דברי הכנסת
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3
סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 3
נאומים בני דקה 4
אברהם רביץ (יהדות התורה): 4
יורם מרציאנו (העבודה-מימד): 4
נאדיה חילו (העבודה-מימד): 5
שמואל הלפרט (יהדות התורה): 6
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 6
מוחמד ברכה (חד"ש): 6
שלמה מולה (קדימה): 7
יעקב מרגי (ש"ס): 7
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 8
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 8
אברהם מיכאלי (ש"ס): 9
יעקב כהן (יהדות התורה): 9
סעיד נפאע (בל"ד): 10
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 10
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 11
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 11
סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 12
אבשלום וילן (מרצ): 12
אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): 13
חילופי גברי בוועדות הכנסת 14
יעקב מרגי (בשם ועדת הכנסת): 14
הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (הוראת שעה), התשס"ח–2008 16
אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 16
אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 18
הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 115), התשס"ח–2008 18
אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 18
הודעת יושב-ראש ועדת הכלכלה כי חברת הכנסת אורית נוקד חוזרת בה מהצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – כיסוי הוצאות שידורים קהילתיים), התשס"ז–2007 20
גלעד ארדן (יו"ר ועדת הכלכלה): 20
הצעת חוק הטבות למשפחות אומנה (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2008 21
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 21
נסים זאב (ש"ס): 23
נאדיה חילו (העבודה-מימד): 25
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 27
סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 27
הצעת חוק בית העצמאות, התשס"ח–2008 28
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 28
אפרים סנה (העבודה-מימד): 31
נסים זאב (ש"ס): 32
יואל חסון (קדימה): 34
ראובן ריבלין (הליכוד): 35
רונית תירוש (קדימה): 36
שלמה מולה (קדימה): 37
יצחק זיו (גיל): 38
הצעת חוק הסדרת מקומות רחצה (תיקון מס' 5) (הגבלת גביית דמי כניסה), התשס''ח–2008 40
יוסף שגאל (ישראל ביתנו): 41
יעקב מרגי (ש"ס): 41
נסים זאב (ש"ס): 43
דב חנין (חד"ש): 43
חוברת ל'
ישיבה רל"ד
הישיבה המאתיים-ושלושים-וארבע של הכנסת השבע-עשרה
יום שלישי, ט"ו באייר התשס"ח (20 במאי 2008)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר קולט אביטל:
חברי הכנסת, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי, ט"ו באייר תשס"ח, 20 במאי 2008.
הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה.
סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיע, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 36), התשס"ח–2008, שהחזירה ועדת הכספים. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה.
נאומים בני דקה
היו"ר קולט אביטל:
אנחנו עוברים לסעיף הראשון בסדר-יום: נאומים בני דקה. אני מבקשת להצביע כדי שתהיה לי רשימה. ראשון הדוברים, חבר הכנסת אברהם רביץ, בבקשה.
אברהם רביץ (יהדות התורה):
גברתי היושבת-ראש, לאחרונה התפרסם כי לאחר 1,000 ימים מאז הגירוש מגוש-קטיף עדיין אף לא תושב אחד קיבל את דירתו, לא בנה את ביתו, ומכ-26 יישובים שהובטחו למתיישבים, לא הוקם אפילו אחד.
אני רוצה לומר כך: כיום יש בינינו המדברים על פינוי של יהודה ושומרון. אני מקווה שלא יעלה ולא יבוא. אבל איך הם יכולים לחשוב על כך? מדינת ישראל לא יודעת ליצור – ב-1,000 ימים, כלומר שלוש שנים, לא יודעת ליצור 8,000 בתים. אם אנחנו מדברים על פינוי של 80,000, זאת אומרת שמדברים לפחות על 30 שנה, על 10,000 ימים. אז 30 שנה הם עדיין לא יקבלו לא דירה ולא שום דבר, ויסתובבו כאן במשך 30 שנה מגורשים, מפונים. זאת הדרך?
לכן אני מציע, חוזר על הצעתי התמידית: יהודים, שיוכלו להמשיך ולהישאר בכל חלקי ארץ ישראל המובטחת על-ידי הקדוש-ברוך-הוא ותורתנו.
היו"ר קולט אביטל:
תודה. חבר הכנסת מרציאנו, ואחריו – חברת הכנסת חילו.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
גברתי היושבת-ראש, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, פתחתי הבוקר את "ידיעות אחרונות" וחשכו עיני. במדינת ישראל 2008 ילדה בת 12 מבקשת, כמו שאר חברותיה וחבריה, לצאת לטיול שנתי, והנה מהנהלת בית-הספר נמסר לילדה כי היא לא יכולה לצאת לטיול כי ההורים לא שילמו חוב לבית-הספר, והילדה משלמת את המחיר של ההורים. הילדה, מרוב בושה – ואנחנו יודעים מה זה ילדים – מנסה להתאבד, בולעת כדורים ומנסה לשים קץ לחייה.
אני קורא מפה לשרת החינוך להקים ועדה לבדוק את העניין הזה באופן דחוף. לא יכול להיות שילדים לא יצאו לטיולים שנתיים, לא יקבלו ארוחות חמות, לא יקבלו את מה שמקבלים שאר הילדים כי ההורים חייבים כסף לבית-ספר. אני לא חושב שההורים שלנו – אנחנו נבוא ונשפוט את הילדים האלה על המחדלים של ההורים ועל מצוקות של הורים. פה מדובר, כנראה, במצוקה אמיתית של הורים שלא היה ביכולתם לשלם את התשלום לבית-הספר. ומי ששילם על כך – כמעט בחייה של הילדה.
אני קורא לשרת החינוך להקים ועדה שתבדוק את העניין הזה ולשים קץ להתעללות בילדים שלנו.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת מרציאנו, אני מציעה לך לבדוק בוועדת החינוך, כי אני יודעת שהתקבלו בזמנו החלטות שההורים ישלמו כולם יחד, או שיהיה כסף לילדים שההורים שלהם אינם יכולים להשתתף בטיולים. אני בטוחה שהיו על כך דיונים, ויכול להיות שבית-הספר עובר על החוק. אז תבדוק את זה.
חברת הכנסת חילו, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת הלפרט.
נאדיה חילו (העבודה-מימד):
גברתי היושבת-ראש, מנושא לנושא ובאותו נושא, לגבי התעללויות בילדים. כנראה מסכת ההתעללויות נמשכת, כל פעם עוד נדבך ועוד נושא. השבוע אנחנו פתחנו את העיתון ואנחנו רואים שיש איזו יוזמה, מאוד משונה הפעם, שרוצים לתת כרטיסי אשראי לילדים קטנים. ואני שואלת כאן: האם זה החינוך? האם אנחנו הגענו למיצוי כל הזכויות של הילדים, ועכשיו רק צריך לספק להם כרטיסי אשראי כדי לתת להם עצמאות כלכלית? אני הייתי מציעה להורים, במקום לחשוב על כרטיסי אשראי וכל מיני רעיונות כאלה, לשבת ולפקח ולתת הנחיות ולהדריך ולחנך איך לעשות שימוש יותר ראוי בדמי הכיס.
אם הפיקוח ההורי והחינוך, שמאוד התערערו בתקופה האחרונה – סמכות ההורים מאוד התערערה – ילכו בכיוון של יותר הדרכה ויותר חינוך במקום האקט הזה, האוטומטי, של מתן כרטיס שרק יפגע בילדים – ולדעתי הוא גם מנוגד לחוק ובימים האלה אני בודקת את זה גם עם המועצה לצרכנות. צריך פשוט לפקח יותר על הדברים האלה. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
רוב תודות. חבר הכנסת הלפרט, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת אלדד.
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
כבוד היושבת-ראש, מפקד חיל האוויר היוצא, מר אליעזר שקדי, אמר השבוע כי התעצמותם של סוריה ו"חיזבאללה" מטרידה, היות שבמלחמה אפשרית, חס ושלום, עלול העורף לספוג מהלומה קשה מירי של אלפי טילים ורקטות המצויים בסוריה ואצל "חיזבאללה" ו"חמאס". כולנו זוכרים את ירי הטילים והרקטות על העורף במלחמת לבנון השנייה, את מאות האלפים שנאלצו לעזוב את בתיהם בצפון הארץ. הציבור מודאג ורוצה לדעת מה הפתרונות שהממשלה וצה"ל יכולים להציע כדי למנוע הישנות מצב שהיה. ובכל מקרה, הממשלה חייבת להבטיח תקינותם של המקלטים בכל רחבי הארץ.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת אלדד, בבקשה.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
גברתי היושבת-ראש, תודה רבה. אחת התופעות הפסולות בחיים שלנו היא מכבסת המלים. במקום לקרוא לדברים בשמם קוראים להם בשמות עקיפים, נקיים, תקינים פוליטית. אומנם שירותי הכביסה זכו לעדנה בעת האחרונה, הרבה "כובס" ו"כובסת" מופיעים בכל מיני פרוטוקולים, "איש המכבסה", אבל אנחנו, למשל, לא אומרים יותר "מחבל" אלא אומרים "חמוש" או "פעיל 'חמאס'". ובהקשר זה אולי נכון להפסיק לכנות ראש ממשלה בשם "עבריין" כל עוד לא הוכחה אשמתו. אני מציע לכנות אותו "מוכר למשטרה".
היו"ר קולט אביטל:
חבר הכנסת ברכה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מולה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, ביום שבת האחרון, בשעות הערב, בא כוח גדול מאוד של משטרה לבית משפחת סאלימן מטירה, כיתרו את הבית והטילו אימה על באי הבית, כולל מתן מכות לילדים ולאשה מבוגרת. הדברים האלה הופכים למחזה שחוזר על עצמו ככל שמדובר באזרחים ערבים. אני חושב שהנושא הזה עבר מתחת לכותרות של מעטפות ותשלומים למיניהם וחקירות למיניהן, מבלי שזה ייחקר כמו שצריך. אני חושב שיש מקום ששר המשפטים יורה על פתיחת חקירה על התנהגות השוטרים באותו יום שבת בערב בטירה, נגד אזרחים שלווים שנמצאים בביתם. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת מולה, בבקשה.
שלמה מולה (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, הבוקר שמעתי ששרת החינוך קיצצה תקציב של השירות הלאומי והמכינות הקדם-צבאיות בשני-שלישים. אני חושב שכולנו צריכים להזדעק על הקיצוץ הזה. בסך הכול זה בא לפגוע דווקא באלה שרוצים להתגייס, באלה שמשרתים בצבא-הגנה לישראל, אלה שבגלל מצפונם לא מסוגלים לשרת בצבא – שיוכלו לתת שירות אזרחי. כל אחד מאתנו במדינה הזאת רוצה שייתנו למען החברה – גם המיעוטים שבתוכנו, גם החרדים. אבל לבוא ולראות ששרת החינוך – דווקא משרד החינוך מקצץ את התקציבים של השירות הלאומי, הבנות שמתגייסות לשרת באותם בתי-החולים וכן הלאה, וכמו כן לקצץ בהכנה לשירות צבאי איכותי, כשאנחנו יודעים שרוב המשתתפים בקורסים במכינות הקדם-צבאיות מגיעים לפיקוד בצבא – אני חושב שזה דבר חמור ביותר. אני קורא לשרת החינוך לחזור בה מהקיצוץ ולאפשר את המשך השירות ואת המכינות הקדם-צבאיות, שאנשים יוכלו לשרת בהן וליהנות בהן.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת מרגי, ואחריו – חבר הכנסת צבי הנדל.
יעקב מרגי (ש"ס):
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, דוח מבקר המדינה הונח על שולחן הכנסת. אחת מהכותרות הזועקות: קיים חשש לקשר בין הון לשלטון. אני לא יודע מאיפה הוא מביא את המלה "חשש". אנחנו ראינו, שומעים, קוראים. פרשיות. אני חושב שכל אלה שמתמודדים, כל הפוליטיקאים שמתמודדים בפריימריס על ראשות מפלגות וחברי מפלגות עם השקעה של הון עתק, של מאות אלפי שקלים ומיליונים – אני חושב שהם צריכים לעמוד על דוכן הכנסת ולהצהיר שהשיטה נכשלה, ושיצהירו, שיורידו את החרפה הזאת של גיוס תרומות. אומרים לנו "קשר בין הון לשלטון". ראינו את כנס הנשיא – וזה המקום למחות. כנראה אנחנו חברי הכנסת טובים כדי לבחור נשיא, אבל כנראה לא כל כך טובים כדי להשתתף בכנס הנשיא. אבל שלדון אדלסון, בעלים של עיתון במדינת ישראל, יושב בשורה הראשונה, בין בכירי המדינה. אני לא יודע למה מחפשים קשר בין הון לשלטון בדוח מבקר המדינה. הוא מתגולל ברחובות ומתרוצץ ואומר: הנה אני. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת צבי הנדל, ואחריו – חבר הכנסת אורי אריאל.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, קבר יוסף הצדיק הוא אחד משלושת המקומות המקודשים לעם ישראל שבזמנו העם היהודי רכש אותם בכסף מלא, שעליהם לא יכול להיות ויכוח על בעלות. למדנו במקורות שדווקא שלושת המקומות האלה: קבר האבות בחברון, הר-הבית וקבר יוסף הצדיק, עליהם יהיו המלחמות הכי גדולות, כי דווקא עליהם אי-אפשר להתווכח, זה שלנו. אני אומר שבקבר יוסף יש גם החלטה, באותו הסכם אוסלו, שאני לא כל כך מצדד בו, שהוא בשליטתנו המלאה. והדבר האחרון, ובזה אני מסיים – גם נרצח שם חייל, בבושת פנים מבחינתנו. זאת אומרת, יש לנו כל המרכיבים, ואם אנחנו רוצים קצת להיות עם שהוא לא שפוף לגמרי, חייבים להחזיר את כוחותינו ואת הבעלות על קבר יוסף לעם ישראל. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
אני מודה לך מאוד. חבר הכנסת אורי אריאל.
עד שהוא ידבר – אני מבקשת לברך את נשות "הדסה" שנמצאות כאן אתנו ביציע. ברוכות הבאות, שלום. אני רואה שיש גם גברים ב"הדסה". אז ברוכים הבאים, כל המשלחת.
אברהם רביץ (יהדות התורה):
שיעזו לא להגיע, הגברים.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הפעם נדבר על גזירות יולי. גזירות יולי – זו שרת החינוך יולי תמיר. כל דבר שיש בו משהו טוב, כל דבר שבקדושה – היא פוגעת. היא פוגעת בשירות הלאומי, שמיועד לכל עם ישראל. היא פוגעת במכינות הקדם-צבאיות, שיש בהן 50% דתיים ו-50% חילונים. היא פוגעת בישיבות, היא פוגעת, היא פוגעת, היא הורסת, מנתצת.
ויש לה הסבר: זה במסגרת ה-flat, הקיצוץ, לכל הסעיפים. סעיפי הפיתוח, היא לא יכולה לגעת במשכורות. לא נכון הדבר. שקר הדבר. הגברת תמיר, בפגישה עם אחד הפקידים הבכירים ביותר במדינה, אמרה לו – אני אפסיק את ההעדפה לדתיים. חוכמה חדשה.
היא חושבת שהיא יכולה לפגוע בדברים הכי חשובים לעם היושב בציון. ואני מקווה שהבית הזה יגיד לה: עד כאן.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת מיכאלי, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת כהן.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אני מתייחס לפרשייה שבשבוע האחרון התגלגלה באור-יהודה בעניין של גיוס משפחות של יהודי אתיופיה על-ידי קבוצת מיסיונרים שמסתובבים שם באופן נמרץ ולוקחים פשוט משפחות בשבתות לכל מיני מקומות, להתפלל בכנסיות, כנראה, בתל-אביב. הדבר הזה התגלגל שם כמה חודשים עד שזה יצא החוצה, ואותן משפחות, כשכבר יודעים מהפרשייה, חוששות להתלונן נגד אותם שכנים שמתגוררים כנראה אתן באותה שכונה. אנחנו צריכים למחות על הדבר הזה.
היו"ר קולט אביטל:
יש חוק. יש חוק נגד פעילות מיסיונרית. צריך להפעיל אותו.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
צריכים למחות על הדבר הזה, גברתי. מצוקת יהודים, עולים חדשים, שנמצאים תחת לחצים כלכליים וחברתיים שונים, לנצל את מצוקתם זה דבר שזועק, זה עוול. אנחנו צריכים לא רק למחות על כך – לטפל בזה בשיא החומרה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת כהן, ואחריו – חבר הכנסת נפאע.
יעקב כהן (יהדות התורה):
כבוד גברתי היושבת-ראש, חברי כנסת נכבדים, עם פתיחת כנס קיץ זה, אשר כנראה יהיה חם ומעניין, אולי האחרון בקדנציה הזאת, אני חושב שחייבים לתקן את העיוות והקיפוח לגבי החינוך הדתי החרדי, ובמיוחד בבתי-הספר העל-יסודיים החרדיים, אשר עקב פסיקת בג"ץ נקלעו למצב מצוקה קשה ובלתי נסבל, כאשר הופחתה התמיכה בהם; בעבר הם קיבלו, כפי שהיה נוהג בכל ממשלות העבר. כן הופסק לחלוטין הסיוע למוסדות אלה ולתלמידים החלשים הטעונים טיפוח. כן הופסקה התמיכה למוסדות הפנימייתיים שלהם. כן הופסקה התמיכה לתגבור לימודי יהדות. לכן יש צורך לתקן את חוק החינוך, ואני קורא לשרת החינוך ולכל חברי הבית, ובמיוחד לידידינו חברי סיעת ש"ס, אשר הובטח להם בהסכם – הבה נתאחד, נזדרז להעביר את החוק בכנס קיץ זה, כי אם לא, חס ושלום, יכול להיות שבשנת הלימודים הבאה תגדל המצוקה שבעתיים ואז הישיבות יעמדו בפני שוקת שבורה. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה לך. חבר הכנסת נפאע. אחריו – חבר הכנסת טיבי, ואחריו – חבר הכנסת זחאלקה.
סעיד נפאע (בל"ד):
גברתי היושבת-ראש, עמיתי, מניסיוני הקצר בכנסת עדיין לא למדתי שמפרסמים הצעה – דבר חקיקה: אתמול פורסם שחברת הכנסת לבנת וקבוצה של חברי הכנסת פרסמו הצעה שמתכוונים להוריד את מעמדה של השפה הערבית. אילו הנימוק היה לשמר את השפה העברית הייתי מבין ואומר ניחא, אבל הנימוק היה במלים האלה: בימים אלה בפרט, שבהם מנסים ארגונים ערביים להפוך את ישראל למדינה דו-לאומית, יש להזדרז ולקבוע את מיקומה המיוחד של שפת התורה, העברית, בחוק.
הרי למעשה השפה הערבית, גם הרוסית וגם האנגלית, הן מדרגה שנייה וכך משתמשים בהן לפחות ביום-יום.
הייתי מעוניין להגיד בקול רם שהכיבוש הוא שיעשה מדינה דו-לאומית. המשך האפליה נגד המיעוט הערבי הוא שיעשה מדינה דו-לאומית.
הלוואי שחברת הכנסת לבנת, שהיתה שרת החינוך, היתה מציעה שכל היהודים במדינה ילמדו ערבית, זה ייטיב עם כולם. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת טיבי, ואחריו – חבר הכנסת זחאלקה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
תודה.
גברתי היושבת-ראש, משרד הפנים, באמצעות צווים של שר הפנים, פיזר בשנים האחרונות מספר רב של מועצות ומינה תחתן ועדות קרואות ופקידים ממונים. משום מה, מסרב משרד הפנים לדרישות הציבור והתושבים במספר רב של יישובים, כמעט כולם, לקיים בחירות, לשים קץ לוועדות הקרואות, ולתת לציבור להכריע באופן דמוקרטי מי ינהל את השלטון המקומי בכל יישוב, ביישובים ערביים ויהודיים כאחד. הסגנון של הדחת ראשי ערים או פירוק מועצות הפך להיות כמעט כלי נשק קטלני בידי משרד הפנים, והוא משתמש בזה לאחרונה לרעה. יש להוביל לבחירות דמוקרטיות בכל היישובים שבהם מונו ועדות קרואות.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת זחאלקה, ואחריו – חבר הכנסת אלסאנע.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, ב-8 במאי התקיימה התהלוכה המסורתית לכפר ספוריה, זו הפעם ה-11. בעשר הפעמים שעברו התהלוכות עברו בשקט, ללא כל בעיות. השנה, משום מה, החליטה המשטרה לבוא בכוחות גדולים מאוד, וכשהאנשים שהשתתפו בתהלוכה התפזרו, בדרכם לפיזור אנשים עמדו בצד הכביש, הרימו כרזות וקראו ססמאות. ברור שזה דבר לגיטימי, הם לא הפריעו לתנועה. ברגע מסוים המשטרה החליטה להיכנס במפגינים, הם הכו אותם באלות. אחד האנשים שנפצעו הוא חבר הכנסת ואסל טאהא. השוטרים ידעו בדיוק במי הם פוגעים וזו היתה פגיעה מכוונת בנציג ציבור. נפצעו גם כמה אנשים אחרים.
המצב היום, גברתי היושבת-ראש, הוא שרוב אלה שנפגעו לא רוצים להתלונן למח"ש, אין להם שום אמון במוסד הזה. אני חושב שהגיע הזמן שיהיה בארץ מקום שאנשים יוכלו להתלונן בו. במח"ש אין אמון.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת טלב אלסאנע, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת סופה לנדבר.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, שמעתי את חבר הכנסת צבי הנדל, שרוצה לצרף ולספח את קבר יוסף. אני יודע שיש הרבה קברים, ביקרתי בתימן ויש קבר של הרב שבזי. אפשר לספח אותו, את קבר אבוחצירא במצרים, ובתוניסיה ובמרוקו, כל הקברים שיש של יהודים דגולים באירופה – ואז להפוך את זה לאימפריה ענקית. איפה שיש קבר, יפקיעו אותו מהמדינה שהוא שייך לה ויספחו אותו – שזה שייך לריבונות הישראלית – יחילו עליו את המשפט, המינהל והחוק הישראליים. ככה התפיסה וכך מביאים לפתרון בעיות. אני לא מבין את תפיסת העולם הזאת.
גברתי היושבת-ראש, בתקופות הקשות ביותר של ממשל צבאי אף אחד לא חלם לבטל את העובדה שהשפה הערבית היא השפה הרשמית במדינה; בתקופה שהיו הרבה עימותים צבאיים בין מדינת ישראל למדינות ערב. דווקא בעידן הזה, בתקופה שיש שלום עם ירדן ועם מצרים, יש חזון של שלום, במקום לנסות ולהתחיל לפעול כדי להשתלב במזרח התיכון, בתרבות ובהיסטוריה שלו דרך השפה שלו, השפה הערבית – שהיא שפתם של 300 מיליון ערבים במזרח התיכון, כאשר מדובר ב-9 מיליוני יהודים – באים לבטל את העובדה הזאת? איזו תפיסה יש לדוגלים בניסיון האומלל הזה? השפה הערבית תהיה השפה הרשמית של המזרח התיכון, אם לא בישראל אז במזרח התיכון כולו.
היו"ר קולט אביטל:
תודה. חברת הכנסת לנדבר, ואחריה – חבר הכנסת וילן. אחרון הדוברים – חבר הכנסת אופיר פינס.
סופה לנדבר (ישראל ביתנו):
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על תוכנית "כלבוטק" שחשפה את מסכת ההתעללות בקשישים בבית-החולים הממשלתי-פסיכיאטרי. אנשים מבוגרים, קשישים שנמצאים בבתי-החולים האלה ובבית-החולים הספציפי הזה, עברו מסכת התעללות קשה מאוד והמראה מאוד קשה.
רבותי, אין שום סיבה שמשרד הבריאות לא יפקח על אנשים שנמצאים בבתי-החולים הממשלתיים. לא יכול להיות שלזה נצטרך תוכנית "כלבוטק", כאשר מאושפזים אנשים רבים בבתי-חולים, מדובר ב-12,000 מיטות. ואני לא מדברת על ההשקעה של מדינת ישראל באנשים האלה. לא יכול להיות שבמאה הזאת בבתי-החולים של מדינת ישראל אין פיקוח על המצב בבתי-החולים. לכן הנחתי את הצעת החוק שלפיה בבתי-חולים ובבתי קשישים יהיו מצלמות בכל הפינות. אנשים שנמצאים שם, אנחנו צריכים לדעת מה קורה שם ולא יכול להיות שהם ימשיכו להיות בלי פיקוח. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. שר הבריאות ישיב בשבוע הבא על שאילתא דחופה שהגשתי, אז כדאי שתהיי פה.
אבשלום וילן (מרצ):
בשבוע שעבר ארגן נשיא מדינת ישראל ועידת נשיא מפוארת על-פי כל קנה מידה. אני חושב שרק איש כמו שמעון פרס מסוגל לרכז כל כך הרבה אנשים מכל העולם ב-36 נושאים, בצורה כזאת מעוררת כבוד. אני חושב שבית-הנבחרים הישראלי לא יכול לעבור לסדר-היום על כך שוועידה כל כך חשובה, כחלק מהצדעה למדינת ישראל בשנת ה-60 להקמתה, ממומנת על-ידי בעלי הון ותורמים למיניהם, ידידים אישיים של נשיא או ראש ממשלה או מי שלא יהיה. את התרבות הזאת מוכרחים לשנות. אם ועידת הנשיא חשובה, והיא היתה חשובה מאוד לדעתי, לא היתה שום בעיה שממשלת ישראל או בית הנשיא יגישו לוועדת הכספים של הכנסת בקשה לתקציב בסך 21 מיליון שקל – – -
קריאה:
– – –
היו"ר קולט אביטל:
28.
אבשלום וילן (מרצ):
הפרסומים היו על 21 מיליון. תעזבו אותי ממעטפות עכשיו, תעזבו אותי מסיפורים. לא מעטפות ולא נעליים. חברים יקרים, תחשבו על זה, עצם העובדה שוועידה ברמה ממלכתית מאורגנת בידי בעלי הון פרטיים, מה גם שאחד מהם מריץ פה עיתון, שבמקרה שם לו למטרה להוריד את ראש הממשלה ויהי מה, ומקבל מסדר כבוד ועוד מדבר בסדר גודל של נשיא ארצות-הברית – לי היתה הרגשה שאנחנו לא במדינה עצמאית אלא חזרנו לעיירה היהודית ולגבירים, כמעט כמו בסיפורי שלום עליכם. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
אני מודה לך. חבר הכנסת אופיר פינס, אחרון הדוברים.
אופיר פינס-פז (העבודה-מימד):
גברתי היושבת-ראש, תודה. ראשית, אני מזדהה עם כל מלה שאמר חבר הכנסת וילן. אני רק רוצה להעלות נושא נוסף על סדר-היום – אתמול התפרסם דוח של "אדם, טבע ודין", לא דוח מחייב, שמדבר על הנושא הסביבתי בכנסת, הנושא הירוק וכדומה. הדוח הזה אומר שבעצם ברמת המודעות והתודעה יש שיפור גדול מאוד. הרבה יותר הצעות לסדר מונחות, יש הרבה יותר דיונים בנושאים סביבתיים, הרבה מאוד הצעות לסדר-היום וכדומה, אבל בשורה התחתונה, בדבר הקובע, שהוא חקיקה סביבתית, אנחנו אפילו הולכים אחורה.
בדקתי ומצאתי מדוע הדבר הזה קורה. הדבר הזה קורה משום שבשנתיים האחרונות הממשלה לא יזמה ולו הצעת חוק סביבתית אחת. דבר אחר, הממשלה מטרפדת את הצעות החוק הסביבתיות של חברי הכנסת מכל הסיעות. אני אומר את זה לכם, חברי חברי הכנסת, אני חושב שנמעל בתפקידנו אם לא נעשה הכול כדי שהצעות האלה תעבורנה. היום הורדה מסדר-היום הצעת חוק של חברת הכנסת אסתרינה טרטמן, שדנה במנורות חסכוניות. אני אומר לכם שזו שערורייה. ההצעה הורדה כי מישהו בממשלה לא כל כך אוהב את זה וכדומה. אני חושב שצריך לקבל החלטה פנימית שלנו, שלפיה הצעות חוק סביבתיות תקבלנה תמיכה מקיר לקיר והן לא ייפלו קורבן על מזבח המשמעת הקואליציונית, שבעניין הזה עושה נזק גדול מאוד למדינת ישראל. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה לך.
חילופי גברי בוועדות הכנסת
היו"ר קולט אביטל:
לפני שנעבור לסעיף הבא – הודעה לממלא-מקום יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יעקב מרגי. לאחר מכן נעבור להצעות חוק.
יעקב מרגי (בשם ועדת הכנסת):
תודה, גברתי היושבת-ראש. אני מודיע בזאת על חילופי אישים בוועדות הבאות –
מטעם סיעת גיל: בוועדת החוץ והביטחון ובוועדה לענייני ביקורת המדינה, במקום חבר הכנסת אלחנן גלזר יכהן חבר הכנסת יצחק גלנטי; בוועדת הכספים ובוועדה המיוחדת למאבק בנגע הסמים, במקום חבר הכנסת אלחנן גלזר יכהן חבר הכנסת יצחק זיו; בוועדה המיוחדת לבחינת בעיות העובדים הזרים, במקום חברת הכנסת שרה מרום-שלו יכהן חבר הכנסת יצחק זיו, ובמקום חבר הכנסת משה שרוני יכהן חבר הכנסת יצחק גלנטי.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
– – –
היו"ר קולט אביטל:
אוי ואבוי לנו. אני מבינה שכבר יש גיליוטינות.
קריאות:
– – –
היו"ר קולט אביטל:
די, חברים, אני מבינה שזה מרגש.
יעקב מרגי (בשם ועדת הכנסת):
בוועדה המיוחדת לפניות הציבור, במקום חבר הכנסת אלחנן גלזר יכהן חבר הכנסת יצחק זיו; בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, במקום חברת הכנסת שרה מרום-שלו יכהן חבר הכנסת יצחק זיו; בוועדת הפנים והגנת הסביבה, במקום חברת הכנסת שרה מרום-שלו יכהן חבר הכנסת אלחנן גלזר. זאת על-פי בקשתו של יושב-ראש סיעת גיל.
היו"ר קולט אביטל:
סליחה, החברים מהסיעה החדשה לא משובצים לשום ועדה?
יעקב מרגי (בשם ועדת הכנסת):
ציפינו לשאלה הזאת, ולכן ציידו אותי בתשובה: חבר הכנסת שרוני נשאר לכהן בוועדת החוקה; חברת הכנסת שרה מרום-שלו נשארה לכהן בוועדה לקידום מעמד האשה; חבר הכנסת גלזר נשאר להיות חבר בוועדת הפנים. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. ממש עבודה קשה.
אופיר פינס-פז (העבודה-מימד):
לדעתי צריכה להיות הצבעה.
היו"ר קולט אביטל:
ממש לא.
הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (הוראת שעה), התשס"ח–2008
[מס' מ/370; פ/2831/17; "דברי הכנסת", חוב' כ"ו, עמ' 16487 ועמ' 16621; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר קולט אביטל:
אנחנו עוברים להצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (הוראת שעה), התשס"ח–2008, קריאה שנייה וקריאה שלישית. אני מבקשת מיושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה לעלות ולהציג את הצעת החוק.
אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, הנני מתכבד להביא בפניכם את הצעת החוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 115) לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. מקורה של הצעת חוק זו הוא הצעת חוק שיזמה הממשלה ומצד שני הצעת חוק שאני, עבדכם הנאמן, יזמתי. סעיף 149 לפקודת העיריות קובע שעל מועצת עירייה לבחור – – –
היו"ר קולט אביטל:
לא, סעיף 138.
אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
סליחה, מתנצל. מדובר בהצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (הוראת שעה) – ולא כפי שאמרתי קודם – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. כפי שאמרתי, מקורה של הצעת חוק זו בהצעת חוק ממשלתית ובהצעת חוק פרטית שאני יזמתי.
סעיף 4 לחוק הרשויות המקומיות קובע כי הבחירות הכלליות ברשויות המקומיות יקוימו כל חמש שנים. הפעם הבאה שבה היו צריכות להתקיים הבחירות נפלה ב-4 בנובמבר 2008, שהוא יום רצח יצחק רבין לפי הלוח הלועזי. לכן מוצע לדחות את מועד הבחירות בשבוע ימים, כך שהבחירות הקרובות לרשויות המקומיות יתקיימו ביום י"ג בחשוון התשס"ט, 11 בנובמבר 2008. בהצעת החוק שלי הצעתי להקדים בשבוע, כי אני לא חושב שנכון להאריך קדנציה, אבל למשרד הפנים ולממשלה היתה חשיבה אחרת; קיבלתי אותה, ובסופו של יום מדובר על 11 בנובמבר 2008.
אני מציע שגם אם נחוקק את החוק הזה נאמר בלי נדר, כי אני מעריך שאם יקדימו את הבחירות לכנסת יכול שיחול שינוי גם במועד הזה.
גברתי היושבת-ראש, להצעת החוק הזאת אין הסתייגויות. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חברי הכנסת, נא לשבת.
כיוון שאין הסתייגויות, אנחנו עוברים ישר להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (הוראת שעה), התשס"ח–2008. נא להצביע.
הצבעה מס' 2
בעד סעיף 1 – 15
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף 1 נתקבל.
היו"ר קולט אביטל:
ובכן, 15 הצביעו בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת שהצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (הוראת שעה), התשס"ח–2008, עברה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים להצביע בקריאה שלישית.
הצבעה מס' 3
בעד החוק – 15
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (הוראת שעה), התשס"ח–2008, נתקבל.
היו"ר קולט אביטל:
15 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת שהצעת החוק עברה בקריאה שלישית, והיא תיכנס לספר החוקים.
אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, ובהזדמנות זו בטח תרצה להודות על הצעת החוק שעברה.
אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
אני רוצה להודות. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה.
הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 115), התשס"ח–2008
[מס' מ/365; "דברי הכנסת", חוב' כ"ב עמ' 15619; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר קולט אביטל:
אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 115), התשס"ח–2008, קריאה שנייה וקריאה שלישית.
אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, הנני מתכבד להביא בפניכם, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, את הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 115). מקורה של הצעת חוק זו הוא בהצעת חוק ממשלתית.
סעיף 149 לפקודת העיריות קובע כי על מועצת עירייה לבחור ועדה לאיכות הסביבה, שתפקידה ליזום ולתכנן פעילות בתחומים הנוגעים לשמירה על איכות הסביבה. בסעיף קטן (ב) נקבע כי אחד מחברי הוועדה יהיה נציג השר לאיכות הסביבה. היום זה השר להגנת הסביבה.
במרוצת הזמן, מאז נחקק החוק שבו הוספה הוועדה לשמירת איכות הסביבה בעיריות, התברר כי המשרד להגנת הסביבה מתקשה למנות את נציגיו לוועדות אלה, בשל מצוקת כוח-אדם מחד גיסא וריבוי הוועדות מאידך גיסא.
כמו כן, הועלה קושי הכרוך במעורבותו של השלטון המרכזי בניהול ענייניהן של הרשויות המקומיות.
חוות דעת שנתן משרד המשפטים קבעה כי כל עוד לא מונו נציגי השר להגנת הסביבה בוועדות לאיכות הסביבה של העיריות, ועדות אלה אינן יכולות להתכנס. וכך למעשה שותקה פעילותן, וזה כמובן דבר מצער, שצריך לטפל בו.
לכן מציעה הממשלה לבטל את חובת מינוי החבר מטעם השר להגנת הסביבה בוועדות אלה. הוועדה קיבלה בקשה זו, אך הוסיפה במהלך דיוניה כי נציג השר להגנת הסביבה יוזמן להשתתף, אם ירצה בכך, בדיוניהן של ועדות איכות הסביבה בעיריות.
אנחנו קיבלנו את עמדת הממשלה בוועדת הפנים והגנת הסביבה, והצעת החוק הזאת מוגשת ללא הסתייגויות. לפיכך, אבקש מהכנסת לאשרה על-פי הצעת הוועדה. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. לפני שאנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה, אני רוצה לברך את 90 תלמידי חטיבת הביניים על שם יצחק רבין מקריית-מוצקין: ברוכים הבאים.
אנחנו עוברים עכשיו להצבעה. נא להצביע בקריאה שנייה על הצעת החוק לתיקון פקודת העיריות – כנוסח הוועדה.
הצבעה מס' 4
בעד סעיף 1 – 18
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף 1 נתקבל.
היו"ר קולט אביטל:
18 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק בקריאה שלישית. נא להצביע.
הצבעה מס' 5
בעד החוק – 17
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 115), התשס"ח–2008, נתקבל.
היו"ר קולט אביטל:
בעד – 17, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שהצעת החוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 115) התקבלה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים.
הודעת יושב-ראש ועדת הכלכלה כי חברת הכנסת אורית נוקד חוזרת בה מהצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – כיסוי הוצאות שידורים קהילתיים), התשס"ז–2007
[הצעת חוק פ/2851/17; "דברי הכנסת", חוב' י"ד, עמ' 14042.]
היו"ר קולט אביטל:
הודעת יושב-ראש ועדת הכלכלה כי חברת הכנסת אורית נוקד חוזרת בה מהצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – כיסוי הוצאות שידורים קהילתיים). בבקשה, חבר הכנסת גלעד ארדן.
גלעד ארדן (יו"ר ועדת הכלכלה):
גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי הכנסת, ביום ח' באב התשס"ז, 23 ביולי 2007, הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – כיסוי הוצאות שידורים קהילתיים), התשס"ז–2007, פ/2851/17, של חברת הכנסת אורית נוקד – להלן הצעת החוק. הצעת החוק התקבלה בדיון מוקדם ביום 9 בינואר 2008 והועברה לוועדת הכלכלה לשם הכנתה לקריאה הראשונה.
בהתאם להוראות סעיף 142(ב) לתקנון הכנסת, אני מבקש להודיע לכנסת כי ביום כ"ו באדר ב' התשס"ח, 3 במאי 2008, הודיעה חברת הכנסת אורית נוקד כי היא חוזרת בה מהצעת החוק האמורה. לפיכך ובהתאם להוראות אותו סעיף, עם מסירת הודעתי מורדת ההצעה מסדר-יומה של הכנסת. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה.
הצעת חוק הטבות למשפחות אומנה (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2008
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/228).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר קולט אביטל:
אנחנו עוברים להצעת חוק הטבות למשפחות אומנה (תיקוני חקיקה), של חבר הכנסת זבולון אורלב, קריאה ראשונה. בבקשה, אדוני.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי שר המדע, התרבות והספורט, עניינו של החוק שהכנסת מתבקשת לאשר בקריאה ראשונה הוא תחילה בצעד משמעותי, בהסדרת זכויותיהן של משפחות אומנות.
יש שלושה מצבים שבהם אפשר לטפל בילדים בסיכון. הצעד הדרסטי ביותר, הקיצוני ביותר, הוא מסירת ילד מהורים ביולוגיים למשפחה מאמצת. זהו ניתוק לכל ימי חייו של הילד, זה נעשה במקרים קיצוניים מאוד, לפעמים בהסכמת האמא והאבא, לפעמים על-פי צו בית-משפט גם נגד הסכמת האמא והאבא.
יש מצב נוסף של טיפול בילדים בסיכון והוא סידור מוסדי, בעברית – פנימייה, מעון, כפר-נוער וכדומה, שבהם מטופלים ילדים במדינת ישראל. כ-8,000 ילדים נמצאים במוסדות המוגדרים לטיפול בילדים בסיכון.
בין שני המצבים האלה, בין האימוץ לבין הפנימייה, יש מצב נוסף, והוא משפחה אומנת. פירושו של דבר שהמשפחה מקבלת את הילד לתקופה קצובה מראש, לא לכל ימי חייו של הילד אלא בדרך כלל לשלוש שנים, חמש שנים, שבע שנים – כדי שהמשפחה הביולוגית תוכל להתאושש ממשבר כלשהו וכדי שהילד בתקופה הזאת יוכל לקבל בית חם, בית תומך, סביבה סוציו-אקונומית תומכת, יוכל להתקדם בלימודיו ולהצליח, גם אם הוא לומד בבית-ספר רבין בקריות.
המשפחה האומנת איננה מקבלת שכר עבור פעולתה אלא אך ורק החזר הוצאות. כלומר, משפחות אומנות עושות את פעילותן בהתנדבות ומקבלות את החזר ההוצאות עבור החזקת הילד.
משרדי הממשלה עוסקים כבר שנים רבות בהסדרת הזכויות של המשפחות האומנות. האם יש זכויות של הורים ביולוגיים? אם כן, במה? וכדומה. הצעת החוק שלי באה להסדיר כמה עניינים בזכויות של המשפחות האומנות.
הדבר הראשון, לאפשר לאם האומנת להיעדר ממקום עבודתה כדי לסעוד את הילד הנאמן – אם מותר לקרוא לו כך – כאשר הוא חולה, כפי שהדבר מתאפשר גם להורים ביולוגיים. כידוע, החוק מאפשר להורים ביולוגיים, כאשר ילדם חולה, להמיר חלק מהחופשה שלהם עבור ימי מחלה כדי לטפל בילדים. את הזכות הזאת אנחנו רוצים לתת גם למשפחות אומנות.
הזכות השנייה שאנחנו רוצים לאפשר לאותם הורים היא לקבל את דמי הלידה במקרה שהמשפחה האומנת מקבלת את הילד, ולרגל קבלת הילד, על מנת לקלוט אותו במשפחה, נאלצת האמא להיעדר מעבודתה כמה חודשים. במקום שהיא תיאלץ לתת את הילד למטפלת נוספת, היא תישאר בביתה ותקבל את הזכאות לדמי לידה.
אני מדווח לכנסת שעל-פי הצעת החוק בנושא הזה של דמי הלידה יש הבחנה בין קליטת ילד עד גיל שלוש, שזקוק לקשר יותר אינטנסיבי, ובין גיל אחר.
החוק הזה, יש בו הוצאה תקציבית, ולכן ביקשנו מאוד את תמיכת הממשלה, על מנת שלא נתחיל לעשות פה קואליציות ואופוזיציות ונגייס 50 קולות. ואכן החוק עבר בקריאה טרומית בתמיכת הממשלה, בתנאי שנמתין חצי שנה עד שתגיע הצעת החוק הממשלתית, כי גם הצעת החוק הממשלתית מתכוונת לתת את אותן הטבות. אלא שהתברר שעברה כמעט שנה והחוק לא עבר, ולכן החליטה ועדת העבודה והרווחה, על חברי הקואליציה שלה, לקדם את החוק הזה לקריאה הראשונה. גם אחרי שהחוק יעבור בקריאה הראשונה אנחנו נמתין פרק זמן סביר כדי שהממשלה תביא את הצעת החוק שלה לפני הקריאה השנייה והשלישית.
חברי חברי הכנסת, אני חושב שבדברים כגון אלה אי-אפשר להמתין עד אין קץ להצעות חוק ממשלתיות, בעיקר לא לשם משחקי יוקרה. כלומר, אם הצעת חוק פרטית סותרת לחלוטין גישה ממשלתית, אני מקבל את הדבר הזה. אבל אני אומר לכם מידיעה ברורה, כמי שהיה גם שר הרווחה קרוב לשנתיים, שהצעת החוק הממשלתית תדבר בדיוק על אותם נושאים. דרך אגב, היא מקיפה יותר ורחבה יותר, וטוב שכך; הצעת חוק פרטית איננה יכולה להקיף. אבל באותם שניים-שלושה נושאים עיקריים צריך לאפשר למשפחה האומנת, שהדגשתי שאיננה מקבלת שכר, לפחות לקבל את מעט הזכויות בדברים שקשורים גם בדמי לידה וגם בסוגיית ניצול ימי מחלה עבור אותם ילדים חולים.
אם אינני טועה, אלה שני הזכויות העיקריות שהחוק הזה מקנה למשפחות אומנות.
היו"ר קולט אביטל:
שתי.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
תודה. אלה שתי הזכויות העיקריות שהמשפחות האומנות אמורות לקבל על-פי החוק. אני אודה לחברי הכנסת על התמיכה בחוק.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. אנחנו עוברים לדיון. ראשון הדוברים, חבר הכנסת אברהם רביץ – אינו נמצא. חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נמצא. חבר הכנסת משה גפני, בבקשה.
משה גפני (יהדות התורה):
מוותר.
היו"ר קולט אביטל:
אתה מוותר? חבר הכנסת אורי אריאל – אינו נמצא. חבר הכנסת מאיר פרוש?
מאיר פרוש (יהדות התורה):
מוותר.
היו"ר קולט אביטל:
מוותר. חבר הכנסת נסים זאב – לא מוותר. בבקשה. יש לך שלוש דקות.
נסים זאב (ש"ס):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני מבין שחבר הכנסת אורלב רוצה להיטיב עם משפחות אומנה, שבעצם עושות את מלאכת ההורים הביולוגיים. אבל למה להשתמש במונחים שלא מקובלים בכלל? חופשת לידה – כאילו מדובר בהורים שעכשיו בדיוק האשה יצאה מחדר הלידה והיא מקבלת חופשת לידה. אפשר להגיד את זה בלשון פשוטה יותר. לומר "מענק אומנה" זה הרבה יותר נכון והרבה יותר יפה, כי דמי לידה וחופשת לידה זה אחרת.
דבר נוסף שאני רוצה להעיר: צריך לקחת בחשבון שאפשר שפעמיים יקבלו חופשת לידה, לפי המונח הזה, עבור אותו ילד – –
היו"ר קולט אביטל:
חבר הכנסת מרגי.
נסים זאב (ש"ס):
– – פעם כשילדו אותו ופעם כשמסרו אותו, ורק אלה הורים אחרים. כלומר, לגבי חופשת הלידה, הילד נולד פעמיים.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
גם באימוץ זה אותו דבר.
נסים זאב (ש"ס):
בסדר. אני אומר שזה נשמע שהילד הזה נולד פעמיים: פעם כשהוא נולד להוריו הביולוגיים, ופעם להורים שקיבלו על עצמם את האומנה ואת המשמורת של אותו ילד.
ידידי חבר הכנסת זבולון אורלב, דבר נוסף אני רוצה להעיר לתשומת לבך: ראיתי את הסעיף, בין הסעיפים שהוזכרו שם, שזה לא יחול על הורים שבאותה שנה כבר קיבלו דמי לידה וחופשת לידה. אני חושב שזו טעות. העובדים הסוציאליים ופקידות הסעד חושבים שהמשפחה המתאימה ביותר היא משפחה X או Y, ואני אומר לך שזה לא הולך באופן אוטומטי.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אני מסכים אתך. רק שהקואליציה תסכים.
נסים זאב (ש"ס):
הקואליציה חייבת להסכים, כי זו פשוט שערורייה. זה לא יכול להיות. השיקול הוא כאילו אם ההורים האלה קיבלו דמי לידה פעם, אז עכשיו לא יקבלו חופשה של אומנה. לכן אני אומר שההגדרה צריכה להיות שונה לחלוטין. לכן, יהיה אפשר לבוא ולומר: לפני שמונה חודשים קיבלו חופשת לידה, ועכשיו מקבלים עבור הילד הזה החזקה של אומנה – או חופשת אומנה או איך שתרצה, ואפשר להגדיר את זה ברוח הדברים כפי שהזכרתי.
הוא הדין לגבי ארנונה. אני בהחלט ער לעניין הזה כאשר אנחנו מדברים על משפחות שבהן מחזיקים לפעמים הורים או בן דוד אפילו. חבר הכנסת אורלב, אני רוצה לומר לך שתהיה מופתע: הייתי בירושלים יושב-ראש ועדה לפטור, וכן התחשבו ותמיד ספרו את מספר הנפשות ששוהות בבית שאינן עובדות.
היו"ר קולט אביטל:
לכן – אבקש ממך לסיים.
נסים זאב (ש"ס):
לכן, אני מבקש גם לסיים בעניין הזה – לקחת את זה בחשבון, אבל צריך להבין דבר נוסף – –
היו"ר קולט אביטל:
לא. כשאתה מסיים, אתה לא אומר דבר נוסף.
נסים זאב (ש"ס):
– – לוקחים גם את ההכנסה שמקבלים מהאומנה, ואז לפעמים זה יכול מצד אחד להועיל ומצד שני רף השכר של אותה משפחה עולה ולכן הם לא יהיו זכאים. צריך לתמרן בוועדה כדי שבאמת נוכל למצות את העניין שהזיכוי הזה יבוא לידי ביטוי.
היו"ר קולט אביטל:
תודה. חברת הכנסת נאדיה חילו, אחרונת הדוברים, בבקשה. לאחר מכן אנחנו עוברים להצבעה.
נאדיה חילו (העבודה-מימד):
גברתי היושבת-ראש, אני חושבת שמונחת לפנינו הצעת חוק חשובה מאוד, שיש לה כמה מהויות בסיסיות מאוד בנושא הורות ובנושא זכויות ילדים. כולנו יודעים שהמצב האידיאלי, בדרך כלל, הוא שילד מתחנך, מתפתח וגדל בחיק משפחתו – ואנחנו מכאן נרשה לעצמנו להגיד שאנחנו גם רוצים שכל הילדים יזכו לחיק משפחה חם וחיובי ויתפתחו בצורה תקינה. אבל הרבה פעמים המציאות היא מציאות קשה, מציאות שהיא לא בבחירה, מציאות שלא מאפשרת הרבה פעמים את אותה התפתחות תקינה של אותו ילד בחיק משפחתו מכל מיני סיבות.
אני פה סומכת את ידי גם על החלטות מערכת הרווחה, שבאים ומחליטים על הוצאת ילד מהבית מכל מיני סיבות. לפעמים זה גם סיכון, אבל לפעמים אותה מסגרת משפחתית, מכל מיני סיבות, אפילו מעשיות, לא יכולה לבוא ולחבק את אותו ילד ולתת לו את כל האפשרויות ואת כל התנאים להתפתחות. לכן באה מערכת הרווחה ויצרה כלי נוסף על כל הכלים שעומדים לרשותה, שהוא אחד המענים הטובים ביותר שבידיה לאפשר לאותו ילד שנמנע ממנו לגדול במשפחתו – לגדול בסביבה של משפחה אומנת.
חבר הכנסת אורלב, אולי זה הזמן לברך מכאן את כל אותן משפחות. זו לא בחירה קלה. זו התמודדות קשה מאוד. אני, שעסקתי גם בעניין הזה, ראיתי כמה באמת ההתמודדות לא קלה.
אני חושבת שמן הראוי שהמערכת הציבורית והמערכות החברתיות של המדינה גם יירתמו למאמץ ויהיו שותפות ופרטנריות לאותן משפחות שלקחו על עצמן לגדל את הילדים במשפחות אומנה. איך הם יהיו פרטנרים ויקלו אם לא במתן תנאים בסיסיים מאוד להקלה ולאפשרות לקליטת אותו ילד? אני לא רואה רק את העניין הפיננסי בעניין הזה. אני חושבת שחופשת הלידה ודמי הלידה יאפשרו לאותו הורה להיות גם רגוע נפשית ויאפשרו לו אפילו חופש פעולה וייתנו לו את האפשרות להיות באותה סביבה בתנאים כאלה שהוא גם יוכל להעניק נפשית לאותו ילד שהוא קלט, ולתת לו את האפשרות להתפתח ולגדול בסביבה, בתקופת הקליטה שהיא קשה. תקופת הקליטה קשה לשני הצדדים. כשאנחנו מדברים על תינוקות קטנים מאוד, בשבילם היא לא כל כך חשובה, אבל בשביל ההורים היא גם תקופה טובה להתארגנות משפחתית חדשה.
היו"ר קולט אביטל:
נא לסיים.
נאדיה חילו (העבודה-מימד):
לכן, אני חושבת שההצעה בהחלט ראויה, ובהחלט ראויה גם לתמיכה. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
גברתי, אני מודה לך. חבר הכנסת חסון, נא לשבת. אנחנו צריכים להצביע.
אני מפעילה את ההצבעה. אנחנו מצביעים בקריאה ראשונה על הצעת חוק הטבות למשפחות אומנה (תיקוני חקיקה).
הצבעה מס' 6
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הטבות למשפחות אומנה (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2008,
לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר קולט אביטל:
בעד – 13, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת בזאת שהצעת חוק הטבות למשפחות אומנה (תיקוני חקיקה) נתקבלה בקריאה ראשונה, והיא תעבור לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר קולט אביטל:
הודעה לסגנית מזכיר הכנסת.
סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
ברשות יושבת-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 41) (מועמד ששהה במדינת אויב שלא כדין), של חבר הכנסת זבולון אורלב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 36) (אישור תקן כליאה), התשס"ח–2008, של חבר הכנסת יצחק לוי; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 41) (תושב ששהה מחוץ לישראל בשל לימודים אקדמיים), התשס"ח–2008, של חבר הכנסת חיים אורון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 113) (עבודה מועדפת או נדרשת בטיפול ובסיוע אישי), התשס"ח–2008, של חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 114) (עבודה מועדפת או נדרשת באבטחה), התשס"ח–2008, של חבר הכנסת דוד אזולאי.
דוח ביקורת שנתי 58ב של מבקר המדינה; והערות ראש הממשלה לדוח מבקר המדינה 58ב. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה.
הצעת חוק בית העצמאות, התשס"ח–2008
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/230).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר קולט אביטל:
ובכן, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק בית העצמאות, התשס"ח–2008, קריאה ראשונה. חבר הכנסת זבולון אורלב, בבקשה.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מצטער שבהצעת חוק חשובה כמו הצעת חוק בית העצמאות אין מי שמייצג את הממשלה. אני יכול רק להצטער על הדבר הזה.
גברתי היושבת-ראש, אני מציג את הצעת החוק כשליח מצווה. מי שיזם את הצעת החוק והיה ראש וראשון ליוזמי הצעת החוק הוא חבר הכנסת אפרים סנה, אלא שעל-פי הוראות התקנון ברגע שהוא התמנה לסגן שר הביטחון בקדנציה הנוכחית שמו נמחק מהצעת החוק, והואיל והייתי היוזם השני, הפכתי פורמלית להיות המוביל של הצעת החוק. אבל אני עושה זאת בשמחה רבה, ואינני רוצה שייגרעו, ולו במעט, חלקו וזכויותיו של חבר הכנסת אפרים סנה, שזאת לא הכנסת הראשונה שבה הוא יוזם את הצעת החוק הזאת, ואני מנסה לסייע בידו, אני מקווה הפעם בהצלחה יתירה. אני מבין שהוא יסכם את הדיון או תינתן לו אפשרות לביטוי הולם כמי שהיה ראש וראשון ליוזמי הצעת החוק.
כידוע, אנחנו מדברים על הבניין שבו הכריז דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון, על הקמתה של מדינת ישראל ביום ה' באייר התש"ח, בניין שמצוי בשדרות-רוטשילד, אם אינני טועה מס' 16, ובו, בבניין הזה, גם התכנסה מועצת המדינה הזמנית. מובן שכיום, במרחק של 60 שנות עצמאות, יש לכך משמעות היסטורית ייחודית, וזה חלק חשוב ממורשת התקומה והקוממיות של עם ישראל בארץ-ישראל. כל עם שמכבד את עצמו יודע גם לכבד את האתרים שקשורים בתקומתו, ואין ספק שבית העצמאות הוא בעל מעמד מאוד-מאוד ייחודי. אין לנו עוד מקום שבו הוכרזה עצמאות מדינת ישראל.
בהצעת החוק מוצע לקבוע שבית העצמאות, בגלל חשיבותו הלאומית המיוחדת, ינוהל ויופעל בידי המדינה. עדיין אין החלטה סופית, ייתכן שזה יהיה גנז המדינה או מישהו אחר שימונה לעניין זה. המטרות של החוק הזה הן להבטיח שהבניין הזה יישמר בצורה ראויה, בצורה מכובדת, ולא כפי שהוא נראה כיום, לצערנו. המטרה היא כמובן גם לשחזר את מה שצריך לשחזר, בעיקר באולם העצמאות, שבו התקיימה הכרזת העצמאות, וההצעה של החוק היא שבית העצמאות יפעל כמוזיאון לתולדות עם ישראל בארץ-ישראל וגם, כמובן, כמרכז חינוכי ותרבותי.
כדי להמחיש את הקשר בין מורשת ישראל, המורשת היהודית, וזיקת העם היהודי לארץ-ישראל, לרבות בתקופת המקרא, ובין הקמת המדינה, הבניין הזה, בית העצמאות, יצטרך לחבר – כמו שלמשל כיום מתקיים בו גם בית התנ"ך. כידוע, דוד בן-גוריון גם ייסד חוג קבוע ללימוד התנ"ך, כדי לציין את הקשר ההדוק בין המורשת ארוכת השנים של העם היהודי לבין תקומתנו כאן בארץ-ישראל.
הבניין הזה במקורו היה ביתו של מאיר דיזנגוף, ראש העירייה הראשון של תל-אביב, שהיה הבעלים, ועם מות רעייתו, צינה דיזנגוף, בשנת 1930, הוא החליט להקדיש את הבית לזכרה של אשתו, ואני מצטט, "למפעל האמנותי והתרבותי", ולייסד בו את מוזיאון תל-אביב. ואכן ב-1932 נפתח שם מוזיאון בשתי הקומות הראשונות, ומאיר דיזנגוף עבר להתגורר רק בקומה העליונה עד מותו ב-1936, ובצוואתו הוא הוריש את המקום לילדי תל-אביב ולתושבי העיר.
הבניין הועבר מידי עיריית תל-אביב למדינת ישראל ב-1969, וכאמור ביוזמתו של בן-גוריון והחברה לחקר המקרא הוקם בו בית התנ"ך, שפועל עד היום על-ידי חבורה רצינית מאוד של אנשים, וזאת הזדמנות מצוינת להכיר להם תודה ולהביע הערכה על פועלם בהתנדבות לאורך כל השנים להפיח בבית העצמאות את רוח התנ"ך, את רוח מורשת ישראל. בפועל, במציאות היום, יש שחזור לא הכי מכובד בעולם של אולם הכרזת העצמאות, ובקומות השנייה והשלישית פועל בית התנ"ך.
רק לפני שבוע התכנסנו כמה חברי הכנסת עם רשת בתי-מדרש ללימוד פרשת השבוע, פרשת בהר, שעוסקת בפרשת היובל, והדגמנו איך בית התנ"ך פועל הלכה למעשה.
בהצעת החוק שלנו יש הוראות לעניין הפעלת בית העצמאות. תוקם גם מועצה, ויש למועצה תפקידים בכל מה שקשור להפעלה, וכמובן חובת המדינה אשר למימון.
ההצעה המובאת לקריאה הראשונה עדיין איננה מושלמת, אבל רצינו לקדם את הצעת החוק סמוך ליום העצמאות. גם הכנסת מחויבת לכך בראש ובראשונה, כדי לסמל את פעולתה בתאריכים שהם בלוח השנה הישראלי. עדיין נותר לנו לדון בוועדת החינוך והתרבות בנושאים נוספים שקשורים להסדרת מעמדו של בית העצמאות, בין היתר האפשרות להכריז עליו אתר לאומי לפי חוק גנים לאומיים, שמורות הטבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, ואופן תחולתן של הוראות החוק האמורות על הפעלתו, לרבות קביעת הגורם הממונה על ביצוע הוראות הפרק השישי לחוק האמור לעניין בית העצמאות ונושאים נוספים שצריך לדון בהם עדיין – ההוראות לגבי שימור הבניין כבניין, שמירת ייעודו, זהות יושב-ראש המועצה, הוראות לעניין הגוף המנהל שיהיה מופקד על הפעלת בית העצמאות – – –
היו"ר קולט אביטל:
האם הצעת החוק מתייחסת גם לבעלות על הבניין?
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
כן, הבעלות עוברת למדינה.
היו"ר קולט אביטל:
היא היתה אמורה להיות של המדינה.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
זה ייעודו. הואיל והעירייה העבירה ב-1969– – –
היו"ר קולט אביטל:
נכון. יש ויכוח בין הממשלה לעירייה.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
הבעלות היא של המדינה, הבעיה היא שהמדינה די התחמקה עד היום מאחריותה באשר לתפעול הבניין הזה, להשקיע את הסכומים הדרושים, ואנחנו כבר אומרים שלפי הערכה החוק הזה הוא לא עשרות מיליונים: בערך 6 מיליוני שקלים יעלה שיפוץ הבניין, וכמיליון שקלים נדרשים לצורך הפעלתו. אני מאמין ומקווה מאוד שהכנסת תאשר את זה היום פה אחד, ונוכל לזרז את החקיקה בוועדת החינוך והתרבות.
כאן המקום גם להגיד מלת תודה ליושב-ראש ועדת החינוך והתרבות, הרב מלכיאור, שעמל לא מעט כדי לתווך בין משרדי הממשלה. היתה מחלוקת בין משרדי הממשלה המעורבים בעניין. אגב, משרד המדע, התרבות והספורט ראוי מאוד להערכה ולהוקרה, מנכ"ל המשרד הופיע לפחות פעמיים בישיבות ועדת החינוך והתרבות ותמך בגישה של הכנסת, על מנת לשמור על עצמאותו. האוצר כמובן רצה להרחיק את הבניין הזה מהמדינה, כדי שלא יצטרך להשקיע אף אגורה אחת, אבל בעזרתו של משרד המדע, התרבות והספורט אנו יכולים היום להביא גרסה שהיא גרסה ראויה, שהבית הזה הוא בעצם בית ממלכתי, בית לאומי, והמדינה תהיה ממונה על הפעלתו.
אני מודה, ומקווה שכל חברי הכנסת יתמכו בהצעת החוק. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה, אדוני, על הצעת החוק, וגם לחבר הכנסת סנה, יוזם החוק. אנחנו עוברים לדיון. חבר הכנסת שי חרמש – אינו נמצא. חבר הכנסת רן כהן – אינו נמצא. חברת הכנסת לימור לבנת – אינה נמצאת. גם חברת הכנסת אורית נוקד – אינה נמצאת. גם חבר הכנסת משה שרוני – אינו נמצא, ולכן חבר הכנסת אפרים סנה יעלה. אחריו – חבר הכנסת נסים זאב, ואתה לא אחרון הדוברים. בבקשה, אדוני.
אפרים סנה (העבודה-מימד):
גברתי היושבת-ראש, נכבדי חברי הכנסת, ראשית אני מבקש להודות לחבר הכנסת זבולון אורלב, שנשא בגאון את לפיד הובלת החוק, ולעמיתי השר גאלב מג'אדלה ויושב-ראש ועדת החינוך הרב מיכאל מלכיאור, שכל אחד במקומו סייע בתהליך הממושך, לפעמים הפתלתל, של העברת החוק הזה.
רונית תירוש (קדימה):
ולחברי הוועדה גם.
אפרים סנה (העבודה-מימד):
ולחברי הוועדה, שחלקם טרח ותמך. אנחנו נמצאים פה היום במעמד הזה של הצבעה על החוק בקריאה הראשונה.
חוק בית העצמאות עושה צדק היסטורי לא רק עם בית העצמאות אלא גם עם בית התנ"ך – שניהם דרים בכפיפה אחת – והוא מוחזק על-ידי קבוצה נלהבת ומסורה מאוד של מתנדבים, שנותנים את מיטב כוחם ונשמתם כדי שהבית הזה יתקיים ויפעל בתנאים מאוד צנועים. התעקשנו על השכנות הזאת כל עוד לא בוצע חזונו של בן-גוריון שיקום בית תנ"ך ראוי בירושלים. התעקשנו על השכנות הזאת מטעמים ערכיים.
ראובן ריבלין (הליכוד):
יש שלטים מאז 1956 מאחורי ה"אמריקן קולוני".
היו"ר קולט אביטל:
יש גם פה בקריית המוזיאונים, במוזיאון התנ"ך.
אפרים סנה (העבודה-מימד):
השאיפה היא שבית התנ"ך ימצא את מקומו בירושלים עירך. עד שזה יקרה, אנו מתעקשים על הצוותא, על השכנות הזו. הרעיון היה להדגיש שתקומת ישראל שורשה בתנ"ך, בתולדות ישראל. לכן התעקשנו ודחינו את כל הניסיונות להפריד ולהזיז את בית התנ"ך למקומות אחרים.
בשנה הבאה תציין העיר תל-אביב את יום הולדתה ה-100, וזה יהיה ראוי, גברתי היושבת-ראש, שממשלת ישראל תכנס ישיבה חגיגית בבית הזה, שבו הוכרזה עצמאות ישראל. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה לך, אדוני. חבר הכנסת נסים זאב, לאחר מכן – חבר הכנסת יואל חסון.
נסים זאב (ש"ס):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני בהחלט בעד שימור ושחזור של בניין היסטורי, כל בניין היסטורי, למען הציבור, ובוודאי כאשר מדובר בהנצחת זכרו ופועלו של מאיר דיזנגוף, שבוודאי יש מקום להנציח, לכבד ולזכור אותו. השאלה היא אם זה נכון שהבית המרכזי של מדינת ישראל יהיה בתל-אביב אף שהיא לא עיר הבירה של מדינת ישראל.
רק בשנה שעברה היתה פה שערורייה כאשר בית-פרומין היה בשלבי בנייה. אנחנו עיכבנו זאת והכנסת פה התנגדה, ואמרנו שזה הבניין ההיסטורי שלנו, שהוא ראשון במעלה. שם הכנסת הראשונה של מדינת ישראל, שם דוד בן-גוריון הכריז את כל ההכרזות הראשונות שלו עם קום מדינת ישראל. יכול להיות שההכרזה על עצמאותה של מדינת ישראל לא נעשתה שם, אבל צריכים להסתכל גם על האלמנטים הנוספים. לבית-פרומין יש היסטוריה. זה היה משכן הכנסת. דבר שני, זה בירושלים עיר הבירה. כאשר אני שם את בית דיזנגוף לעומת בית-פרומין מבחינת ההיסטוריה, מבחינת המיקום ומבחינת גודל הבניין, אני מסופק. אני לא אומר שזה צריך להיות במקום זה – אולי זה וזה. לבוא היום ולשנות את הבניין המרכזי של בית העצמאות, זה נותן מסר כלשהו, אמירה. קודם כול, זה לא בירושלים.
היו"ר קולט אביטל:
מה לעשות? שם הם הכריזו עצמאות.
נסים זאב (ש"ס):
לא משום שהכריזו שם עצמאות זה צריך להיות הבניין ההיסטורי. אני חושב שבכנסת הראשונה יש היסטוריה של שנים רבות.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אין סתירה בין הדברים.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אין זה מוציא מיד זה.
נסים זאב (ש"ס):
אני מסכים, אבל כאשר אנו באים ואומרים: ביום העצמאות, מהו המקום המרכזי שהציבור צריך ללכת אליו, בית העצמאות או מקום אחר? אני לא יודע.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
גם לפה וגם לפה.
נסים זאב (ש"ס):
נכון, אבל כאשר אתה מעגן את זה בחוק אתה אומר שזה בית העצמאות.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
גם לגבי בית-פרומין יש חוק, שמעכבים אותו.
היו"ר קולט אביטל:
נכון.
נסים זאב (ש"ס):
אני מבקש לקחת את זה בחשבון. אני לא בא, חלילה, לשלול. אני בעד ואני אצביע בעד החוק, חבר הכנסת זבולון אורלב. אני אומר שצריך לקחת בחשבון שיכול להיות שבאותן הנקודות שאני מעלה יש עניין.
היו"ר קולט אביטל:
תודה. חבר הכנסת יואל חסון, ואחריו – חבר הכנסת ראובן ריבלין.
יואל חסון (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני קודם כול מבקש לברך את יוזם החוק הראשון, אפרים סנה, ולברך את יוזם החוק השני, זבולון אורלב, שמקדם את החוק היום. בעיני זה חוק חשוב. קודמי כאן פירטו את חשיבותו. הוא מסמל התחלה של כיוון, כדי שתהיה כאן יותר התייחסות לסמלים לאומיים, שתהיה כאן יותר התייחסות לציוני דרך שקרו גם לפני הקמת המדינה וגם לאחריה, אם זה באמצעות בניינים ומקומות מסוימים שבהם קרו והיו דברים היסטוריים שהיו משמעותיים לעם היהודי, ואם באמצעות חומרים. אתה רואה היום מחוץ לתל-אביב וירושלים מקומות שאירעו בהם אירועים משמעותיים. אני יכול לספר שכאשר הייתי בבית "יד לבנים" בדאלית-אל-כרמל היה בניין – כך כתוב, לפחות לפי מה שפורט בדפי ההיסטוריה – – –
ראובן ריבלין (הליכוד):
של נפתלי הרץ אימבר.
יואל חסון (קדימה):
של נפתלי הרץ אימבר, שכתב את מילות ההמנון הלאומי שלנו בבית הזה על המרפסת. הייתי על המרפסת הזאת, וכל מה שיש שם זה שלט. אתה יודע מה? השלט של חנויות "קסטרו" מהודר יותר, ראוי יותר ומכובד יותר. כל כך פשוט וכל כך לא מושקע. מי שדאג שהשלט הזה יהיה זה מי שמאכלס את הבניין. הם שמו את השלט ביוזמתם. אף אחד לא כיוון אותם לזה. אף אחד מרשויות המדינה לא בחר לציין ולשפץ את המקום הזה ולהפוך אותו למקום אחר. אני לא יודע מה היה קורה בבניין הזה אם הוא לא היה שייך לבית "יד לבנים" המקומי. יכול להיות שהוא היה נהרס או נעלם, כמו בניינים רבים שהיו משמעותיים מאוד בהיסטוריה שלנו ונעלמו, כי עלו עליהם מגדלים או כי הם היו בבעלויות אחרות.
אני חושב שהחוק הזה חשוב, כי הוא מסמל כיוון ראשוני. כל מקום, כל נקודת דרך, כל מבנה, כל דבר שיש בו משהו משמעותי באמת לנו כעם, לנו כאומה – המדינה חייבת לדאוג שיישמר. לא יוזמה פרטית, לא בעלי הבית; המדינה חייבת שהבית הזה, המקום הזה, יישמר. זה דבר שאני חושב שהבית הזה צריך להוביל.
לסיום, גברתי היושבת-ראש, אין לזה בכלל שיקולים תקציביים. הרי האחזקה הזאת או הטיפוח של הבתים האלה והבניינים האלה, זה בטל בשישים. ודאי שאני לא מוכן שהביורוקרטיה היא שתשבש את היכולת שלנו לעשות את הדבר הזה. זה נחוץ לדורי דורות. זה נחוץ לחינוך, זה נחוץ לנו כאומה. לכן אני מקווה מאוד שהצעת החוק הזאת תהיה פתח להמשך שימור בתים ובניינים אחרים שהם חשובים לנו ולהיסטוריה שלנו. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
אני מודה לך מאוד. ואם אפשר להוסיף לדבריך, אותו הדין צריך לחול גם על ארכיונים. לצערנו אנחנו לא מכבדים מאוד מסמכים היסטוריים. צריך להתחיל לטפל גם בעניין הזה.
חבר הכנסת ראובן ריבלין. אחריו – חברת הכנסת רונית תירוש. אחרון הדוברים – חבר הכנסת שלמה מולה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
גברתי סגנית יושבת-ראש הכנסת, אדוני השר הנכבד, שר התרבות והספורט, אבל בעניין זה שר התרבות חשוב ביותר. הדור שלנו, או יותר נכון בנינו ונכדינו, חושבים שהפלא של מדינת ישראל הוא מובן מאליו. בשבילם הנפת הדגל ושירת ההמנון שעליו דיבר יואל חסון הן דבר מובן מאליו, כאילו אנחנו עם ככל העמים. והנה רק לפני דור וחצי הקמתה של מדינת ישראל היתה בעיני רבים נפלאה שאינה מובנת בכלל, נס של ראשית צמיחת גאולתנו שבא כמעט מאין; יותר מכך, מאסונו של העם היהודי באירופה.
הדברים המובנים מאליהם נדבקים גם לקברניטים שאנחנו חלק מהם, כאשר אנחנו חושבים על הצורך להמשיך ולחזק, ולא שמים לב שהילדים שלנו מתרחקים מהמקורות ולא מבינים. נפש יהודי הומייה היום זה רק החברים שהגיעו ממקום שבו הם נכספו להגיע לאותו פלא של מדינת ישראל. אבל הדברים האלה לא יכולים להתגשם אם אנחנו לא ניתן את דעתנו עליהם.
אני רוצה לומר לכם שבית-פרומין, שהוא הכנסת הראשונה, נמכר לקבלן ירושלמי עתיר מעשים, חבר מועצת העיר ירושלים, ואם לא היו מבקשים להגדיל את אחוזי הבנייה הוא היה נהרס על-פי חוק והיה מוקם עליו בניין בן שלוש-ארבע קומות. הואיל ורוצים להקים שם גורד שחקים התעכבה הבנייה כדי לקבל ולראות איך אנחנו משיגים את אחוזי הבנייה הנדרשים – זאת אומרת, אלה אשר רכשו. המדינה מכרה את זה כדבר מובן מאליו, כנכס דלא ניידי. כנסת ישראל עצרה זאת.
אני מוכרח לומר לכם שבי"א באדר השתתפתי בטקס בתל-חי, שהיה לאחר הטקס של נשיא המדינה, עם הבית"רים העולים ופוקדים את המצבה ואת המקום. והנה נתגלה לעיני מחזה נפלא, שהעמותה, או האגודה לשימור אתרים, הלכה ושחזרה בעזרת תקציב דל את מצודת תל-חי, את חצר תל-חי, ובו סיפור אורקולי על הקרב הכמעט בלתי נתפס ועל הוויכוח ביישוב הציוני אם צריך להילחם בתל-חי או צריך לסגת, כאשר בן-גוריון וז'בוטינסקי מתגוששים. אחד אומר: אנחנו צריכים להישאר שם משום שגבולות המדינה היהודית ייקבעו בכל מקום שבו יהודי יהיה מוכן להגן עליו. אחד אמר: לא, נחזור לראש-פינה, ואחר כך נחזור לתל-חי ביתר שאת וביתר און. כמובן מי אמר שצריך לאחוז? בן-גוריון, וז'בוטינסקי חשב שטוב לחיות בעד ארצנו ולהילחם עליה. ובן-גוריון צדק, ואני תלמידו של זאב ז'בוטינסקי. אבל כל הדבר הזה והסיפור הזה יכול לבוא לידי ביטוי כאשר ילדינו מגיעים לביקור באתר כזה, ואנחנו צריכים לעודד אותו.
אני מברך אתכם, אם כי בית בן-גוריון קיים, והוא בשיממונו ברחוב קרן קיימת. צריך לבוא ולדאוג ולראות איך אנחנו עושים זאת. אם חוק זה לא ילווה בהצעה תקציבית, אשר תהיה לדורות, כדי שלא נאחז פילים לבנים ולא יהיה בחולשת רגע רצון לבוא ולמכור נכסי דלא ניידי כדי לממן דבר כזה או אחר ולוותר על פעמוני החירות שלנו – ששום אמריקני לא יעלה על דעתו לא לכבד אותם, משום שעם שלא מכבד את עברו איש לא יכבד את עתידו. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
רוב תודות. חברת הכנסת רונית תירוש. אחרון הדוברים – חבר הכנסת שלמה מולה.
רונית תירוש (קדימה):
צריך לציין את שר האוצר הירשזון שהיה פתוח לכל נושא של תולדות הציונות.
היו"ר קולט אביטל:
זה יירשם לזכותו. גברתי, בבקשה.
רונית תירוש (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני חייבת להודות שאחת הפעמים הבודדות שהרגשתי קנאה, בבחינת קנאת סופרים, היתה כאשר ראיתי את הצעת החוק הזאת מונחת בפני ועדת החינוך התרבות והספורט של הכנסת. ועל שום מה הקנאה? משום שכל כך הרבה פעמים בחיי כמחנכת בישראל, כמי שניהלה לא רק בית-ספר בתל-אביב, מקום מושבו של הבית, וגם כמנהלת מינהל החינוך שם, תמיד חשתי התבזות למראה המקום. כשהגעתי לכאן והיתה בידי ההזדמנות לחוקק חוק, לא עלה בדעתי שזה מה שצריך לעשות – כל כך פשוט, כל כך טריוויאלי, כל כך מתבקש. רק כשזומנה לידי האפשרות לדון במסגרת הוועדה, פתאום אמרתי: איך לא חשבתי על זה קודם לכן? אבל זו באמת קנאת סופרים, ואני מברכת אותך, סגן השר סנה, וגם את חבר הכנסת זבולון אורלב. אני מצטרפת לברכות לשר האוצר דאז מר הירשזון.
היו"ר קולט אביטל:
קידמת את אפרים סנה, ואני שמחה על כך. אולי את יודעת משהו שאנחנו לא יודעים.
רונית תירוש (קדימה):
מהרהורי לבי. אני פשוט סומכת עליו כשהוא בביטחון. אבל זו טעות לטובה.
אני חייבת לומר שכשהבאנו לשם תלמידים היתה אי-נוחות רבתי ממראה המקום, כי תלמידים רואים סרטי ארכיון שהם בשחור לבן, ושומעים את בן-גוריון מצהיר על הקמת המדינה, ושם זה לגיטימי כי זה משהו אותנטי של אז ופעם, ולא צריך להפוך את זה לצבעוני אפילו. אבל כשבאים לבית הזה ורואים כיצד הוא מתנהל, ואיך הוא נראה, וגם הפוליטיקות לא נחסכו מהבית הזה – בין אנשי מועצת בית התנ"ך ואנשי מועצת בית העצמאות. אני שמחה שבסופו של יום הגיעו להסכמות, והמדינה הכירה במחויבות שלה למקום הכל-כך חשוב, והכל-כך היסטורי הזה, שמסמל את תקומתנו. השיפוץ והשימור לעתיד יביאו כבוד גם למקום אבל בעיקר לנו כמדינה ששומרת על כבודה. תודה רבה לכם.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת שלמה מולה. חבר הכנסת יצחק זיו – אחרון הדוברים.
שלמה מולה (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לומר לכם – דווקא לחבר הכנסת נסיםזאב , שיצא מהמליאה, שעשה סינתזה כלשהי בין דברים – שכאשר אני הגעתי לארץ, דווקא כשהייתי תלמיד אולפן לעברית, המקום הראשון שלקחו אותנו לבקר בו היה הכותל המערבי. רובנו צעדנו כ-780 ק"מ, היינו תשושים, ורצינו לראות את ירושלים. המקום השני שרצינו לראות הוא המקום שבו המדינה שלנו קמה, שבו היתה ההכרזה. אני מוכרח לומר לכם שאני הייתי מלא התרגשות.
לפני כחצי שנה, בתפקידי הקודם, כשביקרנו, חברי הכנסת מוועדת החינוך בבית העצמאות, ראיתי איך באמת נראה המקום. אפשר להגיד שבמידה מסוימת יש איזו עזובה, וזה הכניס בי עצב רב.
אבל כשאני בא לכאן היום אני רואה שחברי כנסת יזמו חקיקה שמעגנת את שימור המקום, וגם את החינוך הערכי הציוני. אנחנו רוצים שדווקא התלמידים יראו, יתרשמו וילמדו מזה. אנחנו חיים בעולם שבו הצעירים, הילדים שלנו והנוער – יש כאלה שאפילו לא זוכרים מי זה דוד בן-גוריון, ועל אחת כמה וכמה באיזה מקום הוכרזה המדינה. לכן אני חושב שדווקא עיגון המקום הזה כמרכז – חשוב לשמר אותו. הייתי מציע, אפילו במסגרת הצעת החוק, אם יזדמן לי להיות בוועדת החינוך או בכל ועדה שתדון בזה, לחשוב שכל שנה ביום הכרזת עצמאותנו צריך להביא הרבה בני נוער – להביא חינוך ערכי שבעזרתו נוכל לאפשר להרבה בני נוער ללמוד. אנחנו חיים בזמן שבו החינוך הציוני הערכי נמצא במקום לא טוב, ולכן אני חושב שאם דווקא נחזור לאותם מקורות, לאותם מקומות שבהם חוזי המדינה עשו מעשה ונראה את הסמלים שלהם, כולנו נצא נשכרים.
לכן, כל מה שיש לי להגיד לעושים במלאכה, ליוזמים ולמשתתפים הוא שתבוא עליהם הברכה. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת יצחק זיו, בבקשה.
יצחק זיו (גיל):
כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, מתי אנחנו נשכיל להבין ששימור אתרים הוא אחד הדברים החשובים במדינה? לא ייתכן שבכל מבנה – כמו שהיום בוכים על גימנסיה הרצלייה, פשוט בוכים, הלכו והקימו איזה מבנה מפלצתי ומחקו את אחד הסמלים הכי גדולים של תל-אביב; כמו שהיום מדברים על מוזיאון התנ"ך וראש העיר חולדאי רוצה להרוס את המקום. מוזיאון התנ"ך הוא המקום שבו הכריזו על הקמת המדינה. יש שם כל המוצגים, וחבל שכל חברי הכנסת לא הולכים לסייר שם ולראות את השולחן ואת המיקרופון במקום שהכריזו בו על המדינה.
אני רוצה לציין שאם מקום כמו מוזיאון התנ"ך ייהרס, זה יהיה בכי לדורות, כמו כל המבנים שחייבים לשמר. לא ייתכן שפתאום יגיע מישהו ובתיאום עם ראש העיר יהרסו מבנים. למזלנו, כאן היה שינוי. במקום שלוש קומות, מבנה מפלצתי. אני מקווה שחברי הכנסת לא ייתנו יד להריסת האתרים של המדינה. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חברי חברי הכנסת, כיוון שחבר הכנסת זיו היה אחרון הדוברים, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק בית העצמאות. אני מפעילה את ההצבעה. אנא שבו במקומותיכם.
נא להצביע.
הצבעה מס' 7
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 17
נגד – 1
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק בית העצמאות, התשס"ח–2008, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.
היו"ר קולט אביטל:
ובכן, בעד הצביעו 17, יש מתנגד אחד, אין נמנעים. אני קובעת שהצעת החוק עברה בקריאה ראשונה.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
נודלמן, למה אתה מתנגד?
מיכאל נודלמן (קדימה):
– – –
היו"ר קולט אביטל:
זאת טעות? אז לפרוטוקול אני מודיעה שאתה לא מתנגד, אלא אתה בעד. בסדר, חבר הכנסת נודלמן אינו מתנגד.
אני קובעת שהצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה, והיא תעבור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. אני מודה לך.
הצעת חוק הסדרת מקומות רחצה (תיקון מס' 5) (הגבלת גביית דמי כניסה), התשס''ח–2008
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/206).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר קולט אביטל:
אנחנו עוברים להצעת החוק האחרונה בסדר-היום: הצעת חוק הסדרת מקומות רחצה (תיקון מס' 5) (הגבלת גביית דמי כניסה).
ראובן ריבלין (הליכוד):
יש איזה טקס אחרי?
היו"ר קולט אביטל:
לא, זה הסעיף האחרון בסדר-היום. חבר הכנסת רוברט אילטוב, בבקשה.
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
שגאל ידבר.
היו"ר קולט אביטל:
בסדר גמור. בבקשה, חבר הכנסת שגאל.
נסים זאב (ש"ס):
– – –
היו"ר קולט אביטל:
אינני יודעת, אני קיבלתי סדר-יום והוא ירד.
יוסף שגאל (ישראל ביתנו):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק שלי ושל חבר הכנסת רוברט אילטוב היא רק צעד קטן בניסיון להחזיר את החופים לבעלים החוקיים שלהם, לאזרחי המדינה.
אינני מתיימר לומר שהצעד מהפכני, כי הבעיה העיקרית היא שחלק גדול מהחופים נתפסים באופן לא חוקי או נהרסים כליל.
בג"ץ בזמנו קבע שלא חוקי לגבות סכום מסוים עבור כניסה לחוף ים. אפשר להסכים עם פסיקה כזאת או לא, אבל לכולנו ברור שכדי לשמור על החוף ולספק תנאים טובים למתרחצים נחוץ כסף. אני לא אתווכח על כך.
עם זאת, אני חושב שיש מקום לפטור את הילדים מתשלום זה – יותר נכון את ההורים שלהם. אינני מתיימר לומר שמדובר כאן על מעמסה רצינית על התקציב המשפחתי, אבל יש משפחות שעבורן אין דבר כזה כסף קטן, בעיקר משפחות עם הרבה ילדים; עבורן לכל שקל יש חשיבות, זאת אומרת שחופים מוסדרים ומסודרים סגורים בפניהם. לכן פעמים רבות אנשים בוחרים ללכת לחופים ללא מצילים, לחופים מסוכנים לרחצה, ואז אנחנו שומעים בחדשות על אנשים שטבעו בים. שוב, אינני מתיימר לומר שהחוק מציל אנשים, אבל אפילו אם יש סיכוי לכך, יש מקום לתמוך בו.
על כן אני מבקש את תמיכתכם בחוק זה. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה, חבר הכנסת שגאל. אנחנו עוברים לדיון בהצעת החוק. אתה היית אמור להיות ראשון הדוברים, אבל אני מניחה שלא תרצה לחזור, ולכן אני קוראת לחבר הכנסת יעקב מרגי, ואחריו – לחבר הכנסת אורי אריאל.
יעקב מרגי (ש"ס):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי המציעים, אני חושב שהצעת החוק הזאת היא הצעת חוק מתבקשת. כמו שפתח חבר הכנסת שגאל, הגיע הזמן להחזיר את החופים לבעליהם. אני חושב שמה שקורה היום זה דבר שהמדינה בגללו תכה על חטא בעוד – כבר היום אפשר להכות על חטא בגלל כל מה שקורה עם החופים. לכן, אני חושב שהסדרת מקומות רחצה לאזרח, לתושב, בצורה שהחוק הזה מסדיר – מתבקשת. אני מקווה שהליך החקיקה יהיה מהיר, כך שכבר, בעזרת השם, בעונת הרחצה הקרובה – כמובן אנחנו נדרוש את חלקנו בחופים נפרדים. שאלת איפה אני מתרחץ – בחופים הנפרדים.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
– – –
יעקב מרגי (ש"ס):
אני רוצה לברך שוב את חברי הכנסת המציעים, ואני מצטרף לקריאה לכל חברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת אורי אריאל, אתה מוותר או שאתה רוצה לעלות?
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
– – – אז אני מוותר.
היו"ר קולט אביטל:
תודה. חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נמצא. חבר הכנסת נסים זאב? הוא אף פעם לא מוותר. עד שהוא יגיע, אני מבקשת לברך את קבוצת התלמידים מארצות-הברית שנמצאת כאן ביציע. אני בטוחה שהמדריכה תתרגם לה את זה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
נשמח עוד יותר אם הם יעלו לארץ.
היו"ר קולט אביטל:
נתבקשתי למסור לכם, על-ידי יושב-ראש הכנסת לשעבר, שאנחנו נקבל אתכם עוד יותר בברכה אם תעלו לארץ. בבקשה.
נסים זאב (ש"ס):
גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, בעניין הסדרת מקומות רחצה, לפטור ילדים שמתרחצים בכלל – אני לא חושב שזה נכון. אני חושב שצריך לגבות, אולי, רבע מהמחיר. לשלם משהו. תתאר לך שמביאים הסעות של ילדים, אוטובוסים שלמים לחופי הים, ויש שם, בן פורת יוסף, אלפי ילדים, ואולי יהיו שם כמה קשישים שיצטרכו לשלם. איך אתה חושב שאפשר להחזיק את החוף הזה? אני חושב שזה נכון וראוי, כפי שזה קיים בדמי כניסה במקומות שונים, אבל להוזיל את זה באופן משמעותי לילד. דהיינו, אם כניסה למבוגר עולה 10 שקלים או 15 שקלים, שילד ישלם 2 שקלים, 3 שקלים.
אני אומר לך דבר נוסף. תראה בטבריה מה קורה. יש שם חוף מאוד מעניין. מי שהוא טברייני משלם חצי או רבע מחיר או פוטרים אותו מתשלום. מי שבא מבחוץ אומרים לו: אתה באת מתל-אביב להתרחץ ושילמת 30 שקל, אז תשלם עוד 3, 4 שקלים, לא יקרה שום דבר.
אני אומר לטובת העניין, אין לי בזה עניין חלילה. אני בעד שייתנו פטור, אבל יכול להיות מין מצב – כוונתך מאוד טובה, אבל לא יוכלו בסופו של דבר להחזיק את אותו חוף, כי כל הילדים יבואו, והמבוגרים הם אולי מעטים מאוד ואז ההכנסה תהיה מאוד מועטה ויצא שכרו בהפסדו. אז תביאו את זה בחשבון בהצעת החוק, כי זה צריך להיות ריאלי מאוד. תודה לך.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. אחרון הדוברים – חבר הכנסת דב חנין.
דב חנין (חד"ש):
גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח ולהצטרף לברכות לחברי הכנסת המציעים, חברי הכנסת אילטוב ושגאל. זה חוק נכון, זה חוק ראוי, זה חוק שהגיע זמנו. גברתי היושבת-ראש, זה חלק ממהלך גדול וחיובי שהתחיל להתרחש בכנסת הזאת – להחזיר את הסביבה הישראלית לציבור הישראלי. אנחנו התחלנו במהלך הזה כשחוקקנו את חוק הפארקים העירוניים, שאוסר גביית תשלום בכניסה לפארקים עירוניים. המשכנו בהחלת חוק החופים על חופי הכינרת ועל מפרץ אילת, והיום אנחנו ממשיכים בחוק רוחבי שקובע שילדים עד גיל 13 יהיו פטורים מדמי כניסה לחופים. מהלך נכון וחשוב. החופים צריכים להיות פתוחים לציבור. הסביבה וחופי ישראל לא יכולים להיות שייכים לעשירים בלבד. יש לנו מעט מדי חופי רחצה מוכרזים, וחלק מאלה המוכרזים, נגבים בהם תשלומים גבוהים שמונעים מהציבור להשתמש בהם באופן חופשי.
אנחנו צריכים להמשיך את המהלך הזה. בהכנה לקריאה השנייה והשלישית אני אציע ליוזמים להעלות את הגיל שבו אנחנו מדברים לגיל 18. אני חושב שהנטל על המשפחה לא נגמר בגיל 13. ילדים עד גיל 18 הם כולם על נטל התקציב המשפחתי. הם לא עובדים, הם לא אמורים לעבוד, ולכן הגיל שצריך להיות בהצעת החוק – ואני חושב שזה במסגרת הנושא של הצעת החוק – צריך להיות 18.
זה לא סוף הדרך. יחד עם קבוצת חברי הכנסת הנחתי הצעת חוק שפוטרת לחלוטין מתשלום דמי כניסה את התושבים בארץ. אני חושב שאת מימון אחזקת החופים צריך לעשות לא מכספי המשתמשים בהם. השימוש בחוף איננו מותרות. בתנאים של הארץ שלנו זה צורך חיוני, ולכן יש תקציבים אחרים שמהם צריך לממן את אחזקת החופים. גם זה לא יהיה סוף הדרך. אנחנו צריכים להגיע למצב שגם הפארקים הלאומיים יהיו פתוחים לציבור ללא תשלום. זה אפשרי, זה ניתן. ניתן למצוא לזה גם מקורות תקציביים. אני מקווה שאת כל המהלכים האלה לפחות נקדם במסגרת הכנסת הנוכחית.
אני משוכנע שכולנו נתאחד בתמיכה בהצעת החוק הזאת, ומקווה שנראה גם צעדים נוספים בכיוון המבורך הזה של החזרת החופים והחזרת הסביבה לציבור אזרחי ישראל. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. שמעתי מפיך עכשיו הודעה שהכנסת הזאת תמשוך עוד הרבה ימים.
דב חנין (חד"ש):
או שנעבוד מהר.
ראובן ריבלין (הליכוד):
בינואר, פברואר, נחיל עליו את חוק הרציפות.
היו"ר קולט אביטל:
יפה מאוד.
אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. חברים, בואו נתחיל להצביע. קודם כול נצביע על הצעת החוק הזאת. מי בעד? אני לא שואלת מי נגד.
הצבעה מס' 8
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 23
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הסדרת מקומות רחצה (תיקון מס' 5) (הגבלת גביית דמי כניסה), התשס"ח–2008, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
היו"ר קולט אביטל:
ובכן, הצביעו בעד – 23, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת בזאת שהצעת חוק הסדרת מקומות רחצה (תיקון מס' 5) (הגבלת גביית דמי כניסה) עברה בקריאה ראשונה, והיא תעבור לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
חברי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, ט"ז באייר תשס"ח, 21 במאי 2008, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 17:47.