דברי הכנסת
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 2
מזכיר הכנסת איל ינון: 2
הצעה לסדר-היום 3
אי-אמון בין ראש הממשלה לשר הביטחון 3
יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 3
שר הבינוי והשיכון זאב בוים: 7
ציון יום ירושלים 10
ראובן ריבלין (הליכוד): 11
קולט אביטל (העבודה-מימד): 11
יעקב מרגי (ש"ס): 13
דוד רותם (ישראל ביתנו): 14
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 15
יעקב ליצמן (יהדות התורה): 16
הצהרת אמונים של חבר הכנסת שכיב מוראד שנאן 17
שכיב מוראד שנאן (העבודה-מימד): 18
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 20
דוד טל (יו"ר ועדת הכנסת): 21
חילופי גברי בוועדות הכנסת 22
דוד טל (יו"ר ועדת הכנסת): 22
ציון יום ירושלים 23
יוסף ביילין (מרצ): 23
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): 24
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 25
מזכיר הכנסת איל ינון: 25
ציון יום ירושלים 26
דב חנין (חד"ש): 26
יואל חסון (קדימה): 27
השר רפי איתן: 28
דברי הכנסת
לב / מושב שלישי / ישיבות רל"ט–רמ"א /
כ"ח באייר – א' בסיוון התשס"ח / 2–4 ביוני 2008 / 32
חוברת ל"ב
ישיבה רל"ט
הישיבה המאתיים-ושלושים-ותשע של הכנסת השבע-עשרה
יום שני, כ"ח באייר התשס"ח (2 ביוני 2008)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:06
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר עתניאל שנלר:
שלום לכולם. הנני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני, כ"ח באייר – יום שחרור ירושלים השלמה בירת ישראל לנצח – התשס"ח, 2 ביוני 2008.
נתחיל בהודעה של מזכיר הכנסת. בבקשה, אדוני המזכיר.
מזכיר הכנסת איל ינון:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לדיון מוקדם: הצעת חוק הלוואות לדיור (פיקוח פרלמנטרי על חקיקת משנה ושיתוף המשרד לקליטת העלייה), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת מיכאל נודלמן; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – פטור מתשלום דמי ביטוח בריאות לתורם איבר), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת אברהם רביץ ואריה אלדד; הצעת חוק העונשין (תיקון – הגנה תרבותית), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת שלמה מולה; הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – הפסקה לצורך הליכה לשירותים), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, דוד טל ויעקב מרגי; הצעת חוק בדיקות התאמה לעבודה, התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ ומיכאל מלכיאור; הצעת חוק השתלת אברים (תיקון – תקציב למרכז ההשתלות), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת אברהם רביץ ואריה אלדד; הצעת חוק לתיקון חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה) (תיקון – הפעלת מרכזי התעסוקה על-ידי שירות התעסוקה), התשס"ח–2008, מאת חברת הכנסת ליה שמטוב; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (זיכוי וניכוי בגין הוצאות טיפול בילדים), התשס"ח–2008, מאת חברת הכנסת נאדיה חילו; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חובת לימודי ארץ-ישראל וציונות), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת אביגדור ליברמן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (ביטול הקמתו של בית-סוהר בניהול פרטי), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת גלעד ארדן, איתן כבל ומשה כחלון; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תוספת ותק), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת חיים אורון; הצעת חוק פיזור הכנסת השבע-עשרה, התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת אופיר פינס-פז, איתן כבל, שלי יחימוביץ ודני יתום; הצעת חוק פיזור הכנסת השבע-עשרה, התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת דוד רותם; הצעת חוק המוזיאונים (תיקון – ביקורי נוער), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין.
עוד הונח היום, בהתאם לתקנון עבודת הממשלה, מזכר הבנה בין ממשלת ישראל לבין ארגון האומות המאוחדות לחינוך, מדע ותרבות (אונסק"ו). תודה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה, אדוני המזכיר. אני רוצה לברך בברכת ברוכים הבאים את הנוער היושב בכנסת ואת הנוער הבוגר יותר. ברוכים הבאים לבית שלכם, לבית שלנו, לכנסת ישראל, ברוכים הבאים.
הצעה לסדר-היום
אי-אמון בין ראש הממשלה לשר הביטחון
היו"ר עתניאל שנלר:
הנושא הראשון הוא הצעה לסדר-היום מס' 5338 בנושא: אי-אמון בין ראש הממשלה לשר הביטחון. אני מזמין את חבר הכנסת יצחק לוי לנמק את הצעתו במסגרת זמן של עשר דקות. יש גם נציג הממשלה. בבקשה.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אתחיל בשתי ברכות לפני שאדבר על הנושא שהוא לא כל כך ברכה למדינת ישראל היום. אני אתחיל בברכה לעיר ירושלים, לרגל יום ירושלים, יום איחוד העיר, השנה ה-41 לאיחוד העיר. הכנסת בוודאי תקדיש דיון לנושא הזה, אבל מכיוון שאני לא משתתף בדיון על ירושלים, אני רוצה לצרף את ברכתי לראש העיר, לתושבי העיר ולכל עם ישראל על כך שאנחנו זוכים לירושלים מאוחדת, ואני מקווה שלא תקום ממשלה בישראל שתעז לפלג את העיר הזאת מחדש אלא שהעיר תישאר מאוחדת לעולם.
הברכה השנייה היא לחבר הכנסת החדש שעוד מעט ימסור את הצהרתו, חבר הכנסת שכיב שנאן, שאנחנו מברכים אותו בברכה נאמנה. אנחנו בטוחים שתתרום הרבה לבית הזה.
אדוני היושב-ראש, מדינת ישראל נמצאת בסערה פוליטית שאני לא זוכר כדוגמתה. היו משברים, זה לא המשבר הראשון; היו משברים פוליטיים ומשברים פוליטיים חמורים, משברים ממשלתיים, ממשלות התחלפו, והראיה היא שיש 17 כנסות ויותר מ-30 ממשלות, יש יותר ממשלות מאשר כנסות, מה שאומר שהיו משברים מימי בן-גוריון ועד היום. אבל משבר כזה עוד לא היה. המשבר הנוכחי, יש בו סממנים שלא הכרנו קודם.
הדבר הראשון הוא שהמשבר הוא סביב עניינים של טוהר מידות – לא עניין פוליטי, לא משבר בעניין מטוסים בשבת.
יואל חסון (קדימה):
אני מתפלא עליך שאתה מיתמם. זה הכי פוליטי בעולם. אתה קונה את זה?
יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אני לא קונה. חבר הכנסת חסון, אני לא קונה. זו המציאות, ואני אגיד לך למה זו המציאות. אני אסביר. ודאי שיש פוליטיקה, אבל הפוליטיקה היום היתה מביאה להיגיון הפוך שאף אחד לא רוצה לפרק את הממשלה.
יש תהליך מדיני; למי שאוהב תהליך מדיני, נראה שמפלגת קדימה רוצה לקדם תהליכים מדיניים. יש משא-ומתן עם סוריה, והקואליציה תומכת במשא-ומתן עם סוריה. יש הבנה בין מפלגת העבודה ומפלגת קדימה בהרבה נושאים. למפלגת ש"ס יש בעיה עם קצבאות – תפתור אותה. אין סיבה אמיתית למשבר ממשלתי, אין סיבה פוליטית אמיתית למשבר ממשלתי, אין מחלוקת אידיאולוגית בתוך הקואליציה. כאשר נגיע לנושא הגולן ייתכן שקדימה תתפצל. זה יכול להיות, אבל זה לא הרקע. הרקע עכשיו הוא לא שלום על הגולן. לו היית אומר לי, חבר הכנסת חסון, שיש סיבה פוליטית אידיאולוגית – תראה לי איזו; היא עדיין לא קיימת. הסיבה כרגע היא פוליטית, אבל עניינה ומקורה הוא של טוהר מידות.
היו"ר עתניאל שנלר:
נאפשר לחבר הכנסת לוי לומר את דבריו.
קולט אביטל (העבודה-מימד):
כבר לפני שנה היה הסיפור עם טלנסקי.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
גברתי, אני חושב שלממשלה הזאת אין מקום בכלל, אבל מותר לי לומר מה העם חושב היום, מה העם רואה היום בממשלה הזאת, ומהן הבעיות ולמה אני קורא לך ולמפלגתך לפרוש היום ולא להמתין אפילו יום אחד ולא לגרור רגליים, כמו שראש המפלגה שלך אומר כל יום שני וחמישי, אבל הוא הראשון שגורר רגליים. הוא אמר כבר ארבע פעמים לא לגרור רגליים – כמה זמן הוא צריך?
קדימה עוד לא קבעה מועד לפריימריס, קדימה משהה את זה. חבר הכנסת הנגבי, שעבר כאן לפני רגע, הודיע שהוא ממתין שבועיים עד שראש הממשלה יחזור, אחר כך נדבר וכן הלאה. יש זמן, גוררים רגליים.
יואל חסון (קדימה):
אנחנו עובדים אצל מישהו?
יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אתה לא עובד אצל אף אחד. אתה עובד אצל עם ישראל, ועם ישראל לא רוצה את הממשלה הזאת ועם ישראל לא רוצה את ראש הממשלה הזה. אתה עובד אצל עם ישראל ולא אצל אף אחד.
אני רוצה לחזור לנקודה אחרת. התחלתי לומר שמדובר בטוהר מידות, ואני רוצה לומר שיש חזקת חפות מפשע, אני מכיר אותה. אני לא חושב שיש אותה חזקה לגבי נבחרי ציבור. אנחנו לא נמדדים באותם מדדים, אנחנו חייבים להיות יותר בקו היושר מאשר אזרחים אחרים. אזרח אחר יכול להגיד שהוא נהנה מהספק, אין כתב אישום, אין הרשעה, אולי, שמא; כמו שאני אומר – חזקת חפות מפשע. אצל נבחרי ציבור זה לא כך – הם צריכים להיות טהורים ונקיים.
אצל נבחרי ציבור צריכה להיות לפחות נורמה של עובדי ציבור, ואני אגיד לך מה הנורמה אצל עובדי הציבור. אצל עובדי ציבור, אדוני השר, אתה יודע גם אצל עובדיך במשרד, כך נהגתי אצל עובדי במשרד בעבר: יש חקירה של מנהל בית-ספר – משעים אותו והוא מקבל חצי משכורת. כך נציבות שירות המדינה נוהגת. תאר לעצמך שיש חקירה על גנבה של מורה בבית-ספר. המורה יכול לבוא למחרת לבית-הספר ולהגיד שהוא ילמד עד סוף המשפט? אומרים לו: חכה בבית, לא מפטרים אותך, קבל חלק מהמשכורת שלך, וכשתגמור תחזור או לא תחזור. אני דורש שהנורמה אצל ראש הממשלה תהיה לפחות כמו של מורה בבית-ספר.
אבל גם זה כנראה לא מקובל פה בכנסת. בכנסת רוצים לתת חסינות מוחלטת וחפות מוחלטת שראש הממשלה קבע – עד קבלת כתב אישום. זה כבר דבר יפה, הוא גם לא יהיה חייב, הוא יכול לומר: עד שהורשע. אני יכול לומר שבצעד אחד הוא התחשב ברגשות הציבור, אף שבעיני זה לא מספיק. זה ממש לא מספיק.
הנקודה שאני רוצה לומר היא לגבי ההתבטאות של שר הביטחון כלפי ראש הממשלה. איך ממשלה יכולה לתפקד כאשר שר הביטחון מביע אי-אמון בראש הממשלה? נעזוב את כל הדברים האחרים שנוכל להתווכח עליהם. אני חושב שיש עוד הרבה סיבות להגיד למה ראש הממשלה צריך ללכת הביתה, אבל כאן, או ראש הממשלה צריך ללכת הביתה או שר הביטחון, אחד משניהם. הרי לא ייתכן ששני השרים שצריכים להיות הכי מתואמים, הכי עובדים ביחד; שרים שעוסקים בעניינים שבפיקוח נפש של הציבור, לא רק בפיקוח נפש של היחיד; שרים שצריכים לדון כל יום מה לעשות בכל מיני עניינים ביטחוניים חשובים. שר הביטחון אומר לראש הממשלה: אתה צריך ללכת הביתה. הוא אומר לו: אם אתה לא הולך, אני אעשה כך וכך. אז איך אפשר לנהל ממשלה, חבר הכנסת חסון? עזוב את עניין טוהר המידות, עזוב את הכול. איך אפשר? פוליטי, לא פוליטי – תגיד מה שאתה רוצה.
יואל חסון (קדימה):
– – –
יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
הוא בא ויצא ואמר: אני לא סומך על ראש הממשלה. ראש הממשלה, לך הביתה. אז אנחנו, אזרחי מדינת ישראל, מרגישים מופקרים. אולי הם לא מדברים זה עם זה? אנחנו לא יודעים. אולי בישיבות הקבינט מדברים על תאריך הפריימריס במקום לדבר על איך להגן על תושבי שדרות? אני לא יודע מה מדברים שם. הראש בוודאי עסוק בעניין אחר – לא איך למנוע את ה"קסאם" הבא בכפר-עזה אלא איך לנצח בפריימריס. אדוני היושב-ראש, לא היינו במצב הזה.
אני זוכר רגע מאוד מביך בכנסת, כאשר ראש ממשלה פיטר שר ביטחון. זה היה כאשר שמיר פיטר את ויצמן. זה היה מביך, זה היה לא נעים. אנשים מכובדים – גם יצחק שמיר וגם עזר ויצמן, אחר כך היה נשיא. הוא החליט לפטר אותו – אנחנו לא יכולים לעבוד יחד. אני זוכר את ההרגשה באולם הזה כאשר הדבר הזה קרה. אבל היתה הצדקה: הוא לא יכול לעבוד. ראש הממשלה צריך אנשים שהוא יכול לעבוד אתם, שהוא יכול להרגיש הכי בטוח לנהל מדיניות, גם מדיניות ארוכת טווח וגם מדיניות קצרת טווח.
יואל חסון (קדימה):
עזר ויצמן לא היה שר ביטחון.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אולי הוא לא היה שר ביטחון. יכול להיות שאני לא זוכר. אולי הוא היה שר אחר.
יואל חסון (קדימה):
לא שר ביטחון.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
יכול להיות שהוא לא היה אז במשרת שר הביטחון. אני מודה על התיקון.
על כל פנים, אדוני היושב-ראש, אני חושב שהמדינה לא יכולה להמשיך במצב הזה וגם הממשלה לא. שר הביטחון לא קם ומתפטר, ראש הממשלה לא קם ומתפטר. אין מנוס מכך שהכנסת תעשה כל שביכולתה כדי לתקן את המצב הזה.
על כן, אדוני היושב-ראש, אני מציע שהכנסת תדון בעניין הזה בדחיפות במליאת הכנסת. זאת הצעתי. תודה רבה, אדוני.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה לחבר הכנסת יצחק לוי. אני מזמין את השר זאב בוים להשיב על ההצעה בשם ראש הממשלה. בבקשה, אדוני השר. מייד אחר כך אנחנו נצביע אם לדון והיכן לדון.
שר הבינוי והשיכון זאב בוים:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בראשית דברי אני מבקש להצטרף לפתיחה של חבר הכנסת הרב לוי, הן לגבי יום ירושלים – לאחל לעצמנו חג שמח במלאות 41 שנים לשחרור העיר ואיחודה, ואני גם מצטרף לתקווה הזאת כי העיר הזאת תישאר בידינו כבירתנו לנצח, שלמה, אחת, בלתי מחולקת.
ראובן ריבלין (הליכוד):
בידינו. בידינו, בעזרת השם – הוא כבר עשה.
שר הבינוי והשיכון זאב בוים:
אני חושב שאמרתי את הדברים ברור, חבר הכנסת ריבלין.
וכן להוסיף ברכה לחבר הכנסת החדש, שכיב מוראד שנאן, ולאחל לו הצלחה בבית הזה. ברוך בואו, נציג של העדה הדרוזית המכובדת שנכבדיה, בני משפחתו, יושבים כאן עמנו. שיהיה בהצלחה רבה.
אכן, בימים האחרונים המערכת הפוליטית שלנו נכנסת לסחרחרה בעקבות – צריך לומר – עדות מוקדמת של אדם אחד שמסר את גרסתו האישית על אירועים שצריך לומר בשלב זה שלכאורה התרחשו, וצריך לומר שבאופן קצת מוזר העדות הזאת נתפסת כאמת הצרופה, כתורה למשה מסיני, ועוד לפני שבכלל החלה חקירה נגדית. אני חושב שצריך להדגיש פה: זו תחילתה של חקירה משטרתית. אני חושב שלכתחילה היה ראוי שהחקירה הזו תיערך כמו שנערכות חקירות בכלל, כמו כל חקירה. אני לא מבין איך הגענו למצב שחקירה, בשלב של חקירה, שפתוחה לעיני כול, מתנהלת בפומבי, בבית-משפט, בדלתיים פתוחות, כאילו זה המשפט בכבודו ובעצמו.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
זו היתה, אדוני השר, החלטה של בית-המשפט.
שר הבינוי והשיכון זאב בוים:
זו היתה החלטה של בית-המשפט, ויורשה לי לומר שאני סבור שככה לא ראוי לנהל איזו חקירה, ובדרך כלל אין מצב כזה שחקירה מתנהלת בצורה כזאת. אני לא זוכר. החקירה הזאת פתחה לציבור הרחב פתח צר להציץ אל חלק מזערי ממנה, חלק שאנחנו עדיין איננו יודעים מה מידת נכונותו ומה מידת אמינותו. אני לא מבין מדוע יש כאלה שסבורים כי על ראש הממשלה להתפטר בעת הזאת, כעת, עוד בטרם הסתיימה החקירה ועוד בטרם החליט היועץ המשפטי לממשלה על צעד כלשהו.
ראש הממשלה, במוצאי יום העצמאות, בצעד ראוי ומכובד, אמר בעצמו, כי אם יוחלט על הגשת כתב אישום יתפטר מתפקידו – אמר את זה, וגם חזר על הדברים, חבר הכנסת לוי – אז לא ברור לי מדוע אלו שכיבדו את ההופעה הזאת ואת האמירה הזאת של ראש הממשלה לפני שבועיים לא מכבדים זאת כעת, וכיצד שמים עצמם אנשים במקום החוקרים והפרקליטים וממהרים לחרוץ את דינו של ראש הממשלה.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אתה מתכוון לשר הביטחון.
שר הבינוי והשיכון זאב בוים:
תיכף אגע בשר הביטחון.
אני מציע לכל אחד מאתנו, או לפחות לכל מי שמנסה לרכוב על הגל הזה, הפופוליסטי, ולהמציא מחדש אמות מוסר, להסתכל טוב ולעשות חשבון. ראש הממשלה במדינת ישראל ראוי, כמו כל אזרח, שיאפשרו לו את הדבר האלמנטרי הזה. צריך לאפשר לו את הדבר הזה. אנחנו, כשמתחילה חקירה, לא מכניסים אחד מישראל לבית-הכלא, ואין זה נכון שרק ראשיתה של החקירה ורק חלק ממנה ישלחו ראש ממשלה במדינת ישראל ואנחנו נפטר אותו או הוא יתפטר. זה לא נכון. זה לגבי עניין אחד.
עכשיו, לעניין הזה של שר הביטחון. נכון, אני מסכים עם חבר הכנסת הרב לוי לגבי העניין התמוה הזה. בכל זאת, שר הביטחון, ראש הממשלה, שני אנשים מרכזיים בחיינו, בוודאי בתחום הזה, בתחומים הרגישים, שחלק מהם עכשיו עומדים על הפרק באופן אינטנסיבי – אני לא יכול לומר שזה מצב ראוי.
אני לא רוצה להיכנס לשיקולים של שר הביטחון שמיהר וקפץ ואמר שעל ראש הממשלה להתפטר. כבר אמרתי בראשית דברי, בפתיחה, מה אני חושב. אגב, שר הביטחון הוא זה שבאמת קבע את המסלול שראוי שיהיה. אחרי ההודעה של ראש הממשלה שהזכרתי, שר הביטחון אמר שצריך לאפשר לראש הממשלה להוכיח את חפותו, לנסות להוכיח את חפותו. לכן, אני לא יודע להגיד מה הקפיץ את שר הביטחון לבוא ולהגיד את האמירה הזאת. כל אחד ופרשנויותיו. יש פה פרשנויות כאלה ואחרות ואני לא רוצה לנתח את זה פה.
אני רק אבוא ואומר: אנחנו בדרך כלל נוהגים לבוא, להסתכל אחורה על דמויות מופת בחיים הציבוריים שהיו לנו במרוצת 60 השנה, החל מבן-גוריון, משה שרת ואשכול ואחרים, ועד שמיר, שמעון פרס ויצחק רבין, זכרו לברכה. אבל כשניכנס פנימה וניזכר היטב מה היה שם במערכות היחסים בין אנשים, אז הם היו אנשים פוליטיים עם יצרים, עם ריבים. אני לא רוצה להזכיר לעצמנו את מערכת היחסים בין בן-גוריון ובין שרת; בין משה שרת כראש הממשלה ופנחס לבון כשר הביטחון, ולאן זה הוביל, לאילו משברים, לאיזה חוסר שיתוף פעולה אצל האנשים הגדולים ההם, ועוד לא דיברתי על מערכת היחסים בין נשיאנו דהיום, שמעון פרס, ובין יצחק רבין, זיכרונו לברכה, זה כראש הממשלה וזה כשר הביטחון.
לכן, מכל הטעמים האלה, אני מציע במציאות הנוכחית, העכשווית, קצת סבלנות, קצת להמתין. אני מאוד מקווה שראש הממשלה, שהוא ראש ממשלה טוב ומתפקד היטב, יצא מהעניין ויוכל להוכיח בחקירה הנגדית.
אדוני היושב-ראש, אני מציע להסיר את ההצעה הזאת מסדר-היום.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה. חברי חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה. חברי חברי הכנסת, מי שמצביע בעד – פירושו של דבר שהנושא ייכלל בדיוני הכנסת. מי שמצביע נגד – פירושו של דבר הסרה מסדר-היום. ובכן, כדי שלא נטעה: בעד – זה דיון בכנסת, נגד – הסרה מסדר היום.
הצבעה.
הצבעה מס' 1
בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 7
בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 18
נמנעים – אין
ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.
היו"ר עתניאל שנלר:
בעד – 7, נגד – 18, ואין נמנעים. אני קובע כי ההצעה הוסרה מסדר-היום של הכנסת.
ציון יום ירושלים
היו"ר עתניאל שנלר:
חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום: דיון מיוחד לציון יום איחודה של ירושלים. אני מזמין את חבר הכנסת ראובן ריבלין לשאת את דבריו. אחרי חבר הכנסת ריבלין – חברת הכנסת קולט אביטל. לכל דובר שלוש דקות, בבקשה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, נכבדי השרים, חברותי וחברי חברי הכנסת, היום יום חג הוא ובלי הרגשה פתטית אני אומר לכולכם: חג שמח, חג ירושלים.
בשנה הזאת שמענו נעימות חדשות, שמענו הרהורים ופקפוקים, שמענו אנשים האומרים שמי שמחזיקים בחלום ארץ-ישראל השלמה, חבר הכנסת הנגבי – זה במידה רבה הזוי. ואני שואל אתכם: האם יש איזה אדם שירושלים היא הזויה בשבילו – אדם שהוא ציוני, אשר מאמין בצדקת הציונות ובצדקת חזרתנו לארצנו ולמולדתנו ולירושלים, שהיא העיר ציון?
אני לא רוצה לחזור להרצל אשר הבין שתוכנית אוגנדה, שהיתה בבחינת תוכנית אקטואלית, שבאה לפתור את הבעיה של הצלת העם היהודי בגולה, של הצלת העם היהודי משואה שכולה היתה ככתובת על הקיר באירופה – הוא הציע הצעה מאוד ריאליסטית, אוגנדה, שהרי ירושלים אז היתה הזיה משיחית כמעט. התברר לו להרצל שדווקא אוגנדה היא ההזיה ולא ירושלים, שכן קמו אז צירים, עזבו את האולם, קרעו את בגדיהם, שמו אפר על ראשם ועטו שק על כתפם, ואמרו: טול את ירושלים ומה לנו לעלות וללכת בדרכה של הציונות. אז אמר הרצל: אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני.
דבר אחד אני רוצה להזכיר לכל אותם החוגגים את יום ירושלים, ומעט מפקפקים ומהרהרים אם לא צודקים אותם אלה המטיפים לנו ששלום יבוא על הארץ רק אם ירושלים תחולק, את זיכרונותיו של גיבור יהודי, אשר עם חבר הכנסת אדלשטיין היה אולי מהיותר בולטים בסירובניקים אשר שמם יצא מקצה העולם ועד קצהו. שרנסקי, בזיכרונותיו, מספר שכאשר ישב בסיביר והוא שמע שם על כך ששוחררה ירושלים, אמר: הייתי אז במצב נפשי קשה, אבל תעצומות הנפש והתקווה שנתנה לי בשורה זו, היא אשר הביאה אותי בסופו של דבר לארץ-ישראל.
אני מבקש מכם, כולכם: אין לי ספק שאחדותה של ירושלים תביא גם להבנה בין יהודים לערבים, אשר היכולת שלהם לחיות יחד דווקא נובעת מהסכסוך הישראלי-הערבי, שלא נגזר עלינו לחיות יחד בעיר הזאת, אלא נועדנו לחיות יחד, והשלום יבוא רק כאשר יבינו כולם שעיר זו לא יכולה עוד להיות מחולקת, שכן חלוקתה רק תנציח סכסוך ולא תביא גאולה אשר מציון תצא.
אני מברך את כולם ואת אדוני היושב-ראש ביום ירושלים שמח.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה לחבר הכנסת ריבלין. תעלה ותבוא חברת הכנסת קולט אביטל, ואחריה – חבר הכנסת יעקב מרגי. בבקשה, גברתי.
קולט אביטל (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, ברכות חמות לבני העדה הדרוזית שנמצאים אתנו היום ביום חג זה, חג כפול – גם יום ירושלים וגם השבעה של חבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה. ברוכים הבאים לבית הזה.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס ליום ירושלים, 41 שנה לאיחוד העיר. אינני רוצה לדבר על ההיבטים הפוליטיים, אם העיר כן מחולקת או לא מחולקת. כולנו מאוחדים ברצוננו לראות את העיר הזאת כבירתה של מדינת ישראל. במקום לשאת נאומים צדקניים על בירת הנצח של כולנו, אני חושבת שהייתי רוצה לסטות ולו מעט מהנוהג הזה ולהגיד כמה מלים לא על ירושלים של מעלה, לא על ירושלים ההיסטורית ולא על בירת הנצח, אלא על ירושלים היום.
לצערנו הרב, שנים רבות ניסינו להביא להכרת העולם בירושלים כבירתנו. גדולות הידידות שלנו, לרבות ארצות-הברית, עד היום לא הכירו בה כבירתנו, והמאבק עוד לפנינו.
היום העיר היא העיר הענייה ביותר במדינת ישראל. פשוט גנבנו את התואר הזה מערים אחרות. 33% מהאוכלוסייה חיים מתחת לקו העוני. כשאנחנו מסתכלים על הילדים, 56% מילדי ירושלים חיים מתחת לקו העוני. לכן אנחנו, כחברי הכנסת – ואני פונה גם לשרים – צריכים לשאול את עצמנו מה אנחנו עושים כדי שהעיר הזאת תהיה זכאית לשאת את שם עיר הבירה של ישראל.
ביקשתי מיושבת-ראש הכנסת לסטות מהנוהג הרגיל ולדאוג שביום ירושלים כמה שרים שצריכים לדאוג לרווחתה של העיר, יספרו, איש-איש, מה הם עושים למען העיר. שר הבינוי והשיכון שנמצא כאן אתנו, שר הרווחה, שרת החינוך, שרים אחרים. היינו רוצים לשמוע מהם מה נעשה. אני מברכת אותך, אדוני השר, על החלטתך להגדיל את אחוזי הבנייה בירושלים. על כך התבשרנו הבוקר. בכנס שקיימנו כאן בירושלים, אני – כיושבת-ראש השדולה – הגעתי לכמה מסקנות. יש עתודות קרקע בעיר הזאת, ואני קוראת לך, כמי שממונה על מינהל מקרקעי ישראל, לשחרר עתודות קרקע לבנייה במחירים זולים בעבור סטודנטים, בעבור כל אותם אנשים שרוצים להישאר בעיר.
הנושא השני שדנו בו היה התעסוקה. בירושלים ניתן ליצור הרבה מקומות עבודה, יש תעשיית היי-טק שמוכנה ומשוועת לקבל עובדים חדשים, ובלבד שתינתן להם הכשרה מקצועית. מפעל "טבע" הוא זה שהיום מציב את הדוגמה ומתחיל להכשיר עובדים כאלה. אני פונה בשם השדולה למען ירושלים לשר התמ"ת, לשירות התעסוקה, ליצור את ההכשרות האלה כדי שנוכל גם לשמור על הנוער, גם על הסטודנטים וגם על אנשים צעירים, שיוכלו לעבוד פה.
אדוני, עוד מלה אחת, תרשה לי. עוד מלה אחת והיא בקשר לתרבות. לפני שבועיים פניתי במכתב בשם כולנו לראש הממשלה וביקשתי שיעשה מעשה למען מוסדות התרבות בעיר הזאת, מוסדות שקורסים.
קיוויתי שהיום יבוא הנה ראש הממשלה ויבשר לכולנו שהוא מחזיר את תקנת ירושלים ואפילו מכפיל אותה. לצערנו, ראש הממשלה לא טרח, לא ענה, לא הגיע, ואני אמשיך להיאבק, כדי שהעיר הזאת תמשיך להיות בירתה של ישראל, תהיה ראויה, תשמור על אחדותה, על ייחודה, על יכולתה למשוך אנשים צעירים, ולא להביא לכך שאנשים צעירים יעזבו אותה.
ועוד דבר אחד – בואו נילחם על ירושלים כל השנה, ולא רק ביום ירושלים. תודה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה לחברת הכנסת קולט אביטל. יעלה ויבוא חבר הכנסת יעקב מרגי, ואחריו – חבר הכנסת דוד רותם, בהנחה שהוא יהיה באולם.
יעקב מרגי (ש"ס):
תודה.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, יום ברכות הוא. ברצוני לצרף את ברכתי, ברכת ירושלים, לעדה הדרוזית על הצטרפותו של חבר הכנסת החדש, שכיב שנאן. אין לי ספק שהוא יעשה עבודה טובה, שירות נאמן לעדה.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים, ירושלים הבנויה. אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. לפני 41 שנים שוחררה העיר ירושלים – אותה ירושלים עם הערגה והכמיהה, התפילה; אותה ירושלים שכל העם היהודי בכל מקום נשא עיניו אליה. כולנו זוכרים את ההרגשה המשכרת, הרגשת הקדושה, הרגשת התהילה והגבורה. הזיכרונות שלי מאותה תקופה כילד – ילד בן שבע – ירושלים של תמימות, שכל כך חסרה לנו היום. כולנו זוכרים את הנהירה של המוני בית ישראל לסמטאות העיר העתיקה. כולנו זוכרים את החברים החסונים, הגברים החסונים, שמתפרקים ונמסים על אבני הכותל ושופכים את לבם בפרץ של דמעות, של רגש, של שמחה וגעגועים.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, געגועי משוררי ישראל, געגועי העם בשירת הבקשות לירושלים, הם הגעגועים האמיתיים. געגועים לירושלים, כפי שאמרתי – ירושלים של קדושה, ירושלים של טהרה, ירושלים עם בית-המקדש העומד על תלו, כוהנים בעבודתם ולוויים בשירם ובזמרם.
וכאן המקום להזכיר ולברך, להזכיר ולהעלות על נס, לעילוי נשמתם של חיילי צה"ל שמסרו נפשם על קידוש השם ונפלו במערכה על ירושלים. ואנו, הדור שבא אחריהם, חובה עלינו להוכיח להם שהיינו ראויים למחיר הכבד שהם שילמו, ולהמשיך לשמור על ירושלים המאוחדת, ואני אומר לכם: לשמור עליה מכל משמר.
ונקיים – באמת כפי שפתחתי את נאומי – עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים, ונישבע לה: אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי.
ואני באמת הייתי מציע לכל החברים אכן לשמור על היום החגיגי הזה של ירושלים. לחשבונות על ירושלים האחרת – על ירושלים שאנחנו היום לא רוצים שכך היא תיראה – יש לנו כל השנה. היום זה יום חג, יום ברכה לירושלים, ניצמד לכך, ובאמת כפי שאמרתי, שנהיה אכן ראויים למחיר ששילמו חיילי צה"ל במערכה על ירושלים.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה לחבר הכנסת יעקב מרגי. חבר הכנסת דוד רותם, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אריה אלדד.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת, ביום שמחה כדאי שנזכור את אלה אשר הקריבו את נפשם במלחמה לשחרורה של ירושלים. כדאי שנזכור את אותם גיבורים שעמדו מול אויב אכזר, אשר פתח במלחמה ללא התראה, ורק במותם ציוו לנו את ירושלים. נזכור אותם ונחרות אותם על לוח לבנו הפרטי והציבורי.
על ירושלים קיימת היום עננה, וכמאמר הנביא: ועל ירושלים ידו גורל. יש ממשלה בישראל המוכנה לנהל משא-ומתן על חלוקתה של ירושלים. יש ממשלה בישראל ששוכחת שאת ירושלים שחררנו כאשר המלחמה נפתחה על-ידי הירדנים. לא היו אז התנחלויות, לא היו אז מתנחלים, למעשה לא היו סיבות למלחמה, למעט הסיבה האחת – לכו ונכחידם מארץ. הירדנים, עם המצרים, התכוונו רק לדבר אחד: להשמיד את מדינת ישראל. ובעזרת השם שחררנו את ירושלים, והיום ממשלת ישראל שמה מחדש את הכול על השולחן, על הכול מדברים – גם על ירושלים.
היום הזה – שהוא יום שמחה על שחרור ירושלים – אנחנו רוצים להזכיר לך, ממשלת ישראל, רבותי השרים, אנחנו רוצים להצהיר פעם נוספת, בשמם של אזרחי מדינת ישראל, בשמה של הכנסת ובשמם של יהודי העולם: אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי. נזכור ולא נשכח. תודה רבה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה לחבר הכנסת דוד רותם. יעלה ויבוא חבר הכנסת אריה אלדד, ואחריו – חבר הכנסת יעקב ליצמן. בבקשה.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, תודה, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, בני העדה הדרוזית ובני משפחתו של חבר הכנסת החדש שכיב שנאן – מזל טוב לכם ולמדינת ישראל כולה.
יום ירושלים השנה הוא יום הזדמנות לבקש סליחה מהעיר. סליחה על מה שעשינו ומה שלא עשינו. על מה שלא עשינו למען יופייך וניקיונך ותפארתך ומעמדך בעמים וכבודך בלב העם הזה. סליחה על שהנחנו לזרים להתערב בעניינייך, וסליחה על שפגמנו ביופייך בכל מיזמי נדל"נינו.
סליחה על שטרם היינו ראויים לנס שאירע לנו בשחרורך ובאיחודך. סליחה שזה קרה לנו פתאום, בלא כוונת מכוון, ולכן גם בלא תוכנית ובלא ראיית מטרה. סליחה על שהסרנו את הדגל שלנו מההר הקדוש לנו מכל המקומות בעולם, וסליחה שיהודים טרם יכולים להתפלל כרצונם במקום הקדוש לנו מכל בעולם. סליחה שהנחנו, כאז כן היום, לגמדי חזון וקטועי כנפי כיסופים לשלוט בנו, כאז כן היום.
סליחה מתושבייך על החינוך הגרוע שאנחנו מעניקים להם ורק מקצתם יכולים להפוך אותו למנוף צמיחה לעתידם ולעתידך. סליחה מאלו שאנו מניחים להם להתחנך בתוכנית לימודים של שונאינו ואחר כך מגלגלים עיניים תמהות על כך שהם באים להרוג בנו. סליחה מענייך, שעניי ערים אחרות קודמים להם. סליחה ממחצית ילדי ישראל, שלא הבאנו בשערייך עוד לפני שהפכו לחיילים.
סליחה מעברך שהנחנו לזרים ולשונאים לחפור ביסודותייך ולטחון לאבק את שרידי בתי-מקדשנו, וסליחה מעתידך שהנחנו לאותם זרים לשדוד את אדמותייך ולבנות בהן באין רשות, גם באין מפריע.
וסליחה מגופך שבמו-ידינו ביתרנו בחומה מפלצתית שקרעה אותך בשנית מתוך הכסילות הטוענת שגדר יש בה כדי לעצור את חורשי רעתנו, בשעה שבמו-ידינו אנו אומרים להניח להם לאחוז במחציתך ולהניף עלייך את דגלם ולהציב בך את כני השיגור וקני נשקם אל מחציתך הגידמת.
וסליחה עמוקה מכל אלו, על שטרם הפכנו אותך למקדש מלך עיר מלוכה, וטרם הוצאנו אותך מתוך ההפיכה, ומתוך תפילה עמוקה שלא החמצנו כבר, חלילה, את השעה – ולשנה הבאה בירושלים הבנויה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה לחבר הכנסת אריה אלדד. יעלה ויבוא חבר הכנסת יעקב ליצמן, ואחריו – חבר הכנסת יוסף ביילין.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, עושים חגיגות בירושלים, ולדעתי זו קצת צביעות בזמן שהממשלה מדברת על חלוקת ירושלים. איזה טעם יש לחגוג כאן כאשר מחלקים את העיר ועוד מעט יחזירו רוב גדול ממנה? אני רואה שהשתתפות הממשלה כאן דלה מאוד, חוץ משני שרים מסיעת גיל. אני מבין שאין לממשלה מה לחגוג ובגלל זה הם לא השתתפו בדיונים. הם מבינים שעוד מעט יחזירו. כן, אדוני השר.
השר רפי איתן:
אנחנו פה כדי שלא יחזירו את ירושלים.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
אני מניח שאדוני לא ייתן, אבל בינתיים יש רוב שרים אצלך שברגע שיביאו הסכם על חלוקת ירושלים, לדעתי הם יתמכו.
היו"ר עתניאל שנלר:
עוד מעט נשמע את השר באופן מלא ומסודר.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
אדוני השר, אנחנו לא יודעים אם הולכים לבחירות או לפריימריס, והייתי שמח מאוד אם כל מועמד יצהיר מה כוונותיו לגבי ירושלים. למשל, יש שר, שרה, שרים, לא יודע בדיוק מה, שמנהלים עם הפלסטינים משא-ומתן על חלוקת ירושלים. האם היא או הוא יגלו לציבור מה עמדתם לגבי ירושלים? הדבר הראשון שצריך לעשות הוא גילוי נאות לגבי עמדתו או עמדתה. אני לא יודע אם אנחנו נצטרף לקואליציה החדשה, אבל דבר אחד ברור לי: בכל ממשלה שתחלק את ירושלים אנחנו לא נהיה. אני מתכוון לקואליציה. בממשלה – בוודאי לא.
כשראש הממשלה היה ראש עיריית ירושלים, מענק הבירה היה 260 מיליון שקל. הורידו 70 מיליון שקל ממענק הבירה והיום הוא עומד על 190 מיליון שקל, אבל גם את זה לא נותנים. עד לרגע זה לא שחררו אגורה אחת לעיריית ירושלים. האם זאת החגיגה ליום ירושלים? ככה צריך להיראות יום ירושלים? בכל העולם מקובל לקבל תוספת של 25%. האם מקובל גם בממשלה הנוכחית להוסיף לחינוך בירושלים, לתעסוקה בירושלים, לתיירות בירושלים, שהיא עיר התיירות מספר אחת, לכותל המערבי? הרי לא נותנים שום דבר, אז מה? רק חגיגות רחוב? אם הממשלה רוצה לעשות משהו בירושלים, היא צריכה לבנות דירות זולות, היא צריכה להשקיע בחינוך בירושלים, היא צריכה לדאוג שתהיה תיירות, שיהיה ניקיון ולהשתתף במענק הבירה.
שר השיכון נכנס כרגע ושמחתי מאוד לשמוע ממנו שהוא שחרר דירות לבנייה חדשה בירושלים. אדוני, לפני שלושה שבועות שחררת דירות בביתר, ושר הביטחון עדיין לא חתם – עד עכשיו. כנראה זאת רק הצהרה. האם אדוני מתכוון להגיד שגם זו רק הצהרה, או שצריך אישור של מישהו אחר? כידוע לך, אדוני, עשיתי ספירה יום-יום כמה זמן עבר מאז הבטיח ראש הממשלה לש"ס שאו-טו-טו משחררים דירות בביתר. שר השיכון חתם על 186 דירות, אם אני זוכר נכון, אבל, לצערי, מאז אני ממשיך לספור יום-יום ועדיין לא הגענו למצב שבו אפילו דירה אחת שוחררה. תודה.
היו"ר דליה איציק:
תודה רבה לך, אדוני. חברי חברי הכנסת, רבותי השרים, חבר הכנסת ביילין, אנא, המתן דקה.
הצהרת אמונים של חבר הכנסת שכיב מוראד שנאן
היו"ר דליה איציק:
אנחנו עוברים לנושא אחר בסדר-היום. אנחנו משביעים את חבר הכנסת שכיב שנאן. הכנסת לא מלאה היום, מפני שיש היום אירועים גם ממלכתיים וגם אחרים.
יואל חסון (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, אני לא רוצה לקלקל את השמחה, אבל אפילו חברי הסיעה שלו לא באו לכבד אותו ביום החשוב הזה, אבל אנחנו נהיה פה.
היו"ר דליה איציק:
כן. איפה חברי מפלגת העבודה באמת? איפה חברי הכנסת?
יואל חסון (קדימה):
יש חברות אמיתית במפלגת העבודה. הם למדו מהיושב-ראש שלהם מהי חברות.
היו"ר דליה איציק:
רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת ליצמן, אנחנו מסיימים היום את סדר-היום מוקדם.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
זה היה צריך להיות בסוף סדר-היום.
היו"ר דליה איציק:
זה מאוד נחמד, חשוב ללמד סניגוריה. אדוני, אל תנסה אותי, כי אני מוכנה לתת לך רשיון להרבה מאוד דברים. אתה לא תקבל את זה מכל איש פוליטי בבית הזה. אני מאמינה בך.
רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אני מתכבדת להודיע לכנסת, שעל-פי סעיף 43(א) לחוק-יסוד: הכנסת, עם התפטרותו של חבר הכנסת אפרים סנה, שנכנסה לתוקפה ביום רביעי, כ"ג באייר, 28 במאי, בא במקומו חבר הכנסת שכיב מוראד שנאן מסיעת העבודה-מימד.
לא, לא, לא, אני לא מסכימה, לא מוחאים כפיים. נמצאים פה נכבדי העדה הדרוזית, נמצאים פה חברים של שכיב, שהם רבים במגזר הזה, ואת חלקם הגדול אני מכירה באופן אישי. חלקם גם חברים שלי. ברוכים הבאים לבית הזה, אתם תמיד תמיד רצויים.
בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת, אני מזמינה את שכיב לעלות לדוכן. תיכף אני אקרא לך: חבר הכנסת. שכיב, אני אקרא בפניך – קח לך את הזמן, זה נורא מרגש. אלה דקות שזוכרים וצעדים שזוכרים. תעשה את זה לאט, כן, ככה. לא כל יום נהיים חבר הכנסת. זה מאוד מרגש.
אני אקרא בפניך את הצהרת האמונים של חבר הכנסת ואתה תגיד: מתחייב אני. אני יודעת שאתה לא צייתן. מתחייב אני.
זה נוסח ההצהרה: "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת".
שכיב מוראד שנאן (העבודה-מימד):
מתחייב אני.
היו"ר דליה איציק:
יפה. מזל טוב, חבר הכנסת שנאן. הנה, הוא כבר רוצה לנאום. חכה חכה, השר ברק, לא יהיה לך קל. הוא כבר רוצה לנאום. בבקשה, אדוני. נאום ראשון – לא מפריעים.
שכיב מוראד שנאן (העבודה-מימד):
בסמאללה אל-רחמן אל-רחים.
גברתי היושבת בראש – – –
היו"ר דליה איציק:
גברתי היושבת-ראש.
שכיב מוראד שנאן (העבודה-מימד):
גברתי היושבת-ראש, כבוד השרים, מכובדי חברי הכנסת, תרשו לי לברך בשמכם כולכם את אורחי, אורחי הכנסת היושבים ביציעים, אשר כיבדו אותי בנוכחותם ביום זה, שלי אישית הוא יום היסטורי.
ביום זה אני רוצה להודות לכל אלה אשר הביאו אותי למעמד הזה. אספר לכם, מכובדי, כי מדובר בתנועת שינוי של דור צעירים חדש מבני העדות הדרוזית והצ'רקסית אשר שילבו ידיים יחד אתי במטרה להיאבק למען שוויון זכויות אמיתי, למען גישור על הפערים שאנו סובלים מהם כ-60 שנה.
לחברי אומר: תודה, תודה, ומתחייב אני כי מאבקנו למען זכויות מלאות לא יפגע לעולם בנאמנותנו למדינת ישראל ולחוקיה. אנו נפעל להשגת יעדים אלה במסגרת הדמוקרטיה. הראשון שבהם, שעומד על הפרק כבר ביום רביעי הקרוב, הוא החוק לפירוק האיחוד המלאכותי של דאלית-אל-כרמל ועוספיא, להחזיר את שני היישובים האלה להיות אחים שכנים החיים בשכנות טובה.
ברשותך, גברתי, ובמחילה מחברי שביציעים, תרשו לי לפנות אל אמי, אשתי, ילדי, אחי, אחיותי – מקור הכוח שלי, מקור הגאווה, העוצמה שאני נשען עליה – ולומר להם: אני אוהב אתכם – –
היו"ר דליה איציק:
סוף-סוף גבר מודה שהוא נשען על אשתו. שכיב, זה מראה על הרבה ביטחון עצמי שגבר אומר את זה. תדע לך.
שכיב מוראד שנאן (העבודה-מימד):
– – וגאה להיות אחד מכם. בטוח אני כי נשמתו של אבי זיכרונו לברכה, שיח' סאלח מוראד שנאן, שומרת עלי מלמעלה ותמיד תדריך אותי לעשות את הדרך הנכונה לשילוב בין נאמנותי המוחלטת למדינת ישראל לבין המאבק הצודק שאנהל למען זכויותיהם של שולחי לדוכן מכובד זה.
לסיום, נישא תפילה שיבוא שלום – שלום צודק ובר-קיימא, שיבטיח סוף להרג ולמלחמות. תחי מדינת ישראל.
היו"ר דליה איציק:
אמן. שכיב, עד שכל החברים ילחצו לך ידיים – ראשית, אמא של שכיב, שלום לך, ולמשפחה, לאשה, לאחיות, לאחים ולילדים. סלאח לא פה? הנה חבר הכנסת לשעבר סלאח טריף, שגם הוא אתנו כאן, וחברים נוספים שלי שנמצאים כאן, אני רואה אותם. וואפד היקר, בלשוננו וואפדי. עובד הכנסת ילווה את חבר הכנסת שכיב שנאן למקומו, שם ילחצו ידיים כשהוא יושב על כיסאו. מי ילווה את חבר הכנסת שכיב שנאן? שמואל, תלווה אותו בבקשה לכיסאו, שם ילחצו ידיים.
נמצא אתנו גם כבוד השיח' מואפק טריף. ברוך הבא. אנחנו שמחים מאוד לראות אותך אתנו כאן. זה הבית שלכם.
חבר הכנסת שנאן, כיסא פה זה דבר יקר. שב בבקשה. חבר הכנסת שנאן, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. היום יום ירושלים, לכן אני מרשה לעצמי להתבדח קצת. חבר הכנסת שנאן, אני מבינה שכל האורחים שלך מוזמנים אחר כך למעלה. אורחים יקרים שלנו, אתם מוזמנים לקבלת פנים לכבוד חבר הכנסת הטרי והחדש, חבר הכנסת שכיב שנאן.
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת
היו"ר דליה איציק:
בבקשה, אדוני.
דוד טל (יו"ר ועדת הכנסת):
גברתי היושבת-ראש, בהתאם להוראות סעיפים 59(1) ו-60 לחוק הכנסת, התשנ"ד–1994, וסעיף 18א לתקנון הכנסת, החליטה ועדת הכנסת על השינויים הבאים בהרכב הסיעתי של הכנסת השבע-עשרה: סיעת "גיל – גמלאי ישראל לכנסת" התפלגה לשתי סיעות: האחת, "גיל – גמלאי ישראל לכנסת", שיכהנו מטעמה ארבעה חברי הכנסת, שהם חברי הכנסת שנמנו עם הסיעה לפני ההתפלגות פרט לחברי הכנסת האמורים בפסקה השנייה, והאחרת, סיעת "צדק לזקן", שיכהנו מטעמה שלושה חברי הכנסת: משה שרוני, אלחנן גלזר ושרה מרום-שלו.
כמו כן, ועדת הכנסת קבעה כי ועדת הכספים תדון בהצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון – פיצוי בשל עסק של חקלאות), התשס”ח–2008, הצעת חברי הכנסת זאב אלקין, דוד רותם, עמירה דותן, שי חרמש, אסתרינה טרטמן, ישראל כץ, יצחק לוי, אברהם מיכאלי ואורית נוקד, לשם הכנתה לקריאה ראשונה.
גברתי היושבת-ראש, עמיתי חברי הכנסת, הכנסת החליטה בישיבתה ביום רביעי, כ"ג באייר התשס"ח, 28 במאי 2008, להעביר את הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – תקופת כהונה של מועצה דתית), התשס"ח–2008, של חבר הכנסת אורי אריאל וקבוצת חברי הכנסת, לוועדה משותפת של ועדת הכנסת ושל ועדת הפנים והגנת הסביבה. יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה ביקש להעביר את הצעת החוק הנ"ל לדיון בוועדת הפנים מן הנימוק שהצעת חוק זו עוסקת בקיומן של מועצות דתיות, נושא שהוא בתחום עיסוקה של הוועדה.
ועדת הכנסת ממליצה לכנסת לשנות את החלטתה ולהעביר את הצעת החוק האמורה מוועדה משותפת של ועדת הכנסת וועדת הפנים והגנת הסביבה לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה, לשם הכנתה לקריאה ראשונה. גברתי, אני אבקש בנושא הזה את אישורה של הכנסת להמלצה הזו.
היו"ר דליה איציק:
אנחנו צריכים להצביע, אדוני?
דוד טל (יו"ר ועדת הכנסת):
אכן.
היו"ר דליה איציק:
הצבעה.
הצבעה מס' 2
בעד הצעת ועדת הכנסת – 13
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – תקופת כהונה של מועצה דתית), התשס"ח–2008, מוועדה משותפת של ועדת הכנסת וועדת הפנים והגנת הסביבה לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
בעד – 13, אין מתנגדים.
חילופי גברי בוועדות הכנסת
היו"ר דליה איציק:
אדוני, בבקשה.
דוד טל (יו"ר ועדת הכנסת):
אני מתכבד להודיע בזאת כי חבר הכנסת שלמה מולה יכהן כחבר ועדת הכספים במקום חבר הכנסת יצחק בן-ישראל – מטעם סיעת גיל. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
האם אנחנו צריכים להצביע על זה?
דוד טל (יו"ר ועדת הכנסת):
לא.
ציון יום ירושלים
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת יוסי ביילין, אני מודה לך על הסבלנות שגילית; יש לך שלוש דקות. מי מחליף אותי? אני צריכה ללכת לטקס הממלכתי. אדוני, תודה.
יוסף ביילין (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, תודה, כנסת נכבדה, 40 שנה אנחנו חוגגים חג די משונה. רק כאן חוגגים אותו. אנחנו יודעים עד כמה הוא חלול, אבל אנחנו בכל זאת מתעקשים לחגוג אותו כל שנה, לצבוט בלחיים, לטעון שהן ורודות ולהמשיך.
אני מסתכל על ירושלים, על עיר הבירה שלבן-גוריון היה אומץ בפברואר 1949, להכריז עליה כעיר בירה. אני זוכר את ההתרגשות הכל-כך גדולה עד דמעות כאשר נכבשה ירושלים והכותל היה בידינו. להיות חייל צעיר בסיני ולשמוע על זה – זה היה רגע שאי-אפשר לשכוח בחיים.
אני מסתכל על ירושלים של היום, בירה שלא מוכרת על-ידי אף מדינה. בעלת הברית הגדולה שלנו – כל פעם מועמד לנשיא מבהיר שכשהוא יהיה נשיא הוא יעביר את השגרירות, ואיכשהו זה עדיין לא קרה אף פעם וכנראה זה לא יקרה עד שלא יהיה כאן הסדר. אף שגרירות לא נמצאת בירושלים. התהדרנו במשך שנים. אל-סלוודור וקוסטה-ריקה גם הן כבר עזבו. אין מדינה כזאת. בבתי-הספר בעולם, בפריס, לומדים שתל-אביב היא בירת ישראל.
רוב התושבים בירושלים אינם ציונים. ירושלים הפכה לעיר הענייה ביותר בישראל. המעמד הבינוני בורח ממנה מדי שנה.
כשמדובר על אחדות – העיר שחוברה לה יחדיו, זה כל כך מצחיק וכל כך עצוב. כל אדם שבא מהמאדים – אם כי עכשיו שמענו שעל המאדים אין כנראה חיים – שבא ממקום רחוק, נניח מהאמזונס, יכול אפילו על-פי הריח לראות איפה ירושלים הישראלית ואיפה ירושלים הערבית. אין שום דמיון, אין שום קשר. לא השקענו שם, לא עשינו שם כלום. בנינו שם שכונות. הן יישארו בידינו, ובכל הסדר, על חשבון זה, נצטרך לשלם בריבונות ישראלית, אחד לאחד.
שר המדע, התרבות והספורט גאלב מג'אדלה:
– – –
יוסף ביילין (מרצ):
אין שום ספק. ומה אנחנו עושים? בא שר השיכון ואומר: הוא בונה עוד יחידות דיור בירושלים. מחיאות כפיים אדירות. אנשי ש"ס ממש מאושרים. למי זה ייתן משהו בדיוק? זה באמת מה שיביא לאחדות ירושלים? הפרובוקציות האלה כל פעם מחדש? ומי ישלם על זה? הרי על כל שטח שנבנה בירושלים או בשטחים נשלם בריבונות ישראלית. את זה כבר יודעים. את זה כבר הממשלה הזאת אומרת; לא ממשלת מרצ חלילה. אז למה אתם עושים את זה?
הדרך היחידה לחגוג את החג הזה, הדרך היחידה באמת להביא לכך שירושלים בירת ישראל תהיה הגדולה ביותר בהיסטוריה היהודית, הדרך היחידה שבה יעברו כל השגרירויות מתל-אביב לירושלים, לרבות השגרירות האמריקנית אפילו, הדרך היחידה שלא ילמדו בספרי לימוד בעולם שתל-אביב היא הבירה – היא להגיע להסכם עם הפלסטינים.
אני שומע כאן את הדברים, יהדות התורה: אם יהיה הסכם, לא נישאר אם יחלקו את ירושלים. איזו חלוקת ירושלים? זה מחנה הפליטים בקלנדיה? מחנה הפליטים בשועפאט? בלי זה אגודת ישראל לא יכולה לחיות, היא מוכרחה את מחנות הפליטים האלה. אם לא יהיה הסדר, אם לא תהיה כאילו חלוקה שזה רק חלוקת מזרח-ירושלים כמובן, החגיגות האלה שלנו כל שנה לא יהיו חגיגות של אמת כמו ש-40 שנה הן חגיגות של שקר.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה לחבר הכנסת ביילין. יעלה ויבוא חבר הכנסת עבאס זכור, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין.
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, כשאומרים ירושלים אומרים גם אומרים: אלקודס. וגם אומרים: בית אלמקדס, ארד אלאסראא' ואלמעראג', מהבט אלאנביאא', אלארד אלמובארכה, אלארד אלמוקדסה.
מי לא אוהב את ירושלים? במעמד זה אני רוצה להדגיש כי כמו שהיהודים מסתכלים על העיר ירושלים כעיר הקדושה ביותר, כך גם רואים אותם מיליארד וחצי מוסלמים בכל רחבי העולם. בה נמצא מסגד אל-אקצא, שהינו המסגד השלישי בקדושתו ובחשיבותו בעולם האסלאמי. זה המקום שממנו עלה הנביא מוחמד לשמים, כאשר עבר בדרכו ממכה לירושלים כדי לחדד ולהדגיש את הקשר החזק בין שני המסגדים, במכה ובירושלים. כמו כן, ירושלים חשובה וקדושה גם לנוצרים.
לכן העיר ירושלים היא לב-לבו של הסכסוך הישראלי-הפלסטיני. אבל צריך להוסיף פה כי כשמדובר בירושלים הסכסוך עולה מדרגה ועולה מישור של סכסוך ישראלי-ערבי-מוסלמי. אם לא יהיה פתרון אמיץ וצודק בנושא ירושלים, לעולם הסכסוך הזה לא יסתיים. לכן, כאשר הבית הנכבד הזה קובע כי ירושלים היא מאוחדת לנצח, בכך הוא מצהיר כי אין כוונה להגיע לשלום אמיתי ולפתרון סופי בסכסוך הקיים.
הפתרון היחיד כיום הוא בחלוקת ירושלים לשני העמים, ואין פתרון אחר אם מעוניינים באמת להגיע לשלום. מזרח-ירושלים היא ערבית והיא הבירה של המדינה הפלסטינית העצמאית שתקום בגבולות 67'. כל מדינות העולם מכירות בזה לפי החלטות האו"ם, וגם רוב הפלסטינים והערבים מסכימים לכך היום. אז אל תפסידו את ההזדמנות הזאת, ותסיימו את הכיבוש בכל השטחים שנכבשו בשנת 1967, לרבות מזרח-ירושלים, כדי שילדינו יוכלו ליהנות מחיים טובים ושקטים עם שלום וביטחון. אחרת, אתם לא יכולים לעמוד בפני כל העולם הערבי והאסלאמי, ואף הנהגה פלסטינית או ערבית לא תרשה לעצמה לוותר על הזכות הזאת.
אני רוצה להדגיש דבר חשוב מאוד: כמה שירושלים חשובה וקדושה, האדם חשוב יותר מהאדמה אפילו אם זו ירושלים. אמרתי את זה יותר מפעם על במה זאת. אפילו מכה אצל המוסלמים, אל-כעבה – הבניין הכי חשוב למוסלמים, יותר חשוב ממנו הוא האדם. הנביא מוחמד אמר: להרוס את אל-כעבה. אבן. אבן יותר קל לאלוהים להרוס מלהרוס חיים של אדם אחד.
אני מקווה שכולנו נבין ונעשה שירושלים תחולק לשני העמים, והאדם הפלסטיני והישראלי יותר חשובים מהאדמה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה לחבר הכנסת עבאס זכור. יעלה ויבוא חבר הכנסת דב חנין.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר עתניאל שנלר:
בינתיים – הודעה למזכיר הכנסת. בבקשה, אדוני המזכיר.
מזכיר הכנסת איל ינון:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הרשויות המקומיות (אכיפה סביבתית – סמכויות פקחים), התשס"ח–2008, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה.
לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון מס' 32), התשס"ח–2008.
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון מס' 6) (שינוי הרכב ועדת ערר), התשס"ח–2008, של חבר הכנסת גדעון סער. תודה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה למזכיר.
ציון יום ירושלים
היו"ר עתניאל שנלר:
חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אחריו ידבר חבר הכנסת יואל חסון, שיחתום את דברי חברי הכנסת לפני דברי התייחסותו של השר. בבקשה, אדוני.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת. אנחנו צריכים ביום הזה לומר דברי אמת ולהתייחס למציאות כפי שהיא. מדברים פה גבוהה-גבוהה על איחוד ירושלים; ירושלים רחוקה מלהיות מאוחדת. ירושלים היא עיר מפולגת, קרועה, ירושלים היא עיר מחולקת.
ירושלים מחולקת קודם כול במישור הלאומי: ישנה ירושלים המערבית, ישנה ירושלים המזרחית הכבושה, הפלסטינית. לא רק חבר הכנסת דב חנין אומר את זה בכנסת – 78% מהציבור הישראלי חושבים שירושלים, למעשה, כבר מחולקת. אלה הם ממצאי סקר שנערך על-ידי מכון "הגל החדש" בקרב מדגם מייצג של 600 משיבים מהאוכלוסייה היהודית הבוגרת בחודש אפריל. כמעט שני-שלישים מהציבור היהודי בארץ, אדוני היושב-ראש, מסכימים לכך שבמסגרת הסדר קבע שכונות ערביות במזרח-ירושלים יהיו תחת שלטון פלסטיני. רוב של 51% מהציבור מסכימים למשפט: "הסדר עתידי בעיר יתבסס על כך שחלק מהאזורים הערביים במזרח-ירושלים יהיו תחת שלטון פלסטיני, אזורים יהודיים יהיו תחת שלטון ישראלי, והעיר העתיקה תהיה בפיקוח בין-לאומי ופתוחה לכולם". 51% מהציבור היהודי בישראל מסכימים לאמירה הזאת. 56% מהציבור היהודי בישראל מתנגדים לבנייה יהודית בשכונות ערביות בירושלים.
עמדתו של הציבור, לצערי הגדול, לא משתקפת בכנסת. הכנסת הזאת עדיין שבויה בססמאות הלאומניות הנושנות של אחדות, של שליטה, של התעלמות מהעם השני שחי בירושלים. למען עתידה של ירושלים הדבר הראשון והחשוב ביותר שאנחנו צריכים להבטיח זה שלום; ירושלים צריכה להיות עיר שלום, והיא תהיה עיר שלום אם יהיו בה שתי בירות לשני עמים.
ירושלים היום היא קורבן לחזיונות שווא בגלל הפוליטיקה הלאומנית. בגלל החששות הדמוגרפיים שמלווים את הפוליטיקה הזאת בונים ממניעים פוליטיים ונדל"ניים בירושלים על כל גבעה ובמקום כל עץ רענן. ירושלים היא עיר מים אל ים – מהים התיכון עד ים המלח; בצד אחד תוכנית ספדי, בצד שני בנייה מטורפת במזרח העיר. כך מרכז העיר ירושלים הולך ושוקע. חלקו מופקר כדירות נדל"ן של תושבי חוץ בזמן שתושבי ירושלים בורחים מהעיר – אין להם מקום, ואין להם יכולת להמשיך להתגורר בעיר שלהם. ירושלים היא עיר ענייה, עיר במצוקות כלכליות וחברתיות קשות.
דיברתי על החלוקה הלאומית של ירושלים המזרחית מול המערבית, אבל יש עוד חלוקות בירושלים: יש שכונות עניות בדרום ובצפון, יש שכונות חרדיות שגם הן שכונות מצוקה מבחינה כלכלית.
יש הרבה מה לעשות בירושלים. אם עתידה של ירושלים ואם עתידם של תושבי ירושלים באמת לנגד עינינו, אנחנו צריכים לרדת מהססמאות הגבוהות ולהתחיל בתוכנית אמיתית של שיקום וטיפול בעיר הזאת. אנחנו צריכים להחיות את מרכז העיר, אנחנו צריכים לבנות מחדש את ירושלים כעיר שתהיה לטובת תושביה – לא קורבן לחזיונות שווא לאומניים כאלה או אחרים, אלא עיר של חיים, עיר של שלום, עיר של עתיד. תודה רבה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. יעלה ויבוא חבר הכנסת יואל חסון, שיחתום את הדיון של חברי הכנסת. אחר כך נציג הממשלה, השר רפי איתן, יתייחס לנושא ירושלים. בבקשה.
יואל חסון (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, ברשותך, אדוני היושב-ראש, יש משהו סמלי בכך שאני מדבר על ירושלים ורוצה לדבר גם על מה שהיה אתמול, ואתה יושב פה על כס הנשיאות. אתמול היתה לסיעת קדימה בזכותך הזדמנות נפלאה לבקר בירושלים ולראות את ירושלים של מעלה ושל מטה. כשאתה נכנס לעיר-דוד, וכל פעם לאתר אחר במקום הזה, אתה הולך על האבנים הכבדות, הקשות האלה, החרוכות האלה, ואתה מקבל עדויות דקה אחרי דקה שאנשים כמוך, רק לפני אלפי שנים – אבל יהודים – הלכו במקומות האלה, צעדו על המדרגות האלה, נכנסו לבריכת השילוח, הגנו בנפשם ובגופם על ירושלים – המקום הכה-קדוש לעם היהודי. כשאתה גומר יום כזה ואתה חוזר ליום-יום שלך, אתה לא יכול שלא להרגיש את נטל האחריות שיש עליך – השמירה הזאת של ירושלים שאלפי שנים שמרו עליה כמונו, ואנחנו חייבים לשמור עליה כמו שהם שמרו עליה.
כשאני מדבר על ירושלים, אני מנסה לנתק את המחלוקות כפי שהציג אותן כרגע חבר הכנסת חנין. לא משנה אם אתה יהודי, נוצרי או מוסלמי – מי שמחלק את ירושלים לא אוהב את ירושלים. אי-אפשר לקיים את העיר הזאת מחולקת. אי-אפשר לקרוע אותה ולבנות בתוכה חומה. אי-אפשר. העיר הזאת, צריך וחשוב שתישאר בריבונות יהודית לעולמי עד, לנצח נצחים, אך עם זאת פתוחה לכל הדתות, פתוחה לכל מי שרוצה להיות בה – חופשייה וליברלית. זו דעתי, זה מה שאני חושב, זה מה שמבטאת עבורי ירושלים. זה מה שצריכה להיות ירושלים עבור כולם.
אני אומר לנו, כמי שנושאים היום בנטל המנהיגות, שיש לנו אחריות כבדה לדעת לשמור על האיזון הזה בין הרצון שלנו לסיים קונפליקט, לסיים סכסוך, אבל מצד שני להיות מספיק יצירתיים ובטוחים ולא לגעת בירושלים. לא לגעת בירושלים. בעיני, ירושלים היא סמל של העם היהודי. היא סמל שאם נשבור אותו זה יפתח סדק שיפרום אולי – אני חושש – את המרקם החברתי של העם היהודי כאן בארץ-ישראל. וכן, זאת אחריות. וכן, זאת משימה שאולי יהיה קשה לעמוד בה דקה לפני שאולי נהיה לקראת איזה הסדר קבע שאולי יביא שקט ושלווה לעם הזה, ויגידו לנו: הנה, רק זה, זה הצעד שצריך לעשות כדי שנשיג פה שלום של אמת. אני לא מאמין בזה. אני לא מאמין בזה. אני מאמין וחושב שכל מי שנמצא בעמדת הנהגה ויעמוד ברגע הזה או בדילמה הזאת, צריך להיות מספיק יצירתי אבל גם חזק כדי לשמור על הדבר הזה החזק כל כך שנקרא ירושלים, בירת העם היהודי, שאותה צריך לשמור ועליה להגן. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה לחבר הכנסת חסון. יעלה ויבוא השר המופקד על ענייני ירושלים, חבר הכנסת רפי איתן, להתייחס לנושא. אדוני השר, בבקשה.
השר רפי איתן:
אדוני היושב-ראש, חברי כנסת, רציתי לברך את חבר הכנסת החדש.
היו"ר עתניאל שנלר:
הוא הלך להרים כוסית.
השר רפי איתן:
הוא יצא לטרקלין על מנת לחגוג.
היו"ר עתניאל שנלר:
גם יום ירושלים וגם חברות בכנסת.
השר רפי איתן:
אז אני מאחל לו "לחיים".
אני מברך על יום ירושלים. בירכנו על זה אתמול בממשלה, ואנחנו מברכים על זה כאן, בכנסת. לפני כארבעה ימים ישבתי בווילנה, בירת ליטא, עם שר החוץ, שר המשפטים, סגן ראש הממשלה, והנושא של ירושלים דליטא עלה על השולחן. היו כמה סיפורים כיצד עלה השם. אחד סיפר שזה בא מנפוליאון. יושב-ראש קהילת יהודי ליטא, שהיה נוכח שם, אמר שזה בא בתקופתו של הגאון רבי אליהו מווילנה ועוד ועוד. אבל אני טרחתי וסיפרתי את סיפורה של ירושלים האמיתית, זאת שאנחנו נמצאים בה. אמרתי שאומנם וילנה עיר יפה מאוד, אבל העם היהודי – בשבילו ירושלים זה רק ירושלים, אין אחרת.
אני, כשר לענייני ירושלים שמנסה לדאוג לירושלים, וזה לא כל כך קל, רוצה לתת ניתוח קצר של מצבה של ירושלים היום. מצבה של ירושלים היום לא מעודד, ואגיד מהי תמונת המצב. יש עזיבה של צעירים שהולכת ונמשכת. חסר דיור בעלות סבירה, במיוחד לזוגות צעירים. חסרה תעסוקה. במרכז שלה היא העיר היקרה ביותר בארץ. חסרים הרבה משרדים. השכר הממוצע הוא הנמוך ביותר בין הערים הגדולות של ישראל. כלומר, לא מצב מזהיר. לעומת זאת, יש עלייה גדולה מאוד, באחוזים גבוהים, בתיירות.
אנחנו במשרד שלנו, עם המכון לחקר ירושלים ועם עיריית ירושלים, הגענו למסקנה שחייבים לעשות הכול על מנת לחזק את ירושלים ולהעצים את חוסנה. לשם כך צריך לנצל את היתרונות שיש לעיר. מהם היתרונות? היא עיר בירה. יש לרכז לא רק את כל משרדי הממשלה, אלא גופים שקשורים בממשלה, ולהעלות אותם לירושלים. על זה היתה אתמול ישיבה מיוחדת בממשלה, ויש שורה של גופים שצריך לכפות עליהם לעבור לירושלים.
בסופו של יום, ירושלים היא מרכז תרבות, היא מוקד תיירות. אם אנחנו לוקחים ערים דומות בעולם, הרי מספר התיירים בהן הוא בערך פי-חמישה, פי-שישה או פי-עשרה ממספר התושבים. אנחנו מקבלים כמיליון, מיליון ורבע תיירים בשנה. זה לא מספיק, ואפשר להגיע גם ל-10 מיליונים, ולזה צריך להכין את העיר.
ירושלים היא מרכז רפואי ומדעי. חברת הכנסת קולט אביטל סיפרה שחברת "טבע" מחפשת אנשים למחקר ויש בעיות טכניות כאלה ואחרות והיא לא מצליחה לקבל אותם. אבל זה לא רק חברת "טבע", יש שורה של חברות גדולות בעולם שמוכנות לבוא לירושלים, ואנחנו מנסים לעזור להן. ירושלים היא מרכז מחקר ולימודים גבוהים.
בסופו של דבר, היא מרכז לשלוש הדתות, ועל זה אני אגיד מייד מה אני מתכנן ומה אנחנו עושים. אבל אגיד כך: אי-אפשר לחלק את ירושלים העתיקה, זה בלתי ניתן. גם אלה שקדמו לי כאן בנאומים שלהם, כמו דב חנין ואחרים, מדברים על חלוקת ירושלים. על איזו ירושלים הם מדברים? על איזו חלוקה? הם מדברים על העיר העתיקה. הרי אין דבר אחר. רבותי, אי-אפשר לחלק את ירושלים העתיקה בשום פנים ואופן, ומי שיחלק אותה יקבע שהיא תהיה לדורות עיר אלימה. האפשרות היחידה שירושלים תישאר שלמה ובטוחה לתושביה היא שלטון ישראלי. אני אומר את זה במלוא האחריות. כבר אמרתי את זה פעם פה, ואני אומר את זה פעם נוספת.
מה המשרד שלי מתכנן, אף שאין לו הרבה שיניים? אני רוצה לחזור על החלטת הממשלה מ-1998, שדיברה על ירושלים רבתי. אני משנה במידה רבה את ההחלטה ואני אומר: אנחנו צריכים לחקות את האמריקנים. על מנת לחזק את בירתם, וושינגטון, האמריקנים יצרו את מחוז הבירה. וושינגטון די.סי זה District of Columbia, כלומר מחוז הבירה. אני קורא לזה מרחב הבירה, אבל אפשר לקרוא לזה גם מחוז הבירה. ירושלים היום, במידה רבה, היא עיר קצה. על מנת להגדיל או להעצים אותה, חייבים להכניס אותה בתור מחוז, ואני לא רוצה להגיד כאן את הגבולות שלו, אבל היה מי שאמר לפני שיכול להיות שזה צריך להיות מים-המלח ועד שער-הגיא. כלומר, המחוז צריך להיות מספיק גדול על מנת לטפל בשורה ארוכה של נושאים אורבניים, בנושאים מחוזיים, בנושאי תחבורה, בנושאי מים, בנושאי ביוב, בנושאי אנרגיה ועוד ועוד, על מנת להגדיל את עוצמתה של ירושלים.
היו"ר עתניאל שנלר:
גם ועדת תכנון.
השר רפי איתן:
הרשויות שבתוך המערכת הזאת צריכות להיות כמו בוושינגטון, כלומר, כל רשות נשארת עצמאית, אבל היא כפופה למערכת-גג, ורוב תקציבה בא מהמדינה, כלומר מכל ארצות-הברית ולאו דווקא מהמערכת הפנימית. אנחנו עובדים על התוכנית הזאת, ואני מקווה שדי מהר נביא אותה לממשלה.
אנחנו עובדים על שורה של פרויקטים, שנמצאים גם בעיריית ירושלים וגם במשרדי הממשלה השונים. אנחנו מנסים לרכז את זה. אנחנו מנסים לבדוק איזו קרקע פנויה ואיזו קרקע לא פנויה הן בתוך ירושלים והן בסביבתה, על מנת לדחוף עד כמה שאפשר.
בשורה התחתונה, נגיש לאוצר תקציב רב-שנתי לירושלים. יש גם היום, ושמעתם מחבר הכנסת ליצמן על 160 או 170 מיליון שקלים שגם הם לא מכוסים במידה רבה, וזה נכון. אני חושב שצריך לתת לירושלים הרבה יותר, אבל זה צריך להיות כפוף לפרויקטים, ועל תוכנית כזאת אנחנו עובדים.
אני משוכנע, רבותי, שעתידה של ירושלים, אף שעברה מאחוריה, עדיין לפניה. תודה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה לשר המופקד על ענייני ירושלים, חבר הכנסת רפי איתן. תם הדיון המיוחד לרגל יום שחרורה ואחדותה של ירושלים, בירתנו.
חברי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שלישי, כ"ט באייר התשס"ח, 3 ביוני 2008, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. חג שמח.
הישיבה ננעלה בשעה 17:39.