה, החינוך לגיל הרך. תאמיני לי ששם במקלט בעלמה ודלתון הם לא צריכים עוד זהות יהודית. מה שהם צריכים זה מבנה מוגן, בישראל 2026, מבנה מוגן עם נשות צוות כמו שצריך, שגם לנשות הצוות יהיה אוויר לנשום בלי ריח של צרכים במקלט ואוכל ויוטיוב כל היום, בלי אפס תוכן חינוכי. אפס תוכן חינוכי, לא זהות ולא יהודית ולא נעליים. זה מה שהם צריכים קודם כול. אין לי שום בעיה עם זהות יהודית, אבל כל עוד תשלבו את זה עם מתמטיקה, עם אנגלית, עם חינוך להיות בן אדם, ערכים. כל האלימות פושה בחברה הישראלית, אם ביהודה ושומרון, אם בחברה הישראלית, מה שנקרא בקו הירוק – אלימות פושה, ואתם עוצמים עיניים, החל משר החינוך ועד השרה להתיישבות, כל מה שקורה ביהודה ושומרון. אז זה מה שיותר דחוף בעיניי מזהות יהודית. להיות יהודי זה קודם כול להיות בן אדם. קודם כול שיהיו בני אדם, אחרי זה תיתנו להם את התכנים של משה רבנו והאפיקומן שהבאתם פה אתמול. הכול בסדר. אף אחד לא פוחד מזהות יהודית. בעיניי, אתם פוחדים מזהות יהודית. אתם כל כך חוששים לזהות שלכם שאין היום משרד שלא מסוגל לשים זהות יהודית. תראי את שר החינוך שלנו כדוגמה. שר החינוך, כשאני הייתי ילד – והיינו ילדים בערך באותו זמן, סגנית שר החוץ – למדנו תורה. למדנו תורה בכיתה ב'. כולנו קיבלנו ספר תורה. לא זכור לי שהיה אי פעם שר שעושה מזה סרטונים לפריימריז. כל היום הוא מסתובב ומחלק ספרי תורה. מי ישמע, אתה משה רבנו. חלאס כבר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> איזה שר חינוך יש לנו? עושה. כל היום הוא עושה סרטונים ומוזיקה וכיפות. בסדר. << קריאה >> שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> זה מראה לך - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא מראה לי. הייתי מצפה – כי הזכרת חינוך לגיל הרך: באסון בירושלים, בכל המעונות הלא-מפוקחים, שזה למעלה מ-75% מהמעונות במדינת ישראל שנשארים שם אנשים – עזבי, אני לא רוצה לתאר בכלל את הזוועות – כשקרה האסון הבטיח לנו השר שהוא ימנה צוות מיוחד ביחד עם השלטון המקומי, הנהגת ההורים, משרד החינוך וצוות הפיקוח של הממונה על הגיל הרך ברשויות המקומיות, שהוא ילך ויסתובב ויראה ויפקח. מה, מי נפרד ממי? << קריאה >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << קריאה >> אני עולה לתדרך. אני אחזור. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תשמעי, אני יכול להישאר לגמרי עם אורית סטרוק פה לפחות עוד שעה. אנחנו רק במינהלת הזהות היהודית בשולחן המתכלל. עוד לא הגעתי איתך בכלל לצורה שבה מדינת ישראל מנהלת את הגליל והנגב. << קריאה >> שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תעלי אותו. מה זה? הוא עושה סרטוני פריימריז. << קריאה >> שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> תן לי שנייה לענות לך. אני לא ידעתי שהוא - - - שמחת תורה, אבל זה טוב מה שאמרת. אם שר החינוך עושה סרטוני פריימריז על ספרי תורה, אני – קודם כול, כמו שאני מכירה את שר החינוך, התורה באמת חשובה לו, אבל אם הוא עושה את זה, יש סיבה. אנשים רוצים תורה, אנשים רוצים ללמוד גמרא, אנשים רוצים תפילה, אנשים רוצים מסורת. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> יש צימאון. << קריאה >> שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא פוסל את מה שאת אומרת. אנשים רוצים ביטחון אישי. אז מה? השר לביטחון לאומי גורם לביטחון אישי במדינת ישראל? יושבת פה נציגה בכירה, בכירה בסיעה. אנשים רוצים ביטחון אישי. אז מה? הבאתם להם ביטחון אישי? אנשים רוצים הקלה ביוקר המחיה. הבאתם להם הקלה ביוקר המחיה? אנשים בקריית שמונה רוצים להתאוורר מהמקלטים. הבאתם להם אוורור? << קריאה >> שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> גם את צריכה להקשיב לי מדי פעם, רק איזה 30 שניות פעם בעשר דקות תקשיבי לי. אנשים גם רוצים ללמוד לקרוא ולכתוב. הם רוצים לקרוא ולכתוב במדינת ישראל. הם רוצים. יש ביקוש ללקרוא ולכתוב. תנו להם לקרוא ולכתוב. יש ביקוש לדיור בהנחה? יש ביקוש. יש ביקוש להשכלה גבוהה? יש ביקוש. יש ביקוש למלא מלא דברים. מה זה "יש ביקוש"? אז הינה, ברור שיש ביקוש. << קריאה >> שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> אם אתה אומר שיש סרטוני פריימריז, סימן שזה מצרך מבוקש. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בפריימריז. מה זה "מצרך מבוקש"? זה כמו הריינג'רים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> היא מסבירה לך את הלוגיקה של הדבר הזה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מסביר לכם לוגיקה. אני מסביר לכם לוגיקה. חוץ מזה, רק בשביל הפרוטוקול והדיוק ההיסטורי, לוגיקה בעיניי זה חלק לגמרי מהותי בליבה. אני לא בטוח שמותר לנו לדון בזה בכנסת. אני לא בטוח. לוגיקה זה – כן, בבקשה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לפריבילגים מותר. << קריאה >> שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> אני קצת יותר מבוגרת ממך - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ממש, בשנתיים. << קריאה >> שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> כשאני הייתי ילדה, את כל הדברים האלה למדו בבית הספר החילוני היסודי. לא היה צריך - - - כי הכול היה בתוך מערכת החינוך. אלא מה? במשך השנים קיצצו, קיצצו, קיצצו, מערכת החינוך נהייתה עירומה מזהות יהודית - - - הלוואי שנחזור, בעזרת השם. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> גברתי השרה, מערכת החינוך נשארה רזה ועירומה מהמון המון המון מקצועות. היא נשארה רזה ועירומה ממורים למדעים באותה מידה של הזהות היהודית. היא נשארה רזה משכר המורים ובצורה שבה מעסיקים מורים, לאו דווקא שכר המורים באופן ישיר. היא נשארה רק בתקציב הזה עירומה מ-400 מיליון שקלים בתקציבי הבינוי של כיתות חדשות בחינוך הממלכתי. היא נשארה עירומה. היא נשארה עירומה, כמו שאמרתי לך כבר בערך 24,000 פעמים - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> נגמר לך הזמן. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה נגמר לי הזמן? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> כי נגמר. אתה כל כך נהנה שלא שמת לב. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא אמרו לי לרדת. אז בסדר. היא נשארה עירומה עד שהוא מגיע מ-28% שלא יודעים קרוא וכתוב. היא גם נשארה עירומה מזה. אנחנו נשארים עירומים גם מביטחון אישי, מספרית. עזבי דעה פוליטית וחבלי תלייה וכל השטויות, והפטור לנוח'בה שאתם נותנים פה. עזבו את זה. יש גם מלא עירומים בחברה הישראלית. פשוט רק זה קיבל תשע מינהלות לזהות יהודית. הייתי שמח שתקום מינהלת לגיל הרך במדינת ישראל. הייתי שמח שתקום מינהלת לתחבורה ציבורית במדינת ישראל, שתדאג לפחות כמו שאתם דואגים לזהות היהודית במדינת ישראל - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> נאור. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - לתחבורה, ליוקר המחיה, לביטחון האישי ולביטחון הלאומי שלנו. אגב, גם הייתי שמח שלא תקום מדינה פלסטינית בעזה, אבל בזכותכם, הקואליציה המדהימה שלנו, זה אשכרה קורה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> הזמן נגמר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואחרי זה, לא תגידו "לא ידעתי". לרדת? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חבר הכנסת – כן. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, את לא מנהלת אותי, With all due respect. סליחה שדיברתי אנגלית במסגרת הליבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני מבינה. מה לעשות, אני למדתי בבית ספר חילוני. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הינה, את רואה? אפשר גם וגם. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה. << קריאה >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אל תזלזל. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא זלזלתי, אמרתי שגם וגם. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לרשותך עשר דקות. << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, נאור דיבר עכשיו הזכיר את היישוב עלמה ואמר שהתלמידים לומדים בגן במקלט אבל זה מקלט ישן ומיושן. אני רוצה להגיד לך – לקחת אתכם למקום אחר, לנגב, לכפרים הבלתי-מוכרים. שם אין מקלטים, אין מבנים מבטון, אין שום מקום שהתלמידים או האנשים יכולים להיכנס אליו בזמן אזעקות ובזמן טילים. אז יש הרבה יותר עירומים מאשר מה שהזכרת כאן. החברה הערבית עירומה בהרבה דברים, ואני אתחיל בנושא של החינוך. כשהתחילה המלחמה ומערכת החינוך רצתה לעבור ללמוד בזום, כנראה ששר החינוך והמערכת והנהלת משרד החינוך חושבים שלכולם יש את התנאים כמו בתל אביב, במרכז – יש להם תשתיות אינטרנט, יש להם חשמל, יש להם מקומות מוגנים שהם יכולים ללמוד – אבל שכחו שבזמן שהמדינה עוברת ללמידה מרחוק, יש הרבה ילדים שלא יכולים ללמוד מרחוק. פשוט המערכת מאבדת אותם. אותם ילדים – ואנחנו תכף נדבר על הכפרים הבלתי-מוכרים ונדבר גם על הפריפריה הגיאוגרפית. גם בצפון וגם בדרום יש הרבה יישובים שהתשתיות בהם על הפנים. בתשתיות של האינטרנט בקושי יש לך קליטה, ולכן, איך אתה יכול להתחבר וללמוד לימוד מקוון כשאין לך את הדברים הבסיסיים? אין לך תשתית כמו שצריך, אין לך מקום מוגן. ביישובי הצפון כל חמש או עשר דקות יש אזעקות, וזה מקשה עליהם ללמוד גם בזום, גם להתרכז בלימודים מרחוק. ואם נדבר על הכפרים הבלתי-מוכרים, המצב הוא עוד הרבה יותר קשה. בכפרים הבלתי-מוכרים, אם יש חשמל, הוא מגיע אולי למרכזי השירות, ובכלל ביישובים, בבתים, אין חשמל, וכמובן אם אין חשמל אז אין תשתית אינטרנט, במכוון. ואלה יישובים שאם אין אינטרנט, לא נמצא שם מחשב שהתלמיד יכול להשתמש בו. המצב הזה, הנושא הזה עלה גם בהרבה ועדות, ובוועדת המדע והטכנולוגיה, שאני יושב בראשה, ואמרנו: איך אתה יכול לבקש ולהעביר את המערכת ללימודי זום כשאין לך תשתיות? הרבה אנשים והרבה ילדים שהם אזרחי המדינה לא יכולים להתחבר לאינטרנט. קודם כול, צריך לדאוג לאותם אנשים, לאותם תפקידים, ולפחות להקים להם מקלטים או מקום מוגן ולספק להם תשתית. אנחנו לא אומרים שצריך לספק תשתית לכל היישוב, אלא באותו מקום, באותו מרכז שירות, לשים מקום מוגן, מקלט גדול, שהתלמידים יכולים להגיע אליו, לדאוג לתשתית חשמל ואינטרנט, שיוכלו אותם תלמידים בכפרים הבלתי-מוכרים ללמוד ולהיות חלק מהמערכת. אז אלה דברים בסיסיים שלא נמצאים בהרבה יישובים בדרום. גם ביישובים המוכרים יש בעיות תשתיתיות ותשתיות של אינטרנט. גם ביישובים הבלתי-מוכרים, גם בהרבה יישובים בצפון, התשתית של האינטרנט היא תשתית חלשה. גם אצלי, ביישוב שלי, כשאנחנו מנסים להתחבר לאינטרנט, כל הזמן יש ניתוקים. זה לא פשוט להעביר את המערכת ללימודי זום בלי לדאוג שאותם תלמידים, כל תלמיד ותלמיד יהיה שווה בזכויות שלהם ויוכל לקבל ולהתחבר וללמוד מרחוק. לכן אני אומר שאנחנו כבר כמעט חמש, שש שנים במצב חירום, מהקורונה. גם שם היינו צריכים להתחבר ללימוד מקוון, ואותם דברים עלו אז בקורונה ואחר כך במלחמות השונות. כבר שש שנים כמעט שהמדינה נמצאת במצב חירום, ולא דאגו לאותן אוכלוסיות של תלמידים, שתהיה להם אפשרות ללמוד מרחוק כשאין להם את התשתיות. אז איפה שר החינוך? שר החינוך לא מגיע לכל מקום. הוא מגיע כנראה למקומות שיש סיכוי או שיש שם מצביעים שלו, שיש לו מתפקדים בפריימריז שיכולים להשפיע ולעזור לו. אבל אנחנו לא ראינו את שר החינוך מסתובב או מבקר ביישובי הנגב, לא ביישובים הבלתי-מוכרים, לא ראינו אותו מסתובב ביישובים בצפון. וזה לא רק שר החינוך אלא גם שרים אחרים. לא ראינו אותם מסתובבים ומבקרים, כמו שביקרו בדימונה ובערד, מגיע גם ליישובים בנגב, מגיע גם ליישובים בצפון. שהשרים יגיעו, יבקרו, יהיו בשטח כדי לראות מה הצרכים של האנשים. בדרום כמעט כל היום נופלים רסיסים ונופלים שברי טילים בשטח הענק של הנגב, באזור של הכפרים הבלתי-מוכרים. הם מספרים לנו שכמעט כל היום יש נפילות, ושם אין מיגון, לא לאזרחים, לא לתלמידים ולא לאף אחד. התפקיד הבסיסי של המדינה הוא לדאוג לאותם תלמידים, כי בזמן מלחמה לא בוחנים רק את עוצמת הביטחון, בוחנים גם את המחויבות לשוויון. חינוך זה לא פריבילגיה, הוא זכות לכל ילד וילד במדינה, ובזמן המלחמה, הזכות לא יכולה להיות תלויה בקו אינטרנט. האחריות של המדינה היא לדאוג לתשתיות ולדאוג שכל תלמיד במדינת ישראל יוכל לקבל את השירות ויוכל ללמוד מרחוק, כי אחרת, אנחנו מאבדים הרבה תלמידים שלא יכולים להיות בתוך המערכת. הם מאבדים הרבה חומר, וזה יכול לגרום לנשירה בהמשך, כי הם לא מוצאים את עצמם. מה עוד? אפילו בזום, אפילו במקומות שיש אינטרנט – תראי, יש לי ילדים. אנחנו רואים שהילדים מתחברים לזום כשהם כמעט ישנים; חצי ישנים, חצי ערים. גם ההשתתפות של הילדים והכניסה שלהם לזום לא גבוהה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> זה בלי שום קשר. << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> בלי שום קשר לתשתיות. אני אומר שצריך לחשוב, ואני חושב שבמקום לעשות לימוד מקוון, צריך לדאוג שבתי הספר יהיו מקומות מוגנים, עם מקלטים שיכולים לפחות לספק לאותם תלמידים להגיע ללמוד בתוך בית הספר פרונטלית. לפחות לעשות את זה שהתלמיד יגיע יומיים, שלושה, לבית הספר, שיחלקו את בית הספר לשניים אבל שיהיה מקום בתוך בתי הספר שבו יכולים לקלוט את אותם תלמידים. צריך לחשוב שבכל בנייה חדשה של בית ספר, שיהיה בו מקום מוגן שיכול לקלוט הרבה תלמידים, ולפחות 50% מהתלמידים יוכלו ללמוד גם פרונטלית. אז יש לי עוד שתי דקות. אתמול דיברתי, וגם בתקשורת דיברו, על זה שמנעו מהפטריארך הלטיני להגיע לכנסייה. אני שמח לשמוע היום שאחרי הלחץ שהיה, הלחץ הבין-לאומי, המשטרה אישרה היום מתווה כניסה לתפילה בכנסיית הקבר. אנחנו מברכים על זה. אני מקווה שבאותו מתווה, שגם יאפשרו מתווה כזה למסגד אל-אקצא, שגם יאפשרו לאנשים לפי אותו מתווה להגיע להתפלל במסגד אל-אקצא. נקודה אחרונה – גם אתמול דיברתי על זה וגם היום ראיתי פרסום בתקשורת ששוב יש טרור יהודי בגדה המערבית. בכפר נחאלין הציתו רכב וריססו גם גרפיטי על הקירות: נקמה יהודה בנימין. אני לא שמעתי שרים וחברי כנסת שגינו את המעשים של אותם נערים – קוראים להם "נערי גבעות", קוראים להם "טרור יהודי" – שמגנים את זה, שעושים את זה בתדירות של כמעט יום-יום, הם נכנסים ושורפים ופוגעים בתושבים פלסטינים. אני חושב שהגיע הזמן שהמדינה תיקח אחריות ותטפל בתופעה הפסולה הזאת. תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף, לרשותך 15 דקות. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני מתנגד לעונש מוות עקרונית, בלי קשר לזהות הנידון או קורבנותיו או המעשים שעשה הנידון. עונש מוות, מעבר להיותו רצח בידי המדינה, משחית את החברה ומשריש בה נורמות של אלימות, קיצוניות ואדישות לערך החיים, שהוא הערך העליון מבחינתי. לעמדה זו שותפים רוב מוחלט בקרב המבססים את דיני העונשין על תפיסה של צדק ולא על עקרון הנקמה הפרימיטיבי. ראו את דברי הסנגוריה הציבורית בדיוני הוועדה, ואני מצטט מתוכם: "פעולת ההוצאה להורג – ובפרט כשהיא נעשית בחסות החוק והמשפט – מעוררת שאלות יסוד הנוגעות לגבולות האלימות שמדינה רשאית להפעיל כלפי היחיד ומשדרת מסר קשה שמהותו זילות הערך של חיי אדם - - - היתר למדינה לבצע פעולות המתה משפטית 'סטריליות' נושא עימו השפעות הרסניות על מערכת המשפט ועל החברה בכללותה", סוף ציטוט. ואכן, בעשורים האחרונים קיימת מגמה עולמית ברורה של צמצום וביטול עונש המוות. מרבית המדינות הדמוקרטיות ביטלו את עונש המוות בחוק מתוך תפיסה כי מדובר בענישה אכזרית ובלתי הפיכה, שאינה עולה בקנה אחד עם זכויות אדם בסיסיות. המשפט והמוסדות הבין-לאומיים מעודדים מדינות לזנוח את השימוש בעונש זה, והחזרתו לספר החוקים נתפסת כנסיגה מהותית מהסטנדרטים המקובלים בעולם הדמוקרטי המודרני. מספרים על מקרה – דיברתי עליו פעם בהקשר אחר בבית הזה – שבו הובא שודד ים בפני אלכסנדר הגדול. כאשר נדרש השודד למעשיו ענה: אם אתה שודד עם סירה אחת מכנים אותך פיראט; כאשר אתה שודד עם צי קוראים לך אלכסנדר הגדול. ובפרפרזה על הסיפור: אם אתה נוטל חיים של אדם אחד או כמה אנשים בודדים קוראים לך רוצח טרוריסט, אבל אם אתה זומם להוציא להורג מאות אסירים, טובח בעשרות אלפי ילדים ומדכא את חירותם של מיליונים, קוראים לך ממשלת ישראל. אמש קיבלנו קריאת השכמה ונורת אזהרה ביחס לאותה נסיגה מהעולם הדמוקרטי – שלא לומר הקריסה לעברי פי פחת – בפרסום הודעתם המשותפת של שרי החוץ של בריטניה, גרמניה, איטליה וצרפת. וכך נאמר בהודעה שלהם: "אנו מביעים את דאגתנו העמוקה בנוגע להצעת חוק שתרחיב משמעותית את האפשרויות להטיל עונש מוות בישראל - - - אנו מודאגים במיוחד מהאופי המפלה דה פקטו של הצעת החוק. אימוץ הצעת חוק זו עלול לערער את התחייבויותיה של ישראל בנוגע לעקרונות דמוקרטיים. עונש המוות הוא צורת ענישה לא אנושית ומשפילה, שאין בצידה כל השפעה על הרתעה". זו הסיבה שאנחנו מתנגדים לעונש המוות, יהיו אשר יהיו הנסיבות ברחבי העולם. דחיית עונש המוות היא ערך יסודי המאחד אותנו. אנו קוראים למקבלי ההחלטות בישראל, בכנסת ובממשלה לנטוש תוכניות אלה לקידום הצעת החוק, אמרה ההודעה. הייתי רוצה להתייחס גם למחלוקת ההלכתית ביהדות הנוגעת לעונש המוות, אך הדבר מיותר, מן הטעם הפשוט שההלכה אינה צריכה להיות הבסיס למשפט הישראלי, וכן, כי לא ההלכה ולא מסורת ישראל, ובוודאי שלא התורה, מעניינים את מקדמי החוק. רק שנאה גזענית עיוורת ותאוות דם חולנית מניעות אותם. את דת ישראל, על חלקיה היפים, הפכתם לכסות כוזבת ולמסווה לאותה תאוות דם, סובלימציה מעוותת למאוויי לבבכם המופרעים. ומה מעיד על עמדתכם השטנית יותר מכול אם לא עצם חדוות המוות שאתם מפגינים בקידום החוק? הצהלות שנשמעות מכיוון הממשלה, ובעיקר מכיוונה של סיעה אחת, שהפכה את חבל התלייה לשמה הפוליטי, ואת רוצח ההמונים בחברון לגיבור, צהלות על הדם שעתיד להישפך ועל החבל שצפוי להיכרך. היהדות מתעבת חגיגות שכאלה. כולנו זוכרים את דברי אלוהים למלאכיו בסיפורי חג החירות ויציאת מצרים עם הטבעת חילות פרעות בים סוף: "מעשה ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה?" שהרי בספר בראשית, בסיפורי בריאת העולם והאדם נכתב במפורש: "ויאמר ה' נעשה אדם בצלמנו כדמותנו", ובהמשך מודגש: "שפך דם האדם, באדם דמו ישפך, כי בצלם ה' עשה את האדם". ביהדות האמיתית, שליבה טהור ואינו גס כשל מציעי החוק, המעוותים את היהדות, צלם האלוהים של כל אדם שמור גם לחוטאים הגדולים ביותר. כך למשל בעניין השמדת עיר הנידחת, זו שכל אנשיה עובדי עבודה זרה, כפי שתואר בספר דברים, כתב הרב חיים בן עטר, הידוע בשמו "אור החיים הקדוש", ואני מצטט ממנו: "כוונת מאמר זה כאן, לפני שציווה על עיר הנידחת שיהרגו כל העיר לפי חרב, ואפילו בהמתם, מעשה זה יוליד טבע האכזריות בלב האדם - - - והבחינה עצמה תהיה נשרשת ברוצחי העיר הנידחת. לזה אמר להם הבטחה שייתן להם ה' רחמים, הגם שהטבע יוליד בהם האכזריות, מקור הרחמים ישפיע בהם כוח הרחמים מחדש, לבטל כוח האכזריות שנולד בהם מכוח המעשה". הווי אומר, ממעשה אכזריות נולד טבע אכזרי, וממעשה של נקמה אנושית נמשך כוח אכזריות ומחמיר. נטילת חיי אדם, כל אדם, גם אם פשע, גם עם עוול כלפי העולם והחברה, היא עניין שנעשה בעצב, בכאב, בחיל וברעדה, בוודאי ובוודאי שלא בעליצות, ברברבנות, ועם סיכת דש חולנית. השמחה והחדווה בנטילת חיי אדם הן סימן לריקבון האנושי העמוק ביותר והאנטי-יהודי המושרש ביותר שמצוי ביסוד של החוק המוצע, וחמור מכך – ביסוד מציעיו. ואי-אפשר שלא להתייחס לכך שהסיעה המציעה את שיקוץ החקיקה הזה מתהדרת בשם הראוותני "עוצמה". למול תאוות כוח ברברית כזאת חבריי ואני מבקשים להציב אלטרנטיבה של עוצמה מוסרית, עוצמת האדם בהיותו אדם, כפי שכתב לוחם זכויות האזרח מרטין לותר קינג בספרו משנת 1967 "לאן אנו הולכים מכאן: כאוס או קהילה", כשנה לפני הירצחו. בספר מציג קינג תפיסה של כוח המבוססת על צדק וחמלה, לא על נקמה ורצחנות. כוח במיטבו, הוא כותב, הוא אהבה המיישמת את דרישות הצדק. כמובן שגם בחינה משפטית יבשה של הטומאה המוצעת לפנינו חושפת את אופיו המפלה, הגזעני והאנטי-דמוקרטי. ואני מצטט באריכות מתוך נייר העמדה של האגודה לזכויות האזרח: "הצעת החוק מבקשת לייצר הסדר נורמטיבי שלפיו אלימות לאומנית של פלסטינים המופנית נגד יהודים היא חמורה יותר מכל סוג אחר של אלימות, לרבות אלימות לאומנית של יהודים נגד פלסטינים, ועליה להיענות בענישה אכזרית במיוחד. זו כמובן פגיעה אנושה בערך השוויון, המלמדת כי בתכלית החוק מצויה הנחת היסוד הגזענית שחייהם של יהודים חשובים יותר וראויים יותר להגנה מאשר של אלו שאינם. תכלית זו כשלעצמה אינה דמוקרטית והיא פסולה מהיסוד. עונש מוות הוא סופי ובלתי הפיך ומערכת משפט אנושית לא חסינה מטעויות. יש סכנה מוחשית שהרשעות" – שהרשעות, זה בעצם מתאים, רשעות והרשעות – "שהרשעות שווא יובילו להוצאה להורג של חפים מפשע". "הן כאמצעי ענישה, ובוודאי כאמצעי הרתעה, עונש מוות מנוגד לערכים הבסיסיים ביותר של זכויות האדם, קדושת החיים וכבוד האדם. הוא עומד בניגוד לעקרונות דמוקרטיים מהותיים וחותר תחת יסודותיה המוסריים של החברה האנושית. הוא סותר את חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, שכן הוא מרוקן מתוכן את זכויות האדם החוקתיות לכבוד ולחיים. הוא מטיל ענישה דרקונית, ללא כל אפשרות לערעור והפיכת טעות משפטית", אמרו באגודה לזכויות האזרח. כך גם מבחינת המשפט הבין-לאומי וההגבלות המוטלות על ישראל בשל היותה כוח כובש על העם הפלסטיני – כן, כוח כובש. ההצעה סותרת את סעיף 75 לאמנת ז'נבה בדבר הגנת אזרחים בימי מלחמה, אמנת ז'נבה הרביעית, הקובע בלשון מפורשת כי – ואני מצטט מתוכו – בשום מקרה אין לשלול מנדונים למיתה את הזכות להגיש בקשת חנינה. כידוע, ישראל הצהירה על מחויבותה לחלקים ההומניטריים של אמנת ג'נבה הרביעית בשטחים הכבושים. גם האמנה הבין-לאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, בסעיף העוסק בזכות לחיים, קובעת כי לכל אדם שנידון למוות בכל המקרים תהיה הזכות לבקש חנינה או המתקת גזר הדין. מצב משפטי שלפיו עונש מוות יהיה עונש שלא ניתן להמתיק עומד בסתירה מובהקת לערך החיים ולכבוד האדם. החלת נורמה דרקונית שכזאת, עונש מוות ללא אפשרות להמתקה, באזור הנמצא תחת כיבוש של ישראל, כמוה כהטלת עונש מוות בהסדר חריג שאין לו אח ורע בעולם באופן סלקטיבי על בני אוכלוסייה ספציפית והמוחלשת ביותר – התושבים הפלסטינים הנכבשים – שכן מתנחבלים ישראלים אינם נשפטים בבית הדין הצבאי, והעונש כלל לא יחול על עבירות טרור שלהם. מכאן, שאם תאושר הצעת החוק יהיה איזה מסמר נוסף, מסמר בטון, בארון הקבורה של שרידי הדמוקרטיה בישראל. בדרך להפיכה משטרית על מלא, חבל התלייה יהיה חבל הלידה של משטר כהנאי, לאומני, תאב דם, רצחני ונפשע, משטר כהנציונליסטי מובהק. הרי לפי תפיסת עולמם של מקדמי הצעת החוק אין טרור יהודי, ואם אין טרור יהודי, הרי שהחוק לעולם לא יחול על שורפי הכפרים, מציתי הבתים, שופכי דם האדם היוצאים מקיני הטרור בשטחים לבצע פוגרומים בפלסטינים חסרי הגנה. לשיטתם, הם אינם טרוריסטים, אבל משפחה ערבית ששבה לביתה מקניות החג ואיתרע מזלה להיקלע למארב של כוחות הכיבוש, הם כן טרוריסטים, כולל ילדיהם הקטנים. בג'נין אין חפים מפשע, בג'נין אין ילדים תמימים – כך אמר רק השבוע חבר כנסת מסיעת חבל התלייה. שלילה גורפת של קיומם של אנשים חפים מפשע, ובפרט ילדים, לצד הסתה מוצהרת לפגיעה בהם, מהווה לגיטימציה לרצח, לגיטימציה להוצאה להורג ופגיעה באזרחים, ומהדהדת תפיסות ממקומות אחרים ומזמנים אחרים אפלים במיוחד של דה-הומניזציה המוחדרת עכשיו בעוצמה לתוך ספר החוקים. זוהי מטרתם הנלוזה באמת: שחרור הרסן על מאווי הלב האלימים ביותר בנפש האדם ועיגון הנורמה שדינם של ערבים פלסטינים הוא אחד – מיתה. להרגיל את החברה הישראלית שזכותה של המדינה - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תם הזמן. תם הזמן. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> מייד אני מסיים. - - להמית כל ערבי בשל היותו ערבי, כי הרי אין בהם חפים מפשע. אמרו מעתה: בירושלים מיסדתי את רצח העם. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חבר הכנסת יצחק קרויזר, בבקשה. אחרי הנאום שלו הבנתי כמה החוק הזה באמת חשוב, אם לא הייתי מספיק משוכנעת. << דובר >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >> גברתי היושבת בראש, גברתי השרה היקרה, חבריי חברי הכנסת, ראשית כול, אני רוצה להשתתף בצערך, חברתי חברת הכנסת לימור סון הר מלך, שהיית צריכה לשבת כאן ולהאזין לקשקושים שיצאו מפי תומך הטרור שיושב כאן בכנסת ישראל, כסיף. למרות שאני מוכרח להגיד, יש דברים שאני מסכים עם מה שהוא אמר. אז אולי נוציא סטיקר: כסיף צדק. אבל לענייננו, אנחנו מתרכזים כאן היום באמת לחוק חשוב מאוד, ליום מרגש מאוד, חוק עונש מוות למחבלים. החוק הזה נכתב בהסכמים הקואליציוניים של סיעת עוצמה יהודית מתוך תפיסת עולם והבנה שאפשר גם אחרת; שההגנה הטובה ביותר על אזרחי מדינת ישראל היא ההתקפה. החוק הזה הוא חלק מחזון גדול של סיעה שהגיעה לכנסת כדי לשנות, כדי להגן על אזרחי מדינת ישראל: הגדלה של כוחות ביטחון הפנים של מדינת ישראל, הקמת משמר לאומי, הקמת מערך כיתות הכוננות – שהיו עשרות בודדות והיום יש למעלה מ-1,000 – הגדלת המשכורות לשוטרים, העלאת קרנם ועוצמתם של השוטרים והשוטרות, לוחמי ולוחמות מג"ב, של אנשי כוחות ביטחון הפנים של מדינת ישראל; שינוי תנאי הכליאה של המחבלים בבתי הכלא; רפורמת כלי הנשק – היו 155,000 אקדחים והיום יש למעלה מפי שניים, בפיק של שנתיים. על פי המשטרה ונתונים שהתפרסמו בדיונים אצלך בוועדה, אדוני היושב-ראש, היה לוקח לחסל מחבל דקות בודדות, והיום מדובר על שניות בודדות. תארו לעצמכם כמה חיים ניצלו בזכות הרפורמה הזאת. חוק הפרוטקשן, שעבר גם אצלך בוועדה, אדוני היושב-ראש, הקמת מחלקי פרוטקשן בדרום, בצפון, שינוי הקונספציה מכניעה לעוצמה; מדיניות נחושה בהר הבית, שיהודים יוכלו להתפלל במקום הקדוש ביותר לעם שלהם, לעם שלנו, תפילה יהודית בהר הבית. כמה הגיוני זה נשמע? כמה קשה היה להביא את התוצאה? סגירת הר הבית לתפילת מוסלמים בחודש הרמדאן – כמה איומים שמענו? המזרח התיכון יתפוצץ. אתם מחלקים כלי נשק, אתם מגדילים כיתות כוננות, אתם מחזקים את משטרת ישראל – נכון, נכון ונכון, כי אנחנו מצילים חיי אדם. חודש הרמדאן הזה היה חודש הרמדאן השקט מזה למעלה מעשור שבו התרגלנו שהוא "רמדם". בחודש הזה יש יהודים שידעו שחייהם יקופחו בחודש הזה. זה פתאום נראה לנו הגיוני, פתאום זו נראית לנו המציאות. היום אנחנו עומדים באחד הימים המרגשים בכנסת הזו, חקיקת חוק עונש מוות למחבלים, שאומר את הדבר הפשוט ביותר: מי שרוצה לשפוך את דמם של אזרחי מדינת ישראל, שיידע שדינו אחד – מוות. לימור היקרה, אני חושב שאין מישהו, לפחות אצלנו בסיעה, או מישהו שעיניו בראשו ועוד השכל עובד שלא מסתכל על המציאות שבאה סגירת המעגל מהיום הקשה שבו איבדת את שולי, והיום שבחרת לאחוז בחיים, להתמקד בחיים, להקים משפחה, ילדים, נכדים, להגיע לכנסת מתוך שליחות אדירה ולהביא בשורה כל כך משמעותית, לא מאהבה של דם, אלא מאהבת אדם, מהרצון לחיות, מהרצון להגיד לעולם: לעולם לא עוד. דם יהודי אינו הפקר. מי שרוצה לקחת את הדם הזה מאזרחי מדינת ישראל ידע שאין לו הרבה זמן לשבת בין כותלי הכלא, כי תוך 90 יום גזר הדין שלו יבוצע על ידי הלוחמים הגיבורים שלנו בבתי הסוהר, לוחמי השב"ס, שכל כך כיף לראות אותם מסתובבים גאים, אחרי כל כך הרבה שנים שהגוף הזה היה אפרורי. כל כך הרבה קונספציות נשפכו לתוך הארגון הזה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> מושפל. << דובר_המשך >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> השפלה, כניעה, פרשיית הסוהרות, שירות הביטחון הכללי, שתמך בגישה של להיכנע, להתרפס: תאים, מחלקות לפי ארגוני טרור, יחידת נחשול, שעושה הובלה של רוצחים מכלא לכלא כדי שהם יוכלו להיפגש, ראש החמאס עם ראש הג'יהאד. אין את הדברים האלה יותר. יש היום גאווה יהודית, יש היום עוצמה יהודית. הם מפחדים להגיע לבתי הכלא, ואת זה אמרו לי אנשי כוחות הביטחון, גם אנשי שירות וגם אנשי צבא. אם אתם במפלגה הייתם יודעים, אם השר בן גביר היה יודע, אם אתה, אדוני היושב-ראש של הוועדה לביטחון לאומי היית יודע כמה חיים אתם הצלתם מאזרחי מדינת ישראל בכך שאותם המחבלים מפחדים לבצע פיגועי טרור כי הם מתחננים: אל תיקחו אותנו לבתי הכלא של שירות בתי הסוהר. יש שם בית כלא, שזה גם נשמע הגיוני. אבל לבוא לכאן ולייצר את העשייה הזו; לקחת רעיון ולהסתכל לאזרחי מדינת ישראל ולהבטיח להם שבאנו לשנות, שאנחנו דואגים לחיים שלהם, שאנחנו דואגים לחיים של הילדים שלנו, של הנכדים שלנו, ולהביא פה בשורה אחרי בשורה אחרי בשורה. נשאר לנו רק לעמוד כאן ולהודות, להודות קודם כול לקדוש ברוך הוא על כך שהוא זיכה אותנו להביא מציאות טובה יותר לאזרחי מדינת ישראל; להודות ליושב-ראש המפלגה שלנו, השר לביטחון לאומי, שהוביל, בקריעת ים סוף, כנגד כל כך הרבה מלעיזים, כנגד כל כך הרבה מקטרגים, כנגד כל כך הרבה שאמרו: מה אתה עושה? זה בלתי אפשרי. כבר שנים, כבר שנים זאת המציאות בבתי הכלא; כנגד כל כך הרבה אנשים שישבו גם כאן ואמרו: חוק עונש מוות למחבלים, ומה הם עשו? כלום. והיום, כשיש להם את האפשרות הזו שהם יכולים ללחוץ כאן על הכפתור בעד, בגלל שיקולים פוליטיים ומשחקי אגו וכוח הם יפספסו את ההזדמנות, כי החוק יהיה איתם או בלעדיהם, אבל את ההזדמנות אנחנו נותנים להם. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> עם ישראל לא ישכח. תודה רבה. << דובר_המשך >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> תודה לך, גברתי. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. תודה, תודה. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. לרשותך עשר דקות. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> תודה, גברתי. גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, לפני שאני אצטרף לתחושת השליחות והמשיחיות של חברי, זה שדיבר לפניי, חשבתי על גאולת ישראל, וואו, זיכנו – בוא, אני באתי מבית דתי, אני מתפלל. עד שאני אומר "זיכנו", זה צריך להיות אירוע. עכשיו אני רוצה לפתוח במה שהיה אתמול, ההצבעה על הפרויקטים של משרד החינוך, שהתעוררנו בבוקר – כבר אתמול זה התחיל – לאיזה מסע מטורף של התקשורת: וואו, האופוזיציה נכשלה. וואו. אני לא מבין את התקשורת הישראלית. אני לא מבין את האנשים. במקום לדבר על כך שאתמול נגנבו 600 מיליון שקל. אני בכנסת הזאת כבר 14 שנים. מעולם לא העזנו, גם כשהיינו בקואליציה, לעבוד על האופוזיציה ולעשות קונצים. עומדים כאן ומצטלמים סלפי: בואו תראו איך שיקרנו, בואו תראו איך עבדנו. הכסף הזה לא יגיע, רק שיהיה לכם ברור. רק שיהיה לכם ברור. היועצת המשפטית יודעת שזה לא יגיע. גנבה לא תוכשר כאן. גנבה לא תוכשר. יש גבול. בשעה שאנשי מילואים נלחמים, בשעה שמי שיושב בוועדת חוץ וביטחון – ואת תסכימי איתי, גברתי, לפחות בזה – כשצה"ל מדבר על צורך בעוד חיילים, ומי שישב והצביע בניגוד למה שאמר אתמול שר האוצר, הסתכל עלינו ואמר: אתם הצבעתם נגד תקציב צה"ל. שיקרת, אדוני. אני ישבתי בוועדה המשותפת והצבעתי בעד תקציב צה"ל; כולנו, גם אני וגם רם בן ברק, כל מי שהיה שם מהאופוזיציה, כי אמרנו – אמרתי לחבריי: זה תקציב צה"ל, לא מצביעים נגד. אבל אין בעיה לשר האוצר לעלות אתמול, להצביע ולהגיד: אתם הצבעתם נגד צה"ל. יש לך כיפה על הראש, לפחות תגיד את האמת. אבל מה זה משנה, כשהשקר הפך להיות לדבר הבולט כאן? כשאפשר לחגוג על זה שגנבו 600 מיליון שקל? אני הייתי מתבייש לעמוד בסלפי ולהגיד: וואי, עבדתי על הכנסת. על מי עבדת? על מי עבדתם? מאיפה ייקחו את הכסף הזה? אני באמת מצפה, גם מחבריי בתוך הקואליציה, לפעמים להרכין את הראש, לשתוק. כתבו איזה סעיף, אני רוצה שתדעו, "פרויקטים למשרד החינוך". זה אפילו לא – גם הצליחו לטשטש את זה. בושה וחרפה. צר לי על כך שזה קורה בכנסת ישראל. עכשיו אני רוצה לדבר על עונש המוות. אני בעד עונש מוות למחבלים, אבל אני לא אצביע על החוק הזה. תכף אסביר לכם למה. במקביל לחוק הזה מתנהל בוועדת החוקה, חוק ומשפט חוק עונש למחבלים שיש עליו הסכמות ואנחנו נצביע עליו. הוא יובא למוחרת החג ונצביע עליו. אבל אני רוצה שתדעו, כל אלה שמתהללים, אני ישבתי בוועדה הזאת. החוק הזה שהיום עולה, הוא לא קשור לנוח'בות. הנוח'בות, לא יהיה אפשר להעמיד אותם לדין על פי החוק הזה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> הוא ייושם על פי הקריטריונים של החוק הזה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אי-אפשר, גברתי - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> וכולנו יודעים שהחוק שאתה מדבר עליו הוא חוק שהוא אות מתה, ואין לו שום רלוונטיות בלי חוק עונש מוות למחבלים. זו האמת. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> גברתי, שני דברים אני מבקש ממך: 1. לא להפריע לי - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני גם מכירה היטב את שני החוקים. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> 2. כשאני יושב כאן יש לי המון דברים להגיד. זה תפקיד ממלכתי. גם אם את מתנגדת, תכבדי אותי. אני מאוד מכבד אותך. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> נכון. מקבלת. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> החוק הזה הוא חוק שאני רוצה שכל עם ישראל ידע – וגם אתם, המעט שיושבים כאן: אי-אפשר לשפוט את הנוח'בות. גברתי השרה, אי-אפשר. אי-אפשר גם לשפוט ערבים ישראלים שרוצחים. אי-אפשר. אי-אפשר לשפוט יהודים שרוצחים. אי-אפשר. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> זה לא נכון. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> רק ערבים מיהודה ושומרון. עכשיו, תגידו לי, ראש הממשלה מתנגד, שר המשפטים מתנגד - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בגלל זה הוא יבוא להצביע? << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע. שר המשפטים מתנגד, השב"ס מתנגד, מוסדות הביטחון מתנגדים. אתמול – ואנחנו לא "עם לבדד ישכון" – ארצות אירופה, שיש לי עליהם ביקורת והם פייסנים, אבל בכל זאת, כשמעמידים את ראש הממשלה שלנו לדין בהאג, השקרנים האלה, אנחנו הולכים לשם לענות, אנחנו הולכים לדבר בעד ראש הממשלה. אבל כשהמקומות האלה והמדינות האלה אומרים: רבותיי, תפעלו על פי אמנת ז'נבה – אמנת ז'נבה – אגב, אין, חוץ מסלובניה, מדינה שיש בה חוק מוות, אין, ואם יש, אז הוא צריך להיות, גברתי השרה, על פי – אתם יודעים מה? הדין היהודי, הדין היהודי, שאם יש ספק – אני הופתעתי. הלכתי לוועדה, אמרתי: אני מצביע על החוק. אמרתי: האם החוק נוגע בנוח'בות? אמרו לי: לא. אז הלכתי לרוטמן – ויש לי ויכוחים עם רוטמן, גברתי, את יודעת את זה – ישבתי אצל רוטמן, קראתי את החוק – ואללה, אחלה חוק שבעולם, חוק על פי כל כללי המידה הדמוקרטיים, כי אנחנו בכל זאת מדינה דמוקרטית. חוק שעושה שכל, חוק שהופך את הנוח'בות לפושעי מלחמה, ואף אחד לא יכול לדבר, כי הם פושעי מלחמה, וצריך לתלות אותם בכיכר העיר. מגיעים לוועדה – כל מי שהגיע התנגד לחוק. חבריא, הייתם צריכים לשבת שם. כולם התנגדו לחוק. אבל יושב-ראש הוועדה עושה את מה שבן גביר אומר, הוא מקשיב ואומר: ממשיכים קדימה. ואתמול, דקה לפני התקציב – משברון, כי ראש הממשלה אמר: אני לא אגיע להצביע. אני עדיין מקווה שראש הממשלה מבין את חומרת העניין, מבין שבדבר כזה אנחנו הופכים את כל קציני צה"ל, את כל הצבא, למטרה בכל העולם. אבל ממשיכים עם הדבר הנורא הזה כאילו יש כאלה שהם בעד ויש את השמאלנים, שמתנגדים. אבל אני רוצה שתדעו, אנשי הימין, החוק הזה לא יכול להחיל עונש מוות על הנוח'בות, לא יכול להחיל עונש מוות על ערבים שרוצחים אותנו – רק על יהודה ושומרון. וצריך לתלות אותם. כך כתוב בחוק: בתלייה. בתלייה, תוך 80 יום. זה חוק שנועד בשביל בייס מסוים. אנחנו נעביר את החוק שהוא החוק האמיתי, בעזרת השם, וכל הכנסת תהיה בעדו, שר הפנים וראש הממשלה והאופוזיציה והקואליציה, כי זה החוק שצריך להעביר, זה החוק האמיתי, הטוב, שאומר לעולם: אלה פושעי מלחמה, אנחנו מכירים בהם כפושעי מלחמה. גם באמנת ז'נבה כתוב שמותר – פושעי מלחמה. ואנחנו לא נגיד להם: תקפצו לנו, כי יש לנו ראש ממשלה שרוצים להעמיד אותו לדין. ולמרות שאני באופוזיציה, אנחנו צריכים לעשות הכול כדי שלא יעמידו אותו לדין, ויש לנו קציני צה"ל שאנחנו צריכים להגן עליהם, ויש לנו רמטכ"ל שאנחנו צריכים להגן עליו, ויש לנו שרי ביטחון שאנחנו צריכים להגן עליהם, שכן יוכלו לטייל בעולם בלי שיעצרו אותם. זה ציונות – להתחשב, להסתכל שמאלה וימינה ולא ללכת עם הראש בקיר. תודה, גברתי. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה. אני רק אומר שגם אני מכירה היטב את שני החוקים, והחוק של רוטמן לא יוציא להורג אפילו לא מחבל נוח'בה אחד, אתם יודעים, ובגלל זה התמיכה היא מקיר לקיר. והחוק שלנו – ההתנגדות רק מספרת - - - << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> זה לא נכון. את טועה טעות חמורה. החוק של רוטמן יוציא את כל - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חבר הכנסת מאיר כהן, חבר הכנסת מאיר כהן, על בסיס החוק שלנו, החוק היחיד שבאמת – ולכן גם ההתנגדות שנמצאת פה, כי אם החוק שלהם היה באמת מוציא להורג, אז לא הייתם תומכים. החוק הזה זה החוק היחיד, וזה בדיוק מה שזה מספר, כי אני פשוט - - - << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> למה? למה להשמיץ? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> זה חוק שלי, החוק הזה, אוקיי? אני מכירה אותו היטב ואני מכירה את כל ההליך שלו - - << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> את לא מכירה את החוק. את לא מכירה את החוק. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> - - ואני יודעת שהניסיון היום לייצר לגיטימציה לחוק שהוא אות מתה, לצד חוק שהוא ישים ויוציא לפועל את מה שהציבור מבקש ורוצה ואת תיקון העולם הזה – זה ההבדל. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> כשמחוקקים צריך להסביר לציבור. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> טוב, אבל חבר הכנסת, סליחה, אני גוזלת את הזמן פה של חבר הכנסת ניסים ואטורי. בבקשה. אנחנו אמורים גם להחליף. בבקשה, לרשותך חמש דקות. << דובר >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר >> תודה רבה. אני גאה ונרגש לעמוד פה, למרות שזה לא החוק הראשון שלי. גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להגיד רגע כמה דברים, להגיב על היומיים האחרונים, הסוערים, שהיו פה. אויבינו המרים ביותר פיטרו את הדוברים שלהם. הם לא צריכים דוברים, לא חיזבאללה, לא איראן, לא אף אחד. לא צריכים דוברים יותר. יש באופוזיציה. האופוזיציה הפכה להיות המחלישים של עם ישראל, המחלישים של חיילי צה"ל. ולא רק הם, לא רק חברי הכנסת פה באופוזיציה. אנחנו רואים את זה גם בשדרות הפיקוד, אנחנו רואים שהם מדברים על כמה החיילים שלנו חלשים. כאחד שהבן שלו נמצא גם כן בחזית עכשיו – באחת החזיתות, לא אגיד איפה – אני אומר לכם, החיילים חזקים. למזלי, הוא הסתובב פה בינינו, איתנו, הרבה זמן, פה בכנסת, ואנחנו יודעים מה העוצמות של חיילי צה"ל ומה העוצמות שלנו, שעומדים מאחוריהם. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> השם ישמור אותם. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> והמחלישים פה, אתם פוגעים בחיילי צה"ל, אתם פוגעים בעם ישראל בעת מלחמה, מלחמה על קיומה של מדינת ישראל. מאיר כהן, שיצא הרגע, הוא מבין את זה. ישבנו בחוץ וביטחון, גם את ישבת, ואנחנו מבינים מה היה המצב שלנו בתחילת הלחימה, מבינים מה המצב שלנו בזירות אחרות שעדיין לא טופלו, ואנחנו מצפים שיטופלו, כמו יהודה ושומרון, ועדיין לא טופלו, והמצב של ישראל לא היה כזה מזהיר כמו היום, כשאנחנו יודעים שחיילי צה"ל יצאו קדימה וניצחו את המערכה הזאת. ועדיין יש לנו הרבה מה לעשות כדי לנצח. אבל בשלב הזה אנחנו לא נמצאים, אף פעם לא היינו במצב הזה, וצריך לחזק את חיילי צה"ל שנלחמים בגבורה ומשלמים בחייהם. אבל פה יש את המחלישים, שמספרים כמה אנחנו חלשים, הם וכמה ערוצי תבהלה, שאומרים כמה עם ישראל חלש. לא, עם ישראל חזק, עם ישראל ינצח למרות המחלישים. אנחנו ננצח, כי אין לנו ברירה. אין לנו ברירה. אנחנו לא נפסיד אף פעם במלחמה. אם נפסיד במלחמה, לא תהיה ישראל יותר. זה ההבדל בינינו לבין האויבים שלנו. << קריאה >> עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> את לא ברשות דיבור, הוא ברשות דיבור. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> מאיפה את, מיציע העיתונאות? אפשר לנצח, אנחנו ננצח למרות ההתנהגות שלכם. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חברת הכנסת עדי עזוז, הוא ברשות דיבור. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם המחלישים הלאומיים. אתם יושבים ערב ובוקר – אתמול שמענו את לפיד, שמענו את הערוצים שלכם - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> זה לא דיאלוג, זה נאום. חברת הכנסת עזוז, זה לא דיאלוג, זה נאום. עוד רגע הזמן שלך. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> - - איך הם מדבררים את האויבים שלנו: כמה המצב שלנו קשה, צה"ל יקרוס לתוך עצמו. על מה אתם מדברים? הגזמתם. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני אוסיף זמן. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו שותפים מלאים ללחימה. אני גאה להיות פה יחד עם לימור בחוק הזה. אני גם הגשתי את החוק. חשוב מאוד להגיד, אני ליכודניק 40 שנה, זאת אומרת, אין פה – אומרים לי לפעמים: אתה עוצמה יהודית? לא. אני חושב שהפעילות של עוצמה יהודית מצוינת, יש להם חברי כנסת מצוינים. כמה שינסו להכפיש אתכם, יש כאן את לימור סון הר מלך, עלה פה קרויזר והציג את החוק הזה, צביקה פוגל. אני גאה. הם שכנים שלי, דרך אגב. קרויזר ממש שכן שלי, צביקה פוגל היה מפקד גם של צוות חילוץ גולן. אנחנו מכירים לא מהיום. אלה חבר'ה מדהימים ונפלאים שעושים עבודה נפלאה. בתחילת הקדנציה – את יודעת, יש כמה חוקים שאנחנו מוצמדים ביחד – אני אמרתי לבן גביר: תשמע, אחי היקר. דרך אגב, זה התחיל בזה שכולם הכפישו אותו. הוא הולך להיות שר – התקשורת תקפה אותו. כתבתי: "בן גביר זה אח" – את לא מבינה, המדינה התהפכה, כל המדינה התחילו לצעוק: איך ואטורי דיבר? אמרתי: לא, אני גאה, מה הבעיה עם בן גביר? אז הם אומרים שהוא משוגע. משוגע, כן? בשפה שלהם. רק אדם כמוהו יכול לטפל בבעיות גם במגזר הערבי, וטוב מאוד שהוא השר לביטחון לאומי. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> הם יכולים להיות אחים שלהם אבל אנחנו לא. שם יכולים להיות אחים שלהם. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, באזור הזה, בדיוק. ואני אומר דבר אחד: אני גאה להיות שותף שלך בחוק הזה, עונש מוות למחבלים. אנחנו חלק מהלחימה. חיילי צה"ל נלחמים. מה אנחנו עושים פה בכנסת? מה טוב לעשות פה בכנסת אם לא לעזור לחיילי צה"ל, לעזור לעם ישראל לנצח? חלק מהניצחון זה עונש מוות למחבלים. מחבל שרוצח יהודי, שאנס ילדה קטנה, שכרת את ראשו של תינוק בן יומו – אחד כזה, מה מגיע לו? תגידו, איזה דיון אתם רוצים? עלו פה כמה אנשים שהם תומכי טרור פר אקסלנס. מי שחושב שלמחבל מגיע איזה מאסר עם ארבעה צבעים של פירות, אנחנו נעצור את האיוולת הזאת. אנחנו נביא לניצחון של ישראל גם באמצעות החקיקה הזאת. לא ייתכן שאנחנו נהיה כאלה בורים ונפסדים ונגיד: טוב, מה הם אוכלים הבוקר, המחבלים? לא מעניין אותי, שלא יאכלו כלום, שיאכלו תולעים בקבר, זה מה שהם צריכים לקבל. ואני אומר, גם החוקים בעבר, יחד עם קרויזר, הפרוטקשן וזה – באמת אני גאה, ויש לכם עשייה טובה, ואני איתכם בקטע הזה. יש הרבה חוקים, גם של הליכוד, אבל באמת טוב שרצתם עם החוק הזה. גם היה לי חוק במקביל, ונצמדתי אלייך בוועדה, כי בעצם אני לא חושב שחשוב פה הכבוד. חשוב שהחוק הזה יעבור למען עם ישראל. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חד-משמעית. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> ויש כאן עוד כמה שקרים שנאמרו, ואני אשתדל לעשות את זה מהר. בנושא קריית שמונה – אני מחזיק פה את החלוקה של קרן הגז. אני לא אציג את זה, כי אסור לי להציג, אבל אני אגיד לכם. כאן זו כל החלוקה מאל"ף ועד ת"ו, ואני אפתח בקריית שמונה. קריית שמונה קיבלה כסף, שלא תחשבו – אומרים: לא קיבלו. הם מספר אחת בארץ בחלוקה של תקציב 2025, 9.304 מיליון שקלים. בנוסף, יש מצ'ינג יחד עם השר אלקין שעשינו על קו העימות, וקריית שמונה אחת העיירות המובילות בקו העימות. יש שם 90 מיליון שקלים. עשינו מצ'ינג: 45 אנחנו נתנו מהוועדה ו-45 השר, לקו העימות לשיקום. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני באמת רוצה לשבח את התקציב וההקצאה שם. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה רבה. יש לציין שלפניי את הייתי יושבת-ראש, ועשית עבודה יפה, ואני המשכתי אותה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> באמת נעשתה שם עבודה מדהימה ובאמת מפעימה, ואני חושבת שבאמת עם קשב ממש לצפון ולפריפריה ולצרכים של המלחמה. יישר כוח גדול. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה רק להגיד שנתנו בקריית שמונה 3 מיליון שקלים לעידוד תעסוקה, נתנו מגרשי ספורט, נתנו בינוי מבני ציבור במרחבים שנפגעו, נתנו הרבה כסף. אני אומר לכם, 9 מיליון רק בכסף הישיר, מעבר להשקעה בקו העימות ב-90 מיליון שקלים, שקריית שמונה היא הכי מובילה והכי גדולה שם, בין שמונה עיירות, ולכן הם קיבלו כסף. צריך לדעת לקחת אותו. כשאומרים פה וצועקים את הזעקה הזאת, זה טוב לאופוזיציה, שראש עיר בא ואומר: איפה אני אוסף את הכסף הזה? תגידו לי. מה זאת אומרת "תגידו לי"? קח דוגמה מטבריה, קח דוגמה מנהרייה לידך, תסתכל על העיירות האלה, איך הן לקחו מיליונים, מיליונים, וידעו לעשות את זה. הם יודעים איך למשוך את הכסף. אני לא יכול לנהל – אני יכול אולי להחליף אותך בעתיד, לא יודע, אבל אני לא יכול לנהל את העיר במקומך. תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח. << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> לא, אבל שנייה, לימור, אני משנה. עדי עזוז. בדיוק אני באה לשנות. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> הוא לא נמצא, אבל בסדר. חברת הכנסת עדי עזוז, בבקשה. אני נשארתי רק כדי להזמין אותה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> עברת מקום, אדוני. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כן. עשר דקות לרשותך. בבקשה. << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני שאני אתייחס לחוק המוצע כאן היום, אני רוצה להתייחס למה שהיה כאן אתמול בערב. היו פה הרבה אירועים אלימים אתמול בערב. אחד מהם היה אדם אלים, חשוד באונס, יו"ר ועדת הכספים, שעמד פה וצרח לעברי בהיסטריה שאני משחירה ומכפישה, והוא צעק עליי: מה עשית בחייך? לא עשית דבר, דבר עלוב לא עשית בחייך – כשהוא צורח ונהיה אדום ועם היד שלו צועק ומגדף. רציתי להגיד לחנוך מלביצקי: נכון, לא עשיתי דבר עלוב בחיי, אני משתדלת לא לעשות דברים עלובים. אם כבר אני עושה דברים, אני משתדלת שהם יהיו טובים, ואני יודעת שגם במפלגה שלו וברבים מכיסאות הקואליציה, הישגים נחשבים עבירות פליליות. אז בעוונותיי, אני לא חשודה באונס, ולא חשודה בלקיחת דבר במרמה, ולא חשודה בפריצה לבסיס צה"ל, ולא גנבתי. ידיי נקיות. אני עושה משהו ממש פשוט: אני מכבדת את החוק. היום זה נשמע חתרני, אבל יש חוק, ואני מכבדת אותו. והאמת היא שבסיטואציה אחרת בכלל לא הייתי מתייחסת לדברים של יושב-ראש ועדת הכספים, החשוד באונס, אבל אני אתייחס לדברים שלו כי זה היה פה, על הפודיום, מצולם, ונשים צעירות צפו בזה ושלחו לי הודעות על הדברים שהם ראו ושמעו. הוא שאל אותי מה עשיתי, אז אני אגיד לו מה עשיתי. בגיל 18 אבא שלי נפטר ממחלת הסרטן ויכולתי לא להתגייס לצה"ל לאור הנסיבות שהיו בבית, אבל התעקשתי להתגייס והתגייסתי כחיילת בודדה לשירות צבאי מלא. בגלל שאבי היה חולה בכיתה י"ב אז גם כל הבגרויות שלי היו לא טובות, אז היה לי קשה להתקבל לתואר ראשון במשפטים. הוריי גם לא אקדמאים, אין להם אפילו 12 שנות לימוד, אבל התעקשתי ללכת וללמוד, ולא קיבלו אותי אז עשיתי מכינה והתקבלתי על תנאי, ואז עבדתי בשלוש עבודות והייתי מצטיינת דיקן כל שנה. ואז עשיתי תואר שני במשפטים באוניברסיטה העברית והקמתי תנועה שנקראת "צדק צדק רודפות" לענישה הולמת לעברייני מין. ופה חשדתי, כי באמת כל מה שאני זה פשוט בניגוד מוחלט לכל מה שחנוך מייצג. הגבריות הרעילה, הפריבילגית, המתנשאת, הדוחה, שעמדה פה אתמול על הפודיום, היא תעודת עניות לבית הזה. ואני אומרת לכל אישה צעירה שצופה בזה: הדברים הם לא על חנוך, הוא לא מעניין. גברים אלימים כמוהו יש בערמות. תמשיכו בדרך שלכן, תמשיכו לעבוד כל יום, תמשיכו לעבוד קשה, תמשיכו לבקש עזרה, תמשיכו לעשות. אנשים כאלה זה רעשי רקע, הם יחלפו. עכשיו אני רוצה לדבר על החוק הזה שמובא פה לפתחנו. מה יש להגיד? אתמול אותו חנוך דיבר על לימודי ליבה, שלא צריך לימודי ליבה. צריך לימודי ליבה. למה צריך לימודי ליבה? כי אם הם היו לומדים לימודי ליבה, הם היו יכולים גם ללמוד משפטים, הם יכלו לדעת איך מחוקקים חוקים, יכלו לדעת איך לנסח את החוקים ולא לנסח חוקים כל כך גרועים, למשל חוק עונש מוות למחבלים שלא כולל את הנוח'בות. מה זה ההזיה הזאת? חקיקה שלמה של עוצמה יהודית, והשר בן גביר הוציא באמת סרטון – את ראית את זה, חברת הכנסת טטיאנה? סרטון מזעזע על 7 באוקטובר, פרסם שם תמונות של משפחות שלא ראו אותן בכלל לפני כן, והוא משקף לציבור שהוא עכשיו עושה עונש מוות למחבלים, לנוח'בות. החוק הזה לא כולל את הנוח'בות, צריך להגיד את זה. אף מחבל נוח'בה אחד לא יועמד לדין לעונש מוות לפי החוק הזה. כתוב פה בפירוש שזה רק לתושבים של יהודה ושומרון. אז מה, את מי אתם מגזלטים, את הציבור שמצביע לכם? כמה אתם חושבים שהציבור שלכם מטומטם? וגם יש חוק טוב, הצעת חוק טובה שנידונה בימים אלה בוועדת החוקה, שיש עליה הסכמה של אופוזיציה ושל קואליציה, להקים טריבונל, בית משפט, לדון את הנוח'בות. אז מה זה כל הסיבובים האלה? בשביל מה, בשביל קמפיין בחירות? עוד לשסע? עוד שיסוי? עוד כאב? עוד פילוג? אבל בן גביר מסתובב כמו איזה גבר, כמו איזה עבדאי. מהמקום שאני באה, מי שכל היום רק מסתובב כך, זה רק מראה כמה הוא לא. אם אתה לא הולך עם חבל התלייה הזה כאילו אתה איראני שתולה אנשים ברחוב, אז מה? אז אתה אוהב את הנוח'בות? לא. צריך לשפוט אותם ולדון אותם לחומרה בדיוק כמו את הנאצים, אבל לא בחקיקה הרשלנית הזאת. אני יודעת שקשה לממשלה הזו, אבל אנחנו מדינה דמוקרטית, ואנחנו כפופים לאמנות בין-לאומיות, וישראל חתומה על אמנת ז'נבה. ובעולם מותר שיהיה חוק עונש מוות, יש בעולם חוק עונש מוות, אבל גם במדינות שקיים בהן חוק עונש מוות – כמו לדוגמה טקסס, שזו דוגמה למדינה קיצונית – יש בהן אפשרות לחנינה. זה מה שכתוב באמנת ז'נבה, שישראל חתומה עליה. והממשלה הזאת רוצה לסבך את ישראל ואת החיילים שלנו, שהם יטוסו לחול ויעצרו אותם. זה האבסורד. הממשלה הזו, זה לא שהיא לא מגינה על החיילים, היא פוגעת בחיילים שלנו עם חקיקה כל כך רשלנית. וגם חוק עונש מוות קיים היום בחוק. יש היום עונש מוות למחבלים גם בישראל וגם ביהודה ושומרון, והחוק הקיים הוא חוק טוב, הוא חוק טוב. כתוב בו מי השופטים, מה דרגותיהם. יש שם את האפשרות לעונש מוות, זה לא עונש מוות חובה. אין בעולם אח ורע לחקיקת חוק עונש מוות חובה. זה לא קיים. ואז גם רוצים להוציא להורג בתלייה תוך 90 יום. זה כאילו חבורה של ילדים כשמערכת החינוך כנראה סגורה, משעמם להם בבית והם הולכים וכותבים שטויות. הם underqualified לתפקיד שלהם, הם לא יכולים להיות בתפקיד שלהם. שאל אותי חנוך מלביצקי מה אני עשיתי בחיים. אני לא יודעת, אולי נבקש את הרזומה של חברי הכנסת מהקואליציה. לא נראה לי מרשים. טטיאנה, אל תפתחי ציפיות. להוציא להורג תוך 90 יום – הגיע נציב שב"ס לוועדה והתחנן לא לעשות את זה, כי מה שמפספסים פה בן גביר וחבורתו העבריינית, המשיחית והנקמנית, זה שמי שצריך לבצע את זה זה שב"ס. ויש חוות דעת שמראות על הנזק הנפשי החמור שעלול להיגרם להם בהוצאות להורג של מחבלים כל 90 יום. ושוב, זה אפילו לא קשור למחבלים של הנוח'בות, זה לא קשור ל-7 באוקטובר, זה לא קשור למלחמה שלנו. זה פשוט קמפיין בחירות שבן גביר עושה על הראש של כולם, כולל על המשפחות של הנרצחות והנאנסות ב-7 באוקטובר. אדוני, גם אתה עמדת פה קודם ואמרת שמי שאנס ומי שרצח ומי שבזז, צריך להעמיד אותו לעונש מוות. אבל אני שואלת אותך: איך זה קשור לחוק הזה? אתה יודע שזה לא קשור לחוק הזה, כי אין פה מילה אחת על הנוח'בות. זה רק לתושבים של יהודה ושומרון. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לכולם. << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא נכון. תקרא את החוק. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> קראתי אותו, יש סעיף על יהודה ושומרון. << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> קראת את החוק? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בטח, מה זה קראתי? אני המציע. << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אתה לא קראת את החוק שהצעת, אדוני. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הפתעתי אותך, אני המציע. << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה שאתה המציע זה נהדר, זה שאתם מציעים חקיקה שלא קראתם זאת בעיה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> החוק שלי, ואני גאה בו, ויש שם סעיף שמדבר על יהודה ושומרון, נכון, כדי לפתור את הבעיה שם מבחינה משפטית. למדת משפטים, לא? << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני למדתי משפטים ולכן אני אומרת לך שמה שאתה אומר – אתה טועה ומטעה. וגם היועצת המשפטית לכנסת אמרה לכם בפירוש שזה לא יחול על הנוח'בות. תקראו את החוק שאתם כתבתם. זה קצת מביך, אתם כותבים חוק ולא קראתם אותו. כמו שאמרתי, זה כאילו מערכת החינוך סגורה ואין לילדים מה לעשות אז הם כותבים הצעת חוק מגניבה ומעבירים אותה. איזה כיף, אנחנו גברים, אנחנו נוציא להורג. לא תוציאו להורג, גם לא יהיו נוח'בות, כי הם לא כלולים בחוק. אגב, גם שב"כ מתנגדים לחוק הזה. הגיעו היועצים המשפטיים ועובדים ואמרו שזה יוביל לפעולות נקם וראווה. אז, באמת, היהדות שאתם מביאים – ואני מגיעה מבית מסורתי – לא יודעת על איזה ערכי יהדות אתם גדלתם וחונכתם ואתם רוצים לחנך אותנו, אבל אותי לימדו "ובחרת בחיים". << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> שלום, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> שלום. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כנסת נכבדה. יש פה שר? כן, יש פה שר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בטח יש שר, שר בכיר, מה זאת אומרת? הוא בא לחגוג את העברת התקציב. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> גם אני אתחיל מהחוויות האישיות שלי מאתמול, כמו חברתי חברת הכנסת עדי. אני לא יודעת אם שמעת, חבר הכנסת ניסים ואטורי, מה קרה אתמול – ואני אשמח לקבל תגובה של חברות הכנסת, הנשים כאן – איך סגן יושב-ראש הכנסת אלי רביבו קטע אותי באמצע הנאום שלי בגלל שהוא לא הסכים עם הדעות שאני מביאה כאן, כי אני מייצגת את הציבור שבחר בי והביא אותי לכנסת, קוטע אותי ואומר: את חשוכה ואני מרחם עלייך, את גזענית. מילים קשות. אתם יודעים, אני חזרתי ללשכה שלי, פעמיים שמעתי את כל הנאום שלי, לא מצאתי אף מילה שאפשר לקשר אותה למושג גזענות. אף מילה. והוא גם לא מתכוון להתנצל. יושב-ראש המפלגה שלי פנה ליושב-ראש הכנסת, לחבר הכנסת אוחנה, בדרישה פשוט להשעות את חבר הכנסת רביבו מהתפקידים שלו, גם כיושב-ראש ועדת האתיקה וגם מתפקיד סגן יושב-ראש הכנסת, עד שיתנצל לפניי כאן מבמת הכנסת. זה לא ראוי, גם הביטויים שלו. אנחנו פה בפרלמנט, אנחנו כאן כדי לדבר, להביע דעות. לא מסכים? צריך לנהל שיח בכבוד, לנמק, אבל להגיד "את חשוכה"? לו הייתי גבר מזרחי, הוא היה אומר לי: אתה חשוך? לא. מה, בגלל שאני אישה או בגלל שאני לא ממוצא מסוים אפשר לפנות אליי ככה? למה הוא מרשה לעצמו בכלל לפנות, ופה, מבימת הכנסת? אתם יודעים, הנאום הראשון שלי כאן בכנסת, כמעט לפני חמש שנים, נאום בן דקה אפילו, לא נאום בכורה, ממש בשבוע הראשון שנכנסתי, היה – לאן הגעתי, איזו שפה, שפה רדודה. זה תת-רמה. אפילו לא רדודה. תת-רמה. איך אפשר לבחור בביטויים כאלה? זה מבזה, מבזה את הכנסת. אתם יודעים כמה הערות ותגובות קיבלתי כשפורסם הסרטון – איך פנה אליי חבר הכנסת רביבו, איך הוא מכנה, איך הוא קורא לי – ומה אנשים, אזרחים, גם מצביעי ליכוד, מה הם כותבים עליו ועל המפלגה שלהם? שהם מתביישים. תלמדו לכבד אנשים, גם את אלה שחושבים אחרת. תנו מקום לדעות שונות. כאן זה המקום, הפרלמנט, כדי שנביא את הדעות שלנו. היחיד שיצא קטן בסיטואציה הזאת הוא חבר כנסת רביבו בעצמו. אבל אני לא רוצה לדבר עליו, אני רוצה לדבר על החוק שעליו אנחנו מצביעים עכשיו, ויש לנו הזדמנות להביא את הדעה שלנו – חוק שיכול לעשות נזק עצום למדינה שלנו. ותבינו, אין מחלוקת ואין שום ספק שכל רוצח, כל מחבל, חייב להיענש. מבחינתי, שימות, ולרצוח כל מחבל שמרים יד ולוקח חיים של מישהו אחר, אבל לפי החוק. אנחנו במדינה מתוקנת, והחוק צריך להיות חוק טוב, אחראי, כזה שמגן על אזרחי מדינת ישראל ולא מסכן אותם, כזה שמרתיע ולא מעודד לבצע מעשי טרור עוד ועוד. הצעת החוק שמונחת כאן היום היא לא הפתרון, היא פופוליזם, עוד חוליה בשרשרת מהלכים שמצטלמים טוב בכותרות אבל עלולים לעלות לנו ביוקר, בחיי אדם. יש מדינות בעולם שיש בהן עונש מוות, נכון, אבל שם הוא חלק ממערכת משפטית שלמה עם איזונים, נהלים, בהתאם לאמנות שגם ישראל חתומה עליהן, עם הגינות. וכאן מציעים לנו חצי חוק, בלי מעטפת, בלי אחריות, ובלי מחבלי חמאס. וזה האבסורד הגדול ביותר, שהחוק הזה אפילו לא חל רטרואקטיבית על מחבלי הנוח'בות שביצעו את הטבח של 7 באוקטובר, והוא גם לא חל על עזה ולא יחול גם בעתיד. אז מה כן יש בו? כותרת, הצהרה, פוליטיקה, אבל ביטחון אין כאן. החוק עם הרבה מאוד סיכונים. גם שירותי הביטחון הכללי בעצמם אומרים בצורה ברורה: אין כאן שום הרתעה, וכשמדובר במחבלים שמבקשים למות כשהידים עונש מוות הוא לא איום, הוא פרס. ולא רק שאין הרתעה, יש סכנה. הם ינסו לחטוף את האזרחים שלנו, גם את החיילים שלנו. אבל מה? הם לא יחזיקו אותם כבר בדירות או אפילו במנהרות, הם ירצו לרצוח אותם מייד, הם יהרגו את החטופים שלנו, יחטפו ויהרגו. זאת הסכנה ששב"כ מזהיר מפניה. האמירות של השר בן גביר, גם בתקופה שהחטופים שלנו היו בעזה, גרמו לעינויים רבים של החטופים שהיו שם ואפילו למוות. מדינת ישראל לא צריכה חוקים שמרגישים טוב לכמה דקות, היא צריכה מדיניות שמגינה על אזרחים לאורך זמן. ענישה? כן, צריך להעניש וחובה להעניש את המחבלים. אחריות? כן, המדינה צריכה לקחת אחריות ולדאוג לביטחון של האזרחים שלה, אבל לא על חשבון הביטחון של האזרחים, לא על חשבון החוק ולא על חשבון החיים. ועכשיו אני רוצה להזכיר כמה עובדות. אין ראיות חד-משמעיות שעונש מוות מפחית טרור. במשפט פלילי תמיד קיים סיכון לטעות, במיוחד כשיש הסתמכות על הודאות, שעלולות להיות הודאות שווא. זהו עונש בלתי הפיך – טעות אחת ואין דרך לתקן. ההצעה הזאת סותרת מחויבויות בין-לאומיות של ישראל, כולל אמנת ז'נבה, ומעמידה בסיכון משפטי את המפקדים, את אנשי שב"כ שלנו ואת המדינה כולה. ואני מבקשת מכאן, אני פונה לכל חברי הכנסת: תחשבו פעמיים לפני שאתם מצביעים על החוק הזה. אני בעד שכל רוצח יקבל עונש ראוי, אבל לפי החוק, שזה לא יסכן את האזרחים, ושיביא את התוצאה. יש לי עוד זמן, נכון? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כן, יש לך שעון. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מצוין. אז אני רוצה לחזור למה שעשה אתמול חבר הכנסת רביבו. אגיד לכם, אתמול בכיתי חצי יום. הפעם הקודמת האחרונה שבכיתי הייתה כשדיברתי עם משפחות החטופות, במה שהיה קשור לחטופים שלנו, זה היה הכי כואב לי. אבל פתאום אתמול הדמעות זלגו לי ולא הצלחתי לעצור אותן, לא בגלל הכאב שכאילו פגעו בי – הוא פגע בי, ופגע בי אישית בפומבי, בלי להתנצל בפומבי – כאב לי על המדינה שלנו ועל הכנסת שלנו. אתם יודעים, קיבלתי מאות תגובות מהאזרחים, לא רק מאזרחים תושבי כרמיאל שמכירים אותי אישית היטב. כבר הכירו אותי גם במקומות שונים בארץ. כתבו לי דברים מדהימים, שחיזקו אותי מאוד מאוד: טטיאנה, אני חרדי ליטאי, ויש מלא בורות מסוג האנשים כמו הסגן שהתנפל עלייך. תהיי חזקה, אני מאחורייך. עוד תגובה: אל תיתני לחושך שלהם להשתלט על המשכן. עוד תגובה: איום ונורא, תראו לאן הכנסת מגיעה. טניה, לפני הכול, אוהבים ומעריכים אותך. עוד תגובה: הכנסת הזאת תיזכר כאחד הביזיונות של ההיסטוריה הישראלית. האמת, כואב לי שאני נמצאת בכנסת דווקא בתקופה הזאת. אני מעריכה כל דקה שאני כאן, אני מעריכה כל מעשה שאני יכולה לעשות למען האזרחים בתור חברת הכנסת, אבל דווקא בתקופה הזאת הכנסת ירדה לרמה שאני מתביישת בה. עוד תגובה: מי החשוך? הוא, מר רביבו. דבריו מביישים רק אותו ומעידים עליו. בושה לכנסת ישראל. דומה הדבר לבעל מכה שממהר לבקש סליחה, וזוהי התרבות המקולקלת. את אישה אצילית ורגישה שהכנסת יכולה להתגאות בה. אתם יודעים, באמת הרגשתי אתמול כאישה מוכה, אישה מוכה שמייצגת את ציבור הנשים במדינת ישראל. חזקי ואמצי, כולנו מאחורייך, גאים על פועלך והעשייה שלך. עוד תגובה: לאן עוד הכנסת יכולה להידרדר? טניה, ליבי איתך, תהיי חזקה. אני יכולה להמשיך עוד, יש כמה מאות תגובות, אבל אני רוצה להגיד לכם, חבריי חברי הכנסת, בואו נחזיר את הכבוד למשכן הזה. בואו נעסוק במה שאנחנו אמורים לעשות. אנחנו אמורים לשרת את הציבור ולהתנהג כמו דוגמה, דוגמה לאזרחים במדינה שלנו; לנהל שיח בכבוד, גם אם לא מסכימים על הדעות, ולעשות טוב למדינה, לדאוג לעתיד טוב יותר של מדינת ישראל. אחרת, אין לנו זכות להיות כאן. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, עשר דקות לרשותך. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, צוהריים טובים לכולם. אני לא יכולה להתחיל את דבריי בלי להתייחס לדברים של חברתי חברת הכנסת טטיאנה. א. אני רוצה לחזק אותך ולהגיד לך שאת אישה נפלאה. את אישה מנומסת, מקצועית, שיודעת להגיד את הדברים בכבוד, מכבדת את עצמך ומכבדת גם את האחרים. לצערי הרב, זו הנורמה בכנסת הזאת, במיוחד מכיוון של גברים כלפי נשים, אבל בכלל. הרמה שנמצאת בכנסת הזאת היא רמה – לא יודעת כמה אפשר לתאר למטה, באמת, מתחת לרצפה. אין כבוד, אין נימוסים, אין מקצועיות, יש פופוליזם, יש צעקות. אני מסתכלת מסביבי בכל פעם שאנחנו נמצאים במליאה ותוהה: איזה שיח מתרחש כאן? אילו אנשים יושבים כאן? איזו דוגמה הם נותנים לאחרים? ואני מגיעה לאותה נקודה כל פעם שלא צריך להתייחס לאותם אנשים, ואסור באיסור מוחלט לנו לתת להם להשפיע עלינו, לערער את הביטחון האישי שלנו בעצמנו, וגם לא לתת משקל לדברים שלהם. את פשוט עלית ודיברת על מה שקרה אתמול, וזה במיידי הקפיץ לי את הסיטואציה שהייתה בוועדת הכספים לפני שלושה שבועות, כאשר חה"כ סוכות ככה באמצע הדברים שלי, כשאני מדברת דברים ענייניים לגמרי, בקול ובטון רגוע, נמוך, כמו שאני מדברת תמיד – כי אני מאמינה שאם אני רוצה להעביר מסר, אני צריכה לדבר בקול שהאחרים יוכלו לשמוע, לפחות לשמוע, ואחר כך יעשו חושבים אם הם מקבלים את הדברים או לא מקבלים, אם יש להם דעה אחרת, אבל קודם כול, אני מכבדת את עצמי – את יודעת מה הוא אמר לי? ככה, במילה הראשונה שלו: את חצופה. אני חצופה? אישה בת 60 פלוס, דתייה, עליתי לרגל, אף פעם לא פגעתי באף אחד, אף פעם לא התנפלתי על אף אחד. הוא לא יודע מה זה המילה חצופה. כשהוא אומר את זה, במיוחד בקונוטציה שלנו, בשפה הערבית, זה כינוי למישהי שאני אפילו לא אגיד את התיאור של אותה אישה. לא רק זה, החברים שלו מסביב הולכים ומתלוננים עליי בוועדת האתיקה. אז ככה, ככה זה בכנסת הזאת: אין כבוד ואין מקצועיות, פשוט מאוד. יש פופוליזם ויש שנאה וגזענות בצורה בלתי נסבלת, ממש בלתי נסבלת. אז תהיי חזקה. כולנו כאן, כל אלה שמאמינות בדרך שלך, נהיה לצידך גם במקום הזה. לעניין החוק, האמת, אני רוצה לדעת, וזה הפחד האמיתי שלי מהחוק, מה ההגדרה של מחבל או מחבלת ואת מי מוציאים להורג. בכלל, להרוג אנשים, לא משנה מי הורג או מי נהרג, כל אדם באשר הוא אדם, לא משנה דת, גיל, גזע, לא משנה, בשבילי זה מעשה אסור, אבל מה שקורה במדינה הזאת הוא שהם עושים איפה ואיפה. אני לא שוכחת את הסיטואציה שהייתה בבאר שבע לפני כמה שבועות, פחות מחודש. אישה שכנראה לוקה בנפשה – כנראה, כי אני בטוחה שבן אדם שפוי לא יעשה מעשה כזה – שהסתובבה עם סכין ככה, באורך כזה, ואנשים באו מסביבה וניסו להרגיע אותה, גם אנשי ביטחון, ולדבר איתה, ואיך לקחת מהיד שלה את הסכין. אמרו לה בסוף, כאילו, אחרי שהתייאשו: אם את לא תיתני לנו להתקרב ולקחת את הסכין, אנחנו נירה לך ברגל. כמובן שאני לא רוצה שהם יירו לה, לא ברגל, לא בראש, לא בחזה, לא בשום מקום, והייתי מעדיפה באמת שיטפלו בה בצורה יותר אנושית ורפואית. אבל תתארו לעצמכם, ואני בטוחה בתשובה כי מקרים כבר קרו, שזאת הייתה אישה ערבייה, אז מייד היא הייתה מחבלת, והכתובת: מנוטרלת. זו הסיטואציה. זה המפחיד בכל הסיפור, שמתייחסים לערבים במקום הזה כאויבים שדבר ראשון צריך להרוג אותם. לא סתם היום זה 30 במרץ, יום האדמה בחברה הערבית כבר 50 שנה. במקרה, אחד השהידים הראשונים שנרצחו הוא ח'יר יאסין, בן דודה שלי, שאימא שלו איבדה חמישה צעירים – חמישה – ולכולם יש קשר ויד למדינה. שני אחים שלו, תאומים, שיצאו לרעות את עדר הבקר שלהם באזור מגוריהם – אגב, זה אותו אזור שהיה מאוים בהפקעות ב-1976, ובסוף, בגלל העמדה האיתנה והאמונה השלמה של התושבים והאזרחים באזור בבעלות שלהם ובזכות שלהם על האדמה הזאת, שהיא אדמה פרטית, שרצו להפקיע ממנה יותר מ-15,000 דונם כדי לעשות שם, איך אומרים, (אומרת בערבית ומתרגמת:) מחנה צבאי. לא מצאו מקום חוץ מהאדמות הפרטיות של האנשים. ברוך השם, בסוף זה לא קרה, אבל מה? שישה אנשים שילמו בחיים שלהם. מה הייתה עוולתו של אותו בן-אדם, ח'יר יאסין? רק שהוא יצא כמו כל הצעירים, לא היה חמוש, לא עם סכין, בטח לא עם רובה או אקדח או משהו כזה. הוא נהרג במקום. אז אולי בעיני אחרים הוא מחבל, בהגדרה של היום, לא? אז על מה אנחנו מדברים כאן? תמו הדברים שאפשר לעשות בצורה מכבדת, שתכבד את קדושת החיים של כולם? וגם של המדינה, אגב. אם החוק הזה יעבור, הוא יביא הרבה רע למדינת ישראל, שמתגאה כל הזמן בנאורות שלה ובזכויות אדם. אגב, זה צחוק אחד גדול, זכויות אדם במדינת ישראל, במיוחד לערבים – אנחנו, הערבים, שמהווים יותר מ-20% ואנחנו אזרחים ילידים, לא באנו לכאן כמהגרים, לא במטוסים ולא בספינות ולא בכלום, וגם מתכוונים להישאר כאן. << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> אין כמעט ערבי אחד שהמשפחה שלו - - - אלפיים שנה - - - << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אוקיי. אז אני לא מתכוונת לפתח דיאלוג, כי אני מכירה את האג'נדה שלך. << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> זה לא אג'נדה, אלו עובדות. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> ואנחנו חלוקים עד הסוף באג'נדה הזאת. יש לי זכות מלאה, גם לילדים שלי, גם לנכדים שלי, לדורי-דורות, לחיות כאן על אדמת האבות. << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> מי האבות? << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אז מספיק עם הפילוג הזה, עם השנאה ועם הגזענות. המקום הזה יכול להכיל את כולנו מעל האדמה, ולחיות בכבוד. רק צריך קצת חוכמה ואומץ וכנות, ולא מארבים ומשחקים. בושה, בושה שאנחנו מדברים על זכויות אדם, ויש כאן אנשים רעבים לפת לחם, יש כאן אנשים שאין להם קורת גג, יש כאן אנשים שחיים בתוך הנפילות של הטילים, ואין להם מיגון, והם עדיין אזרחים ישראלים. אז בושה באמת, ואין לכם במה להתגאות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת עמית הלוי. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> אני לא אמרתי שנאה, חברת הכנסת יאסין. צריך לכבד כל אדם, אבל אסור לשקר. מה שאת אמרת זה שקר, לכן תיקנתי אותך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חמש דקות לרשותך. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, ערב חג החירות התשפ"ו, מדינת ישראל מובילה את המערכה הגלובלית על החירות. החיילים הגיבורים שלנו נלחמים בפאתי עזה וברחובות רפיח, בשמי איראן, בהרי הלבנון, אבל הם עושים את זה לא רק בשביל תל אביב וירושלים אלא גם בשביל וושינגטון ופריז, לונדון וניו דלהי, גם בשביל מכה ומדינה, האמת, ולא פחות מזה – בשביל טהראן ובירות, כיוון שישראל נלחמת במלחמה הזאת מול אויב שבתפיסתו הדתית המעוותת מבקש להחיל תרבות של דיכוי ברברי על כל יחיד ויחיד בעולם. בחזון של האסלאם הרדיקלי, זה שניצב מולנו, אין עמים ומדינות, דגלים או תרבויות. יש בו תרבות אחת בלבד שבה כל "אחר" נידון למוות או לעבדות, דִ'ימִי. באידיאולוגיה הדתית הזו, אלוהים עצמו הוא דיקטטור. זה המונו, זה המונו של המונותאיזם: דיקטטור שכופה את עצמו על האדם ומשעבד את האנושות כולה. מה שהם עושים בכל האזורים במזרח התיכון ומעבר לו. כשליחיו של אללה, כביכול, הם בעצם מממשים ומיישמים למעשה את התפיסה הדיקטטורית הזאת, באיראן, בסוריה, בעזה, בלבנון, בכל מקום שלאידאולוגיה הזאת יש שליטה. ומולם אנחנו, מדינת ישראל הקטנה בגודלה הפיזי, מציבה לעולם כולו אלטרנטיבה דתית ומוסרית, אלוקים שברא את האדם בצלמו, בצלם אלוקים, והצלם הזה הוא מקור החופש שלו – החופש לחשוב, החופש ליצור, החופש גם לחטוא ולטעות, החופש להיות שותף לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית. זו לא רק חירות שלילית, אזרחי ישראל, זו גם חירות חיובית, כלומר, לא רק חירות שלילית להשתחרר מכבלים, ממשעבדים, אלא חירות חיובית להביא, להוציא לפועל את הזהות העצמית שלנו, את הזהות הלאומית של כל עם ועם, הזהות הייחודית של כל יחיד ויחיד, ולהביא אותה לידי ביטוי בחברה האנושית כולה. זאת מהות התורה שניתנה לנו בצאתנו ממצרים, כמו שאמרו חכמינו: "חרות על הלוחות – אל תקרא חרות אלא חירות". חוץ מאלוהי החירות, שאת נוכחותו אנחנו מקדשים כאן, גם אלוהי האחדות, כי בניגוד לתפיסה הדיקטטורית הזו של האל האחד אצל האסלאם הרדיקלי, אחד כדיקטטור, אצלנו אלוקים הוא המקור האחד לכוחות ולגוונים שונים, אל שחפץ בגילוי של העושר הרב, של הגוונים הללו, של הזהויות ושל התרבויות השונות, ובחיבור נכון ביניהם בהרמוניה ובשלום. אני אומר את הדברים הללו על המלחמה שלנו היום על החירות כיוון שאנחנו בימים היסטוריים, בימים קריטיים, כשמתלבטים בוושינגטון איך להמשיך את המערכה הזאת. זה הזמן להזכיר שקצת לפני מערכה דומה, גם היא מערכה על החירות, גם היא מול אויב טוטליטרי וברברי ששאף להשתלט על כל העולם, היה זה וינסטון צ'רצ'יל שבניסיונות לפני סוף המלחמה, כשהציעו לו ואמרו לו: בואו נעשה פשרה עם היטלר, הרמטכ"ל שתיווך, והגיעו ואמרו, אמר וינסטון צ'רצ'יל: אין לנו פשרה עם האידיאולוגיה הנאצית, ולכן לא תהיה לנו פשרה עם המשטר הנאצי. היום אנחנו מול אויב דומה במשימה הזאת של דורנו, במלחמה הזאת על החירות האנושית. אנחנו צריכים לאמץ את הדברים הללו. אני רוצה לומר את זה באופן אישי לחיילי צה"ל, אדוני היושב-ראש, חיילי צה"ל שבליל הסדר הזה, החיילים הגיבורים שלנו, יילחמו בטנק, ישכבו במארבים, ויכול להיות שתתגנב המחשבה על המשפחה שמסבה סביב שולחן הסדר. ואני אומר לכם, חיילינו, זה יהיה ליל הסדר הכי מהודר שעשיתם. הכי מהודר שעשיתם זה ליל הסדר השנה. ההסבה הכי מהודרת תהיה ההסבה בטנק או ההסבה במארב, כשתשכבו. היין הכי מהודר יהיה המים במימיה שתשתו. את הטעם הזה של הכוסות הללו, של המימיות הללו, את טעם החירות הזה, אתם לא תשכחו לעולם, כי אתם החיילים של ליל הסדר. אתם מבשרים סדר עולמי חדש. אתם מקדמים סדר של צדק ומוסר, לא רק במזרח התיכון – מעבר לזה. סדר של חירות ושלום. אתם הנחשונים שקופצים לים הזה. אחריכם, כמו הנחשון ההוא, יבואו העם והעולם. אז תהיו חזקים, תהיו נחושים. אנחנו איתכם. הפליאו את מכותיכם באויבים שלנו, כמו המכות ההן, וכמו שעברנו את פרעה, נעבור גם את הח'מינאים של היום, ונבשר את הבשורה שלנו, בשורת ישראל, בשורת החירות לעולם כולו. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. זה נאום שיירשם על דפי ההיסטוריה, ועמית הלוי סיים בשנייה, בדיוק. << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> אה, חשבתי שאתה הולך לומר משהו על התוכן. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> גם התוכן. דרך אגב, הזדהיתי, פעם ראשונה שאני מזדהה עד כדי כך. חבר הכנסת אופיר כץ, יושב-ראש הקואליציה, יושב-ראש ועדת הכנסת, יושב-ראש סיעת הליכוד, להמשיך? חנה, תוציאי לי את זה ואני אפיץ את ברשתות ואני אפרגן לו. << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >> יו"ר הסיעה שדיבר כנגד מי שדיבר נגדך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יפה. חמש דקות. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, חוק עונש מוות למחבלים – אני חושב שאין חוק צודק מזה, אין חוק מוסרי מזה. מחבל צריך למות. לקראת ההצבעה על החוק, אני שומע ממדינה זו וממדינה אחרת שאי-אפשר לעשות את זה, וזה לא בסדר, ולמה. אף מדינה לא מתעסקת עם אוכלוסייה, בתוכה, שלה, שמקבלת זכויות, שרצה מהר לביטוח לאומי, שנהנית מהכול, אבל לא מכירים בנו, בעם היהודי על מדינת ישראל, וקמים בבוקר לרצוח יהודים, זו האידיאולוגיה שלהם. תחשבו עכשיו במדינה אחרת, בגרמניה, שיצאו נגד, או שבדיה או לא יודע מה, שיש שם אזרחים שכל מה שהם רוצים – אני לא אומר שכולם – זה לרצוח את האזרחים שחיים איתם ביחד באותה מדינה, שנהנים מהזכויות שלה אבל לא מכירים בעצם קיומם של האזרחים. העניין הוא שכמות המחבלים שאנחנו מכירים שקמים בבוקר, מיהודה ושומרון, ויש כאלה אזרחי מדינת ישראל, זה אותם אלה שהצליחו לעשות את הפיגוע, שהצליחו לרצוח יהודי, שהצליחו לפצוע יהודי. אבל יש עוד רבבות שאם הייתה להם את האפשרות, הם היו עושים את זה; הם פשוט עדיין לא הצליחו. אין אף מדינה בעולם שמתמודדת עם הטרור שאנחנו מתמודדים איתו במדינת ישראל, שכל כך הרבה רוצים לרצוח את האזרחים שלה. עם הטרור הזה אנחנו לא יכולים להיות נאורים. אנחנו לא יכולים לדבר בשפת שלום עם אנשים שרוצים לרצוח אותנו. מחבל צריך לקבל עונש מוות. נקודה. זה גם מוסרי וזה גם ירתיע. רוצים שנתנהג כמו מדינות אחרות, אבל המדינות האחרות לא נמצאות במצב שלנו, שכל כך הרבה אזרחים רוצים לרצוח אותנו. אם היינו במצב כזה של מדינה רגילה, שלום ואחווה, אז אולי באמת היה צריך לשקול את החוק הזה. אבל אי-אפשר לשקול את החוק הזה ולהגיד: זה לא בסדר, כשזו המטרה של אותם אנשים – רק לרצוח יהודים. זה המענה הנכון; זה המענה הצודק, וזה המסר שצריך לצאת מפה. אני שמח וגאה שאחרי עבודה רבה, אנחנו נעביר, בעזרת השם, את חוק עונש מוות למחבלים. עבדנו עליו קשה, השגנו את הרוב הדרוש, והחוק יעבור היום ברוב קולות. אנחנו מיישמים את המדיניות שלנו מול הטרור. במבקש לפגוע בנו ולגדוע את המפעל הציוני ננהג רק ביד קשה, וללא רחמים. ידע כל מחבל שדינו מוות. לסיום, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות למי שהשקיעו ועבדו בזה ממש קשה, וזה גם בהסכם הקואליציוני וגם נושא הדגל שלהם, של השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, על היוזמה החשובה והדחיפה; ליו"ר הוועדה, צביקה פוגל, שהשקיע באמת שעות רבות, ניסה להגיע לפתרונות – שינו את הנוסח, הוא לא יצא כמו שהוא נכנס – וכמובן ליוזמי החוק, חברת הכנסת לימור סון הר מלך, שכל מי שרואה אותה מדברת על החוק מבין כמה זה בנפשה, בטח עם הטרגדיה שהיא חוותה, וגם לך, אדוני היושב-ראש, יוזם החוק, ברכות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה, ותודה רבה לך על הסיוע בכמה חוקים - - - << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> היום, בעזרת השם, נעביר את זה – וכמובן לכל מי שלקח חלק בקידום החוק החשוב הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, סמל לירון בן ציון, בן 19 מחולון – הותר לפרסום שהוא נפל בקרב בדרום לבנון. אני משתתף בצער המשפחה. אנחנו נמצאים בתקופה שבמקביל לנאום הזה במליאה, אנחנו שומעים על נפילות גם בצפון, גם בבתי הזיקוק, בבז"ן, וכל הארץ נמצאת בכוננות כל הזמן לטיל הבא שיגיע, אם מפה, אם משם. ודווקא בשל הפתיחה הזו, אני רוצה להגיד כמה מילים, דווקא לפני החוק, על מה שהיה פה אתמול בלילה. אתמול בלילה עבר תקציב המדינה, וזה לא סוד שאני התנגדתי לו. זה תקציב מדינה שמעביר כסף למשתמטים ומונע כסף מלוחמים, הוא פוגע בכלכלה, הוא פוגע בחברה. אבל אתמול בלילה היה עוד משהו, כשראיתי את השמחה הגדולה שהייתה כאן בתוך המליאה לגבי אותו תרגיל מתוחכם של להעביר עוד כסף לחרדים, וראיתי את השר סמוטריץ' שנמצא פה ליד חבר הכנסת דרעי, וכולם מתלהבים מהאירוע. אני אדבר רגע על הפער, על הפער בין המציאות פה בתוך כנסת ישראל לבין המציאות שמחוץ לגדרות המבנה הזה. לפעמים נראה לי שחלק מהאנשים כאן, רבים מהם, מתבלבלים בתפקיד. המקום הזה, חשוב ככל שיהיה, הגיע למצב שהוא מקום חולה, שאין קשר בכלל בין מה שקורה בחוץ לבין מה שקורה פה פנימה – לא בסדרי עדיפויות, לא בסגנון הדיבור, לא בדרך שהדברים מתבצעים. אני אגיד משהו לעתיד: ברגע שיהיו פה אנשים אחרים, הכול ישתנה. ימשיכו ויכוחים. הם יהיו ברמה אחרת, יהיו על נושאים אחרים. אבל הגענו למצב שהיום בבוקר נותנים מחיאות כפיים למי שעושה תרגיל, ואולי הדוגמה המובהקת ביותר זה השר אלקין, שמתלהב מהתרגיל. כנראה אחרי הרבה מאוד שנים במסדרונות האלה מאבדים קשר עם המציאות. אוויר הפסגות שחלק מהשרים נמצאים בו כנראה דפק להם קצת את הראש. לא צריך להתלהב מהתרגיל. צריך לראות לאיפה הלך הכסף. האם אלקין מתלהב מזה שהעבירו עוד 800 מיליון שקלים למשתמטים? האם על זה גאוותו של הליכוד, שקורא לעצמו מפלגה לאומית? איך מפלגה לאומית שמדברת גבוהה-גבוהה יכולה להכיל בתוכה כל כך הרבה משתמטים, תחמנים, גנבים ושודדים? זאת תמונת המצב של כנסת ישראל ב-2026, והפער הוא פער בלתי נתפס. הפער הזה ישתנה, וכולנו נחזור למושכלות יסוד של ויכוחים ענייניים על תפיסות עולם, אבל עם חשיבה על האחר. לא כל מי שחושב אחרת ממני הוא אדם שאנחנו צריכים לשים לו את האצבע בעין, כי אחר כך נזכרים בעצם שהאצבע בעין היא בעין של עצמך בלבד. לגבי החוק שנמצא כאן, החוק הזה הוא בעיקר כל-כולו קמפיין פוליטי. הוא לא דבר חקיקה מסודר שיורד לעומק. הכול הצגה. מסתובבים פה אנשים בצורה מופרעת לחלוטין עם חבל תלייה על הדש, וראש הממשלה שותק, וחברי הקואליציה מגחכים. השר בן גביר מפיק סרטונים, סרטונים פופוליסטיים שנפסלו גם על ידי יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית כתעמולת בחירות. הכול סיפור של תעמולת בחירות. רואים אותו שט על סירה משטרתית, מדבר על הטבעה כחלק מקידום עונש מוות, ביקור של משפחות שכולות בבית כלא, הכול על מנת להסית, להדיח, להדליק את המערכת כולה. סרטון של אסירי המחתרות שבו הוא נשאל שאלה ומתבטא: אני מת כבר להוציא להורג, אומר הגיבור המופלא איתמר בן גביר. אבל בעיקר, לפני יומיים גם הוצג סרטון קשה, חלק מסרט קשה של מה שקרה במעשי הרצח הנפשעים שהיו בנובה. הוא לוקח את זה כחלק מקידום הקמפיין של החוק הזה שנמצא כאן. הוא משתמש בכל מה שיש ללבות יצרים, נקמה ושנאה. החוק הזה הוא בעיקר גזעני, רשלני ולא אפוי. אולי הקטע שלשמוע את בן גביר מדבר על 7 באוקטובר בזמן שהחוק הזה חל עליו – אדוני היושב-ראש, אני לא יודע אם אתם יודעים, החוק הזה איננו חל על הנוח'בות. הוא איננו חל על הנוח'בות. אתם יודעים מדוע הוא איננו חל על הנוח'בות? כי במקביל לעשייה הרשלנית, המופרעת, הפופוליסטית, הגזענית והלאומנית בוועדה לביטחון לאומי, מתנהלת חקיקתו של חוק ששמו הוא העמדה לדין של משתתפי אירועי טבח 7 באוקטובר. החוק הזה מוכן לקריאה שנייה ושלישית. זה חוק שעובדים עליו שמחה רוטמן, יוליה מלינובסקי, כל חברי האופוזיציה והקואליציה, יחד עם כל משרדי הממשלה. החוק הזה, שאיתמר בן גביר מספר עליו לכולם פה סיפור, לא מטפל בנוח'בות. החוק הזה הוא פשוט חוק רשלני, שעושה אותו אדם שכל-כולו רעש וצלצולים. לזכותו ייאמר, הרעש וצלצולים האלה הם לאורך זמן. בן גביר לא מפסיק לדבר על החוק, אבל על 7 באוקטובר אנשים יעמדו לדין על פי חוק מסודר ומאורגן, וכן, יש שם גם עונש מוות, אבל לא כזה; עונש מוות שהולך בתהליך סדור של חקיקה, של זכויות נאשמים, של זכויות חשודים. וכן, בסופו של דבר יהיה תהליך שכל-כולו גם משפט שיש בו ממדים היסטוריים של כל אותם מחבלים ארורים שביצעו את הפשע של 7 באוקטובר. זה לא מפריע לבן גביר בכלל לספר סיפור שהוא מטפל ב-7 באוקטובר. הוא פשוט שקרן, מה לעשות? ולא בפעם הראשונה. לגופו של עניין ולגופם של סעיפים בחוק הזה, א. למי שלא יודע, גם היום ניתן להטיל עונש מוות, על פי החוק הקיים. יש פה כמה דברים שאיתמר בן גביר והקואליציה משקרים בהם לציבור. לחוק הזה יש מתנגדים בתוך הקואליציה, משיקולים ענייניים. שר המשפטים לא אוהב את החוק הזה. אין לו ברירה, יש משמעת קואליציונית, יש הסכם קואליציוני. שר המשפטים מתנגד התנגדות נחרצת לסעיף שאומר שצריכים לבצע את גזר הדין אחרי 90 יום. כוחות הביטחון, שאיתמר בן גביר אומר שהם תומכים, אינם תומכים. זה שקר. שר החוץ גדעון שר אינו תומך, הוא מסתייג מהחוק הזה. המל"ל, שיושב במשרד ראש הממשלה, מתנגד לחוק הזה. משרד המשפטים ושר המשפטים מתנגדים לחלקים מרכזיים בחוק הזה. הצבא מתנגד לחוק הזה. אפילו שירות בתי הסוהר, הנציב בעצמו, לא רוצה שיבצעו אותו סוהרים. הוא אמר את זה בוועדה. אבל כאשר יש חוק פופוליסטי, עם חבורת שקרנים שמפיצים שנאה ושקרים כל הזמן, יכול להתקבל שכאילו כולם רוצים את החוק הזה. הממשלה הזאת איננה רוצה את החוק הזה. החוק הזה נכפה על הממשלה הזאת. מבחינת בן גביר, העבריין הסדרתי, זה win-win. אם משום מה הוא לא יעבור כאן, אז יש לו אחלה קמפיין: רק אני רציתי, הליכוד לא מסוגל, לא יכול. על הדרך הוא גם מנסה לעשות סיבוב בישראל ביתנו. אם הוא כן יעבור, אז יש לו עוד קמפיין. אם הוא כן יעבור, אני אומר לכם פה, חבריי חברי הכנסת, הוא ייפסל בכל מובן שהוא בבג"ץ. אז יש לו עוד סיבה לקמפיין – כי האשמים בלא לנצח את הטרור הם בבית המשפט העליון. אז בכל מקרה איתמר בן גביר מנצח בשדה הפופוליסטי של מדינת ישראל, אותו שדה פופוליסטי שמאפיין את כנסת ישראל בשנת 2026. אני לא יודע מה תהיה התוצאה של הדיון היום. אני יודע שפרצופה של מדינת ישראל ייראה אחרת לחלוטין גם אם החוק הזה לא יתקבל, כי זו תהיה מדינה גזענית, לאומנית, מסוכנת. אגיד לכם דבר נוסף שהוסתר מפניכם: חיילי צה"ל, ממשלת ישראל וכולם נמצאים בסיכון לטריבונלים בין-לאומיים, על פי אמנת ז'נבה הרביעית, שמדינת ישראל היא חלק ממנה, כי אין מצב, ובכל מקום בעולם יש לאפשר אפשרות של חנינה. את זה פסלו בחוק הזה. לכן, גם ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון ושר החוץ גדעון סער – שמתחבא ולא אומר את דעתו, אבל מסתייג מהחוק הזה – כולם בסופו של דבר יכולים להיות נידונים בבית המשפט הבין-לאומי, ולא רק הם, כל חיילי צה"ל. הממשלה הזאת של משתמטים, של פחדנים, שאומרת גם היום פה: לוחמינו הגיבורים, ושמענו נאומים חוצבי להבות על לוחמינו הגיבורים, מעמידה את לוחמינו הגיבורים בסיכון, כי החוק הזה לפני הכול הוא רשלני. אני ממליץ לכל חברי הקואליציה שנאמו פה נאומים או עוד ינאמו נאומים כמה החוק הזה חשוב, שייתנו הסבר אחד: איך יכול להיות שבוועדת החוקה, חוק ומשפט, יש הצעת חוק העמדה לדין של משתתפי אירועי טבח 7 באוקטובר, שעברה בוועדה בהצבעה לשנייה ושלישית, אחרי עבודת עומק מקצועית – שבסופו של דבר אפשר, אפשר, לגזור עונש מוות, וזה יעמוד בכל מבחן בין-לאומי – ובמקום זה רצים היום, בסיום מושב הכנסת, לתת עוד אתנן לעוד עבריין בתוך הממשלה הזאת על מנת להגיד: הינה, הבאתי עונש מוות למחבלים, שלא יעבור. אתם משתמשים בקמפיין פוליטי של איתמר בן גביר. אני אומר לכם, אחרי הפסח הזה, החוק הזה שמחוקק בוועדת החוקה, חוק ומשפט על ידי הקואליציה יחד עם האופוזיציה, שבו יש לנו תרומה מכרעת לחקיקת החוק הזה, יעלה כאן למליאה ויעבור ברוב קולות, והוא גם יעשה את השינוי. החוק הזה הוא חוק פסול בכל מובן שהוא. ניתן מתנה, אתנן לעבריין, על ידי ראש ממשלה שמתנהג כעבריין. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת סמיר בן סעיד. << דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתנגד כאן היום להצעה הזאת, לא בגלל ניסוח, אלא כי היא חוצה קו אדום ומעגנת עיקרון מסוכן. זה לא עוד חוק, זה לא עוד תיקון, זה שינוי עמוק באופן שבו המדינה תופסת את גבולות הכוח שלה. עונש מוות הוא לא כלי ענישה רגיל, הוא נקודת אל-חזור. ברגע שהמדינה מחליטה שהיא מוסמכת לקחת חיים, היא משנה את הכלל הבסיסי ביותר שעליו נשענת כל מערכת המשפט, כי מכאן ואילך, המדינה אינה רק שופטת, היא גם זו שקובעת שאין דרך חזרה. וזה בדיוק העניין. כן, אין דרך חזרה, אין תיקון, אין חרטה מאוחרת, אין אפשרות לומר: טעינו. כל מי שמכיר היסטוריה משפטית יודע שטעויות קורות, גם במערכות הטובות ביותר בעולם, גם כשיש ראיות, גם כשיש עדויות, גם כשיש ביטחון. אבל בעונש מוות טעות אחת היא סופית. חבריי, יש כאן ניסיון להכשיר מהלך פשיסטי, קיצוני ומסוכן מאוד על חיי אדם, שמערער עקרונות יסוד ומוביל אותנו למקום שלא צריך להגיע אליו בכלל, כי עונש מוות קובע נורמה. יש מצבים שבהם המדינה רשאית לקחת חיים, ואני לא מוכן לקבל את הנורמה הזו, לא בשם צדק, לא בשם הרתעה ולא בשם שום תחושת סיפוק רגעית. כי צדק לא נמדד בכמה קשה אנחנו מענישים, אלא בכמה אנחנו יודעים לעצור. רק שתדע, אדוני היו"ר, ארבע מדינות באיחוד האירופי התנגדו להחלטה הזו. מדובר על צרפת, על איטליה, על בריטניה וגם גרמניה. ומכאן אני אומר: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) 350,000 תושבים בנגב, בחברה הערבית, 150,000 מהם ללא מיגון בכלל. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:). יצאו בארצות הברית 9 מיליון אנשים, אזרחים אמריקאים, נגד טראמפ ונגד המלחמה, ב-3,100 נקודות בכל רחבי ארצות הברית, נגד שיטת המשטר ונגד איך שהוא מנהל את המלחמה בימים האלו. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) תודה רבה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא לרדת, לא לרדת. << דובר_המשך >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> מה פתאום? למה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תדבר, תדבר, זה לפי סיכום. << דובר_המשך >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אה, לפי סיכום? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תדבר, תספר משהו. << דובר_המשך >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> דווקא ברגעים הקשים ביותר, דווקא כשהכאב גדול, דווקא גם כשהזעם אמיתי, שם הבחינה שלנו אם אנחנו במדינה דמוקרטית או לא. קל מאוד להחמיר, קל מאוד להעניש, אבל קשה יותר גם להציב גבול. עונש מוות הוא הגבול הזה, קו אדום. ברגע שחוצים אותו, אין דרך חזרה. זה בטוח, בוודאות, לא רק בעבור הנידון, אלא גם עבור החברה כולה. אני אומר בצורה ברורה: אני לא מדבר על המעשה, אני מדבר על הגבול, על איך אנחנו מתמודדים עם המצב הזה. והחוק הזה חוצה אותו. חבריי, ההתנגדות לעונש מוות אינה רק עמדה אישית שלי. היא נשמעת גם מגורמים מקצועיים ומשפטיים. החוק הזה לא יעמוד בבג"ץ אחר כך, בעזרת השם. טל שטיינר, עורכת דין מפורסמת מהוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, גם היא אמרה בצורה ברורה שעונש מוות הוא פסול מעיקרו, אכזרי ומשפיל, מהווה פשע מוסרי ויכתים כל מי שייקח חלק בכך. תודה לכם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, חמש דקות לרשותך. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אלמלא היינו בתוך מלחמה, היום הזה היה צריך להיקבע כיום חגה של ישראל, כיום בשורה. ברגע זה, שבו אנו דנים בקריאה שנייה ושלישית של חוק עונש מוות למחבלים במליאת הכנסת, מדינת ישראל חוזרת להביט לאמת בעיניים. זהו רגע של צדק היסטורי, רגע שבו אנו בוחרים בחיים ומפסיקים להשלים עם ההפקרות. אני ניצבת כאן היום כשליחה של אלפי משפחות שכולות ובראשן המשפחה הפרטית שלי. אני נושאת איתי את זכרו של בעלי שולי, השם ייקום דמו, את המבט של המחבלים שירו בנו בקור רוח ואת קולם של ילדיי האהובים אהוביה-יאיר ושרה, שגדלו לתוך מציאות של חלל עצום. במשך שנים חווינו מעגל אכזרי של טרור, מאסר, שחרור בעסקאות מופקרות וחזרה של מפלצות אדם לרצוח יהודים. ראינו איך רב-מרצחים שרצח את היקרים לנו משתחרר, לועג למדינה ורוצח שוב, כפי שקרה עם רוצחו של מלאכי רוזנפלד, השם ייקום דמו, ועוד רבים רבים אחרים. והיום חבריי, המעגל הזה נגדע. וכאן דווקא, בימים הללו, אל מול עיניי ניצבת דמותה של אסתר המלכה, שעמדה מול אחשוורוש מתוך מוסר שאינו מתבלבל ויודע להבחין בין רחמים לבין אחריות, מוסר שמגיע להבטיח שבני עמה לא יעמדו שוב בפני סכנה. כאשר הבינה אסתר שהרוע עדיין לא הוכרע, היא ביקשה: יינתן גם מחר יום נוסף שבו יוכלו היהודים להשלים את המלאכה ולהכרית את אויביהם. זו הייתה בחירה של מנהיגות שנושאת באחריות לגורל עמה. זהו מסר לדורות: אין משאירים את הרוע חי, אין חצי הכרעה. יש רגעים שבהם האחריות שלנו כמנהיגים וכעם היא להבטיח שהאיום יחדל מן העולם, מתוך נאמנות עמוקה לעם ישראל, לחיי אדם ולביטחון בני עמנו. חבריי, החוק הזה הוא הביטוי המוסרי ביותר של אומה חפצה בחיים. הוא קובע משוואה ישירה וברורה: מי שמחליט לרצוח יהודים רק בשל היותם יהודים, אחת דינו – למות. אנחנו מחליפים את הפרדיגמה הישנה והחולה בבהירות לאומית, מוסרית, ישרה, צודקת וחפצת חיים. לא עוד בתי כלא למרצחים שהופכים למלונות, כמו שהיה טרם כניסתו לתפקיד של השר לביטחון לאומי, השר איתמר בן גביר; לא עוד תקווה לשחרור בעסקאות עתידיות. מהיום, גזר דין מוות. זהו כלי חיוני למיגור האויב ולהרתעה ממשית. חבריי, המאבק בטרור דורש מאיתנו עוצמה. הציווי "מחה תמחה את זכר עמלק" הוא ציווי של אחריות למען הדורות הבאים. בחקיקה הזו אנו ממלאים את חובתנו ללוחמים שנפלו, לנרצחים שדמם זועק מן האדם ולכל אזרחי ישראל החפצים בחיים. אני מודה לקדוש ברוך הוא על הזכות להביא את החוק הזה לקו הסיום. זוהי שליחות חיי, וזה התיקון שהחברה שלנו חייבת לעצמה. דם יהודי איננו הפקר. זכיתי להימנות על החבורה המופלאה הזו שנקראת עוצמה יהודית, ואני רוצה מכאן להודות לחברי יושב-ראש המפלגה, השר לביטחון לאומי, השר איתמר בן גביר, על הזכות שניתנה לי על ידו להעביר חוק חשוב זה, שעמד בלב הבטחתנו לבוחרינו ולעם ישראל, יחד עם חוקים נוספים שזכינו להעביר, וכולם מתוך אהבת ישראל גדולה. אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי חבר הכנסת צביקה פוגל וצוותו היקר והנחוש, שעשו באמת הכול, אבל הכול, כדי לקדם את החוק היקר הזה, וליתר לחבריי למפלגה, יצחק קרויזר ויצחק וסרלאוף והשר עמיחי אליהו – באמת להודות כאן. והינה, אדוני השר, אני חושבת שאין לי מספיק מילים שיצליחו לבטא את עומק ההערכה והתודה שיש לי על המעמד הזה ועל הזכות הזאת לעמוד כאן ברגעים האלה, אז תודה רבה. ליושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת אופיר כץ, ליועץ השר דוד בבלי, לאנשי המקצוע ולמשפחות השכולות מפורום בוחרים בחיים, שליוו את החוק הזה מתחילתו, ולצוות שלי, רעות, יעקב, נעמה, טובה והדר, ואחרון אחרון חביב, לאיש שלי, המשענת שלי, יהודה. תודה רבה. עם ישראל חי. תודה לך, אדוני היושב-ראש, שהיית שם לאורך כל הדרך, שהצטרפת וליווית והיית שותף מלא לאורך כל הדרך, לא רק לחוק הזה – לכל החקיקה שהמטרה שלה להרתיע את הטרור ולמגר אותו. היית שם, התייצבת מול הרבה מאוד אתגרים, ועמדת בהם ויכולת להם. אני רוצה להגיד לך על זה תודה. זה לא מובן מאליו. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. תודה על השותפות ועל היותכם כאן בכלל בכנסת. חבר הכנסת אביחי בוארון, חמש דקות, בבקשה. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בליל שבת ו' באדר התשע"א חדרו שני מחבלים מהכפר עוורתא שליד שכם, חכים עוואד ואמג'ד עוואד, לביתם של משפחת אודי ורות פוגל. הם רצחו בדקירות סכין את אודי, לאחר מכן את רות, אבל הם לא הסתפקו רק בזה. הם פנו לחדרו של יואב, בן 11, ורצחו גם אותו, ולאחר מכן את אלעד, בן 4, ורצחו גם אותו, אבל הם פנו גם לחדרה של הדס, בת שלושה חודשים, ורצחו גם אותה בדקירות סכין. בני הדודים הארורים האלה נעצרו כמה ימים לאחר מכן, ומאז הם נהנים ממנעמי הכלא הישראלי, אוכלים ושותים, אולי גם ישלימו או השלימו את לימודיהם האקדמיים, מקבלים משכורת קבועה מהרשות הפלסטינית ומסודרים כלכלית, הם ובני משפחותיהם. בליל שבת כ"ז בסיוון התשע"ז, בזמן שבני משפחת סולומון הסבו לשולחן השבת וחגגו את הולדת נכדם, פרץ לביתם המחבל עומר עבד אל-ג'ליל מהכפר כובאר. הוא רצח בדקירות סכין את יוסף סולומון, בן 70, את חיה סולומון, בת 69, ואת אלעד, בן 36. רעייתו של אלעד, בעודה פצועה, מסוככת על ילדיה, מצליחה להזעיק עזרה. מי שנזעק ופצע את המחבל הוא לא אחר מהחייל גיבור ישראל אלחנן קלמנזון, אז חייל בחופשה, תושב היישוב, שנזעק לקריאת העזרה. הוא ירה במחבל דרך החלון ופצע אותו, ועל המחבל נגזרו שלושה חודשי מאסר. גם הוא, כמו המחבלים עוואד, שטבחו במשפחת פוגל, מקבל רנטה חודשית מהרשות הפלסטינית, שסידרה כלכלית גם את משפחתו. על מחבלי 7 באוקטובר אין מה להכביר מילים. מאות ואלפי מחבלים טבחו גברים ונשים, תינוקות שלא חטאו וזקנים באים בימים. הם ערפו ראשו של קצין צה"ל, כרתו שדה של אישה צעירה בעודה בחייה; הם שחטו ילדים אל מול עיני הוריהם ולאחר מכן הרגו את ההורים עצמם. אלה האחרונים, כמו אלה הראשונים, חיות אדם מונעים מאידיאולוגיה רצחנית, אסלאמית, פונדמנטליסטית, מלופפת בתאווה לא אנושית לרצוח ולטבוח ביהודים, "ח'ייבר, ח'ייבר, יא יהוד". אבל לצד הידיעה שמעשה הטבח שאותו הם מבצעים יסדר אותם כלכלית, בלב כמעט כל אחד מהם מקננת תקווה לצאת מזה בחיים ולהשתחרר בעסקה הבאה. זהו המנוע הגדול ביותר שלהם, לקום ולקיים את הצו שעליו התחנכו מילדות, אד'בח אל-יהוד, ולצאת מזה בחיים. בתקווה הזו החוק הזה מטפל, את התקווה הזו החוק הזה גודע; את המוטיבציה הזו לפגוע ביהודי כדי להיבנות כלכלית ולהשתחרר בהמשך, את זה אנחנו גודעים היום. ידע כל מחבל פוטנציאלי: רצחת יהודי, לא תצא מזה בחיים. במשך שנים מדינת ישראל ניהלה מלחמה עיקשת בטרור, אבל במקביל השאירה למחבלים פתח של תקווה. מחבל שיצא לרצוח יהודים ידע שגם אם ייתפס, גם אם יורשע, גם אם ישב בכלא שנים ארוכות, הסוף איננו בהכרח הסוף. תמיד ריחפה באוויר האפשרות של עסקה, של חנינה, של לחץ בין-לאומי, של מערכת שממשיכה להסס גם אל מול הרוע הברור ביותר. החוק הזה בא לשנות את המשוואה. לצד שינוי תפיסת הביטחון של מדינת ישראל שהובילו ראש הממשלה והקבינט לאחר 7 באוקטובר, ולצד ההבנה שישראל לא תכיל עוד את אויביה ואזרחיה לא יחיו עוד תחת איום מתמשך, בא גם התיקון המשפטי והערכי הזה, שמבהיר למחבלים: מי מכם שיקום על יהודי להורגו, ישלם את מלוא המחיר. הרתעה אינה נבנית רק ממטוסים וטנקים, הרתעה נבנית גם מהוודאות של האויב – מדינה, ארגון טרור או מחבל בודד – שהמחיר שישלם יהיה סופי, חד ובלתי הפיך. כשמחבל יודע שסופו איננו מאסר ושחרור בעסקה אלא גזר דין מוות, גם מרחב השיקולים שלו משתנה וגם המסר לסביבתו משתנה. אדוני היושב-ראש, בשבוע שעבר הייתה לי הזכות להצביע בעד החוק הזה בוועדה ולהעביר אותו בקריאה שנייה ושלישית אצל ידידי חבר הכנסת פוגל. ואני אומר כאן בצורה ברורה ביותר: זהו חוק צודק ומוסרי, הכרחי ומתבקש. למותר לציין, החוק הזה איננו נובע מנקמה; הוא נובע מאחריות. האחריות הראשונה של מדינה, ודאי מדינת ישראל, היא להגן על אזרחיה. האחריות הראשונה של הכנסת היא לוודא שמי שקם לשחוט, לרצוח, לאנוס, לטבוח, לשרוף, לבצע מעשי זוועה נגד יהודים, לא יוכל להמשיך לראות במדינת ישראל מקום שמכיל אותו, מקום שמזין אותו, שמחזיק אותו לשנים ארוכות בתקווה שיום יבוא והוא ישתחרר. יש כאן אמירה מוסרית עמוקה. יותר מדי שנים זכויות המחבלים עמדו במרכז. אדוני היושב-ראש, זאת נקודה שחשוב מאוד לתת עליה את הדגש. יותר מדי שנים הסתכלנו על זכויות המחבל בעוד שדם הנרצחים הזועק אלינו מהאדמה, כאב המשפחות והפחד של אזרחי ישראל נדחקו לשוליים. קיבלנו רצח ישראלים כדבר מובן מאליו, כחלק מהשגרה שלנו, כחלק משגרת חיינו. התרגלנו לומר לעצמנו: "ואמר לך בדמיך חיי". אבל לא עוד. פה אנחנו קמים ועושים מעשה: לא רק תפיסת ביטחון גלובלית, כללית, לאומית שמשתנה, גם תפיסת המחבל הבודד והרתעת המחבל הבודד, גם את זה אנחנו מביאים היום לסדר, גם את זה אנחנו מתקנים היום. החוק הזה מחזיר את הסדר המוסרי על כנו: קודם כול חיי אזרחי ישראל, קודם כול ביטחונם, קודם כול זכותם לחיות, בלי לחשוש שמישהו בא לרצוח אותם, ובלי שמי שבא לרצוח אותם – וזה הדבר החמור ביותר – יחזור יום אחד לרחוב כגיבור, כמו שקרה לאחרונה בירושלים. לכן, זהו לא רק חוק פלילי; זהו חוק של ריבונות, חוק של צדק, חוק שאומר בקול ברור: מדינת ישראל חדלה מלהיות מדינה מהססת אל מול אויב אכזר, חדלה להיות מדינה שמכילה אויב אכזר, וחוזרת להיות מדינה שמגינה על אזרחיה ושמה את אזרחיה בראש מעייניה, מגינה על אזרחיה ביד קשה ובנחישות. אני מברך את מי שהוביל את המהלך הזה, את חבר הכנסת פוגל וחברת הכנסת לימור סון הר מלך, ואת כל חברי הוועדה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> ואת ניסים ואטורי. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> את ניסים ואטורי, כמובן. אני מברך את חבר הכנסת ניסים ואטורי, שהוביל יחד עם חברת הכנסת לימור סון הר מלך את המהלך הזה. ואני אומר בצורה הברורה ביותר: מי שבא לכלותנו, לא יזכה לרחמים מאיתנו. כל המרחם על אכזרים, מתאכזר על רחמנים. מי שבוחר בטרור בוחר גם בגורלו, ודם אזרחי ישראל איננו הפקר. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הודעה למזכירות הכנסת, בבקשה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת, הצעת חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר, התשפ"ו–2026, של חברי הכנסת מרב מיכאלי, פנינה תמנו, נעמה לזימי, אפרת רייטן מרום וגלעד קריב. תודה. << הצח >> הצעת חוק עונש מוות למחבלים, התשפ"ו–2026 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, 30 דקות, בבקשה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, זה אחד הימים שאנחנו מרגישים, לצערנו, שאנחנו רוצים לדבר לא רק לחברי הכנסת שלא נמצאים באולם הזה, ואני יודעת שחלק אולי צופה מהחדרים שלו, אבל אני מרגישה שצריכים היום לדבר אל העם, אל הציבור, כדי להזהיר ממגמות שמתפתחות והידרדרות שחלה במדינה. ביום הזה אני לא יכולה שלא להיזכר במופע הלהטוטנות הפוליטית של השר איתמר בן גביר, שהילך בשוק במהלך קמפיין בחירות 2022, ופעיל נלהב שלו צעק מתוך הקהל את הסיסמה הגלויה והקשורה לקו הפוליטי של השר ולאנשים מסביבו. הפעיל צעק "מוות לערבים". בן גביר מיהר להשתיק אותו בצרחות, ולא בגלל שהוא לא מסכים, כנראה, אלא כדי לשנות את המיתוג מ"מוות לערבים" ל"מוות למחבלים". הרי ככה הוא היה יכול לעבור את מערכת הבחירות, הוא כאילו ניסה לכסות על המטרות העיקריות שלו, וככה היה יכול למתג את הכוונות שלו בצורה חוקית, כשהוא מדבר על מוות למחבלים. התומך הנלהב שלו הבין מייד את הרמז והמשיך לצעוק "מוות למחבלים", כאשר הכוונה ברורה לכולם: מוות לערבים. הרי לפי האידיאולוגיה הזאת, ערבים הם מחבלים. ומה קורה היום בדיוק? מביאים את החוק הזה. אז תרשו לי, חברות וחברי הכנסת, לקרוא לילד בשמו – אומנם זה לא ילד: אתם עומדים להצביע היום על הוצאה להורג של ערבים פלסטינים. הוצאה להורג של ערבים פלסטינים. המותג חזר למקומו, הסיסמה חזרה למקומה, כי מי שקורא את החוק הזה מבין שמדובר אך ורק בהוצאה להורג של ערבים פלסטינים. מחבלים יהודים לא יוצאו להורג לפי החוק הזה. החוק טרם נכנס לספר החוקים, אבל במהלך החקיקה, במהלך המייגע, היינו עדים לתהומות המוסריות שאליהן החוק הזה גורר את החברה הישראלית. ראינו את מפלגת השר הפשיסט, חבריה עונדים על דש בגדם סיכות של חבל תלייה ומתגאים בזה. מופע האימים הזה, ראינו אותו כשחברת הכנסת המציעה בוחרת בחג פורים להתחפש לתליינית עם הילדים שלה. דוגמה טובה. המיצג הזה מייצג שפל מוסרי שקשה לי לתפוס אותו. מילא אם זה היה מסתכם בהתרברבות ומופעי אימה כדי לרצות את הבייס, אותו בייס שצעק "מוות לערבים", אבל המופעים האלה הם הצהרת כוונות מאוד מאוד ברורה, הצהרת כוונות של מנסחי החוק לייצר תליינים ממסדיים שיוציאו להורג אנשים בשר ודם, אבל הם ערבים ורק ערבים פלסטינים. אתם הולכים, חברי הכנסת וחברות הכנסת, להצביע היום על חוק אפרטהיידי, חוק של עליונות יהודית, חוק אפרטהיידי גזעני שאפילו אינו מנסה להסתיר את פניו. מנסחי החוק בחרו להשית את העונש הבלתי-הפיך. הרי מאסר עולם, אם מגלים שנעשה שלא בצדק, אפשר לתקן, אבל עונש מוות, מה יעשו אם יגלו שטעו במערכת המשפט אחרי שגזרו דין ותלו את הבן אדם? זה בלתי הפיך, קיצוני ואכזרי ביותר. אך ורק על ערבים. השיתו את החוק הזה אך ורק על ערבים פלסטינים, באותו זמן שהטרור היהודי ההתנחלותי הולך ומתגבר באין מפריע תחת משמרתם וחסותם של אותם מציעי חוק. כאשר מערכת המשפט קובעת עונש לפי מוצאו של האדם במקום לפי חומרת מעשיו, היא צועדת בנתיב המוכר, מערכת בית המשפט, של משטרים אפלים כמו דרום אפריקה של האפרטהייד או ארצות הברית בתקופת העבדות. זהו המועדון המפוקפק שאליו אתם מבקשים להצטרף היום, אלה שהציעו ואלה שתומכים ואלה שמנסים לתת תירוצים למה הם תומכים בחוק אפל כזה. אתם הולכים להצביע היום, חברי וחברות הכנסת, על הוצאה להורג של בני אדם שנתפסו, והם בידיים של הצבא או השב"ס ואינם מהווים עוד סכנה. גם אם החוק הזה היה מושת באופן שוויוני על ערבים ויהודים כאחד, הוא היה פסול מעיקרו. חשוב לי להדגיש: אנחנו נגד עונש מוות כעיקרון. לא שאם זה היה חל גם על טרוריסטים יהודים, אז הייתי שמחה על השוויון הזה. לא. אני נגד החוק הזה כעיקרון, ואני חושבת שאסור לתת למדינה את הזכות ואת החופש ואת הכוח ליטול חיים של בני אדם, יהיו מי שיהיו. יש למדינה את הכוח לשפוט, יש למדינה הכוח לעבוד נגד פעילות כזאת או אחרת, אבל ליטול חיי בני אדם – לא. הרי מה זה עונש מוות באמת? עונש מוות הוא רצח בחסות המדינה. החוק הזה הוא יצירה של תעשיית מוות אוטומטית, נטולת שיקול דעת, שבה כל היסוס של שופט נתפס כחולשה, או אולי אפילו בגידה, וכל ספק נחשב לסכנה אסטרטגית. אם אחד מהשופטים יהיה לו חשש שאין לו ראיות מספיקות שהבן אדם רצח או לקשור אותו למקרה ספציפי, הוא יפחד לגלות זאת, כי לפי החוק הזה אסור לו לחשוב, אסור לו לקחת נסיבות מסוימות בחשיבה המשפטית שלו. הוא חייב לגזור דין מוות. אתם רוצים בעצם, לפי הצעת החוק הזאת, מוות סיטונאי, מהיר, נחרץ, כזה שמשקף מנטליות מנצחת, אבל אתם רק בונים מכונה שתזריק רעל לתוך הוורידים של החברה הישראלית כולה. זה לא חבל התלייה, זה הופך לזריקת רעל שמרעילה את הציבור כולו ואת החברה הישראלית. חברי וחברות הכנסת, אתם הולכים להצביע היום על הוצאה להורג של בני אדם שכבר נתפסו בידי כוחות הביטחון. זוהי האמת המזוקקת מאחורי כל המילים הגבוהות על ביטחון והרתעה. המדינה מבקשת לקחת לעצמה את הסמכות ליטול חיים של אדם שכבר נמצא תחת חסותה ושלטונה, כבול בשרשראות בתוך תא הכלא. ברגע שהסכנה המיידית חלפה והחשוד נתפס, ההרג מפסיק להיות הגנה עצמית והופך לנקמנות טהורה, לרצח קר ומחושב בחסות החוק. כשהמדינה מוציאה להורג אדם רק לספק יצרים של נקמה ודם, או כדי להשיג מטרה פוליטית של הטלת אימה, היא בעצמה מבצעת מעשי טרור ממסדי. אתם הולכים להצביע היום על הוצאה להורג של נתינים. ישבנו בדיונים, וכל אלה שצידדו בחוק או התנגדו, הביאו דוגמאות שהחוק קיים בעולם, ומדינות אחרות, יש בהן גזר דין מוות, כמו יפן וסינגפור. אבל שכחו להדגיש שהמדינות האלה שבוחרות להוציא להורג, הן בוחרות להוציא להורג את האזרחים שלהן שביצעו פשע, אבל האזרחים שלהן, תחת מערכת משפטית פנימית אחת. אין אף מדינה בעולם שמתיימרת להיות דמוקרטית ומשתמשת בעונש מוות ככלי של שלטון צבאי נגד אוכלוסייה שהיא מחזיקה תחת כיבוש ושאינה נהנית מזכויות אזרח. הרי מה החוק הזה אומר? החוק הזה, רוצים להחיל אותו על הפלסטינים שחיים בגדה המערבית או בעזה. אלה לא אזרחי מדינת ישראל. סינגפור ויפן וארצות הברית, כשחוקקו את החוק, חוקקו אותו נגד אזרחים שלהן. פה, במדינת ישראל, אומרים: לא, אנחנו לא נחיל את זה על האזרחים שלנו, אלא אם כן הם ערבים, אבל נחיל אותו על אלה שנמצאים תחת הכיבוש שלנו; נחיל אותו על אלה שאנחנו דורסים אותם יום-יום ומבצעים בהם לאחרונה לינצ'ים ושרפות. אלה – כן. בעוד במדינות אחרות עונש המוות הוא עונש פלילי שחל על כולם, החוק הזה כלי דיכוי לאומני, שבו הלאום של הרוצח ושל הקורבן הוא שקובע את העונש. קודם כול מסתכלים מה הלאום של הקורבן ומה הלאום של הרוצח, ואז ישר יש לנו החלטה: או עונש מוות או פתאום הבן אדם הגן על עצמו. אתם מוודאים שהחבל לא יתקרב לעולם לטרוריסטים יהודים כמו גולדשטיין או בן אוליאל, או המתנחלים שרצחו יותר משבעה פלסטינים מתחילת שנה זו. כן, יש כאלה. בטוח הם לא יועמדו לדין ויישפטו ויהיה עונש מוות. מבחינתי, אני לא רוצה עונש מוות לאף אחד, אפילו לטרוריסטים האלה, המתנחלים. בעיניי זה מבהיר בצורה ברורה כל כך שהעליונות היהודית היא העובדה בשטח. יש כאלה שמופתעים מקידום חוק זה. אני עדיין זוכרת, כשהביאו את הצעת החוק לקריאה טרומית, ראיתי את רוב האופוזיציה יוצאת מהדלת, בורחת מההצבעה. התעמקתי ושאלתי: איך יכול להיות? איך יכול להיות שאתם מפירים את האמון של הציבור? תגנו על הדמוקרטיה. אל תגנו על הפלסטינים, תגנו על הדמוקרטיה, שאתם חסידיה. נאמר לי: עאידה, תעזבי, החוק הזה לא יעבור, לא יתקדם, יחסמו אותו. כנראה הם עדיין חיים באשליה שזה מקרה יחידי כזה של קידום הצעת החוק הזאת וזה לא יקרה – הרי הדמוקרטיה הישראלית חזקה, היא תעצור אותו. גם בקריאה הראשונה האופוזיציה ברובה לא הצביעה נגד. גם אנשים שמאמינים שהדת שלהם מונעת מהם להצביע – או שיצאו מהאולם או שהצביעו בעד. אותי זה לא מפתיע, כי החוק הזה לא צץ יש מאין, וזה לא נכון שהחוק – האמת היא שהחוק הזה הוא המשך וביסוס של מדיניות עונש מוות מכוונת מזה שנים שמבוצעת לרוב בשטח. עושים את זה דה פקטו. הרי יש חוק גזר דין מוות במדינת ישראל. בהחלטה מדינית לא משתמשים בחוק הזה, כי הבינו את הסכנות הטמונות בחוק שאי-אפשר לחזור בו מהענישה והפסיקו להשתמש בחוק. אבל בשטח, חיסולים תחת השם המכובס "נטרול", זה קורה וזה משתקף בהצהרות של הצבא והמשטרה, וזה הפך לאליבי מוכן. אפילו ברצח של משפחה – אימא, אבא, שני ילדים, אחד מהם בן חמש שנים, עיוור – ישר קופצים ואומרים: הרגשנו סכנה, הם התכוונו כנראה לבצע פיגוע. זה מה שקרה בטמון לפני שבועיים. אז המדיניות הזאת היא בשטח. יש החלטת מדיניות שמערכת בית המשפט לא תשתמש בגזר דין מוות, אבל בשטח זה מתבצע. אפילו השב"כ והמשטרה אמרו בדיונים שברוב המקרים שיש חשד או יש מקרה של ניסיון רצח פלסטיני של ישראלי, ב-80% זה מסתיים במה שקוראים לו בשפה המכובסת "נטרול", אוקיי? ואז אפילו לא צריך לעבור את מסכת בית המשפט ולהוכיח – אכן הייתה פגיעה, אכן היה רצון לפגוע. לא צריך, מבצעים את ההרג באותו רגע. בשנתיים וחצי או בשלוש וחצי השנים האחרונות גם בתי הכלא הפכו למתקני עינויים ומתקני מוות. לפי הדוחות, 100 אסירים בתוך שנה מצאו את מותם. מצאו את מותם. הלכו, חיפשו בתוך הכלא, ומצאו את מותם. מדיניות ההרעבה וההזנחה הרפואית והאלימות האכזרית היא כל כך ברורה לפי הדוחות המתפרסמים. רק לפני שלושה ימים פורסמה כתבה באתר הארץ שלפיה שופט בית המשפט השלום בחדרה כתב בהחלטה בעניין חקירת סיבת מוות של הקטין וליד אחמד, בן 17 שנה במותו, שמת בשנה שעברה בעודו מוחזק בכלא מגידו. מה אמר השופט בפסק הדין? "את העובדה שככל הנראה הוא הורעב לא ניתן להסתיר ולא צריך להסתיר", לצד הקביעה כי החקירה מיצתה את עצמה משום שלא נקבע קשר סיבתי בין מצבו הגופני הירוד לבין המוות. אז אפשר לטעון שגם ככה מוציאים להורג ואפשר להגיד שממילא זה מתבצע בשטח, אבל אסור, אסור שהשיח הזה יהפוך להכשר, להפיכת החיסולים האלה לעניין חוקי, להפיכת גזר דין מוות לעניין של מה בכך. החוק הזה בעיניי הוא עוד נדבך במדיניות הכיבוש האכזרי והגזעני והמשך להשתלטות שלטון ימני משיחי פשיסטי על המדינה והחברה בישראל. זה לא חוק תגובתי, זה לא חוק הרתעתי; זה חוק שמבטא מדיניות. כי כשעומד ראש הסיעה של הסיעה המציעה את החוק הזה ואומר: אין אזרחים תמימים בג'נין, כולל ילדים ונשים, זה מעיד על מנטליות גזענית. זה מעיד על תאוות נקמה ודה-הומניזציה שנעשית לצד האחר. תבינו, זו לא רק הסיעה הזאת. אני עדיין זוכרת, כשאמרתי מעל דוכן הכנסת: ילד זה ילד זה ילד, אם הוא בעוטף עזה או בעזה, קפצו לי מהאופוזיציה ונאמר לי באופן הכי גלוי: אל תעשי סימטריה בין הילדים שלנו לילדים שלהם. ילדי עזה הביאו את זה על עצמם. זוהי השיטה המזוקקת של הרגשת העליונות היהודית ושל הרגשת הגזע הנעלה, שאין מה להשוות לו אדם אחר. הצעת החוק הזאת היא הכרזה ממסדית שכל מה שבוצע עד עכשיו במדיניות החיסולים בגדה והנטרולים – ההרעבה והדיכוי של אסירים, מעצרים מינהליים רק לפלסטינים, בהחלטת שר הביטחון עלק – אינה של מקרים נקודתיים. החיסולים והנטרולים וכו' זה לא מקרים נקודתיים, וגם לא מקרים הגנתיים או תגובתיים, אלא חלק ממערכת מפותחת לשמירה על משטר הכיבוש, הדיכוי, ההשמדה והעליונות. חודשים הדיונים בוועדה נסבו על פרטים קטנים ופרוצדורות, תוך התעלמות מהמהות, שהיא: מדינת ישראל כובשת ומדכאת עם שלם מזה עשרות שנים; לא רק שלא מתייחסת לאסירים כאסירי מלחמה, אלא מבקשת גם להורגם. מה המניעים של מציעי ותומכי החוק הזה? אני לא מבינה, באמת אתם חושבים שככה מרתיעים? משרד המשפטים אמר לכם שכל המחקרים מראים שזה לא מרתיע. השב"כ והצבא אמרו את אמרתם בנושא הזה, ובכל זאת אומרים: לא, ככה נחוס על חיי האזרחים. קודם כול, חיי האזרחים במדינת ישראל נמצאים בסכנה בגלל המדיניות שלכם, ולא בזכותכם אפשר להגן על האזרחים האלה. המניעים האמיתיים, שמבטא אותם בן גביר בגאווה – לנקום; תאוות הדם הזאת שרוצים שתחלחל בציבור. אתם זוכרים את אותו אדם שצעק "מוות לערבים"? אז הינה, השר, מציעי החוק ועוד מעט כנסת ישראל, יצעקו ביחד: "מוות לערבים", "מוות לפלסטינים". אתם הופכים את החברה הישראלית לחברה חפצת נקמה ודם, לחברה שמהלכים בה יום-יום ברחובות, בסופרים, אנשים שהוציאו להורג, או אולי מועמדים להוציא להורג. לאן זה יוביל? אני רוצה להגיד לכם, נלחמתי בוועדה עם חברי חבר הכנסת גלעד קריב, למרות שכאשר החלטתי שאני רוצה לייצג את האוכלוסייה שלי ואת הציבור הערבי, וגם כן את עמי ואת הכוחות הדמוקרטיים היהודיים בכנסת, לא תיארתי בסיוטים הכי גרועים שחוק שמכשיר רצח ממסדי יחוקק פה ואני אשתתף בדיונים. אני עדיין זוכרת, כשחוקקה הכנסת את חוק הלאום, ביציאה מהכנסת בדיוק נפגשתי עם ראש הממשלה אז והיום, מר נתניהו. הוא בדיוק רוצה לעלות לאוטו שלו, ואמרתי לו: ההיסטוריה תזכור אותך כמייסד משטר האפרטהייד במדינת ישראל. הוא צחק ואמר לי: אנחנו הדמוקרטיה היחידה. זה מתחיל משם. זה לא מקרה של היום וזה לא מקרה הגנה, זאת המדיניות שמובילים פה. האמת, נלחמתי נגד החוק, אבל היו רגעים, כולל הרגע הזה, שבכיתי וזלגו לי דמעות כשהלכתי הביתה. החוק הזה הוא לא אנושי. הוא מנפץ כל תקווה שתהיה פה דמוקרטיה אמיתית. האם תכף נתחיל לראות אנשים תלויים על הגרדום וקהל שמריע לזה? אתם יכולים לראות את זה בעיניכם. אבל למרות הכאב ולמרות שאני שואלת את עצמי כל יום בבוקר איך אני אגיע לדיון שמשווה, אומר: מה יותר טוב, זריקת רעל או חבל? אני מזכירה לעצמי ואמשיך לעשות זאת: לא נניח לזה, נמשיך להיאבק בכל הזירות העומדות לרשותנו, אם זה בג"ץ או זירות אחרות. אנחנו לא נשתוק. דווקא היום, היום אנחנו מציינים 50 שנה ליום האדמה, אותו יום שהאוכלוסייה הערבית, אחרי נכבה, אחרי שלטון צבאי, קמה על רגליה והגנה על הקיום שלה, והתאחדה סביב המטרה הנעלה של להגן על עצם קיומנו, על אדמתנו בארץ הזאת. ביום הזה אני אומרת לכם ומבטיחה לכם שאנחנו נמשיך להיאבק, לא נעמוד מנגד ולא נסתכל מהצד על גזל חיי אדם. אנחנו נצביע נגד החוק הזה, נמשיך להיאבק במדיניות הדם והנקמה, ואנחנו נחתור למען פתרון מדיני ושלום שיבטיח את ביטחונם של הישראלים ושל הפלסטינים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. עשר דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו מתכנסים היום לדון באחד החוקים הרגישים והמסוכנים ביותר שמונחים על שולחן הכנסת, חוק עונש המוות, המובא לקריאה השנייה והשלישית. לא מדובר רק בהצעה משפטית אלא במהלך בעל השלכות מוסריות, פוליטיות וביטחוניות רחבות היקף. הקהילה הבין-לאומית כבר הביעה ביקורת נוקבת על עצם קידום החוק הזה, בפרט על כך שהוא נתפס כחוק סלקטיבי, שייושם בעיקר כלפי ערבים, בעוד מקרי טרור יהודים אינם זוכים להתייחסות. מצב כזה פוגע בעקרון השוויון בפני החוק ומערער את מעמדה של ישראל בזירה הבין-לאומית. אנחנו עדים למהלך פוליטי שבו גורמים קיצוניים מושכים את הממשלה כולה לכיוון מסוכן ולא אחראי. דווקא היום מצופה מהמפלגות החרדיות לקום ולעמוד נגד החוק הגזעני הזה, ולא לציית להוראות של בן גביר והממשלה הקיצונית הזאת. החרדים נכנעו היום לבן גביר והוציאו הודעה שהם תומכים בחוק הזה, וכך הם מצטרפים לבן גביר ולחבורה שלו. מהלכים כאלה אינם תורמים ליציבות אלא להפך, מעמיקים מתחים ומסכנים את השקט באזורנו. חשוב להזכיר: כבר קיים חוק עונש מוות במסגרת הדין הצבאי, כלומר אין כאן צורך משפטי אמיתי אלא ניסיון לייצר כותרת פוליטית על חשבון שיקול הדעת, על חשבון שיקול דעת אחראי. זהו חוק מבית מדרשה של תפיסה פופוליסטית שמבקשת לגרוף הון פוליטי תוך פגיעה בביטחון המדינה. אנחנו נמצאים בתקופה של מלחמה, בתקופה מורכבת ורגישה מאין כמותה. דווקא עכשיו נדרשת הנהגה אחראית ושקולה, לא כזאת שמוסיפה שמן למדורה ומחריפה את המצב. ובמקום להתעסק ולעסוק בביטחון האישי של האזרחים, נושא שעליו מופקד השר, אנו רואים הזנחה מתמשכת. החברה שלנו מדממת, האלימות גואה, והאזרחים חיים בתחושת חוסר ביטחון יום- יומי. זהו כישלון מהותי בכל תחום שעליו אמון השר, כישלון שלא ניתן להתעלם ממנו. והינה, אנחנו יושבים כאן, שמונה שעות דיון על חוק פופוליסטי שמטרתו לרצות קבוצות ימין קיצוני. במקום לעסוק בדברים הבוערים, לעסוק בדברים הבוערים באמת, במקום לדאוג לאזרחים בדרום ובצפון, שחיים תחת איום מתמשך של טילים ובמצב של חוסר חוסן אזרחי, עוסקים בחוק שלא תורם לביטחון. הממשלה מקצה רק 100 מיגוניות לבדואים. תגידו, אתם רציניים? האם אתם מבינים את הפער בין ההצהרות למציאות? בזמן שמדברים על ביטחון, בשטח אנשים נותרים חשופים. רק לאחרונה הוקצו סכומים אדירים מתקציב המדינה, אך לא לטובת הגנה אמיתית על האזרחים. הגיע הזמן להתעשת – הגנה על הערים, היישובים והכפרים במדינה, כולם ללא יוצא מן הכלל. ולכן, אני קורא לממשלה להסיר את החוק הזה מסדר-היום. אל תובילו אותנו צעד נוסף לכיוון הקצנה, בידוד בין-לאומי והסלמה מיותרת. את החוק הזה הביאו בן גביר וצביקה פוגל, חוק קיצוני, שמוביל את האזור להידרדרות נוספת כאשר אנחנו נמצאים בתקופה מורכבת, בתקופת מלחמה. ואני רוצה להגיד לכולם, גם בתקופה הקשה הזאת – ושירשמו את זה כאן בפרוטוקול – שהפתרון היחיד הוא סיום הכיבוש ושתהיה הגדרה עצמית למדינה פלסטינית בגבולות 67. זה הפתרון שיסיים את כל הסבל לשני העמים כאן. אנחנו שוחרי שלום, אנחנו רוצים שלום. אנחנו רוצים לעצור את ההרג ואת מכונת הרעל וההסתה שמובילים כאן קיצוניים בממשלה הזאת. אדוני היושב-ראש, כאשר אנחנו נמצאים כאן במשכן הזה יש ירי רקטי ללא הפסקה גם בצפון וגם בדרום, ואנחנו רואים התגברות לא רגילה בשעות האחרונות בנגב. בכל נאום שלי היום ומחר אני אתייחס למיגון, אני אדבר על המיגון בנגב ואגיד בצורה ברורה: מי שאחראי לחלוקה בנגב זה רשות הבדואים, רשות הבדואים, שאחראית לחלוקה בנווה מדבר, אל-קסום והכפרים הלא-מוכרים. עד עכשיו מסרבים להכניס מיגון לאנשים בנגב. הם רוצים להכניס מיגון למרכזי שירותים, אבל מה עם האוכלוסייה, מה עם החברה שגרה בסביבה בין דימונה לבאר שבע לערד, במשולש הזה? מה העם האוכלוסייה שגרה על ציר 40? מה עם האוכלוסייה שגרה על ציר 31, 25 ו-80? תנו פתרונות. מספיק עם ההחלטות והתוכניות נגד הבדואים. רשות הבדואים היא סרטן בתוך החברה שלנו. ואני רוצה להגיד לכם שכל המהלכים שמוביל שיקלי הם מבית היוצר של רשות הבדואים, והאחראי להם הוא יובל תורג'מן, שכותב את התוכניות, כמו התוכנית האחרונה לנישול מהקרקעות של הבדואים בנגב. אנחנו מבקשים – ואתמול שוחחתי עם ראש הממשלה על זה – אנחנו דורשים מיגון גם למועצות האזוריות וגם לכפרים הלא-מוכרים בנגב. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ואליד. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה. לרשותך עשר דקות. בבקשה. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב בראש. אני קודם כול אתייחס, באמת בקצרה יחסית, לחוק הזה. הוא חוק פופוליסטי, שנועד אך ורק למטרה אחת, מטרה של בן גביר: לקחת מצביעים מהליכוד ולהעביר לרשימה שלו. אלוהים יודע מדוע הליכוד משתף עם זה פעולה. אם אזרחי מדינת ישראל שתומכים בחקיקה הזאת היו יודעים את האמת על החוק כנראה שהם היו בזים ליוזמי החוק, החוק הזה שמלא בחורים, שמפיצים עליו דברים כל כך לא נכונים. השר העלה אתמול סרטון, סרטון זוועות מ-7 באוקטובר, רק שכח לספר לציבור שהחוק שלו בכלל לא כולל את הנוח'בות של 7 באוקטובר. הוא מפיץ – אני לא אגיד אפילו חצאי אמיתות, מפיץ שקרים, רוצה שיתמכו בחוק הזה. הוא מרוויח בכל מקרה, זה פשוט מהלך פוליטי. אם החוק ייפול – הוא מרוויח: הינה, עצרו אותי, לא נותנים לי לעשות את העבודה שלי. לא מסוגל לעשות שום עבודה מקצועית ולכן צריך להשתמש בכל מיני תחבולות כדי שאזרחי מדינת ישראל לא יבחינו. אם החוק יעבור – הוא הרוויח, אבל אנחנו יודעים שגם אם החוק הזה יעבור, מחבל אחד לא יוצא להורג. מה לעשות, במערכת המשפט – לא הישראלית, העולמית – אין דבר כזה חוק שחל רק על חלק קטן מאזור. אין דבר כזה. מה זה חוק שחל רק על אנשים שגרים ביהודה ושומרון, רק על פלסטינים שגרים ביהודה ושומרון? << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> הם אפילו לא צריכים את החוק הישראלי. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> באמת, החוק הזה מלא בכל כך הרבה סתירות, גבינה שווייצרית. ניסו להכניס בו שינויים – הוא לא רוצה, כי הוא לא באמת רוצה לעשות איזושהי עבודה. הוא רוצה לקחת מצביעים, זו המטרה היחידה של החוק. לא אכפת לו מאף אחד, רק מעצמו, רק מהסרטונים שלו ורק מהפופוליזם. ומה שהורג אותי, שגם הליכוד, שיודע את זה, וגם מצביעי הליכוד, נופלים בפח הזה, במלכודת הזאת שהכניסו אותם. זה מה שיש לי להגיד על החקיקה הזאת, אין לי שום עניין לבזבז עליה זמן. בבוקר צפיתי בטלוויזיה. עלה צבי סוכות לאיזשהו ריאיון ודיבר על התקציב ואיזה בשורות מביא התקציב, בשורות לדרום ולצפון. ואללה, לא הצלחתי למצוא בשורות, לא לצפון ולא לדרום. האמת, התמקדתי בדרום. לא מצליחה למצוא בשורות. האם יש כסף לבית החולים יוספטל? לא ראיתי שם שקל נוסף לבית חולים שאין בו אפילו קרדיולוג. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> זה אאוט. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> האם יש שם את הכסף שסורוקה באמת זקוק לו? לא השליש שעשיתם טובה ונתתם לבניין שיקום עוד שבע שנים, אלא הכסף האמיתי שאנחנו צריכים עכשיו, לשקם את חדרי הניתוח, לשקם את מחלקות האשפוז, להקים עוד שתי קומות, למגן את בית החולים היחיד בנגב. לא ראיתי שם שום בשורה. הוא גאה בתרגיל שנעשה פה בלילה, באמת תרגיל – מה לעשות, בזה הם טובים כנראה, רק בלקחת עוד כספים. הוא, יו"ר ועדת החינוך, גאה שאנחנו הולכים להעביר עוד כסף – לא משנה שאנחנו כנראה נמנע את זה – עוד כסף לטובת מוסדות לימוד שאינם מלמדים ליבה. יו"ר ועדת החינוך לא מצליח להבין את החשיבות של לימודי ליבה. האם זה נוגד את ערכי הדת? לא, לימודי ליבה אינם נוגדים את ערכי הדת; גם לא עבודה, אגב. איפה נאמר המשפט "אם אין לחם אין תורה"? איפה? לא אני המצאתי אותו. מה לעשות. ולכן הדברים האלה באמת לא נתפסים לי. הוא טוען שלראשונה הם הורידו מיסים. הדבר היחיד שאני זוכרת זה הורדת ימי חופשה לעובדים. הדבר היחיד שאני זוכרת זה יוקר המחיה וכמה קשה לאנשים לסיים פה את החודש. שום הורדת מיסים שהולכת להיות, ואם היא תהיה בכלל, היא כל כך קטנה, שהיא אפילו לא תצליח להדביק את יוקר המחיה. אז באמת, למה לשקר? לפחות תעמידו את האנשים מול המציאות. אנחנו לא ערוץ 14 של יאללה, happy, happy, לא משנה מה קורה, ומייד, שנייה אחר כך יש בשורה על עוד חייל שלצערנו נפל. זאת המציאות, איתה אנחנו צריכים להתמודד. לפחות תגידו את האמת, אני לא מצליחה להבין מה הבעיה. ואפרופו לימודי ליבה, כאילו נהייה איזשהו קטע. לימודי ליבה, השכלה גבוהה, זה של שמאלנים, פריבילגים, אשכנזים. לא מצליחה להבין. בלי לימודי ליבה, בלי השכלה גבוהה, אין ביטחון במדינה, אין כיפת ברזל, אין נשק מתקדם, אין כלכלה. אין כלום בלי לימודי ליבה והשכלה. ולמה אני מדברת על זה? כי אני רוצה להתייחס לחוק החדש של בוארון. בוארון, עכשיו, הרי צריך ללכת לאל"ף-בי"ת בדיקטטורה, אז תתקפו את בית המשפט, אחר כך תנסו להשמיד את התקשורת החופשית. מה שלב שלוש? תתקפו את אנשי הרוח, ההשכלה, הידע – זה שלב שלוש בכל דיקטטורה. אז הגענו גם לשלב שלוש במקביל. ואומר בוארון בסרטון רציני ודרמטי: 15 מיליארד עוברים לאוניברסיטאות ומכללות והשכלה גבוהה, ואנחנו – אין שקיפות, אנחנו לא יודעים שקל לאן הולך. מה הם עושים עם הכסף? אם בוארון היה טיפה טורח היה רואה שיש לינק, שהוא יכול לצפות בדיוק לאן הולך כל שקל. יש שקיפות, אתה יכול לראות. לא להמציא, לא לשקר. הוא רוצה בעצם להשתלט עוד פעם על המל"ג, על הוועדה שמחליטה לאן ילכו הכספים, ועדה שמתעסקת בהשכלה הגבוהה, של האקדמיה. בעצם הוא רוצה לחסל את האקדמיה. מה הוא אומר? מעכשיו כל המינויים של הוועדה יהיו פוליטיים. מי שימנה זה שר החינוך, הוא ימנה את הוועדה. הם כמובן ישלטו בתקציב. עכשיו, מה אנחנו חושבים שיקרה בהליך כזה, באמת, מה אנחנו חושבים, חוץ מבריחת מוחות המונית לחו"ל, ריסוק המעמד של האקדמיה הישראלית בעולם? בעצם הוא הציע גם שכל כנסת חדשה שתתמנה, כל המועצה תלך הביתה ושר החינוך ימנה את החברים שלו, לא יודעת את מי. אז אנחנו קודם כול מפרקים את נבחרת הדירקטורים המקצועית, שצריכה לעמוד בתנאים. עוד פעם, אנחנו ממנים – איך אמסלם אמר: את מי אני אמנה? את החבר'ה – ממנים אנשים שעלולים להיות ללא כישורים. יש נוסף לזה חוק שמוצמד לזה, של ואטורי, שגם אם יש לך זיקה פוליטית, אתה עדיין יכול להיות בדירקטורים של המדינה, שמחזיקים את החברות הכי גדולות במשק, וכמובן שאנחנו מפרקים שם בדיונים את המועצה של ליאת, כל הזמן, את המועצה שאחראית, וכמובן – את בתי המשפט. זה מה שאתם רוצים – מינויים פוליטיים גם בבית המשפט, וזה מה שיקרה: שחיקה במוניטין האקדמי, צמצום השקעות זרות ומענקים בין-לאומיים, פגיעה במחקר וביכולת של ישראל לשמר את מעמדה כמעצמה טכנולוגית וכלכלית. בכל המדינות המפותחות והמובילות, עצמאות מוסדות המחקר היא תנאי סף לשגשוג כלכלי ולביטחון לאומי. הצעד ישים את ישראל בשורה אחת עם המדינות הנחשלות בעולם. לשם אתם מביאים אותנו, לשם אתם לוקחים אותנו, עם תיעדוף התקציבים שלכם, עם תיעדוף הבטלנות והבורות. לשם אנחנו נגיע. אבל מי שישלם זה כל אזרחי מדינת ישראל, כולל אתם. תודה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת יסמין. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת משה טור פז. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> קודם שלי, דילגת על שלי. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> לא דילגתי, כך זה מופיע פה. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> היא התחלפה עם נעמה לזימי. היא מופיעה ברשימה, שלי? << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> לאחר מכן שלי. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> אין לי בעיה שהיא תהיה עכשיו. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> זה אותו הדבר, עכשיו אתה יכול, ואחרי זה היא. כעת מופיע משה. לאחר מכן – חברת הכנסת שלי טל מירון. בבקשה, לרשותך עשר דקות. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, החוק הזה, עונש מוות למחבלים, הוא חוק מיותר ורע. הוא חוק מיותר כי כבר יש חוק עונש מוות היום; הוא חוק רע, כי הוא לא חל על הנוח'בות, אז מה עשינו? דרך אגב, הוא גם לא חל על תושב עזה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אתה יודע שיש חוק על הנוח'בות. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני יודע, אז למה לעשות עוד אחד? << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> אז למה צריך את החוק הזה? << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה עוד אחד? << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> הסכמתם, הצבעתם אפילו בעדו. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. זה מה שאני אומר, יש חוק נוח'בות, אז למה צריך גם עונש מוות? תקשיב עד הסוף, משה, הוא לא חל על תושב עזה שביצע טרור. הוא לא חל על אזרח ישראל שביצע טרור. תחולתו היחידה היא תושבי יו"ש. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> לא, מה פתאום, תקרא את החוק. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא. החוק הזה, לא. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> ברור, ברור. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. טוב, בדוק נתונים. אני מקווה שהחוק הזה ייפול היום בהצבעה, ולא רק בבג"ץ - - - << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל הינה, משה, תקשיב. החוק הזה הוא גם הזדמנות, הוא הזדמנות לדבר על הערכים שלנו כעם – עם שנלחם ברגעים אלו על חייו; עם שמצוי במלחמת הישרדות, שמוקף באויבים; עם שהאזרחים שלו נרצחים באכזריות, שהלוחמים שלו נופלים בקרב, שמשפחות רבות מאוד ממנו – למעלה מ-2,000 משפחות מאז 7 באוקטובר – נשארות עם חלל שלא התמלא. ומהמקום הזה עולה הדרישה לצדק והרתעה. על פניו, זו דרישה אפשרית: "הקם להורגך השכם להורגו". אני מהמר מקורות החיים של כמה מיושבי הבית הזה, שאני אחד מכמה, לא רבים, שקיימו את האמרה הזו כפשוטה: "הקם להורגך השכם להורגו". יצא לי לעשות את זה יותר מפעם אחת. ודווקא על הרקע הזה, יש רגעים שבהם מדינה צריכה לשאול את עצמה לא רק מי היא, אדוני היושב-ראש, אלא מי היא רוצה להיות. אומה נבחנת לא רק בכוח שלה אלא גם בגבולות ובמגבלות שהיא מציבה לעצמה ולכוחה. האמריקאים הם כנראה המדינה החזקה בעולם; יכולים להשמיד את כולם, בכפתור, עכשיו. הם לא עושים את זה, אפילו לא לאויבים שלהם, למרות שזה יכול לקרות. כלומר, השאלה היא לא רק מה אנחנו יכולים לעשות אלא מה אנחנו מוכנים להיות ומה הפעלת הכוח עושה לנו. עונש מוות למחבלים, כבר ציינתי, זה עונש שקיים, שאפשר לעשות בו שימוש. יש חוק כזה. למה לא עשיתם בו שימוש עד עכשיו? למה מדינת ישראל כמעט לא השתמשה בו? מדינת ישראל הרגה מאז הקמתה רב-מרצחים אחד, את אייכמן. אחד. על זה תפארתנו. הרגנו רב-מרצחים אחד, במשפט; דרך אגב, משפט הוגן. מדינת ישראל אפילו מימנה את הייעוץ המשפטי שלו, את הליווי המשפטי שלו. אנחנו גם חיסלנו רבים אחרים בדרכים אחרות, אבל הרגנו במשפט אדם אחד, את הגרוע מכולם, את איש הפתרון הסופי. והינה, קמו אנשים מתוכנו, מקרבנו, בעיניי תרבות אנשים חטאים, ורוצים להפוך את החריג לנורמלי, ועוד הגדילו לעשות ומסתובבים פה בגאווה עם סיכות חבל תלייה, ודנים בנונשלנטיות איך הכי טוב להרוג, ומחפשים מתנדבים, ראיתי. אז אני אגלה לכם משהו, רבותיי: מניסיון לא טוב להרוג. עשיתי את זה בקרב בלית ברירה, אבל זה לא טוב, זה לא כיף. היה אפילו פוסק הלכה – כמה פוסקי הלכה שאומרים שאם ראית אדם אכזרי, יש ספק לגבי יהדותו. אתה יודע למה? כי יהודים אמורים להיות רחמנים, גומלי חסדים. זו מידתם של ישראל. אם ראית יהודי אכזרי, תשאל את עצמך. אני גם רוצה להזכיר לכם שהנושא החשוב הזה נדון כבר בחז"ל. היה להם אפילו מושג לגבי בית דין שהורג אנשים. איך הם קראו לו? סנהדרין קטלנית. סנהדרין דנה, שימו לב, לא בהרכב של שלושה קצינים בדרגת סגן אלא בהרכב של 23 גדולי ישראל בדיני נפשות. המסורת היהודית לא מתחמקת מהשאלה שאנחנו דנים בה היום. חז"ל קבעו: מי היא סנהדרין קטלנית? בית דין שהוציא להורג יותר מדי. אתה יודע, אדוני, מה זה יותר מדיי? אחת ל-70 שנה, לפי אחת הדעות, זה יותר מדי. בית דין שהוציא להורג אחת ל-70 שנה נקרא קטלני. למה הוא נקרא קטלני? כי הוא איבד משהו עמוק, לפי חז"ל. הוא איבד את הרגישות לחיים, הוא איבד את הזהירות מכוח. זו לא רפיסות בעיני חז"ל, זה נובע מההבנה העמוקה של משמעות הכוח. יותר מזה, אילו היינו בסנהדרין, לא נהרג אדם מעולם. רבי טרפון ורבי עקיבא, גדולי התנאים, אומרים שאם הם היו בסנהדרין, אדם לא היה נהרג מעולם, מרוב הבדיקות המעמיקות, מרוב שהם היו דנים בזה בקפדנות. כי כן, יש עונש מוות במסורת שלנו, אבל חז"ל עשו כמעט הכול כדי שהוא לא יתממש בפועל. הם שמו דרישות שהיו בעצם בלתי אפשריות: הוכחה, אזהרה מוקדמת, עדים מדויקים. הם בנו מערכת שלמה שנועדה לומר: כן, יש עונש מוות, אבל השימוש בו הוא הקצה של הקצה, הוא החריג. בואו בעצם לא נשתמש בו. וזה הלקח. לא כל מה שחוקי הוא נכון, לא כל מה שאפשרי הוא ראוי, בטח במדינה שמתהדרת שהיא מדינה יהודית. רוצים יהודית? זו המסורת שלנו. הם היו סנהדרין. אנחנו פה 120 נבחרי ציבור, כהד לאותו סנהדרין. זו עמדת הסנהדרין. השאלה היא לא אם אפשר להעביר חוק, השאלה היא אם צריך ונכון. הרב בני לאו כתב כמה דברים נכוחים בימים האחרונים ביחס לזה. בין השאר הוא אומר: "אל נא אחיי תרעו, ושוקל שכר מצווה כנגד הפסדה". כלומר, לא רק מה נרוויח מהחוק הזה, אלא מה נפסיד ממנו. קודם כול, תקשיבו לכוחות הביטחון. יש פה פגיעה בהרתעה. מי שטוען שעונש מוות ירתיע, הוא טועה, כי חלק גדול מהמחבלים לא פועלים מפחד מהעונש. חלק מחפשים מוות ואפילו רואים בו הישג. אז מה אנחנו משיגים אם אין הרתעה אמיתית? יותר מזה, המחבל הופך להיות לסמל, אז האם זה משרת אותנו או פוגע בנו? בנוסף, קיים החשש לפיגועי מיקוח, לאובדן חיים של ישראלים שייחטפו רגע לפני גזר הדין, אז יש חשש נפשות אמיתי. לא במקרה התנגדו לחוק הזה רבים וטובים משירותי הביטחון הישראליים. בנוסף, כמו שנאמר גם בוועדה, הם לא רוצים להיות תליינים, הם רוצים להסתכל בבוקר במראה. אנחנו עם חפץ חיים, אנחנו לא עם של תליינים. פה אני רוצה לשאול אתכם עוד שאלה אחת, ועכשיו תענו לי בכנות, מחוקקי החוק הזה. ניסיתם להנדס פה חוק שהוא רק לערבים, כן, רק לערבים. זה שקוף וברור מלשון החוק. אבל זה לא יעבוד, כי אי-אפשר לחוקק חוק שהוא רק לערבים. קוראים לזה בשפה פשוטה "גזענות", מושג שאולי כדאי להפנים אותו בבית הזה קצת. לאור זאת אני שואל: אתם מוכנים שהחוק הזה, חוק עונש מוות למחבלים, יחול גם על מחבלים יהודים? כי זו המשמעות. אתם מוכנים להוציא להורג את עמירם בן אוליאל? את ג'ק טייטל? את עמי פופר? את יגאל עמיר? הייתם מוציאים להורג את ברוך גולדשטיין? זה מהתמונה בסלון של בן גביר. או שכולכם בעצם, כולכם אידיוטים שימושיים בקמפיין הבחירות של בן גביר. אתם מדמיינים חוק לערבים בלבד. חברים, לא יהיה חוק לערבים בלבד במדינת ישראל. אז החוק הזה, או שמוציאים פה להורג מחבלים יהודים וערבים, או שלא מוציאים פה. כלומר, מוציאים אפשרי – אייכמן, אחד ב-70 שנה, כי זה מה שמדינת ישראל עשתה עד היום. כן, גם לא משנה מי היה פה בשלטון, הוא חשב שאת חוק עונש מוות שומרים לרבי-מרצחים כמו אייכמן. לא עושים תחרויות מתנדבים של לימור סון הר מלך – כמו שאני רואה שהיא כבר עושה – ומסתובבים עם סיכות של חבל תלייה. זה לא מוסר יהודי. מדינת ישראל קמה להיות מדינה יהודית ודמוקרטית. השילוב הזה מחייב אותנו לא רק לנצח אלא גם לשמור על הדרך. חז"ל אמרו: סנהדרין קטלנית – אחת ל-70 שנה. האזהרה הזו עתיקה ורלוונטית מתמיד. לא לאבד את הרגישות לחיים. לא לאבד את הזהירות מכוח. שנבחר להיות חזקים, אבל שנבחר גם להיות ראויים. תודה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת משה טור פז. אני מזמין את חברת הכנסת שלי טל מירון. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, בזמן שאנחנו כאן מדברים על האירוע הלילי שקרה, ותכף אני אתייחס אליו, ועל החוק הזה, שתכף אני אתייחס אליו, משפחה ישראלית קיבלה נקישה בדלת בלילה, אותה דפיקה בדלת שאני חושבת שכל משפחה ישראלית שהילדים שלה משרתים בצבא הכי חוששת מפניה. בזמן שהם קיבלו את הדפיקה הנוראית בדלת שמבשרת להם על נפילתו של בנם, פה נקשו הפטישים של תקציב המדינה. במקום שנדבר על הלוחמים שלנו, על הגיבורים שלנו, על החיילים שלנו, אלה שמוסרים את הנפש שלהם בקרבות, אנחנו מוסרים את המדינה למקורבים. הם נלחמים על הבית של כולנו ואתם שודדים אותו. אני באמת שואלת את עצמי אם אתם מסתכלים אל המצלמות, אל האימא של הלוחם שנפל, שהקריב את חייו, ואתם מסוגלים להסתכל לה בעיניים ולהגיד לה במה אתם התעסקתם הלילה הזה בזמן שהוא חירף את נפשו, בזמן שהיא קיבלה את ההודעה. התעסקתם בציוד ללוחמים? התעסקתם במיגון? התעסקתם במילואימניקים שלנו? בתנאים שלהם? בעזרה להם? בזה שצריך עוד לוחמים ועוד חיילים וצריך להקל על המילואימניקים שלנו? לא. התעסקתם בביזה ציבורית. זה מה שקרה פה הלילה. אני רוצה להגיד לאזרחי ישראל שלא כל כך מבינים את מה שקורה בתוך הבית הזה לפרטי-פרטים ולא כל כך יודעים איך התהליכים האלה קורים. גם אני הייתי פעם במקום הזה שהיה ניזון רק מהתקשורת ומהפושים. אני רוצה להגיד, במיוחד לאזרחים שהם יותר במחנה שאני משתייכת אליו, לא ליפול לספינים ולפושים שכל מטרתם היא להסיט את תשומת הלב ממה שבאמת קרה פה. מה שבאמת קרה פה הוא שבזזו את אזרחי ישראל, לא כמו גנבים בלילה – גנבים בלילה, ממש ככה. ראיתי ממש עכשיו, לפני שעליתי לפה, סרטון ברחוב יחזקאל בירושלים של לוחמי מג"ב שלנו מסתובבים ברחוב וחרדים צועקים להם: נאצים, נאצים, נאצים. בשבילם גנבתם את המאות מיליונים הלילה,בשביל המשתמטים האלה שקוראים ללוחמי מג"ב נאצים? בשבילם עשיתם את התרגיל המסריח הזה? ואני אומרת לעצמי, הסתכלתי על התמונה שיצאה אתמול בכלי התקשורת שמהדהדת את התמונה של דרעי יושב פה ומחייך, כאילו: וואי, איזה מהלך עשיתי, איזה תרגיל הבאתי. איזה תרגיל הבאת? במה אתה מתהדר? בזה שבזזתם מאות מיליונים מהמילואימניקים והלוחמים שלנו לכיס שלכם? בזה אתה מתהדר, יושב פה ומחייך? הסתכלתי הבוקר, דווקא בגלל שאני יודעת איך הבית הזה מתנהל, וראיתי שבמושב החורף הזה, שהתחיל בסוף אוקטובר ומסתיים מחר, רגע לפני ליל הסדר – וגם זה unheard of, מה שנקרא – דרעי היה בבית הזה, במושב המטורף הזה, 47 שעות, והוא ממוקם במקום ה-120 בכנסת. באותו זמן, חברי ועדת הכספים של יש עתיד ולדימיר בליאק ונאור שירי – ולדי היה פה 867 שעות, ונאור שירי היה פה 835 שעות. זה – נכון לאתמול. ישבו פה בוועדת הכספים שעות על שעות על שעות על שעות ונלחמו בתקציב הביזה הזה על כל סעיף וסעיף. אני גם ישבתי שם, בוועדה הזאת. אומנם אני מאוד עסוקה בוועדת הכלכלה ובוועדת השתלטות התקשורת של דיסטל, שזה אירוע אחר, אבל יצא לי להגיע לוועדת הכספים, לתת כתף, לתת יד, לעזור עם ההסתייגויות. ראיתי איך הם יודעים כל סעיף וסעיף, איך הם מתעמקים ואיך הם עושים עבודה מטורפת. הם הלוחמים של האופוזיציה הזאת שעשו את העבודה האמיתית מאחורי הקלעים של התקציב הזה. האזרחים שלנו לא כל כך מבינים את המשמעות. אני לא מדברת על עצמי, אני מדברת עליהם. אני מסתכלת תמיד על הנתונים שעוקבים אחרינו, כמה אנחנו בכנסת, ועל העבודה שלנו. לפני שבוע הייתי פה בערך 85 שעות בשבוע, בזמן מלחמה עם איראן, כשאני משאירה את הילדה שלי לבד לרוץ למקלטים. זה בסדר גמור, כי אני נבחרת ציבור וזה תפקידי. אבל העבודה האמיתית היא העבודה בוועדות, מאחורי הקלעים, הסיזיפית, הקשה, זאת שוולדי ונאור הובילו, אלה שחשפו את הביזה של 5.8 מיליארד שקלים שרצו לקחת לאזרחי ישראל והגישו בג"ץ והצליחו בבג"ץ. אלה הדברים האמיתיים שהמחנה הזה צריך לדבר עליהם, לא להדהד את התמונה של דרעי יושב כאן, מחייך, בזמן שהוא במקום ה-120 בכנסת והוא בא לפה רק להרים את היד שלו כדי לעשות תרגיל ולבזוז אתכם, אזרחי ישראל, לתת כסף למשתמטים בזמן שהחיילים שלנו מחרפים את נפשם והם מתמוטטים מהעומס. הרמטכ"ל הרים עשרה דגלים אדומים, וגם על זה תקפו אותו. על מה אתם תוקפים אותו, על זה שהוא אומר את האמת – שיש פה את המלחמה הכי ארוכה בהיסטוריה של מדינת ישראל? על שהמילואימניקים שלנו זועקים שנעזור להם? בשבוע שעבר הייתי בצפון. אחרי כל השבוע בכנסת נסעתי לכפר בלום. פגשתי את התושבים בעיניים. מי שלא היה בצפון, לא יכול להבין את זה. אני פריבילגית בתל אביב, יש לי עשר דקות התרעה. אני יכולה להכין כוס קפה ולרדת למקלט. הם לא. הם, שלוש שניות אזעקה – בום. שומעים את הנפילה. עכשיו תדמיינו משפחות שלא יכולות לצאת מהחדר המוגן או מהמקלט, לא יכולות, כי יש להן עשר שניות, ריבונו של עולם. עשר שניות. למה אנחנו לא מתעסקים פה בלתת להן את הכסף? אין להן מרחבים מוגנים, אין להן פתרונות של מערכת החינוך. ישב מולי לוחם מילואים, ניסן, שעשה כבר מאות ימי מילואים. הוא אומר לי: תשמעי, אני יכול להסתדר עם הכול. עזבי את הכסף, עזבי את כל הדברים האחרים. עם הכול אני אסתדר. אבל אני רואה את שני הילדים שלי, בני שמונה ועשר, קמלים. מול העיניים שלי קמלים. הם יושבים בבית, אין להם תעסוקה. הם חייבים לשבת בתוך המרחב המוגן כי אין זמן, אין זמן התרעה. הוא אומר: למה מערכת החינוך לא יודעת לתת איזה פתרון? פתרון, אפילו קצר, אפילו שעתיים ביום, פתרון שייתן לילדים שלנו קצת חמצן, קצת אוויר, להוציא אותם מהמצב הזה. במקום שהבית הזה יתעסק בזה, במה שחשוב לאזרחים שלנו באמת, עושים פה תרגילים מלוכלכים. ושלא תהיה אי-הבנה, כן, אז הייתה איזו טעות והצביעו לא נכון על איזו הסתייגות, אבל הרי אנחנו יודעים את האמת. זה לא שההסתייגות הזאת לא הייתה עוברת, וממילא ההצבעה הייתה עוברת והיה פה רוב. אבל רוצים לעשות מזה ספין גדול. למה אין ספין גדול בתקשורת עכשיו על זה שהחרדים שמשתמטים ולא רוצים להתגייס לצה"ל, לתת כתף ולהיכנס מתחת לאלונקה, בזמן שאנחנו צריכים עוד חיילים, הם בוזזים אותנו במאות מיליונים? למה על זה אין ספין תקשורתי? באמת, אני לא יכולה להבין איך בזמן שהאזרחים שלנו במקלטים, אתם מחלקים מיליארדים למגזרים שלמים שלא לוקחים חלק בנטל. זה פשוט בלתי נתפס. זה באמת לתת שכר טרחה על פירוק המדינה. אין מילים אחרות. במה אתם מתהדרים הבוקר הזה, בתרגיל המלוכלך הזה? בלגנוב כסף של אזרחי ישראל? אתם לוקחים מהלוחם שנמצא בחזית כדי לתת לאנשים שאפילו לא הסכימו להתייצב בלשכת הגיוס. כן, אני מרשה לעצמי להגיד את זה כי אני סרן במילואים ועשיתי מילואים בהתנדבות הרבה אחרי שהבנות שלי נולדו. יש לי ילדה קצינה בבית, ואני גאה בה מאוד שעשתה את כל המאמצים כדי לשרת; לא רק לשרת – לתת יותר, לצאת לקצונה, לתרום יותר, לתת מעצמה. אני רוצה להגיד לכם שההיסטוריה לא תזכור את הנאומים שלכם פה ואת הספינים. היא תזכור את הרגע שאתם גנבתם את העתיד של הילדים במדינה הזאת בזמן שהם הגנו עלינו עכשיו, בהווה. אני רוצה להגיד שאנחנו לא נוותר, לא נוותר לרגע. יש עתיד לא תוותר, ויש עתיד תמשיך להילחם גם בוועדת הכספים וגם בבג"ץ ובכל מקום. אנחנו לא נוותר על המחטפים החשוכים שאתם עושים פה. המטרה שלנו היא אחת: להחזיר את הכסף לציבור. "איפה הכסף" רלוונטי יותר מתמיד. הוא צריך להיות בכיסים של האזרחים שלנו, של הלוחמים שלנו, של המילואימניקים שלנו, של אזרחי הצפון שלנו, של משפחות החטופים, שעדיין לא מטפלים בהן. שם הכסף צריך להיות. הכי קל להיות פטריוטים בדיבורים, אבל בפועל – גנבים במעשים. מתהדרים בכל מיני סיסמאות בזמן שאתם גונבים, ממש גונבים את הכסף מהציבור. הם מאוד מאוד רוצים שנדבר על הטעויות בהצבעה, כאילו זאת מהות הכול, אבל אנחנו צריכים לזכור שבסוף זה לא משנה שהייתה טעות בהצבעה, משנה שהקואליציה גזלה וגנבה כסף מהציבור. הם דוקרים את המילואימניקים שלנו בגב ושולחים אותם לחזית תוך שהם גונבים להם את הכסף, ובזה אנחנו נילחם. אני רק רוצה להתייחס לחוק הזה שמונח פה היום. קודם כול, גם את הספין הזה בואו נשים לרגע בפרופורציות. לא ברור לי יותר מהכול מה הקטע של הליכוד. הרי בבית הזה אנחנו יודעים איך הדברים עובדים, ואנחנו מדברים אחד עם השני, ואנחנו יודעים מה קורה מאחורי הקלעים. ואני יודעת שראש הממשלה מתנגד לחוק הזה, ואני יודעת שליכודניקים לדורותיהם התנגדו לחוק עונש מוות, ואני יודעת ששר המשפטים מתנגד לחוק הזה, ואני יודעת ששר החוץ מתנגד לחוק הזה. אתמול יצאו פושים שמדינות רבות בעולם הזהירו והרימו דגל אדום שהחוק הזה מסוכן ולא טוב. החוק הזה יסבך את הלוחמים שלנו לדורותיהם בעולם, כי יהיה אפשר לתבוע אותם בבתי דין בעולם. ונשאלת השאלה: למה הם לא יוצאים החוצה ואומרים שהם מתנגדים לחוק הזה? הם לא אומרים בחוץ, בגלוי, ראש הממשלה ושר החוץ ושר המשפטים, כל אלה שנגד החוק הזה – ואנחנו יודעים שהוא נגדו – כי הם פחדנים. הם מפחדים להסתכל לציבור בעיניים. למה? כי יש חוק פופוליסטי, שאפילו לא חל על הנוח'בות, ריבונו של עולם. הרי על הנוח'בות יש חוק אחר, שדנים בו בוועדת החוקה, בהסכמה, אופוזיציה-קואליציה. זה סתם שקר וספין. למה הליכוד נכנע לבן גביר – אני מסיימת ­– לספין שהוא עושה כדי לקחת לכם קולות? כי הוא בקמפיין בחירות, ריבונו של עולם. אז ראש הממשלה ושרי הליכוד שמתנגדים לחוק – ואנחנו יודעים שאתם מתנגדים לו – תהיו אמיצים, תצאו החוצה ותגידו למה אתם מתנגדים לחוק. תודה רבה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת שלי טל מירון. אני מזמין את חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. לרשותך עשר דקות, בבקשה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. תגידו, זה החוק שמתאים למדינה יהודית? חבורה של פשיסטים. זה החוק שמתיישב עם תורת ישראל? זה החוק שמתיישב עם האמונה הדתית? אמר אתמול הרב בני לאו: אחיי, היזהרו לכם. זה חוק שמתאים לנו? חבורה של פשיסטים. מי תופס אתכם בגרון? מפלגה פשיסטית מבית מדרשו של הרב כהנא. חבורה של פחדנים. איזו מפלגה איומה, מפלגה פשיסטית מבית מדרשו של הרב כהנא. רוב מדינות העולם הדמוקרטיות ביטלו את עונש המוות. גם צרפת לאחרונה ביטלה את עונש המוות. אתמול ראינו שר בריון מטיל אימה על ראש ממשלת ישראל. איזו בושה. אץ-רץ במדרגות האלה ראש הממשלה יחד עם איזו חבורה. לא הבנו בהתחלה מה קרה. אחרי בירור קצר, העלינו שהוא איים על ראש הממשלה שהוא לא יצביע על התקציב. אין לך ערכים? אין לך דרך? הכול כשר, אדוני ראש הממשלה? תזכור, ההיסטוריה תשפוט אותך. עד שלא הבטיח ראש הממשלה לבן גביר להגיע להצבעה על חוק עונש מוות למחבלים, הבריון לא נרגע. זה ראש הממשלה של המדינה היהודית? זו הנשמה היהודית? זו תורת ישראל? זה לא תוך כדי מלחמה, ששם – ואני אחד מאלה שטוענים שצריך לחסל מחבלים. גם שר המשפטים מתנגד לחוק המתועב הזה, המלא חורים. גם ראש השב"כ. נציב שירות בתי הסוהר אמר שלא יימצא סוהר שיוכל נפשית לבצע את הוראת השופטים. ולא חשוב אם אין פה אחד, מספיק רוב. מספיק רוב כדי לדון רוצח פלסטיני, טרוריסט מתועב, למוות, במקום לשים אותו בבית האסורים לכל החיים, בתא מבודד, שלא יראה אור יום. יש דרכים. זה חוק פשיסטי שמיועד רק לערבים. תגידו את האמת – רק לערבים. אותם שופטים, תובעים, ואולי גם חברי הכנסת ושרים שיגיעו לחו"ל, ירימו היום את ידם, ייעצרו על ידי אותה מדינה שהם נוחתים בה, כי זה חוק לא רציני. זה חוק לא שוויוני. זה חוק פשיסטי. הוא מיועד רק לאוכלוסייה אחת, מתועבת, אוכלוסיית הרוצחים. הטרוריסטים הם מתועבים, אינני מגן עליהם. אבל תתכוננו שיעצרו אתכם. זה לא יעבור לסדר-היום. ונשאלת השאלה, חברים, אדוני השר: האם אתם מוכנים להוציא להורג את עמי פופר? גם הוא רוצח מתועב, שרצח פלסטינים על לא עוול בכפם, רוצח מתועב שזכה לקיצור עונשו. האם אתם מוכנים להוציא למוות את בן אוליאל, שזרק בקבוק תבערה לחדר השינה של משפחה פלסטינית תמימה והרג הורים וילדים? תגידו לי, מישהו מוכן להוציא את בן אוליאל להורג? איך אמרה כאן אחת מחברות הכנסת של אותה מפלגה פשיסטית? פגשתי אותו. איזה צדיק. הוא לא הישיר אליי מבט. הוא כבש את עיניו ואת מבטו ברצפה. אוי אוי אוי, איזה צדיק. רוצח מתועב, רוצח ילדים. האם אתם מוכנים להוציא להורג – שאלה תיאורטית, כי ברוך גולדשטיין נהרג בסופו של דבר על ידי אותם מתפללים כהגנה עצמית, כי הוא המשיך לרסס אותם, אבל אם הוא היה נותר בחיים, האם הייתם דנים אותו גם למוות, רוצח מתועב, שרצח פלסטינים מתפללים במערת המכפלה, מקום קדוש ליהודים ולמוסלמים? תגידו, חבורה של פחדנים. זהו חוק פשיסטי, נוראי, שמתאים למדינה חשוכה, לא למדינת היהודים. תגידו את האמת, זה המוסר היהודי? כן, גם אני מתעב את אותם רוצחים. כמפקד פלוגה ועד מפקד מחוז, כשהייתי נותן תדריך, הייתי אומר: מחבלים לא מנטרלים. עכשיו היועצים המשפטיים פה יקפצו, כמו שהיועצת המשפטית שלי במחוז קפצה. אמצעי, כוונה, סכנה – מחסלים אותם, לא מנטרלים אותם. לא יורים ברגל כדי לנטרל אותו, ואז הוא יכול להמשיך לאחוז בנשק ולירות. אין בבית הזה אחד שנתן פקודה, שיכול להגיד: אני נתתי פקודה. אני נתתי הוראה לחסל מחבל. כן, אני נתתי הוראה לחסל מחבל כפות עם ידיים לאחור, לכאורה פקודה בלתי חוקית בעליל. אבל על בטנו הייתה חגורת נפץ, והוא איים לזרוק את עצמו לרצפה ולהפעיל עם כפתור אוף-און, פשוט את חגורת הנפץ, לכן נתתי הוראה לירות בראשו ולחסל אותו. הקייס הזה הגיע לבית המשפט העליון. תחטטו, תכתבו מיקי לוי, מפקד מחוז ירושלים, בית משפט עליון, הוראה לחסל מחבל, ותמצאו את זה. לא דומה הדבר. לא דומה הדבר. אין בבית הזה אחד שיכול להעיד על עצמו: ואללה, קיבלתי החלטה, בפרט לא חלק בצד הזה של המשתמטים. כן הוא היה מחבל מתועב, וכן, היה מגיע לו למות, וכן, לא הייתה ברירה אחרת. אבל אם הוא היה מרים ידיים ונכנע, מי אני שאקח את חייו? למי נתונה הסמכות לקחת את החיים, חבריי היהודים הדתיים? לקדוש ברוך הוא, לא לאף אחד אחר, לא לבן המוות. ואתם הולכים להצביע על החוק הזה, אנשים מאמינים, אנשים דתיים, חלקכם. איזו בושה. זה גם לא כולל את הנוח'בות. שמעתי את סעדה אומר, אבל הנוח'בות – החוק מוכן. אם החוק מוכן, תביאו את החוק של הנוח'בות, מגיע להם למות. זה חוק פשיסטי, לא ראוי – לא ראוי למדינת היהודים, לא מתיישב עם דת ישראל, עם מסורת ישראל, עם תורת ישראל. רק הקדוש ברוך הוא – ואני אדם מאמין שבא מבית דתי – יכול לקחת חיים בצורה הזו. תוך כדי לחימה – ותיארתי כאן אפילו פחות מלחימה, שנתתי הוראה לחסל מחבל. בן גביר עשה סיבוב על הליכוד. ואתם חבורה של פחדנים, חבורה של כבשים, דגים קפואים במחלקת הדגים בסופר – לא מצייצים. אני לא שומע לא את שר המשפטים, לא את שר החוץ, שמתנגדים לחוק הזה. גם ראש הממשלה ניסה להכניס אותו לפריזר אבל לא הצליח – בן גביר מהלך עליו אימים. אדוני ראש הממשלה, אני מאוד מקווה שהחוק הזה לא יעבור, כי הוא איננו מתאים לעם ישראל, לדת ישראל, לתורת ישראל. תתפלל שהחוק הזה לא יעבור. אם החוק הזה יעבור, תהיינה עוד מדינות שירצו לעצור אותך כשתנחת אצלן. זה חוק לא טוב. זה חוק פשיסטי. זה חוק בזוי שצריך להיעלם מן העולם. תודה רבה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> הודעה למזכירות, בבקשה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת לוח תיקונים להסתייגויות ולבקשת רשות דיבור להצעת חוק עונש מוות למחבלים, התשפ"ו–2026. תודה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק עונש מוות למחבלים, התשפ"ו–2026 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> רבה. אני מזמין את חברת הכנסת קארין אלהרר. בבקשה, לרשותך עשר דקות. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, בן גביר בקמפיין, הוא בקמפיין על מלא. כי מי מאיתנו לא רואה את הכותרות ומי מאיתנו לא מרגיש שהביטחון האישי לא קיים במדינת ישראל. אנחנו רואים מדי יום נרצחים, גם בחברה הערבית וגם בחברה היהודית, ואין ביטחון אישי בישראל, והפשיעה גואה. אבל בן גביר צריך קמפיין, הוא צריך לכפר על הכישלון המהדהד שלו, אז מה הוא עושה? הוא מביא חוק שמנוגד לכול – הוא מנוגד לדין הבין-לאומי, הוא מנוגד ליהדות, הוא מנוגד לערכים. אבל הוא בקמפיין. לפני יומיים השר בן גביר העלה סרטון, סרטון מזעזע, שמנצל את הכאב של המשפחות השכולות מ-7 באוקטובר בצורה הכי צינית שיש, סרטון שמראה תמונות גרפיות מזעזעות; אגב, תמונות שחלק מהמשפחות בכלל לא ראו, אבל לבן גביר יש צינור בלהב שאסף את המוצגים. הוא לקח את הסרטון וחיבר תמונה לתמונה, ובסרטון הזה רואים גופות מהנובה ואיברים כרותים בתמונות שהמשפחות עדיין לא ראו. הייתי בקשר עם אחת מהאחיות השכולות של צעיר שהיה בנובה, והיא סיפרה לי שהדבר הזה קרה. היא דיברה על השימוש הציני שעשה – באמת הייתי קוראת לו בן אדם, אבל הוא לא בן אדם. כמה ציני, מכוער, שפל, בן אדם יכול להיות כדי שהוא ישתמש בתמונות האלה כדי להצדיק את החוק המשוקץ הזה? זה חומר גלם טוב לקמפיין. מבחינתו, אלה לא אנשים. הוא לא באמת רוצה לדאוג למשפחות שלהם. אם הוא היה רוצה, קודם כול הוא היה מביא חוק אמיתי, טוב, עם זכויות, due process. הוא לא עשה את זה. זה לא מעניין אותו, זה פשוט לא מעניין אותו. אם כבר מדברים למשפחות השכולות, יש דבר אחד שמגיע להן מהממשלה שהיא עוד לא טרחה לעשות – מגיעה להן סליחה. מגיעה להן בקשת סליחה על ההפקרה הגדולה ביותר שקרתה בתולדות המדינה. מגיע להן שהם ייקחו אחריות. מגיע להן שהם יגידו: שגינו, טעינו, סליחה, סליחה ומחילה. במקום שכל בעלי התפקידים יניחו את המפתחות, ילכו הביתה ויאמרו: אנחנו גרמנו למחדל, מר ביטחון – בעל הבית השתגע, ככה הוא קרא לעצמו – עושה קמפיין על גבן של המשפחות. לאיזו תהום ערכית עוד הוא יגיע? מעבר לכל הזוועות המוסריות, ויש כאלה, בואו נגיע לחלק האבסורדי ביותר: החוק הזה לא חל על קורבנות 7 באוקטובר. הוא לא חל כי בוועדת החוקה – אם הוא היה מתעניין – עמלנו, קואליציה ואופוזיציה, על הצעת חוק מסודרת, שמייצרת בתי דין מיוחדים להעמדה לדין של מחבלי הנוח'בה. הכול אצלו זה ציניות, הכול אצלו זה טיקטוק, הכול אצלו זו פוליטיקה זולה, הכול אצלו זה הוא והקולות שהוא יקבל, ולעזאזל הכול. עכשיו אני אומרת לשר בן גביר: לאן אתה הולך? הרי נכשלת בכול, לא עשית כלום. רבת עם תנינים, שכשכת בבריכה, בעוד האזרחים רצים למקלטים. אתה לא באת לכל המקומות, אתה לא באת לזירות. חוץ מלעורר ריב ומדון, אתה לא יודע לעשות שום דבר. אתה רק משקר לציבור כשאתה מספר שהפשיעה ירדה. אתה רק מספר סיפורי מעשיות כדי להצדיק את הקיום הפוליטי שלך. אני שואלת: מה אתה חושב, שהציבור מטומטם? שהוא לא רואה את הכישלונות? כמה אתה חושב שלהיות פרזנטור בטיקטוק ישרת אותך? בסוף הבועה תתפוצץ. אני אומרת לחבריי בקואליציה, לאלה שמציגים את עצמם יראי שמיים – הרי ולדי, הם היו יראי שמיים כשהם רצו לקחת כסף לישיבות. שם, ברוך השם, הם היו יראי שמיים, 6 מיליארד שקלים קואליציוניים, ברוך השם. אבל הם לא יראי שמיים לחוק עונש מוות. שם – עד כאן. מעבר לכל זה, גורמי הביטחון כולם אומרים שעונש מוות לא מרתיע. הוא מעודד פיגועי טרור. מחבל שאין לו מה להפסיד לא ייכנע. עונש מוות מגביר מוטיבציה, הוא לא מוריד אותה. לאורך כל השנים שב"כ התנגד, וגם עכשיו אנשי המקצוע מתנגדים. שב"ס מתנגד. ברוב מדינות העולם הדמוקרטיות – אם ישראל עוד רוצה להיות כזאת דמוקרטיה – אין כזה עונש. אני אומרת לכם, אזרחי ישראל, זה לא חוק אמיתי. זה קמפיין, קמפיין ציני, פוליטי, מגעיל, שכל תכליתו היא לרומם את מפלגת – עוצמה יהודית הם קוראים לעצמם. אין בהם שום עוצמה. יש בהם רק הניסיון להידמות לגרועים שבאויבינו, שכל מה שהם רוצים זה מוות. ואני רוצה לקרוא מכאן, גם לך, השר מיקי זוהר: יש לכם עוד זמן להתחרט. גם לחברי הכנסת החרדים. יהדות זה לא יום כן, יום לא, יהדות זה לא רק לפי מה מתאים, ולפעמים שרידות קואליציונית היא לא חזות הכול. תחשבו טוב טוב מה אתם עושים לפני ההצבעה הזאת. בן גביר מאיים? בואו, הוא איים כל הקדנציה. הוא לא ילך לשום מקום. לשום מקום הוא לא ילך. אם אתם תצביעו בעד החוק הזה, הקלון יהיה על ראשכם, לא רק היום אלא לתמיד. תודה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת קארין אלהרר. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה. לרשותך עשר דקות, בבקשה. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> תודה, כבוד היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, היום אני דווקא לא רוצה לדבר לחברי הכנסת, אני רוצה לדבר לאזרחי מדינת ישראל. מי כמוני, שעברה את 7 באוקטובר ואלוהים עשה איתה חסד והיא עומדת פה על הפודיום, וילדתה, נכדיה וחתנה ניצלו מהתופת בכפר עזה; מי כמוני, שמייחלת שלא יהיה מחבל אחד במדינת ישראל. כן, גם אני, כשראיתי את החוק, אמרתי: זאת בכלל לא שאלה. בכלל לא שאלה. המתועבים האלה, סופם מוות, ומוות בייסורים. כל מי שמנסה לפגוע בנו צריך לרדת שאולה, ואנחנו צריכים להרוג אותו. אבל אז, אולי כעורכת דין, אולי כאדם מאמין, נכנסתי קצת לנבכי החוק, רציתי להבין מה הוא בעצם מביא – אנחנו הרי צריכים להצביע. התמזל מזלי ואני במפלגת מרכז, וכל אחד מאיתנו יכול לומר מה הוא חושב, מה דעתו. אני יכולה לומר לכם שטרם הכרנו את הסעיפים הקטנים בחוק, האינסטינקט היה: ברור, ברור. הרי זה גם ברור לי שהיום אני אצביע נגד, ומחר אני אהיה במכולת ויגידו לי: מה, את אוהבת מחבלים, את שמאל. לא, אני לא אוהבת מחבלים. אני לא אוהבת רוצחים. אני גם לא אוהבת גנבים. אני רק חושבת שלא נועדתי אני, או מישהי כמוני, לקבל החלטות ליטול חיים. יש דרך לקחת חיים. יש לנו את המודיעין הכי טוב. ברגע שאנחנו יודעים, תוך דקה אתה מפרק אותם. עשינו את זה, ועשינו את זה טוב. כשהם עושים את הטרור, אל תחוסו. זה הרגע לסיים אותם. אל תחכו לחבל תלייה. זה הרגע, בזמן אמת. וכן, מהרגע שהם פוגעים במישהו, הם מאיימים, הם מסוכנים, הם לא צריכים לחיות. אבל היה ויש נסיבות אחרות שעלולות לסכן אותנו, אז גם על זה אנחנו צריכים לתת את הדעת. אנחנו כולנו שותפים לכאב הזה. זה נורא. זה מזעזע. אבל חברים, איזה אבסורד שבתוך החוק הזה לא נכנסים מחבלים עזתים, לא נכנסים נוח'בות. מה אנחנו עכשיו עסוקים ביהודה ושומרון? תטפל במחבלים. לא חסרות דרכים לטפל בהם. אבל למה אתה עושה חוק רק למען יהודה ושומרון, כי אתה עוצמה יהודית? לא, תעשה את זה גם לעזתים שמעבר לכביש של הבית שלי ותעשה לנוח'בות שרצחו. השר עושה, מוציא סרטון – אני לא אפרט, כי חברתי קארין דיברה עליו – מזעזע, חברים. אנחנו, אנחנו, שעברנו תופת, לא מעיזים להסתכל על התמונות האלה, לא על הגופות, לא על הבנות החשופות, לא על האיברים הכרותים. אתה מעלה סרטון ואתה מטעה את תודעת אזרחי מדינת ישראל, כי מה בעצם אתה אומר? אלה שעשו את הנורא מכול, אני לא רוצה אותם. אני אגיד לך את האמת, אם הם היו אלה – אני עכשיו בעד. אבל הם לא חלק מהחוק. נהפוך הוא, הם יושבים, מחכים לחוק של עצמם. יש כבר בוועדת החוקה חוק כזה. תביאו אותו, תנו לנו לטפל במתועבים האלה. הצעירים שלנו, הנשים שלנו, הסבתות שלנו שילמו מחיר. אל תביא מעין חוק כזה, שראשית, כאילו אתה בא להרתיע. במה אתה בא להרתיע? אלה שהידים. זה הדבר הכי טוב אצלם, כשהם קמים בבוקר, עוטים את הנשק ואומרים: ואלכ, היום אני מת, 70 בתולות, וכולם סוגדים לי עם פרחים וחגיגות וסוכריות. אלה המראות שאנחנו רוצים לראות? על אלה תבזבז חבל תלייה? שנית, אני רוצה גם להתייחס לזה שכל המומחים וכל בעלי הניסיון אומרים שזה לא חוק מרתיע. למה אנחנו כחברי הכנסת – ובואו, הרבה מחברי הכנסת, כולל אותי, כנראה זו תחנת מעבר בעבורנו, כנסת ישראל. איך אתה יכול לקחת כזאת אחריות, לחוקק כזה חוק שאתה יודע שיכול לעלות לנו בחיי אדם, האזרחים שלנו, החיילים? הרי מה תעשה? ברגע שאתה תיקח את אותו מחבל, יש לו 90 ימים. 90 ימים. אין לו זכות ערעור, לבתי משפט אין שום כוח כאן. אפילו מי שאחראי לביטחון, לקחו לו את כל הסמכויות. ב-90 הימים האלה מספיק להם לחטוף לנו חייל אחד ולהעמיד אותו לגרדום. אני רוצה לראות מי מאיתנו יעמוד במראה הזה, מי מאיתנו יגיד: ואלכ, מחבל כנגד חייל או מחבל כנגד ילד. תגידו, אנחנו השתגענו? מה, חסרה לנו דרך להרוג אותם? חסרה לנו דרך להרוג אותם, חברים, בחוק? ראשית, אנחנו חתומים על אמנה, מה לעשות? אנחנו לא מדינה כול-יכולה. אנחנו מדינה טובה, אנחנו עם צבא טוב, עם המודיעין הכי חזק. אבל אנחנו לא לבד, אנחנו לא לבד, ויש צורך לחשוב על זה. אם נתחיל להטיל עונש מוות, כל מעשה כזה, זה יהיה קלף מיקוח שאנחנו נשלם באבי-אבינו. די. המדינה הזו רוצה ביטחון. אנחנו אחרי הפדיחה של 7 באוקטובר. הנמנמת הזו, אנחנו לא זוכים עד עכשיו לאיזושהי ועדת חקירה שתספר לנו מה קורה. אני רוצה להזכיר, למי שלא יודע – וסליחה שאני חופרת – אני גרה בשדרות, ושלשום הבתים שלנו רעדו. הם רעדו בטוב. קיבלנו הודעה שעכשיו מטהרים ותהיה ארטילריה. יפה. מה לעשות, כולנו בפוסט-טראומה. אתה אף פעם לא יודע אם זה הם או אנחנו. אף פעם אתה לא יודע. אז נכון, ששולחים לך את ההודעה אחרי איזה חצי שעה – או שתתכוננו – אבל עדיין יש שם חמאס, ואם צריך להוציא מישהו להורג, זה אלה שמטפסים על משאיות ומחלקים כספים ומחלקים מזון. אתה רץ לי עכשיו ליהודה ושומרון? בוא קצת לעזה, בוא קצת לידינו, שם המחבלים האמיתיים האלה. חשוב גם שנדע שזה חוק שלא פועל שוויונית, כי אנחנו לא נוטלים חיים של יהודים, אסור לנו, אנחנו דתיים. זה לא דתי, לפי דעתי, מה שקורה כאן. מי שם אותנו ליטול חיים? מי שם אותנו? גדולי הרבנים, התורה אוסרת את זה עלינו. אז היה אחד, אייכמן, שהייתי תולה עוד פעם, אבל אני גם אומרת לכם שאם זה היה תלוי בי, גם גולדשטיין היה מקבל את אותו עונש. הוא נענש דרך אותם מתפללים. לבוא, להיכנס, לרצוח 20 מתפללים? מה, כל אלה היו מחבלים? לא, זה לא חוק שוויוני. אנחנו לא רוצים לעשות שפטים בנושא הזה. בשביל זה יש מערכת משפט שזה תפקידה. כפי שאמרתי, אני חושבת שזה מבחינתי הדבר שהכי גורם לי היום להתנגד לחוק הזה, כי אני לא רואה בחוק הזה את הנוח'בות, את הפלסטינים העזתיים, את האכזריות שהייתה שם. אני מכבדת משמעת קואליציונית. אני בטוחה שכולנו היינו חלק מזה, אף על פי שיש לנו גם הסתייגות כיהודים, כבני אדם, מנטילת חיים. זה לא חוק רטרואקטיבי, ומי שביצע את הטבח, זה לא יחול עליו. לכן אני צריכה לומר לכם ביושר: אולי זה חוק שנשמע בכותרות מצוין. הוא מתאים טוב לקמפיין. אנחנו נצא לרחוב אחרי החוק – שסביר להניח שהוא יעבור. מה לעשות? בסוף יש פה איזה כוח מספרי – נצא לרחוב ויגידו לנו: איך העזתם? אז אני אומרת לכם, אזרחי מדינת ישראל: אל תיפלו בפח. אל תיפלו בפח. זה לא חוק שאתם באמת רוצים. אתם רוצים לראות את המחבלים העזתים, אתם רוצים לראות את הנוח'בות, שעשו לנו את הרע מכול, שאי-אפשר לתת להם אפילו כוס מים, שצריך להעלים אותם מעולמנו. אבל אם אתה מביא חוק בשביל לעשות קמפיין או לטפח איזשהו אזור גיאוגרפי שהוא נכון לך, יש לנו בעיה עם זה. אנחנו צריכים לזכור שבעצם החוק הזה מנטרל את המערכת הביטחונית ואת המערכת המשפטית. הם בכלל לא חלק מהאירוע. יש 90 יום. אתה יודע, יש הליכים משפטיים שמתנהלים, ואנחנו רואים אותם. אין ערעור, אין אפשרות חנינה – לא הייתי נותנת חנינה, כן? אבל אם בסוף זה בן אדם עם צרכים מיוחדים, איזה מישהו שלא היה מסוגל, אני לא יודעת. אני לא יודעת. זה לא בא. זאת אומרת, 90 יום – שלום, באת, יש לך שלושה חודשים – אתה מת. זה הזמן שלך להתארגן. זה מה שקורה. יבש. תגידו, אתם חשבתם איך אנחנו ניראה בארץ ובעולם? העיקר אנחנו הולכים עם כיסוי ראש, עושים חסדים, מתפללים, מסתכלים לקדוש ברוך הוא בעת הצורך, אבל גם עוקפים אותו. כי אנחנו עוקפים אותו, אנחנו עושים מעשה שלא ייעשה מבחינה דתית. חוק כזה, שגורם לצמצום של שיקול דעת, לקבוע עונש כברירת מחדל, כשבמציאות שלנו זה לא עובד. המציאות שלנו היא קשה, היא מורכבת. כשאנחנו כובלים את הידיים של מי שאחראים לביטחון שלנו, אנחנו לא מחזקים אותם, אנחנו מחלישים אותם. חבריי חברי הכנסת, קל מאוד להצביע על חוק שנשמע חזק, אולי אפילו צודק. קל מאוד להגיד: הינה, אנחנו מחמירים, אנחנו נלחמים בטרור. אבל הנהגה אמיתית לא נמדדת בסיסמאות אלא בתוצאות. השאלה שצריכה להנחות אותנו היא אחת: האם זה יעשה את אזרחי מדינת ישראל בטוחים יותר? אם התשובה לא ברורה ואם יש סיכון שזה יפגע אפילו בביטחון של אחד, אנחנו צריכים לעצור, לא להיגרר אחרי רגש, גם כשהוא מוצדק. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> אם אפשר לסיים. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא לקבל החלטות מתוך כאב אלא מתוך אחריות. ההרתעה האמיתית שלנו לא מגיעה מחקיקה שמייצרת כותרות, היא מגיעה ממודיעין חזק, מצבא חזק, מפעולה נחושה ומהבנה עמוקה של המציאות. החוק הזה אולי נשמע מסר תקיף, אבל בפועל הוא עלול להיות מסוכן. אנחנו חייבים לבחור לא במה שנשמע טוב אלא במה שעובד למען הביטחון של אזרחי מדינת ישראל, למען החיילים שלנו ולמען העתיד שלנו. כמה זמן עוד יש לי? << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> נגמר. את שתי דקות אחרי. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא רואה מפה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> טוב. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> טוב, בעוד יממה אנחנו נסיים את המושב הקשה, המורכב, אבל אני רוצה לשלוח מכאן לכל אזרחי מדינת ישראל: אני מתפללת לחג חירות אמיתי, שנחזור לחיינו הטובים, שכל אחד יעשה למען ביתו. אני קוראת פה לממשלה: תסתכלו על אזרחי מדינת ישראל. די, אנחנו כבר כמעט שש שנים באירוע שלא נגמר. מגיע לנו את החג הכי טוב. חג פסח שמח. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה לחברת הכנסת דבי ביטון. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה. לרשותך עשר דקות, בבקשה. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני לא רוצה לדבר הרבה על החוק המיותר והמסוכן הזה שמונח כאן על שולחנה של הכנסת, מבית יוצרו של עבריין מורשע, שבשלוש השנים האחרונות הוריד את הביטחון האישי של אזרחי מדינת ישראל לשפל חסר תקדים. זה חוק לא מוסרי, לא יהודי, לא חל על הנוח'בות וגם לא יעיל מבחינה ביטחונית, לכן אני אצביע נגד, כפי שכל פטריוט ישראלי ציוני היה מצביע נגד, בדיוק כמוני. המציאות היא שבקדנציה של הממשלה הזאת נרצחו או נהרגו אלפיים ישראלים ונפצעו עשרות אלפים, וכעת הממשלה הזאת מנסה לחפות על הכישלון הנורא הזה באמצעות ספינים עלובים, שגם עלולים לסבך אותנו כמדינה ועלולים לסבך את חיילי צה"ל בזירה הבין-לאומית. אני קורא לכל חברי הכנסת להצביע נגד. עברנו לילה לא פשוט, ליל התקציב. ראינו כאן הלילה מחזה הזוי. ראינו כאן התרגשות יתרה לנוכח התרגיל המסריח של הקואליציה והניסיון הביזיוני לגנוב מאות מיליוני שקלים מחיילי צה"ל, ממשרתי המילואים, מכל ישראלי שעובד, שמשרת, שמשלם מיסים, לטובת חבורה מושחתת וחסרת בושה מהקואליציה שהופכת את ישראל לרפובליקת בננות נפסדת. מי הכי התרגש? דווקא הליכודניקים, באופן מפתיע, וכל מיני עסקנים ששדדו את המנדטים של המחנה הליברלי, לא מייצגים אף אחד ומתגאים, ממש מתגאים, בפגיעה בישראל המשרתת, הנלחמת, העובדת. וכל זה, חבריי חברי הכנסת, בזמן המלחמה. איזו בושה. באמת אחד הלילות הביזיוניים שחוויתי כאן בחמש השנים האחרונות. אז בואו נעשה סדר. מה קרה כאן? מאות מיליוני שקלים כביכול עברו באמצעות הסתייגויות למשתמטים החרדים ולרשת החינוך שלא מלמדת לימודי ליבה בניגוד לחוק. למען הסר ספק, זה תקציב לא חוקי. זה תקציב לא חוקי, שאין עליו אישור משפטי. ההצבעה במליאה, בטח העברת הכספים באמצעות הסתייגות מתקנה אחת לתקנה אחרת, לא משנה את המצב המשפטי, וגם כעת הכסף הזה הוא לא חוקי. אכן שגינו בשלוש הצבעות בתום לב, ובכל מקרה לקואליציה היה רוב, והסיבה שההסתייגויות עברו היא לא הצבעה של האופוזיציה – זו ההצבעה של הקואליציה. לכן, מי שעושה מהלילה ספין די עלוב וחלש על האופוזיציה, מנסה להסתיר את העיקר: קואליציית נתניהו וסמוטריץ' ניסתה לשדוד הלילה מאות מיליוני שקלים מהציבור העובד והמשרת והכסף הזה – אני שוב חוזר על זה – הכסף הזה עדיין לא חוקי. כן, כי יש לנו עסק עם חבורה של נוכלים, ולכן אנחנו פועלים כדי לסכל את המחטף הזה, המחטף הלא-חוקי. אני רוצה להגיד לכם עוד משהו. עדיף פי אלף מונים להיות בצד הנכון של ההיסטוריה. עדיף לשגות בהצבעה בשלוש הסתייגויות מתוך מאות רבות מאשר לשאת כל החיים את קלון הביזה בזמן המלחמה. מבחינתי זה פשוט מאוד מאוד, אבל מסתבר הבוקר שזה רק חלק מהסיפור. אני רוצה לשאול אתכם, ואני רוצה לשאול את שר האוצר: האם הכלכלן הראשי במשרד האוצר הסתיר מהציבור ומחברי הכנסת את תחזית הצמיחה המעודכנת לפני אישור התקציב הלילה? למה אני שואל את זה? כי הבוקר, שעות ספורות לאחר אישור התקציב במליאת הכנסת, אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר פרסם את תחזית הצמיחה המעודכנת לנוכח הימשכות הלחימה באיראן ובצפון, ובתרחיש הסביר של סיום הלחימה באיראן בסוף אפריל, ובלבנון בסוף הרבעון השני, תחזית הצמיחה יורדת באופן דרמטי מ-4.8% ל-3.3% – ב-1.5%. אני רוצה לומר לכם, מי שלא מכיר, 1.5% בצמיחה זה כ-30 מיליארד שקל, ובעקבות עדכון התחזית גם הגירעון בתקציב המדינה יגדל ב-1% לפחות, כלומר מ-4.9% – ואתם, הקואליציה, הצבעתם על זה אתמול – ל-5.9%. כבר הצבעתם אתמול על התקציב שאמרנו לכם שהוא פיקציה. אבל זה כנראה לא מפריע לכם, כי הכלכלה, הצמיחה, הגירעון ורמת החיים לא באמת עניינו אתכם כל התקופה בשלוש השנים האחרונות. אבל מה שבאמת מעניין ובאמת מטריד זה שלפני עשרה ימים, כבר תוך כדי המלחמה, בדיון בוועדת הכספים על הצעת חוק מסגרות התקציב, אני שאלתי במפורש את נציגת אגף הכלכלן הראשי, שאלתי פעם אחר פעם אם תחזית הצמיחה צפויה להתעדכן ולרדת ואם יש להם כבר נתונים בנושא. שאלתי כי לתשובה על השאלה הזאת ישנה השפעה מהותית על מסגרת התקציב. לצערי קיבלתי תשובה, איך אני אגדיר אותה, מתחמקת, כדי לא לפגוע באף אחד. מתחמקת. והשאלה המטרידה עוד יותר היא אם הכלכלן הראשי בחר במודע, או בהוראת הדרגים הבכירים, לעכב את פרסום תחזית הצמיחה המעודכנת על מנת לסייע לקואליציה להעביר תקציב שאין לו שום קשר למציאות. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> האם מנכ"ל משרד האוצר חיכה להתפטרות שלו לבוקר? << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני יודע שאני מעלה טענה לא פשוטה, אבל כל מי שמכיר אותי ואת הפעילות שלי בכנסת, בוועדת הכספים, מכיר את הכבוד הגדול שאני רוחש לדרג המקצועי של משרדי הממשלה, להבדיל מהרבה מאוד חברי כנסת מהקואליציה הנוכחית. ולצערי, לצערי, אני אומר את זה באמת בצער ובדאגה גדולה, מדובר כאן לכאורה בשערורייה שגובלת בהפרת אמונים, באמת, לא פחות מזה. כשראיתי את זה הבוקר, אני מאוד כעסתי. כי אני עליתי על זה בוועדת הכספים, כי אין שום מצב שאנחנו במלחמה ותחזית הצמיחה לא מתעדכנת, ולתחזית הצמיחה יש השפעות על התקציב, על הכנסות המדינה, על הפעילות במשק, על הגירעון. ואיך אני אגדיר את זה? שיקרו לי בוועדה, ופתאום כמה שעות אחרי אישור התקציב צצה התחזית המעודכנת? זה מוזר, זה מחייב הסברים. ואני באמת מצפה מהכלכלן הראשי, מאגף הכלכלן הראשי, ואני מצפה גם משר האוצר, לתת הסברים מאוד מפורטים בהקשר הזה, גם לכנסת, ובעיקר לציבור, כי לציבור מגיע לדעת את האמת. זה היה לילה קשה. זה היה לילה קשה עבורי, זה היה לילה קשה לנו, כאופוזיציה. זה היה לילה קשה גם למדינת ישראל, כי עוד קו אדום נחצה, והגענו לשפל חדש. לא שהיה חסר לנו, אבל הגענו לעוד שפל. אבל דווקא מכאן אנחנו נצמח ונתקן. הלילה אני השתכנעתי באופן סופי: את האוטונומיה החרדית, המסואבת והמושחתת צריך לפרק, ואני מבטיח לכם, ודווקא היום, שבקרוב זה גם יקרה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ולדימיר בליאק. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת אלעזר שטרן. בבקשה, לרשותך עשר דקות. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, רבותיי חברי הכנסת, תראו, זוהי ממשלה, זוהי קואליציה, של "אכול ושתה כי מחר נמות". הם יודעים שהם לא יהיו פה, הם יודעים שאת המחירים הכבדים של התקציב המטורלל והשקרי הזה תאכל הממשלה הבאה, אבל הם שכחו שגם אזרחי מדינת ישראל. הם יודעים שהם לא יהיו בשלטון. מנכ"ל משרד האוצר, שריכז כנראה את עבודת התקציב, כנראה התפטר הבוקר, למוחרת אישור אותו תקציב. אבל מה אכפת להם? מה אכפת להם שהתרגיל שהם חוגגים עליו – הציבור לא מבין. הוא חושב שהתרגיל היה שבאופוזיציה בטעות הצביעו על חלק מהסעיפים. הם לא יודעים שהתרגיל המסריח שהיה הוא תרגיל היועצת המשפטית לממשלה – איך נעביר כספים למשתמטים על הראש של היועצת המשפטית לממשלה. אתם יודעים מה הבעיה? אני אומר את זה גם ליושב-ראש. אתה יודע למה הצבעת, נכון? הצבעת להעביר מאות מיליונים למוסדות חינוך שמחנכים לא לשרת, זה מה שעשית. זה מה שעשתה הקואליציה. זאת האמת. זה לא הודעה שלי כחבר כנסת באופוזיציה. אלה הסעיפים. מוסדות חינוך, שבשעה כזאת, כשהרמטכ"ל אומר: צה"ל, צבא המילואים, קורס לתוך עצמו – אתם, הקואליציה, מעבירים מאות מיליוני שקלים למוסדות שדואגים שצבא המילואים לא יקבל תגבורת – אני לא מדבר על פסח, גם לא לראש השנה; לא רק ראש השנה הקרוב, גם ראש השנה בעוד שנה או בעוד שנתיים. זאת קואליציה שדואגת לנכדים של חברי הכנסת החרדים המשתמטים. אנחנו לא יודעים איך ייראה פסח. ציבור המצביעים המשרת עוד לא בטוח מי ישב בליל הסדר ומי לא. הם יודעים: לזה נתתם כסף היום. אתם חוגגים תרגיל? איזה תרגיל אתם חוגגים? אני לא יודע מי השר התורן פה. מתחבא, לדעתי. בצדק. בצדק. דוגרי, גם אני הייתי מתחבא. לא הייתי נכנס בכלל. יש שר פה? לא משנה, לא משנה. עזוב, לא משנה, לא משנה. ערמה של 36 שרים, סגני שרים – מי מכיר? מי יודע? כמה שעות הצבענו הלילה בשבילם. ותדעו שזה מה שעשיתם הלילה: דאגתם שלבתי הספר התיכוניים החרדיים, קוראים לזה "ישיבות קטנות", יהיה כסף להמשיך לחנך לא לשרת. נמות ולא נתגייס. תראו, זו ערמה של מנהיגים מושחתים, כולל הרבנים שלהם. אין לי מילה אחרת. דרך אגב, מושחתים זה לא רק בדם, מושחתים זה גם בדמים, זאת אומרת גם בכסף, גם בחיי אדם. הרי אתה יודע, הם אמרו לנו שאם יעבור חוק הגיוס, בשום מקרה לא ייגעו בשום מישהו שלומד תורה. ואז גם אמרו: אנחנו, אם יעבור חוק הגיוס – כבר לפני כמה חודשים – נעמיד השנה 8,500, זאת אומרת, כאלה שלא לומדים. איפה הם? למה לא קראת להם? אם אתה יודע שהם לא לומדים, למה לא אמרת להם: אתם לא לומדים? הרבנים, האדמו"רים, גדולי התורה, הפוליטיקאים, למה לא אמרתם להם עכשיו: הרי אתם לא לומדים. 8,500? יש הרבה יותר, אבל נגיד 8,500. אתם רואים מה קורה ומה אומר הרמטכ"ל. למה אתם לא קוראים להם להתגייס? הם לא לומדים. בתפיסה שלנו גם מי שלומד צריך לצאת ולשרת בזמנים כאלה. האם בשביל שתוכלו לחגוג? אבל הבעיה היא לא רק אותם חברי כנסת שחוגגים את ברית המילה של הנכד ויודעים שגם הוא לא יעשה צבא בגלל שהם דואגים לו. הבעיה היא כל מי שנותן לזה יד בהרמת אצבע ובהעברת תקציבים. אף אחד לא יינקה. אף אחד לא נקי כבר עכשיו, לא יכולים להישיר מבט ולהגיד ללוחמים שלנו: אנחנו דואגים לכם. אחרי זה, הדבר הזה שנקרא יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון, ביסמוט, יש לו תלונות לרמטכ"ל שבישיבת קבינט אמר שצבא המילואים או הצבא קורס לתוך עצמו, שהוא מרים עשרה דגלים. מה רציתם, שהוא לא יגיד? זה בתוך הקבינט. האופוזיציה לא יושבת בקבינט, האופוזיציה לא הדליפה את זה. דרך אגב, אני אמרתי את הדברים האלה בוועדת חוץ וביטחון כמה פעמים. אבל ביסמוט עסוק, אין לו ועדת חוץ וביטחון. הוא עסוק בהשתמטות ובפריימריז. אז הוא מתלונן על הרמטכ"ל. הרי מ-7 באוקטובר הם רק מתלוננים על גופי הביטחון. מה, הם אחראים למשהו? ראש הממשלה אחראי למשהו? הוא רק ראש ממשלה. אין גבולות. באמת, אתם – איך אמרה את זה פעם איזה אם שכולה לא מזמן – זאת ההגדרה אולי הכי טובה: מרוקנים את המדינה מהערכים שלה. אני אומר לחבריי בציונות הדתית: תראו, זה אתם. עזבו את השאר, אין לנו מה להגיד, אין לנו מה להגיד להם. אתם הייתם מקבלים ראש ממשלה שקורא למנהיגי קו העימות ואומר להם: תדאגו שהתושבים שלכם לא יזוזו אחורה, לא למיאמי ביץ', לא לבודפשט, לא לוושינגטון – לחדרה, לתל אביב. דוגמה אישית מתה. בבית שלך פעם מישהו עשה יום מילואים? ואתם בציונות הדתית, אנחנו בציונות הדתית, שמשרתים, שיודעים מה זה דוגמה אישית, סותמים את הפה. העיקר שמעבירים כסף, כסף, כסף. ואני רוצה לסיים בהצבעה על עונש דין מוות. אדוני היושב-ראש, תשמע, אני לא רוצה שאף מחבל שבא להרוג מישהו יחיה. לא רוצה. אבל אני אגיד מה אני עוד לא רוצה: אני לא רוצה גזענות. וזה חוק של גזענות. בגלל שבחוק הזה ברוך גולדשטיין, מותר לו להרוג. עליו לא יהיה עונש דין מוות. הוא אזרח מדינת ישראל. איך זה יכול להיות? זה לא טרור? הוא לא טרוריסט? דרך אגב, גם הנוח'בה משוחררים מהחוק הזה. זה חוק ליהודה ושומרון. אתה יודע למה? אני לא רוצה להגיד למה. אבל זה חוק ישיר, שאם מישהו מאיתנו יחפש הסבר למה יש אלימות של יהודים, טרור של יהודים ביהודה ושומרון, זה בגלל שהממשלה הזאת ככה מגינה עליהם. זה ההסבר – אין להם מה לפחד. להפך, נותנים להם טרקטורונים לנסוע עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. נדמה לי שהשנה לבד נרצחו-נהרגו שישה פלסטינים בפעולות האלה. דרך אגב, התקציב של הלילה זה עוד טרקטורונים, כדי שיוכלו לעשות עוד יותר טרור יהודי. ויש מקום לשקול עונש דין מוות, אבל לא כשהוא חוק של גזענות, לא חוק שמעודד טרור יהודי, בגלל שמה הוא אומר? הטרור היהודי זה בסדר, זו דרגה אחרת; הטרור הפלסטיני זה מקום אחר. זה לא עניין איך עכשיו נטען – אני מסיים, אדוני – העניין הוא מה מבין האזרח הפשוט: נהרוג אותם – זה בסדר, גם אני, יותר מהקואליציה הזאת – אבל אם אנחנו יהודים, מותר לנו להתעלל ומותר לנו להשחית צלם אנוש, ועוד נקבל מהממשלה הזאת, ומותר לנו גם לא לשרת, ונקבל מהממשלה הזאת מיליונים, מיליארדים. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת רון כץ. לרשותך עשר דקות, בבקשה. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, יש פה שר, אדוני השר הנעלם? בסדר, יש פה שר, איפשהו יש שר. ראשית נתחיל בדברים משמחים: מזל טוב לעליזה בראשי, שנולדה לה נכדה לא מזמן. ברכות מכאן. לא כהרגלי, אני רוצה לדבר רגע על החוק שאנחנו הולכים להצביע עליו. אני לא יודע אם כל אזרחי ישראל יודעים על מה הכנסת הולכת להצביע, כי משווקים את זה כיום היסטורי וחוק דגל ועוד כל מיני דברים שבן גביר אוהב להלל ולשבח. וייאמר לזכותו, בטיקטוק הוא מבין. אבל אני רוצה לשאול אותך, אדוני היו"ר: האם אתה יודע שחוק עונש מוות למחבלים לא כולל את הנוח'בות? ידעת את זה? אנשים לא יודעים את זה. אתה יודע, אני אומר את זה מהבוקר לכמה אנשים, אף אחד לא יודע את זה. אז אני רוצה לומר לאזרחי מדינת ישראל: חוק עונש מוות למחבלים לא כולל נוח'בות. מה עוד הוא לא כולל? הוא לא כולל אף מחבל שיצא מעזה. אף אחד. כל המחבלים המתועבים שיצאו מעזה לא כוללים בחוק הזה. והוא לא כולל עוד אין-ספור עבירות שעליהן צריך להטיל עונש מוות. מה הוא כן כולל? איזה הגדרה לא ברורה שמדברת על עבירות שעושים באיו"ש שבפרשנות רחבה יחולו גם על יהודים, ועל זה בן גביר עומד פה ומתגאה ומספר לנו על חוק הדגל. אז אני רוצה לאתגר את בן גביר. אמרתי לו את זה אתמול, אז אני אומר את זה גם היום במליאה: תוסיף את הנוח'בות לחוק עונש מוות למחבלים, ואני מצביע בעד וגם עושה לך לובי. שיהיה ברור, אם הנוח'בות בפנים – ויש זמן לשנות – אני מצביע בעד ועושה פה לובי בכל הבית הזה. אבל אם הנוח'בות בחוץ, והם בחוץ, תהיה מספיק גבר לעמוד פה ותגיד: החוק לא מספיק טוב, צריך לעשות חוק טוב יותר. כי אם אנחנו נעשה חוק של חצי עבודה, הוא לא יחול על אותם נוח'בות שאנחנו מחויבים למצות איתם את הדין. אז לפחות בוא נשים את הקלפים על השולחן. זה האירוע. האירוע הוא שיש פה חוק פופוליסטי שלא ייתן שום דבר, הוא ישאיר את המצב כמו שהוא, הוא יעשה לנו מלא בעיות בעולם, ינדו אותנו – אותי זה לא מעניין, אבל זה מה שיקרה. אבל בסוף מה שצריך לעניין את אזרחי מדינת ישראל זה שלא יצא מזה כלום. לא יצא מזה שום דבר. הנוח'בות יישארו בכלא, המחבלים של עזה יישארו בכלא. החוק הזה לא יעשה כלום חוץ מדבר אחד. אתם יודעים מה החוק הזה הולך לעשות? מלא סרטונים היום לבן גביר. ראיתי אותו כבר מתראיין בחוץ. למה הנוח'בות לא בפנים? אין לו תשובה. אני רוצה לומר עוד משהו. יש חוק טוב, חוק טוב שמקדמים בהסכמה בוועדת החוקה, חוק שיש עליו הסכמות קואליציה ואופוזיציה, חוק אמיתי שהולך לטפל בנוח'בות. ואתם לא תאמינו מה יש בחוק הזה. אתה יודע מה יש בחוק הזה, אדוני היו"ר? עונש מוות למחבלים, כולל הנוח'בות, כולל כולם. אז אני באמת לא מבין, על מי אנחנו עובדים? למה צריכים את ההצגה הזאת? למה צריכים היום לייצר ספין שלם, הצגה שלמה, כשיש חוק טוב, שהוא עוד רגע מגיע להסכמות בכנסת ואנחנו נעביר אותו? אז למה כל הווסאח הזה? למה צריך את זה? הרי אנחנו יודעים, אני יודע, היועצים המשפטיים יודעים, חבריי חברי הכנסת יודעים, השרים יודעים, בן גביר יודע, כולם יודעים שמהחוק הזה לא יצא כלום. אז מה הקטע? מה כל הדרמה? וראיתי שיש פה מלא לבטים: כן, לא, לא להצביע, כן להצביע. אתם יודעים למה הרבנים שחררו את ההצבעה? כי הם יודעים שמהחוק הזה לא יצא כלום, כי החוק הזה לא עומד בשום מבחן, לא בבג"ץ ולא בחיים האמיתיים. מחבל אחד לא יוצא להורג בזכות החוק של בן גביר. אנחנו רוצים חוק אמיתי, שייתן באמת כלים אמיתיים למדינת ישראל להתמודד עם הנוח'בות ועם מחבלים מהסוג הזה? חכו כמה ימים, תנו לפגרה לעבור, חכו כמה ימים ותנו ליוליה, ולשמחה, וליואב, ולקארין להביא חוק בהסכמה, שחלק מהסנקציות שלו זה עונש מוות למחבלים. אני באמת לא מבין את כל האירוע הביזארי הזה. וזה מאוד מתחבר למה שקרה פה אתמול בערב. אתמול בערב, בזמן העברת תקציב, הכניסו הסתייגות – שלא אומרת כלום, שתשאיר את המצב בדיוק כמו שהוא, אבל תדמיתית עשו אחלה סיבוב – שמעבירה 800 מיליון שקל ממשרתי המילואים למשתמטים, ועל זה אנשים עמדו פה, עשו סלפי, חגיגות, איזה אושר גדול. עכשיו, אנחנו חיים בעולם של פייק. זה פייק על פייק. לא יוצא מזה כלום, זה חוזר לאותו מצב, שאזרחי ישראל ידעו. זה חוזר למשרדים, המשרדים צריכים להעביר את זה בהרשאה, אותה הרשאה תקועה בגלל בג"ץ, היועצת המשפטית לא תיתן לזה לעבור, ולא עשינו כלום. מה כן עשינו? נכון, מלא סרטונים ועוד קצת פילוג והסתה בעם ישראל. ואני שואל את עצמי: למי זה טוב? למי זה טוב, כל ההסתה וכל הפילוג שהבית הזה יוצר? אני יכול לומר לכם למי זה לא טוב – זה לא טוב לילדי הגיל הרך והגננות שלהם. הם נמצאים עכשיו מחוץ לכנסת ומפגינים והפגינו גם אתמול. הם מבקשים את הזכויות שלהם. הם מבקשים שלא יוציאו אותם לחל"ת בהוראה של פיקוד העורף ולא ייתנו להם כסף לפני החג. 800 מיליון השקלים האלה שאתמול ניסו לגנוב פה היו מרצים אותם, היו משרתים אותם. אתם יודעים למי זה לא טוב? זה לא טוב לבעלי העסקים, בעלי העסקים שמוציאים את העובדים שלהם עכשיו לחג וצריכים להפחית להם מהשכר אלפי שקלים. 800 מיליון השקלים שניסו לגנוב אתמול, להם, להם צריך, להם זה טוב. ואתם יודעים למי עוד זה טוב? למילואימניקים שלנו, שעכשיו קופאים מקור בלבנון, ועכשיו נמצאים מעבר לקווי האויב ועושים מגבית לקנות ציוד לחימה. קחו את 800 מיליון השקלים שניסיתם לגנוב אתמול ותעבירו להם אותם. ואתם יודעים, השבוע שאלתי את השר דיכטר מה קורה עם המיגוניות לעובדי החקלאות, שנמצאים בחקלאות ולא יכולים להגיע למרחב מוגן באמצע השדה. ואתם יודעים מה הוא ענה לי? הוא אמר לי: מיגונית זה דבר יקר. אז אני רוצה לומר לך, השר דיכטר, מצאתי מקור תקציבי, יש 800 מיליון שקלים שניסו לגנוב אתמול ולא הצליחו. קח את הכסף משם. לא חסר במדינת ישראל לאן להעביר את הכספים. קיצוץ במשרד החינוך, קיצוץ במשרד הרווחה, קיצוץ במשרד הבריאות – לשם הכסף היה צריך ללכת. אני באמת לא מבין איך אפשר לשבת פה, לעמוד פה ולעשות ספין על ספין על ספין, בקיטוב, ושנאה, בזמן שאזרחי מדינת ישראל נחנקים מיוקר המחיה, בזמן שאנחנו יומיים לפני החג, ואנשים עושים חשבונות מה כן לקנות הביתה ומה לא לקנות הביתה. יומיים לפני החג, ואנשי עסקים – העצמאים שלנו מצרפים עכשיו – אני לא יודע אם אתה יודע את זה, אדוני היושב-ראש, יש יוזמה של שחר תורג'מן, נשיא לשכות המסחר, לצרף את ההצבעה השמית, מי הצביע אתמול על מתווה התקציב. אני יכול לומר לך שחברים שלי עושים את זה, שלחו לי היום איך זה נראה: יש את השמות של כולם, גם השם שלך, אדוני, השם של כולם, והם מצרפים את זה לתלוש השכר. כל עובד במדינת ישראל שנמצא עכשיו במגזר הפרטי העסקי – ואני יודע שאתה מבין בזה טוב, ואני יודע שלא רצית להצביע על זה, ואני יודע שאתה איש הגון ונכון, אבל אני אומר לכם עכשיו שכל עובד שנמצא עכשיו במגזר הפרטי והעסקי מקבל יחד עם התלוש שלו הפחתה של אלפי שקלים מהשכר ואת שמות האחראים. אז במקום לעמוד פה ולהתגאות איך ניסו לגנוב 800 מיליון שקלים, תעבירו אותם למי שצריך את זה. תעבירו את זה לאותם עובדים שמגיעים לחג ולא יודעים איך להסביר לילדים שלהם למה הם לא יוכלו להניח את כל הדברים שהם רצו להניח על השולחן כמו כל שנה. תעבירו את זה למילואימניקים שלא יודעים אם יהיה להם ציוד או לא יהיה להם ציוד רגע לפני שהם מנתקים את הטלפונים שלהם. תעבירו את זה לרופאים והאחיות שלנו, שעשו עכשיו מאמץ אדיר להעביר את כל בתי החולים למרחבים מוגנים ואין להם מספיק. יש בתי חולים שאין להם חדרי ניתוח, יש בתי חולים שמנתחים בכמה בתי חולים את אותם ניתוחים כי הצוותים לא מסכימים לעבוד במרחבים שהם לא מוגנים, כי אי-אפשר להפסיק ניתוח באמצע. תעבירו את זה לרווחה – שאנחנו השנה בשנת שיא של גיוס תרומות לנזקקים. תעבירו את זה לאזרחי ישראל, אלו שבחרו בכם ואלו שלא בחרו בכם, אלו שהולכים לעשות את החג הזה. וזה יהיה חג קשה מאוד, כי לאף אחד לא אכפת מאזרחי מדינת ישראל, כי לממשלה הזאת אכפת מעוד יום להישאר בשלטון, מאיך שומרים על עוד רגע בכיסאות של הממשלה. הם רואים את הסקרים כמו שאני רואה את הסקרים, והם רואים ש-70% מהציבור לא רוצה את הממשלה הזאת, והם רואים שבכל קונסטלציה, אפילו בערוץ שהם מממנים וקונים, אין להם ממשלה. והם יודעים, כמו שאני יודע, שהממשלה הבאה תהיה שונה, היא תהיה טובה, היא תהיה אחרת. אנחנו נגיע, אנחנו נתקן. זה ייקח זמן, כי עשו פה באמת נזק אדיר, אבל אנחנו נגיע ואנחנו נתקן, וזה ייראה אחרת. חג שמח לאזרחי מדינת ישראל. זה יהיה חג קשה, אבל החג הבא יהיה הרבה יותר טוב. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת רון כץ. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת מירב כהן. בבקשה, לרשותך עשר דקות. בבקשה. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> טוב, אני לא יודעת אם ראיתם את זה, אבל השר בן גביר פרסם ברשתות החברתיות סרטונים שהיו גנוזים, סרטונים מאוד מאוד מאוד קשים מ-7 באוקטובר של האסון הנורא שקרה לנו, הפשעים הנוראיים שעשו בבני עמנו, בנשותינו, באמת רגעים מאוד קשים, שאפילו המשפחות של הנרצחים והנרצחות לא ראו, והוא עשה את הדבר הזה כדי להצדיק את החוק שמובא היום להצבעה, חוק עונש מוות למחבלים. אבל רגע, בואו נסתכל על האמת והעובדות. החוק שנמצא פה היום לא חל על מחבלי הנוח'בה. לא חל. זה לא מונע מאותו שר כושל לבוא ולעשות שימוש פוליטי וציני בחומרים הכי קשים שיש בלי לבקש את אישור המשפחות ותוך הטעיה מטורפת, כי החוק שהוא מביא לכאן היום פשוט לא חל על מחבלי הנוח'בות. אלה העובדות. במקביל, בוועדת החוקה יש חוק אחר, שמקודם בהסכמה, אופוזיציה וקואליציה, כי כולנו רוצים שהפושעים הנוראיים האלה יקבלו את מה שמגיע להם. אז שם מקודם חוק בהסכמה שבעצם מייצר בית דין ייעודי שיטפל במחבלים ובפושעים האלה, שאיבדו כל צלם אנוש, שבאמת מגיע להם הנורא מכול. שם זה באמת ייתן מענה למחבלי הנוח'בות. אבל פה זה פשוט חוק שחל אך ורק על ערבים מיו"ש. גם על זה, זה לא חל רטרואקטיבית, וגם רק על מי שמגיע מיו"ש, ומחבלי הנוח'בות הנוראיים הגיעו בכלל מעזה, וזה לא חל עליהם. השר הכושל הזה, השר בן גביר, באמת בתקופתו כל כך הרבה דם נשפך, שיא של רציחות, גם בחברה הערבית, גם בחברה היהודית – בעניין הזה הוא שוויוני, כולם נרצחים – שיא של רציחות לא רק על רקע לאומני, גם פלילי. במקום לתת מענה רציני, תשתיתי, לשפיכות הדמים הנוראית הזו, לפגיעה האמיתית בביטחון האישי של כולנו, אנחנו מקבלים כל היום גימיקים. פעם זה היה פיתות, אחר כך זה היה תנינים, עכשיו זה עונש מוות למחבלי נוח'בות שלא חל על מחבלי נוח'בות. ביקר לי, ביקר לי, זה המוצר. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> כל מילה. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אנחנו חייבים לעצור את הטירוף הזה, את הטירוף הזה. עכשיו, חשוב לי שהציבור ידע: בשנת 1954 בוטל חוק במדינת ישראל שהתיר הוצאה להורג בגין רצח. היה חוק כזה פעם במדינת ישראל, והמחוקקים פה החליטו לבטל אותו – אגב, גם מטעמים של אמונה, גם מטעמים דתיים. אבל גם היום יש במדינת ישראל חוקים קיימים שמאפשרים הוצאה להורג בנסיבות מסוימות. ישנו החוק לעשיית דין בנאצים ועוזריהם, יש את החוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, יש את הסעיף סיוע לאויב בשעת מלחמה, יש את חוק השיפוט הצבאי, יש את תקנות ההגנה לשעת חירום. יש דרכים לעשות את זה, ובכל זאת, ובכל זאת, בכל ההיסטוריה של המדינה – אנחנו קיימים 78 שנים – רק אדולף אייכמן הוצא להורג בעקבות הרשעה בבית משפט, ואגב, גם אז – זה מידע שבעיניי הוא חשוב – מדינת ישראל התעקשה לממן לו עורך דין כדי שזה יהיה משפט צדק. וזה היה משפט מאוד חשוב. אז יש לנו מערכת משפט שהובילה להוצאה להורג אחת, ואם היינו מסתכלים על זה כסנהדרין, זו הייתה נחשבת לסנהדרין קטלנית על פי היהדות. ההצעה לעונש מוות שעולה כאן היום להצבעה היא בטח לא הצעה שמבטאת עוצמה ובטח לא מבטאת עוצמה יהודית. היא באמת מבטאת רק דבר אחד: את הרצון הבלתי-ניתן לסיפוק של האיש המסוכן איתמר בן גביר להפוך דם לתשובה ולהפוך כותרת למדיניות. הכול אצלו כשר כדי לקבל כותרת, גם אם זה עולה בחיי אדם. ראינו את זה גם אז, כשהוא עשה כותרות על חשבון החטופים, שחטפו עוד ועוד כשהם היו שם בשבי. זה לא עניין אותו, כי הכותרת לפני הכול. באמת מדובר בשר הכושל ביותר בתולדות מדינת ישראל, זה שבמשמרת שלו חווינו שיא של רציחות, שיא של פשיעה, שיא של טרור, והוא חושב שאולי הצעת החוק הזו תשכיח את הכישלונות שלו, זו כל המטרה. אבל בואו נאמר את האמת, גם אלף הוצאות להורג, שאלוהים יודע מי יבצע אותן, לא ישטפו את האחריות של בן גביר לתקופה שבה הביטחון האישי שלנו במדינת ישראל הגיע לשפל שאין כדוגמתו. פשיזם לא זקוק לצדק, פשיזם זקוק אך ורק לדם כדי להצדיק את קיומו. ובאמת ראינו איך בימים האחרונים בן גביר והשותפים שלו עושים שימוש גרפי מזעזע בזוועות של 7 באוקטובר כדי לקדם את החקיקה הזו של עונש מוות למחבלים. אבל שימו לב, זו אחיזת עיניים, כי הם יודעים היטב שהחוק הזה לא חל על מחבלי הנוח'בה, לא חל על המחבלים הנוראיים, המתועבים, מ-7 באוקטובר, וגם, חס וחלילה, אם יהיו לנו עוד מחבלים, גם עליהם זה לא יחול, כי שוב, זה חל רק על ערבים ביהודה ושומרון. זו החקיקה המוזרה הזו. הם יודעים את זה, והם בכל זאת בוחרים להתל בציבור, תוך שהם באמת מייצרים כאב ועוגמת נפש נוספים למשפחות שחוו שכול נוראי. הכול כשר מבחינתם במסגרת הספין. הכול. הכול מצדיק את הכותרת ואת הרעש התקשורתי, שזו כל התוחלת של ההצעה שמוגשת פה היום. על המחבלים הנוראיים עצמם באמת אין לי שום רחמים. שום רחמים. הם טרוריסטים, רוצחים, שפלים. הם לא ראויים לשום רחמים והם לא ראויים לחמלה. מן הצדק, הם באמת ראויים למוות. ההתנגדות שלי לחוק הזה לא נובעת חס וחלילה מרחמים על האנשים המתועבים האלה, היא נובעת מהדאגה לנו כאומה. יש גם מקום להטיל ספק גדול בנוגע למה שהחוק הזה יעשה לאויבים שלנו. חשוב לציין שאין שום הוכחה שהוצאות להורג יוצרות איזושהי הרתעה, מחסלות טרור. אני לא מכירה תקדים כזה באף מדינה בהיסטוריה כולה שהוצאות להורג צמצמו, אולי אפילו באופן משמעותי, משהו, את הטרור. יותר מכך, גופי הביטחון והמשפט רובם ככולם מתנגדים לחוק הזה, לנוסח שנמצא פה. חלקם ממש מזהירים מפניו, מזהירים שיותר ממה שהוא ירתיע, הוא ייצר מוטיבציה. בואו, אם יש שהיד שכל משאת נפשו היא להתאבד כדי להרוג יהודים, אז פה אנחנו נותנים לו כמעט פרס, אנחנו נותנים לו פרסום, אנחנו נותנים לו מעמד מיוחד. מה גם שבתקופת המשפט זה רק ייצר מוטיבציה לחטוף עוד אנשים וגם לאיים להוציא אותם להורג. זה מנגנון לא חכם, לא חכם, וגורמי המקצוע ממש מזהירים שהוצאה להורג כזאת, בנוסח הזה, היא פעולה מאוד מסוכנת. כמובן שהוצאה להורג שאין בה שום מנגנונים מאזנים מתאימה למערכת משפט שאין בה טעויות, ואין דבר כזה מערכת משפט שאין בה טעויות. ובהצעת החוק הקיצונית, הלא-רצינית והשטחית שמוגשת פה אין גם מנגנוני בקרה. החוק שלפנינו בעצם דורש עונש מוות כעונש חובה. חובה. זה משהו שאפילו לא דורש גזר דין שיינתן פה אחד, אלא מספיק רוב רגיל. ויש סיבה שעד היום לא הוצאנו להורג על ימין ועל שמאל. כמו שההוצאה להורג היא לא עדות לעוצמה, ככה הימנעות מההוצאה להורג היא לא עדות לחולשה. יש הבדל גדול בין הריגה כהגנה עצמית או הריגה כחלק ממלחמה ובין הניסיון להחליף את אלוקים במעשה ההריגה. אנחנו אומרים ביהדות "השם ייקום דמו", "השם ייקום דמו" – לא אנחנו ניקום את הדם, השם, זה התפקיד של אלוקים. ביטחון ישראל, כמובן, לפני הכול, אבל הוצאה להורג כנקמה זה לא, זה לא מעשה יהודי, והוא לא יביא לתוצאה הרצויה. מדינה שתרשה לעצמה ככה להוציא להורג בקלות, כמו הנוסח שמוצע לפנינו, להרוג כביורוקרטיה, עלולה להתרגל לזה. המחבלים אולי יהיו הראשונים, אולי, אם בכלל, שיוצאו להורג, אבל אני מבטיחה לכם שהם לא יהיו האחרונים. אנשים שהולכים עם סיכה מוזהבת של חבל תלייה על דש הבגד שלהם לא יסתפקו בהוצאה להורג של מחבלים. אולי זה לא יקרה בן יום, אבל זה יקרה, זה יקרה. החוק הזה לא יביא ביטחון, הוא לא יחזק את ההרתעה, הוא רק ינרמל את המוות וישכפל אותו. זה חוק מאוד מאוד מסוכן, שאין בו טיפה אחת של אמת. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת מירב כהן. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות – איננו. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת נעמה לזימי. בבקשה, עשר דקות לרשותך. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> תודה רבה. תראו מה זה, בעולם הדמוקרטי כולו נמנעים מעונש מוות, מבטלים אותו, רואים בו ברברי, כזה שלא מתאים לאומות נאורות, אומות מתקדמות, שמבינות שקידוש חיים זה חלק מהמערכת הדמוקרטית הליברלית. פה מרסקים את הדמוקרטיה ומביאים בן-גביריזם על מלא למערכת החוק הישראלית. עונש מוות. מדינה צריכה למגר טרור וצריכה להעיף את חלאות האדם מהחברה, חד-משמעית. זה חלק מההגנה עלינו, חלק משמירה על החיים. אבל אנחנו לא צריכים להפוך להיות האויבים שלנו. אנחנו גאים בזה שאנחנו אומה שמקדשת חיים, אומה לא ברברית. אבל פה יש גם הונאה. לא רק שהדבר הזה, שלא עבר אף פעם מאז קום המדינה בגלל סיבה מסוימת – באופן הזה, כמובן, אני מדברת – לא מקדם שום דבר, לא תורם לביטחון, כי אין שום סימוכין שהדבר הזה קשור בביטחון המדינה, אלא שגם לא מדובר בכלל במחבלי הנוח'בות. שר חבל התלייה מתרברב שהוא יטפל במתועבים שברוצחים, הנוח'בות, אלא שהעונש הזה לא קשור אליהם בכלל. הוא גם שוכח לומר שיש כבר עונש מוות בדין הצבאי ויש עונש מוות במקרים חריגים של בגידה, של רצח עם, של סוגיות שהן חד-משמעיות בחוק הישראלי. המדינה לא משתמשת בחוק הזה, כי היא ממצה את כל שאר האפשרויות לפני שהיא בוחרת במימוש החוק הזה, שהוא קיצוני, וכמו שאמרתי, מרבית האומות הליברליות לא נוהגות בו. מה שבן גביר עשה כאן זה חוק ללא כל שיקול דעת. האם זה מה שאנחנו הופכים להיות, ללא כל שיקול דעת? בן גביר לא מעוניין לטפל בטרור, הוא מעוניין לטפל בדמוקרטיה הישראלית. הוא מעוניין לטפל במערכת הערכים שלנו, ערכי מגילת העצמאות. זה מה שמפריע לבן גביר. החוק הזה הוא חוק דגל עבורו להשמדת ערכי מדינת ישראל. ולא כי אנחנו מחבבי מחבלים, ולא כי אנחנו חובבי טרור – הרי אתם ממשלת "חמאס הוא נכס". אתם אלו שריפדתם מחבלים שנים ארוכות, לא אנחנו. אנחנו פשוט זוכרים מי אנחנו, מהי ישראל, על איזה ערכים המדינה הזאת. זוכרים גם מה הוא מוסר יהודי, אותו מוסר יהודי שאין לבן גביר, שהצביע נגד השבת פעוטות וילדים משבי החמאס שהוא מימן. זה המוסר שלו שמנחה את החוק הזה. אני נגד עונש מוות קודם כול קטגורית – לא נגד עונש מוות למחבלים, אלא נגד עונש מוות, כי אני זוכרת מי אני. המצפון האנושי שלי, היהודי שלי, איך שגידלו אותי, איך שגדלנו כולנו – זאת מערכת הערכים שלנו. זה לא הופך אותנו לחלשים. זה לא הופך אותנו לכפופים. זאת האומה שלנו, אומה מקדשת חיים, הסיפור הישראלי, זה הסיפור שהקמנו כאן. ואני בטח לא רוצה להפוך להיות דומה ולו במעט לאויבים שלי. ותראו מה הפכתם להיות – בן גביר בסוף לקח את החברה הדמוקרטית הישראלית והחליט לשים את הבן-גביריזם לפני הערכים שלנו. אני רוצה רגע לדבר על שר הבצל והדמעות – כבר לא שר, אגב, אם כבר לדבר על איש הבצל והדמעות אריה דרעי. הבן אדם לא מגיע לכאן חודשים, אפס נוכחות, כי מר כבודו, אם הוא לא שר, אז לא מכבודו לשרת ציבור, להיות שליח ציבור, אחד מ-120. עבורי זה כבוד. מישל, עבורך זה כבוד להיות כאן? כבוד גדול מאוד גם כשקשה לי פה, גם כשאני נכנסת לכאן ויש לי ראמה על הנשמה, כן? כבוד, כבוד שלי להיות כאן. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> לי אין ראמה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> לי כן, לי יש. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> את לא צריכה לסבול. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> לא, אני שליחת ציבור. גם כשעושים פה דברים מתועבים ואני נכנסת לפה בקושי, זאת זכות עבורי לשרת את המדינה שלי. אני אוהבת את העם הזה, אני אוהבת את המדינה, אני משרתת פה ציבור יום-יום – אבל הוא לא מגיע. אם הוא לא שר של ארבעה משרדים, כבודו לא יגיע. מתי הוא כן מגיע למליאה, מר בצל לדמעות? מתי הוא כן מגיע? לשדוד בלילה, לעשות תרגיל. זה רוצה חוק דרעי 2, תגידו לי? זה חוק דרעי 2, הראה לנו בדיוק מי הוא. בא לפה חד-פעמי לשדוד, צוחק. תגיד לי, אריה דרעי, החג הכי יקר עכשיו הולך להיות, על מה הגעת לכאן? אתם הצבעתם נגד החוק שלי למניעת אפליה של נערות ספרדיות בסמינרים, חוק שבגללו הוקמה ש"ס. אתה מגיע לכאן, צוחק ששדדת מיליארד שקלים בתרגיל, בקומבינה, כי זה כל מה שאתה יודע – כשנכנסים לחג הכי יקר, הכי יקר שידעה המדינה. אנשים גמורים, ואין מתווה פיצויים לעסקים, ולא מפנים את קריית שמונה לתת להם לנשום, וכל מה שקורה כאן – ואתה צוחק, כי שדדת לקומבינת השתמטות, קומבינת הבערות של למנוע ליבה מילדים חרדים? אתה פיקציה, אריה דרעי. הברית שלך עם נתניהו מובנת לי. מובנת לי הברית הזאת, ברית של מושחתים. אני אומרת את זה בכאב, כי בעבר חשבתי שדרעי יכול להיות שותף. אני מבינה כמה נאיבית הייתי. מאוד נאיבית. אני חושבת שדרעי הוא חלק מהאסון שקרה לנו, המפלגות החרדיות שהפקירו את מצוות פדיון שבויים. ועכשיו הוא בא לפה להצביע בעד עונש מוות, הוא והמפלגה שלו, מה זה מוסר יהודי. מרוב מינהלות לזהות יהודית ותרבות יהודית ריסקו כל מוסר יהודי פה. אנחנו פה, בצד הזה, זוכרים מה זה להיות יהודים, כולנו. אני אסיים במשהו הזוי: הולכים להעמיד לדין משמעתי שוטר כי הוא אמר לחבריו בתחנת המשטרה שבן גביר עבריין. עכשיו, תשמע, בן גביר עבריין, הוא הורשע 13 פעמים. אמת דיברתי? אני מבינה שאתה לא יכול להגיב. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> אני יכול להגיב, אבל זה שלך. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אבל זאת האמת. הגישו נגדו יותר מ-50 כתבי אישום. הוא הורשע 13 פעמים, כולל על סיוע לטרור. יש לו כ-90 עבירות תעבורה. עכשיו בית המשפט אמר שהוא עבר על חוק בחירות עם תעמולת בחירות אסורה – עבריין סדרתי, עבריין סדרתי מועד, עבריין סדרתי שהשתלט על המשטרה. על מה מעמידים את השוטר לדין? השוטר אפילו לא נקט עמדה פוליטית, הוא פשוט אמר עובדה. אין לי מושג אפילו איך השוטר הזה או מי הוא, אני רק יודעת שהוא אמר אמת ברורה לחלוטין – לא רק ברורה, כי זו לא רק הרשעה אחת; הבן אדם עבריין סדרתי, ברמות הגבוהות ביותר. זה שהוא קיבל את המפתחות למשרד לביטחון לאומי זה חלק מהפרת האמונים של נתניהו, האיש המושחת שלקח מדינה שלמה כבת ערובה בגלל המשפט שלו. אבל בן גביר עבריין. בן גביר עבריין זה הכי "אמת דיברתי" שיש כאן. בן גביר עבריין סדרתי, ומי שחושב במשטרה שלנהל הליך נגד שוטר שאמר עובדה יקדם אותו, הוא בעצם מוכיח את הטענה הזאת חד-משמעית. עבריין סדרתי, אבל עוד יותר גרוע – מחריב ערכי מדינת ישראל, הערכים שעליהם המדינה הזאת נוסדה. ואנחנו לא רק נשקם, אנחנו נבנה מחדש. בדיוק כמו שכהנא יצא מחוץ לחוק, את בן גביר נוציא מחוץ לחוק, כי הוא עבריין, כי הוא אלים, כי הוא פושע, והוא פוגע במדינה ובביטחון המדינה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת נעמה לזימי. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת מאיר פרוש. בבקשה, לרשותך עשר דקות. << דובר >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר >> מכובדי היושב-בראש, חברי הכנסת, אני יודע שכולם פה עייפים מאתמול וסדר-היום עוד ארוך, אז אני אעשה את זה קצר. אבל אני לא יכול וגם אי-אפשר לוותר ביום כזה על נאום ממשלת הלוזרים, והפעם זה יהיה שלישי במספר. הפעם ליתר דיוק יש לומר אופוזיציית הלוזרים. נראה לי שצריך להגדיר מחדש את המושג לוזרים אחרי אתמול בלילה, אבל הפעם אני דווקא רוצה לפרגן ללוזרים. ההצבעה שלכם אתמול בעד החזרת התקציב שנגזל מילדי החינוך החרדי ועולם התורה ראויה לשבח. אצלנו יש מושג, "שכר שיחה נאה"; פה דווקא השיחה שלכם לא נאה בכלל, אבל במעשה אתם דווקא מפתיעים לטובה, ואני רוצה לומר: כל הכבוד. אבל לא באמת חשבתי שאחרי מופע הלוזריות שלכם אמש תצליחו להתאפק. לא חלפו דקות, ובניסיון לחפות על המבוכה יצאו כל בכירי אופוזיציית הלוזרים למופע השתוללות משולח רסן, מלא בהסתה, שנאה נגד ילדים מסכנים, מסכנים שאולי לא נולדו למשפחה ה"נכונה". ופה כרגיל התחרות קשה, הייתי אומר גם קשה מאוד, כי יש לנו את לפיד, בנט, ליברמן, כמובן, אפילו איזנקוט קצת, יאיר גולן, כמובן – כל בכירי אופוזיציית הלוזרים בכנסת ומחוצה לה יצאו באישון לילה להשתלח בילדים החרדים. ראש ממשלת הלוזרים לשעבר נפתלי בנט, שהחל לדמם מנדטים בסקרים לאיזנקוט, חושב שאולי עם שנאה והסתה הוא יציל את מצבו. אותו לוזר הגדיר אתמול את כבשת הרש כחזירות. אם מדברים על לוזריות וחזירות, אז ממש אתמול פורסם כי בעוד רוב המפלגות פעלו לצמצום דרסטי של חובותיהן לכנסת, לפי הנתונים, נפתלי בנט, אהוד ברק ויועז הנדל לא החזירו אף לא שקל בשנים האחרונות, והם ממשיכים להחזיק בחובות של מיליוני שקלים לקופת המדינה בזמן שכלפי חוץ הם מציגים יושרה ושמירה על האינטרסים של הציבור. נפתלי בנט, עבור המפלגות שעמד בראשן, הבית היהודי וימינה, מחזיק בחוב כולל של קרוב ל-20 מיליון שקלים, או ליתר דיוק 18.392 מיליון שקלים, שנותר בעינו בשנים האחרונות. יועז הנדל נותר עם חוב של 2.7 מיליון שקלים, ואהוד ברק – עם חוב של קרוב ל-4 מיליון שקלים, ללא כל החזר. בנט – נקרא לילד בשמו; אחרים יגידו שקוראים לזה גונב כספי ציבור, ואני מתבטא בעדינות, כי יש הגדרה הרבה פחות פרלמנטרית למה שבנט עושה. ולפני שאתה, נפתלי בנט, מדבר על ילדים חרדים, שהייעוץ המשפטי רוצה לגזול מהם את החלב והלחם, ומכנה אותם בכינויי גנאי, נפתלי, תסתכל במראה ותחזיר את הכסף. אתה לוזר. אולי אצל פוליטיקאים יודעים לומר: חתימה, חתמתי, לא נורא, לא צריך לקיים, אבל אתה לוזר שלוקח כספי ציבור ופשוט לא מחזיר. בעולם קוראים לאדם כזה גנב. ויש לי גם מה להגיד על ההסתה של החברים פה בבניין, אבל היום אני רוצה לרחם עליהם. פניהם של חברי האופוזיציה נפולות כאן במסדרונות. כולם יודעים על הסיפור העצוב שקרה להם אתמול. ולי יש דווקא נחמה בשבילם: אין לכם, חברי האופוזיציה, באמת במה להתבייש. אתם אישרתם כסף לילדים וילדות, אישרתם גם כסף ללומדי תורה, אישרתם כסף לבנות בסמינרים, אישרתם כסף לנוער בסיכון, לפריפריה, לרווחה – זה לא משהו שצריכים להתבייש בו. והכי חשוב: אזרחי ישראל, אל תאמינו לשקרים. זה לא כסף חדש, זה בגדר מה שכתוב "והשיב את הגזלה". מדובר בכספים בסיסיים ביותר שמגיעים בדין ליעדם, וזאת בושה שהייעוץ המשפטי תוקע אותם. הבושה הזאת תוקנה אתמול בלילה. אני ממש שמח על כך שגם לנציגי האופוזיציה היה חלק בהשבת הגזלה. ואם הם ינסו להמשיך ולחבל בכסף הזה, מי שירצה, חלילה, לעשות את זה, אנחנו נצטרך להמשיך לקדם כאן בכנסת בלמים נוספים נגד השתוללות הפקידים המשפטיים. בסוף אני רוצה לאחל לכולם, כי בכל אופן עשיתם מעשה טוב אתמול – גם אנחנו – אז אני רוצה לאחל לכולם פסח כשר ושמח, לכל בית ישראל, לכל באי הבית הזה - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אמן. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> - - קואליציה ואופוזיציה כאחד: חג כשר ושמח. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת גלעד קריב. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי, אם יהיה נוכח. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אני פה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השר, הרבה שיאים של גועל הקואליציה הנוכחית רשמה בשלוש השנים וחצי האחרונות, אבל אתמול היא הצליחה לשבור אפילו את השיאים של עצמה. אתמול נרשם שיא בתולדות הפוליטיקה הישראלית: קמפיין הבחירות היקר ביותר בתולדות המדינה – 800 מיליון – כדי שבן גביר יוכל לצלם סרטוני טיקטוק ולנהל קמפיין בחירות. בעסקה הבזויה הזו, מן הצד האחד העבריין המורשע איתמר בן גביר, ומן הצד השני העבריין המורשע אריה דרעי, והסרסור לדבר עבירה, בנימין נתניהו – מי שעתיד להיות עבריין מורשע. וכמו בעסקאות של פשע, הכסף הוא כסף גנוב מהכיס של כולנו. הביטוי "כסף דמים" קיבל אתמול ומקבל היום משמעות חדשה ומצמררת – שק של מזומנים גנובים תמורת חבל תלייה וגרדום. מסתבר שקל לקנות את הערכים של רבני תנועת ש"ס, שבמשך עשורים התנגדו לכל יוזמה של חקיקת עונש מוות. אבל מול הפיתוי של 800 מיליון שקל, מול הפיתוי של מינוי עשרות רבני ערים מקרב המקורבים, אפילו רבני ש"ס לא הצליחו לעמוד. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, בשנת 1974 חבר הכנסת יוסי שריד, זכרו לברכה, עבר עם משפחתו מתל אביב לקריית שמונה. היו אלה ימים שבהם חברי כנסת היו יכולים לעסוק בעיסוק נוסף, אז חבר הכנסת יוסי שריד הפך עצמו למורה לאזרחות, ובמשך שלוש שנים, עד 1977, לימד אזרחות בקריית שמונה. בשנת 1999, לפני הנסיגה מלבנון, הוא עבר עם רעייתו למושב מרגליות, שצמוד לגבול. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, שליושב-ראש תנועתך, חבר הכנסת אריה דרעי, ישנה אחוזה מפוארת בספסופה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תדייק. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> ספר לי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אתה לא מעודכן. כבר לא. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> ספר לי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> כבר לא. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> כן, כבר לא. אז ספר לי: האם בתור תושב לשעבר של ספסופה אריה דרעי עלה לגבול הצפון בחודשים האחרונים, בחודש האחרון, לסייע לשכניו בעבר, תושבי ספסופה ותושבי האזור? איפה יוסי שריד ואיפה אריה דרעי, שמה שמעניין אותו זה מינוי מקורבים למשרות רבני ערים ולגנוב ולחמוס עוד כסף, כסף ציבורי, במחטפים ליליים. החוק הזה, חוק עונש מוות, עומד בסתירה לכל האמונות שאתם נלחמתם בעבורן במשך השנים. במשך שנים תנועת ש"ס התנגדה לעונש מוות. ומה קרה? הכסף, הכסף מסנוור את עיניכם. ובשביל מה? בשביל חוק בזוי, בשביל חוק לא מוסרי ולא חוקתי, בשביל חוק שאין בו לחלוחית של תורת ישראל, ובוודאי אין בו דבר מערכי הדמוקרטיה הישראלית. אזכיר בקצרה את הדברים שאמרתי הבוקר: החוק הזה לא נשען על אף חוות דעת מקצועית של השב"כ, של צה"ל, של המשטרה, של המל"ל, שמלמדת שיש בעונש מוות כדי להרתיע טרוריסטים; השב"כ, צה"ל, המל"ל, משרד החוץ, התנגדו לנוסח הקיצוני של החוק הזה; החוק הזה מסכן את קציני צה"ל בפיקוד המרכז ובמערכת הדין הצבאית; הוא מסכן את לוחמי הכליאה בשירות בתי הסוהר. ולכם לא אכפת. בן גביר מפקיר, תוקע סכין בגבם של קצינים וחיילים, בגבם של סוהרים, ואתם הופכים את עצמכם שותפים לדבר עבירה. מוסרית וחוקתית החוק הזה מייצר הבחנה פסולה בין טרוריסט יהודי לבין טרוריסט ערבי. זה שבן גביר מעריץ את ברוך גולדשטיין, כולנו יודעים. זה שקרויזר עמד פה לפני כמה ימים ואמר: אין תינוק אחד חף מפשע בג'נין, אנחנו יודעים. זה שהיום יוזמת החוק לימור סון הר מלך אמרה: כן, גם אם אדם שביצע רצח הוא בעל מוגבלות קוגניטיבית, צריך להעלות אותו לגרדום – זה הפרצוף של ממשיכי דרכו של מאיר כהנא. אדם עם מוגבלות קוגניטיבית צריך לעלות לגרדום בתפיסת הצדק היהודית של בן גביר, קרויזר ולימור סון הר מלך. אבל אתם? אתם נותנים ידיכם במעל הזה? בהרמת היד הזו על תורת ישראל? כן, נכון, בתורת ישראל קיים עונש מוות. אבל קיימים גם 36 ציוויים של אהבת הגר, וקיים גם הרעיון שכל אדם נברא בצלם אלוהים. וקין, שמנחתו לא התקבלה, אות נטבע במצחו על כך שהוא הפך את עצמו לשופט כל הארץ וגזל חיים. והתורה שלנו אומרת: "לא תתעב מצרי", והתורה שלנו קוראת להותיר פתח להימלטות ממצור, כי יש חפים מפשע בעיר שאתה קם עליה להילחם, והתורה שלנו באה ואומרת: עין תחת עין – לא בגופו, אלא בממון, והתורה שלנו קוראת לסנהדרין שמוציאה אדם להורג פעם ב-70 שנה סנהדרין חבלנית. אבל את זה אין בתורה של איתמר בן גביר ואין בתורה של לימור סון הר מלך. כל מגמתה של מסורת ישראל במשך ארבעת אלפים שנים, להעצים את קדושת החיים – כל זה נעלם מנגד עיניהם, אבל גם מנגד עיניכם, חבר הכנסת מרגי. השתבשה דעתכם. השתבשה אמונתכם. בשביל עוד כמה חודשים - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אולי בדקה שנותרה תתייחס לנוח'בות? אולי תתייחס למעשים של הנוח'בות בדקה שנותרה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> בשביל עוד כמה חודשים של שלטון השתבשה דעתכם. זו רוחה של מסורת ישראל, הדברים שנאמרו פה על ידי קרויזר ועל ידי לימור סון הר מלך? זו רוחה של מסורת ישראל? אתה מדבר איתי - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תגיד לי, אתה לוקח אחריות על כל מה שנעמה לזימי מלהגת פה ומפטפטת עצמה לדעת? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אני שמח לקחת שותפות בכל מה שהיא אומרת. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אז אני לא לוקח אחריות על אחרים. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אתה, אדוני, העלית את עניין הנוח'בות? הרי אתה מכיר את הדברים, אתה יודע שהחוק הזה לא חל על מחבלי הנוח'בות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אין לי בעיה, לא התייחסתי לחוק. האמת, ציפיתי, מתוך עשר דקות - - << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אני לא צריך, מכיוון - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> - - אולי תדבר דקה על האסון, על המעשים של הנוח'בות. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אני שכחתי את 7 באוקטובר? אני זה שהדרתי את רגליי מניר עוז ובארי? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני בטח שלא. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אני זה שהצבעתי נגד עסקאות לשחרור חטופים, או היוזמים הבזויים של החוק הזה? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> פנית אליי, לא לאחרים. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אני זה שהחלפתי את סיכת החטופים הצהובה בסיכה של חבל תלייה? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תפנה אליו, אין בעיה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אני לא צריך לפנות אליו, כי ממנו אין לי שום ציפייה – מיורשו של מאיר כהנא, ממעריצו של ברוך גולדשטיין. אבל אנחנו, למרות המחלוקות הגדולות שיש בינינו, היו בינינו גם הבנות, מה פניה של היהדות שצריכות להיות מוצגות לעולם ובראש ובראשונה לאזרחי ישראל. אתה יודע שאברבנאל - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא להתכנס לסיום. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אני מסיים. אתה יודע שאברבנאל, שגורש בגירוש פורטוגל וספרד, הוא זה שלימד אותנו שאנחנו מוציאים טיפות יין מכוס היין של שולחן הסדר בעת שאנו אומרים את עשר המכות כדי להראות שאנחנו לא חוגגים את מפלת האויבים, שאין בנו תאוות נקם, שכוס השמחה שלנו מתמעטת - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> - - מכך שגאולתנו באה במותם של האחרים? מה לאיתמר בן גביר ולאברבנאל? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> מה לכם ולאיתמר בן גביר ותאוות הנקם שלו? חוק בזוי - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> - - לא רק מן הבחינה החוקתית – בראש ובראשונה חוק בזוי מבחינת דרכה ורוחה של תורת ישראל. תורת ישראל חוגרת היום שק, שאנשים יראי שמיים ושומרי תורה ומצוות עתידים בעוד שעות אחדות להרים את ידם בעד החוק הבזוי הזה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. אחמד טיבי, בבקשה, אדוני, 20 דקות לרשותך. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה. אולי אני לא אצטרך את כולן. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בכל אופן אני מקצה אותן. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, אקדים ואומר שתמיד הייתי נגד חוק עונש מוות כאן ובכל מקום בעולם. אני – עקרונית, מצפונית, מוסרית – נגד עונש מוות. עכשיו, החוק הזה שמביאים בן גביר וחבורתו, שעונדים סיכת חבל תלייה, אומרים שהחוק הזה, במקרה שיש רוצח פלסטיני ורוצח יהודי – יחול על הפלסטיני, לא יחול על היהודי. זה נקרא אפרטהייד משפטי. אני מקווה שרק על הסעיף הזה בג"ץ יפסול אותו. אני לא בטוח, אבל אני מקווה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אל תבנה על בג"ץ, כי הוא לא יפסול את החוק, ויהיה פה עונש מוות למחבלים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לא להפריע. תודה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> תודה רבה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> זה לא יעזור. אני מבין את החשש שלך ושל החברים שלך - - << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> תודה רבה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> - - אבל אני אומר לך, ואמרתי לך את זה בכנסת - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> - - מה שהיה - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בישיבה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני לא רוצה - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא, השאלה אם הוא מסכים - - - << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> מה שהיה - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חבר הכנסת סעדה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> תשב, תשב. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> השאלה אם הוא מסכים, זה הזמן שלו. אם הוא הסכים – דיברת. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אגב, בכנסת הזו יש מחבל מורשע אחד, יכול להיות שהחוק יחול עליו בלבד. הוא חבר שלך, לא שלי. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> הוא חבר שלך, לא שלי. אני מדבר על התואר "מחבל". << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> - - - הוא לא חבר שלי - - - << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> התואר "מחבל" – בכנסת הזאת יש מחבל מורשע אחד - - << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> החוק אומר עבירת רצח - - - << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> - - והוא יהודי ולא ערבי, והוא שר, אוקיי? השר אבו נפחא הוא המחבל המורשע היחידי. שר עם חבל תלייה, שר המוות היהודי, הוא השר בן גביר. הוא הולך עם סיכת תלייה - - << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> תגיד לי, אתה מתכחש לזה שעשרות ערבים רוצחים יהודים כל יום? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> - - הוא אחראי למוות הנורא, של רצח אחרי רצח בחברה הערבית. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> מה אתה - - - << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> הוא מחייך בכל פעם שערבי נרצח בחברה הערבית. הוא השר שבנימין נתניהו, האיש שיש נגדו צו בין-לאומי בהאג בגלל פשעי מלחמה – כשהוא יבוא לפה ויצביע – כתב נחום ברנע היום: כשיבוא לפה להצביע בנימין נתניהו, תגבר האשמה שלו כפושע מלחמה. העולם יתחיל להתייחס אליו עוד יותר כאל פושע מלחמה. המאמר המצוין שכתב נחום ברנע היום בידיעות אחרונות תחת הכותרת: חוק עונש המוות הוא חוק צמא דם – אני מביא ציטוט מהמאמר הזה: זהו חוק צמא דם. מי שהגה אותו ראוי לכינוי וולדמורט, גונב מוות, כשמו של האיש הרע בספרי הארי פוטר. אגב, הוא גם חוק שלא מתיישב עם ההתחייבויות הבין-לאומיות של ישראל, אמנת ז'נבה וכדומה. בכירי משרד המשפטים התנגדו לו. אפילו גורמי ביטחון התנגדו לו כאן בכנסת. כל אלה מתנגדים – במקביל, אגב, יש חוק אחר בוועדת חוקה – כולם מתנגדים, ובסוף החוק יעבור, כי הקואליציה היא אוטומט, חוץ מחלק מיהדות התורה, שאומרים בריש גלי: היהדות שלנו אוסרת עלינו לתמוך בחוק הזה. אבל יש כל מיני יהודים חרדים פה, יש כל מיני יהודים ויש כל מיני יהדות, שמתייחסים אחרת לנטילת חיי אדם וגזר דין מוות ללא ערעור וללא אפשרות חנינה. מקובל בכל מקום בעולם. בארצות הברית יש גזר דין מוות, אבל יש אפשרות לערעור, יש אפשרות לחנינה. פה, בחוק הזה – 90 יום וזהו. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> יש אפשרות ערעור - - - << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא, לא. ראיתי את המשפט הזה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> תקרא את החוק. אתם לא יודעים לקרוא. יש אפשרות ערעור - - - << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> משפט כדי לצאת ידי חובה, וזה לא ערעור ולא חנינה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> עד כמה אתם יכולים - - - קראת את החוק - - - << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כן, כן. עכשיו – תגיד, אתה אחד הפקידים הגרועים ביותר שהיו בשירות המדינה, זרקו אותך ממקום העבודה שלך במח"ש. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אני אחד האנשים שנלחמו - - - ליהודים, לערבים - - - << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לכן יש לך רגש נקמנות נגד מח"ש, נגד כל אחד. כל ההוויה שלך - - << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> - - - אתה איש שלא מייצג את החברה הערבית - - - אתה איש נקלה - - - << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> - - לעמוד פה כמו פרחח קטן - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חבר הכנסת סעדה, בישיבה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> - - ילד שהוא חבר כנסת, חבר כנסת שהוא ילד, ולצעוק בכל פעם שיש פה ח"כ ערבי. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> ממש לא. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> יש לך רגשי נחיתות כלפינו, כי אני יותר טוב ממך בכל דבר. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> באמת? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כל חבר כנסת ערבי עולה עליך בכל קנה מידה. אתה אפס קטן בכל פרמטר, אתה כישלון מוחלט. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> ממש לא. ממש לא - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חבר הכנסת סעדה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כל ח"כ ערבי שם אותך בכיס הקטן, כל אחד. אתה מביך את עצמך לדעת. אתה מביך את עצמך. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> - - - אני – לא נוח לכם - - - אני שם לכם את האמת בפרצוף. קשה לך, אתה לא יכול להתמודד עם ימין ערכי - - - << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> שב ותשתוק. שב, שב. תשמע אותנו ותלמד, אולי תשכיל, אולי תהיה ח"כ נורמטיבי. אתה אפס מוחלט, אפס מוחלט. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אתה משקר. אתה משקר - - - << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> תמשיך לצעוק. תמשיך לצעוק, אפס. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אני שם לך את האמת - - - << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אמרתי אפס, אין יותר נמוך מאפס. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> טוב, נגמר. זה דו-שיח אומנם - - << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> יש מינוס אחד, יש מינוס שתיים, עד לאיפה אתה רוצה להגיע? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> - - ואני רואה שאתם נהנים בהדדיות. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> - - - התרגלתם שאתם בעלי הבית. זה נגמר. זה נגמר. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> שתוק. שתוק, שתוק. היושב-ראש לא יכול להשתיק אותך, קשה לו, אז שתוק. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חבר הכנסת סעדה, לא, לא. ברגע שאתה פונה אליו ומשוחח איתו - - - << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> הוא עומד, הוא צועק - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בסדר, הערתי לו. הערתי לו. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> מה זה הערתי לו? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ברגע שאתה פונה אליו ומשוחח איתו - - - << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא, עניתי לו על זה שהוא עומד כל הזמן וקוטע את הדברים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הערתי לו. הערתי לו, פנית אליו, הטחת בו דברים – השיב לך. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> זה בתגובה על מה שהוא אמר. אמרתי – לחצים בין-לאומיים. האמת, הממשלה הזאת, לא מעניין אותה לחצים בין-לאומיים. היא חושבת שהרפרנס היחידי בעולם זה דונלד טראמפ, איש שמערכת המוסר שלו קצת קלוקלת, הוא לא בדיוק הרפרנס המוסרי והאבסולוטי בעולם. גם הוא לא מכבד את החוקים, אפילו בארצות הברית. וכשראש ממשלת ישראל או הממשלה חושבים שהאיש הזה, שאתמול אמר שהמלחמה היא כדי להשתלט על הנפט של איראן – אנשים מתים כדי שטראמפ ישתלט על הנפט של איראן, כמו שהשתלט על הנפט של ונצואלה. זו המטרה. זו המטרה. אנשים נהרגים, נהרגו, 180 תלמידות נהרגו בהפצצה הראשונה באיראן, אנשים נהרגו בישראל ככה סתם, אנשים נהרגו במדינות המפרץ, כדי שטראמפ יגיד שהוא רוצה להשתלט על הנפט של איראן. גם זו מערכת מוסר, זה המצפן שלכם. אמרתי שכולם התנגדו לחוק הזה כי יש בו אפרטהייד משפטי. עכשיו אני רוצה להגיד לך, כבוד היושב-ראש: גם אם החוק חל על רוצח יהודי, אני נגדו, כי אני נגד עונש מוות – לא נגד פלסטינים, לא נגד יהודים, לא נגד סינים, לא נגד אף אחד; אפילו לא נגד משה סעדה. אני מתנגד. אני מתנגד לחוק הזה כעיקרון, מבחינה מצפונית. למה משה סעדה? כי אני חושב שלהיות כישלון זה לא סיבה להוצאת אנשים להורג. לא כל מי שנכשל בחייו, צריך להעמיד אותו לגרדום. אני שב ואומר: ההתנגדות שלי ושל סיעתי חד"ש-תע"ל היא התנגדות מוסרית, מצפונית, עקרונית, מה עוד שאנחנו היחידים בבית הזה, שתי הסיעות, שהתנגדנו להרג ילדים ואזרחים – היחידים, שתי הסיעות. ואני שואל את השאלה, כבוד היושב-ראש: מה יספק את יצר הנקם של בן גביר, של הסיעה שלו ושל כל מי שיצביע בעד החוק הנורא הזה? מה יספק להם? 20,000 ילדים הרוגים זה לא מספיק? 20,000 – לא מספיק? כל יום הרוג או נרצח, עשרות בתים שרופים – לא מספיק? כמה עוד צריך כדי שיצר הנקם ייענה, יספיק למישהו? אני מכיר אותך באופן אישי שנים רבות. אני בטוח שגם אתה חושב בסתר ליבך – אני לא רוצה להביך – שזה חוק לא מוסרי, חוק לא מוסרי, אבל יש קואליציה, המשמעת הקואליציונית דוחפת אנשים להצביע הצבעות נוראיות, שייזכרו לדיראון עולם, ייזכרו לדיראון עולם. ולכן, ברור, כבוד היושב-ראש, שבסופו של דבר נלך לבג"ץ כסיעה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אין ספק שזה יגיע לבג"ץ. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ברור שזה יגיע לבג"ץ. אני אומר שאנחנו נלך לבג"ץ כסיעה, כסיעה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מאחר שפנית אליי, אני יכול לומר לך - - << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> בבקשה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> - - חוק, ודאי חוק עונש מוות, שהמהות שלו היא נקם, הוא פסול. כל חוק שהמהות שלו היא נקם, הוא פסול. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אמרת את מה שאמרתי בתחילת דבריי, ואני אחזור. אתה יודע יותר ממני את המשפט: כי אדם נברא בצלם אלוקים; בכנסת הזאת צריך להוסיף: בתנאי שהוא יהודי. כל אדם נברא בצלם אלוקים בתנאי שהוא יהודי – ככה מתנהגת הכנסת הזאת. אתם מעוותים את היהדות שלכם – לא אתה – אתם, אתם מעוותים את הדת, את המוסר. כל אדם נברא בצלם אלוקים בתנאי שהוא יהודי. זה התרגום של העליונות היהודית, Jewish Supremacy, שבו אתם חושבים שאפילו ח"כים כושלים, מטומטמים, בכל מקום בעולם – אם הם יהודים, הם עדיפים על הח"כים הערבים פה, שהם יותר טובים מהם בכל פרמטר, בכל פרמטר, רק בשל העובדה ש-x הוא יהודי ו-y הוא ערבי. אתם חושבים שהוא יותר טוב למרות שהוא כישלון מוחלט. פעם אחר פעם מתגלה שכמה מכם כישלון מוחלט. בן גביר, במה הצליח בן גביר? הוא כישלון בכל קנה מידה. הוא עובד עליכם. הוא מצלם לטיקטוק – אגב, גם החוק הזה, הוא יודע שיכול להיות שהוא ייפסל. על זה הוא יעשה קמפיין. << קריאה >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אגב, סעדה – כישלון? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> זה אב טיפוס של כישלון, אב טיפוס. ולכן, חוק בשביל טיקטוק, בשביל קמפיין בחירות, וחברת כנסת שלו מאותה סיעה, סיעת המוות, מצטלמת עם הבן שלה בפורים, מלמדת אותו את תורת המוות, והיא עונדת וגם משתמשת בחבל תלייה. ועומד כאן יושב-ראש הסיעה שלהם ואומר: אין ילדים תמימים בג'נין. תקשיב, כבוד היושב-ראש, אם יבוא ערבי, יגיד: אין ילדים יהודים תמימים – זה משפט ניאו-נאצי. הבנת? וכשעומד פה יושב-ראש סיעה ואומר: אין ערבים תמימים בג'נין, הוא אומר משפט ניאו-נאצי כאן בכנסת. אבל זה יעבור, כי הוא ח"כ יהודי. אם ח"כ ערבי היה אומר משפט הפוך, הייתם מדיחים אותו. מייד היה מגיע ח"כ מהספסלים האחוריים, הכושלים, ומתחיל להריץ עצומות. אבל במדינת ישראל 2026 מותר ליהודי להתגזען על ערבים גם בכנסת, גם במקומות העבודה, מותר ליהודי להסית לרצח ערבים או לקרוא להשמדה, והוא לעולם לא יוזמן לחקירה. כך קרו מאות מקרים. על פחות מזה מאות ערבים הוזמנו לחקירה. וב-2026 בישראל מותר למתנחלים וליהודים לרצוח פלסטינים בלי לעמוד לדין. אתם זוכרים את סרטון הווידיאו שבו מתנחל ירה? יש סרטון וידיאו שמוכח, הוא ירה בפלסטיני, הרג אותו, רצח אותו – כלום. למה זה קורה? כי הרוצח יהודי והקורבן פלסטיני. הבסיס הוא עליונות יהודית, ולכן הוא לא מועמד לדין. בישראל 2026 חייל שהורג פלסטיני לא מוענש. לא מוענש. הינה, עכשיו כדי לצאת ידי חובה הרמטכ"ל התייחס ליחידה שהעליבה או פגעה בצוות ה-CNN והעניש את היחידה. יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון כאן, ביסמוט, שלח לו מכתב. הוא אומר לו: צריך לעודד את החיילים, לתמוך בחיילים, לא להעניש אותם. אבל שים לב שהרמטכ"ל לא העניש חיילים שחיסלו משפחה פלסטינית שלמה – אבא, אימא ושני ילדים. לא. בטח לא הפצ"ר המתנחל, ממש לא. בגלל הפגיעה התדמיתית ובגלל שזה CNN, רצו אצו והוציאו הודעה לגבי היחידה. לא אותו זקן (אומר בערבית:) מכפר תיאסיר, שהפנים שלו התמלאו בדם מההתעללות של המתנחלים. הרמטכ"ל לא התייחס לזה, לא לבתים שהוצתו או מכוניות שהוחרבו והוצתו, לא למטעים שהוצתו או פלסטינים שנמנע מהם למסוק זיתים – הרמטכ"ל לא התייחס לזה, גם לא אלוף הפיקוד, שהוא מתנחל, שהוא נושא באחריות ישירה לכל הפעילות הזאת. גם הרמטכ"ל נושא באחריות, לא רק מוסרית, אלא פיקודית. הוא האחראי. ובאה בסופו של דבר קואליציה שתומכת בשר אבו נפחא, שיש לו מניירה, שרוצה לשים חבל תלייה פה, לשים אותו באיזה מוזיאון, שכל חברי הסיעה שלו יענדו סיכת חבל תלייה. אגב, חבל שאין פסיכיאטר מלווה בבניין הזה. זאת סטייה, זאת סטייה נפשית, פגיעה נפשית קשה, אם אנשים מרגישים שהם צריכים לשים חבל תלייה על הסיכה שלהם וללמד את הילדים שלהם את הדברים האלה ולחשוב שזה הישג. היום היינו בטייבה לציון 50 שנה ליום האדמה. היה איתי חברי חבר הכנסת סמיר בן סעיד, היה ראש העיר, היה יחיא חאג' יחיא, היה יושב-ראש ועדת המעקב ג'מאל זחאלקה, היו נציגי המפלגות חד"ש ובל"ד, שדיברו על החשיבות של האדמה בהווי והתרבות. דיבר עאדל עאמר, דיבר סאמי אבו שחאדה, ואני תיארתי את אותו רגע ב-1976 – הייתי סטודנט מתחיל, עמדנו שם בהפגנה נגד ההפקעה, עמדתי יחד עם ד"ר זוהיר טיבי, עליו השלום. שמענו ירייה במרחק כמה עשרות מטרים, ואז נפל רפאאת א-זוהיירי, עליו השלום (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) - - - << קריאה >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אנדרטה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> (אומר דברים בשפה הערבית; להלן תרגומם.) בטייבה כל שנה. וזה מוכיח שאנשים לא שוכחים, ויש עיקרון שהם לא מוותרים. המכשול העיקרי בין הממסד לאזרח הערבי או לאדם הפלסטיני באופן כללי זה האדמה והאדם. אדמה – או שהיא נכבשת, או שהורסים את הבית; האדם – או שהוא נהרג, או שהוא מגורש, או שמופעלת נגדו מדיניות של אפליה גזענית על רקע לאומי. למרות זאת, הקולקטיב הפלסטיני דבק באדמתו ובזכויותיו, במיוחד בתקופה הקשה הזאת. אנחנו כחברי כנסת בכנסת הזאת, הגרועה ביותר מבין כל הכנסות, שתיזכר לדיראון עולם ככתם שחור בתולדות מדינת ישראל, הכנסת הזאת, שבה בנימין נתניהו ממנה את בן גביר לשר לביטחון לאומי למרות שהוא יודע שהוא מחבל מורשע, והתוצאות טופחות על פניו ועל פני כל החברה הישראלית, יהודים וערבים, פעם אחר פעם, יום אחרי יום. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> החוק הזה, עונש מוות, הוא מוות למוסר, לעקרונות האוניברסליים של זכויות אדם ודמוקרטיה. בוז גדול לחוק הזה. מוות לעונש מוות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חבר הנכנסת ווליד טאהא, בבקשה, אדוני. << נושא >> מסמכים הונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בינתיים, הודעה לסגנית מזכיר הכנסת. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 20) (הפעלת שירותי מים וביוב על ידי רשות מקומית), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת ווליד טאהא וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 21) (הפעלת שירותי מים וביוב על ידי רשות מקומית), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת איתן גינזבורג. תודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק עונש מוות למחבלים, התשפ"ו–2026 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> תודה רבה, היושב בראש. אני רוצה תחילה לחלוק עליך, ידידי ד"ר אחמד: לא כל תועבה שמעלים על נייר ומביאים לבניין הזה הופכת להיות חוק. התועבה הזאת – אנחנו אנשים מאמינים, היושב-ראש, יודעים מה זה תועבה. אתה יודע מה זה תועבה. תועבה שמעלים על נייר ומביאים אותה לפרלמנט לא הופכת להיות חוק, כי חוק צריך להיות חוקתי, והתועבה הזאת היא לא חוקתית. בואו נראה ביחד בפני מה אנחנו עומדים: ההצעה הזאת, שאני לא אקרא לה חוק, שהיא יכולה להיות הכול, אבל היא לא חוק, והיא גם לא יכולה להיות חוק – ההצעה המונחת בפנינו, היושב-ראש, מקודמת על ידי מפלגה שחבריה גדלו על אג'נדות חשוכות, גזעניות ואפלות. הם הביאו איתם לכאן, למשכן, היסטוריה של הסתה, קיצוניות וחציית גבולות מוסריים. בראש המפלגה עומד אדם גזען, שמעודד התנכלויות לפלסטינים ועקירתם מבתיהם ואדמתם באופן שוטף ויום-יומי. על איזה אדם אנחנו מדברים? אנחנו מדברים על אדם שהורשע על ידי ערכאה משפטית ישראלית, ערכאה משפטית ישראלית – לא פלסטינית, לא אינדונזית, אפילו לא איראנית – בערכאה משפטית ישראלית הוא הורשע בתמיכה בארגון טרור. ככה הוא הורשע, זה לא מהכיס שלי, אני לא שולף כלום מהכיס, זה האדם ובזה הוא הורשע. הוא הורשע על ידי ערכאה משפטית ישראלית בתמיכה בארגון טרור. אותו אדם מורשע, אותו אדם שהקריירה שלו מביישת את אחרוני העבריינים – מביישת את אחרוני העבריינים, הפרחחים – שולט כיום בראש ממשלת ישראל. אוי לבושה, אוי לבושה, אוי לבושה. חברי המפלגה שלו, שמצדדים בתאוריות טוהר הגזע, תאוריות של טוהר הגזע – אמרת עליונות יהודית, ד"ר אחמד. הם מצדדים בתאוריות של טוהר הגזע. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> בזבט. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> תאוריות מבית היוצר של האידיאולוגיה החשוכה ביותר שנוצרה אי-פעם בהיסטוריה. היושב-ראש יודע על איזה אידיאולוגיה אני מדבר, לא צריך לנקוב בשמה. אני מופתע שיהודים מצדדים בתיאוריה הזאת. חברי המפלגה של אלה שהעלו את ההצעה, את התועבה הזאת, קראו לא פעם לשרוף כפרים – לשרוף, לשרוף כפרים. << קריאה >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> וגם שרפו. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אנחנו יודעים מה זאת המילה לשרוף. הם העלו על נס, העלו על נס שורפי בני אדם פלסטינים בעודם בחיים. העלו על נס שורפי בני אדם פלסטינים, את אלו ששרפו בני אדם פלסטינים בעודם בחיים, וכינו אותם צדיקים. הם אמרו על אלו ששרפו בני אדם בעודם בחיים "צדיקים" (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם). אנשים שעסוקים באופן יום-יומי ושוטף בהסתה לאלימות ובפגיעה פיזית בגוף וברכוש של הפלסטינים בשטחים הכבושים. איך ייתכן שמי שקרא לשרוף כפרים שלמים, וזה שמחזיק באידיאולוגיה פשיסטית-גזענית ואף יותר מזה, הוא זה שמעצב את פניה של מדינת ישראל? מה קרה לכם, היושב-ראש, נפלתם על הראש? נפלתם על הראש? אתה אדם עם ערכים. הפקדתם את כל הערכים שלכם בידי חשוכים, בידי אנשים שמאמינים באידיאולוגיה של טוהר הגזע, עליונות הגזע, בידי אנשים שמכנים שורפי בני אדם בעודם בחיים "צדיקים"? בידי אנשים שמתנכלים יום-יום, בכל יום, לפלסטינים תמימים, לילדים, לנשים ולזקנים בחסות הצבא, ולפעמים הצבא בעצמו עושה את זה לילדים. רק לפני יומיים בבית פוריכ בדרום שכם (אומר דברים בשפה הערבית; להלן תרגומם). היושב-ראש, הם רוצים את מדינת ישראל כאפרטהייד, מדינה של אפרטהייד – דרום אפריקה לשעבר. אגב, המשטר הגזעני של דרום אפריקה לשעבר הסתיים בפח הזבל של ההיסטוריה, וגם אלה יסיימו בפח הזבל של ההיסטוריה (אומר דברים בשפה הערבית; להלן תרגומם). בפח הזבל של ההיסטוריה עברו הרבה משטרים. גם המשטר הזה יעבור אל פח הזבל של ההיסטוריה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> מה? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> זה אותו חבר כנסת שאמר שהוא לא ינצל 20 דקות. דיבר 24 דקות ועכשיו עוד שלוש דקות. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> לא, זה כי הזכרתי אותו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אה, זאת הודעה אישית, זאת פלטפורמה חדשה. בבקשה, אדוני – כמה דקות? << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << קריאה >> שלוש. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> שלוש דקות לרשותך. << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> הודעה אישית זה חמש דקות. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:). טוהר הגזע (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:). << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תדברו, תדברו, תדברו. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ולכן, נמשיך (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:). << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, תשתיק אותה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, בישיבה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> זה תרגום של - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מותרת לי הערת ביניים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> כן, אבל בישיבה. הערת ביניים או קריאת ביניים – בישיבה, בבקשה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני יושבת. תדברו, תדברו, תדברו - - - << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:). << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בישיבה. סיכמנו – בישיבה. לא נהוג בעמידה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:). << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> זה לא נהוג בעמידה. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> - - - על טוהר הגזע. על טוהר הגזע, גזענית. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - ומחבל זה לא טוהר גזע, מחבל שרוצח ואונס זה לא טוהר גזע. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> טלי, אין סיבה שנקרא קריאות לסדר, נא לשבת. << דובר_המשך >>אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - בשביל מה אתם פה? הורסים את המדינה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לשבת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הורסים את המדינה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה, אדוני. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אוה, חבר של אל-עארורי וג'יבריל רג'וב. איזה חברים. אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה. אל-עארורי חוסל בפעילות - - - בטח היה תכף תשמעו אותו אומר שהוא בעד שלום עולמי. מחבלים שרצחו, אנסו, ככה זה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בבקשה, אדוני, 20 דקות לרשותך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הוא חפץ חיים בכלל - - - << דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברת הכנסת טלי גוטליב, די, מספיק. בבקשה. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, זה לא רק חוק נפשע, זה חוק אווילי. זה חוק טיפשי. אין ילד ערבי אחד שלא יודע את השמות מוחמד ג'מג'ום, עטא א-זיר, פואד חיג'אזי, עאזי דאחירי. אין ילד ערבי אחד שלא יודע את השמות הללו, שהבריטים העלו אותם לגרדום. אין ילד פלסטיני אחד שלא יודע דווקא את השמות הללו, בגלל שזה היה אירוע, וידעו שביום שלישי מביאים אותם לגרדום, וכל העם חיכה. זה היה אירוע מכונן. כל פלסטיני, תינוק פלסטיני יודע את השמות של מוחמד ג'מג'ום, עטא א-זיר, פואד חיג'אזי, עאזי דאחירי. ככה אומר השיר. יש שיר על זה. לכן, זה לא רק נפשע, זה גם אווילי. אבל למה עושים את זה? כבוד היושב-ראש, אני גיליתי חולשה. גיליתי אנשים בורחים קדימה. גיליתי אנשים שרצו לנצל את 7 באוקטובר בשביל לגרש את הפלסטינים, בשביל לשנות את המשוואה העיקרית, והם לא הצליחו, הם נכשלו. לכן, הם בורחים קדימה – עוד חוק ועוד חוק. וזה כל כך אווילי. אני רוצה להגיד לחברה הישראלית: תתבונני בתוך עצמך, מה הכיבוש הזה עושה לחברה הישראלית. מה הוא עושה לה. לא רק הצעת החוק הזאת. אתמול, תקציב המדינה. למה 142 מיליארד שקלים למה שנקרא ביטחון? בגלל הכיבוש. תראו כמה זה עולה לחברה הישראלית. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בגלל הכיבוש רצחו ואנסו את הבנות ואת הבנים שלנו? לא הבנתי. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> למה היה החוק הזה של הגנבה? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, לא נהוג בעמידה. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> והשאלה של חוק הגיוס – למה חוק גיוס? בגלל הכיבוש. למה חוק גיוס? כן, בגלל הכיבוש. בלי כיבוש לא צריך גיוס חובה. אני נכנס לוועדות הכנסת – בכל ועדה, הכיבוש נמצא שם. רצח של נשים בשנה האחרונה, הכי הרבה. למה? כי כשיש מלחמה אז יש אלימות, מנטליות של אלימות. מעמד הגבר מתחזק. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - גבר - - - << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> - - מצב כלכלי קשה בצל הכיבוש והמלחמות. מי שמשלם זה בעיקר הנשים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לשבת. לא בעמידה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תת-תרבות, תת-תרבות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, את לא מקשיבה לי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הגבר רוצח את האישה שלו. לא כיסתה את הפנים מספיק, בוא נירה בה. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> מעמד האזרחים הערבים – זה בגלל הסוגיה של הכיבוש. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני אקרא אותך לסדר. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> הרי על מה הוויכוח והצרחות פה? למה ההאשמות נגדנו? בעיקר בגלל הכיבוש. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> למה אתה צורח? למה אתה לא עובר לירדן? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לאפשר לו לדבר. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כלומר, כל זמן שמדינת ישראל כובשת את העם הפלסטיני, אני בהיותי אזרח ערבי בתוך מדינת ישראל, אני נמצא במעמד הזה. לכן הכיבוש הארור הזה פוגע בנו, פוגע בנו כל יום. כל יום. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא להאמין, פשוט לא להאמין. מחבלים, כדור בראש צריכים לקבל. גם החבר שלך אל-עארורי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> טלי. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש, בכיתה ב' בבית הספר למדנו שיר נחמד מאוד. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> כן, לרצוח יהודים. למדו בבית ספר לרצוח יהודים. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> הוא אומר שהאוטו שלנו גדול וירוק. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה זה הרמה הזאת? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> טלי, אני מבקש. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> בכיתה ב' למדנו שיר שמתאים לילדים בכיתה ב': "האוטו שלנו גדול וירוק / האוטו שלנו נוסע רחוק / בבוקר נוסע, בערב הוא שב / מוביל הוא לתנובה ביצים וחלב". << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה בכיתה ב'. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אהבנו את השיר הזה בכיתה ב'. בכיתה ב' אני לא מצפה מהתלמידים לחשוב על הרכב. על סוג הרכב, על הנהג, על מעמד הנהג, מעמד הפועלים, האם באמת הרכב יכול לעבוד כל הזמן או לא. כי אלה ילדים בכיתה ב', לא צריכה להיות מחשבה ביקורתית. אבל אני מצפה מאנשים מבוגרים להתחיל לחשוב מחדש. לא "האוטו שלנו גדול וירוק / האוטו שלנו נוסע רחוק", אלא לחשוב יותר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> ואם אנחנו רוצים אוטו אחר, נגנוב. אפשר פשוט לגנוב. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אתמול תקפו אותי פה ואמרו לי: אתה נמצא בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. ואני רוצה להגיד להם שבמקום "האוטו שלנו גדול וירוק", בואו נחשוב: מה יגיד בן אדם כמוני? הייתי בחיפה, היינו 70,000 ערבים בשנת 1947. הפכנו ל-2,000 אנשים. מ-70,000 ל-2,000 אנשים. 900,000 מבני העם שלי לא נשארו במולדת משנת 1948. אחרי שהחליפו את העם, התחילו את הדמוקרטיה. לא רק כך, הרסו 530 כפרים. כבוד היושב-ראש, משנת 1948 עד שנת 1950 מוסדות המדינה הרסו במתכוון 530 כפרים. שם שמו את הדגל ואמרו: מפה התחלנו את הדמוקרטיה המפוארת שלנו. אתה חושב שאני צריך להיות שייך לזה, לתפיסה הזאת? אבא שלי, שחי בממשל צבאי – אני באמת צריך להיות שותף לתפיסה הזאת? זה לא "האוטו שלנו גדול וירוק", אלא צריך לחשוב קצת מעבר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> האוטו שלך מלא - - - שהעברת לרשות הפלסטינית תוך ניצול החסינות הפרלמנטרית - - - << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אתה יודע שבסולם מאסלו, הדבר החשוב ביותר זה חיי בני אדם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> טלי, חברת הכנסת טלי גוטליב, די. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> זה חיי בני אדם. אתה יודע שאחוז הנרצחים הערבים בתוך מדינת ישראל עולה על כל מדינה ערבית במזרח? עולה על כל מדינה ערבית. בסולם מאסלו חיי בני אדם זה מספר אחת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מי ייקח אותך במדינה ערבית? מי ייקח אותו? << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אז מעבר ל"האוטו שלנו גדול וירוק / האוטו שלנו נוסע רחוק / בבוקר נוסע בערב הוא שב / מוביל הוא לתנובה ביצים וחלב" – זה טוב לכיתה ב', אבל אחר כך צריך לחשוב. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> טוב לגיל שנתיים. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> קפצו פה ואמרו לי: הצבא הישראלי הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם כולו. ואללה, אין מחשבה? לא חושבים מה עשה בעזה? יש מישהו פה שעמד ואמר כמה תינוקות נהרגו? 20,000 ילדים. חושבים על זה או לא חושבים על זה? כמה בתי חולים, כמה אוניברסיטאות – חושבים על זה או לא רוצים לחשוב על זה? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אדוני היו"ר, הוא לא יכול להגיד את זה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מה הוא אמר? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הוא אמר שחיילי צה"ל עושים פשעי מלחמה בעזה. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> רק "הצבא המוסרי ביותר בעולם"; "האוטו שלנו גדול וירוק". צריך לחשוב קצת מעבר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הוא לא יכול להגיד את זה. אדוני, הוא לא יכול. מורידים אותו. אדוני היו"ר, הוא לא יכול להגיד את זה. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לפני שבוע עמד פה חבר כנסת - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני לא שמעתי שחיילי לצה"ל עושים - - - << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> - - ואמר לי שאנחנו הערבים חיים בעבר, בעבר הרחוק. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אדוני, הוא אמר את זה. שאל אותו אם חוזר בו. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> חבר הכנסת טיבי, באים עם נרטיב של אלפיים שנה, אלפיים שנה - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חבר הכנסת עודה, אתה - - - << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> - - ואומרים לי: למה אתה מדבר על שנת 1948? לא רק זה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חבר הכנסת עודה, האם אמרת שחיילי צה"ל עשו פשעי מלחמה בעזה? << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני דיברתי את מה שדיברתי, ואתה הקשבת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אמרת או לא אמרת? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא שמעתי. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> היא לא צריכה להתנהל, היא לא צריכה. אני תקפתי את הכיבוש ודיברתי על הכיבוש. נקודה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אמרת או לא אמרת? לא, לא. זה מה שאמרת, שהצבא הכי מוסרי בעולם עושה פשעי מלחמה בעזה. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> סליחה, זה לא יכול להיות. אם אני הייתי עושה כמוה, היית קורא אותי לסדר פעם ראשונה, שנייה, שלישית. לא יכול להיות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> טלי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> למה הוא משקר - - - הוא אמר שהחיילים עושים פשעי מלחמה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> טוב, אוקיי. אני קראתי לך לשבת, קודם כול. אני לא שמעתי. נא לשבת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני אומרת לך - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בסדר. טוב, אז תוציאי את זה מהפרוטוקול. ואם כן, תגישי תלונה. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני מבקש את הזמן שלי, כבוד היושב-ראש. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תגישי תלונה בוועדת האתיקה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נאפשר לו להמשיך לנאום. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אדוני, הוא אמר את זה. הוא משקר אותך פה. מה עשית? הוא משקר אותך. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אוקיי. אני אבדוק את הפרוטוקול ונגיש תלונה לוועדת האתיקה. נו, טלי, אני קורא אותך לסדר. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש, אני לא יכול לעשות כך, הייתם מוציאים אותי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> עכשיו, מי אמר לי: למה אתם מדברים על העבר, והוא בא לפה עם נרטיב של אלפיים שנה? הוא לא רוצה שנדבר על 1948. מי זה? זה היה אחד דווקא מזרחי, כבוד היושב-ראש. שאלתי אותו: למה אתם כועסים על מפא"י? אמר לי: אתה לא יודע כמה השפילו את ההורים שלנו. אמרתי לו: וואו, השפילו את ההורים שלך בשנות החמישים והשישים, ואתה לא שכחת? ואתה רוצה שאני אשכח את 1948 ואת הממשל הצבאי? זה בדיוק כך: "האוטו שלנו גדול וירוק / האוטו שלנו נוסע רחוק". לא רוצים לחשוב מעבר. עכשיו מישהו עמד פה ואמר לי: סליחה, אתה לא פלסטיני, אתה ערבי, כי אין עם פלסטיני. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> טלי גוטליב, את מפריעה לדיון. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אמרתי לו: מה אתה? אתה יודע מה ענה לי? אמר לי: אני מרוקאי. אמרתי לו: אתה יכול להיות מרוקאי ולא ערבי, ואני צריך להיות ערבי אבל לא פלסטיני? מה אתה מהנדס כל אחד לפי הזהות הפטריוטית המקומית ואחד לפי הכלל-ערביות? אתה רוצה שאני אהיה כלל-ערבי, ואתה רוצה להיות מקומי מרוקאי? אמר לי: אני תוניסאי, אני עיראקי. אה, אתה יכול להיות עיראקי, אתה יכול להיות תוניסאי, אתה יכול להיות מרוקאי – אבל רק הפלסטינים צריכים את התנועה הציונית בשביל לבנות את הזהות הייחודית שלהם? אז למה זה לא נכון למצרים? למה לא נכון לתוניסאים, למרוקאים, לעיראקים? למה הם כן יכולים? אבל זה סתם כך: "בבוקר נוסע, בערב הוא שב / מוביל הוא לתנובה ביצים וחלב." אז פשוט מאוד, יש דברים שלימדו אותם בכיתה ב' - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא שותים חלב נוכרי, אדוני היו"ר. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> - - אחרי זה לא מוכנים לחשוב. אין מחשבה ביקורתית. אני מבין שאת הדברים הללו, בשביל ה-nation building, בשביל בניית אומה, מלמדים ילדים בכיתה ב'. אני מבין. אבל אחרי זה צריכים להתחיל לחשוב, אולי זה היה מין בניית אומה, כור היתוך בצורה מסוימת. אחרי זה צריך לערער, לחשוב, אולי טעינו, אולי יש ביקורת מסוימת, אולי עכשיו צריך לחשוב אחרת. אבל לא, זה לא המצב. וכבוד היושב-ראש, אני בטוח שמה שאני מציע הוא טוב. הוא טוב לכל אזרחי המדינה. אני מאמין שהאינטרס האמיתי, האמיתי, של היהודים ושל הערבים, הוא לחיות בשלום, בדמוקרטיה, בשוויון. אני מאמין שהערבים צריכים להכיר ביהודים, שהיהודים צריכים להכיר בערבים. אני מאמין שהישראלים צריכים להכיר בפלסטינים והפלסטינים צריכים להכיר בישראלים. אני מאמין שצריכים להגיע למשוואה. אבל את הקרקס הזה – מה, מה, מה קורה פה בכנסת? מה קורה פה בכנסת? מה ההתנהלות הזו בכנסת? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תגנה את חמאס. תגנה את חמאס, שרצח, שאנס. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אתה רואה את הבחורה הזו, את חברת הכנסת גוטליב? פעם היה אחד כמוה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> למה לאנוס יהודיות? למה? למה לאנוס יהודיות? למה אתה - - - בלאנוס יהודייה? << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> פעם היה אחד כמוה. קראו לו אורן חזן. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> טלי גוטליב, בבקשה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> למה לאנוס יהודייה? << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אורן חזן דומה לך. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הוא לא רוצה להשיב לך. הוא לא רוצה להשיב לך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> למה לאנוס יהודיות? << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אבל אחרי קדנציה אחת, אורן חזן לא נשאר. אבל את עכשיו נבחרת לעשירייה הפותחת. את יודעת למה? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני גאה בזה - - - << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> בגלל שאפילו הליכוד, שהיה גזען, נהיה גם פשיסט ואווילי. לכן את בעשירייה הפותחת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> טלי גוטליב, לאפשר לו. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אבל אחת כמוך, כמו אורן חזן – הספיק לקדנציה אחת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הוא הזכיר את שמי. מגיעה לי הודעה אישית. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תבקשי הודעה אישית. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אמרו לו: ביי ביי, ביי ביי, אתה לא מתאים. את בדיוק כמו אורן חזן. אבל הליכוד השתנה. זה לא אותו ליכוד, שהיה גזען, אבל הפך לפשיסט ואווילי. לכן את בעשירייה הפותחת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני לא מורידה את הראש לפניך. לא מורידה את הראש לפניך. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, אני אקרא אותך לסדר, אפילו שאולם המליאה ריק. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> ברור. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> לא, אל תגזים. אל תיסחף. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מספיק, מספיק. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> ברור. הינה, תראה מה זה, אדוני היו"ר, הם גם משפילים אותך, אדוני. הם משפילים אותך. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אין לי בעיה. יש לי יכולת ספיגה ויכולת הכלה. ואני יכול לשמוע הכול. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני יודעת. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני שומע 70 שפות. בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לכן אני פונה לאזרחי המדינה. נכון שאני ערבי, ונכון שהיא יהודייה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> נכון שאתה ערבי - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> טלי, את לא חייבת להגיב על כל משפט. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אבל אני מציע את הדבר הדמוקרטי והנכון לכולם, לכולם: לחיות ללא כיבוש, עם שלום, ללא אפליה, עם שוויון. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> כן, בטח. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ללא דיקטטורה וההפיכה משטרית, עם דמוקרטיה לכולם. וללא פערים חברתיים, אלא עם צדק חברתי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בטח. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני מאמין שזה האינטרס של כולנו, יהודים כערבים. ואני מאמין שאנחנו נגיע לשם. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אז למה אתה לא מגנה את הטרור בעזה, את הטרור ביהודה ושומרון? << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני מבין שעכשיו תוקפים אותי. אני מבין שמנסים את הכול לעשות דה-לגיטימציה, דה-לגיטימציה - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא. דה-לגיטימציה לטרור. אתה תומך טרור. אתה תומך טרור. אתה תומך טרור. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> - - ולראות בי בן אדם לא לגיטימי. אבל אני מאמין שאלה הם הדברים שמהווים אינטרסים אמיתיים, אמיתיים, גם לישראלים, גם לפלסטינים, גם ליהודים, גם לערבים ולמרחב כולו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> למה לאנוס יהודייה? למה לאנוס יהודייה? << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> והדרך הזו אפשרית, אפשרית. אני רוצה להגיד שדווקא היה רוב מסוים בקרב שני העמים שרצה את אותו השלום, וזוהי הטרגדיה הגדולה של כולנו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> למה לאנוס יהודיות? למה לאנוס יהודיות? למה לאנוס יהודיות? << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> משנת 1993 עד, אני חושב, 2013 היה רוב מסוים בקרב הפלסטינים והישראלים שרצה את אותו השלום. וזו הטרגדיה הגדולה של כולנו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> למה לאנוס יהודיות? למה לשרוף יהודיות? << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> בשנת 1999 57% מהישראלים באו לקלפי והצביעו עבור ברק, כלומר אמרו: ראינו את נתניהו, ראינו את רבין; רוצים להמשיך את אוסלו. היה רוב בקרב הישראלים שחיפשו את השלום. והפלסטינים – אחרי שיאסר ערפאת חתם על אוסלו, הוא קיבל 88% מהקולות של הפלסטינים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> טלי, תרגיעי. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> הוא קיבל 88% מהקולות של הפלסטינים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> סע לאיראן. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> חבל שאולמרט ואבו מאזן בשנת 2008 לא חתמו. ממש חבל. כולנו הפסדנו. כולנו מפסידים. וכולנו יודעים שהשלום יהיה סביב לאן שהגיעו אבו מאזן ואולמרט. כולנו יודעים את זה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתה יועץ של אבו מאזן. אדוני היו"ר, הוא חייב בגילוי נאות. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> וכולנו צריכים להיאבק כדי להגיע לזה ולעשות את השלום, להביא אותו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אדוני היו"ר, הוא חייב בגילוי נאות, הוא לא ממשיך בכנסת כי הוא היועץ של אבו מאזן - - - שיגיד את זה בקול רם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש, עכשיו עם יד על הלב. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> יד על הלב - - - << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אתה היית נותן לי לדבר כל כך הרבה בלי להוציא אותי מהמליאה? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> כן. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> זה לא יכול להיות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תנסה אותי. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אבל זה לא יכול להיות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תנסה אותי. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> זה לא יכול להיות. לכן החוק הזה, אני חושב שאם יעבור פה במליאה, הוא ייפסל על ידי בג"ץ. זה כבר בטוח. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> ברור. בג"ץ - - - יותר מליהודים. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> זה לא יעבור. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה נכון. בג"ץ - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> טלי. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ואין ספק שהחוק הזה לא ימומש. זה האינטרס האמיתי של שני העמים. אבל צריך כיוון אחר לגמרי, אחר לגמרי. לא לחשוב איך לפגוע אלא לחשוב איך לבנות, איך לבנות עתיד טוב יותר לשני העמים, השזורים אחד בשני, השזורים. אהבנו, לא אהבנו. רצינו, לא רצינו. מישהו רצה את זה לפני מאה שנה, לא רצה את זה. אהב, לא אהב. דווקא אחרי שלוש השנים האחרונות – אני חושב שהפלסטינים פגעו בישראלים הכי הרבה בשלוש השנים האחרונות. והישראלים פגעו בפלסטינים הכי הרבה בשלוש השנים האחרונות. ונשארו בין הים לנהר 7.5 מיליון פלסטינים ו-7.5 מיליון יהודים. צריך עוד הוכחה שאין דרך, אין עם שיתאדה? צריך לכבד את שני העמים, את הזכויות הלאומיות של שני העמים, ולחתור לשלום אמת. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה, אדוני. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> כבוד היו"ר - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> טלי גוטליב, די. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> היו"ר - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> די, די. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> יש לי הודעה אישית. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אחרי ההצבעה כן. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני דווקא הייתי רוצה לשמוע את ההודעה האישית של טלי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ב-02:30, כשיסתיים הדיון. בבקשה, אדוני. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> האוטו שלנו גדול וירוק, האוטו שלנו נוסע רחוק - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נאור שירי, גם אתה מזייף. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה מה שלומדים שם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> אני מבקש, כנציג האופוזיציה, תוסיף לי את שתי הדקות של חבר הכנסת עודה. רק שאני לא יודע, נאור, אתה שר את השיר הזה - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> היו לך 30 דקות, ויתרת מרצון. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אתה שר את השיר הזה בגלל הרפורמה בחלב של השר סמוטריץ'? כי זה בסוף מגיע משם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – מי השר פה כרגע? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> שר התרבות, השמע קול. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מיקי, טוב לראות אותך, אורח כאן במשכן. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לעת מצוא. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני יודע שהשר זוהר, הדברים האלה חשובים לו. אני לא יודע אם מישהו מכם זוכר, אבל לא מזמן הכריז השר לביטחון פנים על שכונה לשוטרים צעירים בעזה. אתה זוכר שהוא הכריז? איזה כיף שתהיה שכונה לשוטרים צעירים בעזה. ההכרזה הזו – הרי ברור לחלוטין שלא תהיה שכונה כזאת. בפועל אין שכונה כזאת. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> גם לא תהיה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> וכמו שאומר היושב-ראש, גם לא תהיה. אבל את הכותרת הוא קיבל, ואת המחיר הבין-לאומי אנחנו משלמים. על זה נאמר בזמנו: גם נאכל את הדגים המסריחים, וגם יגרשו אותנו מהעיר. גם נשלם את המחיר הבין-לאומי, וגם לא תהיה שכונה בעזה. אבל מה יהיה? יהיה אחלה סרטון לטיקטוק. החוק הזה הוא לא חוק עונש מוות למחבלים, זה חוק הטיקטוק. החוק הזה, כל-כולו הוא סרטון לטיקטוק, מתחילתו ועד סופו. אדוני היושב-ראש, אני עוסק בנושא הזה של עונש מוות למחבלים מהיום הראשון שלי בכנסת. הגשתי את החוק הזה בכנסת העשרים, ראש הממשלה מנע את העברתו בכנסת העשרים. אנחנו מקדמים את עונש מוות למחבלים כי צריך להיות במדינת ישראל עונש מוות למחבלים. זה כלי הרתעתי ממדרגה ראשונה. הוא כלי חשוב בידי כוחות הביטחון במאבק בטרור. הוא היכולת שלנו להגיד למחבלים: יש מחיר למחבל ששחט וצחק. הוא לא ישחט ויצחק, הוא לא ייכנס לבית המשפט עם סמל וי כאילו הוא מנצח מישהו. מחבל ששחט משפחה הוא בן מוות. אבל אגיד עוד משהו, אדוני: זה לא מעניין אותי לאיזה אלוקים מתפלל אותו מחבל, זה לא מעניין אותי עם מי הוא הולך לישון בלילה ולמי הוא מתפלל בבוקר. אתה יודע, עזמי בשארה היה מרגל, וככזה, מבחינתי, דינו מוות. גם ואנונו היה מרגל, וגם, מבחינתי, דינו מוות. מי שבוגד במדינת ישראל, מי שמרגל, מי שמחבל – דינו מוות. זה לא משנה מה דתו, מה אמונתו. אבל אני מסתכל על החוק הזה ואני חוזר לאותה שכונה לשוטרים צעירים שהכריז עליה השר בן גביר, שידע שלא תקום, וידע שנשלם את המחיר הבין-לאומי, אבל הוא רצה עוד לייקים בטיקטוק, הוא רצה עוד לייקים באינסטגרם. אני חוזר לחוק הזה – אתם מביאים כאן חוק, אדוני, שאתם יודעים שהוא לא ייושם. אתם יודעים שאי-אפשר יהיה להרשיע אף אחד בחוק הזה. אני לא יודע מי מכם זוכר, אבל בנובמבר 2024 אישרה הכנסת בקריאה שלישית חוק גירוש משפחות מחבלים. כאחד המציעים של החקיקה הזו וכמי שלקח חלק בדיונים, היו כמה נוסחים שעמדו בפני הוועדה. אז אמרתי יחד עם חברי כנסת נוספים: בואו נעשה את הנוסח שיהיה נכון מבחינה משפטית, כדי שהחוק הזה גם יהיה בר-יישום. כי המטרה של החוק היא לא רק הכותרת, אלא אני רוצה שיגרשו משפחות של מחבלים. אני רוצה שבן משפחה של מחבל שידע שבן המשפחה שלו הולך להוציא פיגוע – יגורש. אבל חברי הכנסת בליכוד עסוקים בפריימריז. לא מעניין אותם. הם לא מקשיבים לעצות שאומרים פה בדיונים בוועדות. העבירו את החוק באותו נוסח שהוא נכנס, אפילו עם שגיאות בעברית, אדוני היושב-ראש, כדי להראות: הראנו לכם. מלא לייקים, חופשי. בלייקים הם מנצחים. בנובמבר 2024 החוק עובר; אנחנו נמצאים עכשיו בסוף חודש מרץ 2026. אם מישהו יוכל לספר לי איזה בן משפחה של מחבל גורש ממדינת ישראל, אני אשמח. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> קיבלנו צו על תנאי, בג"ץ. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אין כזה. למה אין כזה? כי כשעושים חוק שכותבים בו נוח בשבע שגיאות, הוא לא יכול לעמוד. יאמר לזכותה של הלשכה המשפטית בכנסת שלא משנה מה דעתה על החוק, אם היא בעד או נגד, היא נתנה לנו את הפתרון המשפטי כדי שנוכל לגרש משפחות של מחבלים. אבל זה לא עניין את הממשלה הזאת. לא עניין אותם לגרש משפחות של מחבלים, עניין אותם להראות להם. הראינו להם. נלחמנו בטרור? גירשנו משפחות של מחבלים? אפס. אפס משפחות של מחבלים גורשו מאז. עכשיו אתם מביאים את החוק הזה. בחוק הזה – יש פה הרבה מאוד סעיפים, באמת, שעוד אחרי התיקונים שהכנסנו בחוק, עדיין הופכים את החוק הזה לאות מתה. אדוני היושב-ראש, אני הובלתי כמה פעמים פסילת התמודדות של חברי כנסת תומכי טרור לכנסת – חבר הכנסת עופר כסיף, חברת הכנסת היבה יזבק, חברת הכנסת חנין זועבי. הפסילה מתבצעת על בסיס עילות מסוימות, ובהן העילה של מי שתומך במאבק המזוין במדינת ישראל, עילה שלא פשוט להוכיח אותה. אני חושב שעברנו את רף ההוכחה, אבל כמובן, אתה מגיע לבית המשפט, אתה צריך להגיע מעל ספק סביר ומאסה קריטית וסיפורים. זה נכון שבבג"ץ שנגע בהיבה יזבק היה חסר לנו קול אחד בין השופטים, זאת אומרת היו כמה שופטים עליונים, כולל הנשיאה חיות אז, שחשבו שצריך לפסול את מועמדותה של היבה יזבק. אבל היה ברור שההוכחה כאן, היכולת בעצם להוכיח את מניעת ההתמודדות הזאת, היא קשה. כדי שחס וחלילה, החוק הזה לא יחול על מישהו כמו, אני יודע, נניח שמגיע איזשהו יהודי למסגד ומחליט שהוא מרסס את כל המתפללים שם – הינה, אני אומר לך, אדוני, זה פיגוע טרור. זה לא מעניין אותי מי בא להתפלל. אם מישהו בא להתפלל, צריכים לרסס אותו? מה זה משנה מי ריסס, אם הוא יהודי או ערבי? מה אומרים בחוק הזה? אומרים: החוק יחול רק על מי שעשה רצח בטרור מתוך כוונה לשלול את קיומה של מדינת ישראל. מי שקצת מבין, מבין שהחוק הזה הוא חוק טיקטוק. החוק הזה לא יוביל להרשעה אפילו של מחבל אחד, אלא תמיד יבוא המחבל ששחט באיתמר ויגיד: אני לא שולל את קיומה של מדינת ישראל, אני רק רוצה להרוג מתנחלים. איך תוציא אותו להורג? איך תקבע לו גזר דין מוות, למחבל הזה? יבוא, כמו חבר הכנסת עופר כסיף, שאומר – לא, לא מגנה פיגועים בחיילי צה"ל, אני לא נגד מדינת ישראל, אבל חיילי צה"ל בשטחים הם כבושים, הכבושים הם כובשים. הוא לא בשביל לשלול את קיומה של מדינת ישראל. בקיצור, אדוני היושב-ראש, לצערי, אתם לא רוצים להעביר חוק עונש מוות למחבלים, אתם רוצים להעביר חוק לטובת אחוזי צפייה ומספר צופים ומספר לייקים בטיקטוק, באינסטגרם ובפייסבוק. זה החוק הזה. זה לא חוק עונש מוות למחבלים. עוד יש לכם את ההזדמנות לתקן. אני רוצה שיהיה חוק עונש מוות למחבלים. הגשנו כאן כמה הסתייגויות, לא הרבה, שש הסתייגויות בסך הכול, שהופכות את החוק הזה לחוק טוב שאפשר ליישם אותו, שיוביל לזה שמחבל שיצא לעשות פיגוע טרור במדינת ישראל, יהפוך להיות בן מוות, שיוביל לזה שנוכל להיאבק בטרור, שיוביל לזה שהחוק הזה לא יהיה אות מתה, שש הסתייגויות בסך הכול, שאגב, גם ברמה הבין-לאומית יהפכו את החוק הזה לחוק שעומד בכל הסטנדרטים הבין-לאומיים של עונש מוות. עונש מוות קיים גם בדמוקרטיות גדולות בעולם. אבל יש בתוך האירוע הזה גם כמה קריטריונים. ולכן, אדוני היושב-ראש – ובזה אני אסיים – אומרים שכל עוד הנר דולק, אפשר לתקן. אתם עוד יכולים לתקן. תצביעו בעד שש ההסתייגויות שלנו, תהפכו את החוק הזה. עדיין יש בו עוד הרבה פגמים, אבל תהפכו אותו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יו"ר ועדת החוקה פה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> הוא לא יהיה מושלם. הוא לא יהיה מושלם. אבל הוא יהיה הרבה יותר טוב, והוא גם יהיה ישים. הוא יוביל באמת לעונש מוות למחבלים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אולי, אולי, זה קצת יפגע בטראפיק, בטיקטוק של השר לביטחון פנים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברת הכנסת מרב מיכאלי נמצאת? בבקשה, גברתי, עשר דקות לרשותך. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> תודה רבה, אדוני. לפני שאני אתחיל לדבר על החוק שעליו אנחנו מצביעות ומצביעים היום, אדוני, אני רוצה לדבר איתך, ברשותך, על עוד חייל הרוג היום בלבנון, רק בן 19. מספר שש מאז שאגת הארי, אבל איך להגיד, אם סופרות רק מתחילת שאגת הארי, אז זה מספר שש בלבנון. אממה, מה לעשות שאנחנו כבר שנתיים וחצי בתוך מלחמה, 931 חיילים שנהרגו בעזה, בלבנון, בכל מיני אירועים אחרים. 931 חיילים, ובהם גם קצינים, כמובן, אנשים עם משפחות שהשאירו יתומות ויתומים, אלמנות, לא רק הורים שכולים, אחים, אחיות שכולות. 931 – נוח מאוד לספור שש מתחילת שאגת הארי בלבנון. נשמע לא הרבה. אבל זה שש פלוס, שמביא אותנו ל-931. תחשבו על זה. כמה עוד צריכים להקריב את החיים שלהם? לכמה עוד ייהרסו החיים? כמה עוד נשאיר אחרינו שובל של דם, של אבל, של שכול, של כאב, של הרס אנושי נוראי? כמה? ועד מתי? ראיתי שנתניהו הנחה אתמול להרחיב את רצועת הביטחון בלבנון. המון ביטחון זה מביא. ביטחון, מה זה ביטחון, ביטחון, ביטחון, בטח ובטח כשזוכרות וזוכרים, מה שמסתבר, שהבן של ההיסטוריון הגדול לא זוכר כמה חיילים מתו שם בפעם האחרונה שהרחבנו רצועת ביטחון בלבנון – 559 – מ-1985. לא מ-1982 עד 1985, שזאת הייתה המלחמה; רק מ-1985 עד 2000, כשיצאנו מלבנון, רק בשביל לחזור אליה עכשיו כדי שנתניהו ינחה להרחיב רצועת ביטחון. אז לא, זה לא מביא ביטחון. שום דבר שהממשלה הזאת עושה לא מביא ביטחון. הוא מביא את המספר הכי גדול של נרצחות, נרצחים, הרוגות, הרוגים, באמת, כנראה מאז מלחמת יום כיפור ואולי יותר. גם החוק הזה לא יביא ביטחון. ממש לא יביא שום דבר שקרוב לביטחון. אנחנו כולנו כאן, איך להגיד את זה, אדוני היושב-ראש – לא יודעת איך להגיד את זה – בובות, מריונטות, שחקניות, חמודות, בקמפיין של השר לרצח נשים וערבים, שפה יש חבר כנסת שמכנה אותו אבו נפחא. כולנו בובות בקמפיין הזה. אתם, אגב, מה החלטתם? מצביעות – אתם רק מצביעים – אצלכם רק מצביעים - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> רק מצביעים. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> - - בעד? נגד? מה? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> וגם אם היו ח"כיות, הן היו מצביעים. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> מה – בוא, בוא נתחיל מזה שיהיו לכם ח"כיות, ואני מוכנה לשקול על המצביעים. סבבה? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נתווכח על השפה. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> לקחתי, מה שנקרא. אז אתם מצביעים נגד? בעד? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני עדיין לא יודע. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> עדיין לא נסגר. אבל יהדות התורה, להבנתי, מצביעים נגד. המתח בשיאו. << קריאה >> עודד פורר (הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << קריאה >> דגל התורה תצביע. אגודת ישראל לא תצביע. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> דגל התורה, נכון. תודה. אגודת ישראל לא תצביע. והם יצביעו נגד, כי הם זוכרים, בסוף בסוף בסוף יש איזה רגע של מוסר יהודי, שהם אומרים: אי-אפשר. אי-אפשר הוצאה להורג. אי- אפשר, לא עובד, לא. כי כל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם ומלואו. אז ללכת ולעשות תחרות עם הרוצחים שלנו מי רוצח יותר, איך להגיד – פחות יהודי. טיפה פחות יהודי, ובעיקר – לא מביא ביטחון. אז אנחנו פה – כיצד מרקדים, כיצד מרקדים לפני השר אבו נפחא, העבריין, הבריון, זה שהורס לנו את המשטרה והופך אותה לבסיג'. כולנו בקמפיין. לא לא לא, המתח בשיאו: האם החוק יעבור או לא יעבור? האם ראש הממשלה בנימין נתניהו יטריח את עצמו להצביע בעצמו, כן או לא? האם ישראל ביתנו יחליטו להצביע בעד או נגד? המתח בשיאו. והנזק כבר נעשה. משום שבעולם רואים מדינה שאומרת: אנחנו מותקפות ומותקפים כל הזמן, אנחנו מדינה תחת איומים איומים, אבל הינה אנחנו באים ומביאים חוק מוות, כאילו למחבלים, אבל זה חוק הוצאה להורג, פחות חוק של מדינה דמוקרטית שנאבקת להישאר הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. אני רוצה רגע לעשות את זה תמציתי, אני אגיד לכם למה: קיבלתי היום אחר הצוהריים, אדוני היושב-ראש – רוצה לשתף אותך – קיבלתי ווטסאפ ממספר לא מזוהה ובו כתוב: שלום, שואל באמת בשביל להבין ולא חס וחלילה להתווכח – הרי החוק נקרא עונש מוות למחבלים. מה הבעיה העקרונית שיש בחוק הזה? הרי בסוף זה העונש שמגיע לאלה שרצחו וטבחו בילדינו. יש עונש אחר יותר מתאים? אני באמת שואל ואשמח להבין. אשמח מאוד לתשובה, מעריך מאוד. הבחור, שמו שלמה, מחולון, בן 20, תכף יתגייס. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הוא מזוהה. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> שאלתי מי, אור, היועץ שלי, שאל מי זה. ענה, אמר, לא מישהו מיוחד – ואני אומרת, כל אחד ואחת מיוחדת, כל אחד מיוחד. אז שלמה לוי מחולון, בן ה-20, עונה לך, לא חס וחלילה בשביל להתווכח, באמת שלא, הייתי מעדיפה בכלל שלא תהיה הסיטואציה הזאת, אבל אני אומרת לך את הדברים כמו שהם: מי שצריך בשבילו עונש מוות, יש בחוק הצבאי שלנו אפשרות להוציא להורג מחבל. זה לא קרה אף פעם, לא השתמשו בסעיף הזה בחוק. למה? כי כל מערכת הביטחון שלנו אמרה מאז ומעולם שזה לא יועיל, שאם כבר תפסו מישהו, אז עדיף להשתמש בו לצורכי מודיעין בשביל ללמוד כל מיני דברים על האויבים שלנו. אבל האמת היא שהרבה פעמים הם פשוט נהרגים כשהם באים לחבל, והאמת היא שהרבה פעמים הם מוכנים להקריב את החיים שלהם, הם אפילו רוצים להיות שהידים. זה שאנחנו נאיים עליהם בלהרוג אותם, לא יגרום להם לא ללכת ולעשות דברים נגדנו. ככה שקודם כול יש לנו אפשרות כזאת, לא צריך בשביל זה חוק חדש. סוגריים, בסוד – זה כמו שלא צריך חוק גיוס חדש, יש לנו חוק גיוס שאומר שכולן וכולם צריכות להתגייס וצריכים להתגייס. אבל נשים את זה בצד. אז אמיתית, אם אתה מאמין שזה תורם לביטחון שלנו – כבר יש לנו חוק כזה, ואפשר להשתמש בו, אבל לא השתמשו. דבר שני, כשאנחנו באים ועושים את כל הפסטיבל הזה של השרים האלה שבאים ואומרים את כל הדברים המגעילים האלה – כי הם אומרים אותם במונחי נקמה, לא במונחי ביטחון; במונחי אבו עלי, בעל הבית – הם גורמים לנו נזק נוראי בעולם. אנחנו לא יכולות ויכולים בלי העולם. אין אף מדינה שיכולה להתקיים לבד, בטח לא מדינה שהיא מדינה קטנה בין הרבה אויבים וצריכה את המדינות האחרות שיעזרו לה, ימכרו לה נשק, ישתפו איתה פעולה בענייני מודיעין, בשביל ביטחון, אמיתי ביטחון. אז מה יוצא? יוצא שמעבירים פה חוק שלא ישתמשו בו, כי שוב מערכת הביטחון תחשוב שזה לא נכון, והוא בעצם משמש לקמפיין של איש אחד שהולך ומוכר לבחורים צעירים כמוך, שהולכים לסכן את עצמם באמת בצה"ל, שככה הוא יביא ביטחון. אבל באמת, הוא שר כבר ארבע שנים, השר לביטחון לאומי. במשמרת שלו רק מתו הרבה הרבה הרבה יהודיות ויהודים וישראליות וישראלים, אבל הרבה הרבה יותר. לא רק ב-7 באוקטובר, לא רק בפיגועים, לא רק ברציחות, לא רק בתאונות דרכים – גם בצה"ל, גם בצבא, בכל דבר שקשור איכשהו לביטחון, מתו יותר. הוא לא יודע להביא ביטחון, אז מה הוא עושה? הוא עושה קמפיין על הגב של כולנו. לכן אני אצביע נגד החוק הזה, ואני ממליצה גם לך לא להאמין לו, כי הוא משקר. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אביגדור ליברמן, בבקשה, אדוני, 20 דקות לרשותך. << דובר >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, עונש מוות למחבלים זה חוק חובה למדינת ישראל גם ברמה העקרונית-מהותית וגם מוסרית. במציאות שאנחנו חיים באזור שלנו, מול האויבים, שאתה רואה אותם, מפלצות – מה שראינו ב-7 באוקטובר זה לא מעשה בני אדם, זה מעשה מפלצות. כשאתה נזכר ברצח של משפחת פוגל באיתמר, כשנרצחה משפחה שלמה, ילדים ותינוקות – אלה מפלצות. עונש מוות זה לא משהו שאתה משתמש בסיטונאות, אתה יכול להשתמש באמת במקרים חריגים, אבל אתה חייב להחזיק בארסנל שלך את הכלי הזה שנקרא עונש מוות למחבלים. אני שמעתי את הדוברת הקודמת, ואני חולק עליה. רוב אותם מרצחים, רוב אותן מפלצות, כשהם יוצאים לפגוע ביהודים, הם כולם מקווים שבעסקה הבאה יחליפו אותם, שהם הולכים לשרוד ומישהו ישחרר אותם בפיגוע הבא, לכן הדבר הזה הוא אפקטיבי. כל מי שמדבר על כך שזה לא דמוקרטי, שיפסיק לבלבל את המוח וילמד את העובדות. הדמוקרטיה הכי גדולה, ארצות הברית, אדוני היושב-ראש – רק בשנת 2025, 47 – לא מחבלים, פושעים – הוצאו להורג בארצות הברית. בשנה אחת, בשנה הקודמת, 2025 – 47 פושעים הוצאו להורג. אתה יודע, יתרה מזאת, זה לא רק במדינות דרומיות, זה לא טקסס, זה לא אלבמה. המדינה הכי פרוגרסיבית, הכי דמוקרטית, הכי מתקדמת – מסצ'וסטס, בוסטון, באותו פיגוע במרתון של בוסטון, אתה יודע, כל האוניברסיטאות, הרווארד – נגזר גזר דין מוות על אותם מחבלים שהיו אחראים לפיגוע. בעצם שרד רק אחד. לכן אנחנו באמת תומכים ברמה האידיאולוגית. בניגוד לקואליציה הזאת, ישראל ביתנו, באופן קונסיסטנטי – לא עכשיו, לא בתקופת הטיקטוק. אנחנו הגשנו לכנסת ישראל בפעם הראשונה ב-31 במרץ 2015, בדיוק לפני 11 שנה. בפעם הראשונה הגשנו הצעת חוק עונש מוות למחבלים, וכמובן, כל הקואליציה של היום, כולל ראש הממשלה, כולל ש"ס ויהדות התורה, כולם הצביעו נגד, כולם התייצבו נגדנו והכשילו את החוק. אני אומר לך שמבחינתנו זו עמדה אידיאולוגית ברורה, והיא חייבת גם להיות באמת חוק עונש מוות ולא משהו אחר, כי מבחינתנו ברור שכל מה שאנחנו רואים פה – הרי אין אידיאולוגיה, יש עגל זהב ושום דבר חוץ מעגל הזהב. אין שום דבר קדוש חוץ מהכיסא. הקואליציה הזאת מקדשת רק דבר אחד: כיסא בכל מחיר, ואני לא אומר את זה סתם. אדוני, אני רוצה לצטט לך מהכנסת הקודמת את אחת החברות הבכירות בקואליציה דאז, שרה בכירה היום, שאמרה בישיבת סיעת הליכוד בצורה ברורה – ואני רוצה לצטט כדי באמת לעמוד על קוצו של יוד, על כל הפסיקים. ככה נאמר בישיבת סיעת הליכוד: אף חוק לא מצביעים בעד, אף חוק. החלטנו שאנחנו אופוזיציה לוחמת, ואנחנו רוצים להפיל את הממשלה הזאת, אז אין כאב בטן עם נכים, אין כאבי בטן עם מקרי אונס, אין כאבי בטן עם נשים מוכות ואין כאבי בטן עם חיילים – כי כולם מבינים שזה הרציונל. זה הרציונל. כרגע, כשהם באים למישהו בטענות, זאת פשוט צביעות. הרי מה קרה אחר כך? אתה יודע, ב-6 ביוני 2022 הממשלה הקודמת הביאה להצבעה תקנות חירום לשעת חירום ביו"ש, תקנות יו"ש. כל אלו שכרגע מדברים גבוהה-גבוהה הצביעו נגד תקנות יו"ש, כולל בנימין נתניהו, כולל השר איתמר בן גביר וכולל סמוטריץ'. כולם הצביעו נגד תקנות יו"ש. אז יש להם כרגע חוצפה לבוא ולהטיף למישהו מוסר? הרי ברור שהחוק שהם מביאים הוא חוק שהוא נגד עונש מוות. הם בכוונה הביאו נוסח שהם יודעים שאין שום סיכוי להעביר אותו בבג"ץ. החוק הזה ייפסל, זה ברור לכולם, כמו שגם ברור שהנזק שאנחנו נספוג הוא נזק עצום. זה גם לאכול דגים מסריחים, וגם יגרשו אותנו מהכפר. הזכיר קודם חברי עודד פורר חלק מאותם דברים שמזמינים פסילה – כמובן, קודם כול הגדרת העבירה, כפי שפורר הסביר. מדובר במי שביצע פעולת טרור, עבירת טרור, במטרה לשלול את קיומה של מדינת ישראל. לך תוכיח. לך תוכיח שהוא ניסה לשלול, או שהוא בא רק לנקום. הוא יגיד שהוא רק בא לנקום. אין אפשרות לקבל חנינה בבית דין צבאי – אין דבר כזה במערכת משפט בשום מקום שאין בכלל זכות לחנינה, גם בבית דין צבאי. דבר נוסף שבולט שם – לאותו הרכב משפטי יש שיקול דעת לגזור מאסר עולם במקום דין מוות, וברור שבמקרה הזה, אם החוק ייכנס, אתה לא תראה שום גזר דין מוות, תראה רק מאסר עולם. דבר נוסף: גזר הדין יבוצע תוך 90 יום – אין דבר כזה לבצע תוך 90 יום. אדוני, אחת המדינות הדמוקרטיות שבה קיים גזר דין מוות היא יפן, וביפן היה מקרה נוראי. איזושהי כת, "האמת הצרופה", ביצעה פיגוע נוראי ברכבת התחתית של טוקיו, פיזרו גז סארין. דומני ש-13 אנשים נהרגו, וכמעט 6,000 פצועים. עצרו את מנהיג הכת ועצרו את ראשי הכת. בסוף כולם נתלו. אבל כמה זמן לקח בין גזר הדין לביצוע? 23 שנים. גם כשגוזרים גזר דין מוות בארצות הברית זה יכול לקחת כמה שנים. לקבוע שגזר דין יבוצע תוך 90 יום זה פשוט להזמין את הפסילה. עוד כמה דברים שם שהם מוזרים ביותר: מי שיקבע את מדיניות מקום העמדתו לדין של המחבל הוא שר הביטחון, לא שר המשפטים. שר הביטחון יקבע מדיניות העמדה לדין, מקום להעמדה לדין של אותו מחבל. ממתי שר הביטחון נכנס לדבריו של שר המשפטים? זה פשוט דבר לא סביר. ואתה יודע, עד היום הקביעה בבתי דין צבאיים – מי שרשאי לפסוק לגזור גזר דין מוות חייב להיות מישהו ברמה של לפחות סגן אלוף ומעלה, כי זו באמת החלטה קשה, וצריך ניסיון חיים וניסיון משפטי ושיקול דעת. זה בוטל, כלומר גם תיאורטית סגן משנה, שרק כרגע קיבל את הדרגות ורק עכשיו התמנה, יכול לגזור גזר דין מוות. יש שם עוד כל מיני דברים שכשאתה עובר עליהם, אתה מבין שמישהו פה בכוונה מביא רק קמפיין, לא חוק. הוא מכשיל את החוק כי הוא רוצה שהחוק הזה ייפסל בבג"ץ, כי הוא חושב שהוא יוכל לרקוד על זה ולהרוויח עוד כמה קולות. אבל כשאני מסתכל על המהות, על הניסוח – זה חוק שהוא נגד גזר דין מוות. זה חוק נגד חוק עונש מוות למחבלים. לכן מאוד קשה לנו, אנחנו לא מסתירים. הבעיה, שאתה לא יכול להסביר את כל הדברים האלה, לקבל 20 דקות נאום בכנסת, מדוכן הכנסת, לעמוד מול יושב-ראש הישיבה, איש מלומד, מנוסה, מול חברי כנסת מנוסים. אתה יודע, הציבור היום מסתכל רק על הכותרת: הצבעת בעד, הצבעת נגד חוק עונש מוות; אף אחד לא נכנס לפרטים, אף אחד לא מתעניין מה באמת המהות שם. ולכן, בעידן הזה ברור שהחוק הזה בנוי לא נגד מחבלים, הוא בנוי בעד עוד כמה קולות בבחירות הקרובות. זו הציניות. אני גם שומע פה הרבה התלבטויות דווקא בקואליציה. הם מחפשים שמישהו יוציא להם ערמונים מהאש, והם מחכים לאיזשהו נס שיקרה ושמישהו ינסה להכשיל, שמישהו ינסה למנוע מהחוק הזה לעבור בגרסה הנוכחית. תראה, כמו שאמרתי, אנחנו מפלגה אידיאולוגית, אבל אנחנו לא מתכוונים להיות פראיירים. אנחנו לא מתכוונים להוציא ערמונים מהאש לאף אחד, ואנחנו מתכוונים לראות בדיוק איך האחרים יתנהלו פה. אנחנו דרשנו שתהיה הצבעה שמית, ואנחנו נראה איך מצביעים ראשי הקואליציה, איך יצביע ראש הממשלה ואיך יצביע חבר הכנסת אריה דרעי. אם הם מתכוונים להתקזז ולא לבוא, אנחנו נצביע נגד; אם הם יבואו ויצביעו בעד, אתה יודע, אנחנו נסתום את האף ונצביע בעד. ואני אומר לך, אנחנו לא ניתן להעביר את האחריות למישהו אחר. אתם הממשלה, אתם הקואליציה. האחריות שלכם. ועם כל הצביעות, כשאתם בעצמכם הצבעתם נגד תקנות יו"ש והחלטתם שלא מעניין שום דבר, לא חיילים ולא אונס נשים ולא נכים, שום דבר לא מעניין, ועושים אך ורק למען השלטון, אך ורק למען הכיסא – פה אתם מנסים להטיף מוסר. ואני אומר לך, אנחנו לא נשחק את המשחק הזה. אתם רוצים שהחוק הזה יעבור? תדאגו שראש הממשלה וחבר הכנסת דרעי יצביעו בעד, ואז גם אנחנו נצביע בעד. ואם אחד מהם לא בא והוא פתאום מתקזז – אתה יודע, אני מכיר כמה ימים את ראש הממשלה. אתה יודע, יש לי איזשהו חשש כזה קטנצ'יק שלקראת ההצבעה פתאום תהיה ישיבה ביטחונית דחופה, או שהוא צריך איזושהי התייעצות רפואית או עוד משהו, והוא ייעלם מפה. נער הייתי כבר וגם זקנתי. לכן, אנחנו נשב פה ונעקוב, ובהתאם להצבעה של שני עמודי התווך של הקואליציה הזאת של משתמטים, בדיוק ככה אנחנו נתנהל. ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש – ואני מכיר את עמדותיך – גם אתה מבין שהחוק הזה בא להכשיל את חוק עונש מוות, והוא ייקח קולות מכם. אתה שואל אותי מאיפה הוא בא ולמה החוק הזה בא? קודם כול לקחת מש"ס אולי מנדט, אולי שני מנדטים. ולכן, תחשבו טוב מה אתם עושים. כמו שאמרתי, אותנו לא צריך לפרש, אצלנו מילה זה מילה. אמרתי כבר לפני שבועיים וחצי בצורה ברורה: ברגע שהם יצביעו בעד, נצביע בעד, עם כל ההסתייגויות; אבל אם הם לא באים, אז אנחנו נצביע נגד. נקודה. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני רוצה להשלים את החמש דקות של ליברמן. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> את זה מסדרים לפני כן עם המזכירות. בבקשה, גברתי. להבא, נא לסדר את זה ברשימת הדוברים. חמש דקות לרשותך. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה ליושב-ראש המפלגה שלי, שהשאיר לי חמש דקות. אני מודה לו שהוא נתן לי זכות לדבר פה עכשיו על החוק הזה. אני מאוד תומכת ובעד להטיל עונש מוות על מחבלים שמבצעים פשעי מלחמה. אין על זה בכלל ספק. אחרי 7 באוקטובר הובלתי יחד עם חברי חבר הכנסת שמחה רוטמן העמדה לדין של מחבלי נוח'בות שהשתתפו בטבח 7 באוקטובר. עשינו עבודה מטורפת עם כל גורמי המקצוע, משר המשפטים, משרד המשפטים, היועצת המשפטית לממשלה, הצבא, כדי שנוכל להעמיד לדין מחבלי נוח'בות משתתפי טבח 7 באוקטובר, בסעיפים הכי קשים שיש בספר החוקים של מדינת ישראל – בקצה יש עונש מוות – כמו פגיעה בריבונות, סיוע לאויב. המערכת כולה מכירה את זה, מבינה את זה, דרוכה לזה ומגויסת לזה. אפילו בהצעת החוק שאנחנו כבר סיימנו בוועדת החוקה, בנינו הרכבים בצורה כזאת כדי שהשופטים יוכלו להשתמש בזכות הזאת. אני סומכת על שופטי ישראל, אני נותנת להם את האפשרות הזאת. החוק בנוי כדי לאפשר את שיקול הדעת המשפטי. אבל זו עבודה אחרת – זו עבודה מסודרת, עבודה סדורה, עבודה מאוד מאוד עמוקה, כדי שבסוף תהיה תוצאה. מה שאנחנו רואים פה זה קמפיין, זה חוק לשם שמיים, חוק קמפיין. כל יושבי הבית כולל ראש הממשלה מבינים את זה, ומהפחד מאיתמר בן גביר מרכינים ראש. יש לי ביקורת אדירה על ראש הממשלה, אבל מטומטם הוא לא. הוא בן אדם פרגמטי. הוא מבין את האירוע. הוא יודע מה קורה, יש לו אחריות למה שקורה. כי בסוף החוק הזה יגרום למצב שהמחבלים ימותו, אבל מזקנה. כי אף שופט לא ייקח על עצמו אחריות להעמיד אותם לדין בסעיפי החוק הזה ולשלוח אותם למוות, כי זה משהו שהוא לא ישים. יתרה מזאת, עם כל הרפורמה המשפטית שהייתה פה, צרחות וצעקות נגד בג"ץ ושופטי בג"ץ, מה אני שומעת עכשיו מח"כים בקואליציה? מה אני שומעת מח"כים בש"ס? נצביע בעד בתקווה שבג"ץ יפסול. שתבינו, זאת האמת, זה האירוע. לכולם ברור שהחוק הזה, שכרגע בינו ובין עונש מוות למחבלים אין בכלל שום קשר – כשהחוק הזה יעבור פה, אם יעבור וילך לבג"ץ, הוא ייפסל בשנייה, וכולם מתפללים שזה יקרה, וגם אתם בש"ס יודעים את זה. אגיד עוד משהו: החוק הזה יכול להעמיד לדין בעונש מוות גם יהודים. כל מי שחושב שלא, טועה ומטעה. וזה אירוע, כי לפי מה שאני מבינה, הנושא הזה עלה כמה וכמה פעמים בשיחות עם רבנים, ואתם סיפרתם שלא, זה יכול להיות רק במקרה נדיר ואולי פעם ב-200 שנה – פעם ב-200 שנה גם מקל יורה. תבינו את האירוע, לפי נוסח החוק הזה, לפי הסעיף החדש, העבירה החדשה שנוצרה פה, זה יכול להעמיד לדין ולשלוח למוות גם יהודים, שלאף אחד לא יהיה ספק. ודבר אחרון, בדקה שנשארה לי, בן גביר מספר בכל מקום ומרים דגל שהחוק הזה הוא חוק שיטפל במחבלי הנוח'בה, המחבלים שהשתתפו בטבח 7 באוקטובר. אז אני אומרת בפה מלא: שלא יספר סיפורים. די עם השקרים. לא, פשוט לא. החוק הזה מטפל במה שיקרה בעתיד, אם הוא יעבור ולא ייפסל בבג"ץ. אירועי 7 באוקטובר כבר קרו. אנחנו נעמיד אותם לדין בסעיפי החוק הקיימים. אין קשר בין מחבלי 7 באוקטובר ומחבלי הנוח'בה לחוק של איתמר בן גביר. הוא נוגע לקישקע של הציבור, לכולנו זה כואב, זה עושה צמרמורות, והוא מספר לאנשים שקר. אז עוד פעם, אני אומרת בפה מלא – ואם לא, תשאלו את יושב-ראש ועדת החוקה שמחה רוטמן, שנכנס עכשיו לאולם: האם החוק של איתמר בן גביר רלוונטי למחבלי 7 באוקטובר, מחבלי הנוח'בה? לא. אז איתמר בן גביר, תעשה מה שאתה עושה, תעשה קמפיין, תעשה על כולנו סיבוב, אבל אל תשקר לציבור. אין קשר בין חוק עונש מוות למחבלים שלך ובין אירועי 7 באוקטובר. פשוט אין, נאדה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מנסור עבאס, בבקשה, אדוני. עד שמונה דקות לרשותך. בבקשה אדוני. << דובר >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> לא, עשר. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> רשום לי שמונה. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> יוליה לקחה שתיים אבל החזירה. תחזירי את שתי הדקות. עשר דקות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא נריב. הרי ממילא בסוף תדבר עשר דקות. עשר דקות לרשותך, בבקשה. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> בסדר. זה לא משנה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, החוק הזה הוא ביטוי לכישלון מדיניות גם בתחום המדיני וגם בתחום הביטחוני. ממשלה שלא מצליחה להביא לפתרון סכסוך שמתמשך עשרות שנים, ולא מצליחה לקדם פתרון מדיני בדרכי שלום, ולא מצליחה מצד שני לספק ביטחון לאזרחי מדינת ישראל, והפקירה את אזרחי מדינת ישראל ב-7 באוקטובר, ולכן מוצאים דרך להגיד: הינה, אנחנו עושים משהו. לכן אני חושב שהחוק הזה במובן מסוים הוא ביטוי לכישלון המדיני והביטחוני, והוא לא יותר מצורך פוליטי, לא רק של מפלגת עוצמה יהודית והשר בן גביר – שהוא כושל בתחומי המשרד שלו ובכל נושא שהוא נגע בו. והצורך הזה מתכתב עם תחושות של אנשים שהרגישו הפקרות ואוזלת יד במשך שנים רבות. למדינת ישראל לא חסר כוח צבאי ויכולות צבאיות, אבל ההנהגה המדינית לא מצליחה להביא ליציאה מהמבוי הסתום בסכסוך הישראלי–פלסטיני, ואין את האומץ לעמוד מול הציבור הישראלי והאזרחים ולהגיד להם את האמת, שחייבים פתרון מדיני בדרכי שלום. חייבים להגיע לפשרה עם העם הפלסטיני על סמך העיקרון של שתי מדינות, זו ליד זו, מדינת ישראל ליד מדינת פלסטין, שיחיו בשלום, בביטחון ואפילו בשותפות ובסובלנות בין שני העמים. בשנתיים האחרונות קידמנו יוזמה, הנחנו על השולחן "יוזמת גשרים של פיוס ושלום", והתייחסנו לנקודות שבהן אפשר למצוא פריצת דרך ויציאה מהמעגל הסגור ומהקיפאון המחשבתי: איך אפשר לייצר הזדמנות; איך אפשר לתת תקווה לשני העמים ולהחזיר להם את הביטחון שאפשר להתגבר על העוינות, אפשר להתגבר על המחלוקות ולמצוא בסופו של דבר פשרה, פשרה מדינית שתאפשר לשני העמים לחיות זה לצד זה. וכבר היו דברים מעולם. אני זוכר, לפני כמה חודשים הוזמנתי לכנס של 60 שנה, נראה לי, ליחסי ישראל–גרמניה. הוזמנתי כדי להשתתף, לנסות לשקף איך אני רואה את הדברים כאזרח ערבי, פלסטיני, ישראלי. ואמרתי: למעשה, האירוע הזה ממחיש את הכוח של הפיוס בין שני עמים. האירוע של השואה עולה לאין שיעור על כל אירוע אחר בהיסטוריה של העם היהודי ואפילו של ההיסטוריה המודרנית, ובכל זאת, שני העמים ידעו להתגבר, במובן מסוים, להגיע לפיוס ולפתוח דף לעתיד ולהתנהל בצורה אחראית. ואפילו הרחבתי ואמרתי: גם הסכסוכים ביבשת אירופה – שלאורך שנים היו מלחמות של 30 שנה, של 100 שנים, מלחמות עקובות מדם, והאירוע הגיע למלחמת העולם הראשונה והשנייה, ובכל זאת מדינות אירופה, העמים השונים ביבשת אירופה, מצאו לעצמם את הדרך לסיים את הקונפליקט המתמשך של מאות שנים ולצאת לדרך חדשה. ולכן, על אף הסכסוך המתמשך הזה בין שני העמים, אני חושב שבמנהיגות אמיצה, נבונה, אחראית, אפשר למצוא דרך ולתת תקווה לשני העמים ולסמן את קו הסיום בהיבט הזה. כל ההתנהלות של מין סחטנות כזאת, וחוסר הרצון להגיד לצד השני – לא חשוב עכשיו מי הצד הראשון והצד השני – לאן רוצים להגיע, איך אנחנו רואים את הפתרון, איך אנחנו רואים את הפשרה, זה לא מאפשר לשני הצדדים לתת את האמון שאפשר להתקדם ולבחור בדרך אחרת. אדוני היושב-ראש, אני חושב שדווקא אחרי 7 באוקטובר אנשים רבים התייאשו וחשבו שהגענו עד קץ ההיסטוריה במובן הזה שהסכסוך הזה יהיה נצחי ואי-אפשר להתנהל אחרת. אני דווקא חושב ש-7 באוקטובר מאפשר לאנשים לחשוב היום אחרת ולשאול את השאלות הקשות, ולהיווכח שלהסתמך רק על דוקטרינה ביטחונית, שמה שלא הולך בכוח ילך בעוד כוח, ולהשתמש רק בכלי הזה כדי לספק ביטחון, וביטחון לעתיד של אזרחי המדינה – אני חושב שזאת דוקטרינה מוטעית. חייבים לשנות את הקונספציה ואת הדוקטרינה הזאת וללכת בדרך אחרת. אין ספק שההנהגה בישראל סובלת מקיפאון מחשבתי, גם מדיני וגם ביטחוני. אף אחד מאיתנו לא יכול להתעלם מההישגים הצבאיים של מדינת ישראל, למשל במלחמה האחרונה, אבל אין הנהגה שתתרגם את ההישגים הצבאיים להישגים, להישג מדיני ולנקודת יציאה שתייצר מציאות מדינית אחרת. ולכן, מכיוון שהם חושבים רק דרך כוח ועוד כוח ועוד כוח, ואז גם ההישג הצבאי בהמשך נשחק ולא מייצר מציאות חדשה, כל הקלישאה הזאת שההרתעה חזרה ואנחנו נזכה לעוד שנים רבות ועשורים רבים של ביטחון, היא מוטעית. הרתעה זה מין מצב נפשי שיכול להתהפך בן יום ולילה, ולכן אי-אפשר להסתמך על החשיבה הזאת, להשתמש בכוח כדי לייצר הרתעה. אם משתמשים בכוח, אז כדי לייצר אופק מדיני ופתרון מדיני שיאפשר ליצור מציאות חדשה ולתת תקווה לשני העמים. שוב, אני חושב שחברי הכנסת שדיברו בצורה עניינית על החוק הזה הוכיחו שהחוק הזה הוא קלישאה. הוא לא מענה לצרכים הביטחוניים של מדינת ישראל ושל אזרחי מדינת ישראל, הוא אולי, אולי מענה לצרכים הפוליטיים של חלק מחברי הכנסת ומהמפלגות שרוצים לעמוד מול הבוחר בעוד כמה חודשים ולהגיד: עשינו משהו, ולנסות לטשטש את התמונה העגומה אחרי 7 באוקטובר, גם לפני 7 באוקטובר. אנחנו לא שכחים שלבנימין נתניהו, ראש ממשלה מאז 2009, היו המון הזדמנויות, ואני, כשאמרתי פעם ­– ויש כאלה שביקרו אותי – שהאיש הזה הוא פספוס – אני לא מדבר על האישיות שלו, אני אומר שיש כאן מנהיג שזכה מעבר לכל מנהיג אחר להיות ראש ממשלה במשך שנים רבות, והיה יכול להתוות דרך אחרת, ובניגוד למה שאומרים, שחצי מהמערכת הפוליטית הם אנטי-ביבי, אני חושב שבנימין נתניהו זכה לחיבוק ותמיכה מכל הקשת הפוליטית. בשניות שנשארו לי אני אזכיר, אדוני היושב-ראש: אהוד ברק ומפלגת העבודה ישבו בממשלתו ארבע שנים, 2009–2013; מ-2013 עד 2015 – יש עתיד ויאיר לפיד; נשיא המדינה היום, יו"ר מפלגת העבודה, חיכה ארבע שנים לבנימין נתניהו להזמין אותו לממשלת אחדות; כמובן בני גנץ פעמיים נתן לו הזדמנות והיה חלק מהממשלות שלו - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אנא התכנס לסיום. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> - - ובכל זאת, בנימין נתניהו העדיף מדיניות של הפקרות, של הצורך האישי שלו להישאר ראש ממשלה ולא למצוא את הדרך לשרת את מדינת ישראל, את ביטחונה, את עתידה ואת ביטחונם של אזרחי מדינת ישראל ואת האזור כולו. הוא רוצה לשנות את המזרח התיכון – אני חושב שהייתה לו הזדמנות לתרום לשינוי המזרח התיכון במדיניות אחרת, אבל הוא לא ניצל את ההזדמנות הזאת, ונשאר אולי בן ערובה בידיים של אנשים כמו סמוטריץ' ובן גביר, אבל אני חושב שהבעיה היא בבנימין נתניהו עצמו ולא באחרים. תודה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה, גברתי, לרשותך 15 דקות. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, לפני שאני אתייחס לחוק הבזוי הזה – לחוק שהוא פיגוע הסברה בכל העולם, חוק שמחסל את יחסי החוץ של מדינת ישראל, הפיכתה של ישראל לאיראן על ידי מפלגה פונדמנטליסטית – אני קודם כול רוצה להתייחס למה שהיה כאן בלילה האחרון, כן. קודם כול, אני העברתי בארבע שנים, שלוש שנים האלה תשעה תקציבים, כי כל פעם אתם מחליפים, אין לכם באמת תקציב. כל פעם זה עובר – אני רואה שאת מקשיבה – והיו לי באמת אלפי הסתייגויות, אבל מה שהיה בלילה הזה לא היה לי אף פעם. ולא שלא היו הסתייגויות של הקואליציה – תמיד היו הסתייגויות של הקואליציה – רק תמיד לא מצביעים עליהן. וממשלת ישראל, כנסת ישראל, החליטה באישון לילה לגנוב מהציבור, וזה קרה במשמרת שלי. במשמרת שלי לא הייתי ערנית לשתי דקות, ובשתי דקות האלה נגנבו מהציבור הישראלי 800 מיליון שקלים. וזה לא התפקיד שלי, זה גם לא התפקיד של קארין, זה גם לא התפקיד של בני גנץ, זה לא התפקיד שלנו – זה תפקיד של הממשלה הזאת לא להפקיר את האזרחים שלה. זה התפקיד של הממשלה הזאת שבזמן שכל השרים פה ידעו שסמל לירון בן ציון בן 19 מחולון נהרג מפגיעת נ"ט בצפון, הם שמו את ידם להמשך ההשתמטות, הם שמו את ידם להעביר מיליונים לחוסר תעסוקה, למניעת לימודי ליבה, או כמו שאמר לי אתמול יו"ר ועדת כספים, כספים:: מי צריך לימודי ליבה, הוא אמר לי. נכון, לא צריך. לא צריך טייסים, לא צריך מיירטים. לך לבית חולים ותעמוד ותתפלל, לא צריך MRI. למה צריך את כל הטכנולוגיה הזאת? למה? ואגב, אין לי בעיה עם תפילות, הרבה פעמים אני מתפללת, אבל אני גם הולכת ל-MRI ול-CT, ואני הולכת לרפואה מתקדמת, כי זו מדינת ישראל, ואני שמחה שאני גדלה בה. והוא עוד יושב ונוזף בי על הזהות היהודית שלי. מי הוא בכלל שהוא נוזף בי? אני 12 שנים למדתי בבית ספר דתי. הוא ייתן לי ציונים על המסורת שלי? הוא? הוא נותן לי? מי אתה בכלל? ומי נותן ציונים פה – כל אחד הוא דתי בצורה אחרת, כל אחד שומר. אני שמרתי, שומרת שבת עד היום, אז הוא נותן לי טיפים? גם מתנגד ללימודי ליבה וגם נותן לי ציונים על הזהות היהודית שלי? לא רואה אותו בכלל. אבל השיא של האירוע הזה זה שהגיע לפה אחר כך הנוכח-נפקד, זה שהוא תופעה של פאטה מורגנה, זה שהלך להשתטח בקברי צדיקים, וישר מקברי הצדיקים הגיע לפה והתיישב כאן וחייך לי חיוך של ג'ריקן. יושב השר לשעבר, חבר הכנסת אריה דרעי, שבמשך שלוש שנים לא נמצא בכנסת ומקבל כסף מהכנסת, מהציבור, והוא יושב כאן ומחייך, מחייך על הביזה הזאת שנעשתה כאן, זה שמעדיף שהמצביעים שלו יהיו מובטלים, מחלק להם תלושים לחג. מה, אנחנו בימי הביניים? תן להם קורסים, תן תעסוקה, תן להם השכלה איכותית. מה זה תלושי מזון? תלושי מזון צריך לתת לאנשים שמשרד הרווחה מכיר, שמוכרים בביטוח לאומי, לא בגלל שהם גרים בעיר שהיא 3 או 2 בלמ"ס, בגלל שהם מצביעים שלו. אז הוא יושב פה ומחייך, וכולם מתלוננים על האופוזיציה. ראיתי, בני, גם מה שכתבת. תודה. אני לא רוצה שירחמו על זה, עשיתי את העבודה שלי, אני אעשה את זה. אבל מה אתם מתלוננים, על שלוש הסתייגויות? תתלוננו על זה שגנבו את הכסף. הדברים ששמעתי, שכתבו לי על האופוזיציה – האופוזיציה הזאת 52 מול 68, שלוש שנים של ממשלת ימין מלא מלא, כל היום פושים ופושים. מה הביאו, מה הביאו חצי שנה? כל הפושים על חוק הגיוס – לפח אשפה של ההיסטוריה. חוק מח"ש, חוק ועדת חקירה פוליטית, חוק התקשורת, מאוקטובר – כלום אתם לא מעבירים. אבל האופוזיציה – וכל היום ההלקאה העצמית הזאת, וכל הערוצים, וכל הכתבים. אתה יודע, לפעמים אני אומרת לעצמי, כאילו, אני לא מתחברת לערוץ הזה של צפון קוריאה, אתם יודעים, ערוץ 14, לא מתחברת, אבל לפעמים גם לי בא ללכת לריאיון שם ושיגידו לי: איך היה היום שלך? היה לך טוב היום? היה לך קשה, מירב? ספרי לי. מאי גולן יושבת מול ברדוגו אחרי שהיא צרחה עליי במליאה, והוא אומר לה: אני מבין שהיה לך יום קשה היום, מאי. תגיד, מתי מישהו דיבר איתך ככה? מתי? אני לא צריכה, אבל מה זה ההתקפה המשולבת הזאת על האופוזיציה על שתי דקות, שלוש הסתייגויות? ירדנו מהפסים. אל תחבקו אותי, אני לא צריכה אתכם, אבל מה זה ההשתלחויות? דברים שקראתי, לא הספקתי לעקוב אחרי הכול. תנשמו. יש כאן אופוזיציה שלוחמת יום-יום, נמצאת בכל הוועדות, מטרפדת חוק אחרי חוק. כמה פושים יש על חוקים, כולם קבורים קבורת חמור. מילה אחרונה על אתמול, כי אני חייבת לדבר גם על החוק הבזוי הזה, כמובן. אני אקח את הערב הזה, הלילה הזה, איתי לכל החיים. אתה יודע למה? כי אומנם הייתי חמש שנים בגולני, ואומנם עשיתי שמירות בחיים, ותמיד הייתי אומרת לחיילים, למי שמנקר: תעמוד, נכון? לקחתי את זה עליי, כי לא ניקרתי, הייתי ערנית, וזה חמק ממני. ואני למדתי לקח, תדע לך, אני למדתי לקח על עצמי קודם כול להקשיב, להקשיב. לפעמים אני לא מקשיבה מספיק, אבל יותר מכול – להבין שאני שמחה שאני חלק מהאופוזיציה, ואני שמחה שבממשלה שלנו לא הייתה ביזה כזאת של הקופה הציבורית, ומעולם – עזוב, לא מעולם, אני 11 שנה פה; עשר שנים פה לא היה פה מה שהיה אתמול בלילה: גנבה, שוד לאור יום על ידי סמוטריץ' ודרעי, בוני וקלייד של החברה הישראלית. אני לא אשכח את זה, ובטח ובטח שאני לא אסלח על זה. אבל אל תדאגו, כל אחד יגיע היום שלו, כמו שאומרים אצלנו בעדות המזרח. ועכשיו, ברשותכם, כמה מילים על החוק הבזוי. קודם כול, קיבלתי הודעה שאחרי שלוש שנים כראש המשלחת של הכנסת למועצת אירופה, אני מוזמנת ביוני להדחה שלי ממועצת אירופה, לא בגלל טרור המתנחלים. << קריאה >> עודד פורר (הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << קריאה >> לא שלך, של המשלחת. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שלי, אני מרגישה אחריות. זה גם קטע מעצבן, כאילו, למה אני מתעצבנת? אתם רוצים לחסל את המדינה? חסלו, אבל יש בי את הגן הציוני הזה שמטריף אותי. הוזמנתי ביוני להדחה ממועצת אירופה – לא אני, זו מדינת ישראל. על מה? על חוק עונש המוות. משנת 1956 ישראל חברה במועצת אירופה. מטי כבר מכירה את זה – זה הדבר היחיד שאני נוסעת למשלחות, יש לי תג, אני בוועדות, הבאתי לפה חברי פרלמנט פרו-פלסטינים, שיניתי להם את הסטייט אוף מיינד, הכנסתי אותם לניר עוז, הכנסתי אותם לכפר סבא – לכפר עזה, סליחה, לא לכפר סבא, כפר עזה. עצרתי חרם על מוצרים ישראליים, הכנסנו כסף למדינת ישראל, ועכשיו אני – המדינה שלי מודחת? על מה? על מה? על חוק של איראן. מי עושה חוק עונש מוות בלי חנינה? מה נסגר איתכם? אפילו באיראן יש חנינה. באיראן. למה אתם עושים דבר כזה? למה אתם לא קוראים את החוק? ומה זה תוך 90 יום לחבל התלייה? מה זה? כל מי שראה פה סרטים מארצות הברית, דוקו, יודע שאנשים יושבים שנים ב-death penalty. שנים. אולי משפט חוזר, אולי ערעור. מי מוציא – למה שלא תתלו כבר בכיכר? למה בשב"ס? הבנתי גם שראש השב"ס התנגד, שזה יעשה לסוהרים מצוקות נפשיות. בכל זאת, אף אחד לא בא לשב"ס להיות תליין. אני מכירה מלא סוהרים וסוהרות מעולים. מי יעמוד שם עם חבל התלייה? ואם כבר, אני אומרת, למה חבל תלייה? למה לא גיליוטינה? בוא, נוציא אותו לכיכר, נחתוך את הראש, לא? זו המטרה. ולמה אף אחד מכם לא אומר שזה לא חל על הנוח'בות? הרי הוא כל היום מסתובב עם חבל התלייה בזהב שלו, הולך ומצטלם בספינה של השיטור הימי, זורק את המחבלים לים, אחרי זה הוא הולך למוזיאון עולי הגרדום. עולי הגרדום ­– יהודים שנתלו על ידי הבריטים. שם הוא עושה קמפיין על עונש מוות. איזה איש בזוי זה. אבל אני חושבת שהביזיון הגדול מכולם זה מה שהוא עשה שלשום. הוא לקח סרט של 7 באוקטובר שמשפחות של נרצחות לא ראו, חדי העין יוכלו להבחין שם בשני לוק, זיכרונה לברכה, על הטנדר מאחור, סרטון שאפילו לסרטון הזוועות לא נכנס. הוא הראה שם תמונות של נשים שנרצחו ב-7 באוקטובר בשביל לקדם את החוק הבזוי שלו, שגם לא רלוונטי למחבל הנוח'בה העתידי. זאת אומרת אם מחר, חס וחלילה, חס ושלום, יוצא מחבל מעזה, הוא לא רלוונטי לחוק הזה בכלל, כי זה רק על איו"ש. כי באיו"ש חייבים להתנכל כל היום, וכל היום להרביץ, לפוצץ, לחסל ולהרוג. אבל הוא בכלל לא מדבר על הנוח'בות, ועכשיו הוא עושה עלינו קמפיין: אתם שמאלנים. מה זה קשור לשמאלנים? אני בן אדם, יש לי לב, יש לי נשמה יהודית. אוי ואבוי אם סבא שלי, זיכרונו לברכה, היה רואה אותי מסתובבת עם חבל תלייה. מה קרה לכם? מי מסתובב עם חבל תלייה? מי? איזה מין יהדות זאת, שהולכת ופוגעת, פוצעת, שורפת כפרים ופוגעת באנשים סתם, רק כי הם ערבים? מה זה היהדות הזאת? בשם איזה אל יוצאים? ואיך אתה יכול להיות שר בממשלה ולהשתמש בתמונות של נרצחות? ומה לך ולאלימות נגד נשים? הכי הרבה נשים נרצחו במשמרת שלו, הכי הרבה נשים שילמו בחיים שלהן. שלוש נשים נרצחו בנשק חם שקיבלו ממנו ברישיון. יש לו דם על הידיים, לשר הזה, והוא זה שמביא את חוק עונש המוות. ואני כבר אומרת, אני לא ממצמצת ואני לא מפחדת מול הקמפיין שילך לנו על הראש: אתם שמאלנים. לא, אני אדם, אני יהודייה גאה, ואני לא נותנת לעונש מוות לנהל אותי בחיים, ואני גם לא אתן. ועוד מילה, ממש בקצרה, על עונש מוות. דיברו כאן מלא. שמעתי את איווט ליברמן מפרק את החוק אחד-אחד, צריך לומר, מפלגה שחרתה את עונש המוות למחבלים, אבל לא עונש כזה, שיבייש אותנו בפני כל העולם. שמעת? באתי לפה לשמוע אותו, היה לי חשוב – פירק את החוק לגורמים. החוק הזה נראה בדיוק כמו בן גביר: בזוי, הזוי, כושל. זה רק חוק של קמפיין. הרי מה כתוב שם בחוק? לשלול את קיומה של מדינת ישראל. מה זה? מה זה, מי שעכשיו עושה פיגוע טרור באוטובוס שולל את קיומה? אגב, ואם הוא יהודי שאנס ורצח עשר נשים? אנס אותן ורצח אותן אחרי זה – מה, לא מגיע לו עונש מוות? מה, בגלל שאנחנו יהודים? אנחנו עם סגולה? אין לנו פדופילים? אין לנו אנסים? אין לנו רוצחי ילדים? כנופיות הפשיעה שיושבות בכלא – כולם צדיקים, צדיקים. אנחנו העם הנבחר, לנו אין עונש מוות. לדרוזים יש, מה? למה לא? הם לא יהודים, הרי, לא? עכשיו זה מתחיל בפלסטינים, ואחרי זה אלה יהיו ערבים ישראלים, ואחרי זה אלה יהיו דרוזים. למה שזה יסתיים שם? רק לא ביהודים. יהודים הם לא רוצחים, הם לא אנסים, הם לא פדופילים. הם לא. הם עם נבחר. בתי הכלא שלנו לא רלוונטיים. החוק הזה הוא חוק גזעני, הוא חוק פשיסטי, הוא חוק שכל אדם שיש לו לב יהודי חייב להתנגד לו. חייב להתנגד לו. וזה שהקואליציה הזאת היא באמת, כבר לא סחבה, היא גם לא אסקופה נדרסת, היא באמת סמרטוט של השר הזה, שהביא את כולם, שגזל, גזל שעות על גבי שעות ממליאת הכנסת, בשביל מה? בשביל מה? וכולכם מצביעים, ואף אחד לא קורא, אף אחד לא קורא. ואם, חס וחלילה, במשך 90 יום יעצרו את אותו פלסטיני, מה נראה לכם שהפלסטינים יעשו? הם לא יכולים לאיים ולקחת חייל ולהעמיד אותו על חבל תלייה? אני לא יודעת מי מכם שמע את מתאם השו"ן. הרי כל זמן שחוק עונש המוות רץ, גל הירש אמר – זוכר? אל תעשו, כי זה יכול לפגוע בחטופים. ומה עם החטוף הבא? ומה עם החטוף שחלילה ייחטף בזמן שמישהו ממתין לעונש מוות? אותו אפשר להרוג? הוא בסדר? חבל שאין לי זמן. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> למה? יש לך עוד 13 שניות. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, אבל יש לי עוד מלא מה להגיד, אני צריכה את זה. תן לי, אני מסיימת. יפן, סינגפור – יש בה גם עונש מלקות. מי שרוצה בחוק הבא לתת מלקות, אז בסינגפור יש עונש מוות ומלקות. ובמעט מדינות בארצות הברית יש עונש מוות. ברוב מדינות המערב אין עונש מוות. החוק הזה מחזיר אותנו לימי הביניים. החוק הזה חשוך, גזעני, פשיסטי, ואני מאוד מאוד מקווה שכל אדם שיש בו צלם, צלם, צלם אדם יש בו, חייב להתנגד לחוק הבזוי הזה. הוא נראה בדיוק כמו השר המוביל הזה, קמפיינר ריק, חלול, אין לי מילה אחרת, שמביא את ישראל לתהום. לא רק בעולמות החוץ, גם בעולמה הפנימי. הוא מביא אותנו לתהום. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> נא להתכנס לסיום, בבקשה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אפשר עוד לעצור. תעצרו. תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת בנימין גנץ. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> עד שיעלה מכובדי, הודעה למזכיר הכנסת. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת לוח תיקונים להצעת חוק שיקום נזקי מלחמה בדרך של התחדשות עירונית, התשפ"ו–2026. תודה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה, אדוני. << הצח >> הצעת חוק עונש מוות למחבלים, התשפ"ו–2026 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> עשר דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> חברי היושב-בראש, חבריי חברי הכנסת – מירב, אני לא תמיד מסכים עם כל מה שאת אומרת, לפעמים אפילו לא עם רוב מה שאת אומרת, אבל היום לגמרי, לגמרי, עם רוב מה שאת אומרת, וכל מה שאת אומרת, על שני הסעיפים. חברי היושב בראש, אלי, אתה מכיר אותי הרבה שנים. אני מבין את כל המשחקים הפוליטיים, אני מבין את התרגילים שעושים, אני מבין את הציניות, אני מבין שדברים קורים בשביל שהם יקרו אבל לא באמת מתכוונים שיקרו. אבל יש רגעים שבהם זה צריך להיות על האמת באמת. הינה, בקריירה הפוליטית שלי חשבתי פעמיים לעשות את האמת של האמת. פעם אחת באתי לקורונה, בפעם השנייה באתי למלחמות, ואשכרה שילמתי מחיר פוליטי על מה שהאמנתי שהוא האמת. אני רוצה להגיד לכם שהיום זה רגע של אמת. ואני אתחיל מהסוף. כן, אני בעד מוות למחבלים, אבל אני אשמח אם תקשיבו לנאום הזה עד הסוף באמת. לא מעט מחבלים הרגתי בשדה הקרב בעצמי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> סליחה, סיעות, זו הערה אחרונה. << דובר_המשך >> בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> הוריתי על סיכולים ממוקדים רבים. הפעלתי כוח עד כדי מוות לאויבים בשדה הקרב בתפקידים השונים שלי כמפקד, כרמטכ"ל, כשר ביטחון. אני אפילו מעז להניח שמקרב חברי הכנסת המכהנים אני אולי בין המובילים, אולי המוביל, של הצורך הנורא הזה של להרוג אויב, צורך שכרוך בזכות להגנת העם והמדינה שלנו. זה לחלוטין נכון. מחבלים ואויבים צריך להרוג בשדה הקרב, ואולי גם אחרי משפט צדק, אבל לא כהטרלה של בן גביר, לא כמהלך פוליטי אנטי-יהודי ואנטי-ביטחוני, כי ככה לא מייצרים ביטחון. עוד כשבן גביר היה רק נער גבעות, אני לחמתי נגד מחבלים ואויבים בכל הגזרות. כרמטכ"ל גם תמכתי בהטלת עונש מוות על רוצחי משפחת פוגל ביישוב איתמר. אני זוכר את מה שהוא אפילו מראה בסרט שלו. כן, לצערי יש מקרים שמצדיקים עונש מוות למי שביצע את העבירות האלה. יותר מזה, בכוונתי גם לתמוך בעתיד בחוק שיסדיר תהליכי העמדה למשפט של מחבלי הנוח'בה, שבצדק נאמר, הם לא כלולים בחוק הזה, ובכלל לא תהיה אפשרות לגזור גזר דין מוות שבית משפט ימצא לנכון, לא במסגרת החוק הרע שמובא לכאן היום. היום אנחנו דנים בחוק לא ערכי, שמחייב את השופטים בגזר דין, שלא מאפשר זכות ערעור שיש אצל כל גנב או אנס, שמאפשר גם להרכב מצומצם לגזור גזר דין על חיי אדם. סנהדרין קטלנית, אתה יודע, הייתה מוציאה להורג אחד בשבעים שנה. פה מציעים הוצאה להורג קבלנית. עוד שנייה נקבל את זה גם על מנופים. על מה אנחנו מדברים פה? כשאנחנו מתקרבים לחג הפסח, כדאי שנזכור שאת המשפט "וירעו אותנו המצרים" אפשר לפרש גם ככאלה שיהפכו אותנו לרעים, שיהפכו אותנו לרעים. "וירעו אותנו המצרים": לא רק עשו לנו רע – הפכו אותנו לרעים, כי אנחנו נתפסים לאיזשהו רגש נקמה, לאיזשהו עניין שהוא רגשי לחלוטין והוא לא שכלי. בעיניי, ופה אני מרשה לעצמי להגיד כבן לניצולת שואה, הלקח היהודי שלנו לאורך שנות ההיסטוריה, גם בשואה ובכלל, בשואה ותרצו אפילו ב-7 באוקטובר, הלקח אומר שהעוצמה והמוסר ירדו לעולם קשורים זה בזה, כי אני יודע שאם לא נהיה חזקים, לא נהיה פה. אבל אני יודע שאם לא נהיה מוסריים, מי נהיה פה? למה אנחנו רוצים להפוך את עצמנו בדיוק? ולכן, בעיניי, החוק הזה הוא לא רק לא חוקתי, הוא לא רק אנטי-יהודי – הוא גם אנטי-ביטחוני. למיטב הבנתי, ובניגוד לשקרים, בחוק הזה, ובדגש על הנוסח הזה, אין תמיכה של הגופים הביטחוניים והמדיניים הרלוונטיים. הוא חוק רע, הוא חוק שמרע אותנו. עם כל הכבוד לפופוליזם, ואפילו לציניות של ראש הממשלה – שבטח אומר לעצמו: טוב, החוק הזה יעבור, לא יקרה עם זה שום דבר, נגלגל את זה קדימה; הבנתי – ולצורך של הקואליציה לרצות את בן גביר, וגם לצורך של חלק מחברי האופוזיציה להיראות עלק ימין מלא על מלא, אין לי שום חסך בהרג מחבלים ואויבים. אותם הורגים בשדה הקרב. אפשר גם להטיל עליהם, כמו שאמרתי, עונש מוות אחרי משפט צדק. אבל אי-אפשר לקחת חיים בקלות דעת מצרכים פוליטיים, או לסמוך על זה שבג"ץ יפתור את העניין, ואם הוא יפתור ולא יעביר אותו, אז הוא אשם, ואם הוא כן מעביר אותו, זה מה שנקרא win-win, מהלך פוליטי מבריק. נכון, אולי יוסיף לבן גביר מנדט, אבל הוא לא יביא אפילו לסיכול אחד של מחבל. אני רוצה להגיד לכם, ומירב נגעה בזה, הטרלול של הקיצוניים מסית נגדנו את כל העולם. יש לי שלוש דקות, אז אני אסטה לרגע, ברשותך, חברי. אומרים עלינו שאנחנו מרעיבים בעזה – אנחנו מריבים בעזה? באמת? אנחנו לא מכניסים מאות משאיות בכל פעם שנכנסות עם אוכל? הרי אנחנו עושים את זה. אז מאיפה הטענה שאנחנו מרעיבים בעזה? יש קיצוניים שאומרים: אנחנו לא נכניס להם אוכל, לא נכניס להם מים, לא נכניס להם תרופות. עכשיו, אנחנו לא עושים את זה, כי אנחנו בסדר, ואז העולם כועס עלינו כי איזה מישהו מדבר שטויות אסטרטגיות, ואנחנו אחר כך משלמים את המחיר. זה מה שיקרה עם החוק הזה. הוא לא באמת יבוא לעולם, אבל אנחנו נשלם את כל המחיר על מלא בשדה הדיפלומטי. וזה לא צריך לקרות. ראש הממשלה היה צריך לעצור את זה באומץ ובמנהיגות ולא לתת לזה לקרות, כי הוא יודע שזה לא יקרה, וחבל שהוא לא מעז לעשות את זה בשביל עוד חודשיים של שקט פוליטי. ככה אי-אפשר להנהיג מדינה שצריכה לקשור לעצמה גם את העוצמה וגם את המוסר ביחד. תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה לך, אדוני. יעלה ויבוא ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד. עשר דקות לרשותך, אדוני, בבקשה. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מה שמונח פה על שולחן הכנסת הוא לא חוק. זה תרגיל מעוות ביחסי ציבור שמשתמש בציניות בכאב המוצדק ובכעס המוצדק של אזרחי ישראל בשביל לעשות סיבוב פוליטי. ידע כל אזרח ישראלי: החוק הזה לא כולל את הנוח'בות. רימו אתכם, עבדו עליכם. החוק הזה לא כולל את עזה. החוק הזה לא כולל את רוצחי 7 באוקטובר. הם לא הכניסו לחוק את הנוח'בות. אם אתם תומכים בעונש מוות, תקראו את החוק – נוח'בה אחד לא יוצא להורג בחוק הזה. אם אתם תומכים בחוק בגלל הנוח'בות, תבדקו אותי, תעשו גוגל, תבזבזו על זה שלוש דקות, לא צריך יותר מזה. אתם תגלו לבד – החוק הזה לא כולל את הנוח'בות. אם ראיתם את סרטון הזוועות של בן גביר על 7 באוקטובר ואמרתם לעצמכם: מגיע להם, צריך לתלות אותם – תדעו שמגיע להם, אבל בחוק הזה לא יתלו אותם. למעשה, החוק הזה לא יוביל לאף הוצאה להורג – לא בעזה, לא ביהודה ושומרון, לא של מחבלים, לא של אף אחד אחר. הוא כתוב בכוונה תחילה בלי מסננים ובלי איזונים למטרה אחת בלבד: כדי לוודא שיפסלו אותו. שוב, תעשו גוגל, תשאלו את הצ'אט, תבדקו אותי. אתם תגלו שהם כתבו חוק שהם יודעים שייפסל רק כדי שבן גביר יוכל לעשות קמפיין ולהתבכיין שפסלו לו את החוק. אבל זאת לא הסיבה המרכזית שבגללה אני מתנגד לחוק. אני לא בהכרח מתנגד לעונש מוות, כמו שאמר גם חבר הכנסת גנץ. מדינת ישראל עשתה נכון כשהוציאה להורג את אדולף אייכמן; מדינת ישראל עשתה נכון כשהוציאה להורג אחד-אחד ללא משפט את הרוצחים מאולימפיאדת מינכן. אני מסכים גם עם חבר הכנסת גנץ על זה שמדינת ישראל הייתה צריכה להוציא להורג את רוצחי משפחת פוגל, ואם היה נשאר בחיים הרוצח מהדולפינריום, היה צריך להוציא להורג גם אותו. אני מתנגד לחוק הספציפי הזה מפני שהחוק הזה הוא כניעה לחמאס. החוק הזה הוא חלומו של החמאס. החוק הזה הוא מה שרצה החמאס כשהוא פלש לישראל ב-7 באוקטובר. החוק הזה הוא סיוע לחמאס. החוק הזה הוא חיזוק החמאס. החוק הזה הוא חלק מתוכנית החמאס לחיסול מדינת ישראל. החמאס יודע מה סוד כוחה של מדינת ישראל. כוחה ועוצמתה של מדינת ישראל לא מגיעים משירי נקם, לא מסרטונים עם חבלי תלייה ולא מריקודים על הדם שבהם אנחנו נראים בדיוק כמוהם. סוד כוחה של מדינת ישראל הוא בזה שאנחנו מדינה מתוקנת, מדינה חזקה, בטוחה, מדינת חוק, מדינה עם ערכים מוסריים, מדינה שאינה נשלטת בידי היצרים הכי אפלים שלה. אנחנו לא כמו החמאס – אנחנו בדיוק ההפך מהחמאס. אנחנו לא באנו למזרח התיכון כדי לקבל עלינו את חוקי השריעה; אנחנו לא הקמנו מדינה יהודית בשביל לקבל על עצמנו את הסטנדרטים המוסריים של האסלאם הרדיקלי. החוק הזה הוא לא מפגן כוח – החוק הזה הוא תבוסה. זה מפגן של בהלה. החוק הזה אומר: אם באים לרצוח אותנו, הפתרון היחיד שלנו הוא להיות כמו הרוצחים, להתנהג כמוהם, לחשוב כמוהם, להיות הם. מציעי החוק הזה אומרים לנו: במזרח התיכון מבינים רק כוח. אני מסכים. אבל מה שמונח פה על השולחן זה לא כוח – זאת חולשה איומה. מה שמונח פה על השולחן הוא פירוק יסודות העוצמה הישראלית. אתם חושבים שתהיו חזקים אם תיתלו מחבל ותרקדו סביב גופתו המפרכסת? זה מה שיעשה את ישראל חזקה? הממשלה הזאת לא מפסיקה להסביר לנו שאנחנו המעצמה החזקה ביותר במזרח התיכון. מה הפך אותנו להיות כאלה, טקסים של פולחן מוות או האמונה שלנו בחיים? "החיים והמות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים". הכוח שלנו הוא לא תליות פומביות כמו באיראן – הכוח שלנו הוא הטייסים והטייסות שטסים עכשיו בשמי איראן; הכוח שלנו הוא מכון ויצמן והטכניון; הכוח שלנו הוא פרק 4 בשמונה פרקים לרמב"ם; הכוח שלנו הוא שהצלחנו לעשות את הלא-ייאמן ולהקים באמצע המדבר מדינה מתקדמת, מצליחה, עוצמתית. אם מדינת ישראל לא תהיה טובה יותר ערכית, מוסרית וחוקית מאויבינו, היא לא תהיה. אם היא לא תהיה חזקה מהם, היא גם לא תהיה חזקה מהם צבאית ולא תהיה חזקה מהם מדינית. אם מדינת ישראל תאמץ את הסטנדרטים של החמאס, של תימן ושל סוריה, יהיו לנו גם את החיים של תושבי עזה ושל תימן ושל סוריה. חלומו הגדול של החמאס הוא שנקבל עלינו את תרבות הדם והמוות שלהם, שנשקע בתוך רצחנות, שנשכח מי אנחנו, שנשכח מה הביא אותנו עד הלום, שנתעלם מכל מה שבנה את העוצמה הישראלית. החוק הזה הוא חולשה. החוק הזה הוא תבוסה. החוק הזה הוא הניצחון האחרון של החמאס באסון 7 באוקטובר. אני קורא לכל מי שהוא ציוני, לכל מי שהוא ביטחוניסט, לכל מי שמאמין בצורך שישראל תהיה חזקה, להתנגד לחוק הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. יעלה וישיב על כל ההסתייגויות יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי חבר הכנסת צביקה פוגל. בבקשה, אדוני, ללא הגבלת זמן. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> צביקה, זה לא כולל נוח'בות? מה אתם עושים? מה אתם עושים? << דובר >> צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי): << דובר >> ודאי שכן. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אזרחי ישראל, היום מדינת ישראל רושמת עוד פרק בשינוי האסטרטגי שלה ממדינה בהגנה למעצמה בהתקפה; ממלחמת אין ברירה למלחמת תקומה; ממדינה נגררת לזקופת קומה. אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק עונש מוות למחבלים, התשפ"ו–2026, שיזמה חברת הכנסת לימור סון הר מלך ומוזגה בה גם הצעת החוק של חבר הכנסת ניסים ואטורי. חבריי חברי הכנסת, החוק הזה שיאושר היום, בעזרת השם, הוא חלק מעמוד השדרה של השינוי שישראל מעצבת בימים אלה. שמענו פה היום את מיטב התירוצים למה לא צריך את החוק, למה כדאי לשנות ולמה כדאי לדחות אותו. את כל התבוסתנים האלה שמענו, ואת התוצאה אנחנו מכירים. אבל אם בא לכם, חבריי לקואליציה, להעמיק ולבדוק, אז קיבלנו פה הצעה מחבר הכנסת יאיר לפיד ללכת לתנ"ך שלו – גוגל או ChatGPT. זה לא התנ"ך שלי. יש כאלה שהמשחק הפוליטי חשוב להם יותר מביטחונם של תושבי ישראל. הם טעו ומטעים לחשוב שהחוק אינו חל על הנוח'בות או על תושבי עזה. מכובדיי, אין שטות ובלוף גדול מזה, וכל מי שרוצה שיעור מוזמן לבוא אליי לקבל שיעור מפורט בדיוק איך הדברים יתבצעו, וחבל שאנחנו מוכרים לעצמנו סיפורים שכאלה. יש גם כאלה פה שהודיעו שהם לא יצביעו בעד החוק אם ראש הממשלה לא יצביע גם הוא בעד. תגידו, איזה צביעות יש פה? כמה עוד אפשר? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> היועצת המשפטית פה אומרת שהחוק לא חל על הנוח'בות. << דובר_המשך >> צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי): << דובר_המשך >> הרי את לא מסוגלת להקשיב למילה. אני מציע שתקשיבי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חברת הכנסת בן ארי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ישבתי - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> סליחה, אדוני יושב-ראש הוועדה, ברשותך. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי): << דובר_המשך >> שמענו בשעות - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אדוני היושב-ראש, אני פונה אליך, חבר הכנסת פוגל. << דובר_המשך >> צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי): << דובר_המשך >> שמענו בשעות שחלפו חצאי אמיתות, ובחלק מן המקרים עיוות של המציאות. מחרחרי הקונספציה סיפרו לנו על הפגיעה הבין-לאומית הצפויה בחיילינו, בלוחמי הכליאה. למחרחריה, הבין-לאומי הזה, חשובה יותר החופשה במלדיביים מההרתעה והענישה. אזרחי ישראל, המציאות השתנתה, ולשמחתי גם תפיסת הביטחון של בכירי מערכת הביטחון, בעיקר לאחר שעזבו אותנו אלה שהיו ממגיני הקונספציה. היום כל בכירי המערכת, מראש הממשלה דרך המוסד, השב"כ, מתאם השבויים והנעדרים וצה"ל, העידו על הצורך בקיומה של הצעת החוק, גם אם היו להם הערות לתוכן. שמענו במהלך היום גם את כל הטהרנים שסיפרו בקול רב כי יש עונש מוות בישראל. הם רק שכחו, כולם, לעדכן כי העונש לא התבקש אפילו לא פעם אחת מזה 62 שנים. האחרון שזכה להיגזר לעונש מוות היה אייכמן. הוא נמצא אשם ברצח יהודים ונתלה בבית הסוהר איילון. מאז התביעה, השופטים לא ביקשו ולא גזרו את דינו אפילו של מחבל אחד למוות, שגם יצא אל הפועל. החוק המונח בפנינו כולל שלושה מרכיבים עיקריים: על מחבל שרצח בנסיבות של מעשה טרור יוטל עונש מוות חובה כברירת – מוצע גם אם לא נדרש, מה שלא קיים בחוק של הנוח'בות; די ברוב של שופטים, ולא בפה אחד – זה העיקר השני; העיקר השלישי –האסיר הנידון למוות יוחזק באגף נפרד, והעונש יבוצע בתוך 90 יום מרגע ההודעה על גזר הדין, לאחר ערעור אוטומטי שיוגש על עצם האשמה, והוא יבוצע בבית סוהר על ידי שירות בתי הסוהר. גם זה לא מופיע בחוק של רוטמן ויוליה. המסר של החוק הזה מאוד ברור: מי שבוחר בדרך הטרור, מי שמרים יד על אזרחי ישראל מתוך כוונה להשמיד, ידע שיש לכך מחיר כבד, מחיר חד-משמעי, מחיר בלתי הפיך. יש מי שיאמרו: זה לא מוסרי. ואני כנבחר ציבור אומר: אין מוסרי יותר מהגנה על חיי אזרחינו. אין ערכי יותר ויהודי יותר וצודק יותר מהבטחת הזכות הבסיסית ביותר, הזכות לחיות. החוק הזה לא עומד לבדו. הוא חלק ממערך כולל של מאבק בטרור, צבאי, מודיעיני, אזרחי ומשפטי. הוא נדבך נוסף במאמץ לנצח במלחמת התקומה, במלחמה על הבית, במלחמה על העתיד, על שלום ילדינו ושלום נכדינו. חבריי חברי הכנסת, יש רגעים בהיסטוריה שבהם נדרשת הכרעה, לא רק פוליטית אלא ערכית. זה רגע כזה, ולכן אני קורא לכם: תתמכו בחוק. לא בשם הכעס, אלא בשם האחריות. לא בשם העבר, אלא בשם העתיד. אל תיכנעו ללחץ הבין-לאומי לכאורה, כי כל אותן מדינות שהיום מגנות את החוק לא היו איתנו ב-7 באוקטובר, לא היו איתנו כשנכנסנו לעזה, היו נגדנו כשנכנסנו ללבנון, לא הבינו את העוצמה בעם כלביא ולא מוכנות לקחת חלק בשאגת הארי. אצלם נולדים יותר מוחמדים ואחמדים מהנרי וג'ון, לכן הם לעולם לא ילכו יחד איתנו. חבריי חברי הכנסת מהאופוזיציה, אני פונה אליכם לא כאל יריבים פוליטיים אלא כאל מי שהמילים שלהם עצמם מהדהדות לא פעם באולם הזה. הגיע הזמן להפסיק להתחבא מאחורי משמעת סיעתית או בריתות עם מפלגות שחלק מחבריהן מחבקים מחבלים ולחזור לעקרונות שאתם עצמכם הצהרתם עליהם. נחשו מי אמר בשנת 2017 בהצעת חוק העונשין (תיקון – גזר דין עונש מוות למורשע ברצח בנסיבות טרור) כי את ההצבעה חייבים לסיים בעונש מוות? אתם יודעים מי אמר את זה? מירב בן ארי. מי אמר: אין חמור מלסייע לאויב בשעת מלחמה? חבר הכנסת אלעזר שטרן. אבל אותם מחבלים כנראה היום כבר לא חמוּרים – כנראה מעשיהם לא חמורים. מי אמר שעונש המוות כצורך חייב להתקיים במצבים דרמטיים? חבר הכנסת מאיר כהן. האם יש מצב דרמטי יותר, נורא ומזעזע מהמציאות שבה אנחנו חיים היום, חבר הכנסת מאיר כהן? מי הצהיר שרק עונש מוות הוא העונש הצודק והנכון לאורך כל הדרך? חבר הכנסת אביגדור ליברמן. הוא אמר כי כל מחבל ששוחט משפחה לא צריך לחזור הביתה, אבל הוא נותן למשחקים הפוליטיים לעצור את מה שהוא דרש במשך שנים. תארו לעצמכם שאפילו חברת הכנסת דבי ביטון אמרה שדינם של כל מחבלי החמאס הוא עונש מוות וכי זה מחייב שינוי חשיבה של הממשלה. פתאום כבר לא צריך לשנות את החשיבה. לא מעט חברי כנסת אמרו פה שהמחבלים הם בני מוות. לא תאמינו מי אמר את זה: בני גנץ, פנינה תמנו שטה, רם בן ברק, שלי טל מירון, אלון שוסטר, חילי טרופר וקארין אלהרר. אתם הגדרתם אותם ככה. אתם הבנתם שהם נבלים בני עוולה. אז אני מבקש מכם: אל תפקירו את הזירה למפלגות תומכות טרור. אל תיתנו ליד אחת לכתוב ציוצי תנחומים למשפחות וליד השנייה להצביע נגד החוק שימנע מהרוצחים להזדקן בכלא או להשתחרר בעסקה הבאה. אני קורא לכם: תהיו נאמנים לעצמכם, תהיו נאמנים להצהרות שלכם. הצביעו בעד עונש המוות. לסיום, אני רוצה לומר תודה רבה לשר לביטחון לאומי על הנחישות, על הגיבוי ועל הדאגה לעתידה של מדינת ישראל. לחברתי חברת הכנסת לימור סון הר מלך, אמרתי לך את זה הבוקר ואני אומר לך את זה שוב: הרגש שהכנסת בדיוני הוועדה, ההסתכלות האישית נתנה לנו נופך אחר כשהסתכלנו על הצעת החוק הזאת. לייעוץ המשפטי לוועדה, לעידו בן יצחק, לגלעד נוה, לאסף היזלר ולמירי פרנקל שור, וכמובן ליועצת המשפטית של הכנסת, עו"ד שגית אפיק, לכל אלה, ולהנהלת הוועדה בראשות לאה גופר, למיכל כהן ולדבורה אקסמן, שעזרו לנו לעשות את הדבר הבלתי-אפשרי הזה ולהביא את הצעת החוק לכאן; לצוות שלי, שהיה איתי בכל פינה; לכל מי שהרגיש כי לקח חלק בהיסטוריה הזאת שרשמנו יחד. אני יודע שלהצעת החוק הזו הוגשו הסתייגויות, ואני אבקש מחבריי חברי הכנסת להצביע נגד. יחד עם זה, אני מבקש להביא את עיקרי הדברים שהכתיב הייעוץ המשפטי לוועדה, כדי שנבין על מה מדובר בפירוט החוק. מחבלים שמועמדים כיום לדין בישראל בעבירה של רצח בנסיבות טרור צפויים לעונש המרבי הקיים כיום בחוק העונשין, מאסר עולם. בבתי המשפט הצבאיים ביהודה ושומרון העונש המרבי בעבירת רצח הוא כבר היום עונש מוות, בהתאם לצו בדבר הוראות ביטחון, אך בפועל מעולם לא נעשה שימוש בעונש הזה, מכמה סיבות שאפרט בהמשך. גם כאשר נגזר מאסר עולם על מחבלים שרצחו, הרי שבפועל במקרים רבים עונשם קצר בהרבה, משום שאותם מחבלים משתחררים לאחר מכן בעסקות שנערכות בעקבות פיגועי מיקוח. משמעות הדבר היא שדווקא בעבירות החמורות ביותר בספר החוקים עונשי המאסר מתקצרים ואינם הולמים את חומרת המעשים, והמחבלים הפוטנציאליים אינם ניצבים בפני הרתעה אמיתית, ביודעם שיוכלו להשתחרר מבית הסוהר בתוך שנים ספורות. במקרים שכבר אירעו בעבר, מחבלים שהשתחררו בעסקות כאלה חזרו לסורם וביצעו פיגועים נוספים. עד כמה שידיעתי משגת, אף אחד מהמחבלים שהשתחררו לא חזר להתנדב באף יחידת חילוץ – לא בכב"ה, לא במד"א, לא בזק"א ולא באיחוד הצלה. אם כן, הצעת החוק שאני מציג בפניכם נועדה לאפשר הטלת עונש מוות בעבירה של רצח שהוא מעשה טרור גם בישראל, וכן להסיר את החסמים בפני הטלת עונש מוות ביהודה ושומרון. כך יושגו כמה תכליות: ראשית, תוגבר ההרתעה כלפי מחבלים עתידיים, ובכך יתווסף כלי נוסף למלחמה בטרור. מחבל שיצא לבצע פיגוע ידע שהתוצאה לא תהיה שנים ספורות בכלא, אלא שבכך יסיים את חייו ובכך ייפגע התמריץ שלו לבצע את הפיגוע. כפועל יוצא מכך גם יצטמצם התמריץ לבצע פיגועי מיקוח, שכן אלה נועדו בדרך כלל לשחרר אסירים. מעבר לכך, גם מנקודת מבט פנימית שלנו – וכדאי שנקודת המבט הפנימית הזאת תתקיים – נוכל לדעת שהעונש שאנו מטילים מהווה גבול ראוי למעשיו הנפשעים של המחבל. אציין גם כי בעבר התנגדה מערכת הביטחון לשימוש בעונש מוות, ועל כן הנושא לא קודם, אך בעקבות אירועי 7 באוקטובר נערכה אצל כולם חשיבה מחודשת, ועמדת גופי הביטחון כיום היא לתמוך במהלך, בהיותו נדבך נוסף במאבק בטרור. אני חוזר שוב על המשפט הזה: בעקבות חשיבה מחודשת, שונתה עמדת גופי הביטחון, וכיום היא לתמוך במהלך בהיותו נדבך נוסף במאבק בטרור. יש לציין כי נציגי מערכת הביטחון שהופיעו בוועדה הבהירו כי לעמדתם לא כל המחבלים הפוטנציאליים יורתעו מהעונש וכי גלומים בו גם סיכונים, אך בבחינת התועלת האפשרית אל מול הנזק האפשרי, התועלת לעמדתם עולה על הנזק, ומשכך, הביעו תמיכה במהלך. למי שלא שמע, אני חוזר על זה פעם נוספת, כי אלה המשפטים החשובים: נציגי מערכת הביטחון שהופיעו בוועדה אמרו בצורה מאוד ברורה כי בבחינת התועלת האפשרית אל מול הנזק האפשרי, התועלת לעמדתם ולתמיכתם עולה על הנזק, ומשכך, הביעו תמיכה במהלך. מכובדיי, הוועדה בראשותי קיימה במהלך החודשים האחרונים עשרות דיונים בהצעת החוק. שמענו את עמדותיהם של חברי הכנסת, את גופי הממשלה הרלוונטיים, את גופי הביטחון, ארגונים, בני משפחות שכולות ואזרחים מן השורה. כמו כן שמענו סקירות אודות ההסדרים בעניין עונש מוות במדינות אחרות. כפי שאפשר לנחש, לא כל מי שהופיע בפני הוועדה תמך בהצעת החוק. היו שהתנגדו באופן עקרוני לעונש מוות, היו שסברו שההצעה לא תשיג את מטרותיה, והיו גם שהעירו בעניינים נקודתיים שונים לאורך הצעת החוק. על אף חילוקי הדעות שעלו בוועדה, קיבלנו חלק מההערות שנשמעו במהלך הדיונים והן הוטמעו בנוסח הצעת החוק. הצעת החוק כוללת כמה רכיבים. הרכיב המרכזי, שבא לידי ביטוי בסעיף 3 להצעת החוק, עניינו ההסדר ביהודה ושומרון. כפי שכבר ציינתי, כבר היום יש לפי הצו בדבר הוראות ביטחון עונש מוות בעבירת רצח ביהודה ושומרון, אך העונש הזה לא מיושם, הן משום שהתביעה לא נוהגת לבקש עונש מוות ובתי המשפט הצבאיים נמנעו מלהטיל אותו במקום שלא התבקש, והן משום שהדרישה בצו היא כי ההכרעה תהיה פה אחד. בפרשת הלינץ' ברמאללה – למי שהספיק לשכוח, למשל – דעת רוב השופטים הייתה כי יש להטיל עונש מוות, אך מאחר שההחלטה לא הייתה פה אחד, העונש שנגזר בסופו של דבר היה מאסר עולם. אתם מבינים? בגלל שלא היה פה אחד, כל אלה שהשתתפו בלינץ' ברמאללה לא נתלו כי לא היה פה אחד, אבל היה רוב. בהסדר שגיבשנו, ושיחול אך ורק על עבירת רצח בנסיבות של מעשה טרור כפי שהוא מוגדר בחוק המאבק בטרור, קבענו כי בית המשפט הצבאי יהיה רשאי לגזור עונש מוות גם אם התביעה לא ביקשה זאת, וכן כי לא תחול עוד הדרישה כי עונש המוות ייגזר על ידי השופטים פה אחד. הוראה נוספת שקבענו בעניין זה נוגעת להיקף שיקול הדעת של בית המשפט הצבאי. בתחילה סברנו כי יש לקבוע את עונש המוות בנסיבות אלה כעונש חובה, אך לאחר ששמענו את עמדות הגורמים השונים, קבענו כי עונש המוות יהיה ברירת המחדל, וכי ניתן יהיה לסטות ממנו ולגזור מאסר עולם רק בנסיבות מיוחדות ומטעמים חריגים ומיוחדים. עוד קבענו בעניין זה כי המפקד הצבאי באזור לא יוכל להקל בעונשו של מי שנגזר עליו עונש מוות, להמיר את העונש או לחון אותו. כמו כן קבענו הוראה ייחודית לעניין סמכות השיפוט של תושבי יהודה ושומרון שלפיה מקום העמדתם לדין – בבתי המשפט האזרחיים בישראל או בבתי המשפט הצבאיים ביהודה ושומרון – יהיה בהתאם למדיניות שיקבע שר הביטחון. גם פה חשוב להבהיר: שר הביטחון לא יקבע מה יהיו תוצאות המשפט או על איזה סעיף יועמד המחבל לדין. הדבר היחיד שהוא יקבע הוא איפה יועמד לדין אותו מחבל – בבתי המשפט האזרחיים בישראל או בבתי המשפט הצבאיים ביהודה ושומרון. באשר לדין בישראל, כפי שכבר ציינתי, כיום קובע חוק העונשין כי רצח בנסיבות של מעשה טרור כהגדרתו בחוק המאבק בטרור, דינו מאסר עולם חובה. בסעיף 6 להצעת החוק אנו מתקנים את חוק העונשין וקובעים כי דינו של רצח בנסיבות של מעשה טרור שנעשה במטרה לשלול את קיומה של מדינת ישראל יהיה עונש מוות או מאסר עולם. בעניין סמכותם של בתי המשפט לגזור עונש מוות אף אם התביעה לא ביקשה זאת, סעיף 4 להצעת החוק קובע, בדומה להסדר שקבענו לגבי בתי המשפט הצבאיים, כי גם בתי המשפט האזרחיים יהיו רשאים לעשות כן בעבירות שדינן מוות לפי חוק העונשין ולפי חוק למניעת פשע להשמדת עם – בדיוק אותו סעיף שעליו נתלה אייכמן. כלקח ממדינות העולם, שבהן עונש המוות מבוצע לעיתים שנים ארוכות לאחר מתן גזר הדין, וכדי למנוע מצב שבו שהייתו הממושכת של הנידון למוות בבית הסוהר תיצור בעצמה תמריץ לפיגוע מיקוח, קבענו בסעיף 5 להצעת החוק כי אם נגזר עונש מוות, אם זה יהיה בבית משפט צבאי ביהודה ושומרון ואם זה יהיה בבית משפט אזרחי בישראל, הוא יבוצע בתוך 90 ימים. עם זאת, כדי לאפשר גמישות משיקולים מדיניים וביטחוניים, אפשרנו לראש הממשלה, אם מצא סיבות מיוחדות, לפנות לבית המשפט שגזר את דינו של המחבל ולדחות את יישום גזר הדין בתקופות נוספות שלא יעלו על 180 ימים. פסק הדין יהיה סופי. הוא לא יחיה עוד 20 שנה כמו שזה קורה בארצות הברית. היבט נוסף שהסדרנו בהצעת החוק נוגע ליישום עונש המוות ולאופן החזקתם של הנידונים למוות. ההוראות הקבועות כיום בעניין זה בפקודת בתי הסוהר, בחלקן עוד על ידי המחוקק המנדטורי, מיושנות, והיה צורך בהתאמתן. חלק ניכר מההסדרים ששינינו בעניין זה נועד לשמור על ביטחונם של לוחמי הכליאה ששומרים על הנידונים למוות. לשם כך, קבענו כי זהות - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> הוא בשלבי סיכום. 40 דקות, 45 דקות, הוא מסיים. << דובר_המשך >> צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי): << דובר_המשך >> קבענו כי זהות הסוהרים העוסקים בנושא תהיה חסויה, וההיבטים השונים בנוהלי שב"ס בנושא יהיו אף הם חסויים. כך אנחנו מגינים על לוחמי הכליאה. גילוי מידע סודי בעניין זה יהיה עבירה פלילית. עוד קבענו כי הנידונים למוות יוחזקו בבית סוהר או באגף שקבע לכך הנציב בנפרד מאסירים אחרים, והגבלנו את האפשרות לבקרם. לפי ההצעה, הגישה לנידונים למוות תינתן רק לסוהר, איש דת שאישר מנהל בית הסוהר, מבקר רשמי מכוח כהונתו, מבקר רשמי שהשר לביטחון לאומי יסמיך לעניין זה, שני עורכי דין לכל היותר ורופא. נציב בתי הסוהר יהיה רשאי לאשר גישה של גורמים נוספים, בנסיבות מיוחדות ומטעמים מיוחדים שיירשמו. בעת ביצוע גזר הדין יהיו רשאים להיות נוכחים מנהל בית הסוהר, סוהרים שהדבר נדרש לשם מילוי תפקידם, נשיא בית המשפט שגזר את דינו של הנידון או שופט בבית המשפט כאמור, מבקר רשמי מכוח כהונתו, מבקר רשמי שהסמיך השר לעניין זה, רופא, וכן נציג משפחות נפגעי העבירה שבה הורשע הנידון למוות. זה לא חובה. כל אחד מהם רשאי לבקש להיות שותף, לראות את ההוצאה להורג. כדי לאפשר לנפגעי העבירה להיות מיודעים בהליכים, ערכנו גם את ההתאמות הנדרשות בחוק זכויות נפגעי עבירה. גם במקרה זה יהיה נציב בתי הסוהר רשאי לאשר את נוכחותם של גורמים נוספים, בנסיבות מיוחדות ומטעמים מיוחדים שיירשמו. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> הוא לא יפסיק עד שלא יהיה שקט במליאה. << דובר_המשך >> צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי): << דובר_המשך >> לבסוף, כפי שכבר ציינתי, אחת מתכליות החוק היא מניעת פיגועי מיקוח שתכליתם שחרור אסירים. כדי לצמצם עוד יותר את האפשרות לכך, תיקנו במסגרת סעיף 8 להצעת החוק את סעיף 8ב לחוק הממשלה, העוסק בסמכותה של הממשלה לשחרר אסירים מטעמים של ניהול יחסי החוץ של המדינה וביטחונה, וקבענו כי הממשלה לא תוכל להחליט על שחרורם של אסירים שהורשעו בעבירות שדינן מיתה, וכן חשודים ונאשמים בעבירות אלה. רבותיי, מכובדיי, חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, כפי שציינתי, קיימנו דיונים רבים, מאות שעות של דיונים בהצעת החוק, שמענו עמדות והערות רבות, וההסדר שהצגתי לפניכם גובש במחשבה רבה, עמוקה ויסודית. אני סבור שזהו הסדר ראוי שיסייע במאבק ארוך השנים של ישראל בטרור. להצעת החוק, כמו שכבר ציינתי, הוגשו הסתייגויות, אך אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. כמו כן, אני מבקש לציין באשר להסתייגות 1022, העוסקת בין היתר בסמכויות החנינה של נשיא המדינה, עמדת הממשלה היא לדחות את ההסתייגויות, שכן סעיף 11(ב) לחוק-יסוד: נשיא המדינה חל ממילא גם על מי שנשפט בבית משפט צבאי, בהיעדר סעיף שסייג את סמכותו זו של הנשיא. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> למה אתה אומר את זה? למה אתה משקר לכנסת? באמת, צביקה. << דובר_המשך >> צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי): << דובר_המשך >> אני מעולם לא אמרתי שאתה משקר. אל תתחיל גם אתה עכשיו, בבקשה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> הייעוץ המשפטי לכנסת והייעוץ המשפטי לממשלה ואתם טענתם את זה בתחילת הדרך. אתה לא מתבייש? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חבר הכנסת קריב. חבר הכנסת קריב. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> איזה בושה - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חבר הכנסת קריב. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> היועצת המשפטית של בית הנשיא באה וסברה את זה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חבר הכנסת קריב, אתה בקריאה ראשונה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חבר הכנסת קריב, אני פונה אליך. חבר הכנסת קריב, אני פונה אליך. << דובר_המשך >> צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, יש פה כאלה שלא מסוגלים באמת לאמץ את הדמוקרטיה. הם רק יודעים לצעוק על זה, אבל הם ייווכחו פה היום פעם נוספת שהדמוקרטיה עובדת. תודה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> יעלה ויסכם את הדיון השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. ועד שאדוני יתחיל, אני מבקש לקדם בברכה את חבריי הטובים ראש עיריית נוף הגליל רונן פלוט וראש עיריית אשקלון תומר גלאם, וראש עיריית עכו היוצא. היום הוא יום חגכם ויום חגם של תושביכם. מי ייתן ויזכו עוד ערים, כגון העיר לוד, לצדק הפואטי המתבקש הזה. חג שמח לכם. בבקשה, אדוני השר. << דובר >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשי הערים שנמצאים כאן, גם תומר, גם רונן, גם ראש עיריית עכו – אנשים שפעלו, עושים, פועלים למען התושבים שלהם, בגאווה גדולה, בהצלחה גדולה – אזרחי מדינת ישראל, בחודש אדר ב' תשע"א, 11 במרץ 2011, רצחו בני העוולה חכים ואמג'ד עוואד את בני משפחת פוגל מאיתמר. כשבוע לפני הפיגוע תצפת חכים עוואד על היישוב איתמר במטרה ללמוד את סידורי האבטחה במקום. לאחר מכן פנה עם אמג'ד לקרוב משפחה במטרה להשיג נשק לביצוע הפיגוע. הם הצטיידו בארבעה סכינים, שניים מהם באורך של 40 סנטימטר. המחבלים הגיעו לאיתמר בשעה 20:30, ליל שבת, דילגו מעל גדר היישוב. על פי התחקיר הראשוני שערך צה"ל, הגדר המקיפה את היישוב פעלה באופן תקין. חדירת המחבלים אכן הפעילה התרעה, אך הסייר שהגיע למקום לא זיהה שום דבר, ועל כן הוא הסיק שמדובר בהתרעת שווא. השניים נכנסו לתוך היישוב ובמשך כשעה וחצי הסתובבו כדי לאתר יעדים לטבח. תחילה הם פרצו לבית של אחת המשפחות, אך משנוכחו שהבית ריק, גנבו משם רובה מסוג M16, קליעים ואפוד ויצאו החוצה. הם הגיעו וראו את בית משפחת פוגל. באותו זמן בבית משפחת פוגל השמחה הייתה גדולה, מסיבת עונג שבת מרובת משתתפים. הילדים, ההורים, השכנים חגגו. לאחר שהמסיבה הסתיימה, חיכו בני העוולה הללו, חכים ואמג'ד עוואד, והמתינו עוד כשעה ארוכה. הם חיכו לראות שבני משפחת פוגל הולכים לישון, ואז הם נכנסו לחדר ההורים ורצחו את אבא אהוד, שנלחם איתם ונאבק בהם עד טיפת דמו האחרונה. הם רצחו גם את אימא רותי, שניסתה להיאבק, לצעוק, לצרוח, ונלחמה בהם אף היא עד טיפת הדם האחרונה. הם רצחו את ההורים, אבל לא הסתפקו בכך. הם נכנסו לחדר הילדים ובדקירות סכין רצחו את יואב בן העשר. אמג'ד וחכים רצחו אחרי זה גם את אלעד בן הארבע בדקירות ובחניקה. לאחר שהם כבר ביצעו את זממם, הם יצאו החוצה ושמעו בכי של תינוקת, בכי של הדס הקטנה בת השלושה חודשים. הם חזרו ורצחו גם את הדס הקטנה. הגיעה שעת הדין. קול דמי אחינו ואחיותינו זועק מן האדמה, והיום, היום, אנחנו עושים צדק היסטורי. היום אנחנו משיבים בציווי ברור. היום אנחנו מרתיעים. היום אנחנו מחזירים את הגאווה לעם ישראל. היום אנחנו מחזירים את השפיות למדינת ישראל. חוק עונש מוות למחבלים, שחבריי ואני מעוצמה יהודית הובלנו, הוא חוק היסטורי שמשנה את תמונת המצב. היום בראש ובראשונה אומרת הכנסת שמי שרצח וטבח ושחט ועשה זאת ממניע לאומני, אין עוד צורך בעמדת היועמ"שית כדי שיוצא להורג. במשך שנים חיכינו לעמדה של היועצת המשפטית לממשלה, חיכינו לעמדה של הפרקליטות, אבל זו בוששה לבוא. ברירת המחדל היא עונש חובה. יש גם סייג של נימוקים מיוחדים, אבל עונש בלי הגבלות, לא של שלושה שופטים בדרגה מסוימת, לא של גזר דין פה אחד – גם ברוב רגיל, גם ללא בקשת היועמ"שית. אפשר, ולמעשה זו ברירת המחדל, להביא לעונש מוות אנשים כמו אמג'ד וחכים. הכלל הוא עונש המוות; החריג הוא מאסר עולם. זה המקום לומר שהדברים האלה מביאים לצדק היסטורי. אדוני שר הביטחון, שמעתי היום שבאיחוד האירופי מאוד לא אוהבים את ההצעה הזאת. ואני אומר להם: בטח שאתם לא אוהבים. אתם לא אוהבים שישראל מגינה על עצמה; אתם לא אוהבים שישראל מגינה על גבולותיה; אתם לא אוהבים שצה"ל שומר על האזרחים שלנו; אתם לא אוהבים שאנחנו עושים אזורי ביטחון; אתם לא אוהבים שאנחנו עומדים על נפשנו; אתם לא אוהבים לראות אותנו חיים ומשגשגים. יש גורמים באיחוד הזה שאולי אוהבים לראות אותנו כמו שהיינו ב-7 באוקטובר. יש שם גורמים, באיחוד האירופי הזה, שאולי רוצים אותנו שקטים, שותקים וחוטפים, ועוד פעם חוטפים, ועוד פעם חוטפים. הצביעות הזאת, הדו-פרצופיות הזאת, הדאגה לזכויות אזרח כשמדובר בזכויות של מחבלים ארורים, כשמדובר בבני עוולה, כשמדובר בכאלה שעל פי החוק, הדין, הצדק והיושר יש לעשות להם משפט ולשלוח אותם להורג, היא פשוט לא נתפסת. אנחנו רואים בכל מיני מדינות באזור שלנו, אם זה בסוריה, אם זה באיראן, אם זה במקומות אחרים, הפרות שיטתיות של זכויות אדם, הוצאה להורג של עשרות אלפים. נמצאים כאן בני העדה הדרוזית. מה א-שרע עשה לדרוזים? גזר שפמים, התעלל, אנס, פגע, תקף – לא שמענו ציוץ מהאיחוד האירופי, אבל כן אנחנו שומעים אותם במקרה הזה. ואנחנו אומרים להם מכאן, מכנסת ישראל: אנחנו עומדים על נפשנו, ואנחנו עושים היום היסטוריה. זה המקום לומר תודה לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. תודה לך, אדוני ראש הממשלה. תודה לך גם על החוק הזה ותודה לך על השותפות, על ההובלה, על הזכות שיש לנו להיות בממשלה שלך. אתה יודע, לפעמים היו בינינו מחלוקות, אבל לשבת בחודשים האחרונים ולראות אותך, איך אתה מנהל, איך אתה מוביל, איך כל מה שאמרת בנושא האיראני קורה ומתגשם, איך אתה סוחב את כל הספינה הזאת – זה רק להגיד תודה. תודה גם לשר הביטחון, שיושב כאן לידך, שלנו יש את הזכות לשבת גם איתו ולראות אותו, את הפעילות שלו, את העשייה שלו, את האכפתיות שלו, את השינוי הכל-כך גדול שקורה בצבא ההגנה לישראל. תודה, ישראל. תודה לכל חבריי בקואליציה, לכל ראשי הקואליציה. צריך להגיד תודה רבה לכל גורמי הביטחון שבאו, אחד אחרי השני, שירות הביטחון הכללי, צה"ל, משטרה, שב"ס, וכולם כולם דיברו על הצורך בלהרתיע, על הצורך – שהחוק הזה הוא כל כך חשוב. אני רוצה להגיד תודה לחברי ניסים ואטורי, שותף נאמן בחוק הזה. איפה ניסים? הוא שותף נאמן בחוק, וכמובן לחברת הכנסת המדהימה שלנו, סגנית יושב-ראש הכנסת לימור סון הר מלך, הנשמה המדהימה - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> נחכה עם מחיאות הכפיים בשפע אחרי ההצבעה, בעזרת השם. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> - - שהובילה ופעלה ועשתה, וברגע המרגש הזה היא סוגרת מעגל. כולכם יודעים מה עבר על לימור, כולכם יודעים שבעלה נרצח לנגד עיניה על ידי טרוריסטים בני עוולה, כולכם יודעים שהיא נפצעה קשה, ובעוז, באמונה ובנחישות ממשיכה את העשייה. לימור, את היום סוגרת מעגל, ובראש ובראשונה אני שמח עבורך. אני שמח גם עבורך, יושב ראש-הוועדה לביטחון לאומי צביקה פוגל, האיש, האדם, העשייה. שעות על גבי שעות, עשרות שעות, מאות שעות, השקעת בחוק הזה, השקעת את הנשמה, ובעיקר – נתת את הלב. תודה לכל חבריי בעוצמה יהודית: לשר יצחק וסרלאוף הנפלא והאגדי; לשר עמיחי אליהו התותח והמקסים; ליושב-ראש ועדת הפנים קרויזר, שעושה ונותן ומקדיש. אני רוצה להגיד לך תודה ליושב-ראש הקואליציה. איפה אופיר כץ? אופיר, אני ממש ממש מעריך את השותפות. אתה מוביל. ואני רוצה להגיד לך שיש לך כל כך הרבה זכויות, לא רק בהצעה הזאת אלא במה שאנחנו עושים כאן ערב אחרי ערב. עם ישראל זכה בנציגי ציבור כמוך. תודה לכל הצוותים שלנו – לדוד בבלי, לחנמאל דורפמן, לרוני מנהלת הסיעה, לטויבי ולכל מי שהיה שותף לדבר הזה. חבריי חברי הכנסת, היום הזה אנחנו מגיעים, מגיעים להישגים גדולים ולאירוע היסטורי. שמנו סוף לחגיגת הטרור בתאים, עשינו בבתי הסוהר שינוי של ממש: שללנו מהם את תנאי הלוקסוס, ביטלנו את תפריטי הגורמה, צמצמנו את מרחב המחיה שלהם, פירקנו את חלוקת האגפים לפי שיוך ארגוני, חמאס-פתח, כדי למנוע התארגנות פוליטית בתוך הכלא, הפסקנו את רכישת הקנטינה ואת חפלות הבישולים, הגבלנו את זמן המקלחות, הפסקנו את הלימודים האקדמיים ואת הניתוחים האסתטיים, צמצמנו למינימום את המפגש שלהם עם העולם החיצון. השארנו להם את המינימום של המינימום של המינימום של המינימום. אבל היום עלינו. היום אנחנו עולים דרגה נוספת. היום אנחנו מבהירים להם שמי שביקש ומבקש להשמידנו לא רק לא יזכה לחופשות, לא רק לא יזכה לתנאים של בית מלון. אם עד היום מחבל שרצח יהודי חשב שהוא יצא מהכלא עם תואר אקדמי, אם עד היום מחבל שרצח דרוזי או צ'רקסי, או נוצרי או ערבי – הם רוצחים גם ערבים – חשב שיהיה לו בית מלון הכול כלול, זה הולך להיגמר. מי שטבח, מי שאנס, מי ששרף, מי שביתר תינוקות, מי שפגע, הוציא את עצמו מקהילת בני האנוש, ואין לו מקום בינינו. מהיום ידע כל מחבל וידע העולם כולו: מי שנוטל חיים, מדינת ישראל תיטול את חייו. הצדק הזה צריך להיראות ולהיעשות, וממחר בבוקר, בעזרת השם יתברך, הוא ייעשה. חבריי חברי הכנסת, זה לא סוד שחמאס מזהה בי איום. חוליות המוות נשלחו פעם אחר פעם, גם מצד איראן וגם מצד חמאס, להרוג אותי. אבל האיומים על החיים שלי רק מוכיחים שהם מבינים שאנחנו לא מרכינים ראש. ככל שהם מאיימים יותר, הם מפחדים יותר. הם יודעים שעידן ההתקפלות הסתיים. לדם הקדוש שנשפך יש תג מחיר. אנחנו היום – הכנסת הולכת לגבות אותו. "והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם". חבריי חברי הכנסת, אנחנו עושים היסטוריה, אתה, אנחנו – כולנו שותפים להיסטוריה הזאת, ובשם השם נעשה ונצליח. עם ישראל חי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. אם אפשר בבקשה להמתין עם מחיאות הכפיים. יש להן מקום נכבד, אבל לאחר שלב ההצבעות, כפי הנהוג והמקובל כאן. חברות וחברי הכנסת היקרים, אנו נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק עונש מוות למחבלים, התשפ"ו–2026. להלן רשימת המסתייגים: קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון, ירון לוי ועדי עזוז; קבוצת סיעת כחול לבן – המחנה הממלכתי – חברי הכנסת בנימין גנץ, פנינה תמנו, חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, אורית פרקש הכהן, אלון שוסטר, איתן גינזבורג ויעל רון בן משה; קבוצת סיעת ישראל ביתנו – חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; קבוצת סיעת חד"ש-תע"ל – חברי הכנסת איימן עודה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף וסמיר בן סעיד; קבוצת סיעת רע"מ – חברי הכנסת מנסור עבאס, ווליד טאהא, ואליד אלהואשלה, אימאן ח'טיב יאסין ויאסר חוג'יראת; קבוצת סיעת העבודה – חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן מרום. ראשית, ברשותכם, אנחנו נתחיל עם הצבעות על הסתייגויות. מרכזת האופוזיציה, יש נציגות של אופוזיציה? יופי, ברוכה הבאה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> בושה וחרפה - - - שתדע שמוציאים אותי ממועצת אירופה בגלל - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מירב, חברת הכנסת מירב בן ארי, היית ברשות דיבור, קיבלת אותה. קיבלת את רשות הדיבור במלוא העוצמה. היכן המיקרופון שלך? חברת הכנסת בן ארי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו מצביעים את ההצבעה הזאת שמית. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אוקיי, אבל על מה? סליחה, רק רגע. עד שמרכזת האופוזיציה תחליט ותודיע על מה אנחנו מצביעים, אני מבקש לציין כי כל ההסתייגויות שלא נצביע עליהן, מוסרות. אנחנו מבהירים זאת למען הסר ספק. זה הזמן שבו את תצטרכי להודיע על מה את מבקשת שנצביע. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 255. זה מביא את סעיף 1 - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> היא תגיד, ואז אני אגיד מה המשמעות. אני אגיד מה המשמעות, בסדר? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אין בעיה, אין בעיה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני מודיע בזאת שלאחר הסיכומים בין האופוזיציה לקואליציה – או שלא – היא הודיעה ואתה שמעת זאת, בסדר. אנחנו מצביעים הצבעה שמית על סעיף 1 כנוסח הוועדה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 1 ו-2. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 1 ו-2 צמוד? אוקיי. אנחנו נצביע על סעיף 1 וסעיף 2 כנוסח הוועדה. ההצבעה תהיה הצבעה שמית. בבקשה, אדוני המזכיר. הצבעה שמית << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – בעד ינון אזולאי – בעד דן אילוז – בעד ואליד אלהואשלה – נוכח ואינו משתתף בהצבעה קארין אלהרר – נגד עמיחי אליהו – בעד זאב אלקין – בעד משה ארבל – בעד יעקב אשר – נגד אביחי אברהם בוארון – בעד אוריאל בוסו – בעד מישל בוסקילה – בעד דבי ביטון – נגד חיים ביטון – אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – בעד בועז ביסמוט – בעד ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – נגד רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – בעד סמיר בן סעיד – נגד יואב בן צור – בעד ניר ברקת – בעד ששון ששי גואטה – בעד טלי גוטליב – בעד יצחק גולדקנופ – אינו נוכח מאי גולן – בעד איתן גינזבורג – אינו נוכח גילה גמליאל – בעד בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – נגד סימון דוידסון – נגד אבי דיכטר – בעד גלית דיסטל אטבריאן – בעד אלי דלל – בעד שלום דנינו – בעד אריה מכלוף דרעי – בעד עמית הלוי – בעד שרן מרים השכל – בעד ניסים ואטורי – בעד מיכל מרים וולדיגר – בעד יצחק שמעון וסרלאוף – בעד יאסר חוג'יראת – נגד אימאן ח'טיב יאסין – נגד אכרם חסון – בעד ווליד טאהא – נגד בועז טופורובסקי – נגד משה טור פז – נגד אחמד טיבי – נגד יוסף טייב – בעד אוהד טל – בעד יעקב טסלר – אינו נוכח חילי טרופר – אינו נוכח מאיר כהן – נגד מירב כהן – נגד עופר כסיף – נגד אופיר כץ – בעד ישראל כץ – בעד רון כץ – נגד יוראי להב הרצנו – נגד ירון לוי – אינו נוכח מיקי לוי – נגד יריב לוין – בעד נעמה לזימי – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – נגד טטיאנה מזרסקי – נגד מרב מיכאלי – נגד שלי טל מירון – נגד יונתן מישרקי – בעד חנוך דב מלביצקי – בעד יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – בעד צגה מלקו – בעד אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – בעד שרון ניר – אינה נוכחת בנימין נתניהו – בעד יואב סגלוביץ' – נגד << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חבר הכנסת קריב, אני רוצה להזכיר לך שאתה בקריאה ראשונה, בסדר? אל תגרום לי לעבור שלב. תודה. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) יבגני סובה – אינו נוכח צבי ידידיה סוכות – בעד משה סולומון – בעד לימור סון הר מלך – בעד אופיר סופר – בעד אורית מלכה סטרוק – בעד משה סעדה – בעד מנסור עבאס – נגד עפיף עבד – בעד איימן עודה – נגד עדי עזוז – נגד חוה אתי עטייה – בעד חמד עמאר – אינו נוכח צביקה פוגל – בעד עודד פורר – בעד יצחק פינדרוס – נגד משה פסל – בעד מאיר פרוש – נמנע יסמין פרידמן – נגד אורית פרקש הכהן – נגד מטי צרפתי הרכבי – נגד אריאל קלנר – בעד יצחק קרויזר – בעד גלעד קריב – נגד שלמה קרעי – בעד אליהו רביבו – בעד שמחה רוטמן – בעד יעל רון בן משה – אינה נוכחת אפרת רייטן מרום – נגד אלון שוסטר – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – בעד אלעזר שטרן – נגד מיכל שיר סגמן – נגד נאור שירי – נגד אושר שקלים – בעד עאידה תומא סלימאן – נגד פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> נעבור, אדוני המזכיר, לסיבוב השני של ההצבעה. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח חיים ביטון – אינו נוכח יצחק גולדקנופ – אינו נוכח בנימין גנץ – נגד יעקב טסלר – אינו נוכח חילי טרופר – נגד ירון לוי – אינו נוכח אביגדור ליברמן – בעד יוליה מלינובסקי – בעד אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – אינה נוכחת יבגני סובה – בעד חמד עמאר – אינו נוכח יעל רון בן משה – נגד אלון שוסטר – נגד פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> האם יש באולם מי שטרם מימש את זכותו להצביע ומבקש לעשות כן? האם יש? מי? כן, בבקשה, חבר הכנסת איתן גינזבורג. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשם חבר הכנסת) איתן גינזבורג – נגד << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אוקיי. האם יש עוד מי באולם שטרם מימש את זכותו? לא? תמה ההצבעה. אלו הן תוצאות ההצבעה: בעד – 62, 47 מתנגדים, אחד נמנע. אשר על כן, אני קובעת בזאת כי סעיפים 1 ו-2, כנוסח הוועדה, התקבלו. אנחנו נעבור להצביע על הסתייגות מס' 255, לסעיף 3. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 255 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 37 בעד, 58 נגד, אחד נוכח. אשר על כן, אני קובע בזאת כי ההסתייגות לא צלחה את תהליך ההצבעה, ואשר על כן תוסר מסדר-יומה של הכנסת. ההסתייגות הבאה – 257, גם כן לסעיף 3. הצבעה. הצבעה על ההסתייגות. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> תגיד מה זה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> הצבעה על ההסתייגות. הצבעה מס' 2 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 257 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 37 בעד, 57 מתנגדים. אשר על כן, אני מודיע בזאת כי גם ההסתייגות הזאת הוסרה מסדר-יומה של הכנסת. ההסתייגות הבאה – 258. אנחנו נצביע על הסתייגות 258. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 258 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 38 בעד, 57 מתנגדים, שני נוכחים. אשר על כן, אני קובע בזאת כי גם הסתייגות זו תוסר. ההצבעה הבאה – 714. אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 714. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 714 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 34 בעד, 57 מתנגדים. אשר על כן, אני מודיע בזאת כי גם הסתייגות זאת הוסרה. על מה אנחנו מצביעים עכשיו, גברתי?. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 716. אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 716. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 716 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 34 בעד, 57 מתנגדים. גם הסתייגות זאת הוסרה. על מה אנחנו נצביע עכשיו? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 716. סליחה. 714 הצבעת, אני יודעת – 714, 716 – 914. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 914, אוקיי. אנחנו מצביעים כעת על הסתייגות מס' 914. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 914 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 34 בעד, 57 מתנגדים. אשר על כן אני מודיע בזאת כי גם הסתייגות זאת תוסר מסדר-יומה של הכנסת. על מה נצביע כעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> עשינו 914. עכשיו 916. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> נצביע כעת על הסתייגות מס' 916. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 916 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 44 בעד, 57 מתנגדים. גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת. נצביע כעת על הסתייגות מס' 917. הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 917 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 31 בעד, 57 מתנגדים, אחד נוכח. אשר על כן, אני מודיע בזאת כי גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת. נצביע כעת על הסתייגות מס' 998. הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 998 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 35 בעד, 57 מתנגדים, שני נוכחים. אשר על כן, אני מודיע בזאת כי גם הסתייגות זו תוסדר מסדר-יומה של הכנסת. נצביע כעת על הסתייגות מס' 1003. הצבעה. הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 1003 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 33 בעד, 57 מתנגדים. אשר על כן, אני מודיע בזאת כי גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת. נצביע כעת על הסתייגות מס' 1004. הצבעה. הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 1004 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 35 תומכים, 57 מתנגדים, נוכח אחד. אשר על כן, אני מודיע בזאת כי גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת. נצביע כעת, חברות וחברי הכנסת, על הסתייגות מס' 1011. הצבעה. הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 1011 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 38 בעד, 57 מתנגדים. אשר על כן, אני מודיע בזאת כי גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת. נצביע כעת על הסתייגות מס' 1012. הצבעה. הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 1012 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 38 תומכים, 57 מתנגדים. אשר על כן, אני מודיע בזאת כי גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת. נצביע כעת על הסתייגות מס' 1013. הצבעה. הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 1013 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 38 בעד, 57 מתנגדים. אשר על כן, אני מודיע בזאת כי גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת. נצביע כעת על הסתייגות מס' 1022. הצבעה. הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 1022 נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 38 בעד, 57 מתנגדים. גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> עכשיו אני עוברת להסתייגות 1042. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> נצביע כעת על סעיף 3 כנוסח הוועדה. חברות וחברי הכנסת, אני מבהיר שוב: אנו מצביעים כעת על סעיף 3 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 16 בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 62 בעד, 48 מתנגדים. אשר על כן, אני מודיע בזאת כי סעיף 3, כנוסח הוועדה, עבר בהצלחה. נצביע כעת על הסתייגות מס' 1042. הצבעה. הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 1042 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 44 בעד, 57 מתנגדים. אשר על כן, אני מודיע בזאת כי גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 1087. שים לב. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> נצביע כעת על סעיף 4, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 18 בעד סעיף 4, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף 4, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 62 בעד, 48 מתנגדים. סליחה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא הצביע בטעות במקום שלא שלו. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אוקיי. זה לא משנה את התוצאות, מייד נטפל בזה. 62 בעד, 48 מתנגדים. אשר על כן, אני מודיע בזאת כי גם סעיף 4, כנוסח הוועדה, עבר בהצלחה. אנחנו מצביעים כרגע על הסתייגות לאחר סעיף 4. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> סיימת, אתה בסעיף 5. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אוקיי. נצביע כעת על הסתייגות מס' 1087. הצבעה מס' 19 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 1087 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 38 בעד, 57 מתנגדים. אשר על כן, אני מודע בזאת כי גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת. אנחנו מצביעים כעת על הסתייגות מס' 1106. הצבעה. הצבעה מס' 20 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 1106 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 34 תומכים, 57 מתנגדים. אשר על כן, אני מודיע בזאת כי גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת. אנחנו מצביעים כעת על הסתייגות מס' 1107. הצבעה. הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגות– 39 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 1107 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 39 בעד, 57 מתנגדים. אשר על כן, אני מודיע בזאת כי גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 1125. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אנו נצביע כעת על הסתייגות 1125. הצבעה. הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 1125 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 34 תומכים, 57 מתנגדים, שני נוכחים. אשר על כן, אני מודיע בזאת כי גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת. מה ההסתייגות הבאה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 1136. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 1136. אז אנחנו נצביע קודם כול על סעיף 5 כנוסח הוועדה. חברות וחברי הכנסת, אנו עוברים כעת להצביע על סעיף 5 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 23 בעד סעיף 5, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף 5, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 62 בעד, 48 מתנגדים. אשר על כן, אני מודיע בזאת כי סעיף 5, כנוסח הוועדה, עבר. אנחנו נעבור להצביע על הסתייגות לסעיף 6, מס' 1136. הצבעה. הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 56 נמנעים – אין הסתייגות 1136 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 39 בעד, 56 מתנגדים. אשר על כן, אני מודיע בזאת כי גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת. הסתייגות 1137. אנחנו נצביע כעת על הסתייגות מס' 1337. הצבעה. הצבעה מס' 25 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 1337 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 38 תומכים, 57 מתנגדים. אשר על כן, אני מודיע בזאת כי גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת. 1138. אנו מצביעים כעת על הסתייגות מס' 1138. הצבעה הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 1138 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 34 תומכים, 57 מתנגדים. אשר על כן, אני מודיע בזאת כי גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת. אנחנו מצביעים כעת על הסתייגות מס' 1141. הצבעה. הצבעה מס' 27 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 1141 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 34 בעד, 57 מתנגדים. אשר על כן, אני מודיע בזאת כי גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת. אנחנו נצביע כעת על הסתייגות מס' 1152. הצבעה. הצבעה מס' 28 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 1152 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 38 תומכים, 57 מתנגדים. אשר על כן, אני מודיע בזאת כי גם הסתייגות זו תוסר מסדר אומה של הכנסת. אנו נצביע כעת על הסתייגות מס' 1153. הצבעה. הצבעה מס' 29 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 1153 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 38 תומכים, 57 מתנגדים. אשר על כן, אני מודיע בזאת כי גם הסתייגות זאת תוסר מסדר-יומה של הכנסת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אוקיי, שים לב, 1161. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אוקיי, זאת אומרת שאנחנו כרגע מצביעים ראשית על סעיף 6 כנוסח הוועדה. חברות וחברי הכנסת, אנו עוברים להצביע על סעיף 6 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 30 בעד סעיף 6, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף 6, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 62 בעד, 48 מתנגדים. אשר על כן, אני קובע בזאת כי גם סעיף 6, כנוסח הוועדה, עבר. אנו נצביע כעת על הסתייגות מס' 1161. הצבעה. הצבעה מס' 31 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 1161 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 39 בעד, 57 מתנגדים. אשר על כן, אני מודיע בזאת כי גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 1196. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אז אנו נצביע כעת על סעיף 7 כנוסח הוועדה. חברות וחברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על סעיף 7 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 32 בעד סעיף 7, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף 7, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 62 בעד, 48 מתנגדים. אשר על כן, אני מודיע בזאת כי גם סעיף 7, כנוסח הוועדה, עבר. חברות וחברי הכנסת, אנו נצביע כעת על הסתייגות מס' 1196. הצבעה. הצבעה מס' 33 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 1196 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 44 תומכים, 57 מתנגדים. אשר על כן, אני מודיע בזאת כי גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 1232. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אז אנו נצביע כעת על סעיף 8 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 34 בעד סעיף 8, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף 8, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 62 בעד, 48 מתנגדים. אשר על כן, אני שמח להודיע בזאת כי גם סעיף 8, כנוסח הוועדה, עבר. חברות וחברי הכנסת, אנו עוברים להצביע כעת על הסתייגות מס' 1232. הצבעה. הצבעה מס' 35 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 1232 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 34 בעד, 57 מתנגדים. אשר על כן, אני מודיע בזאת כי גם ההסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת. חברות וחברי הכנסת, אנו נצביע כעת על הסתייגות מס' 1234. הצבעה. הצבעה מס' 36 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 1234 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 34 בעד, 57 מתנגדים. אשר על כן, אני מודיע בזאת כי גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת. חברות וחברי הכנסת היקרים, אנו נעבור להצבעה על סעיף 9 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 37 בעד סעיף 9, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף 9, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 62 בעד, 48 מתנגדים. אשר על כן, אני מודיע בזאת כי גם סעיף 9, כנוסח הוועדה, עבר. ששש. רכזת האופוזיציה, אנא ממך, אפשרי לנו להמשיך את קידום ההצבעה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הוא קרא לי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> הוא קרא לך וענית לו. הוא קרא לך בלחש, ענית לו בקול רם. מיצינו. חברות וחברי הכנסת, אני קובע בזאת כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. חברות וחברי הכנסת היקרים, אנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק עונש מוות למחבלים, התשפ"ו–2026. בקריאה השלישית. הצבעה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, לא, ממש לא. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> שמית. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חבר'ה, שנייה. בסדר, זו עדיין הצבעה. זו עדיין הצבעה. ההצבעה תהיה הצבעה שמית. ברשותך, אדוני המזכיר, החל בבקשה את תהליך ההצבעה. הצבעה שמית << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> נתניהו, אתה פחדן. איך תנצח את החמאס? << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) אמיר אוחנה – בעד ינון אזולאי – בעד דן אילוז – בעד ואליד אלהואשלה – נגד קארין אלהרר – נגד << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> ראש ממשלה פחדן. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) עמיחי אליהו – בעד זאב אלקין – בעד משה ארבל – בעד יעקב אשר – נגד אביחי אברהם בוארון – בעד אוריאל בוסו – בעד מישל בוסקילה – בעד דבי ביטון – נגד חיים ביטון – אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – בעד בועז ביסמוט – בעד ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – נגד רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – בעד סמיר בן סעיד – נגד יואב בן צור – בעד ניר ברקת – בעד ששון ששי גואטה – בעד טלי גוטליב – בעד יצחק גולדקנופ – אינו נוכח מאי גולן – בעד איתן גינזבורג – נגד << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> שקט, בבקשה, במליאה. שקט. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) גילה גמליאל – בעד בנימין גנץ – נגד משה גפני – נגד סימון דוידסון – נגד אבי דיכטר – בעד גלית דיסטל אטבריאן – בעד אלי דלל – בעד << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אנא אפשרו למזכיר הכנסת לקרוא בשמות, בבקשה. שקט במליאה. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) שלום דנינו – בעד אריה מכלוף דרעי – בעד עמית הלוי – בעד שרן מרים השכל – בעד ניסים ואטורי – בעד מיכל מרים וולדיגר – בעד יצחק שמעון וסרלאוף – בעד יאסר חוג'יראת – נגד אימאן ח'טיב יאסין – נגד אכרם חסון – בעד ווליד טאהא – נגד בועז טופורובסקי – נגד משה טור פז – נגד אחמד טיבי – נגד יוסף טייב – בעד אוהד טל – בעד יעקב טסלר – אינו נוכח חילי טרופר – נגד מאיר כהן – נגד מירב כהן – נגד עופר כסיף – נגד אופיר כץ – בעד ישראל כץ – בעד רון כץ – נגד יוראי להב הרצנו – נגד ירון לוי – אינו נוכח מיקי לוי – נגד יריב לוין – בעד נעמה לזימי – נגד אביגדור ליברמן – בעד יאיר לפיד – נגד טטיאנה מזרסקי – נגד מרב מיכאלי – נגד שלי טל מירון – נגד יונתן מישרקי – בעד חנוך דב מלביצקי – בעד יוליה מלינובסקי – בעד מיכאל מלכיאלי – בעד צגה מלקו – בעד אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – בעד שרון ניר – אינה נוכחת בנימין נתניהו – בעד << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> עבד של כהניסטים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> שקט, בבקשה, במליאה. שקט במליאה. חבר הכנסת קריב. חבר הכנסת קריב, קריאה ראשונה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הוא כהניסט, הוא עבריין. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, קריאה ראשונה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> ראש ממשלה כהניסט - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חבר הכנסת קריב, אתה בקריאה ראשונה. חבר הכנסת קריב, קריאה שנייה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> עבד של כת, מריונטה של כהניסטים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חבר הכנסת. אנחנו ממשיכים בהצבעה, בבקשה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> תעיפי אותו, שיעוף. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חבר הכנסת קריב, אתה בקריאה שנייה. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – בעד צבי ידידיה סוכות – בעד משה סולומון – בעד << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חבר הכנסת קריב, קריאה שלישית. להוציא אותו החוצה, בבקשה. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> אנחנו באמצע הצבעה. אחרי שהוא יצביע. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אי-אפשר? תמשיך בהצבעה, סליחה. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> הוא חייב להצביע. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> כן, כן. לא, לא, אחרי ההצבעה. תשאירו אותו להצבעה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) לימור סון הר מלך – בעד אופיר סופר – בעד אורית מלכה סטרוק – בעד משה סעדה – בעד מנסור עבאס – נגד עפיף עבד – בעד איימן עודה – נגד עדי עזוז – נגד חוה אתי עטייה – בעד חמד עמאר – אינו נוכח צביקה פוגל – בעד עודד פורר – בעד יצחק פינדרוס – נגד משה פסל – בעד מאיר פרוש – נמנע יסמין פרידמן – נגד אורית פרקש הכהן – נגד מטי צרפתי הרכבי – נגד אריאל קלנר – בעד יצחק קרויזר – בעד גלעד קריב – נגד << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לך לבארי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> החוצה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> עבד של כהניסטים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> להוציא החוצה את חבר הכנסת קריב. הוא כבר בקריאה שלישית, אבל הוא היה צריך להצביע. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> פחדן בן פחדן. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בבקשה. (חבר הכנסת גלעד קריב יוצא מאולם המליאה.) << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) שלמה קרעי – בעד אליהו רביבו – בעד שמחה רוטמן – בעד יעל רון בן משה – נגד אפרת רייטן מרום – נגד אלון שוסטר – נגד קטי קטרין שטרית – בעד אלעזר שטרן – נגד מיכל שיר סגמן – נגד נאור שירי – נגד אושר שקלים – בעד עאידה תומא סלימאן – נגד פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> האם יש מישהו מחברי הכנסת? אנחנו בסבב שני של הקראה. בבקשה. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח חיים ביטון – אינו נוכח יצחק גולדקנופ – אינו נוכח << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חברת הכנסת תומא סלימאן, קריאה ראשונה. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חברת הכנסת תומא סלימאן, קריאה שנייה. את בקריאה שנייה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> החוצה. (חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן יוצאת מאולם המליאה.). << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) יעקב טסלר – אינו נוכח ירון לוי – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – אינה נוכחת חמד עמאר – אינו נוכח פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> האם יש מי מחברי הכנסת שמבקש להצביע? תמה ההצבעה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> כל הכבוד, גברתי היו"ר. שידעו המחבלים מה דינם, מה דינם של מחבלים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לימור, מחזקים אותך. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בעד חוק עונש מוות – 62, 48 מתנגדים, נמנע אחד. אני קובעת כי הצעת חוק עונש מוות למחבלים, תשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, והחוק ייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. עם ישראל חי. (מחיאות כפיים) << קריאה >> קריאות: << קריאה >> אמן. לימור, יישר כוח. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני רוצה להודות לכל השותפים. לך, אדוני ראש הממשלה. אדוני ראש הממשלה, אני רוצה לומר לך באופן אישי שזה דבר שאני לא אשכח לך לעולם. אני יודעת מה זה דרש ממך. תודה רבה. (מחיאות כפיים) אני מזמינה את חבר הכנסת ניסים ואטורי, שותפי לחוק ולדרך, לשאת דברי ברכה. לרשותך שלוש דקות. << דובר >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר >> תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, זכית להכריז על החוק הזה. חבריי חברי הכנסת, אני שמח ונרגש. אני לא יודע אם לא לעת הזאת הגעתי לכנסת, לבמה הזו. כיוזם החוק ושותף ללימור, שהובילה את כל החוק הזה בכל הכוח, יחד עם כל עוצמה יהודית, אני שמח להיות חלק מהחוק. ובן גביר – איפה הוא? החבר'ה של עוצמה יהודית, וצביקה פוגל, שרץ עם החוק הזה באמת בקשיחות. כשהוא אמר לי בוועדה: שב בשקט, אמרתי לו: בסדר. קיבלתי את הדבר הזה. החוק הזה יעשה צדק עם עם ישראל. מי שרצח את ילדינו, מי שאנס את בנותינו, דינו אחד – עונש מוות. רק אלוהים יכול לדון חיה כזאת, לא אדם. אולי זו פגיעה בחיה, מה שאמרתי עכשיו, ורק עונש מוות יעשה צדק עם הנרצחים. מי שרוצח יהודי, דינו אחד – מוות. תודה רבה לצביקה פוגל ולצוות הוועדה. תודה רבה, לימור. היה מאוד מרגש שאת זו שהכרזת על החוק הזה שעבר. ותבינו דבר אחד: אין כמוה, אין כמו לימור, כדי לסמן את הדבר הזה. האופוזיציה, שבאו לפה וצעקו עכשיו והתנגדו לחוק הזה – עם מי אתם? אתם של ישראל או שאתם לא של ישראל? ולימור הרגישה את זה על בשרה; דרך אגב, תרתי משמע. הכדור עבר דרכה ופגע בבעלה ורצח אותו. אלה שרצחו, דינם אחד – מוות. בשם השם נעשה ונצליח. שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד. בהצלחה. עם ישראל חי. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> עם ישראל חי. תודה רבה. דברי ברכה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> לא, לא. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אה, דברי ברכה. בבקשה. דברי ברכה, חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> ברשותך, אדוני היושב-ראש. מזמור לתודה. אני רוצה להודות בראש ובראשונה לריבונו של עולם. כשנכנסתי והתחלנו את המהלך הזה, בשיתוף המפלגה האדירה שלי וחברי הכנסת שהיו שותפים פה, אמרו לי: זה חסר סיכוי. ואני ידעתי שיש משימה שצריכה להיות מושלמת וצריכה להיעשות, כי אנחנו עם חפץ בחיים. אבל אני יודעת שהדבר הזה לא היה עובר אלמלא בורא עולם, שמבקש את התיקון הזה. אז אני רוצה לומר עכשיו מזמור לתודה: "מזמור לתודה. הריעו לה' כל הארץ. עבדו את ה' בשמחה, באו לפניו ברננה. דעו כי ה' הוא האלוהים. הוא עשנו, ולו אנחנו עמו וצאן מרעיתו. באו שעריו בתודה, חצרתיו בתהילה. הודו לו, ברכו שמו. כי טוב ה' לעולם חסדו, ועד דר ודר אמונתו". אני רוצה להודות לכל השותפים. ואני רוצה לומר שאחרי הפיגוע שלנו, הדבר היחיד שרציתי זה שלא יהיו עוד כאלה שיעברו את מה שאני עברתי. אני חושבת שהיום המלחמה הזו היא בעצם האמירה: לא עוד. אנחנו עם חפץ חיים. בעזרת השם, אנחנו ננצח. אנחנו נכריע את אויבינו ואת מבקשי רעתנו. בעזרת השם נעשה ונצליח, ותודה לכל מי שהיה שותף. אין מילים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחברת הכנסת לימור סון הר מלך. << נושא >> הודעה אישית של חבר הכנסת אליהו רביבו << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> כעת שתי הודעות אישיות. חבר הכנסת אליהו רביבו, בבקשה. << דובר >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, מכובדיי השרים, ראש הממשלה, כמובן, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, היום עלתה חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי והתרעמה למה אני לא מצליח להשלים עם העובדה שקוראים לדת היהודית דת מרחיקה ולא מקרבת שעושים אותה מנוחות ולא מאמונה. זו אמרה מקוממת. ואני אומר לך, חברת הכנסת טטיאנה, התנצלתי, אם לקחת באופן אישי, על הדרך שבה אמרת את מה שאמרת, ועדיין דעי לך וזכרי שבלי זכות האבות, בלי קניין אבותינו, אין לנו מה לעשות בארץ הזאת, וכל קניין אבותינו נסמך על הדת היהודית הנפלאה היחידה בעולם. ואיך אפשר שלא לעבור לאיזשהו נושא אחר, הפוך, 180 מעלות. ב-29 באוגוסט 2003 נסע זוג אוהב אדם, אוהב השם, אוהב ארץ ישראל, בכביש בין חומש לתל אביב, וסמוך לאלון, בכביש אלון, מחבלים מרצחים, אדוני היושב-ראש, פצחו במחול שדים של רסס וירי בלתי פוסק ללא רחם ורצחו את הגבר, אלוף נעוריה של אחותנו היקרה לימור, שולי הקדוש, השם ייקום דמו, ופצעו באופן קשה ואנוש את חברת הכנסת, אחותנו לימור. בעת הזאת, בזמן שנאבקת על חייך והובלת לבית חולים, כרעת ללדת וילדת את שרה, הצדיקה המיוחדת, שזכינו לחגוג ולהתרגש איתה בחתונתה בקברי אבות. כמה סמלי זה היה. ברגע הזה, לימור היקרה, את קבעת ובחרת בחיים. הם רצו לגדוע חיים ואת נתת חיים; הם רצו לזרוע רוע ואת בחרת בטוב; הם רצו הרס ואת – בבנייה. יהי רצון שהקדוש ברוך הוא יעמוד לך, וזכרו של הקדוש העליון של אלוף נעורייך שולי יעמוד לך לעולמי עד, ומכיסא הכבוד כקדוש הוא ישמור עלייך ועל כל היקר לך בכלל ישראל. וכל שנותר לי לסיים ולומר: "ואמר לך בדמיך חיי, ואמר לך בדמיך חיי". תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת רביבו. << נושא >> הודעה אישית של חברת הכנסת טלי גוטליב << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> כעת אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת טלי גוטליב להודעה אישית. בבקשה. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> אוי אוי אוי, אם אני צריכה לבחור בין מועצת אירופה לבין עם ישראל, אני בוחרת בעם ישראל. אם אני צריכה לבחור בכלל, בין מי שמחדל אותנו למי שחפץ בחיינו, אני בוחרת בחפץ בחיינו. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, תודה רבה לך שמתוך הצער והכאב שלך הצמחת אותנו לתוך המקום הזה. ואני רוצה להעביר כאן לעם ישראל: תראו, תסתכלו מה זה אופוזיציה. תראו מה זה אופוזיציה שהצביעה נגד עם ישראל. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> לא, לא ,לא. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> אופוזיציה הצביעה נגד עם ישראל. אותה אופוזיציה, אותה אופוזיציה, אני מחזיקה את החוק, אני מחזיקה את החוק, אני מחזיקה את החוק שהצבענו עליו. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> עורכת דין בישראל - - - << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מחזיקה את החוק ואומרת - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת ביטון. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> - - מטרתו של חוק זה לקבוע עונש מוות למחבלים שביצעו פיגועי טרור רצחניים כאמצעי למאבק בטרור - - << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> כן, איפה הנוח'בות? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת ביטון. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> - - בין השאר לשם הגנה על מדינת ישראל, אזרחיה ותושביה, הגברת ההרתעה, מניעת פיגועי מיקוח, וגמול על מעשיהם הנפשעים של המחבלים, ולקבוע הסדרים לביצוע עונש זה. על החוק הזה אמרו כאן נציגים מהאופוזיציה, נציגים מהאופוזיציה, שהם נגד, ומועצת אירופה תוציא אותנו ממועצת אירופה. וואו, איזה פחד. אם מועצת אירופה רוצה שירצחו ויטבחו בנו, זה של מועצת אירופה. ואני אומרת למועצת אירופה, ואנחנו אומרים בשם עם ישראל לאומת העולם באשר הם: מי שטובח ביהודי באשר הוא יהודי ומי שרוצח יהודי באשר הוא יהודי או אונס יהודייה כמצווה, לא פחות, דינו מוות. מוות. ואני אומרת את זה בלב שלם ובלי היסוס. האופוזיציה מאוד נרעשה, רבותיי, מהחוק הזה, והינה, החוק הזה עבר. ואני רוצה לומר פה משהו לנציגי האופוזיציה: עם ישראל - - << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> יש חוק כזה - - - << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> - - או שיש פה אופוזיציה מטופשת לחלוטין או רשלנית, פושעת לחלוטין. כי אנחנו נמצאים אחרי לילה של תקציב. והם ידעו ברגע האמת – אני וחבר הכנסת ביסמוט ראינו את מפחי הנפש שלהם, את הנרעשות שלהם אתמול בלילה. הם מצביעים כמו תוכי. בחוכמתו של מי שלא למד ליבה, חבר הכנסת ינון אזולאי, ובחוכמתו של יו"ר ועדת הכספים חנוך מלביצקי, הוכנסו סכומים, הוכנסו ארבעה סכומים לחוק התקציב. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> איפה הכסף? << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> האופוזיציה, או שהצבעתם כמו תוכי כי אתם פשוט מטופשים גמורים, או שהצבעתם באחריות לטובת סכומים שהיו מועברים מהכספים הקואליציוניים, ועכשיו הם בבסיס התקציב. הלכה האופוזיציה, באמת היא מעסיקה אסטרטגים גאונים, כי מהרגע שהם ידעו שהם פשוט פישלו, הם אמרו שעשו כאן מחטף. לא נעשה כאן מחטף, עבר תקציב באחריות אדירה, והממשלה הזו ממלאת את ימיה בניגוד לכל האמירות של נציגי האופוזיציה. דעו לכם, עם ישראל, העם הזה הוא עם של חזון, עם שרוצה חוסן וביטחון ואחדות וצבא חזק ושפת הכנעת האויב, לא שפה של הורדת הראש מול מועצת אירופה. עמדו כאן היום תומכי טרור בכנסת ישראל: איימן עודה, חבר של אל-עארורי וג'יבריל רג'וב, שהשתמש בחסינות שלו להעביר כסף לרשות הפלסטינית; אחמד טיבי, שדיבר פה בערבית בזמן שלו, יוצא נגד המדינה היהודית. מה הם עושים פה? לא שמעתי מילה אחת מאנשי האופוזיציה נגדם. הם יוצאים נגדנו, היהודים, נגדי, היהודייה, נגדי, היהודייה, הם יוצאים פה, ואני היחידה שיושבת פה. הם עומדים פה ואומרים שחיילינו ביצעו פשע. אומר פה איימן עודה היום: פשעי עם בעזה. שמעתם פה קרקורים מהצד של האופוזיציה? שמעתי אותך פה, חברת הכנסת, אומרת משהו, איזושהי חברת כנסת פה, נגד איימן עודה? מישהו אמר פה משהו? צרצרים, צרצרים. לכן קיבלתי פה הודעה אישית, כי אני ספגתי פה היום מתומכי הטרור אמירות. ואני אומרת לכם פה: לא לעולם חוסן. אם אתם לא מבינים מה העם הזה רוצה, זאת הסיבה שאתם בקושי עוברים את אחוז החסימה. העם רוצה בעד, העם רוצה בעד. העם רוצה בעד חוסן, העם רוצה בעד כבוד של העם הזה בתוך ארץ ישראל. העם לא רוצה שנאות. העם הזה לא רוצה תומכי טרור. העם הזה רוצה אמירה ברורה, וזה בדיוק מתכתב עם עונש מוות למחבלים: מי שפוגע, מי שמרצח אותנו, רודף אותנו על יהדותנו, אחת דינו – מוות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק עידוד יישוב עירוני מעורב (הוראת שעה), התשפ"ו–2026 << הצח >> [מס' כ/1165; דברי הכנסת, חוב' י"א, ישיבה 351; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> עכשיו אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק עידוד יישוב עירוני מעורב (הוראת שעה), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת ניסים ואטורי וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה השנייה והשלישית. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי, יושב-ראש ועדת הכספים, להציג את הצעת החוק. בבקשה. << דובר >> חנוך דב מלביצקי (יו"ר ועדת הכספים): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית, את הצעת חוק עידוד יישוב עירוני מעורב, התשפ"ו–2026. בהצעת החוק מוצע לקבוע בחוק חדש הוראת שעה שתחול בשנים 2026 עד 2029, כי מי שהיה במשך כל שנת המס תושב ביישוב עירוני מעורב מוטב, יהיה זכאי באותה שנה לזיכוי ממס בשיעור של 12% עד לתקרת הכנסה של 226,560 ש"ח בשנה. יישוב עירוני מעורב מוטב, בהתאם למוצע בהצעת החוק, הוא עירייה או מועצה מקומית, למעט מועצה אזורית, ששיעור תושביה שאינם יהודים הוא בין 35% ל-55% מכלל תושביה או ששיעור תושביה היהודים הוא בין 35% ל-55% מכלל תושביה, לפי פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, והוא משויך לאשכול חמש או לאשכול נמוך יותר במדד הפריפריאליות. הצעת החוק נועדה לעודד ולחזק יישובים שבהם אוכלוסייה מעורבת לשם פיתוחם ושמירה על מרקם חיים משותף בהם ולמניעת הגירה שלילית מהם. בהתאם לתיקון המוצע, שר האוצר, באישור ועדת הכספים, יהיה רשאי להאריך בצו את הטבת המס לתקופות נוספות שלא יעלו על שנתיים כל אחת בהתאם למדיניות הממשלה בנושא יישובים מעורבים. במהלך הדיונים בוועדה חברי הוועדה העלו את הצורך במדיניות ממשלה תומכת ובצורך ביצירת מעטפת ממשלתית בנושא. בעקבות האמור, הממשלה החלה בקידום החלטת ממשלה ופורסם קול קורא שמקדם תוכניות עבודה במשרד הנגב והגליל ומתמקד במדדים 1–5, בדומה למוצע בהצעת החוק. כפי שנקבע בהצעת החוק, שרי הממשלה יידרשו לדווח לממשלה בכל שנה על תוכניות שגובשו לפי כל דין לקידום יישובים מעורבים. דיווח כאמור יועבר לוועדת הכספים, שתקיים פיקוח בנושא. לאור האמור, אבקשכם לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות ובקשות לרשות דיבור. חשוב לציין, אחרי שהקראתי את מה שהיה צריך מבחינה משפטית להקריא, חשוב שנציין, דווקא אנחנו, את אנשי הציבור מהרשויות המקומיות שעבדו פה: את ראש עיריית עכו עמיחי בן שלוש, שעבד ודחף ולחץ ועשה והיה נמרץ מאוד מאוד מאוד ולא נתן לנו רגע מנוח, וכמובן את ראש העיר נוף הגליל, הגליל – אתה רואה? למדתי – רונן פלוט, שבאמת עובד על זה כבר הרבה הרבה הרבה זמן, הרבה שנים, והצליח לרתום בכישרון המאוד-מיוחד שלו הסכמה רחבה מפה לפה בוועדה לחוק הזה. החוק הזה עבר פה אחד בכל הקריאות שלו. הייתה לגביו ויש הסכמה מאוד מאוד רחבה בוועדת הכספים, ואני די משוכנע שגם פה הוא יעבור כמעט ללא התנגדויות, אם יהיו התנגדויות בכלל. אני חושב שאפשר הרבה ללמוד מהעשייה של שני ראשי הערים סביב החוק הזה. איך באמת מצליחים סביב נושא נכון לרתום אנשים, וכאן חשוב לי שוב לציין את כל חברי ועדת הכספים שבאמת, ללא הבדל ושיוך מפלגתי, באו ועשו, והדיונים היו מאוד מאוד מאוד ענייניים, טובים ונכונים. הלוואי שכל הדיונים יהיו כאלה. מכיוון שבוועדת הכספים עסקינן, ומכיוון שאנחנו אחרי תקציב, ומכיוון שאנחנו יום אחרי התקציב, חשוב, אני חושב, לציין כמה דברים. קודם כול, היום הזה הוא יום שבו באמת מכשיר הנייד שלי – אני לא זוכר את הפעם האחרונה שקיבלתי כל כך הרבה הודעות מאנשי ארץ ישראל האמונית, אם נקרא לזה ככה, שמאוד מאוד מאוד אהבו, ושמחו מהדברים שלי אתמול, והרגישו שסוף-סוף נאמרים דברים כמו שצריך, ללא התנצלות, דברים נכוחים, דברים נכונים, אודות המעמד של עולם התורה במדינת ישראל, בזכותם של לומדי התורה. עכשיו, זה לא שחברי הכנסת פה לא עוסקים בזה כל יום, כל היום וללא הפסקה ולא עושים את הדברים הללו, אבל בכל זאת, כאשר יש מישהו שעולה והוא לא חרדי, אין לו מאפיינים דתיים, והוא בא ואומר את הדברים, יש לדברים הללו כוח. שמחתי מאוד שהצלחתי לייצר כזאת השפעה טובה על אנשים, לתת לאנשים – דווקא לפני פסח, שזה חג מאוד מאוד מאוד מיוחד, חג מאוד רוחני, אם נקרא לזה ככה, לתת לאנשים הרגשה טובה, הרגשה ככה של כוח, של התרוממות רוח, של, כן, הרגשה שגם הם חלק מעם ישראל, למרות שהרבה פעמים בשיח – ואני משוכנע גם שכל אלו שמדברים ולפעמים ברטוריקה חזקה ואגרסיבית מאוד לא בהכרח מתכוונים לזה, לא באמת מתכוונים ורוצים לייצר את הקרע הזה שהרבה אנשים חשים בלבבם כתוצאה מהניסיון להדיר אוכלוסיות מסוימות מהשיח הישראלי. על כך אני שמח, ועל כך אני מודה. נושא נוסף, ואני חושב שחשוב שנתייחס אליו, זה האירוע ההזוי של מה שקרה עם הגדוד של נצח יהודה, גדוד המילואים של נצח יהודה, וההתנהלות המאוד-מאוד מאוד מוזרה, עד כדי לא מוסברת, של צמרת צה"ל, של דובר צה"ל, סביב האירועים שקשורים בגדוד הזה. במשך כמעט יום שלם, מה שהיה ידוע במדינת ישראל זה שיש גדוד שלם שמודח משירות מילואים בגלל התנהגות לא נכונה של כמה חיילים בודדים שם. בדיעבד התברר שזה לא נכון – בדיעבד התברר שזה סוג של ריענון – אבל במשך יום שלם כל השיח הזה התנהל, ואף אחד בצמרת הצבא לא חשב שצריך לעשות סטופ, שצריך לבוא ולשמור על אותם אנשי נצח יהודה, שמהווים בעצם כמעט את חוד החנית בהשתלבות של אנשי החברה החרדית בשירות קרבי משמעותי. החבר'ה האלה עושים לחימה ממש ממש. לנצח יהודה, לצערנו הרב, היו קורבנות, היו חללים, יש פצועים, ואלה אנשים שבאמת מגיעים לפעמים - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> לא, אדוני. אדוני ראש העיר, ראש העיר פלוט, אמרתי "נוף הגליל", לא אמרתי "הנגב והגליל". << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אמרת "נגב והגליל". << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אמרתי "נגב והגליל"? אז התכוונתי לנוף הגליל. אולי מתישהו תהיה גם ראש עיר הנגב והגליל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> יש לו שאיפות טריטוריאליות, אולי. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אני לא יודע, אבל התכוונתי כמובן לראש עיריית נוף הגליל. הסיפור הזה של נצח יהודה, אנחנו צריכים לשים לב טוב טוב אליהם. הייתה פה חברת כנסת כבר שקראה לחיילים בנצח יהודה – באותו יום שנהרג חייל מהם – הבעיה של צה"ל. אנשים אחרים במפלגה של אותה חברת כנסת השתמשו בביטויים הרבה יותר חמורים ובזויים כלפי החיילים של נצח יהודה, שאני לא אחזור עליהם פה, בלי להיכנס למה זה אומר על אותם אנשים שכך בוחרים להתבטא כלפי חיילי צה"ל, למרות שאני מוכרח להודות שכלפי האנשים הספציפיים הללו באמת שום דבר כבר לא יפתיע. אנחנו כחברה ישראלית לא יכולים לנרמל את הנושא הזה. אנחנו כחברה ישראלית צריכים להראות לכל החיילים הקרביים שלנו, כל החיילים בכלל, קל וחומר החיילים הקרביים, בטח ובטח אלו שמגיעים מהעולם החרדי, שבאמת יש את כל השיח הזה עכשיו סביבם, שהם בדיוק כמו כולם ושאנחנו לא מוכנים לסלוח על פגיעה בהם. ולכן אני חושב שצמרת צה"ל, באחריות הרמטכ"ל, באחריות דובר צה"ל, באחריות כל מי שאחראי לאירוע הזה עם הגדוד של נצח יהודה, טעו טעות חמורה וקשה, וחשוב שהם יכנסו את החיילים, שהם יבהירו להם את זה. מדובר באנשי מילואים. אנחנו יודעים איזה אחוז קטן עושה שירות מילואי משמעותי, בטח ובטח לוחם. את האנשים האלה צריכים לשמור ולטפח, ממש כמו אתרוג לעטוף אותם, וחשוב מאוד שהצבא יעשה את מה שהוא צריך בנושא הזה. ואם בצבא עסקינן ובחברה החרדית עסקינן, אז יש לנו, בעזרת השם – חבר הכנסת ביסמוט, אני מאוד מקווה שאחרי הפגרה תשוב במלוא המרץ לעבוד על חוק הגיוס – חוק טוב, חוק משמעותי, חוק פורץ דרך, חוק שיעשה תפנית סוף-סוף ב-deadlock הזה שאנחנו לא מצליחים לפתור בחברה הישראלית מקום המדינה; חוק שיאפשר לעשרות אלפי חרדים להתגייס, לעשות שירות משמעותי תחת מסגרת שתאפשר להם אורח חיים חרדי כמו שצריך, בלי כל מיני ניסיונות חילון וכל מיני ניסיונות מהסוג הזה. ואני מאחל לך בכל הכוח, אני עומד מאחוריך, אני תומך ואני באמת סומך עליך שתעשה את מה שצריך בשביל לקדם את זה. זהו, אופיר? << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר_המשך >> ולכן אני מבקש מכולם לדחות את כל ההסתייגויות ולהצביע בעד החוק. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה ליושב-ראש ועדת הכספים. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות אך כן הוגשו בקשות רשות דיבור. אני אקרא בשמות המבקשים, ואם כולם מוותרים – יוותרו, בואו נראה. חברי הכנסת יאיר לפיד – אינו נוכח; מאיר כהן – מוותר; קארין אלהרר – אני אקרא את השמות. אם יש מישהו שמעוניין, שרק יגיד את זה: מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון, ירון לוי, עדי עזוז, איימן עודה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף, סמיר בן סעיד, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי, חמד עמאר, ניסים ואטורי - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> - - מוותר להבנתי; אופיר כץ - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אין לך אופי? תעלה לדבר. יש לו רגשות, תביע רגשות. << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >> אני צריך להקריא. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, זו הצעת חוק שכל מי שנמצא בשטח יודע את חשיבותה, כי הוא רואה את הצרכים של התושבים. אני שמח שמרגע שהתחלנו לעבוד על הצעת החוק הזאת, גם הממשלה הבינה את הצורך בקידום מדיניות ממשלתית ביחס לערים מעורבות כדי לחזק את החוסן הקהילתי ולסייע במשיכה של אוכלוסייה ליישובים הללו. לצד הצעת החוק הזו, משרד הנגב והגליל, עם השר וסרלאוף, שמסייע רבות, העביר קול קורא שמתייחס לערים מעורבות בפריפריה. בנוסף, בימים האלה מקודמת הצעת החלטת ממשלה של משרדי ממשלה שונים לתמיכה בערים מעורבות. אומנם הצעת החוק הזו מקנה הטבות מס ליישובים עירוניים מעורבים בפריפריה, אך היא מאפשרת לממשלה לקבוע תוכניות שונות ביחס לכל יישוב מעורב בארץ. מדובר בדבר חשוב, ואני שמח שיכולתי לקחת חלק ולקדם אותו. הצעת החוק היא בהוראת שעה על מנת שגם הממשלה תוכל לבחון ולחדד את הצרכים בנושא בהמשך הדרך. גם במהלך הדיונים וגם עכשיו, לאורך כל הדרך, הממשלה הביעה תמיכה מלאה בהצעת החוק. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. אלי דלל, ינון אזולאי, יוסף טייב, אורי מקלב, משה גפני, יצחק קרויזר. רבותיי, אנחנו נעבור כעת להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק עידוד יישוב עירוני מעורב (הוראת שעה), התשפ"ו–2026, כנוסח הוועדה. עכשיו השמית, או בשלישית? מי ביקש? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> עכשיו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> עכשיו אתם רוצים? טוב. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא צריך שמית? אוקיי. אם כן, ההצבעה תהיה הצבעה אלקטרונית. רבותיי, אנחנו מצביעים בקריאה השנייה על הצעת חוק עידוד יישוב עירוני מעורב (הוראת שעה), התשפ"ו–2026, כנוסח הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 38 בעד סעיפים 1–6 – 89 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–6 נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 89 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. כעת אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק עידוד יישוב עירוני מעורב (הוראת שעה), התשפ"ו–2026. הצבעה. הצבעה מס' 39 בעד החוק – 89 נגד – אין נמנעים – אין חוק עידוד יישוב עירוני מעורב (הוראת שעה), התשפ"ו–2026, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 89 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק עידוד יישוב עירוני מעורב (הוראת שעה), התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. ברכות לראשי הערים, ברכות לתושבים, ברכות לכל מי שייהנה מהצעת החוק הזאת. << הצח >> הצעת חוק הטבות מס ליישובים (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026 << הצח >> [מס' מ/1901; דברי הכנסת, חוב' ד', ישיבה 331; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק הטבות מס ליישובים (תיקוני חקיקה), התשפ"ו, לקריאה השנייה והשלישית. אני מתכבד להזמין שוב את חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי, יושב-ראש ועדת הכספים, להציג את הצעת החוק, בבקשה. << דובר >> חנוך דב מלביצקי (יו"ר ועדת הכספים): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא לפני הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, את הצעת חוק הטבות מס ליישובים (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026. בהצעת החוק מוצע לתקן את חוק שיקום נרחב לחבל התקומה כאזור מיקוד לאומי וסיוע ליישובים הסמוכים אליו, התשפ"ה–2025, ולקבוע בהוראת שעה, שתחול בשנים 2026 עד 2029, תוספת זיכוי ממס בשיעור של 7% מההכנסה החייבת מיגיעה אישית למי שהיה תושב יישוב הסמוך לחבל תקומה. מדובר בהטבה שנועדה לסייע לתושבי היישובים הסמוכים לחבל תקומה שנפגעו באופן חריג אחרי 7 באוקטובר, ולעודד אוכלוסייה לעבור ליישובים אלה כאמצעי לשיקומם. בהתאם למוצע, תושב יישוב שלא זכאי כיום להטבת המס יהיה זכאי בעקבות התיקון המוצע לזיכוי ממס בשיעור של 7% מהכנסתו החייבת מיגיעה אישית עד לתקרת הכנסה של 146,640 ש"ח לשנה. תושב יישוב שזכאי כיום להטבה יהיה זכאי בעקבות התיקון לתוספת זיכוי ממס בשיעור של 7% כאמור, ולתקרת ההכנסה ייווסף סכום נוסף של 36,000 ש"ח, עד לתקרת זיכוי ממס בשיעור של 14% ולתקרת הכנסה של 180,000 ש"ח. בנוסף, בהצעת החוק מוצע לתקן את חוק סיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי (הוראת שעה), התשס"ז–2007, שבו נקבע בין היתר בהוראת שעה כי מי שהיה במשך כל שנת המס תושב אזור קו עימות דרומי יהיה זכאי באותה שנה לזיכוי ממס בשיעור של 20% מהכנסתו החייבת מיגיעה אישית עד לתקרת הכנסה של 241,080 ש"ח. אזור קו עימות דרומי בהתאם להוראות החוק הוא אזור שבו יישובים שבתיהם שוכנים עד 7 ק"מ מגדר המערכת המקיפה את רצועת עזה, וכן יישובים ואזורים נוספים, כפי שקבע שר האוצר, באישור ועדת הכספים, שמתקיימים בהם אותם השיקולים הביטחוניים שמתקיימים ביישובי עוטף עזה בשל סמיכותם לגדר המערכת המקיפה את רצועת עזה. הוראת השעה הוארכה כמה פעמים בעבר, ולאחרונה בתחילת שנת 2022 לתקופה של ארבע שנים, עד תום שנת 2025. בהצעת חוק זו מוצע לשוב ולהאריכה עד תום שנת 2029. כמו כן, בהצעת החוק מוצע לתקן את פקודת מס הכנסה ולהגדיל את מספר התושבים בהגדרה "יישוב מוטב" שבסעיף 11 כך שמספר התושבים המרבי שיקנה זכאות להטבת מס ליישובים יעמוד על 100,000 תושבים, במקום 85,000 תושבים היום. מטרתו של התיקון היא לאפשר צמיחה טבעית של יישובים בלי שתישלל זכאותם להטבת מס. לאור האמור, אבקשכם לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. נמצא פה ראש עיריית אשקלון תומר גלאם – אדוני ראש העיר, אתה עובד על זה למעלה מעשר שנים. זה אתה, זה שלך בגדול, ואנחנו שמחים מאוד, אדוני, וכל הכנסת תצביע סוף-סוף לעשות את זה בשבילך, בשביל תושבי אשקלון, בשביל כל תושבי העוטף. יישר כוח, אדוני ראש העיר, יישר כוח ענק. כל הכבוד. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת חנוך מלביצקי. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת יש עתיד וכחול לבן – המחנה הממלכתי. האם אתם עומדים על ההסתייגויות? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מאיר, בבקשה. חבר הכנסת מאיר כהן, עד חמש דקות לרשותך. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, ראשי הערים שנמצאים כאן, רונן פלוט, אנחנו נחבק אותך אחרי זה. אין לנו פריימריז, אבל אנחנו מבינים – אני שמח שדווקא ביום כזה, שבו באמת היצרים והקונפליקטים משתלטים על כולם, יש איזה רגע של אתנחתה שבו אנחנו כולנו תומכים בראשי הערים. אני רוצה להגיד את מה שאני אומר כל הזמן, וכדאי שתקשיבו. כל השרים, וסרלאוף, אלקין, אתם עובדים עם ראשי הערים האלה יום-יום. אני צודק, אלקין? תנענע בראש, שאני אהיה בטוח. מאה אחוז, כן. ראשי הערים הם היום הזרוע הביצועית של המדינה הזאת. אנחנו נוסעים, אני, חבריי, אתם, אני פוגש אתכם, מדימונה ומאילת ועד לקריית שמונה. אנחנו פוגשים את ראשי הערים, לעיתים טרוטי עיניים ולעיתים עייפים, ולעיתים יש להם יותר ולעיתים יש להם פחות, והם נושאים על גבם, אדוני היושב-ראש, את כל האוכלוסייה שלהם. הם העובדים הסוציאליים, הם הגזברים, הם הרופאים, הם הכול מכול. אני אומר את זה כי הייתי שם. לא הייתי שם בתקופת מלחמה כמו היום, ששם הם באים לביטוי כולם, ולכן, זה יותר מאשר חובה, עונג גדול להצביע כולנו. בוודאי אנחנו ביש עתיד תומכים גם תומכים. ינון, חשבתי שתעלה, כי יש לך זכויות לפחות, ותדבר, אבל אני מכבד את זה. ובאשר לאשקלון, ראש העיר נמצא כאן, כן, תומר. גם אני וגם יאיר וגם אתם היינו אצלך הרבה פעמים. ראינו את העיר הזאת, מוכת הטילים, וראינו אתכם, וראינו את התושבים וראינו את חוסר הצדק כאשר ביישובים סמוכים אליך שחטפו פחות, התושבים יכלו ליהנות מהטבות מס ואתה לא. לכן, אני מברך, כולנו מברכים אותך, וטוב שהכנסת מצביעה. תודה רבה לך, תודה רבה לכל ראשי הערים על מה שאתם עושים, וטוב שכל הכנסת מצביעה פה אחד. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת כהן. באשר להסתייגויות, האם האופוזיציה מושכת את ההסתייגויות? רק שנייה אחת. קודם כול, לגבי ההסתייגויות, האם האופוזיציה מושכת את ההסתייגויות? << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אנחנו רוצים לפרגן למלביצקי. לנו אין פריימריז, רק לפרגן. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> רגע, רגע, שנייה אחת. חבר הכנסת ביטון הוא אחד מהמסתייגים, הוא יקבל את חמש הדקות. בבקשה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> סעדה, אל יתהלל חוגר כמפתח, בעדה-בעדה, אם נראה את כולכם פה בפעם הבאה. אנחנו רוצים להגיד תודה למנהיגות של השלטון המקומי, שנושאת בנטל כבר עשרות שנים במלחמה, ולא תמיד מדינת ישראל ידעה להעמיד לרשותם את הכלים – לגלאם, לבן שלוש, לפלוט, שנמצאים פה. יחד איתם היינו גם בערד ובדימונה בימים האחרונים, ראינו את דוידי בשדרות, ראינו בקריית שמונה, ראינו את הנשיאה בנטל במלחמה. ההחלטה הזאת להתייחס לעיר כמו אשקלון – היא הייתה מוקד של טילים של חמאס ולעיתים ספגה את כמות הטילים הגדולה ביותר של חמאס, לנוכח הגודל והקרבה לאזור הצפוני של עזה. היינו עם גלאם בתוך ממ"דים, היינו עם גלאם בחדר מצב, וראינו עיר שאומרת: אנחנו פה, אנחנו נשארים, אנחנו לא מתפנים. אבל הכנסת עושה למענה מעשה גדול, פה אחד. עם ישראל רגע לפני חג הפסח צריך לזכור את ההצבעה הזאת ולא שום הצבעה אחרת – לא שום הצבעה שיש בה פילוג ושנאה, אלא הצבעה שיש בה למען אנשים, למען תושבי שדרות, למען נוף הגליל, למען עכו, למען לוד, למען הערים המעורבות. זאת הצבעה פה אחד. כנסת ישראל יכולה להיות פה אחד למען המעשים הטובים שעושים עמיתים לחזק קהילות. אז דבר ראשון, גלאם ופלוט – איפה פלוט? איפה בן שלוש? בן שלוש, אני רוצה לאחל לו הצלחה. יש חיים אחרי התפקיד של ראש עיר. וגלאם, אתה תמשיך לשאת בנטל את הקהילה שלך, והדבר הזה טיפה יסייע. הממשלה צריכה לממש את החלטת הממשלה לאשקלון, לתת יותר ולחזק ולהצמיח אותה. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת לפיד, אתה ביקשת לדבר? לא. אם כך, אנחנו מסירים את ההסתייגויות? רגע, חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. רק שנייה אחת. את רשומה לרשות דיבור אבל לא להסתייגות. שנייה אחת. לגבי ההסתייגויות, האם האופוזיציה מסירה את ההסתייגויות? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני מסירה את ההסתייגויות, ולכן, מי שאין לו הסתייגויות, לא יכול לדבר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מפלגת כחול לבן, האם מסירים ההסתייגויות? מסירים. בסדר, אז כל ההסתייגויות הוסרו. כעת אנחנו עוברים לבקשות רשות דיבור. מבין הנרשמים לרשות דיבור, האם יש המבקשים לדבר? אני רואה את חברת הכנסת מיכאלי כבר פה, ואחריה – חבר הכנסת מישל בוסקילה. בבקשה. וגם חבר הכנסת קריב. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> מאוד בקצרה צריך להגיד: אשקלון סובלת מעוול ארוך ימים, חוסר נוראי במיגון לאורך שנים ארוכות. החוק שנצביע עליו, שאני שמחה להצביע בעדו כרגע, מתחיל לתקן חלק מהעוול הזה. אני שמחה שראש העיר תומר גלאם, שנאלץ להתנצל בפניי אחרי שאמר שכשרת התחבורה לא קיבל ממני שום דבר – הייתה לי זכות גדולה גם לסדר עוולות עבר לעיר וגם להתוות את ההסכם שאני שמחה שהממשלה הזאת באמת חתמה עליו, ומאות המיליונים לתחבורה בעיר הגיעו. אז נקווה שאשקלון תיקח מכאן דרך טובה מאוד קדימה, ובהצלחה לכולם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. אנחנו עושים את זה לפי סדר הנרשמים. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> זה יהיה בקצרה מאוד. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת מלביצקי, יו"ר ועדת הכספים, היום הסתובבו כאן במסדרונות הבניין עוד שני ראשי רשויות מעבר לראשי הערים והרשויות הנכבדים שנמצאים כאן: ראש המועצה האזורית שדות נגב וראשת המועצה האזורית אשכול. לא יודע אם הם הגיעו, הצליחו להגיע ללשכתך. << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (יו"ר ועדת הכספים): << קריאה >> הגיעו. הם נהנים גם מהחוק הזה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> כן, נכון. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אגב, גם הם נהנים מהצעת החוק. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אני יודע, בהחלט. הם הגיעו לכאן מכיוון שעל תקציבי תקומה הושת קיצוץ של 80 מיליון שקלים. ואני מבקש ממך כיו"ר ועדת הכספים, ואולי תסכים גם לומר את זה בדברי הסיכום של החקיקה – אני פונה אליך בשם תושבי העוטף, שתי המועצות האזוריות הללו ומועצות אזוריות נוספות, שמזוהות באמת עם כל קשת העמדות וסגנונות החיים, ואני מבקש ממך לקחת על עצמך למנוע את הקיצוץ בתקציבי מינהלת תקומה. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. חבר הכנסת מישל בוסקילה, בבקשה. << דובר >> מישל בוסקילה (הימין הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדיי כולם. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> מישל, גילוי נאות, אתה תושב אשקלון. << דובר_המשך >> מישל בוסקילה (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >> אין ספק שאשקלון היום לובשת חג. זה יום מאוד מאוד מרגש. איך אמר לי ראש העיר? חיכינו לדבר הזה כמעט עשר שנים. עשר שנים העיר אשקלון חיכתה לאירוע הזה. אני חושב שנעשה צדק לעיר. מי כמוכם – כמעט כולם פה היו בעיר אשקלון. היא חטפה כל כך הרבה, שכמעט כל חברי הכנסת, בלי יוצא מן הכלל, היו בעיר וגיבו אותה. הדבר המאוד-מרגש פה זה לראות את כל חברי הכנסת, גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה, באים פה להצביע ולפרגן לעיר אשקלון. אני רוצה להגיד תודה רבה לכמה אנשים שבאמת עמלו כדי להגיע להישג המדהים. קודם כול להגיד תודה רבה לראש הממשלה. ראש הממשלה ליווה, תמך ודחף את האירוע הזה, ואנחנו רואים את טביעות אצבעותיו כל הדרך בסוגיה הזו. תודה רבה לשר האוצר שלנו. אני חושב שגם שר האוצר לקח את האירוע קדימה. יושב-ראש הוועדה, חנוך היקר והאהוב, עשית עבודה מדהימה. באמת, בלי יוצא מן הכלל, גם כשהיה מצב שאולי זה לא יעלה, דחפת בכל הכוח. חברי ועדת הכספים, בלי יוצא מן הכלל – והכוכב שביניהם, אני חייב לומר לכם, ינון אזולאי. איזה מלך, איזה מלך אתה. לא הרפית. עשית הכול כדי שגם הוועדה הזאת תתפקד כמו שצריך. וכמובן – אשקלון. אם שכחתי מישהו אני מתנצל. הכוכב שלנו הכול-יכול, אופיר כץ, איש יקר ואהוב - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת בוסקילה, אתה תצטרך לגלות גילוי נאות לפני ההצבעות, אז כתבו לך את הטקסט, ואתה יכול לומר אותו. << דובר_המשך >> מישל בוסקילה (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >> כשנגיע לשלב הזה אין בעיה, מאה אחוז. אנחנו בשלב לפרגן לאנשים שהשקיעו פה לילות כימים כדי שהדבר הזה יהיה גם לראשי הרשויות האחרים. אני חושב שנעשה פה צדק לכמה ראשי רשויות. אופיר היקר, אני מאוד מאוד מעריך את כל מה שאתה עושה בכלל במשכן ולמען תושבי הדרום. אחרון אחרון חביב, ראש עיריית אשקלון, שנמצא איתנו פה – נלחם, לא ויתר, דחף בכל הכוח, לא הרפה, שיגע פה את כולם בלי יוצא מן הכלל, טלפונים, כי הוא כל כך האמין בדבר הזה. אני חושב שזה הישג מדהים לעיר אשקלון, אדוני ראש העיר. אני חושב שעשית צעד ענק למען התושבים, למען העיר. אני רוצה להודות לכל מי שיצביע עכשיו. אדוני היושב-ראש, כמו שאני יודע, אתה אוהב את העיר הזו, תומך בה, תמכת בה, וגם לך צריך להגיד תודה רבה. תודה רבה לכולם, ושיהיה בהצלחה. גילוי נאות: אני תושב העיר אשקלון, ואני אצטרך להצביע עם הקואליציה ועם האופוזיציה היום. תודה רבה לכולם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בסדר גמור. תודה רבה. חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. אנא תפסו את מקומותיכם, מי שמעוניין להצביע. אנחנו מצביעים תחילה בקריאה השנייה על הצעת החוק. נאפשר עוד קצת לחברים להגיע למקומות. אנחנו מצביעים בקריאה השנייה על הצעת חוק הטבות מס ליישובים (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 40 בעד סעיפים 1–4 – 90 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 90 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק הטבות מס ליישובים (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026. הצבעה כעת. הצבעה מס' 41 בעד החוק – 90 נגד – אין נמנעים – אין חוק הטבות מס ליישובים (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 90 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק הטבות מס ליישובים (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. ברכות לתושבי העיר אשקלון, ברכות לתושבי המועצות הסמוכות וכמובן לראשי המועצות ולראש העיר שנמצא איתנו פה, תומר גלאם. << נושא >> הודעת הממשלה בדבר העברת סמכויות משר הפנים לראש הממשלה << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום, והוא הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31 לחוק-יסוד: הממשלה, על העברה לראש הממשלה של הסמכויות הנתונות לשר הפנים לפי כמה חוקים. אני מזמין את השרה שכבר נמצאת איתנו, גילה גמליאל, למסור את ההודעה מטעם הממשלה, בבקשה. << דובר >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, באמת יום שמח בבית הזה, לראות את זה שאופוזיציה וקואליציה יודעים להתגייס סביב נושאים מהותיים וקריטיים לאזרחי מדינת ישראל, גם בעניין אשקלון וגם בעניין נוף הגליל ועכו. לאזרחים שלנו מגיעות ההטבות הללו. יישר כוח לכל הנוגעים והנוגעות בדבר. יישר כוח פה לראש העיר תומר, שנמצא איתנו פה. בהצלחה. עמלת קשה, והינה, תודה לאל, אתה וגם ראשי הרשויות הקודמים, ונוף הגליל – אני חייבת לומר לכם, רונן פלוט היקר, איפה הוא? עזב כבר? אה, הם כבר עזבו. אז אני מאחלת באמת שהבית הזה ישכיל לאורך הדרך גם בהמשך לדעת לעשות את ההפרדה בין פוליטיקה לבין מה שצריך באמת על מנת לקדם את אזרחי מדינת ישראל. אני כאן על מנת לעדכן על הבקשה לאישור החלטת הממשלה על העברת סמכויות הנתונות לפי חוק משר הפנים לראש הממשלה בנושאים דחופים. ההודעה היא כי הממשלה החליטה, לנוכח היעדר שר פנים ועל מנת להבטיח מענה לצרכים דחופים וחיוניים בתחומי משרד הפנים, ובהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לראש הממשלה את הסמכויות הנתונות לשר הפנים לפי החוקים שלהלן ובעניינים המפורטים לצידם עד למינוי שר פנים: לפי סעיפים 198 ו-347 לפקודת העיריות [נוסח חדש], לעניין התקנת תקנות בענייני מכרזי עיריות לצורכי קביעת הסדרים הנדרשים בשל ההכרזה על מצב מיוחד בעורף על רקע מבצע שאגת הארי; לפי סעיף 2 לפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש], לעניין תיקון צווים בענייני מכרזי מועצות מקומיות ומועצות אזוריות לצורכי קביעת הסדרים הנדרשים בשל ההכרזה על מצב מיוחד בעורף על רקע מבצע שאגת הארי; לפי סעיף 265 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965, לעניין התקנת תקנות התכנון והבנייה (רישוי בנייה) (תיקון מס' 2), התשפ"ו–2026, כי בשל מצב החירום שבו נתונה מדינת ישראל עולה צורך חיוני ודחוף בהסרת חסמים בנוגע לשיקום של מבנה שנפגע כתוצאה מהלחימה במטרה לאפשר את השבת מצב המבנה לקדמותו; לפי סעיף 15 לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב–1952, לעניין מינוי קציני ביקורת גבולות. מובהר שהסמכויות יוחזרו באופן אוטומטי לשר הפנים מייד כשימונה ללא צורך בהעברה נוספת. בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, מבקשת הממשלה להביא את ההחלטה לאישור הכנסת. תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. נעבור לדיון האישי המשולב, ובסופו יתקיימו ארבע הצבעות. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח; חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת; חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> למה אתם לא ממנים שר פנים? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> שקט בבקשה במליאה. אני אעצור את הזמן, שיהיה לך. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אני חושב שאיש במליאה לא יכול היה לפספס את חיוך הניצחון של אריה דרעי אתמול, חיוך של מנצחים. אריה דרעי, את מי ניצחת? ניצחת את חיילי המילואים, שעכשיו נערכים לתמרון? ניצחת את העובדים והעובדות שהוצאו לחל"ת? ניצחת את האזרחים, את אזרחי ישראל, שרצו למקלטים בשעה שיורים עליהם טילים? את מי ניצחת, אריה דרעי? את עם ישראל? את מי גנבת? גנבת את כל האנשים שצריכים לקבל את הסיוע הזה. לקחת 800 מיליון שקל שנועדו לתמרץ חרדים להתגייס לצה"ל, לקחת מהמשרתים, והעברת למשתמטים. את מי ניצחת, אריה דרעי? את הרמטכ"ל שהניף בפניך עשרה דגלים אדומים שצה"ל קורס לתוך עצמו בגלל מצוקת כוח אדם? אז לקחת את ה-800 מיליון שקל שאמורים לתמרץ חרדים להתגייס לצה"ל, והעברת לעידוד השתמטות מצה"ל. אריה דרעי, את מי ניצחת? את עם ישראל? את מי כייסת? את מי כייסת אתמול בלילה, באישון לילה? גנב היית, גנב נשארת, אבל את מי כייסת? כייסת את העובדים שהוצאו לחל"ת, כייסת את חיילי המילואים, את טייסי חיל האוויר שמפגיזים באיראן. יש לי דבר אחד לומר לך: אתה אומנם חושב שניצחת אתמול, אבל אזרחי ישראל יגישו לך את החשבון בקלפי. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מיקי לוי. לרשותך שלוש דקות. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. גברתי היושבת בראש, אני חושב שזה אחד הימים הכי עצובים שהיו בכנסת בתקופה האחרונה, בטח מהיום שאני נמצא בכנסת, וזה כבר שש או שבע שנים עוד מעט. אני יודע באופן ודאי שכ-50% מאנשי הקואליציה היו נגד החוק הזה של עונש המוות, והם הצביעו אך ורק בגלל הפריימריז, אך ורק בגלל לחץ ודעת קהל ופופוליזם זול. אני יודע שאנשי ש"ס היו נגד החוק הזה, והם הצביעו רק כדי שהם יקבלו את הדברים שלהם בחוקים אחרים. הקואליציה הזאת זה יד לוחצת יד – קונים אחד את השני בכסף, קונים אחד את השני בהצבעות, בסידור חוקים. זה פשוט בושה וחרפה ששרים שמתנגדים לחוק הצביעו בעד, שחברי כנסת שמתנגדים לחוק, שיודעים שהוא גרוע, הצביעו בעד, וכל זה מאימת הפריימריז ומאימת שלמות הקואליציה. עשו חוק כל כך גרוע, כל כך פשיסטי, כל כך גזעני, החוק הזה, החוק של עונש מוות, וזה כל כך עצוב לראות את זה. כל כך עצוב לראות כל כך הרבה אנשים חסרי עמוד שדרה, חסרי ערכים, שהולכים כמו עדר אחרי מנהיג ומחרבים על הדרך את מדינת ישראל וערכיה. תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי. אחריו – חברת הכנסת יסמין פרידמן. לרשותך שלוש דקות. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, גברתי. החוק שעבר היום הוא לא חוק יהודי, הוא לא חוק על פי תורת ישראל, הוא חוק פשיסטי, לתפיסת העולם שלי. כן, אני בעד חיסול מחבלים טרוריסטים. מרגע שהתקיים משפט במדינת ישראל ראוי להשליך אותם לכלא לכל ימי חייהם. בניגוד לכל היושבים כאן, או לחלק מהיושבים כאן, אני יכול להביא קצת מהניסיון שלי. טלי, ביום הראשון שמישהו עולה לגרדום – הרי רק בתלייה אפשר להוציא אותם להורג, זה החוק. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> כמו באיראן. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אנחנו ממש רחמנים על נפש האדם, למרות שהוא רוצח – בתלייה. הלכתם לצלם סרטון במקום הקדוש, במוזיאון המחתרות. משום מה נמלכתם בדעתכם ולא הוצאתם את הסרטון הבזוי הזה, כי חיללתם את הקודש. שר הביטחון אפשר לצלם את זה, לפי מה שאני ראיתי בתקשורת. אני אומר לכם, מתפקיד מ"פ ועד תפקיד מפקד מחוז, היועצת המשפטית שלי כל פעם הייתה מחסירה נשימה כשהייתי בתדרוך אומר: מחבלים לא מנטרלים, מחבלים מחסלים. כך אמרתי, ואני עומד מאחורי האמירה שלי. ברגע שיש כוונה וכלי נשק, הורגים, כדי לא לשאת בסכנה הנמשכת לאחר מכן. לא מנטרלים, לא יורים ברגליים. מרגע שהוא הרים ידיים, מרגע שנגמר האירוע, הוא חייב לזכות במדינה דמוקרטית, יהודית, במשפט צדק. והחוק הזה לא יביא משפט צדק. 90 יום בלי זכות ערעור – תקשיבו לי טוב. דברו איתי איפה שאני לא אהיה - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה לא שאין זכות ערעור. יש זכות ערעור. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ביום הראשון – טלי, בניגוד אליכם, הייתי בשטח הרבה שנים והתעסקתי עם טרוריסטים, רדפתי אחרי טרוריסטים ביהודה ושומרון, ונתתי הוראה לירות בראשו של מחבל כפות, בניגוד לכל היושבים פה. תפתחי בג"ץ מיקי לוי, ירי בראשו של מחבל, תראי מה זה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, אל תעני. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אבל אני מכירה. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ביום שיעלה מחבל טרוריסט, שפל, רוצח – הכול נכון – לגרדום, יהודי מהצד השני ישלם בנפשו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> גם עכשיו הוא משלם בנפשו. << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> - - - זה לא קורה? << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יחטפו יהודי, ירצחו אותו בדם קר, וזה על הראש שלכם. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני, בניגוד אליך, הייתי שם, בשטח. אני, בניגוד אליך, נתתי הוראה לירות במחבל כפות, עם ידיים לאחור, בראשו. אותי אל תלמדו. ביום שזה יקרה, תדברו איתי. תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לרשותך שלוש דקות. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> מיקי, באמת, אתה מנסה להסביר? תודה, גברתי היושבת בראש. לצערי הרב, היום היחידים שניצחו הם הפופוליזם, הפייק, השקרים. אתם פרסמתם אתמול סרטון על החוק שלכם. בסרטון שלכם היו כל הזוועות של הנובה. החוק שלכם לא כולל את מחבלי הנובה, ולכן זה נקרא פייק, זה נקרא לשקר, זה נקרא להונות את הציבור, זה נקרא להיות פופוליסטיים. זה מה שזה, וזה ניצח היום. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אז למה את מתנגדת? << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואללה, זה מעציב אותי מאוד, כי מתנהלת חקיקה אחראית, מעמיקה, בוועדת החוקה, קואליציה ואופוזיציה ביחד. נעשית שם עבודה מקצועית. לא, אבל אתם צריכים לקחת קולות מהליכוד. רק הליכוד, באמת, את יודעת – הוא רואה את זה, אבל אין לו ברירה, מחזיקים אותם. עכשיו לגבי החקיקה הנוכחית. אנחנו שוב פעם מעבירים סמכויות משר הפנים לראש הממשלה. למה לא ממנים שר פנים? מה כל כך קשה למנות שר פנים? גם ככה יש לנו שר אחד שהוא שר הרווחה, הוא שר הבריאות, הוא שר השיכון והוא שר התיירות. זה מה שמגיע לאזרחי מדינת ישראל? אין, כאילו – או שיש לכם שרים גם למשרד המורשת, גם למשרד המסורת גם למשרד – כל מיני משרדים מומצאים - - << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - אבל למשרדים חשובים, שזקוקים לשר צמוד – ארבעה משרדים על שר אחד. האם משרד הפנים זה לא משרד חשוב? זה משרד סופר-חשוב. זה קשור לכל המוניציפלי בארץ, ואגב מוניציפלי, אני שמונה שנים הייתי חברת מועצה בבאר שבע. אם זה היה תלוי בי, רק היינו ממשיכים להעביר סמכויות לראש ערים. הם יודעים לעשות את העבודה פי אלף יותר מהשרים – הנוכחיים זה בטוח, אבל בלי קשר, הם יודעים את העבודה טוב מאוד. תאצילו סמכויות, תנו להם את הכסף, הם יודעים לפתור בעיות. מה שאתם לא מצליחים לפתור כבר כמה שנים, הם יכולים לפתור צ'יק-צ'ק. אז בבקשה, שמישהו יעלה. מי השר המשיב? מי השר שסוגר? אלקין? לא, מי השר? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אין שר משיב. אין. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין? אז בעצם אין לנו תשובה מדוע לא ממנים בכלל שר פנים. אין לנו תשובה. אנחנו נותנים סמכויות לראש הממשלה, שאתם טוענים שהוא עסוק בשבע זירות, וזה - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה עסוק. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא גם יהיה שר פנים. אגב, אתם יודעים שכבר ממאי בשנה שעברה לא חותמים על טופס בשביל עובדים זרים בסיעוד? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> הזמן - - - << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם מודעים לזה? אז אולי אם היה שר פנים היינו לפחות מטפלים באנשים שזקוקים לעזרה בסיעוד. תודה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. כנסת נכבדה, הלילה רק החל, הוא עוד צעיר. יש עוד מלא חוקים בהתנגדות. אין צורך לפנות אליי בקיזוזים, כי זה לא יקרה, ואתם ממשיכים לכתוב לי, אז חבל, אתם פה תקועים, לנוכח העובדה שנתתם לחוק בזוי לעבור, חוק שחיסל חצי מהזמן של ניקוי השולחן. מכיוון שאנחנו ממש ביום האחרון של המליאה הזאת, חשוב לי לומר לכם שמעולם – ותבדקו אותי – מליאת הכנסת לא הגיעה יום לפני ערב החג. אבל בכנסת הזאת הכול אפשרי. יש ראש ממשלה בפועל, קוראים לו איתמר בן גביר, והוא יחליט מי ילך הביתה לנקות את הבית ומי יישאר פה עד יום לפני ערב החג. וכל מי שיש לו התלבטות – לא, זה לא בשבילך, עמית הלוי, אתה פחות בעניין של ניקיונות - - - << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עזוב, אתם תקועים פה כשיש ראש ממשלה. לראות את ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו – הוא לא היה באף חוק, באף חוק של חבר כנסת הוא לא נכח; וכמובן, הח"כ הנוכח-הנפקד, אחד מהצוות של בוני וקלייד, של סמוטריץ' ודרעי, שני שודדי הקופה הציבורית, מגיע לפה להצביע, דרעי – זה בכלל חבר כנסת שלא נמצא פה שלוש שנים – כי ראש הממשלה בפועל איתמר בן גביר ביקש ממנו להגיע להצביע על החוק הבזוי הזה של עונש מוות. אחת ולתמיד שיהיה ברור: אני לא יודעת כמה מנדטים זה יוסיף לכם, זה באמת לא מעניין אותי. הינה, אני יודעת, זה גם מוקלט ומשודר. אף מחבל – והינה, שיהיה ברור, וגם תעקבו אחריי – לא יוצא להורג באמצעות החוק הזה, כי החוק הזה הוא לא חוק של עונש מוות. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> נחיה ונראה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ובוועדת החוקה מתנהל דיון אמיתי של חברי כנסת של הקואליציה והאופוזיציה שיקום בית דין אמיתי, עם שופטים אמיתיים ולא שופטי פייק, ושופטים שיפסקו פה אחד, ורק אז אולי יקרה כאן משהו. החוק שעבר היום על ידי סיעת עוצמה יהודית – באמת, כאילו, לראות אתכם פותחים שמפניות. מה זה? מה זה הגועל נפש הזה? לפתוח שמפניות על חוק של מוות, זה מה שאתם מביאים לכנסת? זה, זה, זה הבשורה שלכם? תתעסקו באנשים חיים, תתעסקו במדינה הזאת, תתעסקו באנשים שבזמן שהעברתם את עונש מוות רצו למקלטים עוד פעם – עוד פעם שיגורים מאיראן. לאף אחד לא אכפת. כל מה שמעניין זה מוות ומוות, בדיוק כמו הסיבה שהתנגדתם לעסקאות חטופים, בדיוק כמו הסיבה שלא הסכמתם לשחרר ילדים בתמורה לשב"חים. זה מה שהבאתם היום. אני מתביישת – להביא את ראש ממשלת ישראל, בפעם ראשונה שהוא מגיע להצביע על חוק, להצביע על חוק שכל-כולו רק לאפשר עוד חודשיים לממשלה הרקובה הזאת. תודה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת ולדימיר בליאק. לרשותך שלוש דקות. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> היום בבג"ץ, עלילות בג"ץ בזמן המלחמה. בעודנו יושבים כאן ומעבירים את אחד החוקים החשובים ביותר למען חיינו ועתיד ילדינו כאן בארץ ישראל, חוק עונש מוות למחבלים, לבג"ץ, בית הדין הגבוה לצדק, היה דחוף לדון היום בשני עניינים. ראשית, העתירה שהגיש ארגון זולת - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, בבקשה. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> - - כדי להחזיר בשם תושבי ג'נין – נדמה לי שזה היה הארגון. תושבי ג'נין מאוד עצובים. ישראל שולחת את הצבא להילחם בקיני טרור קשים מאוד, רצופי אמל"ח, בג'נין. הוגשה עתירה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, בבקשה. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, זה לא מפריע לי. הוגשה עתירה של תושבי ג'נין לחזור חזרה לביתם. טענה המדינה – תגידו לי, אנחנו ירדנו מהפסים? באמת, ככה טוענת הממשלה. בזמן מלחמה עצימה בכמה זירות, בג"ץ דן בעתירה של תושבי ג'נין? מה עושה בג"ץ? כמו שהוא עושה תמיד, שיטת הבג"ץ המתגלגל. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> שקט במליאה, בבקשה. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> זה מאפשר קיום דיון, מאפשר לתושבים של ג'נין לצאת נגד הצבא ונגד החלטות הצבא. מדהים. בסופו של דבר, זה דוחה את הדיון. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> רומז מה דעתו. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> רגע, זה הרבה יותר מתוחכם מזה. רומז מה דעתו? הרי בסופו של דבר הוא לא התערב, אבל זה כמו הבג"ץ על הארטילריה. להזכיר לך, אדוני השר, מה זה בג"ץ הארטילריה? הוגש בג"ץ על ידי העזתים לא להשתמש בארטילריה נגד עזה. הוא הוגש ב-2006. מתי היה פסק הדין, אתה יודע? 2011. מה היה בחמש שנים של דחיות? בג"ץ אומר את דעתו, הצבא קורא לעצמו לסדר, לא משתמש בארטילריה, בסוף אומר: אנחנו לא משתמשים בארטילריה, אין מקום לעתירה – העתירה נדחית. חמש שנים הצבא סירס את עצמו. זאת הייתה עתירה אחת היום. הייתה עוד עתירה היום, בזמן מלחמה, בעודכם יושבים כאן, חוק עונש מוות למחבלים. מה עושה בג"ץ? באמת, מה הוא עושה? שומע עתירה של ארגון זולת – זה ארגון זולת, נדמה לי, נכון? שייכנסו חולים מעזה לישראל. שילכו למצרים, שילכו לירדן, שילכו לערב הסעודית. מה זה בג"ץ דן? מכוח מה הוא דן בעתירה של עזתים? עזתים מגישים עתירה בבג"ץ בישראל. מה כתוב בסעיף 15 לחוק-יסוד: השפיטה? בית משפט עליון, בשבתו כבית דין גבוה לצדק, ייתן סעד מן הצדק למי שנפגע. לא הבנתי. פעם היה דבר כזה בסיסי: אזרח ישראלי, זכות עמידה לנפגע באופן אישי מהחלטה של ממשלה. עזתי? בואו, בואו, גם עתירה ירדנית תוגש, מה אתם אומרים? הרי בג"ץ פתח את שעריו גם לרשות הפלסטינית, שהגישה בזמן המלחמה עתירה נגד החוק שהגשנו, בהסכמה לניכוי כספי פיצויים לנפגעי פעולות איבה מכספי הרש"פ. בעודנו כאן זה מה שבג"ץ עושה, ויש דיון שלם, ובג"ץ מצפה מאיתנו – גברתי היו"ר, הוא מצפה מאיתנו שנטפל להם בחולים, כן? מי ישלם את זה? לא משנה. מדהים, פשוט מדהים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> כמה מעוות. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> ופה אני אומרת לעם ישראל: כשאתם שומעים אותנו בקמפיין בחירות אומרים שבג"ץ, כל ערכאת בג"ץ, אין לה שום היגיון, ואם לא תחזיר לעצמה את זכות העמידה שזה רק הנפגע, אזרח ישראלי, שנפגע אישית מההחלטה, לא באמצעות ארגונים, בעניינים שפיטים ולא בלתי שפיטים – על זה קמפיין הבחירות, שיהיה כאן ברור. העם הימני הרב והמתרבה, חפץ החיים, לא ייתן לדיונים כאלה להתנהל. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק. ממש. זה לאומי-אזרחי. לרשותך שלוש דקות. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, בלילה האחרון היו פה הרבה מאוד חיוכים. חבר הכנסת גפני חייך וחבר הכנסת דרעי חייך. והינה, עברו להן פחות מ-24 שעות, ויש פחות חיוכים. יש פחות חיוכים כי עצרנו את המחטף. היה פה ניסיון גנבה של מאות מיליוני שקלים ממעמד הביניים הישראלי, ממשרתי מילואים, מאותם חיילי צה"ל שמשרתים היום בדרום לבנון, מהשכירים שעדיין לא קיבלו חל"ת, מהעצמאים שחודש אחרי פרוץ המלחמה עדיין לא קיבלו שקל פיצוי ולא יקבלו לפני חודש מאי, כנראה. היה פה ניסיון של גנבה ועצרנו אותו, ועכשיו יש הרבה פחות חיוכים, כי מחקנו לכם את החיוך. עכשיו, תסתכלו עליי, מה שנקרא read my lips, כי אנחנו על זה: שקל אחד לא יעבור למשתמטים. כל מוסד חינוכי שלא ילמד 100% לימודי ליבה, לא יתוקצב וייסגר, ואנחנו נפרק את האוטונומיה החרדית המושחתת, כי הגיע הזמן, בטח אחרי הלילה האחרון, לשים לזה סוף. בממשלה הבאה אנחנו נעשה את התיקון הגדול. תודה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה. אחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת עמית הלוי. נכון? עמית הוא אחרון הדוברים? << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, זאת הזדמנות אחרונה לפני חג הפסח לפנות לכל בית ישראל וקודם כול לאחל, לאחל שלמרות הכול יהיה לנו חג שמח, עד כמה שאפשר להגיד שמח. כולנו נתכנס ביום רביעי בלילה סביב שולחן החג עם משפחה, אבל יהיו עשרות אם לא מאות אלפי משפחות שלא יתכנסו בהרכב המלא – משפחות של חיילים שנמצאים בחזית, אם זה בלבנון, אם זה בעזה, אם זה בסוריה, אם זה בשמי טהראן. יהיו גם משפחות של קצינים, משפחות של כוחות ההצלה והכיבוי, משפחות של כל מי שעומד על המשמר. הם לא ישבו בערב החג עם המשפחות, כי הם נמצאים בתקופה הכי קשה, ואנחנו צריכים לזכור את זה. כמובן שיהיו גם משפחות שלעולם לא יהיו שלמות. יש משפחות שכולות, שאיבדו את היקירים שלהן, ולצערי כל יום זה קורה. אז אני בכל זאת רוצה למסור מכאן – למרות שאנחנו חווינו היום רגעים לא פשוטים כאן בבית הזה, אני בכל זאת רוצה למסור חג שמח לכל משפחה ולכל בית ישראל. ואני רוצה להגיד משהו לחבריי בקואליציה: הרבה פעמים אתם, חבריי בקואליציה, טוענים כלפי האופוזיציה על ההתנהגות, דורשים התנהגות נאותה, שכולנו צריכים להתנהג בהתאם. אני מציע – לא לכולם, אבל לחלק מהאנשים שעשו מה שהם עשו בשעות האחרונות, להסתכל בערוץ הכנסת, להסתכל על ההתנהגות שלהם כאן בבית הזה ולהפיק לקחים. הכנסת זה לא קרקס. את הכנסת צריך לכבד. וכבוד לכנסת זה גם כבוד לעם ישראל, כי אנחנו נציגים של עם ישראל. חברים, אנחנו יכולים להתווכח על החוקים, הקואליציה יכולה להעביר חוקים, אנחנו בישראל ביתנו הצבענו על החוק, אבל זה לא המקום פה לפתוח בקבוקי אלכוהול. זה פשוט לא מכובד. אני מציע באמת. אני לא יודע אם זה יעזור, הקריאה הזאת, אבל תכבדו את כנסת ישראל, ואחר כך תבואו בטענה לאופוזיציה על ההתנהגות. ובמעמד הזה ובהזדמנות זו אנחנו יוצאים לפגרה. אחרי חג הפסח יהיו לנו ימי זיכרון. אז אני מאחל חג שמח. גברתי היושבת-ראש, אני לפעמים אומר שפסח זה כמו שנה חדשה, זה כמו ראש השנה, נכון? אנחנו מציינים שנה חדשה בפסח, רק עם הבדל קטן - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> הספירה בתורה היא שחודש ניסן הוא החודש הראשון לחודשים. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> - - רק עם הבדל קטן, שאחרי ראש השנה מגיע יום הכיפורים, ויש לנו הזדמנות לעשות חשבון נפש. בפסח אין לנו יום הכיפורים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> יש לנו ניקיונות. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> בסדר, אבל חסר לנו היום הזה לעשות חשבון נפש גם אחרי חג הפסח, במיוחד אחרי מושב כל כך סוער. לא היה מזיק לנו לעשות חשבון נפש אחרי חג הפסח. חג פסח כשר ושמח לכל אחד. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. תודה. תודה. חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> תודה. גברתי היושבת בראש, יוזמת החוק שהצבענו עליו היום, חוק עונש מוות למחבלים, אזרחי ישראל, אני רוצה לומר לנציגי האופוזיציה שעלו כאן היום, התנגדו לחוק בסופו של דבר, לכם ולנציגי יהדות התורה, שגם הם חלקם התנגדו ונמנעו: ההשוואה שעשיתם כאן היום, כולל מה שאמר קודם מיקי לוי ואחרים, ועוד בשם היהדות – ההשוואה הזאת בין אדם שרצח אדם אחר, חבר או שכן, מסיבות כאלה או אחרות, לבין הרוצח שעליו אנחנו מדברים בחוק הזה - - - << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> חוק עונש מוות למחבלים לא עוסק, יסמין, ברוצח רגיל. הוא לא עוסק ברוצח רגיל. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חברת הכנסת פרידמן. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> גם עמי פופר. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא עוסק באדם, מיקי לוי, שלו היה יכול, לו רק היה יכול - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> גם ברוך גולדשטיין. ברוך גולדשטיין רוצח. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חבר הכנסת לוי. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> - - היה רוצח אתכם, היה רוצח את כולנו, היה רוצח למעשה את כל בני העולם החופשי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> גם ברוך גולדשטיין. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> זה לא רוצח פלילי, מיקי לוי. זה לא רוצח פלילי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> ברוך גולדשטיין רוצח. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> אלו רוצחים שהם רוצחי האנושות. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חבר הכנסת מיקי לוי, הוא ברשות דיבור. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> הם רוצחים שבמעשיהם הוציאו את עצמם מכלל החברה האנושית. מה שאנחנו עשינו בחוק הזה, זה רק לשים את הפלומבה על מה שהם הגדירו את עצמם במעשה הזה. אלה אנשים אנטי-הומניים, אנשים שהיו רוצים להחריב את הכול. זו משימת חייהם. זה לא רצח מקרי, זה לא מישהו שהתחמם, זה לא מישהו שרב עם השכן שלו. אלה אנשים שזה הייעוד הדתי שלהם. זו האמנה שלהם. זו האמונה שלהם. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> ברוך גולדשטיין. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> ולכן הפליליזציה שאתם עושים לרוצחים הללו, לתרבות הזאת – אגב, תופעה הרבה יותר רחבה מההתנגדות שלכם כאן לחוק. אנחנו אומרים את זה במהלך כל המלחמה. מה עושה המחלקה לדין בין-לאומי בצה"ל? היא עושה הפללה. איזה תהליכים? כאילו שמדובר בדין פלילי ולא בדיני מלחמה. אין אויב. אין תרבות של אויב. משווים את זה – סנהדרין נקראת קטלנית - - - << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חברת הכנסת ביטון, הוא ברשות דיבור. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> מה זה קשור? מה כל הדיונים האלה כאילו בשם היהדות? מה הם קשורים לחוק הזה? מה הם קשורים לרוצחים הללו? אין קשר. לא מתחיל. לא דומה. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> נהרוג את כולם. זה מה שאתה רוצה? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> יהיה לכם זמן לדבר בהמשך. בבקשה לא להפריע. חברת הכנסת פרידמן, בבקשה. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> ואנחנו, בתופעה הזאת של המחשבה הזאת, המחשבה הנואלת הזאת, כאילו מדובר בעבריינים פליליים, אנחנו מפקירים ככה את חיילי צה"ל, מפקירים את הביטחון של אזרחי ישראל. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מה הקשר? איזה שטויות. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> עושים הפללה. עושים שיוך. עושים קישור. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> מתייחסים לאויב כאילו מדובר באדם פרטי שבא לרצוח מישהו ולא אויב שבא לכלותינו. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> ממש לא. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חבר הכנסת מיקי לוי, זה לא מכבד אותך. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> ולכן ההשוואה הזאת מקוממת. החוק הזה, בניגוד למה שאמרה כאן מרכזת האופוזיציה, הוא חוק שעוסק בחיים. אפשר לדבר, אגב, על סעיפים בו. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> איזה חיים? רק מוות יש בחוק הזה. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> אפשר לדבר על סעיפים שונים בחוק הזה. אפשר לדבר, אפשר להתווכח, וגם לי יש כמה הערות. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> שום דבר טוב לא יצא. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל החוק הזה לא עוסק במוות, הוא עוסק בחיים. הוא נועד להציל אותך, את החיים שלך, מירב, כמו את החיים של כל אזרח מפני האנשים, אוכלי המוות האמיתיים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> נגמר הזמן. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא מה שאתם מכנים, בשיגעון שקם עליכם, כאילו אוכלי המוות. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. תודה רבה. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> אוכלי המוות האמיתיים. תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. אני מזמינה את השרה גילה גמליאל לסכם את הדיון, בבקשה. << דובר >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר >> גברתי היושבת-ראש, ריגשת היום עם סגירת המעגל, ובאמת שהקדוש ברוך הוא יזכה אותנו שלא יהיו עוד מקרים מן הסוג הזה. בינתיים, עד שכולם ייכנסו, כדאי שנתחיל לדבר גם על דברים שקורים במהלך התקופה הזאת וההתמודדות שלנו עם משטר הטרור האיראני וארגון הטרור חיזבאללה, שלוחה של איראן בלבנון, שהם יורים בכוונה לעבר מרכזי אוכלוסייה בישראל במטרה לרצוח כמה שיותר אזרחים חפים מפשע. בעוד שאנחנו, כמדינת ישראל, תוקפים באיראן מטרות צבאיות של משטר הטרור, במטרה לסכל איום קיומי – שיגור טילים חסר הבחנה של משטר הטרור האיראני, שפוגע לא רק במדינת ישראל ואזרחיה אלא גם באזרחים תמימים ברחבי האזור כולו. המשטר אף עושה שימוש בראשי קרב מתפצלים במטרה לזרוע כמה שיותר הרג והרס. הטילים הבליסטיים של איראן לא מבדילים בין דם לדם ובין דת לדת. למלחמה יש מחירים כבדים. ליבנו עם המשפחות השכולות, עם הפצועים ועם בני משפחותיהם ועם מי שאיבדו את ביתם ואת רכושם כתוצאה מהירי הנפשע על אזרחינו. מתחילת המבצע שאגת הארי הם רוצחים ופוגעים ומנסים כמה שיותר לפגוע באזרחי המדינה שלנו, אבל כמי שהסתובבה בצפון במהלך השבועיים האחרונים, אני רוצה לומר לכם שיש לנו עם חזק, נחוש, שכל מה שהוא מבקש מאיתנו זה לסיים את המלאכה ולא לחזור לסבבים חוזרים ונשנים אלא לעשות את המלאכה עד הסוף, וזה בדיוק מה שאנחנו מתכוונים לעשות. מדיניות ההתגוננות של פיקוד העורף – רוב אזורי הארץ ממשיכים במדרג פעילות מצומצמת. עדיין אין לקיים פעילויות, לא חינוכיות, וזה מאוד מאוד מקשה, בעיקר על הילדים ועל ההורים, ואנחנו כולנו, ליבנו יוצא אליהם, ואנחנו מודים להם, ממש מעריכים ומוקירים את כל החוסן המאוד-מאוד גדול וחזק שקיים בעם שלנו. החוסן הישראלי הוא הכוח שלנו. העמידה האיתנה והמרשימה של העורף, ההקפדה על ההנחיות – הן מצילות חיים רבים ומהוות מרכיב מרכזי בהתמודדות עם האיומים ומאפשרות לנו את ההישגים בלחימה. אני רוצה לומר לכם שמאוד ריגש אותי להיפגש עם אנשים שטילים פגעו בבתים שלהם. להיכנס לתוך הבית, לראות טיל שנכנס לתוך סלון, הכול מנופץ, בית שלם, זיכרונות, הכול נהרס, ואנשים עומדים איתנים ומבקשים מאיתנו שוב ושוב, ראשית להודות לחיילי צה"ל, להודות לראש הממשלה, להודות לממשלה ולהודות על המדיניות הזאת, שמובילה בסופו של דבר, סוף-סוף, את זה שנכה באויבינו ונדאג שהאיום הזה יוסר מעלינו אחת לתמיד. מבצע שאגת הארי נגד איראן מתקדם על פי תוכנית סדורה לפגיעה יסודית במשטר הטרור הזה. אני רוצה לומר לכם שבעזרת השם תיכנסו ותפליגו בדמיונכם מה יקרה כשהמשטר הזה יחלוף מן העולם. תחשבו מה יקרה – שבמקום שיקראו "מוות לישראל", יקראו אמירות אחרות, של שיתוף פעולה, של הסכמי כורש, של אפשרות לבוא, כפי שהיה למדינת ישראל לפני 47 שנה, לפני שהרפובליקה האסלאמית חטפה את השליטה בעם שלם. עם יפה, העם האיראני – עם של תרבות שלמה, עם מורשת. ואז מה יקרה אם בעזרת השם נזכה לרגע הזה – ולי אין ספק שנזכה לרגע הזה – שהמשטר הזה יתמוטט? אתם רואים את העם האיראני סובל, אתם רואים צעירים מסכנים שפשוט נרצחים. ראיתם את המתאגרף; ראיתם את מהסא אמיני, בגלל שלא סידרה את החיג'אב; ראיתם צעירים וצעירות שיוצאים החוצה בהמוניהם, עשרות אלפים שנטבחים, שנאנסים, שנרצחים, באותה השיטה – באותה שיטה שראינו גם ב-7 באוקטובר. השלטון הרע הזה, של הצורר הזה, הדיקטטורה הזו של המשטר האיראני – אנחנו נדאג לתת את כל הכלים שהעם האיראני זקוק להם על מנת להפיל את המשטר הזה. ואני אומרת לכם, כמי שנמצאת בקשר רציף גם עם יורש העצר האיראני רזא פהלווי, ראש האופוזיציה, שהוא, יחד עם כל אותם גופים, מתאחדים סביב מטרה אחת: לבוא ולהפיל את המשטר הרע הזה. אני רואה בחזוני פיתוח של הסכמי אברהם עם ממשלת לבנון בלי חיזבאללה בתוך לבנון. יש לנו פוטנציאל מאוד מאוד גדול לעידן חדש במזרח התיכון, והעידן הזה – אנחנו נמצאים בימים היסטוריים. אנחנו נמצאים בימים היסטוריים. כולנו יחד צריכים להתכנס לגודל השעה ולהבין את המשמעויות הללו. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> ממש. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> נס גדול היה פה, נס. תפתחו שמפניה. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> כולנו צריכים נס. << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> כולנו יחד צריכים להבין כמה זה קריטי וכמה זה חשוב לכולנו, לדורות הבאים, כדי להבטיח את הביטחון האישי של האזרחים שלנו. אני אומרת לכם את זה בצורה חד-משמעית: אנחנו כולנו צריכים להתגייס להבנה הזו שיש פה הזדמנות שהיא אולי אפילו חד-פעמית. הייתי אומרת שיש לנו תמיכה מהנשיא טראמפ, שיש, בגודל השעה, מערכת יחסים מדהימה בין ראש הממשלה נתניהו לבין הנשיא טראמפ, וביחד הם מצליחים להתכנס על מנת לקדם הרבה אינטרסים: ראשית, את הפגיעה הקיומית שהייתה עלולה להיות למדינת ישראל – אבל לא רק לה – בנושא הנשק הגרעיני שפיתחו באיראן, ובהמשך, הטילים הבליסטיים, שנטען בהתחלה שהם רק כנגד מדינת ישראל, והסתבר שיש להם טילים למרחק של 4,000 קילומטר, מה שהעיד ומעיד שכל רצונם היה להשתלט על העולם כולו ולהפיץ את האסלאם בכל העולם. בדיוק כמו שעשו זאת במרמה בתוך איראן, הם רצו לעשות זאת בכל העולם. אז למה להרוס את מדינת ישראל? למה? כל מה שהם רוצים הוא להשמיד אותנו. מאיזו סיבה להשקיע את כל הכספים שלהם בנשק גרעיני, בטילים בליסטיים ובמימון של ארגוני טרור מסביבנו. הסיבה היא פשוטה: כי כשרוצים להפיץ את האסלאם בכל העולם, צריך קודם כול להראות שאולי שאר הדתות אינן נכונות – זה יקצר את האפשרויות הללו. מלחמת דת שרוצה להשמיד את מדינת ישראל, כי מדינת ישראל היא העדות החיה לחזרתם של היהודים ולהקמת מדינת ישראל, העדות החיה, בדיוק כפי שכתוב בנבואה, בספר הקודש, בתנ"ך, ואת זה הם רוצים להרוס, את זה בדיוק הם רוצים להשמיד, וזו הסיבה שהם רוצים לפגוע, להשמיד את מדינת ישראל. על בסיס זה הם חושבים שיוכלו להפיץ את "מהודו ועד כוש", את מה שקראנו לא מזמן במגילה. אין ספק שכל מה שנעשה כרגע – אנחנו צריכים להצדיע לצה"ל, להצדיע לחיילים שלנו, לטייסים שלנו, שעובדים ועמלים לילות כימים, משלמים מחיר כבד מאוד, גם בחייהם. קודם כול, אני רוצה לאחל בריאות והחלמה מהירה לכל הפצועים שלנו ולאחל את כל התנחומים למשפחות ששילמו את היקר ביותר. ואני מאחלת לכולנו פה בבית הזה לדעת שיהיו לנו גם כמה רגעי חסד, כמו שהיה רק בדקות האחרונות – לגבי אחדות ותמימות דעים פה בבית, לצורך לחזק את העורף שלנו – אבל אנחנו יכולים גם לעשות זאת בשגרת יום ולא רק במלחמות. תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעות. תחילה נצביע על הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, על העברת סמכויות משר הפנים לראש הממשלה לפי פקודת העיריות [נוסח חדש]. הצבעה. הצבעה מס' 42 בעד הודעת הממשלה – 46 נגד – 38 נמנעים – אין הודעת הממשלה על העברת הסמכויות משר הפנים לראש הממשלה נתקבלה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בעד – 46, נגד – 38, אין נמנעים. אני קובעת כי הודעת הממשלה אושרה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לראש הממשלה סמכויות לפי פקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש]. הצבעה. הצבעה מס' 43 בעד הודעת הממשלה – 46 נגד – 38 נמנעים – אין הודעת הממשלה על העברת סמכויות לראש הממשלה נתקבלה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בעד – 46, נגד – 38, אין נמנעים. אני קובעת כי הודעת הממשלה אושרה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לראש הממשלה סמכויות לפי חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965. הצבעה. הצבעה מס' 44 בעד הודעת הממשלה – 46 נגד – 38 נמנעים – אין הודעת הממשלה על העברת סמכויות לראש הממשלה נתקבלה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> שימו את באגס באני שר הפנים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בעד – 46, נגד – 38, אין נמנעים. אני קובעת כי הודעת הממשלה אושרה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לראש הממשלה סמכויות לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב–1952. הצבעה. הצבעה מס' 45 בעד הודעת הממשלה – 46 נגד – 38 נמנעים – אין הודעת הממשלה על העברת סמכויות לראש הממשלה נתקבלה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בעד – 46, נגד – 38, אין נמנעים. אני קובעת כי הודעת הממשלה אושרה. << הצח >> הצעת חוק שירות לאומי-אזרחי (תיקון מס' 9), התשפ"ו–2026 << הצח >> [מס' מ/1929; דברי הכנסת, חוב' כ"א, ישיבה 380; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק שירות לאומי-אזרחי (תיקון מס' 9), התשפ"ו–2026, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמינה את חבר הכנסת בועז ביסמוט, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, להציג את הצעת החוק. << דובר >> בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר >> תודה. גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, מדינת ישראל מצויה בימים היסטוריים, ימים שבהם אנחנו משנים את המזרח התיכון, פוגעים בלב האיום האסטרטגי, גודעים את ראש הנחש האיראני ופועלים בלבנון. הצבא שלנו, בשיתוף פעולה חסר תקדים עם הצבא האמריקאי, פועל בעוצמה, בדיוק ובנחישות. כפי שמצופה מהוועדה שאני עומד בראשה, ועדת החוץ והביטחון, ובייחוד בימי מלחמה, הוועדה מקיימת בימים אלו עבודה אינטנסיבית ורציפה סביב המערכה, לצד דיונים וסקירות ביטחוניות, לרבות בהשתתפות הרמטכ"ל וראש הממשלה. במקביל השלמנו את העברת תקציב הביטחון בהיקף של עשרות מיליארדי שקלים, שחלק משמעותי ממנו מיועד למימון הלחימה ולצרכים המבצעיים. כיושב-ראש ועדת החוץ והביטחון אני עומד בקשר שוטף עם הרמטכ"ל וגורמי מערכת הביטחון, שומע מקרוב על הצרכים ועומד מקרוב על האתגרים. מתוך הבנה ברורה של צורכי השעה, קיבלנו, חבריי חברי הכנסת, ראש הממשלה ואני, החלטה משותפת - - << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> להמשיך לפטור אותם משירות צבאי. תגיד את האמת, החלטתם להמשיך לפטור אותם משירות צבאי. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת פרידמן. חברת הכנסת, אבל את לא ברשות דיבור. אם את רוצה, את מוזמנת לדיון האישי, בבקשה. תודה. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> - - קיבלנו, ראש הממשלה ואני, החלטה משותפת לקדם מהלך חקיקה כולל של שלושה חוקים לבקשת הרמטכ"ל, גברתי חברת הכנסת, הנדרשים לחיזוק מערך כוח האדם של צה"ל. בהתאם לכך אקדם, גברתי חברת הכנסת, בוועדה שבראשותי בהקדם את חוק המילואים, חוק הגיוס וחוק הארכת השירות. שלושת החוקים הללו יקודמו במקביל, כחבילת חוקים אחת, לחיזוק מערך כוח האדם של צה"ל. זהו מהלך הכרחי, חיוני ואחראי, שנועד להעניק לצה"ל את הגיבוי, היציבות והכלים הנדרשים לו בשעת מלחמה, וגם במבט לשנים קדימה. מי שבונה – ואני מסתכל עליכם, חבריי לאופוזיציה – מי שבונה על עיכוב המהלך בשביל לגרוף עוד כמה כותרות בתקשורת, משחק באש על חשבון ביטחון המדינה. עכשיו יותר מתמיד אני קורא לכולם, קואליציה ואופוזיציה, להתעלות לגודל השעה ולהניח בצד אינטרסים צרים בשעה שלוחמי צה"ל, מפקדיו, אנשי המילואים וכל כוחות הביטחון נושאים על כתפיהם את ביטחון ישראל. לאיש בבית הזה, לאיש בבית הזה אין זכות לעכב מהלכים חיוניים משיקולים פוליטיים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אפשר בבקשה שקט במליאה? בועז, רגע, שנייה. חבר הכנסת ביסמוט. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> מי שיבחר לעכב, יעכב את צה"ל. מי שיבחר בפוליטיקה, הציבור ישפוט אותו, ומי שיבחר לעמוד לצד הלוחמים, יעמוד, חבריי חברי הכנסת, לצד מדינת ישראל. ועדת החוץ והביטחון בראשותי תקדם את חבילת החוקים לחיזוק מערך כוח האדם של צה"ל במהירות, בנחישות, ותבטיח שלמערכת הביטחון יהיו הכלים הנדרשים להמשך המערכה ולשמירה על ביטחונה של מדינת ישראל. זה מה שנדרש מאיתנו עכשיו, זה מה שנכון למדינת ישראל עכשיו, וזה מה שנעשה עד הניצחון. אנחנו נצביע כעת על הארכת תוקף חוק שירות לאומי-אזרחי. במהלך הסיורים שקיימתי במהלך מבצע שאגת הארי בזירות הנפילה, ראיתי מקרוב את אנשי כיבוי האש, המשטרה, את מתנדבי זק"א, איחוד הצלה וכלל הארגונים, שפועלים במסירות ובתחושת שליחות עמוקה ונוטלים חלק במאמץ המלחמתי ובהצלת חיים. הצעת חוק שירות לאומי-אזרחי (תיקון מס' 9). גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק שירות לאומי-אזרחי (תיקון מס' 9), התשפ"ו–2026, שיזמה הממשלה. בשנת 2014 נחקק פרק ג'1 בחוק שירות ביטחון, שהסדיר את דחיית שירותם של תלמידי הישיבות ואת האפשרות לשלבם בצה"ל ובשירות הלאומי-אזרחי. במקביל נחקק גם חוק שירות לאומי-אזרחי כהוראת שעה, עד יום 30 ביוני 2023, שקבע את מסגרת השירות של תלמידי הישיבות בשירות לאומי-אזרחי. בשנת 2017 ניתנה פסיקת בית המשפט העליון שביטלה את פרק ג'1 בחוק שירות ביטחון. בית המשפט נתן כמה הארכות לחקיקת הסדר חלופי, ומשלא נחקק הסדר חלופי, פקע גם תוקפו של הפרק ביום 30 ביוני 2023. לפני כשנתיים, על מנת שלא ליצור ואקום בנושא השירות הלאומי-אזרחי, שהוא חיוני, אושרה הארכת תוקף הוראת השעה בשנה, עד יום כ"ד בסיוון התשפ"ד, קרי 30 ביוני 2024. במסגרת זו נקבעה האפשרות לשלב בשירות לאומי-אזרחי רק את מי שניתן לו צו דחיית שירות לפי פרק ג'1 ערב פקיעתו, באותם תנאים שהיו קבועים בפרק ג'1, ובכלל זה התנאי בדבר גיל מינימלי לכניסה לשירות הלאומי-אזרחי, שעומד על גיל 21, וקבלת אישור הפוקד לשירות זה. מאז ההארכה הראשונה אושרו בכנסת שלוש הארכות נוספות להוראת השעה, תחילה לשנה נוספת עד ליום 30 ביוני 2025, לאחר מכן לתקופה נוספת בת חמישה חודשים, שהסתיימה ביום 15 בנובמבר 2025, והארכה שתוקפה יפקע ביום 31 במרץ 2026. כעת, חבריי חברי הכנסת, מבקשת הצעת החוק המונחת בפניכם להאריך את תוקפו של החוק בחמישה חודשים נוספים, עד ליום י"ח באלול התשפ"ו, 31 באוגוסט 2026, על מנת שלא לגדוע את אפשרות השתלבותם של תלמידי ישיבות ובוגרי מוסדות חינוך חרדים בשירות לאומי-אזרחי. בדיוני הוועדה שהתקיימו בנושא הודגש כי האפשרות להשתלבותם של משרתים בשירות הלאומי-אזרחי מוגבלת לפי הקריטריונים של צה"ל ל-1,000 בשנה. עוד עלה, בהתאם לקריטריונים שנקבעו בנושא, כי אם נקרא מיועד לשירות ביטחון להתייצב לשירות ביטחון ולא התייצב בהתאם לסעיף 12 לחוק שירות ביטחון, הוא לא יוכל להשתלב בשירות לאומי-אזרחי. עוד בהקשר הזה, חבריי חברי הכנסת, מן הראוי לציין כי בתקופה האחרונה דנה ועדת החוץ והביטחון בהצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 26), התשפ"ב–2022, ובהצעת חוק שירות לאומי-אזרחי (תיקון מס' 4), התשפ"ב–2021, שעניינם בחינת ההסדר הכולל בנושא גיוס תלמידי הישיבות ובוגרי מוסדות חינוך חרדיים; שוב, אני חוזר: בנושא גיוס תלמידי הישיבות. הדיונים בהצעות חוק אלו מתוכננים להתחדש, כפי שהצהרתי בעבר, לאחר סיומו של המצב המלחמתי בעקבות מבצע שאגת הארי. משכך, במסגרת זו צפויה גם להיבחן סוגיית השירות הלאומי-אזרחי לתלמידי ישיבות ובוגרי מוסדות חינוך חרדיים. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה, חבריי חברי הכנסת, וחג פסח שמח. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצות יש עתיד, העבודה וישראל ביתנו. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו מבקשים לנמק. את יכולה לפי הסדר. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אוקיי, טוב. כן, כן, הבנתי את הסיכום. בבקשה. אני מזמינה את חבר הכנסת אלעזר שטרן לנמק את ההסתייגויות. בבקשה, לרשותך עשר דקות. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אדוני יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, תסלח לי, או שאתה לא מבין את החוק, או שלא קראת אותו, או שאתה משקר לנו. חפיפניקיות כזאת פגשתי רק בוועדת חוץ וביטחון בראשותך, ואני איכנס לנימוקים הענייניים. בבקשה אל תלמד אותנו, אל תטיף לנו מוסר – מי שעומד לצד הלוחמים ומי שלא. לנו אתה מעז? תתבייש לך, מעודד משתמטים שכמוך. הדבר היחיד הטוב שאני יכול להגיד לך שזה אולי בגלל שאתה לא מבין. עמדת פה ובגיבובי המילים שלך דיברת על שלושה חוקים – על חוק ההשתמטות שתקדם, ועכשיו על חוק שירות לאומי. תראה, נתקלנו בוועדת חוץ וביטחון בדבר שלא ראיתי בשום מקום בכנסת. לקחת כספי ציבור – "מתווה ביסמוט". אף חוק שעבר פה, לא ראיתי מישהו שעף על עצמו וקורא לחוק כל כך חשוב "מתווה ביסמוט". אני אגיד לך מה השורה השנייה במתווה ביסמוט. אני אקרא את זה. בכותרות, אחרי התמונה שלך – השירות האזרחי, להבדיל ממה שקיים עד עכשיו, שמאפשר שירות לאומי-אזרחי ואינו מוגבל למסגרות ביטחוניות אלא גם בתחומים אזרחיים, אתה, ביסמוט, תעביר חוק שיהיה רק בגופי ביטחון שצה"ל כבר מגייס אליהם: משטרה, שב"כ ומוסד. תגיד, אתה חושב שאנחנו מטומטמים? אתה מביא לנו חוק מ-2014, ששירות לאומי-אזרחי הוא בכל המקומות. כמה זלזול אתה יכול לזלזל בחברי הכנסת? יושבת פה השרה שאחראית. תשאל אותה מה כתוב בחוק הזה שאתה רוצה להאריך אותו. אני אגיד לך יותר מזה. בחוק הזה שאתה מאריך, אין נתון שאין לך פרופיל קרבי. אתה לוקח אנשים בעלי פוטנציאל קרבי, ואתה שולח אותם לשירות בעורף. ואתה יודע של כמה זמן, לפי החוק? הם עושים שנה, 40 שעות בשבוע, ולאחר מכן הם משוחררים, הם כאילו חיילי מילואים. השרה סטרוק, את מכירה אותם טוב, את מי שעושים מילואים 20 שנה. שנת שירות לאומי בעורף, ויש לך פטור משירות המדינה. תתבייש. אתה לא מבין. אתה לא קראת. אתה קראת רק שורה, שנאריך את החוק של 2014. אם אתה חס וחלילה עושה שנתיים שירות – 20 שעות בשבוע. אתה יודע כמה זה? ארבע שעות ביום. ואני אומר לך, השרה סטרוק, למה זה לא דחוף? בגלל שבסעיף 37(ב) כתוב שאם לא יאריכו את החוק, לא ייפגעו אלה שכבר בשירות, זאת אומרת, הם ימשיכו. מה אתם רוצים לעשות? << קריאה >> שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ככה בדיוק כתוב. בבקשה, אני אקריא לך. את רוצה? לא. אוקיי. << קריאה >> שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> לא צריך שתקריא לי. אני אומרת לך. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא לא לא. שנייה, בסדר, אז תני לי. אני אגיד דבר אחד. << קריאה >> שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> בבקשה, בבקשה. כן? << קריאה >> שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> נכון שמי שיתאמץ, ימשיך, אבל גם יעזוב, אז השירות ייפגע - - - << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, זה משהו אחר. זה משהו אחר. זה משהו אחר. בטח שהוא יעזוב. אבל סליחה, את יודעת למה הוא לא יעזוב? בגלל שביסמוט אמר עכשיו - - - << קריאה >> שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> שנייה, השרה. ראש הממשלה אמר, וביסמוט אמר לפני שלוש דקות, שהחוק הזה עובר. אז אם החוק הזה עובר, והחוק הזה הוא רק שירות ביטחוני, אז זהו, אז אין בעיה, ולכן לא צריך להאריך. לכן לא צריך להאריך. אבל ביסמוט אמר, ואפילו ראש הממשלה אמר. רק אתם שוכחים שגם אנחנו יודעים לקרוא, ושוכחים עוד דבר – שלהבדיל מביסמוט, אנחנו יודעים מה זה לוחמים. אנחנו יודעים מה זה 300, 400, 500 ימים. אנחנו, להבדיל ממנו, לא אומרים לרמטכ"ל: למה הרמת? למה אמרת שאתה מרים עשרה דגלים? אתה פוגע בחוסן הלאומי. כאילו בקבינט יושבת האופוזיציה. מי הדליף את זה מהקבינט, אנחנו? כמה הוא יאשים את אלה שלטובת החיילים ואת אלה שנגד? ביסמוט, אני יודע, כמו בוועדת החוץ והביטחון, גם פה אתה מעדיף להסתכל בפלאפון. בגלל זה אתה ככה מכיר את החוקים שאתה מעביר שם. עכשיו תדבר אתה. עכשיו תדברי את. עכשיו הוא. זה מה שעושה יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון, חוץ מדבר אחד: כשבאה הנציגה של משרד המשפטים, הוא אומר לה: לכי לעבוד. אין לך מה לעשות? ואומר מנהל הוועדה אסף: אני הזמנתי אותה. הוא אומר: תצאי החוצה. ואנחנו אומרים: אל תעליב, יש כבוד האדם. כמה רוע יכול להיות לך. עזוב את האטימות, עזוב את החפיפניקיות, עזוב את הלחישות של מי שלוחש אצלך בתוך האוזן כל הזמן גם מה להגיד. אם אתה לא יכול – תתחיל להיות יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון. אני אומר ליושב-ראש ועדת הכנסת, לחבר הכנסת כץ: אנחנו בהחלפה הזאת נתמוך. תביאו יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון אמיתי, שמעניינים אותו צורכי הביטחון – אנחנו לא נפריע. כן. את מי הבאתם לנו? רק מי שיגיד: כן, כן, כן? שלא רוצה להבין? אני רוצה להגיד לכם משהו. אין לנו בעיה עם אלה שכבר שם. יש לי בעיה שאנשים - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אבל למה אתה כל כך מלא שנאות - - - << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> טלי. אוקיי, בסדר. אני אגיד לך למה אני מלא לא שנאות – כאב: זלזול. את שמעת מה שהוא דיבר על "אנחנו"? אני הקשבתי לו. טלי, עזבי את זה. אני הקשבתי לו. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> אלעזר - - - לא יפה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תאמיני לי שאני הקשבתי לו. אני אומר דבר אחד: מי שרוצה, שיבוא עניינית – עניינית, לא מהמחמאות – ויבדוק את מה שכתבתי בין "מתווה ביסמוט" לבין חוק שירות לאומי אזרחי מ-2014. אמרתי לכם כבר, היתרון היחיד, שרוצים להאריך אותו זה עד יום ההולדת שלי, ח"י אלול. כן, אבל למה צריך להאריך אותו? למה צריך להאריך אותו אם יש בחוק שאתה תעביר בשבוע הבא או בעוד שבועיים שירות לאומי-אזרחי אחר? אנחנו לא מקשיבים? אנחנו לא יודעים? רק חיוכים נבובים. רק חיוכים נבובים. רק הוצאות של אנשים מתוך הוועדה: אתה לא תדבר בגלל שאתה באחים לנשק; את לא תדברי בגלל שאת ממשרד המשפטים, לכי לעבוד. אנחנו אומרים, אומרים לך חברי הכנסת חילי טרופר, מאיר כהן, רם בן ברק, מי שיושב שם: ביסמוט, יש כבוד האדם, אל תעליב אנשים. אבל גם בזה אתה לא: תצאי החוצה – ואנחנו צריכים לצאת החוצה, שלפחות היא לא תיעלב, שהעיניים האדומות שלה יבינו שזה רק ביסמוט ועוד כמה חברים משם, לא אנחנו. אנחנו מעריכים אנשים שאסף פרידמן הזמין אותם לוועדה, ויושב-ראש הוועדה לא יודע לקחת אחריות אפילו על זה – להגיד: מנהל הוועדה עובד אצלי, ואם הוא הזמין, זה כאילו אני הזמנתי. אבל למה שתבין את הדברים האלה, ביסמוט? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> למה אתה מדבר עליו ככה? << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אומר לך, מ"כ בצבא יודע לקחת אחריות. יש לו תשעה חיילים – הוא יודע לקחת אחריות יותר ממך. ואם היית לוקח אחריות לפחות על מה שעשה המנהל שלך והיה קצת אכפת לך מבני אדם – והיא לא מאחים לנשק, שגם הם תרמו למדינה יותר ממך – לא היית אומר לה: צאי החוצה, לפני כל כך הרבה אנשים. והיא עוד אומרת לך: תמיד יש פה נציג של משרד המשפטים. אני שומרת שבת, היא אמרה לך, ומאז שהתחילה המלחמה אני לא שומרת שבת בשביל לשרת את המדינה. הדברים שקורים פה משפיעים על העבודה שלי. ואני עוד הייתי נאיבי ואמרתי: ביסמוט, תעצור את זה, תגיד לה. ומה שהיה לך להגיד הוא: צא החוצה, צא החוצה. צאי החוצה. << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> היא לא הייתה אמורה להיות שם. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מנהל הוועדה הזמין אותה. אל תגידי לי מי אמורה ומי לא. לא את קובעת, הוא קובע. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> היא לא אמורה להיות שם - - - << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ביסמוט, אני אגיד לך דבר אחד: יכול להיות שעכשיו יתאים לך. תבוא, תרים עם החברים שלך שמפניה בערב כזה, בגלל שגם מעבירים את החוק הזה. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מיקי לוי, חבר הכנסת מיקי לוי. << קריאה >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << קריאה >> אלעזר, זה היה חלש. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מאוד חלש. כמה שנאות - - - << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. הרמטכ"ל הרים דגל אדום, דגל אדום, כמה דגלים אדומים. הרמטכ"ל הזהיר באומץ שאם לא יהיה שינוי – 15,000 לוחמים חסרים – הצבא יקרוס לתוך עצמו. כשרמטכ"ל צבא ההגנה לישראל אומר את זה, יש לזה משמעות. יושב כאן רמטכ"ל, תשאל אותו, הוא עשה הרבה שנים בצבא. זה לא מישהו מאיתנו שאומר את זה, זה ראש הצבא אומר את זה. ואתם דגים קפואים, שקט, כאילו מדינת ישראל לא מתמודדת עם כמה חזיתות. אם אתם לא תעשו שינוי מהותי, יסודי, שכולם יתגייסו – חס וחלילה, המדינה הזו לא תחזיק מעמד. ב-2050, 52% מחייבי הגיוס יהיו חרדים, 32% משפחות חרדיות מכלל האוכלוסייה יהיו בשנת 2050, אז תגידו לי, מי יעבוד? מי יגן? מי ילך לצבא? מי ישמור על הגבולות? מי יבטיח את עתידנו, עתיד ילדינו, עתיד נכדינו, בארץ הזאת? אמר לי חבר הכנסת פינדרוס – ראיתי איזה פרסום: כשאנחנו נהיה הרוב, הכלכלה תהיה חזקה. מה? איזו בדיחה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> הוא יקבל קלקלה בקו"ף. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> קלקלה בקו"ף, אתה צודק. לא ייאמן. לעצם החוק הזה. כשהייתי באוצר, הנושא היה באחריות משרד האוצר ומשרד החינוך. אני מכיר לא רע את הנושא הזה. כשאתם תאפשרו לחייבי גיוס ללכת לשירות לאומי-אזרחי כדי לקבל אחר כך את כל ההטבות – אתם עושים עוול למשפחות הלוחמות. אתם מכשירים את – אני לא רוצה להגיד את המילה הנוראית הזו – אתם מכשירים את הרמאות הזו. אם הוא חייב בשירות, למה אתה מאפשר לו ללכת בגיל 18 לשירות לאומי-אזרחי? אתה מאפשר למי שחייב, מי שקיבל דח"ש, מי שקיבל דחיית שירות, ללכת לשירות לאומי-אזרחי. אם אתה אומר לי שמי שחייב שירות וקיבל דחיית שירות לא יכול ללכת לשירות לאומי-אזרחי, תגיד את זה בקול גדול. אני רוצה לשמוע, בבקשה. תגידו, אני היום בגיל 18, קיבלתי דחיית שירות, האם אני יכול ללכת לשירות לאומי-אזרחי? כן או לא? מילה אחת, תענו. גם השרה יושבת פה וגם יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. הוא לא יכול ללכת או כן יכול ללכת? התשובה: הוא כן יכול ללכת. הוא כן יכול ללכת, חייב הגיוס, ומכאן הרמאות. אתם מכשירים את הרמאות הזו. שקט. כבשים. לא יהיה מי שילך לצבא. לא יהיה מי שיגן על המדינה הזו. לאן אתם לוקחים אותנו? העיקר מרימים לי יד. מה אתה מדבר? חייבי שירות ילכו לשירות לאומי-אזרחי, אלה שקיבלו דחיית שירות. תלכו להתגייס, מה קרה? אומר הרמטכ"ל: חסרים לי 15,000 חיילים. יש כאן כמה אנשים – אלעזר, בני גנץ – שמכירים את המשמעויות האלה יותר טוב מכל אחד מאיתנו. מחריבים את המדינה הזו. ממשלה רעה. אין לי כבר נשמה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת. חבר הכנסת רם בן ברק. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, רק בשביל שנסדיר את העניינים, הרמטכ"ל והצבא והמילואימניקים מתנגדים למתווה כפי שמנסים להעביר בוועדת החוץ והביטחון. הם חושבים שהוא לא יגייס חרדים, והם, וגם הייעוץ המשפטי לוועדה, חושבים שצריך להטיל סנקציות על מנת לגייס, לכן החוק הזה לא רלוונטי לגיוס, וחבל שמנסים להציג אותו ככה. אבל אנחנו מדברים עכשיו על שירות לאומי. מה זה התרגיל הזה של השירות הלאומי? אני אגיד לכם מה זה. אתה רוצה לא להתגייס ולא ללמוד, מה אתה עושה? אתה הולך, אתה מבקש דח"ש, ודוחים לך את השירות. דוחים לך את השירות – אתה מגיע לישיבה. אתה מגיע לישיבה – אתה אומר: טוב, לא בא לי ללמוד. אז אומרים לך: יש לך אופציה. עכשיו, אחרי שדחו לך את השירות ולא בא לך ללמוד, יש לך אופציה ללכת לשירות לאומי. לא משנה שיש לך פרופיל 97, לא משנה לך כלום – אתה הולך לשירות הלאומי. זה החוק. החוק מאפשר למי שקיבל דח"ש והחליט לא ללמוד, ללכת לשירות לאומי. זה החוק. לכן כל הפלפולים האלה שהם נמצאים במד"א, הם נמצאים בזה, זה בכלל לא רלוונטי. אלה אנשים כשירים, בעלי פרופיל, שלא רוצים ללמוד בישיבה. הם הולכים לישיבה עם דחיית שירות ואז הם אומרים שהם לא רוצים ללמוד, ואז הם הולכים לשירות לאומי ומקבלים את כל הזכויות. זה הסיפור. כאן זה מתחיל וכאן זה נגמר. זה החוק. זה החוק, זה לא השירות הלאומי האחר. זו פריבילגיה שישנה אך ורק למגזר אחד, ובמגזר הזה – לקבוצה בתוך המגזר. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש שני ראשי ועדות חדשים יחסית בכנסת, האחד זה חנוך מלביצקי והשני זה בועז ביסמוט. אז לסגנונו של מלביצקי מאתמול: תגידו לי, חבריי לאופוזיציה, מה הגיוס עוזר? בשביל מה צריך את הגיוס הזה בכלל? כי אתמול שמענו את מלביצקי נותן פה נאום די מופרע, למען האמת, של יושב-ראש ועדת הכספים, שמסביר: מה הליבה עוזרת בכלל? בשביל מה צריך את הדבר הזה? הוא מכיר מדענים במכון ויצמן, וזה אותו דבר. איזה לוחמים וקצינים בכירים מכיר חבר הכנסת ביסמוט שהוא יגיד שאפשר להכניס את החוק המוזר, המושחת, העברייני הזה, עכשיו לכנסת ישראל, בשם: מה גיוס עוזר? כן, זה חוק עברייני, צר לי שאני אומר את זה, כי רק אתמול קניתם שתיקה. היום קניתם עוד שתיקה – מחאתם היום מחיאות כפיים לחוק באמת מופרע בסדרי גודל. גררתם לפה גם את ראש הממשלה נתניהו להצביע בעד חוק שהוא לא האמין שהוא יצביע לו, הוא לא האמין שיגררו אותו. זה חוק שמעמיד בסכנה את חיילי צה"ל. וניסיתם – השר לביטחון לאומי עוד ניסה פה לפתוח גם בקבוק שמפניה, במקום הזה, שנראה כמו איזה - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> פתח. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> פתח? לפתוח בקבוק שמפניה פה, במקום הזה, בכנסת ישראל, והוא מקבל פה מחיאות כפיים ממי שלא היה מוכן להצטלם איתו, לשבת לידו, לדבר איתו. אבל כן, הצבעתם על זה בידיעה ברורה שלוין התנגד לזה; בידיעה ברורה שגדעון סער – הוא לא הסכים לסעיפים ספציפיים בעניין הזה אבל פחד אפילו להגיד את זה בקול רם, אבל אמרו את זה בוועדה; הצבא התנגד לזה. אבל לכם אין שום בעיה לבוא ולספר סיפור. דרך אגב, חבר הכנסת שטרן הראה קודם את מתווה ביסמוט. אני לא ראיתי, אבל דווקא אין לי תלונות. בסופו של דבר, כל אחד בא מהמקום שממנו הוא הגיע. גם אני הגעתי מכל מיני מקומות, ואני מרגיש ממש בבית פה, אז גם ביסמוט מרגיש בבית. הוא היה עורך עיתון, אז הוא בא עם הפמפלט הזה, הוא בא עם התמונה, לא קרה שום דבר. גם אני ראיתי כהנה וכהנה, ופגשתי גם חלק מהחבורה בזמנו, אז גם אני באתי משם. כל אחד בא מאיפה שהוא מגיע. לא פלא שזה מה שקורה בכנסת ישראל, כי השר לביטחון לאומי שלנו היום, הוא מבין בזה, גם הוא מבין בזה. הוא לא היה עורך עיתון, הוא סתם הפך עגלות בחברון, עשה עבירות פליליות מפה עד הודעה חדשה, וקיבל עכשיו את המנדט מראש הממשלה של מדינת ישראל לגרום נזק למערכת האכיפה, בגדול. אז מה אתם רוצים מביסמוט? מה אתם רוצים ממנו? בסך הכול שמו אותו למטרה מאוד מסוימת – להיות עם אחיו החרדים המשתמטים ולבוא לתת לנו פה נאומים על פטריוטיזם. זה מה שהיה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז מה אתם רוצים מביסמוט? אני שואל אותך, אלעזר, באמת, מה אתה רוצה? עזוב אותו, הוא זמני, הוא יחלוף, כמו כל החבורה הזאת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בועז טופורובסקי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> יצא לקצונה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יצא לקצונה. מיכל שיר סגמן; יוראי להב הרצנו. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> יצא לחופשי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> ולדימיר בליאק – נוכח. רון כץ – איפה רון כץ? איפה? << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, גברתי השרה, יש תחושה של דז'ה וו שמשום מה לא מגיעה לבית הזה. עומד רמטכ"ל בדיון חסוי, מזהיר ממצוקת כוח אדם בצה"ל, מרים 1,000 דגלים אדומים ואומר לחברי הקבינט: שימו לב: אנשי המילואים שעשו כבר יותר מ-500 ימים לא מסוגלים יותר. הם לא מסוגלים יותר מאלף סיבות: כי העסקים שלהם קורסים, כי הבתים שלהם קורסים, כי הם לא מצליחים לאזן בין חיי המילואים לחיים האמיתיים, כי הכול כבר התאחד. אני רואה את גיסי – הכול כבר התאחד. הוא כבר לא בטוח מה הוא עושה בחיים שלו, אם הוא בעל מסעדה או שהוא מילואימניק. אחרי 500 ימים אני יכול לומר לך, הוא יותר מילואימניק. הבן אדם מגיע הביתה, קובי הגבר, רואה את הילדים שלו – את ארבעתם, שיהיו בריאים, כפרה עליהם – רואה את הילדים שלו לשעה, עולה על מדים, לוקח נשק ויוצא. באיזה עולם נורמלי בן אדם שיש לו עסק לא הולך לבדוק את העסק שלו, אם הכול בסדר? הוא מנשק את הילדים ונוסע לצבא. אבל זה לא משפיע פה על אף אחד. לאף אחד לא אכפת. מה הרמטכ"ל עוד צריך לעשות? מה הוא צריך לעשות בשביל שזה יזיז לכם, שתשמעו אותו, שתתייחסו אליו? ואני גם רוצה לשאול את חברי הקבינט: למה היה צריך את ההדלפה הזאת? הרי האופוזיציה לא נמצאת בקבינט, רק חברי הקואליציה נמצאים בקבינט. למה היה צריך להדליף את מה שהרמטכ"ל אמר? הרי אתם אחרי זה באתם ואמרתם: זה מחליש אותנו. גם אתה, בועז, שמעתי אותך אומר את זה, ושרים אחרים: זה מחליש אותנו, זה לא עושה לנו טוב בעולם. באת אליו בטענות, אבל הוא לא הדליף את זה. הוא אמר לכם את זה בדיון סגור, אז למה הדלפתם את זה? ואני רוצה להזכיר לכם, אתם הפלתם את החוק שלי שדרש פוליגרף לחברי הקבינט, בדיוק מהסיבה הזאת – שתוכלו להמשיך להדליף. אז אתם לא יכולים מצד אחד להדליף ומצד שני ליפול על הרמטכ"ל. הציבור לא אהבל, הציבור מבין מה קרה. הדלפתם את זה כי זה נוח לכם, כי אתם רוצים אחרי הפגרה לבוא ולהמשיך לקדם את חוק ההשתמטות. מה לעשות, זה לא עובד. הציבור הישראלי כבר לא מטומטם. הוא מבין מה קורה פה ושיש עשרות אלפים, אם לא מאות אלפים, של חיילי מילואים שמסתכלים אחורה ורואים שאף אחד לא בא להחליף אותם, אז הוא לא מסכים לדבר הזה. וכשהרמטכ"ל מרים עשרה דגלים, צריך להתייחס אליו, צריך להבין מה הוא אומר. אני הייתי פה לפני 7 באוקטובר כשהאלופים דפקו על דלתות המליאה ואמרו לשרים: בואו, תדברו איתנו, והתעלמו מהם; כשהרמטכ"ל ביקש דיונים ואמרו לו: זה לא הזמן. ואז ראינו מה קרה. אז למה צריך לחוות את זה שוב? למה צריך, בזמן שמדינת ישראל נמצאת פתוחה בכל החזיתות האפשריות, להמשיך ולהתקשקש בדבר הזה? למה אתם לא יכולים לגלות מנהיגות, לעמוד פה ולומר: הרמטכ"ל צודק. הרמטכ"ל צודק. כל אחד, שיפנה לציבור שלו ויגיד: תתגייסו. מי שיכול להתגייס – שיתגייס. אתם צעירים, אתם בריאים, אתם חזקים – לכו תעשו צבא. מה הבעיה לעמוד פה ולהגיד את זה? אבל לא. במקום זה, ערב החג אתם תעמדו פה ותתעסקו רק בעצמכם. תראו איזה חוקים עוברים היום, תראו במה מתעסקים. לא מתעסקים במילואימניקים, לא מתעסקים בבעלי העסקים, לא מתעסקים במעמד הביניים – לא מתעסקים בכלום. מתעסקים רק בפופוליזם זול. מתעסקים בפריימריז. מתעסקים בכל מה שלא משנה לאזרחי מדינת ישראל. אזרחי מדינת ישראל מחר הולכים לשבת בשולחן החג. במקום שהם ידברו ויגידו איזה ממשלה מדהימה יש פה, הם יגידו בדיוק הפוך – הם יגידו שזאת ממשלה שעשתה אפליה בין עובדים במגזר הציבורי לעובדים במגזר הפרטי, וישאלו את עצמם: למה הם עשו לנו את זה? למה עובדים במגזר הפרטי יפסידו אלפי שקלים בחג הזה? למה? גם אני שואל למה, אבל לאף אחד אין תשובה. והמילואימניקים ישאלו את עצמם: למה אף אחד לא מחליף אותי? וגם אני שואל את זה, אבל אין תשובה. אבל הם יעמדו פה וימחאו כפיים וישמחו שהם הצליחו בדרך-לא-דרך לגנוב 800 מיליון שקלים – ספוילר, שנעצרו, היום אמרו שזה חוזר לוועדת הכספים, אז נאור וולדי, בהצלחה. במקום להחזיר את הכסף הזה אלינו, לזוגות הצעירים, למילואימניקים, לבעלי העסקים, לכל מי שבחר אתכם לשבת בכיסאות האלה, מה אתם עושים? פותחים שמפניה ובקלאוות. הלוואי שלדור שלנו יהיה את הכסף לממן את השטויות שלכם. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. מטי צרפתי הרכבי. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני שומעת בבית הזה שוב שאנחנו חיים בתקופה של ניסים. אז זהו, שלא. אולי בתקופה של לה-לה-לנד, כי רק אתם בקואליציה יכולים להשוות שירות לאומי-אזרחי לשירות צבאי, ועוד בזמן מלחמה, מלחמה שנמשכת או-טו-טו שלוש שנים. בזמן שיש מחסור חמור בלוחמים – שעליו הרמטכ"ל מתריע כבר חודשים, ואני ארחיב על זה אחר כך – אנחנו ביש עתיד מתריעים שוב ושוב, יותר משנתיים, שחסרים לוחמים במלחמת הנצח הזו. אבל אתם כדרככם מתעלמים מאזהרות מערכת הביטחון, כדרככם לא עושים דבר כדי לשנות את המצב. דחיינות. נהפוך הוא, אתם ממשיכים להכיל את מפעל ההשתמטות הגדול. וביומיים האלה קיבלנו את ההוכחות הכי חזקות לנחישות שלכם להכיל את מפעל ההשתמטות. לצה"ל חסרים נכון להיום – יש מי שאומר 15,000, 17,000, חיילים, ומתוכם 8,000 לוחמים. זה לא סוד, לא אני המצאתי את המספרים האלה, וזה בטח לא בא לכם בהפתעה, החוסר הזה בלוחמים. אז מה התשובה הכי טובה שלכם? לנתב עוד חייבי גיוס צעירים, כשירים – לאן? לא לגיוס. לשירות לאומי. זו התשובה שלכם לרמטכ"ל זמיר שמזהיר שהצבא יכול לקרוס לתוך עצמו. האמת, קראתי בצער את ההתבטאויות של יו"ר ועדת החוץ והביטחון, שתקף את הרמטכ"ל על דבריו. אני מצטטת את מה שאתה, אדוני, אמרת: אמירות חסרות אחריות על קריסת צה"ל בעיצומה של מלחמה היסטורית, הן חסרות תקדים ופוגעות באופן ישיר במאמץ המלחמתי. הוספת ואמרת: מדובר בהתנהלות מסוכנת שמחלישה את החוסן הלאומי. האמת, הייתי מצפה שתקרא לסדר על אוזלת היד של הקבינט, על אוזלת היד של הממשלה, של העומד בראשה, שיודעים על המחסור בלוחמים, שיודעים על הסכנות שהרמטכ"ל מתריע. אז אני, ברשותך, אדוני, רוצה להודות לרמטכ"ל, לרב-אלוף אייל זמיר, על הרמת הדגלים, כי זה בדיוק התפקיד שלו. והוא עשה את זה בדלתיים סגורות. רב-אלוף זמיר משרת את מערכת הביטחון כבר יותר מ-40 שנים. הוא שירת בתור מפקד אוגדה 36, היה רמ"ט זרוע היבשה, היה המזכיר הצבאי של ראש הממשלה בזמן צוק איתן, מפקד פיקוד דרום, סגן הרמטכ"ל, מנכ"ל משרד הביטחון, ועכשיו – רמטכ"ל צבא ההגנה לישראל. אז הדבר האחרון שמגיע לו זה הטפת מוסר על ביטחון, על שהיה באמת נאמן לצו מצפונו, על שעשה את תפקידו. באופן אישי, וחבריי יודעים, ישבתי עשרות ואולי אפילו מאות שעות בוועדת החוץ והביטחון בדיונים על חוק ההשתמטות, שנגנז נכון לעתה, ועשיתי זאת מתוך דאגה אמיתית לסד"כ בצה"ל, מתוך דאגה אמיתית למדינת ישראל, מתוך דאגה אמיתית מהמחסור בחיילים, בלוחמים. ישבתי, טענתי, נימקתי, עשיתי זאת בתחושת שליחות, כדי להבטיח גיוס שווה לכולם. מיותר לציין שאני חושבת שמאחר שקיים חוק שירות ביטחון בתוקף, והוא קיים, נכון להיום, הגיע הזמן ליישם אותו באופן מלא ושוויוני, ואין שום סיבה שלא כל הבנים וגם הבנות ייקראו לשירות בצבא. היום אתם מביאים לאישור חוק שירות לאומי-אזרחי, חוק שמסדיר בפועל פטור לחרדים משירות צבאי, עם חלופה אטרקטיבית של שירות לאומי. שוב, זה חוק שתפור בהזמנה של חייטים לחרדים בלבד. הפכתם את זה לאומנות של ממש. זה חוק שהייעוץ המשפטי של ועדת החוץ והביטחון התנגד לו נחרצות טרם הסדרה חוקית של משבר הגיוס. הוא אמר: אי-אפשר לקדם את חוק השירות הלאומי בלי הסדרה של חוק הגיוס. הוא התנגד לחוסר השוויון המגולם בחוק, ואני מצטטת: "חלופת השירות האזרחי-ביטחוני, הפתוחה רק לבוגרי מוסדות חינוך חרדיים, מהווה פגיעה בשוויון, שכן טיבו של השירות הלאומי-אזרחי שונה בתכלית מהשירות הצבאי". הייעוץ המשפטי התנגד, כי השירות הלאומי נבדל משירות צבאי בהיותו – ושוב ציטוט: "רצוני ללא כפייה, קצר משמעותית וגם אינו כולל שירות במערך המילואים". חיילי הסדיר אולי עושים שלוש שנים בשירות סדיר, אבל הם עושים מילואים כשש שנים מחייהם, והחוק הזה פוטר את מי שעשה שירות אזרחי מאותן שנות מילואים. אז אני פונה גם לאזרחי ישראל. כל המדינה אומרת לאחינו החרדים: "אל תעמוד על דם רעך"; "האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה". אבל השלוחים של אותם חרדים צעירים, כשירים, השלוחים שלהם בכנסת מתעקשים להשאיר אותם ללא ליבה, ללא השתלבות בשוק התעסוקה וללא תרומה כל כך קריטית לצה"ל ולמדינת ישראל בזמן מלחמה רב-זירתית שגובה מחיר כבד מצה"ל ומהעורף האזרחי. אני לא יודעת אם אתם זוכרים, אבל לפני 20 שנה נתניהו קרא לחרדים: צאו לעבוד. אז איך עברו הזמנים. היום ראש הממשלה באמת התגלה במערומיו כשהוא הגיע במיוחד, בחגיגיות מבישה, להצביע בעד חוק עונש מוות פיקטיבי או פופוליסטי או גזעני או לא שוויוני. היום ראש הממשלה מרגיש הכי בנוח עם חוסר שילובם בשוק התעסוקה, והוא קרא להם לצאת לעבוד לפני 20 שנה. הוא מרגיש הכי בנוח עם "נמות ולא נתגייס" ועם "בצבא הכופרים אין אנו מאמינים". אז הקואליציה של נתניהו בשלה – ממשיכה לאפשר השתמטות המונית של עשרות אלפי צעירים כשירים, ממשיכה לקדש את שלמות הקואליציה, ממשיכה לשמן את הכיסים, ממשיכה לשחוק את המשרתים, ממשיכה לתפור חוקים בהזמנה רק לחרדים. אז אני חוזרת: המילואימניקים כורעים תחת הנטל, משפחות מתפרקות, בעלי עסקים קורסים, ואתם בלי לב. אבדה הבושה לגמרי. אתם לא רואים את האבדון הכלכלי, האבדון החברתי, האבדון המוסרי שאתם מובילים אותנו אליו? המלחמה כנראה תימשך עוד הרבה, והלוחמים האמיצים שלנו כנראה ייאלצו לשרת עוד הרבה חודשים וימים, והם ייאלצו לחכות שיבוא מישהו שיחלוק איתם את הנטל, שמישהו יחליף אותם אחרי מאות ימי מילואים, אחרי שבקושי ראו בית בשנתיים וחצי האחרונות. איבדנו רבים מטובי בנינו במלחמה הזאת. 931 חללים עד כה גבתה מלחמת הנצח הזו, וכן, אפשר לומר שגם לשחיקה היה מחיר, מחיר בחיי האדם. מדינת ישראל חייבת להחליף את סדרי העדיפויות שלה, חייבת להחליף את סדר-היום. חייבים להחליף את הממשלה. אי-אפשר להמשיך כך. בשתי הדקות שנותרו לי אני רוצה קצת לדבר על מלחמת שאגת הארי, שהדבר שמאפיין את הממשלה, את ראש הממשלה, את שרי הקבינט, זה שהם נעדרי צנעה ונעדרי אמינות. הבסנו לפני כמה חודשים לדורי-דורות את החמאס, את איראן. הרבה מאוד סיסמאות, אבל באמת לא אמינות. והרמטכ"ל זמיר, זו חובתו להדליק את הנורות האדומות. זה קצת מזכיר לי בדז'ה וו את האזהרות של התצפיתניות לפני 7 באוקטובר. מדליקים מנורות, מרימים דגלים, ואף אחד לא שואל בתוך הקבינט מי הדליף את דברי הרמטכ"ל הכל-כך חמורים. נאמר כאן לפני כמה דקות שהולכים לקדם חוקים בהצעה משותפת של יושב-ראש הוועדה עם ראש הממשלה, אבל אולי היה נכון בגילוי נאות לומר שהרמטכ"ל כתב מכתב ב-11 בינואר 2026. כבר עברו חודשיים לפחות, ואז הוא הרים דגל שחור. הוא משך בדש המעיל גם לראש הממשלה, גם לשר הביטחון, גם ליו"ר ועדת החוץ והביטחון. הוא התריע על המחסור החמור בלוחמים, על פגיעה בכשירות בצה"ל, וקרא להשלמת החקיקות שעכשיו אומרים שמחוקקים. לפני שנתיים הוא קרא להם – אני רוצה לצטט: "צה"ל נדרש באופן דחוף לתוספת כוח אדם באיכות גבוהה, בסדיר ובמילואים". אני מצטטת עוד ממכתב הרמטכ"ל בינואר: "צורכי כוח האדם של צה"ל הוצגו בשורת דיונים מקצועיים. החקיקה בהקשרים אלה אינה מתקדמת באופן הנדרש, היא עלולה להביא את צה"ל לחוסר כשירות - - - ככל שלא יוארך השירות באופן דחוף, מיידי ורטרואקטיבי, תיגרם פגיעה חמורה בבניין הכוח בכשירות צה"ל, באיכות ההכשרות בצה"ל". הוא גם התייחס לחוק הארכת שירות החובה ל-36 חודשים במקום 30, שמחכה שנה וחצי על שולחן ועדת החוץ והביטחון. הוא אומר שההשפעה תבוא לידי ביטוי כבר בשנה הקרובה, ביתר שאת, כמובן, החל מינואר 2027, כשיפוגו 36 החודשים. הוא מתייחס לתיקונים נדרשים בחוק שירות המילואים, והוא חותם במשפט: "נוכח האיומים שעימם מתמודד צה"ל ולאור ההשלכות המשמעותיות המתוארות לעיל, נדרשת מעורבותך הדחופה בקידום הנושא". המכתב היה מיועד ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, לשר הביטחון, ובראש ובראשונה לראש הממשלה. אף אחד מהם לא עשה כלום במשך חודשיים, לא שעה לדברי הרמטכ"ל, ועכשיו בדיון סגור הוא הרים עשרה דגלים אדומים: הוא חייב בלוחמים, אתם רואים מה קורה בצפון. לנו חסרים 17,000 לוחמים – החמאס הוסיף 30,000 לוחמים; תעשו את המתמטיקה. אז הממשלה מפקירה את צה"ל כבר שלוש שנים בכך שהיא לא מגייסת את כולם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> עכשיו הסתיים. תודה רבה – לפני כמה שניות. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> יש פה נוהל משפט אחרון. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא, לפעמים למען ביטחון ישראל עדיף להוריד אנשים. תודה. טטיאנה מזרסקי, בבקשה. בואו נעשה כזה דבר: למען חיילי צה"ל שנמצאים בחזית עכשיו ומסכנים את עצמם – יש לכם חמש דקות; אני אתן לכם עוד 20 שניות, ותגידו משהו טוב על עם ישראל בכלל, בסדר? או חיילי צה"ל, תבחרו. סגור? קואליציה ואופוזיציה. בבקשה, חמש דקות לרשותך. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> ואטורי, אתם פועלים נגדם ואנחנו צריכים להגיד עליהם משהו טוב? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא לא לא. אני יכול להגיד אותו דבר גם עלייך. בבקשה, חמש דקות לרשותך. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, ערב טוב. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. זה החזיק עשר שניות. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אנחנו נמצאים בתקופה באמת קשה. אנחנו מתמודדים מול איראן במערכה ביטחונית מאוד מאוד מורכבת, יכול להיות שאחת המורכבות בתולדות המדינה. אנחנו במלחמת קיום, ואני אגיד באמת מול מלחמת קיום, כי איראן הציבה לפניה מטרה לחסל את מדינת ישראל גם בזירה הפוליטית וגם פיזית, ואנחנו יודעים את זה. ומה עושה הממשלה? תסתכלו על היומיים האלה. במה אנחנו עוסקים, נבחרי הציבור, ומה מקדמת הממשלה? עסקאות פוליטיות, מנסה לרצות את השותפים הקואליציוניים, ועכשיו, בזמן שאנחנו זקוקים לחיילים וצה"ל זועק, אנחנו מחפשים דרך – לא אנחנו, הממשלה מחפשת דרך – לפטור אנשים צעירים, בחורים צעירים, משירות צבאי. היא נותנת להם אלטרנטיבה: אתה לא יכול ללמוד תורה? אתה לא רוצה להתגייס? אנחנו ניתן לך דרך אחרת להעביר את הזמן כך שלא תאבד זכויות אזרחיות. נכון, שירות לאומי זו דרך נהדרת כאלטרנטיבה למי שמוגבל פיזית, למי שיש בעיות בריאות, מי שרוצה לתרום למדינה אבל לא מסוגל. זו דרך נהדרת, אבל מי שכן מסוגל ופשוט מחפש דרך לברוח – זה לא מקובל. אני חושבת שהחוק כפי שהוא מופיע עכשיו הוא לא ראוי, לא ראוי, במיוחד בתקופה כשאנחנו מקבלים עכשיו כל יום הודעות הותר לפרסום, כל יום מקבלים הודעות שנפצעים החיילים שלנו. זה פשוט לא מוסרי. תסתכלו, שימו לב מה העבירה הממשלה תוך יומיים. מביאים כספים לאוכלוסייה שלא משרתת. למה בלילה? למה כמו גנבים באמצעות הוספת הסתייגויות? למה הדרך הזו? למה? למה אתם עושים את זה חוקי? כי אתם מבינים שזו לא הדרך ועכשיו זה לא הזמן לכספים האלה, אבל אתם עושים את זה, וזה פוגע. אתה יודעים, אני מרגישה גועל. אנחנו הצבענו ואני הרגשתי: מה אנחנו עושים? רצינו להצביע נגד, ודחפתם לנו את ההצבעה הזו להעברת מאות אלפי שקלים לאנשים שלא יתרמו למדינה. כואב לי. אתם יודעים, היום דיברתי עם יוסי, תושב שלומי. יוסי הוא בחור עם מוגבלות, הוא נכה. הוא גר לבד בדירה שלו בבית קרקע. אין לו ממ"ד בבית. המקלט הציבורי נמצא במרחק, ותוך עשר השניות שיש לו להגיע למרחב מוגן, אין שום סיכוי שהוא יגיע לשם. כמה מיגוניות היה אפשר לשים ב-800 מיליון השקלים שהועברו בלילה הקודם למוסדות לימודים חרדיים, בשביל אנשים עם מוגבלויות שגרים בקו עימות. אתם יודעים כמה כסף עולה להקים מיגונית אחת? אולי 120,000, 150,000 שקלים. אם אנחנו מדברים על מאות מיליונים, כמה אנשים יכולנו להציל? דוח מבקר המדינה קבע – וכולנו, ואתם, יודעים את הנתון: 30% מאוכלוסייה במדינה ישראל אינה מוגנת. כמה מיגוניות יכולנו לשים ולא להשאיר אותם למות כל אזעקה? כשאנחנו רצים לממ"דים שלנו או יורדים למקלט כאן בכנסת, אין להם לאן לברוח. פשוט אין. הם יושבים בסלון בבית, ויכול להיות שהם נצמדים לקיר שהוא ללא חלון במטבח ומחכים, האם יקבלו את הפגיעה או לא יקבלו את הפגיעה. זה פשוט נורא. זה כואב. זה סדר עדיפויות של הממשלה, ואני ממש מצטערת שזה קורה. אני לא יודעת איזה עתיד יהיה לנו. אני רק מקווה שאנשים שבאמת יודעים לדאוג לאזרחים יגיעו לשלטון אחרי הבחירות, ואני מקווה שיהיו בחירות והציבור ידע לעשות את הבחירה שלו, כי אין לנו ארץ אחרת. עליתי לכאן ב-1993. אני יודעת שאין לי מדינה אחרת. מספיק סבלתי מאנטישמיות, ואני רוצה שתהיה לנו ממשלה שתדאג לכולנו, לא למגזר מסוים ולא תעבוד בשביל שותפים, אלא שתדאג לכל האזרחים. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה. חברת הכנסת יסמין פרידמן. חמש דקות לרשותך. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> תודה. אדוני היושב בראש, האמת שבגלל שיש לי רק חמש דקות ולא עשר דקות – אם היו לי עשר דקות, פשוט הייתי חוזרת מילה במילה על הנאום של אלעזר שטרן פה. מילה במילה. הייתי מוציאה את הסרטון וחוזרת עליו כדי שזה אולי ייכנס לך עוד יותר עמוק. פשוט, כאילו, הוא אמר לך את כל האמת, את הנתונים. אתם כל כך בינוניים ורדודים שאתם אפילו לא מכירים את החוקים שאתם מביאים לפה. אתם לא מגיעים לדיונים. אם אתם מגיעים, אתם מגיעים רק להצבעות. לא מעניין אתכם כלום. זה פשוט לא ייאמן. אני בכל כך הרבה ועדות, עוברת מוועדה לוועדה לוועדה. אתם לא מגיעים לדיונים, בעיקר לא לוועדת כלכלה, אגב, אדוני שר הכלכלה. שתדע שחברי הכנסת של הליכוד לא מגיעים לדיונים. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> מתי היית אצלי בוועדה - - - << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא חברה בוועדה שלך, אני מדברת על חברי ועדה, מיכל וולדיגר. אני חברת ועדה בחמש ועדות. מה לעשות, מתרוצצת. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> בואי, תגידי לי למה אושר שקלים לא הגיע 23 דיונים. לדיון אחד הוא לא הגיע לוועדה לקרן העושר. 23 דיונים. אבל הם כן מגיעים להצביע. אבל אני רוצה רגע להתייחס לחוק. אתה עלית לפה ואמרת: אנחנו בעד החיילים, נצביע, כמובן. הם נגד החיילים. לא, אדוני ביסמוט, החקיקה הזאת – זה נגד החיילים, זה נגד המילואימניקים, שכבר קורסים. בדיוק מה שאתה עושה. אתה מאריך עוד פעם פטור לחרדים שיכולים לצאת לשירות לאומי ולהמשיך לקבל את הכספים. אתה יודע את זה. אני לא מחדשת לך שום דבר. זה שאתה בטח הולך לחוגי בית ומתראיין ואומר: אני בעד החיילים – אתה משקר. אתה משקר לציבור. מישהו פה שאל את הילדים של חברי הכנסת אם הם רוצים לעשות שירות לאומי או להתגייס לצה"ל? מישהו שואל אותם? מישהו מחכה לגיל 21 כדי לשאול אותם? וכשהם מתגייסים, מישהו מממן להם צהרונים? מה אתה עושה לי ככה? אתה יודע שאני אומרת אמת. תתמודד עם האמת. תעלה לפה ותגיד: כן, אני בהסכם קואליציוני, אין לי ברירה, אני חייב לפגוע בחיילים. לפחות תהיה כן ואמיתי. תהיו פינדרוס. פינדרוס אומר לי בפנים: כן, נהיה מדינת עולם שלישי. מה לעשות, אבל אותי מעניין יותר ללמוד תורה מללכת לעבוד או לשרת או זה. לפחות תהיו אמיתיים. עכשיו אני רוצה להקריא לך הודעה שקיבלתי לפני, לא יודעת, 12 דקות. אני מניחה שאם אני קיבלתי, עוד חברי כנסת קיבלו אותה: היי, אני פונה אלייך בשם פורום נשות המילואימניקים, שכבר שנתיים קורסות תחת העומס, ומבקשת: קדמו עד היום את ההגנות התעסוקתיות לנשות מילואימניקים במסגרת תיקון חוק הביטוח הלאומי שהיה אמור לעלות היום לקריאה שנייה ושלישית. זה ממש קריטי לתעסוקה של הנשים שמפוטרות על ימין ועל שמאל בזמן שבני הזוג שלהם בחזית. אני מבינה שזה ירד מסדר-היום כי הייתה מחשבה שאין דחיפות בשיפוי המעסיקים, אבל ההגנה התעסוקתית היא קריטית. זאת תהיה אמירה שאתם זוכרים את המשרתים ומוכנים להילחם בשבילם, אמירה שהיא כל כך משמעותית בימים אלו. אז סליחה, יקרה. לי אין שליטה על איזה חוקים יעלו. הקואליציה לא העלתה את החקיקה הזאת. זה לא חשוב לה. המילואימניקים לא חשובים לה. יותר חשוב לה להאריך ברגע זה חקיקה שמאפשרת לתלמידי ישיבה שמגיעים לגיל 21 להחליט אם הם רוצים לעשות שירות לאומי, אם הם מתגייסים. הם לא מתגייסים, ואז הם עושים שירות לאומי ומקבלים את כל ההטבות. הם מקבלים משכורת חודשית. מממנים להם צהרונים. רגע, ביסמוט, אני אומרת משהו לא נכון? לא, לא, בוא. אתה עושה לי ככה. האם אני אומרת משהו לא נכון? אתה יודע מה ההבדל ביני לבינך? שאני בחיים לא עולה לפה ומשקרת. בחיים אני לא משקרת, ואתם עושים את זה פעם אחר פעם. עשיתם את זה בחוק הקודם עם עלק עונש מוות למחבלים, אוקיי? פתחתם פה שמפניות בזמן שאתה, יושב-ראש הוועדה, יודע בדיוק למה אסור לך לפתוח היום שמפניות. זה מה שאתם עושים. ואתה עולה לפה וממשיך לשקר. ואללה, ביסמוט, לפחות כשאתה עולה לפה, אל תגיד לנו: לי אכפת מחיילים. תגיד: לא אכפת לי מחיילים, לא אכפת לי ממילואימניקים. אכפת לי רק לשמור על הכיסא ואכפת לי מהסכמים קואליציוניים. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> נראה לי שהוא בכלל בטלפון. הוא לא עשה לך תנועות. תודה. חברת הכנסת דבי ביטון – אינה נוכחת. חבר הכנסת משה טור פז. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, נתחיל במשהו טוב על חיילי צה"ל. ואטורי, ניקח את האתגר שלך. בשמי ובשם מאיר כהן ובשם אלעזר שטרן: גדוד 420, שמתמרן עכשיו בלבנון, אני מקווה שאתם בסדר. שולחים לכם חיבוק חם בקור שאתם נמצאים שם, באתגרים הנוראיים, ומקווים מאוד שתחזרו הביתה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אמן, הביתה לשלום. עכשיו אני מפעיל את השעון, שים לב. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אמן. ועכשיו אליך, בועז ביסמוט. 1,396 – אתה שומע, ביסמוט? אני בטוח שאין לך מושג מה זה המספר הזה. 1,396 – כל חברי הכנסת כאן, אבל 1,396 זה מספר החרדים שעשו שירות לאומי על פי החוק הזה בשנה שעברה. 1,396. אלא מה? שהחוק הזה - - - << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, עשו שירות לאומי, כולו, ביטחוני, לא ביטחוני. רגע. עכשיו, מה רע בחוק הזה חוץ מזה שהוא רק לחרדים, כי יש חוק אחר לכל השאר? חוק לחרדים. חוק מגזרי. 1,396 זה בדיוק חצי ממספר החיילים החרדים ששירתו בצה"ל בשנה שעברה – 2,800. אבל בחוק שלך, ביסמוט, שאין לך מושג ממנו, כמו שאמר שטרן, בחוק שלך כתוב שהשירות הלאומי יהיה רק 10%. הכנסתם מכסות, אבל עשיתם טובה. אז תראו את האבסורד, חבריי חברי הכנסת: מביאים היום חוק שעל פיו 1,396 חרדים עושים שירות לאומי, והיחס הוא 1:2 – 2,800. אבל בחוק שלך, ביסמוט, אולי אתה זוכר, רק 10% מותר. אז מה ההיגיון? אין היגיון. כי כדי להכשיר השתמטות אתה תעשה הכול. ואני רוצה לומר משהו. מעבר לזה שהחוק הזה הוא רק לחרדים, שירות לאומי, כידוע לכם, עושים במקרה הטוב שנתיים. לא עושים מילואים. בשירות לאומי אין קרביים, וכמו שאמר פה שטרן בדיוק, בתוך 1,396 אנשים האלה, צה"ל לא ידע להגיד לנו לכמה יש פרופיל קרבי, אבל הוא ידע להגיד שיש, הוא רק לא בדק את זה. אז אתם שומעים? מתוך 1,396 – מה, נגיד שליש? אז לשליש יש פרופיל קרבי, זה בערך היחס בגברים שמתגייסים לצה"ל. אז יש פה 450, אז יש פה גדוד שאתם פוטרים אותו משירות, ובזמן הזה גדוד 420 עושה את היום ה-500 שלו במלחמה הזו. חוק שהוא רק לחרדים ומעגן השתמטות הוא חוק בזוי, ביסמוט. ואתה כותב מכתבים פתטיים לרמטכ"ל על הגדוד בשטחים, אבל אתה לא דואג לאף חיל לצה"ל. ואתם יודעים מה? עזבו הכול. חוק גרוע, חוק מושחת, חוק שמכשיר השתמטות, ביסמוט, אבל אתה יודע מה יותר גרוע? בואו, יש פה מלא ח"כים שעולים ומדברים בשם היהדות. שמעתי פה את מלביצקי מטיף למירב בן ארי על יהדות. אנשים שאני בטוח שאם אני אבחן אותם ביהדות, הם לא יעברו את כיתה א', בסדר? אז בוא, ביסמוט, תשמע פסוק: הבטלה מביאה לידי שעמום, והשעמום מביא לידי חטא. עכשיו אני רוצה לשאול אתכם, חבריי חברי הכנסת, נתונים, רק נתונים. התחלתי עם 1,396 – ביסמוט, אני בטוח שאתה שומע. כמה דיוני חוץ וביטחון היו בחודש דצמבר שעסקו בחוק ההשתמטות? אתם יודעים כמה? 37. כמה דיונים היו בחודש ינואר שעסקו בחוק ההשתמטות? 28. זה הולך ויורד, נאור. כמה דיונים היו בחוץ וביטחון בחודש פברואר, כשאין חוק השתמטות? עשרה. ועכשיו תחזיקו חזק לנתון הבא, הרמטכ"ל לשעבר גנץ: כמה דיונים קיימה ועדת חוץ וביטחון במהלך המלחמה, קרי בחודש מרץ, במהלך המלחמה? כאילו, אמורים להיות כל יום דיונים. הכי מעט, כן? 37 בדצמבר, שבעה במרץ, ומתוכם כמה על המלחמה? שניים. בואו תחזיקו. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> ועדת העלייה והקליטה קיימה יותר דיונים. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה מבין, גלעד קריב, ועדת העלייה והקליטה עוסקת במלחמה, אבל ביסמוט מתבטל, כן, מתבטל, ועושה שני דיונים על המלחמה. והוא יגיד: תקציב וזה. חבר'ה, שני דיונים על זה זה לא פיקוח. אז כן, אנחנו, חברי ועדת החוץ והביטחון, שלחנו היום מכתב לפטר אותך, כי מה לעשות, אם פיטרו את יולי אדלשטיין, שהיה יו"ר הרבה יותר טוב, לך בטח אין מה לעשות שם. שתי ישיבות במלחמה. שתי ישיבות. שתי ישיבות של ועדת החוץ והביטחון מתחילת המלחמה. 30 יום, שתי ישיבות. אתם קולטים את זה? הוועדה שאמורה לפקח. דרך אגב, אילולא היה צריך לאשר את המצב המיוחד בעורף, אני לא בטוח שגם זה היה, כי זה הוצמד. שני דיונים. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> בגלל שלא העברת תקציב לישיבות, לא היו ישיבות. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז תכלס, תקשיב טוב, רוטמן. אפשר לומר הרבה דברים רעים על הוועדה שלך, אבל בבטלנות אי-אפשר להאשים אותך. התמנית, ביסמוט, בקומבינה להעביר חוק השתמטות. החוק הזה לא יעבור, והגיע הזמן שהבטלנות תעבור מן הארץ. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. סימון דוידסון – לא נוכח. נאור שירי, חמש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. לבקשתו – לא, בעצם לא. אני חושב שראוי לזכור את הערב הזה. ראוי לזכור גם את הערב הזה, גם את השעה הזו. אני חושב שחשוב מאוד שאנחנו נזכור מה קורה בכנסת בערב הזה – איך פותחים פה שמפניות, כאילו החבר'ה של עוצמה יהודית חושבים שהם בפנג'ויה באילת. שימו לב מה הם עושים בערב הזה – מבזים פה את הכנסת, פותחים פה שמפניות, קונפטי באוויר, חוגגים דווקא עכשיו, בערב הזה. היה דחוף להם. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> נאור, שמפניה היה סוכן שב"כ. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה תעשה מה שאתה רוצה עם הסוכנים שלך, אל תתערב לי באיך שאני מחלק וחולץ את השמפניות שלי. עדיין, אם אתם זוכרים, לפני יומיים עלתה התמונה מהסופ"ש הגדול שעשה איתמר בן גביר באיזה מלון. הוא טבל שם בבריכה, באמת, אז הוא עדיין כנראה תחת הרושם שהוא באמת בפנג'ויה. וזה היה מאוד מאוד חשוב לפתוח פה שמפניות, עד שקפצו עליו גם משמר הכנסת, אפילו יו"ר הכנסת קפץ ועצר אותו מלפתוח את השמפניות. זה היה מאוד חשוב להם. דווקא היום, כן, הוא עשה בחוץ מסיבה. כולנו ראינו את זה. באמת, כל הכבוד, חושב שהוא במסיבת רווקים באילת. אני באמת – ואז, אם זה לא הספיק לי, החגיגה המטורפת, באמת, באת עם הידיעה הזו וחבילת החקיקה, הודעה פומפוזית, אתה וראש ממשלת ישראל. אני תמיד אוהב את ה-collab-ים. אני אוהב את ה-collab-ים. זה עושה טוב גם לך, גם לראש הממשלה. מה ה-collab ומה הבשורה? דווקא היום, דווקא עכשיו, דווקא עכשיו, נאריך שירות סדיר, נאריך שירות מילואים, ונביא את חוק הפטור מגיוס, שמא נאמר השתמטות, שוב, ישר אחרי הפסח. דווקא היום. לא יכולתם לחכות עם זה למחר. לא יכולתם גם לחכות עם זה לאחרי החג. דווקא היום, לפני חג החירות, בערב חג, עכשיו, יחד עם השמפניות, קבלו את חבילת החוקים המאפשרים, שעושים כל כך הרבה טוב למילואימניקים. אני יודע שקשה לשמוע את זה, אני יודע, ביסמוט, אני יודע, אני לא מדבר איתך באישי כמו שיש איתך חברי ועדה. קשה לשמוע את זה, אבל זה שאתה עושה ה-collab-ים זה מעולה, דווקא היום. ואם זה לא מספיק, ההודעה שבאמת שברה היום ובאמת אותי אישית אכזבה, לאחר חזרתה של גב' שרה נתניהו מביקור מדיני חשוב בוושינגטון – כי אנחנו לא יכולים לסיים בלי ההומור – ביקור, תקשיב טוב, יו"ר ועדת החוץ והביטחון, ביקור מדיני חשוב בוושינגטון – היא רוצה להודות לחבר הכנסת ששי ששון גואטה על ההמלצה המכובדת, וכמובן לשרה מירי רגב. אומנם בעת הזו, בעת שמדינת ישראל נמצאת במלחמת קיום אל מול איראן, בימים היסטוריים, בה בעת שממשיכה לעמוד במלחמת התקומה קרוב לשנתיים וחצי, היא מוותרת על השאת משואה. כמה אנחנו יכולים לקבל בערב אחד? גם מילואים, גם שמפניות וגם הוויתור הבאמת-אצילי על השאת המשואה. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> משואה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> משואה, זה ממש שינה את האצילות. עכשיו, טיפה של רצינות, כי אני אומר לכם שהערב הזה הוא ביזיון אחד גדול, שזה מה שקורה כשפותחים פה שמפניות. ונאמר פה בנימוקים לחוק, נגד החוק, שכל החוק הזה הוא למען הטיקטוק. כל החוק הזה היה בשביל סרטוני השמפניות. כל החוק זה היה בשביל סרטוני שמפניות. בשביל זה הם שמו חליפות, עשו סיכות, שמו עניבות. כל הכבוד. כל הכבוד לכם על השמפניות. כל הכבוד לכם על המסיבות, חגיגה בכנסת ישראל. 30 במרץ בשעה 23:00, תזכרו את זה, איך הם פתחו שמפניות. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. שלי טל מירון – אינה נוכחת; ירון לוי, איפה? בחוק הבא, ירון לוי – אינו נוכח; עדי עזוז – אינה נוכחת. נעבור לקבוצת העבודה: חברת הכנסת מירב מיכאלי – אינה נוכחת; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת. חבר הכנסת גלעד קריב, חמש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אז הערב פתחו כאן שמפניה, ואם זיכרונכם לא בוגד בכם, אחרי הקריאה הטרומית או הקריאה הראשונה הם חילקו כאן בקלאוות. ואני רוצה לשאול: ממי למדתם את המנהגים האלה? כי אני פשוט לא זוכר שבבית הזה, כשעברו חוקים משמחים בקונסנזוס מקיר לקיר, נפתחו כאן בקבוקי שמפניה. מישהו זוכר כאן אירוע של חוק שבו פתחו שמפניה? מישהו זוכר כאן אירוע שבו חילקו בקלאוות? מאיפה הבאתם את המנהג? לימור סון הר מלך, צביקה פוגל, ממי למדתם? את מי ניסיתם לחקות כשחילקתם בקלאוות אחרי הקריאה הטרומית, כשפתחתם בקבוקי שמפניה? הציווי "בחקתיהם לא תלכו" לא נשמע לכם מוכר? מאויבי ישראל אתם מאמצים מנהגים? אותם אתם מבקשים לחקות? זו הבשורה שלכם – צמצום המוסרי והאיכותי שלנו על אויבנו? מה עוד אתם רוצים לקחת מהם? איזה עוד מנהגים אתם רוצים לאמץ מאויבנו? מחלקי בקלאוות שכמותכם. ועכשיו אליך, אדוני יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. האמת, אני מתרגש שאתה יושב ושומע, כי רוב יושבי-הראש של ועדות הקואליציה באים לכאן, דופקים נאום ונעלמים. הרי לא מעניין אותם לשמוע את מה שיש לנו לומר על החוקים, אז האמת, אני מעריך אותך על כך שאתה כאן. לעומת זאת, אני לא יכול להעריך את הצביעות שלך כאשר אתה עולה לכאן, מדבר על מערכת היחסים ההדוקה שלך עם הרמטכ"ל. מה כוללת את מערכת היחסים הזו? מכתב פופוליסטי שלך שבו אתה מגנה את הרמטכ"ל על צעד פיקודי למול גדוד שבו רוסקה המשמעת הצבאית? מי אתה, מי אתה שתבוא לרמטכ"ל ותאמר לו איך הוא אוכף את המשמעת הצבאית? לא הספיקה לנו פרשת אלאור עזריה ומה שהיא עשתה לצבא ההגנה לישראל ולערכים שלו? ככה אתה מגבר רמטכ"ל בזמן מלחמה – מתחנף לבייס של המתנחלים הקיצוניים שהשתלט על תנועת הליכוד ומוציא מכתב? אתה יודע מה, אני בספק אם בכלל שלחת לרמטכ"ל את המכתב. בטח כתבת אותו ופרסמת אותו אצלך בטוויטר. יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון שיש לו משהו לומר לרמטכ"ל, עושה את זה בטוויטר, בזמן מלחמה? אתה מגבה את הרמטכ"ל? איזו בדיחה. וכמו שאתה לא מגבה אותו בצעדים שלו ביחס לטיפול באלימות של המתנחלים הקיצוניים של הטרור היהודי ביהודה ושומרון, אתה גם לא מגבה אותו כאשר הוא בא ואומר: צה"ל צריך עוד חיילים. לא רק שאתה מבאיש את ריחו בזמן מלחמה בפומבי, כדי שאויבי ישראל ישבו וימחאו כף, אתה גם מקדם את החוקים הללו. כל הכבוד לתקשורת הישראלית, שהיא כבר לא קונה את הספינים שלך. גם ynet, גם ערוץ 12 הערב, כבר מכנים את החוק הזה בשם הראוי לו: חוק הפטור. אף אחד כבר לא מדבר על חוק גיוס. שנתיים וחצי עברו מאז 7 באוקטובר. המנהיגות החרדית לא יכלה לדאוג שכל אותם שלא לומדים יתגייסו? הם לא רוצים שצעיריהם יתגייסו, ואתה, אתה, יותר חשוב לך לאכול פיסות קיגלים - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> - - בחגיגות בר-מצווה של בני אדמ"ורים מאשר לדאוג לצה"ל. אז מר ביסמוט, תעשה טובה, לך תחגוג בחתונות של עסקנים חרדים, לך תחגוג בברי-מצוות. תעזוב את הרמטכ"ל. תן לו לנהל את המערכה, ואל תפריע לו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת. קבוצת ישראל ביתנו: חבר הכנסת אביגדור ליברמן – אינו נוכח; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חבר הכנסת יבגני סובה – מוותר; חברת הכנסת שרון ניר – מוותרת. כל הסיעה מוותרת. להצעת החוק הוגשו גם בקשות רשות דיבור של חברי הכנסת אבי מעוז, ינון אזולאי ואלון שוסטר. הם נמצאים פה? אבי מעוז – מוותר; ינון אזולאי – אינו נוכח. חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה. << דובר >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי המתכנסים, חברי הכנסת, חברות הכנסת, יש פה בטח גם שר, יש שר, שרים, שר. שרים, סרים וזועפים. אחרי 7 באוקטובר, בתוך שנת מלחמה שלישית, אדוני היושב-ראש, מביאים לנו כאן אפשרות לשירות שאינו צבאי רק למגזר אחד בחברה – חלקיות מופלאה בזמן שאנחנו צריכים מתווה כולל לביטחון ישראל ולחוסנה. אם הולכים למתווה כולל, אז זה מצוין, אז חלק מזה זה הרכיב שבו מדובר. הרכיב הזה כשלעצמו, בודד, פסול. אתם באים אלינו בדמעות תנין באוזניים, כאשר אין שותפות בנטל, ואתם יודעים מה – גם לא בצ'ופרים. הם מחולקים לאנשיכם, למגזר. ברשותכם, אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי לומר כמה מילים לא על דברים שקרו כאן, כולל האירועים המבישים של תחילת הערב, אלא על נושא שיבוא, והוא מתווה הפיצויים לעובדים בעקבות המלחמה מול איראן. מדובר במתווה שיש בו אפליה שהיא זועקת, של 25% בשכר בין עובדי המגזר הציבורי לעובדי המגזר הפרטי. ויש כאן הבחנה, כן, דם כחול ודם – מה? אדום? אגב, שמעתי כרגע שראש הממשלה, באיחור מאוד לא אלגנטי, למעשה אחרי תום המשחק שיקרה כרגע, הוא ייפגש מחר עם שר האוצר כדי לשפר את המתווה. ואללה, את הפטנט הזה לא שמעתי. שמעתי ברגע האחרון, שמעתי דקות הארכה, אבל אחרי שייקבע מה שייקבע? כמובן, אני מקווה שלוועדה שלך, גברתי חברת הכנסת וולדיגר, העבודה, יבואו תיקונים, כי אנחנו צריכים לבצע את התיקונים למפלים בין עובדי המגזר הפרטי לעובדי המגזר הציבורי, ואולי בעיקר – אחד הנושאים זה הורדת הסיפים, מספר הימים המינימלי לזכאות. צריך להוריד את זה לחמישה ימים. הדרישה לעשרה ימים היא מנותקת מהמציאות, פוגעת בעובדים שלא עבדו כמה ימים. אמרנו חמישה ימים כדי לאפשר זכאות אמיתית לפיצוי. נקודה נוספת – מודל החל"ת הנוכחי לא מתאים למציאות של עבודה חלקית וגורם לעובדים להישאר בבית גם כשאפשר לעבוד חלקית. צריך לאפשר חל"ת גמיש, שבו עובדים חלקית והמדינה משלימה את ההכנסה. אגב, בסוגריים אני אעיר: הגיע הזמן סוף-סוף שהממשלה תגבש פקודות נצורות, תוכניות נצורות שלא מחכות ל-30 יום פלוס מאז תחילת המבצע, אלא תשחרר אותן כפי שמשחררים את פקודות המבצע הצבאיות. המתווה פוגע במשפחות, כי הוא מחייב הורה אחד להיעדר ברצף ארוך מעבודה, ופוגע בעיקר בנשים. יש להכיר בתא המשפחתי ולאפשר חלוקה בין ההורים כך שהזכאות תישמר במצטבר. שני מגזרים נוספים שצריך לשים לב אליהם – העצמאים נשארים בלי רשת ביטחון אישית, למרות שהכנסתם נעצרת. צריך למצוא דרך למנגנון חל"ת לעצמאים שייתן קצבת מחיה הגונה לפי הכנסתם שנפגעה. עוד קבוצה זו העובדים הזרים והמעסיקים שלהם. המתווה מתעלם מכך, מטיל את כל העלות על המעסיקים. גם כשהעסק סגור, צריך לאפשר חל"ת גם לעובדים הזרים, ולשפות את המעסיקים, בדומה לעובדים ישראלים. מנגנון התשלום איטי – זאת הערה כוללת – איטי מדי למצב החירום, ועלול להשאיר עובדים בלי הכנסה, אדוני היושב-ראש. יש לאפשר תשלום מקדמות מיידיות כבר עם הגשת הבקשה, כדי למנוע מהם פגיעה תזרימית. אני מאוד מקווה שהשיחה, אם תצא לפועל, של ראש הממשלה ושר האוצר בבוקר מחר, אחרי שנקבל את החוק, כנראה – אני לא אצביע בעדו – תחזיר לפחות תיקונים הכרחיים לוועדת העבודה, אלא אם כן אפשר יהיה לתקן בלי זה. חוק שהיה צריך לבוא מזמן, שהיה צריך להיות מוגש מייד עם פרוץ האירועים, ומגיע לקוי ומאוחר. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ינון אזולאי. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השרים, האמת, אני לא יודע אם עוד יצא לי הלילה לדבר, אז רק להגיד תודות. חברים, אני רק רוצה להודות כמובן לבורא עולם, שסיימנו עוד מושב. אני רוצה להודות לאופוזיציה, לחברי הכנסת נעמה לזימי, אלעזר שטרן, גם לחברת הכנסת פרקש, לכולם, לכל חברי האופוזיציה, שאתמול הצבעתם למען עולם התורה. תודה רבה לכם. מגיע לכם יישר כוח. ולדימיר, שותף יקר, תודה רבה לכם. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> מירב בן ארי, תודה. יאיר לפיד, תודה רבה שאתמול הצבעתם למען עולם התורה. כל הכבוד. תדעו לכם, כל הכבוד לכם. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> אני נמנעתי. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> הימנעות זה כאילו כמו הצבעה בעד, אבל את לא נמנעת. אבל זה בסדר, גם אם נמנעת, החברים שלך - - - << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - אל תקשר תורה והשתמטות, אל תקשר. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> תודה. והצבעתם, כל הכבוד לכם, אז קודם כול, תודה רבה לכם. תדעו לכם שאלה זכויות שיעזרו לעם ישראל. זה לא פשוט, זה לא פשוט. להצביע למען עולם התורה זה חשוב מאוד. יישר כוח לכם. לא מובן מאליו שאתמול עשיתם את זה, ועשיתם את זה באהבה רבה, ללא מתנגדים. זה מה שהיה חשוב. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> דרך ארץ קדמה לתורה. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> כשעשיתם את זה ללא מתנגדים, זה מראה שאנחנו מאוחדים, עם ישראל מאוחד. כל הכבוד לכם. ויאיר, יש לי בקשה קטנה ממך - - - << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> עצרנו לך את זה במשפטי. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> לא, זה בסדר. אני רוצה בקשה קטנה ממך, תעשה לי טובה. אם אתה יכול, תפרסם את החמישייה הראשונה שלך, כי השאר רוצים לראות, והם כל הזמן יורדים נגד החרדים, נגד החרדים. עזוב, תן להם את החמישייה. תעלה לפה, תגיד: זאת החמישייה, עם זה אנחנו חוזרים, אם אנחנו חוזרים. זה יעזור לנו מאוד, בשביל האחדות, לא בשביל משהו אחר. אבל עכשיו אני רוצה להגיד לכולם, לכל עם ישראל וגם לחבריי מהאופוזיציה והקואליציה, שיהיה לנו פסח כשר ושמח. עם ישראל חי. חג חירות שמח. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> גלעד קריב, הספיק לי לשמוע אותך פה, כבר יש לי מיגרנה וכאב ראש, כואבות לי האוזניים. שב בשקט. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא נורא - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אל תגיד לי "לא נורא", גלעד קריב. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - אהבת ישראל, על האחדות שלך. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> קח כדור, הטכנולוגיה קיימת. להביא לך אקמול? אדוויל? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> די כבר, נו. תגידי לי, כמה הוא צועק? הוא עבר אותך אפילו. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> חג חירות שמח. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> חג חירות שמח, חג חירות, אהבת ישראל. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> עמלנו הם הבנים, כשיש לנו חינוך ילדים טוב. זה התפילה שלנו. כל אחד ואחד מהיושבים פה, התפילה שלו היא שהילדים שלו יתחנכו בדרך הטובה. אני בטוח שזה משותף לכולם, כל אחד בדרך שלו, ואני בדרך שלי, בחינוך שלנו, באהבת התורה, באהבת עם ישראל. אני אוהב כל אחד מישראל. כל אחד מישראל אני אוהב. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> איך אתה אוהב את כולם. אתה גוש מהלך של אהבת ישראל, של אחדות - - - << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני יודע שאתה אומר את זה – הוא אומר את זה בלב שלם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> גלעד, הרגע מיצית את זכות הדיבור שלך. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> לא, הוא מחמיא בלב שלם, אני יודע. אני רוצה להודות לכל עובדי הכנסת המסורים וגם לבקש סליחה שטרחתם ונשארתם עד ערב החג. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> איזה מתיקות, מתיקות של תורה. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> תודה רבה לכם על כל פועלכם, על כל מה שאתם עושים פה למעננו, ימים, לילות, לא מובן מאליו, והכול בחיוך. תודה רבה כמובן למזכירות הכנסת, למנכ"ל, לייעוץ המשפטי של הכנסת, למנהלי הוועדות, לסדרנים, למשמר הכנסת, לעובדי הקפיטריה, שתמיד דואגים לנו להיות ערים. תודה רבה לערוץ הכנסת – אני חושב שיש לו את הרייטינג הגבוה ביותר. תדעו לכם, כל היום הוא עובד ומביא לנו, ואנחנו רואים את זה בתוצאות – אפילו שאני לא מסתובב עם איזה מכשיר כשר, הם פוגשים אותי ומדברים איתי. כל מנהלי הוועדות והצוותים שלהם. תודה רבה לכל עם ישראל, לכל החברים. הכי חשוב לנו שיהיה חג שמח. תודה רבה לחיילי צה"ל, שהקדוש ברוך הוא ישמור אותם ויעזור ויחזירם הביתה בריאים ושלמים. תודה רבה. שבעזרת השם זכות התורה תעמוד לכולנו, והקדוש ברוך הוא ישמור עלינו ועל כל עם ישראל במהרה בימינו. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, על זה שגם אפשרת לי. תודה רבה לכולם, ואם שכחתי מישהו, אז אני מבקש מחילה. רם, שכחתי להודות לך באופן אישי, כמובן. בועז ביסמוט, תדע לך ששכרך לא הולך לריק. הקדוש ברוך הוא אומר קודם כול על העמל, ולא רק זה, גם את העמל הזה, בעזרת השם, נוציא לפועל. תודה רבה לכולם וחג פסח כשר ושמח. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אמן. חבר הכנסת בועז ביסמוט, יושב-ראש הוועדה, בבקשה. << דובר >> בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר >> חברי הכנסת, כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אהיה מאוד מאוד קצר, כי כולם כבר רוצים הביתה, פסח מתקרב, אבל אני חייב להגיד שהופתעתי – הופתעתי מהרמה, או מהתת-רמה, של הדברים ששמעתי. אני רק אגיד דבר אחד: היחידי שדיבר לעניין היה חבר הכנסת רון כץ. היחידי שדיבר לעניין. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> לא, לא להפריע. היחידי שדיבר לעניין היה חבר הכנסת רון כץ, ואליך אני אתייחס. אמרת: תעלה לכאן ותגיד לרמטכ"ל: בוא, אנחנו מקשיבים לך, אתה צודק. אז אני בא לפה כדי להגיד לרמטכ"ל: אתה צודק. אתה צודק. צריך חוק גיוס – הוא אומר את זה; צריך הארכת שירות – הוא אומר את זה; חוק מינויים – הוא אומר את זה. מה אמרתי לפני זה? בדיוק את הדברים האלה, זה מה שאמרתי, וכדי שתהיה הארכת שירות אתה צריך חוק גיוס, לכן אתה מחבר ביניהם. ולכן, אתה צודק. היחידי מכל החבר'ה שדיברו כאן שדיבר לעניין היה אתה, וברמה של תכלס, כל השאר – זה היה ניסיון לפגוע, ועם ישראל כעת במלחמה, אני לא ארד לרמה הזו. ולכן אני אומר לך, חבר הכנסת רון כץ, אני מתכוון ליישם את מה שאתה אמרת. זה בדיוק מה שאמרתי. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> השאלה גיוס למי. בועז, מי מתגייס? << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> רגע אחד. לפני שאני אסיים, רק תן לי, אני רק מסתכל פה, כי יאיר נמצא כאן, או חבר הכנסת לפיד. חברי, אני רוצה להגיד לך שלא נעים לי, קצת העליבו אותך כשלא היית, קצת העליבו אותך במפלגה שלך, ואני לא אוהב, בזמן מלחמה, אתה יודע, להתחיל לחפש, להתקוטט, זה גם תת-רמה, כאילו לא אכפת לנו מלוחמים ואנחנו לא יודעים מה זה לוחמים – עזוב, לא רוצה להיכנס לזה אפילו. אבל היה פה איזה מישהו מסוים מהמפלגה שלך שבא ואמר, כאילו בזלזול – אתה יודע, הזלזול הזה, ההתנשאות הזו – מה הוא אמר? הוא בא לכנסת, הוא עורך עיתון, רק שהאיש לא יודע, לא בקיא, האיש הזה, כנראה, הוא איש לא בקי – שכח שראש מפלגתו בא מאותו מקצוע כמוני, היה עורך עיתון. אבל רק להגיד דבר כזה, אותו אחד, אל דאגה, הלא-בקי הזה לא יישאר במפלגה שלך, כי להבנתי ועל פי פרסומים, הוא כבר מחפש להיות היהודי מחמד אצל מנסור עבאס, אז הרווחת. אבל זו הרמה, תת-רמה. תודה רבה. אנחנו מייד אחרי המלחמה נמשיך לעשות בדיוק מה שהרמטכ"ל רוצה, וזה לקדם את חוק הגיוס, כי הלוחמים יקרים לנו, הלוחמים האהובים. עם ישראל יקר לנו. ועוד מילה אחת, אם תרשו לי, עוד מילה אחת, לא להפריע לי, שנייה אחת. איפה לימור סון הר מלך? אם הייתה גברת אחת שהתרגשה היום מאוד והתרגשתי איתה זאת הייתה לימור, כי לימור חוותה – כל אחד פה יכול לדבר על טרור; יש כאן מישהו שחווה אירוע טרור. ואני ראיתי היום את ההתרגשות שלה והתרגשתי יחד איתה. אמרו לי מייד: מה העולם יגיד? אותו עולם שבשנתיים האחרונות קרא לאמברגו נגדי, אותו עולם שיצא להפגין from the river to the sea, כאילו אין עם ישראל, אותו עולם שמגנה אותי באו"ם. אז עם כל הכבוד לעולם, לימור סון הר מלך, את יקרה לי היום הרבה יותר מהעולם. תודה רבה, חברי הכנסת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. השרה אורית סטרוק, בבקשה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> בועז, אתה היית עורך עיתון יומי. בועז, ערכת עיתון יומי והוא ערך ירחון בסך הכול. הוא ערך ירחון ואתה ערכת עיתון יומי, זה הבדל. << דובר >> שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר >> אתה יכול לעשות טיפה שקט, אדוני היושב-ראש? אתה יכול לעשות טיפה שקט? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מהניסיון שלי זה נחשב שקט פה. << דובר_המשך >> שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> ערב טוב. חבריי חברי הכנסת, חבריי השרים, מכובדי היושב-ראש, בשבוע שעבר הלכתי לנחם את משפחת סרוסי בהר ברכה. משפחת סרוסי ישבה שבעה על אביהם, אוריה סרוסי, זיכרונו לברכה, שנהרג כשהוא קפץ למי הירדן הסוערים להציל את בנו, אבל הוא נקבר כחייל משום שהוא שירת 100 ימים במילואים בעזה, ועלה מעזה ללבנון, ולקח חופשה קצרה כדי להוציא את המשפחה לכמה ימים של כיף, ואז למרבה הצער הוא נהרג. כשהגעתי לבית המשפחה, שאלו אותי: למה באת? את מכירה אותו? את מכירה אותם? אמרתי שאני לא מכירה אותו, אבל בעצם אני כן מכירה אותו. לא הכרתי באופן אישי את אוריה סרוסי, לא הכרתי אותו באופן אישי, אבל אני מכירה אותו ואני מכירה את כל חבריו אנשי המילואים, שפעם אחר פעם, כשאנחנו קוראים להם לדגל, בתנאים בלתי אפשריים, אנחנו יודעים שהם יבואו. אנחנו יודעים כמה זה קשה, אני אישית יודעת כמה זה קשה – יש לי תשעה בנים וחתנים שמשרתים בסבבים חוזרים ונשנים וצפופים מדי וארוכים מדי במילואים. אני יודעת כמה זה קשה, אבל אנחנו יודעים – נכון, אבי דיכטר, חברי לשולחן הקבינט, וזאב אלקין ויריב לוין? אנחנו יודעים טוב טוב שהם יבואו, אנחנו סומכים עליהם שהם יבואו. ובהיבט הזה אני מכירה אותו ואת כל חבריו, מכירה ומוקירה ומצדיעה. לא תשמעו ממני שאני רוצה בטובת עולם התורה ולכן אני רוצה לתת פטור לחרדים מגיוס. לא, לא תשמעו את זה ממני, כי זאת לא התורה שאני מכירה. התורה שאני מכירה אומרת שצריכים ספרא וסייפא גם יחד, ושגם תלמידי חכמים עולים על מדים ולומדים תורה במילואים. זאת התורה שאני מכירה. אני לגמרי לא אוחזת בתפיסת העולם הזו, ולא תשמעו ממני אמירות כאלה. אבל עם זאת, ברור לי שזו תפיסת עולמם של החרדים, ואני, לצערי, לא יכולה לשנות אותה. אני מאמינה שהשנים ישנו אותה, אבל כרגע אני לא יכולה לשנות אותה. אני שמעתי במו אוזניי את הרמטכ"ל מרים את הדגלים האדומים שלו. אתם יודעים מה לא שמעתי אותו אומר? טלי, טלי, את מפריעה לי, סליחה, חברת הכנסת גוטליב, יקירתי, אודה לך. לא שמעתי את הרמטכ"ל אומר: אני חייב עוד אלפי חיילי מילואים, ולכן תפעילו בבקשה מייד את כל המשטרה הצבאית ואת כל המשטרה הכחולה, ותוציאו את כל תלמידי הישיבות מבתי המדרש, ותכניסו אותם לכלא ותעלו אותם על מדים בכוח, כי אני צריך עוד חיילים. לא שמעתי את הרמטכ"ל אומר את זה, למרות שהוא צריך עוד הרבה מאוד חיילים. הוא לא אמר את זה. אתם יודעים למה? כי הרמטכ"ל שלנו אדם ריאלי, ולכן הוא אמר – שמעתי את זה באוזניי, לא בתקשורת, לא בהדלפות, ישבתי כמעט לידו, הוא יושב שניים לידי – שמעתי אותו אומר: אני חייב עוד חיילים, ולכן תחוקקו את חוק הגיוס. הוא אוהב את חוק הגיוס? הוא חושב שזה החוק האופטימלי, הכי צודק? אני מבטיחה לכם שלא. מבטיחה לכם. וגם אני לא חושבת שזה האופטימלי והכי צודק, אבל זה מה שיש, וצריך להתחיל ממשהו. ואלה הדגלים האדומים שהרמטכ"ל הרים. אני רואה שבוע אחרי שבוע את הקמפיין הזה שכתוב בראשו: אכפת לכם מביטחון המדינה? אז אל תצביעו לחוק הבלוף. לי אמר הרמטכ"ל בקבינט: אכפת לכם מביטחון המדינה – תחוקקו את חוק הגיוס. זה מה שאמר הרמטכ"ל. עכשיו אני רוצה להתייחס לחוק הספציפי הזה ולתקן כמה טעויות. איפה אלעזר שטרן, חבר הכנסת? << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אורית. << דובר_המשך >> שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> אני חייבת להגיב, כי החוק הזה גם הולך לבג"ץ, וצריכים להגיד את הדברים כפי שהם. אני אגיד קצר, אופיר. אני רוצה להגיד ככה: ראשית, כשמדברים על חוק, רצוי לקרוא את החוק, רצוי לקרוא. ואני לא חושבת לרגע שהחוק הזה הוא שוויוני, ואין אף אחד שאומר שהוא שוויוני, אף אחד, אבל צריך לקרוא את החוק. בחוק עצמו בפנים כתוב, אוקיי, שיכולים להגיע לשירות הזה, לשירות האזרחי, רק חרדים שמלאו להם 21 שנים. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> 24. << דובר_המשך >> שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> 24 לרווקים, 21 שנים לנשואים. אני אגיד לך שהילדים שלי בגיל 21 הגיעו לצבא עם עגלה ותינוק והתגייסו לשלוש שנים, אבל זה לא משנה את העובדה. אני מסכימה איתך שזה לא שוויוני, אבל בואו לא נגיד שזה לבני 18. זה לא לבני 18, אוקיי? רק מי שקיבל דח"ש, דחיית שירות, ואת הפטור מקבלים בסוף השירות. זה – 1. 2. כל אחד כזה, זה לפי החוק, מה שכתוב בחוק, כל חרדי כזה באופן פרטני מקבל אישור מהפוקד, ואם הוא לא מקבל – ואלה הנתונים שעלו בוועדה – את האישור הפרטני הזה, אז הוא לא יכול להיכנס לשירות האזרחי. והפוקד מכיר היטב את הצרכים של צה"ל, ולכן למשל - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תסיימי כבר, תראי מה קורה. הלילה עוד ארוך. << דובר_המשך >> שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> אני אומרת בקצרה ומסיימת, אני מצטערת. לכן עשרות אחוזים מאלה שפנו לא קיבלו אישור ולא נכנסו לשירות. עכשיו אני אגיד מעבר לזה: כל עוד צבא ההגנה לישראל לא מבטל את הימ"לים, וכל עוד חיילים, כולל כאלה שיש להם פרופיל קרבי, יכולים להתגייס למשטרה, לשב"ס, לבית ספר שדה כפר עציון – שאני הכי בעד בעולם – למערכת החינוך, וזה כאלה עם פרופיל צבאי, אז אין מה לבוא בטענות לזה עם הפרופיל הקרבי, אי-אפשר לבוא בטענות לזה שאפשר לגייס גם חרדים בעלי פרופיל קרבי. אני מציעה גם לאופוזיציה להצביע בעד החוק, ואני מאחלת לכולנו חג פסח כשר ושמח. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. להצעת החוק הוגשו כמה הסתייגויות של כמה קבוצות. יש עתיד? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מושכים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> קבוצת העבודה – מושכים; קבוצת ישראל ביתנו – מושכים. תודה רבה. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת החוק בקריאה השנייה. ההצבעה תהיה אלקטרונית. אני מבקש מחברי הכנסת לתפוס את מקומותיהם. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 46 בעד סעיף 1 – 46 נגד – 39 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> 46 בעד, 39 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק עברה בקריאה השנייה. חבר הכנסת דוד ביטן, לא הצלחת להצביע? << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> לא נלחץ לי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא נלחץ לו. לרשום בפרוטוקול – אתה בעד? זה לא משנה את תוצאות ההצבעה. 47 בעד, 39 מתנגדים. נעבור להצבעה בקריאה השלישית. הצבעה מס' 47 בעד החוק – 48 נגד – 39 נמנעים – אין חוק שירות לאומי-אזרחי (תיקון מס' 9), התשפ"ו–2026, נתקבל. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> 48 בעד, 39 מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק שירות לאומי-אזרחי (תיקון מס' 9), התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. << הצח >> הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה) (תעסוקה), התשפ"ו–2026 << הצח >> [מס' מ/1946; דברי הכנסת, חוב' כ"ב, ישיבה 381; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה) (תעסוקה), התשפ"ו–2026, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, יושבת-ראש ועדת העבודה והרווחה, להציג את הצעת החוק. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, חברי כנסת, אזרחי ישראל, רגע לפני פסח אני מתכבדת להביא בפניכם לקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה) (תעסוקה), התשפ"ו–2026. מדובר בהצעת חוק ממשלתית שמעגנת את ההסדר לתשלום דמי אבטלה לעובדים שנמצאים בחופשה ללא תשלום בשל מצב הלחימה בתקופת מבצע שאגת הארי. הצעת החוק הובאה לוועדה בראשותי וכללה מתווה שהתבסס רובו ככולו על הסדרי חל"ת קודמים שנקבעו במלחמת חרבות ברזל ובמבצע עם כלביא. הוועדה דנה במהירות אך ביסודיות, וזאת על מנת להבטיח שהמתווה יאושר בהקדם ויאפשר תשלום דמי אבטלה לעובדים מוקדם ומהר ככל האפשר. יחד עם זאת, במסגרת דיוני הוועדה הכנסנו כמה תיקונים על מנת לשפר את ההסדר ולהפוך אותו להסדר טוב יותר ומותאם יותר. כפי שאמרתי גם במסגרת דיוני הוועדה, ההסדר אינו מושלם, אך הוא נותן מענה ומאפשר תשלום לעובדים שנאלצו להיעדר מהעבודה במסגרת ימי הלחימה ולא מקבלים שכר. כן נאמר, מה שכנראה כולכם מסכימים, שיש לחוקק בזמן שגרה את חוקי החירום ולא בזמן חירום. לכן, בלי נדר, או במהלך הפגרה או בכנס הקיץ הקרוב אקיים דיון עומק על נושא החל"ת הגמיש, ובכלל אם החל"ת והאבטלה הם הדרך הנכונה ביותר לפצות על אובדן ימי העבודה. וכעת לגוף הצעת החוק. להלן העקרונות העיקריים של המתווה: 1. דמי האבטלה ישולמו לעובד שעבודתו הופסקה בתקופה הקובעת שנקבעה החל מ-28 בפברואר 2026 ועד 14 באפריל 2026, עם אפשרות של שר האוצר ושר העבודה באישור הוועדה להאריך את התקופה עד ליום 14 במאי 2026. אציין שבוועדה הארכנו את תקופה, שבהצעת החוק המקורית הייתה אמורה להסתיים מחר. 2. דמי האבטלה ישולמו לעובד שעבודתו הופסקה, בין שפוטר על ידי מעסיקו ובין שהוצא לחל"ת על ידי המעסיק לתקופה של עשרה ימים ברצף. הצעת החוק המקורית דרשה תקופה רצופה של 14 יום לפחות. במהלך הדיונים דרשתי להוריד את מספר הימים על מנת להקל את התנאים ולאפשר ליותר עובדים לקבל את התשלום, גם אם נעדרו מעבודתם בתקופה קצרה זו. בנוסף, בהצעת החוק המקורית הדרישה הייתה שההכללה תהיה רק ביוזמת המעסיק. דרישה זו מקשה מאוד, בייחוד במצבים שבהם למעסיק אין אינטרס להוציא את העובד לחל"ת. מצבים אלו נפוצים בעיקר לגבי עובדים שעתיים, שהמעסיק יכול שלא להעסיק אותם בפועל, אך הוא לא מעוניין להוציא אותם לחל"ת, כדי לשמור אותם במצבת העובדים למקרה שיצטרך להעסיק אותם בכל זאת, וממילא הוא לא יצטרך לשלם להם שום שכר שהוא כשהם יושבים וממתינים. לפיכך דרשנו, קיבלנו והוספנו את האפשרות כי היציאה לחל"ת תתאפשר גם ביוזמת העובד, כלומר, עובד שלא יוכל להגיע לעבודה יוכל לצאת מיוזמתו לחל"ת ולא להמתין למעסיק שייזום את הוצאתו לחל"ת. זה אחד התיקונים החשובים ביותר שהכניסו את העובדים השעתיים לתוך החוק. 3. ההצעה כוללת גם הוראות מיוחדות לעניין תקופת האכשרה הנדרשת על מנת שעובד יהיה זכאי לתשלום דמי אבטלה. על פי המוצע, תקופת האכשרה לגבי כלל המבוטחים תקוצר מ-12 חודשים לשישה חודשים. בנוסף ההצעה קבעה תקופת אכשרה מקוצרת יותר של שלושה חודשים בלבד לגבי אדם עם מוגבלות וחיילים משוחררים. במסגרת דיוני הוועדה הוספנו עוד כמה קבוצות שבהן תידרש תקופת אכשרה מקוצרת של שלושה חודשים בלבד, ובהם פצועי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה מאז 7 באוקטובר 2023, בני הזוג שלהם, ומי שפונה מביתו בשל פגיעה בתקופת הלחימה הנוכחית. עיקרון 4: במסגרת הצעת החוק נקבעה גם הוראה כי מי שהיה בחל"ת בתקופת עם כלביא והוא סיים את כל מכסת ימי האבטלה המגיעים לו יוכל בכל זאת ובכל מקרה לקבל דמי אבטלה במסגרת שאגת הארי, והתקופה המרבית לתשלום דמי אבטלה תוארך ביחס אליו – שוב, גם חידוש שחידשנו, חשוב ביותר. 5. הצעת החוק כוללת כמה תיקונים חשובים גם ביחס לחוק עבודת נשים ובהם: א. הוראה שלפיה אישה שיצאה לחל"ת וילדה בתקופת החל"ת תהיה זכאית לדמי הלידה גם אם לא צברה לפני החל"ת את תקופת האכשרה הנדרשת. התקופה החסרה תושלם מימי החל"ת, ככל ששהתה בחל"ת תקופה מספקת; ב. הוראה נוספת קובעת כי ימי החל"ת כעת לא ייספרו במסגרת התקופה המוגנת מפני פיטורים לגבי נשים לאחר תקופת לידה והורות, כלומר, ההגנה על אותן נשים תוארך, והן לא תיפגענה מהיציאה לחל"ת. 6. ההסדר כולל גם מענק מיוחד בגובה דמי האבטלה למבוטחים מעל גיל 67 שיצאו לחל"ת בתקופת הלחימה ואינם זכאים לדמי אבטלה לפי חוק הביטוח הלאומי בשל גילם. עיקרון 7. סעיף חדש וחשוב שהוספנו במסגרת דיוני הוועדה ולא היה בהצעת החוק המקורית נוגע ליציבות והרצון שלנו למנוע עד כמה שאפשר חוסר ודאות. הסעיף קובע כי אם חלילה יהיה מצב לחימה נוסף עד סוף שנת 2027, שר האוצר ושר העבודה יוכלו בצו, באישור ועדת העבודה והרווחה, להחיל את הסדר החל"ת הנ"ל לגבי אותה תקופה חדשה. כאמור, סעיף זה מייצר ודאות ויאפשר, ככל שיהיה בכך צורך, להפעיל את הסדר החל"ת באופן כמעט מיידי עם פרוץ מצב לחימה חדש. מנגנון זה ייצר ודאות לכלל המשק, ובעיקר למעסיקים ולעובדים. כולי תקווה שלא יהיה בכך צורך ולא נזדקק לעשות שימוש בסעיף זה. בהקשר זה אבקש להעיר כי המשברים שפקדו אותנו בשנים האחרונות בקורונה ובמלחמה הצריכו לחוקק בכל פעם מחדש הסדרי תשלום לעובדים. מדובר במצב לא רצוי, שמקשה מאוד על התנהלות המשק בעת משברים. לפיכך, כמו שפתחתי ואמרתי, אני וחברי הוועדה והצוות שלה סבורים שיש לשקול אפשרות לחוקק כהוראת קבע הסדר חל"ת או הסדר אחר שיקבע את הפיצוי לעובדים במצבים שבהם נמנע מהם לצאת לעבודה. בתוך כך יש לשקול גם לאמץ הסדר חל"ת גמיש יותר, שיאפשר לעובדים לשלב בין עבודה לבין צורכי הבית, המשפחה והילדים. אסכם ואומר: ההסדר שבפניכם, שוב, איננו מושלם, אך יחד עם זאת, בשעות שבהן דנה הוועדה בהצעה, היא שמעה ביסודיות את כל מי שביקש להעיר הערות ולבקש שיוכנסו תיקונים להסדר. הוועדה תיקנה ושינתה את מה שהתאפשר במסגרת האילוצים, וההסדר שבפניכם הוא ההסדר החשוב והטוב שיכולנו לייצר שיאפשר לביטוח לאומי לשלם – בתקווה שיעשה כך מייד לאחר חג הפסח – לכל אותם עובדים שנבצר מהם להגיע לעבודתם בשבועות שחלפו. עוד אציין שהמתווה – ואני מסיימת – הינו חלק ממתווה כולל יותר – וזאת תשובה לך, שוסטר. ראיתי שהיית פה, איפה הוא? אולי הוא כבר לא פה. הוא דיבר על כך שצריך לתת גם למעסיקים פיצוי. אז אני כן אגיד שהמתווה הזה הוא חלק ממתווה כולל יותר שחלקו האחר יועבר בקרוב, והוא נוגע לפיצוי העסקים והמעסיקים הן בשל ההוצאות הקבועות והן בשל הוצאות שכר, ככל שאותם עובדים לא הוציאו את העובד לחל"ת ונתנו לו שכר מלא. ולכן פה, בנקודה הזו, יוכלו המעסיקים להשלים את אותם חמישה ימים שהעובדים שלא יצאו לעשרה ימים אלא רק לחמישה יוכלו לקבל אותו. אני מבקשת להודות לשר האוצר בצלאל סמוטריץ'; לצוות אג"ת תעסוקה, אף שלא תמיד ראינו עין בעין בנושא; לצוות הוועדה היקר, ענת כהן שמואל, מנהלת הוועדה, אורית ארז, סגנית המנהלת, מעין בן עמי, רכזת תחום פרלמנטרי בכירה, שי מאיר גרשון, רכז תחום פרלמנטרי, מור גונשורוביץ, שהיא הדוברת של הוועדה; כמובן ליועצות המשפטיות, עו"ד נעה בן שבת, עו"ד ענת מימון, עו"ד יעל סלנט ועו"ד אילת וולברג; כמובן לצוות הלשכה שלי. אני רוצה גם להודות לכל עובדי הכנסת ולכולכם - - - << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> מיכל, מה איתי? << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << דובר_המשך >> וגם לשמחה רוטמן. להצעת החוק הוגשה הסתייגות וכן הוגשו בקשות רשות דיבור. אני מבקשת מהכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. להצעת החוק הוגשו כמה הסתייגויות של קבוצת יש עתיד. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מבקשים לנמק מטעם יש עתיד, חבר הכנסת רון כץ. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בבקשה, חבר הכנסת רון כץ. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> רון, תזכור שתמיד האמנו בך. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היו"ר, כנסת נכבדה, הצעת החוק הזו היא כזאת שמחייבת אתכם רגע להקשיב. כשעמדה פה יו"ר הוועדה ודיברה על ההסתייגות, אני רוצה שתבינו מה ההסתייגות אומרת. תקשיבו רגע, תהיו רגע בפוקוס: ההסתייגות אומרת שאנחנו נשווה בין הזכויות של העובדים במגזר הציבורי לבין אלה של העובדים במגזר הפרטי. כרגע הממשלה והכנסת יוצרות שני מעמדות: מלכים ועבדים. אי-אפשר לאפשר את זה. אנחנו לא נוכל ללכת לישון היום בלילה ולקום מחר בבוקר לחגוג את חג הפסח כשנדע שכל העצמאים במדינת ישראל מקבלים 25% פחות בשכר שלהם, שכל העצמאים במדינת ישראל מקבלים אלפי שקלים פחות במשכורת שלהם. למה? כי סגרו איזה דיל, שאלוהים יודע מאיפה הביאו אותו, בין ההסתדרות לבין האוצר, בלי שאף אחד היה מעורב. אז אם לכנסת הזאת יש טיפה עמוד שדרה, טיפה אכפתיות, לא אמור להיות לכם אכפת מאיזה דיל שסגרו במחשכים, בלי לערב את הוועדה ובלי לערב את הכנסת, עם האוצר. עכשיו זו ההזדמנות שלנו להראות לעם ישראל שאנחנו רואים אותם, שאנחנו רואים את השקופים, שאנחנו רואים את העצמאים, שאנחנו רואים את כולם. ההצבעה בעד ההסתייגות אומרת שאנחנו עושים חסד עם עם ישראל בתקופה הכי קשה להם. אני לא יודע אם אתם יודעים, השנה זו שנת שיא בגיוס תרומות לנזקקים, שנת שיא בעזרה, בערבות הדדית. עכשיו יש לכל אחד מאיתנו את האפשרות לעשות חסד עם כל עם ישראל. אומרים, אדם קונה את עולמו בשעה, אז לכם יש הזדמנות לקנות את עולמכם בדקה. תצביעו בעד העצמאים, תצביעו בעד העסקים הקטנים, תיתנו תקווה אמתית לעם ישראל רגע לפני החג. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. להצעת החוק הוגשו בקשות - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> נעמה לזימי רוצה לדבר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> - - בקשות רשות דיבור, חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. היא רשומה, אבל אני אקרא לפי הסדר. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, רבותיי השרים, אנחנו נמצאים באמת בישורת האחרונה של החקיקה הזאת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> שמע, תישאר פה עד סוף הערב, תעזור לי. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני אעזור לך. הם יהיו בשקט דקה, לא יקרה כלום. חבר הכנסת רוטמן. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> מה עשיתי? << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> שנייה. בואו, נשאר לנו פה להציג עוד את ההסתייגויות המועטות שלנו לאירוע הזה, שהוא בעיניי אירוע הזוי. אדוני היושב-ראש, הממשלה הזאת, לצערי, באירוע המלחמה הזה, מקדמת בעצם שתי מדינות לשני עמים. יש לנו מדינה אחת שהיא מדינת עובדי המדינה, שבגין המלחמה יקבלו פיצוי מלא על הימים שממשלת ישראל אמרה להם: אל תצאו לעבודה, והמדינה השנייה היא המדינה של עובדי המגזר הפרטי, שגם להם אמרה ממשלת ישראל: אל תצאו לעבודה, אבל על הימים שהיא אמרה להם "אל תצאו לעבודה", הממשלה לא מוכנה לשלם – את זה, או שהמעסיק יספוג או שהעובד יספוג. אנחנו נמצאים ערב חג הפסח, אדוני היושב-ראש. מה תגידו לעובדי המגזר הפרטי שהמשכורת שהם יקבלו ב-1 באפריל נמוכה ב-25% מהמשכורת שלהם? עם מה הם יקנו את הקניות לחג? עם מה הם ישימו אוכל על שולחן ליל הסדר? אז אפשר לספר שאתם בעד ואתם רוצים. אנחנו ערב חג הפסח. במקום לקבוע בצורה הכי בסיסית, הכי הוגנת, שאומרת שמי שלא יצא לעבודה כי מדינת ישראל פתחה במלחמה מוצדקת אבל אמרה לו: תשב בבית למען ביטחונך, אנחנו סוגרים את העסקים, אתה לא תצא לעבוד – אתה תקבל את השכר שלך בדיוק כמו עובד המשרד להגנת הסביבה או משרד המורשת או כל משרד ממשלתי אחר, שגם לו אמרו לשבת בבית, שהמשרד סגור בגלל שיצאנו למלחמה. הם לא שונים מהם. ולכן אני אומר לכם, חברי הקואליציה, יש לכם באמת הזדמנות. ההסתייגות פה היא הסתייגות פשוטה: לקבוע שעובדי המגזר הציבורי ועובדי המגזר הפרטי – שניהם שווים, שניהם עובדים, לשניהם מגיעות זכויות. וכשמדינת ישראל אומרת להם: אל תצאו לעבודה – כן, היא צריכה לשלם על זה. אז אם ידעתם להעביר פה בהסתייגויות 800 מיליון שקל למה שמעניין אתכם, אולי תעבירו את כבשת הרש, את 25% מהמשכורת של העובדות והעובדים בעסקים הפרטיים, שמה לעשות, הם לא עובדים בממשלה. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה – מוותר; חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; סליחה, נוכחת ומוותרת. הסתירו אותך, פשוט. חברת הכנסת נעמה לזימי, חמש דקות. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> נעמה לזימי, הערכנו את הוויתור שלה, היינו מעריכים גם אותך אם היית מוותרת. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> תודה. עכשיו בואו, תבינו רגע את ההזיה: לקראת פתרון מתווה החל"ת, ראש הממשלה מתערב ויזמן מחר בבוקר את שר האוצר לפגישה דחופה בנושא. במהלך פגישה שנערכה בין ראש הממשלה ושר הכלכלה לבין נשיא איגוד לשכות המסחר, הם הבינו פתאום את מה שאנחנו מבינים כבר ימים ארוכים – שאי-אפשר להפלות בין עובדים, כי המדינה בשעת חירום והעובדים צריכים פיצוי. נכון, לשירות הציבורי; נכון, למגזר הפרטי – פשוט, נכון? אבל נתניהו היה עסוק בעונש מוות, בקומבינות השתמטות ובהטבות ליו"ש. אז עכשיו, רגע לפני העברת החוק פה, הוא גילה – גילה, עלק, כן? גילה, עושה בכאילו, נכון? כי איפה היית, ניר ברקת? איפה הייתם? לא, לא הבנתי. אנחנו נלחמנו על זה בוועדה, ביקשנו את זה. הוא הולך לטפל בזה אחרי העברת החוק. אין מה לומר. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> כן. מילא תגידו, לא חילקו פה כסף כמו מים זורמים לקומבינות שלהם. חילקו גם חילקו, בלי בושה, אפילו בליל התקציב, תוך שהם צוחקים, ככה, 800 מיליון שקל. נכון? עם זה אין לכם בעיה. מה? לא הבנתי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - הצביעו. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אתם יודעים, אבל יש לי הצעה – רון, תהיה איתי רגע – סטרטאפ ממש טוב. אני הולכת לעזור עכשיו לנתניהו ולניר ברקת – ברקת, אתה כאן – יש לנו הסתייגויות שמשוות. בואו נצביע. נחסוך לראש הממשלה בזמן מלחמה את הטרחה, לשר הכלכלה ולשר האוצר, בואו נצביע על ההסתייגויות האלה ונאשר את התוספת – בין המגזר הציבורי לפרטי. מה הבעיה? או שאתם מחרטטים או שאתם אומרים אמת. שר הכלכלה, שאלה לי אליך, ניר ברקת: יש לנו הסתייגויות שמטפלות במה שאמרת. בואו נאשר אותן עכשיו, נעביר את החוק בקריאה שלישית כמו שצריך. אופיר כץ, במקום לספור, בואו נעביר את ההסתייגויות האלה בהסכמה מלאה, נצביע בעד, נכון? לא תהיה בעיה. תעבירו את ההסתייגויות האלה, נעביר את החל"ת בדרך המלך. למה בדיעבד? למה לתקן חוק? אפשר להעביר את זה כמו שצריך. למה הסתייגויות לקומבינות למשתמטים כן, והסתייגויות להשוואת שכר לעובדים לא? למה לא? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> נעמה, כשהם רוצים, הם יודעים להרים טלפון עכשיו. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> כשהם רוצים הם יודעים להעביר את ההסתייגויות שלהם יפה יפה, ראינו את זה. אז מה הבעיה? אז אני מציעה מתווה. הינה, אני הולכת להקל על שר הכלכלה וראש הממשלה ושר האוצר, אני מקילה עליכם. יש לנו הסתייגויות כאלה – מבקשת שנעביר אותן, אחרת אתם סתם שקרנים וחרטטנים על גב העובדים. חוצפה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. גלעד קריב – אינו נוכח; אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת; איימן עודה – אינו נוכח; אחמד טיבי – אינו נוכח; עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; עופר כסיף – אינו נוכח; סמיר בן סעיד – אינו נוכח; אבי מעוז – אינו נוכח. הסתייגויות. על מה את רוצה להצביע? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> - - - הסתייגות אחת. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> יש הסתייגות. בוא נעשה הסתייגות, מה הבעיה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו מצביעים על הסתייגות אחת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מירב, אני בודק את הערנות. איפה אבי מעוז? הוא רשום? הוא מסמן לי - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא אמר לך שהוא מוותר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בסדר. כולם ישבו במקומותיהם? תודה רבה. אנחנו נעבור להצבעה על הסתייגות 1, לסעיף 1, של קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון, ירון לוי ועדי עזוז. הצבעה. הצבעה מס' 48 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 44 נמנעים – אין הסתייגות 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> 36 בעד, 44 נגד. ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> של שטרן לא נתפס. הוא לחץ במקום של מאיר. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> ישבתי בטעות במקום של מאיר כהן. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אלעזר שטרן לחץ במקום של מאיר כהן ולא במקום שלו – לרשום את זה בפרוטוקול. רק תעבור למקום השני, שלא תתבלבל. אוקיי, ההסתייגות הוסרה. אנחנו נעבור להצבעה על סעיפים 1 עד 7, כנוסח הוועדה, בקריאה השנייה. הצבעה מס' 49 בעד סעיפים 1–7 – 44 נגד – 36 נמנעים – אין סעיפים 1–7, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> 44 בעד, 36 נגד. אני קובע כי הצעת החוק עברה בקריאה השנייה. לכן אנחנו נעבור להצבעה בקריאה השלישית. הצבעה. הצבעה מס' 50 בעד החוק – 44 נגד – 35 נמנעים – אין חוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה) (תעסוקה), התשפ"ו–2026, נתקבל. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> 44 בעד, 35 נגד. אני קובע כי חוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה) (תעסוקה), התשפ"ו–2026, התקבל בקריאה השנייה והשלישית, וייכנס לספר החוקים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ניסים, סליחה, 34 נגד. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> 35 נגד. רשום לי עדיין, זה מולי. 35 נגד, זה מה שרשום לי. אפשר לבדוק את זה במחשב. << הצח >> הצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות (תיקון מס' 8 – הוראת שעה), התשפ"ו–2026 << הצח >> [מס' מ/1902; דברי הכנסת, חוב' י"ג, ישיבה 355; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות (תיקון מס' 8 – הוראת שעה), התשפ"ו–2026, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש ועדת הכלכלה, להציג את הצעת החוק. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני כבר לא ממהר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> כבר לא ממהר לשום מקום, לא ממהר לשום מקום, נגמר. עברתי את סף הכאב, מה שנקרא. הבית מוכן, השולחן ערוך, הכול מסודר. בבקשה, אדוני. << דובר >> דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות (תיקון מס' 8 – הוראת שעה), התשפ"ו–2026, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. בהצעת החוק, שהיא הצעת חוק ממשלתית, מוצע לקבוע הסדר חדש לעניין תשלום דמי ההפצה במערך עידן פלוס במסגרת הוראת שעה, כפי שאסביר בהמשך. כידוע, הצפייה בשידורים המועברים באמצעות מערך עידן פלוס אינה מחייבת תשלום דמי מנוי, וכל שנדרש כדי לצפות בשידורים אלה הוא לרכוש ממיר מתאים. חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות, התשע"ב–2012, המסדיר את הפעלת מערך עידן פלוס, מטיל חובה על תאגיד השידור הישראלי, על בעלי הרישיונות לשידורי טלוויזיה שהם הערוצים המסחריים הוותיקים רשת וקשת ועל ערוץ הכנסת, להפיץ את שידוריהם באמצעות המערך בתמורה לדמי הפצה שהם מחויבים לשלם לגורם המפעיל את המערך – הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו. באוגוסט 2024 חוקקה הכנסת תיקון לחוק במסגרת הוראת שעה שקבע כי גם שידוריהם של הערוצים המסחריים הזעירים והזעירים הייעודיים יופצו, כחובה, באמצעות המערך. מדובר בערוצים 9, 14, הלא TV וערוץ 24. לפי המצב החוקי טרם הוראת השעה, לערוצים הזעירים הייתה נתונה הבחירה אם לבקש את הפצתם באמצעות המערך. אם היו מבקשים זאת, לפי החוק היה עליהם לשלם דמי הפצה בסכום של כ-2 מיליון שקלים – יותר מדמי ההפצה ששילמו הערוצים המסחריים הגדולים. בהמשך לכך, לפי אותה הוראת שעה, כל בעלי הרישיונות לשידורי טלוויזיה וכל בעלי הזיכיונות לשידורי רדיו אזורי היו פטורים מתשלום דמי הפצה, ומי שנשא בדמי ההפצה שהם היו אמורים לשלם היו תאגיד השידור הישראלי, הכנסת לגבי ערוץ הכנסת ואוצר המדינה. ההסדר שעוגן בהוראת השעה נכנס לתוקפו לאחר שהופסקה פעילותו של מרבב מיושן שבאמצעותו הופעל המערך, ובכך הפכה פעילות המערך ליעילה יותר ולחסכונית יותר. הוראת השעה הוארכה פעם אחת ופקעה ב-15 ביוני 2025. בחודשים שחלפו מאז פקיעתה, מקדם משרד התקשורת את הצעת החוק הממשלתית לאסדרת שוק השידורים, ובה אמור להיקבע הסדר חדש בעניין הפצת שידורים לציבור, שבמסגרתו תועבר פעילות מערך עידן פלוס ליישומון, וכפועל יוצא לא תהיה יותר חובת תשלום של דמי הפצה. כידוע, טרם הושלם הליך חקיקתו של הסדר זה, וגם כאשר ייחקק, הוא לא צפוי להיכנס לתוקף מיידי. לפיכך, משרד התקשורת סבר כי נדרש הסדר ביניים לעניין תשלום דמי ההפצה, שיתמרץ גם ערוצים זעירים להפיץ את שידוריהם על גבי המערך, ובכך להביא לגיוון בתכנים המועברים לציבור. לצערי, אף שחלפו חודשים ארוכים מאז פקיעת הוראת השעה, לא הובאה לכנסת הצעת חוק הקובעת מודל תשלום מאוזן. הצעת החוק הממשלתית, שהובאה לאישור ועדת הכלכלה באיחור ניכר, קבעה רק הארכה של הוראת השעה שפקעה ביוני 2025 עם כמה שינויים, ותוקף ההסדר שהוצע בה נקבע ל-31 בדצמבר 2025 – מועד שכבר חלף. אנו בוועדת הכלכלה סברנו כי לא מתקבל על הדעת לחוקק הסדר שביום חקיקתו כבר לא יהיה תקף, ולכן דרשנו ממשרד התקשורת להציע הסדר שיחול לשנים הקרובות, או עד שתופסק לפי חוק פעילותו של מערך עידן פלוס במתכונת הנוכחית, משום שחלק משמעותי מהחברה הישראלית עושה שימוש במערך עידן פלוס כדי לצרוך שידורי טלוויזיה, ובשל החשיבות שבהמשך הפעלת המערך עבור אוכלוסיות אלה. לפיכך, משרד התקשורת הציע לקבוע הסדר המבוסס על תזכיר חוק שהפיץ בעניין זה להערות הציבור, ואנו אימצנו הסדר זה בשינויים. בטרם אציג את ההסדר החדש, אדגיש כי מאחר שמדובר בהסדר ביניים, החלטנו שלא לשנות את עקרונות היסוד שנקבעו בחוק המקורי, כלומר להותיר על כנה את ההבחנה הקיימת בין ערוצים גדולים לערוצים זעירים מבחינת החובה להפיץ שידורים על גבי המערך, ולא לחייב ערוצים זעירים לעשות כן; כתוצאה מכך, גם לא לשנות את ההסדר הקיים, הכורך בין הפצת שידורים על גבי המערך ובין החובה של ערוצים המופצים על גבי המערך להעביר לספקי התכנים את תוכניהם ללא תמורה. לפי ההסדר המוצע, מ-1 באפריל 2026 ועד ל-1 באפריל 2029 הגורם המפעיל את המערך יפעיל מרבב אחד בלבד כדי לשמור על החיסכון שבהפעלת המערך שנבע מסגירת המרבב המיושן. בתקופה זו דמי ההפצה באמצעות המערך ישולמו בידי הערוצים המסחריים, תאגיד השידור הציבורי, הכנסת ואוצר המדינה, כפי שאפרט. ראשית, גובה דמי ההפצה שישלמו הערוצים המסחריים נקבע לפי מדרגות הכנסה שנקבעו לעניין חוק זה בלבד על בסיס "הכנסה שנתית קובעת" בשנת 2024. לפי מדרגות אלה, ערוץ שהכנסותיו מביצוע שידורים וממתן שירותים בשנת 2024 היו עד 40 מיליון שקלים חדשים, יהיה פטור מתשלום דמי הפצה. קביעה זו נועדה לעודד את הערוצים הזעירים בעלי ההכנסות הנמוכות, כגון הלא TV וערוץ 9, להיות מופצים באמצעות המערך. ערוץ שהכנסתו בשנת 2024 הייתה יותר מ-40 מיליון ש"ח ועד 220 מיליון ש"ח ישלם 120,000 ש"ח בשנה עבור הפצתו במערך. לפי נתונים שנמסרו מהרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, במדרגה זו מצוי ערוץ 14, שככל ערוץ זעיר רשאי לבחור אם להיות מופץ באמצעות המערך. עוד מוצע לקבוע כי ערוץ שהכנסתו בשנת 2024 הייתה יותר מ-220 מיליון ש"ח ועד 600 מיליון ש"ח, ישלם 600,000 ש"ח בשנה עבור הפצתו במערך. לפי הנתונים שנמסרו, במדרגה זו מצוי ערוץ 13, המחויב לפי החוק להיות מופץ באמצעות המערך. לבסוף, ערוץ שהכנסתו בשנת 2024 עלתה על 600 מיליון ש"ח, ישלם 1.3 מיליון ש"ח בשנה עבור הפצתו. לפי הנתונים שנמסרו, במדרגה זו מצוי ערוץ 12, המחויב לפי החוק להיות מופץ באמצעות המערך. נוסף על הערוצים המסחריים, הכנסת תמשיך לשלם את הסכום שהייתה משלמת לולא היה המערך מתייעל באמצעות סגירת המרבב המיושן, העומד על 5.488 מיליון ש"ח בשנה. תאגיד השידור הישראלי ישלם את יתרת התשלומים הנדרשים להפעלת המערך, לתחזוקתו ולתפעולו. בשנת 2026 ישתתף גם אוצר המדינה בתשלום בסך 790,000 ש"ח בכל רבעון עבור הפעלת המערך, ותשלום זה ייחסך מתאגיד השידור הישראלי. לפי התחייבות שנמסרה בוועדה מנציגי התאגיד, השתתפות זו של אוצר המדינה תהיה בתוקף רק אם לא תאושר השנה הצעת החוק הממשלתית לאסדרת שוק השידורים. נוסף על כך, מאחר שאנו בוועדת הכלכלה למדנו כי לא פעם יש קשיים בקליטת השידורים המופצים באמצעות המערך, ואף קיימנו ישיבות בנושא, ביקשנו להבטיח שתקלות המשפיעות על האפשרות לצפות או להאזין לשידורים המופצים באמצעות המערך זוכות למענה הולם. לכן, החלטנו לעגן בחוק כי אוצר המדינה יידרש לשאת בהוצאות שהוציאו הרשות השנייה או משרד התקשורת לשם טיפול בתקלות שבעקבותיהן לא ניתן לצפות בשידורים או להאזין לשידורים המופצים באמצעות המערך. הסכום שיעמיד אוצר המדינה לטיפול בתקלות כאמור יהיה עד 600,000 ש"ח מ-1 במרץ 2026 ועד 31 בדצמבר 2026, וכן סכום נוסף שלא יעלה על 200,000 ש"ח מ-1 בינואר 2027 ועד תום תקופת הוראת השעה. נוסף על כך, בהתאם להצעת החוק הממשלתית, קבענו כי ליתרת התקופה עד לכניסתו של ההסדר החדש לתוקף, כלומר מפקיעתה של הוראת השעה הקודמת ב-15 ביוני 2025 ועד ל-31 במרץ 2026, ימשיך לחול ההסדר שחל לגבי תשלום דמי ההפצה לפי תקופת הוראת השעה הקודמת, ולפיו כלל הערוצים המסחריים יהיו פטורים מתשלום דמי הפצה, ודמי ההפצה ישולמו בידי המשדרים הציבוריים – תאגיד השידור הישראלי והכנסת לגבי ערוץ הכנסת – וכן בידי משרד האוצר. חברי הכנסת, ההסדר המוצע נועד להבטיח כי מערך עידן פלוס ימשיך לפעול באופן שיאפשר לציבור, ובפרט לאוכלוסיות שידן אינה משגת, להמשיך ליהנות ממגוון של שידורים באופן נגיש ובלי לשלם דמי מינוי. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אני מבקש מכם לדחות את כל ההסתייגויות ולהצביע בעד הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני מזמין את חברת הכנסת מירב בן ארי לנמק את ההסתייגויות. חמש דקות לרשותך. בבקשה, גברתי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. מכיוון שזה החוק האחרון שמצריך גיוס, ושאר החוקים הם חלקם של הקואליציה, חלקם של האופוזיציה, אני רוצה לנצל את הדקות שיש לי כדי להגיד תודה. עברנו כאן כנס ארוך מאוד, ולצידנו היו אנשים טובים. אני רוצה קודם כול להודות לכל מנהלות הסיעה, לכל הצוותים שמלווים את סיעות הכנסת. אני מדברת אל כולם. דקלה, זה גם אלייך. (מחיאות כפיים) לכל הצוות שלנו, גם לכל הצוות של הקואליציה, ברור. אנחנו מתפקדים כאן בזכות מנהלי ומנהלות הסיעה. אני רוצה להגיד תודה - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> והמגישות והמגישים שלנו בחוץ. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בטח. אני רוצה להגיד תודה לצוות של מזכירות הכנסת – לדן; לאלינור וראדה המקסימות. אני רוצה להגיד תודה לכל הסדרנים שיושבים שם ולמשמר הכנסת ששומרים עלינו, ולפעמים גם מוציאים אותנו החוצה אם צריך, אבל אתם עושים את העבודה שלכם בנאמנות, גם המשמר, גם הסדרנים וכל המאבטחים של הכנסת. אני רוצה להגיד תודה לצוות של ערוץ הכנסת, שנמצא איתנו ומלווה אותנו תמיד; אני רוצה להגיד תודה מיוחדת ליועצת המשפטית של הכנסת עו"ד שגית אפיק. (מחיאות כפיים) לכל היועצים המשפטיים שמלווים את הוועדות, ליושבי-ראש הוועדות מהקואליציה ומהאופוזיציה, שלמרות הרבה ויכוחים בסוף גם, צריך לומר, עוברים כאן חוקים טובים. אני רוצה להגיד תודה גם ליושב-ראש הכנסת וסגניו וליו"ר הקואליציה חבר הכנסת אופיר כץ. בסוף יש פה חוקים טובים, חלקם גם יעברו היום, ולא יהיו לי עוד הרבה הזדמנויות להגיד. אני רוצה להגיד תודה לכל היועצים הפרלמנטריים שלנו, שחלקם עוד נמצאים כאן. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> רחלי, כמובן. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא רוצה לנקוב בשמות. אני רוצה להגיד תודה בשם כל חברי הכנסת ליועצים הפרלמנטריים, שעובדים כאן הרבה שעות למעננו. לא שכחתי? שכחתי מישהו? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כן. עובדי הכנסת. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה בסוף. בשם כולנו אני רוצה להגיד תודה לעובדי ועובדות הכנסת, למנכ"ל הכנסת. צריך לומר שמנכ"ל הכנסת וכל העובדים, גם של המזנון וגם כל מי שדואג שיהיה לנו כאן טוב בשעות הקטנות – לא תהיה לנו הזדמנות להגיד לכם תודה עד שנחזור לכנס הקיץ, ולכן בשם כולנו תודה רבה – לא, ששון, לא לך אלא לכל עובדי ועובדות הכנסת. אני בטוחה שגם כשיש ויכוחים, יש כאן גם חברויות שנרקמות ויש כאן גם דברים טובים. למרות שאנחנו עוברים כאן שעות לא פשוטות, יש הרבה אנשים טובים שדואגים שלפחות יהיה לנו קצת טוב יותר, גם בינינו וגם בתוך המקום הזה. אני מקווה מאוד שאת כנס הקיץ נפתח במליאת הכנסת ולא באודיטוריום. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אמן. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה לאחל לכולנו חג פסח שמח וכשר. אני רוצה שבאמת נדע, אני מקווה מאוד שנדע ימים טובים יותר, שתסתיים המלחמה ונוכל לחזור לנורמליות ולשגרה, בעיקר בשביל הילדים של כולנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. ברשותכם, אני רוצה להוסיף את עובדי מזנון הכנסת ואת הבריסטות, שמאירים לנו פנים וסבלניים איתנו ועם השיגעונות של כולנו, כל אחד לפי הבקשות שלו, אז באמת תודה – למסור להם את התודה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> מרגי, מירב לא יכולה להגיד תודה גם למירב. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מירב, אני באמת רוצה לומר לך תודה, עם כל האתגר של להיות – פעם קראו לזה מצליף, מצליף האופוזיציה, מצליף הקואליציה. לא קל איתך, אבל לומדים לחיות איתך, אז תודה רבה גם לך, וכמובן, אופיר, המצליף שלנו, שעושה עבודת קודש. אבל תחילה אני אזמין את חברת הכנסת שלי טל מירון לנמק אף היא את ההסתייגויות. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני חייבת לרגע להצטרף ולהגיד שהפרלמנטרית המצטיינת של הכנסת – שלמדתי ממנה הרבה מאוד מהיום הראשון – זאת מירב בן ארי. אין כמוך. אני אעבור לנושא שאנחנו עליו מדברים. תשמעו קטע. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> תשים זמן, מרגי. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אפשר גם בלי זמן, זה בסדר. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נתתי לה את התוספת של מירב. גם על זה אתם – הינה, חמש דקות, מכאן מתחילים. לא חרבה ירושלים אלא שהעמידו דבריהם - - - << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> נו, מה? התחלתי כבר עשר פעמים. אתם רוצים להתקדם אבל אתם עוצרים אותי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> עכשיו, גברתי. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> טוב, חברים, אני לא יודעת מי כאן בקי ומכיר את הפרטים. רצה הגורל ובשבוע שעבר, ממש במקרה, החליטו בישיבת הממשלה על הרכב המועצה החדשה לרשות השנייה. ורצה הגורל, וראש הממשלה השתתף בדיון ובהצבעה שהוא לא אמור להשתתף בהם, כי זה עוסק כמובן בנושא שיש לו עליו משפט עומד ותלוי והוא מנוע והוא בניגוד עניינים, ולמרות זאת הוא החליט להשתתף ולהצביע. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מנוע, מנוע. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> חברת הכנסת קארין אלהרר ואני הוצאנו מכתב למשנה ליועצת המשפטית לממשלה שאמון על הסדר ניגוד העניינים, ויש עתירה לבג"ץ, כמובן, והוא השיב לנו במכתב שאכן המצב הזה באמת אינו תקין וצריך לבחון אותו ולראות מה קרה. ומעניין שדווקא עכשיו, דווקא עכשיו היה חשוב למנות את המועצה הזאת של הרשות השנייה. והיום התכנסה המועצה בפעם הראשונה. לא תאמינו. מעניין למה היא התכנסה דווקא עכשיו. אחרי ששמענו בתקשורת שהעסקה הקודמת של דרהי לא יצאה לפועל, ולמרות שהשר קרעי מאוד מצר על העובדה, אסף רפפורט וקבוצת ההייטקיסטים נתנו הצעה טובה יותר, ויש להם כרגע הסכם על רכישת ערוץ 13. אז מה עשו היום? כינסו בפעם הראשונה את המועצה של הרשות השנייה, ואת מי מינה השר קרעי למלא את מקומה של יושבת-ראש המועצה, שהיא בעצמה הייתה עדה בתיק של נתניהו, וכרגע היא בתקופת צינון של שלושה חודשים? את מקורבו האדון יוני שמעוני, שהיה במועצה הקודמת. אני רק אגיד לכם בסוד, ממש ממש בסוד, שאנחנו יודעים שבמועצה הקודמת הוא היה יושב בישיבות מועצה ומדווח לקרעי על כל מה שקורה מתוך המועצה, אבל נשים את זה בצד. היום התכנסה המועצה הזאת דחוף, דחוף דחוף, כי איזו עסקה עומדת על הפרק, ומישהו פה צריך שלוחה חזקה במועצה שתוכל למנוע את העסקה או לטרפד אותה, נכון? למה? כי אנחנו פה בתוך תהליך של השתלטות על שוק התקשורת הישראלי. אז יש לנו מתקפה על התאגיד, החוק של בארון עם התקציב, ויש לנו את זה פה בעידן פלוס, שמי שמשלם את כל ההוצאות של עידן פלוס זה התאגיד, ועוד המון הצעות חוק פרטיות שבאו להשמיד את התאגיד, וזאת העסקה עם ערוץ 13 שהשר קרעי רוצה מאוד למנוע – כי אוי ואבוי שלא יהיה להם עוד שופר שלטוני, וזה החוק הזה של עידן פלוס, שבסוף עם מי הוא מיטיב? לא תאמינו, עם ערוץ 14 - - - << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> די, איזו הפתעה, אין, אין. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא תאמיני, תמיד איכשהו החוק הזה מיטיב עם ערוץ 14. אני רק אגיד לכם, כחברת ועדת הכלכלה וועדת התקשורת, שישבתי בכל הדיונים בוועדת הכלכלה וגם בחוק התקשורת, ודנו בנושא עידן פלוס. אתם יודעים כמה פעמים הצבענו רטרואקטיבית על אישור של עידן פלוס, כי משרד התקשורת לא יודע לעבוד ולהביא את התוצאות? אז גם הפעם ההצעה הזאת היא רטרואקטיבית – היא פגה ביוני 2025, תשעה חודשים שזה פג תוקף. וכל הדבר הזה נועד כדי שלשר קרעי תהיה אחיזה בשוק התקשורת בישראל: בתאגיד, בערוץ 13, ערוץ הליטוף הביתי, וכמובן חוק השידורים שקשור לעידן פלוס. זה אחד כרוך בשני, ואנחנו גם שומעים את השמועות מאחורי הקלעים של מה התוכנית בפגרה ואחריה. אז אני רק אגיד שדווקא יושב-ראש ועדת הכלכלה הוא אחד הפרלמנטרים שאני הכי מעריכה בכנסת הזאת, ולמדתי ממנו הרבה מאוד על איך עושים עבודת כנסת כמו שצריך. אבל ספציפית, בנושא הזה של עידן פלוס, שאמור להיטיב עם האוכלוסייה החלשה, ובזה אני תומכת, בסוף בסוף, איכשהו תמיד אנחנו חוזרים לאשר את הדבר הזה כדי פשוט לפטור את ערוץ 14 מרגולציה של מיליונים על מיליונים. אני רק אגיד לכם משפט אחרון: מחר זה היום האחרון שבו הערוצים חייבים לדווח לרשות השנייה על ההכנסות שלהם לשנת 2025, ואותו ערוץ זעיר, שמתהדר ברייטינג במקום השני במדינה, יצטרך עד מחר לדווח לרשות השנייה מה היו הכנסותיו בשנת 2025, ואני רק רוצה לנחש שערוץ זעיר הוא כבר לא. אז אנחנו עם עיניים על המטרה. אנחנו נוודא שמחר הם מגישים את הדוח הזה, ועד סוף מאי הרשות השנייה מחויבת, מחויבת לדווח החוצה בשקיפות לציבור אם זה ערוץ זעיר או לא, אבל שלא ירמו אתכם ושלא תהיו מבולבלים, החוק הזה נעשה בשביל ערוץ 14. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת שלי טל מירון. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו מושכים את כל ההסתייגויות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מושכים את ההסתייגויות. את כל ההסתייגויות, מירב? תודה רבה. אנחנו מצביעים, אם כך, על החוק גם בקריאה שנייה – רגע, רגע, אני רק מסביר – בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. חברי הכנסת, לפני שניגש להצבעה, אני רוצה לאחל לשר התקשורת – אך סמלי, דווקא הלילה – זה כבר היום יום ההולדת ה-44 של השר קרעי. מזל טוב, מזל טוב. אנחנו ניגשים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות (תיקון מס' 8 – הוראת שעה), התשפ"ו–2026. חברי הכנסת, הצבעה בקריאה שנייה, הצבעה. הצבעה מס' 51 בעד סעיפים 1–3 – 40 נגד – 32 נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני קובע כי הצעת החוק - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> רגע, שלישית. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אה, נכון, אכן, אכן. תודה על תשומת הלב שלך. אנחנו ניגשים להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות (תיקון מס' 8 – הוראת שעה), התשפ"ו–2026. חברי הכנסת, הצבעה. הצבעה מס' 52 בעד החוק – 40 נגד – 32 נמנעים – אין חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות (תיקון מס' 8 – הוראת שעה), התשפ"ו–2026, נתקבל. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, בעד – 40, נגד – 32. אני קובע כי הצעת החוק חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות (תיקון מס' 8 – הוראת שעה), התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו נגד השחיתות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> חג שמח. << הצח >> הצעת חוק להסדרת אירוע הילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון (הוראת שעה), התשפ"ו–2026 << הצח >> [מס' מ/1935; דברי הכנסת, חוב' כ', ישיבה 376; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק להסדרת אירוע הילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון (הוראת שעה), התשפ"ו–2026, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת צביקה פוגל, יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי, להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני. << דובר >> צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת החוק מטעם הממשלה להסדרת אירוע הילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון (הוראת שעה), התשפ"ו–2026. אדוני היושב-ראש, אתר קבר הרשב"י, שבו קבורים לפי המסורת רבי שמעון בר יוחאי ובנו רבי אלעזר, הוא אתר יהודי המושך המוני מבקרים מדי שנה. ביום י"ח באייר התשפ"א, 20 באפריל 2021, במהלך הילולת ל"ג בעומר, התרחש אסון כבד באתר, שגבה את חייהם של 45 גברים וילדים והביא לפציעתם של למעלה מ-150 אנשים נוספים. בעקבות האירוע הזה החליטה ממשלת ישראל להקים ועדת חקירה ממלכתית לחקר אסון הר מירון. מאז הקמתה פרסמה ועדת החקירה המלצות ביניים ודוח סופי ובו תוצאות החקירה שערכה, ממצאיה והמלצותיה. לפני שלוש שנים – דרך אגב, אז אני התחלתי לדון בעניין – נחקקה לראשונה הוראת שעה שנועדה להסדיר את קיום האירוע. לפני שנתיים, לאור המצב הביטחוני המיוחד בצפון הארץ ולאור עמדת פיקוד העורף אשר הובאה בפני הוועדה, הוחלט כי יש לקיים את אירוע ההילולה במתכונת מצומצמת. אשתקד, מצב הדברים היה שונה, ועל כן הוחלט לאפשר היערכות לקיום ההילולה במתכונת רגילה. יחד עם זה, הוחלט לקבוע הסדרים מיוחדים לעריכת ההילולה, אם וכאשר תהיה זו שעת התקפה או מצב מיוחד בעורף. כיום, כשמדינת ישראל נמצאת בעיצומה של מערכה מלחמתית, הצעת החוק שלפניכם נדרשה לתת מענה לשני התרחישים. בתרחיש שגרה, אם לא יוכרז מצב מיוחד בעורף, ההילולה תתקיים במתכונתה הרגילה. ככל שההילולה תתקיים במתכונתה הרגילה, הצעת החוק המובאת בפניכם מציגה הסדרים דומים לאלה שהיו בשנה שעברה. כך למשל מוצע כי השר האחראי להילולה יקבע בצו את המספר המרבי של השוהים במתחם מירון. ככלל, ההיתרים יינתנו באמצעות רכישת כרטיסי נסיעה בתחבורה הציבורית, אשר תהיה פתוחה לכלל הציבור בדרך של כל הקודם זוכה. יחד עם זה, היה ואנחנו נהיה במצב של חירום, מוצע לאפשר לשר לתת היתרי כניסה ושהייה שלא בדרך הנפקה של כרטיסי נסיעה למירון לקהילות, קבוצות וחסידיות שלהן קשר ייחודי ארוך שנים להילולה. במסגרת הזו הוצע להקטין את מספר ההיתרים שיינתנו ביחס לקבוצות האלה. אדוני היושב-ראש, הצעת החוק קובעת כי בזמן ההילולה ייערך במתחם קבר רבי שמעון בר יוחאי אירוע הדלקה מרכזי אחד שיקבל אישור מהשר בכפוף לאישורי גורמי משטרה, כבאות ומהנדס רישוי. יחד עם זאת, מוצע להגביל את קיומם של אירועים נוספים במתחם מירון בזמן ההילולה, אלא אם כן הם נעשים במתחם שהשר נתן לו אישור, וגורמים נוספים במשרד הבריאות, ככל שיכלול הגשה של מזון או שימוש בתשתיות מים וביוב. בנוסף, כדי למנוע עומסי תנועה בדרכי ההגעה, מוצע לקבוע שהגישה למתחם תתאפשר באמצעות תחבורה ציבורית בלבד. חבריי חברי הכנסת, בנוסף, מוצע כי הממונה על ההילולה או מי מטעמו, יהיה אחראי כל הזמן לספירת השוהים ולספירת המשתתפים באירוע ההדלקה המרכזי ובאירוע נוסף. אם נוכח הממונה על ההילולה או מי מטעמו שמספר השוהים עולה על המספר הנדרש, יביא לידיעת הגורם המשטרתי שנקבע כדי להפסיק את ההדלקות. עוד מוצע לאפשר העמדה לדין והטלת קנס על מי ששוהה במתחם מירון או בקבר רבי שמעון בר יוחאי ללא היתר, או על מי שעורך אירוע הדלקה שלא על פי האישור. בנוסף, מוצע לקבוע כי אדם שהורשע בעבירה מסוג פשע או בעבירת מין או בעבירת אלימות במשפחה ולא חלפו עשר שנים מיום הרשעתו, או אם נגזר עליו עונש מאסר – מיום שבו סיים לרצות את עונשו או שהוגש נגדו כתב אישום בעבירה מסוג זה וטרם ניתן פסק דין סופי בעניינו, לא יוכל למלא תפקיד מרכזי באירוע ההדלקה המרכזי או באירוע נוסף. לבסוף, מוצע על דרך ההחרגה מחוק התכנון והבנייה לאפשר שימושים ועבודות זמניות המבוצעות במתחם לצורך ההילולה. כמו כן מוצע עד כי יום ח' בסיוון התשפ"ו, 24 במאי, ישיב מבצע העבודות את הקרקע שבה בוצעה עבודה לקדמותה ככל האפשר. הצעת החוק הזו כולה תעמוד בתוקף עד לסיום תקופה זו, קרי עד 24 במאי 2026. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ככל שההילולה תתקיים במתכונת מיוחדת עקב המצב הביטחוני, ראש הג"א, או יותר נכון אלוף פיקוד העורף, רשאי יהיה לקבוע שלא יתקיים האירוע כלל, או לחלופין, לקבוע הוראות בנוגע לסגירת שטחים או הגבלת המספר המרבי של השוהים במתחם. ככל שנקבעו הוראות על ידי אלוף פיקוד העורף, השר לא יאשר קיום אירועי ההדלקה אלא בכפוף להוראות האמורות ובהתאם למתווה שיאושר על ידי משטרת ישראל. כמו כן, אם השר נתן היתר לפני שניתנו הוראות על ידי אלוף פיקוד העורף, הוא ישנה את ההיתר. עוד מוצע כי אם בשל ההוראות שניתנו לא ניתן יהיה לקיים את ההוראות בנוגע למספר השוהים במתחם, ההיתרים יבוטלו, והשר יהיה רשאי לתת היתרים חדשים בהתאם למתווה החדש שייקבע בהצעת החוק. במתווה יקבעו מספר היתרי שהייה מיוחדים לשם השתתפות באירועים, מספר היתרי שהייה מיוחדים לעיתונאים, מספר היתרי שהייה מיוחדים למי שמשכנו במירון לשם קיום תפילה, וכן לנציג מקרב כל משפחה של מי שנספה באסון ההילולה. לשם פיקוח על המתווה האמור קובעת הצעת החוק כי עיקר המתווה יוגש לוועדה שלי לא יאוחר משמונה ימים ממועד ההילולה, והוועדה לביטחון לאומי תקיים דיון במתווה. גם במתכונת מיוחדת זו, ככל שתתקיים, ההיתרים יכללו את מספר תעודת הזהות של האדם, את המתחם שאליו הוא רשאי להיכנס ואת משך תוקפו. אדוני היושב-ראש, להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. אי-אפשר לסיים את הצעת החוק הזאת ואת הבקשות האלה בלי לומר תודה לעו"ד איילת לוי נחום, היועצת המשפטית של הוועדה באירוע הזה, כמובן למי שמלווה אותנו כל הזמן, עו"ד מירי פרנקל שור, להנהלת הוועדה בראשות לאה גופר, לשר לשעבר ולעתיד פרוש מאיר ולמי שמוביל היום את ההצעה הזו, השר הממונה שלמה קרעי. בהזדמנות זו ובהמשך לרוח הטובה שראיתי ששוררת פה בדקות האחרונות, אז אני רוצה לאחל לכולנו חג של גאולה, של חירות ושל תקומה. חג שמח. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חג שמח. תודה ליו"ר הוועדה חבר הכנסת צביקה פוגל. חבר הכנסת מאיר פרוש, בבקשה, אדוני. בבקשה, אדוני, חמש דקות. << דובר >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר >> מכובדי היושב בראש, השר קרעי, הרב שלמה קרעי, מזל טוב ליום ההולדת הערב. חבר הכנסת פוגל, יושב-ראש הוועדה, חברי הכנסת, הצעת החוק להסדרת אירוע הילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון (הוראת שעה), התשפ"ו–2026, הוא נדבך חשוב בפעילות הכוללת למען קיומה של ההילולה המסורתית בשמחה ובבטחה. לפני שלוש שנים, כאשר קיבלתי לראשונה את האחריות על הילולת רשב"י במירון, כמעט אף אחד לא האמין שהמשימה הזו, קיום ההילולה בשמחה ובבטחה, היא ישימה. השנה, בעזרת השם, תהיה השנה הרביעית, והשנה אנחנו זוכים בכך שהשר שלמה קרעי הוא האחראי מטעם הממשלה לאירועי ל"ג בעומר במירון. מאז עשינו בסייעתא דשמיא, כמו שאמרתי, את הבלתי-ייאמן בכוחות משותפים, וההילולה התקיימה בשמחה ובבטחה. אני זוכר גם את פגישתי הראשונה עם משפחות הנספים באסון מירון, הפגישה הראשונה שקיימתי אחרי כניסתי לתפקיד, כשביקשו ממני להוציא את המשימה הזו אל הפועל. הצעת החוק המונחת לפניכם, כפי שנאמר, אינה רק הסדרה מינהלית. זהו מסמך של אחריות יהודית. החוק נועד לתת את הכלים המשפטיים והביצועיים לנהל את האירוע המורכב הזה תחת קורת גג אחת בתיאום מלא עם כלל גורמי המקצוע, ומתוך הבנה עמוקה של ציבור המתפללים הפוקד את ההר ביום הילולת רשב"י, זכותו תגן עלינו ועל כל עם ישראל. עברנו דרך ארוכה מאותם ימים של חוסר ודאות. למדנו כי ניתן לשלב בין קדושת המקום לבין "ונשמרתם מאֹד לנפשֹתיכם". הוכחנו גם שכאשר יש ניהול אחראי, שקיפות ושיתוף פעולה עם הציבור, ניתן לקיים הילולה מכובדת ובטוחה. אנחנו בהחלט עוקבים בדאגה אחרי המצב הביטחוני בצפון, נושאים תפילה ליוצר כול שהשקט ישוב לשרור ונוכל לקיים את שמחת ההילולה כמימים ימימה. דווקא הדיווחים כי ידיד העם היהודי הנשיא טראמפ צפוי להגיע לכאן לארץ עוד קודם יום ההילולה, נותנים לנו תקווה טובה כי אכן כך יהיה. עם זאת, אם חלילה זה לא יהיה המצב, אני רוצה להדגיש שמה שהיה בשנת תשפ"ד, היינו לפני שנתיים, לא יכול לחזור על עצמו. על אנשי המקצוע, יחד עם המשטרה, יהיה לגבש מתווה מאוזן יותר אשר לא יסתיים חלילה במראות בלתי נסבלים של אלימות ומהומות. אני באמת רוצה להודות לך, השר קרעי, מעל במה מכובדת זו, על אשר הסכמת לקחת על עצמך את האחריות הכבדה הזו, ורואה בשליחות זו חובה ערכית ומוסרית המחוברת לשורשי המורשת היהודית. השר קרעי גם הביא איתו לתפקיד לב יהודי חם וחיבור בלתי אמצעי למסורת הדורות, עם ההבנה שמאחורי כל תקנה וחוק עומדת נשמה יהודית שמבקשת להתרפק על קברי צדיקים. תודה גם לידידי חבר הכנסת צביקה פוגל, יושב-ראש הוועדה, שמלווה אותנו גם הפעם. הוא ניהל את דיוני הוועדה במקצועיות חסרת פשרות ובאוזן קשבת לכל הצרכים שעלו מהשטח. צביקה, הניסיון הביטחוני העשיר שלך, יחד עם ההבנה העמוקה של חשיבות המעמד עבור רבבות עמך בית ישראל, היוו את המצפון שאפשר לנו לגבש חוק מאוזן, אחראי ומציל חיים. אני רוצה להודות לכל העוסקים במלאכה – לפרויקטור ההילולה יוסי דייטש, למנכ"ל משרד ירושלים ומסורת ישראל שמעון אלבום, לסמנכ"ל המשרד, שהוא סמנכ"ל מירון, חיים רוזנשטיין, ולכלל העוסקים במלאכת הקודש במשרד וביתר משרדי הממשלה, בכוחות הביטחון וההצלה ובגופי הביצוע השונים – אותם אנשים יקרים, שעובדים לילות כימים, לעיתים הרחק מאוד מהזרקורים, מתוך תחושת שליחות עמוקה, כדי להבטיח שכל פרט ופרט במערך המורכב הזה יתבצע על הצד הטוב ביותר למען רבבות העולים להר. יהי רצון שזכותו של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי, זכותו יגן עלינו אמן, תעמוד לכלל ישראל. שנזכה לראות בשקט ובביטחון בכל גבולות ארצנו הקדושה. חג כשר ושמח. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת הרב פרוש. אני מזמין את השר קרעי, שר התקשורת והשר הממונה על ההילולה, לסכם את הדיון. בבקשה. << דובר >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני רוצה לפתוח בדברי תודה וברכה קודם כול לידידי ורעי הרב פרוש, שבאמת נכנסתי כבר למקום בנוי, בלי הרבה מאמץ. את המתווה של ההילולה, בשמחה ובבטחה, הרב פרוש הניח בשנה שעברה, ואנחנו רק עושים שיפורים קלים יחד איתו. אני אמרתי לו כל הזמן: עכשיו אני השר האחראי, אבל זה פיקדון אצלי עד שבעזרת השם יחזור הרב פרוש יחד איתכם לספסלי הממשלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אתה יודע, אומרים בפורטוגזית באבא ענדו בוה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני רוצה לומר תודה גם לחברי וידידי חבר הכנסת פוגל על היעילות ועל המהירות שבהן הבאנו את החוק הזה. צוותי הביצוע ממתינים, המשטרה, כוחות הביטחון, שנעביר את החוק בקריאה שנייה ושלישית, כי המלאכה מרובה והזמן קצר. תודה גם ליושב-ראש הקואליציה אופיר כץ, שעשה את כל מה שנדרש כדי שנספיק להעביר את החוק הזה לפני שיוצאים לפגרת פסח. בהחלט תודה לכל אלו שהזכיר הרב פרוש – אני לא אזכיר את כולם עכשיו – לכל העוסקים במלאכת הקודש. זכותו של רבי שמעון בר יוחאי תגן עלינו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אמן. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני רוצה לומר, דווקא ערב חג פסח, הלילה הזה, אנחנו כבר אור לבדיקת חמץ. הערב אנחנו, בעצם מחר בערב - - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> באור לארבעה-עשר - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> "אור לארבעה-עשר בודקין את החמץ לאור הנר", נכון. ודווקא בזמן הזה, כשאנחנו ערב פסח וכשהלוחמים שלנו – אנחנו רואים, מה מיוחד בעם ישראל? זו מימרה דווקא של רבי שמעון בר יוחאי, שהוא אמר: "אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם". במשפט בייליס הכומר ניסה לקחת את זה כטענה נגד היהודים, שאם אומות העולם לא קרואים אדם סימן שאפשר להרוג נערים בשביל אפיית מצות. אז בא רבי מאיר שפירא, הגיע והסביר לשופט מה הכוונה. הוא אומר שבעברית יש ארבע אפשרויות לקרוא לאדם: יש איש, אנוש, גבר ואדם. איש אפשר לומר ברבים אישים; גבר – גברים; אנוש – אנשים; אדם – אין דבר כזה אדמים, וזה מה שמיוחד בעם ישראל. הוא אומר: תראה אותנו כאן. הגענו מקצוות הארץ, מרוסיה, מפולין, הגענו לאוקראינה כדי להגן על בייליס, כי היהודים זה אחד. ויחן שם ישראל נגד ההר כאיש אחד בלב אחד. רק היהודים נקראים אדם, אין להם רבים, זה אדם אחד. ואנחנו רואים את זה במלחמה הזאת. איך בכל מדינה אחרת אנשים בורחים – במדינת ישראל כולם באים מקצוות תבל כדי להתגייס וכדי להילחם ולהבטיח את נצח ישראל. אז רבי שמעון בר יוחאי, שאמר את המשפט הזה, אתם קרואים אדם – עכשיו, ביום הזה, בזמן הזה שלוחמינו נמצאים ומבטיחים את נצח ישראל, אנחנו מעבירים את החוק כדי שההילולה של רבי שמעון בר יוחאי תהיה הטובה ביותר, השמחה והבטוחה ביותר, בעזרת השם. ועוד דבר אחד לגבי אדם ולגבי היום הולדת שלי, שאני בדיוק בגיל 44, נכנס לשנה ה-45. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מתחיל את 45. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> יש שלושה שותפים באדם: אב - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> שלמה, מה קורה? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני מסיים. את משוחררת, אין גיוס. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני ממש לא משוחררת, אני תמיד נשארת. יש לנו עוד את החוקים של - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> - - אביו - - אני מסיים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הוא מסיים. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> מירב, אני מסיים. - - אביו ואימו - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> די, הגזמת. יש לך את ליל הסדר, תשאל קושיות שם. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> - - אביו ואימו והקדוש ברוך הוא. אב, אם – זה בגימטרייה 44, ואחד זה הקדוש ברוך הוא, זה יחידו של עולם. אז זה מייצג את שלושת השותפים שיש באדם, מ-44 ל-45. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אופיר, די, יש חוקים של האופוזיציה - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני רוצה – חברת הכנסת בן ארי, תני לי לסיים. תודה למירב בן ארי, שאמרה כאן - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא כדאי שאני איכנס לזה. אני רוצה - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> בוא תגיד, למה לא? אין בעיה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני רוצה לאחל לכל בית ישראל פסח כשר ושמח, שכוחותינו, שלוחמינו, יחזרו עטורים - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יחזרו לשלום. אמן. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> - - בכתר ישועה ובעטרת ניצחון, ותשקוט הארץ, בעזרת השם, עד ביאת גואל צדק. חג שמח. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לשר שלמה קרעי. אנחנו ניגשים להצבעה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> היא הודיעה – נכון, מירב? הודעת לפרוטוקול. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הודעתי שמשכתי את ההסתייגות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אנחנו ניגשים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק להסדרת אירוע הילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון (הוראת שעה), תשפ"ו–2026. חברי הכנסת, הצבעה. הצבעה מס' 53 בעד סעיפים 1–18 – 16 נגד – אין נמנעים – 1 סעיפים 1–18 נתקבלו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 16 חברי כנסת, אין מתנגדים, נמנע אחד. אני קובע שהצעת החוק אושרה בקריאה שנייה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק להסדרת אירוע הילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון (הוראת שעה), תשפ"ו–2026. חברי הכנסת, הצבעה. הצבעה מס' 54 בעד החוק – 16 נגד – אין נמנעים – 1 חוק להסדרת אירוע הילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון (הוראת שעה), תשפ"ו–2026, נתקבל. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 16 חברי כנסת, אין מתנגדים, נמנע אחד. אי לכך, אני קובע כי הצעת חוק להסדרת אירוע הילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון (הוראת שעה), תשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל, כמובן. << הצח >> הצעת חוק שיקום נזקי מלחמה בדרך של התחדשות עירונית, התשפ"ו–2026 << הצח >> [מס' מ/1907, פ/5929/25; דברי הכנסת, חוב' ז', ישיבה 339; חוב' ח', ישיבה 343; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק שיקום נזקי מלחמה בדרך של התחדשות עירונית, התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת יעקב אשר, לקריאה שנייה ושלישית. אני מזמין את חבר הכנסת יצחק קרויזר, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני. יאללה, מה שנקרא, תקתק. << דובר >> יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. כבוד השר, נאור שירי, חיכיתי לרגע הזה כל התקציב. יש לי לקט. סתם. המיטב של נאור. מי שלא עוקב אחרי נאור שירי ברשתות החברתיות מפסיד, מפסיד, חד-משמעית. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני זוכה לקבל את זה בשידור ישיר פה, כשהוא נואם. << דובר_המשך >> יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> מה, כשהוא עולה לפה? לא, אבל אתה יכול לעשות את הלקט, את המיטב. יש לו Top 10 כל שבוע. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> עזוב, זה כבר קצת יותר מדי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> קרויזר, כפרה - - - << דובר_המשך >> יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> הינה, אני רוצה להתחיל, אתה מדליק אותי עם - - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> עכשיו זה אני? עוד לא אמרתי מילה. << דובר_המשך >> יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> יאללה. טוב. אני מתכבד להציג בפני מליאת הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק שיקום נזקי מלחמה בדרך של התחדשות עירונית, התשפ"ו–2026. הצעת חוק זו המונחת בפניכם היום איננה עוד חקיקה, היא חוב של המדינה כלפי אזרחיה. היא הופכת את נזקי המלחמה למשהו טוב. במקום לשקם ולחזור למצב הישן, בונים מחדש את כל המתחם ומשדרגים. לאחר חודשים ארוכים ואינטנסיביים של דיונים בוועדת הפנים והגנת הסביבה, אנו מביאים היום בשורה של ממש: מנגנון מהיר, יעיל ורגיש לשיקום הריסות המלחמה. יש כאן פתרון מהיר וממוקד לשכונות שנפגעו, פרקטי, מתחשב בזכויות הקניין ומאפשר את ההתחדשות העירונית שהן זקוקות לה. הצעת החוק המונחת לפניכם היא מיזוג בין הצעה ממשלתית לבין הצעת חוק פרטית שיזם חבר הכנסת יעקב אשר עוד בימי מלחמת עם כלביא. כשהתותחים עדיין רעמו, הבנו שכללי המשחק הרגילים של התחדשות עירונית או של קידום קיומו של בניין בודד אינם מתאימים למצב של נזק מלחמה כפי שחווינו בשנה האחרונה. תושבים שאיבדו את ביתם אינם יכולים להמתין שנים לביורוקרטיה התכנונית הרגילה. המטרה ברורה: שיקום מהיר של האזורים שנפגעו בדרך של התחדשות עירונית שתוביל להתחדשות האזור כולו תוך איזון בין אינטרס ציבורי לבין שמירה על זכויות הקניין של הפרט. הוועדה שקללה וחיזקה כמה עקרונות יסוד שיהפכו את השיקום למציאות בשטח: הכרזה ממוקדת ומהירה – הממשלה, לאחר שקיבלה המלצה מצוות מייעץ מקצועי, רשאית להכריז על אזור לשיקום והתחדשות במקומות שבהם קיימים בניינים הרוסים או כאלה שספגו נזק מלחמה משמעותי ויש הצדקה לשקמם בדרך של התחדשות עירונית. ההכרזה חייבת להיעשות בתוך 60 ימי עבודה ממועד הנזק, כדי להעניק ודאות מיידית לתושבים. ודאות ומהירות בבחירת יזם – יצרנו סדר קדימויות ברור לאישור יזם שיוביל את פרויקט ההתחדשות והשיקום באזור שהוכרז. היזם שייבחר יוכל להוביל את הפרויקט רק אם הגיע להסכמות עם רוב מיוחד של בעלי הדירות, בין שחתם עם בעלי הדירות או המגרשים על עסקה שבתמורתה יקבלו דירה חדשה או גדולה יותר ובין שרכש את זכויותיהם תמורת כסף לפי שומה שיערוך השמאי הממשלתי הראשי. הרוב המיוחד יכול להיות רוב בעלי הדירות במרבית הבניינים שבאזור לשיקום והתחדשות או רוב של למעלה מ-80% מבעלי הדירות בכל מתחם. חיזקנו את המעורבות הממשלתית בתהליך בחירת היזם. מי שיכריז על היזם, יהיה מנהל הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית אשר יבדוק קודם לכן כי היזם עומד בתנאים הקבועים בחוק, על מנת להבטיח שהיזם שייבחר יהיה ראוי ומסוגל לקדם את הפרויקט – לא עוד פרויקט שחזק על הנייר אבל רחוק מיכולת ביצוע. מסלול האקזיט, הסכם היציאה, הוא אולי החידוש המשמעותי ביותר של ה-buy out. החוק מאפשר לבעל הדירה שאינו מעוניין להמתין לבנייה מחדש, למכור את זכויותיו ליזם השיקום ולקבל תמורה כספית מיידית שתאפשר לו, אם ירצה בכך, לקנות דירה במקום אחר ללא צורך להמתין לבנייתו מחדש של הבניין. התמורה תתבסס על שומת מקרקעין שתעריך את שווי הדירה כאילו הייתה דירה חדשה באותו אזור, בתוספת רכיב של הסכם יציאה מוגדל למי שחותם בשלבים המוקדמים. התוספת בהסכם היציאה המוגדל תהיה שליש ממדיניות התמורה של הרשות, אם פרסמה כזאת, או תוספת שטח של ארבעה מטרים מרובעים. מעורבות המדינה ומימון המדינה באמצעות קרן הפיצויים – מס רכוש – תסייע ליזמי השיקום במימון רכישת הזכויות מהתושבים שבחרו למכור את זכויותיהם. כמו כן המדינה תיתן גב כלכלי במקרים שהפרויקטים אינם כדאיים כלכלית, ותעניק סיוע בגובה הפיצויים שהיה משלם מס רכוש באותו אזור שנהרס. זהו גב כלכלי משמעותי שנועד להבטיח שהפרויקטים לא ייתקעו בשל חוסר נזילות, ולהבטיח שהאזורים שנהרסו לא יישארו בהריסותיהם אלא יחודשו ויותאמו לצורכי הזמן. כמו שדרש היזם חבר הכנסת יעקב אשר בפתיח, אנחנו לא משקמים וחוזרים למצב הישן, אלא מנצלים את ההריסות כדי לבנות מחדש את כל המתחם בבנייה משודרגת ומתקדמת – קיצור הליכים ותכנון הבנייה במסלול מהיר. כולנו מכירים את הליכי התכנון הארוכים והביורוקרטיה בהיתרי הבנייה. אנחנו כבר כמה שנים נלחמים כדי לקצר זמנים ולהפחית ביורוקרטיה. בהצעת החוק הלכנו צעד נוסף – החוק קובע לוחות זמנים קשיחים למוסדות תכנון, קצרים מהרגיל: הוועדה המקומית חייבת להגיש תוכנית תוך שלושה חודשים, להפקיד תוכנית תוך שישה חודשים ולאשר בתוך 12 חודשים. לא תעשה כן – הסמכות עוברת לוועדה למתחמים מועדפים, הוותמ"ל, וגם לוותמ"ל נקבעו לוחות זמנים מהירים של עד 12 חודשים לאישור, במקרה שהתוכנית מועברת אליה – עד שישה חודשים. לא רק הליכי התכנון יקוצרו, אלא גם הליכים משפטיים. בנוסף, החוק קובע כי להליכים אלו תינתן עדיפות בבתי המשפט, בוועדות ערר, בוועדות השגות ואצל השמאי המכריע. נקבעו הליכי רישוי מהיר המאפשרים הוצאת היתר עוד בשלב התוכנית והליכים מקוצרים מול גורמים מאשרים ועוד. שמירה על זכויות הפרט והדיירים, שיתוף ציבור – הוועדה עמדה על כך שכבר בשלב ההכרזה יתקיים שיתוף ציבור. הדיירים וכל אדם אחר יוכלו להגיש את הערותיהם והשגותיהם, והן יועברו לממשלה לפני קבלת החלטה סופית. שקללנו את מנגנון הפרסום הידוע לאורך שלבי התהליך, מחובת הצבת שלטים באזור ועד משלוח הודעת טקסט, סמ"ס ודואר אלקטרוני לכל הדיירים, על מנת להבטיח כי הדיירים באזור יהיו מודעים בכל עת לזכויותיהם ויוכלו להיות מעורבים בהליך. על מנת להבטיח שלרשות המקומית יהיו משאבים לסייע לתושבים, נקבעה הוראה המאפשרת מינוי סגן ראש רשות נוסף שיהיה אחראי בלעדי לליווי התושבים. כמו כן, לאחר מאבק, כמובן, של יוזם החוק חבר הכנסת יעקב אשר מול משרד האוצר, התחייב נציג המשרד כי רשות שבה יוכרז אזור שיקום תקבל תקציב נוסף, לרבות תקנים ייעודיים למענה סוציאלי וקהילתי. זו התוויה שעשינו כדי שימונה סגן שכל תפקידו ממונה שיקום, גורם מתכלל שתפקידו לגשר בין הרשות המקומית, היזמים והתושבים. סעדים בבית המשפט – לצד שמירה על זכויות הפרט עומדים האינטרס הציבורי וזכותם - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> עוד מעט נגמר. לצד השמירה על זכויות הפרט עומדים האינטרס הציבורי וזכותם של יתר בעלי הזכויות לפתרון מהיר ומיטבי שיאפשר להם לחזור לביתם ולשקם את חייהם במקום אחר, לכן יצרנו מסלול משפטי ייחודי ומהיר - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מעירים בתחילת הדרך, לא בסוף. << דובר_המשך >> יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> - - הרבה יותר מהקיים בחוק פינוי ובינוי רגיל. אם רוב מיוחד חותם על הסכם, והתנאים שהוצאו לבעלי הזכויות הם מוגנים ומשקפים את הוראות החוק, בית המשפט המחוזי מסמיך להעניק סעדים דרסטיים לקביעת ביצוע העסקה, לרבות הסכמות עורך דין שיחתום בשם בעל הדירה הסרבן. בניגוד לחוק רגיל, שבו יש אפשרות לדייר סרבן להחזיק בפרויקט שלם כבן ערובה, כאן בית המשפט ישקול לא רק את סבירות הסירוב, אלא גם את האינטרס הציבורי, את מספר הדיירים המפונים שנותרו ללא קורת גג ורוצים לשקם את ביתם, ושיקולים נוספים החורגים מעניינו של הפרט. כמו כן, ניתנה לבית המשפט אפשרות לרפא התנגדויות שהן כספיות בלבד על ידי קביעת הוראות משלימות בלי לעצור את הפרויקט כולו. ההליכים האלה ינוהלו בסדר דין מהיר כדי להבטיח מהירות ודאות וכדי למנוע סחבת של שנים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> המיטב בטוויטר. << דובר_המשך >> יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> לסיום, אני רוצה להודות ליוזם החוק וועדת הפנים והגנת הסביבה על שינוי משמעותי שעשתה הוועדה. הסרנו מההצעה את האפשרות שהופיעה בהצעה הממשלתית להפקיע זכויות במקרה שרוב הדיירים מתנגדים לפרויקט. במקרה שרוב הדיירים באזור אינם רוצים בקידום מיזם, בתים יוקמו מחדש לא בדרך של התחדשות עירונית. כמו כן, הבנו כי הליך ההפקעה יגרום נזק ועיכובים מיותרים. במקום הליך ההפקעה קבענו מסלולים של הסכמה מרצון ותמריצים כלכליים המבטיחים מהירות וודאות תוך שמירה טובה יותר על זכויות הציבור והפרט. לסיכום, אני מאמין שהצעת החוק המונחת בפניכם תהיה בשורה אמיתית הן לתושבי האזורים שנפגעו הן לציבור כולו, ותוביל לשינוי רוחבי - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אחרי זה הוא עובר לבעל פה. << דובר_המשך >> יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> - - יעיל, רגיש ונכון. היא מותאמת לפרקטיקה ויכולה להוביל לכך שהשכונות שכיום הרוסות יהיו סמל ודוגמה לאיך אפשר להפוך את החורבן לבניין ואת ההרס לחלק מהדרך להתקדמות והתחדשות. אדוני היושב-ראש, היום אנחנו אומרים לתושבי השכונות שנפגעו: המדינה לא בונה לכם קירות, היא בונה לכם עתיד. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תודה. << דובר_המשך >> יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> להצעת החוק הוגשו הסתייגויות מועטות יחסית, והיא התקבלה בוועדה בהסכמה רחבה. אבקש כי תדחו גם הסתייגויות אלה ותצביעו בעד הצעת החוק בנוסח המוצע על ידי הוועדה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> אני מבקש להודות ליועץ המשפטי לוועדה עו"ד תומר רוזנר. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> שהאריך בדבריי – תומר, מגיע לו. נכס לכנסת, נכס לוועדה. << דובר_המשך >> יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> תומר השקיע הרבה מחשבה ומקצועיות עוד בשלב של הצעת החוק בימי מלחמת עם כלביא; ליועצות המשפטיות עו"ד רוני טיסר ועו"ד רעות בינג, שהשקיעו שעות רבות גם בימי המלחמה, כשהילדים בבית והוועדה התכנסה עד לשעות הערב המאוחרות; למנהלת הוועדה המסורה לאה קריכלי וצוותה על ניהולם של דיונים רבים, ויחד איתם לנציגי הממשלה שהיו שותפים מלאים בהליכי החקיקה. נזכיר מתוכם את מתן יגל, סגן הממונה על התקציבים במשרד האוצר, עו"ד כרמית יוליס, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עוד" בני ארביב, סגן יו"ר מטה התכנון הלאומי, וכל מי שסייע בהצעת חוק חשובה זו. וליוזם החוק הפרטי חבר הכנסת יעקב אשר, שלא נמצא כאן - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה גם לנו על הסבלנות להקשיב לך. חשוב מאוד. << דובר_המשך >> יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> - - אבל השאיר לנו הצעת חוק חשובה מאוד, שמסייעת לאותם תושבים ואזרחים רבים שבתיהם נפגעו במהלך המערכה האחרונה, שעדיין נמשכת, לצערנו, ובתקווה שנכריע את אויבינו בכלל הגזרות. הוועדה באמת עבדה מאות רבות של שעות בימי דיונים ארוכים, וזו באמת בשורה חשובה של הממשלה ושל חבר הכנסת אשר לאזרחי מדינת ישראל. נאחל בהזדמנות זו חג פסח כשר ושמח, שנצא מעבדות לחירות גם בנפש וגם למעשה. תודה רבה. חג שמח. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אמן. אני רוצה להודות ליו"ר הוועדה, שהשקיע ועמל והביא את החוק לכלל ביצוע. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> הוא יו"ר הוועדה. << דובר_המשך >> יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> אני יו"ר הוועדה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מה חשבת, שאני לא יודע? הוא הודה לכולם. אני רוצה להודות ליו"ר הוועדה. << דובר_המשך >> יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> דרך אגב, מירב, יש לי פה עוד הרבה אנשים להודות להם. יש צוות גדול מאוד שעבד בוועדה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> נשמה, הודיתי, הודיתי לכולם. << דובר_המשך >> יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> את תודי בשמי לצוות הוועדה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> תני לי עוד חצי דקה להודות להם, הם עבדו מאוד קשה, גם בהסדרים וגם בחקיקה. למנהלת הוועדה לאה קריכלי, לליאת סעדון, לרחלי דיין, לאיה נחום, לרחלי דיאס, לדוברת הוועדה לירון וייס, לבת השירות נועה כהן; לייעוץ המשפטי – עו"ד תומר רוזנר, עו"ד גלעד קרן, עו"ד רוני טיסר, עו"ד רעות בינג; למרכז המחקר והמידע של הכנסת; ליו"ר הקואליציה. חברים יקרים, תודה רבה לכם. שיהיה חג כשר ושמח. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חג כשר ושמח. מירב, ההסתייגויות הוסרו; בקשות הדיבור בוטלו. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ברגע זה בוטלו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אכן, לפרוטוקול. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק שיקום נזקי מלחמה בדרך של התחדשות עירונית, התשפ"ו–2026. חברי הכנסת, הצבעה; כולל לוח התיקונים, לפרוטוקול. הצבעה מס' 55 בעד סעיפים 1–64 – 15 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–64 נתקבלו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, בעד הצביעו 15 חברי כנסת, אין מתנגדים ונמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק שיקום נזקי מלחמה בדרך של התחדשות עירונית, התשפ"ו–2026. הצבעה, כולל לוח התיקונים. הצבעה מס' 56 בעד החוק – 15 נגד – אין נמנעים – אין הצעת חוק שיקום נזקי מלחמה בדרך של התחדשות עירונית, התשפ"ו–2026, נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 15 חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק שיקום נזקי מלחמה בדרך של התחדשות עירונית, התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. << הצח >> הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 74), התשפ"ו–2026 << הצח >> [מס' כ/1176; דברי הכנסת, חוב' ט"ו, ישיבה 361; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום, חברי הכנסת – הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 74), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת אבי מעוז וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת יונתן מישרקי, יושב-ראש ועדת הבריאות, להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני. << דובר >> יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת, מכובדי השר, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה והקריאה השלישית את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 74), התשפ"ו–2026, שהגישו חבר הכנסת אבי מעוז וקבוצת חברי הכנסת. הצעת החוק למעשה נולדה על רקע מצוקה חריפה של בני משפחה של אנשים עם מוגבלות הרתוקים לכיסא גלגלים וכיום אינם זכאים לכיסא גלגלים ממונע, מאחר שמפאת מצבם הם אינם מסוגלים להניע בעצמם אפילו את כיסא הגלגלים הממונע, שלעיתים מופעל באמצעות אצבע אחת או עיניים. כדי לאפשר להם ניידות אפילו במסגרת דירת המגורים, בני המשפחה נאלצים לדחוף כיסא גלגלים ידני, דבר המכביד עליהם מאוד ולעיתים אף גורם לבני המשפחה נזקים בריאותיים. הסיבה להזדקקות לכיסא גלגלים ממונע במקרים אלה היא נוהל של משרד הבריאות שמתנה את הזכאות ביכולת להפעיל את הכיסא הממונע בבטיחות מרבית מבחינה קוגניטיבית ורפואית. כדי לאפשר לילדים התלויים לחלוטין בזולת ניידות, תפקוד וניהול חיים פעילים, בייחוד בשנות ההתבגרות בחייהם, וכדי להקל על בני משפחתם שנושאים בנטל הטיפול בהם, ובכלל זה הנעת כיסא גלגלי הידני, מוצע לקבוע כי לעניין ילדים בגיל 15 עד 18 ללא יכולת קוגניטיבית או רפואית להפעלת כיסא גלגלים ממונע באופן עצמאי בבטיחות, לא יהיה תנאי לזכאות לכיסא ממונע. ילדים אלה יהיו זכאים לכיסא ממונע הניתן להנעה בבטיחות בידי מלווה, כפוף להתקיימות שאר התנאים לכך לפי נוהלי משרד הבריאות, ובכלל זה התנאים הנוגעים לבטיחות ההנעה בידי המלווה. בשל האילוצים התקציביים, הזכאות תחול רק בטווח גילים אלו ולא תכלול החלפה או תיקונים בכיסא הממונע עם הגיעו של הילד לגיל 18. בפני הוועדה הועלו חששות לגבי בטיחות ההפעלה של הכיסא הממונע שלא בידי מי שיושב בו, ובקשר לכך העלו גורמים נוספים, כגון משרד החינוך, חששות להפעלתו במסגרת החינוך. לכן הוועדה הדגישה בנוסח את חשיבות הנושא הבטיחותי, ואני סמוך ובטוח כי משרד הבריאות יבטיח את הנדרש להפעלה בטוחה של הכיסא בידי המלווה, ומצפה ממשרד החינוך לבחון כנגד חששותיו את הצרכים של המרותקים לכיסא הגלגלים ובני משפחותיהם ולערוך את האיזונים הנדרשים לטובת כולם. הצעה הזו, כפי שתציג עוד מעט הממשלה, היא הצעה שיש לה מקור תקציבי. אני מבקש, כמובן, מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות, לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה, ומצפה שיהיה לכך רוב. אני מבקש להודות לכמה חברים בהקשר הזה. קודם כול, ליושב-ראש ש"ס הרב אריה דרעי. למעשה, כשאנחנו דיברנו על החוק הזה – זו הצעת חוק פרטית – היו התנגדויות בקרב גורמי מקצוע. למרות כל זאת, הוא ביקש לקדם את הצעת החוק הזו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> גורמי מקצוע במשרד הבריאות. << דובר_המשך >> יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות): << דובר_המשך >> גם, גם משרד הבריאות, אבל גם משרדים נוספים שהיו שותפים. כמובן, לחבר הכנסת היוזם שהרים את הכפפה – ראינו פה במסדרונות הכנסת בשנים האחרונות הרבה פעמים את אותם ילדים ואת ההורים שלהם באים לכאן וזועקים את הזעקה. חבר הכנסת, יישר כוח על כך; ליושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת אופיר כץ, שלמעשה השיג את המקור התקציבי לטובת החקיקה הזו. אנחנו מקווים מאוד שנוכל, כבר במושב הקיץ, להרחיב אותה לגילים נוספים. יישר כוח מאוד מאוד גדול על כך, אופיר, וכמובן, לחבר הכנסת ינון אזולאי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מה העלות של החוק הזה? << דובר_המשך >> יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות): << דובר_המשך >> כ-18 מיליון שקלים. עוד מעט השר, כמובן, יאמר את עמדת הממשלה. תודה מיוחדת לתמר גלפנד, האימא המסורה, לביאה שאין כדוגמתה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני חושב שהיא צופה בנו כעת. << דובר_המשך >> יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות): << דובר_המשך >> מגיע לה על כך יישר כוח, לידידי אלי בן מויאל, שגם כן פועל במסירות אין קץ למען ציבור הנכים, לצוות הוועדה היקר והנפלא – אומנם מירב, הזכרת את כולם קודם באופן כללי, אבל אני חייב להודות לצוות הוועדה שלי, שלנו: כמובן, ליועצת המשפטית של הוועדה עו"ד נועה בן שבת, לשלי לוי, ראש צוות בכירה במרכז המחקר והמידע של הכנסת, למיכל דיבנר כרמל האגדית, מנהלת הוועדה, לשירה טחן, סגנית מנהלת הוועדה, לג'ואנה חדד ולמוריה רוט מצוות הוועדה. פסח כשר ושמח. תודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ותודה ליו"ר הוועדה על פועלו. אני מזמין את חבר הכנסת אבי מעוז, יוזם החוק. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> יש לו בקשת דיבור. בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, באמת מרגש. תודה רבה לריבונו של עולם. אני רוצה להתחיל עם ההורים היקרים שהסתובבו פה במסדרונות הכנסת וכולנו ראינו אותם עם הילדים שלהם: תמר גלפנד, האימא הלביאה, אימא של שירלי; יעקב ואביגיל יצחק, ההורים של אליהו; נחמיה רובין, אבא של אלה; נעמי שול, אימא של טולי; ישראל טיירי, אבא של אליה ואריאל; מיכל סוויסה, אימא של תמר; גאיה קוקה, שמעון בן יאיר. תודה רבה לכם שאתם נושאים בעול הזה, באתגר העצום הזה, יום-יום, עם הילדים היקרים הללו, ושדרבנתם את כולנו – כל הבית התאחד סביב הדבר הזה. באמת, תודה רבה לכם. אני מקווה מאוד שזה יקל מעט על כל האתגרים ועל כל הכאבים שאתם עוברים בימי חייכם. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אבי, כמי שליווה את החוק הזה, אתה לקחת אותו להובלה. אנחנו מצדיעים לך, כי הייתה פה זעקת אם במסדרונות שנים, ואתה לקחת את הזעקה הזאת והבאת את החוק הזה. אנחנו מצדיעים לך. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> אני רוצה להודות באמת לכל חברי הקואליציה והאופוזיציה, לכל חברי הכנסת. בקריאה הטרומית, אני מזכיר לכולם, ההצעה עברה ב-87 קולות בעד, אף מתנגד, אף נמנע. שום דבר אחר. אדוני יושב-ראש הקואליציה, תודה מיוחדת לך. כמו שנאמר פה, השגת את המקורות התקציביים. יישר כוח על כל מה שעשית. תודה רבה לחבר הכנסת יוני מישרקי, יושב-ראש ועדת הבריאות. תודה רבה לחברת הכנסת לימור סון הר מלך, היושבת -ראש הקודמת של ועדת הבריאות. באמת, שיהיה לנו חג פסח כשר ושמח. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בקשת דיבור ליו"ר הקואליציה חבר הכנסת אופיר כץ. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אנחנו רק בתחילת היום, פנינה, מה קרה? אל תלכי לישון, ממילא הפרסים יעירו אותך עוד מעט. ככה היה לי אתמול. שעה וחצי. בבקשה, אדוני. << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, עליתי לכאן להגיד תודה לך, אבי, שבאמת על מה שדחפת ומה שהבאת, והנקודה הזאת שאנחנו מגיעים להצביע בקריאה שנייה ושלישית – אנחנו יודעים שזה יקל בצורה משמעותית על המשפחות, על ההורים. אתה, יחד עם תמר, שכולכם אמרתם שהיא לביאה – היא באמת לביאה מאוד נחושה, שמשיגה את המטרה. המטרה – באמת, היא נאבקה על הצדק מאבק הירואי, היא לא זזה מפה, היא לא עזבה אותנו, ובסוף היא השיגה ונתנה לנו את הזכות להיות חלק מהדבר הזה. זה היה חוק שהלידה שלו הייתה לא טבעית, כן? בדרך כלל חוקים מגיעים, ועדת השרים מאשרת – מצביעים בעד, לא מאשרת – לא מצביעים בעד. אבי הגיע עם החוק הזה, והוא היה כזה חצי קואליציה, חצי אופוזיציה, וועדת השרים דחתה את החוק. ואז אבי אמר לי: בוא, לפני שאתה מפיל לי את החוק, אני רוצה להכיר לך את המשפחות והילדים. באמת הלכתי אליהם, וזה ממש שבר את הלב – המורכבות, ההתמודדות היום-יומית הזאת. אז ביקשתי ממך: בוא לא נצביע ונקדם את זה ביחד, נחכה קצת, נגיע להסכמות עם המשרדים. באמת, שבוע לאחר מכן או שבועיים, הבאנו את זה בהסכמה, התחייבנו, חתמנו. אני חושב שזה החוק היחיד שחתמנו בו על התחייבות של 12 מיליון שקלים, ובוועדה הבנו שזה לא בדיוק, היו חסרים עוד 6 מיליון. ביחד באמת גייסנו את הסכום. זה לא מה שרצינו – רצינו טווח גילים יותר גדול – אבל איך אומרים? הכנסנו, ולפחות עשינו את זה לטווח של שלוש שנים. כמו שאמרתם, אנחנו צריכים כמשימה להשיג תקציב נוסף ולהרחיב את זה. אנחנו פה בשביל להקל על ההורים והמשפחות, שיהיה להם קצת פחות מורכב. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אותנו לימדו: שטח שנכבש לא מוחזר. << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >> לא, מה שהשגנו – השגנו. עכשיו זה רק להרחיב. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> עכשיו רק להרחיב. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> להרחיב את הגילים. באמת, זה אחד מהחוקים, חלק מהם, שאני גאה להיות שותף בהם. אתה מרגיש שאתה באמת עושה שינוי לאנשים שהם במקום קשה, ואתה פה בשביל לעזור. אז תודה לך, אבי מעוז, באמת. תודה ענקית לך, אדוני יושב-ראש הוועדה יוני מישרקי, ללימור סון, שהתחילה, ואתה סיימת – שניכם זכיתם, וזכינו גם שזה יצא בדיוק עם התקציב. בתקציב אתה צריך דברים מהאוצר. יו"ר קואליציה זה המקום שלא מתעסקים איתו, אז יצא לנו טוב, באמת זכות, ועשינו מעשה טוב עם החוק הזה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אופיר, ובסוף בסוף, אחרי שזה יעבור, יבוא יעקב מרגי ויחתום. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> וגם לך הזכות. גם לך הזכות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> וייכנס ככה להיסטוריה. כי באמת ליווינו אותה ולא הצלחנו. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, כן. אף אחד לא עמד מולם. זה היה קשה, אף אחד לא עמד. טוב שהלכנו עם הלב, ואנחנו היום בהצבעה על הקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה לכולם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> השר ברקת, אתה רוצה לסכם? בבקשה, אדוני. << דובר >> שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת: << דובר >> קודם כול, נאחל לכולם פסח כשר ושמח. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת: << דובר_המשך >> ברוח השותפות שנעשית כאן, שמדברים כאן בחצי השעה, השעה האחרונה, אני רוצה לברך את יושב-ראש הוועדה חברי יונתן מישרקי ואת יו"ר הקואליציה אופיר כץ על דאגת המימון, ואת כל השותפים האחרים. על דעת שרי הבריאות ושר האוצר, הממשלה מסכימה לעלות התקציבית של הצעת החוק. שיהיה לנו כולנו בהצלחה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. משהוסרו ההסתייגויות, אנחנו ניגשים להצבעה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני מסירה את ההסתייגויות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הודעת לי, לא? מה, אני עושה על דעת עצמי? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא. לא שאלת אותי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 74), התשפ"ו–2026. חברי הכנסת, הצבעה. הצבעה מס' 57 בעד סעיף 1 – 14 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 14 חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 74), התשפ"ו–2026. הצבעה. הצבעה מס' 58 בעד החוק – 14 נגד – אין נמנעים – אין חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 74), התשפ"ו–2026, נתקבל. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 14 חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 74), התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. << הצח >> הצעת חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר, התשפ"ו–2026 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1188).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר, התשפ"ו–2026, של חברות הכנסת מרב מיכאלי, פנינה תמנו וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה הראשונה. אני מזמין את חברת הכנסת מרב מיכאלי להציג את הצעת החוק. עד שתגיע חברת הכנסת, ידידי, הרמטכ"ל לשעבר, בדצמבר 1978 סיימתי טירונות במחנה 80. הייתי מת להגיע הביתה. בא המ"כ ואומר: אתה, אתה, אתה, הפלוגה הזו, לא הולכים הביתה, לא יוצאים שבת. למה? ראשת הממשלה נפטרה והיינו צריכים לאבטח את ציר הרצל כטירונים. הייתה לי הזכות כטירון, ככה עוד עם הריח של המדים שלי, לאבטח את ציר הרצל במסע הלוויה. תודה. << קריאה >> בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> ולי הייתה הזכות כצוער להיות במשמר הכבוד בלוויה שלה. היינו שותפים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אנחנו פחות או יותר באותם גילים. בבקשה, גברתי. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> תודה. ותודה על הזיכרונות האלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> עשר דקות לרשותך. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני. גולדה מאיר, ראש הממשלה החמישית של מדינת ישראל, ראש הממשלה האישה היחידה של מדינת ישראל, ומיחידות הסגולה שהיו אישה ראש ממשלה או ראש מדינה – בוודאי אז וגם היום, צריך להגיד, זה לא איזה מחזה נפוץ לראות אישה עומדת בראש מדינה. צריך להגיד שגולדה הייתה חלק מדור של נפילים, באמת, אנשים שאחד-אחד עשו פה דברים שהם בלתי נתפסים. אתה יודע, להקים את המוביל הארצי, להקים את בנק ישראל – אדוני, הרי באמת לעשות פה יש מאין בכל תחום, בכל דבר ועניין. ובכל זאת, ארשה לעצמי להגיד שהיא יוצאת דופן בהיקף העצום של התרומה שלה להקמת מדינת ישראל ולבנייתה ולפריחתה ולשגשוגה ולעמידתה כמעט בכל תחום שאפשר להעלות על הדעת. בכל זאת, לא אפרוס את כל היריעה, א. כי יש לנו רק עשר דקות, ב, כי השעה, וג. כי. אבל בכל זאת, להגיד שלושה דברים מרכזיים: דבר אחד – ההקשר החברתי. היא הייתה באמת, אני חושבת, הפוליטיקאית הכי חברתית שהייתה לנו. היא הקימה את הביטוח הלאומי, היא שמה את כל ההון הפוליטי שלה על הדרישה להקים ביטוח. היא קראה לזה ביטוח עממי. בזכותה הוקם הביטוח הלאומי, ובשנים האלה שאנחנו עכשיו כל כך כל כך נזקקות לו, בכל פעם מחדש אנחנו נזכרות בדבר הזה. צריך להגיד שהרי היא עצמה באה מעוני מרוד ממש, גם ברוסיה ואחר כך בארצות הברית, וגם בארץ ישראל, כשהיא כבר הייתה אשת ציבור ופעילה בהסתדרות ובמרכז הפועלות, היא עדיין התמודדה עם עוני הרבה מאוד שנים. היא הכירה את זה ממש ממש מקרוב, ולא הפסיקה לפעול למען זכויות עובדות ועובדים וחלשות וחלשים כל חייה. הדבר השני הוא היכולות הדיפלומטיות והשכנועיות שלה, שהיו פשוט יוצאות דופן. היא נשלחה להביא את הכסף למלחמת העצמאות. קיוו שהיא תביא מיליון דולר – היא הביאה 50. כמו שאמר עליה בן-גוריון: אני יכול להגיד שבזכות אישה אחת קמה מדינת ישראל. ובכן, מן הסתם, לא בזכות אישה אחת קמה מדינת ישראל, אבל היכולות האלה שלה, שהיו – היא אחר כך הייתה השגרירה שלנו במוסקבה, למרות רצונה; היא הלכה להיפגש עם המלך חוסיין בירדן לפני קום המדינה כדי להבין מה התוכניות שלו; היא הייתה, יחד עם בן-גוריון, שותפה להקמת הבונדס, הארגון המדהים הזה, ככה שבאמת, אני מונה אולי את הדברים הבולטים, אבל הם באמת אפס קצהו. הדבר השלישי הוא שהיא הייתה מדינאית ואשת ביטחון – אגב, ניצית הרבה פעמים, הרבה פעמים היא נמנתה עם האגף היותר ניצי בתנועת העבודה, אבל היא ידעה גם להיות פרגמטית. עם כל כמה שיש לה חלק במחדל הנורא של מלחמת יום הכיפורים, יש לה זכויות מוחלטות גם על הניהול החזק של המלחמה, גם על השבת כל השבויים, כולל אלה שנשארו ממלחמת ששת הימים, חודשים ספורים אחרי המלחמה. מעל הכול, היא זאת שאחראית לקווי שביתת הנשק, שבזכותם יכולנו אחר כך ללכת ולעשות הסכם שלום עם מצרים שמחזיק, טפו-טפו, עד עצם היום הזה, והוא אבן יסוד בביטחון מדינת ישראל. מנהיגות נשים אף פעם לא זכו לדרכים סוגות בשושנים. בכלל, איפה שלגברים יש הרבה יותר אפשרויות, לנשים בדרך כלל יש פחות. אומנם גולדה יכלה בכלל להיות ראש ממשלה כי היא הייתה בסופו של עידן שבו נולד משהו חדש והדברים עוד לא מתיישבים בפירמידה הקבועה של הפטריארכיה. אני רק אספר סיפור אחד, והוא שהיא נשלחה – בן-גוריון שלח אותה – להיות מועמדת תנועת העבודה לראשות עיריית תל אביב מטעם מפלגת העבודה. אז הבחירות לעיריות לא היו כמו עכשיו; הן היו בפתק אחד, כמו לממשלה, והיית צריך לעשות קואליציה ולהיבחר בעצם במועצה. הרשימה בראשותה זכתה ברוב מאוד מאוד גדול, אבל היא הייתה צריכה להיבחר במועצה, והרשימות הדתיות לא הסכימו שאישה תהיה ראש עירייה. שלושה סבבים של הצבעות היו, ובסופו של דבר נבחר ראש העיר לבנון, והיא מעולם לא הייתה ראש עיר. היא עמדה במועצה ואמרה בזעם ובחרון את המשפט: איך יכול להיות שבארץ זו של חנה סנש מעיזים בשנת 1955 להעלות מחדש את הארגומנטציה החשובה הזו, שאין זכות שווה לאישה במדינת ישראל? בכן, אנחנו היום, בכמה אנחנו? 70 שנה אחרי 1955, 71 שנה אחרי, ועדיין אין זכויות שוות לנשים במדינת ישראל, ועדיין אנחנו במאבק על זה. הנצחתה של גולדה – הכוונה שלנו היא שיקום תאגיד שיעסוק באמת בהנחלת מורשתה, לתת לחברה בישראל מושג על פועלה, על גודלה העצום כאישיות, ולתת לילדות את המושג הזה, כן, שכל אחת יכולה – לא בקלות, זה לא מונח שם, אבל זאת כן אופציה גם לבנות, גם לנשים, להגיע למקומות הגבוהים ביותר, לקבוע מדיניות, להיות אלה שיגידו איך ייראה העולם הזה ולעצב אותו לטובת כולנו הרבה יותר. זאת מטרת החוק הזה, ואני שמחה שאנחנו מגיעות להעביר אותו היום בקריאה ראשונה. אני מודה מאוד מאוד קודם כול לחברתי פנינה תמנו שטה, שהיא באמת שותפה אדירה לעניין הזה. אני מודה לחברות בוועדת החינוך – לנירה היועצת המשפטית ואתי המנהלת וכמובן ליו"ר צבי סוכות; לשגית אפיק, היועצת המשפטית; לצוות הפרלמנטרי שלי גיל ואור; היינו עם איתי, ועכשיו אנחנו עם אילן – יש רק בנים בצוות שלי בתקופה הזאת. זה אירוע ששווה לדבר עליו בהזדמנות אחרת. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> צריך לבדוק - - - << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> כשיהיו אצלכם חברות כנסת, אנחנו נדבר על זה. בקיצור, חברות וחברים, אני מאוד מאוד אשמח על תמיכתכם, כי זה באמת דבר חשוב מאוד. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. תעלה ותבוא חברת הכנסת פנינה תמנו. אני נועל את הרשימה. היא כל כך ארוכה, אז נעלתי אותה. בבקשה, חמש דקות לרשותך. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, השר, חבר הכנסת בני גנץ, יושב-ראש המפלגה – ולך חברתי חברת הכנסת מרב מיכאלי, אני אומר שבאחת הפעמים שקיימתי דיון כיושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, הזמנו את המשפחה של יעל דיין, זכרה לברכה, כדי להכיר ולו במעט אישה שהייתה כאן בכנסת, אשת ציבור, שתמיד השמיעה קול מאוד מאוד ברור למען זכויות נשים וזכויות חברתיות. ראשית, המשפחה מאוד מאוד העריכה זאת, אבל תוך כדי הדיון, פתאום הזכירו את ראשת הממשלה הראשונה והיחידה שהייתה במדינת ישראל. ואני לא האמנתי שאותה אישה גדולה, שהיטיבה לתאר חברת הכנסת מרב מיכאלי, לא זכתה להיות מונצחת בחוקי מדינת ישראל. אם אתם תעשו ChatGPT או ויקיפדיה וכל דבר ותפתחו את ספר חוקי מדינת ישראל, אתם תראו שיש גברים רבים, אישים רבים וחשובים, ובהם שלושה ראשי ממשלה, גברים שהונצחו, ואפילו שרים שהונצחו, ורבנים – בשנה הזאת ראינו שהעברנו כאן לא מעט חוקים להנצחתם. אבל גולדה – וזה עוד יותר התחדד לי אחרי שראיתי את הסרט "גולדה" בנטפליקס – לא הונצחה. האישה הזאת פשוט איכשהו נדחקה בהיסטוריה שלנו, שהיא לא כל כך ארוכה, אנחנו מדינה צעירה. וכשרואים את הסרט, אבל גם כשמעמיקים בפועלה, מדובר באישה לא סתם ענקית, עם סל ערכים שאותו היא לקחה – מי שמבין איך היא התחילה את דרכה, כלוחמת למען פועלים, זכויות פועלים ובעיקר פועלות. כשאני ומרב הגענו למרכז גולדה, הייתה לי שאלה: מה הייתה השכלתה של גולדה מאיר? מישהו יודע? גולדה מאיר, לא היו לה תארים. היא הייתה אישה שצמחה מלמטה, ובעשר אצבעות ובעבודת הלב והרצון לשנות היא הצליחה לפלס את הדרך ולהגיע לדרגים הכי בכירים. כשנתנו לה משימה, היא באמת ידעה לעשות את המשימה על הצד הטוב ביותר, ומעבר לציפיות, הן בגיוס הכספים למלחמת העצמאות, והן בהקמת הביטוח הלאומי – עד היום אנחנו מבינים שללא רשת הביטחון המשמעותית הזאת, לא היינו חברה עם חמלה וחברה שיודעת לתת רשת ביטחון למוחלשים ביותר, ועוד הרבה מאוד דברים. אבל ראשת ממשלה, ובכלל הנצחה – היה לנו שיח על זה, בני: מי ראוי להנצחה? יש בהחלט מקום לראשוניות. זה שהיא הייתה האישה הראשונה שפילסה את הדרך – ועוד יבואו, עוד יבואו. עוד יהיו ילדות, צעירות ונשים - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני חושב שהיא, יחד עם הרב עובדיה – היא פנתה בתקופתה להכרה ביהדות אתיופיה. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> הלוואי שאתה צודק, כי זאת נקודה רגישה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תבדקי את זה, תבדקי את זה ותראי. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> זאת דווקא נקודה רגישה, ואחר כך אני אספר לך. הראשוניות שלה כאישה שהיא ראשונה, אבל גם הייחודיות בתרומה למדינת ישראל, גם בחלקים הפחות-טובים – ואנחנו כולנו זוכרים את מלחמת יום כיפור. אבל בסוף היא גם לקחה אחריות, צריך להודות – היא נבחרה והתפטרה, זה לא שהדיחו אותה או שהיא לא נבחרה. יש לנו את הראשוניות, יש לנו את הייחודיות ויש לנו את הערך הציבורי, שאנחנו רוצים להעביר מסר לכל ילד וילדה – גם לילדים – שאישה יכולה לשבת על כיסא ראש ממשלה. לכן, אני שמחה שאנחנו עושים פה תיקון עוול אמיתי והיסטורי. ואני אומרת לכם, יש לה משפחה שאף אחד לא ניסה לדחוף ולא היה שם, ולא לובי. אני מאוד מקווה שבכנסת הזאת החוק הזה יעבור. אנחנו כן נותנים ביטחון, רשת ביטחון, שיש פה דין רציפות. זו הזדמנות לומר תודה – אני בתודות. קודם כול, אני רוצה להודות למפלגת הציונות הדתית, לאוהד טל, לשרה סטרוק ולצבי סוכות. אני אומרת לכם, הם התגייסו גם להביא תקציב, אומנם זעום, אבל הם היו שם כדי שהחוק הזה לא ייפול, אם אתם זוכרים, בטרומית, לראשונה כשהבאתי את החוק; כמובן להודות לצוות הוועדה, לאתי המנהלת ולנירה היועצת המשפטית. אני רוצה להודות לצוותים – לצוות שלי, לשחר, לאור היקר – ולהודות לך, מרב. אני יודעת כמה שנים את נלחמת כדי שהחוק הזה יעבור, ואני יודעת שאת לא מתפשרת לכאן ולכאן כדי שהיא תקבל את מלוא הכבוד כמו יתר הגברים שמונצחים. ועדיין ביחד הצלחנו להביא את זה ולהבטיח שלא משנה מה, החוק הזה יעבור, ואם נצטרך להגדיל את התקציבים, אנחנו נעשה זאת. תודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת פנינת תמנו. חברי הכנסת הרשומים: לימור סון הר מלך – איננה נוכחת; צגה מלקו – איננה נוכחת; עמית הלוי – איננו נוכח. אי לכך, אנחנו נעבור להצבעה בקריאה הראשונה על הצעת החוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר, התשפ"ה–2024. חברי הכנסת, הצבעה. הצבעה מס' 59 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת החוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר, התשפ"ה–2024, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 11 חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר, התשפ"ה–2024, אושרה בקריאה הראשונה ותחזור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. << הצח >> הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 20) (הפעלת שירותי מים וביוב על ידי רשות מקומית), התשפ"ו–2026 << הצח >> << הצח >> הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 21) (הפעלת שירותי מים וביוב על ידי רשות מקומית), התשפ"ו–2026 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1189).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 20) (הפעלת שירותי מים וביוב על ידי רשות מקומית), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת ווליד טאהא וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה הראשונה, והצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 21) (הפעלת שירותי מים וביוב על ידי רשות מקומית), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת איתן גינזבורג, גם היא לקריאה הראשונה. נשמע תחילה את הנמקת הצעות החוק, לאחר מכן נקיים דיון אישי משולב, ובסופו יתקיימו שתי הצבעות. אני מזמין את חבר הכנסת איתן גינזבורג להציג את הצעת החוק. בבקשה, עשר דקות לרשותך. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מקווה שיהיו פחות. חבריי חברי הכנסת, אני שמח היום להביא בפני חברי הכנסת ובפני המליאה את הצעת חוק תאגידי מים וביוב לקריאה הראשונה. בשבועות האחרונים קיימנו דיונים מעמיקים, ארוכים, יסודיים, מקצועיים, לפעמים אפילו גם סוערים, בוועדת הכלכלה, וראינו שם באמת עבודה פרלמנטרית במיטבה. שמענו את נציגי הממשלה, את ראשי הרשויות, את המומחים, את הציבור, ואני אומר לכם בביטחון: ככל שצוללים בנתונים, כך מבינים שהגיעה העת לשינוי שמיוחל כל כך הרבה שנים. אני רוצה לפתוח בתודה גדולה ליושב-ראש הוועדה חבר הכנסת דוד ביטן. דוד הוביל את הדיונים האלו ביד רמה, במקצועיות, בנחישות, תוך הבנה של המורכבות ושל כל פרט. היכולת שלו לצלול לעומק, לעומק המציאות בשטח, היא שאפשרה לנו להגיע לרגע הזה עם הצעה יותר בשלה ומתקדמת. חבריי, אנחנו ניצבים בנקודת זמן משמעותית. הדיונים בוועדה רק חיזקו את מה שידענו – שהמציאות בשטח השתנתה. 20 שנה חלפו מאז שהוקמו תאגידי המים. לפני 20 שנה תאגידי המים היו התרופה למשבר הקשה שידענו אז במשק המים בישראל. הם באמת שיפרו את התשתיות והורידו את פחת המים. אז זה היה הצעד הנכון למשבר של פעם, אבל היום, אחרי שני עשורים של ניסיון שנצטבר, הגיע הזמן להישיר מבט לציבור ולומר ביושר: המודל הזה סיים את תפקידו ההיסטורי במתכונתו הנוכחית. התרופה הפכה לנטל. מצאנו את עצמנו עם 56 מנגנונים מנופחים, עם עשרות מנכ"לים, דירקטוריונים, יועצים, מהנדסים, סמנכ"לים, שגובים מהציבור כסף שהולך למשכורות במקום לצינורות. הוא הפך למנגנון כבד, מרוחק, יקר, שגובה מהאזרח מחיר גבוה מדי לא רק בכסף, אלא גם ביעילות ובקשר עם התושב. הצעת החוק הזאת לא באה להרוס; היא באה לתקן. גם ועדה ציבורית וצוות מקצועי בראשותו של חברי ומורי זאב בילסקי, שהיה בין השאר ראש עיריית רעננה המיתולוגי, ודרור שטרום, לשעבר הממונה על התחרות, הגיעו למסקנות האלה. היא מבוססת על שלושה עמודי תווך שיהפכו את משק המים בישראל לטוב יותר: דבר ראשון – עקרון הוולונטריות: אנחנו לא כופים שום דבר; אנחנו מעניקים חופש ניהולי. החוק יאפשר לכל רשות מקומית שתעמוד בקריטריונים להחליט מה נכון לתושביה – אם להמשיך עם תאגיד מקומי, אם להצטרף לתאגיד אזורי, או לקחת את המושכות לידיים ולנהל את משק המים בעצמם. כי אנחנו מאמינים בשלטון המקומי, אנחנו מאמינים שצריך להעביר להם יותר ויותר סמכויות ואחריות. הרשויות המקומיות מוכיחות יום-יום שהן יודעות לנהל מערכות מורכבות, והגיע הזמן לתת להן את האשראי והחופש לנהל גם את המים של התושבים שלהן. הדבר השני הוא החזרת האחריות והקשר לתושב. אין מי שמכיר יותר טוב את הצרכים של התושב, את התקלה בצינור ברחוב קטן או את המורכבות השכונתית יותר מאשר עירייה. אנחנו מחזירים את האחריות לנבחרי הציבור המקומיים, אלו שפוגשים את התושבים במכולת, אלו שנותנים דין וחשבון מדי יום ביומו בכיכר העיר, ולא בחדרי ישיבות סגורים ורחוקים של תאגידים אזוריים, שלא רואים וקשובים לציבור. והדבר השלישי, והוא מאוד מאוד עקרוני – המנגנון הכספי הסגור. זהו לב העניין של החוק הזה. הדיונים בוועדה הבטיחו שכל שקל שמשולם על ידי האזרח עבור מים, יוחזר ויושקע אך ורק בניהול משק המים – לא בזיקוקי דינור ביום העצמאות, לא במשכורות, לא בצרכים אחרים. בתשתיות, בחידוש צנרות, בשיפור שירות ובמשק מים טוב יותר. משק כספי סגור, הרמטי, מפוקח, שיבטיח שהיעילות הניהולית תתורגם להשקעה בתושב. אני רוצה להודות מעומק הלב גם לשר האנרגיה אלי כהן על השותפות ועל התמיכה הבלתי- מסויגת בקידום המהלך הזה ועל הראייה המשותפת של טובת האזרח, על התמיכה הגורפת של מרכז השלטון המקומי, שגם מוכיחה שהשטח בשל והשטח מוכן, והשטח דורש את השינוי הזה, ולחברי חבר הכנסת אופיר כץ, יושב-ראש הקואליציה, על התמיכה הבלתי-מסויגת והעזרה בהעברת החוק. תודה רבה, אופיר, על הדבר הזה. חברי הכנסת, זהו הצעד הנכון ביותר בעת הזאת. אנחנו לא מבטלים את המקצועיות שהושגה בעשורים האחרונים, אנחנו פשוט מסירים את שכבת הביניים היקרה והמיותרת, שהפכה עם השנים למוקד של ג'ובים פוליטיים ומנגנונים מנופחים. הגיע הזמן להפסיק לממן מנגנונים ולחזור ולממן שירותים. הניסיון של 20 השנים האחרונות לימד אותנו שאפשר וצריך לעשות את זה אחרת. אפשר להוריד את נטל הביורוקרטיה, אפשר לחסוך בעלויות מנגנון מיותרות, אפשר להחזיר את השירות למקום שבו הוא צריך להיות – קרוב לבית. אני קורא לכם להצביע בעד הצעת החוק הזו בקריאה הראשונה. אני מזכיר שאני מציג גם את הצעת החוק שהוגשה על ידי ווליד טאהא עם קבוצת חברי נסת כדי שנצביע גם עליה. בואו נעביר את הצעת החוק הזאת בקריאה הראשונה. בואו ניתן לשלטון המקומי את הכלים להצליח. בואו ניתן לתושבי ישראל משק מים יעיל, שקוף ואחראי יותר. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת איתן גינזבורג. יש בקשת דיבור של יו"ר הקואליציה חבר הכנסת אופיר כץ. בבקשה, אדוני. << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. האמת, איתן, שלא עשיתי כל כך הרבה בשביל החוק הזה, פשוט נקלעתי לאיזו סיטואציה שהשרים רבו, אז היה צריך לפתור את זה. טוב שפתרנו את זה על הצד שהחוק עולה, ואנחנו תכף - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אם זה עושה דברים טובים, אנחנו נדאג שהשרים יריבו כל הזמן. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> מסתבר שהיו ישיבות והיו סיכומים שכן הופרו, לא הופרו, ואני נקלעתי לקרב הזה, אבל בסדר. << קריאה >> בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> גם משה רבנו ראה שאין איש ועשה מעשה עם המצרי, אז בפסח - - - << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> מי המצרי פה? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לכן, מאז נקבע: השתדל להיות איש. השתדל להיות איש. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מקווה שאתה לא רומז על איתן, כן? אני לא רוצה לחמם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> השתדל להיות איש במקום שאין איש, אין אנשים. בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אני עליתי לפה באמת לנאום – בכל זאת, אנחנו מסיימים כנס מאוד מאוד משמעותי, קשוח, במיוחד היומיים האחרונים, עם התקציב והסערה והקרבות. אז זה זמן באמת להגיד תודה לאנשים שמלווים אותנו בכל העשייה, ואני פה בשביל להגיד להם תודה – אנשים שבאמת בלעדיהם לא היינו יכולים לעשות את מה שאנחנו עושים, כל החקיקה, כל הניהול של הקואליציה מבחינתי. אז בראש ובראשונה לצוות הסיעה שלי – לאחת והיחידה שרק עכשיו היא התחילה, שבועיים בתפקיד, עליזה בראשי. היום היא לא הגיעה, אפשר לברך אותה במזל טוב. אמרנו לה שתהיה עם המשפחה, זה הרבה יותר חשוב; לדניאל שמש, באמת, המתוקה, המיוחדת, זאת שכולם אוהבים פה גם בקואליציה וגם באופוזיציה, וזה ברור גם למה. את עושה עבודת קודש, דניאל. תודה רבה; לאוריה ויניב היקרים, שמסייעים לנו עם הסיעה הלא-פשוטה והמורכבת שלנו בכל ההצבעות ובניהול הסיעה. תודה רבה לכם על העבודה החשובה שאתם עושים. גם לשאר מנהלי הסיעות: טייבי, עליזה, יוסי, שמעון, רני – לכולכם תודה רבה. אני רוצה להודות ליועצת המשפטית לכנסת שגית אפיק. היא לא פה, אבל גם היא עבדה מאוד מאוד קשה גם עם התקציב וגם בכלל, אנחנו מטרללים אותה פה בלי סוף, גם האופוזיציה וגם אנחנו בקואליציה. אני אומר את זה כבר כמה שנים – אני חושב ששגית היא דוגמה איך יועצת משפטית צריכה להיות: אובייקטיבית, מקצועית, לא כמו הדוגמה הגרועה של הממשלה, שמכהנת כראש האופוזיציה בפועל. שתבין, עם שגית אני יותר רב מאשר אני מקבל איתה אישורים, וגם מירב מכירה את זה, אבל היא ישרה, עניינית ומקצועית, וככה צריכה להיות יועצת משפטית. אבל בלי שום קשר, להודות לה על העבודה הקשה שהיא עושה, ונותנת לנו פה שירות גם לקואליציה וגם לאופוזיציה. למזכיר הכנסת דן מרזוק, תודה גם לך וגם לצוות היקר – דנה, אלינור, ראדה. תודה לכן גם על הסבלנות, עם כל זה שאנחנו באים, וכן להצביע ולהחליף את החוק ולא – אתן תמיד עונות בסבלנות מדהימה. אני לא יודע איך אתן עושות את זה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תוסיף את הרשמות. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, כן, הרשמות, כולם, שמסייעים לנו בעבודה הקשה שלנו. רוני, קארן, שני ושני, למסור להן בבקשה גם את התודות; ללשכת יושב-ראש הכנסת, רוני; לראשי הוועדות, כולם, לעוזרים; אני רוצה להודות גם למנכ"ל הכנסת צ'יקו, באמת אחד ויחיד, שכל פעם מתעלה על עצמו מחדש וגם נותן שירות לכל חברי הכנסת, ובאמת מפתיע כל פעם מחדש. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> מה נראה לך, שזה יהיה סתם באמצע או באיזשהו מקום? זה בסוף. איפה מוחמד, הוא פה? ראיתי אותו. גם איש שירות מספר אחת, נותן לנו פה כל מה שאנחנו מבקשים וצריכים תמיד בחיוך, תמיד בחן; אופיר דוד, אלי בראל, מוטי; אני רוצה להיות לקצין הכנסת יובל חן, לשמוליק צברי ולכל אנשי המשמר; לאביגדור ולכל הסדרנים היקרים שלנו, ולאחת מיוחדת מרינה היקרה – צריך, אנחנו אוהבים אותך. את אישה יקרה, אדיבה, אכפת לך מחברי הכנסת; את רואה מישהו – להביא לך מים? להביא לך זה? אין עלייך, אוהבים אותך, מרינה; לעובדי המזנון, עובדי הניקיון, אנשי המחשוב במליאה פה, שעושים גם עבודה קשה - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בני שיינין. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> ליועצים הפרלמנטריים שלנו, של כל חברי הכנסת, שגם – עבודה מאוד מאוד קשה; לכל חבריי בקואליציה, להגיד להם תודה, וגם לחברי הכנסת באופוזיציה, כמובן, לרובכם. אבל אני כן רוצה להזכיר את מרכזת האופוזיציה מירב בן ארי, שגם איתך אנחנו יותר רבים, אבל בסוף יש בינינו יחסי אמון. אף פעם לא היינו צריכים לכתוב שום דבר, אף פעם לא צריכים זה. כל אחד, כמובן, עם האינטרס שלו, אבל יש בינינו אמון, ומילה זה מילה, מה שנקרא. למרות שאנחנו משני צידי המתרס, אנחנו עובדים ביחד כבר ארבע שנים, ובאמת, זה נשמע מוזר להגיד, אבל בשיתוף פעולה עם יחסי אמון, שזה גם דבר נדיר. אף פעם לא שברנו מילה אחד לשני, תמיד ידענו להסתדר עם כל המחלוקות, ואני חושב שזה חשוב גם עם בית המשוגעים שאנחנו חווים פה, וכל אחד עם הלחצים שיש עליו. אבל אנחנו כן יודעים להסתדר. ובדברים הטובים לעם ישראל, ששנינו מסכימים עליהם, אנחנו יודעים גם לשתף פעולה. לא הרבה צופים, אבל מי שצופה בשעתיים האחרונות בכנסת, הלוואי שהיו הרבה יותר שעות מהסוג הזה עם חוקים כאלה, עם הסכמה כזאת, עם שיח הרבה יותר נעים של פרגון. כן ירבו שעות כאלה. לצוות הלשכה שלי, למישל, לרון, לנועה, ואחרונה חביבה – לראש המטה שלי נטע. כולם החמיאו לי בסוף על סיום המושב, וכל אחד אמר לי, גם ראש המטה וגם הדוברת: ראיתי אותך בערוץ הזה וראיתי אותך בערוץ הזה וראיתי בערוץ הזה. אז גם עבודה פרלמנטרית, גם סיוע בכל הניהול של הקואליציה, אז, הינה, הזדמנות פה להגיד לך, נטע, תודה על כל העבודה הקשה מאוד שאת עושה, וכולם רואים כמה את משקיעה.  באמת, בסוף, חלק מההצלחה לסיים את המושב עם התקציב הוא הרבה הרבה בזכותך. חג שמח ופסח כשר לכולם. סליחה שחפרתי יותר מדי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לפני שנעבור לשתי הצבעות, אני רק רוצה לציין, ויש מקום לציין, את סיעת כחול לבן, שמפרגנים לחבר כנסת – זה לא קיים בהרבה סיעות. בשעה כזאת חבר הכנסת מציע וכל הסיעה נמצאת פה. זה מעיד על האיכויות ומעיד על זה שלא טעיתי בכם. בגלל זה אני אוהב אתכם. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> מה זה לא טעית בהם? הצבעת להם? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אם הייתי יכול, הלוואי שהייתי מצביע להם. << קריאה >> בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תמצא חבר כנסת עם אומץ.  חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 20) (הפעלת שירותי מים וביוב על ידי רשות מקומית), התשפ"ו–2026, תחילה של חבר הכנסת ווליד טאהא וקבוצת חבר הכנסת, בקריאה הראשונה. הצבעה.  הצבעה מס' 60 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 20) (הפעלת שירותי מים וביוב על ידי רשות מקומית), התשפ"ו–2026, לוועדת הכלכלה נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 11 חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 20) (הפעלת שירותי מים וביוב על ידי רשות מקומית), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת ווליד טאהא וקבוצת חברי הכנסת, אושרה בקריאה הראשונה ותחזור לדיון בוועדת הכלכלה לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 21) (הפעלת שירותי מים וביוב על ידי רשות מקומית), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת איתן גינזבורג, בקריאה הראשונה. חברי הכנסת, הצבעה.  הצבעה מס' 61 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 21) (הפעלת שירותי מים וביוב על ידי רשות מקומית), התשפ"ו–2026, לוועדת הכלכלה נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 11 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 21) (הפעלת שירותי מים וביוב על ידי רשות מקומית), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת איתן גינזבורג, אושרה בקריאה הראשונה ותחזור לדיון אף היא בוועדת הכלכלה לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. << הצח >> הצעת חוק הכרה בשפת הסימנים הישראלית, התשפ"ו–2026 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1182).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הכרה בשפת הסימנים. מגלגלים זכות על ידי זכאי. היה לי ניסיון. אני חושב שאני הראשון שניסחתי – שכחתי את הבחור - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בועז אחד העם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נכון, עם בועז אחד העם. אני שמח שהתגלגלה הזכות שאני יושב ואתה – כל הכבוד, מגלגלים זכות על ידי זכאי. נעבור לנושא הבא בסדר-היום – הצעת חוק הכרה בשפת הסימנים הישראלית, התשפ"ו– 2026, של חברי הכנסת אביחי אברהם בוארון וחילי טרופר, לקריאה הראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת חילי טרופר להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני, 11 דקות. << דובר >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>   כנסת נכבדה, היושב בראש – אל תדאג, הרבה פחות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא דואג. << דובר_המשך >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> השעה מאוחרת, והיתרון בשפת הסימנים הוא שלא מדברים. אז אני רק אביא דברים שבועז אחד העם, חירש ופעיל לקידום ההכרה בשפת הסימנים, כתב לי הערב, ואני אקריא אותם פה בשמו: אפלטון דימה את עיר המדינה לאונייה אשר בעלי העם, ובין היתר חירש והצוות, נלחמים על שליטה בהגה הספינה. בימים אלו שבהם טילים מאיימים על חיינו ושפיותינו, וסערות פוליטיות מטלטלות את ספינת המדינה, תוך סכנת גזירתה לשניים, הצעת החוק להכרה בשפת הסימנים הישראלית שעולה לקריאה ראשונה היא מגדלור המטיל אור לחוף מבטחים. רק כאשר אנו יודעים להיכן אנו רוצים לשוט, יעד שבו לכולנו יש מקום וביטחון במי שאנו ובשפה שלנו, אנו יכולים להאמין שיחד, בשותפות גורל וסיפור ישראלי משותף ובתקווה ובאמונה, אפשר להגיע לחוף. תודה רבה לאביחי, שהיה שותף. תודה רבה לסיעה שלי – לבני, לפנינה, למיכל, לענבר, לכל מי שהיה שותף בקידום. תודה רבה לחברי אופיר, שאומרים שאתה עושה לי פרוטקציות, אבל זה פשוט חברות. אז תודה רבה, ושיהיה לכולם חג שמח.   << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת חילי טרופר. אני מזמין את חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני.   << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אם שואלים מה מטרת הצעת החוק הזו ומה החשיבות שבה, אני חושב שסיפרתי בפעמים קודמות על כך שמשפחתי התמזגה, התחתנה, התחתנו עם משפחה שבה יש כבדי שמיעה, וגילינו שכל המשפחה מדברת בשפת הסימנים, גם מי ששומע, וזה גרם להנכחת אלו שהם כבדי שמיעה במרחב המשפחתי. אני חושב שכשהצעת החוק הזאת תגיע לקריאה שנייה ושלישית, הנגזרות שלה יהיו שבמרחב הציבורי תונכח השפה הזו, ומגיעה קהילה שאומרת: אני לא בעלת מום, אני פשוט מדברת בשפה אחרת, ומכיוון שאני רוצה לדבר ומדברת בשפה אחרת, כבדו את הקהילה. זה יעזור להם ככבדי שמיעה להיות חלק בלתי נפרד מהחברה. זו חשיבותה של השפה. ממילא יהיו לה נגזרות מעשיות כאלה ואחרות, ולכן חשוב לקדם את ההצעה הזו. אני רוצה להודות כמובן לחילי טרופר, שמוביל ביחד איתי את ההצעה הזו, להודות לבועז אחד העם, שזיכה אותי בהליכה הזו במשעול הזה, לשירלי פינטו, חברת הכנסת לשעבר, שהייתה הראשונה שהוציאה לפועל והובילה את ההצעה הזו, ולכל העושים במלאכה. תודה רבה. בהצלחה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. אין רשימת דוברים. אם כך, נעבור להצבעה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק הכרה בשפת הסימנים הישראלית, התשפ"ו–2026, בקריאה ראשונה. חברי הכנסת – הצבעה. הצבעה מס' 62 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה –11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הכרה בשפת הסימנים הישראלית, התשפ"ו–2026, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 11 חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק הכרה בשפת הסימנים הישראלית, התשפ"ו–2026, אושרה בקריאה ראשונה, ותחזור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. << הצח >> הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 11) (תנאים והגבלות להפסקת לימודים של סטודנט המשרת במילואים והרחבת תחולה), התשפ"ו–2026 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1178).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 11) (תנאים והגבלות להפסקת לימודים של סטודנט המשרת במילואים והרחבת תחולה), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, לקריאה ראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון להציג את הצעת החוק, ומבקש לא לצעוק עלינו. בבקשה, אדוני. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כיף שאתה היושב-ראש כשהחוק הזה מגיע לקריאה ראשונה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לכבוד הוא לי. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אנחנו עושים את זה ב-02:00, אחרי יומיים סוערים, וזה חוק לפני האחרון, חוק שנועד לאנשי מילואים, סטודנטים, שזה בערך 100,000 סטודנטים מתוך אותם חצי מיליון אנשי מילואים מדהימים שיצאו לקרב להגן על המדינה. אבל החוק הזה מגן גם על בנות הזוג שלהם ואפילו על בת זוג לשעבר, כי אם הוא יצא למילואים והיא עם הילדים והיא סטודנטית, היא נפגעת, אז זה חוק שהולך להגן על 200,000 איש. אבל ראשיתו של החוק הזה גם בדבר טוב, בחוק שהבאנו פה מעל 80 חברי כנסת, ואמרנו שכל האוניברסיטאות והמכללות יידרשו לתת תנאים שווים לאנשי מילואים. ראינו דברים מזעזעים – ראינו פרופסורים שאמרו לסטודנטים: זו בעיה שלכם, אל תעשו מילואים, לא מעניין אותי מילואים. ואז אפשר לקרוא לחוק השני, זה שאנחנו מביאים עכשיו – את הראשון הבאתי עם טייב המדהים, ומעל 80 ח"כים; אפשר לקרוא לחוק הזה "חוק חגי". אתה תאהב את זה. אחד רצה ללמוד עבודה סוציאלית – אמרו לו: בוא לתוכנית מיוחדת לגברים, אבל אתה צריך להוציא 80. הוא הוציא ציון 79.5. ראשת המחלקה אומרת לו: לא עמדת בכללים – אחרי 300 ימי מילואים. מפאת כבודה של נשיאת המכללה, שלקחה את זה לטיפול ותיקנה, אני לא מזכיר את המקום. אמרתי לו: הכנסת תילחם עבורך, כי הייתה לנו לקונה. אמרנו "תנאים שווים" ולא חשבנו שראשי מחלקות יעיפו סטודנטים במילואים. החוק הזה נועד להגן על סטודנטים במילואים כדי שאף אחד לא יפגע להם בתוכנית הלימודים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ידידי, ברשותך, אני אתבע את עלבונו של חגי כשר הרווחה. יש תפקיד מיוחד לשר הרווחה לחתום על כתבי מינוי לעובדים סוציאליים, ואני שואל: מה, אני חותמת את גומי? מה המנדט שלי פה בזה? ואז אני בודק ואני שואל: איפה למד הסטודנט הזה? או הסטודנטית – איפה היא למדה? ברשות הפלסטינית. אני שואל את העובדת הסוציאלית הראשית: בדקתם את תוכנית הלימודים? הגישו לנו, והמל"ג הכירו במוסד הזה. בדקתם אם הסטודנט הזה אכן למד? מה תנאי הקבלה? אם הוא בכלל למד? לא, לא. אנחנו מחמירים, ובצדק, רוצים רמה גבוהה לסטודנטים שלנו, הצעירים שלנו, ופותחים לא את השער, פותחים את כל המדינה. אני בעד שילוב, אבל אי-אפשר. אלה מקצועות שהפכו להיות קליניים, וכנ"ל גם רפואה. אנחנו צריכים, אכן, ואנחנו מכירים, כל אחד חי בסביבה שלו, ואני תובע את עלבונו של חגי בסיפור הזה שסיפרת. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> הלכנו איתו, כל ועדת החינוך, עם טייב, והבאתי גם את החוק השני. צבי סוכות עזר לי. עיקרו של החוק: לא יהיו הדחות של סטודנטים במילואים, והמל"ג והוות"ת יידרשו לקבוע כללים ותנאים ובדיקה, ואנחנו נעקוב אחרי זה. הדבר השני – הכרה בנטל. כשאיש יוצא למילואים, בת הזוג שלו באקדמיה משלמת מחיר. גם הוא, אם הוא סטודנט, יקבל תנאים ולא יפגעו בו, וגם היא לא תוכל להיות מודחת ויהיה לה את השנים להשלים את הלימודים. אמרו לנו: אתם מתערבים בחופש אקדמי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני מכיר את זה. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אמרנו: חופש אקדמי זה חופש לפגוע בביטחון מדינת ישראל? יש אוניברסיטה משגשגת כי 100,000 סטודנטים הלכו למילואים, ואנחנו לא פוגעים בחופש אקדמי, אנחנו פוגעים בחופש להפלות את הסטודנט הזה, שנתן את גופו ונפשו למדינה, כשאחר לא עשה מילואים או השתמט מצבא ומילואים, והוא רגוע באוניברסיטה. החוק הזה יעבור, ואני רוצה לקרוא לו "חוק חגי", ואני רוצה להגיד כמה דברים לסיום. אני רוצה להודות לצבי סוכות, יושב-ראש ועדת החינוך, שהשלים, ולחבר שלי יוסי טייב, שאת החוק הראשון עשינו ואנחנו מתקנים עכשיו ומונעים הדחה של סטודנטים במילואים; לסימון דוידסון, ששמע את הסיפור של חגי – שלחתי אותו לעשות חקירה במכללה – ועשינו דיון כאן עם הנשיאה. לפעמים מקרה אחד מלמד אותך עולמות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הסגרת גם את המכללה וגם את השם שלה. לא רצית להסגיר - - - << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> למה? לא אמרתי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אם שלחת את סימון דוידסון לחקור. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא משהו שלו, לא, בלי שמות. היום אנחנו שמים סוף לפרצה הזאת ולהדחה הזאת, ואנחנו מצדיעים למשרתי המילואים הסטודנטים. אנחנו נהיה המגן שלכם. אתם יצאתם להגן עלינו – אנחנו נגן עליכם. אני גם מבקש להודות ליושב ראש כחול לבן בני גנץ. בינינו אמרתי לו: לך הביתה, אבל הוא אמר: אני נשאר איתכם היום עד סוף המושב, לראות את כל הח"כים שלנו מביאים חוקים. אני רוצה להודות לכל חברי הסיעה שלי - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> קודם כול, אני שמח שיו"ר הקואליציה אפשר לקדם חוקים של האופוזיציה. כל הכבוד. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כן. אתה יודע, החוק הזה לפני שעתיים - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני זוכר תקופות שהיו לנו חוקים טובים באופוזיציה ולא קיבלנו, אז כל הכבוד. לכחול לבן אני מרשה. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> רגע, אבל חכה, חכה לפואנטה. אני רוצה להודות לכל חברי הסיעה שלי, שמובילים חוקים מדהימים ב-02:00 וב-03:00 וסוגרים פה את רשימת החוקים. אני רוצה להודות לאופיר כץ, החבר שלי – לפני שעתיים זה לא היה בסדר-היום; זה היה בדיון בנשיאות ולא הגיע לסדר-היום, ובהסכמה של קואליציה ואופוזיציה החוק נכנס. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בנשיאות זה עלה - - - << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> חכה, יש לי רשימה פה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הוא אמר, הסכמה. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> חכה. אני רוצה להודות למירב בן ארי, שאתמול חוותה משבר, אבל הנאום שלך היום היה פצצה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אתם סתם עושים מזה משבר. מה קרה? << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לפעמים, כשמעצבנים מישהו, יוצא לו הדבר הכי טוב בעולם. אז הנאום שהבאת היום, זה היה תיקון שלם, אז חפיף, מה שנקרא. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מי שלא עובד, לא טועה. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ודאי, זה לא טעות, זה בקטנה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מה קרה? זה אנושי מאוד. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> זה לא סיפור. אני רוצה להודות למיכל, לציפי ולענבר, צוות הסיעה שלנו, שנמצא פה, שהולך איתנו עד הסוף גם כשאנחנו מרגיזים אותו. ואני רוצה שהבית הזה שנחזור אליו במאי יהיה בית שנלחם כל היום וכל הלילה למען אנשי הלילה, תושבי הצפון, תושבי העוטף, למען תושבי ערד, דימונה ובאר שבע, ששכונות נהרסו בהן; שנביא חוקים בהסכמה – יש לנו חצי שנה עד הבחירות – נפחית את האש - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ונאיר פנים אחד לשני. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אמן, ושיהיה חג שמח לכולם. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חג שמח ובריאות. תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 11) (תנאים והגבלות להפסקת לימודים של סטודנט המשרת במילואים והרחבת תחולה), התשפ"ו–2026. הצבעה. הצבעה מס' 63 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים –אין ההצעה להעביר את הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 11) (תנאים והגבלות להפסקת לימודים של סטודנט המשרת במילואים והרחבת תחולה), התשפ"ו–2026, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 11 חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 11) (תנאים והגבלות להפסקת לימודים של סטודנט המשרת במילואים והרחבת תחולה), התשפ"ו–2026, אושרה בקריאה ראשונה ותחזור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. << הצח >> הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 162) (תקיפת חייל), התשפ"ו–2026 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1174).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 162) (תקיפת חייל), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת אלון שוסטר, לקריאה הראשונה. אני לא יכול להזמין את חבר הכנסת אלון שוסטר כי הוא כבר נמצא, חרוץ וזריז. בבקשה, אדוני. << דובר >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי, עם ישראל, יהודים, ערבים, צ'רקסים, דרוזים, אנחנו מכבדים את עובדי הציבור שלנו, ולכן מחמירים בענישה אם חס וחלילה מישהו מעז לפגוע בהם במילוי תפקידם, פיזית, לתקוף אותם. בנסיבות רגילות הם צפויים לשלוש שנות מאסר, ובנסיבות מחמירות – לחמש. לפני איזו תקופה, כשקרו אירועים של תקיפת שוטרים וסוהרים, חוקקו חוק מיוחד, תיקון לחוק העונשין, שמגדיר סעיף מיוחד לתקיפת סוהרים ושוטרים באותה רמת ענישה. איש לא חשב, לא חשבנו, לא הכניסו שם גם חיילים, כי חשבנו כולנו: איך יכול לקרות שחיילות וחיילים יותקפו. והינה, מקרים שונים שקרו לאחרונה בגזרות שונות, בחברות שונות, בהקשרים שונים, הביאו אותי לחשוב שהדבר הזה נחוץ. יש בזה ממד סמלי ברור מאוד, ויהיה רכיב שאומר שמי שחס וחלילה תוקף חייל במסגרת תפקידו של החייל בנסיבות רגילות – שלוש שנות מאסר, ובנסיבות מחמירות – חמש שנות מאסר. בכך נאמר לפחות את מה שאנחנו רוצים לומר לגבי המובן מאליו: אל תגעו במשיחיי, אל תגעו בנציגים שלנו. אנחנו בסוף הכנס, ומכיוון שנהוג להודות, אז בהקשר הזה אני רוצה להודות לשני יועצים שלי שנמצאים במילואים כמה שבועות ארוכים וקשים, גם לגל, גם לתום, וגם אחד המחליפים שהגיע, יצא למילואים – כך עושים אנשים צעירים מחויבים – ואנחנו נגן עליהם. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אלון שוסטר. נעבור להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 162) (תקיפת חייל), התשפ"ו–2026. חברי הכנסת, הצבעה. הצבעה מס' 64 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים –אין ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 162) (תקיפת חייל), התשפ"ו–2026, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 11 חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 162) (תקיפת חייל), התשפ"ו–2026, אושרה בקריאה ראשונה ותחזור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה השנייה ושלישית. חברי הכנסת, בטרם אודיע על נעילת הישיבה, אני רוצה לברך את חיילי צה"ל באשר הם. שהקדוש ברוך הוא ישמור אותם, יצילם ויחזירם לביתם בריאים ושלמים בגופם, בנפשם, ולא יאונה להם כל רע. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני כ"ד באייר התשפ"ו, 11 במאי 2026, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. חג שמח. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 02:36. << סיום >>