דברי הכנסת
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 2
סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 2
פסק-הדין של בית-המשפט בירושלים בעניין מכירת חמץ בחנויות בפסח 3
שמואל הלפרט (יהדות התורה): 4
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 6
השרה רוחמה אברהם-בלילא: 10
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 11
השרה רוחמה אברהם-בלילא: 11
אברהם רביץ (יהדות התורה): 12
משה גפני (יהדות התורה): 12
זהבה גלאון (מרצ): 13
יוסף ביילין (מרצ): 14
מנחם בן-ששון (קדימה): 14
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: 15
ראובן ריבלין (הליכוד): 19
יורם מרציאנו (העבודה-מימד): 19
אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): 20
השרה רוחמה אברהם-בלילא: 22
דוד טל (קדימה): 22
חילופי גברי בוועדות הכנסת 23
דוד טל (יו"ר ועדת הכנסת): 23
החלטה בדבר תיקון טעות בחוק שירות המילואים, התשס"ח–2008 23
צבי הנדל (בשם ועדת החוץ והביטחון): 23
דברי הכנסת
כז / מושב שלישי / ישיבה ר"ל /
ט' בניסן תשס"ח / 14 באפריל 2008 / 27
חוב' כ"ז
ישיבה ר"ל
כנס מיוחד
הישיבה המאתיים-ושלושים של הכנסת השבע-עשרה
יום שני, ט' בניסן תשס"ח (14 באפריל 2008)
ירושלים, הכנסת, שעה 11:02
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר דליה איציק:
אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת, היום יום שני, ט' בניסן תשס"ח, 14 באפריל 2008.
אנחנו נמתין לשרה או לשר המתאם, ואם לא – אנחנו נסגור את הישיבה.
הודעה לסגנית מזכיר הכנסת – גברתי, בבקשה.
סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
ברשות יושבת-ראש הכנסת, הנני מתכבדת – – –
היו"ר דליה איציק:
שם למעלה – אם הם לא שקטים, בבקשה לטפל בזה. מה הרדיו הזה? בבקשה.
סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
ברשות יושבת-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 115), התשס"ח–2008, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. תודה.
היו"ר דליה איציק:
גברתי, תודה לך.
פסק-הדין של בית-המשפט בירושלים בעניין מכירת חמץ בחנויות בפסח
היו"ר דליה איציק:
חברי חברי הכנסת, נעניתי לבקשתם של למעלה מ-25 חברי הכנסת לדון בהצעות לסדר-היום. חבר הכנסת פרוש, האם אני רואה את היד שלך? רצית להגיד משהו? לא. להזכירכם, זו ישיבה מיוחדת, ולכן הצעה דחופה תנומק עד עשר דקות.
מנחם בן-ששון (קדימה):
– – –
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת שמואל הלפרט, שדיבר אתי גם בטלפון ולא האמין לי, כנראה, שאני אסדר את הפגישה הזאת לפני חג הפסח, בבקשה. יש לך עשר דקות – הצעה לסדר-היום שמספרה 5188 בנושא פסק-הדין של בית-המשפט בירושלים בעניין מכירת חמץ בחנויות פסח. איפה השר?
משה שרוני (גיל):
השרה הגיעה.
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
– – –
היו"ר דליה איציק:
אדוני, בבקשה, יש לך עשר דקות. מעניין כמה חברי כנסת יש היום בבניין ומעניין כמה חברי כנסת יש כאן. דרך אגב, אני פה כל הזמן. אבל פותחים את הבית, ואלה עלויות, כמו שאתם מבינים וכו'. לפחות שאלה שחתמו יהיו כאן. הפעם זה כבר לא עניין של ראש הממשלה. אדוני, בבקשה.
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, בתורתנו הקדושה נאמר: שבעת ימים שאור לא יימצא בבתיכם; ולא ייראה לך חמץ – – – בכל גבולך; כל האוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מישראל. איסור חמץ בפסח שונה מכל יתר האיסורים שבתורה. איסור חמץ הוא היחיד שעליו נאמר: בל ייראה ובל יימצא. איסורו אפילו במשהו, ועונשו – כרת.
אלפי שנות גלות, בכל תפוצות ישראל, תחת שלטונות רשע והרדיפות הקשות ביותר, נזהר עם ישראל מאכילת חמץ במסירות נפש עילאית. מי מאתנו אינו מכיר סיפורים מרטיטים על יהודים שנזהרו, אפילו בתקופת השואה, ברגעים הקשים ביותר של רעב וחולי, כאשר חייהם עמדו להם מנגד, ובכל זאת נזהרו שלא להיכשל חלילה באכילת חמץ. אבי, הרב הגאון אריה דב הלפרט זצ"ל, שהיה רבה של בוקרשט, ישב בזמנו בבית-הסוהר תחת השלטון הקומוניסטי במשך שש שנים, ובחג הפסח היה צם תשעה ימים והתקיים על מים בלבד כדי שלא להיכשל באכילת חמץ בפסח. כפי שידוע לכולנו, עד עצם היום הזה רוב רובו של הציבור אוכל רק מצה בפסח ונזהר מחמץ. לפי סקרים שנערכו, מדובר בקרוב ל-90% מהציבור.
חברי הכנסת, לפני שבוע נפל דבר בישראל, כאשר שופטת בבית-משפט מקומי בירושלים – וכאן לא מדובר בבית-משפט מחוזי או עליון – החליטה שהמחוקקים נטלו לעצמם זכות יתר כאשר חוקקו את החוק האוסר מכירת חמץ בפומבי בחג הפסח. לדעתה, "פומבי" לא כולל מכירת חמץ בתוך מסעדה או חנות, ולכן זיכתה בעלי מסעדות שנתבעו לדין על מכירת חמץ בפסח. קביעת השופטת מלמדת שהיא סבורה כי היא מבינה יותר מהמחוקקים עצמם למה הם התכוונו, היא יודעת טוב יותר מה פירוש המלה "פומבי", והיא ראתה את עצמה מוסמכת לקבוע החלטה בנושא יהודי-מסורתי-לאומי שנמצא, לדעתי, הרבה מעל ומעבר לשיקול דעתה האישי. השופטת חושבת שהיא יכולה לפסוק באחד הנושאים המקודשים ביותר, אחד הסמלים המיוחדים שעם ישראל שמר עליו בכל הדורות במסירות נפש.
החלטת השופטת פוגעת בזהות היהודית של מדינת ישראל תוך סילוף לא רק של ההלכה אלא של המשפט במדינה ותוך מתן פרשנות בלתי מתקבלת על הדעת למושג "פומבי", כאילו רק חמץ שניתן לראות אותו במקום פתוח, כלומר מכל זווית, הוא פומבי, ואם הוא נראה רק משלוש זוויות הוא כבר לא פומבי. מסופקני אם יש משפטן רציני אחד שמצטרף לדעה מגוחכת זו.
לפי החלטת השופטת, חוק איסור מכירת חמץ אינו תופס למשל בפיצרייה, כי שם לא ניתן לראות אותו מכל זווית אפשרית. לפי ההלכה היהודית כל דבר שנעשה בנוכחות שלושה אנשים יש לו דין פרהסיה ופומביות, ולכן לא משנה אם רואים ומכמה זוויות. עצם נוכחות שלושה אנשים מוציאה את העניין מרשות הפרט והופכת אותו לפומבי.
גם מבחינה משפטית מדובר בהחלטה מוזרה בלשון המעטה, שהרי אם "פומבי" זה רק מקום ציבורי כשאדם יכול לראות את המעשה מכל מקום שהוא, הרי שורה של חוקים במדינה לא יוכלו להתקיים. למשל חוק הדגל, הסמל וההמנון קובע תנאים, הגבלות ואיסורים על השימוש בפומבי בדגל המדינה. לפי החלטת השופטת, שר הפנים לא רשאי לקבוע תנאים, הגבלות ואיסורים על השימוש בדגל המדינה באולמות ובמקומות ציבוריים אלא רק במקומות פתוחים. חוק מלווה עממי התש"י והתשט"ו קובע כי כל הגרלה תיערך בפומבי. לפי ההחלטה האמורה, כל הגרלה חייבת להתבצע במקומות פתוחים בלבד, ולא באולמות ובמקומות ציבוריים. חוק שירות המדינה אוסר על עובדי מדינה לארגן אספה פומבית בעלת אופי מדיני או פוליטי. לפי ההחלטה האמורה, יחול האיסור רק במקום פתוח, ואילו במקומות ובאולמות ציבוריים ניתן יהיה לארגן אספות פוליטיות ללא הגבלה. כך גם לגבי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה, האוסר פרסום דוח על מה שנאמר בישיבה פומבית. לפי ההחלטה אפשר לפרסם הכול על ישיבות באולמות ובמקומות ציבוריים, וכך הלאה – שורה של חוקים שהחלטת השופטת הופכת אותם ללעג ולקלס.
חברי הכנסת, החלטת השופטת מירושלים, מלבד זה שאינה הגיונית מבחינה משפטית, עלולה לגרום הכשלת רבבות יהודים באכילת חמץ, חס וחלילה, בחנויות ומסעדות, דבר שלא קרה בצורה המונית כל כך מאז קום המדינה. מצב זה מעלה מחדש את השאלה: אם גם בזה לא, במה אנחנו עוד בכלל מדינה יהודית?
שרת החוץ הגברת לבני פרסמה לפני כמה ימים, בצעד יוצא דופן, מאמר שבו הביעה דעה אישית שלפיה כשמדברים על חגיגות ה-60 למדינה כל ילד יודע מהי דמוקרטיה, אך כשנשאלים מהי מדינה יהודית, אנשים נשארים פעורי פה.
המדינה משוועת לעלייה, אבל מה היא יכולה להציע לעולים מארצות הרווחה, מהמערב או מהמזרח? מצב ביטחוני אידיאלי או אלפי טילי "קסאם" ו"סקאד"? מצב חברתי טוב או מאות אלפי עניים וילדים החיים מתחת לקו העוני? הדבר היחיד שעוד נשאר להציע למי שרוצים לעלות זה רק מדינה יהודית, שבה לא יצטרכו לחשוש שילדיהם יתערבו בגויים; מדינה שבה נשמרים שבת, חגי ישראל וכשרות. אם גם המינימום הזה לא קיים, הרי נפגעים אושיות המדינה היהודית ויסודות קיומה.
אין ספק שהפרשנות המתחכמת של השופטת להגדרת המושג "פומבי", בניגוד לכוונת המחוקק, פוגעת בסטטוס-קוו ופוגעת פגיעה קשה באופיה היהודי של מדינת ישראל. היא מטילה כתם שחור על הזהות היהודית, ורוב הציבור מתנגד לה. על היועץ המשפטי לממשלה לערער מייד על פסק-הדין כדי לנסות להחזיר את המצב לקדמותו עוד לפני החג, ובמקביל לתקן את חוק החמץ על-ידי הסרת המלה "פומבי" מנוסחו. במקום המלים: "לא יציג בעל עסק בפומבי", יבוא: "לא יציג, לא ימכור ולא ישווק בעל עסק בכל דרך שהיא חמץ". לצערי, אף-על-פי שהצעת התיקון לחוק הוגשה אתמול לממשלה, הממשלה לא מצאה לנכון לדון בתיקון ולאשר אותו.
חברי הכנסת, היום ט' בניסן, הוא יום ההילולה של מורי ורבי, כבוד קדושת מרן האדמו"ר מוויז'ניץ, זכר צדיק וקדוש לברכה. מי שזכה לראות את דמות דיוקנו היוקדת והקורנת בליל הסדר, כאשר היה דומה ללפיד אש קודש, יכול להבין עד כמה מדובר כאן בפגיעה בציפור הנפש של כל יהודי. האדמו"ר אמר שמצה היא ראשי תיבות של "מכל צרה הצילנו". בטוחני שאם נשמור בהקפדה על ביעור החמץ, ועם ישראל יקיים את מצוות חג הפסח ואכילת מצה כהלכתה – ולא לפי פרשנותה של השופטת – נזכה גם בתקופה הקשה שעם ישראל נתון בה שיקוימו בנו ראשי התיבות "מכל צרה הצילנו".
נתפלל שיקוים בנו: "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה והסר ממנו יגון ואנחה". תודה.
היו"ר דליה איציק:
תודה, חבר הכנסת הלפרט. עכשיו נעבור לחבר הכנסת זבולון אורלב מסיעת האיחוד הלאומי – מפד"ל, גם הוא בנושא פסק-הדין של בית-המשפט בירושלים, הצעה לסדר-היום שמספרה 5189. בבקשה, אדוני.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, מרכז גוטמן של המכון הישראלי לדמוקרטיה מקיים זה שנים רבות מחקרי מעקב על היחס של הציבור הישראלי לדת ולמסורת ישראל.
היו"ר דליה איציק:
רק אם אפשר להקשיב לחבר הכנסת אורלב. תודה.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
במחקר האחרון, שנקרא "מדד 2007", נמצא כי רק 20% מהציבור היהודי בישראל מגדירים את עצמם חילונים. 47% מגדירים את עצמם מסורתיים ועוד 33% מגדירים את עצמם דתיים או חרדים. סקר שהתפרסם ממש לפני ימים אחדים מעלה כי 70% מהציבור היהודי-הישראלי מקפידים לאכול מצות בפסח ולא אוכלים חמץ בכל ימי החג. לאמור, מסורת ישראל מושרשת באופן עמוק מאוד, ולרוב הציבור בישראל יש אליה זיקה מובהקת.
עובדות אלה מעידות שחוק איסור הצגת חמץ בפסח בעצם איננו חוק דתי. צריך לומר: הוא חוק יהודי; הוא חוק של מסורת ישראל; הוא חלק מהחקיקה שמעצבת את דמותה היהודית ואת אופיה היהודי של מדינת ישראל בכל מה שקשור לרשות הרבים, לפומבי או לציבורי – תיכף ניגע במלה הזאת. החוקים אינם נכנסים לרשות הפרט. לאמור, רוב מוחלט של העם היהודי בישראל רוצה ומעוניין לשמור על המסורת היהודית, לא רק באופן פרטי אלא גם באופן ציבורי, באופן קהילתי ובאופן לאומי, כחברה וכמדינה.
הלוואי, גברתי היושבת-ראש, שלא היינו נזקקים בכלל לחוק המצות. הלוואי. זה היה צריך להיות המצב האידיאלי. כמו שאיננו נזקקים לחוק יום כיפור, ורוב העם מכבד את יום כיפור; איננו נזקקים לחוק ברית מילה, ורוב העם היהודי מקיים את מצוות ברית המילה; וכמו שאין חוק של חובה לאכול מצות בפסח ורוב העם – 70% – אוכלים מצות.
למה נזקקנו לחוק הזה לפני 22 שנה? נזקקנו לחוק הזה כיוון שנפרצה הגדר, כיוון שאנשים – יכול להיות שהם מיעוט, ואני חושב שהם מיעוט, בעיקר בגוש-דן, בעיקר בתל-אביב – צפצפו, לא התחשבו, לא גילו רגישות, ובעזות מצח הציגו חמץ להתריס ברשות הרבים בעסקים שלהם. לכן נחקק חוק החמץ – –
היו"ר דליה איציק:
חברי.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
– – ומי שיעיין בפרוטוקולים, בדיונים, גם בוועדות וגם במליאה, יראה את ההתלבטות הקשה מאוד. אני שייך לתנועה שאיננה ממהרת בחקיקה דתית, כפי שהיא נקראת. אמונה לא תבוא דרך חוק. אלא מה? על רשות הרבים לפעמים צריכים להגן, אם מתברר שיש פריצה, אם מתברר שיש אנשים שאינם מוכנים לקבל עליהם את עול הרוב.
לצערי, מיעוט חילוני להכעיס – שכפי שנמצא במחקר של מרכז גוטמן אינו עולה על 20% – כיוון שהמיעוט החילוני להכעיס הזה הציג ומכר חמץ בפסח באופן בולט, באופן בוטה, באופן מתריס, הוא שגרם לחקיקה. לחקיקה הזאת לא גרם הציבור הדתי. לחקיקה הזאת גרם אותו מיעוט שלצערי מקלקל את השורה.
יהודים מסורתיים רבים אינם רוצים לראות לחם או פיתות בפסח, וגם אם הם נכנסים למסעדה שאינה כשרה – יש יהודים שלא מקפידים להיכנס דווקא למסעדה כשרה – רובם, 70%, לא רוצים לראות ולאכול לחם בפסח. לכן, כשיהודי יכול להימנע מפגיעה ברגשותיו במקום ציבורי בפסח – בעיני זה חלק מהביטוי הנאמן לזהות היהודית של מדינת ישראל. זה ההבדל בין יהודי שנמצא במדינת ישראל לבין יהודי שנמצא בארצות הנכר. בארץ נכר אין לו שום ביטחון לאן הוא נכנס, מה הוא יפגוש. במדינת ישראל יש לו הגנה מינימלית.
גברתי היושבת-ראש, אני חושב שבית-המשפט התבלבל קצת, במובן הזה שבית-המשפט החליף את עצמו עם האקדמיה הלאומית ללשון העברית. אני מכבד מאוד את האקדמיה ללשון העברית ופעלתי רבות לביצורה – היא ממלאת תפקיד חשוב מאוד – וגם את העומד בראשה, אבל אסור להתבלבל בין האקדמיה ללשון העברית לבין בית-משפט. אני יכול להביע צער על הפלפול המשפטי, שמנותק לחלוטין מן המציאות, שגרם להדלקת אש זרה וגרם לסכסוך מיותר לחלוטין בין רוב העם – 70% – שרוצים לאכול מצות ואינם רוצים להיפגש עם לחם ועם פיתות בחג הפסח, לבין מוכרי חמץ להכעיס, לצורך רווח.
גברתי היושבת-ראש, איך היינו מגיבים לו שופט לעניינים מקומיים – עם כל הכבוד לו, הוא שופט, אבל לעניינים מקומיים – היה פוסק לפי אותו פלפול משפטי שמותר לפתוח מסעדה בערב יום הזיכרון לשואה, בטענה שזה בתוך המסעדה ואף אחד לא רואה? איך היינו מגיבים לו מסעדה או פיצרייה, שהיא סגורה, היתה נפתחת בערב יום הזיכרון לחללי צה"ל ושופט מקומי או שופטת מקומית, לצורך העניין, היתה אומרת: זה בפנים, זה לא בחוץ? האם היינו מקבלים את זה? אני בטוח שהיתה פה התקוממות. אני גם מעריך ששום שופט לא היה מעלה על דעתו לפסוק כזה דבר.
לכן, אני חושב שמוטלת חובה על היועץ המשפטי לממשלה – עליו, לא על מגישי העתירה בעיריית ירושלים, כיוון שהפסיקה הזאת הוציאה את העניין מגדר עניין מקומי וירושלמי והפכה אותו לעניין לאומי – אני חושב שהיועץ המשפטי לממשלה היה צריך להזדרז להחזיר את השד לבקבוק ולהגיש ערעור, בין היתר כדי למנוע המשך איבוד האמון, במדרון חלקלק, של אנשים כמוני במערכת המשפט בכל מה שקשור בשאלות של אמונות ודעות. צר לי, גברתי, אני אינני מגיש בג"צים כבר כשמונה שנים בשאלות שנוגעות לדת ומדינה, בשאלות של השקפות, לא רק מפני שאני חושב שהזירה של חבר הכנסת היא כאן בכנסת, ההתמודדות שלו היא כאן ולא בבתי-משפט, אלא גם במקרים זועקים, אני אומר שהאמון שלי בהחלט נסדק.
פניתי אל היועץ המשפטי לממשלה וציינתי שלעניות דעתי פסק-הדין הוא שגוי מכל היבט משפטי וציבורי, והוא בעצם מציג את החוק ככלי ריק, תוך פגיעה באחד היסודות של ההוויה היהודית של העם היהודי כאן בארץ-ישראל. אני חושב שאנחנו כמחוקקים יודעים שיש לפרש חוק על-פי מטרתו – לכל חוק יש מטרה, יש תכלית – ולא להיתפס לפרשנות טכנית. זה, אגב, העיקרון שאני מכיר שבתי-המשפט נוהגים לפיו במשך שנים רבות. אני שואל את עצמי: האומנם אין מסעדות או פיצריות הפתוחות לקהל שהן גם מקום פומבי? זה דבר מוזר מאוד. במדינת ישראל, שהגדירה את עצמה כמדינה יהודית ודמוקרטית, בוודאי צריך לפרש את החוק על-פי מהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ולמותר לציין כי חמץ בפסח סותר באופן בוטה את אחד המאפיינים של מדינה יהודית.
ראובן ריבלין (הליכוד):
גם דמוקרטית, כי לא יעלה על הדעת שניתן לפתוח פאב ברמדאן בעיר מוסלמית ערבית. בגלל הדמוקרטית, לא רק בגלל היהודית. גם יהודית וגם דמוקרטית.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אני מסכים. לצערי, גברתי היושבת-ראש, אף שפניתי סמוך לפסק-הדין, ואת ליל הסדר נחגוג במוצאי-שבת, אם ירצה השם, והדבר דחוף ומובן לכול שהוא דחוף – ופה לא מדובר בחקיקת חוק חדש, מדובר בערעור – גם זאת היועץ המשפטי לממשלה לא ראה לנכון. משום מה יש לו זמן. לצערי, גם ראש הממשלה לא אפשר לקיים דיון בהצעת חוק ממשלתית ולהתמודד עם הבעיה, בטענה מגוחכת שההצעה הוגשה באיחור. גברתי היושבת-ראש היתה שרה, וגם לי היתה הזכות להיות שר, ואנחנו יודעים שלא מעט החלטות ממשלה מתבססות על החלטות שהוגשו אחרי יום רביעי אחר-הצהריים. לכן, גם הטענה הזאת היא טענת סרק. לצערי, הממשלה וגם בתי-המשפט נכשלו כישלון חרוץ. אז החוק לא יתוקן, אבל אני חושב שדעת הקהל – יש לה הרבה מאוד מה לעשות.
אני רוצה לומר משפט אחרון, גם לאלה שירצו למכור חמץ בפומבי להכעיס: אל לכם. אל לכם לפגוע ברגשות 70% מהעם היהודי. אני קורא לרוב העם היהודי לבוא בדברי נועם ובנתיבות שלום ולהתווכח ולשכנע ולעשות כל דבר אפשרי כדי לשמור מכל משמר על היות מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית. חג פסח כשר ושמח לכולם.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, חבר הכנסת אורלב. השרה רוחמה אברהם, בבקשה. מייד לאחר מכן אנחנו עוברים להצבעה.
אני רוצה לומר שלא אני דיברתי עם היועץ המשפטי לממשלה, אבל דיבר אתו מזכיר הכנסת, בתשובתי לחבר הכנסת אברהם רביץ. היועץ המשפטי לממשלה אמור להידרש לעניין, אבל אני מוכרחה להגיד שתחושתי היא שזה שייך לבית הזה ולא למערכת המשפט, ולא מערכת המשפט צריכה לקבוע את הדברים הללו אלא הבית הזה. בבקשה, השרה רוחמה אברהם.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, חוק חג המצות (איסורי חמץ) הוא חוק שיזמו חברי הכנסת אבנר שאקי מהמפד"ל ואברהם שפירא מאגודת ישראל. החוק הזה אושר בכנסת בשנת 1986.
בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר כך: "בשנים האחרונות פשה נגע מכירת החמץ בחוצות הערים. למרות העובדה שלפחות 80% מכלל הציבור היהודי בארץ אינם אוכלים לחם ופיתות בחג הפסח, הולך וגואה גל מכירת החמץ בחנויות, ומוצרי החמץ מוצגים לראווה בפרהסיה, דבר הפוגע ברגשותיו של רוב הציבור". מטרתה של הצעת החוק לא היתה מניעת מכירת חמץ, אלא איסור הצגתו, מתוך רצון למנוע פגיעה ברגשות הציבור.
במהלך 20 השנים שחלפו מחקיקת החוק הצליח עם ישראל לשמר את אופיה היהודי של המדינה, ופסיקתו של בית-המשפט לעניינים מקומיים מהשבוע שעבר אינה צריכה לפגוע במרקם החיים היהודיים הקיים בארץ.
אני סבורה כי החלטתה של השופטת מציבה אתגר לפתחה של הממשלה. עלינו לבחון את הסוגיה באופן יסודי ומעמיק, כדי שזהותה היהודית של המדינה תישמר. מעבר לכך, אני בטוחה כי עם ישראל ימשיך לקיים את מורשתו ויימנע מהצגת חמץ בפרהסיה.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
כמה זמן לוקח לממשלה הזאת לבדוק משהו בצורה רצינית?
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
בהזדמנות הזאת, גברתי היושבת-ראש, אני מבקשת להעביר את ההצעות לסדר-היום לדיון בוועדת הפנים של הכנסת.
מעבר לזה, אני מאחלת לכולם פסח כשר ושמח, ומתפללת שבחג החירות הזה השבויים והנעדרים שלנו יקבלו את החירות האמיתית ויחגגו את החג עם בני משפחותיהם. תודה.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת סלומינסקי, בבקשה.
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
גברתי היושבת-ראש, כבוד השרה, את אומרת שהדבר הזה מציב אתגר לממשלה. אבל את הרי מייצגת את הממשלה ואת באה לענות בשם הממשלה, אז מה האתגר שזה מציב ומה התשובה של הממשלה? את הרי צריכה לומר לנו מה התשובה של הממשלה בנושא הזה.
גדעון סער (הליכוד):
מאימתי הממשלה הזאת מתמודדת עם אתגרים?
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת סלומינסקי, אמרתי בפירוש שלנו חשוב מאוד לשמור על צביונה היהודי של מדינת ישראל.
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
ועל כן?
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
ועל כן אין לי שום התנגדות להעברת הנושא לוועדת הפנים של הכנסת. את אותו חוק שהצגתי יזמו חברי כנסת מהמפלגה שלך. אני מציעה לך שגם אתה תקום ותעשה מעשה, תתקן את החוק הזה וזהו.
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
זה בסדר, אבל שהממשלה תנחה את היועץ המשפטי.
היו"ר דליה איציק:
תודה, חבר הכנסת סלומינסקי. הרב רביץ רצה הצעה אחרת, ולאחר מכן ניתן גם לחבר הכנסת גפני וגם לחברת הכנסת זהבה גלאון, לא נקפח אותה. אתן גם לחבר הכנסת ביילין ואפילו לחבר הכנסת אופיר פינס. אולי ניתן לכל הבית, נעשה דיון אישי. בבקשה, חבר הכנסת הרב רביץ.
אברהם רביץ (יהדות התורה):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני מבקש לקבוע שהחוק המקורי, לפני שקולקל על-ידי בית-המשפט, לא היה חוק שאוסר מכירת חמץ, בוודאי לא אכילת חמץ. בשעת עשיית החוק, לפני למעלה מ-20 שנה, היה ויכוח גדול בעניין, ובאמת חלק מחברי הכנסת רצו לאסור בחוק מכירת חמץ, וזה לא התקבל. לכן, לאורך כל השנים, החוק לא עסק במכירת חמץ, ובוודאי ובוודאי לא באכילת חמץ. הקלקול שנעשה נעשה באמת למטרת החוק. החוק מדבר על הצגת החמץ, והקלקול – אני רוצה שכולם יבינו – הביא לידי כך שבקניון או בסופרמרקט ענק, שמסתובבים בהם אלפי בני-אדם, יהיה מותר להציג חמץ, ובאיזו בסטה, עגלה שמוכרת בייגלך בסמטה חשוכה – הוא יעבור על החוק, לפי הפרשנות של כבוד השופטת.
ראשית, אני מוחה על חוסר האינטליגנציה בקריאת החוק. מה זה פומבי? זה בכלל לא מלה בעברית. לעשות פלפלנות על זה בכיוון של ליברליזם עודף – אני חושב שזה לא היה במקום.
גברתי היושבת-ראש, זה לא חוק שצריך להביא אותו חבר הכנסת, גם לא חבר כנסת חרדי – ודאי שלא, מכיוון שלו חברי כנסת חרדים היו מביאים חוק, הם באמת היו צריכים לאסור את מכירת החמץ וגם את אכילת החמץ. אבל מדינת ישראל מתהדרת בכך שהיא מדינה יהודית ודמוקרטית. היא חייבת מצד עצמה לתת סממנים, ובוודאי לא לבטל סממנים שמציגים את מדינת ישראל כמדינה יהודית. על זה יש לנו טרוניה, ולפיכך התיקון לכך הוא לפחות שממשלת ישראל היא שתתקן את החוק הזה, ולא שייראה כאן – דתיים עליך ישראל. תודה.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני. חבר הכנסת משה גפני, ואחריו – חברת הכנסת זהבה גלאון.
משה גפני (יהדות התורה):
גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת, אני מבקש, גברתי היושבת-ראש, להודות לך – להודות לך על שאת מצילה את כבוד הכנסת. אני יודע כמה משאבים וכמה לוגיסטיקה צריך בשביל לכנס את הכנסת בפגרה, ועשית את זה רק על הנושא, כי את יודעת שפסח חל בסוף השבוע, ואני מודה לך על כך. ותראי, רבים מחברי הכנסת הגיעו עקב חשיבות הנושא.
אבל, את והכנסת יודעות מתי פסח. מי שלא יודע זה הממשלה. הממשלה היתה צריכה לקיים דיון – השר אטיאס – ביום ראשון. לא רוצים לתקן את החוק – לא לתקן את החוק, אבל לומר לשר הפנים: הרי כתוב בחוק בסעיף 4 ששר הפנים צריך לשלוח פקחים, גם בפרהסיה. הרי צריך לדון על העניין הזה, קרה משהו. רוב הציבור בישראל לא רוצה את התופעה הזאת. כך – אחרת כל אחד לפי עניינו. הכנסת יודעת מתי פסח; הממשלה – השר אטיאס – לא יודעת מתי פסח בגלל שהיא לא יודעת מי זה ש"ס, היא לא יודעת מי זה דתיים.
היו"ר דליה איציק:
תודה. חברת הכנסת זהבה גלאון.
זהבה גלאון (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, לא צריך לתקן את חוק החמץ, צריך לבטל את חוק החמץ. כל הזהות היהודית עומדת על פיתות בפסח?
קריאות:
כן.
זהבה גלאון (מרצ):
אני שומעת את חברי הכנסת. בסדר, ככה אתם נראים, באמת.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
הזהות היהודית עומדת – – –
היו"ר דליה איציק:
ככה זה בבית הזה, צריך להקשיב גם כשלא נעים. מה לעשות?
זהבה גלאון (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, אני מכבדת את זכותם של אנשים להאמין ולאכול כשר בפסח. כך אני עושה. אבל אני מכבדת את זכותם של אנשים להיכנס למקומות שהם לא פומביים ולאכול כאוות נפשם, וההתקבצות הזאת פה והניסיון להמשיך ולכפות על אנשים מה לאכול, איך לאכול, איפה לאכול – לא על זה עומדת הזהות היהודית ולא על זה עומדת המדינה היהודית. זבולון אורלב עומד פה על הבמה – מדינת ישראל, איזו פגיעה בזהותה היהודית והדמוקרטית, הפיתות בפסח?
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
יש עם יהודי עם פיתות בפסח? אין עם יהודי עם פיתות בפסח.
זהבה גלאון (מרצ):
אנחנו לא מוכנים – – –
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת ביילין, בבקשה.
יוסף ביילין (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני חושב שההצעה הזאת צריכה לרדת מסדר-היום. הרגע שבו החוק הזה עבר, חוק החמץ, היה אחד מרגעי השפל הגדולים ביותר דווקא של היהדות הדתית בישראל. זאת בושה שבמדינה יהודית דמוקרטית צריכים להעביר חוק חמץ. הרי מה הגדולה של המדינה הזאת? שתרבותה, שחייה, בעיקרם הם חיים יהודיים. לא ברית מילה ולא יום כיפור ולא נסיעה של אוטובוסים ומכוניות ביום כיפור ולא שום דבר כזה הם תוצאה של החוק. מי שמרגיש שהוא צריך חוק בנושא החמץ בעצם אומר שיש כאן פשיטת רגל נוראה. זה לא יביא אנשים חילונים לא לאכול ולא לראות את זה. אני אומר לדתיים כאן בבית הזה: בשבילכם זו הזדמנות פז לרדת מטעות היסטורית שלכם. תנסו לשכנע, תנסו לדבר עם חילונים, אל תנסו לכפות עלינו, משום שכל כפייה מהסוג הזה רק תרחיק אותנו מכם.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני. חבר הכנסת ביילין, אתה היית שר המשפטים. בלי להגיד כמובן מה היא עמדתי – אם כי עמדתי די ברורה, אני לא מסתירה אותה – נראה שפסק-הדין הזה, תודה, הוא קצת פרשנות שהיא לא בכוונת המחוקק. זו שאלה אחרת, מה שאתה וחברת הכנסת גלאון מעלים, אבל אין ספק שהשופטת נטלה על עצמה פה, איזו תחושה שהיא לא – חבר הכנסת בן-ששון, משפט אחד בבקשה.
מנחם בן-ששון (קדימה):
פסח שמח, כי כשר הוא בטח יהיה.
היו"ר דליה איציק:
גברתי השרה, את תוכלי אחר כך להשיב. חבר הכנסת שטייניץ רצה? איננו. בבקשה, אדוני השר אלי ישי.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לברך את המשתתפים בכינוס הזה. הרוב המכריע פה מתכנסים למחות על ההחלטה ועל הפרשנות שהשופטת קבעה בפסיקה, בעיני – הפסיקה המוזרה שלה. חלק מחברי הכנסת כמובן באו לפה להציג עמדה אחרת. צר לי על כך, כי יכולה לומר הגברת זהבה גלאון: האם על הפיתה תקום או תיפול הזהות היהודית של מדינת ישראל? לצערנו הרב, זו בדיוק הגישה שמאז הקמת המדינה חתרה לעקור מהשורש את הערכים היהודיים. פעם זה פסח, פעם זו המצה; לשיטתך זו הפיתה.
זהבה גלאון (מרצ):
– – –
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
הפעם השנייה זה יום כיפור, ושבתות, ובתי-כנסת – –
גדעון סער (הליכוד):
הפעם זה ירושלים, אדוני השר – – –
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
– – וירושלים. לכן, גברתי היושבת-ראש – – –
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת סער – – –
גדעון סער (הליכוד):
– – – כן, שאתם מוכרים את המדינה.
היו"ר דליה איציק:
מה אתה אומר – כן?
גדעון סער (הליכוד):
אתם מוכרים את המדינה. אתם מוכרים את המדינה.
היו"ר דליה איציק:
תודה רבה לך. שמענו, אנחנו מוכרים את המדינה. תודה.
גדעון סער (הליכוד):
אתם מוכרים את המדינה. מוכרים חמץ ומוכרים את המדינה.
היו"ר דליה איציק:
ולכן, חבר הכנסת סער, עכשיו אני קוראת לך פעם ראשונה.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
אני רק רוצה לומר שאנחנו נכין תיקון להצעת החוק – תיקון כדי שלא יהיה מקום לפרשנויות. הזהות היהודית של מדינת ישראל צריכה להישמר.
ולך, גפני, אני רוצה לומר משפט אחד בהמשך לדברים שלך: אתה בוחר בדרך הפוכה מהדרך שבה צריכים לתקן. אתה אומר: ש"ס בממשלה. אני יכול למנות לך עשרות דברים שכשהייתם בקואליציה ובממשלה – – –
אלי אפללו (קדימה):
זה מה שהם רוצים – – –
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
אלי, אל תפריע לי. גפני, גם כשאתם הייתם בממשלה ובקואליציה נעשו דברים נוראיים ותיקנו ביחד, בתוך הקואליציה. אז במקום לתקוף את ש"ס, כרגיל, כהרגלך בקודש – – –
משה גפני (יהדות התורה):
אז תעזבו את הממשלה הזאת, זה אבוד – – –
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
דיברנו על זה בממשלה, העליתי את זה בממשלה, קיימתי על כך דיון – – –
היו"ר דליה איציק:
אדוני השר, רק שנייה. חבר הכנסת גפני, עכשיו אני קוראת לך פעם ראשונה, ותיכף אני גם אנעל את הישיבה.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
אפשר לבחור באחת מהדרכים הבאות: או לתקוף, ואז אחינו החילונים התועים ייהנו, כמו זהבה גלאון – ייהנו מהוויכוחים בין ש"ס לבין יהדות התורה – –
זהבה גלאון (מרצ):
– – –
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
– – ואנחנו חוטאים למטרה.
זהבה גלאון (מרצ):
אתה וגפני אוהבים – – –
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
– – –
היו"ר דליה איציק:
חברת הכנסת זהבה גלאון, אני מבקשת. שמרתי עלייך כשאת דיברת.
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
– – – בשביל מה את צורחת.
גדעון סער (הליכוד):
– – – הממשלה בסכנה. זה כבוד לצאת מהממשלה.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
חבר הכנסת גפני, בכל הדברים האלה, ללא יוצא מהכלל – לפחות בוא נסכם דבר אחד: בנושאים היהודיים, הערכיים, בוא נעבוד ביחד. פעם אני בממשלה, פעם אתה. פעם אתה באופוזיציה ופעם אני באופוזיציה. גם כשאנחנו היינו באופוזיציה, בנושאים הערכיים של היהדות נלחמנו יחד ולא תקפנו מעולם. אפשר לא לעשות את החילול השם הזה ואת הוויכוחים המיותרים האלה. הגשנו הצעת חוק לממשלה, תיקון לחוק, והנחנו את זה על שולחן הממשלה. אנחנו נפעל להביא לשינוי הזה, בעזרת השם.
אני קורא לכל חברי הכנסת, תאמינו לי שבנושאים הערכיים והחשובים רוב אזרחי מדינת ישראל בעד השינוי הזה. ראש עיריית נתניה, מרים פיירברג, כתבה לשר הפנים בקשה לשלוח מפקחים או להסמיך פקחים לאכוף את החוק. היא קראה את המכתב לכל חברי המליאה בהמשך לשיחה שהיתה לי אתה, וגם חברי המועצה מטעם שינוי לא התנגדו למכתב ולפנייה הזאת. כלומר, כל יהודי רוצה לשמור על הזהות היהודית של מדינת ישראל, אבל יש כאלה שרוצים להישאר חמצים כל השנה וגם בפסח.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני. חבר הכנסת ריבלין רצה, אבל אין יותר, אנחנו לא נוכל עד אין-סוף.
גלעד ארדן (הליכוד):
לאן אנחנו ממהרים?
ראובן ריבלין (הליכוד):
גברתי יושבת-ראש הכנסת, אדוני השר, פסח הוא לא רק חג דתי, הוא חלק מהאפוס של העם היהודי, והמצה היא סמלו. כל הדורות המצה היתה סמל כך כך גדול בעמנו, עד אשר מבקשי נפשנו באינקוויזיציה באו והעלילו עלילת דם הקשורה במצה. המצה היא חלק מסמלי המדינה, כמו המנורה.
אני מוכרח לומר שבעניין המשפטי, כאשר עלתה השאלה בפני בית-המשפט, לשון החוק אפשרה לכנסת השש-עשרה להתקיים עד 2007. בא בית-המשפט ואמר: רוח החוק קובעת שהדמוקרטיה מחייבת שפעם בארבע שנים תהיינה בחירות, והכריע על-פי רוח החוק. חוק החמץ, חברי הטובים ממרצ, לא היה חוק של כפייה דתית. הוא היה חוק שביקש לתת לחמץ ולמצה את אותו ערך לאומי שיש לה מלבד הרבותא והחשיבות הדתית. רוח החוק, אשר לא היתה בו שום כפייה דתית, היתה לא לאפשר חמץ בפרהסיה, משום שהדבר פוגע בעם היהודי וברצונו לקיים מדינה יהודית ודמוקרטית.
לכן, אני מבקש רק לאחל לכל חברי: לשנה הבאה בירושלים הבנויה והשלמה, כי יש סכנה לירושלים.
היו"ר דליה איציק:
טוב, יכול להיות שאני טועה שאני מאפשרת דיון כזה. חבר הכנסת יורם מרציאנו, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אופיר פינס, ומסיימים. לאחר מכן נעבור להצבעה.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
גברתי היושבת-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, מאז ההחלטה האומללה של שופטת בית-המשפט השלום בעניין מכירת החמץ בפומבי, אני נפגש עם הרבה מאוד אזרחים, לאו דווקא חובשי כיפות. אני רוצה להזכיר לחברתי, חברת הכנסת זהבה גלאון, שלפני שאת מדברת על כפייה שכופים על החילונים – כפי שאמרתם את וחברך יוסי ביילין – כדאי שגם אתם תלמדו שצריך לחיות בסובלנות כלפי אנשים, לא רק דתיים, אלא גם כלפי אנשים כמוני וכמו האנשים שאני מייצג. משום שאנשים כמוני, הם לא חובשי כיפות אבל חיים לפי המסורת. באנו לכאן לחיות במדינת היהודים, ואני לא חושב שבמדינת היהודים, בשנת 2008, אנחנו צריכים לראות תופעות כאלה של מכירת חמץ בפרהסיה כדי לפגוע ברגשות של יהודים במדינת ישראל.
יוסף ביילין (מרצ):
תעשה חוק ליום כיפור – – –
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
לא, לא, אני לא רוצה לעשות חוק ליום כיפור, אבל אני לא רוצה שתאכל חמץ מול הפנים שלי כדי להרגיז אותי, עם כל הכבוד, משום שזאת מדינת יהודים. עם כל הכבוד. ואחר כך אל תבואו בטענות על סובלנות.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת מרציאנו, תודה.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
בדיוק כמו שאתם לא רוצים – – –
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת מרציאנו. חבר הכנסת מרציאנו.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
אתם רוצים מצעד גאווה בירושלים, אתם רוצים מכירת חמץ בפסח. מה עוד אתם רוצים? בואו נבטל את מדינת היהודים ותנהלו אותה אתם. על איזה בסיס? על מה?
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת מרציאנו, חבל שנתתי לך לדבר. אתה לא מנהל ויכוחים כאלה מהמיקרופון.
יוסף ביילין (מרצ):
– – –
אופיר פינס-פז (העבודה-מימד):
גברתי היושבת-ראש, קודם כול, אני רוצה לומר שאני לא אוכל חמץ בפסח, לפחות לא במודע. כך חינכו אותי וכך אני מחנך את ילדי. אין לי בעיה עם זה ואני שמח על כך. עם זה, אני רוצה לומר שחוק החמץ לא תורם לאי-אכילת חמץ; ההיפך. אפשר לבדוק את הנתונים – מאז שהחוק הזה חוקק יותר יהודים בישראל אוכלים חמץ בפסח.
אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו):
לא בגלל החוק, אלא בגלל – – –
אופיר פינס-פז (העבודה-מימד):
יכול להיות. השופטת שפסקה את הפסיקה – לידיעתכם, חברי, אני יודע שזה לא מסתדר לכם – היא דתייה, היא שומרת מצוות.
גלעד ארדן (הליכוד):
– – – ספגה את רוח המפד"ל.
אופיר פינס-פז (העבודה-מימד):
מדויק וחצי.
יובל שטייניץ (הליכוד):
גם דתיים עשויים לטעות.
אופיר פינס-פז (העבודה-מימד):
חברים, חבר הכנסת שטייניץ, יש בעיה עם חקיקת החוק הזה. הוא חוקק רע, ואי-אפשר לאכוף אותו. זו אמת שכולנו יודעים אותה, דתיים וחילונים. יש בעיה עם הדבר הזה. יש שתי אפשרויות: או לתקן את החוק – ואז זו באמת סכנה של שינוי הסטטוס-קוו, ולעשות חוק שאפילו אנחנו לא רוצים, שבסוף באמת יגיע לצלחת של כל אחד – או לבטל את החוק. לבטל את החוק המפלגות הדתיות לא ירצו, כי עושים מזה לא מעט מטעמים פוליטיים.
גברתי היושבת-ראש, אנחנו צריכים לקיים דיון רציני איך אנחנו שומרים על המסורת, איך אנחנו שומרים על המורשת מתוך רצון ולא מתוך כפייה, לטובת עם ישראל.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני. השרה רוחמה אברהם, בבקשה. לאחר מכן נעבור להצבעה. לאחר מכן יביא חבר הכנסת הנדל תיקון לחוק המילואים ונצביע עליו.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אני מבקשת להוסיף להודעה הקודמת שלי שני סעיפים: 1. הממשלה לא תתנגד שהתכלית הראויה של החוק תישמר; 2. אני מתכוונת לתמוך בהצעת החוק של שר התמ"ת כאשר תוגש לממשלה ובכוונתי לפעול להעברתה. תודה.
היו"ר דליה איציק:
אנחנו עוברים להצבעה. חבר הכנסת גפני, זו פעם שנייה ואני אוציא אותך. מי שמצביע בעד – מצביע בעד ועדה. גברתי מציעה בעד ועדת הפנים ואתה מציע ועדת החוקה, ומי שתקבע תהיה ועדת הכנסת. חבר הכנסת ריבלין, נתתי לך לפנים משורת הדין. מי שמצביע נגד – מצביע להסיר את ההצעה.
עוברים להצבעה.
הצבעה מס' 1
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 46
בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 4
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
כמו שאתם רואים, בעד – 46, נגד – 4. ועדת הכנסת תחליט איזו ועדה.
דוד טל (קדימה):
יכול להיות שוועדת הכנסת תחליט שהנושא יישאר בוועדת הכנסת כדי ליישר את ההדורים.
חילופי גברי בוועדות הכנסת
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת דוד טל.
דוד טל (יו"ר ועדת הכנסת):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה להודיע על חילופי אישים בוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה, חוק ומשפט לבחינת הצורך להכריז על מצב חירום, מטעם ועדת החוקה: במקום חבר הכנסת יצחק גלנטי יכהן חבר הכנסת אברהם מיכאלי. תודה.
היו"ר דליה איציק:
תודה.
החלטה בדבר תיקון טעות בחוק שירות המילואים, התשס"ח–2008
[נספחות.]
היו"ר דליה איציק:
אני רואה שנמצאת אצלנו קבוצת חיילים מחטיבת המחקר. שלום לכם.
בבקשה, החלטה בדבר תיקון טעות בחוק שירות המילואים.
צבי הנדל (בשם ועדת החוץ והביטחון):
גברתי היושבת בראש, שרים, חברי הכנסת, הצעירים הנחמדים האלה היו שותפים היום לדיון על תיקון החוק הזה, שהיה דיון ארוך ומייגע של ארבע שניות וחצי.
היו"ר דליה איציק:
השר משולם נהרי.
צבי הנדל (בשם ועדת החוץ והביטחון):
בשל טעות הדפסה, לא צורף לנוסח החוק שעליו הצבענו לפני שבוע והונח על שולחן הכנסת דף שכלל נוסחם של סעיפים 39–41 כולל. הם אושרו בוועדת החוץ והביטחון, ובטעות לא צורפו. אלה דפים שמתייחסים לחוקים קיימים ושינויים שצריכים לחול בהם עקב חקיקת חוק המילואים, דבר טכני. אני מבקש לאשר.
היו"ר דליה איציק:
ובכן, אנחנו עוברים להצבעה, נכון? נמתין לחבר הכנסת מולה. אנחנו מצביעים בעד או נגד התיקון.
הצבעה מס' 2
בעד ההחלטה – 35
נגד – אין
נמנעים – אין
החלטת ועדת החוץ והביטחון בדבר תיקון טעות בחוק שירות המילואים, התשס"ח–2008, נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
אני מודיעה שהתיקון התקבל: בעד – 35, נגד – אין, ונמנעים – אין. קריאה שנייה וקריאה שלישית.
אני מאחלת לכולכם חג שמח וכשר. תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 11:54.