דברי הכנסת

תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכיר הכנסת איל ינון: 6 הצעות סיעת הליכוד, ישראל ביתנו, האיחוד הלאומי – מפד"ל, יהדות התורה, מרצ, רע"ם-תע"ל, חד"ש וצדק לזקן להביע אי-אמון בממשלה בשל: 10 1. כישלונה בטיפול בנושאים חברתיים בכלל ושביתת הנכים הנמשכת זה חודש וחצי בפרט; 10 2. כוונתה לקצץ את מענק הלידה ולקצר את חופשת הלידה; 10 3. סירובו של ראש הממשלה להשעות את עצמו למרות חקירותיו; 10 4. התחבורה הציבורית הקורסת וחילולי השבת המתרחבים; 10 5. היותה ממשלה תחת חקירות; 10 6. הגזענות המתגברת כתוצאה ממדיניותה הכושלת; 10 7. המשך הפליית האוכלוסייה הערבית בתחומי הדיור, התעסוקה, החינוך, הבריאות ושירותי הרווחה; 10 8. הפגיעה המתמשכת בגמלאי ישראל 10 חיים כץ (הליכוד): 11 שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: 13 ליה שמטוב (ישראל ביתנו): 18 שר האוצר רוני בר-און: 20 אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 25 חיים אורון (מרצ): 28 אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 32 דב חנין (חד"ש): 34 שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא: 38 יעקב כהן (יהדות התורה): 39 יעקב כהן (יהדות התורה): 40 שר התחבורה והבטיחות בדרכים שאול מופז: 44 משה שרוני (צדק לזקן): 47 שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא: 48 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 49 סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 49 הצעות סיעת הליכוד, ישראל ביתנו, האיחוד הלאומי – מפד"ל, יהדות התורה, מרצ, רע"ם-תע"ל, חד"ש וצדק לזקן להביע אי-אמון בממשלה בשל: 50 1. כישלונה בטיפול בנושאים חברתיים בכלל ושביתת הנכים הנמשכת זה חודש וחצי בפרט; 50 2. כוונתה לקצץ את מענק הלידה ולקצר את חופשת הלידה; 50 3. סירובו של ראש הממשלה להשעות את עצמו למרות חקירותיו; 50 4. התחבורה הציבורית הקורסת וחילולי השבת המתרחבים; 50 5. היותה ממשלה תחת חקירות; 50 6. הגזענות המתגברת כתוצאה ממדיניותה הכושלת; 50 7. המשך הפליית האוכלוסייה הערבית בתחומי הדיור, התעסוקה, החינוך, הבריאות ושירותי הרווחה; 50 8. הפגיעה המתמשכת בגמלאי ישראל 50 יובל שטייניץ (הליכוד): 50 אברהם מיכאלי (ש"ס): 51 דוד רותם (ישראל ביתנו): 52 צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 54 יצחק זיו (גיל): 55 דברי ברכה של יושבת-ראש הכנסת ליושבת-ראש בית-הלורדים הבריטי הברונית הלן היימן 58 יוסף ביילין (מרצ): 59 הצעות סיעת הליכוד, ישראל ביתנו, האיחוד הלאומי – מפד"ל, יהדות התורה, מרצ, רע"ם-תע"ל, חד"ש וצדק לזקן להביע אי-אמון בממשלה בשל: 61 1. כישלונה בטיפול בנושאים חברתיים בכלל ושביתת הנכים הנמשכת זה חודש וחצי בפרט; 61 2. כוונתה לקצץ את מענק הלידה ולקצר את חופשת הלידה; 61 3. סירובו של ראש הממשלה להשעות את עצמו למרות חקירותיו; 61 4. התחבורה הציבורית הקורסת וחילולי השבת המתרחבים; 62 5. היותה ממשלה תחת חקירות; 62 6. הגזענות המתגברת כתוצאה ממדיניותה הכושלת; 62 7. המשך הפליית האוכלוסייה הערבית בתחומי הדיור, התעסוקה, החינוך, הבריאות ושירותי הרווחה; 62 8. הפגיעה המתמשכת בגמלאי ישראל 62 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 62 רן כהן (מרצ): 63 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 65 מוחמד ברכה (חד"ש): 66 אלחנן גלזר (צדק לזקן): 68 שלמה מולה (קדימה): 69 הצעת חוק אזור סחר חופשי אילת (פטורים והנחות ממסים) (תיקון מס' 6), התשס"ח–2008 77 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 92) (ביטוח שאירים לאלמן), התשס"ז–2007 78 הצעת חוק גמול לחיילים בשירות סדיר, התשס"ח–2008 78 הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 36) (פטור ממס במכירת תרופות מצילות חיים או מאריכות חיים), התשס"ח–2008 79 הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 33), התשס"ח–2008 80 יצחק גלנטי (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 80 הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 21) (העדפת תוצרת הארץ), התשס"ח–2008 82 שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): 82 דוד טל (קדימה): 87 הצעת חוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח-אדם (תיקון מס' 5) (רישוי קבלני שירותים), התשס"ח–2008 91 יוסף ביילין (מרצ): 91 דב חנין (חד"ש): 92 נסים זאב (ש"ס): 92 הצעת חוק הגבלת שירותי שמירה בבתים משותפים, התשס"ח–2008 94 יוסף ביילין (מרצ): 94 נסים זאב (ש"ס): 95 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 96 מזכיר הכנסת איל ינון: 96 הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון מס' 2), התשס"ח–2008 97 צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 97 הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (תיקון מס' 12), התשס"ח–2008 100 צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 100 הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 9), התשס"ח–2008 102 צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 102 הצעת חוק תכנון משק החלב, התשס"ח–2008 103 שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: 104 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 7) (חזקת הימלטות מן הדין וחזקת מסוכנות), התשס"ח–2008 108 שר המשפטים דניאל פרידמן: 108 דוד רותם (ישראל ביתנו): 111 מיכאל איתן (הליכוד): 112 חיים אורון (מרצ): 114 בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 114 נסים זאב (ש"ס): 119 ראובן ריבלין (הליכוד): 123 הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 54), התשס"ח–2008 125 מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 126 מיכאל איתן (הליכוד): 127 אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): 134 ראובן ריבלין (הליכוד): 136 גדעון סער (הליכוד): 140 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 142 סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 142 הצעת חוק יחסי ממון בין בני זוג (תיקון מס' 4), התשס"ח–2008 142 מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 143 עתניאל שנלר (קדימה): 146 נסים זאב (ש"ס): 151 משה גפני (יהדות התורה): 154 מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 155 יעקב מרגי (ש"ס): 162 דוד רותם (ישראל ביתנו): 163 גדעון סער (הליכוד): 164 מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 165 הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון מס' 24), התשס"ח–2008 167 מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 167 מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 171 הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 100), התשס"ח–2008 171 יואל חסון (קדימה): 174 הודעה אישית של השר לשירותי דת יצחק כהן 174 השר לשירותי דת יצחק כהן: 175 הצעת חוק החברות (תיקון מס' 9), התשס"ח–2008 176 מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 176 מרינה סולודקין (קדימה): 178 הצעת חוק האזרחות (תיקון מס' 9), התשס"ח–2008 179 אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 179 אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): 182 יוסף ביילין (מרצ): 183 דב חנין (חד"ש): 190 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 193 דב חנין (חד"ש): 201 גלעד ארדן (הליכוד): 203 הצעת חוק האזרחות (תיקון מס' 10) (זכויות להורי חייל), התשס"ח–2007 203 חיים אורון (מרצ): 203 רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 205 משה גפני (יהדות התורה): 207 מיכאל איתן (הליכוד): 212 נסים זאב (ש"ס): 214 הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 42) (שירותי בריאות נוספים – חישוב תקופת אכשרה במעבר בין קופות-החולים), התשס"ח–2008 215 חיים אורון (מרצ): 216 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 218 סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 218 שאילתות ותשובות 218 שרת החינוך יולי תמיר: 219 2148. שינויים בשעות הלימוד בתחומי לימוד שונים 220 2206. שימוש בסמים בבתי-הספר 221 2207. מקומם של אנשי האצ"י שפעלו בגטו ורשה בתוכנית הלימודים 223 2212. הצורך בבדיקת מצב מערכת החינוך בישראל 224 2217. הצתת שיחים בידי תלמיד 225 2226. השפלת תלמידה בגלל אי-תשלום למפעל ההזנה 226 דברי הכנסת מ / מושב שלישי / ישיבות רס"ד–רס"ו / כ"ה–כ"ז בתמוז התשס"ח / 28–30 ביולי 2008 / 40 חוברת מ' ישיבה רס"ד הישיבה המאתיים-ושישים-וארבע של הכנסת השבע-עשרה יום שני, כ"ה בתמוז התשס"ח (28 ביולי 2008) ירושלים, הכנסת, שעה 16:04 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר עתניאל שנלר: חברי חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני, כ"ה בתמוז התשס"ח, 28 ביולי 2008. נתחיל בהודעת מזכיר הכנסת. בבקשה, אדוני המזכיר. מזכיר הכנסת איל ינון: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (היוועדות חזותית – הוראת שעה) (תיקון), התשס"ח–2008, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 171), התשס"ח–2008; הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 9) (סיוע משפטי לנפגעי עבירות סחר בבני אדם והחזקה בתנאי עבדות), התשס"ח–2008. לדיון מוקדם: הצעת חוק תביעות סביבתיות ותביעות נגזרות בשם המדינה ורשויות ציבוריות עקב זיהום סביבתי, התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת דב חנין ומיכאל מלכיאור; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – מתקן המשמש למטרה ביטחונית ומבצעית), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת משה גפני ודוד אזולאי; הפיקוח על שירותים פיננסיים (עיסוק בייעוץ פנסיוני ובשיווק פנסיוני) (תיקון – הגבלות לעניין התקשרות יועץ פנסיוני), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק פדיון הטבת חנייה, התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מסורבת גט), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת אליהו גבאי; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – השתתפות בטיפולי שיניים, פה ולסת לנפגעי שיתוק מוחין), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת אלחנן גלזר, שרה מרום-שלו ומשה שרוני; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מענק כפול לחיילים משוחררים העובדים בתעשייה בצפון ובדרום), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב, יוסף שגאל וליה שמטוב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עבודה מועדפת בתעשייה לאחר לימודים), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב, יוסף שגאל ורן כהן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הגדלת קצבת ילדים), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת נסים זאב; הצעת חוק הלוואות לדיור (תיקון – הלוואה נוספת לבניית מרחב מוגן דירתי), התשס"ח–2008, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – פטור מארנונה לדירת מגורים שאינה בשימוש), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת חנא סוייד וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון – הפחתת דמי ניהול), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת יצחק זיו ויצחק גלנטי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (זיכוי בגין תרומה למוסד ציבורי), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת משה גפני; הצעת חוק זכויות הנכים (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת חיים אמסלם, אברהם מיכאלי, רן כהן, נאדיה חילו ואורי אריאל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ניהול ושימור אתר קבר רבי שמעון בר יוחאי, התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת מאיר פרוש ודוד אזולאי; הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – סיוע במימון אימוץ בין-ארצי), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת אופיר פינס-פז, יצחק לוי, דוד רותם ומנחם בן-ששון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק החוזים האחידים (תיקון – קביעת שער מזערי להצמדה כתנאי מקפח), התשס"ח–2008, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק פיזור הכנסת השבע-עשרה, התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק האזרחות (תיקון – מתן אזרחות לחללי מלחמת הקוממיות), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק נמל אילת (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב, גדעון סער ואמנון כהן; הצעת חוק חובת הצגת מידע בשפה הרוסית באתרי אינטרנט ממשלתיים, התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת אמנון כהן ורוברט אילטוב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – שקיפות בפעילות מוסד תכנון), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת אופיר פינס-פז; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – שינוי הרכב הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה של תשתיות לאומיות), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת אופיר פינס-פז ושכיב מוראד שנאן; הצעת חוק הרשות למען הקשיש, התשס"ח–2008, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק "והדרת פני זקן" (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2008, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק מתן הטבות והנחות למקבלי פנסיה (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2008, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עבודה בחינוך), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב ויוסף שגאל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שלילת אזרחות למחבלים ושלילת תושבות קבע למחבלים ולמשפחותיהם (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת אברהם מיכאלי; הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (השוואת התגמול המשולם לנכי רדיפות הנאצים),התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת צבי הנדל; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (עיסוק בייעוץ פנסיוני ובשיווק פנסיוני) (תיקון – עדכון הסכם ייעוץ פנסיוני בכתב), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת חיים כץ; חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (עיסוק בייעוץ פנסיוני ובשיווק פנסיוני) (תיקון – מתן שירותי ייעוץ פנסיוני) התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מיסוי הפרשי שער), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס על חיסכון ליחיד מעל גיל 60), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת מוחמד ברכה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק סיוע לחקלאי ישראל (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת גלעד ארדן ויצחק וקנין; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (שווי שימוש לרכב למשפחה מרובת ילדים), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת ניסן סלומינסקי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (יישובים הזכאים להטבות מס), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת שכיב מוראד שנאן; הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון – פיצוי עסקים), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת עמירה דותן וגלעד ארדן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק משק הדלק (קידום התחרות) (תיקון – תדלוק אוטומטי), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת שי חרמש; הצעת חוק אנרגיה מתחדשת, התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת יוסף ביילין, חיים אורון, אבשלום וילן, זהבה גלאון ורן כהן; הצעת חוק המים (תיקון – הרכב מועצת הרשות הממשלתית למים ולביוב), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת שי חרמש; הצעת חוק המפלגות (תיקון – שימוש בתרומות למימון התמודדות בבחירות מקדימות), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור פרסום מחירים שלא ניתן לשלמם במעות שבמחזור), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת אבשלום וילן; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (נגישות תשלום חנייה), התשס''ח-2008, מאת חברי הכנסת יוסף שגאל ורוברט אילטוב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק חובת הפניה לוועדה המיוחדת טרם הגשת בקשה לביצוע משכנתה (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת משה כחלון; הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (פיצוי לנוסע בשל עיכובים ברכבת), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת גלעד ארדן ואיתן כבל; הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון – מצרכים כשרים לפסח), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת משה גפני ודוד רותם; הצעת חוק הדואר (תיקון – הסדרת התחרות בשירותי דואר), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת יורם מרציאנו, אליהו גבאי, גלעד ארדן, יעקב כהן, דוד טל, אבשלום וילן, אבישי ברוורמן, משה כחלון ויצחק זיו; הצעת חוק שיפוט מהיר בעבירה של תקיפת זקן (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2008, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (עידוד השימוש ברכבת – הקמת חניונים במחיר סביר), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 84 והוראת שעה) (תיקון – הגשת שומה לשמאי מכריע), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת אופיר פינס-פז ושכיב מוראד שנאן; הצעת חוק בתי-הדין הדרוזיים (תיקון – הרכב וכשירות), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת עתניאל שנלר ועמירה דותן; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – הפקעה לצורכי דיור בר-השגה), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת גלעד ארדן; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – ייעוד קרקע למבנים לאוכלוסייה הקשישה), התשס"ח–2008, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק בתי-הדין הדרוזיים (תיקון – הרכב וכשירות), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת סעיד נפאע וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מיחזור מי דלוחין, התשס"ח–2008, מאת חברת הכנסת אסתרינה טרטמן; הצעת חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה) (תיקון – הגבלות בפרישה משירות ברשויות חקירה ומודיעין), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ; הצעת חוק ביטול המשכנתה לאזרחי מדינת ישראל בגיל הפנסיה, התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת מיכאל נודלמן; הצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון – תחום המקצוע וייחודו), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת אופיר פינס-פז ושכיב מוראד שנאן; הצעת חוק המתווכים במקרקעין (תיקון – חובת הצגת רשיון תיווך במקרקעין), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת אבשלום וילן; הצעת חוק הכנסת (תיקון – נציג הכנסת בוועדת מינויים), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין; הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון – תשלום בשל פינוי באמצעות מסוק), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת יוחנן פלסנר, אבשלום וילן וישראל חסון; הצעת חוק המפלגות (תיקון – בקשה להצטרפות למפלגה), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק הפחתת פסולת אריזות ומיחזורה, התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת אופיר פינס-פז ואסתרינה טרטמן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – ייצוג הולם), התשס"ח–2008, מאת חברת הכנסת נאדיה חילו; הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון – דיווח על חנינות לכנסת), מאת חברי הכנסת אופיר פינס-פז, לאון ליטינצקי ומנחם בן-ששון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק סיוע למוסדות התרבות בירושלים, התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת קולט אביטל ורן כהן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון – ליווי על-ידי איש מקצוע מטעם המשפחה), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת נסים זאב; הצעת חוק בתי-דין דתיים (יחידות סיוע), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – פרסום שם קטין בעבירות חמורות), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ; הצעת חוק בתי-דין דתיים (יחידות סיוע), התשס"ח–2008, מאת חברת הכנסת עמירה דותן; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – השעיה מכהונה בכנסת של מי שהוגש נגדו כתב אישום), מאת חבר הכנסת עתניאל שנלר; הצעת חוק איסור צריכת זנות וטיפול בקהילה (תיקוני חקיקה) התשס"ח–2008, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק המוסד העליון ללשון העברית (תיקון – פטור ממסים), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת מנחם בן-ששון; הצעת חוק חינוך חינם לילדים חולים (תיקון – הגדרת ילד חולה), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק חנייה לנכים (תיקון – הצבת תמרור וסמכות אכיפה במקום שהוקצה לרכב נכה), התשס"ח–2008, מאת חברת הכנסת נאדיה חילו; הצעת חוק איסור ניתוק שירותי חשמל ומים למוסדות חינוך (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2008, מאת חברת הכנסת נאדיה חילו; הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – זכאות לדיור ציבורי לעולים חדשים), התשס"ח–2008, מאת חברת הכנסת מרינה סולודקין; הצעת חוק טיפול הולם בניצולי השואה (יישום עיקרי דוח ועדת החקירה הממלכתית בנושא הסיוע לניצולי השואה), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת אורי אריאל, גלעד ארדן ודוד טל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – גיל הבוחר), מאת חברי הכנסת נאדיה חילו ושכיב מוראד שנאן; הצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק (היתר מכירה לקטין בבית-סוהר או בית-מעצר), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת יצחק לוי; הצעת חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות (תיקון – חובת פרסום שיעורי ריבית), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת משה כחלון; הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – נכה נפש המחזיק בדירה), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת צחי הנגבי; הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי (תיקון – הרחבת משך זכאות התשלום לבן-זוג של פדוי שבי שנפטר), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – מענק לחיילות בתפקידי לחימה), התשס"ח–2008, מאת חברת הכנסת עמירה דותן; הצעת חוק תרומת זרע להזרעה מלאכותית, התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת עתניאל שנלר; הצעת חוק מימון הסדרי תחבורה לבתי-ספר, התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת שכיב מוראד שנאן; הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון – קבלת שירות על-ידי שימוש באמצעים אלקטרוניים), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת מיכאל איתן ורן כהן וקבוצת חברי הכנסת. תודה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה למזכיר הכנסת. הצעות סיעת הליכוד, ישראל ביתנו, האיחוד הלאומי – מפד"ל, יהדות התורה, מרצ, רע"ם-תע"ל, חד"ש וצדק לזקן להביע אי-אמון בממשלה בשל: 1. כישלונה בטיפול בנושאים חברתיים בכלל ושביתת הנכים הנמשכת זה חודש וחצי בפרט; 2. כוונתה לקצץ את מענק הלידה ולקצר את חופשת הלידה; 3. סירובו של ראש הממשלה להשעות את עצמו למרות חקירותיו; 4. התחבורה הציבורית הקורסת וחילולי השבת המתרחבים; 5. היותה ממשלה תחת חקירות; 6. הגזענות המתגברת כתוצאה ממדיניותה הכושלת; 7. המשך הפליית האוכלוסייה הערבית בתחומי הדיור, התעסוקה, החינוך, הבריאות ושירותי הרווחה; 8. הפגיעה המתמשכת בגמלאי ישראל היו"ר עתניאל שנלר: אנחנו נעבור להצעות להביע אי-אמון. לפנינו כמה הצעות אי-אמון. נתחיל בהצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה בנושא: כישלונה של הממשלה בטיפול בנושאים חברתיים בכלל ושביתת הנכים הנמשכת זה חודש וחצי בפרט. אני מזמין את חבר הכנסת חיים כץ לנמק את ההצעה במסגרת זמן של עד עשר דקות. בבקשה, אדוני. חיים כץ (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ממשלה שזורקת לכלבים את נכיה, סופה שתעבור מהעולם, וכולי תקווה שזה יקרה כמה שיותר מהר. לצערי זה לא מתחיל ונגמר רק בנכים. בשנים 2007 ו-2008 התנהלו העניינים כמו כל התנהלות הממשלה, ממשבר למשבר, מחוסר מעש לחוסר מעש. איני מתייחס למלחמת לבנון, איני מתייחס לטיפול בבעיית השבויים, איני מתייחס לטיפול בהחזרת גלעד שליט. אני מתייחס להתנהלות הממשלה במערכת החינוך ובמערכת יחסי העבודה במשק הישראלי. 30 שביתות התקיימו במשק הישראלי בשנה האחרונה. יותר מ-380,000 אזרחים שבתו מיום אחד ועד עשרות ימים. כל השביתות נבעו מחוסר התייחסות, מניכור, מהתנשאות של גורמים ממשלתיים. אני רוצה להתייחס לכמה דוגמאות. שביתת העובדים הסוציאליים – 7,000 עובדים סוציאליים יצאו למאבק להגדלת מספר התקנים. הם הבינו מה שממשלת ישראל לא מבינה. הם הבינו שמטפל אחד אינו מסוגל לטפל ב-400 מקרים בחודש; הם הבינו שכל ילד בעייתי, שכל קשיש נזקק, שכל נכה, כל מוגבל וכל עציר לשעבר צריך טיפול של מעבר לחמש דקות, שבחמש דקות אי-אפשר אפילו להתייחס לבעיה. הם הבינו לאן מובילה אותנו הממשלה. 7,000 עובדים סוציאליים שבתו 83 ימים; 504,000 ימי עבודה. 504,000 ימי עזרה ירדו לטמיון עד שהממשלה האטומה החליטה שצריך להגדיל את מספר התקנים ב-221 תקנים. כמה שנים יצטרכו לעבוד אותם 221 מועסקים, העובדים הסוציאליים החדשים, כדי לתקן את הנזק הבלתי-הפיך שנגרם ב-504,000 ימי שביתה? באותו זמן, במקביל, היו לנו עיצומים בשירות התעסוקה. 850 עובדי שירות התעסוקה פתחו בעיצומים, ושוב, הסיבה לעיצומים היא הקיצוץ בתקציב שירות התעסוקה שביצעה הממשלה. 42 ימים של עיצומים. 850 איש לא קיבלו קהל. כ-20,000 מובטלים לא קיבלו דמי אבטלה. 42 ימים של עיצומים היו צריכים לעבור עד שתקציב השירות הוגדל, והעובדים חזרו לעבודה רגילה. 30,600 ימי עבודה ירדו לטמיון בעיצומים האלה. ובאותו זמן היו לנו עיצומים של עובדי משרד הפנים, ועובדי משרד התיירות, ועובדי משרד התמ"ת, ועובדי מינהל מקרקעי ישראל, ועובדי המעבדות בלשכות בריאות הציבור. במשרד התיירות, ועוד פעם בתמ"ת, ועוד פעם מינהל מקרקעי ישראל. והממשלה – כלום. שום דבר. והיתה שביתה שאני רוצה לתת לה קצת התייחסות-יתר, וזאת היתה השביתה באוניברסיטאות. ב-21 באוקטובר 2007, 4,500 מרצים והסגל האקדמי – מרצים בכירים – לא פתחו את שנת הלימודים האקדמית, והחלו הדיבורים על אובדן השנה האקדמית. ביום ה-86 לשביתה, הסטודנטים איימו בתביעת נזיקין בסדר-גודל של 6.5 מיליארדי שקל, והם לא תבעו רק את ביטול השנה. הם תבעו אובדן כושר לימודים, אובדן הכנסות עתידיות, שכירת דירות לשווא – ראו זה פלא, שלושה ימים – גדעון – שלושה ימים לקח לגמור את הסכסוך. ביום ה-89 לשביתה, אחרי 400, 500 ימי הוראה, 89 ימים מזעזעים את מערכת החינוך. עד היום נמשכים הלימודים באוניברסיטאות, הבחינות עוד לא התחילו. אלה שחשבו לעבוד בקיץ כדי לבנות להם את השנה הבאה – לא התחילו לעבוד. וראינו עוד פעם אטימות – אטימות של הממשלה. ובינתיים, פרצו עוד שביתות – אם חשבנו שזה מספיק באותה תקופה – ברשות הדואר, ובחברת החשמל ובביטוח הלאומי ובמכס ובמע"מ ובמשרד הרישוי ובמעבדות של בתי-החולים הממשלתיים, שבתו 1,500 עובדים שישה ימים. 1,500 איש שבתו שישה ימים. אחרי שישה ימים אמרו: אוקיי, נדבר אתכם. 9,000 ימי שירות לציבור הכי חלש הלכו לאיבוד עד שממשלת ישראל הסכימה לדבר. ופעם נוספת, איך אמרנו – הנזקקים הם האוכלוסיות הכי חלשות. ויש לנו הכרזות חדשות על סכסוכי עבודה, ועוד פעם יש לנו הכרזת סכסוך בשלטון המקומי, ועוד פעם בחברת החשמל ועוד פעם בחברת הדואר ובבית-החולים "וולפסון" ובשירות הכבאות בחיפה. ואחרי שאמרתי קצת, על קצה המזלג ממה שקורה בשביתות במשק הישראלי, מה שבאמת מגדיש את הסאה הוא שביתת הנכים. הגרועה מכל השביתות היא שביתת הנכים. ב-10 ביוני שנה זאת החלה שביתת הנכים. כמעט חודשיים עברו – חודשיים שהיו כנצח – ואני לא רוצה להיכנס לפרטים. אני לא רוצה להיכנס לנושא הקצבאות, אני לא רוצה להיכנס לכמה לקחו לנכים. מה שמרגיז אותי בסיפור, שלטענת הנכים, אחרי כל הפניות שלהם אל שר האוצר – הוא לא טרח להיפגש אתם, הוא לא סופר אותם. אדוני ראש הממשלה, בחודש ספטמבר יתקיימו פריימריס במפלגת קדימה לקביעת המועמד הבא לראשות הממשלה החלופית. אינך חושב שזה מיותר ש-70,000 מתפקדי קדימה ייתנו לאטימות הזאת להימשך? אני זוכר שאמרת בעבר שצריך ממשלה עם חמלה, עם התחשבות. זה בדיוק מה שחסר לממשלה שלך – חמלה, התחשבות. יש בה המון אטימות, זה לא חסר לכם. אדוני ראש הממשלה, במקום לתת ל-70,000 איש לבחור את ראש קדימה, תן ל-3 מיליוני בוחרים להחליט את מי הם רוצים באמת בשלטון. לך לבחירות כלליות ולא לפריימריס מצחיקים. לאור ההתנהלות, שאת חלקה הקטן ציינתי פה, ובעיקר ההתעמרות בנכים, נצביע היום אי-אמון בך ובממשלתך. אתם פשוט לא ראויים לעם הזה. תודה רבה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה לחבר הכנסת חיים כץ. אני מזמין את השר שלום שמחון, בשם שר הרווחה והשירותים החברתיים, להשיב על הצעת האי-אמון. בבקשה, אדוני השר. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת חיים כץ, ראשית אבקש להתנצל בשם השר יצחק הרצוג, אשר יצא ללוויה של הגברת רחל לאוטמן, יהי זכרה ברוך. מדינת ישראל היא מדינת רווחה, המעניקה לאנשים עם מוגבלויות גמלאות ושירותים מפותחים ומגוונים מאוד, תוך שמירה על כבודם. בשנים האחרונות חלו שינויים רבים שהיטיבו עם האנשים עם מוגבלויות. נחקקו חוקים, כמו חוק שוויון הזדמנויות וחוק מעונות-יום שיקומיים לפעוטות. הממשלה הזאת הוסיפה בשנה האחרונה סכומי כסף גדולים מאוד לטיפול בציבור הנכים. תוספת זו היא כדי לתת רצף מענים לאנשים עם מוגבלויות. פיתחנו שירותים ברמה מאוד גבוהה, ובהם מעונות-יום שיקומיים לפעוטות; נופשונים לילדים, כך שהוריהם יוכלו לצאת לחופשות קיץ או לסוף-שבוע, הארכת יום לימודים לילדים, תוכניות הכנה לחיים עצמאיים למתבגרים, תעסוקה מוגנת, נתמכת ובשוק החופשי, מערכי דיור בקהילה, ולבסוף גם מעונות לנכים קשים. רק בשבוע שעבר – – – חיים כץ (הליכוד): שלום, תיפגשו אתם. היו"ר עתניאל שנלר: סליחה, חבר הכנסת כץ. חבר הכנסת כץ, אתה נאמת עשר דקות. חיים כץ (הליכוד): לא אתה, אבל תיפגשו אתם. לא נכנסתי לקצבאות – – – היו"ר עתניאל שנלר: חבר הכנסת כץ, אתה סיימת את דבריך להיום. תודה רבה. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: אני אומנם עונה בשם השר הרצוג – – חיים כץ (הליכוד): נכון – – – שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: – – אבל אני חייב לציין שבשנה האחרונה, מאז כניסתו של השר הרצוג לתפקידו, מתרחשת במשרד הרווחה מהפכה גדולה, שמקבלת גיבוי מכל הממשלה, ומאחר שאני הקשבתי לך קשב רב – ולא רק אני – אז אני מציע שאתה גם תקשיב לתשובתו המנומקת, שבינתיים הוא גם מפרט אותה בפירוט רב, ואני עושה דברו בעניין. אבל כחבר הממשלה אני בהחלט יכול לתת גיבוי מלא לדברים שנעשים, ואני חושב שהוא בהחלט השר הנכון במקום הנכון. אז תן לו את ההזדמנות להשיב, ולי בשמו. רק בשבוע שעבר העביר משרד הרווחה והשירותים החברתיים את הצעת התיקון לחוק הביטוח הלאומי לקידום השתלבותם של מוגבלים בשוק העבודה. השבוע שעבר היה יום חג לציבור הנכים, לכנסת ולחברה הישראלית. סוף-סוף מקבלים הנכים הזדמנות לצאת לעבוד ולהרוויח לפרנסתם, כמו כל אחד, מבלי לחשוש שההכנסה הפנויה שלהם תיפגע. אני בטוח שהחוק החדש יעודד אלפי נכים לצאת מביתם ולהרגיש כמו כולם בשוק העבודה. החוק הינו חלק מתהליך יישום דוח ועדת השופט בדימוס לרון ז"ל, שהמליצה על צעדים נוספים לעידוד יציאת נכים לעבודה. הדוח שכב תקופה ארוכה כאבן שאין לה הופכין, עד ששר הרווחה הגיע למשרד הרווחה ופעל נמרצות ליישומו – והכוונה לשר הרצוג. במסגרת זו מפתחים את התעסוקה הנתמכת בתקציב נוסף של 25 מיליון שקל, ומפעילים תוכניות תרבות, נופש ופנאי. בנוסף, משרד הרווחה הגדיל את הסבסוד הממשלתי לתעסוקת עיוורים ונכים המועסקים במפעלים מוגנים, וגמול העבודה המשולם להם גדל ביותר מ-40%. שר הרווחה הקים ארבעה מרכזי-יום לנכים קשים, הרחיב את מערכי הדיור בקהילה לאנשים עם מגוון רחב של נכויות, פתח תוכניות מעבר מבית-הספר לעולם העבודה לבני-נוער, הקים קהילות תומכות לנכים, ושני מרכזים לחיים עצמאיים בקהילה. בשנת 2007 שילם המוסד לביטוח לאומי קרוב ל-9 מיליארדי שקלים בגמלאות נכות כללית. סכום זה מהווה כ-19% מסך כל גמלאות הביטוח הלאומי. אחת הטענות העיקריות של הנכים היא באשר ליחס שניתן להם במוסד לביטוח לאומי ובעודף ביורוקרטיה וועדות רפואיות רבות. מאז שהשר הרצוג נכנס לתפקיד הוא דרש מהביטוח הלאומי לשפר את השירות הניתן לנכים. הביטוח הלאומי הציג בפניו תוכנית לרפורמה מקיפה בוועדות הרפואיות, שאם תתגשם יהיה בה שיפור משמעותי ביחס לאנשים עם נכויות. אנו נוביל להפחתת מספר הפעמים שנכה נדרש להגיע לוועדה רפואית, להתייעלות הוועדות ולשיפור האיכות המקצועית של הפוסקים והמזכירים. לשר הרווחה והשירותים החברתיים, להנהלת משרד הרווחה ולהנהלת הביטוח הלאומי יש דיאלוג שוטף עם ראשי הנכים המאוגדים בעמותות השונות. נציגיהם שותפים לקביעת מדיניות בכל הנוגע לטיפול באנשים עם מוגבלויות. הם היו שותפים מלאים לכל הדיונים שנערכו בהצעת החוק לעידוד יציאה לעבודה. היו"ר עתניאל שנלר: חבר הכנסת מילר, אתה מפריע לחבר הכנסת כץ להקשיב לתשובה של השר. חיים כץ (הליכוד): תאמין לי, אני מקשיב מלה-מלה. אצלנו בליכוד מקשיבים גם לקדימה וגם לעבודה. שר האוצר רוני בר-און: – – – שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: הוא אמר לי להגיד בסוף שהכול בזכותך, שתדע. אני חייב להגיע לסוף. שר האוצר רוני בר-און: תגיד רק את זה ותרד. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: הקבוצה שמפגינה ליד משרד הרווחה והשירותים החברתיים היא קבוצה אחת מבין קבוצות רבות של נכים שהתאגדו בשנים האחרונות. היא מייצגת בעיקר את הנכים הקשים ביותר המקבלים את מירב הקצבאות: קצבת נכות כללית, שממנה אמור הנכה להתקיים, קצבת שירותים מיוחדים שמגיעה עד לסכום של כ-3,500 שקל לחודש, גמלת ניידות שיכולה להגיע עד לסכום של 6,900 שקל לחודש וגמלת נכות שיכולה להגיע עד לסכום של 2,300 שקל לחודש. כמו כן, חלק מהנכים זכאים לקצבה על-פי חוק פיצוי לנפגעי הפוליו עד לסכום של 3,700 שקל לחודש וחלקם אף קיבלו לאחרונה מענקים חד-פעמיים בסכומים של כ-120,000 שקל. במשרד הרווחה פועלת קרן מיוחדת בהיקף של 3 מיליוני שקלים בשנה. הקרן נותנת סיוע לנכים קשים בסכומים של כ-1,300 שקל לחודש. יש לציין כי יש נכים שסך הקצבאות שהם מתקבלים מגיע עד לסכומים של כ-12,000 שקל לחודש. נוסף על כך מקבל ציבור הנכים שורה של הטבות כגון פטור והנחות בארנונה, הנחות בתשלומי מס הכנסה, הנחות בתשלומים לקופת-חולים, הלוואות לרכישת דירה וסיוע בשכר דירה ממשרד הבינוי והשיכון, פטור ממס רכישה, הנחה בנסיעות ממשרד התחבורה וסיוע של עד 75% ברכישת מכשירי שיקום וניידות ממשרד הבריאות. השר פועל בימים אלה אל מול שר התשתיות הלאומיות לנסות ולהגדיל את הסיוע שיינתן לנכים קשים בתשלומים לחברת החשמל. לחלק מציבור הנכים מעניק המשרד סיוע ישיר בהחזקת טלפון בהיקף תקציבי של כ-50 מיליון שקל בשנה. כמו כן, נכה אשר אינו זכאי לגמלת ניידות מהמוסד לביטוח לאומי מקבל סיוע ישירות ממשרד הרווחה. מאז החלה שביתת הנכים נפגשו מנכ"לית הביטוח הלאומי ומנכ"ל משרד הרווחה והשירותים החברתיים פעמים רבות עם נציגי הנכים. לאחר סיכום עמם על בדיקה יסודית של טענותיהם, בדקנו לעומק את הנתונים ואת טענותיהם והגענו למסקנה שיש צורך בעדכון מסוים של קצבת ניידות ושירותים מיוחדים. בשבוע שעבר זימן השר הרצוג את נציגי הנכים ופרס בפניהם שורה ארוכה של הצעות והטבות בנוגע לניידות ולדלק ונוספים. ההצעה מסתכמת בעשרות מיליוני שקלים. לצערנו, נציגי הנכים סירבו לקבל הצעה נדיבה זו. המשא-ומתן עם נציגי הנכים נמשך, וכל תוספת לנכים חייבת לקבל אישור ממשרד האוצר. גם היום בשעות הערב תתקיים פגישה עם קבוצת הנכים בהשתתפות מנכ"ל משרד הרווחה, מנכ"לית המוסד לביטוח לאומי ונציג שר האוצר שמונה במיוחד לצורך זה, והכול מתוך מגמה להציג בפניהם את מתווה ההסדר המוצע. לסיום, כחבר הממשלה, חבר הכנסת חיים כץ, אני רוצה לומר לך שהמדיניות הזאת מגובה באופן מלא גם על-ידי ראש הממשלה וגם על-ידי שר האוצר באופן מאוד צמוד. חיים כץ (הליכוד): הוא יודע שהוא מגבה את זה? שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: הוא יודע שהוא מגבה את זה. חיים כץ (הליכוד): לא מאמין לך. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: אין ישיבת ממשלה אחת שאין בה התדיינות בין שר האוצר לשר הרווחה כדי לסייע לשירותים החברתיים. אני חושב שלפעמים צריך לומר גם מלה טובה. לא בכל דבר צריך לומר אותה, אבל בוודאי בנושאים של משרד הרווחה הממשלה הנוכחית נתנה דחיפה מאוד משמעותית ויש לעניין גיבוי גם של ראש הממשלה וגם של שר האוצר רוני בר-און. תודה רבה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה לשר שלום שמחון, שהשיב בשמו של שר הרווחה והשירותים החברתיים. אנחנו נעבור להצעה השנייה: הצעת סיעת ישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה בנושא: כוונת הממשלה לקצץ את מענק הלידה ולקצר את חופשת הלידה. אני מזמין את חברת הכנסת ליה שמטוב לנמק את ההצעה במסגרת זמן של עד עשר דקות. בבקשה, גברתי. ליה שמטוב (ישראל ביתנו): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, "ובימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה". היום אני ניצבת כאן על דוכן הכנסת ומתביישת. אנו נציגי העם, אנו הריבון, הסמל, הדוגמה, אנו האוזן הקשבת, המלכות והתשובה. אנו איבדנו את האמון. מלחמת הכישלון, החקירות והשחיתות, כל אלה מחלחלים וחודרים אלינו מכל סדק ומכל חריץ. משהו רקוב בממלכת דנמרק. שר האוצר רוני בר-און: אני מציע לך למחוק את זה, זה ייצור סכסוך גדול עם דנמרק. היו"ר עתניאל שנלר: לא ניצור משבר בין-לאומי. ליה שמטוב (ישראל ביתנו): אנחנו לא ניצור את המשבר. זה ציטוט והייתי צריכה לשים מירכאות. ראה, אדוני ראש הממשלה, איבדנו את הכיוון. ובימים ההם אין ממשלה בישראל. האוצר הישר בעיניו יעשה. בשבוע שעבר התבשרנו כי לטיוטת האוצר לחוק ההסדרים לשנת 2009 חלחלה יוזמת רשע לקחת את הכנסת אחורה כנגד רצונה, לבטל את מענק הלידה החל מהילד השני ולקצר את חופשת הלידה ל-12 שבועות, זאת בזמן שהכנסת הביעה דעתה אך לא מזמן בדיוק בכיוון ההפוך. ממשלת ישראל הכריזה על עצמה כי היא ממשלה חברתית ובמשך שנתיים היא פוגעת בשכבות החלשות. ממשלת ישראל, שהכריזה על עצמה כממשלה הומנית, פוגעת בתינוקות ובנשים. עצם המחשבה לקצץ מענק לידה ולקצר חופשת לידה מחזיר אותנו לימי הביניים ומשווה אותנו למדינות הכי לא מפותחות בעולם. גם בנושא הביטחוני אין לממשלה פתרון. אין כל חשיבה לטווח ארוך וזה מוביל אותנו למסלול של כישלון. במקום להתעסק בנושא הביטחון ולדאוג לשלום האזרחים, הממשלה שקעה בתוך "לתת עדות", בתוך "חקירה נגדית", וכל כמה זמן שומעים על עוד תיק שנפתח נגד ראש הממשלה. תם זמנה של הממשלה. יתכבד העומד בראשה ויפנה את מקומו. אדוני ראש הממשלה, מי מנהל את המדינה, השרים או הפקידים? מי מחוקק את החוקים וקובע את המדיניות, הכנסת או הממשלה? אני חושבת שחלקנו שכחנו את שיעורי האזרחות. הכנסת היא הנבחרת, בה יושבים נציגיו של העם; הריבון. הכנסת קובעת מדיניות והממשלה תפקידה ליישם ולאכוף את המדיניות באמצעות הפקידים ונושאי המשרה. התבלבלנו קצת כולנו, החלפנו תפקידים. הפקידים קובעים מדיניות, הממשלה מחוקקת חוקים, ולנו, לחברי הכנסת, מה נשאר? לחייך למצלמות, לרדוף אחר אהדת הציבור ולספוג את אכזבתו מהמנהיגים. אדוני ראש הממשלה, תקשיב טוב, אני לא קוראת לך להתפטר, אני מפטרת אותך. אזרחי ישראל ונציגיהם בכנסת ישראל, המעסיק שלך, שולחים אותך הביתה. מה שלא עשו מלחמת לבנון השנייה וועדת-וינוגרד, מה שלא עשו החקירות, יעשה ציבור שלם שקיבל יריקה בפרצוף. אם בכוונת האוצר לעמוד בדרישתו לבטל את מענק הלידה ולקצר את חופשת הלידה, כדאי שיפשיל שרוולים, כי הכנסת יוצאת לקרב. אני חוששת שהממשלה הנוכחית דואגת אך ורק לערבים. אותם היא מחשיבה לשכבות החלשות ולהם היא מוכנה אפילו לבנות עיר ערבית חדשה בגליל. פתאום יש למדינה תקציב. עכשיו אפשר להבין מאיפה – מהקיצוץ של מענק הלידה, מהקיצור של חופשת הלידה, קיצוץ בצרכים של ניצולי השואה ופליטי השואה, קיצוץ בצרכים של נכים ואזרחים ותיקים; העיקר לבנות עיר ערבית חדשה. ממשלת ישראל מראה חולשה בטיפול בנושאים קריטיים אלו ואינה מבצעת את הנדרש ממנה. רק בחודש האחרון בשני פיגועים של טרקטוריסטים טרוריסטים שקרו בירושלים היו מעורבים ערבים ישראלים. במקום לשלול את כל הזכויות ממשפחות המחבלים, לגרש אותם משטחה של מדינת ישראל ובכך לחסוך מאות אלפים, הממשלה מתכננת לשלול מענק לידה מתינוקות. ישראל ביתנו מציעה פתרון אמיתי לסכסוך הישראלי-הפלסטיני – תמיכה והכרה בישות פלסטינית לצדה של מדינת ישראל בתמורה לפתרון מלא של כל הבעיה היהודית-ערבית, מה שכולנו מכירים בשם חילופי שטחים. ישראל ביתנו קוראת לשלילת אזרחות מתומכי טרור ומתן אזרחות כנגד הצהרת אמונים לישראל. ישראל ביתנו מאמינה שלצד הזכויות יש גם חובות וכל אזרח חייב בשירות עבור המדינה במסגרת שירות צבאי או לאומי. ובימים ההם אין מלך בישראל – – – מוחמד ברכה (חד"ש): מה זה שייך לחופשת לידה? היו"ר עתניאל שנלר: שלום, ברוך הבא. ליה שמטוב (ישראל ביתנו): אם היית שומע היית יודע. אסור לנו לחכות, לתת לראש הממשלה להחליט מתי ואיך. חברי הכנסת, אל תהיו מובלים, תובילו. אני קוראת לכנסת להתעשת. עלינו להחזיר את השפיות לבית הזה ולמדינה. אין לנו ארץ אחרת. ישראל היא ביתנו. ולאוצר אני חוזרת ואומרת – אני מציעה לכם בחום להתקפל ולזחול בחזרה למערה שממנה יצאתם. כיום יש בכנסת רוב גדול להארכת חופשת הלידה גם לתקופה של שנה. אך ורק אחריות עצמית של חברי הכנסת והוועדה לקידום מעמד האשה שבראשה אני עומדת, הן הגורמים לכך שהארכת החופשה לתקופה ארוכה וחסרת תקדים יוצאת אל הפועל. אם האוצר בוחר לנקוט טקטיקות נלוזות ולהשתמש בכלים לא ראויים לעקוף חקיקה של הכנסת, שיהיה מוכן לקרב. אני וחברי כנסת אחרים כאן, בבית הזה, מכל סיעות הבית לא ניתן יותר יד לאוצר להכתיב לנו מדיניות. אנחנו נקבע את המדיניות והאוצר יבצע. חופשת הלידה תתארך ולא תקוצר. בית-החולים באשדוד קום יקום. אני קוראת לחברי הכנסת מכל סיעות הבית להניח את המחלוקות בצד ולשדר מסר חד וברור לממשלה ולראש הממשלה: אין-אמון בממשלת אולמרט. אין-אמון בממשלת אולמרט. אני קוראת לכנסת להצביע אי-אמון בממשלה. תודה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה לחברת הכנסת ליה שמטוב. אני מזמין את שר האוצר, חבר הכנסת רוני בר-און, להשיב על הצעת האי-אמון. בבקשה, אדוני השר. שר האוצר רוני בר-און: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני אוותר בדברי התשובה שלי על החלק שנועד לבוא חשבון עם האמירות הלא-פרלמנטריות של המציעה. אני מוכן לצאת מתוך הנחה שהיא לא באמת התכוונה לדברים שלה. כך או כך, ההצעה עוסקת בכוונת הממשלה, כלשון המציעה, לקצר את חופשת הלידה. בימים אלה עמלה הממשלה על הכנת תקציב 2009. הכנת התקציב היא תהליך מורכב, שלצדו החלטות קשות מאוד. ההחלטות הקשות האלה לא יהיו רק מנת חלקם של אגף התקציבים באוצר או של הנהלת האוצר, עד שהיא מגבשת את ההצעה שלה, או של הנהלת האוצר והנהלת משרד ראש הממשלה, שמגבשות את ההצעה שלהן לממשלה. ההחלטה הקשה תהיה גם מנת חלקה של הממשלה, שהפעם הזאת תצטרך לדבר בלשון של סדרי עדיפויות. יוצגו לה סדרי עדיפויות והיא תצטרך לבחור. אחר כך העניין הזה יוצג גם לכנסת. חברתי, חברת הכנסת שמטוב, לא האוצר מחליט, אפילו לא הממשלה מחליטה. הכנסת מחליטה, ובסוף היום, אם ההצעה של האוצר או של הממשלה לא ראויה, לא נעימה, לא מתחשבת ואכזרית, בסוף היום או בסוף הלילה – בדרך כלל בסוף הלילה, ליל ההצבעה על התקציב – הכנסת מחליטה ולא הממשלה. הטייס האוטומטי, למי מבין חברי הכנסת שלא יודע, הוא אותו סכום תוספות אוטומטיות לתקציב במעבר משנה לשנה. כל מה שגדל כתוצאה מההתייקרויות, כל מה שגדל כתוצאה מהחלטות הממשלה וגם כל מה שגדל כתוצאה מחקיקה פרטית, גם מחקיקה פרטית פופוליסטית. אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): שר האוצר, אולי פעם אחת תסיים את הטייס האוטומטי ותתחיל מתקציב אפס? הגיע הזמן – – – שר האוצר רוני בר-און: אני מאוד אשמח. אתה יודע שאני מאוד מעריך את היצירתיות שלך, חבר הכנסת ליברמן, את הדמיון היוצר שלך, את האומץ שלך, ובחלק גדול מהדברים אנחנו די חושבים אותו הדבר. איך מנהלים מדינה בתקציב אפס? קשה לי להאמין שאפילו אתה תמציא. זאת אומרת, מדינה יש לה צרכים, בין היתר צרכים שאתה תומך בהם, הרבה צרכים שתומכת בהם חברת הכנסת יחימוביץ; אתה לא תסכים עם הצרכים שהיא מעודדת לתמוך בהם, היא לא תסכים לחלק גדול מהצרכים שאתה מעודד לתמוך בהם. את הצרכים האלה צריך לממן ואת זה מממן תקציב המדינה. כשתקציב עובר משנה לשנה יש בו פערים. הפערים בין שנת 2008 לשנת 2009 מסתכמים בלמעלה מ-17 מיליארד שקל. למשל, הטייס האוטומטי בשדה החינוך הוא 3.7 מיליארדי שקלים. הטייס האוטומטי בשירותים חברתיים ובגמלאות הוא למעלה מ-3.7 מיליארדי שקלים. הטייס האוטומטי של השקעות בענפי המשק השונים הוא 3.3 מיליארדי שקלים והטייס האוטומטי בביטחון הוא 3.1 מיליארדי שקלים. אתה היית שר בכיר בממשלה הקודמת כשעסקנו בתקציב והכרת את זה לא פחות טוב ממני, וגם אני הייתי אז שר אוצר יחסית די חדש, וידעת כמה קשות ההחלטות. מה שדחוף דוחה את מה שחשוב, ומה שממש קריטי לביטחון ישראל וליכולת ההתקיימות שלנו דוחה את מה שחשוב, ובסוף היום מותר לנו, על-פי הכללים או על-פי החוקים שהכנסת אישרה והממשלה מאשרת וכנראה תאשר אותם שוב – הגידול המותר לנו לתקציב על-פי החוק עומד נכון לעכשיו על 4.4 מיליארדי שקלים. כלומר, אנחנו נמצאים בפער של למעלה מ-12 מיליארד שקל. את הכסף הזה אנחנו צריכים להביא ממקום כלשהו. אנחנו צריכים להביא אותו לא ממכונת כסף שכבר אין לנו, כי אנחנו לא יכולים להדפיס יותר כסף, אלא מתוך הצורך שלנו לקבל החלטות לא פשוטות איפה מצטמצמים ועל מה מוותרים. אפשר לדבר על הכול, אבל אם יש הוכחה לכך שההטפה המתמשכת של משרד האוצר על כך שהשמירה על היעדים הפיסקליים היא זו ששומרת על החוסן הכלכלי והחברתי של המדינה, אני חושב שההוכחה המדויקת לכך נמצאת דווקא בימים האלה – בימים האלה שמדינת ישראל ניצבת עד לרגע מסוים, ואני מקווה שנמשיך להחזיק מעמד, ואי-אפשר להגיד שהסערה הגלובלית וכל מה שקורה בעולם, המשבר הפיננסי הנורא, וכל יום פותחים עיתון וממשלת ארצות-הברית לקחה עוד בנק או לקחה עוד מוסד פיננסי ואין צורך להרחיב בדברים האלה. יושבים פה אנשים שהם שרים בממשלה, וההבנה שלך בכלכלה ידועה לי וההבנה בכלכלה של חלק גדול מחברי הכנסת ברורה וידועה, ואני אומר לכם שהיכולת שלנו לעמוד איתן מול השיטפון הזה שבא מכל רחבי העולם, גם המשבר המוניטרי וגם המשבר הריאלי שמתפתח עכשיו כתוצאה מהמשבר התזרימי, זה לא רק שלבנקים מחקו 70%, 80% או 90% מההון שלהם. ברגע שהבנקים מוחקים את הכסף, אין כסף לפעילות משקית. כשאין כסף לפעילות משקית בכל העולם, זה מוכרח להגיע הנה. אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): אדוני השר, אני חייב לומר שתי הערות. שר האוצר רוני בר-און: אני מוכן לענות. תן לי שנייה. מה אני מציע לכם? קודם כול, הגברת שמטוב, אם זה יונח על שולחן הכנסת, תאמיני לי שאשמע בנחת את הנאום חוצב הלהבות שלך על אין מלך בישראל וכל ממזר מלך. By the way, זה מה שאני אומר כל יום רביעי בהצעות החוק הפרטיות. בדיוק את זה אני אומר. אני אומר בסוד, ולא נעים לי להגיד – – ליה שמטוב (ישראל ביתנו): – – – שר האוצר רוני בר-און: – – כדי שלא יחשבו חברי הכנסת שאני אומר עליהם שהם מלכים ומה שנגזר מזה. תנו לממשלה לעשות את העבודה. אנו לא סתם מתלבטים כבר כמעט שלושה חודשים. אנחנו נגבש את התקציב. תתאפקו. תראו את התקציב. אל תתבססו על שמועות. לא נכון שהדיון בתקציב המדינה בין הכנסת לבין הממשלה יתחיל עוד לפני שתקציב המדינה הונח על שולחן הכנסת. אתם יכולים לעשות לשרים שלכם – למרבית הצער, לכם כרגע אין שרים בממשלה, ובאופן אישי אני מצטער שאין למפלגה שלך שרים בממשלה – אבל תפעילו את הלחץ על שרים אחרים, וכשזה יבוא לממשלה תבקשו להשיג את כל ההישגים. אני יכול להגיד לכם, ואמרתי לכם את זה בפתיח ואומר לכם את זה גם בסיום: הממשלה היא זו שתקבע את סדרי העדיפויות בתקציב שהממשלה תציג לכנסת, ולא האוצר. אנחנו לא נשים רשימה כמו שעשינו בשנים קודמות ונגיד: כזה ראה וקדש. הייתם בממשלה וראיתם איך זה נראה. אני לא הולך לחזור על זה. הפעם כל אחד ואחד מהשרים יצטרך לקבל החלטה אם הוא פוגע ברווחה או נוגע בחינוך או אם הוא נוגע בחינוך או נוגע בביטחון. לא יהיה פה רע אחד. לא ימצאו פה רע אחד סביב שולחן הממשלה. כל השרים יתחלקו ברשעות הזאת. זה לא יהיה הקיצוצים של האוצר. אלה יהיו הקיצוצים של הממשלה. הם יצטרכו להחליט על סדרי העדיפויות, והם יצטרכו להחליט על שאלות יסוד של סדרי עדיפויות ואיזון, בין רווחה לבין ביטחון לבין חינוך, לבין תשתיות, לבין כבישים, לבין רכבות, לבין הבטחה של מוסדות חינוך. כל הדברים האלה יעלו לדיון בממשלה. חיים אורון (מרצ): אבל, אדוני השר, לאוצר תהיה עמדה בכל הנושאים האלה. שר האוצר רוני בר-און: אגיד לך כך: גם אתה היית חבר ממשלה, ואתה תאשר שזה לא היה בממשלה שאתה היית חבר בה. חיים אורון (מרצ): – – – שר האוצר רוני בר-און: השנה האוצר יציע חלופה א', ואני לא רוצה להגיד לך איך הוא יקרא לה, אבל אתה בניחוש שלך תבין. הוא יגיד: אם אתם לא מתעסקים בדברים שהם טבו – אלה המחירים, ואם אתם מוכנים ללכת אתנו לדברים שהם טבו – אלה המחירים, ואם אתם מוכנים לפרוץ לא רק טבו אחד אלא שני טבואים – אלה המחירים. בסוף, נגיד להם עוד דבר: עכשיו, אנחנו נותנים לכם גם תעריפון. אם עם כל שלוש החלופות האלה לא הצלחתם להסתדר בהצרחות מפה ומפה, הנה יש לכם תעריפון. כל דבר פה, תקציב הבריאות הוא 30 מיליארד? – תורידו 2% וזה המחיר, תקציב משרד החינוך יהיה השנה 32 מיליארד – תורידו 2% וזה מה שתוכלו להביא. והם כולם יכניסו את הידיים למים. זה הכול. פעם אחת השיח הציבורי ישתנה באספקט הזה שהאוצר בא עם משאית גדולה ביום הדיון בממשלה ועד סוף היום כל השרים שוכבים דרוסים והאוצר עבר הלאה עם התוכנית שלו. זה לא יהיה יותר. חיים אורון (מרצ): זה לא – – – הייתם קונים כל שר ב-20 מיליון שקל – – – אותו ב-3 מיליארדים. שר האוצר רוני בר-און: אתה יודע מה? גם אני כבר שמעתי את זה. זה נכון שעוד לא עשיתי זאת כשר האוצר. היו"ר עתניאל שנלר: חבר הכנסת אורון, אתה עוד מעט עולה לנאום. זה לא דיון תקציבי. שר האוצר רוני בר-און: חבר הכנסת אורון, הרעיון פנטסטי. אתה יודע מה? גם מבחינת ה-well being של האוצר וגם מבחינת ה-well being של הציבוריות בישראל, אם היתה לנו הקופה לקניות, מצבנו היה הרבה יותר טוב. השנה יש לנו החור של ההוצאות. אנחנו לא נקנה שרים. השרים יצטרכו להגיד מה הם מביאים משלהם, כדי שאפשר יהיה להעביר את התקציב הזה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה. שר האוצר רוני בר-און: גברת שמטוב, לפני שאת הולכת הביתה עם הרגשה שאת רק רואה את השכבות החלשות ואני רק רואה את הגזירות, אני רוצה לומר שזה לא ככה. קודם כול, אנחנו רואים את השכבות החלשות לא פחות ממך. אם תסתכלו על מה שממשלת אולמרט, שאת מגרשת אותה מפה ומזחילה את האוצר חזרה למחילות ולמערות – באמת, טיפה כבוד – לא היתה ממשלה שנתנה לחינוך, לרווחה ולבריאות כפי שנתנה ממשלת אולמרט. מה יהיה בתקציב 2009? עוד קצת סבלנות ותדעו. תודה רבה. אני, כמובן, מבקש לדחות את ההצעה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה לשר האוצר רוני בר-און. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעה השלישית – הצעת סיעת האיחוד הלאומי – מפד"ל להביע אי-אמון בממשלה בנושא: סירובו של ראש הממשלה להשעות את עצמו למרות חקירותיו. אני מזמין את חבר הכנסת אריה אלדד לנמק את ההצעה במסגרת זמן של עד עשר דקות. מייד אחר כך תעלה הצעה נוספת של סיעת מרצ, ועל שתיהן יחד תשיב השרה. אדוני, בבקשה. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, איזו גאווה היתה פעם להיות ישראלי. החקלאות, ההתיישבות, צה"ל, המדע שלנו. במה חטאנו היום שזו כמעט בושה להיות ישראלי? איך נפל העולם לרגלינו בהערצה אחרי "מבצע אנטבה", כשאמרנו לעולם: שום דבר לא רחוק מדי, שום דבר לא קשה מדי עבורנו. איננו מדברים עם רוצחים טרוריסטים. אנחנו נלחמים בהם. איננו סוחרים בדם. כל הנוגע בנו לא יינקה ומרחוק נביא אחינו, גם מציפורניהם של חיות אדם. ואיזו בושה היא היום להיות ישראלי כשאנחנו סוחרים עם "חיזבאללה" או משחררים רוצחים תמורת גופות, והעולם מניד ראשו למשבתנו, לשיתוקנו, לרפיסות ההנהגה, לשיתוק המוחלט שאחז בנו, לאובדן הרצון להגן על עצמנו. שמעתי היום כי ראש הממשלה אמר בוועדת החוץ והביטחון: עם 270,000 ערבים יהיו עוד דחפורים בירושלים. ושמעתי גם מפי המשנה שלו, עבריין המין חיים רמון, שאמר שצריך להיפטר משכונות ערביות בירושלים כי מחבלים רוצחים באו מהן. ואם היו רוצחים ערבים שיצאו מאבו-סנאן והתפוצצו בנהרייה? האם צריך להיפטר מיפו, כי מי מבניה הסיע את הרוצח מה"דולפינריום"? או למסור את כפר-כנא כי מי מבניו רצח חייל? ניפטר מג'ת כי משם יצא מחבל שהתפוצץ בחדרה? ונעביר לרשות הפלסטינית את כפר-מנדא שממנו יצא שוטר שרצח חייל בירושלים? מה אומר לנו חיים רמון – אין ערבים אין פיגועים? מאיפה אובדן הרצון הלאומי הזה? מדינה שמודה שאינה מסוגלת לשלוט ברחובות בירתה – מתיימרת לעשות סדר באירן? חברי הכנסת, גלעד שליט לא נמצא באנטבה. הוא נמצא בעזה, במרחק הליכה. במקום להורות לצה"ל לשחרר אותו בכוח, מתווכחים בממשלה אם לשחרר 400 רוצחים או 800 רוצחים. בושה להיות ישראלי בהנהגתם של אולמרט ורמון וציפי לבני וברק ומופז. ואם לא די לנו בביזיונות הללו, באו פרשיות השחיתות של אולמרט, המנהיג המושחת ביותר שידעה ישראל מאז המלך אחאב. ההוא, שיצא שמעו לדיראון עולם, היתה לו רק פרשה אחת. ולאולמרט יש – שש-שבע? וכבר התנבאה הנביאה, השרה המקשרת עם הכנסת, השרה רוחמה אברהם, ואמרה: זו לא החקירה הראשונה, ולא החקירה השנייה, לא החקירה השלישית ולא הרביעית, ואני לא יודעת אם זו תהיה האחרונה. אבל מה? למי זה מפריע בדיוק? ניבאה ולא ידעה מה ניבאה. שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא: חבל שלא לקחת את כל הנאום, חבר הכנסת. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): ואולי ידעת, השרה אברהם, אולי ידעת, שהרי את עצמך, השרה המייצגת את הממשלה מול הכנסת, נבחרת כנראה בזכות החקירה הפלילית המתנהלת נגדך בחשד לקבלת שוחד מ"אגרקסקו". ודאי יתכנסו בממשלה – – – שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא: אין סוף – – – אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): הרבה זמן לא שמעתי שרים קוראים קריאות ביניים, אבל אני שמח לשמוע. שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא: למה אתה מיתמם, חבר הכנסת אלדד? תמימות, שיא התמימות יש עליך. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): ודאי יתכנסו בממשלה לדון בשאלה, מי ילך לנו, מי ראוי לייצג אותנו. לא יעלה על הדעת שאת הממשלה הזאת, ממשלה תחת אזהרה, ממשלה בחקירה, ייצג מישהו שאין לו תיק, ואז שלחו את השרה המקשרת לכנסת. כמו אצל בעלי-החיים, חברי חברי הכנסת – האיל העומד בראש העדר הוא זה שמערכת הקרניים שלו היא המפוארת ביותר. אילו קרניים מפוארות הצמיח לנו אולמרט – הקרניים של בנק לאומי ושל הבית ברחוב כרמיה, של העדפת מקורבים בפרשת מרכז ההשקעות והקרניים של מינויים פסולים במשרד התמ"ת, הקרניים של "אולמרטורס", שנחנכו לאחרונה, והקרניים של טלנסקי. וכבר אי-אפשר לדעת, חברי הכנסת, לאן להוליך את הבושה, ואת הכלימה ואת החרון. מיליוני אנשים ישרים חיים בארץ הזאת, עובדים קשה ומפרנסים את ביתם ביושר. משלמים מסים והולכים למילואים, ילדיהם הולכים לצבא וראש הממשלה ומקורביו סופרים תיקים ולועגים לנו. ושואלים: מה קרה? למי זה מפריע בדיוק? מה מכעיס אותנו יותר? שהוא התעסק בכסף קטן. שאפשר לקנות ראש ממשלה בכמה מעטפות ובכמה אלפי דולרים? שראש הממשלה שלנו עבד אצל מתרים מקצועי, שהתחלק אתו ברווחים שנולדו מהאחוזים שקיבל טלנסקי מתרומות לבית-החולים "שערי צדק" או לקרן ירושלים החדשה? שפחות כסף הלך לילדים נצרכים משום שחלק ממנו הלך לכיסו של אולמרט? שראש הממשלה שלנו נהנה מכספים שנתרמו לאגודות צדקה, כפי שידידו, מקורבו, מי שהוא מינה לשר האוצר חשוד שעשה בכספי קופת-החולים והסתדרות העובדים הלאומית או "מצעד החיים"? ואולי מה שהכי מפריע לנו זה שאולמרט נוהג במדינת ישראל כבמכרה הזהב הפרטי שלו? כס ראש עיריית ירושלים הוא עמדת כוח ושר התמ"ת הוא עמדת כוח, כוח להרע, כוח להעדיף מקורבים, חברים של חברים או לקוחות של חברים. למחלקי מעטפות יש קדימות במדינה הזאת; יקדמו את עסקיהם, את טובתם. שוחד יעוור עיני פיקחים, אמר ספר משלי, אבל את אולמרט אי-אפשר להאשים בעיוורון. הוא צלל למעמקי השחיתות בעיניים פקוחות, באלף קומבינות, כשהוא עוטה עליו עוד ועוד שכבות של חלקלקות משפטנית. ואולי מה שמכעיס אותנו יותר מכול הוא העובדה שהוא מתייחס לכולנו כאל מטומטמים, ומשוכנע שיצליח להתחמק הפעם גם מזה. נאחז בכיסאו ולא מרפה. אולי זה מה שמעליב אותנו יותר מכול. אני מאשים את אהוד אולמרט בכך שהוא גרם למיליוני ישראלים להתבייש במדינתם. אני מאשים את ראש ממשלת ישראל בכך שהפך את ישראל בעיני כול למדינת גנבים, לוקחי שוחד, רודפי שלמונים. וכבר שמעתי אומרים: אל תאמר שוחד, אמור: דמי קדימה. שמעתי שאולמרט מוכן להיחקר בפוליגרף בשאלת ההדלפות מהחקירה. הדלפות זה עניין חמור, אבל גנבה חמורה שבעתיים ושוחד פי-שבעים-ושבעה, משום שפורץ קטן שובר חלון וגונב תכשיטים מבית אחד, ממשפחה אחת, ומושחת שאוחז בידו מוסרות שלטון גונב מכולנו. האם היה אולמרט מוכן להיחקר בפוליגרף על כל התיקים שלו? הרי הוא ישרוף את המכשיר. ואולי אני טועה? אומרים שיש אנשים שיכולים לשקר באופן מקצועי, שאמירת השקר היא בטבעם, ששום שריר לא נע בגופם כשהם משקרים, שלחץ הדם שלהם נותר יציב, שהלחות בעורם אינה עולה כשהם משקרים, כי זה המצב הקבוע שלהם. האם ייתכן שלראש ממשלת ישראל אין בכלל אמת? בשום דבר, בשום עניין, לא ערך ולא אידיאולוגיה, לא קדושה ולא צדק, זולתי עניין אחד, אהוד אולמרט? כי אם היה לו, ולו אחד מכל הדברים החשובים הללו, היה אהוד אולמרט עושה עמנו חסד, עם עם ישראל, עם ארץ-ישראל ומדינת ישראל ועם העם היהודי כולו, חסד אחד ודי – – גלעד ארדן (הליכוד): גם אם הוא לא יהודי. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – שיקום ויסתלק מחיינו, שתיפסק הבושה הזאת להיות ישראלי בגלל אהוד אולמרט. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה לחבר הכנסת אריה אלדד. ההצעה הרביעית של סיעת מרצ-יחד להביע אי-אמון בממשלה בנושא: ממשלה תחת חקירות – בבקשה, חבר הכנסת חיים אורון ינמק את הצעת האי-אמון. בבקשה. חיים אורון (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני לא שם עצמי חוקר, אני לא שם עצמי יועץ משפטי, אני לבטח לא שם עצמי שופט. אבל אני רואה עצמי איש ציבור שיש לו היום חובה אחת ברורה – לא היום, זה תקופה – לומר לראש הממשלה: מספיק, די, לא ניתן בשום פנים ואופן לגשר בין זכויותיך כאזרח לבין תפקידך כראש ממשלה ובין מוסד ראש הממשלה שאתה ממלא אותו עכשיו. במתח הזה בין זכויותיך כאזרח לבין חובותיך כראש ממשלה אתה חייב לפנות את מקומך, את תפקידך ואת מעמדך כראש ממשלה. הנזק המתמשך בחקירה-לא-חקירה, בהתמקחות על השעות ועל הימים ועל המועדים הוא נזק הרבה מעבר למקרה המסוים הזה שנחקר עכשיו. המוצא שהצענו לך כבר לפני חודשים: פנה את כיסאך, הגן על עצמך כפי שאתה חושב, בכל הכלים המשפטיים שעומדים לרשותך; והכלים המשפטיים שעומדים לרשותך כאשר תהיה אזרח אינם כוללים חלק מהכלים שאתה ועורכי-דינך משתמשים בהם עכשיו במאבקכם, שאתם רואים בו מאבק צודק. הנזק, גברתי השרה המקשרת, לממשלה כולה, לכנסת, למוסדות הציבור, הוא כזה – וכל יום שעובר הוא מתעצם. אני חושב שיש מעט מקרים שבהם אי-אמון שמוגש נגד ממשלה מכוון ומתועל באופן מאוד ישיר אל מי שכרגע עומד בראשה. אחת התוצאות הקשות של התהליך הזה, אדוני היושב-ראש, היא המתקפה הכוללת על כל מוסדות אכיפת החוק בישראל. מצד מי? מצד ראש ממשלה ומצד נחקר. האם האמירות הללו שבעצם מתארות סוג של פוטש חברו להן יחד – המשטרה, התביעה הכללית, הפרקליטות – כדי להדיח ראש ממשלה? אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, אם הדבר הזה נכון אפילו בחלקו – לא לגבי ראש ממשלה, לגבי כל אחד מאזרחי ישראל – אנחנו נמצאים במדינה אחרת; זה אפילו יותר חמור מהחשדות שמועלים עכשיו נגד ראש ממשלה. זאת לא יכולה להיות אמירה שחוזרת ונשנית, ויש מי שכבר מעצימים אותה, והיא כך תיאמר, והיא ככה נשמעת. זאת באמת התמונה? כך יחוש כל אזרח במדינת ישראל? כך יחוש כל אזרח שנפתחת נגדו חקירה בנושא כזה או אחר? זאת התמונה שאנחנו מכירים, כאשר מתחלפים יועצים משפטיים ומתחלפים מפקדי משטרה, ואשמת הפוטש מנסרת באוויר? ועכשיו זה לא ויכוח אקדמי, זאת לא רכילות עיתונאית – כבר יש הצעות. חבר הכנסת אלדד, עם רבים מדבריך הסכמתי, אבל ראה זה פלא, פה פתאום אתם חוברים יחד. פרידמן ואתה מציעים אותן הצעות בדיוק, שתכליתן העיקרית היא צמצום מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה דווקא עכשיו. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אולי ביצור מעמדו של התובע הכללי. חיים אורון (מרצ): דווקא עכשיו, בעידן הזה, בתקופה הזאת? אומרים לי: תמיד הזמן לא מתאים. עכשיו? מישהו מהשותפים לדיון הזה הוא חף מהיכולת לראות בו חלק ממה שמתרחש בו עכשיו? זה מקרי? אגב, זה לא מקרי באופן הכי פשוט, משום ששר המשפטים הודיע שהוא בא להציג אג'נדה מגובה במלואה על-ידי ראש הממשלה – – – אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): בעוד שנה היית תומך בחוק הזה? חיים אורון (מרצ): בעוד שנה הייתי מידיין עליו אחרת. אני אומר לך, בעוד שנה לא הייתי תומך בחלקו הגדול, אבל הדיון היה אחר, חבר הכנסת אלדד. הוא לא במקרה עולה עכשיו. הוא לא במקרה עולה במתכונת הזאת. הצעת חוק פרטית של פרקליט בכיר; לא חוק פרטי ולא חוק ממשלתי, לא ועדה ציבורית. אני לא רוצה להיכנס פה לוויכוחים על הנהלים; אני אומר את הדבר המהותי, שזאת לא הצעה יחידה, זאת סדרה של הצעות שזוכה לתמיכה משני חלקי הבית הזה. אני גם לא יכול, אדוני היושב-ראש, להתעלם מהיבט נוסף, ואני יודע שהמשפטים שאני הולך לומר פה עכשיו מייד ייתפסו על-ידי מישהו כהגנה על ראש הממשלה. אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת אלדד, אני מקווה שבנקודה הזאת אנחנו מסכימים: לא יכולות להתנהל חקירות במדינת ישראל כנגד אף אחד, גם לא כנגד ראש ממשלה, במתכונת שבה החקירה מתנהלת בימים האחרונים. אני מציע שכולנו נאמר את זה, כי אנחנו לא יודעים מי יהיה הקורבן הבא. חשוב ומותר והכרחי לבקר את מה שקורה עכשיו מבלי שהביקורת הזאת תתפרש כסוג של הגנה על הנחקר. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): דווקא בעיתוי הזה אתה אומר את זה? חיים אורון (מרצ): כן, דווקא בעיתוי הזה אני אומר את זה. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אז למה – – – חיים אורון (מרצ): אני אומר את זה דווקא בעיתוי הזה משום שדווקא בעיתוי הזה זה הופך להיות חלק מהנושא. דווקא בעיתוי הזה. היועץ המשפטי לממשלה התחייב שהוא יחקור, והתחייבו גורמים נוספים שהם יחקרו את הנושא הזה. זה חלק מהמכלול הזה, ואני לא מציע שנזלזל במשקלו. אמרתי דברים ברורים לגבי מה אני חושב שחובה עלינו לתבוע מראש הממשלה – ולכן נצביע אי-אמון בממשלה על הסעיף הזה היום. אני חושב שאמרתי דברים ברורים על עמדתנו לגבי ההצעות של שר המשפטים הנוכחי בגיבוי מלא של ראש הממשלה, והחלק הזה של הבית תומך בהן, ולא במקרה. הן לא נגמרות בראש הממשלה – במעמדו של בית-המשפט העליון, במה מותר ומה אסור לו, איזו ביקורת שיפוטית תהיה, ועל מה לא תהיה ביקורת שיפוטית – – – דוד רותם (ישראל ביתנו): חבר הכנסת אלדד רוצה את ראש הממשלה. הוא תומך בו. חיים אורון (מרצ): איך? דוד רותם (ישראל ביתנו): כי הוא מעלה את הצעת החוק. חיים אורון (מרצ): אני בטוח שבדו-שיח בינך לבין חבר הכנסת אלדד בפער של שני כיסאות חברי כנסת, אתם תגשרו על האי-הבנה שהיתה לך בדברי, ונדבר אחר כך. זה מה שהבנת, אז כנראה, זה מה שהבנת. מעניין שזה מה שמקפיץ אותך. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): פרידמן מעלה את ההצעה בשביל לעזור לאולמרט. למה אני מעלה את ההצעה? חיים אורון (מרצ): החיים הציבוריים הרבה יותר מורכבים. אתה יודע, חבר הכנסת אלדד, אני אגיד דבר נוסף; אני אפילו מקבל טענה של חוגים מסוימים שחלק גדול, ואולי גדול מאוד, מהחיפוש במעלליו של ראש הממשלה הנוכחי – ובראש הממשלה הקודם לו – התחילו בחלקים מסוימים בבית הזה כאשר הוא שינה את דעתו. זה לא מצדיק שום פעולה בניגוד לחוק, גם עכשיו, גם לפני שנה, גם לפני חמש שנים, גם לפני עשר שנים. אבל חלק מהצדקנות שעולה מכאן, מהאגף הזה, שאגב, כולה צמחה בתוך הגינה של הליכוד, לא נובע רק מיצר צדקני עליון שנפל עליהם – – – היו"ר אמנון כהן: אתה צריך לסיים, אדוני. חיים אורון (מרצ): נכון, אני לא אכחיש: מי שחיפשו אותו, גם מצאו, כנראה, ואת זה יחליט בית-המשפט. אבל כאשר אתה שואל אותי על עיתויים ואתה שואל אותי על מניעים ואתה רוצה לרדת לשורשי הביקורת של כל החלקים בבית הזה, אז אני מציע לפשפש טוב-טוב, כי חלק מהעבירות שבהן מדובר נעשו בתקופות שמאוד-מאוד מאוד חיבקתם את האנשים הללו והיתה לכם גם אז סיבה להניח שאולי לא הכול נקי, אבל אז זה תאם את השקפת עולמכם. לכן, אדוני היושב-ראש, מאותן שלוש סיבות שמניתי במהלך דברי, חקירותיו של ראש הממשלה, המאבק נגד שלטון החוק וכל מה שמתרחש מסביבם – אנחנו נצביע אי-אמון בממשלה. היו"ר אמנון כהן: תודה. הצעת סיעת רע"ם-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה בנושא הגזענות המתגברת כתוצאה ממדיניות כושלת של הממשלה. בבקשה, חבר הכנסת אברהים צרצור ינמק את ההצעה. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, במסגרת ההצעה שלנו אתמקד בשני נושאים. הנושא הראשון הוא העוני ההולך ומתגבר בקרב האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל, והנושא השני הוא הגזענות שהולך וגואה, הולכת ומתעצמת כנגד האוכלוסייה הערבית. החיבור בין שני המושגים האלה, עוני וגזענות, הוא חיבור קטלני שתוצאותיו, לצערי הרב, הן הרות-אסון. ואני אפרט. דווקא אתחיל בנושא העוני, שמבחינתי הוא הנושא החשוב ביותר. אתחיל בשאלה הזאת: האם יש זהות לעוני בישראל? מסתבר שכן. לעוני בישראל יש זהות לאומית. העוני הוא ערבי. העוני אינו יתום, יש לו אמא ואבא והם נקראים מדינת ישראל. המדינה מתעלמת ובינתיים הילד הרע גדל. הנתונים הרשמיים מראים כי 57% מהערבים נמצאים מתחת לקו העוני. הערבים מהווים 18% מכלל האוכלוסייה כפי שכולנו יודעים, אולם שיעורם בקרב העניים במדינה מגיע לכיותר מ-40%. האבטלה בקרב הנשים הערביות מגיעה ל-81%. למרות זאת, במדינה ובמוסדותיה הכלכליים השכילו רק לאחרונה לערוך את החיבור הישיר בין העוני לבין שיעורי התעסוקה הנמוכים בקרב האוכלוסייה הערבית במדינה. כך, למשל, המועצה הלאומית לכלכלה, שהגישה מסמך בשם "אג'נדה כלכלית חברתית חדשה לשנים 2008 עד 2010", שמטרתו לצמצם את העוני והאבטלה, מסיקה כי: "העדר תעסוקה נאותה הינו אחד הגורמים המיידיים, המרכזיים העומדים מאחורי העוני. בעוד תחולת העוני בקרב משפחות ללא מפרנס מגיע לכ-68%, בקרב משפחות עם שני מפרנסים שיעור העוני צונח ל-3% בלבד". משוואה פשוטה מסבירה אמירה זו. קו העוני עומד על 4,200 ש"ח לזוג עם שני ילדים. משכורת המינימום שווה 3,800 ש"ח בערך. משכורת אחת מבטיחה שהמשפחה תצנח אל מתחת לקו. גם נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, הודה לאחרונה שיש אפליה בתעסוקה כנגד הערבים. הוא מנה סיבות נוספות לעוני באומרו: "כוח העבודה הערבי משכיל פחות ומרוכז בפחות מ-12 שנות לימוד. התעסוקה שלהם מרוכזת בענפים ובמקצועות שהשכר בהם נמוך, וכן שיעור התעסוקה של הנשים הערביות הוא נמוך מאוד ומגיע ל-17% בלבד לעומת 51% בקרב הנשים באוכלוסייה" – ואני אוסיף, לעומת 65% בקרב הנשים היהודיות. גישה דומה, אדוני היושב-ראש, שמשמעותה היא להאשים את העניים בעוניים, הפגין גם משרד התמ"ת. הסיבות לעוני לטעם התמ"ת הן העדר מקומות עבודה גדולים בכפרים הערביים, המסגרות הערביות המסורתיות שאינן מעודדות נשים לצאת לעבודה והעדר גני-ילדים. שימו לב למבנה התחבירי. כשהערבים אשמים, ברור מי האשם. כשהמדינה אשמה מופיעה המלה "העדר". אף אחד לא נושא באחריות. אך האמת היא שהמדינה מתחמקת מנטילת אחריות למצב החמור שהיא גרמה לו במו ידיה במשך 60 שנות קיומה, ואני אנסה להסביר. בישראל חיות במקביל ולא בהרמוניה שתי חברות, ערבית ויהודית. אחת עברה מהפכה תעשייתית וכיום עוברת מהפכה טכנולוגית. האחרת לא עברה אפילו את המהפכה התעשייתית ולא סיגלה לעצמה את הכישורים להתמודד עם המאה ה-21, ומדוע? החברה הערבית היתה חברה חקלאית באופיה. נישולה של החברה הערבית מנכסיה העיקריים, האדמות, בהפקעה הגדולה בשנת 1948, וגם לאחר מכן, הותירו אותה ללא הבסיס הכלכלי וגם ללא חלופה. ותשמעו את הנתון המדהים הזה: 90% מהנשים הערביות נהגו לעבוד באדמות, דהיינו בחקלאות. בעקבות ההפקעות צנח שיעורן ל-7% בלבד. מדיניות ממשלתית מכוונת של אי-פיתוח אזורי תעשייה ביישובים ערביים, חוסר הניידות של החברה הערבית וחסימת מיזוגה בחברה היהודית, כחלק ממדיניות ארוכת שנים של אפליה על רקע לאומי, כל אלה דנו את הערבים לעבודה בסקטורים מצומצמים ומוגדרים, בעבודות הפיזיות הקשות או בשירותים. הכפרים הערביים הפכו לצערנו הרב לכפרי שינה עבור הפועלים. העוני הוא תוצאה הכרחית של תהליך זה. זה שני עשורים התווסף לכך גם האלמנט המעמדי, מה שנקרא גלובליזציה, כסיבה מרכזית לעוני. דבקות ממשלות ישראל ביישום כלכלת השוק החופשי השפיעה באופן הרסני על החברה הישראלית בכלל ועל החברה הערבית בפרט. ההפרטה, היחלשות ההסתדרות, ייבוא עובדים זרים – "העבדים המודרניים", כפי שהם נקראים – לענפי הבניין, החקלאות והסיעוד, וייצוא ענפים כמו הטקסטיל, שנשים ערביות עבדו בהן, לארצות שבהן כוח-אדם זול יותר – כל אלה פגעו קודם כול בערבים. גם תנאי ההעסקה השתנו. לא עוד העסקה ישירה אצל החברות הגדולות אלא היפטרות מאחריות על-ידי העסקה באמצעות קבלני משנה וחברות כוח-אדם המנצלים את העובדים לרעה, שוחקים את שכרם ומותירים אותם ללא קביעות וללא תנאים סוציאליים. לסיכום, ברצוני להדגיש כמה דרישות שאולי ייכללו בתקציב מדינת ישראל לשנת 2009. הממשלה נדרשת באופן דחוף אם לא מיידי לקבוע יעדים לפתרון הבעיות ומילוי הצרכים בחמישה תחומים עיקריים. הראשון, פתרון מצוקת הדיור ביישובים הערביים, כולל הפשרת קרקעות או הפשרת קרקעות לבנייה למגורים ולצרכים ציבוריים וכלכליים ופיתוח שכונות חדשות. השני, הפחתת שיעורי העוני על-ידי יישום תוכנית לטיפול בקבוצות במצוקה, בעיקר ילדים ובני נוער. השלישי, עידוד התעסוקה והפיתוח הכלכלי; הגברת תקציבים לתוכניות המיועדות לעידוד עסקים ויזמים והרחבת התעסוקה. הרביעי, יישום דוח הוועדה המשותפת במשרד החינוך וועדת המעקב לענייני החינוך הערבי. והחמישי, לבסוף, מימוש החלטות הממשלה בכל הנוגע לייצוג הולם במשרדי הממשלה השונים ובחברות הממשלתיות ועמידה ביעדים שהממשלה קבעה לעצמה. אנחנו מקווים מאוד שהנושאים הללו ייכללו בתקציב של 2009, ושנוכל לראות לפחות את האור בקצה המנהרה. תודה מקרב לב. היו"ר אמנון כהן: תודה לחבר הכנסת אברהים צרצור. הצעת סיעת חד"ש להביע אי-אמון בממשלה בנושא: המשך הפליית האוכלוסייה הערבית בתחומי הדיור, התעסוקה, החינוך, הבריאות ושירותי הרווחה – חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. לאחר חבר הכנסת דב חנין, השרה המקשרת תענה על ארבע הצעות האי-אמון ביחד. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, עמיתי חברי הכנסת, בדרך כלל בהצעות האי-אמון אנחנו מעלים שלל נושאים שבהם ממשלת ישראל אכן ראויה לאי-אמון. אבל היום ברצוני להתמקד בנושא אחד, שהוא נושא חשוב וכואב וראוי להקדיש לו תשומת-לב מיוחדת, והנושא הוא יחסה של ממשלת ישראל ויחסה של מדינת ישראל אל המיעוט הלאומי שחי בארץ הזאת, המיעוט הלאומי הערבי הפלסטיני בתוך מדינת ישראל. אמר בזמנו הנשיא הראשון, חיים ויצמן, שיחסה של ישראל למיעוט הערבי הוא המבחן העליון של ישראל ושל החברה הישראלית. בצער גדול אני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שבמבחן הזה ישראל נכשלה, ובמבחן הזה נכשלת קודם כול ממשלת ישראל. אני רוצה להביא בפניכם תמונה עגומה של מצבה של האוכלוסייה הערבית בישראל במגוון רחב מאוד של נושאים, ובשורה התחתונה המסקנה היא ברורה. בכל תחומי החיים, האוכלוסייה הערבית בישראל – גם היום, עד היום, בשנת 2008, 60 שנה לישראל – מופלית בצורה קיצונית וקשה. נתחיל, כמובן, בבריאות. אני אתן אינדיקטור אחד לאפליה של האוכלוסייה הערבית בתחום הבריאות, תמותת תינוקות. זה האינדיקטור המוכר והידוע ביותר. בציבור הערבי הנתון הוא 8.4 תינוקות מתים ל-1,000 לידות, לעומת 3.6 מקרים של מוות על כל 1,000 לידות בציבור היהודי. הפער הזה הוא פער דרמטי, הוא פער משמעותי. הוא פער שכמובן אפשר לראות אותו בכל מישורי הבריאות האחרים. אבל תמותת תינוקות היא אינדיקציה מקובלת לפערים בתחום הבריאות, ולכן אסתפק בה. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): יכול להיות שחלק מזה זה בגלל נישואי קרובים? דב חנין (חד"ש): לא. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): איך לא? דב חנין (חד"ש): אני אומר לך. הקשר בין הנתון הזה לבין נתונים סוציו-אקונומיים אחרים הוא עצום. אני אתן דוגמה לנתון אחד. בין הילדים היהודים, 31.4% נמצאים מתחת לקו העוני. בין הילדים הערבים, כמעט שני-שלישים נמצאים מתחת לקו העוני. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): ועדיין נישואי הקרובים באותו מגזר גדולים. דב חנין (חד"ש): הפער הזה שקיים במצב של הילדים הערבים הוא, אגב, הסבר אחד לפער הגדול שקיים בשיעורי התמותה בין תינוקות יהודים לתינוקות ערבים. יש גם פערים נוספים שנוגעים לרמות מערכת הבריאות בציבור הערבי ובציבור היהודי. אבל אני רוצה לחזור לעניין הילדים ולהזכיר גם את הפער בשיעורי הנשירה בין תלמידים ערבים ליהודים. כ-8% מכלל התלמידים במגזר הערבי לא מסיימים את חוק לימודיהם, בעוד ששיעור התלמידים היהודים שנושרים עומד, לפי הנתונים שבידי, על 4% בלבד. אבל הנתונים קשים הרבה יותר כאשר אנחנו בוחנים את שיעורי הלמידה במגזר היהודי והערבי בגילים שונים. בגיל חמש, למשל, לומדים במגזר היהודי כ-90%. במגזר הערבי – כ-70% בלבד. בגיל 17 לומדים במגזר היהודי קצת יותר מ-92%, ובמגזר הערבי לומדים בגיל הזה כ-75% בלבד. זה נתון דרמטי של שוני גדול בשיעורי הלמידה במגזר היהודי והערבי. אגב, את הנתונים האלה אפשר לראות בכל הגילאים. אני נתתי דוגמאות משני גילאי הקצה. תמונת האפליה לא נעצרת כאן. אנחנו מדברים לא רק על עוני של ילדים ערבים, אנחנו מדברים על עוני של הציבור הערבי ושל היישובים הערביים. יותר מ-95% מהיישובים הערביים נמצאים בדירוג של אשכול חברתי-כלכלי נמוך, כלומר בארבעת האשכולות הנמוכים ביותר: 1, 2, 3, 4. 10 הוא הדירוג הגבוה ביותר. התמונה קשורה גם לתעסוקה של אזרחים ערבים. אתן בהקשר הזה נתון אחד. שיעור המתייאשים מכלל כוח העבודה האקדמי במגזר הערבי הוא כ-24%, לעומת פחות מ-3% במגזר היהודי. שיעור האזרחים הערבים המועסקים בענף ההיי-טק הוא 4% בלבד, לעומת שיעור גדול בהרבה של האזרחים הערבים באוכלוסייה בכללותה. אנחנו מדברים על כ-20% אזרחים ערבים בישראל לעומת 4% אזרחים ערבים שמועסקים בענף ההיי-טק. השכר הממוצע של אזרחים ערבים אקדמאים הוא 6,400 שקלים בממוצע, לעומת 9,500 שקלים אצל יהודים אקדמאים. התמונה של אפליית האזרחים הערבים מתפרסת גם אל התעסוקה בתוך המגזר הציבורי. רק 6% מעובדי המדינה הם ערבים, לרבות דרוזים. שוב, שיעור הערבים במדינת ישראל מתקרב ל-20%. אעבור לתחום אחר, תחום של הזכות לדיור ולבית. בשנת 2007 לבדה הרסה מדינת ישראל למעלה מ-1,000 בתים. אנחנו מדברים על כ-760 בתים שנהרסו בתחומי "הקו הירוק". רוב רובן של הריסות הבתים האלה נעשו ביישובים ערביים והתייחסו לבעלי-בתים ערבים. בהקשר זה אנחנו יכולים להזכיר את מצבם של האזרחים הבדואים בנגב. באזור הנגב, בערך חצי מהאוכלוסייה הם אזרחים ערבים בדואים, מחציתם חיים עד היום בכפרים לא מוכרים, שאין להם מעמד, אין להם הכרה רשמית, על כל המשתמע מכך ועל כל הנובע מכך. העדר ההכרה בכפרים הבדואיים בנגב מוסבר בדרך כלל בכך שלאוכלוסייה הערבית בנגב יש דרישות מקרקעין. אבל התביעות המקסימליות של הערבים הבדואים בנגב הן בסך הכול ל-3% מסך כל האדמה שקיימת בנגב. זה כמובן שיעור נמוך מאוד, מצומצם, ובוודאי לא יכול להצדיק את אותה מדיניות של הימנעות כוללת מהכרה בכפרים וביישובים הבדואיים. תמונת האפליה של האזרחים הערבים נמשכת גם לתחום הסביבתי. גם כאן אני יכול לתת דוגמאות מתחומים שונים. אתן דוגמה מתחום אחד, טיפול בשפכים. בעיות הטיפול בשפכים ביישובים ערביים נוגעות לשני תחומים, בעיות העדר תשתית מתאימה, או לחלופין, תחזוקה של התשתיות הקיימות. בכל המקרים שאנחנו מדברים על הזנחה קיצונית של טיפול בשפכים, אנחנו מדברים על מערכות מקומיות שאין להן תקציבים מספיקים כדי לתת פתרונות מקיפים ואמיתיים לטיפול הנדרש בשפכים. אגב, מי שסובל מאותם שפכים שזורמים בחוצות היישובים וגורמים למפגעים סביבתיים אלה כמובן התושבים הערבים ביישובים שבהם הביוב איננו מטופל, אבל לעתים נפגעים גם השכנים שלהם, לפעמים נפגע גם הים, כמו בחופי עכו, שדרך נחל-נעמן סופג ביוב מכפרים ערביים שאין להם יכולת לטפל ולתת מענה לבעיית הביוב הגואה בתחומם. עמיתי חברי הכנסת, אני חושב שלא קיים תחום בחיי החברה הישראלית, שלא נמצא בו תמונה קשה וחריפה של אפליית האזרחים הערבים. מתעסוקה אל עוני, מתמותת ילדים לשיעור הילדים בבתי-הספר ולשיעור הסטודנטים באוניברסיטאות, מתשתיות ועד מפגעים סביבתיים. עמיתי חברי הכנסת, זאת תמונה קשה. תמונה קשה ותמונה מדאיגה. נוסף על כל הדברים האלה, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו חייבים לציין בדאגה מיוחדת את ההתרבות של מקרי אלימות על רקע גזעני בחברה הישראלית. מקרים קשים במיוחד קרו בתקופה האחרונה, כמו אותו מקרה בפסגת-זאב, שבו תקפו 80 נערים שני צעירים ערבים בדרכם הביתה – – היו"ר אמנון כהן: לסיים, אדוני. דב חנין (חד"ש): – – סטודנט ערבי שהותקף מחוץ למעונות בשכונת קריית-היובל, המשפחה הדרוזית שהותקפה בעתלית על-ידי חיילים, הצעיר הערבי שהותקף בכרמיאל על-ידי פורעים. עמיתי חברי הכנסת, אי-אפשר להישאר אדישים מול המקרים האלה, ההולכים ומתרבים, מקרים שמערערים באופן עמוק את שלטון החוק ברחובות ומדרדרים עוד יותר את מרקם היחסים בין ערבים ליהודים בישראל. היו"ר אמנון כהן: תודה. דב חנין (חד"ש): משפט סיום, אדוני היושב-ראש: כל הנושאים האלה מחייבים מדיניות ממשלתית אחרת. אם אנחנו רוצים להתקדם לשוויון, אנחנו לא יכולים רק להסתפק בדיבורים, אנחנו צריכים הרבה עשייה בפועל, אנחנו צריכים עשייה מקדמת שוויון, אנחנו צריכים עשייה נאבקת בגזענות. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. אני מזמין את השרה המקשרת בין הממשלה לכנסת ושרת התיירות של מדינת ישראל, גברת רוחמה אברהם-בלילא, להשיב על ארבע הצעות אי-אמון. בבקשה, גברתי. שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא: תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – ארבע הצעות אי-אמון, אבל שתי הצעות אי-אמון על אותו נושא. לפיכך יהיו לי שתי תשובות. לגבי הצעות אי-אמון בנושא חקירות ראש הממשלה, אני אומר כך: ראש הממשלה, בצעד מכובד וראוי, אמר בעצמו כי אם יוחלט על הגשת כתב אישום, יתפטר מתפקידו. לא ברור מדוע אלו שכיבדו זאת אז, לא מכבדים זאת כעת, וכיצד שמים עצמם אנשים במקום החוקרים והפרקליטים, וממהרים כבר לחרוץ את דינו. ראש הממשלה נמצא תחת חקירה שבסיומה יונחו מסקנותיה, ועד אז אני מציעה לכולנו להתאזר בסבלנות ולהניח לרשויות החוק לפעול ולסיים את עבודתן. סוגיה שנייה, בנושא של אפליית האוכלוסייה הערבית. אז אני אומר, שבוועידת ראש הממשלה למגזר הערבי, שהתקיימה לפני כשבועיים, דיבר ראש הממשלה על מדיניות חדשה של שילוב ושוויון, מדיניות שתאפשר הזדמנות שווה, שתהפוך את תת-המשק הערבי לחלק מהמשק הישראלי הרחב ותאיץ את שילובם של הערבים בכלכלת המדינה כולה. מדינה אחת, כלכלה אחת. כשאני אומרת כלכלה אחת, מדינה אחת, אני רוצה להביא לפניכם כמה דוגמאות לשיתופי פעולה שקיימים בין המגזרים ומאשרים את פעולות הממשלה בנושא. בתחום החינוך – תוכנית שנוצרה מארבע ועדות משותפות לממשלה ולוועד ראשי הרשויות. הוועדות ניתחו במשותף את הקשיים והכשלים של החינוך במגזר הערבי – אני מניחה שהתוכנית הזאת תיושם בקרוב. בתחום הכלכלי, הולכת ומתגבשת מועצה מייעצת לרשות לפיתוח כלכלי, ובה אנשי משק ערבים ויהודים כאחד. דיון משותף בנושא תביעות הבעלות של הבדואים בנגב – מונתה ועדה ציבורית בראשות השופט גולדברג, שתגבש המלצות להחלטת ממשלה, ובמידת הצורך גם לחקיקה. שניים מחבריה הם אישים בכירים בחברה הבדואית בנגב. בהמשך להחלטת ממשלה ולפי הצעת חוק של חברת הכנסת נאדיה חילו, תוכל הרשות לפיתוח כלכלי, שבה עובדים ערבים ויהודים, לחייב – וזה כבר מיושם – את גופי הממשלה להיוועץ עמה ולשתף את נציגיה בכל הליך תכנון הקשור למגזר הערבי, המתקיים מתוקף אותה החלטת ממשלה. גם בנושא של ייצוג הולם של העובדים הערבים במנגנון הממשלתי יש התפתחות, והתפתחות חיובית מאוד. קיימת כניסה של אנשים צעירים, מוכשרים וחדשים לשירות המדינה, ובאשר למספרים, אפשר כבר לציין ביטוי לשינוי מגמה, כאשר עד שנת 2012, 10% מעובדי המגזר הציבורי יהיו ערבים. בשלטון המקומי – משרד הפנים הצליח להגיע לשוויון במימוש מענקי האיזון בין המגזר היהודי לערבי. בהקשר זה ראוי לברך גם את המהלך שהניע שר הפנים להקמתה של עיר חדשה לאוכלוסייה הערבית בצפון הארץ, עיר מודרנית שתשולב בכלכלה ובחברה הישראלית. הוחלט על הקמת העיר לפני כשבועיים, ובשבוע שעבר אישרה הממשלה הקמת צוות בין-משרדי בראשות מנכ"ל משרד הפנים ובשיתוף עם שאר משרדי הממשלה הרלוונטיים, שיגבש תוכנית עבודה לבחינת הקמתה של העיר החדשה, והמלצותיו יוגשו עד סוף שנת 2008. מעבר לדברים הללו, אני מאמינה כי השינוי האמיתי צריך לבוא מתוך החברה הישראלית, כמו גם מתוך החברה הערבית, וגם מתוך חברי הכנסת, מתוך הבית הזה. ללא קשר, ללא הסוגיה הזו, קשה יהיה לקדם אינטרסים משותפים של שתי האוכלוסיות. לאור זאת אני מבקשת להסיר את ההצעות מסדר-היום. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. היו"ר אמנון כהן: תודה לגברתי, השרה המקשרת עם הממשלה ושרת התיירות. אנחנו ממשיכים בהצעות אי-אמון. הצעת אי-אמון שביעית, של סיעת יהדות התורה, להביע אי-אמון בממשלה בנושא: התחבורה הציבורית הקורסת וחילולי השבת המתרחבים. חבר הכנסת יעקב כהן ינמק את הצעת האי-אמון. בבקשה. שר התחבורה צריך להשיב. בבקשה. יעקב כהן (יהדות התורה): איפה שר התחבורה? היו"ר אמנון כהן: הוא מקשיב לך כבר, בדרך. יעקב כהן (יהדות התורה): הייתי רוצה שהוא ישמע. משה שרוני (צדק לזקן): יש לו אוזנייה. היו"ר אמנון כהן: יש לו אוזנייה, ישירות אליו. בבקשה, הוא ישיב לך. בבקשה. יעקב כהן (יהדות התורה): אני רוצה שהוא ישמע. על מה הוא ישיב אם הוא לא ישמע? שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא: אז אולי חבר הכנסת שרוני יעלה קודם ואני אשיב לו? היו"ר אמנון כהן: בבקשה, אדוני. שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא: אולי נהפוך את הסדר? היו"ר אמנון כהן: עלה כבר. בבקשה. תתחיל לדבר. יעקב כהן (יהדות התורה): כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, סיעתנו מגישה היום הצעת אי-אמון נוכח הסבל המתמשך והגובר של נוסעי התחבורה הציבורית בישראל – ועם זאת, העלו את מחיריה – וכן הרמת יד על שבת קודשנו בפתיחת קו חינם בשבת בחיפה. חברי כנסת, הצעת האי-אמון שמגישה סיעתנו מייצגת ציבור גדול. מדברים על למעלה ממיליון תושבים שלא זכו ולא ניחנו לא בשני רכבים ואף לא ברכב אחד, והם חייבים להתמודד עם המצוקה הנוראית והקשה שאי-אפשר לתארה, ולהמתין זמן ארוך עד שיגיע הרכב המיוחל שיסיע אותם. ופעמים רבות, כשהוא כבר מגיע, הוא מלא וגדוש – וזה לאחר זמן רב של המתנה. אי-אפשר לתאר את הסבל של הנסיעה של הציבור הזה, במיוחד אני מדבר על הקווים הבין-עירוניים. כאשר התחנות עמוסות, ולפעמים אנחנו עומדים בתחנות ורואים למעלה מ-100 נוסעים בתחנה אחת, שנאלצים לעמוד, הם, נשיהם וטפם, בשמש היוקדת, בגשם הזולף – כל נסיעה נהפכת לסיוט ולמעמסה. במו-עיני ראיתי, חברי הכנסת, את הסבל, את הבכיות של ההורים, את הצער. אי-אפשר לתאר את המצוקה. חברי הכנסת, את הנושא הזה העליתי פעמים רבות מעל במה זו, בוועדת הכלכלה, וגם אתך, כבוד השר – נפגשנו פעמים, עם צוות משרדך. הגשתי לך, כבוד השר, חוברת עם תמונות, ולצערי מאז נוספו עליה עוד תמונות רבות. אני שואל, אדוני השר, אתה בעל עבר עשיר בעשייה, פיקדת על מערכות סבוכות, קשות, מסוכנות, על כל צבא-הגנה לישראל, היית רמטכ"ל של מדינת ישראל: דבר כזה פשוט אי-אפשר לפתור? מה קורה כאן? אדוני השר, אתה יודע שאני מאוד מוקיר ומכבד אותך, והיום אתה מועמד לניהול המדינה, אבל ציבור אזרחי ישראל מצפה קודם שתנהל את התחבורה, שתפתור את המצוקה. רבותי, הפתרונות אינם בשמים. יש במדינת ישראל בעיות קשות, חמורות, מסוכנות, שבאמת קשה לפתור אותן, אבל דבר כזה פשוט – אי-אפשר לפתור את הסבל הזה של הציבור? אדוני השר, אני יודע שרצונך לפתור את זה. אמרת לי שתיקח את זה באופן אישי, כפרויקט אישי, והתחלת לנקוט צעדים, אבל לצערי אני עדיין לא רואה שהדברים זזים. ואני שואל, האם אין לך במשרד איזה גיס חמישי? האם לא מוליכים אותך שולל? הציבור כואב, הסבל יומיומי, וכולנו שואלים מדוע אי-אפשר לפתור את הבעיה הפשוטה הזאת. אדוני השר, חברי הכנסת, אנחנו מדברים רבות על עידוד התחבורה הציבורית כמשימה לאומית, דבר שמונע תאונות דרכים וחוסך מיליארדי שקלים למשק. משרד התחבורה משקיע מיליארדים בתשתיות, והלוא עידוד התחבורה הציבורית הוא התשתית והחיסכון הטוב ביותר. כך ירד העומס הרב מכבישי ישראל. אני לא צריך להגיד לך, אדוני השר, שהתחבורה הציבורית בטיחותית יותר, מונעת תאונות, היא חסכונית מכל הבחינות. על כן תמוהה מדיניות המשרד אשר במקום לעודד תחבורה ציבורית, לצערי מעודד נסיעה ברכב פרטי. אני יודע על אנשים רבים שאין ביכולתם להחזיק רכב, הם לא רוצים להחזיק רכב, אבל המצוקה מאלצת אותם לחסוך עד הפרוטה האחרונה ולהגיע לרכב פרטי עצמאי. מלבד הנושא של התחבורה, הקושי והנסיעה המתישה, פלא בעיני שלאחרונה עוד העלו את מחירי התחבורה הציבורית, במקום להוזיל ולתת תמריץ לתחבורה הציבורית, שהרי "בטוח" שעל-ידי הפחתת המחירים ושיפור השירות מקבל האזרח ייקור ושירות נוראי. כל בר-דעת יודע ומבין שהפחתת המחירים ושיפור השירות היו מעודדים את התחבורה וחוסכים כספים. ואני שואל: האם אינכם מסוגלים באמת להביא את התחבורה למצב מניח את הדעת, למצב סביר? מה רוצים האזרחים? דבר מינימלי. ואני אומר לכם: אם אתם לא יכולים, לא מבקשים מכם שום סיוע. אנא הניחו לנו לנפשנו. אנחנו נסתדר לבד, אנחנו יכולים להסיע את הציבור. תנו לנו להסיע אותם לבד בהפרטות. האם אי-אפשר להביא עוד חברות הסעה? אי-אפשר להביא עוד טנדר? רק תסירו מאתנו את המגבלות ונהיה אסירי תודה. התפרסם במקומות רבים – זה היה דוח של משרד התחבורה – שבמקומות שנכנסה תחבורה מקבילה יש עלייה משמעותית של קרוב לכפל נוסעים, כמו בביתר, שם הוחלפה חברת "ביתר תור" ב"ביתר עילית" וציבור הנוסעים גדל והשירות שופר. כך היה המצב באשדוד ובטבריה, שם הוכפל מספר הנוסעים, המחיר ירד והשירות שופר. אין עיני צרה ב"אגד", אבל מדוע אי-אפשר להכניס עוד תחרות, עוד חברה מקבילה? הרי היכן שיש תחרות, יש שיפור. כך זה היה ברמלה ובנתניה. אדוני השר, בעיית התחבורה הפכה לבעיה הומניטרית. אני שואל: אנחנו בסין? אנחנו באפריקה? לך תראה את הזוועות שעומדים מאות אנשים ומחכים לאוטובוס. עוד ישבו אנשים על הגגות של האוטובוסים כאן. משה שרוני (צדק לזקן): אנחנו באסיה, לא באפריקה. יעקב כהן (יהדות התורה): הגענו למצב שבו אנחנו לא מבקשים סיוע, אלא רק תשחררו אותנו מהמגבלות ששמתם עלינו. אל תעזרו לנו, רק אל תפריעו לנו. אני מדבר על קווים שהם רווחיים ביותר ומי שיקבל אותם יתעשר. הניחו לנו לנפשנו אם אתם לא מסוגלים. אדוני השר, אתה יודע שכדי למגר את התופעה של הנסיעה בעמידה הגשתי הצעת חוק שלפיה מי שנאלץ לנסוע בעמידה ישלם רק 50% ממחיר הנסיעה. לצערי הנסיעה היא לא אנושית ולא בטיחותית. הייתי בקשר עם אנשי המשרד והמנכ"ל, הם הבטיחו שהם יעשו ניסיון, אבל בינתיים דברים לא זזים. אני חייב לומר בשבחה של "אגד" שהיא נענית תמיד לפניותי בחיוב ומשגרת רכבים, אולם אני מצפה שלא יצטרכו לשירותי. לכן אני מצפה ממך, כפי שהבטחת, ואני בטוח שתעמוד במשימה בהצלחה מרבית. חייבים להוסיף קווים נוספים על אלה הקיימים והתחרות תביא לתוצאות חיוביות. וכן להתחיל עם הניסיון שלפיו מי שנאלץ לנסוע בעמידה, שישלם רק 50%. במעמד זה הייתי רוצה להעלות עניין נוסף מצער וכאוב: ההודעה על פתיחת קו חינם הפועל בשבתות בחיפה. צעד זה הוא חמור, הוא שינוי הסטטוס קוו. צעד זה מהווה הרמת יד ופגיעה בשבת קודשנו, שבת המלכה, שכל יהודי ויהודי יודע מה רב ערכה. זו המתנה הטובה שהנחיל לנו ה', הבורא. ובעת כזאת, כשמדינת ישראל ניצבת בפני איומים וסכנות מצפון ומדרום, וזקוקים אנחנו לשמירה וברכה, אז הרי אין שמירה כשבת המלכה, כי הלוא השבת היא משמרת ישראל והיא מקור הברכה. פלא בעיני כיצד משרד התחבורה פתאום הופך את עורו ודואג לאזרחים הנוסעים ומוכן למען בטיחותם לממן להם תחבורה חינם. האם כבר פתרתם את הבעיה של הנוסעים בששת ימי המעשה? אתם כל כך קשובים ונדיבים ונותנים בחינם לאלה שרוצים לנסוע בשבת. קודם תדאגו לאלה שרוצים תחבורה כל השבוע. מלת סיום. חברי כנסת נכבדים, בימים אלה אני פורש מתפקידי בכנסת עקב הסכם מוקדם לפני הבחירות. היו"ר אמנון כהן: לא. יעקב כהן (יהדות התורה): ברצוני להיפרד ולברך את כל חברי הבית ולהעניק לך, כבוד השר, עצה טובה, כיקיר, כמוקיר וכידיד. אמרתי זאת לראש הממשלה בתחילת הקדנציה שלו. בעשור האחרון, שבו התחלפו ממשלות וראשי ממשלות חדשים לבקרים, המציאות הוכיחה שראש ממשלה שפגע באוכלוסייה החלשה, סופו שהמפלגה וראשיה נפגעו. ולכן אני אומר שסבלה של האוכלוסייה ומצוקה של מיליון ילדים ואלפי המשפחות אשר התאספו וזכו לתואר הנכסף של "מתחת לקו העוני", מגיע לשמים. העובדה היא שמן השמים משלמים הן לטוב והן למוטב. כפי שאומרת תורתנו הקדושה על הונאת החלש: "והיה כי יצעק ושמעתי כי חנון אני". לכן חובתנו, חברי הכנסת, לשמוע את צעקת הדלים, צעקת העניים וכאבם של החלשים. אני קורא: אנא התנהגו בחסד וברחמים כי זהו המתכון הבטוח להצלחה ולברכה. היום, נוכח הכישלון והמצוקות הגוברות במדינתנו, והכשל הגואה והמתמשך בתחבורה הציבורית ובהתייקרות הנסיעה בה, והצער על פתיחת קו תחבורה תוך פגיעה בשבת, שהיא ציפור נפשה של האומה, סיעתנו קוראת לכל חברי הבית להצביע אי-אמון בממשלה. היו"ר אמנון כהן: הרב ליצמן, אתה משחרר אותו? הוא רוצה לפרוש. יעקב ליצמן (יהדות התורה): – – – הסכם. היו"ר אמנון כהן: אה, הסכם. תודה רבה לחבר הכנסת יעקב כהן. ישיב על הצעת האי-אמון שר התחבורה והבטיחות בדרכים, חבר הכנסת שאול מופז. בבקשה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים שאול מופז: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת האי-אמון בממשלה שהגישה סיעת יהדות התורה עוסקת בשני נושאים: קריסת התחבורה הציבורית וחילול שבת בקווי הלילה בחיפה. ברצוני לפרוס בפניכם משנה סדורה בכל סוגיית התחבורה הציבורית ולומר לכם שהמשרד שבראשו אני עומד, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, קיבל החלטה אסטרטגית בתחילת דרכי במשרד, לפני כשנתיים וחצי, לשנות את נקודת האיזון בהשקעה התקציבית הרב-שנתית בהשקעה בתשתיות, ולהסיט אותה לכיוון התחבורה הציבורית. נכון, התחבורה הציבורית במדינת ישראל טעונה שיפור, אך עם זאת, לדעתי, אין כל מקום לטענה על קריסת התחבורה הציבורית. להיפך. המודעות לחשיבות של התחבורה הציבורית הובילה לשינוי ולהסטת תקציבים משמעותית בתקציבי משרד התחבורה. זו תפיסה אסטרטגית שלנו, שאנחנו חייבים לסגור את הפער של כ-30 שנה בינינו לבין מדינות המערב בכל אשר קשור לתחבורה הציבורית, שהיא זמינה, נגישה, שווה לכל נפש, מגיעה לכל מקום, ומאפשרת להשתמש בה מתוך העדפה אישית על פני השימוש ברכב הפרטי. אני יכול לומר שניתן למנות מספר רב מאוד של פרויקטים, במיליארדי שקלים, שמושקעים בפיתוח התחבורה הציבורית, שכוללים גם מסילות חדשות, רכבות קלות בערים, נתיבי תחבורה ציבורית בכבישים עירוניים ובין-עירוניים. אנחנו עתידים להקים רשות לתחבורה ציבורית במטרופולינים הגדולים של מדינת ישראל, אשר תבצע את פעולת השילוביות בין כל גורמי התחבורה הציבורית במטרופולינים הגדולים של מדינת ישראל ותיתן את השירות המיטבי לאזרח, מתוך ראייה כוללת של צורכי המטרופולינים בתל-אביב, בירושלים, בחיפה ובבאר-שבע. בשנה וחצי האחרונה התווספו עשרות רבות של קווים, מתוכם 20 קווים אך ורק למגזר החרדי. אני רוצה להזכיר לעמיתי מהאוכלוסייה החרדית, שעם תחילת תפקידי אנחנו קיימנו יום עיון בכל מה שקשור לתחבורה הציבורית. מכיוון שהאוכלוסייה החרדית היא אכן המשתמש מספר אחת בתחבורה הציבורית, הוספנו מספר רב מאוד של קווים, ואנחנו נמשיך ונעסוק בסוגיה הזאת, גם לגבי קו ירושלים–בני-ברק שאני מייד אתייחס אליו. נוסף על כך, המשרד מפעיל גוף ביקורת של איכות השירות שניתן, ובחוזים שנחתמים עם חברות האוטובוסים יש לנו מדדי שירות ברורים שמעוגנים בגוף ההסכם. נוסף על כך, אני מקווה מאוד שגם בצד הטכנולוגי, הכרטיס החכם יופעל כבר בתחילת השנה הבאה, ואפשר יהיה להשתמש בו גם בקווי הרכבת, בקווי האוטובוסים ובעתיד גם ברכבות הקלות, ובכך גם לקדם מערכת מידע ארצית שתספק מידע בזמן אמת לגבי הגעת התחבורה הציבורית. אני חושב שחברי הכנסת, ובכלל זה גם חבר הכנסת יעקב כהן, מודעים לזמן, למשאבים ולצורך להשקיע בתחבורה הציבורית בכלל, ובפרט בקרב האוכלוסייה החרדית, והם יודעים גם את יחסי לפניות ולבקשות. לאחר שהבעיה של קו בני-ברק–ירושלים הופנתה אלי, אני לקחתי על עצמי לבדוק את זה ולבחון את זה. שלחנו אנשים מהמשרד, שאכן איששו את מה שנאמר כאן מעל הבמה לגבי הקו של בני-ברק–ירושלים. אנחנו החלטנו – ועל כך מקיים מנכ"ל המשרד עבודת מטה – להוסיף קו נוסף ולהפריד בין המפעילים השונים המקיימים את קווי התחבורה הציבורית בין בני-ברק לירושלים. אני מקווה מאוד שקו נוסף יוסיף לאיכות השירות למשתמשים בקו בני-ברק–ירושלים. בכך אני מקווה שנוכל לתת פתרון מאוזן ושירות נכון לאוכלוסייה שמשתמשת בקו הזה. בנוגע לטענה על חילול שבת בחיפה, ראשית, אין שינוי בסטטוס קוו בחיפה. יש כמה קווים שמופעלים, אנחנו לא הוספנו קווים נוספים. אין שינוי בסטטוס קוו. מה כן יש? המשרד השיק לאחרונה פרויקט שנקרא "קווי לילה". המטרה שלו היא להסיע אנשים שמבלים בלילות סוף-השבוע ממקומות הבילוי לבתיהם בקווי תחבורה ציבורית, ובכך למנוע את נהיגתם בכלי-הרכב הפרטיים. רונית תירוש (קדימה): – – – שיכרות – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים שאול מופז: בעיקר אנשים שמבלים ושותים, ופוטנציאל השיכרות בקרבם הוא גבוה מאוד. וזאת, עקב תאונות רבות שאירעו בקרב צעירים שנוהגים בשיכרות. אני רוצה לומר שהתוכנית הזאת מוכתרת בהצלחה בכל הערים שבהן היא מופעלת, והיא בפירוש פרויקט מציל חיים – לא משנה את הסטטוס קוו הקיים. בחיפה, הקווים האלה מופעלים במסגרת הסטטוס קוו הקיים ולצורך הצלת חיים, ומי כמוכם יודע שפיקוח נפש דוחה שבת. אני לא אתן יד – ואני מדגיש את זה – אני לא אתן יד לשינוי הסטטוס קוו בצורה חד-צדדית, שכן מדובר בנושא מאוד רגיש, שמאזן בין הערכים השונים של האוכלוסיות השונות במדינת ישראל, ואני אעמוד על כך שלא יהיה שום שינוי בסטטוס קוו. אשר על כן, אני מציע להתנגד להצעת האי-אמון, ואני רוצה לברך את חבר הכנסת יעקב כהן, לאחל לך הצלחה. מאז התוודעתי לפעילות הפרלמנטרית שלך בכנסת – הובלת נושאים חברתיים חשובים, ועל כך מלוא הערכתי. היו"ר אמנון כהן: תודה לשר התחבורה והבטיחות בדרכים. הצעה שמינית לאי-אמון בממשלה, של סיעת צדק לזקן, בנושא: הפגיעה המתמשכת בגמלאי ישראל. אני מזמין את חבר הכנסת משה שרוני לנמק את הצעת האי-אמון, בבקשה. התשיב השרה המקשרת? השרה רוחמה אברהם, את משיבה? שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא: כן. היו"ר אמנון כהן: אתה רצית שישיב לך השר לענייני גמלאים, אני מבין, אבל תעלה את הנושא. משה שרוני (צדק לזקן): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה המקשרת ושרת התיירות, עמיתי חברי הכנסת, בשבועות האחרונים גיליתי שבראש מדינתנו עומד מתחמק סדרתי – מתחמק מחקירות המשטרה, מתחמק מקיום הבטחות, מתחמק מחובותיו כלפי ניצולי השואה, מתחמק מקיום החלטות של ועדות חקירה, כמו הוועדה של השופטת בדימוס דורנר בנושא ניצולי השואה. אוכלוסיית הקשישים, המהווה כיום חלק מרכזי במבנה הדמוגרפי של מדינת ישראל, היא קבוצה בעלת מאפיינים וצרכים השונים באופן מהותי מאלה של יתר האוכלוסייה. משום כך, אחד מתפקידי היסוד של חברה נאורה הוא לתת מענה חברתי-כלכלי הולם למאפייניהם ולצורכיהם המיוחדים של הקשישים, באופן שיאפשר להם לחיות את חייהם בכבוד, בשוויון ובעצמאות מרבית. לשם כך יש להבטיח ככל הניתן כי רמת חייהם של הקשישים לא תישחק יחסית לרמת החיים של כלל האוכלוסייה. יותר מ–730,000 קשישים חיים בישראל, ולכ-200,000 מהם אין הכנסות נוספות חוץ מביטוח לאומי. על-פי דוח העוני האחרון, כמעט כל קשיש רביעי חי מתחת לקו העוני, אך נראה שלמדינה לא ממש אכפת ממצב קשישיה, שכן לא נעשים צעדים להיטיב עם מצבם אלא רק להרע. מדינת ישראל בוחרת לצאת מגירעונות על-חשבונם של החלשים והמסכנים, כמו במקרה של גביית דמי ניהול של 1.75% מהפנסיה החודשית. במאמר מוסגר אציין שאין בעולם כולו תקדים לכך שפנסיונר משלם דמי ניהול גם לאחר שהחל לקבל פנסיה חודשית. אבל כרגיל, במדינת ישראל תמיד יש תקדימים מעניינים ולא-שוויוניים. מאז אפריל 2004 משלמים כ-140,000 גמלאים דמי ניהול לקרנות הפנסיה שבהן הם מבוטחים. דמי הניהול עלו בהדרגה משליש אחוז בשנת 2004 ועד 1.75% בשנת 2007. נוצר מצב אבסורדי שהמדינה למעשה גובה דמי ניהול מפנסיה חודשית של קשיש שכבר לא עובד. הסיבה לכך עוד יותר מגוחכת. מדינת ישראל החליטה להלאים את קרנות הפנסיה הוותיקות במטרה לנסות ולמחוק את גירעונות הענק שהצטברו בהן. המטרה היתה להקטין ב-4% את הגירעון שהצטבר בקרנות הפנסיה ולהכניס לקופות כ-5 מיליארדי שקל. גבירותי ורבותי, אנחנו עדים למצב שבו מדינת ישראל הפסיקה לחשוב על רווחת הקשישים שחיים בה לטובת הקטנת גירעון וכך גרמה למעשה להידרדרות של קשישים רבים אל מתחת לקו העוני. הרפורמה בקרנות הפנסיה גרמה להרעה במצבם של העמיתים, שכן היא מגדילה את חובותיהם לקרנות ומקטינה את זכויות הפנסיה שלהם, דבר אשר פוגע בעיקר בגמלאים. גמלאים – משמע אנשים שאינם עובדים, על-פי רוב – קשישים, כלומר: אוכלוסייה חלשה, על-פי רוב ללא הכנסות נוספות לגמלה, ועל כן 1,75% מגובה הגמלה זה סכום משמעותי בשבילם. מעבר לפגיעה ברמה החומרית, נוצרת תחושה בקרב הגמלאים כי ניכוי דמי הניהול, שמנכות קרנות הפנסיה – תחושה של ניצול וחוסר צדק, תחושת גזל וסיפוח נתח ניכר מהמעט שחסכו להם לעת זיקנתם. בארבע השנים האחרונות נפגע מצבם הכלכלי של 140,000 קשישים המקבלים קצבת פנסיה חודשית, וכפי שאמרתי, רבים אף הידרדרו אל מתחת לקו העוני. הפנסיה החודשית של הקשישים עמדה על 3,815 ש"ח בחודש בממוצע, עד 6,000 – סכום אשר מתקרב לשכר המינימום, ומסכום זה מנכים מעל 100 שקל בחודש לחלק שמקבלים 3,850. ליתר מנכים קרוב ל-1,800 שקל בשנה. מדובר בקשישים שחסכו כל ימי חייהם כדי ליהנות מפרי עמלם, אך בערוב ימיהם הפכו לנזקקים במקום לזכאים שמגיע להם. אם לא די בכך, התברר שגביית דמי הניהול, שהיתה אמורה לצמצם את הגירעון, הקטינה אותו בהרבה פחות ממה שהיתה אמורה. במקום צמצום של 4%, הצטמצם הגירעון רק בחצי אחוז במהלך השנים. כלומר, המטרה לא הושגה ורק נוצר עוול גדול לקשישים. רבותי, אני הגשתי הצעת חוק בנושא, ומטרתה היתה לבטל את גביית דמי הניהול. עשיתי זאת לאחר הבטחה של ראש הממשלה לסיים עניין זה עד סוף שנת 2006. אולם הגבייה של דמי הניהול נמשכת עד היום. ועדת השרים לענייני חקיקה, שאין להם רחמנות והם לא יודעים מה זה צדק, דחתה את החוק שהוגש פעמיים. קשה להאמין לשר הרווחה ולשר לענייני גמלאים אשר הבטיחו מעל דפי העיתון רק לפני שבוע כי תוגש הצעת חוק ממשלתית שתסיים את עניין גביית דמי הניהול. עד היום – לפי ההסכם הקואליציוני שנחתם כל נושא דמי הניהול היה צריך להיגמר עד סוף 2006, ואנחנו כמעט בסוף 2008. איך אנחנו יכולים להאמין לשר הרווחה ולשר לענייני גמלאים שיביאו את החוק? קשה להאמין לממשלה הנוכחית בכלל, ובפרט בכל הנוגע לקיום הבטחות לקשישים. אני מבקש מחברי הבית להצביע נגד ראש הממשלה, נגד הממשלה, שכן מדובר בממשלה שאינה ראויה לכהן ולהנהיג את האומה, ממשלה אשר מפקירה את אותם אנשים שהקימו את המדינה, בנו את המדינה הזו, נלחמו בכל מלחמות ישראל. אני מבקש מכל חברי הכנסת להצביע אי-אמון. תודה. היו"ר אמנון כהן: תודה. אני מבקש מהשרה רוחמה אברהם–בלילא להשיב על הצעת האי-אמון. בבקשה. שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא: תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני אעשה את זה בקצרה. אני אומר שבשבוע שעבר עניתי בהרחבה על כל הסוגיה של הטיפול בקשישים. אני מבינה את צו השעה של חבר הכנסת שרוני אבל אני בהחלט מפנה אותו לתשובתי מהשבוע שעבר, לפרוטוקול, ולכן התשובה שלי לא השתנתה, חבר הכנסת שרוני, ואני מציעה להסיר את הצעת האי-אמון מסדר-יומה של הכנסת. תודה. היו"ר אמנון כהן: אנחנו עוברים לדיון משולב. ראשון הדוברים – חבר הכנסת יובל שטייניץ, בבקשה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר אמנון כהן: הכרזה למזכירת הכנסת, בבקשה. סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום של שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק המטה לביטחון לאומי, התשס"ח–2008, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון; הצעת חוק המכינות הקדם צבאיות, התשס"ח–2008, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט; הצעת חוק המרכז להנצחת מורשת גוש-קטיף וצפון השומרון, התשס"ח–2008, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט; הצעת חוק הרשות הישראלית לחילופי נוער וצעירים, התשס"ח–2008, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 87), התשס"ח–2008, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 22), התשס"ח–2008, שהחזירה ועדת הכנסת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 110), התשס"ח–2008, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 111), התשס"ח–2008, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 112), התשס"ח–2008, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות; הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס' 9 והוראת שעה), התשס"ח–2008, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. תודה. הצעות סיעת הליכוד, ישראל ביתנו, האיחוד הלאומי – מפד"ל, יהדות התורה, מרצ, רע"ם-תע"ל, חד"ש וצדק לזקן להביע אי-אמון בממשלה בשל: 1. כישלונה בטיפול בנושאים חברתיים בכלל ושביתת הנכים הנמשכת זה חודש וחצי בפרט; 2. כוונתה לקצץ את מענק הלידה ולקצר את חופשת הלידה; 3. סירובו של ראש הממשלה להשעות את עצמו למרות חקירותיו; 4. התחבורה הציבורית הקורסת וחילולי השבת המתרחבים; 5. היותה ממשלה תחת חקירות; 6. הגזענות המתגברת כתוצאה ממדיניותה הכושלת; 7. המשך הפליית האוכלוסייה הערבית בתחומי הדיור, התעסוקה, החינוך, הבריאות ושירותי הרווחה; 8. הפגיעה המתמשכת בגמלאי ישראל היו"ר אמנון כהן: בבקשה, חבר הכנסת יובל שטייניץ. יובל שטייניץ (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו נועלים השבוע את כנס הקיץ של הכנסת באווירה קשה. אנחנו נועלים מושב כנסת אומלל והאכזבה ניכרת על פנינו, לא על פנינו כחברי הכנסת אלא על פנינו כאזרחי מדינת ישראל. אזרחי מדינת ישראל, רובם המכריע, קיוו שבמהלך המושב הזה תסתיים כהונתה של ממשלת אולמרט-קדימה, שבמושב הזה, בעקבות הכישלונות בצפון ובדרום, בעקבות דוח-וינוגרד, בעקבות הכישלונות החברתיים ובעקבות השחיתות ואין ספור החקירות של ראש הממשלה ושריו, סוף-סוף נלך לבחירות חדשות ולתקווה חדשה. אנחנו נועלים את המושב הזה היום ולא מאמינים למראה עינינו – מר אולמרט וממשלת קדימה עדיין כאן, עדיין מושלת בלי למשול, כי היא איבדה את כוח המשילות שלה. אומנם זאת ממשלת קדימה, אבל היא ממשיכה להוביל אותנו אחורה אחורה ולמטה למטה. אדוני היושב-ראש, בצפון ה"חיזבאללה" מתעצם כפי שלא התעצם מעולם, במזרח האיומים גוברים, אבל אתמקד לרגע בדרום הארץ. שמענו את הדיווחים בימים האחרונים – יותר ויותר מתברר שהטעות ביציאה מציר פילדלפי היא אחת הטעויות הביטחוניות החמורות ביותר בתולדות ישראל. הטעות הזאת, הפקרת שערי עזה, שפתחה את שערי עזה לסיוע הצבאי מאירן, לכניסת אירן לעזה, היא טעות שעוד תעלה לנו במלחמה – מלחמת עזה הראשונה או מלחמת שלום הדרום, והממשלה הזאת, ב"תהדיה", רק נותנת לכך יד. דרך אגב, השר שאחראי יותר מכולם לטעות הזאת – להפקרת שערי עזה, ליציאה מציר פילדלפי, לכניסתה של אירן לפאתי הנגב – הוא אחד המתמודדים הראשיים בקדימה, שר הביטחון שאול מופז. הוא זה שהביא את הסכם פילדלפי ממצרים, הוא שגרם להפקרת שערי עזה, הוא שגרם לכניסתה של אירן לפאתי אשקלון, באר-שבע ואשדוד. אדוני היושב-ראש, אנחנו מסיימים את המושב הזה במחאה חריפה מול קדימה ומול הקואליציה, באכזבה קשה. ממשלת קדימה ממשיכה להוביל את כולנו אחורה, למטה למטה. אדוני היושב-ראש, אם הדבר הזה לא יבוא אל קצו בחודשים הקרובים, מדינת ישראל עלולה להיקלע לסכנה קיומית חמורה ביותר. תודה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת אברהם מיכאלי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת דוד רותם. אברהם מיכאלי (ש"ס): אדוני היושב בראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אכן, אנחנו מתקרבים לסיום המושב. מדי שבוע אנחנו עולים לכאן להשיב על הצעות אי-אמון. בתפקידנו כשותפים בקואליציה השתדלנו עד היום לגונן על השותפות, השתדלנו לגונן על התנהגותה של הקואליציה ולתמוך בממשלה, מכיוון שהממשלה עשתה עד היום דברים, ואפשר היה להגיד עליהם שהממשלה לפחות השתדלה להגיע להישגים כאלה ואחרים. עם זאת, כשיש שותפים בקואליציה צריך לצפות מהם תמיד לראות שלצד האחר מגיע חלקו בשותפות, מגיע חלקו בקיום ההתחייבויות שבהסכם. אם בסוף צד אחד או כמה צדדים בקואליציה מנסים לכפות על שותף אחר בקואליציה ביצוע של מהלכים כאלה ואחרים בניגוד להסכמים הקואליציוניים ובניגוד לתיאומים שהיו אמורים להיעשות מראש, שלא יצפו הממשלה והקואליציה שההצבעות באי-אמון בקואליציה ובממשלה יהיו אוטומטיות במליאת הכנסת. לא ייתכן שאנחנו מגיעים למצבים שבהם עוברים בכנסת מינויים כאלה ואחרים בניגוד להסכם הקואליציוני, בניגוד לתיאום עם שותפי הקואליציה. לא יכול להיות שיגיעו חוקים מהותיים לשותפות הקואליציונית והם יוצגו כאן בכנסת בלי שהקואליציה הסכימה מראש על הצגתם. דוד רותם (ישראל ביתנו): יכול, יכול. עובדה שאתם עדיין בקואליציה גם אם זה בניגוד לדעתכם. אברהם מיכאלי (ש"ס): אם זה יקרה, שלא תצפה הקואליציה ושלא תצפה הממשלה שהאמון בה ובקואליציה יהיה אוטומטי. הסכמים צריך גם לכבד וגם לקיים, ומי שמפר הסכם שלא יבוא בטענה אלא לעצמו, למה הוא גרם לכך שההסכם הופר על-ידו ואחר כך הוא משלם על כך בהצבעות פה בכנסת. אדוני היושב-ראש, לקראת סוף המושב ציפינו וחיכינו שדברים בהסכם הקואליציוני, שראינו בהם דברים מהותיים, יכובדו ולא יובאו הצבעות כאלה ואחרות בניגוד להסכם הקואליציוני. ציפינו שדברים מהותיים שהובטחו לנו יעלו כבר מזמן, אבל לקראת סוף המושב הדברים האלה לא עולים. לכן נצטרך לעקוב אחרי התנהגות הממשלה והקואליציה ובהתאם לכך ננהג. יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): תצביעו אי-אמון? תצביעו? היו"ר אמנון כהן: והמבין יבין, אתה אומר. נראה בסוף. תיכף. חבר הכנסת דוד רותם, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת צבי הנדל. רונית תירוש (קדימה): אנחנו כבר הבנו. היו"ר אמנון כהן: את הבנת? בבקשה, אדוני. דוד רותם (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, רבותי השרים, חבר הכנסת מיכאלי, נכון, זה האי-אמון האחרון במושב, אבל את האיומים כבר שמענו הרבה. מינו בניגוד לדעתכם את ברוורמן ואתם תצביעו בעד הממשלה. אתם תברחו מההצבעה ולא תצביעו נגד הממשלה. אברהם מיכאלי (ש"ס): ראינו את מי שברח עד עכשיו. דוד רותם (ישראל ביתנו): לכן אנחנו מקווים שנעביר היום את חוק יחסי ממון בין בני זוג, כי הרי אתם לא תיתנו להעביר את החוק הזה, אבל אנחנו יודעים שאתם לא תיפרדו מהממשלה הזאת. בוא נאמר כך – הממשלה הזאת הסבירה אתמול, גם מפי ראש הממשלה וגם מפי המשנה לראש הממשלה, שיש לה רק דרך אחת לפתור את בעיית הפיגועים בירושלים. הדרך הזאת נקראת חלוקת ירושלים. אתם, שכבר חצי שנה טוענים: רק ידברו על חלוקת ירושלים נברח – אתם לא תברחו מן הממשלה הזאת. אתם תלכו עם הממשלה הזאת, אתם תהיו אחראים לחלוקת ירושלים ואתם לא תברחו. רונית תירוש (קדימה): מאיפה הבאת את חלוקת ירושלים? דוד רותם (ישראל ביתנו): אתמול אמר ראש הממשלה ושלשום אמר המשנה לראש הממשלה, שהדרך היחידה למנוע את הפיגועים במרכז ירושלים עם טרקטורים היא בהקמת גדר הביטחון בירושלים ובחלוקת ירושלים. זו הדרך היחידה שהם יודעים. זו אותה ממשלה שיודעת לברוח מכל מקום, ולכן היא הפקירה את שדרות, לכן הפקירו את הצפון, והממשלה הזאת רוצה לעשות את אותו הדבר בירושלים. עכשיו, אני לא יודע. למדתי פעם שחכם לומד מטעויות של אחרים וטיפש לא לומד גם מהשגיאות של עצמו. לצערי הרב, הממשלה הזאת לא למדה מהשגיאה של הבריחה והריסת הבתים בגוש-קטיף, היא לא למדה מהבריחה מלבנון, והיא רוצה לעשות את אותו הדבר בירושלים. אם מחר יתברר שיש יישובים ערביים בתחום מדינת ישראל שגם בהם יש מחבלים, ואנחנו יודעים שיש שם מחבלים, אז היא תברח גם משם. צריך גם להזכיר עוד דבר אחד לראש הממשלה. קראתי השבוע שראש הממשלה מסביר שבממשלה שלו מסתובבת סכינאית. כך אמר ראש הממשלה: סכינאית נמצאת בממשלה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): שמעת אותו אומר את זה? שמעת אותו אומר את זה? דוד רותם (ישראל ביתנו): זה היה בכל העיתונות, ולא שמעתי הכחשה שלו. עם כל הכבוד, לא שמעתי הכחשה שלו, ואני, כפי שאתם יודעים, מאמין לראש הממשלה. היו"ר אמנון כהן: אדוני, לסיים. דוד רותם (ישראל ביתנו): לכן, יש לי הצעה נוספת לראש הממשלה: מכיוון שהוא פוחד מסכינאים, אחת משתיים – או שהוא יחזיר את משרת ראש הממשלה, או שיותר טוב שילך הביתה ויחזיר את משרד ראש הממשלה אל העם. היו"ר אמנון כהן: תודה. חבר הכנסת צבי הנדל, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יצחק זיו, ואחריו – חבר הכנסת יעקב ליצמן. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מכובדי היושב בראש, מכובדי השרים, חברות וחברי כנסת, סיעתי הגישה אי-אמון על כך שראש הממשלה לא מוצא לנכון להודיע על נבצרות במצב המסובך שהוא נמצא בו. אני יכול להאריך בדיבור. אני רוצה להביא דוגמה אחת שקרובה לכולנו, בוודאי כל הציונים בבית הזה, כל היהודים שכואבים את הכאב של הילד, החייל, שלנו, שליט, שנמצא בחבל-עזה בידי ה"חמאס". רן כהן (מרצ): גלעד. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): גלעד שליט. כולנו היינו רוצים שהוא ישתחרר. אבל הרצון העז של כל מדינת ישראל לשחרר את גלעד הביתה שקוף גם בשביל ה"חמאס". גם ה"חמאס" רואה איזה רצון אדיר יש ואיזה לחץ יש על הממשלה לשחרר אותו. המצב של "חמאס" הוא כזה, שבשבילו גלעד שליט הוא תעודת ביטוח הכי טובה שיכולה להיות. כמעט שאין מחיר שאנחנו נהיה מוכנים לשלם ושהוא יסכים לו. ככל שנהיה מוכנים לשלם מחיר כלשהו, אתם תראו שהמחיר יעלה עוד, כי הוא רואה מה שקורה אצלנו. מה עושים במצב כזה? דואגים לעשות כך, לבצע מהלך שיכאב ל"חמאס" מאוד מאוד, שיגיע לכדי מצב שהוא כבר ירצה להתפטר מגלעד שליט, שיכאב לו שהוא מחזיק את גלעד שליט. יש מהלכים כאלה. יש נקודות תורפה כואבות. כשם שיש לעם ישראל נקודות תורפה – ילדים שנמצאים בשבי, בוודאי חיים, זו נקודת תורפה שאני גאה בה מאוד – כך יש גם נקודות תורפה אצל אויבנו ה"חמאס". אני לא רוצה לתת עצות לממשלה. אני בטוח שבמערכות הביטחון יש לנו רשימה של לא רק אחד ולא רק שניים – אפשרויות לתפוס אותם בנקודת התורפה הכי כואבת להם עד כדי כך שכבר ירצו להשתחרר מגלעד שליט. לצערי הגדול, ראש ממשלה שעסוק בדברים אחרים, שהלוואי שיתברר שהוא בכלל זכאי, ואני לא נכנס בכלל לסוגיה אם הוא ביצע את העבירות שמיוחסות לו או לא – לא יכול להיות שאדם שהערימו עליו תיקים כאלה של שחיתות, והוא עסוק בהם, יהיה כולו פנוי לניהול המדינה. ראש ממשלה כזה לא יכול למצוא לא את כוחות הנפש ולא את החשיבה הפנויה – – היו"ר אמנון כהן: אדוני, לסיים. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – למצוא את אותה נקודה ארכימדית ולבצע מהלך שהוא ודאי לא פשוט בעזה על מנת להביא את ה"חמאס" לרצות להשתחרר מגלעד שליט. זו רק דוגמה אחת של נזק שיכול להיגרם לנו בדברים הכי יקרים לנו כשראש הממשלה נתון תחת חקירות ואין ראשו ולבו פנויים להנהגת המדינה. תודה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת יצחק זיו, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יעקב ליצמן. ביציע יש אורח מכובד, יד ימינו של הרב הראשי של מוסקבה הרב לזר, המנכ"ל של מפעל החסד במוסקבה הרב שייע דייטש. ברוכים הבאים כאן לבית. תמשיכו בעשייה הברוכה שלכם למען היהודים שם בגולה. יצחק זיו (גיל): כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, כאשר מעלים הצעות אי-אמון במגוון כה רחב של נושאים, יש לעשות זאת בתום לב וביושר, ואין להטיל את כל הנזקים שנוצרו לאורך שנים על הממשלה בהווה. אף שיש לתקן ולעשות רבות, הרי שנעשים מאמצים רבים ומתקיים תהליך מתמיד של שיקום והבראה. קל מאוד להגיד "כן" לכל דרישה, לפתוח את הכיס של אוצר המדינה ולשפוך כסף רב כדי לסיים מייד כל תביעה וכל שביתה וסכסוך, אך יש להתייחס לכל הצרכים של המשק ולא רק לאלו שעלו היום מעל במה זו. תשלום כל תביעה שמתקבלת ללא מהלכים להבראה היה משדר חולשה וחוסר הבנה. אין ספק שאינני מרוצה מהיחס ומהטיפול בקשישים הסובלים מבעיות של ממש, אך זו הפעם הראשונה שקולם של הקשישים נשמע בכנסת. רובם המכריע הם אזרחים ותיקים שגם מזניחים את בריאותם בעקבות מצבם הכלכלי הקשה. אצל רבים יש מחסור במזון ויש אף סובלים מקור או מחום, משום שאינם יכולים לממן את כל צורכיכם מקצבת הזיקנה. למרות זאת, אנו עדים להעלאת המודעות בקרב הציבור, לשינוי מגמה במלחמה נגד האלימות וגם בחקיקה ובפעולות שנעשות בשטח. נעשים מאמצים רבים להגיע למצב של שלום או לפחות למצב סביר ומתקבל על הדעת של חיים ויחסי שכנות רגועים בגדה וברצועה, מאמצים שנעשים על-ידינו בשיתוף עם ידידותינו בעולם. אנו הוכחנו עד כה את רצוננו, אך לא נוכל להגיע לצעדים חד-צדדיים ללא ביטחון, שכן אנו איננו עוסקים בהימורים על עתיד המדינה וביטחונה. את האצבע המאשימה אני מפנה לאוצר על אופן התנהלות המשרד בטיפול בכספי החוסכים, דבר הפוגע קשות באזרחים, לאורך תקופת שלטונן של כל ממשלות ישראל לדורותיהן; משרד אשר מתייחס לכספים שנצברו על-ידינו במשך שנים ארוכות כאילו היו כספי מדינה, או אף גרוע מכך – כאל כספים נטושים. כאשר מגיע הרגע שהגמלאי, המבוטח, החוסך או זה שהופקדו כספים בעבורו כדוגמת ניצול השואה, פונה כדי לקבל את אשר שילם ונחסך בעבורו, האוצר משתמש במנטרה הידועה: "כמה זה יעלה לאוצר". האוצר צריך להפריד בין כספי הביטוח הלאומי לבין כספי המדינה, להחזיר לביטוח הלאומי את עצמאותו כגוף כלכלי אוטונומי שישמור על הכסף ולא יעקר מתוך הקצבאות את העדכון לפי מדד המחירים לצרכן. על האוצר להחזיר את רשת הביטחון באמצעות איגרות חוב מיועדות לקרנות הפנסיה במקום רכישת ניירות ערך ומניות, ולוותר על השליטה בכספי הגמלאים ובכספי ניצולי השואה – – היו"ר דליה איציק: אדוני, סליחה, תמתין. חבר הכנסת אמסלם, נא לשבת. חבר הכנסת אמנון כהן, יש לנו אורחת נכבדה מאוד, ותיכף נפסיק את סדר-היום ונמשיך. חבר הכנסת זיו, בבקשה. יצחק זיו (גיל): – – שהרי הם אינם כספי מדינה והם אינם כספים של אוצר המדינה. על האוצר להבין את ההבדל בין זכות שנקנתה על-פי כל דין לבין זכאות על-פי קריטריונים ברורים. על האוצר ליישם את הכללים – – היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת כחלון. יצחק זיו (גיל): – – אשר לדרך שתבטיח את ערכם של כספי הגמלאי, החוסך וניצול השואה, שנצברו עבורם פרטנית, אישית ושמית. היו"ר דליה איציק: אדוני, תודה. יצחק זיו (גיל): אני מאמין שניתן עדיין להגיע, בהידברות עם הממשלה, לפתרון שיחזיר לקשישים את היכולת להתקיים בכבוד בערוב ימיהם. אני בטוח כי הממשלה, בדרך שבה היא הולכת, בשיתוף מפלגת הגמלאים גיל, תוביל לדרך הנכונה, ואני מבקש לדחות את הצעת האי-אמון ולתמוך בממשלה זו. תודה. היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, חברי הכנסת, חבר הכנסת ברוורמן, חברת הכנסת אורית נוקד, אני מקבלת הערות כל הזמן על אורחים נכבדים שבאים אלינו וחברי הכנסת מדברים בינם לבין עצמם, אשר על כן אני מבקשת כמה דקות שקט. אני מאוד מודה לכם. דברי ברכה של יושבת-ראש הכנסת ליושבת-ראש בית-הלורדים הבריטי הברונית הלן היימן היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, יושבת-ראש בית הלורדים של הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון-אירלנד, הברונית הלן ולרי היימן. (מחיאות כפיים) שלום לך, הברונית הלן היימן, וברוכה הבאה לכנסת. שגריר בריטניה בישראל, שרי הממשלה, חברי הכנסת, נציגים מהתאחדות עולי בריטניה, נציגים ממגבית בריטניה, נציגים מהתאחדות ישראל-בריטניה וחבר העמים הבריטי, קהל נכבד – שלום לך, גברתי. חברי חברי הכנסת, האורחת הנכבדה שביציע היא יושבת-ראש בית-הלורדים בבריטניה והיא האשה הראשונה המכהנת בתפקיד הרם זה. (מחיאות כפיים) הברונית היימן נמנית עם החברים הוותיקים בפרלמנט הבריטי. כשהיא נבחרה אליו היא היתה צעירת הנציגים והיא מכהנת בו זה 34 שנים. הברונית היא לוחמת למען שוויון זכויות חברתי, כלכלי ותרבותי לנשים והצעידה את נשות בריטניה להישגים נאים. בחודש יולי 2006, לפני שנתיים בדיוק, היא נבחרה לתפקידה הרם, ואנחנו מאחלים לך, גברתי, מכל הלב, להמשיך ולהצליח. גברתי הברונית הלן היימן, יושבת-ראש בית-הלורדים, הכנסת שבה את מתארחת היום היא הסמל המרכזי של הדמוקרטיה הישראלית. הכנסת היא גוף דמוקרטי, שבו מתקבלות החלטות גורליות ומכריעות בצד עיסוק בנושאים חברתיים וכלכליים. ישבנו בלשכתי, עוד נשב מחר, אבל רק לומר שלא כמו באנגליה, לנו יש בית אחד בלבד, בית תוסס ופעיל. אין לנו בית עליון. זה לא סוד שמדי פעם בפעם נשמעים אצלנו הרהורים בדבר הקמת "בית גבוה", דוגמת בית-הלורדים. יש אומרים שבית זה יקלוט את ותיקי הכנסת עתירי הניסיון, יעניק להם מקום של כבוד ויאפשר שיקול דעת נוסף והרהור על מעשי החקיקה של הכנסת, כמעט כמו אצלכם. יש הטוענים אחרת. ההרכב האנושי של בית-הנבחרים שלנו משקף את פניה המגוונות של החברה הישראלית, שבה חיים יחד יהודים וערבים, דרוזים וצ'רקסים. חברי הכנסת מייצגים אידיאולוגיות שונות והשקפות עולם שלעתים הן מקוטבות. אנחנו מנהלים בינינו ויכוחים נוקבים, והכול נעשה מתוך חופש דיבור ואנחנו משתדלים שזה ייעשה גם בכבוד הדדי. אולם למרות חילוקי הדעות יש מטרה משותפת לכולנו: לבנות חברה שחיה באחווה ובשלום בתוכה ועם שכניה; שלום אמיתי, שלום שיאמינו במהותו ויכירו בערכו; שלום שיהפוך את המזרח התיכון לאחד האזורים הפורחים בעולם. מי כמוך, גברתי, שארצך ידעה במשך עשרות שנים סכסוך לאומי ודתי חריף ומר בצפון-אירלנד, סכסוך שהיו לו ביטויים אלימים וקשים, את בוודאי יודעת להעריך מה זה שלום, שלום שמושתת על הכרה הדדית בזכות הקיום גם של האחר. אנחנו כאן מייחלים ליום שבו יתקיים בנו הפסוק המקראי: ונתתי שלום בארץ – – – וחרב לא תעבור בארצכם. גברתי, תמיד נזכור לטובה את בריטניה שהיתה הראשונה באומות העולם שהעניקה לתנועה הציונית תמיכה בשאיפתה להקים בית לאומי יהודי בארץ-ישראל. המשטר הפרלמנטרי שלנו יונק מהמורשת הבריטית המפוארת של "אם הפרלמנטים". המסורת הבריטית הארוכה והמכובדת שימשה לנו מקור השראה חשוב בבואנו לבנות לעצמנו מדינה דמוקרטית. את באת ללמוד כאן, לנו יש גם הרבה מה ללמוד מכם. גברתי יושבת-ראש בית-הלורדים, לא תמיד שתי המדינות שלנו מסכימות בכל עניין. אני חייבת להגיד שגם ברמה האישית יש לי הרגשה לפעמים שהקהל האנגלי לא כל כך מבין את בעיותינו כאן, ואנחנו לעתים מרגישים גישה חד-צדדית במקצת. אבל אני יודעת שבבריטניה זכו היהודים לשוויון זכויות והתערו בכל רובדי החברה בצורה מופלאה. יש לנו שותפות גורל אתם, ואנחנו מתברכים בהצלחתם. אנחנו מקבלים אותך, הברונית היימן, בשמחה ובלב פתוח. תודה לך על בואך, ואנו ומקווים כי בביקורך אצלנו תוכלי לעמוד מקרוב אחר המתרחש כאן ולהבין טוב יותר אותנו ואת המציאות באזור שבו אנחנו חיים. ברוכה את בבואך וברוכה תהיי בצאתך. (מחיאות כפיים) עכשיו אני אבקש מחבר הכנסת יוסי ביילין, יושב-ראש אגודת הידידות, לומר כמה מלים. יוסף ביילין (מרצ): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הברונית היימן ופמלייתה, מערכת היחסים בין ישראל לבריטניה היא מערכת ייחודית מאוד. אין עוד מדינה שיש לנו אתה מערכת יחסים כזאת, וזה נובע במידה רבה מאוד ממה שאמרה קודם היושבת-ראש, על השנים של המאה ה-20, שבהן בריטניה הכירה, הכריזה והיתה כאן. כשנפגשנו לפני כמה דקות התייחסת במין מעבר כזה ל-White Paper, לנייר לבן. בשבילך כמובן White Paper זאת הצעה שהממשלה מעלה או מביאה לפרלמנט. בשבילנו White Paper זה דבר שתמיד עושה צמרמורת. ה- White Paperשלנו הוא תמיד הגזירה הבריטית, וה-White Paper שלכם זה הדבר הבנאלי הזה, כמו שאצלנו עוברים תזכירים כאלה של ממשלה ותזכירים כחולים. חשבתי שזה מאוד-מאוד דומה למערכת יחסים בין מורה לסטודנט. הסטודנט מסתכל על המורה, יכול לחקות אותו, זוכר את מה שהוא אומר, תופס דפוסי מחשבה שלו, ולמורה יש המון סטודנטים. לפעמים מישהו אומר: למדתי אצלך לפני 20 שנה, ואתה אומר: כן, יכול להיות. למדנו אצלכם לפני 60 שנה, ואני חושב שלעולם, אבל בוודאי בדורות שלנו, מערכת היחסים המורכבת הזאת, כשמצד אחד הערכה עצומה וניסיון לחיקוי, ומצד שני תסכול על רגעים שבהם אולי-אולי אפשר היה לעשות שינוי היסטורי עצום, בשנות ה-30, בשנות ה-40, וזה לא קרה. על כן אנחנו מברכים מאוד על כל ביקור כזה שהוא סמל של ידידות, ואנחנו מבורכים בידידות. אמרת קודם בשיחה בינינו שאולי יש ביקורים רבים מאוד. אמרתי: כל ביקור חשוב לנו, והתכוונתי לזה. אנחנו שמחים מאוד על כך שאת כאן. מאוד שמחנו לארח כאן, בבית הזה, רק בשבוע שעבר, את ראש הממשלה, מר גורדון בראון, ושמחנו גם לשמוע את מה שהוא אמר. יש היום יחסי ידידות מאוד אמיתיים בין בריטניה לבין ישראל, ובשבילנו ידידות היא לא סתם שאתם תומכים בכל מה שישראל עושה. זאת, בעיני לפחות, לעולם לא תהיה ידידות. הידידות היא כנות, הידידות היא פתיחות, הידידות היא רצון לסייע לנו במאבק שלנו להיות כאן מדינה שהיא יהודית ודמוקרטית וחיה בשלום עם שכניה, שזה החלום שלנו, כאשר אנחנו לא חושבים בשום פנים ואופן שהיחס בינינו לבין שכנינו הוא משחק של zero sum, משחק סכום אפס, אלא להיפך. אנחנו יודעים שאם השכנים שלנו יחיו במצב שבו הם יהיו גאים בעצמם, השלום שלנו יהיה בטוח יותר. אבל אני חושש מדבר אחד; וזאת מהעובדה של שתי רמות ביחסים בינינו: ברמה שבינינו וביניכם, בין אנשי השלטון בבריטניה, בוודאי בלייבור ובשמרנים – היא מערכת יחסים טובה, תקינה, יסודית, ובמידה רבה מאוד כנה; אף פעם לא עד הסוף, אבל היא לא יכולה להיות עד הסוף. לעומת זה, כפי שנרמז בדבריה של היושבת-ראש, ברמה אחרת של ציבור וגם באליטה בבריטניה אנחנו ערים לתופעה שלא היינו ערים לה, בוודאי לא באותה מידה, לפני 15, 20, 25 שנים. יש כאן איזו הצטברות – שאני מודה שקשה לי להבין בדיוק מאין זה נובע – של רצון להחרמה, של ביקורת מאוד מאוד בוטה, של ראיית דברים בשחור-לבן. כאמור, אני בוודאי אחרון האנשים שיתנגד לביקורת. אבל כאשר הביקורת היא כל כך – הייתי אומר – שטחית, והיא כל כך סוחפת, ולא לוקחת בחשבון אילוצים – כאן אנחנו מרגישים איזה חוסר הגינות. אני יודע שאת ואחרים בממשל הבריטי – בפרלמנט, בממשלה – רואים את הדברים האלה עין בעין אתנו. השאלה היא האם אנחנו יכולים להיאבק ביחד גם בתופעה הזאת של ההחרמות, של הביקורת הסוחפת, של העוינות – ממש עוינות – שאנחנו רואים בחוגים לא מעטים בחברה הבריטית של היום. והרי אחרי הכול – לזאת נועדה מנהיגות. אם בדרג הקובע, אם בדרג השלטוני יש ידידות, ויש פתיחות, ויש שיתוף פעולה, אבל בדרגים אחרים ברמות אחרות המצב הוא הפוך, זה במידה רבה כישלון שלנו. לכן אני, שוב, מאוד מעריך את הביקור הזה, יש לו גם ערך חינוכי בעיני, כי גם בבריטניה עוקבים אחרי ביקורים כאלה, ויודעים לאן ההנהגה הפוליטית מגיעה, ואיך היא מתקבלת כאן. הייתי מאוד רוצה לקרוא לך ולחברייך להגיע לשיתוף פעולה אמיתי ברמה פרלמנטרית וברמה ממשלית כדי להביא גם לחינוך ציבורי, להביא את האמת לציבורים שלנו, כדי שהידידות הזאת שקיימת היום, והיא הדוקה מתמיד ברמה הבכירה, לא תישאר רק בה. ברוכה תהיי, ואני מאוד מקווה שהביקור שלך באזור שלנו ובמדינה שלנו יהיה ביקור מרתק, מעניין, שתפגשי אנשים מעניינים ושתחזרי לבריטניה עם רשמים נוספים וחדשים. היו"ר דליה איציק: תודה רבה לך, חבר הכנסת ד"ר יוסי ביילין. גברתי, אנחנו עוד ניפגש מחר. תהיה לך ודאי הזדמנות לראות חברי כנסת נוספים מכל חלקי הבית. ניפגש מחר לארוחת ערב לא תחת לחץ של שמונה הצבעות אי-אמון שיש לנו היום, כמו שהסברנו לך. תודה רבה לך, גברתי, אנחנו מאוד מודים לך. ברוכה תהיי גם בצאתך. (מחיאות כפיים) הצעות סיעת הליכוד, ישראל ביתנו, האיחוד הלאומי – מפד"ל, יהדות התורה, מרצ, רע"ם-תע"ל, חד"ש וצדק לזקן להביע אי-אמון בממשלה בשל: 1. כישלונה בטיפול בנושאים חברתיים בכלל ושביתת הנכים הנמשכת זה חודש וחצי בפרט; 2. כוונתה לקצץ את מענק הלידה ולקצר את חופשת הלידה; 3. סירובו של ראש הממשלה להשעות את עצמו למרות חקירותיו; 4. התחבורה הציבורית הקורסת וחילולי השבת המתרחבים; 5. היותה ממשלה תחת חקירות; 6. הגזענות המתגברת כתוצאה ממדיניותה הכושלת; 7. המשך הפליית האוכלוסייה הערבית בתחומי הדיור, התעסוקה, החינוך, הבריאות ושירותי הרווחה; 8. הפגיעה המתמשכת בגמלאי ישראל היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הדובר הבא בסדר-היום הוא חבר הכנסת יעקב ליצמן. בבקשה, אדוני. יעקב ליצמן (יהדות התורה): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת האי-אמון שאנחנו הגשנו היום היא בנושא של התחבורה הציבורית וחילול השבת המתרחב בכל מיני תואנות שווא ותירוצים, שבאים להיטיב עם הציבור, כאילו זה עדיין בתוך הסטטוס קוו. נכון שחיפה היתה בסטטוס קוו, אבל לא מה שעושים כאן עכשיו. ברור שזאת הפרה של הסטטוס קוו, ללא ספק. אי-אפשר לבוא ולהגיד שכשעושים תחבורה כל הלילה זה סטטוס קוו. הדבר השני זה הנושא של השירות לציבור; מי שמשתמש בתחבורה הציבורית זה בעיקר השכבה החלשה. אין להם רכב, הם משתמשים בתחבורה הציבורית; ובמקום לעודד את השירות להם – אנחנו יודעים שהשירות לא טוב, אנחנו רואים שאנשים עומדים בתור שעות; האוטובוסים – בלי להיכנס לאיזו חברה זאת, זה לא משנה. בכל מקום. נכון שהשר אמר היום שמשרד התחבורה בראשותו משקיע המון בתחבורה הציבורית, וזה נכון; אבל בינתיים אין פתרון. לא יכול להיות שבן-אדם צריך לנסוע מירושלים לבני-ברק וחזרה, ובמקום שהנסיעה תיקח 40 דקות זה לפעמים לוקח שעתיים וחצי עד שלוש שעות. לא יכול להיות דבר כזה. מה עוד, שההעלאה הכי דרסטית שיש בכל השנים האחרונות זה בתחבורה הציבורית. אם אני אקח את המחיר שהיה פעם עד היום הזה, זה עלה יותר ממוצרי היסוד, יותר מירקות; אם מישהו היה משקיע פעם במניות, יותר מכל דבר – ההשקעה הכי טובה היתה התחבורה הציבורית. מאות אלפי אחוזים, לא להאמין. לוקחים כסף ולא נותנים שירות. זה הנושא של האי-אמון היום. בסוף, אני רוצה להגיד כמה מלים, היות שחברי חבר הכנסת יעקב כהן פורש מחר מהכנסת בעקבות הסכם מוקדם לרוטציה עם דגל התורה, ואנחנו מקיימים אתם את ההסכם. אני רוצה להגיד כמה מלים לחבר הכנסת כהן שלא נמצא כאן, אבל בכל זאת מגיע לו, צריך להגיד כמה מלים. חבר הכנסת כהן התמקד בכמה נושאים בתקופה שהוא היה כאן, אף-על-פי שהיה כאן תקופה קצרה – חצי קדנציה. הוא השקיע המון בנושא של מוגבלויות; הוא השקיע המון בנושא של חוק חינוך; הוא השקיע המון בבעיות התחבורה הציבורית שאנחנו דנים עליהן היום; הוא היה חבר בוועדת הכלכלה – עדיין חבר; והוא השקיע ועשה ולחם בנושא של שלטי החוצות – אני יודע שהיום רוצים לקלקל מה שהוא עשה. אבל הוא התכוון והוא מתכוון ליידישקייט, ליהדות. הוא גם עשה כל מיני חוקים שאנשים לא חשבו עליהם בכלל, למשל, חצי מחיר על עמידה באוטובוסים, ועוד כהנה וכהנה דברים. חבר הכנסת כהן השקיע מאוד, הוכיח את עצמו בתקופה קצרה, ואני מכבד אותו שהוא מכבד הסכם כמנהג שאנחנו אומרים כל הזמן: מה שחותמים אצלנו – מלה זה מלה. אני מאחל לו הצלחה בהמשך הדרך. כמובן, ברכות לחבר הכנסת החדש, אורי מקלב. כשהוא יהיה, נברך אותו. היו"ר אמנון כהן: יעקב כהן עוד יחזור, בעזרת השם. תודה רבה לחבר הכנסת יעקב ליצמן. בבקשה, חבר הכנסת רן כהן, ואחריו – חבר הכנסת טלב אלסאנע. רן כהן (מרצ): אדוני היושב-ראש, גם אתה, חבר הכנסת כהן. הכהן שפורש זה לא אני ולא אתה, זה כהן אחר, יעקב כהן מיהדות התורה. אדוני היושב-ראש, נדמה לי שאין סיבה להשאיר את הממשלה הזאת על כנה. ממשלה בישראל צריכה צידוק כמעט כל יום כדי שתוכל להישאר על כנה. לא מספיק שתהיה ממשלה כושלת או ממשלה מושחתת, צריך שתהיה לה סיבה כדי שהיא תתקיים, כי מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להישאר ימים רבים מבלי להתקדם לפחות באחד או שניים מהתחומים הקריטיים שבהם אנחנו חיים. זאת ממשלה מסוכסכת, מתפוררת. תקראו את העיתונים כל יום רק כדי לדעת איזה שר חונק את גרונו של האחר, מי מתחרה עם מי, דברים מסמרי שיער. שנים רבות מאוד לא היה לנו כדבר הזה בפוליטיקה הישראלית, ואני היום, לדאבוני, אחד מוותיקי הבית הזה. השר משולם נהרי: אתה מעביר יותר חוקים. רן כהן (מרצ): אני מעביר יותר חוקים למרות הממשלה, לא בגלל הממשלה, לרבות החוק שיעלה מחרתיים, שיציל את כבודכם מבושה. אגיד על זה משפט או שניים ברשות היושב-ראש. השר משולם נהרי: קצת הכרת הטוב. רן כהן (מרצ): השר נהרי, יש סיכוי כלשהו שהממשלה הזאת תביא שלום? שום סיכוי בעולם – – השר משולם נהרי: קודם כול שיהיה שלום בינינו. רן כהן (מרצ): – – אף שמדינת ישראל נמצאת במערכת מסוכסכת ומסובכת, אף שבלי שלום לא תהיה יציבות ולא תהיה הצלה. יש סיכוי שהפערים החברתיים יקטנו בזמנכם? הרי הם הולכים וגדלים כל הזמן. הפערים רק מתרחבים. יש סיכוי שהשחיתות תקטן? להיפך. מה לעשות, בראש הממשלה הזאת עומדים אנשים שלדאבוני הרב נמצאים באין-ספור חקירות. דבר אחרון, שלטון החוק מושם לצחוק על-ידי לא אחר משר המשפטים. אתה יודע מה, יש תפקיד אחד ראשון במעלה לשר המשפטים, והוא להגן על שלטון החוק. התפקיד הראשון שהוא עושה זה לפורר את שלטון החוק. אז אם מארבע הסיבות האלה אין צידוק לקיומה של הממשלה הזאת, באמת אין שום סיבה להביע בה אמון. מחרתיים ננסה להציל את כבודכם על-ידי כך שהגענו להסכמה עם שר האוצר ועם שר הבינוי והשיכון על החזרת חוק הדיור הציבורי, על המרכיבים הטובים שלו, למרות הממשלה. לשמחתי, הפעם נכנעתם כדי להציל את כבודכם. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה. חבר הכנסת טלב אלסאנע, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מוחמד ברכה. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ברצוני להביע מחאה על כך שבסדר-היום של מליאת הכנסת היום לא נכלל נושא חשוב ומהותי, שעבר לדיון מוועדת הפנים כמעט פה-אחד, כאשר המליאה אישרה את הצעות החוק לביטול האיחוד הכפוי ביישובים הערבים שגור, באקה-ג'ת וכן דאלית-אל-כרמל ועוספיא. לדעתי, זאת התעלמות מרצון חברי הכנסת, התעלמות מהרצון של המציעים וגם של ועדה מוועדות הכנסת. ועדת הפנים לא במקרה ולא בכדי קיימה דיון מהיר, מזורז, כדי להספיק ולהעלות את הנושא להכנה לקריאה ראשונה, על מנת לנצל את פרק הזמן של הפגרה לדיונים בהכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. אין ספק שהשיקול הפוליטי המפלגתי היה גורם חשוב מאוד ודומיננטי בקביעת סדר-היום של מליאת הכנסת של היום, וזה דבר מצער מאוד. רבותי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, כנראה השבוע הזה היה התור של הבולדוזרים של ראש עיריית ירושלים. זה היה השבוע שראש העיר ירושלים שלח את הבולדוזרים שלו כדי להרוס מבנה בן שש קומות בשכונת בית-חנינה בירושלים המזרחית. כאשר הייתי שם היום, הגיעו כוחות אדירים של משטרה ומג"ב לפנות יותר מ-26 משפחות, להותיר אותם הומלסים, ללא שום פתרון, ולאחר מכן לשאול למה יש הקצנה ולמה יש תסיסה ולמה יש התנגדות של התושבים הפלסטינים בירושלים. המדיניות הזאת היא אשר מצמיחה את הפיגוע הבא. מה שראינו בשבוע שעבר והגדרנו בתור טרור – אני מגדיר את המעשה הזה, הנפשע, של הריסת המבנה, הריסת הבית, במקום להסדיר אותו ולהעניק היתר בנייה, ואומר שזה טרור. אומנם ראש העיר משתמש כביכול בסמכות על-פי חוק התכנון והבנייה, אבל חוק זה בא להסדיר את העניין ולאפשר גם בנייה על-פי תכנון, אבל לא לכפות הריסה כאשר השיקול האחד והיחיד הוא להגיב מייד על אירוע שאין לו שום קשר ולגרום לנזק אדיר שאיננו ניתן לתיקון. לא תצמח מכך שום תועלת לממשלת ישראל, זה לא יוסיף שום דבר לביטחונה של מדינת ישראל. מצד אחד מקימים התנחלויות, ומצד שני מונעים הקמת בתים, מונעים הקמת שכונות לאוכלוסייה הפלסטינית והורסים בתים. הגורם המנחה הוא טרנספר של אוכלוסייה פלסטינית. הגורם המנחה הוא שינוי המאזן הדמוגרפי בירושלים. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): הלוואי. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): מי שמשלמים את המחיר של השיקול הזה הם אזרחים פלסטינים בירושלים, שהיו שם וימשיכו להיות שם. החלת המשפט והמינהל הישראלי היתה בכפייה, ושום מדינה לא מכירה בדבר הזה. לכן, אני רוצה להזהיר מפני המדיניות הלא-אחראית, המדיניות הפושעת, שכולנו עוברים עליה בשתיקה ומתעלמים מהתוצאות הקשות ברמה האזרחית, ברמה הערכית. ראיתי שנקבע הדיון בהליך המשפטי שהם התחילו ב-1 בספטמבר וגם הרסו מבנה שנבנה על-פי היתר, כי המהנדסים של עיריית ירושלים אמרו שאי-אפשר להרוס את המבנה מבלי להרוס את אותו חלק שנבנה כדין. לאור כל זאת, לאור המדיניות הכושלת, הן ברמה המדינית והן ברמה החברתית – רואים את העוני, את האבטלה – ולאור הדברים שאמר חברי אברהים צרצור בתחילת הדברים, איך המדיניות הממשלתית גורמת להתפשטות הגזענית בתוך החברה, אנחנו מביעים אי-אמון בממשלה הזאת. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הממשלה עסוקה רוב הזמן בחקירותיה ובחולשותיה, והיא מתכחשת לחלשיה. זה השבוע השביעי שמול עינינו ומתחת לעיניו ולמשרדו של ראש הממשלה נמשכת שביתת הנכים, שאני רוצה לשבח את מאבקם העקבי והצודק, ולא רק ששר האוצר אינו נזעק כדי להיענות לדרישות, אלא אפילו את קולו של שר הרווחה אנחנו לא שומעים בעניין הזה, שלא לדבר על ראש הממשלה. מול זה אנחנו שומעים, לקראת הדיון בחוק ההסדרים בסוף השנה, על תוכניות לקיצור חופשת הלידה, על ביטול מענק הלידה מהילד השני, על הכפלה של שכר הלימוד, תוך סירוב נחרץ לדרישה הצודקת של העלאת קצבאות הילדים. הממשלה הזאת, רק בגלל הדברים האלה, ובלי להתייחס אפילו לעניין הפוליטי ולעניין הכשלת השלום, צריכה ללכת. אבל נוסף היום גם מחזה מביש, לדעתי. הצעות חוק בנושא של מיזוג רשויות – אני לא קורא לזה איחוד. איחוד יכול להישמע חיובי, אבל זה מיזוג כפוי. רוב גדול של חברי הכנסת, אחדות דעים בקרב היישובים שנוגעים לעניין, גם בשגור, במג'ד-אל-כרום, בדיר-אל-אסד, בבענה, גם בבאקה-ג'ת, גם בעוספיא ובדאלית-אל-כרמל, אומרים שלא רוצים את האיחוד, ועושים משחקים פרוצדורליים כדי שלא להביא את זה להצבעה היום, כי מנסים לפעול ולשחק על הזמן השאול שנותר למושב הזה ולגלגל את הדברים לפתחן של הבחירות ב-11 בנובמבר, ואז לייצר מצב של עובדה מוגמרת, של קיום בחירות על-פי המתכונת הקיימת. רוב רובם של חברי הכנסת לא רוצים את המתכונת הזו והרוב המכריע של התושבים לא רוצים את המתכונת הזו של המיזוגים אלא רוצים לחזור לבחירות של כל יישוב בנפרד. ואני רואה כאן אנשים ביציע האורחים שמייצגים את כל גוני הקשת הפוליטית והחברתית ביישובים האלה. באו מאוחדים כדי לקרוא לנבחרי העם לעמוד לצדם, אדוני היושב-ראש, ויש סיעות שעומדות על זה, ויש אנשים שמשלמים מס שפתיים. כשהצבענו בקריאה הטרומית רק שר הפנים התנגד בקולו, יחיד, ולעומת זאת הוא מצליח בצורה זו או אחרת לכפות על הכנסת ועל סדר-היום של הכנסת לגלגל את זה החוצה. זה דבר בלתי מתקבל על הדעת. לכן אני חושב ואני קורא מכאן ליושבת-ראש הכנסת, שמהבוקר פונים אליה אנשים ועצומות והחתמות – אני פונה אליה מעל הדוכן שעוד השבוע, עוד מחר ומחרתיים העניין הזה יובא להצבעה בקריאה הראשונה כדי שיוכל לעבור לוועדת הפנים ושם לפצל את הוראת השעה שמדברת על דחיית הבחירות על מנת להשלים את החקיקה של ביטול האיחוד. ואז אני חושב שהכנסת תמלא את תפקידה כבית-הנבחרים של העם, כלפי הרצון שלה עצמה וכלפי רצונם של התושבים. לסיום אני רוצה לברך את האנשים שבאו מהיישובים הנוגעים לעניין, אני רוצה לברך את מאבקם ואת העקביות של המאבק הזה על מנת להשיג את הדרישות הצודקות שלהם. תודה רבה, אדוני. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת אלחנן גלזר. מוחמד ברכה (חד"ש): כבוד היושב-ראש, אני חושב שרוב חברי הכנסת יהיו מוכנים שהנושא הזה יעלה ולא יהיה – – – והתירוץ של עומס בסדר-היום לא תופס כאן. היו"ר אמנון כהן: גם אנחנו חתמנו, גם אנחנו ביקשנו. בבקשה, אדוני. נאדיה חילו (העבודה-מימד): אפשר להשיג עוד חתימות. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אזרחים רבים, חלקם נמצאים כאן מבאקה-אל-ע'רביה וג'ת, מבענה, דיר-אל-אסאד, מג'ד-אל-כרום, מדאליה ועוספיא – לא מבינים מה קורה. כיצד רוב מוחלט של חברי הכנסת מצביעים בעד חוק פירוק המיזוג בין היישובים, ללא התנגדות – החוקים עברו בקריאה טרומית ללא כל התנגדות. עברו לוועדה והיה דיון, ודיון ארוך, וגם שם החוקים הוכנו לקריאה ראשונה ובהצבעה הם עברו ברוב מוחלט וללא התנגדות. אז אם כולם בעד מדוע זה לא מתבטא? בשבוע שעבר הובטח לנו שביום שלישי זה יבוא וזה לא בא, כי זה התעכב שעה ואחרי השעה 16:00 אמרנו, מילא, בסדר, יבוא ביום שני. ביום שני אנשים באו מהצפון וחשבו לתומם שבכנסת מקיימים הבטחות. ומה קורה? הנושא לא עלה לדיון. מובן שזה לא מכובד, זה שבירה של כללי המשחק, זה פגיעה בסדרי העבודה של הכנסת. זה זלזול ברצונם של חברי הכנסת. זה זלזול באזרחים. זה ניסיון לגרירה, ניסיון שקוף ולא מכובד לעשות תרגיל מסריח, לגרור את הנושא עד סוף המושב ואז לא תעבור הוראת שעה לדחיית הבחירות והבחירות יתקיימו במועדן. איך אומרים, והנושא איכשהו יתמסמס. יושבת-ראש הכנסת נכנעה ללחץ של שר הפנים ושל גורמים בקואליציה נגד רצונם של הרוב המוחלט של חברי הכנסת. אני זוכר שהיא היתה באופוזיציה והיא הוציאה – היא באה ואמרה שכולנו צריכים לצאת מהישיבה של הכנסת ולא להשתתף, כי פגעו בסדרי העבודה של הכנסת. ועכשיו היא בעצמה פוגעת בהם. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שצריך, ואפשר עוד היום לתקן, להביא את זה להצבעה, וכפי שאמר ידידי מוחמד ברכה, אנחנו מוכנים שלא יהיה דיון, תהיה רק הצבעה; נצביע על זה ונגמור עניין. רוב חברי הכנסת רוצים בכך. אני חושב שזה פגיעה בסדרי העבודה של הכנסת, בכללי המשחק, באזרחים ובעבודה התקינה ובמהות; פגיעה מהותית בזכויותיהם של עשרות אלפי אזרחים בדחיית החוק הזה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת אלחנן גלזר, ואחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת שלמה מולה. בבקשה, אדוני. אלחנן גלזר (צדק לזקן): אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, לפעמים מתקבל אצלי הרושם שכל האנרגיה והמרץ המקצועיים של האוצר ופקידיו, כל היצירתיות המפוקפקת שלהם מופנית להתעמרות ולהתעללות אין-סופית בחוליות המוחלשות של החברה הישראלית. תקציב המדינה וחוק ההסדרים המתרגשים עלינו מביאים עמם בשורות שעיקרן גזירות, קיצוצים, פגיעה ביולדות, באמהות עובדות, ייקור ההשכלה והפיכתה למוצר לבעלי יכולת בלבד, ועוד כהנה וכהנה תוכניות מגוונות. ואני שואל את עצמי, מה בכלל תפקידנו? מה משמעות הריבונות והסוברניות שלנו כמחוקקים? לכל פקיד עלום באוצר כושר השפעה גדול לאין שיעור משל מחוקק. זהו שיבוש של הסדר הדמוקרטי. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, בשם סיעתי ובשמי באתי לתבוע את עלבונם של גמלאי ישראל, בוני הארץ ומגיניה, שממשלת ישראל משליכה לעוני ולעליבות לעת זיקנה. בשעה שהממשלה מעניקה הטבות למכביר לגבירי הארץ ולעשיריה, בשעה שהיא מבקשת לחולל רפורמות מס שכרגיל יטיבו עם אלה שממילא משתכרים באופן נאות, היא מסרבת במפגיע לעדכן את קצבאות הזיקנה העלובות והמדולדלות. זו לא רק ברוטליות, זו כבר קרימינליות. הרי ניתנה לנו הבטחה מפורשת בעניין. הכי קל – טכנית וציבורית – לפגוע בגמלאים. הולכים ישר לקצבאות, או שמקצצים אותן או שלא מעדכנים אותן. ומובן שמדובר בקבוצה שהיכולת שלה להיאבק מוגבלת. החברה האזרחית שלנו אדישה ולא מתקוממת כבר על שום עוולה. לממשלה אין שום בלמים מוסריים והגמלאים נידונו להיות קורבן סדרתי של ממשלות חסרות חמלה. אודה ולא אבוש, בדיעבד היתה זו טעות למהר ולהצטרף לממשלה. היא איננה ראויה כלל ועיקר לתמיכת הגמלאים. אני פונה לעמיתי בסיעת גיל לפרוש מהממשלה ויפה שעה אחת קודם. בשם סיעתי, סיעת צדק לזקן, אני קורא להצביע אי-אמון בממשלה. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת שלמה מולה. נא לשבת. נא לצלצל. איפה המזכיר? נא לקרוא לו. נא לצלצל. שלמה מולה (קדימה): גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, ראש הממשלה והשרים, כמדי שבוע אנחנו באים לשמוע את הצעות האי-אמון של כל הסיעות, אבל לפני הכול, גברתי היושבת-ראש, אני רוצה לדבר דווקא על הצעות החוק שעוברות כאן, בבית הזה, במיוחד בכל מיני נושאים פופוליסטיים – כאילו יש בבית הזה חברי כנסת טובים וחברי כנסת לא טובים. חיים כץ (הליכוד): זאת האמת. שלמה מולה (קדימה): אני חושב שהחלוקה הזאת היא מלאכותית לחלוטין. אני מניח – אני משוכנע – שמי שהיה שר האוצר בעבר, חבר הכנסת סילבן שלום, יסכים אתי: אני חושב שכל הצעות החוק שעוברות כאן בגלל התפיסה הפופוליסטית הזאת בסופו של דבר יעלו לנו ביוקר. אני דווקא רוצה לקרוא לכל חברי הכנסת להראות יותר אחריות, יותר ממלכתיות, לא להיתפס לתחושה הפופוליסטית הזאת, כי בסופו של דבר הצעות החוק האלה פוגעות פגיעה קשה מאוד בצמיחה הכלכלית ובחלוקה הצודקת של התקציב כנדרש בבית הזה. אני חושב שאנחנו יודעים איך נראתה כלכלת ישראל לפני כמה שנים. היינו עדים, בעצם, למדיניות של כלכלה עם תפיסת עולם חזירית וקשה, שרמסה את האוכלוסיות החלשות, בטח את הנכים ואת המוגבלים, את הקשישים, את המשפחות החד-הוריות. אני חושב שהממשלה הזאת היא דווקא ממשלה אחראית, שמנהלת את הכלכלה בצורה מאוזנת, בצורה טובה יותר מממשלות קודמות. אי-אפשר כל יום להציע הצעות חוק או לבקש להעביר עוד נושא כלכלי כזה או אחר בלי להביא בחשבון את מה שקורה בסביבה שלנו. אני חושב שהמדיניות הכלכלית שהממשלה הזאת מנהיגה – ממשלה שלדעתנו אפשר לתת לה ציון עובר על הכלכלה הישראלית, בגלל מדיניות מאוזנת, נכונה, טובה יותר דווקא לאוכלוסיות החלשות. אנחנו יודעים שהממשלה הזאת נתנה תקציבים לחינוך, נתנה תקציבים לגמלאים, ואילולא – אני יכול להגיד דווקא מעל הבמה הזאת – אילולא היתה מפלגת הגמלאים, אני חושב שאפשר להגיד ביושר ובאמת שיכול להיות שהגמלאים לא היו זוכים לתוספות, לקצבאות, שניתנות היום. היו"ר דליה איציק: נא לשבת. חברים, נא לשבת. שלמה מולה (קדימה): על כן, להאשים את הממשלה הזאת – – היו"ר דליה איציק: השר אפללו, שלום לך. שלמה מולה (קדימה): – – ולהגיד שהיא לא מסייעת לגמלאים, אני חושב שזה לא נכון, חבר הכנסת שרוני. יכול להיות שאפשר לעשות יותר. אולי כדאי לעשות יותר. אני דווקא, מכאן, קורא לכם, חברי הכנסת מהגמלאים שפרשו: במקום לפרוש, בואו תצטרפו אלינו, לממשלה, יכול להיות שזה יהיה יותר טוב לגמלאים מאשר לצפות מהצד. משה שרוני (צדק לזקן): – – – היו"ר דליה איציק: סליחה, השר כהן, נא לשבת. נא לשבת. שלמה מולה (קדימה): אני חושב שגם להאשים את הממשלה שהיא מפלה את האוכלוסיות הערביות בנושא הדיור זה לא נכון ולא צודק. נכון, הדיור הציבורי בארץ נמצא במצב קשה, אני לא מסתיר את זה. אני באופן אישי יודע, ואני משוכנע שאפילו שר השיכון יסכים אתי; המדיניות שלפיה לא בונים דירות ציבוריות היא לא נכונה ולא טובה, אבל זה לא רק לאוכלוסייה הערבית. יש מחסור בדיור ציבורי, ואני חושב שיכול להיות שהממשלה תצטרך לחשוב איך באמת לייצר מאגר של דירות ציבוריות לאוכלוסיות החלשות. אבל לייחס את זה למדיניות שמפלה לרעה את האוכלוסייה הערבית – אני חושב שזה לא נכון. אשר לנושאים המדיניים, אני חושב שהממשלה הזאת, שמנהיגה כלכלה מאוזנת ונכונה – היא יכולה לעשות זאת בגלל הנושאים המדיניים, שמתנהל בהם משא-ומתן עם השפויים בצד הפלסטיני. הממשלה מחפשת דרך לבדוק אפשרות של משא-ומתן עם סוריה. אני חושב שכל הנושאים האלה יחד, בשילוב – גם חיפוש דרך למשא-ומתן עם סוריה, גם ניהול משא-ומתן עם הפלסטינים, ובצד השני מלחמה בטרור – – – היו"ר דליה איציק: נא לשבת. חברת הכנסת – – – שלמה מולה (קדימה): – – – אני חושב – – – היו"ר דליה איציק: רק שנייה, אדוני. תמתין. חברת הכנסת עמירה דותן, יש לך יום הולדת היום. יום הולדת שמח. שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: יש לי ברית מילה. היו"ר דליה איציק: יש לך ברית מילה – חבר הכנסת פואד, בן-אליעזר, השר בן-אליעזר. שלמה מולה (קדימה): – – – אני חושב שהמדיניות הזאת היא מדיניות מאוזנת, מדיניות נכונה. אשר לדברים שמיוחסים לראש הממשלה, אני חושב שהכנסת לא יכולה להיות שופטת. היא לא יכולה – – – היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת מרציאנו, אתה מדבר במליאה בטלפון. להזכירך: תקנון הכנסת. אני אחרים לך אותו. שלמה מולה (קדימה): יש הפרדת רשויות, והנושאים שצריכים להיבדק נבדקים במקום אחר. אני חושב שזה מביא אותנו למצב שבו בכל שבוע, בכל מחיר, העיקר להזכיר ולומר – וכן הלאה, וכן הלאה – אני חושב שזאת דרך לא נכונה, ואני מציע לכנסת ישראל, לחברי הכנסת, להתעסק בנושאים שאנחנו אמונים עליהם, בהחלט לחוקק חוקים בצורה אחראית, לבקר את פעולות הממשלה, כמו שהאופוזיציה עושה – לפעמים בהצלחה ולפעמים שלא בהצלחה. אני חושב שמה שאנחנו מבקשים – אני מבקש, מעל הבמה הזאת – הוא לדחות את כל הצעות האי-אמון. אני חושב שהצעות האי-אמון שהוגשו אינן רלוונטיות ואינן נכונות. אני מבקש שנעבור להצבעה. היו"ר דליה איציק: תודה. אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת. חבר הכנסת בני אלון. אדוני ראש האופוזיציה, אנא, שב במקומך, אנחנו עוברים להצבעה. חבר הכנסת יואל חסון, אנחנו עוברים להצבעה. חברים, לא מדברים בטלפון. נא לשבת. השר בן-אליעזר, מצחיק, אה? חברת הכנסת נאדיה חילו, אנחנו מחכים לך. תודה רבה. שבי במקומך, יש הצבעה עכשיו. תודה רבה לך. חברי חברי הכנסת, שמונה הצעות אי-אמון. אנחנו מצביעים עכשיו, אדוני ראש הממשלה, על הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה בשל שביתת הנכים. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה – 44 נגד – 47 נמנעים – 7 הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. קריאה: – – – היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת – אנחנו נוסיף את הקול שלך, אבל נא לשים לב להצבעה. התוצאה היא 47 נגד, 44 בעד, שבעה נמנעים. שר האוצר רוני בר-און: לא לא. להוריד. להוריד. היו"ר דליה איציק: אה, להוריד. אז זה יוצא, השר בר-און – זה יוצא מה? שר האוצר רוני בר-און: – – – היו"ר דליה איציק: להוריד את ההצבעה של – בסדר. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון של ישראל ביתנו. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת ישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה – 40 נגד – 45 נמנעים – 11 הצעת סיעת ישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההצעה לא התקבלה. אני קובעת שהצעת האי-אמון מטעם סיעת ישראל ביתנו לא התקבלה. הצבענו עכשיו על ההצעה של ישראל ביתנו, ועכשיו אנחנו עוברים להצבעה על הצעת האי-אמון של סיעת האיחוד הלאומי – מפד"ל. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת האיחוד הלאומי – מפד"ל להביע אי-אמון בממשלה – 41 נגד – 44 נמנעים – 11 הצעת סיעת האיחוד הלאומי – מפד"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: הצעת סיעת האיחוד הלאומי – מפד"ל לא התקבלה. אנחנו עוברים להצעת סיעת מרצ-יחד. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 42 נגד – 47 נמנעים – 8 הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ובכן, ההצעה לא התקבלה. אנחנו עוברים להצעה של רע"ם-תע"ל. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד הצעת סיעת רע"ם-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה – 23 נגד – 46 נמנעים – 16 הצעת סיעת רע"ם-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ובכן, ההצעה לא התקבלה – 46 נגד, 23 בעד. אנחנו עוברים להצעה של סיעת חד"ש. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד הצעת סיעת חד"ש להביע אי-אמון בממשלה – 27 נגד – 45 נמנעים – 12 הצעת סיעת חד"ש להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: אני קובעת כי הצעת האי-אמון מטעם סיעת חד"ש לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על סיעת יהדות התורה. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד הצעת סיעת יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה – 32 נגד – 48 נמנעים – 9 הצעת סיעת יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שהצעת האי-אמון לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת סיעת צדק לזקן. הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד הצעת סיעת צדק לזקן להביע אי-אמון בממשלה – 44 נגד – 45 נמנעים – 7 הצעת סיעת צדק לזקן להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שההצעה לא התקבלה. חבר הכנסת שנלר. אני מבקשת מחבר הכנסת שנלר להחליף אותי. חבר הכנסת שנלר, עד שאתה שם עניבה – הוא לא מרשה לעצמו לעלות לדוכן בלי עניבה. הוא צודק. הצעת חוק אזור סחר חופשי אילת (פטורים והנחות ממסים) (תיקון מס' 6), התשס"ח–2008 ["דברי הכנסת", חוב' ל"ט, עמ' 19048.] (קריאה ראשונה) היו"ר עתניאל שנלר: חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסדרת הצבעות. ההצבעה הבאה היא על הצעת חוק אזור סחר חופשי אילת (פטורים והנחות ממסים) (תיקון מס' 6), התשס"ח–2008, של חברי הכנסת גדעון סער, רוברט אילטוב ואמנון כהן – קריאה ראשונה. אני מזכיר שהצעת חוק זו הינה תקציבית. חברי חברי הכנסת, הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 77 נגד – 12 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק אזור סחר חופשי אילת (פטורים והנחות ממסים) (תיקון מס' 6), התשס"ח–2008, לוועדת הכספים נתקבלה. היו"ר עתניאל שנלר: ובכן, 77 בעד, 12 נגד ונמנע אחד. אני קובע כי הצעת חוק אזור סחר חופשי אילת (פטורים והנחות ממסים) (תיקון מס' 6), התשס"ח–2008, עברה בקריאה ראשונה והיא תידון בוועדת הכספים. קריאות: – – – צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אני מבקש מהשרים לא לריב. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 92) (ביטוח שאירים לאלמן), התשס"ז–2007 ["דברי הכנסת", מושב שני, חוב' כ"ג, עמ' 8090.] (קריאה ראשונה) היו"ר עתניאל שנלר: חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 92) (ביטוח שאירים לאלמן), התשס"ז–2007, של חברי הכנסת אורי אריאל, אריה אלדד ודוד אזולאי – בקריאה ראשונה. גם זו הצעת חוק תקציבית. הצבעה. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 46 נגד – 46 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 92) (ביטוח שאירים לאלמן), התשס”ז–2007, לוועדה לא נתקבלה. היו"ר עתניאל שנלר: ובכן, 46 בעד, 46 נגד, נמנע אחד. לכן הצעת חוק זו לא עברה. הצעת חוק גמול לחיילים בשירות סדיר, התשס"ח–2008 ["דברי הכנסת", חוב' ל"ט, עמ' 19049.] (קריאה ראשונה) היו"ר עתניאל שנלר: אנחנו עוברים לסעיף הבא: הצעת חוק גמול לחיילים בשירות סדיר, התשס"ח–2008, של חבר הכנסת עמיר פרץ – קריאה ראשונה. גם הצעת חוק זו היא הצעה תקציבית. הצבעה. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 47 נגד – 34 נמנעים – 1 היו"ר עתניאל שנלר: ובכן, 47 בעד, 34 נגד, נמנע אחד. אני קובע בזאת שהצעת חוק גמול לחיילים בשירות סדיר, התשס"ח–2008, התקבלה בקריאה ראשונה והיא תעבור לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. קריאות: – – – היו"ר עתניאל שנלר: סליחה, סליחה, סליחה. נכון, נכון, ההצעה היתה תקציבית ולא היו 51 תומכים. ההצעה לא עברה. הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 36) (פטור ממס במכירת תרופות מצילות חיים או מאריכות חיים), התשס"ח–2008 ["דברי הכנסת", חוב' ל"ט, עמ' 18994.] (קריאה ראשונה) היו"ר עתניאל שנלר: אנחנו עוברים לסעיף הבא: הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 36) (פטור ממס במכירת תרופות מצילות חיים או מאריכות חיים), התשס"ח–2008, של חברי הכנסת אורית נוקד, סופה לנדבר, רונית תירוש, דוד אזולאי, עמירה דותן, קולט אביטל וגדעון סער וקבוצת חברי הכנסת – קריאה ראשונה. אני רוצה להזכיר שגם הצעת חוק זו הינה תקציבית. חברי חברי הכנסת, נעבור להצבעה. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 48 נגד – 41 נמנעים – אין היו"ר עתניאל שנלר: ובכן, 48 בעד, 41 נגד, אין נמנעים. ההצעה לא עברה משום שאין 51 חברי הכנסת שתומכים בה. הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 33), התשס"ח–2008 [מס' כ/128; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ט"ז, עמ' ; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר עתניאל שנלר: אנחנו עוברים לסעיף הבא, האחרון בסדרת ההצבעות האלה: הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 33), התשס"ח–2008, קריאה שנייה ובקריאה שלישית. גם הצעת חוק זו הינה הצעה תקציבית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת יצחק גלנטי, להציג את הצעת החוק. אדוני יושב-ראש הוועדה, זו הצעת חוק של הוועדה שלך, אנא תבוא ותציג את הצעת החוק. לאחר מכן נעבור להצבעות על ההצעה הזאת. בבקשה, אדוני. יצחק גלנטי (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הממשלה, רבותי חברי הכנסת, הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 33), התשס"ח–2008, קריאה שנייה ושלישית. מוצע לבטל חלק מהתיקונים שנעשו לחוק הבטחת הכנסה במסגרת חוק ההסדרים לשנת 2003. מוצע להעלות את שיעור הגמלה לשיעור שהיה משתלם למשפחות חד-הוריות לפני הקיצוץ שנעשה בחוק ההסדרים ולהרחיב את מעגל המשפחות החד-הוריות שיהיו זכאיות להבטחת הכנסה, וזאת על-ידי שינוי הניכויים לצורך חישוב הכנסתו של זכאי לגמלת הבטחת הכנסה, כפי שנקבע – – היו"ר עתניאל שנלר: רק שנייה, בבקשה, אדוני. אדוני ימתין רגע אחד עד שהאולם יירגע קמעה. אני הייתי מאוד רוצה לא להזכיר שמות חברי כנסת. אני מבקש – מי שעם הפלאפונים בתוך המליאה – בבקשה. אני מבקש מכולם לשבת במקום. אנחנו נמשיך את סדר-היום בצורה נינוחה. אני מודה לכם, חברי חברי הכנסת. בבקשה, אדוני ימשיך. יצחק גלנטי (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): – – ולהרחיב את מעגל המשפחות החד-הוריות שיהיו זכאיות להבטחת הכנסה, וזאת על-ידי שינוי הניכויים לצורך חישוב הכנסתו של זכאי לגמלת הבטחת הכנסה, כפי שנקבע ערב חקיקת חוק ההסדרים. תודה רבה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה ליושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, ואנחנו נעבור מכאן להצבעה. חברי חברי הכנסת, אני עובר להצבעה. אני מבקש מכם לשבת במקומותיכם, אינני רוצה לקיים הצבעה תוך כדי צעקות. חברי הכנסת, נא להירגע, אנחנו נמשיך בסדר-יום רגיל. חברת הכנסת יחימוביץ, בלי פלאפון; בבקשה לשבת. חבר הכנסת איתן כבל. חברת הכנסת נאדיה חילו. חבר הכנסת כהן. חבר הכנסת יוחנן פלסנר. מי עוד רוצה שאני אזכיר את שמו? קריאות: – – – היו"ר עתניאל שנלר: בבקשה. אני לא יכול לקיים הצבעה כך. תודה. להירגע בבקשה. להצעת החוק הזאת אין הסתייגויות, לכן נעבור להצבעה בקריאה שנייה. אנחנו נעבור להצבעה על לשון הצעת החוק, כהצעת הוועדה. הצבעה. קריאות: – – – הצבעה מס' 13 בעד סעיפים 1–4 – 37 נגד – 45 נמנעים – אין סעיפים 1–4 לא נתקבלו. היו"ר עתניאל שנלר: ובכן, בעד – 37, נגד – 45. קריאה שנייה לא עברה. הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 21) (העדפת תוצרת הארץ), התשס"ח–2008 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/250).] (קריאה ראשונה) היו"ר עתניאל שנלר: אנחנו עוברים, אם כך, לסעיף הבא. הסעיף הבא: הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 21) (העדפת תוצרת הארץ), התשס"ח–2008, של חברי הכנסת שלי יחימוביץ, סטס מיסז'ניקוב ומשה כחלון וקבוצת חברי הכנסת – קריאה ראשונה. אני מזכיר – גם הצעת חוק זו הינה תקציבית. אני מזמין את חברת הכנסת שלי יחימוביץ להציג את הצעת החוק, ואחר כך נעבור לדיון. בבקשה, גברתי. דוד רותם (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש – – – שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת של חברי הכנסת סטס מיסז'ניקוב, משה כחלון ושלי נועדה לתת קדימות למפעלי טקסטיל ישראליים – – – היו"ר עתניאל שנלר: אנא בטובכם, אי-אפשר לנהל דיון בצעקות. אני מבקש לאפשר לחברת הכנסת יחימוביץ – – – שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): מבחינתי זה בסדר. לי זה לא מפריע. היו"ר עתניאל שנלר: לא, לי זה מפריע. לכבודה של הכנסת זה מפריע. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): הצעת החוק הזאת באה לתת קדימות לתוצרת טקסטיל ישראלית בכל הנוגע למכרזים של צבא-הגנה לישראל ושל משטרת ישראל. בלתי סביר לחלוטין שחייל צה"ל שמתגייס לצבא יגרוב גרביים שיוצרו בסין ולא יוצרו בידי פועל ייצור ישראלי. העדפת תוצרת סין בידי צבא-הגנה לישראל ובידי משטרת ישראל פוגעת אנושות בתעשייה הישראלית ובוודאי בשיעור התעסוקה של עובדי הטקסטיל. יש עדיין 17,000 כאלה, ותפקידנו לדאוג למקומות העבודה שלהם. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת כחלון. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): הצעת החוק הזאת עומדת בכל המגבלות הבין-לאומיות ובכל האמנות הבין-לאומיות, ולמקרה – – – היו"ר קולט אביטל: נא לשבת. נא לשבת. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): – – – ואם היא תעבור, היא תייצר 1,000 מקומות בתעשייה הישראלית. צה"ל והמשטרה הם לא עסק פרטי של אף אחד, ולכן העדפה מיידית של המכרז הזול, זה המיוצר בסין, בידי פועלת סינית – אין בו לא היגיון כלכלי, בוודאי לא ציונות, בוודאי לא אהבת הארץ. להצעת חוק זאת לא רק הצדקה ערכית, חברתית וציונית, אלא גם כלכלית. לסגור מפעל ולפטר עובדים, ואז לשלם להם דמי אבטלה, לשבץ אותם בעבודות גרועות בתוכנית ויסקונסין שעולה הון תועפות, להשקיע אחר כך בתקציבים מיוחדים בילדיהם של המפוטרים, שלא יקבלו חינוך מספיק טוב – – היו"ר קולט אביטל: חברי הכנסת ברוורמן, כבל, נא לשבת. חבר הכנסת דב חנין, נא לשבת. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): – – גם הדבר הזה הוא איוולת כלכלית. אני רוצה לציין שלהצעת החוק הזאת – שעברה את אישור ועדת שרים לחקיקה – קיבלתי הסכמה היום משר הביטחון אהוד ברק. העלות הכלכלית תושת על משרד הביטחון, ובקריאה שנייה ושלישית ייעשה תיאום עם משרד הביטחון. אני מבקשת מכם להצביע כאיש אחד בעד ההצעה ההגיונית הזאת, שכאמור גם ועדת שרים הסכימה לה וגם משרד הביטחון מצדד בה. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חברי הכנסת, נא לשבת, אנחנו עוברים לדיון. ראשון המתדיינים, חבר הכנסת מיסז'ניקוב, הוא ישנו? חבר הכנסת מיסז'ניקוב. קריאה: – – – היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת כחלון, אתה רוצה לדבר? קריאה: – – – היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת רן כהן. קריאה: – – – היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת גפני. משה גפני (יהדות התורה): אני מוותר. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת דב חנין. קריאה: – – – היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת אליהו גבאי, רוצה לדבר? קריאה: – – – היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת בנימין אלון, בבקשה, אתה רוצה להתייחס? בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מוותר. היו"ר קולט אביטל: מוותר. חבר הכנסת אזולאי, אתה מוותר? דוד אזולאי (ש"ס): מוותר. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת יצחק זיו, אתה מוותר? יצחק זיו (גיל): כן. היו"ר קולט אביטל: תודה. חבר הכנסת רביץ. אברהם רביץ (יהדות התורה): מוותר. היו"ר קולט אביטל: מוותר. חבר הכנסת אורי אריאל אינו נמצא. חבר הכנסת מאיר פרוש, מוותר? קריאות: – – – היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת מרגי, אתה רוצה לדבר? נרשמת לדבר על חוק חובת המכרזים. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – – היו"ר קולט אביטל: לא ראיתי אותך, אני מתנצלת. אתה רוצה לדבר? אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): לא. היו"ר קולט אביטל: לא. חבר הכנסת מרגי. יעקב מרגי (ש"ס): מוותר. היו"ר קולט אביטל: מוותר. חבר הכנסת דוד טל, בבקשה, אחרון הנואמים. דוד טל (קדימה): גברתי היושבת-ראש, עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת נכונה, היא במקום, היא באה לדאוג לתעסוקה למפעלים שונים כאן. במקום שאנחנו נצטרך לקנות את האוהלים, נעליים וכל מיני דברים אחרים בארצות-הברית, ב"כסף הירוק", אפשר לעשות את זה כאן. זה יוריד את שיעורי האבטלה, התעסוקה תהיה ברמה גבוהה יותר. בזמנו, לפני שנים מספר, הגשתי הצעת חוק כזאת – כשחבר הכנסת אברהם פורז היה יושב-ראש ועדת הכלכלה – ואני מוכרח לומר שהוא עזר לי להוליך אותה, עד שהגענו למצב שהאלוף ירון, שאז שימש כמנכ"ל משרד הביטחון, הגיע אתנו להסדרים, והיתה התחייבות של משרד הביטחון שהם ימשכו חזרה – 85% מכלל הרכישות שלהם הם ירכשו כאן בארץ. זה היה נכון אז, משום שהיו מפעלים בקריית-מלאכי, בקריית-שמונה ובמקומות אחרים, שבעצם ביום בהיר אחד נשבר מטה לחמם. הצעת החוק הזאת נכונה. גם אם זה יעלה לממשלה יותר – ובזמנו היו העדפות כאלה של אזורי עימות – אזור קריית-שמונה, גם אם באזור קריית-שמונה הציגו איזו הצעה במכרז כזה או אחר – עד 15%, כמדומני, העיר או המפעל שהיה בעיר זכו לתעסוקה. אני חושב שהצעת החוק הזאת של שלי יחימוביץ נכונה, ראויה, ובסך הכול טובה למדינת ישראל. אני קורא לכל החברים להצביע בעד הצעת החוק הזאת, היא רק יכולה לעזור לנו, ולא כדברי אנשי האוצר, שכל הזמן רק מתריסים נגדנו ומפיצים רעל וארס – שאנחנו לא יודעים כלום, הם יודעים הכול, להם יש כל החוכמה וכל השכל. הכול מצטבר אצלם, חברי הכנסת לא יודעים – אני רוצה לומר לכם: עשינו את זה אז, עם האלוף ירון, וזה הצליח, אפשר לעשות את זה גם היום וזה יצליח. תודה רבה היו"ר קולט אביטל: תודה רבה, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה. קריאות: – – – היו"ר קולט אביטל: אין פה 25 שמות. 20? קריאות: – – – היו"ר קולט אביטל: אוקיי, לפי בקשת 20 מחברי הכנסת – יש לפני 20 חתימות, אנחנו עוברים להצבעה שמית. דוד רותם (ישראל ביתנו): גברתי היושבת-ראש, נדמה לי שהיה הסכם לגבי ההצבעה של סיעה מסוימת – אני מבקש לדעת אם יש הסכם, שיודיעו לנו אם נעשה הסכם עם ש"ס. היו"ר קולט אביטל: מי לדעתך עשה את ההסכם עם ש"ס? דוד רותם (ישראל ביתנו): ראש הממשלה. היו"ר קולט אביטל: מה? אתה רוצה למשוך את הבקשה להצביע בקריאה שמית? אוקיי, לא תהיה הצבעה שמית. אדוני שר האוצר, הם משכו את זה. אם הם חזרו בהם אני לא יכולה להכריח אותם. אוקיי, אדוני שר האוצר, יש איזה הסכם עם ש"ס בעניין הזה? קריאות: – – – היו"ר קולט אביטל: אוקיי, יש אנשים שיצאו. אנחנו נצלצל עכשיו כדי לאפשר לאנשים לחזור למליאה ולהצביע עוד שתי דקות. נא לצלצל. אנחנו בודקים. ובכן, נא לשבת, אנחנו עוברים להצבעה. החוק הזה הוא חוק תקציבי. אנחנו עוברים להצבעה. דוד רותם (ישראל ביתנו): – – – היו"ר קולט אביטל: ממי אתה רוצה לקבל תשובה? דוד רותם (ישראל ביתנו): – – – היו"ר קולט אביטל: זה לא קשור לחוק הזה בכלל. אילו הסכמים? דוד רותם (ישראל ביתנו): – – – היו"ר קולט אביטל: זה ממש לא קשור. לא קשור לחוק הזה. אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת. החוק הוא תקציבי. נא להצביע. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 60 נגד – 23 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 21) (העדפת תוצרת הארץ), התשס"ח–2008, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: ובכן – בעד הצביעו 60, נגד – 23, נמנע אחד. אני קובעת שהצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ותועבר להכנה בוועדת הכספים? לא, בוועדת החוקה. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): ראש הממשלה אמר שאם שר יצביע נגד הקואליציה – – – הצעת חוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח-אדם (תיקון מס' 5) (רישוי קבלני שירותים), התשס"ח–2008 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/254).] (קריאה ראשונה) היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח-אדם (תיקון מס' 5) (רישוי קבלני שירותים), התשס"ח–2008, של חבר הכנסת יוסי ביילין – קריאה ראשונה. בבקשה, חבר הכנסת ביילין. יוסף ביילין (מרצ): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, החוק המוצע היום להצבעה בקריאה ראשונה אמור למנוע מצב שהולך ומתרחש ממש לנגד עינינו בימים האחרונים. כיוון שחוק קבלני כוח-אדם נכנס לתוקף, קבלני כוח-אדם רבים מפטרים את עובדיהם ועוברים למצב של קבלני שירותים. העובדים מטעם קבלני שירותים הם העובדים במצב הירוד ביותר במשק ובחברה הישראלית, והחוק הזה אמור להעניק לעובדים האלה – באופן מתואם כמובן, זאת אומרת בהתחשב במספר העובדים ובהתחשב במקצועות – מעמד דומה לזה שהוענק לעובדים מטעם קבלני כוח-אדם בחוק החדש. אני קורא לכנסת לתמוך בהצעה הזאת, שאינה כרוכה בהוצאה מתקציב המדינה מעבר ל-2.6 מיליוני שקלים. יושב-ראש הוועדה הודיע שהוא מקבל את ההערכה הזאת של מרכז המחקר והמידע. אני חושב שזאת המחויבות שלנו, החובה המוסרית שלנו, בהוצאה כל כך שולית להציל את האנשים האלה, שחלקם הגדול הם עולים חדשים, אנשים שמתקשים למצוא עבודה קבועה בחברה או במקומות שבהם הם עובדים, ונאלצים ממש לעבוד בתנאי עבדות אצל קבלני שירותים. אני קורא לכם להצביע בעד החוק הזה. אם לא נתמוך בחוק הזה עכשיו, אם חלילה הוא ייפול, התוצאה תהיה שקבלני כוח-האדם יעברו להיות קבלני שירותים – הם פשוט יחליפו את הכובע שלהם – ויאמללו רבבות רבות של אנשים בחברה הישראלית. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה. גם לחוק הזה נרשמו מתדיינים. אני פונה – חבר הכנסת רביץ? מוותר. חבר הכנסת אורי אריאל? מוותר. חבר הכנסת פרוש – אינו נוכח. חבר הכנסת גפני – אינו נוכח. חבר הכנסת מרגי – מוותר. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. דב חנין (חד"ש): גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, החוק המוצע הוא חוק חשוב, הוא חוק מוסרי, הוא חוק נכון, הוא נועד לסתום פרצה בחקיקה הישראלית שנוצרה כאשר הכנסת – לא הכנסת הזאת אלא הכנסת הקודמת – חוקקה מערכת תנאים לגבי קבלני כוח-אדם. מאז שהכנסת הקודמת, ביוזמת חבר הכנסת דוד טל, כמדומני, חוקקה את החוק שקבע תנאים לקבלני כוח-אדם, נעלמו קבלני כוח-האדם מן הארץ וכולם הפכו להיות קבלני שירותים. אין עוד קבלני כוח-אדם, וממילא לא צריך לעמוד בתנאים שהחוק קבע לגבי קבלני כוח-אדם. גברתי היושבת-ראש, הצעת החוק הזאת קובעת תנאים לרישוי קבלני שירותים באופן מידתי, באופן נכון, באופן שמאפשר הגנה על אנשים שעובדים אצל קבלני שירותים – שהם בעצם אותם קבלני כוח-אדם. המערכת הזאת היא מערכת פרוצה, שבה אזרחים עובדים בלי להיות בטוחים ששכרם ישולם ותנאי עבודתם יוגנו. לכן, גברתי היושבת-ראש, חיוני שגם קבלני השירותים יעברו תהליכי רישוי בתנאים הנקובים בחוק, כדי שמי שעובד אצלם יוכל לקבל את הזכויות המגיעות לו. גברתי היושבת-ראש, אני מבין שהמציעים מסכימים לתשובה והצבעה במועד אחר. היו"ר קולט אביטל: לא לא. חיים אורון (מרצ): לא לא. דב חנין (חד"ש): אם כך, אנחנו נצביע. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. הדובר האחרון, חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. לאחר מכן נעבור להצבעה. נסים זאב (ש"ס): גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, אנחנו מדינה של קבלנים, מה לעשות. יש גם קבלני כוח-אדם. מוחמד ברכה (חד"ש): יש קבלני קולות. נסים זאב (ש"ס): אי-אפשר להיות צבועים. מי שיזם את כל נושא כוח-האדם הוא הממשלה עצמה. מי שהביא את כל העובדים הזרים היה הממשלה. אלה לא עובדי כוח-אדם? בכל הרשויות המקומיות אתה יכול לראות לפעמים מחלקות ואגפים שמחצית העובדים בהם קשורים לחברות כוח-אדם. מדוע? כי משרד הפנים דורש להפחית תקנים – כדי להראות שיש פחות הוצאות ברשויות המקומיות מקימים אגודות, מקימים עמותות, ודרך אותן עמותות מופעלות חברות כוח-אדם. אני לא רואה איך אפשר לתקן את המעוות הזה, לתת את הזכויות והתנאים, ולעשות את זה דרך גוף שלישי. אני לא חושב שהקבלנים האלה מוכנים להפסיד, או שהם מוכנים שיטילו עליהם את כל החובות ומצד שני הם ייתנו את כל הזכויות לעובדים. זה לא יעבוד, זאת עבודה בעיניים. לכן, כשמציעים הצעת חוק צריך לדעת אם יש מקום ליישם את החוק שמציעים במתכונת הנוכחית. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח-אדם (תיקון מס' 5). נא להצביע. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 42 נגד – 37 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח-אדם (תיקון מס' 5) (רישוי קבלני שירותים), התשס"ח–2008, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: 42 בעד, 37 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שהצעת חוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח-אדם (תיקון מס' 5) (רישוי קבלני שירותים), התקבלה בקריאה ראשונה ותועבר לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת חוק הגבלת שירותי שמירה בבתים משותפים, התשס"ח–2008 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/254).] (קריאה ראשונה) היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: הצעת חוק הגבלת שירותי שמירה בבתים משותפים, התשס"ח–2008, של חבר הכנסת יוסי ביילין – קריאה ראשונה. בבקשה. יוסף ביילין (מרצ): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, מדובר בהצעת חוק לקריאה ראשונה, שנועדה לטפל בבעיה מאוד לא סימפתית, שמתרחבת בשנים האחרונות. שומרי ראש פרטיים של אנשים מסוימים שגרים בבתים משותפים מטילים את חיתתם על השכנים בבתים האלה ואינם מאפשרים חיים שגרתיים של הבית. ביותר ויותר מקומות יש תופעה כזאת, של אנשים ששוכרים לעצמם שומרי-ראש. שומרי-הראש האלה שואלים כל אדם שנכנס הביתה מי הוא ומה הוא. לא פעם יש גם עימותים, אפילו עימותים אלימים, והדיירים נפגעים מהם. ההצעה שנדונה בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, ושונתה שם במידה לא מבוטלת, קובעת שאם המשטרה לא תעניק סמכות ורשות לשומרי-ראש כאלה, יהיה אפשר – אם הדיירים יחליטו על כך – להוציא את השומרים מן הבית כדי שלא יטילו את חיתתם על השכנים. אני מבקש מחברי הבית לתמוך בהצעה הזאת בקריאה ראשונה. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. אנחנו עוברים לדיון. חבר הכנסת חיים אורון – מוותר. חברת הכנסת זהבה גלאון – מוותרת. חבר הכנסת אבשלום וילן – אינו נוכח. חבר הכנסת אברהם רביץ – מוותר. חבר הכנסת אורי אריאל – מוותר. חבר הכנסת מאיר פרוש – מוותר. חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח. חבר הכנסת יעקב מרגי – מוותר. חבר הכנסת גדעון סער – מוותר. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. נסים, מספיק כבר. נסים זאב (ש"ס): רבותי, אי-אפשר שהצעת חוק עולה לקריאה ראשונה ואף אחד לא יעלה לדבר. לפחות שאדם אחד יעלה ויתנגד. זה נראה כאילו אוטומט, כמו סוף עונה, מכירה כללית, וכולם מצביעים – בעד, נגד. יש קונסנזוס. כולם רוצים ללכת הביתה. חיים כץ (הליכוד): זה כמו אצלך בש"ס. נסים זאב (ש"ס): אני מציע לכם, תראו את היום הזה כמו כל יום – בדרך כלל בשעה הזאת נשארים שלושה-ארבעה חברי כנסת, וכך זה ילך הרבה יותר מהר. אני לא רוצה להכביד על אף אחד. מיכאל איתן (הליכוד): עד יום רביעי יש זמן, אל תמהר. נסים זאב (ש"ס): אני רוצה להתייחס לגופו של עניין. מה לעשות, המאפיה במדינה הזאת גדלה ומתעצמת, וכל אחד צריך שומר ראש פרטי. אנחנו רואים את זה במסיבות, אנחנו רואים את זה באירועים, אנחנו רואים את זה במסעדות, אנחנו רואים את זה בבתים. כל איש העולם התחתון יש לו כבר שומרי-ראש משלו, וכל אחד שגר בבניין כזה צריך שומרים מבית ומחוץ. אני מסכים בהחלט שזאת הטרדה, הפרעה למנוחת השכנים, מעבר לזה שיש גם סיכון ממשי, כי בעולם התחתון לא תמיד מזהים בדיוק את העבריין ועלולים לירות בשכן. זה יכול לקרות, וכבר היו מקרים כאלה. מורי ורבותי, אני לא רוצה שהחוק הזה יחול על חברות שמירה שכבר קיימות. בארצות-הברית יש בכל שכונה או בכל קטע רחוב שמירה, שהיא מוכרת, שיש לה רשיון. זה קיים היום גם בירושלים, שבשכונות מסוימות שוכרים חברת שמירה שעושה סיורים לילה ויום. היא מונעת גנבות, פשיעה ופריצות לבתים. אסור שהחוק הזה יגביל את זה, ואם זאת הכוונה, אני בהחלט תומך. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הגבלת שירותי שמירה בבתים משותפים. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 52 נגד – 14 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק הגבלת שירותי שמירה בבתים משותפים, התשס"ח–2008, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: בעד – 52, נגד – 14, נמנע אחד. אני קובעת שהצעת חוק הגבלת שירותי שמירה בבתים משותפים התקבלה בקריאה ראשונה, ותועבר לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר קולט אביטל: הודעה למזכיר הכנסת. בבקשה. מזכיר הכנסת איל ינון: ברשות יושבת-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות (תיקון מס' 11), התשס"ח–2008; הצעת חוק תכנון משק החלב, התשס"ח–2008; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 87), התשס"ח–2008. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הפחתת השימוש בשקיות פלסטיק, התשס"ח–2008; הצעת חוק לעידוד תחבורת אופניים, התשס"ח–2008; הצעת חוק המרכז למורשת יהדות אתיופיה, התשס"ח–2008; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 42) (שידור אירועי ספורט מרכזיים), התשס"ח–2008. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון מס' 2), התשס"ח–2008 [מס' מ/394; "דברי הכנסת", חוב' ל"ו, עמ' 18336; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון מס' 2), קריאה שנייה וקריאה שלישית. אני מזמינה את יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, חבר הכנסת צחי הנגבי, להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני. צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני שמח שהגענו להצעות חוק שהקונסנזוס לגביהן חוצה גבולות. טוב שיש ביטחון. הצעת חוק שירות ביטחון, המובאת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, נועדה לאפשר להציב יוצאי צבא בשירות סדיר ביחידות של שירות בתי-הסוהר, כדי לאבטח בתי-סוהר שמשמשים לכליאת אסירים ביטחוניים בלבד. זה סעיף שכבר נקבע על-ידי הכנסת – – – זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אני רוצה לשאול: רק ביטחוניים? שמירה על אסירים ביטחוניים? צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): כן, אך ורק. הסעיף הזה נקבע כבר בשנת 2005 כהוראת שעה לשלוש שנים. חבר הכנסת זבולון אורלב, ברגע שהאחריות לבתי-הסוהר – – – היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת מרציאנו, אני מבקשת ממך לצאת. אסור לדבר בפלאפון. נא לצאת מהמליאה. תודה. צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): הסעיף הזה נחקק בכנסת בשנת 2005, כאשר כל בתי-הסוהר הביטחוניים עברו לאחריות שירות בתי-הסוהר. כמו שאתה יודע, עד אז הם היו באחריות הצבא. עקב כך נוצר הצורך לתגבר את כוח-האדם במשימות אבטחה. לעדכן את הבית: בתקופה זו ממילא נערכת עבודת מטה בין משרד הביטחון ובין המשרד לביטחון הפנים, כדי לבחון מחדש את כל הניסיון שנצבר בינתיים. ההארכה שמתבקשת כרגע היא לחצי שנה נוספת – עד שנת 2008, כלומר עד שעבודת המטה האמורה תושלם. אני רק אציין שכאשר מציבים יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר, מובן שזה נעשה אך ורק בהסכמתו, וליוצאי צבא שמשרתים במסגרת הזאת יש מעמד זהה למעמד חיילי צבא לכל דבר ועניין, לרבות בכל הקשור לחוקים לעניין חיילים משוחררים ולחוקי השיקום. גברתי, לא הוגשו הסתייגויות להצעת החוק. משום כך אבקש מחברי הכנסת לאשר את ההצעה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. היו"ר קולט אביטל: אדוני, תודה רבה. נא לשבת. נעבור להצבעה. אנחנו עוברים להצביע על הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון מס' 2) בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. נא להצביע. הצבעה מס' 17 בעד סעיפים 1–2 – 40 נגד – 5 נמנעים – 1 סעיפים 1–2 נתקבלו. גדעון סער (הליכוד): אני נמנע בזה. חייבים – – – ראובן ריבלין (הליכוד): רק ביטחוניים. היו"ר קולט אביטל: בעד – 40, נגד – 5, ונמנע אחד. אני קובעת שהצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. חבר הכנסת הנגבי, אתה רוצה לשבת ולהצביע? הצבעה מס' 18 בעד החוק – 41 נגד – 5 נמנעים – 1 חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון מס' 2), התשס"ח–2008, נתקבל. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): הצבעתי בטעות במקום של חבר הכנסת שכיב שנאן במקום במקום שלי. היו"ר קולט אביטל: נכתוב זאת בפרוטוקול. בעד – 41, נגד – 5, נמנע אחד. אני קובעת שהצעת החוק התקבלה בקריאה שלישית, כנוסח הוועדה, ותיכנס לספר החוקים. רשמנו בפרוטוקול שחבר הכנסת מרציאנו הצביע בטעות במקומו של חבר הכנסת שכיב שנאן. אדוני, אתה רוצה להודות? הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (תיקון מס' 12), התשס"ח–2008 [מס' מ/394; "דברי הכנסת", חוב' ל"ז, עמ' 18497; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר קולט אביטל: נעבור להצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (תיקון מס' 12), קריאה שנייה וקריאה שלישית. צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אציג גם את ההצעה הזאת בקצרה, מכיוון שהיא משקפת קונסנזוס גם בבית וגם בוועדת החוץ והביטחון, שאישרה אותה פה-אחד. קריאה: – – – צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): כן, אני אעשה את זה בקצרה. יש נוהלי חקיקה, וההצבעה חייבת להיות נפרדת. החוק קובע כי תקופת השירות הסדיר של גבר תהיה 30 חודשים. בפועל, וזה יותר משנים רבות, השירות מוארך בשישה חודשים, כך שתקופת השירות הסדיר שכולנו עברנו, וילדינו ובנינו, ויש כאלה שכבר נכדינו, היא שלוש שנים. עד שנת 1995 הוארכה תקופת ששת החודשים כאמור בצו של שר הביטחון, ומאז אותה שנה היא מוארכת בהוראת שעה של הכנסת. כזכור, הממשלה הביעה בעבר תמיכה עקרונית בקיצור שירות החובה בצה"ל. בשל המצב הביטחוני, בשל מלחמת לבנון השנייה, הנושא הזה נכנס לחשיבה מחודשת, ולכן מוצע להאריך את הוראת השעה בשנתיים נוספות, כך שתעמוד בתוקפה עד יום כ' באב התש"ע, 31 ביולי 2010. להצעה הזאת לא הוגשו הסתייגויות. אבקש מחברי הכנסת לאשר אותה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. כאמור, אין הסתייגויות לחוק הזה. אנחנו עוברים אפוא להצבעה על הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (תיקון מס' 12) בקריאה שנייה. נא לשבת. אפשר להצביע. הצבעה מס' 19 בעד סעיף 1 – 36 נגד – 1 נמנעים – 6 סעיף 1 נתקבל. היו"ר קולט אביטל: בעד – 36, מתנגד אחד, שישה ונמנעים. אני קובעת שהצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להצביע בקריאה שלישית. נא להצביע. הצבעה מס' 20 בעד החוק – 34 נגד – 1 נמנעים – 6 חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (תיקון מס' 12), התשס"ח–2008, נתקבל. היו"ר קולט אביטל: בעד – 34, מתנגד אחד, שישה נמנעים. אני קובעת שהצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (תיקון מס' 12) התקבלה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים. הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 9), התשס"ח–2008 [מס' מ/349; "דברי הכנסת", חוב' ל"ו, עמ' 18334; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר קולט אביטל: הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 9), התשס"ח–2008, קריאה שנייה וקריאה שלישית. צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): תודה, גברתי. אני אבקש עוד לקצר מהצעות החוק הקודמות. סעיף 24א לחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו–1986, מאפשר להציב יוצאי צבא לשירות סדיר ביחידות של משטרת ישראל שעיקר תפקידן הוא ביטחון המדינה ותושביה. דיברנו קודם על שב"ס בהקשר אחר, גם כאן מדובר בהוראת שעה שהוארכה מאז פעמים מספר. יש עבודת מטה כאמור בין צה"ל לבין המשטרה. משטרת ישראל, כידוע, עושה לא מעט בתחומי ביטחון הפנים במשימות שמשמעותן איננה משטרתית במובנה הקלאסי. היא תגברה את הכוחות בשנת 2005 באמצעות אותה הוראת שעה. כיום כאמור יש ניסיון להגיע להסכמות נוספות בסוגיה הזאת. יכול להיות שאין צורך בהמשך קיומה של הוראת השעה הזאת, ומשום כך אנחנו מבקשים להאריך אותה אך ורק בחצי שנה, עד סוף שנת 2008, כדי שבמועד זה עבודת המטה תושלם ונראה את ההסכמות בין הצבא לבין משטרת ישראל. אני מודה לגברתי. גם להצעה זאת לא הוגשו הסתייגויות. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת. אני מפעילה את ההצבעה. נא להצביע. הצבעה מס' 21 בעד סעיפים 1–2 – 35 נגד – 2 נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. היו"ר קולט אביטל: בעד הצביעו 35, התנגדו שניים. אני קובעת שהצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 9) עברה בקריאה השנייה, כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית. נא להצביע. הצבעה מס' 22 בעד החוק – 31 נגד – 2 נמנעים – אין חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 9), התשס"ח–2008, נתקבל. היו"ר קולט אביטל: בעד הצביעו 32, שני מתנגדים. אני קובעת שהצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 9), התשס"ח–2008, עברה כנוסח הוועדה בקריאה השלישית ותירשם בספר החוקים. הצעת חוק תכנון משק החלב, התשס"ח–2008 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/405).] (קריאה ראשונה) היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה. הצעת חוק תכנון משק החלב, התשס"ח–2008, ואני מזמינה את שר החקלאות ופיתוח הכפר, חבר הכנסת שלום שמחון, להציג את הצעת החוק. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מצטער מראש על אורך נאומי, זה פשוט התחייבות לחקלאים על דברים שנאמרו בוועדת השרים לענייני חקיקה וצריכים להיאמר לפרוטוקול הכנסת. גדעון סער (הליכוד): אדוני השר, כבר שכנעת את הכנסת מהבוקר. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: אין לי ברירה. אין לי ברירה. החקלאים מבקשים שזה יהיה רשום בפרוטוקול, והתחייבתי. אני אעשה את זה בזריזות. אני מבקש היום את אישורכם להצעת החוק הממשלתית לתכנון משק החלב. הצעת החוק מביאה לסיומו מהלך ארוך ומורכב של חקיקה המשקף את ייחודו של ענף החלב במדינת ישראל ביחס לכל שאר ענפי החקלאות – כענף מורכב, מתקדם יעיל ומפואר. ענף החלב הוא מקור תעסוקה ליותר מ-1,000 משקי חלב, המעסיק בנוסף עוד אלפי אנשים בסקטור החקלאי, בענפי השירותים, במחלבות ובשרשרת השיווק. ענף החלב הוא אחד משני ענפי החקלאות המצויים עדיין במסגרת מתוכננת על כלל היבטיה: ייצור על-פי מכסות, מעורבות ממשלתית בוויסות כמויות חומרי הגלם, בפיקוח על מקצת ממחירי מוצרי החלב ובהסדרה סביבתית ובטיחותית של כל שרשרת הייצור והשיווק. התכנון בענף, שבו ייצור החלב מוסדר ומכסות ייצור החלב מוענקות ליצרנים המתגוררים במשקים חקלאיים ומתפרנסים מייצור חלב כעיסוק עיקרי, מאפשר להם ליישם את מדיניותה של הממשלה, לשמר ולחזק את הפריסה ההתיישבותית, באמצעות הגנה על משקי החלב הפעילים ויצירת עוגן כלכלי להתיישבות בפריפריה. על אף מורכבותו, ענף החלב הוא מענפי החקלאות הבודדים שהפעילות בו אינה מוסדרת במסגרת חוקית כוללת וסדירה בין כותלי מועצת ייצור על-פי חוק. הצעת החוק המונחת היום לאישורכם מתמקדת בשלושה היבטים עיקריים. האחד, הסדרה מקיפה בחוק של התכנון הכולל והפרטני בענף בדמות קביעת מכסת ייצור ארצית המתעדכנת מדי שנה בהתאם לתחזיות הביקוש לחלב ולמוצריו. מכסה זו מוקצית בהמשך ליצרנים כמכסות ייצור פרטניות. עד היום הוסדר היבט זה של התכנון בענף על-ידי שני בסיסים חוקיים שמידת הקשר והתיאום ביניהם לוקה בחסר בלשון המעטה. מטרת החוק המובא לאישורכם לתת אכסניה שלמה לכל היבטי התכנון הנ"ל בענף, תוך ביטול חקיקת שעת חירום. השני, הסדרה בחוק של פעילות מועצת החלב שהינה חברה פרטית שחברים בה נציגי הממשלה, יצרני החלב, המחלבות והצרכנים, וזאת מבלי להפוך אותה למועצה סטטוטורית כדוגמת שאר מועצות הייצור והשיווק החקלאיות. כל זאת בנוסף להעמדת סמכויות סטטוטוריות לטובת מועצה זו. מועצת החלב תשמש כמסגרת המינהלית ליישום מדיניות הממשלה בענף החלב ותוציא מן הכוח אל הפועל את המטרות שלשמן יאושר היום על-ידכם חוק החלב ושעיקרן: לפתח, לייעל ולבסס את משק החלב בישראל תוך הבטחת איכות ובטיחות ייצור החלב ושיווקו. ונוסף על כך, להבטיח הספקה סדירה של חלב ומוצריו תוך הבטחת מחירים נאותים ליצרנים ולציבור הצרכנים ותנאים הולמים לפעילות המחלבות. החוק המוצע מפרט שורה של פעילויות שעליהן תהיה אחראית מועצת החלב לשם יישום מטרות החוק. ההיבט השלישי שהחוק המונח כאן לאישורכם נועד להסדיר הוא הבטחת הרווחיות של יצרני החלב, וזאת באמצעות קביעת מחיר מזערי לליטר חלב בחוק, הוא "מחיר המטרה", שאותו יהיו זכאים הרפתנים לקבל בעבור תוצרתם על-פי נוהלי התחשבנות מוכרים ומוסכמים. זה המקום לציין שרפת החלב במדינת ישראל סיימה לאחרונה תהליך ארוך ומורכב של רפורמה שעיקרה הסדרה סביבתית של מכלול תשתיות הייצור בענף. עיגונו של מחיר המטרה בחוק בנוסף לשאר מרכיבי החוק נועד להבטיח לרפתנים תנאי ייצור יציבים וידועים שיאפשרו להם להחזיר השקעתם ברפורמה באופן רציונלי, וכן יבטיח הסדר זה המשך פעילותה של רפת משפחתית גרעינית בצוותא עם רפתות גדולות שיתופיות כאחד האמצעים החשובים למימוש מדיניות משרד החקלאות הדוגלת בפריסה התיישבותית רחבה של החקלאות, בעיקר בפריפריה. רבותי חברי הכנסת, חוק החלב המונח היום לאישורכם מהווה תעודת ביטוח להמשך פעילותו של ענף החלב במתכונתו הקיימת ולאפשר לו להתפתח, להתרחב ולהתייעל על-פי כללי משחק ברורים ומוסדרים. הליך החקיקה ותוצרו הסופי שהינו החוק המוצג כאן בפניכם, הגם שהוא מגלם בתוכו יתרונות רבים לטווח קצר ובינוני ובמיוחד לטווח ארוך לכלל משקי החלב במדינת ישראל ובמיוחד לציבור היצרנים, מלווה באופן טבעי גם בחששות מסוימים מצד השחקנים בענף, שכן הוא מטיל באופן טבעי שורה של מגבלות על מקצת מן הפעילויות המנויות בחוק, ובמיוחד אלו שבתחום אחריותה של מועצת החלב. לחברי הרפתנים ובעלי המחלבות – אני מישיר כיום מבט ומתחייב בפניכם כי החוק המונח על שולחן הכנסת, כמו גם חקיקת המשנה, יבטיחו את מעורבותכם המלאה בייצוג האינטרסים של הענף המפואר שיצרתם, בכל המסגרות המינהליות המנויות בחוק. הדברים נאמרו בוועדת השרים לחקיקה, וברצוני להקריא עבור הפרוטוקול את נוסח הדברים כפי שהוצגו על-ידי. נוסח זה גובש לאחר תיאום עם נציגי המגדלים. לסוגיית תנאי כשירות לקביעת חברים בדירקטוריון, ביקשתי להבהיר כי הכוונה לקביעת תנאי כשירות בדומה לתנאים הקבועים בתקנותיהן של מועצות ייצור אחרות, כמו מועצת הצמחים. מובן שאין כוונה לקבוע במקום המגדלים או המחלבות את נציגיהם. לסוגיית ניגוד העניינים – הסכמתי כי סעיף ניגוד העניינים של חברי מועצת החלב כפי שהוא מנוסח כיום מעורר קושי, שכן מועצת החלב, כמו כל מועצות הייצור, היא שולחן אינטרסים של המגדלים, הממשלה, המחלבות והצרכנים. נוסף על כך, החברה אינה פועלת למטרות רווח אלא למטרות ציבוריות בלבד, לכן הסכמתי כי המלים "או בדירקטוריון של מועצת החלב" יימחקו וכי יש למצוא פתרון מקיף לסוגיה זו. משרד המשפטים הצהיר בוועדת שרים לחקיקה, בהמשך לסיכום שר החקלאות, כי סוגיית ניגוד העניינים של חבר מועצת המנהלים תבוא לידי פתרון הולם בין משרד החקלאות למשרד המשפטים. לסוגיית עדכון מחיר המטרה – ביקשתי להוסיף לאחר המלים "יקבע השר בתקנות" את המלים "בהסכמת שר האוצר ובאישור וועדת הכלכלה של הכנסת", וזה יהיה חלק מהחוק. סעיף 40(ג) הוא תיקון המבטיח כי לא יהיה ואקום בעדכון מחירי המטרה והממשלה תהיה חייבת לקבל החלטה אם השרים לא יגיעו להחלטה. היטלים – סעיף 40(א) לחוק קובע כי דמי השירות הם חלק ממחיר המטרה. מקצת הנושאים ילובנו בהמשך – לאחר אישור החוק היום במתכונתו הקיימת. משרד החקלאות יתמוך בשינויים האמורים. כוונת משרד החקלאות היא לדאוג כי לא יהיה שינוי בדרישות ובנהלים בכל הקשור לפעילות נציגי החקלאים והמחלבות במועצת החלב לעומת הנהלים המקובלים בשאר מועצות הייצור. אנו נעמוד על כך שמועצת החלב במתכונתה החדשה תפעל בכל האמצעים העומדים לרשותה ליישום מטרות החוק. הרכב מועצת החלב והמבנה שלה, על-פי החוק המוצע, ישקפו את האיזון הראוי והנכון בין כל השחקנים בענף. חלקה של הממשלה במועצה ירד, וזה יאפשר לכל תת-סקטור בענף להמשיך לייצג את האינטרסים שלו במועצת החלב בצורה הנכונה והיעילה ביותר. חברי חברי הכנסת, אישורכם היום את חוק החלב יוסיף נדבך חשוב – – היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת סער, אני קוראת אותך לסדר בפעם הראשונה. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: – – לשמירת היציבות של החקלאות ושל ענף החלב בפרט. אני מודה על ההקשבה, מודה על אישורכם, ומתנצל – זאת היתה התחייבות לחקלאים שהייתי חייב לקיים. אני אודה על תמיכתכם. ראובן ריבלין (הליכוד): אדוני השר – – – היו"ר קולט אביטל: חברי הכנסת, נא לשבת, אנחנו רוצים להצביע. כיוון שאיש לא נרשם לדיון אנחנו עוברים ישר להצבעה. אנחנו מצביעים בקריאה ראשונה על הצעת חוק תכנון משק החלב. נא להצביע. הצבעה מס' 23 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 51 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק תכנון משק החלב, התשס"ח–2008, לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: אדוני השר, ועדת הכלכלה? ובכן, בעד – 51, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת בזה שהצעת חוק תכנון משק החלב התקבלה בקריאה ראשונה, ותועבר לדיון בוועדת הכלכלה לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 7) (חזקת הימלטות מן הדין וחזקת מסוכנות), התשס"ח–2008 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/401).] (קריאה ראשונה) היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים להצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 7) (חזקת הימלטות מן הדין וחזקת מסוכנות). אני מזמינה את שר המשפטים, פרופסור דניאל פרידמן. בבקשה. שר המשפטים דניאל פרידמן: גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני מבקש להציע תיקון לחוק סדר הדין הפלילי בכל הקשור למעצרים. מדובר פה בשתי קטגוריות של חשודים; אומנם למעצר לפני משפט יש להתייחס בזהירות ראויה, אבל במקרה הנוכחי מדובר בשתי קטגוריות של חשודים – – – היו"ר קולט אביטל: חברי הכנסת, אני מבקשת טיפת שקט. גם השרים, אני מאוד מבקשת לשבת, אי-אפשר כך. אדוני השר איציק כהן, נא לשבת. חבר הכנסת זיו, נא לשבת. חבר הכנסת נסים זאב, נא לשבת. חבר הכנסת רותם, גם אתה. אני מודה לך. בבקשה, אדוני השר. שר המשפטים דניאל פרידמן: קבוצה אחת של חשודים היא זו של שוהים בלתי חוקיים בארץ. היו"ר קולט אביטל: חברי הכנסת, בלי פלאפונים במליאה, אני מבקשת. זאת הוראה של יושבת-ראש הכנסת. גלעד ארדן (הליכוד): גם לא מסרונים? היו"ר קולט אביטל: גם מסרונים אסורים. אתם רוצים – בבקשה בחוץ. תודה רבה לכם. חבר הכנסת גפני, מספיק. שר המשפטים דניאל פרידמן: קבוצה אחת של חשודים היא זו של שוהים בלתי חוקיים בארץ, והניסיון מלמד שבמקרים רבים הם משוחררים לפני המשפט, ולאחר מכן אינם מופיעים למשפטם. במקרה הזה, למרות הסיכון, בכל זאת התחשבנו בכך והגבלנו את חזקת ההימלטות, או ליתר דיוק את ההוראה בדבר מעצר למקרה שמדובר בעבירה מסוג פשע. כאשר שוהה בלתי חוקי בארץ מבצע עבירה, או חשוד בעבירה – ליתר דיוק – שהיא פשע, קיימת חזקה – – – חיים אורון (מרצ): איך יודעים לפני המעצר אם זאת עבירה מסוג פשע? שר המשפטים דניאל פרידמן: למשל, אם האשמה היא גנבת רכב, אתה יודע שהחשד הוא פשע; אם אתה יודע שמדובר בהתפרצות לדירה – אתה יודע מה סוג העבירה שמדובר בה, הרי אתה צריך לדעת במה הוא חשוד. חיים אורון (מרצ): עבודה בלי רשיון? שר המשפטים דניאל פרידמן: לדעתי – – – חיים אורון (מרצ): – – – מישהו שבא לעבוד בלי רשיון ויחזיקו אותו במעצר עד תום ההליכים. שר המשפטים דניאל פרידמן: עדיין נשמר שיקול דעת לבית-המשפט. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת גדעון סער, פעם שנייה. בלי פלאפון, אני מבקשת ממך. גדעון סער (הליכוד): אני היחיד במליאה עם פלאפון? היו"ר קולט אביטל: לא, אבל גם אס-אמ-אסים אסורים. צר לי. שר המשפטים דניאל פרידמן: עם זאת, הניסיון, למרבה הצער, מלמד שבמקרים רבים שבהם בתי-משפט שחררו שוהים בלתי חוקיים ממעצר בתנאים מסוימים – הפקדת סכום כסף וכו' – הם לא התייצבו לאחר מכן למשפט. אני חושב שיש מקום לקביעת החזקה הזאת. קטגוריה שנייה היא של עבירות של גנבת רכב וגם כניסה והתפרצות למקום המשמש למגורים. עבירה של גנבת רכב – – – היו"ר קולט אביטל: אפשר קצת שקט? כולכם מתנגדים כל הזמן, אבל להקשיב אי-אפשר. חבר הכנסת אורון, אני מבקשת קצת שקט. בבקשה, אדוני. תמשיך. שר המשפטים דניאל פרידמן: עבירה של גנבת רכב היא אומנם עבירת רכוש, אבל כמו חלק מעבירות הרכוש כרוכה בה סכנת חיים. לא פעם היו לנו מקרים של ניסיונות הימלטות עם רכב גנוב, שבהם נהג הרכב הגנוב ניסה להימלט בתוך זמן קצר, ועקב זה נגרמה תאונת דרכים שנפגעו בה אנשים, ופעמים לא מעטות היה כרוך בה אובדן חיים. דומה לה עבירה של התפרצות למקום המשמש למגורים, גם היא עבירה שיש בה סכנה למתגוררים, שעלולים להיתקל במי שמתפרץ לדירתם. אשר על כן, אני מבקש מחברי הכנסת הנכבדים לתמוך בהצעת החוק. תודה. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת בן-ששון, בלי פלאפון בבקשה. יש רשימה ארוכה של מתדיינים, אני רוצה לקרוא לפניכם: חבר הכנסת אורי אריאל – אינו נוכח. חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח. חבר הכנסת משה גפני – מוותר. חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח. חבר הכנסת דוד רותם, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת מיקי איתן. דוד רותם (ישראל ביתנו): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, רבותי השרים, חברי הכנסת, אדוני השר, העיקרון בחוק הזה הוא ראוי, אלא שכאשר בפסקה ראשונה אתם מגבילים את זה לעבירות מסוג פשע, ואתם מאפשרים לכל הגנבים והכייסים והשב"חים האחרים לשהות במדינה, ובעצם סומכים עליהם שאם זאת עבירה קלה הם לא יברחו – הרי אתה יודע שאתם מטעים את הבית הזה ואת הציבור. אם אתם רוצים להילחם בתופעה, הרי יש לקבוע שכל שוהה בלתי חוקי שעובר עבירה ומוגש נגדו כתב אישום צריך להיעצר עד תום ההליכים. חיים אורון (מרצ): גם מעסיקו עד תום ההליכים. דוד רותם (ישראל ביתנו): אתה יודע מה, אני מסכים שגם מעסיקו עד תום ההליכים. רן כהן (מרצ): החוק – – – דוד רותם (ישראל ביתנו): יותר מזה, אדוני השר. משרד המשפטים, בדיון שהתקיים בוועדת החוקה, שבה היתה הצעה שכל מי שנושא סכין ייעצר עד תום ההליכים ותיקבע חזקת מסוכנות לנושאי סכינים, שהפכו להיות מכת מדינה בגלל הדקירות – משרד המשפטים התנגד. כאן נוח לכם, משום שאתם יודעים שאתם לא מסוגלים לבצע את החוק. אתם לא מסוגלים לתפוס את הגנבים האלה, כי עד שאתם תופסים אותם הם כבר עברו לרשות הפלסטינית. לכן, נתמוך בחוק הזה, כי הוא ראוי, אבל לדעתי יהיה עליכם לתקן אותו בצורה נרחבת, כי מי שרוצה להגן על שלומם ועל ביטחונם של אזרחי ישראל צריך להתייחס לנקודה הזאת ברצינות. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל איתן, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת חיים אורון. מיכאל איתן (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אדוני שר המשפטים, הצעת החוק שאתה מביא היום היא הצעת חוק שיש בה סיכון רב. אני מבין את הצורך להילחם בפשע ואת הצורך בהבאת עבריינים למיצוי העונש נגדם, חלקם בגין הרתעה וחלקם – אלה שאתם מניחים שהם יברחו ולא יהיו יותר בארץ – בבחינת הרתעה חלקית ואולי גם עשיית צדק או נקמה, שהם גם דברים שצריך להביא אותם בחשבון. הם לא לא-קיימים בעולם, שאנחנו לא יכולים להתחשב בהם. אבל החזקה שאתה מציע היא חזקה שקיימת ממילא בשיקול דעתו של בית-המשפט בחיי היום-יום. כי כאשר שופט משתכנע שיש מצב כזה – גם היום, בלי החזקה, הוא יפעיל את שיקול דעתו. אלא מה אתה אומר? נעביר את נטל ההוכחה – נעשה את כל מה שצריך לעשות כאשר מדובר בהפעלת חזקה. אני רוצה לומר לך מה ראיתי בתפקידי כיושב-ראש ועדת החוקה. אתה מדבר על מצבים של מיצוי הדין נגד פושעים, נגד אנשים שהואשמו בעבירות פשע. במשטרת ישראל, שבגלל בעיות של הפרקליטות העבירו פעם אחר פעם תיקים גם בהכנת כתבי אישום בדרגות פשע לטיפול התביעה המשטרתית – אתה מודע לזה, נכון? – התביעה המשטרתית במחוז תל-אביב גנזה 13,000 תיקים מוכנים אחרי שכבר תפסו את הגנבים, תפסו את העבריינים, חקרו, הגישו כתבי אישום; הכול היה שם, רק דבר אחד לא היה: לא היה כוח-אדם מספיק, כי 26,000 תיקים חיכו. לקחו 13,000 תיקים וגנזו אותם, חלקם תיקים של עבירות מסוג פשע. אז אם אתם זורקים תיקים של עבירות פשע, כבר עדיף שהם יברחו מהארץ, הפושעים האלה. מה תעשו עכשיו? ל-13,000 התיקים שזרקתם תוסיפו עוד תיקים? היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת אמנון כהן. חבר הכנסת זיו. מיכאל איתן (הליכוד): לכן – אני בעד, ואני תומך במודעות וברצון שלך לחזק את אכיפת החוק, אבל אכיפת החוק – לכידת עבריינים, שמירת הסדר הציבורי – כל זה לא ייגמר בניירות, אפילו כאלה שקוראים להם חוקים. את זה משיגים במלחמה יומיומית ברחוב, בבתי-המשפט, בבתי-הסוהר. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת פרוש, נא לצאת מהמליאה. סדרנים, נא להוציא את חבר הכנסת פרוש מהמליאה. (חבר הכנסת מאיר פרוש יוצא מאולם המליאה.) מיכאל איתן (הליכוד): עד שתפסנו את העבריין, חלק מהתיקים שלו זרקו, כי לא התביעה לא הספיקה. בסוף הוא מגיע לבית-המשפט, ושולחים אותו לבית-הסוהר, אז משחררים אותו לפני הזמן כי אין מספיק מקומות בבתי-הסוהר. זאת לא מלחמה כוללת בפשע. אשר לחלק השני, של קביעת מסוכנות אך ורק בגלל אופי העבירה, אני חושב שזה טעון תיקון בוועדה. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת אמנון כהן, אני קוראת אותך לסדר בפעם הראשונה. גם את חבר הכנסת יצחק זיו אני קוראת לסדר בפעם הראשונה. אני מודה לכם. תודה. חבר הכנסת חיים אורון, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת בנימין אלון. חיים אורון (מרצ): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אנחנו בשעה הזאת של בין השמשות עוברים במהירות על כל מיני חוקים, ואני מציע לנו מעט תשומת לב. אדוני השר, אין לי התנגדות. הזכרת פה מי שגרם תאונת דרכים או גנב רכב ותוך כדי גנבה גרם תאונת דרכים, וברח וכו'. על סוג עבירות כזה אין לי בעיה שחזקת המסוכנות תחול, כי במקרים אלה העבריין כבר הוכיח שהוא בורח. אבל מי שקצת מכיר את מציאות השב"חים – אגב, לצערי אני מכיר אותם באופן יומיומי, אני מתקשה לצאת בבוקר מביתי בלי שלפני ומאחורי ייסעו מכוניות עם שב"חים. אני מתאר לעצמי עכשיו מה יהיה כשכל האנשים – חלקם אנשים קשי יום שמחפשים עבודה – שעושים עבירה, ואני לא מזלזל בזה, יהיו בידי מי שמטפל בהם ולא תהיה בעיה להגיד שהם גם נסעו מהר וגם סיכנו את היישוב, וכבר הם נכנסים למעצר עד תום ההליכים – לפני משפט. שר המשפטים דניאל פרידמן: – – – חיים אורון (מרצ): יגידו שהם היו נורא מסוכנים – נסעו על הכביש. הרי לא היה משפט, הם עוד לא הופיעו בבית-משפט. מישהו אמר. אני חושב שההצעה הגורפת הזאת לגבי שב"חים היא בעייתית מאוד. אם היא תופעל, אני חושב שצריך מהר מאוד להעביר סעיף תקציבי על הקמת כמה בתי-מעצר, כי אחרת נשחרר אסירים אחרים, מחוסר מקום. ואם היא לא רצינית ואתה לא מתכוון לעשות את זה, מה התכלית, לרצות מישהו כי מרגישים שלא משתלטים על העניין? אני מציע לא לקבל את החוק בקריאה ראשונה, אלא אם כן יביאו חוק ממוקד, מוגדר יותר, ולא כזה שחל על קבוצה שלמה, כפי שאמר חבר הכנסת איתן, בלי שייבדק מעמדה המשפטי, אלא לאחר מעשה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת בנימין אלון, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת נסים זאב, אחרון הדוברים, ועוברים להצבעה. בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, החוק הזה הוא חוק ראוי, וזה אופיו של חוק – זה מה שמיוחד בחקיקה שלנו; לא מדובר פה בחוקה או בהלכה למשה מסיני, אלא בהיכרות עם המציאות, שיוצרת, לצערנו, מצבים שמחייבים התייחסות. למרות כל המאמצים הרבים שהושקעו בוועדת החוקה בזמנו, ובהצלחה, וגם בכנסת, לעגן את המוסד הזה, שאין מעצר ללא משפט, אלא רק לפי העילות, והגדרת המסוכנות בדיוק של כל עילה ועילה. המציאות מוכיחה שיש, לצערנו, פושעים בין השב"חים, והעבירה שלהם היא לא עצם השהייה הבלתי-חוקית. הפשע שמדובר עליו הוא פשע אחר, שעושים אותו שב"חים. בסעיף המסוכנות שמוצע לשנות כאן מביאים בפירוש את שני הסעיפים הקטנים שמדברים עליהם – אם מדובר על גנבת רכב ואם מדובר על התפרצות לבית. לא כל דבר הופך להיות מסוכן. ראובן ריבלין (הליכוד): זה חשד, הוא לא מורשע. בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): ברור, ברור שזה חשד, אבל העבירה היא לא עצם השהייה הבלתי-חוקית; מדובר בקהילה של השב"חניקים, שימהרו לברוח, והחשד הוא על עבירה של פשע, לא על עצם השהייה הבלתי-חוקית. החשד הוא בהתפרצות או בעבירה חמורה אחרת, שהיא בדרגת פשע – ועדיין שופט יוכל לומר שזה לא מצריך את ההחמרה שנדרשת בחוק המעצרים. אני חושב שאם לא תהיה חקיקה כזאת, אנחנו נפשע למציאות. צריך להכיר במציאות, יש מכת מדינה של עבירות – גנבת רכב, שהיא לא רק עבירת רכוש; על-פי רוב זה מסלול שמתחיל בגנבת רכב ומסתיים בדברים אחרים. מיכאל איתן (הליכוד): – – – הראשון. בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): לא, גם החלק השני. החלק השני אומר שהמסוכנות תהיה ביחס – מביא שני דברים שיוגדרו בחזקת מסוכנות. מיכאל איתן (הליכוד): לגבי כל אזרח. בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): לא. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת איתן, אתה לא מנהל את הישיבה. נא לשבת. בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): החלק השני הוא לגבי כל אזרח – – היו"ר קולט אביטל: נא לשבת. בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – אבל בעבירות הספציפיות, בעבירות הספציפיות – – חיים אורון (מרצ): – – – בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – גנבת רכב, התפרצות – – – קריאות: – – – חיים אורון (מרצ): זה לא נכון. בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): וגנבת רכב. וגנבת רכב. מיכאל איתן (הליכוד): – – – בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אוקיי, התפרצות לבית וגנבת רכב ייכנסו לחזקת מסוכנות, אבל אתה מדבר על דברים ספציפיים. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת בנימין אלון, אני מצטערת, זמנך תם. נא לסיים. בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): גברתי – – – היו"ר קולט אביטל: נא לסיים. אני מצטערת. אתם פשוטים מעכבים את כל הדיון. בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אני מסיים. גברתי היושבת-ראש, אני מבין את ההערות – – – מיכאל איתן (הליכוד): – – – היו"ר קולט אביטל: אני מבקשת ממך, דיברת עד עכשיו, נתתי לך ארבע דקות, תן לו לסיים. מיכאל איתן (הליכוד): אין כאן כרגע יותר משלושה-ארבעה חברי כנסת שיודעים במה מדובר. היו"ר קולט אביטל: יכול להיות. מיכאל איתן (הליכוד): אז לא נורא אם יהיו שישה או שבעה. היו"ר קולט אביטל: נתתי יותר. בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): גברתי היושבת-ראש, ברשותך, אני אסיים בשני משפטים, ואפנה אל כבוד השר; בסעיף הראשון ההתייחסות היא לקהילת השב"חניקים – קהילה ספציפית. בסעיף השני אין התייחסות ספציפית. הספציפיקציה היא בשתי העבירות שמנויות כאן. מעירים פה חברי הכנסת איתן וריבלין שבהגדרת מסוכנות לא מספיק לומר רק "רכב". אני חושב שיש מקום, בשלבי החקיקה הבאים, להיות יותר ספציפי, ולומר איזה סוג של חשד, ולא כל התפרצות לשטח בנוי או משהו, כדי שבאמת לא תהיה בזה הפקרות. שר המשפטים דניאל פרידמן: כניסה לדירת מגורים. כשאתה נכנס לדירה ואתה מוצא שם מישהו שפרץ לדירה שלך. ראובן ריבלין (הליכוד): – – – היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת אלון, נא לסיים. אני מבקשת לסיים. בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אוקיי, אז כאן יש צורך יותר להבהיר. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אני מסיים, גברתי היושבת בראש. מתוך הבנה שכל הבית מאוחד בכוונה שלא תהיה פריצה מוגזמת בחוק המעצרים, שעבדנו קשה כדי שיתקבל, אני בהיסוס אצביע בעד, בתקווה שהדברים יובהרו ויוגדרו. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב, אחרון הדוברים. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושבת-ראש, אדוני שר המשפטים, אני רוצה להבין: מה רוצים מראש הממשלה? מה רוצים ממנו? אמר עכשיו חבר הכנסת מיכאל איתן – 13,000 תיקים המשטרה סגרה. ביודעין. של פשע – – – מיכאל איתן (הליכוד): 13,000? נסים זאב (ש"ס): 13,000. של פשע. של עוון. אז מה קרה? מדברים על מעטפות כלשהן? אולי היו, אולי לא נבראו. מיכאל איתן (הליכוד): אז יהיה 13,001, מה קרה? נסים זאב (ש"ס): עכשיו תראו מה יש בהצעת החוק; זה כל כך אבסורד, פשוט לא מובן: בדברי ההסבר כתוב שבידי משטרת ישראל נמחקים מדי שנה כתבי אישום בעשרות אלפים. יש עשרות אלפים של תלונות – נגד מי? שב"ח, לכאורה באו לעבוד, מסכנים. בסך הכול רוצים פת לחם. תן להם – סליחה, איך אומר? לא רוצה להגיד: תן להם משהו לאכול – והם באים ואוכלים אותנו פה, בתוך המדינה שלנו. גונבים כלי רכב. אני רוצה לומר לכם – אדוני שר המשפטים, מעשה שהיה בדידי הווה: גנבו לי רכב, "פז'ו" 504 סטיישן. אני מתקשר – – – חיים כץ (הליכוד): יד ראשונה? מיכאל איתן (הליכוד): למה סטיישן? נסים זאב (ש"ס): סטיישן. סטיישן. אני מתקשר למשטרה ומודיע להם שגנבו לי את הרכב. אני מבקש עכשיו – הגנב יצא הרגע, אני רואה אותו בעיניים. אומרים לי: אדוני, תבוא, תגיש תלונה, נשמע ונבדוק ונראה ונעיין. ראובן ריבלין (הליכוד): מה זה קשור לחוק? נסים זאב (ש"ס): לא? זה לא קשור לחוק? פתאום, דרך החוק הזה, אנחנו נתפוס את כל העבריינים. השאלה היא אם אנחנו רוצים לתפקד או לא רוצים לתפקד. החוק הזה לא יעלה ולא יוריד – אני אומר לך. אם המשטרה רוצה באמת – – משה שרוני (צדק לזקן): יעבור. יעבור. נסים זאב (ש"ס): – – לשים מחסומים, לתפוס את העבריינים, את הגנבים, גזלני הרכב, אותם הפורצים? מה פירוש? אני צריך חוק – – – מיכאל איתן (הליכוד): היה ביטוח? נסים זאב (ש"ס): אני צריך חוק כדי לתפוס גנב רכב ולהשאיר אותו עצור עד תום ההליכים? למה אני צריך את החוק הזה? שיקול הדעת הוא בידי בית-המשפט, ואף אחד לא כבל את הידיים שלו. אבל צריך להבין דבר אחד: אי-אפשר גם לעשות חוכא ואטלולא מעצמנו. אנחנו יודעים שכל יום אלפים ורבבות באים הנה לעבוד. ותופסים ככה, לעין כול – כאילו המשטרה עובדת, תפסה כמה שב"חים, מעבירה אותם לאיזו שכונה, חותמים אחר כך במשטרת ישראל ויודעים שאחר כך באים מהצד השני של הרחוב וחוזרים לעבודה. זאת עבודה בעיניים. או שאנחנו, באמת, חד-משמעיים, לא רוצים שאף שב"ח יגיע לתחומי "הקו הירוק", או שאנחנו באמת מתייחסים רק לאותם עבריינים, לאותם גזלני רכב, שבאמת הצליחו – – – היו"ר קולט אביטל: נא לסיים. תודה רבה. נסים זאב (ש"ס): אני כבר גומר. הפכו תעשייה שלמה של רכב לחלקים, ומוכרים את זה בסיטונאות. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. נסים זאב (ש"ס): אגב, רק דבר קטן אני רוצה לומר. היו"ר קולט אביטל: כבר אמרת כמה דברים. נסים זאב (ש"ס): כשאתה רוצה להזמין חלקי חילוף, אתה רק צריך להודיע יום קודם מה אתה צריך, וכבר נכנסים לשכונה, אחרי שעתיים, מביאים את החלק. קריאה: – – – נסים זאב (ש"ס): וזה נעשה יום-יום, שעה-שעה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. נא לסיים. נסים זאב (ש"ס): לכי לוואדי-ג'וז, תראי מה קורה שם. היו"ר קולט אביטל: אני מבקשת לסיים. תודה רבה, באמת. נסים זאב (ש"ס): לא, אני רוצה שסתם – חשוב מאוד שגם תדעי את המציאות. היו"ר קולט אביטל: לא, בלי ספק, שכולם ידעו מה קורה – – – נסים זאב (ש"ס): אבל למה מיכאל איתן דיבר שש דקות ובני אלון דיבר שבע דקות? היו"ר קולט אביטל: תודה רבה לך. נסים זאב (ש"ס): אני מוותר על ההפרשים. היו"ר קולט אביטל: תודה. חבר הכנסת ראובן ריבלין, אחרון הדוברים, לפנים משורת הדין. נא לשבת. ראובן ריבלין (הליכוד): גברתי סגנית יושבת-ראש הכנסת, היושבת-ראש, אדוני השר, אני מוכרח לומר שאני, אם אצטרך להצביע על החוק ברגע זה, אצביע נגדו, משום שאני לא יכול לרדת – או לעלות – לסוף דעתו של שר המשפטים, מדוע צריך חוק כזה. יש חוק מעצר עד העמדה לדין, ויש קריטריונים ותנאים שבית-המשפט שוקל כאשר הוא מתכוון לעצור – אדם שעדיין לא הורשע – עד תום הדיונים. אחד מהדברים הוא שהוא מסוכן לציבור. בהחלט, אם יש חשוד שהוא מסוכן לציבור – ואני חושב שאדם שגונב רכב או עושה בארצנו כבתוך שלו וחוזר על הדברים האלה הוא מסוכן לציבור – יש חוק שמטפל בו. לי נדמה שלהכניס לספר החוקים חזקות שחלות במדינת ישראל, זה דבר לא ראוי – – – היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת מאיר פרוש, נא לצאת מהמליאה. חבר הכנסת פרוש, נא לצאת מהמליאה. ראובן ריבלין (הליכוד): איזו חזקה – יכול שופט לבוא – – – היו"ר קולט אביטל: סדרנים, נא להוציא אותו מהמליאה. תודה. ראובן ריבלין (הליכוד): איך יכול שופט לברור, על-פי חשד כזה או אחר, שהתעורר אצל שלטונות הביטחון – – – היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת מלכיאור, נא לצאת מהמליאה. ראובן ריבלין (הליכוד): איך אנחנו יכולים להתקין חזקה לגבי אדם שהמשטרה חושדת בו? אלה דברים שאי-אפשר להכניס לספר חוקים של מדינה דמוקרטית שיש עליה ביקורות רבות, כאשר אנחנו מחויבים – כדמוקרטיה – להתגונן, ולשמור על הדמוקרטיה. נדמה לי שחזקה זו אינה ראויה ואינה מתקבלת על הדעת. אינני יודע מדוע היא באה להוסיף על חוק מפורש הקובע מתי יכניס בית-משפט חשוד לכלא עד תום ההליכים, ועל-פי קריטריונים ותנאים שהדמוקרטיה מחייבת אותם, כאשר הם באים להתגונן ולהגן על אזרחי ישראל ועל אזרחי הדמוקרטיה הזאת. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה על חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 7). נא להצביע. הצבעה מס' 24 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 46 נגד – 10 נמנעים – 3 ההצעה להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 7) (חזקת הימלטות מן הדין וחזקת מסוכנות), התשס"ח–2008, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: 46 בעד, עשרה מתנגדים ושלושה נמנעים. אני קובעת שהצעת החוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 7) התקבלה בקריאה ראשונה והיא תעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לשם הכנתה לקריאה שנייה וקריאה שלישית. משה גפני (יהדות התורה): אני מבקש לוועדת הפנים. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): אני לא רוצה לוועדת הפנים. היו"ר קולט אביטל: ועדת הכנסת תחליט. הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 54), התשס"ח–2008 [מס' כ/239; "דברי הכנסת", חוב' ל"ה, עמ' 18036; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים להצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 54), קריאה שנייה וקריאה שלישית. מיכאל איתן (הליכוד): – – – היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת איתן, אתה פשוט מפריע. פעם ראשונה. תודה. אני מזמינה את יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 54), הצעת חוק שיזם חברנו חבר הכנסת גדעון סער. זו הצעת חוק שמשנה את ההליך שנוקטת הוועדה לבחירת שופטים בעת שהיא מחליטה על המלצתה בדבר מינוי של שופט לבית-המשפט העליון. כיום החלטה כזאת, כמו כל החלטה של הוועדה, מתקבלת ברוב רגיל של המשתתפים. לפי הצעת החוק המובאת לפניכם, הרוב הדרוש בוועדה להחלטתה בדבר מינוי של שופט לבית-המשפט העליון יהיה של שבעה מבין תשעת חבריה. נזכיר כי בוועדה חברים שר המשפטים – והוא היושב-ראש – שר נוסף, שני חברי הכנסת, נשיא בית-המשפט העליון ועוד שני שופטים של בית-המשפט העליון, וכן שני נציגים של לשכת עורכי-הדין. עוד קובעת הצעת החוק את הרוב הדרוש לבחירה כאמור של שופט לבית-המשפט העליון, גם במצב שבו לא משתתפים כל חברי הוועדה בהצבעה, וזאת בשל ניגוד עניינים של אחד החברים עקב היכרות אישית עם המועמד. לפי ההצעה, הרוב הדרוש יהיה כמספר החברים המשתתפים בהצבעה פחות שניים. יש להדגיש כי במספר המשתתפים יימנו גם הנמנעים. כך, לדוגמה, במצב שבו ישתתפו בהצבעה שמונה חברים בלבד, יהיה הרוב הדרוש כדי שמועמד יזכה לתמיכת הוועדה רוב של שישה חברים. השתתפו בהצבעה רק שבעה חברים, יהיה הרוב הדרוש של חמישה חברים. לא בצורה קלה ולא בקלות ראש עסקנו בהצעת החוק הזאת. התחושה היתה שחלק ניכר מההליך של בחירת שופטים נקלע למבוי סתום – והביטוי "מבוי סתום" יחזור בהצגת החוק הבאה שלי – משום שבמאבק הכוחות או בעימות שבין כוחות אנשים לא הצליחו לממש את הצורך בבית-המשפט העליון למלא את 15 השופטים שנמצאים בו, משום המאבק הזה. לכן הצעת החוק מנסה לתת מעמד של מעין גוש חוסם לכל אחת מהמערכות, על מנת שממנו יסיקו החברים את המסקנה החיונית שיש צורך בהידברות. אני לא מקבל את העמדה שנשמעה באותו הדיון שסוברת שכתוצאה מכך נצטרך למצוא שופטים בינוניים. מתוך הסכמה אפשר יהיה למצוא את המיטב שבמיטב שבמשפטנים, על מנת שיכהנו בבית-המשפט העליון. אני מבקש מהכנסת לאשר את ההצעה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. לחוק הזה יש הסתייגויות. ראשון המסתייגים, חבר הכנסת מיכאל איתן, בבקשה. יש לך ארבע הסתייגויות, האם תסכים לצמצם אותן לחמש דקות? מיכאל איתן (הליכוד): אני אשתדל, אבל אני לא מבטיח. היו"ר קולט אביטל: הנה, יש לך שבע דקות. אוקיי? אני מבקשת. מיכאל איתן (הליכוד): בלי מסחר. היו"ר קולט אביטל: אני מבקשת. תודה. פשוט יש לנו עוד הרבה חקיקה היום. מיכאל איתן (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, היית צריכה להיות זריזה להוציא אותי קודם, אז עכשיו היית נפטרת ממני לגמרי. היו"ר קולט אביטל: חס וחלילה, לא זו הכוונה. מיכאל איתן (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, הצעת החוק שבאה היום בפניכם היא ניסיון לתקן בתיקון קוסמטי בעיה שמדינת ישראל ניצבת בפניה. מדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם ששופטי בית-המשפט העליון, שהם גם אלה שמעבירים ביקורת על המוסד המחוקק ופוסלים חוקים, הם גם אלה שממנים את השופטים דה פקטו. נכון, תאמרו שרק שלושה מתוך תשעת חברי הוועדה למינוי שופטים הם שופטי בית-המשפט העליון, אז איך אתה, מיכאל איתן, אומר שהם ממנים דה פקטו את השופטים? הייתי חבר בוועדה וראיתי מה מתרחש שם. הנקודה הראשונה: לפני שבכלל הוועדה מתכנסת, אפילו לפני שיודעים מי המועמדים, יושבים שופטי בית-המשפט העליון בבית-המשפט העליון ומורים לנציגיהם בעד מי להצביע, מי השופטים המועמדים שהם בוחרים. לא נותנים שיקול דעת לנציגים, כי עוד לא יודעים בכלל מי המועמדים. כלומר, תהליך בחירת שופטים בישראל, בניגוד למינוי כל ועדת מכרזים אחרת שבוחרת בעלי תפקידים בשירות הציבורי, שאם היו באים לבג"ץ ואומרים שבאיזה ועדה עוד לפני שידעו מי המועמדים, חברים בוועדה התייעצו עם שולחיהם וקבעו עמדה נחרצת לגבי מועמדים מסוימים, ואחר כך באו לישיבות והצביעו לפי החלטה של הפורום החיצוני – הבג"ץ היה פוסל אותם. הוא היה פוסל את ההחלטה, כי הוא היה אומר: איך זה יכול להיות שיש תהליך שבו צריכים לבחור בין מועמדים וחלק מהקובעים מי יהיו הנבחרים כבר באו עם החלטה מוכנה מראש בלי לתת שום סיכוי למועמדים חדשים. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): זה עדיין רק שלושה. מיכאל איתן (הליכוד): אבל כל השלושה הופכים להיות גוף אחד. כל אחד יודע שבחברות גדולות, בדמוקרטיה, כשיש לך לפעמים, במצבים מסוימים, שליש, זה כמו רוב. אתה יודע שחברות בארצות-הברית של מאות מיליונים נשלטות לפעמים על-ידי גרעין שליטה של 3%–4%. 3%–4% מבעלי המניות שולטים בחברות של מיליונים, כי יש להם הכוח. מה קורה בוועדה למינוי שופטים שלנו? באים שלושה עם דעה אחת, ומי עומד מהצד השני? מביאים מהכנסת שניים, אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה. אז ברור שברוב המכריע של המקרים מה שהאופוזיציה אומרת, השני אומר הפוך. ואז יש מצב שבעצם שניהם מתבטלים. אז מתוך התשעה נשארו רק שבעה. שלושת השופטים באים והם צריכים להיות רוב רק מתוך שבעה. עכשיו ניגש לאחרים. באה לשכת עורכי-הדין – דרך אגב, אני בכלל לא מבין, בלשכת עורכי-הדין נבחרים אנשים על בסיס דעות פוליטיות. הם באים וכולם יודעים שאלה בחירות פוליטיות. מה פתאום הם ממנים שופטים? למה פתאום הם ממנים שופטים? למה? כי לאורך כל ההיסטוריה, כמעט בכל השנים, לפחות אחד מנציגי הלשכה תמיד תמך אוטומטית בעמדת שלושת השופטים. ואז אנחנו כבר מגיעים לארבעה מתוך שבעה. יתר על כן, ברגע ששלושה מתוך תשעה באים נחושים וכל השאר מפוצלים, יש לשכת עורכי-הדין שרוצה לדחוף מועמדים שלה, יש שני חברי כנסת שאחד רוצה הפוך מהשני, יש שר משפטים שעד היום תמיד הלך עם המנגנון של בית-המשפט העליון, והגדיל לעשות אחד משרי המשפטים האחרונים שאמר: אני חותמת גומי, מה שמבקש ברק, נשיא בית-המשפט העליון – את זה אני עושה. כאילו שאין הפרדת רשויות. ואז, באופן מסורתי, ולא קרה – עוד לא היה תקדים לכך שייבחר שופט לבית-משפט העליון ללא הסכמת שופטי בית-המשפט העליון. הדבר הזה, ידידי חברי הכנסת, הוא פגיעה יסודית. צוחקים לנו, לועגים לנו, באים ומספרים לנו כאן שהשיטה הזאת כאילו מקובלת כשיטה הכי טובה בעולם. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת פרוש, נא לצאת. מיכאל איתן (הליכוד): אני שואל אתכם: אם זאת השיטה הכי טובה בעולם, איך זה – – היו"ר קולט אביטל: אדוני השר, נא לצאת. אני מצטערת. מיכאל איתן (הליכוד): – – איך זה קורה שעשרות שנים אף מדינה בעולם לא אימצה את השיטה הזאת? למה יש לנו שיטה הכי טובה בעולם שאף אחד אחר בעולם לא מקבל אותה? אין לה דוגמה. להיפך; אני שומע ביקורת ממשפטנים מזהירים בארצות-הברית שלועגים לנו, הם לא מאמינים שהשופטים ממנים שופטים – שהשופטים מתעסקים בזה. ותראו גם כמה דם רע יש אחר כך סביב תהליך הבחירה, כמה שערוריות התגלו ויצאו החוצה כאשר שופטים בבית-המשפט העליון עוסקים בבחירת שופטים. זה לבדו הוריד את המוניטין וההערכה של הציבור כלפי בית-המשפט. העיסוק שלהם במיקח וממכר שטבעי שאנחנו בפוליטיקה עושים אותו – אי-אפשר לעסוק בזה ולהישאר נקי, אי-אפשר לעסוק במינויים, בהעדפות, לאו דווקא בקשרים, בשכנועים אישיים, ולהישאר נקיים. והם בוחרים לפי שיקולים אישיים, אינטרסנטיים. הם גם לא מחביאים את זה. באה מועמדת אחת ורוצה להציג את המועמדות שלה – פרופסורית למשפטים, בעלת מוניטין רב, שמקובל, באמת, על חוגים רחבים מאוד במדינה – באה מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, אבל עם פנים מאירות עיניים לערכים של דת, של ציונות. אומרים: היא לא תיבחר. למה היא לא תיבחר? צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): יש לה – – – מיכאל איתן (הליכוד): כי יש לה אג'נדה. היו"ר קולט אביטל: נא לסיים. מיכאל איתן (הליכוד): מה האג'נדה שלה? גברתי, יש לי 20 דקות. היו"ר קולט אביטל: לא, סליחה. מיכאל איתן (הליכוד): את לא תגידי לי לא, כי יש לי חמש דקות על כל הסתייגות. ביקשתי ארבע הסתייגויות. מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): והוא יודע לדבר 20 דקות. מיכאל איתן (הליכוד): ואני אסיים מייד. אני אסיים עוד כמה דקות. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת חסון, נא לצאת. חבר הכנסת חסון, לא מדברים בפלאפון פה. נא לצאת. מיכאל איתן (הליכוד): עכשיו אני שואל את השאלה הזאת: ברגע שהשופטים קובעים שלמועמד עם אג'נדה מסוימת הם לא ייתנו להיכנס לבית-המשפט העליון, איפה הפלורליזם במדינה הזאת? איפה הדמוקרטיה? איפה השיקוף של מכלול הדעות? למה חצי מהבית הזה מרגיש שהוא מנוכר מבית-המשפט העליון? למה הם לא מבינים שבשיטות כאלה הם פוסלים פלורליזם – ולא רק על בסיס של ימין ושמאל; גם על בסיס האג'נדה, ההשקפה שבית-המשפט לא צריך להתערב בכל דבר, שבית-המשפט לא צריך להחליף את מקום שיקול הדעת של הרשות המבצעת, שבית-המשפט לא צריך להחליט בנושאים שקשורים גם לביצוע. ואם כבר אנחנו נותנים לו את הביקורת השיפוטית – ונותנים לו את הביקורת השיפוטית – היא צריכה להיעשות במשורה ורק במקרים בולטים שבהם יש הסכמה רחבה, ולא להיכנס לנושאים שהם בלב הוויכוח הפוליטי במדינת ישראל ולהצטייר בסופו של דבר כסניף של מרצ. זה לא מוסיף, לא לבית-המשפט ולא למרצ. ואני מציע לכולם לקרוא את מה שכתב פרופסור מאוטנר. הוא לא ימני, רחמנא ליצלן. הוא בא ממקום של רצון בטובת המערכת המשפטית – ולא רק הוא. אמרתי קודם – וקראנו את לנדוי ושמענו את הפרופסור פרידמן, שהוא משפטן שבא לתקן ליקויים – וקול הזעקה והצעקה "צריך לתקן את מערכת המשפט בישראל" נשמע בכל מקום, מני דן ועד באר-שבע. ובסופו של דבר מה קורה? במקום אחד לא שומעים אותו: כאן, לא רחוק מאתנו. השופטים לא מוכנים לשמוע. מה השיטה שלהם? הם אומרים: מי שמעביר ביקורת על בית-המשפט מחליש אותו. אבל, רבותי, אתם רואים כל הזמן שהפופולריות שלכם והמעמד שלכם, לצערנו, יורדים ומידרדרים – תבדקו את עצמכם. כולם אשמים? פרידמן אשם, מיכאל איתן אשם, החרדים אשמים, אלה אשמים, אלה אשמים, אלה אשמים – כולם אשמים, רק גורם אחד לא אשם: השופטים כפי שהם מנהלים את העניינים. אני רוצה שיהיה ברור; גם לא אכפת לי – לא אכפת לי – שינהלו את הוויכוח, אבל אכפת לי מאוד שבאים שופטים שיודעים את העובדות ומעוותים אותן ומגינים על עמדות בדרך של הבאת עובדות לא נכונות. רוב המדינות – ברוב המדינות הדמוקרטיות בעולם יש בתי-משפט לחוקה – – אלכס מילר (ישראל ביתנו): שכנעת. מיכאל איתן (הליכוד): – – יש יותר בתי-משפט לחוקה במדינות דמוקרטיות מאשר בשיטה שלנו, ושל ארצות-הברית ושל בריטניה, שבה בית-המשפט העליון הוא גם בית-המשפט לחוקה – – ג'מאל זחאלקה (בל"ד): – – – את השופטים – – – מרכז הליכוד – – – מיכאל איתן (הליכוד): – – אבל אני מקבל – ברוב המדינות שיש בהן בית-משפט לחוקה, מי שממנה את השופטים – שיהיה ברור: מי שממנה את השופטים, זה בהשפעה חזקה מאוד של הפרלמנט ושל נבחרי הציבור. לא יעזור, אלה העובדות. למה קשה כל כך לקבל את העובדות האלה? מעלימים את זה מהציבור, מתארים מציאות שלא קיימת בעולם, והעובדות ברורות. בכל המדינות האלה ההשפעה של הפוליטיקאים, של נבחרי הציבור, של דעת הקהל, גורמת לזה לבוא לידי ביטוי בתהליך בחירת השופטים – ואני מסיים – ואילו – – – גלעד ארדן (הליכוד): שכנעת את הערבים. כבר שכנעת את הערבים. לימור לבנת (הליכוד): רגע, הוא רוצה לסכם. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מבקש לא להפריע לחבר הכנסת איתן. מיכאל איתן (הליכוד): ואני רוצה לומר לגבי ארצות-הברית; אלה שמביאים בכל הזדמנות את ארצות-הברית – ששם בית-המשפט העליון, כן, יש לו סמכות להיות גם בית-המשפט לחוקה והוא גם קובע בענייני חוקה – אז מי ממנה את השופטים בארצות-הברית? מי ממנה את השופטים בארצות-הברית? לכן – אני רוצה לקצר, כי באמת – – – קריאות: – – – חיים כץ (הליכוד): עשית לנו תרגיל מהסרטים. אמרת שבע – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אם לא תפריעו לחבר הכנסת מיכאל איתן – אני מבטיח שהוא יקצר. נא לא להפריע לחבר הכנסת מיכאל איתן. מיכאל איתן (הליכוד): אני רוצה לקצר – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הוא רוצה לקצר. מיכאל איתן (הליכוד): תראו, אתם יודעים שהבמה – – – קריאה: – – – מיכאל איתן (הליכוד): לא למהר, יש זמן עד יום רביעי את אומרת. קריאה: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת איתן, אני לא מזדהה עם כל הצעקות האלה, אבל אני מבקש ממך לסכם. מיכאל איתן (הליכוד): אני אסכם ואומר כך: התלבטתי אם צריך להצביע בעד הצעת החוק הזאת, כי המשמעות של הצעת החוק הזאת היא ששלושה שופטי בית-המשפט העליון מטילים וטו על כל מינוי – מהיום אנחנו נותנים לזה גושפנקה בחוק: הם מקבלים וטו על כל מינוי. לא יעבור שום שופט בלי הסכמתם, ואת זה אנחנו עושים באורח מודע. אלא מה אומרים לי חברי? זה ממילא קיים כבר גם היום. לעומת זאת, יכול להיות שבמקרה מסוים, כאשר גוף מסוים יהיה בשלטון ויהיו לו שם אולי שניים או שלושה נציגים – אז ב-10% מתקופות הכהונה של הוועדה לבחירת שופטים כפי שהיא כיום, החוק הזה יסייע. אתם יודעים מה? אני מוכן לקבל את זה, ואני אצביע בעד, אבל להשלות את עצמנו שזה פתרון – זאת אשליה; זה לא נכון, זה לא יפתור את הבעיה. צריך רוויזיה – גם בדרכי בחירת שופטים וגם במערכת היחסים שבין בית-המשפט העליון ובין הכנסת. ביקורת משפטית על הכנסת – כן; נטילת סמכויות הכנסת – לא; ביקורת שיפוטית על הממשלה – כן וכן; כניסה לשיקול דעת במקום רשות מבצעת לגיטימית – לא. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת מיכאל איתן – גם על כך שנקט קיצור נמרץ לנימוק ארבע ההסתייגויות שלו. המסתייג הבא הוא חבר הכנסת אופיר פינס-פז, ויש לו רק הסתייגות אחת. אדוני, עד חמש דקות לרשותך. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת איתן, אתה רוצה את זמן הדיבור שלי? אני חושש שהצעת החוק של חבר הכנסת גדעון סער, שהוא מחוקק מוצלח, היא הצעה לא מוצלחת, כי בסופו של דבר היא מעודדת בינוניות. הבינוניים לבית-המשפט העליון – זאת תהיה התוצאה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): לפחות לא הרעים. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): איפה אפשר להשיג קונסנזוס? אי-אפשר להשיג קונסנזוס על רות גביזון או על מוטה קרמניצר. אי-אפשר להשיג עליהם קונסנזוס. ראובן ריבלין (הליכוד): שניהם נבחרו כבר פעם? אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): הם לא ייבחרו. אפשר יהיה להשיג קונסנזוס רק על הבינוניים. ראובן ריבלין (הליכוד): למה הם לא נבחרו? כי בית-המשפט העליון לא רצה אותם. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): נכון, נכון. היום, בעקבות הצעת החוק הזאת, קל וחומר. אני אומר לכם שהבית הזה לא צריך לעודד בינוניות בבית-המשפט העליון. הוא צריך לעודד אנשים מוכשרים במיוחד, אנשים מקצועיים, אנשים ענייניים, אנשים אחראיים. ראובן ריבלין (הליכוד): כמו גביזון וקרמניצר. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): בהחלט. ראובן ריבלין (הליכוד): הם ייבחרו רק בשיטה של גדעון סער. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): הלוואי שאתה צודק. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת ראובן ריבלין, תודה רבה. פעם נהגת להוסיף זמן לדובר במצבים כאלה. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): חבר הכנסת ריבלין, אתה יודע שאני מכבד אותך מאוד, והלוואי שאתה צודק, אבל אני חושש שאתה לא צודק, ואני חושש שזאת תהיה התוצאה האולטימטיבית של העניין הזה. לכן, אני חושב שהצעת החוק הזאת היא הצעת חוק לא טובה, היא תרע את המצב. אני חושב שהוועדה למינוי שופטים, עם כל המגבלות שלה וכל החסרונות שלה, פועלת בצורה סבירה ואפילו למעלה מזה. אני חושב שבסך הכול התוצאה בבית-המשפט העליון היא תוצאה טובה מבחינת האנשים שיושבים בכס המשפט. אני חושב שהתיקון היום הוא תיקון לרעה ולא תיקון לטובה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת אופיר פינס-פז. חבר הכנסת דב חנין – אינו נוכח. חבר הכנסת ראובן ריבלין – בבקשה, אדוני. חבר הכנסת אופיר פינס-פז זה עתה הבטיח לי שהוא לא ישתמש בקריאות ביניים. ראובן ריבלין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הטוב חבר הכנסת פינס, בסדר הלל, כאשר אנחנו היהודים מתפללים, אנחנו מגיעים לקטע של הושיעה נא והצליחה נא. אנחנו אומרים פעמיים: "אנא השם הושיעה נא" ועוד פעם "אנא השם הושיעה נא" לפני שאנחנו אומרים "אנא השם הצליחה נא" בפעם הראשונה ואחר כך בפעם השנייה. למה אני מכוון? במשך 60 שנות קיום המדינה, כאשר הוועדה לבחירת שופטים, אשר בפי כול הפכה להיות הוועדה למינוי שופטים – שימו לב, אין אחד כאן בבית שיודע שוועדה זו היא ועדה לבחירת שופטים ולא למינוי שופטים, והשם שהגוי אצל הציבור מדבר על הוועדה למינוי שופטים משום שהיא הפכה להיות ועדה למינוי שופטים. בית-המשפט העליון מגיש את ההצעה מטעמו, שכן כל שלושה חברים יכולים להגיש מועמד. גם יושב-ראש הוועדה, שהוא שר המשפטים, יכול להגיש מועמד; גם אדם שהוא עמית ליושב-ראש – דבר שאינו כתוב בחוק אבל הפך להיות לנהוג בוועדה. לצדו של שר המשפטים יושב נשיא בית-המשפט העליון – נשיאת בית-המשפט היום – והדברים נעשים כך שבלי בית-המשפט העליון לא היה אפשר למנות שופטים. ברוב המקרים חמישה חברים בחרו, כאשר השלושה מקבלים הכרעה והחלטה מבעוד מועד במי הם תומכים ואין להם שיקול דעת. נדמה לי שבכל תולדות הוועדה לבחירת שופטים לא היה מצב שבו התפצלו קולות בית-המשפט העליון לגבי מועמד שהיה לבחירה בפני הוועדה. מיכאל איתן (הליכוד): היה מקרה של שופטת מחוזית. ראובן ריבלין (הליכוד): אני לא מדבר על שופט מחוזי. אני מדבר עכשיו על הצעתו של חבר הכנסת סער, שהיא הצעה מעולה והיא מהווה מהפכה. היא מהווה מהפכה והיא תיתן בהחלט היבט חדש. אני יודע מתוך שיחות עם חברים בבית-המשפט העליון שהם לא רואים בזה דבר המפיל את הגג על ראשם ואינם רואים בכך איזו פגיעה בשלטון החוק או התערבות של הכנסת בעבודתה של המערכת המשפטית. אני חושב שפה אנחנו ממתנים. חברי הטוב, אדם שהייתי אחראי לכך שהוא יהיה חבר בוועדה לבחירת שופטים, הוא מיקי איתן. אמרתי לו אחרי היותו בכנסת כבר כמעט 16 שנה, כך: שמע, יש מקום פנוי בוועדה לבחירת שופטים, לך, ראה ותלמד כדי להבין את הדברים ואת הבעיות שמתעוררות סביב המערכת הזאת, שהיא מערכת שקשורה לחיינו היומיומיים. היא גם משליכה על אושיות הפרדת הרשויות במדינת ישראל. אני אומר לכם שעד היום בית-המשפט העליון קבע את שופטי בית-המשפט העליון ולא היתה לו בעיה למצוא עוד שני חברים שילכו בעקבותיו. כך היו משיגים את החמישה ולא היה פוצה פה ומצפצף. אני חושב שהוועדה הזאת הביאה לידי כך שבית-המשפט העליון היה במקרים רבים בעל אסכולה כמעט אחידה. זה הביא לידי מצבים שבהם היו טרוניות בקבוצות רבות בציבור. אני חושב שהיום, במקום הפיכות על מהפכות ומהפכות על הפיכות, כל הדברים שאנחנו רואים ונגלים לנגד עינינו – כל אותו מצב שבו יש דם רע בין שר המשפטים למערכת בית-המשפט – יכולים לבוא לידי הרגעה רבה ולידי איזון בהצעתו של חבר הכנסת גדעון סער. אני חושב שזאת הצעה שהיא המהפכה האמיתית והיא שתביא לכלל שיקול דעת ולהבנה שיש צורך, חבר הכנסת פינס, לבוא לידי מצב שבו ייבחרו הטובים ביותר, והנבחרים הטובים ביותר הם הנבחרים הטובים ביותר על דעת שבעה מהחברים. זאת אומרת, ידעו כולם מראש שהם לא יכולים להעביר בהינף אצבע של חמישה מתוך תשעה חברים שופט בבית-המשפט העליון. המחויבות שלהם, כדי להשיג רוב, תחייב אותם להביא אנשים מעולים ומופלאים. מחשש המצביעים שלי אני לא רוצה להזכיר את שמם, אבל אתה הזכרת אותם ואני לא זוכר מה אמרת – שני השמות שאמרת. אני חושב שהם אנשים מצוינים ומעולים. במערכת הבחירה כפי שהיתה נהוגה עד היום, הם לא נבחרו. הם לא נבחרו משום שהם לא עמדו בקריטריונים שבית-המשפט העליון הציב בפני אלה שהוא רצה שיצטרפו לבית-המשפט העליון. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): – – – הם כן ייבחרו? ראובן ריבלין (הליכוד): בוודאי, אני אסביר לך למה. בית-המשפט העליון ידחה את הבקשות שלי ואני אדחה את הבקשות שלו ואז נצטרך למצוא את הטובים ביותר. הואיל ואנחנו רוצים באמת למצוא אנשים אשר יביאו לידי מצב שבו יהיה בינינו מפגש רצונות, לא ייבחרו הבינוניים אלא הטובים ביותר. לפי אותו היגיון שאתה אומר שייבחרו הבינוניים, אני אומר לך שאילוץ המערכת להגיע להבנה ולהסכמה מביא יתרון גדול לטובים, ובהם האנשים שאתה הזכרת. אני מצטרף אליך וחושב שהם מצוינים וטובים. הם לא מחזיקים בהשקפת עולמי, אבל מבחינת יכולותיהם אני מצר על כך שבית-המשפט העליון לא חשב שהם ראויים להצטרף למערכת המשפטית. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת ראובן ריבלין. גם לחבר הכנסת גדעון סער יש הסתייגות, אבל הוא מבקש שלא ליטול את זכות הדיבור בהסתייגות אלא לדבר לאחר ההצבעה, ובוודאי נאפשר לו. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעות. אנחנו מצביעים על הצעת חוק בתי-משפט (תיקון מס' 54), התשס"ח–2008. חבר הכנסת מיכאל איתן – מסיר; חבר הכנסת אופיר פינס-פז – מסיר; חבר הכנסת דב חנין – לא מסיר; חבר הכנסת ראובן ריבלין – מסיר; חבר הכנסת גדעון סער – מסיר; חבר הכנסת מיכאל איתן, גם הסתייגויות נוספות בהמשך אתה מסיר? מסיר. חברי הכנסת, לשם החוק אין הסתייגויות, ואנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 25 בעד שם החוק – 52 נגד – 11 נמנעים – אין שם החוק נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 52 בעד, 11 מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי שם החוק אושר כנוסח הוועדה. אנחנו מצביעים על ההסתייגות של חבר הכנסת חנין לסעיף 1. הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות – 13 נגד – 48 נמנעים – 1 ההסתייגות של חבר הכנסת דב חנין לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 13 בעד, 48 נגד ואחד נמנע. אני קובע שההסתייגות של חבר הכנסת חנין לסעיף 1 לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על סעיף 1 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 27 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 50 נגד – 11 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 50 בעד, 11 מתנגדים ואין נמנעים. סעיף 1 אושר בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. לסעיף 2 אין הסתייגויות, ואנחנו נצביע עליו כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. נא להצביע. הצבעה מס' 28 בעד סעיף 2 – 52 נגד – 11 נמנעים – אין סעיף 2 נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 52 בעד, 11 מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה כנוסח הוועדה, ללא הסתייגויות. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. נא להצביע. הצבעה מס' 29 בעד החוק – 52 נגד – 11 נמנעים – אין חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 54), התשס"ח–2008, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 52 בעד, 11 מתנגדים ואין נמנעים. הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 54) אושרה כנדרש בשלוש קריאות, ואני מזמין את היוזם, חבר הכנסת גדעון סער, לברך ולהודות לאלה שעסקו במלאכה. גדעון סער (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, גם כאשר שמעתי את חבר הכנסת פינס גזרתי על עצמי שלא להתפלמס לפני ההצבעה, וזה עלה לי במידה מסוימת של איפוק, אבל ידעתי שאחרי ההצבעה אני אדבר. אני חושב שחשוב מאוד שהכנסת התאחדה כמעט מקיר לקיר. מיעוט קטן, כמו שמקובל בדמוקרטיה, היה נגד, וזה תמיד חשוב. היתה ביקורת שייצג חברי הטוב חבר הכנסת איתן, שלטעמו התיקון לא היה מספיק, והיתה ביקורת שייצג חבר הכנסת פינס, שמצד שני ראה את הסכנות הגדולות. מה הסכנות הגדולות שראה חבר הכנסת פינס? שגביזון וקרמניצר לא ימונו. חשבתי שאולי השתכח ממני ההרכב של בית-המשפט העליון. יכול להיות שבשנים האחרונות גביזון מונתה. רבותי, אם יש סיכוי שיהיו מינויים מהסוג הזה, זה אך ורק בשיטה הזאת. מה שקרה הערב הוא שהכנסת אפשרה מידה של השפעה לכלל חברי הוועדה, ולא לרוב אוטומטי. לימור לבנת (הליכוד): אפילו את זה ציפי לבני לא השכילה לעשות. גדעון סער (הליכוד): אני מאמין בשיטה של שינויים מידתיים ומתונים. אני מאמין שזה לגיטימי לאפשר לרוב הפוליטי את אותה מידה של השפעה שיש לשופטי בית-המשפט העליון. אני מאמין אפילו שמותר שלשר המשפטים תהיה מידה של השפעה בוועדה. אני יודע שיש כאלה שזה לא מספיק מרחיק לכת לטעמם. להם אני אומר: לא ראיתי שהיה שינוי אחר במשך 60 השנים האחרונות. ולהם אני אומר עוד משהו: בואו נראה איך זה עובד. יכול להיות שתעבור תקופה מסוימת וכל התחזיות או חלקן יתגשמו – או שהוועדה תהיה משותקת, או שלבית-המשפט ימונו רק בינוניים. אז בהחלט ניתן יהיה לחשוב על כיוונים אחרים. דבר אחד אני מקווה שאולי אנחנו משיגים הערב – שלזמן מסוים הקטטה, גם בתוך הוועדה למינוי שופטים וגם על שיטת הבחירה, תרד ותישכח במידה מסוימת. יש מספיק זירות עימות, ואנחנו תמיד צריכים לזכור שאנחנו רוצים לעשות שינויים במערכת. כל המערכות הללו הן מערכות שצריך לשמור עליהן, כי אין להן מערכות אלטרנטיביות. אני מבקש להודות ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת מנחם בן-ששון, על כך שקידם במרץ את הצעת החוק הזאת. אני רוצה להודות למנהלת הוועדה, הגברת דורית ואג. אני רוצה להודות ליועץ המשפטי, עורך-הדין איל זנדברג. אני רוצה להודות לשר המשפטים על תמיכתו, וגם לעוזרו של שר המשפטים, ערן זיני, אני רוצה להודות. אני רוצה להודות לכל חברי הכנסת, שבפעם הראשונה החליטו לבצע שינוי, ובמשך הזמן נראה אם הוא אכן שיפר במשהו את המצב או לא. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת גדעון סער. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הכרזה לסגנית המזכיר, בבקשה. סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 14), התשס"ח–2008, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה; הצעת חוק מעונות-יום שיקומיים (תיקון מס' 3), התשס"ח–2008, שהחזירה הוועדה לזכויות הילד; הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 43), התשס"ח–2008, שהחזירה הוועדה לענייני ביקורת המדינה; הצעת חוק כרטיסי חיוב (תיקון מס' 4), התשס"ח–2008, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון), התשס"ח–2008, שהחזירה ועדת הכספים; הצעת חוק הגנת הסביבה (המזהם משלם) (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2008, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 86), התשס"ח–2008, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגנית מזכיר הכנסת. הצעת חוק יחסי ממון בין בני זוג (תיקון מס' 4), התשס"ח–2008 [מס' כ/163; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' כ"ב, עמ' ל"ה, עמ' 10281; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא – הצעת חוק שלא שנויה במחלוקת, הצעת חוק יחסי ממון בין בני זוג (תיקון מס' 4), התשס"ח–2008, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת מנחם בן-ששון. בבקשה. מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): עוד דקה לתודות. אני יודע שחבר הכנסת סער הודה לעורך-דין איל זנדברג. עורך-דין איל זנדברג, שהיה האיש המרכזי בעבודה על החוק הזה, הוא מן הדמויות החשובות ביותר בבית בייעוץ משפטי, וכנראה זה החוק האחרון שהוא מלווה בכנסת. מיכאל איתן (הליכוד): למה? מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): משום שהוא עוזב. מיכאל איתן (הליכוד): בגלל שהוא מצטיין. מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): בגלל שהוא מצטיין לקחו לנו אותו. הוא הולך מרצון, הוא הולך למשרד המשפטים. מיכאל איתן (הליכוד): הוא לא הולך מרצון. מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): חוקים רבים שעשיתם לא ידעתם שהוא ליווה אותם בעצה טובה ונבונה. אנחנו לא יכולים למחוא כפיים. אנחנו לא יכולים אפילו לצאת לעיתונות עם הדבר, אבל זאת הזדמנות בת דקה להגיד תודה לעורך-דין זנדברג על הלילות ועל הימים שבהם נגזל ממשפחתו והשקיע את זמנו בעבודה שלנו. הוא יודע שזאת בעצם עבודה לציבור. יישר כוח ותודה רבה. אתה נועדת לגדולות, וחלק מהדברים באו לידי ביטוי, כנראה, בבית הזה. חוק יחסי ממון בין בני זוג קובע בסעיף 5 הסדר לאיזון משאבים בין בני זוג שלא ערכו הסכם ממון לגבי כלל המשאבים המשותפים. לפי הסדר איזון המשאבים, ככלל, כל אחד מבני הזוג זכאי למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, חוץ מנכסים שאין לאזן את שוויים, כגון נכסים שהיו לבני הזוג לפני הנישואים או שהתקבלו במתנה או בירושה במהלך הנישואים. המועד להפעלת הסדר איזון המשאבים מותנה בפקיעת נישואין בדרך של גירושין – זה הלינק שבין כסף לבין גט, שאותו אנחנו מנסים היום לשחרר – או עם מותו של אחד מבני הזוג. בהצעת החוק המקורית שנחקקה בזמנו, נכללה הוראה שלפיה בית-משפט, בנסיבות מיוחדות, יהיה רשאי לקבוע שהזכות לאיזון משאבים תקום במועד אחר, לרבות לפני פקיעת נישואין, אולם לבסוף, כשנחקק החוק, ההוראה הזאת לא נכללה בסעיף, והחוק נחקק כחוק נכה, כמלכודת לחלק מנשות ישראל. בקרב העוסקים בתחום יש הסכמה רחבה אשר באה לידי ביטוי הן בפסיקת בתי-המשפט, הן בכתיבה אקדמית והן ביוזמות חקיקה מטעם הממשלה ומטעם חברי הכנסת, כי העובדה שהפעלת הסדר איזון המשאבים מותנית בפקיעת הנישואין היא חולשתו המרכזית של החוק. אמרתי "מלכודת". אמר את הדברים בצורה ארוכה פרופסור אריאל רוזן-צבי, זיכרונו לברכה, ופירט את הדברים בפסקי-דין, בהנחיות ובמאמרים שלו, וגם פרופסור מנחם אלון, יבדל לחיים ארוכים, ואינני חוזר על דבריהם הכתובים במחקריהם ובפסקיו של השופט אלון. נוסף על הקשיים הללו, החוק איננו חל על בני כל הדתות. אלה שהדין האישי לא מאפשר גירושין – במקרה הזה היו גם הם בבעיה. נוסף על כך, החוק יצר הבדל ניכר במשטר חלוקת רכוש שחל על זוגות שנישאו במועדים שונים: אלה שלפני 1974 ואלה שלאחר 1974. הצעת החוק שלפניכם, שעברה ברוב בוועדה, מאפשרת חלוקת רכוש בין בני זוג גם במועד מוקדם לפקיעת הנישואין, בלא תלות בגט, בלא תלות בבית-הדין. זה יכול להיות בעזרה שלו, אבל לא תלוי בו. להצעת החוק יש גם מטרות נוספות, ובהן עיגון פסיקת בתי-משפט שמחילה את הסדר איזון המשאבים על בני דתות שאינן מאפשרות גירושין; הסמכת ערכאה הדנה בעניין להתחשב בטובת הילדים של בני הזוג הקטינים; קביעת הוראה המכוונת את הערכאה הדנה בעניין להתחשב גם בנכסים עתידיים, כיאה להצעת חוק שנכתבת בראשית המאה ה-21. אנחנו הצענו להסמיך את בית-המשפט לענייני משפחה, או את בית-הדין הרבני או הדתי האחר שיש לו סמכות בענייני נישואין וגירושין, להפעיל את הסדר האיזון גם במועד מוקדם לפקיעת הנישואין, בהתקיים תנאים שונים שמעידים שחייהם המשותפים של בני זוג הגיעו לקצם – אם למשל נפתח הליך משפטי שמלמד על רצון אחד מבני הזוג לפרק את הקשר המשפחתי, כגון הליך להתרת נישואין; אם למשל יש קרע בין בני זוג או שהם חיים בנפרד במשך תקופה של תשעה חודשים מתוך תקופה רצופה של שנה; אם למשל יש סדרה של מעשים אלימים של האחד כנגד השני או פסיקות שקשורות במעשים האלימים, שברור שבני הזוג אינם מתעתדים לחיות בצוותא – מהלך ההיפרדות של בני הזוג יצא לדרך. אנו מציעים לאפשר להחיל את הסדר איזון המשאבים גם בחלוף תקופות קצרות כפי שתיארתי במקרים של אלימות. כדי להבטיח שימוש מבוקר, מוצע לקבוע כי לשם הוכחת קיומה של אלימות צריך החלטה שיפוטית. זה לא סתם התחלה של טענה על אלימות – צריך צו הגנה, צו הרחקה, צו מעצר, שחרור בערובה. אנחנו הצענו לתת לערכאה המוסמכת שיקול דעת להתנות את ביצוע פסק-הדין לאיזון המשאבים בכך שהצד שביקש את איזון המשאבים יפקיד בידי הערכאה המוסמכת כתב הסמכה להתרת הנישואין, וכן לעכב את ביצוע פסק-הדין אם מצאה הערכאה שהיתה פעולה בחוסר תום לב. אלה הם חידושים גדולים שנועדו, במקרה של פירוק התא המשפחתי, לתת תנאים נורמליים לצד החלש, לאפשר לו לצאת לדרך בצורה סבירה. להצעת החוק יש כמה הסתייגויות. המכנה המשותף לכולן – ואני מזהיר את חברי הכנסת מפני הצבעה בעבורן – הוא שהן קושרות את בני הזוג שוב עם בית-הדין. אם כך, להצעת החוק יש כמה הסתייגויות שמתייחסות להקדמת מועד איזון המשאבים – – משה גפני (יהדות התורה): אז מה? אז מה? מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): – – אך תולות את הקדמת מועד האיזון בקביעה של בית-דין דתי שלפיה על בני הזוג להתגרש. לפי כל ההסתייגויות ניתן להאריך את התקופה לקביעת בית-הדין הרבני בעצם ללא סוף, אפילו בהצעה המוגדרת כ"הצעת פשרה". משום כך הן אינן פותרות את הבעיה. הן אינן פותרות את הקושי. הן אינן מנתקות את חלוקת הרכוש מהליך הגירושין – – – ראובן ריבלין (הליכוד): יש לי בעיה. אני לא רוצה שאחד מקרובי – – – מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): בעד, אדוני. זו הצעת חוק שזכתה לאישור הממשלה, אחרת לא תוכלו להגיש לה אי-אמון לתמיכת הממשלה, והיא מלווה בברכת הממשלה ושר המשפטים. ראובן ריבלין (הליכוד): יש טענה אחת, והיא – – – מהווה – – – יש לי בעיה – – – איך בלי ההסתייגויות האלה אנחנו פוטרים את עניין הגט המעושה? מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): חבר הכנסת ריבלין, די לי לצטט את הטענות של חברי הכנסת החרדים שהתנגדו להצעת החוק ב-1973, וצעקו שהצעה זו איננה ראויה וצעקו שהצעה זו עלולה ליצור גט מעושה. זה היה עוד אז, כשהיה שיתוף נכסים. המהלך הממוני – אין לו קשר. עשית אותו בבית-משפט אחד, גמרת אותו לשביעות רצון הצדדים? אין שום בעיה. כשאין שביעות רצון – נניח שהאשה מכה את בעלה או שהבעל מכה את אשתו – אז יש לך סיטואציה שאומרים: חלקו את המשאבים, על הגט תחליטו אחרי זה. בית-הדין יחליט שכן מעושה, לא מעושה – אין לזה קשר. נטרלת את המוקש הכי גדול שיש היום בגטין. נטרלת את סכנת הכריכה, שאתה יודע מה היא, חלק מחברי הכנסת לא יודעים מה היא. אני מבקש מחברי הכנסת להתנגד להסתייגויות ולהצביע על הצעת החוק כגרסת הוועדה. מאחוריה עומדות נשים אומללות. תודה, אדוני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת מנחם בן-ששון, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. חברי הכנסת, מספר רב של חברי הכנסת ביקשו להגיש הסתייגויות. ריכזתי את זה לפי סדר הסתייגויות. כל דובר, אני מבקש – יקבל חמש דקות. חבר הכנסת דוד רותם יהיה הראשון בדוברים – מוותר על זכות הדיבור; חבר הכנסת זבולון אורלב – מוותר; חבר הכנסת מיכאל מלכיאור – מוותר. אני כרגע שואל אם מוותרים על זכות הדיבור, על נימוק ההסתייגות ולא על ההסתייגות עצמה. חבר הכנסת אלחנן גלזר – כנ"ל; חבר הכנסת יצחק זיו? חברת הכנסת זהבה גלאון? איננה; חבר הכנסת יוסי ביילין – מוותר על זכות הנימוק; חבר הכנסת חיים אורון – מוותר. חבר הכנסת רן כהן? חבר הכנסת אבשלום וילן? איננו; חבר הכנסת עתניאל שנלר, בבקשה. עתניאל שנלר (קדימה): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה. אני לא אגלה סוד אם אומר שלצד היוזמות השונות שהיו בעבר בחוק – את הצעת החוק הזאת יזמתי. יזמתי אותה בדיוק בגלל מה שאמר יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חברי מנחם בן-ששון, בגלל הנשים האומללות. מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): עם כל הצניעות – – – עתניאל שנלר (קדימה): התחלתי ואמרתי, חבר הכנסת מלכיאור, היו כמה יוזמות: אחת של חבר הכנסת זבולון אורלב, אני אחזור כדי להסיר ספק, ושנייה של הרב מלכיאור, כדי להסיר עוד ספק, ספק ספיקא, ועכשיו אני אומר שאת היוזמה הזאת אני הגשתי, ודרך הוועדה היא קיבלה איזו תפנית, וזה בסדר, זו הדמוקרטיה. זו העבודה – – – משה גפני (יהדות התורה): מה אתם משוויצים? – – – אל תשוויצו. עתניאל שנלר (קדימה): הסיבה שביקשתי להעלות את הדבר הזה, כולל את ההסתייגויות, היא אותן נשים, כי אני סברתי שלא יכול להיות מצב שבו בגלל ממון יתעכב גט או מישהו ייסחט. הצד החלש בהגדרה יוכל להיסחט. את זה רציתי וביקשתי למנוע יחד עם שאר חברי, יחד עם כולם, ואני לא לבד. אלא מאי? תוך כדי תהליך הסתבר שהדברים אינם כל כך פשוטים, גם בגדר ההלכתי וגם בגדרות אחרים. אם מישהו חושב שמותר לכנסת ישראל – – – מיכאל איתן (הליכוד): תסביר. עתניאל שנלר (קדימה): אני אסביר מייד. דוד רותם (ישראל ביתנו): תסביר את הקטע ההלכתי. עתניאל שנלר (קדימה): אני אסביר מייד. אם מישהו חושב שאפשר לקבל חוק אשר יש אפילו ספק לכשירות ההלכתית שלו – ואסביר מייד, אני מקווה, אם תיתנו לי – הרי לעניות דעתי זה לא המקום. אני אנסה לתאר בקצרה רבה, כי אני לא רוצה לגזול זמן, את התהליך, כי הוא חשוב. היינו בתהליך ארוך, מייגע ומורכב עם הרב הראשי הראשון-לציון, ולא רק אתו – גם עם הנהלת בית-הדין או רבנים או הרכב של בית-הדין הגדול, וניסינו להגיע לידי הבנה עם בית-הדין הגדול, עם הרב הראשי, היאך אנחנו, איך אני יכול, כציוני דתי, לבוא ולהגיד: הרבנות הראשית פחות מעניינת אותי, כי זה לא מוצא בעיני, איך אני יכול לבוא, כיהודי שומר מצוות, ולהגיד: ההלכה על יד. אני אסתדר. זה משא-ומתן מאוד קשה ומייגע. הרב עמאר לקח אחריות גדולה מאוד והסכים להצעת פשרה. הצעת הפשרה הזאת היתה מקובלת – ואני מברך על כך – גם על חבר הכנסת זבולון אורלב ידידי וחברי וגם על חבר הכנסת מלכיאור ידידי וחברי, שהם עצמם יזמו חוק מאותה מוטיבציה. בגלל תהליך שלא הצלחנו לקשור איזה קשר מסוים, כשלנו בוועדה לקראת ההכנה לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. דוד רותם (ישראל ביתנו): – – – חזר בו. עתניאל שנלר (קדימה): עכשיו אסביר מה הסיפור, מהי הפשרה ולמה ההסתייגות כל כך חשובה. יש כאן שלושה הישגים ממדרגה ראשונה. דוד רותם (ישראל ביתנו): האם הרב עמאר לא חזר בו? עתניאל שנלר (קדימה): חבר הכנסת רותם, אני יודע שאתה חולק עלי. דוד רותם (ישראל ביתנו): – – – עתניאל שנלר (קדימה): אתה לא צריך להפריע לי. אני יודע שאתה חולק עלי. אני מדבר על הרב הראשי בהמון כבוד כי הוא רב ראשי שלי, של מדינת ישראל כולה. בעיני, מוסד הרבנות זה לא דבר טכני. זה דבר ערכי. דוד רותם (ישראל ביתנו): אני שואל אם הוא לא חזר בו. עתניאל שנלר (קדימה): שלושה דברים חשובים קרו בעניין הפשרה. דבר אחד – הסכימו שהגט הוא לא בהכרח תנאי מתלה לחלוקת משאבים. פלא גדול, וזה לא היה פשוט. בהסתייגות שאני מדבר עליה נאמר בפירוש שאין תלייה של גט בממון, וזו פשרה מרחיקת לכת ועצומה. זאת ועוד, לא הסתפקנו בזה. מה בעצם החוק אומר? החוק אומר שבתוך 14 חודש או 12 חודש – שנה – אוטומטית הטייס האוטומטי יעבוד. באתי ואמרתי: אדרבה, להבדיל, הדבר הוא כמו אוטו עם הילוכים אוטומטיים והוא נוסע. מצד שני, המצב היום הוא של אוטו עם הילוכים, וכל מהלך זה בית-דין ועוד יום בבית-דין ועוד יום בבית-דין, והעסק מתמשך חצי שנה, שנה, שנתיים, ויש מסורבות גט ואחרות, וודאי שזה לא ראוי. באתי ואמרתי: למען השם, בואו נשלב ידיים ונקבע את השנה, אבל הלכתי לחומרה – לבית שמאי: לא ככה בית-הדין יקבל שנה כמו בהצעת החוק, אלא אמרתי: חצי שנה; בתוך חצי שנה בית-הדין אמור לפסוק בעניין הגט וחלוקת המשאבים. אלא מאי? אם התיק קשה והוא לא יכול בחצי שנה – זה לא קיים בשום בית-דין אחר – אז בית-הדין הרבני יכול להאריך לו בעוד חצי שנה, והוא מבקש מבית-הדין הגבוה להאריך לו בחצי שנה ומנמק ומפרש ומסביר. איזה בית-משפט – לא בית-דין – יסכים שאם הוא לא גומר בתוך חצי שנה פסק-דין, הוא יפנה אל בית-הדין הגבוה עם נימוקים והסבר כדי לקבל עוד חצי שנה? הצלחנו להגיע לזה, זה הישג ענק. זאת אף זאת, אמרנו שבתום 12 חודשים זה נגמר ויש חלוקת משאבים. דרך אגב, זה כמו החוק. אלא מה? אמרו: אם יש מקרה מאוד מיוחד, בעייתי על-פי ההלכה, בעיות הלכתיות רגישות מאוד ולא שגרתיות, האם החוק יגיד אם כך: לא נביא בחשבון את ההלכה? אז אמרנו: במקרה מאוד מיוחד, אחרי שעברנו חצי שנה ועוד חצי שנה מנומקת, בית-הדין – בסמכות של בית-הדין הגבוה – ימשיך את תהליך הבירור של הדבר המיוחד מאוד הזה. כל השאר – 99.9% – ייגמרו עד תום שנה, כמו בחוק. אלא מאי? לפעמים רוצים הכול או לא כלום. לעניות דעתי, בתפיסת עולמי, לפעמים השלם הוא שבר. אני סברתי שראוי שכנסת ישראל תלך צעד כל כך רחוק לקראת המסורבות, לעזור להן לקבל את איזון המשאבים יחד עם ההלכה, יחד עם בתי-הדין. מדוע לכופף ידיים? בית-הדין הגבוה היום, הרב הראשי למדינת ישראל, הלך כברת דרך כל כך ארוכה, לוקח על עצמו את כל הביקורת הציבורית שהולכים למתוח עליו דווקא בעולם החרדי, כדי להגיע לאחדות: חצי שנה, חצי שנה וזהו, למעט מקרים חריגים. לכן, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לומר לכם שיש עכשיו באופן מעשי כמה אפשרויות. יש אפשרות אחת שההסתייגות לא תתקבל. ואז מה הרווחנו? העסק ייתקע במקום כזה או אחר, וכל אלה שעושים לובינג לטובת מעוכבות הגט או המסורבות ואחרים בסופו של דבר יגמרו עם שבר אחד גדול. דרך אגב, זה היה בכנסות הקודמות, ואני צופה שאם ההסתייגות שלי לא תעבור, זה יהיה גם בכנסת הזאת, בכנסת השמונה-עשרה, התשע-עשרה, וימשיכו אלה שרוצים לקבוע עוד ועוד ולהראות: ניצחנו, הנה, הכול או לא כלום. אחי גיבורי התהילה. או שמא הכנסת הזאת, בקצת הושטת יד להבין את המגבלות, תאמר: אנחנו הצלחנו להתקדם ל-99%, והאחוז הבודד – או שהוא יסתדר מאליו או שנתקן בהמשך הדרך. לכן, חברי חברי הכנסת, להערכתי, ראוי שההסתייגויות יתקבלו. אם ההסתייגויות תתקבלנה, האיזון יהיה לפני הגט, והאיזון יהיה תוך שתים-עשרה חודשים מקסימום, למעט החריגים. לימור לבנת (הליכוד): שנים-עשר. עתניאל שנלר (קדימה): תודה, שנים-עשר. אם נצליח וההסתייגות תתקבל וזה יעבור לוועדה, אני בטוח שבוועדה נעשה "ועשו כולם אגודה אחת" למען שלום בית. אם מותר לי, בימי בין המצרים: אהבת חינם בונה בית-מקדש ולא שנאת חינם. תודה. משה גפני (יהדות התורה): אוהוהו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת שנלר. חבר הכנסת אברהם מיכאלי, האם ברצונך לנמק את ההסתייגויות? אברהם מיכאלי (ש"ס): אני מוותר על זכות הדיבור. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אתה מוותר על זכות הדיבור. חבר הכנסת יצחק לוי – איננו. חבר הכנסת נסים זאב. נסים זאב (ש"ס): הוא הזמין אותי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מזמין אותו. אני פשוט ראיתי אותך מושך אותו בשרוול, אבל רציתי לומר לך שהמאמצים שלך לא יעלו יפה. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כשאני רואה את הצעת חוק יחסי ממון בין בני זוג, אני שואל את עצמי: אנחנו בני זוג בקואליציה או לא, או שאנחנו כבר התגרשנו ואנחנו כבר לא קשורים לקואליציה? לימור לבנת (הליכוד): תתגרשו כבר. נו, תתגרשו. נסים זאב (ש"ס): אם יש יחסי ממון בין בני זוג, לא יכול להיות – – – דוד רותם (ישראל ביתנו): מה אתה דואג? את הממון קיבלתם. נסים זאב (ש"ס): גם ממון לא קיבלנו. שום דבר. לא יחסים ולא ממון. דוד רותם (ישראל ביתנו): יחסי ממון – תסתדרו. ממון – תסתדרו. נסים זאב (ש"ס): אני אומר לך. דוד רותם (ישראל ביתנו): – – – יכולים להתגרש. לימור לבנת (הליכוד): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת רותם, אני מתחיל להצטער על כך שלא ביקשת לדבר בהסתייגויות. נדמה לי שבקריאות ביניים דיברת יותר מחמש דקות. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזאת כל כך טובה, כל כך בריאה, כל כך עניינית וכל כך רצינית. רוצים לעזור לבני הזוג להשתחרר ושאף אחד לא יהיה תלוי בשני. אדוני היושב-ראש, אתה יודע בכמה מאות ואלפי מקרים נפתחו תיקים בבתי-הדין, התחילו הליכים של הגירושים במשך שנה ושנתיים ובסופו של דבר היה שלום בית? אני עד לעשרות מקרים כאלה. אז בא החוק ואומר: עברה וחלפה כבר שנה. מה זה? אבל בתוך שנתו? עברה שנה. למה ההגבלה הזאת בכלל? תיתנו לבית-הדין שיקול דעת. אדוני יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, קברת את החוק שלנו. כשבאנו ואמרנו לתת סמכות לבית-הדין, שהיו לו 50 שנה להחליט בנושא ממון כשבני הזוג מבקשים שבית-הדין יחליט בשבילם, החוק הזה קבור. שם לא צריך שנה, לא צריך שנתיים. אין מגבלה כמה זמן אפשר לקבור את החוק הזה. פתאום ביחסי ממון כולם דואגים. אגב, מישהו פעם חישב ובדק מי מעוכב גט, האשה או הגבר – מבחינה מספרית, מי תופס את מי בגרון? האם האשה לא תופסת את הבעל בהרבה מקרים כשיש לה תביעות כאלה ואחרות והיא לא מוותרת? הרבה פעמים הבעל רוצה להתגרש והאשה לא רוצה, כי היא רוצה את כל הזכויות שלה, ובצדק, ובצדק – למה אנחנו, הכנסת, נכפה עליה את מה שנקרא "הזכות לאיזון משאבים" בשם אותו איזון להחליט על דבר שהיא לא היתה רוצה בו, רק הא בהא תליא? אם יש גירושים, יש איזון, יש חלוקה, וצריך לתת את שיקול הדעת בד בבד. הדבר שהכי מדאיג אותי בהצעת החוק הזאת, אדוני היושב-ראש – תאר לך שמעכשיו אנשים יתחילו ללכת לבתי-הדין, לבתי-המשפט, לעשות חלוקת ממון, מה הבעיה, נשאר רק הצד הטכני לתת את הנייר הזה שקוראים לו "גט פיטורין". אנחנו נגרום לחורבן של הרבה בתים, ואנחנו הולכים למין מודה במדינה – מודה חד-הורית. חד-הורית זה גרושות, זה גרושים, זה אלמנות, רחמנא ליצלן. אנחנו הולכים ומרחיבים את המעגל הזה. למה לתת יד למהלך כזה, שיכול בסופו של דבר להביא חורבן של בתים שלמים, שהיינו רוצים לראות אותם יותר מאוחדים, יותר שלמים, לשמור על התא המשפחתי, על אותו מרקם עדין של התא המשפחתי? אנחנו עכשיו כאילו דואגים לזכויות של בני הזוג או של מי מהם, ואנחנו בעצם מביאים אולי חורבן, ולא תיקון. לכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שלא נוכל להצביע בעד הצעת החוק, ואני רוצה להסביר. הדברים האלה לא ייעצרו; במצב של החוק הם ילכו ויתרחבו. אתם תראו בעוד חודשיים, בעוד שלושה חודשים, יבוא דב חנין, הוא ירחיב, הוא יגיד: הנה, יש לנו כבר בסיס להצעת החוק הזאת, נרחיב אותה, ניתן אפשרויות נרחבות יותר. הבסיס הזה – אסור שיהיה, ולכן נתנגד להצעת החוק, אדוני היושב-ראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. חבר הכנסת משה גפני, האם אתה מוותר? לא. אתה מבקש לנמק את ההסתייגות שלך. בבקשה, אדוני. רן כהן (מרצ): מה זה הוא מוותר? אנחנו לא מוותרים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תאמין לי, חבר הכנסת רן כהן, כשעברתי על כל הרשימה, חיכיתי לרגע שבו אקרא לחבר הכנסת גפני, האחרון ברשימה. רן כהן (מרצ): כמוני כמוך. נסים זאב (ש"ס): עכשיו ישכחו מה שאמרתי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא עד כדי כך. בבקשה, חבר הכנסת משה גפני. עד חמש דקות לרשותך. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני השר, אני אשתדל לקצר. אני לא נכנס לפרטים של ההסתייגות שלי. אני רוצה לדבר רק על העיקרון. אתם מכניסים את מדינת ישראל למדרון חלקלק, ואנחנו לא יודעים מה יהיה בסופו. חוק כזה אסור שיעבור בלי שלנשיא בית-הדין ולבתי-הדין תהיה מעורבות מלאה. אני לא נכנס לפרטים עצמם, אני רוצה לדבר רק על העיקרון. למה יושב-ראש ועדת החוקה מתנגד להסתייגויות? למה הוא מתנגד? הוא מתנגד שמזכירים בכל הסתייגות – גם בהסתייגות של חבר הכנסת שנלר, גם בהסתייגות של חברי הכנסת יצחק לוי, נסים זאב ואברהם מיכאלי וגם בהסתייגות שלי – אנחנו מזכירים את בתי-הדין, ובתי-הדין אסור שיוזכרו בחוק. למה אסור שיוזכרו בחוק? יעקב מרגי (ש"ס): ארגוני הנשים. משה גפני (יהדות התורה): לא, אני אגיד לכם למה. אני יושב בוועדת החוקה שנתיים וחצי. כאשר יש הצעת חוק להקל על בתי-הדין כדי להקל על נשים עגונות – הצעת חוק שהעלינו, רבים מחברי הכנסת כאן – היא תקועה בוועדת החוקה כדי שלא לאפשר להקל על בתי-הדין. יושב-ראש הוועדה לא מביא את זה להצבעה. זאב אלקין (קדימה): לא יכול להיות. משה גפני (יהדות התורה): כאשר מגיעה הצעת חוק לתת שופט עמית – אני מבקש שיהיה דיין עמית – הוא לא נותן. תגיש חוק לבד. להקל על בתי-הדין, נשים עגונות. כל הזמן מדברים אתי פה על כך שיש רק פרטנר אחד לטפל בנשים עגונות, אותנו זה לא מעניין. זה פשוט לא ייאמן. תדעו לכם שכל המגמה היא פגיעה בבתי-הדין. התוצאה של הדברים האלה תהיה חמורה. יושב-ראש ועדת החוקה רוצה למחוק את בתי-הדין. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): לא הבנתי על מה אתה מדבר. משה גפני (יהדות התורה): לא חשוב. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת משה גפני. חברי הכנסת, בזה תם פרק ההסתייגויות. אנחנו עוברים להצבעות. מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): האם אני יכול להשיב? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה. ודאי שיושב-ראש הוועדה שהציג את הצעת החוק יכול להשיב למסתייגים. מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): אדוני היושב-ראש, הזיכרון עדיין טרי. פשוט עצרתי בשמונה אזכורים של בית-הדין בחוק הזה כי רציתי לדבר. בית-הדין גם הוא אחד הגופים שאצלו ייעשה איזון המשאבים אם בני הזוג ירצו בו. משה גפני (יהדות התורה): אתה מנתק את זה מבתי-הדין. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת גפני. משה גפני (יהדות התורה): לעולם לא תגיד את הדבר הזה לבתי-המשפט. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: השארת שתי דקות בנימוקי ההסתייגות. תודה רבה. משה גפני (יהדות התורה): לבתי-המשפט גם תעשה את זה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, אדוני ימשיך. מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): זאת נקודה חשובה. אדם ידון במקום שבו הוא מעוניין, ואפשר לעשות איזון משאבים גם כאן וגם שם, אבל קבענו את המפתח, שחררנו את בן הזוג החלש, וכל אחד יחליט בינו לבינו. לפי דבריו של הרב זאב אני לא צריך עכשיו להכריע מיהו בן הזוג החלש. בן הזוג החלש לא שבוי בידי בן הזוג החזק ברגע שהמערכת מתפרקת ולא לפני כן. אנחנו לא מרבים היפרדות. ברגע שהמערכת מתפרקת – בנקודה הזאת נעשה צדק, כאשר לאדם יש משאבים כדי להגן על עצמו, כדי להגן על ילדיו. זה הכול. אני יכול עכשיו לפרט מכל מיני מקומות. לכן, ההתראה שלי היא לא שלא תהיו בידיו של פלוני או אלמוני – אני אומר שצריך לתת בידיו של זוג נורמלי במדינה במאה ה-21 את יכולת ההכרעה, ולא להיות תלוי מבחינה דתית. זה הדבר היחיד. אני מסביר לכם שמי שמציג בפניכם איזו הסתייגות כפשרה זאת אשליה, משום שבכל אחת מן הפשרות שהוצגו כאן מהשלוש יש תלות בבית-הדין הרבני, וזה הדבר שאותו נועד החוק לשנות. לגבי החששות של כל אחד מהחברים, אני מזכיר לכם שמי שנמצא בהסדר של עד 1974 – שם אומרים לנו שיש הסדר חלוקת משאבים בלי כפייה, בלי שום דבר אחר, ואף אחד לא חושש לתת גט. ולכן, כפי שהממשלה עודדה אותנו גם לצאת אל הדרך וגם הציגה את הצעת החוק הזאת בזמנו – במקרה הזה הצעת החוק כגרסת אורלב-מלכיאור ולא כגרסת חברי שנלר היא הגרסה שאני מבקש לתמוך בה, ולכן אני מבקש מכם לדחות את ההסתייגויות אחת אחרי השנייה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מודה לחבר הכנסת מנחם בן-ששון. חברי הכנסת, נא לשבת, אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו מצביעים על הצעת חוק יחסי ממון בין בני זוג (תיקון מס' 4), התשס"ח–2008. לשם החוק אין הסתייגויות. לסעיף 1 ברצוני לשאול את חבר הכנסת דוד רותם – האם אתה מבקש להצביע או מסיר? דוד רותם (ישראל ביתנו): מסיר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: זבולון אורלב. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מסיר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מיכאל מלכיאור. מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): מסיר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אלחנן גלזר. אלחנן גלזר (צדק לזקן): מסיר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: יצחק זיו – מסיר. קבוצת מרצ, מבקשים להסיר או להצביע? חבר הכנסת ביילין? זהבה גלאון (מרצ): להצביע. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אם כן, לשם החוק אין הסתייגויות. אנחנו מצביעים רק על שם החוק כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 31 בעד שם החוק – 48 נגד – 11 נמנעים – אין שם החוק נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 48, מתנגדים – 11, אין נמנעים. אני קובע כי שם החוק אושר כנוסח הוועדה. חברי הכנסת, שימו לב, לסעיף 1, חברי קבוצת סיעת מרצ – זהבה גלאון, יוסף ביילין, חיים אורון, רן כהן ואבשלום וילן – מבקשים להצביע על ההסתייגות שלהם. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 32 בעד ההסתייגות – 6 נגד – 55 נמנעים – אין ההסתייגות של חברי הכנסת זהבה גלאון, יוסף ביילין, חיים אורון, רן כהן ואבשלום וילן לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בעד – 6, נגד – 55, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לא התקבלה. אנחנו מצביעים כרגע על סעיף 1 כנוסח הוועדה, מכיוון שלא התקבלו או הוסרו הסתייגויות. סעיף 1, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 33 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 49 נגד – 16 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 49 בעד, 16 מתנגדים, אין נמנעים. סעיף 1 אושר בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. לסעיף 2 – חבר הכנסת שנלר ומיכאלי מבקשים להצביע? כן, מבקשים להצביע. הסתייגות של חברי הכנסת שנלר ומיכאלי לסעיף 2 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 34 בעד ההסתייגות – 8 נגד – 51 נמנעים – אין ההסתייגות של חברי הכנסת עתניאל שנלר ואברהם מיכאלי לסעיף 2 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 8, 51 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות קבוצת סיעת מרצ לסעיף 2 – מסירים. לסעיף 2 אין יותר הסתייגויות. אנחנו מצביעים בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה, על סעיף 2. הצבעה מס' 35 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 47 נגד – 17 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 47, 17 מתנגדים, אין נמנעים. סעיף 2 אושר כנוסח הוועדה. סעיף 3 – חבר הכנסת שנלר מבקש להצביע. בבקשה, הסתייגות לסעיף 3 של שנלר, נא להצביע. הצבעה מס' 36 בעד ההסתייגות – 20 נגד – 41 נמנעים – 1 ההסתייגות של חבר הכנסת עתניאל שנלר לסעיף 3 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 20, 41 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות לסעיף 3 של חבר הכנסת שנלר לא התקבלה. חבר הכנסת לוי לא נמצא; נסים זאב, אברהם מיכאלי, מבקשים להצביע? מסירים. חבר הכנסת גפני מבקש להצביע על ההסתייגות לסעיף 3? כן. אם כן, אנחנו מצביעים על הסתייגותו של חבר הכנסת משה גפני לסעיף 3 לחוק. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 37 בעד ההסתייגות – 17 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת משה גפני לסעיף 3 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 17, 46 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגותו של חבר הכנסת גפני לא התקבלה. סעיף 3, קריאה שנייה כנוסח הוועדה, ללא הסתייגויות. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 38 בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה – 46 נגד – 19 נמנעים – אין סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, סעיף 3 אושר כנוסח הוועדה בתוצאה: בעד – 46, 19 מתנגדים וללא נמנעים. לסעיף 4 – שנלר, מיכאלי? עתניאל שנלר (קדימה): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת מיכאלי מסכים? כן. להצביע על ההסתייגויות או לא, חבר הכנסת מיכאלי? אברהם מיכאלי (ש"ס): מסיר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מסיר. אם כן, אין יותר הסתייגויות. אנחנו מצביעים על סעיפים 4–8, כולל, ללא הסתייגויות, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 39 בעד סעיפים 4–8 – 48 נגד – 18 נמנעים – אין סעיפים 4–8 נתקבלו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 48, 18 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי סעיפים 4–8 אושרו בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. חבר הכנסת יעקב מרגי מבקש לפני הקריאה השלישית להודיע הודעה חשובה. בבקשה, אדוני. יעקב מרגי (ש"ס): אני מבקש לראות בהצבעה בקריאה שלישית על החוק הצבעת אי-אמון בממשלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מי המועמד להרכיב את הממשלה? יעקב מרגי (ש"ס): אלי ישי מטעם סיעת יהדות התורה וסיעת ש"ס, כמובן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נכון, אכן, הוא חתם על הסכמתו להרכיב את הממשלה הבאה. גדעון סער (הליכוד): – – – בקואליציה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני שואל את הממשלה מי מוסמך מטעם הממשלה. גברתי השרה המקשרת? הממשלה מבקשת שלא לקיים את ההצבעה כרגע. דוד רותם (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, אי-אפשר בכלל לבקש בהצבעה הזאת אי-אמון. עם כל הכבוד, אי-אפשר לבקש אי-אמון בהצבעה הזאת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הסבר, נמק ופרט, אדוני. דוד רותם (ישראל ביתנו): סעיף 36(ב) אומר: "'סעיף העומד על סדר-היום' – סעיף שהממשלה הביעה עמדה לגביו, ולמעט הצעות חוק לדיון מוקדם והצעה לסדר-היום". הממשלה לא הביעה דעה בדיון – – – קריאות: הביעה. דוד רותם (ישראל ביתנו): סליחה, סליחה – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הממשלה הביעה עמדה באמצעות ועדת שרים לחקיקה. דוד רותם (ישראל ביתנו): ועדת שרים לענייני חקיקה זה נהלים פנימיים של הממשלה. היא לא הביעה דעה בדיון בכנסת, ולכן בסדר-היום היה דיון שהממשלה לא הביעה בו את דעתה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת גדעון סער, בבקשה. בזה נסיים את הדיון המעניין הזה. גדעון סער (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אין ספק שהממשלה לא הביעה עמדה, ואם תבקש ממזכיר הכנסת או מסגנית מזכיר הכנסת את פלט ההצבעה, אתה תראה שעל כל סעיף ועל כל הסתייגות הצביע, למשל, השר נהרי באופן מסוים, והשרה אברהם באופן שונה. קריאות: – – – גדעון סער (הליכוד): לכן, לא רק שהם לא נקטו עמדה במהלך הדיון – – – קריאות: – – – גדעון סער (הליכוד): להרגיע, להרגיע. – – – לא רק שהם לא נקטו עמדה במהלך הדיון שהתקיים בקריאה השנייה והשלישית, הם גם לא נקטו אותה עמדה בהצבעות בשום דבר. לכן, אני חושב שההערה של חבר הכנסת רותם היתה מדויקת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. חברי הכנסת, כפי שאמרתי, בזה סיימנו את הדיון. הדיון הוא דיון פרוצדורלי ולא על מצבה של הממשלה ואיך הצביע מי מן השרים. הצעת החוק הגיעה לכנסת עם תמיכת הממשלה. נציג סיעה מסוימת ביקש לראות בהצבעה הזאת הצבעת אי-אמון. השרה המקשרת הודיעה שהממשלה לא מעוניינת לקיים כרגע את ההצבעה. הכול יתנהל על-פי התקנון. לכן, אני קובע כי ההצבעה תתקיים בישיבה הבאה. דוד רותם (ישראל ביתנו): הממשלה לא הביעה עמדה, היא צריכה להביע עמדה בכנסת. קריאות: מחר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא מחר. חברי הכנסת, כפי שאתם רואים, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת מנחם בן-ששון – – מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): עוד לפני החוק יש לי זכות צעקה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: – – עומד מעל הדוכן אפילו ללא הודעה. מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): אני מבקש להשמיע את זכות הצעקה שלי. אני מייד אגיע לחוק הבא. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לפני שאתה תשמיע את זכות הצעקה אני אודיע שאתה כנראה מתכוון להציג את הצעת חוק החברות הממשלתיות. ועכשיו זכות הצעקה. מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): רבותי, לפנים בישראל היה מנהג בבתי-הכנסת – לא בכנסת – שאשה שנעשה לה עוול היתה מפסיקה את התפילה ותובעת את עלבונה. לפני 1,000 שנה. ואספתי את המסמכים מהגניזה של קהיר – המסמכים כתובים בערבית ומתורגמים, אפשר למצוא את חלקם בעברית, אספתי אותם ותרגמתי. המכנה המשותף של רוב המקרים שנשים הפסיקו את התפילה היה שנעשה להן עוול פרוצדורלי בניקיון כפיים – בזה שעשו כביכול שהצבעה שלישית לא מעלים. היה צריך לקחת את התיק מלמטה למעלה. זה היה הסיפור של לפני 1,000 שנה, והוא חוזר פעם שנייה. כן, מי שהצביע היום עשה מעשה גדול, ואני לא מזלזל בו, ואני מודה לחברי הכנסת שנשארו עד שעה מאוחרת, שנשים עמדו לנגד עיניהם. יישר כוח. אבל אני מדבר על מעשה הנואל של שיתוף פעולה פרוצדורלי. הרי בקריאה שלישית זה יעבור, אז למה אתם עושים את זה? משה גפני (יהדות התורה): בחיים לא. מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): הנשים עומדות וצועקות. משה גפני (יהדות התורה): אתה לא דואג לנשים יותר מאתנו. אתה לא דואג לנשים, אתה גורם להן נזק. בחיים זה לא יעבור. מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): המעשה הזה – דמיהן בכם. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת גפני, נא לשבת ולהירגע. אדוני יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, היתה צעקה ארוכה מאוד. מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): חושך וצלמוות של ימי הביניים – שם מצאו פתרונות. אנחנו כנראה נצטרך לעבוד קשה, ונפתור את הבעיה, וקריאה שלישית תעבור. הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון מס' 24), התשס"ח–2008 [מס' מ/335; "דברי הכנסת", חוב' ב', עמ' 11326, חוב' ו', עמ' 12025; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון מס' 24), התשס"ח–2008. חבר הכנסת מנחם בן-ששון, בבקשה. מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון מס' 24), התשס"ח–2008. סעיף 58 מחיל הוראות מסוימות בחוק החברות הממשלתיות על חברות מעורבות אשר ככלל חוק החברות הממשלתיות אינו חל עליהן. חברה מעורבת היא חברה שמחצית או פחות מכוח ההצבעה או הכוח למנות מחצית או פחות מהדירקטורים בה הוא בידי המדינה. זאת, בשונה מחברה ממשלתית, שבה יש למדינה יותר ממחצית מכוח ההצבעה או הכוח למנות יותר ממחצית הדירקטורים. הצעת החוק מבקשת להחיל על חברות מעורבות מסוימות – מדובר על שבע חברות כאלה – שכוח השליטה של המדינה בהן הוא 50% או שהיא בעל המניות הגדול ביותר, הוראות שיאפשרו לרשות החברות הממשלתיות לשלוח נציג קבוע לישיבת הדירקטוריון או לישיבת ועדות הדירקטוריון. לנציג לא תהיה זכות הצבעה. תהיה לו הזכות לקבל הזמנה לישיבות, להשתתף בהן, להביע עמדה. הוא יהיה רשאי לבקש לכלול נושא בסדר-היום, לקבל מידע. בעקבות הצעות לפשרה שנדונו בוועדת חוקה, מוצעת גרסה שיוצרת הדדיות בכך שגם בעל המניות הלא-ממשלתי הגדול ביותר יוכל לשלוח נציג מטעמו, ומעמדו יהיה כמעמד נציג רשות החברות הממשלתיות. כמו כן, כדי למנוע חשש להשפעה על שיקול דעתם של הדירקטורים ומעורבות יתר בקבלת החלטת הדירקטוריון, מוצע כי הנציגים שאינם בעלי מעמד של דירקטורים לא ינכחו בישיבה בעת ההצבעה אם יושב-ראש הדירקטוריון או שני דירקטורים ביקשו זאת. חשוב לציין כי הבקשה שהנציגים לא ינכחו במועד ההצבעה כפופה – כמו כל פעולה אחרת של דירקטור – לחובת תום הלב ולכך שהיא נועדה לטובת החברה ומבוססת על שיקולים ענייניים. בישיבות בוועדה החוקה הסבירו נציגי רשות החברות הממשלתיות כי גם כיום יש לרשות סמכות לדרוש מידע וחומר בענייני החברה ולעיין ברשומות ובמסמכים של החברה, אך הכול יכול להיעשות רק בדיעבד ולא בזמן אמת, כך שהפיקוח והיכולת להציף בעיות תוך כדי ישיבת הדירקטוריון היא פחות אפקטיבית. כמו כן הוסבר כי אין סימטריה בין המדינה כבעל מניות לבעלי המניות האחרים מבחינת יכולת הפיקוח ומבחינת המעורבות של הדירקטורים מטעם המדינה בפעילות החברה. הצורך בתיקון עלה בעקבות ביקורת של מבקר המדינה על כך שהפיקוח של רשות החברות על חברות מעורבות, ובפרט על קרן אחת מסוימת, אינו מספק, ובעקבות קושי לקבל מידע מחברות מעורבות ומדירקטורים שבהם, גם כאשר הרשות דורשת את המידע. יש כאן הסתייגות של כמה חברי הכנסת שלפיה יישאר המצב הקיים ולא יוספו לחוק ההוראות כאמור לעיל. אני אבקש לדחות את ההסתייגויות. לעניין תיקון סעיף 59ה(ג) – סעיף 59ה מאפשר לרשות החברות הממשלתיות להורות לחברה הנמצאת בהכנה לתהליך של הפרטה לבצע פעולה מסוימת. ההוראה יכולה להיות, למשל, שהחברה תתקשר עם משרד ממשלתי מסוים בהסכם לשם הבטחת אינטרסים של המדינה בעניין שהחברה עוסקת בו. נוסף על כך, קיים סייג לסמכות של רשות החברות הממשלתיות, הקובע שאם החברה הציעה ניירות ערך שלה לציבור – הסעיף לא יחול, בשל הפגיעה שהוראה מעין זו עלולה לגרום בזכויותיהם של בעלי מניות מן הציבור. התיקון המוצע הוא לסייג את הסייג כך שיחול רק כאשר החברה הנפיקה לציבור מניות או אופציות המוחזקות בידי הציבור, ולא כאשר הנפיקה איגרות חוב. זאת, משום שמי שרכש איגרות חוב אינו שונה מנושה אחר של החברה, הוא זכאי רק להחזר ההלוואה, ואין לו זכויות כשל בעל מניות. אנו מוסיפים פרק ח'3. מוצע להוסיף לחוק החברות הממשלתיות פרק חדש, שעניינו הקמת ועדה ליישוב סכסוכים שתפקידה יהיה להכריע בסכסוכים בין חברות ממשלתיות או חברות בנות, שהן חברות תשתית. חברות התשתית שעליהן יחול הפרק מנויות בתוספת לחוק, אשר אותה יוכל לשנות שר האוצר, בהתייעצות עם השר האחראי לחברה הממשלתית שרוצים להוסיף לתוספת או למחוק מן התוספת. הוועדה תהיה ועדה מקצועית ותכלול משפטן עובד מדינה, כלכלן ומהנדס, ובראשה יעמוד מנהל רשות החברות הממשלתיות או נציגו. בהתאם להיקף הסכסוכים שיבואו בפני הוועדה, ואם יהיה צורך בכך, ניתן יהיה להקים יותר מוועדה אחת. התיקון בחוק נדרש, כפי שהסבירו נציגי הממשלה בוועדה, לנוכח ניסיון העבר ולנוכח העובדה שעל אף מאמציה לא הצליחה הממשלה למצוא מנגנון לפתרון סכסוכים בין חברות ממשלתיות בענייני תשתית שלא בדרך של חקיקה. המציאות מלמדת כי בין חברות תשתית יש לא אחת סכסוכים עקב צורך של חברה אחת, במסגרת ביצוע פרויקט, להתערב בתשתית של חברה אחרת. ניתנו דוגמאות רבות, ואינני רוצה להלאות את החברים. החוק המוצע כולל התייחסות לסמכויות של גופים אחרים העוסקים באותם עניינים. הוחלט כי הוועדה לא תהיה מוסמכת לפסוק בסכסוך שסמכות ההחלטה בו מצויה לפי דין בידי גוף ציבורי אחר, כגון רשות מפקחת. לצד זאת, כאשר סכסוך שבפני הוועדה כולל בין היתר סוגיה המחייבת החלטה של גוף מוסמך אחר – הוועדה תהיה מוסמכת להכריע בו, אך היא תעביר את אותה סוגיה להחלטת הגוף הציבורי, והחלטתו תחייב אותה. על-פי התיקון, הוועדה תהיה מוסמכת לדון בעניינו של צד לסכסוך שאינו חברה ממשלתית רק אם הוא נתן את הסכמתו לכך. הפנייה אל הוועדה תוכל להיות מטעם חברת תשתית שהיא צד לסכסוך, אך גם מטעם שר האוצר או השר האחראי לחברה. ככלל, על הוועדה ליישוב סכסוכים להכריע בסכסוכים בתוך 45 יום. ההכרעה צריכה להיעשות בדרך יעילה, הוגנת וצודקת. הביקורת השיפוטית תהיה מצומצמת יחסית, משום שמדובר בסכסוכים בין חברות ממשלתיות. ועדת החוקה החליטה לעקוב מקרוב – אני מניח שזה למורת רוחם של חברי הכנסת, לכאורה הזמן לא מנוצל לחקיקה – אחר הקמת הוועדה ליישוב סכסוכים ופעילותה, ולשם כך קבעה בחוק חובת דיווח לתקופה של שלוש שנים. על האוצר, על הוועדה ליישוב סכסוכים שהוקמה, על הסכסוכים ועל משך הזמן – על כל אלה נקבל דיווח, והכנסת בוודאי תוכל לקרוא את זה באתר הוועדה. אני מבקש לדחות את ההסתייגויות ולקבל את החוק. זה חוק שיועיל וייעל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת מנחם בן-ששון. חבר הכנסת יצחק לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת משה שרוני – אינו נוכח. חבר הכנסת רוברט אילטוב, האם אתה מבקש לנמק את ההסתייגות שלך? רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): לא. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אם כן, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון מס' 24), התשס"ח–2008. לשם החוק אין הסתייגויות. לסעיף 1 יש הסתייגות של חבר הכנסת אילטוב. האם אתה מבקש להצביע? רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): מוותר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת אילטוב מסיר את ההסתייגות. אם כן, אנחנו מצביעים כרגע על שם החוק וסעיפים 1–7, ללא הסתייגויות, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 40 בעד סעיפים 1–7 – 22 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–7 נתקבלו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בעד החוק בקריאה שנייה הצביעו 22 חברי הכנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון מס' 24), התשס"ח–2008, אושרה בקריאה שנייה כהצעת הוועדה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. בבקשה. הצבעה מס' 41 בעד החוק – 20 נגד – אין נמנעים – אין חוק החברות הממשלתיות (תיקון מס' 24), התשס"ח–2008, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בקריאה שלישית 20 הצביעו בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. חבר הכנסת מנחם בן-ששון, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, מבקש להודות לאלה שעסקו במלאכה. מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): תודה ליועצת המשפטית תמי סלע, שבחוק הזה עבדה הרבה ובחוק הקודם עבדה המון. תודה למנהלת הוועדה. תודה מיוחדת בחוק האחרון – של החברות – לחבר הכנסת איתן כבל, שנתן את עינו הטובה וניסיונו והביא אותנו עד הלום, ולחבורה כולה שהצביעה בעדו. אני מקווה שיהיו לנו דברים תקינים במשק. הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 100), התשס"ח–2008 [מס' כ/240; "דברי הכנסת", חוב' ל"ז, עמ' ; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מכריז שהנושא הבא הוא הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 100), התשס"ח–2008, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את החוק חבר הכנסת מנחם בן-ששון. בבקשה, אדוני. מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, זוהי הצעת חוק ראויה, וכפי שהציג אותה חברי, חבר הכנסת יואל חסון, לפני הכנסת, היא היתה צריכה להיחקק לפני זמן רב. זו הצעת חוק פרטית של חבר הכנסת חסון, וגם כאן אני מברך אותו לא על כך שהתמנה לראש הסיעה ולראש הקואליציה, וראיתם כיצד הוא ניהל בתבונה רבה יום כל כך רגיש פה. אני אישית מודה לו על הרגישות. הדיון בהצעה היה במסגרת הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. זאב אלקין (קדימה): – – – מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): הוסבר כי הצעת החוק מבקשת לבטל את סעיף 198 לחוק העונשין, שעניינו תקלה ציבורית, ושקובע כי "העושה מעשה העלול להביא לתקלה ציבורית, דינו – מאסר שלוש שנים". הטעם להצעה לבטל את סעיף 198 הוא שמדובר בעבירה חסרת גבולות, עבירת סל, שלמעשה כל דבר שעלול להביא לפגיעה באינטרס ציבורי עלול להיכנס בגדרה. משכך, מדובר בעבירה שאין בה משום הנחיה לאזרח, יש בה משום ענישה בדיעבד, והיא פוגעת פגיעה חמורה בעקרון החוקיות, בתפיסה שאין עונשין אלא אם כן מזהירין. מה הזהרת? על מה אתה מעניש? כמו כן צוין כי מלומדים ושופטים הביעו ביקורת ביחס לעבירה זו לאורך שנים. בין היתר ציין הנשיא ברק, כי אילו חוקק הסעיף היום, ספק אם היה עובר את דרישות פסקת ההגבלה. הוועדה עמדה על כך שבדרך כלל לא מוצאים הרשעות בגין עבירה זו לבדה, אלא הרשעות שמצטרפות להרשעות אחרות בגין עבירות נוספות. סיטואציות שבהן השתמשו בעבירה לצורך העמדה לדין היו למשל מקרים של התרעות שווא. ברם, גם למקרים אלה יש מזור בחוק הפלילי, על-ידי שימוש בעבירות קיימות כמו איומים, התפרעות, עבירות כלפי קיום שירותים ציבוריים ועוד. בנסיבות אלה, ועדת החוקה סברה כי השימוש בסעיף התקלה הציבורית לצורך העמדה לדין איננו תקין משתי סיבות עיקריות, ומשכך ראוי לבטלו: 1. ברוב רובם של המקרים נכון יותר להשתמש בעבירה ספציפית שהיסוד העובדתי שבה תפור למידותיו של המקרה; 2. ייתכנו נסיבות שבהן ההתנהגות שבגינה הוגש כתב אישום כלל אינה מצדיקה דיון במישור פלילי. כמו כן, ועדת החוקה החליטה לקבוע מפורשות כי הוראת סעיף 4 לחוק העונשין לא תחול על הצעת החוק. סעיף 4 האמור קובע כי ביטול עבירה גורם לביטול אחריות פלילית בכל השלבים של מיצוי הגשמתה. מדובר בחריג מפורש לעקרון התחולה של הדין והחזקה הפרשנית נגד חקיקה למפרע. הוועדה עמדה על כך שביסוד חקיקת סעיף 4 עמדה התפיסה שביטול פליליות המעשה היא הדרך השורשית ביותר מדרכי השינוי של עמדת החברה כלפי מעשה העבירה והפיכתו למעשה מותר, ועם זאת, שלא הכרחי שכל ביטול של עבירה פלילית יבטא שינוי של תפיסה חברתית עקרונית. כך הדבר בעניינה של הצעת החוק שבנדון, אשר ביטולה אינו נובע משינוי יסודי בעמדת החברה כלפי התנהגות פלונית – אתם זוכרים שזה היה פעם כלפי משכב זכר – אלא בהכרתו של המחוקק בבעייתיות שיש בעבירה מבחינת מידת הלימתה את עקרון החוקיות. לכן אני מבקש מן החברים להצביע בעד ההצעה המאוד ראויה הזאת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת מנחם בן-ששון, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. אין הסתייגויות להצעה, לכן אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 100), התשס"ח–2008, קריאה שנייה, כנוסח הוועדה, בבקשה. הצבעה מס' 42 בעד סעיפים 1–2 – 20 נגד – אין נמנעים – 1 סעיפים 1–2 נתקבלו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בעד ההצעה – 20, אין מתנגדים, יש נמנע אחד. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. קריאה שלישית, חברי הכנסת. בבקשה. הצבעה מס' 43 בעד החוק – 23 נגד – אין נמנעים – 1 חוק העונשין (תיקון מס' 100), התשס"ח–2008, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 100), התשס"ח–2008, עברה בקריאה שלישית, בתוצאה: בעד – 23, אין מתנגדים, נמנע אחד. אני קובע כי הצעת החוק אושרה כנדרש בשלוש קריאות. אני מזמין את היוזם, חבר הכנסת יואל חסון, להודות לאלה שעסקו במלאכה. יואל חסון (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מודה לבית על אישור החוק הזה. כשהתחלתי ליזום אותו ולקדם אותו, כמה אנשים קצת לא הבינו על מה מדובר, אבל למעשה, בנושא הזה של ביטול עבירת התקלה הציבורית, מי שקצת עוסק בענייני משפט ומכיר את הנושא יודע שגדולי המשפט בישראל – שופטים, אנשים שמחווים את דעתם, אנשים שהיו על כס המשפט – חשבו שראוי, המון המון שנים, שהסעיף הזה של תקלה ציבורית יהיה סעיף שעל-פיו לא יוכלו להרשיע אדם, ולמעשה יבוטל בחוק העונשין. יש כאן גם משהו קצת סמלי, שחוק העונשין – התיקון הזה הוא תיקון מס' 100, והוא תיקון בעניין עבירה שהיה בה שימוש שהוא בעיני לא שימוש ראוי. לפעמים, בעבירה הזאת השתמשו בה רק כדי למצוא איזו סיבה, לייצר אולי נפח בתיק ההרשעה או בתיק שמוגש לבית-המשפט. לכן, אני חושב שזה היה נכון לתקן את חוק העונשין ולהסיר את הסעיף הזה. אני רוצה, כמובן, להודות ליושב-ראש הוועדה, מנחם בן-ששון, למנהלת הוועדה, לכל היועצים המשפטיים ולצוות, שעזרו לסיים את החקיקה הזאת במהרה, ובאמת להעביר מן העולם את סעיף הענישה הזה שנקרא תקלה ציבורית. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יואל חסון. הודעה אישית של השר לשירותי דת יצחק כהן היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מזמין את השר יצחק כהן למסור הודעה אישית. לא לעצור את הנשימה, הוא לא מתפטר, זה בסדר. בבקשה, אדוני, בקצרה. קריאות: – – – השר לשירותי דת יצחק כהן: חברי חברי הכנסת, אני עולה פה בעקבות דבריו של יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, ידידי פרופסור בן-ששון. פרופסור בן-ששון, לא כל מי שחולק עליך עושה עוולה. אנחנו חושבים בדיוק ההיפך. אני חושב שהחוק, שהתיקון שלך יגרום עוולות נוראיות דווקא לציבור הנשים. אתה תגביר עגונות ותגביר ממזרים בישראל. לא יכול להיות שאם חולקים עליך ומוליכים מהלך בשביל להציל את ציבור הנשים בישראל, אתה עולה פה ומשתלח באנשים. אני מבקש ממך: תחזור בך מהדברים. אני מציע שתלמדו את – – – רן כהן (מרצ): אל תחזור. השר לשירותי דת יצחק כהן: לא דיברתי אליך, סעיד. רן כהן (מרצ): – – – השר לשירותי דת יצחק כהן: לא דיברתי אליך, סעיד. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת כהן. ויכוחים בין כוהנים אני מבקש שלא לנהל במליאה. השר לשירותי דת יצחק כהן: אז לא היית אמור להשתלח במי שהתנגד לדעתך. אנחנו רשאים להתנגד לדעתך. לא כל החוכמה מונחת בוועדת החוקה, חוק ומשפט, יש מי שחושב אחרת. לדעתנו, החוק הזה יגרום עוול נורא לנשים. ברגע שאתה מנתק את המוטיבציה של הממון מהגט, אתה תרבה ממזרים, תרבה עגונות, אתה תגרום עוול אדיר לנשים – לציבור הנשים דווקא. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר יצחק כהן. הצעת חוק החברות (תיקון מס' 9), התשס"ח–2008 [מס' כ/232; "דברי הכנסת", חוב' ל"ד, עמ' 17789; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הצעת חוק החברות (תיקון מס' 9), התשס"ח–2008. חבר הכנסת מנחם בן-ששון יציג את ההצעה לקריאה שנייה ושלישית. בבקשה, אדוני. מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, התיקון של חברתנו חברת הכנסת מרינה סולודקין – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: וחברנו חבר הכנסת מיכאל נודלמן. מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): – – וחברנו חבר הכנסת פרופסור מיכאל נודלמן – – זהבה גלאון (מרצ): – – – מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): – – תכליתו היתה לעגן סטטוטורית את החובה והדרך שבהן מועברות החלטות של בית-משפט לפי סעיף 7 לחוק החברות לידיעת רשם החברות. סעיף 7 לחוק החברות מאפשר לבית-משפט, במקרים חריגים, לא להסתפק רק בהרמת מסך אלא גם לקבוע שאותו אדם שיוחסו לו חובות החברה יהיה מנוע, לתקופה של עד חמש שנים, מלשוב ולהקים את החברה, וכבר שמענו על מקרים של עבריינים שהקימו חברה והפילו בחכתם אנשים בסכומי כסף גדולים. המטרה היא להתמודד עם תופעה של יזמים ששבים ומקימים חברות חסרות כושר פירעון, אחרי שהחברות הקודמות שהקימו קרסו, ובכך עסקה חברת הכנסת סולודקין כשהציגה את הצעת החוק לפני הכנסת. בנסיבות אלה החליטה ועדת החוקה כדלקמן: לקבוע במפורש כי בית-משפט ישלח לרשם החברות הודעה על צו הגבלה שניתן לפי סעיף 7 לחוק החברות ועל פרטיו. בדיון בוועדה הובהר כי בהודעה כאמור יש צורך לשלוח את פרטי הצו, את מספר הזהות של האדם שכלפיו ניתן צו ואת משך זמן ההגבלה. כמו כן הוחלט שכדי לאפשר היערכות מחשובית כנדרש, תחילתה של הוראה זאת תהיה שנה מיום פרסומו של החוק. החלטנו לקבוע גם הוראה מהותית שלפיה מפר צו הגבלה שניתן לפי סעיף 7 יהיה חייב בחובות החברה שבקשר אליה הופר הצו אם חובות אלה נוצרו בתקופת ההגבלה. למעשה, מדובר בהוראה הקובעת הרמת מסך אוטומטית במקום שאדם שהיה מעורב בייסוד חברה בניגוד להוראות שניתנו לגביו במסגרת הליך לפי סעיף 7. ההוראה הזאת תהיה לה תחולה מיידית. להצעת החוק אין הסתייגויות. זו החלטה ראויה לזמננו, ואני מבקש לאשר אותה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת בן-ששון. חברי הכנסת, הצעת חוק החברות (תיקון מס' 9), התשס"ח–2008, בקריאה שנייה, ללא הסתייגויות, כנוסח הוועדה – נא להצביע. הצבעה מס' 44 בעד סעיפים 1–2 – 20 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בעד ההצעה בקריאה שנייה הצביעו 20, לא התנגדו ולא נמנעו. החוק אושר בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. בינתיים אני מזמין את חברת הכנסת סולודקין, אחת היוזמים, לברך בשם היוזמים והוועדה. הצבעה מס' 45 בעד החוק – 21 נגד – אין נמנעים – נמנעים חוק החברות (תיקון מס' 9), התשס"ח–2008, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 21, אין מתנגדים או נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק החברות (תיקון מס' 9), התשס"ח–2008, אושרה כנדרש בשלוש קריאות. חברת הכנסת סולודקין, בבקשה. מרינה סולודקין (קדימה): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני וחבר הכנסת פרופסור מיכאל נודלמן מאוד מאוד מודים לוועדת החוקה, חוק ומשפט, ליושב-ראש הוועדה פרופסור בן-ששון ולסגל הוועדה. אני רוצה לומר שקיבלתי עזרה בניסוח גם ממשרד המשפטים, ואני מודה מאוד על זה. היו פרצות בחוק הקודם שעלו 50 מיליון שקל ל-3,000 איש. עכשיו, לאחר אישור החוק, אין פרצות. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת סולודקין. הצעת חוק האזרחות (תיקון מס' 9), התשס"ח–2008 [מס' כ/175; "דברי הכנסת", חוב' ב', עמ' 11262; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק האזרחות (תיקון מס' 9), התשס"ח–2008, קריאה שנייה וקריאה שלישית. לשם שינוי יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת אופיר פינס-פז. בבקשה, אדוני. אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הנני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק האזרחות (תיקון מס' 9), התשס"ח–2008, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. מקורה של הצעת חוק זו בהצעת חוק פרטית שיזם חבר הכנסת גלעד ארדן. הצעת החוק נועדה להסדיר את סוגיית ביטול אזרחותו של אזרח ישראלי. מקובל לראות בזכות לאזרחות זכות יסוד ואחת הזכויות הבסיסיות של האדם, הן במשפט הישראלי והן במשפט הבין-לאומי ההסכמי. ביטול אזרחות הוא צעד קיצוני הפוגע בחירותו של אדם ובזכותו להתקיים בביטחון ובכבוד במסגרת משפחתו, ביתו ואדמתו. הסמכות לשלול זכות בסיסית זו נתונה כיום במשפט הישראלי בידיו של גורם מיניסטריאלי – שר הפנים – ובית-המשפט רשאי רק לבקר את אופן הפעלת הסמכות ואת סבירותה. סעיף 11 לחוק האזרחות, שעניינו ביטול אזרחות, קובע שלושה מצבים שבהם עשויה להתבטל אזרחותו של אזרח ישראלי: 1. אזרח ישראלי שיצא שלא כדין לאחת המדינות המנויות בסעיף 2א לחוק למניעת הסתננות, או שרכש אזרחותה של אחת המדינות האלה. במצב זה רואים אותו כמי שוויתר על אזרחותו הישראלית; 2. הפרת אמונים למדינת ישראל; 3. רכישת אזרחות על יסוד פרטים כוזבים. למעשה, בשל הבעייתיות הרבה בסעיף במתכונתו הנוכחית, לא הפעיל שר הפנים את הסמכות לביטול אזרחות אלא במקרים בודדים, ליתר דיוק – בשני מקרים: פעם אחת השר אלי ישי, בהיותו שר הפנים, ופעם שנייה עבדכם הנאמן, שכשהיה שר הפנים שלל אזרחות של אנשים שהיו מעורבים בטרור. שלילתה של זכות חשובה כזכות האזרחות ראוי שתיעשה בהליך שיפוטי, ולא בהליך מינהלי. על כן, עיקרה של הצעת החוק הוא העברת הסמכות לביטול אזרחות לבית-המשפט לעניינים מינהליים, לפי בקשת שר הפנים ובהסכמת היועץ המשפטי לממשלה. הצעת החוק מבקשת ליתן בידי המדינה כלי יעיל המבוסס על מנגנון ראוי של איזונים ובלמים, שיאפשר ביטול אזרחותו של אדם אם השיגה על יסוד פרטים כוזבים או הפר אמונים למדינה. בכל הנוגע לרכישת אזרחות על יסוד פרטים כוזבים, החליטה ועדת הפנים והגנת הסביבה, בעת הכנת הצעת החוק לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, להציע כי במקרה שחלפו פחות משנתיים מיום רכישת האזרחות כאמור, יוכל שר הפנים להחליט על ביטול האזרחות לאחר התייעצות עם ועדה מייעצת, שעליה אפרט בהמשך, ואילו אם עברו יותר משנתיים מיום רכישת האזרחות יוכל לבטלה רק בית-המשפט לעניינים מינהליים, על-פי בקשת שר הפנים. אני רוצה להסביר שבמקרה שייתפסו אנשים על בסיס פרטים כוזבים בתחילת דרכם בארץ, אני חושב שזה נכון להשאיר את הסמכות בידי שר הפנים במשך שנתיים. מיכאל איתן (הליכוד): שממילא נמצאת בבקרה של בג"ץ. אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): לשר הפנים היתה הסתייגות – של ארבע שנים – והוא הסיר אותה, מה גם שהוא לא נמצא פה. הסכמנו לתמוך בהסתייגות של אסתרינה טרטמן – אם היא תהיה פה – שהציעה שלוש שנים. על כך נתלכד, אבל רק אם היא תהיה פה. לא תהיה – זה יהיה שנתיים. במקרה של הפרת אמונים תהיה הסמכות לשלול אזרחות מסורה בידי בית-המשפט בלבד, שוב על-פי בקשתו של שר הפנים אשר אושרה גם על-ידי היועץ המשפטי לממשלה, ולאחר קבלת חוות דעת מהוועדה המייעצת בחוק. ועדת הפנים החליטה לתחום את ההגדרה של "הפרת אמונים", שהיום היא הגדרה עמומה שנתונה לפרשנות רחבה. הוועדה החליטה שההגדרה הזאת, בהקשר של החוק הספציפי הזה, תהיה רשימה מוגדרת של מעשים שקשורים לטרור, סיוע או שידול למעשי טרור, חברות פעילה בארגון טרור ומעשה המהווה בגידה או ריגול חמור. הגדרנו במדויק את סוגיית הפרת האמונים בסיטואציה הספציפית של שלילת אזרחות. אני חושב שעשינו מעשה חשוב מכל בחינה. רשימת המדינות האמורות – גם בזה טיפלנו – כוללת את אירן, אפגניסטן, לבנון, לוב, סודן, סוריה, עירק, פקיסטן, תימן ורצועת-עזה. עוד קובעת הוועדה כי בכל מקרה ביטול אזרחות עקב מעשה של הפרת אמונים יתאפשר רק אם האדם שאזרחותו הישראלית תבוטל לא ייוותר חסר אזרחות או חסר מעמד אחר בישראל, כפי שיקבע בית-המשפט. עם זאת, יראו במי שיושב דרך קבע מחוץ לישראל כמי שלא ייוותר חסר אזרחות. בהליכים כמוצע בהצעת החוק יהיה בית-המשפט רשאי לסטות מדיני הראיות וכן לקבל ראיות במעמד צד אחד, אולם כדי להבטיח הליך ראוי והוגן, וכן את זכות הטיעון של האזרח שזכות חשובה ובסיסית שלו עלולה להישלל, לא יתקיימו דיונים שלא בנוכחותו, אלא אם כן הוזמן כדין ולא התייצב. לבסוף, מוצע לעגן בחוק את הנוהג הקיים היום שלפיו שר הפנים ממנה ועדה המייעצת לו בענייני ביטול אזרחות. בראש הוועדה יעמוד שופט בדימוס או אדם הכשיר להתמנות לשופט בית-משפט שלום. אני רוצה שתדעו – אלא אם כן מאיר שטרית שינה את זה – שמי שעומד בראש הוועדה המייעצת הוא עורך-דין צבי ענבר, לשעבר היועץ המשפטי של הכנסת. חברי הכנסת, הצעת חוק זו היא הצעה בעלת חשיבות מהמעלה הראשונה בכל הנוגע ליסודותיה של המדינה. בהיותה ערה לחשיבות ההצעה, הקדישה ועדת הפנים והגנת הסביבה כמה דיונים לשם יצירת האיזונים העדינים, כפי שהם באים לידי ביטוי בהצעה. במהלך הדיונים נשמעו הן עמדותיהם של ארגוני זכויות האדם והן עמדותיהם של רשויות הביטחון וכדומה. לאור זאת אני סבור כי ההצעה המובאת בפניכם היא ראויה ומאוזנת, ועל כן אני מציע כי הכנסת תקבל את ההצעה כנוסח הוועדה ותדחה את ההסתייגויות שהוגשו, למעט ההסתייגות של חברת הכנסת טרטמן. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת אופיר פינס-פז. יש מספר רב של הסתייגויות – אומנם הראשונה של שר הפנים, ואני הבנתי מדברי חבר הכנסת פינס-פז ששר הפנים לא מעוניין לנמק או להציג את ההסתייגות להצבעה. מנחם בן-ששון (קדימה): איך הוא יעשה את זה? צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): גם אם הוא מעוניין, הוא לא יכול. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא, זה לא מדויק. זאת הסתייגות של הממשלה, ואילו מישהו אחר מן השרים היה דורש להצביע עליה, אז היינו צריכים להצביע. חברת הכנסת אסתרינה טרטמן, האם את מבקשת לנמק את ההסתייגות? אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): כן, בקצרה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, על-פי החוק המוצע, רשאי שר הפנים לבטל אזרחות ישראלית של אדם שהאזרחות שלו נרכשה על יסוד פרטים כוזבים, ובלבד שחלפה רק שנה אחת מיום רכישת האזרחות. שנה זה פרק זמן קצר מדי, כי הצעת החוק הזאת, במתכונת הנוכחית, מאפשרת לנוכלים שזכו באזרחות ישראלית בדרך לא כשירה ולא כדין, בתוך שנה, לכאורה להשתחרר מהסמכות הזאת של השר. לפיכך, אני סבורה שאנחנו צריכים לבלום את התהליך, ובמקום שנה אחת, להגדיר את זה בחוק לתקופה של שלוש שנים. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת טרטמן. חבר הכנסת ביילין – בבקשה, אדוני. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אני מוותר – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נגיע אליך, נשאל אותך. יוסף ביילין (מרצ): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מרשה לעצמי לחלוק על דבריו של ידידי, חבר הכנסת פינס-פז, לגבי האיזון והמידתיות שבחוק הזה. אני חושב שביטול אזרחות בכלל הוא לא בגדר עונש. יש עונשים – חלקם עונשים קשים ביותר, כמו מאסר עולם – ואין להוסיף עליהם את ביטול האזרחות. נעשים מעשים קשים מאוד, קשים מאוד, ממש יום-יום בחברה הישראלית – אנשים שפוגעים או רוצחים את בני המשפחות שלהם וכו', ואנחנו לא מעלים על הדעת שחלק מהעונש הוא ביטול האזרחות שלהם, משום – – – מיכאל איתן (הליכוד): נכון, אבל מי שרוצח את המדינה, מה דינו? צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): זה קיים היום בחוק, רק מעבירים את – – – יוסף ביילין (מרצ): העובדה שהחוק הזה מעביר את הסמכות באופן חלקי מידי שר הפנים לידי בית-המשפט היא דבר חיובי, מה שלא הופך את זה בעיני לדבר רצוי. כלומר, אני עדיין נגד החוק, גם אם הסמכות עוברת לגורם שאני מעדיף אותו על הגורם הנוכחי. אני חושב שיש כאן בעיה שצריכים לשים לב אליה. מיכאל איתן (הליכוד): למה? אבל תסביר – – – היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת ביילין – – – יוסף ביילין (מרצ): זה נכון. אני מוכן לכל דבר, אני רק רוצה שהיושב-ראש יאשר שזה לא על חשבון הזמן שלי. מיכאל איתן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אני רוצה לשאול שאלה. היו"ר דוד רותם: אחרי שהוא יגמור תשאל אותו, כי אחרת זה על הזמן שלו. יוסף ביילין (מרצ): אנחנו נפלנו עם יושב-ראש מאוד נוקשה במקרה הזה. הבעיה של החזקה, חזקה על מי שנמצא בארץ אחרת, שיושב שם – לא תושב, יושב שם – שהוא לא מאבד את האזרחות שלו. גם במקרים הקיצוניים ביותר, שבהם אנחנו מוכנים – שגם אני יכול להסכים לביטול האזרחות – לא יכול להיות מצב שאדם נותר כתוצאה מהחוק הזה בלי אזרחות בכלל, אבל לפי החוק הזה זה ניתן, משום שבלי שיש צורך לאשר ולברר שהאדם קיבל אזרחות או תושבות קבע במקום אחר, יש הנחה כאן, יש חזקה שאם הוא לא כאן, אז יש לו תושבות קבע או אזרחות. אני אומר לכם, הרי החוק הזה נובע בעיקר ממקרה מסוים, כמו חוקים לא מעטים במחוזותינו. זה מסוג החוקים שבסוף אנחנו לא יודעים איך הסביבון הזה מסתובב ומי יכול לשלם את המחיר על קיומו של חוק כזה. מה גם שאם אתם שואלים אותי, אני חושב שיש הצדקה לביטול אזרחות למי שמרמה את המדינה. מי שבא ובדרכים כוזבות משיג דוקומנטים, מסמכים, והמדינה אומרת: אוקיי, אתה אזרח שלנו, ואחר כך מסתבר שזה זויף או שזה הושג במרמה – אין שום סיבה לומר שכיוון שהוא קיבל את זה, הוא יישאר לעולם אזרח. לגבי המצבים האחרים, אני חושב שהדבר – – – מרינה סולודקין (קדימה): – – – טורא בורא? יוסף ביילין (מרצ): מה זאת אומרת? מרינה סולודקין (קדימה): על טורא בורא באפגניסטן אתה שמעת. יוסף ביילין (מרצ): נו. מרינה סולודקין (קדימה): אז מי שעבר בטורא בורא, המחוז של בן-לאדן – אז מה לעשות – – – יוסף ביילין (מרצ): במקרה המיוחד הזה אנחנו נצטרך לדון, אבל אני חושב שיש כאן הליכה במאה ה-21 אחורה במקום קדימה, ואני ממליץ בפני חברי הבית הזה שלא לקבל את הצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית. מיכאל איתן (הליכוד): רגע, רגע, יש לי שאלה אליך. יוסף ביילין (מרצ): בבקשה, בשמחה. מיכאל איתן (הליכוד): ראשית, אני רוצה להגיד לך שלא תמיד קדימה זה כל כך טוב, אבל לגופו של עניין. היו"ר דוד רותם: אבל רצית לשאול שאלה. יוסף ביילין (מרצ): את זה אני כבר מקבל. מיכאל איתן (הליכוד): אני מאוד מבקש שתסביר לי מה ההיגיון שכאשר אדם הגיע, רימה בפרטים, אתה אומר: אני אשלח אותו, אבטל את אזרחותו, אפילו אם הוא יישאר בלי אזרחות. לעומת זאת, אדם שנלחם לחיסולה של המדינה, ואומר: אני אעשה כל מאמץ לחסל אותה, אתה אומר למדינה: אין לכם ברירה, אתם חייבים להחזיק אותו. למה? איזה היגיון יש בזה? יוסף ביילין (מרצ): אני אגיד לך. מיכאל איתן (הליכוד): אדם שרצח, אדם שפשע – – – היו"ר דוד רותם: לא, לא. חבר הכנסת מיקי איתן, תאמין לי שיוסי ביילין הבין את השאלה. אפילו אני הבנתי. יוסף ביילין (מרצ): יש מצבים, למשל – מה שקרה אצלנו – שאדם רצח ראש ממשלה. אנחנו דנים בשאלה אם הוא יתחתן, אם הוא יביא ילדים לעולם. האיש הזה פגע בסמל של מנהיג המדינה – – – ראובן ריבלין (הליכוד): אנחנו שוללים את אזרחותו על-ידי הושבתו בבית-האסורים לאותה תקופה – – – אבל אם למשל אחד ברח מאימת החוק, מתוך כוונה – – – מתוך כוונה לפגוע באנושות שכולנו חיים – – – הוא ברח למקום שאין בו אפילו שגרירות. הוא ברח, אתה רוצה לשמר את אזרחותו? יוסף ביילין (מרצ): אני רוצה אז להוציא צו באינטרפול ולהגיד שאני מחפש אותו בכל העולם. אני בעד הענשה הכי מקסימלית במקרים שבהם אנשים פוגעים – בנאמנות שלהם למדינה. אני רק – – – ראובן ריבלין (הליכוד): הוא עבריין נמלט, עבריין נמלט שבורח מאימת החוק בישראל – – – היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת ריבלין, אנחנו לא נשלול לו את הפנסיה, אבל את האזרחות נשלול לו? את האזרחות נשלול לו? מיכאל איתן (הליכוד): ילד שמכה את אמו, אתה מחייב את אמו להחזיק אותו בבית בכוח? ראובן ריבלין (הליכוד): אתה רוצה שאני אעניש את המדינה בגלל מעלליו של האיש הזה, אני אפגע בדמוקרטיה בגלל מעלליו של האיש הזה. היו"ר דוד רותם: תודה. ראובן ריבלין (הליכוד): ואני עומד על כך – – – קריאות: – – – יוסף ביילין (מרצ): התפיסה המודרנית אומרת: יש – – – מיכאל איתן (הליכוד): היתה לנו תקווה שעד חצות נסיים. ראינו שממילא לא מסיימים עד חצות, אז נישאר כבר עד הבוקר. היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת איתן, תודה. חבר הכנסת איתן. יוסף ביילין (מרצ): יש קהילה, ובתוך הקהילה הזאת יש אנשים שעושים מעשים קיצוניים ואיומים. הקהילה, יש לה סמכות להעניש את האנשים האלה בדרכים כאלה או אחרות, במקומות שונים, כולל בדמוקרטיות שאנחנו מכירים אותן, ויש גם עונש מוות. ראובן ריבלין (הליכוד): נכון. יוסף ביילין (מרצ): יש גם עונש מוות, שאני מתנגד לו, אבל העניין הזה – – – אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): הגעתם לעונש מוות? היו"ר דוד רותם: סליחה, חבר הכנסת פינס-פז, אנא ממך. יוסף ביילין (מרצ): הגענו. לצערי הרב, יש דמוקרטיה גדולה עם עונש מוות, אבל העניין הזה של אזרחות הוא מחוץ לסוגריים. הוא לא בסיפור הזה בכלל, זה לא חלק מהענישה, ואני חושב שהכנסה של האזרחות היום – של ביטול האזרחות כחלק מענישה – היא דבר לא נכון באופן פילוסופי, לפי הפילוסופיה של הדמוקרטיה המודרנית. תודה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת ביילין. חבר הכנסת חיים אורון. חיים אורון (מרצ): מוותרים כולם. היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת רן כהן מוותר? קריאה: – – – היו"ר דוד רותם: חברת הכנסת זהבה גלאון. קריאה: – – – היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת אבשלום וילן. אבשלום וילן (מרצ): מוותר. היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת דב חנין. קריאות: – – – היו"ר דוד רותם: חמש דקות, אדוני. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, הבעיה בחוק הזה היא שהוא עושה נורמליזציה למהלך לא נורמלי, ולא צריך לעשות נורמליזציה למהלך לא נורמלי. מהלך לא נורמלי צריך להישאר לא נורמלי. אמר יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת אופיר פינס, ובצדק, שהסמכות הזאת שנתונה היום בידי שר הפנים היא כל כך לא נורמלית ששרי פנים לא משתמשים בה. אני חושב שטוב שכך. טוב שכך. לעומת זאת, בחוק הזה אנחנו בונים מסלול שמאפשר שלילת אזרחות. מה הבעיה בכך? חבר הכנסת איתן, אני אענה לך, אבל באמת בלי הפרעות. אני אנסה לענות לך. אומר בית-המשפט העליון שלנו בפרשת אלרואי שהאזרחות היא זכות יסוד שמקובלת במשפט הבין-לאומי. אין ספק, אומר בית-המשפט העליון, שהיא נמנית עם זכויות היסוד, בין היתר משום שהיא היסוד לזכות הבחירה לכנסת, שממנה צומחת הדמוקרטיה. אומר השופט Warren, נשיא בית-המשפט העליון האמריקני בפרשת Perez v. Brownell – זה העיקרון, חבר הכנסת איתן – Citizenship is a man's basic right, for it is nothing less than the right to have rights. זאת אומרת, האזרחות היא הבסיס שעליו נשענות כל הזכויות כולן. הזכות לאזרחות היא זכות מוכרת במשפט הבין-לאומי. מיכאל איתן (הליכוד): זה לא נכון. דב חנין (חד"ש): היא מעוגנת בהכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם, וכך גם מעוגן האיסור של שלילה שרירותית של אזרחות. זה מופיע במסמכים רבים ונוספים של המשפט הבין-לאומי, בין היתר באמנה בדבר מעמדם של מחוסרי אזרחות, אמנה משנת 1954, ובאמנה הבין-לאומית לצמצום חוסר האזרחות, אמנה משנת 1961. ההצעה מאפשרת, למשל, לשלול אזרחות של מי שעשה מעשה שיש בו משום הפרת אמונים למדינת ישראל. קבע בית-המשפט העליון האמריקני בפרשת Trop v. Dulles שסעיף כזה, שאפשר שלילת אזרחות בשל מעשה של הפרת אמונים, הוא סעיף בלתי חוקתי היות שהוא מהווה עונש אכזרי. אני מפנה לפרשת Trop v. Dulles, פסק-הדין מ-1958. בפרשת Mendoza-Martinez קבע בית-המשפט העליון האמריקני כי נקיטת הליך של ביטול אזרחות במקום הליך פלילי היא מהלך בלתי חוקתי. זה פסק-דין משנת 1963. עמיתי חברי הכנסת, אנחנו שוברים את כללי המשחק הבסיסיים בחברה דמוקרטית. אפשר להעניש בענישה פלילית על כל עבירה פלילית. ענישה פלילית יכולה להיות מחמירה ויכולה להיות מרחיקת לכת ככל שהמחוקק חפץ. אבל אסור לנו, חברי הכנסת, במקום להעניש בענישה פלילית לשלול מאדם את אותה חבילת זכויות שמלווה אותו ודבוקה בו עד בלתי הפרד. אי-אפשר לנתק בין האדם המודרני לבין האזרחות. האדם המודרני הוא אדם שיש לו אזרחות, זה חלק מהקיום האנושי שלו. גם כאשר הוא יושב בכלא, גם כאשר הוא רצח ראש ממשלה ונושא עונש של מאסר עולם, גם אדם כזה הוא עדיין אזרח, וכאזרח הוא יושב בכלא, לא כאדם חסר אזרחות. יתירה מזו, עמיתי חברי הכנסת, הוראות הצעת החוק הזאת מתירות גם סטייה מדיני הראיות – שימוש בראיות חסויות במהלך הדיון בבקשה לשלילת אזרחות – וזאת הפרה חמורה של הזכות להליך הוגן והפרה אנושה במיוחד בשל מהותה של הזכות לאזרחות כזכות יסודית, כפי שהסברתי קודם לכן. הצעת החוק הזאת מאפשרת לשלול אזרחות של אדם גם אם אין לו אזרחות אחרת, בניגוד להוראות המשפט הבין-לאומי, ובעיקר בניגוד להוראות סעיף 7 לאמנה לצמצום חוסר האזרחות, שישראל היא צד לה. מיכאל איתן (הליכוד): מה היא אומרת? דב חנין (חד"ש): היא אוסרת לבטל אזרחות של אדם שנותר חסר אזרחות. זה מה שעושה הצעת החוק. אם תקראו אותה בתשומת לב תראו שהיא מאפשרת חזקות שאומרות, למשל, שאם הוא נמצא במקום כזה וכזה וחי שם – חזקה שיש לו אזרחות של אותו מקום. גלעד ארדן (הליכוד): רק חזקה של מי שהוא תושב קבע של מדינה – – – דב חנין (חד"ש): חבר הכנסת ארדן, כמשפטן וכחבר הכנסת שעוסק הרבה בחקיקה, אתה ודאי יודע שתושבות קבע איננה אזרחות, וגם אם מישהו תושב קבע במקום מסוים, זה עדיין לא אומר שהוא אזרח. האמנה הבין-לאומית, שישראל היא צד לה, אוסרת במפורש לשלול אזרחות ממי שאין לו אזרחות אחרת. עמיתי חברי הכנסת, הבאתי בפני הוועדה דוגמה של האשה מעזה ואני רוצה לחזור עליה בפני מליאת הכנסת. ניקח דוגמה של אשה מעזה שהתחתנה עם גבר ערבי אזרח ישראל. במדינת ישראל הזוג הזה לא יכול לחיות משום שאנחנו קבענו חוק – הכנסת הזאת קבעה חוק – שאוסר איחוד משפחות מהסוג הזה. אנחנו אומרים: אנחנו לא מסכימים לקבל אלינו את אשתו של האזרח הערבי הישראלי אם האשה הזאת היא תושבת עזה, לכן בישראל הם לא יכולים לחיות. כשהתווכחנו אז אמרו לנו: ילך הגבר אחרי אשתו, למה שלא ילך אתה לעזה? ילך הגבר לעזה אחרי אשתו, והתוצאה תהיה שהוא יאבד את אזרחותו הישראלית. הוא יאבד את אזרחותו הישראלית כי הוא יחיה אתה חיים של קבע בעזה. עמיתי חברי הכנסת, החוק הזה רק מראה לאיזו רקמה בעייתית של חקיקה אנחנו מובילים את עצמנו – חקיקה שאין בה טעם, אין בה צורך, היא לא נכונה, היא לא דרושה, היא לא ראויה. חבר הכנסת ארדן, אני לא מדבר על תמיכה בטרור. גלעד ארדן (הליכוד): אני מתפלא עליך שאתה מציג דוגמאות לא ראויות. היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת ארדן, יש לי בקשה, תנו לו לגמור כי כל ויכוח יאריך את הדיון. דב חנין (חד"ש): תודה רבה. חבר הכנסת ארדן, הדברים שאני אומר נובעים במישרין מהצעת החוק שלך. אני מרחם על חברי הכנסת בגלל השעה המאוחרת, ואני לא אצטט להם את הסעיף שבו כתובים הדברים. החוק שלך מדבר על טרור, אבל לא רק על טרור אלא גם על נסיבות נוספות של שלילת אזרחות, וגם על חזקות שהן חזקות מרחיקות לכת. עמיתי חברי הכנסת, למרות השעה המאוחרת אני מציע לכולכם לחשוב שוב ולהצביע נגד הצעת החוק הזאת. תודה רבה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת חנא סוייד – אינו נוכח; חבר הכנסת מוחמד ברכה – אינו נוכח. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – בבקשה, אדוני. משה גפני (יהדות התורה): כמה דוברים עוד יש? היו"ר דוד רותם: לדעתי הוא אחרון הדוברים, כי אני לא רואה את חברי הכנסת שרשומים בהמשך, אבל יכול להיות שהם יגיעו. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אם נשים בצד לרגע את עניין המסמכים הכוזבים, זאת הצעת חוק שנועדה לתת אפשרות לשלול את אזרחותו של האזרח הערבי בלבד. היא גם מכוונת נגד חבר הכנסת לשעבר עזמי בשארה. זו היתה כוונת המחוקק, ולכן הוכנסו בה סעיפים שנועדו לכך. גלעד ארדן (הליכוד): ממש לא. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אני מתנגד באופן עקרוני לשלילת אזרחות, כל אזרחות, בנסיבות כלשהן, וזה על-פי העיקרון של החוק הבין-לאומי שאומר שאסור להותיר אדם ללא אזרחות. מדוע אני אומר את הדברים? נניח שיהודי רכש לעצמו ישיבת קבע באפגניסטן – זה יכול לקרות – – צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): זה רעיון. מיכאל איתן (הליכוד): יש הרבה יהודים. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): – – או אזרחות או ישיבת קבע, והוא היה אזרח ישראלי. נניח ששר הפנים החליט לשלול את אזרחותו. הוא מחליט יום אחד להגיע לארץ, וברגע שרגלו דורכת בנמל התעופה בן-גוריון יש לו זכות לקבל אזרחות ישראלית על-פי חוק השבות. אצל אזרח ערבי זה לא אותו הדבר. המדינה היהודית האידיאולוגית, על-פי הגדרה לא תשלול אזרחותו של יהודי, יעשה מה שיעשה. מיכאל איתן (הליכוד): זה לא נכון, במציאות זה לא נכון. המדינה הזאת גירשה – – – ג'מאל זחאלקה (בל"ד): טוב, תביא לי דוגמה אחת. אני יכול להביא דוגמאות אחרות. החוק הזה יותר גרוע מהמצב הקיים. לכאורה בית-המשפט מחליט, אבל מה המצב הקיים היום? בפועל, שר הפנים עשה את זה לעתים מאוד רחוקות. אבל נניח שבית-המשפט היה שולל את אזרחותו של אדם. האדם הזה יכול לפנות לבג"ץ, ועל-פי הפרוצדורה הרגילה היה מתקיים משפט. מה אומר החוק הזה? שר הפנים מגיש בקשה לשלילת אזרחות, מתנהל דיון בבית-משפט מינהלי, שיש בו דברים שלא קיימים בחוק הפלילי הרגיל: ראיות חסויות, דיון חסוי, ישיבות סגורות – דברים שאין בדיונים רגילים. וזה מאפשר – – – ראובן ריבלין (הליכוד): אפשר לערער בבית-המשפט הגבוה יותר. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אתה יודע שערעור על החלטה של בית-דין, של בית-משפט, לא בדיוק שווה ערך לערעור על החלטת הרשות המבצעת. זה לא אותו הדבר, זה לא שווה ערך. לכן, הצעת החוק מרעה את המצב הקיים. אני חושב שהצעת החוק הזאת היתה צריכה להיות הצעה הפוכה לגמרי. חבר הכנסת ריבלין, היתה צריכה לבוא לפה הצעה אחרת לגמרי – לצמצם למינימום, עד כדי ביטול, את האפשרות לשלילת אזרחות. לא מקובל להעניש אדם על-ידי שלילת אזרחותו, מה גם שלא מדובר כאן באדם שנניח הורשע בהפרת אמונים, אלא שעשה מעשה שיש בו הפרת אמונים על-פי החלטתו של שר הפנים – מובן שזה נתון להחלטת בית-משפט בהליכים שלא עושים צדק לכל אזרח ואזרח. בסיכומו של דבר, זה חוק שנועד לפגוע באזרחים ערבים, וזה פותח פתח, ואני בטוח, חבר הכנסת פינס, שלחוק הזה, בשנה הבאה או זו שאחריה, יבוא חבר הכנסת הנדל, או מישהו מבית-ספרו של חבר הכנסת הנדל, ויוסיף עוד ועוד סעיפים כדי לצמצם את האזרחות של האזרחים הערבים, וזו הסכנה. בסופו של דבר, יבואו לכאן ויגידו: מי שלא נשבע אמונים למדינה, אין לו אזרחות. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. תודה לחבר הכנסת זחאלקה על שקיצר, כי יש לו ארבע או חמש הסתייגויות. אנו מודים לו על כך שהוא הסתפק בחמש דקות. חבר הכנסת ואסל טאהא – איננו; חברי הכנסת סעיד נפאע, טלב אלסאנע, אחמד טיבי, אברהים צרצור ועבאס זכור. אם כן, אין יותר חברי הכנסת שמבקשים לנמק את ההסתייגויות שלהם. אנחנו עוברים להצבעות. חברי כנסת, אני מבקש להיות ערים להצבעות, כי יש כאן הסתייגויות שסותרות זו את זו, כדי שלא נחזור למצב שהצבענו ולא ידענו על מה הצבענו. אנו עוברים להצבעות על הצעת חוק האזרחות (תיקון מס' 9), התשס"ח–2008. לשם החוק אין הסתייגויות. לסעיף 1 – שר הפנים גם לא נמצא וגם שמענו שהוא מסיר את ההסתייגות, אבל יש הסתייגויות שנצטרך להצביע עליהן. קודם כול, על שם החוק כהצעת הוועדה, בקריאה שנייה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 46 בעד שם החוק – 26 נגד – 5 נמנעים – אין שם החוק נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד שם החוק – 26, נגד – 5, אין נמנעים. אני קובע ששם החוק אושר כנוסח הוועדה. לסעיף 1 יש ההסתייגות של חברת הכנסת אסתרינה טרטמן. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 47 בעד ההסתייגות – 24 נגד – 5 נמנעים – אין ההסתייגות של חברת הכנסת אסתרינה טרטמן לסעיף 1 נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 24, נגד – 5, אין נמנעים. ההסתייגות התקבלה. קבוצת מרצ, להצביע? אנחנו מצביעים על ההסתייגות של חברי הכנסת יוסי ביילין, חיים אורון, רן כהן, זהבה גלאון ואבשלום וילן לסעיף 1. הצבעה מס' 48 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 26 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד ההסתייגות של קבוצת מרצ – 5, נגד – 26. ההסתייגות של קבוצת מרצ לא התקבלה. אנחנו מצביעים על הסתייגות של קבוצת חד"ש, בל"ד ורע"ם-תע"ל, חברי הכנסת דב חנין, חנא סוייד, מוחמד ברכה, ג'מאל זחאלקה, ואסל טאהא, סעיד נפאע, טלב אלסאנע, אחמד טיבי, אברהים צרצור ועבאס זכור, לסעיף 1. הצבעה מס' 49 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 27 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעות חד"ש, בל"ד ורע"ם-תע"ל לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 5, נגד – 27, אין נמנעים. ההסתייגות של קבוצת דב חנין לא התקבלה. שר הפנים הסיר. קבוצת מרצ, להצביע? אנחנו מצביעים על ההסתייגות של קבוצת מרצ. הצבעה מס' 50 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 26 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד ההסתייגות של קבוצת מרצ – 5, נגד – 26, אין נמנעים. ההסתייגות של קבוצת מרצ לא נתקבלה. הסתייגות קבוצת חד"ש, בל"ד ורע"ם-תע"ל – להצביע? אנחנו מצביעים על ההסתייגות. בבקשה. הצבעה מס' 51 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 26 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעות חד"ש, בל"ד ורע"ם-תע"ל לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 5, נגד – 26, אין נמנעים. הסתייגות קבוצת חד"ש, בל"ד ורע"ם-תע"ל לא התקבלה. לחלופין – הצבעה על ההסתייגות המכונה לחלופין. הצבעה מס' 52 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 27 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין של קבוצת סיעות חד"ש, בל"ד ורע"ם-תע"ל לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 5, נגד – 27, אין נמנעים. גם ההסתייגות לחלופין לא נתקבלה. הסתייגות קבוצת מרצ וקבוצת חד"ש, בל"ד ורע"ם-תע"ל. הצבעה מס' 53 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 26 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעות חד"ש, בל"ד ורע"ם-תע"ל לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 5, נגד – 26, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנו מצביעים על הסתייגות קבוצת חד"ש, בל"ד, רע"ם-תע"ל. מצביעים, חבר הכנסת חנין? הצבעה מס' 54 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 25 נמנעים – אין ההסתייגות (1) של קבוצת סיעות חד"ש, בל"ד ורע"ם-תע"ל לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 5, נגד – 25, אין נמנעים. גם ההסתייגות של חד"ש, בל"ד ורע"ם-תע"ל לא התקבלה. היו כאן שתי הסתייגויות של קבוצת חד"ש, בל"ד ורע"ם-תע"ל. הסרנו את הראשונה, עכשיו מצביעים על ההסתייגות השנייה. הצבעה מס' 55 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 26 נמנעים – אין ההסתייגות (2) של קבוצת סיעות חד"ש, בל"ד ורע"ם-תע"ל לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 5, נגד – 26, ואין נמנעים. גם ההסתייגות הזאת לא התקבלה. קבוצת מרצ – מסירים. שימו לב, אנו מצביעים על סעיף 1, כולל ההסתייגות של חברת הכנסת טרטמן, שהתקבלה. נא להצביע. הצבעה מס' 56 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה – 26 נגד – 5 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד- 26, מתנגדים – 5, אין נמנעים. סעיף 1 אושר, כולל ההסתייגות של חברת הכנסת טרטמן. סעיף 2, כנוסח הוועדה, קריאה שנייה. הצבעה מס' 57 בעד סעיף 2 – 25 נגד – 5 נמנעים – אין סעיף 2 נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 25, נגד – 5, אין נמנעים. אני קובע כי החוק אושר בקריאה שנייה. כיוון שהתקבלה ההסתייגות, אני רוצה לפנות אל יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, שנוהג תמיד להרהר במצבים הללו ואז להודיע מה החלטתו. אדוני, האם אנחנו יכולים להצביע בקריאה שלישית? אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): כן. דב חנין (חד"ש): אדוני, אני רוצה להודיע בשם סיעות מרצ, חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד שאנחנו מבקשים לראות בהצבעה הזאת הצבעת אי-אמון בממשלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מי המועמד להרכיב את הממשלה? דב חנין (חד"ש): המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת חיים אורון. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: האם חבר הכנסת חיים אורון מודיע על הסכמתו להרכיב את הממשלה הבאה? כן. חברי הכנסת, למען הסר ספק, הוגשה הסכמתו בכתב. השר נהרי, האם אתה מבקש להצביע עתה? חיים אורון (מרצ): – – – הוא לא יכול, רק ראש הממשלה. גדעון סער (הליכוד): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, נא לשבת. אני אודיע מה אומר התקנון ואתה ודאי תסכים אתי, אדוני, וגם חבר הכנסת סער. חבל על פרץ האמוציות, היינו במצב הזה כבר כמה פעמים. הוא יכול להפוך את זה להצבעת אמון. הוא יכול להסכים שלא נדחה את ההצבעה, ולכן ההצבעה תתקיים במתכונתה, כפי שביקשתם, כאי-אמון בממשלה, בתנאי שהשר נהרי יבקש להצביע עתה. אבל להפוך – אתה צודק לגמרי – להפוך את זה לאמון יכול רק ראש הממשלה בכבודו ובעצמו. קריאות: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מי שבעד – מצביע בעד החוק ונגד האי-אמון. מי שנגד – תומך באי-אמון ומתנגד לחוק. זה המצב מבחינת הפרוצדורה, אבל לא שמעתי את השר. השר משולם נהרי: לקיים את ההצבעה כעת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, הוסרו כל המכשולים לקראת ההצבעה בקריאה שלישית. הצעת חוק האזרחות (תיקון מס' 9), התשס"ח–2008, הצבעה שהיא גם, למען הסר ספק, הצבעת אי-אמון בממשלה. מי שמצביע בעד – הוא בעד החוק ונגד האי-האמון, מי שמצביע נגד – תומך באי-אמון ומתנגד לחוק. נא להצביע. הצבעה מס' 58 בעד החוק – 27 נגד – 5 נמנעים – אין חוק האזרחות (תיקון מס' 9), התשס"ח–2008, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 27, נגד – 5, אין נמנעים. אני קובע כי הכנסת אישרה את הצעת חוק האזרחות (תיקון מס' 9), התשס"ח–2008, בשלוש קריאות כנדרש, ודחתה את הצעת האי-אמון שהוגשה על-ידי חבר הכנסת חנין בשם סיעות מרצ, חד"ש, בל"ד ורע"ם-תע"ל. חבר הכנסת גלעד ארדן, יוזם החוק, מבקש להודות לאלה שעסקו במלאכה. בבקשה. גלעד ארדן (הליכוד): קודם כול אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה, אופיר פינס-פז, שבאמת עשה מלאכה מאוזנת ומקצועית. החוק הזה הוא לא טוב מדי לימין, לא טוב לשמאל – הוא בדיוק נכון, כמו שמדינה דמוקרטית צריכה להתנהל, ואני רוצה להודות לו על המקצועיות שבה הוא ניהל את הדיונים. גם אני ויתרתי בחוק הזה על מספר משמעותי של סעיפים שחשבתי שצריכים להיכלל בו. אני רוצה להודות לצוות הוועדה, אבל בראש ובראשונה באמת לכל חברי הכנסת שטרחו ונשארו עד השעה המאוחרת הזאת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת גלעד ארדן. הצעת חוק האזרחות (תיקון מס' 10) (זכויות להורי חייל), התשס"ח–2007 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/177).] (קריאה ראשונה) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנו עוברים להצעת חוק האזרחות (תיקון מס' 10) (זכויות להורי חייל), התשס"ח–2007, קריאה ראשונה. יציג את החוק חבר הכנסת חיים אורון. חיים אורון (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מניח שגם בהצעת החוק הזאת לא תהיה הצבעה, כי ברור לגמרי מי מנהל את הבית הזה ובאיזה רוב. זו הבעיה העיקרית. החוק הזה מתגלגל בכנסת יותר מעשר שנים. הגישו אותו כמה חברי כנסת, לא אקרא את שמות כולם, חלקם יושבים פה, חלקם בקדנציות קודמות. עניינו פשוט מאוד: זכותו של חייל שגויס לצה"ל להביא את הוריו, כמובן אם הם רוצים, כשמרכז חייהם בארץ, לקבל אזרחות ישראלית בהליך מדורג שיימשך חמש שנים. אגב, זו לא ההצעה המקורית שלנו. ההצעה המקורית שלנו היתה הרבה יותר מובנת מאליה והרבה יותר מקוצרת. אבל יש פה כמה תנאים. אני לא רוצה להאריך בשעה הזאת. גם התנאים הללו כנראה נגועים במוגות לב בדרגה מאוד גבוהה, כי למתנגדי החוק אין אומץ לב לעשות את הדבר הכי פשוט, אדוני השר המייצג את הממשלה – לבוא לכנסת ולומר: מדינת ישראל לא מוכנה לגייס אדם שהוריו לא יכולים להיות אזרחים. הוא לא יכול להיות כשיר למות לטובת המדינה אבל לא כשיר להביא את הוריו. אני אתנגד לעמדה הזאת, אבל יהיה בה היגיון. אני אחשוב שהיא נוראה, אבל יהיה בה איזה קו מחשבה. מיכאל איתן (הליכוד): רק את אחד מהוריו, כי השני ככל הנראה זכאי מכוח השבות. חיים אורון (מרצ): אבל כרגע החוק מדבר על שניהם. נכון. כולנו, מי מאתנו שהנושא הזה נוגע בו, זוכרים את המקרים – – – מיכאל איתן (הליכוד): – – – חיים אורון (מרצ): אם הם לא נשואים, והחיים יותר מסובכים ומורכבים. אני לא רוצה להאריך בשעה הזאת – מי מאתנו יכול להיזכר בהיסטוריה של העת הזאת במדינת ישראל כשנחשפנו לבעיה הזאת כשמתנו מוטל לפנינו ומתעורר ויכוח אם ההורים יכולים להגיע או לא יכולים להגיע ללוויה, והאם הם יכולים להישאר אחר כך, וכמה זמן. באים לפה ואומרים: אין בעיה, בבקשה. אותה קבוצת חברי הכנסת שאומרת – שיאמרו לאותו חייל מהכושים העבריים שאתמול היה בטלוויזיה. הוא משרת שלוש שנים בגולני, ובדמעות הוא מספר שאשתו ובנו, שראו אותם בטלוויזיה, לא יכולים להיות אזרחי ישראל. הוא שלוש שנים בגולני. אז שלא נגייס אותו אם יש לנו אומץ. אני אומר פעם נוספת: אני אתנגד לכך. אז מה בעצם עכשיו אומרים? לא. נגייס אותו כי החוק אומר שתושב חייב בשירות צבאי, אבל זכויותיו מוגבלות. אם הייתי מביע את עמדתי האישית, הייתי מרחיב את זה מעבר לתחום הזה, אבל אני לא רוצה לפתוח עכשיו את הוויכוח על מיהו יהודי ומהו יהודי. אבל אי-אפשר לחיות יותר עם השניות הזאת. זה פשוט בלתי אפשרי. אתם יודעים מה? אני שמח שזה נהפך להצבעת אמון בממשלה. אני רוצה שראש הממשלה, ולא מעניין אותי מי הוא יהיה עם חידוש מושב הכנסת, יעלה לדוכן ויגיד: ממשלת ישראל לא מסכימה לחוק הזה. נראה איך הוא יגיד את זה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת חיים אורון. זו קריאה ראשונה, ולכן יש לנו רשימת דוברים. חבר הכנסת רוברט אילטוב – בבקשה, אדוני. אזכיר שלרשות כל דובר עד שלוש דקות. קריאה: מי אחריו? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: יש רשימת דוברים ארוכה: חברי הכנסת ישראל חסון, אסתרינה טרטמן וכן הלאה. יעקב מרגי (ש"ס): – – – הצעה לסדר. ראובן ריבלין (הליכוד): – – – סדר-היום. לא הצעה לסדר. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, חברי, אני מבין שהשעה מאוחרת, אבל אני מבקש עדיין לתת לי את זכות הדיבור. אני חושב שהנושא קשה ולא פשוט – השאלה מיהו יהודי או לא יהודי וחוק השבות. מרינה סולודקין (קדימה): גם חוק הכניסה. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): אבל, אדוני השר, אני רוצה להגיד לך שאני זוכר שעוד כשהייתי ילד וגרתי בברית-המועצות מדינת ישראל נאבקה על כך שיהיה איחוד משפחות של היהודים ושל המשפחות של אותם יהודים, גם כשהם לא יהודים, ועם קיר הברזל שהיה שם. היום התהפכו היוצרות. היום אנחנו מתחילים להבדיל בין אדם לאדם. האנשים האלה כרתו ברית חיים עם היהודים. בשלטון הסובייטי הם סבלו קשות, ולכן היתה התבוללות קשה בברית-המועצות. הדבר הזה הוא עובדה קיימת. היום אנחנו מענישים את האנשים האלה עוד פעם רק בגלל שהם נרדפו שם ונאלצו להתבולל. היום אנחנו מביאים אותם למצב שאנחנו מענישים אותם שוב ושוב. אני חושב שהמצב הזה בלתי נסבל. אני חושב שאנחנו, מדינת ישראל, חייבים להתחשב בחבר'ה האלה, שהם גם לויאליים למדינת ישראל, גם באים ומשרתים פה והם חלק מאתנו, ואי-אפשר לבוא ולהגיד להם: חבר'ה, אתם לא יהודים. אתם לא שייכים לפה. הם כן שייכים לפה. הם כרתו ברית דמים עם העם הזה. הם סבלו בשלטון הסובייטי מאותן הרדיפות נגד היהודים. הם היו חלק מאתנו. כבוד היושב-ראש, אני מבין שזה פחות מעניין אותם שם. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תפנה אלי. חבר הכנסת ריבלין, אני בטוח שאתם מדברים בדברים שברומו של עולם, אבל מפריעים לדובר. חבר הכנסת ריבלין. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): חבר הכנסת מרגי, אני רוצה להגיד לך באופן אישי, כיושב-ראש סיעת ש"ס, שאני יודע שנושא – – – מנחם בן-ששון (קדימה): מתי קיבלת את המינוי? רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): רובי, מותר לי לדבר פה? אני מודה לכם מאוד. כבוד יושב-ראש סיעת ש"ס, אני פונה אליך. אני יודע שהנושא הזה חשוב, אבל אני רוצה לחזור על כמה מהדברים, כי ראיתי שאתה בוויכוח סוער שם על הנושא. אני רוצה לחזור על זה שבזמן השלטון הסובייטי היהודים נרדפו והיתה התבוללות קשה. יש עובדות בשטח של אנשים שנהיו יחד ונפרדו ויש להם ילדים והם הגיעו לישראל. נלחמנו שהיהודים האלה יגיעו לפה. המשפחות האלה התאחדו נגד ברית-המועצות, והיום אנחנו עושים את אותו הדבר שהרוסים עשו לנו אז. לכן, אני מבקש מכם להיות רגישים לסוגיה הזאת. הסוגיה הזאת קשה וכואבת, ולכן אני מבקש שתתמכו בחוק הזה. גם אם הוא לא עולה היום, אני מבקש מכם לאחד את המשפחות האלה. לפעמים המשפחות האלה נותנות את היקר שלהן, את החיים שלהן, לטובת מדינת ישראל. תודה רבה. ראובן ריבלין (הליכוד): הם משרתים בצה"ל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת אילטוב, תודה. חבר הכנסת חסון – איננו; חברת הכנסת טרטמן – איננה; חברת הכנסת לנדבר – איננה; חבר הכנסת מוחמד ברכה – איננו. חבר הכנסת ריבלין, חבר הכנסת אלדד, הדובר לא יכול להתחיל, כי אני שומע בעניין רב את הוויכוח שלכם ואני פשוט לא מוצא זמן לתת לו זכות דיבור. חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. עכשיו מצאנו זמן. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני השר, חבר הכנסת אילטוב, החוק הזה לא מדבר על עולי ברית-המועצות. הוא חוק כללי שנוגע לכולם. הוא גם לא מדבר על איחוד משפחות. הוא לא מדבר על זה. הוא מדבר על הורי חייל שאינם יהודים. קריאה: – – – משה גפני (יהדות התורה): אני קראתי את החוק. אני מכיר אותו, מכיוון שהוא הגיע לכנסת בהרבה מאוד גלגולים, והוא עבר גם בהצעת חוק ממשלתית ובהצעת חוק פרטית, ועכשיו חבר הכנסת חיים אורון בא להרחיב אותו, ומחר עוד פעם ירחיבו אותו אם הוא יעבור. יש פה דיון פילוסופי אמיתי – האם מדינת ישראל היא מדינה יהודית והאם המשמעות של העניין היא שמי שהוא חייל יכול להעניק אזרחות מעצם היותו חייל גם להוריו. האם זה קיים גם במדינות אחרות? יש פה דיון רחב. אני מקבל חלק מהדברים של חבר הכנסת אורון. צריך לקיים היום דיון אמיתי במדינת ישראל על התנאי לקבלת אזרחות. מה המשמעות של העניין שמדינת ישראל היא מדינה יהודית? חבר הכנסת אילטוב, הקשבתי לך ברוב קשב. אין פה דיון על מיהו יהודי. כאן מדובר על מי שאיננו יהודי. קריאה: נכון. משה גפני (יהדות התורה): אין פה שאלה של מיהו יהודי ומיהו לא יהודי. זה דיון אחר לחלוטין. כאן מדובר על מי שאינם יהודים. השאלה האם עולי ברית-המועצות – היא שאלה פילוסופית שאין מקומה ואין עניינה לדיון בחוק הזה. זה דיון שונה. האם עולי ברית-המועצות לשעבר היו באים למדינת ישראל אם היא לא היתה מדינה יהודית? זו שאלה – – – רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): הורה שהוא לא יהודי אבל כתוב בחוק שהילד הגיע מכוח חוק השבות. משה גפני (יהדות התורה): הוא לא יהודי. קריאה: מי אמר שהוא לא יהודי? משה גפני (יהדות התורה): מכיוון שהוא איננו יהודי. קריאה: הוא הגיע מכוח חוק השבות. משה גפני (יהדות התורה): אני מציע שתקראו עוד פעם. חבר הכנסת אורון גם לא מדבר על זה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הניסיון הזה – – – משה גפני (יהדות התורה): הילד הזה איננו יהודי והוא חייל בצבא. מיכאל איתן (הליכוד): או שהוא יהודי או שהוא לא יהודי. הוא לא בהכרח יהודי. משה גפני (יהדות התורה): כן, על זה אני מדבר. הרי אם הוא יהודי אין דיון. מיכאל איתן (הליכוד): לא, גם אז יש בעיה. משה גפני (יהדות התורה): בסדר, הבנתי. מיכאל איתן (הליכוד): אם הוא יהודי ואביו לא יהודי, ואביו מביא את המשפחה שהוא התחתן אתה אחרי האבא והאמא – – – משה גפני (יהדות התורה): סעיף הנכד בחוק השבות, על זה מדובר. השר משולם נהרי: גם ההורים שלו – אחד ההורים יהודי. משה גפני (יהדות התורה): סעיף הנכד בחוק השבות. קריאה: צודק. משה גפני (יהדות התורה): נדמה לי שעשו חשבון בכנסת הקודמת. משרד הפנים הביא לוועדת הפנים את האילן – שכתוצאה מחוקים מהסוג הזה מי יהיו זכאים וכמה אנשים שאינם יהודים יהיו זכאים לעלות לארץ. זה הובא לדיון נרחב וארוך בוועדת הפנים. להביא עכשיו חוק – שדרך אגב הוא גם חוק הומני כזה ויפה והוא גם מוסרי – חייל שמשרת בצבא, הוריו הביולוגיים לא יקבלו אזרחות? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אדוני, נא לסיים. משה גפני (יהדות התורה): באמת? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן. דוד רותם (ישראל ביתנו): חבר הכנסת גפני – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא. חבר הכנסת רותם, זה עתה אדוני סיים את דבריו. משה גפני (יהדות התורה): שלא תטעו לחשוב: הדיון הזה איננו דיון בחוק עצמו. הוא דיון שמחר גם חבר הכנסת אורון עצמו וגם אלה שיבואו אחריו ימשיכו להרחיב אותו. הרי יש חוקים שכבר התקבלו כאן, גם חוקים של הממשלה. זה הולך ומורחב כל הזמן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. משה גפני (יהדות התורה): אנחנו צריכים לשאול את עצמנו אם אנחנו רוצים מדינה יהודית או – – – חיים אורון (מרצ): אל תגייס אותו. משה גפני (יהדות התורה): בסדר, אני לא אמרתי שלא. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. משה גפני (יהדות התורה): אבל אמרתי שצריך לקיים דיון, ולא להביא את זה ככה להצבעה. חיים אורון (מרצ): – – – דיון. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת גפני, תודה. סיימת. אתה יכול לגשת ישר לחבר הכנסת רותם, הוא רצה לשאול אותך משהו חשוב. משה גפני (יהדות התורה): זה – אחרי ההצבעה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת אריאל – איננו. חבר הכנסת יעקב מרגי? יעקב מרגי (ש"ס): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מוותר. זו דוגמה טובה. חבר הכנסת אחמד טיבי – איננו; חבר הכנסת מאיר פרוש; חבר הכנסת צבי הנדל – איננו; חבר הכנסת אברהם רביץ; חבר הכנסת יעקב כהן; חבר הכנסת מיכאל איתן – בבקשה, אדוני. קריאה: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני פשוט לא יכול לשבור בימים האחרונים של המושב את המסורת שבה תנעל את רשימת הדוברים, אני מתנצל. מיכאל איתן (הליכוד): רבותי, חייל שעלה לארץ מכוח חוק השבות יכול להיות בדרגת הריחוק הרחוקה ביותר – נכד לסבא יהודי. לאחד מהוריו הביולוגיים יש ממילא זכות לעלות מכוח חוק השבות, ואותו הורה יכול להביא אתו גם את רעייתו. מתי ההרחבה? כאשר ההורה הביולוגי של חייל שעלה מכוח חוק השבות, שממילא היתה לו זכות, היה נשוי ללא-יהודייה, והם התגרשו. הלא-יהודייה הקימה משפחה אחרת. עכשיו הצעת החוק הזאת אומרת שדרך המסלול של אותו חייל – הוא יכול להזמין את אמו או אביו הגרושים, שלהם עצמם אין זכות עלייה מכוח השבות, כי כבר אינם צאצאים של יהודים או בני משפחה, אלא הם אקס בני משפחה של מי שהיה יהודי או זכאי מכוח חוק השבות, ולכן הוא יכול להביא עכשיו הרחבה נוספת. צדק חבר הכנסת גפני, מדובר פה בקשר שבין מדינת ישראל להיותה מדינה יהודית, ואנחנו חייבים להודות בכך ולדעת שמדינת ישראל, גם כשהיא מדינה יהודית, אינה חיה מכוח ההלכה היהודית. כלומר, על-פי הדין לא מדובר כאן בכך שאנחנו גורמים למישהו להיראות יהודי או לא יהודי. ברור שבחלק מהמקרים מדובר באנשים לא יהודים. מי שיהודי ממילא לא צריך את החוק הזה, הוא יעלה מכוח חוק השבות בכוחות עצמו. אומר חבר הכנסת אורון שמדובר בכך שיש לנו חיילים, ואנחנו רוצים לתת להם אחת משתיים: או את הזכות לשרת כאן ולדעת שהם קונים לעצמם דרך בברית דמים, כמו לא יהודים. יש לנו לא יהודים שעשו אתנו ברית דמים, ואנחנו נותנים להם זכויות רבות, ואומרים להם שהם לא יהודים. גם כאן אומר חבר הכנסת אורון שאנחנו צריכים לתת לחיילים את האפשרות להעלות את בני משפחותיהם גם בידיעה שהם ילכו לכנסייה ביפו והם ימשיכו להיות נוצרים בעלי אמונה נוצרית. יעקב מרגי (ש"ס): היום החוק מקנה לשר הפנים סמכות להעניק אזרחות. למה צריך לעשות את זה בחקיקה? חיים אורון (מרצ): כי שר פנים מסוים לא נתן. מיכאל איתן (הליכוד): בניגוד לחבר הכנסת גפני, אני רוצה לומר שכן צריך לבדוק וכן צריך לעשות. צריך להעביר את הנושא הזה לוועדה ולבדוק. אני רוצה לומר הערה אחרונה שאני לא יכול לא להגיד, כי היא שייכת למה שקרה השבוע. הכנסת אולי הצילה קצת את הכבוד של עם ישראל ושל העם היהודי בכך שבניגוד לעמדת הממשלה שלנו היא קיבלה כאן החלטה, נדמה לי ברוב של 43 נגד אחד – האחד היה נציג הממשלה, השר בוים – שעל-פיה צאצאים יהודים של אמהות יהודיות מגלות אתיופיה יעלו לארץ לפי החלטת הכנסת. הממשלה בכלל לא מתייחסת לזה, כלומר, לפי עמדת שרי הממשלה, חבר הכנסת חיים אורון, צאצאים לאמהות יהודיות לא כשרים לעלות מכוח חוק השבות, אבל אחד שהוא עצמו כבר לא יהודי, אחד מהוריו התגרשו והמשפחה בכלל רחוקה מהיהדות מרחק מזרח ממערב, הם נוצרים גמורים – להם אנחנו נותנים עכשיו מעמד לעלות אוטומטית לישראל, כאשר יש עדיין השגות על עולי אתיופיה שהם צאצאים לאמהות יהודיות. אסיים את דברי ואומר כך: אני לא בא בטענות לקהל שיושב פה. דווקא הקהל שיושב פה הלך עם העניין של צאצאים לאמהות יהודיות ותמך. אני מציע שלא נראה את זה כחקיקה שמיועדת לקבוע את אופיה היהודי או הלא-יהודי של המדינה, אלא בראש ובראשונה חקיקה שתראה סולידריות עם כל אלה שנלחמים לקיומה של המדינה. אשר לממדים, להשפעות על היהדות וההיקף של זה – נעשה את זה בוועדה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. חבר הכנסת נסים זאב יהיה אחרון הדוברים. אני כבר מודיע שהמציע, חבר הכנסת חיים אורון, ישיב לכל המתדיינים במועד אחר, ולאחר שהוא ישיב במועד אחר נקיים גם הצבעה על הצעת החוק הזאת. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אולי גם אני אדבר במועד אחר? תשמור לי את זכות הדיבור. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא, אדוני. בשביל זה אתה צריך ליזום הצעת חוק, להביא אותה לקריאה הראשונה, ואז נשמור לך את הזכות הזאת. מיכאל איתן (הליכוד): חוץ מזה, בכל פעם שאתה מדבר זה מועד גדול בשבילנו. נסים זאב (ש"ס): איך אפשר לקיים כך דיון? שוכחים על מה דיברנו ואחר כך מצביעים כמו עזים. סליחה שאני אומר את זה כך. אני לא יכול לזכור. הרבה פעמים יש תשובה והצבעה, ואנשים טועים, כי הם לא יודעים על מה מדובר. תראו כמה הצעות חוק אזרחות היו לנו, לפי סעיף 9, סעיף 10, סעיף 11. אנחנו לא יודעים מה הנושא. לכן, חשוב מאוד שכאשר יש דיון, תהיה הצבעה לאלתר. אני אצא מתוך הנחה שאולי את זה אני בכל זאת אזכור. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הוויכוח כאן הוא האם אנחנו רוצים לשנות את מגילת העצמאות או לא. הרי הוויכוח היסודי הוא האם זו מדינה יהודית או מדינה לכל אזרחיה. בדלת האחורית מכניסים פה שכל מי שהוא חייל ששירת בצה"ל, גם משנת 2000 – אנחנו צריכים להתחשב בכך שהוא שירת למען מדינת ישראל, ואז קובעים שיש כאן ברית דמים. אני רוצה להזכיר לכם שכל אלה שהיו בצד"ל במלחמת לבנון נלחמו למען מדינת ישראל כל כך הרבה שנים, עם כל כך הרבה קורבנות, ואני לא חושב שהמדינה קיבלה אותם בזרועות כל כך פתוחות להיות אזרחי מדינת ישראל. שם היתה ברית דמים, וכל הנסיגה היתה בטעות, עם כל הריצה והבריחה שלנו מלבנון. אנחנו רואים היום איך "חיזבאללה" מתעצם שם ומהווה איום קיומי על מדינת ישראל. בואו נאמר שיש ברית דמים. אדוני היושב-ראש, אם רוצים לפתוח את השערים ולקבל החלטה בלי צביעות, בלי פילוסופיה, אמת, כל מי שרוצה לשרת במדינת ישראל, יכול להביא את הוריו, לא משנה מאיזו מדינה; לא נחפש את חוק השבות, לא נחפש דרך כדי להכניס גויים למדינת ישראל, ולומר פה שיש ברית דמים. "דמים בדמים נגעו". לכן, העניין של הצעת החוק הזאת בעייתי. אדוני היושב-ראש, אין לי ספק שנמצא גם עזתים מעזה וגם בדואים רבים שירצו לשרת במדינת ישראל רק כדי להביא את הוריהם, והם יהיו אזרחי מדינת ישראל. אולי חבר הכנסת חיים אורון מסתכל על קבוצה קטנה של כמה חיילים בודדים ששירתו בצה"ל, אבל פתיחת השערים יכולה להביא בסופו של דבר לסכנה גדולה, שהדלת הזאת תיפתח לרבים רבים שירצו להביא בדרך הזאת את הוריהם, אף-על-פי שאין להם שום קשר למדינת ישראל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת נסים זאב. כאמור, תשובתו של חבר הכנסת חיים אורון לאלה שהשתתפו בדיון והצבעה יתקיימו במועד אחר. הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 42) (שירותי בריאות נוספים – חישוב תקופת אכשרה במעבר בין קופות-החולים), התשס"ח–2008 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/252).] (קריאה ראשונה) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הנושא הבא הוא הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 42) (שירותי בריאות נוספים – חישוב תקופת אכשרה במעבר בין קופות-החולים), התשס"ח–2008, קריאה ראשונה. הצעת החוק היא של חברי הכנסת חיים אורון ואריה אלדד וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת חיים אורון יציג את ההצעה. חיים אורון (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתאר לעצמי שהצעת החוק הזאת, ששותפים לה גם חבר הכנסת אריה אלדד וגם חברת הכנסת אורית נוקד, עניינה מעורר הרבה פחות סערות. אני לא יודע אם הוא יותר חשוב או פחות חשוב. הוא חשוב. עניינה לפתור בעיה שקיימת במימוש הרצון של כולנו ליצור דלת יותר פתוחה במעבר מקופת-חולים לקופת-חולים. העובדה היא שהמעברים הם די מינוריים, וכל הדיבורים על תחרות גדולה בין הקופות שתביא לתנועה גדולה, ובאמצעותה המערכת תשתכלל – נשאיר את זה לדיון אחר ולשעה אחרת. היום מערכת הבריאות מורכבת לפחות משתי קומות ולפעמים יותר: הקומה של הזכויות הבסיסיות, שהן בחוק, והקומה השנייה של מה שנקרא שירותי בריאות נוספים – השב"נים. לקבלת הזכויות בשב"נים יש תקופת אכשרה. לא מייד כשעברת יש לך כל הזכויות. זה כשלעצמו מהווה בלם, משום שאדם, ובעיקר משפחה שמחליטה לעבור, אומרת: עכשיו כמה חודשים אני לא אמצא במצב שיש לי גם את שירותי הבריאות הנוספים, אף-על-פי ששילמתי עליהם בקופה הקודמת, ועד שאני אצבור זכויות בקופה החדשה, אף-על-פי שאני מתחילה לשלם – נוצר חלל שהוא בעיה בפני עצמה, והוא מונע את המעבר הזה. אנחנו מציעים בהצעת החוק הזאת להתגבר על הפער הזה בדרך שבעצם הזכויות שנוצרות בקופה אחת עוברות עם המעבר לקופה השנייה בפרקי הזמן כפי שהם קיימים בכל קופה. בשעה הזאת אני לא אכנס לכל הפרטים של החוק – מה קורה אם יש קופות שבהן יש יותר מרובד אחד גם בשב"ן. יש הרובד הבסיסי, ויש "פלטינום," וכל מיני שמות כאלה שיש להם תקופות אכשרה נוספות. כדי לעשות את העניין פשוט, מי שעבר מקופה לקופה לא מרוויח אבל גם לא ניזוק. הוא לא צובר זכויות שלא היו לו, אבל הוא לא מפסיד זכויות שהוא קנה. זו מטרת החוק, והיא מוסכמת גם על הממשלה וגם על כל קופות-החולים. בדיון לקראת קריאה ראשונה היו כמה הערות, שחלקן התקבלו, ואני מתאר לעצמי שלקראת קריאה שנייה וקריאה שלישית, אם תהיינה הערות נוספות הן תתקבלנה, ואני חושב שבכך קידמנו נושא. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת חיים אורון. חבר הכנסת אריה אלדד מוותר על זכות הדיבור. אני לא חושב שאני רואה מי מחברי הכנסת שנרשם. חבר הכנסת נסים זאב, אתה מוותר? נסים זאב (ש"ס): כן. חיים אורון (מרצ): באה מנוחה ליגע. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אומרים סבותינו: ימות המשיח. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 42) (שירותי בריאות נוספים – חישוב תקופת אכשרה במעבר בין קופות-החולים), התשס"ח–2008, קריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 59 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 42) (שירותי בריאות נוספים – חישוב תקופת אכשרה במעבר בין קופות-החולים), התשס"ח–2008, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 7, אין מתנגדים או נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה, ותוכן לקריאה שנייה ולקריאה שלישית בוועדה – חבר הכנסת חיים אורון? חיים אורון (מרצ): עבודה ורווחה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בוועדת בעבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הכרזה לסגן מזכיר הכנסת. סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה וקריאה שלישית: הצעת חוק כרטיסי חיוב (תיקון מס' 4), התשס"ח–2008, שהחזירה ועדת הכלכלה. מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בנושא: צנתורי מוח מהפכניים וחיוניים המבוצעים בבודדים, הצעותיהם של חברי הכנסת דוד רותם, אברהם מיכאלי ויעקב כהן; מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בנושא: התגברות תופעות של אלימות וגזענות נגד עולים מברית-המועצות לשעבר, הצעתו של חבר הכנסת אלכס מילר; מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בנושא: החשש לאי-פתיחת הרישום לקורסים במדעי הרוח באוניברסיטת תל-אביב, הצעתו של חבר הכנסת דב חנין. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן המזכיר. שאילתות ותשובות היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אדוני סגן המזכיר, השר להגנת הסביבה ישיב או לא ישיב על שאילתות? שרת החינוך. גם במקומו? לא. חבר הכנסת מיכאלי דווקא מעוניין בתשובה מהשר להגנת הסביבה. אברהם מיכאלי (ש"ס): הוא ביקש להשיב במועד אחר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הוא ביקש ממך, זה מתואם אתך. רק דאגתי לכבודך, חבר הכנסת אברהם מיכאלי. שרת החינוך תשיב על כמה שאילתות. שלום, גברתי, חברת הכנסת יולי תמיר. שרת החינוך יולי תמיר: אני אבקש תוספת שעות נוספות. אני לא מוכנה לעבוד כך – ניצול עובדי המדינה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני רק מזכיר לך – which makes the two of us. שרת החינוך יולי תמיר: אני ואתה נפנה יחד אל מזכירות הכנסת ונבקש תוספת שעות נוספות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לפי הפרסומים בעיתון יש לי אפילו עוזרים נוספים, אבל הפרסום לא נכון. שרת החינוך יולי תמיר: לך יש עוזרים או לי? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לסגני היושב-ראש, אבל זה רק בעיתון. שרת החינוך תשיב על שאילתא מס' 2148, של חבר הכנסת אורי אריאל – לפרוטוקול. 2148. שינויים בשעות הלימוד בתחומי לימוד שונים חבר הכנסת אורי אריאל שאל את שרת החינוך ביום א' בסיוון התשס"ח (4 ביוני 2008): בשנים האחרונות תוגברו תחומי לימוד שונים בהוספת שעות, בעוד באותו זמן הופחתו שעות מתחומים אחרים. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – כמה שעות לכיתה הופחתו בלימודי יהדות בשנים תשס"ז–תשס"ח, ומה היא עלות ההפחתה? 3. כמה שעות ערבית נוספו במערכת החינוך, ומה היא עלות תוספת השעות? 4. האם יהיה שינוי נוסף בתשס"ט? תשובת שרת החינוך יולי תמיר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. בתי-הספר מלמדים על-פי שעות תקן החובה המוגדרות לכל אחד ממקצועות הלימוד. בכך לא היה שינוי. במקצועות היהדות ובערבית לא אושרה תוכנית לימודים חדשה, ועל כן לא חל גם כל שינוי בשעות החובה המוגדרות להיקף הלימודים במקצועות אלה. 2–3. מעבר לשעות החובה שבתקן בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה, מקצה המזכירות הפדגוגית שעות תגבור לבגרות בחטיבה העליונה למקצוע הערבית בחינוך היהודי הממלכתי והממלכתי-דתי ובלימודי היהדות בחינוך הממלכתי. ערך שעה שבועית בחינוך העל-יסודי הוא בממוצע 4,500 ש"ח. מדובר בערכים ממוצעים התלויים בפרופיל המורים, והדבר משתנה ממוסד למוסד ומשנה לשנה. הנתונים על שעות התגבור: ערבית: בתשס"ז – 1,916 שעות בעלות של 8.62 מיליוני ש"ח; בתשס"ח – 1,972 שעות בעלות של 8.87 מיליוני ש"ח. יהדות: בתשס"ז – 975 שעות בעלות של 4.39 מיליוני ש"ח; בתשס"ח – 986 שעות בעלות של 4.44 מיליוני ש"ח. כלומר, לא היה שינוי משמעותי בשעות התגבור במקצועות הללו בשנים תשס"ז–תשס"ח. 4. בשלב זה אין בידינו נתונים מלאים על השעות שיוקצו בשנת הלימודים תשס"ט. בשעות התקן לא יחול שינוי, ובעניין שעות התגבור – היקפן בבתי-הספר תלוי במספר הבקשות שתוגשנה ואם יושת קיצוץ רוחבי על תקציב משרד החינוך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שאילתא מס' 2206, של חבר הכנסת נסים זאב, בנושא: שימוש בסמים בבתי-הספר. גברתי השרה, בבקשה. 2206. שימוש בסמים בבתי-הספר חבר הכנסת נסים זאב שאל את שרת החינוך ביום כ"ב בסיוון התשס"ח (25 ביוני 2008): פורסם במקומון בחיפה כי "ברוב בתי-הספר בחיפה משתמשים בסמים". הנתונים הם ציטוט מפי מפקד מחלק הנוער במשטרת חיפה. רצוני לשאול: 1. האם נתונים אלו ידועים? 2. האם המצב דומה גם בערים אחרות? 3. מה נעשה למיגור התופעה? 4. האם אין הדבר מעיד על כישלון מערכת החינוך הממלכתית? שרת החינוך יולי תמיר: לגבי הפעילות באיתור ובחשיפה של בני נוער שמשתמשים בסמים, היום באזור חיפה אנחנו בתהליך מוגבר של טיפול בנושא סמים ואלכוהול. אנחנו מודעים לכך שבחלק גדול מהאזורים שסמוכים לעיר חיפה, לאו דווקא בעיר חיפה עצמה, יש עלייה בשימוש – בעיקר באלכוהול; יותר מאשר בסמים. היום הדאגה המרכזית של המערכת היא דווקא הגברת השימוש באלכוהול בגיל מאוד צעיר. יחד עם המשטרה ועם הגורמים העירוניים, ובמסגרת הפעילויות שכרוכות גם ב"עיר ללא אלימות", גם ב"נוער במרכז העניינים", גם בפעילויות עם תנועות הנוער וגם בעיר מתנדבת נוער, נעשית פעילות מתמשכת כדי לנסות לטפל בנגע הסמים. אנחנו מקיימים תהליך יחד עם שפ"י – השירות הפסיכולוגי הייעוצי – לטפל ולהכשיר בני נוער להתמודד עם הפיתוי של שימוש בסמים ובאלכוהול ובגורמים ממכרים אחרים. אני שמחה לומר שדווקא בקיץ הזה אנחנו עושים הרבה מאוד פעילויות, בעיקר בלילות. אחרי שאני מבלה פה, אתמול ביליתי את הלילה, אדוני היושב-ראש, בדימונה ובירוחם במסגרת הלילות הלבנים שעושה חברת המתנ"סים כדי למצוא תעסוקה חלופית לבני נוער בקיץ, כדי שלא תהיה להם עילה לשוטט ברחובות ולצרוך סמים או לעסוק בכל פעילות אחרת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: האם יש שאלה נוספת לחבר הכנסת נסים זאב? אכן כן. בבקשה, אדוני. נסים זאב (ש"ס): גברתי השרה, אני תמיד מודאג ממסיבות סוף השנה של הנוער. זה נקרא "חגיגה". החגיגה הזאת היא בעייתית לא פחות מבעיית הסמים. אני לא רואה שיש קונטרול ושיש אפילו יכולת לפקח. במסגרת בית-הספר אפשר, אבל בשעות הערב והלילה אין שליטה. אני חושב שמשרד החינוך צריך לפקח יותר, לפחות כדי שלא יהיו לזה השלכות מרחיקות לכת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מה השאלה? נסים זאב (ש"ס): השאלה שלי היא האם משרד החינוך יכול לפקח לפחות על מה שקורה בבית-הספר. שרת החינוך יולי תמיר: על המסיבות אנחנו מפקחים, וניסיתי להסביר שגם בשעות הלילה, ולא רק בימים שהם בבית-הספר, אנחנו מנסים לעודד בני נוער לבוא למסגרות חינוכיות שתיתנה להם אלטרנטיבה לשוטטות, לפעילויות עברייניות ולשימוש בסמים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. אנחנו נמשיך. שאילתה מס' 2207, של חבר הכנסת סער – לפרוטוקול. 2207. מקומם של אנשי האצ"י שפעלו בגטו ורשה בתוכנית הלימודים חבר הכנסת גדעון סער שאל את שרת החינוך גנרל סטרופ, הקצין הגרמני שפיקד על חיסול גטו ורשה בשנת 1943, העיד כי עיקר הלחימה היהודית במרד היתה בכיכר מורנובסקי, שם נלחם הארגון הצבאי יהודי – אצ"י. רצוני לשאול: 1. מדוע מוסתר חלקם של אנשי האצ"י בספרי הלימוד? 2. מדוע אין סיורי תלמידים בכיכר מורנובסקי, שם נלחם האצ"י? 3. מדוע שמו מפקד האצ"י, פאבל פרנקל, אינו מופיע בספרי הלימוד? תשובת שרת החינוך יולי תמיר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. בפרק על מרד גטו ורשה בספר הלימוד לחטיבה העליונה של ישראל גוטמן – שואה וזיכרון, בהוצאת מרכז שז"ר ו"יד ושם" – מוזכרת הפעילות של האיגוד הצבאי הבית"רי בעמוד 119. 2. סיפור חלקו של האצ"י – הארגון הצבאי היהודי – במרד גטו ורשה, משולב כיום באופן מלא בתוכניות ההדרכה של משלחות הנוער לפולין. מדריכי קבוצות הנוער המסיירות באזור גטו ורשה לשעבר עוסקים בנושא כחלק מסיפור מרד גטו ורשה. כיכר מורנובסקי לשעבר נמצאת על מפת סיורי משלחות הנוער לפולין. חלק מהמשלחות מגיעות בשנים האחרונות למתחם שהיה מוקד הלחימה העיקרי של האצ"י במרד, והתלמידים לומדים במקום על קרב הגבורה המפורסם שהתחולל שם – הקרב "תחת שני הדגלים", דגל ישראל ודגל פולין, ומשמעויותיו. משלחות אחרות, שלא מגיעות מסיבות שונות למתחם, עוסקות בחלקו של האצ"י במרד ובסיפור הלחימה בכיכר מורנובסקי במסגרת הסיור במסלול הגבורה, בתחנת ההדרכה שליד אבן הזיכרון למפקד האצ"י, פאבל פרנקל. המודעות לנושא האצ"י ולחלקם של אנשי בית"ר במרד גטו ורשה גברה בשנים האחרונות, משום שהנושא נלמד כיום בקורסים להכשרת מדריכי משלחות הנוער לפולין, וכיכר מורנובסקי היא תחנת הדרכה בסיורים הלימודיים של קורסי מדריכי פולין הנערכים בפולין. הנושא עולה גם בהשתלמויות המקצועיות של מדריכי המשלחות לפולין. למשל, יום העיון הארצי הקרוב למדריכי פולין, שיתקיים ב-14 ביולי ב"יד ושם", יעסוק, בין השאר, בנושא "בין מחקר לתודעה – המחתרות היהודיות ומקומן בתולדות מרד גטו ורשה", וירצה בו פרופסור משה ארנס, שחקר את נושא האצ"י ואנשי בית"ר במרד גטו ורשה. 3. בשנת הלימודים הבאה עומדים להתפרסם שלושה ספרי לימוד חדשים בנושא טוטליטריות ושואה. בכוונתנו לפנות באמצעות היחידה לאישור ספרי לימוד במזכירות הפדגוגית אל הוצאות הספרים ולבקש שבפרק העוסק במרד גטו ורשה יורחב הקטע על חלקו של הארגון הצבאי היהודי בהנהגת הרביזיוניסטים ועל מפקדו פאבל פרנקל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שאילתא מס' 2212, של חבר הכנסת אזולאי – לפרוטוקול. 2212. הצורך בבדיקת מצב מערכת החינוך בישראל חבר הכנסת דוד אזולאי שאל את שרת החינוך ביום כ"ט בסיוון התשס"ח (2 ביולי 2008): נוכח העובדה שרמת האלימות בבתי-הספר בישראל היא מן הגבוהות בעולם ונוכח העובדה שרמת ההישגים בחלק מהמקצועות היא מן הנמוכות בעולם, ברצוני לשאול: מה ייעשה להקמת ועדת חקירה שתבחן את הסיבות לכישלון מערכת החינוך בישראל? תשובת שרת החינוך יולי תמיר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) מערכת החינוך נתונה במשבר, וזה סוד גלוי וידוע. הקיצוצים התכופים והמשמעותיים שהושתו בשנים האחרונות על תקציב החינוך פגעו בכל תחום ונושא במערכת. מאז כניסתי לתפקידי אני משקיעה, יחד עם המנכ"לית והנהלת משרד החינוך, מאמצים גדולים כדי להתמודד עם המצב הקשה ולהביא בשורה חדשה למערכת. רפורמת "אופק חדש" מכוונת בדיוק למטרה זו – להביא שיפור שלא היה כמותו במעמד המורה, בשכרו ובתנאיו, ובד בבד – ליצור אינטראקציה אישית בין מורה לתלמיד שתבטיח מתן תשומת לב לכל תלמיד, צרכיו ובעיותיו, כדי לקדמו ולהביא למיצוי יכולתו. אני מאמינה כי זו הדרך הנכונה להתמודד עם הקשיים והמצוקות של המערכת על כל מרכיביה, ולא הקמת ועדת חקירה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שאילתא מס' 2217, של חבר הכנסת יעקב מרגי – לפרוטוקול. 2217. הצתת שיחים בידי תלמיד חבר הכנסת יעקב מרגי שאל את שרת החינוך ביום כ"ט בסיוון התשס"ח (2 ביולי 2008): פורסם כי נער מבית-הספר "אליאנס" בחיפה נעצר בחשד שהצית בזדון חורש טבעי כנקמה בבית-הספר, שהשעה אותו. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מדוע הושעה הנער? 3. מה ייעשה כדי לבחון לעומק את הלך הרוחות ואת סולם הערכים בבית-הספר על הצוות החינוכי שבו? תשובת שרת החינוך יולי תמיר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1–2. התלמיד אשר הצית את השיחים הסמוכים לגדר בית-הספר הוא תלמיד בעל צרכים מיוחדים בתחום הרגשי וההתנהגותי, המשולב בחינוך הרגיל ולומד בכיתה ז' בבית-הספר "אליאנס". לצערנו, למרות ההתערבות החינוכית-הטיפולית האינטנסיבית של בית-הספר בעבודתו עם התלמיד – על-ידי היועצת החינוכית, העובדת הסוציאלית והקב"סית, באמצעות שיעורים פרטניים, שיחות טיפוליות וביקורי בית – ועדת ההשמה שהתכנסה כחודש לפני אירוע ההצתה החליטה כי קשייו של התלמיד יקבלו מענה הולם יותר במסגרת כיתה מיוחדת לתלמידים בעלי קשיים רגשיים, אשר תיפתח בשנת הלימודים הבאה באחד מבתי-הספר המובילים על רכס הכרמל. 3. למעשהו של התלמיד אין כל קשר לסולם הערכים הבית-ספרי, שעל-פי המידע שהובא לידיעתי הוא נורמטיבי לחלוטין, ובכל מקרה לא מדובר בכשל מערכתי בתחום זה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שאילתא מס' 2226, של חבר הכנסת דוד אזולאי – לפרוטוקול. 2226. השפלת תלמידה בגלל אי-תשלום למפעל ההזנה חבר הכנסת דוד אזולאי שאל את שרת החינוך ביום ו' בתמוז התשס"ח (9 ביולי 2008): פורסם כי תלמידה בבית-ספר ברהט הושפלה על-ידי מורתה בכיתה, שהכריזה עליה שלא שילמה בעד הארוחה במסגרת מפעל ההזנה. רצוני לשאול: 1. מדוע חרף עמדתכם מושפלים תלמידים שלא שילמו על טיולים, על חוגים ועל מפעל ההזנה? 2. האם הוסקו מסקנות? 3. מה ייעשה כדי למנוע השפלת תלמידים ממשפחות מעוטות יכולת? תשובת שרת החינוך יולי תמיר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. תחילה, ברצוני לגנות את המעשה. אין לו מקום במערכת החינוך, והדבר עומד בניגוד מוחלט להנחיות. הנחיות חוזר מנכ"ל תשלומי הורים (הוראות הקבע) מנחות את מערכת החינוך באופן מפורש ושאינו משתמע לשתי פנים כי יש להימנע מפגיעה בתלמידים עקב אי-תשלום של הוריהם, בין שהאי-תשלום נובע ממצוקה כלכלית ובין שהוא נובע מכל סיבה אחרת. החוזר קובע בין השאר: חשוב ביותר להימנע מפגיעה בתלמידים ממשפחות ברוכות ילדים, או בתלמידים שהוריהם אינם יכולים לעמוד בתשלומים המוטלים עליהם; מוסד חינוך לא ינקוט אמצעי ענישה נגד תלמיד בשל מעשה או מחדל של הוריו; אין להוציא תלמיד מהכיתה או להרחיקו מהלימודים עקב אי-תשלום. לצערי הרב, כמו בכל תחום, גם לגבי הנחיה זו יש מוסדות חינוך שאינם פועלים על-פי המתחייב. מספרם אומנם מועט, אך המעשים זוכים להד תקשורתי, ואולי בצדק. משרד החינוך מטפל בחריגות אלה. 2. המקרה עבר בירור מקיף באמצעות הפיקוח על בית-הספר, כפי שפורט בכתבה. 3. כפי שציינתי בתשובתי על שאלה 1, הנחיות משרד החינוך אומרות במפורש שיש להימנע מלהשפיל תלמידים ממשפחות מעוטות יכולת. המשרד דואג לרענן הנחיות אלה מעת לעת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מודה מאוד לשרת החינוך על שהשיבה על שאילתות של חברי הכנסת. שרת החינוך יולי תמיר: תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, קשה להאמין, אבל תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים אי"ה ביום שלישי, כ"ו בתמוז התשס"ח, 29 ביולי 2008, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 23:49.