דברי הכנסת

תוכן העניינים שאילתות דחופות 6 267. מאגרי המים בישראל על סף הקו השחור 6 אברהם מיכאלי (ש"ס): 6 שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: 7 אברהם מיכאלי (ש"ס): 8 דב חנין (חד"ש): 8 שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: 9 265. הקצאת כבאית לאלעד 11 אמנון כהן (ש"ס): 12 שר הפנים מאיר שטרית: 12 אמנון כהן (ש"ס): 14 אמנון כהן (ש"ס): 15 משה גפני (יהדות התורה): 16 שר הפנים מאיר שטרית: 16 266. הזנחת הנגב ואי-מימוש הבטחות ותוכניות לפיתוחו 17 יעקב מרגי (ש"ס): 18 השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי: 18 יעקב מרגי (ש"ס): 19 אברהם מיכאלי (ש"ס): 19 השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי: 19 הצעת חוק גדר הפרדה בין ישראל למצרים, התשס”ח–2008 20 אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 20 הצעת חוק גדר הביטחון בין ישראל למצרים, התשס”ח–2008 23 גדעון סער (הליכוד): 23 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות מס לתושבי אריאל), התשס”ז–2007 24 גדעון סער (הליכוד): 25 השר משולם נהרי: 26 הצעת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (תיקון – הצמדה לשכר הממוצע), התשס"ז–2007 28 אורית נוקד (העבודה-מימד): 28 השר משולם נהרי: 30 הצעת חוק הסדרת מקומות רחצה (תיקון – איסור גביית דמי כניסה), התשס”ח–2008 31 רן כהן (מרצ): 32 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – מתקנים ביטחוניים), התשס”ז–2007 33 הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון – בירת ישראל והעם היהודי) 34 זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 34 אבשלום וילן (מרצ): 38 זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 40 הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – פטור מתשלום ארנונה לאזרח מגיל 80), התשס"ז–2007 42 חיים כץ (הליכוד): 42 הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – פטור מתשלום ארנונה לאזרח מגיל 80), התשס"ז–2007 42 אורית נוקד (העבודה-מימד): 43 הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – פטור מתשלום ארנונה לאזרח מגיל 80), התשס"ז–2007 43 סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 43 השר רפי איתן: 44 הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הארכת חופשת לידה), התשס"ז–2007 46 גדעון סער (הליכוד): 47 הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הארכת חופשת לידה), התשס"ח–2007 49 דב חנין (חד"ש): 50 הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הארכת חופשת לידה), התשס"ח–2008 51 משה גפני (יהדות התורה): 51 הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הארכת חופשת לידה), התשס"ח–2008 52 נאדיה חילו (העבודה-מימד): 52 הצעת חוק המכינות הקדם-צבאיות, התשס"ח–2008 56 מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): 57 הצעת חוק הרשויות המקומיות (תיקון – ביטול איחוד המועצות המקומיות עוספיא ודאלית-אל-כרמל), התשס"ז–2006 59 הצעת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות עוספיא ודאלית-אל-כרמל), התשס”ו–2006 59 הצעת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות עוספיא ודאלית-אל-כרמל) התשס”ח–2007 59 הצעת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (מס' 2) (תיקון – איחוד רשויות מקומיות), התשס”ח–2008 59 דוד אזולאי (ש"ס): 60 הצעת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות עוספיא ודאלית-אל-כרמל), התשס”ח–2008 61 מוחמד ברכה (חד"ש): 62 שר הפנים מאיר שטרית: 64 שר הפנים מאיר שטרית: 64 נאדיה חילו (העבודה-מימד): 70 שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): 71 שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): 72 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 72 הצעת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות עוספיא ודאלית-אל-כרמל), התשס"ז–2006 73 סעיד נפאע (בל"ד): 74 שר הפנים מאיר שטרית: 75 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (ניקוד חיובי), התשס”ח–2008 81 עמירה דותן (קדימה): 81 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת תלויים וקצבת זיקנה), התשס”ז–2007 83 אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): 83 שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: 85 הצעת חוק שיקום קרקעות מזוהמות, התשס"ח–2007 87 אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): 87 השר להגנת הסביבה גדעון עזרא: 88 הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת הענישה על עבירות כלפי אנשי צוות רפואי), התשס"ח–2008 90 חיים אורון (מרצ): 90 הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת הענישה על עבירות כלפי אנשי צוות רפואי), התשס"ח–2007 94 יואל חסון (קדימה): 94 הצעת חוק חובת הדיווח של מוסדות פיננסיים על כספים ללא דורש, התשס"ח–2008 96 השר משולם נהרי: 97 הצעת חוק הגבלת פרסום של משקאות משכרים, התשס"ח–2007 99 נסים זאב (ש"ס): 99 הצעת חוק הדיינים (תיקון – דיין עמית), התשס"ח–2008 100 משה גפני (יהדות התורה): 101 הצעת חוק-יסוד: בחירות חשאיות ליושב-ראש הכנסת (תיקוני חקיקה) 102 יוסף ביילין (מרצ): 102 הצעת חוק לעידוד תחבורת אופניים, התשס"ח–2008 105 דב חנין (חד"ש): 105 הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון – הפצה דיגיטלית של ערוצים ייעודיים), התשס"ח–2008 108 זאב אלקין (קדימה): 108 הצעות לסדר-היום 113 קריאות אוהדי "בית"ר ירושלים" כנגד חבר הכנסת אחמד טיבי 113 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 113 אבשלום וילן (מרצ): 116 איתן כבל (העבודה-מימד): 117 שר המדע, התרבות והספורט גאלב מג'אדלה: 118 הצעה לסדר-היום 123 נערים נשלחים לכלא בגלל העדר מקומות בפנימיות ובמעונות חסות 123 יעקב מרגי (ש"ס): 123 שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: 124 הצעה לסדר-היום 127 כוונת ממשלת ליטא להעמיד לדין פרטיזנים יהודים 127 רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 127 סגן שרת החוץ מגלי והבה: 129 דב חנין (חד"ש): 133 דב חנין (חד"ש): 134 הצעות לסדר-היום 135 דקירת רופא בבית-החולים "קפלן" ותופעת האלימות בבתי-החולים 135 דב חנין (חד"ש): 135 אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): 136 יואל חסון (קדימה): 137 יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): 140 יעקב מרגי (ש"ס): 142 ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 143 עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): 145 רן כהן (מרצ): 146 שר הבריאות יעקב בן-יזרי: 147 הצעה לסדר-היום 152 המשך כליאתו של האסיר סמי יונס בניגוד להמלצות לשחררו 152 עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): 152 השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: 154 הצעה לסדר-היום 156 התפרעויות אלימות והתבטאויות חריפות בחסות חברי כנסת ערבים במסגרת האירועים לציון 60 שנה ל"נכבה" 156 ישראל חסון (ישראל ביתנו): 156 השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: 159 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 161 חוברת ל"ב ישיבה רמ"א הישיבה המאתיים-וארבעים-ואחת של הכנסת השבע-עשרה יום רביעי, א' בסיוון התשס"ח (4 ביוני 2008) ירושלים, הכנסת, שעה 11:07 שאילתות דחופות היו"ר עתניאל שנלר: חברי חברי הכנסת, צהריים טובים. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת היום, יום רביעי, א' בסיוון, ראש חודש סיוון התשס"ח, 4 ביוני 2008. סעיף ראשון על סדר-היום: שאילתות דחופות. נתחיל בשאילתא של חבר הכנסת אברהם מיכאלי לשר התשתיות. במקומו יענה שר החקלאות. בבקשה, אדוני השר. חבר הכנסת מיכאלי, הואל לגשת למיקרופון, בבקשה. 267. מאגרי המים בישראל על סף הקו השחור אברהם מיכאלי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, פורסם כי מאגרי המים בישראל צפויים להגיע בקרוב מתחת לקווים השחורים. לפי הידיעה, משרדו של שר התשתיות יגיש לממשלה תוכנית לפתרון משבר המים בישראל. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מה הן הסיבות למשבר במאגרי המים? 3. מה הם עיקרי התוכנית שגובשה? 4. מה היא משמעות המשבר והפתרון מבחינת האזרח הישראלי? היו"ר עתניאל שנלר: בבקשה, אדוני השר. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: תודה לחבר הכנסת אברהם מיכאלי. 1. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לגבי השאלה הראשונה, תשובתו של שר התשתיות: נכון. אם לא יינקטו פעולות חירום באופן מיידי, מאגרי המים בישראל ירדו בקרוב אל מתחת לקווים השחורים. בשביל ההסבר, הקווים השחורים הם מתחת לקווים האדומים. מתחת לקווים השחורים זה כבר מים שאין להם שום משמעות, הם הופכים למים מלוחים. ביום 1 ביוני 2008 אימצה הממשלה את תוכנית החירום של רשות המים להתמודדות עם המשבר והקצתה לשם כך את התקציבים הדרושים. 2. לשאלה השנייה, הסיבות העיקריות למשבר המים: א. בשנים האחרונות חלה ירידה בהיצע המים. הדבר נבע, בין היתר, מתהליכי העיור ומהתחממות כדור-הארץ. מדובר בתהליכים הקורים בכל העולם; ב. בשנים האחרונות חווינו רצף של ארבע שנות בצורת, שהאחרונה שבהן, בחורף 2008, היתה קיצונית במיוחד. ההסתברות של רצף כזה עומדת על 2% בלבד; ג. סיבה נוספת היא העיכוב בפיתוח משק המים ובהתפלת מי ים. 3. עיקרי התוכנית שגובשה על-ידי משרד התשתיות ורשות המים, הובאה לאישור הממשלה ואושרה ביום ראשון: צעדים לצמצום הביקושים – א. צעדים כלכליים, כגון העלאת תעריפים; ב. צעדים מינהליים, כגון הקצאות מים והגברת הפיקוח והאכיפה; ג. פעולות הסברה לייעול השימוש במים, שיכללו קמפיין רחב להעלאת המודעות לבעיה ולעידוד החיסכון וכן הסברה בנושא ייעול השימוש במים. צעדים להגדלת היצע המים – הגדלת ההיצע בטווח הארוך ובטווח המיידי: א. הגדלת היקף התפלת מי ים; ב. האצת הקמת מפעלים להשבת קולחין לחקלאות ולשימושים נוספים; ג. ניצול מקסימלי של מקורות המים הטבעיים; ד. טיוב מקורות מים שזוהמו; ה. הגברת מערך הניטור והבקרה. 4. בין המשמעויות שייתכנו מבחינת האזרח – קיצוץ במכסות המים לחקלאות, הגבלה של השקיית גינות והעלאת תעריפי המים השוליים לצריכה ביתית וציבורית לרבות גינון. אני רק אוסיף, כשר החקלאות, שהממשלה, בהחלטתה ביום ראשון, החליטה שלא לקצץ את מכסת המים לחקלאות בשנת 2008, ולבחון אותה רק בשנת 2009. היו"ר עתניאל שנלר: תודה. אדוני השר ימתין במקומו. חברי חברי הכנסת, על-פי התקנון יכולים עד שלושה חברי הכנסת לשאול שאלה נוספת במסגרת דקה, והשר ישיב במסגרת זמן של שתי דקות. הראשון, חבר הכנסת מיכאלי, בבקשה, שאלה נוספת, ואחריו עוד שניים – חבר הכנסת חנין ביקש. אברהם מיכאלי (ש"ס): תודה, אדוני השר, על התשובה המפורטת של שר התשתיות. אני חושב שבתוכנית המוצעת – – – שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: וההשלמות שלי. אברהם מיכאלי (ש"ס): לא, אני אומר: תודה לאדוני השר על התשובות של שר התשתיות, גם. אני מודה לאדוני השר אבל אני באמת רוצה להבין מבחינה מעשית, לאזרח: האזרח מקשיב לנו עכשיו, והכותרות שעלו הן של משבר חמור, ואנשים כבר חוששים מה יהיה מחר בבוקר. האם ההתפלה הנוכחית – לפי מה שפורסם וידוע, יש לנו שני מתקני התפלה היום; האחד באשקלון, והוא מפיק שם כ-100 מיליון קוב, והשני בפלמחים, שמפיק 30 מיליון קוב. בעצם זה לא נותן פתרון למשבר. גם על-פי התוכנית העתידית, שכרגע הממשלה אישרה, אני לא יודע מה עושים מחר בבוקר. השאלה היא מה הפתרון המעשי. מייבאים מים עוד הפעם, לא מייבאים מים? החקלאות לא קוצצה, זה חשוב מאוד, אבל השאלה היא איך האזרחים אמורים להתמודד עם זה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין, ביקשת לשאול שאלה נוספת. יש מישהו נוסף שרוצה לשאול? בבקשה, דב חנין. דב חנין (חד"ש): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, תודה על התשובה. אני מוטרד משאלה אחת, שלטעמי לא זוכה למספיק תשומת לב בעבודת הממשלה בנושא המים, וזו השאלה של הגנה על מאגרי המים שלנו מפני זיהומים. אני אומר את הדברים בדאגה רבה מאוד. אני יודע שאקוויפר החוף של מדינת ישראל – בערך רבע מהמים שעומדים לרשותנו – עומד בסכנת פסילה, כך אומרים לנו אנשי משרד הבריאות, בגלל זיהומי קרקע וזיהומי מים. אנחנו בכנסת מנסים לקדם הצעות חוק, אדוני השר. אתה מכיר חלק מהצעות החוק האלה, ובעברך כחבר הכנסת היית שותף פעיל מאוד להובלתן, אבל לצערי הגדול ממשלת ישראל גוררת את רגליה – – – היו"ר עתניאל שנלר: ומה השאלה? דב חנין (חד"ש): והשאלה שלי היא: מה עמדתך כשר החקלאות – שאומנם התייחסותו למשק המים היא מזווית מסוימת, אבל אתה בוודאי ער ומכיר את בעיות רשת המים שלנו? ומה לדעתך צריך לעשות באופן דחוף היום כדי להגן על מאגרי המים שלנו מפני זיהומים? היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. בבקשה, אדוני השר ישיב. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: לשאלה הראשונה, של חבר הכנסת מיכאלי: קודם כול, המשבר חמור – זאת עובדה. בשנת 2008 מדינת ישראל היתה צריכה לעמוד בהתפלה של 440 מיליון קוב מים. זאת אומרת, מתקני ההתפלה היו כבר צריכים לעבוד ב-full capacity והיו צריכים לייצר כבר בשנה הזאת 440 מיליון קוב מים. אין ספק שזה בדיוק מה שצריכה לעשות הכנסת, במקום להתעסק בדברים שוליים – לבדוק למה בשנת 2008 מדינת ישראל לא מייצרת 440 מיליון קוב מים. זה דבר ראשון שצריך לעשות פה. אני חושב שיש בהחלט מקום לבדיקה מעמיקה. אין ספק שהחלטות הממשלה שהתקבלו בשנת 2000 ובשנת 2001 לא התממשו, אחרת לא היינו תלויים בשנה הנוכחית בשנת בצורת. נקודה שנייה: באופן עקרוני צריך להבין שמים, כמו חשמל וכמו כבישים, הם חלק מרמת החיים של האזרח, גם במדינת ישראל היום וגם בכל העולם. זה חלק מהתשתיות שממשלה ומדינה צריכות לספק לאזרחים. לכן, ברור לחלוטין שגם אם השנים הקרובות לא יהיו שנות בצורת, מדינת ישראל תהיה בחוסר מים. רמת החיים שלה עולה, היא מתפתחת והיא צריכה יותר מים. היא צריכה סדר-גודל של 700 מיליון קוב מי התפלה. היא תוכל לייצר אותם, על-פי החלטות הממשלה, אם היא תעבוד ללא בעיות ביורוקרטיה, רק בשנת 2013. זה אומר שבשנת 2013 יש סבירות מאוד גבוהה שייווצר איזון בין הצריכה לבין הביקוש. לפני כן, יהיו פחות מים ויהיו בעיקר – – – אברהם מיכאלי (ש"ס): – – – שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: אני מדבר על מה שנצטרך ב-2013. 700 זה מה שנצטרך ב-2013. הדבר השני נוגע להשבת מי קולחין. מדינת ישראל היא המדינה המובילה בעולם בהשבה של מים ובשימוש במי קולחין לחקלאות. אנחנו המדינה מספר אחת בעולם, אנחנו משתמשים הכי הרבה במי קולחין, ובכל זאת, גם בעצם הימים האלו, זורמים 120 מיליון קוב של מי קולחין לים. ההחלטה של הממשלה ביום ראשון מביאה בחשבון גם את הדבר הזה, כך שבתוך שנתיים או שלוש שנים עיקר מי הקולחין שזורמים גם היום לים יזרמו או לחקלאות או לנחלים או לצרכים העירוניים. זה לגבי העניין השני. זאת אומרת, אם צריך לסכם, ההחלטה נותנת התנעה קדימה, באופן מאוד משמעותי, לייצור כמויות הרבה יותר גדולות של מי התפלה מאשר אלו שהיו בהחלטות הממשלה הקודמות, עם לוחות זמנים לביצוע, לרבות מיחזור של מי קולחין ושימושם לחקלאות. לגבי השאלה של חבר הכנסת דב חנין, אין ספק שנשקפת סכנה גדולה למדינת ישראל מכך שיהיה זיהום של אקוויפר החוף, ואנחנו לא נוכל עוד להשתמש באותם מים שמשמשים עתודה למדינת ישראל לשנים הבאות. אבל צריך לזכור – ואני אומר את זה גם לך, חבר הכנסת דב חנין, כמי שעוסק בעניין – שאין ספק שמדיניות משק המים של מדינת ישראל צריכה להשתנות בשנים הבאות, כיוון שהיום אנחנו נמצאים עם ידע וטכנולוגיה מאוד מתקדמים, במיוחד בישראל, שלא היו לפני 40 ו-50 שנה, ולכן כל השיקולים צריכים להיות אחרים לגמרי. היו"ר עתניאל שנלר: תודה. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: אני כבר מסיים. אני רק רוצה לענות על השאלה. אין לי בעיה – – – היו"ר עתניאל שנלר: בבקשה, בבקשה. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: יכולתי לקרוא את זה באופן טכני וללכת. אבל אני מניח שמאוד – – – משה גפני (יהדות התורה): אל תשכח להגיד כמה מלים על זה שצריך להתפלל לקדוש-ברוך-הוא שירד גשם. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: אני אסכם בזה, בסדר? אבל אני רק אענה את התשובה האחרונה. עמדתי היא שאנחנו צריכים לעשות כל מאמץ כדי שלא לפגוע באקוויפרים, ולעשות את כל הפעולות הנדרשות, אפילו אם נצטרך להזרים לתוך האקוויפרים מים מותפלים, כדי שהם יישמרו לעתיד. אגב, הצעה כזו עלתה מצדו של שר הפנים, השר שטרית, בישיבת הממשלה האחרונה, והיא בהחלט היתה הצעה מבורכת, כדי שלא נגרום נזק. חבר הכנסת גפני, בביקור האחרון שלי בכותל סיכמתי עם רב הכותל שיתקיים יום מיוחד לתפילת הגשם, ואנחנו נעשה את זה. אנחנו נעשה את זה בעזרת השם כדי לעזור לכל עם ישראל. תודה רבה. משה גפני (יהדות התורה): – – – היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה לשר החקלאות. אנחנו נבקש משר הפנים שיעלה, ומחבר הכנסת אמנון כהן לגשת ולשאול את שאלותיו. בבקשה. 265. הקצאת כבאית לאלעד אמנון כהן (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, הנושא הוא הקצאת כבאית לאלעד. פורסם במקומון באלעד כי חרף התחייבותה של סגנית שר הפנים בעת כהונתה – מדובר כנראה בשרה רוחמה אברהם, שהיתה סגנית השר לפני הכהונה של הממשלה הזאת, מעל שנתיים – להקצות כבאית לעיר, עד כה לא קודם הנושא. ברצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מי קובע באילו ערים ויישובים יוצבו כבאיות בקביעות? 3. מתי תזכה אלעד סוף-סוף לכבאית? 4. מי האחראי עכשיו לשירותי כבאות והצלה באלעד? שר הפנים מאיר שטרית: אדוני היושב-ראש, אני מתכבד לענות על השאילתא. רק לפני כן אני רוצה לומר בעניין הקודם שני דברים. פעם היו שרים במדינה "העפילו, העפילו". עכשיו אפשר לשיר: "התפילו, התפילו, את הכינרת התפילו". דבר שני, אני מציע לשר החקלאות שלום שמחון לחכות. אני מציע לחכות עם התפילה לקראת ראש השנה, לא בקיץ. בקיץ לא יצא מזה כלום. צריך להתפלל שהתפילה תגיע והערוץ יהיה פתוח. היו"ר עתניאל שנלר: או להביא כבאיות בשביל זה, אדוני השר. משה גפני (יהדות התורה): יש הלכה מתי צריך להתפלל. היו"ר עתניאל שנלר: חבר הכנסת גפני, ניתן לשר להשיב ואחר כך תהיה לך אפשרות לומר. שר הפנים מאיר שטרית: חבר הכנסת גפני, את תפילת הגשם אנחנו אומרים ביום הראשון של סוכות, אנחנו מברכים את ברכת משיב הרוח. יעקב מרגי (ש"ס): ביום האחרון. שר הפנים מאיר שטרית: – – – את משיב הרוח ומוריד הגשם, ואומרים אפילו, שלא תישמע תפילתם של עוברי דרכים, וכן הלאה. אדוני היושב-ראש, אם כן, אני מתכבד לחזור לשאילתא בקשר לכבאית בעיר אלעד. ראשית, על-פי בדיקתי, חבר הכנסת אמנון כהן, אכן היתה התחייבות בעל-פה של סגנית שר הפנים דאז, השרה דהיום, רוחמה אברהם. היתה התחייבות של מיליון שקל להקמת תחנת כיבוי באלעד. להתחייבות לא היה כיסוי תקציבי, ולכן היא לא מומשה. כדי שיצא כסף צריך שיהיה כיסוי תקציבי להתחייבות. עם זאת, בקשת הרשות הובאה בחשבון במתן מענקים לרשות בשנת 2006, הן במענק הפיתוח והן במענק מרזרבת שר. מתוך זה קיבלה הרשות בשנה זו יותר ממיליון וחצי שקל במענקים, ואת חלקם היא יכלה להפנות לטובת הקמת תחנת כיבוי ברשות לו רצתה בכך. יש לציין כי המשמעות התקציבית של כבאית לא מסתיימת בקניית הכבאית לאלעד. המשמעות – אם רוצים להפעיל כבאית באלעד צריך להקים תחנה פיזית ולאייש את התחנה בשני כבאים, כלומר, עלות של יותר מ-4 מיליוני שקל בשנה, נוסף על הוצאות נלוות כמו מים, חשמל, ביטוח, ציוד וכיוצא בזה והכבאית. לכן, כרגע אין יכולת תקציבית לממן את הפעולה הזאת באלעד. אבל אלעד חברה באיגוד ערים לכבאות אזור פתח-תקווה, והיא מקבלת שירותי כיבוי מהאיגוד. הצוות המגיב ראשון יוצא לאלעד מתחנת ראש-העין, שהיא מאוד קרובה לאלעד. היוזמה לפתיחת תחנות כיבוי חדשות היא בדרך כלל של האיגוד. אבל מכיוון שהאיגוד איננו מסוגל לפתוח על דעת עצמו תחנת כיבוי חדשה, בין היתר בגלל העלויות הגבוהות, נזקק כל איגוד לקבל את אישור הנציבות לכבאות. המשרד בראשותי מוביל, כידוע לך, רפורמה בכל נושא הכבאות בישראל. מטרת הרפורמה היא ששירותי הכבאות יהיו בידי רשות ממשל עצמאית, אשר תנהל את תקציבה ואת כוח-האדם שלה באופן נפרד ותכלול מטה ארצי ומערך מחוזות אשר יחפוף את מערך המחוזות של משטרת ישראל ופיקוד העורף. סמכויות הכבאים יוגדרו בחוק, גם לעת חירום, לצורך יישום מטרותיה של רשות הכבאות. לאור אופיה כרשות חירום לא יותר לעובד רשות הכבאות הארצית לנקוט צעדים ארגוניים בהליך של שביתה ושיבוש עבודת הכבאות. יהיה מותר להם להתארגן מבחינת ועד עובדים וכן הלאה, אבל לא להשבית את העבודה של שירותי הכיבוי עצמם. אני גם מציין שעד היום בשירותי הכיבוי, פרט לאי-תשלום משכורת, לא היתה שביתה ארגונית שבה לא כובו שרפות. אני מאמין שמסגרת זו תהיה פתרון טוב מאוד לכל בעיית הכיבוי בארץ. הגיע הזמן להקים אותה, ואני פועל ליישום הרפורמה בשירותי הכיבוי בארץ. היו"ר עתניאל שנלר: אני מודה לשר מאיר שטרית. חבר הכנסת כהן, אתה תשאל שאלה נוספת ראשונה. מסגרת הזמן היא דקה. אחר כך חבר הכנסת גפני. מי שעוד רוצה ירים את ידו. בבקשה, חבר הכנסת כהן. אמנון כהן (ש"ס): כבוד השר, תודה על התשובה המנומקת, אבל לא ייתכן שיבואו שרים וסגני שרים לסיורים ויחלקו הבטחות. שר הפנים מאיר שטרית: אתה צודק. אמנון כהן (ש"ס): – – – הבטחות בעלמא כאשר אין מאחוריהן גיבוי תקציבי. אני חושב שאכן, אם שר מסייר ומזהה בעיה, הוא אומר: תשמע, קיבלתי החלטה. אני בטוח שאם הוא היה מוריד את ההנחיה לצוות המקצועי במעטפת התקציב הקיים, בתוך משרד הפנים, לא תהיה בעיה למצוא את מיליון השקל האלה להקמה. אני בטוח שלאחזקה שוטפת הרשות כבר תיערך ותעגן בתקציב שלה את האחזקה. אני מבקש, אדוני השר, לאשרר את ההחלטה שהיתה של סגנית שר הפנים, ולמצוא משאב קיים, אולי במענקים שכבוד השר מעניק לאותה עיר. זאת עיר קשה, אנחנו כולנו מכירים אותה. גם אני פניתי אליך כמה פעמים. אם אפשר – – – היו"ר עתניאל שנלר: חבר הכנסת כהן, תגמור בסוף עם סימן שאלה. אמנון כהן (ש"ס): אני רוצה לסיים עם סימן שאלה, ודאי. לכן אני אומר, כבוד השר, אם – – – שר הפנים מאיר שטרית: להבטחות שלי יש כיסוי? אמנון כהן (ש"ס): כן, כן. היו"ר עתניאל שנלר: תודה על השאלה. אמנון כהן (ש"ס): עוד לא סיימתי, רק להשלים את השאלה. היו"ר עתניאל שנלר: זאת לא שאילתא אריכתא. אמנון כהן (ש"ס): לכן, כבוד השר, האם כבודו, במענקים שהוא נותן, יכול להגדיל את המענק בעוד מיליון שקל ולצבוע אותו להקמת תחנה לכיבוי אש? היו"ר עתניאל שנלר: חבר הכנסת גפני. שר הפנים מאיר שטרית: על-פי התקנון, אדוני היושב-ראש, השאלות הן של דקה והתשובה היא של דקה. היו"ר עתניאל שנלר: התשובה על כל אחת היא דקה. אז יש לך דקה ונצבור עוד דקה אחת. בבקשה, חבר הכנסת גפני. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני לא רוצה לדבר על ההבטחות, אני רוצה לדבר לגופו של עניין. מדובר בעיר שיש בה 35,000 תושבים, ובהם ילדים רבים, בלי עין הרע. יש מוסדות חינוך, יש מוסדות ציבוריים רבים. כבר היו שם אסונות. המשמעות של העניין היא שאם אין כבאית במקום, הנזק – קודם כול הגופני, העובדה שאנשים נפגעים, אבל מעבר לכך גם הנזק התקציבי שנגרם משרפות, ועד שמגיעה הכבאית מראש-העין – המצב רע מאוד. האם אתה, אדוני השר, שמהניסיון שלי אתך הבטחות שלך מקוימות, האם אתה מוכן להבטיח שתבדוק את העניין הזה כדי להביא כבאית? שר הפנים מאיר שטרית: ובכן, אדוני היושב-ראש, ראשית אני רוצה לענות לחבר הכנסת אמנון כהן. מאחר שאתה מכיר אותי מספיק שנים, אני לא מבטיח אם אני לא יכול לקיים. אני חושב שלשרים אסור להבטיח אם הם לא יכולים לקיים. לצערי, כנראה יותר קל להבטיח. פוזרו הרבה הבטחות, ואני רואה אותן גם במשרדי מהעבר, שלא היה להן שום כיסוי ואי-אפשר לממש אותן הלכה למעשה. לכן, אני מקפיד שלא לומר כן אם אי-אפשר לממש. בעיני, אם מישהו מבטיח, בעיקר שר, הוא צריך להיות בטוח שכשהוא מבטיח יש לו כיסוי להבטחות שלו. אתה צודק בטענה שלך והיא במקומה. עם זאת, אני חושב שאני אעניש את אלעד אם אני אתן להם מיליון שקל לקנות כבאית. אתה מבין? אם אני אתן להם מיליון שקל כדי לקנות כבאית, הם יצטרכו להוציא מתקציבם 4 מיליוני שקל כדי להחזיק את הכבאית הזאת, כמו שציינתי קודם, להקים מטה, לקחת שני כבאים בשתי משמרות. אם עיריית אלעד תודיע לי שהיא מוכנה לקחת על תקציבה שלה 4 מיליוני שקל לשנה לממן את ההוצאות של הכבאית, אני מוכן לשקול לתת לה מענק לכבאית. אני זהיר כשאני אומר את זה, כי אני חושב שאסור לעשות את זה לאלעד. אלעד היא לא היישוב היחיד בארץ שאין בו כבאית. יש הרבה יישובים שנסמכים על שירותי כיבוי אש. בשביל מכבי האש להגיע מראש-העין לאלעד זה עניין של כמה דקות. אמנון כהן (ש"ס): אפשר להעביר אותם לאיגוד. שר הפנים מאיר שטרית: אי-אפשר להעביר אותם מהאיגוד כי לכל תחנת כיבוי יש תקן. הרי גם ככה התקן הוא היום מאוד בעייתי. כמו שציינתי קודם, אנחנו הרי עושים שינוי בכל מערך כיבוי האש. זה לא הגיוני היום להקים תחנות כיבוי אש חדשות כיוון שהיתה הבטחה לפני שנתיים. אמנון כהן (ש"ס): מתי הרפורמה מסתיימת? שר הפנים מאיר שטרית: הממשלה כבר אישרה את ההחלטה. עכשיו הקמנו צוות שמנהל את המשא-ומתן מול איגודי הכבאים וראשי האיגודים והעובדים ומנהל השכר. אני מקווה שבמהלך – אם הכנסת והממשלה, אם יהיה לי זמן לעבוד – אני מקווה שעד סוף 2008 נוכל לצאת לדרך ולגמור את המשא-ומתן, את הדיונים וההסכמים וכן הלאה וב-2009 לצאת לדרך עם הרפורמה. זאת התוכנית, ואני מקווה שאכן יהיה לנו זמן ליישם אותה. תודה, אדוני. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה לשר הפנים מאיר שטרית. תודה לחבר הכנסת אמנון כהן, ששאל ארבע שאלות. אנחנו מודים לך. אנחנו נעבור לשאילתא האחרונה להיום. חבר הכנסת יעקב מרגי ישאל את השר לפיתוח הנגב והגליל, השר יעקב אדרי. בבקשה, אדוני השר. יעקב מרגי (ש"ס): אדוני שם לב שהשאילתות יצאו מסיעה אחת היום. היו"ר עתניאל שנלר: זה היום. בבקשה, אדוני. 266. הזנחת הנגב ואי-מימוש הבטחות ותוכניות לפיתוחו יעקב מרגי (ש"ס): פורסם כי "מדינת ישראל מייבשת את הנגב": התקציבים שהבטיחה הממשלה לא מגיעים, הכבישים לא נסללים, הרכבות לא נראות באופק וההגירה מוסיפה להיות שלילית. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מה מכל ההבטחות שניתנו בעבר קוים? 3. מדוע לא מועברים התקציבים ולא ממומשות עבודות הפיתוח? היו"ר עתניאל שנלר: אנחנו מודים לך. בבקשה, אדוני השר. השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת יעקב מרגי אכן העלה בעיה לא פשוטה. על-פי התוכנית האסטרטגית, לנגב היה צריך להיות תקציב של 17 מיליארד שקלים. מה לעשות ובגלל כל מיני אילוצים, שבעיני הם לא מוצדקים – אני חושב שצריך לתת העדפה לנגב ולגליל. התקציב קוצץ וקוצץ והגיע בסופו של דבר, בשנת 2006, ל-400 מיליון שקלים, שמורכבים מ-150 מיליון שקלים מתקציב המשרד לפיתוח הנגב והגליל ומ-250 מיליון שקלים תקציב תוספתי. זה כמובן לא מספיק. אני מאוד שמח, חבר הכנסת יעקב מרגי – אני לא יודע אם ראית אתמול בעיתונים שראש הממשלה ושר האוצר הכריזו שתקציב 2009 יהיה תקציב הפריפריה – הגליל והנגב. יוסטו הרבה מאוד תקציבים לעניין הזה. אני מאוד מקווה – אני גם ישבתי עם שר האוצר ועם ראש אגף התקציבים. זאת הכוונה, זאת המגמה ומי ייתן וזה גם יתגשם. זה תלוי גם בנו. אני מאמין שהפעם הכוונות רצינות ובסופו של דבר הנגב והגליל יקבלו את מה שהם ראויים לקבל. אני חושב שצריך לעשות את זה כמה שיותר מהר, כי כל איחור מעמיד אותנו בפני בעיות קשות ביותר לגבי העתיד של הנגב והגליל. לגבי פיתוח התשתיות – תכנון כביש 6 יימשך. אנחנו לא נאפשר לעצור את העניין הזה, גם ראש הממשלה הודיע את זה וגם שר האוצר. התכנון של הכביש יימשך ואני מאוד מקווה שגם הביצוע יהיה במקביל. כביש 31 יתוקצב ממש בזמן הקרוב, ואני מאוד מקווה שהעניין הזה זה יצא לפועל. בכל מקרה, התקציבים לא מספיקים, אני בהחלט מסכים אתך, ואני מאוד מקווה, כמו שאמרתי – לאור התוכנית והמגמה של ראש הממשלה ושל שר האוצר שבשנת 2009, תקציב 2009 – הפנים יהיו לנגב ולגליל. אני מאוד מקווה שזה גם יתבצע כך כי זה חשוב לכולנו, ויפה שעה אחת קודם. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה לשר. האם חבר הכנסת מרגי רוצה לשאול מהו כביש 31? יעקב מרגי (ש"ס): לא, אני מכיר את זה. אני רוצה להודות לכבוד השר. אין לי ספק שהוא עושה ככל יכולתו למען הנגב. הממשלה, שמקפיאה, צריכה להיכנס לתמונה. אני הייתי רוצה רק לציין – כמי שנוסע בכביש 6 שמגיע עד לקריית-גת: הוא כרגע לא אטרקטיבי כיוון שכביש הרוחב מבזבז את כל הטבת הזמן. הכביש לבית-קמה, אני רואה שהוא נסלל בקצב, אני מקווה שבשבועות הקרובים נשמע על פתיחה. אכן אני מודה לשר ואני מבקש לשים את הדגש – שאכן התכנון ימשיך עד צומת הנגב. השאלה שלי: בימים אלה מתבצרים עובדי רכבת דימונה בתחנת הרכבת מחשש לפיטוריהם של כ-20 עובדים ברכבת דימונה. האזור מוכה אבטלה. האנשים האלה – זו פת לחמם. ההיפך הוא הנכון – הרכבת היתה צריכה לבדוק איך אנחנו מעבדים – – – היו"ר עתניאל שנלר: זה קשור לשאלה הראשונה, אני מניח. תודה על השאלה. חבר הכנסת מיכאלי, ביקשת לשאול שאלה נוספת, בבקשה. יש עוד מישהו שמבקש לשאול שאלה? אם כן, אחרי השאלה שלו יענה השר. אברהם מיכאלי (ש"ס): אדוני השר. אכן, באמת, הבעת תקווה שהמצב שם בנגב ישתפר, אבל לצערנו אנחנו חייבים להצביע כרגע על העובדות. בסיורים שאנחנו, כחברי הכנסת, עורכים בנגב, אנחנו מגלים שם תמונה כל כך עצובה, תמונה כל כך עגומה, שכשאנחנו שחוזרים מהנגב, מהסיורים שלנו, אנחנו שואלים באיזו מדינה אנחנו חיים. האם אנחנו יכולים לראות – שמענו שיש גם ועדה שיפוטית שיושבת ודנה בכל מיני תוכניות שרוצים, ועדת חקירה. השאלה היא איפה אנחנו יכולים היום לשים כממשלה, ככנסת, לו"ז, תאריך יעד – איפה אנחנו מתחילים לפתור את הבעיות שישנן שם, בנגב. השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי: לגבי שאלתך, חבר הכנסת יעקב מרגי, אני אפנה לשר התחבורה, ואני באמת חושב שדימונה ראויה שיהיה כלפיה יחס מיוחד לאור המצב, ואני מאוד מקווה שהפיטורים האלה יחלפו מן העולם. בוא נעשה את זה ביחד, זה ייתן יותר תשומת לב. לשאלת חבר הכנסת מיכאלי – אני חושב שכל הממשלות טעו וחטאו בעניין הזה של הנגב והגליל. אני אומר את זה בפה מלא. ואני מאוד מקווה שסוף-סוף, אחרי שאיבדנו כבר לא מעט בנגב ובגליל, אני מקווה שבתקציב 2009 נראה ברכה בעמלנו, ואני חושב שהתקציב יהיה שונה לגמרי. כך הובטח לי. כך אני אעשה הכול, יחד אתכם, על מנת שזה יהיה בדיוק כפי שהובטח. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה לשר אדרי. הצעת חוק גדר הפרדה בין ישראל למצרים, התשס”ח–2008 [הצעת חוק פ/3476/17; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אריה אלדד) היו"ר עתניאל שנלר: אנחנו עוברים לסעיף הבא על סדר-היום – הצעות חוק לדיון מוקדם. אנחנו נתחיל בהצעת חוק גדר הפרדה בין ישראל למצרים, התשס”ח–2008, של חבר הכנסת אריה אלדד, שאליו תוצמד הצעה נוספת, של חבר הכנסת גדעון סער. תשובה והצבעה יהיו במועד אחר. בבקשה, אדוני, לרשותך עד עשר דקות תמימות. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, גבול ישראל–מצרים אורכו 230 ק"מ, מכרם-שלום ועד אילת. גבול זה הוא הפעיל ביותר מכל גבולות ישראל בפעולות הברחה – גם בני-אדם, אנשים ונשים, סמים, אמצעי לחימה, סחורות, כלי נשק, חומרי נפץ, מחבלים ממחבלים שונים. בשנה האחרונה הגיעה לשיא גם חדירותו של הגבול למעברם של מבקשי עבודה שונים, בעיקר מאפריקה. חלקם פליטים מסודן וחלקם אנשים שמחפשים את חברת השפע הישראלית, ודאי חברת שפע במונחים אפריקניים. הנתונים שהועברו גם בשנים האחרונות לוועדות הכנסת השונות הם חד-משמעיים: מדובר בתעשייה שלמה של הברחות, לא בפעילות בודדת, אקראית. אנחנו מדברים על אלפי נשים למטרות זנות, אלפי מהגרי עבודה, מאות טונות של אמצעי לחימה, חדירה של מחבלים רבים לתחומי ישראל. ועדת הכנסת למאבק בסחר נשים, בראשותה של חברת הכנסת גלאון, שמעה בשעתה דיווח שכ-1,000 נשים מוברחות מדי שנה דרך הגבול. 85% מכלל הברחות הנשים למדינה למטרות זנות היו דרך גבול מצרים. בתחום הסמים – הכול בכול מכול כול – החל בהירואין דרך "אקסטזי", ובעיקר – חשיש ומריחואנה, עשרות טונות מדי שנה. הרשות הלאומית למלחמה בנגע הסמים מעריכה שכ-100 טונות של מריחואנה עוברות דרך הגבול. אנחנו נדרשים בכנסת לתת מענה על בעיותיהם של פליטי העבודה המגיעים בחוסר כול, של פליטים מסודן ומהגרים מקניה ומסומליה לתוך תחומי ישראל – לתת להם בריאות, חינוך וסעד, לדאוג למחסורם, לגרש אותם. כל אלה מעמיסים על המדינה הוצאות אדירות, משקיעים את מדינת ישראל עמוק מאוד, עוד יותר, בתוך ביצת הזנות וצריכת הסמים, ומגדילים את האיומים בטרור על ישראל בכל יום. ומה עושה מדינת ישראל כדי לבלום את התופעות הללו? מעבירים עוד פלוגה של משמר הגבול, מקימים מפקדה לשליטה באזור. במבחן התוצאה, מדינת ישראל נכשלה כישלון חמור בסגירת הגבול עם מצרים. אומרים לנו: אי-אפשר לבנות גדר, זה גבול שלום. אבל כאשר באו להקים את גדר ההפרדה בינינו ובין שטחים שלפי תוכניות מסוימות אמורים להיות מועברים לידי הרשות הפלסטינית, הסבירו לנו שגדר גבוהה עושה שכנים טובים. כלומר, כשרוצים להקים גדר לצרכים מדיניים, הגדר הופכת להיות אמצעי יעיל. כשלא רוצים להקים גדר – ואינני מבין מדוע לא רוצים להקים גדר – הגדר עלולה לפגוע – – – היו"ר עתניאל שנלר: השר הרצוג, חבר הכנסת סילבן שלום, חברת הכנסת קולט אביטל – אנחנו מפריעים לחבר הכנסת אלדד לומר את דבריו. בבקשה מכם. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): כשלא רוצים להקים גדר, אז הקמת הגדר עלולה לפגוע בכבודם של המצרים, כאילו אנו מסתגרים מפניהם. זה המקום לומר משהו על השכנים הטובים ממצרים. היו"ר עתניאל שנלר: חבר הכנסת איתן כבל, חבר הכנסת פינס. אני ביקשתי – תאפשרו לקיים דיון. אתם רוצים לשוחח? תשוחחו בחוץ. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מצרים טוענת שהיא לא מסוגלת לשלוט בגבול. חלק מהטענות הללו הן טענות סחטניות. מצרים מעוניינת שישראל תאשר לה – בניגוד להסכמי השלום בין ישראל למצרים, שהגדירו כמה חיילים וכמה שוטרים מותר להחזיק בגבול, מצרים רוצה יותר חיילים. אז כל פעם היא אומרת: אני לא מסוגלת בכוח-האדם הזה לשלוט בגבול. טענה מופרכת, משום שבוודאי אין היא מוגבלת בחיילים או בשוטרים מסוגים מסוימים, ואם היא היתה רוצה ששוטרים ישמרו על הגבול היא ודאי לא מוגבלת אפילו בסעיף כלשהו בהסכם השלום בינינו. קשה לקבל את הטענה המצרית שאין הם מצליחים למנוע את הברחות הנשק. ידועים המקרים שאזרחים ישראלים נתפסו במעבר הגבול בטאבה כשבטעות שכחו בתא המטען של המכונית שלהם קליע של רובה מהמילואים לפני שנתיים, ובילו שבועיים בבית הכלא בא-טור בלי לראות עורך-דין. אז אם מצרים יודעת לתפוס קליע אחד של רובה, לא עולה על הדעת שהם לא מסוגלים להתמודד עם מאות טונות של חומרי נפץ ואלפי כלי נשק ומחבלים שנכנסים ויוצאים מסיני באין מפריע. אז לו מאוד רצו, היו יכולים לעשות לפחות כמו שעושה ירדן בגבול ישראל–ירדן. תנאי השטח דומים מאוד, הם קשים, אבל ירדן מצליחה לחסום את הגבול ומצרים אינה רוצה, ואולי גם מתקשה, לחסום את הגבול הזה. אז מדוע לא עושה ישראל את המוטל עליה – להגן על אזרחיה ולמנוע סחר נשים וסחר סמים? תאמרו כסף – זה נכון. גדר בגבול ישראל–מצרים, בהערכות שיכולות להילמד על סמך משהו שאנחנו יודעים על הקמת גדר ההפרדה בין יהודה ושומרון ו"הקו הירוק", עלולה לעלות עד 2 מיליארדי שקלים, שזה סכום לא מבוטל. אבל כאשר רצתה מדינת ישראל להקים את הגדר אמר שר האוצר דאז "כסף לא יהיה מגבלה", ובנו את הגדר עוד לפני שאושר תקציב והסתירו את העלויות מהכנסת. ידעו לעשות הכול, "לגנוב סוסים", כשרצו לבנות את הגדר. אז מדוע לא רוצים לבנות גדר בינינו לבין מצרים? מדוע לא מוכנים להגן על אזרחי מדינת ישראל? בניית הגדר יכולה להשיב ריבונות לישראל גם בתחומי הנגב. כל פעם שהעזתים פורצים את הגבול למצרים, סוגרים את כביש כרם-שלום–אילת. כל פעם שחודרת חוליה, ישראלים לא יכולים להשתמש במחצית הנגב מחשש לחדירת חוליית מחבלים. ישראל יכולה להקים גדר, הגדר הזאת חשובה הרבה יותר מאשר גדר הפרדה באמצע מדבר יהודה, שכל תועלתה בהריסת ערכי הטבע והנוף באזור. ישראל חייבת להקים גדר כזאת משום מחויבותה להגן על אזרחיה. ונשאלת השאלה מדוע ממשלת ישראל היום לא מבצעת את המוטל עליה. חקיקה היא הכלי הגרוע לעשות את זה. אם זאת הטענה – אני מסכים. יש פה משום דחיקה של הרשות המחוקקת לתחומה של הרשות המבצעת. השכל הישר היה מחייב שהממשלה תתכנס ותקבל החלטה להקים את הגדר. אבל משעה שהכנסת מוצאת עצמה מול ממשלה שאינה עושה את חובתה, ולא רק בתחום הזה, אין לה ברירה אלא להשתמש בכלי היחיד העומד לרשותה, והוא כלי החקיקה, לבוא ולומר לממשלת ישראל: חוקקנו חוק, את הרשות המבצעת, עשי את המוטל עלייך. מה שלא עושה השכל הישר, אולי יעשה החוק. תודה רבה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה לחבר הכנסת אריה אלדד. הצעת חוק גדר הביטחון בין ישראל למצרים, התשס”ח–2008 [הצעת חוק פ/3465/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר עתניאל שנלר: הצעת החוק המוצמדת: הצעת חוק גדר הביטחון בין ישראל למצרים, התשס”ח–2008, של חבר הכנסת גדעון סער, שלרשותו שלוש דקות. עד שיתחיל לדבר, אני רוצה לברך בברוכים הבאים את משתתפי מסע המכוניות מלונדון לירושלים.Welcome to Israel, welcome to our parliament, to our Knesset. אני רוצה לברך גם את תושבי דאלית אל-כרמל ועוספיא שהגיעו לדיון בהצעת חוק בעניינם. ברוכים הבאים לכנסת ישראל, ביתכם, שהוא בית כולנו. חבר הכנסת סער, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. גדעון סער (הליכוד): אדוני היושב-ראש, תודה, מכובדי השרים, כנסת נכבדה, הסכמתי לסיכום עם חבר הכנסת אלדד לדחות את ההצבעה על הצעת החוק הזאת. נדמה לי שכל מי שעוקב אחר המתרחש בגבול הישראלי–המצרי ובדרום הארץ מבין את החיוניות של הקמת גדר ביטחונית. למעשה, הדבר הזה, אדוני היושב-ראש, ייתן בעת ובעונה אחת מענה על כמה סוגיות, שאפרטן מייד. אני רוצה להקדים ולומר שהצעת חוק זו היא יוזמה משותפת של חבר הכנסת דני יתום מסיעת העבודה, של חבר הכנסת אמנון כהן מש"ס ושלי. בעצם, הבעיות של זליגה של טרוריסטים ואמצעים מעזה לסיני ומשם סכנת הזליגה לדרום הארץ, בעיית סחר בנשים דרך הגבול הזה, ייבוא נשים למטרות של סחר בזנות, גם תופעה של סחר בסמים, גם התופעה של הסתננות רבתי בהיקפים הולכים וגוברים של פליטים מיבשת אפריקה, כל הדברים הללו, ללא הקמת גדר ביטחונית, לא ניתן יהיה להתמודד אתם באופן אפקטיבי. בהחלט יכול להיות שהמכשול הזה לא חייב להיות זהה לכל האורך. זה כבר דבר שקשור למומחיות. נכון גם שבדרך הרגילה של הדברים נכון להותיר את הדבר הזה להתמודדות של הרשות המבצעת ולא להסדרה בדרך של חקיקה. אבל עם כל הכבוד, כאשר אנחנו רואים את הסחבת ואת חוסר המעש מול כל התופעות הללו, נדמה לי שהכנסת צריכה לומר את דברה, הכנסת צריכה לעשות מעשה, הכנסת צריכה לדחוף להקמת גדר ביטחון אשר תמנע את כל התופעות השליליות הללו. אנחנו זוכרים את האירועים של חודש ינואר האחרון כאשר חמושים פלסטינים פרצו את חומת הבטון בעיר רפיח, ואלפים עברו מהרצועה לשטח חצי-האי סיני דרך הפרצה שנפערה. הדבר הזה בהחלט נתן אינדיקציה להחרפה של יכולות הזליגה של אמל"ח ושל מחבלים. למעשה, גם הגבול העזתי בין רפיח הפלסטינית לרפיח המצרית הוא לא מה שהיה בעבר. לכן, אדוני היושב-ראש, אני מאמין שהכנסת צריכה לומר את דברה. אנחנו נקיים את ההצבעה במועד אחר, ואני מקווה שנוכל לדחוף גם למעשה מצד הממשלה. תודה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה. חבר הכנסת גדעון סער, תואיל להישאר כאן, כי נגיע מייד להצעת חוק שאתה מתכוון להעלות. כפי שהודעתי, הצעות החוק בדבר גדר ההפרדה בין ישראל למצרים, של שני המציעים, אריה אלדד וגדעון סער – תשובה והצבעה במועד אחר. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות מס לתושבי אריאל), התשס”ז–2007 [הצעת חוק פ/2846/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר עתניאל שנלר: אנחנו עוברים להצעה הבאה שעל סדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות מס לתושבי אריאל), התשס”ז–2007, של חברי הכנסת גדעון סער ואלכס מילר. ינמק חבר הכנסת גדעון סער. לרשותך עשר דקות. ישיב השר משולם נהרי בשם שר האוצר. גדעון סער (הליכוד): אדוני היושב-ראש, תודה. הערב, בטקס חגיגי שיתקיים בעיר אריאל יצוינו 30 שנה לעיר אריאל, שהיא העיר הישראלית שבשומרון, והיא גם הבסיס או הכוח השואב של ההתיישבות היהודית בשומרון. העיר אריאל הוקמה בהסכמה לאומית רחבה, וחשוב מאוד שעל אותה הסכמה אנחנו, ככנסת, נשמור גם היום. בעבר נהנתה העיר אריאל מזיכוי במס הכנסה בשיעור של 13%. זאת עיר שעדיין נמצאת בתהליכי פיתוח – – היו"ר עתניאל שנלר: חברי הכנסת, אני מבקש מכם לשמור על שקט. חבר הכנסת סער מנסה לומר את דבריו בנחת. בבקשה, אדוני. גדעון סער (הליכוד): – – והיא מוקפת, כפי שאנחנו יודעים, באוכלוסייה עוינת. היום פוקדות תופעות שליליות קשות ביותר את העיר אריאל. כאשר היינו שם באחרונה – סיעת הליכוד – קיבלנו דיווחים קשים ביותר על היקף העזיבה. בעצם, עיר שהיתה אבן שואבת הגיעה למצב של הגירה שלילית. יש בעיות במערכת החינוך, יש הקפאה של בנייה, יש הקפאה של פרויקטים, ואני רוצה לשאול את חברי הכנסת, כל אלה אשר יש להם דעות שונות בנושא מפת ההתיישבות, אבל כמעט כולם בבית הזה מאמינים שהעיר אריאל, בכל הסדר עתידי, תהיה בתוך גבולותיה של מדינת ישראל. היום, כאשר העיר אריאל מציינת 30 שנה, אנחנו צריכים לבוא ולחזק אותה, לבוא ולחזק את תושבי אריאל, לבוא ולשלוח מסר ברור שהכנסת רואה בעיר אריאל – – – היו"ר עתניאל שנלר: רק שנייה בבקשה, חבר הכנסת סער. אנחנו לא נמשיך את הדיון בדיבורים האלה. חבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת אריאל. בבקשה, אדוני. גדעון סער (הליכוד): – – – לשלוח מסר, אדוני היושב-ראש, שהכנסת רואה בעיר אריאל עוגן, וההטבה הזאת היא דבר מאוד מדוד. גם בהצעה המקורית – ואני רוצה להודות לחברי מסיעת ישראל ביתנו, לחבר הכנסת אלכס מילר, תושב העיר אריאל, אשר חבר אלי בהצעת החוק הזאת – הצענו להגביל את גובה ההכנסה, לקבוע תקרת הכנסה שנתית למי שייהנה מאותה הטבת מס. אם אנחנו רוצים למסור מסר ברור, שישראל תישאר באריאל, ולומר לתושבים: אתם עוברים עכשיו אולי ימים לא כל כך קלים, אבל תדעו לכם שמדינת ישראל עומדת מאחוריכם, אנחנו חייבים, אדוני היושב-ראש, לתמוך ולהעביר את ההצעה היום בקריאה טרומית. אחרי הקריאה הטרומית נבוא בדברים עם כל מי שצריך לבוא בדברים אתו כדי להעביר את החוק הזה בהסכמה רחבה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה לחבר הכנסת גדעון סער. השר המשיב, השר משולם נהרי, בבקשה. חבר הכנסת חסון, חבר הכנסת מולה, חבר הכנסת מרגי, חבר הכנסת סילבן שלום, אני מודה לכם. בבקשה, אדוני השר. השר משולם נהרי: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בפקודת מס הכנסה יש רשימה סגורה של יישובים אשר תושביהם זכאים להנחות במס הכנסה בשיעורים שונים. רשימת היישובים הלכה ותפחה עם השנים, עד לתוכנית הכלכלית בשנות הכספים 2003–2004, שבמסגרתה נעשו שינויים מקיפים, הן בצמצום שיעורי ההטבה והן ברשימת היישובים – תיקון מס' 134 לפקודת מס הכנסה. בשנת 2005, במסגרת תיקון מס' 146 לפקודת מס הכנסה, הגדילה הכנסת בחקיקה את רשימת היישובים הזכאים להטבות מס מעבר לרשימה שהגישה הממשלה. בעקבות תיקון מס' 146 לפקודת מס הכנסה האמור לעיל הוגשו כמה עתירות לבית-המשפט העליון בשבתו כבג"ץ – – היו"ר עתניאל שנלר: חבר הכנסת שי חרמש. השר משולם נהרי: – – וזאת בשל הכללת יישובים הזכאים להטבות מס ללא כל אמות מידה ברורות ושוויוניות או אי-הכללת יישובים לפי אמות מידה כאמור. חלק מן העותרים הם יישובים שמבקשים להוסיפם במסגרת הצעות חוק פרטיות. בעקבות עתירות אלו, ובעקבות החלטת בית-המשפט העליון בשבתו כבג"ץ מיום 4 בינואר 2006 בעתירות האמורות, גובשה לאחרונה עבודת מטה במשרד האוצר. יש לציין כי במסגרת עבודת המטה ניתנה במה לכל ראשי היישובים, הן בשימוע והן בפגישות פרטניות, מול נציגי רשות המסים. שר האוצר אמור להחליט בעניין בתקופה הקרובה. היו"ר עתניאל שנלר: חבר הכנסת מרציאנו. חבר הכנסת בן-ישראל. דקה, אדוני השר. אנחנו לא יכולים לקיים ככה את הדיון, אני נורא מצטער. אפילו כאן אי-אפשר לשמוע אותך. חבר הכנסת והבה, בבקשה. חבר הכנסת אלקין. משום מה אני כל הזמן מסתכל לצד של הקואליציה. אי-אפשר לקיים דיון ברעש הזה. חבר הכנסת מרציאנו, בבקשה. אדוני השר לא ימשיך, אנחנו נקשיב אחד לשני. אי-אפשר ככה. חברי הכנסת, אנחנו לא יכולים לקיים את הדיון ברעש הזה. תודה. השר משולם נהרי: הייתי מציע הערה אחרונה למציע; מדוע לא חושבים גם על עמנואל? גם הם נמצאים באותו אזור, גם הם בסיכון. גדעון סער (הליכוד): הודעתי ליושב-ראש ש"ס שאני מסכים לעשות קטגוריה של ערים ביהודה ושומרון ולהעניק אותה הטבת מס. את הדבר הזה אפשר לעשות בוועדת הכספים בהכנה לקריאה ראשונה, ואני בעד זה. השר משולם נהרי: בכל זאת, אני מציע להמתין עד ששר האוצר יחליט בנושא, כיוון שגם בג"ץ דן בנושא הזה. אני מבקש מחברי הכנסת להסיר את ההצעה מסדר-היום. תודה. היו"ר עתניאל שנלר: ובכן, חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 29 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 41 נמנעים – 1 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות מס לתושבי אריאל), התשס”ז–2007, נתקבלה. היו"ר עתניאל שנלר: בעד – 29, נגד – 41, אחד נמנע. אני קובע כי הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות מס לתושבי אריאל), התשס”ז–2007, לא עברה. הצעת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (תיקון – הצמדה לשכר הממוצע), התשס"ז–2007 [הצעת חוק מס' 2442/17; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת אורית נוקד) היו"ר עתניאל שנלר: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (תיקון – הצמדה לשכר הממוצע), התשס”ז–2007, של חברת הכנסת אורית נוקד. גם על הצעה זו ישיב השר משולם נהרי. בבקשה, גברתי. אורית נוקד (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בסעיף 30 לקווי היסוד של ממשלת ישראל כתוב שחור על גבי לבן: הממשלה רואה בקשישים ובגמלאים אוכלוסייה שיש להעדיפה ולהפנות אליה את מיטב ומירב המשאבים, בהתאם למצב התקציבי ולשיעור הצמיחה במשק. עם זאת, זה שנים המצב התקציבי טוב, יש עודפים גדולים, שיעור הצמיחה במשק מרשים ביותר, ורק מצבם של הקשישים הולך מדחי אל דחי. אגב, גם בהסכם הקואליציוני של סיעת העבודה כתוב שהמדינה תבחן את הצמדת קצבת הזיקנה הבסיסית לשכר הממוצע במשק ותפעל להגדיל את הקצבאות בשיעור של 15% מהשכר הממוצע ל-19%. בינתיים אין הגדלה, אין הצמדה, והבטחות צריך לקיים. אני יודעת שיש דיון סוער בעולם אם דמי אבטלה מעודדים אנשים לא לעבוד, אבל במקרה של קשישים – הם הרי תרמו את כל כוח עבודתם, וחלקם אינם בקו הבריאות. יש דיון בעולם אם קצבאות ילדים מעודדות אנשים להרחיב את המשפחות מעבר ליכולת הכלכלית. תסכימו אתי שבמקרה של קשישים הדבר לא רלוונטי. כל מה שאנחנו רוצים זה לתת לאבות ולאמהות של המדינה הזאת לחיות את שארית חייהם בכבוד, מבלי שיהיו צריכים להתחנן לדבר שמגיע להם בזכות. בחוק ההסדרים לשנים 2003–2004 בוטלה הצמדת הגמלאות של הביטוח הלאומי לשכר הממוצע במשק, ובמקומה הוצמדו הגמלאות למדד המחירים לצרכן. קצבת הזיקנה היא גמלה מחליפת הכנסה, במיוחד לקשישים שאינם זכאים לתשלומי פנסיה, והוצאות הבריאות שלהם גבוהות. על כן מן הראוי היה שכוח הקנייה של הגמלה יהיה צמוד לכוח הקנייה של השכר הממוצע במשק. גמלת הזיקנה משולמת על בסיס הפרשות לביטוח הלאומי מתוך שכר המבוטח, שמשוקלל לתוך השכר הממוצע במשק. לכן מן הדין ומן הצדק שהגמלה גם היא תהיה נגזרת של השכר הממוצע במשק. לכן הצעת החוק קובעת שתבוטל הצמדת גמלאות הזיקנה למדד והן יוצמדו לשכר הממוצע במשק. חברי חברי הכנסת, החובה הבסיסית ביותר שלנו כחברה היא קיום ערבות הדדית ומתן אפשרות לכל האזרחים לחיות בכבוד, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר באוכלוסייה הוותיקה שלא רק הקימה את המדינה, אלא גם שילמה דמי ביטוח כל חייה. הדעת אינה סובלת את העובדה שהקצבאות כיום כה נמוכות עד שקשישים רבים נאלצים לבחור בין תרופה לפרוסה. אני מאמינה, אף-על-פי שמדובר בהוצאה כספית, שיש דברים שאינם נמדדים בכסף – דברים ערכיים שנותנים לאדם את היכולת לישון בלילה עם מצפון נקי ולקום בבוקר בתחושה שהוא עושה את הטוב והראוי בעיניו. הצעת החוק הזאת היא רק צעד ראשון בשורה של צעדים שיש לעשות על מנת לתת לקשישים ולגמלאים את מה שמגיע להם. ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה השבוע את הצעת החוק. אני רוצה להודות כאן לשר הרווחה בוז'י הרצוג ולשרים הנוספים שתמכו – שרי העבודה, שרי ש"ס ושרי הגמלאים. אני רוצה להודות מאוד מאוד לאיתן כבל ולהנהלת הקואליציה שאפשרה לי להעלות היום את החוק הזה להצבעה למרות התנגדות של האוצר, ואני קוראת לכם לפעול בהתאם לצו מצפונכם ולתמוך בהצעת החוק. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. אדוני השר נהרי, תרצה להשיב? השר משולם נהרי: גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, ועדת השרים לענייני חקיקה דנה בנושא ואישרה את הצעת החוק לקריאה טרומית בלבד, כאשר כל קידום יהיה בתיאום עם האוצר. אין ספק שזו הצעה טובה וראויה, ומאחר שמדובר בעלות כספית גבוהה, אני מציע למציעה לתאם עם האוצר, כי הצעה טובה כזאת כדאי לקדם בתיאום, כדי שאפשר יהיה ליישם אותה. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. נא לשבת, אנחנו עוברים להצבעה. השרה רוחמה אברהם-בלילא: – – – אורית נוקד (העבודה-מימד): כן, אבל זה יהיה מוגבל בזמן, כי מספיק עם המריחות האלה – – – היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 54 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (תיקון – הצמדה לשכר הממוצע), התשס”ז–2007, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: ובכן, 54 הצביעו בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת בזאת כי הצעת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (תיקון – הצמדה לשכר הממוצע), של חברת הכנסת אורית נוקד, עברה בקריאה טרומית והיא תועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להמשך הטיפול. השרה רוחמה אברהם-בלילא: לוועדת הכספים – – – היו"ר קולט אביטל: לוועדת הכספים? השרה רוחמה אברהם-בלילא: ועדת הכנסת תחליט. היו"ר קולט אביטל: אם כך, אנחנו מעבירים את זה להכרעת ועדת הכנסת. הצעת חוק הסדרת מקומות רחצה (תיקון – איסור גביית דמי כניסה), התשס”ח–2008 [הצעת חוק פ/3588/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר קולט אביטל: הנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק הסדרת מקומות רחצה (תיקון – איסור גביית דמי כניסה), של חבר הכנסת רן כהן. חבר הכנסת רן כהן, בבקשה. חברי הכנסת, אי-אפשר לעבוד כך, הרעש פה הוא בלתי נסבל. גברתי היושבת-ראש, חבר הכנסת רותם, חבר הכנסת ליצמן, בבקשה לשבת. השרה רוחמה אברהם-בלילא: אין היום הצבעה. היו"ר קולט אביטל: תשובה והצבעה במועד אחר. גדעון סער (הליכוד): למה הסכמת לזה? רן כהן (מרצ): מאחר שהשרה רוחמה אברהם מערערת על החלטת ועדת השרים, ואני סומך עליה שהיא תתקן את דרכי הממשלה, אנחנו נמתין. גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת, הצעת החוק להסדרת מקומות רחצה, שעניינה איסור גביית דמי כניסה, היא הצעתם של חברי הכנסת דב חנין, רוברט אילטוב ואני וקבוצה גדולה של חברי הכנסת. נדמה לי שזו הצעת חוק מאוד אלמנטרית, היא באה למנוע גביית דמי כניסה לחוף. החוף הוא נחלת כל העם ולא רק נחלת כל מיני אנשי כוח ואגרוף וגם לא נחלת המוסדות. בעניין הזה אנחנו רוצים לקבוע את השייכות של החוף לציבור בכך שאין גבייה של דמי כניסה. לעומת זאת, על שירותים שנותנים מפעילים שונים אפשר לגבות כסף, וגם זה ברשימה סגורה של שירותים ובפיקוח על המחירים. לכן פליאה בעיני שוועדת השרים החליטה להתנגד להצעת החוק. מה חושבת ועדת השרים, שהחוף שייך לאנשי אגרוף, לכל מיני מוסדות, לכל מיני שליטים? הרי הדבר הזה הוא אבסורד, ולכן אני מברך את השרה רוחמה אברהם על שהחליטה לערער על החלטת ועדת השרים להתנגד. אני מאוד מקווה, השרה אברהם, שתוכלו להביא תשובה בתוך שבועיים, כדי שנוכל להצביע ולהתחיל לקדם את זה. נדמה לי שהגיע הזמן למנוע את ההלאמה הזאת של רכוש הציבור ולהתקדם בנושא הזה. גברתי היושבת-ראש, אנחנו נציע שלאחר שהצעת החוק תעבור בקריאה טרומית, היא תועבר לוועדת הפנים והגנת הסביבה כדי שתכין אותה לקריאה ראשונה. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. כאמור, התשובה וההצבעה על הצעת החוק הזאת יהיו במועד אחר. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – מיתקנים ביטחוניים), התשס”ז–2007 [הצעת חוק פ/2703/17; "דברי הכנסת, חוב' י"ד, עמ' 14052.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – מיתקנים ביטחוניים), של חברי הכנסת משה גפני, דוד אזולאי ודב חנין. חיים כץ (הליכוד): רק תשובה והצבעה. היו"ר קולט אביטל: אם כך, תשובה של השר שטרית. השר שטרית אינו נמצא. מישהו משיב במקומו? אין תשובת שר, ולכן אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק פ/2703. נא לשבת. אני חוזרת, אנחנו עוברים להצביע על הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – מיתקנים ביטחוניים), של חברי הכנסת גפני, אזולאי וחנין, ללא תשובת שר. נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 34 נגד – 34 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – מיתקנים ביטחוניים), התשס”ז–2007, לדיון מוקדם בוועדה לא נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: ובכן, בעד הצביעו 34, 34 התנגדו. אני קובעת שהצעת החוק לא עברה. הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון – בירת ישראל והעם היהודי) [הצעת חוק פ/2814/17; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת זבולון אורלב) היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון – בירת ישראל והעם היהודי). חבר הכנסת זבולון אורלב. אני מבקשת לשבת. אפשר לשבת? ביבי, תפסיק עם זה. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): הביבי המקורי. היו"ר קולט אביטל: בבקשה, אדוני. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת – – – היו"ר קולט אביטל: אני מתנצלת, אדוני, הכוונה לא היתה אליך. בנימין נתניהו (הליכוד): מושיק. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): חבר הכנסת ביבי נתניהו, במפד"ל היה חבר הכנסת יגאל ביבי, ותמיד הוא היה אומר שהוא הביבי המקורי. בנימין נתניהו (הליכוד): הייתי מקבל את הפתקים שלו. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג ולבקש את אישור הכנסת לתיקון חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל. כאמור, החוק היום מגדיר את ירושלים כבירת – – – היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת שי חרמש, אפשר להתנשק מחוץ למליאה? תודה. נא לשבת. קצת כבוד. חברי הכנסת אילטוב וזאב אלקין. חבר הכנסת מילר, נא לשבת. בבקשה. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): כאמור, חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל מגדיר את ירושלים כבירת מדינת ישראל, וזאת הגדרה ראויה ונכונה. אנחנו מציעים שההגדרה של ירושלים תהיה רחבה יותר, והגדרה בחוק בסוף סעיף 1 – בסעיף 1, בסופו, אחרי "בירת ישראל" יבואו המלים "והעם היהודי". לאמור, ירושלים תהיה – – – היו"ר קולט אביטל: עליזה, שומעים אותך עד פה, אני מבקשת ממך. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אני מוכרח להגיד לכם, אני מורה במקצועי – – היו"ר קולט אביטל: זה פשוט בלתי אפשרי. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – אני לא הייתי מאפשר לכיתה ככה להשתולל. הייתי מוציא כמה תלמידים החוצה. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת ארדן, בבקשה לשבת. חבר הכנסת גבאי, לא מדברים בפלאפון במליאה. תודה. תמשיך בבקשה, אדוני. קריאה: – – – היו"ר קולט אביטל: כן. ראיתי אותך, צר לי. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): כאמור, אנחנו מבקשים שההגדרה של ירושלים לא תהיה רק שהיא בירת מדינת ישראל, אלא שהיא בירת מדינת ישראל והעם היהודי. אין צורך להכביר מלים על כך שהעם היהודי – מאז חרב בית-המקדש והוא הלך לגלות היו לו ערגה וציפייה לחזור לירושלים. היו"ר קולט אביטל: השרה אברהם, זה מאוד מפריע. מאוד. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): כמעט בכל תפילה הזכירו את ירושלים – שלוש פעמים ביום. אנחנו מתפללים בתפילת שמונה-עשרה "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", וציון הוא אחד מ-70 השמות שהמדרש מונה כשמות של ירושלים; בברכת המזון – "ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו"; גם ברגעים הגדולים שאדם עומד מתחת לחופתו וכלה עומדת מתחת לחופתה, מזכירים את ירושלים: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי". הערגה לירושלים, הראייה של ירושלים כמרכז רוחני, כמרכז הווייתו של העם היהודי, חרגה מעבר לגבולות, ויהודי באשר הוא יהודי, כאזרח של מדינה אחרת, תמיד ראה בירושלים את בירתו הערכית ואת בירתו הרוחנית. ואם יש משהו משותף לעם היהודי כולו, ירושלים בוודאי היא הדבר החשוב ביותר שמאחד את העם היהודי כולו. ואכן, מדינת ישראל, שהגדירה את עצמה כמדינה יהודית ודמוקרטית, קבעה את ירושלים כבירתה, ולא רק זאת, אלא מפני – – – היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת סילבן שלום, אני מאוד מבקשת, זה מאוד מפריע. אדוני מזכיר הכנסת, זה מפריע. זה גם חל עליך. תודה. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): ולא רק זאת, מפני שמדינת ישראל ראתה את עצמה אחראית לגורל העם היהודי כולו, היא גם חוקקה את חוק השבות, לאמור יהודי באשר הוא יכול לעלות לישראל ולקבל את האזרחות באופן מיידי, ולקבל סיוע כדי להיקלט בה. המועצה הציונית בישראל קיימה דיונים בנושא הזה, הקימה ועדה בראשותו של פרופסור שמעון שטרית – ועדת ירושלים – וגם היא המליצה לקבוע את ירושלים כמרכז העם היהודי, נוסף על היותה בירת מדינת ישראל. ישיבה נוספת של המועצה הציונית – רק בשבוע שעבר – גם היא המליצה על הדבר הזה. המועצה הציונית, כידוע, היא אחד מהגופים של ההסתדרות הציונית העולמית והסוכנות היהודית – לאמור, גם המוסדות הלאומיים שלנו רואים חשיבות רבה במסר שיצא מכנסת ישראל ויחבר בחוק ישראלי בין העם היהודי לבין ירושלים. היו כמה שיחות ביני לבין אנשי קואליציה, ובראשם חבר הכנסת יואל חסון, שגם משמש איש הקשר בין קדימה ובין המוסדות הלאומיים, ואנוכי, גם כנשיא "מזרחי העולמי", ואני רוצה להודות לו על כך שהוא סייע לכך שתושג הסכמה רחבה בבית לקידום החוק הזה. אני רוצה לומר שייתכן שבמדינה אחרת חוק כזה היה גורם להרמת גבות, שהרי איך יכולה להיות עיר בירה של אזרח מדינה אחרת? מובן שאנחנו מדברים במושגים היותר ערכיים. כידוע, מדרש בתענית, מסכת תענית, מביא את דבריו של רבי יוחנן: "אמר רבי יוחנן, אמר הקדוש-ברוך-הוא, לא אעבור בירושלים של מעלה אם לא אעבור בירושלים של מטה". יש ירושלים האזרחית, הרגילה, ששייכת לאזרחי המדינה, שמשלמים את הארנונה, משלמים את המסים, בונים את ירושלים. ויש ירושלים של מעלה, שהיא הירושלים הערכית, הרוחנית, המהותית, שהיא שייכת לכלל העם היהודי, ואנחנו רוצים שכל יהודי יראה בה, בירושלים, את בירתו, את מרכזו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. מירושלים תצא הבשורה לעם היהודי כולו להתכנס כאן, לעלות לכאן, לבנות את ביתו במדינת ישראל. היו"ר קולט אביטל: חברת הכנסת חילו. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אשר על כן, אני מקווה מאוד שביום זה – אנחנו עומדים בשבוע שבו חל יום ירושלים; ביום שני, כ"ח באייר, חל יום ירושלים, לפני יומיים, ואתמול היו עוד חגיגות נוספות בירושלים – סברתי שמן הראוי שבשבוע זה, שבו אנחנו מציינים את השנה ה-41 לשחרורה ולאיחודה של ירושלים, ראוי להוסיף עוד נדבך אחד לחוק ירושלים, באופן הזה שנעביר מסר ליהודי העולם. ברור לחלוטין שנצטרך במהלך החקיקה לשוחח עם יהודי העולם, עם המוסדות הלאומיים, כיצד לבנות את הגשר הזה, אבל מאחר שהמסר כאן הוא הדבר החשוב, אני מקווה מאוד שכל הבית יעזור לנו ויתאחד כולו להעביר את הצעת החוק הזאת. אסיים, גברתי, בקריאת פרק תהילים קכ"ב, המדבר על ירושלים: "שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים לי בית ה' נלך; עמדות היו רגלינו בשעריך ירושלם; ירושלם הבנויה כעיר שחברה לה יחדו; ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל להדות לשם ה'; כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד; שאלו שלום ירושלם ישליו אהביך; יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך; למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך; למען בית ה' אלהינו אבקשה טוב לך". היו"ר קולט אביטל: תודה רבה, אדוני. יש מי שמתנגד להצעת החוק – חבר הכנסת אבשלום וילן, בבקשה. אבשלום וילן (מרצ): גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מאוד לא אוהב, בלשון המעטה, כאשר אנחנו עושים שקר בנפשנו ומסיבות פוליטיות מוסיפים מלה, כביכול תמימה, כביכול זהה לרעיון שנמצא בחוק השבות, וכל מטרתה היא פוליטית – לא לאפשר להגיע לפתרון פוליטי בירושלים, וכל השם עוד מכשול הרי זה משובח. רבותי חברי הכנסת, במה דברים אמורים? ירושלים היא בירתה של מדינת ישראל. כזאת היא תהיה, מבחינתי, לתמיד. חגגנו השבוע את יום ירושלים. ירושלים היא סמל לכל יהודי באשר הוא יהודי. חבר הכנסת זבולון אורלב וחברי הכנסת שהולכים להצביע בעד החוק הזה, על-פי ההגדרה שלכם, משה טלנסקי, ידידנו מוריס, מחר – בירתו היא ירושלים, לא וושינגטון. הרבי מלובביץ' וחבר אוהדיו הגרים בארצות-הברית, בברוקלין, בירתם הופכת להיות ירושלים, לא וושינגטון, לפי ההגדרה שלך. הרי זה אבסורד מוחלט. זה שירושלים מאחדת את כל היהודים באשר הם, בוודאי, אבל לכתוב בחוק-יסוד של מדינת ישראל שזאת הבירה לא של מי שגר בישראל אלא של כל יהודי העולם? מה אתה בעצם אומר? שיש להם כפל זהות. כלומר, אתה בעצם מביא כשל לוגי בהגדרה, בכוונה. מישהו צריך בכלל חוק של הכנסת כדי להדגיש את הקשר של כל יהודי באשר הוא לירושלים? זה הרי קשקוש גמור. כל הרעיון פה – ועל זה אני מתקומם – הוא לשים עוד מכשול. הרי יש כבר מפלגה בקואליציה שאומרת שאם מועמד או מועמדת מסוימת ינהלו משא-ומתן על ירושלים, אנחנו לא נלך אתם. בסדר, זאת אמירה פוליטית. לא יעזור שום דבר, רבותי חברי הכנסת. בבוא היום, כאשר נגיע לפתרון של שתי מדינות, ירושלים תמשיך להיות, כבימים ימימה, בירתה של מדינת ישראל, אבל היא תהיה גם בירתה של המדינה הפלסטינית העצמאית שתחיה בשלום לצדה של ישראל. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): לא תזכה לזה. אבשלום וילן (מרצ): כל אותם חברי הכנסת שירימו את ידם היום או ילחצו בכפתורם על הפיקציה הזאת, שירושלים לא רק שהיא בירתנו אלא היא בירת העם היהודי, כדי להוכיח לכולם שלא יהיה הסדר פוליטי בירושלים – בנימין נתניהו יקבל אולי עוד שני מנדטים בבחירות הבאות כתוצאה מכך, הרי הוא יהיה ראש הממשלה, ויגיע – אם הוא יגיע למשא-ומתן רציני עם הפלסטינים להסדר קבע, הוא יהיה הראשון. גם סילבן שלום, וכל מי שבליכוד ויעמוד בראשות ממשלת ישראל ביום מן הימים, יחתום על מה שאני אומר לכם פה, שבסופו של דבר, בפשרה ההיסטורית עם שכנינו הפלסטינים, ירושלים תהיה גם בירתנו וגם בירתם. מכיוון שכל הבית יודע את האמת הזאת, תצעקו, תגידו שלא. בסופו של דבר הרי זה מה שיהיה. אז בואו נהיה מספיק חזקים, מספיק הגונים, להפסיק לרמות את עצמנו, ולא נצביע על חוקים שבסופו של דבר הם פיקציה, שלא לומר פארסה. על כל פנים, אני לא זקוק לשום חוק כדי שאדע שירושלים היא גם בירתי והיא גם ציפור הנפש של כל יהודי באשר הוא יהודי. אבל אני מוכן לכל לפשרות פוליטיות עם הדברים היקרים ביותר כדי לחיות פה בשלום, ולא בשם קדושות מסוימות להמשיך להקריב אנשים דור אחרי דור כאשר יש חלופה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת אורלב רוצה להשיב. נא לשבת. חמש דקות. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, מלכתחילה לא התכוונתי להשיב כי לא האמנתי שיקום חבר כנסת ציוני, מתנועה ציונית שאני מעריך מאוד, "השומר הצעיר", מפ"ם, ויאמר דברים שבעיני הם כפירה בעיקר. אני סברתי שאין צורך להיכנס לפולמוס פוליטי. יש בינינו חילוקי דעות פוליטיים, ולא נכנסנו כאן לגבולות של ירושלים, ואינני רוצה להיכנס לעניין הזה. אבל העניין הזה, שירושלים היא מרכזו של העם היהודי והיא-היא ההצדקה להיותנו כאן במדינה יהודית, והיא-היא שצריכה לבטא את הדרישה שלנו מכל יהודי למצוא את מקומו כאן בארץ-ישראל, בירושלים, צריך להיות מכנה משותף של כלל המפלגות הציוניות. חיים אורון (מרצ): איפה היית 30 שנה? זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אני ממש תמה איך ב"שומר הצעיר" מחנכים את החניכים שלא לראות בירושלים מרכזו של העם היהודי. דיברתי אתך על זכויות אזרחיות? אילו המצאות אתה ממציא? חיים אורון (מרצ): אתה ממציא. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מה אתה נכנס כאן לדברים שלא קשורים לעניין? מה אתה מנסה להסיח את הדעת? חיים אורון (מרצ): זה מה שאתם רוצים. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): כאן מדובר על דבר ציוני ערכי, ולכן המוסדות הלאומיים תומכים בזה. מרצ כבר מוציאה את עצמה מהמועצה הציונית בישראל? אתם כבר מוציאים את עצמכם מהמוסדות הלאומיים? אתם מתביישים לומר שמדינת ישראל היא מדינה יהודית וירושלים היא מרכזו של העם היהודי? רן כהן (מרצ): מה פתאום. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): תתביישו לכם, תבושו. אני לא בטוח שאתם יכולים לעמוד ולומר "אם אשכחך ירושלים". תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה: הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון – בירת ישראל והעם היהודי). נא לשבת. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 58 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 12 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון – בירת ישראל והעם היהודי) לדיון מוקדם בוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: ובכן, בעד הצביעו 58, נגד – 12, נמנע אחד, אני קובעת שהצעת החוק עברה והיא תעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט. חברת הכנסת גלאון, אפשר להמשיך בסדר-היום? זהבה גלאון (מרצ): לא. היו"ר קולט אביטל: לא, את לא מרשה? חבר הכנסת וילן, נא לשבת. הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – פטור מתשלום ארנונה לאזרח מגיל 80), התשס"ז–2007 [הצעת חוק פ/2083/17; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת חיים כץ) היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים להצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – פטור מתשלום ארנונה לאזרח מגיל 80). חבר הכנסת חיים כץ, בבקשה. להצעה הזאת מוצמדות עוד שתי הצעות דומות. נא לשבת. חיים כץ (הליכוד): גברתי היושבת-הראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת באה להקל במעט ולעזור ל-23,000 משפחות שבהן ראש המשפחה מעל גיל 80. רבות מהן מתחת לקו העוני, ברבות מהן יש ניצולי השואה, ואני חושב שאנחנו חייבים לעזור להן, ומעט העזרה הוא לפטור אותן מארנונה. אני שמח שגם הקואליציה החליטה לתמוך בהצעת החוק הזאת. מרכז הקואליציה, אני אקדם את החוק בהתאמה, ואני מקווה שכל הבית יתמוך בפטור מארנונה לאזרחים מעל גיל 80. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. להצעת החוק הזאת כאמור מוצמדות עוד שתי הצעות החוק. הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – פטור מתשלום ארנונה לאזרח מגיל 80), התשס"ז–2007 [הצעת חוק פ/2922/17; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת אורית נוקד) היו"ר קולט אביטל: אני קוראת לחברת הכנסת אורית נוקד לנמק את הצעת החוק שלה, הצעת חוק פ/2922. בבקשה. אורית נוקד (העבודה-מימד): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חושבת שהיום, כאשר מדינת ישראל חוגגת את יום הולדתה ה-60, זאת הזדמנות להוסיף להצעת החוק הקודמת שעברה ועסקה בהצמדת הקצבאות לשכר הממוצע במשק, ולהעניק לקשישים ולוותיקים של המדינה גם את הצעת החוק הזאת, שפוטרת את מי שעבר את גיל 80 מתשלום ארנונה. אני רוצה להצטרף לדברים שאמר חבר הכנסת כץ, להודות מאוד להנהלת הקואליציה ולקרוא לכם להצביע בעד. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – פטור מתשלום ארנונה לאזרח מגיל 80), התשס"ז–2007 [הצעת חוק מס' פ/2471/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר קולט אביטל: הצעת חוק דומה, של חברת הכנסת סופה לנדבר, פ/2471. בבקשה. סופה לנדבר (ישראל ביתנו): גברתי היושבת-ראש, השרים, חברי הכנסת, רבותי, אני מצטרפת לחברי הכנסת שדיברו לפני. החקיקה הזאת היא חקיקה מאוד מאוד חשובה, היא חקיקה עבור אנשים שהיו מייסדי מדינת ישראל, בוני ישראל. אלה אנשים מבוגרים שמגיע להם לקבל הטבות. בזמן שהכנסת הנוכחית, הכנסת השבע-עשרה, מצביעה על כך שאנחנו כנסת חברתית, והעברנו לא חוק חברתי אחד – אני חושבת שזה אחד החוקים החברתיים שמצדיעים לאנשים האלה. בקדנציה הזאת גם אנחנו, מפלגת ישראל ביתנו, הוספנו סל הטבות לאנשים מבוגרים – אני לא אוהבת את המלה קשישים – ששוות כסף, כמו הטבות במערכת הבריאות, הטבות באגרת הטלוויזיה, תעריפי חשמל מוזלים, והחקיקה הזאת היא עוד טיפה בסל ההטבות לאנשים האלה. מגיע להם. תודה לכנסת ולתודה למי שתומך בחקיקה הזאת. היא חקיקה ראויה, טובה, ותודה על כך שתצביעו עבורה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה, גברתי. אני קוראת לשר איתן להשיב על שלוש ההצעות, ואז נעבור להצבעה. השר רפי איתן: גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אנחנו, סיעת הגמלאים, תומכים בהצעת החוק הזאת. אני מוכרח לציין שאני בעל עניין, מפני שאני אחרי גיל 80. אנחנו חושבים שצריך להעביר את כל שלוש ההצעות לוועדת הרווחה. צריך לקבוע כמה מגבלות, כמו דירה של עד 100 מטר – – חיים כץ (הליכוד): זה בוועדה. השר רפי איתן: – – ואולי גם לגבי הכנסה, אבל זה יידון בוועדת הרווחה. אני ממליץ להצביע בעד הצעות החוק. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה, אדוני השר. אנחנו עוברים אפוא להצבעה. נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה על כל אחת מהצעות החוק בנפרד. נעבור להצבעה על הצעת החוק מס' פ/2083, של חבר הכנסת חיים כץ. נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 64 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – פטור מתשלום ארנונה לאזרח מגיל 80), התשס"ז–2007, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: בעד – 64, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שהצעת חוק מס' פ/2083 עברה. הוועדה שתדון בה היא ועדת הכספים. גדעון סער (הליכוד): ועדת העבודה והרווחה. היו"ר קולט אביטל: אם כך, זה ילך לוועדת הכנסת. אנחנו עוברים להצביע על הצעת החוק הבאה. נא לשבת. הצעת חוק מס' פ/2922, של חברת הכנסת אורית נוקד – נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 60 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – פטור מתשלום ארנונה לאזרח מגיל 80), התשס"ז–2007, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: ובכן, בעד הצביעו 60, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שהצעת החוק של חברת הכנסת נוקד עברה, והיא תעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. יצחק גלנטי (גיל): אני מבקש להוסיף את השר איתן. היו"ר קולט אביטל: נוסיף גם את קולו של השר איתן, לפרוטוקול. הצעת החוק הבאה, הצעת חוק מס' פ/2471, של חברת הכנסת סופה לנדבר וקבוצת חברי הכנסת – נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 63 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – פטור מתשלום ארנונה לאזרח מגיל 80), התשס”ז–2007, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: ובכן, בעד הצביעו 63, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שגם הצעת החוק הזאת עברה, והיא תעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. גדעון סער (הליכוד): גם הראשונה, זה אותו נושא. היו"ר קולט אביטל: צר לי, כתוב משהו אחר. זה הולך לוועדת הכנסת. יש תקנון. גדעון סער (הליכוד): ועדת הכנסת בסדר, אבל את שלושתן צריך להעביר לאותו מקום. הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הארכת חופשת לידה), התשס"ז–2007 [הצעת חוק מס' פ/2929/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים להצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הארכת חופשת לידה). ינמק חבר הכנסת גדעון סער. בבקשה. גדעון סער (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, מכובדי השרים, כנסת נכבדה, בתחילת הדברים אני רוצה להודות לשרה המקשרת בין הממשלה לכנסת, לשרה רוחמה אברהם, שהגענו אתה לסיכום שלפיו הקואליציה תתמוך בהצעות. אנחנו נתאם את המשך הליכי החקיקה, במגבלת זמן סבירה, עם נציגי הממשלה. אני רוצה לנמק את הנושא הזה, שהוא בין הנושאים החשובים ביותר בכל מדינה המתיימרת להיות מדינת רווחה מתוקנת. הכנסת הזאת עשתה דבר גדול כאשר לאחר 53 שנים, בשנה שעברה, במאי 2007, האריכה את חופשת הלידה בתשלום מ-12 שבועות ל-14 שבועות. למעשה, מאז חקיקת חוק עבודת נשים המקורי בשנת 1954 חופשת הלידה בשכר היתה סטטית, 12 שבועות. כאשר החוק חוקק בשנות ה-50 הוא היה מהחוקים המתקדמים ביחס למדינות אחרות בעולם, אבל עם השנים ועם ההתקדמות של מדינות אחרות בנושא הזה מדינת ישראל נותרה מאחור. למי שחושב, כמו למשל במשרד האוצר, כי זה אצלם דבר קבוע – אני רוצה לתת דוגמאות לחופשות לידה בשכר ממדינות מערביות אחרות. היו"ר קולט אביטל: שבדיה – שנה. גדעון סער (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, אירלנד – 18 שבועות; בריטניה – 26 שבועות, ואני מדבר על חופשה בתשלום. היו"ר קולט אביטל: שבדיה – שנה. גדעון סער (הליכוד): יכול להיות שאני אגיע לזה. דנמרק, חופשה לאמהות – 18 שבועות; הולנד – 16 שבועות; הונגריה – 24 שבועות, אם כי שם זה 70% מהשכר. נתתי כמה דוגמאות כדי להראות כיצד אנחנו עדיין נמצאים לא בקצה העליון של הסקלה או באיזו הגזמה, אלא מתקדמים. כך אמרנו גם כאשר העברנו בשנה שעברה את התיקון לחוק עבודת נשים: אנחנו בהתקדמות הדרגתית. גברתי, כל המחקרים הוכיחו את נחיצות של התיקון הזה, מכמה טעמים. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת פינס. חבר הכנסת פינס, נא לשבת. חבר הכנסת פינס, זה מפריע. אדוני השר, נא לשבת. אדוני השר, זה מפריע. אדוני שר הרווחה, בפעם השלישית. גדעון סער (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, מחקרים הוכיחו את חשיבות הטיפוח של הקשר בין האם לתינוק באותם שבועות וחודשים ראשונים, ובכלל זה חשיבות ההנקה, מעבר לכל ספק. בעקבות זאת, ארגון העבודה הבין-לאומי קבע כמינימום את הסטנדרט שאנחנו התיישרנו על-פיו במאי בשנה שעברה, סטנדרט של 14 שבועות מינימום. אין ספק גם שהארכה של חופשת הלידה תשפר את היכולת של יותר ויותר אמהות לחזור לשוק העבודה אחרי הלידה. למעשה, כאשר יש חופשת לידה קצרה, אתה מציב דילמה אכזרית בפני היולדת שרוצה להישאר עוד זמן מה עם התינוק: האם לפגוע במרכיב של האמהות, של המשפחה, או לוותר על מקום העבודה? כשאנחנו הולכים על תקופה של חופשת לידה שהיא סבירה ולא מוגזמת, אנחנו מגבירים את היכולת של אותן נשים להשתלב מחדש בשוק העבודה ומונעים את הפרישה שלהן. אני, כמובן, מזכיר שהדבר הזה חשוב לא רק בהיבט החברתי שלו, אלא גם בהיבט של עידוד ההשתתפות בשוק העבודה. בסופו של דבר, זה הנושא המקרו-כלכלי החשוב ביותר בכל כלכלה שרוצה להיות מתקדמת. גברתי היושבת-ראש, יש לנו חלון הזדמנויות להתקדם עם הנושא הזה. אנחנו לא יכולים לדעת מתי הוא יחזור, ואני מקווה מאוד שהכנסת היום בהצבעה, וגם בהמשך, תדע להמשיך ולהתקדם ולתת תחושה – במדינת ישראל יש יותר מ-150,000 לידות בשנה – – נסים זאב (ש"ס): כל חודש מאריכים את החופשה. גדעון סער (הליכוד): – – לזוגות הצעירים במדינת ישראל שלמדינה אכפת מהם, שלכנסת אכפת מהם, שהיא קשובה לצורך לשלב בין הורות לבין עבודה ולהפוך את ישראל למדינה מתוקנת מבחינת דיני הרווחה שלה. תודה. היו"ר קולט אביטל: אדוני, אני מודה לך. יש עוד שלוש הצעות חוק שצורפו לחוק הזה. גדעון סער (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, עשיתי עוול לחברת הכנסת שלי יחימוביץ, שהיא, כמו בחוק הקודם שהעברנו בשנה שעברה, שותפתי המלאה ליוזמה. אני משוכנע שאם לא היינו פועלים בדרך של שיתוף פעולה פוליטי חוצה מפלגות, לא היינו יכולים להגיע להישגים שכבר הגענו אליהם ועוד נגיע אליהם. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): – – – פרלמנטרי. לא פוליטי. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הארכת חופשת לידה), התשס"ח–2007 [הצעת חוק פ/3025/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר קולט אביטל: הצעת חוק דומה, שהוצמדה, היא הצעת חוק מס' פ/3025. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אחריו – הצעה דומה של הרב חבר הכנסת גפני. בבקשה, שלוש דקות. דב חנין (חד"ש): גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, היתה לי הזכות להיות אולי היוזם הראשון של הצעת החוק להארכת חופשת הלידה ל-16 שבועות, ובעקבות תהליך ממושך של הידיינות וויכוח בעזרת פעילות נמרצת של יושב-ראש הוועדה למעמד האשה, חבר הכנסת סער, וחברי כנסת נוספים, הצלחנו להעביר אותה בפשרה מסוימת ולסכם על הארכת חופשת הלידה ל-14 שבועות. ביום שבו אושרה ההארכה ל-14 שבועות אמרתי כאן על דוכן הכנסת שאנחנו נמשיך במסע להארכת חופשת הלידה ל-16 שבועות. עמיתי חברי הכנסת, ההצעה הזאת שמונחת היום לפנינו היא הצעה חשובה וראויה מכמה טעמים. הטעם הראשון הוא טובת הילד. כל המחקרים מראים שחשיבות הקשר בין האם לילד בתקופה הראשונה של החיים היא עצומה. לקשר הזה יש משמעות גדולה להתפתחותו של הילד, לעתידו ולהתפתחותו הנפשית. להצעת החוק יש חשיבות רבה גם מבחינת טובת האשה – מבחינת טובת האשה, הגנת האשה, הגנת זכויותיה, הגנת מעמדה. להצעת החוק יש חשיבות רבה מבחינת טובת המשפחה – מבחינת היכולת להבטיח למשפחה הגנה, מבחינת היכולת להבטיח למשפחה את היכולת לגדל ילדים באווירה נכונה ותוך הגנה על הזכויות החברתיות. לחוק הזה יש חשיבות מבחינת טובת החברה. לכן, מדינות בעולם התקדמו לסטנדרטים מתקדמים הרבה יותר של אורך חופשת הלידה ממה שנהוג אצלנו. חבר הכנסת סער אמר לפני שהמספר שאליו הגענו בסוף הסיבוב הקודם, 14 שבועות חופשת לידה בתשלום, זה רף המינימום המומלץ היום על-ידי הארגונים הבין-לאומיים. אסור לנו להישאר ברמה של רף מינימום. אנחנו צריכים לשאוף להיות מדינה מתקדמת יותר. אנחנו נמצאים בפיגור גדול בהשוואה למה שמקובל בעולם בנושא אורכה של חופשת הלידה בתשלום. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני קורא לכולכם לתמוך בהצעת החוק הזאת. אני משוכנע שאנחנו נעשה כל מאמץ לקדם את הצעת החוק הזאת לקריאה ראשונה עוד בכנס הנוכחי, כדי שאפשר יהיה באמת להתקדם להארכת חופשת הלידה וישראל תהיה, מבחינה זו לפחות, מדינה מתקדמת וראויה. היו"ר קולט אביטל: אני מודה לך מאוד. הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הארכת חופשת לידה), התשס"ח–2008 [הצעת חוק מס' פ/3357/17; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת משה גפני) היו"ר קולט אביטל: הצעת חוק חוק מס' פ/3357, של חבר הכנסת גפני – חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת חילו, אם היא נמצאת. היא נמצאת. משה גפני (יהדות התורה): גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה להודות לשרה רוחמה אברהם, השרה המקשרת, על שהיא אפשרה להביא את הצעת החוק – – – צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): יותר בקול, כדי שנשמע. השרה רוחמה אברהם-בלילא: – – – משה גפני (יהדות התורה): היא עשתה עם הראש, סימן שהיא שמעה. אני מודה, כמובן, לחבר הכנסת גדעון סער, שהוביל את זה עם חברת הכנסת שלי יחימוביץ. כאשר העברתם את החוק להארכת חופשת הלידה ל-14 שבועות, נאמר במפורש שבהמשך נוכל לקדם את העניין הזה. לעומת העולם המערבי, מדינת ישראל נמצאת – זה נאמר קודם, ולא אאריך ולא אחזור על הדברים – אנחנו נמצאים הרבה מאחור. אנחנו מדברים הרבה על עבודת נשים, אנחנו מדברים על הרבה על זה שאסור להפלות נשים. חופשת הלידה במדינת ישראל נמשכת פרק זמן כזה שמונע מנשים במקרים רבים לצאת לעבוד. אשה יולדת – כך הקב"ה ברא את העולם – והיא עושה את החשבון, כאשר חופשת הלידה היא חופשה קצרה, והיא מחליטה במקרים מסוימים שהיא לא יוצאת לעבודה. אנחנו רואים שאנחנו נמצאים בתחתית המדרג בכל העולם המערבי. דרך אגב, זה לא הדבר היחיד, אבל זה דבר שחייבים לתקן. לא בכל דבר צריך להסתכל דרך הכסף המיידי, אלא צריך להסתכל על המכלול. גם כאשר מדברים על קצבאות הילדים, מדברים על עידוד לצאת לעבודה. מה העידוד לצאת לעבודה בעבודת נשים כאשר אנחנו נמצאים במצב כל כך רע מבחינת היחס למה שקורה בכל העולם המערבי? אני מקבל כמובן את דברי קודמי, אני מצטרף אליהם. אני מבקש מהכנסת לתמוך בחוקים האלה, ואם אכן הכנסת תאשר נמשיך במגמה הזאת גם בעתיד. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה, אדוני, יישר כוח. הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הארכת חופשת לידה), התשס"ח–2008 [הצעת חוק פ/3615/17; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת נאדיה חילו) היו"ר קולט אביטל: אחרונת המציעות, חברת הכנסת נאדיה חילו, הצעת חוק פ/3615. נאדיה חילו (העבודה-מימד): גברתי היושבת-ראש, שרים, חברי כנסת נכבדים, הצעת החוק שמובאת היום היא המשכו של תהליך שהחל מזמן בוועדה למעמד האשה. אני רוצה בהזדמנות הזאת להגיד שבחים ליושב-ראש הוועדה הקודם, חבר הכנסת גדעון סער, שהשכיל להוביל את המהלך הראשון ולאשר את ההארכה מ-12 ל-14 שבועות. כמעט כל היוזמים שדיברו לפני – קידמנו הצעת חוק ל-16 שבועות, תוך כדי תהליך של פשרה. אני רוצה להודות בהזדמנות הזאת גם לשרה רוחמה אברהם-בלילא, שיושבת כאן. ראינו את התהליך החשוב בחקיקה הזאת, והסכמנו לפשרה מסוימת, ל-14 שבועות, מתוך ראייה שהחוק הזה הוא חוק תהליכי שצריך להמשיך ולקדם אותו. למה לקדם אותו? מהרבה מאוד סיבות. קודמי דיברו על החשיבות של הילדים, על החשיבות של הנשים, ואני רוצה להרחיב את המעגלים האלה ולהגיד שמעבר לקבוצות יעד ספציפיות מאוד של נשים, הוכח על-פי כל המחקרים והמציאות שנשים חוזרות לעבודה ויוצאות לעבודה בצורה יותר משמעותית. גברתי היושבת-ראש, את גם חתמת אתי על הצעת החוק הזאת וקידמת אותה. אם יש חופשת לידה ארוכה יותר, יותר נשים תהיינה במעגל העבודה. בתור יושבת-ראש הוועדה לזכויות הילד אני מייחסת חשיבות גדולה מאוד לקשר בין אמא לילד, במיוחד בשנים הראשונות, כשהילד בהחלט זקוק לאמא שלו לתקופה יותר ארוכה, לשהייה יותר צמודה. אבל החוק הזה לא נוגע רק לילדים ונשים, הוא גם חוק לקידום ולהתפתחות של המשפחה כולה. הנשים הן חלק ממשפחה, הילדים הם חלק ממשפחה, ומשפחה היא חלק מחברה. אם אנחנו מדברים על עשייה להתאמת עולם העבודה לנשים, זה החוק שיוביל את המהפכה הבאה להתאמת עולם העבודה לנשים, שנשים ישתלבו יותר ויהיה יותר שגשוג כלכלי באופן כללי לחברה. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. כיוון שאין תשובה של השר, אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו עוברים קודם להצביע הצעת חוק פ/2929, של חברי הכנסת גדעון סער ושלי יחימוביץ. השרה רוחמה אברהם-בלילא: מובן שכולם מסכימים לתנאי שהציע הראשון. היו"ר קולט אביטל: כולם מסכימים לתנאי להמתין לחקיקה משותפת. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 45 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הארכת חופשת לידה), התשס"ז–2007, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: בעד הצביעו 45, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת שהצעת החוק של חברי הכנסת גדעון סער ושלי יחימוביץ עברה והיא תעבור להמשך טיפול לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, כפי שכתוב פה. גדעון סער (הליכוד): אני מבקש שהנושא יעבור לוועדה לקידום מעמד האשה. היו"ר קולט אביטל: כולכם מסכימים? דב חנין (חד"ש): לא. היו"ר קולט אביטל: ועדת הכנסת תכריע. אני מבקשת מיתר המציעים, לפני שאנחנו מעבירים את הצעות החוק, להתחייב לתנאי שהציבה הממשלה. חבר הכנסת דב חנין, אתה מסכים? דב חנין (חד"ש): כמו שניסח חבר הכנסת סער. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. אנחנו עוברים אפוא להצביע על הצעת החוק פ/3025, של חבר הכנסת דב חנין. נא להצביע. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 46 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הארכת חופשת לידה), התשס"ח–2007, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: בעד הצביעו 46, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת שהצעת החוק עברה והיא תעבור לוועדת העבודה. גדעון סער (הליכוד): מעמד האשה. היו"ר קולט אביטל: היא תעבור לוועדת הכנסת, ושם יוחלט. הצעת חוק פ/3357, של חבר הכנסת גפני. חבר הכנסת גפני, אתה מסכים לתנאי? משה גפני (יהדות התורה): כנ"ל, כפי שנוסח על-ידי חבר הכנסת סער. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 47 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הארכת חופשת לידה), התשס"ח–2008, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: בעד הצביעו 47, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת שגם הצעת החוק הזאת עברה והיא תעבור לוועדת הכנסת, שם ייקבע איפה המשך הדיון בה. אחרונה חביבה, הצעת החוק פ/3615, של חברת הכנסת נאדיה חילו. את מסכימה לתנאי? נאדיה חילו (העבודה-מימד): כן, אני מצטרפת. היו"ר קולט אביטל: נא להצביע. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 49 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הארכת חופשת לידה), התשס"ח–2008, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: 49 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת שגם הצעת החוק הזאת עברה והיא תעבור לוועדת הכנסת, שם ייקבע איזו ועדה תמשיך לטפל בה. הצעת חוק המכינות הקדם-צבאיות, התשס"ח–2008 [הצעת חוק פ/3596/17; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מיכאל מלכיאור) היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק המכינות הקדם-צבאיות, התשס"ח–2008. חבר הכנסת מיכאל מלכיאור, בבקשה. ללא תשובת השר. מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): גברתי היושבת-ראש, עמיתי חברי הכנסת, זאת הצעת חוק שהיא חשובה ביותר להסדרת כל הנושא של המכינות הקדם-צבאיות. אחד מהדברים הנפלאים, הטובים לפוטנציאל ההנהגה במדינת ישראל הוא גם המכינות הדתיות וגם המכינות המעורבות, שאני מעורה מאוד בעניינן, ואנחנו חייבים להסדיר אותו. הממשלה קיבלה החלטה כבר לפני תשע שנים, אבל כמו 70% מהחלטותיה, גם את זאת היא לא מקיימת. אנחנו מעגנים את החלטת הממשלה בחוק, כדי שלא יהיה אפשר להתל עוד במכינות כל שנה ולהגיד להן כן ולא, לא וכן, ובסוף הן משלמות מחיר יקר מאוד. אני חושב שאסור לבית הזה להתל עוד במכינות הקדם-צבאיות. תודה. היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים להצבעה, נא לשבת. חבר הכנסת מלכיאור, אני מבינה שקידום הצעת החוק תלוי – – – מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): אין תנאים. היו"ר קולט אביטל: השרה, כתוב אצלי שזה בעד – בתנאי. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): גברתי היושבת-ראש, אין שר שקם ואומר שהוא מבקש לעשות תנאים, למה היושבת-ראש צריכה לעשות תנאים? היו"ר קולט אביטל: סליחה, זה מה שרשום אצלי. אני חייבת לנהל את הישיבה בצורה שאני מבינה. איתן כבל (העבודה-מימד): זה באותם תנאים. אתה רוצה שלא נצביע? זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אל תצביעו. היו"ר קולט אביטל: אוקיי. התנאי מקובל עליך, חבר הכנסת מלכיאור? מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): כן. היו"ר קולט אביטל: כן? ובכן. התנאי מקובל. אני מבקשת לעבור להצבעה. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 39 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המכינות הקדם-צבאיות, התשס"ח–2008, לדיון מוקדם בוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: בעד הצביעו 39, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שהצעת החוק עברה והיא תעבור לוועדת החינוך, התרבות והספורט להמשך הכנתה. חברי הכנסת, נא לשבת. אדוני שר התרבות והספורט, נא לשבת. תודה רבה. הצעת חוק הרשויות המקומיות (תיקון – ביטול איחוד המועצות המקומיות עוספיא ודאלית-אל-כרמל), התשס"ז–2006 [הצעת חוק פ/1748/17; "דברי הכנסת", חוב' ז', עמ' 12251.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) הצעת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות עוספיא ודאלית-אל-כרמל), התשס”ו–2006 [הצעת חוק פ/1330/17; "דברי הכנסת", חוב' ז', עמ' 12250.] (הצעת חברת הכנסת שלי יחימוביץ) הצעת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות עוספיא ודאלית-אל-כרמל) התשס”ח–2007 [הצעת חוק פ/3093/17; "דברי הכנסת", חוב' ז', עמ' 12253.] (הצעת חבר הכנסת אחמד טיבי) הצעת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (מס' 2) (תיקון – איחוד רשויות מקומיות), התשס”ח–2008 [הצעת חוק פ/3321/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק הרשויות המקומיות (תיקון – ביטול איחוד המועצות המקומיות עוספיא ודאלית-אל-כרמל). אתנו נמצאים כאן, ביציע, תושבי היישובים דאלית-אל-כרמל ועוספיא, ובהם גם נשים מתנועת הנשים שמובילה את המאבק הזה. אני אתחלק בניהול הישיבה הזאת עם חבר הכנסת אחמד טיבי. אנחנו עוברים להצעת החוק הראשונה. חבר הכנסת טיבי ביקש גם הוא להשתתף בניהול הישיבה, בצורה קולגיאלית. חבר הכנסת טיבי, מייד תעבור גם אתה לנהל את הישיבה. כיוון שההצעות האלה כבר נומקו בעבר ויש סדרה, שורה, של הצעות חוק, שהוגשו על-ידי חברת הכנסת נאדיה חילו וחברים בסיעה, על-ידי חברת הכנסת שלי יחימוביץ וחברים בסיעה, ואלה נומקו, אנחנו נעבור עכשיו להצעת החוק של חבר הכנסת דוד אזולאי, שלא נימק. אנחנו עוברים להנמקה של הצעת החוק מס' פ/3321. חבר הכנסת טיבי, בבקשה, בוא במקומי. חבר הכנסת אזולאי. היו"ר אחמד טיבי: תודה, תודה חברת הכנסת קולט אביטל, על הקולגיאליות. חבר הכנסת דוד אזולאי – בבקשה, אדוני. דוד אזולאי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזאת באה לעשות צדק עם העדה הדרוזית, בכך שאנחנו נקבל היום החלטה לבטל את איחוד הרשויות הדרוזיות דאלית-אל-כרמל ועוספיא. את הצעת החוק הזאת הגשתי עם חברי, חבר הכנסת יורם מרציאנו, שביקש שנעשה את זה יחד, ואני בהחלט מברך אותו על היוזמה שנקדם את החקיקה הזאת יחד. אני רוצה לקדם בברכה את נכבדי העדה, את אנשי הציבור, ובראשם מנהיגה הרוחני של העדה, השיח' מואפק טריף, שהטריחו את עצמם השבוע לבוא בפעם השנייה לבית הזה, פעם אחת כאשר נבחר חבר כנסת מהעדה הדרוזית, והיום – כדי להיות נוכחים כאן ולהגיד לנו שאתם מתנגדים לאיחוד הרשויות הדרוזיות. כבר עשינו את זה בעבר כאשר אני, עבדכם הנאמן, הגשתי הצעת חוק לביטול האיחוד של הרשויות הדרוזיות בגליל – אבו-סנאן, ג'וליס וירכא – והיום אני שוב עומד כאן ומבקש לבטל את האיחוד. אני רוצה גם, ברשותך, אדוני היושב-ראש, להגיד כמה דברים בעניין הזה. איחוד הרשויות בכלל זהו חוק שהורתו ולידתו שלא בקדושה. למען הגילוי הנאות חייבים להגיד את זה. תושבי דאלית-אל-כרמל ועוספיא הסכימו לאיחוד בתחילת הדרך, כשהכוונה היתה לתרום את חלקם למאמץ של כלל האיחודים במדינת ישראל. אבל לצערנו הרב, המציאות הוכיחה שפרט להכרזה על דאלית-אל-כרמל ועוספיא כעיר-הכרמל, הציבור לא מרגיש בתועלת הגדולה של האיחוד. יש סקר של מכון "יאפא" בנצרת שקבע ש-75% מהתושבים מתנגדים לאיחוד ואינם מרוצים ממנו. אם כך, אני שואל למה לכפות את האיחוד על אנשים שלא מעוניינים בכך. לכן, אני רוצה לנצל את הבמה הזאת ולפנות אל שר הפנים ולהגיד לו: אדוני השר, תלמד משגיאות העבר. אם רוצים לעשות איחודים, יש לעשות אותם בצורה מסודרת, תוך התייעצות עם התושבים, הקצאת המשאבים הדרושים, שיתוף התושבים, והחשוב מכול: לא לכפות עליהם איחוד שאינם רוצים בו. דבר יותר חשוב זה שהתושבים ירגישו שאכן האיחוד בא לשרת אותם – – היו"ר אחמד טיבי: נא לסיים. דוד אזולאי (ש"ס): – – ויש להם הנאה גדולה מזה. לסיום, אדוני היושב-ראש, אדוני השר. אני רוצה להציע לשר הפנים, שהצטרף אלינו כרגע, ולהגיד לו: הגיע הזמן, במקום ללכת על איחודים – הצעתי אליך, אדוני השר, היא לבדוק את האפשרות לאחד שירותים מוניציפליים – – היו"ר אחמד טיבי: תודה, תודה. דוד אזולאי (ש"ס): – – זה יחסוך כסף וזו תהיה הכנה טובה לקראת איחוד הרשויות. ללכת ב"בום" – התוצאה היא כישלון. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה. אני רוצה להבהיר, כי אני רואה שיש כאן רחש של אי-הבנה ליד המזכירות: יש כמה הצעות שהועלו, וחלקן נומקו בעבר, למשל של חברת הכנסת נאדיה חילו, של חברת הכנסת שלי יחימוביץ, והצעת החוק שלי. יש הצעות שלא נומקו, כמו הצעת החוק של חבר הכנסת דוד אזולאי וחבר הכנסת מוחמד ברכה. לכן, הם מדברים ואחרים לא מדברים. בבקשה, חבר הכנסת ברכה. בשלב זה אני רוצה לברך את אחי מהעדה הדרוזית, ובראשם השיח' מואפק טריף ונכבדי העדה, לברך את כל הפעילים, ובעיקר את הנשים שפעלו רבות, כדי שהצעת החוק הזאת תתקבל. אהלן וסהלן. הצעת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות עוספיא ודאלית-אל-כרמל), התשס”ח–2008 [הצעת חוק פ/3740/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר אחמד טיבי: בבקשה, חבר הכנסת מוחמד ברכה. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אורחים נכבדים, (נושא דברים בשפה הערבית; להלן תרגומם לעברית: תחילה ברצוני לברך את אורחי הכנסת, השיח' מואפק טריף ונכבדי העדה, ואת תושבי ומנהיגי הכפרים עוספיא ודאליה, וכן במיוחד את אחיותי הנשים שבאו להשתתף בישיבה זו.) אני חושב שהנוכחות המסיבית הזאת היא בעצם האמירה הברורה ביותר על המיזוג הזה – אני לא קורא לזה איחוד. איחוד בדרך כלל זה מלה טובה, מלה יפה. כל איחוד יכול להיות טוב. אבל זה מיזוג בכפייה. הנוכחות הזאת מוכיחה חד-משמעית שלמיזוג הזה אין ידיים, אין רגליים, אין תשתית ואין היגיון. המצב רק הלך ונעשה רע יותר בעקבות המיזוג בין שני כפרים – אני חושב שיכול להיות שהם בין הכפרים היפים ביותר בארץ, לא רק בגיאוגרפיה אלא גם באנשים ובנוף האנושי שקיים שם. מיזוג בכפייה הוא דבר שלא מתקבל על הדעת, והממשלה צריכה להביא בחשבון את רצונם של התושבים ואת השקפתם בכל מה שקשור בכך. עוספיא היא עוספיא ודאליה היא דאלית-אל-כרמל. שני הכפרים חיו מאות ואלפי שנים ברוח טובה, והם לא זקוקים למיזוג הזה כדי להגדיר את היחסים ביניהם. לכן, אני שמח היום שהכנסת הולכת לבטל את המיזוג הכפוי, שהביא כאמור להחרפת המשבר ברשות המקומית – – היו"ר קולט אביטל: נא לשבת. מוחמד ברכה (חד"ש): – – הביא למצב של החרפת המתקפה על אדמות דאליה ועוספיא – אם אום-אל-שוקף, אם אל-מנצורה, אם אל-ג'למי – בכל המקומות האלה. ולכן, טוב תעשה הכנסת אם היום, לפחות, תגיד: הפרק הזה הסתיים ועוספיא חוזרת להיות עוספיא ודאלית-אל-כרמל חוזרת להיות דאלית-אל-כרמל. האדמות של עוספיא הן האדמות של עוספיא ולא של אף אחד אחר ושום פרויקט אחר, וכך גם האדמות של דאלית-אל-כרמל הן האדמות של תושביה ולא של שום גורם אחר. אני מבקש שכל חברי הכנסת יתמכו בהצעת החוק לביטול המיזוג הכפוי. אני רוצה לברך את החברים שהעלו את ההצעה הזאת על שולחן הכנסת, ונימקו אותה בישיבה קודמת, עוד לפני שכל המכובדים הגיעו לכאן – את חברות הכנסת שלי יחימוביץ ונאדיה חילו ואת חבר הכנסת אזולאי, שכמובן נימק, והחברים מבל"ד. אני רוצה לציין במיוחד שחבר הכנסת החדש, שכיב שנאן, עוד לפני שנבחר לכנסת היה מאלה שדחפו וקידמו את הרעיון של ביטול המיזוג הזה. יש לו גם כאן הזדמנות להצביע במו-ידיו בעד ביטול המיזוג הזה. אני רוצה לברך גם אותו, וזו הזדמנות – אני מדבר בפעם הראשונה מעל הדוכן מאז נבחרת, וזו הזדמנות בשבילי לברך אותך לרגל בחירתך ולאחל לך הצלחה. אני מאחל לכולנו הצלחה – – – היו"ר קולט אביטל: וגם לנשיאות הכנסת שפטרה אותך מחובת הנחה. מוחמד ברכה (חד"ש): כן, כמובן. לא, אבל זו היתה תקלה שלא כדאי להתעכב עליה, כי זה יזיק לכל מיני אנשים וזה מיותר. אני רוצה באמת להודות לכולם, ואני רוצה לברך שוב את השיח'ים הנכבדים, את פרנסי היישובים, את הנשים המכובדות שבאו ופעלו, ואני חושב, אגב, שזו אחת הדוגמאות – – היו"ר קולט אביטל: נא לסיים. מוחמד ברכה (חד"ש): – – היפות ביותר, איך נשים יכולות להיות שותפות בעשיית דעת קהל ובקבלת החלטה. כל הכבוד לכולם. היום אנחנו נצא לדרך חדשה. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: רוב תודות לך, אדוני. אדוני שר הפנים רוצה להשיב? אני מבינה שאדוני שר הפנים לא רוצה להשיב. שר הפנים מאיר שטרית: נגמרו כל חמש הצעות החוק? היו"ר קולט אביטל: כן, הכול נגמר. נא להשיב. ועד שתגיע, אדוני שר הפנים, אני רוצה להוסיף שזאת הצעת חוק שנובעת מכך שאנשים זקוקים לזהות שלהם ולכבוד שלהם. שר הפנים מאיר שטרית: גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מתכבד להשיב על הצעות החוק שהוגשו – – – מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני השר, שכחתי לציין גם את חבר הכנסת טיבי, שהוא בין המציעים. היו"ר קולט אביטל: אנחנו הולכים להצביע על הצעת החוק שלו. נא לשבת. אדוני השר, בבקשה. שר הפנים מאיר שטרית: גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מתכבד להשיב על הצעות החוק. אני מברך את ראשי העדה הדרוזית והשיח' מואפק טריף, ראש העדה, שנמצא כאן בכנסת, אבל אני בהחלט לא מברך על הצעות החוק. אני מאוד מצטער על הפופוליזם הזול והפוליטיקה שנכנסת לכנסת, ובמקום לעשות מה שנכון לעיריות, עושים את ההיפך. מוחמד ברכה (חד"ש): למה אתה לא יכול להודות בטעות? תודה בטעות. תודה בטעות. שר הפנים מאיר שטרית: אל תפריע לי, אל תפריע לי. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת ברכה. מוחמד ברכה (חד"ש): תודה בטעות. שר הפנים מאיר שטרית: אל תפריע לי. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת ברכה, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. שר הפנים מאיר שטרית: הרקע ידוע. כידוע, חבר הכנסת ברכה, לא אני עשיתי את האיחוד הזה. כאשר נעשה האיחוד הזה, לצערי הרב – האיחוד נעשה על-ידי שר האוצר דאז בנימין נתניהו. אגב, אני לא התערבתי באיחודי הרשויות בכלל, וכשהצעתי איחודים, הצעתי איחודים של ערים גדולות ומבוססות ולא הלכתי לא על ערים ערביות ולא על ערים דרוזיות. אני רוצה להזכיר לכם את הנימוקים שהוצגו אז, לקראת האיחוד. הוקמה ועדה ששמעה את נציגי התושבים, שמעה את כל מי שרצה להופיע בפניה, והמליצו בכל זאת לעשות את האיחוד. אני רוצה להזכיר לכם ששני היישובים, גם דאליה וגם עוספיא, לפני האיחוד שניהם היו בצרות צרורות. שניהם היו בגירעונות ענקיים. האיחוד נועד לתת הזדמנות לשפר את המצב בשני היישובים האלה ולהקים עיר דרוזית בגליל. ולכן, הממשלה החליטה אז והכנסת החליטה. אולי חלק מחברי הכנסת שהיום רוצים להצביע נגד האיחוד הזה או לפרק את האיחוד הזה, הצביעו בעד האיחוד הזה אז – והכנסת החליטה וקיבלה את הצעת הממשלה, ואיחדו את שתי הערים. אני מבקש לציין בפניכם שלדעתי ראש העיר דאלית-אל-כרמל עושה ככל יכולתו – – היו"ר קולט אביטל: עיר-הכרמל. שר הפנים מאיר שטרית: עיר-הכרמל. – – כדי לשפר את המצב בשתי הערים הללו. הממשלה העבירה לעיר המאוחדת מענקים בסך 100 מיליון שקל כדי לנסות להתגבר על גירעונות העבר של היישובים האלה. אבל צריך לזכור: ראשי היישובים בעבר במקומות האלה השאירו גירעונות ענקיים עם ניהול קטסטרופלי. אני רוצה להביא לידיעת חברי הכנסת, שיש היום בדרך חיוב אישי של עשרות מיליונים על ראשי המועצות לשעבר. עד שנגמרות הבדיקות ועד שהוועדה מחליטה לוקח זמן, אבל זה בתהליך. אז מה אתם מציעים עכשיו? לעשות רוורס? מה יקרה אם נעשה רוורס, אם נבטל את האיחוד? ראשית, הוועדה המקומית שהוקמה בעיר-הכרמל תבוטל. לא תהיה ועדה מקומית, אחרי שנים שלא היתה ועדה מקומית ביישוב דרוזי. הוועדה המקומית תבוטל. המענקים שקיבלו עד היום – לא יקבלו בהמשך. אני חושש שאם יוותרו על האיחוד הזה, שהוא אומנם קשה ויוצר בעיות, ואני מסכים, אגב, שלו עשו את האיחוד אז, ומחקו את כל החובות של שני היישובים, וליוו אותו בתקציבים המתאימים, יכול להיות שהיו מצליחים הרבה יותר ויוצרים רגיעה ביישובים. לצערי זה לא נעשה, אבל אני לא הייתי אחראי לאיחוד ההוא. היום, כשר הפנים, אני תומך תמיכה מלאה בשני היישובים הללו, בראש הרשות הזאת, באכרם חסון ובעיר-הכרמל, כי אני חושב שזה נכון: עיר יותר גדולה יכולה להציע שירותים ברמה יותר טובה, מכל הבחינות – גם בחינוך, גם בתשתיות, גם בפיתוח תעשייה, גם בכל התחומים האחרים. אני חושש שפירוק האיחוד של שני היישובים יחזיר את היישובים האלה ברוורס, חזרה, לקשיים עצומים ולחוסר יכולת תפקוד, דבר שבסוף הדרך יביא לפירוקן של שתי המועצות הללו ולהקמת ועדות קרואות. זה מה שאתם רוצים שיקרה? אם כבר מתחיל תהליך של שיקום – והוא קשה, וראש העיר מתמודד שם עם קשיים עצומים – אבל אם מתחיל תהליך הגיוני שאנחנו תומכים בו – – היו"ר קולט אביטל: חברי הכנסת, נא לשבת. שר הפנים מאיר שטרית: – – מלווים אותו, עוזרים לו, ולא ביום אחד. היום הצבעה על פירוק האיחוד הזה תחזיר אותנו עשר שנים אחורה. היישובים הללו לא היו שני יישובים מבוססים, מסודרים, שאיחדו אותם והם הידרדרו. כמו שאני מציין בפניכם, שני היישובים הללו היו בבלגן ניהולי אחד גדול ובגירעונות אדירים, ובחוסר דרסטי של גביית מסים וחשבונות מים. מה שיקרה אם נחזור, נעשה רוורס – אני מתאר, אני מעז להתנבא – זה שייבחרו שני ראשי רשויות חדשים, ובנתונים הנוכחיים מהר מאוד יגיעו לפשיטת רגל ונצטרך לפזר את המועצות ולהקים ועדות קרואות. מוחמד ברכה (חד"ש): אל תאיים. שר הפנים מאיר שטרית: זה לא איום. מוחמד ברכה (חד"ש): זה נשמע כאיום. באמת. שר הפנים מאיר שטרית: חבר הכנסת ברכה, אני לא מאיים על אף אחד. אני מתאר תהליך שאתה נותן לו יד. מה אכפת לך? תקבל כמה קולות במקומות שלך? זה מה שמטריד אותך? חברים, זה יותר מדי רציני מכדי לעשות מזה פוליטיקה. מדובר פה על עתידם של התושבים בעיר-הכרמל. ואני אומר לחברי הכנסת: חברים – ותזכרו את מה שאני אומר היום – ניסיון לפרק את האיחוד הזה ידרדר את היישובים הללו אחורה ויגרום לפגיעה חמורה מאוד בשירותים שהתושבים ביישובים האלה מקבלים – – שכיב מוראד שנאן: אבל למה אתה – – – שהמועצות – – – שר הפנים מאיר שטרית: ולכן אני אומר לכם, חברי הכנסת, אני פונה אליכם: תעזבו את הפופוליזם. תצביעו נגד. הממשלה, אגב, קיבלה החלטה – – – היו"ר קולט אביטל: חברת הכנסת יחימוביץ, תוכלי לשבת במקומך? שכיב מוראד שנאן: – – – כבוד השר. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת שכיב שנאן. שר הפנים מאיר שטרית: ועדת השרים לחקיקה קיבלה החלטה נגד פירוק האיחוד. אם מישהו חושב שאם מעבירים הצעת חוק בקריאה טרומית, התושבים יצאו מפה מבסוטים ומחר מתפרק האיחוד, הוא טועה בגדול. זה לא יקרה כל כך מהר. אני מציע לכם, לחברי הכנסת, לא לתמוך בהצעה הרעה הזאת. זו הצעה שלא מביאה טובה לתושבים של האיחוד. זו הצעה שתביא, לדעתי, רק פגיעה באיכות השירותים שהתושבים מקבלים. ומאחר שאכפת לי מהתושבים שגרים בעיר-הכרמל, ואני חושב שהם נמצאים בתהליך נכון של שיקום שראש העיר עושה, ועובד קשה – וגם קראתי התבטאויות שלו. הוא אומר בעיתונים בדיוק את מה שאני אומר פה. הוא מציין את התמיכה שהוא קיבל מהממשלה, את הקשיים שהוא עומד בפניהם, את חוסר שיתוף הפעולה של חלק מהתושבים, את הפעילות הפוליטית מאחורי הקלעים פה כדי להביא לפירוק דבר שהוא נכון, ומעשה נכון של הממשלה – אני חושב שהכנסת כבר עוברת – לדעתי. יכול להיות שהקואליציה נמצאת עכשיו בהתרופפות, ואנחנו רואים את זה, אבל, חברים, לא הכול פוליטיקה. איתן כבל (העבודה-מימד): אדוני השר, זה לא המכתב שהוא שלח לנו. ראש העיר אכרם חסון שלח מכתב קשה שבו הוא מלין שלא, הממשלה לא שילמה לנו. שר הפנים מאיר שטרית: עם כל הכבוד לך, זאת פעולה לא נכונה, ושום תירוץ שלכם לא יעזור. שכיב מוראד שנאן: – – – היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת שכיב שנאן, זה לא מקובל. שר הפנים מאיר שטרית: אל תפריע לי, עם כל הכבוד. אני לא אומר לכם, חברים. עמדת הממשלה היא נגד ואני יודע שהקואליציה הודיעה על חופש הצבעה. אני פונה לחברי הקואליציה וגם לחברי האופוזיציה, שהם בעצם אז – בנימין נתניהו היה זה שיזם את האיחוד. אל תיתנו יד למהלך הגרוע הזה. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת כהן, אני מבקשת ממך. חבר הכנסת שכיב שנאן, אני קוראת אותך לסדר בפעם הראשונה. שלוש פעמים ביקשתי להפסיק את זה. שר הפנים מאיר שטרית: אני אומר, חברי הכנסת, אני מתנגד להצעת החוק. אני מציע, גברתי היושבת-ראש, להסיר אותה מסדר-היום. בראותי את התמונה יכול להיות שהצעת החוק תעבור. אם היא תעבור, גברתי, אני מציע להעביר אותה לוועדת הכספים, כי המשמעות של הצעת החוק היא בעצם יצירת גירעון נוסף לממשלה ולמשרד הפנים של מאות מיליוני שקלים בעתיד. לכן אני מציע שהצעת החוק הזאת – משמעותה הכספית היא ענקית – תעבור לוועדת הכספים. אני חושב שמי שנותן יד להצעת החוק הזאת נותן יד להתפתחותו של גירעון ענק אדיר נוסף, שבתוך שנתיים, שלוש שנים, לא יותר – תזכרו מה שאני אומר, נמצא את הרשויות האלה מתפרקות מחדש. מתפרקות, כוונתי מפוזרות, מכיוון שהן לא יוכלו לעמוד, כשהן כל אחת לבד, בפני הקשיים שניצבים לפניהן בלי התמיכה בתהליך האיחוד. תודה, גברתי. היו"ר קולט אביטל: אני מודה לך. יש זכות למציעים להתנגד. אתם רוצים להתנגד או לעבור להצבעה? קריאות: הצבעה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אני רוצה להתנגד. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת טיבי, סליחה, יש סדר, נאדיה חילו לפניך. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): היא ויתרה. היו"ר קולט אביטל: היא לא ויתרה. היא לא ויתרה, תדבר אחריה. בבקשה. נאדיה חילו (העבודה-מימד): גברתי היושבת-ראש, שרים נכבדים, חברי כנסת נכבדים, אני רוצה להתחיל, לא להרבות בדיבורים. לפני, אדוני השר, מסמך רשמי חתום, ואני אקריא את המסמך הזה, שלפיו כולם ציפו שהאיחוד הזה בעצם יביא לאיזו רווחה, לאילו תוכניות, ובכלל לא מדובר על אי-תפקוד של ראש העיר. בעיר-הכרמל, אחרי שאוחדה – תוכנית מיתאר אין, משרדי ממשלה אין, תחנת מגן-דוד-אדום אין, תחנת כיבוי אש אין. 50% מהנשים לא עובדות – ואני מברכת את הנשים ואת כל נכבדי העדה. המשכורות לא שולמו לעובדים שנתיים. יש לנו, מצד שני, עלייה בגבייה, מ-62% ל-74%. אבל יותר מזה, החמור יותר, שעל-פי נתונים שנמצאים גם בידי, מענק האיזון, שהיה 26 מיליון שקל, ירד אחרי האיחוד ל-17 מיליון. אם אנחנו עושים חישוב מתמטי מאוד מאוד פשוט, אנחנו רואים שמאז האיחוד עד היום – 30 מיליון הפסד וקיצוץ עד שנת 2008. עיר-הכרמל, שאוחדה, כל הנושא היה לא רק לבוא ולאחד אותה באופן סינתטי. שר הפנים מאיר שטרית: את לא יודעת על מה את מדברת. נאדיה חילו (העבודה-מימד): יש לי פה מסמך רשמי, כמו שיש לכל חברי. יש לי פה מסמכים רשמיים כמו שיש לכל המציעים. מסמכים של ראש העיר – מה תגיד על הטבלה הזאת שהיא זועקת, וגם מראה חוסר שוויון? קריית-ביאליק – 100 מיליון שקל מענק איזון. אני אקריא את הטבלה ואנחנו רואים: עיר-הכרמל – 17 מיליון. אם אנחנו משווים את כל הנתונים האלה – זאת לא טבלה שאני המצאתי, זאת טבלה פורמלית. כל המטרה בחוק הזה היתה להביא לרווחה כלכלית, להביא להרגשת שייכות, והוא פעל להיפך. תושבי העיר, שהם בעצם הראשונים שצריכים לומר את דברם ולהרגיש שייכות, והם השתתפו בהנהגת העיר, שנתיים מסתובבים ומרגישים מתוסכלים. אני חושבת שהגיע הזמן לקבל את ההצעה הזאת, לפרק את האיחוד שבכלל לא הוכיח את עצמו. אני מבקשת לתמוך. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חברת הכנסת יחימוביץ, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת טיבי. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, האורחים הרבים, בני העדה הדרוזית, מהלך איחוד הרשויות החל בקול תרועה רמה בשנת 2004. אז דובר ב-150 רשויות שיאוחדו. הרעיון היה, כמובן, מבית-מדרשו של בנימין נתניהו, והוא עבר בלילה אחד סהרורי ומהיר בוועדת הכספים, והסתיים בקול ענות חלושה באיחודם של קומץ יישובים, מן החלשים ביותר, אלה שלא היה בידם לגייס לובי רב-עוצמה שיתנגד לאיחוד. זה מה שקרה בפועל. זה קרה בכמה מקומות, אבל דאלית-אל-כרמל ועוספיא הן ממש הדוגמה הקלאסית. דוגמה ומופת לכישלון האיחוד. לא מזמן עלה כאן רעיון לאחד את קיסריה עם אור-עקיבא. איזו התנגדות זה עורר. איזה לובי קם כאן. אמרו שאי-אפשר לאחד את אור-עקיבא וקיסריה כי הן כל כך שונות במרקם החיים שלהן. אז אני רוצה לספר לכם משהו. גם דאליה ועוספיא מאוד שונות במרקם החיים, בצורת המגורים, בתרבות, במבנה המשפחתי והקהילתי. אבל איכשהו יש לי חשד כבד ומבוסס שכשמדובר בדרוזים פתאום לא רואים את השוני, הכול נראה אותו דבר. ההבדל בין קיסריה לאור-עקיבא זועק לשמים, אבל בין דאליה לעוספיא – חס וחלילה. האיחוד הזה נכפה על התושבים; נכפה עליהם כמעט באלימות. הם לא השלימו אתו עד עצם היום הזה. רק בשבוע שעבר, ביום השלטון המקומי, קיבלנו את הנתונים הברורים על הירידה הדרמטית במענקי האיזון לדאליה ולעוספיא, לעיר-הכרמל הפיקטיבית שהוקמה. אני התנגדתי לאיחוד מלכתחילה. אבל גם למי שלא כמוני תמך באיחוד ורצה שיצליח ורצה שישמש דוגמה ומופת, איזה היגיון יש בשיטת המקל והמקל? לו לפחות היתה כאן שיטת המקל והגזר. זה היה יותר הגיוני. מאחדים בכוח, ואחר כך, בדיעבד, מוכיחים שחרף ההתנגדות זה היה כדאי, ומתגמלים. ובכן, לא. גם פיטורין של 150 איש מהמועצה המקומית, גם הגברת האבטלה, וגם, בנוסף, הקטנת מענקי האיזון. אני לא מבינה, לא את ההיגיון הכלכלי ולא את ההיגיון המוסרי שבדבר הזה. אני שמחה שאחרי הגישו חברי כנסת נוספים את הצעת החוק הזאת, אבל כדי להיות נאמנה לאמת של הכרוניקה של הצעת החוק, אציין שמי שביקש ממני להגיש אותה היה חבר הכנסת שכיב שנאן, שאז לא היה חבר הכנסת ולכן לא היה יכול להניח את החוק. אני רוצה להודות לכל חברי בני העדה הדרוזית אשר יושבים פה, ואשר ניהלו מאבק נחוש מאוד כדי שהחוק הזה יעבור, ובמיוחד לסאלח טריף ולסמי חלבי. המאבק של כל האורחים כאן מהווה – – – היו"ר קולט אביטל: נא לסיים. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): ברשותך, עוד משפט, גברתי היושבת-ראש. המאבק של כל האורחים כאן מהווה ייצוג אותנטי, כן וישר של רחשי הלב של תושבי דאליה ועוספיא. אני פונה אליכם להיות קשובים לרחשי הלב האלה לפחות כפי שהייתם קשובים לרחבי לבם של תושבי קיסריה. לסיום, הרבה מדברים אצלנו על קשר דם בין העדה הדרוזית לבין היהודים בישראל, על נאמנות למדינה. אני אומרת: בואו נשאיר כבר את הקלישאות האלה בצד. הם כבר לא צריכים להוכיח את נאמנותם למדינה. אנחנו אלה שצריכים להוכיח להם את נאמנותנו, וההוכחה הזאת צריכה להתבצע במרקם החיים היומיומי: בעולם העבודה, באליטות, בכל מקום אפשרי. הצעת החוק הזאת חשובה ולא מספיקה. אבל היא בהחלט התחלה יפה כדי לעשות כאן צדק. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת טיבי, בבקשה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): גברתי היושבת-ראש, תודה, רבותי השרים ורבותי חברי הכנסת, מאז הובאה ההצעה לאחד ולמזג יישובים רבים – אגב, הרוב היחסי הוא במגזר הערבי והדרוזי – התנגדנו. אמרנו שההתנגדות שלנו היא לא אידיאולוגית נגד מיזוג באשר הוא, אלא בשל העובדה שהתושבים מתנגדים ונתוני ההצלחה של מיזוגים כאלה לא קיימים. התרענו מפני האפשרות של כישלון. חלף זמן, חלפו שנים, ההבטחות של משרד הפנים והממשלה לא קוימו, ולכן המצוקה של היישובים המאוחדים, גם בגליל, גם במשולש, ניכרת בכל מקום ובכל תחום, אדוני השר. דאלית-אל-כרמל ועוספיא – התושבים, ברוב ברור, נקי, אומרים: לא רוצים את האיחוד הזה, לא רוצים את הכפייה הזאת. התוצאה בשטח – תקציבית, פיתוחית – היא שלילית, ולכן, מה יותר טבעי מאשר להיענות? לכן, טוב עשתה הקואליציה שהתירה, חבר הכנסת חסון, חופש הצבעה. עשיתם טוב. וטוב תעשה האופוזיציה אם גם היא תנהג בהתאם, כי איך אפשר להתנגד להסכמה הכללית של האנשים המכובדים ולרצון שלהם לפרק את האיחוד? אדוני השר, אתה ידוע כאדם ישר ובוטה לפעמים, שאומר את הדברים גם כשהם לא פופולריים. תרשה לי. היום הצעת החוק הזאת תעבור, ובצדק, ברוב מוחץ, אדוני השר, מטעמי מוסר ושוויון. הרי יובאו הצעות חוק אחרות לגבי אל-שאע'ור ולגבי באקה-ג'ת. הדבר המוסרי ביותר והשוויוני ביותר יהיה שהכנסת תאשר את ההצעות האלה. אנחנו קיבלנו הבטחות שהקואליציה תנהג באופן שוויוני. אמרתי שאתה אדם ישיר ובוטה, עושה דברים לא פופולריים. אם כבר הצעת החוק הזאת עוברת, ובצדק עוברת – כי היא צריכה לעבור, תראה את כל האנשים האלה, מגיע להם שישקלו בחיוב את מאווייהם – ולכן הדבר הטריוויאלי המשתמע ביותר, השוויוני ביותר – ואגב, שם הכישלון, אתה יודע באופן אישי ומערכתי – באקה-ג'ת נכשל, אל-שאע'ור נכשל. ולכן, לאנשים, ליישובים האלה, שיש ביניהם שוני חברתי, אגב – גם באקה וג'ת יש ביניהן שוני חברתי, גם אל-שאע'ור. לא מספיק להיות ערבים כדי לאחד. אגב, דווקא היה יותר קל לאחד את קיסריה ואת אור-עקיבא, והכנסת לא היתה קשובה לדרישה הזאת. לכן, ברשותך, משפט אחרון. אני מודיע לך: אני גם רוצה, כפי שהודעתי כשהייתי היושב-ראש, לאלה שנוכחים – יש אנשים שנדנדו, באופן חיובי, לנו, לחברי הכנסת, כדי שהפירוק הזה יבוא לידי ביטוי חברי, וג'יה כיוף הפעיל את כולנו, גם שכיב נדנד לכולנו כשהיה מחוץ לכנסת ועכשיו כשהוא בכנסת, וכל נכבדי העדה וכל הפעילים. לכן, כל המפלגות וכל הסיעות באופוזיציה ובקואליציה – כולם מאוחדים כדי לפרק – אני מדבר על אלה שדיברו אתי, גברתי השרה – מאוחדים כדי לפרק את האיחוד הזה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת דוד אזולאי – מוותר. חבר הכנסת ברכה – מוותר. הצעת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות עוספיא ודאלית-אל-כרמל), התשס"ז–2006 [הצעת חוק פ/1760/17; "דברי הכנסת" חוב' ז', עמ' 12252.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת ואסל טאהא – במקומו חבר הכנסת סעיד נפאע. בבקשה. סעיד נפאע (בל"ד): גברתי היושבת-ראש, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, אני לא חושב שביום הזה, דווקא ביום הזה, ראוי להתווכח עם השר וכל מה שהוא אמר בנאומו. אני רוצה להסתכל על כל חברי הכנסת, גם מימין וגם משמאל, להודות להם ולומר להם – בעמדתכם היום אתם עושים מעשה גדול. ימים יגידו שאתם עשיתם מעשה גדול היום. לכן מצער דבר אחד בדברי השר – נימת האיום שהוא השמיע, ואפילו יותר מזה. בדרך זו או אחרת, אפילו גם כשלא התכוון, ואני מקווה שהוא לא התכוון, הוא ניסה לתקוע טריז בין תושבי המקום שם. ולאנשים היושבים באולם – רבותי, אחדות השורות שאתם הפגנתם לאורך כל הדרך צריכה להיות הערך העליון, כי הדרך עדיין ארוכה, ואתם יודעים טוב מאוד, במנצורה ובכל המקומות האחרים. זה הערך העליון שצריך להיות נר לרגלינו, כי כפי שאמרתי – הדרך מאוד מאוד ארוכה. נראה שלממשלה יש הרבה "טובות" לתת לאנשים האלה. חברי חברי הכנסת מכל הסיעות, על אף חילוקי הדעות, תהיו בטוחים שבמעשיכם היום עשיתם מעשה גדול. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה. אדוני השר, נא להשיב. קריאות: – – – היו"ר קולט אביטל: לשר מותר להשיב. גדעון סער (הליכוד): זה לא נכון. הוא השיב. היו"ר קולט אביטל: נא לשבת. אני חושבת שהוויכוח ייקח יותר זמן מאשר התשובה, אז בואו. לשר מותר לדבר מתי שהוא רוצה. שר הפנים מאיר שטרית: היו דברים מעולם, גדעון. אני מבקש לומר – – – גדעון סער (הליכוד): – – – שר הפנים מאיר שטרית: היו דברים מעולם. גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, ואני גם אומר לנציגים של העדה הדרוזית המכובדת, שאני מאוד מכבד ואוהב: חברים, הכי קל לשחק פוליטיקה. מה אכפת לי להגיד לכם שאני תומך בפירוק? אתם אנשים נהדרים, אתם נאמנים למדינת ישראל, ואני מאמין בזה. אבל מי שמכיר אותי יודע שאני לא משחק פוליטיקה. היחיד שאומר לכם תמיד את האמת כמו שהיא, לטוב ולרע, ואני אומר לכם את האמת כמו שהיא. אני מבקש לומר לנאדיה חילו: המענק לקריית-ביאליק בשנה שעברה – את אמרת מיליון שקל? המענק הוא 540,000 שקל. המענק לעיר-הכרמל בשנה שעברה היה 18 מיליון שקל. בשנת 2008 המענק של עיר-הכרמל הוא 22 מיליון שקל ושל קריית-ביאליק 300,000 שקל. אז אל תדברי מתוך ניירות שאת לא מכירה – ואת אומרת שאלה ניירות רשמיים. אלה ניירות שמישהו כתב לך ואין להם שום שחר. חברים, אני אומר לכם שלא הכול קיבלו 100 מיליון מענקים נוספים מאז האיחוד. הלכו לתשלום חובות, אחרת העירייה לא יכולה לשלם משכורות אף פעם. ראש העיר מצליח לשלם חובות כל התקופה, הוא מתחיל להעלות את שיעורי הגבייה במים ובמסים. הוא מצליח להתחיל לעשות תכנון של תוכניות מיתאר בתוך היישוב. אני מאוד מצטער על זה, חבר הכנסת נפאע, ואני האחרון שאאיים. אמרתי מה לצערי עלול לקרות, כי הפסקת תהליך האיחוד, שתומך ביישובים האלה ועוזר להם, עלולה לדרדר אותם אחורה. אני יודע שלא הכול פוליטיקה. אומרים לי: מה אתה מדבר נגד, הם לא הצביעו קדימה. חברים, לא מצביעים קדימה כי צריך לעשות טובה למישהו ולעשות משהו לא נכון. מצדי אל תצביעו קדימה. אני אומר לכם דוגרי שאני לא רוצה להיות במפלגה שהחשבון היחיד שלה הוא אם יצביעו בשבילי או לא. החשבון צריך להיות מה נכון למדינת ישראל. יש מדינת ישראל, ויש חוק ויש סדר. אגב, חבר הכנסת טיבי צודק במאה אחוז. אם אפשר לפרק את האיחוד הזה – – שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): – – – רונית תירוש (קדימה): – – – שר הפנים מאיר שטרית: – – בואו נפרק הכול – הכול פוליטיקה. רונית תירוש (קדימה): אתה עושה פוליטיקה – – – שר הפנים מאיר שטרית: תקנו עוד כמה קולות, ולא את הגשת את החוק, רונית. מה את צועקת? לא קדימה הגישה את החוק, מפלגות אחרות עשו את זה. יואל חסון (קדימה): – – – היו"ר קולט אביטל: חברת הכנסת תירוש, אני קוראת אותך לסדר. חבר הכנסת חסון, אני קוראת אותך לסדר בפעם הראשונה. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – – היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת אורלב, נא לשבת. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – – לפרק את הממשלה. שר הפנים מאיר שטרית: ואני אומר לשרי הממשלה: ועדת השרים לחקיקה החליטה להתנגד לחוק. אני אומר לשרי הממשלה: אל תצביעו נגד החלטת הממשלה, כי אם השיקול היחיד הוא איזה חוק אפשר להעביר או לא להעביר – זה לא השיקול היחיד. גברתי היושבת-ראש, אני יכול להרשות לעצמי להגיד את זה, כי אני כבר 25 שנה בבית הזה, ועברנו עליות ומורדות. מפלגה לא נבנית מעשיית טובה למישהו. זה לא מביא תועלת, גם לא לאלה שהגישו את הצעת החוק וחושבים שמחר, בעקבות הצעת החוק, אנשים יצביעו בשבילם בהמוניהם, ולא אנשי קדימה. אתם טועים בגדול. בסוף הדרך בוחנים את התוצאה. אני פונה לתושבי עוספיא ודאליה, עיר-הכרמל. אתם באמת מאמינים שפירוק האיחוד יביא לזה שמחר תקום תחנת מגן-דוד-אדום ומכבי אש ותהיה עבודה בעיר-הכרמל? אתם מאמינים בזה? אני מבקש מכם – בואו ניפגש בעוד שנה ונראה מי צדק. אני אומר לכם שפירוק האיחוד לא רק שלא יביא להקמת תחנת מגן-דוד-אדום ומכבי אש – ולא תהיה עבודה. להיפך, דווקא סיכוי ליצור מקומות עבודה ולבנות תחנת מכבי אש ומגן-דוד-אדום יש רק אם האיחוד יישאר בעינו, כי אז יש גודל של עיר ואפשר לעשות את זה. אצל חברי הכנסת זה פועל הפוך, אז למה לתמוך בדבר לא נכון, כדי למצוא חן בעיני מישהו? אני חשוב שזה שיקול לא נכון. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה, אדוני השר. כיוון שאתה 25 שנה בכנסת אומר לך: נעשו פה טעויות ותפקידנו לתקן אותן. לפעמים אנחנו יכולים גם לעשות צדק. אנחנו עוברים להצבעה. הצעת החוק הראשונה שנצביע עליה היא הצעת חוק פ/1748, של חברת הכנסת נאדיה חילו וחברים. נא להצביע. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 64 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 1 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשויות המקומיות (תיקון – ביטול איחוד המועצות המקומיות עוספיא ודאלית-אל-כרמל), התשס”ז–2006, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: בעד – 64, מתנגד אחד ונמנע אחד. אני קובעת שהצעת החוק התקבלה ותועבר להמשך טיפול בוועדת הפנים והגנת הסביבה. שר הפנים מאיר שטרית: – – – היו"ר קולט אביטל: אם כך, הצעת החוק תועבר לוועדת הכנסת. אנחנו עוברים להצעה של חברת הכנסת יחימוביץ. נא להצביע. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 68 בעד ההצעה להסיר מסדר היום את הצעת החוק – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות עוספיא ודאלית-אל-כרמל), התשס”ו–2006, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: בעד – 68, מתנגד אחד ואין נמנעים. אני קובעת שגם הצעת החוק הזאת התקבלה ותועבר לוועדת הכנסת. אנחנו עוברים להצעת החוק של חבר הכנסת טיבי, פ/3093. נא להצביע. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 53 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 1 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות עוספיא ודאלית-אל-כרמל), התשס”ח–2007, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: בעד – 53, מתנגד אחד ונמנע אחד. אני קובעת שגם הצעת החוק הזאת התקבלה ותועבר לוועדת הכנסת. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק פ/3321, של חבר הכנסת דוד אזולאי. נא להצביע. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): סליחה, הצעת החוק של דוד אזולאי ויורם מרציאנו. היו"ר קולט אביטל: צר לי, חבר הכנסת מרציאנו, שלא אמרתי. אני מציינת גם את חבר הכנסת מרציאנו. פשוט לא ראיתי. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 58 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (מס' 2) (תיקון – איחוד רשויות מקומיות), התשס”ח–2008, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: בעד – 58, מתנגד אחד ואין נמנעים. אני קובעת שהצעת החוק של חברי הכנסת דוד אזולאי ויורם מרציאנו התקבלה, ותועבר לוועדת הכנסת. אנחנו עוברים להצעת החוק של חבר הכנסת מוחמד ברכה, מס' 3740. נא להצביע. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 49 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות עוספיא ודאלית-אל-כרמל), התשס”ח–2008, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: בעד – 49, מתנגד אחד ואין נמנעים. אני קובעת שגם הצעת החוק הזאת התקבלה ותועבר לוועדת הכנסת. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק דומה, שלא נומקה אבל המתנגד דיבר עליה, הצעת החוק של חברי הכנסת ואסל טאהא וג'מאל זחאלקה, פ/1760, באותו נושא. נא להצביע. הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 40 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות עוספיא ודאלית-אל-כרמל), התשס”ז–2006, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: בעד – 40, מתנגד אחד ואין נמנעים. אני קובעת שגם הצעת החוק הזאת תעבור לוועדת הכנסת. בזה סיימנו את הטיפול בהצעות החוק האלה. ברכות לכולכם. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (ניקוד חיובי), התשס”ח–2008 [הצעת חוק פ/3240/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק פ/3240, של חברת הכנסת עמירה דותן: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (ניקוד חיובי), התשס”ח–2008. בבקשה. עמירה דותן (קדימה): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מאוד שמחה שהצעת החוק הזאת עולה אחרי הברכות שלנו לעדה הדרוזית. כך התחלתי את שירותי, ביחידה הדרוזית, ואני מאוד גאה להיות חלק מהמשפחה הזאת. הצעת החוק הנוכחית היא הצעת חוק של חבר הכנסת אורי אריאל ושלי. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת אזולאי, אפשר קצת שקט? חבר הכנסת אופיר פינס, גם אתה ודאי תרצה להקשיב. עמירה דותן (קדימה): הצעת החוק הזאת נועדה ליצור שינוי בתפיסה והסתכלות חיובית, לא רק שלילית, ואולי כך לעשות יותר למניעת תאונות דרכים ולנהיגה נכונה וחוקית יותר. המציאות שבה לא כולם רעים ולא כולם עוברים עבירות ועושים עבירות – הגיע הזמן לתת לה בונוס, ולאלה שנהיגתם נורמטיבית והם שומרי חוק מגיעה הערכה. חברות הביטוח גם היום נותנות הנחה לבעלי רשיונות שאין להם תאונות ברקורד. הצעת חוק זו נועדה לעגן הסדר או נוהג, שקיים בכמה מדינות, שלפיו נהגים מקבלים מראש נקודות זכות. משרד התחבורה יכול להחליט אחרת, אבל הרעיון הוא לתת הערכה חיובית על נהיגה נכונה ועל נהיגה חוקית. נהג שישמור על מלוא הנקודות יזכה ל-30% הנחה בתשלומי הביטוח, ונהג שיצליח לשמור פחות נקודות זכות – השר ומשרדו יקבעו את השיעור ההנחה שהוא יהיה זכאי לה בביטוח, כמובן באישור ועדת הכלכלה של הכנסת. המטרה, כפי שאמרתי קודם, היא לעודד נהגים לשמור על החוק, לחזק התנהגות נורמטיבית חיובית, ואפשר אפילו להרחיב לדברים נוספים, כמו למשל שלפעמים אנחנו עדים לתאונות דרכים, וגם אלה מאתנו שיכולים לעזור לנפגע לא עושים זאת מתוך פחד שהם עצמם יעברו בכך איזו עבירה, חוקית או לא חוקית. לגישה החיובית אין עלויות אכיפה והיא דורשת רק שינוי בסטנדרט וביכולת שלנו לראות דברים בחיוב ולא בשלילה. אני מבינה שמשרד התחבורה והבטיחות בדרכים איננו מתנגד להצעת החוק הזאת, ואנחנו כמובן נעשה הכול כדי שהמשך החקיקה ייעשה בתיאום עם השר ועם משרדו, שכן הם מחזיקים בידע וביכולת לממש את החוק הזה, כדי שלא יהיה עוד אות מתה בספר החוקים. אבקש מחברי לעזור לנו להעביר את הצעת החוק הזאת בקריאה הטרומית. אני רואה שגם חברי הגיע. תודה רבה לאורי אריאל על הצעת החוק הזאת. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה, גברתי. כיוון שאין תשובת שר, וכיוון שהבנתי שהתחייבת למלא את התנאי שהציבה הממשלה, כלומר לקדם את הצעת החוק יחד עם הממשלה, אנחנו עוברים ישר להצבעה. נא להצביע. הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 13 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (ניקוד חיובי), התשס”ח–2008, לדיון מוקדם בוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: בעד הצביעו 13, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת שהצעת החוק התקבלה בקריאה טרומית ותועבר להמשך טיפול בוועדת הכלכלה לשם הכנתה לקריאה ראשונה. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת תלויים וקצבת זיקנה), התשס”ז–2007 [הצעת חוק פ/2030/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, שהשר הרצוג צריך להשיב עליה. אנחנו קוראים לו. גברתי חברת הכנסת אסתרינה טרטמן – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת תלויים וקצבת זיקנה). השר הרצוג יגיע מייד. אולי תרצי להתחיל. בבקשה, גברתי. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת נועדה לתקן עוול נורא שנעשה לפלח באוכלוסיית האלמנות. יש במדינת ישראל אלמנות שמקבלות קצבת תלויים, שלא כמו אלמנות אחרות, שמקבלות קצבת שאירים. מה שגורם להבדל – – – היו"ר קולט אביטל: חברי הכנסת בני אלון ואזולאי, נא לשבת. חבר הכנסת נסים זאב, אתה פונה לנו עורף. נא לשבת. חבר הכנסת סער, זה חל גם עליך. נא לשבת. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): מה שגורם להבדל הוא נסיבות מותם של בני-הזוג של אותן נשים. נשים שבן-זוגן הלך לעולמו בצורה טבעית או בתאונה מקבלות קצבת שאירים. לעומת זאת נשים שבן-זוגן נהרג בתאונת עבודה מקבלות קצבת תלויים. יש היום שוני במהות וגם בהגדרה החוקית. מדוע השוני? השוני נובע ממקור המימון. אשה שבעלה נהרג בעבודה – מקום העבודה בדרך כלל ביטח אותו, מימן את התשלומים והעביר את הכספים, והביטוח הלאומי משופה על הכספים האלה. נכון קבע המחוקק שלא יהיה כפל קצבאות מאותו מקור. פה יש סוגיה של עוול שנעשה לאותן נשים – ואין הרבה נשים כאלה. הנשים האלה כל חייהן עובדות ומשלמות ביטוח לאומי בעצמן. הן איבדו את בעליהן, והכסף שהן מקבלות כקצבת תלויים מקורו בכלל בכספי הביטוח ובתשלומים של מקום העבודה ושל הבעל. כל חייהן הן עבדו, ואז הגיעו לגיל פרישה – וראה זה פלא, מדינת ישראל אומרת: אז מה אם עבדת? אז מה אם שילמת ביטוח לאומי כל החיים בזכות עצמך? מכיוון שאת מקבלת כסף כי בעלך נהרג במקום עבודתו – ונכון שמקום עבודתו משפה את המדינה – תקבלי רק חצי מקצבת הזיקנה. עצם העובדה שהמחוקק כבר תיקן בשנת 2004, ומצא שאומנם יש מקום לשלם לאלמנות האלה חצי מהקצבה, זה כבר אומר שקיימת כאן בעיה. מדוע לעשוק אותן מהמחצית הזאת? מאיזו סיבה? גבירותי ורבותי, זאת ההזדמנות שלנו לתקן עוול. אני לא מכירה סיעה אחת בבית הזה שלא מנופפת במערכות הבחירות את דגל העשייה למען הקשישים, למען האלמנות ושאר עשיות הומניות. די לדיבורים – הגיע הזמן לעשות. רק כדי לסבר את האוזן אומר שאין מדובר בהצעת חוק תקציבית. היום, על-פי נתוני המוסד לביטוח לאומי, יש 1,592 נשים בקטגוריה של גמלאיות שמקבלות קצבת תלויים. לצערי הרב, משנה לשנה מספרן פוחת, כי הן מתבגרות והולכות לעולמן. תודה לאל, גם נושא הבטיחות והגהות במקומות העבודה כבר הקטין לפני שנים רבות במידה ניכרת את מספר התאונות במקומות עבודה. חצי מקצבת הזיקנה הוא 712,000 שקלים בממוצע בין הסכום העליון והסכום התחתון, ולפיכך כל עלות החקיקה הזאת היא מיליון ו-324,000 שקלים בשנה. זאת אינה הצעת חוק תקציבית. כל המהות של הצעת החוק הזאת היא תיקון טעות שגורמת עוול נורא בחברה הישראלית ופוגעת באוכלוסייה חלשה שאין לה כוח להגן על זכויותיה. לכן אני מבקשת מחברי חברי הכנסת – אני נותנת הזדמנות לכל סיעות הבית לתקן את העוול ולתמוך בחקיקה. עם זאת, משום ששר העבודה והרווחה פנה אלי – ואני מכבדת את השר יצחק הרצוג, ואני בטוחה שנוכל להגיע לקידום החקיקה הזאת בדרך של שיתוף פעולה והבנה, כי אין לי ספק שגם הוא רוצה לדאוג לאוכלוסייה הזאת, אני מביעה את הסכמתי לכך שכל קידום החקיקה ייעשה בשיתוף פעולה עם משרד העבודה והרווחה ועם השר הרצוג. תודה רבה לכם. היו"ר קולט אביטל: שתי שאלות, גברתי. את רוצה הצבעה אישית? אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): אני מוותרת על ההצבעה האישית. היו"ר קולט אביטל: את מוותרת. תפקידו – שר הרווחה והשירותים החברתיים. תודה. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: – – – אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): נקדם את החוק בשיתוף פעולה עם המשרד בתוך פרק זמן סביר. כשאנחנו יושבים אני מציגה את ה"קייז" בשיתוף פעולה עם המשרד ועם היועץ המשפטי, בתוך פרק זמן סביר לחלוטין. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. אדוני השר, בבקשה. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: גברתי היושבת-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, החוק הזה מעורר קשיים לא פשוטים, מכיוון שמצד אחד נטענת הטענה שהעלתה חברת הכנסת טרטמן – אף שאנחנו חלוקים על העובדות – אפילו לשיטתה מדובר ב-12 מיליון שקלים, ולא ב-1.7 מיליון – וגם על מספר הזכאים. עם זאת, חברת הכנסת טרטמן מעלה נושא מאוד נקודתי. הבעיה בחוק המוצע היא שיש לו השלכות רוחב אדירות, של סוגיית כפל קצבאות, ולשיטת המוסד לביטוח לאומי – לשיטתנו – זה עלול להגיע גם להיקף של 770 מיליון שקלים. על זה היה לנו ויכוח קולני הבוקר, ועם כל ההערכה שיש לי לחברת הכנסת טרטמן ולפועלה, אני לא מוכן למחוק את הטענה ולהגיד שהכול בסדר. יתירה מכך, היועץ המשפטי של המוסד לביטוח לאומי העלה פה את טענת השוויון, ואני, כיושב-ראש המועצה של הביטוח הלאומי, חייב להתייחס לכך, כי אם אתה נותן כפל קצבאות לפלח אוכלוסייה מסוים אתה עלול ליצור בכך כדור שלג. כל מי שמבין במאזנים של המוסד לביטוח לאומי ובחשבונות האקטואריים שלו, מבין את הסיכון שבכך. הצעתי לחברתי חברת הכנסת טרטמן לאפשר לנו לקיים דיון, שכבר יזמתי, כי הנושא הזה עולה גם בנגזרות אחרות, והדיון הזה יתקיים בתקופה הקרובה. הצעתי לחברת הכנסת טרטמן לאפשר עוד מועד, אבל היות שהיא ביקשה להעלות את זה היום, הסכמנו שהצעת החוק הזאת תועבר בקריאה טרומית ולא תקודם, אלא בתיאום. בנוסף, כפי שהיא ציינה, היא תיפגש לדיון מקיף עם היועץ המשפטי של המוסד לביטוח לאומי, כיוון שהיא טענה לאסמכתאות מסוימות מהעבר בנושא הזה. תפיסת עולמי בגדול היא שאם אין פה השלכות רוחב, כפי שנטען, ואם באמת זו נגזרת מאוד קטנה, בוודאי אנחנו לא רוצים להיות האנשים הרעים בסוגיה הזאת, אבל אני חייב להביא בחשבון את ההערות של הגורמים המקצועיים. אי-אפשר להתעלם מהן, כי בסופו של דבר מדובר בעלויות עצומות מבחינת המוסד לביטוח לאומי. אשר על כן אני מבקש, כפי שנאמר, להעביר את הצעת החוק כפי שהוצעה בקריאה טרומית ולהביא אותה אחר כך לוועדת הכנסת שתכריע אם היא עוברת לוועדת הכספים או לוועדת העבודה והרווחה וכו'. תודה רבה. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): למה לא לוועדת העבודה והרווחה? היו"ר קולט אביטל: אני מודה לך. אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת. הצבעה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת תלויים וקצבת זיקנה), של חברי הכנסת טרטמן, אמנון כהן ורן כהן וקבוצת חברי הכנסת. הצבעה מס' 21 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 19 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת תלויים וקצבת זיקנה), התשס"ז–2007, לדיון מוקדם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: 19 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת שהצעת החוק של חברת הכנסת טרטמן, רן כהן ואמנון כהן וקבוצת חברי הכנסת עברה, והיא תעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לשם טיפול בה. הצעת חוק שיקום קרקעות מזוהמות, התשס"ח–2007 [הצעת חוק פ/3018/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר קולט אביטל: הצעת חוק שיקום קרקעות מזוהמות, של חבר הכנסת אופיר פינס-פז. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): תודה, גברתי ואדוני. היו"ר אמנון כהן: בבקשה, אדוני, הנמקה מהמקום. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, תודה. הצעת החוק שלי נתמכת על-ידי הממשלה ולכן היא בהנמקה מהמקום. מדובר בהצעת חוק שיקום קרקעות מזוהמות, הצעת חוק מאוד מרחיקה לכת, הצעת חוק אסטרטגית, שהיא הדבר הבא אחרי אוויר נקי, אם נצליח לחוקק במליאה את חוק אוויר נקי. לצערי הרב, אדוני היושב-ראש, קרקעות ישראל זוהמו באופן קיצוני על-ידי גורמים שונים, בעיקר גורמים שעסקו בחומרים מסוכנים ודברים מהסוג הזה. חלק מהקרקעות המזוהמות גם זיהמו את מקורות המים וזיהמו בארות. יש לנו היום בעיית בארות מזוהמות. עד כדי כך נוצרה בעיה שהיום גם קשה מאוד לשווק קרקעות מזוהמות מבחינה כלכלית, כי צריך לטהר אותן והדבר הזה עולה כסף רב. הצעת החוק שאני מציע מציעה מכניזם, מנגנון לטפל בעניין. התחייבתי בפני השר עזרא ובפני הממשלה שאני לא אקדם את הצעת החוק הזאת עד שהממשלה תביא הצעת חוק משלה. אני מדגיש, זה לא עניין של זמן, אני לא מקדם כל זמן שהממשלה לא תביא הצעת חוק משלה לכנסת. היו"ר אמנון כהן: תודה. כבוד השר, בבקשה. השר להגנת הסביבה גדעון עזרא: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת אופיר פינס-פז, נכון לטפל בנושא הזה, שהוא נושא כבד. ללא ספק, יש לחוק מטרה חשובה וראויה. מדובר בהסדרת הטיפול בקרקעות מזוהמות או חשודות כמזוהמות ומניעת זיהום תוך שמירה על עתודות הקרקע בישראל, על משאבי המים ועל בריאות הציבור. המשרד להגנת הסביבה סבור שמדובר בנושא חשוב ואקוטי שיש לו השלכות משמעותיות על חיי התושבים בישראל ועל הגנת בריאותם מפני זיהום על-ידי חומרים מסוכנים הנמצאים בקרקע. מסיבה זו נמצא נושא זה על סדר-יומו של המשרד בקדימות גבוהה. עם זאת, הסדרת הנושא בחקיקה הינה מורכבת, ועליה לכלול היבטים רבים ובהם היבטים משפטיים ותקציביים. כמו כן נדרשות נכונות והיערכות ליישום החוק מצד כל משרדי הממשלה הרלוונטיים, וזה לא פשוט. בין יתר הקשיים שמעלה הצעת החוק שבנדון אציין כי הצעת החוק מטילה את האחריות לבדיקה של קרקע חשודה כמזוהמת ולטיפול בקרקע מזוהמת על מספר רב של גורמים. גישה זו, שנהוגה בארצות-הברית, תביא לריבוי הליכים משפטיים ולהצפת מערכת בתי-המשפט והדבר יעכב את הליכי הניקוי, ואף עלול לגרום להיווצרותן של קרקעות מזוהמות נטושות, תופעה הידועה בארצות-הברית בשם brownfields. כמו כן, ההצעה איננה מביאה בחשבון את העלויות הגבוהות שעלולות להיות מושתות על מי שנחשב לפי החוק כגורם אחראי לביצוע בדיקה או ניקוי של קרקע. הדבר בעייתי במיוחד במקום שבו מדובר על זיהומי עבר. יש לנקוט גישה מידתית יותר בשל הפגיעה המסתמנת בזכות הקניין. יש לבצע הערכת סיכונים ולשקם את הקרקע רק במקום שבו הזיהום מסכן בריאות האדם ואת הסביבה, והכול בהתאם לשימוש שייעשה בקרקע. נוסף על כך, הצעת החוק מטילה על הרשות המבצעת תפקידים החורגים מתחומי סמכותה כרשות מקצועית, כגון החלטה על מי להטיל את החובה לבדוק או לנקות את הקרקע וחלוקת האחריות בין הגורמים השונים. לפי ההצעה, פעולתה של הרשות היא תנאי הכרחי להתחלת כל פעולה וטיפול בקרקע, ולכן היא עלולה לעכב את הטיפול, מלבד היותה נטל כבד ובלתי סביר על הרשות. בימים אלה משרדי מגבש הצעת חוק ממשלתית בנושא זה בתיאום ובשיתוף עם משרדי ממשלה אחרים, בין היתר משרד האוצר ומשרד המשפטים. חשוב להבין כי לטיפול בקרקעות מזוהמות יש השלכות כלכליות מרחיקות לכת מעבר לעלותו התקציבית, וזאת בשל השפעתו על ערכי קרקע ומשמעותה הרחבה של הטלת אחריות על גורמים מממנים. בנושא זה שומה עלינו להתקדם בזהירות ובאחריות. לאור כל האמור, ועל-פי הסיכום עם המציע – והוא אישר את הסיכום הזה עכשיו – החליטה ועדת השרים לענייני חקיקה ואכיפת החוק לתמוך בקריאה טרומית בלבד, וזאת בכפוף להתחייבות של המציע, שלפיה הצעת החוק הפרטית לא תידון בוועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת ולא תקודם עד שהממשלה תסיים את גיבוש הצעת החוק הממשלתית, ולאחר מכן תקודמנה שתי ההצעות בתיאום. אין לי כל התנגדות לתת את הקרדיט למציעים הפרטיים, אך אחריותנו הציבורית מחייבת לטפל בנושא זה באופן זהיר ומתואם. לפיכך אני מבהיר כבר בשלב זה כי החלטת ועדת השרים היא כי אם תידון ההצעה הפרטית בוועדת הפנים ואיכות הסביבה ותועלה להצבעה בקריאה ראשונה באופן בלתי מתואם, אזי עמדת הממשלה תהיה להתנגד לה מכל הטעמים שפורטו. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): הסיפא של הדברים שלך אומרת שאתה לא מאמין לדברים שלי ולהתחייבות שלי במליאת הכנסת – – – השר להגנת הסביבה גדעון עזרא: תראה, אופיר, היו דברים מעולם בחיים שלנו כאן בכנסת. חיים אורון (מרצ): אבל לא עם אופיר. השר להגנת הסביבה גדעון עזרא: עם אופיר אף פעם לא. זו הצעה מאוד-מאוד כבדה. מאוד כבדה. בסיכומו של דבר, אני קורא לחברי הכנסת להצביע בעד העברת ההצעה בקריאה טרומית. תודה. היו"ר אמנון כהן: חברי חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה. אפשר להצביע. הצבעה מס' 22 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שיקום קרקעות מזוהמות, התשס"ח–2007, לדיון מוקדם בוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. דב חנין (חד"ש): אני מבקש להוסיף אותי. היו"ר אמנון כהן: בעד – 12, אין מתנגדים, אין נמנעים, ואני מוסיף לפרוטוקול את הצבעתו של חבר הכנסת דב חנין. לכן, הצעת חוק שיקום קרקעות מזוהמות, התשס"ח–2007, של חבר הכנסת אופיר פינס-פז, עברה בקריאה טרומית והיא עוברת להכנה לקריאה ראשונה בוועדת הפנים והגנת הסביבה. הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת הענישה על עבירות כלפי אנשי צוות רפואי), התשס"ח–2008 [הצעת חוק פ/3373/17; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת חיים אורון) היו"ר אמנון כהן: המשך סדר-היום: הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת הענישה על עבירות כלפי אנשי צוות רפואי), התשס"ח–2008, של חבר הכנסת חיים אורון. בבקשה. מוצמדת אליה גם הצעת החוק של חבר הכנסת יואל חסון, מייד לאחר מכן. חיים אורון (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כאשר הנחתי לראשונה את הצעת החוק הזאת ב-16 ביולי 2007, כתבתי: "בתקופה האחרונה אנו עדים לתופעה הולכת וגוברת של גילוי אלימות מצד מטופלים ובני משפחותיהם"; כאשר נערך הדיון בהצעת החוק, ב-24 באוקטובר 2007, חזרתי ואמרתי: "בתקופה האחרונה" וכו'; כאשר הנחתי את הצעת החוק פעם שנייה – אחרי שהיא נפלה כאן – ב-12 בפברואר 2008, שבתי וכתבתי: "בתקופה האחרונה", וכו' וכו'. וגם היום, אני מתחיל את דברי ואומר – בתקופה האחרונה, וכולנו יודעים שלא מדובר בתקופה האחרונה. מדובר בתופעה שלצערי הרב הולכת ומעצימה, הולכת ומחריפה, כשאנחנו איננו עושים מספיק, וכאשר ניסינו לעשות מהלך בכנסת לפני חצי שנה – מסיבות שעד היום אני לא מבין אותן הקואליציה הורידה את הצעת החוק הזאת. אני שמח שהפעם – גם כיוון שהממשלה לא משיבה, אבל נדמה לי גם משום שחבר הכנסת יואל חסון יעלה הצעה דומה אחר כך – שהפעם החוק יעבור בקריאה טרומית. נמצאת ביציע קבוצה של רופאים ממוסדות בריאות ובתי-חולים מכל הארץ, שבאה לכאן כדי להביע זעקה, תביעה, דרישה מהכנסת לעשות מעשה. נמצאת פה גם אשתו של ד"ר מריוס גיא, ד"ר נינה גיא. הוא הנפגע – אני לא יכול לומר האחרון, כי למיטב ידיעתי בימים האחרונים נפגעו עוד – אני יודע על עוד ארבעה עובדי רפואה. כל יום. בהחלט מדובר בתופעה קשה, אלימה, שנעשית גם אלימה יותר, ואי-אפשר שלא להגיב עליה. אני לא רוצה ליצור אצל אף אחד אשליה – והרופאים יודעים שהאשליה הזאת, אין לי כוונה להפיץ אותה – שכאילו החמרה בדיני העונשין פותרת את הבעיה. אבל בהצעת החוק שמוגשת כאן, שמחמירה את עונש המקסימום מחמש לשש שנים, ובעיקר מציעה עונש מינימום של חצי שנה, אני מאמין שיש גם אלמנט של הרתעה ואזהרה כלפי מי שאנחנו רוצים להתריע כלפיהם ולהזהיר אותם. אבל יש גם לא פחות – ואולי אפילו יותר – אמירה של הכנסת; אמירה שהיא חלק מההתמודדות עם הנושא הקשה הזה, שעובדי הרפואה מבחינה זאת הם לא עוד אחד מעובדי הציבור. יש כאן מציאות מאוד מיוחדת ביחסים שבין הרופא ובין המטופל, בין הרופא ובין החולה, בין הרופא ובין בני משפחתו, שמעמידים את המפגש הזה במקום שונה ממפגשים אחרים בין עובדי ציבור – שאגב, גם הם לפעמים חשופים לאלימות: גם בבתי-הספר, גם עובדים סוציאליים – אבל כאן המפגש מלכתחילה הוא מאוד טעון, הוא מאוד מתוח. כאשר מדובר בדיני נפשות, זאת לא אמירה, זאת לא מליצה. זה לבו של העניין עצמו. והתופעה הזאת – שהיא לא רק תופעה ישראלית אלא היא קיימת גם בארצות אחרות – מחייבת התמודדות, וההתמודדות חייבת להיות הרבה יותר מאשר הצעת החוק הזאת. הצעת החוק הזאת היא מהלך ראשון – הכרחי שתוגבר פעולת האכיפה. חברי סיעת ש"ס, אתם מדברים יותר חזק ממני עם המיקרופון. אברהם מיכאלי (ש"ס): בלי ש"ס החוק הזה לא יעבור. חיים אורון (מרצ): בסדר, אבל זה אפילו מפריע עד כאן. והיושב-ראש – הוא לא רצה להפריע לכם כי לא נעים לו. והאכיפה איננה מספקת – – – היו"ר אמנון כהן: אבל נוכחותם של סיעת ש"ס פה – – – חיים אורון (מרצ): בסדר, אבל – – – היו"ר אמנון כהן: נוכחותם מבורכת – אפילו יותר מסיעתך שם. חיים אורון (מרצ): אתה רואה, אני לא מגיב. השר משולם נהרי: בלעדיהם לא היה לך עם מי לדבר. חיים אורון (מרצ): יש הכרח להחמיר את האכיפה. כאשר מתרחש אירוע קשה, או אפילו אירוע פחות קשה, לא יכולה להיות – לבטח לא בעת הזאת – אמירה שמחוסר עניין לציבור אנחנו סוגרים את התיק. הציבור כולו – ומדובר בציבור כולו, אין פה מה לעשות; אי-אפשר לאתר איזו קבוצה מסוימת או עיר מסוימת או בית-חולים מסוים. הנושא השני – צריך להגביר ולהחמיר באמצעי הביטחון. אגב, אף אחד מהנושאים האלה לא יפתור את העניין כולו. אגב, לפחות על-פי הנתונים של בית-חולים אחד, "הדסה" בירושלים, בשנה שעברה נפגעו אנשי ביטחון כמעט כמו עובדי רפואה – 30 מול 33. המספרים הם עצומים – 60 איש בבית-חולים אחד, תחשבו. זה יותר ממקרה לשבוע – זה לא הולך בדיוק בחלוקה אחידה על פני כל השנה. ולכן, אני חושב שחיזוק עובדי הביטחון והגברת הביטחון והאמצעים הם מהלך נוסף. המשטרה צריכה להיות יותר מעורבת. אני יודע שיש הצעות עד כדי הקמת נקודת משטרה בכל בית-חולים. אני לא מארגן עכשיו – חבר הכנסת אהרונוביץ – אני לא מארגן עכשיו את פעולת המשטרה, אבל ללא ספק ולבטח כהוראת שעה במצב הזה, נוכחות המשטרה, עם כל המשמעות שלה לציבור – בלי לפגוע באף עובד ביטחון אחר – היא יותר מאשר עובדי הביטחון. אז דיברתי קודם על האכיפה ועל הדבקות באכיפה; אני מדבר עכשיו גם על הנוכחות. אבל אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש – ואני אומר את זה בהחלט גם בכובעי כיושב-ראש הלובי לרפואה ציבורית: מי שלא קושר את המשבר שמערכת הבריאות נתונה בו עם התופעות האלה, עוצם את עיניו. שלא ישתמע מדברי כאילו שאני מצדיק אלימות כלפי עובדי רפואה משום שיש בעיות במערכת הבריאות. אני לא מתקרב בכלל לאמירה הזאת. אבל, היפוכו של הטיעון הזה, לטעמי הוא נכון, משום שבמערכת בריאות שיש בה יותר לחצים, יותר מתיחות, תורים יותר ארוכים, פחות זמן של עובד הרפואה להיענות לחולה – עוד פעם, כל מה שאני אומר עכשיו הוא לא הצדקה לאלימות – אבל אם רוצים להתמודד עם העניין בשורשיו ולא משלים את עצמנו שרק שינוי בחקיקה פה והכנסת עונש מינימום פותרים את העניין, אי-אפשר שלא לראות גם את ההיבט הזה. ההיבט הזה לא ייפתר באמצעות הצעת חוק. אנחנו עוסקים בו לאורך כל השנה; אדוני היושב-ראש, אתה ואחרים שמעתם אותי בנושא הזה עשרות פעמים. מצוקת מערכת הבריאות – כאחת המערכות החברתיות המרכזיות – היא מצוקה שהולכת ומחריפה. מבחינה זאת צר לי ששר הבריאות – אפילו לצורכי הזדהות עם הנושא – לא מצא לנכון להיות נוכח בדיון הזה פה עכשיו. קטונתי מלהבין ולפרש את התנהגותו של שר הבריאות, לא רק בנושא הזה, אבל הכנסת סוברנית והיא תחליט את החלטתה. אני מקווה מאוד שנשלים את הכנת החוק הזה, אולי אפילו עוד במושב הזה; הוא לא מסובך, הוא לא מורכב. אני מקווה שוועדת החוקה חוק ומשפט, שהיא הוועדה המתאימה לדון בחוק הזה – אף שהייתי מעדיף שזה יהיה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, אבל אם אני מבין, דיני עונשין הם בוועדת החוקה – תתפנה ותעביר אותו בקריאה ראשונה ובשנייה ובשלישית. אני מסכם את מה שאמרתי קודם, גם כהחרפת הענישה לגופה וגם כמסר ברור של הכנסת, שהיא רואה בנושא הזה נושא שיש לו חשיבות גדולה מאוד. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה לחבר הכנסת אורון. הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת הענישה על עבירות כלפי אנשי צוות רפואי), התשס"ח–2007 [הצעת חוק פ/2943/17; נספחות.] (הצעת חוק של חבר הכנסת יואל חסון) היו"ר אמנון כהן: נעבור לנימוק הצעה זהה של חבר הכנסת יואל חסון, הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת הענישה על עבירות כלפי אנשי צוות רפואי). בבקשה. יואל חסון (קדימה): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, גם אני מתכבד להציג את הצעת החוק על החמרת הענישה על עבירות כלפי אנשי צוות רפואי. הנחתי את הצעת החוק הזאת, שמוצמדת להצעת החוק של חבר הכנסת אורון, לפני זמן רב מאוד, ניסיתי במשך תקופה ארוכה להשיג הסכמה עם משרד הבריאות ולעשות את זה בתיאום עם משרד הבריאות והגורמים הרלוונטיים. אבל אני חושב שהצעת החוק הזאת כיום, ברגע הזה, עם ההצעה של חבר הכנסת אורון, ראוי שתקודם ותקודם מהר, גם בקטע של העברת המסר. ממש ברגעים אלה אנחנו יכולים לראות על מסך החדשות דיווח על כך שמטופל השליך ציוד רפואי על רופא או על צוות רפואי. חיים אורון (מרצ): לי כתוב ציוד משרדי. יואל חסון (קדימה): אצלך ציוד משרדי, אצלי היה כתוב ציוד רפואי, אבל כנראה משהו הושלך על איש צוות רפואי. זה דבר שאנחנו צריכים לשים לו סוף. הכנסת חייבת להעביר באמצעות הצעת החוק הזאת מסר ברור, שאנחנו הולכים להתמודד עם הבעיה הזאת. באופן אישי, יש לי כבוד גדול מאוד למקצוע הרפואה ולכל מי שעוסקים בענייני הרפואה. אני יודע שבסיטואציות קשות בבתי-החולים ובמקומות דומים לפעמים יש הפגנת רגשות, כעסים, מתחים של המטופלים עצמם או בני משפחותיהם. עם כל ההבנה לחרדה, לצער ולמצבים שנוצרים במציאות קשה כזאת, אנחנו צריכים לקבוע קו אדום, קו אדום ברור שאומר, עד כאן, לא באלימות, ואם מישהו ינקוט אלימות, לא משנה מה יהיה מצבו ולא משנה מה יהיה מצבו של בן משפחתו, הוא ישלם מחיר יקר. ראוי שמדינת ישראל תגן על רופאיה ועל הצוות הרפואי שנמצא שעה-שעה, יום-יום, דקה-דקה, בעבודת קודש של הצלת חיים וסיוע לאנשים שזקוקים לאותו סעד רפואי. הצעת החוק הזאת מניעה תהליך, מניעה כיוון, מעלה את הנושא לסדר-היום, ואני מצפה – מעבר להצעת החוק הזאת – שידונו כיצד אנחנו יכולים להפוך את בתי-החולים למקומות בטוחים יותר, עם צוות רפואי שיכול לעבוד ולתת את השירות הרפואי בצורה רגועה, שקטה ובטוחה. לסיום, אדוני היושב-ראש, מהדוכן הזה אני רוצה לאחל לד”ר מריוס גיא החלמה מהירה, לו ולכל מי שאי-פעם נפגע מאלימות כלפי רופאים וצוות רפואי. אנחנו כמובן תומכים בקריאה הטרומית. ההצעה תעבור בקריאה הטרומית, אבל הנושא יעלה לדיון במסגרת ועדת השרים ואני מקווה שגם יקבל את תמיכת הממשלה בהמשך החקיקה. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: על כן, ללא תשובת שר, נעבור מייד להצבעה על שתי הצעות החוק. ראשית, הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת הענישה על עבירות כלפי אנשי צוות רפואי), של חבר הכנסת חיים אורון. הצבעה מס' 23 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת הענישה על עבירות כלפי אנשי צוות רפואי), התשס"ח–2008, לדיון מוקדם בוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: בעד – 14, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק אושרה והיא עוברת להכנה לקריאה ראשונה לוועדת החוקה, חוק ומשפט. נצביע על הצעת החוק השנייה, של חבר הכנסת יואל חסון. אפשר להצביע. הצבעה מס' 24 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת הענישה על עבירות כלפי אנשי צוות רפואי), התשס"ח–2007, לדיון מוקדם בוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: בעד – 14, אין מתנגדים, אין נמנעים. גם הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת הענישה על עבירות כלפי אנשי צוות רפואי), של חבר הכנסת יואל חסון, התקבלה בקריאה טרומית והיא תעבור להכנה לקריאה ראשונה בוועדת החוקה, חוק ומשפט. הצעת חוק חובת הדיווח של מוסדות פיננסיים על כספים ללא דורש, התשס"ח–2008 [הצעת חוק פ/3577/17; "דברי הכנסת", חוב' ל"א, עמ' 17157.] (הצעת חבר הכנסת משה כחלון) היו"ר אמנון כהן: הצעת החוק הבאה: הצעת חוק חובת הדיווח של מוסדות פיננסיים על כספים ללא דורש, התשס"ח–2008. היוזם – חבר הכנסת משה כחלון. בבקשה, אדוני. משה כחלון (הליכוד): רק תשובה. היו"ר אמנון כהן: תשובה והצבעה. השר משולם, תגיד כן ונצביע. הצעת החוק ראויה. השר משולם נהרי: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בהצעת החוק מוצע כי באגף שוק ההון במשרד האוצר תוקם יחידה שתהיה אחראית לרישומם של כספים המוחזקים במוסדות פיננסיים במדינת ישראל ואשר לא נמצא מי שרשאי ומסוגל לנהוג בהם מנהג בעלים. חובת הדיווח בדבר כספים כאמור תוטל על המוסדות הפיננסיים, ולשם כך צריך להקים מאגר מידע לאומי שיהיה נגיש לציבור ללא תשלום. ההצעה הזאת נדונה בוועדת השרים לענייני חקיקה, היתה התנגדות, בעיקר התנגדות להקים אגף בשוק ההון, במשרד האוצר. בשיחה שהיתה לי עם המציע הבנתי שזאת לא היתה הכוונה, אלא הכוונה היא שתהיה נגישות לכל המידע הזה; אנשים שהשאירו כספים והלכו לעולמם ואין להם דורש ואין מי שידרוש כי לא יודעים עליהם – אין המידע. חשוב להביא למצב שיהיו מקורות מידע שכל אחד יכול לגשת אליהם, ויש לכך צורות שונות. היו"ר אמנון כהן: לא הבנתי, כל אחד יכול לגשת או רק אגף שוק ההון? השר משולם נהרי: כל אדם במדינת ישראל תהיה לו נגישות למידע הזה, כדי שיוכל לבדוק אם יש לו קשר לכספים שנמצאים ומופקדים במוסדות פיננסיים; לא להסתיר את זה מהציבור. אדרבה, לא שאדם ילך ויתחיל לחקור אלא שתהיה נגישות, אם זה אתר באינטרנט – יש כל מיני דרכים. משה כחלון (הליכוד): חובת דיווח. השר משולם נהרי: כן, חובת דיווח. לכן, אנחנו מסכימים, כמובן בתנאי שהדברים ייעשו בתיאום עם משרד האוצר. אני מאמין שגם המציע רוצה את זה, כי המטרה טובה, ראויה, וצריך לעשות הכול כדי שזה יהיה ולא לתלות את זה בהקמת יחידות כאלה או יחידות כאלה, שבסופו של דבר לא תהיה לזה שום תועלת ולא נגיע למטרה. תודה. להעביר לוועדת הכספים. היו"ר אמנון כהן: כמובן לגופים הפיננסיים אין עניין לפרסם, כי הם רוצים שהכסף יישאר שם לעולם ועד. משה כחלון (הליכוד): חשוב להגיד, ועדת השרים לא התנגדה, ועדת השרים אישרה את זה, לאחר מכן הם ביקשו להגיש ערר. ועדת השרים תמכה. היו"ר אמנון כהן: נצביע על הצעת החוק החשובה הזאת. התנאים מקובלים על המציע, אפשר לעבור להצבעה. הצבעה מס' 25 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק חובת הדיווח של מוסדות פיננסיים על כספים ללא דורש, התשס"ח–2008, לדיון מוקדם בוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: בעד – 10, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק הזאת אושרה. הצעת חוק חובת הדיווח של מוסדות פיננסיים על כספים ללא דורש, התשס”ח–2008, אושרה בקריאה הטרומית, והיא עוברת להכנה לקריאה הראשונה – כבוד השר, חבר הכנסת מבקש לוועדת הכלכלה, אתה לא מתנגד? קולט אביטל (העבודה-מימד): זה משקי-בית. היו"ר אמנון כהן: אם אתה מתנגד, נעביר לוועדת הכנסת שהיא תכריע. משה כחלון (הליכוד): זה לא שוק ההון. היות שזה משקי-בית – זה ועדת הכלכלה. היו"ר אמנון כהן: סוכם כלכלה. זה עובר לוועדת הכלכלה של הכנסת. תודה רבה. הצעת חוק הגבלת פרסום של משקאות משכרים, התשס"ח–2007 [הצעת חוק פ/3208/17; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת נסים זאב) היו"ר אמנון כהן: אנחנו ממשיכים. הצעת חוק הגבלת פרסום של משקאות משכרים, התשס"ח–2007, של חבר הכנסת נסים זאב – הנמקה מן המקום, אדוני. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק זו מבוססת על חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק, בשינויים המחויבים לגבי משקאות משכרים. משקה משכר מוגדר בהצעת החוק כמשקה המכיל לפחות 2% אלכוהול ואינו תרופה המכילה אלכוהול. מוצע להגביל בחוק את פרסום שתיית משקאות משכרים וליידע בכל פרסום את הציבור כי שתיית משקאות משכרים עלולה להזיק לבריאות. כדי להרתיע את הצורכים משקאות משכרים, מוצע להטיל חובה לציין על כל מכל משקה משכר אזהרה בדבר הסכנות הטמונות בצריכתו. הצעירים החליפו את הדיסקט, כמו שאומרים, ובמקום סמים הולכים לכיוון השתייה. כל האזהרות עד היום הן: כשאתה נוהג – אתה לא שותה, כאילו אפשר לשתות בכל עת ובכל זמן, וצעירים לא מתייחסים ברצינות לנזק שעלול להיגרם מאותה שתייה. לכן, כפי שזה קיים בסיגריות שיש אזהרה, צריכה להיות על כל משקה משכר אזהרה לאותם קטינים, לאותם צעירים, שיבינו את משמעות הדבר. הממשלה תומכת בהצעה. היו"ר אמנון כהן: תודה. כתוב לי ששר הבריאות משיב. הוא לא משיב, לכן אנחנו עוברים להצבעה. אפשר להצביע. הצבעה מס' 26 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגבלת פרסום של משקאות משכרים, התשס"ח–2007, לדיון מוקדם בוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: בעד – 9, אין נגד, אין נמנעים. לכן, הצעת חוק הגבלת פרסום של משקאות משכרים, התשס"ח–2007, של חבר הכנסת נסים זאב, אושרה בקריאה הטרומית, ועוברת להכנה לקריאה הראשונה לוועדת הכלכלה של הכנסת. הצעת חוק הדיינים (תיקון – דיין עמית), התשס"ח–2008 [הצעת חוק פ/3612/17; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת משה גפני) היו"ר אמנון כהן: החוק הבא: הצעת חוק הדיינים (תיקון – דיין עמית), התשס"ח–2008, של חבר הכנסת משה גפני. הנמקה מן המקום. בבקשה. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לאחרונה עבר החוק של שופט עמית, והגשתי הסתייגות שזה יחול גם על דיין עמית, והכנסת קיבלה את זה. בחודשים האחרונים קיבלה הכנסת הצעת חוק ששופט עמית יוכל להיות גם מעל גיל 75 בנושאים שנקבעו בחוק, וביקשתי בהסתייגות להכניס את זה גם לגבי דיין עמית. נאמר לי גם על-ידי שרים בממשלה וגם על-ידי גורמים נוספים בכנסת שאני אגיש את זה כהצעת חוק פרטית, ויתמכו בזה. כך עשיתי. ועדת השרים אישרה את הצעת החוק. ועדת החוקה קיימה סיור בבית-הדין הרבני בתל-אביב בשבוע שעבר. כולנו הופתענו, גם אני הופתעתי. הסדר בבית-הדין הרבני בתל-אביב הוא למופת, אנשים לא צריכים לעמוד בתור, כמו שהיה בעבר, שזה היה נראה נורא ואיום. הסדר הזה חשוב. יש נושאים שבהם אפשר להקל על העומס בבתי-דין על-ידי כך שיביאו דיין עמית מעל גיל 75 בנושאים שייקבעו על-ידי נשיא בית-הדין הרבני הגדול. התחייבתי לממשלה, שאם הכנסת תאשר את זה בקריאה הטרומית, נוסח הצעת החוק יתואם אתה, ואני מבקש את תמיכת הכנסת בהצעה. היו"ר אמנון כהן: תודה לחבר הכנסת משה גפני. גם הצעת החוק הזאת ללא תשובת שר, ולכן נעבור להצבעה. אפשר להצביע. הצבעה מס' 27 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הדיינים (תיקון – דיין עמית), התשס"ח–2008, לדיון מוקדם בוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: בעד – 7, אין נגד, אין נמנעים. הצעת חוק הדיינים (תיקון – דיין עמית), התשס"ח–2008, של חבר הכנסת משה גפני, אושרה בקריאה הטרומית, ועוברת להכנה לקריאה הראשונה לוועדת החוקה, חוק ומשפט. הצעת חוק-יסוד: בחירות חשאיות ליושב-ראש הכנסת (תיקוני חקיקה) [הצעת חוק פ/3619/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר אמנון כהן: הצעת החוק הבאה: הצעת חוק-יסוד: בחירות חשאיות ליושב-ראש הכנסת (תיקוני חקיקה), של חברי הכנסת יוסף ביילין וזבולון אורלב. ינמק את ההצעה חבר הכנסת ביילין. בבקשה. יוסף ביילין (מרצ): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק של חבר הכנסת זבולון אורלב ושלי עוסקת בשאלת בחירתו של יושב-ראש הכנסת. הרגע שבו נולד הרעיון אצלנו היה כאשר דובר על בחירת הנשיא, והיה רעיון שהבחירה הזאת תהיה גלויה ולא חשאית. אחד הטיעונים היה שגם הבחירה ליושב-ראש הכנסת היא בחירה גלויה, לכן אין שום טעם שהבחירה לנשיא דווקא תהיה חשאית, מה גם שרצוי שהכול יהיה שקוף, וכולם ידעו בעד מי כל אחד מצביע ולא יהיו כל מיני עסקים של סחר ומכר, אלא הכול יהיה כאילו על השולחן. חבר הכנסת אורלב ואני אמרנו זה לזה שזה הפוך לחלוטין. כשבדקנו מצאנו שבכל מקום שבו הכנסת בוחרת בחירה אישית – אגב, כמו שנהוג ברוב המערכות הפוליטיות – הבחירה היא בחירה חשאית. נשיא המדינה – כבר אמרנו, מבקר המדינה, נציגים לוועדה לבחירת שופטים, נציגים לוועדת המינויים לדיינים, נציגים לוועדות המינויים לקאדי ולקאדי מד'הב – כל זה מוקפד. אנחנו מקבלים כאן מעטפות, הולכים לקלפי. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אל תזכיר מעטפות. יוסף ביילין (מרצ): אין על זה שום ויכוח. ברור לחלוטין שמכיוון שהבחירה היא בחירה אישית, אנחנו מצביעים – – – היו"ר אמנון כהן: כאן המעטפות נבדקות מבעוד מועד, כך שאין בעיה. יוסף ביילין (מרצ): אפילו בבחירת נציגי הכנסת למועצת הרבנות הראשית – הבחירה היא בחירה חשאית. הבחירה הגלויה היחידה בבית הזה היא הבחירה ליושב-ראש הכנסת, והטענה שלי שזאת תקלה שצריך לתקן. מדוע תקלה? התפקיד הזה של יושב-ראש הכנסת הוא תפקיד שיש בו מין כפל משמעות. מצד אחד, זה אדם שצריך להיות, ובדרך כלל הוא אכן כך, מורם מהכנסת, לא חלק אינטגרלי מהוויכוחים של קואליציה ואופוזיציה, אלא מי שרוצה בטובת הכנסת אל מול המערכות האחרות, בעיקר מול המערכת האקזקוטיבית. מצד שני, הוא איש פוליטי על-פי הגדרה, הוא תמיד יבוא מתוך המפלגות. לכן כל השנים יושבי-ראש הכנסת עשו סוג של שבת לעצמם – אני זוכר יושבי-ראש כנסת שלא היו באים לישיבות סיעה של מפלגתם, כי הם אמרו שהם לא צריכים להיות בסיעה, הסיעה שוקלת כל פעם מה עושים בישיבות הכנסת, איך יצביעו, וזה לא עניין שלהם, הכנסת היא כנסת, והם עומדים בראש הכנסת, והסיעה תעשה את ענייניה. היו למשל בניגוד לזה יושבי-ראש כנסת שהיו מאוד פוליטיים, ואמרו שדווקא משום שהם יושבי-ראש זה לא אומר שהם נוטרלו, הם אנשים פוליטיים, הם נבחרו על-ידי המפלגות שלהם, הם ייבחרו גם בעתיד על-ידי המפלגות שלהם, ולכן הם רוצים להיות אנשים פוליטיים גם במהלך הקדנציה. אין כאן בית-ספר. אין כאן הנחיות כלשהן. יש פשוט סבירות, והבעייתיות של הליכה על חבל דק היתה וגם תהיה בעתיד. אלא מה? כל עוד הבחירה של יושב-ראש הכנסת היא בחירה גלויה, מטבע הדברים היא חלק מהחלוקה הקואליציונית, חלוקת השלל הקואליציונית. כאשר יש הסכם קואליציוני, כאשר מדובר בשרים, ברור שיושב-ראש הכנסת הוא חלק מהעניין. ואז, הקואליציה מציעה מי צריך להיות היושב-ראש. בדרך כלל, הקואליציה החדשה, בעיקר משום שהיא גם חדשה, מצביעה בעד המועמד הזה. למועמד הנגדי, אם יש כזה, יש רק סיכוי סמלי, ובמקרים מסוימים בכלל אין מועמד נגדי. אם יש מועמד נגדי, זה כדי שהוא אולי יוכל לומר לעצמו או לעצמה שהם עמדו כנגד המועמד הדומיננטי. אבל הבחירה היא בחירה ידועה מראש, והמועמד הוא חלק מהמערכת הפוליטית הקואליציונית. מה זה עושה? זה יוצר מצב שבו יושב-ראש הכנסת יודע כל הזמן מי הצביע בעדו, מי בחר בו. מצד אחד, יש לו מחויבות מאוד גדולה לקואליציה שבחרה אותו. לא אחת הוא אומר: רגע, רגע, זה לא לפי התקנון. זה לא זה. אי-אפשר לחכות פה. לא נעשה כאן מונקי-ביזנס, אבל הקואליציה באה ואומרת לו, אם זה ראש הממשלה או מישהו אחר או השר המקשר: אדוני היושב-ראש, עם כל הכבוד, אנחנו בחרנו בך. זה רגע של אמת, ואנחנו זוכרים הרבה מאוד רגעים כאלה של אמת בכנסת, שבהם היושב-ראש יכול היה לקבוע הרבה מאוד את גורלה של הממשלה: אתה לא תגיד לנו ברגע הזה שאתה בכלל מהאו"ם. אתה באת מאתנו. בבקשה לנהל את העניין. נכון שגם אם הוא חבר כנסת בסיעת קואליציה, הוא לא מהאו"ם. נכון שגם אז אפשר לומר לו את זה. אבל זה כפל כפליים אם בחירתו נבעה מהצבעה קואליציונית ואם הוא יודע שהקואליציה היתה בעדו. מצד שני, חברי כנסת שלא הצביעו בעד היושב-ראש תלויים ביושב-ראש בהרבה מאוד דברים – פעם זו רשות דיבור, פעם זו נסיעה לחוץ-לארץ. היושב-ראש קובע דברים לא מעטים בבית הזה – מחדרים, לפעמים, ועד דברים שהם טכניים. חברי כנסת אלה עלולים להרגיש שכיוון שהצבעתם גלויה, מישהו יעשה אתם חשבון. אני, חלילה, לא אומר שהיה חשבון. אנחנו לא הצענו את ההצעה הזאת על רקע איזה דבר אישי. חלילה וחס. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – – יוסף ביילין (מרצ): כן. לא ניסיון אישי ולא נגד מישהו. אני יכול להגיד שלי אין טענה 20 שנה כנגד אף יושב-ראש. באמת אין לי טענה. אבל יש כאן בהחלט בעיה. אני גם שומע אנשים אחרים שיש להם כן טענות. אני חושב שאת הדבר הזה אנחנו יכולים לתקן. אני חושב שזה יהיה נכון אם חברי הכנסת, שבדרך כלל מכירים את המועמד – רוב המועמדים או כמעט כולם הם לא בקדנציה הראשונה, הם בקדנציה שנייה לפחות – מכירים את חברי הכנסת, יודעים מה היתרונות והחסרונות שלהם ויכולים לשקול בהצבעה חשאית מיהו האיש המתאים מבין המועמדים. יכולים גם להציע מועמד שאולי בהצבעה גלויה אין לו סיכוי ובהצבעה חשאית יש לו סיכוי, ויש לו סיכוי בהצבעה חשאית דווקא משום שמכירים אותו ודווקא משום שמעריכים אותו, ואולי הוא מתאים לתפקיד הזה יותר ממי שמציעה אולי הקואליציה או מציעה קבוצה אחרת. אבל אם לא יציעו את המועמד הזה, חבר הכנסת גם לא יציג את המועמדות שלו, כי הוא לא רוצה סתם ליפול אם מדובר בהצבעה גלויה. לכן, מתן היכולת לחברי הכנסת להצביע על-פי הכרתם ועל-פי נטיות לבם בהצבעה חשאית, לדעתנו תתקן כאן את המעוות. דווקא מכיוון שלא מדובר באיזו הצבעה קרובה ולא מדובר בשום דבר אישי, נדמה לנו שיש לנו כאן בהחלט טיעון מאוד רציני להביא לכך שכל ההצבעות האישיות בכנסת, לרבות ההצבעה לבחירת יושב-ראש הכנסת, תהיינה הצבעות חשאיות. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. על הצעת החוק הזאת אין תשובה ואין הצבעה. נראה שזה יתואם ויהיה במועד אחר. הצעת חוק לעידוד תחבורת אופניים, התשס"ח–2008 [הצעת חוק פ/3394/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר אמנון כהן: אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק לעידוד תחבורת אופניים, התשס"ח–2008, של חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת. ינמק חבר הכנסת דב חנין. בבקשה. גם על הצעת החוק הזאת – תשובה והצבעה במועד אחר. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת את הצעת חוק לעידוד תחבורת האופניים בישראל, חוק חשוב ומערכתי שנותן תשובה על הצורך שלנו לעודד תחבורת אופניים בישראל. עמיתי חברי הכנסת, אופניים הם חלק משמעותי בפתרון של בעיות העולם הצפוף והבעייתי של המאה ה-21. אופניים הם פתרון תחבורתי מצוין. בעיר שהולכת ונעשית יותר ויותר פקוקה, אופניים הם אמצעי ממדרגה ראשונה להבטיח תנועה יחסית מהירה בתחומי העיר בלי המתנה בפקקים. אופניים הם פתרון סביבתי. בעיר שסובלת יותר ויותר מזיהום אוויר, אופניים הם אמצעי תחבורה נקי, נקי באמת, ולא כפי שאצלנו לפעמים מקובל לכנות אמצעי תחבורה מזהמים פחות. אופניים הם כלי תחבורה נקי. אופניים הם אמצעי מצוין מבחינה בריאותית. כאשר אנחנו קוראים על מגפת ההשמנה ועל הירידה בפעילות הספורטיבית של הציבור, ברור שאופניים הם כלי תחבורה שמעודד שימוש בגוף ולכן מקדם את בריאות הציבור. בעולם אופניים זוכים למקום משמעותי, למקום מכובד, והם חלק מרכזי מהתחבורה בעיר המודרנית של המאה ה-21. למרבית הצער, אצלנו המצב מדשדש ותקוע, וצריך שינוי רדיקלי. אני אומר את זה בצער, כי דווקא אצלנו בישראל גם האקלים וגם הטופוגרפיה מאפשרים נסיעה נוחה באופניים ברוב היישובים ברוב ימות השנה. העומס בכבישים אצלנו רב מאוד, והנסיעה באופניים יכולה להיות נתח משמעותי מכלל הנסועה ולסייע בהפחתת הגודש בדרכים והזיהום. אבל, עמיתי חבר הכנסת, לשם כך נדרשת פעולה שלטונית מתואמת שתהפוך את השימוש באופניים לזמין ויעיל עבור כלל האזרחים, בין היתר על-ידי תיאום בין הגופים הרלוונטיים, ובכללם הרשויות המקומיות, רשויות התכנון וגורמי התחבורה השונים. לשם כך גיבשנו בהצעת החוק הזאת מערכת מקיפה של עקרונות. אדוני היושב-ראש, על הצעת החוק חתומים 71 חברי הכנסת, והיא נהנית מתמיכה רחבה ביותר בבית הזה, מימין ומשמאל ומכל חלקי הבית, מפלגות של קואליציה ואופוזיציה כאחת. הצעת החוק נוסחה בסיוע של אנשי מקצוע. היו מעורבים בניסוח גם ארגונים סביבתיים, ואני רוצה לציין במיוחד את "ישראל בשביל אופניים", שזה ארגון הגג של רוכבי האופניים בישראל, עמותת "אדם, טבע ודין" וארגון הסטודנטים "מגמה ירוקה". אבל יחד אתם שורה ארוכה ומגוונת של ארגונים סביבתיים וחברתיים שהביעו את תמיכתם בהצעת החוק. הצעת החוק מנסה להתמודד עם כל המכשולים שמונעים מהציבור היום להשתמש הרבה באופניים, ומול כל מכשול כזה לתת תשובה מערכתית שתעודד את השימוש באופניים. נתחיל בבטיחות. התנאי הראשון להגברת השימוש באופניים הוא כמובן יצירת רשת שבילי אופניים בטוחים ונוחים לשימוש שניתן להגיע באמצעותם באופניים לכל נקודה ביישוב. לשם כך, הצעת החוק קובעת הוראה המחייבת כל תוכנית מקומית חדשה, הכוללת ייעודים לדרך, לכלול בה גם הוראות לסלילת שבילי אופניים כחלק אינטגרלי של הכביש ובאופן שתיווצר רשת שבילים רציפה. בנוסף, הצעת החוק מטילה על שר התחבורה לקבוע הוראות שיבטיחו כי השביל ייסלל באופן שיבטיח את נוחות ובטיחות השימוש בו. העניין של שבילי האופניים הוא קריטי. חשובה לא פחות הרשתיות של שבילי האופניים, כדי ששבילי האופניים לא יובילו משום מקום לשום מקום, אלא באמת יאפשרו לאנשים להגיע באופן יעיל ונוח ליעדים שלהם. לצורך עידוד הרשויות המקומיות לקדם סלילת שבילי אופניים בתחומיהן, אנחנו מציעים לתקן את חוק התכנון והבנייה כך שייקבע כי תוכנית ליצירת שבילי אופניים בתחומי רשות מקומית תהיה תוכנית בסמכות ועדה מקומית, ובכך אנחנו חושבים שאפשר יהיה להקל ולזרז באופן משמעותי את קידומה. לצד התמריץ הזה, אנחנו מציעים להטיל חובה על כל רשות מקומית שבתחומה מעל 5,000 תושבים להכין תוכנית מיתאר לשבילי אופניים בתחומה. שילוב השימושים באופניים ובאמצעי תחבורה נוספים הוא חיוני לעידוד השימוש באופניים, שכן הוא מאפשר למבקשים להיכנס לעיר לשלב אמצעים להסעת המונים והאופניים הפרטיים, ובכך לחסוך את השימוש ברכב הפרטי. לשם כך הצעת החוק קובעת הוראות שיאפשרו הסעת אופניים באוטובוסים וברכבות, כמו גם הוראות בדבר הסדרי חנייה נוחים בתחנות. כדי לעודד את הרכיבה על אופניים יש להסיר כל מחסומים או מחסומים לכאורה המפריעים לרוכבים בכוח להפוך לרוכבים בפועל. לפיכך הצעת החוק מציעה לתקן את פקודת התעבורה ולהחיל חובת חבישת קסדה רק על אוכלוסייה הנתונה בסיכון גבוה יותר לנפילה עצמית, שלה נועדה הקסדה, הכוונה היא לילדים ולבני-נוער עד גיל 16, ובנוסף להותיר את חובת חבישת הקסדה בעבור רוכבים המשתמשים באופניים בנסיעה ספורטיבית, תחרותית או אתגרית. כל יתר רוכבי האופניים – חבישת הקסדה תישאר לשיקול דעתם כדבר מומלץ, אבל לא כחלק מאיסור פלילי. אדוני היושב-ראש, בנושא הזה הכנסת כבר הביעה את דעתה כאשר אישרה בשבוע שעבר הצעת חוק ברוח הזאת, שבנקודה הזאת אכן הולכת בכיוון של צמצום ורציונליזציה של ההסדר ביחס לחובת חבישת הקסדות. אלמנט חשוב מאוד בחוק שאנחנו מציעים, אדוני היושב-ראש, הוא התמריצים הכלכליים שאנחנו מציעים לקבוע גם למעסיקים וגם למועסקים על מנת לעודד רכיבה על אופניים למקומות העבודה. היום אנחנו מעודדים אנשים להגיע למקומות העבודה שלהם בכלי רכב, אנחנו מעודדים אנשים לעשות את הפעולה המזהמת והבעייתית מבחינה סביבתית. לעומת זאת, מי שבוחר להגיע למקום עבודתו באופניים לא מקבל עידוד כלכלי בכלל. אני חושב שזה מצב אבסורדי, לא נכון, לא ראוי, צריך לתקן אותו, ואנחנו מציעים לתקן אותו בהצעת החוק הזאת. גם מי שיגיע למקום עבודתו באופניים יזכה בתמריץ כלכלי כפי שהחוק קובע. אנחנו מציעים גם לחייב מקומות עבודה בהיקף מסוים, וגם מקומות לימוד בהיקף מסוים, כמו למשל אוניברסיטאות, להתקין בתחומיהם מקלחות כך שאותם אנשים שבוחרים להגיע למקום העבודה או הלימודים באופניים יוכלו גם להתרענן. לפעמים בקיץ, אם אתה מגיע באופניים, אתה יכול להגיע מיוזע, וקשה להעביר את יתרת היום בצורה נוחה. אנחנו מציעים בחוק הזה מערכת מדודה, מאוזנת, שמחייבת מקומות עבודה ומקומות ציבוריים אחרים החל מהיקף מסוים לקבוע בתחומיהם מקלחות ושירותים לרוכבי אופניים, כדי שיוכלו אחרי הרכיבה להתרענן ולהתחיל את יום העבודה או הלימודים בצורה תקינה. אנחנו מציעים בהצעת החוק גם להוסיף לתפקידי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים את החינוך לרכיבה על אופניים. אנחנו חושבים שהמדינה איננה נייטרלית בשאלת האופניים, אלא צריכה לעשות הכול כדי לעודד ולהרחיב את מספרם של האנשים הצעירים והמבוגרים שבוחרים להשתמש באופניים. אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזאת היא מאוזנת ושקולה. אנחנו מציעים בה מנגנונים בדוקים של איזונים בין האינטרסים החברתיים, התחבורתיים והסביבתיים השונים. אנחנו מאפשרים לגורמי הממשלה מנגנוני איזון שיאפשרו להם להכניס את החוק לתוקף באופן מעשי בהדרגתיות מסוימת. אני רוצה להביע הערכה לדיון הענייני והרציני שקיימה, כך אני מבין, ועדת השרים לענייני חקיקה בחוק הזה. תשובה והצבעה יהיו במועד אחר לא כמו במקרים אחרים מכיוון שהממשלה מתנגדת. כאן הממשלה איננה מתנגדת. הממשלה ביקשה זמן נוסף כדי לתאם אתנו כמה פרטים שנוגעים להצעת החוק. אני מתכוון להיכנס לתיאום הזה גם עם שר האוצר, גם עם שר הפנים וגם עם שר התחבורה בימים הקרובים. אני אומר בצורה ברורה: אני בהחלט מוכן לתיאום עם הממשלה, אעשה את זה ברצון ובשאיפה להגיע לסיכומים חיוביים, אבל מבחינתי ברור שהצעת החוק הזאת צריכה לעבור בקריאה טרומית, ואני מקווה שגם בקריאה ראשונה, במסגרת כנס הקיץ הנוכחי. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה, אדוני. כפי שציינתי, תשובה והצבעה במועד אחר. הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון – הפצה דיגיטלית של ערוצים ייעודיים), התשס"ח–2008 [הצעת חוק פ/3475/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר אמנון כהן: חברי הכנסת, יש תוספת לחוקים. אנחנו עוברים להצעת החוק האחרונה, שגם עליה תשובה והצבעה במועד אחר. מדובר בהצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון – הפצה דיגיטלית של ערוצים ייעודיים), התשס"ח–2008, של חבר הכנסת זאב אלקין. בבקשה, אדוני. זאב אלקין (קדימה): אדוני היושב-ראש, תודה רבה. היות שמדובר בתוספת לסדר-היום, אנסה לקצר ולא לנצל את מלוא הזמן העומד לרשותי, כדי שהכנסת תוכל לעבור להצעות לסדר-היום, מה גם שמדובר בנושא שכבר עלה לדיון במליאת הכנסת, ולכאורה אפילו התווינו דרך כלשהי להתנהלות מול הממשלה בסוגיה המדוברת. אבל לפעמים הממשלה יודעת גם לשנות את דעתה. לכן, אני מאחל לחבר הכנסת דב חנין, שדיבר כאן לפני, שבהחלט, במקרה שלו אמירת הממשלה שהיא צריכה לחשוב תסתיים בעמדה חיובית, כי דווקא הצעת החוק הזאת עברה חוויה הפוכה. הממשלה קודם אמרה שהיא צריכה לחשוב, ולאחר מכן החליטה שנכון לעכשיו היא מתנגדת להצעת החוק. לא מזמן אישרה הכנסת את הצעת החוק הממשלתית, הצעת חוק ראויה וחשובה מאוד, על הפצה דיגיטלית כמעט בחינם של חמישה ערוצים לציבור הרחב במדינת ישראל. במהלך החקיקה שהממשלה הובילה בכנסת, תוך דיונים סוערים בוועדת הכלכלה, העירו חברי כנסת רבים על כמה בעיות בחבילה כפי שהיא הורכבה וכפי שהממשלה הובילה אותה, בעיקר משתי זוויות. זווית אחת היתה אי-הכללת הטלוויזיה החינוכית, ערוץ-23, והזווית השנייה היתה קשורה באי-הכללה של הערוצים הייעודיים בחבילת חינם. היו"ר אמנון כהן: אבל ערוץ-23 כבר אושר בקריאה טרומית. זאב אלקין (קדימה): אני אתייחס לכך. לגבי הערוצים הייעודיים, נכון לעכשיו מדובר בשני ערוצים בלבד, אבל כולנו יודעים שיש תקווה שמספר הערוצים הייעודיים יגדל. בין השאר, יש זיכיון שיתממש, אני מקווה, גם לערוץ הטלוויזיה בשפה הערבית. העירו בצדק חברי כנסת רבים לממשלה, שברגע שמדובר בציבור גדול מאוד במדינת ישראל, שחלקו גם לא שולט מספיק בשפה העברית, זו טעות להציע להם חבילה חינם שלא תכלול את הערוצים הייעודיים, כי הם לא יוכלו לנצל את האפשרות להפצה חינם הזאת מטעם המדינה, ויצטרכו על-כורחם להיות כבולים לחברת הכבלים או לחברת הלוויין. לכן, כל מי שבא לעזור לכאורה לשכבות החלשות בחקיקה הממשלתית לא מילא את המשימה, ובוודאי לא מילא אותה באופן מלא. אזכיר רק נתון אחד, לדוגמה, שציינתי בזמנו בדיונים בוועדת הכלכלה וגם בדיון שהיה כאן במליאה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש, בדרך כלל כשמדברים על הצעת החוק מדברים לגופה של ההצעה ולא על נושאים אחרים. זאב אלקין (קדימה): אני, לטעמי, מדבר לגופה של הצעת החוק. היו"ר אמנון כהן: בדרך כלל חבר כנסת יכול לדבר על מה שהוא רוצה. זאב אלקין (קדימה): חוץ מבהצעת חוק. היו"ר אמנון כהן: אבל הוא יכול גם דקה אחת להסביר את הצעת החוק שלו ותשע דקות לדבר על מה שהוא רוצה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): מדובר בהצעת חוק לעידוד תחבורת אופניים? זה מה שמופיע על הלוח. היו"ר אמנון כהן: לא, זה עבר. זאב אלקין (קדימה): טעות בידך, חבר הכנסת טיבי. זאת הצעת חוק שעניינה תיקון חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אם כך אני מושך את ההערה שלי. הוא מדבר לעניין, למה להעיר לו? היו"ר אמנון כהן: רק לעניין. זאב אלקין (קדימה): אבל דבר אחד למדתי, שלפחות מישהו הקשיב למה שדיברתי. זה בהחלט יתרון. אכן, אזכיר רק נתון אחד שמתייחס לקבוצת אוכלוסייה אחת. אני מניח שדווקא חבר הכנסת טיבי היה מביא בשמחה נתונים נוספים לגבי קבוצות אוכלוסייה אחרות, דוברות ערבית. אני אתייחס לקבוצת אוכלוסייה דוברת רוסית. בקרב הקשישים שמקבלים השלמת הכנסה, שהם אולי הקבוצה הכי חלשה שיש בחברה הישראלית, בערך 70% הם עולים חדשים, ודווקא בקרב קבוצת האוכלוסייה הזאת שיעור אלה שהשתלטו על העברית נמוך מאוד. באנו אז לעזור לשכבות החלשות, כדי שיוכלו לצרוך טלוויזיה בחינם, ולמעשה מציעים להם תוצר שהם לא מסוגלים לצרוך והם יישארו כבולים לכבלים וללוויין וימשיכו לשלם את התשלומים הגדולים. ביקשנו לתקן את העוול עוד בזמן החקיקה הממשלתית. באו הממשלה והקואליציה ואמרו: אנחנו לא נספיק להיערך כל כך מהר להשלכות של הכנסת ערוצים ייעודיים והטלוויזיה החינוכית לתוך חבילת חינם, בואו נלך בדרך אחרת. לא נעכב את ההטבה לשכבות רחבות בציבור הישראלי, נעביר את החקיקה הממשלתית, ודרך החקיקה הפרטית ננסה להתקדם כדי לתת פתרונות לאותם כשלים שחברי הכנסת העירו עליהם במסגרת החקיקה הממשלתית. על כן הזדרזו חברי הכנסת והלכו בנתיב הזה שהציעה הממשלה. הוצעה הצעת חוק שמטפלת בבעיית הטלוויזיה החינוכית, ובמקביל אני, עם חברי לסיעה ויושב-ראש הסיעה והקואליציה, חבר הכנסת אלי אפללו, הצענו הצעת חוק שאני מציג אותה כאן היום, תיקון הנוגע להפצה דיגיטלית של ערוצים ייעודיים, שתכניס לתוך חבילת חינם את הערוצים הייעודיים. נכון לעכשיו זה ערוץ-9 וערוץ המוזיקה, אבל בעתיד, כשיוקם הערוץ הערבי, גם הוא ייכלל באותה חבילת חינם מתוקף התיקון לחקיקה שהצענו. ראה זה פלא, התברר, מה שקורה לצערי הרבה פעמים, אדוני היושב-ראש ואדוני השר, שהממשלה לא היתה בדיוק טהורה בהצהרותיה ובכוונותיה, כי למרות ההכרזות שהיא נתנה במהלך החקיקה הממשלתית – – – שר המדע, התרבות והספורט גאלב מג'אדלה: הממשלה שבראשותכם. זאב אלקין (קדימה): אני לא יודע מה זה "בראשותנו". שר המדע, התרבות והספורט גאלב מג'אדלה: ראש הממשלה הוא ממפלגתכם. היו"ר אמנון כהן: בהחלט. היו"ר אמנון כהן: זה בראשותכם ובשיתופנו. זאב אלקין (קדימה): אני מודה לשר המדע, התרבות והספורט. הממשלה, נכון לעכשיו, מתנגדת לתיקון החקיקה. אני חושב שמדובר כאן בטעות מצד הממשלה, וזכותי כחבר הכנסת של הקואליציה לנסות לשכנע את הממשלה בכך. אני בטוח שהשר מג'אדלה יכול לשמש שליח נאמן לדברים שאני רוצה להעביר דרכו לממשלה ולוועדת השרים, שכדאי לממשלה, כשהיא באה להיטיב עם הציבור הישראלי, להביא בחשבון שבתוך הציבור הזה יש לפחות שתי קבוצות גדולות, הקבוצה הדוברת רוסית והקבוצה הדוברת ערבית, שלא יכולות ליהנות כמו שצריך מאותה הטבה ממשלתית. לכן ראוי לתקן את העוול ולכן ראוי להביא את ההטבה הממשלתית הכל-כך יפה גם לכל השכבות באוכלוסייה הישראלית, במיוחד לאלה שנמנים עם החלשים ביותר. נכון לעכשיו, כאמור, ועדת השרים החליטה להתנגד להצעת החוק, וזאת הסיבה לכך שבעקבות בקשת יושב-ראש הקואליציה לא הבאתי את הצעת החוק להצבעה היום. היו"ר אמנון כהן: אבל אישרו את הטלוויזיה החינוכית. זאב אלקין (קדימה): אתה צודק, אדוני היושב-ראש. לגבי הטלוויזיה החינוכית הממשלה כן עמדה בהתחייבותה ואישרה את זה, כי בסך הכול החליט משרד האוצר שזה לא ידרוש עלויות נוספות משמעותיות. לגבי ערוצים ייעודיים מול הצורך להיטיב עם האוכלוסייה הדוברת רוסית והאוכלוסייה הדוברת ערבית, החליט משרד האוצר שזה יכול להכניס אותו להתדיינות מחודשת מול חברת הלוויין וחברת הכבלים, ואף-על-פי שבזמנו הוא הבטיח לנו להיכנס לאותה התדיינות, כפי שאתה זוכר היטב מדיונים בוועדת הכלכלה, החליט משרד האוצר שטוב יהיה להרוג את זה בעודו באבו במהלך דיון בוועדת השרים ולא להיגרר להתדיינות מחודשת עם הערוצים. אני חושב שיש בכך טעות. אני מקווה מאוד שהשר מג'אדלה ישמש שליח נאמן ויעביר את הדברים לממשלה. שר המדע, התרבות והספורט גאלב מג'אדלה: ברצון. היו"ר אמנון כהן: נאמן ביותר. זאב אלקין (קדימה): אני בטוח שהוא ירצה לעזור לאוכלוסייה הדוברת ערבית לא פחות מכפי שאני רוצה לעזור לאוכלוסייה הדוברת רוסית, ובמאמצים משותפים נצליח לשכנע את הממשלה. אם לא, נצטרך לפנות לכנסת כדי שהיא תכריע בהתאם להצהרות שנתנו בזמנו חברי כנסת רבים, שברגע שהחוק יבוא כחקיקה פרטית ולא יעכב את החקיקה הממשלתית, הם יתמכו בו וייתנו לשני הציבורים האלה את המגיע להם. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. אני מאחל הצלחה לחבר הכנסת זאב אלקין במאמציו להביא הסכמה בנושא הזה, בשיתוף פעולה עם השר מג'אדלה ועם חברי כנסת נוספים כמובן. הצעות לסדר-היום קריאות אוהדי "בית"ר ירושלים" כנגד חבר הכנסת אחמד טיבי היו"ר אמנון כהן: אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעות לסדר-היום מס' 5327, 5349 ו-5357 בנושא קריאות אוהדי "בית"ר ירושלים" כנגד חבר הכנסת אחמד טיבי. יעלה ויבוא חבר הכנסת אחמד טיבי ויגיד מה רצו, שתהיה שחקן נוסף? אתה יכול להיות שוער טוב. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אין בעיה כאשר קומץ של אוהדים אומרים "בוז" לפוליטיקאי. זה מקובל במגרשי כדורגל. אין אפילו בעיה להגיד לו שהוא בן כך וכך. זה לא גזעני. זה בוטה, זה תת-רמה, זה לא יפה, אבל זה לא גזעני. אבל כאשר לא עשרות, לא מאות, אלא אלפי אוהדים בשני יציעים שלמים אומרים: זאת מדינת היהודים, שונאים אותך טיבי, שונאים את כל הערבים; זאת מדינת היהודים, שונאים אותך סלים טועמה, שונאים את כל הערבים – זאת אמירה גזענית. כאשר אומרים: אנחנו משתינים על הקוראן, זאת אמירה גזענית. כאשר אומרים: מוחמד הומו, זאת אמירה גזענית. אתה יודע מה, "אחמד טיבי מחבל" זה לא גזעני, זאת עמדה פוליטית. יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): זאת עובדה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אבל מה שקומם אותי יותר לא היה ההתלהמות הבלתי-נסבלת הזאת, לא של קומץ אלא של רוב אוהדי "בית"ר" שהיו במגרש, גם לא הניסיון לתקוף אותנו פיזית – זה היה רק אדם אחד, והמשטרה טיפלה בו כראוי – אלא התגובה של הנהלת "בית"ר ירושלים". עמדו שם המנהלים, אף לא אחד נקף אצבע, בעיקר אחרי ניסיון התקיפה, וכאשר המאבטחים הורידו אותי למעלית, והיתה חגורה של אבטחה, ניסה אחד לפרוץ את חגורת האבטחה ולהיכנס למעלית. אחד המאבטחים אמר לו: סליחה, מי אתה? פתאום קפץ לעברו ואמר: מי אתה שתשאל אותי מי אני? זה הבית שלנו, לא הבית שלכם. זה היה קורנפיין. היו"ר אמנון כהן: דווקא ראיתי אותך בבר-מצווה, שלא הפסיקו לחבק ולנשק אותך. איך אתה אומר דבר כזה? אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אתה יודע? זה לא "טדי". אשדוד זה לא "טדי". הבר-מצווה של יהודה ודן זה לא "טדי". לכן הבעיה היא עם ההנהלה. הוא אומר למאבטח, במקום להגיד לו: "אני קורנפיין מנהל הקבוצה" וזה היה מסתיים, הוא אומר לו: "מי אתה שתשאל אותי? זה הבית שלנו לא הבית שלכם". מה קרה? מי שאל אותך על הבית שלך? ואז אוהדי "בית"ר" התחילו למחוא לו כפיים: "או, קורנפיין, טוב שאתה עונה להם". אחר כך ארזי, החצוף הזה, נשיא המועדון, יושב-ראש הקבוצה, אומר שדבריו של מאזן ע'נאים ואחמד טיבי לא ראויים להתייחסות. אגב, אותו דבר הם אמרו לאחר ששחקני "בית"ר" לא הסכימו ללחוץ את ידו של שר התרבות והספורט מג'אדלה. לא ראוי להתייחסות. כתב עוזי ברעם, ואני רוצה להיתלות באילן גבוה, שעצם האמירה הזאת "לא ראויים להתייחסות" נאמרת רק בשל שייכותם הלאומית של מושאי העניין, רק בגלל שמדובר בערבים. זאת אמירה גזענית. מה לא ראוי להתייחסות? העובדה שאלפי אוהדים של הקבוצה הזאת, שהיא פח האשפה של הכדורגל הישראלי, הפגינו התנהגות נאלחת, בזויה? סליחה, אנחנו לא מתקבלים ככה לא בחיפה, לא ב"הפועל תל-אביב" – – היו"ר אמנון כהן: חבר הכנסת טיבי, הנושא חשוב אבל הזמן. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אני מודה לך. היות שהנושא הוא עלי ספציפית. היו"ר אמנון כהן: בשביל זה נתתי לך יותר. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): – – לא ב"מכבי חיפה", לא בפתח-תקווה, לא בבאר-שבע, לא בהרצלייה, לא בקריית-שמונה, דווקא באיצטדיון "טדי". עלה אתי לשידור איזה מאמן כושל, שלקח קבוצה והוריד אותה ליגה לאחרונה. הוא צמח ב"בית"ר". מה שמו? אבשלום וילן (מרצ): אלי אוחנה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): הוא אומר שהטעות, הפרובוקציה היא של טיבי. למה? הוא לא צריך לבוא ל"טדי" עם סח'נין. מה זה הקשקוש הזה? מה, אני בא לראות את "בית"ר"? אני מלווה את קבוצת סח'נין שנים. אני ספונסר של הקבוצה הזאת. אני אוהד שרוף שלה. אני מלווה אותה לכל מקום, ואני, מה לעשות, שמח כשהם מנצחים, במיוחד ב"טדי". לכן האמירה הזאת שלא היית צריך לבוא ל"טדי" – מחר יגידו מאזן ע'נאים, הוא גם ערבי, לא צריך לבוא ל"טדי" כי זה מרגיז את האוהדים. סלים טועמה, ששרים נגדו שהוא מחבל, גם הוא ערבי, הוא לא צריך לשחק ב"טדי" כי הוא ערבי. לאיפה עוד נגיע? באירופה ידעו, אדוני היושב-ראש, איך לטפל בתופעה של גזענות. יש חוקים והם הפעילו את החוקים האלה. על "בית"ר ירושלים", על האגודה הזאת יש עונש על תנאי, גם אלימות וגם גזענות. הדברים האלה – חייבים להפעיל את העונש על תנאי על הקבוצה הזאת, כי היא מוציאה שם רע לכדורגל הישראלי והיא ראי של חלק, חלק בלבד מהחברה הישראלית. היו"ר אמנון כהן: חבר הכנסת אבשלום וילן, בבקשה. אחריו – אחרון הדוברים בנושא הזה, חבר הכנסת איתן כבל. ישראל חסון (ישראל ביתנו): אתה מכיר את הבדיחה על האוהד – – – היו"ר אמנון כהן: כן, זוכר אותו. ישראל חסון (ישראל ביתנו): למה הוא מרגיז כל כך הרבה אנשים, חבר הכנסת טיבי? אבשלום וילן (מרצ): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, האירוע האחרון הקשור בחבר הכנסת טיבי הוא רק המשך שורה של אירועים, לא רק בשנה האחרונה, בשנים האחרונות, שלצערי הרב קשורים גם או בעיקר בקבוצת "בית"ר ירושלים", אבל לא רק בה. אבל ההבדל המשמעותי הוא שההנהלה הנוכחית של "בית"ר ירושלים" כאילו מתנערת. אני לא אתחיל להזכיר רק מהשנה האחרונה ש-3,000 פרחחים סירבו לעמוד דום בדקת דומייה לזכרו של רבין, ולא את המקרה המביש בגמר גביע המדינה, כאשר השר גאלב מג'אדלה מעניק להם את הגביע והם מסרבים ללחוץ יד. בכל מדינה מתוקנת אחרת, מנהלי הקבוצה והאחראים להתנהגות האנטי-ספורטיבית והאנטי-דמוקרטית הזאת היו מוקעים בכל מקום אפשרי. פה עוברים לסדר-היום – כן כתוב, לא כתוב. הדברים שהם בתחום ההתנהגות והתרבות האלמנטרית, אפשר להגיד שזה ויכוח ציבורי. מה אתה רוצה, איש לא אוסר על אדם לא ללחוץ יד לשר, גם כשהוא מקבל את גביע המדינה, או אם הוא לא רוצה לעמוד דום גם לפני משחק. אבל בנושא קריאות גזעניות, אדוני היושב-ראש, הכנסת הזאת העבירה שורת תיקונים לחוקים, שאני יזמתי עם חברים נוספים, וקריאה גזענית במשחק כדורגל היא עבירה פלילית. חבל שהשר לביטחון פנים אינו נוכח פה. הגיע הזמן שמשטרת ישראל תתחיל לעצור את האנשים הקוראים קריאות גזעניות במגרשים ושופטי ישראל יטפלו במקרים הללו, ישפטו לפי הכתוב בחוק. אדוני היושב-ראש, מי שקורא קריאות גזעניות במגרשי כדורגל מסתכן בשנתיים מאסר. ברגע שיהיו חמישה ועשרה אנשים שישלמו את מלוא המחיר עבור ההתנהגות המבישה הזאת, יהיה סוף-סוף סיכוי שתיווצר איזו הרתעה. מה שקורה עכשיו, פעם אחר פעם חוזר הריטואל הזה. אגב, אנחנו לא המדינה היחידה בעולם שיש בה תופעות כאלה. באירופה מטפלים בדברים הללו ביד ברזל. אתה חושב שזה ערבים? בכדורסל יש לך אלימות, אין לך מצב שיש קריאות נגד שחקנים שחורים? בכדורגל, פעם אחר פעם, וזאת גם עבירה פלילית היום. לשחקנים בעלי צבע עור, במקרה שחור, נוהמים נהמות, קוראים קריאות גזעניות וגם זאת עבירה. אז הגיע הזמן שנתחיל לטפל ברצינות. הכנסת אמרה את דברה, שינתה את החקיקה והפכה את כל הנושאים הללו לעבירות פליליות. הגיע הזמן שמשטרת ישראל ומערכת המשפט יטפלו בזה בחומרה ואולי סוף-סוף תיווצר הרתעה, ואת התופעה הזאת נצליח, אני לא יודע אם לנקות לחלוטין, אבל להוריד משמעותית. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה, ואחר כך ישיב השר על כל ההצעות לסדר-היום ויסכם. איתן כבל (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת טיבי, תראה, כמה חברים זוכים שתהיה הצעה לסדר-היום על שמם? איך אומרים, זה כבר טוב. אבל, כמובן, זה במירכאות כפולות ומכופלות. אמרתי לך את זה – קודם כול העובדה שזה דווקא אתה מוכיחה יותר מכול שאתה קיים. אבל מעבר לכל העניינים האלה, כאוהד ספורט, חובב ספורט מושבע וכדורגל בפרט, וכמי שלא פעם אחת ולא פעמיים הצטרף ליוזמות שהוביל חבר הכנסת אבו וילן בכנסות קודמות בכל הנוגע לאלימות, אני אומר את זה, יש תחושה או ניסיון לייצר מצב כאילו חברים בבית הזה, חלקם לקחו על עצמם משימה להתנפל על אוהדי "בית"ר". אני אומר את זה כאן באופן שאינו משתמע לשתי פנים, שאוהדי "בית"ר" מביאים את זה על עצמם. כמובן, אנחנו חייבים להסתייג בכל מקרה, אף שאני לא אוהב את זה בכלל, שמדובר לא בכל אוהדי "בית"ר". יש בהם אנשים יוצאים מן הכלל שאוהבים את קבוצתם. אבל העובדה שרוב האוהדים אינם מצליחים להתמודד עם הנגע הרע הזה, שיש מקום אחד שקוראים לו קומץ ובמקום אחר קוראים לו בשם אחר היא לגנות כל האוהדים, ובוודאי ראשי קבוצת הכדורגל "בית"ר ירושלים", שהשנה גם זכתה בגביע וגם בליגה. הליגה השנה לא בדיוק היתה דבר שאפשר להתגאות בו, אבל זאת עובדה. והם עשו את זה בגדול במגרש הכדורגל. אבל עם זאת, אני אומר לכל חברי הבית ולכל מי שצופה בנו: אי-אפשר להמשיך ולתת לחבורה הזאת להשתולל. אני חייב לספר לכם סיפור שלא עשיתי אתו דבר. לפני כמה חודשים אני נוסע בכביש 1 – זה היה, נדמה לי, יום ראשון או שני. יש משחק של "בית"ר", נדמה לי ב"בלומפילד". מאט לידי רכב, ואוהדי "בית"ר" עם דגל "בית"ר" מתחילים לקלל אותי. פשוט, אתה יודע, אני בהתחלה לא הבנתי בכלל מאיפה זה בא לי. הכול כי אני כאילו שונא את "בית"ר". אני לא שונא אף קבוצה. אני תמיד אומר על אוהדי "הפועל תל-אביב" שאני כועס עליהם כי הם גרמו לי שאני ארצה ש"בית"ר" תנצח בגמר גביע, אבל זה חשבון אחר לגמרי. אני אומר לכם, אנחנו יושבים כאן כבר כמה שנים ומדברים על תופעת הגזענות בכדורגל הישראלי ובספורט הישראלי בכלל, ואוהדי "בית"ר" מעלים את הרף כמעט מדי שבת. ומעבר לכול, ההנהלה והשחקנים, שאין להם האומץ והיושרה לעמוד מול אותה קבוצת אוהדים – כנראה היא לא גדולה, אבל היא זו שמכתיבה וקובעת. תודה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. בבקשה, כבוד שר המדע, התרבות והספורט גאלב מג'דלה ישיב על ההצעות לסדר-היום. שר המדע, התרבות והספורט גאלב מג'אדלה: אדוני היושב-ראש, מכובדי חברי הכנסת, הייתי שמח יותר להשיב על הצעה לסדר-היום בנושא אחר. אני רוצה לומר, בצער רב, שהנזק שגורמים – וזה לא קומץ; לפני כמה שנים זה היה קומץ ולצערי היום זה אלפים, אבל לשמחתי זה עדיין לא הרוב של אוהדי "בית"ר ירושלים". אני יכול להרגיע אותך, חבר הכנסת טיבי: כל מה שהם עשו, המתפרעים הבריונים מהאוהדים של "בית"ר ירושלים", הם לא פגעו במורל שלך ושל אף אחד מחבריך, כפי שהם חושבים שהם מצליחים לעשות. להיפך. ככל שהם מתנהגים כך, לצערי הרב, הם רק עושים אותנו איתנים בדעתנו כאוהדי ספורט מושבעים, וכדורגל בפרט, לבוא יותר למגרשים ולהיות מעורבים יותר, כדי שגם נעמוד על הדברים מקרוב. הנהלה שנסחפת אחר בריונים מתוך אוהדיה זאת לא הנהלה שראויה לנהל קבוצה. זאת לא מנהיגות. ההתנהלות שלה נותנת לאלפים האלה ללכת ולגדול, וכשזה מתחיל להיות חלק מהנורמות, לצערי הרב, ואחר כך עובר מ"בית"ר" לכלל הכדורגל, לצערי הרב, זה מתחיל להשפיע על האווירה וזה פוגע בהם ולא רק בהם אלא בכל הכדורגל, כי אלפי אוהדי כדורגל וספורט מדירים רגליהם מהאיצטדיונים בגלל ההתנהגויות האלה. אולי כדאי שתדע, שר התיירות לשעבר חבר הכנסת חסון, כדאי שתדעו שההתנהגות הזאת פוגעת כלכלית בקבוצות. אלפי אוהדים לא באים לאיצטדיונים, וזו הכנסה כספית גדולה. ישראל חסון (ישראל ביתנו): אדוני השר, אני מסכים אתך. שר המדע, התרבות והספורט גאלב מג'אדלה: וגם נשים ואנשים מתורבתים. אתמול ראיינה אותי מראיינת מערוץ-5. אמרתי לה: נשים רבות כמוך לא באות לאיצטדיון הכדורגל עם הילדים, מפני ששם נשמעות כל המלים שמוגדרות כאלימות מילולית, ומעבר לזה – אלימות פיזית. ישראל חסון (ישראל ביתנו): אני מצטרף לכל גינוי שלך לכל ביטוי של אלימות. אבל אני מבקש שמי שעמד מאחורי ערפאת כששרו "מיליון שהידים צועדים לירושלים", שלא יצפה שיקבלו אותו במחיאות כפיים באיצטדיון "בית"ר". אני מגנה כל פעולה אלימה, אבל אם הוא חושב שהוא יכול להגיע לאיצטדיון של "בית"ר" אחרי שהוא עמד מאחורי ערפאת באינתיפאדה האחרונה, אני אומר לך שזה מעשה שלא ייעשה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): זה נקרא – – – שר המדע, התרבות והספורט גאלב מג'אדלה: חבר הכנסת חסון, שמעתי את הדברים ואין טעם לחזור על זה. חבר הכנסת חסון, לצערי אתה בטיעון חלש מאוד, ואגיד לך למה. נניח שחבר הכנסת טיבי, כפי שהגדרת אותו – – – ישראל חסון (ישראל ביתנו): למה נניח? זה לא נניח – – – היו"ר אמנון כהן: כבוד השר יענה למציעים. שר המדע, התרבות והספורט גאלב מג'אדלה: מה עם השר מג'אדלה, שר המדע, התרבות והספורט, שעמד לכבד אותם מעל הבמה, ושחקני "בית"ר" – לא אוהדי "בית"ר" המתפרעים והחוליגנים האלה; שחקני "בית"ר" שמשמשים דוגמה לספורט ולציבור הישראלי, והמאמן הדגול שום והמחנך הדגול יותר שפיגל והמנכ"ל וההנהלה – לשר המדע התרבות והספורט? למה? כי הוא אמר שאם תמשיך "בית"ר ירושלים" להיות מופיעה סדרתית בפני ועדת המשמעת, אוהדיה יביאו עליה אסון והיא לא תהיה בליגת העל, וחבל לי שזה יקרה. אני זוכר לה את כל הזכויות שלה, אבל הם יפגעו בקבוצה הזאת, ומקומה לא יהיה בליגת העל – זה מה שאמר השר מג'אדלה. שר בישראל, זה כבר לא אחמד טיבי. לכן, הגזענות היא כלפי כל אזרח מלאום אחר, ולכן הטיעון שלך הוא לא טיעון, הוא לא עומד במבחן, עם כל הכבוד. ישראל חסון (ישראל ביתנו): מה שאמרתי הוא לא טיעון. התחלתי בזה שאני מגנה בכל תוקף כל היבט כזה של אלימות, אבל הדיון פה היה לא ההתנהגות כלפי כבוד השר, ואתה יודע מה דעתי, אמרתי אותה ביום שנבחרת, אלא הדיון היה כלפי אחמד טיבי. וכשד"ר טיבי – – – שר המדע, התרבות והספורט גאלב מג'אדלה: וכשלא עמדו לזכרו של רבין? וכאשר לא כיבדו את זכרו של רבין? ישראל חסון (ישראל ביתנו): לא על זה הדיון. היו"ר אמנון כהן: כבוד השר, תענה למשיבים. שר המדע, התרבות והספורט גאלב מג'אדלה: חבר הכנסת חסון, מדובר באותם אוהדים, מדובר באותה קבוצה. אין הפרדה בין חילול זכרו של רבין – ההבדלים נכונים, אני מסכים אתך, אבל אותם אוהדים, אותה קבוצה חיללה את זכרו של רבין כראש ממשלה, שנרצח בשל דרכו – – – ישראל חסון (ישראל ביתנו): אל תשים את זה באותו מישור, בבקשה ממך. שר המדע, התרבות והספורט גאלב מג'אדלה: להבדיל. אבל סליחה, זה חוזר על עצמו. פעם זה הזיכרון של רבין, פעם השר מג'אדלה שאומר להם את עמדתו ודעתו, ואחר כך זה חבר הכנסת טיבי. היו"ר אמנון כהן: אדוני השר, מה אתה מתכוון לעשות? אבשלום וילן (מרצ): – – – אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): מוסלמי אפריקני – – – שר המדע, התרבות והספורט גאלב מג'אדלה: אדוני היושב-ראש, כששר עולה להשיב על הצעה לסדר-היום, עד כמה שאני יודע התקנון לא מגביל אותו בזמן. היו"ר אמנון כהן: עד עשר דקות. שר המדע, התרבות והספורט גאלב מג'אדלה: תודה. לכן, אדוני היושב-ראש, אני אומר לך, חבר הכנסת טיבי, אל תטעה: יש אלפי אוהדים טובים, אינטלקטואלים, מכל מקצועות החיים, שהם אוהדי "בית"ר", והם מוכתמים בשל כמה אלפי אוהדים שמקומם לא בספורט הישראלי. אני תובע מהנהלת "בית"ר ירושלים" שתשנה ב-180 מעלות את התנהגותה והתנהלותה. אם אין לה אומץ לב לעמוד מול המתפרעים האלה ולומר עד כאן, בסופו של דבר זה יחזור נגדה. הם יביאו אסון על הקבוצה, במוקדם או במאוחר – אחר כך שלא יבואו בטענות. אני לא מצפה מהם להתנצלות לפני חבר הכנסת טיבי ולא במקרים האחרים. אני רק אספר לך, אדוני היושב-ראש, כדאי שתדע כמה זה מסוכן: נכנסתי למסעדה בתל-אביב אחרי מה שאמרתי על "בית"ר". אמרתי לעובד או לבעל המסעדה: אתם חיללתם את הזיכרון של רבין. והוא אמר לי על רבין – שהקדיש 32 שנים מחייו למערכת הביטחון, שר הביטחון, ראש הממשלה, רמטכ"ל – אתה יודע מה הוא אמר לי? מה רבין, נתן לפלסטינים רובים, והם טובחים בנו ברובים. אתה מבין, אדוני היושב-ראש? שכחו לרבין הכול. זכרו אותו רק בזה שהממשלה שהוא עמד בראשה, בהסכם השלום שעשו נתנה רובים להגנה למשטרה הפלסטינית. רק שתדע. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, הנושא הוא בעיה אמיתית של החברה הישראלית ולא של חבר הכנסת טיבי, ולא בעיה של חילול זכרו של ראש ממשלה, זיכרונו לברכה, ולא בעיה של לחיצת ידו של השר מג'אדלה. אני עניתי להם בערבית: "יא ג'בל מא יהזכ ריח". אתה מבין את המשמעות? – הר לא מתרגש מרוחות שמנשבות בסביבתו. ועכו, אם היתה מתרגשת מהים, לא היתה שוכנת על החוף שלו. אבל אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, הנושא הוא בעייתי. אלו סממנים של גזענות, לצערי, בחברה הישראלית, וחייבים לעקור זאת מהשורש. זו בעיה של כולנו כאזרחי המדינה, יהודים וערבים, שמאמינים בחיים משותפים ובדמוקרטיה, וזו לא הבעיה של חבר הכנסת טיבי. אני מציע להביא את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט להמשך דיון. אני מצפה ומקווה שהמשטרה ומערכת המשפט וההתאחדות לכדורגל יפעלו בהתאם ובכל החומרה. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: אתם מסכימים, כבוד המציעים – לוועדת החינוך והתרבות? מסכימים. לכן נעבור להצבעה. בעד זה ועדת החינוך, ונגד – הסרה. אפשר לעבור להצבעה. הצבעה מס' 28 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: ובכן, בעד – 8, נגד – אין, נמנעים – אין. ההצעות לסדר-היום עוברות לוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. נאדיה חילו (העבודה-מימד): תוסיף גם אותי, אדוני. היו"ר אמנון כהן: בשביל מה ישבת שם? הלך הקול, מה נעשה. נוסיף אותך, לפרוטוקול. הצעה לסדר-היום נערים נשלחים לכלא בגלל העדר מקומות בפנימיות ובמעונות חסות היו"ר אמנון כהן: אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעה לסדר-היום שמספרה 5273 בנושא: נערים נשלחים לכלא בגלל העדר מקומות בפנימיות ובמעונות, של חבר הכנסת יעקב מרגי; יעלה ויבוא. ישיב שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג. יעקב מרגי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי כבוד השר, זה שנים רבות אני מלווה את נושא מעונות החסות – כחבר הוועדה לזכויות הילד בקדנציה הקודמת ובטיפול בפניות אישיות בנושא זה. לצערי הרב, הרשויות הייעודיות שאמורות לטפל ולפתור את מצוקתם של מעונות החסות – בעקבות פנייתו של ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד, לשר הרווחה, הגשתי את ההצעה לסדר-היום על כך שנער בן 13 שהה בבית-הסוהר כי אין מקומות במעונות החסות. ולמי שלא יודע ומכיר את הפרטים אני אפרט: יש נערים, קטינים, שהם מסוכנים, הן לעצמם והן לסביבתם, והסביבה מסוכנת עבורם. ובצו של שופט הם אמורים לשהות במעון חסות, שהוא יותר סגור, ומפוקח ברמות גבוהות. במקרה הזה של הנער בן ה-13, הוא שהה בבית-הסוהר. זה חמור כשלעצמו, אך יש מקרים חמורים הרבה יותר, כאשר קטין או קטינה זקוקים להגנה מעצמם או מהסביבה, ובצו של שופט נשלחים למעונות חסות, ומפאת חוסר במקומות, אותם נערים שוהים ברחוב, וחשופים לניצול מיני, לניצול לסחר בסמים, ולעתים אף לעבודה בזנות. כן, קטינים, אני מדבר על ילדים, בני 10, 11, 12, 13. ועם כל הכבוד, אני אומר כאן לשופטי הנוער: זה שהוצאתם צו, לא הועלתם בכלום, ולא סייעתם לנער או לנערה, לילד או לילדה. המדינה, המשרדים הייעודיים מצפצפים כנראה על אותו צו, בטענה של חוסר מקום במעונות החסות. אני הייתי כן מצפה מהשופט – ואם צריך תיקון חקיקה נעשה זאת – שיציין בפסק, שאם המדינה לא תיישם את הצו, יחויב מי שאמור ליישם את הצו בביזיון בית-המשפט. לצורך המחשה, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לקרוא בפניך את קורות חייו של אותו ילד, ילד בן 13 ששהה בבית-הסוהר מאחר שלא היה מקום במעונות חסות. אמו אשה מוכה. אביו במעצר על רקע אלימות במשפחה. הוא היה בחינוך מיוחד כבר מכיתה ב', ונשר סופית ממערכת החינוך בכיתה ז'. סובל מהפרעות קשב וריכוז, מטופל תרופתית, ומאז כיתה ז' שהה ברחוב. נפתחו נגדו בתקופה הזו 25 תיקים פליליים, ממוצע של חמישה בשנה מאז נשר. לסיכום, אדוני השר, בכל המדינה יש בקושי 214 מיטות במעונות החסות. 214 מקומות בלבד. חבר הכנסת רן כהן, היית יושב-ראש הוועדה לזכויות הילד ואתה מכיר את הנתונים. הצרכים – ואני צנוע – הם בכפולה של 2 עד 2.5. ואני שואל: הרי זה לא חדש למערכות הרווחה, זה לא חדש למשרד הרווחה, זה לא חדש לשר. זה לא חדש. רבותי, אני רוצה לסיים את דברי בשאלה של ד"ר קדמן: האם כסדום היינו? האם לעמורה דמינו? היו"ר אמנון כהן: תודה. בבקשה, כבוד השר, תשיב על ההצעה לסדר-היום. אני מקווה שיש פתרונות, כפי שהשר יצירתי בדברים אחרים וגם כאן. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, הסוגיה שהעלה ידידי, חבר הכנסת מרגי, ידועה ומוכרת באופן מאוד רציני. אני אסקור את תמונת המצב המדויקת, אני רק אומר שלפני עשרה ימים העליתי את הנושא גם במליאת הממשלה, ואני אציג מדוע ולמה אנחנו נמצאים בסיטואציה הזאת. אני רק חייב לומר שאני גם מציע להימנע מפניקה, כי על כל מקרה כזה שהתקשורת מבליטה או התודעה הציבורית עולה, יש גם נושאים אחרים – לא פחות חשובים – שלא זוכים לתודעה ציבורית, ואז זה בא על חשבונם. אני לא מקל ראש בשום אופן בחומרת המצב. אלפי נערים נעצרים על-ידי המשטרה בכל שנה בחשד שעברו על החוק. מדובר בעבירות שונות, החל בגנבה וכלה באלימות קשה. מערכת הרווחה היא זו שאמורה לטפל בנערים אלה מתוך מטרה לשקמם ולהחזירם לחיים נורמטיביים. במקרים רבים זה הסיכוי האחרון של הנערים בטרם יידרדרו לחיי פשע ויישלחו למאסר. רשות חסות הנוער במשרד הרווחה היא שאחראית לטיפול חוץ-ביתי סמכותי כופה למתבגרים המצויים במצבים של עבריינות וסטייה חברתית. היא מטפלת בבני-נוער המצויים בקצה הרצף הטיפולי-החינוכי במדינת ישראל, לאחר שכל ניסיונות הטיפול הקודמים לא נשאו פרי. מתבגרים אלו נמצאים במצבי סיכון וסכנה ומופנים על-ידי בתי-המשפט לנוער לטיפול במעונות רשות חסות הנוער. חסות הנוער מפתחת ומפעילה רשת מגוונת של מסגרות עם מומחיות בחינוך, בשיקום ובטיפול חוץ-ביתי סמכותי למתבגרים במצבי סיכון וסכנה בקצה הרצף המופנים על-פי החוק או בצל החוק. אני רוצה לומר שהם עושים עבודה מרגשת, מרשימה. לאחרונה גם עשינו שידוד מערכות כללי בניהול של רשות חסות הנוער, ואנחנו מקווים גם לייצב את המערכת בעקבות חולשות שאופיינו בתוך המערכת. רשות חסות הנוער מפעילה בתוך מסגרותיה מגוון של תשומות חינוכיות טיפוליות, הבאות לתת מענה על בעיות באוכלוסייה רב-בעייתית. תשומות אלה מותאמות לצורכי החניכים על מנת לציידם בכוחות, ביכולות ובמיומנויות להשתלב בחברה ובקהילה. לעובדות – המוסדות הנעולים של חסות הנוער בנויים להכיל בו-זמנית 344 נערים ונערות. לצערנו, אין די במקומות האלה. במצב שבו כל המקומות מאוישים, יש תמיד רשימת המתנה של כמה עשרות נוספים. אך אם לא די במחסור הקיים, בשנה האחרונה אנו נתקלים בבעיה שמקשה עלינו לתת את השירות ההולם גם למספר זה של נערים ונערות. הבעיה היא שכרבע מהמשרות התקניות של חסות הנוער אינן מאוישות. אני אומר כאן שאנחנו עוברים גיהינום, גיהינום, בכל חודש, בסוגיית כוח-האדם ברשות חסות הנוער. גיהינום. אתם יודעים שאני יודע לעקור הרים ולטחון אותם זה בזה, אבל זו סוגיה מורכבת שמעורבים בה נציבות שירות המדינה, אגף החשב הכללי באוצר ואגף התקציבים באוצר. ואנחנו מנסים יום-יום, שעה-שעה, בדיאלוג פורה וכן, לפתור את הבעיה. בעיית איוש התקנים הקיימים רובצת לפתחם של הגופים שהזכרתי – נציבות שירות המדינה, החשב הכללי ואגף התקציבים – זה זמן רב, אך הם אינם מצליחים למצוא פתרון לבעיה ולא מאפשרים למשרד שלנו לאייש את התקנים הפנויים, חבר הכנסת מרגי, בכוח אדם חדש. אני אישית זימנתי למשרדי את כל הנציגים, ראשי הגופים הללו – את החשב הכללי, ואגף התקציבים והנציבות – לדיונים אין-ספור, כדי למצוא פתרון לבעיה. התרענו בפניהם פעמים רבות על המצב הקשה. הודענו שאנחנו מוכנים לקבל כל צורת העסקה, אם באמצעות שירות המדינה ואם באמצעות גופי העסקה אחרים. בינתיים ללא תוצאה מספקת. מאחר שכדי לתת טיפול הולם לנערים ולנערות אנו חייבים להיות בצוותים מלאים של מדריכים, מטפלים ועובדים סוציאליים, נאלצנו עקב המחסור בכוח-אדם לסגור שש קבוצות, שבהן יכולים לשהות 72 נערות ונערים. סגירת הקבוצות הביאה לרשימת המתנה של מאות נערים ונערות שבית-המשפט נמנע מלתת להם טיפול הולם או שהוא נאלץ לשלוח אותם לבתי-הכלא. בכך אנו פוגעים קשה בסיכויי שיקומם של בני-הנוער שהידרדרו לפשע ואנחנו גורמים עוד יותר נזק לחברה הישראלית בכללותה. אני אשמח אם הכנסת תסייע לנו לפצח את המשולש הבלתי אפשרי הזה. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: מה מציע כבוד השר? שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: אני מציע להעביר את הנושא לדיון בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת ומציע שהמציעים יבואו. אני מציע לוודא שמגיעים הנציגים הבכירים ביותר של האגפים הללו, כדי שפעם אחת ולתמיד נפתור את השערורייה הזאת. היו"ר אמנון כהן: רק שכבוד השר ישלח אותם, את הנציגים הבכירים. יעקב מרגי (ש"ס): – – – הוא צודק. היו"ר אמנון כהן: לפחות את הנציגים שלו. כבוד המציע, אתה מסתפק בדברי השר? יעקב מרגי (ש"ס): לא, אני מבקש דיון בוועדה. היו"ר אמנון כהן: דיון בוועדה. אם כך, נצביע. מי שבעד – בעד דיון בוועדה, מי שנגד – הסרה מסדר-היום. אפשר להצביע. מצווה גדולה תעשה, חבר הכנסת מרגי, תעזור לשר. הצבעה מס' 29 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: בעד – 7, אין מתנגדים ואין נמנעים. ההצעה לסדר-היום אושרה, והיא תעבור לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. הצעה לסדר-היום כוונת ממשלת ליטא להעמיד לדין פרטיזנים יהודים היו"ר אמנון כהן: הנושא הבא, בעזרת השם, הצעה לסדר-היום שמספרה 5363, בנושא: כוונת ממשלת ליטא להעמיד לדין פרטיזנים יהודים, של חבר הכנסת רוברט אילטוב. ישיב סגן שרת החוץ מגלי והבה. רן כהן (מרצ): האם הנושא של שנת בצורת בוטל? היו"ר אמנון כהן: נדחה בתיאום עם המציעים. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, לפני פחות מחודש חגגנו את יום הניצחון על גרמניה הנאצית וחגגנו את יום העצמאות של מדינת ישראל, אבל הנה אנחנו רואים תופעה חמורה מאין כמוה. מפרסומים באתר האינטרנט Izrus בשפה הרוסית עולות בבירור חדשות על רדיפות בעלות אופי אנטישמי, שאפילו גובל בנאצי, של ממשלת ליטא כלפי יהודים פרטיזנים שלחמו במלחמת העולם השנייה נגד הגרמנים ומשתפי הפעולה אתם, שחלקם היו גם ליטאים. הסיפור הוא כזה: גברת קשישה בשם פאינה ברנצובסקי, שעובדת היום בספרייה בווילנה שבליטא, הוזמנה לפרקליטות לתת עדות על כך שב-29 במאי 1944 התנהל קרב והיא השתתפה בו עם הפרטיזנים האחרים. היא השתתפה כיהודייה שנרדפה על-ידי גרמניה הנאצית והשותפים שלה. באותו קרב נהרגו 38 משתפי פעולה עם הנאצים, ליטאים שהם תושבי הכפר. האשמה העיקרית של אותם אנשים היא שיתוף פעולה לרצח, אותם אנשים שעבדו עם הנאצים ורדפו את היהודים, את הצבא האדום ואת הפרטיזנים. בעצם היתה מלחמה. את החקירה יזם חבר פרלמנט בליטא. בעצם אנחנו רואים פה רדיפה. דרך אגב, הרשימה של אותם אנשים, של הפרטיזנים, בנויה אך ורק מיהודים. אין שם אף לא לא-יהודי אחד. הייתי מבין אם היו בודקים את כל אלה שהשתתפו באותה לחימה – היו שם בוודאי רוסים וגם ליטאים שהתנגדו לנאצים – ומעמידים את כולם לחקירות ולבדיקות; אבל היום לוקחים רשימה של כמה יהודים קשישים, בני 85 ויותר, ומתחילים לחקור אותם. משיחה עם הכתב של אותו עיתון, Izrus, שהתנהלה ביניהם, הפרקליטות הליטאית אומרת דבר פשוט: אנחנו גוף עצמאי ואנחנו נחקור את מי שאנחנו רוצים. אוקיי, תחקרו, אבל תחקרו את כולם, גם את הליטאים ששיתפו פעולה עם הנאצים. אבל לא, אותם הם לא חוקרים. היו פניות למשרד החוץ והתגובה של משרד החוץ היתה מאוד מאוד מינורית ובעצם לא היתה. היו"ר אמנון כהן: תיכף נשמע את התגובה. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): בעצם לא היתה תגובה. מעל במה זו אני קורא – אני גם אבקש שהדבר יידון בוועדה הרלוונטית – – – היו"ר אמנון כהן: לא, אתה צריך לבקש דיון במליאה. תיכף נשמע את התשובה. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): כנראה גם במליאה. אבל בכל אופן, אני קורא לממשלת ישראל לקרוא לאיחוד האירופי ולממשלת ליטא להתערב בנושא ולהוקיע את הפעולות האנטישמיות, שגובלות ברדיפה אמיתית, נאצית, נגד יהודים שלחמו למען שלום ולמען הצלה של החיים שלהם ושל היהודים האחרים. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. בבקשה, סגן שרת החוץ, חבר הכנסת מגלי והבה, ישיב על ההצעה לסדר-היום. סגן שרת החוץ מגלי והבה: אדוני היושב-ראש, שר הבריאות, חברי חברי הכנסת, כמובן, אני מתכבד להשיב על ההצעה לסדר-היום בנושא, ואני באמת כאילו תיאמתי שגם היושב-ראש וגם המציע – אני נושא עמי ברכה מיוחדת לשניכם. אני חזרתי אתמול – – – היו"ר אמנון כהן: אוזבקיסטן. סגן שרת החוץ מגלי והבה: אני חזרתי אתמול אחרי חצות מאוזבקיסטן, פגשתי – – – היו"ר אמנון כהן: נהנית שם? סגן שרת החוץ מגלי והבה: הלכנו לעבוד, כמובן. היו"ר אמנון כהן: אבל אתה לא יכול לטוס למקומות כאלה בלי לקחת אותנו, איך עשית את זה. סגן שרת החוץ מגלי והבה: הייתם שם, אני אגלה לחברי הכנסת, שבוע קודם – ובסך הכול פגשתי את שר החוץ, פגשתי את הבכירים גם באוזבקיסטן וגם בקירגיזסטן, בשתי המדינות האלה, מדינות מוסלמיות – אני שם לב לחברי, חבר הכנסת כהן, להקשבה – וגיליתי שם דבר מאוד מעניין. היו"ר אמנון כהן: הוא היה שם, באוזבקיסטן. רן כהן (מרצ): – – – היו"ר אמנון כהן: הפכנו אותו ל"דג'יגאר". סגן שרת החוץ מגלי והבה: כן, אבל מה שחשוב ומעניין, שאנחנו לא שמים אליו לב: באזור הזה, גם הם סובלים מההתפשטות האירנית ומהסכנה הזאת, ולכן שמעתי דברים מאוד מעניינים. אנחנו באמת עסקנו בנושאים האלה, ואני מקווה ויכול להגיד לכם, אחרי שביקרתם, שבעקבות הביקור הזה נפתח דף חדש ודיאלוג מדיני שאנחנו נקיים אותו, גם בנושאים האלה. ומכאן לנושא האנטישמיות. אין ספק, ואני אומר את זה בצניעות ובכבוד, אדוני שר הבריאות, גם במדינות שאני מבקר – בשבוע שעבר הייתי ברומניה ובהונגריה; אמרתי: תראו, אם אנחנו הגענו לכך שאני, אזרח ישראלי, לא-יהודי, צריך להסתכל בעיניכם, אותם מנהיגי מדינות – אם שרי חוץ ואם יושבי-ראש פרלמנטים – שצריך לעמוד על המשמר, שעדיין, במאה ה-21, עדיין בימים האלה יש אנטישמיות שגואה בחלק מהמקומות – אנחנו לא ניתן לדברים האלה לקרות ואנחנו נעשה כל שביכולתנו להילחם בתופעות האלה. ואני שמח שיש הסכמות מאותם מנהיגי מדינות, כמובן בנושא הזה של האנטישמיות והמלחמה באנטישמיות. ולעצם ההצעה לסדר-היום של חבר הכנסת אילטוב: הליטאים אכן מנהלים זה כמה שנים חקירות בנושא התקופה הסובייטית בליטא. במסגרת זו הליטאים חקרו וניסו לחקור אנשים שעל-פי חשדותיהם היו קשורים לפרשות שונות בתקופה הקומוניסטית. עם זאת, לא ידוע למשרד החוץ על מרדף אחרי פרטיזנים יהודים בליטא. צריך לשים את הדברים על השולחן. לפני כשנה פנה התובע הכללי של ליטא, באמצעות שגרירותה בישראל, למשרד המשפטים בבקשה רשמית לסיוע בחקירה שנפתחה נגד ד"ר יצחק ארד, יושב-ראש "יד ושם" לשעבר, עקב תלונה של ליטא על מעורבותו ברצח ליטאים כפרטיזן – זה דבר מדהים. היוזמה להגשת התביעה היתה מצד גופים שמחוץ לממשלת ליטא – המרכז לחקר פשעי הקג"ב ועיתון עממי בליטא. משרד המשפטים הישראלי – משרד המשפטים שלנו – השיב להם בדחיית בקשתם, דרש מהליטאים לסגור את התיק וציין שלא נשתף פעולה בבקשתם לחקור את יצחק ארד. כמו כן, הדגשנו את המשמעויות החמורות של חקירת פרטיזנים שהשתתפו במלחמה נגד הנאצים ומשתפי הפעולה המקומיים שלהם, וכן הוספנו כי הדברים עלולים להשתמע כניסיון לשכתוב ההיסטוריה. אדוני היושב-ראש, לאכזבתנו, הליטאים לא סגרו את התיק, ולאחרונה הציעו גורמים רשמיים בכירים במשרד החוץ הליטאי הצעת פשרה לנו, למשרד החוץ – שכלל לא מקובלת עלינו – כי במקום חשוד יראו בארד עד מסייע. אלה שני דברים שהם לא פחות חמורים; אם מחשוד תהפוך אותו לעד מסייע, כאילו אתה מאשים אותו, מתוך הנחה שבעקבות זאת נשתף עמם פעולה בחקירה. במענה, בתשובה הרשמית של משרד החוץ, מסרנו תשובה שלילית חד-משמעית. במגעים עם הליטאים אנו חוזרים ודורשים מהם לסגור את התיק של ד"ר יצחק ארד ומתריעים מפני צעדים העלולים להשתמע כניסיונות לשכתוב ההיסטוריה. שרת החוץ ציפי לבני העלתה את הנושא בפני שר החוץ הליטאי בפגישתם במהלך ביקורו בישראל וביקשה להביא לסוף את הפרשה של ד"ר ארד. לאחרונה שמענו מפרסומים בתקשורת שפנו ליהודייה ליטאית – כפי שציין חבר הכנסת אילטוב – שהיתה פרטיזנית, אך לא היתה פנייה רשמית אלינו בנדון. בעקבות פרסומים אלה – – – רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): היא לא אזרחית ישראל, בטח שלא יפנו. סגן שרת החוץ מגלי והבה: כן, אבל אם היו צריכים את ההתייחסות שלנו, כמו שפנו – – – רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): היא לא אזרחית ישראלית. רן כהן (מרצ): אני מציע שאת הפרטים נמסור בוועדת חוץ וביטחון. סגן שרת החוץ מגלי והבה: חבר הכנסת אילטוב, אני מדבר על פרטיזנית יהודייה, ונכון שהיא לא אזרחית ישראל. הם פנו בזמנו – בתקופה של ד"ר ארד – אבל בכל זאת, כמו שדחינו את הבקשה שלהם בנושא ד"ר ארד ולא הסכמנו עם הצעות הטיפול שלהם, אותו דבר כאן, אנחנו לא נסכים ואנחנו נדאג. אנחנו נתנו הנחיה חד-משמעית לשגריר שלנו שיפנה לשלטונות – לא נחכה שהיא תפנה אלינו – על מנת למחות על ההתנהלות הזאת ולעשות את כל הצעדים הנדרשים על מנת שמקרים כאלה לא יישנו. לא ייתכן שאנשים שנלחמו על החופש שלהם, שנלחמו באכזר – – היו"ר אמנון כהן: על החופש של אותה מדינה, שחיו שם. סגן שרת החוץ מגלי והבה: נכון. – – חיו שם ונלחמו – לגיטימי שאנשים נלחמו באותם נאצים ומשתפי פעולה אכזריים. צריך לתת להם צל"ש ולא לדרוש מהם עדויות שנוחות היום לשלטונות. זאת עמדתו של משרד החוץ. אנחנו נפנה אליהם, אנחנו הנחינו את השגריר – יש לנו אומנם יחסים טובים אתם, אבל לא על חשבון הפרטיזנים ולא על חשבון היהודים, ודאי וודאי שעלו לארץ ושילמו מחיר יקר בנושא הזה. כמובן, אפשר לציין שיחסינו עם ליטא טובים, אבל כמו שאומר הפתגם: אם החבר שלי מתוק כמו דבש, לא צריך לבלוע אותו. זאת תהיה עמדתנו בנושא הזה. חבר הכנסת אילטוב, אני גם אעקוב מקרוב אחרי הנושא, וכפי שאמרתי לך, בנושאים האלה אנחנו עוקבים ואני צריך לראות – אני באופן אישי, כסגן שר החוץ במדינת ישראל. כשאני מעלה את הנושא הזה, וכפי שאמרתי, אני אומר להם את זה, שאם אני לא-יהודי ואני תושב ואזרח של מדינת ישראל ואני צריך להעלות את הנושאים – הם צריכים להתבייש, והמוסר שלהם צריך להוכיח את עצמו בימים אלה, שבהם אנחנו כבר חשבנו שהדברים האלה עברו מן העולם. בחלק מהמקומות אני רואה שיש רצון להילחם בתופעות. בחלק מהמקומות נמשיך יחד לשתף פעולה – גם אתם כפרלמנטרים, גם אנחנו כמשרד החוץ – על מנת שמקרים כאלה לא יישנו. תודה, אדוני היושב-ראש. ישראל חסון (ישראל ביתנו): אפשר להעביר את זה לוועדת חוץ וביטחון? סגן שרת החוץ מגלי והבה: את זה אתה יכול להציע. כל מה שיבקשו המציעים – אנחנו נשמח. היו"ר אחמד טיבי: מה ביקשת, אדוני? סגן שרת החוץ מגלי והבה: ועדה – כבקשת המציע. מה שהוא מבקש. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): ועדת חוץ וביטחון. סגן שרת החוץ מגלי והבה: אין לי התנגדות. תודה. קריאה: המציע מבקש – – – היו"ר אחמד טיבי: במליאה. זה מה שחבר הכנסת דב חנין מציע. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, אין ספק שמנהיגי ליטא צריכים להתבייש. אין ספק שהם צריכים להתבייש. בליטא מתרחש שכתוב נורא של ההיסטוריה – אני אומר את זה בשפה הכי מאוזנת והכי מתונה שאפשר להעלות על הדעת. משתפי הפעולה עם הנאצים מתוארים כגיבורים לאומיים, הם אלה שנשאו את הדגל הלאומי בשנות ה-40, והפרטיזנים שנלחמו נגד הנאצים מוצגים כאויבים, כבוגדים, כאנשים שצריכים לחקור אותם, כאנשים שצריכים לרדוף אותם – זה כולל גם יהודים, זה כולל גם רוסים, זה כולל גם אחרים. אנדרטאות לגיבורי המלחמה נגד הנאצים נהרסות, מושמדות, נפגעות. אני חושב שמי שמעורב בדברים האלה מעורב בשכתוב של ההיסטוריה שנעשה על-ידי הגורמים – ואני לא מתבייש במלה הזאת – הפאשיסטיים שנמצאים היום, עם השפעה גדולה, בליטא. ואני חושב שנגד הגל המזוהם והמלוכלך הזה צריך להתייצב בצורה ברורה, בצורה חד-משמעית. אני חושב שדווקא נושא כזה היה מתאים לדיון במליאה. אם המציעים מעדיפים ועדה – אני כמובן לא אעמוד בדרכם, אבל אני חושב שהדיון בוועדה בנושא הזה, דווקא אם הוא נעשה בוועדת החוץ והביטחון, צריך להיות פומבי ופתוח. רן כהן (מרצ): ההצעה היחידה שאתה יכול להציע היא ועדה. דב חנין (חד"ש): אני אומר, הדיון צריך להיעשות. אם הוא ייעשה בוועדת החוץ והביטחון, הוא צריך להיות דווקא דיון פומבי ופתוח, כדי לאפשר לכנסת ולחברי הכנסת להביע את שאט הנפש שלהם מהתופעות הנוראות האלה, שאף אדם בעל מצפון לא יכול להשלים אתן ולא יכול להסכים להן. את ההיסטוריה הזאת אנחנו לא ניתן לשכתב. היו"ר אחמד טיבי: אדוני רוצה ועדה? רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): כן. היו"ר אחמד טיבי: אתה מסכים לוועדה. אנחנו עוברים להצבעה. רבותי, מי שבעד – הוא בעד ועדה, מי שנגד – הוא בעד הסרה. הצבעה מס' 30 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. היו"ר אחמד טיבי: בעד – 14, אין מתנגדים, אין נמנעים. הוחלט להעביר את הדיון לוועדת החוץ והביטחון. תודה רבה. הצעות לסדר-היום דקירת רופא בבית-החולים "קפלן" ותופעת האלימות בבתי-החולים היו"ר אחמד טיבי: אנחנו עוברים לנושא הבא: דקירת רופא בבית-החולים "קפלן" ותופעת האלימות בבתי-החולים, הצעות לסדר-היום שמספרן 5315, 5316, 5324, 5328, 5337, 5341, 5351, 5355 ו-5366. יפתח חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. שלוש דקות. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, בבתי-החולים שלנו קורים דברים איומים. בשבוע שעבר כולנו הזדעזענו מאותו מקרה של רופא שהגיע בבוקר למקום עבודתו כדי להציל חיים ולטפל בחולים ומצא את עצמו בצהריים בחדר ניתוח עם דקירות בגבו, במצב של סכנת חיים. זה מקרה נורא, זה מקרה מזעזע. למרבה הצער, זה לא מקרה יחיד. יותר ויותר מקרים כאלה מתרחשים. וכאשר יותר ויותר מקרים מתרחשים, אלה כנראה לא מקרים; כנראה יש לנו תופעה שאתה צריך להתמודד, ולהתמודד בצורה רצינית וכוללת. הבעיה מורכבת וקשה, וכדי להתמודד אתה צריך מגוון של אמצעים. בוודאי צריך להציב פעמוני אזעקה ומערכות התראה ולהחמיר את הענישה נגד מי שפוגע ברופאים ובסגל רפואי. אבל, עמיתי חברי הכנסת, זה כשלעצמו לא יכול להספיק. אנחנו צריכים לפתוח בקמפיין תקשורתי נגד כל תופעות האלימות המתפשטות בחברה הישראלית. אלימות שמתרחשת היום בבתי-חולים, מתרחשת גם בבית ובמשפחה, במקומות העבודה, בבתי-הספר, במוסדות החינוך, במקומות הבילוי. צריך קמפיין תקשורתי משמעותי נגד אלימות. צריך לייצר ולפרסם נוהלי התמודדות עם תופעות האלימות. צריך לקיים סדנאות בנושא הימנעות מעימותים, זיהוי תוקפים פוטנציאליים, לימוד טכניקות שליטה וריסון, במערכות הבריאות באופן דחוף. רק טיפול מיידי ודחוף ברמת המדינה יוכל להביא לצמצום משמעותי של התופעה הקשה הזאת. עמיתי חברי הכנסת, אנחנו חייבים לראות את העניין הזה במבט רחב. חייבים לראות את ההקשר שבו בתי-החולים הפכו לסיר לחץ. יש בהם מצוקות קשות ביותר, קודם כול מצוקות של הרופאים, שנמצאים בלחץ עבודה בלתי אפשרי ולא תמיד יכולים להספיק לבוא ולתת מענה מספק לכל אותם אנשים שנמצאים במצוקה מאוד קשה בבית-החולים. גם המטופלים נמצאים במצוקות קשות, שכן המערכות התומכות בבתי-החולים קוצצו בשנים האחרונות בצורה דרמטית. אנשים שמגיעים לבתי-החולים נמצאים במצב מצוקה, ומצוקה בריאותית ולפעמים נפשית היא כר פורה להתנהגות קיצונית ופסולה, כמו התנהגות אלימה מן הסוג שאנחנו מדברים בו. לכן, עמיתי חברי הכנסת, מעבר לאמצעים הנקודתיים, מערכת הבריאות שלנו חייבת טיפול שורש. אנחנו צריכים הרבה יותר תקציבים למערכת הבריאות. אנחנו צריכים לאפשר לרופאים לעבוד בצורה הולמת יותר, לאחיות לעבוד בצורה נכונה יותר. אנחנו צריכים לאפשר בבתי-החולים מערכות תומכות אמיתיות לכלל האזרחים שמגיעים, למטופלים שמגיעים לבתי-החולים. רק אם נשדרג באופן משמעותי את כל צורת העבודה בבתי-החולים, ניתן פתרון שורשי גם לבעיות האלימות, שכולנו, כמובן, מגנים אותן בכל פה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת אופיר פינס-פז, בבקשה. שלוש דקות. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אלימות בבתי-חולים בכלל, גם במרפאות, כלפי רופאים ואנשי צוות רפואי, הפכה למרבה הצער לתופעה רווחת. צריך להודות על האמת: החברה הישראלית היא חברה אלימה. מה שאנשים לא משיגים במלים, הם מנסים להשיג באלימות ולפעמים הם מדלגים על המלים ועוברים ישר לאלימות. את האלימות צריך לעקור מן השורש, כמו שאמר יצחק רבין, זיכרונו לברכה, בכל מקום. מה שקרה עם ד"ר גיא, ההתקפה האכזרית והאלימה כלפיו – אגב, ממש אכזרית, מי שעקב אחר פרטי האירוע, זה אירוע קשה מאוד, אני לא רוצה לחזור על זה כאן – זה דבר שזעזע את החברה הישראלית כולה ואותנו, וממילא הדבר הגיע כהצעה דחופה לסדר-היום. זה לא עשה שום רושם על אף אחד, כי רק אתמול הותקף מאבטח בבית-חולים אחר, כאילו האירוע הזה לא היה. זאת אומרת, לאנשים אין שום רתיעה, והם ממשיכים לנקוט אלימות. קודם כול, אני מברך על הצעת החוק שעלתה היום למליאת הכנסת לקריאה טרומית. אברהם מיכאלי (ש"ס): שתי הצעות. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): שתי הצעות, ואני מקווה שהן תקודמנה במהירות, זה תלוי גם בממשלה. לגבי החמרת הענישה, יכול להיות שצריך לשקול גם ענישת מינימום במקרים האלה, נוכח התגברות התופעה. דבר שאני חושב שצריך לעשות מעבר לזה – לתת למאבטחים בבתי-החולים סמכויות שיטור, כפי שנתנו רק אתמול: הכנסת הזאת נתנה לפקחים בשלטון המקומי סמכויות בנושאים אחרים. אני מציע לך, אדוני השר, תבוא בדברים עם השר לביטחון פנים אבי דיכטר. לדיכטר יש חשיבה מודרנית בעניין הזה. היתה חשיבה שמרנית במשטרה, שאסור לגעת בשום סמכות שיטור ואסור להעביר אותה, אבל דיכטר בעניין הזה חושב קצת אחרת. אני חושב שאם למאבטחים בבתי-החולים יהיו יותר סמכויות, כמובן בתיאום עם המשטרה, אני חושב שהם לא יעמדו שם רק כדי להכווין את הסדר והתנועה אלא ממש יוכלו לטפל באופן אמיתי, לא בכל אירוע לקרוא ישר למשטרה אלא להיות מתואמים עם המשטרה, עם יכולות גבוהות יותר במקום עצמו. יכול להיות שלדבר הזה יש תוחלת ואפשר יהיה לקדם את זה. כך או כך, אדוני היושב-ראש, אני חושב שהכנסת צריכה לגנות בכל פה את התופעות האלה, לחזק את ידי הרופאים במדינת ישראל, שנושאים בנטל של הצלת חיים יום-יום, שעה-שעה. ולא מגיע להם, בשום פנים ואופן, בשום מצב, אין שום מצב שמצדיק את זה. שמעתי את עורך-הדין של התוקף, שמסביר שהוא היה בלחץ. שום הסבר לא מסביר אלימות. יש ביורוקרטיה, יש קשיים, צריכים לדעת להתלונן. אבל לא צריך לתת צידוק לאלימות, בשום דרך ובשום צורה, לא באופן ישיר ולא באופן עקיף. אני מקווה מאוד שבכוחות משותפים של גורמי האכיפה, של משרד הבריאות, של כנסת ישראל, נצליח לשפר את המצב הקיים. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לאדוני. חבר הכנסת יואל חסון. יואל חסון (קדימה): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אין ספק שגם בהצעה הזאת לסדר-היום הכנסת מביעה את דעתה ומעלה על סדר-היום את הנושא של אלימות בבתי-החולים. לא מזמן העברנו כאן את הצעת החוק של חבר הכנסת אורון ושלי, שנוגעת להחמרת הענישה של כל מי שנוקטים אלימות כלפי אנשי צוות רפואי, ורופאים בתוכם. אדוני שר הבריאות, אני חושב שאנחנו נמצאים ברגע קריטי. רק ביממה האחרונה, כפי שפורסם באמצעי התקשורת, התפרסמו שני מעשי אלימות חמורים שנעשו בבתי-חולים בישראל. אין ספק שאנחנו נמצאים בנקודת זמן קריטית, שבה צריך לשקול, עם הכנסת, אבל בסופו של דבר זאת עבודת הממשלה, כיצד מתמודדים עם התופעה הזאת של אלימות כלפי אנשים בצוות הרפואי בבתי-חולים ובמרכזים רפואיים. דוד רותם (ישראל ביתנו): חבר הכנסת חסון, אל תטיל את זה על הממשלה, כי הממשלה הזאת לא מסוגלת לכלום. יואל חסון (קדימה): חבר הכנסת רותם, אני חייב להגיד שאני כל הזמן מתפעל ממך. עד לא מזמן היית בקואליציה ודעתך היתה שונה. היום הדעה שלך היא כזאת. בסדר גמור. אתה עושה את חלקך הדמוקרטי כהלכה. אתה באופוזיציה, לכן אתה מתנהל כאופוזיציה כמו שצריך. תאמין לי, אני מכבד אותך על כך. דוד רותם (ישראל ביתנו): קודם כול, יצאתי מהממשלה כי גיליתי שהממשלה – – – היו"ר אחמד טיבי: הנאום של חבר הכנסת חסון היה ענייני, והוא רוצה להמשיך להיות ענייני. נא לא להפסיק אותו ולא להעיר לו. בבקשה. יואל חסון (קדימה): אני חייב להעיר לפני זה: תמיד חשבתי שיש לך זכות יתר כאן, אדוני היושב-ראש, אבל מיץ תפוזים סחוט? בדרך כלל זה מים, כך אומר הפרוטוקול. היו"ר אחמד טיבי: אמרתי לכם שבכל פעם שיש ערבי בתפקיד מפתח בכנסת – במזנון אני מתכוון, יש תנאים כאלה. הפעם זה בגלל יהודים שעובדים במזנון. יואל חסון (קדימה): תיהנה ממיץ התפוזים, אדוני היושב-ראש, ונחזור לנושא. דוד רותם (ישראל ביתנו): כיוון שהנושא נשאר רציני מאוד, כפי שראיתי, אדוני היושב-ראש – – היו"ר אחמד טיבי: האם אתה מוכן לא להפסיק את חבר הכנסת חסון? דוד רותם (ישראל ביתנו): – – משום שראינו שהממשלה הזאת לא מסוגלת לכלום, פרשנו ממנה. היו"ר אחמד טיבי: אמרת את זה, ודבריך על הממשלה נשמעו, והם מוכרים. נא להמשיך, אני נותן לו דקה יותר. יואל חסון (קדימה): תודה, אדוני היושב-ראש. חברי חברי הכנסת, בעיני צריך לדון בתופעה הזאת, ולדעתי זאת תופעה שצריך לדון בה בלי התחשבות בקואליציה-אופוזיציה, אלא באמת צריך לחשוב איך נוכל לקבל מהממשלה התייחסות ותשובה – כיצד היא מתמודדת עם ההחמרה ובכלל עם התופעה הזאת שמתרחבת בבתי-החולים, של אלימות נגד אנשים בצוות הרפואי. אנחנו מודעים לעובדה שאדם שמגיע לבית-חולים, גם אם הוא עצמו נזקק לטיפול רפואי וגם אם הוא מלווה את בן משפחתו – אין ספק שזאת תקופה קשה ומלחיצה, תקופה שלפעמים מוציאה ממך דברים לא חיוביים במיוחד. אבל יש קו אדום ברור, שהכנסת הזאת קבעה בחקיקה קודם, ועכשיו היא צריכה גם לומר את זה בהצעה לסדר-היום: אלימות נגד צוות רפואי היא משהו שלא נקבל; אלה סטנדרטים לא מקובלים. רופא וכל איש צוות רפואי, ראוי וחשוב שירגישו רגועים, חופשיים, בטוחים מספיק כדי לקבל את ההחלטות שלהם, לא לחשוש לעמוד מול משפחות ולומר להן לפעמים חדשות קשות, לא קלות. רופא צריך לגשת למטופל בביטחון מלא ולהגיד לו את הדברים, גם אם הדברים לא נשמעים טוב לאותו מטופל. את הביטחון הזה אנחנו חייבים לתת לאנשים שהם חלק מצוות רפואי במדינת ישראל. אנחנו מחויבים לכך, וזה מה שנכון שיהיה. אני מקווה מאוד לשמוע מהשר בדקות הקרובות את תגובתו על התופעה המטרידה הזאת ואת הדרכים לצמצם אותה. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לך. אדוני חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ. יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, נדמה לי שגם אדוני רופא, אדוני היושב-ראש, ולא שכח את המקצוע. טוב שבדיון הזה אתה בראש הישיבה, כך שיש לך נגיעה בנושא גם כחבר הכנסת וגם כרופא. רן כהן (מרצ): את המכות הוא קיבל בתור פוליטיקאי. היו"ר אחמד טיבי: בהחלט. יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): אתה רואה שאני נותן לו עכשיו כבוד כרופא. אני מתאר לעצמי שכרופא הוא לא קיבל מכות. היו"ר אחמד טיבי: זה נושא שכואב לכולנו. יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): כבר הזכירו קודמי שהיו תקיפות בימים האחרונים, הלילה הותקף רופא בבית-החולים "אברבנאל". הוא הותקף זאת הפעם השנייה. מי שתקף אותו לפני כחודשיים נחקר ושוחרר ותקף שנית. בפעם הקודמת זה היה בחדר מיון, עכשיו זה היה במחלקה. זה מצטרף למקרה המצער מאוד של ד"ר מריוס גיא, רופא בכיר במחלקה האורולוגית בבית-החולים "קפלן" ברחובות. אשתו היתה אתנו היום, ודיברנו אתה. גם היא רופאה. כל הצוותים הרפואיים בשאר בתי-החולים מאוד מאוד מודאגים מהתופעה. כמעט אין יום שאין בו תקיפה של רופאים. היו"ר אחמד טיבי: ואנשי צוות רפואי. יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): זה יכול להיות מאבטח, זה יכול להיות אח וכל אדם שקשור לנושא הרפואה. לפעמים אתה מרגיש שאנשים מרשים לעצמם איזו התפרקות כלפי רופא או אדם אחר שבא למעשה להציל חיים ולא חלילה להרע לחולה. הדוגמאות הן רבות, ואני חושב שצריך לעצור את זה. ואני אגיד את דעתי על המצב. צריך לזכור שהרופאים והאחיות עובדים מסביב לשעון. אני שומע את התיאורים שלהם – לפעמים הם עובדים 24 שעות או אפילו 36 שעות ומסכנים את עצמם ואת כושר עבודתם. העבודה היא קשה ותובענית ומשולבים בה קשיים פיזיים ונפשיים, והכול כדי לתת טיפול מסור לחולים. מהנתונים שקיבלתי לקראת הדיון הזה עולה שבשנת 2007 – ואנחנו עכשיו במחצית 2008 – היו 450 תלונות על תקיפה. 450 תלונות על תקיפה בבתי-חולים, במרפאות – זה לא חשוב כרגע. מתוך המספר הזה של תלונות – וזה הנתון היותר-חשוב – הוגשו ארבעה כתבי אישום. ארבעה כתבי אישום, ככל שאנחנו יודעים, הוגשו מתוך 450 תלונות. שר הבריאות יעקב בן-יזרי: המשפט עוד לא נגמר. יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): רק הוגשו כתבי אישום, והמשפט עדיין מתנהל. יש לזה משמעויות. אם אין כתב אישום, האדם שפגע, שתקף, למעשה מרגיש את עצמו לא אשם, והרבה פעמים הוא חושב שהוא יכול לחזור על המעשה הזה. אני מקווה שבסופו של דבר לפחות הארבעה האלה יורשעו בדין. בתחילת המושב, לפני יותר משנתיים, יזמתי הצעת חוק, שמתבססת על החוק האנגלי דווקא – באנגליה הונהגה בשנים האחרונות מדיניות של אפס סובלנות לאלימות כלפי אנשי סגל רפואי, ונראה שהציבור הבריטי הפנים את החומרה שבה המערכת רואה תקיפות כאלה. לפי הצעת החוק שיזמתי, שכבר התקבלה כאן, במליאה, בקריאה טרומית לפני קרוב לשנתיים, אדם שפגע במטפל או ברכוש השייך לבית-חולים מוזהר בפעם הראשונה, ובפעם השנייה הוא מורחק ולא יקבל טיפול. ראו זה פלא – זה עובד. זה עובד באנגליה. אנגליה קצת דומה לישראל בהתנהגות של חלק מהאנשים. ההרחקה הזאת עוזרת. הצעת החוק הזאת נמצאת כרגע בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ולא מתקדמת – כמו הרבה הצעות חוק. במקרה הזה אני מדבר על הוועדה הזאת. אדוני היושב-ראש, לסיום אני רוצה לדבר גם על הצד האכיפתי – גם על הנושא של המשטרה. המשטרה צריכה להכביד את ידה. היא חייבת לתת לנושא הזה עדיפות גבוהה בחקירה ולדאוג לכתבי אישום על כל מקרה – קלה כחמורה. צריך לקדם את הצעת החוק שהגשתי, וגם את הצעות החוק שחברי הגישו היום. רק כך נצליח להביא איזו תרופה, סיוע כלשהו לכלל הרופאים. תודה. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לאדוני. חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה. יעקב מרגי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי כבוד השר, שוב אנו נאלצים לדון במצבה של מערכת הבריאות, והפעם הנושא הוא אלימות כלפי רופאים ואנשי צוות בבתי-החולים, וברקע הדברים – דקירת הרופא בבית-החולים "קפלן". מובן שמעשה זה ראוי לגינוי. ראוי שהתופעה הזאת תיעלם מן העולם. ואני לא מופתע – אני לא אהיה מופתע מכך שכולנו נגנה, השר יעמוד כאן ויוקיע את המעשה, וגם אני אצטרף אליו ואפליא בתיאור מעלותיהם של הרופאים, אנשי הצוות והאחיות. אבל מה שנדרש כאן היום זה החלטה. צריך לעשות עבודה, לחקור, לחקור ולהפוך ולראות למה הגענו למצב הזה. יש לעשות חקירה יסודית, להבין באילו תנאים המערכת – אנו – מפקירה את הרופאים ואנשי הצוות. אי-אפשר לגבות את הרופאים ואנשי הצוות במלים ובמחמאות. אני טוען, טענתי אז ואני טוען היום, שיש לקבוע תקנים לכל מחלקה ומחלקה, לכל כמות מיטות. יש לייצר אווירה במערכת הבריאות. מכובדי השר, אתה ותיק במערכת, ואתה ודאי ביקרת בבתי-חולים לפני 30 שנה ואתה מבקר היום בבתי-חולים. אני אומר לכם שלעתים אתה הולך לבקר ביקור חולים במחלקה שכמעט 30% מהמאושפזים שם הם אחרי ניתוחים, ולפעמים ניתוחים קשים, ואתה מוצא שני אנשי צוות, שתי אחיות, מתרוצצים ממיטה למיטה ומחולה לחולה בתנאי עבודה קשים. אנשי המשפחה נאלצים לעזור. היו"ר אחמד טיבי: – – – של כל המשמרת. יעקב מרגי (ש"ס): כן. נאלצים לעזור. לעתים אתה עצמך מבלה במיון, ואתה רואה את ההתרוצצות. אתה "זוכה" לבלות שם לילה שלם, ואתה רואה את התנאים ואת כמות העבודה. נכון, מה לעשות, אנחנו במדינה שבה רואים הכול דרך החור של הגרוש. מכובדי השר, אני יודע באילו תנאים אתה עובד, מהם אילוצי התקציב ומהו המתח בין המדיניות של המשרד לעומת המדיניות הפנימית של הקופות. אבל את המחיר משלמים בסוף אותם אנשי הצוות הרפואי שנשחקים. לא פלא שיש מצוקת מחסור ברופאים ובאחיות בפריפריה. שלא יצויר, חס ושלום, שאני מצדיק את האלימות. האלימות היא מגונה. צריך לעקור אותה מהשורש ולהעמיד את האחראים לדין ולהחמיר את הענישה אף יותר. אבל, שוב, אם קרה מה שקרה, בואו ונרים ביחד – מכובדי השר, נעזור לך ונסייע בידך, ואתה יודע שאנחנו מסוגלים ורוצים לסייע בידך. מערכת הבריאות עומדת לפני פיצוץ. אני מקיים לא אחת שיחות עם מנהלי בתי-חולים, ואני שומע מהם באילו תנאים ואילוצים מדובר ואילו תרגילים ואילו מניפולציות "חיוביות", כך אני קורא לזה, הם עושים כדי לקיים את המערכת. אנחנו לא נוכל לעמוד פה ולהסתפק בגינוי האלימות. תודה. היו"ר אחמד טיבי: אדוני, אני מודה לך. חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, בבקשה. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אמנע מלתאר את התיאורים. חברי כבר תיארו את מה שקרה. אני רק רוצה לומר שאי-אפשר לבודד את המקרים האלו מהסך הכול הכללי. החברה שלנו הולכת ונעשית אלימה יותר ויותר. לכן, הפתרונות צריכים להיות גם בראייה כוללת וגם בראייה פרטנית. אי-אפשר לתת פתרון רק בראייה פרטנית. המדהים הוא שדווקא במקום שהוא מציל חיים, ובו כולם באים בתקווה אדירה שהרופא יעזור – דווקא שם האלימות, וזה הניגוד הכי גדול, שצורם כל כך. אני חושב שהפתרון צריך להיות בשלושה מישורים שונים. המישור הראשון הוא המישור הכולל, וזה החינוך. כל עוד לא נצליח לשרש את האלימות, אם אדם יהיה רגיל להיות אלים ברחוב או על הכביש – אי-אפשר אחר כך לבוא ולהגיד: תהיה אלים שם, כלומר בדרך לבית-החולים תהיה אלים, אבל ברגע שאתה נכנס לבית-החולים פתאום תהיה צדיק. אפשר לפעמים, אבל זה לא הולך. לכן, צריך קודם כול טיפול מערכתי כולל, וזה בעיקר בחינוך ובאמצעים אחרים שאנחנו צריכים לנקוט. אם לא נעשה את זה, כל מה שנעשה, emergency מקומי, לא יעזור. זה הדבר הראשון. צריך להתחיל עם הילדים. נכון שתמיד החינוך הוא הדבר הכי קשה. למה? כי אינך רואה את התוצאה מייד. אז כל אחד אומר: עזוב. אני רוצה עוד בימי כהונתי לראות את התוצאות. אם לפני 20, 30 או 40 שנה היו מתחילים, הדור כבר היה שונה לגמרי. צריכים להתחיל פעם אחת, כמו זה שבא ומצא את התמרים אחרי 70 שנה, כי הסבא דאג לו. אף-על-פי שהוא לא ייהנה, הוא ידאג לאחרים. כלומר הנכד שלו ייהנה מזה. זה התחום האחד. התחום השני צריך להיות ענישה. לצערנו, אין מה לעשות, אלה בני-אדם, וענישה, אם היא לא מיידית, ואם, נניח, עד שיגישו כתב אישום ועד שבית-המשפט ישב זה יהיה בעוד ארבע–שש שנים, אין לזה שום משמעות. אף אחד אפילו לא ידע לקשור את הדברים וכל האפקט נופל. צריך להיות כמו שיש לפעמים בצבא, שאתה תופס ואתה שופט במקום – מה שנקרא שיפוט מהיר. זה צריך לבוא לשיפוט מהיר במובן הזה שאם היתה תקיפה, מחר – צריך להיות אולי בית-משפט נייד או איזה שופט מיוחד כלשהו. כאשר רואים שיש בעיה, המערכת צריכה להתארגן. כשלמחרת הוא כבר מופיע אצל שופט, זה כבר עושה רעש ורושם וכולם מבינים את זה. אחר כך צריכה להיות החמרה. אני מברך את חבר הכנסת ג'ומס ואת אברהם, אני מניח שגם הוא חתום על החוק – – – רן כהן (מרצ): חסון. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – – את יואל חסון על החוק להחמרה, וצריך להיות אולי אפילו עונש מינימום, כי לפעמים השופטים הם רחמנים כשלא צריך להיות רחמנים. אז צריך להיות אולי גם חוק עונש מינימום. זה בנושא הענישה. היו"ר אחמד טיבי: נא לסיים. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): התחום השלישי הוא הנושא הטכני. לפעמים גם דברים טכניים יכולים – לדוגמה, ואני לא מוצא תירוצים: כאשר יש תור ארוך ואנשים מגיעים והם לחוצים וכאשר מי שמגיע לבית-החולים הוא כבר לחוץ ומפחד ויש תור ארוך, ועד שהוא מגיע הוא כבר נכנס לעצבים וכולנו רואים שכולם במתח ועצבים, אז הרבה פעמים יותר קל להתפרץ באלימות. מה שצריך לעשות הוא שיהיו כל האמצעים הטכניים כדי להקל בעניין התורים, כלומר שלא יהיו תורים, וכן לתת מרחבים גדולים יותר – דברים מהסוג הזה שמקלים מאוד – – היו"ר אחמד טיבי: נא לסיים. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – ומוסיפים לשלווה. הדבר האחרון הוא לתת למאבטחים באמת הרבה יותר סמכויות, כדי שיוכלו לטפל בנושא הזה מייד. תודה לך. היו"ר אחמד טיבי: אדוני, אני מודה לך מאוד. חבר הכנסת עבאס זכור, בבקשה. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, תופעת האלימות נגד רופאים היא תופעה חמורה ביותר, והיא עבירה חמורה מבחינת החוק וגם מבחינה ציבורית ומבחינה דתית וצריך לגנות אותה בכל תוקף. לא יכול להיות שהרופא, העושה כל מאמץ להצלת החיים, יקבל בתמורה תקיפה ויחס אלים ואיומים מכל אדם שהוא. אף מניע או סיבה בעולם לא יכולים להצדיק את המעשה החמור הזה. אין ספק כי לאלימות נגד עובדי מערכת הבריאות בכלל וכלפי רופאים בפרט יש השלכות ברורות על מערכת הבריאות במדינה, שכן האיום באלימות מעיב על האווירה במוסד הרפואי ופוגע ביכולת של כלל העובדים לספק שירותים רפואיים הולמים כפי שהיו רוצים לספק. לפי הנתונים שקיבלתי לידי, בשנת 2007 פנו למוקד נגד אלימות כ-70 רופאים שעברו אלימות פיזית ומילולית. מתחילת 2008 פנו למוקד כ-30 רופאים. לכן, על משרדי הממשלה ובמיוחד על משרד הבריאות לגבש תוכנית הולמת וראויה למיגור התופעה הכואבת הזו, עד סילוקה בכלל מהחיים שלנו. אני רוצה להעיר כי חלק גדול ממקרי האלימות נובע גם מזמן ההמתנה הרב בחדרי המיון בבתי-החולים, אף שזה לא מצדיק כלל כל איום מילולי או פיזי נגד הרופאים. לכן יש צורך להגדיל את מספר הרופאים בחדרי המיון בבתי-החולים, כדי שיוכלו לתת מענה הולם ומהיר לחולים ולקצר את זמן ההמתנה, דבר שמרגיז את החולים. תודה. היו"ר אחמד טיבי: אדוני, אני מודה לך מאוד. חבר הכנסת אברהם רביץ – לא נמצא. חבר הכנסת רן כהן, אחרון הדוברים, בבקשה. רן כהן (מרצ): אדוני היושב-ראש, כבוד השר בן-יזרי, חברות וחברי הכנסת, נדמה לי שאין אבסורד יותר גדול מאשר אלימות כלפי רופאים. לכאורה, מה יכול להיות יותר נורמלי מזה שהדבר האינטואיטיבי ביותר יהיה הגנה של המטופלים על הרופאים – שהרי כל ייעודם, הכשרתם, לימודיהם, מאמציהם ועבודתם הם לסייע לאנשים שאינם בריאים, כדי שיהיו בריאים. פגיעה בהם נראית אבסורד, מהאבסורדים הקשים ביותר בחיינו, אבל לצערנו הרב יש לכך הסברים רבים. ההסברים לא מספיקים להצדקת אף אחד. אגב, חבר הכנסת זכור, אני לא רוצה בכלל לדבר על הסברים כי אני מפחד שכאשר אני אתחיל להסביר אני אולי גם אצדיק. אני בטוח שגם אתה מגנה, כפי שגינית פה בצורה חד-משמעית. אני לא רוצה להסביר. אני יודע שהחברה אלימה, יש כיבוש, יש אלימות, יש זה ויש זה, אבל הדבר שצריך לצאת מכאן, לדעתי, הוא עניין מאוד חד-משמעי: אין ואסור שתהיה אלימות במערכת הבריאות. זה מהופך להיגיון, למוסר, לצרכים ולקיום של כולנו כאן. אני מאוד שמח שהיום התקבלו שתי הצעות חוק, גם של חבר הכנסת חיים אורון, ג'ומס, וגם של יואל חסון. נדמה לי שיש בזה צעד קדימה שהכנסת עושה, ואני בטוח שגם השר יברך על זה עוד מעט. אני חייב לומר לך, אדוני השר, שלא מובן לי איך משרד המשפטים והמשטרה לא עומדים בקו אחד אתך בעניין הזה. בתור שר לשעבר אני אומר לך שהדבר צריך לבוא אל שולחן הממשלה, בלי בושה, להגיש הצעת מחליטים, ואני רוצה לראות את אהוד אולמרט לא מרים את ידו בעד. אם הוא ירים את ידו בעד זה, גם הממשלה תרים את ידה בעד זה. אני מודה שיש פה צורך בטיפול תרפי ברמה הלאומית. כתבתי לעצמי שצריך רופאים נגד אלימות. זה לא קיים. השר בן-יזרי, כיושב-ראש ועדת המשנה לרפורמה בבריאות הנפש, אולי גם שם נוכל לעשות משהו בעניין, אף שאני מעריך שלא. לעומת זאת כן צריך קמפיין חינוכי. אין לי ספק שבעניין הזה צריך לקבוע נורמות. אדוני היושב-ראש, אתה יודע שאני לא מצעירי חברי הכנסת אלא דווקא מהחמישייה הפותחת היום, ואני מציע דבר שלא מקובל, שלא נהוג ולא קיים בפרוצדורה. אני מניח שהשר לא יתנגד להעביר את הנושא לוועדת העבודה והרווחה של הכנסת, ועם זאת אני מציע שהכנסת כולה תאמר מסר לאומי בעניין הזה, מסר של גינוי. הכנתי את הנוסח הזה: הכנסת מגנה בכל תוקף את גורמי האלימות נגד רופאים וסגל רפואי באשר הם, אשר מכפישים את עצמם ואת החברה הישראלית ופוגעים קשות בדרכה של מערכת הבריאות להגיש סיוע רפואי לנזקקים. אני יודע שפורמלית אמירה כזאת לא קיימת, אבל אם בתוך ההצבעה נקבל גם את זה, זה לא יזיק. בתור אחרון הדוברים אני יכול להציע את זה ואני בטוח שרוב חברי הכנסת יתאחדו בעניין. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: אנחנו מודים לך ומקבלים את דבריך. אדוני השר, בבקשה. שר הבריאות יעקב בן-יזרי: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ראשית, אני חייב לציין כעובדה שבשעות המאוחרות של הדיונים בכנסת, בעיקר כאשר יש הצעות לסדר-היום, גם המציעים לא תמיד נוכחים לשמוע זה את זה מפאת קוצר זמנם או עיסוקיהם. אני מציין כעובדה שמתוך תשעה חברי הכנסת אשר הגישו הצעה לסדר-היום בנושא הזה, שמונה התבטאו כאן בצורה חד-משמעית, כדי לבטא את הכאב, את הכעס ואת הזעם אשר מתחוללים בקרבנו. לגופו של עניין, לפני כמה ימים הותקף בצורה אכזרית ונפשעת ד"ר מריוס גיא, אשר עובד בבית-חולים "קפלן", אשר כמו חבריו ואנשי צוות רפואה אחרים ראה ייעוד בחייו לעזור לחולים ולא ידע כי ישלם על כך מחיר יקר. מעל במת הכנסת אני רוצה לשלוח בשם חברי הכנסת ובשם כולם איחולי החלמה מלאה לד"ר גיא, שישוב במהרה למשפחתו, לעבודתו ולתפקודו. רן כהן (מרצ): אדוני השר, אני מבקש להוסיף את זה להצעת הסיכום. שר הבריאות יעקב בן-יזרי: מבלי להמעיט מחומרת המצב, מהדיון הכאילו ספציפי על האלימות בבתי-החולים ונגד צוותי המטפלים – רופאים, אחיות ויתר בעלי המקצוע בבתי-החולים – הגענו לכל מגפת האכזריות הזאת והאלימות הציבורית. בגלל חנייה או מכיוון שהממטרה של השכן הרטיבה את הגינה שלי לא בצדק או מכיוון שהכלב של השכן התקרב לשלי, הגענו לקיצוניות יתירה. זאת מחלה מידבקת, ואם אנחנו מדברים ברפואה או במחלות מידבקות, הנה זה הגיע גם לבתי-החולים – אותם המוסדות שכפי שתואר כאן הם קודש הקודשים של הסיוע, של העזרה, של הגשת המרפא והמזור לאדם שזקוק לו. צריך להיכנס בדחילו ורחימו אל בין כותלי בית-החולים ולחדרו של הרופא, אשר אמור לעזור לי ולטפל בי ולתת לי את מה שאני מצפה לו. והנה מה שאנחנו מגיעים אליו. תופעת האלימות בבתי-החולים ובמוסדות הרפואה כנגד כל צוותי הרפואה הגיעה לממדים חמורים ביותר. לא הייתי אומר אוזלת יד, אבל אני לא יודע מנין ואיך תבוא הישועה ובאיזו צורה. לכן אנחנו מטכסים יחד עצה איך להתמודד יחד עם הבעיה הזאת. בשנת 2007 הוגשו 315 תלונות במשטרת ישראל בגין אלימות פיזית ומילולית נגד אנשי רפואה – רופאים, אחיות ואחרים. זה מתוך כ-2,000 רשומות, 2,000 מקרים, ומתוכם הוגשו 315 תלונות למשטרה. בחמשת החודשים של 2008 הוגשו למשטרה 160 תלונות. איך אמר כאן חבר הכנסת אהרונוביץ? לא הוגשו ארבעה כתבי אישום אלא שבעה כתבי אישום מסך כל 700 התלונות שהוגשו למשטרה. ומה עושים עם כתבי האישום? רן כהן (מרצ): מתייקים אותם. שר הבריאות יעקב בן-יזרי: כן. חכה, עורך-הדין יבקש ארכה, צריך להביא הוכחות. גם במקרה הזה, שאנחנו מדברים עליו, שבו אדם נכנס בכוונה כדי לפגוע עם מברג ביד, עורך-הדין כבר טען שהמברג היה בכיסו במקרה כי הוא אמור היה לתקן משהו לאשתו בבית. מחפשים קו הגנה כדי למצוא אמתלה איך לדחות, איך לגולל את העניין, ויעבור זמן – יעברו חודש, חודשיים, שישה חודשים, שנה או שנתיים, עד שהדבר הזה יישכח ובזה יסתיים העניין. אולי באחד הימים נמצא שבמאמר קטן בעיתון כתוב: פלוני אלמוני שנמצא אשם במקרה כזה וכזה נגזר עליו כך וכך. רבותי, מעבר להסברה, שהיא חיונית, מעבר לחינוך, שהוא חיוני, מעבר לכך שכולם צריכים להתגייס קבל עם ועדה לנושא האלימות, בעיקר ובאופן מיוחד למקרים המיוחדים והספציפיים בבתי-החולים, כי הרגישות מחייבת זאת, אם אין שפיטה מהירה וענישה כבדה למען יראו וייראו – – – יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): לא צריך שפיטה. הם לא מגישים כתבי אישום כי התיקים נסגרים מחוסר עניין לציבור. שר הבריאות יעקב בן-יזרי: – – לא תתקבל תשובה הולמת למה שמתרחש כאן לפנינו. כי אם נמשיך כך, המצב ילך ויחמיר. רבותי, אומרים לנו לנקוט אמצעים. בכל בתי-החולים, בכל חדרי המיון, יש אנשי אבטחה. בארבעה בתי-חולים גדולים יש תחנות משטרה. בישיבות שהתקיימו עם המשרד לביטחון הפנים, עם המשטרה, עם המחלקה המשפטית שלנו, עם המאבטחים שלנו ועם נציבות בתי-החולים, ביקשנו וקיבלנו הרחבה של סמכויות המאבטחים כדי שיוכלו לנקוט אמצעים יוצאי דופן אם צריך. חבל מאוד שאני לא יכול להקרין לפניכם סרט שרואים בו מאבק של שני מאבטחים נגד ארבעה גברתנים שעמדו בכניסה לחדר המיון ודרשו בתוקף להיכנס ולגשת אל אחד המטופלים שם. מאבטח אחד עמד כחומה בצורה ולא נתן להם להיכנס, והוויכוח נמשך ונמשך עד שהם הרימו יד. בא המאבטח השני, הפיל אחד מהם, ואז האיש הזה נפל כאילו הותקף. הוא ידע שהמשטרה מתקרבת, לכן הוא עשה את עצמו כאילו קורה לו משהו והוא נפגע ולא המאבטח. גבירותי ורבותי חברי הכנסת, אי-אפשר להעמיד מאבטח ליד כל רופא. יש מאבטח בחדר מיון, יש בכניסה לבית-החולים, ובבית-חולים גדול יש תחנת משטרה. אם אדם מאיים או מתכוון לפגוע באחד מאנשי הצוותים הרפואיים בבית-החולים – בקומה חמישית, במחלקה האורולוגית, במחלקה הפנימית או במחלקה הגינקולוגית – האם המאבטח צריך לנחש שהאיש הזה הגיע לבית-החולים בכוונה לתקוף והוא צריך ללוות אותו עד לקומה חמישית ולכניסה לחדר הרופא? הייתכן דבר כזה בכלל? אנחנו נהפוך את מקומותינו למחנות של מאבטחים, כך שהדבר הזה חייב לקבל תשובות חד-משמעיות אחרות. חשבנו על העניין של תחנות משטרה בבתי-החולים, כי גם זה לא תמיד עוזר, מה גם שיש בעיות של תקציב ומחסור בשוטרים. שמענו את השר לביטחון הפנים לפני כמה ימים, כאן מעל דוכן הכנסת, מדבר על התפטרות שוטרים וקשיים בגיוס שוטרים. אז אנחנו במצב לא הכי סימפתי. עם זאת, רק שלשום קיימנו במשרד הבריאות ישיבת חירום, וכבר הפנינו לשר לביטחון הפנים מכתב שבו אנחנו מבקשים ישיבה עם שר המשפטים ועם היועץ המשפטי לממשלה כדי לטכס עצה יחד איך להתמודד עם הנושא הזה – ומייד, ולא לחכות לדיונים בוועדה ולקיום ויכוחים. אם נגיע על בסיס הצעות החוק – דרך אגב, הצעות החוק של היום, האם מישהו יכול להתנגד להן? הרי החוק כבר קיים. אם אני פוגע היום באדם ברחוב אני עלול לבלות שלוש שנים בבית-סוהר, ואם אני תוקף איש ציבור אני עלול לבלות חמש שנים בבית-סוהר. זה כתוב בחוק. אבל מישהו מקיים את החוק הזה? מישהו יתבע אותי? מישהו הגיש תלונה נגדי? מישהו הגיש כתב אישום נגדי? ואם כן, עם כל הסניגוריה אנחנו יכולים למשוך עד אין קץ את בירור העניין. כאן חייבת להיות שפיטה מהירה וצריכה להיות ענישה חמורה. נדמה לי שחבר הכנסת סלומינסקי הציע רעיון מסוים: כשם שיש בית-דין לעניינים מיוחדים, אני חושב להציע לצוות השרים שנקיים פגישה אתם בהקדם, כך אני מקווה, לחשוב על הקמת בית-משפט מיוחד אשר יטפל בנושאי אלימות, וכך להביא מייד לדין את האדם האלים, את הפוגע, ולאפשר את הבאתו המיידית לשפיטה ולענישה. רן כהן (מרצ): נוהל דיון מהיר. שר הבריאות יעקב בן-יזרי: נוהל שיפוט מהיר. אולי זה יוכל לעזור לנו. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): כשהיה הגירוש מגוף-קטיף, זה מה שעשו: הורידו לשם שופטים, ואפילו לא היה צריך להביא את הנאשם לירושלים, אלא שפטו במקום. אז להבדיל – – – שר הבריאות יעקב בן-יזרי: נכון. גם בהצבת שוטר וגם בהצבת מאבטח, עם כל הכבוד – וטוב שזה קיים, למען הסדר הטוב – לא די כדי להתמודד עם אותו אדם ספציפי שכוונתו מראש היא לעשות משהו אלים. אתמול או שלשום באו לבית-החולים "כרמל" שני אנשים ורצו להיכנס. כשאחד מהם עבר במעבר הביטחוני והמכשיר צפצף כאילו יש עליו משהו מתכתי, קרא לו המאבטח והתחילה קטטה בין המאבטחים ובין שני התוקפים האלה, עד שבאה המשטרה ורדפה אחריהם. אינני יודע אם היא תפסה אותם או לא. אנחנו צריכים לבדוק את כל הנושאים, גם את ההצעה של חבר הכנסת אהרונוביץ בעניין אפס סובלנות. דרך אגב, לפני יומיים ישבתי עם ארגון הרופאים, ובאו והפגינו מול משרד הבריאות כאילו משרד הבריאות הוא היוזם, והיה אפשר רק לגחך כאשר חברים מהמזכירות שלהם אמרו: אדוני, תחוקק חוק. כאילו אני פותח את המגירה, כותב את החוק ומחר בבוקר הוא נכנס לתוקף. זה לא רק בידי משרד הבריאות, זה באחריות כולנו, וזה מחייב אותנו. אני מקווה שנוליך את העניין הזה לפסים אשר יתוו לנו את הדרכים להתמודדות עם הנגע הזה, בתקווה שנשכיל לבלום אותו, לחסל אותו ואולי גם לסייע להתמודד עם האלימות הכללית הפושה בקרבנו. תודה רבה לכם. היו"ר אחמד טיבי: תודה לך, אדוני. מה אדוני מציע? שר הבריאות יעקב בן-יזרי: מה שהכנסת תציע. אני מקבל כל הצעה. רן כהן (מרצ): ועדת העבודה והרווחה. שר הבריאות יעקב בן-יזרי: אני בהחלט מקבל את זה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים להצבעה. מי שבעד הוא בעד ועדה; מי שנגד הוא בעד הסרה. הצבעה מס' 31 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר אחמד טיבי: 12 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הוחלט להעביר את הדיון לוועדת הפנים. רן כהן (מרצ): ועדת העבודה והרווחה. היו"ר אחמד טיבי: ועדת הכנסת היא אשר תכריע בין ועדת העבודה והרווחה ובין ועדת הפנים. תודה רבה. הצעה לסדר-היום המשך כליאתו של האסיר סמי יונס בניגוד להמלצות לשחררו היו"ר אחמד טיבי: אנחנו עוברים לנושא הבא: המשך כליאתו של האסיר סמי יונס בניגוד להמלצות לשחררו – הצעה לסדר-היום מס' 5304. חבר הכנסת עבאס זכור. ישיב לו השר לביטחון הפנים. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, החלטתי להביא את הנושא הזה לדיון כי אני חושב שכל יום שהאסיר יונס ממשיך להיות בכלא זה לא צודק, לא הגיוני וגם לא אנושי. בעבר הגשתי הצעה לגבי כל האסירים הביטחוניים אזרחי המדינה, אבל בגלל חשיבות הנושא רציתי להתמקד באסיר סמי יונס. מדובר באדם בן 80 שנה, אשר נעצר בינואר 1983 ונגזר עליו מאסר עולם, ולפני כחמש שנים הוקצב עונשו על-ידי נשיא המדינה ל-40 שנה. האסיר הוא אדם חולה שסובל ממצב בריאותי קשה. הוא עבר התקף לב, ניתוח להסרת גידול במעיים, ודלקת במפרקים, באוזניים ובעיניים. יש להוסיף ולהדגיש כי השב"כ אינו מתנגד לשחרורו מהכלא, בשל גילו, אבל, לצערי, עד עצם היום הוא לא שוחרר. האסיר שלח כמה פעמים לנשיא המדינה ולגורמים אחרים נוספים מכתבים, והוא מדגיש בהם כי השקפת עולמו השתנתה והוא היום איש שוחר שלום. אני מצטט ממכתבו של האסיר לנשיא המדינה שמעון פרס מיום 29 ביולי 2007. הוא כותב – אני רוצה שכבוד השר ישמע מה הוא אומר. היו"ר אחמד טיבי: הוא בהתייעצות של השב"כ. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): אני רוצה שהם יתייעצו ויצאו עם תשובה חיובית. אני מצטט ממכתבו של האסיר לנשיא המדינה שמעון פרס. הוא כותב: כבוד הנשיא, עברו כבר 25 שנה מאז מאסרי, וזה תקופה ארוכה השתנתה השקפת עולמי ואינני עוד אותו אדם שהיה לפני 25 שנים. אני כיום אדם שוחר שלום ומאמין שאין דרך אחרת מאשר דרך השלום כדי לסיים את הסכסוך הערבי-הישראלי. אני מצהיר באופן שלא משתמע לשתי פנים שאני תומך בתהליך השלום ומתנגד לאלימות ולכל השקפת העולם שעומדת מאחורי השימוש בכל אלימות שהיא. יש לציין שהמקרה שבשלו נעצר יונס אירע לפני הסכמי אוסלו, כאשר הרוב הרגישו שאין תקווה ואין סיכוי לשלום. דוד רותם (ישראל ביתנו): ואז אפשר לרצוח. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): מה עוד שיש אסירים שאינם אזרחי המדינה שעשו מעשים יותר קשים והם שוחררו בעסקאות השונות בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית או גורמים אחרים. למה לא נותנים הזדמנות – – – דוד רותם (ישראל ביתנו): הם שוחררו כי החזיקו לנו אקדח בראש. על מה אתה מדבר? עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): לא. אני אומר גם, למה לא נותנים הזדמנות לאדם זקן בסוף חייו להשתחרר ולפעול למען השלום ולפתוח דף חדש אתו? אני אישית נפגשתי עם נשיא המדינה וראש הממשלה ושר המשפטים והשר לביטחון הפנים ונציב השב"ס ועוד גורמים אחרים, והצגתי בפניהם את האמור לעיל. לצערי הרב, לא התקדם כלום בנושא עד עצם היום. אז לא מצאתי ברירה אלא להביא את הנושא לדיון במליאת הכנסת. אני מבקש מכבוד השר לעשות כל מאמץ כדי שהאסיר הזקן ישוחרר כבר השנה הזאת. ואם לא, יש לי בקשה שמועד שחרורו לא יהיה אחרי חודש ינואר 2009, שאז יסיים האסיר את השליש השני שלו בכלא, ולכן הבקשה היא לנכות לו שליש ולשחררו. אני פונה גם לחברי, חברי חברי הכנסת, באופן אישי ומבקש לסייע לאסיר הזקן סמי יונס להשתחרר מהכלא. כבוד השר, כולנו מדברים על שלום עם השכנים. מגיע לנו גם שלום אמיתי בתוך הבית, בתוך המדינה, עם הפלסטינים הנמצאים בתוך ישראל. האסיר סמי יונס שייך למשפחה, שייך לכפר, שייך לעם הכולל מיליון וחצי פלסטינים, שרוצים לראות ולהרגיש שאתם פותחים להם הזדמנות ומאפשרים להם לחיות בשלום אמיתי, בזמן שהם מתייחסים לכבוד השר, לכבוד נשיא המדינה ולכל שר אחראי במדינה, הם רוצים הזדמנות, לאפשר להם הזדמנות לחיות עם המשפחות שלהם. וגם הם מוכנים לדבר עם הצעירים ולומר שאנחנו מאמינים רק בדרך השלום ושוחרי שלום. סמי יונס התראיין בתקשורת ישראל ואמר: "אני היום מאמין בשלום". אז למה לא לאפשר לו בתקופה האחרונה לחיים שלו להיות בקרב המשפחה שלו? אני מאמין שכבוד השר תמיד מתייחס באופן חיובי לנושאים האלה, ואני מבקש לבדוק לעומק מה האפשרות לשחרר אותו אסיר אחרי ריצוי שני-שלישים מהמאסר שלו. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. יעלה ויבוא השר לביטחון פנים. בבקשה, אדוני. השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת עבאס זכור, מדובר ברוצח, אסיר בן 79, ערבי-ישראלי תושב ערערה. אני די הופתעתי שחבר הכנסת זכור דיבר באריכות על האיש, על שאיפותיו לשלום, קרא את מכתבו – ולא בכדי לא במכתב ולא בדברים של חבר הכנסת זכור, לא נאמרה ולו מלה אחת על למה בעצם האיש, סמי יונס, יושב בכלא. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): ביקרתי אותו בכלא. השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: בכל אופן, האיש נשפט למאסר עולם. במדינת ישראל שבה יש דין צדק, לא יושב אדם במאסר עולם על לא עוול בכפו. ובכן, האסיר נשפט למאסר עולם בגין רצח ופעילות חבלנית עוינת. הוא מוגדר כאסיר ביטחוני. השתתף, עם אחרים, ברצח החייל אברהם ברומברג ז"ל, בנובמבר 1980. עונש מאסר העולם נקצב בשנת 2001 לתקופת מאסר של 40 שנה. על-פי חוות דעת רפואיות, מצבו הרפואי של סמי יונס יציב לחלוטין ותואם את גילו. המשך שהותו במאסר אינו מסכן את חייו, על-פי חוות הדעת הרפואיות, ואין סיבה רפואית לשחררו. אגב, לא התקיימה כל ועדה בעבר שהמליצה לשחררו ממאסר. לגבי בקשת החנינה מנשיא המדינה, בדצמבר 2004 – אגב, הבקשה נדחתה על-ידי הנשיא – נרשם כי מצבו הבריאותי יציב ואין מקום לשחרורו. מועד שחרורו, כרגע, קבוע לשנת 2022. האסיר יצא בעבר ל-14 חופשות, בשנים 2000–2006, באישור השר לביטחון פנים. הוא מקבל ביקורים סדירים של בני משפחתו, אשה, נכדים, וכמובן מקיים מפגשים תכופים עם עורך-דינו. כל בקשותיו או התייחסותו של חבר הכנסת זכור לגבי הקלות, שחרורים – כפי שידוע לחברי הכנסת, מדובר בסמכות שהיא לא של הכנסת, היא לא של השר, היא סמכות של ועדה שיושבת ודנה, ואני משוכנע שהאסיר או בני משפחתו או עורכי-דינו יודעים לפנות לוועדה. הוועדה היא זאת שמוסמכת לדון בעניינו. היא זאת שמוסמכת להחליט לגבי חופשות. כמובן, שחרור בתום שני-שלישים לא קיים, למיטב הבנתי, במקרה הזה, אלא בתנאים מיוחדים. לכן כל הסוגיה הזאת היא סוגיה מקצועית השייכת לגורמים שהדבר בסמכותם, ואין הדבר מעניינו של הבית הזה אלא ממש מעניינם של הגורמים המוסמכים. עד כאן. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): הוא אזרח המדינה. כל השותפים שלו מעזה ומהגדה שוחררו. מה נשאר? רק שידברו, שישחררו גם אותו. היו"ר אחמד טיבי: מה אתה מציע? השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: אני מציע להסתפק בדברי. אני לא רואה שום היגיון לדון בנושא הזה בוועדה. כפי שאמרתי, אין זה בסמכותו של הבית הזה לדון בשחרורים או במתן חופשות או באיסור חופשות. במדינת ישראל החוק קובע מיהו בעל הסמכות בנושא הזה, וכמובן הסמכות לא מצויה כאן אצלנו בכנסת. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): למה לא להעביר לוועדת הפנים? היו"ר אחמד טיבי: אנחנו עוברים להצבעה, רבותי. מי שבעד, הוא בעד הצעתו של חבר הכנסת זכור להעביר לוועדה. מי שנגד, הוא בעד הסרה. הצבעה מס' 32 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 2 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 4 נמנעים – אין ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. היו"ר אחמד טיבי: ובכן – בעד – 2, נגד – 4. הוחלט להסיר את הצעתו של חבר הכנסת עבאס זכור מסדר-היום. הצעה לסדר-היום התפרעויות אלימות והתבטאויות חריפות בחסות חברי כנסת ערבים במסגרת האירועים לציון 60 שנה ל"נכבה" היו"ר אחמד טיבי: הנושא הבא: התפרעויות אלימות והתבטאויות חריפות בחסות חברי כנסת ערבים במסגרת האירועים לציון 60 שנה ל"נכבה" – הצעה לסדר-היום שמספרה 5307. חבר הכנסת ישראל חסון, בבקשה. עשר דקות. ישראל חסון (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת, לפני שנה, ביום העצמאות ה-59 למדינת ישראל, חגגו כמה משפחות בצומת מגידו בנחל הקיני, וחבורה גדולה מאוד של תושבים מוואדי-עארה, רכובים על אופנועים וסוסים עם דגלי פלסטין, פרצו לקהל שחגג שם, משפחות. כל האירוע הזה מצולם, כל האירוע הזה מוסרט. נפצעו שם שישה איש. מתוכם – אם אני זוכר, שניים או שלושה ילדים. הקהל התפזר, המתפרעים התפזרו, המשטרה שקיבלה הודעה מאוחרת, איחרה להגיע, ולא נודע כי בא אל קרבו. והתמונות היו תמונות קשות מאוד. שנה לאחר מכן, כנראה הרעיון מצא חן בעיני מישהו, ולצערי, היוזמים היו חברים בבית הזה. החליטו לקיים את אירוע ה"נכבה" השנתי מול המושב ציפורי, שעל-פי המורשת שמנסים להחדיר אותה בקרב אזרחי מדינת ישראל הערבים, הלוא היא ספורי, עם הפליטים של ספורי. והחליטו ששם עורכים את העצרת עם דגלי פלסטין. אני ממש מצטער על שחבר הכנסת ואסל טאהא, שהיה שם, ואדון ברכה, שהיה שם, לא נמצאים כאן היום כדי לומר משהו על העניין. אני רוצה קצת להתחיל במה זה ציפורי. אדוני היושב-ראש, אני לא יודע אם אתה יודע, אבל עוד בתקופת הג'אהליה, מה שנקרא, לפני שהקוראן הקדוש ירד מהשמים לנביא מוחמד, בציפורי ישבה הסנהדרין, ואם אתם לא יודעים מה זה הסנהדרין אז אפשר להסביר, אבל לא נעשה את זה כאן. לפני מלחמת השחרור, כשאדון עז א-דין אל-קסאם הגיע מסוריה למדינת ישראל, הפיגוע הראשון שעז א-דין אל-קסאם יזם היה – אני מציע לך שתקשיב, זה פרק בהיסטוריה לגמרי לא רע, ידיד, עוזר השר – זה פרק בהיסטוריה שחשוב שתשמעו אותו – – היו"ר אחמד טיבי: יכול להיות שהפרק מדלג על ספורי ותושביה? ישראל חסון (ישראל ביתנו): לא, לא. הנה, הוא לא מדלג על ספורי. אני רק מזכיר לך מה זה ציפורי. ציפורי אפשר להתחיל לספור מאיפה שאנחנו רוצים – מהסנהדרין. היית עסוק קצת אז לא שמעת. היו"ר אחמד טיבי: – – – ישראל חסון (ישראל ביתנו): אוקיי, סליחה. עז א-דין אל-קסאם, הפיגוע הראשון שהוא יזם היה זריקת שני רימונים לבית במושב נהלל. בפיגוע הזה נהרג ילד, ואביו, שתפס את הרימון בחושך, ולא הבין מה הוא – נגדעה ידו והוא נפצע אנושות ונפטר למחרת. אב ובנו. מבצעי הפיגוע היו חמישה אנשים מציפורי, מספורי, ועוד שלושה אנשים מחיפה. המפקדה של קאוקג'י, כשבאה לצור על משמר-העמק, ישבה בספורי. ועם ההיסטוריה הפנטסטית הזו של ספורי, של הפיגועים ושל המפקדה – נכון, "ההגנה" כבשה את ציפורי באש, נכון מאוד. ובדין. זה אולי מתקשר לאותו דיון שהיינו בו קודם – של מה קודם למה או מה מחולל את מה. אני הייתי שם באירוע הזה, של ה"נכבה". כן. כששמעתי שהמשטרה עמדה בפני דילמה והתבקשה לאשר הפגנה על גדרות המושב ציפורי ועל הגבעה שצמודה לציפורי, ביום העצמאות, על-ידי אזרחי מדינת ישראל ונבחרי ציבור שיושבים בבית הזה, עם דגלי פלסטין – אני מבין היטב מה המשמעות של האמירה הזו. המשמעות של האמירה הזו, מבחינתי, היא לא תזכורת. המשמעות של האמירה הזו היא – אתם או אנחנו. ואם זה עומד כך, זה מאוד פשוט. זה מאוד פשוט. בהיסטוריה של העם שלי, ב-100 השנים האחרונות, התשובה על השאלה הזו היא מאוד פשוטה. אם זה דגל פלסטין ויום "נכבה" ביום העצמאות על הבית שלי, התשובה על זה היא מאוד פשוטה – לא יהיה על הבית שלי. לפיכך, יזמנו דבר מאוד פשוט: אל השדה שליד הכניסה לציפורי – זה שדה פרטי של אדם פרטי ממושב ציפורי – הזמנו את עם ישראל למנגל, לשירה ולריקודים. וכך, כשרק כביש חוצץ בינינו, אנחנו היינו עם דגלים, עם סככות, עם ילדים, עם שירה, ואכלנו בשר על האש, וחגגנו את יום העצמאות שלנו. לזה קרא חבר הכנסת ברכה ה"פרובוקציה". והמשטרה הגיעה לשם, והמשטרה עמדה שם, והתהלוכה הלכה לה והיא חזרה. ואנחנו היינו עם הילדים – אני הייתי עם הילד שלי. הייתי עם ילד בן תשע שם. היה לי שם אחיין עם תינוק בן שלושה חודשים. וכלום לא נעשה. רק דבר אחד: הגיעה התהלוכה בחזרה מהעצרת, והאבנים התחילו לעוף עלינו ועל השוטרים שנפגעו. ואני אומר לכם מעל לבימה הזו: מפקד המחוז הצפוני ומפקד המרחב, שחטפו נזיפה באירועי פקיעין, תפקדו למופת. השוטרים תפקדו למופת. את ההבלגה שראיתי שם, האמן לי – הייתי בתפקידים כאלה – אני לא בטוח שהייתי מוצא את הכוחות להבליג. ואנחנו היינו הפרובוקטורים. למה אנחנו חוגגים. מפקד המחוז הוא הפרובוקטור, כי הוא עמד שם עם השוטרים וחטף אבנים ונפגע בעצמו. הוא, הנהג, ומפקד המרחב, הם הפרובוקטורים. יעקב ליצמן (יהדות התורה): הוא איש יקר, אני מכיר אותו. ישראל חסון (ישראל ביתנו): ואני מוסיף ואומר, לא מספיק זה, לא מספיק שזה ביום העצמאות, לא מספיק שזה דגל פלסטין, הארגון שנקרא "עדאלה", שהוא ממעצבי מסמך החזון של אזרחי מדינת ישראל הערבים עם ועדת המעקב, שקורא בריש גלי לכך שמדינת ישראל לא תוכל להיות מדינת העם היהודי – הארגון הזה תובע היום או מאיים לתבוע, אני לא יודע מה הסטטוס המדויק, תביעה אזרחית את השוטרים שהיו במקום. היו"ר אחמד טיבי: את אלה שפגעו במפגינים. ישראל חסון (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, אני משוכנע שלא היית במקום. היו"ר אחמד טיבי: לא הייתי, אבל אני יודע מה התביעה של "עדאלה" נגד השוטרים. ישראל חסון (ישראל ביתנו): אז אני אומר את הדבר הבא: אדוני היושב-ראש, אמרתי את זה מעל גלי האתר ואמרתי את זה לחבר הכנסת ברכה שקרא לי "פאשיסט" – אתם משתמשים יותר מדי בביטוי "פאשיסט", מהר מדי ובקלות רבה מדי. ציונים אני כנראה לא צריך לקבל מאף אחד. יש אחד ששופט אותי, והוא כנראה לא מתחלק אתכם בחוויות, וזה בורא עולם. אני אומר לך דבר אחד: אמרתי לאדון ברכה, שמי שיזרע רוח יקצור סופה. המנהיגות הפלסטינית שמובילה בדרך רצופה, זה 70 שנה, לעימות, להקצנה, הובילה את העם הפלסטיני לאן שהוא הגיע, וכך הדבר הזה נמשך גם באירועים הללו. כל מי שיעשה אירוע "נכבה", אני מבטיח שיפגוש או אותי או את הרוח שדוחפת אותי למקום עם הרבה אלפים ממדינת ישראל. תודה. היו"ר אחמד טיבי: זה לא ממש איום אבל זו התרעה. תודה רבה. השר אברהם דיכטר, בבקשה. השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, חבר הכנסת חסון, ב-30 באפריל 2008 הגישה העמותה להגנה על זכויות העקורים בישראל בקשה למשטרת ישראל לעריכת תהלוכה בנושא זכות השיבה. התהלוכה אמורה היתה להתקיים מצומת הזכוכית ועד לכניסה למושב ציפורי. תחילה לא אושרה הבקשה על-ידי המחוז הצפוני של משטרת ישראל, מחשש לחיכוך עם אוכלוסייה יהודית שחולפת במקום ועם המתגוררים בסמיכות למקום, אולם ב-4 במאי, לאחר סיור שטח שהתקיים בהשתתפות פיקוד המרחב במשטרה ומארגני התהלוכה, הגישו המארגנים בקשה חדשה על-פי השינויים שהוסכמו בינם לבין הפיקוד ובקשה זאת אושרה. ב-8 במאי, ביום העצמאות ה-60 למדינת ישראל, התקיימה התהלוכה, והשתתפו בה כ-4,000 אנשים, לרבות חברי כנסת ואח"מים, שנשאו דגלי אש"ף, דגלים שחורים ושלטים. במקביל, התקיים הפנינג של תנועות נוער וצעירים ממושב ציפורי בנוכחות רבים, לרבות חבר הכנסת ישראל חסון. בסיום התהלוכה התאספו צעירים רבים ממשתתפי התהלוכה בצד הכביש, תוך שהם חוסמים נתיב נסיעה, אל מול קבוצת הצעירים היהודים, שנשאה דגלי ישראל וחגגה במקום. מפקד מרחב העמקים פנה למנהיגים במקום, לחברי הכנסת, וביקשם להשפיע על הצעירים לרדת מהכביש ולאפשר הזרמת התנועה. אף שחלק מהנכבדים ניסו להרגיע את הרוחות ולגרום לכך שמשתתפי התהלוכה יפנו את הכביש, הם לא הצליחו לעשות כן, ובשלב זה של האירוע המצב הסלים וחלק ממשתתפי התהלוכה החלו ליידות אבנים. חבר הכנסת ואסל טאהא, שעמד על גג רכב וניסה להרחיק את הצעירים מהכביש, נפגע מיידוי האבנים. אגב, חבר הכנסת חסון, בהקשר זה האמירה שלך כאילו חברי הכנסת הערבים לא עשו דבר כדי למנוע את הסלמת האירוע – לפחות על-פי המשטרה, בכל מה שקשור בחבר הכנסת טאהא, אפשר לומר שהוא ניסה למנוע, וכפי שאמרתי, אבנים עפו לעברו. נוסף על כך, במהלך יידוי האבנים נפגעו גם כמה אזרחים ושוטרים, ובהם מפקד המחוז הצפוני, מפקד המרחב ונוספים שניסו להביא למצב רגיעה. משהסלים האירוע וניסיונות ההידברות כשלו ונשקפה סכנה לעוברים ושבים, לקבוצת החוגגים ולשוטרים עצמם, מפקד המחוז הורה לכוח המשטרה המוגבר שהיה במקום לפזר את המתפרעים תוך שימוש באמצעים לפיזור המון. פיזור המתפרעים התבצע בפרק זמן קצר של חמש דקות, ומייד אחריו הורה מפקד המחוז לכלל הכוח להפסיק את השימוש באמצעי הפיזור, מאחר שלא היה בהם עוד צורך, והסיג את הכוח לאחור. במהלך פיזור המפגינים נעצרו שישה מתפרעים, אחד מהם קטין, ובהמשך נעצרו שני צעירים נוספים. למחרת, ב-9 במאי, הובאו שמונת העצורים להארכת מעצר. ארבעה שוחררו לאלתר, וארבעה אחרים, מעצרם הוארך מפעם לפעם עד 16 במאי, ולאחר מכן הם שוחררו לבקשת הפרקליטות, על-פי שיקול דעתה של הפרקליטות. במהלך החקירה עלו שמותיהם של חשודים נוספים שלקחו חלק באירוע, ונעצרו שלושה צעירים נוספים – סך הכול 11 צעירים נעצרו בגין הפרות סדר. החקירה לוותה מתחילתה על-ידי פרקליטה מפרקליטות מחוז הצפון, ובשלב זה החקירה הסתיימה והתיק הועבר לעיון הפרקליטות לבחינת חומר הראיות ושקילת הגשת כתב אישום כלפי מי מהמעורבים או כולם. נוכח תלונות שהגישו משתתפי התהלוכה שלפיהן השוטרים שהשתתפו בפיזור ההמון השתמשו כנגדם בכוח בלתי סביר, הועבר עותק מחומר החקירה למחלקה לחקירות שוטרים שבמשרד המשפטים, פרקליטות המדינה. ב-12 במאי, לאחר האירוע ובעקבות האירוע, נערך תחקיר בראשותו של מפקד מרחב העמקים ובהשתתפות כלל הגורמים שנטלו חלק באירוע. בעקבות מסקנות התחקיר, כחלק מהן, עלתה המלצה של הפיקוד לשקול בעתיד בכובד ראש קיומה של תהלוכה מסוג זה ביום העצמאות בסמיכות ליישוב יהודי, ובנוסף הומלץ ליצור ערוץ הידברות רציף עם מארגני התהלוכה במהלכה – ולא רק כשהיא מסלימה – במטרה למנוע הישנותם של מקרים מסוג זה בעתיד. עד כאן, אדוני היושב-ראש. אני לא יודע אם חבר הכנסת חסון מבקש לדון מעבר לזה בוועדה. אני ממליץ להסתפק בדברי. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לך, אדוני. חבר הכנסת חסון מסתפק בדברי השר. אנחנו עוברים לנושא הבא, שעליו לא תהיה תשובת שר: הצגת מצג שווא מטעם הממשלה על ירידה באבטלה – הצעה לסדר-היום שמספרה 5362. בבקשה, חבר הכנסת יעקב ליצמן. יעקב ליצמן (יהדות התורה): אני דורש ששר יגיע למליאה. היו"ר אחמד טיבי: אין שר, אלא אם כן אתה רוצה לדחות לשבוע הבא. הכול תואם עם לשכת השר ואמרו שהוא יבוא. עכשיו היתה הודעה מהירה ודחופה שהוא לא יכול להגיע. יעקב ליצמן (יהדות התורה): מי זה, שר האוצר? היו"ר אחמד טיבי: לא שר האוצר, השר אלי ישי. בבקשה, אדוני. הטענות שלך מוצדקות בהחלט. אם אתה רוצה, יש לך אופציה לחכות לשבוע הבא, להציג ולשמוע תשובה מיידית. יעקב ליצמן (יהדות התורה): מי אומר שהוא יבוא? היו"ר אחמד טיבי: המזכירות תדאג שהוא יבוא, בגלל הפנצ'ר שהיה. יעקב ליצמן (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, אני מוותר על הצגת הדברים. אני עומד על כך שהשר יבוא להשיב לי תשובה. תודה. היו"ר אחמד טיבי: אני חושב שזאת החלטה טובה. תודה רבה. אתה גם צודק. האם אתה רוצה לעשות את אותו הדבר, חבר הכנסת בהיינה? כי גם השר שלך לא פה. מזור בהיינה (ש"ס): הוא לא השר שלי. היו"ר אחמד טיבי: מי שמשיב לך הוא שר התשתיות הלאומיות, והוא לא פה. מזור בהיינה (ש"ס): אמרת שהוא השר שלי, אבל הוא לא השר שלי. היו"ר אחמד טיבי: אז מה, אדוני, אתה רוצה לדבר בלי תשובת השר, או להמתין לשבוע הבא, לנסות לגרום לכך שהמזכירות תאלץ את השר להגיע – בדרכי נועם, כמובן? מזור בהיינה (ש"ס): אם אתה מבטיח, אני מוותר. היו"ר אחמד טיבי: אני לא מבטיח, אני אומר שהמזכירות תעשה את מיטב יכולתה. יעקב ליצמן (יהדות התורה): אני מבקש להביא את זה מחר ליושבת-ראש הכנסת. היו"ר אחמד טיבי: במזכירות שומעים את זה. הדברים יובאו לידיעת יושבת-ראש הכנסת. אני מודה לכם. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שלישי, ז' בסיוון התשס"ח, 10 ביוני 2008, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 17:21.