דברי הכנסת
תוכן העניינים
ראש ממשלת בריטניה גורדון בראון – אורח הכנסת 2
מזכיר הכנסת איל ינון: 2
ראש הממשלה אהוד אולמרט: 6
בנימין נתניהו (הליכוד): 8
ראש ממשלת בריטניה גורדון בראון: 12
דברי הכנסת
לט / מושב שלישי / ישיבות ר"ס–רס"ג /
י"ח–כ' בתמוז התשס"ח / 21–23 ביולי 2008 / 39
חוברת ל"ט
ישיבה ר"ס
הישיבה המאתיים-ושישים של הכנסת השבע-עשרה
יום שני, י"ח בתמוז תשס"ח (21 ביולי 2008)
ירושלים, הכנסת, שעה 11:55
ראש ממשלת בריטניה גורדון בראון – אורח הכנסת
מזכיר הכנסת איל ינון:
המוזמנים ביציעים וחברי הכנסת מתבקשים לקום. כבוד ראש ממשלת בריטניה ויושבת-ראש הכנסת.
(חברי הכנסת מקדמים בקימה את פני ראש ממשלת בריטניה.)
מזכיר הכנסת איל ינון:
נא לשבת.
היו"ר דליה איציק:
הנני מתכבדת לפתוח ישיבה מיוחדת של הכנסת לכבוד ראש ממשלת בריטניה, מר גורדון בראון, היום, יום שני, י"ח בתמוז, 21 ביולי.
ראש ממשלת הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון-אירלנד הוד מעלתו גורדון בראון והגברת שרה בראון, ראש הממשלה אהוד אולמרט, שרי הממשלה, ראש האופוזיציה חבר הכנסת בנימין נתניהו, חברות וחברי הכנסת בהווה ובעבר, יושבי-ראש הכנסת לשעבר, מר שבח וייס, מר דן תיכון והגברת תיכון, מושל ניו-ג'רזי מר ג'ון קורזיין, מכובדי סגל א' של המדינה, ראשי הנציגויות הזרות בישראל, ראשי העדות הדתיות בישראל, קונסולי הכבוד של ישראל, נציגי לשכת המסחר ישראל–בריטניה, נציגי המועצה הארצית של התאחדות עולי בריטניה, נציגי מגבית בריטניה, השגרירים של בריטניה ושל ישראל, ברוכים הבאים. משפחות שכולות, אורחים יקרים, חברי הכנסת, הכנסת גאה לארח היום את כבוד ראש ממשלת בריטניה, מר גורדון בראון, את הגברת שרה בראון ואת חברי משלחתו.
מר בראון, אנחנו רואים בך ידיד יקר, ברוך בואך אלינו ולארצנו. ביתנו ולבנו פתוחים לפניך.
אדוני ראש הממשלה, אתה מיטיב להכיר את נופי ארץ התנ"ך, הכרת אותם עוד בטרם דרכה כף רגלך כאן. אנחנו יודעים כי אביך, הכומר ד"ר ג'ון בראון, נהג להביא את צאן מרעיתו לתור את הארץ ולהעשיר אותך בסיפורים, בתמונות ובציטוט פסוקים בשבחה. עכשיו תהיה לך הזדמנות לחזות במו-עיניך בפלא ששמו מדינת ישראל.
אדוני, רק לפני ימים אחדים הבאנו לקבורה שניים מטובי בנינו, אלדד רגב ואהוד גולדווסר, שנחטפו ללבנון. השניים, בנים להוריהם, הפכו בנים לכולנו. חלמנו לחבק אותם, לעטוף אותם בחום – אבל לא כך קרה.
שני ארונות מתים שחורים קיבלנו, ובתמורה שחררנו מחבלים, ובין היתר רוצח מתועב, שהרג בדם קר בחוף נהרייה אב – את דני הרן – וניפץ את ראש בתו הפעוטה עינת על סלע, ורצח את השוטר אליהו שחר, שניסה לחלצם מיד הרוצח. אלמנתו של אליהו שחר, שולה, נמצאת אתנו כאן ביציע. שלום לך, שולה. תודה לך, שולה. השם ייקום דמו.
ישראל, לצערי, יודעת, עמוסה בשכול ובמעשי טרור מחרידים. אך בביקורך אצלנו תגלה כמה תאבי חיים אנחנו ואיך נתגבר על עוד מכה ועוד אחת – ואנחנו, אנחנו ננצח.
אדוני ראש הממשלה, לפני 88 שנים אמר שר ימייה צעיר בממשלת הוד מלכותו: "אם אומנם תקום בימי חיינו, כפי שזה עשוי לקרות, מדינה יהודית על גדות הירדן, מדינה שעשויה לאכלס שלושה עד ארבעה מיליוני יהודים, יתרחש מאורע בתולדות העמים שיהיה חיובי מכל הבחינות". חזון זה העלה מי שלימים יהיה ראש הממשלה הדגול והנערץ של בריטניה, סר וינסטון צ'רצ'יל.
אורחנו היקר, אתה בא למדינת היהודים, שאת הקמתה חזה גם צ'רצ'יל, והנה היא מציינת את שנת ה-60 להקמתה. בפינת עולם קטנה וסוערת זו בנינו את ביתנו, שהפך למפעל אנושי גדול. ישראל – ואני אומרת זאת בסיפוק רב – נמצאת היום בקדמת הבמה העולמית של העשייה. יצרנו מציאות חדשה לתפארת, תוך כדי התמודדות מתמדת עם אויבים מבחוץ, שאמרו, כדברי משורר התהלים בספר התנ"ך – שאותו אני רוצה להעניק לך היום, והנה הוא: "לכו ונכחידם מגוי".
אדוני ראש הממשלה, בוודאי תשמח לשמוע כי למרות תלאות המנדט הבריטי, ולמרות רגעים קשים ביחסים בינינו, לנו הישראלים שמורה בלב פינה חמה לבריטניה.
לזיקה שלנו לבריטניה שורשים עמוקים מן העבר. כאשר הגיע העם היהודי לסוף מסע של אלפיים שנות גלות ופתח פרק חדש של עצמאות וריבונות, נכרך גורלו של העם היהודי בהיסטוריה של בריטניה.
מבשריה הראשונים של תחיית העם היהודי במולדתו העתיקה היו נוצרים אנגלים. דווקא באנגליה נשמעו לראשונה הקולות שקוראים להשיב את עם ישראל לארץ-ישראל.
הצהרת שר החוץ הבריטי הלורד בלפור, סמוך לתום מלחמת העולם הראשונה, ואני רוצה לצטט: "ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה ייסוד בית לאומי לעם היהודי בארץ-ישראל, ותעשה את מיטב מאמציה כדי להקל הגשמת מטרה זו" – זו היתה קרן התקווה הראשונה של העולם היהודי בראשית המאה ה-20. בהזדמנות אחרת אמר בלפור כי "היהודים הוגלו, פוזרו ודוכאו. אם נוכל למצוא להם בית בטוח על אדמת הולדתם, או אז תפרוץ ותפרח גאוניותם".
והנה, בטרם יבש הדיו של חתימת הלורד, נכבשה ארץ-ישראל בידי בריטניה והגנרל אלנבי נכנס בשערי ירושלים, אותה ירושלים שמארחת אותך היום.
ההתחלה היתה מבטיחה, אבל יהיה הוגן לומר כי עד מהרה היתה האכזבה מנת חלקנו. "הספר הלבן", שפורסם ערב מלחמת העולם השנייה ואסר את המשך העלייה ורכישת הקרקעות, היה היפוכה הגמור של הצהרת בלפור, ובעצם רוקן אותה ממשמעותה.
באותם ימים מרים הלך והתהדק החבל על צווארם של מיליוני יהודים באירופה. בחשכה שעטפה את אירופה, ארץ-ישראל היתה להם למגדלור, אולם המגדלור התרחק והתרחק, וסופת מלחמת העולם השנייה קרבה ובאה.
בריטניה, שהוכיחה גבורה ואומץ לב כאשר התייצבה, תחילה בודדה, מול גרמניה הנאצית, היתה אותה בריטניה שהכבידה יד עלינו, על העלייה לארץ-ישראל. לצער כולנו, התקופה שלאחר המלחמה, שבמהלכה מנעה בריטניה מניצולי השואה לעגון בחופי הארץ, הותירה בבשרנו צלקות –שעם הקמת המדינה נמחו ואינן.
אתם ואנחנו פתחנו דף חדש.
אדוני ראש ממשלת בריטניה, אני רוצה לספר לך בהזדמנות הזאת, שכמעט כל ראשי המחתרות שפעלו נגד השלטון הבריטי היו לימים מנהיגי מדינת ישראל, ובהם גם ראשי ממשלותיה: איש "ההגנה" דוד בן-גוריון, מפקד האצ"ל מנחם בגין, יצחק שמיר ממפקדי הלח"י, ויש עוד רבים אחרים.
למיטב הערכתי, על דעת לוחמי המחתרות כולם, לארגוניהם ולפלגיהם, אני אומרת לך היום: העבר הוא לספרי ההיסטוריה. היום אנו שותפים. פנינו לעתיד יפה, לפריחה ולשגשוג של שתי מדינותינו.
והנה, אדוני ראש ממשלת בריטניה, אני מבקשת להסב את תשומת לבך – שלך ושל חבריך – שבהגדה של פסח, שאנחנו חוזרים וקוראים בה מאות בשנים, אנחנו אומרים: "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו".
לא ייאמן. 63 שנים בלבד אחרי השואה הנוראה, שבה איבד העם היהודי שליש מבניו, שוב אנו עומדים בפני איום השמדה. אירן, שאין לה שום סכסוך אתנו, בונה בימים אלה מתקנים גרעיניים ומכריזה בראש חוצות על כוונתה להשמיד אותנו, את ביתם של פליטי השואה ממלחמת העולם השנייה.
אדוני ראש הממשלה, אני מבקשת לומר לך כי ראש החץ הגרעיני האירני מכוון לא רק כלפי ישראל, אלא כלפי המערב כולו; כן, גם כלפי בריטניה. מנהיגיה המופקרים של אירן מסיתים לרצח עם, והם בשלבים האחרונים של ייצור נשק גרעיני.
אני יודעת שרבים בעולם, גם בבריטניה, מנסים להרגיע שהשואה לא תחזור, ואני נזכרת כי באחת האנדרטאות לזכר הנספים בשואה בפולין חקוקות המלים: "יהי אסוננו אות אזהרה לכם". אדוני ראש הממשלה, בריטניה, שידעה להתייצב במלחמת העולם השנייה מול משטר שרצה בחיסולה, חייבת להתייצב באומץ לב, עם מדינות אירופה האחרות, מול רוחות הרצח הנושבות מאירן.
אדוני, בבואנו לכונן את הדמוקרטיה שלנו, המורשת המפוארת שלכם, של "אם הפרלמנטים", שימשה לנו מקור השראה. קווי דמיון רבים קושרים את שני הפרלמנטים – זה שלנו וזה שלכם; לכם וגם לנו אין חוקה כתובה, רבים מהחוקים, מהתקנות ומהנהלים שלנו – מקורם ועיגונם עדיין בחוקים ובמסורת הבריטית. דפוסי המשטר הדמוקרטי בישראל מושתתים במידה רבה על הבסיס המוצק שהותירו כאן הבריטים.
אני גם רוצה לספר לך, אדוני, כי אנחנו צופים בקנאה בהסדר השלום שהושג בצפון-אירלנד; שמתם קץ לדם, לסבל ולדמע שנמשכו דורות רבים. ואני שואלת: הנס שהתרחש אצלכם, מדוע לא יחזור גם פה? די לנו במלחמות. די לנו בדם שנשפך.
אדוני, במסעותיך ובפגישותיך עם מנהיגי העולם הערבי, אני מבקשת שתביא לידיעתם כי הם ימצאו אותנו מוכנים לשאת ולתת עמם. ואולם, באלימות הם לא ישיגו דבר. בהידברות עמנו אפשר לדבר על הכול.
אני יודעת, מטרתן של כל ממשלות ישראל היא להגיע לשלום עם כל שכנותיה של ישראל. זו תקוותנו. זו אמונתנו.
ואני רוצה לסיים בברכה מקטע של תפילה עתיקת יומין, שמתמצתת את החלום שלנו: "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן".
אדוני ראש הממשלה.
ראש הממשלה אהוד אולמרט:
גברתי יושבת-ראש הכנסת, אורחנו היקר והנכבד, ראש ממשלת הממלכה המאוחדת, מר גורדון בראון, הגברת שרה בראון, כבוד מושל מדינת ניו-ג'רזי, חברי ג'ון קורזיין, מכובדינו חברי פמליית ראש הממשלה האורח, שרי ממשלת ישראל, חברות וחברי הכנסת, אורחות ואורחים נכבדים, עונג וזכות לי, אדוני ראש הממשלה, לקדם אותך בברכה חמה בשמה של מדינת ישראל ובמעונה של הדמוקרטיה הישראלית. אתה נציגה הנבחר הבכיר ביותר של אומה גדולה ונערצת, שתרומתה התרבותית והמוסרית חובקת עולם.
מדינות רבות ברחבי תבל חבות את מתכונת סדרי שלטונן, את תשתיתן החוקתית והמשפטית ואת מוסדות משטרן הדמוקרטי למורשת הבריטית רבת ההשראה. בכל מקום על פני כדור הארץ שבו הונף אי-פעם ה"יוניון ג'ק", הוא הותיר את השפעתו ואת רישומו, מתוך הערכה וכבוד לכל אשר הוא מייצג.
אזרחי ישראל אינם שוכחים שממשלת הוד מלכותו היא שהכירה ראשונה בזכותו של העם היהודי לבית לאומי במולדתו ההיסטורית – בהצהרתו של שר החוץ של בריטניה הגדולה, הלורד בלפור, במכתבו מיום 2 בנובמבר 1917 ללורד רוטשילד, מכתב שהיה לנקודת מפנה היסטורית, שביססה את ההכרה בזכותו של עם ישראל על ארץ-ישראל.
עוד במלחמת העולם הראשונה העבירה מחתרת יהודית אמיצה פה בארץ מודיעין חיוני לכוחות הבריטיים, וגדודי מתנדבים עבריים השתתפו במסגרת הצבא הבריטי במערכה בחזית גליפולי ובשחרור ארץ-ישראל מן הכיבוש העות'מאני. בחסות המנדט הבריטי קם כאן יישוב יהודי גדול, מפותח, יצרני ואוטונומי, מדינה בדרך. כשפרצה מלחמת העולם השנייה התגייסו רבבות צעירים יהודים בני הארץ לצבא הבריטי למלחמה נגד הצורר הנאצי, אויבנו המשותף, אויב האנושות.
מחלוקות חריפות התגלעו בין עמנו ובין השלטון הבריטי בארץ ערב מלחמת העולם, במהלכה ואחריה – עקב הגבלות חמורות על ההגירה היהודית וחסימת חופי הארץ בפני פליטים נואשים. זה היה רגע של איבוד קני-מידה נכונים והתעלמות בלתי אנושית מגורלם של מאות אלפי פליטי השואה, שחיפשו דרך להגיע לארץ אבותיהם כמוצא אחרון, נוכח אימי השואה ותוצאותיה הנוראות. לא היתה זו שעה גדולה לבריטניה, שמנעה מהם את זכותם האנושית והיהודית הבסיסית. המחתרות שקמו בארץ, לשחרורה מעול המנדט הבריטי, נאלצו להשתמש גם בכוח אלים כדי לשכנע את בריטניה להגשים את הצהרת בלפור.
בסופו של דבר גברו ההיגיון, חוש האחריות והמוסר הבריטי הבסיסי, וקמה מדינת ישראל. משקעי העבר נעלמו ומערכת יחסים הדוקה, ידידותית וחמה שבה ופרחה בין עמינו ובין מדינותינו.
אדוני ראש הממשלה, אני יודע כי את יחסך האוהד ואת ידידותך האמיתית לעם היהודי ולמדינת ישראל ינקת מבית אביך, שכראש הוועדה לענייני ישראל בכנסייה הסקוטית ביקר תכופות בארצנו ונהג לשתף אותך בחוויותיו ובתולדות העם היהודי, ואף, כפי שסיפרת לי, נהג להראות לך ולבני המשפחה את ה"סליידים" מצילומי ארץ הקודש, ולא תמיד המכשיר עבד אבל התמונות זכורות. הוא נהג לשתף אותך ואת בני המשפחה בסבלותיו של העם היהודי ובמאבקו לתקומה. הברכה מחממת הלב שקיבלתי ממך לרגל 60 שנות עצמאותנו נתנה לכך ביטוי עז ומרגש.
אני מאמין כי בריטניה וישראל קרובות בהשקפותיהן כיום יותר מאי-פעם. אנחנו דוגלים יחדיו בעולם חופשי, משוחרר מטרור ומאלימות, מאמינים בפתרון סכסוכים בדרכי שלום, בקדמה אנושית הרותמת את הישגי המדע והטכנולוגיה לרווחת האדם, בסביבה נקייה יותר השומרת על נכסי הטבע ועל האיזון האקולוגי, ובכלכלת שוק הכפופה לעקרונות מוצקים של צדק חברתי.
במציאות גלובלית מסוכסכת ומתוקשרת, קצרת מרחקים; בעידן של תהפוכות ודאגות כלכליות, חולשת הדולר והאמרת מחירי הנפט; בעולם כה מפוצל ורווי מתחים בין צפון לדרום, בין עושר לעוני, בין חירות לדיכוי, בין דמוקרטיה לרודנות, בין פלורליזם לפונדמנטליזם ובין שלום לטרור עומד העולם החופשי מול אתגרים וסכנות שלא ידע בעבר. ביטחונו של אורח החיים הדמוקרטי, הנתון תחת איום, נשען – ולא בפעם הראשונה – על הקשר והגשר הטרנס-אטלנטי הערכי והאסטרטגי בין הדמוקרטיות של צפון-אמריקה ושל אירופה, שבריטניה היא הבריח התיכון המחבר ביניהן. פעולתה הנחרצת של ממשלת הוד מלכותה במאבק נגד הטרור כבר הניבה תוצאות מרשימות, ויוזמות החקיקה הממשלתיות הנדונות בפרלמנט בווסטמינסטר מעידות על הבנת הצורך באמצעי חירום מסוימים הנובעים מחומרת האיום.
בוודאי לא תשכח את ימיך הראשונים כראש ממשלה, כאשר ארגוני הטרור ניסו לאתגר את כניסתך לתפקיד בשורה של פעולות טרור ברחבי בריטניה. מדינת ישראל מעריכה מאוד את העמדה הנחושה והתקיפה שלך, אדוני, ושל ממשלת בריטניה בסוגיית הטרור והגרעין האירני. אני יודע שאתה שותף להכרה שהאיום החמור ביותר על היציבות המזרח התיכון ועל שלום העולם נעוץ ביומרותיו של משטר האייטולות בטהרן להגמוניה אזורית, המושתתת על התנגדות יסודית לשלום, תמיכה נרחבת בארגוני הטרור, מאמץ נמרץ להשגת יכולת צבאית אטומית וחתירה גלויה ומוצהרת להשמדת ישראל.
כאיש שלמד היסטוריה ומכיר היטב את קורות העם היהודי במאה שעברה, אינני צריך להסביר לך את רגישותנו לאיומי הכחדה, שמאחוריהם יעמדו, חס חלילה, גם אמצעים להשמדה המונית. מבחינתנו מדובר במצב בלתי נסבל, שלא נוכל להשלים אתו. אבל האיום כאמור איננו על ישראל בלבד אלא על כל המשטרים המתונים בעולם הערבי והאסלאמי וגם הרבה מעבר לתחומי המזרח התיכון. זהו איום גלובלי, והטיפול בו חייב להיות בחזית בין-לאומית אחידה ונחושה, ובעיקר מיידית, כי אסור בשום פנים ואופן לאחר את המועד.
מדינת ישראל איננה מבקשת אלא שלום. הסכסוך בינינו ובין הפלסטינים אומנם ממושך ומר, אבל איננו חשוך פתרון. כמי שעוסק במשא-ומתן קדחתני עם נשיא הרשות הפלסטינית, אני מעיד כי עדיין יש אי-הסכמות עמוקות בסוגיות מכריעות, אך הן ניתנות לגישור. אנחנו תמימי דעים בדבר הצורך לפתח את הכלכלה הפלסטינית ואת התשתית האזרחית כבסיס לשלום, ומעריכים מאוד את גישתך ואת תרומתך הגדולה לכך, הן כאשר כיהנת כשר האוצר הבריטי ושיתפנו פעולה גם בנושאים אלה, ועתה – כראש הממשלה.
אכן, עמדה תקיפה מול ה"חמאס" ותביעה בלתי מתפשרת למילוי תביעות הקוורטט, כפי שמפגינה ממשלתך, חיוניות להצלחת המאבק בטרור ולסלילת הדרך לשלום.
אדוני ראש הממשלה, ביקורך הוא הזדמנות יוצאת מהכלל לדיון מקיף וישיר נוסף בינינו במכלול היחסים המצוינים בין מדינותינו ובין מדינת ישראל לאיחוד האירופי ובאפשרויות הרחבתם והעמקתם בכל התחומים – בראש ובראשונה בנושאים הכלכליים הכוללים והדו-צדדיים. היכרותנו ארוכת השנים ופגישותינו הרבות בעבר העניקו לי את היכולת להתרשם עמוקות וללמוד מחוכמתך הנדירה ומרוחב אופקיך בנתיבי הכלכלה העולמית.
מדינת ישראל ואנוכי אישית מקדמים את פניך ואת פני רעייתך בהוקרה, כאורחים נכבדים ויקרים ביותר, כידידים נאמנים לעם ישראל וכמנהיג של אומה המהווה דוגמה ומופת לעולם הנאור כולו. ברוך אתה בישראל, ידידי גורדון בראון, וברוכים כל חברי פמלייתך הנלווים אליך. תודה.
היו"ר דליה איציק:
אדוני ראש האופוזיציה, בבקשה.
בנימין נתניהו (הליכוד):
גברתי יושבת-ראש הכנסת, חברי הכנסת, חברי הסגל הבכיר של מדינת ישראל, מושל ניו-ג'רזי, ידידי ג'ון קורזיין, הפמליה של ראש ממשלת בריטניה ואורחים מכובדים מבריטניה ומישראל, אדוני ראש ממשלת בריטניה, ידידי גורדון בראון, והגברת שרה בראון.
לכבוד הוא לנו לארח אותך בכנסת היום. אני אומר זאת לא רק בשל היותך ראש ממשלת בריטניה, אלא גם בקשר וביחס לקשר העמוק שלך לארצנו.
כפי שסיפרת לי לפני שנים, הקשר הזה נוצר על-ידי אביך, ששימש יושב-ראש הוועדה לקשרים עם ישראל בכנסייה הסקוטית. אביך הכיר את התנ"ך היטב, הוא הכיר היטב את ארץ הקודש, הוא ידע עברית, ובא הנה מדי שנה בשנה, לפעמים פעמיים בשנה. אני משוכנע שהוא היה מסכים בכל לב לאמירתך שתקומתה של ישראל היא אחד מההישגים החשובים של האנושות במאה ה-20.
אנו נוהגים לומר, שמעשה אבות – סימן לבנים; על כן, אין פלא שאתה מתמיד במחויבותו של אביך לישראל. אני בטוח שהוא היה גאה מאוד לראות את בנו נואם היום כראש ממשלת בריטניה דווקא בכנסת, במעמד מיוחד זה.
ידידי ראש ממשלת בריטניה, יותר מכל אומה אחרת, תולדות הציונות שזורות בהיסטוריה הבריטית. עשרות שנים לפני הקמתה של מדינת ישראל העמידה בריטניה כמה מן התומכים הגדולים ביותר של הציונות: הלורד פלמרסטון, הלורד שפטסבורי, הסופרת ג'ורג אליוט, בנימין ד'יזראלי, דייוויד לויד ג'ורג' ווינסטון צ'רציל.
ב-1838, כשפלמרסטון ושפטסבורי שכנעו את הממשלה הטורקית לאפשר את פתיחתה של הקונסוליה הבריטית בירושלים, שפטסבורי נתן ביטוי להתלהבותו ביומנו. על תקומתה של ירושלים הוא אמר: "The ancient city of the people of God" – Jerusalem – "is about to resume a place among the nations" . 40 שנה לאחר מכן, בסוף המאה התשע-עשרה, כתבה ג'ורג אליוט, בספרה "דניאל דירונדה", על הקמתה של מדינה יהודית בארץ-ישראל, שתהיה – לדבריה – מגדלור של חופש בין עריצויות המזרח. כך היא כתבה.
מחויבותה של בריטניה לתקומתו של העם היהודי הביאה בסופו של דבר להצהרת בלפור, שהפכה לסמן הדרך להכרה בציונות, ולאחר מכן – במדינת ישראל.
אבל, ידידי, האמת ההיסטורית מחייבת לקבוע, שכשם שיצאו מבריטניה הפרו-ציונים הנלהבים ביותר, ביניהם אורד וינגייט וריצ'ארד מיינרצהאגן, כך יצאו ממנה גם כוחות אנטי-ציוניים. בשנים שלאחר הצהרת בלפור הצליחו כוחות אנטי-ציוניים אלה לרוקן מתוכן את הצהרת בלפור ולסתור את כל ההתחייבויות שבריטניה קיבלה על עצמה עם קבלת המנדט על ארץ-ישראל. בלחץ ערבי נסגרו שערי הארץ בשנים הקשות ביותר לעמנו, בשנים הקשות ביותר על עם כלשהו בהיסטוריה.
עם זאת, בריטניה – וחיילים יהודים ובהם חיילים מארץ-ישראל בתוך שורותיה – היא שעמדה לבד מול היטלר בזמן הקריטי, ועל-ידי כך אפשרה את הניצחון על הנאצים בהמשך.
האנושות כולה, אדוני, והעם היהודי בראשה, חבה לבריטניה חוב עצום על עמידה איתנה זו. הניצחון הושג על-ידי מנהיגות אמיצה ומפוכחת ועל-ידי מחויבותו של העם הבריטי למורשת הבריטית של הדמוקרטיה וזכויות האדם ולשלטון החוק.
זוהי המורשת שאנחנו ביססנו כאן בארצנו, זוהי המורשת שאנחנו מקווים שיום אחד יאמצוה גם שכנינו, על מנת שנוכל להגיע עמם לשלום אמיתי, בלתי חמוש, בר-קיימא.
לצערי, בשנים האחרונות מאמצי השלום של ישראל לא צלחו. אחר הסכמי השלום החשובים שהשגנו עם מצרים וירדן, לא הצלחנו עד כה להשיג שלום עם שכנינו הפלסטינים. במידה רבה, מאמצי שלום אלה נכשלו כי אף שהיו תולדה של רצון טוב, הם התבססו לא על ראיית המציאות אלא על טיפוח אשליות.
בקמפ-דייוויד, בשנת 2000, התנפצה האשליה שהמנהיגות הפלסטינית באותה עת רצתה להשיג שלום. אשליה זו הוחלפה מהר מאוד בהנחה אחרת, שגם היא התנפצה במהירות: שישראל תוכל להשיג שקט ושלווה ולברוח מהשנאה התהומית של האסלאם הקיצוני כלפיה על-ידי נסיגות חד-צדדיות. אבל הנסיגות החד-צדדיות הביאו את ההיפך הגמור. ככל שנסוגונו יותר, וככל שהכרזנו על נסיגות נוספות, כך גבר הטרור, כך התעודדו הקיצונים, כך התקרבה המלחמה וכך התרחק השלום. השטחים שפינינו חד-צדדית בלבנון ובעזה הפכו לבסיסי טרור חמושים בחסות אירן, ומהם נורו על יישובינו עד עתה למעלה מ-8,000 רקטות וטילים.
אם יש מדינה בעולם שיודעת את הסכנה בהיתפסות לאשליות הרי זו ארצך, בריטניה, שלמדה זאת על בשרה. לפני 70 שנה מנהיגיה של בריטניה השליכו את יהבם על פייסנות ועל תקוות שווא. הם כל כך רצו בשלום, שהם שכחו את החשיבות העליונה של הביטחון וההרתעה, והם לא זיהו את טיב האויב העומד מולם.
אל לנו לחזור על אותה טעות. עלינו תמיד לחתור לשלום, אבל על מנת שייכון השלום, הוא חייב להיות מבוסס על קריאה נכונה של המציאות. והמציאות, רבותי, היא חדה היום. בין הפלסטינים, אלה שרוצים בשלום אינם יכולים להביאו, ואלה שיכולים להביאו אינם רוצים בו. על כן עלינו להיאבק בקיצונים ולעודד את המתונים. אבל כיצד עושים זאת?
ההנחה, הרווחת בחוגים לא מבוטלים, שהבטחה ישראלית לנסיגה נוספת, כוללת או כמעט כוללת, מיהודה ושומרון, תחזק את המתונים ותקרב את השלום – ההנחה הזאת היא שגויה. כי הבטחה כזו תשיג את ההיפך, כי הקיצונים יודעים היטב שכל שטח שנפנה ייתפס על-ידם, כפי שקרה בלבנון ובעזה, כפי שיקרה גם פה, אם נחזור על אותה טעות, ותפיסת שטח זו תאפשר להם לגבור בנקל על המתונים. גם זה קרה.
מה לעשות, אם כן? אינני חושב שהברירה בפנינו היא לחזור על אותה טעות או לחלופין לא לעשות כלום. יש דרך אחרת, מפוכחת ובטוחה יותר לקידום השלום עם הפלסטינים. דרך זו מושתתת על שלושה יסודות:
1. הביטחון נשאר בידינו – הביטחון והעוצמה הם תנאי לשלום ואין מי שיכול להחליף את ישראל במשימה זו.
2. עידוד פיתוח כלכלי מואץ אצל שכנינו, אלה משכנינו הרוצים בשלום. כי פיתוח כלכלי אכן מחזק את המתונים ומחליש את הקיצונים. אני דוגל בזה, אדוני, זמן רב, ושמחתי לראות את הדברים החשובים שלך בעניין זה, גם הבוקר, וגם של קודמך, שעובד בוודאי אתך בעניין זה, ואנחנו משוחחים על כך זמן רב.
3. עקרון השלביות – ההתקדמות בנושא המדיני צריכה להתבצע צעד אחר צעד. התפיסה שאומרת הכול או לא כלום נכשלת שוב ושוב. היא מהר מאוד מביאה למבוי סתום, לציפיות נכזבות ולפרצי אלימות, אם לא גרוע מזה.
השלום מבוסס על עוצמה ולא על חולשה, על אמת ולא על אשליה. כשנחזק את הביטחון, נבסס את הצמיחה הכלכלית באזורנו, וניווכח שיש מולנו פרטנר פלסטיני שיכול להילחם בטרור ולהשלים עם קיומנו – אין לי שום ספק שנוכל להתקדם עמו באחריות להשגת שלום-אמת; והדבר הזה אינו שונה לרוחב הבית הזה. כולנו רוצים בשלום, ממשלות הליכוד והעבודה השיגו שלום, וממשלה בראשותנו, בעזרת השם, תנהל משא-ומתן לשלום בדרך אחראית שדיברתי עליה.
אך מה שמטיל ומה שיטיל צל כבד על מאמצים אלה הוא המשך פעולתה החתרנית של אירן באזורנו, ובייחוד חתירתה להשיג נשק גרעיני. זהו איום על ארצנו, זהו איום, אדוני, על ארצך, זהו איום על האנושות כולה.
אדוני, חברי ואני שמחנו לשמוע ממך בפגישתנו הבוקר על כוונתך להעצים את הסנקציות הכלכליות על אירן. זהו קו מציאותי ומפוכח, קו של תקיפות ולא של פייסנות. לקחי העבר ועובדות ההווה אומרים לנו, לעם היהודי, לעם הבריטי ולכל העמים שהחירות והשלום יקרים להם, לקחי העבר ועובדות ההווה אומרים לכולנו דבר אחד: אסור שאירן תתחמש בנשק גרעיני.
אני רוצה לחזק אותך, ידידי, במאמציך החשובים למנוע התפתחות זו, ואני מבקש לברך אותך שוב עם הגיעך לכנסת ישראל בירושלים המאוחדת, בירתה הנצחית של מדינת ישראל.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני ראש האופוזיציה. שרי הממשלה, ראש הממשלה, חברי חברי הכנסת, ראש ממשלת בריטניה, מר גורדון בראון.
(מחיאות כפים)
ראש ממשלת בריטניה גורדון בראון:
(נושא דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם הסימולטני לעברית)
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אורחים נכבדים, גבירותי ורבותי, מזל טוב לישראל, שלום עליכם.
לבוא לכאן ולדבר אל האספה הדמוקרטית הזו, על-פי ההזמנה של היושבת-ראש וראש הממשלה אולמרט, ללא ספק, כבוד גדול הוא לי. זה אפילו כבוד גדול עוד יותר למחוא לכם כפיים ולברך את אזרחי מדינת ישראל על האומץ שהוכחתם על אף כל התהפוכות, על הנחישות בעת הסכסוך, על הגמישות שהוכחתם כשהיו אתגרים.
מדי יום, כשאתם נפגשים בכנסת, אתם חיים הבטחה של מאות בשנים. אני שמח במיוחד, כראש הממשלה הראשון שפונה לכנסת, לברך אתכם, לרגל 60 שנות קיומכם, על ההישגים של שנת 1948: מאות שנות גלות נסתיימו, החלום בן מאות שנים הוגשם; ההבטחה שאפילו אם תסבלו, תמצאו את דרכם הביתה, לחוף מבטחים שבו היו אבותיכם. אותו מסע של 60 שנה של עצמאות מעיד לעולם כולו שמימים קשים יכול לצוץ דבר טוב וכי רוח האדם נחושה.
אני מבקש לומר לכם, עם ישראל, היום: בריטניה ידידת אמת שלכם, ידידה בימים קשים ובימים טובים; ידידה שתעמוד לצדכם כל אימת שאתם תחת איום – ידידות המבוססת על ערכי דמוקרטיה, חירות וצדק. לאלה אשר בטעות קוראים בצורה מחרידה לשים קץ למדינת ישראל אני אומר: בריטניה תמיד תעמוד לצדה של ישראל.
(מחיאות כפים)
העיר שבה צמחתי, זמן קצר לאחר 1948, היא עיר תעשייתית קטנה, קירקאלדי, במזרחה של סקוטלנד, מרחק 2,000 מייל מירושלים. אך הן כרוכות יחדיו בעיני; לא מבחינת הנוף וגם לא מבחינת מזג האוויר, אבל מבחינת ההשפעה של הימים הראשונים שלכם על ילדותי.
כפי שאמרו מר אולמרט ומר נתניהו, אבי היה איש כנסייה שלמד עברית, והיתה לו חיבה עמוקה וארוכה לישראל. 30 שנה הוא שימש חבר ויושב-ראש של הוועדה לישראל של הכנסייה של סקוטלנד, והוא נסע פעמיים בשנה לישראל, לפעמים יותר, וכפי שנאמר קודם לכן, לאחר כל סיור שלו הוא חזר הביתה והראה, באמצעות מקרן, את הסרט שצילם. רוב הפעמים המקרן התקלקל, אבל הוא תמיד איכשהו הפעיל אותו מחדש. לעולם לא אשכח את אותן תמונות של ביתכם, של ביתי, ואת הסיפורים של אבי.
לכן האזנתי, קראתי ועקבתי אחר גורל עם ותיק במדינה חדשה. אף פעם, בימי בגרותי, לא קרה שלא שמעתי, לא קראתי ולא סובבו אותי הסיפורים של המאבקים, הייסורים והניצחונות של העם בישראל כשבנה לו בית. אני גאה לומר שכל חיי אני רואה את עצמי כידיד ישראל.
(מחיאות כפים)
ילדי צעירים, בני שנתיים וארבע שנים, והם עוד לא נסעו לירושלים כפי שסבם ובניו עשו. אבל יום אחד, בקרוב, אביא אותם לכאן כדי שיראו מה הסבא ראה בעיניו בימים הראשונים שלכם. אני אלך אתם כאן, ואספר להם את הסיפור, שבמשך אלפיים שנה, עד 1948, העם היהודי אמר: "בשנה הבאה בירושלים", אך אלפיים שנה לא היתה פיסת אדמה אחת בעולם שיכולתם לקרוא לה שלכם. אלפיים שנה לא היה מקום שבו יכולתם ללכת על-פי דתכם ללא חשש.
אלפיים שנה היתה לכם היסטוריה – ולא בית. אלפיים שנה חייתם חיים תרבותיים ואמנותיים בכל יבשת, אבל לא היה לכם בית. אלפיים שנה היו לכם פוגרומים והאימה של השואה, כי לא היה לכם בית. אך אלפיים שנה דבר – לא מאסר, לא גירוש ואפילו לא השואה – לא יכול לשבור את רוחו של העם ששאף לחופש, ואתם הוכחתם שהדיכוי אומנם מדכא אך הוא לא משתיק; כאשר לבבות נשברים, התקווה לא מתנפצת. גם כאשר החיים אובדים, החלום לא ימות לעולם. כדברי הנביא עמוס: "ויגל כמים משפט וצדקה כנחל איתן".
אתם תמיד עומדים מול בעיות, ותמיד עומדים בפני תלאות, אך הצלחות רבות השגתם במהלך שנים אלה. אתם יצרתם את העברית כשפת יום-יום, שמונה מבני עמכם קיבלו פרס נובל, במקום "עמק הסיליקון" יש לכם "עמק סיליקון" משלכם, הפכתם את "הדסה" למרכז לימוד וגם את מכון ויצמן למדע, 8% מההכנסה מושקעים בחינוך, ויש לכם ללא ספק אוכלוסייה משכילה ביותר.
ייבשתם ביצות במאה ה-20, ועכשיו אתם ממשיכים בכך. ההיסטוריה של התושייה שלכם היא המלמדת אותנו על רוח. שום אומה לא השיגה כל כך הרבה בתקופה כה קצרה, והשיגה כל זאת על אף הטרור, המלחמות ההפחדות והאי-ביטחון. כל זה הוא אכן דבר כביר.
אומר מה שאמר משורר: נולדתם כנגד הגורל, גדלתם כנגד כל הסיכויים ושגשגתם כנגד כל הסיכויים. הוכחתם שגברים ונשים בעלי אידיאלים ואמיצים יכולים להתגבר, על אף כל הסכנות. אני גאה שלקהילה היהודית ולעם הבריטי היה מקום חשוב במאמץ הגדול שלכם בשנים האחרונות.
היום אני מאמין שהשותפות שלנו חזקה, והיא מתחזקת והולכת; מתרופות ועד הנדסה – כל מיני המצאות חדשות. המוחות הטובים אצלכם ואצלנו עובדים יחדיו באמנות, באקדמיה, בספורט, במדע ובטכנולוגיה. ראש הממשלה אולמרט ואני הצהרנו אתמול על שותפות אקדמית בין שתי מדינותינו. אני רוצה להבטיח שממשלת בריטניה תעמוד כנגד כל החרמה של ישראל או של מוסדות אקדמיים בישראל.
(מחיאות כפיים)
אתמול אשתי שרה ואני ביקרנו ב"יד ושם", ואף-על-פי שהכרתי את העובדות, אף-על-פי שלמדתי וכתבתי על המאבק נגד הרדיפות והשואה – מאבק שנעשה לא רק על-ידי יהודים, אלא גם על-ידי אלה שאינם יהודים – מאבקו של דיטריך בונהופר, שכתבתי עליו, ותיארתי את הצלתם של היהודים בידי אנשים כמו ראול ולנברג; התקווה שניתנה ליהודים שעמדו בפני מצעד המוות, על-ידי שבוי המלחמה הצעיר טומי נובל; הסיוע לבנים ולבנות. אני ביקרתי ביד הזיכרון לשואה, גם בוושינגטון וגם בברלין, ואני יכול לומר ששום דבר לא מכין אותך למה שאתה רואה ב"יד ושם" – האמת על הרצח שאיש לא מנע אותו; ההשפלה שלא היתה צריכה להתרחש; האמת שכל אדם שאוהב את האנושות צריך לדעת.
האחרונים מבין ניצולי השואה מזדקנים, והשנה אני יודע שחבר כנסת מכובד, טומי לפיד, נפטר. איש מאלה ששמעו אותו מספר על הבר-מצווה שלו במרתף הונגרי לא ישכח את התאוותו לאמת ההיסטורית, כפי שאמר: "כל חיי הם תגובה על השואה". וכשאותם ניצולי השואה עוזבים אותנו חיוני שבכל יבשת, בכל מקום ילמד הדור הבא את סיפורם.
לכן נוסעים בני-נוער מבריטניה לאושוויץ, באמצעות הקרן לחינוך, וכשהם חוזרים הם מספרים על חוויותיהם. אני ראיתי את ההשפעה של המסר הזה על חבריהם בכיתה ועל הקהילה בכלל. המסר שאפליה, אנטישמיות וגזענות – כל אלה יש לחסל אותם לעד. אני יכול לומר לכם שכאשר צעירים בקירקאלדי חזרו מאושוויץ, הם ארגנו שבוע לזכר אלה שמתו, וגייסו כסף כדי להקים מצבת זיכרון אצלנו בגנים. 2,000 מייל המרחק, אך הזיקה בין ביתי לביתכם כל כך חזקה, ואני מאמין שזיקה זו לא תיחלש. ולמה? בגלל דברי הרב שעשה הרבה למען הנחלת זיכרון השואה אף-על-פי שלא היה ניצול השואה: "אני ניצול השואה, כולנו ניצולי השואה – לא רק כל היהודים, אלא כל האנושות".
והיום ובעתיד עמי בריטניה וישראל יעמדו יחדיו כתף אל כתף, מאמינים כי ההיסטוריה עומדת לצד אלה הלוחמים למען החירות. ואם קונפליקט הרעיונות של המאה ה-21 הוא בין אלה המאמינים בחברות סגורות, אשר מפנות את גבן לקדמה, לבין אלה שהן חברות פתוחות – הרי שאנחנו יחדיו בצד של החברה הפתוחה, אנחנו מניעים את העולם קדימה למה שקרא וינסטון צ'רצ'יל – לאותו שגשוג, דמוקרטיה וצדק.
העם הבריטי רואה את האיום אשר אתם נתקלים בו מדי יום כאשר אתם שותים קפה או קונים סנדוויץ' או עולים לאוטובוס. ובביתנו גם אנו למדנו את הכאב כאשר חיים הולכים לאיבוד בגלל טרור באוטובוס או בשדה תעופה או ברכבת התחתית בדרך לעבודה.
ולכן, לאלה אשר מעמידים בסימן שאלה את זכותה של מדינת ישראל להתקיים ומאיימים על חיי אזרחיכם בטרור, אנו אומרים: זכותם של אזרחי מדינת ישראל לחיות בביטחון. לאלה שנגד הקדמה אנו אומרים: אנו מגנים אנטישמיות ורדיפה בכל צורה. לאלה אשר מאמינים שאיומים נופלים על אוזניים אדישות אנחנו אומרים בקול אחד: זה דבר שאיננו מתקבל על הדעת – שנשיא אירן ידרוש את מחיקתה של ישראל מעל המפה. אני מבטיח לכם שאנחנו העלינו שלוש הצעות לסנקציות, ובריטניה תמשיך בכך יחד עם ארצות-הברית – ואני שמח שגם המושל קורזיין נמצא כאן היום – והשותפים האירופיים, במאמץ למנוע תוכנית של נשק גרעיני באירן.
האיחוד האירופי הלך מעבר להחלטות האלה. בחודש שעבר פעלנו נגד הבנק האירני המעורב בסכסוך. אנחנו גם מוכנים להטיל סנקציות קשות יותר ולדרוש מהקהילה הבין-לאומית כולה להצטרף אלינו. לאירן יש ברירה אחת – להפסיק את תוכנית הגרעין ולקבל את הצעתנו למשא-ומתן, או בידוד ותגובה לא רק של אומה אחת, אלא של כל אומות העולם.
(מחיאות כפיים)
ואנחנו נעשה יותר. אנחנו נוכיח לאלה שנותנים רשיון לטרור מה נכון לעשות; נראה להם שהדרך לעתיד טוב יותר לא עוברת באלימות, לא ברצח ולא בהרג אזרחים, אלא באמצעות לפיד החירות, באמצעות סובלנות ושוויון.
ולבנות את אותם שלום, יציבות ושגשוג, לפעול כעולם אחד נגד עוני, השפלה, חולי ואי-יציבות, נראה לי ששתי המדינות צריכות לעבוד יד ביד, ועלינו לגייס את מיטב החושים האנושיים במאמץ משותף כדי לבנות מוסדות חדשים שיתאימו יותר לעידן זה: ארגון אומות מאוחדות מחודש שיוכל לשמור על שלום; מערכת בין-לאומית חדשה שתעזור למדינות לא גרעיניות שהן נגד נשק גרעיני, כדי שנוכל לתת להן את משאבי האנרגיה החדשים; בנק עולמי חדש שהוא גם למען הסביבה וגם למען הפיתוח; להבאת יציבות, ארגון חדש למטרות מימון. ואני מקווה שבשנים הבאות אנחנו נכתוב יחדיו פרק חדש בהיסטוריה, אשר למטרה זו ישנה את הדברים למען האידיאלים שלנו.
היום יש עוד אתגר היסטורי אחד שאתם צריכים לפתור כדי שאותו מסע בן 60 יושלם בעתיד: שלום עם השכנים ובאזור. 60 שנה הוכחתם את התושייה, את האומץ בפתרון בעיות. אני חושב על דוד בן-גוריון, אשר התחיל בפולין ובנה את המוסדות הלאומיים, וב-1948 אמר שלא די להיות יהודים, צריכים להיות גם דמוקרטים, לתת שוויון זכויות לכל האזרחים. דמוקרטיה לא רק לעם אחד, אלא לכל העמים. אני חושב על מנחם בגין אשר הושיט יד לסאדאת ועמד לצדו בכנסת כאשר נאם את אותו נאום מופלא ב-1977; אני חושב על יצחק רבין אשר שירת את ישראל במלחמות בשדה הקרב ועשה שלום עם ירדן ואשר נרצח כאשר התחייב לדרך השלום עם הפלסטינים. שלום עם מצרים ב-1979, עם ירדן ב-1994 והיום – שיחות עם סוריה. עכשיו הזמן לבנות את אותו נדבך אחרון של שלום עם הפלסטינים.
אבי לימד אותי שנאמנות היא מבחן הידידות. קל להיות ידידים כשהדברים מתנהלים היטב, אבל היא נבחנת באמת בזמנים קשים. כידיד אמת של ישראל, אני רוצה לומר שיש כאן תמיכה שלי ושל ממשלתי.
אני מאמין ששלום היסטורי אפשרי, אם תתפסו את אותה הזדמנות שנפתחה באנאפוליס, שעתה מקדמים אותה ראש הממשלה אולמרט והנשיא עבאס – שתי מדינות לשני העמים, על יסוד גבולות 1967; ישראל דמוקרטית בטוחה וחיה בשלום עם כל שכנותיה. בד בבד, גם מדינה פלסטינית שמקבלת אתכם כידידה, כשותפה, עם ירושלים שהיא בירה לשני העמים, ומקום גם לפליטים. לכן, מכיוון שאני מבין שאותו שלום הוא בהישג ידכם, קחו אותו לידיכם.
להשגת אותו שלום, חיוני ששני הצדדים ייצרו את התנאים להסכם: הפלסטינים פועלים בנחישות נגד הטרור שבו מתקיפים אתכם; ישראל תקפיא התנחלויות ותיסוג מהן, וכרבים מידידיכם אני מבקש מכם להחליט לעשות זאת.
ברצוני לומר לכם כי כדי להבטיח את אותו שלום שקשה להשיגו, בריטניה מוכנה גם כן לתת מפת דרכים כלכלית לשלום, כסף לעסקים, לעסקים קטנים, לדיור ולשגשוג, כדי לעזור לאותה מפת דרכים לשלום, ולכל העמים יהיה אפוא מה להפסיד בעתיד – כמו שעשינו בצפון-אירלנד, כדי שהמחיר של האלימות יהיה יותר מדי יקר.
בלי לוותר על הצורך בביטחון, אנו צריכים את עזרתכם על-ידי הקטנת המכשולים כדי להביא לצמיחה אצל הפלסטינים וגם לפתוח מחדש את לשכת המסחר במזרח-ירושלים. אתם צריכים לשבת ולחשוב יחדיו כיצד התקווה תינתן גם לאחרים.
אין עם בהיסטוריה שיש לו אפשרויות וקשרים טובים יותר לכך מאשר העם היהודי. אתם אזרחים של העולם, ואתם הראשונים לעזור בתחומי הרפואה או ההנדסה – עזרה בכל מה שלא יהיה.
לפני 106 שנה תיאודור הרצל – אשר אני עומד תחת דיוקנו היום – ראה את העתיד וכתב את "אלטנוילנד"; הוא ראה את ירושלים כמרכז חינוכי, רפואי וטכנולוגי, עם מרכז לכל מיני ענייני צדקה וחברה, שבו תיעשה עבודה לא רק למען היהודים, אלא גם למען אומות אחרות ועמים אחרים. הוא המשיך ואמר, שכל אימת שבעולם יתחולל איזה אסון, אם רעב, אם מגפה, הרי זה המרכז שיושיט יד.
אם המאה ה-19 היתה המאה של התיעוש, המאה ה-20, זו של מלחמות, של השואה ושל עולם מחולק, הרי שעלינו להפוך, על-פי דבריו, את המאה ה-21 למאה של קהילה גלובלית, שבה מתוך תחרות נמצא גם דבר משותף. כשאנחנו עוברים מקונפליקט להרמוניה נגיע למציאות של חברה גלובלית, שבה ניצור גם מוסדות אזרחיים שיהפכו למערכת של קשרים אנושיים, שהם יותר חזקים מאשר המחלוקות בינינו. כיצד נדגול באותם חלומות כשיש כל כך הרבה מחלוקות? איך נבטיח שיהיה עתיד צודק לאותם דברים שאני מדבר על-אודותיהם? אנחנו נלך בעקבות אלה שהלכו לפנינו וניתן יד לדורות הבאים.
אלפי אנשים כבר הגיעו מבריטניה לישראל בתוכניות התנדבות. אני רוצה שעוד מאות יבואו להתנדב עם אותם אלפים שעושים פה עבודה התנדבותית; להפגיש צעירים, להגביר את ההבנה, להבין גם את הפוטנציאל לעתיד טוב יותר.
אני מציע לכם ברוח זאת אזרחות גלובלית, גרעין שכזה, אנשים ונשים שיבואו לכאן בכוח אזרחי ויציעו עזרה בכל מקום שיש בו אסון, אם בגלל מחלות, אם בגלל מגפה, כל מה שלא יהיה, כל דבר שאפשר לסייע, ובריטניה תיתן 1,000 מומחים לאותו גרעין גלובלי. בכך נוכל להבטיח שכאשר מדינות יסבלו מכל מיני מכות, יהיו כאלה שיושיטו יד אפילו לאדם שהם לא מכירים.
כך יום אחד, בעתיד הלא-רחוק, אולי עוד בן יראה את אביו מראה תמונות ממסעותיו, והפעם במצלמה דיגיטלית, לא במקרן. אנשים שיעבדו יחדיו על דבר שייתן השראה לעוד אדם צעיר שירגיש ידידות כלפי ישראל, הארץ המובטחת.
כאשר ב-60 השנים הבאות, שוודאי יבואו, בני ילכו בעקבות סבם ואביהם, אני מקווה שגם אלה יראו שכנים שהיו אויבים ועתה ידידים. "בשנה הבאה בירושלים" משמעו יהיה לא רק בבית סוף-סוף, אלא חופשיים, בלי מלחמות. הניצחון הוא ניצחון השלום, ושלום ושגשוג יושגו. כדברי הנביא ישעיהו: וכיתתו חרבותם לאתים, כך שלא יהיה צורך בחרבות עוד. אותו חלום יזכה לחיים חדשים בעידן חדש.
אני מאמין שסיפורי תחילתה של ישראל ונחישותה יהוו דוגמה לא רק ליהודים, אלא לכל אלה שמאמינים בניצחון התקווה על הייאוש, השלום על המלחמה, אותה הבטחה של רוח האדם. אם נעבוד קשה יחדיו, נוכל להשיג זאת, כדברי תיאודור הרצל: "אם תרצו אין זו אגדה". תודה רבה.
(מחיאות כפיים)
מזכיר הכנסת איל ינון:
"התקווה".
(שירת "התקווה")
היו"ר דליה איציק:
תמה הישיבה המיוחדת לכבוד ראש ממשלת בריטניה. הישיבה הבאה תתקיים בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. תודה לך, אדוני ראש ממשלת בריטניה.
הישיבה ננעלה בשעה 12:58.