דברי הכנסת

תוכן העניינים דברי יושבת-ראש הכנסת בפתיחת המושב הרביעי 2 מזכיר הכנסת איל ינון: 2 היו"ר דליה איציק: 2 דברי נשיא המדינה בפתיחת המושב הרביעי 5 נשיא המדינה שמעון פרס: 5 הודעת ראש הממשלה על פעילות הממשלה בתקופה שחלפה ועל תוכניותיה למושב הקרוב 10 ראש הממשלה אהוד אולמרט: 10 בנימין נתניהו (הליכוד): 12 יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): 21 רונית תירוש (קדימה): 24 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 26 סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 26 הודעת ראש הממשלה על פעילות הממשלה בתקופה שחלפה ועל תוכניותיה למושב הקרוב 28 קולט אביטל (העבודה-מימד): 29 יעקב מרגי (ש"ס): 31 אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): 33 אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 35 יצחק זיו (גיל): 37 אברהם רביץ (יהדות התורה): 38 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 41 סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 41 הודעת ראש הממשלה על פעילות הממשלה בתקופה שחלפה ועל תוכניותיה למושב הקרוב 42 חיים אורון (מרצ): 42 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 45 מוחמד ברכה (חד"ש): 47 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 48 סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): 50 יצחק גלנטי (גיל): 51 חנא סוייד (חד"ש): 53 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 55 יואל חסון (קדימה): 60 דברי הכנסת א / מושב רביעי / ישיבות רס"ט–רע"א / כ"ח–ל' בתשרי התשס"ט / 27–29 באוקטובר 2008 / 1 חוברת א' ישיבה רס"ט הישיבה המאתיים-ושישים-ותשע של הכנסת השבע-עשרה יום שני, כ"ח בתשרי התשס"ט (27 באוקטובר 2008) ירושלים, הכנסת, שעה 16:10 דברי יושבת-ראש הכנסת בפתיחת המושב הרביעי מזכיר הכנסת איל ינון: חברי הכנסת והקהל מתבקשים לקום. כבוד הנשיא! (חברי הכנסת מקדמים בקימה את פני נשיא המדינה.) היו"ר דליה איציק: הנני מתכבדת לפתוח את המושב הרביעי של הכנסת השבע-עשרה. היום יום שני, כ"ח בתשרי, 27 באוקטובר 2008. כבוד נשיא המדינה שמעון פרס, אדוני ראש הממשלה אהוד אולמרט, נשיאת בית-המשפט העליון הגברת דורית בייניש, שרי הממשלה, ראש האופוזיציה חבר הכנסת בנימין נתניהו, חברי הכנסת בהווה ובעבר, מבקר המדינה השופט מיכה לינדנשטראוס, ראשי הנציגויות הזרות, ראשי העדות הדתיות בישראל, אביבה ונועם שליט, אורחים נכבדים, אזרחי ישראל, לקראת הישיבה החגיגית היום, אשר פותחת את המושב הרביעי של הכנסת השבע-עשרה, מצאתי את עצמי כותבת שלושה נאומים שונים. הנאום המקורי הוכן עוד בטרם התרחשו ההתפתחויות הפוליטיות האחרונות. בנאום זה קיוויתי לאחל לכם, חברי הכנסת, הצלחה ועבודה פרלמנטרית פורייה. רציתי לספר לכם על תוכניותי להמשיך ולקדם את הרפורמה הפרלמנטרית. רציתי לספר לכם, בין היתר, על כוונתי להביא לצמצום מספרן של הצעות החוק הפרטיות המונחות על שולחן הכנסת, שכיום אין לו אח ורע בפרלמנטים אחרים בעולם. רציתי לומר לכם כי במושב הקרוב בכוונתי להביא לאישור את כללי האתיקה החדשים לחברי הכנסת, שעליהם שקדה ועדת הכנסת במהלך המושב האחרון. תכננתי לבשר לכם על תוכנית חדשה לחיזוק הקשר בין חברי הכנסת לבין הציבור, ועוד. את הנאום השני הכנתי למקרה שבישיבה זו תושבע ממשלה חדשה, הממשלה ה-32 ב-60 שנות קיומה של המדינה. אדוני ראש הממשלה, תסלח לי, אני מבקשת את הקשבתך. את הנאום השלישי במספר כתבתי אתמול, לאחר שנודע כי הניסיונות להרכבת הממשלה לא צלחו וכי ישיבת פתיחה זו היא, ככל הנראה, אקורד הסיום של הכנסת השבע-עשרה. חברי הכנסת, שלושת הנאומים שהכנתי לקראת ישיבה זו הם הראי של הזירה הפוליטית שבה אנו חיים. הם מבטאים, למרבה הצער, את חוסר היציבות השלטונית ואת העדר המשילות שישראל סובלת מהם בשנים האחרונות. אני משוכנעת כי אזרחי ישראל מכל השכבות ומכל הרבדים רוצים לראות מערכת שלטונית אחרת. אזרחי ישראל רוצים להקנות לממשלה, לכל ממשלה שלא תהיה, את הכוח למשול. הם רוצים שהכנסת תעניק לממשלה בסיס רחב ואיתן שעליו היא יכולה להישען, במקום ממשלה שברירית וכנסת שסועה. הם רוצים ממשלה איכותית, סמכותית ויוזמת. הם רוצים כנסת איתנה. הכול יודעים כי מאז כינונה של הכנסת השבע-עשרה לא חדלתי מלקרוא להקמתה של ממשלת אחדות לאומית וגם מלפעול להקמתה. אינני מדברת רק בשמי. אינני לבד. אני יודעת בביטחון כי זהו רצונם של אזרחי ישראל. עשיתי זאת גם כשלך, אדוני ראש הממשלה, זה לא היה נוח. עשיתי זאת גם כשלך, אדוני ראש האופוזיציה, זה לא היה נוח. קריאה זו לא נבעה מרצון ליצור מציאות מזויפת ומלאכותית של הרמוניה ואחדות דעים. אני מספיק מנוסה; לא מאתמול אני בפוליטיקה הישראלית, ואף היתה לי הזכות לשמש כשרה בממשלת אחדות. מעולם לא השליתי את עצמי. בממשלות אחדות בעבר היו ויכוחים, לפעמים סוערים ונוקבים, מחלוקות ויריבויות, אולם בשיטת הממשל הקיימת ובמציאות הישראלית קשה ליצור משילות אפקטיבית ללא ממשלת אחדות. קל וחומר בתקופה זו, שבה עלינו להתמודד עם סכנה קיומית – כן, סכנה קיומית – שמציבה בפנינו אירן ועם משבר כלכלי עולמי שסוחף את העולם, ומיתון כלכלי מאיים שנמצא על מפתן ביתנו. היה לי קל יותר והייתי מתנחמת אילו ידעתי כי פערים אידיאולוגיים עמוקים הם שמפרידים בין חלקיו המרכזיים של הבית הזה והם אלה שמנעו את הקמת הממשלה היום. לצערי, לא כך הם פני הדברים, ואני משתוממת לעתים על הפער שבין הדיבורים בחדרי חדרים, בעיקר בחדרי שלי, על הסכנות הרובצות לפתח המדינה, על הסיכויים והסיכונים, לבין העדר היכולת שלנו להתגבר על הפוליטיקה השגרתית והיומיומית. הרי ממילא כל המועמדים מתהדרים בכוונותיהם לנסות ולהרכיב ממשלת אחדות לאומית לאחר הבחירות. אז מה יקרה אחרי הבחירות? אין לי אלא לסכם בעצב ולומר כי אחריות לא גילינו פה. נכון שאתמול אמר נשיא המדינה כי ממלאת-מקום ראש הממשלה ושרת החוץ, שעליה הוטל התפקיד להרכיב ממשלה, "שמרה על הגינותה ועל עקרונותיה, וגם הטתה אוזן לצרכים של אחרים, כפי שצריך" – כך אמרת אתמול. אך חבל שלא היה בכך די. אולם עתה יש לכולנו הזדמנות לגלות אחריות. תקופת הבחירות מזמנת לנו אתגרים לא פשוטים. בתקופה זו, תקופת בחירות, אנו נגררים להתבטאויות ולמעשים כאילו אין מחר. אל לנו להידרדר להשתלחויות פרועות ולהסתה איש כנגד רעהו, ואל לנו לכבול את ידיהן של הכנסת הבאה ושל הממשלה הבאה ביוזמות חקיקה חסרות אחריות, גם אם הן מזכות אותנו במחיאות כפיים לרגע. בסופו של יום הציבור יעריך את מי שידע שלא לנצל ניצול ציני את המצב הפוליטי שאליו נקלענו. לכן בדעתי לפתוח בהתייעצויות עם ראשי הסיעות בדבר אופן ההתנהלות בכנסת בתקופה זו ובדבר מועד פגרת הבחירות. חברי הכנסת, אף שעומדים אנו ככל הנראה בפני פיזור, לא ניתן להתעלם מתופעות חברתיות קשות שפוקדות אותנו בעת האחרונה. הלב נשבר נוכח הזוועה. משפחה נכחדת, והרוצח כנראה אינו אלא אבי המשפחה. במקרה טרגי אחר, שחשבנו אותו לשיא, נכדה קטנה ואומללה נרצחה בידי סבה. אמהות שמטביעות ילדיהן, נהגים שיכורים הדורסים ונמלטים מזירת התאונה ומשאירים את קורבנותיהם מדממים למוות. וזעקה מהדהדת באוויר: למה? פעם, כשהיינו קוראים על התרחשותן של טרגדיות כאלה, תמיד זה היה נראה במדינות זרות ורחוקות שנראו לנו עלומות. איך זה קורה לנו? האם אנחנו יכולים להשלים עם כך והאם מותר לנו להסיר את הנושא מסדר-היום הלאומי? יש תחושה ציבורית, שאני שותפה לה, שהתפרים בחברה שלנו נפרמים. קרוב ל-7.5 מיליוני אנשים מסתכלים על הבית הזה ובוודאי שואלים מדוע במקום לעסוק בפתרון הבעיות ואיחוי הקרעים, אנחנו עסוקים בתמרונים ובתרחישים פוליטיים. אדוני ראש הממשלה, אדוני ראש האופוזיציה, אדוני שר הביטחון, חברי חברי הכנסת, לפחות בנושא אחד אני מקווה שנצליח להגיע לאחדות לאומית. לפני כחודש חגגנו את ראש השנה, ראש השנה השלישי שבו גלעד שליט אינו יושב סביב שולחן החג. אביבה ונועם היקרים, משפחת שליט, היום הייתם בחדרי, אני יודעת כמה אתם חוששים מהבחירות הללו, כי אתם אומרים: מי בכלל יזכור את הבן שלנו בתקופה הזאת. לפעמים נדמה כי שנות אור חלפו מאז נחטף גלעד, והוא עדיין בידי שוביו. לבנו אתכם בסבל הנורא שאתם עוברים. מציאות הרשע שגלעד חי בה קשה לכולנו. המחויבות המוסרית שלנו היא לא לשקוט ולא לנוח ולעשות הכול כדי להשיב את גלעד אל חיק משפחתו שממתינה לו בדאגה ובגעגועים שמתעצמים מיום ליום. אני יודעת, אדוני ראש הממשלה, כמה אכפת לך, כמה פעמים דיברת אתי בחדרי על זה. אני פונה אליך, בחודשים הקרובים, עד לבחירות, אתה ממשיך לכהן כראש ממשלה לכל דבר ועניין. מוקדם עדיין לסכם את תקופת כהונתך רבת הפעלים, אנחנו עוד נמצא הזדמנות ראויה לכך, אבל אני מבקשת שתזכור, שהממשלה תזכור, שהאחריות להשבתו של גלעד הביתה ממשיכה לרבוץ על הממשלה שלך גם בתקופה הזאת. אני קוראת לך ולשר הביטחון לעשות כל שניתן על מנת להגיע לעסקה להשבתו של גלעד, וגם לך, אדוני ראש האופוזיציה, לשתף פעולה בעניין הזה. אני מאמינה כי לפחות בעניין זה של פיקוח נפש ושל הצלת חיים תזכה לתמיכה רחבה מכל חלקי הבית. אני מבקשת לחתום את דברי בתפילה לשלום המדינה: אבינו שבשמים, צור ישראל וגואלו, ברך את מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו. הגן עליה באברת חסדך, ופרוס עליה סוכת שלומך, ושלח אורך ואמיתך לראשיה, שריה ויועציה ותקנם בעצה טובה מלפניך. חזק את ידי מגיני ארץ קודשנו, והנחילם, אלוהינו, ישועה ועטרת ניצחון תעטרם. ונתת שלום בארץ ושמחת עולם ליושביה. דברי נשיא המדינה בפתיחת המושב הרביעי היו"ר דליה איציק: כבוד נשיא המדינה, בבקשה. נשיא המדינה שמעון פרס: אדוני ראש הממשלה מר אהוד אולמרט, יושבת-ראש הכנסת הגברת דליה איציק, נשיאת בית-המשפט העליון הגברת דורית בייניש, ראש האופוזיציה מר בנימין נתניהו, מבקר המדינה, שרים, חברי הכנסת, הקורפוס הדיפלומטי, משפחת שליט, אורחים יקרים, נכבדי, ממלאת-מקום ראש הממשלה ושרת החוץ, חברת הכנסת ציפי לבני, הודיעה לי אתמול כי לא הצליחה להקים ממשלה חדשה. מאז הודעתה קיימתי התייעצויות עם כל סיעות הבית, ומהן עולה כי אין בכנסת הנוכחית רוב להקמת ממשלה. הודעה על כך מסרתי לפני רגעים מספר, כמתחייב בחוק, ליושבת-ראש הכנסת. חברי הכנסת, מושב כנסת זה נפתח על רקע זעזועים פנימיים וחיצוניים המעוררים דאגה רבה בלבו של כל אזרח. התהליך הקשה שבסופו נקטעו ימיה של הממשלה מעורר סימני שאלה הטורדים כל בית בישראל. הביטחון בתפקודם של מוסדות השלטון נחלש. ועוד יותר נפגע אמון הציבור בנבחריו. אסור שאמת לא נעימה זו תוסתר ותידחק מסדר-יומנו. זו שעה שבה כנסת ישראל והמערכת הפוליטית חייבות לערוך חשבון נפש נוקב. לעולם לא מאוחר לתקן. ההתפתחות הבין-לאומית והמגמות הרוחשות באזורנו מציבות בפני ישראל אתגרים מורכבים ואפילו קיומיים. אסור שנתייצב מול המבחנים הקשים הללו כאשר חוסננו הפנימי רופף. אין לזה הצדקה. בימים הקרובים תיכנס ישראל אל מערכת בחירות מכרעת. זו שעת המבחן הראשונה והמיידית המוצבת בפניכם, חברי הכנסת, נבחרי העם. בכוחכם להפוך את מערכת הבחירות לנקודת מפנה, אשר תאותת כי פניה של המערכת הפוליטית לשיקום ולהבראה. בידכם לנהל מאבק פוליטי, לגיטימי ומכובד, שאינו נגרר לאלימות מילולית, אינו הופך לשנאת אחים, אינו מתפתה לתעמולה נלוזה. בידכם להציג בפני הציבור את הדילמות הגדולות, האמיתיות, שלפנינו ולשכנע כי דרככם נכונה יותר מעמדת מפלגה אחרת. הבחירה היא בחזון, ההכרעה היא בדרך. נהלו דיון ענייני, הוגן, נקי. אל נא תניחו שססמה פשטנית תקנה את לבו של הציבור. המזלזל בתבונתו של הציבור סופו שהציבור יזלזל בו. לתקשורת הישראלית תפקיד נכבד בתהליך הדמוקרטי. כדי שתוכל לבצע בהצלחה את תפקידה, יש להבטיח לעיתונות את חופש הביטוי. אבל גם על התקשורת להימנע מהתגייסות חד-צדדית וצרה. מותר לדרוש מן התקשורת לתרום לאיכותה של מערכת הבחירות, בכך שתקפיד לתבוע מן המועמדים להציג את עמדותיהם בנושאים האמיתיים שעל סדר-יומנו ולדווח עליהם בהוגנות. לא די בקטילת רעיונותיו של היריב. צריך להציג את האלטרנטיבה הרעיונית ולבססה בנימוקים של ממש. ייחודה של ישראל מצוי בתהליך הפוליטי, הדמוקרטי והחופשי שמתנהל בה. ככל שיצא שם רע לפוליטיקה הישראלית, כן נדחה את הדור הצעיר ממעורבות פוליטית וייווצר חלל ריק באיכות הממשלה וסכנה לעצם השיטה הדמוקרטית. אני קורא לדור הצעיר לראות במעורבות הפוליטית אתגר רב חשיבות לשירות המדינה. אל נא תירתעו מן החיים הפוליטיים. זו המסגרת שבה נופלות ההכרעות האמיתיות ובה תוכלו אתם להביא לשינויים אמיתיים בכל אורחות חיינו. הטובות והטובים שבקרב צעירינו יכולים ליצור את ההבדל הרצוי אם יצטרפו אל החיים הפוליטיים, כדי להשביחם כראוי. אנו חייבים לעודד את הצעירים שלא להירתע מן החיים הפוליטיים. אנו חייבים לפתוח בפניהם את כל הדלתות. ככל שתעלה איכות הפוליטיקה הישראלית, כן יעלו טיב ההחלטות שתתקבלנה ואיכות השלטון. חברי הכנסת, מערכת הבחירות שלפנינו מציבה בפניכם סוגיות כבדות ויהיה עליכם לתת תשובות אמת משכנעות. ברשותכם, אציג בפניכם, כפי שאני רואה את זה, חמש שאלות הנראות ראויות להידון באופן מעמיק במהלך מערכת הבחירות. שאלה ראשונה: כיצד נבטיח את ביטחון ישראל נוכח מגוון האיומים המופנים כלפינו? שנית: כיצד נביא לסופו את הסכסוך הישראלי-הערבי ונעניק שלום לעמנו? שלישית: כיצד נוביל לשגשוג כלכלי תוך שמירת צדק חברתי? כיצד נשמור על הסולידריות הפנימית והחוסן של החברה הישראלית, על שלטון החוק, על שילוב המיעוטים ועל תקינות הממשלה? ולבסוף: כיצד נטפח את עתידה של ישראל – את הדור הצעיר שלנו? לעניות דעתי, רצוי שכל מפלגה פוליטית תתייחס בבחירות אלה לשאלות יסוד אלה. השאלה הראשונה עוסקת בביטחון ישראל: המזרח התיכון רוחש תהליכים מסוכנים, כמו חתירתה של אירן לפתח נשק גרעיני, לייצר טילים לטווחים ארוכים וקצרים, האיום שמציב האסלאם הקיצוני והטרור האכזר שהוא מפעיל. ישראל חייבת להיות חזקה, ואם נגזר עלינו להילחם, ישראל צריכה להיות מסוגלת לנצח כל אויב. עלינו להתאים את יכולתנו למגוון האתגרים המתפתחים מולנו, סימטריים וא-סימטריים ככל שיהיו. עלינו גם להבין כי הביטחון הלאומי אינו נמדד רק במטוסים ובטנקים; הוא מושפע מן הממד האישי, האנושי – מאיכות הלוחמים, מן החוסן והגיבוי של החברה, מהיכולת להגיע לשיתוף פעולה עם ידידים וגם עם אויבים לשעבר. השלום הוא מרכיב משמעותי ביותר במשוואת הביטחון הישראלי. השאלה השנייה ממוקדת בהשגת השלום הנכסף. ישראל התקדמה בערוצי המשא-ומתן שהיא מנהלת עם הפלסטינים ועם הסורים. השאלות שעל הפרק הן גורליות, ולכולנו ברור שמחיר השלום יקר וכואב ומלא ייסורים. עלינו להטות אוזן לקולות הבאים ממדינות ערב והעולם המוסלמי, הקוראים לשים קץ לסכסוך במזרח התיכון ולהגיע לשלום. יוזמת השלום הערבית מ-2002 שמה קץ לאחדות הערבית ששררה סביב מדיניות חרטום של הליגה הערבית, כלומר מדיניות של לא הכרה, לא משא-ומתן ולא שלום. התשובה הערבית עתה היא "כן" – גם לשלום עם ישראל. אין להתעלם מן השינוי החיובי, אפילו אם איננו מקבלים את כל הסעיפים בנוסח שהם פרסמו. ראוי לבחון כיצד אפשר לשלב את כלל העולם הערבי בתהליך שלום כולל, כדי שתהליך זה יהיה אמין ומחוזק יותר. המחיר של הסכם כולל, בסיכומו, לא יהיה גדול מהמחיר שישראל כבר שילמה או הסכימה לשלם במשא-ומתן עם כל מדינה לחוד, אבל לתמורה הכוללת יהיה ערך נוסף ורב – סוף הסכסוך במזרח התיכון כולו, ויחסים נורמליים עם כלל מדינות ערב. בפגישות שקיימתי עם מנהיגים ערבים ומוסלמים מצאתי שרובם המכריע אינם מוכנים להיכנע לניסיון האימפריאליסטי של אחמדינג'אד להשתלט, בשם הדת, על כל המזרח התיכון, ולהכפיף את מדיניותם להוראות שתגענה מהאייטולות בטהרן. החזון של שלטון מוחלט של קבוצה דתית קטנה המנופפת בטילים ובנשק גרעיני ויוצרת מרכזי טרור ומרי הוא אסון למזרח התיכון כולו, על כל תושביו, בלא הבדל דת ולאום. שלטון פנאטי באירן הוא סכנה לעולם כולו. הנשיא מובארק, כמו מנהיגים ערבים אחרים, גם כאלה שאין לנו יחסים דיפלומטיים עם מדינותיהם, אמרו לי שאינם רואים עוד טעם או תוחלת במלחמה או בטרור, וכי הזמן בשל להסכם כולל במזרח התיכון. "הסכם שיושג ביניכם ובין הפלסטינים יהיה היסוד להסכם כולל עם כולנו", אמר לי נשיא מצרים. ממשלות בישראל, כמקובל במשטרים דמוקרטיים, יכולות להתחלף, אך הרצון בשלום משותף לכולנו, והתהליך חייב להימשך. מעולם, וודאי שלא במשך מאות שנות סכסוך, לא היינו כה קרובים לשלום כפי שאנחנו היום. לא הכול כבר נפתר, אבל אפשרויות חדשות נפתחו. שעת האמת של הכרעה לאומית בסוגיות הכבדות מתקרבת. השאלה השלישית נוגעת בסוגיה הכלכלית-החברתית. עלינו לבחור בדרך כלכלית וחברתית ברורה, במיוחד לנוכח המשבר החמור המתחולל בעולם. המשק הישראלי הרשים את העולם ביכולתו הטכנולוגית הבלתי-רגילה, בניהולו הפיננסי שלא הרשה לדהור באופן פראי, ללא נורמות ובלא מעצורים. חברי הכנסת, ישראל איננה "ביזנס". ישראל היתה וחייבת להיות מדינה ערכית, ועל כן, עם חופש היוזמה הכלכלית צריך לקיים גם סולידריות חברתית. אדרבה, ככל שנתגבר על הפערים הכלכליים והחברתיים שלנו המשק יצמח והחברה תתלכד. אסור ששיקולי רווח של מעטים ידחו את צורכי הרווחה של הרבים. מגיע שכר על יכולת יוצרת, אבל לא מגיע עונש לנפגעים מהפערים שנוצרו על-ידינו. שליש מהאוכלוסייה בישראל אינם מועסקים בעבודה המכניסה כראוי. שני-שלישים משטחה של המדינה לא פותחו כראוי, ומחצית הדור הצעיר אינם זוכים לחינוך הראוי לשמו. אינני מאמין בעוני ממוצע. יש רבים שהם עניים מאוד ומעטים שהם עשירים מאוד. אין בין אלה לאלה ממוצע, אלא פער. שליש האוכלוסייה שאינם מועסקים כראוי הם רובם אוכלוסייה דתית ואזרחים שאינם יהודים. אין הצדקה לכך שבני-ברק תהא הענייה בערי המרכז ונצרת תהא הענייה בערי הצפון. צריך לאפשר לאוכלוסייה הדתית לעבוד ולהתפלל כאחד. לעם היהודי לא רק השבת קדושה, אלא גם ששת ימי השבוע שנועדו לעבודה. אין כורח שהתעסוקה המודרנית תפגע באורח החיים של נשים וגברים דתיים. באוכלוסייה זו טמון פוטנציאל רוחני ומדעי שעשוי לתרום רבות למדינה ולשפר את רמת חייהם כך שלא יהיו זקוקים למענקים כלל. השאלה הרביעית עניינה הסולידריות הפנימית והחוזק של מערכת החוק והשלטון. אזרחי ישראל חשו סלידה עמוקה לנוכח ההשתלחות המאיימת והמסיתה של קבוצה קטנה מתושבי קריית-ארבע כלפי חיילי צבא-הגנה לישראל ומפקדיו. אני משוכנע שהבית הזה כולו מלוכד בגינוי תופעה קשה זו המאיימת על שלטון החוק ועל חוסנה של החברה. צה"ל, המשטרה, השב"כ – כל אלה עושים עבודת קודש מתוך סיכון חיים כדי לשמור על ביטחון המדינה ואזרחיה, ועלינו להיות מאוחדים בהערכה ובהוקרה לאנשי כוחות הביטחון שלנו. מצוות פדיון שבויים היא עיקרון בסיסי, המבטא את הסולידריות החברתית של עמנו. אני משוכנע כי כל ממשלה בישראל תעשה את כל שבידה להחזרת גלעד שליט, הנמצא בשבי בעזה, ולפתרון בעיית כל נעדרי צה"ל במערכות ישראל. חברה החפצה לשמור על אחדותה אינה יכולה להשלים עם האפליה הכלכלית שקיימת במגזר הלא-יהודי. אפשר לבנות פארקים תעשייתיים וחממות טכנולוגיות בגליל, במשולש, בנגב, גם לאוכלוסייה הערבית, הדרוזית והבדואית. לבני המיעוטים אזרחי ישראל יש מלוא הפוטנציאל הדרוש להשתלב באופן שוויוני בחברה הישראלית ולצמוח לפי קווי מיתאר מודרניים, בלי שתיפגע זכותם לקיים את דתם. החוסן שלנו כחברה סולידרית, חפצת חיים וגאה מחייב, לדעתי, מנהיגות המציבה חזון מלהיב הבנוי על יעדים לאומיים גדולים שיש בהם כדי להצית את דמיון העם. פיתוח הנגב והגליל הוא דוגמה לכך. הפיתוח החל, אבל נדרש ביצוע בקצב נמרץ יותר. אם יוקצו המשאבים הנדרשים נדע נגב שיהווה מהדורה חדשה לישראל, מרכז למחקר ופיתוח בקנה-מידה עולמי, שיוכל להתמקד בשני הנושאים הבוערים של ימינו: אנרגיה אלטרנטיבית וייצור מים בשיטות חדשות. הגליל יכול להיות מרכז רפואי ממדרגה ראשונה, ויופיו הירוק ואתריו העתיקים עשויים למשוך תיירים מכל העולם. פיתוחים אלה יהיו לטובת התושבים כולם ללא הבדל דת ולאום. דוגמה נוספת הינה חזון עמק השלום. לאורך כל השבר הסורי-אפריקני, מנחל-קצרין שבצפון עד שארם-א-שיח' אשר בדרום, אפשר ליצור מרחב כלכלי, שגבולותיו המדיניים לא יטושטשו, אבל גם לא יהוו מחסום למעבר אנשים, מצרכים ורעיונות. התיירות ההולכת ומתפתחת לאורך הציר הזה תחייב מלחמה משותפת, מלחמת חורמה נגד הטרור. במרחב זה אפשר ליצור מיליוני מקומות עבודה, למשוך משקיעים מכל העולם, להקים מפעלי אנרגיה סולארית, להתפיל מאות מיליוני קוב מים לארצות הסובלות ממחסור במים כשהן סובלות ממחסור בשלום. השאלה החמישית נוגעת לטיפוחו של הדור הצעיר בישראל. אני סבור שבבחירות שתבואנה תהיה הזדמנות להעניק לחינוך את המשאבים הדרושים, כדי שלא יהיה ילד או נער שלא יזכו בחינוך הראוי. הנוער הישראלי הוא האוצר האמיתי של החברה הישראלית. השקעה בדור הצעיר היא ההשקעה החכמה ביותר בעתידה של ישראל. עלינו להשקיע ממון בחינוך הנוער ולהשקיע מחשבה בדרכי שילוב ומאמץ בבנייתה של חברת מופת בישראל. לנוער הישראלי פוטנציאל אדיר. יש להציב בפניו אתגרים מרתקים ולבקש את התגייסותו למשימות לאומיות מלהיבות. אני רוצה גם להזכיר במאמר ביניים שעדיין לא נפתר העניין של מתן פיצויים למפוני עזה, וזאת אחריותנו, למלא את אשר הבטחנו. רבותי חברי הכנסת, אני יודע שיש בינינו חילוקי דעות. אסור שהם יהפכו לסלעי מחלוקת. דמוקרטיה בנויה על זכות הדעה החופשית אבל גם על חובת קבלת הכרעת הרוב. הבחירות שתבואנה יכולות להרים את קרן ישראל, לשחררה מחולשות מיותרות. גם כאשר בין המועמדים יש תחרות, אני משוכנע שחזון גדול עשוי להביא להתלכדות בונה, והיא צו השעה. תודה, גברתי. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני הנשיא. הודעת ראש הממשלה על פעילות הממשלה בתקופה שחלפה ועל תוכניותיה למושב הקרוב היו"ר דליה איציק: אדוני ראש הממשלה, בבקשה. אחריו – ראש האופוזיציה. להזכירכם, חברי חברי הכנסת, תהיה הצבעה על הודעתו של ראש הממשלה. בבקשה, אדוני. ראש הממשלה אהוד אולמרט: כבוד נשיא המדינה מר שמעון פרס, גברתי יושבת-ראש הכנסת הגברת דליה איציק, אורחות ואורחי הכנסת, חברות וחברי הכנסת, מכובדי כולם, מסורת היא שבכל פתיחת מושב של הכנסת נוהג ראש הממשלה למסור הודעה אשר מציגה בפני חברי הקואליציה והאופוזיציה את יעדי הממשלה וסדר-היום שבכוונתה להוביל בחודשי המושב. בשל הנסיבות הפוליטיות המיוחדות שנוצרו ויציאתה הקרובה של הכנסת לפגרת בחירות אני מבקש לחרוג ממנהג זה ולהסתפק בהודעה קצרה. בחודש האחרון התקיים משא-ומתן קואליציוני להרכבת ממשלה. ניסיונה של ממלאת-מקום ראש הממשלה, חברת הכנסת ציפי לבני, להקים ממשלה היה מאמץ ראוי שאני מעריך ומוקיר, וצר לי על הנסיבות שהביאו לכך שהמשא-ומתן לא צלח. לפני כחודשיים הודעתי לציבור בישראל כי בכוונתי לסיים את תפקידי לאחר כינונה של ממשלה חדשה. קיוויתי וציפיתי שממשלה כזו תוקם על-ידי המנצח בבחירות המקדימות בקדימה, עוד לפני קיום בחירות כלליות. משנפל הפור, ונראה כי המערכת הפוליטית הולכת לבחירות, אמשיך בתפקידי עד לכינונה של ממשלה חדשה לאחר הבחירות. אעשה זאת באותן אחריות, זהירות וממלכתיות כפי שנהגתי עד כה; ובאותה מידה יישמר הריחוק המתבקש בין ניהול ענייני המדינה הגורליים והפוליטיקה הסוערת של ימי הבחירות. חברי חברי הכנסת, גם אם חברי בית-המחוקקים יעצרו בקרוב את חייהם הפרלמנטריים למשך זמן קצוב על מנת להתכונן לבחירות, הרי שהחיים במדינת ישראל לא נפסקים והאינטרסים של המדינה אינם נכנסים לתהליך הקפאה. עדיין יש גבולות שצריך לאבטח, עדיין יש אתגרים ביטחוניים המחייבים פתרון. האיומים על ביטחון אזרחי ישראל אינם ממתינים לתהליכים פוליטיים. החשש מפני טרור אינו יכול להידחות רק כי אחדים מאתנו עסוקים במערכת בחירות. ההתחמשות של "חמאס" והברחות הנשק בצפון ובדרום אינן נפסקות כי עכשיו אנו עסוקים בבחירות. המנהיגים האירנים אינם שותקים והם ממשיכים לאיים ולהכין כלי משחית גם כשיש בחירות בישראל. לכל אלה אני ממליץ מאוד לא למתוח את סבלנותנו ולא לבדוק את יכולותינו. ילדים ממשיכים ללכת לבתי-הספר והסטודנטים רוצים לחזור ולחבוש את ספסלי המוסדות האקדמיים בתחילת השבוע הבא. המצוקות החברתיות עדיין בוערות ובעיות ביטחון הפנים ממשיכות לזעוק אלינו מכותרות העיתונים מדי יום. עדיין המשטרה חייבת להגן על ביטחון האזרחים ורכושם בבתיהם ובשכונות מגוריהם יום-יום, ורבים מדי נפגעים מבלי שמישהו מגן עליהם כהלכה. יותר מדי תאונות דרכים גובות מחיר יקר בחיי אדם. אי-אפשר לזנוח את האחריות הזו עד שמישהו יתפנה מעיסוקיו הפוליטיים. גלעד שליט עדיין נמצא בידי שוביו האכזריים ברצועת-עזה, ואין יום שאיני עוסק בו ובגורלו. כמו בעבר, גם כאן לא אפרט, לא אנמק, לא אכנס לעימותים עם כל שוחרי טובתו, אלא אמשיך לפעול בשקט, בסבלנות ובנחישות כפי שעשיתי עד כה, גם אם, לצערי, חוטפיו נטולי האנושיות עדיין מסרבים לשחררו. התחושה של קיפאון טרום בחירות היא תחושה מטעה. יש החלטות לקבל ומדינה לנהל. החלטות יתקבלו והמדינה תנוהל. חברי הכנסת, אני מבקש להקדיש מלים מספר לאתגר שיש בו כדי להשפיע על חייו ועתידו של כל אזרח בישראל, והכוונה היא למצב הכלכלי. אין זה סוד שהמשבר החריף הפוקד את הכלכלה העולמית עלול לפגוע גם בכלכלת ישראל, במיוחד אם לא נגלה זהירות מופלגת. המצב מחייב את היערכות הממשלה והכנסת, גם אם מדובר בממשלה בתקופת מעבר ובכנסת שנערכת לבחירות. לכך מצפה הציבור, וזה בדיוק מה שאנחנו כנבחרי ציבור מחויבים לו. התמודדותה של מדינת ישראל עם המשבר העולמי החלה למעשה בשנים שלפני פרוץ המשבר, באמצעות שורת צעדים מדודים ואחראיים שנקטה הממשלה, אשר הפכו את השקל למטבע מבין החזקים בעולם ואפשרו כאן צמיחה חסרת תקדים. יחד עם שר האוצר ונגיד בנק ישראל יזמנו אג'נדה כלכלית-חברתית למדינת ישראל ופעלנו להגברת הצמיחה, לעידוד היצוא והייצור ולהעלאת רף התעסוקה לשיעורים הגבוהים ביותר שידעה מדינת ישראל. ואכן, השנים האחרונות היו הטובות ביותר בתולדות כלכלת ישראל מאז ומעולם. הממשלה בראשותי פעלה בשלוש השנים האחרונות לכך שפירות הצמיחה הכלכלית יגיעו לשכבות החלשות. עשינו זאת בעיקר באמצעות כלים תעסוקתיים. אשר לקבוצות האוכלוסייה שאינן במעגל העבודה, פעלנו מול אוכלוסיית הקשישים, ניצולי השואה וחלקים באוכלוסייה אשר מתמודדים יום-יום עם קשיים כלכליים. אמרתי בעבר ואני אומר זאת שוב: את פירות הצמיחה יש להקצות גם לסגירת פערים חברתיים וגם לפיתוח. אין לנו משאבי טבע זולת משאב מרכזי אחד – המשאב האנושי. לפיכך, אני מתכוון לפתור כבר בימים הקרובים את משבר ההשכלה הגבוהה ולאפשר את פתיחת שנת הלימודים האקדמית כסדרה ובמועדה. אומנם, מצבה של הכלכלה בישראל, באופן יחסי, טוב יותר ממצבן של כלכלות מובילות בעולם, אך אין עובדה זו משחררת אותנו מהחובה לפעול לכך שהמשבר העולמי יגבה ממדינת ישראל מחיר מינימלי. המשבר העולמי לא הסתיים, וצלו עדיין מאיים לא רק על משקיעים בבורסה ועל חברות גדולות וקטנות, אלא גם על כלל הציבור. תפקידנו כנבחרי העם לגרום לכך שנכסי הציבור וביטחונו הכלכלי יישארו איתנים. לכך נפעל. בכוונתי לקיים, עם שר האוצר ועם נגיד בנק ישראל, התייעצויות עם נציגי מפלגות שונות, לרבות ראשי האופוזיציה, וכן עם נציגי מגזרים במשק, על מנת להבטיח שניתן יהא להמשיך ולנהל באופן מיטבי ואחראי את כלכלת ישראל ולמזער את השלכות המשבר העולמי בכל מה שקשור למדינת ישראל. יחד נדון בשורה של צעדים מתבקשים לחודשים הקרובים, כדי להבטיח יציבות ואיתנות לכלכלה הישראלית. לא נאפשר הפקרות ונמשיך לשמור על משמעת פיסקלית קפדנית. אני מצפה מכל חלקי הבית הזה להתגייס ולהתאחד למען האינטרס המשותף הזה. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני ראש הממשלה. אדוני יושב-ראש האופוזיציה, בבקשה. בנימין נתניהו (הליכוד): אדוני נשיא מדינת ישראל, מר שמעון פרס, גברתי יושבת-ראש הכנסת, דליה איציק, מכובדי ראש המשלה, מר אהוד אולמרט, ידידי חברי הכנסת, לפני שעה קלה פנו אלינו בסיעת הליכוד אביבה ונועם שליט וביקשו מאתנו: אל תשכחו את גלעד. אני מבקש לומר לכם בשם כולנו, משפחת שליט: לא נשכח את גלעד, ולא נחדל לשאוף לשחרורו. הוא הבן שלכם והוא החייל של כולנו. הוא יכול להיות גם הבן של כולנו. אני מקווה שהוא יחזור אלינו בריא ושלם מהר ככל האפשר, אדוני ראש הממשלה, הלוואי לפני הבחירות. מכובדי, אני מאמין שמדינת ישראל יכולה לצאת לדרך חדשה ומבטיחה. אני מאמין בצורך לאחד את כל הכוחות הגדולים הטמונים בעמנו, אך לשם כך ישראל זקוקה למנהיגות אחרת, ולא פחות חשוב מזה – לדרך אחרת, כי אי-אפשר להפריד בין המנהיגות לבין הדרך. התפקיד הראשון של המנהיג הוא להתוות את הדרך, להציב לעם חזון ברור ותוכנית פעולה, והתפקיד השני של המנהיג הוא להוציא את החזון והתוכנית אל הפועל, גם כשהדבר כרוך בהליכה נגד הזרם. כפי שאמר בצדק נשיא המדינה, היום עומדת ישראל בפני שלושה אתגרים כבירים: משבר כלכלי עולמי, נסיגה מתמדת בהישגי תלמידי ישראל, ומעל הכול – איומים ביטחוניים חמורים מצד מדינות וארגוני טרור. אני מבקש היום לומר לאזרחי ישראל מה תעשה ממשלה בראשותנו מול כל אחד מהאתגרים האלה. נפתח בכלכלה. בשנים 2001–2003 היה משבר קטן בעולם ומשבר גדול בישראל. כיום המצב הפוך. יש משבר גדול מאוד בכלכלה העולמית ומשבר פחות גדול בכלכלת ישראל. היום המשק שלנו נמצא במצב טוב יותר מזה של רוב כלכלות העולם. הסיבה הראשונה לכך היא שבעת המשבר הקודם אנחנו, כהנהגה הכלכלית של ישראל, נקטנו את הצעדים הנכונים והקשים, ואני יודע שהם היו כואבים, כדי להציל את המשק, גם כשהדבר לא היה פופולרי, גם כשהיינו צריכים לשלם מחיר פוליטי אישי כבד, ושילמנו אותו, לטובת המדינה. זו לא היתה ססמה. הצעדים שנקטנו אז בכלכלה מהווים היום את חגורת ההצלה של ישראל מפני הצונמי הכלכלי. המדיניות שלנו הביאה צמיחה עקבית והורידה את האבטלה מכ-11% כמעט לחצי. מאות אלפי ישראלים נכנסו למעגל העבודה במקום להיכנס למעגל האבטלה. קופת המדינה, שהיתה בגירעון גדול, באוברדרפט ענק, נתמלאה. כל זה מאפשר לנו היום לטפל בצרכים חברתיים חשובים, לרבות במקרה הצורך לתת רשת ביטחון לחסכונות ארוכי הטווח של אזרחי ישראל. אך, רבותי, אני מציע שלא נתבשם מההישגים האלה, כי הסופה בדרך והגלים הראשונים כבר לוחכים את החוף. חברי ואני מאמינים שישראל יכולה לצאת מחוזקת מהמשבר הזה, אך הדבר תלוי במנהיגות, כמו שהדבר תלוי במדיניות. אדוני ראש הממשלה, אני רוצה לאשר: בעניינים האלה אתה יודע שבמקרה הצורך אתה יכול לסמוך עלינו שנגלה אחריות לאומית, כפי שעשינו בנושאים ביטחוניים רגישים שאתה מכיר היטב וראוי לכל שבח על פעולתך בהם. עד הבחירות נתמוך חברי ואני בכל צעד חירום שיידרש כדי לייצב את הכלכלה. לאחר הבחירות נצטרך לטפל בבעיה העיקרית שתעמוד לפנינו, והיא מניעת גידול ניכר באבטלה. חברי הכנסת, לפני כמה שבועות ביקרתי במפעל גדול בנצרת-עילית. היו שם כ-1,000 עובדים, 800 מהם נשים, רובן עולות חדשות. הנשים האלה לא מרוויחות הרבה כסף, אבל הן מפרנסות את המשפחות שלהן בכבוד וגאות בעבודתן. צריך לראות את זה. אבל באותה מידה היה חשש באוויר – מה יקרה עם המפעל, אם המשבר הכלכלי יביא לפיטורים, אם הן ושאר העובדים ייפלטו ממקומות העבודה שלהם. יש מאות ואלפי מפעלים כאלה במדינת ישראל, ובהם עובדים רבים שעלולים לאבד את פרנסתם ואת מקומות העבודה שלהם. אני וחברי מאמינים שאנחנו יכולים למנוע זאת. אנחנו יכולים למנוע זאת בכמה צעדים בסיסיים, שיזניקו מחדש את הצמיחה במשק: א. נוריד מסים; ב. נשקיע בתשתיות; ג. נסיר חסמים ביורוקרטיים; ד. נוביל רפורמה מקיפה במינהל מקרקעי ישראל ובוועדות התכנון והבנייה. זה גם יביא דיור זול וזמין לחיילים משוחררים ולזוגות צעירים, אבל נוסף על זה, ומעל לכול, זה יהיה מנוע צמיחה אדיר במשק. כפי שהצלחנו לעשות מהפכה בכלכלה, כך נעשה מהפכה בחינוך. שיפור החינוך יהיה אחת מאבני היסוד של הממשלה בראשותנו. חיים אורון (מרצ): מאיפה הכסף? בנימין נתניהו (הליכוד): אנחנו חייבים לתת הזדמנות שווה לכל ילד וילדה בישראל, יהודים ולא-יהודים כאחד. יואל חסון (קדימה): הכול מוקלט. בנימין נתניהו (הליכוד): רק כך נאפשר להם להתמודד בהצלחה עם האתגרים שהעולם החדש מציב לפניהם. גדעון סער (הליכוד): הם קוראים קריאות ביניים כאילו הם כבר באופוזיציה. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת סער, נא לא להפריע. גם אתה עכשיו קורא קריאות ביניים. חיים אורון (מרצ): הוא מדבר כאילו הוא הרוב. גדעון סער (הליכוד): גם אתה תהיה פה אתם. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת אורון, מותר לו לדבר. הוא מדבר בתוקף תפקידו. חיים אורון (מרצ): הוא מדבר כאילו גם בשמי. יש לו רק 12 מנדטים. הוא צריך לדעת שהוא יושב באופוזיציה שיש בה גם ככה וגם ככה. גדעון סער (הליכוד): בפעם הבאה הוא יעביר לך את נוסח הנאום לאישור. חיים אורון (מרצ): הוא לא לבד פה. בנימין נתניהו (הליכוד): חברי הכנסת, החינוך הוא המכשיר הטוב ביותר לצמצום הפערים החברתיים בישראל. אנחנו ניתן לילדי ישראל גם את הכלים האינטלקטואליים וגם את הערכים היהודיים והציוניים שמחברים אותנו זה לזה ולארץ הזאת. למהפכה בחינוך שאנחנו נוביל חמישה נדבכים: נעלה את רמת ההוראה, ניתן למנהלים לנהל, נתמקד במקצועות הליבה, נעניק סיוע מהיר לתלמידים חלשים, ומעל לכול – נשיב את ערכי עמנו לחינוך. היעד שלנו הוא להחזיר את הישגיהם של ילדי ישראל לעשירייה הפותחת של תלמידי מדינות העולם. אני מזכיר לכם, לפני כמה עשרות שנים היינו שם, ונוכל – ואפשר – לחזור לשם. האתגר השלישי והאחרון שאנחנו עומדים לפניו הוא הביטחון, גם האישי וגם הלאומי. אנחנו חייבים להילחם בנגע הפשיעה והאלימות הנוראה שמשתולל בבתי-הספר, על חוף הים, במועדונים, בכל מקום. אני מאמין שמדינת ישראל, שהדפה בהצלחה גלי טרור, יכולה למגר גם את הנגע הזה. נקים משטרה קהילתית ונגדיל את מספר השוטרים, כדי להביא ביטחון אישי לכל אזרח בישראל. והאתגר החשוב מכול – הביטחון הלאומי. ידידי, אין לי כוונה להרחיב היום את הדיבור על האיום הקיומי הנשקף מאירן. זה 12 שנה אני מזהיר מפני איום זה, ודעותי בנושא זה ידועות וברורות. כראש הממשלה המדיניות שלי תהיה אחת: אירן לא תתחמש בנשק גרעיני. מכובדי, המדיניות של נסיגות חד-צדדיות קירבה את הטרור אל ערינו. אנחנו נפסיק את המדיניות הזאת. תנועת הליכוד היא תנועה ששואפת לשלום, וגם הביאה שלום. אנחנו רוצים שלום לא פחות מאחרים, ונעשה כל מאמץ להשיגו. אבל ההיסטוריה מוכיחה שוב ושוב ששלום עושים מתוך עוצמה, ולא מתוך חולשה; שלום עושים מתוך קריאה נכונה של המציאות, ולא מתוך אשליה, והיום קריאה נכונה של המציאות מביאה למסקנה ברורה אחת: כל שטח שנוציא משליטת צה"ל ייתפס בידי ה"חמאס". הוצאת שטחים משליטת צה"ל תהיה פעולה חסרת אחריות, שלא תקדם את השלום אלא תייצר עוד בסיסי טרור להתקפות נגדנו. על כן המדיניות שלנו תתרכז בקידום שלום כלכלי עם הפלסטינים, כדי לבנות בחברה הפלסטינית יציבות, שגשוג ופתיחות לשלום אמת. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): מר נתניהו, גם אתה מסוכן. אתה מסוכן. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת זחאלקה. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): כרגע הוספת לנו מנדט אחד. תודה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): – – – היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת טיבי, לא להפריע. למה אתם מפריעים שם? למה אתם עוזרים לי? לימור לבנת (הליכוד): זחאלקה עוזר לנו. היו"ר דליה איציק: גם את עוזרת לנו עכשיו. בנימין נתניהו (הליכוד): אחמד טיבי, אני מבין שהבחירות מתקרבות. היו"ר דליה איציק: זה או ביבי או טיבי, אה? אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): או ציפי. היו"ר דליה איציק: או ציפי. בנימין נתניהו (הליכוד): במדיניות שלנו הביטחון יישאר בידינו. לא נפקיד את ביטחוננו אצל אף קבלן משנה. נטפח פרויקטים כלכליים באזורי התפר בינינו ובין הפלסטינים ונגדיל את שיתוף הפעולה האזורי עם ירדן ועם מצרים. ידידי, השלום הכלכלי אינו תחליף לשלום המדיני, אבל אם הוא יצליח הוא עשוי להיות פרוזדור שיוביל להסדר מדיני. בכל הסדר מדיני עתידי נשמור על גבולות בני-הגנה למדינת ישראל. לא נחזור לקווי 1967. בקעת-הירדן, מדבר יהודה ורמת-הגולן ימשיכו לשמש חגורת הביטחון המזרחית של מדינת ישראל. מכובדי, שני נושאים אינם נתונים למשא-ומתן; האחד הוא הכנסת פליטים לשטח ישראל – שום עם אינו מנהל משא-ומתן על חיסולו, ואני לא אעשה זאת לעמי. לא ננהל משא-ומתן על ירושלים, בירתו של עם ישראל זה 3,000 שנה. לא עשיתי זאת בעבר, ואנחנו מתחייבים שלא לעשות זאת בעתיד. אבשלום וילן (מרצ): תיזהר, כי אתה הראשון שתדבר אתו. חיים אורון (מרצ): התחייבתם פה על עוד דברים, על עזה ועל סיני. נסים זאב (ש"ס): לפחות הוא מתחייב. חיים אורון (מרצ): הם התחייבו יחד אתכם. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת אורון, אני אצטרך להוציא מישהו, ואני ממש לא רוצה לעשות את זה. נא להירגע. לימור לבנת (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, הוא היה כמעט שר, זה לא נעים. קריאות: – – – היו"ר דליה איציק: סליחה, את בכלל לא מדברת, מה זה? את זה אני בכלל עוד לא מכירה. קריאות: – – – היו"ר דליה איציק: בדיוק דיברנו על זה, הנשיא ואני, שזאת ישיבה מאוד מכובדת. חברת הכנסת לבנת, זה לא הוגן, אני צריכה לנהל את הישיבה. אנחנו ממשיכים כרגיל, תודה. חברת הכנסת לשעבר, פנינה רוזנבלום, הצחוק היה כי את פשוט אינך יכולה להעיר. אני מאוד מודה לך, אני בטוחה ששכחת. תודה. בבקשה, אדוני. רן כהן (מרצ): – – – הוא אמר שהוא לא ינהל משא-ומתן. בנימין נתניהו (הליכוד): מכובדי, הימים של מדיניות ללא חזון וללא כיוון מגיעים לסיומם. בקרוב יוכלו אזרחי ישראל לבחור בין שתי אפשרויות: מדיניות שכשלה בלבנון, בעזה, בחינוך, בביטחון פנים – כמעט בכל תחום; או מדיניות שהוכיחה את עצמה בעבר ותוכיח את עצמה בעתיד. לפני 12 שנה קיבלה ממשלה בראשותי מדינה עם גלי טרור; כעבור שלוש שנים החזרנו מדינה בטוחה. לפני חמש שנים קיבלתי כשר האוצר משק על סף קריסה, ויחד עם חברי הצלנו את כלכלת ישראל – – – קריאות: – – – שר האוצר רוני בר-און: – – – היו"ר דליה איציק: השר בר-און. שר האוצר רוני בר-און: – – – היו"ר דליה איציק: השר בר-און, מה זה? שרים אינם – – – השר בר-און. שר האוצר רוני בר-און: – – – היה שר אוצר לשעבר – – – היו"ר דליה איציק: לא, שרים לא קוראים קריאות. יש חברי כנסת שמותר להם לקרוא. שרים בדרך כלל לא קוראים. גדעון סער (הליכוד): הם מתרגלים את זה. היו"ר דליה איציק: גם אתה אולי תהיה. חבר הכנסת סער, אתה לא עוזר לי. יואל חסון (קדימה): – – – היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת חסון, כמה פעמים אני צריכה להעיר לך? אתה רוצה שאני אוציא אותך? די. קריאה: – – – זליכה? בנימין נתניהו (הליכוד): מכובדי, אין לי שום ספק שאם נקבל את אמון העם, שוב נצליח בביטחון ובכלכלה וגם בחינוך. חברי ואני מאמינים: ישראל יכולה להצליח. ובעזרת השם, כשנקבל את אמון העם נקים ממשלה שתצליח – ממשלת אחדות לאומית, רחבה, חזקה, יציבה – – – יואל חסון (קדימה): מה עם ש"ס? תהיה בממשלה הזאת? בנימין נתניהו (הליכוד): אחרי הבחירות אני מתכוון לקרוא לציפי לבני ולאהוד ברק להצטרף אלינו ולשותפינו; נשלב ידיים, ובעזרת מצפן נאמן ומפה ברורה נביא יחד את מדינת ישראל לחוף מבטחים. יואל חסון (קדימה): אבל מה עם ש"ס? היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני יושב-ראש האופוזיציה. חברי חברי הכנסת, נא להקשיב. אם מישהו רוצה הוכחה למה אסור לקיים ב-21 הימים הללו ישיבות כנסת – קיבלנו אותה בישיבה הזאת. אשר על כן, אני מתכוונת שבשבוע הבא – אנחנו נודיעכם אחרי התייעצויות איך אנחנו נעשה כך שרק כשנצטרך נהיה כאן. שנית, בשלישי וברביעי השבוע הכנסת תתפקד כרגיל. תשומת לבכם להמשך סדר-היום. אנחנו ממשיכים עכשיו. בבקשה, אדוני המזכיר. מזכיר הכנסת איל ינון: חברי הכנסת והמוזמנים מתבקשים לכבד בקימה את יציאת הנשיא. כבוד הנשיא! (חברי הכנסת מכבדים בקימה את צאת נשיא המדינה מאולם המליאה.) מזכיר הכנסת איל ינון: נא לשבת. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת עתניאל שנלר, בבקשה. היו"ר עתניאל שנלר: חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון סיעתי. אני מזמין את חבר הכנסת יולי אדלשטיין. לרשותך שמונה דקות. בבקשה, אדוני. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אני חייב לומר לך, אדוני היושב-ראש, קצת קשה לעכל. זה כמו שאתה מקבל איזו ידיעה משמחת ואתה עדיין לא מאמין. כך אני מודה: כשהבנתי שכפי שאומנם ציפינו וצפינו, שהשרה ציפי לבני הסתבכה במשא-ומתן הקואליציוני ולא הצליחה להקים ממשלה ופרצו שמועות – ש"ס והרב עובדיה, וכן הלאה, וכן הלאה – לוקח זמן לעכל. מתי, אדוני היושב-ראש, סוף-סוף הבנתי שפה קרה משהו, והממשלה מתחלפת? היום. אני מודה. מודה ראש ממשלה – איך הוא העיד על עצמו – הכי לא פופולרי במדינת ישראל; מדבר, מדבר, מדבר, מדבר, ובכנסת אף אחד אפילו לא טורח לקרוא קריאות ביניים. היתה משימה מאוד קלה ליושבת-ראש הכנסת שאותה החלפת, אדוני. אף אחד אפילו לא טורח להתייחס. נו, מדבר – "האט ער געזאגט", כפי שאומר חבר הכנסת רביץ. נכון? אז הוא מדבר. אני חייב לומר, אדוני היושב-ראש, כפי שכבר אמרתי, למען הגילוי הנאות – אני מאוד שמח. אני מאוד שמח שהממשלה הזאת הולכת הביתה – – – מנחם בן-ששון (קדימה): לסדר לך קריאת ביניים? יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): אין בעיה. אני עדיין רלוונטי, ותאמין לי – במקרה זה יותר רלוונטי מזה שדיבר כאן לפני כמה דקות שקוראים לו עדיין, לצערי, "ראש ממשלת ישראל". ודאי שכבר ידענו שאולמרט הוא לא רלוונטי, וכל ההצהרות שלו, המאיימות שהוא ייקח ברצינות את כל החודשים האלה, שהוא יחלק את ירושלים ויחתום עם הפלסטינים, והוא ירד מן הגולן, והוא יעשה כך וכך – על זה אני רק יכול לומר: נו, באמת. מילא, אבל למיטב זיכרוני הוא גם עורך-דין, לפחות היה פעם. למיטב זיכרוני בג"ץ כבר התייחס לנושא הזה, ולמיטב זיכרוני, אדוני חבר הכנסת ריבלין, שני יועצים משפטיים לממשלה, אם אני לא טועה, כבר נתנו על זה בעבר חוות דעת – על מעמדה של ממשלת מעבר, מה היא יכולה ומה היא לא יכולה. ראובן ריבלין (הליכוד): בית-המשפט העליון עצמו. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): אמרתי: בג"ץ. בית-המשפט העליון התייחס לסוגיה הזאת, ושני יועצים משפטיים, לכן כל איומי הסרק של אולמרט לא הרשימו. אבל לכאורה היתה שחקנית אחרת בזירה – ציפי לבני. היא נבחרה בפריימריס בקדימה. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, במסגרת ה"אתרוג" של המועמדת הדביקו לה מלה אחת שהולכת אתה לכל מקום – המלה "יושר". מאוד שמחתי לראות שהפעם התקשורת לא טעתה. חברת הכנסת, או השרה ליתר דיוק, ציפי לבני, ביושר הסתבכה במשא-ומתן קואליציוני, ביושר הגיע לה להסתבך במשא-ומתן קואליציוני, כי כאשר אתה יוצא לעשות משהו, ואין לך מושג ירוק מה אתה עושה ואיך עושים את זה, זאת בהכרח התוצאה, ולכן זה אפילו לא מפתיע. ביושר מסתבכים, כי באמת אין מושג מה עושים ואיך עושים את זה. יש דברים יותר רציניים. האם אני שמח שמחה לאיד שהיא הסתבכה? ודאי שלא. בסך הכול אין לי שום דבר אישי פה. יש כאן דבר הרבה יותר מהותי; העניין הזה נקרא "ירושלים", ואני בכלל לא מתייחס לנושא של – ש"ס בתום לב או ש"ס שלא בתום לב. מאיפה אני יודע? אני מאמין שבתום לב, אבל אני רוצה לומר שעל ראש הגנב בוער הכובע, כי אתמול במשך כל היום התראיינו בכלי התקשורת חברי צוות המשא-ומתן של השרה לבני, עורך-הדין ישראל מימון ועורך-הדין ראב"ד, ומה הם אמרו? איך הם מתארים לעצמם, אלי ישי ואחרים, שאפשר להקים ממשלה שמתחייבת שלא לדבר על ירושלים? אין דבר כזה. הגדיל לעשות ישראל מימון, שאמר: הממשלה הזאת תהיה לא לגיטימית בבירות העולם. יש לי חדשות בשביל ציפי לבני ובשביל אלה שאולי קונים את זה. אני מכיר מנהיגים רבים בעולם – אני מכיר כאלה שמתמודדים על נשיאות ארצות-הברית כרגע, שעה שאנחנו מדברים כאן, אני מכיר מאות חברי סנאט וקונגרס בארצות-הברית, אני מכיר חברי פרלמנט בקנדה ובמדינות אחרות, שעשרות פעמים הצהירו שירושלים היא בירת ישראל, היא לא לחלוקה ואין לנהל עליה משא-ומתן, ואיכשהו הם עדיין לגיטימיים, גם בעיני הבוחרים שלהם וגם בעיני אחרים. מעניין מאוד, רק ממשלת ישראל תהפוך להיות לא לגיטימית אם היא תגיד שירושלים היא בירתה של מדינת ישראל לנצח. נו. דבר אחרון שאני רוצה לומר: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שרים אין כרגע. דיבר כאן בכל זאת ראש הממשלה על משהו. אף אחד לא טרח לקרוא קריאות ביניים. למען הצדק ההיסטורי – הוא דיבר כאן על החיים הנהדרים, ואני רוצה להבין – היום ישבת כמוני וכמו חברת הכנסת אביטל – ואם פספסתי מישהו אני מתנצל – בישיבת הנשיאות. הגישו שם הצעות לסדר-היום מהקואליציה ומהאופוזיציה, מכל סיעות הבית, על מה? על דוח העוני, על כך שכנראה לא תיפתח שנת לימודים אקדמית, על האלימות בעכו, על עוד כל מיני דברים. אני לא מבין, אני וראש הממשלה חיים באותה מדינה? אצלו הכול היה נהדר, הכול פשוט משגשג ומי שיבוא אחריו יכול רק לקלקל. איך אומרים? מנקודה זו אפשר רק לרדת. הוא כנראה אפילו לא עבר על סדר-יומה של הכנסת, וכרגע אני חוזר ואומר שאני לא מדבר כנציג סיעה אופוזיציונית. למיטב זיכרוני גם חברים בקדימה, בעבודה ובמפלגות קואליציה אחרות הגישו הצעות לסדר-היום על אותם נושאים. הדברים האלה כנראה לא מתרחשים במדינת ישראל. לכן, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לך, לאלה שנמצאים כאן באולם ולאלה שאולי צופים בנו: מן הנקודה הזאת, שאליה הביאה אותנו הממשלה של קדימה והעבודה, אולמרט, לבני, ברק ואחרים, אי-אפשר לרדת; מן הנקודה הזאת אפשר רק לעלות. לכן כולי תקווה שאת זה יזכרו הבוחרים ביום הבחירות, והם לא יתבדחו ביום הבחירות, ולא יישארו בבית ביום הבחירות. הבדיחות ביום הבחירות נגמרות לא טוב. ההימורים – אחת, שתיים, שלוש ניסיון – נגמרים לא טוב. אני קורא לכולנו לזכור את זה כשהולכים להצביע. תודה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה לחבר הכנסת אדלשטיין. תעלה ותבוא חברת הכנסת רונית תירוש. בבקשה, לרשותך ארבע דקות. אחריה – חברת הכנסת קולט אביטל, ואחריה – חבר הכנסת מרגי. בבקשה. רונית תירוש (קדימה): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת אדלשטיין סיים את דבריו באמירה שיזכור הציבור וכן הלאה וכן הלאה. הייתי רוצה דווקא להתחיל מנקודה זו, שהפור נפל ואנחנו הולכים לבחירות, ולהזכיר לציבור מי אחראי לתהליך כה לא-אחראי, תהליך שבעיני הוא הזוי, מיותר, לא נחוץ ומסוכן למדינת ישראל. זה התחיל עם מפלגת העבודה והעומד בראשה, שרצו להחליף את ראש הממשלה. אני אביע את דעתי האישית, ואני חושבת שזו דעתם של רבים אחרים: הוא ראש ממשלה מצוין. לא ניכנס לוויכוח. רצו להדיח אותו, הדיחו אותו, אבל תוך כדי כך מפלגת העבודה והיושב בראשה גררו את כל המדינה לסחרור. ומתי? בעת משבר כלכלי עולמי, כאשר יש לנו מיתון בפתח. אגב, היום נאמר שהמחיר של המשבר הכלכלי העולמי יהיה כנראה קרוב למחיר שהעולם כולו שילם לאחר מלחמת העולם השנייה. אנחנו עומדים בפתחו של מיתון, אנחנו באמצע תהליך לשחרור החייל החטוף גלעד שליט, אנחנו במהלכו של משא-ומתן עם הפלסטינים מחד גיסא ועם הסורים מאידך גיסא. כל זה נעצר, ואנו, נבחרי העם והציבור, מתנהגים כאילו אנחנו נמצאים בבועה מנותקת מהמציאות המאיימת עלינו. הממשלה היא ממשלה קיימת, היא כבר חוותה את התהליך של משא-ומתן בין כל סיעות הבית, כל אחד ביקש את שלו, הגיעו להחלטות ולהסכמות שהגיעו אליהן, ויש ממשלה. כל מה שקרה הוא שהיה צריך להחליף את מי שעומד בראשה. לא היה צריך בשום פנים ואופן להתחיל במשא-ומתן מחודש, בתנאים מחודשים, בסחיטות כאלה ואחרות. לצערי הרב, זה מה שקרה. במקום לדאוג ליציבות המדינה, במקום לדאוג לעניים, במקום לדאוג לדרכי התמודדות עם המשבר שהולך ומתקרב, בתעשייה ובציבור בכלל, במקום לדאוג לפתיחת שנת הלימודים במוסדות להשכלה גבוהה בתחילת השבוע הבא, במקום להמשיך להשקיע בחינוך, ברפורמה, בהקטנת מספר התלמידים בכיתות, במקום לטפל בתקציב, לדאוג לאשר אותו, כדי שמשרדי הממשלה וכל הגופים הנתמכים על-ידיהם יוכלו לקבל את כספם במועד כדי שיוכלו להמשיך לתפקד כהלכה, למען הציבור והחברה במדינת ישראל – במקום כל זה אנחנו הולכים להוציא כספים על בחירות, על עוד יום שבתון, פשוט כספים שהולכים ומבזבזים לריק. ואני שואלת, כמו אותו נער שאמר שהמלך הוא עירום: לאיזה שינוי אנחנו מצפים? לאיזה שינוי אנחנו הולכים להיחשף? איזו ממשלה תורכב בסופו של דבר? אני מאמינה – וכמובן גם רוצה – שתהיה ממשלה בראשות קדימה. אז מה, תהיה ממשלה עם שותפות אחרות? לא נראה בה את מפלגת העבודה? לא נראה בה את ש"ס? אולי יהיה חידוש – נראה בה גם את יהדות התורה; אולי גם נראה בה את מרצ, אולי גם נראה שותפות נוספות. ודאי שאנחנו נייחל לממשלה שגם הליכוד ישב בה, גם ישראל ביתנו תשב בה, כדי שזאת תהיה באמת ממשלת אחדות לאומית. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מה אתי? מה אתי? רונית תירוש (קדימה): גם אתכם, המפד"ל, ודאי – היינו רוצים את כולם שם. אבל אני אומרת שוב, מה יקרה? מה ישתנה? לכן, אני חושבת שהתהליך שאנחנו הולכים אליו הוא תהליך הזוי, הוא בלתי אחראי בעליל. הוא בוודאי לא תהליך ממלכתי. לסיום אני רוצה לומר, קדימה כמפלגה שמייצגת את המרכז, מפלגה שאני מקווה שהיא מייצגת – לא יודעת לומר אם את הרוב, אבל את השפויים שבנו, את המאוזנים שבנו, את הליברלים שבנו, ודאי שאת המרכזיים שבנו, תמשיך במאמציה, בעזרת ציפי לבני כמי שמובילה את המפלגה, להוכיח שוב את העקביות שלה באותה גישה שאומרת: אנחנו שואפים לפוליטיקה אחרת. מן הראוי שייבחרו ציפי לבני ומפלגת קדימה להוביל את המדינה ברוב קולות של העם אשר בוודאי מאס בפוליטיקה הישנה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה לחברת הכנסת רונית תירוש. תעלה ותבוא חברת הכנסת קולט אביטל. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר עתניאל שנלר: בינתיים, הודעה לסגנית מזכיר הכנסת. סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק היטלי סחר (תיקון מס' 4), התשס"ט–2008, שהחזירה ועדת הכלכלה; הצעת חוק לעידוד הפקת סרטים בישראל (הוראת שעה ותיקון חקיקה), התשס"ט–2008, שהחזירה ועדת הכספים. לדיון מוקדם: הצעת חוק המוזיאונים (תיקון – מאגר נכסי תרבות), התשס"ט–2008, מאת חברי הכנסת יוסף שגאל ורוברט אילטוב; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – גישה לספרייה של מוסד להשכלה גבוהה), התשס"ט–2008, מאת חברת הכנסת נאדיה חילו; הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון – חיוב בעל מקום בילוי להציב מכשיר נשיפה לבדיקת רמת אלכוהול בגוף), התשס"ט–2008, מאת חברי הכנסת אלכס מילר וסופה לנדבר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שלילת אזרחות למחבלים ושלילת תושבות קבע למחבלים ולמשפחותיהם (תיקוני חקיקה), התשס"ט–2008, מאת חברי הכנסת סופה לנדבר, רוברט אילטוב ודוד רותם וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק התייחסות ודאגה לשלומם של הפליטים, התשס"ט–2008, מאת חבר הכנסת אורי אריאל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לאיסור ייבוא מוצרים מאירן, התשס"ט–2008, מאת חבר הכנסת אביגדור ליברמן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (חיסיון של עדויות במחלקה לחקירות שוטרים), התשס"ט–2008, מאת חבר הכנסת אורי אריאל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס במכירת תרופות מצילות חיים שאינן כלולות בסל הבריאות), התשס"ט–2008, מאת חברי הכנסת אורית נוקד ורן כהן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (חלוקת ארנונה בהתאם לגודל האוכלוסייה), התשס"ט–2008, מאת חבר הכנסת אליהו גבאי; הצעת חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות (תיקון – עונשין), התשס"ט–2008, מאת חברי הכנסת מאיר פרוש וגלעד ארדן; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – מועדי תשלום לעמית המושך כספים), התשס"ט–2008, מאת חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק מס קנייה (טובין ושירותים) (תיקון – איסור ייבוא אלכוהול וטבק לאדם שגילו אינו עולה על 18), התשס"ט–2008, מאת חברי הכנסת אופיר פינס-פז, לאון ליטינצקי ושכיב מוראד שנאן; הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – פטור מארנונה לדירת מגורים שאינה בשימוש), התשס"ט–2008, מאת חברי הכנסת סופה לנדבר ודוד רותם וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס), התשס"ט–2008, מאת חברי הכנסת איתן כבל וגלעד ארדן; הצעת חוק לתיקון פקודת היערות (פטור מארנונה), התשס"ט–2008, מאת חבר הכנסת איתן כבל; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – תקציב הביטחון), התשס"ט–2008, מאת חבר הכנסת אורי אריאל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור לתרופות שאינן כלולות בסל הבריאות), התשס"ט–2008, מאת חברת הכנסת סופה לנדבר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק פיזור הכנסת השבע-עשרה, התשס"ט–2008, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – מעצר מפירי צו הגנה), התשס"ט–2008, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון ואופיר פינס-פז וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) [נוסח משולב] (תיקון – כללים להיוון), התשס"ט–2008, מאת חברת הכנסת קולט אביטל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק השוואת זכויות פנסיה לאלמן ולאלמנה, התשס"ט–2008, מאת חברי הכנסת משה שרוני, אלחנן גלזר ושרה מרום-שלו; הצעת חוק הביטוח הלאומי (ביטוח שאירים לאלמן), התשס"ט–2008, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק "והדרת פני זקן" (תיקוני חקיקה), התשס"ט–2008, מאת חברת הכנסת נאדיה חילו; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (ביטול תשלום על שירותי רפואה מונעת), התשס"ט–2008, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק סיוע במימון מסע בעקבות השואה לתלמידים בחטיבה העליונה, התשס"ט–2008, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק לשיקום מפרץ חיפה, התשס"ט–2008, מאת חברי הכנסת דב חנין, משה כחלון, יצחק גלנטי ומיכאל מלכיאור; הצעת חוק החוזים (חלק כללי) (תיקון – פרשנות החוזה), התשס"ט–2008, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון – חישוב העלות התקציבית של חוקים), מאת חברת הכנסת שלי יחימוביץ; הצעת חוק לתיקון פקודת העדה הדתית (המרה) (גיור על-ידי רב עיר ומועצה מקומית), התשס"ט–2008, מאת חבר הכנסת דוד רותם וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – החלה על נפגעי עבירה), התשס"ט–2008, מאת חבר הכנסת דוד רותם; הצעת חוק הסדרי טיעון, התשס"ט–2008, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון ומנחם בן-ששון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – הגבלת גובה עמלות על שירות בחשבון ללקוח יחיד), התשס"ט–2008, מאת חבר הכנסת יצחק זיו וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (עידוד תחבורה ציבורית), התשס"ט–2008, מאת חברי הכנסת דב חנין, משה גפני ומיכאל מלכיאור; הצעת חוק הגדלת אחוזי השידור בשפה הערבית (תיקוני חקיקה), התשס"ט–2008, מאת חברת הכנסת נאדיה חילו; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – מינוי ממלא-מקום לראש רשות), התשס"ט–2008, מאת חבר הכנסת ואסל טאהא וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק קביעת מעמדו היהודי של אדם, התשס"ט–2008, מאת חברי הכנסת זבולון אורלב ומנחם בן-ששון; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – הרחבת הפטור מהיטל השבחה על הרחבה או על בניית דירת מגורים במקום אחת שנהרסה), התשס"ט–2008, מאת חבר הכנסת שכיב מוראד שנאן; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 14) (תיקון – ביטול סעיף התחילה), התשס"ט–2008, מאת חברי הכנסת אופיר פינס-פז, לאון ליטינצקי ושכיב מוראד שנאן; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – היטל על שינוי ייעודה של קרקע לשטח בנוי), התשס"ט–2008, מאת חבר הכנסת אופיר פינס-פז; הצעת חוק מידע גנטי (תיקון – עריכת בדיקות גנטיות לקשרי משפחה), התשס"ט–2008, מאת חבר הכנסת צחי הנגבי; הצעת חוק חובת השתתפות בהדרכה לקראת הורות, התשס"ט–2008, מאת חברת הכנסת נאדיה חילו; הצעת חוק לפיזור הכנסת השבע-עשרה, התשס"ט–2008, מאת חבר הכנסת יואל חסון. קובץ חיקוקים והחלטות בדבר משכורות וגמלאות לנושאי משרה ברשויות השלטון. עוד אודיעכם, כי שר האוצר, חבר הכנסת רוני בר-און, מבקש להניח על שולחן הכנסת את האמנות האלה: א. הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של אזרביג'אן לקידום השקעות והגנה הדדית עליהן; ב. הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה העממית של סין בדבר קידום השקעות והגנה הדדית עליהן; ג. הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של דרום-אפריקה לקידום השקעות והגנה הדדית עליהן; ד. הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של גואטמלה לקידום השקעות והגנה הדדית עליהן. שר הבריאות, חבר הכנסת יעקב בן-יזרי, מבקש להניח את האמנות האלה: א. אשרור הסכם לשיתוף פעולה בתחומי הבריאות והרפואה עם ממשלת הרפובליקה של פרגוואי; ב. אשרור הסכם לשיתוף פעולה בתחומי הבריאות והרפואה עם ממשלת הרפובליקה של פולין; ג. אשרור הסכם לשיתוף פעולה בתחומי הבריאות והרפואה עם ממשלת הרפובליקה הפדרטיבית של ברזיל; ד. אשרור הסכם לשיתוף פעולה בתחומי הבריאות והרפואה עם ממשלת הרפובליקה של אנגולה. ממלאת-מקום ראש הממשלה ושרת החוץ, חברת הכנסת ציפי לבני, מבקשת להניח את האמנה בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה הסוציאליסטית של סרי-לנקה בדבר שיתוף פעולה בתחומי התרבות, החינוך והמדע. השר להגנת הסביבה, חבר הכנסת גדעון עזרא, מבקש להניח את האמנה בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של צרפת בדבר שיתוף פעולה בעניינים סביבתיים, בניהול משאבי מים, בשימור הטבע, והתייעלות אנרגטית. תודה, אדוני. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה. הודעת ראש הממשלה על פעילות הממשלה בתקופה שחלפה ועל תוכניותיה למושב הקרוב היו"ר עתניאל שנלר: אני מתנצל בפני חברת הכנסת אביטל שחיכתה. עומדות לרשותך שמונה דקות. אחרייך יעלה חבר הכנסת יעקב מרגי. בבקשה, גברתי. קולט אביטל (העבודה-מימד): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני מכהנת בכנסת ישראל זה שמונה שנים, ואני מוכרחה להודות – אני תמיד חוזרת לפתיחת מושב באותה תחושה של ראשוניות, של חגיגיות, של התרגשות. כך היה בעבר, עד היום הזה. היום אני מוכרחה להודות, חזרתי הנה בתחושות קשות של עצבות. עצבות על כך שאנחנו – יותר נכון, מפלגה אחת בבית הזה שוב גוררת את המדינה למערכת בחירות יקרה ומיותרת. מערכת בחירות מיותרת ומסוכנת שעה שבפתח – משבר כלכלי עמוק שיגיע בסופו של דבר גם לפתחנו. למה בעצם מצפה מאתנו העם ששלח אותנו לכאן לייצג אותו? האם העם הזה רוצה שוב מערבולת של בחירות, של השמצות הדדיות, של תעמולת בחירות כוזבת, של סקרים יומיומיים שבסופו של דבר מנסים לקבוע את סדר-יומנו? וגם אם אני מסכימה עם חלק גדול מהדברים שאמרה כאן חברת הכנסת תירוש, אני מוכרחה להגיד לך, גברתי, עם כל הכבוד, מפלגת העבודה הובילה מהלך שהיה אמור להביא לשלטון ישר יותר. אבל אל תגלגלי לפתחנו את העובדה שמישהו אחר לא הצליח להרכיב קואליציה. אנחנו התייצבנו שם מאחורי השרה ציפי לבני. היינו הראשונים שבאנו ואמרנו: אנחנו מכבדים את הבחירה שלכם, אנחנו נשתף פעולה, אנחנו נתמוך, אנחנו נהיה חלק – שותפים לממשלה הזאת. ואם מאן דהוא, או מאן דהיא, לא הצליחה לנהל משא-ומתן כפי שצריך, צר לי. אל תגלגלי את הכישלון הזה לפתחנו. אני מוכרחה לבוא ולהגיד שזה לא הזמן. האם זה לא הזמן להקדיש את מאמצינו ואת מרצנו לאתגרים הקשים והמורכבים, הביטחוניים, המדיניים והחברתיים שבפניהם ניצבת המדינה, שבפניהם ניצבים האזרחים? טוב אמר ראש הממשלה שהאירועים באזור הזה שבו אנחנו חיים לא יעצרו מלכת כי נהיה עסוקים בבחירות. משפחות קשות-יום רוצות תשובה עכשיו על העוני הקשה שפוקד אותן. בכסף שאנחנו נוציא על מערכת הבחירות המיותרת הזאת – 2 מיליארדי שקלים – יכולנו לפתור הרבה מאוד בעיות. יכולנו להביא לביטחון תזונתי להרבה מאוד ילדים. אבל הפור נפל, והבחירות תתקיימנה. דוד רותם (ישראל ביתנו): – – – קולט אביטל (העבודה-מימד): סליחה, למה אתה מפסיק אותי? היו"ר עתניאל שנלר: חבר הכנסת דוד רותם היושב במקומו של חבר הכנסת דוד אזולאי, אנא אפשר לחברת הכנסת אביטל. היא ראתה את האצבע שלך מורמת למעלה – זה בסדר. בבקשה. קולט אביטל (העבודה-מימד): אבל הפור נפל. הבחירות תתקיימנה והעם יצטרך לבחור. הוא יצטרך לבחור, חברת הכנסת תירוש, בין מפלגות אופנתיות החסרות מכנה משותף אמיתי לבין מפלגות או מפלגה שהובילה תהליכים מדיניים וחברתיים אחראיים, מפלגה עם שורשים עמוקים נטועים בקרקע הזאת. העם יצטרך לבחור בין מי שהנהיג, וכנראה ימשיך להנהיג, קפיטליזם חזירי, מי שלקח כסף דווקא מהעניים, לבין אלה שמאמינים בסולידריות חברתית, בכלכלת שוק חופשית, אך כזו שגם יודעת להפעיל בקרה, הכוונה וריסון. אני שמחה על כך שבחרתי בתנועת העבודה, חבר הכנסת רותם, ואני אמשיך בכל כוחי ומאודי לקדם את ערכיה. אני מאמינה כי לעת הזאת, למשברים ולאתגרים שניצבים בפנינו, רק בידי מפלגתי, רק בידי מנהיגה התשובות והמנהיגות הראויות, הכישורים והניסיון להתמודד עם המציאות הזאת. וראוי להגיד זאת כאן ועכשיו, היושר וההגינות אינם מונופול של אף אחד ואף אחת בבית הזה. אני גאה על כך שגם אני וגם חברי סיעתי, כל חברי, הוכיחו בדרכם את כישוריהם, את כשרונותיהם, בנבחרת של אנשים ישרים והגונים. אני רוצה להוסיף, וחבל לי שחבר הכנסת יולי אדלשטיין לא נמצא כאן. מי שטוען שאפשר לבוא ביושר למשא-ומתן מבלי להעלות בכלל את נושא ירושלים, טועה ומטעה את העם. אף אחד מאתנו, מהמפלגות הציוניות, לא חשבה ולא חושבת ולא תחשוב שירושלים איננה עיר בירתנו. אנחנו נמשיך להיאבק על כך. אבל מה להן, לעיסאוויה ולשועפאט, ולבירת הנצח של העם היהודי? האם תוספת של כמה שכונות מרובות פלסטינים שלא היו שייכות בעבר לירושלים, האם זה מה שיותיר את ירושלים כבירת ישראל? או האם עלינו להתרכז במה שניתן ואפשר להשיג, ולהשיג הכרה בין-לאומית למעמדה של ירושלים כעיר? אני חושבת שאין זה ישר ואין זה הגון לבוא בידיים כבולות למשא-ומתן. לכן, מפלגתי תמשיך להנהיג קו שהוא קו מדיני מתון, רציני ואחראי. תודה רבה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה לחברת הכנסת קולט אביטל. יעלה ויבוא חבר הכנסת יעקב מרגי. גם לך שמונה דקות. אחריו – חברת הכנסת אסתרינה טרטמן. יעקב מרגי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מושב הכנסת הנוכחי מתחיל בסימן פיזור הכנסת והקדמת הבחירות. מושב הכנסת הזה נפתח בצל הפרסומים על דירוגה של מדינת ישראל כמדינה הכי ענייה במדינות המערביות. פרסום זה הוא אות קלון בפניה של הכלכלה הישראלית. קולט אביטל (העבודה-מימד): – – – יעקב מרגי (ש"ס): אני אענה לך אחר כך עם המיליארד וחצי שקיבל ברק. כלכלה שמנציחה עוני ופערים חברתיים עמוקים היא כלכלה קצרת טווח, כלכלה של קמעונאים, שמה שמעניין אותם הוא רווח מיידי ומזומנים בקופה. זוהי כלכלה שאינה מתמחרת את הנזקים לטווח הקצר ולטווח הארוך. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מושב כנסת זה נפתח בצלה של החלטת תנועת ש"ס שלא להצטרף לממשלת לבני. לכאורה – ואני אומר לכאורה – זוהי החלטה לגיטימית של מפלגה לגיטימית, אבל הנה שוב המציאות טופחת בפנינו. לרגע חשבנו שאנחנו באמת לגיטימיים, אבל אוי ואבוי – בעיני אותן אליטות בתקשורת, אותם פטרונים של המדינה, הנה ש"ס, שאך לפני שבוע היתה חביבת התקשורת, חביבת הפוליטיקאים, חביבת הפרשנים וכותבי הטורים למיניהם, אותם רכילאים, יצא להם – אני לא רוצה לומר מה יצא להם – אבל יצא להם אותו אחד מהבקבוק. השסתום יצא, והנה יצאו גם גלי השנאה והמשטמה, וכנראה יצא להם הקצף: מאמרים, כתבות על ש"ס – סחטנות, סחטנים. הגדילה לכתוב כתבת מסוימת, שאני לא רוצה אפילו להזכיר את שמה מעל דוכן מכובד זה, לקבוע שאם יש אלוקים – רק לא ש"ס. שתתכבד ותכבד את עצמה ותשמור על תסכולה לעצמה, ולא תפרסם את התסכול העצמי שלה ואת גלי השנאה שלה לציבור הרחב. אלוקים לא זקוק לא להכרה שלה ולא לקריאת מאמרה. אני שואל: אחרי 60 שנות קיומה של המדינה, עדיין יש תקשורת מגויסת? מה קרה? הבוחר קבע ש"ס חזקה עם 12 מנדטים, 10% מהעם רוצים שש"ס תאמר את דברה, וש"ס אמרה את דברה. ש"ס תיאבק למען החלשים, למען המטרות שהציבה לה, למען זהותה היהודית של מדינת ישראל, למען הקשישים, למען אותם 700,000, 800,000 ילדים שחיים מתחת לקו העוני. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גלי הסתה פרועים נגד ש"ס לא ירתיעו אותנו מלהמשיך ולהיאבק למען המטרות החברתיות שלנו ולמען החלשים בחברה הישראלית. תנועת ש"ס היא התנועה החברתית היחידה שנאבקת בהתמדה על המטרות החברתיות. גלי האהדה הציבוריים מקהים ומטשטשים את גלי ההתקפות, השנאה והמשטמה של התקשורת בישראל. התקשורת בארץ, שלצערי הרב הפילה ראש ממשלה והכתירה יושבת-ראש מפלגה, לא תצליח להשתיק את קולו של העם. אני פונה אל מפלגת העבודה: תאמינו לי שאילו היה יושב-ראש מפלגת העבודה, השר אהוד ברק, יודע שהדרישה הפופוליסטית שלו מראש הממשלה שיתפטר תביא למה שקרה היום, הוא היה חוזר בו והיה נמנע – לא יושר ולא יושרה, אלא שיקול דעת של מי שכנראה מתיימר להיות מנהיג, של מי שמתיימר להיות מנהיג – – – קולט אביטל (העבודה-מימד): – – – אתה לא מוכן להצביע בעד אשה? יעקב מרגי (ש"ס): אני מוכן להצביע בעד כל אשה שתהיה ראויה ותהיה מוכנה להמשיך באותם קווי יסוד שהצבנו לעצמנו. אני שואל את עצמי ותוהה, חבר הכנסת רביץ: לו דרשו מפלגת העבודה או מרצ קצבאות ילדים, לו דרשו להוציא את אותם 700,000–800,000 ילדים אל מעל לקו העוני, האם מישהו היה מהין או מעז לחשוב – לא לומר – שאלה מפלגות סחטניות ואילו דרישות יש להן? לא נותר לי אלא לחזור לאותו "פטרוניזם" שלא נעקר מהעולם ולא נעקר מהמדינה לאחר 60 שנות קיומה. אותם פטרונים חושבים שהם יכולים לשלוט גם במחשבות וברצונות של ציבור רחב בישראל. מפלגת העבודה קיבלה במהלך המשא-ומתן עם הגברת ציפי לבני, למטרות שונות, הסכמה על מיליארד וחצי שקלים. אז לא דיברו על המשבר הכלכלי העולמי. אז לא דיברו על סחטנות. סחטנים כנראה יש רק מצבע אחד. אני אומר: עד כאן, רבותי. נגמרו. לא רציתי להוציא את השד הזה, אבל ראינו, שמענו, קראנו את התקשורת הכתובה, ראינו לאן הם מובילים, אותם עיתונאים, אותם כתבים, אותם כותבי טורים רכילאים באותם מאמרים. אנחנו לא נהסס לתבוע לצמצם את הפערים החברתיים במדינה. האיום האסטרטגי של הפערים החברתיים במדינה הוא לא פחות חמור מהאיומים האסטרטגיים הביטחוניים שמאיימים על מדינת ישראל. כנגד אלה יש לנו תשובות. אתם התמודדנו. אבל, נגד פערים, נגד התסכול של אותם ציבורים רחבים אין תשובות, אין פתרונות, וזה איום אסטרטגי לא חמור פחות מהאיום הביטחוני. שלא יהלכו עלינו אימים; דווקא בגלל המשבר הכלכלי העולמי אנחנו צריכים לשריין עוד את השכבות החלשות, להגן עליהן, כי הן יהיו הראשונות שהאוצר, נערי האוצר ופקידי האוצר ייגעו בהן. שוב השכבות האלה יהיו הבטן הרכה של תקציב המדינה, הבטן הרכה של אותה סדרת קיצוצים וקיצוצים רוחביים. אין דבר מתבקש יותר היום מלשפר את מצבם של אותם ילדים חלשים ולנסות, במענק משפחה של 500-400 ש"ח לחודש, להעלות אותם אל מעל לקו העוני, לנסות לתת להם הזדמנות שווה להתמודד כמו כל ילד אחר בחברה הישראלית. מוכרים לנו פה כל מיני ססמאות וקלישאות. רצו לתת פה 160 שקל, ואני שואל אתכם: מענק משפחה של 160 שקל, אם היינו יושבים בממשלה כזאת, מה היו כל הפרשנים אומרים? "לעג לרש", "ש"ס נדבקה לכיסאות". הוכחנו לכולם שלנגד עינינו אותן משפחות, אותם ילדים, ואנחנו נמשיך להיאבק למענם. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה לחבר הכנסת יעקב מרגי. תעלה ותבוא חברת הכנסת אסתרינה טרטרמן. לרשותך ארבע דקות. אחרייך – חבר הכנסת אורי אריאל. בבקשה, גברתי. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, חברתי, חברותי, חברי חברי הכנסת, בסוף השבוע, בעוד אזרחי המדינה ומנהיגיה עסוקים בדפדוף, בעיון בסוגיות פוליטיות – כן ממשלה או לא ממשלה – פורסמה באחד מעיתוני סוף השבוע כתבה שלא יכולה להותיר אותנו אדישים. כתבה של עמיר רפופורט, שמדברת על כך שמדינת ישראל מעבירה מדי יום 90 משאיות שונות לתוך עזה, וחלק גדול מתכולת המשאיות האלה הוא מלט, חצץ, ברזל, דברים מובהקים לבנייה. כשמשקיפים – ראה זה פלא, לא ניבטת שום תוספת בנייה בשטח של עזה. לאן כל זה נעלם? חברות וחברים, אנחנו יודעים לאן זה נעלם. ב-19 בחודש יוני חתמנו על הסכם של שקט – הפסקת אש – עם ה"חמאס". התחייבנו על כל מיני דברים: להגדיל את מספר המשאיות מ-60 ל-90 ועוד. מה קורה עם הצד שכנגד? אפילו ארבעה ימים לא חלפו מאז ואותה הפסקת אש לכאורה הופרה, ומאז יש לנו כל הזמן, לסירוגין – וכבר התרגלנו וכבר כמעט לא מפרסמים – פה עוד "קסאם", שם עוד רקטה; מי בכלל מתייחס לזה? אנחנו בשגרה, עסוקים בהרכבות קואליציוניות. מה זה חשוב מה קורה ברמה הביטחונית? מה עם הסיכונים לחיים שלנו? ההפרות האלה מתבטאות לא רק בירי. ההפרות האלה מקבלות ביטוי בהתחמשות, בהברחות נשק לא חוקיות. ההפרות האלה מקבלות ביטוי בתרגול ובאימונים עודפים של ה"חמאס". חברי, נגד מי כל זה נערך? השקט המלאכותי הזה, נגד מי הוא עומד? הם מטייבים עצמם כל יום ואנחנו עוזרים להם לעשות הכול נגדנו. החלמאות הזו – עד לאן? בנאמנות איוולת אנחנו ממשיכים את ההרס העצמי ומעבירים להם עוד ועוד חומרים. רונית תירוש (קדימה): תזכירי את זה שגלעד שליט יושב שם. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): אני לא יכולה לשכוח את גלעד אף יום ואף רגע, את צודקת. חברות וחברים, אנחנו מעבירים להם את הדברים האלה לחפירות תת-קרקעיות, למנהרות. והמנהרות האלה, עד היום גם טובי המהנדסים בעולם טוענים בכנות שעדיין לא נמצא פתרון ראוי נגד זה. ההיפך, הנזק בלוחמה מתחת לפני הקרקע הוא נזק אדיר בחיים ובהכרעות גורליות של מדינות ועמים, ואנחנו עוזרים להם. כבר חשפנו מנהרות כאלה, וזו לא תיאוריה. בפעולה ישראלית בצפון עזה לפני עשרה חודשים נחשפה רשת מנהרות כאלה. אנחנו יודעים שהדבר הזה הולך ומתרחב ומתווסף ואנחנו מגדילים את הנזק. חברות וחברים, שלא נחיה באשליה שהשאננות הזו תימשך הרבה זמן. הערכות מודיעין שניתנו לשר הביטחון רק לאחרונה טוענות שגוברים הסיכויים שכבר בינואר הקרוב אין יותר הפסקת אש. למה בינואר הקרוב? ההסכם מסתיים, שישה חודשים תמו, יש מאבקים בין ה"חמאס" ל"פתח" – וישראל, מה היא עושה באותו זמן? עסוקה בבחירות. איזה זמן יותר טוב לבוא ולהזיק לנו מהזמן שאנחנו עסוקים בבחירות? חברות וחברים, אנחנו לא צריכים לייחס להם חוכמה ותבונה. ההיסטוריה כבר הוכיחה לנו שכבר בתקופת התנ"ך הקדומה השתמשו במנהרות כאלה. במלחמת העולם השנייה השתמשו במנהרות כאלה, הווייטקונג בווייטנאם, לוחמי הצבא האדום מול המוג'אהדין באפגניסטן. בשנות ה-90, הצבא הרוסי מול צ'צ'ניה. צ'צ'ניה, בעיר הבירה שלה, עשתה רשת שלמה של מנהרות לקשר מתחת לאדמה, והנזק ידוע לכולנו. ה"חיזבאללה" במלחמת לבנון השנייה, אנחנו מכירים את המושג "שמורות הטבע" – השיטה מוכרת ואנחנו משתפים אתה פעולה. המטרה האסטרטגית שלהם היא לא להכריע. המטרה שלהם היא להחליש אותנו, וזו השיטה. אני פונה לראש הממשלה, גם בשלהי כהונתה של הממשלה הזו חלה חובה חוקית, מוסרית וערכית בנושאים האלה, והתפקוד והאחריות כולם מוטלים על ממשלת ישראל. תעצרו את האספקה ההרסנית לאלתר, בטרם תהיה הבכייה לדורות. אין לגיטימציה לממשלה זו שכושלת להביא לסופה של מדינת ישראל. היו"ר עתניאל שנלר: תודה לחברת הכנסת אסתרינה טרטמן. יעלה ויבוא חבר הכנסת אורי אריאל. לרשותך ארבע דקות. אחריו – חבר הכנסת יצחק זיו. אם אתה היחיד הנואם מהסיעה שלך, אז שמונה דקות. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה שלא נמצא אתנו, ראשית, אני רוצה לשבח את ראש הממשלה שחסך מאתנו פולמוס מדיני כאשר גם ראש ממשלת סוריה, נשיא סוריה, גם הפלסטינים כבר אינם מאמינים שהם יכולים לנהל אתו משא-ומתן, וודאי שאין גיבוי לכך בישראל. כך לפחות מהוויכוח הזה, מהצרה הזו של דיון מדיני שאין לו ידיים ואין לו שחר נפטרנו בפעם הזו ובא לציון גואל. ראשית, אומר דברים על השבוי שלנו, על גלעד שליט. גם בעניין הזה, אדוני ראש הממשלה, נכשלת. כל המנופים בידינו – מים, חשמל, גז, משאיות, כסף וכן הלאה, אבל החיים ברצועת-עזה נמשכים כסדרם. זאת אומרת, גלעד שליט שם בבור והמשאיות נוסעות. גלעד שליט שם והכסף זורם בין הבנקים מישראל לעזה. מעל 800 יום גלעד שליט שם, ואתה מאפשר מים וחשמל כרגיל. למרות החלטת הממשלה לקצץ בחשמל, החשמל כרגיל. לצערי, גם בזה נכשלת. רבותי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, במצע מפלגת קדימה יש מלים גבוהות מאוד לגבי ירושלים המאוחדת. אבל בידיעת כולכם, חברי הכנסת של קדימה, ובידיעת האומה כולה, ראש הממשלה מציע לחלק את ירושלים ועד הסוף. שרת החוץ מנהלת משא-ומתן על ירושלים וגם אחרים אצלכם מנהלים משא-ומתן ומוסרים מסרים, ואין לכם עם זה שום בעיה. לא שמעתי אחד מכם שיוצא נגד האמירות המנוגדות למצע מפלגתכם. לא רק שלא יצאתם נגד זה, אלא שראש הממשלה גם כמעט הקפיא את הבנייה בירושלים, מה שהיה פעם מחוץ לתחום, מה שפעם לא דיברו עליו. על ירושלים אין דיון. אבל ראש הממשלה, בזה הוא הצליח, הכניס את ירושלים לדיון, האם בונים כן או לא. לא רק בביתר, הרב רביץ, לא רק במודיעין-עילית הוא עוצר, לא רק בכל יהודה ושומרון הוא מפריע, גם בירושלים – בירת ישראל הריבונית, ומפלגת קדימה ואחרים שקטים. מתחת לשולחן הם יסדרו עוד 100 יחידות ועוד 200 יחידות. כך אנחנו נראים. הדברים האלה, גם אם לא רוצים, מקרינים על כל הערים המעורבות בישראל, מעורבות במובן של ערבים ויהודים. ראינו מה היה בעכו בשבועות האחרונים, לפני חג הסוכות. היו כאלה שהשלו את עצמם שהפרשה נגמרה, כבשנו את העניין, הורדנו אותו. אז קיבלנו תזכורת, ושלשום ניסו להצית את ישיבת ההסדר בעכו. מי שחושב שכל פעם שתהיה בעיה הוא יטאטא אותה ולא יפתור אותה – אין לזה שום סיכוי. ערבים שלא יודעים לכבד את מדינת ישראל ומעזים ביום כיפורים, ביום הקדוש של כל היהודים ללכת בעיר עכו ולצעוק "אדבח אל-יהוד", לא צריכים להיות במדינת ישראל. אל תעצמו עיניים. זה לא יעזור. אל תברחו, כי זה לא יביא מזור. בבעיות האלה צריך לטפל כשהן קטנות, ולא לחכות שיגיעו ליציאה משליטה. זה נכון גם לגבי הבדואים בנגב. יש ועדה בראשות השופט גולדברג, ולי יש חשש שממשלת ישראל תאמץ מסקנות קשות שיביאו חס וחלילה לאובדן הנגב. אם לא יתייצבו נוכח המגמות האלה של השתלטות עוינת של גיס חמישי במדינת ישראל, אנחנו נהיה במצב קשה. אנחנו נשרוד, בעזרת השם, אנחנו מאמינים בני מאמינים, לא ינצחו אותנו. השאלה היא איזה מחיר נשלם. בעת האחרונה החל שר הביטחון במדיניות חדשה כלפי המתיישבים ביהודה ושומרון. באישון לילה במוצאי שבת הרסו שני מבנים, לטענת המינהל האזרחי – לא חוקיים, בחברון. לא נתנו לאנשים להוציא את מיטלטליהם, את רכושם שנבנה במשך שנים בעמל רב. אני פונה אל שר הביטחון: הורד ידך מההתיישבות היהודית בארץ-ישראל. יש אלפי בתים של ערבים ביהודה ושומרון שאינם חוקיים; יש אלפי בתים לא חוקיים בירושלים. יש בתים של מחבלים בירושלים שאתה אישית, שר הביטחון, הבטחת להרוס ואתה לא הורס. מצאו להם אנשים טובים, בעיקר מהתקשורת, דרך להיטפל לאנשי חברון, דרך האיש הבלתי-אחראי הזה בחברון, והוא אחד – אפילו לא שניים או שלושה – אלא אחד. אני פונה מפה אל שר הביטחון ואל השר דיכטר, השר לביטחון הפנים: אם האיש עבר עבירה, תעצרו אותו, למה אתם מחכים? תעמידו אותו למשפט ובית-המשפט יוציא את דינו. אנחנו ודאי נגד זה, אנחנו ודאי לא מסכימים לזה, אבל מה אתם מתרשלים? הרי אתם השלטון, בידיכם הדבר לעשותו. מדוע אתם מתמהמהים? הרי האיש ידוע, דבריו הוקלטו, יש הוכחות. לא, אתם לא עושים דבר, אבל מתגוללים על כל האחרים, עושים הכללות במקום שאין מקום להכללות. הרי ילדינו שלנו משרתים בצה"ל, אנחנו משרתים במילואים, במי הוא פגע אם לא בנו? ברשות היושב-ראש, אני רוצה לסיים בדבר אחד שנדמה לי שיש עליו הסכמה מלאה אצל כולם. מורנו ורבנו הרב מרדכי אליהו נכנס לניתוח לב פתוח, ברשותכם, ברשות היושב-ראש, אני רוצה לומר את הדברים הבאים: מי שבירך את אבותינו ואמותינו, אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרן, דוד ושלמה, שרה, רבקה, רחל ולאה, הוא יברך וירפא את כל חולינו, ובהם את מורנו ורבנו הרב מרדכי צמח בן מזל, הזקוקים לרפואה שלמה. בעבור שאנחנו מתפללים להחלמתם, בשכר זה הקדוש-ברוך-הוא יימלא רחמים עליהם להחלימם ולרפאותם ולהחזיקם ולהחיותם, וישלח להם מהרה רפואה שלמה מן השמים, בתוך כל חולי ישראל, רפואת הנפש ורפואת הגוף, השתא בעגלא ובזמן קריב, ונאמר אמן. תודה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה לחבר הכנסת אורי אריאל. יעלה ויבוא חבר הכנסת יצחק זיו. לרשותך שמונה דקות. בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אברהם רביץ. אם גם חבר הכנסת גלנטי ידבר, לרשותך ארבע דקות. יצחק זיו (גיל): כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, אלה רגעים קשים, לאחר התרסקות הכלכלה והפגיעה בגמלאים. עולמו של הגמלאי הקשיש מצטמצם לסביבה הקרובה והמיידית שלו. הביטחון הכלכלי והבריאות הם המרכיבים העיקריים והחשובים לו בתקופה שבה הוא מבקש ליהנות מפרי עמלו, אך כאן הוא מגלה שרבים לוטשים עיניים אל חסכונותיו, מושיטים את ידיהם אליו והוא נשדד בתקופה הכי קשה בחייו. אנחנו, נבחרי העם, חייבים לעשות הכול כדי לעצור תופעה זו. בתקופה זו של חיינו איננו צריכים ואיננו רוצים לדאוג לאיש פרט לעצמנו. אנו רוצים לקנות בכספנו עזרה לחיי היום-יום, לרכוש מזון וגם תרופות, לקנות מתנות לנכדים, לבלות את שארית חיינו בכבוד. כספם של הגמלאים היה הון עצום השמור בקרנות הפנסיה, והגיבוי להן היה איגרות חוב מיועדות של המדינה, עד אשר בהחלטת האוצר הפסיקה המדינה להנפיק איגרות אלה לקרנות הפנסיה וקופות הגמל ושלחה אותן לרכוש ניירות ערך כגיבוי לכספנו בשוק ההון. אין לשוק ההון בישראל כמות כזאת של ניירות ערך בטוחים וסולידיים, והקרנות רכשו איגרות חוב וניירות מסוכנים, בעלי תנודה רבה וכאלה שסחירותם בעת מצוק היא נמוכה ולעתים שואפת לאפס. חלק ניכר מכספי הגמלאים והחוסכים, הזקוקים לביטחון מקסימלי עם הגיעם לקדנציה האחרונה של חייהם, נשלחו שלא בידיעתם להשקעות בעולם הגדול. אך הגמלאים אינם מעוניינים בהרפתקאות, ויש להשאיר בידי הגמלאי החוסך את ההחלטה אשר לסוג הביטחון וסוג ההשקעה. את כל העול והטעויות הטילה המדינה על הגמלאי הקשיש, ודיללה בכך את זכויותיו הפנסיוניות שנרכשו במשך עשרות השנים שבהן עבד. גם קבלת טיפול רפואי סביר נפגעה או נמנעה מגמלאים רבים. הגמלאים, שכבר נסחטו עד תום, נזרקו הצדה והפכו מנכס לנטל. אותם גמלאים קשישים, שהיו אמורים להיות מסודרים עקב זכויות שרכשו, נאלצים כיום לבחור בין מזון לתרופות, וכמובן גם למצוא דרך לשלם הוצאות מחיה, דיור, מסים וטיפול סיעודי, וכל זה מפני שערכו הריאלי של כספם נלקח מהם. בשל חוק ההבראה של קרנות הפנסיה, וחלקה המוגדר של הממשלה בכיסוי עלות תשלומי הפנסיה בקרנות הוותיקות, אני דורש מקרנות הפנסיה לפרסם את מדיניות ההשקעה והפיקוח הנהוגה בהן ואת סדרי עבודתן של ועדות ההשקעות, וכן את אלה: 1. שיעור ההשקעות של קרנות הפנסיה הוותיקות; 2. שיעור ההפסדים והרווחים בכל אחד מסוגי ההשקעה; 3. האם קיימות הנחיות בכתב לוועדות ההשקעות בכל הקשור לסוגי ההשקעה? 4. הנחיה ברורה של שינוי בהשקעות באיגרות חוב מיועדות, כמו שהיה בעבר. כספם ועתידם של הגמלאים אינם הפקר, ולכן אני פונה אל כל המפלגות, שכולן פתאום מדברות על הגמלאים, ואף שהגשתי הצעת חוק שעניינה דחייה של 120 יום – רצוי לדחות 150 יום, כדי שציבור הגמלאים יעבור את החורף הקר, את מחלות השפעת למיניהן, ויוכל לצאת להצביע. אני מבקש מחברי הכנסת להצביע בעד ההצעה שלפיה יהיו לפחות 120 יום עד לפיזור הכנסת. איחולי הצלחה לכנסת ישראל ולכולנו. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה לחבר הכנסת זיו. יעלה ויבוא חבר הכנסת אברהם רביץ. גם לרשותך, חבר הכנסת רביץ, שמונה דקות. אחר כך ידבר חבר הכנסת חיים אורון, ואחריו – חבר הכנסת מוחמד ברכה. אברהם רביץ (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו נכנסים עכשיו לתקופה שדי קשה להגדיר אותה. ספר קהלת מביא שורה ארוכה של – עת לשמוח ועת לבכות, ועת, ועת, ועת, ועת. מהי העת הזאת שאנחנו צועדים לקראתה היום? עת פגרה? אפילו לא יפה להגיד כך. הכנסת עומדת לסיים את תפקידה ולצאת לאותה פגרה. הייתי מציע לכולנו להכתיר את העת הזאת, במקום "עת לעשות", שאנחנו משתדלים כל השנה, "עת לחשוב". כאשר אני יושב לי כחבר הכנסת ומאזין לחברי, אנחנו כולנו שותפים למין מאסה מוזרה כזאת. עולים חברי הכנסת, בזה אחר זה, ומציעים הצעות חוק למיניהן, לסוגיהן, ונמצאים באיזה מין מרוצת הסוס העיוור. הצעות חוק – לעשות ולעשות ולעשות – ואין מה לדבר שבסופו של יום הרי למעלה מ-90% מההצעות האלה אפילו לא נדונות. אבל אנחנו נמצאים במצב מאוד מאוד מיוחד. לא הקדשנו, על-פי האמת, עת לחשוב, כאשר לנגד עינינו יש כמה בעיות שהן בנפשנו, בנפש המדינה, בנפש האומה כולה. ואני מדבר על הדבר הטריוויאלי, הדבר הפשוט ביותר – מה אנחנו עושים אל מול הבעיה המדינית-הפוליטית העומדת לנגד עינינו, והיא איננה סרה מאתנו. אני מוצא את עצמי חוזר ומציע את אותן ההצעות, וזה לא מפני שמשעמם לי. אני מאמין, לאחר התבוננות אמיתית: שום הצעה – תהיה הנכונה והטובה והמוסרית ביותר – לא תעבור את הקווים אם אכן לא נשים את האצבע על המקום הנכון, ואני מתכוון לכך. אנחנו מדברים הרבה על ירושלים, אבל זה לא רק ירושלים. רבותי חברי הכנסת, אנחנו מדברים על עשרות אלפי יהודים שגרים ביהודה ושומרון ואוהבים זאת, ורוצים להמשיך ולגור שם. הם בחרו, המדינה בחרה עבור רובם שיהיו שם. והייתי אומר שמהלך ההתנתקות היה מהלך ניסיוני שכשל, לית מאן דפליג שהוא כשל – אף שהוא הביא גם כמה תרופות מקומיות – אבל המהלך, כמהלך, כשל לחלוטין. הוא לפחות כשל מבחינה ניסיונית, שאפשר יהיה לומר על דברים אחרים שצריכים להיפתר: כזה ראה וקדש. לא קדש ולא ראה ולא כלום. כאשר דובר על 8,000 יהודים ולא על 80,000 יהודים, מדינת ישראל לא השכילה עשות, לתת את הפתרון האמיתי. והיא לא תשכיל; היא לא תשכיל בגלל הריבוי והדבקות והרצון להיות שם. ואני כבר לא מדבר על הלגיטימיות המוסרית, ההיסטורית, הדתית, אלא פשוט יהודים גרים במקומות. והשאלה היא מה לחשוב. עת לעשות זה לא היום. אנחנו לא הולכים לעשות שום דבר עד אחרי הבחירות. אנחנו מדברים על עת לחשוב. אני העליתי מעל במה זאת את ההצעה חזור ואמור, ואני אומר לכם: אני שוחחתי ודנתי עם כל הצדדים – עם אנשי שמאל לסוגיהם, עם נציגים של העולם הערבי – וכולם אומרים: זה צודק אבל אי-אפשר. מה צודק? בסדר. שהציבור הפלסטיני רוצה ישות משלו, מדינה משלו, ואתה לא תוכל גם את זה למנוע. אבל, איפה נאמר, ריבונו של עולם, שיהודים לא יוכלו לגור בארץ-ישראל, בכל ארץ-ישראל ההיסטורית? כבני-אדם, כאזרחים, אולי אזרחים של שתי מדינות? מדוע פוסלים את הדבר הזה מראש? איזו מדינה בעולם תוכל לעמוד נגד טיעון כזה, לאחר למעלה מ-40 שנה שגרים שם בני-אדם? דור שני ודור שלישי, וביושר, ובנאמנות ובאזרחות אמיתית. איפה יש מקום כזה בעולם, כיום, שלא יאפשרו ליהודים לגור באיזה מקום רק כי הם יהודים? אם יש פורעים – הם לא יישארו, ואם יישארו ויתפרעו – יש דרכים לכך. אבל מדוע אנחנו לא שומעים מהציבור הערבי הנאור: אהלן וסהלן, בואו תגורו אתנו? מה, היהודים מזיקים? יש מדינה בעולם שהיהודים לא הוסיפו לתרבות, לתעשייה, לכלכלה, למה שאתם רוצים? יהודים בשום מקום בעולם לא היו מחרחרי ריב. הם היו נרדפים. ואני חושב, רבותי, שכל עוד שאנחנו לא נחשוב על כך ברצינות – א. לא יהיה שום פתרון. חברי חברי הכנסת מהציבור הערבי, לא יהיה. שוו בנפשכם וקחו לפניכם את המפה ותראו היכן גרים היום יהודים ביהודה ושומרון. האם באמת אתם חושבים – לאחר הסאגה הזאת של ההתנתקות – שאפשר יהיה להזיז אותם עם כל מיני חוקים, פטנטים? יהיה אפשר – כמה אלפים. כמה אלפים, חוק של וילן יכול לעזור להם, אבל זה הפתרון? ג'מאל זחאלקה (בל"ד): מדינה אחת, אתה אומר? אברהם רביץ (יהדות התורה): לא אומר מדינה אחת. מפורש לא, למה אתם לא מבינים? אני אומר: שתי מדינות. אבל מה זה מדינה, מה אתם עושים קדושה כזאת ממדינה? אתם הרי שמאלנים, מה זה מדינה בעיניכם? בעינינו, תהיה מדינת ישראל ריבונית, עצמאית, עם חוקים משלה, עם דגל, עם המנון, וכזאת תהיה גם מדינה פלסטינית, אבל זה אומר שאני לא יכול לגור שם? שאני לא יכול לקנות אדמה שם? וכדי שהציבור הערבי – – – חנא סוייד (חד"ש): – – – אברהם רביץ (יהדות התורה): תן לי לסיים רגע. כדי שהציבור הערבי לא ירגיש רע, יש לי גם הצעה פרקטית. חנא סוייד (חד"ש): כאזרח פלסטיני, אין בעיה. אברהם רביץ (יהדות התורה): כן, אבל הוא יהיה אזרח – double citizen. בבקשה, תגיד את זה. חנא סוייד (חד"ש): אני אומר. אברהם רביץ (יהדות התורה): תגיד את זה. היו"ר עתניאל שנלר: עוד מעט אתם מקבלים רשות דיבור, כל מי שנמצא כאן במליאה. נא לא להפריע. אברהם רביץ (יהדות התורה): לכן, אני מציע. כדי שלא תרגישו רע ותחשבו שהיהודים עומדים לכבוש את כל יהודה ושומרון, ויקימו שם מדינת ישראל ב', יש לי הסדר. גרים פה במדינת ישראל 20% ערבים – יגורו שם 20% יהודים, ואפשר יהיה לעשות איזון מתמיד, כל חמש שנים יספרו, אם זה מה שאתם רוצים כביטחון, שתהיה לכם מדינה עם סממנים של מדינה, מותר. היו"ר עתניאל שנלר: תודה. אברהם רביץ (יהדות התורה): ולכן, בזמן של עת לעשות אני לא יודע אם מילותי מתקבלות, אבל בזמן של עת לחשוב, זוהי המחשבה היחידה שיכולה להוליד משהו. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה לחבר הכנסת רביץ. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר עתניאל שנלר: הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה. סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים (תיקון מס' 2), התשס"ט–2008, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 117) (עיריות איתנות), התשס"ט–2008; הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 12) (יום ניקיון ארצי), התשס"ט–2008; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 39) (הגבלת הזכות להיבחר), התשס"ט–2008; הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 21) (חובת מסירת רשימות מנויים), התשס"ט–2008; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 59) (ייצוג בהליך שימוע), התשס"ט–2008; הצעת חוק לקידום ולעידוד מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל (הוראת שעה), התשס"ט–2008; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 43) (שירותי רפואה מונעת ושירותי בריאות לתלמיד), התשס"ט–2008; הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 11) (מספר ימי אבל), התשס"ט–2008; הצעת חוק השוואת זכויות פנסיה לאלמן ולאלמנה, התשס"ט–2008; הצעת חוק לתיקון פקודת המסים (גבייה) (מס' 7) (הצגת הודעת תשלום קנס לחייב), התשס"ט–2008; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 16) (איסור גביית עמלות בעד שירותים מסוימים), התשס"ט–2008; הצעת חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (תיקון מס' 4) (מידע בדבר עומס תנועה), התשס"ט–2008; הצעת חוק סל שירותים נוספים בחינוך, התשס"ט–2008. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התשס”ט–2008; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 4) (ביקורת שיפוטית על תוקפם של של חוקים); הצעת חוק הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 56) (דיון לפני דן יחיד או לפני הרכב), התשס”ט–2008; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 57) (שיפוט בענייני תעבורה) (תשריר – הוראת שעה), התשס”ט–2008; הצעת חוק שירות אזרחי (תיקוני חקיקה), התשס”ט–2008. תודה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה. יש הרבה עבודה במושב הזה. הודעת ראש הממשלה על פעילות הממשלה בתקופה שחלפה ועל תוכניותיה למושב הקרוב היו"ר עתניאל שנלר: יעלה ויבוא חבר הכנסת חיים אורון. גם לרשותך עומדות שמונה דקות. בבקשה, אדוני. חיים אורון (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני חושב שמישהו התבלבל פה היום, התבלבל בלוח השנה וחשב שאנחנו נמצאים בפורים. יושב-ראש הליכוד חבר הכנסת בנימין נתניהו עטה היום מסכה והיה בטוח שכולנו לא היינו בארץ ב-20 השנים האחרונות. בנושא הכלכלי יש שאלה, אדוני היושב-ראש – מהו אורך חיי המדף של התוכניות של ביבי נתניהו; כמה שנים הן קבעו את מה שקרה בארץ – שלוש שנים? חמש שנים? שמונה שנים? זה נורא מעניין. הוא ממיין אותן – אני עשיתי מדיניות כלכלית, ואני יצרתי את ה"יש" הגדול. שיא עולמי בפערים חברתיים זה ביצירה שלך? שיא עולמי במספר העניים זה ביצירה שלך? הצמיחה היא ביצירה שלו. כבר היו אלף מחקרים שהראו שהתפקיד והמשקל של מדיניות הממשלה בשיעורי הצמיחה הגבוהים – מישהו אומר שהוא היה 20%, ומישהו אחר אומר שזה היה 25%. אז – 30%, והשאר בא ממקומות אחרים. אבל שיא המסכה, אדוני היושב-ראש – הוא מדבר בשם האופוזיציה, ובפוזה של ראש הממשלה, חבר הכנסת רובי ריבלין. סליחה, הוא יושב-ראש האופוזיציה גם בקולי וגם בקולם של חברי הערבים, והמינימום, כשאתה עולה לדוכן באירוע מהסוג הזה, הוא קצת אלגנציה; תגיד את מה שאתה חושב, תתווכח על ירושלים – אני תיכף אגיד על זה משהו. אבל נאום בחירות – כשאני אהיה ראש ממשלה – בזמן שלי? בזמן של טלב אלסאנע? מה? מאיפה? אבל זאת לא הנקודה המרכזית. הוא עולה פה לדוכן ומונה את הצעדים. הצעד הראשון, לא במקרה – אני אוריד מסים. הצעד השני – אני אתרום לחינוך. הוא לא אמר מעל הדוכן את מה שהוא אמר לכם, חבר הכנסת רביץ – אני אחזיר קצבאות. הרי בזה הוא קנה אתכם. אתם לא מאמינים לו, אני יודע. אתה לא מאמין לו, אני יודע. אני יודע שאתה לא מאמין לו, אל תגיב – אבל הוא נותן קצבאות מחדש. אילו הצגות בוועדת הכספים, חבר הכנסת רובי ריבלין – על הקצבאות, על השמן והרזה, על הממשלה שהיא נטל. אוי ואבוי לנו אם היינו מקבלים את כל מה שהוא אמר. ממשלות שהן נטל בכל העולם יכולות להציל את כל הקפיטליזם? והוא ממשיך, כאילו אף אחד לא יודע מה קרה פה. לש"ס הוא מוכר קצבאות, לציבור הוא מוכר חינוך, ולכולם, חבר הכנסת רובי ריבלין, הוא מוכר השקעות נוספות בביטחון סוציאלי. מאיפה? איך? הוא היה ממש הפוך מזה. אני מבין שיש בחירות וצריך לעטות מסכה ואז אפשר להגיד מה שרוצים. אני לא אנהל משא-ומתן על ירושלים – אם אתם שואלים אותי, חבר הכנסת רובי ריבלין, זאת ממש הפקרות. אומר מי שרואה עצמו כראש הממשלה: אני מנתק את קווי הטלפון לעולם. הוא יודע ואתם יודעים שאין מנהיג אחד בעולם, לא ברשות הפלסטינית, לא בסעודיה, לא בקהיר, לא בעמאן, בוושינגטון או בפריס שיקבל עמדה ישראלית שאומרת שעל ירושלים לא מדברים. תגיד לי, מה יותר חמור, שהוא יודע את זה ומשקר לציבור, או שהוא כל כך אטום שהוא אפילו לא יודע את זה? אתה יודע מה? אני יותר מדי מעריך אותו. הוא יודע את זה והוא עומד פה, כמו שעמדו קודמיו. מנחם בגין, זיכרונו לברכה, אמר: אני בונה בית בין סואץ ובין רפיח. באמצע, כי לא ניסוג מסיני. אריק שרון אמר: כפר-דרום זה נגבה. מנגבה נסוגים? לא נסוגים מכפר-דרום. אמר ביבי: אני לא אפנה. מה היה בחברון? מי פינה את חברון? הוא פינה את חברון. עשה שם סמטוחה בלתי אפשרית שעוד נשלם עליה דורות, עם כל הפטנטים האלה, אבל הוא פינה את חברון. מה הוא בא ואומר פה: אני לא? מי שלח את רון לאודר לסוריה, אני? אף פעם לא היתה לי סמכות לכך. יוסי ביילין? אף פעם לא היתה לו אפשרות כזאת. אנחנו אמרנו את האמת: כן, תמורת שלום עם סוריה, הסדרי ביטחון והסדרי בעיות המים, נרד מרמת-הגולן. הוא חושב שאפשר אחרת? מה כל ההצגה הזאת פה? ראובן ריבלין (הליכוד): זכות השיבה היא קו אדום? חיים אורון (מרצ): זכות השיבה היא קו אדום, ואני אומר את זה, וחברי הפלסטינים יודעים את זה. ראובן ריבלין (הליכוד): יש מישהו בעולם שיסכים עם הפלסטינים? חיים אורון (מרצ): כן, יש מישהו בעולם. רבים. ראובן ריבלין (הליכוד): כי הם יודעים שזה קו אדום אצלנו. חיים אורון (מרצ): יש אפשרות שמערכת הבחירות תימשך כמו הנאום של יושב-ראש האופוזיציה פה היום – כולם ירמו את כולם וכבר ידעו שמרמים. לפעמים יש מצב שבו אתה אומר משהו ובדיעבד מתברר שטעית – זה קורה לכל אחד מאתנו, אבל אני בכוונה נתתי פה שלוש דוגמאות של דברים שמי שאומר אותם, אם הוא לא – סליחה – שתה יותר מדי, יודע שהוא לא אומר אמת. מי שאומר: אני פותר כלכלה, אני פותר מיתון, אני פותר חינוך ומוריד מסים – יודע שהוא לא אומר אמת. או שהוא לא יפתור את בעיות הכלכלה או שהוא לא יוכל להוריד מסים. שלמה מולה (קדימה): אתה יודע שזאת דמגוגיה. חיים אורון (מרצ): מי שאומר את מה שהוא אמר על ירושלים, ומי שמוכר לציבור את הסיפורים האלה – מאה אחוז. בואו נוריד את המסכות, נלך לבחירות, וכל אחד יאמר מה הוא באמת. אני הולך להגיד משפט מאוד חמור, ידידי רובי ריבלין – דיברנו פה הרבה מאוד על שחיתות שלטונית; דיברנו פה הרבה מאוד, והגענו לבחירות האלה בגלל שחיתות שלטונית. אני לא מזלזל כהוא-זה במה שקרה בארץ ובצורך הציבורי לעשות את הכול כדי לשים לזה קץ, אבל אני שואל אותך: זאת לא שחיתות ציבורית שאיש ציבור מבטיח דבר ויודע שהוא לא מתכוון למלא אותו? איפה מערכת העונשים על הדברים הללו? רק הציבור ייענש, אבל בנינו מערכת פוליטית של "כוכב נולד", שבה המבחן הגדול של איש פוליטי הוא לא לומר מה הוא חושב – זה קרה לאהוד ברק בעבודה, זה קרה לקדימה בבחירות, זה קורה לכם עכשיו, והתפקיד שלנו במערכת הוא לעשות שני דברים: ראשית, להגיד באופן הכי הגון שאנחנו מסוגלים מה אנחנו חושבים בכל אחד מהנושאים הללו – לפעמים זה קשה, הרבה פעמים זה מבריח מצביעים, כך אי-אפשר לקבל 40 מנדטים – ושנית, לעשות הכול כדי לקרוע את המסכות מעל פוליטיקאים שעולים לדוכנים, ורוב הציבור יודע שהם לא דוברי אמת, אבל הם מוכרים סיפורים כי כך עושים עוד מנדטים. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה לחבר הכנסת חיים אורון. אני חושב שאם רוצים עוד דקה מבקשים עוד דקה. חבר הכנסת טלב אלסאנע, בבקשה. אחריך – חבר הכנסת מוחמד ברכה. חבר הכנסת טלב אלסאנע, לרשותך ארבע דקות. בבקשה, אדוני. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מצטרף לדברי חבר הכנסת חיים אורון. אני סבור שהנאום של חבר הכנסת בנימין נתניהו לא היה בשם האופוזיציה, אף שהוא קיבל את הזכות הזו מכוח היותו כאילו נציג האופוזיציה. זה היה נאום של יושב-ראש הליכוד, ובתור שכזה אין לו זכות לנאום. לכן, הוא ניצל לרעה את הסמכות והזכות שניתנה לו כדי לנאום נאום בחירות שאינו מקובל על חלק מחברי הכנסת באופוזיציה. הדבר השני הוא – ולדעתי, זו אחת הסיבות לחוסר היציבות השלטונית – שלדעתי זה שנים במדינת ישראל אין מנהיגים בעלי שיעור קומה כמו בגין או רבין ז"ל. יש עסקנים פוליטיים שמבטיחים הכול לאזרחים כדי לקבל את ברכתם ולאחר מכן הם לא עומדים בציפיות ויש אכזבות וסלידה וחוסר אמון והבעת אי-אמון, וזה גורם לחוסר היציבות. אין מנהיגים שבאים לציבור ואומרים לו את האמת, אומרים לו שאי-אפשר להגיע לשלום אם לא נסוגים מהשטחים, אי-אפשר להגיע לשלום אם לא מסיימים את הכיבוש, אי-אפשר להגיע לשלום אם לא מפרקים התנחלויות. זו האמת. אז מר נתניהו אומר: אני לא אסוג מבקעת-הירדן. מישהו מעלה על דעתו שלום בלי נסיגה מבקעת-הירדן? אני לא אנהל משא-ומתן על ירושלים. זו הולכת שולל, אלה דברי בלע, דברי שקר, אך הוא מרשה לעצמו. הוא חושב שאנשים מטומטמים. לדעתי, אפשר לשקר לחלק מהאנשים כל הזמן, אפשר לשקר חלק מהזמן לכל האנשים, אבל אי-אפשר להוליך שולל את כל האנשים כל הזמן, לבלף, לשקר ולומר דברים שאין להם שום אחיזה במציאות. הסוגיה הנוספת: מדינת ישראל המתיימרת להיות דמוקרטית. לפני 60 שנה היא קמה, אבל ל-20% מאזרחיה אין ייצוג בעמדות מפתח – לא מנהלי מחוזות ולא מנהלי מחוז בחינוך או בפנים, ובהוויית המשטר יש כמעט התעלמות מהציבור הזה. אבל הדבר החמור ביותר הוא שכשנשיא המדינה הטיל את המשימה להרכיב ממשלה על ציפי לבני, שדיברה על פוליטיקה אחרת, היא ניהלה משא-ומתן עם חבר הכנסת אורלב, שהוא נציג המפד"ל, שאמר בריש גלי שלא יצטרף לממשלתה, והיא לא נרתעה מלהזמין אותו, והיא גם ניהלה משא-ומתן עם מרצ – עם כל הקשת הפוליטית הציונית. היא ניהלה משא-ומתן עם יהדות התורה ועם ש"ס. ממי היא התעלמה? היא התעלמה מחברי הכנסת הערבים. לגבי המתפקדים של קדימה היא רצה והתחננה. קולותיהם של המתפקדים בפריימריס של קדימה הם קולות כשרים, אבל הציבור הערבי, 20% מאזרחי המדינה, ונבחריו – עשרה חברי הכנסת – כאילו לא קיימים. אני לא מדבר על להיות חלק מהקואליציה, אבל פרטנר למשא-ומתן, אחר כך אפשר להגיד: סליחה, לא הגענו להסכמה, כמו שהיה עם אורלב, עם יהדות התורה ועם ש"ס. אבל לפסול את הציבור הערבי ואת נציגיו זו עמדה גזענית פסולה, וזה דבר חמור מאוד, במיוחד על רקע השסעים שאנו חשים בהם בחברה הישראלית. לא יכול להיות שבארצות-הברית מועמד להיות נשיא אזרח אמריקני ממוצא אפריקני, ואשתו וההורים שלה הם צאצאים של העבדים ששירתו את הלבנים, ויהיה שינוי בתפיסה בעולם, אך השינוי הזה פסח על המדינה הזו עד כדי שלא מזמינים חברי כנסת לנהל משא-ומתן, כאשר אנו רואים את הגישה האחרת של רבין; אז. ראינו את זה אפילו בזמנו של נתניהו, בוואי-פלנטיישן, ראינו את שרון שפנה לחברי הכנסת הערבים – אורי שני, לאחר ששרון נבחר, התקשר. אבל כאן יש דבר שיש להוקיע אותו. יש אמירה פסולה. אם רוצים פוליטיקה אחרת, צריך פוליטיקה שיש בה בסיס, מבוססת על לגיטימציה אזרחית לכל אזרחי המדינה ולכל נבחרי האזרחים ללא הבדל. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה. יעלה ויבוא חבר הכנסת מוחמד ברכה. גם לרשותך עומדות ארבע דקות. אחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. בבקשה, הפעלתי את השעון. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, ביומיים האחרונים שואלים אותנו, כפי ששואלים את רוב הסיעות, אם אנו בעד או נגד הבחירות. נוצרה מערכת מושגים שמנותקת מהעיקר, אפילו המצב שהוביל לבחירות מחטיא את העיקר לחלוטין. איני יודע באמת אם הסיבה האמיתית של ש"ס לא להיכנס לממשלה היא הפער בין מה שביקשו למה שקיבלו – נדמה לי שהפער מזערי, על-פי מה שפורסם – או שמא הסיבה היא שמי שנושא ונותן אתם הוא אשה. איני יודע אם התאריך של יוני 2009 ריחף מעל ראשו של מנהיג ש"ס, והוא המועד שהקלון של דרעי מסתיים, ולכן הוא האיץ את הבחירות לחורף הקרוב. איני יודע אם אחרי שהגברת לבני ויתרה איך שוויתרה ונתנה 650 מיליון ועוד 370 מיליון שקיימים בגוף התקציב של 2009, שזה קצת יותר ממיליארד, היא לא הסתחררה מסקרים שהונחו על שולחנה ורצה ריצת אמוק לבחירות מוקדמות ככל האפשר. איני יודע מה נכון בכל הדברים האלה – יכול להיות שכולם, יכול להיות שחלקם; אך בטוח שעל גבו של הציבור מתנהלת מערכה בלי לגעת בשאלות היסוד. גם מראית העין של המחלוקת על ירושלים – אני יודע שממשלת אולמרט, וגם הגברת לבני מדברת על ירושלים במשא-ומתן, אבל אני יודע, כפי שיודעים כל חברי הכנסת, שבעמדות הממשלה ובקווי היסוד של הממשלה אין שום פתח להגיע להסכם בעניין ירושלים. כלומר, הם רוצים תהליך של שלום ולא רוצים שלום. תהליך של שלום בלי שלום. אם זו היתה המחלוקת באמת, אפשר היה להגיע לניסוח פתלתל, והכול היה הולך. אך כל המחזה ההזוי הזה שקיים בכנסת של מדינת ישראל יכול לגעת בכל גחמה, בכל קפריזה, בכל שאיפה אישית, אך לא נוגע בשאלות היסוד. גם אם תקום ממשלה בראשותו של נתניהו, היא תדשדש באותו מעגל. יכול להיות שהיא תנהל משא-ומתן, אבל היא תתקע אותו באותם מקומות ובגלל אותן נסיבות. אם יהיה משא-ומתן בראשות ברק, יהיה אותו דבר. המערכת הפוליטית במדינת ישראל, שלושת הקטבים – גם עם הקוטב של מפלגת העבודה ההולך ומידלדל ונשחק – אינם בשלים להגיע להכרעות בשאלות היסוד שעומדות על סדר-היום ועל הפרק שלנו, שלנו כעמים, כעם בישראל, כעם פלסטיני, כעמים באזור, והנושא החברתי. לכן, הנושא של השלום והנושא של המשא-ומתן לא עומד בנקודה של פריצת דרך – לא תחת הממשלה הזו, לא לפני הבחירות ולא אחרי הבחירות, כל עוד העמדות המוצהרות של המפלגות הן כפי שהן. היו"ר עתניאל שנלר: תודה. מוחמד ברכה (חד"ש): בנושא החברתי, אם הגברת לבני היתה מוכנה לתת את המיליארד בצורה זו או אחרת, למה היא צריכה לתת את זה כאתנן פוליטי? למה לא מביאים את זה כעמדה למען הצדק החברתי, למען השכבות החלשות, למען משפחות מרובות ילדים? היו"ר עתניאל שנלר: תודה. מוחמד ברכה (חד"ש): אבל זו ממשלה שהיא אטומה פוליטית, חברתית, ולמרבה הצער, הממשלה שתקום, ולא חשוב מי יעמוד בראשה, לא תהיה שונה בתכלית ממנה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה. יעלה ויבוא חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. לרשותך שמונה דקות, בבקשה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הדיון שאנחנו עורכים היום הוא בעקבות הודעתו של ראש הממשלה מר אהוד אולמרט, וזה בטוח הנאום האחרון שבו הוא פותח כנס של הכנסת, אם זה חורף, אם זה קיץ. הנסיבות שבהן הוא מסיים את תפקידו ייראו תמוהות מאוד בעיני ההיסטוריון של העתיד. היסטוריון הגון יסתכל ויראה שמר אולמרט עשה הרבה דברים, ודווקא על עניין פעוט ושולי כמו מעטפות כסף, כמו כמה מיליונים של דולרים, דווקא על זה הוא נפל. הכנסת לא התעוררה להפיל אותו בגלל אחריותו הישירה למותם של אלפי אנשים – לבנונים, פלסטינים וישראלים. על זה הוא היה צריך לתת את הדין. על זה שהוא הטיל מצור על עזה והרעיב עם שלם. על זה שהוא שם 1.4 מיליון פלסטינים בבית-סוהר אחד גדול. על זה שהוא הפך את חיי העם הפלסטיני לגיהינום – על זה הוא היה צריך לתת את הדין, ולא על עניין של כמה מיליונים. גם על זה שבמדיניותו הוא הגדיל את מספר העניים והעמיק את האפליה. על זה הוא היה צריך לתת את הדין. אנחנו נפרדים לא בצער ממר אולמרט. והנה, מי עומד לפנינו ומציע את עצמו כראש הממשלה? כנראה יש עכשיו שני מועמדים: מר ביבי נתניהו והגברת לבני. הדברים יכולים להשתנות, מר ריבלין, ויכול להיות שקדימה תתמוטט ומפלגת העבודה דווקא תתחזק. דברים יכולים לקרות דווקא בתוך תקופה קצרה. זה המצב, אבל סביר יותר שהגברת לבני ומר ביבי נתניהו הם המועמדים. לפני דיבר חבר הכנסת אורון, והוא דיבר בלשונו על שקרים או על מצגת שקרית בדבריו של מר נתניהו. הבעיה שלי היא לא השקרים של מר נתניהו; אין לי בעיה רצינית עם השקרים שלו. הבעיה שלי היא האמת שלו. הבעיה שלי היא עם האמת שלו, כי את השקרים אתה חושף. הבעיה היא האמת הפנימית שלו, מה שהוא מאמין ומה שהוא הציג כאן. ולא במקרה צעקתי למר נתניהו: "אתה אדם מסוכן", כי מה שהוא הציע כאן מעל דוכן הכנסת זה לפתוח במלחמה. זה הפירוש היחיד של דבריו. הוא אפילו הציג אילו מלחמות הוא הולך לעשות, הוא הציג לבחירתנו לפחות שלוש מלחמות: אחת נגד אירן, אחרת נגד לבנון ושלישית נגד הפלסטינים. אולי במקרה, או שלא במקרה, הוא שכח את סוריה, אם כי הוא יכול לעשות גם את זה. יצחק גלנטי (גיל): שכחת את אירן. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): זה מה שהוא אמר. הוא חי בעולם של אשליות, כי העולם כולו משתנה במהירות גדולה מאוד בשנה האחרונה, וישתנה עוד יותר בשנה הבאה. המדיניות של ג'ורג' בוש פשטה את הרגל, והוא מדבר בהשראה של מדיניות ג'ורג' בוש, והוא תלמיד קטן של הימין האמריקני החדש, ביבי נתניהו. זה עולמו, זו תפיסת עולמו – שחור ולבן, בני אור ובני חושך. זאת תפיסה שפשטה את הרגל; העולם מתארגן היום בצורה אחרת. דוד רותם (ישראל ביתנו): לא נצביע בשביל ג'ורג' בוש. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): יש שינויים בארצות-הברית; יש איזונים אחרים בעולם, גם באזור יש נסיגה של ההשפעה האמריקנית, ולאחר מה שקרה בעירק ומה שקרה באפגניסטן הנכונות של העם האמריקני להיכנס להרפתקאות האלה, או שפוליטיקאי קטן כמו ביבי נתניהו יגרור אותם לדברים כאלה – זה לא יקרה, אבל הוא יכול להשתגע. הוא עמד על הדוכן ואמר, כך אני מפרש את דבריו, שהוא הולך להשתגע. לכן הוא אדם מסוכן. הוא מאוד מסוכן. לפעמים קורה שאנשים שנראים לא כל כך מסוכנים כמו ביבי נתניהו הם יותר מסוכנים ממנו. זה קרה עם החגיגה בתקשורת, להזכיר לכולם, עם בחירת הממשלה האזרחית בישראל – ממשלה בראשותו של אולמרט – שר הביטחון עמיר פרץ, שרת החוץ ציפי לבני – שלישייה אזרחית בסוגריים, והנה, דווקא השלישייה האזרחית הזאת היא שפתחה במלחמה בלבנון. אולי דווקא מכיוון שהיא שלישייה אזרחית, דן חלוץ הרמטכ"ל עשה מה שהוא רוצה. זה האבסורד של הפוליטיקה הישראלית היום. אהוד ברק ושרון לא היו פותחים במלחמה הזאת, כי יש להם אוטוריטה על הצבא ועל הממסד הצבאי; אנשים כמו ציפי לבני וממשלות כאלה מרגישים קטנים מול המצעד הצבאי, הם נמצאים תחת השפעתו, ולכן הם עלולים להפוך יותר מסוכנים, אפילו שהרטוריקה שלהם – בדחילו וברחימו ובזהירות אני אומר את זה – היא קצת יותר מתונה מזו של ביבי נתניהו. העובדה שהגברת ציפי לבני לא פנתה אל המפלגות הערביות היא ניצחון של יגאל עמיר. היינו מסרבים להיכנס לממשלתה או לתמוך בה – אנחנו כסיעת בל"ד – אבל היא היתה חייבת לפנות אלינו, כי הסיבה שבה יגאל עמיר תירץ את רצח רבין היתה שרבין נשען על קולות של אזרחים ערבים. מה עשתה הגברת לבני? היא נכנעה לתפיסתו של יגאל עמיר ולדמגוגיה. היא אפילו פחדה. לכן ראינו ראשי ממשלות, זה אחר זה, מסרבים לדבר עם המפלגות הערביות, ובתת-מודע, ואפילו במודע שלהם, ראש ממשלה בישראל נרצח על זה, ולכן בזה היא הכריזה על ניצחונו של יגאל עמיר. תודה רבה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. יעלה ויבוא חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב. אחריו – חבר הכנסת יצחק גלנטי. לרשותך ארבע דקות. בבקשה, אדוני. סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, הבטיחו לנו פוליטיקה אחרת, לפחות כך הוגדר המשא-ומתן שניהלה המיועדת לראשות הממשלה ציפי לבני כשניסתה לשכנע מפלגות שונות להצטרף לקואליציה; הבטיחו לנו שלא נחרוג מתקציב המדינה, מההוצאה הציבורית, מעבר ל-1.7%, ופתאום נמצאו 950 מיליון שקלים ששולמו למפלגת העבודה, אומנם בפריסה על פני שלוש שנים, אבל חלק מזה חל על התקציב לשנת 2009. פתאום נמצאו מיליארד שקלים לשלם לש"ס – שלא יספרו לציבור שהיא לא נכנעה לסחטנות, כי היא היתה מוכנה לשלם גם מיליארד וגם יותר מזה, וכבר נאמר פה בגלל מה טורפד המשא-ומתן. זו לא פוליטיקה אחרת. זו חזרה לימי מפא"י, זו חזרה לכספים ייעודיים וייחודיים. זו לא פוליטיקה, והציבור ישפוט את זה. שלא יגידו שלא נכנעו לסחטנות. כל זה נוכח הטלטלה הכלכלית שבפניה ניצבת מדינת ישראל כעת, שמחייבת קבלת הכרעות כלכליות החלטיות שיאפשרו למשק לצלוח את מה שהעולם הגדול בינתיים לא כל כך מצליח לצלוח. כאן אני אציע מה לדעתי צריכה לעשות הנהגה אחראית שכבר מזמן איבדה את הצפון, ולכן אנחנו הולכים לבחירות, אבל אולי תתעשת באותם ארבעה חודשים שנשארו עד הבחירות. אישור התקציב לשנת 2009 בהקדם האפשרי, תוך שמירה על מסגרת ההוצאה הציבורית ועמידה ביעדים הפיסקליים שנקבעו, הוא הצעד הנכון וההכרחי בעת הזאת. אישור התקציב מעניק לממשלה ולכנסת את הגמישות התקציבית ההכרחית בהתמודדות עם השינויים המהירים בשוק העולמי והשפעתם על המשק הישראלי. לצערי, לא קשה לנבא כי מערכת פוליטית הנתונה בסערה תתקשה לפעול לפי ההיגיון הכלכלי הזה, אבל כולנו צריכים להשתדל לפעול לפי זה. על משרד האוצר לאמוד את השפעת התנועות הכלכליות ולעדכן את הנחות היסוד של תקציב המדינה לשנת 2009. על האוצר, בשיתוף נגיד בנק ישראל, הכנסת והגורמים הכלכליים, לבצע בחינה מחודשת של תחזית הצמיחה, ההכנסות ממסים, שיעור האבטלה, גובה האינפלציה, אומדן שערי חליפין, ועוד, ולייצר כלים שיחזקו את איתנותו של המשק. עגלת המשק עמוסה באתגרים – מחנק האשראי, הבהלה בשווקים הפיננסיים, צמצום ביצוא הישראלי, ההאטה בפעילות המשק, חשש סביר לגידול בשיעור המובטלים שייצור עומס נוסף על תקציב המדינה וירידה בגביית המסים שעלולה להיות מתורגמת לגידול בגירעון הממשלה. על הכנסת לעמוד על כך שעקרונות התקציב החדש יכללו את הפתרונות למציאות הכלכלית החדשה וליצור את מנופי הצמיחה העתידיים לצד מענה ממשי והולם לצרכים חברתיים: השקעה בתשתיות חיוניות המייצרות תעסוקה, כדוגמת רכבת שתגיע גם לכרמיאל, גם לעפולה וגם לאילת; הגדלת ההשקעה בהשכלה גבוהה שתצמצם בריחת מוחות מישראל ותגדיל את כושר התחרות בישראל – וזה במקום לעודד שביתה שתפרוץ, חלילה, בקרב הסטודנטים; עידוד הבנייה הציבורית במיוחד באזורי הפריפריה; הקמת קרן סיוע ממשלתית למיקרו-הלוואות בהיקף של 50 מיליון שקל לסיוע לעסקים קטנים ובינוניים; פריסת רשת ביטחון סוציאלית לשכבות החלשות וסיוע ממוקד לנזקקים ולא רק למשפחות עם ארבעה ילדים. הרי, חלילה, אם פתאום יתגלה שבעקבות האטה במשק אנשים רבים יפוטרו, אז יסבלו מעוני גם אנשים ומשפחות עם ילד אחד או שניים וכך הלאה, והממשלה צריכה למצוא לכך פתרון. המפתח ליציבות הכלכלית נמצא בידי ממשלת המעבר הזאת, נמצא פה בכנסת. אני קורא לכל חברי הכנסת ולממשלת המעבר ולהנהגה שעוד נשארה פה לגלות אחריות ציבורית, כי בסופו של דבר, כפי שאמר ראש הממשלה, שעדיין מכהן – בסופו של דבר יש מדינה מאחורינו ויש לנהל אותה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב. חבר הכנסת יצחק גלנטי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת חנא סווייד. לרשות אדוני ארבע דקות. יצחק גלנטי (גיל): כבוד היושב-ראש, אדוני השר, חברי כנסת נכבדים. המערכת הפוליטית רוגשת וגועשת, ואנו נמצאים בישורת האחרונה של הכנסת השבע-עשרה לקראת הבחירות המתקרבות אלינו. חייבים אנו, נבחרי העם, להמשיך לזעוק את זעקתם של אזרחי המדינה הנזקקים. הכלכלה העולמית נמצאת בטירוף מערכות, הבורסות קורסות, ולא רחוק היום שבו הכלכלה הישראלית תחטוף את המכה הקשה. חייבים אנו להתכונן לגרוע מכול; להכין עוד היום תוכנית מגירה כלכלית שתדאג לכספי הציבור מפני קריסת הכלכלה, ובראש ובראשונה – כספי קרנות הפנסיה וקופות הגמל. אנו חייבים להציב בראש המערכת הפוליטית מנהיגות אמיתית עם סדר-יום לאומי וחברתי – מנהיגות אשר תלכד את העם. הגמלאים הביאו הצלחות רבות לציבור הקשישים הישראלי, ואולם ההצלחה הגדולה ביותר שלנו היתה העלאת הנושא לסדר-היום הציבורי והתקשורתי. מפלגות ניסו לנכס לעצמן את ההישגים של מפלגת הגמלאים. הן גילו את הכוח האלקטורלי של הגמלאים וניסו, ומנסות, לשוות לעצמן תדמית שקרית של מפלגות חברתיות אשר כביכול פועלות באמת ובתמים למען הגמלאים וצורכיהם. לנו לא חשוב הניצחון הפוליטי, אלא הניצחון של האזרח – הגדלת קצבאות הזיקנה, הצמדתן לשכר הממוצע במשק, ועוד נושאים רבים הקשורים ברווחתם של קשישי ישראל. חייבים אנו להמשיך ולדאוג לאלה אשר אינם יכולים לדאוג לעצמם. יש להפסיק את הטרור הכלכלי ואת הפגיעה הפיזית בקשישים. היתה אינפלציה? תזכרו: הקשישים שילמו. ויסתו את מניות הבנקים – הקשישים שילמו. משבר עולמי כלכלי עומד בפתח, ובטוחני שינסו גם הפעם להטיל את העונש על הגמלאים, והם יהיו אלה שישלמו, אלא אם כן הם הבינו את המסר של מפלגת הגמלאים. רבותי, אנחנו מציעים לבוחר צורה אחרת, מפלגה אחרת, שהיא אשר תשנה ותהיה אלטרנטיבה רעיונית-אידיאולוגית. הבחירות הבאות אינן מציגות לציבור כל מנהיגות עם קונסנזוס לאומי חלופי. המנהיגות שהיתה וכשלה היא אותה מנהיגות המוצעת היום לבוחר. אז מה נפקא מינה אם ההנהגה הקיימת או העתידית? השינוי בהנהגה יבוא רק בהחזרת האידיאולוגיה של דור מייסדי המדינה אשר עברם העשיר הוא הוא עמוד האש ההולך לפני העם. כך, לאחר החזרת האמון ההדדי והסולידריות החברתית תעלה ותבוא הדמות של מנהיג צעיר בעל תעוזה ויכולת הכרעה. עד אז יש לבחור הנהגה למדינה רק מקרב זקני העם ומייסדיה. ליושב-ראש הליכוד – אכן, הצגת תוכנית חברתית, כלכלית, חינוכית ומדינית משכנעת. מדוע לא קיימת אותה אתה בהיותך ראש ממשלה? ראובן ריבלין (הליכוד): לא היה כסף. היום הוא הציל את הכלכלה. היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת ריבלין. יצחק גלנטי (גיל): תודה רבה. היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת חנא סוייד, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. ראובן ריבלין (הליכוד): שני אנשים מסיעה אחת? היו"ר דוד רותם: את שמונה הדקות אפשר היה לחלק לארבע וארבע. ראובן ריבלין (הליכוד): הבנתי. חנא סוייד (חד"ש): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, לאור המצב שהמערכת הפוליטית בארץ נקלעה אליו, אני רוצה להעלות שלוש הערות. ראשית כול, אני רוצה להעלות ולהשמיע תרעומת על כך שבמלאכת המרכבה של הקואליציה שרת החוץ, שהוטל עליה להרכיב את הממשלה, לא דאגה להתייעץ, להזמין, לנהל משא-ומתן – ואפילו לדבר בצורה זו או אחרת – עם אף חבר כנסת ערבי, ובוודאי לא עם סיעות ערביות. אני חושב שזה מעשה של דחיקה, של הרחקה, של דה-לגיטימציה. היו לה הזמן והאומץ להרים טלפון ולבקש שאנחנו נמליץ בפני הנשיא שיטיל עליה את מלאכת הרכבת הממשלה, אבל לא אחר כך – לדבר ולנסות להעלות רעיונות משותפים. אני אומר שהתוכניות שלנו – שהראייה שלנו היא לא בדיוק אותה ראייה, אבל ודאי היה אפשר להגיע להסכמות כלשהן על פתרון ביניים, צעד אחד קדימה בעניין השלום, בעניין המשא-ומתן, דבר שמוסכם על כולם ויכול לקדם את תהליך השלום. אני חושב שהגברת לבני עשתה טעות גדולה, וכולנו יודעים שבסופו של דבר היא הביאה את עצמה למבוי סתום – היתה לה אופציה אחת בלבד ושכרה יצא בהפסדה. ראובן ריבלין (הליכוד): חבר הכנסת סוייד, שרת החוץ המיועדת לראשות הממשלה לקחה את העובדה שיש רשת ביטחון מהסיעות הערביות כמובנת מאליה, בלי לדבר אתן. אני לא מבין מאיפה היא לקחה את זה בכלל. לא שואלים אתכם? אני נעלבתי. חנא סוייד (חד"ש): היא טעתה בגדול, ולכן לדעתי היא פספסה ושילמה את המחיר. הנקודה השנייה היא לגבי עמדות פוליטיות. אנחנו יודעים שבמסגרת המשא-ומתן עם תנועת ש"ס היו שתי נקודות, נקודה אחת היא הקצבאות והנקודה האחרת היא ירושלים. בעניין הכסף התשובה של שרת החוץ ושל הקבוצה שלה שניהלה את המשא-ומתן היתה די ברורה – אמרו: זאת סחטנות, לא ניתן בשום פנים ואופן. אבל התשובה בעניין המדיני, בעניין ירושלים, היתה טכנית לחלוטין. היא לא אמרה, כמו שאמר ראש הממשלה היוצא, שצריך לנהל משא-ומתן גם על ירושלים, גם על גבולות 1967 וגם על רמת-הגולן, אלא נתנה תשובות טכניות ואמרה שחוק-יסוד: ירושלים מגן על ירושלים, ולכן לא צריך להזכיר את זה ולא צריך להיכנס לזה. אני חושב שמה שחסר בנקודה הזאת הוא עמדות פוליטיות שקופות וברורות, כי כך בסופו של דבר נתקעים – אם לא מצהירים בדיוק, אי-אפשר לגייס את העם. הרי עכשיו הולכים לבחירות. נו, אז מה יקרה בשלושה-ארבעה חודשים? אם העם נוטה ימינה, הוא יבחר בממשלת ימין – אם לא מציגים לו אלטרנטיבה ברורה. וזאת הטעות השנייה של הגברת לבני, ולכן היא נכשלה. כפי שאמרתי, שכרה יצא בהפסדה. היו"ר דוד רותם: נא לסיים. חנא סוייד (חד"ש): תפצה אותי בקצת זמן בבקשה. ראובן ריבלין (הליכוד): אני הפרעתי לו. היו"ר דוד רותם: אבל לך כבר אין זמן שאני יכול להוריד ממך. ראובן ריבלין (הליכוד): על חשבון מחר. היו"ר דוד רותם: הבנתי. אם כך, לאדוני יש "על תנאי". חנא סוייד (חד"ש): נקודה שלישית שאני רוצה להעלות – נכון שהמערכת הפוליטית הולכת לשבות עכשיו, הכנסת תהיה מושבתת, אבל יש מערכת שפועלת: המערכת הכלכלית. עכשיו יש מגרסה שפועלת מהוול-סטריט עד תל-אביב, גורסת ונוגסת בחסכונות, במיוחד בחסכונות הפנסיוניים של אזרחים, של עובדים, של עמלים. המערכת הזאת לא תשבות, והיא תמשיך לנגוס עוד ועוד. תארו לעצמכם אנשים על סף פרישה, בגיל 63-62, שמחכים לפנסיה, ופתאום מוצאים את עצמם כמעט עם מחצית הכסף שהם חשבו שיש להם מהפנסיה שלהם. לכן אני חושב שמחובתה של הממשלה הנוכחית, ממשלת המעבר, לנקוט צעדים מהירים, איתנים וחזקים, שיבטיחו בעבור כלל האזרחים, במיוחד בעבור אנשים שחסכו לפנסיה ולקופות הגמל שלהם. האנשים האלה לא סוחרים בבורסה, הם פשוט אנשים שרצו להבטיח את העתיד שלהם. מחובתה של הממשלה הזאת, גם אם היא ממשלת מעבר, לדאוג לעתידן של אותן משפחות, לפנסיה שלהן בעתיד. תודה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת סוייד. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יואל חסון, אחרון הדוברים. אחריו נעבור להצבעות. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני תמיד אומר שלכנסת יש מכניזם אובדני משלה, בדרך כלל לפני בחירות. רוב חברי הכנסת לא רוצים בחירות, לפחות חלק מהמפלגות שכנראה לא יהיו בכנסת הבאה, ובכל זאת ערב ההכרזה על פסק-הדין כולם אומרים: אנחנו רוצים בחירות. האמת היא שבכנסת הזאת מי שבאמת רצה בחירות זה הליכוד. יש לומר את הדברים האלה בצורה הגלויה ביותר. לבנימין נתניהו אצה הדרך, כי יש סקרים. סקרים יכולים להיות נכונים רק לאותו יום שבו הם מתפרסמים. ראובן ריבלין (הליכוד): הליכוד תמיד ראה את עצמו כמו שמפלגת העבודה ראתה, לא רק כאופוזיציה אלא כאלטרנטיבה. לכן הוא רוצה בחירות. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): הגברת ציפי לבני, ממלאת-מקום ראש הממשלה, היא הפוליטיקאי השני בהיסטוריה של מדינת ישראל שנכשל בהקמת קואליציה. ב-1990 פרס נכשל כאן, בכנסת, שעה לפני. יואל חסון (קדימה): מה המשותף לשני המקרים? בשני המקרים הרכבת הממשלה היתה תוך כדי כהונת הכנסת. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): שלא באמצעות בחירות. היו"ר קולט אביטל: מה המשותף? שניהם חברי קדימה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): ובשני המקרים חברי כנסת חרדים הכשילו אותם: ורדיגר הכשיל את פרס, ואלי ישי, או אריה דרעי, שהוא לא חבר הכנסת, את ציפי לבני. אבל זאת לא הסיבה היחידה לכך שציפי לבני נכשלה. אומרים: אלי ישי ניהל משא-ומתן שלא בתום לב. אומרים שאצה לה הדרך, היא לא היתה צריכה לבקש מאולמרט להתפטר; והיא נכנסה למשא-ומתן בתקופת חגים, המשא-ומתן הוא בעיקר עם דתיים, וכך הלכה לה חצי התקופה. ואנחנו אומרים שהיא יצאה מנקודת זינוק של 110 חברי הכנסת בלבד, וביטלה לחלוטין את עשרת חברי הכנסת הערבים. גדעון סער (הליכוד): היה לוורטר משפט טוב על זה בטור האחרון שלו. הוא כתב שאולי היא חשבה שאם היא מקיימת משא-ומתן עם אבו עלא היא מקבלת כבונוס את הסיעות הערביות. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): כמו מחזיק מפתחות על מכונית חדשה. ראובן ריבלין (הליכוד): אני בתור אזרח ישראלי נעלבתי. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת ריבלין, למה אתה לא נותן לו לדבר? אתה רוצה שאוסיף לו זמן בגללך? ראובן ריבלין (הליכוד): מגיע לו. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): גברתי היושבת-ראש, כפי שאמר עמיתי חבר הכנסת חנא סוייד, הגברת ציפי לבני התקשרה אלינו וביקשה שנתמוך בה כמועמדת להרכיב את הממשלה. עניתי לה שאני לא יכול, אבל תודה שהתקשרת. אמרה לי: אני מעריכה את גילוי הלב, מטעמי נימוס התקשרתי. פתאום, כאשר היא קיבלה את המנדט מנשיא המדינה, התנדפו חברי הכנסת הערבים. הרי ברור שאנחנו לא מצטרפים ולא נתמוך בקואליציה כלשהי. זאת עמדה אידיאולוגית שלנו. וברור שהיא לא תרצה שאנחנו נתמוך בה או נצטרף אליה. אבל מדובר על העובדה שמי שמתייעץ עם האופוזיציה מתייעץ עם כלל הסיעות, ואחר כך אומרים "לא". היא היתה מקשיבה אולי לתביעות שרע"ם-תע"ל תעלה, אולי שברכה מחד"ש יעלה – לציבור יש תביעות. היא יכולה להגיד "כן", והיא יכולה להגיד "לא", אבל לפסול על הסף אפשרות של הידברות? ב-1999, כאשר ברק נבחר, הוזמנתי עם חבר כנסת אחר ועם משלחת אחרת, ומשלחת מפלגת העבודה ניהלה אתנו דיאלוג – לאחר הבחירות, כמנצחים. גם את חד"ש הם הזמינו. מה ההבדל בין נתניהו ובין ציפי לבני? הגברת לבני אומרת – אף לא פליט אחד. ניסו להגיע לתוצאות במשא-ומתן המדיני על ירושלים ולא הגיעו, אף שמדובר בהנהגה פלסטינית פרגמטית. יש חוק שריון ירושלים – גם היא השתמשה בטיעון הזה. ובכל זאת, נתניהו אומר כאן למעשה שהוא יבעיר את האזור. היו"ר קולט אביטל: נא לסיים. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): האיש שב-1999 כבר ניסינו אותו. תגידי, גברתי היושבת-ראש, מה יש בפוליטיקה הישראלית שכל הנכשלים בעבר הופכים להיות כוכבים היום? אהוד ברק וביבי נתניהו – אחד עם מוח אנליטי, ואחד עם שלום כלכלי. מה זה? היו"ר קולט אביטל: נא לסיים. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): מרוב אנליטיקה הוא ריסק את עצמו, את המפלגה שלו. ריסק את הקואליציה שלו. הוא כנראה מעלה את נתניהו לשלטון. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת טיבי, תודה על ההתלהבות. אבל, די. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): בזה אני אסיים. חבר הכנסת מולה, יש כאלה שאומרים שברק מעדיף להיות שר ביטחון אצל ביבי מאשר אצל ציפי. אומרים. היו"ר קולט אביטל: הגזמת. יואל חסון (קדימה): אני מבין שקשה לך – – – שבין הטיבי ל– – – נכנסה ציפי. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): הציבור יכריע. יואל חסון (קדימה): הציבור – – – אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): הציבור שלך אולי? הציבור שלי אומר – – – גדול. לכן, גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אנחנו הולכים לחודשים שיש בהם דשדוש, הפסקת תהליך מדיני – לא במסלול הפלסטיני, לא במסלול הישראלי. אין הקשבה לצרכים של הציבור הערבי, אין הקשבה. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): עד עכשיו היה נהדר, עכשיו – – – אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): דיברו, דיברו. אני אמרתי על גברת ציפי לבני שהיא יותר מאוהבת בתהליך מאשר בשלום. מדברים, דיאלוג, משא-ומתן, משא-ומתן, דיאלוג. מה עם שלום? אלוהים ישמור? יחכו. מה יהיה? היו"ר קולט אביטל: מה יהיה? חבר הכנסת טיבי, נא לסיים. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אולי נחכה לכנסת הבאה. לצערי הרב, הקואליציה בכנסת הבאה תהיה מורכבת מיואל חסון ומגדעון סער. חזון אחרית הימים. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה, אני מודה לך. חבר הכנסת יואל חסון, נא לסיים את הרשימה. האם אני יכולה לבקש מחברי הכנסת המכובדים, חבר כנסת שרוני, אדוני השר? חבר הכנסת שרוני, חבר הכנסת שרוני, אתה גמלאי, אבל אתה שומע. משה שרוני (צדק לזקן): אני שומע היטב. היו"ר קולט אביטל: אתה שומע, אז נא לשבת. נא לשבת. חבר הכנסת גדעון סער, בבקשה ממך תאפשר לו לדבר. בבקשה. יואל חסון (קדימה): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, ראשית, אני רוצה לומר מלה על ראש הממשלה אהוד אולמרט שנאם כאן את נאומו כראש הממשלה. יכול להיות, אני לא – – – יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): תגיד מלה טובה, מה אכפת לך? יואל חסון (קדימה): אתה אומר: זה מפתיע שאני אומר מלה טובה על אולמרט. אני רוצה לומר מלה טובה על אולמרט, ואני חושב שהבית הזה כולו צריך לומר מלה לאדם ששירת את מדינת ישראל – עדיין משרת כראש ממשלה – למעלה מ-30 שנה. פטריוט ישראלי אמיתי, אדם שבאמת עשה דברים רבים במשרדי ממשלה רבים. אדם שאני באופן אישי מאוד מאוד מחבב. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): יואל, אני מציע לך לא להספיד אותו, כי פתאום אנחנו נראה שהוא – – – יואל חסון (קדימה): אני לא יודע אם יש לך תוכניות למנות אותו לראש ממשלה. בכל אופן, אני באמת מכבד ומוקיר את אהוד אולמרט, והיתה לי זכות גדולה כחבר הכנסת להיות תחת הנהגתו. אני מאחל לו את כל הטוב שבעולם. חברים, שמעתי כאן את כל הדוברים. אין ספק שכולנו מריחים את הבחירות ומבינים שהולכים כאן לבחירות. בכלל, בסוגיה הזאת קצת מוזר לראות חלק מסיעות הבית שדיברו גבוהה גבוהה על בחירות, וכמה חשובות בחירות, והנה, כשאנחנו באים לקבוע בחירות, ורוצים בחירות, פתאום אומרים: רגע, בואו, חודש יותר, שבוע פחות, שתי דקות קודם, שתי דקות אחרי זה. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): אתה יכול להיות יותר ספציפי? מי אומר את זה? יואל חסון (קדימה): חבר הכנסת אדלשטיין, הפור נפל. אנחנו הולכים לבחירות, וראוי שהבחירות האלה יהיו כמה שיותר מהר כדי שנוכל לחזור לבית הזה, לממשלה, להקים ממשלה טובה, ממשלה בראשות ציפי לבני שתמשיך ותוביל את המדיניות הנכונה. שמעתי כאן אנשים אומרים: ציפי לבני נכשלה בהקמת הממשלה, נכשלה בזה, נכשלה בזה. שיהיה כאן ברור – לציפי לבני – – – היו"ר דליה איציק: נא לצלצל. יואל חסון (קדימה): שלום, גברתי היושבת-ראש. היו"ר דליה איציק: שלום, אדוני; מה שלומך? נא לצלצל. חבר הכנסת שנלר, אני רואה שאין אצלכם בכלל בסיעה אף אחד. הם כבר הלכו הביתה כולם? יואל חסון (קדימה): חברי, ציפי לבני בחרה, בחרה לא להקים ממשלה. היתה לה ממשלה. היא יכלה היום, כנראה בשעה הזאת, להיות ראש ממשלת ישראל. סילבן שלום (הליכוד): לא יכלה. יואל חסון (קדימה): היא יכלה להיות, סילבן. היא יכלה להיות ראש ממשלת ישראל. היתה לה ממשלה. אבל בניגוד לפוליטיקאים אחרים שמוכנים לשלם כל מחיר, כל מחיר כדי להיכנס לתוך האקווריום המפורסם בקומה השנייה במשרד ראש הממשלה, היא אמרה: עד כאן, אני לא משלמת כל מחיר כדי להיות ראש ממשלה. אני אהיה ראש ממשלה מתוך בחירות. אתם יודעים יפה מאוד שהגענו לתהומות – שאני לא יודע מתי הגענו אליהם לאחרונה – של דרישות אין-סופיות, דרישות תקציביות בלתי אפשריות. היו"ר דליה איציק: נא לצלצל. אדוני המזכיר, יש לי הרגשה שחברי הכנסת – אדוני המזכיר, אתה מוכן להקשיב לי? תודה. נא לצלצל. יואל חסון (קדימה): חברי חברי הכנסת, דרישות תקציביות בלתי אפשריות, כשמנסים או ניסו לעטוף את הדרישות הכספיות הקטנות האלה בהיקפים של מיליארדים באיזה מצב אידיאולוגי, כאילו ירושלים. כולם יודעים שאין כדבר הזה, שאין כדבר הזה, נושא חלוקת ירושלים. אגב, אני מציע לכל חברי הכנסת שיש להם במשרדם בכנסת אתר אינטרנט, ויש להם אינטרנט והם יכולים להיכנס לאתרי האינטרנט, לקרוא בעיון את מצע קדימה שמדבר בצורה ברורה על ירושלים בריבונות ישראלית. אף אחד לא מדבר על חלוקת ירושלים. זה יכול להיות ספין מאוד נחמד, ותירוץ מאוד נחמד למה לא להיכנס כאילו לממשלה כשכולם יודעים שהסיבות הן מצד אחד פנימיות קנטרניות קטנות ומצד שני דרישות תקציביות בלתי אפשריות. אנחנו בקדימה מייצגים את המרכז השפוי, את ה"מיינסטרים" הישראלי שמדבר על מתינות מדינית וקשיחות ביטחונית. אנחנו לא חלק מאותה קואליציה שעומד בראשה בנימין נתניהו, של ימין קיצוני. אגב, אני חייב לומר ששמעתי את נאומו של בנימין נתניהו כמו כולכם. קודם כול, אני שמח שיש בכנסת מערכת מתוחכמת של הקלטת נאומים. מדהים לחזור ולהחזיר ולהשמיע שוב ושוב את נאומיו של נתניהו, שכל פעם כל קשר בינם לבין המציאות מקרי בהחלט. ההבטחות הן יפות לקראת בחירות. הוא כבר מגן, ושומר, והוא מציל את החינוך שהוא קיצץ ממנו, והוא מציל את הכלכלה, שחלק מאותות המשבר של הכלכלה היום זה מפני שהוא שם את כל קרנות הפנסיה, וקופות הגמל, באותו שוק שמתרסק היום. זה ביבי נתניהו. זה ביבי נתניהו שהיום למעשה שם את כל העתיד הפנסיוני של כולנו בבורסות העולם, ולמעשה הימר על העתיד של כל אחד ואחד מאתנו. אנחנו הולכים לקראת בחירות ברורות מאוד, כשהאופציות הן ברורות – או קדימה בראשות ציפי לבני או הליכוד בראשות בנימין נתניהו. זו האופציה האמיתית שעומדת בפני הציבור הישראלי – מול מה שהיה הישן, בנימין נתניהו שכולנו מכירים עם הימין הקיצוני הסהרורי שמסביבו; אל מול מפלגת מרכז אמיתית, מנהיגת מרכז אמיתית, שיכולה להוביל כאן ליציבות, למתינות מדינית, ויכולה להוביל כאן לכלכלה, ולעמוד באתגרים הכלכליים שיש לנו. חברי חברי הכנסת, אני רוצה לומר, ברשותכם, מלה אחרונה. נאמנו כאן נאומים רבים. אלו ימיה האחרונים של הכנסת השבע-עשרה, ומתוך הבית הזה אני חייב לומר קודם כול באופן אישי שהכרתי אנשים ראויים מאוד, אנשים טובים. באמת שמחתי לגלות ולהכיר אנשים טובים, שלצערי התדמית שלהם ושלנו ביחד היא כל כך רחוקה מהמציאות האמיתית של העבודה היומיומית של האנשים כאן, עובדי ציבור אמיתיים ברובם, שעושים כאן כדי להקל על הציבור הישראלי ולעשות את המדינה הזאת למקום שטוב יותר לחיות בו. אני מאחל לכולנו שנצא למערכת בחירות שתהיה כמובן סוערת ולא פשוטה, כי יש פה נושאים אמיתיים על הפרק, אבל שנשמור על הגינות, על חברות, ובסופו של דבר נפעל לטובתה של המדינה הזאת שאנחנו כל כך גאים בה וכל כך אוהבים אותה. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה, חבר הכנסת יואל חסון. אנחנו עוברים להצבעה. נצביע עכשיו על הודעתו של ראש הממשלה. נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הודעת ראש הממשלה – 33 נגד – 9 נמנעים – 14 הודעת ראש הממשלה על פעילות הממשלה בתקופה שחלפה ועל תוכניותיה למושב הקרוב נתקבלה. היו"ר דליה איציק: הודעתו של ראש הממשלה התקבלה. חברי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, 28 באוקטובר, בשעה 16:00. הישיבה נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 19:22.