דברי הכנסת
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכיר הכנסת איל ינון: 4
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 7
יעקב מרגי (בשם ועדת הכנסת): 7
חילופי גברי בוועדות הכנסת 7
יעקב מרגי (בשם ועדת הכנסת): 7
מנחם בן-ששון (קדימה): 8
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 10
גדעון סער (הליכוד): 11
אלי אפללו (קדימה): 11
גדעון סער (הליכוד): 12
מנחם בן-ששון (קדימה): 12
משה גפני (יהדות התורה): 14
דוד טל (קדימה): 14
גדעון סער (הליכוד): 15
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 16
הצעות סיעות האיחוד הלאומי – מפד"ל – יהדות התורה, הליכוד, ישראל ביתנו, חד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 17
1. חוסר תפקודה בתחום הביטחוני ובתחום החברתי; 17
2. חוסר תפקודה בכל תחומי המדיניות; 17
3. מדיניותה הכושלת בטיפול בנושאים המדיניים-הביטחוניים; 17
4. מדיניותה בתחום החברתי, הכלכלי והמדיני; 17
5. מחדליה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי 17
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 17
ברכת יושבת-ראש הכנסת ליושבת-ראש בית-הנבחרים האמריקני ננסי פלוסי 20
ראש הממשלה אהוד אולמרט: 22
בנימין נתניהו (הליכוד): 24
הצעות סיעות האיחוד הלאומי – מפד"ל – יהדות התורה, הליכוד, ישראל ביתנו, חד"ש-רע"ם-תע"ל-בל"ד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 28
1. חוסר תפקודה בתחום הביטחוני ובתחום החברתי; 28
2. חוסר תפקודה בכל תחומי המדיניות; 28
3. מדיניותה הכושלת בטיפול בנושאים המדיניים-ביטחוניים; 28
4. מדיניותה בתחום החברתי, הכלכלי והמדיני; 28
5. מחדליה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי 28
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 28
יובל שטייניץ (הליכוד): 31
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 33
מוחמד ברכה (חד"ש): 34
אבשלום וילן (מרצ): 39
השרה רוחמה אברהם-בלילא: 45
מאיר פרוש (יהדות התורה): 55
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): 58
אמנון כהן (ש"ס): 59
דוד רותם (ישראל ביתנו): 61
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 64
שי חרמש (קדימה): 64
יצחק זיו (גיל): 66
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 68
סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 68
הצעות סיעות האיחוד הלאומי – מפד"ל – יהדות התורה, הליכוד, ישראל ביתנו, חד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 68
1. חוסר תפקודה בתחום הביטחוני ובתחום החברתי; 68
2. חוסר תפקודה בכל תחומי המדיניות; 68
3. מדיניותה הכושלת בטיפול בנושאים המדיניים-ביטחוניים; 69
4. מדיניותה בתחום החברתי, הכלכלי והמדיני; 69
5. מחדליה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי 69
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 69
דב חנין (חד"ש): 71
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 73
שי חרמש (קדימה): 75
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 112), התשס"ח–2008 81
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: 81
נסים זאב (ש"ס): 82
יעקב כהן (יהדות התורה): 82
הצעת חוק למניעת הסתננות, התשס"ח–2008 83
סגן שר הביטחון מתן וילנאי: 84
דב חנין (חד"ש): 85
נסים זאב (ש"ס): 86
שאילתות ותשובות 87
1923. טענה על אכיפה לא שוויונית בתחום הבנייה ביהודה ושומרון 87
סגן שר הביטחון מתן וילנאי: 88
2019. מסכות אב"כ 89
2026. מניעת התנדבות למילואים מצלפי "גדוד העלייה" 91
2043. הובלת טנקים ונגמ"שים במלחמת לבנון השנייה 92
2100. נתונים על המתגייסים לצה"ל 94
דברי הכנסת
ל / מושב שלישי / ישיבות רל"ג–רל"ה /
י"ד–ט"ז באייר התשס"ח / 19–21 במאי 2008 / 30
חוברת ל'
ישיבה רל"ג
הישיבה המאתיים-ושלושים-ושלוש של הכנסת השבע-עשרה
יום שני, י"ד באייר התשס"ח (19 במאי 2008)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר עתניאל שנלר:
חברי חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת היום, יום שני, י"ד באייר התשס"ח, 19 במאי 2008.
נתחיל בהודעות המזכיר. בבקשה, אדוני המזכיר.
מזכיר הכנסת איל ינון:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת הפטנטים והמדגמים (מס' 9), התשס"ח–2008, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט.
לדיון מוקדם: הצעת חוק התקשורת (המשך שידורי חדשות מקומיות בטלוויזיה) (תיקוני חקיקה) (הוראת שעה) (תיקון – הארכת תוקף הוראת שעה), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת גדעון סער ושלי יחימוביץ; הצעת חוק זכויות הסוכן ומעמדו, התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת מיגון מוניות), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת ניסן סלומינסקי; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – יידוע לקוחות בדבר שירות אינטרנט משופר), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת אלחנן גלזר; הצעת חוק המועצה הלאומית לכלכלה ולצדק חברתי, התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת גלעד ארדן ויצחק בן-ישראל; הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – איסור הפליה), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת דב חנין, קולט אביטל, זהבה גלאון, רן כהן וחיים אורון; הצעת חוק חנייה לנכים (תיקון – הצבת תמרור וסמכות אכיפה במקום שהוקצה לרכב נכה), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק משק החשמל (תיקון – תשלומי חשמל מופחתים לקשישים נכים), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת שרה מרום-שלו ויצחק גלנטי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – חידוש ההקלות במס), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת משה כחלון; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס על מוצרי חיסכון במים) (הוראת שעה), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב; הצעת חוק הנגשת מוקדי פניות חירום לחירשים ולכבדי שמיעה באמצעות שיחוח ומסרון, התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת יורם מרציאנו; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת לבישת אפוד זוהר ברכיבה על אופניים בשעות הלילה בדרך שאינה דרך עירונית), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (אגרת רישוי מופחתת למטפלים בנכים), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת יורם מרציאנו; הצעת חוק משק החשמל (תיקון – תעריפים מדורגים), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת אופיר פינס-פז; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (נאמן תנועה), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת אפי איתם; הצעת חוק החשמל (תיקון – הגנה מפני התחשמלות עופות), התשס"ח–2008, מאת חברת הכנסת אסתרינה טרטמן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת הנמלים (החזר תשלום אגרות בנמל אילת) (הוראת שעה), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת אורי אריאל ודוד רותם; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – איסור מתן שירותים לרדיו טלפון נייד גנוב), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון – קביעת מקום חסות), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת נסים זאב; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מיגון מוניות), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת אלחנן גלזר; הצעת חוק להגברת אכיפת ההגבלה על מכירת טבק ומשקאות משכרים לקטינים (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת נסים זאב; הצעת חוק העונשין (תיקון – השוואת חובת דיווח), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת נסים זאב; הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – החמרת הענישה), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת שלמה מולה וזהבה גלאון; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפת טובין ותאגידים בעלי תו תקן ירוק), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת גדעון סער ואופיר פינס-פז; הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפרדת נוסעים בתחבורה ציבורית), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת אופיר פינס-פז; הצעת חוק איסור ניתוק שירותי חשמל ומים למוסדות חינוך (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת משה גפני; הצעת חוק אכיפה סביבתית (סמכויות פיקוח של המשרד להגנת הסביבה), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת דב חנין ומיכאל מלכיאור; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפת שירות ומוצר המצמצמים זיהום האוויר וזיהום מקורות המים), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת אבישי ברוורמן ואמנון כהן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – סימון מוצרי מזון ותרופות המצריכים קירור כתנאי לאחסנתם), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב ויוסף שגאל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת הנמלים (נוסח חדש) (החזר תשלום אגרות בנמל אילת – הוראת שעה), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת יואל חסון, משה כחלון, דני יתום ויעקב מרגי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון – הסדרת עיסוקים הנוגעים לבעלי-חיים), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת גדעון סער; הצעת חוק לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים) (תיקון – עדות ילד שלא בפני נאשם), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – גיל הבוחר), מאת חבר הכנסת מאיר פרוש; הצעת חוק הערבות (תיקון – זכותו של ערב במימוש נכס), התשס''ח–2008, מאת חבר הכנסת יוסף שגאל; הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון – ניהול משא-ומתן מדיני), מאת חבר הכנסת אפי איתם; הצעת חוק אישור על תשלום הוצאות הבית המשותף לצורך העברת נכס או קבלת היתר בנייה (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת ניסן סלומינסקי; הצעת חוק לתיקון פקודת המסים (גבייה) (הגנה על זכויות הסרבן), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת ניסן סלומינסקי; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – תפיסת נכסי חשוד שנמלט), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק החוזים האחידים (תיקון – קביעת שער מזערי להצמדה כתנאי מקפח), התשס"ח–2008, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון – דיווח על קבלת כספים), התשס"ח–2008, מאת חברת הכנסת אסתרינה טרטמן; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – סיוע משפטי לשופט), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת אופיר פינס-פז; הצעת חוק המים (תיקון – חובת התקנת אביזרים חוסכי מים במבנים המשמשים גופי ציבור), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת יוחנן פלסנר, גלעד ארדן, דב חנין, איתן כבל ואסתרינה טרטמן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ומכירה) (תיקון – עדכון שיעורי המס), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ייצוג הולם לאוכלוסייה החרדית במגזר הציבורי (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת מאיר פרוש; הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2008) (תיקון – ביטול דחיית חוק עידוד ירושלים), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת מאיר פרוש, זבולון אורלב ונסים זאב; הצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון – תקופת צינון במעבר משירות המדינה למגזר הפרטי), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת אופיר פינס-פז; הצעת חוק תיעול עודפי ייצור חקלאי המיועדים להשמדה למפעלי ההזנה ולנזקקים, התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת נאדיה חילו, מיכאל מלכיאור, רונית תירוש, דוד רותם, משה כחלון, אורית נוקד, דוד טל וניסן סלומינסקי; הצעת חוק אבטחה במוסדות חינוך ובמקומות ציבוריים, התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת יעקב ליצמן, אברהם רביץ, מאיר פרוש, משה גפני, שמואל הלפרט ויעקב כהן; הצעת חוק שירות הביטחון הכללי (תיקון – ביטול סייג לאחריות לעניין עבירה של הסתה לאלימות), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – עיון חוזר בפטור מטעמי חברה דתית שהושג במרמה), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת עמירה דותן ואפרים סנה; הצעת חוק תרגום בהליכים אזרחיים בבית-המשפט, התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת שלמה מולה ושלי יחימוביץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – הגבלת פרסום בבתי-מגורים), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת אופיר פינס-פז; הצעת חוק רשות השידור (תיקון – חובת הודעה של מחזיק), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת אלכס מילר ורוברט אילטוב.
מכתבו של השר להגנת הסביבה אל יושבת-ראש הכנסת לסיכום הדיון בנושא: דוח משבר האקלים של האו"ם וזכייתו של אל גור בפרס נובל לשלום.
הודעת שר הרווחה והשירותים החברתיים בעקבות מסקנות ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בנושא: התבוללות יהודים במערב, הצעת חבר הכנסת יצחק זיו.
נוסח מתוקן של הצעת חוק איסור השימוש בשקיות מפלסטיק רגיל, התשס"ח–2008, של חברי הכנסת יוחנן פלסנר ואבשלום וילן. תודה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה למזכיר.
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת
היו"ר עתניאל שנלר:
אנחנו נעבור להודעת ועדת הכנסת. יציג את ההודעה חבר הכנסת מרגי, בבקשה.
יעקב מרגי (בשם ועדת הכנסת):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה כי ועדת החוץ והביטחון תדון בהצעה לסדר-היום של חבר הכנסת חיים אורון בנושא: הג'נוסייד הארמני.
חילופי גברי בוועדות הכנסת
יעקב מרגי (בשם ועדת הכנסת):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מודיע בזאת על חילופי אישים בוועדות הבאות מטעם סיעת ש"ס – בוועדת החוץ והביטחון, במקום חבר הכנסת לשעבר שלמה בניזרי, יכהן חבר הכנסת יעקב מרגי; בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, במקום חבר הכנסת חיים אמסלם יכהן חבר הכנסת מזור בהיינה; בוועדת הפנים והגנת הסביבה, במקום חבר הכנסת יעקב מרגי יכהן חבר הכנסת חיים אמסלם; בוועדה המיוחדת לזכויות הילד ובוועדה לפניות הציבור יכהן חבר הכנסת מזור בהיינה. תודה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה. חברי חברי הכנסת, לסדר-היום יש כמה חלקים. בחלק הראשון אנחנו נקבל את יושבת-ראש בית-הנבחרים האמריקני ויישאו דברים יושבת-ראש הכנסת, ראש הממשלה וראש האופוזיציה. משום שאנחנו לא רוצים להתחיל סדר-יום שיימשך – של הצעות אי-אמון, נעתרנו לבקשת חברים אשר ביקשו לנצל את הזמן לנאומים בני דקה.
גדעון סער (הליכוד):
סליחה, סליחה. לא, לא, לא.
היו"ר עתניאל שנלר:
סליחה, סליחה. נדמה לי שחבר הכנסת בן-ששון ביקש. בבקשה, אדוני.
קריאות:
– – –
מנחם בן-ששון (קדימה):
אדוני היושב ראש – – –
היו"ר עתניאל שנלר:
דקה, דקה.
מנחם בן-ששון (קדימה):
אדוני היושב-ראש – – –
גדעון סער (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, עם כל הכבוד, יש תנאי מנדטורי בתקנון הכנסת – – –
מנחם בן-ששון (קדימה):
אתה פתחת לי? לי אתה לא פותח? כל הכבוד גם לך.
היו"ר עתניאל שנלר:
רגע, רגע. אתה רוצה לדבר?
גדעון סער (הליכוד):
כן, אני רוצה הערה לסדר לפני שנפתח הפרק הזה שלא קיים על סדר-היום.
היו"ר עתניאל שנלר:
חבר הכנסת סער, אתה תקבל רשות גם בלי לצעוק, אז תמתין דקה.
גדעון סער (הליכוד):
לא, אני לא מוכן לחכות. זה לא על סדר-היום וזה לא יהיה. זה לא יהיה, אדוני היושב-ראש. זה לא על סדר-היום.
היו"ר עתניאל שנלר:
אתה רוצה לדבר?
גדעון סער (הליכוד):
בהחלט.
היו"ר עתניאל שנלר:
אז תמתין שנייה ותדבר. תודה, אני מודה לך מאוד. חבר הכנסת בן-ששון, תואיל דקה, נמתין ונשמע את חבר הכנסת סער ואחר כך אני מניח שאנחנו נאפשר לך לומר את הדברים. חבר הכנסת סער, בבקשה, אנחנו מקשיבים לך.
גדעון סער (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, תקנון הכנסת קובע באופן מנדטורי שישיבות המליאה בשבוע הפרלמנטרי מתחילות בהצעות אי-אמון. נעתרתי לפנייתה של יושבת-ראש הכנסת, לפנים משורת הדין ולכבוד יושבת-ראש בית-הנבחרים האמריקני, לאפשר חריגה מכך ולהקדים את האירוע לכבוד יושבת-ראש בית-הנבחרים להצעות האי-אמון. לא יהיו פה נאומים בני דקה, כי זה לא על סדר-היום והכנסת היא לא נחלה פרטית של אף אחד ואתם לא תרמסו פה את התקנון ברגל גסה, כי אחרת אין הסכמות. אם באים בבוקר עם הסכמות וגונבים בערב, לזה אנחנו לא מוכנים. לא יהיו פה נאומים בני דקה.
היו"ר עתניאל שנלר:
אני מודה לך על ההבהרה שהיו הסכמות בבוקר. אני מודה לך על מה שאמרת.
גדעון סער (הליכוד):
נאומים בני דקה אינם על סדר-היום. לפי התקנון הם פותחים את סדר-היום בימי שלישי וכך זה יישאר.
היו"ר עתניאל שנלר:
אני מודה לך על ההבהרה הזאת. תודה. אפשר לומר את הדברים בניחותא, לא צריך להתרגז כל כך. חבר הכנסת אורי אריאל, ביקשת לומר דברים.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, בקצרה מאוד. אתמול התקשר אלי מזכיר הכנסת בשם יושבת-ראש הכנסת וביקש שנדייק ונהיה כאן כולנו ב-16:00 לכבוד המאורע. אני מודיע שאם לא מתחילים בנושא הזה ובדקות הקרובות, בלי נאומים בני דקה – אני מצטרף לדברי קודמי – אני לפחות אלך להיות שותף בהפגנת חקלאי גוש-קטיף, שנמצאים פה מול הכנסת. התכוונתי להיות פה, אבל אם זה המצב ואתם מרשים לעצמכם לעשות מה שלבכם חפץ – אז אני עסוק, וכנראה גם חברי, בדברים אחרים. תודה.
היו"ר עתניאל שנלר:
לאור ההסכמות המוקדמות, חבר הכנסת סער, אם אני מבין נכון, ישבתם הבוקר וסיכמתם שלא יתחילו את הדיון בהצעות האי-אמון בטרם יהיה החלק הטקסי, הראשון. האם אני צודק?
גדעון סער (הליכוד):
כן. מה שדובר בבוקר, אדוני היושב-ראש, דובר שיושב-ראש ועדת הכנסת ימסור הודעה כלשהי עד אשר תהיה היערכות, נוכחות מספיק מכובדת באולם המליאה. לא דובר על שום דבר אחר. אם יש דבר הגיוני אפשר לקבל אותו, אבל לא לפתוח נאומים בני דקה ביום שני.
היו"ר עתניאל שנלר:
הבנתי. האם יש מישהו שרוצה להתייחס? אדוני יושב-ראש הקואליציה, בבקשה.
אלי אפללו (קדימה):
סוכם שחבר הכנסת דוד טל יעלה וימסור את כל ההודעות שיש לו למסור. בסיכומים שהיו לנו, חברי גדעון סער, היה סיכום שדוד טל ידבר עד שנוכל לקבל את האורחת שלנו. נאמר שזה ייקח בערך 20 דקות. דוד טל, האם מסרת את כל ההודעות שהיו לך? הערכנו שזה ייקח בערך 20 דקות.
יובל שטייניץ (הליכוד):
הוא יכול למסור אותן עוד פעם.
היו"ר עתניאל שנלר:
ההודעה של ועדת הכנסת נמסרה על-ידי חבר הכנסת מרגי לפני דקות אחדות. הוא דיבר על שינוי בשיבוץ הוועדות ועל דברים נוספים בשם הוועדה.
אלי אפללו (קדימה):
לכן נוצרה הבעיה – במקום שזה ייקח 20 דקות זה לקח חמש דקות. זו היתה ההסכמה בינינו. עכשיו, בגלל זה, אם לא מכניסים נאומים בני דקה, אני מבקש שנכריז על הפסקה בת חמש דקות עד שהיא תגיע.
היו"ר עתניאל שנלר:
אני מודה לך, יושב-ראש הקואליציה. משום שאנחנו נקפיד מאוד לשמור על הסיכומים – חבר הכנסת סער, אני חושב שאתה צודק, ורציתי להודות לך על כך, ולכן נקפיד מאוד לשמור על הסיכומים, נדבר בניחותא ונקבל את מה שסיכמתם.
ראובן ריבלין (הליכוד):
עכשיו אתה עושה דבר נכון.
גדעון סער (הליכוד):
בכובעי כיועץ ליושב-ראש, אני רוצה לומר לו שאם תוכרז הפסקה, לכנס מחדש את הפורום הנכבד הזה, כאשר תגיע יושבת-ראש בית-הנבחרים, אשר על-פי מה שאמרה יושבת-ראש הכנסת בבוקר, יש לה לוח-זמנים נוקשה ועמוס, יהיה קצת קשה. אבל את זה אני כבר אומר בתפקידי כיועץ.
היו"ר עתניאל שנלר:
חבר הכנסת בן-ששון, בבקשה. רציתי לספר לכם שבישיבת הנשיאות היום, חבר הכנסת סער, עלתה בדיוק הדילמה הזאת. ישבנו בנשיאות והיתה הדילמה הזאת. לא רצינו לפגוע חס וחלילה ביושבת-ראש בית-הנבחרים האמריקני. חבר הכנסת בן-ששון, בבקשה.
מנחם בן-ששון (קדימה):
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר גם לחברי סער וגם לך, שיש מנהג בקהילות ישראל, שכשקוראים למישהו לעלות לתורה, לא משנים אחר כך את הסדר, אפילו אם פגמת והעלית לוי במקום ישראל, משום שחוששים לפגם משפחה. לכן אני רוצה לומר לך שמן הדין היה שאתבע את הדקה, כי לפחות לפי הסדר היתה מגיעה לי דקה לשיחה על עניינים הנוגעים בחוקה. אני חושב שלכבוד העניין ולכבוד הנושא שרציתי לדבר עליו דקה – והייתי שמח להרחיב קצת יותר מדקה – אני מוחל על הדברים ואני בהחלט מבין את סדרי הבית ומוותר ודוחה את הדברים למחר או להזדמנות אחרת. אני חושב שראוי לשמור על סדרי הבית בנועם הליכות, בצורה שבה תיקנו אותך. מבחינתי שלי, אני מושך את דברי וממתין להזדמנות אחרת.
היו"ר עתניאל שנלר:
אני מודה לך שהתחשבת במצוקה של היושב-ראש בהקשר זה ומשכת את הדברים. אני מניח שההזדמנות תישמר לך לפי הנהלים ולפי הפרוטוקול.
אני רוצה לספר לחברי הבית, כי נדמה לי שזה חשוב, על ההתלבטות שהיתה היום בנשיאות בקשר לסיטואציה שהגענו אליה. הרי כולנו מבינים שזה לא קורה כל יום שיושבת-ראש הכנסת מברכת אותה ואת המשלחת החשובה. ראש הממשלה וראש האופוזיציה נפגשו אתם ובוודאי שלא רצינו ליצור מצב לא נעים – – –
ראובן ריבלין (הליכוד):
ראש הממשלה וראש האופוזיציה לא צריכים לחכות – – – זה לא לכבודה של הכנסת – – – שראש ממשלה יחכה שתגיע יושבת-ראש בית-הנבחרים, עם כל הכבוד וההבנה. עכשיו אנחנו יכולים – – –
היו"ר עתניאל שנלר:
אני סבור בכל זאת, חבר הכנסת ריבלין – – –
ראש הממשלה אהוד אולמרט:
– – –
היו"ר עתניאל שנלר:
אני רוצה לברך אותך, חבר הכנסת ריבלין, על דאגתך הכנה, האמיתית, לכבודו של ראש ממשלת ישראל באשר הוא.
ראובן ריבלין (הליכוד):
ראש הממשלה שלי, של המדינה.
היו"ר עתניאל שנלר:
הוא אשר אמרתי. רציתי לברך על כך.
אני רוצה להשלים את המשפט שהתחלתי ולשתף אתכם בדילמה הגדולה שהיתה, כי כשפגשנו את אותם חברי בית-הנבחרים, ואתה רואה שבמשלחת יש אנשים שהרבה מאוד מהאינטרסים של מדינת ישראל מיוצגים על-ידם בבית-הנבחרים האמריקני – בתחום הביטחון, בתחום הכלכלה ובתחומים אחרים – אתה מבין את גודל החשיבות של המשלחת הזאת בבית-הנבחרים הישראלי, בכנסת ישראל.
משה גפני (יהדות התורה):
למה הם לא באים?
ראובן ריבלין (הליכוד):
עם שאין לו כבוד לא ייתנו לו כבוד. אני דורש את כבודו של ראש הממשלה.
היו"ר עתניאל שנלר:
אתה יודע שבהלכה כתוב, שמלך המוחל על כבודו, כבודו אינו מחול. אני חושב שלכך יש הסכמה מקיר לקיר. חבר הכנסת גפני, רצית להוסיף לנו משהו בהקשר.
משה גפני (יהדות התורה):
למה היא לא באה?
היו"ר עתניאל שנלר:
אני לא שומע. אתה מסכים ללכת למיקרופון? קשה לשמוע כאן.
משה גפני (יהדות התורה):
במקום כל הדיון הזה אפשר לומר להם שיבואו וזהו.
היו"ר עתניאל שנלר:
זה נכון. באמת אפשר לומר להם שיבואו. אני חושב שנאמר להם וביקשנו שיעלו. נדמה לי שאו-טו-טו הם עולים.
על כל פנים אני רוצה לומר ולשתף אתכם, מעבר לדיון בנשיאות, שהמפגש – לא ברמה הפורמלית, אלא ברמה הפרטנית – היה חשוב בצורה בלתי רגילה. פתאום אתה רואה את יושבי-ראש הוועדות – הדואגים לתקציב הביטחון, הדואגים לשאלות של המשך התהליך המדיני, הדואגים לקשר בין מדינת ישראל לבין הקהילה האמריקנית ככללותה, ולכן חשיבות הביקור ואנחנו מכבדים את הביקור וממתינים שהם יעלו כל רגע.
בבקשה, אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת.
דוד טל (קדימה):
אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, צודק חבר הכנסת גדעון סער בטיעונים שהוא העלה כאן על המסורת שיש בכנסת לגבי סדר-היום, אבל עם זה, גם חבר הכנסת גדעון סער, אנוכי ועוד אחרים ישבנו בישיבה מקדימה, והוא הבין את הצורך הזה בזמן שנותר עד שתגיע לכאן יושבת-ראש הבית האמריקני ננסי פלוסי, שנצטרך להעלות נושאים כאלה ואחרים. ואני מצטער – היות שישבתי עם השגריר הטורקי, נמנע ממני להגיע לפני כן, אבל אנחנו עושים את זה רק לכבודה של הגברת ננסי פלוסי, ואני חושב שגם חבר הכנסת גדעון סער מבין את החשיבות של הביקור הזה פה במדינה ואני חושב שהוא יקבל את זה ברוח טובה.
היו"ר עתניאל שנלר:
חבר הכנסת סער, משום שאתה הערת, אני רוצה לפנות אליך, וחשוב לי – אמרת שאתה מדריך, חונך, עוזר, מסייע, ואני שמח על ההדרכה, הסיוע והחונכות – האם אתה לא חושב שיש מקום לבחון בתקנון הכנסת שבמצבים כאלה תהיה גמישות מבחינת סדר-היום?
ראובן ריבלין (הליכוד):
אין ויכוח. אפשר להמשיך את סדר-היום.
היו"ר עתניאל שנלר:
האם אתה יכול לדבר מהמיקרופון? קשה לשמוע. אני מודה לך מאוד, אדוני.
חיים אורון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, זה ייקח עוד הרבה זמן? אפשר להכריז על הפסקה.
היו"ר עתניאל שנלר:
צריכים לפתור את הבעיה.
גדעון סער (הליכוד):
אני הייתי מציע – מאחר שהדברים מתעכבים – להתחיל את סדר-היום של הכנסת עם הצעות האי-אמון, אם זה מקובל על הקואליציה, ולהפסיק אותו לזמן מסוים כאשר יגיעו יושבת-ראש הכנסת ויושבת-ראש בית הנבחרים.
היו"ר עתניאל שנלר:
אתה מסכים? אתה צריך להציג ראשון, חבר הכנסת אריה אלדד.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
לא, אבל יש לי הצעה קונסטרוקטיבית. שמעתי שהצוות של ראש הממשלה לא הצליח למצוא חלון זמן לחקירתו. עכשיו פתאום התפנה איזה חלון זמן.
היו"ר עתניאל שנלר:
אני שאלתי שאלה אחרת. מה שאתה עושה זה נאומים בני דקה.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אולי חלון הזמן הזה יאפשר לו להיחקר.
היו"ר עתניאל שנלר:
חבר הכנסת אלדד, נאומים בני דקה – סיכמנו שאנחנו נשמור מכל משמר שלא לנאום, כי זה מה שסגרנו בסיכום המוקדם. ובכן, אנחנו לא רוצים לשמוע נאומים בני דקה. חבר הכנסת אלדד, אתה אמור להיות הנואם הראשון בהצעות האי-אמון. האם אתה מוכן שאנחנו נתחיל בדברים שלך ונעשה הפסקה אחר כך, ואחר כך נמשיך את הדיון?
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
בוודאי.
היו"ר עתניאל שנלר:
אני שואל שאלה. אתה מוכן?
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
כן.
הצעות סיעות האיחוד הלאומי – מפד"ל – יהדות התורה, הליכוד, ישראל ביתנו, חד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל:
1. חוסר תפקודה בתחום הביטחוני ובתחום החברתי;
2. חוסר תפקודה בכל תחומי המדיניות;
3. מדיניותה הכושלת בטיפול בנושאים המדיניים-הביטחוניים;
4. מדיניותה בתחום החברתי, הכלכלי והמדיני;
5. מחדליה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי
היו"ר עתניאל שנלר:
ובכן, חברי חברי הכנסת, משום שאנחנו לא רוצים למשוך זמן ואנחנו רוצים בכל זאת לכבד את הכנסת, אנחנו נשנה מהתכנון ונפתח את הדיון בדברים הראשונים של הצעת אי-אמון שמעלה חבר הכנסת אריה אלדד, ואנחנו מסכימים שמייד לכשהוא יסיים – בהנחה שיגיעו לכאן – אנחנו נעצור את הדיון, נעבור לחלק שתוכנן מן ההתחלה ואחר כך נמשיך בהצעות האי-אמון. בבקשה, חבר הכנסת אריה אלדד.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני ראש הממשלה, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, רק לפני ימים מספר חגגנו את יום העצמאות ה-60 של ישראל, ומטבע הדברים תאריך כזה קורא להרבה מאוד נאומים חגיגיים, התבטאויות עם פרספקטיבה היסטורית רחבה. היה מבול שלם של מליצות – רובן ריקות מתוכן – שנשפך עלינו באותם ימים, ובתוך מבול המליצות הזה שכחנו אולי למה הקמנו מדינה יהודית בארץ-ישראל.
אלפיים שנה בגלות היה העם היהודי אבק אדם. כל מי שרצה, יכול היה לעשות בנו כרצונו. רצה הצאר לארגן פוגרום – ממש לא בעיה; רצו שליטי ספרד לגרש את היהודים – גירשו; רצו האוקראינים לארגן פרעות – ממש קל. ולא היה מגן ליהודים. לא היתה מדינה, לא היה צבא, היינו אבק אדם. בחסדי הקדוש-ברוך-הוא והציונות הקמנו מדינה. הקמנו מדינה, בין השאר כדי שיהיה בית ליהודים וכדי שהיהודים יוכלו להגן על עצמם ולעמוד על נפשם בכל אשר הם נמצאים.
המדינה היהודית נועדה לכך שדם יהודי לא יהיה הפקר; שיהיה מי שיקום ויגן על היהודים אם תוקפים אותם. כדי שאנחנו נהיה אחראים לגורלנו – אנחנו ולא הסטטיסטיקה של ה"קסאם"; אנחנו ולא הפיזור הבליסטי של ה"גראד"; אנחנו ולא הקוורטט; אנחנו ולא משקיפי האו"ם; אנחנו ולא מצרים שתתווך בינינו לבין ה"חמאס".
אבל, חברי חברי הכנסת, רוצחים אותנו בכפר-עזה בשדות, רוצחים אותנו בחצרות יש"ע, וכשאמרנו לכם לפני שנים שיש"ע זה כאן – לא הבנתם, אז באו הערבים והסבירו לנו. יש"ע זה בכל מקום. בכל מקום שהורגים יהודים זה יש"ע. כשאמרנו שגוש-קטיף והתוחמת הצפונית של חבל-עזה הם רצועת המגן של אשקלון ותל-אביב – לא הבנתם, לא האמנתם – –
היו"ר דליה איציק:
נא לשבת. מי זה שם עומד ככה? נא לשבת.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
– – הבטחתם שיהיה הרבה יותר טוב ברגע שיעקרו את היישובים.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת חסון.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
תודה, גברתי היושבת-ראש.
היו"ר דליה איציק:
השר הרצוג, נא לשבת. בבקשה, אדוני.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
תודה, גברתי היושבת-ראש. משום שרוב האזרחים וגם חברי הכנסת סמכו על הממשלה שתרסק את עזה אם יעזו לירות טיל "קסאם" אחד אחרי ההתנתקות – כך נאמר. אמר ראש הממשלה הקודם: גם לנו יש תותחים, והתכוון שנוכל להגן על אזרחי ישראל אם יעזו לירות עלינו. התותחים אולי עברו בירושה לראש הממשלה הנוכחי אבל אין הוא עושה בהם שימוש. וזה התפוצץ לנו בפנים בקניון באשקלון, וממשלת ישראל לא עושה דבר להגן על אזרחיה. או יותר גרוע מלא לעשות דבר, היא מפטפטת את עצמה לדעת.
ראש הממשלה ושר הביטחון ועוד כמה שרים – שאומנם מוכנים כבר היום לוותר על חצי ארץ-ישראל, אבל שייראו כאילו הם מגינים על האינטרסים של מדינת ישראל – הם מתלהמים, אז כולם קוראים ואומרים שעוד מעט תבוא השעה. מה זה עוד מעט? ממש עוד מעט. עוד ממש מעט-מעט תבוא השעה להלום מהלומה קשה בעזה. השעה קרובה. קרובה מאוד. מאוד-מאוד קרובה השעה. כמה פעמים שמענו את ההתבטאויות האלה בחצי השנה האחרונה? השעה כל הזמן קרבה, ושום דבר לא נעשה.
היו"ר דליה איציק:
נא לשבת.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
למדינה כמו מדינת ישראל היו כמה מצבים, כמה פאזות, ביחס של הערבים אלינו. המדינות הערביות פחדו מאתנו. אחר כך, אחרי האינתיפאדה ואחרי הנסיגה מלבנון ומרצועת-עזה, הפסיקו לפחד מאתנו; אבל עכשיו, הודות למדיניותו של ראש הממשלה, הפכנו ללעג. זה השלב המסוכן ביחסן של מדינות ערב אלינו. לא שהם כבר לא מפחדים. עכשיו כבר היינו לצחוק. עכשיו כבר לועגים לנו.
בשבוע שעבר ביקר אצלנו נשיא ארצות-הברית. לצערי, הוא בייש את ראש ממשלתנו – –
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת אפללו, אנחנו רוצים להתחיל. נא לשבת.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
– – הוא נאם נאום ציוני, וראש הממשלה הבטיח להקים מדינה ערבית נוספת בארץ-ישראל.
חברי חברי הכנסת, אין לנו אמון בראש הממשלה, אין לנו אמון בממשלה, אבל יש לי אמון רב ביושבת-ראש הכנסת, ועל-פי בקשתה אני אקצר את נאומי זה, והמשך הדיונים בהצעות האי-אמון יהיה לאחר קבלת הפנים.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אני מודה לך.
ברכת יושבת-ראש הכנסת ליושבת-ראש בית-הנבחרים האמריקני ננסי פלוסי
היו"ר דליה איציק:
חברי נא לשבת, חבר הכנסת אפללו נא לשבת.
ברשותכם, יושבת-ראש בית-הנבחרים האמריקני, חברת הקונגרס, יושבת-ראש הקונגרס ננסי פלוסי ומר פלוסי, ידידה אמיתית של ישראל; אדוני ראש הממשלה מר אהוד אולמרט, שרי הממשלה, ראש האופוזיציה חבר הכנסת בנימין נתניהו, חברות וחברי הכנסת, חבר הקונגרס מר סטני הוייר, מנהיג הרוב הדמוקרטי; חבר הקונגרס מר אדם פוטנם, יושב-ראש הוועדה הרפובליקנית; חבר הקונגרס מר רם עמנואל, יושב-ראש הקבוצה הדמוקרטית בבית-הנבחרים והגברת רול; חבר הקונגרס מר ג'ון לארסון, סגן יושב-ראש הקבוצה הדמוקרטית; חבר הקונגרס מר דייוויד דרייר, בכיר המיעוט בוועדת המשפט; הנרי וקסמן חברנו הטוב, חבר הקונגרס, יושב-ראש ועדת הרפורמה בממשל; חבר הקונגרס מר הווארד ברמן, יושב-ראש ועדת החוץ, מי שמילא את מקומו של טום לנטוס, זכרו לברכה; חברת הקונגרס גברת ניטה לואי, יושבת-ראש תת-ועדת הקצבות החוץ ומר לואי; חבר הקונגרס מר גרי אקרמן, יושב-ראש התת-ועדה למזרח התיכון בוועדת החוץ – יש לו הרבה חברים פה; חבר הקונגרס מר אלסי הייסטינגס, יושב-ראש ועדת הלסינקי; חברת הקונגרס הגברת ג'יין הרמן, יושבת-ראש התת-ועדה למודיעין והוועדה לביטחון המולדת; חבר הקונגרס מר רון קליין, סגן יושב-ראש התת-ועדה למזרח התיכון בוועדת החוץ; שגריר ארצות-הברית בישראל, מר ריצ'רד ג'ונס, ושגריר ישראל בארצות-הברית, מר סלי מרידור, חברים יקרים, כמו שאתם רואים, משלחת חשובה מאוד, היום הוא יום חג מיוחד במינו, הכנסת זוכה לארח במשכנה בירושלים את הגברת ננסי פלוסי, יושבת-ראש בית-הנבחרים של ארצות-הברית של אמריקה ואת חברי משלחתה, מבחירי החברים בקונגרס האמריקני.
גברת פלוסי, ידידתי הטובה, ברוך בואך לביתנו. ידינו מושטות לקראתך, לבנו פתוח ושופע אהבה אלייך ואל בני עמך. גברת פלוסי, בית-הנבחרים שלנו, לבה של הדמוקרטיה הישראלית, אחותה של הדמוקרטיה האמריקנית הגדולה, מבקש לומר לך: תודה; לך, לקונגרס של ארצות-הברית, לאומה האמריקנית כולה. זו הפעם השנייה שאת אורחת שלנו בכנסת, ואנחנו מתברכים שוב בביקורך אצלנו, ואני מקווה שבביקורך הבא יתלוו אלייך גם יתר בני משפחתך ובהם נכדייך היהודים.
גברתי ה"ספיקר", ארצות-הברית וישראל אינן רק מדינות. ארצות-הברית וישראל הן רעיון. אידיאה. הברית שקיימת בין ארצות-הברית לישראל היא ברית של חירות, ברית ערכי מוסר, ברית של דמוקרטיות, ברית של חברות מקדשות חיים ולא מהללות מוות.
הברית המיוחדת הזאת – אותם יחסים מיוחדים, כפי שכינו אותם ג'ון פ. קנדי ולינדון ג'ונסון – עומדת בפני מבחן גורלי. הקוקטייל הקטלני וההרסני של קיצוניות ופונדמנטליזם דתי עם נשק יום הדין, נשק גרעיני. זה איננו תרגיל בגיאופוליטיקה וגם לא בעיה של מדיניות חוץ. זהו איום קיומי על החיים שלנו ועל עתידנו, ולאיום הזה קוראים אירן. אירן גרעינית היא משכון עתיד ילדינו. בירושלים ובסן-פרנסיסקו, בבאר-שבע ובתל-אביב, בניו-יורק, בלונדון ובטורונטו. בכל מקום.
את גרעונה של אירן יש לעצור, ולעשות את זה יחד, מתוך שותפות ערכים ושותפות אינטרסים. ואני שואלת אותך, כפי ששאלתי את הנשיא בוש, מתי זה יקרה? האם אין חשש שעד שיסכלו את תוכניותיו יהיה מעט מדי ומאוחר מדי, כפי שכבר קרה בעבר?
אני שואלת את עצמי, גברתי ה"ספיקר": לו היה בידי הטרוריסטים שביצעו את פיגועי ה-11 בספטמבר 2001 נשק גרעיני, האם היו מהססים להשתמש בו? התשובה שלי, ואני מניחה כמו תשובתך שלך – התשובה היא שהם לא היו מהססים.
אירן איננה מבקשת לייצר חשמל ואנרגיה. אירן איננה מבקשת עולם ירוק ונקי יותר. המשטר האירני, ואני מדגישה – המשטר האירני ולא העם האירני, מבקש להשמיד את ישראל. להשמיד את "השטן הקטן", גברתי היושבת-ראש של בית-הנבחרים של "השטן הגדול".
האיום שמציב האסלאם הרדיקלי האלים איננו איום מן הסוג שידענו והכרנו בעבר. יש בו גרעין קיצוני ומוחלט שאיננו מתיישב עם רציונליות, שאיננו מבקש להתמודד עם המודרניות, אלא בז לקדמה, בז לזכויות אדם ואזרח, בז לזכויות נשים ומבקש להרוג את השונה ממנו. זהו האתגר של דורנו, האתגר שחובה עלינו, למען ילדינו ודרך החיים שלנו, לעמוד מולו ולנצח.
גברתי היושבת-ראש, הקמנו מדינה כנגד כל הסיכויים, כנגד כל ההערכות ההגיוניות. נותר לנו חלום אחד: שלום. ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבכל רגע נתון יש בסביבתה מי שמתכנן לפגוע בה, להרוג באזרחיה ושואף להשמידה.
את המציאות הבלתי-נסבלת הזאת אנו מבקשים לשנות מתוך רצון טוב, שאיפת שלום ודו-קיום. את שינוי המציאות הזאת לא נוכל להגשים ללא תמיכתה, ידידותה וסיועה של ארצות-הברית, ובמרכזה בית-הנבחרים. העתיד שייך למעזים – המעזים לעמוד מול איום והמעזים להושיט ידם לשלום אמת. היתה לנו היסטוריה עם עתיד, אני בטוחה שיש לנו הווה עם עתיד ואני גם רוצה שיהיה לנו עתיד עם עתיד.
גברתי, אנו מצפים ממך שתהיי מובילה במאמץ העולמי למניעת קיומו של גרעין באירן. יש לך הכוח הזה.
ברשותך, אני רוצה להודות לך מעומק הלב על המתנה הנהדרת שהענקת לבית הזה, על יוזמתך, עם חברי הנהגות שתי המפלגות, לציין את יום העצמאות ה-60 למדינת ישראל בהחלטה יוצאת דופן של הקונגרס האמריקני, שהתקבלה פה-אחד ב-24 באפריל 2008, ובמסגרתה מברך הקונגרס כולו את מדינת ישראל ומשבח את העם בישראל, ואני מצטטת: על "הישגו הנפלא בבניית מדינה פלורליסטית וחברה דמוקרטית, וזאת בשעה שהוא ניצב בפני טרור, עוינות ונידוי מצד שכנותיו". עוד נאמר בהחלטה כי הקונגרס מאשרר את קשרי הידידות ושיתוף הפעולה הקיימים זה 60 שנה בין ארצות-הברית וישראל, ומתחייב לחזקם. הנה נוסח ההצהרה הכל-כך מרשים, וזאת מתנה שקיבלנו, חברי חברי הכנסת. תודה רבה לכם.
במעמד זה אני מבקשת גם להעלות את זכרו של חבר הקונגרס היהודי מר טום לנטוס, זכרו לברכה, יושב-ראש ועדת החוץ של הקונגרס, שהלך לעולמו לפני חודשים מספר. מר לנטוס, ניצול השואה שהיה לחבר בקונגרס האמריקני, היה פטריוט אמריקני וידיד אמת של ישראל, לוחם ללא חת למען הצדק והשוויון בעולם.
גברתי היושבת-ראש, ביקורך אצלנו הוא הזדמנות נוספת לומר לך – ובאמצעותך לבני עמך האמריקנים – כי אזרחי ישראל מוקירים את ארצות-הברית, אשר ממנה למדנו להביט קדימה, לעתיד טוב יותר לכולנו.
בשם חברי הכנסת, בשמי ובשם כלל אזרחי ישראל אני אומרת לך ולחברי הקונגרס שבאו אלינו לביקור זה, ולארצך: תודה. ברוכה את בבואך, ובצאתך קחי אתך כצידה לדרך את אהבתנו. תודה רבה לך.
(מחיאות כפיים)
היו"ר דליה איציק:
אדוני ראש הממשלה, בבקשה. בדרך כלל, גברתי, חברי הכנסת לא כל כך מנומסים כמו שאת רואה, והיום בזכותך יש לי פתיחת מושב שקט. אני מאוד מודה לך.
ראש הממשלה אהוד אולמרט:
גברתי היושבת-ראש, הגברת דליה איציק, גברתי יושבת-ראש בית-הנבחרים האמריקני, הגברת ננסי פלוסי, אורחינו, חברי הקונגרס של ארצות-הברית, רבותי שרי הממשלה וחברי הכנסת, כנסת ישראל מתכבדת לארח שוב, בתוך ימים ספורים, אישיות אמריקנית רמת מעלה, השלישית ברמת הממשל של ארצות-הברית, וידידה גדולה ונאמנה, אותך, יושבת-ראש בית הנבחרים, הגברת ננסי פלוסי, ואת פמלייתך ועמיתייך הנכבדים, חברי בית-הנבחרים, שעכשיו הכנסת בהשראת היושבת-ראש שלנו קיבלה אותם במחיאות כפיים, אחד-אחד, לפי שמו, לפי תוארו ולפי מעמדו.
נוכחותכם כאן לרגל חגיגות ה-60 למדינת ישראל מדגישה ביתר שאת את עומק הברית והיחסים המיוחדים בין עמינו ואת הערכים המשותפים היוצרים בינינו קשר כה איתן, יסודי ואמיתי.
בהזדמנות הזאת אינני יכול שלא לציין שזאת הפעם הראשונה זה שנים רבות שמשלחת נכבדה כל כך של הקונגרס האמריקני, בראשות יושבת-ראש בית-הנבחרים, מגיעה לכאן מבלי שחלק מרכזי ממנה יהיה חברנו, מי שהיה חבר הקונגרס שנים רבות, ועמד בראש ועדת החוץ של בית-הנבחרים, טום לנטוס, זיכרונו לברכה. טום לנטוס היה אמריקני דגול. הוא היה אדם דגול והוא היה יהודי דגול, ומותו בטרם עת היא אבדה גדולה מאוד לארצות-הברית, לקונגרס וגם לעם היהודי ולמדינת ישראל.
העובדה שבראש שני בתי-הנבחרים של מדינותינו עומדות כיום לראשונה נשים המנהיגות את מוסדותינו הדמוקרטיים – צריך לומר ביד רמה, בחן ובכשרון יוצא דופן – איננה כמובן קו הדמיון היחיד בין ארצותינו. הן ארצות-הברית של אמריקה והן מדינת ישראל חולקות חזון אחד של חירות האדם, קדמה, יוזמה חופשית, צדק חברתי, ביטחון ושלום בין עמי תבל והתנגדות בלתי מתפשרת לתרבות של טרור, עריצות וטיפוח שנאה על רקע של הבדלי דת, גזע ולאום.
ביקורכם בישראל הוא הזדמנות נוספת להביע את הוקרת הבית הזה ואת הכרת התודה של עמנו לך, גברתי היושבת-ראש, ולכם, חברי הקונגרס, על התמיכה הגדולה היציבה והמתמשכת של הקונגרס של ארצות-הברית לאורך השנים במדינת ישראל.
אין ספק שהקונגרס על שתי מפלגותיו הוא המייצג המובהק ביותר של כל קשת הדעות, של כל הגוונים של העמדות בקרב העם האמריקני, ואנחנו גאים על כך שכל קשת הדעות הזאת ושכל הגוונים הללו מלוכדים בעמדה של תמיכה, מתן גיבוי ומתן סיוע כל כך נדיב למדינת ישראל.
אני מבקש להעלות על נס את החקיקה שיזמת לא מכבר והגשת ביחד עם חברים נוספים מהנהגת שתי המפלגות, ואשר עברה בסנאט ובבית-הנבחרים פה אחד, שלפיה הקונגרס מברך את מדינת ישראל, מכיר במשמעות ההיסטורית של יום עצמאותנו ה-60 ומאשרר את יחסי הידידות ושיתוף הפעולה האמיצים בין אומותינו; החלטה שאת העתקה המקורי זכינו עכשיו לראות בידיה של יושבת-ראש הכנסת שלנו.
עמדותייך העקרוניות, הנחושות, גברתי, בנושאים הנוגעים לקידום השלום ולביטחונה של מדינת ישראל, זוכות להערכה רבה מאוד בבית הזה ובציבור הישראלי כולו. תמיכתך בהחרפת הסנקציות נגד אירן כדי להניאה מלחתור לנשק גרעיני היא בעלת חשיבות עליונה. התנגדותך הנחרצת לכל גילוי של סובלנות כלפי ארגוני טרור מתנגדי שלום, כ"חיזבאללה" הרומס את עצמאותה של לבנון ו"חמאס" הכופה באלימות את שלטונו ברצועת-עזה, היא מופת של מנהיגות מוסרית מעוררת השראה. נוגעת במיוחד ללבנו וללבו של כל ישראלי ויהודי באשר הוא רגישותך לעניין חיילינו השבויים והנעדרים. הזדהותך עם סבלן הכבד של המשפחות, הדסקיות שאת מחזיקה במשרדך ונכונותך להעלות את הנושא במסעותייך ובמגעייך עם מנהיגים בעלי השפעה נובעות מלב אנושי אציל וגורמות לנו התרגשות עמוקה.
אנא, גברת פלוסי, שאי אתך, את ועמיתייך, ידידינו היקרים, חברי משלחת הקונגרס, את אהבת העם בישראל לאומה האמריקנית. ביקורכם, רגשותיכם ותמיכתכם המוצקה מחזקים את ידינו במאבקינו ובמאמצינו לכונן ביטחון ושלום עם שכנינו מסביב.
הישגיה המופלאים של מדינת ישראל ב-60 שנותיה נובעים לא מעט מן הסיוע האזרחי והביטחוני הנדיב של ארצות-הברית, ואנחנו סמוכים ובטוחים כי תמשיכו ותתמידו בהתייצבותכם לימינה של מדינת ישראל, למען הגשמת יעדינו המשותפים ולמען חיזוק החירות, הדמוקרטיה, היציבות והשלום בחלק זה של העולם.
תודה לך, גברתי, ותודה לכם, חברי משלחת הקונגרס, וברוכים אתם בישראל.
(מחיאות כפיים)
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני ראש הממשלה. אדוני ראש האופוזיציה, בבקשה.
בנימין נתניהו (הליכוד):
גברתי יושבת-ראש הכנסת, הגברת דליה איציק, חברי הכנסת, יושבת-ראש בית-הנבחרים האמריקני, Speaker of the House, Ms. Nancy Pelosi, and your distinguished colleagues from the House of Representatives, all great friends of Israel, – אני רוצה לברך אתכם ולקבל את פניכם כאן בכנסת ישראל, שהיא מושב הדמוקרטיה האמיתית במזרח התיכון, אחות לדמוקרטיה האמריקנית, ואני רוצה לברך אתכם במיוחד בירושלים, בירתה המאוחדת, הנצחית, של מדינת ישראל. ברוכים הבאים.
ציינו פה בימים האחרונים את הקשר המיוחד בין שני העמים שלנו, לא רק בין שתי המדינות שלנו, אלא בין העם היהודי ובין העם האמריקני, קשר של מאות שנים מהיווסדה, או יותר נכון מהגעתם של החלוצים לחופי יבשת צפון אמריקה לפני מאות שנים. הקשר הזה בא לידי ביטוי לאחר הקמת ישראל, כמובן בקשר בין מנהיגים, של נשיאי אמריקה שהיו תמיד ידידים של מדינת ישראל, חלקם ידידים כבירים, אבל הוא מתבטא בראש ובראשונה בקשר של דעת הקהל והעם האמריקני, שבא לידי ביטוי רב עוצמה בקונגרס.
מי שאינו מכיר את עומק הקשר האידיאי, הערכי, בין שני העמים שלנו עלול לטעות ולחשוב שזהו קשר של אינטרסים או של לובי כזה או אחר. זה לא נכון. אנחנו מודים לכל חברינו היהודים והלא-יהודים על המאמצים, על ההשתדלות, על העזרה, ואנחנו יודעים, מעל הכול, שזהו קשר שמבטא השקפות דומות, אידיאלים דומים, לרוחב השדרות של העם האמריקני. זה בא לידי ביטוי שנה אחר שנה, עשור אחר עשור, בהחלטות ובהצעות של הקונגרס האמריקני, גם אלה שאת, גברתי, העברת עכשיו – החלטה מרגשת מאוד – ואנחנו מודים לך על כך. זה בא לידי ביטוי גם בסיוע הנרחב שישראל זכתה לו, סיוע צבאי וגם סיוע אזרחי.
אני יכול להגיד שהכרתי את זה באופן אישי בשנת 1982, כשבאתי לשמש ציר ישראל בוושינגטון. הדבר הראשון שעשיתי היה ללכת לקונגרס ולהתחיל לעבור ממשרד למשרד, ושם פגשתי רבים מכם במהלך השנים, בעצם כמעט את כולכם. קשה לתאר לאזרחי ישראל כמה גדולה וחשובה היא התרומה של כל אחד ואחד מכם בקידום הקשרים בינינו, בסיוע המעשי שאתם נותנים לנו, ואני מתכוון דווקא בתקופות הקשות, דווקא בימים הקשים. ההתגייסות שלכם לאורך השנים – ואני מכיר את רובכם לאורך השנים – היא נפלאה. אין דרך אחרת לבטא את זה מאשר לומר מעומק הלב: תודה רבה לכם. תודה רבה על מה שעשיתם ועל מה שאתם עושים למען מדינת ישראל ולמען הקשרים בין ארצות-הברית ובין ישראל.
בעניין הזה אני חייב להביע, כמו שני קודמי, צער עמוק על הליכתו של טום לנטוס, שהיה חבר שלכם ומנהיג, ואני חושב שהוא המשיך את המסורת של הנרי ג'קסון ושל ידידי ישראל ענקיים שהיו בגבעת הקפיטול, גם בקונגרס וגם בסנאט. הצטערנו מאוד, בלשון המעטה, וכאב לנו מאוד על פטירתו של מנהיג גדול זה. אתם ממשיכים את דרכו ואת מורשתו, שהיא המורשת המשותפת שלנו.
אני חזרתי לוושינגטון לאחר שנים, כשהופעתי לפני שני בתי הקונגרס, וזה אירוע שריגש אותי מאוד. אמרתי שם שאנחנו עומדים בפני שלושה אתגרים ועוד אחד: האתגר הראשון הוא למנוע את התחמשותה של אירן – איום על ישראל ועל האנושות כולה; האתגר השני הוא לנצח את הטרור, והאתגר השלישי הוא לקיים שלום אמיתי, שמבוסס על הדדיות, עם שכנינו הפלסטינים והאחרים. אין חדש תחת השמש, עובדה שכל אחד מהדברים הללו הוכח במהלך השנים שחלפו כצו לפעולה בזמן שהולך ומתקצר.
בעניין הזה, של מניעת התחמשותה של אירן, כפי ששמעתם מיושבת-ראש הכנסת, אין לנו כאן שום מחלוקת, ואנחנו מאוחדים לחלוטין – אופוזיציה וקואליציה. אני מאמין שאין לנו מחלוקת גם בארצות-הברית עם שני צדי הבית. אני חושב שכל אמריקני, כל אזרח שחרד לעתיד העולם ולעתיד השלום, חייב לתרום – כל אחד בדרכו או בדרכה – את מה שהוא יכול בזמן שנותר כדי למנוע את הרעה הזאת, את הסכנה הגדולה הזאת.
אבל אמרתי שהעליתי ארבעה דברים; הדבר הרביעי שהעליתי באותה הזדמנות הוא ההחלטה שקיבלתי בהיותי ראש הממשלה להתחיל להפחית את הסיוע האזרחי – את הסיוע הכספי הלא-צבאי שקיבלנו מארצות-הברית במשך השנים. ההחלטה הזאת עוררה מחלוקת רבה באותה עת, אבל יישמנו אותה. בעשר השנים שחלפו משנת 1996 עד שנת 2006 הפחתנו את הסיוע הפיננסי בעצם עד לאפס.
אמרתי באותה הזדמנות שבעזרתה של ישראל ישראל צמחה והפכה למדינה מודרנית רבת עוצמה – – –
קריאה:
בעזרתה של ארצות-הברית.
היו"ר דליה איציק:
נכון. בעזרתה של ארצות-הברית.
בנימין נתניהו (הליכוד):
אכן. בעזרתה של ארצות-הברית – –
יצחק וקנין (ש"ס):
– – –
בנימין נתניהו (הליכוד):
– – ישראל הגיעה לקץ הילדות ובגרה די הצורך כדי להתחיל את המסע שלה לעצמאות כלכלית. אנחנו מכירים טובה על מה שקיבלנו מארצות-הברית, אבל אין מחמאה גדולה יותר לסיוע הכלכלי האמריקני המתמשך לישראל מאשר יכולתנו לומר היום: אנו עומדים על רגלינו, אנו בדרך לעצמאות כלכלית. חלפו 12 שנה, ואנחנו מימשנו חלק ניכר מהמסע הזה לעצמאות כלכלית. אני לא חושב שהיינו יכולים לעשות את זה ללא הסיוע שלכם, ובראש ובראשונה של הקונגרס האמריקני.
ב-12 השנים האלה עמדתם לצדנו בעזרה נוספת ומיוחדת, שהיתה לה חשיבות עצומה. עזרה אחת כזאת היתה בתחילת שנות ה-90, כאשר נתתם לנו ערבויות להלוואות לצורך קליטת כמיליון עולים מברית-המועצות לשעבר. זאת היתה תרומה עצומה וחשובה לביסוס העתיד שלנו וגם לביסוס הייעוד שלנו כמדינה שקולטת את פזוריה במולדתם ההיסטורית. עזרה אחרת היתה כשהיינו במשבר עמוק מאוד, בתחילת שנות האלפיים – בשנת 2002/03 ביקשנו, וקיבלנו – באישור הקונגרס האמריקני – את הערבויות להלוואות מיוחדות שארצות-הברית התנתה ביישום רפורמות כלכליות. כלומר, ארצות-הברית היתה מוכנה לעזור לישראל, אבל היא רצתה שהכסף שהיא נותנת ישמש לא רק לסתימת חורים, אלא לשינוי מבני אמיתי בכלכלה הישראלית.
אני יכול להגיד לך שבבית הזה, גברתי, הרשיתי לעצמי – בזמן שהייתי שר האוצר – להסתייע בעובדה שאתם מוכנים להעמיד את הכסף הזה לרשותנו בהתניית אותן רפורמות כדי להעביר אותן. אני מוצא לנכון להודות לכם על הסיוע המיוחד הזה שנתתם פעמיים, בשני צמתים חיוניים.
אינני חושב שנוכל, או שאנחנו צריכים בזמן הקרוב או בעתיד הנראה לעין, לוותר או להיגמל מהסיוע האמריקני – מהסיוע הצבאי האמריקני, משום שהוא משרת מטרות משותפות שלנו: הדיפת הטרור, הגנה על הערכים המשותפים שלנו, הגנה על אינטרסים משותפים. אני חושב שהיחסים בין ישראל ובין ארצת-הברית הפכו בהדרגה ליחסים דו-צדדיים. אין גורם שאנחנו מודים לו יותר מארצות-הברית, אבל אין גם מדינה בעולם שעוזרת לארצות-הברית יותר מישראל, בייחוד בתחום הביטחוני – על כל היבטיו. לכן, בעתיד הנראה לעין, כדי להשיג שלום, כדי לבסס את הביטחון, הקשר בינינו יצטרך להתחזק עוד יותר; הרי בשנים שחלפו אירן התחזקה, שלוחותיה השתלטו על לבנון ועל עזה, ולפנינו עוד מאבק גדול.
אני בטוח שבאתגרים הללו, שמחכים לנו – להביס את ציר הרשע, להביא שלום אמת לארצנו ולאזור שלנו – אני בטוח שבהם, כמו בכל דבר, נוכל להמשיך לסמוך עליכם. סמכנו עליכם כל השנים האלה, ואין לנו ידידים טובים וגדולים מכם. תודה רבה לכם. Thank you from the bottom of every Israeli heart. Thank you. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
תודה רבה, אדוני ראש האופוזיציה. תודה.
(מחיאות כפיים)
היו"ר דליה איציק:
חברי חברי הקונגרס, הגברת פלוסי, כמו שאתם רואים, אנחנו מאוחדים גם באהבה אליכם. אני יודעת שאתם ממהרים ואתם עוזבים. תודה רבה לכם. ברוכים תהיו בצאתכם. תודה רבה.
(מחיאות כפיים)
היו"ר דליה איציק:
אני חייבת לחבר הכנסת אריה אלדד ארבע דקות, והבטחות צריך לקיים. נמתין שהמשלחת תצא כדי שתהיה לך טיפת שקט ויוכלו להאזין לך. תמתין בבקשה רגע אחד בסבלנות. חברת הכנסת גלאון, האם את יכולה ללוות אותי?
הצעות סיעות האיחוד הלאומי – מפד"ל – יהדות התורה, הליכוד, ישראל ביתנו, חד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל:
1. חוסר תפקודה בתחום הביטחוני ובתחום החברתי;
2. חוסר תפקודה בכל תחומי המדיניות;
3. מדיניותה הכושלת בטיפול בנושאים המדיניים-ביטחוניים;
4. מדיניותה בתחום החברתי, הכלכלי והמדיני;
5. מחדליה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי
היו"ר עתניאל שנלר:
חברי חברי הכנסת, אנחנו מתכוונים להמשיך את הדיון. אני מזמין את חבר הכנסת אריה אלדד להמשיך מהמקום שבו הפסיק. יש לנו ארבע דקות. בבקשה, אדוני.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
תודה.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני הישיבה המיוחדת לכבודם של אנשי הקונגרס האמריקני אמרתי שממשלת ישראל מעלה בחובתה להגן על אזרחיה; ממשלת ישראל מעלה בחובתה להגן על אזרחיה, אבל היא לא מועלת בהרגשת החובה שלה לפטפט את עצמה לדעת ובכל יום לאיים מחדש שהולכת וקרבה שעתה של הפעולה הקרקעית הגדולה. הפכנו ללעג: לא עושים שום דבר, אבל מאיימים.
לפני שבוע היה כאן נשיא ארצות-הברית, ולצערי הרב, הוא מי שנאם נאום ציוני; הוא נאם על זכותו של עם ישראל על ארץ-ישראל, וראש הממשלה שלי דיבר על זה שהוא רוצה להקים מדינה ערבית נוספת בארץ-ישראל. נאום ציוני היה לנשיא ארצות-הברית, נאום תבוסתני היה לראש ממשלת ישראל. ראש הממשלה מתנהג, לאסוננו, כפושט רגל, כי בנאומו לכבוד נשיא ארצות-הברית הוא קם והתחייב לפניו שהוא יביא לבית הזה הצעת חוק – "הסכם שלום" הוא קרא לזה – שיביא להקמת מדינה ערבית נוספת ממערב לירדן, והוא גם התחייב להשיג רוב גדול להצעה הזאת.
יש כנראה הבדל בין פושט רגל רגיל, שסתם מפזר צ'קים בלי כיסוי, ובין פושט רגל עברייני, שאגב פיזור הצ'קים בלי כיסוי גם מנסה להציג מצג שווא כאילו יש בידיו אוצרות גדולים והוא יוכל לקיים את התחייבויותיו. אז ברור שמי שמאיים מדי יום שהפעולה הגדולה הולכת וקרבה, ממש הולכת וקרבה, ומאיים על האויב, מתחייב על דברים שהוא לא יכול, לא רוצה ולא מסוגל לבצע, כי אין לישראל בעת הזאת מנהיג שיכול לצאת ולהכריע את ה"חמאס" כפי שראוי לעשות, וגם לא לקיים משא-ומתן אתו בתיווך מצרי תחת אש – הסכם כניעה שרק יעודד אותם להתקפות נוספות ולהתחמשות מחדש. אין לישראל בעת הזאת מנהיג כזה, אבל הוא מציג מצג שווא כאילו הוא מסוגל לגייס את כל הבית הזה ולחתום על אותו הסכם התאבדות לאומית שהוא מבקש להביא לנו.
ראש הממשלה, ראוי לו לעת הזאת, במקום לנסות לגייס רוב בכנסת להסכם שהוא הסכם התאבדות לאומית, לגייס עדי אופי למשפט הצפוי לו. אני לא יודע מה יהיה קשה לו יותר, אבל הוא יהיה זקוק להרבה מאוד עדי אופי כדי לבקש את רחמי השופטים כאשר ישב סוף-סוף על ספסל הנאשמים. במקום להתאמץ להשיג רוב, ראוי שראש הממשלה יתעסק בחקירות הפליליות המתדפקות על פתחו, והוא אפילו לא מסוגל להתפנות כדי להיחקר.
מדינת ישראל ראויה לראש ממשלה שפנוי, ראשו וכולו, לעסוק באיומים הגדולים האורבים לפתחה יום-יום – – –
רונית תירוש (קדימה):
– – – אין סיכוי – – – לא נותנים לו – – – לא נותנים לו להגיע לזה. לא נתנו לו יום אחד של חסד.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
הבעיה היא לא יום חסד. הבעיה היא יום נקי מפשע, נקי משוחד, יום של ניקיון כפיים מגיע לישראל. לא יום חסד.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
– – –
היו"ר עתניאל שנלר:
חבר הכנסת ריבלין, עוד מעט יהיה דיון סיעתי.
ראובן ריבלין (הליכוד):
– – –
רונית תירוש (קדימה):
– – – בושה וחרפה.
היו"ר עתניאל שנלר:
חברת הכנסת תירוש, עוד מעט יהיה דיון סיעתי.
ראובן ריבלין (הליכוד):
– – – איזו בושה. יש רגעים שיותר טוב לשתוק בהם.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
היה משפט אחד נכון שאהוד אולמרט אמר על מלחמת לבנון – שהוא ירש מצב בלתי נסבל שבו ממשלות ישראל הקודמות נכנעו ל"חיזבאללה", קיימו הסכם הפסקת אש אתו ואפשרו לו להתחמש ולהתבצר. אבל זה בדיוק מה שאהוד אולמרט מתכוון לעשות עכשיו בהסכם שהוא הולך לקבל עם ה"חמאס".
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
גם בגלל זה אין לנו שום אמון בראש הממשלה הזה ובממשלתו.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה לחבר הכנסת אריה אלדד. מכיוון שקיימנו דיון בצורה קצת לא שגרתית, אני רוצה לומר לפרוטוקול שחבר הכנסת אריה אלדד הציג את הצעת סיעות האיחוד הלאומי, מפד"ל ויהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה בשל חוסר תפקודה בתחום הביטחוני ובתחום החברתי. השרה רוחמה אברהם-בלילא תשיב במשולב על כל הצעות האי-אמון.
נעבור להצעה השנייה, הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה בשל חוסר תפקודה בכל תחומי המדיניות. אני מזמין את חבר הכנסת יובל שטייניץ לנמק את ההצעה במסגרת זמן עד עשר דקות.
יובל שטייניץ (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי הכנסת, מושחתים, נמאסתם. נמאסתם על עם ישראל. עבר זמנן של מעטפות המזומנים, הגיע זמן הבוחר. מושחתים, נמאסתם. רשלנים, נמאסתם. חדלי אישים, נמאסתם. חסרי שורשים, נמאסתם. רומסי הערכים הדמוקרטיים, נמאסתם. עבר זמנכם.
מושחתים, על שום מה? על שום שבכל תולדות מדינת ישראל לא היתה ממשלה חשודה כל כך; שראש הממשלה נחקר במגוון עבירות פליליות; ששר האוצר לשעבר יועמד לדין בקרוב; ששר המשפטים לשעבר הורשע בדין; ורוב בכירי מפלגת השלטון נחקרים בחשדות קשים. מושחתים, נמאסתם, כי מעולם לא כיהן ראש ממשלה שנחשד במגוון גדול כל כך של חטאים ועבירות – מהשבחת דירות דרך תפירת מכרזים ועד למעטפות מזומנים. ועוד ועוד.
כזאת מעולם לא היתה לנו, אדוני היושב-ראש. וכשהוקמה קדימה אני עוד זוכר את ראש הממשלה אומר, שבראש סדר העדיפויות של ממשלת קדימה יהיו המלחמה בשחיתות והמאבק על טוהר המידות. חה-חה-חה. אם לא היה מדובר בטוהר המידות של מדינתנו היקרה היינו צוחקים.
רשלנים, נמאסתם. רשלנים, על שום מה? על שום שלא למדתם דבר מהרשלנות שלכם בהגנת העורף ובמוכנות הצבאית במלחמת לבנון השנייה; על שום שלא תיקנתם כמעט דבר מאז דוח ועדת-וינוגרד. מועצה לביטחון לאומי יש? יש ממלא-מקום. מאז הוקמה המועצה לביטחון לאומי לא היה מצב שבו חודשים אין יושב-ראש, יש ממלא-מקום, וזאת המסקנה העיקרית שתיקנתם, לדבריכם, מאז דוח-וינוגרד. הגנת העורף יש? מסכות אב"כ חילקתם אחרי שקיבלתם החלטה? רשלנים, מפקירי העורף, חוזרים על טעות פעמיים, נמאסתם.
חדלי אישים על שום מה? על שום הרבה דברים, אבל אתן דוגמה אחת. על שום שבחדלות האישים שלכם אפשרתם ל"חמאס", לטרור, להשתתף בבחירות ולעלות לשלטון ברשות הפלסטינית. רשלנים שכמותכם, חסרי אחריות שכמותכם. ועוד ועוד.
חסרי שורשים על שום מה? בשבוע שעבר היה כאן בכנסת ביקור באמת חשוב והיסטורי של נשיא ארצות-הברית ג'ורג' בוש, ונישאו כאן שלושה נאומים – של ראש הממשלה, ראש האופוזיציה ונשיא ארצות-הברית.
היו"ר עתניאל שנלר:
והיושבת-ראש, כמובן.
יובל שטייניץ (הליכוד):
היושבת-ראש כמובן, זה תמיד. נשיא ארצות-הברית וראש האופוזיציה נתניהו העלו את ירושלים על ראש שמחתם, ואת הקשר ההיסטורי של עם ישראל לירושלים, לעיר העתיקה, לכותל, להר-הבית. נשיא ארצות-הברית סיפר את הסיפור הנהדר שמעיד על הקשר ההיסטורי של עם ישראל לירושלים. הוא דיבר על מצדה. וכן ראש האופוזיציה. ומי את ירושלים שכח? האופוזיציה? לא. נשיא ארצות-הברית? לא. מי שכח את ירושלים בנאומו? ראש ממשלת ישראל, אהוד אולמרט, לא אמר מלה על ירושלים, בירתנו הנצחית, על הקשר ההיסטורי, הרוחני, הדתי, הלאומי של עם ישראל לבירת ישראל, ירושלים. חסרי ערכים ושורשים שכמותכם, נמאסתם.
ותרנים, נמאסתם. על רמת-הגולן אתם מוכנים לוותר. מרמת-הגולן אתם מוכנים לרדת, ואפילו, לפי מה ששמענו מדמשק ומטורקיה, אפילו על הכינרת אתם מוכנים דה-פקטו לוותר, כי אם הסורים ישבו על שפת הכינרת, המים שייכים גם להם, ולא חשוב מה יהיה כתוב בהסכם. ותרנים, נמאסתם.
המצב האסטרטגי הולך ומחמיר. אירן, צריך לומר את האמת, הצליחה, בעיקר בשנתיים האחרונות, לחזק ולגבש שני בסיסים, שני בסיסי טרור, שני בסיסי טילים, שני בסיסי מודיעין, שני בסיסים צבאיים שמאיימים עלינו בצפון ובדרום. שמעתי בשבוע שעבר את הנשיא פרס מדבר בצער רב על נפילתה של לבנון בידי האירנים, אבל אומר: לנו, כמובן, אין חלק בכך. טעות, אדוני הנשיא. הממשלה הזאת אחראית. היא אחראית להחמצה הגדולה והחמורה בצפון, והיתה לנו הזדמנות פז להכריע את ה"חיזבאללה", גם בגלל הפרובוקציות שלהם, הטילים על חיפה והצפון, אבל לא פחות מכך מפני שהעולם כולו תמך בנו על מנת שנכריע את ה"חיזבאללה" ונתן לנו אור ירוק לכך. ואתם, כפי שאמרה ועדת-וינוגרד, גרמתם להחמצה גדולה וחמורה, שאפשרה את התחזקות ה"חיזבאללה". ושרת החוץ, הגברת לבני, עוד מעזה להתגאות בהחלטה 1701. החלטה אומללה, שמאפשרת היום ל"חיזבאללה" לחזק את אחיזתו בלבנון ולהבריח ולהציב שם עשרות אלפי טילים.
אבל ההחמצה הגדולה והחמורה עוד מחווירה לעומת ההחמצה העזה והחמורה ברצועת-עזה. אתם, אהוד אולמרט וציפי לבני ושאול מופז, במחדליכם, אפשרתם את הקמת הבסיס האירני בעזה, בדרום הארץ. ראשית ויתרתם על ציר פילדלפי. הזהרנו אתכם: אל תצאו מפילדלפי, אל תעבירו את פילדלפי למצרים, אבל מופז חזר, מובארק הבטיח לו והכול בסדר. ומשם נכנסות כמויות עצומות של טילים ונשק ותחמושת לעזה, וזה עולה לנו בדם ויעלה לנו בדם ביום שנצטרך להיכנס לשם. באיוולתכם, אתה, ראש הממשלה אולמרט, ואת, שרת החוץ לבני, אפשרתם, בשם השלום והדמוקרטיה, ל"חמאס" להשתתף בבחירות ולעלות לשלטון. אתם אחראים לבסיס ה"חמאסי" האירני בעזה. זה לא קם סתם כך.
ה"חיזבאללה" התחזק בגלל המחדל שלכם, ההחמצה הגדולה והחמורה שלכם, וה"חמאס" בונה בסיס בעזה בגלל ההחמצה העזה והחמורה שלכם בעזה. זה עולה בדם, זה יעלה בדמים, וכל יום שעובר עולה לנו יותר. כמה זה עולה לנו, הרשלנות, הטיפשות, הטמטום, ההחמצות הגדולות והחמורות שלכם.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני קורא בזאת לראשי כל המפלגות, מימין ומשמאל, דתיים וחילונים, לבנימין נתניהו ולאהוד ברק, לאלי ישי ולאביגדור ליברמן, ליוסי ביילין ולבני אלון, להתכנס יחדיו כבר השבוע לקבוע מועד מוסכם לבחירות ולשים סוף לכהונתה של ממשלת אולמרט-לבני, שהיא הממשלה החשודה ביותר בתולדות ישראל.
רבותי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה אולמרט, גברתי שרת החוץ לבני, נמאסתם, לכו הביתה, תפסיקו עם השחיתות. עבר זמנם של המזומנים, הגיע זמן הבוחר. תודה רבה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה לך. כפי שאמרתי, השרה רוחמה אברהם-בלילא תשיב במשולב על כל הצעות האי-אמון.
אנחנו עוברים להצעה השלישית, הצעת סיעת ישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה בנושא מדיניותה הכושלת בטיפול בנושאים המדיניים-הביטחוניים. אני מזמין את חבר הכנסת רוברט אילטוב לנמק את ההצעה במסגרת זמן של עד עשר דקות.
עד שחבר הכנסת עולה לומר את דבריו, אני רוצה לברך בברכת ברוכים הבאים את קבוצת התלמידים מבית-הספר "עלומים" מרמת-השרון. ברוכים הבאים לכנסת ישראל, לבית שלכם, לבית שלנו. לצדם אני רוצה לברך את קבוצת האורחים מרוסיה, אורחיה של חברת הכנסת סולודקין. ברוכים הבאים. בבקשה, אדוני.
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השרים, אני רוצה לפתוח את הנאום שלי בקריאה שהפצתי גם ליושבי-ראש הסיעות, לקבוע תאריך מוסכם להקדמת הבחירות, וזאת על מנת שלא להכניס את המדינה לסחרור מיותר – ואנחנו נמצאים בו היום – ולתת לעם להגיד את דברו.
כשהיו הודעות בתקשורת על פתיחת חקירה חדשה בזמן האחרון נגד ראש הממשלה, שמעתי דבר מצחיק ומוזר מאוד. הפלסטינים אמרו שאין פרטנר בצד הישראלי. ואתם יודעים מה? אני נוטה להאמין להם, כי כל דבר שהם אומרים הוא אמיתי. הם לא משקרים לנו. הם אומרים שהם לא מכירים במדינת ישראל, אז הם לא מכירים במדינת ישראל, והם לא חוזרים בהם. וכשהם אומרים שאין פרטנר בצד הישראלי, כנראה אין פרטנר בצד הישראלי. גם הצד הישראלי לא דורש מאבו מאזן שום דבר. אנחנו לא דורשים פירוק של ארגוני טרור בשטח שבו יש לאבו מאזן שליטה, והם גם מאיימים עליו שברגע שהכוחות הישראליים יצאו משם הם פשוט יחסלו אותו. אנחנו לא דורשים את זה. הממשלה היום לא דורשת מצד הפלסטיני שום דבר. ראש הממשלה קם בבוקר וחושב על מה היום הוא צריך להזדכות, על איזה שטח – אם בגדה או בגולן.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אדוני מתכוון: יהודה ושומרון.
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
יהודה, שומרון – כן. מדובר על יהודה או שומרון. היום הממשלה ממשיכה לדבר על נושא הליבה, מסתירה את המידע מסיעות הבית, לא מעלה את הנושאים לדיון. אני בטוח שיש לפחות סיעה אחת בממשלה שברגע שהיא תדע את האמת על הדיונים היא פשוט תפרוש. גם כל נושא המשרד לעניינים אסטרטגיים; ראש הממשלה החליט לסגור אותו, אחרי שרק לפני כשנה וחודשיים או שלושה חודשים הוא החליט לפתוח אותו, כי הוא חשב – והוא אמר שהוא בטוח – שזה משרד חיוני. היום אנחנו רואים שהוא יוצא מנקודת הנחה ומבט צרה מאוד, של אינטרס פוליטי יומי. של היום.
אנחנו מבקשים בזה להקדים את הבחירות. אנחנו מבקשים מסיעות הבית לשבת ולהחליט על תאריך מוסכם כדי שרצון העם יבוא לידי ביטוי בצורה מסודרת. אני מודה מאוד.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה לחבר הכנסת רוברט אילטוב. כפי שאמרתי, השרה רוחמה אברהם-בלילא תשיב על כל הצעות האי-אמון במשולב. אני מאוד אשמח אם נציג הממשלה יהיה במליאה בזמן הצעות האי-אמון.
הצעת האי-אמון הרביעית, הצעת סיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל מדיניותה בתחום החברתי, הכלכלי והמדיני. אני מזמין את חבר הכנסת מוחמד ברכה לנמק את ההצעה במסגרת זמן עד עשר דקות. חבר הכנסת ברכה, בבקשה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
האם אני מגיש הצעת אי-אמון בממשלה שלא קיימת?
היו"ר עתניאל שנלר:
שמעת שברגע זה ביקשתי שנציג הממשלה יהיה נוכח.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, אם הממשלה לא קיימת חבל לבזבז עליה את הצעת האי-אמון.
היו"ר עתניאל שנלר:
אני בהחלט אפנה להצעה הבאה אם אתה חושב שזה בזבוז זמן.
מוחמד ברכה (חד"ש):
לא לא, אני מתייחס לעבודה שלי ברצינות.
היו"ר עתניאל שנלר:
לכן הערתי. מזכיר הכנסת ודאי יעשה את הנדרש כדי להביא לידי כך שנציג הממשלה יהיה כאן. הרי אני הערתי, זאת לא היתה הערה שלך.
מוחמד ברכה (חד"ש):
נחכה.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
– – –
ראובן ריבלין (הליכוד):
אולי הוא ישכנע את הממשלה להתפטר.
מוחמד ברכה (חד"ש):
למשל. אבל איך אני אשכנע אותם?
היו"ר עתניאל שנלר:
אני בהחלט אסכים שאתה תתחיל את דבריך. אני אאפשר לדבר לפני נציג הממשלה עשר דקות, כדי לשמור על ההגינות של הבית הזה. בבקשה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אני מודה לאדוני.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
חבר הכנסת ברכה, אין ממשלה, זה נכון. אין לה אמון של אף אחד.
היו"ר עתניאל שנלר:
חבר הכנסת רותם, חבר סיעתך השמיע נאום חשוב מאוד לפני דקות אחדות.
מוחמד ברכה (חד"ש):
ובמשפט הזה הסתיימו ההסכמות בינינו – שאין ממשלה ואין אמון. מכאן והלאה, זהו. גמרנו.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
לא, גם על הסיבות יש בינינו הסכמה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אני לא בטוח.
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, לפני כמה דקות היינו עדים למחזה נוסף מאותם מחזות שמופקים בכנסת שהופכת להיות בית לטקסים ראוותניים, לטקסים נמלצים ולמלים דביקות ומתחנפות. אי-אפשר להכתיר את החודש הזה אלא בתואר "חודש אמריקה בכנסת" – חודש ארצות-הברית בכנסת. האמריקנים עולים לרגל לישראל מסיבותיהם. יש להם מערכת בחירות, יש נשיא שמסיים את העבודה שלו ורוצה כאילו לעשות ביקור פרידה מידידים קרובים, שהיו היחידים כמעט בכל העולם שסמכו על כל מדיניותו, סמכו על כל התנהלותו וסמכו על כל מלחמותיו – ידידיו בישראל.
אבל על שום מה ישראל יוצאת מגדרה? על שום מה הפוליטיקה והקונסנזוס במדינת ישראל עורכים מצעד ראווה של חנפנות ושל ניסיון למצוא חן בעיני האדון מעבר לאוקיינוס? אומרים שהאמריקנים משלמים לישראל ולממשלת ישראל ביד נדיבה, וזה נכון. אני לא חושב שמישהו חושד באמריקנים שהם שוחרי זכויות העמים – הם משלמים לממשלת ישראל ולמדיניות של ממשלות ישראל כדי שממשלות ישראל ימלאו תפקיד מסוים. לא משום שאולמרט מוצא חן בעיניהם, או לפניו שרון, נתניהו או ברק. לא – לא זה העניין. וזה לא משום שמפלגת העבודה היא אהובת לבם, או הליכוד, או קדימה, או מה שלא יהיה. הסיבה היא שממשלות ישראל משלמות מחיר שמתאים לאמריקנים, שייתנו כמה מיליארדים כל שנה כדי לממן נשק חדיש והתחמשות, ואפילו כמה פירורים לכביכול-כלכלה, כשדבר כזה כמעט לא קיים.
השאלה שנשאלת היא לא למה האמריקנים משלמים, וגם לא למה האמריקנים באים לכאן, אלא מה האינטרס של ישראל – מה האינטרס של העם בישראל להיות כלי שרת של המדיניות האמריקנית באזור? מה האינטרס של ממשלת ישראל לשמש בתפקיד הבריון האזורי בשירות ארצות-הברית?
כל תועבה שיצאה מבית-המדרש של הבית הלבן זכתה להסכמה רחבה ביותר של כל גוני הקונסנזוס במדינת ישראל. אני זוכר שבמלחמת לבנון השנייה, שנחשבת לכישלון, שרת החוץ ציפי לבני, באמצע המלחמה, חטאה – במירכאות או בלי מירכאות – והרהרה בקול על הצורך בפתיחת משא-ומתן שיביא להפסקת המלחמה, ואז הגיעה מכינוס מדינות ה-G8 התשובה של הגברת קונדוליסה רייס, שהעת להפסקת אש עדיין לא הגיעה. ויש עוד ועוד דוגמאות. כשמישהו הרהר כאן בישראל על החטא של להגיע לשלום עם סוריה הוא קיבל לא רמזים, אלא פקודות מארצות-הברית, שלא צריך לעזור לסוריה לצאת מהבידוד, במיוחד לנוכח התפקוד שלה בעירק. ויש עוד דוגמאות. זאת אומרת, מדינת ישראל וממשלת ישראל משמשות בנות-ערובה של המדיניות האמריקנית באזור.
ואני אומר שזה לא האינטרס של היהודים, לא של הערבים, לא של הישראלים ולא של הפלסטינים, ובידיה ובכוחה של ארצות-הברית, ובידיו של הממשל האמריקני, יהיה אשר יהיה, להוביל לכך – אם הוא רוצה – שיהיה כאן שלום. צעירים ישראלים וצעירים פלסטינים ואזרחים עירקים ובני האזור כולו, ולבנונים, משמשים, בסופו של דבר, בשר תותחים לאינטרס האמריקני באזור, שהוא אזור אסטרטגי גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה צבאית.
הם מציגים את זה כאן כאילו יש ניצחון גדול לדיפלומטיה הישראלית ומעמדה של ישראל בעולם התחזק. עם התחזקות כזאת אני חושב שתתלווה בכייה לדורות, כי מי שקושר את גורלו וגורל עמו במדיניות תוקפנית שלא נועדה להגן על קיומה של מדינת ישראל – קיומה של מדינת ישראל אינו עומד בספק. מה שעומד בספק הוא זכויותיו של העם הפלסטיני והאפשרות שהוא יצא לחופש ויקים את מדינתו.
השקר הזה, כאילו ארצות-הברית מגינה על קיום ישראל, הוא השקר הגדול ביותר. בטווח הארוך היא מסכנת את קיומה של מדינת ישראל, כי היא קושרת אותה למדיניות תוקפנית כלפי כל עמי האזור, ובפוליטיקה הישראלית צריכים להבין שהחמצן שצריך לנשום לא צריך להיות חמצן מלאכותי שמגיע מהצד השני של האוקיינוס, אלא חמצן של האזור הזה – לחיות בשלום עם האזור הזה, עם העמים כאן, ולא בשום מקום אחר.
אז כאן באים ואומרים מלים גבוהות, נמלצות, דביקות, ומחייכים חיוכים מעושים ומלאכותיים, בשביל מי? בשביל מה זה? זה באמת מאדיר את שמה ואת עתידה של מדינת ישראל? את עתידם של עמי האזור? אני לא רוצה להישמע פטריוט ישראלי היום – – –
ראובן ריבלין (הליכוד):
אז לא להאמין לראש ממשלת ה"חמאס" הנייה? לא להאמין לו? הוא אומר חד-משמעית – – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
חבר הכנסת ריבלין, הייתי מציע לך לעיין היטב ולבדוק מי גרם לכך שגורמים כאלה התחזקו, מי עיכב והכשיל את תהליך השלום, מי רוקן מכל תוכן את תהליך השלום גם עם היושב-ראש ערפאת וגם עם היושב-ראש אבו מאזן. אז היו הרבה סיבות בפוליטיקה הישראלית להגיד: ערפאת הוא לא רלוונטי. בסדר. מובן שזה לא בסדר, אבל נניח. קודם אמרו על ערפאת שהוא יכול אבל הוא לא רוצה. על אבו מאזן אומרים שהוא רוצה אבל לא יכול. מה זאת אומרת "לא יכול"? מי הרס ודרס את מנגנון הביטחון הפלסטיני? מי דרס את האפשרות של תקווה בקרב העם הפלסטיני בתהליך שלום כלשהו? מי רוקן מתוכן כל תהליך לקראת שלום?
לכן, המדיניות הקיצונית, יהיה מקורה אשר יהיה, מי שמפיק ממנה את הרווחים זה ממשלת ישראל, שרוצה להנציח מצב של תוקפנות, אחרת המחיר של השלום – והוא ברור וידוע, גם עם סוריה וגם עם הפלסטינים; שני הגורמים העיקריים שיכולים להיות צד לשלום אומרים שהם רוצים בשלום עם מדינת ישראל על בסיס של שתי מדינות, או מדינה לצד מדינה, ובירתה ירושלים המזרחית וכו', והמחיר של סוריה גם הוא ידוע כמובן. מי מעכב את זה? מה, להוציא כל פעם מחדש את הדחליל הזה? מייצרים את הדחליל הזה ואחר כך פוחדים ממנו? מדינה חזקה, שכובשת ודורסת, שזרועותיה ארוכות, משקשקת מפחד? איפה נשמע כדבר הזה? גם מייצרים את התוקפנות, את הדורסנות ואת הכיבוש וגם אחר כך אומרים: אנחנו פוחדים? מי שפוחד ורוצה באמת לחיות בשלום צריך ללכת בכיוון השלום, לא לחשוב כל הזמן איך להדק את המצור, לא לרוקן את תהליך המשא-ומתן הישראלי-הפלסטיני מכל תוכן ולא לעכב בכל דרך את האפשרות של פתיחת משא-ומתן עם סוריה.
הדרך היא מאוד ברורה. כל הדרכים נוסו, אדוני חבר הכנסת ריבלין: גם דרך הכיבוש, גם הדרך של מצור, גם הדרך של תהליך שלום כאילו – ישראבלוף. הדבר היחיד שעוד לא נוסה הוא באמת הליכה בכיוון של תהליך שלום אמיתי, שיביא את הזכויות לעמים – לעם הפלסטיני, לעם הסורי, אבל גם לעם בישראל. אחרת אי-אפשר. ואני מרקסיסט כמובן, ואני יודע מה מרקס אמר: עם שמדכא עם אחר לא יכול להיות חופשי. זו אמרה כל כך נכונה גם היום. מדינת ישראל היא מדינת תלות, היא מדינת לוויין של האינטרס האמריקני, והיא תמשיך להיות כזאת כל עוד היא מדכאת, בשמה ובשמו של האדון מעבר לאוקיינוס, את העמים מסביבה. יש דרך אחרת, והיא בהישג יד – להתנתק מהאינטרסים האמריקניים, להתנתק מהכלכלה הדורסנית שמביאה לחורבן חברתי בתוך מדינת ישראל.
מה גלי ההתייקרות האלה? מאיפה ייבאו את גלי ההתייקרות האחרונים? מאותו משבר שיצר הקפיטליזם האמריקני. אנחנו משלמים גם בכיס, גם בדם וגם באפשרות לחיות בשלום.
על כן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שבממשלה הזאת אין לתת אמון, ואני מציע לחברי הכנסת להביע אי-אמון בה.
היו"ר עתניאל שנלר:
אני מודה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. כפי שאמרתי, השרה רוחמה אברהם-בלילא תשיב על כל הצעות האי-אמון במשולב.
אנחנו עוברים להצעה החמישית, הצעת סיעת מרצ-יחד להביע אי-אמון בממשלה בשל מחדליה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי. אני מזמין את חבר הכנסת אבשלום וילן לנמק את ההצעה במסגרת זמן של עד עשר דקות. בבקשה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
זאת הפעם הראשונה שיש הצעה להטיל על חבר הכנסת אורון את הרכבת הממשלה – – –
אבשלום וילן (מרצ):
ואני גם אנמק מדוע.
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, במדינת ישראל יש מין היפוך עמדות בשנים האחרונות, שכל אחד מבין שהוא לא סביר, לא הגיוני ולא נכון, אבל כולם, בסופו של דבר, מתיישרים על-פי היפוך העמדות הזה. כאשר ראש ממשלת ישראל נחקר בהאשמות כל כך קשות, פומביות, גלויות, שהשמיע פרקליט המדינה, שהשמיעה מערכת המשפט – אין כאן נוהל שקובע שאדם חייב אוטומטית להשעות את עצמו, לחכות עד שתיגמר החקירה, ולאחר מכן, אם אין כתב אישום, אם הכול מסתדר, הוא יחזור לתפקידו. אבל תראו באיזה מצב מדינת ישראל נמצאת: מעל ראש הממשלה עננה כבדה מאוד של האשמות – כבדה ביותר, ואני לא רוצה להגיד את כל מה שמתפרסם בתקשורת: לא את מספר המעטפות והמזוודות וכל מה שנאמר. נעזוב את זה, אבל נתעסק במהויות. קודם היה דיון, ביום חמישי היה כאן נשיא ארצות-הברית; היום היתה כאן יושבת-ראש בית-הנבחרים של ארצות-הברית; הסכנה האירנית – יש אדם אחד בתבל שעסוק כל היום בהגנה עצמית, בחקירות, בהגנה על שמו הטוב, ובו בזמן הוא מסוגל לטפל בקשה שבנושאים האסטרטגיים של מדינה במצב כזה?
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
השאלה היא אם זה מעניין אותו בכלל.
אבשלום וילן (מרצ):
אני מניח שכן. מדברים על עזה; מה עושים בעזה? עומאר סולימאן אומר: אפשר לחתום מייד על הפסקת אש. גלעד שליט – האם ראש הממשלה באמת יכול להשקיע את כל כולו בנושא הזה? הרי אם הוא יקבל החלטה, נניח לצאת לפעולה צבאית, מייד יהיו כמה שיגידו: רגע, מדוע הוא החליט לצאת לפעולה? כדי לצאת מסבך החקירות. לחלופין, אם הוא יחליט מחר שהוא מקדם מהלך מדיני, אחרים יגידו: רגע, זה לא נעשה בידיים נקיות – – –
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
זה השלילי. אמרת שזה חיובי.
אבשלום וילן (מרצ):
לא אמרתי חיובי ולא אמרתי שלילי. אמרתי: במצב כזה כל צעד שראש הממשלה ינקוט, אוטומטית תהיה עליו ביקורת ציבורית, והיא – מה לעשות? – יש לה אחיזה. מדוע יש לה אחיזה? כי מול עננה כזאת אין ברירה אלא להודיע על השעיה, ושיפסיקו לספר לנו שטחנות הצדק עובדות לאט וגלגלי הצדק טוחנים לאט וכל סיפורי המעשיות הללו. במדינה מתוקנת, בחברה סבירה, אין במצב כזה ברירה אלא השעיה. והמחוקק אפשר את זה בחוק.
אני לא מציע כרגע פה – אמר פה חבר הכנסת שטייניץ: דינו של הבוחר, דינו של הבוחר – תופי הטם-טם. אני לא מתופף בשום תופים, ושום דינו של הבוחר. אני אומר: דין ההתנהגות הסבירה, האלמנטרית, הנכונה. במקרה דנן, ישעה את עצמו. יש לו שני ממלאי-מקום. אפשר לאחד מהם לתת זמן מלא לתפקד כממלא-מקום ראש ממשלה ולהפעיל את המערכת.
אבל אני אגיד לכם יותר מזה. תראו מה קורה היום. ראש ממשלת ישראל ערער, באופן אישי, כלפי בית-המשפט העליון, כנגד המהלך של המערכת המשפטית. מישהו יכול להסביר לי איך זה ייתכן במינהל תקין? – חבר הכנסת ריבלין, אתה משפטן. ראש המערכת, ראש הזרוע המבצעת, הולך לזרוע השופטת בטענה משפטית כנגד רשויות החוק שדרשו ממנו לבצע מהלך מסוים שלא נראה לו. כאזרח פרטי – ודאי שמותר לו. כראש הממשלה, הוא חייב להגן על כל המערכות. איך הוא, באופן אישי, יכול לתבוע את מערכת החוק במדינת ישראל, את הפרקליטות, את המשטרה, כאשר הוא אחראי על השר לביטחון פנים, שאחראי על המשטרה, שהוא אחראי על כל המערכת? הוא בעצם, באורח פרדוקסלי, תובע את עצמו. אתם לא רואים את הסתירה שפה? אתם מבינים שזה דבר בלתי אפשרי? שיהיה האדם הנקי והצח ביותר.
לכן נוצרה ההשעיה. הוא רוצה להגן על חפותו – זה בסדר גמור. אגב, אני בכלל חושב שמהקדנציה הבאה אולי צריך בכלל ליצור מצב שבו ראש ממשלה במהלך תפקידו לא ייחקר. יום אחרי זה. זה לא משנה. אבל כל זמן שזה החוק בישראל, הוא חייב להשעות את עצמו. אין פה שום אפשרות אחרת.
ראובן ריבלין (הליכוד):
יותר מדי אנשים ירצו להיות ראש ממשלה לפי השיטה שלך.
אבשלום וילן (מרצ):
אל תדאג, חבר הכנסת ריבלין. בינתיים, בשלב זה, אני רואה שאין פה ראש ממשלה אחד שבסופו של יום יצא על הרגליים תרתי משמע.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אין ספק שנבצרות – אנחנו צריכים לבוא ולקבוע סוף-סוף מי יהיה. אני לא מציע בית-משפט עליון, אבל צריך לקבוע מי יהיה.
אבשלום וילן (מרצ):
תראו מה קורה פה. הרי כל ילד מבין. שמעתי את הפרקליטים השבוע, איזה מין סיפורים, אנחנו לפני בית-המשפט העליון, לא לקחנו את החומרים, כדי לבוא בידיים נקיות. נו, באמת, עם גלגול העיניים אל השמים, כאשר כל ילד מבין שהמטרה שלהם כרגע היא לקנות זמן, להרוויח זמן. אז אולי נעבור את כנס הקיץ של הכנסת, ועד שנגיע ניכנס לחגים ויגיע כנס החורף, ובינתיים הזמן עובר, ואולי יהיה פה ואולי יהיה שם. רבותי חברי הכנסת, ככה ניתן לנהל מדינת חוק?
אני אומר: אני האחרון שבלבי, ברמה האישית, גם כלפי ראש הממשלה, גם כלפי אנשים אחרים, אבל תראה מה קורה פה, אדוני היושב-ראש. בשנה האחרונה עברנו כמה חוויות קשות. היה לנו נשיא – היום כבר נשיא לשעבר – שכנראה מואשם בעבירות מין קשות ביותר. אנחנו כרגע באיזה אינטרמצו בעניין משפטי, אבל בסופו של יום כבר הסכים על הסכם פשרה שבו הודה בחלק מהעבירות ואחרי זה חזר בו. לאחר מכן, היה לנו סיפור מעטפות מספר אחת עם שר, עוד שר, של ממשלת ישראל. עכשיו אנחנו עם סיפורי מעטפות וסיפורים אחרים של ראש ממשלת ישראל. מישהו חושב – – –
קריאה:
– – –
אבשלום וילן (מרצ):
אתה יודע מה? אני לא רוצה להשתלח רק בקדימה. אני חושב, באמת, הרבה יותר עמוק, שהתרבות הפוליטית של מדינת ישראל עם מרכז הליכוד – ולשמחתי הליכוד סוף-סוף התנער מהם – עם חדירת אלמנטים עברייניים ועולם תחתון, עם גלגול סכומי כסף אדירים שאני עד היום לא מבין מה יש לעשות בהם, נכנסנו למערכת מטורפת ששולטת במדינת ישראל כבר למעלה מ-20 שנה, ואני מקווה באמת שהליכוד באמת ניקה את האורוות, אני לא בטוח. בסופו של דבר, הרי – – –
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
פריימריס זה הדבר הכי מושחת שיש.
אבשלום וילן (מרצ):
יכול להיות, אבל השאלה הגדולה היא: בליכוד גם לא היו פריימריס. היו חברי מרכז שעשו את השחיתויות הגדולות ביותר.
חיים כץ (הליכוד):
איזה שחיתויות? ספר לנו, שנדע.
אבשלום וילן (מרצ):
אה. לא. הכול נקי. כל המעטפות. נו, באמת.
חיים כץ (הליכוד):
– – –
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
– – –
אבשלום וילן (מרצ):
אתה יודע, היו פה חברי – – –
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
למה אתה מדבר נגד קדימה? מה יש לך נגד מפלגת השלטון, אבו וילן?
אבשלום וילן (מרצ):
לא, אני אמרתי – אני אפילו לא מאשים אתכם. אני חושב שהתרבות הפוליטית של מרכז הליכוד במשך 20 שנה השחיתה את המערכת הפוליטית בראש ובראשונה – – –
חיים כץ (הליכוד):
בגלל זה באו קדימה, מינו חברים. אתה חבר שלי? – בבקשה.
אבשלום וילן (מרצ):
הם הרי יצאו מכם. הם הרי באו מכם, כל החבר'ה האלה. זה מקרה?
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
הם ניקו את עצמם. כולם הלכו לקדימה.
אבשלום וילן (מרצ):
הרי לא היה לך אומץ לעמוד מול נתניהו, שאמר: את זה מוכרחים לנקות. השאלה היא אם באמת ניקיתם את זה. אני לא בטוח. הלוואי שכן.
אבל אני חוזר לנושא עצמו. אדוני היושב-ראש. אני באמת חושב – – –
חיים כץ (הליכוד):
מה קורה אצלנו, במרצ? מה קורה במרצ?
אבשלום וילן (מרצ):
נו, באמת. אנחנו – – –
היו"ר עתניאל שנלר:
אני רוצה להזכיר שנותרה עוד דקה אחת. אל תפריע לו, הוא רוצה לסיים.
אבשלום וילן (מרצ):
אנחנו תלויי מרכז? אנחנו תלויים בסדרי-גודל שלכם? יש לנו ג'ובים לחלק? חילקנו פעם ג'ובים? כל התרבות הפוליטית שלנו, לשמחתי, היא שונה לחלוטין. זה נכון שאנחנו לא מפלגת המונים, וזה הרבה יותר קל והרבה יותר פשוט, אבל בוא לא נברח. מה קורה במרצ? בוא, אני אגיד לך דבר אחד, ובזה נסיים. אמר חבר הכנסת ריבלין, שזאת הפעם הראשונה שבהצעת אי-אמון המועמד לראשות הממשלה הוא חבר הכנסת חיים אורון. אני יכול להגיד לך דבר אחד: את חבר הכנסת אורון, לא בעבר, לא בהווה ולא בעתיד, לא תתפוס בשום סיפורי מעשיות שעליהם בשנה האחרונה עומדת סוללת אנשים – – –
ראובן ריבלין (הליכוד):
לא יהיה דבר כזה. בלתי אפשרי.
חיים כץ (הליכוד):
– – –
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
ברוך השם.
אבשלום וילן (מרצ):
יש עוד כמה כאלה בכנסת. הוא איננו היחיד, ולא רק במרצ. אבל בסופו של יום, אם אנחנו לא נשריש את הנורמות שאיש ציבור, הנורמה כלפיו היא נורמה ציבורית ולא פלילית ולא משפטית, והוא משעה את עצמו, אזי אין ברירה אלא להראות לממשלה הזאת דרך נפילה, הצבעת אי-אמון. אני אומר עוד פעם – –
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה.
אבשלום וילן (מרצ):
– – זה לא בהכרח בחירות: א. יש מועמד ראוי לראש ממשלה; ב. שיתעשתו וישימו מישהו אחר. אבל מוכרחים סוף-סוף את האורוות האלה פעם להתחיל לנקות – –
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה.
אבשלום וילן (מרצ):
– – ולא להסתובב במעגלים סדרתיים.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה לחבר הכנסת אבשלום וילן. אני מזמין את השרה רוחמה אברהם-בלילא להשיב במשולב על הצעות האי-אמון מטעם סיעות האיחוד הלאומי – מפד"ל – יהדות התורה, הליכוד, ישראל ביתנו, חד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד ומרצ-יחד. בבקשה, גברתי השרה.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח ולברך את חברי הבית עם פתיחת כנס הקיץ של הכנסת, ומאחלת לכולנו כנס מוצלח ופורה.
חשבתי, אדוני היושב-ראש – –
היו"ר עתניאל שנלר:
בפינה השמאלית שם, בבקשה.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
– – שלכבוד פתיחת הכנס – – –
חיים כץ (הליכוד):
אפשר לקצר אותו, את הכנס? נסיים אותו ביולי?
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
כן. אתה יכול להגיש הצעה לוועדת הכנסת. אתה יודע שהכול אפשרי.
קריאה:
פיזור הכנסת.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
פיזור הכנסת – אני לא חושבת שאתה תזכה לו כל כך מהר. אבל חשבתי, אדוני היושב-ראש, שלכבוד פתיחת הכנס הזה ישנו סיעות האופוזיציה את הנושאים הכלליים להצעות אי-אמון, שהרי זה מאז חודשיים לפני תום הכנס הקודם, וכנראה הם ממשיכים באותם נושאים כלליים. כל פעם אותה גברת בשינוי אדרת. חבר הכנסת יובל שטייניץ, כמי שעלה בשם סיעת הליכוד, חשבתי שתהיו קצת יותר יצירתיים.
אבל אני רוצה להתייחס לנאום ההתעוררות שלך. התעוררת. הגעת לכנס הקיץ מלא אדרנלין. מעניין למה, כנראה נחת טוב. אבל אני רוצה להזכיר גם לך, כפי שאני עושה מדי פעם כשאני עולה ומשיבה לכם על הצעות האי-אמון שלכם: איפה אתה היית? איפה היית בהצבעות על כל אותן הצעות חוק הינתקות, עזיבת עזה? אתה לא יצאת מהאולם, נכון? אתה תמכת. לא עמדת בגופך, כיושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, ואמרת: סליחה, אני לא מסכים עם המהלך הזה. חשבת – כי היית מה? כי היית בקואליציה, כי היית יושב-ראש ועדה, ופחדת שאולי, אם תצביע נגד, אז אולי לא תהיה יושב-ראש ועדה? זאת היתה הסיבה? אבל תמכת. זאת עובדה.
עכשיו, יותר מזה. בנאום שלך, למעט קריאה בפתיחה על מלחמה על מצרים, כבר אמרת הכול. אבל אני שמעתי את חבריך לסיעה שאומרים שאתה חושב שאתה "מר ביטחון" ובקדנציה שאתה רוצה לקצר את ימיה – דרך אגב, לא ילך לך כל כך מהר – אתה בטוח שאתה הולך להיות שר הביטחון הבא של מדינת ישראל. אבל זה לא מה שחבריך לסיעה אומרים. הם מייעדים לך בסך הכול את תפקיד שגריר ישראל במצרים, יובל.
שי חרמש (קדימה):
וזה אם מובארק יסכים לקבל אותו.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
וזה אם מובארק יסכים לקבל אותו.
קריאה:
– – –
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
אתה תעזור לו להתקבל?
קריאה:
זו הבטחה פוליטית?
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
לא, זו לא בדיחה. אני לא יכולה להבטיח לו. אני קטונתי, מה לעשות. אבל כשאתם, חברי הבית הזה, עומדים על הדוכן, הציבור שצופה בכם לא מטומטם. אף אחד מכם, גם לא אתה, חבר הכנסת יובל שטייניץ, לא אמרתם לעם בישראל מה ההצעה שלכם. כל פעם אני אשאל אתכם מחדש, עד שיום אחד אולי תפתיעו גם אותי ותאמרו מה הצעתכם לפתרון המצב הקשה הזה, מה הצעתכם, באיזו דרך תוכלו להשיג את השלום הנכסף הזה, למעט בהידברות מסוימת. מה, אם אתם תהיו בשלטון לא תדברו עם אף אחד בצד השני? מה תעשו? תדברו אתם במדורות אש? דרך אגב, בסוף השבוע ל"ג בעומר ואולי זה רעיון לדבר עם הצד השני ולהדליק מדורות? צריך לחשוב על זה. אולי יכולת, כאשר עמדת כאן, בנאום המתלהם שלך – – –
חיים כץ (הליכוד):
למה את לא מסדרת גם לי ג'וב?
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
אני אסדר להדליק מדורות, שאולי כך נוכל – – –
חיים כץ (הליכוד):
נתת לו שגריר במצרים, אולי גם לי איזה שגריר קטן, בפיג'י.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
זה אתם בסיעה שלכם.
ראובן ריבלין (הליכוד):
האם גברתי מרמזת שחבר הכנסת שטייניץ משתף פעולה עם המשטרה?
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
חס וחלילה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אם את מרמזת שהוא משתף פעולה עם המשטרה, הוא מודה.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
חלילה. חבר הכנסת ריבלין, אני מעריכה אותך מאוד, מעריכה את דרכך, כי אתה אמיתי. כאשר התנגדת להתנתקות הלכת בכל הכוח, גם כשישבת פה כיושב-ראש הבית הזה. לא קנו אותך בשום תפקיד. זה בניגוד גמור לכל חבריך בסיעה שהיום מה שהם רואים משם, אז הם לא ראו. מעניין למה.
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
זה לא קצת חוצפה לומר את זה?
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
לא, זו לא חוצפה. זו האמת. חבר הכנסת אדלשטיין, זו האמת, וצריך לומר אותה לציבור כל פעם מחדש.
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
אותך קנו בגרוש, אותי לא קנו בשום דבר.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
כל פעם שאחד מכם יעלה ולא יאמר לציבור מה דרככם או מה הפתרון שלכם, אלא אתם תמשיכו להלעיט את הציבור – –
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
דרכי – – –
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
– – בעובדות שקריות שלעתים אין להן שום שחר – אמרתי, הציבור לא מטומטם, הוא יכול לקנות כמות מסוימת, אבל הוא לא יכול לקנות את הכול.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
מה לא מטומטם – – –
היו"ר עתניאל שנלר:
חבר הכנסת אלדד, אנחנו הקשבנו לך עשר דקות תמימות.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
דבר פשוט – מה היה כשחלקכם הייתם שרים? איך אתם התנגדתם? איך דיברתם על המקלטים? איך שמרתם שאם חלילה תפרוץ מלחמה איך אותו ציבור יוכל להגן על עצמו? איך אתם נלחמתם בעוז למען ניצולי השואה? איך אתם הבאתם את ההישג הזה? איך השגתם יותר תקציבים לחינוך? איך השגתם יותר תקציבים לרווחה? איפה הייתם? מילאתם פיכם מים? כן, חבר הכנסת יולי אדלשטיין.
זה מוכיח דבר אחד – שעוד לא הגיע זמנכם עם בשורה או פתרון אמיתי.
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
ההתנתקות היתה פתרון אמיתי. פתרון אמיתי.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
זה היה פתרון.
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
– – –
היו"ר עתניאל שנלר:
חבר הכנסת אדלשטיין, יש לך אחר כך חמש דקות. אתה לא רוצה שאני אתן לך רק ארבע.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
חלק מהבית קיבל וחלק לא מקבל את זה. זה היה פתרון מסוים.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
– – –
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
כמו להדליק מדורות בל"ג בעומר.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
לחבר הכנסת בני אלון יש איזו תוכנית מדינית. סימן שאלה, כאילו "הלו", הליכוד, שלוש נקודות, יש מישהו בבית? לא נראה לי.
אני רוצה להזכיר לכם בשבריר השנייה קצת מההישגים. אני עושה את זה כל פעם מחדש, וכל פעם אני נהנית.
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
מי יהיה שר התיירות הבא?
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
אני אחזור ואומר – מי שלא יהיה, העיקר שיעשה את זה על הצד הטוב ביותר, כי זו שליחות ציבורית שלמענה הוא נבחר.
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
למה לא מיניתם את גדעון עזרא?
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
אני יכולה לומר על כך דבר אחד: הממשלה הנוכחית תמשיך להושיט יד אחת לשלום, היא תמשיך ותנסה להידבר עם אותם גורמים מתונים שמכירים במדינת ישראל, אבל ביד השנייה היא תמשיך להילחם בכוח בכל אותם ארגוני טרור והיא לא תוותר.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
– – –
היו"ר עתניאל שנלר:
חבר הכנסת רותם. חבר הכנסת רותם. חבר הכנסת כץ.
חיים כץ (הליכוד):
– – – הייתם צריכים לשתוק.
היו"ר עתניאל שנלר:
חבר הכנסת כץ, אין לך עכשיו זכות דיבור כי זה לא הדיון. עכשיו השרה עונה ומשיבה על ההצעות. תודה.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
אני רוצה להזכיר לכם גם את המצב של המשק הישראלי – וזה לא רק בזכות נתניהו, מה לעשות. כמה זמן הוא כבר לא – – –
חיים כץ (הליכוד):
המצב עכשיו קטסטרופה.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
אני יכולה לומר שבניגוד למצב של המשק העולמי, המשק בישראל איתן. אנחנו לא נמצאים ערב מיתון, עם כל הכבוד – – –
חיים כץ (הליכוד):
אנחנו בתחילתה של אינפלציה.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
אני מדברת על צמיחת התוצר, על מאזן התשלומים, על רמת האבטלה – – –
יובל שטייניץ (הליכוד):
אני רק רוצה להתנצל – – –
היו"ר עתניאל שנלר:
אל תתנצל. יובל, אתה יוצא בלי להתנצל.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
חבל, אל תתנצל. כדאי שבפעם הבאה שתעלה לדוכן תיקח את הנתונים האלה.
יובל שטייניץ (הליכוד):
– – –
היו"ר עתניאל שנלר:
אז תצא בלי לדבר. חבר הכנסת שטייניץ, פעם ראשונה. בלי תרגילים. אני קורא אותך פעם ראשונה, בלי תרגילים.
יובל שטייניץ (הליכוד):
אתה סתם תוקפן. אני לפחות למדתי דבר חדש מהשרה רוחמה – – –
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
אתה רוצה ללכת לברר עם החברים שלך שזה נכון?
היו"ר עתניאל שנלר:
היא לא צריכה ציונים מאף אחד.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
תברר עם החברים שלך אם זה נכון.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
איך תזרים המזומנים – – –
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
אני רוצה לומר גם לך, חבר הכנסת אלדד, שצמיחת התוצר, שמאזן התשלומים, שרמת האבטלה במדינת ישראל מצביעים על שיפור דרמטי ביציבות הכלכלית. המצב הכלכלי של ישראל היום מאפשר לנו להוביל מאמץ אמיתי לצמצום האי-שוויון תוך המשך הצמיחה ושינוי סדרי העדיפויות. מה לעשות, זאת עובדה, זו הממשלה היחידה שנתנה יותר משאבים לבריאות, יותר משאבים לחינוך ויותר משאבים למערכת החינוך, גם כאשר, חבר הכנסת רותם, אתה היית חלק בלתי נפרד מהקואליציה הזאת. גם אתה דאגת – לא באופן אישי, אלא הסיעה שלך – לאותם משאבים.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
ולמה עזבתי? כי הממשלה סטתה מהדרך.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
אתם עדיין לא יודעים על מה עזבתם. זו הבעיה שלכם, חבר הכנסת רותם. אתם עוד לא יודעים למה עזבתם את הממשלה הזאת. אין לכם תשובה.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אין לנו תשובה – – –
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
אין לך תשובה.
היו"ר עתניאל שנלר:
יהיה לך זמן בדיון לתת תשובה.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
אני רוצה להזכיר בהיבט של שנת ה-60 למדינת ישראל, שהרי רק בשבוע האחרון כיבדנו כאן את כבוד נשיא ארצות-הברית, שאין חולק על הידידות האמיתית והאמיצה הזאת – מעבר לזה שהגיעו קרוב ל-20 ראשי מדינות. מתי זה היה? הרי ישראל תמיד היתה מבודדת מבחינת הקהילה הבין-לאומית. אני לא מדברת על הימים הקרובים – בשבוע הבא סרקוזי אמור להגיע ועוד מנהיגים רבים אחרים. מה זה אומר? מה זה אומר, חבר הכנסת רותם? מה זה אומר? תחשוב על זה. זה אומר שיש הכרה בישראל בקהילה הבין-לאומית. חד-משמעית, אחרת אף אחד מהם לא היה מגיע לפה.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
– – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
זה בגלל הממשלה?
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
בוודאי, זה בגלל מדיניותה של הממשלה הנוכחית שאומרת שתי מדינות לשני העמים. ונמשיך לומר את זה.
חיים כץ (הליכוד):
אמרו שיש פה הרבה דולרים.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
תצילו את הילדים באשקלון – – – במקום להביא לכאן את כל האורחים.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, שכל הטענות אשר שמעתי כאן, שאין אף באחת מהן חידוש מסוים – כל הסוגיות של מחדלים בכל תחומי המדיניות הן לא יותר מטענות פופוליסטיות חסרות שחר שמאפיינות תחילת מושב. לממשלה הנוכחית יש הישגים רבים, ולאור זאת אני מציעה, אדוני היושב-ראש, לדחות את כל הצעות האי-אמון ולהסירן מסדר-יומה של הכנסת. תודה רבה.
היו"ר עתניאל שנלר:
אני מבקש להודות לשרה רוחמה אברהם-בלילא. חברי הכנסת, אנו עוברים לדיון. הדיון הוא משולב, ועדת הכנסת קבעה מסגרת זמן של חמש דקות לסיעה. אני מזמין את ראשון הדוברים, חבר הכנסת מאיר פרוש, לשאת את דבריו. אדוני, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יולי אדלשטיין.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, עוד יבוא היום וסיעת יהדות התורה תהיה הסיעה הגדולה ביותר, וכך היא תזכה להיות הראשונה שמשתתפת בדיון, אבל הפעם אני עושה זאת מכיוון שאני ממהר לבר-מצווה של בני, ולכן ביקשתי מסיעת הליכוד שתאפשר לי לומר את דברי סיעת יהדות התורה, ואני מודה על כך לחבר הכנסת יולי אדלשטיין.
היו"ר עתניאל שנלר:
אנחנו מבקשים לברך אותך.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, יש מאה סיבות להציע אי-אמון בממשלה הכושלת הזאת, אך עומדות לרשותי חמש דקות בלבד, ולפיכך אתרכז בכמה סיבות בולטות בלבד, שהן כשלעצמן מובילות למסקנה הבלתי-נמנעת כי ממשלה זו איבדה את אמון הציבור, איבדה את האשראי שניתן לה, איבדה את יכולתה לנהל את ענייני המדינה, ועל כן אחת דינה לרדת, לפנות את המקום, ויפה שעה אחת קודם.
הסיבה הראשונה לאי-אמון בממשלה היא יחסה השפל, הגס, המזיק, לעולם התורה והישיבות. הממשלה הזאת מביאה ביודעין את עולם התורה לחורבן כלכלי, חס ושלום. איך אפשר, אני שואל, איך אפשר לחגוג 60 שנה למדינת היהודים, ובאותה עת לפעול ביודעין ובאכזריות להרס עולם התורה? הרי מדינה בשלטון יהודי היתה צריכה להיות מדינה שחזונה, סמליה, תרבותה וזהותה הם יהודיים. ואיך אפשר בכלל לקיים את מדינת ישראל ללא העדפת הדגשים ההכרחיים לזהותה היהודית? איך אפשר להביא בכוונת מכוון את עולם התורה אל סף התמוטטות כלכלית, חס ושלום?
זאת הסיבה הראשונה לאי-אמון, וכאמור יש מאה סיבות לפחות: הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון, ובפרט אי-קיום ההבטחות החוזרות ונשנות של ראש הממשלה בדבר הפשרת הבנייה. זה לבדו מחדל שזועק לשמים.
אדוני היושב-ראש, אנחנו חוזרים וקוראים: יש להחזיר את הגזל ואת העושק של קצבאות הילדים למשפחות ברוכות הילדים. מבחינתנו הנושא אינו יורד מעל סדר-היום אף לשעה אחת.
והנה אנחנו "מתבשרים" שהאינפלציה נסקה לשיא חדש – האינפלציה הגבוהה ביותר בשש השנים האחרונות. מי במיוחד נפגע מהאינפלציה הגואה? מי משלם את המחיר הכבד ביותר? השכבות החלשות כמובן; העניים; המשפחות ברוכות הילדים. סל הצריכה של קבוצות אוכלוסייה אלה, כידוע, גדול יותר; משקל ההוצאה על מזון במשק הבית בחמישון התחתון הוא 14%, לעומת 11% בעשירון העליון.
אבל מדיניות בנק ישראל היא תמיד אנטי-סוציאלית. הבנק רוצה לדאוג לצמיחה גבוהה, לחיזוק הדולר, לצמצום האבטלה – הוא חותר להרבה יעדים, אך לא ליעד החשוב של ייצוב המחירים. ומה אומר האוצר? למעשה הוא אומר שאין לו פתרון לבעיה. מנכ"ל משרד האוצר מכריז: בנק ישראל ידע להפעיל את הכלים הנכונים, והכוונה שלו ברורה; הנגיד יעלה את הריבית אף שהדבר יגרור בעקבותיו ייקור של האוברדרפט. לקוחות הבנקים שנתונים במשיכת יתר ישלמו יותר, אף שמקבלי משכנתאות מדדיות או מקבלי הלוואות צמודות-מדד ישלמו את מחיר העלאת הריבית. כלומר, שוב ישלמו החלשים את המחיר; שוב יקריבו העניים; שוב יידרשו משפחות ברוכות ילדים לוותר למען חיזוק הכלכלה.
ואני שואל, האם לא היה האוצר יכול להציע פתרונות מצדו? האם לא ראוי לעדכן את קצבאות הילדים? האם לא ראוי לשקול למשל הורדת מע"מ ממוצרי מזון? האם לא כדאי לחשוב על הפחתה חלקית של מכסים ממוצרי מזון מיובאים או שילוב בין השניים במינון זהיר?
אדוני היושב-ראש, לא ברור עד כמה תסייע העלאת הריבית – הצפויה כנראה – במיגור האינפלציה, שרובה נובע כידוע מעליות מחירים עולמיות, אך ברור שהיא תפגע עוד יותר באוכלוסיות החלשות. והאוצר ימשיך במדיניות בת-היענה שלו, זו שאינה רואה את המציאות העגומה.
עמיתי חברי הכנסת, יש סיבות נספות רבות לאי-אמון בממשלה הזאת, על רקע מחדליה המדיניים והביטחוניים. ראש אגף המודיעין בצה"ל, האלוף עמוס ידלין, מזהיר כי כל יישוב בטווח של 40 קילומטר מהגבול – גם באר-שבע – צפוי להיכלל בטווח הטילים שבידי ה"חמאס". ואנחנו מבקשים להחזיר לעצמנו את ההרתעה בגבול הרצועה – מבקשים, אבל לא מצליחים.
בינתיים חוזרים על אותן שגיאות גם ביהודה ושומרון. בצה"ל מוטרדים מהתגברות ומהתרבות הפיגועים האזרחיים שמבצעים "הפלסטינים הטובים" של אבו מאזן "החביב" ביהודה ושומרון, כי אנו חוזרים על אותן שגיאות עצמן: מחוות גורפות, הסרת מחסומים, ביטול חסמים בכבישים, הכנסת מאות שוטרים לאזורים רגישים, העברת כמויות גדולות של נשק עם שריוניות, ועוד ועוד. מתכננים אפילו לבנות שכונה פלסטינית מדרום להר-חומה. איזה אבסורד, איזו איוולת, איזה טמטום מדיני וביטחוני.
הנה כי כן, חוזרים על אותן שגיאות כמו אלה שנעשו בעזה. כמו שהפכו את ציר פילדלפי לאוטוסטרדה של אמצעי לחימה לטרור כך מפקירים עתה, בשורת הוויתורים המפליגים, את הביטחון ביהודה ושומרון, במקום להכיר בחיוניות של השטחים האלה לביטחון המדינה.
לכן, אדוני היושב-ראש, לממשלה הזאת נאמר אי-אמון – כי בכל תחום אין בכם מתום. אין שטח פעילות שאין בו פגם, ולכן כל יום שאתם עדיין בשלטון עלול להוביל אותנו חלילה לחידלון ולאסון – –
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
– – כי ממשלה זו היא שכיב מרע. אין סיכוי להצילה, ועליה לרדת כדי להציל את המדינה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה. אני רוצה להפריע לשיח בקצה שם ולהזמין את חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין לומר את דבריו. בבקשה.
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אולי בנסיבות אחרות – נסיבות קצת פחות קשות – הייתי צוחק. ראיתי פה את השרה רוחמה אברהם-בלילא, כרגיל משיבה על הצעות אי-אמון, מומחית כנראה לכל דבר, כי הצעות האי-אמון למיטב ידיעתי הן בנושאים שונים, אבל היא עונה, מה אכפת לה?
בנסיבות אחרות הייתי קצת צוחק, אבל הנסיבות לא מאפשרות לי לצחוק. כשאני רואה פעם אחר פעם פגיעה באשקלון, אני שואל את עצמי – וגם את השר עזרא, שנמצא כאן, ואת השרה אברהם-בלילא: מישהו, לפחות ברמה מינימלית – אוקיי, אין פתרון – מישהו קם ואמר: אנחנו אשמים? אני לא מבקש שיסתובב ברחוב ויצעק: "מיה קולפה", "מיה קולפה", אבל משהו, לפחות איזו מלה. עם שדרות – בסדר, הבנתי, כבר שמעתי מאה פעמים את הדמגוגיה הזאת: זה נמשך שבע שנים. זה שעכשיו נופל בשדרות בשבוע מה שנפל אז בשלוש שנים – זה לא מעניין אף אחד. מה, זה סטטיסטיקה, זה משעמם. אבל אשקלון? לית מאן דפליג שזה בגלל תוכנית האיוולת שכל הגיבורים המדוברים – הנהגת קדימה דהיום, שרי קדימה דהיום – היו מופיעים בכל כלי התקשורת ומסבירים עד כמה יהיה נהדר; עד כמה יהיה נהדר, רק נעזוב את עזה, רק נזרוק את צבי הנדל מן הבית, הרי הוא גורם לכל הצרות.
שאלנו: ואם לא יהיה נהדר? – אלה שרוחמה אברהם-בלילא שכחה את קיומם, אלה שהיא אמרה ששיתפו פעולה עם הממשלה; היא כנראה מגנה את שיתוף הפעולה הזה, לא הבנתי את זה כל כך מדבריה – מה אמרנו? אמרנו: אולי לא יהיה נהדר, ואז מה נעשה? או אז, היו אומרים השרים של היום: אנחנו עם המטוסים, אנחנו עם התותחים, אנחנו נשמיד אותם, נהרוס אותם – כל ישיבת סיעה – מראש הממשלה הנוכחי ועד לאחרון החברים שקיוו לקבל איזה סגן שר: נשמיד אותם, נהרוס אותם.
שמישהו אחד יופיע באשקלון ויגיד: טעיתי – אולי הייתי אפילו מוחל וסולח. אף אחד. עומדת כאן השרה רוחמה אברהם-בלילא, ממש עונג על פניה: נהדר – מדינאית. משיבה על הצעות אי-אמון. היא לא יודעת שבכלכלה אנחנו ערב מיתון. לא, היא אומרת: אנחנו לא ערב מיתון. ודאי, אני מסכים אתה; אנחנו כבר בבוקר של מיתון – מתי היא נכנסה ל"סופר" בפעם האחרונה? וזה כאשר הכלכלה היתה במצב אחר. זה לא שקיבלו הריסות ומנסים לצאת משם – כמו שקרה בזמנו, ולא פעם אחת בהיסטוריה של המדינה. לא, קיבלו קופה מלאה, רוקנו אותה, ועכשיו אנחנו לא ערב מיתון. בוקר טוב אליהו.
אני רוצה לומר שאפשר כך בכל התחומים, בביטחון, בכלכלה, בחברה עד לחגיגות ה-60, בכל דבר אפשר, אבל, אדוני היושב-ראש, אין לי שום ציפיות מאלה שאפילו לא מצליחים להוציא מהפה את צירוף המלים "אני טעיתי". קשה מאוד. אין לי שום ציפיות מהם.
אבל יש גם אחרים. הרי לא כולם הם כמו אלה שרצו אחרי חצי כיסא מהליכוד לקדימה. יש בקדימה, בעבודה, בש"ס ובגמלאים גם אנשים אחרים. איפה הם? מהם יש לי ציפייה. הרי על הכתפיים שלהם הסיוט הזה נמשך, בכל התחומים, בבושה.
מה חושבים אותם חברי הקונגרס שכולנו מרעיפים עליהם אהבה? הם לא קוראים עיתונים? הם לא יודעים איזה ראש ממשלה מברך אותם? חגיגות ה-60 – זה שהוא מצליח להתנהג כאילו הכול בסדר אז גם בעיני כל האחרים זה עושה את הכול בסדר?
אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אין לי ציפייה מראש הממשלה לשום השעיה או התפטרות, אין לי ציפייה מהחבורה שיושבת סמוך-סמוך, קרוב-קרוב סביבו לשום דבר, אבל איפה כל האחרים? האצבע יכולה לעשות הרבה, וזה אחד המצבים שבהם האצבע הזו דרושה. תודה רבה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה לחבר הכנסת יולי אדלשטיין. יעלה ויבוא חבר הכנסת אמנון כהן. אחריו – חבר הכנסת דוד רותם.
עד שחבר הכנסת אמנון כהן יעלה, אני רוצה לברך בברכת ברוכים הבאים את קבוצת הסטודנטים מהאוניברסיטה העברית, האורחת של היחידה לדמוקרטיה של הבית. ברוכים הבאים לבית-המחוקקים, ברוכים הבאים לביתכם-ביתנו. אדוני, בבקשה; עד חמש דקות.
אמנון כהן (ש"ס):
תודה.
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, הייתי רוצה לדבר על המצב הביטחוני של מדינת ישראל ושל אזור הדרום. לצערי הרב, מדינת ישראל התרגלה בשנים האחרונות למציאות שבה כבר למעלה משבע שנים רקטות וטילים משוגרים ליישובי עוטף-עזה ולעיר שדרות וגורמים להרס, הרוגים ופצועים. פעולות צבאיות התבצעו פה ושם ודיבורים רבים נשמעו בגלי התקשורת בנוגע למצב, אך התברר כי מדינת ישראל יכולה להמשיך לחיות במתכונת זו בעוד אלפי אזרחים תושבי דרום הארץ נמצאים בשגרת חיים של מלחמה יומיומית. נדמה כי המאורעות בעזה נתפסים ככורח המציאות הישראלית.
בחודשים האחרונים התברר מעבר לכל ספק שערים נוספות נמצאות בטווח הטילים מרצועת-עזה, ומדינת ישראל עומדת חסרת אונים; העיר אשקלון, עם יותר מ-100,000 תושבים, מאוימת בירי טילי "גראד". בשבוע האחרון היינו עדים לפגיעה ישירה במרפאה בקניון בעיר, ותושבי העיר מתחילים להבין את משמעות החיים בצל הטילים. האם נוכל לקבל מצב שבו תושבי ערים בישראל יקבלו על עצמם את המציאות של חיים בצל פחד טילים יומיומי, מה עוד שתחזיות מדברות על טילים בעלי טווח ארוך יותר, המסוגלים להגיע גם לעיר באר-שבע וגם לאשדוד.
חברי כנסת נכבדים, חושב אני כי אסור לנו לקבל את המצב הבלתי-נסבל שבו אזרחינו חיים בפחד ואימה קבועים ואנו לא עושים דבר, או ליתר דיוק לא עושים די.
אדוני היושב-ראש, במסגרת התפקידים שלנו באגודות ידידות, אנחנו מגיעים למדינות שונות, מעלים את הסוגיות הללו, והם אומרים: בכל מדינה, לו נפל כדור במדינתם מאחת משכנותיהם, אותה מדינה שכנה היתה מסכנה, היו הופכים את כל העיר השכנה הזו לעפר.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אחי ורעי, אתה אומר את זה גם לשרים שלך?
אמנון כהן (ש"ס):
אני אומר את זה גם לשרים. ישבתי גם בוועדת החוץ והביטחון, כשדנו בתקציב, אמרתי את זה והצעתי גם מה לעשות, אבל אנחנו מסתכלים כמובן על כל העולם ולא דואגים לתושבי ואזרחי מדינת ישראל. אני שואל: האם יש מדינה אחת מתוקנת בכל העולם כולו שתסכים שעריה יעמדו מול מטחי טילים והיא לא תגיב בהתאם? סבורני שככל מדינה ריבונית בעולם, על מדינת ישראל לפעול בכל הדרכים על מנת למנוע את הידרדרות המצב הביטחוני. לא להפוך את אשקלון או את באר-שבע לשדרות שנייה. אם נקבל את המציאות כפי שהיא, טווח הטילים יגיע לערים נוספות ואנו נקבל את גזר הדין כחלק משגרת חיינו. על הממשלה לשים את הנושא הביטחוני בראש מעייניה, למצוא פתרון מיידי לצרות הביטחוניות.
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אני חושב שאין מנוס מלקיים פעולה צבאית רחבת היקף על מנת לתת ביטחון לאזרחי מדינת ישראל. אני אומר שאם אנחנו כמדינה לא נותנים ביטחון לאזרחינו, אנחנו צריכים למצוא פתרונות, אולי אפילו להיכנס ולגלח אזורים מסוימים, לשים שם עיניות, כדי שלא נצטרך לשהות שם, וכל מי שבא לטווח העיניות האלה, דמו בראשו.
אם אנחנו רוצים, שלא אנחנו נחפש אותם, כשיורים מתוך בתי-ספר ומתוך גני-ילדים, ואחרי שמכ"ם שלנו מגלה מאיפה ירו, ורוצים לירות בחזרה, אבל אומר יש שם ילדים – אי-אפשר להחזיר אש, בדבר הזה אנחנו פוגעים בעצמנו. כדי שלא נגיע למצב הזה, אין מנוס מלהיכנס, לעשות פעולה, להוריד מבנים ולהוריד עצים, על מנת שיהיה לנו טווח ראייה, ולתת ביטחון לאזרחי מדינת ישראל. אחרת נהיה עדים להידרדרות נוספת, גם בתחום החברתי, וממנה יהיה למדינת ישראל עוד יותר קשה לצאת. תודה רבה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה לחבר הכנסת כהן. יעלה ויבוא חבר הכנסת דוד רותם. אחריו – חבר הכנסת צבי הנדל. חבר הכנסת רותם, גם לרשותך חמש דקות.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, צר לי שהשרה רוחמה אברהם לא נמצאת באולם, כי הייתי רוצה להסביר לה לאט לאט למה ישראל ביתנו פרשה מהקואליציה. אני אעשה את זה, אדוני השר, ואני מבקש ממך שתעביר לה את הדברים כמו שהם, כי אני גם אדאג לשלוח לה את הפרוטוקול.
הצטרפנו לממשלה אחרי מלחמת לבנון כשראינו באיזו שלומיאליות, באיזו פשיעה ובאיזו רשלנות נוהלה המלחמה. חששנו שיהיה סיבוב נוסף, ואמרנו שאי-אפשר להשאיר את ביטחונה של מדינת ישראל בידיים שניהלו את המלחמה הראשונה. לא דרשנו דרישות פוליטיות כשנכנסו לממשלה הזאת, אבל דרשנו כמה דברים שהיו עיקרון. דרשנו הגנה על תושבי הדרום, דרשנו הפסקת הטרור לפני משא-ומתן, דרשנו שיהיה פתרון לפסולי הנישואין במדינת ישראל – וישבנו בממשלה וקיווינו.
התחייבתם ערב הבחירות, אתם, אנשי קדימה, לשנות את שיטת הממשל במדינת ישראל – נכשלתם גם בזה ונכנעתם למתנגדים. התחייבתם בקווי היסוד של הממשלה להביא פתרון לאלה שאינם יכולים להינשא בישראל. כשאני הבאתי חוק הלכתי, התנגדתם לו ועד היום לא הבאתם שום פתרון. הבטחתם לפתור את בעיית הגיור – לא עשיתם שום דבר. להיפך, נפלתם בפח עם פסק-דין שמתיימר להיות פסק-דין, חתיכת נייר מזויף שפסל את הגיורים, וגם בזה לא עשיתם כלום. ישבה ועדת-חלפון והציעה פתרונות נאותים – מתוך חשש לקואליציה שלכם נכנעתם, שיניתם וסירסתם את ההמלצות האלה. כאשר ראינו את כל ההפקרות הזאת אמרנו: עד כאן. אנחנו לא נשב בממשלה. לכן פרשנו מהממשלה הזאת. ואם השרה רוחמה אברהם לא הבינה את זה, עכשיו כדאי שהיא תבין את זה, ואם היא לא תקרא את זה טוב בפעם הראשונה, שתקרא בפעם השנייה, אני מניח שהיא תבין.
עומדת פה השרה רוחמה אברהם ומתגאה במה שהממשלה הזאת עשתה, היא רק שוכחת את העובדות. נשיא ארצות-הברית וכל 20 המנהיגים שהגיעו בשבוע שעבר לא הגיעו כאורחי ממשלת ישראל; הם לא באו בגלל ממשלת ישראל, הם באו לוועידת הנשיא – ממשלת ישראל תפסה על זה טרמפ, והסיבה לטרמפ הזה – גם אותה אפשר להגיד היום בקול רם – היא שלראש הממשלה יהיה יומן מלא והוא לא יוכל להגיע לחקירות משטרה.
אומרת לנו השרה רוחמה אברהם: יש לנו שתי ידיים – ביד אחת נילחם בטרור ואת היד השנייה נושיט לשלום. איזה מלחמה אתם עושים בטרור? ה"קסאמים" כבר מגיעים לאשקלון, וכבר הזהירו אתכם בממשלה שעוד מעט הם יגיעו לבאר-שבע. מה אתם עושים? אנחנו שומעים כל שני וחמישי: אנחנו מגיעים לגבול קצה היכולת, עוד כמה ימים נגיב, עוד כמה ימים נעשה. לא תעשו שום דבר, כי אתם פחדנים. אתם רוצים למצוא חן בעיני העולם. אתם לא דואגים לביטחונם של תושבי מדינת ישראל, אתם דואגים להישרדות שלכם.
נורא מצחיק, אדוני השר, אבל תשאל את חבר הכנסת שי חרמש מה הוא חושב על הפעולות שלכם להגנת תושבי הדרום.
בואו נעבור לצד הכלכלי. עומדת השרה רוחמה אברהם ומהללת את הממשלה. לא שמענו על אינפלציה שפרצה במדינת ישראל, לא שמענו על ירידת ערך הדולר, על פשיטות רגל רבות – הכלכלה מה-זה-זוהרת.
שי חרמש (קדימה):
זה במקום להיות גאה בשקל חזק? אני לא מבין מה קרה פה.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
בתנאי שהאינפלציה לא תעלה ל-5%, ומחירי הלחם לא יעלו, ומחירי האורז לא יעלו, ואנשים יוכלו להיכנס למכולת ולקנות. אתם הבאתם את הציבור לידי כך שאין לו אפשרות לאכול.
שי חרמש (קדימה):
תגיד לי, בגללנו אין אורז בעולם?
דוד רותם (ישראל ביתנו):
לא, אבל בגללכם אין ניהול נכון של הכלכלה הישראלית. אתם גרמתם לאינפלציה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה. תודה רבה.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
מגיע לי עוד זמן בגלל ההפרעות.
היו"ר עתניאל שנלר:
לא מגיע לך. אתה כל הזמן מדבר.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אבל הם מפריעים לי.
היו"ר עתניאל שנלר:
אני אתן לך חמש שניות לסיים. משפט סיום. חבר הכנסת חרמש, אתה תעזור לו בזה שלא תאמר כלום.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אני רוצה לומר לכם, רבותי, על אנשי קדימה, בעיקר אלה שבאו מהליכוד, שצריך להזכיר להם את הכלל: חכם לומד משגיאות של אחרים, טיפש לא לומד גם מהשגיאות של עצמו. ראיתם את השגיאה שהם עשו בנושא ההתנתקות ולא למדתם מזה כלום. המשמעות של זה היא שאתם לא לומדים משגיאות של אחרים. פירוש הדבר הוא שאתם לא חכמים, וממשלה לא חכמה צריכה ללכת הביתה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה, אדוני. תודה רבה לחבר הכנסת רותם. יעלה ויבוא חבר הכנסת צבי הנדל, ואחריו – חבר הכנסת יצחק זיו. בבקשה, חבר הכנסת הנדל, גם לך חמש דקות. בבקשה, אדוני.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
מכובדי היושב-ראש, אדוני השר, חברות וחברי הכנסת, ראיתי שבהצעות האי-אמון יש הנושא הביטחוני והנושא הכלכלי. לפני חצי שעה הייתי בחוץ, אצל חברי מגוש-קטיף שבאו להפגין, וחשבתי שזה מתמצת גם את הנושא הביטחוני וגם את הנושא הכלכלי.
על הנושא הביטחוני כולם דיברו. לאלה שלא חברים בוועדת החוץ והביטחון אפשר מדי פעם לספר בכלי התקשורת שאין פתרונות. שאלתי את הגורם הכי בכיר במערכת צה"ל, ולא רק אותו, גם את אלוף הפיקוד – לכולם יש פתרונות; הם אפילו התאמנו בשביל הפתרונות האלה. רק צריך לקבל הנחיה.
משום מה, עכשיו יש תירוץ חדש. קודם אמרו: אנחנו לא רוצים להתבוסס בבוץ הלבנוני, ואחר כך: לא רוצים להתבוסס בבוץ העזתי, ועכשיו יש תירוץ חדש – אם עכשיו ניכנס, יגידו שאולמרט עושה את זה בגלל החקירות נגדו. ברוך השם, תירוצים לא חסר. נעשה הסכם עם ה"חמאס"? באמת, כמה נמוך? עד לאן אנחנו יורדים? עם ה"חמאס" אנחנו עושים הסכם? מי מאמין? רק אתמול שמעתי את כל השרים, גם את ראש הממשלה. אין ברירה, חבל לברוח מזה, אין פתרון אחר – אנחנו חייבים להיכנס ולכבוש את עזה. די, כמה מפחדים מהמלה הזאת.
שי חרמש (קדימה):
לכבוש?
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
כן, לכבוש. כן. כן. בדיוק כמו ביהודה ושומרון.
שי חרמש (קדימה):
להיכנס לסג'עיה?
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
כן, תפסיק לבלבל את השכל. האנשים בקיבוץ שלך בורחים.
שי חרמש (קדימה):
איש לא בורח. הם לא בורחים.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
שמעתי אותם, הם אמרו לי: זה הבית שלנו – כאילו זה לא היה הבית שלי. תראה איך זה מרגיז אותך. למה לא חשבת שזה מרגיז אותי כשאמרת לי ללכת משם? למה לא חשבת שזה מרגיז אותי כשאמרת לי לקחת את הילדים משם כי אני לא אחראי? למה לא חשבת שזה מרגיז אותי?
שי חרמש (קדימה):
– – –
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
תפסיק, הבל הבלים. בשביל פוליטיקה נכנסת עם המושחתים האלה. לא מתאים לך, אתה איש ישר. בקיצור, עזוב. לעניין הביטחוני יש פתרון.
אם הוא עדיין מתווכח אתי, חבר הכנסת המלומד שנלחם בחירוף נפש לשים עוד שכפ"ץ, עוד שכפ"ץ ועוד שכפ"ץ – לשכפ"ץ את כל המדינה – אז בגינה ירצחו אותו; על השביל יהרגו אותו. עוד שכפ"ץ. כנראה אתם באמת צריכים ללכת. אם אתה, שגר שם, ממשיך עם זה, ובלבד שלא תצטרך להגיד טעיתי, חטאתי, עוויתי, פשעתי – אתם צריכים ללכת.
על העניין הכלכלי אני חייב לספר לכם סיפור שגם אני שמעתי רק לאחרונה. כל היום אני שומע סיפורים. מדי פעם שואלים אותי: למה אתה קורא לחוק הזה "חוק הגירוש והגזל"? את הגירוש מבינים, אבל למה גזל? החלטתי שבכל פעם שאני אעלה על הבמה – ובזה אני אסיים – אני אספר סיפור קטן, ואולי הוא קצת ימחיש לכם.
בחוק הוחלט איך לפצות בעלי עסקים עצמאיים – אמרו: כמה שהעסק מרוויח. מה זה מרוויח? הכנסות בניכוי ההוצאות, מה שנשאר זה הרווח. כמה שהעסק מרוויח בשנה. יש מכפלה, לעסקים כאלה כפול שבע, ולעסקים קטנים כפול תשע. זה הפיצוי. זאת אומרת, אם יש חנות שמרוויחה x בשנה, הסכום הזה כפול תשע – זה הפיצוי. את זה הוא מקבל. בא יהודי, הגיש בקשה – היתה לו חנות ספרים. הוא הראה מאזנים עם מספרים, מרטו לו את אחרונת הנוצות עד שסיפקה אותם כל הניירת, והוא גמר עם זה. משפחה עם 11 ילדים. הניירות הראו שלאדם הזה היתה חנות ספרים ומכשירי כתיבה, והוא הרוויח 10,000 שקלים בחודש. אמרו שצריך ניכוי הוצאות, אנחנו לא רואים איפה המשכורת שלך. הוא אומר: מה שהרווחתי, מזה חייתי. אמרו שצריך לרשום שהיתה עוד הוצאה – משכורת. בלי ספק היית לוקח משכורת של 10,000 שקלים בערך. 10,000 שקלים בחודש כפול 12 חודשים בשנה זה אפס, כפול 9 זה אפס. אתה תקבל אפס. זאת התשובה שהוא קיבל בכתב. כשסיפרתי את זה למישהו, הוא אמר שזה לא יכול להיות. אם החנות לא היתה מרוויחה 10,000, אלא היתה מרוויחה 12,000, או אם הוא לא היה מרוויח כי היתה לו שנה קשה? זה חוק הגירוש והגזל הכי מלוכלך. יכולים לעשות את זה רק אנשים מלוכלכים ומושחתים מהסוג שהמדינה בידיהם היום.
אין מלה קשה שאסור להגיד אותה כי זה לא יפה. לא נולדה מלה יותר קשה. עד היום מתעמרים באנשים האלה. בפעם הראשונה שהם יצאו להפגין, שאלו אותי: למה אתם לא הופכים עולמות? זה לא לכבודנו, זה לכבודה של הממשלה להתנהג בצורה ביזיונית כזאת. תודה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת צבי הנדל. חבר הכנסת יצחק זיו, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי.
יצחק זיו (גיל):
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, כאשר מעלים הצעות אי-אמון במגוון כה רחב של נושאים ובכל תחומי החיים – המדיני, הכלכלי, החברתי והחינוך – יש לזכור שאף שעדיין יש לתקן ולעשות רבות, הרי בנושאים רבים מתקיים תהליך מתמיד של שיקום והבראה.
בתחום החינוך, שהוא מהנושאים החשובים ביותר בחיינו, היינו עדים למאמצים ממושכים שהביאו לפתרון ביחסי העבודה לתועלת התלמידים.
בתחום החברתי – אין ספק שאינני מרוצה מהיחס לקשישים, הסובלים מבעיות של ממש, ומהטיפול בענייניהם. רובם המכריע הם אזרחים ותיקים שגם מזניחים את בריאותם בגלל מצבם הכלכלי הקשה. לרבים חסר מזון, ורבים מהם אף סובלים מקור, משום שאינם יכולים לממן את כל צורכיהם מקצבת הזיקנה. אך הדבר החשוב הוא שקולם של הקשישים נשמע בכנסת, ואנו עדים להתגברות המודעות בקרב נבחרי הציבור לנושאים אלו ולשינוי מגמה במלחמה באלימות, גם בחקיקה וגם בפעולות שנעשות בשטח.
בתחום הביטחוני – זרם המנהיגים שמגיעים לישראל, מהמובילים בעולם, המכירים במאמצינו להגיע למצב של שלום, מראה לנו את מקומה המכובד של ישראל במשפחת העמים. הוכחנו עד כה לכול את רצוננו בשלום, ואנו רואים שיפור מתמיד בעבודת הצבא ובעבודת הדרג המדיני המופקד על הביטחון.
גם בתחום הכלכלי – אינני יכול לומר שאני מאושר או שהגענו למצב האופטימלי, אך בכל זאת נעשים מאמצים מרובים, במידה רבה של הצלחה – הקטנת האבטלה, נכון שהחודש יש פתאום עלייה – וחיזוק כלכלת המדינה.
לכן, כאשר אני רואה את כל העשייה, אף-על-פי שלא נעשה מספיק, אני קורא לכל חברי הבית לראות את הצד החיובי ולא לתת יד להצעת אי-אמון זו.
במעמד זה אני מבקש לשתף את כל יושבי הבית בדאגתי העמוקה בשל תופעה חדשה שהגיעה אלינו ומדאיגה אותי ביותר, והיא החיבור בין שלטון להון זר וחמקמק אשר השפעתו על חיינו, תושבי מדינת ישראל, עצומה ומסוכנת מאוד.
ראינו לאורך השנים שינויים דרמטיים במבנה המפלגות בכנסת; כאשר נוצרה מפלגה חדשה ונציגי ציבור שמצאו שדרכה קרובה אליהם יותר, הם חברו אליה לאור יום, בהיצמדות לתקנון הכנסת ועל-פי הכללים המקובלים. לאחרונה נפל דבר בישראל, שפרץ כל גבול ושבר את כל הכללים. זאת הפעם הראשונה שהון קנה שלטון אשר הציג את עצמו למכירה. נבחרי ציבור אשר חרתו על דגלם את הנושאים של שמירה על זכויותיהם של התושבים הוותיקים, הגמלאים, זרקו ורמסו דגל זה, ותמורת אתנן הניפו את דגל בעל ההון אשר רכש אותם, כאילו היו קבוצת כדורגל אשר סרה לחלוטין למשמעתו.
אני מצר על כך שנבחרים אלו מתוכנו יצאו, אך דבר מחריד זה צריך לעורר את דאגתם של כל חברי סיעות הבית אשר טובת המדינה לנגד עיניהם.
כאשר נבחרנו, קבוצה של גמלאים, כדי לנסות לתקן את העוולות שנעשו לנו, הגמלאים, ניצולי השואה והקשישים בכל הארץ, לא עלה בדעתנו שחלק מאתנו ימכרו את מושביהם בכנסת למרבה במחיר. קבוצה שניסתה להתחבר לסיעות אחרות לגיטימיות, ולבסוף למכור את עצמה תמורת הון.
הסכנה היא שדמוקרטיה זו, ללא יושרה, תוביל את המדינה למקומות שלא היינו בהם מעולם, לקלקולים שלא נוכל לתקן, ולמצב שבו העם לא יוכל להאמין עוד בשיטת השלטון, ובעתות משבר לא נוכל לשרוד. הסכנה הגדולה היא שהעם לא ילך אתנו, לא ילך אחר מנהיגיו.
תופעה זו, שלא צפינו אותה בשום דרך או תסריט בלהות, צריכה להיבדק לעומק, ואל לנו לתת לה יד.
בואו נדחה את הצעת האי-אמון, כי אנחנו בתחילת הדרך. תודה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה. הנואם הבא הוא חבר הכנסת טיבי.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר עתניאל שנלר:
עד שחבר הכנסת טיבי ייכנס, הודעה למזכיר הכנסת. בבקשה.
סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 165), התשס"ח–2008, שהחזירה ועדת הכספים.
לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים) (תיקון מס' 14), התשס"ח–2008; הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 101) (נשיאת מאסר בעבודת שירות), התשס"ח–2008; והצעת חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) (חקירת חשוד בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 4), התשס"ח–2008.
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק החברות (תיקון מס' 8) (כשירות דירקטור ודירקטור בלתי תלוי), התשס"ח–2008, של חברי הכנסת גלעד ארדן ואבישי ברוורמן; הצעת חוק בית העצמאות, התשס"ח–2008, של חבר הכנסת זבולון אורלב וקבוצת חברי הכנסת; והצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 7) (צמצום התרבות של בעלי-חיים משוטטים), התשס"ח–2008, של חברי הכנסת רונית תירוש וגלעד ארדן. תודה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה.
הצעות סיעות האיחוד הלאומי – מפד"ל – יהדות התורה, הליכוד, ישראל ביתנו, חד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל:
1. חוסר תפקודה בתחום הביטחוני ובתחום החברתי;
2. חוסר תפקודה בכל תחומי המדיניות;
3. מדיניותה הכושלת בטיפול בנושאים המדיניים-ביטחוניים;
4. מדיניותה בתחום החברתי, הכלכלי והמדיני;
5. מחדליה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי
היו"ר עתניאל שנלר:
יעלה ויבוא חבר הכנסת אחמד טיבי. גם לרשותך חמש דקות. בבקשה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אני מודה לאדוני היושב-ראש על כך שהוא נוהג בי לפנים משורת הדין.
אדוני היושב-ראש, כאשר אנחנו מדברים על הצעת אי-אמון בשל המצב החברתי-כלכלי, אנחנו מביטים לעבר המצוקה של המובטלים, לעבר האבטלה הגואה בפריפריה, בעיקר ביישובי הערבים, ביישובי הספר, והכאב גדול כאשר אתה רואה שבקרב המשפחות שעובדות, יותר מ-30% משתכרות מתחת לממוצע. הדבר חמור ביותר בקרב הנשים הערביות.
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הנושא השני, שאנחנו עובדים עליו בוועדת החקירה הפרלמנטרית, הוא אי-קליטת ערבים בשירות הציבורי. המספרים והסטטיסטיקה מדאיגים, אבל הם מוכרים. הם סביב 4%–5%, ויש משרדי ממשלה שבהם זה 1% בלבד. אדוני, בחברת החשמל, למשל, רק 1.5% מ-12,000 העובדים הם ערבים. זה נתון בוטה וצורם, והשר בנימין בן-אליעזר, במכתב למנכ"ל חברת החשמל, כתב: "זה נתון שאני לא יכול לקבל, ויש לשנות אותו". אדוני היושב-ראש, אתה יודע כמה עובדים בבנק ישראל בסך הכול? כמה פקידים יש בבנק ישראל? בסביבות 880. תן מספר, כמה ערבים עובדים בבנק ישראל בסך הכול?
ראובן ריבלין (הליכוד):
פחות מ-100.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
מה שאתה אמרת מדויק. אני רוצה לשמוע את היושב-ראש.
היו"ר עתניאל שנלר:
להשלים את מה שהוא אמר?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
כן.
היו"ר עתניאל שנלר:
בין אפס ל-100.
ראובן ריבלין (הליכוד):
דייקת יותר.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
הוא דייק יותר, כי המספר הוא אפס.
היו"ר עתניאל שנלר:
אז אני התקרבתי יותר.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
כן. אפס. שניכם צודקים. יש אפס ערבים בבנק ישראל. חבר הכנסת ריבלין, זה יכול להיות, ריבלין? זה לא יכול להיות מקרי. המציאות הזאת היא מציאות עקומה. היא לא תולדה של מדיניות הממשלה הספציפית הזאת. זה משהו built in, מובנה, בכל הממשלות העוקבות.
גם במשרד להגנת הסביבה שיעור הערבים נמוך מאוד. במשרד הבריאות ובמשרד החינוך השיעור גבוה יחסית למשרדים האחרים, ושם הוא מתקרב ל-5%, 6% ו-7%, כי יש אחיות, מורים וכדומה, וזה מעלה את השיעור. אבל בפקידות הבכירה כמעט אין לאוכלוסייה הערבית ייצוג.
המציאות, ה-reality, היא עגומה. חבר הכנסת ריבלין, אפילו בתוכניות reality הערבים לא קיימים. שמת לב? בתוכנית "הישרדות" לא היה אף ערבי אחד, אף שזאת תוכנית reality. שמת לב? אפילו ב"הישרדות" ה-reality היא מדומה. אבל בעצם זה reality אמיתי, כי ככה הציבור רוצה לראות את ה- reality– ללא ערבים. זה עצוב, אבל זאת האמת. יש כאלה שרוצים לראות את המסך ללא ערבים, את הכנסת ללא ערבים, את חברת החשמל ללא ערבים, את בנק ישראל ללא ערבים, את הארץ ללא ערבים – תחת הכותרת: "יהודית ודמוקרטית", חבר הכנסת ריבלין.
התווכחנו לפני יומיים בערוץ הכנסת בדיוק על הנושא הזה. באה שרת חינוך לשעבר. שרת חינוך – היתה מופקדת על חינוך הילדים בארץ. היא אומרת: "יש לבטל את מעמדה של השפה הערבית כשפה רשמית". יש יותר חוצפה מהדרישה הזאת? אמרתי בבוקר שהדרישה היא לא הזויה. אתה יודע, היא לא הזויה. היא בן לגיטימי של המציאות הזאת. היא בעלת יכולת או פוטנציאל לעבור בכנסת הזאת, כי זאת כנסת שמעבירה כמעט כל דבר שהוא אנטי-ערבי. יש פה גם סעיף שהשמש זורחת ממערב. העיקר, יש פה סעיף אחר שמדבר או נגד חברי הכנסת הערבים או נגד הערבים בכללותם.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
לכן, אדוני היושב-ראש, את המציאות העגומה הזאת אנחנו רוצים לסיים. אנחנו רוצים שתקציב הפיתוח ותקציב המדינה לערבים לא יהיה 4% בלבד, אלא יהיה יותר מ-20%, כי יש פער שצריך לתקן ולצמצם בהעדפה מתקנת. הדבר הזה לא ניתן בידינו. אני מודה לך, אדוני.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה לחבר הכנסת טיבי. יעלה ויבוא חבר הכנסת דב חנין ואחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. נחתום את הדיון עם חבר הכנסת שי חרמש שיעלה מיד אחר כך. חבר הכנסת דב חנין, גם לרשותך עומדות חמש דקות.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, ישראל ציינה החודש 60 שנה להקמתה. 60 שנה. זה הרבה. זה זמן מתאים להערכת מצב, זה זמן מתאים לחשבון נפש. לחברה הישראלית, אין שום ספק, יש הישגים – ביצירה, בחקלאות, בתרבות. מכל בחינה אובייקטיבית אין שום ספק שהחברה שלנו נמצאת במשבר אמיתי. זה משבר רב-ממדי, זה משבר מדאיג. קודם כול, כמובן, משבר פוליטי. משבר פוליטי שנובע בראש ובראשונה מהמשבר של התשובות הפוליטיות המסורתיות. מדיניות הכיבוש בת ה-40 הובילה למבוי סתום. זה ברור היום לרוב הציבור הישראלי. האלטרנטיבה המדומה שהוצגה על-ידי שרון, האלטרנטיבה של ההתנתקות החד-צדדית, הוכיחה שגם היא מובילה למבוי סתום. הדרך שלא נוסתה עדיין היא הדרך של שלום אמיתי, הדרך של מהלך שלום רציני ואמיתי בכל הגזרות – מול הפלסטינים, מול סוריה, מול לבנון. השלום הזה הוא שלום אפשרי; השלום הזה הוא שלום מוחמץ.
אמר חברי, חבר הכנסת ברכה, ציטט מפיו של מרקס: "עם המשעבד עם אחר אינו יכול להיות חופשי".
ראובן ריבלין (הליכוד):
ה"חמאס" רואה את השלום בחיסולה של מדינת ישראל.
דב חנין (חד"ש):
אצלנו, חבר הכנסת ריבלין, אנחנו רואים יום-יום שכיבוש ועצמאות לא יוכלו ללכת יחד. כיבוש ועצמאות לא יוכלו ללכת יחד. כאשר אנחנו כובשים, בצד השני אנחנו מכפיפים את עצמנו לאינטרסים ולמהלכים של האימפריה האמריקנית ומובילים לסכנות אמיתיות לעתידה של ישראל, לעתיד העם בישראל, כמו גם לעתיד של העמים האחרים באזור הזה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
ה"חמאס" חושב שאנחנו כובשים בכל ארץ-ישראל, כולל חיפה, כולל – – –
דב חנין (חד"ש):
אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת ריבלין: אתה יודע שיש לי ויכוח נוקב עם ה"חמאס", אבל אני אומר לך שהיום אפשר להגיע להסכם רגיעה כולל ברצועת-עזה, כולל שחרור אסירים, ובראשם מרואן ברגותי, וכולל החזרת גלעד שליט. אפשר במקביל גם לעצור באמת את הרחבת ההתנחלויות והמאחזים, לעשות משא-ומתן אמיתי ולהגיע להסדר אמיתי גם עם הרשות הפלסטינית וגם עם סוריה.
יש משבר של התשובות הפוליטיות המסורתיות, אבל המשבר הפוליטי לא נעצר כאן. יש גם משבר של המבנים הפוליטיים, של המוסדות הפוליטיים, של המפלגות – זה דבר מסוכן; זה מקור של סכנה אמיתית לדמוקרטיה.
מדברים אצלנו על קשרי הון ושלטון. האמת היא שזאת אמירה מקילה. המציאות אצלנו כבר מזמן עברה לשלב יותר חמור – לשלב של שלטון גלוי וישיר של ההון. זה הופגן בצורה בוטה בכנס הנשיא שהיה בשבוע שעבר, כאשר במרכזו – הגביר שלדון אדלסון. ההון משקיע, וההון מקבל. בעלי ההון נהנים במדינה הזאת ממדיניות שמקילה עליהם יום-יום, משטיחים אדומים לא רק באופן מטפורי אלא באופן ריאלי לחלוטין.
לעומת זאת, העניים נותרים למטה. היום השתתפתי מול הכנסת בהפגנת הגמלאים; שכבות הביניים הולכות ונשחקות; הציבור הערבי במדינת ישראל ממשיך לסבול מאפליה בכל מישורי החיים. משבר פוליטי, משבר חברתי, מיתון כלכלי שהולך ומתעצם. שמעתי את תשובתה של השרה רוחמה אברהם, שרק מעידה עד כמה היא לא מחוברת לתחושה של ציבור רחב בארץ הזאת שמרגיש את המיתון ואת המצוקה שהולכת ומתרחבת.
אם כבר אני מנמק אי-אמון בממשלה הזאת, אני כמובן לא יכול להותיר בצד את הנושאים הסביבתיים. יושב אתנו השר להגנת הסביבה ולתיירות. אני רוצה לומר לך, אדוני השר, בצער, שגם בנושא הסביבתי ממשלת ישראל גוררת רגליים. במקום לעשות את המעשים המהפכניים והנחושים שצריכים להיעשות – וזה לא רק עניינו של המשרד להגנת הסביבה, זה עניינם של ראש הממשלה ושל שר האוצר ושל שר הביטחון ושל שר החינוך ושל שר המסחר והתעשייה ושל כל משרדי הממשלה. במקום לעשות את המעשה הדרוש, הנמרץ והמהפכני כדי להתמודד עם הבעיות הסביבתיות, עם האיומים על הבריאות, עם האי-צדק הסביבתי שממנו סובלות אוכלוסיות רבות, ממשיכים לגרור רגליים. אנחנו רואים את זה ביחס לחקיקה הסביבתית בכנסת, למשל חוק "המזהם – משלם" – –
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה.
דב חנין (חד"ש):
– – שתקוע בגלל עמדת הממשלה.
לכן, אדוני היושב-ראש, אני אומר לכנסת: אנחנו צריכים היום להביע אי-אמון בממשלה מכל הסיבות האלה. לעם בישראל מגיעות תשובות. לעם בישראל מגיעות תשובות הרבה יותר טובות.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. יעלה ויבוא חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אחריו יחתום את הדיון חבר הכנסת שי חרמש. אני מניח שמייד אחר כך אנחנו נעבור להצבעה. בבקשה, אדוני.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, נושאי האי-אמון בממשלה הם נושאים מדיניים וחברתיים, אבל הפרשייה של ראש הממשלה אהוד אולמרט מרחפת מעל הבית ומעל נושאי הדיון.
בנושא הזה יש לי הערה אחת. אני לא יודע לאן יגיע התיק הזה, אבל אם נכונים החשדות, חברי הכנסת, שמר אהוד אולמרט קיבל כסף גם מדני אברהמס, תומך "שלום עכשיו", תומך השמאל הציוני בישראל, וגם מאדלסון, תומך הימין הקיצוני – לא מדובר בתמיכה על בסיס פוליטי. לא מדובר בתמיכה שבבסיסה הזדהות פוליטית של התומך עם הנתמך, אלא במשהו אחר. מדובר כנראה ועל פניו ולפי הניתוח – אפילו מהשמועות שמסתובבות בארץ אני לא מכיר מצב של תמיכה פוליטית של גוף כזה. ידוע שבעלי ההון מהימין תומכים בימין, בעלי ההון מארצות-הברית תומכים בשמאל. אבל שנקבל גם מהשמאל וגם מהימין, סימן שמדובר באינטרסים כלכליים פיננסיים של התומכים, שכנראה מר אולמרט סיפק או הבטיח או היתה תקווה שיספק להם.
אבל ההאשמות כלפי אהוד אולמרט הן לא השחיתות. אם אני רוצה לנסח כתב אישום נגד הממשלה ונגד העומד בראשה, סעיף השחיתות הוא הסעיף האחרון והכי קל, ואפשר אפילו למחוק אותו. מי שאחראי למותם של מאות אנשים בגלל המדיניות שלו – אתה לא יכול להאשים אותו בזה שהוא קיבל כמה מאות אלפי דולרים לכיס שלו. זה כמעט שום דבר לעומת פשעים חמורים שהממשלה הזאת אחראית להם. והממשלה הזאת יכלה, וזה הדבר החשוב, לחסוך בחייהם של מאות אנשים אם היא היתה מסכימה להפסקת אש. הפסקת אש היתה אפשרית מיום הקמתה של הממשלה, ואפילו לפני כן, אבל אהוד אולמרט וממשלתו סירבו, ומבחינה זאת הם נושאים באחריות מלאה.
ממשלת אולמרט אחראית לכך שהיא לא עשתה שום דבר כדי לעזור לאנשים, או למנוע את ההידרדרות החמורה במצב הכלכלי של מאות אלפי משפחות אל מתחת לקו העוני. עליית המחירים האחרונה החמירה את המצב. יש כאלה שהתפלאו על העלייה במדד. המדד הזה הוליך אנשים שולל, כי מבחינת משפחה ענייה, סעיף המזון הוא הסעיף העיקרי, ובו לא היתה עלייה של 1.5% בחודש האחרון, היא היתה הרבה יותר גדולה. כמה עולה עכשיו קילו לימון? 14 שקלים. כמה עלה לפני שבוע קילו עגבניות? 10 שקלים. כמה עולה לחם היום? אז כשעושים את הממוצע שהיתה עלייה של 1.5% זה מטעה. עליית המחירים מבחינת המשפחות העניות היא הרבה יותר גדולה, והממשלה צריכה לעשות משהו. עליית מחירים היא לא מכה משמים, אלא משהו שהממשלה יכולה לנקוט צעדים, כמו הגדלת קצבאות ילדים, כמו מתן תוספת יוקר לעובדים. יש הרבה צעדים שהממשלה יכולה לעשות כדי למנוע את הידרדרותן של עשרות אלפי משפחות נוספות בקצב עליית המחירים הנוכחי אל מתחת לקו העוני. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני. חבר הכנסת שי חרמש, יש לך חמש דקות.
שי חרמש (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, מגוון של נושאים הביא שמאל וימין יחד, כרגיל בטקסי יום שני, לבקשה להכניס את מדינת ישראל למערכת של בחירות, לחוסר יציבות, למאבקים פנימיים, ובסופו של יום, בתקווה מצד אחד ובחרדה אצלי מצד שני, חלילה להחלפה של הממשלה ולהכנסת המדינה לחוסר יציבות שאותו חווינו בשנים עברו.
משפע הנושאים שעלו פה, לא מוזר ולא תמוה הדבר שאבקש להתייחס למציאות הביטחונית ולקשיים שבפניהם ניצבת היום אוכלוסיית שדרות ויישובי עוטף-עזה. השבועיים האחרונים לא היטיבו מה שנגרר משבע שנים של מציאות ביטחונית קשה ומורכבת. ראוי להזכיר שמציאות ביטחונית זו לא החלה ביום הקמתה של הממשלה הזאת. את החוויה הראשונה כבר חווינו באפריל 2001. מכלל המפלגות שיושבות פה במליאה, מכלל החברים שיושבים פה בכנסת, רבים וטובים שעברו משמאל ומימין לממשלה פנימה והחוצה היו שותפים בקטע כזה או אחר למדיניות שננקטה לאורך שבע השנים האלה. הפוסל במומו פוסל, ומי שבא ואומר היום "אתם", כדאי שידע שברגע שמצביעים עם אצבע אחת קדימה, שלוש אצבעות גם הולכות אחורה, וכדאי שיעשה גם את חשבון הנפש שלו.
יובל שטייניץ (הליכוד):
זה נכון שברגע שמצביעים קדימה הכול הולך אחורה.
שי חרמש (קדימה):
ברגע שהולכים קדימה גם הולכים קדימה, אבל, יובל, תקשיב טוב, אתה דוקטור, גם יש שלוש אצבעות אחורה. תבדוק.
בשבע השנים האלה אנשיך ישבו בחלק מהממשלות ונתנו יד להחלטות שבעטיין באותה תקופה נתנו את הסיכוי ואת האפשרות שלא להסתבך בהרפתקה בתוך רצועת-עזה. צבי הנדל, חברי ושכני לשעבר, אמר קודם: בואו ונצא לכבוש את עזה. הייתי מוכן כרגע לערוך פה הצבעה מיידית ולשאול מי בעד לכבוש את עזה. צבי הנדל, אני מניח שהיית מוצא את עצמך במיעוט קטן ושולי, כי איש מאתנו לא חפץ לחזור למקום שממנו לקח לנו 35 שנה לצאת, וחבל שנכנסנו. אבל אי-אפשר להתכחש לכך שהמציאות הביטחונית כרגע היא מציאות בלתי נסבלת.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
תדבר עם ה"חמאס".
שי חרמש (קדימה):
צבי הנדל, יש לי הפתעות בשבילך, אם תקשיב בסבלנות. מי שאמר במשך השנים, וגם אני חשבתי כך, שהאיפוק הוא כוח ושהליכה למלחמה היא האופציה האחרונה – – –
ראובן ריבלין (הליכוד):
ז'בוטינסקי ב-1923 אמר: שקט הוא רפש.
שי חרמש (קדימה):
למדתי וקראתי את כל כתבי ז'בוטינסקי. רובי ריבלין, מי כמוך יודע את הרקע שלי בכתבי ז'בוטינסקי. שקט הוא רפש, אבל עדיין האמנו שבאיפוק יש כוח, ובוא נשמור את המאבק שכרוך בדמים מפה ומשם כחלופה אחרונה. בחזית הזאת ניצבו 40,000 תושבים אזרחים שלקחו את המשימה הזאת על כתפיהם ואמרו "בואו ננסה". לדאבוני הרב, ואני אומר את זה בכאב לב, כנראה שהגענו לרגע שבו ייאמר: וכיתתו אתים לחרבות. אינני אומר את זה בהתלהמות, אינני אומר את זה בשמחה. אומר בכאב, שאחרי שבע שנים שאנו, תושבי קו העימות באזור רצועת-עזה, האמנו באמת שבאיפוק יש כוח, והאופציות הראשונות אינן הפעלת כוח צבאי, אינן שפיכות דמים ובוודאי לא חלום הבלהות של כיבוש, ברגע זה ייתכן שהגענו לאותה נקודה שבה נאמר את מה שלא רצינו לומר: וכיתתו אתים לחרבות.
אנו משוכנעים שהגיעה עת שינוי, כי המחיר שנדרש איננו עוד מחיר שכנראה אפשר לשאת אותו ולהמשיך הלאה ולומר: אין דבר. אבל ברגע קשה זה שבו עינינו אל הממשלה, ואל הקברניטים העומדים בראשה, ואם הם יממשו את אופציית הכוח, אנחנו עומדים וכפינו נקיות במימוש זכותנו להגנה עצמית.
המסע להסרת האיום האירני מתחיל כאן, במחנות, במדינת "חמאסטן" – – –
היו"ר דליה איציק:
חברת הכנסת תירוש. תמתין בבקשה. חברת הכנסת רונית תירוש, אין בן-אדם שאני לא רוצה לכעוס עליו כמוך. את הבן-אדם האחרון בבית שאני רוצה לכעוס עליו. שבי בבקשה. כן, אני אוהבת אותה.
שי חרמש (קדימה):
המסע להסרת האיום האירני מתחיל כאן, אצלנו, מעבר לגדר בעזה, וזאת הברירה, וחבל שהגענו אליה.
אולם היציאה לקרב, צבי הנדל, איננה יציאה לקרב של כיבוש, כפי שקראת רק לפני חצי שעה מעל הבמה הזאת. זהו חלום בלהות שאפשר להסתחרר ממנו ולהזדעזע ממנו. זהו קרב הגנה, זהו קרב הגנה עצמית, דרך של אין ברירה, שהגענו אליה אחרי שכבר ניסינו את כל הדרכים האחרות. זה קרב הגנה שצריך להיעשות בזהירות, ללא התלהמות, ללא שמחה של ריצה אלי קרב – וללא פגיעה באזרחים תמימים.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת גלנטי. נא לסיים, אדוני. אתה כבר אחרי הזמן. השר הרצוג, יושב לידך שר התקשורת שמרשה לך לדבר בנייד – כאילו, לא נעים. אדוני, נא לסיים.
שי חרמש (קדימה):
אם נצא לקרב הזה, נצא לא בשמחה, לא בדיצה ולא בחדווה – ולא לכיבוש. ואם יקרה הדבר, ובלית ברירה נעשה אותו, הוא יהיה קרב להגנה עצמית. יהיה צריך ללוות אותו בערכים ובנורמות שעליהם כולנו גדלנו: לא פגיעה באזרחים תמימים, אלא רק פגיעה במי שמייצרים ובונים את אותו טרור. ללא התלהמות, ללא שמחה אלי קרב.
ברגע קשה זה, שבו גם אנשים כמוני אומרים שכנראה כלה ונחרצה, צריך לשאול מי הולך לעשות את המלאכה – צבא שמופקד, מנוהל ומנווט בידי מי שבידיו האחריות, שיקול הדעת, מחשבה מעמיקה, זהירות ומהלכים אטיים מבוקרים, זהירים ומדודים – – –
היו"ר דליה איציק:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת חרמש, אתה הרבה אחרי הזמן. נא לסיים. מה לעשות? יש שעון. אתה מתבקש להפסיק את דבריך. אתה כבר שתי דקות אחרי הזמן, חבר הכנסת שי חרמש. אין מה לעשות, אני חייבת, אתה יודע.
שי חרמש (קדימה):
זהו פיתוי עצום להרפתקנים ולקלי דעת, וגם שלטונות וקברניטים כאלה ראינו בממשלות ישראל, ואפילו לא לפני הרבה שנים. ברגע הקשה הזה, כמי שעומד פה בשמם של תושבי עוטף-עזה, שדרות ואשקלון, אני מצפה לדבר אחד – שאם יקרה הרע מכול, ונצטרך לצאת למה שלא רצינו, ההנהגה תהיה בידי מי שיכול לעשות את זה באחריות, בתבונה, בשקט, בשיקול דעת, ועם צבא שיודע את דרכו ונע בצעדים מדודים שלא יקפחו חיי אדם ולא ישפכו דמים מיותרים.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני.
שי חרמש (קדימה):
בחלופות אלה, למי שמציע היום – – –
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת חרמש, אני נורא מצטערת. אתה ארבע דקות אחרי הזמן. די.
שי חרמש (קדימה):
אמרת?
היו"ר דליה איציק:
אני אומרת לך שלוש פעמים, אתה לא יכול.
שי חרמש (קדימה):
לא שמתי לב. אני לא מקשיב לך, אני מקשיב לרעש פה.
היו"ר דליה איציק:
רע מאוד שאתה לא מקשיב לי, כי אם לא תקשיב לי לא יהיה טוב. נא לסיים.
שי חרמש (קדימה):
הבנתי. קריאתי היחידה כרגע, מלב לבם, עמוק-עמוק מתחושתם של התושבים: אל תיתנו לממשלה הזאת ללכת. רק אתה יש עוד סיכוי שגם זה יוסדר ונחזור הביתה בשלום. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
תודה, חבר הכנסת חרמש. נמתין לך עד שתשב.
אנחנו עוברים לחמש הצעות נפרדות. תחילה נצביע על הצעת סיעת האיחוד הלאומי – מפד"ל ויהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה בשל חוסר תפקודה בנושא הביטחוני. חבר הכנסת שי חרמש, אני מחכה לך שתשב. חברי, הצבעה. לא לדבר.
הצבעה מס' 1
בעד הצעת סיעות האיחוד הלאומי – מפד"ל – יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה – 28
נגד – 49
נמנעים – 7
הצעת סיעות האיחוד הלאומי – מפד"ל – יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ובכן, אני קובעת כי הצעת האי-אמון מטעם סיעת האיחוד הלאומי לא התקבלה.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת סיעת הליכוד – בשל אי-תפקוד הממשלה בכל תחומי המדיניות. הצבעה.
הצבעה מס' 2
בעד הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה – 33
נגד – 49
נמנעים – 3
הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ובכן, אני קובעת שהצעת האי-אמון לא התקבלה.
אנחנו עוברים להצעה של ישראל ביתנו – בשל המדיניות הכושלת. בבקשה. הצבעה.
הצבעה מס' 3
בעד הצעת סיעת ישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה – 30
נגד – 48
נמנעים – 7
הצעת סיעת ישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההצעה לא התקבלה.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת סיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד. הצבעה.
הצבעה מס' 4
בעד הצעת סיעות חד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה – 18
נגד – 60
נמנעים – 4
הצעת סיעות חד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
אני קובעת שהצעת האי-אמון לא התקבלה.
אנחנו עוברים להצעת האי-אמון של סיעת מרצ-יחד – בשל מחדליה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי. הצבעה.
לא לצעוק.
הצבעה מס' 5
בעד הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 23
נגד – 49
נמנעים – 8
הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
גם הצעה זאת לא התקבלה.
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 112), התשס"ח–2008
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/382).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר דליה איציק:
הנושא הבא הוא הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 112), התשס"ח–2008. נא לשבת. אני מזמינה את שר הרווחה והשירותים החברתיים, חבר הכנסת יצחק הרצוג, להציג את הצעת החוק. מי מחליף אותי כאן? חבר הכנסת יצחק זיו. נא לשבת. יש הצבעה, נא לשבת. חבר הכנסת זאב אלקין, אני מודה לך. השר הרצוג, אנחנו ממתינים לך.
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
גברתי היושבת-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא לפניכם את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 112), התשס"ח–2008. התיקון הזה נועד להקל על אזרחים במצבים בלתי אפשריים, שבהם המוסד לביטוח לאומי רוצה לבוא לקראתם ולהקל עליהם, ועל-פי המצב המשפטי כעת ידיו כבולות.
סעיף 370 לחוק הביטוח הלאומי מחייב הגשת בקשה מנומקת כתנאי לוויתור מלא או חלקי על הפרש של דמי ביטוח לפי חוקים וסעיפים שונים שבחוק על קנסות ותוספות. מתוך כוונה להקל על חייבים בתשלום, לאור הניסיון שנצבר, אנחנו מציעים לאפשר למוסד לביטוח לאומי – להקנות לו סמכות – לוותר על הפרש קנס, תוספת או ריבית מיוזמתו, גם בלא הגשת בקשה מנומקת, בנסיבות שבהן החייב נפטר או בנסיבות שבהן נבצר ממנו להגיש את הבקשה מטעמים רפואיים.
כמו כן, אנחנו מציעים לאפשר למוסד לביטוח לאומי לוותר על קנס, תוספת או ריבית כאמור מיוזמתו, כאשר סכום הוויתור אינו גדול מ-10% מהשכר הממוצע, כמשמעותו בחוק, בתנאי שהחוב שבשלו הוטלו הקנס, התוספת או הריבית, שולם במלואו. לעתים קורה שסכום החוב שבשלו הוטל הקנס הוא קטן, אולם הקנס גדל, ובשל כך החוב הכולל גדל באופן משמעותי. אנחנו מאמינים שאפשר – וזאת המלצת המוסד לביטוח לאומי והחלטת המינהלת שלו – שלעתים דרישת בקשה מנומקת מעכבת ואף מונעת הסדר חובות של מבוטחים וגורמת טרדה מינהלית מיותרת.
אני מציין שסמכות הוויתור לפי סעיף קטן (ב)(3) אינה חלה על הפרש דמי ביטוח לפי סעיף 345, שכן דינו של הפרש כזה הוא כדין דמי ביטוח, ואין בנסיבות אלה מקום לוותר על חוב דמי ביטוח בלא הצדקה מיוחדת.
אני חושב שזה חוק חשוב מאוד, שיאפשר לא להתעמר באזרח, אלא לבוא לקראתו בנסיבות ייחודיות. תודה רבה. אבקש את תמיכתכם בקריאה ראשונה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה. נעבור לדיון. ראשון הדוברים, חבר הכנסת אברהם רביץ, בבקשה; אינו נוכח. חבר הכנסת יעקב מרגי – מוותר. תודה. חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח. חבר הכנסת נסים זאב.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, קודם כול, אני מברך על הצעת החוק, היא חשובה ביותר. זה לא למנוע התעמרות באזרחים, זה ללכת לקראת אזרחים. יש עוד הרבה צעדים מרחיקי לכת שאנחנו צריכים לעשות כדי להביא מצב שהאזרחים ואותם חייבים יוכלו להסדיר את חובותיהם.
דבר נוסף, אדוני השר הרצוג, הייתי רוצה לבקש ממך: 10% הנחה זה לא משמעותי, צריך שתהיה ועדה מיוחדת כמו שהיה במשך שנים רבות, ועדת פטור בארנונה, שהיו בה אנשי מקצוע וגם חברי מועצה שהיו דנים בכל תיק ותיק. צריך לאפשר מצבים מיוחדים; 10% זה בהחלט לא נותן איזשהו מענה שיכול האזרח לבוא ולומר: מרגע זה אני יכול לשלם את כל חובותי.
דבר נוסף – גם לאפשר את הפריסה, דהיינו, מי שמוכן לבוא לפריסה ואיננו יכול לשלם את כל החוב בבת אחת, אז שלא יהיה תנאי כזה שאם הוא לא ישלם את הכול בבת אחת הוא לא יקבל את אותן הפריווילגיות שכבוד השר מציע. זאת אומרת, יכול להיות מצב שחוב הוא די משמעותי וחייב לא יכול לשאת בנטל ולפרוע בבת אחת – לאפשר לו בפריסה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה. אחרון הדוברים, חבר הכנסת יעקב כהן, בבקשה.
יעקב כהן (יהדות התורה):
כבוד היושב-ראש, רבותי השרים, כנסת נכבדה, אני רוצה לברך על יוזמת החוק. אני חושב שזו יוזמה ברוכה, נחוצה והכרחית. לצערנו, חלק נכבד מהחייבים אינם מסוגלים לשלם את דמי הביטוח הלאומי – משפחות חלשות, משפחות ברמה סוציו-אקונומית נמוכה, משפחות של נכים, חולים, משפחות שאינן מתפרנסות, ובכל זאת הן צוברות חוב שבמשך השנים נוספים עליו קנס וריביות ואין ביכולתן לפרוע את זה. לכן, חייבת לקום ועדה ולראות ולוותר להם, למחוק את החוב, להוריד את הריביות וכן את הקרן. צר לי שמדובר בוויתור של 10% מהקרן. לדעתי, חייבים לראות במקרים מיוחדים להוריד יותר ולוותר יותר כדי לאפשר למשפחות אלה לפרוע את החוב. מדובר במשפחות שאין באפשרותן לעמוד בנטל ואין להן מאין לשלם. לכן אני רוצה לברך על החוק, אבל אני חושב שחייבים ללכת לקראתן, להרחיב אותו: גם לפרוס את התשלומים וגם לקצץ מהחוב. תודה רבה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה.
חברי הכנסת אנחנו עוברים להצבעה.
הצבעה מס' 6
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 47
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 112), התשס"ח–2008, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר יצחק זיו:
בעד – 47, נגד – אין, נמנעים – אין. ההצבעה אושרה. אני קובע בזאת שהצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 112), התשס"ח–2008, התקבלה בקריאה ראשונה, והיא תעבור לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.
הצעת חוק למניעת הסתננות, התשס"ח–2008
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/381).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר יצחק זיו:
אנחנו עוברים להצעת חוק למניעת הסתננות, התשס"ח–2008, קריאה ראשונה. אני מזמין את סגן שר הביטחון, חבר הכנסת מתן וילנאי, להציג את הצעת החוק. בבקשה.
סגן שר הביטחון מתן וילנאי:
כבוד היושב בראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא לפניכם את הצעת חוק למניעת הסתננות, התשס"ח–2008. ההצעה מוגשת במסגרת עבודה בין-משרדית לצמצום וייעול החקיקה שתוקפה תלוי בהכרזה על מצב חירום והיא נועדה להחליף את החוק למניעת הסתננות משנת 1954.
בשנים האחרונות עדה מדינת ישראל להתגברות התופעה של מסתננים דרך גבולות המדינה ובעיקר דרך הגבול המצרי. הגבול הזה משתרע לאורך 220 קילומטר, הוא אינו מאפשר מניעת הסתננות, ומסתננים רבים ממדינות שונות, חלקן מדינות עוינות וחלקן מדינות שהן בלתי עוינות למדינת ישראל, חודרים דרכו למדינת ישראל.
הצעת החוק נועדה להסדיר את החקיקה כדי להתמודד עם תופעת ההסתננות לישראל במנותק מהכרזה על מצב חירום, באופן שישפר את החוק הקיים למניעת הסתננות תוך קביעת איזונים בין זכויות האדם, צורכי ביטחון והסדר התקין, ובהתחשב, בין השאר, בממדי התופעה ובפסיקת ערכאות משפטיות שונות בנושא.
נקודת המוצא של החוק המוצע היא שמירה על הפרדה בין הסמכות לעצור ולגרש מהארץ מסתננים על רקע ביטחוני, לבין סמכות המעצר והגירוש של מסתננים שלא נשקף מהם סיכון ביטחוני. ככלל, האחרונים יוחזקו רק בתחילה על-פי החוק למניעת הסתננות, אך בהמשך, לאחר בירור הנסיבות הנוגעות להסתננות של פלוני, הוא יועבר לצורך הרחקה ומשמורת למסלול של חוק הכניסה לישראל, חוק המצוי בתחום אחריות משרד הפנים ומטרותיו שונות וגם גורמי הטיפול בו שונים.
יודגש, כי בבחינת נסיבות הסתננותם של מרבית המסתננים לישראל בשנים האחרונות נמצא שלא היה להסתננותם רקע ביטחוני. עם זאת, לאור נסיבות ההסתננות בגבול הדרומי, הטיפול בהם נעשה תחילה על-ידי רשויות הביטחון, עד להעברתם למסלול חוק הכניסה לישראל.
בחוק המוצע שני פרקים עיקריים: פלילי ומינהלי. הפרק הפלילי נועד להחליף ולעדכן את פרק העונשין בחוק הקיים. הפרק המינהלי מסדיר את גירושו של המסתנן מן הארץ ואחזקתו במשמורת עד לגירוש. ההסדרים המינהליים מבוססים במידה רבה על ההסדר הקבוע בחוק הכניסה לישראל, אשר הוראותיו חלות כאמור על שוהים בלתי חוקיים במדינת ישראל.
עם זאת, בשל האופי הביטחוני של ההסתננות, ההסדרים המוצעים מחמירים לעומת הגישה הנקוטה בחוק הכניסה לישראל. הנחת העבודה היא כי מרבית האנשים המסתננים יועברו בסופו של דבר לטיפול לפי חוק הכניסה לישראל. ההסדרים בחוק המוצע ייוותרו רק לגבי מסתננים על רקע ביטחוני. אלה עיקרי הצעת החוק.
אני מבקש כי הצעת החוק תאושר ותועבר לדיון לקראת קריאה שנייה וקריאה שלישית בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. תודה רבה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה. אנחנו עוברים לדיון. ראשון הדוברים, חבר הכנסת אברהם רביץ – אינו נוכח. חבר הכנסת יעקב מרגי – מוותר, תודה. חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת נסים זאב, אחרון הדוברים.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, אדוני סגן השר, עמיתי חברי הכנסת, יש משהו בהצעת החוק הזאת שמאוד מטריד ומדאיג אותי, ואני מפנה אתכם, עמיתי חברי הכנסת, לשני סעיפים שהם במידה רבה מרכזו של החוק.
אומר סעיף 2 של החוק: "מסתנן דינו – מאסר חמש שנים". אם המסתנן – אומר סעיף 3 – היה אזרח, נתין או תושב של מדינה שמנויה בתוספת והוא מסתנן לישראל – דינו מאסר שבע שנים. מיהו מסתנן? בואו נקרא את ההגדרה בחוק: "מי שנכנס לישראל שלא דרך תחנת גבול שקבע שר הפנים". נקרא את התוספת ונראה: בין המדינות שמנויות בתוספת גם סודן, למשל. מה אנחנו עושים בחוק הזה? אנחנו שולחים את פליטי דארפור, למשל, שמגיעים אלינו כתוצאה משואה אנושית, מפשע של ניסיון השמדת עם, בורחים על נפשם ומגיעים אלינו, אנחנו הופכים אותם לעבריינים פליליים שעוברים עבירה מסוג פשע. אנחנו הופכים את אותו פליט דארפורי שעבר את הגבול – נכון, הוא לא עבר בתחנת גבול מורשית. ברח על נפשו, ברח על חייו והגיע אלינו, אנחנו הופכים אותו לפושע. אנחנו הופכים אותו לפושע שדינו שבע שנות מאסר.
עמיתי חברי הכנסת, הכנסת הזאת כבר דנה כמה וכמה פעמים בנושא הפליטים, ואכן יש שאלה של סגירת גבולות. בוודאי. אבל אין שום ספק שהפליטים שמגיעים אלינו ראויים וזכאים ליחס שונה לחלוטין. אסור לנו להתייחס לפליטים כאל פושעים. אסור להתייחס לפליטים כאל פושעים כי זוהי הנורמה הבין-לאומית. אבל אסור לנו להתייחס לפליטים כאל פושעים גם מכיוון שאנחנו בעצמנו הרי קמנו כמדינה של פליטים. מדינת ישראל קמה כמדינה של פליטים יהודים בעקבות מלחמת העולם השנייה.
אני חושב שהחוק הזה קובע הוראות נוראות בתחום ההתייחסות לפליטים.
אני חייב לומר, שאני גם לא מבין את עמדת הממשלה. לכאורה שמענו פה מפי הממשלה עמדות שאומרות שאנחנו צריכים לקלוט פליטים, לתת מענה לפליטים, לתת תשובות אנושיות לפליטים, והקביעה בחוק הזה, עמיתי חברי הכנסת, לא רק שאיננה עולה בקנה אחד עם האמירות האלה, אלא היא מנוגדת להן בתכלית.
אנחנו צריכים חוק אחר לחלוטין, עמיתי חברי הכנסת. אנחנו צריכים חוק שיכיר בפליטים, בזכויותיהם של פליטים, במעמדם של פליטים, ואנחנו צריכים חוק שיתאים לחברה אנושית ומתקדמת במאה ה-21. תודה רבה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני חושש מאוד שהחוק הזה יהיה בלתי ישים, אני חייב לומר את האמת. אני לא רואה איזה שופט יגזור חמש שנות מאסר כשהוא בטוח שאותו מסתנן בא רק בגלל שחיפש את עצמו או ברח כדי להציל את חייו. בעצם, החוק בא ואומר: מבחינתנו זה לא משנה אם אותו מסתנן בא בגלל עבירה ביטחונית או כלכלית, או שהוא בא כדי להציל את חייו. אני חושב שההגדרה הזאת והערבוב הזה לא נכונים; לא נכונים אולי מבחינה זו שאני לא רואה איך מיישמים את זה הלכה למעשה. איך זה בכלל מונע ממסתננים, שבוודאי לא בקיאים בחוקים של מדינת ישראל, לברוח על נפשם כדי למצוא את עצמם בארץ, כדי למצוא איזשהו מקלט. ואנחנו בעצם שמים אותם פה במאסר חמש ושבע שנים.
אני מברך בהחלט, חבר הכנסת דב חנין, על כך שעזה, למשל, נכללה בחוק הזה, כי עד היום עזה לא היתה בכלל מדינת אויב ולראשונה רצועת-עזה נחשבת מדינת אויב, ומסתנן שבא משם נחשב אויב לכל דבר. עם זה אני מסכים. אבל אני לא מסכים שאי-אפשר למצוא איזשהו מענה חלופי, הייתי אומר, בחוק, כדי לקחת את אותם מסתננים שבאו כדי להציל את חייהם או כדי למצוא כלכלה במדינה הזאת ולהחזיר אותם בלי לעצור אותם. אין צורך במעצרים שיעלו סתם הון תועפות למדינת ישראל. צריך למצוא דרך חוקית איך לגרש אותם חזרה, איך לעצור אותם, איך למנוע את ביאתם ארצה, וזה יהיה הרבה יותר יעיל ויותר נכון.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה.
אנחנו עוברים להצבעה.
הצבעה מס' 7
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21
נגד – 1
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק למניעת הסתננות, התשס"ח–2008, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.
היו"ר יצחק זיו:
בעד – 21, אחד נגד, נמנעים – אין. אני קובע בזאת שהצעת חוק למניעת הסתננות, התשס"ח–2008, התקבלה בקריאה ראשונה, והיא תועבר לוועדת החוץ והביטחון לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.
שאילתות ותשובות
היו"ר יצחק זיו:
אנחנו עוברים לשאילתות לסגן שר הביטחון. אני מזמין את סגן שר הביטחון, חבר הכנסת מתן וילנאי, לעלות לדוכן ולהשיב על השאלות המפורטות.
1923. טענה על אכיפה לא שוויונית בתחום הבנייה ביהודה ושומרון
חבר הכנסת אורי אריאל שאל את שר הביטחון
ביום כ"ג בשבט התשס"ח (30 בינואר 2008):
לפי מידע שהגיע אלי, קיימים מאות מבנים בלתי חוקיים – כך עולה מתצלומי האוויר המצורפים וממכתב רמ"ט משרדך הקורא להקפיד על אכיפת החוק באזור יהודה ושומרון ולנצל במהירות וביעילות את הכלים המשפטיים.
רצוני לשאול:
1. כמה מבנים בלתי חוקיים פלסטיניים וכמה יהודיים בשטחים אלו? מה הוא הסטטוס של כל מבנה?
2. מה הוא לוח הזמנים לפינוי? מה הוא התקציב שאושר לאכיפת החוק בכל אחת מהאוכלוסיות?
3. לפי מה נקבע סדר ההריסה?
סגן שר הביטחון מתן וילנאי:
השאילתא היא בנושא תצלומי האוויר המצורפים?
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
כן.
סגן שר הביטחון מתן וילנאי:
יש לי תשובה, אבל זה המון מספרים, אורי. השאלה היא איך אנחנו נעשה זאת. אני מוכן להקריא לך אותם.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
ברשות היושב-ראש, אני מוכן שהתשובה תעבור אלי בכתב.
סגן שר הביטחון מתן וילנאי:
אם היושב-ראש יאשר, אני אעביר אותם בכתב לחבר הכנסת אורי אריאל עם כל הנתונים.
היו"ר יצחק זיו:
אין לי שום בעיה. הבקשה אושרה. רק כמה מלים כדי לענות לחבר הכנסת אריאל.
סגן שר הביטחון מתן וילנאי:
השאילתא עוסקת בתחושה שיש אכיפה לא שוויונית בנושא הבנייה באיו"ש. 1. אז באזור מצודת-יהודה – סוסיא, שזה אחד הצילומים, מציינים 52 מבנים בלתי חוקיים פלסטיניים, 33 מהם הם בב"חים – בנייה בלתי חוקית – בטיפול, 19 כבר נהרסו. יש עוד, נוספים, שגם הם מטופלים. הכול מפורט כאן. באותו צילום אווויר יש 55 מבנים בלתי חוקיים ישראליים. 43 בטיפול ו-12 מהם כבר נהרסו. יש לציין כי רוב הבב"חים האלה נמצאים בתחומי המאחזים חוות-טליה ומגן-דוד. באזור הכפר קוצרה יש בב"ח פלסטיני – בצילום שצורף 19 מבנים, 15 בהליכים, שניים בבג"ץ, אחד נהרס ואחד כרגע מוקפא. בב"ח ישראלי יש 129, 106 בטיפול, 23 נהרסו או פונו עצמאית.
2. לוח-הזמנים הוא תמיד נושא בעייתי. הוא נע בין שעות בודדות אם הפעולה הבלתי-חוקית נתפסת בשעת עשייתה, כמו העברת יביל או דברים מהסוג הזה. יותר מזה, זה לוקח כמה חודשים. אין בעיית תקציב על מנת לטפל בעניין הזה.
3. סדר ההריסה נקבע על-פי סדר עקרוני והערכות מצב עתיות, ברמה של אלוף פיקוד המרכז.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה. אתה מסתפק? תודה. שאילתא מס' 2019 של חבר הכנסת מיכאל נודלמן – מסכות אב"כ.
2019. מסכות אב"כ
חבר הכנסת מיכאל נודלמן שאל את שר הביטחון
ביום כ"ח באדר א' התשס"ח (5 במרס 2008):
בהתאם להמלצת צה"ל ומשרד הביטחון, התחילו באיסוף מסכות אב"כ לשם חידושן בשנת 2006. תוכנן כי התהליך יימשך כשנה וחצי.
רצוני לשאול:
1. כמה מהתושבים כבר קיבלו מסכות אב"כ חדשות?
2. מתי יהיו כל התושבים מצוידים במסכות אב"כ?
3. האם מתפרסמים נהלים להחלפת מסכות אב"כ בשפות נוספות על השפה העברית?
סגן שר הביטחון מתן וילנאי:
1–3. חבר הכנסת נודלמן, אני רוצה לתקן את הנתונים, שאת רובם אני מכיר עוד מהיותי חבר ועדת החוץ והביטחון שעסקה בסוגיה הזאת. על-פי החלטת הקבינט המדיני-ביטחוני ב-16 באפריל 2004, החל מבצע רענון ואיסוף מסכות אב"כ במטרה לאסוף את הערכות, לרכזן ולאחסנן באחסנה מרכזית. בינואר 2007 החל צה"ל במבצע רענון ואיסוף מסכות האב"כ, והוא עתיד להסתיים כעבור שנתיים. זאת היתה ההתחייבות. אני, כחבר הוועדה, עמדתי על כך ודרשתי את זה ממנכ"ל משרד הביטחון, קובי תורן, זיכרונו לברכה, והוא אישר לנו את זה. המבצע צריך להסתיים ב-1 בינואר 2009, שנתיים לאחר שנת 2007.
באפריל 2008 הוחלט כי במקביל למבצע האיסוף תחל חלוקה הדרגתית לתושבים. החלוקה מתוכננת לסוף 2008 – תחילת שנת 2009. הכוונה היא לחלק את הערכות לא בשיטה שהיתה מקובלת בעבר, אלא באמצעות חברות אזרחיות, לפי סדרי עדיפויות. המסכות כולן תהיינה עם ברקוד – מבורקדות, בלשוננו – כדי שנוכל לשלוט בהן. נקבעו גם כללים שונים מהכללים שהיו עד היום מבחינת האחריות למסכות. אנחנו עוסקים בזה עכשיו, ולהערכתי בסוף השנה הזאת נתחיל לחלק. מה שמפריע לנו – הגענו לשם כך פעם נוספת למנכ"ל משרד ראש הממשלה – זה פער תקציבי בינינו לבין משרד האוצר, כדי שנצליח לעמוד בזה. הכוונה הסופית היא שלא יהיו מסכות בריכוזים, אלא כולן יהיו בידי האזרחים, ואז נגיע לשיטה שזה באחריות האזרח, מטופל על-ידי האזרח, כפי שהאזרח עושה טסט לרכב שלו ולא בכל פעם עושים מהומה שלמה כשצריך לעשות טסט. זה יהיה משהו מהסוג הזה. זה עוד לא שלם, וכשזה יהיה שלם נציג את זה בוועדת החוץ והביטחון ובכל מקום שזה יידרש.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
נאמר שזה הופסק כי כבר לא היה תקציב לאיסוף המסכות.
סגן שר הביטחון מתן וילנאי:
התקציב לאיסוף המסכות עומד להיגמר, וגם האיסוף עומד להסתיים. זה סגור פחות או יותר. יש ויכוח קטן על זה. האיסוף נעשה בידי חברות אזרחיות.
מיכאל נודלמן (קדימה):
האם יש הסברה בשפות אחרות, או רק בעברית?
סגן שר הביטחון מתן וילנאי:
בכל השפות: בעברית, באנגלית, בערבית, ברוסית ובאמהרית. זה מופיע בכל השפות. כל ההנחיות של פיקוד העורף הן בכל השפות.
היו"ר יצחק זיו:
שאלה נוספת לחבר הכנסת נודלמן; בבקשה.
מיכאל נודלמן (קדימה):
כבוד סגן שר הביטחון, האם אתה חושב שזה תקין שאזרחים ישראלים חיים שנתיים בלי מסכות? באזור שבו אני גר לקחו מה שהיה ולא נתנו בחזרה. אני חושב שזה בלתי אפשרי.
סגן שר הביטחון מתן וילנאי:
יש לנו תוכנית חירום לחלוקת המסכות שנאספו. עד עתה נאספו יותר מ-4 מיליוני מסכות. זה סיכון שנראה לי סביר לחלוטין בתנאים שאנחנו נמצאים בהם כרגע. בקצה, זה לא יהיה בריכוזים, אלא בידי האזרחים. אתה צודק לגבי הימים האלה, שהמסכות אינן בידי האזרחים, אבל אין לנו ברירה אחרת אם רוצים לשקם את המערך. אנחנו מנסים למצוא שיטה שבה לא נחזור שוב לפינה הזאת. על כך דיברתי קודם, ואני מקווה שנגיע לשיטה הזאת.
היו"ר יצחק זיו:
תודה. שאילתה מס' 2026 של חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב – אינו נוכח; לפרוטוקול.
2026. מניעת התנדבות למילואים מצלפי "גדוד העלייה"
חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב שאל את שר הביטחון
ביום כ"ח באדר א' התשס"ח (5 במרס 2008):
פורסם כי צה"ל מסרב לאשר ללוחמי "גדוד העלייה", לוחמים וצלפים בעלי ניסיון קרבי והכשרה, להתנדב לשירות מילואים ולהשתתף בלחימה ברצועת-עזה.
רצוני לשאול:
1. האם נכון הדבר?
2. אם כן – מדוע?
3. האם פעילות הגדוד הביאה לשינוי ולשיפור הביטחון?
4. האם צה"ל בוחן את האפשרות לגייסם לשירות מילואים או להחזירם לשירות צבאי?
5. אם כן – מתי יגויס הגדוד?
תשובת סגן שר הביטחון מתן וילנאי:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
ראשית אבקש להבהיר כי "גדוד העלייה" הוא עמותה הפועלת לשילוב יוצאי חבר המדינות, בעלי ניסיון צבאי, בשירות בצה"ל, בסדיר ובמילואים.
1–2. בחינת צה"ל לשילוב חיילים מתנדבים נעשית על-פי צורכי הצבא באופן פרטני.
3. כפי שציינתי, "גדוד העלייה" אינו יחידה אורגנית צה"לית – בסדיר או במילואים, ולכן אין אפשרות להתייחס אליה כאילו היתה כזאת.
4–5. מצה"ל נמסר כי לא נעשית כיום עבודת מטה בנושא "גדוד העלייה".
היו"ר יצחק זיו:
שאילתא 2043 של חבר הכנסת אריה אלדד: ליקויים בהובלת טנקים ונגמ"שים במלחמת לבנון השנייה.
2043. הובלת טנקים ונגמ"שים במלחמת לבנון השנייה
חבר הכנסת אריה אלדד שאל את שר הביטחון
ביום ה' באדר ב' התשס"ח (12 במרס 2008):
באתר האינטרנט port2port נחשף כי מרבית הובלות הרק"מ במלחמת לבנון השנייה נעשו על מובילים אזרחיים, שחלקם אינם מתאימים מבחינה בטיחותית להובלות אלה, וחלק מההובלות עשו נהגים שלא היה להם סיווג ביטחוני.
רצוני לשאול:
1. האם נכון הדבר?
2. אם כן – מה ייעשה למניעת תופעות כאלה?
סגן שר הביטחון מתן וילנאי:
השאילתא של חבר הכנסת אלדד נשענת על אתר אינטרנט שחשף כי מרבית הובלת הרק"מ – רכב קרב משוריין – במלחמת לבנון השנייה נעשתה על מובילים אזרחיים, שחלקם אינם מתאימים להובלות מבחינה בטיחותית, וחלק מההובלות נעשה בידי נהגים שלא היה להם סיווג ביטחוני. השאלות הן אם הדבר נכון ומה ייעשה כדי למנוע תופעות כאלה.
במלחמת לבנות השנייה, כמו בפעילויות אחרות ואף בשגרה, צה"ל עושה שימוש מסיבי באמצעי הובלה אזרחיים.
במלחמת לבנון השנייה, שלא כמו במלחמה כוללת, לא היה גיוס יחידות רכב מילואים, ולכן שכר צה"ל, באמצעות משרד הביטחון, אמצעי הובלה אזרחיים בקנה מידה גדול.
במבחן התוצאה לא ידועים לצה"ל אירועים בטיחותיים שאירעו במסגרת הובלה כבדה במלחמה.
לא מוכרים נהגים ללא סיווג ביטחוני ומובן מאליו שהדרישה של הצבא ומשרד הביטחון היא לנהגים בעלי סיווג ביטחוני מתאים. הנושא נבדק גם מול ראש חטיבת התובלה במשרד הביטחון, שאישר אף הוא כי כל הספקים המוכרים אשר השתתפו בהובלת טנקים במלחמה נבדקו ואושרו על-ידי המשרד. ראש חטיבת התובלה אף הוסיף כי צה"ל מקפיד שכלי ההובלה המתקבלים מהשוק האזרחי יאושרו על-ידי קציני הבטיחות היחידתיים ויעמדו בתקנים שנקבעו על-ידי משרד התחבורה.
היו"ר יצחק זיו:
אתה מסתפק?
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
סגן השר אומר שזה לא נכון – – –
סגן שר הביטחון מתן וילנאי:
אני מניח שזה לא הדבר הראשון הבלתי-נכון שם.
היו"ר יצחק זיו:
שאילתא 2100 של חבר הכנסת אליהו גבאי: אחוזי המתגייסים לצה"ל.
2100. נתונים על המתגייסים לצה"ל
חבר הכנסת אליהו גבאי שאל את שר הביטחון
ביום ד' בניסן התשס"ח (9 באפריל 2008):
רצוני לשאול:
1. מה הוא אחוז המתגייסים לשירות קרבי מכלל האוכלוסייה?
2. מה הוא אחוז המתגייסים לשירות קרבי מקרב תלמידי החינוך הממלכתי לסוגיו השונים?
3. מה הוא אחוז המתגייסים לשירות קרבי מקרב תלמידי החינוך הממלכתי-דתי לסוגיו השונים?
סגן שר הביטחון מתן וילנאי:
1. הנתונים שביקש חבר הכנסת גבאי הם לגבי אחוז המתגייסים לשירות קרבי מכלל האוכלוסייה. אני אומר מכלל המתגייסים, כי מכלל האוכלוסייה אתה מגיע גם לאוכלוסייה ערבית ואלה מספרים לא רלוונטיים. אני מתייחס רק לכלל אלה שמתגייסים.
מכלל המתגייסים בשנת 2004 הלכו לקרבי, לפי דרישת הצבא, 40.8%. ב-2005 – 42% וב-2006 – 41.5%. אלה הלכו ליחידות קרביות. זה לפי הדרישות של הצבא בנסיבות משתנות כאלה ואחרות.
2–3. עוד נשאלנו מה אחוז המתגייסים לשירות קרבי מקרב תלמידי החינוך הממלכתי לסוגיו השונים ומה אחוז המתגייסים לשירות קרבי מקרב תלמידי החינוך הממלכתי-דתי לסוגיו השונים. אני מדגיש שאנחנו עוסקים במתגייסים ולא בלא מתגייסים.
הממלכתי-הדתי: 54% כל שנה הלכו ליחידות קרביות לעומת בין 39% ל-40% בממלכתי הרגיל. מהממלכתי-דתי 54% הלכו ליחידות קרביות, ובאותו זמן עצמו מהממלכתי הרגיל הלכו בין 39% ל-40%. אלה המספרים שצריך לזכור בגדול. ב-2004 – 54.8% לעומת 39.1%, ב-2005 – 54.7% לעומת 40.6%, ב-2006 – 54% לעומת 39.8%. אלה הנתונים.
היו"ר יצחק זיו:
שאלה נוספת לחבר הכנסת גבאי.
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אם אתה מנפה את האוכלוסיות שלא צריכות להתגייס – נניח, הערבים או הציבור שלא חייב בגיוס, כמו החרדים – אם יש לך חתך של משתמטים, נניח מקרב כלל הציבור הממלכתי-דתי ומכלל הציבור הממלכתי שראוי להתגייס, כמה מתוכו מתגייסים וכמה משתמטים?
אנחנו שמענו לא מזמן מהאלוף שטרן שבית-ספר מסוים בתל-אביב מספר המשתמטים מתלמידיו גדול בצורה מפתיעה או מעוררת דאגה.
סגן שר הביטחון מתן וילנאי:
אין לי הנתונים האלה תחת היד. זה מחקר שמתבצע על-ידי הצבא באופן קבוע. צריך להבין שחלק גדול מהבלתי-מתגייסים, שאנחנו קוראים להם משתמטים, חלקם זה מסיבות אובייקטיביות, שהם לא יכולים לשרת – ברור שאני לא תומך בזה, אבל צריך להודות בכך – או סיבות רפואיות או סיבות אחרות. להגדיר משתמט – אני מגדיר אותו כאחד שיכול היה לשרת ולא משרת – זוהי בעיה קצת מורכבת.
בוועדת החוץ והביטחון ובתת-ועדה לכוח-אדם אפשר להציג את זה בהרחבה. אין לי הנתונים האלה כאן, אבל יש מעקב מלא ויש לנו התמונה המלאה בעניין הזה.
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
תודה רבה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שלישי, ט"ו באייר התשס"ח, 20 במאי 2008, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 19:42.