דברי הכנסת

תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 5 נאומים בני דקה 6 רונית תירוש (קדימה): 6 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 7 אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 8 משה שרוני (צדק לזקן): 8 אבשלום וילן (מרצ): 8 משה גפני (יהדות התורה): 9 שמואל הלפרט (יהדות התורה): 10 אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): 10 יעקב כהן (יהדות התורה): 11 שכיב מוראד שנאן (העבודה-מימד): 12 יצחק זיו (גיל): 12 מוחמד ברכה (חד"ש): 13 זהבה גלאון (מרצ): 14 שעת שאלות 15 זהבה גלאון (מרצ): 16 שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: 16 אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 17 שרה מרום-שלו (צדק לזקן): 18 שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: 19 מוחמד ברכה (חד"ש): 19 שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): 20 מרינה סולודקין (קדימה): 24 אברהם מיכאלי (ש"ס): 25 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 27 יצחק גלנטי (גיל): 28 שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: 28 שכיב מוראד שנאן (העבודה-מימד): 29 דב חנין (חד"ש): 31 שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: 32 נאדיה חילו (העבודה-מימד): 33 שמואל הלפרט (יהדות התורה): 34 רן כהן (מרצ): 36 יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): 39 יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): 40 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 41 מוחמד ברכה (חד"ש): 43 היו"ר דוד רותם: 44 שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): 44 שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: 45 הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 41), התשס"ח–2008 45 יצחק גלנטי (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 46 שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): 47 משה גפני (יהדות התורה): 49 הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 7), התשס"ח–2008 50 מיכאל מלכיאור (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 50 דב חנין (חד"ש): 51 גלעד ארדן (הליכוד): 52 הודעת ועדת החינוך, התרבות והספורט על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק 56 מיכאל מלכיאור (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 56 הצעת חוק הפיקוח על מכונים פסיכומטריים, התשס"ח–2008 57 סילבן שלום (הליכוד): 57 נסים זאב (ש"ס): 60 יואל חסון (קדימה): 61 שרת החינוך יולי תמיר: 62 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 63 רונית תירוש (קדימה): 64 שכיב מוראד שנאן (העבודה-מימד): 64 הצעת חוק הגנת השכר (תיקון מס' 25) (הגנה על כספי הפקדות לקופת גמל), התשס"ח–2008 65 דוד טל (קדימה): 66 אברהם רביץ (יהדות התורה): 68 אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 68 נסים זאב (ש"ס): 69 הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 36) (צמצום החסינות בפני חיפוש בשל עבירת ביטחון), התשס"ח–2008 70 עתניאל שנלר (קדימה): 71 אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 72 הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 103) (ביטול העבירה של תקלה ציבורית), התשס"ח–2008 72 יואל חסון (קדימה): 73 אברהם רביץ (יהדות התורה): 74 אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 74 ראובן ריבלין (הליכוד): 75 נסים זאב (ש"ס): 75 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 77 סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 77 הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 18) (צילום קטין), התשס"ח–2008 77 אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 78 שלמה מולה (קדימה): 80 נסים זאב (ש"ס): 81 זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 81 הצעת חוק המרכז להנצחה ולתיעוד של גוש-קטיף, התשס"ח–2008 83 אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 84 ראובן ריבלין (הליכוד): 85 יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): 87 נסים זאב (ש"ס): 88 זאב אלקין (קדימה): 89 זאב אלקין (קדימה): 90 אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 90 הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (הוראת שעה), התשס"ח–2008 91 שי חרמש (קדימה): 92 מיכאל איתן (הליכוד): 92 זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 94 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 114) (עבודה מועדפת או נדרשת באבטחה), התשס”ח–2008 96 אברהם מיכאלי (ש"ס): 96 אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 97 נסים זאב (ש"ס): 97 אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): 98 הצעת חוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם (תיקון מס' 4) (תהלוכת ניצחון), התשס"ח–2008 99 זאב אלקין (קדימה): 99 מיכאל נודלמן (קדימה): 101 נסים זאב (ש"ס): 101 הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 13), התשס"ח–2008 102 סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): 103 ראובן ריבלין (הליכוד): 107 חוברת ל"ז ישיבה רנ"ה הישיבה המאתיים-וחמישים-וחמש של הכנסת השבע-עשרה יום שלישי, ה' בתמוז התשס"ח (8 ביולי 2008) ירושלים, הכנסת, שעה 16:08 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר דוד רותם: אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת היום, יום שלישי, ה' בתמוז התשס"ח, 8 ביולי 2008. הודעה לסגן מזכיר הכנסת – בבקשה, אדוני. סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 51), התשס"ח–2008, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק חופש המידע (תיקון מס' 5) (תיקון) (דחיית תחילה), התשס"ח–2008. החלטת ועדת האתיקה בעקבות הקובלנה של מעיין אמודאי, יושב-ראש המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה, נגד חבר הכנסת בנימין נתניהו. עוד אודיעכם כי חברת הכנסת זהבה גלאון מבקשת להסיר את שמה מהצעת חוק רשות השידור (תיקון – רשימת מנויים), התשס"ח–2008 – פ/3401/17, של חבר הכנסת איתן כבל וקבוצת חברי הכנסת. תודה. נאומים בני דקה היו"ר דוד רותם: הנושא הראשון שלנו על סדר-היום הוא נאומים בני דקה. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת רונית תירוש – בבקשה, גברתי. רונית תירוש (קדימה): אדוני היושב-ראש, היום התקיים בוועדת החינוך דיון בנושא הרפורמה במערכת החינוך, שנקראת "אופק חדש". ביקשתי לכנס את הדיון לא על מנת לדון בתכנים שלה ובעקרונות שלה, אלא בעיקר כדי להביא לידי ביטוי את ההתנגדות שקיימת בקרב ציבורים שונים של המורים ואת הטרור והאיומים והלחצים שמפעילים עליהם משרד החינוך וגם הסתדרות המורים, שזה בעצם הארגון היציג שלהם. הם מוצאים את עצמם ללא אבא וללא אמא, משום שמשני הצדדים כופים עליהם דברים שהם אינם רוצים בהם. מדוע חשבתי שיש מקום להתערב? משום שלפני חודשים ספורים הגיעה שרת החינוך לוועדת החינוך והצהירה שהיא יוצאת לדרך חדשה, לרפורמת "אופק חדש", בתהליך שיארך שש שנים, שבמהלכן ייכנסו המורים – בשלבים הראשונים אלה שמעוניינים – כאשר לכל בית-ספר שנכנס צריך להיות רוב שמסכים להיכנס, ואם לא כך, אם אין רוב, בעצם בית-הספר לא נכנס לתהליך, בטח לא בשלבים הראשונים. בתום שש שנים, אם נמצא שהרפורמה מוצלחת, אין חולק על כך שניתן אז, ובצדק, לכפות על אותם קני התנגדות בודדים שעוד ייוותרו להיכנס לרפורמה, כי היא כבר תהיה נכס לאומי. ולא כך הוא. באופן מאוד מפתיע הוחלט שהעסק הזה מתקצר לכדי שנה אחת בלבד. כלומר, כבר עכשיו הוחלט, לקראת השנה הבאה, שמכניסים בתי-ספר על אפם ועל חמתם של מורים שאינם מסכימים להיכנס לרפורמה. ולא רק זה, הם גם נחשפים לאיומים, לוועדות שימוע, לפיטורים, לאיומים בפיטורים, לסילוק מהסתדרות המורים – דברים שאולי נכונים למשטר אחר, אבל לא למשטר הדמוקרטי במדינת ישראל, בטח לא למשטר שמתהדרת בו שרת החינוך, שכל הזמן מדברת על דמוקרטיה ואזרחות טובה. רציתי להביא את זה בצורה מאוד פומבית וציבורית, כדי להביא את שרת החינוך ואת מר יוסי וסרמן, מזכ"ל הסתדרות המורים, להצהרה בפני עם ועולם – או לפחות בפני הציבור שצופה בנו – שהם מתחייבים שלא להלך אימים על מורים שאינם מוכנים להצטרף בשלב הזה ושהם יכבדו את ההחלטה שכל התהליך הזה יארך שש שנים. מר וסרמן הסכים לומר זאת, אבל שרת החינוך, לצערי הרב, התפתלה ולא מצאה את המלים איך היא מתחייבת שלא לכפות את דעתה על המורים ואיך היא מתחייבת שהיא לא תפעיל אמצעי טרור ואיומים. מובן שזה קצת הוציא אותה משיווי משקל והיא הידרדרה לשיח מאוד בוטה – שאני לא אחזור עליו, אני רוצה לשכוח אותו – אבל לא זה מה שחשוב. מה שחשוב לי הוא שבאין אבא ואמא לאותם מורים – ובטח מדובר במאות מורים, אולי גם באלפים – הצעתי שהם יפנו לארגון היציג, וככל שזה לא ייצג אותם ולא יגבה אותם אל מול איומי המשרד, שיפנו לוועדת החינוך בכנסת וגם לכל אחד מחברי הכנסת שמרגיש את עצמו רתום למערכת הזאת ומחויב לה, וישמור על המורים הללו. כי אני חושבת שנעשה פה מעשה שהוא לא רק חריג, זה מעשה שלא ייעשה. אפילו בימים הקשים של ועדת-דברת אני לא זוכרת שאי-פעם כפיתי את הרפורמה אז על מי מהמורים בישראל. תודה רבה. היו"ר דוד רותם: תודה לחברת הכנסת תירוש. חבר הכנסת זחאלקה, בבקשה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, היום היה אמור להתקיים בוועדה לקידום מעמד האשה דיון בנושא נשים ערביות ועסקים קטנים. הנושא הכללי הוא השתלבות של נשים ערביות בשוק העבודה, תעסוקת נשים. הממשלה, על כל דובריה, כל שרי האוצר וכך גם כל הכלכלנים בארץ, טוענים שהבעיה המרכזית של המשק הישראלי היא אחוז נמוך של השתתפות בשוק העבודה. מה היה בוועדה? זה כל כך חשוב שאף נציג של משרד ממשלתי לא בא. באו אנשים מהגליל, מהנגב, באו מומחים, באו עמותות. כולם באו, ומי לא בא? נציגי הממשלה. נציג משרד ראש הממשלה שהוזמן, הבטיח ולא בא. משרד התמ"ת הבטיח ולא בא. גם משרדים אחרים הבטיחו ולא באו. כמובן, יש בעיה עם הנושא עצמו ועם יחס הממשלה אליו, אבל יש גם בעיה של הכנסת עם הממשלה ואסור לעבור על כך בשתיקה. תודה רבה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת זחאלקה. חבר הכנסת אלדד, ואחריו – חבר הכנסת שרוני. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, קראתי ב"הארץ" היום שכוחות צה"ל פשטו על משרדים של אגודות צדקה אסלאמיות בשכם, סגרו והחרימו רכוש ומסמכים. שמעתי גם ששר הביטחון הוציא מחוץ לחוק 36 קרנות מרחבי העולם המשמשות צינור להזרמת כספים ל"חמאס". נניח שזה בסדר, אבל מה עושה היד השנייה? היד השנייה שולחת משאיות עמוסות מיליוני שקלים לרצועת-עזה, כדי למנוע כביכול משבר הומניטרי שם, אבל מי שמקבל שם את הכסף היא לא אגודת צדקה – שקרוב לוודאי תעביר את הכסף ל"חמאס" – אלא ה"חמאס" ישירות מקבל משאיות עמוסות מיליוני שקלים, כדי לשלם למחבלים של ה"חמאס" משכורות. זה לא חלם? זה לא טמטום? סוגרים צינור של שני צול כדי לפתוח את המוביל הארצי עם הכסף לעזה? היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת אלדד. חבר הכנסת שרוני – בבקשה, אדוני. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): צריך משאיות כדי להעביר מיליוני שקלים – – – משה שרוני (צדק לזקן): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, היום יש אזכרה ל-15,000 יהודים שנרצחו בעיר יאסי שברומניה – ברכבת המוות ובתחנת הכוח. עד היום אף ממשלה ואף כנסת לא הכירו, לא באלמנות, לא ביתומים ולא באחים ובאחיות בגין הרצח שהיה. הגיע הזמן שהממשלה תתעורר ותזכור שהיהודים ברומניה סבלו לא פחות מהיהודים ביתר הארצות במזרח-אירופה. תודה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת שרוני. חבר הכנסת אבשלום וילן, ואחריו – חבר הכנסת משה גפני. אני גם מרשה לכם לדבר קצת יותר מדקה. אבשלום וילן (מרצ): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, להפתעתי ולתדהמתי, בשבוע האחרון אני רואה שמלשכת ראש הממשלה, ואולי מלשכות אחרות, התחילו פרסומים מגמתיים וידיעות תקשורתיות כאילו ישראל הולכת להתמודד עם שאלת האיום האירני לבדה. אני חושב שאין חוסר אחריות גדול מזה – להתחיל לפרסם תרגילים, היכן התאמן חיל האוויר ומה הוא עשה ושראש הממשלה, כביכול הראשון, מבקר בדימונה, וכתבות סוף שבוע על עמודים שלמים בעיתונות הכתובה ובכלי התקשורת האלקטרוניים, כאשר ברור לגמרי מי הוציא את המידע הזה. אני חושב שמי שמתייחס ברצינות לאיום האירני, צריך גם לדעת מתי לסגור את הפה, ולא הכול פוליטי ולא הכול ספינים. לצערי הרב ראשי המערכת מגלים חוסר אחריות ממדרגה ראשונה. בעיית הגרעין האירני לא תיפתר על-ידינו לבד. יש מדינות נוספות, יש יכולות. על דברים מסוג כזה לא מדברים. לא מנפחים איומים שאיש לא מתרגש מהם לאחר מכן. זה פשוט דבר שאינני מבין, איך אף עיתון במדינה הזאת, אף עיתונאי, אף איש ציבור, לא נרעש ואומר: תפסיקו את זה, אתם גורמים נזק ישיר לביטחונה של ישראל ומובילים מהלכי סרק שאין להם שום תועלת, רק נזקים. תודה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת אבשלום וילן. חבר הכנסת משה גפני. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, הרפורמה שנעשתה בשנים האחרונות במשק היתה דבר חיובי. כולנו היינו בטוחים שכאשר מדברים על רפורמה, המשמעות של העניין היא שמועילים לאזרחים, בעיקר לשכבות החלשות, למעמד הביניים. ככל שנקפו הימים התברר שרוב רובן של הרפורמות היו פשוט לתת יותר כסף לעשירים ולפגוע במעמד הביניים ובשכבות החלשות. הרפורמה האחרונה שהיתה בעמלות הבנקים הוכיחה את זה באופן הכי חמור שיכול להיות. ביטלו תשלומי עמלות, אבל כאשר בוחנים את מה ביטלו, מתברר שמה שביטלו, מה שצמצמו, מה שהפחיתו בסכומי העמלות, היה לכאלה שיש להם כסף והם משתמשים בכל מיני מכשירים אלקטרוניים. בעצם עמלות שנוגעות לאנשים שאינם קשישים, אינם שכבות חלשות, הם לא מעמד ביניים, הם באים מפעם לפעם לפקיד, הם משתמשים בשירותי הפקידים, ואז מתברר שבמקום שקל ומשהו, 1.2 שקלים או 2.5 שקלים, פתאום משלמים 5 שקלים ומעלה, 6 או 7 שקלים, וזה על חשבון השכבות החלשות. המציאות הזאת – בעיקר במשרד האוצר ובבנק ישראל הם חייבים לדעת שמכאן ואילך, ברגע שמגיעה המלה "רפורמה במשק", אנחנו מייד צריכים לבחון בשבע עיניים למה הכוונה. האם הכוונה היא באמת טובת האזרחים? האם הכוונה היא באמת טובת אלה שבאמת זקוקים לרפורמות במערכת הזאת, או שהכוונה שוב לתת לעשירים ולפגוע בעניים? הרפורמה בעמלות הבנקים חייבת להיעצר. אני שמח שיושב-ראש ועדת הכלכלה מקיים דיון נוסף בשבוע הבא. אי-אפשר להשלים עם המציאות של הרפורמה-כביכול הזאת. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת משה גפני. חבר הכנסת שמואל הלפרט, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת ברוורמן. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): מותר – – –? משה גפני (יהדות התורה): כן. נגד העשירים. שמואל הלפרט (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שרת החוץ אמרה ביום ראשון בישיבת הממשלה שיש להקל את הליכי הגיור כי רק אחד מתוך עשרה עולים הוא יהודי. רבנים ודיינים הביעו מחאה חריפה על קריאתה של שרת החוץ ונגד העלייה ההמונית של גויים שמבצעת ממשלת ישראל בשנים האחרונות במטרה לחזק את השלטון החילוני. הדבר עלול לגרום להתבוללות נוראה. תוכניתה של שרת החוץ חמורה מאוד. היא עלולה להביא לחיסולה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. על כולנו לדעת שאין גיור לקולא. גיור הוא מושג הלכתי, ואם רוצים להקל בגיור – זה לא גיור. אם מדינת ישראל רוצה למלא את הארץ בגויים, אין לה שום בעיה. מיליוני גויים ברחבי העולם ישמחו לבוא לכאן. אולם אם אנו רוצים שמדינת ישראל תישאר מדינה יהודית, יש להפסיק את עליית הגויים ולעשות הכול לעליית יהודים מכל רחבי העולם לארץ-ישראל. תודה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת הלפרט. חבר הכנסת ברוורמן, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יעקב כהן. אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, עוד מעט נברך את החברים המכובדים מצ'כיה. I'm saying I'm sorry. I like your soccer, but you know the Spanish were the best. So, you know, sometimes… אני רוצה לומר רק מלה אחת. אנחנו מקיימים פה הרבה מאוד דיונים, ואנחנו רואים שלא רק הדולר צונח אלא אנחנו רואים שגם בעיית המים הולכת ונעשית חמורה יותר. ב-1994, לבקשת ראש הממשלה רבין וסגן נשיא הבנק העולמי, עמדתי בראש צוות מומחים ישראלים והגשנו המלצות לפתרון בעיית המים ממערב לירדן. ההמלצות אמרו שבתחילת המאה ה-21, אם לא נטהר מי שפכים בצורה רצינית ונשתמש בהם בחקלאות ואם לא נקים מתקני התפלה – כשאנחנו לוקחים בחשבון שהביקוש של הפלסטינים, שכרגע הוא כל כך נמוך לנפש לעומת הישראלים, יגדל במקביל – אנחנו נגיע למשבר חמור. אדוני היושב-ראש, לצערי, עם כל הערכתי לכל ממשלות ישראל – השרים מכהנים כמובן תקופה קצרה מאוד – אנחנו לא פעלנו כראוי בנושא. גם כשלא לקחנו בחשבון שיהיו צרות שיימשכו בעקביות, כמו שקורה עכשיו, המשברים האלה הולכים ונעשים חמורים יותר. כמו שאמרו פה לפני, אנחנו לא פותרים, לא את בעיית החינוך, לא את בעיית ההשכלה הגבוהה, שזה ההון האנושי שלנו; אבל כשזה מגיע למשאבים הפיזיים, שאנחנו יכולים ליצור אותם – גם שם נפל כושר הביצוע שלנו. אני חוזר ואומר, כמו שאמרתי בעבר: אם לא נשנה גם את שיטת הממשל ואת הצורה שבה אנחנו פועלים, אנחנו נמשיך לדון בבעיות ולא נבצע פתרונות. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת ברוורמן. חבר הכנסת יעקב כהן, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מורד שנאן. יעקב כהן (יהדות התורה): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, האירוע הטרגי שאירע בירושלים בשבוע האחרון, פיגוע הטרקטור, מחייב את המערכת לחשיבה חדשה איך לעצור בעתיד את הפגע ואת הסיכון המאיימים על אזרחי ירושלים. הבה נזכור שהפיגוע האחרון הוא הפיגוע השני שהתרחש לאחרונה, לאחר האסון בישיבת "מרכז הרב". והרי מאז הקמת גדר ההפרדה, שמקשה את פעולתם של ארגוני הטרור, נהייתה מציאות שתעודות הזהות שבידי תושבי מזרח-ירושלים וחופש התנועה הבלתי-מוגבל שלהם הופכים אותם לציבור מועדף לטרור, והם נתונים ללחץ קבוע מצד ארגוני המחבלים, השואפים לנצלם. לכן, חובתנו לחשוב ולעשות את כל המאמצים להחזיר את ההרתעה כלפי הערבים אזרחי ישראל במזרח-ירושלים, אם על-ידי הריסת ביתו של אותו מחבל אכזרי, ודווקא עם אותה כף קטלנית אשר החריבה את עולמן של נפשות אלה, או על-ידי חקיקת חוק המפסיק את התמיכה של הביטוח הלאומי ועוד מקורות ממשלתיים במשפחתו של הרוצח. בכל מקרה, חייבים אנו לעשות את הכול לעצור את הסיכונים ואת חופש התנועה של ערביי ישראל. שתדע משפחתו של הרוצח שהם ייפגעו אם אחד מבני משפחתם יפגע ויהרוס את חייהם של יהודי ירושלים. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת כהן. חבר הכנסת שכיב מורד שנאן – בבקשה, אדוני. שכיב מוראד שנאן (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, אורחינו מצ'כיה, החברים ביציע למעלה מבית-ג'ן, מבענה וממג'ד-אל-כרום, ופרחי הטיס שנמצאים מאחורינו, אני מחזיק ביד מכתב של לשכת עורכי-הדין, שהופנה לפרופסור דניאל פרידמן, שר המשפטים, בעניין הצעה לשינוי הרכב הוועדה למינוי קאדים מד'הב דרוזים. אני מסתכל בסעיף השני שנמצא שם, שמתייחס לסעיף 11(א) לחוק בתי-הדין הדתיים הדרוזיים, התשכ"ג–1962, שאומר כי בהיעדרם של חברי הכנסת בני העדה הדרוזית, שמכהנים בכנסת, הכנסת חייבת לבחור נציגי ציבור שיכהנו במקומם באותה ועדה. היום יש מצב מדהים, שיש שני חברי הכנסת בני העדה הדרוזית שמכהנים במליאה ויש גם סגן שר שמכהן, ושלושת הנציגים של הכנסת לא מכהנים באותה ועדה. אני מעלה את הנושא הזה בתהייה וחושב בלבי: האם היה מישהו בכנסת צריך להאיר את עיניהם של חברי הכנסת המכהנים ולהגיד להם שהם היו חייבים להיכנס לאותה ועדה, או האם הכניסה שלהם לכנסת אוטומטית היתה אמורה להפוך אותם – מתוקף אותו סעיף 11(א) באותו חוק שהזכרתי – לחברים באותה ועדה? אם לא, האם רק יד המקרה, שיכולה היתה להביא למכתב כלשהו שיגיע לידיו של חבר הכנסת במקרה ויאיר את עיניו – האם היה הדבר צריך להיות בצורה הזאת? לעניות דעתי, מזכירות הכנסת במקרה הזה היתה צריכה באופן מיידי להאיר את עיניו של חבר הכנסת המכהן, ולהגיד לו שזו זכות שהיא חובה למלא את תפקידיו השונים. על כך תודתי אם הדבר ייעשה בעתיד. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת שנאן. חבר הכנסת זיו, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת ברכה, ואחרונת הדוברים, בינתיים, היא חברת הכנסת גלאון. יצחק זיו (גיל): כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת ואורחים יקרים, אני שוב קורא בעיתון על עמלות הבנקים ושחיקת הפנסיה. אני שואל: עד מתי? אנחנו רואים לכל אורך הדרך את הפגיעה בגמלאים ובשכבות החלשות. לא ייתכן שהבנקים יבנו את עצמם דווקא על האוכלוסייה החלשה. להעלות את עמלת הבנקים מ-1.5 שקלים לכמעט 7 שקלים – האם אנחנו פשוט לא רואים מה קורה כאן? מי יבוא לבנק? הרי דווקא האוכלוסייה החלשה, שאינה מסוגלת או אינה יודעת להיכנס לאינטרנט – הם בעצם ישלמו את כל הכספים האלה. ולא מספיק כל הדבר הזה – אנחנו רואים את שחיקת הפנסיה. כספי קופות הגמל, קופות הפנסיה, נמצאים בבורסה. מה קורה עם הבורסה אני לא צריך להגיד לכם – היא ירדה ב-37 מיליארד. זה ההפסד לגמלאים. כל גמלאי – בשלב הזה זה על הנייר, אבל מחר זה יגיע לכיס. צריך לתת את הדעת על העוולה הזאת ולתקן אותה. תודה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת זיו. חבר הכנסת ברכה, בבקשה. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, איך מענישים בישראל אדם מת? מחפשים את קרוביו ואת אחיו ומחפשים רעיונות איך להעניש אותו דרכם, אחרי שהוא כבר בעולם האחר. חושבים איך להרוס בתים ואיך לשלול תעודות זהות. אני מקווה שהנימה שהיתה אתמול בוועדת הפנים, שהדבר הזה לא עומד על הפרק – שלא יעמוד על הפרק, אבל אין ספק שעצם העלאת הרעיונות האלה, זה דבר שהוא בלתי חוקי, בלתי מוסרי וגם לא מקדם פרקטית את העניין שכביכול רוצים לקדם אותו, והוא למנוע אירועים כאלה. צריך לטפל בשורשי הבעיה. לדעתי, שר הביטחון הרחיק לכת בניסיונו לדגדג את היצרים האפלים והנמוכים ביותר של האספסוף הנמוך ביותר, כשבחוגיו או בסביבתו אמרו שצריך להרוס את הבית של המשפחה עם אותו טרקטור, עם אותו בולדוזר. אני חושב שזה לא יאה לשר בממשלה, לממשלה ולמדינה מסודרת. זה יכול להיות יאה לפעולות נקם בין חבורות רחוב. מה שנדרש, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הוא לחפש חשיבה חדשה – איך להגיע לשלום, לא איך לפרנס את הסיבות להגיע לפיגוע הבא, חס וחלילה. תודה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת ברכה. אחרונת הדוברים, חברת הכנסת גלאון – בבקשה, גברתי. זהבה גלאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, נמצאים היום ביציע חברים שלנו, אורחים מהיישובים בענה, מג'ד-אל-כרום ודיר-אל-אסד. הם יושבים למעלה. אני רוצה לפנות אל הכנסת. מחר עולה עניינם בכנסת, מחר עולות לדיון הצעות חוק שמבקשות לפרק את איחוד הרשויות שנעשה לפני כשנתיים במקומות האלה – איחוד שנכשל, איחוד שלא צלח, איחוד שהביא לאנרכיה חברתית, לאלימות, למתח, לגירעון תקציבי, דבר שמכביד על חיי היום-יום של התושבים. שלושת היישובים התאחדו בעניין הזה כדי להביא לפירוק האיחוד. אני קוראת לכנסת לסייע מחר, להחליט שמחר אין משמעת קואליציונית, אין משמעת סיעתית, כולם מנסים לשכנע את ראש הסיעה שלהם לתמוך בפירוק. זה גם נכון, זה גם חכם וזה בעיקר צודק. תודה רבה. היו"ר דוד רותם: תודה לחברת הכנסת גלאון. חברי הכנסת, כפי שציינו פה חלק מהדוברים, נמצא אתנו ביציע האורחים ידיד קרוב מצ'כיה, מר יירז'י פארובק, שר וראש הממשלה לשעבר בממשלת צ'כיה, היום מנהיג האופוזיציה בארצו. אדוני, ברוך הבא לכנסת ישראל ולירושלים, בירתה של מדינת ישראל. כפי שאתה יודע, אדוני, לעם היהודי יש זיכרון היסטורי ארוך. לעולם לא נשכח את עזרתה של מולדתך ואת התייצבותה לצדה של מדינת ישראל בימיה הראשונים לאחר הקמתה, כשניהלה מאבק על חייה וחרב חדה מונחת על צווארה. עוד בטרם הוכרזה המדינה באופן רשמי נערכו בארץ קרבות דמים ואנחנו עמדנו מול אויב אכזר בידיים כמעט ריקות. באותה תקופה קשה, שבה היינו בסכנה אמיתית, החל להגיע בחשאי הנשק הצ'כי, ועמו בעלי מקצוע ומומחים מתנדבים שעזרו לנו לבנות את חיל האוויר הישראלי ואת תעשיית הנשק. שמחנו לשמוע כי מאז מהפכת הקטיפה, במהלך כהונתך כראש הממשלה ובשנים האחרונות, היחסים ההדדיים בין הרפובליקה הצ'כית ובין ישראל הולכים ומתחזקים. אנחנו הישראלים, אדוני, אוהבים לבקר בארצך ומארחים בשמחה את אזרחי צ'כיה הבאים לביקור. עצוב הוא שפראג, שהיהודים ידעו בה פריחה גדולה, היא היום עיר עם מעט יהודים. שמותיהם של 77,297 יהודי צ'כיה שנרצחו בשואה חרותים על קירות בית-הכנסת "פנקס" בפראג. למדתם להעריך ולהנציח את המורשת היהודית, שהיתה לקניין האנושות כולה. לא רק הגולם מפראג, שהיה הרובוט הראשון והמפורסם בעולם, אלא גם יוצרים כפרנץ קפקא וחכמי הלכה ותלמוד כמהר"ל – אלה תרמו לגדולתה ולתהילתה של פראג. ידידנו, מר פארובק, אורח רצוי אתה בביתנו, ובשם יושבת-ראש הכנסת ובשם הבית אני מאחל לך ביקור נעים ופורה בישראל. תודה רבה. שעת שאלות היו"ר דוד רותם: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לשלב הבא, שהוא שעת שאלות לשר הרווחה והשירותים החברתיים. כזכור, השאלות מתחלקות לשני חלקים: עשר שאלות הוגשו לשר מראש והשר יענה עליהן. לאחר מכן, על-פי הנושאים שנמסרו לחברי הכנסת, ניתן יהיה לשאול שאלות בעל-פה. אפעיל את מערכת ההצבעה כדי שמי שמבקש להירשם לשאלות שלא נשאלו מראש, על-פי נושאים, יוכל להצביע. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אני הגשתי שאלה מראש. היו"ר דוד רותם: קודם כול יענה עליהן השר. אחר כך יהיו עוד, לפי הנושאים: ילדים ונוער בסיכון; רפורמה בביטוח הלאומי; קשישים וניצולי השואה; תקנים בלשכות הרווחה; המאבק בעוני; הוועדה לביטחון תזונתי. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): האם, כמו בשאילתות רגילות, תהיה אפשרות לשאלה נוספת? היו"ר דוד רותם: לא, בפרוצדורה הזאת לא. שאלה – תשובה. אם גברתי רוצה לשאול שאלות במסגרת הנושאים, גברתי מוזמנת להירשם. נזמין את שר הרווחה והשירותים החברתיים להשיב על השאלות שנשאלו. ראשונה – חברת הכנסת זהבה גלאון. זהבה גלאון (מרצ): תודה רבה, אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר. השאלה שלי היא מאוד ארוכה ומורכבת מהרבה שאלות, אז אתמצת את זה. השאלה שלי מתייחסת לתפקוד המענה הטלפוני והמקוון בביטוח הלאומי. אני מדברת על פניות אל הביטוח הלאומי. אני רוצה להזכיר שלפני כשנה בוצעה הפרטה במענה הזה, ואנשים מתלוננים שהם לא מצליחים להגיע לבירור עניינם וממתינים שעות, בעיקר אנשים מבוגרים. אם הם כבר מצליחים להגיע, אומרים להם: העניין בבירור, ולעולם העניין לא מתברר. בקיצור, מה עושים, אדוני השר? זה כדי לקצר את שמונה השאלות שהגשתי. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: תודה רבה לך על שאלתך. קודם כול אני מודה ליושבת-ראש הכנסת ולנשיאות הכנסת על שאישרו את הנוהל הנהדר הזה של שעת שאלות. אני פתוח לענות על כל שאלה, כמו שאני פתוח לעשות את זה אתכם באופן ישיר בכל שעות היום ובכל ימי השנה. העלית נושא מאוד חשוב, גברתי. אנחנו טיפלנו בו יפה יחסית בחודשים האחרונים; מאז נכנסה המנכ"לית החדשה, אסתר דומיניסיני, חל שיפור בשירות הטלפוני. אבל אני אענה בפרוטרוט, מכיוון שיש פה תשובה יפה ומפורטת של הביטוח הלאומי, שאני חושב שתשמח אותך. "נציגי השירות במוקדים הטלפוניים מקבלים הדרכה במגוון רחב של נושאים בביטוח הלאומי. ההדרכה הפרונטלית נמשכת עשרה ימים ברציפות ואחריה תקופת חניכה של שבועיים. מגוון השאלות והתשובות הינו גדול מאוד, ובאופן טבעי לא כל דבר אדם במענה הטלפוני יכול לענות; יש גם סוגיה משפטית לאיזו רמת מידע הוא יכול לחדור, היות שהוא רק עונה תשובות ראשוניות. תשובה כמו: 'התיק בטיפול' נוגעת אך ורק לשאלות שבהן הטיפול בתיק טרם הסתיים. נציגי השירות גם יכולים לעתים לדווח לפונה על שלב הטיפול בתיק. תשובה כמו: 'נעביר את המקרה לבירור' נמסרת כאשר יש מקום לברר פרטים נוספים שלא מופיעים במסכי המערכת. מספרם של עובדי המוסד לביטוח לאומי הולך ומצטמצם; מתן מענה טלפוני על-ידי העובדים יבוא על חשבון הזמן המוקדש לטיפול בתביעות ובגמלאות, ולכן הוקמה מערכת המוקדים הטלפוניים. "יש לציין שבעבר המענה ניתן על-ידי עובדי המוסד, והוא היה מאוד מצומצם, שעתיים ביום. המוקדים הטלפוניים, אכן היו מאוד בעייתיים בעשור האחרון, ולאחרונה אנחנו הולכים לרפורמה מקפת במוקדים הטלפוניים, כולל סוגיית העסקת עובדות ועובדים במוקד הטלפוני, שיפור זמן השירות וכיוצא בזה. ביצענו סקרי שביעות רצון כלליים, והם מראים עלייה קטנה ברמת שביעות הרצון בחודשים האחרונים. "פניות בדואר אלקטרוני נענות באופן מיידי באמצעות פנייה אוטומטית המודיעה על קבלת הפנייה ומספר הפנייה, ובתוך כמה ימים הן נענות על-ידי נציג שירות במוקד הטלפוני. "השירות במוקדים הטלפוניים, כאמור, השתפר מאוד בתקופה האחרונה: הזמינות גדלה; ניתן להשיג את המוקדים ביתר קלות; האיכות המקצועית של השיחות השתפרה. המוקד פועל משעה 8:00 עד 15:00. בשנת 2007 נענו 2.46 מיליוני פניות, ובשנת 2008 נענו עד כה, עד מאי, 1.03 מיליון פניות. זה הרבה מאוד, ואנחנו נעשה הכול לשפר את השירות הזה." היו"ר דוד רותם: תודה, אדוני השר. חבר הכנסת אריה אלדד – בבקשה, אדוני. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, תודה רבה על ההזדמנות לשאול. יש משהו בארץ-ישראל שהוא מחולל נסים, כנראה: אדם בן 140 מקבל קצבאות ומצביע לכנסת; אשה יולדת שלוש פעמים בשנה בבית-החולים "סורוקה". ארץ של נסים. כדי לבטל את האפשרויות הללו הוצע כבר בעבר כמה פעמים שיהיה קישור ישיר בין מחשבי משרד הפנים ומרשם האוכלוסין לבין מחשבי הביטוח הלאומי. כשדיברתי עם אנשי הביטוח הלאומי הם אמרו לי שכשהם רוצים משהו ממשרד הפנים הם מקבלים את כל המידע, ואם משרד הפנים רוצה משהו מהביטוח הלאומי – שיבקש. עדיין שר הפנים אומר לי שהוא לא מצליח לקבל מהביטוח הלאומי את הנתונים; מי חי, מי מת, מי נולד, מי מקבל קצבה, מי עזב את הארץ – כל הדברים האלה יכולים לחסוך כסף רב למדינת ישראל. מתי יהיה לנו סוף-סוף קישור און-ליין ישיר בין המחשבים? שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: פרופסור אלדד ידידי, אתה פנית אלי בנושא זה גם באופן ישיר. אני יכול לומר לך שלאחרונה שודרג מחשב המוסד לביטוח לאומי, לאחר שנים רבות שהוא הגיע ליכולת התפקוד המלאה שלו והיה על סף קריסה. נקלט מחשב חדש, וזה עולם ומלואו. המוסד לביטוח לאומי מתעדכן באופן שוטף וממוחשב ועל בסיס שבועי לגבי כל נתוני מרשם האוכלוסין ונתוני ביקורת הגבולות. הוא מעדכן על-פיהם את הקבצים הממוחשבים שלו. נתונים אלה משמשים בסיס לקבלת כל ההחלטות הרלוונטיות של הביטוח הלאומי. המוסד לביטוח לאומי מעביר למשרד הפנים, על-פי בקשתו, סיכומי חקירות שבוצעו על-ידו. נוסף על כך, מידע שמגיע למוסד דוגמת נתונים על פטירה או שינוי מצב אישי מועבר למשרד הפנים והוא מעדכן את הקבצים שלו. בימים אלה הוחל במהלך של הקמת צוות משותף למשרד הפנים למוסד ולביטוח הלאומי כדי לבחון את הבעיות הקיימות ואת הצרכים של שני הגופים ולגבש תהליכי עבודה מוסדרים ומוסכמים. אז גם ההערה שלך, אם לא תבוא על פתרונה, תוכל לבוא על פתרונה. היו"ר דוד רותם: אני אולי רוצה לגלות לך סוד, חבר הכנסת אלדד, שוועדת החוקה אישרה לפני כשבועיים שכל אדם שגילו מעל 110 שנים ואיננו מקבל קצבאות – יימחק מפנקס הבוחרים. אז הם יפסיקו להצביע. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: אלא אם הוא נרשם ב"צדק לגמלאים". אולי הוא יירשם ב"צדק לגמלאים" – כל מי שמעל גיל 110. אני מציע לחוקק חוק כזה. משה שרוני (צדק לזקן): מתי יהיה צדק במשרד ראש הממשלה? היו"ר דוד רותם: תודה. חברת הכנסת שרה מרום-שלו – בבקשה, גברתי. רן כהן (מרצ): אגב, למה עד 110? עד 120. שרה מרום-שלו (צדק לזקן): כבוד היושב-ראש, כבוד השר, בדיון במליאת הכנסת על אישור ההסכם עם ניצולי השואה הבטחת בתגובה על ההסתייגות שהגישו כמה חברי הכנסת לתקן את ההסכם כך שיכלול ויסדיר את מעמדם של ניצולי השואה מרומניה שלא קיבלו כל פיצוי עד היום. ברצוני לשאול, מתי תיושם הבטחה זו? שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: אני מודה לך על פנייתך. כמו שאמרתי לך גם בשבוע שעבר, ראשית, היה מאז פסק-דין, והוא מוחל על יוצאי רומניה. שנית, הסיכום היה שהשר רפי איתן יוביל את תיקון החקיקה. הוא גם אישר את זה. אני הודעתי על כך במליאת הכנסת בשמו, וגם שוחחתי אתו על כך. אני מציע שתפני גם אליו. בעצם הוא האחראי להציע את החקיקה. שרה מרום-שלו (צדק לזקן): תודה. היו"ר דוד רותם: תודה. חבר הכנסת מוחמד ברכה – אדוני. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, השאלה שלי נוגעת למחסור בתקנים בעבודה סוציאלית במחלקות הרווחה ברשויות המקומיות. ההערכה היא שחסרים כ-200 תקנים – – – שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: במחלקות הרווחה הכלליות בכל הארץ? מוחמד ברכה (חד"ש): כן. האם יש תוכנית להשלמת המחסור, ואם כן – מהי התוכנית? אם לא – מהן הסיבות לכך שלא עובדים על פתרון לבעיה הזאת? היו"ר דוד רותם: – – – לגבי היישובים הערביים. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: לא. אני שאלתי אם זה לגבי היישובים הערביים או בכלל; אמר לי חבר הכנסת ברכה – בכלל. מוחמד ברכה (חד"ש): – – – שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: הערביים. זהו, גם אני ראיתי בערביים. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): השאלה שלי היא לגבי בכלל. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: אז לחבר את השאלות? את רוצה לשאול גם את שאלתך, יחד? שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): כן. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: אדוני היושב-ראש, אפשר לאפשר לגברת יחימוביץ? שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אדוני שר הרווחה, מכיוון שאתה עונה על שתי השאלות יחד, אפרט את שאלתי כפי שאושרה לדיון. שאלתי היא: כמה תקנים בפועל של עובדים סוציאליים חסרים בארץ כדי שיהיה אפשר לתת טיפול נאות ומכובד לכל מי שזקוק לשירותי הרווחה? אני מבינה שהושגו יותר מ-200 תקנים, ואני בטוחה שזה לא מספיק. מה המספר שאתה צריך כשר הרווחה? שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: אני מודה לשניכם. סוגית כוח-האדם ושירותי הרווחה בישראל היא סוגיה אקוטית. אני בא עכשיו מדיון ארוך – – – היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת ברכה, השר עונה לך. מוחמד ברכה (חד"ש): – – – היו"ר דוד רותם: אי-אפשר לשמוע – – – שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: חבר הכנסת טיבי, היום אישרו אותו כחסיד התנועה הציונית בשידורים בגל"צ. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): – – – שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: המליאה מברכת אותו על תרומתו לציונות. רן כהן (מרצ): – – – אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): – – – מילדותי, מילדותי. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: נושא כוח-האדם הוא הנושא המרכזי על סדר-יומנו כרגע. אני חייב לומר שמצאנו באר חרבה – כאשר נכנסתי למשרד, ולאחר מכן יחד עם המנכ"ל שלי נחום איצקוביץ – בכל הגזרות. מאז עשינו שיפור משמעותי, אך לא מוחלט, בכמה נושאים: קציני מבחן – קלטנו עשרות קציני מבחן חדשים. מטפלות במעונות לאנשים עם פיגור – קלטנו 100, אנחנו כמעט לקראת סיום קליטת אותם 100 עובדים. קיבלנו אישור לקליטת קרוב ל-100 עובדים סוציאליים בוועדות החלטה. נוסף על כך, העברתי החלטה במועצת הביטוח הלאומי שמאפשרת לקלוט עוד 70 עובדים סוציאליים לתחום הסיעוד, וגם זה בתהליך. צריך לדעת שהעסק הוא הרבה יותר מורכב, כיוון שהוא כולל גם שירותים שונים וכו'. בלשכות הרווחה צריך לומר שיש מחסור גדול. הבעיה היא שכאשר אנחנו עמדנו מול המחסור; על-פי הנוסחה הקיימת המחסור הוא 221 תקנים בכלל. במסגרת ההסדר שהשגנו עם העובדים הסוציאליים, ההסתדרות והאוצר במיוחד, ביום חמישי בלילה, הוחלט לאפשר לנו לקלוט 221 תקנים עד ינואר 2009. כלומר, למלא את החסר על-פי הנוסחה – עוד לא הגעתי לחסר האובייקטיבי – ולקלוט מייד 170 תקנים. אני יכול לבשר לחבר הכנסת ברכה שכמות נכבדה מתקנים אלה תופנה למגזר הערבי. אני מייד אייחד את דברי גם למגזר הערבי, הלא-יהודי. בפועל, כאשר מסתכלים בתמונת-על, רואים עומסים לא אנושיים. הם נובעים משורה של דברים. אני מתחיל קודם כול בטרוניה לחברינו המחוקקים. אנא מכם, כאשר אתם מחוקקים חוקים, תכניסו שם סעיף שקובע תקנון ותקציב. כמות החוקים שחוקקה בשנים האחרונות, לעתים בעיקשות בלתי מתקבלת על הדעת של מחוקקים – שלא נתנו לנו יכולת לקבוע סדרי עדיפויות, בלי שטר ושוברו בצדו, בלי לקבוע תקנון וכוח-אדם – הורסת את המערכת. אנחנו מצאנו את עצמנו במצב בלתי אפשרי. הדבר השני הוא העובדה שבגלל העומסים של החברה הישראלית, האתגרים הלכו וגברו. אתגרי האלימות, האלימות במשפחה, תקיפה מינית, התודעה של הציבור, העלייה בתחום האוטיזם, עלייה בתחומים כמו סמים, זנות וכו', שלא לדבר על הזדקנות האוכלוסייה, מציבים בפנינו אתגרים עצומים. הדבר השלישי הוא הדינמיות של המקצוע. המקצוע הזה של העבודה הסוציאלית הוא מקצוע מדהים, אבל הוא שואב לתוכו. הוא הפך להיות כולבויניק בלשכות הרווחה. אני קורא חומרים מקצועיים באהבה רבה. אני מת על המקצוע הזה. בתקופה אחרת בחיים שלי אולי הייתי הולך להיות עובד סוציאלי. היום הם מטפלים אפילו בטיפולי פוריות. יש מאמר בגיליון האחרון של "חברה ורווחה": עובד סוציאלי בהקשר של טיפולי פוריות. מישהו צריך לקבוע מהם גבולות הגזרה של לשכת הרווחה המקומית, למה היא אחראית. היא לא יכולה לטפל בכל מצוקה של ראש רשות. לכן אנחנו הולכים במתווה הבא: סוכם על הקמת ועדה, ועדה מאוד חשובה, שתציע רפורמה בשירותי הרווחה עד סוף השנה, כולל מיפוי צרכים, כוח-אדם, מטלות, אחריות וסמכות. שנית, אנחנו קולטים את 221 התקנים. שלישית, אני רוצה לומר לכם ולבקש מכם – אנא הקפידו בחקיקה להיות ריאליים, או לצרף את התקנון. היום סוגיית התקנון משתקת אותנו בכל הרמות. כאן אני אומר לחברתי שלי יחימוביץ שלפני כמה שנים היה דוח של חיים פוזנר, אחד מראשי האגפים שפרש, שהעריך שיש מחסור של 1,000 עובדים סוציאליים בלשכות הרווחה. אנחנו כרגע מדברים על כך שקלטנו 220 עובדים, והשאר ייקבע כאשר נדע מהם גבולות הסמכות והאחריות של לשכות הרווחה, וזה נעשה בהסכמה. אני רואה תוכנית רב-שנתית לכיסוי הפער. לחברי חבר הכנסת ברכה אני אומר שאנחנו עושים מאמץ גדול לתקן את הנוסחה שבה רשויות חלשות, 400,000 אזרחיות ואזרחים, לא מקבלים שירותי רווחה כמו ברשויות חזקות. למה? אני אומר לרשות: אני מתקצב אותך ב-75% ואת תתקצבי 25%. כאשר אני בא לרשות חלשה ואומר לה: קחי עובד סוציאלי, היא אומרת לי: לא רוצה. אין לי כסף בשבילו. לכן, אנחנו משנים את הנוסחה בכמה דברים, איפה שאנחנו יכולים. הודענו בשבוע שעבר על מבצע שדרוג מחשוב כללי בלשכות, בהעדפה למעמד סוציו-אקונומי נמוך, דבר שיקל את העומס על העובדים הסוציאליים. מוחמד ברכה (חד"ש): שזה מעלה את החלק של המשרד? שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: לא. אנחנו מדברים על כך שיש צורך בחשיבה חדשה. איפה שאנחנו יכולים: בנושא מחשוב, בנושא ועדות החלטה ובנושאים אחרים, אנחנו היום נותנים מדרוג לפי רמה סוציו-אקונומית של היישוב. למשל, יישוב ברמה סוציו-אקונומית 1 ו-2 ישתתף רק ב-5% במקום ב-25%. לגבי כוח-האדם מתקיים דיון גדול עם המרכז לשלטון מקומי והאוצר. הערה אחרונה: מובן שאנו מודעים לצורך להשלים פערים במגזר הלא-יהודי. דוד טל (קדימה): אדוני, אפשר לשאול שאלה? שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: אני חושב שבסוף יהיו שאלות, אדוני היושב-ראש. היו"ר אחמד טיבי: יהיו שאלות אחרי השאלות הכתובות, אדוני חבר הכנסת טל. חברת הכנסת ד"ר מרינה סולודקין, בבקשה. מרינה סולודקין (קדימה): כבוד השר, אני מודה לך על שאתה עונה לנו על שאלות שלנו, ואני מברכת את היושבת-ראש דליה איציק על כך שיש לנו כלי חדש לדבר עם שרים און-ליין במליאה. השאלות שלי קשורות לתשובות של משרד העבודה והרווחה. אני יכולה לומר לכם ששלחתי שלושה מכתבים בינואר ושני מכתבים בפברואר בנושא פתרון תעסוקתי לנכים; דבר שני, החזרת שישה ילדים למשפחת טופיצין; מכתב שלישי היה בנושא ניתוק חשמל למשפחת ליטווין בזמן שבארץ שרר קור. שלחתי מכתבים לפני חצי שנה, ואחרי שלא קיבלתי תשובות שלחתי תזכורת במאי ועוד פעם לא קיבלתי תשובה. אני חושבת שזה לא צודק ולא נכון. הבעיות החברתיות הן חמורות מאוד, ואני חייבת לענות לאנשים שפנו אלי. לכן אני משתמשת עכשיו בכלי הזה. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: קודם כול אני עושה הבחנה. ראשית, אני מקפיד הקפדה יתירה במענה הכי מהיר שניתן לכל הציבור ולחברי הכנסת. בעיתון "ידיעות אחרונות" אתמול קיבלנו צל"ש כלשכת השר שעונה הכי מהר אם ניתן. כאן הודה האגף לשיקום שהיתה לו תקלה בפנייה אחת שלך. שתי פניות עברו ללשכות הרווחה בשטח, ולשכות הרווחה גם כתבו למשפחות והניחו שכך הן נענו. ברשות היושב-ראש, אני לא חושב שכדאי לענות תשובות פרטניות לגבי כל משפחה. לא רצוי שעם ישראל ידע מה הבעיה האישית של כל משפחה. את יודעת שכבר קיבלת תשובה אחת או שתיים בפועל. יש לי פה עותק. את כל התשובות את תקבלי באופן מסודר מחר בבוקר בפקס. שעת השאלות הזו הזכירה גם לפקידות אצלי שהיה נכון להגיב יותר בזמן אמת. העומס הוא גדול, ולא תמיד היכולת לענות בזמן אמת היא גבוהה. אני אומר שאין לנו אגף פניות ציבור במשרד. אחד האתגרים שלנו בעבודת המטה שמוביל המנכ"ל, בשינויים המבניים הפנימיים, הוא להקים אגף פניות ציבור, שיענה באופן מלא. לא יכול להיות שלשכת השר תהיה אגף פניות ציבור, אף שאנחנו מנסים לתת את המענה המרבי והמיטבי. היו"ר דוד רותם: תודה, אדוני השר. מרינה סולודקין (קדימה): אנחנו לא ציבור. אנחנו חברי הכנסת. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: אני חושב שכולכם יודעים שאני מנסה לתת יחס הכי טוב שאפשר לכל פנייה של חברת הכנסת או חבר הכנסת – גם אני, גם המנכ"ל וגם הצוות. את העברת אלינו הרבה פניות, וחלקן נענו. בתיקים שלפני, בפנייה אחת הודה האגף שהוא טעה או שהיתה לו תקלה. שני התיקים האחרים היו צריכים לעבור דרך מקורות אחרים, ועובדה שהבירור העלה שהיה צריך לשחרר את התגובה הרבה יותר מהר. היו"ר דוד רותם: תודה, אדוני השר. חבר הכנסת חנא סוייד – אינו נוכח. חבר הכנסת אברהם מיכאלי – בבקשה, אדוני. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: אין לי יותר שאלות. אין לי השאלה של חבר הכנסת מיכאלי. היו"ר דוד רותם: יש לך שאלה של חבר הכנסת אמנון כהן. חבר הכנסת מיכאלי, בבקשה. אברהם מיכאלי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, כפי שחברי אמנון כהן ציין בשאלה, מדי שנה מפרסם המוסד לביטוח הלאומי דוח קשה על ממדי העוני בישראל. למעלה ממיליון וחצי מתושבי ישראל חיים מתחת לקו העוני, אף שהוכח שלמעלה מ-40% מהם הם אנשים הנמצאים במעגל העבודה. ולכן השאלה לאדוני השר – האם קיימת תוכנית לצמצום העוני, או לחלופין תוכנית אחרת ארוכת טווח? מה בכוונת משרדכם לעשות כדי למגר את התופעה, ככל האפשר? שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: הממשלה שסיעתך חברה בה מובילה תוכנית לאומית רב-שנתית לצמצום העוני ולהקטנת הפערים. הערכתי היא שמדדי העוני הקרובים יראו ירידה בשל הרבה מאוד כלים שהופעלו, מהעלאת קצבאות הבטחת הכנסה לגמלאים, וקצבאות הגמלאים בכלל, עובר להפעלת מס הכנסה שלילי בעוד חודשיים והעלאת שכר המינימום החודש, ועד הפעלת התוכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון במיליארדי שקלים, שהם כסף חדש מהאוצר. נוסף על כך, הממשלה החליטה, כמובן עד 2010, להוריד את שיעור המשפחות העניות מ-20.2% ל-17.2%, ובכך להעביר 60,000 משפחות שבהן 115,000 ילדים מעל לקו העוני. זאת, באמצעות תמריצים למעסיקים, טיפול במוקדי עוני, בדגש מיוחד על מיעוטים ועל הציבור החרדי, ובכלל זה במשרד התמ"ת – וחבר הכנסת מיכאלי יכול גם לברר היטב שם – כלים פרטניים להשתלבות בתעסוקה, לרבות השילוב של תוכנית "אורות לתעסוקה" ושירות התעסוקה; הפעלת מס הכנסה שלילי; אכיפה של חוקי העבודה; צמצום מספר העובדים הזרים; ייעול מערך הקצבאות; העצמת שירותי הרווחה שדיברתי עליהם, כמו התוכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון, שהיא אחד הדברים המרשימים והחשובים ביותר שהמדינה עושה זה שנות דור, והיא תכסה כ-60% מהילדים והנוער בסיכון בישראל; טיפול בגיל הרך באמצעות תוכנית "התחלה טובה", ורפורמות נוספות. אני מקווה שכל אלה ואחרים יביאו תוצאות. היו"ר דוד רותם: תודה, אדוני השר. אברהם מיכאלי (ש"ס): – – – קצבאות ילדים – – – שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: קצבאות הילדים הן סוגיה מורכבת כשלעצמה, ולא בטוח שהן מעודדות את הפחתת העוני. אני יכול להגיד לך שהשנה שבה היה הכי הרבה עוני היתה השנה שבה היה חוק הלפרט. אבל הרי לא נתחיל עכשיו להתווכח. זה נושא לדיון נפרד. יעקב מרגי (ש"ס): אפשר להתווכח, זה לא אקסיומה. היו"ר דוד רותם: תודה. חבר הכנסת אחמד טיבי – בבקשה, אדוני. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: אחר כך השאלות החופשיות. זה על-פי התקנון השאלות החופשיות? היו"ר דוד רותם: נתת נושאים שאתה מסכים להישאל עליהם. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: אני מוכן להישאל, אני מודיע מראש שייתכן שפה ושם אני אומר שאני אבדוק את זה, אבל אני אנסה לענות על הכול. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, לשכת הביטוח הלאומי בטייבה נסגרה בתחילת האינתיפאדה מסיבות "ביטחוניות". תושבי טייבה וקלנסואה הועברו לטיפול בקניון השרון בנתניה, הממוקם במרחק רב מהיישובים – 20–25 דקות נסיעה. בהמשך נאמר – לאחר חלוף החשש הביטחוני – כי הסיבות כעת הן תקציביות. ברצוני לשאול, כבוד השר: האם אתה מתכוון להורות על פתיחת הלשכה? כמו כן, האם אתה סבור כי תושבי טייבה וקלנסואה ראויים ללשכה מקומית? שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: אני סבור שצריך לחזק את תשתיות המוסד לביטוח הלאומי במגזר הערבי, ואין לי ספק שהן צריכות להיות כך. אני גם הנחיתי בהתאם לשים דגש-יתר בנושא הזה. אבל צריך לומר את האמת – לא בכל מקום צריך לבנות היום ארמון חדש, בניין ריק שיושבים בו פקידים. יש מספיק כלים חדשים ותשתיות חדשות שניתן להפעיל, וצריך לעבוד בזה נכון, לפרוס את השירותים נכון ולהגיע לכל מקום. המוסד לביטוח לאומי אמור להציג לי בקרוב מהלך כולל שבוחן את תפיסת השירות לאזרח, ובכלל זה נקודות השירות ברחבי הארץ ופריסתן. במסגרת זו כמובן יובאו בחשבון מרכיבים שיצרו את הפערים עד עכשיו, כמו גודל האוכלוסייה ביישובים השונים, מצבה הסוציו-אקונומי, הדרישות שלה והנגישות למרכז השירות. אגב, לאחרונה הייתי במפגש בסניף נתניה עם 200 אלמנות ערביות מקלנסואה שהביטוח הלאומי לקח כפרויקט, והיה ממש מעניין ומרגש – עושים הסעות – בתהליכים כאלה מלווים אותן בניסיון לפתוח פרק חדש בחיים. מכל מקום, לקחנו את ההערה על טייבה לתשומת הלב. אם אינני טועה, גם היתה עתירה שלך לבג"ץ, לא? אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): – – – שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: עדיין קיימת. ולכן, כל נושא תפיסת השירות, הפריסה שלו, נבחן בימים אלה ממש כדי להציע רפורמה מקיפה בנושא הזה. היו"ר דוד רותם: תודה, אדוני השר. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אין שאלה נוספת. היו"ר דוד רותם: אין שאלה נוספת, אבל אנחנו נראה בסוף. אנחנו עוברים לסבב השאלות בעל-פה. תינתן עדיפות לחברי הכנסת שלא שאלו שאלות בכתב. אנחנו נתחיל עם חבר הכנסת גלנטי. בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת שכיב שנאן; אחריו – חבר הכנסת דב חנין. יצחק גלנטי (גיל): אדוני היושב-ראש, כבוד השר בוז'י הרצוג, אגף במשרד הרווחה שמטפל בזקנים, מחזיק בכל מיני ענייני גמלאים שבעצם שייכים למשרד לענייני גמלאים. מדוע הבטחת ההכנסה, שנמצאת בידיו, לא תעבור גם היא למשרד לענייני גמלאים? שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: מכיוון שזה בכלל לא מה שעושה השירות לזקן במשרדי. השירות לזקן במשרדי לא עוסק בהבטחת הכנסה, זה המוסד לביטוח לאומי. אתה שואל אותי מדוע שמשרד הגמלאים לא יתמזג עם משרד הרווחה? זה אולי היה פותר הרבה בעיות. אני מעריך את עבודת המשרד לענייני גמלאים. השירות לזקן מקצה מכסות לפי חוק הסעד בבתי-אבות סיעודיים לתשושים, וחוץ מזה הוא מפתח את נושא הקהילות התומכות לקשישים ושירותים אחרים שהם חלק אינטגרלי מלשכות הרווחה ברחבי הארץ. יצחק גלנטי (גיל): אבל, אדוני, אני מדבר על האגף של המשרד. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: אין לי אגף, אין דבר כזה. יש לי שירות לזקן, וכל נושא הקצבאות מטופל באמצעות הביטוח הלאומי. ידידי חבר הכנסת גלנטי, אם תרצה להבין בדיוק על מה מדובר, נשמח לדבר אתך באופן פרטני. אין לי אגף. יש לי שירות לזקן שכפוף לאגף לשירותים חברתיים ואישיים. היו"ר דוד רותם: תודה. חבר הכנסת שנאן – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת דב חנין. שכיב מוראד שנאן (העבודה-מימד): אדוני השר, כעובד משרד הרווחה לשעבר, וכאחד שזכה לראות מקרוב את התרומה הגדולה שלך למשרד, אני מוצא חובה נאמנה לציין זאת במליאה, קודם כול, ולהגיד שמאז כניסתך למשרד חשנו כעובדים – והיום אני רואה את זה גם מהצד השני – שהבאת לשיפור אדיר בתפקוד המשרד ותרמת רבות. יש לי שאלה. מה קורה עם הנושא של הנכים? כואב הלב לראות אותם כל הזמן ברחוב. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: זה לא כל הנכים, זו קבוצה של אחד מארגוני הנכים שאנחנו בדיאלוג אתה. אתמול היתה פגישה טובה של המנכ"ל ושל מנכ"לית המוסד לביטוח לאומי על שורה של נושאים. מובן מאליו שחלק מהטענות שהם מעלים הן נכונות ומוצדקות, והן מטופלות. אם מישהו חושב שאפשר להעלות את כל קצבאות הנכים – הרי זה לא הגיוני. אבל בכל מה שקשור בנושאים כמו עלויות הדלק של הנכים, חישוב הדלק, האביזרים, נושא השר"ם – דהיינו שירותים מיוחדים – כולל לנכים קשים, ההערות מאוד ענייניות ומאוד רציניות. הדיונים טובים. אנחנו בקשר עם כל ארגוני הנכים. הם כולם עושים עבודת קודש. אנחנו מקדמים הרבה מאוד יוזמות בתחום הזה, ובפירוש אנחנו מקווים מאוד שכבר התקדמנו, ואתמול גם הם הוציאו הודעה שבחלק מהנושאים היתה התקדמות. אנחנו מקווים מאוד להגיע לסיכום בתקופה הקרובה, בדיון פתוח, ענייני ורציני. היו"ר דוד רותם: תודה, אדוני. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת נאדיה חילו. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: רק להערת חבר הכנסת שנאן – זה מובן מאליו שאם הייתי יכול ללחוץ על כפתור ולתת תשובה – הרי אני מותנה ותלוי כמובן גם בגורמי אוצר, גם בכללי השוויון, גם בהסכמים שנחתמו, גם בביטוח הלאומי. אלה תהליכים מורכבים – לעשות שינויים כאלה, ואנחנו באים ברוח טובה לדיון הזה. היו"ר דוד רותם: אבל בהסכמים האלה כתוב – בניידות לפחות – שזה הצמדה. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: בניידות היתה הקפאה עד 2006 על-פי ההסכם. עכשיו אנחנו רוצים כמובן לתקן. היו"ר דוד רותם: – – – את 2008. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: בסדר. לכן אנחנו בדיוק עובדים על זה. בפירוש מקובל. היו"ר דוד רותם: למה צריך לשבות כדי שתעבדו? שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: אנחנו העלינו את זה גם בעבר, אנחנו מעלים את זה, וזה בדיונים רציניים כבר כמה זמן. זה היה תקוע גם עם גורמי מינהל הכנסות המדינה, שעשו הערכה של העלויות של הגידול בהוצאות הרכב. אבל בפירוש – זה רציני. שכיב מוראד שנאן (העבודה-מימד): – – – שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: ברור, אנחנו מכבדים. אני גם באמת חושב שזה לא מחויב המציאות לשבת ברחוב, ואין שום צורך בזה. אבל אני מכבד לחלוטין את זכות הטרוניה של קבוצת הנכים ושל כל אזרח. דב חנין (חד"ש): תודה רבה, אדוני השר, על התשובות שאתה נותן. ברשותך, אדוני היושב-ראש, הייתי רוצה לשאול את השר, אם ניתן, שאלה בנוגע לרשות השידור, שהשר ממונה עליה. שאלה ראשונה – – – שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: אני חושב שזה לא טוב. היו"ר דוד רותם: לא, לא, לא. סליחה. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: לא הוזמנתי לגבי הקובץ של רשות השידור. דב חנין (חד"ש): לא הוזמנת לגבי הקובץ של רשות השידור. היו"ר דוד רותם: הנושאים נקבעו מראש, הנשיאות אישרה את הנושאים. אתה יכול לשאול על הנושאים. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: לא טוב. דב חנין (חד"ש): אם כך, אני אעבור לנושאים שאושרו בנשיאות. אנחנו עדים, אדוני השר, להתייקרויות נמשכות בתחומים רבים. מוצרי המזון מתייקרים, בין היתר בגלל המשבר הסביבתי העולמי, גם בגלל התייקרות הדלקים, והשאלה שלי היא: כיצד נערך משרדך להשלכות של התייקרויות מוצרי המזון על האוכלוסיות החלשות בחברה הישראלית, ושאלה קונקרטית יותר בהקשר זה – – היו"ר דוד רותם: לא, רק שאלה אחת. דב חנין (חד"ש): – – כיצד נערך המשרד להשפעת התייקרות הדלק על העלויות של קייטנות לקראת עונת הקיץ. תודה. היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת דב חנין, אתה תבחר לאיזו מהן אתה רוצה תשובה, כי אתה יכול לשאול רק שאלה אחת. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: בדיוק. רק שאלה אחת. דב חנין (חד"ש): הראשונה. היו"ר דוד רותם: הראשונה. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: אוקיי. לגבי ההתייקרויות – אני באופן אישי מאוד מוטרד מגל ההתייקרויות הצפוי. הצענו שורה של צעדים, גם בדיון שהיה אצל שר האוצר עם שר החקלאות ושר התמ"ת. חלקם מיושמים. אנחנו בודקים גם נושא של עדכון קצבאות תכוף יותר – זה נושא בדיון. וכמובן, הפחתת פערי התיווך, גם זה נושא בבדיקה על-ידי התמ"ת, פערי התיווך של היבואנים. אנחנו במקביל בודקים אופציות וחלופות נוספות שהעליתי ואני מעלה בדיונים, גם עם האוצר וגם עם המוסד לביטוח לאומי. אני מתכוון להקדיש דיון מיוחד של מועצת הביטוח הלאומי לשורה של הצעות – ב-24 ביולי, כמדומני – כדי לדון בדיוק בחלופות הללו ולהציג את הפתרונות. אנחנו מעריכים שהמחירים יישארו גבוהים. לא בהכרח תהיינה עוד עליות, אבל אנחנו מעריכים שזה בפירוש, ללא ספק בכלל, בוודאי במוצרי היסוד, מעיק על סל ההוצאות המשפחתי, ויש צורך לעדכן אותו. היו"ר דוד רותם: תודה, אדוני השר. חברת הכנסת נאדיה חילו, ואחריה – חבר הכנסת שרוני, ובהיעדרו – חבר הכנסת הלפרט. נאדיה חילו (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, קודם כול, כולנו בירכנו על סיום השביתה של העובדים הסוציאליים, וכולנו יודעים שהיה לך תפקיד מאוד מרכזי בניהול המשא-ומתן ובסיום השביתה, שהביאה חלקית להישגים, ואתה כבר דיברת על 220 התקנים. השאלה שלי היא, איך החלוקה הזאת תיעשה, והאם אותם תקנים יוקצו רק לבעלי תפקידים שנשוא חוק – כלומר פקידי סעד ואחרים, שאמונים על ביצוע החוק? ומה קורה עם התקנים של קציני המבחן וחוקרי הילדים? האם הם יהיו חלק מהתקינה שאושרה היום, או שזאת תוספת שאתם עוד עובדים עליה, והאם יש לך מספרים – מתוך ה-220, כמה יקבלו לשכות הרווחה והשירותים במגזר הערבי? אני יודעת שיש החלטה לתת להם נתח רציני, אבל האם יש מספרים יותר מדויקים? שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: לא. אנחנו בעבודת מטה, שמוביל אותה מנכ"ל המשרד נחום איצקוביץ. התקנים כולם מיועדים ללשכות הרווחה, לכן קציני המבחן הם פרשה נפרדת. קלטנו 40, אנחנו ננסה לשאוף לקלוט עוד. אין פה, למיטב ידיעתי, איזו העדפה לבעלי תפקיד כאלה או אחרים, אלא זה לפי הצרכים של הלשכות בתחומים שונים. יש לנו עכשיו גם מכסה בתחום עובדים על-פי חוק הסיעוד, אז זה ילך לתחום הקשישים. זה לא נוגע בהכרח לבעלי תפקידים כאלה או אחרים. זה יבוצע באופן שוויוני ובשקיפות מלאה, וברור שזה יכסה קודם כול את הפערים במקומות שבהם יש פערים גדולים. היו"ר דוד רותם: תודה. חבר הכנסת שרוני – אינו נוכח. חבר הכנסת הלפרט. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: רק אפשר לבקש שקט שם? נורא רעש. היו"ר דוד רותם: כן, אני כבר אבקש שקט. אחריו – חבר הכנסת דוד טל, בהיעדרו – חבר הכנסת רן כהן. אדוני השר, אדוני סגן המזכיר. אנא, שקט, כי אתם – השר אדרי. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: השר אדרי, פשוט נורא מפריע הרעש. סליחה. היו"ר דוד רותם: השר אדרי, חברך לממשלה. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: בבקשה, חבר הכנסת הלפרט. שמואל הלפרט (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, אדוני שר הרווחה, קרוב למיליון ילדים במדינת ישראל חיים מתחת לקו העוני. מספר הילדים העניים והרעבים עלה ב-500,000 ילדים אחרי הקיצוץ האכזרי בקצבאות ילדים. רוב רובם של הילדים העניים, הוריהם עובדים. לאחרונה יש תחרות בין השרים, המתחייבים שלא יעלו, לא ייתנו יד, חס ושלום, להחזרת קצבאות הילדים, אף שזה האמצעי היעיל ביותר לחלץ מאות אלפי ילדים מעוני ומרעב. ברצוני לשאול את כבוד השר, שהוא רגיש מאוד לבעיה, איך הוא חושב לשפר את מצבם של הילדים העניים והרעבים. אגב, אני רוצה להתייחס להערה של כבוד השר שהעוני הכי גדול בקרב ילדים היה כשהיה חוק הלפרט – גם שר האוצר, לצערי הרב, חוזר על זה בכל הזדמנות, ואני רוצה למסור נתונים. ועם נתונים, כמובן, אי-אפשר להתווכח. היו"ר דוד רותם: לא, אבל זו לא שאלה. שמואל הלפרט (יהדות התורה): לא, אני רוצה רק להתייחס לדבריו. היו"ר דוד רותם: סליחה. אתה לא מתייחס וזו לא דקת נאום עכשיו. אתה צריך לשאול עכשיו שאלה. שמואל הלפרט (יהדות התורה): זה עשר שניות, אדוני היושב-ראש. היו"ר דוד רותם: לא, לא. סליחה, לא. אנחנו נקפיד בנושא על שאלות ולא על נאומים. שמואל הלפרט (יהדות התורה): לא נאום, אני רוצה להשיב לכבוד השר. זה יקל עליו, על התשובה. היו"ר דוד רותם: לא, לא. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: לא, שאלת – שעת שאלות. אי-אפשר עכשיו. היו"ר דוד רותם: לא. אתה שאלת שאלה, השר יענה, עם כל הכבוד. בבקשה, אדוני. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: אני רוצה לומר לך שסוגיית קצבאות הילדים היא חלק ממכלול. אנחנו יושבים על המדוכה בוועדת שרים, ועדת משנה של הקבינט הכלכלי-חברתי בראשותו של השר אלי ישי. הדיונים מאוד רציניים ונוקבים. אני הבאתי שש חלופות שונות לוועדה הזאת. עד כה, לצערי, הן נדחו על-ידי יושב-ראש הוועדה, אבל הן ראויות לבחינה. חלקן מאוד מחזקות את המשפחות, חלקן הצעות של המוסד לביטוח לאומי, כולל במישור הקצבתי. אבל אף אחד לא רצה לשמוע באמת, כי זה היה מאוד מאוד מאוד פוליטי, כמו שאנחנו מבינים. לכן, שאף אחד לא יטיף לנו מוסר, מי דואג לילדים ומי לא. כאשר יש לך תוכנית שמיד; כשיש לך העלאת קצבאות לאנשים שלא משתכרים, כמו גמלאים; כאשר יש לך תמריצים ליציאה לתעסוקה והעלאת ההכנסות המשפחתיות – גם בשכר מינימום וגם במס הכנסה שלילי – יש צורך לבדוק את הכדאיות של קצבת ילדים אוניברסלית לכל החברה הישראלית, ולראות מהו הדיון הנכון כדי להחליט מהו הכלי הנכון. אני לא מוכן להיגרר לפופוליזם. הצענו הרבה מאוד כלים והרבה מאוד רעיונות, אבל כמו שכבר נאמר במקומותינו, בכמה מקרים זה היה חבל על הזמן. עכשיו אני מקווה שיש קצת יותר קשב, הוועדה אמורה להתכנס בקרוב ולקבל מצגת מאוד מעניינת בנושא הזה, מעוד גורם שביקש להופיע בפניה, ואנחנו ניכנס למסלול של דיונים. אבל שאף אחד לא ישלה את עצמו שהעלאת קצבאות הילדים כשלעצמה תביא מזור לבעיות של המשפחות. אני הצעתי, כאחת ההצעות, שאם כבר מוסיפים על קצבאות הילדים, שזה ילך לחיסכון העתידי של הילדים. שהם יצאו בגיל 18 או 21 עם הון בסיסי, לשבור את מעגל העוני הבין-דורי. אבל כמובן היתה התלהמות בחלק מהמגזרים, כי מה אכפת לנו? מה, אנחנו דואגים לדור הבא? רוצים את הכסף היום. וזאת בעיה מאוד קשה. היו"ר דוד רותם: תודה, אדוני השר. חבר הכנסת דוד טל – אינו נוכח. חבר הכנסת רן כהן. עכשיו. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: נורא קשה לי עם הרעש. אני מבין פתאום את היושבת-ראש. הרעש קשה נורא. היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת יולי אדלשטיין. חברת הכנסת רונית תירוש. אדוני השר. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: אני מתייחס ברצינות לדבר הזה – זה לא רציני. רן כהן (מרצ): אדוני היושב-ראש – – – היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת איתן כבל, חבר הכנסת איתן כבל. איתן כבל (העבודה-מימד): זה שמי. היו"ר דוד רותם: אז אדוני יכול לדבר בחוץ או לא לדבר, כי זה מפריע מאוד לשר, אדוני. תודה. רן כהן (מרצ): אדוני השר, אני קודם כול רוצה להעיד שאכן משרדך ולשכתך עונים במהירות, ובדרך כלל באופן מאוד מאוד חיובי, על הפניות שלנו ושל האזרחים, ועל כך בהחלט כל השבח וכל התהילה. אני רוצה לשאול אותך שאלה לגבי אותם 220 תקנים שהשגתם בהסכם האחרון: האם האוצר כבר נותן את ההיתר לאייש את המשרות הללו, ועד מתי – אתה יכול לומר לכנסת – אתה מעריך שהמשרד יאייש את כל אותם 220 תקנים? שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: הסיכום עם האוצר הוא ש-170 מהתקנים הללו ייקלטו מייד. תהליך הקליטה לוקח זמן, במסגרת תרבות חובת המכרזים, הכנות למכרזים – – היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת יואל חסון. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: – – ההקצאות וכו', זה לוקח זמן. היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת חסון. חבר הכנסת חסון. יואל חסון (קדימה): – – – היו"ר דוד רותם: אני לא מבין מה? יואל חסון (קדימה): אתה נטפל אלי סתם. היו"ר דוד רותם: אני נטפל אליך. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: אנחנו מקווים לעשות את הכול, לקלוט אותם מהר ככל האפשר – 170 ראשונים. יש לנו כבר בעצם סיכום חתום עם האוצר, ועכשיו זה התהליך הביורוקרטי. רן כהן (מרצ): מה עם שאר ה-50? שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: עד ינואר. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת רן כהן. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אדוני רשם אותי? אומנם אני לא חבר בישראל ביתנו, אבל – – – היו"ר דוד רותם: אני אומר לך. אתה אומנם לא חבר בישראל ביתנו, אני שמח שאתה חבר בישראל. השם שלך לא מופיע, כי אתה כנראה לא לחצת. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): כן לחצתי. היו"ר דוד רותם: מכיוון שלא לחצת, אני אוסיף אותך. חבר הכנסת יולי אדלשטיין, בבקשה. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): תודה רבה, אדוני היושב-ראש, במיוחד כי גם אני לא חבר בישראל ביתנו ועדיין אפשרת לי לשאול את כבוד השר. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: גם אני לא חבר בישראל ביתנו. היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת יואל חסון. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: כדאי שתנעל את הישיבה, זה לא מכובד ככה. היו"ר דוד רותם: ואדוני עוד בטלפון. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: יואל, זה לא מכובד. ברצינות, אנחנו לוקחים את הדיון הזה ברצינות. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): אדוני השר, התבשרתי כי בימים אלה עומד להיסגר פרויקט המיועד לבוגרים של משפחות אומנה ולפניות של נוער בסיכון. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: לא מכיר דבר כזה. אני אשמח לקבל ממך מכתב עם פירוט על איזה פרויקט מדובר ובמה מדובר. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): בהחלט, אדוני. מדובר בפרויקט שקולט בוגרי פנימיות לנוער בסיכון ומשפחות אומנה בגיל 18. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: איזה ארגון זה, אתה יודע? יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): אני אמסור לך במכתב את כל הפרטים. פשוט, בשלוש השנים האחרונות המשרד שבראשותך השתתף בפרויקט. עכשיו הבנתי שאף-על-פי שהמשרד מעוניין להמשיך להשתתף, יש קשיים בהעברת תקציב וכן הלאה. אני אעביר לך את הפירוט, ברשותך. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: אבדוק ואטפל. האומנה היא דבר מדהים. אחד הדברים הכי יפים שאני מכיר בשירותי הרווחה הוא האומנה. אכן, יש בעיה של גיל. שירותי הרווחה, כמו משרד החינוך, תופסים את עניין הגיל עד גיל 18. אין ספק שבראייתנו, שירותי הרווחה צריכים לראות את הנער גם גולש מעבר לגיל 18, לא רק ל-21 אלא לעתים אפילו ל-25. אבל כמו שאתה יודע, אנחנו משקיעים המון בנושא ילדים ונוער בסיכון, ולכן אני מתפלא על ההערה ואני אשמח לבדוק אותה. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): מדובר רק בנערים, כבוד השר, שאין להם שום עורף משפחתי, ולכן אני אעביר את הפרטים לטיפולך. תודה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת אדלשטיין. חבר הכנסת טלב אלסאנע – שלא תרגיש מקופח. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): תודה, אדוני היושב-ראש, כבוד השר. אדוני היושב-ראש, אני לא מרגיש מקופח, אני מקופח. אני מייצג מגזר שהוא מקופח. היו"ר דוד רותם: אדוני, את האצבע בפעם הבאה – ילחץ. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): איפה? שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: פשוט לא ראו אותך. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): האמת שלחצתי, תבדוק עם מזכיר הכנסת. היו"ר רותם: הנה הרשימה, אתה רוצה לבדוק אותה? טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): כי היו פעמיים. בפעם הראשונה לחצתי, בפעם השנייה אני לא צריך. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: טוב, בואו נשמע מה השאלה. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אני רוצה לציין – אני מצטרף לדברי חבר הכנסת רן כהן לגבי הפעילות של המשרד שלך, כבוד השר. אומנם אין הרבה תקציבים, אבל אין ספק שאתה ממלא את התפקיד בצורה ראויה. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: אתה מכיר את זה טוב. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): יש בעיה שחוזרת מדי פעם – הקדמת תשלומי קצבאות לרגל החגים. לגבי האוכלוסייה היהודית, כמעט באופן אוטומטי מקדימים את התשלומים כדי לאפשר למשפחות דלות אמצעים להתקיים ולהשתתף בחגיגת החגים. לא כן לגבי האוכלוסייה המוסלמית או האוכלוסייה הערבית בכלל, נוצרים או מוסלמים. התקיימה פגישה עם מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי, גם בהתערבות משרד ראש הממשלה. היתה הנחה שהולכים להוציא הנחיה להסדיר את זה דרך קבע. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: זה מה שנעשה. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אבל זה לא היה בחג הקורבן האחרון. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: לא נכון. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): לכן, אני מקווה שהדבר הזה לא יחזור. היו"ר דוד רותם: רק שאלה אחת. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): זאת היתה הערה, לא שאלה. השאלה היא על הפריסה של שירותי הרווחה ביישובים שנמצאים בתחום המועצה האזורית אבו-בסמה שזכו לאחרונה להכרה. האם יש לך תוכנית למתן שירות נגיש לאוכלוסייה הנזקקת לשירות הזה? תודה רבה. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: קודם כול, לגבי הערתך, אני רוצה לומר לך שהיא לא נכונה. היום המוסד לביטוח לאומי כבר הכניס למחשב לאיזה תאריך הוא יקדים את הקצבאות לפני החגים – גם המוסלמיים וגם הנוצריים. אני הקלתי השנה הרבה מאוד. הגענו להסדר על אפשרות לקבל הבטחת הכנסה אף-על-פי שאדם יצא לחאג' לתקופה של 21 יום. גם בחג הקורבן האחרון הקדמנו את התשלומים. אני אבדוק זאת לקראת הרמדאן הקרוב. לגבי אבו-בסמה – אבו-בסמה זכתה לתוספות משמעותיות. הקמתי צוות מיוחד לכל הנושא של שדרוג שירותי הרווחה במגזר הבדואי, ואנחנו עובדים עם הרבה מאוד גופים. לגבי הפריסה הפרטנית, המידע אינו בידי. אם תכתוב לי, אנחנו נדאג לתת לך פרטים על הפריסה. אנחנו עובדים בעניין הזה מול ראש המועצה עמרם קלעג'י. היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת יחימוביץ. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני מניח שהפרשה של משרדי הביטוח הלאומי בשפרעם נהירה לך, כי אנחנו דיברנו על זה כמה פעמים. הביטוח הלאומי הוציא מרכז להעברת המשרדים למקום אחר. לא שיש לי משהו נגד הבעלים הנוכחיים שהשכירו לביטוח הלאומי, יש לי כל הכבוד וכל ההערכה אליהם, אבל המקום אינו ראוי – אין חנייה ואין גישה לנכים. הדברים הללו באו לסיכום עם המשרד. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: נכון. מוחמד ברכה (חד"ש): התפרסם מכרז, ואני מתרשם שהמכרז הוקפא. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: לא, לא. מוחמד ברכה (חד"ש): האמירה שכביכול לא מצאו מקום אחר – אמרתי ואני אומר כאן מול מליאת הכנסת שאני מוכן לעזור במציאת מקום, יש הרבה מקומות שמציעים את עצמם והם ראויים. אני שומע ואני באמת לא יכול לייחס את זה לך, כי אני יודע שאתה אדם הגון. אבל מדברים על לחצים פוליטיים וכל מיני דברים כאלה שמעכבים את הוצאת המכרז לפועל. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: חלילה וחס. אכן, המצב של סניף הביטוח הלאומי בשפרעם הוא בלתי קביל ובלתי נסבל. יצא מכרז. במכרז היתה טעות סופר שהגבילה את היכולת לקבל הצעות סבירות. אין כאן שום לחץ של שום אדם, זה רק עניין משפטי. לכן הוא בוטל ויוצא מכרז חדש. אם עוד לא יצא – יוצא ללא עיכוב, חד-משמעית. מוחמד ברכה (חד"ש): אתה יכול לתת לי טווח? שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: מהר מאוד. אני מוכן – אם תשלח לי פקס תקבל תשובה ממנכ"לית הביטוח הלאומי, בתוך יומיים, מתי זה יוצא. היו"ר דוד רותם: תודה, אדוני השר. חברת הכנסת יחימוביץ, השאלה הנוספת שאנחנו מחכים לה. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אדוני השר, שאלתי היא בנושא הרפורמה בביטוח הלאומי, והיא מתייחסת באופן ספציפי למוקדניות בביטוח הלאומי. אני לא חוזרת על שאלתה של חברת הכנסת גלאון, שכן במקרה הזה אני לא מדברת על הצרכנים, על מקבלי השירות, אלא על המוקדניות עצמן. המוקדניות הטובות, המיומנות, הוותיקות, מועסקות באמצעות חברת כוח-אדם שנים ארוכות. בשירות המופרט מדובר על מוקדנית שמועסקות באמצעות קבלן, והן גם נותנות שירות גרוע יותר. ב-1 באוקטובר מבחנו של חוק חברות כוח-אדם שהופשר. אני רוצה לדעת מה יעלה בגורלן של הנשים הוותיקות, המשובחות והמנוסות האלה. האם אתה מתכוון לקיים את לשון החוק ולדאוג לכך שהן יהפכו לעובדות ישירות של הביטוח הלאומי? שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: היות שאינני בקיא בשאלה – אתמול שמעתי אותך, כמובן, בסיעת העבודה וגם ראיתי את המכתבים המצוינים שלך בנושא הזה. קודם כול אומר מלה. המוקדניות, כמו שאמרת, מיומנות. פגשתי קבוצת מוקדניות ברחובות, וגם את פגשת. פגשתי גם בוועדה לפניות הציבור. אני גם מודע למוקדניות בדימונה. אני בכלל עוד לא מתייחס לסוגיית חוק חברות כוח-אדם. להיפך, הקונספט שלנו, כמו שגם אמרה המנכ"לית – בעקבות אותו דיון היא ירדה לשטח, פגשה את המוקדניות, והיא אמורה לגבש מתווה כולל שיכלול, כמובן, קליטת מוקדניות במערך כוח-האדם של המוסד לביטוח לאומי. לגבי השאלה הספציפית על משמעות חוק חברות כוח-אדם, רשמתי לי אתמול את הערתך, זה רשום לי לפגישת העבודה הבאה עם המנכ"לית ואני אשמח להשיב לך אחרי שאשב אתה, בסדר? תודה רבה, ההערה חשובה. היו"ר דוד רותם תודה, אדוני השר. תודה לך על שענית על שאלות חברי הכנסת. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: תודה רבה לכם. אני מוכן לעשות את זה לעתים תכופות. היו"ר דוד רותם: אנחנו נדאג לכך. הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 41), התשס"ח–2008 [מס' כ/233; "דברי הכנסת", חוב' כ"ו, עמ' 16519; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר דוד רותם: חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 41), התשס"ח–2008, קריאה שנייה ושלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת יצחק גלנטי, להציג את הצעת החוק. עד שהוא יגיע לכאן, השר אדרי בישר לי היום בשורה טובה, שנחתם הסכם לגבי ההוסטל במלון "דיפלומט", והוא עשה בזה עבודת קודש וצריך להודות לו. תודה רבה לך, אדוני. יצחק גלנטי (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): רציתי להודות ליושב-ראש היוצא. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אז תודה גם ליוצא וגם לנכנס. בבקשה, אדוני יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. יצחק גלנטי (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 41), התשס"ח–2008, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית – הצעת חוק של חברי הכנסת משה גפני ושלי יחימוביץ. בהתאם להוראות סעיף 58 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד–1994, תושב חוזר ששהה מחוץ לישראל במשך שתי שנות היעדרות לפחות ולא שילם בזמן זה את דמי ביטוח הבריאות החלים עליו באותה תקופה, אינו זכאי לשירותי בריאות לפי החוק בתקופת ההמתנה. תקופת ההמתנה נקבעת לפי חישוב של חודשיים לכל שנת היעדרות, ובלבד שהתקופה הכוללת שבה יכולה להישלל זכאותו של תושב חוזר לשירותי בריאות לא תעלה על 18 חודשים. בהצעת החוק המונחת לפניכם מוצע להקל על תושבים חוזרים הזקוקים לשירותי בריאות עם שובם לארץ. מוצע לקצר את תקופת ההמתנה, כך שהתקופה תיקבע לפי חישוב של חודש אחד לכל שנת היעדרות – במקום חודשיים הקבועים היום בחוק – ובלבד שהתקופה הכוללת לא תעלה על שישה חודשים – במקום 18 חודשים הקבועים היום בחוק. עוד מוצע, שאדם החייב בתקופת המתנה יהיה רשאי לשלם למוסד לביטוח לאומי, חרף תקופת ההמתנה, תשלום מיוחד בסכום של 8,000 שקלים. התשלום המיוחד ישולם בתשלום חד-פעמי או בכמה תשלומים חודשיים שווים ורצופים שאינם עולים על שישה, בהתאם לבקשת המבוטח – רבותי, אינני יודע אם מישהו מאזין לדברי, אבל רעש הרקע רב מדי. בהתאם להצעה, לאחר ששילם האדם תשלום מיוחד, הוא לא יהיה חייב עוד בתקופת המתנה מיום תום תקופת התשלום. להצעת חוק זאת מוגשת הסתייגות של שר האוצר, אשר מציע שהצעה זאת תחול בשינויים המחויבים רק על תושב ישראל ששהה מחוץ לישראל לצורך לימודים אקדמיים ולתקופה שלא עולה על שש שנים, ולא לשנות את אורך תקופת ההמתנה לגבי כל התושבים החוזרים. אני קורא לחברי הבית לאשר את הצעת החוק בנוסח הוועדה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מודה מאוד לחבר הכנסת גלנטי, שהוא יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. שמעתי את קריאת הביניים של חברת הכנסת שלי יחמוביץ, ששר האוצר הסיר את ההסתייגות שלו, אבל ממילא הוא לא נמצא כאן אתנו, זאת אומרת שההסתייגות לא מוצגת. חברת הכנסת יחימוביץ, קיימת הסתייגות שלך. סליחה – לפני כן, ההסתייגות של חבר הכנסת גפני. בבקשה, ההסתייגות לסעיף 2, של חברת הכנסת יחימוביץ ושל חבר הכנסת רן כהן. חמש דקות לרשות גברתי. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (הפחתת התקופות להגבלת זכותו של תושב שחזר לישראל), של חברי חבר הכנסת משה גפני ושלי, תקנה זכויות ביטוחיות רפואיות למי שעזבו את הארץ לכמה שנים וחזרו אליה. עד היום נדהמו התושבים החוזרים לגלות שהם שבו לארץ משהות ממושכת בחוץ-לארץ, והנה חלו בשפעת או נכנסו להיריון או שברו רגל או חס וחלילה חלו במחלה קשה, והם אינם מכוסים בשום כיסוי ביטוחי. תושב חוזר כזה נדרש עד היום להשלים תקופות השלמה ממושכות של חודשיים כנגד כל שנת היעדרות, ובתקופה הזאת נשללה הזכות הבסיסית שלו, ששמורה לכל אזרח ישראלי, לבריאות ולטיפולים רפואיים מסובסדים. אנחנו הכנסנו כמה שינוים בסעיף 58 בחוק ביטוח בריאות ממלכתי – קיצור תקופת ההמתנה מחודשיים בשנה לחודש בשנה, קיצור תקופת ההמתנה הכוללת, כך שלא תעלה על שישה חודשים, סמכות למוסד לביטוח לאומי לקבוע תקופת המתנה קצרה יותר אם ההיעדרות מהארץ היתה בשל טיפולים רפואיים בחוץ-לארץ, ומתן אפשרות לשלם את התשלום המיוחד בתשלום אחד ולא על פני שישה חודשים, כדי לקצר את התקופה שבה לא יהיה זכאי אדם לשירותים רפואיים. במהלך הדיונים על הצעת החוק הזכרנו, חבר הכנסת גפני ואנוכי, את פסק-הדין של בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב מינואר 2006, שבו נמתחה ביקורת על הפרשנות שהמדינה נתנה לחוק לפני ששונה היום בידי שנינו, וכך אמר בית-המשפט: "העובדה כי לשון החוק הינה כבדה ומסורבלת, אין בה כדי לפטור את המחוקק מכיבוד פרשנות חלופית. למעשה, אי-נהירותו של דבר חקיקה זה, יש בה משום טשטוש והטעיה. הסעיף הוא פוגעני ועשוי לגרום לתושבים פוטנציאליים רבים שלא לשוב ולגור בישראל". התיקון הזה לחוק שם קץ למצב בלתי נסבל, שבו נשללות זכויותיו הבסיסיות של אדם המבקש לשוב למדינת ישראל ולהשתקע בה מחדש. ישראל רבים, גם משפחות שלמות, צעירים שלמדו בחוץ-לארץ או עולים שחוו משבר קליטה, עזבו והחליטו בכל זאת לחזור – כל אלה היו חשופים עם שובם לשהות ממושכת בארץ בלי כיסוי ביטוחי לבריאותם ולשלומם. לשמחתנו, המצב הזה ישתנה בשל החוק החדש, ויהיה בו גם כדי לעודד חזרה לישראל. אני מודה לבחורה צעירה ומקסימה בשם אליה, שסיפרה לי את סיפורה. היא חזרה מחמש שנות לימודים בחוץ-לארץ וחלתה בשפעת וגילתה שאין לה כיסוי ביטוחי. אז התחלתי לעבוד על החוק וגיליתי שהקדים אותי חבר הכנסת משה גפני, שבאדיבותו הרבה צירף אותי כיוזמת לחוק הזה, ואני מודה גם לו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מודה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. חבר הכנסת גפני לא יציג את ההסתייגות שלו. האם חברת הכנסת יחימוביץ מבקשת להצביע על ההסתייגות? שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): לא. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא. ההסתייגות היתה לצורך דיבור. גם שר האוצר לא נמצא, ולכן ההסתייגות שלו לא תוצבע. אם חברי הכנסת יירגעו קצת, נוכל לעבור להצבעה בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. חברי הכנסת, אנחנו מצביעים בקריאה שנייה על הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 41), התשס"ח–2008, כנוסח הוועדה, כי כל ההסתייגויות ירדו. הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 1–2 – 23 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 23, אין מתנגדים ואין נמנעים. החוק אושר בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים מייד להצבעה בקריאה שלישית. נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד החוק – 23 נגד – אין נמנעים – אין חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 41), התשס"ח–2008, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד החוק בקריאה שלישית – 23, אין מתנגדים או נמנעים. אני קובע כי החוק אושר כנדרש בשלוש קריאות. אני מזמין את חבר הכנסת גפני, אחד משני היוזמים, להודות לאלה שעסקו במלאכה. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מבקש להודות ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת גלנטי, שעשה עבודה גם חרוצה וגם חכמה ונבונה לתמרן בין כל הגופים שנוגעים בדבר, כאשר היעד הוא יעד חשוב למדינה – לעודד תושבים חוזרים. אני רוצה להודות למנהלת הוועדה וילמה מאור, ואני רוצה להודות ליועצת המשפטית עורכת-הדין ג'ודי וסרמן. אני רוצה להודות לחברת הכנסת שלי יחימוביץ, שהיתה שותפה אתי בחקיקת החוק, ולחברי הכנסת כולם שתמכו בחוק החשוב הזה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת גפני. אם כן, קיבלנו את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 41), התשס"ח–2008, בשלוש קריאות כנדרש. הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 7), התשס"ח–2008 [מס' כ/230; "דברי הכנסת", חוב' ל"א, עמ' 17111; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הנושא הבא הוא הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 7) התשס"ח–2008, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את החוק חבר הכנסת מיכאל מלכיאור, יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. מיכאל מלכיאור (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אדוני היושב-ראש, הצעת החוק המובאת היום לקריאה שנייה ולקריאה שלישית היא פרי יוזמתם של חברי הכנסת רונית תירוש וגלעד ארדן. הטיפול בתופעת הכלבים העזובים וחתולי הרחוב כרוך בעלויות ניכרות, הן לרשויות המקומיות ולקופת המדינה והן לארגונים למען בעלי-חיים. תופעה זו גורמת לצער בעלי-חיים וטומנת בחובה גם סכנות תברואתיות, בשל מספרם הרב של כלבים וחתולים משוטטים שאין להם בעלים. הגורמים הנוגעים בדבר מתקשים לטפל בהם ולהעניק להם מחסה, ועקב כך רבים מהם מומתים או נידונים לחיי סבל והזנחה. הצעת החוק נועדה להביא לצמצום ההמתה של בעלי-חיים משוטטים ולצמצום סבלם. כדי לסייע בפתרון הבעיות האמורות מוצע כי שר החקלאות ופיתוח הכפר, לאחר התייעצות עם השר להגנת הסביבה, יקבע בתקנות דרכים שבהן תפעל המדינה לשם צמצום ההתרבות של בעלי-חיים משוטטים. עוד מוצע כי בתקציב המדינה יוקצה סכום של 4.5 מיליוני שקלים חדשים לשנה למימון הפעולות האמורות. יצוין כי הכוונה איננה שייעשה שימוש בתקציב זה כדי להמית בעלי-חיים, אף שהדבר לא צוין במפורש בחוק המוצע, עקב חששם של גורמים שונים שציון מפורש כאמור ישליך גם על נושאים אחרים הנוגעים לבעלי-חיים, כגון כלבת ומחלות בעלי-חיים. עם זאת, אחת ההסתייגויות שהוגשו להצעת החוק מבקשת להבהיר נקודה זו במפורש בנוסח החוק המוצע. אני מבקש מחברי הבית לאשר את הצעת החוק שהביאה הוועדה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל מלכיאור. כמה הסתייגויות לחוק. ההסתייגות לסעיף 1 של חבר הכנסת שמואל הלפרט – איננו? לא מעוניין להציג, ההסתייגות ירדה. חבר הכנסת משה גפני? משה גפני (יהדות התורה): אני לא מנמק. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת משה גפני לא מנמק את ההסתייגות שלו. לאותו סעיף – חבר הכנסת דב חנין; בבקשה, אדוני. דב חנין, גלעד ארדן וזהבה גלאון, אתה מציג בשם כולם? כן. דב חנין (חד"ש): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לנמק בשמי ובשם חבר הכנסת ארדן וחברת הכנסת גלאון, מאוד בקיצור. הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק חשובה, ראויה, והמטרה שלנו בהסתייגות היא להבטיח דבר אחד: שהכסף שהחוק הזה נותן למניעת התרבות של בעלי-חיים, להגנה על בעלי-חיים, לא ישמש בפועל להמתה של בעלי-חיים. ההמתה של בעלי-חיים היא נושא שנתון בוויכוח קשה. לא זו מטרת החוק הזה. החוק הזה לא מכוון ולא רוצה להוסיף תקציבים להמתת בעלי-חיים, ולכן ההסתייגות היא בעצם הסתייגות שנעשית ברוח החוק, בתמיכה בחוק, ואני חושב שאם ההסתייגות הזאת תתקבל, החוק יהיה נכון ומדויק יותר. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת גלעד ארדן מבקש להציג את ההסתייגות. בעצם זאת אותה הסתייגות, אבל בוודאי יש לו זכות לנמק אותה מזווית הראייה שלו. גלעד ארדן (הליכוד): תודה, אדוני היושב-ראש. כפי שהסביר חבר הכנסת חנין, ההסתייגות שהגשנו נועדה לוודא שמטרת החוק תושג. מטרת החוק, למי שעדיין לא הבין, היא בסופו של דבר למנוע סבל של בעלי-חיים משוטטים, שכיוון שנולדו ואין להם בעלים סופם שהם מסתובבים ברחובות וסובלים עד למותם או להמתתם. לכן, מכיוון שאנחנו רוצים לעודד פעולות שימנעו התרבות מיותרת של בעלי-חיים, אבל איננו רוצים שהחוק הזה יוסיף כסף למשרד החקלאות שישמש להמתה, ביקשנו שייקבע במפורש שהחוק הזה לא ישמש להמתת בעלי-חיים. אני רוצה גם לפנות אל חברי הקואליציה ולבקש מהם, שאם לא תושג הסכמה עם משרד האוצר – לדחות את ההסתייגות של משרד האוצר. אני חושב שכחברי הכנסת אנחנו צריכים לכבד אחד את השני. ועדה עבדה קשה על החוק הזה, היו כמה דיונים, משרד האוצר היה יכול לאורך כל הדרך להעלות את עמדותיו. זאת לא שיטה שמשרד האוצר תמיד ברגע האחרון מכניס איזו הסתייגות, בטח לא כאשר מדובר בסכום מגוחך כדי לסייע למנוע סבל של בעלי-חיים. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת גלעד ארדן. כאמור, חברת הכנסת זהבה גלאון גם היא בעלת אותה הסתייגות, אבל אני מבין שהיא הסתפקה בנימוקים של חבר הכנסת חנין. יש גם הסתייגות לחוק של שר האוצר, אבל הוא איננו, ולכן ההסתייגות של שר האוצר יורדת. ההסתייגות של חבר הכנסת הלפרט ירדה. ההסתייגות של חבר הכנסת משה גפני – אתה מבקש להצביע על ההסתייגות? משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, אני מבקש שבעניינים הלכתיים תהיה התייעצות עם הרבנים הראשיים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: זאת אומרת שאתה לא מבקש להצביע על ההסתייגות. הבנתי. חבר הכנסת דב חנין מבקש להצביע על ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת בראשותך. בסדר. חברי הכנסת, אין הסתייגויות לשם החוק, על כן נצביע על שם החוק כנוסח הוועדה. נא לשבת. הצבעה על חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 7), התשס"ח–2008 – שם החוק כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. הצבעה מס' 6 בעד שם החוק – 31 נגד – אין נמנעים – אין שם החוק נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 31 בעד, אין מתנגדים או נמנעים. אני קובע כי שם החוק אושר כנוסח הוועדה. לסעיף 1 – שהוא גם היחיד – הסתייגות של חברי הכנסת דב חנין, גלעד ארדן וזהבה גלאון. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, לא הצביעו על ההסתייגות שלי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אמרת שאתה לא מעוניין להצביע. משה גפני (יהדות התורה): אני מעוניין – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על הסתייגותו של חבר הכנסת משה גפני לסעיף 1. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 8 נגד – 28 נמנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת משה גפני לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שמונה בעד, 28 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הסתייגותו של חבר הכנסת גפני לא התקבלה. אנחנו מצביעים על ההסתייגות של חברי הכנסת דב חנין, גלעד ארדן וזהבה גלאון לסעיף 1. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 18 נגד – 16 נמנעים – 1 ההסתייגות של חברי הכנסת דב חנין, גלעד ארדן וזהבה גלאון לסעיף 1 נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 18 בעד, 16 נגד ונמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות של חברי הכנסת דב חנין, גלעד ארדן וזהבה גלאון נתקבלה. חברת הכנסת תירוש, אם איני טועה, זו הצעת חוק שלך. לא מקובל לצעוק. לדבר מילא, אבל לצעוק בזמן ההצבעה? גלעד ארדן (הליכוד): אני אשם. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: היתה גם הסתייגות של שר האוצר, שירדה כי הוא לא נוכח. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 1, כולל ההסתייגות שהתקבלה. מי בעד? מי נגד סעיף 1 כולל ההסתייגות? נא להצביע. בעצם מצביעים על החוק כולל ההסתייגות בקריאה שנייה. הצבעה מס' 9 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה ועדם ההסתייגות שנתקבלה – 26 נגד – 8 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 26 בעד, שמונה נגד, אין נמנעים. אני קובע כי החוק אושר בקריאה שנייה, כולל ההסתייגות. חבר הכנסת מיכאל מלכיאור, האם להמשיך בהצבעה? יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט מסכים שנמשיך בהצבעה. אנחנו מצביעים על החוק בקריאה שלישית, כמובן כולל ההסתייגות שהתקבלה. גדעון סער (הליכוד): איפה ההסתייגות של האוצר? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: ירדה. הצבעה בקריאה שלישית – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 10 בעד החוק – 28 נגד – 6 נמנעים – אין חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 7), התשס"ח–2008, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 28 בעד, שישה מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי החוק התקבל בשלוש קריאות. מי רוצה להודות לעוסקים במלאכה? יוזמי החוק, יושב-ראש הוועדה, מי רוצה לעלות? אין. אם כך, אני מודה בשם כולם לכל אלה שעסקו במלאכה. הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי- חיים) (תיקון מס' 7), התשס"ח–2008, התקבלה כנדרש בשלוש קריאות והפכה לחוק. הודעת ועדת החינוך, התרבות והספורט על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק ["דברי הכנסת" הכנסת ה-16, מושב שלישי, חוב' י"ג, עמ' 18421.] היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הנושא הבא: בקשת ועדת החינוך, התרבות והספורט להחיל דין רציפות על הצעת חוק מוזיאון הכנסת, התשס"ה–2004. חבר הכנסת מיכאל מלכיאור – בבקשה, אדוני. מיכאל מלכיאור (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, על-פי חוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג–1993, אני מתכבד להודיע במליאת הכנסת על רצונה של הוועדה המשותפת לוועדת החינוך, התרבות והספורט ולוועדת הפנים והגנת הסביבה להחיל דין רציפות על הצעת חוק מוזיאון הכנסת. מדובר בהצעת חוק חשובה, אשר מטרתה לאפשר שחזור ושימור של הבניין שבו שכנה הכנסת לראשונה בירושלים ושבו פעלו חמש הכנסות הראשונות – מה שנקרא "בית פרומין" ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים – ולהקים בו, בין היתר, מוזיאון לתולדות הכנסת ולפועלה ומרכז חינוכי להנחלת ערכי הדמקורטיה. רבותי, אנחנו מדברים על הכנסת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: סליחה, אדוני, זה עדיין ספיחי החוק הקודם. מיכאל מלכיאור (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): על-פי הוראות חוק רציפות הדיון בהצעות חוק האמור, כל סיעה הרוצה בכך, או הממשלה, רשאית להציע בתוך שבועיים שדין הרציפות לא יחול על הצעת החוק. אם תוגש הצעה כזאת, תחליט הכנסת בעניין. אם לא תוגש הצעה כזאת, תחליט הכנסת בהצבעה, ללא דיון, על החלת דין הרציפות. הוחל דיון הרציפות, תמשיך הוועדה המשותפת לדון בהצעת החוק, ורשאית היא לנהוג בדיונים שנתקיימו בכנסת הקודמת כאילו היו אלה דיונים שלה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. אם כן, חברי הכנסת, אני מזכיר לכולנו ששמענו הודעה על בקשה להחיל דין רציפות. יש שבועיים, 14 יום, להתנגדויות לנושא הזה. תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל מלכיאור, יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. הצעת חוק הפיקוח על מכונים פסיכומטריים, התשס"ח–2008 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/241).] (קריאה ראשונה) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הצעת חוק הפיקוח על מכונים פסיכומטריים, התשס"ח–2008, של חבר הכנסת סילבן שלום, שגם יציג את החוק לקראת הדיון בקריאה ראשונה. סילבן שלום (הליכוד): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שוק מכוני ההכנה למבחנים הפסיכומטריים הוא שוק אשר רוב הנזקקים לו הם חיילים משוחררים ואנשים צעירים בראשית דרכם המתעתדים לפנות ללימודים אקדמיים. חלק ניכר מענף זה ממומן על-ידי המדינה, באמצעות הקרן לקליטת חיילים משוחררים, המממנת לחיילים המשוחררים את הקורס. הבחינה הפסיכומטרית היא בחינת חובה לכל צעיר שמעוניין בלימודים אקדמיים. לצערנו הרב, כל צעיר היום הוא בבחינת לקוח שבוי של המכון הפסיכומטרי. תפיסת עולמי היא שמערכת הסינון צריכה להיות מערכת סינון אחרת, שהיתה מייתרת את הבחינה הפסיכומטרית, אבל כל עוד היא קיימת צריך לוודא שאכן הצעירים מצליחים לעשות את הבחינה הזאת בצורה הראויה, הנכונה והטובה ביותר. בענף הזה, שמגלגל כספים רבים, יש בעיות צרכניות רבות. את הצעת החוק הגשתי עם "אמון הציבור", שהוא גוף צרכני ממדרגה ראשונה. הצעה זו באה לתת לצרכנים רבים, אשר אינם מודעים לתנאי ההתקשרות טרם ביצוע העסקה, את האפשרות לדעת מהם דמי הביטול, מהם תנאי הביטול – שתהיה להם מודעות לתנאי ההתקשרות וכדומה. הבעיות העלו צורך לטפל בעניין באמצעות הצעת החוק. אין ספק שהמכונים הפסיכומטריים חוששים כרגע, בצדק מבחינתם, בגלל השאלה מה יקרה מעתה ואילך. אבל אנחנו באים עם בשורה לצעירי ישראל, בשורה שאומרת לצעירי ישראל: מהיום יש מישהו שדואג לכם. אני חושב שאנחנו חייבים לדעת שהמצב שבו רוב הכספים באים ממימון המדינה והדבר הזה אינו מפוקח ואינו נמצא בחקיקה ראשית הוא בעייתי. שרת החינוך הצטרפה לתמיכה בהצעה הזאת, וגם יושב-ראש ועדת החינוך, חברת הכנסת רונית תירוש ואחרים, וגיבשנו את הצעת החוק בפשרה גדולה מאוד, שמאפשרת לכולם לתמוך בה. היא אינה הצעת חוק תקציבית, ובסופו של דבר היא מאפשרת להגיע לפיקוח נכון וראוי. הצעת החוק תחייב, כמובן, מכון פסיכומטרי באישור מראש של שר החינוך והמלצות של ועדה מקצועית. ברצוני לומר לכם שהיום אנחנו הולכים צעד אחד קדימה. מכון פסיכומטרי אשר ירצה להמשיך ולהיות ממומן מכספי המדינה יהיה חייב לעמוד בתנאים שקובעת הצעת החוק. מי שלא ירצה לקבל כספי מדינה יוכל לעשות כאוות נפשו. הצעת החוק הזאת באה לעשות סדר בענף הזה. מטרתה להביא את מכוני הפסיכומטרי לניהול בצורה שקופה, הוגנת ואחראית. הצעירים איבדו את אמונם במערכת הפוליטית. הם חושבים שכל הפוליטיקאים ציניים. הם חושבים שהם דואגים רק לעצמם והם מושחתים. בואו ונראה היום לדור הצעיר שאנחנו כמחוקקים באים לעשות מעשה לטובת הדור הצעיר – אותו דור צעיר שלא מאמין בתהליך הדמוקרטי, שלא משתתף בהצבעה, ששיעור ההצבעה שלו הולך ויורד, וכאשר הוא כבר בא להצביע הוא מצביע הצבעת מחאה למפלגות כאלה ואחרות. לכן, אני חושב שהיום המסר שיצא מכאן, המסר שיוצא על-ידי כלל חברי הכנסת, הוא מסר שבא ואומר: אנחנו דואגים לצעירי ישראל באשר הם, גם לחיילים משוחררים וגם לאלה שלא שירתו בצבא מכל סיבה שהיא. כל אחד מהם שנזקק לבחינה הפסיכומטרית כתנאי לקבלה ללימודים האקדמיים – מעתה ואילך המכונים שעושים את הקורס לקראת הבחינה כולם יהיו מפוקחים, ונגיע למצב שבו נוכל מעתה ואילך לעשות את מה שנדרש זה שנים ארוכות, אבל מוטב מאוחר מאשר בכלל לא. אני רוצה להודות לשרת החינוך, שתומכת בעניין. השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי: גם אנחנו תומכים. סילבן שלום (הליכוד): אני רוצה להודות לממשלה, כמו שאומר לי השר יעקב אדרי, שתומכת. אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת מלכיאור, שהוביל את ההצעה הזאת יחד עם חברת הכנסת רונית תירוש ואחרים. אני רוצה להודות ליושב-ראש הקואליציה, לחבר הכנסת יואל חסון, ולכל מי שתרם את תרומתו להצעה זו. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מודה מאוד לחבר הכנסת סילבן שלום, יוזם הצעת חוק הפיקוח על מכוני הכנה למבחן פסיכומטרי. כאמור, בקריאה ראשונה יש דיון. חבר הכנסת אורי אריאל – איננו. חבר הכנסת יעקב מרגי – – קריאה: איננו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: – – איננו. חבר הכנסת נסים זאב. סילבן שלום (הליכוד): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת סילבן שלום, איך יכול להיות? אתה עם ניסיונך תגיד: אין אף אחד? סילבן שלום (הליכוד): תעלה. – – – נסים זאב (ש"ס): אני יודע. עברתי את המבחן הזה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אדוני, בבקשה. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני חושב שבכלל צריך לבטל את כל המבחן הזה, הפסיכומטרי. ראובן ריבלין (הליכוד): תסביר למה. נסים זאב (ש"ס): אסביר למה. אני חושב שתלמיד צריך להתקבל על-פי התעודות שהיו לו קודם לכן. הוא עבר מבחני סף, והוא עבר את הנקודות שהוא התבקש, ומי שעובר את הניקוד של 75% או 80% מתקבל. לפעמים יש אולי עניין להכשיל את אותם תלמידים שמבחינת המקצועות הם יכולים לענות על השאלות ולהגיע להישגים של 9–10, ובמבחן הפסיכומטרי הם נכשלים. לכן, אני לא יודע אם בפיקוח על אותם מכונים הם יורידו ואולי יפחיתו גם את אותן קבוצות, שקודם לכן אולי היו קבוצות יותר גדולות, שיכלו להיקלט ולהיכנס לאוניברסיטאות ולעבור את ה-.B.A, ועכשיו תהיה יותר מגבלה. מבחינתי, זו החמרה. חבר הכנסת סילבן שלום, תגיד לי אם אני טועה. יכול להיות שיש פה החמרה, שאנחנו אולי נצמצם בעקבות הפיקוח ופחות תלמידים ייקלטו, ואולי אנחנו פחות מעודדים את אותם תלמידים להתמודד ולהיכנס לאוניברסיטאות ואולי מספר התלמידים יהיה פחות. לכן, אני אומר: מצד אחד, יש פה אולי עניין של הרמה, שחבר הכנסת דורש שכל תלמיד יגיע להישגים כלשהם, שהמכון הזה חייב להיות תחת פיקוח ולדעת שכל תלמיד עבר את המבחנים האלה. אבל מצד שני, יכול להיות שאנחנו בעצם מצמצמים את מספר התלמידים ואולי יכלו להיקלט ולהיכנס יותר. בזמן רבן גמליאל הכניסו יותר תלמידים כאשר פתחו את השערים. אז המטרה שלנו היא לפתוח יותר את השערים. סילבן שלום (הליכוד): תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. הוא אחרון הדוברים ברשימה. יואל חסון (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חושב שזו הצעת חוק חשובה מאוד, ואני באמת מברך את המציע, חבר הכנסת סילבן שלום, על ההצעה הזאת. אני יודע שיש גם מציעים אחרים שהגישו הצעות אחרות בהמשך. אני חושב שהסדרת כל נושא המכונים הפסיכומטריים היא דבר נכון וראוי. אני עוד יכול אולי, יחסית לאחרים כאן, לזכור את הטראומה הזאת של מכון פסיכומטרי וכל הלמידה הזאת במכונים פסיכומטריים. דרך אגב, לי יש בכלל מחשבה עקרונית שצריך לחשוב אם בכלל הדרך המיון הזאת היא דרך נכונה, ואם לפסיכומטרי יש עדיין מקום בעולם הזה. אני חושב שלא, אבל זה לא הדיון. אני חושב שצריך לעשות רפורמה בנושא הזה של מיונים של סטודנטים לאוניברסיטאות. אבל ברמה העקרונית ראוי להסדיר את שוק המכונים הפסיכומטריים, להביא למצב שהשוק יהיה מוסדר יותר, מפוקח יותר ונכון יותר. לכן, בעיני, הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק משמעותית וחשובה. כפי שאתם יודעים, בני נוער רבים ומשוחררי צה"ל שמתמודדים מול השוק הזה מתקשים מאוד, ולפעמים הם נתקלים בבעיות של התחייבויות ובעיות אחרות. אנחנו מחויבים למען הדור הצעיר להסדיר את הנושא של המכונים הפסיכומטריים, להביא למצב שמי שכבר מגיע לשם וצריך את זה ידע שהוא בשוק מפוקח, הוגן ונכון. לכן, אני מציע לחברי לתמוך בהצעת החוק הזאת. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יואל חסון. חברי הכנסת, למען הסר ספק: אומנם הודעתי שחבר הכנסת יואל חסון הוא אחרון הדוברים, אבל שרת החינוך ביקשה לדבר. אז פתחתי את הרשימה. חבר הכנסת טיבי – – – סילבן שלום (הליכוד): לא. לא. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת סילבן שלום, לא יכול להיות מצב שאנשים התבקשו לדבר ועכשיו אנחנו נסגור את העניין. חבר הכנסת טיבי מדבר וכן חברת הכנסת רונית תירוש וחבר הכנסת שנאן. בבקשה. זו הרשימה. כרגע, הרשימה סגורה. שרת החינוך יולי תמיר: כדי לא להאריך, אני מברכת על החוק של חבר הכנסת סילבן שלום. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא. אף אחד לא מאריך. שרת החינוך יולי תמיר: אני מציעה כך: מכיוון שחבר הכנסת סילבן שלום – עשינו את החוק הזה בתיאום אתו – ביקש ממני, ואני חושבת שזה נכון, שנברך עליו, אני מברכת על החוק. תסגור את הרשימה. אין טעם להמשיך את הדיון. בואו ונצביע. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת טיבי, בבקשה. תודה לשרת החינוך. שרת החינוך יולי תמיר: אין טעם עכשיו – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אף אחד לא יאריך. אני מבין שכולם יברכו, או אם יש להם הסתייגות כלשהי יגידו אותה, ונעבור להצבעה. ראובן ריבלין (הליכוד): תפרט. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש, תודה. אני בהחלט מברך את חברי חבר הכנסת סילבן שלום על ההצעה החשובה הזאת. אין ספק שמצוקתם של מועמדים ונבחנים במבחנים הפסיכומטריים לעתים מנוצלת בדרך לא הוגנת על-ידי מכוני מחקר מסחריים. החוק של חבר הכנסת סילבן שלום מפרט את האספקטים של הניצול הזה ושל השימוש לרעה בסמכות, ועל כן בא החוק הזה כדי לתקן מצב זה. חבר הכנסת סילבן שלום, דעתי היא שכמו במדינות רבות אולי צריך לבטל את מבחני הפסיכומטרי. סילבן שלום (הליכוד): מאה אחוז. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): דעתי היא שיש לבטל את המבחנים הפסיכומטריים. הם יוצרים מצוקה והם תלויי תרבות. כלומר יהודי-אשכנזי-יאפי מתל-אביב, סיכוייו בבחינות האלה גדולים מסיכוייו של יהודי-ספרדי בוחר ש"ס, יהודי שמתגורר בשלומי וערבי שמתגורר בקלנסואה – – ראובן ריבלין (הליכוד): – – – אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): – – אף-על-פי שכמה מהערבים שמתגוררים בקלנסואה או בטייבה מקבלים ציונים גבוהים. זה כנגד כל הסיכויים, אדוני. זה מעבר לתיאוריה הסוציאלית הקשורה בזה. לכן, חשוב שהכנסת תיתן את דעתה בעתיד על האפשרות לבטל את הבחינות האלה. אני קורא לכל חברי להצטרף להצעה הזאת. תודה, אדוני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת טיבי. חברת הכנסת רונית תירוש, בבקשה. רונית תירוש (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת טיבי, אנחנו לא נרד לרמת ההתבהמות בשיח הציבורי – שהיום שרת החינוך שמה לה קריטריון חדש, לצערי הרב. אני רוצה להתייחס להצעת החוק של חבר הכנסת סילבן שלום בנוגע למבחנים הפסיכומטריים. אני מניחה שעוד יהיו כאן דיונים גם בהקשר של הצעה אחרת, של ביטול הפסיכומטרי. אני רוצה לומר לכם, וגם לך, חבר הכנסת זאב, שלא בקלות אפשר לבטל את הבחינות הפסיכומטריות. בזמנו, כשהייתי מנכ"לית משרד החינוך ושרת החינוך היתה לימור לבנת, עשינו ניסיון של שנה – לבטל את הבחינות הפסיכומטריות. התוצרים – אני לא אגיד, התוצאות – של ההחלטה הזאת לא היטיבו עם אף אחד, בטח לא עם מה שהחברה הישראלית מייחלת לו באקדמיה בפקולטות השונות. אני ארחיב את הדיבור בנושא הזה בהמשך, אבל אין למהר ולבטל את הפסיכומטרי. החוק עצמו הוא ראוי ונכון, הוא בא להגן על התלמידים, הסטודנטים, שנותנים ממיטב כספי הוריהם, בדרך כלל, ולפעמים גם מכספי המלצרות שלהם, כדי לממן את הקורסים היקרים הללו. עם זאת, כדי לא לשפוך את התינוק עם המים – ואני חושבת שיש מקום לאפשר את ההכנות הללו – צריך למצוא את הנוסחה הנכונה בצורה מאוזנת, והיא תבוא לידי ביטוי, אני מקווה, בתיקונים שנעשה לקראת הקריאה השנייה והשלישית, כדי שגם העלויות תהיינה סבירות, וגם המכונים, שבסך הכול עושים עבודה נכונה, יוכלו להמשיך לעשות את עבודתם. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת רונית תירוש. אחרון הדוברים, חבר הכנסת שכיב שנאן. לאחר דבריו של חבר הכנסת שנאן אנחנו נעבור להצבעה בקריאה ראשונה. שכיב מוראד שנאן (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גם אני מברך מאוד על ההצעה של חבר הכנסת סילבן שלום, אבל אני אומר – רק להוסיף לידיעתך – שיש מכונים שאפילו היו מציעים לתלמידים: אצלנו תקבל 700; אצלנו תקבל 650; הדרך להשיג 700; הדרך להיכנס לרפואה. כל השקרים האלה רצים – – – סילבן שלום (הליכוד): 700 נקודות. שכיב מוראד שנאן (העבודה-מימד): ציון 700. יותר חמור, אני מכיר משפחות ששילמו על יותר מקורס אחד – שניים-שלושה קורסים – והתוצאה בסוף מיאנה לבוא. החשוב מכול, ובשבילו עליתי לבמה, הוא לבקש להצטרף לאלה שחושבים שצריך לבטל את המבחנים הפסיכומטריים ולמצוא להם חלופה שתוכל לעשות צדק עם התלמידים ותיתן הזדמנות שווה לכל תלמיד להגיע ליעדו בחיים. תודה. מיכאל איתן (הליכוד): בראבו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת שנאן. אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, נא לשבת. הצעת חוק הפיקוח על מכונים פסיכומטריים, התשס"ח–2008, של חבר הכנסת סילבן שלום, קריאה ראשונה. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 24 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הפיקוח על מכונים פסיכומטריים, התשס"ח–2008, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בעד – 24, שני מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי החוק אושר בקריאה ראשונה ויוחזר לוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנה לקריאה שנייה ושלישית. הצעת חוק הגנת השכר (תיקון מס' 25) (הגנה על כספי הפקדות לקופת גמל), התשס"ח–2008 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/237).] (קריאה ראשונה) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הנושא הבא שלנו הוא הצעת חוק הגנת השכר (תיקון מס' 25) (הגנה על כספי הפקדות לקופת גמל), התשס"ח–2008, קריאה ראשונה. חבר הכנסת דוד טל הוא היוזם, והוא ודאי גם יציג את החוק. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מבקש, חבר הכנסת טיבי, שתעזור לו לארגן כמה ראיונות בערוץ-2, בערוץ-10, בערוץ-1. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. דוד טל (קדימה): אדוני היושב-ראש, אישי הכנסת, הצעת חוק הגנת השכר (תיקון מס' 25) באה לאסור עיקול כספים בקופת גמל. התיקון המוצע בא להבטיח כי סכומים שהופקדו לזכותו של העובד בקרן פנסיה או בקופת גמל, כהגדרתה בחוק, או שהיה על המעביד להפקידם גם אם המעביד טרם הפקיד את הכספים הללו – הכספים הללו לא יוכלו להיות מעוקלים על-ידי מאן דהוא. הצעת החוק בעצם באה להבטיח במידה מסוימת את רווחתו של התא המשפחתי בחברה הישראלית, כך שאם יש מישהו שרוצה לעקל כספים, הוא יכול לעקל את הכספים אולי בכל מיני פיקדונות כאלה ואחרים, רק לא בפיקדון הזה, שכן אני סבור שהפנסיה נועדה להבטיח את הביטחון הסוציאלי של העובד ושל בני משפחתו. לכן, אם תהיה אפשרות כזאת של הטלת עיקול, שעבוד – זה עלול ליצור מצב בלתי נסבל שהעובד ובני ביתו, לעת פרישתו לגמלאות יעמדו בפני שוקת שבורה וייפלו למעמסה על הקהילה. אני חושב שאין שום הצדקה להעמיד את כספי הביטחון הסוציאלי בפני סיכונים, כאמור. הרעיון הזה כבר מצא את ביטויו בחוקים אחרים בחקיקה הקיימת, שאינה מאפשרת, למשל, עיקול כספים המגיעים מהמוסד לביטוח לאומי שיעדם קיום לעת זיקנה. מחובתה של חברה נאורה לנהוג בכספי הפנסיה באמות המידה המיוחדות ולהוציאן מתחולת הסיכונים הכלכליים והעתיים. אני רוצה לומר שבדיון בוועדה העלו את השאלה מה בדבר דמי מזונות שפסק בית-דין רבני או בית-המשפט. הסכמתי, ואני שלם עם עצמי, שבמקרה של פסיקה של בית-דין רבני או של בית-המשפט על דמי מזונות, תוכל האשה להניח את ידה על הכספים הללו כדי שיהיה אפשר בעצם לגבות את הכסף הזה אם אין מקור אחר שאפשר לגבות ממנו את הכסף. בנושא הזה דיברתי עם אנשי האוצר, והם דיברו אתי גם תוך כדי הדיונים בוועדה וגם לאחר מכן, והם היו אמורים להביא איזה תיקון, כי יש דברים שהם לא מסכימים עליהם בהצעת החוק. עד היום, לצערי, טרם קיבלתי את התיקון. אני נוטה לקבל את בקשתו של אחד מחברי הממשלה, אדוני היושב-ראש, לאפשר לאוצר פרק זמן של שבוע ימים כדי להביא את התיקונים שהם דורשים או מבקשים. אם הם יביאו – אני אתייחס לנושא הזה, ואם לא – אנחנו בכל מקרה נדחה את ההצבעה לשבוע הבא, ובשבוע הבא נצביע על ההצעה כפי שהיא, בתיאום עם אנשי האוצר או בלי תיאום אתם, הכול על-פי מה שהם יעשו. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תן לי להבין, אדוני המציע, אתה מבקש למצות את הדיון היום ואת ההצבעה לקיים במועד אחר? דוד טל (קדימה): אכן, אדוני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מודה מאוד לחבר הכנסת דוד טל. אנחנו תיכף נמצא את רשימת הדוברים – אם אני אצליח למצוא את רשימת הדוברים. אברהם רביץ (יהדות התורה): אני בכל מקרה הראשון. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא, אני לא מוצא את רשימת הדוברים שנרשמו מראש. חברי הכנסת, האם יש אנשים שמעוניינים להירשם עתה? אברהם רביץ (יהדות התורה): אני נמצא על הצג כראשון אחרי חבר הכנסת גפני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה. אברהם רביץ (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת דוד טל, אני רוצה להיות צופה פני עתיד. אומנם לא קראתי את האותיות הקטנות של הצעת החוק שלך. אבל מה לעשות, חשד מתגנב ללבי. שהאוצר רוצה לדבר אתך – זה ברור. אני גם רוצה לנחש על מה הוא רוצה לדבר אתך. הוא יאמר לך שהדברים שלך אמורים וכשרים ויפים לגבי כל חוב שבעולם שנושא שעבוד, אבל לא לגבי מס הכנסה. הם הראשונים הרי לכל דבר ועניין. הם נמצאים בפשיטת רגל כראשונים, הם נמצאים בכל החובות כראשונים, הגובים. יש פילוסופיה שעומדת מאחורי העניין הזה. אבל הפילוסופיה שלך, או החסד והצדק שאתה רוצה להנחיל לאותה משפחה – ולפי דעתי גם כשאדם עמל ועובד וצובר גמלה, הוא לא צובר את זה לעצמו בלבד; הוא צובר את זה לרעייתו, ולילדיו; הם בעלים, הם בעלי בתים. ולכן, אני מציע לך שכאשר האוצר יגיש לך את ההסתייגות שלו, אם היא תהיה הסתייגות מעין הדבר הזה, פשוט תדחה אותה. בזמן ההצבעה כולנו נדע שהאוצר רוצה שוב לגזול את כבשת הרש – מהאלמנה, מהיתומים, ואולי אם הם חיים גם כן, הם צריכים לאכול לפעמים; גם אשה שהיא לא אלמנה, חס ושלום, צריכה לאכול. ולכן, אני אומר שאנחנו חייבים להיות זהירים. החוק שלך ידולדל עד הסוף אם תקבל הצעה כזאת מן האוצר ותתחשב בה. אני סומך עליך שאכן לא תתחשב בה. תודה רבה, אדוני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מודה מאוד לחבר הכנסת רביץ. נמצאה האבדה, עכשיו לפני רשימת הדוברים שנרשמו. חבר הכנסת משה גפני – איננו. חבר הכנסת רביץ – כבר דיבר. חבר הכנסת אורי אריאל – בבקשה, אדוני; הצעת חוק הגנת השכר – קריאה ראשונה. מתקיים זה עתה דיון, חבר הכנסת חסון. לפי בקשת המציע, כפי ששמענו, אנחנו נסיים היום את הדיון ואת ההצבעה נקיים במועד אחר. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, מי זה השר? אדוני היושב-ראש, אפשר לדאוג שיהיה לנו שר מהממשלה הצרה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: ניסיונות חוזרים ונשנים בנשיאות – – – אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש, אני אעזור לך. היות שאין שר, אני מוותר על זכות הדיבור. תודה. אני חושב שזה לא בסדר. אתם פעם אחרי פעם אומרים שתדאגו ותפסיקו את הדיונים אם לא יהיה שר, וזה – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני חושב שבדיון בהצעת חוק של חבר הכנסת דוד טל, אף-על-פי שהוא חבר קואליציה, אני לא מוצא לנכון להעניש אותו על העדר שרים מהממשלה. אנחנו דנים בהצעת חוק פרטית כרגע, חבר הכנסת אריאל. חבר הכנסת מאיר פרוש – איננו. חבר הכנסת יעקב מרגי. חבר הכנסת נסים זאב – בבקשה, אדוני. חבר הכנסת נסים זאב בדרך כלל סוגר את הרשימה. זה גם מה שקורה כרגע. לאחר דבריו המלומדים אנחנו נצביע – – – נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, צריך להבין את המציאות הקיימת. היום בכל עיקול, דבר ראשון שמים את היד על קופת הגמל. הדבר הכי פשוט – מי שעובד יש לו קופת גמל. עורכי-הדין אפילו לא מתאמצים לחפש במקומות אחרים, מקורות אחרים. במקביל, עושים עיקולים בבנקים. אבל קודם כול קופת הגמל, שם זה הכי בטוח. כשאנחנו מדברים על עיקול, המשמעות שהכסף כבר נלקח, אדוני היושב-ראש. אין מצב אפילו להחזיר את זה. ידידי חבר הכנסת דוד טל, לא צריכים גם פה לעשות הבחנה בין ההשתתפות של המעביד והעובד? הלוא המעביד מפריש, וגם העובד, בנושא של הפנסיה, נכון? דוד טל (קדימה): אבל יש מצב שהמעביד צריך להעביר את הכספים לקופה והוא טרם העביר. אני אומר – גם על הכספים האלה שהוא צריך להעביר והוא טרם העביר, גם עליהם אי-אפשר לשים יד. נסים זאב (ש"ס): כן, זה ברור. אבל אני הבנתי בטקסט שקראתי כאילו שיש אולי הווה אמינא לחלק בין החלק של העובד לבין החלק של המעביד? לא, כי זה קרן אחת, וזה צריך להיות ברור. דוד טל (קדימה): – – – נסים זאב (ש"ס): אם כך, זה בסדר. דבר נוסף, מה שאתה העלית, שאולי כשמדובר בעיקול כשיש דמי מזונות אז אולי בעניין הזה צריך לאפשר – אני חושב שגם צריך לתת את הדעת איפה משמורת הילדים נמצאת. יכול להיות מצב שיש תביעה של מזונות, אבל המשמורת נמצאת אצל הבעל, או ההיפך גם כן. אם הילדים נמצאים אצל האב, אין מצב שנוכל לאפשר ולומר: מכיוון שזאת תביעה למזונות, אז לאפשר להכניס את היד לקופות הגמל. אלא אם כן מדובר במזונות הילדים. אני חושב שיש מקום לתת פה את הדעת בדיון לקראת קריאה שנייה ושלישית. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת נסים זאב. כאמור, חברי הכנסת, אנחנו לא נצביע היום על הצעת חוק הגנת השכר (תיקון מס' 25) (הגנה על כספי הפקדות לקופת גמל), התשס"ח–2008, אלא נצביע, כבקשת מציע ההצעה או יוזם החוק, במועד אחר. הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 36) (צמצום החסינות בפני חיפוש בשל עבירת ביטחון), התשס"ח–2008 ["דברי הכנסת", חוב' ל"ד, עמ' 17744.] (קריאה ראשונה) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הנושא הבא שלנו – הצבעה בלבד, שימו לב – הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 36) (צמצום החסינות בפני חיפוש בשל עבירת ביטחון), התשס"ח–2008, של חבר הכנסת עתניאל שנלר – קריאה ראשונה. אתה לא ענית בפעם שעברה. זכותך להשיב לכל אלה שהשתתפו בדיונים. עתניאל שנלר (קדימה): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני שבוע ערכנו דיון. הדיון היה מאוד נוקב. חלק גדול מהדברים של החברים קיבלתי, ולכן אנחנו נשנה את המהות של הצעת החוק, ואפרט את זה במשפט אחד: מדובר אך ורק בעבירות של בגידה או ריגול על-פי סימנים ב' וד' לפרק ז' לחוק העונשין, התשל"ז–1977, שעונשן 15 שנים מאסר או יותר. חברי חברי הכנסת, מדובר בדבר פשוט מאוד. אם יש חשש סביר לעבירת ריגול או בגידה, רק במצב הזה רשאי היועץ המשפטי לממשלה לפנות לנשיא בית-המשפט העליון, ונשיא בית-המשפט העליון יודיע לכנסת, ליושבת-ראש הכנסת – רק במקרה שכזה ניתן יהיה לערוך חיפוש על מנת למנוע את ביצוע העבירה הכל-כך חמורה, או לעשות מה שצריכים לעשות. לכן, חברי חברי הכנסת, בניגוד לנוסח הקודם, ומשום ששכנעתם אותי שהנוסח הקודם היה פתוח מדי, היה רחב מדי, אני מבקש לשנות ולצמצם את זה. אני מבקש לתמוך בנוסח המצומצם ולהעבירו להכנתו לקריאה שנייה ושלישית, ושם אנחנו נגיש את זה בנוסח המצומצם עם כל מה שנדרש לכך. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מודה מאוד לחבר הכנסת עתניאל שנלר. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו מצביעים על הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 36) (צמצום החסינות בפני חיפוש בשל עבירת ביטחון), התשס"ח–2008, קריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 17 נגד – 8 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 36) (צמצום חסינות בפני חיפוש בשל עבירת ביטחון), התשס"ח–2008, לוועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 17, שמונה מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי החוק אושר בקריאה ראשונה, ויועבר לוועדת הכנסת לצורך הכנה לקריאה שנייה ושלישית. הנושא שלנו הוא הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 18) (צילום קטין), התשס"ח–2008, של חברי הכנסת אורי אריאל, זבולון אורלב ואלי אפללו – קריאה ראשונה. חבר הכנסת אורי אריאל מציג את החוק. יואל חסון (קדימה): יש פה תקלה טכנית. אני צריך לעלות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: האם כבודו מוכן לוותר או שרוצה להציג? אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אתה קובע, אתה היושב-ראש. אם זה תורו, אני מוותר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הלוח שהיה לפני לא היה מעודכן. חבר הכנסת אורי אריאל, אני אודה לך אם תציג בעוד כמה דקות את החוק שלך. לא היה לי שום ספק בנדיבותו של חבר הכנסת אורי אריאל. הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 103) (ביטול העבירה של תקלה ציבורית), התשס"ח–2008 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/240).] (קריאה ראשונה) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני עובר כרגע להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 103) (ביטול העבירה של תקלה ציבורית), התשס"ח–2008, של חבר הכנסת יואל חסון – קריאה ראשונה. בבקשה, אדוני. יואל חסון (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת אורי אריאל, ראשית אני מודה לך על הנדיבות שלך. חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק עקרונית, שבאה לסלק מהעולם את העבירה שנקראת תקלה ציבורית, עבירה שהיא במובן מסוים עבירת-סל, שגדולי השופטים והמשפטנים במדינת ישראל חשבו שמזמן – – – ראובן ריבלין (הליכוד): "אגד" נגד היועץ המשפטי – כבר אמר שלפני 40 שנה היה צריך לבטל את זה. יואל חסון (קדימה): בדיוק. באמת, גדולי המשפטנים ואנשים שמכירים את הנושא הזה חשבו שהדבר הזה צריך לצאת מספר החוקים. התקלה הציבורית הזאת צריך שלא תהיה בספר החוקים שלנו. נוצר מצב ששופטים ראו בסעיף הזה סעיף שאפשר להכניס לתוכו עבירות שלא ניתן להגדיר אותן בספר. נקבע בצורה ברורה שזה דבר שלא ראוי לעשות ולא נכון. אם אדם נאשם על דבר מסוים וצריך לבוא למשפט, צריך שהעבירה תהיה מוגדרת וברורה ושלא יחפשו עבירת-סל, שנקראת תקלה ציבורית, כדי להרשיע אדם לפיה. כאשר מסתכלים על דוגמאות של פסקי-דין ורואים היכן הכניסו את נושא התקלה ציבורית – שלא לדבר על האשמות של משטרת ישראל שהתבססו על זה – מוצאים דוגמאות קצת מגוחכות. אני רואה בהצעת החוק הזאת הצעה שמתקנת את חוק העונשין, הופכת אותו לנכון יותר ומחייבת אותנו למקד את עצמנו בעבירה כאשר אנו באים להאשים בהאשמה שיש בגינה עונש מאסר או עונשים אחרים. לכן, חברי חברי הכנסת, אני אודה לכם מאוד אם תעבירו את הצעת החוק הזאת בקריאה הראשונה, כדי שוועדת החוקה, חוק ומשפט תמשיך בעבודתה להורדת הסעיף הזה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יואל חסון. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חבר הכנסת אברהם רביץ, האם אתה מעוניין לדבר? אתה יכול לומר את דברך מהמיקרופון שלידך. אברהם רביץ (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת יואל חסון, אני רוצה לומר לחברי חברי הכנסת שהמצב הקיים היום כבר סותר את ספר החוקים. זה לאחר שקיבלנו בספר החוקים את החוק המובן מאליו, שלוקח ממקורותינו, שאין עונשין אלא אם כן מזהירין. אני רוצה להוסיף ולומר כי בעונשים חמורים מאוד האזהרה צריכה להיות כל כך מדויקת, למשל על רצח. צריך להזהיר את האדם שהוא הולך לרצוח אדם פלוני, עד כדי כך. על דברים אחרים יש אזהרות קלות יותר ולא צריך לדקדק. במקרי רצח נאמר: והצילו העדה. מחפשים איך שלא להרוג אותו. לכן, המצב הנוכחי לפי ספר החוקים הקיים אוסר את ההתנהגות הזאת של עבירה אבסטרקטית ציבורית, ושופטים מפעם לפעם מנצלים את חוסר הבהירות כדי להאשים אדם על דבר שנראה להם באותו הזמן דבר חמור. לכן, אני חושב שהצעתו של יואל חסון ראויה בהחלט לתמיכה – להכניס בהירות בעניין הזה. אנחנו לא ששים להעניש בני-אדם כאשר הם אינם מודעים מלכתחילה ובמפורש ועל-ידי ספר החוקים לכך שהדבר שהם עושים אסור. יש דברים בתיקון החברה שמובנים מאליהם, אבל ענישה לפי ספר החוקים אסור לה שתהיה תיאורטית, אבסטרקטית, לקוחה מאיזה עולם שאיננו עומד לשום ביקורת ציבורית. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת רביץ. חבר הכנסת אורי אריאל – בבקשה, אדוני. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, טוב עשה חבר הכנסת יואל חסון שהציע להעביר את העבירה הזאת מהעולם, כי היה בה שימוש לרעה. היא איננה ברורה, ואז בכל פעם שרוצים בפרקליטות להכביד על מישהו, אז מעבר למה שהוא נאשם באמת – הוא גנב או עשה איזה דבר – מוסיפים את העבירה הזאת. אז כמובן הסניגור צריך להתמודד עם מה שהפרקליטות לא הבינה למה היא שמה, הפרקליטות צריכה לענות, והשופט צריך להתעסק עם זה. בקיצור, בלגן אחד גדול שאין בו טעם ואין בו תוחלת. על זה כבר נאמר: ברוך שפטרנו מעונשו של זה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת אריאל, גם על הקיצור הנמרץ בדבריו. חבר הכנסת משה גפני – איננו; חבר הכנסת יעקב מרגי – איננו; חבר הכנסת יעקב כהן – איננו; חבר הכנסת טלב אלסאנע – איננו; חבר הכנסת מאיר פרוש – איננו. חבר הכנסת ראובן ריבלין, בבקשה. אחריו ודאי חבר הכנסת נסים זאב. בזה תמה רשימת הדוברים. ראובן ריבלין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, באין שרים ובאין ממשלה, ובימים ההם אין מלך בישראל, אני רוצה לציין לשבח את חבר הכנסת יואל חסון. מעשה שהיה כך היה בשלהי שנות ה-50. בעשור הראשון למדינת ישראל, כאשר עיצבנו את המדינה וגם את חיי המשפט בה, פרצה שביתה גדולה, ו"אגד" היה בשביתה זו, שהיתה שביתה פראית, מה שנקרא אז ונקרא היום. היועץ המשפטי דאז מצא לנכון להעמיד את "אגד" לדין על עבירה לפי סעיף 105 לחוק העונשין, שהיא באנגלית, לפי הנוסח של 1936, Public mischief – היזק ציבורי. בית-המשפט העליון, לאחר שהורשעו בבית-המשפט השלום והמחוזי – נדמה לי השופט אגרנט והשופט זילברג, ממעצבי המשפט בישראל, באו ואמרו שהם מתקשים ביותר להבין איך הם יכולים להרשיע ומהם יסודות העבירה של היזק ציבורי. נדמה לי שאתה מכוון פה לאותה סוגיה שהועלתה אז, אולי בלבוש אחר. בעוונותי הרבים אני פוליטיקאי כבר יותר מדי זמן. יותר מ-20 שנה אני פוליטיקאי שעוסק רק בנושאים הפוליטיים, והפסקתי את עיסוקי כמשפטן פעיל בתחום עריכת-הדין. מתוך ביקורים רבים בוועדת החוקה, חוק ומשפט עדיין לא ראיתי שהנושא הזה עלה פעם נוספת. אם אכן נמצא דבר כזה בספר החוקים, מן הראוי שיביאו את מיטב חוקרי המשפט בארץ כדי לבוא ולראות איך מסירים דבר שאין בו יסודות עבירה ברורים, שהנאשם יכול להיות מוזהר בטרם עוברת העבירה, ואם הוא עובר את העבירה הוא יודע שהוא צפוי לעונש. לכן, אני בהחלט אצביע בעד החוק. אני חושב שהוא ראוי לדיון מאוד מעמיק בוועדת החוקה, חוק ומשפט, כדי שהחוק הזה לא ישמש רק לצורך תיקון חוק העונשין, אלא גם ראשית דרך להיגוי בכל הסוגיה הזאת שחבר הכנסת יואל חסון מעלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת ראובן ריבלין. כאמור, יחתום את הדיון חבר הכנסת נסים זאב. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אני ממש מתפלא איך כל כך בקלות הסכימו לוותר על חוק כזה, חוק העונשין, שאפשר להושיב אדם במאסר שלוש שנים, למצוא עילה כלשהי, סיבה, בכל זאת. לפעמים רוצים להעניש מישהו וצריך לחפש משהו כדי להעניש אותו. אין דבר שהוא לא תקלה ציבורית; כל שביתה היא תקלה ציבורית. "בזק", אם היא שובתת – זה לא תקלה ציבורית? החשמל, כשהוא מושבת – זה לא תקלה ציבורית? כשאנשי הימין מפגינים ברחוב – זה לא תקלה ציבורית? מספיק שהרכב לא היה יכול לנסוע בכביש. ראובן ריבלין (הליכוד): זה לא תקלה. נסים זאב (ש"ס): זה תקלה, זה יותר מתקלה, אבל זה גם תקלה. אפשר להכליל כמעט בכל סעיף תוספת של תקלה ציבורית. לכן, אני חושב שטוב שזה חולף מן העולם. אני מתפלא שכל כך הרבה שנים יש ביקורת של בית-המשפט על הסעיף הזה ורק עכשיו הולכים לבטל אותו. אבל השאלה היא, האם שופטי בית-המשפט השתמשו בסעיף הזה בשנים האחרונות. זה מה שמעניין. האם היה ניצול של הסעיף הזה כדי להחמיר בענישה בדברים שהם לא רלוונטיים? זה מה שצריך להיות בוועדת החוקה, חוק ומשפט – לקבל את הנתונים בסוגיה הזאת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת נסים זאב. חברי הכנסת, הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 103) (ביטול העבירה של תקלה ציבורית), התשס"ח–2008, של חבר הכנסת יואל חסון, קריאה ראשונה – אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת מתבקשים להצביע. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 103) (ביטול העבירה של תקלה ציבורית), התשס"ח–2008, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בעד הצעת החוק בקריאה ראשונה – 18, אין מתנגדים או נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 103) (ביטול העבירה של תקלה ציבורית), התשס"ח–2008, עברה בקריאה ראשונה, ותוכן לקריאה שנייה ושלישית – – – זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אם אפשר לצרף אותי לתומכים אשמח. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לצורך הפרוטוקול נודיע שגם חבר הכנסת זבולון אורלב תמך בהצעת החוק. הצעת החוק תוכן לקריאה שנייה ושלישית בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הכרזה לסגן מזכיר הכנסת. סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 13), התשס"ח–2008, שהחזירה ועדת הכספים של הכנסת. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן המזכיר. הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 18) (צילום קטין), התשס"ח–2008 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/240).] (קריאה ראשונה) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: עכשיו, תוך כדי התנצלות על התקלה הקודמת, אני מזמין את חבר הכנסת אורי אריאל להציג את הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 18) (צילום קטין), התשס"ח–2008, של חברי הכנסת אורי אריאל, זבולון אורלב ואלי אפללו. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): ברשות אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק הנוער (צילום קטין) מובאת על-ידי, אבל שותפים לה גם ידידי חבר הכנסת אריה אלדד, חבר הכנסת זבולון אורלב ואחרון חביב, חבר הכנסת אלי אפללו, שלא נמצא פה. אני צריך לספר על נס שקרה בזכותו. החוקים האלה הוגשו ולא אושרו. הממשלה התנגדה, השרים התנגדו – ממש לא עביר. אתה שואל את עצמך: במה טעינו? אולי צריך לתקן משהו ואז יסכימו? ולא הצלחנו. לפתע הופיע חבר הכנסת אלי אפללו, ידידי, יושב-ראש הקואליציה, והגיש הצעת חוק דומה, ומייד ניתן האישור בוועדת השרים, ואז הוצמדנו, וכבמטה קסם הכול עובר. מאז אני שואל את עצמי קודם כול: האם חבר הכנסת אפללו יחתום ויהיה שותף אתי ועם חברי בחוקים? אני, כמובן, מודה לו – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כבר לא, אדוני, כי הוא מונה – כפי ששמענו – לשר. לא שמעתי שאישרנו את זה. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): לא שמעתי, אבל אני מנצל את ההזדמנות, בכל מקרה, לאחל לו הצלחה אם ימונה. אני מקווה שיצליח בדרכו. לעצם העניין, הצעת החוק באה להסדיר ולתקן את המצב החוקי היום. אנחנו קוראים בפרשת השבוע, שהיא פרשת בלק, שאומר בלעם: מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל. הפירוש אומר שבלעם התפעל שישראל, שבנו את בתיהם, לא בנו בית מול בית, חלון מול חלון, כדי שלא יסתכלו אחד לביתו של השני משום הצניעות, השקט, הפרטיות. ודאי שזה דבר מעניין, איך התורה שמה לב לכל דבר ודבר. ואנחנו צריכים ללכת בדרכה של תורה, להמשיך ולשמור על הפרטיות של האדם, בעיקר בעת צרה. החוק נועד מיסודו להבטיח את האיזון בין חופש העיתונות להגנה על הקטינים. כידוע – או מי מן הציבור שאיננו יודע – קטינים זה עד גיל 18. לצערנו, התקשורת מפירה כמעט בצורה שיטתית את האיזון הזה, ועושה משחקים בכאילו: מטשטשת טשטוש חלקי של פניו של הקטין, אבל כל מי שבסביבתו וכל מי שמכיר אותו באופן אישי מזהה אותו מייד, וכמובן נגרם הנזק; או שמצלמים את הסביבה הקרובה, קרי את ביתו. לא מראים את פניו, אומרים: פה, בבית הזה הוא גר, ומראים תמונה. נו, מי משכניו לא יזהה איזו משפחה זו? או שמחפשים את הקטין לצלם אותו וצרים על ביתו. שמענו מקרים שבמשך יומיים-שלושה הקטין לא יצא מביתו, כי בחוץ עמדו צלמים שחיכו לצלם אותו, וכן הלאה וכן הלאה. שוחחתי עם צלם ידוע בעיתון הכי נפוץ במדינת ישראל. הוא אמר: לא רק שאתם צודקים, אתם צודקים מאוד. אנחנו אכן כך עובדים כי זו מחייתנו, זו פרנסתנו. המערכת לוחצת לקבל, ואנחנו לא יכולים לסרב, כי אנחנו עובדים שם וחיים מזה. הדברים האלה חייבו אותנו להביא את החוק ביתר פירוט להקטנת החשיפה, כך שלא יקרו תקלות. יש חריגים בעניין, אתן דוגמה לחריג. לקצר או מה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא, לא. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אפשרי. חשבתי שהשר פה ממילא אתנו עד 11:00 הערב, אז – – – ראובן ריבלין (הליכוד): אם אתם תהיו עד 11:00, גם הוא יהיה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: דווקא לגבי אורי אריאל הייתי נזהר בהערה הזאת. ראובן ריבלין (הליכוד): לא יהיה צורך. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): לא יהיה צורך. בעזרת השם נגמור קודם. אני מבקש לציין שיהיו חריגים. דוגמה לחריגים, השר כהן: נניח שקטין אבד ואנחנו רוצים לפרסם את תמונתו כדי שאם אני, אתה או כל עובר אורח יראה אותו הוא ימסור מידע למשטרה. זה ודאי דבר ראוי. לכן עלו כמה חריגים, שאני לא רוצה עכשיו להאריך ולפרט אותם, אבל זו סוגיה אחת שאותה ודאי שאנחנו מחריגים מהחוק, ורוצים שהם יתפרסמו והציבור יוכל לעזור בחיפושים. הדברים אמורים גם בקשר לתאונת דרכים, שנניח צריך לצלם כדי להגיש תביעות לביטוח אחרי זה. כל מה שהוא לטובת הקטין ודאי יוחרג מהחוק. הדברים נעשו בסיועה של יושבת-ראש הוועדה, נאדיה חילו, היועצת המשפטית, צוות הוועדה, ומאוד אודה לכולכם אם נעשה את התיקון החשוב הזה לטובת כל צעירינו ונשגיח על העניין של הפרטיות, כמו שלמדנו בפרשת השבוע. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת אורי אריאל. המציע שזכה לתשבחות, חבר הכנסת אלי אפללו – איננו; חבר הכנסת יעקב מרגי – איננו. חבר הכנסת שלמה מולה – בבקשה, אדוני. שלמה מולה (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת אורי אריאל, אני חושב שאתה לא יודע כמה אתה צודק בהצגת הדברים שלך. אני רוצה להוסיף נדבך להגנה על קטינים. אנחנו יודעים מאתרי האינטרנט – צילומים, עיתונאים – אף-על-פי שהעיתונאים עושים את עבודתם, אבל זכותנו כמחוקקים להגביל, ולסייע לקטינים מפני חשיפה. אני חושב שהצעת החוק הזאת באה גם לסייע במלחמה בסטיגמות ובסטריאוטיפים של אנשים מסוימים. יכול להיות אותו קטין בעל צבע כזה או אחר, ומטשטשים את צבע פניו – עד כה, זה מה שקורה – אבל יודעים שהוא בצבע כזה או אחר, או לבושו הוא כזה או אחר. עדיין, כלפי אותם אנשים שרואים – הם יודעים מאיזה מגזר, מאיפה הוא בא. לכן אני חושב שדווקא הצעת החוק הזאת באה, בין היתר, גם לסייע במלחמה בדעות קדומות, בסטריאוטיפים שאנחנו עלולים לייצר, או התקשורת עלולה לייצר, כתוצאה מזכות הציבור לדעת. אני חושב שבהחלט יכול להיות שבקריאה שנייה ושלישית יידונו הסתייגויות שיאפשרו נושאים נוספים, שיאפשרו לנו, לכולנו, להסתכל פנימה כדי לאזן את הדברים, אבל בסך הכול הצעת החוק הזאת באה באמת להגן על אותם הילדים, אותם קטינים, שכל עוד לא הורשעו בבית-משפט, עדיין הם חפים מפשע. יכול להיות שחלקם הגדול הם בני-שיקום, אולי רוצים להשתקם. אבל אם אנחנו – מה שקורה עד היום, דקתיים אחרי שהמסך יורד אנחנו יודעים לזהות את הילדים האלה. לכן אני חושב שהצעת החוק הזאת תסייע במלחמה בדעות קדומות ובסטריאוטיפים, תעשה צדק עם אותם הנערים – גם אלה שבסופו של דבר יורשעו, כשיהיו בוגרים יותר יכולת השיקום שלהם תהיה גבוהה, והחברה בסופו של דבר תצא נשכרת. על כן אני אתמוך בהצעת החוק. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת מולה. חבר הכנסת נסים זאב – בבקשה, אדוני. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו בתקופה של דור המבול. מבחינת אלימות של בני-הנוער כלפי קשישים, אונס קבוצתי, רצח של עורכת-דין – הוא היה קטין – אז אנחנו כרגע באים להגן על צילומים כאלה ואחרים, וזה דבר טוב, אבל בני-הנוער שלנו חשופים לשחיתויות באינטרנט 24 שעות. מה הם לא רואים? את כל הזוהמה שבעולם. ומה שהם רואים הם עושים. עכשיו אנחנו באים לתת להם אולי אפשרות של הגנה, שחלילה וחס שיזהו אותם. השאלה היא מה זה קטין. נער בן 17 זה גם קטין? זה קטין. ואנחנו יודעים שלצערנו הרב היום בני-הנוער בגיל הזה – 16, 17 עד 18 – האלימות והמסוכנות של אותם בני נוער הולכות וגדלות משנה לשנה, למרות כל הניסיון של משרד החינוך לצמצם עד כמה שניתן את האלימות בבתי-הספר – אני כבר לא מדבר על מה שהולך בפאבים. תיסעו בערבים, תראו מה עושים בני-הנוער בני ה-16. השתייה שם חופשית. בקבוקי הוויסקי והוודקה והבירות שוכבים על הרצפה זרוקים, ואחרי זה הולכים – והמריבות שמה והסכינאות, וכל מה שקורה שם, זו פשוט שערורייה אחת גדולה. לכן, טוב מאוד שאנחנו נזהרים בכבודם של אותם נערים, אבל אנחנו צריכים לשמור עליהם, על נשמותיהם של אותם בני נוער. את זה אנחנו לא עושים מספיק, אדוני היושב-ראש. לכן, אני לא אומר שהטפל הוא לא חשוב, אבל קודם כול לטפל בעיקר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת נסים זאב. יחתום את הדיון – בעצם גם ישיב למתדיינים – חבר הכנסת זבולון אורלב, בשם המציעים. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אף שלכאורה החוק היום כבר אוסר לפרסם פרטים על קטינים שחשודים בעבירות, כולל גם פרסום צילומם, המציאות מלמדת שכלי התקשורת עושים את החוק פלסתר. הם מטשטשים את הפנים וכדומה. צריך להבין: אם מתפרסם צילום מטושטש, קרוב לוודאי שכל אחד מאתנו שלא מכיר את הקטין, אין שום סיכוי שהוא יזהה אותו. וגם אם הוא יזהה אותו – אין לזה שום משמעות. אני גר בירושלים, המקרה הזה קרה בחיפה, ולכן אין שום בעיה גם אם אני אזהה אותו, אם כי אין שום סיכוי שאני אזהה אותו. מה הבעיה העיקרית? הבעיה העיקרית היא שחבריו יזהו אותו, שבני כיתתו יזהו אותו, ששכניו יזהו אותו, שחבריו מהשכונה יזהו אותו, שכל סביבתו תזהה אותו. זאת הבעיה העיקרית. כי הם יציקו לו, כי הם יסמנו אותו. אז מה עושים? אז מצלמים את הילד על רקע בניין מסוים, על רקע בית-ספר מסוים, אתה מזהה בקלות את הסביבה; או הפנים מטושטשות אבל יתר גופו גלוי, לבושו, החולצה, הסוודר, ועל-ידי כך ילדים נחשפים. והובאו בפנינו מקרים מזעזעים, שבהם נעשו כל מיני תרגילים לקטינים, שבתום לב התפתו הוריהם, או הם; הבטיחו להם שזהותם לא תיחשף, אבל בתרגילים ובקומבינות שעושה התקשורת בסופו של דבר זהותם נחשפה ונגרם להם עוול נוראי. החברים נידו אותם או שהפכו אותם לצחוק, או שמעמדם מאוד מאוד נפגע. לכן, הואיל והעיקרון הוא שטובת הילד תוביל, ראינו לנכון להרחיב את האיסורים עד כדי איסור צילום לצורך פרסום. וכמובן, הדברים כאן הם דברים רגישים, כי מחד גיסא זו הגנה על הילד, מאידך גיסא זו זכות הציבור לדעת, חופש התקשורת וכדומה. לכן קיבלנו על עצמנו גם בדיון לקראת הקריאה השנייה והשלישית לדון בעוד סייגים, שקשורים גם להסכמת הקטין, גם להסכמת משפחתו, כדי שנוכל לחיות בשלום ולמצוא את שביל הזהב בין שני הערכים החשובים האלה. אם כי, שיהיה ברור: מבחינתנו, העיקרון של טובת הילד קודם לכול, ואם על-ידי החוק הזה הצלנו ילד אחד מגינוי חברתי, מנידוי חברתי, מהדרה חברתית, יהא זה שכרנו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת זבולון אורלב. אם כן, הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 18) (צילום קטין), התשס”ח–2008, של חברי הכנסת אורי אריאל, זבולון אורלב ואלי אפללו, קריאה ראשונה – נוכל לעבור להצבעה. מי בעד, מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 18) (צילום קטין), התשס"ח–2008, לוועדה לזכויות הילד נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: ובכן, בעד החוק – 15, אין מתנגדים או נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 18) (צילום קטין), התשס"ח–2008, אושרה בקריאה ראשונה ותוכן לקריאה שנייה ושלישית – באיזו ועדה, חבר הכנסת אריאל? זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): זכויות הילד. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): בוועדה לזכויות הילד. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בוועדה לזכויות הילד. שם זה גם היה לראשונה, כן. הצעת חוק המרכז להנצחה ולתיעוד של גוש-קטיף, התשס"ח–2008 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/243).] (קריאה ראשונה) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, אני מזמין את חבר הכנסת אורי אריאל להציג, בשם קבוצה גדולה של חברי הכנסת, את הצעת חוק המרכז להנצחה ולתיעוד של גוש-קטיף, התשס"ח–2008, של חבר הכנסת אורי אריאל וקבוצת חברי הכנסת – קריאה ראשונה. בבקשה, אדוני. מי שמעוניין להירשם לדיבור בדיון, אנחנו כרגע רושמים את כולם. בבקשה, אדוני. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): ברשות היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, החוק הוא חוק המרכז להנצחה ולתיעוד של גוש-קטיף. אני רוצה, ראשית, להודות לממשלה על שהסכימה לחוק הזה, למנכ"ל משרד ראש הממשלה, מר רענן דינור, שטיפל בזה, ובעיקר להודות בשלב הראשוני הזה לוועד יישובי גוש-קטיף, שהוא היוזם של החוק הזה, ויפה עשה, וגם זו הזדמנות לומר לאזרחי ישראל: תביאו הצעות, כי יש בהחלט סיכוי שניקח אותן ונרים אותן ונביא אותן עד כדי חקיקה מלאה לטובת כל האזרחים. אנחנו נמשיך גם בהכנה לקריאה שנייה ושלישית לעבוד יחד עם הממשלה. יש פה, אני חושב, הסכמות רחבות. אני מקווה שעוד במושב הזה נספיק להעביר את החוק, כך שנוכל לעבוד לפי חוק. בימים אלה ממש, לפני שבוע, הוציאה ממשלת ישראל – השירות הבולאי – בול שמנציח את ההתיישבות, 35 שנות התיישבות בגוש-קטיף. ערך הבול הוא 1.55 שקל, נדמה לי, וכדאי לכל אחד לרכוש אותו. בול יפה מאוד ובהחלט מעשה ראוי. אין קשר – לפי החותמים על החוק, תראו שאין קשר למה שכל אחד חשב על עתידו המדיני, הפוליטי של האזור. חתומים על החוק כמעט מכל המפלגות. כבר הזכיר היושב-ראש הקודם שרבים וטובים חתומים, ולכן לא אזכיר את השמות כדי שלא נשכח מישהו ולא נעשה עוול. הם הלכו, המתיישבים, בעידוד כל הממשלות, מגבתי וגלילי אחרי מלחמת ששת הימים, דרך רבין, ראש הממשלה, זיכרונו לברכה, שמיר וכן הלאה וכן הלאה. כולם מכירים בכך שגוש-קטיף היה מודל וסמל לעשייה ציונית. היה בו רוח של חסד, ערבות הדדית, יצוא חקלאי מהגדולים בארץ. ההנצחה תיתן לכולנו, בלי הבדל, את היכולת לקחת את הטוב שנעשה שם ולהמשיך את הזיכרון, אבל בעיקר – את העשייה המופלאה שהיתה שם. במקביל, לא נשכח כולנו לעשות מאמץ לטפל במגורשים ולהביא אותם אל המנוחה ואל הנחלה. תודה לשר אדרי על הבול, שהופק בזכותו ובזכות השירות הבולאי. אנו חבים חובה מוסרית כלפי החלוצים הללו שהתיישבו בגוש-קטיף, החשים שהמדינה צריכה להמשיך בערכי הציונות, שמירת רוח הציונות, עמידה עיקשת מול הטרור, יצירתיות ושגשוג חקלאי. אנחנו בחודש תמוז, ואנחנו מזכירים עד עצם היום הזה אירועים קשים שקרו לעם היהודי לפני אלפיים שנה. נדמה לי שאין עם בעולם שיש לו זיכרון כה ארוך, כה משמעותי, גם על העבר, אבל לא פחות כלפי העתיד. אנחנו זוכרים על מה חרב בית-המקדש – על שנאת חינם, אומרים חכמים – והוא ייבנה, בעזרת השם, באהבת חינם, שגם הבית הזה, וגם אני – קודם כול אולי אומר לעצמי, כולנו מחויבים בזה. אם נדע לזכור את מה שהיה, עם הלקחים לעתיד, יהא זה שכרנו בעמלנו. החוק איננו תקציבי. אינני רוצה, ברשותכם, להאריך בפירוט החוק, שהוא די ארוך, כי הוא מפרט הרבה נושאים טכניים: מי בוועד האקדמי ומי בוועד המנהל. בסך הכול החוק הזה הוא העתקה של חוקים קיימים שקשורים למרכז מורשת בגין ולמרכז רבין, ולכן אין בו חידוש מיוחד. אני רק מדגיש פעם נוספת שהוא איננו חוק תקציבי – תקציבו פחות מ-5 מיליוני שקל. אני מקווה מאוד שכבר בחודשים הקרובים – אולי בשבועות הקרובים – יוקמו הגוף האקדמי וכל הגופים המנהלים, והמרכז הזה יחל בעבודתו, הודות לכם חברי הכנסת, עוד בשנה זאת. תודה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. חבר הכנסת רובי ריבלין, בבקשה. ראובן ריבלין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, ללא שר, ללא ממשלה – "ובימים ההם אין מלך בישראל". וכל זה התחיל – – – אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אתה טועה. ראובן ריבלין (הליכוד): אה, כבוד השר כהן, סליחה. אני רוצה לומר בצורה מפורשת ביותר. שתי רעות גדולות נפלו על עם ישראל בתקופתה של מדינת ישראל – שתי רעות גדולות אשר רק עוצמת האנשים הנפגעים היא שמנעה מלחמת אחים. האחת היתה בחודשים הראשונים להקמת המדינה, בהפוגה הראשונה, והיא פרשת "אלטלנה". הפרשה השנייה היא גירוש היהודים מגוש-קטיף. משה שרוני (צדק לזקן): התשלומים. ראובן ריבלין (הליכוד): התשלומים היה דבר שכולנו – היה לנו ויכוח אבל לא היתה, חלילה, סכנה של מלחמת אחים. בשני המקרים כופף המיעוט את ראשו בפני הרוב, אף שלבש שק, שם אפר על ראשו ולא יכול היה להשלים עם הכרעת הרוב, עד כדי כך שהיינו בסכנה, חלילה, של מלחמת אחים. ישבתי פה, אדוני היושב-ראש, כאשר נתקבלה ההכרעה ואמרתי: הפור נפל, היום הרת עולם, אבל אנחנו מחויבים כולנו, כמאמרו של מנחם בגין. בעת הנוראה של התותח אשר ירה לעבר יהודים ב"אלטלנה", תוך ניצול פרובוקציה איומה ונוראה, כפי שהיום היסטוריונים, שכל הזמן באו ודיברו ואמרו: כיצד ההינו אותם אלה למרוד במלכות? לא היו דברים מעולם, ובכל זאת אמר מנחם בגין: רק לא מלחמת אחים. הייתי כאן כאשר נפלה ההכרעה, ובבוקר, שעות מעטות לאחר שנעלתי את ישיבת הכנסת, הייתי אצל אנשי גוש-קטיף והם קיבלו אותי בשיר מתוך מחשבה שאני, כיושב-ראש הכנסת, בא ואומר להם: לא תפונו, אל תדאגו. אני אמרתי להם: הפור נפל, אתם צריכים לצפות לרע מכול. ראיתי אנשים אשר השמים נפלו על ראשם; אנשים אשר הלכו לפני המחנה, אשר הפכו מדבר למשוש הארץ, לגן פורח; אנשים אשר מתוך שליחות ומתוך אמונה פעלו. היו מבין חברינו שאמרו שלא טוב הדבר ולא טובה הדרך הזאת של הציונות, אבל הם היו שם ברשות, בסמכות ומתוך שליחות ומתוך אמונה. והפור הדמוקרטי נפל, ואנחנו היינו כולנו צריכים לבוא ולראות מה עלה בגורל מדינתנו כתוצאה מאותה התנדבות חד-צדדית לבוא ולגרש יהודים מבתיהם. והמפעל, שאורי אריאל באמת – אני עמדתי נפעם לראות באיזה אומץ ואיפוק הוא מדבר על עולם שחרב. עולם שחרב, עולם שהקמנו, עולם שהאמנו בו, עולם שהצו הדמוקרטי הכריח אותנו לעשות זאת. הוא מדבר על אותם דברים כאילו לא קרה דבר שהוא בבחינת טראומה לאומית, שעדיין אנחנו לא משכילים – סליחה שאני מאריך מעט – לבוא ולתקן את אותם דברים לגבי אותם יחידים ואותם 15,000 איש. כל אחד ואחד הוא יחיד לעצמו. הוא לא מביא לידי חזרתם למערכת ולמעגל החיים. היום ישבנו עם החקלאים; אתמול ישבנו עם אנשי ניצן. ובכל יום אנחנו יודעים שאנשים אשר גורשו מבתיהם, קיבלו פיצויים כדי להקים את הבית ועדיין אין תכנון, אין ראשית מחשבה כיצד ואיך – ומינהלת אשר עושה מאמצים רבים אבל אין ביכולתה; והבטחות, הבטחות למכביר של מנכ"ל משרד ראש הממשלה אשר בא ומבטיח. ויום עובר ויום הולך ויום בא ועדיין אותם אומללים נמצאים באותם מחנות פליטים שאליהם נשלחו על-ידי אחיהם, על-ידי ממשלותיהם. והם אוכלים את הכסף שמיועד להקמת ביתם, ואנחנו לא יכולים להחריש, אנחנו לא יכולים לשתוק. אנחנו חייבים, לצד הנצחת המפעל הציוני האדיר, מפעל אשר נהרס על-ידי ציונים וציונים טובים – אני יודע שהם ציונים טובים אבל הם טועים טעות קשה וטעו טעות קשה, אבל עדיין כולנו מדברים על מרכז להנצחה של מפעל אדיר, כאשר אותם קורבנות של הרס אותו מפעל לא מצאו מנוח לנפשם. אז בצד החוק הזה, אשר בא להכיר בגדולת המעשה, לא נשכח, ויהיו בינינו שלא יסלחו, אבל אנחנו מחויבים כולנו כלפי אותם אנשים אשר גורשו מבתיהם לעשות כל מה שצריך – לא כל מה שאפשר – כל מה שצריך כדי שהם ישקמו את חייהם. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. חבר הכנסת יולי אדלשטיין, אחריו – חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו – חבר הכנסת זאב אלקין, אחרון הדוברים. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אני נמנה עם היוזמים של החוק הזה, וכל פעם כשאני חושב על החוק הזה אני בתחושה קשה. "רגשות מעורבים" זה נקרא בעברית מודרנית יותר. מצד אחד, אני מבין את החשיבות של המרכז הזה. מצד שני, כל פעם שאני צריך לדבר עם מישהו ממתיישבי גוש-קטיף, שחלקם הם שכני לשעבר, לפחות בחודשים שלפני הגירוש – אני מתקשה. לא יכול להסתכל להם בעיניים, כי גם אם מדברים אתי על מזג האוויר, נשאלת השאלה – למה? למה זה קרה לנו? ואין לי תשובה, ועם יד על הלב לאף אחד אין תשובה. לכן, כשאני חושב על המרכז, אני חושב שיש לו שני ייעודים: האחד, ולו תשובה חלקית למתיישבים. והם עושים בכוחות עצמם, ואני מניח שחברי כנסת היו בתערוכות מאולתרות של גני-טל ושל יישובים נוספים, שמנסים לשמר את הזיכרון, ואין דבר טבעי מזה. אבל אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, ולכם, חברי חברי הכנסת, למרכז הזה יש עוד ייעוד – ואולי לאלה שאפילו בחיים שלהם לא היו בגוש-קטיף כשגוש-קטיף פרח – הוא ייעוד של חוסר או הורדת יהירות. אני אגיד לך, אדוני היושב-ראש, אצלי, בלשכה שלי בכנסת, יש תמונה שלי עם נלסון מנדלה. פעם שאל אותי חבר הכנסת ריבלין, מישהו מהמבקרים, מה, אתה כזה מעריץ שלו? אמרתי: לא, זה נגד היהירות, התמונה הזאת, כי לי יש תיאוריה, ואני אומר שלא יכול להיות שארגון שעסק בטרור – ואני בזה לא פוגע אפילו בשלטון הנוכחי של דרום-אפריקה, כי הם בעצמם אומרים: עסקנו בטרור והפכנו את עורנו – ישבתי אתם במפגשים רבים ואני תמיד אמרתי שלא יכול להיות מצב כזה, ארגון טרור אף פעם לא הופך את עורו. אבל מה, יש יוצאים מן הכלל. אני מכיר יוצא מן הכלל, ה-ANC, הארגון שבזמנו עמד בראשו נלסון מנדלה והוא זנח את דרך הטרור ועבר לדרך של משא-ומתן ושלטון חוק, דרך של דמוקרטיה. התמונה הזאת תמיד מזכירה לי שבכל תיאוריה, אל תהיה יהיר. יכול להיות שתיתקל פעם גם ביוצאים מן הכלל. אני מאוד מקווה, אדוני היושב-ראש, שכל אלה שיבואו למרכז ההנצחה הזה, והם אולי אלה שחשבו והאמינו ותמכו, יסתכלו על התמונות של גוש-קטיף הפורח, יסתכלו על ההרס שקיים שם במציאות והרקטות שיוצאות מאותו אזור יום-יום ויהיו בעתיד טיפ-טיפה פחות יהירים וקצת יותר רחמנים. תודה רבה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מה מטרת החוק בהנצחת נטיעות גוש-קטיף? מה מסתתר מאחורי זה? מה אנחנו רוצים להפיק מזה, איזו תועלת? אדוני היושב-ראש, בחודש תמוז אירעו חמישה דברים: נשתברו הלוחות, בוטל התמיד, הובקעה העיר, אפוסטומוס שרף את התורה והועמד צלם בהיכל. ובזוהר הקדוש כתוב שימי תמוז ואב הם ימים של סכנה והרעה שולטת בהם, באותם הימים, וצריך עד כמה שאפשר להיזהר. ותראו מה קרה, גוש-קטיף, כל הפינוי, כל הגירוש של אותם מתיישבים, היה באב. הממשלה לא יכלה לחכות ולהמתין, והיה לחץ גדול רק שיעשו את זה אחרי חורבן הבית. יום אחד אחרי חורבן הבית, כשאנחנו יושבים ומתאבלים על חורבן בית-המקדש – אנחנו בעצמנו, זה לא אפוסטומוס, לא הובקעה העיר על-ידי אויבי ישראל; אנחנו בעצמנו אויבים של עצמנו היינו. וזה הממשלה עשתה, ואמרו: אנחנו נפתור פה את הבעיה, אנחנו נשאיר את יהודה ושומרון. אמר לי ראש הממשלה, הוא התקשר אלי ואמר: אנחנו ניפטר מעזה כדי שיהודה ושומרון יישארו בידינו. ראובן ריבלין (הליכוד): איזה ראש ממשלה? נסים זאב (ש"ס): ראש הממשלה אריק שרון. הוא התקשר אלי בערב שבת וזה מה שהוא אמר לי. הוא אמר שהוא רוצה שאני אתמוך ברעיון, אנחנו חייבים להשאיר את ירושלים ואת יהודה ושומרון. זאת המטרה של החזרת עזה, אני רוצה שתדעו לכם. ועכשיו מה קורה? רוצים להחזיר את יהודה ושומרון בעקבות ההחזרה של גוש-קטיף. אני מודיע לכם שש"ס לא תיתן את ידה לאף פינוי של אף יישוב. אני חוזר ואומר, אפשר לפטפט, אפשר לעשות משא-ומתן, זה לא יבוא לשלב ביצוע, בעזרת השם – – – ראובן ריבלין (הליכוד): זה שש"ס תלמד שכשראש ממשלה מבטיח, ראש הממשלה שבא אחריו יעשה בדיוק הפוך – – – נסים זאב (ש"ס): המזל שלנו שראש הממשלה יודע לדבר, הוא דיפלומט טוב, אבל בינו לבין העשייה יש מרחק, ועל זה אנחנו סומכים, בעזרת השם – ששום דבר מעשי לא יצא לפועל, כי אי-אפשר להוציא את זה לפועל. אנחנו צריכים לראות את המציאות. אנחנו נמצאים מול רשות טרוריסטית שרוצה את השמדתה של מדינת ישראל. לכן, אדוני היושב-ראש, להנצחה יש מטרה אחת ויחידה: לא לעשות עוד הנצחה ביהודה ושומרון. להזכיר לנו, לעם ישראל, העם היהודי, את אותה אנדרטה, את ההנצחה. ואנא מכם, אם אנחנו מתאבלים על בית-המקדש מתוך תקווה לבנותו מחדש, בעזרת השם – אותו דבר, כדי לשמר את עתידה של מדינת ישראל אנחנו חייבים את ההנצחה הזאת, לזכור – זכור ה' מה היה לנו. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. חבר הכנסת זאב אלקין, אחרון הדוברים, בבקשה. זאב אלקין (קדימה): אדוני היושב-ראש, תודה רבה, גברתי השרה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אנחנו מקדמים היום את החוק, שכל מי שרצה להבין מה הוא אומר לאנשים שפונו היה צריך לראות את האנשים האלה בשבוע שעבר, ביום רביעי, בניצן, באירוע החגיגי לקראת פתיחת מרכז ההנצחה הזה. כמו הרבה דברים במדינת ישראל וכמו כל המדינה עצמה, גם מרכז ההנצחה הוא מדינה שבדרך. אנחנו עוד מחוקקים והמרכז כבר קם על רגליו, בזכות אנשים נדיבים שעוזרים לו ובזכות מעשי הלובי, כאלה ואחרים, מול תקציבי הממשלה. אבל יבוא החוק ויהפוך את המרכז למפעל ממלכתי, שלא יהיה תלוי ברצונו של הנדבן וגם לא בהצלחה של חבר הכנסת כזה או אחר לנסות לפעול להבאת התקציב – ועל כך יבורכו ידידי חבר הכנסת אריאל וכל שאר חברי הכנסת המציעים, שיהפכו את המפעל הזה למפעל ממלכתי. בזמנו, אני זוכר עוד בראשית דרכי בכנסת הזאת, כשהתחלנו לדבר בפעם הראשונה עם אנשי משרד האוצר על הצורך לממן פעילות זיכרון והנצחה למפוני גוש-קטיף, אמרו אנשי משרד האוצר: השתגעתם, כל כך הרבה בעיות עוד לא נפתרו ונעסוק עכשיו בהיסטוריה ובזיכרונות? חס וחלילה. קודם נפתור את כל הבעיות ואחר כך נחשוב אם לעסוק בהיסטוריה. כבר אז היה ברור לי שהגישה הזאת בטעות יסודה, כי כל מי שמכיר את ההיסטוריה היהודית יודע שמי שלא יודע לזכור גם לא ידע לבנות, והזיכרון והבנייה החדשה תמיד יבואו ביחד. לכן, החוק הזה חשוב בעיני לא פחות מהחוקים שהכנסת הזאת, ברוך השם, מתחילה לקדם גם כדי לפתור את הבעיות החומריות של מפוני גוש-קטיף, כי ללא הזיכרון לא תהיה בנייה מחודשת. אני אומר את זה כיהודי, אני אומר את כישראלי, אני אומר את זה גם כהיסטוריון לשעבר, לפני שנכנסתי לבית הזה. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): הפסקת להיות כזה היסטוריון. זאב אלקין (קדימה): לא. אני גם חושב שכשאני אצא מהבית הזה בשלום, אני אשאר היסטוריון. לכן עלינו להמשיך במלאכת החקיקה מהר ככל האפשר, כי הזיכרון הזה חשוב לאנשים האלה, חשוב לילדים האלה שגדלו ביישובים, אבל לאט לאט הדמות של היישוב ומה שהיה שם הולכים ונהיים יותר מעורפלים, וזו ההיסטוריה שלהם ואלה החיים שלהם. אבל המרכז הזה חשוב גם לכולנו. חשוב לכל מדינת ישראל לזכור מה היה שם, מה נבנה, אותו מפעל לתפארת, וגם לזכור כל מה שקרה שם, עם כל הדעות השונות שהיו בעם ובמדינה. אפילו סיפור חורבנו של גוש-קטיף היה סיפור מפעים. אם דובר פעם על מנהיג כזה או אחר שהוא מי שמנע מלחמת אחים – כל אנשי גוש-קטיף ייכנסו להיסטוריה היהודית לא רק בבנייתם אלא גם בחורבנם, שהצליחו למנוע מלחמת אחים כשאף אחד בכלל לא חשב שזה אפשרי. לכן, ידידי חבר הכנסת אורי אריאל, תמשיך במלאכת החקיקה. אנחנו נעמוד לצדך. המרכז קם בלעדינו אבל אנחנו נפעל כדי שהוא ימשיך להתקיים ולפעול ויעשה לפחות את המעט שהמדינה חייבת לעשות – לזכור, לצד מאמצינו לעזור לאנשים האלה להשתקם ולקום מחדש על הרגליים. אני קורא לכולנו להצביע בעד החוק. תודה רבה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. חבר הכנסת אלי גבאי, דקה מהצד, עוד לפני ההצבעה. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מפעל ההנצחה שאנחנו רוצים להקים לזכר מה שהיה בגוש-קטיף הוא חובה מוסרית, חובה היסטורית, חובה לאומית כלפי האוכלוסייה הזאת, כלפי אלה שגורשו, ועוד יותר עבורנו ועבור ילדינו. אין יותר מעם ישראל שחשוב לו הזיכרון כדי להראות את העבר ולחנך את הנוער לעתיד. אנחנו צריכים לדעת שהציבור הזה הלך לשם בשליחותם של כל המפלגות וכל הציבור במדינת ישראל, להוציא את המפלגות האנטי-ציוניות. לצערנו, אותו ציבור, כאשר ראה שהוא מגורש ומחריבים את הישיבות, המקוואות, בתי-הספר, מוסדות החינוך, גן פורח – הלב נקרע. וכאשר כל אחד חשב שעלולה להיות מלחמת אזרחים, כפי שאמר קודמי – לכן דבר כזה, חשוב שיונצח. המפעל הזה שהיה של ציבור שהיה גדול ונפלא, ציבור של אוהבי ישראל שעשו את החזון וההגשמה ואת הציונות בהתגלמותה והפכו מדבר לגן-רווה, פורח בכל המובנים – בתעשייה, בחקלאות ובחינוך; ראוי שהמפעל הזה יונצח לדורות לנו ולבנינו ולעתיד. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 19 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המרכז להנצחה ולתיעוד של גוש-קטיף, התשס"ח–2008, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר יצחק זיו: בעד – 19, נגד – אין, נמנעים – אין. אני קובע בזאת שהצעת חוק המרכז להנצחה ולתיעוד של גוש-קטיף, התשס"ח–2008, התקבלה בקריאה ראשונה, והיא תעבור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (הוראת שעה), התשס"ח–2008 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/236).] (קריאה ראשונה) היו"ר יצחק זיו: אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (הוראת שעה), התשס"ח–2008, קריאה ראשונה. ראשון הדוברים, חבר הכנסת שי חרמש, בבקשה. שי חרמש (קדימה): מכובדי היושב-ראש, כנסת נכבדה, החוק שעומד פה כרגע לקריאה ראשונה, ביוזמה של חבר הכנסת זבולון אורלב ושלי, בא לעשות תיקון, שהוא אולי טכני, בכל נושא החזר הוצאות המימון למתמודדים בבחירות בשלטון המקומי. לפי החוק הקיים חייבים המועמדים להגיש את דוחותיהם בתוך שבעה ימים מתום מועד הבחירות. הניסיון בשטח מראה שלא תמיד צולח הדבר בידם. מערכת בחירות קשה, אנשים מותשים, לא מתעוררים עוד מהבוקר שאחרי ליל הבחירות, וכך צריכים להתעסק עם הבוכהלטריה. בעבר ניתנו פעמיים הוראות שעה שתיקנו אד-הוק את הנוהל הזה, ב-1999 וב-2003. מצאנו, חבר הכנסת זבולון אורלב ואני, שראוי הדבר שתקנה שאין הציבור יכול לעמוד בה תבוא לידי תיקון של קבע. התיקון פה מאריך את תקופת הגשת הדוחות משבעה ימים ל-30 יום, בהבנה ובתקווה שבלוח זמנים קצת יותר ארוך יוכלו כל המתמודדים, אלה שזכו ואלה שהפסידו, להגיש את הדוחות ולקבל את המימון שלו הם ראויים על-פי חוק. כמובן, החוק מציין פה בצורה ברורה שכל זה בהתאם להוראת חוק המימון לעניין הקנסות וההוצאות ולעניין הגשת דוח לפי הוראות מבקר המדינה. זהו תיקון טכני שבא להקל על מתמודדים במערכת בחירות. אנחנו צפויים למערכת בחירות בשלטון המקומי בחודשים הקרובים, בנובמבר, וזה בא פשוט לסייע ולמנוע תקלות. עד כאן. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. נעבור לרשימת הדוברים. חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח; חבר הכנסת אברהם רביץ – אינו נוכח; חבר הכנסת אורי אריאל – מוותר, תודה; חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח; חבר הכנסת נסים זאב – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל איתן, בבקשה. מיכאל איתן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מבין שהצעת החוק נועדה לתקן עיוות מסוים. אני מניח שגם העיוות הזה יתוקן. בכל אופן אני רוצה לומר, מה זה העיוות הזה? העיוות הזה הוא דרישות של חוק שאומר שצריך להגיש את החשבונות בתוך פרק זמן שנקבע. אומר חבר הכנסת שי חרמש: זאת תקנה שאין הציבור יכול לעמוד בה. מי זה הציבור הזה שלא יכול לעמוד בתקנה? זה פוליטיקאים שצריכים, כדי לקבל מכספי המדינה סכומי עתק בעד מימון הבחירות וברשויות המקומיות – ביררתי, אפילו עזר לי חבר הכנסת חרמש, הסכום המעודכן הוא 50 שקל לבוחר. זאת אומרת, בעיר של 100,000 תושבים זה 5 מיליוני ש"ח, נכון? סכומי עתק. והסכומים האלה צריכים להיות מנוהלים בהנהלת חשבונות, היום זה און-ליין ואפשר להתארגן, אם כי אני מודה ששבעה ימים זה לא זמן – – – זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מי קבע שבעה ימים? מיכאל איתן (הליכוד): המחוקק. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): שגם הוא פוליטיקאי. מיכאל איתן (הליכוד): נכון, אבל זאת לא התשובה, חבר הכנסת אורלב. מי קבע שזה 50 שקל? הפוליטיקאים? אז הפוליטיקאים עכשיו יעשו את זה 500 שקל. זה לא נכון. כשאנחנו מחוקקים חוקים שנוגעים לנו, אנחנו מצווים במידת החמרה הרבה יותר גדולה מאשר כשאנחנו עושים חוקים לכלל הציבור, כי אנחנו נוגעים בדבר. לכן ההתרעמות שלך על זה שאני אומר "קבעו פוליטיקאים", אינה במקומה. אנחנו צריכים להיות זהירים. אני שומע את הטון הזה – לא בהקשר הזה, אני עובר עכשיו למקום אחר לגמרי – שלפיו אי-אפשר לעמוד בחוקי מימון הבחירות, כי הסכום לא מספיק. אומרים את זה עכשיו הרבה – כי אי-אפשר לעמוד במימון המפלגות, כי אי-אפשר לעמוד בחוקי הפריימריס, כי הסכומים לא מספיקים. אני יכול לומר כאן שהסכומים מספיקים לכל מי שרוצה לנהל מערכת בחירות עניינית. אם רוצים לקנות קולות בכסף, אז באמת הסכומים לא מספיקים, כי אז צריכים הון תועפות. אם צריך להסביר – אז מסבירים; זה לא עולה כל כך הרבה כסף. עושים אספות, עולה הרמקול, עולה הציוד, שולחים מכתבים, נפגשים עם אנשים. אפשר לעבוד בסכומים סבירים. אבל אם מתחילים לומר: לא, אני צריך – בגוף בוחר כמו שהיה במפלגה כזאת או אחרת, של 1,000 או 2,000 או 3,000 איש – 150 פעילים ולשלם להם שכר, זה לא מספיק; אבל ה-150 האלה מקבלים שכר לא כדי להשתכנע, אלא לוקחים אותו על מנת שיצביעו בעבור המעביד שלהם והמעסיק שלהם. מאחר שאז עוברים את תקרת ההוצאה, אז מביאים תרומות מכל מיני מקומות, במזומנים, במעטפות ובארנקים ובמזוודות, בכל מיני דברים. אבל אז, כשנתפסים, אומרים שלא מספיק הכסף. למה לא מספיק? להסברה – מספיק. לקנות קולות – לא מספיק. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. חבר הכנסת זבולון אורלב, מיוזמי החוק, אחרון הדוברים. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בראשית הדברים אני רוצה להשיב לחבר הכנסת מיכאל איתן. אני מקווה שתשמח מאוד להיוודע שדוחות מבקר המדינה מלמדים שאחת מהמערכות שהפנימו את הליקויים, תיקנו את הליקויים, יישמו את ההמלצות, היא המפלגות. משנה לשנה יש ירידה משמעותית בדוחות הביקורת השליליים על כל המפלגות. אם בעבר כמעט מרבית המפלגות קיבלו דוחות שליליים, גם בשוטף וגם על תקציבי בחירות, הרי שתמונת המצב השתנתה, ומבקר המדינה מצא לנכון לציין זאת. לכן אני חושב שלהציג את המפלגות כאילו אלה מערכות מושחתות, כאילו הן כל היום רק מבקשות כספים שלא כדין, וליצור תמונה לא ראויה, אני חושב שזה לא נכון. אני בטוח שאם תלמד את העובדות תלמד לדעת – – – מיכאל איתן (הליכוד): אין לך מושג על מה אתה מדבר. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): לך אין מושג. מיכאל איתן (הליכוד): זה שייך לפריימריס למפלגות. זה בכלל לא שייך לחוק מימון מפלגות. אני צריך ללמוד ממך? זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): עכשיו אני מדבר אתך על חוק מימון המפלגות. מיכאל איתן (הליכוד): מה זה קשור לחוק מימון מפלגות? זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): הצעת החוק שלנו עוסקת בחוק מימון המפלגות, ואם יש צורך לתקן את החוקים שקשורים לפריימריס, צריך לתקן את החוקים, אדרבה. מערכת החקיקה שהכנסת עשתה בחוק מימון מפלגות הוכיחה את עצמה, ודוחות המבקר מדברים בעד עצמם. הצעת החוק של חבר הכנסת שי חרמש ושלי באה רק להוסיף עוד תיקון. אם אנחנו, המחוקקים, נבין את התהליכים וניתן את לוח הזמנים הסביר כדי שהפוליטיקאים והמתמודדים יוכלו לעמוד בהם, כדי שמבקר המדינה יוכל להעביר בזמן את ההנחיות, כדי שלאנשים יהיה מספיק זמן להפנים את ההנחיות, לעדכן את המטה שלהם – אני חושב שאנחנו רק נגדיל את הדוחות החיוביים. לכן אני אומר שזהו צעד נכון בכיוון הנכון, שנותן את השהות הנכונה. ההקפדה צריכה להיות מלאה, שאותו לוח זמנים שהמחוקק קבע, יקפידו עליו, והדוחות שצריכים להינתן אומנם יינתנו כדין. תודה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. אנחנו נעבור להצבעה. אנחנו מצביעים על הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (הוראת שעה), התשס"ח–2008, בקריאה ראשונה. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (הוראת שעה), התשס"ח–2008, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר יצחק זיו: 11 בעד, אין מתנגדים ונמנע אחד. אני קובע בזאת שהצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (הוראת שעה), התשס”ח–2008, התקבלה בקריאה ראשונה, והיא תעבור לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 114) (עבודה מועדפת או נדרשת באבטחה), התשס”ח–2008 [רשומות (הצעות חוק חוב' כ/231).] (קריאה ראשונה) היו"ר יצחק זיו: אנחנו עוברים להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 114) (עבודה מועדפת או נדרשת באבטחה), התשס"ח–2008, קריאה ראשונה. יציג את החוק חבר הכנסת אברהם מיכאלי. בבקשה. אברהם מיכאלי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מציג הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 114) (עבודה מועדפת או נדרשת באבטחה), התשס"ח–2008, שהועלתה על-ידי חבר הכנסת דוד אזולאי, ולאחר דיון בוועדה היא מוצגת כרגע לקריאה ראשונה. מטרת החוק היא להביא לכך שחייל משוחרר יהיה זכאי למענק אם עבד במשך שישה חודשים לפחות במהלך תקופה של שנתיים מיום שחרורו מצבא-הגנה לישראל בעבודה מועדפת או נדרשת מסוג העבודות המנויות בחוק הביטוח הלאומי. הם יוכרו בעבודה בבית-חולים, כמשמעותו בסעיף 24 לפקודת בריאות העם – כדי להתגבר על המחסור במאבטחים בבתי-חולים מוצע כי עבודת האבטחה בבתי-חולים תיחשב לעבודה מועדפת או נדרשת. על-פי חוק הביטוח הלאומי יש כמה עבודות מועדפות שחוק הביטוח הלאומי הכיר בהן לצורך העדפה של חיילים משוחררים, אבל התיקון ההוא נקבע בזמנו כהוראת שעה ותוקפה פג. כמו כן, בזמנו נקבעו בחוק הביטחון הלאומי כמה עבודות שנחשבו עבודות מועדפות, כמו אבטחת רכבת ואבטחת רכב ציבורי. בזמנו גם התיקון הזה נקבע כהוראת שעה ותוקפה פקע. כיום מוצע שפרטים (1) עד (7) לחלק (ה) בלוח ח' לחוק, ששם מפורטות כל העבודות שיוכרו כעבודות מועדפות ושתוקפן פקע – יוכרו ויחולו על מי שהחל בעבודה מועדפת או נדרשת באבטחה מיום התחילה שייקבע בחוק. וכן התיקון יחול על אלה שכבר עובדים היום באותן עבודות והחלו לעבוד לפני כן. מדובר בחוק מאוד חשוב, שיכול לפתור את הבעיה של חיילים משוחררים וגם ליתן לאנשים מובטלים עבודה. לכן אני מבקש לתמוך בהצעת החוק הזאת. תודה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. נעבור לרשימת הדוברים. חבר הכנסת אברהם רביץ – תודה. חבר הכנסת אורי אריאל, בבקשה. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, יפה עשו חברי חברי הכנסת מיכאלי, אזולאי ואחרים, שהעלו את הנושאים האלה, כמו אבטחת מוסדות חינוך, להכרה בהם כעבודה מועדפת לחיילים משוחררים. זה גם מתאים לחיילים המשוחררים, זה גם מתאים לנו כמקבלי השירות הזה, ואני חושב שכולנו נתגייס ונצביע בעד החוק הזה ונעשה טובה גם לציבור בכלל וגם לחיילים המשוחררים. תודה על יוזמתכם. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. חברי הכנסת יעקב מרגי, משה גפני, יעקב כהן, טלב אלסאנע ומאיר פרוש – אינם נוכחים. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת אופיר פינס-פז, אחרון הדוברים. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק של חברי לסיעה, חבר הכנסת דוד אזולאי, היא הצעת חוק חשובה. צריך להבין את המערכת שפועלת היום ואת התחרות בין חברות שמירה כאלה ואחרות, כאשר כל אחד מנסה לקחת את הכי זול והכי פשוט ולקבל את המקסימום האפשרי. אני יודע שעד לא מזמן הרבה מאבטחים לא ידעו להשתמש בנשק, ותוך כדי זה שמציבים אותם כבר בתוקף תפקידם מטעם חברת השמירה, מתחילים ללמד אותם ולאמן אותם בנשק. המציאות שאנחנו נמצאים בה היא שזו מדינה שמוקפת אויבים וטרוריסטים והטרור מכה בעורף, והמקרה האחרון צריך ללמד אותנו לקח שהטרוריסטים מסתובבים בחוצות העיר באופן חופשי ובאין מפריע. צריך באמת להגן ולאפשר הגנה בזמן אמת. כשבא מחבל ורוצה לפרוץ פנימה – שיהיה מי שיעצור, ולא יהיה איזה מין דחליל שעומד בפתח רק כאילו הוא עומד להגן או כאילו הוא יכול להגן. צריך מישהו שיש לו היכולת המעשית והפרקטיקה לדעת איך לנטרל את המחבל. אדוני היושב-ראש, דבר נוסף – אני מקווה שזה לא רק חייל משוחרר אלא גם חיילות משוחררות. במוסדות חינוך של בנות בעיקר דורשים חיילות משוחררות. יש בזה עניין שזה לא יהיה דווקא מיחידה מסוימת אלא כל חייל שהיה ביחידה קרבית, ולא משנה איזו יחידה, אבל הוא עבר את האימונים ויודע איך להשתמש טוב בנשק, והוא יוכל באמת לקבל את אותם מענקים והוא יהיה זכאי, אם אלה בתי-חולים, בוודאי, או במקומות חשובים שצריכים הגנה מפני האויב הטרוריסטי המשתולל בחוצות העיר באין מפריע. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. אחרון הדוברים הוא חבר הכנסת אופיר פינס-פז, בבקשה. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה להצטרף לברכות על היוזמה של חברי הכנסת שמקדמים את הצעת החוק. זו הצעת חוק ראויה וחשובה. אני חושב שאחד המקצועות הכי בעייתיים הוא מקצוע האבטחה במסגרת חברות אבטחה. לא כולם מאבטחי אישים, שם השכר הרבה יותר גבוה. אני מדבר על אותם אנשים שמאבטחים מרכולים, מסעדות ומקומות ציבור. במסגרת עבודתנו בוועדת הפנים, אנחנו שדרגנו השנה באופן דרמטי את רמת השכר שלהם, ואפשרנו להם בעצם להתחרות. אני רוצה שתדעו שעד התיקונים שאנחנו חוללנו בחוק לאחרונה, עובדי חברות האבטחה היו בעצם צמיתים. הם היו עבדים של המעסיקים שלהם; כמו שאני אומר לכם. למשל, הם לא יכלו לעבור מחברה לחברה, והם לא יכלו לקבל רשיון נשק לאבטחה על בסיס אישי אלא רק באמצעות החברה. הדבר הזה בא לידי ביטוי מובהק ברמת השכר וההכנסה שלהם. בדבר הזה טיפלנו. עכשיו מצטרפת לכך היוזמה של חברי הכנסת בעניין אבטחה כעבודה מועדפת למשוחררי צה"ל. אני חושב שזה דבר חשוב. אני מקווה שבמגוון המאמצים שאנחנו עושים מכל מיני כיוונים, אנחנו באמת נאפשר קיום בכבוד לעשרות אלפי אנשים שמוצאים את פרנסתם במקצוע האבטחה בישראל. לסיום, אני רוצה לקוות שיגיעו ימים במדינת ישראל שמקצוע האבטחה יהיה פחות נדרש בהם, ימים של שלום וביטחון. או אז, המקצוע הזה יוחלף במקצועות יותר יצרניים, כמקובל במדינות אחרות בעולם. תודה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. אנחנו נעבור להצבעה. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 114) (עבודה מועדפת או נדרשת באבטחה), התשס"ח–2008, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר יצחק זיו: בעד – 15, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע בזאת שהצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 114) (עבודה מועדפת או נדרשת באבטחה), התשס"ח–2008, התקבלה בקריאה ראשונה, והיא תעבור לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת חוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם (תיקון מס' 4) (תהלוכת ניצחון), התשס"ח–2008 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/242).] (קריאה ראשונה) היו"ר יצחק זיו: אנחנו עוברים להצעת חוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם (תיקון מס' 4) (תהלוכת ניצחון), התשס"ח–2008, של חברי הכנסת זאב אלקין ומיכאל נודלמן – קריאה ראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת זאב אלקין להציג את הצעת החוק. בבקשה. ראובן ריבלין (הליכוד): צריך שתהיה הכרזה של יושבת-ראש הכנסת, כי היא הממונה על הטקסים. קריאה: אז אנחנו נמתין לה? זאב אלקין (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד כאן להציג, לקראת קריאה ראשונה, את הצעת החוק, שהיא תיקון לחוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם, אבל בפועל, מבחינה מעשית, מדובר בתיקון לחוק הווטרנים, ותיקי מלחמת העולם השנייה, משנת 2000. המחוקק קבע שכל המעמד של 9 במאי כיום הניצחון על גרמניה הנאצית יירשם בחוק זיכרון השואה והגבורה, ולכן, כאשר באנו לטפל במרכיב שהוא אולי החשוב ביותר – בציון הממלכתי של יום 9 במאי – למעשה נזקקנו לתיקון "משורשר" לא של חוק ותיקי מלחמת העולם השנייה אלא של חוק זיכרון השואה והגבורה. למעשה, כמו שקורה הרבה פעמים לחוקים בכנסת, החוק הזה נולד ממחדל מצד הווטרנים מלפני שנה, כאשר במסגרת המאבקים הפוליטיים שהיו בין ראש העיר ירושלים דאז לבין הנדבן הידוע, כמעט אפשר להגיד, ארקדי גאידמק, הווטרנים נפלו בין הכיסאות. הם באו למצעד כדרכם, כמו שתמיד עשו בירושלים ביוזמתם, וכדרכם, כמעט כמו מקבצי נדבות הם פונים אל כל הרשויות בבקשה לתמוך ולעשות מה שמבחינתם הדרך היחידה והחשובה ביותר לציין את היום הזה, וכך עושים בכל העולם, וכך היה חשוב להם לעשות בירושלים, בירת מדינת ישראל. ואז פתאום, לפני שנה, הם מצאו שהם לא מעניינים אף אחד. שני הגבירים רבו, והווטרנים הלכו עם האוטובוסים וכלי הרכב, בלי מים, ואנשים התעלפו. בושה וכלימה הרגיש כל אחד, כל מי שראה את זה וכל מי שדיבר עם האנשים האלה לאחר המצעד. לא בשביל זה הם סיכנו את נפשם ולחמו כנגד הצורר הנאצי – כדי שבערוב ימיהם יגיעו למדינת ישראל, מדינת היהודים, ופתאום כאן ימצאו את עצמם ללא מצעד שמבחינתם הוא הדרך העיקרית לציין את 9 במאי. כך הם התרגלו כל השנים. לכן סברנו, אני וחברי וידידי חבר הכנסת מיכאל נודלמן, שזו לא הדרך הנכונה. לפחות בבירת ישראל המדינה יכולה לקחת על עצמה את הארגון. ממילא היא מימנה זאת, אבל שגם תיקח לידיה את הארגון, כך שהווטרנים לא יהיו בני-ערובה, לא של מחלוקות פוליטיות ולא של מאבקים מוניציפליים כאלה או אחרים. המדינה היא שצריכה לעשות, לפחות בעיר הבירה. כבר השנה, בזכות ההיענות המהירה של שר הקליטה, שלא ציפה להשלמה של כל תהליך החקיקה אלא נתן הוראה – ואני חושב שעל כך מגיעות לו התודה והברכה – המצעד התקיים כמו שצריך בהנחיה של משרד הקליטה ושל הרשות הממלכתית. אבל לא ניתן להיות תלויים ברצונו הטוב של שר הקליטה, שכן פעם זה יהיה מישהו אחד ופעם זה יהיה מישהו אחר. למעשה, אני חושב שאם המדינה החליטה ש-9 במאי דורש ציון ממלכתי, אז הדבר הטבעי ביותר הוא להכניס למסגרת הזאת של הציון הממלכתי את הדרך העיקרית מבחינת הווטרנים – המצעד. לפחות בבירת ישראל המצעד של הווטרנים יתקיים במימון המדינה ה"עצום", 70,000 שקל בשנה, שגם ככה קיימים בתקציב, ומה שהרבה יותר חשוב: זה יתקיים בארגון של המדינה, בצורה ראויה. האנשים האלה, פעם היו כאן אלפים ועשרות אלפים, היום מגיעים מאות למצעד הזה – כל יום הם הולכים מאתנו. לכן יפה שעה אחת קודם. אני רוצה שוב להודות לשותפי להצעת החוק וליושב-ראש ועדת הקליטה, שמלווה את הווטרנים, ותיקי מלחמת העולם השנייה, כבר שנים רבות בכנסת. הוא עשה הכול כדי שנקדם את הליך החקיקה כמה שיותר מהר, וב-9 במאי בשנה הבאה הוא יתקיים בארגון ממלכתי, בצורה ראויה, כפי שהדברים צריכים להיות, ואנחנו נפרע לפחות את החוב המינימלי לאנשים שבזכותם העם היהודי שרד, בזכותם העולם החופשי שרד, ובזכותם – מבחינה מסוימת – הוקמה מדינת ישראל. תודה רבה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל נודלמן, בבקשה. מיכאל נודלמן (קדימה): כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, הידיד שלי אלקין אמר כמעט הכול. אני רוצה רק להוסיף שכל שנה, בין 7 במאי עד 10 במאי, יושבים פה ביציע הכנסת גיבורים עם מדליות. למה הם גיבורים? כי הם עברו מלחמה שלא היו כמותה. אתם יודעים כמה אנשים נהרגו במלחמה הזאת? כמעט 40 מיליון. אתם מבינים מה זה 40 מיליון? כל שנה הם התרגלו להשתתף בצעדות כאלה בכל המדינות. אחרי שהם עזבו את ברית-המועצות נשארו בה החברים שלהם והנשמה שלהם. פה מה נשאר להם? רק הצעדה הזאת והברכות שאנחנו מברכים אותם בכנסת. אני חושב שזה חוק חשוב מאוד לאנשים כאלה; הוא חשוב גם לנו, לכולם, כי כשיש הצעדה הזאת אנחנו זוכרים שהיתה מלחמה גדולה, שהצילה את העם שלנו ממוות. אנחנו גם צריכים לדעת ש-250,000 יהודים נפלו במלחמה הזאת. זה זיכרון לאנשים כאלה, זאת מתנה לאלה שנספו בגרמניה הנאצית. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל נודלמן. אחרון הדוברים, חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אין ספק שהנצחת יום הניצחון על גרמניה הנאצית נותנת חיזוק ועידוד לאותם הניצולים. הצועדים הם לאו דווקא אנשים שנלחמו בגרמנים, אבל הם שותפים להיסטוריה של אותה תקופה, ובהחלט צריך לעודד ולחזק. לפני כמה חודשים היתה כתבה בטלוויזיה ודובר בה בכך שכספי ניצולי השואה עוברים, תקציבים של מיליונים רבים, למחקרים כאלה ואחרים בבתי-ספר. לכן אני לא חושב שהנטל חייב להיות על שר הקליטה וכי שר הקליטה חייב להיות הממונה על כל העניין של התהלוכה. אני לא רואה בזה שום קשר לקליטה ועלייה כשמדובר בתהלוכה מהסוג הזה. אני חושב שיכול להיות תקציב הרבה יותר רציני, והממשלה לא צריכה להרגיש שהיא מוציאה מתקציבה. בעצם יש לעשות שימוש יותר נכון באותם כספים, שבלאו הכי לא מועברים לאותם ניצולי השואה, וחלק הארי של הכסף שנמצא במחקרים כאלה ואחרים או ללימוד בעניין השואה ויום הגבורה – שיועבר גם לאותם צועדים. אני חושב שאין צורך בהגבלה של 70,000 שקל. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק זכרון השואה והגבורה – יד ושם (תיקון מס' 4) (תהלוכת ניצחון), התשס"ח–2008, לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות נתקבלה. היו"ר יצחק זיו: בעד – 16, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע בזאת שהצעת חוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם (תיקון מס' 4) (תהלוכת ניצחון), התשס"ח–2008 התקבלה בקריאה ראשונה, והיא תעבור לדיון בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 13), התשס"ח–2008 [מס' מ/335; "דברי הכנסת", חוב' ב', עמ' 11326; חוב' ה', עמ' 11723; חוב' ל"ו, עמ' 18286; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יצחק זיו: אנחנו עוברים להצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 13), התשס”ח–2008, קריאה שנייה ושלישית. חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב, יושב-ראש ועדת הכספים, בבקשה. סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 13), התשס"ח–2008, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. מקורה של הצעת חוק זו בהצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2008), התשס"ח–2007. הכנסת אישרה לפצל מהצעת החוק האמורה את סעיפים 2–4, שעניינם דתות, ולהעבירם לדיון בוועדת הכספים. לאחר מכן אושר פיצול נוסף של הסעיפים האמורים, כך שהחלק המובא לפניכם לקריאה השנייה ולקריאה השלישית הוא החלק העוסק בתקציב המועצות הדתיות. סעיפים 8, 9 ו-11 לחוק שירותי הדת כוללים הוראות לעניין השתתפות הממשלה והרשות המקומית בהוצאות התקציב של מועצה דתית. כך, סעיפים 8 ו-9 קובעים מנגנון מורכב לקביעת התקציב. כיום קובע החוק חלוקה קשיחה של השתתפות הממשלה והרשות המקומית בתקציב, ביחס של 40% ו-60% בהתאמה, למעט במקרים חריגים. המנגנון האמור לקביעת תקציבה של כל מועצה הוא מנגנון מסורבל ומורכב. כמו כן יש חשיבות להעברה בפרקי זמן מוגדרים של סכום ההשתתפות של הרשות המקומית בהוצאות התקציב של מועצה דתית ולקביעת סכום השתתפות ברור שאותו תעביר הרשות המקומית למועצה הדתית. יצוין כי ריבוי ההליכים המשפטיים בעת האחרונה שעניינם השתתפות בהוצאות התקציב של המועצות הדתיות מצביע אף הוא על הצורך לקבוע מנגנון חלופי. משכך, מוצע לבטל את המנגנון הקבוע כיום בסעיפים 8–9 לחוק שירותי הדת ולבצע את השינויים הנדרשים בהוראות סעיף 11, כך שייכללו בחוק שירותי הדת הוראות לעניין מנגנון חלופי לקביעת ההשתתפות בהוצאות תקציב של המועצה הדתית, באופן שיאפשר את יישומם של היעדים כאמור. לעניין סכום ההשתתפות הרגיל בהוצאות התקציב של מועצה דתית, מוצע לקבוע, בדומה למצב הדברים כיום, כי סכום ההשתתפות של הממשלה בהוצאות התקציב של המועצה ייקבע בכל שנת הכספים בחוק התקציב השנתי, וכי סכום ההשתתפות האמור יחולק בין כלל המועצות, על-פי אמות מידה שוויוניות, שאותן תקבע הממשלה. עוד מוצע לקבוע כי סכום ההשתתפות של רשות מקומית בהוצאות התקציב של מועצה הנמצאת בתחום שיפוטה בכל שנת כספים ייגזר באופן ישיר מסכום ההשתתפות של הממשלה בהוצאות התקציב של אותה מועצה, ויהיה פי 1.5 מסכום ההשתתפות של הממשלה, כאמור. כן מוצע לקבוע כי רשות מקומית תעביר למועצה הנמצאת בתחום שיפוטה עד ה-5 בכל חודש את סכום ההשתתפות החודשי בהוצאות התקציב של המועצה, וכי סכומי ההשתתפות של הממשלה ושל הרשות המקומית יפורסמו ברשומות. הוראות אלה נועדו להבטיח את ההעברה הסדירה של סכום ההשתתפות החודשי של הרשות המקומית בהוצאות התקציב של המועצה הדתית הנמצאת בתחום שיפוטה, וכן להבטיח כי סכום ההשתתפות האמור יהיה ברור וודאי. עוד מוצע לקבוע כי במקרה שהרשות המקומית לא תכלול את הסכום האמור בתקציבה, יהיה שר הפנים חייב לפעול לשם הכללת הסכום בתקציב. בסעיף 11ב מוצע להקנות לשר, לשר הפנים ולשר האוצר – כשאני אומר השר אני מתכוון לשר לשירותי דת, כמובן – השר לשירותי דת, שר הפנים ושר האוצר, להלן: השרים, סמכות לשנות את סכום ההשתתפות הרגיל של הממשלה בהוצאות התקציב של המועצות, כולן או חלקן, לסכום אחר, בהתחשב באמות מידה שוויוניות שאושרו בוועדת הכספים. השימוש בסמכות האמורה בסעיף 11ב המוצע יאפשר לשנות את יחס ההשתתפות הרגיל שבין הרשות המקומית לבין הממשלה בהוצאות התקציב של מועצה דתית הנמצאת בתחום השיפוט של אותה רשות מקומית, בכפוף למגבלות הקבועות בפסקאות (1)–(3) של סעיף 11ב(א) המוצע, אשר קובעות, בין היתר, כי סכום ההשתתפות המיוחד של הרשות המקומית בהוצאות התקציב של המועצה הדתית הנמצאת בתחום שיפוטה לא יפחת מסכום השווה ל-25% ולא יעלה על 75% מסכום ההשתתפות הרגיל הכולל. מוצע לקבוע כי ראש רשות מקומית יהיה רשאי לפנות אל השרים בבקשה להפחית את סכום ההשתתפות הרגיל או המיוחד של הרשות המקומית, או את סכום ההשתתפות המעודכן. השרים רשאים, בהחלטה שהתקבלה ברוב דעות השרים, ובכללם שר האוצר, ואם סברו שקיימות נסיבות המצדיקות זאת, ולפי אמות מידה שוויוניות שנקבעו, לאשר את הבקשה, בשינויים שימצאו לנכון. מובהר כי גם אם יופחתו הסכומים במועצה דתית מסוימת, לא יביא הדבר לפגיעה בסכום הכולל של השתתפות הממשלה בהוצאות המועצות הדתיות. מוצגים הצעדים שיש לנקוט כלפי רשות מקומית שאינה מעבירה את סכומי ההשתתפות. מוצע כי חשב משרד הפנים יפחית מההקצבות המועברות לרשות המקומית מתקציב משרד הפנים סכומים השווים לסכומי ההשתתפות שעל הרשות המקומית להעביר למועצה הדתית, ויעבירם לידי אותה מועצה. במקרה שלא מועברות לאותה רשות מקומית הקצבות כאמור, או שאין בהפחתה האמורה כדי לכסות את סכומי ההשתתפות שעל הרשות המקומית להעביר למועצה, יפעיל הממונה על המחוז במשרד הפנים, באופן מיידי, את סמכותו לפי סעיף 141 לפקודת העיריות, לשם הבטחת מילוי חובותיה של הרשות המקומית. ההצעה קובעת הוראות משלימות לעניין הכנת התקציב ופרסומו, וכן היא כוללת תיקון בחוק יסודות התקציב, התשמ"ה–1985, אשר מכפיף את המועדים קבועים להסדר בדבר היתרי אשראי שקבוע בחוק האמור. להצעת החוק הזאת יש כמה הסתייגויות – אני לא יודע כמה, אבל לי – בטוח. ראובן ריבלין (הליכוד): יש רק מהותית אחת, שלך. סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): מהותית אחת שלי, והיתר לצורך הדיבור. אני אציג את ההסתייגות ואני רוצה שיצביעו עליה. רבותי, אני רוצה להסביר לכם את ההסתייגות המהותית אחרי שהקראתי לכם את נוסח החוק. הרי מה עשינו כשדנו בהצעת החוק הזאת? הכרחנו את הממשלה לקבל על עצמה חלק מחובות העבר, שאנחנו יודעים שנוצרו גם בגלל הרשויות המקומיות. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 150 מיליון שקל. סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): נכון, משהו כמו 150 מיליון עד 200 מיליון שקל. הממשלה קיבלה על עצמה יותר מ-75% מסך חובות העבר. זה לא מעט. את זה עשינו בעמל רב בוועדת הכספים, ובאמת כל הכבוד לכל חברי ועדת הכספים ולשר לשירותי הדת, שהשתתף אתנו בכל הדיונים. אבל, אם אנחנו רוצים להימנע מיצירת חובות עתיד של הרשויות – אותן רשויות שלא מעבירות את החלק היחסי למועצות דתיות, כמו שהקראתי קודם – יש סמכות למשרד הפנים להעניש אותן, דהיינו, לקחת מהן כספים שמועברים כמענקי איזון לאותן רשויות נתמכות או שמועברים לרשויות החזקות במסגרות אחרות. ההסתייגות שלי היא שהוא יכול לעשות את זה רק מהכספים של מענקי איזון או מתוכניות הבראה, ובשום פנים ואופן לא לקחת כספים שמיועדים לרווחה, לחינוך ולדברים האחרים שמיועדים לרווחת התושב. זאת ההסתייגות המהותית. אני מאוד מקווה שאתם תתחברו אליה וגם תצביעו עליה, כי אחרת כל רשות שמסיבה כזאת או אחרת לא תעביר כספים למועצה דתית, הממונה על המחוז או משרד הפנים יענישו את העירייה הזאת על-ידי הורדת כסף שמגיע לרווחה, לחינוך, לתשתיות או לבריאות, או כל דבר אחר, ולא יפגע במענק האיזון שנתן. אברהם מיכאלי (ש"ס): למה חינוך עדיף על שירותי דת? סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): אני לא אמרתי את זה, להיפך. אמרתי שאם הרשות לא מעבירה לשירותי דת את מה שמגיע להם, למועצה דתית, תענישו אותה באי-העברת כספים של התמיכות, של תוכניות הבראה ושל מענקי איזון, אבל אל תפגעו בכספים שמיועדים לרווחה ולחינוך. יש כספים שמיועדים לכך. זה הכול, זו ההסתייגות שלי. יש מנגנון להעניש אותם באי-העברת כספי תמיכה, ולא במה שהוא built in בתקציב של העירייה. זו ההסתייגות. אברהם מיכאלי (ש"ס): – – – סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): לא, לא. בשביל זה עשינו את המנגנון, אברהם. תאמין לי, עשינו עבודה די קשה. בהזדמנות זו אני רוצה להודות לשר לשירותי דת איציק כהן, שנמצא פה אתנו, שהשתתף בכל הדיונים ודחף וקידם, והיה מנוע חי מאחורי כל תיקון החקיקה הזאת, לחברי ועדת הכספים, ליועץ המשפטי של ועדת הפנים, תומר רוזנר, ולכל הצוות שלו שעשה עבודה נהדרת, ועוד יעשה כי יש לנו עוד הרבה מאוד סעיפים לתקן בחוק שירותי הדת. ראובן ריבלין (הליכוד): איך אתה משיב כיושב-ראש על ההסתייגות של חבר הכנסת סטס? סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): אני מציע לקבל אותה ולא להעניש את הרשויות המקומיות. זה הכול. תודה. היו"ר יצחק זיו: תודה. לסעיף 3, הסתייגות של חבר הכנסת ניסן סלומינסקי – אינו נוכח, יורדת; לסעיף 4, חבר הכנסת חיים אורון – אינו נוכח, יורדת; לסעיף 5, חבר הכנסת יעקב ליצמן – אינו נוכח, יורדת; שר הפנים מאיר שטרית – אינו נוכח, יורדת. חבר הכנסת ראובן ריבלין, בבקשה. ראובן ריבלין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אוד מוצל מממשלה כושלת שאיננה נמצאת כאן, אתה באמת אור בחושך גדול. אני מוכרח לומר שיש לי הערכה רבה, אדוני, יושב-ראש ועדת הכספים, לרשות המקומית. אלה אנשים שנושאים באמת בנטל ובמפגש בין הציבור לשלטון. השלטון המקומי הוא זה שלמעשה מפעיל כלפי הציבור את כל המערכות השלטוניות, והוא שנמצא בעין הסערה כאשר משהו לא דופק. פעמים רבות גם אנחנו מעמיסים – לא רק על-ידי הממשלה אלא גם על-ידי הכנסת – כל מיני מטלות על השלטון המקומי, ולא נותנים לו את הכספים הדרושים, כדי שיוכל באמת לתת את אותם דברים שאנחנו מטילים עליו, כדי שישרת את הציבור, ולא נותנים שום מכשיר או כסף כדי לבצע את אותן מטלות. אבל, עם כל ההערכה הרבה, נדמה לי שבעניין המועצות הדתיות, השלטון המקומי קרס. חברת הכנסת יחימוביץ, נדמה לי היום שזו עובדה שהלנת השכר הגדולה ביותר במגזר ציבורי כלשהו היא במועצות הדתיות, ואין להם מי שיושיע בידם. העובדים אינם עובדים של העיריות, העובדים אינם עובדים של הממשלה. שירותי הדת הם דבר שנדרש כמעט לכל אזרח, משום שגם "טאקע", כמו שאומרים ב"סבא לשון" – יש כאלה שלא שומרים את כל תרי"ג המצוות, אך הם מבקשים ורואים את עצמם קודם כול כיהודים. הם אומנם יהודים שלא מקיימים את כל תרי"ג המצוות, אבל יש דברים שמאפיינים אותם, והם מרגישים אותם כדבר אשר מייחד אותם כיהודים – אם נישואין, ורובו של הציבור בישראל מבקש להינשא בנישואין על-פי דת משה וישראל, או להבדיל אלף אלפי הבדלות, אבל אי-אפשר להתעלם מכך, שירותי קבורה, וברית-מילה, כל אותם דברים הם דברים שאנחנו מחויבים בהם. רבים מאחינו אזרחי ישראל נזקקים לבתי-כנסיות; אם לא בכל יום, אז בשבת; אם לא בכל שבת – בחגים. ודאי שהדבר הזה מאפיין ומחייב את כולנו גם בשימת לב. חוק זה בא פעם ראשונה על מנת לטפל במועצות הדתיות, על מנת שהן יופעלו באופן ישיר על-ידי השלטון המרכזי. יותר מכך, חוק זה לא היה מגיע לכלל חקיקה אם חברי ועדת הכספים לא היו עומדים על כך שמשרד האוצר ייתן פתרון ל-150 מיליון השקלים – החובות אשר אין להם מושיע ואין לגביהם מקור. עמד בגבורה השר לענייני דתות, שראש הממשלה החליף אותו לשעה כאשר הוא חשב שנוסף על כל העבודות שהוא יכול לספר לעם ישראל שהוא עובד בהן הוא גם פועל במועצות הדתיות; הוא ומנכ"לו, כרגיל, פיזרו הבטחות, אמירות והצהרות, אבל לא פעלו באופן מעשי בשום מעשה שהיה יכול להביא לפתרון כלשהו. זה דבר שעם ישראל ייוושע ממנו בוודאי, בקרוב בימינו. אני לא מאמין שעם ישראל יהיה מוכן לכך. אפילו כנסת ישראל, אשר דבקה בכיסאותיה ואשר רוצה להמשיך ולראות שמא אנחנו יכולים למשוך עוד יום, עוד יום ועוד יום, תבין בסופו של דבר שאפשר לפעמים לספר סיפורים לחלק מהאנשים חלק מהזמן, אפשר אפילו להטות את דעת הקהל חלק מהזמן, אבל אי-אפשר לשגע את כל הקהל כל הזמן. זה בלתי אפשרי, אף-על-פי שאני חושב שאם שראש הממשלה היה רואה אותי כרגע – והוא לא רואה – הוא היה צוחק ואומר לי: אתה לא יודע על מה אתה מדבר, ריבלין. אפשר לשגע את כל הציבור כל הזמן, תאמין לי. אני כבר בן 60, ואני יודע. יש לי ניסיון מצוין בזה. אני מוכרח לומר שמניסיוני ומהכרתי את ראש הממשלה, עד היום הוא הוכיח שהוא צודק. הוא בילף את כל הציבור כל הזמן, וממשיך לעשות זאת, גם את חברי הכנסת. כאן ועדת הכספים ישבה, משרד האוצר התקפל במידה רבה, ואני מקווה שאנחנו נכנסים לעידן חדש. יש עדיין פרק שלא דנו בו, וזה עניין הקבורה הרוויה. אני רוצה לומר לכם, חברים, אני הייתי כאן בארץ כאשר היו בה 400,000 איש, והייתי בארץ כשהיו 600,000 איש, כשראשוני ניצולי השואה הגיעו והקימו עם אלה שהיו פה את מדינת ישראל, אותם אודים מוצלים מאש. אז היו לנו כך וכך קבורות בישראל, והיום אנחנו, ברוך השם, 6 מיליוני יהודים בארץ הזו. איזה מספר נורא, אבל איזה נס גדול קרה לנו. אני מקווה שב-60 שנים הבאות אנחנו עוד נמשיך ונקלוט עלייה, וכל יהודי יראה במדינת ישראל בית ויחזק את המדינה. גם בתי-הקברות מתמלאים, כי גורלנו לא בידנו וסוף אדם לתת את הדין בפני מי שהוא יבוא בפניו. לכן, אני בא ואומר לכם שאנחנו נצטרך לטפל בנושא הקבורה הרוויה, כי הוא אקוטי לעם ישראל. לחבר הכנסת מיסז'ניקוב אני אומר – – – סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): ההסתייגות הראשונה שלך היתה להחליף את ראש הממשלה. מה ההסתייגות השנייה? ראובן ריבלין (הליכוד): לפעמים בנחת רוח ובמשובה אנחנו יכולים לשכנע את החברים. אפילו המקום שלי בכנסת לא חשוב כמו מדינת ישראל, תאמינו לי, ואני חושב שהמקום שלי בכנסת חשוב בעיני. סטס, הניסיון שלך היום לבוא ולהכניס את ההסתייגות יכול להביא אותנו לידי מכשלה כך שכל החוק לא יוכל לפעול. אתה נותן מפלט שבסופו של דבר עוד פעם לא ידעו מהו המקור הכספי. בהחלט, אנחנו צריכים לעקוב אחרי ביצוע החוק, ואם נראה שיש תקלה, מייד נבוא ונשנה אותה בלי שום בעיות. אנחנו יודעים לעשות זאת, ונעשה זאת. אנחנו חייבים לצאת לדרך, ואם אתה יוצא בדרך שהיא מגמגמת, מוטב שלא נצא. לכן אני באופן אישי לא אתמוך בהסתייגות של יושב-ראש הוועדה, שאני מאוד מכבד ומעריך את עבודתו. תודה רבה. ההסתייגות שלי לגבי ראש הממשלה תוצבע באי-אמון ביום שני, ללא קשר עם החוק הזה. ההסתייגות הנוכחית היא הסתייגות דיבור בלבד. היו"ר יצחק זיו: שר הפנים מאיר שטרית – לא נמצא. ההסתייגות לסעיף 6 של חיים אורון – יורד. לסעיף 7 של שר הפנים מאיר שטרית – יורד. לפיכך, אנחנו עוברים להצבעות בקריאה שנייה. לסעיפים 4-1 אין הסתייגויות. אנחנו מצביעים על שם החוק בקריאה שנייה. אני עושה את ההצבעה פעם נוספת. לשם החוק ולסעיפים 4-1 אין הסתייגויות, ולכן אנחנו מצביעים בקריאה שנייה, כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 20 בעד סעיפים 1–4 – 15 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. היו"ר יצחק זיו: בעד – 15, אין מתנגדים, אין נמנעים. סעיפים 1–4 התקבלו כהצעת הוועדה בקריאה שנייה. לסעיף 5 יש הסתייגות של חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב. הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 9 נמנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב לסעיף 5 לא נתקבלה. היו"ר יצחק זיו: תשעה נגד, ארבעה בעד ואין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. לסעיפים 6–7 אין הסתייגויות, ולכן אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על סעיפים 5–7, כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 22 בעד סעיפים 5–7, כהצעת הוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 5–7, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר יצחק זיו: בעד – 15, נגד – אין, נמנעים – אין. סעיפים 5–7 התקבלו בקריאה שנייה, כהצעת הוועדה. אנחנו נעבור להצביע על כל החוק בקריאה שלישית. הצבעה מס' 23 בעד החוק – 15 נגד – אין נמנעים – אין חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 13), התשס"ח–2008, נתקבל. היו"ר יצחק זיו: בעד – 15, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 13), התשס”ח–2008, התקבלה בקריאה שלישית. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום רביעי, ו' בתמוז התשס"ח, 9 ביולי 2008, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 20:19.