דברי הכנסת

תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 7 מזכיר הכנסת איל ינון: 7 נאומים בני דקה 8 מוחמד ברכה (חד"ש): 8 דוד רותם (ישראל ביתנו): 9 אבשלום וילן (מרצ): 9 מאיר פרוש (יהדות התורה): 9 משה שרוני (צדק לזקן): 10 שמואל הלפרט (יהדות התורה): 10 יצחק זיו (גיל): 11 מנחם בן-ששון (קדימה): 11 אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 12 שעת שאלות 12 משה גפני (יהדות התורה): 12 שר האוצר רוני בר-און: 12 שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): 16 שר האוצר רוני בר-און: 16 סעיד נפאע (בל"ד): 18 שר האוצר רוני בר-און: 18 סעיד נפאע (בל"ד): 19 שר האוצר רוני בר-און: 20 חנא סוייד (חד"ש): 20 שר האוצר רוני בר-און: 20 ראובן ריבלין (הליכוד): 22 שר האוצר רוני בר-און: 23 חיים אמסלם (ש"ס): 25 שר האוצר רוני בר-און: 25 שמואל הלפרט (יהדות התורה): 26 שר האוצר רוני בר-און: 26 זהבה גלאון (מרצ): 28 שר האוצר רוני בר-און: 29 שר האוצר רוני בר-און: 29 רן כהן (מרצ): 31 שר האוצר רוני בר-און: 32 שלמה מולה (קדימה): 34 שר האוצר רוני בר-און: 34 הצעת חוק לעידוד הפקת סרטים בישראל (הוראת שעה ותיקון חקיקה), התשס”ח–2008 35 שר האוצר רוני בר-און: 36 נסים זאב (ש"ס): 37 שלמה מולה (קדימה): 38 מנחם בן-ששון (קדימה): 39 ראובן ריבלין (הליכוד): 40 חיים אורון (מרצ): 41 הצעת חוק מימון הוצאות למשפחות שבויים ונעדרים, התשס"ח–2008 43 צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 43 הצעת חוק המטה לביטחון לאומי, התשס"ח–2008 45 צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 46 רן כהן (מרצ): 56 עמירה דותן (קדימה): 58 צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 59 הצעת חוק הגנת הסביבה (המזהם משלם) (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2008 67 אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 67 דב חנין (חד"ש): 71 הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס' 9 והוראת שעה), התשס"ח–2008 73 אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 73 הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון מס' 27), התשס"ח–2008 75 אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 76 הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 14), התשס”ח–2008 79 אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 79 אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 81 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 86), התשס”ח–2008 82 אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 82 חנא סוייד (חד"ש): 84 הצעת חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס”ח–2008 85 גלעד ארדן (יו"ר ועדת הכלכלה): 86 הצעת חוק כרטיסי חיוב (תיקון מס' 4), התשס”ח–2008 91 גלעד ארדן (יו"ר ועדת הכלכלה): 92 רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 96 הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 43), התשס"ח–2008 96 זבולון אורלב (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה): 97 הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 22), התשס"ח–2008 99 יצחק גלנטי (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 99 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 111), התשס”ח–2008 101 יצחק גלנטי (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 101 הצעת חוק הרשות הישראלית לחילופי נוער וצעירים, התשס”ח–2008 104 מיכאל מלכיאור (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 104 יואל חסון (קדימה): 107 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 116) (שלילת דמי קבורה עקב פשע לאומני), התשס”ח–2008 107 גדעון סער (הליכוד): 108 מוחמד ברכה (חד"ש): 109 נסים זאב (ש"ס): 110 חיים אורון (מרצ): 111 אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 112 הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 8) (סמכויות פיקוח), התשס”ח–2008 115 גדעון סער (הליכוד): 115 הצעת חוק הפסקת הליכים ומחיקת רישומים בעניין תוכנית ההתנתקות, התשס”ח–2008 116 ראובן ריבלין (הליכוד): 117 הצעת חוק מחיקת רישומים בעניין תוכנית ההתנתקות, התשס"ח–2008 119 צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 119 זהבה גלאון (מרצ): 122 אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 129 זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 132 אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 134 חיים אורון (מרצ): 138 מוחמד ברכה (חד"ש): 141 אבשלום וילן (מרצ): 142 נסים זאב (ש"ס): 144 יואל חסון (קדימה): 145 רן כהן (מרצ): 147 בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 149 דב חנין (חד"ש): 153 מיכאל איתן (הליכוד): 156 יובל שטייניץ (הליכוד): 158 אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): 160 דוד טל (קדימה): 163 עתניאל שנלר (קדימה): 165 יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 167 ראובן ריבלין (הליכוד): 169 הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון), התשס"ח–2008 171 אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכספים): 171 הצעת חוק שמירה על קווי צנרת נפט, התשס”ח–2008 175 ישראל חסון (ישראל ביתנו): 175 הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 30) (התקנת מעלית מטעמים מיוחדים), התשס”ח–2008 176 משה שרוני (צדק לזקן): 176 הצעת חוק לעידוד תחבורת אופניים, התשס”ח–2008 178 דב חנין (חד"ש): 178 נסים זאב (ש"ס): 181 הצעת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות דאלית-אל-כרמל ועוספיא והוראת שעה), התשס”ח–2008; 184 הצעת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות באקה-אל-ע'רביה וג'ת והוראת שעה), התשס”ח–2008; 184 הצעת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות מג'ד-אל-כרום, דיר-אל-אסד ובענה והוראת שעה), התשס”ח–2008 185 מוחמד ברכה (חד"ש): 185 דב חנין (חד"ש): 188 שכיב מוראד שנאן (העבודה-מימד): 188 נסים זאב (ש"ס): 190 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 191 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 192 סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 192 שאילתות ותשובות 193 774. הגבלת גיל בביטוח בריאות לנוסעים לחוץ-לארץ 193 1195. מעמדו של חושף השחיתות ברשות המסים 194 1206. שעות כוננות של רופאים ב"שירותי בריאות כללית" 195 1242. פרסום דוחות כספיים של חברות באנגלית 196 1297. תקן עובדים סוציאליים במתקן הכליאה מיכ"ל 198 1320. אי-מימוש הטבות מס לנכים ולקשישים 199 1323. מצבם של ניצולי השואה החיים מתחת לקו העוני 200 1380. התגמולים לנכי צה"ל, לפדויי שבי ולאסירי ציון 201 1407. הטיפול בחריגות שכר בבנק ישראל וברשויות המקומיות 202 1408. סוכני ביטוח בסקטור הערבי 204 1431. ועדה לכיסוי מסים 204 1434. קיצוץ פטור ממס לנכים 205 1451. מסגרת האשראי בחשבונות נשים שיצאו לחופשת לידה 207 1452. המלצות ועדת-שוחט לרפורמה בהשכלה הגבוהה 207 1457. דמי אבטלה לחיילים 208 1470. קצבת זיקנה על-פי שנת הלידה 209 1501. גירעון אקטוארי בקרנות הפנסיה הוותיקות 210 1544. ממונה על הבטיחות במוסדות חינוך 211 1605. השתתפות בכירי משרד האוצר בכנסים בימי שבת וחג 212 1671, 1936. הקמת בית-חולים באשדוד 213 1721. הנכסים בניהול המדינה במזרח-ירושלים 215 1726. חיבור בתי-הספר במגזר הבדואי לכבישי גישה 216 1763. נתוני הפרישה המוקדמת של מורים בשנת תשס"ז 217 1785. עדכון קצבאות ניצולי השואה 218 1808. סיוע בחימום בתי תושבי הצפון 220 1811. סכום העמלות שהמדינה משלמת לבנקים למשכנתאות 221 1854. פטור ממס במכירת "תנובה" 222 1869. חשד לעבירות פליליות בחברת "גלעד" 222 אמנון כהן (ש"ס): 224 1876. זיכוי במס הכנסה בגין בני-זוג 224 1905. זיכוי מס לתושבי צפת כעיר קו-עימות 225 1944. זימון ניצולי השואה לוועדות רפואיות לקביעת זכאות 226 השר משולם נהרי: 227 משה שרוני (צדק לזקן): 227 השר משולם נהרי: 228 1978. זיכוי במס הכנסה בשל בן-זוג או הורה נטול יכולת 228 2036. נקודות זיכוי במס הכנסה עבור תשלום דמי מזונות 229 1955. הפסקת גביית תשלומים באמצעות בנק יהב 230 השר משולם נהרי: 230 2042. מענק ההבראה לניצולי השואה 233 2047. ליקויים בתחום הביטוח הסיעודי 234 2053. כינוס ועדת הערר על קביעות קרן הפיצויים לגבי תושבי הצפון 235 2073. סניפי בנקים במגזר הערבי 236 2122. חריגות שכר באוניברסיטאות 237 2167. דמי הבראה לגמלאים 238 2199. התנודות במשק ופיטורי עובדים בגלל השחיקה בשער הדולר 239 2250. משרדי מס הכנסה במגזר הערבי 240 חוברת מ' ישיבה רס"ה הישיבה המאתיים-ושישים-וחמש של הכנסת השבע-עשרה יום שלישי, כ"ו בתמוז התשס"ח (29 ביולי 2008) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר עתניאל שנלר: אחר-הצהריים טובים לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי, כ"ו בתמוז התשס"ח, 29 ביולי 2008. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. מזכיר הכנסת איל ינון: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת החלטת ועדת האתיקה מהיום בדבר הגשת הצהרות הון בכנסת השבע-עשרה. עוד אודיעכם, כי חברת הכנסת זהבה גלאון מבקשת להסיר את שמה מהצעת חוק זכויות הנכים (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2008, של חבר הכנסת חיים אמסלם וקבוצת חברי הכנסת. תודה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה למזכיר הכנסת. נאומים בני דקה היו"ר עתניאל שנלר: הסעיף הראשון על סדר-היום הוא נאומים בני דקה. חברי הכנסת המעוניינים יירשמו באמצעות מערכת ההפעלה האלקטרונית, שתקבע את סדר הדוברים. בטרם נתחיל בנאומים, אני רוצה לברך בברוכים הבאים קבוצת סטודנטים מארצות-הברית שנמצאת אתנו כאן. Welcome to Israel, students group. Welcome to our Knesset. ברוכים הבאים. חבר הכנסת ברכה, בבקשה. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום התפרסם ב-Ynet כי ראשי האוניברסיטאות שלחו לשר הביטחון מכתב שבו הם מתריעים על התערבות מערכת הביטחון בשיקולים לקבלת סטודנטים לאוניברסיטאות, בזמן שקבלת סטודנטים לאוניברסיטאות צריכה להיות רק על בסיס קריטריונים אקדמיים, ללא שום מעורבות, ללא נומרוס קלאוזוס ולא שום התניה אחרת. במכתבם של ראשי האוניברסיטאות הם מוחים על כך שמערכת הביטחון מנסה לא רק להתערב בהחלטה את מי לקבל וכמה לקבל, אלא היא גם מבקשת מהאוניברסיטאות את הנימוקים לקבלת סטודנט כזה או אחר כשמדובר באנשים מהגדה הערבית, אבל גם בתוך ישראל. יש גם התניות על קבלה למקצועות מסוימים. זה דבר שלא נשמע כמותו, אדוני היושב-ראש. זה דבר שהוא בלתי נתפס בדמוקרטיה מתחילה, מדשדשת, על אחת כמה וכמה כשיש חדירה של שיקולים שאין להם שום נגיעה לאקדמיה לתוך מערכת הקבלה לאוניברסיטאות. אני חושב שהכנסת, ללא קשר לדעה זו או אחרת, צריכה להתאחד בדעה חד-משמעית בפנייה אל שר הביטחון להפסיק את הנוהל ואת הנוהג הנפסד והבלתי-מתקבל על הדעת הזה. אני מקווה, ללא שום קשר לשום דבר, שלפחות מוסדות להשכלה גבוהה יהיו מוסדות להשכלה גבוהה, ללא נגיעות של גופים נסתרים או נגלים. תודה רבה, אדוני. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה לחבר הכנסת ברכה. חבר הכנסת רותם – בבקשה, אדוני. דוד רותם (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אמש נרצחה על חוף הים בבת-ים מרגריטה לאוטין. בשם הבית כולו אני רוצה לשלוח תנחומים לבעלה אלכסנדר ולילדים גיל וספיר. אדוני היושב-ראש, האלימות והפשיעה משתוללות ברחובות ישראל, ואנחנו יושבים ולא עושים מאומה כדי למגר את הדבר הזה. נדמה לי שממשלת ישראל צריכה לראות במלחמה בפשיעה ובאלימות מטרה עליונה, לשים בצד נושאים אחרים ולשריין – אדוני שר האוצר, טוב שאתה כאן – כספים רבים יותר, כדי שמשטרת ישראל תהיה מצוידת טוב יותר, כדי שלמשטרת ישראל יהיה כוח רב יותר, ולא יוכלו להגיד שבגלל שר האוצר ומשרד האוצר אין תקציבים ואין לנו כוח-אדם. זאת טענה שאני יודע שהיא לא נכונה במאת האחוזים, אבל, אדוני השר, אל תיתן לאף אחד להטיל עליך את האשמה. תודה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה, חבר הכנסת רותם. חבר הכנסת וילן, בבקשה. אבשלום וילן (מרצ): אדוני היושב-ראש, השבוע התפרסמו ידיעות מעניינות מאוד בנוגע למשא-ומתן עם סוריה. מצד אחד, בכיר מאוד בממשל הסורי דיבר בוושינגטון לפני שלושה ימים על אפשרות ריאלית של הסכם שלום. התחיל סבב נוסף בטורקיה, וראש הממשלה, אתמול בפגישתו עם ועדת החוץ והביטחון, זרק רמזים שהיה כדאי שהוא יפרש אותם מחר במליאה בדבר בכירים ישראלים שמנסים לנהל משא-ומתן חלופי עם סוריה מעבר לגבו של הצוות. נראה שאולי, אדוני היושב-ראש, דברים זזים בכיוון חיובי, ובכל הבוקה ומבולקה שהממשלה הזאת מביאה עלינו אולי יש גם התפתחות חיובית. אני שואל אותך, אני שואל את רבותי חברי הכנסת, אולי יואיל ראש הממשלה בטובו למסור לנו מחר במליאה, בין חוק לחוק, למה התכוון המשורר אתמול ברומזו בוועדת החוץ והביטחון, ואולי בכל אופן מתחילים לראות – אף-על-פי שאנחנו בעיצומו של הקיץ – פעמי אביב בנושא הסורי. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה לחבר הכנסת וילן. יעלה ויבוא חבר הכנסת פרוש; בבקשה, אדוני. מאיר פרוש (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, כמעט בכל בית בישראל, בכל העיתונים ובכל כלי התקשורת לא עובר יום שבו לא דנים ומחליפים דעות על מעשיו של ראש הממשלה אהוד אולמרט ועל המשפט שצפוי לו אם יוגש נגדו כתב אישום. אני מבקש לנצל את הבמה הזאת כאן בכנסת כדי לקרוא לאהוד אולמרט ולהעמיד אותו למשפט דווקא על צעדיו המדיניים, ואני קורא להם גם הבלתי-אחראיים. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה לחבר הכנסת. אנחנו נעבור לחבר הכנסת הבא – חבר הכנסת שרוני. בבקשה, אדוני. אברהם רביץ (יהדות התורה): אבל הכנסת היא בית-המשפט. צריך לרוץ לבית-המשפט? משה שרוני (צדק לזקן): אדוני היושב-ראש, מכובדי שר האוצר, חברי הכנסת, אני חושב שבזמן האחרון ממשלת ישראל לא מכבדת את עצמה ולא מכבדת את הכנסת. לא יכול להיות שכשיש הצעות אי-אמון, במקום לשלוח את השרים הנוגעים בדבר שולחים את השרה המקשרת, ובהודעה לקונית היא עולה על הדוכן ואומרת: נא לעיין בפרוטוקול מהשבוע שעבר. אני חושב שזו פגיעה. לא יכול להיות. ואני מבקש מיושבת-ראש הכנסת פעם אחת ולתמיד לדרוש שאותו שר שנוגע בנושא יהיה חייב להיות כאן וייתן את התשובה. תודה רבה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה לחבר הכנסת שרוני. חבר הכנסת הלפרט – בבקשה, אדוני. שמואל הלפרט (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני יומיים פורסם ששר האוצר מתכוון, במסגרת חוק ההסדרים, לבטל את השמירה בבתי-הספר בשנת הלימודים תשס"ט. במצב הביטחוני הרגיש שאנו נמצאים בו כיום, העדר שמירה בבתי-ספר עלול להגביר את המוטיבציה של ארגוני המחבלים לבצע פיגועי טרור בבתי-ספר. ביטול השמירה עלול לסכן את שלומם של 2 מיליוני תלמידים. אני פונה לשר האוצר בבקשה לחשוב על התוצאות ההרות-אסון העלולות להתרחש, חס ושלום, כתוצאה מביטול השמירה, ולדחות על הסף את הרעיון המסוכן. תודה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה לחבר הכנסת הלפרט, ואנחנו עוברים לחבר הכנסת זיו. בבקשה, אדוני. יצחק זיו (גיל): כבוד היושב-ראש, כבוד השר וחברי הכנסת, מאוד מצער שבכל פעם שעולה נושא של גמלאים, צריך כאילו להתחיל מחדש את התהליך. אני חושב שהגיע הזמן שחברי הכנסת יבינו שכל הנושא של גמלאים, היום זה אנחנו – מחר אתם. אי-אפשר לפגוע בגמלאים. בכל החוקים צריך לתת יד ולתמוך בכל מה שקשור לגמלאים, כי מי שלא נותן כבוד לעברו, ברור שלא יצפה לכבוד בעתידו. תודה רבה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה לחבר הכנסת זיו, ואנחנו נעבור לחבר הכנסת בן-ששון. בבקשה, אדוני. ואחריו יסיים את הנאומים בני דקה חבר הכנסת אלדד. בבקשה, אדוני. מנחם בן-ששון (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הודעת מייל שקיבלתי הלילה ב-00:45: מנחם, שלום. כפי שאתה זוכר, כבר לפני שש שנים גילו אצלי מחלת סרטן. הטיפולים המלאים היו כרוכים גם בהשתלת מוח עצם שלא הצליחה, סדרות של הקרנות שנמשכות 20 פגישות כל אחת מהן. אבל אני לא מעוניין לספר את הדברים הללו על מנת להרשים אותך. אני כותב את הדברים על מנת לתאר לך את מהלך החיים שמחוץ לבית-החולים. אני התעקשתי על כך שאמשיך ללמד את השיעורים שלי כפי שנהגתי ללמד אותם קודם לכן. אני ממשיך לשמור על קשר עם הקולגות שלי בחוץ-לארץ, הצלחתי לקבל שני "גרנטים" בין-לאומיים, נתתי כמה סמינרים בארץ שהגיעו אליהם חוקרים מחוץ-לארץ, וכמובן אני ממשיך להדריך את חמשת הדוקטורנטים שלי. גם את זה, בעצם, לא הייתי מעוניין לתאר לך. למרבה חוסר המזל, באותה מחלקה של הפרופסור ד', אני פוגש עוד כמה מן החברים שאתה מכיר אותם. האחד מהם הוא א'. א', כפי שאתה זוכר, הוא אחת מדמויות המפתח בפקולטה שלכם. הוא מגיע אל הטיפולים יחד עם ה"לפטופ" שלו. מצאו לו דרך להתקשר משם באמצעות קשר אלקטרוני וחשמל, במצב שבו הוא מקושר גם אל הצינורות שמכניסים אלינו – כמותו – את הנוזלים הרעילים-המרפאים. ולצדנו גם הפרופסור ש', שגם אותו אתה מכיר, והוא כמונו, האחרים – מנסים לתאם את הזמן שלנו על מנת שנוכל לעמוד במטלות כולן, גם ההוראה, גם המחקר. תודה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה לחבר הכנסת בן-ששון. שתהיה רפואה שלמה. אחרון הנאומים בנאומים בני דקה, חבר הכנסת אלדד – בבקשה, אדוני. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, דוח מבקר המדינה 57ב עסק, בין השאר, במפעל הפיס, שהוא חברה פרטית, בעלי המניות שלה הם גופים ציבוריים, יושב-ראש הדירקטוריון הוא מינוי אישי של ראש הממשלה. היו בדוח הזה כמה ממצאים חמורים והגשתי שאילתא לשר האוצר. הבוקר התבשרתי שאני אקבל תשובה על השאילתא שלי. ידוע שאסור להראות במליאה חפצים או לעשות הצגות, ולכן לא הבאתי אתי עוגה ונר, כי היום יום הולדת שנה לשאילתא. אז הודעתי שאני מוותר על התשובה. תודה רבה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה לחבר הכנסת אריה אלדד. תם הפרק הראשון בסדר-היום. שעת שאלות היו"ר עתניאל שנלר: אנחנו נעבור לפרק השני של סדר-היום, לשעת שאלות לשר האוצר. אני מתכבד להזמין את שר האוצר, חבר הכנסת רוני בר-און, להשיב על השאלות של חברי הכנסת על-פי רשימת השואלים. אדוני השר יעלה לכאן, בוודאי, ועד שהשר יעלה אני רוצה לברך בברוכים הבאים את הקבוצה שהגיעה מטבריה, בירת העמק, עיר האבות. ברוכים הבאים מטבריה, ברוכים הבאים לכנסת ישראל, לביתכם. בבקשה, אדוני השר יעלה, כדי שנוכל להתחיל בשאלות. השואל הראשון, חבר הכנסת גפני, בבקשה. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, אדוני שר האוצר, יש לי שאלה אליך. אבל אני מקווה שלא תענה לי תשובה שגרתית. שר האוצר רוני בר-און: אז התשובה היא כן. קריאות: – – – היו"ר עתניאל שנלר: חבר הכנסת גפני, אתה יודע שעל-פי התקנון – – – שר האוצר רוני בר-און: התשובה היא כן, ואתה יודע שזה לא שגרתי אצלי. היו"ר עתניאל שנלר: – – – אתה יודע שאיבדת את השאלה שלך ברגע זה? משה גפני (יהדות התורה): למה? היו"ר עתניאל שנלר: כי קיבלת כבר את התשובה. אבל אם אתה רוצה באמת שאלה, אנא קרא לפי התקנון את השאלה שרשומה, על מנת לקבל את התשובה. שר האוצר רוני בר-און: אני לא עונה פעמיים לאותו שואל. עניתי. היו"ר עתניאל שנלר: נכון. אבל אתה תענה על שאלה נוספת. בבקשה, אדוני. משה גפני (יהדות התורה): אדוני שר האוצר, קצבת הבטחת הכנסה משולמת על-ידי המוסד לביטוח לאומי ועל-ידי משרד החינוך. מקבלי הקצבה דרך המוסד לביטוח לאומי זכאים להטבות נוספות בעקבות כך, כמו למשל כרטיס זכאי ממשרד התחבורה להנחה בתחבורה הציבורית, הנחות בארנונה, בטיפת-חלב ועוד, ואילו מקבלי הקצבה דרך משרד החינוך אינם זכאים להטבות אלו. רצוני לשאול: 1. האם אלה הן העובדות? 2. אם כן – מדוע קיימת אפליה זו? 3. מה יעשה משרדך על מנת להיטיב עם ציבור מקבלי קצבה זו, כאשר בשני המקרים מדובר במעוטי יכולת? היו"ר עתניאל שנלר: תודה. בבקשה. שר האוצר רוני בר-און: תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, תודה על השאלה. קצבת הבטחת הכנסה שמשולמת על-ידי המוסד לביטוח לאומי מהווה את רשת המגן האחרונה לאזרחים שאין להם אמצעי קיום אחרים. כל אזרח שתובע קצבת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי צריך לעמוד בקריטריונים שונים, לרבות קריטריונים של הכנסה של שני בני-הזוג, כאשר מדובר במשפחה. לצד אותם קריטריונים שנוגעים להכנסה, חייב מי שתובע את הקצבה לעמוד במבחן תעסוקה, שמשמעו קיום חובת השתלבות בכל עבודה שתוצע לו ובלבד שהיא תואמת את מצבו הבריאותי, את כושרו הגופני. צריך לומר שכאשר מדובר בתא משפחתי, אז שני בני-הזוג חייבים לעמוד במבחן התעסוקה, וכל הדברים האלה, עם הכושר והבריאות, מחייבים גם השתלבות בתוכנית של "אורות לתעסוקה". המדינה מכירה, כפי שאתם יודעים, בעיקר בחשיבות ובערך של לימוד התורה. מכיוון שכך, היא גם תומכת במוסדות התורניים. המדינה גם מעודדת לימודים על-תיכוניים מסוגים שונים והיא גם נוקטת פעולות מגוונות, ובהן תמיכה באברכים מעוטי אמצעים והענקת סיוע לסטודנטים מעוטי יכולת. התמיכה בתלמידים מעוטי יכולת נובעת מסיבות שונות ומתבצעת, בדרך כלל, בכלים שונים מהכלים של קצבת הבטחת הכנסה בביטוח הלאומי. כדי להסיר ספק, צריך להבהיר שאין שום מניעה לכל אזרח להגיש תביעה לקצבת הבטחת הכנסה, ובלבד שיעמוד בתנאים הקבועים בחוק כאמור, שנוגעים למבחני הכנסה ותעסוקה. אין לגזור מקצובת הבטחת הכנסה לתמיכה שמוענקת לאברכים, בשל אותה חובה שחלה על מקבלי הבטחת ההכנסה לנסות ולהשתלב בעבודה – וזאת להבדיל מאותם מקבלי תמיכה, שלהם מאפשרת המדינה ללמוד ולא לצאת לעבודה. למיטב ידיעתי, לאחר בדיקה שנעשתה בעקבות הצגת השאלה, הנתונים שהוצגו לגבי ההטבות למקבלי קצבת הבטחת הכנסה מהביטוח הלאומי אינם מדויקים. מי שזכאי לקצבת הבטחת הכנסה, משנת 2003 ואילך לא זכאי להנחות בתחבורה ציבורית וכך גם להנחות בארנונה. זכאים לקצבה, משנת 2003 ואילך, צריכים לעמוד במבחני הכנסה שחלים על כלל הציבור לשם קבלת ההנחות. אתה יודע את זה, כי היתה על זה זעקה גדולה. חלק סברו שזה תיקון צודק וחלק סברו שזה תיקון מעוות. בכל מקרה, לא קיימת אפליה בין מקבלי קצבת הבטחת הכנסה מהביטוח הלאומי לבין האברכים שנתמכים דרך משרד החינוך, כיוון שמדובר בשתי אוכלוסיות שונות עם מאפיינים שונים, עם תכלית קצבה שונה לחלוטין, ולכן זה כמו להשוות בין אגסים לתפוחים. אני לא אגיד את מי אני רואה כתפוחים ואת מי אני רואה כאגסים. מקבלי קצבת הבטחת הכנסה עוברים מבחן תעסוקה ונקבע שאינם יכולים לעבוד, בעוד שאברכים לא עוברים את המבחן הזה ולא צריך קביעה שאינם מסוגלים לעבוד, ולכן ההשוואה – אחרי שאמרתי שאין אפליה, אני אומר שההשוואה היא לא במקום. היו"ר עתניאל שנלר: תודה. אנחנו נעבור לשאלה הבאה, של חברת הכנסת יחימוביץ. אני רק רוצה להזכיר לכולנו שעל-פי התקנון תשובת השר – אורכה אמור להיות כשתי דקות. משום שבכל זאת אנחנו רוצים לשמוע תשובות מלאות, אני לא מפעיל את השעון בכוונה, כדרכי לגבי נאומים של שרים. אני מבקש לנסות להתכנס כי רבים השואלים. שר האוצר רוני בר-און: אין שום בעיה, מבחינתי אתה יכול להגביל את זה לשתי דקות. ברגע שתודיע לי אני אפסיק באמצע המלה, לא באמצע המשפט. אני מתכוון – כשאני בא להשיב על שאלות מהסוג שנשאלות כאן, לתת תשובה מלאה גם אם זה על חשבון הזמן. היו"ר עתניאל שנלר: תודה, אדוני. תודה על הערתך. אתה תיתן את התשובה המלאה ואני אשתדל לשמור על התקנון ונמצא את שביל הזהב גם בזה. שר האוצר רוני בר-און: אם אפשר עוד משפט, עדיף לי ששניים או שלושה לא ייענו מאשר שאני אענה להם תשובה מקוטעת וחסרה על שאלתם. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): ראשית, חבל שלא הערת את ההערה הזאת אחרי השאלה והתשובה שלי. נוסף על כך, אני מעדיפה את גרסתו של שר האוצר. אני חושבת שאנחנו לא נמצאים כאן ברצף של כותרות. אנחנו באמת באים לשמוע תשובות אמיתיות. לפעמים תשובה אמיתית – בוודאי על השאלה שאני מתכוונת לשאול – אורכה הוא יותר משתי דקות, מה לעשות. אני חושבת שלא שווה לשלם את מחיר השטחיות ולהעדיף את הקצביות על פני השטחיות. זה היה במדיום הקודם שעבדתי בו, לא בזה. היו"ר עתניאל שנלר: והשאלה? שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): לשאלה: אדוני שר האוצר, האם בכוונתך לבטל את הנחייתו של החשב הכללי באוצר בדבר כניסה לתוקף של חוק העסקת עובדים באמצעות קבלני כוח-אדם, המנחה את משרדי הממשלה שלא לקיים את החוק, ולחלופין להפר אותו באמצעים עוקפים פיקטיביים ובלתי חוקיים? האם בכוונתך לקבוע הנחיות חדשות ברוח החוק? מה בכוונתך לעשות כדי למנוע את פיטוריהם הבלתי-חוקיים של אלפי עובדים בשירות המדינה? תודה רבה. שר האוצר רוני בר-און: לו רציתי להשיב תשובה מתחכמת, יכולתי להשיב שאני לא מתכוון לבטל את ההנחיה, כפי שאת מתארת אותה בשאלתך הכתובה ובשאלתך בעל-פה, מפני שההנחיה היא לא כפי שתיארת אותה, אבל אני אשיב לך תשובה מלאה. הוראת השעה שפורסמה ב-10 ביוני 2008 על-ידי משרד האוצר ונציבות שירות המדינה מנחה את משרדי הממשלה להיערך לקראת יישומו של סעיף 12א בחוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח-אדם, שקובע כי מ-1 בינואר 2008 לא יועסק עובד קבלן כוח-אדם אצל מעסיק בפועל תקופה העולה על תשעה חודשים נוספים. הוראת החוזר מבהירה למשרדי הממשלה כי עובדים של קבלן כוח-אדם שיהיו מועסקים אצלו אחרי 30 בספטמבר 2008, תקופה רצופה העולה על תשעה חודשים, יצטרכו להיקלט כעובדים מן המניין. התהליך שמתקיים, ואני עוקב אחריו באופן אישי, לרבות בעקבות מכתב שכתבת לי, כמדומני, בדיון שהתקיים, בדיוני עומק ובדיוני חיתוך מצב שמתקיימים מדי פעם – התהליך הזה נעוץ בעובדה שאין פתרון אחד לכלל העובדים. השלב הראשון של הפתרון מחייב מיפוי התופעה כדי לאפשר היערכות ליישום החוק מבעוד מועד. המיפוי נועד לפלח את קבוצות העובדים, או את קבוצות העובדים הרלוונטיות, לשלושה סוגים. הסוג הראשון הוא עובדים שמבחינה עניינית ומהותית הם ככל עובדי המדינה לכל דבר ועניין, והמטרה היא שעובדים אלה ייקלטו ויוסדר מעמדם באופן ברור וקבוע. בקבוצה השנייה נכללים עובדים הקשורים לגופים או לשירותים שהממשלה מצויה בתהליך מתקדם של בחינת האפשרות להעביר את האחריות לביצועם על-ידי גורמים פרטיים. כאן ייעשה מאמץ להשלים את התהליך, תוך דאגה מובהקת ושלמה לזכויות העובדים והבהרת מעמדם. הקבוצה השלישית היא קבוצה של עובדים זמניים, שעל-פי החוק, אותו חוק שמכוחו את טוענת את הטענות בדבר אי-חוקיות הנחיית החשכ"ל, על-פי החוק, אין חובה לקלוט אותם, בשל פרק הזמן הקצר שבו הם מועסקים. רק לאחר שיבוצע הפילוח הזה והבחינה המדוקדקת של היקף התופעה הפסולה – שאת יודעת מכלי ראשון עד כמה אני מוביל את המלחמה בה במסגרת השירות הציבורי – של העסקת עובדי קבלן בניגוד להוראת החוק, ניתן יהיה לגבש את סל הפתרונות המתאים. הוראת החוזר תכליתה להניח את התשתית שתאפשר דווקא להסדיר את העסקת עובדי הקבלן במשרדי הממשלה, וזאת לאחר שבשנת 2004 קלט שירות המדינה כ-2,400 עובדים שהוגדרו אז עובדי כוח-אדם או קבלני כוח-אדם במשרדי הממשלה ועוד כ-1,600 נוספים שנקלטו במערכת הבריאות. קליטתם של מי שמוגדרים היום "עובדי קבלן" – קליטתם של עובדים נוספים כאלה לשירות המדינה תיבחן באופן פרטני בהתאם למכלול הנסיבות הרלוונטיות, ובהן מהות העבודה שמבצע העובד, הצרכים של המשרד, התקציב והתקנים העומדים לרשות המשרד ועוד כיוצא באלה סיבות. אני מתחייב שתחת המגבלות האלה ייעשה כל מאמץ – או ייעשה מאמץ מרבי – במידת ההרחבה האופטימלית, כדי שלא ייפגע ציבור העובדים הזה. אלה ההנחיות וברוח זו מתבצעת עבודת המטה. אני מאוד מקווה שבסוף היום הטענות, גם אם תהיינה – תהיינה מאוד קטנות ומאוד מצומצמות. היו"ר עתניאל שנלר: תודה. נעבור לשואל הבא. חבר הכנסת נפאע, בבקשה. שר האוצר רוני בר-און: לפני שחבר הכנסת נפאע ישאל. סליחה, אני מערב מין בשאינו מינו, אבל בכל אופן. חבר הכנסת פרופסור אריה אלדד, בדרכו המיוחדת, העלה נושא כואב – נאסר עליו להביא את עוגת יום ההולדת להגשת השאילתא שלו. בדרכי לכאן ביקשתי לברר את העניין הזה. צודק חבר הכנסת אלדד, השאילתא הוגשה ב-25 ביולי 2007, שהיה היום האחרון של המושב. מועד התשובה ממילא היה צריך להיות בתום הפגרה, כך ששלושה חודשים הם לא עלי אלא על הפגרה. היתר יהיה עלי, אף-על-פי שמי שאמור להשיב על שאילתות מטעם משרד האוצר הוא השר משולם נהרי, והוא בחר לעשות כך רק פעם אחת מאז אוקטובר. היום הוא ישיב על השאילתא שלך, אף-על-פי שוויתרת עליה, ואני מתנצל בפניך. אתה צודק ואנחנו חטאנו. היו"ר עתניאל שנלר: מודה ועוזב ירוחם. חבר הכנסת נפאע, בבקשה. סעיד נפאע (בל"ד): תודה. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, השאלה לכבוד השר: מה עלה בגורל החלטת הממשלה להעניק הנחות במס לכמה יישובים בארץ? האם בית-ג'אן כלולה ברשימה זו? מה מעכב את יישום ההחלטה? האם ידוע לכבודו שמתנהל בג"ץ בעניין זה ומשרד האוצר מתעכב במתן תשובתו? מתי תינתן תשובה בנושא זה? תודה רבה. שר האוצר רוני בר-און: תודה רבה לך, חבר הכנסת נפאע, על השאלה. אני יודע שהוגש בג"ץ – הרבה יותר מבג"ץ אחד, הוגשו כמה עתירות. הוגשו עתירות שעניינן האפליה בהטבות המס ביישובים – הטבות לפי סעיף 11 לפקודת מס הכנסה. הקמנו במשרד האוצר צוות מקצועי משותף לאוצר ולמשרד המשפטים. הצוות הוסמך והתבקש לבחון את אמות המידה הנדרשות למתן הטבות מס ביישובים ולהמליץ על קריטריונים אחידים. זו היתה הטענה בבג"ץ – שהקריטריונים לא אחידים, לא ברורים, לא שוויוניים. על-פי הקריטריונים האלה היינו צריכים לגזור את היישובים שלהם תינתנה ההטבות. הצוות גם הוסמך להמליץ על שיעור הטבות המס ועל אופן החישוב שלהן. בהתבסס על דיוני הצוות, הוצע על-ידי רשות המסים מודל חדש שמבוסס על קריטריונים ברורים ואחידים למתן הטבות מס ביישובים. המודל המוצע יכניס שקיפות והוגנות לכל הנושא של מתן הטבות המס על-פי מקום היישוב, שכן כל יישוב שיענה על צירוף תנאים אובייקטיביים שייקבעו, ייכלל ברשימת היישובים המוטבים. על-פי המודל המוצע, ההטבות תינתנה לתושבי קבע ביישובים שיענו על התנאים הבסיסיים, כמו מיקום בפריפריה וגם צבירת מספיק נקודות זכאות לפי הקריטריונים המרכזיים של מצב כלכלי-חברתי, מידת הריחוק מעיר גדולה ומידת הקרבה לגבול עימות בין-לאומי. הנחיתי את רשות המסים – אחרי שהדברים האלה פורסמו וקמה סערה לא מבוטלת, כי מספר היישובים המוצע להיכלל הורחב, וממילא אותם אלה שקיבלו הטבות גדולות ייאלצו להתחלק בהטבות עם יישובים אחרים – לקיים שימוע לראשי השלטון המקומי, כדי להציג בפניהם את המודל המוצע בכללותו ולקבל את כל ההערות של הגורמים הרלוונטיים שעלולים להיפגע, או לחלופין – אלה שעשויים ליהנות מהשינויים של מפת ההטבות הנוכחית. כמפורט לעיל, ולאחר שאקבל החלטה בדבר אימוץ מלא או חלקי של המודל המוצע, על-פי המשוב שיעלה מהשימוע, נפעל לגיבוש הצעת חוק ממשלתית שתסדיר את הקריטריונים למתן הטבות מס לפי סעיף 11 לפקודה, גם את השיעור שלהן וגם את תחום הפריסה שלהן – תחום הפריסה הגיאוגרפי של ההטבות כאמור. תודה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה. השאלה הבאה היא של חבר הכנסת זחאלקה. סעיד נפאע (בל"ד): אני אעלה את השאלה של חבר הכנסת זחאלקה. דבר כזה מותר, כבר היה תקדים. היו"ר עתניאל שנלר: בבקשה. סעיד נפאע (בל"ד): תודה. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, בשנה שעברה היה תקציב הפיתוח בסקטור הערבי 750 מיליון שקל, ורק בסוף השנה התברר שרמת הביצוע היא 56% בלבד, לעומת רמת ביצוע כללית של 98% של תקציב המדינה. בשנה זו תקציב הפיתוח במגזר הערבי הוא מיליארד שקל. מהי רמת הביצוע החצי-שנתית של תקציב זה? מה מתכוון האוצר לעשות כדי שרמת הביצוע תגיע לרמה הארצית והתקציב ינוצל במלואו לפיתוח? תודה. שר האוצר רוני בר-און: בסדר העניינים הרגיל, כפי שאתה בוודאי יודע, האחריות למימוש התקציבים שהוקצו לפיתוח במגזרי המיעוטים – כמו בכל המגזרים האחרים – היא בידי משרדי הממשלה הנוגעים בדבר. אנחנו, באמצעות אגף החשב הכללי וגם באמצעות אגף התקציבים, מדרבנים את המשרדים להגיע לאחוזי ביצוע גבוהים ככל האפשר. אצלנו, כשאחוזי הביצוע הם פחות מהמקסימום, רואים את המחלקה שאחראית אצלנו לעניין הזה כאחראית לסוג של מחדל. בסוף היום אין לנו, פרט לדרבון, יכולת כפייה, ואין לנו יכולת לכפות על משרדי הממשלה לממש את התקציבים שהם קיבלו, כי זה סוג של התערבות בניהול המשרד, התערבות שגם המשרד לא אוהב, ודומני שגם הכנסת לא אוהבת שהאוצר מנהל משרדים אחרים. היו"ר עתניאל שנלר: תודה, אדוני השר. השואל הבא הוא חבר הכנסת סוייד. אני רוצה לומר שבפעמים הבאות אין בדעתי לאפשר לחברי כנסת שאינם נוכחים כאן לשאול שאלות אם הם שואלים שאלות והם לא באים לכאן. אנחנו נאפשר למי שטורח להכין, להיות, להקשיב – לשאול את השאלות. לכן זה לא יהיה תקדים, אלא להיפך – זה היה פינאלה לתקדים שלא היה נכון עד היום. בבקשה, חבר הכנסת סוייד. חנא סוייד (חד"ש): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, ידוע שעיקר ההכנסות של הרשויות המקומיות המבוססות ונטולות המענק מקורו בארנונה על עסקים או על מוסדות ציבור וממשל. לעומת זאת, עיקר ההכנסות העצמיות ברשויות החלשות הוא בארנונה על מגורים. העדר מנגנון רגולציה לחלוקת העושר המוניציפלי, בעיקר זה שמקורו בכספי ציבור, בין כלל הרשויות, מנציח את הפערים בין הרשויות, יוצר תלות של הרשויות החלשות במענקי האיזון הממשלתיים ופוגע בזכות תושביהן לשירותי חינוך, רווחה ובריאות נאותים. שאלותי: 1. האם משרד האוצר מודע להשלכות שיוצר הפער בהכנסות העצמיות בין הרשויות המקומיות? 2. האם משרד האוצר מתכוון ליזום מהלכים לחלוקת ההכנסות שמקורן בארנונה על מוסדות ציבור וממשל בין כלל הרשויות במדינה? שר האוצר רוני בר-און: תודה לך, חבר הכנסת סוייד, על השאלה. אני חושב שעניתי עליה יותר מפעם אחת, גם כשר הפנים וגם כשר האוצר, ואני שמח שהיא עולה בכל פעם מחדש. אנחנו במשרד האוצר רואים חשיבות רבה בטיפול ברשויות החלשות וברשויות הפריפריאליות. בין היתר אנחנו מבקשים – משתדלים, מנסים לכוון, ליצור מוקדי פעילות כלכלית ולהגיע למקסימום הרחבה של ההכנסות העצמיות של הרשויות. העובדה שברשויות מסוימות אין נכסי מדינה שחייבים בתשלום מסים מוניציפליים, לצד העובדה שהיישובים האלה הם בדרך כלל גם רחוקים ממוקדי פעילות כלכלית ויש להם בעיה ביכולת למשוך עסקים שירחיבו את בסיס גביית המס של הרשות, יוצרות מצב שבו ההכנסות מארנונה בפריפריה נמוכות משמעותית מהכנסות הרשויות המקומיות באזור המרכז. וכך, נמצא שאחד הגורמים שמשפיעים על בסיס המס המוניציפלי ועל הפער הקיים בין הרשויות הוא תשלום הארנונות עבור נכסים שהמדינה משלמת, נכסים שמצויים בתחומה של כל רשות ורשות. הנושא של תשלומי ארנונה על-ידי המדינה, הצורך בהקצאה המחודשת או בחלוקה מחודשת של המשאב הזה בין הרשויות, מונח כיום על שולחנה של הוועדה הציבורית לרפורמה בארנונה, ועדה שמיניתי עוד בהיותי שר הפנים, בראשות עורך-דין ורואה-חשבון אודי ברזילי, ועדה שצפויה להגיש את ההמלצות שלה בקרוב. ככל שאנחנו יודעים, הוועדה עתידה להמליץ על חלוקה מחודשת של ההכנסות מארנונה שמשלמים מוסדות המדינה, לרבות משרדים גדולים ועתירי נכסים כמו משרד הביטחון, משרד הבריאות ועוד כיוצא באלה. איך אנחנו יודעים? אנחנו יודעים מהזעקה שמקימות הרשויות החזקות שהיו בוועדה ונשאלו על דעתן בעניין הזה, והן כבר מקימות רעש, ודי בצדק, לפחות מבחינת נקודת ההסתכלות הצרה שלהן. אנחנו ומשרד הפנים נערכים לקראת הגשת ההמלצות האלה. אנחנו בוחנים דרכים להצעה שוויונית יותר של ארנונה המשתלמת על-ידי המדינה, תוך שימת דגש בצמצום פערי ההכנסות בין הרשויות. אני מבקש להזכיר לפורום הזה, לבית הזה, שבשנה שעברה, כשר הפנים, הגשתי הצעה לשים בחוק ההסדרים את העיקרון של "רובין הוד": לקחת מארנונות לערים גדולות ועשירות איזה חלק קטן, ולחלק אותו בין הרשויות העניות. אני מודה שכשנפגשתי בפעם הבאה עם ההצעה הזאת הייתי כבר שר האוצר שממונה על חוק ההסדרים, ובממשלה לא היתה לזה אפילו התחלה של הסכמה וזה ירד מסדר-היום. אני עדיין מאמין שהרעיון הזה צודק, ואני מקווה שגם יגיע זמנו. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה. חנא סוייד (חד"ש): ה"קייז" יותר חזק – – – שר האוצר רוני בר-און: אני מסכים אתך. לא רק שה"קייז" יותר חזק אלא תאמין לי שגם ההתנגדות תהיה יותר חזקה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה. השואל הבא, חבר הכנסת שנאן – שאינו נמצא כאן ולא ישאל היום את שאלתו. השואל הבא, חבר הכנסת ראובן ריבלין – בבקשה, אדוני. ראובן ריבלין (הליכוד): אני מאוד מודה ליושב-ראש, שמצא אותי סוף-סוף ברשימה. למרבה ההפתעה, אדוני היושב-ראש, כבוד שר האוצר, השאלה ששאלתי, ניתן לה מענה על-ידי אגף התקציבים – – – שר האוצר רוני בר-און: שתי השאלות. ראובן ריבלין (הליכוד): שתי השאלות, ואין לי עוד שאלה לגבי סל התרופות. הכנסת ראתה את עצמה כטועה על-פי הכרזה של אנשי האוצר, והאוצר הבין שהכנסת טעתה בתום-לב עקב ההצהרות שלהם בוועדת הכספים ערב אישורו של תקציב המדינה. הם הביאו זאת לכלל פתרון, ביוזמתו ובעידודו של שר האוצר, וסל התרופות יימצא שלם והאוצר יימצא ככזה שיוכל להסתדר מבחינת תקציב המדינה, ובאה לחולי ישראל רפואה, ואנחנו מאחלים להם רפואה שלמה. לכן, אדוני השר, ברשותך, כפי שנתת לי קודם לכן להשתמש בזכות השאלה כאילו אני נמצא כבר בסיבוב הבא, אני מבקש לשאול את שר האוצר בנושא המשמעת התקציבית. אדוני השר, ממשלה בישראל קובעת את סדר העדיפויות, הכנסת יכולה להתווכח אתה, אבל בסופו של דבר תקציב המדינה מאושר וגם תקרת ההוצאה מקבלת אישור בחוק התקציב. אנחנו, חברי הכנסת, כמובן מבקשים בכל עת להרבות חוקים בישראל, חוקים שעולים ממון רב ואשר אין ספק שכל אחד מהם הוא דבר שבא להיטיב עם מצוקות רבות שבהן החברה הישראלית מצויה. אבל האם לא רואה השר בכך שאנשי קואליציה המבינים שהצעות חוק שלהם – – – היו"ר עתניאל שנלר: אדוני, לפי הנוהל שלמדתי מכבודו אמורים להקריא את השאלה. אדוני נואם כבר – – – ראובן ריבלין (הליכוד): כבודו, כנראה אדוני היה עסוק עם המזכיר, אני חשבתי שקיבלתי את האישור. הואיל והשר נתן מענה על שאלה בכתב שנכתבה בטרם קבלת תשובה, והתשובה הטובה ביותר היתה התשובה שניתנה על-ידי משרד האוצר כאשר הוא החזיר את הדמים האבודים לסל התרופות, ביקשתי את רשותך, וחשבתי שהיא ניתנה לי, לשאול שאלה אחרת, כאילו אנחנו נמצאים כבר בסיבוב הבא. היו"ר עתניאל שנלר: שאלה. ראובן ריבלין (הליכוד): בוודאי. היו"ר עתניאל שנלר: אדוני ישאל. ראובן ריבלין (הליכוד): אין כל ספק שכל הצעת חוק הבאה להיטיב עם העם כוונתה טובה, אבל יש מסגרת של תקציב. אני מבין מחברים שבאופוזיציה הם יכולים לקרוא דרור לעצמם ולבקש לשנות את סדרי העדיפויות, שאין תפקידם לשמור על הממשלה. אבל איך יכול מצב שבו חברים בקואליציה מייצרים הצעות חוק חשובות ביותר, אשר יוצרות פריצות בתקציב בסכומים של מיליארדי שקלים, וכיצד יכולה הממשלה לתפקד בצורה כזאת? שר האוצר רוני בר-און: אשר לשאלה איך הם יכולים, הם יכולים וזאת עובדה. אתה יכול להצטער על זה ואני יכול להצטער על זה, הם מייצרים את זה ואין מה לעשות. איך הממשלה יכולה לחיות עם זה? היא לא יכולה או שהיא בקושי יכולה. ולכן, בסוף היום, כל האזהרות והקריאות של "זאב, זאב" – בסוף נפגוש את הזאב, והוא יגיע כשהממשלה תצטרך לאשר את ההתאמות בתקציב המדינה, במעבר משנת 2008 לשנת 2009, במספרים שלא היו כמותם במקומותינו, וזה לא יהיה תהליך פשוט. אגיד לך יותר מזה: הוא לא יהיה פשוט לממשלה, והוא יהיה מורכב ולא פשוט גם לכנסת, אבל הוא יהיה שונה השנה. השנה, לא כפי שהיה ב-60 התקציבים הקודמים, אני אביא לממשלה לפחות שתי אופציות ואולי יותר בסדרת ההפחתות. הימים שהאוצר בא ושם את הרשימה של מעשי האכזריות – כפי שהם מוכרים אחר כך בשיח הציבורי בבית הזה ובתקשורת – והוא האחראי, אנחנו נשנה את זה. אנחנו נביא אופציה אחת, שהיא תבוא מהמקום שבו יש לכאורה טבו, איסור לגעת בדברים מסוימים שהממשלה משלמת. ואז יהיו מספרים ואז נדע מה העלויות הכואבות של המחיר של לא לגעת באותם דברים שהם טבו. אבל תהיה עוד רשימה, ונגיד: אם תיגעו בטבו ב-x כסף, אפשר יהיה למחוק את השורות האלה והאלה מרשימת ההפחתות. וגם אם בזה לא תדעו להסתדר, נשים לכם מחירון ונגיד שתקציב משרד הבריאות הוא למשל 30 מיליארד שקל. אם תקצצו ב-1% יהיה לכם 300 מיליון שקל לצרכים אחרים, חברתיים, חינוכיים, אולי ביטחוניים וכך הלאה וכך הלאה, וזאת תהיה העבודה. אבל בסוף היום, ופה אני פונה לאחריות ואני יודע שאני לא צריך להסתכל עליך כשאני פונה לאחריות, ולא להסתכל לכיוון של חבר הכנסת אורון, כי שם אתם עוד יכולים ללמד אותי מה זאת אחריות – הדיבורים על היכולת לפרוץ את מסגרת התקציב, בין בתקרת ההוצאה ובין בצד הגירעון, הם דיבורים מסוכנים. כשאני אמרתי את זה בינואר, כשהתנהל הדיון הזה, אמרו: אבל תראה, זו צמיחה ולמה לא נתחלק בצמיחה? אחר כך בא הרבעון הראשון עם התוצאות היפות. אני אומר לכם, חברים, היום הדיבורים האלה מסוכנים ברמת הריאליה, משום שהאטה בקצב הצמיחה תגיע גם אם היא תתמהמה וגם אם יש לנו עדיין הגל, וגם אם אנחנו לא מושפעים לגמרי – כמו מדינות אחרות – מהתופעות הגלובליות, ולדבר על חצי אחוז בתקרת ההוצאה זה טיפה בים, אבל זה פריצה של הדבר היחיד שעדיין כלכלת ישראל – ואם יורשה לי בצניעות לומר: ממשלת ישראל יכולה להתהדר בו, בשאלה של אמינות. מכיוון שאלה דברים שעשו קודמי וקודמי-קודמי והם עשו נכון, אנחנו צריכים להמשיך להחזיק בזה לעת הזאת. אנשים אומרים: מה זה, 1% בגירעון. 1% בגירעון זה למעלה מ-7 מיליארדי שקל, וזה משפיע השפעה רוחבית שאי-אפשר לשער את חומרתה, משום שאם מדובר על יחס חוב-תוצר, זה לא ססמה ריקה או איזה קישוט ששר האוצר או הממשלה או חברי ועדת הכספים מתגאים בו. יחס חוב-תוצר זה יכולת הגמישות של ממשלת ישראל, של כלכלת ישראל, להגיב על תופעות בלתי צפויות בתנאים גיאופוליטיים כמו שלנו, במציאות פוליטית מעורערת כמו שלנו. כי אם בשנת 2000 ובשנת 2001 היה פה יחס חוב-תוצר של למעלה מ-100%, מדינת ישראל אז לא היתה יכולה להכיל מבחינה כלכלית את האירוע של המלחמה בלי שאזרחי ישראל ירגישו בזה. אנחנו לא ידועים מה ילד יום פה, למרבה הצער. אנחנו מדברים על ממוצע מדינות ה-OECD, אני אומר לכם שמדינת ישראל, במציאות גיאופוליטית כמו שלה, עם חליפת איומים כמו שיש לה ממזרח ומצפון ומדרום, לא יודעת להתנהל כמו בלגיה וצ'כיה וספרד וצרפת; היא צריכה שיהיו לה רזרבות ויכולות לנהל כלכלה במצבים בלתי צפויים, וזו אחריות שלי ושל הממשלה, אבל קודם כול שלכם כמחוקקים. תודה על השאלה, חבר הכנסת ריבלין. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה. השואל הבא הוא חבר הכנסת אמסלם, בבקשה. חיים אמסלם (ש"ס): אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני שר האוצר, הנדון הוא עמלות הבנקים. ב-1 בחודש יולי 2008 החל יישומו של חוק העמלות החדש. למרות הציפיות והתקוות הגדולות שנתלו בחוק הזה בציבור, יש הבנה שהחוק רחוק מלענות על רצון הציבור והמחוקק בעניין. הערכת המפקח על הבנקים היא שהחוק יוזיל בכחצי שקל חדש בלבד את העמלות. הדבר המצער יותר הוא שדווקא האוכלוסיות החלשות, כמו גמלאים מקבלי קצבאות, שאינם משתמשים בדרך כלל בשירותים הבנקאיים המתקדמים באמצעות הטלפון והאינטרנט ונזקקים תכופות לשירותי הפקיד, יצטרכו לשלם עתה עמלות הגבוהות יותר מאלה שהיו לפני יישום החוק. ברצוני לדעת מה משרדך עושה כדי לתקן מצב מעוות זה. שר האוצר רוני בר-און: תודה לחבר הכנסת אמסלם על השאלה. אני אפתח ואומר, עלי היו כולנה. אתם יודעים ואני יודע שב-5 ביולי 2007 הסמיכה הכנסת הנכבדה הזאת בחקיקה את המפקח על הבנקים, באופן בלעדי, בהתייעצות עם הוועדה המייעצת שלו – לא שלי – לקבוע את רשימת העמלות שגובים הבנקים. החוק הקנה למפקח את הסמכות הרחבה בקביעת רשימת העמלות. הכנסת הקימה ועדה מיוחדת בראשות חבר הכנסת אמנון כהן, שמטרתה לבחון גם את החוק וגם את הפיקוח על העמלות. אני באופן אישי – גם עמדתי וגם עמדת משרד האוצר היא שהפתרון בטווח הארוך לבעיה הוא עידוד התחרות במגזר הבנקאי. בימים אלה ממש פועלת ועדה בראשות מנכ"ל משרד האוצר – ועדת-אריאב – שדנה בין היתר בנושא עידוד התחרות במגזר הבנקאי. הנושא איננו בשליטתנו, הוא לא מסור לנו. את דעתנו נביע ואת מה שאנחנו יכולים כדי לעודד את התחרות – שבדרך כלל מורידה מחירים – נעשה כמיטב יכולתנו. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה לשר. השואל הבא, חבר הכנסת הלפרט, בבקשה. שמואל הלפרט (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, אדוני שר האוצר, בסקר החברתי על רווחת האוכלוסייה בישראל שפרסמה לפני כשבועיים הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עולה ש-46% – כמחצית מאזרחי המדינה – אינם מצליחים לכסות את ההוצאות החודשיות. 20% – כחמישית מכלל אזרחי המדינה – מוותרים על אוכל מחוסר יכולת, וכ-15% מוותרים על תרופות וטיפולים רפואיים. אגב, היום התפרסם כי כרבע מהציבור נאלץ לוותר על תרופות ועל טיפולים רפואיים בהעדר יכולת לעמוד בהוצאות אלה. עוד עולה – כאן יש טעות בהדפסה, והנוסח שלי הוא – כי קרוב ל-2 מיליוני אזרחים, ומתוכם קרוב למיליון ילדים, חיים מתחת לקו העוני; מתוכם 350,000 ילדים בסיכון. ברצוני לשאול: 1. האם לנוכח הנתונים הקשים שוקל משרד האוצר תוכנית חירום לבלימת העוני המתמשך בקרב המשפחות? 2. האם בתקציב 2009 נראה יחס שונה של משרד האוצר לכל הנושאים החברתיים? אני רוצה לציין כי בשש השנים האחרונות קיצץ האוצר 24 מיליארד ש"ח מקצבאות ילדים, וחשוב ששר האוצר ידע שכספי הקצבאות הם לא כספי האוצר – הם כספי הביטוח הלאומי שכל אדם משלם מגיל 18 עד גיל 65. תודה. היו"ר עתניאל שנלר: האומנם? אני רוצה להעיר שהחלק האחרון לא היה בשאלה. בבקשה, אדוני השר. שר האוצר רוני בר-און: ועל החלק האחרון אפשר לדבר עכשיו שעתיים. היו"ר עתניאל שנלר: לכן הערתי שההודעה היא – – – שר האוצר רוני בר-און: תודה על השאלה, חבר הכנסת הלפרט. הממשלה הנוכחית שמה בראש סדר-היום שלה את הדאגה לשכבות החלשות באוכלוסייה, ולראיה – המשאבים הרבים שהשקיעה הממשלה לטובת שכבות אלה, וחלק מהם נפרט בהמשך התשובה. אנחנו מאמינים, ועל זה יש לנו מחלוקת אמיתית, שהדרך הטובה ביותר לצמצום תחולת העוני בקרב האוכלוסייה היא הגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה. המחקרים בארץ ובעולם, בנתונים אמפיריים – גם נתונים שנספרים בישראל – מוכיחים שיש קשר מובהק בין ההשתתפות של אנשים בכוח העבודה לבין היציאה שלהם ממעגל העוני. כדי לעודד את התופעה הזאת של יציאה לעבודה, חוקקה הממשלה בסוף דצמבר 2007 גם את חוק מס הכנסה שלילי, שמעניק הטבות לעובדים בעלי שכר נמוך. זאת אומרת, החשבון של אותו איש בעל יכולת להשתכר שכר נמוך, שאומר: כדאי לי לצאת לעבודה, לא כדאי לי לצאת לעבודה כי אני ארוויח שכר נמוך, מתאיין כאשר אנחנו אומרים לו: כדאי לך לצאת כי אנחנו נוסיף לך. כמו כן הממשלה מפעילה את תוכנית "אורות לתעסוקה", תוכנית ויסקונסין, שגם לגביה יש מחלוקת, וגם המחלוקת הזאת נמצאת כמעט בין אותם אנשים שמדברים על קצבאות ילדים, כן או לא. אני אומר לך עוד פעם ואני אגיד את זה בהמשך – הניסיון להציג את מי שאומר לא לקצבאות כמי שלא אוהב ילדים הוא לא נכון. אתם קוראים לזה קצבאות ילדים ואני קורא לזה קצבאות לעידוד העוני ולהנצחת הפערים החברתיים. תכליתה של התוכנית "אורות לתעסוקה", תוכנית ויסקונסין, היא לשלב את מקבלי קצבאות הבטחת ההכנסה בעבודה. זה לא קל, כי אנשים מתרגלים וקשה להם לסגל לעצמם מחדש הרגלי עבודה, וזה מובן, ואנחנו מנסים לטפל בזה בכל העדינות ולהתגבר על כל הקשיים. אבל אנחנו חייבים לקבל עזרה בעניין הזה. גם כדי להגביר את היציאה לעבודה בקרב האמהות החד-הוריות תגברה הממשלה את התקציב למעונות-יום לילדי נשים עובדות במשרד התמ"ת ב-165 מיליון שקל. בנוסף, וכדי להקל את מציאת העבודה וכדי להקל את מציאת הג'ובים הידקה הממשלה את הפיקוח על חוקי העבודה, את הפיקוח על יחסי עובד-מעביד, כדי לוודא שמי שיוצא לעבודה זוכה ליחס הוגן ולשכר הוגן מצד המעסיק. הממשלה הזאת, ואני מקווה שגם אלה שיבואו אחריה, מאמינה שהגדלת תשלומי ההעברה לאוכלוסיות בגיל העבודה מנציחה את העוני בקרב מקבלי תשלומי ההעברה ולא עוזרת לאוכלוסייה הזאת להיחלץ ממעגל העוני. אבל, חבר הכנסת הלפרט, צריך להדגיש שהשנה, להבדיל משנים קודמות, ביצעה הממשלה העלאה או התאמה של הקצבאות השונות בהתאם למדד המחירים. מעבר לכך החליטה הממשלה גם על העלאה ריאלית של קצבאות הזיקנה וקצבאות השלמת ההכנסה לקשישים בהיקף כולל של כ-1.5 מיליארד שקל, והכול לצד התוכנית הממשלתית להגדלת הסיוע לניצולי השואה, בהיקף תקציבי כולל של עוד חצי מיליארד שקל. כל אלה קיבלו את הגושפנקה שלכם ב-9 במרס 2008, כאשר חוקקתם את חוק התוכנית להגדלת גמלאות הבטחת הכנסה לקשישים נזקקים ולסיוע לניצולי השואה. בימים אלה אנחנו נערכים לתקציב 2009. בהמשך למה שהשבתי קודם, דומה שחוסר הוודאות, או הייתי אומר כבר שאין בזה חוסר ודאות: דווקא הוודאות בקשר למה שמתרחש היום בכלכלה העולמית, יחד עם המחויבויות הרבות שממשלות ישראל – ממשלת ישראל, ממשלת אולמרט והממשלות הקודמות – לקחו על עצמן, בין היתר בתחומי הביטחון, החינוך והרווחה, מקשים מאוד את תהליך בניית התקציב ל-2009. הממשלה והכנסת ייאלצו להתנהל באיפוק ובאחריות במישור התקציבי כדי לצבור את מקסימום החסינות מפני היותנו נתונים להשפעות של המשבר בכלכלה העולמית. אני רק אמנה, כדי לסבר את העין ואת האוזן, את תוספות התקציב שניתנו עבור שירותים או נושאים חברתיים בשנה האחרונה: מס הכנסה שלילי – 1.3 מיליארד, ואני מדבר על מה שעולה בהבשלה מלאה; הרפורמה בחינוך – למעלה מ-5 מיליארדי שקלים; תגבור התקציב למעונות-יום, כפי שמניתי – 165 מיליון שקל; שירותים לילדים בסיכון במשרד הרווחה – 355 מיליון שקל; מפעל ההזנה – 80 מיליון שקל; העלאת שכר המינימום – 1.1 מיליארד שקל. תודה רבה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה. השואלת הבאה היא חברת הכנסת זהבה גלאון. גברתי, בבקשה. זהבה גלאון (מרצ): אדוני שר האוצר, שאלתי מתייחסת להבדלים שקיימים כיום במוסדות ציבוריים דוגמת משרדי הממשלה ורשויות מקומיות, הבדלים שקיימים בין שכרם של גברים סטודנטים לבין שכרן של נשים סטודנטיות. אדוני, זה די מדהים שההבדלים האלה נגרמים כתוצאה מתוספות שכר על ותק צבאי, המוקנות במסגרת הסכמי השכר הנקבעים במשרד האוצר. הדגש הוא בהסכמי השכר. אלה שלוש שאלותי: 1. מדוע הסכמי העבודה שעליהם חתום האוצר ממשיכים להפלות בין נשים לגברים באמצעות הקניית תוספת שכר המושתתת על אורך השירות הצבאי? 2. מדוע לא תינתן תוספת שכר זו לסטודנטים על עצם השירות הצבאי ולא כתלות באורך השירות, ובכך תימנע היווצרות ההפרש בשכר המשולם בשירות הציבורי לנשים המשרתות שנה פחות מאשר גברים? רק לסבר את האוזן: על 100 שעות עבודה של סטודנטים וסטודנטיות במשרה חלקית סטודנט מרוויח 240 שקל יותר מסטודנטית. 3. האם תוספות מסוג זה, היוצרות העדפות מובנות בשכר עבור גברים ביחס לנשים, קיימות בהסכמי שכר נוספים במשק, ואם כן – באילו, ועל-פי אילו קריטריונים? תודה. שר האוצר רוני בר-און: תודה לשואלת. תוספת שכר בגין ותק על שירות חובה בצה"ל נקבעה בהסכמים קיבוציים שנחתמו בין המעסיקים בשירות הציבורי לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה. המטרה כמעט מובנת מאליה – – – זהבה גלאון (מרצ): מתי? שר האוצר רוני בר-און: המטרה כמעט מובנת מאליה – להיטיב עם עובדים ולהכיר בתקופה שבה שירתו את המדינה, אם בשירות הסדיר בצה"ל או בשירות לאומי, כוותק לצורך שכר. התוספת בגין ותק משולמת באופן שוויוני לגבר ולאשה, בשים לב לאורך תקופת השירות הצבאי. בתיקון שנערך לאחרונה בתקשי"ר, תקנון שירות המדינה, נאמר מפורשות כי התקופה המוכרת לצורך חישוב הוותק לא תעלה על שלוש שנים לחייל או לחיילת, זאת כמקובל לגבי כלל חיילי צה"ל המשרתים בשירות הסדיר. בנוגע לסטודנטים המועסקים על-פי ההסכם הקיבוצי, תוספת הוותק עבור שנת השירות בצה"ל עומדת כיום, אני מצטער לומר, על סך של 20 אגורות לשעת עבודה בלבד. לא ידוע לנו במשרד האוצר ולא ידוע לי כשר האוצר על – – – רן כהן (מרצ): 20 אגורות? שר האוצר רוני בר-און: 20 אגורות לשעה לשנת ותק, לשנת שירות בצבא. כלומר, מישהו חישב את הדברים. אתה שואל אותי אם זה מספיק לו – אני לא יודע להגיד. זה נשמע קטן מדי, אבל אני מניח שכאשר ההסתדרות עושה את ההסכם הזה וארגוני מעסיקים עושים את ההסכם הזה ומייצגי עובדים עושים זאת, אז יודעים לעשות את החשבון. רק אם הגברת גלאון, חברת הכנסת גלאון, מדברת על ההפרש שבין 18 חודש לבין 36 חודש, אז זה לא מייצר – אם העיקרון המנחה הוא הכרה בוותק בשנות השירות, זה עיקרון אחיד אחד. מי שמשרת 18 חודש מקבל על 18 חודש, ומי שמשרת 36 חודש מקבל 36 חודש, ואני לא רואה בזה פסול. אבל לייצר מזה דרמה כאילו מדובר במיליונים – זה לא. אני אומר עוד פעם כמענה על השאלה שלך, חברת הכנסת גלאון: לא ידוע לנו על תוספות שכר שמשולמות לעובדים בשירות המדינה שיוצרות העדפות מובנות בשכר לגברים ביחס לנשים. זהבה גלאון (מרצ): רגע, רגע, יש לי עוד שאלה. שר האוצר רוני בר-און: רגע – הוא יחליט אם זה "רגע, רגע". אין שאלה נוספת: "רגע, רגע". זה בשעה פרטנית ולא פרונטלית. היו"ר עתניאל שנלר: חברת הכנסת גלאון, את תוכלי לשאול את השאלה. אני רק רוצה להכריז שמשום שגמרנו את השאלות המתוכננות ומשום שבשעה הזאת יש לנו יכולת לשאול שאלות בעניינים שהונחו על השולחן בנושאים שהם באחריותו ובסמכותו של השר, אני מבקש שמי שמבקש לשאול את השאלה יירשם. רשמתי את חבר הכנסת רן כהן. ראשונת השואלים תהיה חברת הכנסת גלאון. בבקשה. זהבה גלאון (מרצ): אני מודה לאדוני. אני רוצה לקבוע ולומר שההסכם הזה מהווה אפליה. אדוני, אין קשר בין שירות צבאי לניסיון מקצועי לצורכי חישוב שכר. רוצים לתגמל שירות צבאי – זה לא צריך להיות על-פי האורך. שר האוצר רוני בר-און: איך לא? זהבה גלאון (מרצ): רגע. הנתונים שמסר אדוני אינם תואמים את הנתונים שיש בידי. יש לי כאן מסמך שנשלח לי מהחשב הכללי, מהאוצר, ובו חישובי התוספות. מדובר על 60 אגורות. אדוני, הדבר הזה עומד בניגוד לחוק שכר שווה לעובדת ולעובד, בניגוד לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה ובניגוד לחוקי-היסוד. אדוני השר, האפשרויות לשכר בשיעורים שונים יכולות להיות רק אם זה מתחייב ממניעים מהותיים כמו אופי העבודה, מהות העבודה או התפוקה. נשים משרתות על-פי חוק שירות חובה שנתיים. על-פי חוק זה קצר יותר משירות הגברים. אז מה? הולכים להפלות את הנשים בגין השירות הקצר? רוצים לתמרץ על שירות צבאי – צריך לתמרץ על שירות צבאי. סטודנטים וסטודנטיות – רק קודם שמעתי את השר מסביר לחבר הכנסת הלפרט איך רוצים לעודד אנשים להשתלב בשוק העבודה, איך רוצים לעודד נשים להשתלב בשוק העבודה. ומה אתה אומר להן? השכר לשעה שלכן הוא פחות מהשכר לשעה של סטודנט גבר. אני מבקשת שתחשוב על זה שוב, אדוני השר. שר האוצר רוני בר-און: חברת הכנסת גלאון, זו הצגה צרה – שלא לומר יותר מזה – של הדברים. אם הבן שלי הולך לשירות חובה של שלוש שנים, הוא גמר את בית-הספר התיכון, ונגיד למחרת שחרורו הוא מתחיל לעבוד בגיל 21. לעומת זאת הבת שלי, שתלך לאותו שירות חובה, תתחיל לעבוד בגיל 20. בשנה הפרש היא תצבור יותר זכויות ותק מבחינת קידום השכר שלה מהבן שלי, ואני לא רואה בזה שום אפליה, אני מצטער, עם כל הכבוד. זהבה גלאון (מרצ): בסדר. השר ואני ניפגש על העניין הזה. שר האוצר רוני בר-און: אין בכלל שאלה בעניין הזה. אם היית מתחילה בזה היינו חוסכים להם את כל הדיאלוג הזה. רן כהן (מרצ): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, "ניפגש" זה לא איום, זה בסדר גמור. כשאומרת לך חברת הכנסת גלאון "ניפגש" זה לא איום, זה בסדר גמור. שר האוצר רוני בר-און: אם אני הייתי אומר את זה, הרי זה היה איום, רק כשהיא אמרה את זה – זה לא איום. זה שוויון ההזדמנויות. רן כהן (מרצ): אדוני השר, אני מתכוון לשאול אותך שאלה כמי שעומד היום בראש השדולה לביטול חוק ההסדרים. היום השדולה הזאת התכנסה עם הפורום של הארגונים החברתיים לביטול חוק ההסדרים, ואני שואל אותך שאלה באמת הכי ישירה בעניין: היום השתתפו במפגש הזה 14 חברי כנסת משבע סיעות, חלקן מהקואליציה וחלקן מהאופוזיציה. אני רוצה לשאול אותך: אם באמת השמועות נכונות ובמשרדך כבר מכינים את חוק ההסדרים, אתה יודע שלחוק ההסדרים יש השלכות אנטי-דמוקרטיות קשות ביותר, לדעת רבים מאוד בחברה הישראלית, ואנטי-חברתיות בעליל, באשר הוא פוגע פגיעה אנושה בנושאים החברתיים. אני רוצה לשאול אותך מדוע לא תודיע לכנסת ולציבור שאתה לא תביא חוק הסדרים, ואם יש חוקים שבדעתך ובדעת משרדך לשנות – תביא אותם לחקיקה רגילה בכנסת, לא בבליץ של חוק ההסדרים. שר האוצר רוני בר-און: ובכן, אני אתן לך להגיע לכיסא כדי שתוכל לשבת ולא תופתע, או תופתע בישיבה. אני לא אודיע שאני לא אביא חוק הסדרים. עכשיו אני רוצה לענות לך תשובה סדורה. בוא נראה מה קרה בשנה שעברה. ניקח את חוק ההסדרים לשנת 2008 כמשל. כל מה שאמרת עד עכשיו וכל מה שעוד ייאמר פה בגנות חוק ההסדרים – כולנו מכירים את הטקסטים וכולנו שרים את הטקסטים מההתחלה לסוף ומהסוף להתחלה: על שבירת העיקרון הדמוקרטי ועל הצורך לדון בזה בחופזה, ועל כל מה שצריך וכל מה שלא נכון בחוק ההסדרים. שנינו יודעים – גם אתה, שהיית שר בממשלה ושהיית חבר בכל ועדות הכנסת – שבלא מעט מקרים חוק ההסדרים הוא הכרח בל יגונה. חוק ההסדרים הוא בעיקר – יש לו שם הרבה יותר יפה, "חוק ההסדרים" זה שם מכוער, חוק קביעת המדיניות הכלכלית לשנת תרפפ"ו – חוק שמאגם את מה שהממשלה רוצה לעשות, ובצד בא התקציב, בתור האמצעי של הדבר הזה, לא המטרה. התקציב הוא האמצעי, המטרה היא התוכנית הכלכלית. מה קרה בשנה שעברה? הבאנו חוק הסדרים שאני יכול לומר היום, במרחק שנה, שאני לא הייתי אחראי לו. קיבלתי אותו – מה שנקרא היריון סוף חודש תשיעי, וקיצצו בו, עשו בו מעשה שווארמה. מי לא חתך בו? חתכו וניסרו וקיצצו אותו. רן כהן (מרצ): זה הכנסת. שר האוצר רוני בר-און: עכשיו תראה. אחרי שקיצצו אותו וניסרו אותו, באו ואמרו: נפריד אותו ונטפל בו בסדר העניינים הרגיל, כאילו הממשלה הגישה חוק. ב-16 באוקטובר 2007 הוא עבר בקריאה ראשונה, ועכשיו נעביר אותו לוועדות, חלק עם מגבלת זמן, חלק בלי מגבלת זמן. מעט, מעט, מעט, קומץ שבקומץ, הוצמד להצבעה על התקציב. מה קרה? כלום לא קרה. אני אומר לך. אתה יודע מה? להיות מדויק, כמעט כלום לא קרה. אבל אני לא התעצלתי. יעיד עלי מזכיר הכנסת ותעיד עלי היושבת-ראש. כל חודש, מ-1 בינואר 2008 עשיתי אינוונטר: את זה פיצלתם, את זה אמרתם – רשימה, ארבעה עמודים צפופים. מה עשיתם? כלום, כלום. חצי דיון, רבע דיון, חצי דיון, אני אומר לך. אני לא רוצה לדבר באחוזים. באו ואמרו על חוק ההסדרים: הממשלה עצלה. היא לא מחוקקת כל השנה והיא תופסת את תקופת הימים הנוראים של התקציב ומביאה את כל הדברים. אבל ההוכחה היא אחרת. אני אומר לך: אני לא יודע להגיד אילו ועדות, מה ועדות. אני באמת לא רוצה לפגוע. בחלק הגדול מהמקרים, בסדר העולם הוא שחברי הוועדות, ולמרבה הצער גם חלק מיושבי-ראש הוועדות, נכנעים לדחף להריץ חקיקה פרטית. החקיקה הממשלתית יכולה לחכות. לא בכל המקרים. רן כהן (מרצ): אז תקדימו את זה בעוד – – – שר האוצר רוני בר-און: רן, אני אומר לך שעד היום – זו רשימה ארוכה של דברים שעברו בקריאה ראשונה, ב-16 באוקטובר 2007, ועוד לא נשלמה הכנתם לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הממשלה לא צריכה להביא בטרומית. כמה הצעות פרטיות יש כאלה? חוץ מזה שחבר הכנסת ממש מזניח אותם כי הוא קיבל כבר את הכותרת בעיתון שזה עבר בטרומית או בראשונה והוא לא מעוניין בקידום החוק. וחזקה על הממשלה שהיא מעוניינת בקידום החוק, אחרת היא לא היתה מביאה אותו ואחרת שר האוצר לא היה עומד פה וחוטף קיתונות של ביקורת ושל חרפות ונאצות על הרשעות ועל הדורסנות. אנחנו צריכים את החוקים האלה. אז כבר הפרדתם אותם? תדונו בהם. תשמטו את הקרקע מתחת לטענה של אגף התקציבים ושל שר האוצר שאי-אפשר להביא חקיקה ממשלתית אלא בדרך של חוק הסדרים. אני יכול להבטיח לך בהבטחה אישית שהשנה יהיה חוק הסדרים הרבה יותר מצומצם. אני גם יכול להבטיח לך בהבטחה אישית שהצווחה שתקום והצרחות שיהיו פה והפופוליזם שיחגוג פה נגד חוק ההסדרים, כשאני מוכיח לכם שלא נעשה תהליך חקיקה מסודר במה שאנחנו רצינו מאוקטובר, מהקריאה הראשונה – לא עלי המלאכה להשלים בעניין הזה. אבל זה סדר העולם. היו"ר עתניאל שנלר: תודה. אחרון השואלים – חבר הכנסת שלמה מולה. שלמה מולה (קדימה): אדוני השר, השאלה שלי מאוד קצרה. לפני – נדמה לי שנתיים, הוקמה ועדת מנכ"לים לבדיקה יסודית של קליטתם של עולי אתיופיה, בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה. ועדת המנכ"לים הזאת עשתה עבודה מצוינת והתוותה כיוון, עם הרבה כסף, ובסופו של דבר, בגלל התנגדות האוצר התוכנית התכנסה לעלות של 87 מיליון שקל בשנה. שר האוצר רוני בר-און: אז זה בגלל התנגדות האוצר. כשנותנים 87 מיליון שקל זה בגלל שהאוצר מתנגד. הבנתי. שלמה מולה (קדימה): התוכנית דיברה על יותר ממיליארד שקל. בסופו של דבר האוצר הסכים להקצות לה כ-87 מיליון שקל. שר האוצר רוני בר-און: אבל היה עוד איגום עם משרדים אחרים, שגם את זה האוצר משלם בסוף. שלמה מולה (קדימה): נכון. היו"ר עתניאל שנלר: אדוני השר, אני מציע שחבר הכנסת מולה יגמור לשאול, ואז השר יענה. שלמה מולה (קדימה): גם מה שהאוצר אישר לא יוצא לפועל. אני שואל, למה, למה ולמה. שר האוצר רוני בר-און: על ה"למה" הראשון אין לי תשובה, על ה"למה" השני אין לי תשובה, על ה"למה" השלישי אני אנסה לענות, אף שהשאלה היא שאלת הפתעה, אבל אני מכיר ואני מוכן לענות עליה. אנחנו היינו חלק מהדיון הזה. אנחנו באוצר לא אוהבים תוכניות רב-שנתיות. אומרים לנו: נקל עליכם. במקום שנכביד עליכם פעם אחת, ניקח את ההכבדה ונחלק אותה לחמש שנים. אז אני אומר לך שכל מה שעושים לנו בעניין הזה הוא שמוחקים לנו מהמזומנים, שמים לנו התחייבויות ארוכות טווח, שמדי שנה אנחנו נפגשים בהן, ולא עושים כלום עם כל התוכניות. אני לא יכול להיות אחראי לתוכנית שהמשרד שלי לא מוביל. אנחנו משרד מטה, אנחנו משתתפים בקבוצות העבודה, בודקים את הדרישות התקציביות, בודקים את ההיתכנות התקציבית, ובודקים איפה כזה דבר עומד בסדרי העדיפויות של הממשלה. הנושא של המשך קליטה, העצמת הקליטה, או שיפור הקליטה של אחינו העולים מאתיופיה הוא נושא חשוב ביותר, ואנחנו מטפלים בו בהרבה דיסציפלינות מעבר לתוכנית הספציפית הזו; בין היתר בדיסציפלינות של החינוך, בדיסציפלינות של הרווחה ובדיסציפלינות של השיכון ועוד שאני לא אמנה כאן עכשיו. כפי שעניתי על שאלה קודמת, שעסקה במגזר הלא-יהודי, בקשר לשיעורי הניצול של התקציב, אנחנו הראשונים, אחרי שאנחנו מתקצבים באמצעות אגף התקציבים ובאמצעות אגף החשב הכללי, שעומדים ונושפים בעורפם של המשרדים, כדי שיבצעו את התקציבים. לנו, כמי שממונים על המשק, כמי שמממונים על הצמיחה, כמי שממונים על מה שצריך לקרות בחברה הישראלית מהבחינה הכספית, יש עניין מובהק שהתקציבים ינוצלו עד תום מרגע שאפשרנו אותם ואישרנו אותם. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה לשר האוצר. השר יואיל להתעכב קמעה, כי נמשיך מייד עם תהליך החקיקה. אני רוצה להודות לשר על המאמץ הרב והתשובות על השאלות. הצעת חוק לעידוד הפקת סרטים בישראל (הוראת שעה ותיקון חקיקה), התשס”ח–2008 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/400).] (קריאה ראשונה) היו"ר עתניאל שנלר: אנחנו נעבור להמשך סדר-היום. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לחקיקה: הצעת חוק לעידוד הפקת סרטים בישראל (הוראת שעה ותיקון חקיקה), התשס”ח–2008, קריאה ראשונה. אבקש משר האוצר, חבר הכנסת רוני בר-און, להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני. שר האוצר רוני בר-און: משרד האוצר לא רק עוסק בענייני גזירות וצרות, אלא גם בענייני סרטים. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו מביאים את הצעת החוק לעידוד הפקת סרטים בישראל (הוראת שעה ותיקון חקיקה). הצעת החוק שמונחת לפניכם מבוססת על המלצות של הוועדה לעידוד תעשיית הסרטים בישראל, בראשות רואה-חשבון פרידה ישראלי, הממונה על הכנסות המדינה בפועל. הוועדה בחנה את הדרכים לעידוד תעשיית הקולנוע והמליצה על אמצעים לעידוד תעשיית סרטי הקולנוע בישראל. תעשיית הסרטים בעולם נמצאת בשנים האחרונות בתהליך של פיתוח, והיא בעלת פוטנציאל כלכלי משמעותי. תעשייה זו עתירת כוח-אדם ופיתוחה יכול לשמש מנוף לפיתוח תעסוקה והתמחות במגוון רחב של תחומים מתקדמים ומסורתיים. מדינות רבות מכירות בערך המוסף הגבוה של ביצוע הפקות בתחומן ומעניקות סל הטבות ותמריצים בהיקפים ארציים ואזוריים, במטרה למשוך לתחומן הפקות סרטים. יעילות ההטבות נובעת מהעובדה שתעשיית הסרטים היא בעלת רמת ניידות גבוהה, המביאה לידי ביטוי בולט את התחרות הגלובלית על משיכת ההשקעות. מדינות רבות באו לכלל מסקנה בשנים האחרונות, כי הפוטנציאל הגלום בתעשיית הסרטים רב ביותר ובעל יכולת משמעותית להשפיע לחיוב על הכלכלה. לאור זאת, משקיעות מדינות רבות בשנים האחרונות מאמצים אדירים כדי לגרום לכך שחברות זרות יבואו ויפיקו סרטים בתחום המדינה. מדינות אלו עושות שימוש במכשירי עידוד שונים, ובהם מענקים והטבות מס. בניגוד למגמה בעולם, שבה מתחרות ביניהן המדינות על משיכת הפקות סרטים לתחומן, ישראל כמעט אינה משתתפת בתחרות גלובלית זו. בעוד מדינות רבות עושות מאמצי שיווק ומקנות תמריצים רבים ומגוונים, נותרה ישראל מאחור ואינה מהווה מוקד להפקות זרות של סרטים. יש לציין כי עד תחילת שנות ה-90 הגיעו הפקות לא מעטות לצילומים בישראל, אך כיום זו תופעה נדירה. לפיתוחה של תעשיית הסרטים בישראל פוטנציאל כלכלי רב, הן בהיבט של עידוד השקעות זרות והן ביצירת מקומות עבודה נוספים ופיתוח טכנולוגי בתחום. למדינת ישראל – ולזה לא אחראי האוצר – יש יתרונות מגוונים בתחום הפקות הסרטים: הקרבה הגיאוגרפית בין מגוון רחב של נופים, אתריה ההיסטוריים, התשתיות הפיזיות ובעיקר הון אנושי איכותי ביותר. הצעת החוק כוללת חבילת עידוד חדשה למפיקים זרים שיפיקו סרט בישראל, שעיקרה הפחתה של עלויות ההפקה של סרט בישראל, ייעול הטיפול הממשלתי בתעשיית הסרטים והמלצות בתחום המיסוי, שמטרתן למשוך מפיקים מהעולם להפיק סרטים בישראל. כמו כן כוללת הצעת החוק אפשרויות להפחתת עלויות לגבי הפקות משותפות, קו-פרודוקציות, שבהן תושבים זרים משקיעים 4 מיליוני שקלים ויותר לסרט בישראל, זאת כדי להביא להאצה ולהגדלה של התקציבים המושקעים על-ידי תושבי חוץ בקו-פרודוקציות המצולמות בישראל של מפיקים זרים עם מפיקים ישראלים. עוד כוללת הצעת החוק הטבות במס ערך מוסף לשירותי הפקה שמוענקים לתושב חוץ לצורך הפקת סרט זר בישראל. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה לשר. אנחנו נעבור לדיון. חבר הכנסת אברהם רביץ – אינו נוכח; חבר הכנסת אורי אריאל – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח; חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. מייד אחריו נעבור להצבעה. אני מציע שמציע החוק הבא, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, יהיה באולם. בבקשה, אדוני. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו באמת בעולם של סרטים. תעשייה של סרטים, זו בדיוק ההגדרה, אדוני שר האוצר. אנחנו הפכנו להיות מדינה של תעשיות. למה אנחנו צריכים להתחרות בשוק העולמי? מה יש בתכנים של הסרטים האלה? מה מלמדים את הנוער? איזה חומר? תסתכל אילו סרטים אנחנו מפיקים. תראה מה הולך במדינה שלנו. תוהו ובוהו. רחמנא ליצלן. אתה הולך ומדבר על איכות הון אנושי. אילו מלים, אילו דברים חשובים אתה אומר, משכנעים, אבל האם יש באמת תוכן של אמת, של רצינות? הפקות משותפות. המדינה משקיעה 60 מיליון שקלים כל שנה. מה יוצא מכל הסרטים האלה? תסתכל על הנוער שלנו. לאן זה מוביל אותנו? אילו סרטים יש, הסתה נגד מדינת ישראל? אנחנו משלמים כדי לקבל חומר תעמולה אנטי-ציוני, אנטי-ישראלי. לזה קוראים איכות, הון אנושי. לכן, אדוני היושב-ראש, צריך להחזיר לפה את הצנזורה, צריך להחזיר לפה את הבקרה. אתה רוצה תעשיות? תפתח בתי-חרושת. אני רוצה לומר לך, אדוני שר האוצר: אתה רוצה להשקיע באמת? אתה רוצה שלאנשים תהיה עבודה במדינת ישראל? חסר מפעלים – תשקיע במפעלים, בכחול-לבן, ביצוא של מדינת ישראל. עכשיו אנחנו רק מייבאים: מהודו, מכוש, מסין, מאיפה שאתה רק רוצה. כבר אין לנו שום דבר משלנו, ומה שחשוב עכשיו זה ההון האנושי. אוה-הו, איזה הון? מה, מה המשחק הזה? שר האוצר רוני בר-און: – – – זה יפתור את הבעיות של מדינת ישראל. נסים זאב (ש"ס): אבל אני לא אהיה חלק מההון האנושי. אני בטוח שעלי שמים פס, כי קודם כול אני חרדי, וגם פרענק. אז לא יעזור שום דבר, אנחנו לא נחשבים כלום. מי שחשוב, אלה הם השחקנים למיניהם. אז לפחות, אדוני שר האוצר, אני יודע שאתה אדם משכיל, חכם, נבון, אתה אדם מאוד יצירתי. לכן, את כל הכספים האלה תשקיע במקום הנכון. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה. חבר הכנסת שלמה מולה, בבקשה. אחריו נאפשר גם לחבר הכנסת בן-ששון. בבקשה. שלמה מולה (קדימה): אדוני היושב-ראש, האמת היא שלא רציתי לדבר, אבל אחרי ששמעתי את חבר הכנסת נסים זאב, אני רוצה להגיד לך: תשמע, אין דבר יותר נכון וצודק מאשר להשקיע בנושא הזה. אנחנו לא באירן, אנחנו גם לא במאה-שערים. זאת מדינה פתוחה. אנחנו נחנך את ילדינו גם באמצעות סרטים. שר האוצר לא אמר שעכשיו נפיק סרטים פורנוגרפיים. מה זה הדבר הזה? נסים זאב (ש"ס): כנראה אתה לא רואה סרטים. שלמה מולה (קדימה): אדוני חבר הכנסת נסים זאב, אני חושב שכל אחד באמונתו יחיה. אני באמת מתאפק, אבל לפעמים אתם חוצים את כל הגבולות האפשריים. אתם רוצים לסתום לנו את החיים, שהילדים שלנו יראו סרטים, יעודדו סרטים, חינוך, יצירתיות, אמנות. לכן אני חושב שהחוק המוצע הוא חוק מוצדק. צריך להצביע בעד. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה לחבר הכנסת שלמה מולה. חבר הכנסת בן-ששון. מנחם בן-ששון (קדימה): חבר הכנסת זאב, גם אני פונה אליך, כדי שכנסת ישראל תיראה כמקום שיודע להתמודד עם נושאים מכל מיני זוויות, אולי תבקש לקרוא קריאת ביניים שתתקן במעט את מה שאמרת. נסים זאב (ש"ס): – – – מנחם בן-ששון (קדימה): לא, לא, הרב זאב. אסביר למה אני מתכוון. המצאת הדפוס היתה במאה ה-16, ומאז אפשר להדפיס כל מיני דברים. להגיד שאני מחרים את הדפוס כי מדפיסים דברים שאינם נאותים – הרי זה לא מתחיל להיות טיעון ענייני, משום שאתה יודע שמדפיסים גם דברים ראויים. לא היה אפשר להפיץ תכנים שאתה רוצה בהם אלמלא היתה המדיה. סרט הוא מדיה. מה שאתה מכניס בו בתוכן לאחר מכן – זאת השאלה. יש ציבורים שונים שבגלל מה שאתה אומר, מדירים את רגליהם מהמדיה הזאת, אף-על-פי שאפשר להשיג בה הישגים עצומים, חינוכיים, אתה יכול להגיד לימודיים, אתה יכול להגיד עיוניים. אגב, מעט גם הגיעו לחוגים הללו, כי מבינים שכדי להשיג את היעד בעולם מודרני אתה צריך לדבר בשפה שלו, ומי כמוך יודע. נכון, אם תשאל אותי מה הסרט שראיתי אענה לך כמו שר האוצר – עשרת הדיברות. אני לא זוכר הרבה סרטים מהזמן האחרון. העבודה פה, כמו שאתה יודע, תובעת הרבה. אבל אי-אפשר לחבל במדיה שאפשר להשיג בה הישגים עצומים בעולם שלנו משום שיוצרים בה אנשים שאתה לא מזדהה עם תוכניהם. מה שאני מבקש לומר לך הוא שאחד האתגרים של החברה שאתה חי בה ומשמש לה מנהיג, הוא לקחת את המדיה הזאת ולהפוך אותה לכלי מחזיק ברכה, ואז אתה תעמוד פה על הבמה ותעודד את שר האוצר לעודד את התעשייה הזאת כמו שאני מעודד אותו. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה לחבר הכנסת בן-ששון. חבר הכנסת ריבלין ביקש לומר דברים, ואחר כך נעבור להצבעה. בבקשה, אדוני. ראובן ריבלין (הליכוד): אדוני היושב-ראש – סגן יושבת-ראש הכנסת, אדוני שר האוצר, טוב עשית שהבאת את הצעת החוק הזאת, הבאה לתת הטבות מס והקלות מס לתעשיית הסרטים. חבר הכנסת נסים זאב, אתה לא רואה סרטים, אבל אתה משתתף בסרט של החוויה הישראלית כאן בכנסת. אני רוצה לומר לך שפעם קראו לתעשיית הסרטים בישראל "תעשיית סרטים" ואנחנו התנגדנו, כי אנחנו לא יכולים להתמודד עם תעשיות הסרטים בחוץ-לארץ. אנחנו, לעומת עמים אחרים, רואים בקולנוע דבר ערכי, דבר שבא לבטא את החוויה הישראלית על כל מחלוקותיה. פעמים יש סרטים ישראליים שאני רואה ואני מתפלץ בקרבי, אבל אני גם גאה על היכולת שלנו, כחברה דמוקרטית, להתמודד עם שאלות אשר אנחנו עוסקים בהן כל הימים וכל הלילות של מדינת ישראל – ברמה החברתית, ברמה הכלכלית, ברמה הלאומית וברמה התרבותית. דע לך שסרט ישראלי מסביר את החוויה הישראלית בחוץ-לארץ יותר טוב מאלף שגרירים. לפעמים הוא מעלה את קרנה של מדינת ישראל בעולם יותר טוב מאלף המרצים הטובים ביותר – סרט טוב, הבא להדגים את הבעיות שמדינת ישראל מתמודדת אתן בהצלחה, כאשר היא, כדמוקרטיה, מחויבת פעמים רבות להגן על עצמה כדמוקרטיה באמצעים שנתונים במחלוקת. הסרט הישראלי הביא כבוד רב, על כל מחלוקותיו המהותיות. אבל ברמה הערכית אין כמו הסרט הישראלי שמוציא את דיבתה של ישראל טובה בעולם כולו, כמדינת תרבות ומדינה שהיא באמת כזאת המכבדת את אושיות הדמוקרטיה ואת שלטון החוק. לכן, אני לא מתפעל מכל מיני דברים שיכולים להיות ביקורות. למשל, יש אנשים שהאסוציאציה שלהם לסרט זה פורנוגרפיה. נו, מילא, מה אני יכול לעשות? הסרט הישראלי – – – נסים זאב (ש"ס): אלימות – – – ראובן ריבלין (הליכוד): אמר לך חבר הכנסת מולה טוב: כל אדם באמונתו יחיה. יש לנו, ברוך השם, חופש הבעת הדעה, חופש שמיעת הדעה וחופש ראיית הדעה. מובן שכל אחד יכול גם לא לצפות בכל דבר, כי הרי אין כאן איזו חובה מטעם החוק, ועדיין לשר האוצר אין סמכות לחייב אותך לראות סרטים. אתה, ברוך השם, יוצר מצב שבו אתה המשתתף הראשי בסרט גדול, שבו אתה מביע את דעתך בצורה החופשית ביותר – גם נגד סרטים, שהם לפי דעתי אחד הדברים החשובים ביותר בערך הישראלי, אם לא בתעשייה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה. חבר הכנסת אורון. משה שרוני (צדק לזקן): כשמעבירים את הדרשה של הרב עובדיה – – – נסים זאב (ש"ס): זה לא סרט, זו דרשה. סרט זה שחקנים כמוך. משה שרוני (צדק לזקן): זה סרט ישראלי. היו"ר עתניאל שנלר: אנחנו בכל זאת נאפשר לחבר הכנסת אורון לומר את דבריו, ואז נעבור להצבעה. אין יותר דוברים. חיים אורון (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה להודות לך על זה שנתת לי לדבר, כי אנחנו משתתפים כל הזמן בסרט. הפעם אנחנו אפילו משתתפים בסרט שאני יודע לפחות מי חלק מהצופים בו – ארבעת נכדי צופים בי עכשיו. הם נמצאים אי-שם בצפון, בכתובת צבאית, ואני אומר להם מעל הדוכן שיהיה להם חופש נעים. מעבר לתרגיל הזה, אדוני השר, אני מבין למה נסים זאב מתנגד לעידוד סרטים, כי בעיניו כל מהלך מהסוג הזה הוא איזו אשליה שאפשר לבודד את העם היושב בציון מאיזו מערכת ערכים יותר רחבה שהוא מתקשה להתמודד אתה, ואז הוא רוצה לסגור אותה. אני מאוד ביקורתי ביחס לחלק מהסרטים שנוצרים, גם כאן וגם בעולם. אני מנסה לחנך את עצמי, לחנך את ילדי ועכשיו גם את נכדי להיות ביקורתיים, ולא לסגור אותם. אתה רוצה לסגור אותם. נסים זאב (ש"ס): אתה בעד החזרת הצנזורה? אני אביא הצעת חוק – – – חיים אורון (מרצ): לא, מכיוון שהסיבה העיקרית שעליתי – כבר מימשתי אותה, אז אני לא רוצה אותך לשום צנזורה. אני חושב – וחבר הכנסת שקדם לי, חבר הכנסת רובי ריבלין, היתה לו יד מאוד מרכזית בחקיקת חוק הקולנוע, שגרם לפריצה בארץ ולהוכחה נוספת לכל אלה ששואלים: תגידו, רק עם כסף פותרים בעיות? לא רק עם כסף פותרים בעיות, אבל גם עם כסף מקדמים תרבות. מה שקורה בשוק הסרטים הישראלי בשנים האחרונות הוא אחת ההוכחות לכך, ואני מקווה שהתיקון הזה גם הוא יוסיף לזה. תודה רבה ושלום. ראובן ריבלין (הליכוד): גם לנכדים. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה לחבר הכנסת חיים אורון. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 24 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לעידוד הפקת סרטים בישראל (הוראת שעה ותיקון חקיקה), התשס"ח–2008, לוועדת הכספים נתקבלה. היו"ר עתניאל שנלר: ובכן, בעד – 24, נגד – 2, אין נמנעים. אני קובע בזאת שהצעת חוק לעידוד הפקת סרטים בישראל (הוראת שעה ותיקון חקיקה), התשס"ח–2008, התקבלה בקריאה ראשונה, והיא תעבור לדיון בוועדת הכספים לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת חוק מימון הוצאות למשפחות שבויים ונעדרים, התשס"ח–2008 [מס' כ/218; "דברי הכנסת", חוב' כ"ה, עמ' 16225; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר עתניאל שנלר: חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה – הצעת חוק מימון הוצאות למשפחות שבויים ונעדרים, התשס"ח–2008, קריאה שנייה וקריאה שלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, חבר הכנסת צחי הנגבי, להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני יושב-ראש הוועדה. צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, חבר הכנסת ישראל חסון שיזם את החוק שמובא כעת בפני המליאה, חבר הכנסת יצחק זיו, שקצת מפריע, תודה. אני מתכבד להביא בפני הכנסת את הצעת חוק למימון הוצאות למשפחות שבויים ונעדרים, שאותה יזם כאמור חבר הכנסת ישראל חסון, חבר ועדת החוץ והביטחון, עוד בעת המערכה שניהלו משפחות השבויים והנעדרים, וכמובן מדינת ישראל כולה, לצורך השבת הבנים הביתה. החוק קובע כי תוקם ועדה שתבחן בקשות של משפחות למימון הוצאות. היא תוסמך לדון לא רק בבקשות של משפחות חיילים אלא גם בבקשות של משפחות אזרחים שנשבו בידי האויב או שהם נעדרים כתוצאה מפעולת איבה, וכן בבקשות של משפחות של שבויים או נעדרים בשירות הביטחון הכללי, המוסד ומשטרת ישראל. המטרה היא לסייע למשפחות של מי שנשבו בידי אויב, למשפחות של נעדרים, להתמודד עם מצב חוסר הוודאות אשר לגורל יקיריהן, שבעטיו לא פעם אחת הם מנסים לקדם את שחרור יקיריהן או להשיג מידע על גורלם, בין היתר באמצעות נסיעות לחוץ-לארץ ופגישות עם מנהיגים, עם אישים בעלי השפעה על דעת הקהל באותה מדינה, עם גורמים שעשויים לסייע במאמץ השחרור. זו הוצאה כבדה. אין היגיון שהיא תהיה מוטלת על שכמן של משפחות שממילא נתונות במועקה בלתי אפשרית וכמעט על סף טרגדיה. בעת הזאת להטיל עליהן הוצאות מן הסוג הזה זה דבר שכשלעצמו הוא איננו מתקבל על הדעת. מן הראוי שהמדינה היא שתישא בעלויות האלה, הן בשל מחויבותה למי ששירת בצבא-הגנה לישראל או בכוחות הביטחון מטעמה, הן בשל מחויבותה לאזרחיה. הממשלה כבר הסדירה את הסוגיה הזאת באמצעות החלטת ממשלה, אבל חבר הכנסת חסון ועמו כל ועדת החוץ והביטחון חשבו שמן הראוי לעגן את הנושא בחקיקה של הכנסת, שכן ממשלות באות והולכות, עלויות מן הסוג הזה לעתים יכולות להיות לצנינים בעיני הגורמים שאמורים לשאת בהן, וטוב שהכנסת תאמר את דברה. משום כך, הוועדה אישרה לקריאה – תחילה ראשונה, ולאחר מכן, כשהכנסת נתנה אור ירוק להמשך הליך החקיקה, אנחנו מביאים את החוק לכאן. אני רוצה להודות בהזדמנות הזאת ללשכה המשפטית שלנו, שעמלה וטרחה על הכנת הצעת החוק וליוותה אותנו בדיונים: היועצת המשפטית, עורכת-דין מירי פרנקל-שור, עורך-דין עידו בן-יצחק, עורך-דין שגיב שלום, וכמובן למשרדי הממשלה – משרד הביטחון, משרד האוצר, משרד ראש הממשלה, כל המשרדים והרשויות שטרחו עמנו ללטש ולגבש את הצעת החוק הזאת, כדי שהיא תהיה חלק מספר החוקים של מדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, כולנו כמובן תפילה שהצעת החוק הזאת תישאר בלתי מיושמת ותהפוך לאות מתה במובנו הפרקטי של החוק הזה, אבל חס וחלילה, אם נידרש שוב בעתיד, הרי שטוב יהיה כמובן שהחוק הזה קיים. עדיין יש לנו שבויים ונעדרים שמשפחותיהם יכולות להיעזר בחוק הזה. משפחות שליט, ארד, פלדמן, כץ, באומל – עדיין לא מפסיקות להמתין לשוב בניהן הביתה. החוק הזה כשלעצמו, כמו כל חוק, איננו יכול להשיב את הבנים הביתה, אך באישור החוק הכנסת משדרת מסר שלפיו מדינת ישראל עומדת איתן מאחורי המשפחות, וככל שהיא יכולה היא מסייעת להן. אדוני היושב-ראש, אבקש מן הבית לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, חבר הכנסת הנגבי. להצעת החוק הזאת אין הסתייגויות, לכן נעבור להצבעה בקריאה שנייה. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. הצבעה מס' 3 בעד סעיפים 1–4 – 29 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. שכיב מוראד שנאן (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, אני לא הצבעתי. היו"ר עתניאל שנלר: ובכן, בעד – 29, נגד – אין, נמנעים – אין. אנחנו מוסיפים לפרוטוקול את הצבעתו של חבר הכנסת שנאן. אם כך, ההצעה עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. הצבעה מס' 4 בעד החוק – 29 נגד – אין נמנעים – אין חוק מימון הוצאות למשפחות שבויים ונעדרים, התשס"ח–2008, נתקבל. היו"ר עתניאל שנלר: ובכן, בעד – 29, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, אני קובע שהצעת חוק מימון הוצאות למשפחות שבויים ונעדרים, התשס"ח–2008, התקבלה בקריאה שלישית. טרם נעבור לסעיף הבא, מישהו רוצה לברך? נסתפק בברכות של יושב-ראש הוועדה. הצעת חוק המטה לביטחון לאומי, התשס"ח–2008 [מס' מ/343; "דברי הכנסת", חוב' י"א, עמ' 12953; מושב שני, חוב' כ"ה, עמ' 8435; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר עתניאל שנלר: נעבור לסעיף הבא – הצעת חוק המטה לביטחון לאומי, התשס"ח–2008, קריאה שנייה וקריאה שלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, חבר הכנסת צחי הנגבי, להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני יושב-ראש הוועדה. צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): אדוני היושב-ראש, תודה. מעת לעת מזדמן לכנסת לעשות היסטוריה, ואני חושב שכזה הוא גם הרגע הזה. היינו שמחים, אדוני היושב-ראש, להקים את המועצה, להפוך את המועצה לביטחון לאומי למטה לביטחון לאומי, עם שלל הסמכויות שמייד אבהיר אותן, לאו דווקא בהזדמנות שלאחר מלחמה, לא קשה, לא קלה, שהסתיימה בתחושת החמצה ותסכול. אבל, מכל עז יכול, כמאמר שמשון, לצאת מתוק, ולמרות המחיר הכבד ששילמה מדינת ישראל, מחיר יקר – 160, קצת יותר, חיילים, לוחמים, אזרחים, ששילמו את מחיר המלחמה הזו – הרי קרו גם התפתחויות חיוביות בעקבות אותה מלחמה, ואחת מהן היתה ההתפכחות, בהקשרים של ניעור הצבא, חיזוק מערך האימונים, הבנה שמן הראוי להפסיק לפגוע בתקציבי הביטחון – להיפך, יש לחזק אותם, ככל שהדבר אפשרי, בתוך מכלול העלויות של הובלת המדינה. דבר חשוב אחר שקרה היה שהכנסת חוקקה את חוק המילואים, שיזמו אותו גם חברי הכנסת שנמצאים כאן, באולם הזה, אבו וילן ואחרים, וגם הממשלה. היו"ר עתניאל שנלר: חבר הכנסת זיו. חברי הכנסת. פתח יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון ואמר שזה מסוג החוקים היותר משמעותיים – חבר הכנסת זיו, בבקשה ממך, אני מודה לך עד מאוד. בבקשה, אדוני ימשיך. צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): ובין היתר התבשלה ההכרה, בבית הזה, בממשלה, בוועדת-וינוגרד שישבה על מדוכת לקחי המלחמה, בוועדת החוץ והביטחון, שאי-אפשר עוד להותיר את תהליכי קבלת ההחלטות של מדינת ישראל, של ממשלת ישראל, בעינם, ומן הראוי לחזק אותם, לשפר את איכותם, לטייב אותם, ואחד האמצעים התכליתיים לעניין זה הוא חיזוק מעמדה של המועצה לביטחון לאומי. הוצגה לכנסת הצעת חוק פרטית בעניין זה, עוד לפני שוועדת-וינוגרד הגיעה אל מסקנותיה אלה, על-ידי חברת הכנסת עמירה דותן, ואליה הצטרפו רבים בבית הזה – עשרות חברי הכנסת, שיחד העבירו את החוק בקריאה טרומית לפני תקופה לא קצרה. יחד עמם ישבה, כאמור, ועדת-וינוגרד, שהוקמה על-ידי הממשלה – – – היו"ר עתניאל שנלר: חבר הכנסת כהן, בבקשה. רן כהן (מרצ): תגיד איזה כהן. היו"ר עתניאל שנלר: מי שעומד עם הגב אלי, אתה יודע. מי שחושב שאליו התכוונתי – אליו התכוונתי. תודה. צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): – – ובין היתר המליצה ועדת-וינוגרד – אני אקרא את השורה הרלוונטית: נדרש חיזוק ושינוי בדרך תפקודה של המועצה לביטחון לאומי, וזאת על מנת להבטיח עבודת מטה מדינית, ביטחונית, מקצועית, מתכללת, עצמאית וארוכת טווח ליד ראש הממשלה והממשלה, כתנאי הכרחי – אם כי לא מספיק – לשיפור טיב ההחלטות. ולאחר מכן, לאחר שוועדת-וינוגרד השלימה את מלאכתה – – – היו"ר עתניאל שנלר: חברת הכנסת לבנת, זה מפריע לחבר הכנסת הנגבי. לימור לבנת (הליכוד): יכול להיות, אבל מפריע לנו שאין לנו סדר-היום. היו"ר עתניאל שנלר: אז הנה, עוזרים עכשיו שיהיה לך סדר-היום. כשהוא יגמור לדבר נדאג שלכולם יהיה סדר-היום. את לא יכולה להפריע באמצע הדיון. לימור לבנת (הליכוד): סליחה – – – היו"ר עתניאל שנלר: לא, לא סליחה. עכשיו הוא מדבר, ואת לא אומרת לי סליחה. לימור לבנת (הליכוד): סליחה – – – היו"ר עתניאל שנלר: לא. לימור לבנת (הליכוד): – – – היו"ר עתניאל שנלר: לא, גברתי. גברתי תשב ותאזין לדברים, ואחר כך אשמח לשמוע אותך. בבקשה, אדוני ימשיך. לימור לבנת (הליכוד): – – – סדר-יום, ואם לא, אז – – – היו"ר עתניאל שנלר: אז הערת את זה ודאגו לך. את מחזיקה סדר-יום. בבקשה, חבר הכנסת הנגבי. לימור לבנת (הליכוד): – – – היו"ר עתניאל שנלר: תודה לך. חבר הכנסת הנגבי ימשיך. צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): ולאחר שהממשלה אימצה את מסקנות ועדת-וינוגרד הוקם צוות היגוי ליישום אותן מסקנות, בראשותו של רב-אלוף (במיל.) אמנון ליפקין-שחק. גם הוא וועדתו הציעו הצעה דומה ואפילו ניסחו לעיון הממשלה הצעת חוק בעניין המל"ל. אדוני היושב-ראש, פרטי ההצעה נמצאים בפני חברי הכנסת, אני גם אביא את תמציתם, כמובן, בפני הבית. באופן עקרוני אפשר לומר שמה שלאורך שנים הכשיל את הרעיון המקורי, שמי שיזם אותו, בשעתו, כמדומני, היה חבר הכנסת בני בגין – להקים לצד ראש הממשלה צוות מקצועי של אנשים שיכולים להיות לעזר לו, לסייע לו בחשיבה, לרכז את עבודת המטה שמכינה את דיוני הממשלה – מה שעמד אז לנגד עיניהם של חברי הכנסת שהצביעו בעד ההצעה ההיא היה התחושה שראוי להקים מערך כזה, מקצועי, מתוך הבנה שראשי ממשלות יקבלו את הכלי הזה כדבר מובן מאליו, כדבר שאיננו שנוי במחלוקת, כמה שנועד לסייע להם ולא להיות לצנינים בעיני גורמים אחרים במערכת הביטחונית. אבל לאורך שנים ראינו מאבקים בין מוסדות, בין רשויות ובין ארגונים על הקשב, על הנגישות לראש הממשלה, על המעורבות בקבלת ההחלטות של ראש הממשלה ושל משרדו. כמו כן ראינו גם יחסים ששידרו חוסר אמון בין ראש ממשלה – שהיה מקבל, כאשר הגיע לכהונתו, בירושה, ראש מל"ל שלא הוא מינה, ראש מל"ל שאולי אין ביניהם יחסים אישיים המאפשרים אינטימיות, הרמוניה ואמון. כתוצאה מזה, ומסיבות נוספות – ארגוניות, ביורוקרטיות ואחרות – נוצר מצב שהמל"ל, לאורך שנים, לא קיבל לידיו את העוצמה הנדרשת כדי להוות כלי עזר אמיתי לשיפור איכות קבלת ההחלטות של ראש הממשלה ושל הממשלה. לאחר שנחוקק את החוק הזה, אדוני היושב-ראש, המצב הזה משתנה מן היסוד. ראש ממשלה שמגיע לכהונתו מקבל סמכות להחליף את ראש המטה לביטחון לאומי ולתת אמון בראש מטה אחר. הוא כבר לא ירגיש שהוא חייב לשתף בהגיגים שלו, במחשבות שלו, ברעיונות שלו, ביוזמות שלו, אדם שלא ברור לו שהוא איש אמון מובהק שלו. כמובן, יש תנאים למינוי, ואי-אפשר למנות אדם שאיננו כשיר בכל המובנים הממלכתיים, המקצועיים והחוקתיים, לעניין זה. אבל זו הופכת להיות אמירה שמאפשרת לצמד הזה לעבוד יחדיו, כי הם נועדו, מבחינת ההחלטה של ראש הממשלה, שהוא בוחר את האיש שיקבל את הסמכות ואת האחריות הכל-כך משמעותיות, שהחוק מפקיד בידי המל"ל. נושא אחר, שגם הוא מעוגן עכשיו בחוק, זו האחריות שהמל"ל מקבל לרכז ולתכלל – המונחים בלשון העברית למושג השגור "אינטגרציה" – לרכז ולתכלל את עבודת המטה של כלל הרשויות הממשלתיות, ובראשן ראש הממשלה, שמופקדות על תחומי החוץ והביטחון. המל"ל לא בא להחליט במקום הנבחרים. הממשלה היא בעלת הסמכות, ראש הממשלה הוא הקברניט שבסופו של דבר מתמודד עם הדילמות, בבדידות עצומה, ומקבל את ההחלטה הקשה. אבל למדנו כבר בעבר שהחלטות שמתקבלות לאחר הכנה יסודית, לאחר שכלל החלופות נבחנות לעומקן ומוצגות בדרך מיטבית בפני מקבלי ההחלטות – הדבר הזה איננו מבטיח שאף פעם לא יהיו טעויות, איננו מבטיח שכל החלטה תהיה ההחלטה הנכונה, אבל הוא בהחלט מבטיח שמרווח המשגים מצטמצם ויהיה יותר כרוך בהחלטות – של בני אנוש, שאף פעם לא יכולים להיות נביאים לכל תהליכי העתיד ולחזות אותם במדויק – אבל הוא לא יהיה פרי של תהליך חפוז, בלתי סדור, שמבחינה מבנית מייצר קשיים מובהקים בתוכו. האחריות העליונה, כאמור, בנושא ביטחון לאומי, היא של הממשלה. אך באותה מידה הממשלה חייבת – ואת זה הכנסת קובעת בהצעת החוק הזאת – חייבת שתובטח קיומה של עבודת מטה מקצועית ראויה לשמה, לפני קבלת ההחלטות. אנחנו, למעשה, קבענו בוועדה פה אחד, לאחר שורה ארוכה מאוד של דיונים, כשהופיעו בפנינו מומחים מן האקדמיה ומן המועצה לביטחון לאומי; אנשים שכיהנו בעבר בתפקיד הזה, אנשים שתרמו תרומה לביסוסה ולהקמתה, עוד בתחילת הדרך, כאמור, בשנת 2001 – אנחנו ארגנו את החשיבה החדשה על-פי שלוש סוגיות עיקריות: סמכויות המטה לביטחון לאומי, קבלת מידע על-ידי המטה והעצמאות הארגונית של המטה. הוועדה ביקשה לעגן בחוק סמכויות שונות, שאם תתממשנה נדע שהתקיימה עבודת מטה מקצועית עצמאית ליד ראש הממשלה והממשלה. אנחנו רוצים שעבודת המטה הזאת, למעשה לא תכתיב את התוצאה אלא תאפשר מרחב החלטה משמעותי ככל שניתן על בסיס הצגת חלופות שונות והבהרת השונה והזהה ביניהן. המטה לביטחון לאומי ייתן שירותי מטה לממשלה בכללותה, אבל גם לוועדת השרים לביטחון לאומי ולכל הרכב שרים אחר שידון בנושאי חוץ וביטחון; יכין את הדיונים, יציג את אותן חלופות, ינתח אותן, וברצותו גם יוכל להמליץ על החלופה העדיפה. הוא לא חייב להמליץ אך כמובן זאת זכותו. להמלצתו זאת אין משקל עודף על פני המלצה של גופי ביטחון אחרים, אבל אני מניח שהיא תזכה למשקל הראוי בקרב מקבלי ההחלטות. אחת לשנה לפחות, כך קבענו, המטה יגיש לוועדת השרים לענייני ביטחון לאומי הערכה שנתית ורב-שנתית של המצב המדיני הביטחוני וחוות-דעת וניתוח בתחומי המודיעין השונים, לפי הצורך, כמובן באישור ראש הממשלה. אלה יידונו לפחות אחת לשנה בוועדת השרים לענייני ביטחון לאומי. המטה גם יכין את עבודת המטה של ראש הממשלה לקראת הדיונים בתקציב הביטחון ובתקציבים אחרים שעניינם ענייני חוץ וביטחון, כי, כפי שכולנו יודעים, להכרעה תקציבית יש גם הכרעה קונספטואלית, הכרעה מעשית, הכרעה אסטרטגית לעתים, ולכן משקלו של התקציב הוא עצום ואי-אפשר שהמטה לביטחון לאומי יעסוק בכל התחומים האסטרטגיים אך לא תהיה לו מעורבות גם בהצגת חלופות בהקשר התקציבי. כמו כן, המטה לביטחון לאומי יבחן מיזמים ביטחוניים שיש להם חשיבות בתחום המדיני-הביטחוני. כאלה יש מעת לעת – מיזמים, פרויקטים שהמדינה מובילה, כמו גדר ההפרדה, כמו רכש משמעותי, כמו פיתוח כלי נשק משמעותי. בכל הדברים האלה חשוב שגם העין של המטה לביטחון לאומי תהיה על המתפתח והוא יוכל להציג את עמדתו. הוא יוכל גם להציג חלופות למיזמים האלה. הוא יוכל בעניינים האלה להרגיש חופשי להביא בפני ראש הממשלה והממשלה גם דעות אפיקורסיות, גם דעות שונות, סותרות, שמערערות על ההכרעות כפי שנפלו. הדברים האלה בסך הכול מפרים את החשיבה של הממשלה ושל ראש הממשלה וחשוב שלמל"ל תהיה תחושה שכשהוא עושה את הדברים האלה הוא בא עם גיבוי פרלמנטרי, של הכנסת, וכמובן עם הגיבוי הביצועי של משרד ראש הממשלה ושל ראש הממשלה. אלה פרויקטים שיש להם משמעויות ביטחוניות-לאומיות רחבות היקף, לא רק בתחום הביטחוני המובהק אלא בהקשרים החברתיים, הכלכליים והמדיניים, ולכן הבחינה שלהם צריכה להיעשות בראייה כוללת, בהקשר הרחב של ביטחון לאומי ולא רק בראייה הספציפית, החשובה כשלעצמה, של מערכת הביטחון. לשם מילוי תפקידיו של המטה לביטחון לאומי אנחנו הסמכנו בחוק את ראש המטה לביטחון לאומי לקיים דיונים שאליהם הוא רשאי להזמין את נציגי הגופים הביטחוניים שראש הממשלה ממונה עליהם: צבא-הגנה לישראל, כמובן, משטרת ישראל, משרדי הממשלה הנוגעים בדבר. קבענו דבר שבדרך כלל, אדוני היושב-ראש, לא נוהגים לקבוע בחקיקה. הוא נראה קצת קנטרני, הוא נראה קצת מתריס, הוא נראה קצת, אולי אפילו אזוטרי, לא ממש מספיק לחקיקה: ראש המל"ל יוכל לקבוע מה דרג המשתתפים באותם דיוני הכנה שהוא מקיים – לא רק דיוני הכנה אלא גם דיונים כלליים ועקרוניים. הסיבה היא שבעבר היתה טרוניה, שהובאה גם בפנינו, וגם ניתן לה פומבי בשיח התקשורתי שהיה לאורך שנים, שהמערכות הביטחוניות השונות לא נלהבות לשגר לדיונים האלה את הנציגים הבכירים ביותר, אולי מתוך תחושה שיש איזה קרב בין-ארגוני, אולי מתוך חשש שמא השתתפותם של נציגים בכירים תעניק משקל יתר למל"ל. כתוצאה מזה המל"ל היה לאורך שנים – חי בתחושה שהוא לא מסוגל לגבש את ההמלצות המיטביות, כי הוא לא יכול אפילו לקיים את הדיונים ברמה הנדרשת, בהייררכיה האלמנטרית שהוא מצא לנכון. לכן כל חברי הוועדה חשבו שאף שאלה דברים שלא קובעים בחקיקה ראשית, לפעמים אפילו לא בתקנות, לא בכללים, יש פה אמירה. האמירה היא שמדינת ישראל מבהירה שהיא מטילה אחריות וסמכות על המטה לביטחון לאומי והיא תבוא אליו אחרי זה בדרישה לסייע לראש הממשלה לקבל החלטות, אבל היא גם מעניקה לו את הכלים לזמן את מי שראש המטה לביטחון לאומי מוצא לנכון – מכל הארגונים, גם אם מדובר באנשים בכירים מאוד, עסוקים מאוד, אנשים שבדרך כלל לא נוהגים להיות מזומנים לראשי גופים אחרים. אבל הדבר הזה חיוני ולכן הוא כלול בחוק כמו שהובא לכנסת. עוד דבר שהמטה לביטחון לאומי העיר עליו בדיונים שהתקיימו אצלנו – – – ראובן ריבלין (הליכוד): הוא מטיל סנקציות על כאלה שלא נענים לזימון? צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): היתה על זה חשיבה. לא רצינו להיות קנטרניים מדי, מכיוון שחזקה על מערכת הביטחון ועל גופיה שהם לא יפירו חוק. זאת אומרת, אם מבקש ראש המל"ל מהרמטכ"ל לשלוח לו את אלוף הפיקוד המסוים לדיון, הרמטכ"ל לא יפר את החוק. החוק קבע מפורשת את הדרג ואת הסמכות לבטא את העוצמה הזאת – העוצמה הארגונית, או אפילו אחריות ולא עוצמה, באמצעות זה שצריכים לשלוח את הנציג הספציפי. לכתוב שאנחנו נעניש את הרמטכ"ל או חס וחלילה גורם אחר בשלושה חודשים כאלה ואחרים, זה קצת נראה לנו – אבל כפי שאתה אומר, החוק מחייב – – – ראובן ריבלין (הליכוד): תכתוב שהזימון מחייב את המוזמן, אם ראש המוסד או ראש השב"כ. צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): כן, חד וחלק, בדיוק. כיוונת לדעת החברים שהוא מחייב. לכן אני גם מדגיש את זה ובחרתי בסעיפים האלה הבודדים מבין כל הסעיפים על מנת להבהיר עד כמה אנחנו רואים חשיבות בהבנת המשמעות של המלים בחוק. גם בהקשר זה אני מתייחס לעוד תחושה שליוותה את המל"ל לאורך שנים, והיא שהמל"ל, למעשה, אם ננקוט את עגת הרחוב, הוא לא ב"לוק", הוא לא יודע על כל דבר כשהוא קורה. אנשיו קוראים בעיתון על מפגשים מדיניים, על פורומים שמתכנסים, על תוכנית ההתנתקות שהחליטו עליה בחווה, על הסכם אוסלו שהחליטו עליו בפורום של כמה אנשי אקדמיה, על דברים שבאופן טבעי במדינה מתוקנת גוף מתכלל מרכזי כמו המטה לביטחון לאומי היה מעורב בהם מתחילה בחשיבה. כאמור, כבר קבענו שהוא לא יכול להכריע וזאת לא סמכותו, אבל אם הוא שומע שיש התנתקות או שיש הסכם אוסלו בתקשורת – דרך אגב, גם גופים ביטחוניים, לא רק המל"ל, הופתעו מהמהלכים האלה, כמו ממהלכים רבים אחרים בעבר. זה דבר שהכנסת תמיד ראתה אותו בחומרה. אבל היום אנחנו גם קמים ועושים מעשה ומונעים, מלכתחילה, את האפשרות שדבר כזה ייעשה. איך אתה מונע את האפשרות? בכך שאתה מחייב על-פי חוק למסור למל"ל כל מידע רלוונטי שקיים במערכת והופך אותו נגיש לסוגיות המשמעותיות ביותר, הרגישות ביותר, החשאיות ביותר, ככל שהדברים נוגעים למגעים מדיניים, למפגשים מדיניים, להקשרים ביטחוניים שנעשים בחדרי חדרים. לפי ההשקפה שלנו, כפי שעיגנו אותה בהצעת החוק, אין אפשרות עוד להסתיר מן המל"ל חומרים שראש הממשלה יודע עליהם. כלומר, אם ראש הממשלה, חס וחלילה, לא ישתף את איש האמון שהוא עצמו בחר בעשייה שלו, זה באמת דבר שאתה לא יכול למנוע בחוק, זה כשלעצמו יהיה התפתחות בלתי נסבלת ובלתי מתקבלת על הדעת. ראובן ריבלין (הליכוד): ראש המל"ל הוא משרת אמון? צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): כן, זו משרת אמון. כל ענייני החוץ והביטחון שמועברים לעיונו של ראש הממשלה חייבים להיות מועברים לעיונו של ראש המטה לביטחון לאומי. אדוני היושב-ראש, היו לנו בנושאים האלה דיונים שבהם לפעמים תפסנו את עצמנו ואמרנו: רגע, אולי אנחנו קצת מגזימים? ואז חברים, כמו עמירה דותן, שהיתה מה שנקרא "שומרת החותם" של הצעת החוק המקורית – כך גם צבי הנדל וחברים אחרים שנטלו חלק בדיונים – והם אמרו: לא, לנוכח הניסיון הקשה של העשור האחרון, שום דבר שנכתוב, שום דבר שנאמר באופן מפורש לא יהיה מוגזם. אלה לקחים של מי שנכווה ברותחין וכעת כבר מבין שאין הוא רשאי להרשות לעצמו והוא חייב להיזהר גם בצוננין. לכן קבענו במפורש שהנגישות לחומר תתאפשר גם לראש המטה לביטחון לאומי, וכך אפשר יהיה להיות סמוכים ובטוחים שעבודת המטה של המטה לביטחון לאומי תתבסס על בסיס עובדתי מהימן, וגם – כיוון שהמטה הזה איננו גוף איסופי ואיננו גוף מחקר – אנחנו מעגנים את סמכותו לדרוש מידע מגופי הביטחון השונים שדרושים לו למילוי תפקידו, ואנחנו מניחים שלא תהיה סטייה מהעיקרון הזה. כדי לחזק גם את העניין הזה קבענו שראש הממשלה יקבע בתקנות או בכללים הוראות שנוגעות להעברת מידע למטה לביטחון לאומי, בעניין פגישות של שרים או מי מטעמם עם גורמים זרים, או של ראש המטה הכללי של צבא-הגנה לישראל וראשי הגופים הביטחוניים שראש הממשלה ממונה עליהם או מי מטעמם עם המקבילים שלהם וגורמים ישראליים אחרים עם גורמים זרים. לכן אנחנו מניחים שראש הממשלה יסדיר את העניין הזה בתקנות כפי שנקבע. אבל בכל מקרה אנחנו רוצים להדגיש – ואני מדגיש את זה בדברי – שגם בזמן הביניים, עד שיהיו כאלה כללים ותקנות שראש הממשלה יתקין, כי באופן טבעי זה לוקח זמן, בתקופת הביניים הגופים האלה אינם פטורים מלהביא את המידע הזה מתוך תחושה שאולי טרם הוסדר הנושא הזה בתקנות. לא, הנושא הזה ממילא מחויב על-פי החוק, על-פי סעיף אחר בחוק, הקובע את עניין העברת המידע לפי סעיף 6(ג) לחוק. יש עוד כמה וכמה נושאים, איני רוצה להאריך, אדוני היושב-ראש, אולי רק להזכיר בקצרה מספר מינימלי של נושאים. קבענו שאם יש זכות למטה לביטחון לאומי לדרוש כאמור מידע מגופים, לפעמים יכולה להיות סיטואציה שבה היועץ המשפטי לממשלה, בסוגיה שנוגעת לחקירות שקשורות לנושא ביטחון, יחוש או יחשוב שלא לערב בחקירות האלה – כמו בעבר בנושא ואנונו או מרגלים כאלה ואחרים וכו' – שבגלל קיומה של החקירה ורגישותה לא ראוי שבשלב הזה יועבר החומר למל"ל; עדיין הנושא הזה יצטרך הכרעה של ראש הממשלה. אנחנו מניחים שלא תהיה מחלוקת כזאת בין הגופים וגם לא עם היועץ המשפטי לממשלה. עם זאת, קיבלנו את העמדה שהביא בפנינו המשרד לביטחון הפנים, שגם במקרה שבו המשטרה נדרשת למסור מידע, שבדרך כלל לא יוצא מן המשטרה, שנוגע לחקירות פליליות בנושא חוץ וביטחון, חוות-דעתו של היועץ המשפטי לממשלה – כפי שהחוק קובע וההלכה קובעת – תוגש לראש הממשלה והוא יכריע בה רק לאחר שעיין בה. כדי לחזק את עצמאותו של המטה לביטחון לאומי עיגנה הוועדה בחקיקה גם את מעמדו המינהלי. קבענו שזו תהיה יחידת סמך, ובזאת מעמדה יהיה שונה ממעמדם של עובדים רגילים במשרדי ממשלה רגילים. זה יאפשר להעניק לה עצמאות בנושא תקציב, עצמאות וגמישות בניהול כוח-אדם. הכוונה כאן ברורה – אנחנו רוצים גוף חזק. גוף חזק אומר גוף איכותי. גוף איכותי אומר שאנשים בעלי ניסיון, בעלי מעמד, בעלי רקע מתאים, מוכנים לשרת במסגרתו ומוכנים להירתם למלאכתו לאורך שנים. לצורך זאת אנחנו רוצים להבטיח להם תנאים דומים לאלה שמוצעים בגופים ביטחוניים חשובים אחרים, כדי שגם במל"ל תתקבץ – כמו שקיים כבר היום, אפשר לומר – חבורת אנשים שמהווה את מיטב כוח-האדם האיכותי שלנו, עם היכולות והכישורים הדרושים לנשיאה באחריות כל כך משמעותית כפי שהכנסת תטיל מהיום הזה עליהם. לסיכום, אדוני היושב-ראש, כמו שפתחתי, יש כאן שינוי היסטורי. הוא שינוי מבני, הוא שינוי ארגוני, הוא שינוי מינהלי, לכאורה הוא עוסק רק בביורוקרטיה של קבלת ההחלטות, אבל כבר למדנו שגם בתחום הזה יש מקום עצום לשיפור, ואנחנו מרגישים טוב שאנחנו שותפים לחיזוקה של מערכת קבלת ההחלטות בישראל. אנחנו מניחים שעם האתגרים האסטרטגיים, אדירי המשמעות, שמונחים על שולחנה של הממשלה ושל הכנסת, יש חיוניות לא רק בהעברת החוק הזה היום – כשהיא נעשית בקונסנזוס – אלא בעיקר ביישומו המהיר והמושלם על-ידי הממשלה. זהו האתגר של ראש הממשלה ושל הממשלה – לתרגם באופן מעשי את המלים לחיי המעשה של תרבות קבלת ההחלטות בישראל. החוק יצא לדרך, הוועדה תמשיך לעקוב מקרוב אחר היישום שלו, ואני מקווה שבניגוד לעשר השנים ה"רעות", שידענו – אני אומר במירכאות, כי עדיין המועצה לביטחון לאומי, בשמה הקודם, עשתה עבודה חשובה ורצינית – היום מוטלת עליה אחריות נוספת. אנחנו נביט בה בתקווה שהיא תישא בנטל הזה, עם הכלים החשובים שהכנסת מעניקה לה היום הזה. אני רוצה גם כאן, כמו בחוק הקודם, להודות מאוד ליועצת המשפטית של ועדת החוץ והביטחון, עו"ד מירי פרנקל-שור. בשנה הזאת הטלנו עלייך, מירי, הרבה מאוד חוקים – מחוק שירות המילואים שעליו עמלת חודשים ארוכים, החוק שאוסר על חברות ישראליות להשקיע בתאגידים שמושקעים באירן, חוק הפיקוח על הייצוא הביטחוני ועוד סדרה ארוכה. בכל החוקים האלה עשית עבודה משמעותית. בחוק הזה עוד התעלית על עצמך, כי להגיע בסוף לניסוחים שמאפשרים לכל הממשלה ולכל שריה, ולצבא ולמוסד ולשב"כ ולוועדה לאנרגיה אטומית, ולכל חברי הכנסת בוועדת החוץ והביטחון, לחיות אתו בשלום ולהרגיש שהוא איננו מחליש איש מהם, אלא רק מחזק – זו כבר מלאכת מחשבת, והיתה לך תרומה משמעותית בהשגת ההישג הזה. אני מודה בשם כל הכנסת לך ולכל צוות הוועדה, בראשותו של מנהל הוועדה, תת-אלוף (מיל') אבריאל בר-יוסף. תודה, אדוני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, חבר הכנסת הנגבי, אשר הציג את הצעת חוק המטה לביטחון לאומי. צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): רק כדי שלא אחזור לבמה, יש הסתייגות שלי שאני לא אחזור כדי לנמקה, כי המסתייגים אמורים לעלות, אז אחסוך זמן ואומר במשפט אחד שההסתייגות שלי הוגשה בעצה אחת עם חברי כנסת ועם הממשלה כדי לתקן שגגה שלדעתנו נפלה מטעמנו בעת שחשבנו על החוק. אנחנו אמרנו שהתקציב של המטה לביטחון לאומי יידון בוועדה המשותפת לתקציב הביטחון, ואחרי זה שר האוצר הבהיר שאין לכך הצדקה והביא את הנימוקים ולכן הגשתי הסתייגות – כדי שוועדת הכספים היא שתדון בתקציב המטה לביטחון לאומי – – – גדעון סער (הליכוד): חוץ מההסתייגות שלך אתה מציע לדחות – – –? צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): ככל הידוע לי, כל ההסתייגויות הוגשו כדי לשאת דברים. אף אחת מהן איננה מייצגת באמת איזה לקונה בחוק, ולכן, אדוני יושב-ראש סיעות האופוזיציה, כשבחוק הזה אין אופוזיציה – לדחות את כל ההסתייגויות. תודה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה ליושב-ראש הוועדה. כפי שכבר שמעתם, יש כמה מסתייגים או כמה הסתייגויות, ואנחנו נלך לפי סדר ההסתייגויות. הראשון הוא חבר הכנסת רן כהן, ואכן, לפי התנועה שלו הוא כבר מוכן לעלות. אחריו – יוסי ביילין, עמירה דותן, צבי הנדל, עתניאל שנלר; צחי הנגבי כבר נימק את ההסתייגות שלו. עד חמש דקות לרשות כל דובר. רן כהן (מרצ): אדוני היושב-ראש, אדוני יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, חברות וחברי הכנסת, ראשית, אני מסכים שזהו יום גדול שבו יש הזדמנות לכנסת לקבל את החוק הזה. אני במיוחד רוצה לברך את יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, חבר הכנסת הנגבי, את יושבת-ראש ועדת המשנה ויוזמת חוק המועצה – המטה לביטחון לאומי, חברת הכנסת עמירה דותן, ואת חבר הכנסת עתניאל שנלר, שעמד בראש ועדת המשנה שטיפלה בחוק. הנחיצות של החוק הזה באמת אין לה שיעור. כמדומני שהכנסת חטאה בעבר בכך שלא קידמה את חוק המועצה לביטחון לאומי עוד בתקופתו של יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, חבר הכנסת דאז דוד מגן. היה לי הכבוד, בעידודו, להביא את זה למליאת הכנסת ולהעביר את זה בקריאה טרומית, ולאחר מכן הממשלות שמו רגליים לחוק הזה. היה להם תמיד הרבה יותר נוח לעבוד כ"חאפרים" ולא בעבודת מטה מסודרת, ומכאן חשיבותה של הצעת החוק הזאת, בעבודה הרצינית והיסודית על-פי חוק ולא רק על-פי יוזמה ממשלתית. אני סבור, אדוני היושב-ראש, שהחמצת הזמן רק מעידה עד כמה היום אנחנו צריכים לקדם את החוק הזה. אני לא עליתי לכאן, חבר הכנסת הנגבי, רק בגלל רצון לדבר. הייתי עושה את זה בדרך אחרת, אלא שיש לי כמה הסתייגויות, לא הרות גורל אפילו, לחלק ידוע שהסכמת לפחות קודם לכן – אני לא מחייב אותך בזה. אני להסתייגות שלך מסכים, אני חושב שהיא נכונה, אלא שיש כמה דברים משמעותיים, וברשות היושב-ראש אנמק אותם. המטה לביטחון לאומי, על-פי הגדרה שניתנה כאן, אמור לעסוק בענייני החוץ והביטחון של מדינת ישראל. היתה מחלוקת בוועדה שהכינה את החוק בין העמדה הזאת לבין זה שהמטה יעסוק בתחום המדיני-הביטחוני, בעצם כאילו אין הבדל אבל יש הבדל, כי העיסוק בתחום המדיני-ביטחוני יותר רחב, יש בו יותר אופקים, יש בו יותר גמישות למטה לעסוק מול הממשלה וראש הממשלה בתחומים רחבים, ואני יכול לתת שתי דוגמאות. דוגמה אחת – מה השלכות מדיניות האנרגיה בעולם ומחירי הדלק בעולם על יחסי החוץ של מדינת ישראל או על מצבה הביטחוני. בהגדרה שניתנה כאן המטה לא יכול לעסוק בזה, והוא יכול לומר שזה בכלל לא נושא שנוגע לחוץ וביטחון, שזה נושא כלכלי טהור. זה לא נכון, כי למחירי הדלק בעולם יש השלכות משמעותיות גם על המצב הביטחוני וגם על המצב המדיני, ונדמה לי שלהצר את יכולתו של המטה לביטחון לאומי לעסוק בנושא הזה היא הצעה לא נכונה, ואני מבקש שבעניין הזה הצעת התיקון שאני הצעתי עם חבר הכנסת ביילין, תתקבל. דוגמה שנייה שאני יכול לתת, נדמה לי שהיא הוזכרה כאן. קחו את תוכנית ההתנתקות. לכאורה, תוכנית ההתנתקות היא לא נושא למטה לביטחון לאומי, אבל מה לעשות שיש לה השלכות על המצב המדיני-הביטחוני של מדינת ישראל. היא לא שייכת לענייני החוץ והביטחון אבל בהחלט יש לה השלכות על התחום המדיני-הביטחוני. אילו היה המטה בסמכות הזאת שאני מציע, הוא היה יכול לדון בתוכנית ההתנתקות – לרצונם של אנשי הימין, לא לרצונם של אנשי הימין, לרצוני בוודאי. יש לזה השלכות, ולעניות דעתי צריך לאפשר למטה הזה לעסוק בזה. זה הדבר הראשון שבתוכן. ההערה השנייה, ובזה אסיים, אדוני היושב-ראש – נאמר שהמטה לביטחון לאומי יוכל לנהל עבודת מטה גם על גופים שכפופים למשרד החוץ ולמשרד הביטחון אבל לא למשרד ראש הממשלה, דבר שהוא מאוד מוזר. המטה לביטחון לאומי מתפקד בתוך משרד ראש הממשלה ובסמכותו – – – צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): – – – רן כהן (מרצ): לא, ראש הממשלה יכול להורות לו לעשות מה שהוא רוצה וזה ברור, זה כתוב כאן, אבל לא תוקן החוק, וההסתייגות שלי בעניין הזה, שלצערי לא התקבלה, מציעה שלא רק ששר החוץ ממונה עליו אלא גם משרד ראש הממשלה. נדמה לי שההצעה הזאת בסיסית ונכונה, ואני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בה. בכל מקרה, אני מברך על הצעת החוק וכמובן אצביע בעדה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת כהן. חבר הכנסת יוסי ביילין – איננו, ולכן, חברת הכנסת עמירה דותן, בבקשה. חבר הכנסת הנגבי, אתה בוודאי יודע שאם תרצה להשיב למסתייגים תוכל לעשות זאת. עמירה דותן (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, אם יש רגעים של גאווה, זה אחד הרגעים. אני מוכרחה לומר שאני מאוד גאה להיות היום חברת הכנסת, להציג בפניכם את החוק הזה ולבקש מכם להצביע עבורו בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, כי כל אמירה שיפוטית שזה שינוי סדרי בראשית וכל המלים הגבוהות האלה – אתם מכירים אותי ויודעים שאני לא אוהבת אותן, אבל יש בזה באמת מתן יכולת להביא לקבלת החלטות מיטבית, נכונה ומקצועית יותר. אני הנחתי את הצעת החוק הפרטית שלי לפני שנתיים, בשלהי המלחמה, מאוד רועדת, גם בהיותי חברת כנסת חדשה, גם מזה שבפעם הראשונה ראיתי בעיניים את הפער בין הצורך בקבלת ההחלטות ובין דרך קבלת ההחלטות, וגם מפני שהרבה מאוד חברי כנסת ותיקים אמרו לי: עמירה, חבל על הזמן, ניסו לפנייך גדולים וטובים ממך, תעשי דברים אחרים. אני מוכרחה לומר שהודות לצוות היוצא מן הכלל של ועדת החוץ והביטחון, המונהג על-ידי חברי חבר הכנסת הנגבי, ובהולכה מאוד תבונית עם המון ידע, עשינו תהליך של צמיחה וקבלה של חוק שהיה בעצמו עבודת מטה. בכל החוק הזה, בכל הדיונים, שהיו רבים וטובים, השתתפו כל הנוגעים בו, והשינוי הוא לא שינוי של מלה אלא שינוי של דרך קבלת ההחלטות וכניסה לקבלת החלטות בצורה אחרת, כמובן, דני ארדיטי, שהוא היום המל"ל שלנו, המוסד, השב"כ, צה"ל, משרד הביטחון ומשטרת ישראל – כל מי שרק יודע וצריך להיות בתוך החוק הזה. ההערות היו רבות מאוד, החל ממה זה ביטחון לאומי – האם ביטחון לאומי זה כל הקשת או שאנחנו מדברים על חוץ וביטחון כדי לתת לאנשים האלה את האפשרות לעבוד; דרך הסמכויות, מה מותר ומה אסור; דרך העובדה שאותו אדם צריך להיות איש אמונו של ראש הממשלה אבל גם צריך להיות שם זיכרון ארגוני, ולכן כדאי שיהיה לו אדם שיישאר שם גם כאשר מתחלף ראש הממשלה וראש המל"ל. ההתלבטויות היו רבות. התוצרים הם דגשים שלהערכתנו הם מאוד נכונים, מאוד יפים ומאוד טובים גם ב"מה" וגם ב"איך". שתי נקודות שהייתי רוצה לומר, לא כהסתייגות, אבל כמו שאמר צחי הנגבי, מה שנקרא הארה והערה, לגבי יישום החוק או האתגר שביישום החוק. אחת, אם באמת נבנה, מינהלית, גוף שיהיו בו אנשים מצוינים והוא יהיה אבן שואבת לידע, גם אקדמי וגם מהישויות של מוסד, שב"כ, משרד הביטחון, צה"ל ומשרד החוץ כמובן, ואנשים יראו בו גוף שמאפשר פרק זמן לעשייה, ללמידה ולאפשרות לצמיחה, ולחזור אחר כך לארגונים שמהם הם באו – אני חושבת שבזה אנחנו תרמנו גם למל"ל וגם לכל אחד מהארגונים האלה, כי בעצם זו תהיה אבן שואבת לאותה יכולת, לאותו ידע ולאותה הקניה של תפיסת עולם רחבה. כי כולנו זוכרים שהיום אנחנו נצרכים לקבל החלטות בעולם מאוד מורכב ומאוד לא שחור ולבן. הנקודה שבה יש לי הרגשה פחות טובה לגבי החוק הזה היא סעיף 8, שאני עדיין רואה בו לקונה. אני מאוד לבד בנושא הזה, אבל אני רוצה לומר את זה כאן, מעל הבמה הזאת, ולוודא שוועדת חוץ וביטחון, גם הנוכחית וגם בכנסות הבאות, יוכלו לשים דגש שאכן הדברים מבוצעים כמו שצריך. זה אותו מתח בין מי שראש הממשלה לוקח לידו כאנשים שהוא רוצה שייעצו לו לבין הכוח שיהיה למל"ל. אני באמת מבקשת מכולנו לוודא ולשים את היד על הדופק שהמשקל יהיה לאותם אנשים במל"ל שיהיה להם הידע, הניסיון והאמון – שהם אלה שלא ייעשה דבר בלי שתישמע דעתם. אפשר אחר כך להחליט אחרת, אבל דעתם המנומקת והמלומדת, שנשענת על ידע מצטבר רחב ככל הניתן – אני חושבת שחשוב לנו שזה יהיה שם. אחרת, נחזור למה שקורה היום. אני מאוד רוצה להודות – כמובן, בשבילי זו מירי – לעורכת-דין פרנקל-שור, שכפי שאמרתי קודם בהולכה מאוד תבונית ובתהליך של צמיחה ממש מדהים היא יצרה את הדבר, כפי שאמר חבר הכנסת צחי הנגבי, שקשה אפילו לומר אותו במלים: מלאכת מחשבת יפהפייה. כמו כן, לצוות המדהים של ועדת החוץ והביטחון, שכיף לי תמיד להיכנס ולהיות חלק ממנו. כמובן לחברי מהמל"ל שיושבים כאן, וד"ש לדני שלא יכול היה, בגלל משימות אחרות, להיות אתנו כאן. וכן לכל אחד שבאמת תמך ועסק בדבר הזה, ובמיוחד לאלוף במילואים אמנון שחק, שלולא התבונה שלו במסקנות שהוא נתן אחרי ועדת-וינוגרד ומתוך המסקנות שלו נוצרה הצעת החוק הממשלתית שאוחדה להצעת החוק הפרטית שלנו, לא היינו מגיעים עד הלום. אני רוצה שוב להזכיר לנו שהצעות החוק, גם הפרטית וגם הממשלתית, התחילו כתיקון לחוק. מה שיש לנו היום, בניצוח של מירי פרנקל-שור, זו הצעת חוק ממש אמיתית של המטה לביטחון לאומי. הלוואי שיהיו לנו עוד חוקים כאלה ונוכל ליישם אותם. תודה רבה לכולם. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת עמירה דותן. חבר הכנסת צבי הנדל, בבקשה. לרשות אדוני עד חמש דקות. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מה הספר– – – להתפלל? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כנראה זה נועד לאלה שאין להם מה לומר. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מכובדי היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברות וחברי הכנסת, כשאתה מסיים או שותף לסיום עבודה כזאת, אתה שוכח איפה זה התחיל ואיך זה צמח. אני מאמין באמונה שלמה שאילולא שילבה חברת הכנסת עמירה דותן ידיים עם יושב-ראש הוועדה צחי הנגבי, בתוספת של מלחמת לבנון השנייה, ועדת-וינוגרד – שלדעתי זה לא היה מספיק – אילולא התחלתם בשלב הראשון, חברת הכנסת עמירה דותן שבחוכמתה שילבה אתך ידיים כיושב-ראש ועדה, לא היינו מגיעים לחוק ברמה כזאת ובאיכות כזאת. על המעט שהייתי שותף לזכות הזאת שניתנה, אני מודה. נעשתה עבודה יפה מאוד. כבר בתחילת הדרך ישבנו עם כל ראשי המל"ל בעבר ושמענו את כל הניתוחים האפשריים. אלה באמת אנשים חכמים ופיקחים. שמענו הרבה דברים טובים. היו קטני אמונה בקשר להצלחה, כמו שאמרה חברת הכנסת דותן, ואני שמח שהם התבדו ובסופו של דבר החוק הזה מונח. אני רוצה לומר רק משפט אחד: אני באופוזיציה, ותמיד כשאתה יושב על חוק, מול עיניך עומדת הממשלה הנוכחית. החוכמה היא להתעלות ולזכור שכל כמה שנים זה מתחלף והמדינה נשארת וטובת המדינה חשובה לנו. השליחות שלי היא להזכיר לכולם כל הזמן שזה הכוח הכי רציני בתחום הזה שעומד לימינו של ראש ממשלה, ולא משנה איזה ראש ממשלה. לראש ממשלה יש המון בעיות לפתור וסדר-יום צפוף. חשוב מאוד שיהיה גוף רציני מאוד, שיודע להכין לו את החומר, שיודע לקבל, לאסוף, לאחד, להשוות ולהוציא את העיקר מהטפל ולעבד, ולראש הממשלה יהיה אמון בו. חשוב מאוד שהאיש יהיה ברמה גבוהה, איש אמון גמור לראש הממשלה. אחרת, אנחנו כבר מכירים את השיטות. אם – ואני לא משלה את עצמי וזה לא יקרה בקדנציה הראשונה, וספק אם בקדנציה השנייה, אלא זה תהליך – על מנת שהמל"ל יגיע למעמד, למקום שהוא ראוי לו וכולנו מאמינים, כל מי שעסק בחוק, שהוא צריך למלא את התפקיד שהוא צריך למלא, זה ייקח זמן להיכנס ולתפוס את המעמד. אני לא נבהל מזה. גם אם זה ייקח שנתיים, שלוש שנים או ארבע, חמש ועשר שנים, אני משוכנע שהיום הנחנו תשתית שבסוף זה יתמלא בתוכן, כמו שאנחנו חלמנו, וזה יהיה כלי עבודה, אחד מהמשובחים, מעבר לגופים הקיימים. שאף אחד לא יבין אחרת: כולנו מעריצים ומעריכים את כל הגופים הקיימים ומצדיעים להם: מוסד, שב"כ, צבא ומשטרה, הוועדה לאנרגיה אטומית, ואין שאלה בעניין הזה. זה לא, חס וחלילה, שאנחנו רוצים להוריד מזה. אבל לעתים חשוב שיהיה עוד גוף – אפילו אם ניזכר רק במלחמת יום כיפור – שיהיה עוד מישהו שעובר על ניירת, שעוד מישהו נותן חוות-דעת וכו', ולא הכול רק בגופים הקיימים. דייני. אני מודה על הזכות שנתתם לי להיות שותף בחוק הזה. אני חושב שהחוק מצוין. תודה מיוחדת לכל מי שאמרתם, וזה נכון: גם ליועצת המשפטית, וודאי ליושב-ראש הוועדה, וגם לחבר הכנסת עתניאל שנלר, באמת לכל מי שעמל. אבל בעיני, אף-על-פי שהחוק הזה גם ממשלתי, זה חוק של חברת הכנסת עמירה דותן, ולך יש לי תודה מיוחדת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת צבי הנדל. חבר הכנסת עתניאל שנלר, ברצונך להציג את ההסתייגות שלך? מוותר? עתניאל שנלר (קדימה): מוותר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מוותר. קריאה: תתחיל לוותר מוקדם היום. למה מאוחר? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת הנגבי כבר הציג את ההסתייגות, ולכן אנחנו יכולים לעבור להצבעות. מאלו שמעוניינים להצביע אני מבקש לשבת. חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על הצעת חוק המטה לביטחון לאומי, התשס”ח–2008, בקריאה שנייה. לשם החוק אין הסתייגויות. לסעיף 1 – הסתייגות חברי הכנסת רן כהן ויוסי ביילין. חבר הכנסת רן כהן, אתם מבקשים להצביע על ההסתייגות? רן כהן (מרצ): כל סעיף 1 – מוותרים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: סעיף 1 – מוותרים. הסתייגות נוספת – חברי הכנסת עמירה דותן וצבי הנדל? עמירה דותן (קדימה): מוותרים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מוותרים. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מוחק את כל ההסתייגויות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת רן כהן כבר אמר שבסעיף 1 הוא מוותר. לכן, אנחנו נצביע על שם החוק וסעיף 1 – קריאה שנייה כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. שם החוק וסעיף 1 כנוסח הוועדה, קריאה שנייה. הצבעה מס' 5 בעד סעיף 1 – 24 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 24, אין מתנגדים או נמנעים. שם החוק וסעיף 1 אושרו כנוסח הוועדה. לסעיף 2 – חברי הכנסת רן כהן ויוסי ביילין? רן כהן (מרצ): אני מבקש להצביע רק על הסתייגות מס' 1. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לגבי סעיף קטן (א). כרגע, אנחנו מצביעים על ההסתייגות של חברי הכנסת רן כהן ויוסי ביילין. שימו לב שיש כאן כמה הסתייגויות לסעיף 2, של הזוג הזה, ואנחנו מצביעים על סעיף קטן (א) שמכונה הסתייגות (1). מי בעד ההסתייגות לסעיף 2? מי נגדה? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 22 נמנעים – אין ההסתייגות (1) של חברי הכנסת רן כהן ויוסף ביילין לסעיף 2 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 4, נגד – 22, וללא נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אני מדבר על ההסתייגות של חברי הכנסת רן כהן ויוסי ביילין. הם הסירו את שאר ההסתייגויות שלהם. רן כהן (מרצ): לא. אני מבקש להצביע על הסתייגות מס' 3. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אתה מבקש להצביע גם על 3. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 3, לגבי סעיף קטן (א)(7). בבקשה, הסתייגות של חברי הכנסת רן כהן ויוסי ביילין – מי נגדה? מי בעד? בבקשה. הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 25 נמנעים – אין ההסתייגות (3) של חברי הכנסת רן כהן ויוסף ביילין לסעיף 2 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: ובכן, בעד – 4, 25 מתנגדים, אין נמנעים. גם ההסתייגות הזאת לא נתקבלה. חבר הכנסת שנלר? עתניאל שנלר (קדימה): מסיר את ההסתייגות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: סעיף 2 כנוסח הוועדה – ההסתייגויות לא התקבלו בקריאה שנייה. נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 29 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: ובכן, בעד הסעיף הצביעו 29, אין מתנגדים או נמנעים. גם סעיף 2 אושר כנוסח הוועדה, ללא הסתייגויות. אנחנו מצביעים על ההסתייגויות לסעיף 3 של חברי הכנסת רן כהן וביילין. נא להצביע. הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגויות – 5 נגד – 25 נמנעים – אין ההסתייגויות של חברי הכנסת רן כהן ויוסף ביילין לסעיף 3 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 5, 25 מתנגדים, אין נמנעים. גם הסתייגויות אלה לא אושרו. חברי הכנסת דותן והנדל – מסירים לסעיף 4? מסירים. מסירים את כל ההסתייגויות. לסעיפים 3, 4 ו-5 אין הסתייגויות. לסעיף 6 – חברי הכנסת כהן וביילין מסירים, חברי הכנסת דותן והנדל מסירים. לסעיף 7, כהן וביילין? גם מסירים. אנחנו מצביעים כרגע בקריאה שנייה על סעיפים 3–9, כולל, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 10 בעד סעיפים 3–9, כהצעת הוועדה – 29 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 3–9, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בעד – 29, אין מתנגדים או נמנעים. סעיפים 3–9 אושרו בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. לסעיף 10 יש הסתייגות של חבר הכנסת צחי הנגבי, שמבקש להצביע. הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 1 נמנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת צחי הנגבי לסעיף 10 נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 28, נגד – 1, אין נמנעים. הסתייגותו של חבר הכנסת צחי הנגבי התקבלה. אנחנו נצביע על סעיף 10 לרבות ההסתייגות. הצבעה מס' 12 בעד סעיף 10, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה – 29 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 10, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 29, אין מתנגדים, אין נמנעים. סעיף 10 אושר בקריאה שנייה, לרבות ההסתייגות שהתקבלה. סעיפים 11–14 ללא הסתייגויות – אנחנו נצביע עליהם בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 13 בעד סעיפים 11–14 – 28 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 11–14 נתקבלו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 28 בעד, אין מתנגדים או נמנעים. סעיפים 11–14 אושרו בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. חבר הכנסת הנגבי, אני מניח שאני יודע מה התשובה, אבל האם אנחנו יכולים לעבור להצבעה בקריאה שלישית? קיבלנו את אישור יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. אם כן, אנחנו מבקשים להצביע על הצעת חוק המטה לביטחון לאומי, התשס"ח–2008, בקריאה שלישית, לרבות ההסתייגות שהתקבלה. הצבעה מס' 14 בעד החוק – 28 נגד – אין נמנעים – אין חוק המטה לביטחון לאומי, התשס"ח–2008, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 28, נגד – אין, נמנעים – אין. חוק המטה לביטחון לאומי אושר כנדרש בשלוש קריאות. אני מבין שיושב-ראש הוועדה כבר הודה למי שעסקו במלאכה. עשתה זאת גם היוזמת, עמירה דותן. הצעת חוק הגנת הסביבה (המזהם משלם) (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2008 [מס' כ/159; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ד, עמ' 10113; חוב' ל"ט, עמ' 19041; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק הגנת הסביבה (המזהם משלם) (תיקוני חקיקה), התשס”ח–2008, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת אופיר פינס-פז. אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק הגנת הסביבה (המזהם משלם), הצעת חוק שיזמו חברינו דב חנין, מיכאל מלכיאור ועוד קבוצה מכובדת של חברי הכנסת, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. אני רוצה לומר לכם שמבחינתי זו הצעת חוק משלימה לחוק אוויר נקי. חברים, אומנם היא לא באותו מעמד, אבל היא במעמד לא נחות ממנו בהרבה. אם הייתי אומר שחוק אוויר נקי הוא חוק יסוד בסביבה, אז זה קרוב לזה. החוק הזה בעצם מתמודד לא עם אוויר נקי אלא עם 13 חוקים סביבתיים, והוא נותן להם תשובות ברמת החובה של המזהמים לשלם, לשלם פעמים – פעם אחת, הדבר המובן מאליו: כשמזהם עובר על החוק או על התקנות הוא יצטרך לשלם, ולשלם ביוקר, אבל אנחנו הוספנו עוד דבר אחד – אם יורשה לי, ביוזמתי – שלא רק מי שעובר על החוק ישלם. גם מי שמזהם ברשיון, שהממשלה אישרה לו לזהם, כחלק מהתהליך, על-פי תקנות וסטנדרטים – גם אז הוא ישלם, כי צריך לשלם על השיקום של הסביבה גם אם הזיהום שנקבע הוא זיהום שמותר על-פי התקנות והכללים והחוקים. זה באמת אלמנט מאוד מאוד חשוב שהכנסנו לחוק הזה, כי, חברים, הסביבה הישראלית מזוהמת בצורה מאוד קשה, הייתי אומר אפילו קטלנית. אז כל מה שאנחנו עושים מעתה ואילך – זה חשוב מאוד. נצמצם זיהום בים, ביבשה, באוויר, הכול בסדר, אבל צריך לטפל בזיהום שכבר קיים, ואם לא נדע לייצר את הכלים כדי לשקם את מה שכבר זוהם, אנחנו נהיה בצרות צרורות – – – ראובן ריבלין (הליכוד): לא – – – אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): לא, כפעולה שיקומית, כפעולה שיקומית. לפיכך, מוצע לתקן ולשפר בצורה מתואמת את אמצעי האכיפה ואת דרכי הענישה ב-13 חוקים העוסקים בהגנת הסביבה: פקודת היערות, פקודת המכרות, פקודת בריאות העם, חוק המים, חוק למניעת מפגעים, פקודת מניעת זיהום מי ים בשמן, חוק מניעת זיהום הים (הטלת פסולת), חוק שמירת הניקיון, חוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, חוק החומרים המסוכנים, חוק שמירת הסביבה החופית, חוק הקרינה הבלתי-מייננת וחוק לסילוק ולמיחזור צמיגים. במצב הנוכחי, רווחי העבריינים הפוטנציאליים גבוהים במידה ניכרת מן הקנסות הקבועים בחוק, ובוודאי מן הקנסות המוטלים בפועל על-ידי בתי-המשפט. זאת אומרת, במצב הנוכחי משתלם לזהם; משתלם כלכלית לזהם. הדבר מביא לכך שלמעשה אין הרתעה של ממש שתמנע את ביצוע העבירות ואת הזיהום שנגרם כתוצאה מכך. נוצר מצב שבו, כאמור, משתלם וכדאי מבחינה כלכלית לבצע עבירות סביבתיות ולשלם בשל כך קנסות יותר מאשר לעמוד בתקנים הקבועים לפי חוק. הדרך היעילה להתמודד עם עבירות מעין אלה היא להטיל קנסות כבדים על המזהמים ולהביא למצב שבו העונש המוטל שולל את הכדאיות הכלכלית של ביצוע העבירה. בעבירות סביבתיות הנפגע הוא הציבור כולו, והפגיעה בבריאותו וברווחתו היא פעמים רבות בלתי הפיכה. מטרת הצעת החוק היא ליצור מערך ענישה מרתיע, המתחשב בין היתר ברווחים המופקים מביצוע העבירה. בעולם פותחה גישה המדגישה את רווחי המזהם בקביעת קנסות ופיצויים. הצעת החוק מבקשת לאמץ גישה זו בשיטת המשפט הישראלי. מוצע לקבוע שיעור קנס המשקף את הרווחים שהפיק מי שמזהם שלא כדין. חישוב רווחים במסגרת השיקולים לעונש עתיד להגדיל את הקנסות ולגרום למפעלים מזהמים לחשוב פעמיים ולהתייחס ברצינות רבה יותר לדרישות הסביבתיות. הצעת החוק באה ליצור מנגנון עונשי אחיד בכל חוקי הגנת הסביבה האמורים, המורכב מכמה נדבכים עיקריים. מוצע להוסיף לכל החוקים המתוקנים סעיף הקובע כי במקרה שנעברה עבירה סביבתית שהביאה לרווח למבצע או לאחר, אף אם לא היתה מאחוריה מחשבה פלילית, קרי, מצב של אחריות קפידה, ניתן יהיה להטיל על המפר קנס בשיעור טובת ההנאה או הרווח שהופקו, נוסף על כל עונש אחר. בכל הנוגע לביצוע עבירות אשר כתוצאה מהן נגרמו נזק או פגיעה מהותית בסביבה, מוצע להחמיר באופן משמעותי את הענישה הקיימת היום בחוקים אלה כך שניתן יהיה להטיל על המפר עונש של עד שלוש שנות מאסר וקנס כפול מהקנס הקבוע בסעיף העבירה. חברי חברי הכנסת, עד שלוש שנות מאסר – אלה דברים שבחקיקה הישראלית הם חסרי תקדים. עוד קובעת הצעת החוק כי במקרים שבהם ניתן היתר למפעלים מסוימים לזהם, יוטל עליהם היטל שיקבע השר להגנת הסביבה, כך שגם מי שמזהם ברשיון ישלם על הזיהום שהוא מבצע. מנגנון חדש נוסף המוצע בהצעת החוק הוא מנגנון של עיצומים כספיים, המוסף בשלב זה בחוק למניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים ובחוק החומרים המסוכנים, ואשר יאפשר תשלום סכומים גבוהים באופן מיידי על-ידי מי שחרג מהוראות החוקים. זאת ללא צורך בהליך פלילי ארוך ומסורבל. בכך אנחנו מקווים להביא לייעול נוסף של ההתמודדות עם תופעת זיהום הסביבה. ועדת הפנים והגנת הסביבה החליטה כי גובה העיצומים הכספיים ייגזר מגודלו של התאגיד המזהם כך שעל תאגידים גדולים יוטלו עיצומים גבוהים ועל תאגידים יותר קטנים יוטלו עיצומים יותר מצומצמים. עוד מוצע להוסיף לכל החוקים הסביבתיים שבהם אין מנגנון כזה אפשרות להוציא צו מינהלי המורה על השבת המצב הסביבתי לקדמותו. במקרה שבו העבריין לא יבצע את הנדרש ממנו על-פי צו זה, יוכל הגורם המינהלי שהוציא את הצו לבצע את הפעולה הנדרשת בעצמו ולחייב את העבריין בתשלום כפל ההוצאות שהוצאו. מנגנון זה נועד ליצור תמריץ למפעלים לבצע בעצמם את הנדרש בצווים ולנסות ככל שניתן להחזיר את המצב לקדמותו. כמו כן מוצע לקבוע הליך של ביקורת שיפוטית על החלטות אלה של הגורמים המינהליים. מוצע להוסיף לכל החוקים הסביבתיים שבהם אין מנגנון כזה סעיף המסמיך את בית-המשפט לצוות כאמור בצו מינהלי שלאחר הגשת כתב אישום נגד חשוד בעבירות סביבתיות או לאחר הרשעתו. מנגנון זה קבוע היום באופן מלא בחלק מהחוקים המתוקנים ובאופן חלקי בחלק אחר. אבקש להדגיש כי חלק גדול מההסדרים המובאים במסגרת הצעת חוק זו מבוססים על הניסיון שנצבר במשרד להגנת הסביבה בכל הנוגע לאכיפת חוקי הסביבה על חוסרים שנמצאו בחקיקה בהקשר זה. נוסח ההצעה תואם באופן מלא עם המשרדים הנוגעים בדבר. פה אני מוכרח להוסיף ששר התמ"ת, סגן ראש הממשלה אלי ישי, הגיש שורה של הסתייגויות להצעת החוק כשהיא כבר היתה מונחת על שולחן הכנסת. השר אלי ישי ביקש ממני, דרש ממני, תבע ממני – כל אחד יבחר לעצמו – להחזיר את החוק לוועדה ולדון בהסתייגויות. אני מדבר אתכם על משהו כמו 30–40 הסתייגויות. עמדתי בפני דילמה מאוד קשה. הכרעתי שלא נחזיר את החוק לוועדה. יחד עם זאת, נמצא דרך כן לדון בהסתייגויות שר התמ"ת במסגרת הדיון בפיצול שעשינו בפרק אחד של החוק הזה, שנשאר עדיין בוועדה, ואז השר או אנשיו יוכלו לבוא לוועדה ולטעון באופן מסודר את הטענות במהלך הפגרה. רציתי שכנסת ישראל, יומיים לפני יציאתה לפגרה, תחוקק גם את החוק הסביבתי החשוב הזה, שהחוק הזה לא יתעכב עד לחודש נובמבר. חברי הכנסת, ברצוני לסיים את דברי בהבעת תקווה כי חוק חשוב זה יביא להגברת האכיפה המינהלית של חוקי הסביבה ויגרום גם לבתי-המשפט להגשים את כוונת המחוקק ולהטיל עונשים הולמים יותר על עברייני הסביבה. עבירות הסביבה הן עבירות שיש לראות בהן עבירות חמורות המסכנות חיי אדם, פוגעות בבריאות הציבור וגורמות נזק לטווח ארוך. רק אכיפה יעילה והחמרה בענישה עשויות להביא לצמצומן ולמניעתן. להצעת חוק זו לא הוגשו הסתייגויות, ולכן אבקש שהכנסת תאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח המוצע על-ידי הוועדה. אני רוצה להודות בהזדמנות הזו גם לצוות שעמל אתי על הכנת הצעת החוק: מנהלת הוועדה יפה שפירא, היועץ המשפטי של הוועדה עורך-דין תומר רוזנר ואנשי הצוות המשפטי והמינהלי של הוועדה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת אופיר פינס-פז. כאמור, אין הסתייגויות להצעת חוק הגנת הסביבה (המזהם משלם) (תיקוני חקיקה), התשס”ח–2008. נעבור להצבעה בקריאה שנייה על נוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 15 בעד סעיפים 1–16 – 27 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–16 נתקבלו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 27, אין מתנגדים או נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק הגנת הסביבה (המזהם משלם) (תיקוני חקיקה), התשס”ח–2008, אושרה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. הצבעה מס' 16 בעד החוק – 34 נגד – אין נמנעים – אין חוק הגנת הסביבה (המזהם משלם) (תיקוני חקיקה), התשס”ח–2008, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 34, אין מתנגדים או נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק הגנת הסביבה (המזהם משלם) (תיקוני חקיקה), התשס”ח–2008, אושרה כנדרש בשלוש קריאות. אני מזמין את חבר הכנסת דב חנין להודות בשם כל המציעים. דב חנין (חד"ש): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. עמיתי חברי הכנסת, היום אנחנו הוצאנו מהבית הזה בשורה אמיתית לציבור הישראלי. החוק הזה הוא חוליה מרכזית וחשובה במהפכת החקיקה הסביבתית שמתבצעת בכנסת השבע-עשרה. החוק עושה שני מהלכים גדולים. מהלך אחד – של עדכון כל החקיקה הסביבתית בישראל, 13 חוקים, בהחמרת ענישה, בכלי אכיפה מודרניים, במנגנונים שלקחנו את חלקם מהעולם וחלקם מחוקים אחרים. מהלך גדול שני – התמודדות עם הבעיה העיקרית בנושאים הסביבתיים, שהיא הבעיה שמשתלם לזהם. הזיהומים נגרמים בגלל אינטרסים, ואם לא נדע להתמודד עם האינטרסים האלה הזיהומים יימשכו. ההתמודדות הזו נעשית באמצעות שלושה עקרונות בסיסיים. עיקרון אחד – ענישה פלילית כלכלית אפקטיבית, עיקרון שני – מנגנון חדשני של עיצומים מינהליים, ועיקרון שלישי – הרחבת העיקרון שגם המזהם ברשיון צריך לשלם. אני רוצה, חברי חברי הכנסת, להודות לחבר הכנסת אופיר פינס, יושב-ראש הוועדה, שניהל את הדיונים בחוק הזה בצורה נמרצת ותרם רבות מעבר לתפקידו כיושב-ראש הוועדה. אני רוצה להודות לחבר הכנסת מיכאל מלכיאור, חברי ושותפי בהובלת השדולה הסביבתית. אני רוצה להודות לכל חברי הכנסת שעמדו בלחצים ותמכו בחוק הזה היום. אני רוצה להודות למנהלת הוועדה יפה שפירא, לחברי הצוות המשפטי של הוועדה, היועץ המשפטי תומר רוזנר ועורך-דין גלעד קרן, שעבד על החוק. אני רוצה להודות לאנשי משרד המשפטים, עורכת-דין רוני טלמור ועורכת-דין רביד דקל, שעבדו אתנו על החוק. אני רוצה להודות לעורכת-הדין מהמשרד להגנת הסביבה, דלית דרור, לעורכת-דין זוהר טחורש ולכל האנשים האחרים שתרמו לחוק החשוב הזה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת דב חנין. חברי הכנסת, לפני שנעבור לסעיף הבא, נתבקשתי ממזכירות הכנסת להודיע את ההודעה הזאת למליאה: חברי הכנסת, אני מבקש למסור לפרוטוקול שחברת הכנסת נאדיה חילו הודיעה ליושבת-ראש הכנסת כי נפלה טעות בהצבעתה על הצעת חוק סדרי שלטון ומשפט (ביטול החלת המשפט, השיפוט והמינהל) (תיקון – עריכת משאל עם), התשס"ח–2008, שהובאה להצבעה בקריאה ראשונה ביום שני, כ"ז בסיוון התשס"ח, 30 ביוני 2008. חברת הכנסת הצביעה בעד הצעת החוק, בעוד שהתכוונה להצביע נגדה. תודה רבה. הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס' 9 והוראת שעה), התשס"ח–2008 [מס' כ/236; "דברי הכנסת", חוב' ל"ז, עמ' 18546; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו עוברים לנושא הבא – הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס' 9 והוראת שעה), התשס"ח–2008, קריאה שנייה וקריאה שלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הפנים, חבר הכנסת אופיר פינס-פז, להציג את ההצעה. אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס' 9 והוראת שעה), התשס"ח–2008, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. על-פי החוק הקיים, מי שמעוניין לקבל מימון בחירות ציבורי צריך להודיע על כך לשר הפנים עד חמישה ימים לאחר יום הבחירות. אם חלף מועד זה ולא נמסרה הודעה כאמור, שר הפנים אינו מוסמך לקבל את ההודעה ומגיש ההודעה אינו זכאי למימון כלשהו. מצב זה גרם לכך שכמה מועמדים שהתמודדו בבחירות למועצות אזוריות בנובמבר 2007, אשר לא הגישו את ההודעה במועד מטעמים שונים, אינם יכולים לקבל את המימון מקופת הציבור. בסוגריים אני רוצה להגיד, כי מבקר המדינה הגיש עכשיו את הדוח על הבחירות האלה, והדוח הוא דוח לא טוב. צריך לטפל בזה. זבולון, נדמה לי שאתה מוחלף. אני מניח שמיקי איתן יטפל בזה. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אולי אני. אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): או אולי אתה. באמת צריך לדון בדוח הזה. אני סוגר סוגריים. לפיכך יזמו חברי הכנסת שי חרמש וזבולון אורלב הצעת חוק נקודתית, אשר תאפשר לאותם מועמדים ספציפיים, במסגרת הוראת שעה, להגיש את ההודעה ולקבל את המימון באיחור, בהנחה שהדוח שלהם יהיה שפיר. ועדת הפנים והגנת הסביבה הגיעה למסקנה שהמצב שתואר לעיל אינו סביר, וכי לא ראוי שהכנסת תידרש מעת לעת לחוקק הוראות שעה שיתייחסו למקרים פרטניים, כפי שנעשה כבר בעבר כמה פעמים. לכן, מוצע לשנות מן היסוד את ההסדר בכל הנוגע להודעת מועמדים על רצונם לקבל מימון ציבורי. אנחנו ניצלנו את ההזדמנות של הצעת החוק הזאת והחלטנו לעשות סדר בכל העניין של הפנייה וקבלת המימון מהמדינה בנושא המועצות האזוריות. ככלל, יידרשו רשימות, סיעות או מועמדים המבקשים מימון ציבורי להגיש את ההודעה הנדרשת לא יאוחר מחמישה ימים לפני יום הבחירות – לא אחרי יום הבחירות, לפני יום הבחירות. זאת, כדי להבטיח שהזכאים למימון יכלכלו את צעדיהם מראש ולא ימתינו לתוצאות הבחירות. עם זאת, הניסיון מלמד כי ייתכנו מקרים שבהם לא יעלה בידי הזכאים להגיש את ההודעה במועד. לפיכך, מוצע להסמיך את שר הפנים לדחות – במקרים מיוחדים ומנימוקים מיוחדים – את המועד להגשת הודעה עד ל-21 יום לאחר הבחירות. מי שאושרה לו הגשת בקשה באיחור יהיה זכאי לקבל רק 90% מסכום המימון, כלומר, מראש משיתים עליו קנס של 10% בשל האיחור. עם זאת, שר הפנים יהיה רשאי, במקרים מיוחדים, להגדיל את סכום המימון המופחת לסכום שלא יעלה על הסכום שניתן היה לקבל אילו הוגשה ההודעה במועד. הסדר כולל זה מוגש בצוותא עם הוראת השעה שהציעו חברי הכנסת חרמש ואורלב בכל הנוגע לבחירות שנערכו בנובמבר 2007, ואני מקווה כי בעתיד לא יהיה צורך בהוראות שעה מעין אלה. להצעת חוק זו לא הוגשו הסתייגויות, ולכן אבקש כי הכנסת תאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית בנוסח המוצע על-ידי הוועדה. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת פינס-פז. חברי הכנסת, כפי ששמעתם כבר מיושב-ראש ועדת הפנים, לא מקובל אצלם להגיש הסתייגויות לחוקים. אני לא אומר את זה ברצינות. אנחנו מצביעים כנוסח הוועדה. אין הסתייגויות לחוק. הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס' 9 והוראת שעה), התשס"ח–2008 – אנחנו מצביעים בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. אין הסתייגויות לחוק. הצבעה מס' 17 בעד סעיפים 1–6 – 23 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–6 נתקבלו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בקריאה שנייה התוצאה היא 23 בעד, אין מתנגדים או נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 18 בעד החוק – 24 נגד – אין נמנעים – אין חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס' 9 והוראת שעה), התשס"ח–2008, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בעד החוק – 24, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס' 9 והוראת שעה), התשס"ח–2008, אושרה כנדרש בשלוש קריאות. הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון מס' 27), התשס"ח–2008 [מס' כ/215; "דברי הכנסת", חוב' כ"ו, עמ' 16621; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מזמין את יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת אופיר פינס-פז, להציג את הנושא הבא, שהוא הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון מס' 27), התשס"ח–2008, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. בבקשה, אדוני. אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הנני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון מס' 27), התשס"ח–2008, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. מקורה של הצעת חוק זו בהצעת חוק פרטית שיזמו חבר הכנסת יואל חסון וקבוצת חברי הכנסת. אמר חבר הכנסת חסון שהוא ירש את הצעת החוק הזאת במקור מחבר הכנסת מגלי והבה, שהתמנה לסגן שרת החוץ. סעיף 20(ה) לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) קובע כי ראש רשות מקומית שהורשע בעבירה שבית-המשפט קבע שיש עמה קלון, כהונתו פוקעת. עם זאת, בנוגע לזכות להיבחר, החוק קובע כי אדם שהורשע בעבירה שיש עמה קלון אינו זכאי להתמודד בבחירות לראש הרשות תקופה של שבע שנים מיום שסיים לרצות עונש מאסר בפועל לתקופה העולה על שלושה חודשים, ומכאן שהזכות להיבחר נשללת כאמור רק ממי שנידון למאסר בפועל לתקופה כזאת. כך, ראש רשות מקומית שכהונתו פקעה עקב הרשעתו בעבירה שיש עמה קלון ולא נידון למאסר בפועל לתקופה העולה על שלושה חודשים, זכאי להתמודד שוב בבחירות מייד לאחר מכן. בערעור מינהלי משולב ואחרים – אני לא יודע בדיוק מה זה. נראה שזה ערעור שיועצי המשפטיים יודעים מהו ואני לא. זו הגדרה טובה, תומר? – התייחס סגן הנשיא ברלינר לבעייתיות זו ואמר: "הדעת אינה נוחה מתוצאה זו – – – מה הועילו חכמים בתקנתם אם בבחירות אלו שוב יוכל מי שאינו ראוי לכהונה וכהונתו פקעה, ובגלל חטאו נקבעו הבחירות, להיבחר מחדש?" המצב המתואר דרש את התערבותו של המחוקק, וכך נולדה הצעת החוק המקורית, אשר קבעה כי ראש רשות מקומית שכהונתו פקעה בשל הרשעה בעבירה שיש עמה קלון לא יהיה זכאי להתמודד בבחירות לראש הרשות בתקופה של שבע שנים מיום שנגזר דינו או מיום שסיים לרצות עונש מאסר בפועל, לפי המאוחר. כן כללה הצעה החוק תיקון לחוק המועצות האזוריות (בחירת ראש המועצה), התשמ"ח-1988, שלפיו ההוראות האמורות יחולו גם על בחירות לראש מועצה אזורית. בעת הכנת הצעת החוק לקריאה השנייה ולקריאה השלישית החליטה ועדת הפנים והגנת הסביבה לצמצם את ההגבלות בנוסחה המקורי של הצעת החוק, על מנת לצמצם את הפגיעה בזכות להיבחר. נוכח האמור, מוצע בהצעת החוק המונחת לפניכם כי מי שכיהן כראש רשות מקומית, וכהונתו פקעה בשל הרשעה בעבירה שעבר במהלך כהונתו כראש רשות או הקשורה להיבחרו כראש רשות, לא יהיה זכאי להיבחר לראש רשות במערכת הבחירות שתיערך ברשות המקומית לראשונה לאחר פקיעת כהונתו, ואין נפקא מינה אם מדובר בבחירות כלליות או מיוחדות. כן נקבע שבמקרה כזה די בהרשעה בעבירה שיש עמה קלון ואין צורך שיושת על ראש הרשות עונש של מאסר בפועל לתקופה של שלושה חודשים או יותר. הצעת החוק כוללת תיקון לחוק המועצות האזוריות (בחירת ראש המועצה), התשמ"ח–1988, המחיל את ההוראות האמורות על הבחירות לראש רשות במועצה האזורית. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות. אני מבקש כי תצביעו על הצעת החוק על-פי הנוסח המובא בפניכם. עד כאן, אדוני היושב-ראש. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה, אדוני יושב-ראש הוועדה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון מס' 27) – – – גדעון סער (הליכוד): תפסיקו להגן על עבריינים. יואל חסון (קדימה): מה אתה מדבר על החוק הזה? זה חוק שלי, שאני יזמתי. היו"ר אמנון כהן: אנחנו באמצע הצבעה. הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון מס' 27), התשס”ח–2008 – הצבעה בקריאה שנייה. אפשר להצביע. הצבעה מס' 19 בעד סעיפים 1–2 – 29 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. היו"ר אמנון כהן: בעד – 29, אין נגד ואין נמנעים. הצעת החוק הזו אושרה בקריאה שנייה. אנחנו רושמים שחבר הכנסת שכיב שנאן הצביע נגד. אנחנו ממשיכים בקריאה השלישית. גדעון סער (הליכוד): כולנו היינו שם וראינו מה רציתם לעשות. היו"ר אמנון כהן: אנחנו מצביעים על הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון מס' 27), התשס”ח–2008, בקריאה שלישית. אפשר להצביע. הצבעה מס' 20 בעד – 32 נגד – אין נמנעים – אין חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון מס' 27), התשס”ח–2008, נתקבל. היו"ר אמנון כהן: בעד – 32, אין נגד ואין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון מס' 27), התשס”ח–2008, עברה בקריאה שלישית. הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 14), התשס”ח–2008 [מס' כ/249; "דברי הכנסת", חוב' ל"ט, עמ' 19052; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר אמנון כהן: הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 14), התשס”ח–2008, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת אופיר פינס-פז. אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 14) לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. מקורה של הצעת חוק זו בהצעת חוק פרטית שיזמו חברי הכנסת אורי אריאל, יעקב מרגי ודוד טל. חוק שירותי הדת היהודיים קובע כי לשירותי דת – חבר'ה, הבאתם לי נוסח מחוק. אגיד לכם, פחות או יותר, מה החוק. אני לא יכול להקריא מהנייר כי הוא קצת מחוק. הצעת החוק אומרת ששר הדתות, על-פי החוק הקיים, צריך להרכיב את המועצות הדתיות בתוך שישה חודשים מיום הבחירות, משום שהרכבת מועצה דתית זה עסק מסובך ומורכב – ואני אומר לכם בסוגריים: כדאי פעם לפשט אותו; הצעתי את זה גם לחברי. יש פה נוסח יותר טוב, אז אחזור לנוסח. חוק שירותי הדת היהודיים קובע כי השר לשירותי דת יחדש את הרכבה של מועצה דתית ברשות מקומית עד תום שישה חודשים מיום בחירת המועצה של הרשות המקומית. המועצה הדתית תכהן עד יום חידוש הרכבה או עד תום שישה חודשים מיום בחירת מועצה של הרשות המקומית. כמו כן, החוק קובע כי אם לא חודש הרכב המועצה ימנה ראש הממשלה ממונים שימלאו את התפקידים שמועצה מוסמכת למלא, עד לחידוש הרכב המועצה או עד ביטולה. תהליך חידוש הרכבן של המועצות הדתיות, שמספרן עולה על 130, וכן תהליך מינוי הממונים במקרים הנדרשים, הם עתירי קשיים ביורוקרטיים ומאבקים פוליטיים. לעתים מועצה דתית חדלה להתקיים ואין מי שימלא את תפקידיה. בדיוני הוועדה התברר כי בפועל, ברוב המכריע של המועצות הדתיות, לא חודש הרכב המועצה בשל מחלוקות וקשיים אלה, ובחלק מהן אף לא מונו ממונים כנדרש בחוק, מטעמים שונים ומגוונים. הצעת החוק המונחת לפניכם נועדה להאריך את המועד הקובע לחידוש הרכב המועצה הדתית ברשות מקומית לתקופה של שנה. זאת אומרת, הגדלה בשישה חודשים – מחצי שנה לשנה – ובכך לצמצם את המקרים שבהם אין מי שימלא את תפקידי המועצה. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ולפיכך אבקש שתצביעו בעדה על-פי הנוסח שגובש בוועדה. תודה. היו"ר אמנון כהן: יש מסתייג אחד, אמרו לי – גפני. אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): כן, אבל זו הסתייגות לדיבור, ואני גם לא רואה שהוא נמצא. היו"ר אמנון כהן: הוא לא נמצא כאן, אז אני מבין שחבר הכנסת משה גפני לא רוצה לנמק את ההסתייגות שלו. לכן, אנחנו אומרים: אין הסתייגויות, נעבור להצבעה. הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 14), התשס”ח–2008, קריאה שנייה, כהצעת הוועדה. אפשר להצביע. הצבעה מס' 21 בעד סעיף 1 – 17 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. היו"ר אמנון כהן: בעד – 17, אין נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק הזו אושרה בקריאה שנייה. נעבור להצבעה בקריאה שלישית על חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 14), כהצעת הוועדה. אפשר להצביע. הצבעה מס' 22 בעד החוק – 21 נגד – אין נמנעים – אין חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 14), התשס”ח–2008, נתקבל. היו"ר אמנון כהן: בעד – 21, אין נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 14) עברה בקריאה שלישית. תודה לכולם. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): רגע, אדוני. אני מבקש דקה. היו"ר אמנון כהן: בבקשה, אדוני. קיבלת דקה לברך. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): ברשות היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת פינס-פז, לחברי לחוק, חבר הכנסת מרגי וחבר הכנסת טל, ולצוות הוועדה. אחרון חביב, כדרכי, אני רוצה להודות לאזרחים. החוק הזה הגיע מבית-מדרשו של ידידי נתן נתנזון, המכונה "נוס". אני רוצה להודות לו על היוזמה, שהביאה ברכה לכל תושבי הארץ. תודה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. כאמור, הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 14) אושרה בקריאה שלישית. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 86), התשס”ח–2008 [מס' כ/233; "דברי הכנסת", חוב' ל"ד, עמ' 17784; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר אמנון כהן: הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 86), התשס”ח–2008, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת אופיר פינס-פז. אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 86) לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת חוק זו היא הצעת חוק פרטית, יזמו אותה חברי הכנסת חנא סוייד, מוחמד ברכה ודב חנין, והיא אושרה בקריאה ראשונה ב-17 ביוני 2008. במרכזה של הצעת החוק נמצא הרצון להעמיק ולהגביר את השקיפות בעבודת מוסדות התכנון. יישומו של עקרון השקיפות בפעילות מוסדות התכנון מבטיח פיקוח וביקורת ומאפשר לציבור למצות את זכויותיו. הבאת המידע התכנוני הרלוונטי לציבור בזמן אמת על-ידי פרסומו מחזקת את עקרון השקיפות. מובן שצריך להוסיף שהמידע לא רק צריך להיות זמין, הוא גם צריך להיות כתוב בצורה ידידותית, לא באותיות סיניות אלא בעברית, כך שכל אדם יוכל להבין למה מתכוונים ומה באמת נמצא על השולחן. הודעות בענייני תכנון ובנייה מתפרסמות בעיתונות המודפסת, בכפוף לדרישות חוק התכנון והבנייה. ריבוי העיתונים ודרך הפרסום מקשים על הציבור הרחב לעקוב אחרי הפרסומים ולהבין את תוכנם. אני הצעתי לשר הפנים שיעבור על העיתונים. אם הוא מצליח להבין מה כתוב שם, הוועדה תעניק לו פרס מיוחד. הוא לא חזר אלי עם העניין הזה. בנוסף, חובת הפרסום כיום היא מצומצמת. הצעת החוק המובאת בפניכם באה להרחיב את חובת הפרסום ולחייב גם פרסום באינטרנט – גם בעיתונות וגם באינטרנט. האינטרנט הוא כלי יעיל ונגיש לאיתור מידע, והדבר יכול לשפר את העמידה בעקרונות השקיפות והנגישות. הצעת החוק קובעת כי הפרסום באינטרנט יופיע במדור מיוחד, אשר יקל את איתור המידע. הודעות של הוועדות המקומיות יפורסמו באתרי האינטרנט שלהן והודעות של מוסדות התכנון האחרים באתר של משרד הפנים. נקבעה החובה על הוועדות המקומיות להעביר את ההודעות לפרסום גם באתר המרכזי, אשר ירכז את כל הודעות התכנון והבנייה וינוהל בידי משרד הפנים, וזאת בהתאם להמלצות הוועדה הבין-משרדית לרפורמה בדיני התכנון והבנייה, שהקימה הממשלה. עוד נקבע כי בכל פרסום בעיתון תיכלל הפניה לכתובת אתר האינטרנט של מוסד התכנון שבו ניתן למצוא את הפרסום. הצעת החוק קובעת כי אתרי האינטרנט יהיו נגישים לציבור ללא תשלום מיוחד, והפרסום בהם ייעשה באופן ברור וקל לשימוש. הפרסום באתר האינטרנט יהיה ממועד הפרסום הראשון בעיתון, ויהיה ברובו לצמיתות. לשר הפנים ניתנה הסמכות, באישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, לקבוע הוראות, לרבות לגבי מבנה האתר, צורת הפרסום, פטור מפרסום לגופים מסוימים או למסמכים מסוימים ופטור מפרסום לצמיתות להליכים. במהלך הכנת הצעת החוק הגיעה הוועדה לכלל מסקנה כי יש מקום לחולל מהפכה של ממש בכל הנוגע לפרסומם של מסמכי התכנון ולקבוע כי מעתה ואילך כל מסמכיהן של התוכניות המופקדות והמאושרות יהיו זמינים לציבור באינטרנט. כיום, על מנת לעיין במסמכי התוכנית יש צורך לגשת למשרדי מוסדות התכנון, ולעתים קרובות מתקשים אלה לאתר את המסמכים. העלאת התוכניות לאינטרנט תיצור שקיפות מלאה, ודאות וזמינות – החיוניות כל כך לציבור המעוניין בדבר. הצעת החוק קובעת חובה לפרסם תוכניות ברמות התכנון השונות באינטרנט. פרסום התוכניות בשלבי התכנון הראשוניים יבטיח העמדת המידע הנדרש מבעוד מועד לטובת הציבור וכל בעלי העניין בתוכניות. על מנת לאפשר היערכות, נקבעו מועדי תחילה מאוחרים בכל הנוגע לפרסום תוכניות באתר המרכזי ולהעברת המידע אליו מהוועדות המקומיות. הצעת החוק המונחת בפניכם היא הצעת חוק הבאה לתת מענה אמיתי לציבור ולהבטיח סדר, תקינות ושקיפות בפעולת מוסדות התכנון. יישום הצעת החוק במתכונת שבה היא מוצעת יפתח את פעילות מוסדות התכנון לפיקוח ולבקרה אמיתיים, ולפיכך אבקש כי הכנסת תתמוך בהצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, וגם להצעת החוק הזאת – לפי מיטב ידיעתי ולפי מיטב המסורת בוועדת הפנים – אין הסתייגויות. היו"ר אמנון כהן: צדקת גם בעניין המסורת וגם בכך שוועדת הפנים עושה הכול בהסכמה – רוב הדברים בהסכמה. לכן כשתגיע למקומך אנחנו נצביע על הצעת החוק בקריאה שנייה. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 86), התשס”ח–2008, קריאה שנייה, כהצעת הוועדה. אפשר להצביע. הצבעה מס' 23 בעד סעיפים 1–9 – 16 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–9 נתקבלו. היו"ר אמנון כהן: בעד – 16, אין נגד ואין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 86) אושרה בקריאה שנייה. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 86), התשס”ח–2008, כהצעת הוועדה. אפשר להצביע. הצבעה מס' 24 בעד החוק – 16 נגד – אין נמנעים – אין חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 86), התשס”ח–2008, נתקבל. היו"ר אמנון כהן: בעד – 16, אין נגד ואין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 86), התשס”ח–2008, אושרה בקריאה שלישית. אחד המציעים, חבר הכנסת חנא סוייד, בבקשה. חנא סוייד (חד"ש): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני חושב שיושב-ראש ועדת הפנים היטיב לפרט את היתרונות של החוק. לא נותר לי אלא להודות לו, לחבר הכנסת אופיר פינס-פז, על העבודה ועל ההכנה המאומצת של הצעת החוק במסגרת ועדת הפנים. אני גם רוצה להודות למנהלת הוועדה הגברת יפה שפירא, ליועץ המשפטי תומר רוזנר, וכמובן גם לעמיתי היוזמים של הצעת החוק. תודה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה לחבר הכנסת חנא סוייד. הצעת חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס”ח–2008 [מס' כ/210; "דברי הכנסת", חוב' כ"ב, עמ' 15659; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר אמנון כהן: הצעת חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס”ח–2008, קריאה שנייה וקריאה שלישית. בבקשה, חבר הכנסת גלעד ארדן, יושב-ראש ועדת הכלכלה, יציג את הצעת החוק. קריאה: יש הסתייגויות? היו"ר אמנון כהן: לא חשובות, לדיבור. ראובן ריבלין (הליכוד): "דיבור" אלה ההסתייגויות הכי – – – קריאה: – – – גלעד ארדן (יו"ר ועדת הכלכלה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס"ח–2008, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. להצעת החוק, שאת פרטיה אציג מייד, חשיבות צרכנית עליונה, מאחר שרכישת רכב, ובכלל זה רכב משומש, היא פעמים רבות העסקה המשמעותית ביותר מבחינת ההיקף הכספי שלה שאדם עושה בחייו; למעט, כמובן, רכישת דירה. בנוסף, לפי נתונים שהוצגו לוועדת הכלכלה של הכנסת, בשנת 2007, שהיתה שנת שיא במכירת כלי רכב חדשים, נמכרו כ-190,000 כלי רכב חדשים. באותה שנה ממש נקנו כ-600,000 כלי רכב משומשים, יותר מפי-שלושה – עובדה המעידה על כך שקיים צורך אמיתי בהסדרת שוק כלי הרכב המשומשים. מטרתה של הצעת החוק, שאותה יזמתי עם חבר הכנסת אמנון כהן, שגם הוא כיהן בעבר כיושב-ראש הוועדה, היא לתת למי שרוכש רכב משומש את הכלים לקבל מידע על הרכב שרכש או שבכוונתו לרכוש ולעשות את העסקה הכדאית ביותר עבורו. הצעת החוק עוסקת, כפי שניתן להבין משמה, בשני נושאים מרכזיים: זכאות למידע וגילוי נאות. בנוגע לנושא הראשון – בהתאם להצעת החוק, מי שרכש רכב משומש יהיה זכאי לקבל מכל מוסך שבו תוקן או טופל הרכב כל מידע על אודות תיקונים או טיפולים שבוצעו ברכב וכל מידע אחר שיש בו כדי להעיד על מצב הרכב ותקינותו. בנוסף יהיה זכאי הרוכש לקבל מכל מבטח שביטח את הרכב מידע על סכום תגמולי הביטוח ששולמו בעד הרכב ופירוט סוג הנזק או ירידת הערך שבשלהם שולמו. דהיינו, מי שרכש רכב משומש יהיה זכאי לקבל מידע כאמור לא רק מהמוסך האחרון שטיפל ברכב או מהמבטח האחרון שביטח אותו, אלא מכל המוסכים שהרכב המשומש תוקן או טופל בהם ומכל המבטחים שביטחו אותו. כך יוכל מי שרכש את הרכב המשומש, או מי מטעמו, לעקוב אחר התיקונים והטיפולים שבוצעו ברכב, וכן לזהות רמאויות, אם היו כאלה, מצדו של המוכר. חשוב להדגיש בהקשר זה, כי גם מי שקיבל ייפוי כוח מבעל הרכב המשומש יהיה זכאי למידע לפי הצעת החוק, ובכלל זה מי שמעוניין ברכישת הרכב וקיבל ייפוי כוח. ואולם, מאחר שאין צורך לכתוב זאת במפורש בחוק, הצעת החוק אינה מתייחסת לעניין זה. בנוסף, כדי שהמידע שיעמוד לרשות מי שרכש רכב יהיה בעל ערך, וכדי להתמודד עם מצב שבו כדי להימנע ממתן המידע לפי החוק מוסכים או מבטחים לא ישמרו מידע שיש בידיהם על הרכב, קובעת הצעת החוק במפורש, כי מיום כניסתו של החוק לתוקף יהיה על מוסכים ומבטחים לשמור אצלם את המידע האמור למשך שבע שנים. כמו כן, כדי שמוסך או מבטח המספק את המידע לא יישא בעלויות מסירת המידע שלפי הצעת החוק הוא מחויב למסור, מוצע לקבוע כי מוסך או מבטח יהיה רשאי לגבות תשלום בעד ההוצאות הכרוכות במסירת המידע כאמור. עם זאת, מאחר שבכל זאת מדובר בסוג של "לקוח שבוי", שכן אין לרוכש הרכב המשומש מקורות מידע אחרים, למעט המוסך המסוים שבו תוקן או טופל הרכב והמבטח המסוים שביטח אותו, שמהם הוא יכול לקבל מידע על הרכב, עלתה בוועדה השאלה אם אין צורך לקבוע מחיר מרבי שמי שחייב לספק את המידע בהתאם להצעת החוק יהיה רשאי לגבות עבור מסירתו, שכן אחרת, מוסך או מבטח עלולים לסכל את האפשרות לקבל מידע באמצעות מחיר גבוה שידרשו עבור המידע. הוועדה החליטה שאין הצדקה לקבוע מחיר כבר בשלב זה, עוד בטרם התברר אם אכן המוסכים והמבטחים מנצלים את העובדה שהם רשאים לגבות תשלום כאמור. ואולם, הוועדה החליטה כך, בין היתר, בהסתמך על כך שנציגי הממשלה הצהירו בוועדה שאם אכן יתברר שמוסכים או מבטחים המוסרים את המידע אינם גובים רק עבור ההוצאות אלא סכומים גבוהים יותר, יעשו השר הממונה על ביצוע החוק ושר האוצר שימוש בסמכותם לפי סעיף 6 לחוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים ויכריזו על שירות זה כשירות בר-פיקוח. אני מצהיר כאן, שבכוונת הוועדה לעקוב ולפקח אחר יישום הוראות הצעת החוק, ובכלל זה אחר הצורך בפיקוח על המחיר שגובים מוסכים ומבטחים עבור מסירת מידע כאמור, ואחר השימוש שיעשו או לא יעשו השרים בסמכותם לפקח על המחיר כפי שציינתי. כמו כן, כדי למנוע אפשרות מלחמוק מהחובה למסור מידע בהתאם להצעת החוק באמצעות "טרטור" של מבקש המידע, קובעת הצעת החוק כי השר הממונה על ביצוע החוק רשאי יהיה לקבוע, בין היתר, גם את דרכי מסירת המידע ואת המועדים למסירתו. על מנת להבהיר שמדובר במידע לגבי הרכב, וכי אין כוונה שמוסכים ומבטחים יספקו מידע שמסירתו נחשבת לכזו הפוגעת בפרטיות, קובעת הצעת החוק שאין בהוראות החוק כדי לגרוע מהוראות כל דין אחר, ובכלל זה, כמובן, מהוראות חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א–1981. עד כאן לגבי החלק הראשון של הצעת החוק, שלגביו אני רוצה גם לנצל את ההזדמנות ולהודות לאיגוד המוסכים בישראל על שיתוף הפעולה במסגרת הכנת הצעת החוק. בנוגע לנושא השני – הצעת החוק קובעת כי יהיה אסור למי שעיסוקו מכירת רכב משומש לעשות עסקה בעניין מכירת רכב משומש, אלא אם כן נחתם חוזה בינו לבין הצרכן – חבר הכנסת ריבלין, כעורך-דין ותיק אתה מבין שמדובר במהפכה, כי עד היום רק עסקה לרכישת מקרקעין חייבה מסמך בכתב, ומהיום סוחר רכב, ובכלל זה – תיכף אני ארחיב גם מי נחשב סוחר רכב – – – ראובן ריבלין (הליכוד): כתב העברה, כתב העברת בעלות הוא מסמך בכתב? גלעד ארדן (יו"ר ועדת הכלכלה): עד היום אין שום חובה לעשות עסקה ברכב בכתב. היא תקפה גם אם זה בעל-פה. ראובן ריבלין (הליכוד): אבל כתב העברת בעלות הוא לא מסמך בכתב? גלעד ארדן (יו"ר ועדת הכלכלה): מכירת רכב מעתה ואילך על-ידי סוחר רכב – ותיכף אני אגדיר מי זה סוחר רכב – אם לא נעשתה בכתב וכוללת את הפריטים שאני תיכף אכתוב שצריכים להיכלל באותו מסמך, ניתן לבטלה על-ידי טענה זו בלבד – שלא נעשתה על-פי דרישות החוק, אלא אם כן נחתם חוזה בינו לבין הצרכן, והסוחר מסר לצרכן, עד למועד חתימת החוזה ובנפרד ממנו, טופס גילוי שעל הצרכן לאשר את קבלתו בחתימת ידו. חשוב לציין כי ההוראה המוצעת לא תחול רק על סוחרי רכב, אלא על כל מי שמוכר רכב משומש שהוא לא רשום כבעליו ברשיון הרכב. כלומר, קבענו חזקה שאם מכרת רכב וברישומים אתה לא רשום כבעליו, חזקה עליך שאתה סוחר רכב, אלא אם כן אתה מוכר רכב משומש של בן משפחה מדרגה ראשונה. צריך לזכור – והציבור לא יודע את זה – שהרישום של רכב במשרד הרישוי הוא רק דקלרטיבי. הוא בכלל לא מלמד שמי שרשום הוא באמת הבעלים. ולכן, אם מישהו מוכר לך רכב והוא לא דאג שאותו רכב יהיה רשום על שמו, מבחינת חוקי הצרכנות הוא בחזקת סוחר, וחלים עליו כל כללי הגילוי המוגברים, שעכשיו אפרט אותם. בטופס הגילוי יהיה על המוכר כאמור לפרט את שמו המלא, תעודת הזהות שלו ומענו. אם הוא תאגיד, גם את סוג התאגיד, מספרו ומענו המלא של התאגיד. כן יהיה עליו לגלות פרטים דומים בנוגע לבעל הרכב – כמו שהזכרתי, לא בהכרח הוא בעל הרכב. יהיה עליו לפרט גם את מספר הבעלים הקודמים של הרכב, וככל הידוע לו, בכתב, אם הבעלים הקודמים היה חברת ליסינג, את הפגיעות שנגרמו לרכב ככל הידוע לו, את מספר הקילומטרים שעבר הרכב ככל שהוא יודע ואת הסכום שישולם עבור הרכב. הצעת החוק אף קובעת כי בכל עסקה בעניין רכב משומש יגלה מוכר הרכב המשומש שזה עיסוקו, את העובדה שהוא מוכר או משווק כלי רכב דרך עיסוק. ההסדרים המוצעים בעניין זה בהצעת החוק, ובייחוד חובת המסירה של טופס הגילוי, נועדו להקל על רוכש רכב משומש שנמסרו לו פרטים כוזבים או מידע חסר על הרכב, לפעול בהתאם להוראות סעיפים 14 ו-15 לחוק החוזים (חלק כללי) ולבטל את החוזה. בנוסף, מאחר שההסדר המוצע בהצעת החוק בנוגע לחובת הגילוי במכירת רכב משומש דומה במהותו להסדר בנוגע לחובת הגילוי הכללית הקבועה בסעיף 4 לחוק הגנת הצרכן, קובעת הצעת החוק כי על מי שיפר את חובת הגילוי בהתאם להצעת החוק יוטל קנס השווה לזה הקבוע בחוק הגנת הצרכן בנוגע למי שמפר את חובת הגילוי הכללית. כלומר, קנס השווה היום ל-182,700 שקלים חדשים. לבסוף, וכדי ליצור הסדר שלם ככל שניתן, מוצע לקבוע גם – זו מהפכה נוספת – שרשות הרישוי תציין ברשיון הרכב את מספר הקילומטרים שעבר הרכב עד למועד ביצוע מבחן הכשירות השנתי, הטסט. מאחר שלוועדת הכלכלה נמסר שמשרד התחבורה והבטיחות בדרכים עובד בימים אלה על היישום הטכנולוגי של ההוראה האמורה, קובעת הצעת החוק שחובת ציון מספר הקילומטרים ברשיון הרכב תחול רק מ-1 בינואר 2010. קריאה: – – – גלעד ארדן (יו"ר ועדת הכלכלה): מ-1 בינואר 2010, כל מי שיביא את רכבו לטסט, מכון הרישוי יקליד את מספר הקילומטרים שהגעת אתו לטסט למחשבי משרד התחבורה, ויישלח אליך – – – ראובן ריבלין (הליכוד): והמבחן השנתי? אם יאפסו את השעון? גלעד ארדן (יו"ר ועדת הכלכלה): זה בדיוק נועד לדאוג לכך שכל שנה, בטופס של הטסט, יהיה מודפס הקילומטרז' שהגעת אתו לטסט הקודם. ואז זה יצמצם מאוד את האפשרות – מקסימום תוכל לזייף בתוך אותה שנה ולהפחית קצת, אבל – – – היו"ר אמנון כהן: הוא לא יזייף אף פעם. גלעד ארדן (יו"ר ועדת הכלכלה): בסדר. אני חושב שזה ירתיע גם, בכלל. להצעת החוק הוגשה הסתייגות אחת ויחידה, דווקא על-ידי שר התחבורה והבטיחות בדרכים. בהסתייגות שהגיש מבקש שר התחבורה כי השר הממונה על ביצוע החוק יהיה שר התעשייה, המסחר והתעסוקה ולא שר התחבורה והבטיחות בדרכים, כפי שקבעה הוועדה. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, כפי שהצהירו נציגיו בוועדה, מתנגד לכך. אין לי כוונה לנסות ולפתור את המחלוקת בין משרדי הממשלה, אבל אני לא יכול להימנע מלהביע את תמיהתי על כך שהצעת החוק נמצאת בדיונים בוועדה כתשעה חודשים – התקיימו בה, דומני, או שבעה או שמונה דיונים – ועדיין לא הצליחו משרדי הממשלה ליישב ביניהם את המחלוקת. מכל מקום, ולגופו של עניין, אני קורא לכם לדחות את ההסתייגות ולתמוך בהצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית, בנוסח שאישרה הוועדה. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה ליושב-ראש ועדת הכלכלה. כאמור, הוגשה הסתייגות של שר התחבורה, אבל אנחנו לא רואים ששר התחבורה נמצא עמנו. לכן אנחנו לא נצביע על ההסתייגות של שר התחבורה ונעבור להצבעה בקריאה שנייה כהצעת הוועדה. אפשר להצביע. הצבעה מס' 25 בעד סעיפים 1–9 – 20 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–9 נתקבלו. היו"ר אמנון כהן: בעד – 18, אין נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס”ח–2008, הוצבעה בקריאה שנייה, אושרה בקריאה שנייה. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שלישית, כהצעת הוועדה. הצעת החוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס”ח–2008 – אפשר להצביע בקריאה שלישית. הצבעה מס' 26 בעד החוק – 20 נגד – אין נמנעים – אין חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס”ח–2008, נתקבל. היו"ר אמנון כהן: בעד – 20, אין נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס”ח–2008, התקבלה בקריאה שלישית. ברשותך, אדוני יושב-ראש ועדת הכלכלה, אני מנצל את ההזדמנות, כשותף להצעת החוק, לברך קודם כול אותך, על כך שבאמת שתי היוזמות הוגשו כחוק חשוב לטובת הצרכנים. בגילוי נאות, אזרחי מדינת ישראל באמת יוכלו לקנות רכב מאנשים מורשים, כאשר יקבלו את כל הפרטים של אותם אנשים ולא יהיה כל אחד סוחר שיכול לנצל את טוב לבם או את תמימותם של הצרכנים. כמובן, אנחנו אומרים תודה רבה למנהלת ועדת הכלכלה לאה ורון, ליועצת המשפטית של ועדת הכלכלה אתי בנדלר ולכל הצוות. זה חוק חשוב לטובת הצרכנים. הצעת חוק כרטיסי חיוב (תיקון מס' 4), התשס”ח–2008 [מס' מ/294; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ג, עמ' 9880; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר אמנון כהן: הצעת חוק כרטיסי חיוב (תיקון מס' 4), התשס”ח–2008, קריאה שנייה וקריאה שלישית. בבקשה, יושב-ראש ועדת כלכלה, חבר הכנסת גלעד ארדן, להציג את הצעת החוק. גלעד ארדן (יו"ר ועדת הכלכלה): תודה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק כרטיסי חיוב (תיקון מס' 4), התשס"ח–2008, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. בהצעת החוק שיזמה הממשלה שולבה הצעת החוק הפרטית שיזמו חברי הכנסת רוברט אילטוב ויוסף שגאל. מאז חקיקתו של חוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו–1986, להלן – חוק כרטיסי חיוב, נעשה השימוש בכרטיסי חיוב לנחלת הכלל ומספר העסקאות המבוצעות באמצעי תשלום זה והיקפן הולכים וגדלים. במהלך השנים התברר כי החוק אינו נותן מענה מספק על כמה בעיות ויש צורך בתיקונו כדי להתאימו לצרכים שהשתנו. לפיכך באה הצעת החוק לתקן את החוק בכמה עניינים מרכזיים, שמטרתם, כולם, להיטיב עם הצרכן, כפי שאפרט. סעיף 5 לחוק כרטיסי חיוב קובע כי לקוח לא יהיה אחראי לשימוש לרעה שנעשה בכרטיס אחרי שנמסרה הודעה למנפיק. טרם מתן ההודעה, מוגבלת אחריותו של הלקוח לשימוש לרעה לפי הסכומים הקבועים בסעיף, ללא קשר לנזק שנגרם כתוצאה מהשימוש לרעה. עם זאת, הסעיף מונה כמה חריגים להגבלת האחריות האמורה, שבהתקיים אחד מהם על הלקוח לשאת בנזק שנגרם כתוצאה משימוש לרעה בכרטיסו. אחד החריגים הקבועים בסעיף הוא מקרה שבו הלקוח מוסר את הכרטיס לאדם אחר, למעט מסירה בנסיבות סבירות למטרות שמירה בלבד. במקרה כזה, מוטלת האחריות על הלקוח והוא יישא באחריות לנזק שנגרם. למען הסר ספק וכדי למנוע פרשנויות סותרות, מוצע לקבוע כי הלקוח לא יהיה אחראי לשימוש לרעה שנעשה אחרי שכרטיס החיוב, כרטיס האשראי שלו, שנמסר לאדם אחר, אבד לאותו אדם או נגנב ממנו. כלומר, יש הגנה לא רק אם נגנב ממך או אבד לך, אלא גם אם אבד או נגנב למי שמסרת לו, בנסיבות סבירות, למטרת שמירה, את כרטיס האשראי. כך, למשל, אם הלקוח מסר את כרטיס החיוב לאדם אחר והכרטיס נגנב או אבד מאותו אדם, ולאחר האובדן או הגנבה נעשה בו שימוש לרעה, תוגבל האחריות של הלקוח לפי הקבוע בסעיף כנוסחו כיום. לעומת זאת, אם הלקוח נתן את הכרטיס לאדם אחר, שהשתמש בו, בידיעת הלקוח, לרעה, הגבלת האחריות לא תחול והלקוח יישא בחיוב. כמו כן, לאור ההתפתחות הטכנולוגית, מוצע לקצר את משך הזמן שבו מוטלת חובה על המנפיק לזכות את הלקוח ולהשיב לו סכומים שונים שנגבו ממנו, כך שמשך הזמן שבמסגרתו תחול חובה כאמור לא יהיה 30 ימים או 15 ימים, לפי העניין, כפי שקבוע כיום, אלא עשרה ימי עסקים בלבד. עניין חשוב נוסף שמוצע לתקנו בהצעת החוק הוא התשלום הנדחה, שבו עוסק סעיף 10 לחוק. הסעיף נועד למנוע מצב שבו על הלקוח להמשיך ולשלם למנפיק את התמורה עבור נכס שנרכש בעסקה שנעשתה בינו לבין הספק אפילו אם הנכס לא סופק לו. הסעיף כנוסחו היום קובע כי בהתקיים שני תנאים על המנפיק להפסיק לחייב את הלקוח בתשלומים שטרם נגבו ממנו: התנאי הראשון הוא שהוסכם בין הלקוח לבין הספק שתמורת העסקה תשולם כעבור 35 ימים מיום עשיית העסקה ומעלה, מה שמכונה "תשלום נדחה"; התנאי השני – שהלקוח הודיע בכתב למנפיק שהנכס שנרכש באותה עסקה לא סופק לו וכי הוא ביטל את העסקה. הצעת החוק מבקשת לתקן את הסעיף האמור ולקבוע כי כאשר לקוח מודיע למנפיק, בכתב, שמתקיימים שני תנאים מעט שונים, שאפרט מייד, על המנפיק להפסיק לחייב את הלקוח במועד קבלת ההודעה. התנאי הראשון הוא, שהנכס לא סופק לו אף שחלף מועד האספקה, או במקרה שטרם חלף מועד האספקה – הספק הפסיק, דרך קבע, לספק נכסים מהסוג שנרכש בעסקה; התנאי השני – שהלקוח ביטל את העסקה. השוני המהותי בסעיף המוצע, ובכך יש כדי לשפר את מצבו של הצרכן מול הספק, הוא שהסעיף יחול על כלל העסקאות שנעשות באמצעות כרטיס אשראי ולא רק על עסקאות המשולמות בתשלום נדחה. עם זאת, הוראות הסעיף המוצע לא יחולו אם העסקה היתה עסקה בתשלום אחד, שבה מי שנתן את האשראי ללקוח – בין שמדובר במנפיק עצמו ובין שמדובר בתאגיד ניכיון שנתן ללקוח את האשראי – שילם את מלוא תמורתה של העסקה לספק טרם הודעת הלקוח, והוא אינו יכול להיפרע בדרך של קיזוז מול הספק. זאת, משום שבסיטואציה האמורה העסקה אינה עסקת אשראי קלאסית והיא דומה מאוד לעסקת מזומן, שבה נותן האשראי למעשה מעניק ללקוח מעין "הלוואה". הוא משלם את מלוא התמורה לספק בעת עשיית העסקה, והלקוח משלם לנותן האשראי את תמורת העסקה בתשלומים, בדרך כלל בתוספת ריבית מסוימת. בנסיבות אלה אין הצדקה לכך שדווקא מי שנתן ללקוח את האשראי יהיה זה שיישא בנזק שנגרם, אם נגרם, כתוצאה מביטול העסקה. הגנה נוספת שהצעת החוק מקנה ללקוח עוסקת בהפסקת תשלום בשל חדלות פירעון. מוצע לקבוע כי במקרה שבו הובא לידיעת מנפיק שנעשתה עסקה בין ספק לבין לקוח באמצעות כרטיס אשראי, והוגשה לבית-המשפט בקשה למתן צו לכינוס נכסים, צו פירוק או צו פשיטת רגל נגד הספק, ובקשת הצו הומצאה למנפיק, יפסיק המנפיק לזכות את הספק בשל אותה עסקה מהמועד שבו נודע לו על הגשת הבקשה ועד למועד ההחלטה בה. חשוב להדגיש כי המנפיק לא מפסיק לחייב את הלקוח ברגע שיש בקשה למתן צו, אלא שומר את הכספים שגבה מהלקוח אצלו עד למתן ההחלטה בבקשת הצו. בית-המשפט שידון בבקשה למתן הצו יהיה רשאי לקבוע שהמנפיק יחויב להעביר לספק את התשלומים שגבה מהלקוח, אם שוכנע שהנכס סופק ללקוח או שהלקוח לא ייפגע כתוצאה מחדלות הפירעון של הספק או של מי שמוטל עליו לספק את הנכס באותה עסקה. עם זאת, במקרה שבו גם ניתן צו כאמור, יהיה על המנפיק להשיב ללקוח בהקדם האפשרי ולא יאוחר מעשרה ימי עסקים מיום מתן הצו את התשלומים שגבה מהלקוח בשל אותה עסקה בתקופה שבה הפסיק לזכות את הספק. כפי שציינתי, הצעת החוק כולה באה להיטיב עם הצרכן. ואולם, ההוראה החשובה ביותר לדעתי בהצעת החוק, היא זו הקובעת כי במקרה שבו הורה לקוח למנפיק להפסיק חיוב בעסקה שהתשלום עבורה נגבה באמצעות הרשאה לחיוב חשבון, או כפי שמכיר זאת העם "הוראת קבע שניתנה בכרטיס אשראי", יפסיק המנפיק לחייב את הלקוח במועד קבלת ההודעה. כלומר, אין עוד הבדל בין הוראת קבע בבנק לבין הוראת קבע בעסקה מתמשכת – אינטרנט מהיר, כבלים, לוויין, סלולר. ניתנה הוראת הקבע דרך הבנק או דרך חברת כרטיסי האשראי, ברגע שהודעת לחברת כרטיסי האשראי להפסיק ולחייב את חשבונך דרך אותן בקשות שהספק מגיש, אין יותר שיקול דעת לחברת כרטיסי האשראי, היא לא צריכה את הסכמת הספק, היא חייבת מייד לבטל את אותה הוראת קבע שניתנה דרך כרטיס – – – ראובן ריבלין (הליכוד): מה אם הוראת הקבע היא בלתי חוזרת? גלעד ארדן (יו"ר ועדת הכלכלה): אני לא בטוח שזה דבר דיספוזיטיבי, שניתן להתנות עליו, אני צריך לחשוב על זה. למיטב הבנתי, כשבהגנת הצרכן עסקינן, וההוראה הזאת קוגנטית – אני לא חושב שהספק יכול לקחת תשלום – – – ראובן ריבלין (הליכוד): אם הוא מספק לך את הסחורה בעשרה תשלומים – – – גלעד ארדן (יו"ר ועדת הכלכלה): תן לי להשלים את הדברים ואענה לך. כיום, בסיטואציות מסוימות, כדי להפסיק לחייב את הלקוח מבקשים מנפיקים שונים את ההסכמה של הספק להפסקת החיוב. ההוראה המוצעת באה בין היתר למנוע תופעה זו ולקבוע כי מרגע שהלקוח הורה למנפיק להפסיק לחייב אותו בעסקאות שנעשות באמצעות הרשאה לחיוב חשבון, כמו חלק מהעסקאות הנעשות עם חברות הכבלים והלוויין, הסלולר, האינטרנט המהיר וחברות אחרות – על המנפיק להישמע להוראות הלקוח ולהפסיק את החיוב, בדומה לדין החל על הרשאות לחיוב חשבון בנק לפי הוראות ניהול בנקאי תקין. חשוב לציין – וזאת התשובה על שאלתך, חבר הכנסת ריבלין – כי הסעיף נוגע לעסקאות שהן מתמשכות, והוא לא יחול על עסקאות חד-פעמיות שבהן הלקוח משלם בפריסה לתשלומים סכום חד-פעמי וידוע מראש. את העסקאות מהסוג האחרון לא יהיה הלקוח רשאי לבטל מכוח הסעיף המוצע. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מכם לתמוך בה בקריאות השנייה והשלישית. אני מבקש להודות בהזדמנות הזאת לצוות המסור של ועדת הכלכלה, לעורכת-דין אתי בנדלר, ליועץ המשפטי ניר ימין, למנהלת הוועדה הגברת לאה ורון, למזכירת הוועדה עדית חנוכה, למזכירות הוועדה דקלה וללי. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק כרטיסי חיוב (תיקון מס' 4), התשס"ח–2008, כהצעת הוועדה. אפשר להצביע. הצבעה מס' 27 בעד סעיפים 1–10 – 20 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–10 נתקבלו. היו"ר אמנון כהן: בעד – 20, אין נגד ואין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק כרטיסי חיוב (תיקון מס' 4), התשס"ח–2008, אושרה בקריאה שנייה. אנחנו נצביע בקריאה שלישית על הצעת חוק כרטיסי חיוב (תיקון מס' 4). אפשר להצביע. הצבעה מס' 28 בעד החוק – 21 נגד – אין נמנעים – אין חוק כרטיסי חיוב (תיקון מס' 4), התשס"ח–2008, נתקבל. היו"ר אמנון כהן: בעד – 21, אין נגד ואין נמנעים. אני קובע שחוק כרטיסי חיוב (תיקון מס' 4), התשס"ח–2008, התקבל בקריאה שלישית. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): אפשר להודות? היו"ר אמנון כהן: בבקשה, חבר הכנסת רוברט אילטוב. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): כבוד היושב-ראש, אעשה זאת בקצרה. אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת הכלכלה, גלעד ארדן, על הטיפול המהיר והמסור, לחברי הוועדה, ליועצת המשפטית של הוועדה ולמשרד המשפטים, שהכין חוק חשוב וצודק לצרכנים במדינת ישראל. עכשיו אנחנו יכולים להשתמש יותר בחופשיות בכרטיסי האשראי. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה למציעים, יישר כוח. הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 43), התשס"ח–2008 [מס' כ/244; "דברי הכנסת", חוב' ל"ט, עמ' 19020; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר אמנון כהן: אנחנו עוברים להצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 43), התשס"ח–2008, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה, חבר הכנסת זבולון אורלב. זבולון אורלב (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הנני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 43), התשס"ח–2008, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. זאת הצעת חוק שיזמה הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת. חברי הכנסת, בהצעת החוק המונחת לפניכם מוצע לקבוע כי כל הדוחות וחוות הדעת שמבקר המדינה מכין לפי חוק מבקר המדינה, התשי"ח–1958 [נוסח משולב] – כולם יונחו על שולחן הכנסת. עד עכשיו רק הדוחות השנתיים היו צריכים להיות מונחים על שולחן הכנסת. כמו כן מוצע לקבוע כי במקרה שמועד זה חל בימי פגרת הכנסת, יונחו הדוחות וחוות הדעת על שולחן הכנסת לא יאוחר מתום השבוע הראשון של הכנס הקרוב של הכנסת. הוראה זאת תחול על דוחות על-פי סעיפים 15 ו-20 לחוק, בשפת העם "הדוחות השנתיים". כמו כן, החוק הזה יחול על דוח נפרד לפי סעיף 14ב לחוק, על חוות דעת על-פי סעיף 21 לחוק, כלומר – אם הוועדה מבקשת מהמבקר להכין חוות דעת, וכן על דוח שנתי כנציב תלונות הציבור על-פי סעיף 46 לחוק. לעניין המועד להנחת הדוחות על שולחן הכנסת, בסעיפים 16 ו-20 לחוק נקבע כי דוחות שהכין מבקר המדינה על-פי סעיפים 15 ו-20 לחוק יונחו על שולחן הכנסת בתקופה שבין שמונה ל-12 שבועות מהיום שבו המציא המבקר את הדוח לגופים המבוקרים לקבלת הערותיהם. עם זאת, לעתים מועד ההנחה האמור חל בימי פגרת הכנסת, כפי שאירע השנה, בשנה מעוברת, ולא ניתן היה להניח את הדוח על שולחן הכנסת. מוצע כי במקרה כאמור יונח הדוח על שולחן הכנסת לא יאוחר מתום השבוע הראשון של הכנס הקרוב של הכנסת. בתיאום עם המבקר, וכדי שלא לפגוע בעצמאותו, החליטה הוועדה בעת הכנת הצעת החוק לקריאה השנייה ולקריאה השלישית להציע כי דוח נפרד שהוכן על-פי סעיף 14ב, וכן חוות דעת שהוכנה על-פי סעיף 21 לחוק, אשר המועד המיועד להנחתם הוא בימי פגרת הכנסת, יפורסמו במועד שיבחר המבקר, מוקדם ככל האפשר. הצעת החוק כאמור נוסחה בהסכמה ובתיאום עם משרד המבקר והלשכה המשפטית של משרד מבקר המדינה. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות. אני מבקש ממליאת הכנסת אישור להצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה. היו"ר אמנון כהן: תודה ליושב-ראש הוועדה לביקורת המדינה. מייד נעבור להצבעה. זבולון אורלב (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה): אני מבקש להודות למנהלת הוועדה, הגברת חנה פריידין, למזכירת הוועדה ריקי אליה ולמזכירה חנה יוסף, ללשכה המשפטית שסייעה בהכנת נוסח החוק, לעורך-דין תומר רוזנר, היועץ המשפטי של הוועדה, לעורך-דין גלעד קרן ולמתמחה מיטל מלכיאל. היו"ר אמנון כהן: תודה. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 43), התשס"ח–2008, כהצעת הוועדה. אפשר להצביע. הצבעה מס' 29 בעד סעיפים 1–6 – 15 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–6 נתקבלו. היו"ר אמנון כהן: 15 בעד, אין נגד ואין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק אושרה בקריאה שנייה. נעבור להצבעה בקריאה שלישית, כהצעת הוועדה. הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 43), התשס"ח–2008 – אפשר להצביע. הצבעה מס' 30 בעד החוק – 20 נגד – אין נמנעים – אין חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 43), התשס”ח–2008, נתקבל. היו"ר אמנון כהן: 20 בעד, אין נגד ואין נמנעים. אני קובע שחוק מבקר המדינה (תיקון מס' 43) התקבל בקריאה שלישית. הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 22), התשס"ח–2008 [מס' מ/335; "דברי הכנסת", חוב' ב', עמ' 11326, חוב' ו', עמ' 12025; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר אמנון כהן: אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 22), התשס"ח–2008, קריאה שנייה וקריאה שלישית. בבקשה, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת יצחק גלנטי. יצחק גלנטי (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי כנסת נכבדים, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 22), התשס"ח–2008, לקריאות השנייה והשלישית. התיקון המוצע לפקודת בריאות העם הוא תיקון אשר נכלל בהצעת חוק ההסדרים לשנת 2008, פוצל מחוק ההסדרים והועבר לדיון כהצעת חוק נפרדת בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לקראת הקריאות השנייה והשלישית. בהתאם להוראות פקודת בריאות העם, הקמת בית-חולים, לרבות בנייה והוספת יחידה, מחייבת קבלת אישור של המנהל הכללי של משרד הבריאות. בנוסח המקורי של הצעת החוק הוצע להרחיב את החובה לקבל אישור ממנכ"ל משרד הבריאות גם לעניין הוספת עמדת טיפול, פתיחת אגף חדש או קומה חדשה בבית-החולים ולעניין פתיחת חדר ניתוח. בעקבות הדיונים בוועדה הוחלט להרחיב את חובת קבלת אישור המנכ"ל לעניין פתיחת חדר ניתוח בלבד. אני קורא לחברי הבית לאשר את הצעת החוק בנוסח הוועדה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. רבותי, תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אנחנו נמתין עד שתגיע למקומך. נצביע על הצעת החוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 22) כהצעת הוועדה – קריאה שנייה. אפשר להצביע, בבקשה. הצבעה מס' 31 בעד סעיפים 1–3 – 22 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. היו"ר אמנון כהן: בעד – 22, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 22) אושרה בקריאה שנייה. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה השלישית. הצבעה מס' 32 בעד החוק – 18 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 22), התשס”ח–2008, נתקבל. היו"ר אמנון כהן: בעד – 18, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 22), התשס”ח–2008, התקבלה בקריאה שלישית. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 111), התשס”ח–2008 [מס' כ/222; "דברי הכנסת", חוב' כ"ו, עמ' 16516; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר אמנון כהן: אנחנו ממשיכים להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 111), התשס”ח–2008, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת יצחק גלנטי יציג את הצעת החוק. בבקשה. יצחק גלנטי (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי כנסת נכבדים, אני מתכבד להביא לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 111), התשס”ח–2008, הצעת חוק פרטית של חבר הכנסת אמנון כהן. גלעד ארדן (הליכוד): אתה חוגג היום. אברהם מיכאלי (ש"ס): לדעתי, זה ניגוד עניינים – – – יצחק גלנטי (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): זה היה מוסכם מראש בינינו. סעיף 173(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי קובע כי לדורש עבודה המצוי בהכשרה המקצועית ישולמו דמי אבטלה בשיעור של 70% מדמי האבטלה שהיו משתלמים לו אילולא היה מצוי בהכשרה מקצועית. כפועל יוצא, דורש העבודה שהופנה על-ידי שירות התעסוקה כדי לרכוש מקצוע וכדי להגדיל את סיכוייו לצאת ממעגל האבטלה, מקבל תמרוץ שלילי להשתתף בקורס להכשרה מקצועית. על-פי הצעת החוק, שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, בהסכמת שר הרווחה והשירותים החברתיים ובאישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, יקבע סוגי הכשרה מקצועית שבהם דורש העבודה יקבל את מלוא דמי האבטלה שלהם הוא זכאי. תקנות ראשונות של שר התעשייה, המסחר והתעסוקה יובאו לאישור הוועדה בתוך שלושה חודשים מיום תחילתו של החוק. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני קורא לחברי הבית לאשר את הצעת החוק, בנוסח הוועדה, בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. אני מודה בכך גם ליוזם הצעת החוק, חבר הכנסת אמנון כהן. תודה רבה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): תרחיב את הדיבור בנושא. היו"ר אמנון כהן: אדוני, תודה. אנחנו מייד נעבור להצבעה. יושב-ראש הוועדה יגיע למקומו. אין הסתייגויות להצעת החוק. אנחנו נצביע על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 111), התשס”ח–2008, בקריאה שנייה. אפשר להצביע. הצבעה מס' 33 בעד סעיפים 1–2 – 23 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. היו"ר אמנון כהן: בעד – 23, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 111) אושרה בקריאה שנייה. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה השלישית. הצבעה מס' 34 בעד החוק – 21 נגד – אין נמנעים – אין חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 111), התשס”ח–2008, נתקבל. היו"ר אמנון כהן: בעד – 21, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 111), התשס”ח–2008, אושרה בקריאה שלישית. אני אנצל את ההזדמנות, כמציע החוק, לברך את יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת יצחק גלנטי, את מנהלת הוועדה וילמה מאור, את היועצת המשפטית של הוועדה ג'ודי וסרמן. אני חושב שהיה כאן תיקון חוק חשוב וצרכני למען הציבור, כאשר אנחנו מעודדים את הציבור שנמצא בתקופת דמי אבטלה ורוצה לקבל הכשרה כלשהי ולהשתלב שוב במעגל העבודה. הוא לא יקבל קנס, כפי שהוא היה מקבל עד היום, לגבי קורסים שלגביהם קיבלה הממשלה החלטה שהם יהיו לטובת המשק – בקורסים האלה לא יחתכו לו את ה-30% מדמי האבטלה אלא הוא יקבל 100%. בתקופה שהקורס ייערך, מספר חודשים נוסף, המדינה תיתן לו מלגה מסוימת. המטרה היא שהוא יסיים בהצלחה את הלימודים וישתלב במעגל העבודה. יש גם כל מיני תמריצים בדרך. עשינו חוק טוב לטובת הצרכנים ולטובת המשק הישראלי, כאשר המטרה היא שיצאו לעבוד בכבוד ולא ישבו בבית כנטל על החברה. חבר הכנסת גלנטי, מה רצית להגיד? קריאה: – – – גם למנהלת הוועדה וילמה – – – היו"ר אמנון כהן: אבל אני אמרתי. אתה לא שומע בגילך הצעיר. אמרתי גם ליועצת המשפטית וגם למנהלת הוועדה. הצעת חוק הרשות הישראלית לחילופי נוער וצעירים, התשס”ח–2008 [מס' כ/246; "דברי הכנסת", חוב' ל"ח, עמ' 18784; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר אמנון כהן: הצעת חוק הרשות הישראלית לחילופי נוער וצעירים, התשס”ח–2008 – קריאה שנייה וקריאה שלישית. יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, חבר הכנסת מיכאל מלכיאור, בבקשה. מיכאל מלכיאור (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): קודם כול, כבוד היושב-ראש, תרשה לי גם לברך את המברך על החוק הקודם. באמת כל הכבוד. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק הרשות הישראלית לחילופי נוער וצעירים, התשס”ח–2008, שיזם חבר הכנסת יואל חסון. זו הצעת חוק חשובה מאוד ונחוצה מאוד. נוכח מגמות עולמיות של פתיחות וקשרי גומלין בין מדינות, הולך ומתחזק הצורך בקיום מפגשים בלתי אמצעיים בין בני-נוער לשם הכרת תרבויות אחרות. חילופי נוער הם אמצעי חשוב בתהליך החינוכי והלימודי של בני-נוער בעולם כולו. הצעת חוק זו מעגנת בחוק את מעמדה של המועצה הציבורית לחילופי נוער וצעירים, הפועלת כיום כעמותה רשומה, באמצעות הקמת רשות שתהיה תאגיד ותמלא את התפקידים הקשורים לחילופי נוער וצעירים בין ישראל למדינות אחרות. המועצה הציבורית הוקמה על-פי החלטת ממשלה משנת 1972, מתוך ראיית חשיבותם ותרומתם של חילופי הנוער לביסוס מעמדה של ישראל בין מדינות העולם ולחשיפת העולם להתפתחותה וליכולותיה של המדינה – יש פה הרבה רעש. כמו כן, יש בפעילות זו כדי לתרום לסובלנות כלפי האחר, לצמצום הגזענות ולהגברת המודעות לערכי הדמוקרטיה ולזכויות האדם, והיא מסייעת לטיפוח קשרי הידידות בין צעירים במדינות ברחבי העולם ולהרחבת אופקיהם. קריאה: – – – היו"ר אמנון כהן: חברת הכנסת שלי יחימוביץ. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): – – – היו"ר אמנון כהן: שמעתי אותך ולא אותו. מיכאל מלכיאור (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אני אסביר לך בעוד שנייה. פעילות המועצה הציבורית היא חלק משיתוף הפעולה של המדינה עם מדינות אחרות בתחום החינוך והתרבות, והממשלה מייחסת חשיבות לנושא זה ולמקומו במערך ההסברה של מדינת ישראל. זאת ועוד, המועצה הציבורית חותמת על מזכרי הבנה לשיתוף פעולה בין-מדינתי ולהפעלת תוכניות חילופים ומקיימת מערכת קשרים ענפה עם גופים דומים באותן מדינות. בהצעת החוק הוראות בעניין מבנה הרשות ומוסדותיה; מספר החברים במועצה, תפקידיהם והוראות בכל הקשור לכהונתם; אופן מינוי המנהל של הרשות ותפקידיו; הוראות בדבר תקציב הרשות ומימונה וסדרי עבודת מועצת הרשות. מוצע לקבוע את מועד תחילת החוק כך שתישמר רציפות במפעל חילופי הנוער והצעירים בין המועצה הציבורית ובין הרשות מחד גיסא ותימנע כפילות בפעילות הגופים הללו מאידך גיסא. לשם כך מוצע לקבוע כי תחילתו של החוק המוצע תהא עם פרסום אישור של רשם העמותות על סיום הליכי הפירוק מרצון של המועצה הציבורית. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק שהביאה הוועדה והמוגשת ללא הסתייגויות בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. ברשות היושב-ראש, אני אענה תשובה לחבר הכנסת, ידידי הרב בני אלון: היום העסק לא עובד, כלומר, כל שנה יש צמצום והממשלה לא מסוגלת לתקצב את העמותה כמו שצריך. לכן בנינו את המבנה הזה, בהסכמה מלאה עם העמותה, וגם שתי העובדות שנשארו ימשיכו לעבוד בהסדר החדש. ההסדר החדש יבטיח את ההתפתחות ואת התקצוב, כדי שכל הגופים יהיו מיוצגים כיאות במסגרת החוק החדש. היו"ר אמנון כהן: תודה ליושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק הרשות הישראלית לחילופי נוער וצעירים, התשס”ח–2008, כהצעת הוועדה. אפשר להצביע. הצבעה מס' 35 בעד סעיפים 1–25 – 20 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–25 נתקבלו. היו"ר אמנון כהן: 20 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק הרשות הישראלית לחילופי נוער וצעירים, התשס”ח–2008, אושרה בקריאה שנייה. נעבור להצבעה בקריאה שלישית. הצבעה מס' 36 בעד החוק – 24 נגד – אין נמנעים – אין חוק הרשות הישראלית לחילופי נוער וצעירים, התשס”ח–2008, נתקבל. היו"ר אמנון כהן: 24 בעד, אין מתנגדים או נמנעים. אני קובע שהצעת חוק הרשות הישראלית לחילופי נוער וצעירים, התשס”ח–2008, התקבלה בקריאה שלישית. חבר הכנסת יואל חסון, אחד היוזמים, בבקשה. יואל חסון (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מודה לחברי הכנסת במליאה על שאישרו את הצעת החוק הזאת. אני מבקש להודות גם ליושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט על הקידום המהיר של החוק הזה ועל התגייסותך לקדם חוק חשוב שהסדיר דבר שהיה נחוץ להסדיר – וזה הפיכת המועצה לחילופי נוער וצעירים לרשות לכל דבר. זה דבר שיחייב את המדינה לתקצב את הרשות הזאת, להפעיל אותה, וכך נוכל לעמוד בצורה הרבה יותר גאה, מול העולם, בהסכמים שאנחנו חתומים עליהם, בשליחת המשלחות ובקבלת המשלחות לכאן. לדעתי, עשינו דבר שכבר היה קיים בעולם כולו, ואנחנו הסדרנו אותו בהצעת החוק הזאת. במעמד הזה אני חייב לומר מלה לשתי עובדות – לאריאלה ואילונה – שבמשך כמעט שנתיים החזיקו את המועצה ללא תקציב, עם הלנת שכר של עצמן במשך חודשים רבים ולא ויתרו. הן החזיקו את המועצה הזאת וידעו את החשיבות של קיומה. ביום הזה אני יכול לבשר גם לאריאלה וגם לאילונה וגם למדינת ישראל שהמועצה הישראלית לחילופי צעירים ונוער עברה שלב והיום היא רשות במדינת ישראל. אני מאמין שעלינו על דרך המלך. אני גאה שהיתה לי האפשרות לחוקק ולהוביל חוק חשוב זה. אני מודה גם למשרדי הממשלה – לאבי וידרמן, יועץ ראש הממשלה, ולכל היועצים והעוזרים האחרים שעמלו ועזרו לנו לנסח הצעת חוק טובה, למעשה לנסח חוק חשוב. תודה לכולכם. היו"ר אמנון כהן: תודה. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 116) (שלילת דמי קבורה עקב פשע לאומני), התשס”ח–2008 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/249).] (קריאה ראשונה) היו"ר אמנון כהן: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 116) (שלילת דמי קבורה עקב פשע לאומני), התשס”ח–2008, קריאה ראשונה. חבר הכנסת גדעון סער יציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני. גדעון סער (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מהות הצעת החוק שאני מביא לקריאה ראשונה באה לתקן לקונה שקיימת בספר החוקים שלנו, והיא שמדינת ישראל, לפי הדין הקיים, מחויבת בתשלום דמי קבורה של מחבלים, דוגמת המחבל שביצע את הטבח ב"מרכז הרב" או אותם מחבלים שביצעו את מעשי הטבח באמצעות טרקטורים ברחובות ירושלים בשבועות האחרונים. בעבר הכנסת – ונדמה לי שהיוזם בשעתו היה חבר הכנסת אלדד – יזמה תיקונים של שלילת הטבות סוציאליות, כגון קצבאות שאירים. הדבר הזה לא הוסדר במסגרת אותה חקיקה, ולמעשה אחרי האירוע של "מרכז הרב" אמרה היועצת המשפטית של המוסד לביטוח לאומי שלפי הדין הקיים, אם תוגש תביעה, המוסד לביטוח לאומי יצטרך לשאת בתשלום דמי הקבורה. אני חושב שלתבוע ממדינה לממן את הקבורה של מי שרוצח את האזרחים שלה, זה באמת קצת יותר מדי למדינה שרוצה להיות מדינה נורמלית. אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, חבר הכנסת גלנטי, שקידם את הצעת החוק הזאת. אני חייב לומר שמשרד ראש הממשלה ומשרד הרווחה התקשרו לאחר פיגוע הטרקטור להתעניין אצלי מה קורה עם הצעת החוק הזאת. אני רוצה ומעוניין לסיים אותה בהקדם האפשרי, כי אני חושב שזה מסוג הכלים שאנחנו, כמחוקקים, צריכים לתת למדינה. אני מקווה מאוד שגם השלמת החקיקה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית תהיה עוד במהלך פגרת הקיץ של הכנסת, כדי שנוכל לבוא לתחילת הכנס ולהשלים את החוק הזה. מתוך כך שאני רוצה להגיע במהירות לחוק של חברי חבר הכנסת ריבלין, אני לא אנצל את מרבית זמן הדיבור בחוק זה. היו"ר אמנון כהן: תודה. לדיון בהצעת החוק הזאת נרשמו דוברים, וברגע זה נעלתי את הרשימה. חבר הכנסת אברהם רביץ – לא נמצא. חבר הכנסת אורי אריאל, אתה רשום. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מוותר. היו"ר אמנון כהן: מוותר. חברי הכנסת מאיר פרוש, משה גפני ויעקב מרגי – לא נמצאים. חבר הכנסת מוחמד ברכה נמצא, וגם רוצה לדבר. בבקשה, אדוני. חיים אורון (מרצ): גם אני מבקש לדבר. היו"ר אמנון כהן: סגרתי את הרשימה, אבל אם אתה לוחץ אני אאפשר לך. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני לא חושב שמי שעושה מעשה של פגיעה באזרחים ועושה פיגוע חולם לפני לכתו לבצע את זממו על דמי הקבורה. הוא לא חושב על דמי הקבורה. זה פשוט ציני. הצעת החוק הזאת היא צינית, או שהיא מתאימה לצווחנים למיניהם בכיכר. כנראה, חבר הכנסת סער עוד לא הפנים שהוא חבר בבית-המחוקקים והוא לא צריך להתעסק בקריקטורות כאלה של חוקים. במקום לדבר על דברים ברומו של עולם, חיי אדם, שלום, איך לתרום ולייצר אווירה שלא תוביל למעשים של פשע ושל הרג, מניחים את ההנחה היסודית שהדבר הזה הוא חלק מחיינו וכל מה שנשאר הוא איך לתלוש את דמי הביטוח הלאומי ואיך לא לשלם את דמי הקבורה. זו הצעת חוק שמריחה ריח חזק של סתם לנטור, סתם לעשות פופוליזם קטן וזול, זה לא מתאים. גדעון סער (הליכוד): מה עמדתך בכל זאת? מוחמד ברכה (חד"ש): אני אצביע נגד הצעת החוק. גדעון סער (הליכוד): אז אני בטוח שהיא טובה. אם אתה נגד זו תעודת כשרות. מוחמד ברכה (חד"ש): שיבושם לך. חכמולוג גדול, מברוכ, הגעת לפסגת שאיפותיך. גדעון סער (הליכוד): את הפסגה שלי אתה עוד בעזרת השם תראה. מוחמד ברכה (חד"ש): כנראה אני לא אראה, וגם אתה כנראה לא תראה. זה מסוג הצעות החוק הילדותיות של לנטור, של קנטרנות, של פופוליזם זול. באמת, מי שהולך לעשות פיגוע חושב על דמי קבורה? גדעון סער (הליכוד): אם הוא לא חושב, למה אני משלם לו? מוחמד ברכה (חד"ש): בעוד ארבעה ימים, ביום שני, יהיה יום השנה השלישי לרצח בשפרעם שביצע נתן זאדה. חשבתי, וגם עכשיו אני חושב, שזכות אמו להתאבל עליו, אני אפילו לא יכול לדרוש את זה. גדעון סער (הליכוד): זה לא נוגע – – – מוחמד ברכה (חד"ש): אני לא ארד לרמה הנמוכה הזאת, אף שאני מתעב את מה שעשה – הוא רצח בני עירי, אנשים שאני מכיר אישית. לא יעלה על דעתי שאני אעמוד על דוכן הכנסת בבית-המחוקקים כדי להציע לשלול דמי קבורה. זה בזוי. היו"ר אמנון כהן: תודה. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. אחריו – חברי הכנסת חיים אורון ואורי אריאל. בבקשה, אדוני, גם אתה מתנגד לחוק? נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אני בהחלט מתנגד לחוק. אני חושב שאין מקום בכלל לקבור אותו. קבורת חמור ייקבר. הוויכוח הוא לא על דמי הקבורה אלא על עצם הקבורה. אני חושב שצריך לממן ולקבור אותו בעזה, להעביר את המשפחה לעזה. אנחנו דנים בפרוטות על מחבלים שיוצאים בחוצותיה של ירושלים, פוגעים באזרחים, ילדים ונשים, ואנחנו דנים בדיני קבורה. שר הביטחון אומר: אני נתתי הוראה – תשמעו איזו הוראה, חשבתי שהולכים לעשות "מבצע אנטבה" – הוא אמר שהוא נתן הוראה לפיקוד העורף – תשמעו מה זה – להרוס את בית המחבל. חודש ימים מחכים לביצוע ההוראה, עד לרגע זה כולם משותקים וראש הממשלה גם הוא נתן הוראה. מעניין איך יתנגשו שתי ההוראות. כולם נותנים הוראות. אשרי המדבר על אוזן שומעת. כשנותנים הוראות, אפילו לאוזן שלהם הם לא משמיעים את ההוראה הזאת. מה הליצנות הזאת? במה אנחנו עוסקים? אני רוצה לדעת מדוע הבית של המחבלים הרוצחים עד לרגע זה לא נהרס. אנחנו צריכים לרעוש ולגעוש פה. צודק מוחמד ברכה, אנחנו דנים בדמי קבורה? יש לו בכלל זכות קבורה? הרי הוא מאמין ב-72 בתולות שמחכות לו בגן-עדן, שילכו לכל הרוחות. רוצחים אותנו פה בבתים שלנו, בשווקים שלנו, בערים שלנו, ואנחנו דנים בדמי קבורה. באמת כבר קברו אותנו, חיסלו אותנו. תראו מה קרה בשנים האחרונות, כמה ערבים ישראלים נכנסו והיו למחבלים – לא שהם קשורים לארגוני טרור, כל אחד הוא ארגון בפני עצמו, הוא קובע לעצמו את העיתוי, הוא קובע לעצמו מתי הוא צריך ללכת לגן-עדן, ובאותו בוקר הוא מחליט לצאת מהבית ולעשות פיגוע, כל אחד מהסיבה שלו. לכן, אדוני היושב-ראש, אני בהחלט תומך במוחמד ברכה, שאין מקום לקבור אותו בכלל בשטח מדינת ישראל. היו"ר אמנון כהן: תודה. חבר הכנסת חיים אורון, בבקשה. אחרון הדוברים בנושא הוא חבר הכנסת אורי אריאל. חיים אורון (מרצ): אדוני היושב-ראש, אני אלך בכיוון קצת שונה מקודמי. ידידי חבר הכנסת גדעון סער, ההסבר היחיד שאני יכול להבין לחוק מהסוג כזה הוא, שאתה רוצה לעבור את גלעד ארדן. גלעד ארדן קיבל 21 חוקים, ועכשיו יהיו לך לא 19 אלא 20 חוקים. אני מבין שמזה יוצא שאני בעד המחבלים. תעזבו אותי מהשטויות האלה. היו"ר אמנון כהן: זו קריאה ראשונה. חיים אורון (מרצ): אז בעתיד. אתמול רצח מנוול אחר, לא לאומני, אשה תמימה על חוף הים בבת-ים. לו יתואר שמישהו היה מחסל אותו, גם אז היינו מציעים חוק שאסור לקבור אותו? מה הכנסת מבטאת בזה? מי שבעד החוק אז הוא יותר שונא את המרצח ממי שהוא נגד החוק, על רקע לאומני – דמי קבורה לרוצחים. אם רוצים להחליט שאין דמי קבורה לרוצחים מכל סוג שהוא בכל מקום שהוא עד דור אחרון, גם אם הם בני 18, גם אם הם ימותו בגיל 200 – יש בזה היגיון. לא אצביע בעד זה, מה העיסוק הזה? על אילו רגשות צריך לעבוד פה? צריך לחמם מישהו ולהגיד: אנחנו, שקשה לנו מאוד לחיות עם העובדה שסיפחנו את ירושלים והיא לא מאוחדת ויש בה ערבים שרוצחים בנו, זה הכול נכון – בזה אנחנו פותרים את העניין? אז נעשה "וי" על חוקים משונים שאין להם מקום בספר החוקים הישראלי, שלא מוסיפים כבוד לכנסת, שעושים הבחנות בין רוצחים סוג א' לרוצחים סוג ב'. האמינו לי, יש רוצחים לא לאומנים שמגיע להם עונש פי כמה יותר חמור, ואני מבזה אותם לא פחות מאשר אותו לאומן. אני רוצה להגיד לפרוטוקול – לי, לגבי רוצחים, אין קוד של גרוע. כל מי שלוקח נפש, על-פי כל אמת מידה, בעיני הוא נקלה וכו', לא עוסק אתו בדמי קבורה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת אורי אריאל – אחרון הדוברים בנושא, ונעבור להצבעה. בבקשה, אדוני. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לברך את יוזם החוק, חבר הכנסת גדעון סער. הצעת החוק הזאת היתה צריכה להיות כבר מזמן במדינה מתוקנת, מדינה שאחראית לשלום אזרחיה. אני רוצה להצטרף לדברי חבר הכנסת זאב. בדקתי היום מדוע לא הורסים את בתי המחבלים. שמענו את ראש הממשלה – – – חיים אורון (מרצ): צריך להרוס את הבית של מי שלא הרס. יובל שטייניץ (הליכוד): יש לו יותר מדי בתים. איזה בית? אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): חבר הכנסת אורון מציע להרוס את בתיהם של ראש הממשלה ושל שר הביטחון. אני מציע שחבר הכנסת אורון יעלה את ההצעה בצורה מסודרת. יש שאלה מצד חברי הכנסת – איזה בית של ראש הממשלה יהרסו? חיים אורון (מרצ): מה שאתה בוחר. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מה שאני בוחר? אני מבקש, חבר הכנסת אורון, להעלות את זה בצורה פורמלית, ואולי יהיה מי שיציע להרוס ארבעה בתים. חיים אורון (מרצ): כמו שאני מכיר אותך, תצביע בעד זה. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אתה יודע מה? אני אשקול את זה ברצינות אם אתה תעלה את זה. אני מחכה שאתה תעלה את זה, יש לך מחר, אתה עוד יכול להעלות את זה. כרגע – אני אומר את הדברים לאחר בדיקה – מי שמעכב את הריסת הבית זה שר הביטחון אהוד ברק. מי שרואה בזה דבר ראוי, שייתן לו צל"ש. לבית הזה נמאס מההסברים של שר הביטחון ושל ראש הממשלה, שבמקום להחליט הפכו להיות פרשנים מה צריך לעשות, ובסוף כמובן לא עושים מה שהם עצמם אומרים והחליטו. אני רוצה לפנות אלייך, ברשותך, השרה רוחמה אברהם-בלילא, ואני חושב שאני יכול לדבר בשם רוב חברי הבית הזה בעניין הזה, ולבקש פעם נוספת, אם תהיי מוכנה להתערב מול ראש הממשלה ושר הביטחון, ושיפסיקו עם הייעוץ וההתייעצויות וכל המלים, ופשוט יהרסו את בתי המחבלים עכשיו. שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא: ראש הממשלה אמר – – – רן כהן (מרצ): – – – אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): זה מה שנמסר לי על-ידי גורמים מוסמכים ממשרדו. היו"ר אמנון כהן: אנחנו נעבור להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 116) (שלילת דמי קבורה עקב פשע לאומני), התשס”ח–2008. אפשר להצביע. הצבעה מס' 37 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 נגד – 9 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 116) (שלילת דמי קבורה עקב פשע לאומני), התשס”ח–2008, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: בעד – 31, נגד – 9, אין נמנעים. אני קובע בזאת שהצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 116) (שלילת דמי קבורה עקב פשע לאומני), התשס”ח–2008, התקבלה בקריאה הראשונה והיא תעבור לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לשם הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 8) (סמכויות פיקוח), התשס”ח–2008 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/250).] (קריאה ראשונה) היו"ר אמנון כהן: אנו עוברים להצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 8) (סמכויות פיקוח), התשס”ח–2008, של חבר הכנסת גדעון סער – קריאה ראשונה. בבקשה, אדוני, תציג את הצעת החוק. גדעון סער (הליכוד): אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזו נועדה לאפשר פיקוח שוטף על קיום הוראות חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-החיים) והתקנות שהותקנו על-פיו, נוכח החולשה של מנגנון האכיפה והצורך בפיקוח יזום – דבר שעמד עליו גם בית-המשפט העליון ב"פרשת נח" נגד היועץ המשפטי לממשלה. אכיפת הכללים שנקבעו על-פי החוק מחייבים ביקורת פתע. זאת אומרת, לא רק אכיפה פסיבית כאשר יש תלונה, אלא גם אכיפה אקטיבית במקומות שבהם מוחזקים בעלי-חיים ברגיל, כגון חנויות, פינות ליטוף, משקים חקלאיים וכו'. מוצע לקבוע כי כניסה למטרת חיפוש יכול שתיעשה גם ללא חשד מוקדם של הממונה והמפקח, למטרה זו. בעת הכנת הצעת החוק לקריאה השנייה ולקריאה השלישית תדון ועדת החינוך – אני רוצה לנצל את ההזדמנות גם להודות כאן ליושב-ראש ועדת החינוך, חבר הכנסת מלכיאור, על קידום הצעת החוק – בפירוט סמכויות הפיקוח ובתנאים להפעלתן לפי סעיף 6 לחוק, לרבות דרישת הזדהות בפני גורמי הפיקוח, מסירת ידיעות ומסמכים, עריכת בדיקות ומדידות ונטילת דוגמאות והתאמת ההוראות בדבר סמכויות החיפוש והעיכוב. עוד תבחן הוועדה את הצורך בקביעת תנאי כשירות והכשרה לגורמי הפיקוח ואת תיקון סעיף 16א לחוק לעניין תחולת החוק על מתקני המשטרה והשב"ס. אציין כי סמכות כניסה לצורכי פיקוח גם בהעדר חשד לביצוע העבירה – סמכויות כאלה קבועות גם בחיקוקים אחרים, כגון חוק צער בעלי-חיים (ניסויים בבעלי-חיים), חוק להשבחת ייצור חקלאי (בעלי-חיים), חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) וחוק הרשות לפיקוח חקלאי. אבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעה בקריאה הראשונה. תודה. היו"ר אמנון כהן: תודה לחבר הכנסת גדעון סער, מציע החוק. נרשמו כמה דוברים, אני משער שרובם רוצים לוותר, חוץ מחבר הכנסת זאב? גם אתה, לא חייב. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 8) (סמכויות פיקוח), התשס”ח–2008. אפשר להצביע. הצבעה מס' 38 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 8) (סמכויות פיקוח), התשס”ח–2008, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: בעד – 27, אין נגד ואין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, והיא תועבר לוועדת החינוך, התרבות והספורט להכנה לקריאות השנייה והשלישית. הצעת חוק הפסקת הליכים ומחיקת רישומים בעניין תוכנית ההתנתקות, התשס”ח–2008 [רשומות (הצעות חוק (חוב' כ/252).] (קריאה ראשונה) היו"ר אמנון כהן: אנו עוברים להצעת חוק הפסקת הליכים ומחיקת רישומים בעניין תוכנית ההתנתקות, התשס”ח–2008, של חבר הכנסת ראובן ריבלין וקבוצת חברי הכנסת. ינמק – חבר הכנסת ראובן ריבלין. בבקשה. ראובן ריבלין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, רבותי חברי הכנסת, בשמם של חברי הכנסת מרוב סיעות הבית אנחנו מביאים בפניכם היום, אנוכי וחברי – הרב לוי, הרב יצחק לוי, חברתי היקרה, חברת הכנסת עמירה דותן, שידיה רב לה בניסיון להיטיב עם אותם אומללים אשר גורשו מביתם בגוש-קטיף, חברי צבי הנדל, אשר מ-120 חברי הכנסת הוא היה היחיד ששילם בעצמו עם משפחתו את מחיר הדמוקרטיה, שכולנו התווכחנו וגם הכרענו בה. אני מביא בפניכם, עם חברי, את ההצעה למתן חנינה ממלכתית לאותם אלו ששילמו את המחיר לקיום הדמוקרטיה. זהבה גלאון (מרצ): הם שילמו את המחיר? ראובן ריבלין (הליכוד): הם שילמו את המחיר. אנחנו התווכחנו, אנחנו הכרענו, הם שילמו את המחיר. ביתם נפל על ראשם. את ההצעה הזו אנו מביאים לכם היום לא כדי להעדיף ציבור אחד על פני ציבור אחר, ולא כדי להניף מחדש את דגל המאבק של אותם ימים, שבעיני רבים מאתנו היו ימים שחורים, וודאי שלא כדי להחליש את מערכת התביעה ואכיפת החוק במדינת ישראל. את ההצעה הזו, חברת הכנסת גלאון, אנו מביאים בשם הצורך שלנו כאומה לחיות יחד, בשם החובה שלנו להמשיך ולקיים כאן חברה אחת, בשם האחריות שלנו כעם וכממלכה לאחות את הקרעים בתוכנו למען עתידנו, עתיד מדינתנו ועתיד הדורות הבאים. חברי הכנסת, יש ימים של ייקוב הדין את ההר ויש ימים של לפנים משורת הדין. היו ימים שבהם נאלצה הדמוקרטיה הישראלית לקבל הכרעות קשות מנשוא, הכרעות שקרעו את העם, הכרעות שמי ששילם בעדן, משלם את המחיר הכבד שלהן, הוא ציבור המתיישבים, ציבור ערכי ואידיאליסטי, ציבור שהקים את ביתו באופן חוקי למהדרין, בגיבוי כל ממשלות ישראל, נכון – בהתנגדות חלק מהאנשים בחלק מהמפלגות בישראל – וביתו הוחרב על ראשו. באותם ימים, ימי חורבן גדול בחבל-עזה ובצפון השומרון, שטפו קולות מחאה וזעקה בארץ, ואפשר היה לחוש באוויר גם סכנה ממשית של מלחמת אחים, חלילה. קראתי אז, אף שהתנגדתי למהלך מכול וכול, לכבד את החלטות הדמוקרטיה ולא לחצות את גבולות החוק. יותר מכך, למחרת ההחלטה ירדתי דרומה לגוש-קטיף ולמתיישבים היקרים כדי לומר להם: רבותי, הדמוקרטיה הכריעה, בל נשבור את כללי המשחק, שמא, חלילה, נאבד כולנו. היום הכול מבינים שהציבור הזה, למרות שברו, למרות כאבו, לא נגרר למעשים קיצוניים. הוא חזה במו-עיניו איך מדינת ישראל מחריבה את ביתו. הוא התקומם, הוא מחה, הוא בכה, הוא לא שבר את כללי המשחק ולא נגרר למלחמת אחים. נכון, היו הפגנות סוערות. נכון, היו גם חסימות כבישים, והיתה התנגדות עזה לפינוי, אפילו תוך סטייה מגבולות החוק, אבל לא היו אלה התפרעויות ולא פרובוקציות לשמן. זו היתה מחאה בגדר הנסבל, מחאה שהיא מובנת בהתחשב בכך שמדובר בציבור שמחריבים את ביתו מכוח החלטה דמוקרטית שהיא כל כך שנויה במחלוקת. היום, רבותי חברי הכנסת, שלוש שנים לאחר אותו אירוע טראומטי, כשעלבונן של משפחות המפונים נשפך בחוצות, וועדת המשנה בראשותה של עמירה דותן יודעת עד כמה הוא נשפך בחוצות, ועדיין לא מצאנו דרך איך לשקם אותם – הכול מבינים, מימין ומשמאל, שההפגנות והמחאות לא היו רק על אידיאולוגיה. הם היו מאבק על חיים נורמליים, הם היו מאבק על קורת-גג, על משפחה, על פרנסה בכבוד, על קהילה ועל עתיד. היום כולם חשים את החובה המוסרית של מדינת ישראל לבוא לקראת המפונים, לרפא את השבר, להחזיר את האמון שלהם בדמוקרטיה, בממלכה ובצה"ל, להשיב אותם לחיקה של החברה הישראלית ולאחות את הקרע. שלוש שנים אחרי, הגיעו הימים של "לפנים משורת הדין". הגיעו הימים שבהם הדמוקרטיה לא רק אוכפת חוק, לא רק מנהלת הליכים וממצה דין. הגיעו הימים שבהם הדמוקרטיה גם מוחלת – יש יאמרו סולחת, יש יאמרו מבינה – אבל היא מוחלת לכל אותם מפגינים ומוחים, רובם נערים ונערות, שבלהט המחאה לא הבחינו בין האסור למותר, וכעת הם מבקשים להשאיר את הכול מאחור ולהמשיך הלאה, לבנות את חייהם ולהמשיך בחוויה הבונה את מדינתנו. הם חותרים להתגייס ליחידות הטובות ביותר, הם שואפים להשתלב בתעסוקה, באקדמיה ובכל תחום בחברה, לבנות את עתידם בעתידה של מדינת ישראל, אך הדבר נמנע מהם בגלל רישום פלילי על רקע מחאת ההתנתקות שמכתים את עברם. רבותי, מתוך התפיסה שמדובר בטראומה לאומית שיש לרפא, התאגדנו חברי כנסת מסיעות הבית כדי לתת חנינה ממלכתית לכל אלה שנפתחו נגדם הליכים פליליים בעבירות קלות. הצעת החוק לא תחול על אלה שנקטו אלימות חמורה, שסיכנו חיי אדם או שעסקו בחומרי חבלה, או כאלה שיש להם עבר פלילי קודם. אני מבין את הטענות – למה תינתן חנינה לאלו ולא לאלו? למה לא תינתן חנינה, למשל, למפגינים נגד גדר ההפרדה? למה לא תינתן חנינה לסטודנטים שחסמו כבישים במאבק על גובה שכר הלימוד? אבל, רבותי, בל נחטא לאמת. לא נוכל להשוות את ההתנתקות לשום אירוע חברתי אחר בתולדות מדינת ישראל. ההתנתקות היתה אירוע מכונן בתולדות החברה הישראלית. ההתנתקות היתה טראומה לאומית, וההשלכות שלה על היותנו חברה אחת ועל עתידנו כעם הן הרות גורל. אני קורא לכם, חברי הכנסת, להתאחד סביב היוזמה הממלכתית הזאת ולתמוך בה. אני קורא לכם ברגע זה להניח בצד את החשבון הפוליטי ואת ההבדלים בין ימין לשמאל. אני מבקש שתראו בהצעה זו תרומה גדולה לאיחוי הקרע בחברה הישראלית ולתיקון מעט של העוול הזועק שנעשה למפונים. בשנאת חינם חרבו ציון וירושלים, באהבת חינם ייבנו מחדש. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. היו"ר אמנון כהן: תודה לחבר הכנסת ראובן ריבלין. נרשם מספר רב של דוברים בנוגע להצעת החוק הזאת. יש שני חוקים, ואנחנו נעשה דיון משולב. הצעת חוק מחיקת רישומים בעניין תוכנית ההתנתקות, התשס"ח–2008 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/255).] (קריאה ראשונה) היו"ר אמנון כהן: אנחנו נעשה דיון משולב. יציג הצעת חוק דומה – הצעת חוק מחיקת רישומים בעניין תוכנית ההתנתקות, התשס"ח–2008, של חבר הכנסת גבאי – חבר הכנסת צבי הנדל. נקיים אחר כך דיון משולב. כל מי שנרשם בשתי הצעות החוק ידבר. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מכובדי היושב בראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להודות מכל הלב על חוכמת הלב של מורי ורבי, ידידי ראובן ריבלין, על שהוביל בשום שכל את החקיקה הזאת. בשמו של אלי גבאי אני מעלה את ההצעה. הוא לא יכול היה להיות כאן, וגם הוא בסופו של דבר הכפיף את רצונו לעבודת הנמלים שעשה רובי ריבלין בחוק שלו. אני מסכים לכל מה שנאמר ואני לא רוצה להאריך, אבל אני חייב להעלות כמה נקודות, כמה דגשים קטנים. לאחר פינוי סיני, בהסכם קמפ-דייוויד, דרש ראש הממשלה דאז מנחם בגין, זיכרונו לברכה, מהיועץ המשפטי, לבדוק את התיקים שנפתחו נגד המפגינים ולראות אם אפשר אחרי המהלך שנעשה להקל, לסגור חלק מהתיקים. זהבה גלאון (מרצ): זה לא נכון. זה כבר נאמר פעם אחת. זה לא נכון. אתם חוזרים על השקר, והוא לא הופך לאמת. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אני משוכנע שביקשת רשות דיבור. אני בכוונה אומר למיטב ידיעתי ולמיטב זיכרוני. לא חוקקו אז חוק ולא היו צריכים לעשות את מה שנעשה, כי היה מישהו שהיה לו מספיק שכל שלא להידרש לחוק הזה. מי שעוסק בחוק הזה הוא בראש ובראשונה רובי ריבלין. שלוש שנים הוא הולך עם החוק הזה. אנחנו מדברים אחרי שלוש שנים. את החוק הוא הניח יותר משנה אחרי, כי הוא קיווה שכל השיחות שמנהלים חברי הכנסת – הוא עצמו ומיקי איתן, שהיה אז יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט – יישאו פרי. אחרי שהחוק הונח, אחרי שהוא עבר בקריאה טרומית, משכו את זה עוד הרבה זמן, והגיעו לכדי שלוש שנים. הפעם מגיעים רק לקריאה ראשונה, זה עוד לא קריאה שנייה ושלישית. זה לא חוק מאוד מסובך. כל זה כדי שאולי מישהו יחשוב פעמיים ויעשה לעצמו חשבון שעל אותו כביש שחסמו סטודנטים בברוטליות פי-עשרה חודשים לפני זה וחודשים אחרי זה, לא נפתח שום תיק. כאן התיקים הם סכנת מוות, גרימת מוות בנתיב תחבורה, משהו מאוד חמור, שאפשר בגינו להיכנס לשנים בכלא. אנחנו באים לתקן עוול – לא להיטיב אתם אלא ליישר קו. ממשלה שלמה התגייסה להכפיש את שמו של ציבור נהדר, לטעמי, שכנעה את העם שיש סכנה גדולה, שתושבי גוש-קטיף ואוהדיהם הם חוליגנים, שירצחו חיילים. אימנו את החיילים לפי תסריטים שכאשר הם יבואו לפנות – יהרגו אותם עם נשק. מה לא אמרו? אספו נשק בצורה פומבית. אנחנו לא ידענו זאת אלא רק דרך הרדיו. זאת, כדי שכולם ידעו ששם יושבים רוצחים מסוכנים. היתה אווירת "עליהום" אדירה. ידידי היקר, מורי ורבי, זה לא היה דמוקרטי. אם היה מי שהלך ושכנע את השרים שלו בשביל להרוויח רוב בממשלה, ועשה משאל מתפקדים של 250,000 איש ואמר להם שהם ישמעו למתפקדים, והפסיד בגדול, צפצף על הכול, זרק ובעט בזה – זה לא היה הליך דמוקרטי גדול. הוא חילק תיקים למי שיצביע לו, הבטיח שררה, ואני לא רוצה לחזור על זה. רן כהן, אם היה מישהו שלימד את כולכם פרק בדמוקרטיה אלה חברי, אף אחד אחר לא. רן כהן (מרצ): – – – שוטרים וחיילים. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אני רוצה לראות את כל הסופרים הגאונים האלה שאמרו שישרפו גשרים אם חס וחלילה יפנו כפר ערבי אחד. היו סופרים שאמרו: אנחנו בגופנו נעצור, נשרוף. דמוקרטים גדולים, עד שזה נוגע לאחים שלהם. אתה יודע מה, לפחות יאיר לפיד הוא יהודי הגון וישר. הוא אמר נוכח פני עם ישראל, בטלוויזיה הוא אמר: רבותי, בואו נודה על האמת, אנחנו שונאים את המתנחלים. רן כהן (מרצ): הוא שונא. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): גם אם ההתנתקות היתה דבר גרוע, שמחנו שסוף-סוף מכניסים למתנחלים – לפחות הוא אמר מה שאתה חושב, מה שאתה פועל למענו כל החיים שלך. רן כהן (מרצ): – – – היו"ר אמנון כהן: תיכף אתה דובר, חבר הכנסת רן כהן. תן לו לסיים. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אני רוצה שנדע שאנחנו מתקנים עוול נורא שנעשה לנוער נהדר, ומה שלא נעשה בהפגנות זהות לשום ציבור אחר – לא לעובדים ולא לסטודנטים – ולא נותנים שום העדפה. מתקנים שחיתות מוסרית מהדרגה הכי נבזית שהיתה, של מדינה שלמה שהתגייסה לעשות דה-מורליזציה ודה-לגיטימציה לציבור מהטובים שיש, לנוער מהטובים שיש. עכשיו גם מכתימים את שמו, ובסופו של דבר גם לא נותנים לו לשרת את המדינה. נשמעים ויכוחים: אז מה, על זה אתה נלחם? אז הוא אומר: עם כל הכבוד – אני שומע נוער, אני נפגש אתם ערבים שלמים, ברוך השם יש לנו נוער בריא­ – המדינה לא של אריק שרון, המדינה של כולנו. אז מפני שהוא היה כזה, עכשיו לא נתגייס למען המדינה? אז כנסת ישראל מותר וראוי לה שלנוער כזה תיתן טפיחה על השכם ולא תנהל ויכוחי סרק. תודה. היו"ר אמנון כהן: תודה לחבר הכנסת צבי הנדל. נעבור לרשימת הדוברים. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת זהבה גלאון. בבקשה. סגרנו את הרשימה המשולבת, עשינו הצלבה, וכל מי שביקש – ידבר. זהבה גלאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, מה שעומד לדיון כאן זו לא תוכנית ההתנתקות ולא המתנחלים שפונו מגוש-קטיף. מה שעומד לדיון זה דבר בלתי נסבל – שחברי הכנסת מתערבים ומחוקקים חוקים שהמטרה שלהם היא לבטל ביטול גורף החלטות של רשויות האכיפה. זה דבר בלתי מתקבל על הדעת. אתם יכולים לעמוד כאן על הדוכן ולגייס את כל הנוער הנפלא. אני רוצה להזכיר לכם שהוגשו כתבי אישום מפני שבני-נוער ואחרים קיללו שוטרים וחיילים, ירקו עליהם ופעלו באלימות, באלימות, כנגד שוטרים וחיילים. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אפשר שאלה? היו"ר אמנון כהן: אתם מדברים עוד מעט, רשומים. לא להפריע לה. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אפשר לשאול רק שאלה? כששופט מכניס 100 איש לחדר אחד ואומר שהוא שופט אותם – זה משפט? רן כהן (מרצ): לך לבג"ץ. היו"ר אמנון כהן: חבר הכנסת רן כהן, אתה מפריע לחברתך לסיעה. זהבה גלאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, אני רוצה לטעון שמערכת אכיפת החוק הפעילה והפגינה יד רכה מדי כנגד המתפרעים. תזכרו את התמונות של מי שעמד והתפרע, ירק והכה, ואתם נותנים לגיטימציה היום? אתם מתערבים בשיקול הדעת של רשויות האכיפה. זה חוסר הבנה בסיסי של עקרונות יסוד של מה זו מדינת חוק. רק מערכת משפטית מחליטה מי יעמוד לדין. מי שם אתכם, חברי הכנסת, להחליט עכשיו שאתם מבטלים ביטול גורף החלטות של רשויות האכיפה? לימור לבנת (הליכוד): מה היית עושה אם זה היה כפר ערבי, זהבה? זהבה גלאון (מרצ): חברי חברי הכנסת, עמדתי כאן ושמעתי את הדיבורים הנרגשים, ואני רוצה להגיד לכם – כדאי שתפנימו את זה, אולי זה לא נעים – שהבעיה של מדינת ישראל היא ששנים היא מעלימה עין מפשעי הימין. שנים. אל תיתנו לי כאן את הדוגמאות מה היו עושים, מי חוסם כבישים. תראו את מי מכים כשהם מפגינים ותראו כלפי מי מתייחסים ביד רכה. אז תפקיד של דמוקרטיה ותפקיד של חברי הכנסת זה להתגונן, והתפקיד שלנו – של כנסת ישראל – זה ללמוד מלקחי קריסת רפובליקת ויימאר. אני מזכירה לכם שהדמוקרטיה בגרמניה קרסה כי היא אפשרה לאויבים שלה בימין הקיצוני לנצל אותה, לנצל את המנגנונים הדמוקרטיים, והיא קעקעה את סמכויות היסוד שלה. לימור לבנת (הליכוד): איך את לא מתביישת? זהבה גלאון (מרצ): לא, אני לא. ממש לא. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): את לא מתביישת? את מבינה מה שאת עושה? מה קרה לך? נטרפה עלייך דעתך. זהבה גלאון (מרצ): מה שקרה – – – אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): הגזמת לגמרי. השתגעת לגמרי. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מה זה פה? היו"ר אמנון כהן: תודה, תודה על ההערות. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): תמחקי את זה מהפרוטוקול. לימור לבנת (הליכוד): אי-אפשר להמשיך את הישיבה ככה. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): חצית קו אדום. היו"ר אמנון כהן: תודה על ההערות. היא תחליט מה שהיא רוצה. בבקשה, גברתי. זהבה גלאון (מרצ): חברי חברי הכנסת – – – אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): תמחקי את זה מהפרוטוקול. את השתגעת? לימור לבנת (הליכוד): אי-אפשר להמשיך. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): זה לא יהיה ככה. זהבה גלאון (מרצ): חברי חברי הכנסת, אתם לא יכולים לשכתב את – – – ממש לא. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): השתגעת? תמחקי את הדברים מהפרוטוקול. בושה. היו"ר אמנון כהן: תנו לה לדבר. יכול להיות שהיא רוצה – – – חבר הכנסת זבולון אורלב, אמרת את דבריך. שב בבקשה. אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. שב ותן לה לדבר, אולי היא רוצה לחזור בה. תן לה רגע, מה זה הדבר הזה? חבר הכנסת אורי אריאל, שב בבקשה. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): תמחקי מהפרוטוקול. היו"ר אמנון כהן: קודם כול שב. תנו לה לדבר, אי-אפשר ככה. חברת הכנסת זהבה גלאון, האם את חוזרת בך מהאמרות? תגידי: זה משפט שהוא יותר מדי מוגזם, שזה יימחק מהפרוטוקול. זהבה גלאון (מרצ): מה פתאום? זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – – היו"ר אמנון כהן: חבר הכנסת זבולון אורלב, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. זהבה גלאון (מרצ): חברי חברי הכנסת, אני מציעה, לפני שאתם קופצים תקשיבו היטב למה שאמרתי. אמרתי: דמוקרטיה צריכה להתגונן, ונתתי את הדוגמה. אי-אפשר לשכתב היסטוריה ואי-אפשר לעצום עין. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – – זהבה גלאון (מרצ): אל תגיד לי מה להגיד. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): תמחקי את זה מהפרוטוקול. חצופה. זהבה גלאון (מרצ): אל תגיד לי מה להגיד. אני מבקשת להשלים את מה שאני רוצה להגיד. לימור לבנת (הליכוד): לגדעון סער סגרו מיקרופון כי הוא אמר "סמרטוטים", אז על זה? איזה כבוד זה? היו"ר אמנון כהן: גברתי, חברת הכנסת זהבה גלאון, אני יודע שהפריעו לך אבל תסיימי בשניים-שלושה משפטים. זהבה גלאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, בכל הכבוד למי שיושב כאן מימין, אף אחד לא יסתום לי את הפה. ממש לא. היו"ר אמנון כהן: חברת הכנסת לימור לבנת – – – זהבה גלאון (מרצ): אם היית מקשיבה – – – היו"ר אמנון כהן: חברת הכנסת לימור לבנת, אני מבקש ממך: אל תפריעי. אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. מספיק. חיים אורון (מרצ): היא אמרה רפובליקת ויימאר, אבל היא אמרה שהיו מקרים – – – היו"ר אמנון כהן: חבר הכנסת אורון, כולם שמעו מה היא אמרה, והיא צריכה לקבל החלטה. תודה. זהבה גלאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, אני ממש לא נבהלת מהניסיון לנסות להדביק משהו שלא אמרתי. אני עומדת על מה שאמרתי. חבר הכנסת ריבלין – – – ראובן ריבלין (הליכוד): ככה היא אמרה. תשאל את ברכה. לימור לבנת (הליכוד): ברכה בא להגיד לה לחזור בה. היו"ר אמנון כהן: חבר הכנסת ראובן ריבלין. תנו לה לסיים. אני נותן לך עוד 20 שניות ואני מבקש לסיים. זהבה גלאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, אני ממש לא מוטרדת. אני מציעה לכנסת ישראל ללמוד מהלקח, זה מה שאני מציעה. שמואל הלפרט (יהדות התורה): את משווה את כנסת ישראל לגרמניה הנאצית? היו"ר אמנון כהן: חבר הכנסת הלפרט, מספיק. תודה. זהבה גלאון (מרצ): אני מציעה לכם לא להחליף את רשויות האכיפה. זה שיש לכם כאן עכשיו רוב, זה שאתם מרגישים שאתם על הגובה – אתם לא תחליטו בכנסת שאתם מבטלים כתבי-אישום ואתם מחליפים את המחוקק ולכם יש כוח וזכות לעשות את מה שאתם מחליטים, כי את הלקח אנחנו כבר למדנו והפנמנו. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חברת הכנסת קולט אביטל – לא נמצאת; חבר הכנסת אליהו גבאי – לא נמצא; חבר הכנסת רוברט אילטוב – לא נמצא; חבר הכנסת יעקב כהן – לא נמצא. חבר הכנסת אורי אריאל – תורך הגיע. בבקשה, אדוני. קולט אביטל (העבודה-מימד): למה לא נמצאת? היו"ר אמנון כהן: את פה? לא ראיתי אותך. את רוצה לדבר? אורי אריאל יעלה, תחליטי אם את רוצה לדבר – בבקשה. בבקשה, חבר הכנסת אורי אריאל. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בתורתנו כתוב: צדק צדק תרדוף; בקש שלום ורודפהו. צריך להתאמץ בשביל הצדק, בשביל השלום והאחדות. ראשית, אני רוצה לברך את חבר הכנסת ראובן רובי ריבלין, את חבר הכנסת צבי הנדל, את חבר הכנסת גבאי ועשרות נוספים שהצטרפו לחוק החשוב הזה, שבאמת יכול להביא – ואני מקווה שגם יביא – תקנה לאחדות העם וירבה שלום. ברשותך, חבר הכנסת ראובן ריבלין, אני מבקש לחלוק עליך בדבר אחד. זה לא לפנים משורת הדין, זה הצדק. הסביר את זה חבר הכנסת צבי הנדל היטב. זאת פשוט התעמרות – חוקים מיוחדים, תקנות מיוחדות, הוראות מיוחדות של היועץ המשפטי איך לטפל בהם. למה בהם? מה קרה? במה זכו שהיועץ המשפטי יוציא הנחיות מיוחדות להחמיר – לא קצת, כפל-כפליים, ארבע פעמים, שמונה פעמים? לא היה כדבר הזה. כל יום שישי אנרכיסטים, כך הם קוראים לעצמם, בבילעין, בנעלין, בחברון. האם יש הוראות מיוחדות לטפל בהם? יש הוראות קבועות. חיים אורון (מרצ): יורים עליהם. יורים עליהם. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): כך ראוי. חיים אורון (מרצ): אה, כך ראוי, זה העולם שלך. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): כך ראוי וכך ייעשה. ידידי חבר הכנסת רובי ריבלין, מה שנעשה פה הוא הצדק, וזה לא לפנים משורת הדין. חיים אורון (מרצ): מי שיורה בבילעין יירה גם עלינו. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת אורי אריאל. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אני אקשיב לכם אחרי שאגמור לדבר. חיים אורון (מרצ): בטח. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): בטח או לא בטח, זה תראה. אם תרצה – תגיד. אם לא תרצה – אל תגיד. אבשלום וילן (מרצ): אתה הגנת כרגע על ירי על מפגינים. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אבו, אני לא שומע אותך. הרמקולים שלי יותר חזקים משלך. אני אקשיב לך בעוד דקה. שימו לב לעובדה אחת. בכל הגירוש הזה, שהשתתפו בו כ-40,000 איש מכוחות הביטחון ואלפים רבים של אזרחים, לא היה פצוע אחד – דרך אגב, לא מצד זה וגם לא מצד זה. מישהו חושב שזה בעקבות ההוראות המיוחדות של היועץ המשפטי לממשלה? לא. זה בעקבות האחריות שנהגו בעניין הזה. לא היה אף פצוע אחד, גם לא בכפר-דרום. אני הייתי שם פיזית. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת אריאל, אני מבקשת ממך לסיים. אני גם מציעה שתוריד מהפרוטוקול את האמירה שראוי לירות באנשים. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אני מוכן להוריד את משפטי מהפרוטוקול. ממילא אלה הוראות צה"ל, אני לא מתווכח עכשיו עם צה"ל על הוראות פתיחה באש. אני מוריד את זה, לא צריכים את אישורי כדי לירות במפגינים בכדורי גומי וכדומה. לעצם העניין, אני מסיים בשני דברים. האחד – אם הפרקליטות לא תבין מהו צדק, אכן הבית הזה ראוי שיחוקק את זה, זה מה שהוא עושה וכך יהיה. דבר אחרון – אני פונה אל חברת הכנסת זהבה גלאון. אני אומר לך בשם שישה מיליוני איש: מה שעשית פה מעל הבמה זה תועבה, זה תועבה, ותחזרי מהמשפטים האלה מייד. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה. חבר הכנסת זבולון אורלב; אני מקווה שבטון יותר שקט. זהבה גלאון (מרצ): מי שם אותך לדבר בשם שישה מיליונים? היו"ר קולט אביטל: אני לא חושבת שראוי לקרוא לאנשים "תועבה" מפה. זה לא ראוי. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): זאת מלה בעברית. היו"ר קולט אביטל: אני מציעה שתיקח את זה חזרה. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): אילו היית שומעת את זהבה גלאון לא היית אומרת את זה. היו"ר קולט אביטל: בבקשה, אדוני. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, בראשית הדברים אני רוצה לפנות אל חברת הכנסת זהבה גלאון. אנחנו מכירים שנים רבות, ואפשר לנהל כאן ויכוחים נוקבים, מרים וקשים. תמיד השתדלנו שלא לחצות קווים אדומים. כאב לי לשבת פה, בכנסת ישראל, ולחוש שעברת קווים אדומים. זהבה גלאון (מרצ): לא התכוונתי – – – זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אני לא יודע אם התכוונת או לא התכוונת. אני פונה אלייך בנחת. ראובן ריבלין (הליכוד): – – – היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת ריבלין. נא להביא לו מים קרים. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): חברת הכנסת גלאון, אדם גם יכול להיבחן ביכולת שלו למצוא את ההזדמנות ולחזור בו ממה שנאמר כאן, ואני מקווה מאוד שתמצאי את ההזדמנות. הוויכוח יישאר ויכוח בינינו, אבל צריך להוציא את הדברים האלה, שהם מעבר לקו האדום. לגופם של דברים, ברור לחלוטין שהחוק הזה הוא חוק חריג לחלוטין בספר החוקים במדינת ישראל. לא עולה על הדעת שכנסת שמחוקקת חוקים תחוקק עכשיו חוק שמי שעבר על החוק פטור מעונש. אלא שכמו שאמר גם קודמי – ואני רוצה להדגיש את הדבר הזה – נעשה דבר שלא נעשה מעולם בשום מדינה מערבית דמוקרטית, ובוודאי לא במדינת ישראל. תוכנית ההתנתקות וחוקי ההתנתקות עברו בכנסת ישראל באופן חוקי, באופן לגיטימי, וגרמו למהומת אלוהים, גרמו לקרע בחברה, עם תוצאות חמורות וקשות באופן שאין לו שום תקדים בעולם המערבי. רן כהן (מרצ): את זה לא ביטלתם. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): יש שתי אפשרויות: להמשיך בקרע הזה, להמשיך בעימותים הפנימיים, או לנסות ולפתור את הבעיה, לפתוח דף חדש, דף שיאפשר לאותם צעירים שכשלו ועברו על החוק לחזור לחברה, לחבק אותם. אנחנו שלוש שנים אחרי ההתנתקות, ורובם ככולם עדיין ללא דיור קבע. אחוז האבטלה גבוה, ויש בעיות משפחתיות וקהילתיות קשות ביותר. אי-אפשר לעבור לסדר-היום. חיים אורון (מרצ): לא מדובר במתיישבים. על גב המתיישבים אתם עושים את הקרב הזה. לא תתחרו בי ביחס למתיישבים. אנחנו מדברים על מתפרעים אחרים, לא על המתיישבים. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מוטב במצב כזה קצת סלחנות, מוטב קצת סלחנות בחברה על מעשה קשה, על מעשה חמור שנעשה. אני מאמין שגדלות נפש – גם שלכם – תעזור לרפא את הפצע הזה בחברה הישראלית. גלו גם אתם גדלות נפש. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לומר כמה מלים על מידת הצדק ומידת הדין ועל הרפואה. מידת הצדק לא היא שהנחתה את הפרקליטות כשהיא הגישה את התביעות נגד המפגינים הכתומים; גם לא מידת הדין. החמירו אתם בהנחיה של דרג מדיני, שהנחה את הפרקליטות, שבסופו של דבר גם הנחה את השוטרים, ותפרו תיקים ויצרו כתבי אישום סיטוניים באולמות בית-דין, לא משום שהיתה סכנה לדמוקרטיה, חברי חברי הכנסת, אלא משום שצפה על פני השטח שנאה תהומית למתנחלים. ומאין אני יודע, חברי הכנסת? משום שהערב כאן, באולם הזה, היתה לנו דוגמה והוכחה מהי שנאה עצמית תהומית. כרופא אני אומר לכם, חברי הכנסת, כרופא אני אומר לחברת הכנסת גלאון, שאיננה נוכחת באולם הזה היום: שנאה עצמית חולנית היא מחלת נפש קשה. אבשלום וילן (מרצ): – – – אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אנטישמיות עצמית של יהודים היא סוג של מחלת נפש קשה, שהיום התבטאה באולם הזה. מוחמד ברכה (חד"ש): תגיד את זה כפוליטיקאי ולא כרופא. אבשלום וילן (מרצ): אין לך הסמכה כפסיכיאטר. רן כהן (מרצ): זו לא שנאה. זו לא שנאה. מוחמד ברכה (חד"ש): אתה פלסטיקאי. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): יש דברים שכירורגיה פלסטית לא עוזרת בהם, ואם הפסיכיאטרים היה להם כושר ריפוי, אולי היה סיכוי שהם ירפאו את זה, אבל אני אומר לכם: השנאה העצמית של השמאל הישראלי שהתבטאה הערב באולם הזה, היא חולנית, היא משקפת מחלת נפש עמוקה. רן כהן (מרצ): – – – אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): ולצערי, מחלת נפש עמוקה כזאת, אין לה ריפוי. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת רן כהן, כשיגיע תורך תענה לו. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): והיא עלולה לקחת את אלה שסובלים ממנה תהומה. אבשלום וילן (מרצ): – – – רן כהן (מרצ): – – – אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מי שמתבטא כך כנגד אחיו – – – היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת רן כהן, אני קוראת אותך פעם ראשונה. חבר הכנסת וילן, בבקשה ממך. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מי שיכול להתבטא כך כנגד האחים שלו מוכיח שיש סיכון עמוק שהשנאה העצמית של השמאל הישראלי, שמוכן לברך על שחרור מאות מחבלים רוצחים, בלי שום צביעות, בלי שום גלגול עיניים, מברך את הנשיא שנותן חנינה לקונטאר אבל מקלל את מי שקורא לעשות צדק ודין עם מפגינים – שימו לב לאן הובילה אתכם השנאה. אתם מעדיפים מחבלים רוצחים על אחים שנלחמו על הבית שלהם. אבשלום וילן (מרצ): גברתי היושבת-ראש – – – רן כהן (מרצ): זאת התועבה. זאת התועבה. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מה שאסור לקרות – – – היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת כהן, פעם שנייה. אבשלום וילן (מרצ): – – – כבוד חברי הבית. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מה שאסור שיקרה בבית הזה – – – היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת וילן, אתה עוד מעט תדבר. אני מבקשת ממך. אבשלום וילן (מרצ): הוא פוגע בכל חברי הבית. היו"ר קולט אביטל: אתם פשוט לא נותנים לו לסיים, אתם תדברו באחת-עשרה בלילה. מוחמד ברכה (חד"ש): – – – היו"ר קולט אביטל: בסדר גמור, נחכה פה עד חצות, אין שום בעיה. נא לסיים. מוחמד ברכה (חד"ש): – – – היו"ר קולט אביטל: אין בעיה. גם אותך ישמעו, אבל תן לו לדבר. אני מבקשת ממך לסיים. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): תודה, גברתי היושבת-ראש. מה שאסור שיקרה בבית הזה הוא שאותה שנאה עצמית, שחלק קטן מהעם הזה סובל ממנה, תיקח את כל העם הזה תהומה. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת חיים אורון, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת מוחמד ברכה. חיים אורון (מרצ): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אתמול שמעתי מחבר הכנסת אלדד נאום מבריק על תפירת תיקים, על איך מישהו מאשים את הפרקליטות שהיא תופרת תיק והופכת עובדות. היום שמעתי את היפוכו של הנאום הזה, כאשר הוא בא להגן על אותו דבר בדיוק. הרי מה שאתה נאמת פה, אני שמעתי בעיתוני סוף השבוע מראש הממשלה. גם הוא אמר דברים דומים. ואתה אמרת לו מה שאמרת, אמרת: לא, הפרקליטות לא תופרת תיקים. אמרת: תוכיח את חפותך. פתאום עכשיו אנחנו בקטע של תפירת תיקים. יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): לא בקטע של תפירת תיקים. זה לא קטע של תפירת תיקים. חיים אורון (מרצ): חברי הכנסת, חבר הכנסת רובי ריבלין, בהגינותו, אמר: אנחנו פועלים לפנים משורת הדין. ואני נגד לפעול לפנים משורת הדין. חבר הכנסת אורי אריאל אומר: לא. זה הצדק. זה הצדק. הצדק הוא שכאשר מישהו מחליט שהוא פורע חוק, יש חברי כנסת שיבואו כעבור כמה חודשים, מייד אחר כך, ויגידו: סליחה, לא פרעת את החוק. החוק הוא לא מה שאתה פרעת. והשוטרים – לא מה שאתה עשית. והשופטים – לא מה שאתה עשית. אנחנו, בדיעבד, נשנה את החוק, וכך יהיה צדק. וכך תהיה מדינה? שכל פעם מי שיהיה לו רוב ישנה את החוקים ויורה לפרקליטות מה צריך לעשות על-פי מה שיש לו רוב פה? וככה זה יתנהל? מה ההבדל בין זה ובין ראש הממשלה? מה ההבדל בין זה ובין היועצים שלו, שאומרים שתופרים תיקים? גם הם אומרים: מה פתאום חוקרים? ראובן ריבלין (הליכוד): הם מחו מתוך ידיעה שהם – – – את התיק. חיים אורון (מרצ): חברי הכנסת, יש במערכת החוקים הישראלית מנגנונים רבים שבהם אפשר לחון ולהפחית בעונש ולסגור תיקים ואפילו למחוק רישומים. ואל תשוו את זה, לא עם ששת הימים ולא עם תאריך אחר. שם זה היה גורף לכולם. פה אתם אומרים: יש קבוצה, יש סוג של עבירות שאנחנו מחוקקים להן חוק מיוחד, כי אין פה ממשלה ואין פה רוב, בכנסת, ואתם עושים מה שאתם רוצים. זה ההסבר היחיד. אם היה פה שר משפטים אמיתי הוא היה אומר: יכול להיות שאתם צודקים בכל מלה שאתם אומרים על ההתנתקות, הוויכוח הוא לא על ההתנתקות; יכול להיות שאתם צודקים בכל מלה שאתם אומרים – מה שאני לא חושב – על העוול שנעשה; אבל לא כך. לא כך פועלת כנסת, לא כך פועלים מחוקקים, כי אין לזה גבול. כל פעם שלמישהו יהיה רוב, והוא יהיה בטוח שהוא מייצג באופן אמיתי – ואני מאמין לך, אני מכיר אותך שאתה חושב שזה עוול נורא. אבל כשאתה אמרת: הדמוקרטיה ניצחה – ואני יודע שאמרת ודמעת, בגוש-קטיף, אבל אמרת: אין ברירה. ה"אין ברירה" הזה הוא גם לא חוקים כאלה. זה אותו קו שמוביל. כי יכול להיות שיהיה מישהו גיבור ממך, ובפעם הבאה שהוא יעמוד בפני הדילמה הזאת – או נעמוד אנחנו בפני דילמה כזאת – יבוא מישהו בתוך התהליך ויגיד: סליחה, אנחנו משנים את כללי המשחק. זה לא חוקי. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת אורון, נא לסיים. נא לסיים. חיים אורון (מרצ): לכן, חברי הכנסת – אני מסיים. ראובן ריבלין (הליכוד): ידידי חבר הכנסת אורון, בפיוס עם הפלסטינים, אתה מוכן – – –? היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת ריבלין, ככה אף אחד לא יגמור. אם לכל אחד תעיר כאן, אף אחד לא יגמור לדבר. ראובן ריבלין (הליכוד): – – – בפיוס – – – חיים אורון (מרצ): אני, בפיוס עם הפלסטינים ובפיוס בתוך העם שלי, מוכן ללכת רחוק מאוד, וגם הוכחתי את זה. היו"ר קולט אביטל: נא לסיים. חיים אורון (מרצ): אל תעשה לי מבחנים עכשיו. ראובן ריבלין (הליכוד): לא עושה לך מבחנים. חיים אורון (מרצ): ואל תשתמשו במקום הזה – שמעתי את הנאום של אריה אלדד. אבל בין הדברים שאני מוכן ללכת בהם – לא בדרך הזאת. היו"ר קולט אביטל: תודה. חיים אורון (מרצ): כי הדרך הזאת – עולים על מסלול שכל אחד שפעם יהיה לו רוב ישתמש בה כפי שהוא רוצה, ואוי לנו. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת מוחמד ברכה. זהבה גלאון (מרצ): – – – היו"ר קולט אביטל: חברת הכנסת גלאון. בבקשה, אדוני. אני מתחילה מההתחלה. מוחמד ברכה (חד"ש): גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, לפני שנתיים בדיוק, פחות ארבעה ימים, היתה הפגנה בתל-אביב נגד המלחמה בלבנון – אותה מלחמה שהיום יש כמעט הסכמה מקיר לקיר שהיתה מלחמה כושלת, לא נחוצה, כל אחד יגדיר את זה בדרכו. באותה הפגנה השתתפו אלפים, מעבר למה שציפו המארגנים. ובין אלה היו גם נערים, שבשבילם להשתתף בהפגנה למען שלום ונגד מלחמה זה פסגת ההומניזם שהם דוגלים בו לפי השקפתם. בין אלה היה נער אחד, אדוני חבר הכנסת ריבלין, שחונך בביתו על דו-קיום, על אהבת שלום ועל שנאת מלחמה. והוא חשב לתומו שהוא בא להפגין למען השלום, בכל רמ"ח איבריו. הוא חזר בלילה מאוחר, חמש שעות אחרי שהמפגינים חזרו לבתיהם. הוא חזר חמש שעות מאוחר יותר, נפוח, עם סימנים של מכות, וגם זה לא עזר לו. עד היום הוא נקרא לעמוד בפני בית-משפט. חוויית ההתנתקות, בשבילך, היא חוויה טראומטית. בשבילו חוויית ההתנגדות למלחמה והשיבה לשלום היא פסגת החינוך שהוא קיבל. למה הוא לא יקבל עכשיו את מחיקת התיק שהוא עומד בפניו? רן כהן (מרצ): כי אין לו רוב בכנסת. מוחמד ברכה (חד"ש): כי אין לו רוב בכנסת. לאבא שלו אין רוב בכנסת. אבא שלו גם יציע את הצעת החוק הזאת. אני חבר הכנסת, שהוא גם חבר בוועדת הכספים כבר שנים. ואני, במו-קולי – אתם זוכרים – הכרעתי את חוק פינוי ופיצוי. על אף זאת אני אומר שאני משתאה לנוכח המסירות של אותם נערים שאתה מדבר עליהם. הייתי מאחל שהנערים של השמאל, שדוגלים בהפסקת המלחמה, בהפסקת הכיבוש, בשלום – תהיה להם אותה מידה של מסירות, אפילו יותר. אבל אני לא מכיר מערכת חוקים שונה לאלה ולאלה. מה שנחשב בעיניך הדבר שהוא לא חוזר על עצמו, אין דומה לו – ההתנתקות – בשביל אחרים, בסולם הערכים שלהם, יש דברים שדומים להם. לכן, אין מקום לחקיקה. אתה יכול לבקש חנינה, אבל לא יכול לבקש חוק לקבוצה מסוימת – לקבוצת אנשים מסוימת. זה דבר שלא ייעשה. אבל אם אני אלך אתכם עד הסוף, אני אומר שאותה מסירות שאני משתאה מולה בנויה על חינוך קלוקל. הנערים האלה חונכו שאפשר לגזול אדמה של אחרים, אפשר לכבוש אדמה של אחרים, אפשר להתנחל על אדמה שהיא לא שלהם, וכשהם מפונים מאותה אדמה שהיא לא שלהם – כשהם מפונים הם מעמידים פני קורבן, או חונכו להעמיד פני קורבן. אז בסדר, אני לא אתווכח על סולם הערכים. זה ויכוח פוליטי קשה ונוקב ועמוק. אבל תהיו ישרים. אני מכיר אותך כאדם ישר. אתה אמרת במלים שלך: בחוק הזה יש איפה ואיפה. למה אלה ולא אלה? אני מציע לכם שכל אחד מכם מהנהגת הימין, מהנהגת המתנחלים, יאמץ נער אחד מאותם נערים שעומד למשפט ויגיד: תורידו את כתב האישום ממנו, תשימו את זה עלי, כי אני שלחתי אותו, כי אני חינכתי אותו ככה. כך לפחות תהיו כנים עם עצמכם, אבל אל תטיפו מוסר כפול שמה שטוב לנערים מהימין לא טוב לנערים מהשמאל; מה ששלטון החוק דורש מנערים מסוימים – אסור לו לדרוש מנערים אחרים. זה לא. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה. חבר הכנסת אבשלום וילן, ואחריו – חבר הכנסת נסים זאב. אבשלום וילן (מרצ): גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, חבר הכנסת ריבלין, אתה אמרת ביושר שזה בעצם מקרה פרטי, חקיקה פרטית למקרה פרטי. אמרתי לך את זה גם אתמול בשידור – – – ראובן ריבלין (הליכוד): למקרה לאומי, לא למקרה פרטי. אבשלום וילן (מרצ): אמרתי לך את זה גם אתמול בשידור ואני אומר לך גם פה, מעל בימת הכנסת: אני חושב שהשיטה הזאת, הסדרתית, החל מגיבורי "המחתרת היהודית הראשונה", שדאגתם לחנינות, הימין, ברוב שלכם בכנסת, וכלה באותם אנשים העוברים על החוק מסיבות פוליטיות פעם אחר פעם, ואתם בעצם, באמצעות הרוב הכמעט-אוטומטי שיש לכם בכנסות ישראל, וחברי כנסת ממפלגת העבודה חוברים אליך בשם החמלה והרחמים ויוצרים את התקדים הבא. בסופו של דבר, גם אם זה יהיה בניגוד להשקפתכם, הארץ הזאת תחולק. ראובן ריבלין (הליכוד): איש לא ביקש חמלה ורחמים. אבשלום וילן (מרצ): זו האינטרפרטציה שלי. זה ניתוח שלי, לא שלך. הארץ הזאת תחולק, כי אחרת לא תהיה מדינה יהודית-דמוקרטית. אתם תפגינו בכל האמצעים, אבל אם אתם חושבים שפעם אחרי פעם תראו, תקרצו לאנשיכם שמותר להתפרע ומותר להכות שוטרים וחיילים וזה לגיטימי, משום שתמיד תבואו אחר כך למחוקקים ותצליחו לשחרר את זה – זה לא יקום ולא יהיה, כי בסופו של דבר עוד נצטרך לפנות הרבה הרבה התנחלויות. חבר הכנסת אריה אלדד, תירגע. לא רק שאתה לא פסיכיאטר, אני הייתי שולח אותך להתבוננות פנימית עמוקה. אין בי שנאה עצמית. אני חושב שלמרות הכול, עם כל הפער הפוליטי בינינו, אתה יותר קרוב אלי מכל אחד מהעמים השכנים פה, ודאי וודאי שמהמחבלים. אם אתה עומד פה, בכנסת ישראל, ומאשים אותנו, נציגי השמאל הישראלי, בשנאה עצמית תהומית, שהמחבלים הרוצחים קרובים אלינו יותר ממך, אז כנראה אתה זקוק להתבוננות פנימית עמוקה. לא אכנס למונחים המקצועיים, כי מה לעשות, לא למדתי מדיצינה וכולה שניים או שלושה קורסים בפסיכולוגיה, אבל נראה שאתה זקוק לרענון לא פשוט. רן כהן (מרצ): אני מכין עכשיו את הרפורמה בבריאות הנפש. אבשלום וילן (מרצ): אבל אני חושב, חבר הכנסת ריבלין, שהיוזמה הזאת היא יוזמה שגויה, משום שלא רק שאתם כאילו מאחים את הקרע – נהפוך הוא, אתם בונים את הקרע הבא. עד שלא נבין שחוק אחד ודין אחד לכולם, לא נתקדם. בנקודה אחת ויחידה אני מסכים אתך. אותם נערים שעומדים לפני גיוס, בעניין שלהם צריך להפעיל שיקול דעת אלמנטרי ולאפשר להם להתגייס, למחוק להם ולתת להם לצאת לחיים אזרחיים. לא על זה הוויכוח, ואמרתי את זה גם בוועדות. נקודה לסיום. אני לא מסכים עם מה שאמר פה חבר הכנסת צבי הנדל, ואתם חוזרים על זה. אני וחברי 40 שנה חושבים שהכיבוש הוא אסון, ולא העמדנו מעולם – את הזכות שלנו, כאזרחים ישראלים חופשיים, להיות חלק מהעם הזה, בטוב וברע. אתם כל שבוע פה על הדוכן. פעם אחת פינו אתכם מגוש-קטיף, חרב עליכם עולמכם. אתם בכל פעם אזרחים על-תנאי, משרתים בצבא על-תנאי. קצין רפואה ראשי לשעבר, בכל שני וחמישי מעל דוכן הכנסת הוא אזרח על-תנאי. אם זאת לא שנאה עצמית, אינני יודע שנאה עצמית מהי, פרופסור אלדד. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): מתי אני? היו"ר קולט אביטל: הערב יש ביטוי עצמי נרחב. יש עוד כעשרה לפניך. אחריו – חבר הכנסת יואל חסון, ואחריו – חבר הכנסת רן כהן וחבר הכנסת בנימין אלון. נסים זאב (ש"ס): גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, אני מבקש להודיע שלקראת הדיון בקריאה שנייה ובקריאה שלישית אני אבקש בהסתייגות לא רק את הפסקת הליכים ומחיקת רישומים כנגד אותם שהיו בהתנתקות, אלא גם אלה שיזמו את ההתנתקות, לרבות ראש הממשלה, שיש לו כרגע רישומים פליליים – גם עליו צריך לחול החוק הזה ולמחוק לו את כל הרישומים הפליליים. הדיון בעצם לא עוסק באלה או בכלל בשאלה אם התנתקות היתה טובה, מועילה, צודקת, מוסרית, חוקית, משתלמת. זאת כבר לא הסוגיה שאנחנו עוסקים בה, כי החורבן, ההרס, הטעות והמחיר שמדינת ישראל משלמת, דבר יום ביומו – זה כמו המן, שיום ביומו אנחנו משלמים ב"קסאמים", בהתקפה מעזה יום-יום, והמחדלים שבהתנתקות – זה לא פחות ממחדל מלחמת יום הכיפורים. המצב של שגרת החיים שהתרגלנו אליה, ש"קסאמים" ורקטות הפכו להיות כמו תאונת דרכים, שבתאונות אנחנו רגילים – פעם הרכב נפגע אבל הנהג עצמו לא ופעם יש מצב שהנהגים גם נפגעים, יש פצועים ולפעמים יש לנו הרוגים. זה המצב היום בעקבות ההתנתקות. כשמדברים על שנאה עצמית, ההיסטוריה היהודית רצופה בפרעות, בסבל ובשפך דם. אבל חלק ניכר התחיל ביהודים מומרים, והראשון בהם היה עוד בתקופת עלילות הדם בספרד ב-1491. אחד הראשונים שהתמקדו בתופעה של השנאה העצמית היהודית וניסו לחקור אותה היה יהודי מומר בשם תיאודור לסינג, שהוציא ב-1930, בברלין, את ספרו "שנאה עצמית יהודית". לאחר מכן חזר ליהדותו ונהפך לציוני נלהב. הוא נרצח בסופו של דבר ב-1933. הוא מדבר על אותם יהודים אינטלקטואלים שהיו בגרמניה, שאחד מהם היה גאון וסיים דוקטורט בפילוסופיה בגיל 23. ביום שהוא קיבל את תואר הדוקטור הוא התאבד. מדוע? כי הוא ראה ביהדות את מקור הרע העולמי שהוא, כאדם, לא יכול לחיות – – – היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת זאב, הסיפור מאוד מרתק, אבל צריך לסיים. נסים זאב (ש"ס): אני מסיים. אני אומר שאם אנחנו היום במצב שאין לנו כרגע שמאלנים מתאבדים, אנחנו במצב טוב, למרות השנאה העצמית. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. אני מודה לך בשם השמאלנים. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת רן כהן. יואל חסון (קדימה): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו דנים כאן בהצעת חוק שבעיני היא הצעה חשובה ואפילו אמיצה במובן מסוים, ואני מאוד מעריך את המגישים שלה. היא לא פשוטה בעיני בזה שנראה שמנסים דרך הבית הזה למחול ולחנון, ומנצלים כאן איזו יכולת של תמיכה בעניין. אם לא היה בדבר הזה בעיני מן ההיגיון והאמת, זה לא היה קורה ולא היה מושג הרוב, ולא היה קונסנזוס שבעיני יש להצעות החוק האלה בבית הזה. אני חייב להתייחס לדוברים מסיעת מרצ שהיו כאן קודם על הדוכן. אני לא מבין איך אפשר כל הזמן למצוא אצלם את מידת הסלחנות למחבלים ולרוצחים בזה שהם מצביעים נגד שלילת דמי קבורה למחבלים, מצביעים נגד הריסת בתי מחבלים. כלפיהם יש לכם כל הסלחנות בעולם, כל הגמישות, הפתיחות והפלורליזם. מה מבקשים כאן? אני הייתי שם כשפינו את מתיישבי גוש-קטיף – – אבשלום וילן (מרצ): אתה בעד – – – יואל חסון (קדימה): אני בעד לפעול נגד כל אזרח ישראלי שפועל נגד המדינה. – – אני ראיתי את המתיישבים וראיתי גם בני-נוער, שמובלים ומונהגים בדרך-כלל על-ידי מבוגרים, ולא תמיד מבינים בכלל מה הם עושים ומה ההשלכות של המעשים שלהם. אפשר אולי לבוא בטענות להנהגה, לאלה שסחבו ודחפו ועודדו, ולא ידעו לעצור ברגע מסוים. אגב, הצעות החוק, עד כמה שאני מכיר אותן, לא מדברות על העבירות החמורות, המשמעותיות, אלא על העבירות שבגבול ההתנגדות הדמוקרטית בעיני – – רן כהן (מרצ): – – – יואל חסון (קדימה): – – ההפגנתית שהיתה שם, ובעיני גם היתה לגיטימית. לכן אני חושב שבבית הזה, שמהבית הזה יכולה לצאת מידת הסלחנות, ולתת לאותם בני-נוער – תראו, ההתנתקות היתה ועברה, היא בזמן עבר. אנחנו מדברים עכשיו על העתיד שלהם, ואנחנו יכולים למחול לאותם בני-נוער ולתת להם עתיד, שיוכלו להתגייס לצבא, שיהיו בלי רישומים שיפגעו בעתיד שלהם, ואני בטוח שההתנתקות והמהלכים שהיו – גם ההתנתקות עצמה אבל גם המהלכים בתוכה וההתנגדות – הם שיעור. עברנו כולנו שיעור משמעותי, גם שיעור להנהגה שלנו וגם שיעור לאותם אנשים שהתנגדו. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. יואל חסון (קדימה): ברשותך, גברתי, משפט אחרון. אתם בוודאי זוכרים את אריאל שרון, שאמר ממש במהלך ההתנתקות, בתחילת הפינוי שהתחיל: תתקפו אותי, תאשימו אותי, תקללו אותי, האחריות היא עלי. אריק שרון, אם היה יושב אתנו היום בבית הזה – – רן כהן (מרצ): – – – יואל חסון (קדימה): – – הוא היה מביא את הצעת החוק הזאת, והוא היה חושב שצריך למחול ולהמשיך קדימה. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת רן כהן, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת בנימין אלון. קריאות: – – – היו"ר קולט אביטל: אף אחד לא רוצה לוותר. רן כהן (מרצ): גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, נפל בחלקי לשבת בוועדת החוץ והביטחון כאשר הכינה את הצעת החוק הזאת, יחיד אל מול כל גוש המציעים מהימין, ואני רוצה לומר באופן הגלוי ביותר שלי אין שום חשבון פוליטי, חבר הכנסת ריבלין. אני אומר לך את זה פה, ואני משוכנע שחברת הכנסת גלאון לא רצתה לערוך שום השוואה בין הימין הישראלי לימין שהעלה את הנאצים. אני משוכנע באלף אחוז, וגם ראיתי את הדברים כתובים אצלה. אם השתמע מזה משהו כזה, אני לא מסכים עם זה, ונעזוב את זה, כי אין ואסור שיהיה הקרע הזה בינינו לביניכם. מה שאמר חבר הכנסת אלדד בעיני זה זוועה. אני גם לא מוכן לעשות את החשבון מי אוהב ישראל יותר – הוא או אני. לא מוכן. זה לא נמדד במספר הנשיקות וגם לא במספר הערבים ההרוגים בידי כל אחד מאתנו. לא רוצה את ההשוואה הזאת. הצעת החוק הזאת היא איומה ונוראה משתי סיבות עיקריות. האחת – שהיא פשוט באה לשבור את עקרון השוויון; ואנשי הפרקליטות אמרו את זה בוועדת החוץ והביטחון בצורה כזאת ובצורה אחרת. היא באה לומר דבר אחד מאוד פשוט: מאחר שיש אגף פוליטי אחד בכנסת שיש לו רוב, והוא יכול לחוקק חוק שיפטור את מקורביו – – חיים אורון (מרצ): – – – אפי איתם (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מה היה אחרי – – – רן כהן (מרצ): – – ותהיה אפליה בין אנשים שהפגינו ועשו אותו מעשה בדיוק. כלומר, מי שהפגין בתל-אביב, אבל הפגין בהפגנה של השמאל, לא יזכה בזה, אף-על-פי שגם הוא, אידיאולוגית, נלחם על דעותיו. אז על מה אתם – – – ראובן ריבלין (הליכוד): חבר הכנסת רן כהן – – – אפי איתם (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – – היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת איתם, אני קוראת לך בפעם הראשונה. אני קוראת לך בפעם השנייה. רן כהן (מרצ): – – – כי חוק ההתנתקות הוא זוועה, אבל את חוק ההתנתקות לא ביטלתם. הוא חוק שהתקבל פה. אדוני יושב-ראש כנסת לשעבר, הוא התקבל בימיך כיושב-ראש הכנסת. הכנסת קיבלה אותו – – – היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת ריבלין, הוא יכול לסיים משפט? רן כהן (מרצ): מה לעשות שאלה עבריינים נגד חוק של הכנסת? מה אתה רוצה? הדבר השני שאי-אפשר לסבול אותו, שברגע שנוצרת קוניונקטורה שבה יש רוב בבית הזה לאגף אחד, הוא יכול למחול לאותם אנשים שהם מהאגף שלו, ואז האגפים האחרים לא קיימים. מה אמר שי ניצן עשר פעמים בצורה כזאת או אחרת בוועדת החוץ והביטחון? אתם מפלים בין דם לדם, אתם מפלים בין אנשים שעשו את אותה עבירה בדיוק בחוק העונשין, רק אלה שייכים לימין והם יהיו פטורים מזה, ואלה שייכים למישהו אחר ולא יהיו פטורים מזה. זה דבר שלא עושים אותו בחוק. אי-אפשר לעשות אותו בחוק. אני אומר לכם, אתם עושים דבר שהוא זוועה מבחינת התקדים. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. רן כהן (מרצ): אני רוצה לסיים במשפט אחד. אני אמרתי גם בוועדת החוץ והביטחון שאי-אפשר, גברתי היושבת-ראש, לבוא ולמחול למישהו משום שמסכנותו יותר גדולה לנשמתי. כבר נאמר בוועדת החוץ והביטחון שיש אנשים שמאיימים לפוצץ את עצמם ואת הילדים שלהם כשזורקים אותם מהבית בדיור הציבורי. אז מה, אותם נפטור מעונש כי הם מסכנים? איזה מין דבר זה? זה לא פתיחת דף חדש, חבר הכנסת ריבלין, זה פתיחת פצע חדש שאסור לכם לעשות אותו. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת בנימין אלון, ולאחריו – חבר הכנסת דב חנין. בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): גברתי היושבת-בראש, כנסת נכבדה – – – היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת ריבלין, אתה לא רוצה להקשיב? אני מבקשת שתקשיב לחבר הכנסת אלון ולא תפריע לו. ראובן ריבלין (הליכוד): – – – היו"ר קולט אביטל: את כל הקריאות האלה אני אנכה מהזמן שלך. בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, אדוני יושב-ראש הכנסת בזמן ההתנתקות, שהציל את כבודה של מדינת ישראל, הגורם הממלכתי היחיד באותה תקופה שעמד על דעתו, לא ערק מההשקפה האידיאולוגית שלו, כמו חברים רבים בליכוד שבגדו בהשקפה שלהם, שהקימו מפלגה, שעשו דברים שהם עצמם הטיפו נגדם ברמה האידיאולוגית. אני מתרגש להיות כאן היום כשאתה ממשיך ומלווה, ואני יודע כמה חשובים לך ערכי הדמוקרטיה וערכי שמירת החוק, ולכן אני בכלל לא מרגיש צורך להצטדק ולהגן ולהוסיף על מה שאתה אמרת. בניגוד למה שאמר קודמי, אין פה פוליטיקה. היום, כשאנחנו נמצאים במצב שמהבתים שגירשנו מהם יהודים יורים על אשקלון ועל שדרות, אני לא שומע את החרטה, את הבושה – – – חיים אורון (מרצ): אין חרטה. בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): "אין חרטה", צועק חבר הכנסת ממרצ, כי מרצ היא דוגמה לבושה וחרפה. חיים אורון (מרצ): – – – בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מהי מפלגת מרצ? אותה מפלגה שאמרה שהתנתקות חד-צדדית תסכן את ביטחון ישראל – – – חיים אורון (מרצ): – – – היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת אורון, אתה לא חייב לצעוק על כל דבר. בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אני מבקש את הזמן שלי, אני לא בא להתווכח פה עם חיים אורון הפרטי, יש לי מספיק הזדמנויות לעשות את זה. אותה מפלגה שידעה שהתנתקות חד-צדדית מקרבת את ממשלת ה"חמאס" ואמרה את זה, אבל היא אמרה ועדיין מאמינה שיותר חשוב מהביטחון של מדינת ישראל זה לגרש יהודים. כל מה שרציתם זה לראות את האחים שלכם נעקרים. ידעתם שזה מסוכן, הייתם נגד זה, לא כמו אריק שרון שחשב שזה טוב, לא כמו קדימה והעבודה שחשבו שזה טוב. יש לי פרוטוקולים שהזהרתם מפני הדבר הזה, אבל ההנאה הזאת של לראות את האחים שלכם נעקרים, ההנאה הזאת של לראות שמהבתים של היהודים יורים על אשקלון – לא יכולתם למנוע את זה. ועכשיו אתם באים פה ומשחקים אתנו משחקי דמוקרטיה? חיים אורון (מרצ): – – – בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אתם באים ומשחקים אתנו על כבוד החוק? חיים אורון (מרצ): – – – היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת אורון, רק עכשיו דיברת. אני קוראת אותך לסדר. בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אני במקומכם הייתי שותק להרבה מאוד שנים. חיים אורון (מרצ): – – – היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת אורון, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. חיים אורון (מרצ): בכלל מתאבדים, ואתם מדברים עלינו – – – היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת אורון, קראתי אותך פעם ראשונה, אני מבקשת. אל תכריח אותי. בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אני לא בא לפה עכשיו לדון במלים שאמרה חברת הכנסת גלאון. מיכאל איתן (הליכוד): למה? בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): כי לא קראתי את הפרוטוקול – – – היו"ר קולט אביטל: כי תם זמנו. בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אני רוצה לומר רק דבר אחד: צריך להיות איזה – – – היו"ר קולט אביטל: משפט אחרון. בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): לא, "פצעו" אותי מספיק זמן. אני מבקש חצי דקה לסיים, כדי שהדברים לא יצאו מהקשרם. היו"ר קולט אביטל: יש המון דוברים ויש עוד חקיקה. מיכאל איתן (הליכוד): סוף-סוף יש דיון מעניין ואנשים כולם מקשיבים. בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אפשר לעשות דיון אקדמי, חברת הכנסת גלאון, וזה לגיטימי, על דמוקרטיה מתגוננת בעקבות הימין שתפס בזמן ויימאר את השלטון בגרמניה. זה לא מפריע לי. אבל צריך יושר אינטלקטואלי – כדי לעלות לכאן, ועל רקע כל מה שקרה, להתעלם מכל זה ולהמשיך לתקוף עם כזה ריר על השפתיים, להמשיך לשנוא. תפסיקו עם זה ותעשו חשבון נפש על כל מה שקרה למדינת ישראל. יש המון אזרחים ואזרחיות במדינה הזאת שעדיין בוכים, לזכר מה שהיה שם. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין, אחריו – חבר הכנסת מיכאל איתן, ואחריו – חבר הכנסת יובל שטייניץ. דב חנין (חד"ש): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק רעה. היא הצעת חוק רעה ברמה העקרונית המשפטית. מה שהחוק הזה עושה למעשה הוא להציע מחיקת עבירות, הוא מציע הפסקת הליכים לפי פרמטר פוליטי. זה בעצם מה שהחוק עושה. ואני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שחוקים כאלה הם חוקים רעים, גם אם הם באים מצד ימין וגם אם יבואו מצד שמאל. אני חושב שחקיקה שאומרת שמי שעשה – – – ראובן ריבלין (הליכוד): – – – גם השוטרים. דב חנין (חד"ש): חבר הכנסת ריבלין, אנחנו יודעים בדיוק למה החוק מתכוון ועל מה הוא מדבר. ראובן ריבלין (הליכוד): אין לי ספק. דב חנין (חד"ש): לכן אנחנו מדברים כאן על חקיקה שיש לה כיוון פוליטי והיא נותנת פטור מהדין הפלילי על בסיס פוליטי. חקיקה כזאת היא חקיקה רעה. חקיקה כזאת היא חקיקה מסוכנת. חקיקה כזאת היא חקיקה שהיום אתם מנצלים את הרוב ומחר מישהו אחר ינצל את הרוב בכיוון אחר. אלה הם הדברים ששוברים את אמות המידה של המערכת הדמוקרטית ושל השיטה הדמוקרטית. אני רוצה לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שלמרבית הצער דברים כאלה קרו בהיסטוריה. מה אפשר לעשות, זאת האמת. היו כבר מערכות משפטיות בהיסטוריה שמסיבות שונות יצרו פטור מהדין הפלילי לצד מסוים של המפה הפוליטית. זה כבר קרה. אמרה פה חברת הכנסת גלאון קודם לכן – ואגב, אני רוצה להפנות את תשומת לבכם שהדברים שאמרה חברת הכנסת גלאון – – – אפי איתם (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אל תעסוק בזה. דב חנין (חד"ש): חבר הכנסת איתם, תקשיב לי רגע. הדברים שאמרה פה חברת הכנסת גלאון נאמרו לא בפסק-דין אחד, אלא בכמה פסקי-דין על-ידי בית-המשפט העליון. יאפשר פה חבר הכנסת איתן. יש דוגמה היסטורית שמטרידה את כולנו – וצריכה להטריד אותנו – וגם אתה משתמש בה – – – מיכאל איתן (הליכוד): גם הימין משתמש בה. דב חנין (חד"ש): וגם הימין משתמש בה, בוודאי. יש דוגמה היסטורית, שמטרידה את כולנו, של מדינה דמוקרטית שהיתה קיימת בעולם, שנקראה הרפובליקה הוויימארית, שבגלל שגיאות שלה וסלחנות מיותרת, פוליטית, בתוך המערכת המשפטית, היא חפרה לעצמה את הקבר. זה דבר שצריך להטריד אותנו בתור מערכת שרוצה לשמור על עצמה, רוצה לשמור על הדמוקרטיה? לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חייב לומר לכם שאני מאוד מצטער, ברמת הדיון הענייני, על התגובות, כי אני קראתי את דבריה של חברת הכנסת גלאון. לא הייתי כאן כשהיא אמרה אותם, אבל קראתי אותם. מיכאל איתן (הליכוד): איפה קראת? דב חנין (חד"ש): קראתי אותם בדבריה. קראתי את טקסט דבריה. מיכאל איתן (הליכוד): יכול להיות שהיא פלטה דברים אחרים. דב חנין (חד"ש): אני אומר את הדברים כמו שקראתי אותם. אני אומר לכל חברי הכנסת שחשוב לנו מאוד לקיים דיון ענייני. אני מציע לכל חברי הכנסת – גם אם הוויכוח הוא קשה ונוקב – בואו נאזין, נשתכנע או שלא נשתכנע, נענה, נתייחס, אבל לא נתייחס לדברים שלא נאמרו וכן נתייחס לדברים שנאמרו. אני מציע לכנסת לדחות את ההצעה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל איתן, בבקשה, ולאחר מכן – חבר הכנסת יובל שטייניץ. מיכאל איתן (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, לפני כמה שבועות, כשנסגרו כאן המיקרופונים ליושב-ראש סיעת הליכוד, קמה חברת הכנסת זהבה גלאון ונשאה נאום נפלא בזכות חופש הביטוי בכלל ובזכות חופש הביטוי של חברי הכנסת במיוחד. אני חושב שהיום, כאשר זהבה גלאון עשתה שימוש בחופש הביטוי למורת רוחי, אבל עדיין בגדר אותו חופש ביטוי, אנחנו צריכים לתת לה את אותה הנחה, את אותם כללי המשחק שהיא הציעה כאשר נאמרו דברים על-ידי יושב-ראש סיעת הליכוד גדעון סער. צריך לבחון בקפידה את הדברים, אם הם חרגו או לא חרגו. הייתי כאן, ואני מוכרח להודות שזה מאוד לא נעם לי, אבל השימוש בביטויים "רפובליקה ויימארית" ו"דמוקרטיה מתגוננת", נעשה על-ידי, בעצמי, כדי לתקוף הרבה פעמים את התבוסתנות, את הקווים של השמאל, שמחלישים את הדמוקרטיה הישראלית על-ידי עידוד גורמים מימין, וגם השמאל השתמש בזה כלפי הימין, בית-המשפט השתמש בזה, באקדמיה משתמשים בזה, וויכוח כזה צריך להיעשות בהתאם. נקודה שנייה – החוק הזה איננו לפנים משורת הדין, כי הוא הולך להיות דין, וזה חוק גרוע מאוד. אבל, חברים יקרים, יש מציאות גרועה עוד יותר. יש כאן אדם אחד שאומר שהחוק הזה הוא טוב? אין. אנחנו לא רוצים את החוק הזה. אני מתפלל שהחוק הזה לא יגיע לקריאה שלישית. אבל, חברים יקרים, כמה דברים שאתם מטיפים לנו – תחשבו עליהם דקה. פעם אחר פעם אתם קמים ואומרים: לא יכולים לעשות חוק לקבוצת אנשים מסוימת. מה לעשות, אני הייתי יושב-ראש ועדת החוקה, ובאו אלי נציגי הממשלה ואמרו לי: תעשה חוק מיוחד לטובת קבוצת האנשים שאנחנו רוצים לפנות. לא לטובתם – לרעתם. אז איפה הייתם? למה לא באתם אז אלי, אל מיכאל איתן, יושב-ראש ועדת החוקה, ואמרתם, חבר הכנסת אורון: אל תעביר בשום פנים ואופן את החוק הזה, זה חוק שבא לעשות דין מיוחד לסדרי דין מיוחדים, לענישה פלילית מיוחדת, הכול נגד קבוצה אחת? אז שום אוניברסליות, שום שוויון לפני החוק. חיים אורון (מרצ): לא נכון, החוק היה חוק אחד להתנתקות, היה פרק על סדרי דין. מיכאל איתן (הליכוד): אני חוזר ואומר, היה חוק, היו סדרי דין מיוחדים, היתה התארגנות מיוחדת, היתה חקיקה מיוחדת. חיים אורון (מרצ): נכון. מיכאל איתן (הליכוד): היתה התייחסות ספציפית לכל הנושא. חיים אורון (מרצ): לכולם. מיכאל איתן (הליכוד): לא לכולם, רק לנושא ההתנתקות. אל תתווכח אתי עכשיו, אל תפריע לי ואל תספר לי מעשיות, כי אני הייתי יושב-ראש ועדת החוקה. ואל תגיד לי שזה היה לכולם. תתבייש, אל תגיד את זה. אתה מגן על זה עכשיו, אתה עושה שקר בנפשך כדי להצדיק את ההתנגדות שלך. חיים אורון (מרצ): – – – היו"ר קולט אביטל: אני מבקשת ממך לסיים. אני עוד מעט אצטרך לסגור את המיקרופון. מיכאל איתן (הליכוד): תסביר לי, חבר הכנסת אורון – עשרות אלפי סטודנטים השתתפו בהפגנות, הורידו מכוניות ושרפו מכוניות, שוטרים הלכו לבתי-חולים כתוצאה מההתנגשויות. סטודנט אחד לא הועמד לדין. אחד. היו"ר קולט אביטל: נא לסגור את המיקרופון. חבר הכנסת איתן, אני מודה לך. תודה רבה. מיכאל איתן (הליכוד): תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת יובל שטייניץ. יובל שטייניץ (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, אני רוצה בפתח דברי להביע את הערכתי הרבה ואת התפעלותי הכנה מנאומו המבריק של חברי חבר הכנסת מיכאל איתן. לא בכל יום נישא בכנסת ישראל נאום קצר אבל הגיוני כל כך, מבריק כל כך, כמו נאומו של חבר הכנסת איתן. נאום ברמה – – היו"ר קולט אביטל: בין-לאומית. יובל שטייניץ (הליכוד): – – מצד אחד פופולרית, מצד שני אקדמית-פילוסופית. ישבתי פה ואמרתי לעצמי: בכנסת כזאת אני גאה להיות חבר. מיכאל איתן (הליכוד): תודה רבה. יובל שטייניץ (הליכוד): היו פה כמה נאומים טובים בערב הזה, אבל הנאום שלך התעלה על כולם, ואני פשוט מצדיע לך הערב על הנאום המעולה שלך. אני רוצה לומר לחברתי חברת הכנסת זהבה גלאון – זכותך לומר את הדברים, ייתכן, אבל הדברים הם שגויים, מוטעים ומופרכים. הימין הישראלי איננו מסכן את הדמוקרטיה הישראלית ואיננו מאיים עליה. גדול הדמוקרטים בישראל, ראש הממשלה הדמוקרט ביותר, זה שקידם את ההליכים הדמוקרטיים ואת הנורמות הדמוקרטיות בישראל, היה מנחם בגין. אותו ראש ממשלה, שבמשך שנים הואשם על-ידי השמאל כאיום על הדמוקרטיה וכסכנה לדמוקרטיה, נחשב היום בדין ובצדק לדמוקרט הגדול בין ראשי הממשלה בתולדות ישראל. גם השמאל הישראלי איננו מאיים על הדמוקרטיה בישראל, עם כל הוויכוחים שיש לי אתו, לפחות לא רובו. את השמאל הישראלי לא ניתן ולא נכון להשוות לבולשביקים, ודוגמאות יש גם מימין וגם משמאל. הפאשיזם הגרמני איים על הדמוקרטיה בגרמניה, והבולשביזם הרוסי איים על הדמוקרטיה ברוסיה. ההפיכה שהבולשביקים עשו נגד המנשביקים ונגד הדמוקרטים ברוסיה היתה לא פחות חמורה מבחינת ההתקפה על הדמוקרטיה מההפיכה של הנאצים כנגד רפובליקת ויימאר. אבל ההשוואה שגזרה פה חברתי זהבה גלאון מופרכת מיסודה ומעוררת ריב ומדנים ללא שום סיבה, כי לא נכון להשוות את השמאל הישראלי, עם כל הוויכוחים שיש לי אתו, לבולשביזם, וזה מופרך מן היסוד להשוות את הימין הישראלי לנאציזם. אני קורא לחברתי זהבה גלאון לחזור בה מהסגנון הזה. הוא לא נכון, הוא לא ראוי, גם אם הוא בסדר מבחינה דמוקרטית. הוא לא לעניין, הוא סתם מחמם את האווירה. היו"ר קולט אביטל: אני מודה לך. יובל שטייניץ (הליכוד): לעניינו של החוק – זאת היתה רק הקדמה. היו"ר קולט אביטל: שלוש דקות הסתיימו. אף אחד לא ביקש ממך נאום היסטורי. משפט אחרון. יובל שטייניץ (הליכוד): אני רוצה לומר לגבי החוק שלפנינו – הוא לא חוק שאנחנו שמחים לחוקק אותו, אבל הוא חוק נכון, ידידי רובי ריבלין, במצב העניינים שנוצר. במחאה ההמונית בהתנתקות לא היו פצועים, לא היו הרוגים. זה לא דמה אפילו לאירועי עמונה, למשל, שעמדתי בראש הצוות הפרלמנטרי, הוועדה שחקרה אותם. אסור לנו היום להכתים בגוון פלילי מאות ואולי אלפי בני-נוער שעברו עבירות מינהלתיות כאלה ואחרות בסיטואציה מאוד מאוד מיוחדת. כמו שאנחנו סלחנים כלפי הסטודנטים וכמו שאנחנו סלחנים כלפי מפגינים ושובתים במקומות עבודה, כך ראוי שנהיה סלחנים – שנגלה את אותה מידה של סלחנות כלפי אלפי בני-נוער שמחו. אני לא מצדיק את זה, אבל לעתים הם חצו את הגבולות – לא של אלימות קשה, אלא גבולות אחרים לחלוטין, קלים ורכים הרבה יותר. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת אופיר פינס, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת דוד טל. יובל שטייניץ (הליכוד): – – – היו"ר קולט אביטל: דיברת חמש, אבל אף אחד לא סופר. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): הימין הישראלי מתקשה לדבר שלוש דקות, זה ברור. זאת נראית לי תכונה כוללנית. יובל שטייניץ (הליכוד): להיפך. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, שתי הערות פרוצדורליות. קודם כול, סוכם שהיום לא מביאים הצעות חוק שנויות במחלוקת. אלכס מילר (ישראל ביתנו): עם מי סוכם? אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): סוכם בכל המקומות. עובדה. חיים אורון (מרצ): הוא בעל-הבית פה, אופיר, לא הבנת. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): למרות זאת מביאים את הצעת החוק היום, ולא מחר. דבר שני, חבר הכנסת ריבלין, תקן אותי אם אני טועה. אני מבין שהצעת החוק הזאת נדונה בוועדת החוץ והביטחון, ולא בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. אתה יודע, כמו כולנו, שהאכסניה לדון בהצעת החוק הזאת היא ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. אני חושב שעושים פה כל מיני דברים בפרוצדורות שלא ייעשו. זה לא שזה לא חוקי, זה לא שזה בלתי אפשרי, רק שזה דבר שכאשר עושים אותו בדרך עקלקלה ולא בדרך המלך – זאת התוצאה. ראובן ריבלין (הליכוד): אבל הוא יושב-ראש ועדת החוקה. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): יהיה לך עוד מה להגיד לי, האמן לי. חבר הכנסת ריבלין, אתה לימדת אותי שגם את המובן מאליו צריך מדי פעם לומר. אתה יודע שאני מעריך אותך מאוד. תבדוק את עצמך. קראתי את הצעת החוק שלך וקראתי את הצעת החוק של חבר הכנסת אלי גבאי. הצעת החוק שלך קיצונית פי כמה וכמה וכמה מהצעת החוק של חבר הכנסת אלי גבאי. אני פשוט לא מאמין. זאב אלקין (קדימה): אותו דבר. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): לא אותו דבר, לא דומה. אני רוצה להגיד לכם עוד דבר – – – זאב אלקין (קדימה): זה זהה. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): זה לא זהה, יש לי שתי הצעות החוק, זה רחוק מאוד. פה מדובר על מחיקה ופה מדובר על עצירת הליכים; אל תלמד אותי, אני מבין משהו בתחום הזה. אני פתאום מתגעגע לחבר הכנסת אלי גבאי, להצעה שלו, היא יותר מתונה. ב. אל תדברו על בני-נוער, אין פה שום הצעה על בני-נוער, אל תטעו את הציבור בבית. על בני-נוער אני מוכן לדבר, אתם גברים? בואו נדבר רק על בני-נוער, אני הולך אתכם, הנה אני מצביע אתכם. רק על ילדים? אני הולך אתכם. אל תטעו את האנשים בבית. אתם מדברים על כל הגילאים, אתם מדברים על מחיקת רישומים מינהליים, אתם מדברים על הפסקת הליכים פליליים, תגידו את האמת לציבור. תצביעו איך שאתם רוצים – תגידו את האמת לציבור. אני אומר לכם, העובדה ששר המשפטים לא נמצא כאן והעובדה ששר המשפטים מסכים בשתיקה לשבור את הכללים – – – חיים אורון (מרצ): זה הדין – – – היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת אורון, מה קרה? אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): – – – לשבור את הכללים המרכזיים ביותר בדמוקרטיה הישראלית מבחינה משפטית – זה אפילו לא חנינה. אתם יודעים למה? מיכאל איתן (הליכוד): גם שר הביטחון לא פה, גם שר הרווחה לא פה, גם שר התשתיות לא פה. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): אתה צודק, כי אמרו להם שאין הצעות חוק שנויות במחלוקת ביום שלישי. אתה תראה את כולם מחר. ברחתם מהצבעה מחר. למה פחדתם לבוא מחר? בואו נצביע מחר, בבקשה, יש לכם אומץ? בואו נצביע מחר. ראובן ריבלין (הליכוד): רציתי אתמול. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): זה אפילו לא חנינה, חנינה נותנים אחרי הרשעה. פה אפילו לא מוכנים להגיע למיצוי הליכים, וחבר הכנסת ריבלין, אני מבין את הסימפתיה, אני מבין את ההזדהות, אני מבין את הקשר, אני מבין את הכאב ואני מבין את הכול. ראובן ריבלין (הליכוד): ביקשתי להביא את החוק להצבעה אחרי הצעת האי-אמון היום. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): לא ידעתי. בנוסח הזה כפי שאתם מביאים אותו אני אצביע נגד החוק. היו"ר קולט אביטל: תודה. חבר הכנסת דוד טל, ולאחריו – חבר הכנסת עתניאל שנלר. אחרון הדוברים – חבר הכנסת לוי. דוד טל (קדימה): גברתי היושבת בראש, עמיתי חברי הכנסת, חבר הכנסת ריבלין, אני סבור שהצעת החוק הזאת, טוב שלא היתה באה לעולם וטוב היה יותר לו הגיעה הפרקליטות להחלטה הזאת בעצמה ולו קבעה קביעה כזאת או אחרת לגבי הקפאת הליכים או לגבי מחיקה או חנינה או כל דרך אחרת. אני רוצה לפנות לחברי בשמאל, חבר הכנסת פינס, הבן של רותי: מה שאמרת לגבי חבר הכנסת ריבלין – אני חלוק אתו בהרבה מאוד דברים, אבל, בכל אופן בוועדה שלי, הוא הוכיח יותר מפעם אחת שהוא דן לגופם של דברים, וגם כשהיה החוק של עזמי בשארה הוא אמר את דעתו, וחשוב לו לשמר ולשמור על המסגרות הקבועות אצלנו בבית הזה. לעצם העניין, אני פונה אל חברי מהשמאל ואני אומר לכם: אל נא באפכם. אלה אנשים – אני מדבר על הנוער הצעיר יותר. אופיר אמר כאן, ואני מוכרח לומר שלא ידעתי שיש גם אנשים מבוגרים, אבל אני מתייחס כרגע לנוער, לצעירים יותר. אל לנו להוציא את הנוער הזה אל מחוץ לחברה. חבר הכנסת רן כהן, רוב הנוער הזה מצטרף ליחידות מובחרות. רן כהן (מרצ): זה לא חוק רק לנוער, זה לכולם. דוד טל (קדימה): ציינתי שאופיר האיר את עיני שיש גם לא נוער. אני רוצה להתייחס כרגע לנוער. נוער כזה שיהיה לו רישום פלילי כזה או אחר לא יוכל להתקבל ליחידות המובחרות, ליחידות שהוא רוצה להיות בהן – והם הולכים ליחידות הללו. אני חושב שבשעה הזאת אפשר לבקש מהחברים שלנו, מחברי ממרצ, מהאנשים שסבורים שיש להצביע אחרת – אני רוצה לשכנע אותם – – – חיים אורון (מרצ): לא בחור בן 18 שהיה אז בן 16 – – – היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת אורון, כמה פעמים אפשר להעיר? דוד טל (קדימה): אני רוצה לבוא ולבקש, בפירוש לבקש – מקרה כזה היה יכול להיות בדיוק אצל נוער מרצ, ואני מודיע לך, ג'ומס, אם אתה היית מגיע לכאן עם הצעת חוק כזאת או אחרת – – חיים אורון (מרצ): – – – היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת אורון. דוד טל (קדימה): – – הייתי מצביע אתך. אנחנו לא צריכים להוציא את הנוער הזה אל מחוץ לחברה. חיים אורון (מרצ): – – – היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת אורון, אני קוראת אותך לסדר בפעם הראשונה. דוד טל (קדימה): הנוער הזה הולך עם בנים אחרים שלנו בצבא כתף אל כתף. יש לנו אפשרות לאחד קרעים, לסגור את הפערים והשסעים שהיו בחברה כתוצאה מההתנתקות הזאת ואני חושב שאפשר לגדל – איך אומרים? לא לגדל. אם תרצו, זה לא עניין של ניצחון שאתם צריכים להראות גודל לב – – – רן כהן (מרצ): אם זה היה חוק שבא לתת להם להתגייס לצה"ל הייתי תומך. דוד טל (קדימה): רבותי, אני קורא לכם, חברי ממרצ, גם אם אתם לא רוצים לתמוך בחוק הזה – אל תצביעו נגדו. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת עתניאל שנלר, ואחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת יצחק לוי. עתניאל שנלר (קדימה): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, המטרה היא מתן חנינה לאלה שלא סיכנו חיי אדם, שלא עברו עבירות שיש בהן כדי לסכן חיי אדם. המטרה היא לעכב הליכים נגד אלה שלא סיכנו חיי אדם, שהשאירו את ההפגנה והמחאה בתוך גבולות סבירים, אף שלא על-פי החוק. אין מטרה לחוקק חוק לשם חוק. בחודשים האחרונים ניהלתי, כיושב-ראש הוועדה, שיח רצוף עם משרד המשפטים על כל חלקיו, וחיפשנו מכנה משותף שיבהיר איך אפשר להגיע למטרות האלה בלי לשבור אמות מידה, בלי לשבור נורמות. ניסינו – ועשינו מאמצים רבים מאוד – להגיע לעיכוב הליכים מול נורמות חברתיות קיימות. ניסינו להגיע להליכה על-פי הדין ולפנים משורת הדין – כל אחד רואה את זה בדרכו וזה בסדר – כדי לעכב הליכים. רצינו להגיע לרישום הפלילי ולרישום המשטרתי משום שהם רק בתחילת דרכם לחיים. הגענו להסכמה, חברים, בלי לפגוע בנורמות, ויש רצון טוב, והפרקליטות עושה כל מאמץ אפשרי, ולאחרונה יש שיתוף פעולה רב מאוד עם כל גורמי הפרקליטות והסניגוריה ועורכי-הדין, ואני אומר לכם, חברי חברי הכנסת, בעיני חייבים לעשות הכול כדי שמירב הנאשמים והמורשעים יקבלו חנינה ויהיה עיכוב הליכים. אני אעשה הכול כאיש קדימה; אני אעשה הכול, אף שבתקופה האחרונה אני מקבל איומים כמו דין רודף וכל מיני דברים כאלה. אני מוחל וסולח, כי זה בא מתוך העומק, לא מתוך המחשבה. אני מוחל וסולח על כך שזורקים אותי מבית-הכנסת, כי אחדות יותר חשובה מכל רגש הנקמנות וכיפוף הידיים של כל אחד מאתנו, הוא יראה. אני באופן אישי אמחל ואסלח, כי המנהיגות נמדדת לא בניצחון – לא דמגוגי ולא כיפוף ידיים. מנהיגות נמדדת בוויתור. איזהו גיבור – הכובש את יצרו, לא איזהו גיבור – המכופף את יצרו ואת יצרם של אחרים. אני מאוד מקווה ומתפלל שלא נזדקק לחוק. יש לי יסוד להניח שלא נזדקק לחוק, וידעו שמי שמצביע נגד החוק – אני אומר את זה כיושב-ראש ועדה שמנסה להוביל את החוק הזה – מי שמצביע נגד החוק היום יגרום לצורך בהשלמת החקיקה. אלה שיצביעו היום נגד החוק יגרמו או לא יגרמו עוול מוסרי – כל אחד לפי השקפת עולמו. כל אחד יגרום בהצבעתו למה שהוא יגרום, אבל אני אצביע בעד. אני אנמק למה, בעשר שניות. היו"ר קולט אביטל: לא, אל תנמק, כבר נימקת שלוש דקות. עתניאל שנלר (קדימה): אני אצביע בעד כי אני רוצה למנוע את הצורך בהשלמת החקיקה ואני רוצה לקוות שכשנביט במראה נוכל להגיד יחד, תוך חיבוק: איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק. היו"ר קולט אביטל: רוב תודות. חבר הכנסת הרב יצחק לוי – אחרון הדוברים, ואחר כך אנחנו עוברים סוף-סוף להצבעה. יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, חבר הכנסת אורון, קודם כול, אני רוצה לאחל רפואה שלמה לכל החולים, התברר שיש כאן, לפי הדיון, כאלה שנחשדו במחלה. אני מקווה שאף אחד לא צריך שום אשפוז ושום דבר. לא מכאן ולא מכאן. אני רוצה להצטרף לדברי קודמי בכך שאני מקווה שלא נצטרך להביא את החוק לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. היתה הרבה עבודה מול הפרקליטות, ואני רוצה לומר מדוע. והעבודה הזו, חבר הכנסת אורון, חברת הכנסת זהבה גלאון, היא מתוך אמירה מפורשת של הפרקליטות, שהנורמות שהפרקליטות נהגה בהן בזמן ההתנתקות לא היו הנורמות הרגילות. כלומר, שאם היתה אפליה, היתה אפליה כלפי אותם מפגינים. למשל, ניקח את כפר-דרום. אמרתי להם: כל מי שהכה שוטר, תעמיד אותו לדין, אין שום ספק בכך, אבל למה להגיש 80 כתבי אישום כאשר 70 אנשים לא עשו שום דבר אלא רק עלו על הגג? איפה ראינו הפגנה שנותנים 80 כתבי אישום? והם אמרו לי בצורה הוגנת ביותר ובצורה אמיתית ביותר: היתה מדיניות של הפחדה והחמרה. אמרנו – אוקיי, עברנו את התקופה הזו. כלומר, שתבינו שהאפליה היתה כאן מהצד השני. דבר שני, רציתי לומר הערה, גם לחבר הכנסת רן כהן וגם לחבר הכנסת אורון – – – רן כהן (מרצ): – – – יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): היתה. אני אומר לך מפי הפרקליטות. אנחנו ישבנו אתם שעות, חבר הכנסת שנלר ואני, כדי להבין את העניין, כדי להגיע להבנה כלשהי; ואני מקווה שנגיע ולא יהיה צורך בקריאה שנייה ובשלישית. דבר שני אני רוצה לומר לעניין הילדים והמבוגרים – אני צריך להתערב כאשר אני רואה שיש אפליה. גם אתה מתערב כשיש אפליה, ואני התערבתי כשהיתה כאן אפליה. והיתה כאן אפליה, והפרקליטות אמרה שהיתה אפליה. אני רוצה לומר עוד מלה אחת, לגבי מבוגרים ונערים. אני רוצה לתת לכם דוגמה של מבוגר שנעצר בהפגנה מסוימת בנושא ההתנתקות, ולאחר הרבה מאמצים, הוא כבר היה אחרי גיל 18 – גייסו אותו. זה אותו בחור שחיסל את המחבל בפיגוע הטרקטור הראשון. אותו בחור היה מעוכב גיוס. והוא היה כבר אחרי גיל 18 בזמן ההתנתקות. ולפי מה שאתם אומרים – אם 18 זה קטינים, ומעל 18 זה מבוגרים – אז הוא לא היה צריך לקבל שום חנינה. והבחור הזה נלחם כדי להיכנס לצבא ליחידה מובחרת ונלחם, ועשה. והקדוש-ברוך-הוא גם זיכה אותו בזה שהוא הציל הרבה מאוד יהודים. אני אומר לכם: אין שם מבוגרים ממש. המבוגרים זה 17 וחצי עד 18 וחצי, 17 וחצי עד 19. כמעט כולם לפני גיוס לצה"ל. אינכם יכולים לתאר לעצמכם אילו תיקים אנחנו קיבלנו מאנשים שרוצים ובוחרים להתגייס לצה"ל ועשו מהם מקרים לקב"ן, עשו מהם מקרים לחולי נפש, כי לא רצו לגייס אותם. ואיזה ייסורים הם עברו. ואני לא מדבר רק ברמת התוצאות של העניין. לכן, רבותי חברי הכנסת, אם אתם מוכנים להגיע להסכמה, שנניח אפילו עד גיל מסוים – אני לא חושב שהגיל הנכון הוא 18, כי הרבה מאוד בחורים מישיבת ההסדר שהיו שם אחרי גיל 18 לא התגייסו; זה לא היה. כלומר, אי-אפשר. הפרקליטות רצתה לחתוך את זה בגיל 18, זה לא נכון, פשוט לא נכון. עכשיו – לא היו שם הרבה בני 30, 40 ו-50. אנחנו מדברים על נוער או מתחת לגיל 18 או מעל לגיל 18. ולכן אני חושב שאפשר להגיע להסכמה, לפי מה ששמעתי. אם אני שומע שחבר הכנסת רן כהן וחבר הכנסת אורון אומרים שהם מוכנים – וחבר הכנסת וילן – לחוקק את החוק הזה על כל אלה שלא התגייסו, הפער הוא לא גדול. אני מציע לכל הבית לתמוך בקריאה הראשונה, ובואו נעבוד, שלא נצטרך, ונלך על אותם קריטריונים שאני חושב שאפשר יהיה להסכים עליהם. חיים אורון (מרצ): אולי הפוך – – – יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אולי הפוך, אבל ההפוך הוא, סליחה, גברתי – אני מסכם דיון. היה זמן לדיון, שנה. שנה אנחנו דנים בזה. אי-אפשר לבוא עכשיו ולהגיד: תעשה משא-ומתן. היה לנו זמן למשא-ומתן במשך שנה שלמה. שנה שלמה ישבנו, מהקריאה הטרומית ועד היום, ודנו. אז אי-אפשר לבוא ולומר – אולי הפוך. אני אומר: אנחנו צריכים להתקדם בעניין הזה, ועם זה להתקדם עם הפרקליטות ולהגיע להבנה. אני הייתי מאוד רוצה לומר מלה אחרונה: מכיוון שבשבת חל ראש חודש אב, ואנחנו נכנסים לתקופה שחייבים להרבות בה באהבת ישראל, בואו ננסה לראות את זה באמת מתוך אהבת ישראל. ציבור שכל כך סבל, שרובו עדיין בלי בית ובלי פרנסה – וכאן אנחנו לא מדברים על זה שהדמוקרטיה בסדר; הדמוקרטיה לא בסדר, כי לא דאגו למה שהיה צריך לדאוג. לא נתנו להם מה שהיה צריך לתת, ואת זה כולכם יודעים. רן כהן (מרצ): – – – יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): לא שלא הסכימו. גם אלה שהסכימו. גם אלה שהסכימו. אני אראה לך שגם אלה שהסכימו, לא נתנו להם. אי-אפשר לתרץ את זה בדברים. וגם אלה שלא הסכימו – אחרי שלוש שנים היה צריך שיהיה להם בית. אז בואו ננסה בכל זאת לעשות צעד של פיוס. לא לדבר מלים קשות כל כך כלפי אותו ציבור. אני מציע להתאחד סביב החוק הזה, להצביע בקריאה ראשונה, מתוך תקווה שנפתור את הבעיה לפני הקריאה השנייה והשלישית, אבל אם לא – נצטרך להביא אותו לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: לפני שאנחנו מצביעים – חבר הכנסת ריבלין רוצה להשיב על שתי שאלות בקצרה. ראובן ריבלין (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, אני רציתי להביא חוק שבו נמצא פיוס, והוא מעורר גלים ואני עומד על כך – – – היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת פינס, עונים לך. ראובן ריבלין (הליכוד): והמחלוקת כנראה צריכה הכרעה. אני רק רוצה לומר לחבר הכנסת פינס – אני ביקשתי מנשיאות הכנסת לקיים את ההצבעה אתמול כסעיף ראשון אחרי הצבעת האי-אמון, מתוך כך שחשבתי, ואני גם חושב היום, שרוב מכריע של הכנסת חושב שהחוק הזה צודק בנסיבות שאנחנו מדברים בהן. דבר שני, אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת אורון: שנה וחצי ישבתי עם חכמי המשפט בפרקליטות המדינה ואמרתי להם שהעניין זועק לבדיקה של כל אדם שהוא חשוד או עתיד להיות מואשם, או שכבר הוכרע דינו, לבוא ולראות איך נוהגים בנסיבות האלה. הם הבטיחו יום אחרי יום, וכך נמשך הדבר שנה וחצי, עד שקמה חברת הכנסת עמירה דותן ואמרה חד-משמעית אתי: הגיע הרגע שבו אתם צריכים לשמוע את דברה של הכנסת, בנושאים פרטניים – שאינני רוצה להיכנס אתכם לגביהם כרגע – בעניין זה. אבל אי-אפשר לבוא ולבקש אחרי שנה וחצי דבר שאנחנו התחננו עליו שנה וחצי. אל תלמדו אותנו דמוקרטיה, עשו לנו טובה. אנחנו למדנו את כל פרקי הדמוקרטיה בביתנו ובבית-מדרשנו, ואצל מורנו ורבנו, גדול הדמוקרטים של הפרלמנט בישראל, מנחם בגין. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. נא לשבת. קודם – על הצעת החוק הפסקת הליכים ומחיקת רישומים בעניין תוכנית ההתנתקות, של חבר הכנסת ריבלין. הצבעה מס' 39 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 34 נגד – 13 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הפסקת הליכים ומחיקת רישומים בעניין תוכנית התנתקות, התשס”ח–2008, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: ובכן, בעד הצביעו 34, נגד – 13, אין נמנעים. אני קובעת שהצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, והיא תעבור לוועדת החוץ והביטחון לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. אנחנו עוברים להצביע על הצעת החוק השנייה בנושא הזה – הצעת חוק מחיקת רישומים בעניין תוכנית ההתנתקות, התשס”ח–2008. הצבעה מס' 40 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 36 נגד – 13 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מחיקת רישומים בעניין תוכנית ההתנתקות, התשס”ח–2008, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: ובכן, בעד הצביעו 36, 13 התנגדו, אין נמנעים. אני קובעת שגם הצעת החוק הזאת עברה בקריאה ראשונה, והיא תעבור לוועדת החוץ והביטחון לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון), התשס"ח–2008 [מס' מ/392; "דברי הכנסת", חוב' ל"ו, עמ' 18283; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים להצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון), התשס"ח–2008, קריאה שנייה וקריאה שלישית. אני מזמינה את יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת אבישי ברוורמן, להציג את הצעת החוק. נא לשבת. זאת הצעת החוק הראשונה שהוא מציג בתור יושב-ראש ועדת הכספים, ואנחנו מברכים אותו על כך. אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכספים): תודה רבה. גברתי סגנית יושבת-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אני מתכבד להביא לפורום הזה את הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים, כפי שהוא נקרא בז'רגון מס הכנסה שלילי, הצעת תיקון, התשס"ח–2008. ההצעה הזאת היא הצעת חוק ממשלתית. אני מודה על העבודה הגדולה שנעשתה במשרד האוצר עם שר האוצר ועם הממונה על הכנסות המדינה. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת ארדן, שומעים עד פה כל מלה. אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכספים): אדוני יושב-ראש ועדת הכלכלה, חברי הטוב גלעד ארדן. אני מודה ליהודה נסרדישי. עבודה גדולה עשו פה בועז סופר ומיכל דויטש, וכמובן חבר הכנסת סילבן שלום, ששילב את ההצעה שלו בהצעה הממשלתית. ההצעה הזאת כבר עברה, אבל אז התברר שיש כמה תיקונים. התיקונים האלה עברו בוועדת הכספים אתמול, ואנחנו מביאים אותם לכאן כדי לאשר את החוק. אני רוצה להזכיר בכמה משפטים את חוק מס הכנסה שלילי. יש פה בשורה בתוך כל הבוקה והמבולקה, יש בה תמריץ להשתתפות בכוח עבודה, ומצד שני לצמצום פערים. בחודש דצמבר 2007 נחקקה התוכנית למס הכנסה שלילי, שלפיה עובדים, שכירים וגם עצמאים, בני 23–55 שהם הורים לילדים או מעל גיל 55 ללא קשר למספר הילדים שלהם, יהיו זכאים למענק מס בהתאם לגובה הכנסתם. התוכנית אמורה להיכנס לתוקף, כך שהמענק הראשון ישולם לזכאים ב-15 באוקטובר 2008, בזמן החגים. בנוסחת החישוב למענק בהצעת החוק המקורית נפלה טעות, ולא נקבעה תקרת שכר למשפחה שמעליה לא יינתן מס הכנסה שלילי. בהצעת החוק מוצע לקבוע שמתקרת הכנסה של 10,000 שקלים למשק-בית מענק המס ילך ויפחת. במהלך הדיון בוועדת הכספים מצאה לנכון הוועדה להוסיף להצעה זו כמה הטבות. החלטנו לאפשר הארכה של שבועיים למועד האחרון להגשת בקשה לקבלת מענק המס, כך שבמקום 15 באוגוסט בשנה זו, נישומים יוכלו להגיש בקשה עד 31 באוגוסט. עובדים שיגישו את הבקשה עד אז יקבלו את המענק הראשון ב-15 באוקטובר. אני מדגיש שזאת ההבטחה – כמו שידידי חבר הכנסת ריבלין יודע – שמשרד האוצר בחודש אוגוסט יצא למסע פרסום. אחרת יש סכנה – הציבור עדיין אינו יודע כי אם עד סוף אוגוסט לא תוגשנה הבקשות, אף-על-פי שב-15 באוקטובר הצ'ק הראשון צריך להיות משולם, ואם לא יוגשו הבקשות לא ישולמו הצ'קים. לכן, משרד האוצר צריך לצאת בקמפיין כדי שהציבור ידע שיש להגיש את הבקשות בחודש אוגוסט. הטבה נוספת שנקבעה בוועדה היא הרחבת התחולה של מס הכנסה שלילי. בחוק המקורי נקבע כי שכירים בשנות המס 2007 ו-2008 ועצמאים בשנת המס 2008 יהיו זכאים למענק אם התגוררו באזור שנקבע כי תחול עליו תוכנית ויסקונסין. בהצעת החוק המונחת לפניכם מוצע לקבוע כי הזכאות למענק המס תהיה לגבי כל שטח היישוב שמצוי בו אזור שנכלל מלכתחילה בתוכנית ויסקונסין. לדוגמה, אם בשכונה מסוימת בירושלים מופעלת תוכנית ויסקונסין, כל ירושלים תקבל את מס ההכנסה השלילי. זה לא רק מבחינה גיאוגרפית, אלא הזכאות למס תחול גם לאורך כל שנת המס, אף אם תוכנית ויסקונסין הוחלה על אותו יישוב רק בחלק משנת המס. כלומר, אם זה היה רק לחודש – כל השנה תקפה. ההרחבה הזאת, חברי חברי הכנסת, מוסיפה לתחולתו של החוק 70,000 עובדים נוספים שיהיו זכאים למענק המס. תיקון תקרת השכר – פשרה שכולנו הסכמנו לה – יחסוך לקופת המדינה כ-450 מיליון שקלים לפי נתוני רשות המסים. בלי תיקון תקרת השכר היו מתווספים לתוכנית 21,000 זכאים למענק בעלות של 60 מיליון שקלים. כתוצאה מהתיקון מספר הזכאים למענק המס בשלב הראשון יהיה כ-70,000 עובדים. אני מכריז ומודיע – רק אם יגישו את הבקשות. מדובר ב-70,000 עובדים בעלות שנתית של 210 מיליון שקלים. משנת 2011, כלפי 2010 500,000 עובדים יהיו זכאים למענק, ואז אנחנו מדברים בכל הארץ על עלות של מיליארד ו-400 מיליון שקלים. נוסף על כך, לבקשת רשות המסים הוחלט להסמיך את שר האוצר, באישור ועדת הכספים, לפטור סוגי נישומים, בהתאם לקריטריונים שייקבעו אף הם בתקנות, מהגשת דוח עצמאי מקוון, ובלבד שהם לא הגישו תביעה לקבלת מס הכנסה שלילי. אני חוזר בפעם השלישית, כי לבקשת הוועדה התחייבה רשות המסים לצאת בימים הקרובים במסע פרסום נרחב כדי ליידע את הציבור בדבר האפשרות להגיש תביעות לקבלת מענק המס. ב-15 באוקטובר יינתן התשלום הראשון, ב-15 בינואר 2009 – התשלום השני, ב-15 באפריל 2009 – התשלום השלישי. מדובר בהצעת חוק חשובה. אני חושב שיש בה בשורה, והיא נדרשת מייד להפעלת החוק המכונה מס הכנסה שלילי. להצעת החוק, חברי חברי הכנסת, אין הסתייגויות. לפיכך, אבקשכם לאשר את הנוסח המוצע בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. אחרי שתאשרו, אני מקווה, אומר ב-30 שניות דברי תודה נוספים. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. נא לשבת. נחכה לך כדי שתוכל להצביע. אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכספים): תוסיפי אותי להצבעה. היו"ר קולט אביטל: לא, אתה יכול ללכת לשבת. אה, אתה רוצה להישאר פה. אי לכך, אנחנו עוברים להצבעה. להצעת החוק אין הסתייגויות. נא להצביע. מי בעד? אני אפילו לא שואלת מי נגד. מי בעד? הצבעה מס' 41 בעד סעיפים 1–11 – 9 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–11 נתקבלו. היו"ר קולט אביטל: בעד – 9, ואני מוסיפה את קולך, אדוני, אז זה עשרה. אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצביע עכשיו על הצעת החוק בקריאה שלישית, כנוסח הוועדה. נא להצביע. הצבעה מס' 42 בעד החוק – 10 נגד – אין נמנעים – אין חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון), התשס"ח–2008, נתקבל. היו"ר קולט אביטל: בעד הצביעו עשרה, ובתוספת קולו של יושב-ראש הוועדה זה 11. אין מתנגדים. אני קובעת שהצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון), התשס"ח–2008, עברה בקריאה שלישית ונכנסה לספר החוקים. בבקשה, אדוני. אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכספים): תודה רבה. אני עוד פעם מודה לשר האוצר, לממונה על רשות המסים, לבועז סופר, למיכל דויטש ולחבר הכנסת סילבן שלום, שעשה לילות כימים, לחברי בוועדת הכספים, ליושב-ראש היוצא, סטס מיסז'ניקוב, לחברי רובי ריבלין, שהיה בקבוצה שעשתה עבודה יפה, וכמובן לצוות הנפלא של ועדת הכספים, שגית, טמיר וכל החבורה הנפלאה שעשתה את העבודה הזאת. מה שהבטחנו הוא שאנחנו נעקוב עכשיו. אנחנו מתחילים בשיטה של בדיקה עם הפיילוט. בהצלחה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. בהצלחה. הצעת חוק שמירה על קווי צנרת נפט, התשס”ח–2008 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/253).] (קריאה ראשונה) היו"ר קולט אביטל: הצעת חוק שמירה על קווי צנרת נפט, התשס”ח–2008, קריאה ראשונה. חבר הכנסת ישראל חסון, בבקשה. ישראל חסון (ישראל ביתנו): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, בקצרה – החוק הזה הוא חוק שנועד להבטיח שמירה על תקינותם וכשירותם של קווי צנרת הנפט. יש כ-800 קילומטרים כאלה בכל מחוזותינו. הצעת החוק הזו עברה בוועדת השרים, תוך התניה שזה יהיה בתיאום עם גורמי הממשלה. ועדת הכלכלה עשתה עבודה מאוד יסודית בתחום הזה, כמה ישיבות. הגענו לכלל הסכמה, וההצעה מונחת לפניכם. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. אנחנו אמורים לפתוח בדיון, אבל נראה לי שרוב המתדיינים לא נמצאים פה. חבר הכנסת רביץ – אינו נמצא; חבר הכנסת אריאל – אינו נמצא; חבר הכנסת פרוש – אינו נמצא; חבר הכנסת גפני – אינו נמצא, וחבר הכנסת מרגי – גם אינו נמצא. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה לא לדבר במליאה. אנחנו עוברים אפוא להצבעה על הצעת חוק שמירה על קווי צנרת הנפט. נא להצביע. מי בעד? הצבעה מס' 43 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שמירה על קווי צנרת הנפט, התשס”ח–2008, לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: בעד – 8, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שהצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, כנוסח הוועדה, והיא תעבור לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 30) (התקנת מעלית מטעמים מיוחדים), התשס”ח–2008 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/250).] (קריאה ראשונה) היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים להצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 30) (התקנת מעלית מטעמים מיוחדים), של חבר הכנסת משה שרוני – קריאה ראשונה. בבקשה. משה שרוני (צדק לזקן): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 30) באה לתקן את העוול שנעשה לגמלאים שגרים בבתים משותפים בקומות העליונות ואין באפשרותם להגיע אליהן. בסך הכול הוא מחייב במקום חתימות של 100% הדיירים – 50% חתימות. אני בטוח שחברי הכנסת יתמכו בחוק הזה. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. אני רואה שאין מתדיינים. חבר הכנסת גפני – אינו נמצא; חבר הכנסת אריאל – אינו נמצא; חבר הכנסת רביץ – אינו נמצא, ואפילו חבר הכנסת פרוש לא נמצא. אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע על הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 30) (התקנת מעלית מטעמים מיוחדים). הצבעה מס' 44 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 30) (התקנת מעלית מטעמים מיוחדים), התשס”ח–2008, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: בעד – 11, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שהצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 30) (התקנת מעלית מטעמים מיוחדים) התקבלה בקריאה ראשונה, והיא תעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה – – – משה שרוני (צדק לזקן): ועדת הפנים. היו"ר קולט אביטל: בסדר. אם כך – לוועדת הכנסת שתקבע. הצעת חוק לעידוד תחבורת אופניים, התשס”ח–2008 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/256).] (קריאה ראשונה) היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים להצעת חוק לעידוד תחבורת אופניים, התשס”ח–2008, של חבר הכנסת גלעד ארדן – קריאה ראשונה. יציג אותה חבר הכנסת דב חנין. הצעת החוק הזו היא תקציבית. דב חנין (חד"ש): תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, כאמור, הצעת החוק הזו היא תקציבית, ולכן נקיים את ההצבעה עליה מחר. הצעת החוק הזו היא שילוב של שתי הצעות חוק שעניינן עידוד תחבורת אופניים. הצעת החוק האחת היא הצעת חוק של חברי הכנסת גלעד ארדן וגדעון סער, והצעת החוק השנייה היא הצעת חוק שאני וקבוצה גדולה של חברי הכנסת יזמנו ולמעלה מ-70 חברי הכנסת הצטרפו אליה כתומכים. ההצעה השנייה הזו, גברתי היושבת-ראש, היא בעצם התשתית של הצעת החוק שמונחת בפנינו היום לאישור בקריאה ראשונה. עמיתי חברי הכנסת, אופניים הם חלק מפתרון בעיותיה של החברה במאה ה-21 בתחומי תחבורה, בתחומי סביבה. אופניים הם חלק מפתרון בעיותיה של העיר המודרנית, עיר שסובלת גם מפקקים, גם מזיהום אוויר. אופניים הם חלק מפתרון בעיות בריאותיות של אנשים, שלא מספיק משתמשים בגופם. אופניים הם כלי תחבורה שראוי לעודד אותו, חשוב לעודד אותו. אבל, למרבית הצער, במדינת ישראל אין כל עידוד אמיתי לשימוש באופניים. לכן הצענו את הצעת החוק הזו, שהיא הצעה רוחבית, שמסתכלת על כל החוליות ובוחנת איך ניתן לגרום לאנשים להשתמש יותר באופניים, איך ניתן לעודד אנשים להשתמש יותר באופניים. לכן הצעת החוק הזו כוללת מרכיבים רבים ומגוונים. אלמנט אחד הוא, כמובן, בטיחות. בטיחות רוכבי האופניים קשורה, קודם כול, בתשתיות. היא קשורה בשבילי אופניים, ולכן אנחנו מציעים שתהיינה תוכניות של נתיבי אופניים ברשויות מקומיות גדולות ובינוניות, כך שיהיו מסלולים מיוחדים שיאפשרו לרוכבי האופניים לנסוע בבטחה, באופן נוח, ממקום למקום. שבילי האופניים ומסלולי האופניים צריכים להיות חלק מרשת שתאפשר להשתמש באופניים באופן סביר בתחומי העיר, בתנועה ממקום למקום. מרכיב שני של הצעת החוק הוא השילוב בין אופניים לבין תחבורה ציבורית. אופניים הם כלי תחבורה מצוין בתוך העיר, אבל כמובן הם אינם יכולים להיות כלי תחבורה סביר לנסיעה ארוכה, בין-עירונית, ולכן שילוב בין אופניים מצד אחד לבין אוטובוסים בין-עירוניים ורכבות מן הצד השני הוא חיוני לאפשרות של שימוש יעיל באופניים כמרכיב במערכת תחבורה מתקדמת ומודרנית. זה צריך לייצר מנגנונים שיאפשרו לשאת אופניים באוטובוסים בין-עירוניים; זה צריך לגרום לנו לייצר מנגנונים שיאפשרו לשאת אופניים גם ברכבות; זה צריך להביא ליצירת מערכות של חנייה לאופניים במקומות שאליהם מגיעים הרוכבים. לכן, כל הנושא של שילוב בין אופניים לבין התחבורה הציבורית הוא מרכיב מרכזי וחשוב בהצעת החוק הזו. אלמנט נוסף שאנחנו עוסקים בו בהצעת החוק הוא האלמנט של התמריצים הכלכליים. אדוני השר במשרד האוצר, אנחנו נמצאים היום במדינת ישראל במצב אבסורדי: המדינה מעודדת אנשים להשתמש בכלי רכב, נותנת להם החזר כספי על זה שהם מגיעים בכלי רכב, משתתפים ביצירת הפקקים, משתתפים ביצירת זיהום האוויר – את זה המדינה מעודדת. לעומת זאת, מי שבוחר להגיע למקום עבודתו בתחבורה ציבורית או באופניים איננו מקבל עידוד מהמדינה. לכן אנחנו מציעים שיינתנו תמריצים כלכליים גם למעסיקים שיעודדו רכיבה על אופניים למקום העבודה וממנו, וגם תמריצים לעובדים שמשתמשים באופניים ככלי התחבורה שבו הם מגיעים אל מקום העבודה. הדברים האלה, כמובן, צריכים להיעשות בתיאום בין שר התחבורה לבין שר האוצר. השר משולם נהרי: נדמה לי שהממשלה עושה משהו בתחום. היו"ר קולט אביטל: למה לא ללכת על התוכנית של פריס? דב חנין (חד"ש): אנחנו מאוד תומכים בתוכנית של פריס. התוכנית של פריס יכולה להיות בהחלט חלק מהעניין. היו"ר קולט אביטל: אבל היא תוכנית מסחרית. ההתקשרות היא עם שתי חברות; מאחר שהחלק הראשון של התוכנית הוכח כהצלחה – לוקחים עכשיו חברה שנייה. דב חנין (חד"ש): כן, אני חושב שתוכנית השכרת האופניים, שגברתי היושבת-ראש מתייחסת אליה, בהחלט צריכה להיות חלק מהמהלך. בתחומי הערים אנחנו צריכים לאפשר גם השכרת אופניים, אבל התוכנית הזאת מבחינתנו היא רק חלק מהמהלך, מכיוון שבפריס לפחות יש תשתיות. מאחר שבחלק מהערים שלנו אין בכלל תשתיות לנסיעה בטוחה באופניים, העובדה שיש אופניים להשכרה עדיין לא פותרת את כל הבעיה. אנחנו מציעים בחוק הזה גם מנגנונים של עידוד החינוך התעבורתי והחינוך לבטיחות הרכיבה על אופניים. אנחנו מציעים מנגנונים שקשורים גם למועצות המקומיות, לרשויות המקומיות, ואנחנו גם מציעים שורה ארוכה של נושאים שהוועדה תצטרך להמשיך ולשקול אותם בשעת ההכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. בין היתר, חיוב לימוד רכיבה על אופניים במערכת החינוך, וגם נושא נוסף של הכשרת מקומות העבודה, או לפחות מקומות עבודה בהיקף מסוים, כך שתהיה נוחות יותר גדולה לרוכבי האופניים, באמצעות מלתחות, מקלחות. אלה הם נושאים שאינם נמצאים בהצעת החוק בשלב הנוכחי, בשלב של הקריאה הראשונה, אלא הם נושאים שאנחנו נצטרך להמשיך ולעיין בהם לקראת הקריאה השנייה והשלישית. גברתי היושבת-ראש, אדוני השר במשרד האוצר, אני שמח שאתה אתנו, ועדת השרים לענייני חקיקה לא התנגדה לחוק הזה, לחוק העיקרי, החוק שלי ושל קבוצת חברי הכנסת. השר משולם נהרי: כעיקרון, המדיניות היא לעודד את השימוש באופניים מהסיבות שאמרת, אבל הממשלה קיבלה החלטות מעשיות בנושא הזה, ביניהן שבילי אופניים, ויש תקציב לכך. היו"ר קולט אביטל: גם קרן הקיימת. השר משולם נהרי: גם קרן קיימת. עוד מעט יוכלו להגיע מירושלים לתל-אביב במסלול מיוחד לאופניים. היו"ר קולט אביטל: בדיוק. רציתי להגיד שזה יהיה יותר מהר מאשר הרכבת. דב חנין (חד"ש): אני שמח על הגישה החיובית, גם שלך וגם של הממשלה בנושא הזה. כיוון שוועדת השרים לענייני חקיקה לא התנגדה לחוק, היא ביקשה מאתנו לבוא בדברים עם משרדי הממשלה. סיימנו תהליך רציני ומקיף של הידברות עם כל משרדי הממשלה. קיבלתי היום מכתב תמיכה חם מאוד מסגן ראש הממשלה ושר התחבורה והבטיחות בדרכים, שמודיע על תמיכתו בחוק. גם השר להגנת הסביבה, כמובן, שר הבריאות ושרים נוספים. הבוקר קיימנו מרתון של הידברות עם אנשי אגף התקציבים באוצר, ואני רוצה לבשר לכנסת שהגענו אתם להסכמה על נייר שיאפשר גם את תמיכת משרד האוצר בחוק הזה. אני מבין שהממונה על התקציבים באוצר, מר בלינקוב, לא אישר בסופו של דבר את הנייר הזה. אני מצטער על כך, מכיוון שאנשי המקצוע שמולם ישבנו העלו את הנושאים הענייניים וניהלנו אתם דיאלוג ענייני רציני מאוד ומקיף, ולכן אנחנו נקיים את ההצבעה מחר. אני מנצל את ההזדמנות שנמצא אתנו השר במשרד האוצר כדי לפנות אליך, אדוני השר. אני חושב שנושא כזה, במיוחד נוכח העובדה שאני אומר שוב גם מעל הבמה הזאת: אני את החוק הזה רוצה לעשות בהידברות אמיתית ובתיאום עם משרד האוצר, כי ברור לי שאם לא תהיה הידברות, זה לא משנה אם יעבור החוק, לא יהיה עידוד לרכיבה על אופניים. לכן אני רוצה להעביר את החוק מחר לא בכוח, כאילו נגד התנגדות הממשלה, וכן ש-80 או 90 חברי הכנסת שנמצאים יצביעו בעד. אני מעדיף שהממשלה תודיע, נוכח החלטת ועדת שרים לענייני חקיקה ונוכח ההתחייבות שלנו, שהממשלה תומכת בהצעת החוק בקריאה ראשונה. כמובן, היא תשמור לעצמה את הזכות בהמשך הדרך, אם היא לא תהיה מרוצה מהמשך התיאום, לנהוג כפי שנדרש, בהמשך הדרך. לכן, אדוני השר, אני מבקש ממך, עד שנגיע להצבעה מחר, לבחון את העניין במשרדך, וגם לבחון את הנייר שהעברנו. אני, אגב, החתמתי על הנייר הזה גם את חבר הכנסת ארדן, שהוא היוזם של הצעת החוק השנייה, כך שזה בשם שני היוזמים של שתי הצעות שאוחדו כאן, כדי שאת החוק הזה נוכל להעביר בהסכמה פה-אחד, כמו שראוי לחוק חשוב כל כך, שאגב נהנה מתמיכה רחבה כל כך בכנסת. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה לך. חבר הכנסת נסים זאב, אתה מוותר? נסים זאב (ש"ס): לא. היו"ר קולט אביטל: אז עד שתגיע נגיד לשר נהרי שבקצב הזה נגיע לתל-אביב יותר מהר באופניים מאשר ברכבת. עצוב. נסים זאב (ש"ס): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, באמת אנחנו מגיעים לעולם שכולו טוב. אני מקווה שכל חבר כנסת שמקבל רכב, יקבל גם אופניים מטעם הכנסת וישתדל לבוא לפה באופניים, עד כמה שזה ניתן, אם הוא גר בשכונות הקרובות של ירושלים. היו"ר קולט אביטל: אני אעמוד בכביש להסתכל. נסים זאב (ש"ס): הגיע הזמן שחברי הכנסת ישמשו דוגמה אישית. אם אנחנו רוצים לחוקק חקיקה כל כך חשובה כדי למנוע זיהום אוויר, צריך לומר את האמת, שבמצב של היום הכלי המסוכן ביותר הוא האופניים, ורוכבי האופניים מסכנים את חייהם במצב של הכבישים של היום, כשהם נדחקים בין המכוניות. לצערנו הרב, אנחנו רואים שאומנם האופנועים והקטנועים מעורבים בתאונות דרכים קשות מאוד, אבל גם רוכבי האופניים, שהם ילדים בעיקר, והם אינם מבינים בזהירות בדרכים, הם בין הנפגעים. לכן, אם באמת הממשלה, לפחות בכבישים החדשים, תסלול שביל מיוחד לרוכבי אופניים, זה דבר חשוב מאוד. גברתי היושבת-ראש, בנוסף, אני חושב שצריכים לחשוב על רכיבה על סוסים, חמורים וגמלים. תראי מה קורה במרכז העיר, יש רוכבי אתונות צחורות, ויש כרכרות, בפרט בירושלים. אני אומר לכם בכל הרצינות, במקום הרכבת הקלה הזאת – – – זהבה גלאון (מרצ): גברתי היושבת-ראש מתפוצצת מצחוק. היו"ר קולט אביטל: גברתי, עוד מעט השעה 23:00, מותר לנו גם שלוש דקות בידור. מזמן לא שמענו על כרכרות וחמורים. נסים זאב (ש"ס): כל התוכניות של הרכבת העקלקלה – קוראים לזה "רכבת קלה" – עלו מאות מיליונים של דולרים למדינת ישראל. תראי איזה חורבן יש בכבישים האלה, כמה נזק. את מי זה משרת? את מי זה משמש? אנחנו כבר רגילים שבשלוש או ארבע השנים האחרונות יש שם מצב של פירוק והרכבה. פעם מפרקים את הצד הדרומי, אחר כך הולכים לצד הצפוני, חוזרים לצד המזרחי, מפרקים פה, מרכיבים שם, יד ימין לא יודעת מה עושה יד שמאל. אם את הכסף הזה היו משקיעים בהרחבת כבישים, היו עושים כרכרות ברחבי ירושלים והיו נוסעים באמת על סוסים, באמת על גמלים, היינו חוסכים. קודם כול האווירה פה היתה שונה, אווירה מיוחדת של ירושלים. היא גם מחוברת לעיר העתיקה, לכל האווירה של העיר העתיקה. משה שרוני (צדק לזקן): אווירה רומנטית. נסים זאב (ש"ס): כן. לכן אני חושב שאם משנים, נשנה באופן יותר רציני, יותר דרמטי, יותר מעמיק, ונחשוב גם על מסלולים מיוחדים לרוכבי סוסים וחמורים וגמלים, וכך נשלים את התמונה הייחודית של ירושלים. מוחמד ברכה (חד"ש): יש לך טעות. יציעו שיביאו פועלים מסין כדי לאסוף את הכרכרות. נסים זאב (ש"ס): אני אומר את זה כל כך ברצינות. אתה יודע מה? אני, כשהייתי יורד לעיר העתיקה, הייתי רוצה לראות את הערבי רוכב על חמור. מה אני אגיד לך? זה היה מעניין. מוחמד ברכה (חד"ש): – – – נסים זאב (ש"ס): בסדר, אבל אני חושב שהגיע הזמן. אני לא מתלוצץ פה, אני מאוד רציני. אנחנו מדברים על זיהום אוויר, וזה ימנע זיהום אוויר. היו"ר קולט אביטל: ועל זה נאמר, חמורו של משיח, לא? נסים זאב (ש"ס): כן. אז אם בלעם – שהיה אדם מאוד מכובד – היה מסוגל – כתוב: וישכם בלעם בבוקר ויחבוש את אתונו. לא היה לו שם – אפילו אופניים לא היו לו. הסתפק באתון. אברהם אבינו: ויחבוש את חמורו. אז אין שום סיבה – אנחנו לא יותר מאברהם אבינו. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. נסים זאב (ש"ס): ולכן אני מקווה – בהסתייגות להצעת החוק אני אבקש סלילה של שבילים מיוחדים – – – היו"ר קולט אביטל: מיוחדים לחמורים ולאתונות. נסים זאב (ש"ס): כן, ואני מקווה שאתם תתמכו בעניין. תודה. היו"ר קולט אביטל: אל תשכח את האתונות. תודה רבה. מחר אנחנו נצביע. הצעת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות דאלית-אל-כרמל ועוספיא והוראת שעה), התשס”ח–2008; הצעת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות באקה-אל-ע'רביה וג'ת והוראת שעה), התשס”ח–2008; הצעת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות מג'ד-אל-כרום, דיר-אל-אסד ובענה והוראת שעה), התשס”ח–2008 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/251).] (קריאה ראשונה) היו"ר קולט אביטל: נחזור לנושאים יותר רציניים. יש שלוש הצעות חוק לביטול איחוד רשויות: הצעת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות דאלית-אל-כרמל ועוספיא והוראת שעה), הצעת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות באקה-אל-ע'רביה וג'ת והוראת שעה) והצעת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות מג'ד-אל-כרום, דיר-אל-אסד ובענה). את שלוש הצעות החוק יציג חבר הכנסת מוחמד ברכה. בבקשה. קריאה: זה דיון משולב. היו"ר קולט אביטל: כן. זה דיון משולב. בינתיים יש שלושה דוברים. מוחמד ברכה (חד"ש): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, ראשית, אני רוצה לברך את כל היוזמים מכל הסיעות, שיזמו את שלוש הצעות החוק, ונפל בחלקי – בזכותה של חברת הכנסת שלי יחימוביץ, שביקשה שאני אציג את העניין, וגם חברת הכנסת נאדיה חילו, גם חבר הכנסת אזולאי, גם חברים מסיעות מרצ – זהבה, ומרע"ם-תע"ל ומבל"ד – שאני אציג את העניין, שהוא הנושא המדובר ביותר בימים האחרונים, לא רק בקרב הציבור הערבי אלא בתוך הכנסת, ולו בגלל הסיבה הפשוטה שאותה הצעת חוק שעברה בקריאה הטרומית ברוב של קרוב ל-68 חברי הכנסת מול אחד, שזה היה שר הפנים, נתקלת בלהטוטים מאוד מוזרים ומאוד לא מכובדים כדי לעכב את המשך החקיקה; במיוחד שהכנסת יוצאת מחר לפגרה עד 27 באוקטובר, הבחירות המוניציפליות יתקיימו ב-11 בנובמבר, וזאת אומרת שיש מי שבונה על לגלגל את הדברים בתוך סחבת ביורוקרטית, ואז להעמיד את התושבים בשבעת הכפרים – עוספיא ודאלית-אל-כרמל, גם באקה- וג'ת וגם מג'ד-אל-כרום, בענה ודיר-אל-אסד – בפני עובדה מוגמרת. כאילו האיחוד הזה – שאני לא קורא לו איחוד אלא יותר מיזוג, מיזוג כפוי – ואז הם יצטרכו ללכת לבחירות, בזמן שהכנסת כמעט מאוחדת מקיר לקיר בצורך לבטל את האיחודים האלה. בזמן האיחודים אמרו שהאיחוד ישפר את המצב הפיננסי והתקציבי של הרשויות, ישפר את השירותים, יחסוך תקציבים, ומה שהתגלה מול עינינו במשך השנים – מאז הוחלט על המיזוג הזה, בימיו של שר הפנים דאז, פורז – זה שקודם כול הגירעונות הלכו ותפחו בצורה מסוכנת מאוד לקיומה של הרשות המקומית; רמת השירותים נפלה בצורה דרמטית בשני מקומות – בשתי עיריות מאלה יש ועדות קרואות, שגם כן לא מצליחות להרים את העניין ולהציל את העניין. והדבר החמור מכול הוא שהתושבים בשבעת הכפרים אינם מרוצים ואינם מקבלים את המיזוג הזה. ואף אחד לא שאל את דעתם, אף אחד לא טרח לשאול את דעתם, כאילו הם כלים במשחק שחמט, ומישהו כאן, בשולחן הממשלה, מזיז אותם על-פי רצונותיו. ובאו אנשים, ובאו תושבים משבעת הכפרים, ואמרו: עד כאן, לא. והיו הפגנות והיו עצרות ועצומות, ואנשים באו לכאן, ובשבועות האחרונים כל הכנסת הכירה מקרוב את האנשים הפעילים שבאים מכל היישובים האלה ואומרים לחברי הכנסת: מספיק, עד כאן. הכנסת יכלה לכבד את רצון הרוב המוחלט כאן – נשיאות הכנסת – ולכבד את רצונם של התושבים בשבעת הכפרים. אבל במקום זאת, הם הלכו לכיוון של סחבת. למה לא הובא הנושא הזה ביום רביעי שעבר לקריאה ראשונה ולהצבעה? אז אמרו שלא הספיקו להדפיס את הניירות ולהניח על שולחן הכנסת. למה זה לא הובא אתמול – היות שהצעת החוק היא הצעת חוק תקציבית, ואפשר היה, בשעת שיא של עבודת הכנסת, להביא את זה להצבעה ולדיון. למה היום זה הונח בסוף סדר-היום? כדי שלא תהיה אפשרות לחשוב על העלאת הנושא להצבעה, משום שזו הצעת חוק תקציבית וצריך לגייס 51 חברי הכנסת, וכמובן, בשעות האלה אין 51 חברי הכנסת, לא רק בכנסת עצמה, אלא בכל ירושלים. שכיב מוראד שנאן (העבודה-מימד): אם היו – – – מוחמד ברכה (חד"ש): היינו עושים את המאמץ. היינו עושים את המאמץ, אבל לא ייתכן, עם כל הכבוד לשר הפנים, שרצונו יהיה מעל לרצונה של הכנסת, מעל לרצונם של התושבים הנוגעים בעניין ומעל לנוהל התקין שקיים בכנסת כבר שנים. ובכל זאת, זה מובא עכשיו לדיון, אבל לא להצבעה. ונראה שזה יובא להצבעה מחר, אני מקווה שבהקדם, שזה יהיה סמוך לשעה 11:00, מועד תחילת הדיונים בכנסת, כדי לאפשר אותו מרווח זמן מינימלי וכמעט בלתי אפשרי, לפחות שהכנסת תאשר את הוראת השעה בשלושת החוקים, הוראה שמדברת על דחיית הבחירות בשלושה חודשים, כדי לאפשר לכנסת לסיים את הליך החקיקה. שלא ייווצר מצב שאנחנו נחזור ב-27 באוקטובר לכאן – והבחירות אמורות להתקיים 12–13 ימים לאחר מכן, ואנחנו נטפל בפירוק המיזוגים לבחירות שאמורות להיות בעוד 12 יום, אחרי שכבר יש מועמדים, אחרי שכבר יש קריאות להחרמת הבחירות – ואני אומר לכם: בכל שבעת היישובים, אם המצב יהיה כפי שהוא, המגמה המסתמנת היא ללכת להחרמת הבחירות בצורה טוטלית על-ידי כל התושבים. לא על-ידי כולם – על-ידי יותר מ-90%. אז מה הכנסת הרוויחה בסחבת? מה – לעשות את כל המהלך של ההתכוננות לבחירות, כל ההוצאות והתקצוב של בחירות בלי שיהיו בחירות, בלי שאנשים ישתתפו ובלי לאפשר לכנסת למלא את ייעודה ואת תפקידה כדי להכריע בסוגיה הזאת? לכן, על אף כל האמור, אני חוזר ואומר שלאחר ההצבעה מחר על הצעות החוק לפירוק המיזוגים בבאקה ובג'ת, בעוספיא ובדאלית- אל-כרמל, בדיר-אל-אסד ובבענה ובמג'ד-אל-כרום, אני מבקש שנשיאות הכנסת ויושבת-ראש הכנסת וראשי הוועדות, במיוחד ועדת הפנים וועדת הכנסת, יסירו את כל המכשולים האפשריים מבחינה פרוצדורלית, על מנת שזה יובא כבר מחר לאישור בקריאה שנייה ושלישית, לפחות הנושא של הוראת שעה, גברתי היושבת-ראש. אני חושב שזה אפשרי. יש תהליך מסוים, הוא דחוס, הוא דחוק, אבל אפשר לעשות אותו כבר מחר, הכנסת תיתן איתות לתושבים שהיא קשובה לרצונותיהם, הכנסת תיתן איתות שהיא קשובה גם למצוקות של הרשויות במקומות אלה והיא גם קשובה לצורך בשיפור השירותים – שהם בתחתית הרמה. זה אפשרי, ואני מבקש מכל חברי הכנסת שיירתמו למשימה הזאת, ואין שום סיבה שזה לא יהיה כך. אגב, אתמול, אחרי שנודע שלא מביאים את הנושא הזה לדיון, התחילו תופעות של מרירות ושל הפגנות בעוספיא. אני לא חושב שהכנסת צריכה לבחון את כושר הסבלנות של התושבים, לאלץ אותם לצאת לרחובות בעניין שהיא כמעט מאוחדת סביב צדקתו, שיתחילו חסימות כבישים בכביש עכו-צפת, בכרמל או בכל מקום אחר. לו עבר הנושא בקריאה הטרומית ברוב זעום או דחוק של 55 מול 50 אפילו, 55 מול 54, היינו אומרים שהממשלה רוצה לבנות על אי-אלו סתירות ועל אי-אלו גישות על מנת להשיג רוב – או שר הפנים במיוחד. אבל, רבותי, 68 חברי הכנסת הצביעו בעד פירוק המיזוגים האלה ורק שר הפנים, לבדו, הצביע נגד. יש אפשרות בפני הכנסת לתקן מחר את המעוות הזה וללכת לקראת התושבים. אני אומר שזה אפשרי, ואף אחד לא יסתתר מאחורי הפרוצדורה או כל מיני טכניקות של עיכובים מלאכותיים בדרך לחקיקת החוק בקריאה ראשונה והוראת השעה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה. אני מודה לך. אני מזכירה לצופים בבית שמדובר בשלושה חוקים – חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות דאלית-אל-כרמל ועוספיא). החוק השני נוגע לבאקה-אל-ע'רביה ולג'ת והחוק השלישי למג'ד-אל-כרום, דיר-אל-אסד ובענה. אנחנו עוברים לדיון. ראשון המתדיינים – חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת שכיב שנאן. זהבה גלאון (מרצ): חבר הכנסת ברכה ייצג אותי. היו"ר קולט אביטל: תודה. דב חנין (חד"ש): גברתי היושבת-ראש, עמיתי חברי הכנסת, תודה לחבר הכנסת שנאן, אני רוצה להיות מאוד קצר, כי אין לי הרבה מה להוסיף על דבריו של חברי חבר הכנסת ברכה, שהציג גם את הנושא וגם את המצב המיוחד שאנחנו נמצאים בו. רציתי לומר רק מלה של הערכה לתושבים בדאלית-אל-כרמל ובעוספיא, בבאקה-אל-ע'רביה ובג'ת, במג'ד-אל-כרום, בדיר-אל-אסד ובבענה. התושבים ביישובים האלה, שלוחמים ונאבקים על הזכות הדמוקרטית שלהם לחיות ברשות מקומית שהם בוחרים והם מנהלים. זכות אלמנטרית, זכות בסיסית, שבאופן כוחני נלקחה מהם. איחדו אותם בניגוד לרצונם ובעצם מנהלים אותם כאילו הם נתינים ולא כאילו הם אזרחים שיש להם זכויות ויש להם מעמד. אני חושב שמהפרשה הזאת צריך ללמוד לקח. הלקח הוא שאי-אפשר לאחד בכוח יישובים שאינם רוצים להתאחד. אי-אפשר בכוח לכופף אזרחים. בסופו של דבר אנשים מתארגנים, אנשים מתעוררים, אנשים נאבקים, והקול הזה מגיע בסוף גם לכנסת. ואפילו הכנסת נענית לקול הזה ועושה את השינוי. אני מקווה שנעשה את זה מחר. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת שכיב שנאן, ואחרון הדוברים – חבר הכנסת טלב אלסאנע. שכיב מוראד שנאן (העבודה-מימד): גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, הצעות החוק לפירוק האיחוד בדאלית-אל-כרמל, בבאקה–ג'ת ובשגור המובאות לדיון בפני הכנסת הן הצעות חוק צודקות, שבאות לתקן עוול שנעשה ליישובים הכלולים באיחודים אלה. אני רוצה קודם להגיד לך, גברתי היושבת-ראש, שאני לוקח את הנושא של ביטול האיחוד ביישובים דאליה ועוספיא כפרויקט אישי, מתוך אמונה והכרה של מה שראיתי ופגשתי ביישובים והעמדות של כל התושבים שנמצאים שם והכמיהה והשאיפה לעצמאות של כל אחד ואחד. היו"ר קולט אביטל: אני עדה לכך. שכיב מוראד שנאן (העבודה-מימד): האיחודים האלה, לא היתה בהם שום תועלת. נהפוך הוא, מצב היישובים הלך והחמיר, והדבר אפילו יצר עימותים ושנאות בין התושבים. מחד גיסא, הממשלה עשתה איחוד, ומאידך גיסא לא דאגה להצלחתו, לא תקציבית, לא מבחינת תכנון ובנייה, לא מבחינת אזורי תעשייה. בעצם לקחו אנשים שנבחרו לראשות אותן ערים והטילו עליהם משימות בלתי אפשריות – לנהל את המקומות האלה. היישובים שנבחרו לאיחוד היו במצב קשה והמצב נהיה עוד יותר קשה, כי אין יישוב חזק שקולט יישוב חלש, אלא יצרו יישובים חלשים ועשו בכך גוף אחד יותר גדול אבל יותר חלש. ניסינו את האיחוד, ראינו את התוצאות, ראינו את הכישלון, ולא עזרו תוכניות ההבראה ולא עזרו כל ניסיונות ההצלה. ראוי – ואני פונה לשר הפנים – ששר הפנים יודה בעובדה שהניסיון לא הצליח ולא ייאחז בקרנות המזבח וינסה בכל דרך למנוע את ההליך המסודר והחוקי של פירוק האיחוד. אני חייב גם להודות שהצעת החוק לפירוק דאליה ועוספיא הוגשה על-ידי חברת הכנסת שלי יחימוביץ לפני כ-18 חודשים, ביוזמה, בבקשה שלי ושל מאות חברים מעוספיא, בעיקר עקב היותי מחוץ לכנסת. מאוחר יותר הצטרפו הצעות חוק לפירוק על-ידי חברי כנסת אחרים מכל הסיעות, וזה הזמן להודות בשם תושבי הכפרים לכל יוזמי החוק ולכל התומכים שתמכו עד כה ולכל חברי הכנסת שבימים האחרונים עשו יחד אתנו מאמץ גדול להביא למצב שהדיון הזה בכלל מתקיים וההצבעה מחר מתקיימת, כי ניסו בהרבה דרכים למנוע את הדבר הזה. יש רוב ברור בבית בעד הפירוק, והשר, שר הפנים, מנסה בכל דרך למנוע זאת. אולי זאת זכותו הדמוקרטית, אבל ההחלטה לא צריכה להיות בידו של שר הפנים. ההחלטה צריכה להיות בידה של הכנסת, בידי מליאת הכנסת, בידי חברי הכנסת, ואסור שמליאת הכנסת תוותר על זכות זו. חשוב לומר גם שהדחייה לא תעצור את הליך דחיית הבחירות שמתוכננות לנובמבר באותן רשויות. חשוב לשאול מי בסוף יהיה אחראי לאותן הוצאות כספיות של אותם מועמדים שיתמודדו, ובסופו של תהליך הבחירות תידחנה ולא תתקיימנה, בתקווה ובכוונה שהחוק יעבור בקריאה שנייה ובקריאה שלישית במליאת הכנסת אחרי הפגרה. לכן אני פונה ומבקש מיושבת-ראש הכנסת לאפשר מחר כינוס של ועדת הכנסת וועדת הפנים בזמן קיום המליאה על מנת לאפשר הצבעה והפרדה של הוראת השעה ודחיית הבחירות בשלושה חודשים רק ביישובים שעומדים להצבעה. בכך נעשה צדק ונמנע מבוכה והוצאות מיותרות של המדינה ושל המועמדים בהכנת הבחירות האלה. אני פונה ומבקש מחברי חברי הכנסת, שיואילו מחר להתייצב במליאה ולהצביע ולתמוך בחוק, ונכבד בכך את רצונם ואת רגשותיהם של תושבי היישובים, ועל כך תודתי נתונה מראש. היו"ר קולט אביטל: אני מודה לך. חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו – חבר הכנסת טלב אלסאנע. נסים זאב (ש"ס): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הדחיפות בקבלת החלטה לגבי מעמדם של אותם יישובים אינה מוטלת בספק. אני רוצה לומר, כפי שאמר חבר הכנסת שכיב שנאן, שבנובמבר יהיו בחירות ואנחנו לא יכולים להיות שאננים וחייבים לקבל החלטה כמה שיותר מהר. גם מחר, במהלך היום, אם נקבל הצבעה במהלך הבוקר – ואפשר לשים את זה בסדר-היום בין הצעות החוק הראשונות שעולות – אפשר במהלך היום לקיים ישיבה נוספת – – שכיב מוראד שנאן (העבודה-מימד): היו דברים מעולם. נסים זאב (ש"ס): – – שלדעתי היא רק פורמלית, כי לדעתי העמדה של הכנסת היתה פה ברורה וחד-משמעית מבחינת הקולות, כשחברי הכנסת רוצים לעשות את רצונם של אותם תושבים. אני רק רוצה לומר שעדיין יש שאלות לגבי אותם יישובים. אני לא מכיר אותם, את מעמדם וכמה הם חזקים, אם כל אחד ואחד יכול לעמוד בפני עצמו ולהתמודד מבחינה תקציבית. צריך לזכור שבתחילת הדרך, כאשר שר הפנים העלה את הסוגיה, הוא בא ואמר שיש רשויות או מועצות כושלות ולכן החיבור שלהן בסך הכול מחזק את מעמדם. לפי הנתונים ששר המשפטים העלה לפני כמה ימים, כשהעלינו את הצעת החוק, וגם דוד אזולאי, הוא אמר שהניסיון של השנה האחרונה הוא בצד החיובי. זאת אומרת, החיבור רק חיזק את מעמדם. לכן, צריך להביא גם את הדבר הזה בחשבון, האם הביטול של איחוד המועצות יכול לחזק יותר, או מצד שני להביא לתוצאות שראשי מועצות מקומיות לא יוכלו להחזיק את עצמם? כי אני לא רואה שמשרד הפנים הוא היום כל כך לארג', ובא ומכסה גירעונות, בפרט כאשר משרד הפנים, שר הפנים מתנה את העניין של התקציב או של תוספת התקציב בכך שהרשויות המקומיות יתאחדו ויתחזקו, והוא רואה בזה אולי צמצום של דברים מיותרים. ולכן, צריך להביא את זה בחשבון. אנחנו בהחלט חושבים שלא כופים את הדברים בכוח על המועצות, וכל ראש מועצה צריך לקחת יותר אחריות. אני מאמין שהחוק הזה יעבור, בסופו של דבר, אבל צריך להתכונן לעניין הזה במלוא הרצינות, כדי שכל מועצה ומועצה תוכל לעמוד בפני עצמה ולקיים את ההתחייבויות שלה כלפי התושבים. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה, אדוני. בבקשה, חבר הכנסת טלב אלסאנע. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, בתחילת דברי אני רוצה לפנות לתושבי היישובים האלה ולומר להם שאני מברך אותם על העקביות, על ההתמדה, על הרצינות ועל האחריות. (נושא דברים בשפה הערבית; להלן תרגומם לעברית: אני רוצה לברך מפה את תושבי עוספיא, דאלית-אל-כרמל, באקה, ג'ת, דיר-אל-אסד, בענה, ומג'ד-אל-כרום על ההתמדה, העקביות ומתן דוגמה כיצד יכול מאבק ציבורי לשנות לא רק את מדיניות הממשלה, כי אם גם לתרום לשינוי חוק שאושר בכנסת, ולהביא לשינוי רציני בקרב מקבלי ההחלטה ולכך שהצעות החוק תזכינה ברוב הקרוב להסכמה כללית, להוציא את עמדת שר הפנים. הסיבה היא שהחלטת איחוד הרשויות המקומיות היתה מלכתחילה החלטה שגויה ולא נשענה על לימוד רציני. השיקול היחיד שניצב בפני מקבלי ההחלטה היה ניסיון לצמצם את התקציבים ולחסוך בהם, מבלי להביא בחשבון את רצונם של התושבים ואת טובת הכפרים שאוחדו. התוכנית כללה איחוד של יותר מ-100 רשויות מקומיות במגזר הערבי, להוציא את אבו-סנאן וכפרים אחרים. לאחר מכן האיחוד בוטל, ונותרו רק שלוש רשויות מקומיות הסובלות מההחלטה העושקת הזו.) לצערי, גברתי היושבת-ראש, ההחלטה שלא לקיים דיון והצבעה הבוקר היא החלטה פוליטית, שאיננה עניינית, איננה משקפת את רצון הכנסת ובוודאי איננה מתיישבת עם רצון התושבים. זהו ניסיון לכפות את המציאות הקיימת, שאיננה רצויה, ולעקוף את הכנסת על-ידי כך שהזמן של הפגרה יחלוף ונגיע לאחר מכן לבחירות, כאשר אנחנו יודעים שהתושבים לא ייטלו חלק בבחירות הבאות. זאת אומרת, יהיו בחירות בדאליה ובעוספיא, אבל התושבים לא ישתתפו, וגם בבאקה-ג'ת. לכן, התוצאה היא שמה שלא תעשה הכנסת, יעשו התושבים – התושבים הם אשר יכתיבו ויובילו. טוב אם הכנסת תיישר קו עם רצון התושבים, טוב אם מחר ינוצל הזמן על מנת להעביר את הצעת החוק בקריאה ראשונה על מנת לדחות את הבחירות ההולכות וקרבות בשלושה חודשים, עד להשלמת החקיקה לביטול האחדות המזויפת. כך תהיה אפשרות לקיים בחירות לאחר הביטול באותם יישובים, וזה יאפשר לתושבים לממש את זכותם לבחור את נציגיהם. אני רוצה להודות לך ולכל חברי הכנסת שנשארו עד שעה כזאת מאוחרת, ואני חושב, חבר הכנסת שנאן, אם תרצה יושבת-ראש הכנסת, וגם אופיר פינס ישמח – שנשארו עד שעה כזאת, עד שעה 23:00, אפשר לקיים גם הצבעה, גם דיון בוועדת הפנים וגם אישור החוק לפיצול והצעת חוק בקריאה ראשונה לדחיית מועד הבחירות בשלושה חודשים. אם יש רצון – לא תהיה בעיה. שכיב מוראד שנאן (העבודה-מימד): – – – טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. אני מקווה שההצבעה תתקיים מחר. בינתיים, תם סדר-היום של החקיקה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר קולט אביטל: הודעה למזכיר הכנסת, ולאחר מכן – שאילתות שעליהן יענה השר נהרי. סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון מס' 3), התשס”ח–2008; הצעת חוק הדרכים (שילוט) (תיקון מס' 59), התשס”ח–2008; הצעת חוק המועצה הישראלית לצרכנות, התשס”ח–2008 – שהחזירה ועדת הכלכלה. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים (תיקון מס' 2), התשס”ח–2008; והצעת חוק החשמל (תיקון מס' 4) (רשיונות לעבודות חשמל), התשס”ח–2008. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה לאדוני. שאילתות ותשובות היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים עכשיו לנושא האחרון שעל סדר-היום: שאילתות שעליהן ישיב השר נהרי. יש הרבה מאוד שאילתות, רק ארבעה נוכחים, אז נשתדל לסיים את זה כמה שיותר מהר. בבקשה, אדוני השר. שאילתא 774 של חבר הכנסת יצחק זיו – לפרוטוקול. 774. הגבלת גיל בביטוח בריאות לנוסעים לחוץ-לארץ חבר הכנסת יצחק זיו שאל את שר האוצר ביום ו' בטבת התשס"ז (27 בדצמבר 2006): הובא לידיעתי כי חברת הביטוח "הראל", כמו גם חברות ביטוח אחרות, אינה מבטחת בתשלום אנשים שעברו את גיל 75 הנוסעים לחוץ-לארץ. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מדוע קיימת הגבלת גיל בנושא זה? תשובת השר משולם נהרי: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1–2. בדיקה שערך אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון בכמה חברות ביטוח, ביניהן חברת הביטוח "הראל", מעלה כי קיימת אפשרות לרכישת ביטוח נסיעות לחוץ-לארץ למבוטחים מעל גיל 75 ואף בגיל 85, ולעתים אף מעל גיל זה, בכפוף לתנאים הקבועים בביטוח זה. הסיכון הביטוחי להתרחשות מקרה ביטוח המכוסה בפוליסה, לדוגמה אשפוז או טיפול רפואי בחוץ-לארץ, גדל עם הגיל, בפרט בגילים המבוגרים, ועל כן הדבר משתקף לעתים בתנאי הביטוח ובדמי הביטוח. היו"ר קולט אביטל: שאילתא 1195 של חבר הכנסת אופיר פינס-פז – לפרוטוקול. 1195. מעמדו של חושף השחיתות ברשות המסים חבר הכנסת אופיר פינס-פז שאל את שר האוצר ביום כ' בסיוון התשס"ז (6 ביוני 2007): אדם שחשף את פרשת השחיתות הגדולה ברשות המסים מובטל זה ארבע שנים. הוא נאלץ להגן על שמו הטוב, ומוסדות השלטון אינם עושים די לשיפור מצבו. רצוני לשאול: 1. מדוע אין רשות המסים, הכפופה למשרד האוצר, מגינה על חוקרי המס החושפים שחיתויות ומאפשרת להם להמשיך בתפקידם ללא פגיעה בעצמאותם ובתנאי עבודתם? 2. מה ייעשה לעידוד חשיפת שחיתויות בגופים השונים ולתמיכה במי שמונע טיוח? 3. האם הוא יוחזר לעבודה? תשובת השר משולם נהרי: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. בעקבות תלונות שנמשכו כעשר שנים של ממונים, עובדים ואחרים נגד העובד, הוחלט בינואר 2005 על-ידי רשות המסים, על-פי המלצתו של היועץ המשפטי לנש"ם, להעביר את העובד ממחלקת חקירות תל-אביב ליחידת הפירוקים, תוך שמירה על זכויותיו, שכרו ותנאי העסקתו. העובד הגיש תביעה על החלטה זו בבית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (עב 5883/05). התביעה נדחתה ב-9 במרס 2006. בפסק-הדין נקבע: לאור כל האמור לעיל, אין מנוס מן המסקנה כי ביסוד החלטת המדינה עמדו נימוקים כבדי משקל שכולם נשקלו במידתיות נכונה ובאופן סביר ונעשו בצורה שבוודאי אין לקרוא לה "חפוזה" ובאופן שהיה מוצדק עוד לפני שהוגשה התלונה על-ידי התובע למשטרה. ההחלטה להעביר את התובע ממחלקת החקירות התקבלה ממניעים ענייניים, בתום-לב ולאחר שקילת כלל השיקולים הרלוונטיים ושמיעת טענות התובע ותוך מתן אפשרות לתובע לפתוח "דף חדש" בניצול כישוריו המקצועיים שבהם מכירה הנתבעת. על החלטה זו הגיש העובד ערעור לבית-הדין הארצי לעבודה. הערעור בבית-הדין הארצי לעבודה נדחה: גם בית-הדין הארצי לא מצא פגם בהחלטת רשות המסים להעביר את העובד כאמור. על החלטה זו של בית-הדין הארצי לעבודה הגיש העובד עתירה לבג"ץ. בית-המשפט העליון, בשבתו כבית-המשפט הגבוה לצדק, קבע כי כידוע אינו יושב, למעט מקרים חריגים, בערכאת ערעור שנייה, ולא מצא כי הוכחה עילה לעריכתו המחודשת של הבירור העובדתי. ועל כן, נדחתה העתירה על הסף. יצוין כי העברתו של העובד ליחידת הפירוקים לא צלחה והעובד נעדר מהעבודה ולא התייצב לעבודה ביחידה מיום 27 במרס 2005. למרות פניות שונות של רשות המסים לעובד כי יופיע לעבודתו ביחידת הפירוקים, לא נענה העובד לפניות אלו. 2. מדובר בשאלת רוחב שאינה בתחום סמכותו של שר האוצר. 3. העובד זנח את מקום עבודתו. היו"ר קולט אביטל: שאילתא 1206 של חבר הכנסת חסון – לפרוטוקול. 1206. שעות כוננות של רופאים ב"שירותי בריאות כללית" חבר הכנסת יואל חסון שאל את שר האוצר ביום כ' בסיוון התשס"ז (6 ביוני 2007): פורסם כי עשרות רופאים בבתי-החולים של קופת-חולים "כללית" מקבלים זה שנים תוספת שכר קבועה בעבור אלפי כוננויות, אף שהכוננויות לא נדרשות כלל. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מדוע ניתן תגמול לרופאים ללא תמורה והאם ישונה המצב? 3. האם תשונה מכסת הכוננויות בהתאם לצורך? תשובת השר משולם נהרי: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1–2. הפרסום שאליו מתייחסת השאילתא מתייחס לכוננויות שניתנו לרופאים מומחים על-פי ההסכמים הקיבוציים שנחתמו עם ההסתדרות הרפואית בישראל בשנות ה-70 וה-80. ההסכמים קבעו מכסות של כוננויות למחלקות השונות בבתי-החולים. תשלום הכוננויות הוא בגין היות הרופא הכונן זמין לקריאה ולהגעה לבית-החולים בעת הצורך במהלך שעות הכוננות, שהן מעבר לשעות העבודה הרגילות. התשלום מותנה בהיות הרופא נכון להגיע לבית-החולים בעת הצורך, כאמור, ולפיכך אינו בגדר תוספת שכר קבועה ופנסיונית. מאחר שהכוננויות ניתנו על-פי ההסכמים הקיבוציים, כל שינוי בהן מחייב ניהול משא-ומתן עם ההסתדרות הרפואית בישראל וחתימה על הסכם קיבוצי חדש. 3. "שירותי בריאות כללית" מעלה נושא זה במסגרת הליך הבוררות שמתקיים בין המעסיקים – המדינה, "שירותי בריאות כללית" ו"הדסה" – לבין ההסתדרות הרפואית בישראל, ומבקשת מכבוד הבוררים לבטל או להפחית את כמות הכוננויות הניתנות במחלקות מסוימות. בשל השינויים הטכנולוגיים המשמעותיים בתחום הרפואה מאז החתימה על ההסכמים הקיבוציים האמורים לעיל, אין עוד צורך בכוננויות אלו. הנושא תלוי ועומד בבוררות הרופאים, אולם לא צפוי שיחול בעקבות הבוררות שינוי משמעותי, מאחר שמדובר בנושא שולי יחסית בבוררות, בשים לב לנושאים הכבדים האחרים שנדונו בה. מכל מקום, ככל שמדובר בנושא המוסדר במסגרת הסכמים קיבוציים, כל שינוי יכול להיעשות רק בהסכמה. היו"ר קולט אביטל: שאילתא 1242 של חבר הכנסת כחלון – לפרוטוקול. 1242. פרסום דוחות כספיים של חברות באנגלית חבר הכנסת משה כחלון שאל את שר האוצר ביום ד' בתמוז התשס"ז (20 ביוני 2007): נודע לי על תקנה שנועדה להקל על חברות הנסחרות גם בחוץ-לארץ, אשר מתירה להן לפרסם את הדוחות הכספיים באנגלית בלבד. רצוני לשאול: 1. כיצד חברות ישראליות שבסיסן ומעל ל-50% של אחזקות הציבור שלהן נמצאים בארץ, לא מפרסמות את הדוחות בשפה העברית? 2. מה ייעשה בנדון? תשובת השר משולם נהרי: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1–2. בישראל יש תופעה ייחודית, שלפיה חברות ישראליות רבות הנפיקו ניירות-ערך בארצות-הברית. סיבות רבות לדבר, וביניהן האטרקטיביות הרבה של חברות הטכנולוגיה הגבוהה הישראליות בשוק ההון האמריקני. מחד גיסא, אין לנו אלא להתברך בתופעה וליהנות בין היתר מהעובדה שחברות אלה מגייסות מקורות מט"ח למשק. מאידך גיסא, שוק ההון המקומי איבד חברות אלו. במקביל, ועם הגלובליזציה בתחום שוק ההון, נמצא כי ישראלים רבים משקיעים ממילא בחברות אלו בארצות-הברית, תוך התבססות על התוכן ועל שפת הדיווח בארצות-הברית. בעקבות כך הוקמה על-ידי הרשות לניירות ערך ועדת מומחים, אשר בראשה עמד מר דוד ברודט, שתפקידה היה לבחון פתרונות לתופעה המתוארת. המלצות הוועדה היו לאפשר לחברות כאמור להירשם בארץ, תוך שהן מדווחות כאן את שהן נדרשות לדווח בארצות-הברית. לגבי אותן חברות, השוק המרכזי והראשוני שלהן הוא שוק ההון האמריקני. הרצון היה לנסות ו"להחזיר את החברות הביתה" ולאפשר לציבור המעוניין בהשקעה בהן השקעה נוחה וישירה בשוק קרוב, דרך פחות מתווכים ובעלויות נמוכות יותר. ברור היה כי לולא הקלה זו, המאפשרת לאותן חברות שיטת דיווח אחת ואינה דורשת מהן "דיווח כפול" בשני השווקים, לא תגענה אותן חברות למסחר בבורסה בתל-אביב. המלצות הוועדה אומצו בחקיקה בשנת 2000, ומאז פועלת לגבי חברות אלו מתכונת דיווח מיוחדת, המאפשרת, בין השאר, את הדיווח באנגלית. כמה עשרות חברות עשו שימוש באפשרות זו. הסדר זה הוא בחזקת "זה נהנה וזה לא חסר", שכן שוק ההון המקומי נהנה מהעמקתו והרחבתו, והמשקיעים, שממילא רצו להשקיע בחברות אלו בארצות-הברית, יכולים עתה לבצע את השקעתם בשעות מסחר בארץ ובעמלות נמוכות מאלו המקובלות בארצות-הברית. אשר לחברות שנסחרו תחילה כאן ורק לאחר מכן עברו להיסחר גם בחוץ-לארץ ולפיכך דיווחו במתכונת ובשפה בישראל – נקבע מנגנון מיוחד שלפיו הן יכולות לעבור למתכונת ולשפת הדיווח בארצות-הברית רק לאחר קבלת אישור רוב בעלי המניות שאינם בעלי השליטה. חשוב להדגיש ששוק ההון בארץ, שהוא אבן יסוד לצמיחה ולשגשוג כלכלי, יתקשה להתפתח ללא פתיחתו למשקיעים זרים ואולי אף לחברות זרות. הרשות לניירות ערך משקיעה מאמצים רבים כדי לעודד מהלכים אלה. ייתכן שבעתיד יביאו חברות ברישום כפול משקיעים אירופים לפעול בשוק ההון בישראל, שכן גם להם שעות המסחר בארץ נוחות יותר מאלו שבארצות-הברית. היו"ר קולט אביטל: שאילתא 1297 של חבר הכנסת אורי אריאל – לפרוטוקול. 1297. תקן עובדים סוציאליים במתקן הכליאה מיכ"ל חבר הכנסת אורי אריאל שאל את שר האוצר ביום י"א בתמוז התשס"ז (27 ביוני 2007): קיים אישור עקרוני להגדלת חצי התקן הקיים של עובד סוציאלי במתקן מיכ"ל, אך האישור להגדלת התקן עדיין לא ניתן. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מדוע עדיין לא התקבל האישור הרשמי? 3. מתי יתקבל האישור הרשמי לתקן המלא של עובד סוציאלי במתקן מיכ"ל? 4. מה ייעשה להבטחת קבלת אישור רשמי מהיר ולמניעת עיכובים, לאחר קבלת אישור עקרוני במקרים אחרים? תשובת השר משולם נהרי: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1–4. בהתאם לבקשת משרד הרווחה, תוקצב חצי תקן נוסף לטובת עובד סוציאלי במתקן מיכ"ל, כך שההיקף הוא משרה מלאה. הפנייה התקציבית אושרה על-ידי ועדת הכספים. היו"ר קולט אביטל: שאילתא 1320 של חברת הכנסת מרום-שלו – לפרוטוקול. 1320. אי-מימוש הטבות מס לנכים ולקשישים חברת הכנסת שרה מרום-שלו שאלה את שר האוצר ביום י"ח בתמוז התשס"ז (4 ביולי 2007): פורסם כי קשישים ונכים הפסידו השנה זיכוי מס בסך 100 מיליון ש"ח. רצוני לשאול: 1. מדוע אין מיידעים אוכלוסייה זו על ההטבות המגיעות לה? 2. כיצד יתוקן הנעשה? 3. האם יוחזרו כספים המגיעים רטרואקטיבית? תשובת השר משולם נהרי: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1–2. כל הטפסים שיש להגיש לרשות המסים ולציין בהם לאילו נקודות זיכוי זכאי נישום ספציפי מעודכנים באופן אוטומטי, לרבות לפי הוראת סעיף 37 לפקודת מס הכנסה. 3. הזכאות להחזר על-פי פקודת מס הכנסה למי שאינו חייב בהגשת דוח מוסדרת בסעיף 160 לפקודה, ולפיו, בעיקרון, נישום זכאי להחזר מס ששילם ביתר למשך שש שנים רטרואקטיבית ממועד הגשת הבקשה, הכול בהתאם לתחילת תיקונו של סעיף 37 ותחולתו, כפי שנקבע במסגרת חוק ההסדרים במשק המדינה לשנת הכספים 2006. היו"ר קולט אביטל: שאילתא 1323 של חבר כנסת מרגי – לפרוטוקול. 1323. מצבם של ניצולי השואה החיים מתחת לקו העוני חבר הכנסת יעקב מרגי שאל את שר האוצר ביום י"ח בתמוז התשס"ז (4 ביולי 2007): פורסם כי כ-70,000 ניצולי השואה חיים מתחת לקו העוני ואינם זוכים לסיוע, חרף מסקנות דוח ועדה בין-משרדית, וזאת בשל עיכוב הביצוע. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מה הן המלצות הועדה ומדוע אינן מיושמות? תשובת השר משולם נהרי: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1–2. ב-3 במרס 2008 אושר בכנסת חוק התוכנית להעלאת קצבאות השלמת הכנסה לקשישים נזקקים ולסיוע לניצולי השואה. החוק נועד לתת מענה לניצולי השואה יוצאי מחנות וגטאות אשר עד היום לא זכו לקבל גמלה חודשית ממקור כלשהו ולהגדיל את סל ההטבות הניתן לניצולי השואה. החוק שאושר הוא חלק מהתוכנית הממשלתית להגדלת הסיוע לניצולי השואה, כפי שנקבע בהחלטות הממשלה מ-4 בנובמבר 2007 וב-13 בינואר 2008, שעיקריהן כדלקמן: א. קצבה חודשית חדשה בגובה 1,000 ש"ח לניצולי השואה, כפי שנקבע בחוק כאמור, וזכאות לשובר שירותים בשווי שנתי של 2,400 ש"ח; ב. הגדלת קצבאות השלמת הכנסה והגדלת הסיוע בדיור לקשישים נזקקים, הנמנים ברובם עם אוכלוסיית יוצאי חבר המדינות. לצורך כך הוחלט על תוספת תקציבית ייעודית של 500 מיליון ש"ח להגדלת קצבאות השלמת הכנסה ולהגדלת הסיוע בדיור באמצעות משרד השיכון. יצוין כי במסגרת הליך החקיקה בכנסת סוכם כי גם אוכלוסיית הקשישים הנזקקים שקיבלה סיוע במשכנתאות תקבל סיוע נוסף במסגרת התוכנית הכוללת; ג. סל הטבות לניצולי השואה, הכולל הנחות בארנונה, פטור מתשלום אגרת רדיו וטלוויזיה, דמי הבראה בעלות שנתית של כ-1,900 ש"ח, החזר תשלום מסי קנייה על כמה מוצרי חשמל ועוד; ד. הגדלת התקציב המיועד לתמיכה בארגונים העוסקים בשיפור רווחתם של ניצולי השואה ל-100 מיליון ש"ח ב-2008 ול-200 מיליון ש"ח ב-2009 ואילך; ה. תמיכה בארגונים הפועלים להשבת רכוש ניצולי השואה על-ידי מתן תוספת של 16 מיליון ש"ח בבסיס התקציב לנושא השגת פיצויים לנרדפי הנאצים מגורמי חוץ ולהשבת זכויות ורכוש יהודי. לצד ההטבות האמורות החליטה הממשלה על הגדלה של קצבאות הזיקנה האוניברסליות לקשישים, תוך מיקוד התוספת בקשישים בני 80 ומעלה, בעלות כוללת של מיליארד ש"ח. מתוך סכום זה הושלמה חקיקת תוספת בסך של 500 מיליון ש"ח. התוכנית הממשלתית החדשה מתווספת על תוספות אחרות של התקציבים המיועדים לניצולי השואה שבוצעו לאחרונה, ביניהן חקיקת חוק הטבות לניצולי השואה נזקקים והשוואת הזכויות של ניצולי השואה ששהו על אדמת גרמניה ביום 1 בינואר 1947 לזכויות של זכאי חוק נכי רדיפות הנאצים. לצד אלה, תחל הלשכה לשיקום נכים בקרוב בתשלום קצבאות לניצולי השואה יוצאי תוניס במסגרת חוק נכי רדיפות הנאצים. אנו סבורים כי התוכנית הממשלתית החדשה, לצד הצעדים שנקטה הממשלה בעבר, מהווים מענה הולם לשיפור מצבם הכלכלי של ניצולי השואה ולהגדלת הסיוע לניצולי השואה הנזקקים. היו"ר קולט אביטל: שאילתא 1380 של חבר הכנסת כחלון – לפרוטוקול. 1380. התגמולים לנכי צה"ל, לפדויי שבי ולאסירי ציון חבר הכנסת משה כחלון שאל את שר האוצר ביום כ"ה בתמוז התשס"ז (11 ביולי 2007): תגמולי נכות מצה"ל וכן תגמולי פדויי שבי לנכים חיילי אצ"ל אסירי ציון מחושבים על-פי מדד הכנסה, בשונה מתגמולים אחרים. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מדוע? תשובת השר משולם נהרי: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1–2. התגמול לנכי צה"ל מוסדר בחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט–1959. התגמול המשולם היום עומד על 35.27 ש"ח לאחוז נכות, ונכים שנקבעו להם 10%–19% אחוזי נכות, לאחר שחוקק תיקון 17 לחוק הנכים (מ-1 בינואר 1996), מקבלים מענק חד-פעמי. גובה המענק נע בין 38,090 ש"ח לנכה שנקבעה לו דרגת נכות בגובה 10%, ל-144,076 ש"ח לנכה שנקבעה לו דרגת נכות בגובה של 19%. תגמולי הנכים צמודים למדד השכר בסקטור הציבורי הקהילתי במשק ומעודכנים אוטומטית מדי חצי שנה על בסיס השינוי שהיה במשך חצי השנה עד למועד העדכון, ותוך התחשבות בתוספת יוקר או בתוספת שכר שניתנו באותה תקופה בדירוג האחיד. התשלום לפדויי שבי מוסדר בחוק התשלומים לפדויי שבי, התשס"ה–2005. גובה התשלום עומד היום על 1,072.5 ש"ח בחודש. הסכום מעודכן אחת לשנה לפי עליית מדד המחירים לצרכן. מגיל 67 זכאים פדויי השבי לקבל את כל התשלומים החודשיים של אותה השנה כבר בתחילתה. לכל פדויי השבי משולם תשלום זהה ללא תלות בהכנסותיהם. חוק אסירי ציון קובע שני סוגי תגמולים עיקריים – תגמול לאסיר ציון נכה (תגמול עיקרי) – שיעורי התגמול נקבעו לפי סעיף 4א לחוק נכי רדיפות הנאצים ובהתאם לדרגת הנכות; תגמול לפי הכנסה – התגמול ניתן לאסירי ציון בכפוף למילוי מבחן הכנסות. הכנסה המובאת בחשבון לחישוב לפי מבחן הכנסות היא כל הכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה, לרבות הכנסה מנכס, כגון הכנסה מעבודה, פנסיה, גמלה, הכנסות בפועל מנכסים שאינם סכומי כסף וסכומים שרואים כהכנסה מסכומי כסף שנקבעו. לא ייחשבו כהכנסה תגמול עיקרי לאסירי ציון, קצבת ילדים, מענק חודשי המשתלם על-ידי הסוכנות היהודית, וכן –מ-1 במרס 2003 – תשלום המשולם לפי הסכם מיום 9 באוקטובר 1992, שנחתם בידי שר האוצר הפדרלי של גרמניה וועידת התביעות החומריות של היהודים נגד גרמניה. כמו כן, קובע החוק תגמולים לבני משפחה של הרוג מלכות, תגמול לבן-זוגו ולילדו של אסיר ציון במאסר, תגמול לאלמנה של אסיר ציון, תגמול לתלויים ומענק פטירה וכן הטבות שונות, לרבות הטבה בתשלומי ארנונה, רכישת תרופות וכדומה. היו"ר קולט אביטל: שאילתא 1407 של חבר הכנסת אברהם צרצור – לפרוטוקול. 1407. הטיפול בחריגות שכר בבנק ישראל וברשויות המקומיות חבר הכנסת אברהים צרצור שאל את שר האוצר ביום ג' באב התשס"ז (18 ביולי 2007): מן העיתונות נודע לי כי יאושרו הסכמי שכר עם עובדי בנק ישראל, ויינתן בדיעבד תוקף לחריגות. מול מהלך זה עומדת התנהלות הממונה על השכר כלפי הרשויות המקומיות אשר חרגו בהטבת שכר בעיקר לעובדים ששכרם לא מגיע לעתים לשכר מינימום. רצוני לשאול: 1. האם המידע נכון? 2. אם כן – האם מדיניות זו אינה מפלה את השלטון המקומי? 3. מה ייעשה לתיקון המצב? תשובת השר משולם נהרי: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. הסכם השכר החדש עם בנק ישראל נחתם בסוף חודש דצמבר. בבסיס ההסכם עמדה המגמה להגיע להסכם כולל, שיסיים את הסכסוך המתמשך בין האוצר לבנק ישראל, יסדיר את תנאי השכר וההעסקה של עובדי הבנק, יאפשר לבנק לבצע את תוכניותיו לשינוי ארגוני וכן יקבע את תנאי השכר וההעסקה של העובדים החדשים שיועסקו בבנק, במנותק מהסכמי השכר הקיימים בבנק. על-פי המתווה שסוכם, כמה סוגיות שנותרו במחלוקת הועברו להכרעת בית-הדין האזורי לעבודה. סיכומים סופיים מוגשים בימים אלה על-ידי הצדדים לבית-הדין האזורי לעבודה, שיגבש החלטותיו, לאחר שישמע גם בעל-פה את הצדדים ב-31 ביולי 2008, כך יש לקוות, בהקדם. 2. המדיניות שנוקט הממונה על השכר בכל הקשור לשכר ולתנאי ההעסקה בכלל ולחריגות שכר בפרט ולכל נושא אינה מפלה. המדיניות נסמכת על גישה מקצועית ללא משוא-פנים, וכל מקרה נבחן לגופו על-פי נסיבותיו. הטיפול בחריגות שכר בשלטון המקומי מסתמך על הסכם שנחתם בין השלטון המקומי וההסתדרות ביום 3 במרס 1999, שהסדיר את תנאי השכר וההעסקה ברשויות המקומיות, באישור האוצר. היום הטיפול של הממונה על השכר בחריגות שכר בשלטון המקומי נעשה על-פי הכללים שנקבעו בהסכם. עוד יובהר כי בהסכם מיום 3 במרס 1999 אושר לרשויות המקומיות להמשיך ולשלם לעובדים ותיקים תוספות שכר חריגות, בתנאים מסוימים ובכפוף לכך שרמת ההשתכרות הכוללת של העובד אינה חורגת מהתקרה שנקבעה. היו"ר קולט אביטל: שאילתא 1408 של חבר הכנסת צרצור – לפרוטוקול. 1408. סוכני ביטוח בסקטור הערבי חבר הכנסת אברהים צרצור שאל את שר האוצר ביום ג' באב התשס"ז (18 ביולי 2007): סוכני ביטוח בסקטור הערבי מתלוננים על כך שחברות הביטוח מסרבות לתת להם אישור הנפקת תעודות ביטוח חובה. מצב זה מעמיד את סוכני הביטוח הערבים בפני קריסה מוחלטת. רצוני לשאול: 1. מה הן הסיבות לתופעה זו? 2. מה ייעשה לפתרון הבעיה? 3. האם יש חלופות להבטחת מצבם של סוכני הביטוח הערבים? תשובת השר משולם נהרי: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. תלונות על סירוב מצד חברות ביטוח לאשר לסוכני ביטוח ערבים להנפיק תעודות ביטוח חובה נבחנו בעבר ונמצא שאין בהן ממש. מבירורים שערכו אנשי אגף שוק ההון, עולה כי מתן אפשרות לסוכן ביטוח כלשהו להנפיק תעודות ביטוח רכב חובה נעשה על-פי שיקולים עסקיים ומקצועיים בלבד, כדוגמת איכות תיק הביטוח של הסוכן. 2–3. בכל מקרה, סוכני ביטוח החשים שנפגעו עקב פעולה לא ראויה של חברת ביטוח מסוימת, מוזמנים לפנות אל המפקח על הביטוח, אשר יבדוק כל תלונה באופן ענייני. היו"ר קולט אביטל: שאילתא 1431 של חבר הכנסת אמנון כהן: ועדה לכיסוי חובות – בבקשה. 1431. ועדה לכיסוי מסים חבר הכנסת אמנון כהן שאל את שר האוצר ביום ג' באב התשס"ז (18 ביולי 2007): נודע לי כי בעבר פעלה במשרד האוצר ועדה לכיסוי חובות, ובמקרים חריגים ביותר של מצוקה או שכול דאגה אותה ועדה לתשלום במקום החייב למס רכישה או למס שבח, במקרים שהופנו על-ידי רשויות המס כשהיה מדובר במקרים המצדיקים חריגה. לאחרונה נמסר שהוועדה פורקה. רצוני לשאול: 1. האם פעלה ועדה כזו? 2. אם כן – האם פורקה? 3. אם כן – מדוע, מתי ובהוראת מי? השר משולם נהרי: גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, קודם כול אני מודה לחברי הכנסת שנשארו כדי לשמוע את התשובות. חלקם ממתינים כבר הרבה זמן, אבל בסוף זה מגיע. 1. לשאלתך, חבר הכנסת אמנון כהן, הוועדה לכיסוי מסים פועלת במשרד האוצר כ-30 שנה. הוועדה מכסה, במקרים נדירים ועל-פי קריטריונים שנקבעו על-ידה, את המסים העקיפים בלבד שאזרחים חייבים בהם. 2–3. הוועדה לא פורקה והיא ממשיכה לפעול. היו"ר קולט אביטל: אתה מסתפק? תודה רבה. אנחנו עוברים לשאילתא 1434 של חבר הכנסת אופיר פינס-פז – לפרוטוקול. 1434. קיצוץ פטור ממס לנכים חבר הכנסת אופיר פינס-פז שאל את שר האוצר ביום י' באב התשס"ז (25 ביולי 2007): משנת 2008 יקוצץ הפטור ממס לנכים בהתאם להמלצותיה של ועדת-לרון. על-פי תזכיר חוק שפורסם מטעם הממשלה בחודש שעבר, יקוצץ הפטור ממס לנכים שתקופת נכותם שנה ויותר, מ-507,000 שקל בשנה ל-266,000 שקל בשנה. הפטור לנכים באופן זמני יקוצץ מ-60,000 שקל בשנה ל-32,000 שקל בשנה. הרווח הצפוי מהמהלך הוא מעל 50 מיליון שקל. רצוני לשאול: 1. מדוע קוצץ הפטור ממס לאוכלוסיית הנכים? 2. כיצד צעד זה יעודד נכים להשתלב בעבודה? 3. מה ייעשה לטובת אוכלוסייה זו? תשובת השר משולם נהרי: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1–3. בפברואר 2002 חתמה ממשלת ישראל על הסכם עם מטה מאבק הנכים, שבו נקבע כי תוקם ועדה ציבורית לבדיקת מצב הנכים ולקידום שילובם בקהילה. הממשלה אישרה את ההסכם וכן את הרכב הוועדה הציבורית לבדיקת מצב הנכים. בראש הוועדה עמד השופט בדימוס אפרים לרון ז"ל ובדיוניה השתתפו נציגי המוסד לביטוח לאומי, משרד הרווחה (משרד העבודה והרווחה דאז), משרד הבריאות, משרד האוצר ומשרד המשפטים, אנשי ציבור מתחום הכלכלה ומתחום האקדמיה ונציגי הנכים. הוועדה הגישה את מסקנותיה המפורטות לממשלה ב-2005 והממשלה אימצה את המלצות הדוח. המלצות הוועדה מתייחסות למכלול הצעדים הנדרשים לשילוב אנשים עם נכויות בעבודה, וכוללות בין היתר שינוי מבנה הקצבה והקצאת תקציב ממשלתי לפיתוח תוכניות תעסוקה נתמכת. לצד זאת מצאה הוועדה כי סכום ההכנסה הפטור מתשלום מס הכנסה גבוה ובלתי מוצדק, ואדם המרוויח סכום כה גבוה ראוי שיישא בתשלום מס גם אם הוא נכה. על כן, המליצה הוועדה להעמיד את גבול הפטור ממס על שלוש פעמים השכר הממוצע במשק. בדיונים בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות הוחלט כי תיקוני החקיקה בעניין יובאו בנפרד. עוד יובהר כי התיקונים הם על דעת נציגי מטה מאבק הנכים, הרואים אף הם חשיבות בכך שאדם נכה יהא משולב בחברה באופן מלא, הן מבחינת השתלבות בעבודה והן מבחינת ההשתתפות בנטל הציבורי של תשלומי המס. היו"ר קולט אביטל: שאילתא 1451 של חבר הכנסת מיכאל מלכיאור – לפרוטוקול. 1451. מסגרת האשראי בחשבונות נשים שיצאו לחופשת לידה חבר הכנסת מיכאל מלכיאור שאל את שר האוצר ביום י' באב התשס"ז (25 ביולי 2007): פורסם ב"דה מרקר" ב-11 ביולי 2007, כי בנק הפועלים מבטל את מסגרת האשראי בחשבונות של נשים שיצאו לחופשת לידה ומשכורתן חדלה להיכנס לחשבון, ודורש עמלה כדי לפתוח מסגרת חדשה. בנקים אחרים מציעים לנשים ליידע את הבנק בטרם הלידה כדי למנוע את התופעה. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מה ייעשה כדי שלא להכביד על נשים בחופשת לידה? תשובת השר משולם נהרי: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1–2. לאחר שהנושא טופל על-ידי יחידת הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל, בעקבות תלונות של לקוחות, קובעים היום נוהלי בנק ישראל, כי על הבנק להמשיך ולהעמיד ללקוחה היוצאת לחופשת לידה מסגרת אשראי, באותם תנאים שהיו בחשבונה טרם יציאתה לחופשת לידה וללא עמלות. עמדה זו אף נמסרה בישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת ב-25 ביולי 2007, שיוחדה לעניין זה. היו"ר קולט אביטל: שאילתא 1452 של חבר הכנסת אמנון כהן: המלצות ועדת-שוחט לרפורמה בהשכלה הגבוהה. 1452. המלצות ועדת-שוחט לרפורמה בהשכלה הגבוהה חבר הכנסת אמנון כהן שאל את שר האוצר ביום י' באב התשס"ז (25 ביולי 2007): השבוע תגיש ועדת-שוחט את המלצותיה לרפורמה בהשכלה הגבוהה, ועיקרן להוסיף עוד 2.5 מיליארדי שקל להשכלה הגבוהה. רצוני לשאול: 1. האם יאומצו ההמלצות במלואן? 2. אם כן – מאין יתווסף התקציב? 3. אם לא – אילו המלצות יאומצו ואילו לא? 4. האם יוגדלו גם תקציבי המוסדות להשכלה תורנית כמו מכללות, מכונים תורניים, ישיבות וכו'? השר משולם נהרי: 1–3. הממשלה דנה בהמלצות הוועדה לבחינת מערכת ההשכלה הגבוהה, אך טרם קיבלה החלטה בנושא. 4. הוועדה דנה במערכת ההשכלה הגבוהה אשר במסגרתה פועלים מוסדות אקדמיים בלבד, ועל כן לא בחנה את המוסדות התורניים. השאלה נשאלה מזמן, התשובה מתאימה לימים אלה. בישיבה האחרונה של הממשלה היא דנה בנושא הזה. הנושא הזה לא פשוט. יש הסכמה של הרוב, פרט לסטודנטים. ראש הממשלה הנחה את כולם לשבת ולהגיע להסכמות גם עם הסטודנטים. תודה. היו"ר קולט אביטל: שאלה נוספת? אתה מסתפק. שאילתא 1457 של חבר הכנסת גלנטי – לפרוטוקול. 1457. דמי אבטלה לחיילים חבר הכנסת יצחק גלנטי שאל את שר האוצר ביום י' באב התשס"ז (25 ביולי 2007): כחלק מחוק ההסדרים לשנת 2007 הוחלט לבטל את הזכאות לדמי אבטלה לחיילים משוחררים. רצוני לשאול: 1. אם מסגרת התקציב תאפשר, האם ישונה מצב זה בשנת 2008? 2. מה היא העלות התקציבית המשוערת אם יוחלט להחזיר את הזכאות? תשובת השר משולם נהרי: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. טרם השינוי, תקופת השירות הצבאי נחשבה למלוא תקופת האכשרה לצורך קבלת דמי אבטלה. עקב קבלת השינוי, השירות הצבאי נחשב רק מחצית מתקופת האכשרה. אין כוונה לשנות מצב זה בשנת 2008. 2. העלות התקציבית המשוערת היא כ-100 מיליון ש"ח. היו"ר קולט אביטל: שאילתא 1470 של חבר הכנסת כחלון – לפרוטקול. 1470. קצבת זיקנה על-פי שנת הלידה חבר הכנסת משה כחלון שאל את שר האוצר ביום י' באב התשס"ז (25 ביולי 2007): נודע לי שקשישות שנולדו עד שנת 1930 מקבלות קצבת זיקנה מביטוח לאומי בסכום מופחת באופן משמעותי לעומת קשישות שנולדו אחרי שנת 1930. רצוני לשאול: 1. האם המידע נכון? 2. אם כן – מה ייעשה לטיפול באפליה זו? תשובת השר משולם נהרי: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1–2. עד שנת 1996 עקרת-בית אשר לא שילמה דמי ביטוח לאומי, לא היתה זכאית לקצבת זיקנה באופן ישיר אלא בדרך של הגדלת הקצבה של בעלה ב-50%. בשנת 1996 שונה חוק הביטוח הלאומי כך שעקרת-בית אשר תגיע לגיל זיקנה תהיה זכאית לקצבת זיקנה בסיסית. ההטבה כאמור תקפה רק לגבי נשים אשר הגיעו לגיל זיקנה מ-1 בינואר 1996, ולכן רק לנשים שנולדו לאחר שנת 1930. יש להדגיש שמדובר רק בנשים לא מבוטחות אשר לא שילמו דמי ביטוח לאומי, ולא בכלל אוכלוסיית הקשישים אשר נולדו לפני שנת 1930. היו"ר קולט אביטל: שאילתא 1501 של חבר הכנסת משה כחלון – לפרוטוקול. 1501. גירעון אקטוארי בקרנות הפנסיה הוותיקות חבר הכנסת משה כחלון שאל את שר האוצר ביום כ"ד באב התשס"ז (8 באוגוסט 2007): נודע לי כי בשנת 2003 משרד האוצר דיווח על גירעון אקטוארי של 140 מיליארד ש"ח בשמונה קרנות הפנסיה הוותיקות, אף שגורמים מקצועיים אחרים דיווחו על גירעון בסכום נמוך באופן משמעותי. רצוני לשאול: 1. מה הם סכום הגירעון האקטוארי דאז והסכום העכשווי? 2. ההסכמים החתומים מחייבים שפנסיית הזיקנה לא תפחת מהפנסיה המוקדמת. אם כך, כיצד נמוך סכום הפנסיה ב-35% מהפנסיה המוקדמת? 3. האם בכוונת משרד האוצר לכבד את ההסכמים שנחתמו עם יוצאי הפנסיה המוקדמת על סכום הפנסיה? תשובת השר משולם נהרי: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. לנוכח הגירעונות האקטואריים שהצטברו בקרנות הפנסיה הוותיקות במדינת ישראל, המנויות בחלק א' וחלק ב' של התוספת הראשונה לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א–1981, החליטה הממשלה בשנת 2003 על גיבוש תוכנית הבראה שוויונית, אחידה ומפורטת, שבמסגרתה יינתן סיוע ממשלתי בהיקפים כספיים חסרי תקדים לאותן קרנות פנסיה שבהסדר, כדי לאפשר להן להעניק זכויות פנסיה הגבוהות בהרבה מן הזכויות שיש ביכולתן לתת באמצעות נכסיהן. סכום הגירעונות האמורים הסתכם לפי המאזנים האקטואריים של הקרנות האמורות, נכון לסוף שנת 2001, בסכום של למעלה מ-137 מיליארד שקל בהנחת ריבית של 3.55%. סכום זה הוערך ב-120 מיליארד ש"ח בהנחת ריבית של 4%. אשר לגירעון הנוכחי, נוכח הסיוע שנקבע בחוק ובהתאם למאזני קרנות הפנסיה שבהסדר לשנת 2006, הקרנות האמורות אינן מצויות בגירעון אקטוארי. 2–3. מדובר בטענות כלליות, אשר מטבע הדברים לא ניתן להתייחס אליהן לגופו של עניין. עם זאת יובהר כי בהתאם להוראות חוק הפיקוח ובשים לב לעקרון השוויון והערבות ההדדית, המהווים את עקרונות היסוד של קרן פנסיה, הוראות התקנון האחיד יחולו על אף האמור בכל הסכם לבר-תקנוני. היו"ר קולט אביטל: שאילתא 1544 של חבר הכנסת כחלון – גם היא לפרוטוקול. 1544. ממונה על הבטיחות במוסדות חינוך חבר הכנסת משה כחלון שאל את שר האוצר ביום י"ב בחשוון התשס"ח (24 באוקטובר 2007): נודע לי שמשרד החינוך מחייב את הרשויות למנות ממונה בטיחות ברשות. על-פי סעיף 29 לחוק התקציב, ניתן להחליט במקרים מיוחדים לתת תוספת שכר שאינה על-פי הסכם השכר ממרס 1999. רצוני לשאול: 1. מדוע המינוי, שהוא חובה בכל רשות, אינו בתקן ואינו מתוקצב? 2. מדוע משרד האוצר אינו מאפשר לרשות לשלם את התוספת לממונה בטיחות על ביצוע התפקיד? תשובת השר משולם נהרי: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. רשויות מקומיות מנהלות תקציב המורכב מהכנסות עצמיות וכן מהעברות הממשלה, שנועדו לאזן בין הכנסות הרשות המקומיות לבין הוצאותיה ואינן מיועדות לתכלית פרטנית זו או אחרת. לפיכך, אין כל אפשרות מעשית לבצע צביעת הכספים המיועדים לתשלום לייעוד פרטני. כל פעילות ותקן אשר הרשות מחויבת בהם, בין שעל-פי חוק ובין שלפי החלטותיה, אמורים להיות מתוקצבים במסגרת סדרי העדיפויות של הרשות ומתוך כלל התקציב העומד לרשותה. 2. הרשויות המקומיות מחויבות למנות ממונה בטיחות על מוסדות חינוך לפי חוזר מנכ"ל משרד החינוך משנת 2002, אך מטבע עבודת הרשות המקומית, ייתכנו מצבים שבהם אין הצדקה למנות עובד בהיקף משרה מלאה למילוי תפקיד מסוים. במקרים אלו מוטל התפקיד על עובד קיים, העונה על הצרכים והדרישות לתפקיד זה, מעבר לתפקידו הרגיל. תנאי ההעסקה והשכר שנקבעו לבעל התפקיד הם בהתאם להסכמים הקיבוציים ועל-פי חוזר מנכ"ל מרכז השלטון המקומי בנושא. במקרה שעובד ממלא כמה תפקידים, ישולם שכרו לפי התפקיד של בעל הדירוג הגבוה מבין התפקידים. במידה שהתפקיד הנוסף מחייב עבודה מעבר לשעות העבודה המקובלות או שהייה בכוננות, משולם שכר עבור העבודה הנוספת בהתאם לכללים המקובלים. היו"ר קולט אביטל: שאילתא 1605 של חבר הכנסת גפני – לפרוטוקול. 1605. השתתפות בכירי משרד האוצר בכנסים בימי שבת וחג חבר הכנסת משה גפני שאל את שר האוצר ביום ד' בכסלו התשס"ח (14 בנובמבר 2007): בעבר היתה מדיניות משרד האוצר, כמו יתר משרדי הממשלה, שלא לאשר השתתפות בכירים בכנסים בחוץ-לארץ הכרוכים בחילול שבת וחג. רצוני לשאול: 1. האם שונתה מדיניות המשרד? 2. איך אושרה השתתפות מנהל אגף בכיר במשרדך בכנס בליסבון בראש השנה האחרון? 3. מה ייעשה לאי-הישנות מקרים דומים בעתיד? תשובת השר משולם נהרי: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. אין שינוי במדיניות משרד האוצר בכל הנוגע להשתתפות בכירים בכנסים בחוץ-לארץ בשבת ובחג. 2. המפגש נערך במסגרת הליך ברצלונה. הכוונה של הנציג להיעדר מהמפגש עוררה תגובות קשות מצד האירופים ומצד משתתפי מדינות ערב, אשר פירשו זאת כאילו מדינת ישראל מזלזלת בתהליך. היעדרות מן המפגש היתה גורמת לפגיעה ביחסינו עם נציבות האיחוד האירופי, שהשקיעה רבות בארגון המפגש. המפגש נערך במתקני המלון ובסמוך לו, כך שלא הצריך נסיעה, וההשתתפות נשאה יותר אופי של הפגנת נוכחות – ללא נאומים, מצגות וכיוצא באלה. מפגשי העבודה הבילטרליים והאחרים התקיימו ביום ראשון. 3. הובהר לכל הגורמים בחוץ-לארץ כי זהו מקרה חד-פעמי, שלא יישנה, ועל רקע הגעת הנציג קיבלנו הבטחה כי להבא לא ייקבעו מפגשים בשבת או בחג. היו"ר קולט אביטל: שאילתא 1671 של חברת הכנסת סופה לנדבר – לפרוטוקול. שאילתא 1936 של חבר הכנסת אופיר פינס-פז – לפרוטוקול. 1671, 1936. הקמת בית-חולים באשדוד חברת הכנסת סופה לנדבר שאלה את שר האוצר ביום י"ח בכסלו התשס"ח (28 בנובמבר 2007): פורסם מכרז לגבי הקמת בית-חולים באשדוד. רצוני לשאול: 1. האם ההתחייבות של ראש הממשלה להקמת בית-החולים ידועה? 2. האם השתנתה מדיניות משרד האוצר בעקבות המכרז ובעקבות התחייבות ראש הממשלה? 3. מדוע ב-RFI פורסם כי הממשלה לא מתחייבת להקמת בית-החולים? חבר הכנסת אופיר פינס-פז שאל את שר האוצר ביום ל' בשבט התשס"ח (6 בפברואר 2008): לפני שש שנים קיבלה הכנסת חוק המחייב הקמתו של בית-חולים באשדוד. עד כה לא הוציא משרד האוצר מכרז להקמת בית-החולים. רצוני לשאול: 1. מדוע לא יצא המכרז עד כה? 2. מתי יצא המכרז? 3. מה היא עמדתו של משרד האוצר בדבר הקמתו של בית-החולים, ובתוך כמה זמן יושלם הפרויקט? תשובת השר משולם נהרי: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) ועדת המכרזים הבין-משרדית המשותפת למשרדי האוצר, הבריאות ומינהל מקרקעי ישראל לעניין הקמת בית-החולים באשדוד, החליטה לפרסם מכרז פומבי לתכנון, להקמה ולהפעלה של בית-החולים. לצורך היערכות לפרסומו של מכרז כאמור הוחלט על הקמת צוותי משנה מקצועיים, אשר יידרשו להציג בפני ועדת המכרזים את תנאי הסף להשתתפות במכרז ואת מרכיבי התחרות שבמסגרתו. יודגש כי ההליך המכרזי להקמתו ולתפעולו של בית-החולים ייערך בשני שלבים: הראשון, הליך מיון מוקדם, והשני, שלב המכרז שבמסגרתו יוזמנו המציעים אשר יימצאו מתאימים להגיש את הצעותיהם לביצוע הפרויקט. באשר ללוחות הזמנים, השלב הראשון צפוי להתפרסם בסוף חודש יולי 2008. במקביל, ועדת המכרזים פועלת להכנתם של מסמכי המכרז, אשר יפורסמו בתום השלב הראשון. לסיום נדגיש כי ועדת המכרזים פועלת באופן מאומץ ורציף על מנת לקצר ככל הניתן את לוחות הזמנים. היו"ר קולט אביטל: שאילתא 1721 של חבר הכנסת אחמד טיבי – לפרוטוקול. 1721. הנכסים בניהול המדינה במזרח-ירושלים חבר הכנסת אחמד טיבי שאל את שר האוצר ביום ג' בטבת התשס"ח (12 בדצמבר 2007): רשויות הממשלה צריכות לספק גילוי נאות המשקף את מצב הנכסים המנוהלים על-ידי המדינה במזרח-ירושלים. רצוני לשאול: מה היא רשימת הנכסים המנוהלים על-ידי מדינת ישראל במזרח-ירושלים, הן הרשומים והן הבלתי-רשומים בטאבו? תשובת השר משולם נהרי: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) להלן רשימת נכסי הדיור הממשלתי המנוהלים במזרח-ירושלים: העיר העתיקה – נקודת משטרה, שער האריות; בית-אלחנן, רחוב הגיא (אל-ואד) 109; רחוב הגיא (אל-ואד) 184; נקודות משטרה – נקודת הר-הבית ונקודת העיר העתיקה, ליד רחבת הכותל המערבי; תחנת ה"קישלה", הרובע הארמני; רחוב השלשלת, בניין המחכמה (מעל מנהרת הכותל); אזור שיח-ג'ראח – קריית-הממשלה שיח'-ג'ראח, רחוב קלרמון גאנו 49, 51; מתחם המטה הארצי שיח-ג'ראח, רחוב קלרמון גאנו 39; רחוב האגוז 49, ואדי-ג'וז, מתחם מאמוניה. עטרות – רחוב היוזמה, בניין "המשביר המרכזי", עטרות; רחוב היציב, אזור תעשייה עטרות; מעבר עטרות (קלנדיה). צלאח א-דין – בניין הורדוס, רחוב צלאח א-דין פינת הרון אל-ראשיד; רחוב צלאח א-דין 29; רחוב צלאח א-דין 40. אחרים – דרך יריחו, ראס-אל-עמוד, ירושלים; דרך הר הזיתים, ירושלים; מלון "סיוון", כביש ירושלים–רמאללה. היו"ר קולט אביטל: שאילתא 1726 של חבר הכנסת טלב אלסאנע: חיבור בתי-הספר במגזר הבדואי לכבישי גישה – בבקשה. 1726. חיבור בתי-הספר במגזר הבדואי לכבישי גישה חבר הכנסת טלאב אלסאנע שאל את שר האוצר ביום ג' בטבת התשס"ח (12 בדצמבר 2007): במסגרת הדיונים על תקציב המדינה 2005 סוכם בין ראש הממשלה ושר האוצר לבין סיעת רע"ם כי הממשלה תקצה תקציבים לחיבור בתי-הספר ביישובים הבדואיים בנגב לכבישי גישה – דבר שלא נעשה עד היום. רצוני לשאול: 1. מדוע לא יוקצו התקציבים לחיבור בתי-הספר במגזר הבדואי לכבישי גישה? 2. מה ייעשה בנדון? השר משולם נהרי: 1–2. סיכום ראש הממשלה, שר האוצר וסיעת רע"ם במסגרת דיוני התקציב לשנת 2005 מתייחס לכבישי גישה במגזר הבדואי, כמפורט: סעיף 1 להסכם: גיבוש תוכנית רב-שנתית לפיתוח תשתית פיזית, חינוכית ומקורות תעסוקה, המתייחסת לשבעה יישובים מוכרים במועצה האזורית אבו-בסמה, אשר תובא להחלטת ממשלה ולאישורה. עוד סוכם כי התוכנית תכלול כבישי גישה ליישובים הבאים: אבו-קרינאת, קסר-א-סר, אום-בטין וביר-הדאג'. אני מקווה שביטאתי את זה נכון. סיכום זה, כפי שהתחייבו ראש הממשלה ושר האוצר, עוגן בהחלטת ממשלה מס' 3956, שהתקבלה בתאריך 22 ביולי 2005. החלטת הממשלה קבעה כי משרד התחבורה והחברה הלאומית לדרכים יקצו 50 מיליון ש"ח בשנים 2005–2008 לסלילת כבישים, לפרויקטים בטיחותיים ולכבישי גישה ליישובי אבו-בסמה. בדיקה משותפת שערכו אגף התקציבים במשרד האוצר ומשרד התחבורה העלתה כי החלטת הממשלה יושמה במלואה והסכום האמור הוקצה בהרשאה להתחייב לפרויקטים ביישובי אבו-בסמה. בפרט, תוקצבו כבישי גישה לארבעת היישובים האמורים בהסכם. יש לציין כי התחייבות משרד התחבורה נמסרה למועצה האזורית אבו-בסמה ותשלום המזומן על-ידי משרד התחבורה מתבצע בהתאם לביצוע בפועל מול חשבונות המוגשים על-ידי המועצה האזורית. טרם הושלמו כלל הפרויקטים שאושרו למועצה. היו"ר קולט אביטל: שאלה נוספת? טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): מסתפק. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. שאילתא 1763 של חבר הכנסת גפני – לפרוטוקול. 1763. נתוני הפרישה המוקדמת של מורים בשנת תשס"ז חבר הכנסת משה גפני שאל את שר האוצר ביום י' בטבת התשס"ח (19 בדצמבר 2007): בשנת תשס"ז אושרה על-ידי משרדי האוצר והחינוך פרישה מוקדמת של מורים בחינוך העל-יסודי. רצוני לשאול: 1. מה הוא מספר המורים שאושר ליציאה מוקדמת לפנסיה בשנת תשס"ז בחינוך הכללי? 2. מה הוא מספר המורים שאושר ליציאה מוקדמת לפנסיה בשנת תשס"ז בחינוך החרדי? תשובת השר משולם נהרי: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. בשנת תשס"ז אושרו 400 מכסות פרישה מוקדמת לעובדי הוראה בחינוך העל-יסודי, שהם חברי הסתדרות המורים או ארגון המורים, במסגרת מכסות הקפ"ם – קרן פרישה מוקדמת. 2. נוסף על כך אושרו בשנת תשס"ז חמש מכסות נוספות לעובדי הוראה בחינוך החרדי שאינם חברי הסתדרות המורים או ארגון המורים. אין להסיק מכך שעובדי ההוראה בחינוך החרדי שאושרו לפנסיה מוקדמת הם חמישה בלבד, שכן קיימים עובדי הוראה בחינוך החרדי שהם חברי הסתדרות המורים או ארגון המורים וכלולים במסגרת מכסות הקפ"ם – קרן פרישה מוקדמת. כן קיימים עובדי הוראה בחינוך החרדי במסגרת החינוך המוכר שאינו רשמי, המבוטחים בפנסיה תקציבית, ואשר יוצאים לפרישה מוקדמת במסגרת מכסות פרישה לעובדי מדינה, עם תנאי הפרישה הנלווים. היו"ר קולט אביטל: שאילתא 1785 של חבר הכנסת משה שרוני: עדכון קצבאות ניצולי השואה. 1785. עדכון קצבאות ניצולי השואה חבר הכנסת משה שרוני שאל את שר האוצר ביום י"ז בטבת התשס"ח (26 בדצמבר 2007): לא קיים מסד נתונים לגבי קצבאות הזיקנה לניצולי השואה. רצוני לשאול: 1. האם קצבאות ניצולי השואה המקבלים את קצבתם מהאוצר עודכנו משנת 2001? 2. אם לא – מתי יעודכנו ובכמה? השר משולם נהרי: 1–2. הוראת חוק נכי רדיפות הנאצים קובעת את אופן חישוב סכומי התגמולים המשולמים לניצולי השואה. סכומי התגמולים מחושבים בשיעור מהשכר הקובע, כהגדרתו בסעיף 1 לחוק נכי רדיפות הנאצים, העומד היום על 144.76% של סך כל המשכורות המשתלמות לעובד מדינה שדרגת משכורתו היא 17 ושאין משתלמת לו תוספת למשכורתו בזכות בן משפחה. יש לציין, כי התגמולים מעודכנים בהתאמה לשכרם של עובדי המדינה, הן בהתאם להסכמי השכר והן בהתאם לתשלום תוספת היוקר. להלן פירוט התוספות שניתנו מתוקף הסכמי שכר ותוספות יוקר משנת 2001 – זו בעצם השאלה: בחודש מרס 2001, על-פי הסכם קיבוצי מיום 31 בינואר 2001, שולם מענק חד-פעמי בסך 1,250 שקלים בגין התקופה 1 בינואר 1999 עד 31 בדצמבר 2000; בחודש דצמבר 2002, על-פי הסכם עבודה מיום 18 בנובמבר 2002, שולמה תוספת יוקר של 2.1%; בשנת 2002, בעקבות חקיקת חוק תוכנית החירום הכלכלית, התשס"ב-2002, הוחלט להקפיא את שיעור התגמולים ונקבע כי "התקופה הקובעת" לעניין הקפאת התגמולים היא מיום 1 בינואר 2003 ועד ליום 31 בדצמבר 2005; בחודש יוני 2006 שולמה תוספת יוקר של 2.1%, שהוקפאה מיום 1 בינואר 2003 ועד 31 בדצמבר 2005; בחודש מאי 2008, בעקבות חתימה על הסכם קיבוצי עם ההסתדרות הכללית החדשה, שולמה מקדמה בשיעור של 9%. היו"ר קולט אביטל: שאלה נוספת. משה שרוני (צדק לזקן): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר במשרד האוצר, כל התשובה שאתה מביא לכאן לאחר שמונה חודשים מאז שהשאילתא הוגשה היא צינית, היא לא נכונה ולא בדוקה. שאלתי שלושה דברים: לא קיים מסד נתונים לגבי קצבאות הזקנה לניצולי השואה. על כך לא קיבלתי תשובה; 2. מאז 2001, מתי ובכמה עודכנו קצבאות ניצולי השואה המקבלים קצבתם מהאוצר? 3. אם לא היה עדכון לאחרונה, אבקש לדעת למתי הוא מתוכנן ומה גובהו. מה ההסכמים עם ההסתדרות לגבי ניצולי השואה מקבלי פנסיה מהאוצר – מה שייך זה לזה? אני מצטער מאוד. ניצולי השואה מקבלים את הקצבה ללא הסכמים עם ההסתדרות. התשובה היא צינית, היא בכלל לא לעניין. אם שמונה חודשים לא היה זמן למשרד האוצר לענות בצורה נכונה וישרה – תעודת עניות. היו"ר קולט אביטל: תודה. אדוני השר. השר משולם נהרי: להערה הראשונה: אני מקבל שעבר זמן רב עד שקיבלת את התשובה. גם אמרתי את זה במשרד. לגבי השאלות שלך, ברשותך, הייתי מבקש לעיין בשאלות ששאלת. שאלת שתי שאלות ועליהן קיבלת תשובות מלאות. משה שרוני (צדק לזקן): אין הסכמים בין ההסתדרות לניצולי השואה – – – השר משולם נהרי: סליחה רגע, תן לי לענות. שמעתי את השאלות שלך. השאלה הראשונה שלך היתה: האם קצבאות ניצולי השואה המקבלים את קצבתם מהאוצר עודכנו מ-2001, אם לא – מתי יעודכנו ובכמה? קיבלת תשובות מלאות על שתי השאלות. משה שרוני (צדק לזקן): אדוני השר, הקצבאות לא עודכנו. השר משולם נהרי: מעבר לזה לא שאלת שום שאלה. היו"ר קולט אביטל: תודה. אנחנו עוברים לשאילתא הבאה. שאילתא 1808 של חבר הכנסת כבל – לפרוטוקול. 1808. סיוע בחימום בתי תושבי הצפון חבר הכנסת איתן כבל שאל את שר האוצר ביום י"ז בטבת התשס"ח (26 בדצמבר 2007): בתקופה האחרונה עלו מחירי הסולר והנפט, ורבים מתושבי הצפון מתקשים לעמוד בעלויות הכרוכות בחימום ביתם. בעבר נהג משרד האוצר לסייע לתושבי הצפון בנושא. רצוני לשאול: 1. מדוע לא יוזלו עלויות הסולר והנפט עבור תושבי הצפון הזקוקים לכך? 2. האם הוכנה תוכנית חלופית כדי לסייע לתושבי הצפון? תשובת השר משולם נהרי: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. אין אפשרות מעשית לסייע ברכישת סולר ונפט מוזלים מאחר שלא ניתן להבדיל בין סולר להסקה לבין סולר לתחבורה. נפט מוזל עשוי לעודד מהילות דלקים ופעילויות עברייניות. יתירה מזו, קיים קושי ביצירת אפליה לפי אזורים גיאוגרפיים, בוודאי לגבי אזורים הדומים לצפון הארץ באקלים, דוגמת ירושלים. 2. המוסד לביטוח לאומי מממן הוצאות חימום לקשישים באזורים קרים. היו"ר קולט אביטל: שאילתא 1811 של חבר הכנסת פרוש – לפרוטוקול. 1811. סכום העמלות שהמדינה משלמת לבנקים למשכנתאות חבר הכנסת מאיר פרוש שאל את שר האוצר ביום י"ז בטבת התשס"ח (26 בדצמבר 2007): מפרסומים בכלי התקשורת מתברר שהמדינה משלמת לבנקים למשכנתאות עשרות מיליוני שקלים עמלות ביצוע. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – בכמה מסתכמות העמלות בשנת תקציב? 3. לפי אילו פרמטרים נקבע גובה העמלה? תשובת השר משולם נהרי: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. משנת 2001 עמלות הגבייה המשולמות לבנקים למשכנתאות נקבעו במכרזים שנערכו בין כלל הבנקים למשכנתאות. עמלת הגבייה הממוצעת המשולמת היום היא בשיעור של 0.86%, ובמונחי מרווח – 0.1%. עמלות הגבייה המשולמות לבנקים למשכנתאות בגין הלוואות זכאות שניתנו בשנים קודמות הן תולדה של החלטת ועדה ציבורית שמונתה לצורך העניין ומאוחר יותר של משא-ומתן שנוהל מול הבנקים. מובן שההוצאה השנתית בגין עמלות לבנקים מושפעת עדיין מגביית הלוואות זכאות ארוכות טווח שניתנו בעשור הקודם. הוצאה זו הולכת ופוחתת ככל שחלקן של ההלוואות החדשות, אשר ניתנו בעקבות מכרז, הולך וגדל ואילו חלקן של ההלוואות הישנות הולך ופוחת. 2–3. ההוצאה לשנת 2007 הסתכמה בכ-262 מיליון ש"ח. היו"ר קולט אביטל: שאילתא 1854 של חבר הכנסת מלכיאור – לפרוטוקול. 1854. פטור ממס במכירת "תנובה" חבר הכנסת מיכאל מלכיאור שאל את שר האוצר ביום ב' בשבט התשס"ח (9 בינואר 2008): פורסם כי היועץ המשפטי לממשלה אישר פטור ממס לתמורה שתתקבל ממכירת מניות "תנובה", שניתן על סמך התקנות להקלות מס, וכי היקף הפטור שניתן לאורך השנים גבוה בהרבה מהרשום בתקנות. רצוני לשאול: 1. מה הוא סכום הכסף שעליו מוותרת המדינה בפטור זה? 2. לאור המגבלות בתקנות הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה) (הקלות מס בקשר להסדרי הסיוע לחקלאים), התשנ"א-1990, מכוח מה מוענק הפטור? תשובת השר משולם נהרי: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) המידע המבוקש בשאילתא מוגן על-פי הוראות החיסיון הקבועות בפקודת מס הכנסה, ולפיהן מנועה רשות המסים בישראל מלמסור מידע לגבי עסקה או נישום מסוים. היו"ר קולט אביטל: שאילתא 1869 של חבר הכנסת אמנון כהן: חשד לעבירות פליליות בחברת "גלעד". 1869. חשד לעבירות פליליות בחברת "גלעד" חבר הכנסת אמנון כהן שאל את שר האוצר ביום ט' בשבט התשס"ח (16 בינואר 2008): פורסם כי בחברת "גלעד", המנהלת קופות פנסיה גדולות, יש לאחרונה זעזועים. המפקח על שוק ההון פנה ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לבדוק חשדות שונים. רצוני לשאול: 1. מה הם החשדות? 2. כמה עובדים קשורים לקופות הפנסיה המנוהלות על-ידי "גלעד"? 3. האם תימנע נקיטת צעדים מיותרים שיפגעו בחברה? 4. מה ייעשה כדי להגן על העובדים? השר משולם נהרי: 1–4. לצורך בחינת העסקאות בעניין הליך מכירת מניות של "גלעד" החדשה ל"הראל השקעות בביטוח ושירותים פיננסיים בע"מ" ומכירת זכויות ניהול בקופות גמל וקרן השתלמות שבבעלות "גלעד" הוותיקה ל"הראל חברה לביטוח בע"מ", התקבלו באגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון מסמכים הקשורים לעסקאות אלה, ובכלל זה דוח ביניים שהגיש ד"ר דוד האן לוועדת הבדיקה שמינה דירקטוריון "גלעד" הוותיקה. ממצאי הדוח מעלים חשדות כי במסגרת התנהלותה של "גלעד" הוותיקה נעברו לכאורה עבירות פליליות וכן נפלו כשלים באשר לאופן התנהלותם של הדירקטוריון והנהלת קרן הפנסיה "גלעד" הוותיקה. לנוכח האמור לעיל, הועבר החומר ליועץ המשפטי לממשלה. במקביל פנה אגף שוק ההון לדירקטוריון "גלעד" הוותיקה בדרישה לבצע בחינה מחודשת של המשך כהונתם של יושב-ראש הדירקטוריון ושל מנכ"ל "גלעד" הוותיקה וכן לבצע בחינה נוספת של עסקת המכירה. בהתאם לאמור, החליט הדירקטוריון להפסיק את כהונתם של נושאי המשרה האמורים וביצע בחינה מחודשת של עסקת המכירה. לאחר בחינה מחודשת של העסקה על-ידי הדירקטוריון ואישור העסקה מחדש, ולאחר שהיועץ המשפטי לממשלה השיב לממונה על שוק ההון כי אין מקום לפתוח בחקירה פלילית בנושא, אישר הממונה על שוק ההון את העסקה. היו"ר קולט אביטל: שאלה נוספת. אמנון כהן (ש"ס): תודה, כבוד השר. גם השאילתא הזו הוגשה לפני הרבה מאוד זמן. הייתי רוצה רק לדעת אם יש ביטחון שהפנסיה לעובדים לא תיפגע. יש חשדות, אין חשדות – לא כל כך חשוב לי. חשוב לי שלא ייווצר מצב שבו כשהעובדים יגיעו לגיל הפרישה, פתאום יגידו שהקופה ריקה כתוצאה ממחדל כזה או אחר שלא גילינו אותו בזמן, והיו דברים מעולם. השר משולם נהרי: אני מכיר את הקרן הזאת. גם אני מבוטח בקרן הזאת. ביחס לקרנות האחרות, קרנות הפנסיה, אני חושב שהקרן היתה מהמבוססות והמתפקדות בהצלחה. היו"ר קולט אביטל: תודה. אנחנו עוברים לשאילתא הבאה. שאילתא 1876 של חבר הכנסת אברהים צרצור – לפרוטוקול. 1876. זיכוי במס הכנסה בגין בני-זוג חבר הכנסת אברהים צרצור שאל את שר האוצר ביום ט' בשבט התשס"ח (16 בינואר 2008): החוק החדש בדבר זיכוי בגין בת-זוג או בן-זוג שכלכלתם על הנישום רק למי שהגיע לגיל פרישה – מ-1 בינואר 2008 – קובע את חישוב המס של יחיד תושב ישראל שהוכיח להנחת דעתו של פקיד השומה כי בשנת המס כלכלת בן-זוגו היתה עליו. יחיד מוטב הוגדר בחוק כיחיד שהוא או בן-זוגו הגיע לגיל פרישה. רצוני לשאול: 1. האם יוחזר המצב לקדמותו, כלומר שהמוטב יהיה יחיד תושב ישראל? 2. אם כן – מה ייעשה בעניין השינוי המבוקש? 3. אם לא – האם יש חלופה שתיטיב עם האוכלוסייה החלשה הגדולה הנפגעת מהחוק הנוכחי? תשובת השר משולם נהרי: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1–2. מינואר 2005, יחיד מוטב הזכאי לקבלת נקודת זיכוי אחת בשל העובדה שכלכלת בן-זוגו עליו הוא רק אותו יחיד שהוא או בן-זוגו הגיעו לגיל פרישה. בנוסף, במסגרת חוק ההסדרים לשנת הכספים 2006 הורחבה תחולת הסעיף גם לגבי מי שהוא או בן-זוגו עיוור או נכה כמשמעות מונחים אלה בסעיף 9(5)(א) לפקודת מס הכנסה. 3. בשנה האחרונה חוקקה הכנסת לפי הצעת הממשלה את "חוק מס הכנסה שלילי", שלפיו מוענקת קצבה לבעלי שכר נמוך, לשם עידוד יציאה לעבודה של הפרטים עצמם, ולכן אין מקום למתן נקודת זיכוי ליחיד עובד שבן-זוגו אינו עובד. לפיכך, נקודת הזיכוי למי שכלכלת בן-זוגו עליו ניתנת רק למי שבן-זוגו אינו עובד מטעמים אובייקטיביים, שהם הגעה לגיל פרישה, נכות או עיוורון, הכול כמפורט בסעיף 37 לפקודה. היו"ר קולט אביטל: שאילתא 1905 של חבר הכנסת אורלב – לפרוטוקול. 1905. זיכוי מס לתושבי צפת כעיר קו-עימות חבר הכנסת זבולון אורלב שאל את שר האוצר ביום ט"ז בשבט התשס"ח (23 בינואר 2008): יישובים במרחק דקות נסיעה ספורות מצפת מוכרים כיישובי קו-עימות ונהנים מזיכוי במס הכנסה בשיעור 13%–25%. נמסר לי מעיריית צפת כי עקב כך עובדים בעלי שכר גבוה עוברים ליישובים אלה וגורמים להחלשת העיר. רצוני לשאול: 1. האם המצב ידוע? 2. אם כן – האם יומלץ להעניק נקודות זיכוי במס הכנסה גם לתושבי צפת? 3. אם לא – מדוע? תשובת השר משולם נהרי: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1–3. בעקבות עתירות שהוגשו לבג"ץ בדבר האפליה הקיימת בהטבות המס ביישובים, לפי סעיף 11 לפקודת מס הכנסה, הוקם צוות מקצועי משותף למשרד האוצר ולמשרד המשפטים, שהוסמך לבחון את אמות המידה הנדרשות לשם מתן הטבות מס ביישובים ולהמליץ על קריטריונים אחידים, ברורים ושוויוניים אשר על-פיהם ייגזרו היישובים שלהם יינתנו הטבות. כן הוסמך הצוות להמליץ על שיעור הטבות המס ואופן חישובן. בהתבסס על דיוני הצוות, מוצע על-ידי רשות המסים מודל חדש המבוסס על קריטריונים ברורים ואחידים, לשם מתן הטבות מס ביישובים. המודל המוצע יכניס שקיפות והוגנות לכל הנושא של מתן הטבות המס על-פי מקום תושבות, שכן כל יישוב שיענה על צירוף תנאים אובייקטיביים יוכל להיכלל ברשימת היישובים המוטבים. על-פי המודל המוצע, ההטבות תינתנה לתושבי קבע ביישובים שיענו על התנאים הבסיסיים, כגון הימצאות באזורי הפריפריה, וגם יצברו מספיק "נקודות זכאות" לפי שלושה קריטריונים מרכזיים: מצב כלכלי-חברתי, ריחוק מעיר גדולה וקרבה לגבול עימות. שר האוצר הנחה את רשות המסים לקיים שימוע לראשי השלטון המקומי כדי להציג בפניהם את המודל בכללותו, ובכלל זה הערותיהם של הגורמים הרלוונטיים העלולים להיפגע או לחלופין העשויים ליהנות מהשינויים של מפת ההטבות הנוכחית. כמפורט לעיל ולאחר שיחליט השר בדבר אימוצו המלא או החלקי של המודל המוצע, נפעל לגיבוש הצעת חוק ממשלתית שתסדיר את הקריטריונים למתן ההטבות ממס לפי סעיף 11 לפקודה, את שיעורן ואת תחומי התפרסותן הגיאוגרפית של ההטבות כאמור. היו"ר קולט אביטל: שאילתא 1944 של חבר הכנסת משה שרוני: זכאות ניצולי השואה. 1944. זימון ניצולי השואה לוועדות רפואיות לקביעת זכאות חבר הכנסת משה שרוני שאל את שר האוצר ביום ל' בשבט התשס"ח (6 בפברואר 2008): בהתאם להסכם הממשלה עם נציגות הניצולים, היתה אמורה הלשכה לשיקום נכים להודיע לזכאים על-פי סעיף 12 להגיש ערעור. רצוני לשאול: 1. לכמה אנשים נשלחה ההודעה? 2. האם היו כאלה שקיבלו זכאויות בעקבות ההודעות שנשלחו? השר משולם נהרי: זה כבר פחות משמונה חודשים. 2-1. בימים אלה יצאו 1,000 הודעות לניצולי השואה אשר לגביהם לא הופעלה תקנה מס' 12 בוועדה הרפואית. אנו צופים כי במהלך השנה הקרובה יצאו עוד הודעות, לכ-8,500 ניצולי שואה נוספים. בשנים האחרונות הוזמנו לוועדות הרפואיות הפועלות על-יד הלשכה לשיקום נכים למעלה מ-600 איש מדי חודש. מאז חודש ספטמבר 2007 הוכפל מספרם של המוזמנים לוועדות הרפואיות, והוא עומד היום על כ-1,000 איש. אנשי הלשכה לשיקום נכי רדיפות הנאצים פועלים להרחבת פעילות הוועדות הרפואיות על-ידי הוספת רופאים וצופים כי במהלך שנת 2008 יוזמנו לוועדות כ-1,800 איש מדי חודש. רופאי הוועדות הרפואיות הונחו על-ידי יושבי ראש הוועדות לדון בכל מקרה לגופו, גם לגבי תקנה מס' 12. היו"ר קולט אביטל: יש לך שאלה נוספת. משה שרוני (צדק לזקן): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, בקצב כזה, אני חושב שכבר לא יהיו ערעורים ולא שום דבר. אני חשוב שנושא הניצולים כל כך רגיש, ואנחנו יודעים שהזמן שלהם הולך ונגמר. מה היתה הבעיה לשים כמה ועדות כדי לגמור בתוך זמן קצר. מ-2007 – כשהגשתי את השאילתא שלי – אני חושב שעושים עוול בצורה זוועתית לניצולי השואה. אני חושב שצריכים לתגבר את הוועדות. היו"ר קולט אביטל: תודה, אדוני. השר, אני מבקשת לנצל את העובדה שאני נמצאת כאן כדי לומר שהבעיה איננה רק כמותית; היא גם איכותית. יש התעללות אמיתית של הוועדות הרפואיות בניצולים. יש הרבה מאוד תלונות על יחס משפיל. אני מבקשת ממך בכל לשון של בקשה. אני מכירה אותך. אני מכירה את היחס שלך. אנא טפל בנושא הזה. אתה לא מתאר לעצמך כמה הנושא הזה פרוץ, קשה. אנשים נשלחים אחרי ועדות רפואיות לעוד בתי-משפט ועוד בתי-משפט. דוחקים אותם. פשוט דוחקים אותם. זה לא יכול להיות כך. השר משולם נהרי: אני מקבל עלי. ננסה לקדם ככל האפשר, אף-על-פי שתגברו עכשיו את הוועדות ברופאים. אבל צודק חבר הכנסת שרוני: מדובר באנשים שסבלם רב. נאחל להם אריכות ימים, אבל הם גם לא בגיל כזה שאפשר להרשות למשוך סחבת בנושא. תודה. היו"ר קולט אביטל: שאילתא 1978 של חבר הכנסת אברהים צרצור – לפרוטוקול. 1978. זיכוי במס הכנסה בשל בן-זוג או הורה נטול יכולת חבר הכנסת אברהים צרצור שאל את שר האוצר ביום י"ד באדר א' התשס"ח (20 בפברואר 2008): משמעות שינוי הסעיף בדבר זיכוי בגין בן-זוג או הורה נטול יכולת היא שלילת הזכאות לקבל שתי נקודות זיכוי ממס בגין בן-זוג או הורה נטול יכולת. רצוני לשאול: 1. האם בכוונת השר להחזיר את המצב לקדמותו, כלומר שהמוטבים יהיו גם הורים ובני-זוג? 2. אם כן – מה היה השינוי המבוקש? 3. אם לא – האם יש חלופה שתיטיב עם האוכלוסייה הנפגעת מהחוק הנוכחי? תשובת השר משולם נהרי: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1–2. אין כוונה להחזיר את המצב לקדמותו. 3. בסעיף 44 לפקודת מס הכנסה קיים זיכוי במס בשיעור 35% מהסכומים ששילם יחיד בעד החזקת ילדו, בן-זוגו או הורהו במוסד מיוחד, ובלבד שמתקיימים בהם התנאים הנקובים בסעיף 44 לפקודה. היו"ר קולט אביטל: שאילתא 2036 של חבר הכנסת כחלון – לפרוטוקול. 2036. נקודות זיכוי במס הכנסה עבור תשלום דמי מזונות חבר הכנסת משה כחלון שאל את שר האוצר ביום כ"ח באדר א' התשס"ח (5 במרס 2008): בהמשך לפנייה של אב המשלם על-פי הסכם גירושין דמי מזונות בעבור בתו עד שתגיע לגיל 21, רצוני לשאול: 1. האם כשהבת מגיעה לגיל 18 מס הכנסה מוריד את נקודות הזיכוי אף שהאב מחויב לתשלום דמי המזונות עד שהבת מגיעה לגיל 21? 2. אם כן – כיצד ניתן לפתור זאת? תשובת השר משולם נהרי: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) ללא נפקות לשאלת נישואים או גירושים, כל אם זכאית לנקודות זיכוי בעד ילדיה רק עד הגיעם לשנת בגרות – שנת המס שבה מלאו לילד 18 שנים. בהתאמה לאמור לעיל, נקודת זיכוי או חלקה – תלוי בשיעור ההשתתפות בכלכלת הילדים – המשתלמת להורה שכלכלת ילדיו מחולקת בינו ובין בן-זוגו, או בת-זוגו, החיים ממנו בנפרד, משתלמים עד הגיע הילדים לשנת בגרות. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת שרוני, יש לך שאילתא נוספת. שאילתא 1955 של חבר הכנסת אמנון כהן: הפסקת גביית תשלומים באמצעות בנק "יהב" מתלושי שכר של עובדי מדינה. 1955. הפסקת גביית תשלומים באמצעות בנק יהב חבר הכנסת אמנון כהן שאל את שר האוצר ביום ז' באדר א' התשס"ח (13 בפברואר 2008): נודע לי כי בעקבות זכיית בנק דיסקונט במתן שירותים לעובדי המדינה הורה משרדך שבנק יהב יפסיק לגבות חיובים קבועים, אף שנחתמו לשנה ולשנה וחצי. ההוראה פוגעת בבנק יהב, בבנק מרכנתיל, שהלווה את הכסף, בחברות המבטחות ובעובדים. רצוני לשאול: 1. מדוע לא יוארך המועד לפחות עוד בשישה חודשים מהמועד שנקבע על-ידי האוצר, שאז ייתמו כ-90% מההלוואות? 2. מה ייעשה לבדיקת הטענות ולקבלתן, אם הן מוצדקות? השר משולם נהרי: ב-1 בינואר 2008 החל אגף החשב הכללי במשרד האוצר להפעיל מערכת סליקה, שבאמצעותה מועברים כספים ממשכורות עובדי המדינה לטובת מוטבים שונים. מטבע הדברים, מתן האפשרות לסלוק כל סוג של תשלום או העברה ישירות ממשכורתו של העובד לטובתו של מוטב כלשהו, עוד לפני שהיא מועברת לידיו של העובד, צריך שתיעשה בריסון, לפי אמות מידה ברורות, ורק אם קיימת לכך הצדקה של ממש. לשם הפעלתה של מערכת הסליקה בידי המדינה במתכונת הנדרשת, נקבעו קריטריונים לאישור המוטבים שבעבורם ניתן יהיה לבצע סליקה ממשכורות עובדי המדינה. בעקבות פרסום הקריטריונים והפעלת המערכת במהלך הרבעון הראשון של שנת 2008, נצטברו באגף החשב הכללי הערות שונות ביחס לפעולת המערכת, שהתקבלו הן מגורמים בתוך משרד האוצר, על אגפיו השונים, והן מגופים חיצוניים. בעקבות זאת פועל אגף החשב הכללי בימים אלה לעדכונם של הקריטריונים בהתאם. מאליו ברור כי קיימת חשיבות בגיבושם של קריטריונים, וכן בקיומו של הליך הבחינה והעדכון שמבוצע בימים אלה באגף החשב הכללי בעניין זה. במקביל, הוארך תוקפן של הוראות המעבר בשישה חודשים נוספים עד ליום 31 בדצמבר 2008. עד ליום זה תפעל מערכת הסליקה בהתאם להוראות המעבר שפורסמו ביום 27 בנובמבר 2007. בתקופה זו, תימשך הסליקה בהתאם לכל הוראות התשלום שהתקבלו לפני יום 31 בדצמבר 2007. בנוסף, כבר בחודש מרס 2008 הודיע החשב הכללי כי תתאפשר סליקת תשלומים והעברות בהתאם להוראות תשלום שהתקבלו לפני יום 31 בדצמבר 2008, ותוקפן הוגבל מראש לזמן קצוב, וזאת עד לסוף תקופת ההתחייבות. למען הסר ספק יובהר, כי אין כל שינוי בעמדת המדינה, שניתן לה אישור בפסק-דינו של בית-המשפט העליון בבג"ץ 1443/08, שלפיה לא ניתן לאפשר סליקת תשלומים והעברות ממשכורות עובדי המדינה לטובת בנק יהב. יצוין כי בנק יהב עתר, בבג"ץ 1443/08, לבית-המשפט העליון בדרישה לאפשר סליקה לטובתו מתלושי השכר של עובדי המדינה. בפסק-דין שניתן ביום 22 במאי 2008 נדחתה עתירתו של בנק יהב. פסק-הדין קבע, בין היתר, כי לא נפל פגם בהחלטה לבצע סליקה מתלושי השכר של עובדי המדינה רק לטובת בנק שזכה במכרז, שכן היא עולה בקנה אחד עם תכלית המכרז לעודד את מעבר עובדי מדינה לבנק הזוכה, ומתיישבת עם אינטרס המדינה למנוע ריבוי מוטבים שיהיה באפשרותם לנכות סכומים ממשכורות העובדים. עוד נקבע כי בין בנק דיסקונט שזכה במכרז לבנק יהב קיים שוני, הנובע מזכיית בנק דיסקונט במכרז ומההתחייבות שנטל, שמצדיק את הזכות שניתנה לבנק דיסקונט לנכות סכומים ממשכורות עובדי המדינה. להשלמת התמונה יצוין כי במסגרת זכויות היתר שניתנו לבנק יהב עד לאחרונה, ללא מכרז או הליך תחרותי אחר, נטל הבנק חלק ישיר במערכת הסליקה. דרך התקשרות זו של המדינה עם בנק יהב עמדה בבסיס הביקורת של מבקר המדינה בעבר. בהתאם, אגף החשב הכללי פועל במהלך השנים האחרונות כדי להבטיח כי ההתקשרות של המדינה לצורך מתן שירותים בנקאיים לעובדי המדינה תעלה בקנה אחד עם הוראות הדין, ותאפשר תחרות על הזכות למתן שירותים אלה. במסגרת זו נערך המכרז "למתן הלוואות, משיכת יתר ושירותים בנקאיים לעובדי המדינה", שבו השתתפו הן בנק דיסקונט והן בנק יהב. על הצלחתו של המכרז מעידה בראש ובראשונה התחרות המתקיימת היום על לבם וכיסם של עובדי המדינה. במסגרת המכרז שפרסמה המדינה הוטלו חובות רבים על הבנק הזוכה, לרבות הגבלת התעריפים שהוא רשאי לגבות מעובדי המדינה ורמת השירות שהוא נדרש להעניק להם. בנוסף, הבנק הזוכה במכרז הפקיד למעלה מ-1 מיליארד ש"ח לצורך מתן ההלוואות לעובדי המדינה, וכן עוגנו סנקציות שונות שנועדו להבטיח כי הבנק הזוכה יעמוד בהתחייבויותיו. לצד זאת, המכרז כולל כמה זכויות שהוענקו לבנק הזוכה, וביניהן האפשרות לסלוק לטובתו תשלומים והעברות מתלושי השכר של העובדים, וזאת כדי לאפשר לבנק לקיים את החובות שהוטלו עליו במסגרת המכרז וכדי להגדיל את הכדאיות הכלכלית של המכרז. משכך, מתן זכות לבנקים נוספים ולגופים אחרים לסלוק גם הם מתלוש השכר מהווה הטבה משמעותית ללא כל עלויות משמעותיות מצדם ובלא שהם מחויבים במקביל לעמוד בתנאים שונים כפי שנקבעו במסמכי המכרז. היו"ר קולט אביטל: שאלה נוספת. אמנון כהן (ש"ס): גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, תודה רבה על התשובה המנומקת, אבל אנחנו מגישים את השאילתות בזמן האמיתי. זה מפברואר, וכפי שציין השר, ב-1 בינואר זה נכנס לתוקף ובנק דיסקונט זכה במכרז, כך שהשאילתא היתה במקומה אז. לכן, אם התשובות שכבודו נתן עכשיו בהרחבה ובמקצועיות היו ניתנות לנו אז, לא היינו גורמים לכך שהיו כבר ארבעה דיונים בוועדת הכספים בנושא הזה. כל הפתרונות שכבוד השר ציין כאן – רציתי להגיד לפני כן לכבוד השר שהתשובות מיותרות, כי הגענו להבנות לפני יותר מחודשיים עם החשב הכללי בנוגע לסליקה מתלושי שכר של אנשים שהתחילו תהליך ואיך זה מסתיים. כבוד השר, השעה מאוחרת. קודם כול תודה רבה על התשובה, אבל להבא, רצוי שזה לא יהיה יותר מדי זמן. מדובר בשאילתא מלפני שנה, כמעט בשום משרד ממשלתי לא קיים דבר כזה. אני לא יודע מי אחראי אצלכם במשרד האוצר, אולי תתחלקו פעם אתה ופעם שר האוצר, כדי שהשאילתות יינתנו – גם לחברי הכנסת האחרים – לא בשעות כאלה שאנשים מתייאשים והולכים. אני נשארתי, כי יש לי פה שבע שאילתות, ואני מודה לכבוד השר, אבל יש לעשות את זה בזמן הנכון והמתאים, לפי התקנון. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. השר משולם נהרי: אגב, רק הערה. בלי שום קשר לשאילתא הזאת, שנשאלה אז, כבר בתקופה ההיא הופנו אלינו שאלות ובקשות של כל מיני אנשים שמתקשים בנושא הגבייה במערכת הסליקה, ואני אישית התערבתי בנושא הזה וקיימנו כמה דיונים אצל החשב הכללי על פנייה של גופים ואנשים שראו את עצמם נפגעים ומצויים בבעיה. הגענו לסיכומים ואפילו להארכה מסוימת, כדי שאנשים יוכלו להתארגן ולהיערך בהתאם. היו"ר קולט אביטל: תודה. שאילתא מס' 2042, של חבר הכנסת משה שרוני – לפרוטוקול. 2042. מענק ההבראה לניצולי השואה חבר הכנסת משה שרוני שאל את שר האוצר ביום ה' באדר ב' התשס"ח (12 במרס 2008): לאחר בדיקה מתברר שהלשכה לשיקום נכים משלמת 263 שקל ליום הבראה, בטענה שיש בתי-הבראה המוכנים לארח בסכום זה. לפי משרד האוצר והממונה על השכר, יום הבראה לעובדי המדינה הוא 350 שקל ליום. רצוני לשאול: מדוע אין ניצולי השואה אינם יכולים לבחור את מקום ההבראה שלהם כפי שיכולים לעשות האחרים? תשובת השר משולם נהרי: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) אין מניעה מניצול השואה לבחור את מקום ההבראה. מענק ההבראה המשולם לנכי רדיפות הנאצים הוא תשלום עבור חלק מהטיפול הרפואי שהם זכאים לו, שלא כמו מענק ההבראה המשולם לעובדי המדינה. מענק ההבראה מועבר ישירות לנכה בתגמול חודש ינואר בכל שנה, והיום, בהתאם להחלטת החשב הכללי, הוא 263 שקל ליום. סכום זה זהה לתשלום המשולם על-ידי משרד הביטחון ישירות לבתי-המלון עבור נכים המופנים על-ידו לקבלת טיפולים בליניאריים. נכה שגילו 80 ומעלה היוצא להבראה אף זכאי להחזר הוצאות שהייה במלון עבור מלווה המצטרף אליו. הלשכה לשיקום נכים מפרסמת לציבור הנכים אחת לשנה רשימה של בתי-מלון ברחבי הארץ המאפשרים לנכים לנפוש במחיר הזהה למענק ההבראה המשולם על-ידי הלשכה לשיקום נכים. על-פי החלטת הרופא הראשי של הלשכה עונים בתי-מלון אלו על צורכי ההבראה ועל התעריף שהנכים זכאים לו. היו"ר קולט אביטל: שאילתא מס' 2047, של חבר הכנסת אופיר פינס – לפרוטוקול. 2047. ליקויים בתחום הביטוח הסיעודי חבר הכנסת אופיר פינס-פז שאל את שר האוצר ביום א' בסיוון התשס"ח (4 ביוני 2008): פורסם כי חברת הביטוח "דקלה" אינה מסייעת, באופן שיטתי, לקשישים אשר עשו דרכה ביטוח סיעודי ונזקקים לתמיכתה. רצוני לשאול: 1. מה עושה משרדך בשיתוף עם משרד האוצר לפיקוח על תחום הביטוח הסיעודי? 2. האם יוקם במשרדך מנגנון להגשת תלונות ועררים על הפרות בתחום הביטוח הסיעודי? 3. מה נעשה לסיום ניגוד העניינים בין אחזקותיה של קופת-חולים "כללית" בחברת "דקלה" לבין תפקודה כקופת-חולים? תשובת השר משולם נהרי: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. משרד האוצר והמפקח על הביטוח פועלים רבות להסדרת הבעיות בתחום הביטוח הסיעודי. בשנים האחרונות קבעו שר האוצר והמפקח על הביטוח הוראות רבות המתייחסות להיבטים השונים של הכיסוי הביטוחי הסיעודי, הן מההיבט של הרחבת הגילוי הניתן למבוטח והן מההיבט של קביעת הוראות לגבי היקף פוליסת הביטוח עצמה ותנאיה. הפרסומים שבהם מדובר בשאילתא נוגעים בעיקר לדחיית תביעות על-ידי חברת הביטוח "דקלה" עקב מצבו הרפואי של המבוטח טרם הצטרפותו לביטוח. גם כאן פעל שר האוצר והתקין את תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאים בחוזי ביטוח) (הוראות לעניין מצב רפואי קודם), התשס"ד–2004, הקובעות מגבלות ליכולתה של חברת ביטוח לדחות תביעות על סמך מצבו הרפואי של המבוטח טרם ההצטרפות לביטוח. באמצעות תקנות אלה נפתרו חלק גדול מהבעיות שהתגלו בשנים האחרונות. המפקח על הביטוח בודק את יישום התקנות על-ידי חברות הביטוח, ובכלל זה את יישומן בחברת הביטוח "דקלה". 2. היחידה לפניות הציבור באגף שוק ההון ממונה על הטיפול בתלונות הציבור על חברות ביטוח ומטפלת בתלונות המוגשות בכל תחומי הביטוח, לרבות תחום הביטוח הסיעודי. 3. משרד האוצר ער לבעייתיות הנובעת מאחזקותיה של קופת-חולים "כללית" ב"דקלה" ולצורך ביצירת הפרדה מבנית בין "השחקנים" השונים במערכת הבריאות בישראל, בין אלו הפועלים בסקטור הפרטי לבין אלו הפועלים בסקטור הציבורי. זאת, בין היתר נוכח קיומו של ניגוד עניינים הנוגע לפעילותן של קופת-החולים לחברת "דקלה" בעניין מתן הכיסוי הביטוחי והשירותים הנדרשים לחברי הקופה, הנובע מהאחזקות של הקופה באמצעי השליטה של חברת "דקלה". כדי להסיר את החשש לניגוד עניינים ולהבטיח את טובת ציבור המבוטחים בביטוח הסיעודי של חברי קופת-חולים "כללית", ובעקבות דיונים שהתקיימו בין המפקח על הביטוח לבין קופת-חולים "כללית", הושגו בין הצדדים הבנות שלפיהן הקופה תמכור את אחזקותיה בחברת הביטוח "דקלה" עד ליום 1 באוגוסט 2009. נוסף על כך, לאחר שינוי הבעלות, תפרסם הקופה מכרז שלא יהיה בו חשש לקיום אינטרסים זרים. לפיכך, הודיע המפקח על הביטוח על ביטול ההיתר של הקופה להחזקת אמצעי שליטה ב"דקלה" מ-1 באוגוסט 2009. עוד הוסכם כי בתוך שלוש שנים תפרסם קופת-חולים "כללית" מכרז ותשלים הליך מכרזי לבחירת חברת ביטוח שתבטח את חברי הקופה בביטוח סיעודי קבוצתי. עד אז – 1 באוגוסט 2011 – תמשיך הקופה לפעול לייצוב תוכנית הביטוח הסיעודי של חבריה לטווח הארוך. היו"ר קולט אביטל: שאילתא מס' 2053, של חבר הכנסת גדעון סער – לפרוטוקול. 2053. כינוס ועדת הערר על קביעות קרן הפיצויים לגבי תושבי הצפון חבר הכנסת גדעון סער שאל את שר האוצר ביום ה' באדר ב' התשס"ח (12 במרס 2008): בעקבות מלחמת לבנון השנייה הגישו אזרחים רבים את תביעותיהם לקרן הפיצויים – מס רכוש. אזרחים שרצו לערער על גובה הפיצויים שנקבע להם פנו אל ועדת הערר, אך מאז סיום המלחמה לא התכנסה ועדת ערר. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מדוע לא התכנסה הוועדה? 3. מה ייעשה לקביעת מועדים קבועים לכינוס ועדת הערר? תשובת השר משולם נהרי: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. מנהל מס רכוש וקרן הפיצויים, כנציגו של שר האוצר, הוא הנתבע בעררים המפורטים בשאילתא, מהטעם שהוא קבע את גובה הפיצוי שעליו מבקש הניזוק לערור. 3-2. השר האחראי להקמתן של ועדות הערר הוא שר המשפטים. לפיכך, איננו יודעים מדוע לא התכנסה הוועדה ומה ייעשה לקביעת מועדים קבועים לכינוסה, ושאלות אלו צריכות להיות מופנות אל ועדת הערר עצמה. כצד לתביעות, הודיע לי מנהל מס רכוש וקרן פיצויים כי הוא זומן לדיונים בוועדות האמורות, האחת בחיפה והשנייה בנצרת, התקיימו דיונים ואף ניתנו בהן החלטות. היו"ר קולט אביטל: שאילתא מס' 2073, של חבר הכנסת טלב אלסאנע – לפרוטוקול. 2073. סניפי בנקים במגזר הערבי חבר הכנסת טלב אלסאנע שאל את שר האוצר ביום כ"ו באדר ב' התשס"ח (2 באפריל 2008): במגזר הערבי יש מחסור גדול בסניפי בנקים, והדבר מקשה על התושבים לקבל שירות ולא יוצר תחרות עסקית. רצוני לשאול: 1. איך מתבצעת פריסת סניפי בנקים במגזר הערבי? 2. מה הוא מספר הנפשות הממוצע הדרוש לפתיחת סניף בנק? 3. האם מחסור זה ידוע? תשובת השר משולם נהרי: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1–2. פתיחה או סגירה של סניפים על-ידי הבנקים נעשית על-פי שיקוליהם העסקיים בלבד. לפיכך, בנק ישראל אינו קובע מדיניות בעניין פריסת סניפי הבנקים ואינו קובע קריטריונים לפתיחת סניף, למשל מספר משקי-הבית ביישוב. הדברים אמורים ביחס לכלל מדינת ישראל, ללא הבחנה בין מגזרי האוכלוסייה. 3. יש לציין כי מעת לעת מתקבלות פניות מגורמים שונים לפתיחת סניפים ביישובים מסוימים, וכן פניות בבקשה למנוע כוונה של בנק זה או אחר לסגור סניף קיים. לעניין זה יצוין כי בנק ישראל נוהג בליברליות במתן היתרים לפתיחת סניפים, ובקשה שתבוא מבנק לפתוח סניף באתר כלשהו – תאושר קרוב לוודאי ללא דיחוי. היו"ר קולט אביטל: שאילתא מס' 2122, של חבר הכנסת יעקב מרגי – לפרוטוקול. 2122. חריגות שכר באוניברסיטאות חבר הכנסת יעקב מרגי שאל את שר האוצר ביום א' בסיוון התשס"ח (4 ביוני 2008): בדוח הממונה על השכר והסכמי עבודה באוצר התברר שיש חריגות שכר רבות בגופים הנתמכים. רוב רובה של הרשימה כולל מוסדות להשכלה גבוהה. רצוני לשאול: 1. מה ייעשה בנדון? 2. האם יחויבו מקבלי השכר הגבוה להשיב את התשלומים החורגים? 3. מה ייעשה כדי למנוע את הישנות המקרה? תשובת השר משולם נהרי: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. אנו נמצאים כרגע בהליך מול המוסדות להשכלה גבוהה. מתוקף סעיף 29 לחוק יסודות התקציב נשלחו מכתבי שימוע לאוניברסיטאות שבהן התגלו החריגות לכאורה, כדי לשמוע את עמדתן, בטרם יתקבלו החלטות נוספות בנושא. אנו מצפים לקבל את תגובות האוניברסיטאות. 2. לאחר קבלת תגובות האוניברסיטאות, יקבל הממונה על השכר את החלטותיו על-פי הנתונים שבידיו, לרבות השבת סכומים ששולמו שלא כדין. 3. בכוונת אגף השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר להמשיך ולפעול מול האוניברסיטאות עד להסדרת חריגות השכר ולהטמעת שקיפות מלאה בתחום השכר במערכת ההשכלה הגבוהה. היו"ר קולט אביטל: שאילתא מס' 2167, של חבר הכנסת משה כחלון – לפרוטוקול. 2167. דמי הבראה לגמלאים חבר הכנסת משה כחלון שאל את שר האוצר ביום ח' בסיוון התשס"ח (11 ביוני 2008): בהמשך לפנייה שהתקבלה בלשכתי, רצוני לשאול: 1. מדוע דמי הבראה המשולמים לגמלאים הם 70% מדמי ההבראה המשולמים לעובדים? 2. מה ייעשה כדי לתקן עוול זה שנגרם לציבור הגמלאים? תשובת השר משולם נהרי: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. בסעיף 20(א) לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל–1970, נקבע כי "הזכאי לקצבת פרישה תשולם לו כל ימי חייו קצבה בסכום השווה לחלק השש מאות ממשכורתו הקובעת כפול במספר חודשי שירותו, ובלבד שלא יעלה על שבעים אחוז ממשכורתו זו ולא יפחת מעשרים אחוז ממנה; אולם אם הועסק העובד בכל תקופת שירותו או בחלק ממנה במשרה חלקית, יכולה הקצבה לעלות על שבעים אחוז ממשכורתו הקובעת, ובלבד שלא תעלה על שבעים אחוז מהמשכורת הקובעת של העובד כאילו עבד במשרה מלאה בכל תקופת שירותו". מאחר שתשלום תוספת ההבראה נכלל במשכורת הקובעת, הרי כל תוספת המתווספת למשכורת הקובעת מוכפל בשיעור אחוז הקצבה, ובלבד שלא יעלה על 70% ממשרה מלאה מהמשכורת הקובעת. 2. אי לכך, לא מדובר על עוול לגמלאים אלא על יישום מלא של הוראות חוק שירות המדינה (גמלאות). ראוי לציין בהקשר זה כי ככל שמדובר בפנסיה תקציבית, זו הטבה ניכרת לעובדים מעצם טיבה, ותשלום דמי הבראה בשיעור הקצבה הוא בהתאם לאמות המידה הקבועות בחוק. היו"ר קולט אביטל: שאילתא מס' 2199, של חבר הכנסת אמנון כהן. 2199. התנודות במשק ופיטורי עובדים בגלל השחיקה בשער הדולר חבר הכנסת אמנון כהן שאל את שר האוצר ביום כ"ב בסיוון התשס"ח (25 ביוני 2008): עשרות חברות במשק מפסידות ואף נסגרות, אלפי עובדים מפוטרים, ונשיא התאחדות התעשיינים מאשים את מדיניות האוצר. רצוני לשאול: 1. מה נעשה בעניין התנודות במשק ומצבם של המפעלים? 2. כמה אנשים פוטרו בחודשים האחרונים מעבודתם בעטיו של המשבר בשער הדולר? השר משולם נהרי: לפחות השאלה הזאת נשאלה לא מזמן, והתשובה מהירה. 1. להלן הפעולות שננקטו כדי לסייע לתעשייה עקב שחיקת שער הדולר: א. פעילות מוניטרית – בנק ישראל הודיע כי ירכוש 25 מיליון דולר מדי יום בשנתיים הקרובות ועד ל-10 מיליארדי דולר. לאחר מכן הודיע כי יגדיל את הרכישות היומיות ל-100 מיליון דולר. ב. פעילות פיסקלית – בסיכום התקציבי מיום 26 במרס 2008 שנחתם בין משרד האוצר למשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ניתנה תוספת של 110 מיליון שקל ישירות לתמיכה ביצואנים בתוכניות שלהלן. יש לציין כי הפיקדון בקרן היצואן הבודד עתיד להיות ממונף על-ידי הבנקים ולהעמיד את הקרן על כ-500 מיליון שקל פנויים להלוואות ליצואנים: 1. ייעוץ בתחום הגנות מטבע חוץ – 4 מיליוני שקל; 2. הגדלת פיקדון הממשלה בקרן היצואן הבודד ב-70 מיליון שקל, כך שלאחר מינוף הבנקים הקרן אמורה לעמוד על כ-500 מיליון שקל; 3. תגבור מערך הנספחויות הכלכליות בחוץ-לארץ – הוספת 15 עובדים מקומיים זרים – 6 מיליוני שקל; 4. תגבור פעילות מכון היצוא – 30 מיליון שקל; 5. חידוש תקנות הפחת המואץ – שר האוצר הכריז על תיקון תקנות המס להכרה בפחת מואץ של 50% לשנה אחת מ-1 ביוני 2008. הכנסות המדינה ממסים עתידות לקטון בשנים 2008–2010 בכ-1.7 מיליארד שקל. זאת הערכה. 2. אין בידינו נתונים. עם זאת, על-פי פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בדבר השינויים בתעסוקה, הנתונים האחרונים של הרבעון הראשון מראים ירידה באבטלה ועלייה בתעסוקה. כמו כן, על-פי נתוני מגמה לחודש מאי יש ירידה לעומת הרבעון הראשון. היו"ר קולט אביטל: שאלה נוספת? אמנון כהן (ש"ס): לא. היו"ר קולט אביטל: שאילתא מס' 2250, של חברת הכנסת נאדיה חילו – לפרוטוקול. 2250. משרדי מס הכנסה במגזר הערבי חברת הכנסת נאדיה חילו שאלה את שר האוצר ביום ו' בתמוז התשס"ח (9 ביולי 2008): מחקר חדש שנערך על-ידי "אגודת הגליל" מגלה שלרשותם של האזרחים הערבים עומד משרד אחד בלבד של מס הכנסה השוכן בנצרת. רצוני לשאול: 1. האם נתון זה ידוע למשרדך? 2. מה ייעשה לתיקון המצב? תשובת השר משולם נהרי: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) משרדי השומה האזוריים של רשות המסים בישראל, לרבות אלה של מס הכנסה, עומדים לרשות כל הציבור, ללא קשר ללאום, מוצא, מגדר או דתו של הפונה. משרדי מס הכנסה האזוריים נותנים שירות לכלל האזרחים בתחום שיפוטם, בהתאם למקום מגוריהם של הפונים. מבדיקה מדגמית שנערכה ברשות המסים עולה כי במספר לא מבוטל של משרדי מס ההכנסה האזוריים, חלק ניכר ממקבלי השירות הם ערבים, כגון צפת, עפולה, טבריה, נתניה, חדרה, עכו, חיפה, פקיד שומה ירושלים 2 – תושבי מזרח-ירושלים – תל-אביב וכפר-סבא. היו"ר קולט אביטל: אני מודה לך, אדוני השר. השר משולם נהרי: תודה לכם. היו"ר קולט אביטל: תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"ז בתמוז התשס"ח, 30 ביולי 2008, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 23:48.