דברי הכנסת
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3
מזכיר הכנסת איל ינון: 3
ההתנהלות המדינית החשאית של ראש הממשלה ושרת החוץ 4
גדעון סער (הליכוד): 4
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי: 7
ראובן ריבלין (הליכוד): 7
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי: 7
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי: 8
השתתפותו של חבר הכנסת אחמד טיבי כחבר המשלחת הפלסטינית בפורום קטאר לדמוקרטיה 10
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 11
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 17
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי: 27
מוחמד ברכה (חד"ש): 38
הצהרת אמונים של חבר הכנסת מזור בהיינה 40
מזור בהיינה (ש"ס): 42
ייקור מוצרי המזון 44
שלמה מולה (קדימה): 44
משה כחלון (הליכוד): 46
השרה רוחמה אברהם-בלילא: 54
יעקב כהן (יהדות התורה): 55
יורם מרציאנו (העבודה-מימד): 56
המלצת הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה, חוק ומשפט, להיענות לבקשת הממשלה לחזור ולהכריז על מצב חירום 57
צחי הנגבי (יו"ר הוועדה המשותפת): 57
משה גפני (יהדות התורה): 59
זהבה גלאון (מרצ): 60
יעקב מרגי (ש"ס): 61
מוחמד ברכה (חד"ש): 62
אברהם מיכאלי (ש"ס): 63
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 64
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 65
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): 66
רן כהן (מרצ): 67
רן כהן (מרצ): 67
גדעון סער (הליכוד): 69
ראובן ריבלין (הליכוד): 70
דברי הכנסת
כח / מושב שלישי / ישיבה רל"א /
ל' בניסן תשס"ח / 5 במאי 2008 / 28
חוב' כ"ח
ישיבה רל"א
כנס מיוחד
הישיבה המאתיים-ושלושים-ואחת של הכנסת השבע-עשרה
יום שני, ל' בניסן התשס"ח (5 במאי 2008)
ירושלים, הכנסת, שעה 11:00
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר דליה איציק:
רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, בוקר טוב. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת היום, יום שני, ל' בניסן, 5 במאי 2008.
הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.
מזכיר הכנסת איל ינון:
ברשות יושבת-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (הוראת שעה), התשס”ח–2008, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה; והצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 40), התשס”ח–2008, שהחזירה הוועדה המשותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת המדע והטכנולוגיה.
המלצת הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה, חוק ומשפט להיענות לבקשת הממשלה לחזור ולהכריז על מצב חירום. תודה.
היו"ר דליה איציק:
תודה. אדוני השר, בוקר טוב לך.
ההתנהלות המדינית החשאית של ראש הממשלה ושרת החוץ
היו"ר דליה איציק:
אנחנו מתחילים את סדר-יום בכנס מיוחד של הכנסת לדיון בהצעות לסדר-היום בהתאם לסעיף 37 לתקנון הכנסת. להזכירכם – ישיבה מיוחדת של הכנסת. הצעה דחופה לסדר-היום תנומק במסגרת שלא תעלה על עשר דקות. ההצעה הראשונה היא מטעם סיעת הליכוד – ההתנהלות המדינית החשאית של ראש הממשלה ושרת החוץ. אני מזמינה את חבר הכנסת גדעון סער, ויש לו עשר דקות. בבקשה, אדוני.
גדעון סער (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, מכובדי השרים, כנסת נכבדה, היום אמור ראש הממשלה להיפגש שוב עם יושב-ראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן להמשך המשא-ומתן החשאי המתקיים זה חודשים ותכניו והתפתחותו מוסתרים לחלוטין מהציבור הישראלי ומהמערכת הפוליטית, לרבות ועדת החוץ והביטחון של הכנסת.
את הראיונות לאמצעי התקשורת לקראת החג ביטל אהוד אולמרט, אבל את תהליך הוויתורים החד-צדדיים על הנכסים הלאומיים והאסטרטגיים שלנו הוא ממשיך במלוא העוצמה. המעט שמתפרסם מגיע לציבור בישראל מהצד הפלסטיני. אתמול, אחרי פגישתו עם מזכירת המדינה קונדוליסה רייס, אמר אבו מאזן – ואני מצטט, אדוני השר, למקרה שאתה לא מעודכן במה שקורה במשא-ומתן: "רוב פרטי המשא-ומתן עם ישראל כבר סוכמו"; במקום אחר נאמר – 90%. אני חוזר, לאוזניהם של חברי הכנסת של ש"ס, שאולי לא שמעו ואולי פשוט מעדיפים שלא לדעת: רוב פרטי המשא-ומתן על הסדר הקבע כבר סוכמו בין אולמרט ולבני לבין הפלסטינים.
באותה מסיבת עיתונאים שנערכה אתמול ברמאללה אישרה קונדוליסה רייס כי אכן – ואני שוב מצטט – הושגה התקדמות משמעותית במשא-ומתן בין הצדדים, אדוני השר. מהי אותה התקדמות, אני מצפה שאתה, כנציג הממשלה, תפרט. אבל לא מגלים לציבור, לציבור אין זכות לדעת. מדינה שלמה מדברת על איפול בתוקף צו איסור פרסום על חקירת אולמרט, שמטרתה להגיע לחקר האמת, וכולנו מחזקים את רשויות אכיפת החוק במאמציהן להגיע לאמת ולחשוף אותה. אבל כאן לא נגרם נזק, כי בעוד כמה ימים נדע את הדברים באופן מוסמך, וברוך השם יש לנו הסבלנות הנדרשת.
לימור לבנת (הליכוד):
– – –
גדעון סער (הליכוד):
אבל המשא-ומתן החשאי, שבו יש התקדמות, והרוב סוכם, כפי שציטטתי, הוא משא-ומתן על גורלנו בארץ הזאת, הוא משא-ומתן על עתידנו, על הדברים המקודשים ביותר, על הנכסים הביטחוניים, האסטרטגיים וההיסטוריים שלנו. כאן, תחת מעטה החשאיות, עלולים להיגרם נזקים כבדים, אולי בלתי הפיכים. אם אומרת מזכירת המדינה שהיתה התקדמות, משמעות הדבר, אדוני השר אדרי – אולמרט ולבני עשו ויתורים. אבל גם את זה אנחנו יודעים מהאמריקנים ומהפלסטינים. אנחנו לא יודעים מכם, מממשלת ישראל.
גברתי היושבת-ראש, לקראת פגישתו עם אבו מאזן היום, צריך לומר את הדברים בצורה ברורה: הדעת לא סובלת שבין חקירה לחקירה ימשיך מר אולמרט במסע של ויתורים חד-צדדיים על הנכסים החשובים ביותר שלנו. אני אומר לו, מעל לבמה הזאת: מר אולמרט, אל תיגע בין חקירה לחקירה בשטחי יהודה ושומרון. אל תעז בין חקירה לחקירה לשלוח את ידך בירושלים, בירת הנצח של עם ישראל. זו לא אחת הדירות שלך למכירה. אל תעביר בין חקירה לחקירה מסרים חשאיים לאסד שישראל מוכנה לרדת מרמת-הגולן. ישראל איננה מוכנה לרדת מרמת-הגולן. לך, מר אולמרט, אין שום זכות מוסרית לגעת בנכסי הנצח של העם הזה. לך, מר אולמרט, אין רוב בבית הזה להמשיך את תהליך הוויתורים החד-צדדיים שלך.
אני רוצה לברך את כל חברי הכנסת, ובעיקר את חברי הכנסת מסיעת קדימה, את חברי הכנסת שהביעו עמדה ברורה בנושא רמת-הגולן, ובמיוחד את חברת הכנסת סולודקין, את חבר הכנסת זאב אלקין ואת חבר הכנסת דוד טל – אני מקווה שאני לא מקפח מישהו, אבל מי שאני מקפח, יש לו אפשרות להביע עמדה ברורה. חבר הכנסת מולה, תמיד טוב להציג עמדות ברורות, ואז הציבור יודע איפה אתה עומד.
גם על המסרים המופקרים שהעביר מר אולמרט בדבר הנכונות לרדת מרמת-הגולן שמענו – לא מממשלת ישראל, גברתי היושבת-ראש, שמענו מהסורים. שמענו את זה בהתחלה מעיתון סורי. אחר כך שמענו את זה משרה סורית, ואחר כך שמענו את זה מאסד עצמו בריאיון עיתונאי. רק ממשלת ישראל לא חושבת שיש ציבור שזכותו לדעת מה היא מוכנה לנדב ומה לא. אחר כך שמענו גם ממקורות טורקיים. נראה שאנחנו, בפרוס שנת ה-60, צריכים להיות ניזונים לגבי נושאים הנוגעים לגורל המדינה ממקורות פלסטיניים, סוריים וטורקיים. גם זה הוסתר מהציבור בישראל.
ואני שואל את מר אולמרט – ולא היתה לי אשליה, גברתי היושבת-ראש, שהוא יתייצב בבית ויכבד אותו בכינוס המיוחד בפגרה: יש לך רוב בכנסת לרדת מרמת-הגולן? יש לך רוב בעם לרדת מרמת-הגולן? יש לך מנדט לעשות את הדברים האלה?
אני קורא לחברינו בש"ס: תתעוררו. אני קורא לכם, אדוני, סגן ראש הממשלה ושר התמ"ת: תתעשתו. ולנוחותך, אדוני השר ישי, מאחר שלא היית, אני רוצה לצטט לך דברים שאמר אבו מאזן אתמול במסיבת עיתונאים, ולפיהם 90% מנושאי הסדר הקבע כבר סוכמו במשא-ומתן שמתקיים, ואני מניח שאתה מדווח עליו; ומזכירת המדינה האמריקנית, הגברת רייס, אמרה שהושגה התקדמות משמעותית מאוד. אני קורא לך, אדוני סגן ראש הממשלה, אלי ישי, תובילו כבר פרישה מהממשלה המשחיתה, מהממשלה הרעה הזאת. תעשו מהלך. תפסיקו להידבק לכיסאות. תפסיקו עם האינטרסים הקטנים שלכם. זה לא עומד מעל לדברים הללו.
אני גם רוצה לומר בצורה ברורה, גברתי היושבת-ראש, מעל הבמה הזאת, לידידינו בארצות-הברית ולידידינו בעולם כולו: הוויתורים החשאיים והגורפים של אולמרט ולבני בחדרי חדרים לא מחייבים כאן אף אחד. אין להם רוב בעם, כפי שיוכח בבחירות, והם לא יהוו בשום אופן את המדיניות של הממשלה שתקום בישראל.
אני מבקש, גברתי היושבת-ראש, בזמן שנותר, לאחל לעם ישראל חג עצמאות שמח. אנחנו עוברים ימים לא קלים. אין לנו הנהגה במדינה, או מה שמתקראת "הנהגת המדינה" לא נותנת סיבה רבה לגאווה בפרוס שנת ה-60; נאמר את זה בלשון המעטה. אבל אנחנו, כעם וכמדינה, הגענו במהלך 60 שנה להישגים אדירים, להישגים גדולים, בכל אחד מתחומי החיים. יש לנו במה להתגאות, יש לנו עם נהדר, ויש לנו מדינה טובה. יש לנו ארץ זבת חלב ודבש. יש לנו ממשלה רעה, שממנה ניפטר, בעזרת השם, בקרוב. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
תודה. השר יעקב אדרי ישיב, ולאחר מכן אנחנו נעבור להשבעת חבר הכנסת החדש. משפחתו כאן, אני רואה. נכבדי העדה כאן, ברוכים הבאים. בבקשה.
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי:
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, שמעתי בקשב רב את חבר הכנסת גדעון סער, שדיבר על המשא-ומתן הגלוי והנסתר. יש פה חברי כנסת שיודעים הכול, מכירים הכול, מבינים הכול. אני רוצה לומר דבר ראשון, ואמר את זה ראש הממשלה בצורה הכי ברורה, מעל לדוכן הזה – שהוא ינהל משא-ומתן ישיר עם הפלסטינים; בצורה גלויה. הוא אמר את זה פה, אני חושב, בצורה הכי ברורה שרק אפשר.
ראובן ריבלין (הליכוד):
יש קווים אדומים, אבל? אדוני השר – – –
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי:
רגע, תן קודם – רובי, אתם הולכים מהסוף להתחלה. זה לא הולך. משא-מתן מתנהל. יש גם לי, איך אמרת? – קווים אדומים יש לי, אבל אני חושב שגם לראש הממשלה יש קווים אדומים. אבל אתם רוצים להוביל את זה לסוף ולומר – – –
קריאות:
– – –
גדעון סער (הליכוד):
אולי תדווח לכנסת מה קורה במשא-ומתן.
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי:
גדעון, אני לא הפרעתי לך. הקשבתי לך בקשב רב. כל הממשלות הקודמות ניהלו משאים-ומתנים כאלה ואחרים; ניהלו משאים-ומתנים כל הממשלות. זה לא הבשיל. ברוב הדברים זה לא הבשיל וממילא לא היה צריך להביא את זה למקום שצריך לאשר את זה – לכנסת. אבל אנחנו עוד רחוקים מזה; רחוקים מזה, גדעון. אני קורא, כמוכם, ושומע ויודע חלק מהדברים. מי שחשב שהמשא-ומתן ייגמר מהר מאוד – לא. יש עמדות שלנו, יש דברים שלא נוותר עליהם, האמריקנים רוצים וגם אנחנו רוצים להיכנס ולהגיע לאיזה הסכם עם הפלסטינים. זה אינטרס ממדרגה ראשונה של מדינת ישראל. מי שחושב שהמצב הקיים היום הוא טוב למדינת ישראל, שיעלה לפה ויגיד את זה לעם.
יובל שטייניץ (הליכוד):
לא, שיהיה כמו בעזה – גם בירושלים. זה מה – – – מה שקורה בעזה יקרה בירושלים ובגוש-דן.
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי:
אני מציע שלא תעמתו – בעזה, כולנו הרמנו יד להתנתקות. כולנו. אז אני מציע – בואו, אני רוצה להזכיר לכם את זה.
יובל שטייניץ (הליכוד):
– – –
היו"ר דליה איציק:
לא הערתי לך – פעם, פעמיים. אל תנצל את זה.
בנימין נתניהו (הליכוד):
לא שמעתי את תשובתך לחבר הכנסת סער על הטענה הפשוטה – אתה חושב שלראש הממשלה יש מנדט מוסרי היום – – –?
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי:
אני רוצה לומר דבר אחד. כל ראשי הממשלות הקודמות – לצערי הרב, אני צריך לציין את זה כעובדה – היו בשלבים שונים של חקירות. זה מצער – אבל ניהלו משאים-ומתנים וניהלו דברים לא פשוטים. אין דבר פשוט במדינת ישראל. אתמול יצאתי לתקשורת – אני חושב שאני השר היחיד – ואמרתי שאני מצפה, מבקש, מקווה, מתפלל למען כולנו, שהיועץ המשפטי, שיש לנו בו אמון מלא, בו ובמערכת המשפט, שיסיימו את זה מהר, לטובתה של מדינת ישראל, בבהילות. הנושא חשוב, הנושא חמור – חשוב שיסיימו אותו מהר. ראש הממשלה, לטובתה של מדינת ישראל, עוסק בנושאים הכי רגישים. מי כמוך, ביבי, יודע את זה. אתה יודע במה ראש הממשלה עוסק. אני מקווה שהמשטרה, עם הצוות המנוסה שלה, עם הצוות של משרד המשפטים והיועץ המשפטי, יסיימו את העניין הזה וכולנו נדע על מה מדובר.
אתמול אמרתי עוד משפט – אוי ואבוי אם זה נכון ואוי ואבוי אם זה לא נכון. שוב, המשא-ומתן מתקדם במסלולים מסודרים, האמריקנים עושים דברים, הן חשאיים, מתחת השולחן, הן מעל השולחן – – –
יובל שטייניץ (הליכוד):
מה עם פיקוח פרלמנטרי? מה עם פיקוח פרלמנטרי? בכל מדינה יש פיקוח פרלמנטרי.
היו"ר דליה איציק:
אני קוראת אותך פעם ראשונה, חבר הכנסת יובל שטייניץ. חבר הכנסת שטייניץ, אני תיכף אקרא אותך פעם שנייה. אל תפריע לו, מספיק.
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי:
יובל, כאשר יהיה משהו מסוים, כאשר יתקדמו במשהו, יביאו אליך, יובל. אני סומך עליך. גם חבר הכנסת צחי הנגבי, יושב-ראש הוועדה, ידרוש, מתי שיהיה, להביא. כרגע אין מה להביא. אני חושב שבעניין הזה – – –
לימור לבנת (הליכוד):
בארצות-הברית, את הדברים הכי סודיים מוסרים בוועדות של הקונגרס. כאן אצלנו לא יודעים שום דבר, אפילו לא הוועדות הכי חשאיות.
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי:
אני מציע שלא להקדים את המאוחר. ראש הממשלה אמר כאן, בפה שלו, באופן מלא וברור, שהוא ינהל משא-ומתן עם הפלסטינים בצורה גלויה, ללא מורא, ללא שום פקפוק; שהוא הולך למשא-ומתן, כי זה לטובתה של מדינת ישראל. האם התקדמו כבר? לא. כאשר יהיה מה לומר, אני בטוח שראש הממשלה יבוא או שרת החוץ תבוא לדוכן הזה והם יאמרו את דברם.
היו"ר דליה איציק:
מה אתה מציע, אדוני השר?
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי:
לפיכך, אני מציע להסיר את העניין מסדר-היום.
היו"ר דליה איציק:
להסיר מסדר-היום. אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת. אנחנו נמתין לך עד שתשב. מי שמצביע בעד הצעת השר – מצביע בעד. מי שנגד – נגד.
גדעון סער (הליכוד):
מה זה בעד הצעת השר?
היו"ר דליה איציק:
אתה רוצה להסיר מסדר-היום? מי שמצביע בעד, מצביע בעד הצעתו של סער. מי שמצביע נגד, מצביע בעד ההצעה שלך, אדוני השר.
אנחנו עוברים להצבעה.
הצבעה מס' 1
בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 16
בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 18
נמנעים – 4
ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ובכן, ההצעה הוסרה מסדר-היום. האם חבר הכנסת המיועד נמצא כאן? לא נמצא כאן. אנחנו קובעים בזאת שההצעה הוסרה.
השתתפותו של חבר הכנסת אחמד טיבי כחבר המשלחת הפלסטינית בפורום קטאר לדמוקרטיה
היו"ר דליה איציק:
אנחנו עוברים לישראל ביתנו: השתתפותו של חבר הכנסת אחמד טיבי כחבר המשלחת הפלסטינית בפורום קטאר לדמוקרטיה. חבר הכנסת אביגדור ליברמן – יש לך עשר דקות, אדוני. חבר הכנסת טיבי, אתה יודע שלפי סעיף 88(ז) לתקנון הכנסת נתונה לך זכות תשובה בזמן שלא יעלה על עשר דקות.
אני לא אמשיך ככה את הדיון, תיכף אסגור אותו. חבר הכנסת בן-ששון. אדוני סגן ראש הממשלה, נא לשבת. השר בן-אליעזר. חבר הכנסת זיו. בבקשה, אדוני.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
גברתי יושבת-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, אומנם יש הצעה לסדר-היום בנושא מסוים, אבל אני חושב שהיום אי-אפשר שלא להתייחס למצב הכללי; מה לעשות, יש לנו מדינה אחת. אני באמת מאחל לראש הממשלה לצאת מכל הבעיות שלו; מה לעשות, יש לנו ראש ממשלה אחד, גם לקואליציה וגם לאופוזיציה. אבל עם זאת, לי ברור שהשילוב המסוכן הזה, שילוב לא רצוי של אי-ודאות פוליטית ואי-ודאות ביטחונית – המצב הזה לא יכול להימשך.
אני חושב שבמציאות שנוצרה – ראינו פילוג בתוך הקואליציה, אני רואה מה המצב במפלגת העבודה, לא ברור לי עד כמה ש"ס יכולה לסבול את המצב המדיני הזה, עד כמה זה תואם את המטרות האלקטורליות של ש"ס. ברור לי שכל המערכת הפוליטית נמצאת באי-יציבות מוחלטת. לכן, אני קורא לכנסת להגיע כמה שיותר מהר לתאריך מוסכם לבחירות מוקדמות. אבל הדבר העיקרי, התחלתי ואמרתי – אין לנו מדינה אחרת. יש לנו מדינה אחת. השילוב הזה של אי-יציבות ביטחונית ואי-יציבות פוליטית לא יכול להימשך. אני חושב שאפשר להיערך ולערוך בחירות כבר בחודש ספטמבר. אני קורא לראשי כל המפלגות, גם בקואליציה, גם באופוזיציה, לעשות חשבון נפש ולהגיד את האמת. ברור לכולם שלא ניתן להמשיך כך. בואו נעשה בחירות בחודש ספטמבר, ובראש השנה תהיה לנו ממשלה חדשה, קואליציה חדשה, כנסת חדשה.
ברשותך, אעבור לנושא שעל סדר-היום, ואני רוצה להציג כמה אירועים.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת אזולאי, למה באמצע המליאה?
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
גברתי היושבת-ראש, תצטרכי להכפיל לי את מכסת הזמן – כל פעם אני נכנס למוזה, יוצא ממוזה.
היו"ר דליה איציק:
זה העניין, אני פוחדת שתיכנס למוזה.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
כן, אני יודע שאת מפחדת שאני אכנס למוזה, אבל מה לעשות. אני מתחיל רק בכמה אירועים שאני רוצה לסקור. בתשובה על שאילתא שהפניתי לשר לביטחון פנים בנושא יידוי אבנים בכבישי הארץ עלה כי בכבישי הצפון, במיוחד בכביש ואדי-עארה וכביש עכו-צפת, בכביש באר-שבע-מיתר, בכביש באר-שבע-דימונה ובכביש 443, במהלך שנת 2007 אירעו קרוב ל-100 מקרים של יידוי אבנים ובקבוקי תבערה – ואני מדבר בתוך הארץ. כל תסריט של מלחמה עתידית חייב להביא היום בחשבון חסימת כבישים בתוך הארץ והתקוממות בו-זמנית של האוכלוסייה הערבית.
15 במרס 2008 – משפחתו של הגשש הבדואי שנהרג בג'יפ שבו נסע עם סמל-ראשון לירן בנאי, זיכרונו לברכה, סירבה לפרסם את שמו ואת תמונתו מחשש ממה שעלול לקרות להם אם יתפרסם ששירת בצה"ל. הפחד תפס אפילו את מקומה של הגאווה – לא לפרסם את השם זה "פחות כבוד". אפילו בטלפון הם נזהרים שלא לדבר עליו: אנחנו לא מדברים על נושאים של צבא בנייד, פוחדים מהבדואים שמתנגדים לשירות בצה"ל, אבל בעיקר מהאנשים מחוץ לעדה. אפילו כאלה מחוץ-לארץ.
במקביל, משפחתו של המחבל שביצע את הפיגוע ב"מרכז הרב" הקימה סוכת אבלים וזכתה לכבוד רב ולביקורים המוניים, וממשלת ישראל לא ידעה להתמודד עם התופעה, בניגוד לשכנינו בירדן.
23 במרס 2008: העיתון הבריטי "סנדיי טיימס" פרסם ריאיון עם מחבל בכיר מזרוע פיתוח אמצעי הלחימה של ה"חמאס", העוסק בייצור חומר נפץ עבור רקטות ה"קסאם", ואני מצטט מהריאיון: עד כה התאמנו באירן כ-150 מחבלים. בימים אלה מתאמנים באירן כ-150 מחבלים נוספים.
עוד פסקה, 5 באפריל 2008: 12 אסירים מ"גדודי חללי אל-אקצא" ברחו מבית-הכלא "ג'נייד", הכלא המרכזי של הרשות בשכם.
16 באפריל 2008: אבו מאזן התכוון להעניק אותות ציון לשבח – אות ירושלים, המכובד ביותר שמעניקה הרשות הפלסטינית – לחמש המחבלות שכלואות בכלא הישראלי, ביניהן אמנה מונא, שפיתתה נער בן 16 להגיע לרמאללה, ושם נרצח. בעקבות פרסום מוקדם ביטלה הרשות הפלסטינית את אירוע הצל"שים, והצל"שים לא יחולקו.
26 באפריל 2008: בכירי "חמאס" יוצאים ובאים תכופות ממעבר רפיח למצרים וממנה למדינות ערביות אחרות. גם רב-המרצחים מוחמד דף, ראש הזרוע הצבאית של "חמאס" ומפקד "גדודי המוג'אהידין", הועבר לטיפולים רפואיים במצרים ובחוץ-לארץ אף שהמעבר היה סגור באופן רשמי.
1 במאי 2008: בית-המשפט המחוזי בנצרת אפשר לפלג הצפוני של התנועה האסלאמית לקיים אירוע לציון יום ה"נכבה" בכפר-כנא ביום שישי, 9 במאי. מעניין שיום 1 במאי, שבו בית-המשפט אישר את אירוע ה"נכבה", היה יום השואה, ולדעתי לא צריך להוסיף פה אף מלה נוספת.
2 במאי 2008: בישיבת הקבינט האחרונה מתח ראש השב"כ יובל דיסקין ביקורת חריפה על התנהלות המגעים בין ישראל ל"חמאס" בתיווך המצרי. דיסקין רמז בדבריו על האפשרות שמתנהלים מגעים חשאיים מבלי שחלק ממערכת הביטחון מעודכן בכך, אולי גם מגעים מול "חמאס". ראש השב"כ הזכיר את שמותיהם של עמוס גלעד ודוד חכם. כשמשרד הביטחון מנהל מגעים חשאיים וגם מחזיק את זה בסוד מהשב"כ, גם זה אומר דורשני.
3 במאי 2008: ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית נאם בקופנהגן בכנס לציון 60 שנים ל"נכבה", ואמר – ואני אומר לאנשי ש"ס ולשרים בממשלת ישראל וליושבת-ראש הכנסת – כדאי להקשיב מה אמר אזרח ישראלי, ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, ומה הכנסת יכולה לעשות בנדון: באנו כדי להעביר לכם את אהבתו ותשוקתו של כל גרגר אדמה בגליל, במשולש, בירושלים, בגדה, שמחכה לכם. חזרת הפליטים קרובה, בעזרת השם.
היו"ר דליה איציק:
למי הוא אמר את זה ואיפה?
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
בקופנהגן, ב-3 במאי נערך כנס לרגל 60 שנה ל"נכבה".
היו"ר דליה איציק:
וזה ציטוט?
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
זה ציטוט מדויק: הבתים, המסגדים, הזעתר והנענע מחכים לכם, ויותר מכול, אל-אקצא מחכה לכם. נפדה אותו בדם ובנפש. הבטחנו לאדמתנו שאין דרך חזרה, נחיה עליה או שנמות בה. אנו אחיכם הפלסטינים בגליל ובנגב, מספרנו יגיע בקרוב ל-1.5 מיליון בני-אדם. אנו מחכים לכם ומודיעים כי נישאר כאן כל עוד הזעתר והזיתים נשארים. כל מי שמתפשר על זכות השיבה יוצר מזימה נגד הפלסטינים. מי שמדבר על מתן פיצויים בתמורה לוויתור על זכות זו, מקומו בפחי אשפה.
כשאתה שומע את כל רצף האירועים האלה והציטוטים, מבחינתי הדבר ברור: זהו סינדרום של רפובליקת ויימאר, ולכן ברפובליקת ויימאר יש גם אפשרות לתופעה כמו שאנו ראינו: חבר כנסת ישראלי, קודם משמש יועצו של ערפאת, נוסע ל"וואי פלנטיישן" לייצג את הפלסטינים מול מדינת ישראל, ואחר כך כולנו מופתעים שהוא מגיע לקטאר – – –
זהבה גלאון (מרצ):
הוא אחראי לכל הרשימה שלך?
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
ללא ספק.
מיכאל איתן (הליכוד):
הבג"ץ שלנו נתן לו הכשר מלא. מה אתה רוצה ממנו?
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
אני אשמח גם לקיים דיון על הבג"ץ, אבל זה דיון אחר, אולי. אבל מה שצריך להיות ברור, מי שמתייצב בקטאר, במדינה זרה, כפלסטיני, ומסית נגד מדינת ישראל – שזו מדינה גזענית – אז אנו באמת לא למדנו כלום, לא משנות ה-30, לא מאירועים שקדמו לשואה. פשוט לא לומדים כלום. אנו לא רוצים לראות את הכתובת על הקיר.
וכשאני שומע, גברתי זהבה, את כל אנשי הרוח למיניהם וסופרים למיניהם, שאומרים: צריך לדבר עם ה"חמאס", אני אומר לכם, תלכו, תלמדו. היה פעם סופר מפורסם, חתן פרס נובל, קנוט המסון הנורבגי. תלמדו גם קצת מהלקח של אותו חתן פרס נובל.
זהבה גלאון (מרצ):
אתה המסית הראשי.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
זהבה, כל התהליך של אוסלו – – –
היו"ר דליה איציק:
חברת הכנסת זהבה גלאון, אני קוראת אותך פעם ראשונה. ועכשיו, אדוני, נא לסיים, כי אתה שתי דקות אחרי הזמן. נא לסיים, אדוני השר. אני לא מתרגלת לזה שאתה לא שר.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
את צודקת. בקרוב מאוד אנחנו נחליף תפקידים.
היו"ר דליה איציק:
לא, יש לי הרגשה שאולי אתה נכנס חזרה לממשלה.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
זהבה, אני רוצה לומר לך: אחרי כל הלקח המצטבר של תהליך אוסלו, צריך להיות מטורף להמשיך במסלול הזה. מה שאנו רואים היום זה באמת שמצד אחד יושבת הקואליציה הזו של התבוסתנים ושל הגיס החמישי. אלו שיושבים כאן הם נציגי טרור, הם נציגי ארגוני הטרור והם בוגדים והם גיס החמישי. הקואליציה שלך אתם יחד – זה היום המתווה של אוסלו, שלא יהיו פה שום אשליות.
זהבה גלאון (מרצ):
אתה המסית הראשי בבית הזה.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת ליברמן, אני מבקשת לסיים.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
את מדברת לא לעניין.
היו"ר דליה איציק:
מצד שני, גם אי-אפשר להכליל את כל ערביי ישראל ואי-אפשר להכליל את כל חברי הכנסת. מה, כל חברי הכנסת הם טרוריסטים?
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
לא, הם רק נציגי ארגוני הטרור בכנסת.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת ליברמן, תודה.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
לא סיימתי.
היו"ר דליה איציק:
סיימת. הוספתי לך ארבע דקות. יש לי כבוד אליך, ותחזיר לי את הכבוד המגיע לי.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
איפה הזמן? אני לא רואה את הזמן.
היו"ר דליה איציק:
כי הזמן עבר. קרסו השעונים, קרסו הרמקולים, קרס הכול.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
טיבי – – –
היו"ר דליה איציק:
אני אוציא אותך.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
הוא רק פתח את הפה ואת מעירה לו.
היו"ר דליה איציק:
גם אותך אני אוציא. אל תעזור לי, ואתה תיכף לא תדבר. אל תעזור לי לנהל את הישיבה. אני מנהלת את הישיבה, תן לי לנהל אותה.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
רק משפט אחרון. זהבה, בעזרת השם, אנחנו נרכיב את הממשלה הבאה, ישראל ביתנו תקבל את תיק הביטחון – לא ביטחון פנים, תיק הביטחון – אז נבנה מזרח תיכון חדש. אז תראי מה זה מזרח תיכון חדש.
היו"ר דליה איציק:
תודה. חבר הכנסת אחמד טיבי, יש לך עשר דקות. כמובן, אני רוצה להעיר את הערתי, חס וחלילה שנחשוב שכל חברי הכנסת הערבים פה מייצגים ארגוני טרור. אפשר לחלוק עליהם, אפשר שלא להסכים לדעתם. אני לא מוכנה לקבל את זה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
גברתי היושבת-ראש – תיקון. היית צריכה להגיד: אף לא חבר כנסת ערבי אחד. כך היית צריכה להגיד.
היו"ר דליה איציק:
אל תגיד לי מה הייתי צריכה להגיד. עכשיו תגיד מה שאתה צריך להגיד ותן לי לנהל את הישיבה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אין ולו חבר כנסת ערבי אחד שמייצג ארגון טרור מאלה המייצגים את הציבור הערבי ומאלה הבוחרים בהם.
גדעון סער (הליכוד):
הוא ברח, הוא ברח לחו"ל.
משה כחלון (הליכוד):
לפני בשארה גם אנחנו חשבנו כך.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, היינו עדים לנאום מקרתיסטי של פאשיסט על-פי כל הגדרה. מה עשה כאן הדובר הקודם, נציג המפלגה הפאשיסטית הישראלית, מאפיה בקיצור?
אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו):
גברתי היושבת-ראש, אי-אפשר לאפשר להם לדבר כך, עם כל הכבוד.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
מה הוא עשה? הוא הציג רשימה של הברחת אמצעי לחימה, של פיגועים – – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אני רוצה שיסביר לי מה זה פאשיזם.
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
שיחזור בו, שיתנצל.
ישראל חסון (ישראל ביתנו):
אתה בעד שירות אזרחי, חבר הכנסת טיבי?
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת רותם. חברת הכנסת טרטמן.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
הוא הציג רשימה של פיגועים, שימוש באמל"ח, הברחת אמל"ח, ובסוף, בתשובה ישירה לחברת הכנסת גלאון, הוא ייחס אותם לי באופן אישי. מדובר בסגנון נחות של הסתה אישית, גם נגדי וגם נגד הציבור הערבי בכללותו.
יואל חסון (קדימה):
לא, רק נגדך.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
בעיקר נגד הציבור הערבי. הוא הולך על ה"טיקט" של התקפה. פעם הוא מתקיף אותי, פעם הוא מתקיף אחרים.
אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו):
רק נגדך.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
את מוכנה להפסיק לצרוח?
אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו):
לא.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אז תפסיקי.
אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו):
האדם האחרון שיגיד לי מה לעשות זה אתה. עוד אחד.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
את לא רוצה שאני אגיד לך "עוד אחת".
זהבה גלאון (מרצ):
מה אתה מתייחס אליה בכלל?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
נכון, אני מתנצל. על זה אני מתנצל, שאני מתייחס לאסתרינה.
זהבה גלאון (מרצ):
איזה סגנון זה?
אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו):
חברת הכנסת גלאון, הגיע הזמן – – –
היו"ר דליה איציק:
אני תיכף אנעל את הישיבה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
עובדתית, אני גאה שאני בן לעם הפלסטיני. אני מגן על העניין הפלסטיני בכל מקום, גם פה מעל הדוכן, גם בדוחא, גם בקונגו-ברזוויל, בכל מקום.
ישראל חסון (ישראל ביתנו):
אבל שייך לאיזו מדינה?
אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו):
אתה מוכן לשירות אזרחי של ערבים?
היו"ר דליה איציק:
חברת הכנסת טרטמן, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. זה לא מכובד.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
מה שאמרתי בדוחא אמרתי מעל הדוכן אלף פעמים. מה שהפריע לכם בדוחא זה שבחוץ-לארץ אמרתי דברים – – –
יואל חסון (קדימה):
אתה מסכן את השליחות של שרת החוץ שם.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אני מתכוון לסכן את שליחותה של שרת החוץ. זאת המדיניות שלי. אני בהחלט חושב שהיא לא צודקת. מה רע בזה? מה, אני צריך לתמוך בשליחות של שרת החוץ? מה קרה?
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת חסון, אל תפריע.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
לפחות ההודעה של יואל חסון היתה מייד אחרי שישראל מנהלת מדיניות של אפליה על רקע לאומי נגד הציבור הערבי, ומדיניות של דיכוי ואפרטהייד בשטחים הכבושים. מה לא נכון בזה?
ישראל חסון (ישראל ביתנו):
אתה בעד שירות אזרחי?
אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו):
– – –
היו"ר דליה איציק:
חברת הכנסת טרטמן, קראתי לך פעם ראשונה ועכשיו אני קוראת לך פעם שנייה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
מה לא נכון בדברים האלה? מה, יש שוויון בין יהודים לערבים ואנחנו לא יודעים? מה לא נכון בזה? מה, יש שוויון בתקציבים? ולכן, על מה הזעקה, על זה שחשפתי את ערוות הדמוקרטיה הישראלית בדוחא, בחוץ-לארץ? זה מה שהפריע לך? מה, השליחות של שרת החוץ היא שליחות מקודשת? מי היא בכלל? שרת חוץ, זה הכול.
יואל חסון (קדימה):
שרת החוץ שלך. אין לך כבוד לשום דבר, אין לך כבוד לבית הזה בכלל. אין לך כבוד לדמוקרטיה פה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
מה קרה? היא דיברה על דמוקרטיה ושוויון לכול, ואני אומר את מה שאני מרגיש.
היו"ר דליה איציק:
חברת הכנסת זהבה גלאון, אני מקווה שגם את לא אוהבת שהוא אומר "מי היא בכלל". את מסכימה?
זהבה גלאון (מרצ):
– – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
ואני אומר שבטייבה זה לא כמו בכוכב-יאיר. זה מה שאמרתי שם.
היו"ר דליה איציק:
היא שרת החוץ, חבר הכנסת טיבי, היא מייצגת את מדינת ישראל והיא שרה מכובדה. היא לא "מי היא בכלל", היא בכלל מאוד. אתה לא אהבת שחברת הכנסת טרטמן אמרה לך כך. זה לא בסדר, חבר הכנסת טיבי. אתה יכול לחלוק עליה, אבל אין לזה קשר.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אמרתי שהיא שרת החוץ, לא מישהו מקודש.
היו"ר דליה איציק:
אמרת "מי היא בכלל".
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
מותר לחלוק על שרת החוץ, היא לא אלוהים. הוא אומר לי: חלקת על שרת החוץ. ביג דיל.
יואל חסון (קדימה):
סיכנת את הביקור של שרת החוץ.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אז מה אם סיכנתי את הביקור? סיכנתי איזה ביקור? סיכנתי את הדברים שלה? מה, זה מקודש? הביקור של שרת החוץ בדוחא מקודש?
היו"ר דליה איציק:
מותר לו לחלוק על שרת החוץ.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אני מתייחס בכבוד לאנשים, אבל אני לא מתייחס בכבוד לעמדות שלה. העמדות שלה נוגדות את העמדות ואת השקפת החיים שלנו. אמרתי שטייבה וכוכב-יאיר זה לא אותו דבר, שיש אפליה על רקע לאומי, שיש אפרטהייד ודיכוי בשטחים ויש דמוקרטיה מוחלטת ליהודים. מה לא נכון בזה? מה הפריע לכם, שהיתה חתונה של שרת החוץ, היה dancing ובא מישהו והפריע לה? בכל מקום שמישהו יגיד שיש דמוקרטיה מוחלטת אנחנו נקום ונגיד שזה לא המצב. המלך הוא עירום.
לימור לבנת (הליכוד):
בעזה יש דמוקרטיה, ב"חמאס" יש דמוקרטיה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
לכן מה שהיה פה זה המשך של הסתה של אנשי הימין הקיצוני נגד המיעוט הערבי ונגד האזרחים הערבים ונגד הנהגת הציבור הערבי, וזה יימשך. ככל שהבחירות מתקרבות יש "טיקט" לליברמן ולאנשי הימין. ה"טיקט" הוא שנאת ערבים, להפחיד את הציבור היהודי שמדובר פה בגוף שאו-טו-טו מחר קם עליו. אנחנו מדברים על ניסיון להפוך את היוצרות. אנחנו הקורבן, והממסד הוא המדכא, הוא המפלה. אמרתי בדוחא שבבנק ישראל יש 900 עובדים, ואין ולו עובד ערבי אחד. מה לא נכון בזה? תקנו את המצב, אל תתקיפו את מי שאומר את הדברים. אמרתי שבתשתיות יש הבדל של 30 שנה בין יהודים לערבים. מה לא נכון בזה? תקנו כדי שנפסיק לדבר ברבים.
יואל חסון (קדימה):
זכויות הערבים במדינות ערב הם משהו-משהו.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אבל אני אמשיך להגיד בדוחא, כאן מעל דוכן הכנסת, בטייבה, בתל-אביב, את מה שאני אומר תמיד, וזה מפריע לכם.
יואל חסון (קדימה):
כי זאת הדמוקרטיה שלנו.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אגב, דמוקרטיה זה לא רק שכל אדם יגיד מה שהוא רוצה, דמוקרטיה זה השוואת תנאים, דמוקרטיה זה שמה שמותר לך מותר גם לערבים – מה שמותר ליהודי מותר לערבי. זה המצב? אמרתי: אכן יש דמוקרטיה, אבל היא דמוקרטיה ליהודים. יש שלושה משטרים במדינת ישראל: משטר אחד ליהודים – זאת דמוקרטיה מובהקת, אתנוקרטיה, יודוקרטיה; משטר אחד לערבים – זאת אפליה על רקע לאומי. 20% מהאוכלוסייה היא מופלית.
לימור לבנת (הליכוד):
בעזה יש דמוקרטיה מצוינת, ב"חמאס" יש דמוקרטיה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
מה זה קשור?
לימור לבנת (הליכוד):
אה, מה זה קשור?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
בשטחים הכבושים יש משטר של דיכוי והפרדה, אפרטהייד; יש כבישים נפרדים, בתי-משפט נפרדים. אני מעדיף שמישהו יתקן את המצב, כדי שלא תהיה לי סיבה לומר את הדברים.
יואל חסון (קדימה):
שרת החוץ הלכה לפתור את הבעיות האלה, בין השאר.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אה.
יואל חסון (קדימה):
למה "אה"?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
שתפתור אותן פה, בארץ.
מה אומרת שרת החוץ? היא מוציאה הודעה אחר כך, שחבר הכנסת טיבי מתנגד לחזון של שתי מדינות. זאת בדיחה. הרי כשהתחלנו לומר "שתי מדינות" הגברת לבני, שרת החוץ, ממלאת-המקום של ראש הממשלה, אמרה על כל מי שאמר את הדברים, כשהיא היתה עוד בליכוד: בוגדים, תוקעים סכין בגב, מרעילי בארות. היא אמרה כך על היהודים שאמרו את הדברים האלה. פתאום עכשיו היא הפכה להיות נסיכת שתי המדינות. מה קרה?
שלמה מולה (קדימה):
אבל אי-אפשר להתווכח על עובדות.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
שרת החוץ, שמקסימום הציעה 60% מהגדה לאבו עלא – זה רצון בשלום של הממשלה ושל שרת החוץ? זה לדחוק את המשא-ומתן אחורה.
שר הפנים מאיר שטרית:
– – –
ראובן ריבלין (הליכוד):
ההבדל הוא שהם לא מכחישים.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אגב, בניגוד למה שאתה חושב, השר שטרית, המשא-ומתן הוא לא חשאי. הוא לא מתפרסם ברבים, אבל אני לפחות יודע יותר משלושה-רבעים מהממשלה על מה שקורה במשא-ומתן. אתמול נפגשתי עם המאסטר, אני שומע ממנו, מהצד הפלסטיני, כי שלושה-רבעים מהאנשים פה לא יודעים.
לכן, רבותי חברי הכנסת, כל מה שאנחנו דורשים זה שוויון אזרחי ופוליטי. כל מה שאנחנו דורשים זה להפסיק את ההסתה – הסתה כמעט עד כדי הסתה לרצח. כאשר ליברמן אומר בתקשורת: אחמד טיבי נבחר באופן דמוקרטי; גם היטלר נבחר באופן דמוקרטי – מישהו העיר לו על כך? יש אחד, מראיין, שהפסיק את השידור אתי כי אמרתי עליו שהוא מהגר פאשיסטי. מה? ליברמן הוא לא מהגר? מאיפה הוא בא? לא היתה לנו תנועה מברית-המועצות לנוקדים, לחוץ-לארץ, אל אדמה לא שלו? הוא לא פאשיסטי? הוא פאשיסטי על-פי כל הגדרה ודין.
היו"ר דליה איציק:
נא לסיים.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
הוא מתגאה שהוא פאשיסטי. הרי הוא הולך על ה"טיקט" של פאשיזם. לכן, בסופו של דבר, האיש רוצה לגרש אותי לרמאללה, רוצה לגרש את הציבור הערבי.
סופה לנדבר (ישראל ביתנו):
– – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
האיש מסית הסתה של רצח נגדנו. הוא מתאר אותנו כנאצים.
היו"ר דליה איציק:
נא לסיים.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אם מישהו חייב לעזוב את הארץ הזאת זה יהיה ליברמן, ולא בעליה המקוריים. תודה רבה.
קריאה:
– – –
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת טיבי, תודה. השר יעקב אדרי, בבקשה, ואנחנו עוברים להצבעה.
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
בדיוק. הצבעה.
היו"ר דליה איציק:
אנחנו מקווים שאנחנו נסיר את זה מסדר-היום, כי הדיון הזה היה בושה. בבקשה.
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי:
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני שמעתי פה קריאה מחבר הכנסת אביגדור ליברמן ומעוד כמה חברי הכנסת להקדים את הבחירות, חוסר יציבות. וכי בחירות ייתנו יציבות למדינה, דווקא בתקופה כל כך קשה למדינת ישראל, כשיש בעיות מכל הסוגים והמינים? אני לא חושב שאני צריך אפילו לפרט את הבעיות. כולנו יודעים.
עוד משהו שכדאי לכולנו לדעת: כל שנתיים וחצי או שלוש מתקיימות בחירות במדינת ישראל. זה הוסיף ליציבות?
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אותך אנחנו – – –
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי:
הולכים ממשבר למשבר. לצערי הרב, זה לא נותן כלום.
קריאה:
– – – לחקירה.
אלכס מילר (ישראל ביתנו):
– – –
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי:
רגע, אני לא הפרעתי לאיש. זה מתאים אולי לאיטליה. שם למשל יש בחירות תכופות. שם אין להם בעיות קיומיות כמו שיש למדינת ישראל. פה בכל משבר מציעים בחירות. אני מציע: בואו ונהיה רגישים לפחות למצבה של מדינת ישראל.
באשר לחברי הנוסע המתמיד חבר הכנסת אחמד טיבי, אני רוצה לומר – –
זהבה גלאון (מרצ):
– – – הוא הנוסע המתמיד.
ראובן ריבלין (הליכוד):
יש מועדון גדול.
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי:
– – שהמדינה שלנו היא דמוקרטית ובאמת אי-אפשר לומר מלה רעה אחת על הדמוקרטיה שבה.
זהבה גלאון (מרצ):
אפשר. אפשר. אפשר.
קריאה:
– – –
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי:
מה שיעידו מסעותיו של חבר הכנסת טיבי בכל ארצות העולם, כאשר ברוב המקומות הוא משמיץ את מדינת ישראל, זה אולי על חוסנה של מדינת ישראל. הייתי מבין את חבר הכנסת טיבי אם הוא היה אומר את שתי הגישות והיה אומר גם שזו מדינה דמוקרטית, שאפשר, ויש דברים חיוביים. אבל בכל מקום לומר את אשר אתה אומר? בכל מקום אתה תוקף את מדינת ישראל, אתה והחברים שלך.
רן כהן (מרצ):
הוא אומר את הדעות שלו.
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי:
אני חושב שאתה עברת מזמן את גבולות הטעם הטוב.
יותר מזה, אני רק מנסה לחשוב לרגע, אם היית בפרלמנט הסורי אומר – – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אל – – –
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי:
חבר הכנסת טיבי, תן לי. אני לא הפרעתי לך.
זהבה גלאון (מרצ):
איזו צורה יש – – –
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי:
חברת הכנסת זהבה גלאון, חבר הכנסת טיבי מסתדר מצוין בלעדייך. באמת.
זהבה גלאון (מרצ):
אתה עומד כאן – – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
למה? כי אני ערבי? אתה רוצה לשלוח אותי – – –
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי:
לא. לא נתת לי לגמור את המשפט. אני לא – – –
זהבה גלאון (מרצ):
ממשלה – – –
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי:
לא נתת לי לגמור את המשפט.
זהבה גלאון (מרצ):
איזו צורה – – –?
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי:
חברת הכנסת זהבה גלאון, את מפריעה. חברת הכנסת זהבה גלאון.
היו"ר דליה איציק:
חברת הכנסת זהבה גלאון.
זהבה גלאון (מרצ):
– – –
היו"ר דליה איציק:
חברת הכנסת זהבה גלאון. בבקשה.
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי:
אני רוצה לומר לך שגם בלעדייך חבר הכנסת טיבי יודע להסתדר, והוא לא צריך את העזרה שלך, שהיא עזרה במירכאות.
זהבה גלאון (מרצ):
– – –
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי:
לא שמעתי אותך מגינה – – – בדרך הלוהטת שלך.
היו"ר דליה איציק:
חברת הכנסת זהבה גלאון, פעם ראשונה.
זהבה גלאון (מרצ):
– – – הדיונים האלה.
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי:
חברת הכנסת גלאון, אני לא הפרעתי לך בנאומים – – –
זהבה גלאון (מרצ):
הממשלה הזאת לא תחזיק – – –
היו"ר דליה איציק:
חברת הכנסת זהבה גלאון, פעם שנייה.
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי:
היא לא תחזיק – היא לא תחזיק. הציבור יגיד את שלו.
שוב, חבר הכנסת טיבי, אני אומר שלא אחת אתה גם מסית. לא אחת אתה אומר דברים מאוד קשים, שהתוצאות שלהם – –
רן כהן (מרצ):
תגיד – – – גם על ליברמן.
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי:
– – הן מה שאנחנו רואים בכבישי הצפון, יידוי האבנים – שלא ייקל בעיניכם, זו הסתה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
– – –
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי:
לא שמעתי אתכם מעל הדוכן הזה מגנים – – –
זהבה גלאון (מרצ):
זה לא ייאמן.
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי:
זהבה גלאון.
זהבה גלאון (מרצ):
זה ברור שיצאת מהליכוד. אתה וליברמן משתתפים באותה דעה – – –
היו"ר דליה איציק:
חברת הכנסת זהבה גלאון, פעם שנייה אני קוראת לך.
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
– – –
זהבה גלאון (מרצ):
– – –
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי:
זהבה גלאון, אני לא רוצה לתת לך מחמאות.
היו"ר דליה איציק:
חברת הכנסת גלאון, אל תיתני לי להוציא אותך.
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי:
חברת הכנסת זהבה גלאון, אני לא אחלוק לך מחמאות. יש לי הערכה אלייך, ולכן לא ארד לרמה הזאת שבה את משתמשת. זה פשוט מצער לשמוע אותך, איך שאת מדברת. אני רוצה לומר דבר אחד – – –
זהבה גלאון (מרצ):
אני מבקרת את העמדה שאתה מציג עכשיו.
היו"ר דליה איציק:
חברת הכנסת זהבה גלאון, את רוצה שאני אוציא אותך? מספיק. אל תגרמי לי. אל תעשי לי את זה. אני מבקשת ממך. בבקשה.
יצחק וקנין (ש"ס):
– – –
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי:
אני אומר שוב – – –
היו"ר דליה איציק:
מספיק.
זהבה גלאון (מרצ):
טיבי אחראי לפיגועים – – –?
היו"ר דליה איציק:
מספיק כבר.
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי:
אני אמרתי שהוא אחראי לפיגועים?
היו"ר דליה איציק:
את רוצה שאני אוציא אותךְ?
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי:
אני לא אמרתי ככה. לפעמים, תוצאות של הסתה – –
זהבה גלאון (מרצ):
– – – אומרים.
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי:
– – גם אם לא מסיתים בצורה ישירה, הן קשות מאוד. מה לעשות? לפעמים אומרים כאן דברים קשים מאוד, האוזניים שומעות, ואחרי זה, עוד מעט יש כבישים שאי-אפשר לעבור בהם.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אולי – – – משפחה שלמה בעזה הוא הגורם.
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי:
לא. לא.
קריאה:
– – –
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי:
לא. כולנו גינינו את זה. כולנו מצטערים על זה. כולנו מצטערים על זה.
קריאה:
– – –
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי:
אני גיניתי את זה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אתה לא גינית.
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי:
למה אתה אומר? טיבי, אתה אולי לא היית בארץ.
היו"ר דליה איציק:
למה אתה אומר? הוא גינה. הוא גינה.
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי:
אתה לא היית בארץ, ולא יכולת – – – חבר הכנסת טיבי.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת טיבי, למה אתה אומר? הוא גינה. הוא הוציא הודעה.
יואל חסון (קדימה):
– – – ה"חמאס" – – –
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי:
חבר הכנסת טיבי, לא היית בארץ, וממילא לא יכולת לדעת מי גינה ומי לא גינה.
רבותי, אני רוצה לסיים את דברי.
ראובן ריבלין (הליכוד):
טייסי חיל האוויר – – –
היו"ר דליה איציק:
צודק חבר הכנסת ריבלין.
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי:
הנושא הזה של חבר הכנסת טיבי, ראוי שיידון פה בכנסת – – –
ראובן ריבלין (הליכוד):
אדוני, עם כל הכבוד – –
היו"ר דליה איציק:
בסדר. לא נורא. זה לא כזה חשוב. בסדר.
ראובן ריבלין (הליכוד):
– – – איש לא גינה את טייסי חיל האוויר. הצטערו על התוצאה.
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי:
לא טייסי חיל האוויר. אמרתי. לא את הטייסים. דרך אגב, לפי התחקיר שפורסם, אלה מחבלים שהתפוצצו עם המטענים שלהם. כן, זה תחקיר שפורסם.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אז למה צריך לגנות?
יואל חסון (קדימה):
אף אחד לא גינה. שלא תטעה.
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי:
רבותי, לסיום אני רוצה להציע, הנושא הזה צריך להיות מטופל במסגרת כללי התקנון הנוגעים להתנהגות חברי הכנסת – –
זהבה גלאון (מרצ):
– – –
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי:
– – כולל שלך, חברת הכנסת זהבה גלאון. תפסיקי להפריע. בושה.
היו"ר דליה איציק:
תודה רבה. אז מה אנחנו נצביע? חבר הכנסת טיבי, מה אתה מציע?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
– – –
זהבה גלאון (מרצ):
שר בממשלת ישראל.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת אביגדור ליברמן, מה אתה מציע? אני לא שומעת.
זהבה גלאון (מרצ):
דיון במליאה.
היו"ר דליה איציק:
דיון במליאה, כלומר מי שמצביע בעד הצעתו של חבר הכנסת ליברמן מצביע בעד דיון במליאה. חבר הכנסת ברכה, בבקשה, מה ההצעה שלך? תגיד, אבל בלי נאום.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אני מדבר על תקנון הכנסת.
היו"ר דליה איציק:
תגיד. בבקשה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, שמתי לב שכאשר חבר הכנסת טיבי עלה על הדוכן, אותה חבורה יצאה מהכנסת. אני אכן מברך על הצעד הזה. דברים על דמוקרטיה לא מתיישבים עם דברים פאשיסטיים, והם לא יכולים לדור תחת קורת-גג אחת.
היו"ר דליה איציק:
אני אוציא אתכם. אדוני, בבקשה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אני מציע, שבמקום שזה יהפוך לבחירה חופשית של אותה סיעה, היועץ המשפטי ידון בסוגיה של ההסתה הפאשיסטית, ואני חושב שיש מקום להוציא את אותה מפלגה מחוץ לחוק בכלל. תודה.
היו"ר דליה איציק:
מי עוד? אנחנו נעבור להצבעה. אתה, אדוני השר, מציע להסיר מסדר-היום.
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי:
לא. לוועדת הפנים.
היו"ר דליה איציק:
לוועדת הפנים של הכנסת.
יואל חסון (קדימה):
רגע.
קריאה:
הודעת השר.
היו"ר דליה איציק:
לא אתן יותר הודעות. הודעה אחרונה בהחלט. מה? לא, לא תעשו התייעצות עכשיו.
אנחנו עוברים עכשיו להצבעה. מי שמצביע בעד – מצביע בעד ההצעה של חבר הכנסת אביגדור ליברמן, ואתם?
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי:
מצטרפים למליאה.
היו"ר דליה איציק:
מצטרפים למליאה?
קריאה:
כן, אנחנו מצטרפים למליאה.
זהבה גלאון (מרצ):
צורה לכם.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 40
נגד – 8
נמנעים – אין
ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההצעה נכללה בסדר-היום. אנחנו עוברים להצעה הבאה.
הצהרת אמונים של חבר הכנסת מזור בהיינה
היו"ר דליה איציק:
אנחנו עוברים להשבעה של חבר הכנסת החדש.
חברי, תשומת לבכם. ביום חמישי הבא – עדיין פגרה – עתיד להגיע אלינו נשיא ארצות-הברית. תשומת לבכם. בשעה 13:15 ייערך טקס, יש לכם כאן בכתובים. אני מבקשת מכם, כיאה לנשיא ארצות-הברית וכיאה לנשיא הזה. בשעה 14:00 נקיים ישיבה מיוחדת שבה האורח יישא דברים במליאת הכנסת. אני מבקשת מכולכם הגעה בזמן. אנחנו עמלים קשה על הביקור הזה, ונא לתת תשומת לב לעניין.
משה שרוני (גיל):
לבוא עם עניבות?
היו"ר דליה איציק:
כן, חבר הכנסת שרוני, אבל אתה תמיד בא עם עניבות ואתה תמיד בא מכובד.
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
בצבע הדגל האמריקני.
היו"ר דליה איציק:
אני מתכבדת להודיע לכנסת, שעל-פי סעיף 43(ב) לחוק-יסוד: הכנסת, עם השעייתו של חבר הכנסת שלמה בניזרי מכהונתו בכנסת, שנכנסה לתוקפה ביום ראשון, כ"ב בניסן, 27 באפריל, בא במקומו חבר הכנסת מזור בהיינה מסיעת ש"ס, בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת.
אני מזמינה את מזור בהיינה לעלות לדוכן. איפה אתה? תעלה לאט, התרגשות גדולה. תעזור לו בבקשה, תוריד לו את המיקרופון.
שר התקשורת אריאל אטיאס:
בהיינה – קמץ ביו"ד.
היו"ר דליה איציק:
בהיינה. גם אני – אין לי שם משפחה, אתה יודע.
אני אקרא לפניך את הצהרת האמונים, ואתה תשיב "מתחייב אני". עכשיו אני אקרא לפניך את הצהרת האמונים: "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת".
מזור בהיינה (ש"ס):
מתחייב אני.
היו"ר דליה איציק:
אתה רוצה להגיד כמה מלים? כבר יש לך אומץ להגיד כמה מלים? בבקשה. שיהיה לך המון הצלחה.
מזור בהיינה (ש"ס):
אני שמח שכולם צוחקים. קבלת פנים שמחה, תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
יופי, כל הכבוד. עוד משהו, חבר הכנסת? רגע, תאפשרו לו.
מזור בהיינה (ש"ס):
אומנם זה חג מוקדם – עצמאות – אבל לא עד כדי כך.
גברתי יושבת-ראש הכנסת, נכבדי העדה שבאו לכבד אותי, שרים, חברי הכנסת ואורחים נכבדים, הנני עומד נרגש ומתבונן על חשיבותו של התפקיד והשליחות שאני עומד לשאת – תפקיד שיש בו הגשמת חלום פרטי וכללי; תפקיד שיש בו הרבה מעורבים בדרך להגשמתו.
בורא עולם קיים בנו "ושבו בנים לגבולם" לאחר גלות של 2,500 שנה, כאשר אבותינו מסרו את נפשם על קידוש שמו למען נוכל להגיע עד הלום. חזרנו, אבל לא כולנו. מנהיגי האומה עשו רבות למען העלותנו מארץ זרה, ובראשם מרן הרב הגאון, הרב עובדיה יוסף שליט"א, על-ידי פסיקתו ההיסטורית הידועה. אני מלא הערכה ומכיר תודה למרן שליט"א, לחברי מועצת החכמים שליט"א ולהנהגת ש"ס, ובראשה הרב אליהו ישי, על שנתנו בי אמון וכללו אותי ברשימה לכנסת. זאת, כחלק מהדאגה העמוקה לכלל הציבור ובהיות ש"ס תנועה כלל-ישראלית.
אני נושא תפילה לבורא עולם, ואפעל ככל יכולתי להצדיק את האמון שניתן בי, ואשתדל בכל התחומים. בראש ובראשונה – להגדיל תורה ולהאדירה, להחזיר עטרה ליושנה ולקדש שם שמים.
בהזדמנות זו אני מתחייב מעל בימת הכנסת, בעזרת השם, לפעול לטובת רווחתם ושיפור קליטתם של בני הקהילה האתיופית. אעשה ככל יכולתי להמשך העלאתם של אחינו בני הקהילה השרויים בתנאים תת-אנושיים. לכן, זאת צריכה להיות משימה לאומית שכולנו צריכים להירתם למענה.
כתושב באר-שבע, בירת הנגב, אפעל לטובת קידומם של יישובי הפריפריה בכלל והנגב בפרט. אני רואה לעצמי חובה וזכות, כתושב הנגב, לחזק את אחינו תושבי שדרות ועוטף-עזה ולאחל להם ביטחון ושלווה, ויהי רצון שהחיים יחזרו למסלולם במהרה.
היו"ר דליה איציק:
אמן.
מזור בהיינה (ש"ס):
לסיום, ברצוני להודות להורי היקרים, לאחי ואחיותי ולבני משפחתי, שליוו אותי בכל התחנות שעברתי בחיי.
יהי רצון שה' יצליח בידי לבצע את השליחות המוטלת עלי בנאמנות. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
המון בהצלחה, חבר הכנסת מזור. הרב ישי, נא לשבת. אומנם יש לך נכד ומגיע לך מזל טוב – אתה עכשיו גם סבא. תישאר פה רק רגע.
חבר הכנסת מזור הוא יליד אתיופיה. הוא עלה ארצה בגיל שמונה. משפחתו השתקעה בבואה ארצה באור-עקיבא, ולאחר מכן היא העתיקה את מושבה לקריית-גת. בגיל 14 הוא החל את לימודיו בישיבת "פורת יוסף" בירושלים. הוא פעיל מאוד, כמו שאתם שומעים, בעדה האתיופית שנציגיה נמצאים כאן ובמסגרת תנועת ש"ס.
מספרים שהוא דואג ומטפח ועוזר לכל פונה. אומרים שהוא גם יקיר העדה, והוא עושה את הכול בצניעות אופיינית. הוא בן 35, נשוי, אב לשבעה ילדים. הוא עלה לארץ ב-1982, ויש פה אורחים, אמא שלו, שאני מברכת אותה, את רעייתו, את ילדיו, את האחים ואת האחיות שלו.
שיהיה לך הרבה מזל טוב.
מזור בהיינה (ש"ס):
תודה רבה.
קריאה:
הישיבה נעולה?
היו"ר דליה איציק:
לא. ישיבת הכנסת לא נעולה, אבל אנחנו נאפשר את החגיגה ואת לחיצות הידיים. לא בכל יום משביעים חבר הכנסת. ניתן לו את הכבוד המגיע לו, ולאחר מכן נעבור לנושא אחר בסדר-היום.
ייקור מוצרי המזון
היו"ר עתניאל שנלר:
שוב מזל טוב. אנחנו עוברים לסעיף הבא, ואין לי ספק שההתרגשות בצירוף חבר נוסף לבית היא רבה.
חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף הבא. הסעיף הבא בסדר-היום – הצעה שלישית, מטעם סיעת קדימה, והנושא הוא: ייקור מוצרי המזון. אני מזמין את חבר הכנסת שלמה מולה – כמה זה סמלי וכמה זה יפה – לפתוח את הדיון מטעם סיעת קדימה בחמש דקות, ואחריו – חבר הכנסת משה כחלון, לחמש דקות נוספות. בבקשה. אני רק מבקש מכולם להיות קצת יותר בשקט כדי שנוכל לקיים דיון. בבקשה, אדוני, חמש דקות.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברי הכנסת, ראשית כול, אני באמת רוצה לאחל בהצלחה לחבר הכנסת מזור בהיינה ולמשפחתו. זה כבוד לכולם שהוא יצליח.
היו"ר עתניאל שנלר:
חברי הכנסת, התחלנו בדיון נוסף. ודאי שהמסדרון פתוח לשיחות ולברכות, לא המליאה.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, אני מודה לך על קיום הישיבה הזאת. אני גם מודה לחברי הכנסת שחתמו על כינוס הדיון המיוחד הזה, ואני גם רוצה להודות לחברי הכנסת הנוכחים כאן.
אני יודע שבדרך כלל לא מקובל שאיש קואליציה יבקש מהכנסת להתכנס. כמובן, אנחנו ביקשנו את כינוס הכנסת, עם חבר הכנסת משה כחלון, שיש לי הערכה רבה מאוד אליו. אבל מי שקם בבוקר, ראה בעיתוני הארץ את הידיעות על ההתייקרויות של המזון – – –
היו"ר עתניאל שנלר:
חברים, קשה מאוד לחבר הכנסת מולה לשאת דברים. הרי לא בכדי הוא טרח להכין את נאומו, ושר הדתות מפריע לנו. תודה רבה לך. חבר הכנסת גפני, אני מודה לך וגם לחבר הכנסת גבאי. אני מודה על כך שאנחנו מאפשרים לו לדבר. אנחנו נכבד את הדוברים בכנסת ישראל. בבקשה, אדוני.
שלמה מולה (קדימה):
אני וחברי באנו לכאן היום כדי לזעוק את זעקתם של העניים, החלשים והאומללים בדימונה, בירוחם, בקריית-שמונה ובשכונות המצוקה בכל הארץ. באנו לזעוק את זעקתם של מקבלי שכר המינימום, של העניים שלא גומרים את החודש. באנו לזעוק את זעקתם של הקשישים, העולים והחולים.
בעלי ממון ופרשנים אומרים לנו כי ההתייקרות של לחם, סוכר, קמח ואורז בשיעורים כפולים ומכופלים אינה בעיה כלכלית כאן בארץ. אני מסכים, אבל האזרח הפשוט, שאין לו זמן לשמוע את הפרשנים הכלכליים מהאקדמיה, שאינו צמוד לרדיו או שאינו גולש באינטרנט, מעניין אותו דבר אחד – להביא אוכל לילדיו ולמשפחתו ולגמור את החודש בכבוד.
בשביל זה צריך מדיניות כלכלית נכונה, לא של קפיטליזם חזירי, לא של כלכלה שרומסת את העניים. הציבור המודאג שהולך למרכולים, בראש מעייניו לא נמצאת נסיעתו של חבר הכנסת טיבי לקטאר. הוא גם לא באמת מתעניין במשא-ומתן המדיני – וצריך להגיד שהוא מנוהל בצורה אחראית על-ידי ראש הממשלה ושרת החוץ.
בשנים האחרונות גם חלה צמיחה מרשימה בכלכלה הישראלית, ועלינו לברך עליה. אבל בפועל התוצאה היתה שהחזקים התחזקו והחלשים לא רק נחלשו אלא הפכו לאומללים, כל זאת משום חיזוק הכלכלה בישראל.
אני חושב שנכון שבממשלה הזאת נעשים צעדים כלכליים משמעותיים מאוד בכיוון של סיוע לחלשים, אבל אני חושב שדווקא בעת הזאת, בשעה הזאת ובימים האלה הממשלה צריכה להתכנס, שר האוצר צריך לבוא לדיונים כלכליים מיוחדים, כדי לאפשר ולתת סיוע לאותם אנשים חלשים שנפגעו מההתייקרויות של המזון. אנחנו צריכים להיות חברה חומלת, שתומכת באותם חלשים על-ידי מתן פיצוי בגין ההתייקרויות. הפתרונות הם רבים, וקיימים גם במגירות משרד האוצר.
לכן, ידידי שר האוצר, אני חושב שאנחנו זקוקים כרגע לכושר החלטה, למדיניות כלכלית שבאמת מסייעת לאותם אנשים. לכן אני קורא לשר האוצר להרכיב בדחיפות צוות פעולה אופרטיבי, שיהיה מורכב מנציגי האוצר, התמ"ת והרווחה והקליטה, כדי שהם יעבירו לנו תוכנית כלכלית שתפצה את אותם חלשים שנפגעו. אני באמת אומר שאותם אנשים שאין להם אפשרות לגמור את החודש, מה שמעניין אותם זה איך הממשלה תיטיב עמם. דווקא בימים האלה, כשאנחנו עומדים לחגוג 60 שנה למדינה ויש לנו מדינה לתפארת שכולנו יכולים להיות גאים בה, הפערים החברתיים לא יכולים לאפשר לנו לחיות בשקט ובשלום בתוך עמנו.
לכן על הממשלה ועל הכנסת להתעשת מהר מאוד ולהיטיב עם האוכלוסיות החלשות. אני יודע שיש מדינות שבהן נהוג לעשות הפגנות. אני חושב שאצלנו יש הרבה קבוצות מאוד מיואשות, שאומרות: ממילא אף אחד לא שומע לנו. לכן אני חושב שדווקא בתקופה הזאת מותר לנו להגיד שאנחנו רוצים להסתכל בעיניהם של אותם חלשים שהמדינה צריכה לפצות, יכול להיות שלא רק באמצעות קצבאות ילדים: אפשר לפצות את אותם אנשים בגין התייקרויות הלחם והסוכר, שפגעו בהם ובגללן הם לא גומרים את החודש.
אני מאחל לנו ולמדינתנו היפה חג עצמאות שמח. תודה רבה.
היו"ר עמנואל שנלר:
תודה רבה לחבר הכנסת מולה. חבר הכנסת משה כחלון, בבקשה. לרשותך חמש דקות, בבקשה.
משה כחלון (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, אני כמובן הצטרפתי ליוזמה של חבר הכנסת שלמה מולה לקיים דיון על נושא חשוב. לצערי, ככה זה גם נראה. לדעתי הנושאים הקודמים היו פחות חשובים והכנסת היתה מלאה.
גדעון סער (הליכוד):
אל תגיד "פחות חשובים", תגיד "לא יותר חשובים".
משה כחלון (הליכוד):
אני מייד אסביר את דברי, חבר הכנסת סער. אני מכיר את הרגישות שלך לגבי שלמות הארץ, אני מעריך את הרגישות שלך לגבי שלמות ירושלים, אני מעריך את החשש שלך מפני מה שהממשלה הזאת מעוללת לנו בחלק המדיני, אבל יש לנו ציבורים נוספים, שסובלים לא פחות מהמהלכים של הממשלה.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
– – – חבר הכנסת סער, אם אין קמח, אין תורה.
משה כחלון (הליכוד):
עכשיו לענייננו. כפי שאמר חבר הכנסת מולה, ראינו לפני החגים עליית מחירים משמעותית של מוצרי יסוד – לא של הסיגרים, לא של הקוויאר, לא של ה-XO, לא של הברנדי, אלא של האורז, הסוכר, השמן, העופות, הירקות והפסטות.
בנימין נתניהו (הליכוד):
אורז, ביצים.
משה כחלון (הליכוד):
זה אומנם משבר עולמי. אנחנו לא באים לומר פה שהממשלה אשמה במשבר הזה, אבל הממשלה יכולה לסייע – ממשלה עם עיניים פקוחות, שתהיה לה טיפ-טיפה מוטיבציה, כמו שהיא ממהרת לוותר על שטחים.
ראובן ריבלין (הליכוד):
הממשלה הוזהרה מפני המשבר העולמי לפני יותר משבעה חודשים על-ידי כל המומחים, ולצערי הרב היא לא נתנה את דעתה לעניין.
משה כחלון (הליכוד):
אני רק מבקש מממשלת ישראל ומחברי בש"ס שאת אותה מוטיבציה שיש להם לרוץ לאבו מאזן, לחלק את ירושלים ולמסור את רמת-הגולן – אתם יודעים מה? שישקיעו חצי מהמוטיבציה הזאת, חצי מהמאמצים האלה, כדי להקל על הציבור במשבר הזה, וניתן להקל על הציבור במשבר הזה. אנחנו אומנם משק קטן, אנחנו לא יכולים להשפיע על המשבר העולמי, אבל בחלקת אלוהים הקטנה שלנו אנחנו כן יכולים להשפיע. הפתרון הוא בהישג יד.
אני מבקש דווקא מאנשי ש"ס ומידידתי שלי, חברת הכנסת יחימוביץ, אני מבקש את תשומת הלב שלך, כי תמיד אתם תוקפים את נתניהו, ולכן אני רוצה לספר לכם עובדות – כיצד נתניהו התמודד עם משברים כאלה בעתיד, ולפעמים גם אפשר להעתיק – – –
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
בעבר – – –
משה כחלון (הליכוד):
בעבר, סליחה. זו טעות פרוידיאנית, כי אני יודע שבעתיד הוא גם יתמודד כראש ממשלה.
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
– – –
משה כחלון (הליכוד):
גברת יחימוביץ, אני מכיר את הכושר הרטורי שלך ואני מעריך אותו, אבל תקשיבי לעובדות, ואני מניח שתסכימי אתי – – –
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
לא – – –
היו"ר עתניאל שנלר:
חברת הכנסת יחימוביץ, הוא מבקש לומר את הדברים שלו.
משה כחלון (הליכוד):
חברת הכנסת יחימוביץ, אמרתי שביבי יתמודד עם הבעיות האלה גם בעתיד. חברת הכנסת יחימוביץ, כשהיום יש אפס מס על אורז, זה בזכות נתניהו, בזכות החשיבה שלו. כשיש אפס מס על סוכר, זה בזכות נתניהו.
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
– – –
משה כחלון (הליכוד):
וכשיש אפס מס על ביצים והגדלת מכסות ביצים ובתוך כך שמירה על החקלאים – אלה פעולות של שר האוצר לשעבר, נתניהו. כשיש אפס מס – – –
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
– – –
משה כחלון (הליכוד):
תתמודדו עם האמת, מה קרה? תתמודדו עם האמת. מה, עד כדי כך כואב לכם?
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
– – –
משה כחלון (הליכוד):
חברת הכנסת יחימוביץ, כשיש אפס מס על פסטה, זה בזכות שר האוצר לשעבר, נתניהו. וכשיש אפס מס על קפה או על מרגרינה, זה בזכות נתניהו. לא יעזור לך כלום.
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
– – –
משה כחלון (הליכוד):
חברת הכנסת יחימוביץ, לא יעזור לך כלום, וגם לך, חבר הכנסת הלפרט, לא יעזור כלום.
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
– – –
משה כחלון (הליכוד):
תמשיכו – – –
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
– – –
משה כחלון (הליכוד):
חברת הכנסת יחימוביץ, זו שיטה להפריע.
היו"ר עתניאל שנלר:
תעצור. חבר הכנסת מרציאנו וחברת הכנסת יחימוביץ, אני אתן לכם עשר שניות לצעוק כמה שאתם רוצים, אבל אחר כך תעצרו ותיתנו לו להמשיך.
משה כחלון (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לך משהו: זאת שיטה של חברת הכנסת יחימוביץ. ברגע שהיא לא מסכימה, היא מפריעה. כשאתה מציב לה עובדות, היא מפריעה. אז בואי נסכם – – –
קריאות:
– – –
היו"ר עתניאל שנלר:
חבר הכנסת כחלון, תעצור. בבקשה, אתם יכולים עכשיו לצעוק ואחר כך הוא ימשיך את דבריו. אי-אפשר לנהל דיון בצורה הזאת.
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
כשיש מיליון ילדים עניים, מי אשם בזה ובזכות מי זה?
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה. יש עוד מישהו שרוצה להפריע לו?
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
מיליון ילדים רעבים. מיליון ילדים רעבים – – –
היו"ר עתניאל שנלר:
סיימתם? תודה. עכשיו אתה תמשיך ואף אחד לא יפריע לך. אני אתן לך זמן עד שתגמור לדבר.
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
אני רוצה לומר – – –
משה כחלון (הליכוד):
תן לה לגמור.
היו"ר עתניאל שנלר:
יש לך עשר שניות לומר את מה שאתה רוצה לומר.
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
חבר הכנסת כחלון, כשאתה מדבר מנהמת לבך, אני מאמינה לך – – – אבל בואו ניזכר מי קיצץ את הקצבאות ב-40%, מי – – – מי פגע בפנסיות, מי העלה את – – –
בנימין נתניהו (הליכוד):
מי הוציא מאות אלפים לעבודה – – –
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
– – –
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה. לפי ההסכם שלי עם חברי הכנסת, יותר לא מפריעים לחבר הכנסת כחלון.
משה כחלון (הליכוד):
ראשית, אני מודה לך על ההערות. לגבי הפנסיות, יש לי עניין עם הגיל, אבל יש לי אתך מחלוקת. את חושבת שהוא פגע, ואני חושב שנתניהו, שר האוצר לשעבר, הציל את הפנסיות. לגבי מקומות עבודה – זה גם עובדתית – – –
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
– – – את הבורסה.
משה כחלון (הליכוד):
נו, אי-אפשר שכל הזמן את – אי-אפשר, איזה קול יש לה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה, תודה, תודה. מספיק. חבר הכנסת ריבלין, זמנו תם ונתתי לו עוד דקה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
רק קריאת ביניים גם מהצד הזה. חבר הכנסת נתניהו לא צריך שום אדם שיוכיח ויביא עדות לכך שהוא הציל את כלכלת ישראל. נפגעו רבים, אבל הוא הציל את כלכלת ישראל.
משה כחלון (הליכוד):
חבר הכנסת ריבלין, מה שאני עושה כאן – – –
היו"ר עתניאל שנלר:
חבר הכנסת ריבלין, תודה. עזרת לנו לסיים את הדיון, ואני מייד אפסיק את הדברים של הדובר.
משה כחלון (הליכוד):
חבר הכנסת ריבלין, מה שאני מתכוון לעשות מעל הדוכן הוא רק לבקש מהם שיעתיקו משר האוצר נתניהו בקטע שהם בוודאי יסכימו אתי. לך, חברת הכנסת יחימוביץ, אין התנגדות שעם ישראל ישלם על עוף 12% פחות, נכון? אם יורידו את המס כפי שנתניהו רוצה – – –
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
– – –
משה כחלון (הליכוד):
אני שואל. אותו הדבר על שמן – – –
היו"ר עתניאל שנלר:
סיימת. עזרו לך לסיים ותגיד להם תודה.
משה כחלון (הליכוד):
אני רוצה לומר לחברת הכנסת יחימוביץ, דבר אחד ייאמר לזכותך: ידעת שזה נכון, לא יכולת להתמודד עם זה, ולכן פשוט הפרעת לי ארבע דקות בצורה – – –
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
אני משתחווה בפני נתניהו – – –
משה כחלון (הליכוד):
תשתחווי לפני נתניהו בהרבה מקרים, לרבות המקרה הזה. תודה רבה.
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
מיליון ילדים רעבים – – –
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה לחבר הכנסת כחלון.
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
מיליון ילדים רעבים – – –
משה כחלון (הליכוד):
תשלח אותם ללמוד מתמטיקה ומחשבים והם לא יהיו עניים – – –
היו"ר עתניאל שנלר:
השרה רוחמה אברהם-בלילא, בבקשה.
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
– – –
משה כחלון (הליכוד):
– – –
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
אדוני היושב-ראש, עד מתי?
היו"ר עתניאל שנלר:
מייד יהיה שקט. כולם קיבלו את התודות, עשינו מה שציפו מאתנו.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
אפשר להעניק לכל אחד מהם עוד עשר שניות כדי שידברו עוד קצת, בכל זאת יש פגרה. כפי הנראה, חברי הכנסת מאוד התגעגעו לדבר.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, ראשית, אני רוצה להודות גם לחבר הכנסת מולה וגם לחבר הכנסת כחלון, ששניהם מצעידים את הנושא החברתי ושמים אותו בראש מעייניהם. אין ספק שראוי שהנושא הזה יידון גם בכנסת. כפי שאמרו שני חברי הכנסת – שניהם מסכימים עם עצם העובדה שההתייקרות הזאת במוצרי המזון הבסיסיים הללו קשורה להיותנו חלק מהכלכלה הגלובלית. אני והממשלה מודעים לכך שהעלייה במחיריהם של מרכיבי המזון הבסיסיים הללו פוגעת בשכבות החלשות. המזון הזה מהווה מרכיב מרכזי בתזונתם.
בימים הקרובים הממשלה מתכוונת לפעול בכמה מישורים כדי להתמודד עם המצב. ראשית, מחירו של האורז לא יוכנס לפיקוח, לנוכח ניסיון העבר, שמוכיח שהכנסתו של המוצר הזה לפיקוח תגרום לביטול התחרות ולעליית מחירים עד למחיר המקסימום שייקבע.
דבר אחר – ההסרה המתוכננת של הפיקוח על מחירי החלב תתעכב, ובמקביל יופעלו הכללים האלה: מתן פחת מואץ של 50% להשקעות במכונות ובציוד; הקמת קרן ליצואן הבודד; ייעוץ והדרכות בנושאים של הגנות מטבע וסיוע ליצואנים אשר פועלים בשווקים המתפתחים.
אני מציעה להעביר את הנושא החשוב והראוי הזה לדיון בוועדת הכספים, אדוני היושב-ראש. תודה רבה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה. הצעה נוספת לחבר הכנסת כהן. אחריו – הצעה נוספת לחבר הכנסת מרציאנו.
יעקב כהן (יהדות התורה):
כבוד היושב-ראש, אני מאוד מודה לחותמים וליושבת-ראש הכנסת, שנעתרה לבקשתי לקיים דיון. אני חושב שמן הראוי והמחייב הוא שבהתייקרות כזאת, הממשלה תתכנס לחשוב מה עושים. זו לא התייקרות רגילה, זו קטסטרופה, זו רעידת אדמה. מדובר בעשרות אחוזים, ולא יכול להיות שלקראת שנת ה-60 למדינת ישראל זו המתנה שנותנים לאזרחי ישראל – עוד עוני, עוד מצוקות. אנחנו חייבים להתכנס. כל מדינה חושבת מה עושים לקראת זה. אנחנו חייבים להיערך – או לתת סובסידיות או להוריד את המע"מ או להגדיל את הקצבאות. לא יכול להיות שהממשלה לגמרי אטומה ולא שומעת את המצוקות של האוכלוסייה. לכן, חייבים לפעול במעשים.
היו"ר עתניאל שנלר:
ולכן הצעת אדוני?
יעקב כהן (יהדות התורה):
הצעתי היא להתכנס ולעשות, וממשלה שהיא אטומה ואינה שומעת את מצוקות האומה – חייבים להחליפה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה. הצעה נוספת לחבר הכנסת מרציאנו, בבקשה.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, יש פה משהו מאוד מעניין: כשמדברים על נושאים חברתיים – ואני מודה לשני חברי הכנסת שיזמו את הדיון הזה, חבר הכנסת כחלון וחבר הכנסת מולה – תמיד התשובה של הממשלה היא: חמלה, אנחנו מאוד מעריכים, זה מאוד נחמד, זה מאוד בסדר. ועל זה הייתי רוצה לומר כאן עוד משפט: אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי. משום שכל ממשלות ישראל, בזו אחר זו, מגיעות לבוחר, כולנו מתחפשים לחברתיים, ובמשך ארבע שנים שוכחים מה זה להיות חברתי.
אני חושב שמדינת ישראל בשנת ה-60 שלה לא יכולה להרשות לעצמה להתנהל כפי שהיא מתנהלת. כך זה התחיל מהיום הראשון של הממשלה, עם עליית מחירי הלחם, וכולנו שותקים; עליית מחירי הדלק, מסבירים לנו שזאת מדיניות של העולם – כולנו שותקים; עליית מחירי החלב, עליית מחירי האורז.
רבותי, הכותרת של ערב החג דיברה על מיליון עניים במדינת ישראל. בעליית מחירים נוספת נדבר בשנה הבאה על 1.1 מיליון.
היו"ר עתניאל שנלר:
ובכן, מה הצעתך, חבר הכנסת מרציאנו?
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
עם כל הכבוד, להביא את זה לוועדה זה נחמד ויפה, נשב שם שעתיים או שלוש שעות. אני מציע להביא לפה את ראש הממשלה עם השרים, עם שר האוצר, כדי שייתנו פה תשובות לחברי הכנסת. אני מציע לקיים את הדיון במליאה, שיגיעו לפה גם ראש הממשלה וגם שר האוצר כדי לתת תשובות. תודה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה, אדוני. ובכן, הצעת המציעים היא להעביר את הנושא לוועדת הכספים. חבר הכנסת כחלון – לוועדת הכספים, כמו חבר הכנסת מולה. הגשתם ביחד. ובכן, מי שמצביע בעד, פירושו של דבר שזה עובר לוועדת הכספים. אם זה לא יעבור, מי שנגד – למליאה. אני חוזר על מנת להסיר ספק. מי שבעד – לוועדת הכספים, מי שנגד – למליאה.
אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה.
הצבעה מס' 3
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6
נגד – 14
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים לא נתקבלה.
היו"ר עתניאל שנלר:
ובכן, שישה בעד, נגד – 14, הנושא יידון במליאה.
המלצת הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה, חוק ומשפט
להיענות לבקשת הממשלה לחזור ולהכריז על מצב חירום
[נספחות.]
היו"ר עתניאל שנלר:
אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום: המלצת הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה, חוק ומשפט להיענות לבקשת הממשלה לחזור ולהכריז על מצב חירום, הטעון את אישור הכנסת. אני מזמין את יושב-ראש הוועדה המשותפת, חבר הכנסת צחי הנגבי, להציג את ההמלצה. בבקשה, אדוני.
צחי הנגבי (יו"ר הוועדה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, תודה, אני אעשה את זה בקצרה, כי אני מבין שהבית מתאחד סביב המלצת הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה, חוק ומשפט, שהוקמה מכוח סעיף 133ב לתקנון הכנסת.
אני רוצה להודות בראשית הדיון לחברת הכנסת עמירה דותן, שהובילה את הדיון הזה וגיבשה את הקונסנזוס בוועדה.
עד 1996 שרר במדינת ישראל באורח קבע מצב חירום. לפי חוק-יסוד: הממשלה, שנכנס לתוקפו באותה שנה, ולפי חוק-יסוד: הממשלה משנת 2001, נקבע כי הכרזה על מצב חירום טעונה את אישור הכנסת, וכי תוקף ההכרזה לא יעמוד על יותר משנה.
בעוד כשבועיים אמור לפוג תוקף מצב החירום הנוכחי – ב-27 בחודש מאי השנה. ועל כן הכנסת נתבקשה, בבקשה שהונחה על שולחן יושבת-ראש הכנסת, להאריך את מצב החירום בשנה נוספת.
במהלך העשור האחרון, לחץ של הוועדה המשותפת ושל בית-המשפט העליון על הממשלה הביא להתקדמות ניכרת בהליכי החקיקה שנועדו לבטל את הזיקה בין מצב החירום לבין החוקים השונים. במהלך השנה האחרונה הכנסת אישרה, כמו במהלך השנים שקדמו, שלושה חוקים בקריאה שנייה ובקריאה שלישית על-פי ההסדר הזה, על-פי המגמה הזאת: חוק הפיקוח על היצוא הביטחוני ותיקון מס' 4 לחוק רישום ציוד וגיוסו לצבא-הגנה לישראל – חוקים שנדונו בוועדת החוץ והביטחון, ותיקון מס' 15 לחוק כלי הירייה, שנדון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. כאמור, שני חוקים שוועדת החוץ והביטחון עסקה בהם וחוק אחד שוועדת הפנים והגנת הסביבה עסקה בו. יש עוד הצעות חוק שמצויות כיום על שולחנה של הכנסת – שתיים מהן, הצעת חוק הספנות (עבירות נגד ביטחון השיט הבין-לאומי ומתקנים ימיים) והצעת החוק לתיקון פקודת הפטנטים והמדגמים (שימוש במדגם לטובת המדינה) – אלה כבר אושרו בקריאה ראשונה ומצויות על שולחנה של ועדת החוקה, חוק ומשפט. יש הצעה נוספת, הצעה שלישית, הצעת חוק למניעת הסתננות, שהונחה על שולחן הכנסת לקראת קריאה ראשונה. כן הופץ תזכיר חוק הספנות (ביטחון).
מדי שנה בשנה אנחנו חוזרים ומעדכנים את הכנסת בדבר ההתפתחות במגמה לבטל כאמור חקיקה בזיקה לחוק מצב החירום, אבל כיוון שטרם הסתיימו, כאמור, הליכי החקיקה הדרושים לשם ביטול מצב החירום, ולאחר שהוועדה אכן נוכחה לדעת כי לממשלה יש מחויבות לעשות מאמץ להשלים את ההליכים האלה, הוועדה החליטה פה-אחד להיענות לבקשת הממשלה ולהמליץ לכנסת להאריך את מצב החירום עד יום 31 במרס 2009.
אנחנו תמיד מסיימים את דברי הפתיחה בכך שאנחנו מבהירים שהכנסת תמשיך לעקוב אחר משרד המשפטים, אחר משרדי הממשלה האחרים, אחר פעולת הממשלה, וכמובן לא רק לעקוב: תפקידה של הכנסת בסופו של דבר, בוועדותיה ובמליאתה, לחוקק את החוקים האלה כדי להביא לסיומו של מצב החירום, כפי שהנסיבות יאפשרו, מוקדם ככל האפשר.
אדוני היושב-ראש, אני אבקש מן הכנסת לאשר את ההמלצה כאמור.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה ליושב-ראש הוועדה. אנחנו עוברים לדיון. ראשון הדוברים בדיון, חבר הכנסת משה גפני – לרשותך שלוש דקות. אחריו – חברת הכנסת זהבה גלאון.
משה גפני (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מדינת ישראל נמצאת במצב ביטחוני קשה מתמשך, יש בעיות עם הארכת מועדים של תקנות לשעת-חירום, אבל יש הצדקה להביא את ההחלטה הזאת, בגלל המצב הביטחוני.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
האם שעת-חירום כוללת גם את ההתייקרויות?
משה גפני (יהדות התורה):
רגע, אני הולך לדבר על זה. איך ידעת? חבר הכנסת ליצמן, הבעיה שלנו היא שאנחנו מדינה שהתרגלה לשעת-חירום מתמשכת בכל נושא. למשל, היה ב-1985 מצב של אינפלציה חמורה, ואז עשו חוק הסדרים. היה מצב חירום, וחוק ההסדרים אז, שנלווה לחוק התקציב, הציל את המצב של אז בתקופת האינפלציה הנוראה, של מאות אחוזים. וירא משרד האוצר כי טוב, וכל הממשלות התחילו להביא חוק הסדרים. שעת-חירום. והיתה שעת-חירום, כך אמרו לנו, וזה נכון, אגב, ל-2002. היתה שעת-חירום, אמרו שהכלכלה מתרסקת ואנחנו הולכים להיות כמו ארגנטינה. התנהל פה קודם ויכוח – אני האזנתי לו – מי אשם, האם אשמה הממשלה הנוכחית או אשם ביבי כשר האוצר. ואני אומר לכם ששניהם אשמים. היתה שעת-חירום, היה אפשר ליישם את התוכנית הכלכלית מבלי לפגוע בשכבות החלשות באופן כל כך גורף וחמור, אבל ביבי עשה את זה. והממשלה הזאת ראתה כי טוב וממשיכה את מצב החירום.
ועולה השרה המקשרת מטעם הממשלה, שהיא אחראית על חגיגות ה-60, והיא אומרת שאנחנו חלק מהעולם, ויש התייקרויות של מוצרי המזון בעולם. פשוט אפשר להתפלץ מהעניין הזה. אם אנחנו חלק מהעולם, בואו ניקח את קצבאות הילדים כמו בצרפת. גם שם יש התייקרויות מזון, אז למה שלא ניקח מהם את הדוגמה גם לגבי הנושא של קצבאות? אפילו בארצות-הברית, ששם אין הנושא של הקצבאות, יש הגנה על ילדים, יש הגנה כלכלית על משפחות שנמצאות במצוקה. יש הגנות, הלוואי שזה היה אצלנו. מה עשו אצלנו? מצב חירום. הוכרז על מצב חירום כלכלי לפני שש שנים, וממשיכים אותו כאילו עולם כמנהגו נוהג.
יש שעת-חירום – שעת-חירום של ילדים רעבים, של משפחות במצוקה, של נכים, של קשישים. ממשלה אטומה. מהי שעת החירום? באיזה חירום מדובר עכשיו במצב הזה? החירום הוא התפוררות החברה, חוסר סולידריות בין מגזר אחד לשני, חוסר סולידריות בין עשירים לעניים. העשירים נהנים כל הזמן ממצב החירום הכלכלי הזה, כביכול, ומי שסובל שנה אחרי שנה, וכל שנה זה נהיה יותר רע – – –
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה.
משה גפני (יהדות התורה):
מה, עברו כבר שלוש דקות?
היו"ר עתניאל שנלר:
מה לעשות, עבר. אנא תגיד תודה ונעבור לדוברת הבאה.
משה גפני (יהדות התורה):
אגיד את משפט הסיום. אדוני היושב-ראש, אני חושב שהגיע הזמן להתעשת, וכשמדברים על שעת-חירום – זאת מדינה בחירום, שהכול מנוצל כדי לנהל מדיניות אכזרית, והגיע הזמן להפסיק עם זה. תודה רבה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה לחבר הכנסת גפני. תעלה ותבוא חברת הכנסת זהבה גלאון, ולאחריה – חבר הכנסת רן כהן. בבקשה.
זהבה גלאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, 60 שנה תציין מחרתיים מדינת ישראל, 60 שנה להקמתה, ועדיין אחרי 60 שנה אנחנו מדברים על כך שמדינת ישראל מתנהלת על-פי חוקי חירום. פשוט, זה לא אמיתי. אם היו מספרים את זה על מדינה אחרת הייתי אולי מגחכת, אבל אני בכנסת הזאת כבר תשע שנים, וכל שנה מחדש באים לכנסת ומבקשים להאריך את חוקי החירום. אז זה נכון שיש חקיקה של ימאות, ספנות, פטנטים – דברים שלא מתקבלים על הדעת. ולכן, אני רוצה לומר שבאופן עקבי, סיעתי, סיעת מרצ, מצביעה נגד הארכת תוקפם של חוקי החירום.
אבל אני לא יכולה לעמוד כאן על הדוכן, אדוני היושב-ראש, בלי לתהות. אני לא האמנתי למשמע אוזני כשישבתי היום במהלך הדיונים שהיו כאן במליאה ושמעתי איך המליאה הזאת עברה לסדר-היום בלי להזכיר דבר אחד שמטריד היום את החברה הישראלית. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת שנותרו באולם, מדברים על כך שלראש הממשלה עומדת חזקת החפות, ואכן זה כך. האם ראש ממשלה הוא כאחד האדם? האם נורמות מוסריות וציבוריות צריכות לחול על מי שמנהל את ענייני המדינה? האם מי שראשו טרוד בחמש חקירות, וגיבנת מלחמת לבנון עליו, יכול להמשיך ולנהל את ענייני המדינה ולקבל החלטות רציונליות, סבירות? איך הכנסת הזאת עברה לסדר-היום? ספקולציות, תרחישים, המדינה גועשת ורועשת, והכנסת מתכנסת כאן כאילו מדובר באיזה מועדון חברים סגור. יש מה להגיד על חבר הכנסת טיבי, על העלאת מוצרי המזון, הכול בסדר. מלה אחת לא אמרו במפלגת העבודה, בקדימה. ראש ממשלה תחת חקירה, והכנסת שותקת. חומר למחשבה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה לחברת הכנסת גלאון. חבר הכנסת רן כהן – אינו נוכח. חבר הכנסת יעקב מרגי, ואחריו – חבר הכנסת מוחמד ברכה.
יעקב מרגי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הממשלה מבקשת להאריך את התקנות לשעת-חירום, ואני, כחברי הקודמים, סובר שהמדינה שלנו מאז הקמתה, מאז נולדה – לא היה בה רגע אחד שאינו חירום.
אני רוצה לנצל את רשות הדיבור ולעבור למצב החירום הכלכלי, הכלל-עולמי, שמשליך על מדינתנו, על משבר המזון שפוקד את העולם. אני חושב שהממשלה היתה צריכה לקדם את זה בדיון מעמיק, בדיון נוקב. היא היתה צריכה להכין את עצמה. הדברים לא באו בהפתעה. אני חושב שהחברה הישראלית לא תוכל לסבול עוד התייקרויות – המלה התייקרויות אפילו מעדנת את המצב. זה לא נכון, זה גיאות במחירי מוצרי הצריכה הבסיסיים. לחשוב על זה שבמדף המרכול קילו אורז עולה 21, 22 שקל – זה דבר אבסורדי.
מה גם שהחברה הישראלית עברה תקופה קשה עם גזירות קשות, עם קפיטליזם קשה. הפערים בחברה הישראלית בלתי נסבלים. יש מחיצות עמוקות בין החלש, הנזקק לבין העשיר, החזק. אנחנו שומעים יום-יום יותר קולות שמשלימים עם זה ואף אומרים שזה דבר לגיטימי. הגלובליזציה כרסמה בכל הנושא של הערבות ההדדית בחברה הישראלית, ואני אומר כאן, כמי שחס ושלום לא מנבא שחורות – אבל אין סיכוי – – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
הגלובליזציה היא מעשה ידי אדם, החברה הישראלית.
יעקב מרגי (ש"ס):
נכון. אמרתי שהחברה הישראלית עברה תקופה קשה עם מדיניות כלכלית קשה, עם גזירות קשות לכיוון הקפיטליזם. ואני אומר שאין תקווה, אין סיכוי לחברה הישראלית כחברה ישראלית יהודית ולמדינת ישראל חזקה ואיתנה ללא אותה ערבות הדדית, ללא אותה אכפתיות, ללא אותה עין פקוחה על האח. אני אומר שאותו עשיר, אותו חזק, לא יוכל לבסס את מעמדו, לא יוכל לשמור על ביטחונו, כשחלק גדול מהעם יהיה חלש ונדכא. הפערים זועקים לשמים, האטימות זועקת, וכפי שאמר ידידי חבר הכנסת רובי ריבלין בדיון הקודם, הממשלה היתה צריכה להיערך לכך, ואנחנו, כמשק קטן וחזק, יכולים להיערך – וזה לא המקום ולא הזמן – ויפה שעה אחת קודם, ואני שמח שהתקיים פה דיון במליאה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה לחבר הכנסת מרגי. חבר הכנסת מוחמד ברכה, ואחריו – חבר הכנסת אברהם מיכאלי.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הארכת מצב החירום שנולד עם המדינה וחוגג 60 שנה הוא הביטוי הבוטה ביותר של ההתנהלות של המדינה הזאת מאז הקמתה. הכרזת מצב חירום היא בעצם מין אליבי לעוולות ולפגיעה בדמוקרטיה ובזכויותיהם של אנשים רבים, אם אזרחים ואם לא, ותחת המטרייה הזאת מתקיים מנגנון אנטי-דמוקרטי מאוד קשוח, מאוד נוקשה.
אבל אני, כחברי, רוצה להתייחס למצב החירום החברתי, שאכן נדרש להכריז עליו ונדרש שהממשלה תאמץ שורה של צעדים כדי לבלום את המכות החוזרות ונשנות לשכבות החלשות. העניין הוא לא האורז וגם לא העוגות של מרי אנטואנט שהציעה מה שהציעה לאותם מפגינים במהפכה הצרפתית. מי שידו אינה משגת לקנות לחם שהלך והתייקר, עכשיו אינו יכול לפנות לאורז, שהתייקר בשיעור רב. מה שמדאיג הוא שוויון הנפש גם כלפי ההתייקרויות וגם לעובדה שכמה משווקים של האורז החזיקו אותו עד לראשית החודש כדי למכור אותו במחיר החדש, אף שקנו אותו במחירים הישנים. אבל זה סיפור שקשור ליישום החוק ולהתנהלותם והתנהגותם של גופים פרטיים.
אני חושב שהמדינה והממשלה יכולות לרשום לזכותן, נוסף על חקירות ושחיתויות, גם עלייה במחיר סל המזון בשיעור של קרוב ל-32%, והדברים מתנהלים כאילו שום דבר לא קורה. שר האוצר וראש הממשלה ושרי הממשלה באים אלינו ומתגאים שיש צמיחה, אומנם נמוכה יותר ממה שציפו או ממה שהיה, אבל לא אומרים לעם שאותה צמיחה, גם המינימלית, הולכת לכיסיהם של אנשים ששייכים לשכבה דקיקה של בעלי הון ושל חברות גדולות, ולעומת זאת האנשים העניים נעשים עניים עוד יותר.
אדוני היושב-ראש, המרכיב של המזון בתקציב של משפחה ענייה הוא קרוב ל-26%, או היה כך. ועכשיו, כשסל המזון עלה ב-33%, כל אחד יכול לעשות את החישוב – שליש מהתקציב המשפחתי הולך למזון. לעומת זאת, האנשים בשכבות החזקות – המרכיב של המזון אינו עולה על 12%–13% מהתקציב שלהם. לכן גם כשאומרים שיש עליית מחירים אחידה, היא בעצם פוגעת בצורה קשה ביותר באותן שכבות חלשות.
האם יש מקום למצב חירום? כן, יש מקום למצב חירום בנושא החברתי, אבל ממשלה שחרתה על דגלה גם את ההפרטה כדת, וגם את הגלובליזציה כעיקרון וכאסטרטגיה – אי-אפשר לצפות ממנה ליותר, מה גם שהעומד בראשה שוקע עמוק עמוק בחשדות כבדים שלדעתי אינם נותנים לו לנהל, מבחינה מוסרית, והגישה הכלכלית שהוא מחזיק בה והממשלה מחזיקה בה אינה יכולה לעורר תקווה אצל אף אחד.
לכן נצביע נגד הצעת הממשלה להאריך את מצב החירום, אבל בכל זאת, מצאנו לנכון לומר את הדברים האלה לטובת האנשים החלשים והשכבות החלשות במדינה. תודה רבה, אדוני.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה לחבר הכנסת ברכה. חבר הכנסת אברהם מיכאלי, ואחריו – חבר הכנסת אורי אריאל. הרשימה סגורה. אחרי חבר הכנסת מיכאלי יש עוד חמישה דוברים. בבקשה.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הדיון שמתקיים היום בנושא של הארכת תוקפן של תקנות שעת-חירום, מצד אחד אפשר לומר שזה דיון פרוצדורלי, ואכן, בוועדה משותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, שבה ישבתי גם אני, בחנו מדוע באמת הממשלה לא הביאה הצעות חוק שונות לאישור, כדי שאותם חוקים יוצאו מהחוקים שמועברים היום במסגרת תקנות שעת-חירום, ואכן היו כמה שאלות נוקבות, והבנו שהנושאים כן בטיפול, כפי שיושב-ראש ועדת החוץ והביטחון תיאר פה. יש חוקים שהם באמת בצינור וחוקים מסוימים יובאו כנראה לאישור הכנסת בקרוב, כדי שנוכל לדון בהם ולאשר אותם.
אבל עם זאת, באמת צריך להיכנס פה למכלול של מצב המדינה אחרי 60 שנה, כי באמת השאלה שאני שואל – מצד אחד, כולנו מתפללים לאותו יום שיגיעו גם שלום ביטחוני וגם שלום חברתי, ולא נזדקק להפעיל את תקנות שעת-חירום כדי לבצע פה מדיניות של ממשלה במצבים שונים שהעם זקוק לה. אבל עם זה, אין לנו מנוס מלהסתכל בעיניים למנהיגים ולמובילי המדינה ולומר – האם באמת, אחרי 60 שנה, במה שתלוי בנו, כמנהיגי הציבור, עושים הכול כדי שנצא מאותו מצב חירום, שזה תלוי בנו ולא תלוי רק בגורמי חוץ – הן גורמים שהם השכנים שלנו והן גורמים בעולם. ובאמת פה אפשר לומר שיש עוד הרבה חשבון נפש לעשות עם עצמנו, האם אכן אנו מתמודדים בצורה נכונה עם אותן בעיות שהן בעיות אקוטיות לקיומה של מדינה, לקיומה של חברה.
בימים החגיגיים האלה של יום העצמאות, בדרך כלל באופן טבעי אנחנו מבליטים את הישגיה של המדינה, את הישגיה של החברה, ובאמת, יש לנו הרבה מאוד הישגים. אי-אפשר לבטל את אותם הישגים חשובים שהמדינה שלנו הגיעה אליהם. עם זה צריך לחשוב איך אנחנו עדיין חיים במדינה כל כך מפולגת מבחינה חברתית, מבחינת המגזרים השונים. לפעמים אפשר לחשוב שמגזר אחד לא שייך למדינה שאנחנו מדברים עליה. איך אפשר להגיע לאותם המצבים שאנחנו ניתן תחושה לאותם אזורים שהיום הם קוראים לעצמם כביכול מחוץ לתחום, כביכול מחוץ לשליטת המדינה, כדי שהקבוצות האלה בעם ירגישו שייכות למדינה לא באופן דקלרטיבי פורמלי בלבד, אלא באמת שייכות. אנחנו צריכים לעשות הכול כדי שאותן בעיות תיפתרנה, כך שלא ניזדקק להרגיש חירום במובן הזה שנצטרך לפעמים לפתור דברים בצורה לא שקולה, לא נבונה.
לכן אני חושב שהממשלה ואנחנו ככנסת צריכים לעשות הכול בעניין הזה, כדי שהבעיות האלה תעלינה לסדר-היום לדיון אמיתי ולעומק, כדי שנוכל לבוא ולהגיד, לא בעוד 60 שנה אלא בעוד שנה, שהתקדמנו עם המצב הזה. תודה רבה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה לחבר הכנסת מיכאלי. יעלה ויבוא חבר הכנסת אורי אריאל, ואחריו – חבר הכנסת ראובן ריבלין.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ברשותכם, לתשומת לבכם, אדוני היושב-ראש, אין פה שר בדיון הזה. זה גם לא נושא חשוב. בלי לספור, אין פה מניין חברי כנסת. עכשיו אני רוצה, ברשותך, אדוני יושב-ראש ועדת החוקה, את תשומת לבך לרגע. אני אמנע בהצבעה הזאת, ואני אמנע כי למרות העבודה שלך והעבודה של חברת הכנסת עמירה דותן, חברתי, חבר הכנסת צחי הנגבי ואחרים – צריך לומר ביושר שההתנהלות בעניין החקיקה שצריכה להחליף את מצב החירום היא בלתי נסבלת. ומותר גם ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון – אני חושב שגם הוא חש ככה, לא שאלתי אותו – ללחוץ, יחד אתך, חבר הכנסת בן-ששון, ועם אחרים, כדי לשים סוף לבושה. חיים עם חוקים מלפני 60, 70, 80 שנה. חברים, בושה וכלימה לכולנו. לכל אחד מאתנו שהיה באיזה שלב במקומות אחרים, לא תמיד באופוזיציה.
אבל עכשיו אתם בקואליציה. ואני רוצה בכל זאת לבקש מכם. שמעתי את הסקירה של חבר הכנסת הנגבי, שהועילה לי, כי אם הוא לא היה נותן אותה, אולי אפילו הייתי מצביע נגד, אבל לא היה בה שום לוח זמנים. לא לוח זמנים של יום. עד סוף השנה, בסדר? ניקח כיוון. אני רוצה לבקש מהממשלה – אין פה עניין של קואליציה ואופוזיציה, אני חושב שבעניין הזה כולם מאוחדים. אני יודע שיש לחץ גדול של חקיקה בוועדת החוקה, חוק ומשפט. יכול להיות שצריך לעשות ועדת משנה לעניין הזה. אני רוצה לבקש מכם – אלה שהיום נושאים באחריות לעניין, לקדם את העניין ולהודיע לכנסת על לוח זמנים של סדרי גודל. אני לא מדבר על יום מסוים. תמיד יש עוד דיון ועוד שאלה ועוד בעיה. בסדר. בואו תודיעו לנו שעד מרס 2009, קרי בעוד שנה, המצב ייראה אחרת מיסודו. לא עוד שני חוקים. עוד שני חוקים זה טוב, אבל זה לא העניין.
לכן אני אמנע בהצבעה הזאת ואני אשמח מאוד אם נשמע לקראת יום העצמאות הבא שהגענו לעצמאות גם בעניין הזה. תודה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה לחבר הכנסת אריאל. חבר הכנסת ראובן ריבלין – לא נמצא. חבר הכנסת אליהו גבאי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת עבאס זכור.
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מדי פעם ממשלת ישראל מאריכה את חוקי החירום ומנמקת. אין ספק שמצבה של מדינת ישראל הוא לא ככל המדינות. אנחנו זקוקים מדי פעם להאריך את מצבי החירום ואת החוקים הנלווים לזה, כי מדינת ישראל היא לא ככל המדינות. אין עוד מדינה בעולם שמאוימת כפי שמדינת ישראל מאוימת על-ידי אויבים מבית ומבחוץ. לכן, החוקים האלה חשובים. כמובן אנחנו נתמוך בהם, ניענה לבקשת הממשלה ונתמוך בחוקים האלה.
אבל במקביל למצב החירום, החוקים שמדינת ישראל מכריזה עליהם מדי פעם, אנחנו נמצאים במצב – לצערי צריך להכריז מצב חירום על עלייתם המסחררת של מחירי מצרכי המזון. מצרכי המזון, ההתייקרות שלהם בסופו של דבר תכביד על כלל האוכלוסייה אבל בעיקר על האוכלוסיות החלשות, שעיקר ההכנסה שלהן נועד למעשה למצרכי יסוד, למזון, לאוכל. על זה – עיקר ההכנסה. ההכנסה מיועדת בעיקר לצורך המזון הבסיסי – הסוכר, השמן, האורז, התירס והקמח; כל מצרכי היסוד תופסים מרכיב חשוב בהוצאה לנפש.
כאשר מדינת ישראל מחליטה לבטל את הפיקוח, לבטל את הסובסידיה על מצרכי המזון, במקביל היא צריכה למנוע מצב של בעלי אינטרסים לעשות הון וכסף זול כתוצאה מההתייקרויות בגלל עליית התשומות. לכן מדינת ישראל תצטרך לעקוב אחרי כל מיני ספקי מזון למיניהם, אחר כל אלה שמייבאים את המזון, שלא ליצור בהלה בעקבות עליית המחירים, כי אז הם מכפילים את העלייה כדי לגרוף רווחים.
לכן על שר האוצר, על שר המסחר והתעשייה, לקרוא לכל אלה שמספקים את המזון, שמשתמשים בבהלה של עליית המחירים להכפיל את העלייה ולגרוף רווחים שלא מגיעים להם – מדינת ישראל צריכה לקרוא אותם לסדר ולומר להם, שאם כך וכך הם עושים, יש לה אמצעים כדי להעמידם במקום. זה דבר אחד.
דבר שני, במדינות רבות בעולם הורידו את המע"מ על המזון. אני אומר, מדינת ישראל צריכה לבטל את המע"מ על מצרכי היסוד. למה? כי מצרכי היסוד הם לא לוקסוס, לא צורכים אותם לשם תענוג או לשם מותרות, אלא זה דבר בסיסי. לכן מדינת ישראל, בתקופה שהיא מורידה את המע"מ – הורדנו אותו מ-17.5% ל-17% ו-16.5% ו-16%, עכשיו מדברים על הורדת מע"מ נוספת. לכן, לדעתי, במקום להוריד את המע"מ לכל המגזרים, להתרכז בהורדת המע"מ על מצרכי המזון, על מצרכי היסוד האלה, כי הציבור החלש זקוק לזה. במקום לתת קצבאות סעד וכל מיני קצבאות של ביטוח לאומי למיניהן, בואו ניתן להם את מצרכי המזון מבלי התוספת של מס ערך מוסף. אם יעשו את זה, זה יקל. במקביל יש לקרוא לסדר כל מיני חברות שמשתמשות בזה כאינטרס לגרוף רווחים. תודה רבה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה לחבר הכנסת גבאי. חבר הכנסת עבאס זכור, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת רן כהן, שינאם שתי דקות. הוא לא היה כשקראתי את שמו, הוא חזר, הוא ינאם, סיכמנו על קנס של דקה.
רן כהן (מרצ):
אני הייתי בישיבה אצל יושבת-ראש הכנסת.
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אחרי 60 שנה עוד מדברים על מצב חירום. אני לא יודע באיזה חירום מדובר ומה עושים כדי לסיים את מצב החירום. בכל שנה שומעים על מצב חירום חדש במדינה הזאת, נוסף על מצב החירום המתייחס לקיומה של מדינת ישראל, נוסף על סכסוך בין ישראל לשכניה, במיוחד הפלסטינים. אני רואה, שיותר מרבע האזרחים ותושבי המדינה הם במצב חירום קשה מאוד. כרבע מהאוכלוסייה רעב, חלש ואין לו מה לאכול. השאלה היא לא מתי יסתיים מצב החירום, השאלה היא מה עושים כדי לסיים את מצב החירום.
אני זוכר שאחד המאמינים שאל את הנביא מוחמד: מתי יום הדין? הוא ענה לו: מה אתה מכין ליום הזה? אל תשאל מתי; האם אתה מוכן ליום הדין או לא מוכן? אני לא רוצה לשאול עד מתי, אבל על כולנו לעשות הרבה כדי לסיים את מצב החירום, במיוחד שהיום אנחנו קוראים ב"ידיעות אחרונות", בסקר של מינה צמח, שיותר מ-52% מהישראלים לא פוסלים את האפשרות לעזוב את המדינה למדינה אחרת. אז אם נישאר במצב חירום והמדינה תישאר במצב חירום, אז 100% התושבים לא יישארו במדינה הזאת.
אני מציע לסגור את כל הפערים ולעשות הכול כדי לסיים את מצב החירום, במיוחד את הסכסוך הפלסטיני ועם כל השכנים, וגם לחשוב על כל האזרחים, במיוחד החלשים, במדינת ישראל. תודה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה לחבר הכנסת עבאס זכור. יעלה ויבוא חבר הכנסת רן כהן. ואחריו – חבר הכנסת גדעון סער.
רן כהן (מרצ):
אדוני היושב-ראש, להסב את תשומת לבך, לא איחרתי לכאן משום שהתבדרתי, הייתי בישיבה אצל יושבת-ראש הכנסת, מובן מאליו שבענייני הכנסת, בענייני הקשר שלנו עם מועצת אירופה, עם חבר הכנסת מיכאל איתן. ולכן אני מקבל את ההערה, אבל בסדר.
היו"ר עתניאל שנלר:
אנחנו נוסיף את הדקה.
רן כהן (מרצ):
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, אני אצביע נגד הארכת מצב החירום, גם מסיבות עקרוניות אבל גם מסיבות הפרקטיקה ההתנהלותית של הממשלה. נדמה לי שאחרי 60 שנה הגיע הזמן שאזרחי מדינת ישראל לא יחיו במשטר שהוא משטר חירום. הגיע הזמן לעשות את זה. בעצם מה אומרים: אין לנו ברירה, משום שהמצב הביטחוני שלנו קשה מאוד. ואכן יש קשיים במצב הביטחוני. אבל הרי לא מוכרז מצב חירום בגין הסכנה של אירן, שהיא סכנה אמיתית ביותר; מוכרז מצב חירום משום שאנחנו עדיין חיים במצב של עימות עם רוב הסביבה שלנו, אבל ראה זה פלא, מי שמסרב עכשיו למשא-ומתן מדיני עם הצד השני זה אנחנו.
חברות וחברים יקרים, היום סוף-סוף מזכירים את בן-גוריון, את אשכול, את גולדה, את שרת, כי יש 60 שנה למדינה. נדמה לי שלא היה משפט יותר משמעותי מבחינה מדינית שנאמר על-ידי אבות המדינה הזאת, מאשר "ידנו מושטת לשלום". אין משפט יותר נחרץ מזה. מה אומר המשפט הזה? הוא אומר, אנחנו לא נחמיץ אף הזדמנות כדי להגיע למשא-ומתן לשלום. הפלסטינים, אומרים עליהם גם את המשפט המפורסם – אבא אבן אמר עליהם – שהם לא מחמיצים אף הזדמנות להחמיץ הזדמנות.
ראובן ריבלין (הליכוד):
גם אבות המדינה, כשדיברו על שלום, לא דיברו על שלום עכשיו, דיברו על שלום לתמיד. שלום לתמיד, לתמיד.
רן כהן (מרצ):
אבל מציע הנשיא סוריה משא-ומתן לשלום ופתרון של שלום, מי מסרב? לא הוא, אנחנו, בגלל ההשראה של הנשיא בוש. ה"חמאס" מציע "הודנה", מי מסרב? אנחנו מסרבים. אז מה אנחנו בוכים על מצב חירום?
שלמה מולה (קדימה):
לא, אנחנו בעד, אבל – – –
רן כהן (מרצ):
אני רוצה לסיים, כי הזמן שלי נגמר. אדוני היושב-ראש, אני אצביע נגד מסיבה נוספת. מצב חירום הוא אנטי-דמוקרטי בעליל. אם הוא נגזר ממצב בלתי אפשרי ואין לו שום פתרון, ניחא; אבל אמרתי, לדעתי יש לו פתרון, ואנחנו לא נוקטים אותו כי הממשלה הזאת לא עושה מעשים אמיתיים לשלום, למרות האשמות הימין נגדה. אז להעניק היום מצב חירום בידי ראש הממשלה, במצב המפוקפק שהוא נמצא בו, זאת קצת הפקרות. תודה רבה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה לחבר הכנסת כהן. יעלה ויבוא חבר הכנסת גדעון סער; בבקשה, אדוני. ואחריו יחתום את הדיון חבר הכנסת ראובן ריבלין. מייד אחר כך תהיה הצבעה. כדאי שידעו, מייד אחרי חבר הכנסת ריבלין עוברים להצבעה. בבקשה.
גדעון סער (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, שולחן ממשלה ריק, כנסת נכבדה, אנו באופן מסורתי, גם כשהיינו בשלטון וגם כשהיינו באופוזיציה, תמכנו בהארכת מצב החירום. הטעם לכך הוא פשוט – חלק גדול מאוד מהתשתית החקיקתית והמשפטית שנוגעת לתחומי רבים יונקת את תוקפה ממצב החירום ועדיין לא הוסדרה תשתית אלטרנטיבית. נכון שהממשלה מעת לעת מביאה חוקים נפרדים שמבקשים להסדיר נושאים שנשענים על מצב החירום, אולי בקצב אטי מדי, אבל זה קורה, זה קרה אפילו בקדנציה הזאת, והממשלה בקדנציה הזאת אטית בכל הדברים כמעט. אז זה היה באמת לא ריאלי לצפות שדווקא בתחום הזה היא תגלה זריזות, יעילות ותושייה.
אנו נוהגים כאופוזיציה עניינית ששוקלת לגוף הנושא את עמדתה. דהיינו אם במקרה הממשלה עושה דבר-מה שאינו שגוי, אנו לא חייבים להתנגד לו רק משום שהממשלה מביאה אותו לבית. נכון שיש פיתוי מסוים להצביע נגד הממשלה – – –
דוד טל (קדימה):
– – –
גדעון סער (הליכוד):
אני אומר: יש פיתוי; לא אמרתי איך אנהג. את זה אגיד בסוף. כי לפעמים אתה אומר שלפעמים אתה גם יודע שלפעמים אתה רוצה להוכיח לממשלה שהיא לא יכולה למשול והיא לא מושלת.
מנחם בן-ששון (קדימה):
לא אתה.
גדעון סער (הליכוד):
אמרתי: פיתוי; לא אמרתי: פיתוי שלי.
מנחם בן-ששון (קדימה):
– – –
גדעון סער (הליכוד):
הפעם אני לא חושב שאפול בכך, ואומר לך למה – כי ראיתי את הצעת הוועדה המשותפת, שבהתאם להוראת סעיף 38 מבקשת להכריז על מצב חירום עד יום ו' בניסן התשס"ט, 31 במרס 2009, דהיינו כמעט עוד שנה מהיום. מאחר שאני חושב שב-31 במרס 2009 ועוד לפני כן תיהנה מההחלטה הזאת ממשלה אחרת לחלוטין, אין שום סיבה הגיונית שדווקא אנו נתנגד לכך.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה. אחרון הדוברים – חבר הכנסת ראובן ריבלין, ומייד בתום דבריו הצבעה וננעל את הישיבה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, טוב שנכנסת, כי אני רוצה לומר לך ובאמצעותך לממשלה כולה ולחברי חבר הכנסת יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, שאנו מצביעים בעד התקנות האלה מהטעם הפשוט שאנו מפעילים שיקול דעת. יש היום חשש בציבור בישראל שמא יש החלטות שמתקבלות שלא בשיקול דעת או בשיקול דעת זר, בשיקול דעת שמכוון לנושא שונה מהנושא שבעניינו אנו דנים ועליו אנו מצביעים. ואני לא אומר אם מבחינה עובדתית יש צדק או אי-צדק, ההרגשה היא דבר שאנו לא יכולים להתעלם ממנו, ולכן אני חושב שכאשר ממשלה נמצאת בחשש, אדוני השר, שמא שיקוליה הם שיקולים שבמרכזם לא האינטרס החיוני למדינת ישראל ולעם החי בישראל על ההיבטים ימינה ושמאלה, אלא שיקולים שמכוונים לנושאים אחרים בתכלית. ההרגשה בעניין ההתנתקות היא שמא חלילה נתקבלה הכרעה, החלטה על-ידי אותם גורמים שהביאו לכלל הבאתה בפני העם והכנסת להצבעה, שאולי לא היו מכוונים לעצם ההתנתקות אלא לנושאים אחרים. אני לא אומר שזה נכון, אבל אני אומר שיש הרגשה כזו בציבור הישראלי, ויש טענות כאלה שאינן באות לידי ביטוי על-ידי גורמים שוליים או על-ידי אנשים המתנגדים, אלא הרגשה עמוקה שמא חלילה אנו מתחילים לקבל החלטות כלשהן מתוך רצון להשיג מטרות כלשהן זרות לאותה מטרה שלשמה אנו באים להצביע.
אני שמח שבעניין זה, אני יודע שממשלות קודמות גם הן ביקשו להמשיך ולהחיל את מצב החירום. במדינה דמוקרטית הדבר לא קל, אבל דמוקרטיה מחויבת להגן על עצמה ועל הדמוקרטיה שבה, ואנו מחויבים להמשיך ולהצביע גם כאשר אנו, לצערי הרב, לא רק שמתנגדים לממשלה בגלל שאנו נמצאים באופוזיציה, אלא כי אנו חוששים חשש כבד שמא פעמים השיקולים של מקבלי ההחלטות, כאשר רבים מחברי הממשלה שלא נמצאים פה, הם לא צריכים להימצא פה, כי הם גם לא נמצאים שם, הם גם לא נמצאים במקום שבהם מתקבלות ההחלטות. הם לא נמצאים באותו מיליה של אנשים המובאים באותו סוד של הנימוקים לקבלת ההחלטות והדרך שבה הן מתקבלות.
אנו יודעים היטב שיש צורך, והצורך לא יגונה מטעמים של ביטחון מדינת ישראל ואזרחי ישראל. נצביע בעד.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה.
אנו עוברים להצבעה על המלצת הוועדה המשותפת.
הצבעה מס' 4
בעד ההמלצה – 12
נגד – 4
נמנעים – אין
המלצת הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה, חוק ומשפט
להיענות לבקשת הממשלה לחזור ולהכריז על מצב חירום נתקבלה.
היו"ר עתניאל שנלר:
בעד – 12, נגד – 4, נמנעים – אין. אני קובע בזאת שהמלצת הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה, חוק ומשפט להיענות לבקשת הממשלה לחזור ולהכריז על מצב חירום נתקבלה.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום חמישי, י' באייר התשס"ח, 15 במאי 2008, בשעה 14:00. ישיבה זו נעולה. חג שמח לחברי הכנסת.
הישיבה ננעלה בשעה 13:18.