דברי הכנסת

דברי הכנסת ג / מושב ראשון / ישיבות ו'–ח' / ד'–ו' בכסלו התשפ"ב / 28–30 בנובמבר 2022 / 3 חוברת ג' ישיבה ו' הישיבה השישית של הכנסת העשרים-וחמש יום שני, ד' בכסלו התשפ"ג (28 בנובמבר 2022) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 3 הודעת יושב-ראש הוועדה המסדרת 3 יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): 3 נאומים בני דקה 5 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 5 מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): 6 סימון דוידסון (יש עתיד): 7 נאום בכורה של חברת הכנסת טלי גוטליב 8 טלי גוטליב (הליכוד): 8 אמיר אוחנה (הליכוד): 14 נאום בכורה של חבר הכנסת אברהם בניהו בצלאל 15 אברהם בניהו בצלאל (ש"ס): 15 אריה מכלוף דרעי (ש"ס): 18 ציון יום המאבק באלימות כלפי נשים 20 עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): 21 בועז ביסמוט (הליכוד): 23 משה טור פז (יש עתיד): 26 יעקב מרגי (ש"ס): 27 מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): 29 עמיחי אליהו (עוצמה יהודית): 30 שרון ניר (ישראל ביתנו): 34 אפרת רייטן מרום (העבודה): 35 אבי מעוז (נעם): 40 הודעה אישית של חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר 44 מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): 44 ציון יום המאבק באלימות כלפי נשים 47 השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: 47 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת<< נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> היום ד' בכסלו התשפ"ג, 28 בנובמבר 2022. אני מתכבד לפתוח את מליאת הכנסת. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, אבקש להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – דוח שנתי של מבקר המדינה, 73א' – חלק ראשון, וכן הערות ראש הממשלה לדוח זה. דוח ביניים מיוחד של מבקר המדינה בנושא: מוגנות משרתי החובה (חיילות וחיילים) ביחידות המשרד לביטחון הפנים. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << נושא >> הודעת יושב-ראש הוועדה המסדרת << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הודעה ליושב-ראש הוועדה המסדרת. חבר הכנסת קיש, בבקשה. << דובר >> יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, בהתאם להוראות סעיף 59(2) ו-60 לחוק הכנסת וסעיף 10(א) לתקנון הכנסת, אישרה הוועדה המסדרת בישיבתה ביום כ"ו בחשוון התשפ"ג, 20 בנובמבר 2022, שינוי בהרכב הסיעתי של הכנסת העשרים-וחמש כלהלן: סיעת הציונות הדתית בראשות בצלאל סמוטריץ' ועוצמה יהודית בראשות איתמר בן גביר התפלגה לשלוש סיעות לפי השתייכות מפלגתית: 1. סיעת הציונות הדתית בראשות בצלאל סמוטריץ', אשר תמנה שבעה חברי כנסת: בצלאל סמוטריץ', אופיר סופר, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, מיכל מרים וולדיגר, אוהד טל ומשה סולומון. הסיעה תייצג את המפלגות: האיחוד הלאומי, תקומה ועתיד אחר – עתיד טוב לישראל, לפי ההשתייכות שעליה הודיעו עם הגשת רשימת המועמדים. 2. סיעת עוצמה יהודית בראשות איתמר בן גביר – זה 2, כן? – אשר תמנה שישה חברי כנסת: איתמר בן גביר, יצחק שמעון וסרלאוף, אלמוג כהן, עמיחי אליהו, צביקה פוגל ולימור סון הר מלך. הסיעה תייצג את מפלגות: חזית יהודית לאומית וארץ ישראל שלנו – מפלגה יהודית מאוחדת לשלמות התורה, העם והארץ, לפי ההשתייכות שעליה הודיעו עם הגשת רשימת המועמדים. 3. סיעת נעם בראשות אבי מעוז, אשר תמנה את חבר הכנסת אבי מעוז ותייצג את מפלגת לזוז. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברי הכנסת, אני איאלץ לצאת מהמליאה להפסקה ב-16:45 מכיוון שיש את ביקור נשיא לטביה בכנסת. << קריאה >> יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מה? << קריאה >> יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): << קריאה >> 17:00, אמרנו. חשבנו שנספיק את שני האלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אנחנו נספיק, תכף תראה. ב-17:00 אני אמור לקבל אותו, אני לא יכול לאחר. ולאחר מכן כמובן – לפתוח את המליאה שנית. << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אנחנו ניגשים להמשך סדר-היום – נאומים בני דקה. אם למישהו מחברי הכנסת, מכיוון שאנחנו בלחץ של זמנים, אין משהו מיוחד, אז אפשר להימנע היום. הצבעה – מי שרוצה, בבקשה. הצביעו שלושה. הרשימה סגורה. אני לא אאפשר לאף אחד להצטרף. מי הראשון, בבקשה? עד שהרשימה תינתן לי, מי ביקש נאום בן דקה, חברי הכנסת? בבקשה, חבר הכנסת, תהיה ראשון, בועז, בבקשה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתה יכול להכניס את אבא שלי הקמב"ץ? לא מכניסים אותו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לאן? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לפה. << דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת, אדוני השר, חברי וחברות כנסת נכבדים, הוא עבר יחד עם אשתו במעבר חציה באור ירוק, רוכב קטנוע חתך אותו, האישה צילמה. רוכב הקטנוע עבר באור אדום. הוא העיר, רוכב הקטנוע, לא לצלם. הבן אדם אמר לו להמשיך, ואז רוכב הקטנוע דקר אותו. יורי וולקוב נדקר בחזהו, התמוטט ומת. עוד אלימות בכבישים. זאת אומנם לא תאונת דרכים, אבל זה מוות שקרה בכבישים, וזה לא נגמר. זה פשוט לא נגמר. וכמו בכל שבוע, גם השבוע אציין את פרטי תאונות הדרכים הקטלניות שקרו בשבוע החולף, מעבר ליורי וולקוב: ביום שלישי, 22 בנובמבר, נהרג רוכב אופנוע בשנות ה-20 לחייו, סמוך לכפר גדעון; ביום רביעי, 23 בנובמבר, נהרג טירן פרו, בן 18 מדאלית אל-כרמל, בתאונה קטלנית בג'נין. כולנו זוכרים איך חטפו אותו מבית החולים, אחר כך את גופתו, ולבסוף החזירו אותה; ביום ראשון, 27 בנובמבר, נהרג רוכב האופנוע ירון אחר, איש תקשורת בן 52, בתאונה סמוך לכפר שמריהו; והיום, 28 בנובמבר, נהרגה אישה בת 40 בתאונה עם משאית סמוך לכפר דניאל. ארבעה הרוגים מאז יום שלישי האחרון, אז פירטתי את תאונות הדרכים בשבוע לפני כן. אם היה מדובר בפיגוע שבו כל יום נהרג אדם במדינת ישראל כתוצאה מטרור – היינו במלחמה. מתחילת השנה נהרגו 314 בני אדם בכבישים, ואף אחד לא נלחם. אני לא אשתוק אף פעם, ואני לא אתן לכם לשכוח שתאונות הדרכים הן מכת מדינה ועלינו להילחם בה מלחמת חורמה. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ביטון, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת דוידסון, אחרון הדוברים. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת, לפני חודש התפרסם דוח חמור של אגף המחקר בכנסת, על התפקודים של חברת עמידר, כולל הסתרת מידע ונתונים מהכנסת. אני חושב שהדוח הזה, שאני אפרט חלק מהמסקנות שלו, מצדיק סגירה של החברה הזאת לאלתר. אני מתכוון להביא הצעת חוק לסגור את החברה הזאת ולהעביר את הפעילות שלה לחברת עמיגור, שפעלה מעולה ותפקדה מעולה ומבצעת עוד פרויקטים לממשלה. זה כל כך חמור שיש חברה אחת ששולטת ברוב הדירות של הדיור הציבורי, והיא לא מתחזקת כראוי, והיא עושה עסקאות נדל"ן, היא עושה התחדשות עירונית, מוכרת קרקע זולה, בונה הרבה בתים, ואפילו באותה קרקע לא מקצה בתים עתידיים לדיור הציבורי. היא מתעמרת באזרחים, היא מפנה בכוח דיירים ממשיכים – חלקם עם מחלת נפש, חלקם עם מחלה גופנית – ולא רגישה, ומנצלת את חילופי הממשלות כדי לבצע פינויים שעצרנו במשך שנה. אני מתכוון גם להביא הצעה לסדר-היום למליאה שתעסוק בחברת עמידר, הצעת חוק שתסגור אותה ותעביר את פעילותה לחברת עמיגור. הדבר הזה צריך להיחקר. יש להם עשרות מיליוני שקלים רווחים, וביזיון של תפקוד של חברה ממשלתית עם פשע חברתי מתמשך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת דוידסון, בבקשה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, היום אנחנו מציינים יום חשוב מאוד, היום הבין-לאומי למאבק באלימות נגד נשים ומיגור האלימות במשפחה. אני רוצה לציין משהו אישי: שלוש בנות יש לי, כל אחת שונה, כל אחת מיוחדת. מאז שהן היו קטנות, אנו כהורים דוחפים אותן לממש את הרצונות והשאיפות שלהן, לשאוף הכי גבוה שאפשר, כל אחת בהתאם לכישרונות שלה. רז, הגדולה, בת 23, מפקדת בחיל האוויר – צבא מתקדם ומקצועי שעושה צעדים חשובים בכל הנוגע לשילוב ראוי של נשים בתוכו; צבא שיש בו יוהל"ם, עדיין, יועצת רמטכ"ל לענייני מגדר, שמסייעת לקדם בשילוב הראוי הזה. רומי בת ה-20 סיימה חיל מודיעין ומתחילה את דרכה האזרחית, ולירי, הקטנה, בת ה-16, תלמידת בית ספר תיכון וספורטאית מצטיינת. בתור אבא לשלוש הבנות המיוחדות האלה, אני מכיר בחשיבות העצומה של החינוך, הפתיחות והליברליות במרחב הציבורי שלנו. אני מאמין גדול בחיה ותן לחיות, ומבקש שכל אחת מהבנות שלי תחיה בהתאם לרצונות וליכולות שלה. << אחרי_כן >> << אחרי_כן >> ביום החשוב הזה אנו מציינים את היום הבין-לאומי למאבק באלימות נגד נשים ומיגור האלימות במשפחה. זה יום שמזכיר לנו את החשיבות של חברה בטוחה ומוגנת עבור נשים, של שיח ותרבות בריאים ומתקדמים שמכירים במקום של נשים במרחב הציבורי. למרבה הצער, חברים יקרים, עוד רבה הדרך להגיע לחברה בטוחה שכזו. גם בשנת 2022 אנחנו עדיין מתמודדים עם הנתון המזעזע, שלפיו עד חודש אוקטובר השנה התקבלו 5,712 פניות בנושא אלימות במשפחה. 5,712 פניות, שמאחורי כל אחת מהן יש אישה, ילד, ולעיתים גם גבר, פגועים וכואבים. אני קורא לממשלה הקרובה להעביר את חוק האזיק האלקטרוני. הוא מוכן. אתם טרפדתם אותו. תעבירו אותו עכשיו. בימים אלו, שבהם עולים מחדש קולות קיצוניים ומדאיגים ביחס למעמדן של נשים בחברה - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - אני מבקש לפנות לבנות שלי ולהגיד: בנות יקרות, אנו לא ניתן לזה לקרות. אל תיתנו לאף אחד להגיד לכן מה אתן לא יכולות, כי אתן יכולות לעשות הכול. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבריי חברי הכנסת, לפני הנאומים של חברת הכנסת גוטליב וחבר הכנסת בצלאל, משפט וחצי לגבי דוחות מבקר המדינה. כנסת נכבדה, עם פתיחת המליאה אני רוצה להתייחס לדוח מבקר המדינה שהוגש לידי היום, העוסק בהגנה על משרתות ומשרתי החובה ביחידות המשרד לביטחון פנים. זהו דוח מזעזע, מקומם ועצוב, שמוצא שהחיילות בשירות חובה במשטרה, בשב"ס ובמג"ב חשופות להטרדות מיניות מצד משרתי הקבע מפקדיהן, ואף מאסירים ביטחוניים. העדויות בדוח מחרידות. זה בלתי נתפס שאחת מכל ארבע חיילות בשב"ס ובמשטרה חוו פגיעה מינית. זה בלתי נתפס ש-70% מהתלונות על הטרדה מינית לא טופלו כראוי ושאין גיבוי הולם מהמפקדים. אני קורא למשרדי הממשלה הנוגעים בדבר ולגופי הביטחון המבוקרים ללמוד את הדוח, לשבת עם מבקר המדינה וצוותו, להפיק לקחים וליצור תוכניות כדי לבער את התופעות המטלטלות האלה מקרבם. תודה רבה. << נושא >> נאום בכורה של חברת הכנסת טלי גוטליב << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה, נאום בכורה. לא, לא, לא, אסור מחיאות כפיים. צר לי, שימעל'ה, אין לך אצלי פרוטקציה, למרות השירות המשותף לאורך שנים. ברוך הבא. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> שלום, חברים. אני אנסה להיות מנומסת, אני מקווה שזה יחזיק יותר מחצי דקה. אני קודם כול רוצה להודות לאבא שלי, שמעון רז, סגן אלוף בצנחנים, מי שלחם במלחמות ישראל, גיבור, בן למשפחה יוצאת שואה, שלימד אותי ערכים וצדק ואהבת הארץ ולהיות גאה ביהדותי ובישראליותי, יהא המחיר אשר יהא. לאימא, אימא רותי אהובתי, שלימדה אותי בגיל 17 מה זה ללכת לשחרר את אבא שלה כי יש חוב של הוצאה לפועל, ועשתה את זה מול שופט. את אבא שלה, ששחרר את ירושלים, את סבא רבא שלי, שהיה הרב של עתלית. תודה לכם, הורים יקרים, שאין לי כלום חוץ מכם וערכיכם. בזכותכם אני כאן. איילת, אחותי אהובתי, אשת סודי – תודה שבאת, תודה שאת כאן. תודה על העובדה שלא משנה מה עברתי בחיים, טוב או רע, את אוזן קשבת, מייעצת, לא שופטת, מכילה; יואל אחי, המפקד. מנהל בית ספר, מ"פ בצנחנים, לוחם ללא פחד; ליאור אחי, גם הוא לוחם בצה"ל. כולם כולם אנשים ערכיים וטובים, אוהבי אדם, אוהבי ארץ. מי אני הקטנה מולכם? אני אני, ואני אתם. ילדיי המופלאים, יוצאי הדופן, מתנאל ויונתן, בני 24, תאומים, יושבים כאן באולם. שעוזרים לי ותומכים בי ומחזקים אותי. כל אחד מכם עולם אדיר שלימד אותי המון על עצמי; על להיות אימא, להיות שם עבורכם, כמו שאתם עבורי, ולקבל חזרה הכרת הטוב בלתי רגילה מכם. אתם נלחמים את המלחמות שלי, אתם כואבים את הכאב שלי, שמחים את השמחות שלי. ולצידכם אחותנו המדהימה, שלא יכולה להיות כאן, ילדה נהדרת, אוריה, אוטיסטית בתפקוד נמוך, לא מדברת ולא מתקשרת, שלימדה את כולנו ואת המשפחה שלי שאין לנו זכות לא לדבר ואין לנו לזכות לחשוש ואין לנו זכות לפחד להעביר ביקורת. כי היא לא יכולה לדבר, והיא רוצה לדבר, אז אם אנחנו, כולנו כאן, רבותיי – המליאה קטנה, אין פה הרבה אנשים, אבל כולנו כאן מחוקקים. אתם קולטים את התפקיד שלכם? כי יאמרו לכם כל עורכי הדין שהדבר הראשון שאתם לומדים במקצוע של עריכת דין זה על כוונת המחוקק. כוונת המחוקק. יש לכם זכות לא להתכוון? יש לכם זכות לא לחשוב? יש לכם זכות לא להתלבט? יש לכם זכות לא להעביר ביקורת, גם אם היא על האינסטנציות הבכירות ביותר? איזו זכות יש לכם? יש לכם חובה להיות מחוקקים. זה מה שאנחנו עושים פה, ובתור שכאלה אנחנו צריכים להכיר את הכוח החשוב שיש לנו ביד. יש במדינה הזאת שלוש רשויות: רשות מבצעת, רשות מחוקקת ורשות שופטת. ולא, לא, לא, חברים, אין פרות קדושות, אין יותר ואין פחות; כל רשות עומדת על תילה וחשובה בה במידה, אבל היא מתכתבת האחת עם רעותה. וכמו שאני ארכין ראשי לביקורת, תרכין כל רשות את ראשה לביקורת, והיא לא תצא ותצעק ותאמר "געוואלד" כי מישהו העז לקרוא לה בשם ומישהו העז להציב לה מראה. אני אתחיל רשות-רשות – ואני אתחיל, ברשותכם, עם הרשות השופטת. סליחה, מה, לא הבנתי, יש כאן מישהו מורם ממישהו או ממשהו? שופטים הם שליחי ציבור שנועדו להכריע בין זכויות. ואתם יודעים מה ההבדל בין שופטים אלינו, המחוקקים? אנחנו נבחרנו על ידי העם, והם לא. והמשמעות של דמוקרטיה זה שנבחרי הציבור הם בבואה של העם ורצונותיו. אז מה לעשות, הרוב קובע. לפעמים הרוב פחות מיטיב איתי, ולפעמים הרוב הוא אני ואני, והוא מיטיב איתי וטוב לי והוא מביא לי גאווה גדולה וביטחון. זאת המשמעות של דמוקרטיה. אז אני לא יכולה להעביר ביקורת על בית משפט? בואו אני אזכיר להם היסטוריה: אתם יודעים, היה כאן שר משפטים בשנות החמישים, דב יוסף. הוא העז לצאת נגד השופט אולשן של בית המשפט העליון ולומר שהפסיקות שלו מקוממות והעונש הוא פשוט מגוחך וחוטא לכוונת המחוקק. ואולשן נורא כעס – השופט של העליון. כעס כעס. אבל בן-גוריון – ההיסטוריה מלמדת שהוא גיבה את דב יוסף, שר המשפטים, ועוד ההיסטוריה מלמדת ששר המשפטים עשה נכון כשהוא עמד על דוכן הכנסת בשנות החמישים ואמר שהענישה בישראל מקילה. צדק או לא צדק? צדק. אז הוא יכול היה להחריש ולהיות מלוטף ולהיות מאותרג לגמרי. אולי זו דרך – לא הדרך שלי, כי אני נושאת עיניים לדב יוסף, קטונתי כמובן. ואני גם אינני שרת משפטים. אבל אני כאן. איש-איש מאיתנו, יש לו ידענות מופלגת כזו או אחרת ויש לו היגיון כזה או אחר ויש לו ערכים כאלה ואחרים, ואין בינינו מי יותר ומי פחות. יש לנו גוש, ויש גוש כזה וגוש כזה, ואנחנו יכולים לריב – ואנחנו גם נריב, זה בסדר גמור – אבל כל אחד מאיתנו, יש לו צו מצפון, וצו המצפון הזה הוא מה שמוליך אותי לפחות, וצריך להוליך גם אתכם. אבא, אני אשתדל תמיד להיות נאמנה לערכיי ומצפוני. אתם יודעים, לא קל להיות ההורים שלי. לא, אני לא ילדה טיפוסית. לא קל גם להיות אולי בן זוג שלי, לא קל להיות אולי הילד שלי. אני לא כמו כולם, אני אומרת דברים שנורא נורא מקוממים. אוי ואבוי, ממתי לומר על בית משפט עליון שהוא חורג מסמכות זה דבר מקומם? זה אל"ף-בי"ת. אני לא יכולה לומר "המלך עירום"? צריך להיות ילד תמים וקטן כדי לקרוא לדבר בשמו? או שאנחנו צריכים להיות בעלי היגיון שאומרים את דעתנו? ואם דעתנו לא מקובלת, אז אני אחריש אותה? לא אחריש, לא אחריש. ואם אני אצטרך להיות ילד תמים וקטן, אז אני אהיה ילד תמים וקטן כשאני אומר ואציב מראה למה שנכון בעיניי להציב מראה. הרשות המחוקקת ניצבת לצידי, והרשות המחוקקת פועלת מכוח החוקים שאנחנו מחוקקים, מכוח כוונת המחוקק שלנו – כל סטודנט למשפטים לומד את זה בשיעור ראשון. כוונת המחוקק. ואף גולם לא קם על יוצרו, לא משנה, אין חיה כזאת – לא אנחנו כמחוקקים, לא הממשלה כממשלה ולא שופטים כשופטים. בואו אני אדגים לכם ממי אני לומדת: בואו תראו מה קורה כשהנשיא אהרן ברק – מישהו מעז לחלוק עליו. הנשיא אהרן ברק יצר לפני 20 שנה הלכה. הוא קבע בהלכה שלמרות מה שכתוב בחוזה, הוא יכול לפרש את החוזה בניגוד לכוונת הצדדים. הוא שופט והוא יכול. טוב, למדתי את זה באוניברסיטה, גם אז זה היה נראה לי משונה. אתם יודעים מה קרה לשופט יורם דנציגר בכנס לשכת עורכי הדין כשיצא נגד פסק הדין הזה? השופט ברק – הנשיא ברק, כן? – אנחנו רוצים שהוא יהיה ממלכתי, נכון? מה הוא אומר לו וצועק לו בכנס לשכת עורכי הדין? דבריך הם דברי הבל ורעות רוח, והבל, והבל, והבל, וכל הכנס ככה הוא מדבר לדנציגר, שהוא שופט בבית משפט עליון. אז אם אני נתלית באילנות גבוהים – אם הוא מדבר ככה לקולגה שלו, אז אני לא אעביר ביקורת על בית משפט עליון? ואתם יודעים מה קרה אחרי 20 שנה מפסק הדין הזה? פסק הדין הזה התהפך. פסק הדין הזה התהפך, אותו פסק דין שברק קורא לדנציגר "דברי הבל". ואתם יודעים משהו? זה מה שמדהים במה שאתם עושים, כי אתם מחוקקים. אתם קולטים איזו זכות אדירה יש לכם? יש לך זכות לומר מכאן את דעתכם, ולפעול שהדעה שלכם תקבל שיקוף בחוק. אז יש מצב, כשאנחנו לא רוב, שלא כל החוקים שנרצה יעברו, ויש חוקים שלא נרצה ויעברו, כי זו הדמוקרטיה, זו תפארת שלה. זו התפארת של הדבר הזה. אני יכולה לחלוק על כך, ואני יכול לחלוק על אחרת. ולא, לא, לא, אני לא אהיה כמו ארגונים רדיקליים שמסמנים עליי איקס. לא, אני לא מדברת ככה; אני – לא תשמעו מהפה שלי "אני לא מדברת איתך" ו"אני לא מדברת איתך". אני רק עם מחבלים לא מדברת, או עם מי שחותר תחת הקיום שלי כמדינה יהודית ודמוקרטית. עם כאלה אלה אני לא אדבר. ואתם יודעים עם מי עוד אתה לא צריכים לדבר? מי שמעז לפגוע בכבודה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, כאן במליאה. באיזו עוד מליאה בעולם זה קורה? תגידו, מה הפכנו להיות? אויבים של עצמנו? אנחנו לא אויבים של עצמנו. אנחנו נקבל איש-איש את רעהו, תהא דעתו אשר תהא, ולא יעלה על הדעת שמהרגע שאני נבחרת בפריימריז, לא פחות ולא יותר – אתם קולטים? אף אחד לא העביר אותי ממקום למקום כמו איזו חברת כנסת שצעקה עליי, שעברה תוך שנתיים שלוש מפלגות – לא, לא, לא, בוחרים בחרו בי, לא כי אני מאוד מנומסת, ולא כי אני מאוד ממלכתית או חמודה. לא. הם יודעים מה אני עושה במאבקים שלי עבור חברה מתוקנת, ראויה, עם איזון בין הרשויות. את זה הם יודעים. הם יודעים מה זה כוונת מחוקק, והם יודעים מה התפקיד שלנו כאן. ולא יכול להיות מצב שכל מה שהשמאל יעשה כשהימין עולה לשלטון זה לנגח פרסונלית חברי כנסת. באמת, זה כל כך בלתי מודרני ובלתי מתקבל על הדעת. אז יש לי חדשות לכל חורשי רעתי. אני אתחיל בזה שאני אזכיר את דברי תהילים – אני אומרת תהילים כל יום, כמו שכל אחד יודע. אני אומרת תהילים, כמו שאבא שלי אומר, שלא יעלה לי האף, חלילה, וחס וחלילה שלא תיגע בי יהירות, ושאני אזכור כל יום את תפקידי מול הבורא, מי ריבונו של עולם ומי אני. אז קוראים תהילים, ואז אתה זוכר את עצמך מול הדבר הזה. ואז כשאני קוראת כל פעם – זה בתהילים של יום ראשון, אגב. תהילים של היום – כל אדם שיקרא תהילים ימצא את מה שמתאים לו לאותו יום. אז היום קראתי שכל חורשי רעתי וכל מוציאי דיבתי – האלוקים, יש לו את סדרי העולם שלו. אבל אני מאוד מתחברת למשפט: "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך", לא במובן הדתי שלו – אני רואה פה בקהל דתיים, אז סליחה על הפרשנות שאני תולשת מהמשפט הזה – המשמעות היא להיות נאמן לאלוקות הזו, לעולם הרוח שלך ולמה שנכון לומר. אז בואו תראו, אני בנאום הפתיחה לא הולכת לחפור לכם את החזון שלי, כי החזון שלי הוא מאוד מאוד מורכב, בראש ובראשונה, באלמנטים החשובים ביותר. כן, זאת מדינת ישראל, וזאת מדינה יהודית ודמוקרטית, ואני אשב כאן בפרלמנט וידברו פה בעברית, ומי שידבר בערבית יתרגם לי את מה שהוא אומר. אני לא אשב פה ולו דקה אחת ולא אבין מה מדברים פה. לא, לא, לא, לא, לא. ממש לא. לא יקרה. ואת זה אני דורשת ומצפה מכל יו"ר שיתמנה, שישב כאן וידע לא לחשוש. ואתם יודעים מה עוד חרה לי, כשאנחנו אורחים לרגע? כשהיינו בהשבעה אני חשבתי שצריך לומר את כל המילים: אני, טלי גוטליב, מתחייבת למדינת ישראל וחוקיה וכו', ולא רק "מתחייבת אני". למה? כי בזווית העין שלי ראיתי חבר כנסת ממפלגה מאוד מסוימת שבקושי עמד ובקושי אמר "מתחייב אני". לא ככה מתחייבים למדינת ישראל ולתפקיד הבלתי-רגיל הזה שנקרא להיות מחוקק. לא ככה. אומרים את הדברים מילה במילה במילה, כדי שכל אחד ירעד בתחושת השליחות שיש לו. זה כל כך קריטי לי. מעבר למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, אני אומרת לכם כאן שיש לנו חובה לא לחשוש, חובה לא לחשוש להעביר ביקורת, כן. ויש לנו חובה למשול. יש לנו חובה – לקבוצה שמקימה את הממשלה והופכת לרשות המבצעת יש חובה למשול. ומשמעות המשילות היא שאנשים שעומדים לצידנו – ואני פונה פה לכל אדם שעומד להיות שר; אני לא עומדת להיות שרה, ככל הנראה, אבל אתם עומדים להיות שרים, ואתם צריכים לעבוד. וכדי לעבוד אתם לא יכולים שיהיו אנשים ששמים לכם מקלות בגלגלים, וזכותכם לבחור את המייעצים שלכם ואת היועצים שלכם, כי אלה משרות אמון. וזאת החובה שלנו, בראש ובראשונה. חד וחלק. ואני אומרת יותר מזה: בכל ממשל בעולם, כשיש ממשלה חדשה, הפקידים – הפקידות הבכירה הולכת הביתה. נגיד שהייתי רוצה להישאר עם הפקידות הקיימת. אתם יודעים מה הפקידות הקיימת אמרה רק בשנה האחרונה? הפקידות הקיימת אמרה שיש משילות פורמלית – חבר'ה, קבלו – זה אנחנו, העם ונבחריו, ויש משילות מהותית, שזו הפקידות הבכירה, שהיא תתווה את הדרך. אמרה את זה דינה זילבר, המשנה ליועמ"ש; אמרה את זה היועמ"שית מיארה. כך היא אומרת. וזה בסדר? זה נשמע למישהו בסדר אם אנחנו נבחרי העם ואנחנו רוצים למשול – אגב, עבור כלל אזרחי מדינת ישראל – בלי להתנצל ובלי להרכין ראש ובלי שום דבר? זה באשר לרשות המבצעת. ובסוף, בסוף, כשאני מדברת על חיילי צה"ל – כי אני לא אגיד לכם את כל החזון שלי; אני בעוד שתי נקודות. הינה, אני כבר – תאותתו לי, תעשו לי מוזיקה – אני בעוד שתי נקודות שהן מאוד קריטיות לי: האחת, חיילי צה"ל. לא יקום ולא יהיה שמישהו יתריס כנגד כבודם של חיילינו, ולא נבוא איתו להעמדה לדין פלילי. חברים יקרים, מי שרק ייגע בחייל – כמו שמי שנוגע, חלילה, בחסר ישע, מוצא את עצמו עם כתב אישום ובקשה למעצר עד תום הליכים, מי שייגע בחייל בצה"ל – ואני פה מפנה גם לעופר כסיף, שלא התבלבל ושיקר ואמר ששוטר תקף אותו; מזל שהיה סרט שהדגים את זה. מישהו עשה לו משהו? אם אני אעז לפגוע בשוטר או בחייל, תסירו את החסינות שלי לאלתר. מי שייגע בחייל יקבל כתב אישום בשיפוט מהיר והעמדה לדין. רק ככה זה עובד. ואם ישאלו אותי השואלים אם חייל צריך להגיב או לא להגיב – תגידו לי, אנחנו נבחן את זה בתנאי מעבדה? בואו נראה כל אחד מכם פה עומד בשטחים ובשכם וסופג את הגיהינום הזה ואת הסיוט הזה ממחבלים, ממחבלים, ומאזרחים שמעיזים להתריס על כבודם של חיילינו, אז חייל מגיב להם? אני מבינה אותו, ואני אגבה אותו, ואני לא אבוא חשבון עם חיילי צה"ל שמשפחותיהם מפקידות את היקר להן מכל כדי שאנחנו נשב כאן, אגב, ונחוקק. זה אחד. דבר נוסף שאני רוצה לומר לפני סיום – ארגוני הפמיניזם הרדיקלי שמו עליי מטרה. אז יש לי חדשות כאן לכולם, לרבות לחברות הכנסת: אני לא חוששת מכלום, וזה לא מעניין אותי איזו מטרה אתם מסמנים לי מעל הראש. זה נוגע לי בערך, תסלחו לי, בקצה הנעל. אפילו לא. כפליליסטית 22 שנה וכמי שיודעת על הניצול לרעה של המערכות השונות, לרבות שיטור, לרבות בית המשפט, לבוא חשבון ולקדם אינטרסים אישיים במסגרת הליכי גירושים, בין השאר, במסגרת סכסוכי עבודה – אני לא מוכנה לקבל קטלוג קטגורי והשפלת גברים קטגורית רק כי הם גברים. ממש לא. שיטת המשפט הנוהגת במקומותינו מאפשרת הרשעה על סמך מילה יחידה, בלי שום תוספת ראייתית. למה? כי השופט הוא בוחן כליות ולב. בטח. בטח ובטח. נדמה לכם שאדם אחד יכול להכריע בין אמת לשקר על סמך מילה? איפה זה קיים? אז לא ביקשתי על פי הדין העברי, "על פי שניים עדים יקום דבר", בדיני נפשות. לא. אבל צריך לבדוק את השיטה, וצריך לא לפחד לומר שמי שמחפש צדק בבית המשפט לא בהכרח ימצא אותו. לא יכול להיות מצב שאנשים מתגרשים יהיו בתוך בתי המשפט לענייני משפחה חודשים ושנים, ולא ייתכן שבבית משפט לענייני משפחה הכול יהיה בדלתיים סגורות ואנחנו לא נדע מה קורה שם, ויספרו לנו סיפורים וזוועות, ולא נוכל לנגח את זה או להתמודד עם זה. ולכן אני אסיים ואני אומר ככה: רבותיי הנכבדים, אתם מרשים לי להיות ספונטנית ונעימה? אני שרופה על המדינה הזאת, אתם צריכים להבין. המדינה המפוארת שלנו, ב-74 שנים של קיומה – אנחנו יושבים פה בכנסת האדירה הזו, האדירה – אנחנו הקמנו כאן מדינה מפוארת, יפהפייה; יש פה אוכלוסייה מגוונת, מצוינת, חכמה, מלומדת; אנחנו פותחים את שערינו לכל מי שרוצה; אנחנו אנשים שעושים מעשי חסד לקבוצות חלשות בחברה; אנחנו מפארים את מי שצריך לפאר; אנחנו מחזקים את מי שצריך לחזק. ואתם יודעים מה? הכול בסדר. מושלם זה לא, אבל לא יקרה לנו כלום אם נזכור לעצמנו את עצמנו, אם נזכיר לעצמנו את כוחנו, את כבודנו, את כבודנו כאן במדינת ישראל, לתפארת ההיסטוריה של עם ישראל, לתפארת היסטוריית המשפחה שלי ושלכם ולתפארת עתיד ילדינו במדינה המצוינת הזו. אנחנו צריכים לזכור אל מול המצוינות הזו שלא קיבלנו ולו זכות אחת לוותר על החובה של כל אחד כאן, וזה לא משנה מאיזה צד הוא, של כל אחד כאן, לעשות את המקסימום שהוא יכול כדי להיטיב עם כלל אזרחי מדינת ישראל. תודה רבה לכם, חברים. תודה, מיקי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. לא, לא. אתם מכירים את הנוהל. תודה רבה. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה רבה לך, אדוני היו"ר. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. בהצלחה. לכי למטה, ילחצו לך יד. לאחר מכן למשפחתך. חבר הכנסת אמיר אוחנה, בבקשה, מברך. << דובר >> אמיר אוחנה (הליכוד): << דובר >> טלי, אנא תפסי את מקומך. תודה לך, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, טלי היקרה – או בתואר שילווה אותך מעתה, גם אם בעל כורחך, חברת הכנסת טלי גוטליב – בני המשפחה, רות ושמעון ההורים, איילת האחות, יואל וליאור האחים, הבנים מתנאל ויונתן, שנמצאים פה, ואוריה, שלא הגיעה, כנסת נכבדה, אני את טלי מכיר 20 שנים פחות או יותר, כמעט 20 שנה, וזאת כעורך דין וכקולגה, חברה למקצוע. דמיינו אולם בית משפט, קצת מנומנם, שנת צוהריים, השופט כבר שבע תיקים, הפרקליט כנ"ל, הדיון מתקיים על מי מנוחות, שלא לומר בעצלתיים, ואז נכנסת טלי – "נכנסת", אמרתי, שלא לומר מסתערת בליווי מטח ארטילרי כבד. ידעתם שטלי שירתה בצבא כמדריכת תותחנים? לא ידעתם. אז אולי הדבר הזה היה בבחינת רמז לבאות. והכול כמובן מקבל צבע אחר, וזה הצבע של טלי. נמרצת, רהוטה, כזאת שאי-אפשר לעצור עד שהיא תאמר את כל מה שיש לה לומר, וברוך השם, יש לה תמיד מה לומר. טלי היא ידענית גדולה, מנוסה מאוד ובקיאה ברזי הפסיקה והחקיקה; מאפיינת אותה חשיבה מחוץ לקופסה – אפשר היה לראות זאת גם עכשיו – מקוריות ואי-כניעה לתכתיבים משוללי היגיון. טלי, את נכנסת לקודש-הקודשים של הדמוקרטיה הישראלית, לבית העם, לבית המחוקקים, לכנסת ישראל. זכית להיכנס לכנסת לאחר בחירות מאוד יוצאות דופן, בחירות שהייתה בהן הכרעה. אחרי חמישה סבבים של מערכות בחירות במהלך שלוש שנים, סוף-סוף בבחירות האלה יש הכרעה, ולקואליציה המתגבשת – שתקום במהרה בימינו ונאמר כולנו אמן – יש פוטנציאל לכהן כמה שנים טובות, ואולי אפילו לכלות את ימיה. סוף-סוף הציבור הישראלי – אלה שבחרו בנו ואלה שלא בחרו בנו – יתברך בבשורת היציבות. יש לך בוודאי תוכניות והצעות, שאת חלקן תזכי לממש ואת חלקן לא, אבל יהיה לך בוודאי חלק מרכזי בתיקון ובשינוי מערכת המשפט למערכת הרבה יותר פלורליסטית, הרבה יותר מגוונת, הרבה יותר פתוחה לביקורת והרבה יותר צודקת. ההיכרות העמוקה שלך עם מערכת המשפט תסייע בידייך בוודאי, אבל זכרי שמעכשיו הלקוח שלך הוא לא פלוני אלמוני אלא הציבור הישראלי כולו, ואני מברך אותך שתזכי לשרת אותו נאמנה ולהיות ראויה לאמונו עוד ועוד ועוד. הנאום הזה, נאום הבכורה שלך, הוא הראשון מבין רבים שוודאי עוד יבואו. אגב, זו תהיה חוויה לראות את יושב-ראש הישיבה מנסה להפסיק אותך אחרי נאום בן דקה - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מזל שזה לא יהיה אני. << דובר_המשך >> אמיר אוחנה (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל היותו כזה הופכת אותו לרגע היסטורי, גם בתולדות הבית הזה אבל בוודאי בתולדותייך. אני מאחל לך את מה שאיחלתי לעצמי בנאום הבכורה שלי: שתמיד תזכרי את היום הזה, תזכרי את הרגע הזה, את מה ואיך שבאת לעשות כאן. בקשי טוב, רדפי טוב ועשי טוב. ספרי ההיסטוריה ממשיכים להיכתב בעוד אנו מדברים, והמציאות איננה קופאת במקום; זכרי באיזה צד של ההיסטוריה תרצי את להיזכר. חברת הכנסת גוטליב, טלי, בהצלחה גדולה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << נושא >> נאום בכורה של חבר הכנסת אברהם בניהו בצלאל << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אברהם בניהו בצלאל, יש לי רק שאלה, אני מתנצל למפרע: אתה מצליח להתכנס לרבע שעה? בבקשה. פשוט אני לא יכול לאחר לנשיא לטביה. בבקשה. << דובר >> אברהם בניהו בצלאל (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יושב-ראש התנועה הרב אריה דרעי, כנסת נכבדה, אני עומד כאן לפניכם היום בלב נרגש מלא גאווה כנציג תנועת ש"ס המעטירה, שליחם של מאות אלפי אנשים ואזרחים אשר נתנו בנו אמון לפעול למענם באותה דרך סלולה הממשיכה כבר קרוב ל-40 שנה. ביום השבעת הכנסת עליתי לציון קודשו של מייסד התנועה ומורה דרכה, מרן רבנו הקדוש רבנו עובדיה יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה. גם בחלוף תשע שנים מיום הסתלקותו לשמי רום, דמותו הפלאית חייה ונוכחת בקרב המוני בית ישראל, המתגעגעים למנהיגותו הנדירה המלאה באהבת ישראל. לאחר מכן התפללתי בציונו הטהור של מרן ראש הישיבה חכם שלום הכהן, זכר צדיק וקדוש לברכה, נשיא מועצת חכמי התורה, שהסתלק בסערה השמיימה לפני חודשים מספר. זכות גדולה הייתה לי להיות ממקורביו ולחוות באופן אישי את הנהגתו המיוחדת כעמוד האש לפני המחנה. נשאתי תפילה בציונם, שימשיכו לפעול בשמיים להצלחת עם ישראל ושברכתם תמשיך ללוות אותי בתפקידי החדש, שאזכה לקדש שם שמיים ולהיות פה לבני התורה ולכל עמך ישראל. נולדתי למשפחה ירושלמית שורשית. סבי, זיכרונו לברכה, עלה מהראת שבאפגניסטן רכוב על אופניו בהרים ובגאיות, דרך הודו וסוריה, עד שהגיע לארץ הקודש. גדלתי במשפחה ברוכת ילדים, 15 אחים ואחיות, בלי עין הרע. התגוררנו בדירה בת שלושה וחצי חדרים. למרות האתגרים הרבים, הוריי לא חיסרו ממני מאומה. במסירות ובאהבה התוו לנו את דרך הנתינה לזולת, גם כשפעמים שילמו על זה מחיר אישי. גם רעייתי שתחיה נולדה למשפחה בת 14 ילדים, בלי עין הרע, שגדלו להורים בעלי חסד, ממייסדי ארגון החסד "אור לאה", המוכר בירושלים כמפעל ותיק של חסד וסיוע לנזקקים. בצעירותי חונכתי בתלמוד תורה ומסורה, ומאוחר יותר בישיבות קול תורה, ישיבת בית שמואל וישיבת מיר. זכיתי לקרבתם של ענקי התורה בירושלים, חכם יהודה צדקה וחכם בן ציון אבא שאול, זכר צדיקים לברכה, ראשי ישיבת פורת יוסף, אשר הקימו את עולם התורה הספרדי יחד עם מרן רבנו עובדיה יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה. קרבה משפחתית מיוחדת הייתה לי לחכם בן ציון אבא שאול – כנכד לאחותו הגדולה, זכיתי להסתופף בצילו ימים ושבתות רבים. זכינו לראות תורה וגדולה במקום אחד. זכותם תעמוד לנו, אמן. ירושלים של מעלה, אלה סמטאות ילדותי. שכונת הבוכרים ובית כנסת מוסייב, שבו התפללתי שנים רבות. זוהי ירושלים האמיתית – שילוב של תורה, תפילה ושירה. לא אוכל לתאר במילים את ההרגשות המיוחדות שחוויתי כל שבת מחדש בשירת הבקשות לפנות בוקר, בתפילות ובהווי השכונתי. ירושלים של יהודים פשוטים, רבים מהם בעלי מלאכה, אך בליבם אמונה שורשית ויוקדת. תוכלו למצוא אותם ממלאים את שיעורי התורה הרבים הקיימים בבתי כנסיות בשכונה. מהם אני שואב עוצמות של יהדות טהורה כמורשת אבותינו. את דרכי הציבורית התחלתי כחבר המינהל קהילתי בשכונת נווה יעקב. בשכונה זו נפגשתי עם מצוקות היום-יום של האוכלוסיות המוחלשות, המשוועות ליד מכוונת וחמה. במקביל, סייעתי לאותם שביקשו לשקוד על לימודם, בני התורה המסולאים מפז המסתפקים במועט, שביקשו את קורת הגג הנאותה ואת מוסדות החינוך הטובים לילדיהם. בהמשך, כחבר הנהלת העיר ירושלים, סגן ראש העיר ומחזיק תיק החינוך החרדי ותיק הארנונה, ראיתי מקרוב את מצוקות התושבים בנושאים היום-יומיים. השתדלתי ככל שביכולתי להיות להם לאוזן קשבת ולתת מענה מהיר ויעיל כדי לפתור את מצוקותיהם. שנות הפעילות הללו מול התושבים לימדו אותי פרק חשוב בתפקידו של שליח ציבור: להיות מסור למצוקות הפרט ולחוש את כאבו. בעזרת השם, אעשה הכול להמשיך שליחות זו גם בתפקידי הנוכחי. ארתום את כל יכולותיי להביא מרוח הסיעה המושתת על דגלי תנועת ש"ס, שאותה הנחילו לנו מורי דרכנו: חיזוק והשרשת המסורת היהודית, עזרה וסיוע לשכבות החלשות. במסגרת פעילותי אפעל לסייע לפשט כל נושא ביורוקרטי, להנגיש את משרדי הממשלה ואגפי העיריות עבור תושבים המבקשים מענה מהיר ונאנקים תחת סבך הביורוקרטיה. אמשיך לתת סיוע לכל פונה, כפי שעשיתי עד היום. דלתי פתוחה בפני כל אדם הזקוק לסיוע בכל נושא. אשתדל בכל יכולתי להיות לאוזן קשבת ולכתובת יעילה. בעזרת השם אבטא בגאון את קולם של עמלי התורה, בני הישיבות ואברכי הכוללים, שבחרו בחיי עולם ובהסתפקות במועט למען שימור גחלת התורה והמורשת היהודית. יהודים יקרים אלו, העושים תורתם קבע ומלאכתם עראי, מוכפשים על לא עוול בכפם לא אחת בתקשורת, ולצערי גם מעל במה זו. הם סיירת מטכ"ל של המורשת היהודית, הסיבה להיותנו עם והערובה היחידה להמשך קיום עם ישראל כעם יהודי וכחוליה בלתי מנותקת מעברו. לצערי, אך לפני ימים אחדים ראינו דוגמה מוחשית של הסתה שקרית מצד ראש הממשלה היוצא כנגד בני הישיבות לומדי התורה הטהורים. ההסתה חמורה שבעתיים כשהיא נאמרת על ידי אדם הנושא בתפקיד רשמי כראש ממשלה. אנחנו כאן כדי לומר בקול ברור: איננו מתנצלים ולא מפחדים. נייצג אתכם, בני התורה, בגאון ובגאווה כנגד כל אותם המסיתים שלא זכו להבין את גדולתה ועוצמתה של תורתנו הקדושה. יחד עם זאת, נתפלל שיחזיר אותם ה' יתברך בתשובה שלמה. במעמד זה אשא תפילה לבורא עולם כי אזכה להיות שליח נאמן לשולחיי, גדולי ישראל, מרנן ורבנן מועצת חכמי התורה, ובראשם מרן פאר הדור, הגאון, רבי שמעון רפאל בעדני שליט"א, שהקדוש ברוך הוא ישלח לו במהרה רפואה שלמה, ולמורי ורבי האדמו"ר ר' דוד חי אבוחצירא שליט"א, אשר הם מתווים את דרכנו ולאורם אנו הולכים. מעל במה מכובדת זו ברצוני להביע את רחשי לב כלפי מחולל מהפכת יהדות ספרד, יושב-ראש תנועת ש"ס חבר הכנסת הרב אריה דרעי, השם ישמרהו ויחייהו. כבר בצעירותי נשאבתי לדמותו הגדולה והמיוחדת, לחזונו להשיב עטרה ליושנה ולזקוף את קומתם של בני עדות המזרח. הפריחה האדירה והמשגשגת של הדור הספרדי הצעיר הנראית כיום מול עינינו – מאות רבות של מוסדות וקהילות מפוארות בכל רחבי הארץ, תלמודי תורה לבנים, בתי ספר לבנות, ישיבות קטנות וגדולות – אלו הם פירות החרישה והזריעה של מרן רבנו עובדיה יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה, יחד עם שליחו הנאמן הרב אריה דרעי, השם ישמרו ויחייהו, שלפני שנות דור, בתקופות השיממון, לא הייתה עיר מדן ועד אילת שהם לא עשו בה נפשות להשיב לב בנים על אבותם. מאז ועד היום פועל הרב אריה דרעי בחירוף נפש, בגאווה ובגאון, להגדיל תורה ולהאדירה, להנהיג את התנועה הקדושה ולחזקה יחד עם הארגונים המפוארים: רשת בני חינוך, בני יוסף ותנועת אל המעיין. זכית, הרב אריה, לראות פירות בעמלך בהתגשמות חזונך. בפרט בבחירות האחרונות הוכח עד כמה הציבור בישראל מכיר טובה על פועלך הגדול ורוצה שתמשיך לעמוד בראש העשייה הציבורית למען הכלל. עליך נאמר "כל כלי יוצר עלייך לא יצלח". הסייעתא דשמיא שאתה זוכה לה תמשיך ללוות אותך הלאה, להמשיך את המהפכה הגדולה וההיסטורית למען התורה והיהדות. בסיום דבריי ברצוני להודות לאבי ואימי, חמי וחמותי, מורי דרכי, יחד עם כל משפחתי הנפלאה והיקרה, על כל התמיכה והסיוע. תודה מיוחדת לרבקי, אשתי המסורה, העומדת לימיני ומלווה אותי לאורך כל הדרך, מגדלת את בניי בחום ובמסירות יחד, גם בזמנים רבים שאני נאלץ להיעדר מהבית. ייתן ה' ונראה יחד ברכה ונחת מכל ילדינו. אסיים בתפילה לבורא עולם, שלא תצא תקלה תחת ידי ואזכה לקדש שם שמיים, אמן. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בהצלחה. תודה. חברי הכנסת בבקשה לתפוס את המקומות. תודה. בבקשה. << דובר >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת הנכבדים. קודם כול, ברכות לכל חברי הכנסת החדשים וחברות הכנסת החדשות. ברכה אישית לכל אחד ואחת, שיצליחו בעזרת השם למלא את כל שאיפותיהם, והרבה ברכה והצלחה. חבר הכנסת החדש שלנו, ידידי ואהובי אברהם בצלאל. הפעם הראשונה שפגשתי אותו, אני מנסה להיזכר תוך כדי שהוא דיבר, הייתה בשעת חלוקה למאות מאות משפחות, אולי יותר. משפחות נזקקות. חמיו, אחד מצדיקי ירושלים, הייתי אומר, אחד מל"ו צדיקים, הרב אליהו כהן – באמת שיהיה בריא ושהקדוש ברוך הוא ייתן לו הצלחה בכל מעשי ידיו – יהודי נסתר ביותר, אבל שעושה דברים אדירים לבד. מדי פעם בפעם הייתי נוהג לבוא לחלוקה שמחלקים כדי לעזור, לתמוך, לראות להתחזק, ואז פגשתי את הבחור הצעיר, את חתנו, שהציגו לי אותו: בחור צעיר, מוכשר, אברך מישיבת מיר, חבר המנהלת בנווה יעקב. שמתי עליו עין שם. אפשר לומר, אהבה ממבט ראשון. ברוך השם, לאט לאט, אחר כך במועצת העיר ואחר כך – לא צריך לספר הרבה שבחים, בש"ס אין פריימריז, אבל בש"ס גם אין מקורבים ואין קרובים; בש"ס – לפי "מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחיקוך". אם אברהם בצלאל נכנס לנבחרת המצוינת – אני יכול להגיד את זה, אני לא משבח את עצמי. חוץ ממני, כל התשעה האחרים אצלנו בש"ס, באמת ראיתם אותם בשנים האחרונות. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> יש עשרה. << דובר_המשך >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << דובר_המשך >> אמרתי "חוץ ממני". אבל הוא מצטרף לתשעה. חבר'ה, לא למדתם לימודי ליבה? << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> זה היה מתוחכם פה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אם הייתה טעות בחשבון, תאמין לי שהייתי מסמן משהו. << דובר_המשך >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << דובר_המשך >> 11 פחות אני ופחות אברהם זה תשעה. נו אז מה, חבר'ה? טוב, אז אני אומר, ברוך השם, אמת. הנבחרת הזו היא נבחרת מצוינת. אברהם, אתה נכנס לנבחרת באמת מאתגרת מאוד. אני משוכנע, לא היה לי ספק בזה כשהמלצתי עליך למועצת חכמים, לא היה לי ספק בזה שבעזרת השם אתה תשתלב, ותשתלב יפה מאוד ותמשיך. ההפך, תוסיף גם את התוספת שלך לתזמורת המפוארת הזו, שכל אחד לבד, בפני עצמו, אבל העיקר, המעלה הגדולה שלהם – שביחד הם מוציאים את המנגינה הכי יפה שיכולה להיות. אני מברך את ההורים, את חמיך וחמותך, את האישה היקרה ואת כל הילדים ואת כל האחים – אני רואה פה, ברוך השם, נבחרת יפה מאוד. שתראו הרבה נחת, ויקוים בך הפסוק שאנחנו אומרים בברכת המזון: "כל היום חונן ומלווה וזרעו לברכה". בעזרת השם, שתראו נחת מכל יוצאי חלציכם. אברהם, בנוסף לכל הכישרונות שלו, יש לו לב גדול מאוד, באמת לב גדול של נתינה ונתינה מאז שהוא בחור צעיר. כל החיים שלו הצטיין בנתינה, ואני משוכנע שהנתינה הזאת תבוא לידי ביטוי. עכשיו יש לך כלים יותר גדולים, אפשרויות יותר גדולות. בעזרת השם, אני מברך אותך מה שאני מברך את כל חבריי – שהשררה לא תקלקל אתכם, בעזרת השם, לא תקלקל אותנו. זו לא שררה, זו עבדות. אנחנו עכשיו עבדים של הציבור ואנחנו מחויבים בזה. שום פנייה של ציבור, לא משנה, לא חייבים לתת תשובה חיובית, אבל לענות ולענות ולעשות ולהשתדל – זה המוטו המרכזי שאנחנו מחויבים לו עד הסוף. תמשיך בדרך הזו כמו שעשית עד היום, בעזרת השם, ביתר שאת וביתר עוז. ברכה והצלחה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. המליאה יוצאת להפסקה עד 17:45. תודה. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 16:54 ונתחדשה בשעה 17:46.) << הפסקה >> << נושא >> ציון יום המאבק באלימות כלפי נשים << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברי הכנסת, אני מתכבד לחדש את דיוני המליאה, ציון ימים מיוחדים: ציון יום המאבק באלימות כלפי נשים. כנסת נכבדה, היום אנו מציינים במליאת הכנסת את יום המאבק הבין-לאומי באלימות נגד נשים. לצערי, הנתונים והמציאות בשטח מכים בנו שוב ושוב ומוכיחים כי הדרך למיגור הנגע החברתי הזה עוד רחוק. חייבים לומר באופן ברור: האלימות נגד נשים היא תופעה חוצת מגזרים, גילים, מעמדות כלכליים-חברתיים ואזורים גיאוגרפיים. זוהי בעיה לאומית וכך צריך להתייחס אליה בחינוך, בחקיקה, באכיפה ובמשאבים. כמו כן חשוב לזכור כי המאבק החשוב הזה הוא חלק ממאבק רחב יותר למען שוויון מגדרי בכל תחומי חיינו – מאבק נגד דיכוי מעמד האישה ונגד הדרת נשים גם מהמרחב הציבורי. במהלך כהונתי כיושב-ראש הכנסת ביקרתי במקלטים לנשים נפגעות אלימות ובמוקדי הסיוע, והקשבתי לסיפורים קורעי הלב של הנפגעות, ילדיהן והצוותים העוסקים במלאכת הקודש. נפגשתי כמה פעמים עם העמותות הפועלות לרווחתן של נשים. אני מבקש לציין כי רעייתי ואני אירחנו אותן בביתנו במסגרת פרויקט שמטרתו לדאוג לנשים לאחר שיצאו מהמקלטים. הן צריכות עזרה והכוונה בצעדיהן הראשונים לאחר שיצאו מהתופת, וצריך לבנות את הסיוע והמעטפת התומכת לרגע זה. חבריי חברי הכנסת, הכנסת היא המקום להסתכל למציאות בעיניים, וכנבחרי ציבור חובה עלינו להיות ראש החץ במאבק באלימות נגד נשים. כולי תקווה שהבית הזה יהיה האור למיגור הנגע הזה גם בכנסת העשרים-וחמש, ויש לנו הרבה מה לעשות. תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני שאני מתחילה אני רוצה להודות לך, כבוד היושב-ראש, על היוזמה לציין את היום הבין-לאומי למאבק באלימות נגד נשים. יש בזה אמירה מאוד מיוחדת השנה שאתה בכל זאת החלטת, למרות הכאוס הפוליטי הקיים, למרות שאנחנו בימים של אי-ודאות – יש ממשלה, אין ממשלה, משא ומתן וכו' – אבל זו עוד אמירה מאוד חשובה שאומרת: זה לא נושא לימים ספציפיים אלא לכל ימי השנה, וזה לא נושא שהוא שייך להשתייכות פוליטית מסוימת, אלא הוא יום שאמור להיות יום ומאבק שהוא מאבק של כולנו למען חברה יותר מתוקנת, חברה יותר שוויונית וחברה נטולת אלימות, לצערנו הרב אלימות מגדרית. אני חייבת להגיד גם כן שאנחנו מציינים את היום הזה, מציינות את היום הזה, כאשר איבדנו השנה 23 נשים שנרצחו על רקע מגדרי, מתוכן 13 נשים ערביות. הסטטיסטיקה המחפירה הזו, הסטטיסטיקה הכואבת מאוד, היא עדיין לא חושפת את כל הבעיה. ברגע זה, כשאנחנו עומדים פה ומציינים את היום הזה, יש אישה באיזשהו מקום, באיזשהו בית ישראלי, שמקבלת מכות; יש אישה אחרת שמוטרדת במקום העבודה שלה, ויש אולי עוד אישה או נערה שמנוצלת מינית ויש נשים שסובלות מאלימות כלכלית. הסטטיסטיקה היא הרבה מעבר למקרי הרצח, והכאב הוא הרבה הרבה יותר גדול מאשר רק לאבד את החיים. ואני לא אשכח בחיים שלי אישה שהייתה במקלט שניהלתי אז, שאמרה לי: עאידה, אתן מדברות על הנשים הנרצחות, אבל אתן לא מדברות על אישה כמוני שהיא מתה כשהיא עודה בחיים, כל יום מחדש. ויש לנו, לצערי הרב, הרבה נשים כאלה. אלימות נגד נשים היא לא עניין אישי בינו לבינה, היא לא עניין משפחתי, אלא היא תוצר של מבנה חברתי מעוות של מוקדי כוח שכולם נבנו לאורך השנים כדי להכפיף את הנשים לשלטונה של הפטריארכיה, והאלימות היא רק אחד מהאמצעים שמשתמשים בהם כדי לעשות את ההכפפה הזו. אלימות היא תופעה פוליטית גרידא. היא קשורה גם במאמצי חקיקה והיא קשורה באכיפה והיא גם כן מדברת על הגנה, על משאבים ועל שינוי חברתי. אני לא יכולה לא להזכיר שבלתי מתקבל על הדעת שנשים מקבלות חלק בכל זה, בהגנה ובאכיפה ובחקיקה, גם לפי מוצאן ולפי השתייכותן או העדתית או הלאומית גם במדינה הזו. לא מתקבל על הדעת שאחוז פענוח מקרי הרצח של נשים יהודיות – 100%, ופענוח של מקרי רצח נשים ערביות לא עובר את ה-50% כבר כמה שנים. זה אומר ש-50% מהרוצחים עדיין מסתובבים בתוכנו ואולי מקימים חיי משפחה חדשים או קשרים חדשים עם נשים ומבצעים את האלימות שלהם, והנשים לא מקבלות את ההגנה. אני חייבת להגיד שאני היום מודאגת עוד יותר מהבעיה של האלימות נגד נשים, כי נכשלנו בשנה וחצי האחרונות לעשות כמה צעדים שהיה אפשר לעשות אותם והיו מעבירים את המאבק באלימות נגד נשים למקום אחר. לפני שנה עמדתי על הדוכן הזה ובירכתי על זה שנתקבלה החלטה לחתום על אמנת איסטנבול, והכרזה על זה התקיימה בוועדה שבראשותי אז, ושמחתי שמאבק שהובלתי שנים רבות עומד או-טו-טו להתבצע ולקבל את האמנה. ולצערי הרב מתוך הקואליציה הממשלתית קמו נשים והתנגדו והכשילו את המהלך החשוב, שדווקא גם ראש הממשלה הנוכחי שאז היה שר החוץ, מר לפיד, וגם שר המשפטים ושר הרווחה תמכו בו. עוד דבר שהבית הזה נכשל בו זה לחוקק חוקים שהיו יכולים להגן על נשים ולמנוע רצח נשים, כולל החוק שיזמתי בעניין האיזוק האלקטרוני והועבר שלוש פעמים בקריאה טרומית, והצלחנו בשיניים ביום האחרון – בטח כבוד היושב-ראש זוכר את זה – ביום האחרון של הכנסת, להעביר את זה בקריאה ראשונה. אני עם יד על הלב שהחוק הזה לא יקבל דין רציפות בכנסת הזו ולא נמשיך את החקיקה שלו, ואני מפצירה ואני אומרת ואני מסתכלת על המשא ומתן שמתקיים היום להקמת הקואליציה, אני לא שומעת אף מפלגה שמדברת על האלימות נגד נשים. אין לי הרבה ציפיות, אבל לשמור על חיים של בני אדם הייתי מצפה מכל אדם. ואני מאוד מקווה – ולא רק מקווה, אנחנו נילחם על זה, אנחנו ניאבק, אני אהיה ממש בחוד החנית במאבק הזה – שהחוק אכן יחוקק ויהיה אפשר להשתמש בטכניקה הזו כדי להגן על חיי נשים. אמרתי היום בבוקר בכנס שהתקיים: מסטואל אלאזה וופאא עבאהרה נרצחו בתקופה שבין הפעם הראשונה שחוקקנו את החוק הזה, שחוקקתי את זה ב-2017 והעברתי את זה בקריאה טרומית, לבין המעבר בקריאה ראשונה. ואני בטוחה שעוד נשים – היה אפשר להגן עליהן. בואו נעשה את זה למענן. זה מ-2017 עד היום, לצערי הרב. אנחנו גם העברנו בקריאה ראשונה את הרחבת הסיוע המשפטי לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, ואני שמחה ואני מקווה באמת שהצעת החוק הזו, שקידמתי גם, שנצליח לקבל עליה דין רציפות ואכן נמשיך איתה, וגם בעניין הדירה המשותפת של רוצח בת הזוג שלו, שזה יועבר להחזקה ולזכות של היורשים. אני מאוד מודאגת, כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, שתהיה נסיגה בכל ההישגים שארגוני הנשים והתנועה הפמיניסטית וכל מי שאכפת לו מחברה מתוקנת השגנו בשנים האחרונות, השגנו בעשרות השנים האחרונות. אני מפצירה בכולם, גברים כנשים – כי למדתי כבר על בשרי שלא תמיד הנשים הן כוח העזר במקרה הזה, ויש הרבה גברים שהם שותפים במאבק הזה – אני מפצירה בכולם, ובעיקר בארגוני הנשים בשטח: אל תתנו יד בשתיקה לנגיסה בזכויות של הנשים ובהגנה על נשים נפגעות אלימות. ואני פונה לנשים שסובלות מאלימות, ואומרת: אנחנו פה בשבילכן. פה כארגוני נשים, כמחוקקות, וכל אפשרות לעזור לכן – אל תהססו, תפנו. לא מגיע לאף אחת לחיות בטרור המגדרי הזה. אני מאוד מקווה שנדע ימים יותר טובים. תודה לך, כבוד היושב-ראש. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ביסמוט, בבקשה. << דובר >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, תופעת האלימות במשפחה ובפרט כלפי בנות זוג היא רעה חולה אשר פשטה, למרבה הצער, בחברה הישראלית על מגזריה כולם – היהודי, החילוני, הדתי, המסורתי והחרדי, המוסלמי, הדרוזי והנוצרי. היא איננה פוסחת על אף שכבה סוציו-אקונומית בחברה – היא קיימת בקרב משכילים ונבערים, בקרב עשירים ועניים, במרכז ובפריפריה. נתוני משרד הרווחה מראים כי בין שנת 2019 לשנת 2020 חל גידול אדיר במספר הכולל של פניות למוקד 118 על רקע אלימות בין בני זוג, נתון שהתעצם בעיקר בתקופת הסגרים במהלך תקופת הקורונה. כך הומחש לנו כי הבית אינו מהווה מקום בטוח עבור אותן נשים, שמצאו עצמן כלואות ולכודות עם אלו הממררים את חייהן בין ארבעה קירות, שעה אחר שעה, יממה אחר יממה. נוסף על כך, לפי דוח מבקר המדינה בנושא אלימות במשפחה, בשנת 2020 נרצחו 13 נשים בידי בני זוגן – עלייה של 160% בהשוואה לשנה הקודמת, 2019. נזקיה של התופעה עצומים. במקרי הקיצון, שעליהם אנו שומעים שוב ושוב בתקשורת, הם גורמים לאובדן חיי אדם ולפגיעה אנושה בנפשותיהם של הילדים היתומים, המאבדים במחי יד אם ואב ונושאים בנשמתם הרכה צלקות נפשיות עד יומם האחרון. עם זאת, התופעה רחבה בהרבה ממקרי הקיצון שפותחים מהדורות וזוכים לתהודה ציבורית ותקשורתית. במאות רבות של מקרים מסתיימת האלימות בחבלות משמעותיות, בפציעות ובנכות. באלפי – ואולי בעשרות אלפי – מקרים אחרים, הפגיעות בגוף אינן מחייבות טיפול רפואי של ממש, אך המצוקה הנפשית החריפה והבלתי פוסקת היא יום-יומית ובלתי נסבלת. היא מכבידה על רווחתן הנפשית של רבות. שעה-שעה הולכים בני הבית כולם, אישה וילדים, חפויי ראש ובמצב של התגוננות מתמדת, מתוך חשש שההתפרצות הבאה אשר בוא תבוא תעמידם שוב בסכנה; תביאם שוב לחוות טראומה נוספת, אשר אין לדעת כיצד תסתיים הפעם. רשויות אכיפת החוק נרתמות בשנים האחרונות למגר תופעה קשה זו. המשטרה כן קשובה לתלונות על אלימות במשפחה; בתי המשפט כן נענים ככלל לבקשות להוצאת צווי הרחקה או צווי הטרדה מאיימת נגד גברים מכים. לא פעם הם מורים על מעצרם עד תום ההליכים. מוטלים עונשים מחמירים על גברים המורשעים בדין. בית המשפט העליון הביע בשנים האחרונות שאט נפש והכרה בכאבן ובסבלו של הנשים המוכות ובני המשפחה האחרים. כך, אדוני כבוד היושב-ראש, במסגרת ערעור פלילי 6322/20 ציין השופט אלרון: רנין רחאל, זיכרונה לברכה, נרצחה מספר שבועות לפני יום הולדתה ה-19. הכתובת הייתה על הקיר, אולם מנגנוני ההגנה, לרבות המשפטיים והחברתיים, כשלו מלהגן על חייה. רנין נרצחה על ידי אחיה הבוגר ממנה, מאחר שהדרך שבה בחרה לחיות את חייה לא הייתה לרוחו. היא התחננה כי יחוס על חייה, ללא הועיל, והוא בחר לרוצחה באכזריות אין קץ. כה רבים אלו שהיה בכוחם לסייע לרנין, אך מעטים בלבד ניסו. היא נחטפה בנוכחותם ובעזרתם של אחרים, והיא נרצחה על ידי אחיה לנגד עיניהם של שלושה מבני משפחתה. היא הופקרה לגורלה. בודדה הייתה בחודשים האחרונים לחייה, ובודדה במותה. פעמים רבות, כאשר אנו דנים בערעורים על הרשעה בעבירת רצח, נציג משפחת הקורבן מבקש לספר, בקול רועד ועיניים דומעות, על האובדן הכבד, על מעלותיו של הקורבן והצער הרב שנגרם מהירצחו. בדיון בערעור לא היה מי שידבר בשבחה של המנוחה וישמיע את קולה. נדרש אפוא חשבון נפש עמוק לא רק מצידו של המערער. יש לקוות כי פסק הדין שניתן בפרשת רציחתה יהא גלעד לזכרה של בחורה צעירה. כל שביקשה היה את חירותה. יש לשוב ולומר באופן ברור ונחרץ: הרצח שלפנינו משקף תפיסת עולם מעוותת, שיש לעקור מן השורש, שלפיה מה שנתפס כפגיעה בכבוד אדם ומשפחתו מצדיק את נטילת חייו של אחר – לרוב של אישה או נערה, כמו במקרה המחריד של רנין, המקרה שלפנינו. כמו דבריו של המשורר ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן – ואני מצטט: ילדיכם אינם שלכם, ילדיכם הם בני החיים. על אף שחיים עימכם, אינם בבעלותכם. סוף ציטוט. על הבעל, אגב, הוטל מאסר עולם. במסגרת ערעור פלילי 599/19, דטיאשווילי נ' מדינת ישראל, מתאר השופט אלרון את הדינמיקה האופיינית באירועים הללו, המשקפת את המחשבה המעוותת של אותם רוצחים: לאחר שנים של פרדות ומריבות, אביטל טלי החליטה לשים קץ למערכת היחסים עם המערער וביקשה להתגרש ממנו. רצונה נתקל בסירובו העיקש של המערער, אשר מיאן להשלים עם כוונתה להיפרד ממנו ולפנות כל אחד לדרכו. המחשבה כי אביטל עוזבת אותו ולא תשוב עוד לא התקבלה על ידי המערער, והוא זעם על מה שסבר כקשריה עם אחרים, חרף העובדה שהם חיו בנפרד במשך כשלוש שנים והיו בעיצומו של הליך גירושין. בסופו של דבר, לפנינו מקרה טרגי ומצער נוסף של אלימות קטלנית של גבר כלפי פרודתו. החשש והאימה מפני מעשי המערער העיבו על אביטל רוקח, זיכרונה לברכה, על בני משפחתה ועל חבריה לעבודה בשבועות שקדמו לרצח, כמו מבשרים על הנורא מכול שעומד להתרחש, בעודם עושים כל שביכולתם כדי למנוע את הרצח, ללא הועיל. הוטל שם עונש של מאסר עולם. עמותות ציבוריות רבות פועלות כדי להילחם בתופעת האלימות המשפחה, בניסיון לגרום לשבירת קשר השתיקה אשר מביא להימנעות של האישה המוכה מלפנות אל גורמי אכיפת החוק או הרווחה כדי להימלט מהשבי שבו היא נתונה, כדי להעמיד לרשותה אפשרות אמיתית להימלט באורח שימנע סיכון לחייה, בניסיון לשנות תפיסות עולם של גברים מכים, בניסיון להביאם לדין ולשיקום במסגרת הליכים משפטיים.  ראוי לתקצב עוד מעונות לנשים מוכות; יש לתקצב תוכניות הסברה לטיפול בבני זוג מכים. יש לשלב תוכניות חינוכיות במסגרות חינוכיות שונות, אשר יגבירו את המודעות ואת ההבנה בקרב בני הנוער וסטודנטים ביחס לחומרת התופעה הזו, כיעורה והצורך להילחם בה. כמו כן, חשוב להשקיע משאבים בהגברת מודעות הסביבה לצורך להשמיע זעקת בנות הזוג הנאלמות, וכי בכך ניתן להציל חיים ולמלט ממצוקה קשה. כבוד היושב-ראש, אתה יודע, מדברים היום הרבה על זה שזה עניין של מחנה אחד או מחנה אחר, וכביכול ארגוני זכויות אדם גילו היום את התופעה. אבל גם ההלכה היהודית מתייחסת בשלילה ובחומרה לתופעה קשה זאת. אבקש להפנות למאמר של הרב שמואל אליהו – כן, רבה של צפת – שבו הוא מדבר על אלימות בראי ההלכה. הינה קטע מדבריו ביחס לאלימות בנשים, המבהיר עד כמה ההלכה מתייחסת בחומרה, בחומרה רבה, לאלימות המופעלת כלפי נשים. רבי משה איסרליש, הוא הרמ"א, שחי במאה ה-16 בפולין, כותב בסימן קנ"ד, סעיף ג' בחלק אבן העזר בשולחן ערוך, ואני מצטט: "המכה אשתו – עבירה היא בידו כמכה חברו". שעל המכה חברה נאמר: כל המרים עליה יד להכות, אף על פי שלבסוף לא היכה, נקרא רשע. ואצל אשתו זה חמור יותר, כי קרובה להצטער. להצטער – לסבול. "והמצער את אשתו עובר על איסור אונאה, שהוא איסור תורה". בגמרא, במסכת בבא מציעא, דף נ"ט עמוד א': "אמר רב: לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה" – היא הרבה יותר קרובה לבכות מגבר, ובמיוחד כשהוא בעלה שציער אותה, אפילו בלי מכות. כשבעלה, שאמור להיות החבר הכי קרוב שלה מפנה אליה עורף, הוא מכאיב לה. זה איסור תורה, וצריך להיזהר בו. עד כאן ביחס לגישה של ההלכה היהודית. הייתי אומר, כבוד היושב-ראש, ויפה שעה אחת קודם. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. אני מסתכל על השעון, תשע דקות דיברת ואני לא הפרעתי לך. חבר הכנסת ביסמוט, הצעה ידידותית לחדשים – הוותיקים טיפה יותר – מרימים לפחות שלוש פעמים את המבט ללוח. היום יש מרווח, אבל כשיש 30 דוברים, ילחצו אותך, ואז לא – להפסיק באמצע. לכן, כשיש שלוש דקות או כשיש לך זמן, תתחילו להתרגל, החבר'ה החדשים – מבט למעלה. אין בררה. << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> כבוד היושב-ראש, כשיש 30 דוברים – רק שמונה דקות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שלוש דקות. הצעה ידידותית, להרים מבט. אבל מכיוון שאין הרבה, אנחנו לארג'ים. בבקשה חבר הכנסת טור פז. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני יושב הראש, כנסת נכבדה. אבתסאם אבו עוואד, זינב אלסאנע, יעל בן אברהם, תחת צו איסור פרסום בת 45 מטבריה, מנאר חג'אג', חדרה חג'אג', יפית פוריאן, ליאנה סבנוק, רבאב אבו סיאם, ילנה גרינברג, תחת צו איסור פרסום בת 65 מפתח תקווה, סמר כלאסני, ספיר נחום, לובה לובוב פוטכין, אבישג פחימה, ג'והרה חניפס, דינה שמחון, רימא חדיג'ה חשב, בתיה יהודה, תחת צו איסור פרסום בת 27 מרמת גן, סוהילה ג'רושי, רסמיה ברבור – אלו שמות הנשים שנרצחו בשנה האחרונה על ידי בני משפחתן. 17 נשים, 17 עולמות, 17 חיים שנגדעו. את חלקן לפחות יכולנו להציל. אני מדבר כאן במסגרת יום המאבק הבין-לאומי למניעת אלימות נגד נשים. אנחנו יכולים לעשות יותר, אנחנו חייבים לעשות יותר – יותר בלאפשר לנפגעי תקיפה מינית הגנה; יותר בלייצר סביבה בטוחה לנשים; יותר בלחנך את הילדים והילדות שלנו לחיים מכבדים ולא אלימים. יותר. חלק מהדרכים הללו יכולות להתממש באמצעות צעדים שעשינו בכנסת האחרונה. חבריי סגן השר לביטחון פנים יואב סגלוביץ' ויו"ר הוועדה לביטחון פנים מירב בן ארי עשו רבות בכנסת האחרונה למלחמה באלימות ולהגברת הענישה. בכנס שהתקיים היום התחייבנו, כל סיעת יש עתיד, להמשיך ולפעול למניעת אלימות במשפחה, ליצירת סביבה בטוחה ולפעולה כמחוקקים להגברת הענישה והאכיפה על עבירות אלימות. אחד החוקים שהממשלה הקודמת העבירה הוא חוק האיזוק האלקטרוני, שעבר כאן בקריאה ראשונה לאחר שנים ארוכות. החוק יגן על נשים המצויות בסיכון מצד בן זוג אלים. את חוק איזוק אלקטרוני העברנו בכנסת הקודמת כאמור בקריאה ראשונה. החוק יאפשר לנשים שנשקפה סכנה לחייהן – בעצם לנו – להגן עליהן מפני בני זוגן. הוא יאפשר להן להמשיך ולחיות את חייהן. החוק יאפשר לבית המשפט לפקח על קיומו של צו הגנה שניתן, אם הוא סבור שנשקפת סכנה לחיי האישה או אם קיים חשש להפרת צו ההגנה, אם נעשתה הרשעה קודמת בעבירת אלימות או אם צו ההגנה הקודם כבר הופר. הסיפור כאן הוא על היכולת של נשים לחיות בביטחון, להמשיך את שגרת חייהן בלי חשש, בלי להירצח, ועל יכולת המדינה – אנחנו, המחוקקים – להגן עליהן, על חייהן. הסיפור הוא לא קואליציה או אופוזיציה; הסיפור הוא זכות לחיים. זכות לחיים בביטחון. אנחנו יודעים שמקרי אלימות אינם נחלתם של מגזר מסוים או של פלח מצביעים מסוים, אלא לצערנו הם נפוצים וקיימים אצל כולם. אני קורא לחבריי בליכוד, בציונות הדתית, בש"ס, ביהדות התורה: אלו גם המצביעות שלכם, אלו הנשים של כולנו, הצביעו בממשלה הבאה למען ביטחונן. אנחנו מצפים מהממשלה הנכנסת, מהקואליציה הבאה, להחיל דין רציפות ולהעביר את החוק בקריאה שנייה ושלישית. אנחנו נתמוך, זה הדבר הנכון. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מרגי, בבקשה. << דובר >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, הובא בתלמוד: "האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו - - - עליו הכתוב אומר: 'וידעת כי שלום אהלך'". לפני כמה שבועות התחיל עם ישראל מחדש את ספר בראשית, שבו מתארת התורה את בריאת העולם, לרבות בריאת האדם וחווה אשתו בתהליך מדורג שבו נבראו אדם וחווה. תורת ישראל העמידה על נס את חשיבות כבודה של האישה בהזדמנויות שונות, כאשר פתח הקדוש ברוך הוא בנתינת התורה דווקא מנשות ישראל. את חשיבות השמירה על הזהות היהודית בשעבוד מצרים מייחסת התורה לנשות ישראל, מתוך הכרה בחשיבותה של האישה בתוך מערכת הבית היהודי לאורך כל הדורות. השבוע, היום, מציינים את יום המאבק הבין-לאומי באלימות כלפי נשים בכנסת, כאשר לצערי הנתונים המחרידים המתפרסמים מעת לעת מדירים שינה מעיננו, עת אשר בכל שנה רואים אנו עליה מדאיגה במספר התלונות של נשים כלפי בני זוגן, הקשורות לאלימות מסוגים שונים. לצערי הרב, לאחר כל טרגדיה שכזו אנו שומעים את האמירה: הכתובת הייתה רשומה על הקיר. הכול ידוע, כמו מדע מדויק, ויש חוסר אונים. רק בשנה האחרונה הוגשו כ-3,500 תלונות על ידי נשים – כעשר תלונות ליום בממוצע – נתון חמור אשר לא ניתן לעבור עליו בשתיקה. לא ברור מדוע כל לימודי הסובלנות, הכלת האחר והשונה – רוחות פלורליסטיות, העוברות על כלל החברה המערבית, אינן מצליחות למגר את הנגע הממאיר הזה כלפי נשים, עד כי נראה שנשארנו בנושא חמור זה הרבה שנים לאחור, שבהן, כמו שהיה בחברות מסוימות, נשים נעדרו זכויות בסיסיות. אבל היום, עם כל הנאורות והפתיחות – לא ייתכן כי במדינת ישראל בשנת 2022 תקבל החברה בשוויון נפש נתונים חמורים ומדאיגים מעין אלו. יצאנו כעת ממערכת בחירות סוערת עכשיו עסקה בדיונים שונים, ביניהם הביטחון האישי, הביטחון הכלכלי, התעסוקתי ועוד. אני מצר כי התא המשפחתי, שהיה אמור להיות התא הבטוח ביותר של האישה, הכי מגן והכי מכיל, הפך להיות תא מאיים, מחשיד ומפחיד לאותן נשים. היקפי האלימות ועוצמת האכזריות לא זוכים, לצערי הרב, לתשומת הלב הראויה בציבור ובין מקבלי ההחלטות. אני מצר כי נושא הביטחון האישי, הביטחון בתוך ארבע האמות, במבצרה של האישה, אינו נמצא כלל על סדר-היום. האדישות מכלה כל חלקה טובה ומקהה את חושי הנפש. יש לדחות ולהקיא מתוכנו כל אלימות מכל סוג שהוא, כל שכן כלפי נשים. ראו את גל האלימות האחרון בכבישים. אדוני היושב-ראש, הדעת לא מקבלת באיזו קלות אפשר ליטול חיים או להרוס חיים של אדם, על כלום. על כלום. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. אין ספק כי חובה עלינו לפעול להטמיע ערכי אמת של סובלנות, הכלה וכבוד האחר במערכת החינוך מגיל צעיר, למען עתיד החברה בישראל כחברה סובלנית, מכילה ומכבדת כל האדם שנברא בצלם. מצד שני, חייבים אנו לפעול להגברת הענישה על מנת להגביר את ההרתעה, להחזיר את ההרתעה בתופעות חמורות של אלימות כלפי נשים, בתקווה כי ימוגר נגע האלימות מן החברה בכלל וכלפי נשים בפרט. לסיום, אדוני היושב-ראש, כמו בכל נושא שהוא מורכב וכל נושא שלא מצליחים להתמודד איתו שנים רבות, הפתרון הוא אחד: יש לרכז את העבודה בגוף מתכלל אחד שיודע לארגן ולתאם בין כל משרדי הממשלה הנוגעים בסוגיה הזו של אלימות כלפי נשים – רווחה, חינוך, בט"פ, משפטים, שיכון. רק עם עבודה רב-משרדית ורב-מערכתית על ידי גוף או גורם מתכלל נצליח למגר את הנגע הממאיר הזה של אלימות בכלל בחברה הישראלית וכלפי נשים בפרט. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת וולדיגר, בבקשה. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, חבריי הנכבדים. דיאנה רז, בת 35, יועצת זוגית ופעילה קהילתית, נרצחה בידי בעלה לעיני ילדיה. << אחרי_כן >> יעל בן אברהם, בת 66, ביקשה להיפרד מבעלה, ובמהלך השיחות על חלוקת הרכוש ביניהם נרצחה בידי בעלה באכזריות; יפית פוריאן, בת 30, נרצחה בידי בעלה, ששרף את ביתם על מנת לטשטש את המעשה הנורא; טטיאנה קמינסקי, בת 53, נרצחה בידי בנה בביתה בשדרות; ליאנה סבנוק, בת 21, נרצחה בידי אביה, שהוצא נגדו צו הרחקה בשל מקרי אלימות קודמים; מנאר חג'אג', בת 34, נרצחה בידי מתנקשים כנקמה בבן זוגה; ליטל יעל מלניק, בת 17, נקברה בעודה בחיים באתר בנייה, בידי אח מבית החולים הפסיכיאטרי שבו שהתה. כל הנשים הללו ועוד רבות אחרות ביקשו לחיות את חייהן, כל אחת בדרכה, כל אחת ושאיפותיה. הרוצחים השפלים גדעו את חייהן באחת, בדם קר. האלימות גואה בכל רחבי המדינה, בכל האוכלוסיות, בכל המגזרים. היא איננה פוסחת על איש, אלימות פיזית ומילולית כאחד. אלימות נגד נשים בפרט, ואלימות בכלל, היא חתירה תחת יסודותיה הבסיסיים ביותר של החברה. ביטחון אישי הוא סיבת קיומה של מדינה. כאשר הוא מתערער, דגל אדום בוהק מתנוסס מעליה. אישה שנרצחת בידי בעלה לאחר ויכוח ביניהם זו מציאות בלתי נסבלת. אדם שנרצח במעבר חציה כי העז "ברוב חוצפתו" להתווכח עם רוכב אופנוע זו מציאות בלתי נסבלת. ילדים שרואים את אימם נרצחת לנגד עיניהם זו מציאות בלתי נסבלת. אין לנו את הפריבילגיה לוותר. עלינו לפעול ומייד. איננו חיים במציאות אוטופית. המאבק באלימות איננו קל. יש להעניש במלוא חומרת הדין את אלו המבקשים לפגוע בזולת בכל דרך שהיא, אולם המאבק באלימות מתחיל בחינוך. לא מדובר בסיסמה ערטילאית, אלא בצורך מיידי וממשי. עלינו לוודא כי מערכת החינוך מדגישה את החשיבות הטמונה בדיאלוג כדרך לגישור על מחלוקות. עלינו לחנך את ילדנו לסובלנות ולהכלת השונה. מותר להתווכח, אפילו חשוב, אך יש לעשות זאת לכל הפחות תוך כבוד מינימלי. עלינו לוודא כי חוסנם הרגשי והנפשי של ילדינו אינו נדחק לקרן זווית, ושמוטמעים בהם כלים להעצמתם. כולנו, כולנו זקוקים לחוסן רגשי ונפשי שיאפשר לנו להתמודד עם דילמות, עם מצוקות ומשברים, שנדע לאן לנתב את התסכולים והכאב. כדי ליצור מציאות טובה יותר, כדי לשים קץ לאלימות, עלינו לפעול בכמה חזיתות בו זמנית, ובהן – מודעות, העלאה למודעות, פיתוח חוסן רגשי ונפשי, טיפול, טיפול בגברים אלימים, טיפול באנשים אלימים בכלל, הרתעה וענישה. לא יכול להיות שאדם שאנס ילדה בת עשר יקבל פסק דין וגזר דין של חמש שנים בלבד. זוהי חובתנו, זוהי משימתנו. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אליהו. << דובר >> עמיחי אליהו (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני היושב-הראש, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, בשנים האחרונות אני עסוק עם אבי, הרב שמואל אליהו, רבה הראשי של העיר צפת, בהגנה על נפגעי תקיפה מינית – נשים, ילדים וגברים. היינו מעורבים במספר טרגדיות, שבהן אנשים נערצים ניצלו את מעמדם לפגוע בנשים, בילדים ובגברים. למעשה, גם בימים האחרונים נחשפתי בזעזוע למקרה של אדם שפגע בבתו. אדם שלא היה מודע למפלצת שקיימת בתוכו, אבל זה לא הסיפור האמיתי. בתו, למרבה התדהמה, לקחה את האשמה על עצמה, כמו בהרבה מאוד מהמקרים של אלימות, ובוודאי אלימות מינית. קשה לתאר במילים את התחושה, את תחושת הנבגדות ואת חוסר האונים של ילדה או ילד שנפגעו ממי שהיה אמור להיות המגן שלהם, המבצר שלהם. קשה לעמוד למול אישה שחוותה בזוגיות שלה אלימות, שלקחו את החלום שלה לאהבה והפכו אותו לאימה מתמשכת ולתחושת ייאוש עמוקה. שום חברה נורמטיבית לא יכולה לקבל את האלימות במשפחה, וכולנו ללא הבדל מחויבים להילחם מלחמת חורמה בנגע הזה. אלא שלמען המערכה הזו אנחנו חייבים להיות מדויקים. אסור לנו לנצל את האירועים החמורים הללו לחיזוק אג'נדות פוליטיות או לנקמה בין מחנות, כזאת או אחרת. אנחנו חייבים להיות מדויקים. ואני רוצה לגעת בשתי נקודות. הנקודה הראשונה היא ההגדרה הנכונה לאירוע. לא כל אלימות שמעורבת בה אישה היא אירוע אלימות כלפי נשים. צריך להבחין בין אלימות במשפחה ואלימות מינית לבין אלימות על רקע לאומני או פלילי. לדוגמה, לא יעלה על הדעת שרצח של נערה יהודייה תמימה על ידי מחבל שפל, שגם ביצע בה את זממו, ייחשד כאירוע מגדרי. אורי אנסבכר הי"ד נרצחה קרוב לפה, לכנסת, על ידי מחבל מחברון. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> היא הייתה בת שירות. << דובר_המשך >> עמיחי אליהו (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> כשהייתה בת שירות. הוא הגיע עם גרזן, במקרה הוא מצא אותה. זה לא היה אירוע על רקע מגדרי. זה היה אירוע טרור. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> זה ככה גם הוגדר. << דובר_המשך >> עמיחי אליהו (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> היה ניסיון לטעון בשלב מסוים שזה אירוע על רקע מגדרי, עד שזה שונה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני מכיר את האירוע היטב. << דובר_המשך >> עמיחי אליהו (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> אינוס החיילות על ידי מחבלים, רבותיי, זה לא אירוע מגדרי, זה אירוע לאומני. וכשאנחנו מערבבים את התחומים הללו, כשאנחנו מתייחסים לאירועים כאלה אותו הדבר, זה מקשה על האפשרות להתמודד עם הבעיה באופן ענייני. נקודה שנייה, ואני רוצה שתקשיבו לה היטב, דווקא החברים. לפני זמן שוחחתי עם אישה, דווקא מכובדת מאוד, שאני מאוד מעריך, ובתוך השיח על כל הנושאים שאנחנו גם עסוקים בהם היא אמרה לי משפט מזעזע. אני לא יודע אם היא התכוונה אליו, והוא בוודאי לא מייצג, אבל תקשיבו למשפט שהיא פלטה מהפה שלה: אני פוחדת מגברים – כך היא טענה – יותר ממה שאני מפחדת ממחבלים". כך היא אמרה בדיון. אני רוצה לחזור על המשפט הזה. זה משפט שטלטל אותי. אבל הוא טלטל אותי מכיוון שברור שהיא לא מייצגת תפיסה רווחת, אבל אי-אפשר להסוות את התחושה שיש מי שמאבד את הכיוון במאבק החשוב הזה. הבעיה שכשהוא מאבד את הכיוון הוא מאבד את היכולת שלנו, כולנו כחברה, להילחם ולהוקיע את הנגע הזה מתוכנו. שאלתי את אותה הגברת במסע המשותף שהיה לנו: גברתי, על מי את מדברת? על מי? על הבעל שלך? על הילדים שלך? אנחנו לא אויבים. כולנו אלימים בפוטנציאל? ברור לכולנו שרוב הציבור, גברים ונשים, אינם מסוכנים, שהתופעה אומנם תופעה חמורה שאנחנו צריכים להילחם בה בכל הכוח ולעקור אותה, אבל ביחד. זה לא ייעשה על ידי מסגור המאבק הזה כמאבק נגד ציבורים מסוימים או מחנות פוליטיים. המלחמה באלימות נגד נשים היא נחלת החברה כולה – נשים וגברים, ימין ושמאל. רוב הציבור בישראל בריא בנפשו ולא יסכים לעולם להכיל את האלימות הזאת. ולפני שאסיים, אני רוצה לומר לכם, אתם, האנשים שאולי, חלילה, עלולים לפגוע בבני משפחותיכם, אתם שמוצאים את עצמם לפעמים עם כעסים ואולי עם פרצי אלימות: אחים יקרים, אתם לא באמת רעים. יש לכם בעיה, היא חייבת פתרון, ויש מי שיכול לעזור לכם להתגבר עליה. אחי, אתה לא רוצה לפגוע באשתך, אתה לא רוצה לפגוע בבת שלך, אתה לא רוצה לפגוע בילד שלך. אתה לא רוצה להיות המפלצת הזו. לך לגורמי המקצוע, תטפל. זו לא בושה לטפל, זו בושה נוראה לפגוע. ואם תעבור את הקו הזה, אז אנחנו, כולנו, כל החברה בישראל, נעמוד כחומה בצורה נגדך. ולכם, הנפגעים והנפגעות, אני רוצה לומר – יוצא לי להיפגש הרבה: אחיי ורעיי, אתם אינכם אשמים, אתם אינכם רעים, אתן טהורות. ואנחנו כחברה חייבים לעמוד לצידכם כדי להחזיר לכם את מה שלקחו מכם. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. אני שמח שככלל כולנו מדברים באותה שפה. אני רוצה להגיד לחדשים, וגם לגורמי האופוזיציה, ישבתי כאן כשבקושי רב העברנו בקריאה ראשונה את האיזוק האלקטרוני. על האיזוק האלקטרוני חל דין רציפות. מי שלא מבין מהחדשים – מה שעבר בקריאה ראשונה יעבור לכנסת הבאה, ולא חשוב באיזו ממשלה. בפעם הקודמת הכול היה נגד, הפעם כולנו – כולנו, והינה אני אומר: אני אשב באופוזיציה ואני אצביע בעד. אני אצביע תמיד בעד על חוקים שהם טובים למדינת ישראל ולחברה בישראל. זה החוק הראשון שצריך להגיע. וכולנו נימדד על כך. תודה רבה. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> יש כאלה - - - שלא רוצים את החוק הזה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אנחנו נעביר את זה. נמנע את הרצח הבא. חברת הכנסת ניר, בבקשה. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> - - - << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> לא, יש חברות כנסת שאמרו שהן נגד זה, אני אשמיע לך. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> כן, אבל נגד לא בגלל - - - להתמודד עם האיום. הנגד כי הוא כי א', ב', ג', ד' - - - << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> - - - << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> לא, לא, אני לא שם - - - הן לא מהוות - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אבל מרגע שהוא נשפט ואין מקום בבית הסוהר ומשחררים אותו הביתה למעצר בית, ראוי שהוא יהיה תחת ביקורת. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> את יכולה להגיד – אם את נגד החוק של איזוק אלקטרוני, זה בסדר גמור, זוהי דעתך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נקווה שכולנו נצביע בעד. בבקשה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשית אני רוצה לפתוח ולהתייחס לנתונים המזעזעים שפורסמו היום בדוח מבקר המדינה: אחת מכל ארבע חיילות במשטרה, במג"ב, בשב"ס, חווה הטרדה מינית. הנתונים האלה דורשים בדק בית מיידי. אני רוצה לומר לכולכן, כאחת ששירתה הרבה מאוד שנים בצה"ל: חיילות מגויסות מתוקף חוק שירות ביטחון, אין להן את היכולת לקום ולהתפטר כאשר מטרידים אותן. לפיכך חלה חובה כפולה ומכופלת על כל גופי הביטחון להגן עליהן ולייצר עבורן מרחב בטוח ומכבד. מכאן אני עוברת לאלימות נגד נשים. אלימות נגד נשים היא מכת מדינה. זה לא נושא מפלגתי, זה לא עניין של ימין ושמאל, ועל זה כבר הסכמנו היום. זה לא עניין של אופוזיציה וקואליציה. כשזה מגיע להצלת חיים, לכולנו צריכה לכאוב הבטן. למרבה הצער, מדובר בתופעה שכיחה, רחבת היקף, חוצת מגזרים; מדובר בפשע שנאה של ממש מצד גברים שפלים וחלשים, שפוגעים בנשים רק משום היותן נשים – בין היתר כדי להקטין אותן, להכניע אותן. אני רוצה שתדעו שנשים שחשופות לאלימות נמצאות בחרדה תמידית ובחשש מתמשך מפגיעה, ומכל פגיעה – פיזית, מינית, נפשית וכלכלית. זאת מכה שפוגעת לא רק בנשים, אלא מקרינה על החברה הישראלית כולה; היא מעכבת התפתחות תקינה של משפחות שלמות, היא פוגעת בילדים והיא מותירה צלקות בנפשם. כחברה בריאה ומתוקנת עלינו להישיר מבט לתופעה, להילחם בה ולהיות שם עבורן. על אף האסוציאציה המיידית שעולה בראשנו כשמזכירים בית – מקום חם ומגונן שמקנה ביטחון – לא כך המצב בכל הבתים. וחמור מכך, במרבית הבתים שהאלימות מתרחשת, היא במחשכים, תחת הסתרה קפדנית, ותחושת הבושה וחוסר האונים של הנפגעת מונעים ממנה להתלונן ולזכות בסיוע מציל חיים. די להיווכח בנתון המבעית שלפיו 93% ממקרי הרצח כלפי נשים בשנתיים האחרונות היו בתוך הקן הביתי. עלינו לפעול בכמה מישורים על מנת למגר את התופעה: ראשית, עלינו לעודד תרבות מונעת. קיימת חשיבות לחינוך והעלאת מודעות כבר בגיל צעיר למערכות יחסים תקינות ולכבוד הדדי. יתרה מכך, התחזקותם והנגשתם של גורמי הרווחה בקהילה והפיכתם לכתובת אמיתית שתסייע במניעת הרצח הבא היא קריטית. ולבסוף, הגברת אכיפה והחמרת ענישה על מנת לייצר הרתעה – ודיברנו פה על האיזוק האלקטרוני – היא מאוד מאוד משמעותית. לצערי, עדיין קיימים מקרים רבים שבהם היו פניות קודמות לרצח והרוצח היה מוכר למשטרה, אך לדאבון הלב, זה לא מה שמנע ממנו לרצוח לבסוף את האישה. בשנתיים האחרונות ארגוני החברה האזרחית מבצעים עבודת קודש על ידי העלאת המודעות לחומרת התופעה ומתן כלים לזיהוי סימנים מקדימים. הבולטים שבהם הם פורום מיכל סלה וקמפיין "הבושה עוברת צד", כי הבושה היא לא של האישה, אלא של המכה, של האלים, של הרוצח. קמפיין נוסף שהושק ממש בימים אלו, "לא נעים מתה מזמן" – כל אלו מציבים זרקור מודעות למאבק באלימות מגדרית, אך לא די בהם. הבית הזה צריך להוביל חקיקה שלא מותירה מקום לאלימות כלפי נשים בשום אופן. וכאן המקום לציין את פועלו של חברי לסיעה השר עודד פורר: כיושב-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה הוא שקד על חוק ששולל אפוטרופסות מבן זוג שניסה לרצוח או רצח את בת זוגו. כמו כן, הוא תקצב בכנסת הקודמת ארבעה חדרים אקוטיים, ובנוסף לכך השר ליברמן תקצב 150 מיליון ש"ח להרחבת תוכנית המאבק באלימות במשפחה. עלינו להמשיך ולפעול על מנת למגר את התופעה לחלוטין. עם השבעתי לכנסת הגשתי כבר הצעת חוק שמעניקה זכויות סוציאליות מורחבות לנשים נפגעות אלימות באופן שיאפשר להן ולילדיהן להיחלץ מהתלות הכלכלית בבן הזוג האלים. המלאכה לא תמה, והאחריות מוטלת על הכתפיים של כולנו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת רייטן, בבקשה. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> ערב טוב, אדוני יו"ר הכנסת. כנסת נכבדה, איפה כולם? איפה כולם וכולן? איפה 29 חברות הכנסת בכנסת הזו? איפה אתן? למה אתן לא פה? למה אתן לא פה צועקות וזועקות נגד מה שקורה גם בבית הזה וגם במקומות אחרים במדינת ישראל? איפה אתן? אין לי ספק שאותן 22 נשים שנרצחו השנה צועקות את אותן שאלות – איפה אתן? איפה אנחנו? איך השארנו את הבית הזה עם כל כך מעט נשים? איך אנחנו לא נלחמות ביחד עבורכן, עבורנו, עבור הילדות שלנו, עבור שוויון, עבור שוויון הזדמנויות, עבור מגדר? כן, עבור מגדר וחינוך מגדרי. כן, עבור הכול. עבור כל העתיד שלנו, שהולך בשנים האלה וילך בשנים הבאות אחורנית. איפה אתם? ביזיון. מול הילדים שלהן, בהיריון, על ידי הבעלים שלהן, על ידי חברים שלהן, על ידי אלמונים, בדקירות, ביריות, בבית שלהן הן נרצחו, והעולם שותק. מדינת ישראל, איפה את? אני קוראת את השמות, שמעתי גם את חברי הכנסת מהדהדים פה את השמות, 22 נשים מכל המגזרים. ופה אנחנו צריכים לעמוד, לקרוא את השמות ולא לעשות? ולשבת בשקט ולשמוע גם על יוזמות חדשות, שרוצות לקחת אותנו אחורנית, איך ייתכן הדבר הזה? << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> אף אחד לא רוצה לקחת אחורנית. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> מאה אחוז, מיכל. נראה, ניתן לכם את הקרדיט, ניתן לך את הקרדיט. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> קדימה, לא אחורנית. לא כל האמת נמצאת אצלך. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> ואם אתם תעשו, וכל דבר, כולל חבר הכנסת שיושב לידך, ותעשו דברים - - << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> קוראים לו אבי מעוז. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> - - שיצאו כנגד, שיצאו נגד - - - << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> - - -מעוז. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> חבר הכנסת מעוז. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> אם אתם תעשו משהו שיפגע בכל מה שעשינו ונלחמנו - - << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> אפרת, אני פופוליסטית? << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> - - בכל אותן השנים האלה, כחלק ממדינת ישראל הציונית, היהודית והדמוקרטית – אוי ואבוי לכם – זה יהיה כתם עליכם, על ידכם ועל מצפונכם. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> אפרת, לא כל הצדק אצלך בידיים. אפשר לחשוב אחרת. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> יותר מ-200,000 נשים נפגעות מאלימות מדי שנה. אתם יודעים שרק רבע מהן מעיזות ללכת לרשויות? השאלה היא למה. למה? יש לזה הרבה מאוד סיבות. המאבק שלנו – ורק השנה עשינו כל כך הרבה צעדים כדי לתקן, כדי לקדם, דברים של שינוי, שלוקח להם זמן; התחלנו לעשות את הדברים האלה כחלק מהמאבק לביטחון, כחלק מהמאבק לשוויון – לא הסתיים. כמו שמראים הנתונים האלה, והטרגדיות הנוראיות האלה, על ילדים שהיום הגיעו לכנסת כי הם איבדו את אימא שלהם. למישהו יש ברירה שלא להמשיך את המאבק הזה, שלא לעשות הכול כדי להיות הבית של נפגעות האלימות? זו אלימות מכל הסוגים: פיזית, מילולית, מינית, כלכלית ורגשית. אי-אפשר, לאף אחד אסור לעמוד בשקט. גם אם הוא לא פועל, אם הוא שותק ויודע שקורים הדברים האלה – הוא שותף. כמו שגם ציינו חבריי לקואליציה שיוצאת, בכנסת ובממשלה האחרונה אנחנו קידמנו, ומפלגת העבודה קידמה, חקיקה מרחיקת לכת. מחוק הפיקוח האלקטרוני, שמשחרר את הנשים מהמחבוא במקלטים, שאותו קידם השר בר לב, דרך חוק החיסיון, הרחבת חוק סיוע לנפגעות עבירה לשמירת השימוש בערכות אונס, חוק למניעת אלימות כלכלית, ועד להקמת הקבינט לשוויון מגדרי שבראשו עמדה חברת הכנסת והשרה יושבת-ראש מפלגת העבודה מרב מיכאלי. הצלחנו להעביר החלטת ממשלה לקידום זכויות נפגעות ונפגעי עבירה - - << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> איפה - - - << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> - - כדי להקל ולהפוך את ההליך המשפטי ואת המענים הטיפוליים לכאלה שיתאימו לנפגעות ולנפגעים. כשאני שומעת שבימים האלה יש מי שמבקש לקבוע בחוק חוקים שמפלים בין גברים לנשים, למנוע מנשים להגיע לתפקידי לחימה בצה"ל – נשים שמוכנות למסור את נפשן, מוכנות למסור את חייהן עבורנו, עבור מדינת ישראל. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> ויש מי שמכנים עדיין, היום, בשנת 2022, נשים כ"מכונות כביסה", וכאלה שיוצאים נגד ארגוני הנשים – חברות בכנסת שמגיעות לכאן, לבית הזה, ויוצאות נגד ארגוני האנשים, שעושות עבודת קודש, בלתי נתפס. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> אפרת, אני לא מצליחה - - - רגע, הוא לא מגביל אותך בזמן. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> הלכה למעשה – מיכל, את מפריעה לי, אני מצטערת - - - << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> הוא לא מגביל אותך בזמן. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> את רוצה לדבר איתי אחר כך, בשמחה. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> אפרת, הוא לא מגביל אותך בזמן. אני רוצה - - - << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> הלכה למעשה, אנחנו מבטאים - - - << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> את אומרת דברים - - - << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> אני שומעת פה ביטוי של עמדות ששוללות מנשים את הזכות הטבעית - - << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> - - השוויונית, את הכבוד, את החירות; רצון ברור שאני שומעת כאן, בכנסת, לשוב ולשלוט בנשים כמו בימי קדם: לכי תעשי כביסה, לכי תיכנסי למטבח, לכי תעשי את כל הדברים האלה. אל תהיי בכנסת – יש מפלגות, כאן שכמובן לא רוצות נשים בפוליטיקה. מדאיג עוד יותר שאני שומעת נשים בכנסת הזו שתומכות בכל העמדות החשוכות האלה, מיכל. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> אפרת - - - << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> ובעוד אנחנו דאגנו לקבוע בהסכמים הקואליציוניים שוויון לנשים - - << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> זה פשוט בושה וחרפה מה שאת עושה פה. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> - - הממשלה המתגבשת נושאת את הדגל של הדרת נשים, מגבשת קואליציה עם נשים ספורות בלבד, מקדמת ערכים שמרניים ופוגעניים כלפי נשים. בפשטות, פשוט ויתרה על 50% ומשהו מאוכלוסיית ישראל. << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> 51%. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> 51%, תודה. בואו נודה בזה, הם לא באמת רוצים ולא באמת מכירים בשוויון לנשים, זה לא מעניין אתכם, מצטערת. אז נשים וגברים והציבור כולו, זה לא עוד קרב, זה לא עוד מאבק, זהו קרב על החיים. אנחנו, כאן, נהיה בשבילכם. אני בטוחה שגם בקואליציה המתהווה יהיו כאן אנשים שייקחו חלק במאבק הזה בשביל כולנו, לא רק בשביל הנשים, ואני קוראת לכולכם לקחת חלק במאבק הזה כי על כולנו בסוף האחריות. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. אחד הנאומים היותר-רציניים עם "אני מאשים". תודה רבה לך. בבקשה, חבר הכנסת מעוז. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לפתוח באנקדוטה קטנה. בפגישות המשא ומתן להקמת הממשלה שמתנהלות בשבועות האחרונים, שלחו כל מפלגות הקואליציה המתהווה רק גברים כנציגיהן. למה? מן הסתם כי זה מה שהתאים להם ולא מתוך שנאת נשים כלשהי, חלילה. סיעת נעם הייתה היחידה שעורכת דין ייצגה אותה בפגישות אלו, לא בגלל שהיא אישה אלא פשוט בגלל שחשבנו שהיא תייצג אותנו בצורה טובה ומועילה. אז אני מציע לכל הנשים, ובעיקר לדוברת שלפניי, ואולי גם לגברים שמצפים לשמוע אותי נואם כעת כדי להוציא מטעמים וכותרות מדבריי, לקחת כוס מים ולהקשיב בסבלנות עד הסוף. אפשר לשמוע גם דעות שונות משלכם, מותר להשמיע דעות שונות משלכם. אף אחד לא ילמד אותנו מה זה כבוד האישה. אנחנו גדלנו על ציווי חז"ל שהאיש חייב לאהוב את אשתו כגופו ולכבד אותה יותר מגופו. הלוואי על כל נשות העולם היחס שזכו לו נשות ישראל לאורך כל הדורות. בנוסף, ביחס לאלימות, מאבני היסוד של תורת ישראל הם דברי חז"ל: "המגביה ידו על חברו, אף על פי שלא הכהו נקרא רשע", ודברי הלל הזקן, שאמר לאותו הגר שהציווי: "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך" זו כל התורה כולה, כך שבוודאי איננו צריכים לשום הטפות מוסר על יחסינו כיהודים כלפי אלימות. המחבלים המתועבים שרצחו ביום רביעי שעבר בכניסה לירושלים את הנער אריה ואת טדסה, השם ייקום דמם, לא הכירו אותם ולא רצו לפגוע בהם באופן אישי. הם רצו לרצוח יהודים כפי שאחיהם רוצחים בנו מאז ראשית שיבת ציון. זו אלימות כנגד יהודים, והיא תופעה נרחבת ביותר. גם הרוצחים השפלים של מוחמד אבו ח'דיר לא הכירו אותו ולא רצו לפגוע בו באופן אישי, הם רצו לרצוח ערבי. זו אלימות כלפי הערבים, והיא תופעה שולית ביותר. << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> מה עם אלימות כלפי נשים? << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> כאשר – ביקשתי לשתות כוס מים ולהקשיב עד הסוף. כאשר איש רוצח את אשתו, רחמנא ליצלן, הוא לא מבקש לפגוע בנשים באופן כללי. הוא לא פוגע בסתם נשים ברחוב, והוא לא רוצח את השכנה שלו. יש פה מצב מזעזע של אלימות במשפחה שצריך לטפל בה. אבל אין לזה קשר למאבק המדומיין שיש מי שמנסים ליצור ולהעצים בין גברים לנשים, בדיוק כפי שאלימות של הורים כלפי ילדיהם היא לא חלק ממאבק כללי בין מבוגרים לילדים. מדינת ישראל היא אחת מהמדינות הבטוחות בעולם לנשים. בשנים 2016 עד - - - << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> טול קורה. פשוט לא יאומן. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> בשנים 2016 עד 2020 נרצחו בישראל 121 נשים, כלומר כ-24 מקרי רצח בשנה. 121 מקרים מזעזעים ונוראיים. כאשר בוחנים את פילוח הנרצחות לפי הדת שלהן מגלים שפחות מ-50% מהמקרים קרו בחברה היהודית, ולמעלה מ-50% קרו בחברה שאיננה יהודית, כלומר בעיקר בחברה הערבית. למעשי הרצח בחברה הערבית הומצא המושג המכובס רצח על חילול כבוד המשפחה. איזה עיוות והנדסת תודעה. איזו תפיסה תרבותית כלשהי יכולה להצדיק מעשי רצח כאלו, ועוד להציג אותם כמתקנים בעיה של חילול הכבוד המשפחתי? כאשר באים להתמודד עם בעיה אבל מסרבים להביט בה בעיניים פקוחות ולא מוכנים להגדיר אותה כמות שהיא – אין סיכוי לפתור אותה. בוודאי שאין סיכוי לפתור אותה אם נמשיך לפעול להעצמת מאבק מדומיין בין נשים לגברים. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> אין מאבק, אין מאבק. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> אני יודע שאין מאבק. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> במקום לנצל עכשיו את המקום שלך, במקום לקום ולגנות את הרצח, במקום - - - << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> תשמעי עד הסוף. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> במקום - - - << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> תשמעי עד הסוף. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> במקום לנצל את הכוח הזה כדי לעשות דברים חיוביים, זה מה שאתה עושה? לא חבל? לא חבל? אתה יכול למנוע עכשיו את הרצח הבא. אתה יכול למנוע אותו עכשיו. קח את הכוח. תמנע את הרצח הבא. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> את מוכנה לשמוע עד הסוף? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה, תודה. תרשו לדובר בבקשה להמשיך. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> אני רוצה למנוע את הרצח הבא לא פחות מכם, ואתם תקשיבו למי שחושב אחרת מכם. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> מקשיבים. מה אתה עושה? << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> יפה. הגיע הזמן. אני אגיד לך מה אני עושה. הגיע הזמן להפוך את היום הזה ליום מאבק באלימות בכלל. אלימות במשפחה ובכלל זה אלימות בין בני זוג ואלימות כלפי ילדים, אלימות בחברה הערבית, אלימות בכבישים ועוד. ולמקד את המאבק בכל אחד מסוגי האלימות במאפיינים המתאימים לו ובדרכים שבאמת יקדמו את תיקון המצב. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> התכחשות טוטלית. פשוט תתבייש. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. די. תני לו לסיים. תפיסת עולמו. מה נעשה? הלאה. בבקשה. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> מתוך אמונתנו בבורא עולם אנו מאמינים באדם. מאמינים בתא המשפחתי, מאמינים באומה שלנו ומאמינים בתיקון עולם במלכות שדי, בעזרת השם. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << נושא >> הודעה אישית של חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הודעה אישית, בבקשה, חברת הכנסת וולדיגר. מהצד. את יכולה גם מכאן. תיקלטי עם תמונתו של הרצל, זה לכבוד. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> אז כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, חבריי הנכבדים, אפרת, שרון, אני אישה, ואני אישה גאה, ואני אישה גאה באופוזיציה שיוצאת ושבעזרת השם תהיה קואליציה. יש לנו לא מעט נושאים שבהם אנחנו לא מסכימים כולנו – לא הקואליציה מול אופוזיציה וגם לא בתוך הקואליציה ואני בטוחה שגם לא בתוך האופוזיציה. ועדיין, הזלזול שלכם באחרים הוא פשוט מחפיר. זה שאת חושבת שרק בדרך שלך, אפרת, או שרון, אפשר להיאבק באלימות – זה בעיניי פסול. כי אוי ואבוי אם את חושבת שאני או אבי מעוז רוצים באלימות נגד נשים או באלימות בכלל, ואנחנו מעודדים את זה, בין בעשייה, בין באמירה - - - << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> מה עם שוויון? << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> היום הזה מדבר על אלימות נגד נשים, אז בואי נעזוב רגע את השוויון. להגיד לי או לרמוז שאנחנו בעד אלימות נגד נשים זה פשוט מחפיר. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> סליחה. אני חושבת שאם שאלת את אבי – ואני אענה לך לגביי – איך אפשר להילחם בזה, זה מתחיל בחינוך. זה מתחיל בלחנך אחד את השני ולא לחשוב שכל האמת היא רק אצלכם בידיים. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> יש עוד דרכים למאבק – בלכבד אחד את השני, בליצור חוסן, ולהגיד: רגע. מותר לכעוס, אבל רגע, צריך לדעת לאן לכוון את הכעס, לאן לכוון את הכאב, לאן לכוון את התסכול, ולא לחשוב שרק בדרך אחת אפשר למנוע את זה. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לכן בין אם אנשים הם נגד האיזוק או בעד האיזוק, זה לא פופוליזם אלא זה באמת אנשים – אני רוצה להאמין, אני מסיימת, אני מסיימת - - - << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת רייטן, רוצה הודעה אישית? << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני רוצה לסיים בכך שאני מאמינה שכל אחד מ-120 חברי הכנסת הגיע לפה בשליחות כדי לעשות דברים שהוא מאמין בהם, ורוצה לעשות את מדינת ישראל לטובה יותר. אני לא מזלזלת באף אחד. אני נותנת לכל אחד את הכבוד שמגיע לו ואני מצפה שכך גם אתם תפעלו. ואני מסיימת בעוד משפט אחד, למרות שאמרתי שזה האחרון. ישבתי פה ושמעתי את כל הנואמים. יכולתי בעיניים עצומות להגיד מי מהקואליציה היוצאת ומי מהאופוזיציה היוצאת. אלה בקואליציה היוצאת, הם אמרו דברים מאוד יפים, אבל אחר כך – כמה הצד השני הוא גרוע והוא לא ישפר והוא רק יחמיר. ומצד שני אלה שהיו באופוזיציה היוצאת ויהיו בקואליציה דיברו על אחדות, דיברו על כך שזה חוצה מגזרים, וגם שמאל וגם ימין רוצים להיאבק בדבר הזה. לכן אני מציעה, עצה שלי אליכן, חברות האופוזיציה היקרות לעתיד, תגלו קצת יותר הבנה וקצת יותר הכלה לשונה, וככה נעשה יותר טוב לעולם כולו. תודה. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> - - - לעצור את הנשים בצה"ל? ללכת נגד האיזוק האלקטרוני? למה להקשיב? מה את רוצה? << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << נושא >> ציון יום המאבק באלימות כלפי נשים << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> השרה מירב כהן, בבקשה, תסכם את העניין. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה, חברת הכנסת רייטן. יהיו עוד ויכוחים סוערים בנושא הזה. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> אני מחממת את הקול. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אה, זה בסדר. << דובר >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר >> טוב, יפה שנזכרנו לדבר על אחדות. הרבה זמן ניסינו לחתור לשם. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני עומדת כאן היום כשרה לשוויון חברתי הממונה על הרשות לקידום מעמד האישה, אבל בעיקר כאישה, אישה מודאגת. לפני מספר שנים, כשרק מוניתי להיות שרה בממשלת ישראל, באחת מישיבות הממשלה הראשונות שלי, שאלתי את ראש הממשלה דאז נתניהו, מדוע בקבינט הקורונה אין אפילו נציגה אישה אחת מתוך עשרת הנציגים. הוא אמר לי בחיוך: גם כשאני נוסע בשתיים בלילה ונאלץ לעצור ברמזור אדום למרות שאין אף מכונית אחרת על הכביש, אני לא תמיד חושב שזה הגיוני, אבל זה המצב. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נראה לי שהוא לא עצר ברמזור אדום. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> בגלל זה אין נשים בקבינט הקורונה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> רמזור אדום, ראש ממשלה? << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> ואז התחלתי להבין. הבנתי, שלא ממש מפריע למקבלי ההחלטות שנשים לא תהיינה סביב השולחן. התשובה הזאת היא נקודה אחת מבין שלל רגעים מעצבים בתקופת כהונתי כשרה לשוויון חברתי. עוד רגע כזה היה בסיור שערכתי בג'יסר א-זרקא, שם ביקרתי כדי ללמוד על פעילות המשרד בתחום של הפיתוח הכלכלי של החברה הערבית. לקח לי רגע להבין, אבל ברגע שראיתי זה הפך לדבר בולט ומטריד – בבתי הקפה בכלל לא יושבות נשים, כי אסור להן. עכשיו, הדברים קשורים אחד לשני. אמרו לי מה מקומן של נשים במרחב הציבורי, בכנסת, במדע, בעולם העבודה והעסקים, בתרבות, בפנאי, ואומר לכם מה מצבן גם במרחב הפרטי; אמרו לי כמה נשים יש בכנסת, בממשלה, במדע, בתקשורת, בעסקים, על בימות התרבות ובבתי הקפה, ואומר לכם עד כמה הן בטוחות ושוות בבית שלהן. בשנה הנוכחית נרצחו כבר 21 נשים וילדות במסגרת היחסים שלהן עם בני הזוג, הורים אחים – בתוך המשפחה, המקום שאמור להיות הבטוח והמגונן ביותר עבורן. כשנשים לא יכולות לבלות כמו הגברים, לא יכולות ללבוש מה שהן רוצות כמו הגברים, לא יכולות לעבוד כמו הגברים, וכשאין להן למי לפנות, אז אולי לא כל כך מפתיע שגברים מאפשרים לעצמם לנהוג כלפיהן באלימות ובזלזול. למעשה הכול קשור. כשנשים אינן שוות לגברים, כשהן אפילו לא חלק מהמרחב הציבורי, כשאין שום צורך באישה סביב שולחן מקבלי ההחלטות, אז אולי לא מפתיע שבשנת 2022 אנחנו לא מצליחים עדיין למגר את תופעת האלימות כלפי נשים. אני מאוד מוטרדת ממה שצפוי לנו – רק 29 נשים מתוך 120 חברי כנסת וחברות כנסת, ממשלה שתהיה כנראה כמעט בלי נשים, ממשלה ששוקלת להפוך את ההפרדה בין גברים לנשים באירועים ציבוריים לנורמה שהיא לגיטימית. במרחב הציבורי ההפרדה כשלעצמה היא אי-שוויון. אני לא מדברת על בית כנסת או על הבית, אלא על הפרהסיה המשותפת לכולנו. להפרדה עצמה יש אפקט פסיכולוגי, אפקט על הנפש של כל גבר או אישה, שמסומנים בגלל ההפרדה הזו קודם כול כגבר או אישה. אנחנו ממש מכניסים סוגיות של מיניות למקומות לא קשורים בכלל, למקומות של היום-יום. ההפרדה מעמיקה את הסטריאוטיפים ומנציחה פערים, ובסוף בואו נודה על האמת: השירותים הם אף פעם לא שוויוניים: עזרת הנשים בכותל היא 12 מטר, לעומת 48 שניתנו לגברים; כשיש הפרדה באוטובוס יש את מי שיושב מקדימה ויש את מי שיושבת מאחורה, וכשמפרידים בין גברים לנשים בפוליטיקה, זה תכלס אומר שיש מפלגות שיש בהן רק גברים. אני גאה לומר שהממשלה האחרונה עשתה הרבה מאוד כדי להילחם באלימות כלפי נשים. לשמחתי הייתה התגייסות של כלל משרדי הממשלה, באמת כל המשרדים שילבו כוחות, והיה שיתוף פעולה אמיתי שהרבה זמן לא נראה בממשלות ישראל בהליכים שכללו שיתוף ציבור ושיח עם ארגוני חברה אזרחית, ואני ממש כולי כולי תקווה שהממשלה הבאה תמשיך את המהלכים האלה. אני מבקשת רגע לפרט על העשייה הזו, שהייתה באמת תנופה אדירה. כמובן שאי-אפשר לפתור את הבעיה הזו בשנה וקצת, אבל הייתה תנופה אדירה של עשייה, וצריך להמשיך אותה. קודם כול התוכנית הממשלתית למאבק באלימות במשפחה, ובתוכה המאבק באלימות נגד נשים, שהתחילה בכלל בשנת 2016 והובלה על ידי משרד הרווחה, עם 12 משרדי ממשלה. אז מ-2016 ועד להקמת הממשלה הזו זה כל פעם ממש טיפ-טיפה תוקצב בקושי בסכום מצטבר של 50 מיליון שקלים. הממשלה הזו הביאה בבסיס התקציב 155 מיליון שקלים לתקציב הזה, ובנוסף משרד הרווחה הקצה 70 מיליון שקלים לתחום הפעילות של אלימות במשפחה ועוד 67 מיליון שקלים לכל הסוגיה של נפגעי תקיפה מינית. זאת אומרת, אם אני סוכמת את המספרים, בשנה הזו הבאנו להגדלת התקציבים בגידול של מאות אחוזים, ותוכננה הגדלה נוספת בדיוני התקציב של 2023, שלצערי התקציב הזה לא הגיע בגלל הבחירות. וכתוצאה מהגדלת המשאבים המאוד-משמעותית הזו התאפשרה באמת הרחבה של השירותים ופיתוח של מענים חדשים לעוד אוכלוסיות. אם אני מסכמת את זה במונחים של מספר אנשים שהצליחו לקבל שירות – שבעיניי זה הצלת נפשות – אז מאז הגדלת המשאבים יש עלייה של 22% במקבלי השירות. זה אומר פחות אנשים שהמתינו ולא קיבלו מענה. כיום 20,000 אנשים מקבלים שירות במרכזים למניעת אלימות, סדר גודל של 70% מתוכם נשים, 700 נשים במקלטים ומעל ל-1,000 ילדים. החזון שבעצם עמד בבסיס פיתוח המענים החדשים והרחבת השירותים עמד על שתי רגליים חשובות. העיקרון הראשון זה היפוך הפירמידה: במקום להוציא את הנשים מהבית שלהן, מהסביבה שמוכרת להן, אז בעצם הרעיון הוא להרחיק את מי שאלים מהחברה באמצעות אכיפה נוקשה, וגם באמצעות תוכניות לעידוד טיפול בגברים אלימים. ככה בעצם מאפשרים לנשים ולילדים להישאר בסביבה שלהם המוכרת, וזה רק הוגן. העיקרון השני שהנחה אותנו בעבודתנו זה מיקוד המשאבים, לקבל את השירותים בקהילה, שוב, כדי שנשים לא תיאלצנה לעזוב את ביתן ולעבור למקלט, שזו פגיעה מאוד קשה במשפחה. אז רשימת המענים כוללת באמת מגוון רחב של נושאים: קודם כול שיפור השירות – הוקצו 500 תקנים חדשים, שהובילו לביטול תורי ההמתנה במרכזים למניעת אלימות במשפחה; במקביל בוצעו פעולות להנגשת השירותים האלה לאוכלוסיות שונות מתרבויות שונות באזורים פריפריאליים; הוקמו מרכזי אלומה – נפתחו בעצם שני מרכזים חדשים מסוגם. אלה מרכזים שפועלים 24/7, שמי שנפגע מאלימות יכול להגיע וזה one stop shop – יש שם גם משטרה, גם משרד הבריאות, גם עובדת סוציאלית וגם השלטון המקומי, הכול במקום אחד. אז זה נפתח גם בעכו וגם בבית שמש, ובחודשים הקרובים ייפתחו עוד שניים נוספים, בבאר שבע ובראשון לציון. זו בשורה ממש ממש חשובה. הודק מאוד מאוד הקשר עם הארגונים וארגוני החברה האזרחית. אני יכולה להגיד שבאמת עבדנו בשיתוף פעולה מאוד גדול, וגם פרסמנו מבחני תמיכה כדי שהארגונים האלה יוכלו להמשיך לעבוד ביתר שאת, כי הם עושים עבודה מצילת חיים, והגדלנו את התמיכות גם בארגונים. בנושא המקלטים – בשנת 2022 נפתחו שני מקלטים חדשים לנשים וגם דירות הגנה לנשים, ובנוסף ייפתח מקלט לנשים בסיכון גבוה, שזה סיכון מתמשך לתקופות ארוכות יותר, וגם מקבצי דירות לנשים נפגעות אלימות במשפחה. בנוסף לזה, משרד הרווחה החל בפעילות להגדלת התעריפים, על מנת לתת טיפול טוב יותר לילדים שנמצאים במקלטים האלה. כל הזמן צריכים לזכור שזה לא רק הנשים, זה גם הילדים. כפי שציינתי, חלק מהפוקוס שלנו היה לראות איך נותנים טיפול גם לגברים האלימים, כי אחרת העבירות חוזרות על עצמן. אז נפתחו שתי דירות שמיועדות לגברים אלימים, במטרה לאפשר לנפגעות להישאר עם הילדים בסביבה המוכרת שלהן. בנוסף, נפתח הוסטל לשיקום של אסירים שישבו בכלא על אלימות במשפחה. ההוסטל הזה פועל בצפון הארץ. במקביל, משרד הרווחה השלים את ההיערכות שלו לטובת יישום חוק חיוב טיפול, שבעצם מחייב שכל גבר שהוציאו נגדו צו הגנה יגיע לעובד סוציאלי ויקבל טיפול. בנושא התקיפות המיניות, הממשלה הנוכחית הגדילה בצורה משמעותית בבסיס התקציב את המשאבים למאבק ולטיפול בנושא הזה, לרבות הקמה של חדרים אקוטיים, סיוע נפשי וכלכלי וביצוע הכשרות לזיהוי מוקדם ומניעה בקהילה. שמנו גם דגש מאוד גדול על הכשרות לאנשי מקצוע. משרד הרווחה מפעיל מערך הכשרות, שבו השתתפו בשנה האחרונה 500 עובדים סוציאליים ואנשי מקצוע שמטפלים גם באוכלוסיות שפגעו וגם באוכלוסיות שנפגעו. ההכשרות האלה וההשתלמויות האלה ניתנו לכל משרדי הממשלה השותפים, אם זה משרד המשפטים, ששם יש את השופטים ואת הקאדים ואת הרבנים ואת היועצים המשפטיים ואת הסיוע משפטי, אם זה למשטרה, אם זה למשרד הבט"פ, אם זה לעובדי מערכת הבריאות, החינוך, כדי שתהיה מודעות טובה יותר, כדי שהשירות יהיה טוב יותר. בנוסף, בנושא המחקר של התחום הזה של אלימות במשפחה, לראשונה מזה 20 שנה משרד הרווחה עורך מחקר למדידת היקף התופעה. אנחנו בעצם לא באמת יודעים מהו ההיקף, כי לא עוקבים אחרי זה. תבינו עד כמה אין תשתית עובדתית שעל בסיסה אפשר להתוות מדיניות. אז גם פה התחיל מחקר. נעשתה התקדמות גם בנושא הדיגיטציה והחדשנות, יצאו אל הפועל פרויקטים ייחודיים, אם זה למשל לעשות השמות של נשים שנפגעו בתחום האלימות במקומות עבודה. נעשתה עבודה ספציפית על תחום ההייטק יחד עם קרן רש"י וגוגל ובוגרי 8200, וגם יצאנו לדרך עם אפליקציה חכמה שמאפשרת לנפגעות להקפיץ בצורה דיסקרטית את חברת האבטחה והמשטרה – זה נעשה יחד עם פורום מיכל סלע – ובאמת עוד פרויקטים חדשניים. מוקד 118 הורחב מאוד, גם בשעות הפעילות וגם בשפות, והוא מאויש כל הזמן על ידי עובדים סוציאליים, ונעשתה עבודה כדי לשפר אותו. בחברה הערבית עשינו עבודה גדולה מאוד במסגרת תוכנית החומש: הוגדלו משמעותית התקציבים שמיועדים למאבק בתופעה הזו בחברה הערבית באמצעות תכנון והקמה של מקלטים ודירות מעבר ושירותים שמותאמים בשפה ולתרבות. באמת יש שם עוד כברת דרך אדירה לעשות, אבל השקענו בזה. תחום חדשני מאוד שפותח בשנה האחרונה זה תחום שנקרא "צדק מאחה". אני לא יודעת אם יצא לכם לשמוע על זה, אבל על בסיס ניסיון בין-לאומי נמצא שאם מפגישים בן פוגע לנפגעת בהליך שהוא מקביל להליך המשפטי – הוא לא בא להחליף אותו – ויוצרים שיח שבו הצד הפוגע שומע מה הוא עשה, והצד שנפגע לפעמים גם מקבל את הסליחה שהוא כל כך זקוק לה, זה גם עוזר לתהליך השיקום של הנפגעת וזה גם מוריד בצורה דרסטית את הסיכוי לחזרתיות של העבירה. אז התחלנו פיילוט גם בתחום החדשני הזה, והשקענו הרבה מאוד גם בקמפיינים ובהסברה כדי להעלות את המודעות, ושיותר אנשים יעזו לפנות ולהתלונן. גם בכנסת עברו חוקים חשובים ביותר. יש לנו על מה להתגאות בשנה הזו. קודם כול, ערכות האונס – עד לשנה הזו, אישה שעברה אונס, שמרו את ערכת האונס שלה רק לשלושה חודשים, ואם עד שהיא השתקמה מהאירוע המטלטל הזה היא החליטה בחלוף זמן שהיא רוצה להגיש תלונה, כבר לא היה לה בסיס עובדתי. לא הייתה לה יותר הערכה הזו שתוכיח שהיא אכן נאנסה, ולכן נמנע ממנה להגיש תלונה. אנחנו העברנו חקיקה שתחייב את המשטרה לשמור את הערכות הללו ל-50 שנה. זה נותן לנפגעות את החופש להשתקם, וכשהן חזקות – לבוא ולהגיש את התלונה. במשרד הבריאות תקצבנו ב-21 מיליון שקלים את מערך הטיפול הנפשי לאותן נפגעות. קידמנו חקיקה שנוגעת לזכויות של הנפגעות ולשיקום שלהן ולרווחה שלהן, אם אלו נפגעות שלא יהיו חייבות להעיד בנוכחות הפוגע. הרחבנו את ההגנה על החיסיון של הטיפול הנפשי. למשל, עד לכנסת הזו, הכנסת הקודמת למעשה, הפוגע, תוך כדי ההליך המשפטי, היה יכול לדרוש את התיק של הטיפול הנפשי של הנפגעת – זאת אומרת, לקחת את הסודות הכי גדולים שהיא סיפרה לפסיכולוג או לפסיכולוגית שלה ולעשות בזה שימוש נגדה – וככה פשוט הילכו אימים על נפגעות, ואנחנו עצרנו את זה. אמרנו: לא, זה שלה, זה פרטי שלה, ואף אחד לא ייגע לה בזה יותר. זה קרה בקדנציה שלנו. דאגנו לפיצוי כספי מיידי מטעם המדינה אחרי גזר הדין בעבירות מסוימות. במשרד לביטחון פנים הרחבנו את מחלקות המשפחה והמין במשטרה, הגדלנו את כוח האדם, פעלנו לחינוך מגדרי כבר מגילים צעירים כדי להשקיע בחינוך, שמלכתחילה נגדל דור שהוא פחות אלים. בקיצור, עשינו המון המון המון. אני יכולה להמשיך. אני חושבת שיש לנו במה להתגאות, אבל זה כמובן לא מספיק. אני חושבת שאנחנו מסיימים את הקדנציה הזו עם הרבה מאוד קבלות. אבל יש שלושה דברים שלא הספקנו לעשות, ואנחנו חייבים חייבים להשיג אותם עכשיו. אני כבר אומרת, אנחנו לא נהיה אופוזיציה כפי שהאופוזיציה היוצאת הייתה לנו. אנחנו קיבלנו אופוזיציה שהיא אופוזיציה למדינה ולא לממשלה, אופוזיציה לא עניינית. כמו שהם כינו את זה: אין כאבי בטן. מבחינתם, לעצור הכול גם אם זו לא טובת המדינה. אין כאבי בטן גם כשמדובר באלימות כלפי נשים. וזה מה שקרה. אנחנו לא נעשה את זה, אנחנו נהיה ענייניים. אנחנו נהיה לטובת מדינת ישראל. אנחנו לא נעשה פוליטיקה על החיים של אנשים. ויש שלושה דברים קריטיים שאנחנו חייבים לקדם: האחד זה הפיקוח האלקטרוני על גברים אלימים שיש נגדם צו הרחקה. אין לנו דרך לוודא שגבר אלים שישב בכלא, שרוצה לרצוח את אשתו, לא יתקרב אליה. אין לנו דרך לוודא שזה לא יקרה בלי אותו איזוק אלקטרוני. אנחנו חייבים לשים את הפוליטיקה בצד ולהעביר את זה. אני אומרת את זה כחברת אופוזיציה. חייבים להעביר את זה. הדבר השני זה החקיקה בנושא אלימות כלכלית. היום אלימות כלכלית היא לא עבירה בספר החוקים, ואם גבר לוקח את המשכורת של האישה ורושם עליה את כל החובות שלו ומאיים עליה שאסור לה לקנות והיא צריכה לדווח לו, ואין לה שום חירות לנהל את חייה גם אם היא עובדת וזאת המשכורת שלה, אז א. זו פגיעה נוראית; ב. זה תמיד הצעד הראשון לפני אלימות פיזית. אנחנו חייבים לחוקק את זה כדי להציל נפשות של נשים. הנושא השלישי זה החתימה על אמנת איסטנבול. זו פשוט בושה שמדינת ישראל לא הצטרפה לאמנה הזו. הטיעונים שמנגד הם טיעונים לא ענייניים. אין בזה שום סכנה לריבונותה של מדינת ישראל, יש פה רק אמירה חדה וחותכת שאנחנו נעשה הכול על מנת להגן על נשים וילדות וילדים במדינת ישראל. אנחנו חייבים לעשות את זה. אני מבטיחה שאנחנו נהיה ענייניים, ואני אמשיך להילחם מכל מקום שבו אהיה למען שלומן של נשים, למען שוויון של נשים. ורק תזכרו שבסוף כל הדברים קשורים אחד לשני: אם אנחנו מתייחסים לנשים כיצור אנושי שהוא לא שווה לגב; והוא לא יכול להסתובב במקומות מסוימים והוא לא יכול לעבוד במקומות מסוימים, אז בסוף אנחנו גם נקבל תוצאה עגומה – שמתייחסים לנשים כלא שוות גם בבית שלהן. האלימות והפגיעה בנשים במרחב הציבורי קשורים אחד לשני, ולא צריך להקל בזה ראש. אז אני אמשיך לפעול בכל מקום שבו אהיה למען השוויון של נשים ולמען הביטחון האישי שלהן, שאין דבר בסיסי מזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. אני גאה מאוד על העשייה הבאמת-רחבה של המשרד הזה, שהוא היה קטן, ואת באומץ רב ובעבודה קשה הרחבת את העשייה שלו, אז ברכות. אני חושב שבשנה האחרונה אשתי נורית גררה אותי כמעט לכל המקלטים ולדירות המעבר, והרחקנו עד ללונדון לביקור במקלט לנשים מוכות. נורית מובילה איזשהו מהלך של מנטוריות, של הכנת מנטוריות של ליווי נשים לאחר שחרורן מהמקלט או מדירת המעבר. << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << קריאה >> אבודות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חלקן מנותקות מהחיים. << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << קריאה >> הן אבודות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הן אבודות, ולכן המנטוריות, שמוכשרות לטובת העניין הזה, ילוו אותן במשך שנה – מלפתוח חשבון בנק ועד ללשכור דירה ועד ללרשום את הילדים בבית הספר. אנחנו מאוד מאוד גאים על העשייה הזו. ואני מאוד מקווה שבממשלה הבאה לא יעצרו בצורה כזו או אחרת, אלא זה מהלך חברתי יוצא מהכלל. משרדך נתן לזה תמיכה. אז קודם כול, תודה רבה לך על כל העשייה, ראוי להתבשם בה אפילו, ושיהיה בהצלחה. תודה רבה לכולם. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, ה' בכסלו התשפ"ג, 29 בנובמבר 2022, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 19:18. << סיום >>