דברי הכנסת

תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 7 סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 7 שאילתות דחופות 11 252. מקור הנשק של המחבל שירה בתלמידי ישיבת "מרכז הרב" 11 גדעון סער (הליכוד): 11 השרה רוחמה אברהם-בלילא: 12 גדעון סער (הליכוד): 12 יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): 13 השרה רוחמה אברהם-בלילא: 13 דיווח משלחת הכנסת לכנס האיגוד הבין-פרלמנטרי ולכנס של האו"ם בנושא המאבק בסחר בבני-אדם 13 לימור לבנת (הליכוד): 14 הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 25), התשס”ח–2008 16 דוד טל (יו"ר ועדת הכנסת): 17 רונית תירוש (קדימה): 18 עמירה דותן (קדימה): 21 דב חנין (חד"ש): 23 שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): 28 דוד טל (יו"ר ועדת הכנסת): 28 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 29 דוד טל (יו"ר ועדת הכנסת): 29 השלמת הרכב ועדות הכנסת 31 דוד טל (יו"ר ועדת הכנסת): 31 הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר לשר 31 השרה רוחמה אברהם-בלילא: 31 יובל שטייניץ (הליכוד): 32 יעקב מרגי (ש"ס): 33 רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 35 אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 35 יצחק גלנטי (גיל): 36 יעקב כהן (יהדות התורה): 36 דב חנין (חד"ש): 37 שר הפנים מאיר שטרית: 38 ממשלה ללא דרך וללא אסטרטגיה, המכהנת לצורכי הישרדות בלבד 41 גדעון סער (הליכוד): 41 ראובן ריבלין (הליכוד): 46 אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): 48 יעקב מרגי (ש"ס): 51 יעקב מרגי (ש"ס): 56 אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 58 אפי איתם (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 60 יצחק גלנטי (גיל): 62 שמואל הלפרט (יהדות התורה): 65 זהבה גלאון (מרצ): 67 דב חנין (חד"ש): 69 ואסל טאהא (בל"ד): 70 עתניאל שנלר (קדימה): 72 ראש הממשלה אהוד אולמרט: 79 בנימין נתניהו (הליכוד): 80 הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר לשר 90 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 156) (זיכוי ומענק להורה עובד בעד טיפול בילדים), התשס”ז–2007 90 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 91 מזכיר הכנסת איל ינון: 91 הצעת חוק שירות המילואים, התשס”ח–2008 92 צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 92 סגן שר הביטחון מתן וילנאי: 101 אבשלום וילן (מרצ): 102 יוסף ביילין (מרצ): 110 רן כהן (מרצ): 112 עתניאל שנלר (קדימה): 115 עמירה דותן (קדימה): 117 יצחק בן-ישראל (קדימה): 118 צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 119 אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 122 צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 123 אבשלום וילן (מרצ): 124 צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 125 הצעת חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות, התשס”ח–2008 132 מיכאל מלכיאור (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 132 הודעה אישית של חבר הכנסת יובל שטייניץ 135 יובל שטייניץ (הליכוד): 135 הצעת חוק איסור השקעה בתאגידים המקיימים קשר עסקי עם אירן, התשס”ח–2008 137 צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 138 יצחק בן-ישראל (קדימה): 142 בנימין נתניהו (הליכוד): 144 בנימין נתניהו (הליכוד): 146 הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון), התשס”ח–2008 146 צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 146 הצעת חוק רישום ציוד וגיוסו לצבא-הגנה לישראל (תיקון מס' 4), התשס”ח–2008 148 צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 148 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 22), התשס”ח–2008 150 גלעד ארדן (יו"ר ועדת הכלכלה): 150 אורית נוקד (העבודה-מימד): 155 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 23), התשס”ח–2008 156 גלעד ארדן (יו"ר ועדת הכלכלה): 156 אלי אפללו (קדימה): 161 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 87), התשס”ח–2008 162 יואל חסון (בשם ועדת הכלכלה): 162 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 88 – הוראת שעה), התשס”ח–2007 165 יואל חסון (בשם ועדת הכלכלה): 166 נסים זאב (ש"ס): 169 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 169 סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 169 הצעת חוק הפעלת רכב (מנועים ודלק) (תיקון מס' 4), התשס”ח–2008 170 יואל חסון (בשם ועדת הכלכלה): 170 מאיר פרוש (יהדות התורה): 173 הצעת חוק ארוחה יומית לתלמיד (תיקון), התשס”ח–2008 174 מיכאל מלכיאור (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 174 שרת החינוך יולי תמיר: 176 משה גפני (יהדות התורה): 177 דוד אזולאי (ש"ס): 179 שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: 180 מיכאל מלכיאור (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 196 הצעת חוק לעידוד של שילוב וקידום נשים בעבודה ושל התאמת מקומות עבודה לנשים, התשס”ח–2008 197 ליה שמטוב (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה): 197 עמירה דותן (קדימה): 200 הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון מס' 2), התשס”ח–2008 201 אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 201 דוד רותם (ישראל ביתנו): 204 משה גפני (יהדות התורה): 205 דוד אזולאי (ש"ס): 210 אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 213 אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 218 הצעת חוק איגודי ערים (תיקון מס' 5), התשס”ח–2008 219 אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 219 דוד אזולאי (ש"ס): 221 אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 226 שר הפנים מאיר שטרית: 228 הצעת חוק להגנה על עדים, התשס”ח–2008 232 השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי: 232 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 7) (תיקון), התשס”ח–2008 235 השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי: 235 הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 33) (זכאות הורה יחיד לגמלה בתקופת לימודים), התשס”ח–2008 236 מרינה סולודקין (קדימה): 236 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 84) (הארכת תוקף של הכרזה על מתחם פינוי ובינוי), התשס”ח–2008 238 סגן שרת החוץ מגלי והבה: 238 הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 17), התשס”ח–2008 239 השר לשירותי דת יצחק כהן: 239 הצעת חוק הדיינים (תיקון מס' 24), התשס”ח–2008 241 השר עמיחי אילון: 241 הצעת חוק מניעת נהיגה מסוכנת ברכב של חברה, התשס”ח–2008 244 רונית תירוש (קדימה): 244 יעקב כהן (יהדות התורה): 245 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 27) (מספר מזערי של פריטים במכירה מיוחדת), התשס”ח–2008 246 רונית תירוש (קדימה): 246 הצעת חוק חג הסיגד, התשס”ח–2008 248 אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 248 הצעת חוק איסור אלימות בספורט, התשס”ח–2008 250 רונית תירוש (קדימה): 250 אבשלום וילן (מרצ): 251 הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון מס' 27) (הגבלה על בחירה מחדש לאחר הרשעה), התשס”ח–2008 253 יואל חסון (קדימה): 253 שאילתות ותשובות 257 2038. אי-מתן ויזות לארצות-הברית לאנשי התעשיות הצבאיות הישראליות 257 2040. החקירה נגד יושב-ראש "יד ושם" לשעבר בליטא 258 1097. משכורתם של רבני גוש-קטיף 260 1928. תמיכה ממשלתית ב"מכון המקדש" 263 1957. קיצוץ בתקציב התמיכות לפעולות דת בעיריית חיפה 264 1983. בית-העלמין היהודי בטורקיה 265 1409. מלגות לסטודנטים ערבים 266 1418. הקמת אוניברסיטה למגזר הערבי 267 1600. פערים לימודיים בין תלמידים מבוססים לתלמידים חלשים 268 1724. מקום בתי-הספר היסודיים של ילדי אל-עזאזמה 269 1725. השכלה אקדמית במגזר הערבי 270 1814. שידורי הטלוויזיה החינוכית בערבית 271 1829. שילוב תלמידים בעלי מוגבלויות במסגרות חברתיות בלתי פורמליות 272 1835. תקצוב העמותה על-שם יאנוש קורצ'אק 274 1865. ביקורות במערכת החינוך במגזר הערבי 275 1934. תלמיד כיתה ב' איים בסכין על המנהלת 275 נסים זאב (ש"ס): 277 השר לשירותי דת יצחק כהן: 277 2001. קיצוץ בתקציב הוראת קרוא וכתוב למבוגרים 278 2023. דוח מבקר המדינה על המצב הפיזי של מוסדות חינוך 278 2024. בתי-ספר תיכוניים ערביים בירושלים 279 2054. תוכנית "שוחרי שינוי" בבית-הספר הרא"ה ברכסים 280 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 282 סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 282 חוב' כ"ו ישיבה רכ"ט הישיבה המאתיים-ועשרים-ותשע של הכנסת השבע-עשרה יום רביעי, כ"ו באדר ב' התשס"ח (2 באפריל 2008) ירושלים, הכנסת, שעה 11:02 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר אמנון כהן: שלום. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי, כ"ו באדר ב' התשס"ח, 2 באפריל 2008. הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה. סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם: הצעת חוק חילופי מקרקעין בין מדינת ישראל וקק"ל, התשס”ח–2008, מאת חברי הכנסת אורי אריאל, זאב אלקין, משה כחלון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת דיווח לרשות הרישוי על מי שקיבל פטור מגיוס מטעמים רפואיים), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת צבי הנדל; הצעת חוק שיפוט מהיר בעבירה של תקיפת זקן (תיקוני חקיקה), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת יצחק זיו וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שיקים ללא כיסוי (תיקון – זכות ערעור), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת אברהם רביץ; הצעת חוק ההתיישנות (תיקון – הארכת תקופת ההתיישנות בעבירות חמורות), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – נבצרות חבר הכנסת), מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה על תקיפת זקנים), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת משה שרוני; הצעת חוק-יסוד: בחירות אזוריות וארציות (תיקוני חקיקה), מאת חברי הכנסת אופיר פינס-פז, מנחם בן-ששון, גדעון סער ואיתן כבל; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – איסור פרסום שם חשוד שהוא איש ציבור בשנת בחירות), התשס”ח–2008, מאת חברי הכנסת מאיר פרוש ורוברט אילטוב; הצעת חוק חובת הדיווח של מוסדות פיננסיים על כספים ללא דורש, התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת משה כחלון; הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – הגבלות על אימוץ), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – איסור הפליה בראיון עבודה או בשליחה להכשרה מקצועית), התשס”ח–2008, מאת חברי הכנסת גדעון סער, מרינה סולודקין, שלי יחימוביץ, רן כהן וסופה לנדבר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק תגבור אבטחה במוסדות חינוך, התשס”ח–2008, מאת חברי הכנסת יצחק זיו וחיים אמסלם וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון – אחריות המבטח לבדיקת מסמכים), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת יצחק זיו וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – גמלת ניידות), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת גלעד ארדן; הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון – סמכויות פיקוח), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת גדעון סער; הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – כשירות להיבחר לתפקיד הרב הראשי או לחבר מועצה), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת אבשלום וילן; הצעת חוק פיצוי נפגעי אסון טבע (פיצוי בשל נזקים לתשתיות לחקלאות) (תיקון – פיצוי בשל נזקים לתוצרת חקלאית), התשס”ח–2008, מאת חברי הכנסת אבישי ברוורמן, אבשלום וילן, יצחק וקנין ושי חרמש וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק חופש המידע (תיקון – ועדה מקומית לתכנון ובנייה), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – ביטול הבחירות למועצת הרבנות הראשית), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת יצחק לוי; הצעת חוק הסדרת מקומות רחצה (תיקון – איסור גביית דמי כניסה), התשס”ח–2008, מאת חברי הכנסת דב חנין, רוברט אילטוב ורן כהן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – שלילת תושבות קבע למשפחות מחבלים), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת ניסן סלומינסקי; הצעת חוק לתיקון פקודת מניעת טרור (חילוט רכוש אדם שביצע מעשה טרור), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת גדעון סער; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שלילת דמי קבורה עקב פשע לאומני), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת גדעון סער; הצעת חוק בחירת זרם חינוך לעולי אתיופיה, התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת אופיר פינס-פז; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס על מוצרי מזון בסיסיים), התשס”ח–2008, מאת חברי הכנסת אליהו גבאי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק יועץ משפטי למשרדי הממשלה, התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת משה גפני; הצעת חוק זירוז עליית שארית הגולה מאתיופיה לכבוד שנת השישים למדינת ישראל, התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת מיכאל איתן, דוד אזולאי, אברהם מיכאלי, רן כהן ואלחנן גלזר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק המכינות הקדם-צבאיות, תשס"ח-2008, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאור; הצעת חוק ביקור תלמידים במוסדות ומוזיאונים להגנת הסביבה, התשס"ח–2008, מאת חברת הכנסת אסתרינה טרטמן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק המרכז למורשת יהדות אתיופיה, התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת מיכאל איתן, זבולון אורלב, אברהם מיכאלי, שלמה מולה, רן כהן ואמנון כהן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תשלום ביטוח זיקנה), התשס”ח–2008, מאת חברי הכנסת יצחק זיו, יצחק גלנטי ואלחנן גלזר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק החנינה, התשס”ח–2008, מאת חברי הכנסת אורי אריאל ודוד רותם וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור פרסום מודעות המציעות שירותי זנות), התשס”ח–2008, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הרעייה, התשס”ח–2008, מאת חברי הכנסת אורי אריאל, שי חרמש ואורית נוקד וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק סיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי (הוראת שעה) (תיקון – פטור ממס ערך מוסף), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת דוד טל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק חובת גילוי פליטת מזהמים מכלי-רכב, התשס”ח–2008, מאת חברי הכנסת דב חנין ומיכאל מלכיאור וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק איסוף סוללות משומשות, התשס”ח–2008, מאת חברי הכנסת דב חנין, משה גפני ורן כהן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שירות המדינה (הבטחת שכר), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת אורי אריאל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מתן הטבות והנחות למקבלי פנסיה (תיקוני חקיקה), התשס”ח–2008, מאת חברי הכנסת חיים כץ ומרינה סולודקין; הצעת חוק השתלת אברים (תיקון – תחילת סעיף), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת אברהם רביץ; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – חופשת לידה להורה יחיד), התשס”ח–2008, מאת חברת הכנסת שלי יחימוביץ; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – שלילת תושבות קבע עקב השתתפות בפעילות חבלנית נגד מדינת ישראל), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת יוחנן פלסנר; הצעת חוק פיצוי נפגעי פוליו (תיקון – נפגעים שנולדו מחוץ לישראל), התשס”ח–2008, מאת חברת הכנסת שלי יחימוביץ; הצעת חוק הדיינים (תיקון – דיין עמית), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת משה גפני; הצעת חוק שלילת אזרחות ותושבות קבע עקב השתתפות בפעילות חבלנית (תיקוני חקיקה), התשס”ח–2008, מאת חברי הכנסת יואל חסון, עתניאל שנלר, אברהם מיכאלי, זבולון אורלב ואריה אלדד; הצעת חוק זכויות הנכים (תיקוני חקיקה), התשס”ח–2008, מאת חברת הכנסת סופה לנדבר; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הארכת חופשת לידה), התשס”ח–2008, מאת חברת הכנסת נאדיה חילו; הצעת חוק לתיקון פקודת המועצות המקומיות (ועדה לקידום מעמד הילד), התשס”ח–2008, מאת חברי הכנסת רן כהן, מיכאל מלכיאור ואורי אריאל; הצעת חוק מינוי ועדת ביקורת לוועדה ממונה (תיקוני חקיקה), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת יורם מרציאנו; הצעת חוק הרשות לטיפול בנוער טעון טיפוח לקראת גיוס לשירות הביטחון, התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת דני יתום וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק-יסוד: בחירות חשאיות ליושב-ראש הכנסת (תיקוני חקיקה), מאת חברי הכנסת יוסף ביילין וזבולון אורלב; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – הגבלת תקופת כהונה של מנהל בשירות המדינה), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק רישום פרוטוקול של הוועדה לבחירת שופטים והוועדה למינוי דיינים (תיקוני חקיקה), התשס”ח–2008, מאת חברי הכנסת משה גפני ויצחק לוי; הצעת חוק העונשין (עונש מזערי בעבירה של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס ברכישת דירה באזור קו עימות דרומי) (הוראת שעה), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת יעקב מרגי; הצעת חוק אזור סחר חופשי באזור קו עימות דרומי (פטורים והנחות ממסים) (הוראת שעה), התשס”ח–2008, מאת חברי הכנסת אריה אלדד, גדעון סער ויעקב מרגי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הגברת האכיפה (הגשת תובענה בידי מפקח), התשס”ח–2008, מאת חברי הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מתן קדימות לנכים בתחבורה ציבורית, התשס”ח–2008, מאת חברי הכנסת דני יתום ורן כהן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – חובת תשלום מס למי שאינו משרת שירות צבאי או אזרחי), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת אביגדור ליברמן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הגבלת משך כהונת ועדה ממונה), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שמירה על ערכי מדינת ישראל (תיקוני חקיקה), התשס”ח–2008, מאת חברי הכנסת אורי אריאל וזאב אלקין; הצעת חוק דחיית שירות לתלמידי ישיבה שתורתם אומנותם (תיקון – איגוד הישיבות הגבוהות), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת צבי הנדל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ההתיישנות (תיקון – התיישנות בתובענות שעניינן יחסי עובד-מעביד), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק להגבלת תקופת כהונה של מנהלי מוסדות תרבות ציבוריים, התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת אלחנן גלזר; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – ביטול שלילת תגמולים לאלמנה שנישאה), התשס”ח–2008, מאת חברי הכנסת יואל חסון, איתן כבל, יצחק אהרונוביץ, יעקב מרגי ויצחק גלנטי; הצעת חוק איסור השימוש בשקיות מפלסטיק רגיל, התשס”ח–2008, מאת חברי הכנסת יוחנן פלסנר ואבשלום וילן; הצעת חוק שלילת אזרחות ותושבות קבע עקב השתתפות בפעילות חבלנית (תיקוני חקיקה), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (קיזוז הפסד הון), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק שיפוט מהיר בעבירה של תקיפת זקן (תיקוני חקיקה), התשס”ח–2008, מאת חברת הכנסת נאדיה חילו; הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה על תקיפת קטין או חסר ישע), התשס”ח–2008, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (זיכוי ממס לתושבי באר-שבע והנגב), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת טלב אלסאנע; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – חדרי הנקה בבניינים ציבוריים), התשס”ח–2008, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – הרחבת הפטור מהיטל השבחה להרחבה או לבניית דירת מגורים במקום אחת שנהרסה), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת סעיד נפאע וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק השבת אבדה (תיקון – חובת פרסום באינטרנט), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת ניסן סלומינסקי; הצעת חוק סיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי (הוראת שעה) (תיקון – מענק לתשלום ארנונה), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת מיכאל איתן; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הגבלת הפחתת פטור לקצבה מזכה), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת אלחנן גלזר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הגדלת קצבת זקנה ושאירים), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת יצחק גלנטי; הצעת חוק הגנה על זכויות עובדים בהתקשרויות גופים ציבוריים (תיקוני חקיקה), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק דוד בן-גוריון (תיקון – יד דוד בן-גוריון), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת אבישי ברוורמן וקבוצת חברי הכנסת. מסקנות ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בנושא: כוונת הסוכנות היהודית לפרק את מחלקת העלייה – הצעות חברי הכנסת נסים זאב ויולי יואל אדלשטיין. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בנושאים: סוגיית בית לוחמי-הגטאות – הצעת חברי הכנסת דוד אזולאי ואורי אריאל; סכנת סגירת המתנ"סים בסוף החודש – הצעת חברי הכנסת גדעון סער, שלי יחימוביץ, מרינה סולודקין, אליהו גבאי, נאדיה חילו ואבישי ברוורמן. עוד הונחו ביום שני, כ"ד באדר ב' התשס"ח, 31 במרס 2008 – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 87), התשס”ח–2008, שהחזירה ועדת הכלכלה; הצעת חוק לעידוד של שילוב וקידום נשים בעבודה ושל התאמת מקומות עבודה לנשים, התשס”ח–2008, שהחזירה הוועדה לקידום מעמד האשה. תודה. היו"ר אמנון כהן: תודה לסגנית מזכיר הכנסת. שאילתות דחופות היו"ר אמנון כהן: הנושא הראשון בסדר-היום הוא שאילתא דחופה של חבר הכנסת גדעון סער בנושא: מקור הנשק של המחבל שירה בתלמידי ישיבת "מרכז הרב". אני מזמין את השרה המקשרת, חברת הכנסת רוחמה אברהם-בלילא, להשיב על השאילתא של חבר הכנסת גדעון סער. בבקשה, חבר הכנסת גדעון סער, תציג את השאילתא. 252. מקור הנשק של המחבל שירה בתלמידי ישיבת "מרכז הרב" גדעון סער (הליכוד): אדוני היושב-ראש, השאילתא היא לא לנגד עיני, אבל מה שאני שאלתי – – – השרה רוחמה אברהם-בלילא: בוא, קח אותה. למען הסדר הטוב. גדעון סער (הליכוד): אני זוכר את הנושא. השרה רוחמה אברהם-בלילא: אין לי ספק שאתה זוכר את הנושא. גדעון סער (הליכוד): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, ב-28 בפברואר 2008 בוצע טבח בישיבת "מרכז הרב" בירושלים, באמצעות רובה סער. בפיגוע נרצחו שמונה מתלמידי הישיבה. רצוני לשאול: 1. האם ידוע למערכת הביטחון מהיכן קיבל, או השיג, המחבל את נשקו? 2. האם מדובר בכלי נשק שנמסר לרשות הפלסטינית על-ידי ממשלת ישראל? היו"ר אמנון כהן: תודה. בבקשה, השרה. השרה רוחמה אברהם-בלילא: תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מודה לחבר הכנסת סער על שהעלה את הסוגיה הזאת כשאילתא דחופה, ובעיני היא חשובה מאוד, מה גם שמדובר בפיגוע רצחני ושפל בידי בן-עוולה, שנכנס לרצוח תלמידים בשעה שהם למדו תורה. זה מקרה מזעזע. לאחר שבדקתי את שאלתך אל מול הגורמים הרלוונטיים, אוכל להשיב לך את הדבר הבא – אולי זה לא יספק בשלב הזה: 1–2. שירות הביטחון הכללי נמצא כעת בעיצומה של החקירה – חקירת הפיגוע – וכעת, בשלב הזה, כל הפרטים נמצאים תחת איפול של הצנזורה. ברגע שתסתיים החקירה, חבר הכנסת סער, אני אשמח להעביר לך את כל הפרטים שיהיו ברשותי, לשיקולך כמובן. היו"ר אמנון כהן: תודה, גברתי השרה. שאלה נוספת לחבר הכנסת גדעון סער. גדעון סער (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אני מתקשה להאמין שבשאילתא שנוגעת לשאלה מאין הגיע נשק יש כדי להביא להטלת צנזורה – על תשובה שנמסרת במליאת הכנסת. אבל אני מבין שזאת התשובה שקיבלה השרה מהגורמים הרלוונטיים. אני אסתפק בשלב הזה בהבעת תקווה שממשלת ישראל תימנע מכוונתה להעביר עוד אלפי רובי "קלצ'ניקוב" לרשות הפלסטינית, עד שתוסר הצנזורה על התשובה על השאלה איך השיג המחבל את הרובה שבו ביצע את הרצח פה. היו"ר אמנון כהן: תודה. שאלה נוספת לחבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): תודה. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, בעצם בהמשך לסיפא של דבריו של חבר הכנסת גדעון סער, אנחנו נתבשרנו לפני ימים מספר על הקלות מרובות שהבטיח שר הביטחון, מר אהוד ברק, לקונדוליסה רייס, מזכירת המדינה. בין המחוות – הסרת מחסומים, העברת שריוניות, וכן הלאה וכן הלאה. האם אכן, כלקח מן הפיגוע, שכפי שציינת, גברתי השרה, עדיין מתנהלת בו חקירה ואין פרטים מלאים, ומניסיון פיגוע הדקירה ליד שילה לפני יומיים – האם לא נשקלת בממשלה אפשרות בכל זאת לעכב את מתן כל ההטבות, כשהניסיון שלנו מלמד שבדרך כלל הסרת מחסומים והעברת נשק, זה נגמר בפיגועים כלפי ישראלים? תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה. בבקשה. השרה רוחמה אברהם-בלילא: אני מניחה שכל הסוגיה שחבר הכנסת יולי אדלשטיין מעלה – הטבות, מחוות שמוצגות לרשות הפלסטינית, לרבות כל מה שקשור לפיגועים עצמם – מובאת בחשבון על-ידי שר הביטחון, ואני מציעה שתפנה אליו את השאילתא הפרטנית, כדי שהוא יוכל גם להשיב לך עליה ביתר דיוק. תודה. היו"ר אמנון כהן: תודה, גברתי השרה. דיווח משלחת הכנסת לכנס האיגוד הבין-פרלמנטרי ולכנס של האו"ם בנושא המאבק בסחר בבני-אדם היו"ר אמנון כהן: הנושא הבא בסדר-היום: דיווח מפי חברת הכנסת לימור לבנת על ביקור באוסטריה – בכנס בנושא המאבק בסחר בבני-אדם. בבקשה, גברתי חברת הכנסת לימור לבנת, עלי ותני לנו את הדיווח. לימור לבנת (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כל חברי הכנסת שבאולם, אני מתכבדת לדווח לכנסת על כנס בין-לאומי – למעשה כנס משולב בפורום פרלמנטרי – בנושא המאבק בסחר בבני-אדם, שהשתתפתי בו לפני כחודש וחצי כנציגת הכנסת. מדובר בפורום פרלמנטרי שנערך על-ידי ה-IPU, האיגוד הבין-פרלמנטרי, בנוכחות 150 חברי פרלמנטים מכ-60 מדינות. הוא התקיים בפרלמנט האוסטרי בווינה. למחרת היום נערך כנס נוסף, גדול יותר, במסגרת מורחבת יותר, על-ידי האו"ם. באותו כנס השתתפו כ-1,000 איש, ובהם נציגי ממשלות ופרלמנטים, נציגי ארגונים שאינם ממשלתיים. כפי שאמרתי, שני הכנסים עסקו באותו נושא, נושא חשוב מאוד: המאבק בסחר בבני-אדם. צריך לומר שהנושא של סחר בבני-אדם כולל סחר בנשים למטרות זנות, סחר בבני-אדם למטרות עבדות, סחר בילדים למטרות עבדות וגם סחר למטרות מכירת איברים מהגוף החי, גופם של בני-אדם. בכנס הזה השתתפו גם נציגים של משרד המשפטים – עורכת-הדין רחל גרשוני, שעוסקת בנושא הזה באופן מאוד אינטנסיבי, וגם זוכה להערכה רבה – וגם נציג של קו הסיוע לעובדים זרים, שהיום הוא עובד ה"אינטרפול", ישראלי אף הוא. אני רוצה להדגיש שנשאתי דברים בשם מדינת ישראל. בתחילת שנות האלפיים מצבה של מדינת ישראל היה קשה מאוד. מספר קורבנות הסחר בנשים בישראל למטרות זנות היה בערך 3,000. מצבנו היה עגום ביותר, ישראל נחשבה למקום שמאוד נוח להעביר אליו נשים, קורבנות, למטרות זנות. בשנים האחרונות חל שינוי מאוד משמעותי. מי שיזמה בעניין הזה חקיקה מאוד נרחבת היתה חברת הכנסת זהבה גלאון, וגם היום היא עומדת בראש ועדה פרלמנטרית בכנסת לעניין זה. זה נושא חשוב מאוד. כאמור, יש היום גם ועדה פרלמנטרית, יש גם חקיקה חשובה ומתקדמת, יש גם אכיפה משמעותית למדי. יש היום מקלט לקורבנות סחר בנשים למטרות זנות, והן גם מקבלות טיפול רפואי. כמובן, בכל זה אין די, אבל יש התקדמות משמעותית: היום מדובר במספר מאות נשים – ואני אומרת "בלבד", אף-על-פי שזה הרבה מאוד. מדובר בהתקדמות משמעותית. ישראל גם חתומה על אמנות בין-לאומיות. כפי שאמרתי, היו שם נציגים מכ-60 מדינות. במדינות רבות עדיין יש מספר אדיר של קורבנות סחר בבני-אדם – גם נשים, גם למטרות עבדות וגם לדברים אחרים. זו תופעה מעוררת זוועה. אלה האנשים האומללים ביותר בעולם. זה ניצול חולשה תוך הטעיה של אנשים ונשים, שחושבים שהם נוסעים לעבוד ולהרוויח את כספם בעבודות הגונות, אבל מוצאים את עצמם ללא ידיעת שפה, מוצאים את עצמם ללא דרכונים, מוצאים את עצמם הרחק ממשפחתם – נשים שיש להן ילדים, לעתים נשים נשואות. מדובר ממש במעשי חטיפה, כאשר לעתים קשה למצוא את מי שלקחו אותם לאותן מטרות קשות ונוראות כל כך. בכנס הובהר שיש אכן התקדמות בעולם, אבל היא לא מספיקה, והיא בעיקר באותן מדינות שבהן התופעה קשה ביותר. אני סבורה שהכינוסים הללו תרמו למחויבות למאבק בסחר בבני-אדם ולהעמקת העניין והידע. חבל שחברי לסיעה מדברים. יש פה כמה חברי כנסת שלא מגלים מחויבות להעמקת העניין והידע בנושא. היו"ר אמנון כהן: חבר הכנסת ארדן, צריך להקשיב. לימור לבנת (הליכוד): אני מודה לחברי בסיעה. היו"ר אמנון כהן: חבר הכנסת שטייניץ, אנא תכבד. שאר חברי הכנסת, אני מבקש. רונית תירוש (קדימה): מותר לשאול שאלה. לימור לבנת (הליכוד): אז אני אחכה. תודה לך, חבר הכנסת ארדן. רונית תירוש (קדימה): – – – גם את מדברת. לימור לבנת (הליכוד): אין ספק. ראובן ריבלין (הליכוד): – – – בבחירת מנכ"לים. לימור לבנת (הליכוד): אין ספק, אני מודה. אין לי שום ספק שהכינוסים הללו תרמו למאבק בסחר בבני-אדם ולהעמקת העניין והידיעה בנושא. כאמור, היתה השתתפות של נציגים מ-60 מדינות, בכנסים כל כך חשובים שמתקיימים מדי שנה. אני סבורה שהכנסת נוהגת באחריות רבה. הייתי גאה במדינת ישראל שאכן מטפלת בנושא באינטנסיביות ראויה, בצורה רצינית וראויה. אני בטוחה שעד השנה הבאה נוכל להתגאות בכך שאכן תרמנו תרומה משמעותית להפחתת הקורבנות של סחר בבני-אדם, כמדינה נאורה וראויה. תודה רבה, אדוני. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה לגברתי על הדיווח. הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 25), התשס”ח–2008 [מס' כ/207; "דברי הכנסת", חוב' כ"א, עמ' 15303; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר אמנון כהן: חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 25), התשס”ח–2008, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת דוד טל. בבקשה. דוד טל (יו"ר ועדת הכנסת): ידידי היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אני מבקש להציג בפניכם לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 25), שעניינה הסדרת פעילותם של שדלנים במשכן הכנסת. מדובר בהצעה שיזמו חברי הכנסת שלי יחימוביץ וגדעון סער, והיא זכתה לתמיכה רחבה בוועדת הכנסת. מוצע לקבוע פרק חדש בחוק הכנסת שעניינו שדלנים, ובו ייקבע כי שדלן יוכל לפעול בכנסת רק לאחר שקיבל היתר מאת ועדה, שבראשה יעמוד יושב-ראש הכנסת או תעמוד יושבת-ראש הכנסת, ויהיו בה חברים שני סגנים ליושב-ראש הכנסת, אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה. פרק זה יחליף את הסעיף הקיים היום בחוק משכן הכנסת ואת התקנות מכוחו. על-פי הצעת החוק, שדלן הוא מי שדרך עיסוק או בתמורה למען לקוח נוקט פעולות לשכנוע חבר הכנסת בקשר לחקיקה ולהחלטות של הכנסת וועדותיה. גם מי שמייצג לקוח באופן חד-פעמי תמורת תשלום יכול להיחשב לשדלן. עם זאת, הוועדה החליטה כי מי שמייצג גוף שהוא עובד בו לא ייחשב לשדלן. הכוונה לאנשים שעובדים במערכת, כמו סמנכ"ל לרגולציה או סמנכ"ל אחר שבא מטעם גוף כלשהו. זה חלק מעבודתו, ולכן הוא לא ייראה כשדלן. בהתאם להצעת החוק, המבקש לעסוק בכנסת כשדלן יגיש בקשה מפורטת. על השדלן מוטלת החובה לחשוף את שמות לקוחותיו, הן הקבועים והן החד-פעמיים. אם השדלן חבר בגוף בוחר של מפלגה שמספר בעלי זכות ההצבעה בו קטן מ-5,000, עליו לציין עובדה זו. לאחר שקיבל אדם היתר לפעול כאמור, יהיה עליו לעדכן את פרטי הבקשה באופן שוטף. פרטים אלה יפורסמו באתר האינטרנט של הכנסת. עוד מוצע לקבוע כי חבר הכנסת או שר לא יוכל לשמש כשדלן כנסת שנה לאחר סיום כהונתו. שדלן יידרש לשאת תג ייחודי ולהזדהות כשדלן במגעיו עם חברי הכנסת ועובדי הכנסת. הצעת החוק מפרטת כמה איסורים שיחולו על שדלנים וקובעת כי הפרתם יכולה לשמש עילה לשלילת ההיתר לפעול כשדלן או לאיסור הכניסה לכנסת. הצעת חוק זו אינה מונעת את עבודתם של השדלנים בכנסת, אלא מסדירה אותה ומייצרת את השקיפות הנאותה והנדרשת לפעילותם. לחוק צורפו שתי הסתייגויות לדיבור, וכמו כן הסתייגות של חברות הכנסת עמירה דותן ורונית תירוש, אשר נדונה בוועדה ונדחתה בה. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח שאושר בוועדת הכנסת. תודה. היו"ר אמנון כהן: תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת. כאמור, יש לנו מסתייגים. ראשונת המסתייגים, חברת הכנסת רונית תירוש, בבקשה. רונית תירוש (קדימה): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, ניסיתי להעלות הצעת חוק כדי לאזן ולהוסיף קצת, לצד הצעת חוק שקיימת בנדון של חברי הכנסת גדעון סער ושלי יחימוביץ, כאשר ביקשתי להוסיף דרישה מהלוביסטים, מהשדלנים בכנסת, לפעול תחת קוד אתי. חבר הכנסת אופיר פינס, את ההצעה הזאת גיבשתי עם פרופסור אסא כשר, ולצערי הרב, חברת הכנסת שלי יחימוביץ הצליחה לשכנע, או לספר, שההצעה הזאת נוצרה על-ידי הלוביסטים עצמם, ובכך היא יצרה חזית מתנגדת להצעה שלי, ולפיכך היא גם נפלה. היו"ר אמנון כהן: מה היתה ההצעה? רונית תירוש (קדימה): ההצעה היתה לדרוש מהלוביסטים לפעול תחת קוד אתי שייבנה על-ידם ועל-ידי יושבת-ראש הכנסת, כנהוג – כי קוד אתי בדרך כלל מנוסח על-ידי הארגון עצמו. אני חושבת שהוא חוק ראוי, הוא חוק מכובד, ולצערי הוא נפל מטעמים לא ענייניים. אבל אני לומדת פה, כמו בית-ספר לחיים, על הרבה מאוד דברים שקורים כאן. אמרתי בדיוק מה הנימוק – – – גדעון סער (הליכוד): נפל למורת רוחך, אבל מטעמים ענייניים מאוד. רונית תירוש (קדימה): חבר הכנסת גדעון סער, אנא בטובך. את כל החבלות שיכולת לעשות בחוק הזה עשית, ואני התעקשתי להוסיף נדבך על-פי הצעתו המבורכת, החכמה והנבונה של חבר הכנסת דב חנין. ביקשתי להוסיף את זה כסעיף בהצעה של שני חברי הכנסת שהזכרתי. אני, אין לי אלא להבין את זה כדבר שהוא מטעמי אגו מובהקים. גם לפשרה הזאת התנגדו, ואני התקשיתי לראות גיוס כל כך קשה נגד הצעה כל כך הגונה, הוגנת ומכובדת, ולכן אני מפרשת את זה רק כטעמי אגו. אז אין לי שום בעיה. זה עלה שוב כהסתייגות בהצבעה בוועדת הכנסת – – – היו"ר אמנון כהן: גברתי, חברת הכנסת, זה המקום שבו את יכולה לשכנע את חברי הכנסת להצביע בעד הסתייגותך. זאת אומרת, את צריכה לשכנע. זה אומנם נפל בוועדה, אבל זה יכול לעבור פה. רונית תירוש (קדימה): ההצעה היא כל כך פשוטה וכל כך קצרה, ואני לא נכנסת לנבכי הקוד האתי, משום שלא אני אמונה עליו, והוא גם לא נוצר. אבל חשבתי שנכון יהיה שאותו ארגון, עם יושבת-ראש הכנסת, יבנו יחדיו את הקוד האתי, והוא ישולב במסגרת החוק של חברי הכנסת שהזכרתי ואין לי עניין להזכיר אותם שנית. ושוב, נעשה גיוס גם בוועדת הכנסת – אני, לצערי, לא הייתי. הייתי במקום חשוב לא פחות. לצערי, אני אומרת – וחברת הכנסת חברתי לסיעה שניסתה להסביר ולשכנע, גם לא צלח בידה, ולא משום שטיעוניה לא היו כשרים או ראויים, אלא משום ההתנהלות הזאת שנוצרה, ושוב אני אומרת: מטעמי אגו. אני אומרת את זה בכאב רב. ביקשתי גם מיושב-ראש הקואליציה לדעת מה עמדת הקואליציה לעניין, ואני מבינה שגם הקואליציה נקנתה על-ידי מי שמתנגד. אין לי הסבר אחר. אני גם יכולה לשער מדוע ולמה – – – היו"ר אמנון כהן: איך נקנים? רונית תירוש (קדימה): ולכן, הפעם, אני אמחל על כבודי בעניין הזה. החלטתי ברגע זה ממש להסיר את ההסתייגות. ראובן ריבלין (הליכוד): גברתי חברת הכנסת, אם הכנסת ניתנת לקנייה, אז את יכולה למחול על כבודך, אבל הכנסת לא יכולה. רונית תירוש (קדימה): אז אתה מציע שאני אעלה את זה להצבעה? היו"ר אמנון כהן: לא. עצם האמירה. ה"נקנית". ראובן ריבלין (הליכוד): לא הצבעה, אבל – – – רונית תירוש (קדימה): טוב. אני חוזרת בי מהאמירה הבוטה הזאת. אני מתנצלת, בשביל כבודנו שלנו. ראובן ריבלין (הליכוד): יפה מאוד. רונית תירוש (קדימה): אבל אני אומרת את זה בכאב רב, אדוני יושב-ראש הכנסת לשעבר. ראובן ריבלין (הליכוד): זה בסדר. רונית תירוש (קדימה): ואמרתי שהכנסת הזאת היא בית-ספר לחיים. ולכן אני הפעם לא אלך עם הראש בקיר. אם זה היה חוק בענייני חינוך, ודאי שלא הייתי מוותרת בקלות, אבל אני חושבת שבסופו של יום זה לא לטובת הכנסת שההסתייגות הזאת לא תיכנס במסגרת החוק שמוצע כאן לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, ואני אמשיך ללמוד. תודה רבה, אדוני יושב-ראש הקואליציה – – – היו"ר אמנון כהן: את יכולה להגיש הצעת חוק נפרדת. רונית תירוש (קדימה): אני אומרת שאני מסירה את ההסתייגות. היו"ר אמנון כהן: מסירה? אלי אפללו (קדימה): – – – רונית תירוש (קדימה): לא באהבה ולא בתודה, בהרבה מאוד כאב, ואני ארשה לעצמי לומר: בהרבה מאוד תסכול. אבל לא תיאמתי את הדברים עם חברתי, כי ממש בשנייה הזאת אני מקבלת את ההחלטה, אז אולי חברת הכנסת עמירה דותן תרצה משהו אחר. היו"ר אמנון כהן: כן. אנחנו ניתן לה – שתוכל להביע את עמדתה, ואולי תשכנע את חברי הכנסת להצביע בעד ההסתייגות. בבקשה, גברתי, חברת הכנסת עמירה דותן. עמירה דותן (קדימה): נכון, אני ביקשתי, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, לעלות ולדבר משום שהייתי בוועדת הכנסת, ועליתי הנה משני טעמים: א. משום שכבודה של הכנסת הזאת ושל הכנסת בכלל חשוב לי – – היו"ר אמנון כהן: חבר הכנסת מילר. עמירה דותן (קדימה): – – ואני לא רוצה שנפגע בעצמנו, לא באמירות ולא בתרתי-אמירות. אני לא חושבת שנפש האדם היא טובה מיסודה, אבל אני גם לא חושבת שאנחנו רעים באופן יסודי. לכן, אני לא חושבת שמה שהניע את חברי הכנסת להצביע כך או אחרת זה רוע לב כלשהו או התנשאות, או רצון לשים לנו מקל בגלגלים, ואני חושבת שכדאי שנשמור על פינו ועל לבנו, כי אנחנו כנסת שלמרות חילוקי הדעות רוצה לעשות פה עשייה, גם ממלכתית וגם חוקתית. מצד שני, הדיון בוועדה היה דיון מאוד מעניין ומאוד מקצועי. בתוך הוועדה בעצם נשמע קול מאוד ברור – גם של הייעוץ המשפטי וגם של חברי הוועדה – שאמרו שאת כללי האתיקה של מגזר מסוים, ונניח שאותם לוביסטים הם מגזר, צריך לקבוע המגזר ולא הכנסת. ולכן, כאשר אנחנו מגישים הסתייגות שלפיה אנחנו מבקשים שיושבת-ראש הכנסת או יושב-ראש הכנסת יציגו את נושא – – – שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): – – – עמירה דותן (קדימה): לא הסתרנו. אני מנסה כאן לומר שני דברים, חברת הכנסת יחימוביץ: 1. שאני לא אוהבת את מה שאמרה חברתי חברת הכנסת תירוש על הכנסת ודרך עבודתה, והקנייה או הלא-קנייה והרצון הטוב או הרצון הרע של כולנו – אני חושבת שאנחנו מעבר לשיקולים האלה; 2. אני מנסה לומר שהסתייגותנו, שהעלינו אותה בוועדה, נדחתה משיקולים מקצועיים, שבהם בעצם נתנו לנו להבין שחוקי האתיקה נעשים על-ידי המגזר ולא על-ידי הכנסת. עדיין, אני רוצה לומר לכם, שהייעוץ המשפטי, מבחינתי, הוא ייעוץ משפטי, ואני עושה הבחנה מאוד ברורה בין משפט לבין אתיקה. לכן, אני לא רוצה להוריד את ההסתייגות הזאת. ההסתייגות הזאת, גם אם נצביע נגדה, עדיין מחייבת שאנחנו ניתן איזה טון אתי לאותם לוביסטים שאנחנו רואים בכנסת, לדרך עבודתם, לאופי של עבודתם ולמה שמותר להם ומה שאסור להם, וכמובן, מה שמותר לנו ומה אסור לנו כחברי הכנסת. לכן, אני לא רוצה להסיר את ההסתייגות, גם אם – – – היו"ר אמנון כהן: ואת מצפה שהם יעשו את זה באופן וולונטרי? עמירה דותן (קדימה): לא. ההסתייגות שלי אומרת שיושבת-ראש הכנסת תמצא את אותם מקומות שבהם היא יכולה לומר להם מה מותר ומה אסור בכנסת ישראל. במקומות אחרים, שכל אחד ינהג כפי שהוא רוצה. זו ההסתייגות וזה מה שאנחנו מבקשים. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: טוב. אז את מותירה את ההסתייגות וההצבעה. עמירה דותן (קדימה): אני מותירה את ההסתייגות, אבל אני רוצה שוב לומר שלא בגלל הנסיבות של רוע לב. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. הדברים הובהרו. נרשמו עוד להסתייגות גם חבר הכנסת מוחמד ברכה – שלא נמצא כאן, חבר הכנסת חנא סוייד – לא נמצא, וחבר הכנסת דב חנין – שכן נמצא. בבקשה. יש לך שתי הסתייגויות, אדוני. אתה יכול לדבר על שתיהן באותו זמן. בבקשה, אדוני. דב חנין (חד"ש): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה, קודם כול, להביע את צערי על השתלשלות הדברים שהובילה גם לפתיחת הדיון בהצעה הזאת. אני מציע לכולנו, חברי הכנסת, לעשות מאמץ גדול להיות יותר סובלניים אחד לשני, להיות יותר פתוחים לרעיונות אחרים, לא לחשוב שמישהו שמציע הצעה אחרת – שיכולה להיות שונה – פועל דווקא ממניעים שאינם מניעים נכונים או כשרים, וגם לאפשר לחברי כנסת אחרים, שמציעים הצעות אחרות, לקדם אותן ולנהל דיון ענייני לגופו של עניין, מבלי להפוך אותו למאבקי קואליציה ואופוזיציה או למאבקים כוחניים כאלו או אחרים. עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס לגופו של עניין, וקודם כול – – – שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): זה היה ויכוח ענייני, לגופו של עניין. קריאה: רק כשהוא התנגד זה היה ענייני. דב חנין (חד"ש): עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס לגופו של החוק, וקודם כול לברך את המציעים, חברי הכנסת גדעון סער ושלי יחימוביץ. אני חושב שהצעת החוק הזאת היא הצעה ראויה וחשובה. אני חושב שהיא מתמודדת עם בעיה שהיא בעיה רחבה ומערכתית. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אל תטיף מוסר, דב חנין. אני לא מקבלת את העובדה – – – היו"ר אמנון כהן: חברת הכנסת שלי יחימוביץ, תני לו לנמק את הסתייגויותיו, ואני מבקש לא להפריע. דב חנין (חד"ש): אני לא דיברתי אלייך. אני מתפלא שאת – אני חושב שהצעת החוק הזאת, עמיתי חברי הכנסת, עוסקת בסוגיה חשובה ורצינית, והיא הסוגיה של יכולתנו לפעול באופן אוטונומי, כמחוקקים, בלי לחצים, בלי השפעות זרות, בלי קשרים חיצוניים, שמשפיעים עלינו לפעמים בצורה ישירה ולפעמים בצורה עקיפה. לכן, הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק חשובה. אני חושב שהצעת החוק יוצרת פתרון מאוד מאוזן וראוי בין שיקולים ציבוריים שונים. בין היתר, אני חושב שנהגו נכון יוזמי הצעת החוק כאשר הם נענו להצעת הארגונים החברתיים למצוא דרך לאפשר המשך פעולה של נציגים של ארגונים חברתיים וסביבתיים לקידום ענייני הארגונים האלה, מבלי שעובדים של ארגונים סביבתיים וחברתיים ייחשבו לשדלנים ויהיו כפופים למגבלות שבהצעת החוק. אין ספק שיש הבחנה ברורה בין מי שפועל למטרות עסקיות, לקידום אינטרסים פרטיקולריים, לבין מי שמנסה לקדם את השיקולים הציבוריים הרחבים. עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס לגופה של ההסתייגות שהועלתה כאן ולומר למה לדעתי, לגופו של עניין, לא צריך לקבל את ההסתייגות הזאת. חברת הכנסת יחימוביץ, ההצעה שיש בפנינו נכונה יותר, מכיוון שהשאלה שאנחנו מבקשים להסדיר אותה איננה שאלה אתית. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): זה לא נכון שאתה תתייחס – – – דב חנין (חד"ש): השאלה שאנחנו מבקשים להסדיר היא שאלת הסדרת יכולתנו לעבוד כמחוקקים, היא שאלה שקשורה לאופן העבודה של הבית הזה. לכן ראוי שהיא תוסדר בחקיקה ראשית של הכנסת. אני חושב שחקיקה ראשית זו הדרך להסדיר את עבודתה של הכנסת ואת הנורמות ששולטות בעבודה הזאת, בין היתר את העבודה של אלה שמנסים להשפיע עלינו במסגרת העבודה, כלומר השדלנים. לכן, לגופם של דברים, עמיתי חברי הכנסת, אני מציע לכולנו בסופו של דבר לתמוך בחוק, לא לאמץ את ההסתייגויות שהוצעו להצעת החוק הזאת, ואני מקווה שעם אימוצה של הצעת החוק הזאת נוכל לייצר שקיפות רבה יותר בתחום שעד היום רב המעורפל בו על הברור והשקוף. השקיפות והאור הם ללא ספק חלק מהתשובה על אותה בעיה רחבה, קשה ורצינית של השפעות שונות ומגוונות שיש על הכנסת ועל הליכי החקיקה שלה. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: אתה מסיר את ההסתייגויות, אדוני? דב חנין (חד"ש): כן. היו"ר אמנון כהן: חברי חברי הכנסת, אני מבקש לשבת במקומות. חבר הכנסת אפללו. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק. כאמור, יש מסתייגת אחת, ושאר ההסתייגויות הוסרו. נא לשבת, אני לא מוסיף קולות של אלה שישבו אחר כך. הנושא: הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 25), התשס”ח–2008. לסעיף 1 אין הסתייגויות, נצביע עליו כהצעת הוועדה בקריאה שנייה. אפשר להצביע. הצבעה מס' 1 בעד סעיף 1 – 50 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. היו"ר אמנון כהן: בעד – 50, אין נגד ואין נמנעים. אני קובע שסעיף 1 עבר כהצעת הוועדה בקריאה שנייה. לסעיף 2 יש הסתייגות של חברת הכנסת עמירה דותן. אנחנו נצביע על ההסתייגות. אפשר להצביע. הצבעה מס' 2 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 40 נמנעים – 2 ההסתייגות של חברת הכנסת עמירה דותן לסעיף 2 לא נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: בעד – 4, נגד – 40, שני נמנעים. אני קובע שההסתייגות לא התקבלה. עכשיו נצביע על סעיף 2, כהצעת הוועדה, בקריאה שנייה. אפשר להצביע. הצבעה מס' 3 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 51 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר אמנון כהן: בעד – 51, אין נגד ואין נמנעים. אני קובע שסעיף 2 התקבל, כהצעת הוועדה. שאר חברי הכנסת הורידו את ההסתייגויות. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על סעיפים 3 ו-4, כהצעת הוועדה. אפשר להצביע. הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 3–4 – 52 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 3–4 נתקבלו. היו"ר אמנון כהן: בעד – 52, אין נגד ואין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 25), התשס”ח–2008, אושרה בקריאה שנייה. אנחנו נצביע בקריאה שלישית, לאחר שהוסרו כל ההסתייגויות. אפשר להצביע בקריאה שלישית, כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 5 בעד החוק – 54 נגד – אין נמנעים – אין חוק הכנסת (תיקון מס' 25), התשס”ח–2008, נתקבל. היו"ר אמנון כהן: בעד – 54, אין נגד ואין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 25), התשס”ח–2008, אושרה בקריאה שלישית. רוצה לברך יוזמת החוק, חברת הכנסת שלי יחימוביץ – בבקשה. אני מבקש, יושב-ראש הקואליציה, אם יש לכם התייעצות – אז בחוץ. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת הכנסת דוד טל שהשכיל לנהל את הדיונים הנוקבים למדי סביב החוק הזה, עשה זאת בתבונה, וסייע רבות להעברה מהירה של החוק. אני מודה לך. תודה גם לארבל אסטרחן, היועצת המשפטית, שהיתה חלק מהעבודה המאוד-אינטנסיבית על החוק, ולחברי חבר הכנסת גדעון סער, שכמו תמיד, אני נהנית להגיש אתו חוקים ולומדת ממנו תוך כדי כך רבות. רבים ניבאו שהחוק הזה לא יעבור, ואכן היה לובי מאוד מאוד חזק נגד החוק, תוך ייצוג חסר תקדים, מטבע הדברים, ללוביסטים. החדר היה עמוס בלוביסטים שביקשו להגן על האינטרסים שלהם, ובעיקר על האינטרסים של שולחיהם. צריך לומר שבבסיס החוק הזה הרצון לנסות ולהשיג שוויון מסוים בין הציבור הרחב – שאמורה להיות לו דריסת רגל בבית הזה, אבל אין לו מספיק – ובין בעלי הממון והאנשים החזקים במשק, שיש להם די ממון לשכור את שירותיהם של הלוביסטים, כדי שייצגו את ענייניהם בוועדות הכנסת וגם במליאה. אני חושבת שהחוק הזה הוא תחילת הדרך בניסיון ליצור שוויון מסוים בין מי שיש לו כוח וממון ובין אדם מן היישוב. זה חוק שאני מייחסת לו חשיבות עצומה, בוודאי בכל הנוגע לעבודת הכנסת. יכול להיות שהוא רק השלב הראשון, ואנחנו נצטרך עוד לעבות ולחזק אותו. על כל פנים, כפי שהוא, הוא מבטיח שקיפות ומסדיר את עבודתם של הלוביסטים בבית הזה לטובת כולנו, לטובת הציבור הרחב. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. יושב-ראש ועדת הכנסת, בבקשה. דוד טל (יו"ר ועדת הכנסת): אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה להצטרף ליוזמים ולברכות, גם לגדעון וגם לשלי, על הצעת החוק. אני רוצה עוד להוסיף ולברך את עובדי ועדת הכנסת, את היועצת המשפטית המסורה, שהתמודדה עם הרבה מאוד בעיות – והחוק הזה לדעתי עדיין לא סגור ולא מבוצר, ויכול להיות שיימצאו בו פרצות כלשהן בהמשך. אבל אנחנו, כאמור, תוך כדי תנועה נתקן אותם. אני רוצה להודות למנהלת הוועדה, אתי בן-יוסף, לנועה בירן ולעוזרים שלי, שתמכו ותרמו לדיונים האינטנסיביים על החוק הזה כדי שנוכל להעביר אותו. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת היו"ר אמנון כהן: הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת. בבקשה, אדוני. דוד טל (יו"ר ועדת הכנסת): אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה את הוועדות הבאות לדיון בהצעות חוק, לשם הכנתן לקריאה ראשונה, כדלקמן: ועדת העבודה, הרווחה והבריאות תדון בהצעות אלה: הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – הטבות לחייל משוחרר), התשס”ח–2008, של חברי הכנסת עמירה דותן ואלי אפללו וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שכר מינימום לחיילים בשירות סדיר, של חבר הכנסת עמיר פרץ. הוועדה לזכויות הילד תדון בהצעת חוק טיפול לקטינים נפגעי עבירות מין, התשס”ח–2008, של חברות הכנסת לימור לבנת ונאדיה חילו וקבוצת חברי הכנסת. ההודעה האחרונה דורשת הצבעה. ועדת הכנסת קבעה כי ועדה משותפת של ועדת הכספים ושל ועדת הכלכלה תדון בהצעת חוק סיוע לעסקים קטנים ובינוניים בעת לחימה, התשס”ז–2006, של חבר הכנסת סילבן שלום, לשם הכנתה לקריאה ראשונה. בהתאם להוראות סעיף 16(א) ו-(ב) לתקנון הכנסת החליטה ועדת הכנסת כי הוועדה המשותפת תהיה בת שמונה חברים – ארבעה חברים מכל ועדה – בראשות ועדת הכספים, לפי ההרכב הזה: מטעם ועדת הכספים חברי הכנסת סטס מיסז'ניקוב, היושב-ראש, שי חרמש, אלחנן גלזר ואורית נוקד. מטעם ועדת הכלכלה חברי הכנסת משה כחלון, יצחק וקנין, חנא סוייד ואליהו גבאי. אני מבקש את אישור הכנסת להצעה הזאת. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: אנחנו צריכים להצביע על הודעתו של יושב-ראש ועדת הכנסת על הרכב הוועדה. אפשר להצביע. הצבעה מס' 6 בעד הצעת ועדת הכנסת – 36 נגד – אין נמנעים – 1 הצעת ועדת הכנסת בדבר הרכב הוועדה שתדון בהצעת חוק סיוע לעסקים קטנים ובינוניים בעת לחימה, התשס”ז–2006, נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: 36 בעד, אין נגד, נמנע אחד. הבקשה של יושב-ראש ועדת הכנסת אושרה. השלמת הרכב ועדות הכנסת דוד טל (יו"ר ועדת הכנסת): אני מתכבד להודיע שחבר הכנסת יורם מרציאנו יכהן כחבר בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות במקום הפנוי לסיעת העבודה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר לשר היו"ר אמנון כהן: יש לנו שינוי בסדר-היום. כרגע נדון בהחלטת הממשלה, בהתאם לסמכות הממשלה לפי סעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר משר הפנים לשר לענייני גמלאים את הסמכות הנתונה לשר הפנים לפי סעיף 143 לפקודת העיריות בכל הנוגע לעיריית אופקים. מי שתמסור את ההודעה היא השרה המקשרת, רוחמה אברהם-בלילא. בבקשה. השרה רוחמה אברהם-בלילא: תודה רבה. אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אני מתכבדת להודיע לכנסת, כי הממשלה החליטה היום, 2 באפריל 2008, בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לשר רפי איתן, השר לענייני גמלאים, את הסמכות הנתונה לשר הפנים לפי סעיף 143 לפקודת העיריות בכל הנוגע לעיריית אופקים. בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, אני מבקשת בשם הממשלה את אישורה של הכנסת. תודה רבה, אדוני. דוד רותם (ישראל ביתנו): גברתי השרה, למה? השרה רוחמה אברהם-בלילא: זאת בקשה של שר הפנים להעביר את הסמכות האמורה לשר רפי איתן, בשל חששו של שר הפנים שיש ניגוד עניינים בטיפול בסוגיה של עיריית אופקים. היו"ר אמנון כהן: תודה. יש דיון שוועדת הכנסת קבעה בו שלוש דקות לסיעה. ראשון הדוברים, מסיעת הליכוד, חבר הכנסת יובל שטייניץ – בבקשה, אדוני. יובל שטייניץ (הליכוד): תודה רבה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, נשאלת השאלה איך ממשלה יכולה להחליף פונקציות בין שרים, כאשר הממשלה איננה יודעת מה היא עושה. מה שקרה באופקים הוא עוול, הדחה של ראש עיר על רקע פוליטי, עם ניגוד עניינים, כפי שקבע בג"ץ, בית-המשפט העליון. זאת בושה לשרי קדימה. זו הפעם הראשונה בתולדות ישראל שבג"ץ קבע שמדיחים ראש עיר מטעמים פוליטיים, כדי לדאוג למפלגה השלטת ולאנשיה. בושה וחרפה, שחיתות ציבורית של הממשלה, של מפלגת קדימה, שאין לה אח ורע בתולדות ישראל. אזרחי ישראל, השיבוש הזה של הדמוקרטיה, שהתבטא בהדחת ראש עיריית אופקים תוך ניגוד עניינים ומתוך אינטרסים פוליטיים, הוא רק סימן לבאות. מה שממשלת ישראל עושה בחודשים האחרונים הוא הרס של הדמוקרטיה הישראלית. בשום מדינה מתוקנת בעולם, בשום דמוקרטיה פרלמנטרית, לא יעלה על הדעת שהממשלה תקיים משא-ומתן עם הפלסטינים על עתיד מדינת ישראל. במסגרת המשא-ומתן הזה – אני אומר עכשיו כאן מה שידוע לי – מוותרים על גבולות בני-הגנה, מוותרים על בקעת-הירדן, חוזרים לגבולות 1967, מוותרים על ירושלים, קובעים את עתידה, או יותר נכון את חוסר עתידה, של מדינת ישראל ושל המפעל הציוני כולו, והממשלה מסתירה מהציבור, מהכנסת; אין פיקוח פרלמנטרי על המשא-ומתן, לא במליאה ולא בוועדות. עתניאל שנלר (קדימה): אז איך אתה יודע? יובל שטייניץ (הליכוד): אם היה מדובר בשיחה בודדת, באיזה מפגש פסגה, קורה לפעמים שהדיווח הוא לא מיידי או לא מלא. אבל כאן מדובר על משא-ומתן בין מדינות שמתנהל חודשים ללא פיקוח פרלמנטרי ודמוקרטי. מה הסיבה, אדוני היושב-ראש? האם יש סודות ביטחוניים במשא-ומתן ששרת החוץ לבני מנהלת עם אבו עלא? אילו סודות ביטחוניים? הפלסטינים מדווחים, האמריקנים מדווחים, אפילו ה"חמאס" מדווח על מגעים. אין לסודיות הזאת לא סיבות ביטחוניות ולא מדיניות, יש לה רק סיבה אחת – נוחות פוליטית. הקואליציה מפחדת שיהיו בעיות בקואליציה אם היא תדווח לכנסת או לציבור. ממשלת ישראל לא רק מוכרת את עתידה הביטחוני של המדינה, אלא פועלת בניגוד לכל עקרונות הדמוקרטיה כשהיא מונעת מהכנסת, בדבר הכי חשוב וקריטי לעתיד המדינה, לקבל דיווחים ולומר את דברה. ממשלת קדימה מחזירה את הדמוקרטיה שלנו אחורה, גם באופקים וגם בכלל. תודה. היו"ר אמנון כהן: תודה. חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה. אנחנו מקדמים בברכה תלמידים מבית-הספר הממלכתי-דתי תורני "מורשת זבולון" מגבעת-שמואל. ברוכים הבאים. הבית הזה הוא ביתכם, תבואו לבקר. בבקשה, חבר הכנסת מרגי. אחריו – חבר הכנסת רוברט אילטוב. יעקב מרגי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לברך את שר הפנים על היענותו לדרישת בית-המשפט להעביר את סמכויותיו בנושא מינוי ועדה קרואה – או ראש עיר ממונה, כפי שזה נקרא – באופקים לשר רפי איתן, לשר שאין לגביו חשש של ניגוד עניינים. ראובן ריבלין (הליכוד): מה אתה מברך את השר, יש לו ברירה? יעקב מרגי (ש"ס): אנחנו עדינים. אנחנו, אלה שבאנו ממדינות המערב, יש לנו קצת סומק בלחיים. מנחם בן-ששון (קדימה): המערב האמיתי, המגרב. יעקב מרגי (ש"ס): אני רוצה לבקש מהשר רפי איתן שאכן יבדוק – טובת הציבור לנגד עינינו, טובת האזרח לנגד עינינו – אם היו ליקויים או כשלים בתפקודה של עיריית אופקים, כי אז אכן המהלך היה ראוי ונכון. מיכאל איתן (הליכוד): אם במציאות כשיש כשלים אנחנו נחיל את הכלל הזה, אוי ואבוי למדינת ישראל. יובל שטייניץ (הליכוד): אפשר להחיל את זה רק על ראשי רשויות מהליכוד שיש אצלם ליקויים, לא של קדימה. שר הפנים מאיר שטרית: אתה קשקשן שלא יודע על מה הוא מדבר בכלל. אתה פשוט קשקשן. שמעתי מה אמרת קודם, ואתה פשוט קשקשן. אתה חבר כנסת, אתה? אתה יודע מה שאתה מדבר? אני אענה לך. יובל שטייניץ (הליכוד): תענה. זה היה בבג"ץ. היו"ר אמנון כהן: כבוד השר, תוכל להגיב מתי שתחליט. בבקשה, אדוני. יעקב מרגי (ש"ס): חבר הכנסת ריבלין, עכשיו אתה מבין טוב למה הייתי עדין. ראובן ריבלין (הליכוד): מי שהולך עם חמאה על הראש, שלא יסתובב בלי כובע. יעקב מרגי (ש"ס): גם עם כובע אני מציע לו שלא יצא. טובת האזרח לנגד עינינו, ויסוד חשוב בדמוקרטיה הישראלית – הציבור באופקים אמר את דברו ובחר ראש עיר, ואסור לנו שתהיה לנו אצבע קלה על ההדק בהדחת ראשי רשויות. זה מהלך אנטי-דמוקרטי. יש די גופים מבקרים במהלך כל הקדנציה, יש הרבה כלים, יש הרבה סמכויות אחרות: מינוי חשב מלווה, מינוי מבקרים ממינים שונים ומשונים שלאחרונה קמו. אני חושב שהכלי הזה של הדחת ראש רשות צריך להיות כלי שהשימוש בו הוא במידה ובמשורה. למה אני מברך על המהלך? היה חשש של ניגוד אינטרסים, ושמא תהיה לזות שפתיים. אני שמח ומודה לממשלה שאכן נענתה לבקשת בית-המשפט ואכן מעבירה היום את הסמכויות. תודה. היו"ר אמנון כהן: תודה. חבר הכנסת רוברט אילטוב, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אורי אריאל. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, אני רוצה להתייחס לנקודה הזאת, מכיוון שבית-המשפט בהחלטתו התייחס לחשש לניגוד עניינים. לכן אני חושב שההחלטה שהתקבלה בכלל בנוגע לאופקים – צריך לבטל אותה, שלא יהיה שום ספק בדבר ניגוד עניינים, ולהתחיל את הפעולה מחדש או לבחון את זה מחדש. יכול להיות שהיו בעיות ויכול להיות שלא היו בעיות, אבל אם היה ניגוד עניינים, חייבים לבטל את ההחלטה, חד וחלק. אני מודה לכם. תודה. אנחנו מתנגדים להעברת סמכויות, וחייבים לבטל את הגזירה הזאת. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת אורי אריאל, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יצחק גלנטי. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני שר הפנים, יפה נהגת, יפה נהגה הממשלה שהיא מבקשת להעביר את הנושא לשר רפאל איתן. אולי אתם יכולים, במטותא מכם, לנהוג יפה גם בעניינים קצת יותר חשובים? אני אומר שזה חשוב, הסדר הטוב וההגינות והשקיפות. יפה מאוד. האם התלמידים שנמצאים אתנו חושבים שהממשלה נוהגת יפה עם תושבי שדרות, למשל? אתם חושבים שלא? כולם עושים עם הידיים, הם חושבים שלא. האם השר רפאל איתן חושב שהממשלה נוהגת יפה עם תושבי יישובי עוטף-עזה? לדעתי, אין בבית הזה מישהו, אולי להוציא ראש הממשלה, שחושב שנוהגים אתם יפה. הבטיחו תקציב למיגון. האם מישהו ראה שממגנים ולו בית אחד? בית אחד ממגנים כבר? סגן שר הביטחון, אדוני שר השיכון, הרי אתם עושים מזה פארסה. אני מבקש מכם שתנהגו יפה גם בדברים הכל-כך חשובים האלה, ביטחון מדינת ישראל. ואם אתם לא יכולים, אז יאללה, קדימה, הביתה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת יצחק גלנטי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יעקב כהן. יצחק גלנטי (גיל): אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, אני חייב לומר לכם כי מניסיוני הרב ומהיכרותי את כבוד שר הגמלאים רפי איתן, אני סמוך ובטוח כי כל נושא אשר הועבר עד כה ויועבר בעתיד לטיפולו יזכה למלוא תשומת הלב, ללא שום פנייה לכיוון לא רצוי, וברור לי לחלוטין שהנושא יידון לגופו של נושא ולא לגופו של אדם. אשר על כן, אני סמוך ובטוח שהצעד נעשה בכיוון הנכון. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת יעקב כהן, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת דב חנין. יעקב כהן (יהדות התורה): כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, חברי כנסת נכבדים, הדיון בקשר להעברת סמכויות משר הפנים לשר לענייני גמלאים ולענייני ירושלים – יכול להיות שאני מסכים. בטח יש הסיבות והנימוקים שהשר רוצה. אבל עם כל ההערכה שיש לי לשר לענייני גמלאים, אני חייב לשאול, ממתי הממשלה מביאה לכנסת, על כזה דבר קטן, שאנחנו ניתן להם אישור שהשר יטפל בנושא הזה? יש כל כך הרבה דברים שהממשלה לקחה לעצמה סמכויות והיא לא שואלת את הכנסת. קודם כול הנושא של ירושלים: אנחנו שומעים שיש משא-ומתן, האם הם שאלו אותנו? אולי נעביר לשר לענייני ירושלים, באמת, שהוא יטפל? מה חיפשנו את אופקים, העיר הקטנה הזאת? ירושלים היא עיר הקודש והמקדש, ולא הביאו לכנסת לשאול כאן מה עם הסמכויות של חלוקה. איזו עדינות, איזו אצילות יש לממשלה הזאת בדברים הקטנים האלה של העיר אופקים; מה עם ירושלים, שכל העולם עומד ומזדעזע בימים אלה מה יהיה על גורלה? ראש הממשלה אומר שלא מדברים על החזרת ירושלים או על חלוקתה. עומדת שרת החוץ, שהיא-היא הממונה על המשא-ומתן, ואומרת שיש משא-ומתן על הכול, על ירושלים. מה קורה כאן? אין ביניכם תיאום? כנראה, ראש הממשלה רוצה להסתיר דברים. הוא עושה את מעשיו במחבוא, הוא מפזר ערפל על מעשיו, אבל העם לא מוכן לזה. נוסף על כך הייתי רוצה לשאול: ממתי הממשלה נותנת סמכויות לשרים? אני רוצה לדעת אם לשר השיכון יש סמכויות במשרד שלו. שר השיכון כל כך מצר על מצוקת הדיור. האוצר הוא המנהל את המדינה. אותו דבר בנושאים אחרים. שר הרווחה הקים ועדה למצוקת העוני והגיע למסקנות, ואנו שומעים שהאוצר הוא שמנהל את המדינה – האוצר אומר שהוא לא מסכים לזה. האם הממשלה נותנת לשר הרווחה סמכויות לפתור את מצוקת העוני? האם היא נותנת לשר השיכון סמכויות? מה פתאום באים כאן עם כאלה – מאצילות, ומתעטפים: קחו – על אופקים – אנא, הכנסת, תאשרו לנו לתת לשר הגמלאים לטפל באופקים. אנו מוותרים לו, אל תבואו לשאול אותנו על זה. תשאלו אותנו על עניינים שעומדים ברומו של עולם. ירושלים היא העיר שעיני כל העולם נשואות אליה. לא נשקוט ולא ננוח ולא ניתן את חלוקתה. היו"ר אמנון כהן: תודה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אם יישאר – אחרון הדוברים יהיה חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואם לא – שר הפנים רצה להתייחס. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, יש בפנינו הצעה להעביר את הטיפול באופקים לשר אחר. אני חושב שזו הצעה צנועה מדי. אני מציע להעביר את כל הטיפול בנגב לממשלה אחרת. זה מה שצריך לעשות בישראל. הנגב הוא החצר האחורית של המדינה הזאת, מקום מוזנח מבחינה סביבתית, בריאותית, חברתית. שיעור הבלתי-מועסקים בנגב הוא הגבוה ביותר בישראל – 10.5% מאוכלוסיית המחוז. יש רמות שכר נמוכות בקרב עצמאים, בקרב שכירים. תוחלת החיים של בני שני המינים במחוז הדרום היא הנמוכה ביותר בכל המחוזות בישראל, יותר נמוכה בשנה וחצי בממוצע מתוחלת החיים הארצית. במחוז הדרום מספר מקרי הפטירה של תינוקות הוא המספר הגבוה ביותר בישראל – 23% מכלל המקרים בישראל בשנת 2006 היו במחוז הדרום. במחוז הדרום שיעור הנשאלים המגדירים את מצב בריאותם הגופני והנפשי כטוב הוא הנמוך ביותר מכל המחוזות בישראל. רק 9% ממיטות האשפוז בישראל נמצאות במחוז הדרום, בזמן ש-14% מאוכלוסיית המדינה נמצאים במחוז זה. שיעור המיטות ל-1,000 נפש הוא הנמוך ביותר בישראל – במחוז הדרום יש פחות מ-1.5 מיטה ל-1,000 נפש. רק 7% מכלל מיטות האשפוז בבריאות הנפש בישראל הן במחוז הדרום. בתחום האשפוז במחלות ממושכות 9% בלבד מכלל מיטות האשפוז הן במחוז הדרום. מספר עמדות הדיאליזה במחוז הדרום הוא הנמוך ביותר בישראל. לעומת זאת, מספר החולים הזקוקים לעמדת דיאליזה ומספר הטיפולים לעמדת דיאליזה במחוז הדרום הם הגבוהים ביותר בישראל – גבוהים בהרבה מהנתונים האלה בשאר המחוזות בישראל. במחוז הדרום שיעור הרופאים המקצועיים נמוך במיוחד – רק חמישה רופאים ל-10,000 מבוטחים. במדד הזה מחוז הדרום הוא בתחתית הרשימה, מעט לפני מחוז הצפון, שעומד במקום האחרון. עמיתי חברי הכנסת, בכל התחומים הנגב ממשיך להיות החצר האחורית של מדינת ישראל. הנתונים שהבאתי לפניכם על היקף שירותי הבריאות במחוז הדרום לעומת אזורים אחרים בישראל לקוחים כולם מנייר העמדה המקיף והרציני שכתבה גברת שלי לוי ממרכז המחקר והמידע של הכנסת. אלה נתונים רשמיים שלנו, והם מציגים רק פן אחד של בעיה חברתית קשה. הנגב הוא חצר אחורית, הנגב נשאר מאחור, הנגב מופקר ומוזנח. מגיע לנגב טיפול אחר, מגיעה לנגב ממשלה אחרת שתיתן התייחסות מערכתית, שתיתן תשובה כוללת, שתיתן העדפה חברתית אמיתית. לכן, אדוני היושב-ראש, לא את הטיפול באופקים צריך להעביר משר אחד לשר אחר, אלא צריך להעביר את הטיפול בנגב כולו לממשלה אחרת. היו"ר אמנון כהן: תודה. כבוד שר הפנים, רצית להתייחס למשהו? בבקשה, אדוני. שר הפנים מאיר שטרית: אדוני היושב-ראש, לא הייתי מבקש לדבר אילולא נשמעו פה דברים מפי חבר הכנסת שטייניץ, שבדרך כלל אני מעריך אותו ואת עמדתו, אבל הוא פשוט דיבר שטויות, ולכן אני מצטער על זה שהוא דיבר שטויות בלי לדעת שום דבר על שום דבר. אני אומר לך, חבר הכנסת שטייניץ, שאם היית קורא – אתה, לא אני – את דוח ועדת החקירה – שלא אני מיניתי אותה, היא מונתה לפני, הדוח הוגש עוד לפני שנכנסתי לתפקיד שר הפנים – אם היית קורא את דוח ועדת החקירה, אתה היית חותם מייד על פיזור עיריית אופקים. אתה מאשים אותי בגישה פוליטית? תראה את העיר ערד. למי שייכת העיר ערד? ראש העיר מקדימה. פיזרתי 15 רשויות אחרות בצפון, חלקן של אנשי קדימה. יש פה עניין פוליטי? יש פה עניין שתושבי אופקים סבלו מניהול – ואני לא רוצה חלילה להלבין את פניו של ראש העיר אופקים, שגם אותו אני מכיר והוא היה גם חבר שלי בליכוד. תשמע ממני, חבר הכנסת שטייניץ, לא כל דבר – – – גדעון סער (הליכוד): בינתיים בג"ץ קבע אחרת, אז למה אתה מעביר סמכות? שר הפנים מאיר שטרית: תסלח לי, אתה מפריע לי. גדעון, ראיתי איך אתה פועל בתחום המוניציפלי והולך נגד האינטרס של ראשי ערים שלכם. זה האינטרס שלך, לדפוק את ראשי ערים של הליכוד? הצבעת נגד האינטרס שלהם, אז אל תהיה חכם כזה גדול. תן לי לדבר, אני לא מדבר אליך. אני אומר לך, חבר הכנסת שטייניץ, אתה חבר כנסת הרבה שנים, ובעיני – מאוד מכובד, ואני מעריך אותך מאוד. אל תעשה טעות כזאת. לא כל מי שיש לו כמה קולות במרכז צריך להכתיב לך איך להצביע בכנסת. גדעון סער (הליכוד): – – – שר הפנים מאיר שטרית: אתה אבא שלהם. היו"ר אמנון כהן: חבר הכנסת סער, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. שר הפנים מאיר שטרית: אל תהיה חכם כזה גדול. אתה אבא שלהם. לכן אני אומר לך, חבר הכנסת שטייניץ, שאם אתה היית קורא את הדוח בעצמך, היית חותם על פיזור מועצת העיר. אני לא רוצה להלבין חלילה – לא פה בכנסת, הוא לא פה – ואני לא רוצה לפגוע בו בשום צורה שהיא, גם לא אגיד כלום על מה שכתוב בדוח, אבל בית-המשפט קבע, חבר הכנסת סער – כדאי שתקרא לפני שתדבר, לפחות את פסק-הדין של בית-המשפט. גדעון סער (הליכוד): תאמין לי שקראתי. אולי לך לא נוח מה שהוא כתב. שר הפנים מאיר שטרית: אתה לא קראת. אתה כרגיל לא יודע על מה אתה מדבר. אין לך מושג ירוק על מה אתה מדבר. היו"ר אמנון כהן: תודה. חבר הכנסת סער, קראתי אותך לסדר פעם ראשונה, אני לא רוצה לקרוא שוב. שר הפנים מאיר שטרית: במסגרת הזאת בית-המשפט כותב בפסק-הדין שלו שלא נפל שום פגם מינהלי, לא במינוי ועדת חקירה ולא במסקנותיה – – גדעון סער (הליכוד): – – – שר הפנים מאיר שטרית: תשתוק עכשיו ותקשיב. – – ולא בצוות המקצועי שעשה שימוע לחברי המועצה ולראש העיר. לא נפל שום פגם. הטענה היחידה שהעלו, עם עורך-דין שעלה הון תועפות, ואלוהים יודע מי משלם לו את הכסף, הוא שאני ביקרתי באופקים כשר השיכון, עוד לפני שהייתי במשרד הפנים, חצי שנה קודם, וביקרתי בסניף קדימה באופקים ואמרתי לאחד מחברי המועצה במקום, שהוא ראש הסניף, שהוא מועמד טוב ונתמוך בו בעתיד. מה זה קשור? זה היה לפני שהייתי שר הפנים. אמרו: אולי יש חשש של ניגוד עניינים אם אני חותם על ההחלטה. אמרתי: אין לי בעיה, נעביר את זה לשר אחר. אז על מה הטענה שלך, חבר הכנסת שטייניץ? ואני אומר לך, מפני כבודו של ראש העיר אופקים לשעבר, אני חלילה לא רוצה להלבין את פניו ולומר אף מלה על מה שכתוב בדוח החקירה, אבל מי שמכיר את החומר יודע בדיוק על מה אני מדבר. לכן אני מבקש, כמובן, כשיגיע מועד ההצבעה, לאשר את ההחלטה. היו"ר אמנון כהן: תודה. חבר הכנסת יובל שטייניץ, ביקשת להגיב, אבל זה היה להגיב על מה שאתה הגבת, לכן אי-אפשר פה פינג-פונג. מיכאל איתן (הליכוד): סעיף 54. בתום ההצבעה. היו"ר אמנון כהן: אחרי ההצבעה. כרגע אין הצבעה. אחרי ההצבעה אתן לך דקה להתייחס. אנו ממשיכים בסדר-היום. ההצבעה על הנושא הזה תהיה אחרי ההודעה השנייה של ראש הממשלה. אחר כך אתן גם לחבר הכנסת יובל שטייניץ, שביקש לדבר, לפי הסעיף. ממשלה ללא דרך וללא אסטרטגיה, המכהנת לצורכי הישרדות בלבד [לפי סעיף ‎42(ב) לחוק-יסוד: הממשלה.] היו"ר אמנון כהן: אנחנו עוברים לדיון הבא, שהוא דיון בעקבות חתימותיהם של 40 חברי הכנסת, בהשתתפות ראש הממשלה. הנושא הוא: ממשלה ללא דרך וללא אסטרטגיה, המכהנת לצרכי הישרדות בלבד. ראשון הדוברים, חבר הכנסת גדעון סער – בבקשה, אדוני; שש דקות. גדעון סער (הליכוד): אני פותח את הדיון, אני מנמק, יש לי עשר דקות. היו"ר אמנון כהן: תתחיל. גדעון סער (הליכוד): עם כל הכבוד, אני יוזם הדיון, אני צריך לדבר עשר דקות. עם כל הכבוד, יש תקנון, תלמדו את התקנון, באמת. היו"ר אמנון כהן: תתחיל לדבר, תתחיל קודם עם חמש דקות. גדעון סער (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ביום שישי, במלאות שנתיים לכהונת ממשלת אולמרט, התפרסם סקר בעיתון "ידיעות אחרונות". לא רק שרוב גדול, כ-60%, הביעו את דעתם הברורה שראש הממשלה נכשל בתפקידו – אני רוצה לומר לראש הממשלה, אל תיקח את זה אישי כל כך, כי בכל אחד מתחומי המדיניות שהציבור נשאל לגביו הוא קבע שהממשלה נכשלה. 61% חושבים שהממשלה נכשלה בתחום המדיני; 65% חושבים שהממשלה נכשלה בתחום הביטחוני; 69% חושבים שהממשלה נכשלה בתחום החינוך; 55% חושבים שהממשלה נכשלה בתחום הכלכלי; 66% חושבים שהממשלה נכשלה בתחום הביטחון האישי. יובל שטייניץ (הליכוד): כמה? גדעון סער (הליכוד): 66%. יובל שטייניץ (הליכוד): זה שני-שלישים. מגלי והבה (קדימה): מה התמימות הזאת? גדעון סער (הליכוד): אדוני שר הבריאות, אני רוצה לומר, שגם בתחום הבריאות היה רוב שחשב שהממשלה נכשלה, אבל שם הפער היה הכי קטן בין אלה שחשבו שהממשלה נכשלה לבין אלה שנתנו לה ציון טוב, לכן אתה באופן יחסי במצב הכי טוב. לכן עליך אני לא אומר היום שום מלה רעה. משה כחלון (הליכוד): אז הממשלה חולה או לא חולה? יובל שטייניץ (הליכוד): הממשלה חולה אבל שר הבריאות בריא. גדעון סער (הליכוד): אחרי שנתיים ימים זה זמן טוב לראות איך היא עומדת ביעדים שהיא עצמה הציבה לעצמה. אדוני ראש הממשלה, מה יותר טוב מללכת לנאום הניצחון שלך בנווה-אילן מלפני שנתיים ולראות מה הבטחת לציבור, אולי משהו כן קיימת? הבטחת, למשל, להיאבק בפשיעה ולהגן על הביטחון האישי של כל אזרח בכל מקום. טוב, בזה לא בטוח ששכנעת את הציבור. אני מצטט מה שאמרת, ואני מתחייב, אדוני ראש הממשלה, שאתה אמרת את הדברים, כי אחרי שאקרא לא תאמין שאתה אמרת את הדברים: ניאבק בשחיתות ובהשחתת המידות בכל מערכות חיינו, בראש ובראשונה במערכות השלטון והמינהל הציבורי. מגלי והבה (קדימה): זה לפני לונדון או אחרי לונדון? שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): זה ניאבק במערכות השלטון – – – גדעון סער (הליכוד): עכשיו זה החלק השני, חברת הכנסת יחימוביץ: ניתן גיבוי מלא לכל גורמי אכיפת החוק ונכבד את מבצר שלטון החוק במדינת ישראל, בתי-המשפט, ובראשם בית-המשפט העליון של ישראל. טוב, איך אתם נאבקים בשחיתות אנחנו רואים. מעולם לא היה הצבר כזה של חקירות פליליות, אישומים, הרשעות נגד ממשלה כלשהי בישראל, בזה שברתם שיא. אז בשחיתות לא בדיוק נלחמתם, אבל במי שהבטחתם לתת לו גיבוי מלא, כל גורמי אכיפת החוק, אז איזה גיבוי מקבלים ממך ומשריך מבקר המדינה ונשיאת בית-המשפט העליון ופרקליטות המדינה ובית-המשפט? אתם ממש – איך אומרים החבר'ה – "מתאבדים" בשבילם יום-יום. אז איך אפשר להתייחס ברצינות, כאשר אנחנו רואים את המלים הריקות הללו, לתחום כלשהו מחיי המדינה, איך אפשר להתייחס ברצינות? אדוני ראש הממשלה, בתחילת הכנס הגעת והצבת שורה של יעדים, כפי שמקובל לעשות בתחילת כנס החורף. וכאשר אנחנו עוברים היום על היעדים הללו אחד-אחד, אני חייב לומר, ניסיתי למצוא דבר אחד שכן קיימתם, ולא הצלחתי. אמרת, למשל, שאתם קבעתם יעדים מספריים להפחתת העוני, אבל בדוח העוני האחרון היתה עלייה בעוני. דיברתם על שינוי שיטת הממשל ועל חוקה – דיברת, לא דיברתם, למה לדבר בלשון רבים – לשנת ה-60, שלפחות עד חגיגות ה-60 תעבור החוקה בקריאה ראשונה. נו, חוקה עברה? חגיגות יש. בנושא החגיגות, אתם חוגגים. חגיגות יש וחוקה אין. דיברת על הסדר היסטורי בנושא השבת, דיברת אפילו – אני רוצה לומר לך משהו, יכול להיות שגם אתה לא תאמין שאמרת: ירי רקטות על יישובי הדרום איננו יכול להימשך ללא סוף. אז אמרת, כי באשקלון לפני כמה שבועות אמרת את ההיפך, אמרת: תתרגלו. אז כנראה הוא יכול להימשך ללא סוף, לפחות עד סוף הקדנציה שלך. הפסקתם לחלוטין את כל תהליך הרפורמות במשק. כל הרפורמות, ללא יוצא מן הכלל, שהיו בחוק ההסדרים ופוצלו מחוק ההסדרים – בנושא המים, בנושא התחבורה הציבורית, בנושא תאגוד בתי-חולים, בנושא שינוי תקצוב המועצות הדתיות, הכול, שום דבר לא עבר. מה אתם עושים? מתגאים בהישרדות. יעקב ליצמן (יהדות התורה): זה לא נורא. גדעון סער (הליכוד): נכון. אני מנסה לראות מה נעשה, מה הממשלה עושה, לשם מה היא מתקיימת, מה תכלית הקיום שלה. תכלית הקיום שלה היא כנראה השרידות. זאת אומרת, תכלית הקיום היא הקיום, לעבור מיום שני ליום שני, לא לעשות שום דבר משמעותי, להעביר את הזמן. לפעמים בכדורגל אנחנו יודעים שקבוצה שהיא מובילה, אדוני המשנה לראש הממשלה, קבוצה שמובילה מעבירה את הזמן, אבל קבוצה שזו התוצאה שלה בדעת הקהל, שנמצאת בכזה פיגור, כבר משחקת על זמן, ועוד מכזה שלב של הקדנציה? ראובן ריבלין (הליכוד): יש רגעים שהקטסטרופה כל כך גדולה שגם הקבוצה המובילה מבזבזת זמן. מיכאל איתן (הליכוד): יש כאלה שרוצים להפסיד בכבוד. מגלי והבה (קדימה): תמשיכו לחלום על להפסיד בכבוד. גדעון סער (הליכוד): אתם עדיין נהנים מפירות העבר. פירות העבר זה מה שאתם עדיין נהנים ממנו, מהמדיניות הכלכלית שהוביל שר האוצר לשעבר בנימין נתניהו. כשחיפשתי בדבריו של ראש הממשלה בנווה-אילן הצלחתי למצוא משפט אחד שהיה בו אמת, ולכן עליו אני אחזור, אדוני ראש הממשלה: בשנים האחרונות עשתה מדינת ישראל צעדים חשובים בכיוון של צמיחה, הם ראויים לברכה ולהוקרה – אני חוזר על זה כי אני יודע שבטח הדוברים שתשלח לכאן יסיתו נגד יושב-ראש האופוזיציה – תרם להם לא מעט שר האוצר לשעבר בנימין נתניהו, בממשלתו של שרון ובגיבויו, והוא יכול להיות גאה בהישגיו. אז מי שצריך את נאום ראש הממשלה בנווה-אילן, אני אתן לכם אותו לאחר מכן. אדוני סגן השר, אתה עשית מהפכה במשרד החוץ, מהפכה בהסברה. אתה פשוט ענק בתחום המדינה – – מגלי והבה (קדימה): – – – ומה אתה? גדעון סער (הליכוד): – – מאז נכנסת למשרד החוץ, מקצה העולם ועד קצהו כולם מתלהבים, לא היה דבר כזה. מגלי והבה (קדימה): מה הטענה? מה הטענה? גדעון סער (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, האם גברתי היושבת-ראש יכולה להגן עלי? מגלי והבה (קדימה): אולי תגיד לפחות מה הטענה. גדעון סער (הליכוד): סגן שר החוץ אמור לפחות להיות אמון על סגנון דיפלומטי. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): זאת דיפלומטיה תקיפה, כמו ההסברה. גדעון סער (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, אדוני ראש הממשלה, יש לך עדיין רוב בכנסת. זאת עובדה – – היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. גדעון סער (הליכוד): גברתי, אני מסיים את המשפט. היו"ר דליה איציק: תסיים. גדעון סער (הליכוד): הפריעו לי. – – הרוב הזה קטן במידה ניכרת מהרוב שאתו התחלת את כנס החורף. לנו יש רוב גדול מאוד בציבור שקץ בממשלה הזאת, ואני מבקש להזכיר שבסוף כל התרגילים, הקומבינות, הדילים, החקירות – בסוף יש קלפי, ובקלפי יוכלו אזרחי מדינת ישראל לבצע את השינוי שהמדינה זקוקה לו. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. חבר הכנסת רובי ריבלין – בבקשה, אדוני. יש לך שש דקות. ראובן ריבלין (הליכוד): גברתי יושבת-ראש הכנסת, אדוני ראש הממשלה, רבותי השרים, חברותי וחברי חברי הכנסת, הייתי, גברתי היושבת-ראש, יושב-ראש הכנסת כאשר צלצל הטלפון מראש הממשלה שרון אלי, בזמן שהוא קיבל את המכתב מהנשיא בוש – המכתב שדיבר על אחדותה של ירושלים, המכתב שדיבר על ריכוזי אוכלוסין. אני מוכרח לומר שהיו לי ויכוחים, אבל ההישג היה הישג שראש הממשלה היה רשאי להתפאר בו. אני חלקתי עליו. והנה, דווקא ההנהגה הישראלית, הממשלה, מקעקעת את ההישג הזה ומסייעת להתכחשות הבין-לאומית אליו. השחיקה קשה ביותר כאשר אנחנו ממשיכים לנהל משא-ומתן תחת טרור, כאשר הפכנו את ירושלים לנושא לגיטימי, כאשר אנחנו מקפיאים את הבנייה בתוככי ירושלים ובשכונות שמעבר ל"קו הירוק", וכעת בגיבוי שנותנת שרת החוץ, ממלאת-מקום ראש הממשלה, לחוק פינוי-פיצוי מבית "שלום עכשיו" – אין לי טענות ל"שלום עכשיו". מראשית הדרך ולאחר ששוחררה ארץ-ישראל במלחמת ששת הימים הם עמדו על דעתם, ויש להם תוכנית מסודרת. אבל מדיניות הממשלה – ואני מוכרח לומר, מדיניות ממלאת-מקום ראש הממשלה – מזכירה לי כאלה שבאו וביקשו לעמוד על זכותנו להיות יהודים בכלל. היה זה בראשית שנות המדינה. נדמה לי שאז נולד ראש הממשלה. הוא היה ילד מאוד צעיר כאשר התנועה המיסיונרית ניסתה למצוא סדקים, בגלל המצב הנורא שהיתה בו החברה הישראלית ורבים מבני עמנו, שגרו במעברות ולא היה בידי הממשלה לסייע להם אפילו כדי פת לחם. באו אותם מיסיונרים וחשבו שכאשר היהודים אומללים אפשר להעבירם על דתם. אותם מיסיונרים ניסו ולא יכלו. היו מעט אשר נתפתו לאותה פרובוקציה קשה, שלאחר מכן הפכה להיות בלתי חוקית במדינת ישראל. היוזמה להקדמת פינוי-פיצוי לפני שנתקבלה בכלל איזו הכרעה של הממשלה או של הכנסת היא מניפולציה ולא מדיניות, ואסור לשרה בממשלה – שרה כל כך בכירה, שרה המתיימרת להחליף את ראש הממשלה – לתת יד תוך רמיזה וקריצה שאכן אנשים יפונו מביתם ומאדמתם וממקומות שאליהם נשלחו להתיישב על-ידי ממשלות ישראל. אני מוכרח לומר שאם היה היגיון בכך שניתן לפתות את אותם אנשים אשר הלכו והתיישבו ונאחזו בארץ-ישראל מתוך אמונה מלאה שזאת זכותם של העם היהודי ושל אזרחי מדינת ישראל, הייתי אומר: לשיטתם, אולי הדבר הגיוני. אבל האם אתם יכולים לשכנע את אורי אריאל לעזוב את מקומו בגלל איזה מתן? האם תוכלו לשכנע את תושבי קריית-ארבע לפנות את ביתם? האם תוכלו לשכנע את אריה אלדד, היושב בחומש, שיפנה את ביתו מרצונו? מובן שהדברים האלה זוכים לאיזו תגובה לפיתוי ואולי לנכונות באותם אזורים שמכתב בוש הודיע במפורש שישראל תשב בהם לנצח. אדוני המשנה לראש הממשלה, אתם פונים אל אותם אלה שראש הממשלה, כך שמעתי – אם יש לו מדיניות או בזמן שהיתה לו מדיניות או בזמן שהיה לו נוח שתהיה כך – רואה בריכוזי האוכלוסין שלהם בהתיישבות אינטרס חיוני של מדינת ישראל לקיומה ולביטחונה. הרי חוק פינוי-פיצוי יקבל את הנכונות רק מאותם אנשים שיושבים שם, כי אותם אנשים שיושבים שם לא באו לשבת בגלל איזו דעה פוליטית, בגלל איזה חזון. הם באו וביקשו למצוא להם בית, כאשר ממשלות ישראל אמרו: לכו לשם, שבו שם, תמצאו פתרון לבעיותיכם ולמצוקותיכם. אלה הם דברים ברורים, אלה הן אמירות היוצרות למעשה יוזמה שיש בה חוסר הבנה מדינית, חוסר התחשבות באינטרסים החיוניים, מדיניות הנוגדת לעמדתה כביכול של ממשלת ישראל. שמעתי את חבר הכנסת חיים רמון. הוא לא התפלל לוולאג'ה, אבל אני מתחיל לפחד שאולי הוא לא התפלל גם להר-הבית. גם להר-הבית הוא לא התפלל, או שהוא התפלל רק לחלק מהר-הבית. קשה לי להבין את חבר הכנסת רמון, שהוא היום המשנה לראש הממשלה, היה ויהיה שר, אבל אני לא יכול להבין את מי שהתנועה המיסיונרית אולי דיברה אל לבה והיא שינתה את דעתה, שעכשיו הופכת אמצעי בידי מיסיונרים מדיניים-פוליטיים לבוא ולבקש מאנשי יהודה ושומרון, מתיישבים אשר נשלחו בשליחות האומה כולה, לבוא ולהתפתות ולהיות במצב שבו הם מתבקשים לשנות את מגוריהם תמורת שכר או בעבור נעליים. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת אופיר פינס-פז, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת יעקב מרגי. בבקשה. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי השרים וחברי הכנסת, זה לא סוד שפרשתי מממשלת אולמרט, וזה לא סוד שתמכתי בכך שמפלגת העבודה תפרוש מהממשלה ומהקואליציה לאחר פרסום דוח-וינוגרד. זה גם לא סוד שאני חבר הקואליציה עקב ההחלטה של מפלגתי שלא לפרוש, אבל העובדה הזאת אינה מעוורת את ראייתי. ברמה הטקטית לממשלה הזאת יש לא-מעט הישגים, באמת לא-מעט הישגים בלא-מעט תחומים, אבל הדיון היום הוא לא על הרמה הטקטית. הדיון היום מתייחס לרמה האסטרטגית. אני לא מסכים אתך, חבר הכנסת סער, שאין לממשלה הזאת אסטרטגיה. לממשלה הזאת יש אסטרטגיה, ולאסטרטגיה הזאת קוראים הישרדות; הישרדות בכל מחיר – זו האסטרטגיה של ממשלת ישראל מאז סיום מלחמת לבנון השנייה באוגוסט 2006. בכלל, הישרדות הפכה להיות אופנה בישראל, אבל על זה נדבר בפעם אחרת. הכול, הכול בממשלה ובכנסת כפוף לאותה אסטרטגיה. שימור הרוב הקואליציוני בכל מחיר – זה היעד האולטימטיבי. הכול צריך להתיישר לפי היעד הזה. כשהיה צריך, כדי לשמור על הרוב הקואליציוני והיציבות, צירפו את ליברמן ואת ישראל ביתנו לממשלה. לאחר מכן הקימו משרד הזוי להתמודדות עם הסיכונים האסטרטגיים – – סופה לנדבר (ישראל ביתנו): חבר הכנסת פינס-פז, אתה לא מגזים קצת? אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): – – שעכשיו רוצים לבטל אותו כמובן. מבטלים את ההתכנסות כי זה לא מתאים לקואליציה. חברי חברי הכנסת, אני לא מתנגד לשותפות עם ש"ס, למשל, בממשלה ובקואליציה. הייתי יושב-ראש הקואליציה כאשר ש"ס היתה בקואליציה של ברק, אבל מעולם לא הסכמתי שלש"ס תהיה זכות וטו בקואליציה על כל דבר ועל כל עניין. מה, באמת מנהלים כאן משא-ומתן לשלום? על מי אנחנו עובדים? באמת אפשר לנהל משא-ומתן לשלום בלי לדבר על ירושלים? יהיה שלום בלי לדבר על ירושלים? את מי אנחנו מרמים? מה אנחנו באמת רוצים להשיג? אני זוכר שאריק שרון היה ראש הממשלה, והוא החליט לעשות התנתקות. אדוני ראש הממשלה, אתה יודע מה הוא עשה? הוא עשה פריש-מיש בקואליציה. הוא אמר: מי לאדוני אלי; מי להתנתקות – אלי, מי שלא – שילך הביתה, וסילק מהקואליציה ומהממשלה סיעות שלא רצו, והביא סיעות שרצו. והוא עשה התנתקות; הוא לא דיבר על התנתקות. יותר טוב או פחות טוב. ראובן ריבלין (הליכוד): נדמה לי שמי שאמר "מי לאדוני אלי" היה המתנגדים לו. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): היום אנחנו מתנהלים בכלל על-פי דברים אחרים – דפוסים אחרים. הקמת משרד הדתות, זאת הבשורה לעם ישראל? זאת הבשורה של הממשלה? העובדה שההתנחלויות – אני קורא היום ב"ידיעות אחרונות" שהבנייה בהתנחלויות ב-2008 מגיעה לשיא של כל הזמנים: 1,900 יחידות דיור. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אל תאמין. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): זאת הבשורה שלנו לעם ישראל? זה עולה בקנה אחד עם תהליך השלום? דוד רותם (ישראל ביתנו): זאת בשורה טובה. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): כן, לך זו בשורה טובה; אבל אתה לא בממשלה, אתה באופוזיציה. דוד רותם (ישראל ביתנו): אבל אני חלק מעם ישראל. אתה מדבר אל עם ישראל. לימור לבנת (הליכוד): קודם תוודא שהיא נכונה. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): העובדה שלא מפנים מאחזים – אפילו מאחז אחד אין אומץ לפנות. צריך אומץ כדי להנהיג, ואין מה לעשות. חוק נהרי, החוק המכונה "חוק נהרי" – ממש בשורה בחינוך. תקראו מה נגיד בנק ישראל אומר על ההתנהלות התקציבית של הממשלה. אדוני ראש הממשלה, אתה יודע יותר טוב ממני שאנחנו נכנסים לתקופה כלכלית לא פשוטה. יש כאן חריגה מהתקציב, יש כאן התפרעות תקציבית, גם בבית הזה וגם בממשלה. לא אני אומר את זה – אומר את זה נגיד בנק ישראל, במלים שלו. רק בתחום אחד אני באמת יכול לזהות חזון שהוא מעבר לשאלת האסטרטגיה של ההישרדות. חברי חברי הכנסת, מהו התחום הזה? ראובן ריבלין (הליכוד): בית-המשפט. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): הרס מערכת המשפט בישראל. חבר הכנסת ריבלין, נכון. זה שיטתי, זה עקבי, זה מהיום הראשון. עושים הכול כדי לגמד את בית-המשפט העליון, לגמד את נשיאת בית-המשפט העליון, לרסן אותם, להפוך אותם לתלויים במערכת הפוליטית. יש כאן חזון ואסטרטגיה שבאמת אפשר להתגאות בהם. פשוט בושה וחרפה. אדוני ראש הממשלה, שמעתי שמדאיג אותך מצבו של אהוד ברק במפלגת העבודה. יפה. אגיד לך ממה אני מודאג. אני מודאג ממשבר המנהיגות בפוליטיקה הישראלית. זה מה שמדאיג אותי. אני מודאג מזה שבבחירות הקודמות הצביעו 63% בלבד לכנסת, ואני חרד ממה שיקרה בבחירות הבאות. כל אחד צריך לשאול את עצמו מה הוא תרם למשבר האמון בין הציבור לבין נבחריו – מה הוא הוסיף לעניין הזה. האם הוא עזר כדי לגשר על המשבר, או שהוא העמיק אותו? מזה אני מודאג. אני מודאג מכך שהיום נבחרים במדינת ישראל מצפצפים על רצון הציבור. אני מודאג מכך שהיום נבחרים במדינת ישראל מכהנים אך ורק מכוח הרוב הקואליציוני, ללא תמיכה ציבורית וללא תוקף מוסרי. זה מדאיג אותי. זה מסוכן למדינת ישראל. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אביגדור ליברמן. יעקב מרגי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, אדוני ראש הממשלה, כותרתו של הדיון היום: הישרדות הממשלה. אני רוצה להרגיע גם את חברי האופוזיציה – יש הישרדות של הממשלה ויש גם הישרדות של האופוזיציה. אני לא מבין על מה הם מלינים. בסך הכול זאת הישרדות די טובה. אבל לגופו של עניין – אנחנו זוכרים שעם הקמת הממשלה הזאת, כמה פרשנויות, כמה מלים נכתבו, כמה מלים נאמרו, כמה נבואות שחורות התנבאו: ממשלה שלא תשלים את ימיה, ממשלה שלא תאריך ימים – – יעקב ליצמן (יהדות התורה): שמחלקת את ירושלים. רונית תירוש (קדימה): אל תמציאו דברים. אל תמציא דברים. זה נמאס. יעקב מרגי (ש"ס): – – ממשלה שאין לה דרך – – – יעקב ליצמן (יהדות התורה): – – – רונית תירוש (קדימה): זאת כבר קלישאה – – – יעקב ליצמן (יהדות התורה): – – – יעקב מרגי (ש"ס): הרב ליצמן, אתה לימדת אותנו מהם סבלנות, קור רוח – להמתין לסוף, לשמוע דברים ואחר כך – – – יעקב ליצמן (יהדות התורה): – – – קור רוח. יעקב מרגי (ש"ס): זה לא מתאים. זה מראה – – – מיכאל איתן (הליכוד): בסוף יהיה מאוחר. משה כחלון (הליכוד): – – – מחלקת בקור רוח. יעקב מרגי (ש"ס): הרב ליצמן, כשאני קופץ בתחילת הדיון אני יודע שאני לא במיטבי אותו יום. עוד לא אמרנו כלום. ימתין כבודו וישמע. מה לא אמרו? אבל מה לעשות – אני תמיד אומר שאני אוהב להסתכל קצת אחורה ולראות; "מזקנים אתבונן". אני מסתכל אחורה, רואה מה היה, ואני מנסה להשוות את הממשלה הזאת לקודמתה, ואם נרצה נלך לזו שקדמה לה. אני יודע באיזו כנסת ישבתי, וזכיתי שלא להיות באותה ממשלה רעה בקדנציה הקודמת. אני זוכר את הגזירות ללא רחמים, ואיך ראש הממשלה דהיום, אז שר התמ"ת, אמר "נכון, בתקציב הזה אין חמלה", ואני זוכר לו את זה לטובה. זהבה גלאון (מרצ): עכשיו יש חמלה? משה כחלון (הליכוד): יש חמאה. יעקב מרגי (ש"ס): אני חושב שעכשיו יש יותר חמלה מאשר באותה ממשלה. יעקב ליצמן (יהדות התורה): יש חמאה, ולא חמלה. זהבה גלאון (מרצ): – – – יעקב מרגי (ש"ס): תודה. אם אתה נותן לעני לחם, ואתה נותן לו גם חמאה, הוא מברך ברכת הטוב והמיטיב. משה כחלון (הליכוד): העליתם את מחיר הלחם שלוש פעמים. יעקב מרגי (ש"ס): למה? הממשלה הקודמת לקחה את הלחם, ופה נתנו גם לחם וגם חמאה. בואו ניזכר באותן גזירות – – – משה כחלון (הליכוד): שלוש פעמים העליתם את מחיר הלחם. יעקב ליצמן (יהדות התורה): – – – יעקב מרגי (ש"ס): בואו נזכור את הגזירות שגזרו עלינו – על עם ישראל, על הציבור – בממשלה הקודמת: קיצוץ בקצבאות הילדים – קיצוץ דרסטי, שהכניס מאות אלפים מילדי ישראל אל מתחת לקו העוני. הממשלה הקודמת רימתה את מעמד הביניים. היא קמה וקיבלה לגיטימציה מהבוחר בשל הצהרתה על דאגתה למעמד הביניים, וחיסלה אותו כמעט כליל. הממשלה הקודמת פירקה יישובים משגשגים על-פי כל מדד. יישובי גוש-קטיף, שלפי כל מדד היו – הן במדד החינוך והן במדד התעסוקה, הייצור והיצוא – היו יישובים לתפארת, נעקרו. משה כחלון (הליכוד): מה אתה רוצה מראש הממשלה עכשיו? יעקב מרגי (ש"ס): נעקרו דווקא בממשלה הקודמת. רבותי, אני רוצה לומר לכם – – ראובן ריבלין (הליכוד): ראש הממשלה באמת הצביע נגד. יעקב מרגי (ש"ס): – – שלתנועת ש"ס יש תעודה, היא קיבלה תעודה לכל החיים, מתנועת שינוי ומהממשלה הקודמת – – – רן כהן (מרצ): בית-המשפט. יעקב מרגי (ש"ס): – – – תנועת שינוי והממשלה הקודמת – – – יעקב ליצמן (יהדות התורה): – – – יעקב מרגי (ש"ס): מה לעשות, אני אשנה ממנהגי, ואני הולך להיות קר כמוך, הרב ליצמן. אני לא אכעס. אני הולך להיות קר. חבר הכנסת אופיר פינס-פז, נכון שזה משתלם להיות קר מזג ולא חם מזג כמו המרוקאי שבי? לכן החלטתי להיות היום קר מזג. אני אומר שקיבלנו תעודה. מה התעודה? הוכיחו לנו קבל עם ועדה שש"ס, די לה בישיבתה בממשלה. בזה שהיא יושבת בממשלה, גם אם היא לא תעשה כלום במשך ארבע וחמש שנים, היא הוכיחה שבישיבתה היא מונעת גזירות קשות. זהבה גלאון (מרצ): – – – מה לעשות עם זה – – – יעקב מרגי (ש"ס): לראיה הממשלה הקודמת – רק לא ש"ס. היתה זיעה קרה לאותם אנשים שהיו אדריכלי ההסכם הקואליציוני הקודם. רק לא ש"ס; רק לא ש"ס. ראובן ריבלין (הליכוד): – – – אריק שרון לא רצה. אני מעיד בפניך בשבועה. אתם התחננתם – – – הם לא רצו אתכם. יעקב מרגי (ש"ס): חבר הכנסת רובי ריבלין, חבר הכנסת ראובן ריבלין. אני אמרתי לך: אני אשתדל שלא לפנות לימין פה, לספסלים הימניים פה. למה? – אני ממשלה. אני בודק כל ממשלה מה היא עשתה, לא ספציפית, לא בן-אדם, לא אישי; מה החטאים של מפלגה. אני אומר: בסדר, באמת לא מעניין אותי מפלגות. נלך לציבור. מה אתם רוצים מהממשלה הזאת? אני לא מבין מה אתם רוצים. ממשלה שעושה בשקט, מתמודדת – מה? מתמודדת בכל תחום, בכל תחום. לא הזניחה – – – אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אנחנו – – – יעקב מרגי (ש"ס): כן, כן. היא הצילה אותנו, הממשלה הנוכחית. אורי, גם עם המיקרופון אני לא יכול להתחרות בך, ואני קצת צרוד. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): היא בונה בביתר? יעקב מרגי (ש"ס): כן, כן. קראו מה היה היום בעיתונות ותבינו. אני רוצה להגיד לך – בביתר הופשרו 687 יחידות דיור. קריאות: – – – יעקב מרגי (ש"ס): רבותי, לא נוח לכם. מה לעשות? יש ממשלה שמישהו עושה לה דה-לגיטימציה והיא שורדת. זה מקומם אתכם, מה לעשות. ראובן ריבלין (הליכוד): חבר הכנסת מרגי, אתה מדבר ברצינות? יעקב מרגי (ש"ס): אתה שמעת אותי פעם מתבדח? הרי אם היה לי חוש הומור הייתי מככב בכל הטורים של כל החבר'ה האלה. הם לא כותבים עלי כי אני מדבר רק אמת. ראובן ריבלין (הליכוד): אני מודה לך, כי צחוק כזה אנחנו לא אוהבים. יעקב מרגי (ש"ס): יפה, אז אל תאהב. יש הרבה דברים שאני לא אוהב ואני שומע. אני אומר לכם, תקשיבו טוב טוב: זו ממשלה שמתמודדת. היא הצילה אותנו ממחדלי ממשלות קודמות בגבול הצפוני שלנו. סוף-סוף היא התמודדה עם המציאות הקשה שנכפתה עלינו, שהוזנחה על-ידי ממשלות קודמות. אני אדבר עכשיו קצת בנימה אישית: מאז פרישתה של ישראל ביתנו מהממשלה הופעל עלינו לחץ אטומי: תפרשו, תפרשו. אז אני שואל את אותם אנשים – אני לא רוצה ליפול לאותה מלכודת שאיווט נפל אליה, זרק בלון ניסוי ודחפו אותו החוצה. רבותי, אני שואל: אם נצא מהממשלה, המשיח יבוא? הרי כולכם יודעים את האמת. משיח יבוא בנסיבות אחרות, לא בנסיבות האלה. קריאות: – – – יעקב מרגי (ש"ס): אז, רבותי, די להלך אימים. זו ממשלה – לא נוח לכם עם ממשלה שמתמודדת, ממשלה שלא יוצאת בססמאות כל בוקר. זו ממשלה שלא קמה בבוקר וחושבת איזה בלון להפריח. היא חושבת עם מה יש לה להתמודד, ויש לה הרבה הרבה דברים להתמודד אתם. מה לעשות? יש כאלה שחושבים על האיומים האסטרטגיים על מדינת ישראל ויש כאלה שחושבים על הפלת ממשלה – להתחיל עכשיו קמפיינים על גבי אוטובוסים, לבזבז מיליונים על בחירות, לזעזע את העם. ואני שואל אתכם, רבותי, הלכנו לבחירות; מה מחר? אם יש שינוי – זו אותה גברת בשינוי אדרת. ראובן ריבלין (הליכוד): – – – יעקב מרגי (ש"ס): רובי, עכשיו אני שואל אותך: אתה מדבר ברצינות? ראובן ריבלין (הליכוד): ודאי. אומרת לך שרת החוץ – – – מה שאומר ראש הממשלה לא נכון. מנהלים – – – יעקב מרגי (ש"ס): אם אתה שואל אם להאמין לראש הממשלה או לשרת החוץ – אני מאמין לראש הממשלה. תודה. שאלת אותי שאלה, עניתי לך, ואני מחזיק ממך אדם אינטליגנט ומכובד ויקר לי. ואני אומר לך, אני לא מאמין לך שאתה מאמין למה שאתה אומר. רבותי, אני אומר לכם, אני קורא לראש הממשלה: אדוני ראש הממשלה, ודאי שאני מאמין שממשלתך מתכננת מהלכים לטווח ארוך. 2010 זה תאריך, אבל אני מבקש ממך, התוכניות של הממשלה שיהיו לסוף 2010, ואני מבקש, לטובת עם ישראל, גם תכנון ארוך-טווח. תודה. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. אנחנו עוברים לחבר הכנסת אביגדור ליברמן. יש לך שש דקות. בבקשה. אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): כבוד יושבת-ראש הכנסת, ראש הממשלה, השרים, כנסת נכבדה, מאז קום המדינה לא היה מהלך מדיני מופקר יותר מהסכמי אוסלו. ומאז הסכמי אוסלו לא היה מהלך מדיני מופקר יותר מההתנתקות. כל אחד שמסתכל היום על המציאות יכול לראות את התוצאות. אני אומר שאם יהיה מהלך מדיני עכשיו עד סוף השנה, אם נגיע להסכם מסגרת עם הפלסטינים עד סוף השנה – זו תהיה הפקרות יותר גדולה מההתנתקות. אני, לצערי, חייב לציין שלשום ממשלה לא היה אומץ אמיתי לנתח מה קרה בהסכמי אוסלו, מה הבטיחו, מה קרה בפועל, ומה היה לפני ההתנתקות, איך הגענו להתנתקות ומה התוצאות של ההתנתקות. תפסיקו לשקר. לא המתנחלים ולא ההתנחלויות הם הסיבה לסכסוך, ושום ויתור על ההתנחלויות לא יפתור את הסכסוך. הסכסוך היה פה לפני 67' וגם לפני 48', אז תפסיקו לבלבל את המוח. שום התנחלות ושום מתנחל הם לא מכשול לשלום. ואני אומר לכם יותר מזה, שאף אחד לא ישלה את עצמו – לא בעשור הקרוב, ולא ב-50 השנים הקרובות, לא יהיה פה שלום. אנחנו יכולים להגיע במקרה הטוב לביטחון, ליציבות ולפרוספריטי כלכלי. אני חזרתי השבוע מוועידה בין-לאומית ביוון, ראיתי את כל ההסברים של מדינות ערב, ודומני שהשמאל – אותו הדבר, קנה את כל התזות. היה דיון סוער על הזיהום של הים התיכון, וראיתי את הצעת ההחלטה של מדינות ערב: מה סיבת הזיהום של הים התיכון? – כיבוש ישראלי בעזה. אז אי-אפשר להגיע פה לאבסורדים גם בתוך מדינת ישראל, ובטח לא מחוץ לה. אני חושב שגם כשאנחנו מסתכלים על ההתנתקות – ואני זוכר את הוויכוח עם אריק שרון. אמרתי: אריק, אתה הולך להקים מדינה פלסטינית בלי יהודי אחד, ואתה הופך אותנו למדינה דו-לאומית עם יותר מ-20% מיעוטים. הקונסטרוקציה הזאת לא תעבוד, לא תשרוד. אין שום סיכוי שקונסטרוקציה כזאת תשרוד בעתיד. הקשר שיהיה בין ערביי ישראל למדינה הפלסטינית העתידית הוא דבר שיהרוס אותנו מבפנים ומבחוץ. הבעיה שלנו, ואני אומר את זה לחבר הכנסת מרגי שדיבר – אין לנו בעיה פלסטינית. יש לנו בעיה של שלוש פעמים אירן: יש לנו בעיה עם אירן, יש לנו בעיה עם אירן דרך ה"חמאס" ו"הג'יהאד האסלאמי" ויש לנו בעיה עם אירן דרך ה"חיזבאללה". כשהצטרפתי לממשלה, כל הרצון שלי היה להעביר לגמרי את כל הממשלה למסלול אחד – המסלול האירני. לא קיים מסלול פלסטיני. לא קיים פרטנר, אין עם מי לדבר, אין שום תנאים. פשוט, אנחנו הולכים למסלול שלא קיים. המסלול היחידי, גם לפתור את הבעיה הפלסטינית – הוא המסלול האירני. אני אומר את הדברים האלה לא מתוך קנטרנות או אופוזיציה. אני גם חולק על חברי באופוזיציה – גם על האיחוד הלאומי וגם על הליכוד. אני חושב שהטעות הבסיסית הזאת, שלצערי הליכוד יצר אותה בזמנו – שטחים תמורת שלום, זו הטעות הבסיסית. אין נוסחה כזאת. הנוסחה הזאת הובילה אותנו לכל האסונות. אין שטחים תמורת שלום. אני לא מסתיר את דעתי. הפתרון היחידי, הנוסחה היחידה שיכולה לעבוד היא חילופי שטחים ואוכלוסיות. אין נוסחה אחרת. אני מקווה שגם הממשלה הבאה של הליכוד וישראל ביתנו והמחנה הלאומי שתקום – אנחנו נהיה צמודים רק לנוסחה הזאת. לעולם לא נסכים לתזה של שטחים תמורת שלום. אני חושב שכל המהלך המדיני, בטח זה שמוביל משרד החוץ – פשוט רותמים את העגלה לפני הסוס. היחסים שלנו עם הפלסטינים הולכים בשלושה מישורים: המישור הכלכלי, המישור הביטחוני והמישור המדיני. לא ניתן להתקדם במישור המדיני בלי הישגים בתחום הכלכלי ובתחום הביטחוני. מה שמעניין את הישראלים זה הביטחון, מה שמעניין את הפלסטינים זה הכלכלה. אני יכול להגיד גם לשמאל הישראלי: כמעט כל יום יוצא לי לדבר עם הפלסטינים. מה לעשות? היישוב שלי, נוקדים, הוא המעסיק הכי גדול של הפלסטינים. תאמינו לי: לא מעניין אותם אבו מאזן, לא מעניין אותם אנאפוליס, לא מעניין אותם השמאל הישראלי, לא מעניין אותם חברי הכנסת, לא היהודים ולא הערבים. הם רוצים, כמו כל האנשים הנורמליים, פרנסה. פרנסה הביתה, חינוך, שירותי בריאות – הם רוצים לדאוג לעתידם ולעתיד ילדיהם. מה שמעניין אותם זה כלכלה. הם לא יתמכו בשום הסכם מדיני בלי שהבטחנו להם כלכלה. שום דעת קהל בארץ כבר לא תתמוך בשום הסכם מדיני בלי שהבטחנו ביטחון לתושבי הארץ. לכן, קודם תסגרו את שתי הסוגיות האלה – במישור הביטחוני ובמישור הכלכלי – ורק אחר כך יהיה אפשר לזוז למישור המדיני. הניסיון הזה, להגיע בחיפזון להסכם מדיני, להסכם מסגרת, לפני שיש פריצת דרך בשני המישורים האחרים, מראש נועד לכישלון, והולך לסבך אותנו הרבה יותר מההתנתקות – כפי שראינו. תודה. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. חבר הכנסת אפי איתם. לך, אדוני, יש חמש דקות. אפי איתם (האיחוד הלאומי – מפד"ל): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, השרים, אדוני ראש הממשלה, לפעמים התהליך הזה, של הצבעות אי-אמון, הופך להיות מין שגרה, מין רוטינה פוליטית שאפילו לא מעוררת בנו התרגשות, וברגע שהמספרים מופיעים על הצג, והממשלה צלחה עוד אי-אמון, כאילו נוצר אמון – ולא היא. יש רגעים שבהם האי-אמון הוא הרבה יותר מהמספרים על צג ההצבעות באולם המליאה הזה. אני רוצה לשתף אותך, אדוני ראש הממשלה, בפגישה שהיתה כאן אתמול – אצלי, במשרד שלי. נכון שכולנו נפגשים עם אנשים, אבל במובן מסוים היא היתה בעיני מין חדירה לבועה שאנחנו חיים בתוכה. זעקת אי-אמון לאו דווקא בך או בממשלתך, אלא ביכולת הכוללת שלנו – ושלך, כמי שמוביל היום את מערכת הרשות המבצעת – להבטיח לאנשים במדינה תקווה. התקשר אלי אדם – הוא לא ממצביעי הטבעיים, אינו דתי, יהודי בן 78, ניצול השואה מצ'כוסלובקיה. נכנס יהודי תמיר, עם שערות לבנות, איש מצליח, בעל מפעל היי-טק באזור הצפון. הוא ישב אצלי שעה, ואמר לי: אני חש שמתקרבת שואה. הוא אומר: אני חש שמדינת ישראל מובלת אל תוך תהליך שהיא לא תוכל לצאת ממנו, שהיא לא תוכל להתמודד אתו. אני חש ייאוש כפי שלא חשתי – כך הוא אמר לי. אני מצטט אותו – כשנדדתי, ילד בן עשר באירופה החרבה – – רונית תירוש (קדימה): – – – אפי איתם (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – וכשנחתתי, בן 16, ישר אל תוך מלחמת השחרור, ולחמתי בה, וכשגידלתי את ילדי, וכשבניתי את מפעל ההיי-טק שלי – אני חש חוסר ביטחון בעתידה וביכולת קיומה של מדינת ישראל. אני אומר לך, אדוני ראש הממשלה, זה אי-אמון שהוא הרבה מעבר לשאלה הפוליטית איך נצביע כאן עוד כמה דקות. אנחנו ואתה יודעים את זה. אנחנו שומעים את הקולות. מעולם, מעולם – וגם אני איזה פרק זמן לא קטן במדינה הזאת – לא פשו בנו מין ייאוש, מין חידלון, מין תחושה של אין מוצא, של אין יעד, מין תחושה שאנחנו חלולים. זה אי-אמון, אדוני ראש הממשלה, והוא לא קנטרנות כלפיך אישית. אינני יודע, יכול להיות שאם אני או מישהו אחר היינו יושבים שם, בכיסא הזה, האי-אמון הזה היה מופנה כלפיהם. יש אי-אמון של אזרחי מדינת ישראל ביכולת של המערכת המדינתית לספק להם את הצרכים הבסיסיים. זה לא כסף, אלה לא תקציבים, אלה לא קצבאות – איזה "יחד" אבד לנו, איזו מטרה, שבסוף, מעבר לוויכוחים, כולנו מחויבים לה, איזו תחושת גאווה שקשורה אלינו, למה שאנחנו, ולא למה שיגידו עלינו. והדבר הזה – על אומץ הלב האישי שלי אני לא צריך קבלות – מחריד אותי. הכתובת היא אתה, לא משום שאתה אשם, אלא משום שאתה מי שאחראי עכשיו. ביום שישי הקמנו בגליל מחדש את ארגון "השומר". על הגבעה מול ציפורי התלכדו – אתה יודע מה, אהוד – ממאיר הר-ציון מכוכב-הרוחות ועד ותיקי החקלאים; קיבוצניקים, מושבניקים בצפון, שמאסו במשטר ה"פרוטקשן" שהפך אותם מחקלאים גאים, מחלוצים, מלוחמים, למין וסאלים של מערכת שהם אפילו לא מסוגלים להבין איך היא קמה עליהם. הם עמדו שם על הגבעה ואמרו: עכשיו, אחרי 60 שנה, נקים את ארגון "השומר". לא נרכב על סוסים, אלא על טרקטורונים, אבל נגן על האדמה שלנו, על הפרות שלנו, על המכונות החקלאיות שלנו, מפני משהו שאפילו אין לו שם, אין לו צורה, אבל הוא הבעת האי-אמון הכי עמוקה של האיש ההוא, ניצול השואה, של מאיר הר-ציון שצריך עכשיו, בשנות ה-70 שלו, להקים מחדש את ארגון "השומר", של תושבי שדרות שעוד מעט צריכים לייצר טילים – קראתי את מה שכותב גלעד שרון: "גם לנו יש מחרטות" – טילים אישיים כדי להגן על עצמם. אני קורא לך כאן, לא בקנטרנות שאחר כך תסתיים בכמה מספרים שישוו חזות זמנית של אמון בממשלה שלך. אני קורא לך, אדוני ראש הממשלה – תרשה לי לקרוא לך אהוד אולמרט – – – ראש הממשלה אהוד אולמרט: אם אתה רוצה לדייק, שמי אהוד אולמרט. אפי איתם (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אהוד אולמרט – בחולם – אני מצטער, שיבשתי את שמך לא בכוונה. אדוני ראש הממשלה, אני מנסה לדבר לא ברמת הציניות. הרי ההצבעה ידועה – התוצאה ידועה. אני אומר לך שאי-אמון מלחך את רוב אזרחי מדינת ישראל. זה אי-אמון מהותי, לא אי-אמון של סיטואציה, לא אי-אמון של איש; אי-אמון אחרי 60 שנה ביכולת שלנו להמשיך לבנות מדינה יהודית בטוחה, גאה, כאן בארץ הזאת. זה צריך להדאיג את כולנו, ובראש ובראשונה אותך, כי אתה הנושא באחריות. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. המסקנה מדבריך היא ממשלת חירום לאומית. אנחנו נזמין את חבר הכנסת יצחק גלנטי. גלעד ארדן (הליכוד): כל אחד מסיק את המסקנות שלו. היו"ר דליה איציק: אילו מסקנות אתה מסיק? זה מה שאני שמעתי. חבר הכנסת גלנטי, ואחריו – חבר הכנסת שמואל הלפרט. יצחק גלנטי (גיל): גברתי היושבת-ראש, אדוני ראש הממשלה, שרים נכבדים, חברי כנסת ידידים, ביקורת על הממשלה היא לגיטימית, בפרט אם הביקורת היא קונסטרוקטיבית ובונה ולא הרסנית לשם הרס בלבד. בעוד כשבועיים יחגוג עם ישראל את חג הפסח. מיליוני ישראלים יסבו אל שולחן החג ויערכו את סדר הפסח כהלכתו. וכמו בתסריט קבוע מראש, כמו כל שנה בשנים האחרונות, אנו מתחילים לקבל את הנתונים הקשים על העוני והרעב השוררים בארץ. כיצד זה הגענו למצב שבו יש אזרחים בישראל הסובלים ממחסור באוכל על שולחנם? כיצד זה הגענו למצב שבו כל חושינו קהו ונעשינו אדישים למראה קורע לב של אנשים קשישים המפשפשים בפחים כדי למצוא את מנת האוכל הבאה שלהם? האופוזיציה מנצלת כל במה על כדי לתקוף את הממשלה על אובדן הדרך המדינית, הביטחונית ואף החברתית. גלעד ארדן (הליכוד): על זה משלמים לנו. יצחק גלנטי (גיל): צר לי, אבל קודם ראיתי פה את יושב-ראש האופוזיציה, אדוני בנימין נתניהו, מייסד האסכולה – – – גלעד ארדן (הליכוד): מייסד הגמלאים – – – יצחק גלנטי (גיל): הנה יען כי רוע זרעת אוון תקצור, כי לא תהיה זאת לתפארת יומך, אלא נזר חרולים על ראש שיבתך ומקלעת קוץ ודרדר על לחייך. ראובן ריבלין (הליכוד): האם אתה מרמז – – – יצחק גלנטי (גיל): maybe – אין לי בעיה עם זה. כי לא בן-ימין הינך, כי רפש מלאו דרכיך. לא נתן-יה-הוא שלטון בידיך כי אם לחמסן-יה-הוא שמך. ולממשיך דרכו, רוני בר-און, על מה זה תרון? על שוד וגזל של דור הבונים? על אלה ששמו נפשם בכפם והגישו לנו את המדינה על טס הכסף, כדי ששלוחיך יחגגו על משמני הארץ? איך אתה מסב עיניך וזורק את זקני העם לאשפתות, אלי מצולות רעב וחידלון? האם אמת בר-און הינך על חלשים, תשושים וזקנים? וחדל אישים מול שועי הארץ? אוצר המדינה, רבותי, לא בזהב אופיר נמצא כי אם בכבוד למייסדים ובתבונת נכדיהם. אנא, אדוני שר האוצר, חדל להתעלל באבותיך ואל תשים חסכונותיהם בכליך. הסר ידך מכספי הביטוח הלאומי, כי אלה הם חסכונות הוריך לימי זיקנתם. זה לא כסף של האוצר. כל חייהם שילמו מסיהם בכבוד – גם בשנות משבר וגם בשנות זוהר. הנח להם לסיים את חייהם בכבוד ובלי שתכניס את ידך לצרורם הנקוב ככברה. ב"ידיעות אחרונות" של היום, בעמוד 6, זועקת הכותרת: "עשרות אלפי ניצולי השואה מתחת לגיל 80 יקבלו החל מהחודש מתנת חג של 22 שקלים כתוספת לקצבת הזיקנה" – – ראובן ריבלין (הליכוד): לא החל מהחודש. החודש. יצחק גלנטי (גיל): – – האין זו קצבת אפיקומן חודשית? זהבה גלאון (מרצ): אתם לא בקואליציה? יצחק גלנטי (גיל): גברתי, אנחנו בקואליציה, אבל מותר גם לבקר כאשר הנושאים החברתיים אינם על סדר-היום כפי שהם צריכים להיות. זהבה גלאון (מרצ): אז תפרשו. יצחק גלנטי (גיל): במוסף "ממון" של אותו עיתון, בעמוד 2: המנהלים השכירים של חברות ציבוריות מקבלים, כל אחד מהם, עד 36.2 מיליון שקל לשנה ולא יודעים מה לעשות עם כספם. בעמוד 7 של אותו עיתון, מהיום: מעלים את שכרם של 130 מבכירי בנק ישראל, המרוויחים כבר היום למעלה מ-40,000 שקל בחודש. הם יקבלו תוספת של 10%, דהיינו 4,000 שקל לחודש. אדוני שר האוצר הנכבד, האם טחו עיניך מראות? לאן התאדתה לה אידיאולוגיית מדינת הרווחה? איפה הערכים שגדלנו עליהם וחינכנו את ילדינו בצלם, ערכים כמו: "והדרת פני זקן" – – היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. יצחק גלנטי (גיל): – – "בפני שיבה תקום", "כבד את אביך ואת אמך" – – היו"ר דליה איציק: תודה. יצחק גלנטי (גיל): – – האם שכחת מאין באת, לאן אתה הולך? לסיכום, אני רוצה לומר שהממשלה כשלה, אבל אך ורק בתחום הכלכלי-החברתי, וזאת משום שאימצה את דרכו של בנימין נתניהו. אך זה עדיין ניתן לתיקון, גברתי. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת שמואל הלפרט. אחריו – חברת הכנסת זהבה גלאון. חבר הכנסת הלפרט, יש לך ארבע דקות. לחברת הכנסת זהבה גלאון יש שלוש דקות. אני אפעיל את השעון כשתגיע. ארבע דקות, אדוני; בבקשה. שמואל הלפרט (יהדות התורה): כבוד היושבת-ראש, אדוני ראש הממשלה, כנסת נכבדה, לנושא הדיון "ממשלה ללא דרך" אני רוצה להוסיף: "ממשלה ללא חמלה וללא לב". לפני הבחירות ואחריהן הבטיח ראש הממשלה "ממשלת חמלה", ולא רק שלא נעשה דבר כדי לשפר את המצב החברתי, אלא להיפך – המצב הולך ומידרדר מיום ליום. השבוע פורסם דוח מחריד שהכינה הוועדה הבין-משרדית לבחינת הביטחון התזונתי של אזרחי ישראל. הדוח קובע כי שליש מאזרחי ישראל נמנעים מרכישת מוצרי מזון בסיסיים, מחוסר יכולת. מצב המשפחות החרדיות גרוע יותר – 53% מהחרדים ויתרו על רכישת מוצרי מזון בסיסיים, מחוסר יכולת. העוני במדינת ישראל גדל בצורה מפחידה. מיליון ו-650,000 עניים בישראל, מהם 805,000 ילדים, לעומת 420,000 בשנת 2002; 350,000 ילדים בסיכון. בוועדת השרים, שישבה ביום ראשון בפעם הראשונה בקדנציה הנוכחית בנושא קצבאות הילדים, אמר מנכ"ל הביטוח לאומי לשעבר, שהמצב החמור של הכפלת מספר הילדים העניים בחמש השנים האחרונות הוא תוצאה של עושק קצבאות הילדים, וממשלת החמלה, אדוני ראש הממשלה, לא החזירה להם אפילו שקל אחד. שר האוצר לא טרח כלל להגיע לישיבה. מה מעניין אותו קרוב למיליון ילדים עניים? באמת. למאות אלפי משפחות בישראל אין כסף להוצאות מינימליות לחג הפסח. את מי זה מעניין? איפה החמלה? בימים האחרונים המדינה גועשת מפרסום מעשי ההתעללות בילדים – מעשים נוראיים שאני מגנה אותם בכל תוקף – אבל אני רוצה לשאול את ראש הממשלה: הרעבת מאות אלפי ילדים אינה התעללות בילדים? מניעת ארוחה חמה במפעל ההזנה מתלמידי החינוך החרדי אינה התעללות בילדים? היום מביאה הממשלה הצעת חוק להרחבת מפעל ההזנה לגני-ילדים, אבל ילדי החינוך המוכר – הס מלהזכיר לתת להם ארוחה חמה. תקציב הישיבות קוצץ ב-70%, ורק לאחר מאבקים של יהדות התורה וש"ס הואילה הממשלה להחזיר חלק מהתקציב ולהפוך אותנו ל"סחטנים". תקציב של 340 מיליון שקל לתגבור לימודי יהדות הופסק. 6,000 כיתות לימוד חסרות במגזר החרדי, אבל עיקר הדאגה של הממשלה היא הבינוי במגזר הערבי. 30,000 יחידות דיור חסרות לציבור החרדי, ובמקום לאתר פתרונות דיור, הממשלה מקפיאה את הבנייה ביישוב החרדי ביתר. ראש הממשלה הכריז בפתוס האופייני לו: לא ניתן לכם לפגוע בחינוך החרדי. בפועל, אדוני ראש הממשלה, פוגעים בחינוך החרדי יום-יום. איפה ההבטחה שלך שלא תיתן לפגוע בחינוך החרדי? היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. שמואל הלפרט (יהדות התורה): אני כבר מסיים, משפט אחרון. הסיבה האמיתית לכל הגזירות שמנחיתים על הציבור החרדי היא שהממשלה מפחדת מ"פן ירבה" ופועלת ב"הבה נתחכמה לו פן ירבה", אבל רוח הקודש אומרת: כן ירבה וכן יפרוץ. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. חברת הכנסת זהבה גלאון. אחריה אני צריכה מישהו מרע"ם-תע"ל, ואם לא – אנחנו נעבור הלאה. טרם נרשמו. אז אם כך, חבר הכנסת דב חנין יהיה אחרי חברת הכנסת גלאון. יש לך שלוש דקות, גברתי; בבקשה. זהבה גלאון (מרצ): גברתי היושבת-ראש, אני רוצה לטעון שלממשלה הזאת, לפחות בתחום אחד יש דרך – הדרך לריסוקו של בית-המשפט העליון. אדוני ראש הממשלה, אני מפנה אליך אצבע מאשימה. אתה אחראי למינויו של שר המשפטים, מתוך מגמה וכוונה שהוא ישמש קבלן הביצוע שלך לריסוקו של בית-המשפט עד דק ולפגיעה בנשיאה בייניש העומדת בראשו. ולכן אני קוראת לך מכאן, אדוני – לראש הממשלה – – אברהם רביץ (יהדות התורה): בית-המשפט עושה את זה בעצמו – – – זהבה גלאון (מרצ): – – להדיח לאלתר – להדיח לאלתר – את שר המשפטים מתפקידו. מיכאל איתן (הליכוד): כל הזמן מאשימים שבית-המשפט זה סניף של מרצ – – זהבה גלאון (מרצ): אדוני ראש הממשלה, הממשלה בראשותך – – מיכאל איתן (הליכוד): – – אני מתחיל לחשוב שאולי זה נכון. זהבה גלאון (מרצ): – – קושרת קשר נגד הדמוקרטיה. שר המשפטים שלך, כל יום – כאילו יש כאן איזה גל של צונאמי – מנסה לקדם רפורמות ומהפכה אנטי-חוקתית – מהפכה אנטי-חוקתית – ואתה אחראי. מיכאל איתן (הליכוד): רק לבית-המשפט – – – זהבה גלאון (מרצ): חברי חברי הכנסת, אני רוצה לקרוא לכם פסקה מתוך קווי היסוד של הממשלה; הממשלה בראשותך. כך נקבע בקווי היסוד: "יובטח מעמדה הבכיר של מערכת המשפט הישראלית, ובראשה בית-המשפט העליון"; "הממשלה תשמור על מעמדו הרם ומכלול תפקידיו וסמכויותיו של בית-המשפט העליון, ותתנגד לכל שינוי העלול לפגוע במעמדו או בדרך המינוי של השופטים במערכת המשפט". אני שואלת, אדוני ראש הממשלה, האם קווי היסוד של הממשלה שלך אינם מחייבים אותך? האם הם אינם מחייבים את שר המשפטים? חברי חברי הכנסת, חדשות לבקרים אנחנו מתעוררים – כל פעם אני אומרת: איזו יוזמה תהיה היום לשר המשפטים? כולם מתעסקים או עוסקים ביוזמות של שר המשפטים, כאילו מדובר כאן באיזה מאבק בין השר לנשיאה, כאילו יש כאן יצרים ויש כאן איזה אגו של אחד הצדדים. אני אומרת לכם, חברי, זה מאבק על דמותה של החברה הישראלית, זה מאבק על הדמוקרטיה הישראלית, זה מאבק על שמירת הזכויות של הקבוצות הכי מוחלשות, הכי מקופחות במדינה. אבל מה אכפת לכם מהקבוצות האלה? כי יש כאן עריצות הרוב של הכנסת. בית-המשפט העליון נותר המעוז האחרון המגן על הזכויות שאותן קבוצות זקוקות להן, ואתם, מה אכפת לכם? אתם נותנים יד לכל מיני הצעות חוק מסוכנות שבאות לפגוע בקבוצות האלה. ומה שמטריד, למי שעוקב, כשאני שומעת את ההנמקות והנימוקים של שר המשפטים, גם כשהוא עומד כאן על דוכן הכנסת במין עמידה כזאת, חצי מכונסת, בהשתלחויות וגידופים והשמצות והאשמות חסרות יסוד, חברי חברי הכנסת, והנמקות שבסופו של דבר מביאות – כשעושים סקרים, ורואים שחל פיחות – – היו"ר דליה איציק: נא לסיים. זהבה גלאון (מרצ): – – במעמדו של בית-המשפט העליון, אנחנו רואים שההנמקות האלה וההשתלחויות האלה בעצם מביאות לפגיעה במעמדו. גברתי היושבת-ראש, משפט אחרון. שר המשפטים, ובוודאי ראש הממשלה, ובוודאי לאור קווי היסוד, צריכים לשמש מגן של עצמאות המערכת המשפטית, בוודאי מפני התערבותה של המערכת הפוליטית. אני קוראת לך, לפני שיהיה מאוחר: תדיח אותו מתפקידו, כדי שאפשר יהיה עדיין לשמור על בית-המשפט. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה לך, גברתי. חבר הכנסת דב חנין; שלוש דקות. אחריו – חבר הכנסת ואסל טאהא. בבקשה, אדוני. דב חנין (חד"ש): גברתי היושבת-ראש, אדוני ראש הממשלה, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, יש לי בעיה עם הממשלה הנוכחית. זו ממשלה שלפעמים הדיבורים שלה נשמעים סבירים, אבל מה שמדאיג זה המעשים שלה. בתחום המדיני אנחנו שומעים דיבורי שלום, אבל בפועל, עמיתי חברי הכנסת, אני חושש שאנחנו הולכים ומידרדרים בכיוון ההפוך, עד סכנת מלחמה כוללת. אנחנו צריכים מעשי שלום. מה עם מעשי שלום? אני אדבר על שלושה דברים. ראשית, לא תנופת בנייה בהתנחלויות, לא להתיר את הבנייה בביתר ובמקומות אחרים, אלא הפסקה אמיתית של הבנייה בהתנחלויות; לא המשך של מריחת המאחזים הבלתי-מורשים, אלא ביצוע מיידי של דוח-ששון, שמונח ומעלה אבק על המדפים. שנית, הסכמה מיידית על רגיעה בדרום. זה אפשרי. שמענו אתמול את הקולות מעזה. יש אפשרות כזאת, וצריך לנצל אותה. הסכם חילופי שבויים ואסירים, לרבות גלעד שליט ולרבות מרואן ברגותי. שלישית, משא-ומתן לשלום עם הפלסטינים כשכל הדברים על השולחן – ירושלים, גבולות, פליטים – אלה השאלות הקשות, אתן צריך להתמודד, אפשר לתת עליהן תשובות, היום אפשר לתת עליהן תשובות וצריך לתת אותן. משא-ומתן לשלום עם סוריה. המחיר ידוע וצריך להיענות לו. צריך ללכת בכיוון הזה. עמיתי חברי הכנסת, אין ספק, אנחנו במירוץ נגד הזמן. הסכנות גדלות. מה שצריך לעשות זה לא אחדות על בסיס של עיוורון וקונסנזוס של התלהמות לאומנית, אלא צריך ראייה מפוכחת של המצב ופעולה אמיצה לשינוי. גברתי היושבת-ראש, בתחום הכלכלי – הבנקים מדווחים על רווחי עתק, אבל מספר העניים החדשים הולך וגדל, שכבות הביניים הולכות ונשחקות ורשת הביטחון של הסדרי הרווחה הולכת ונפרמת. בתחום שוויון האוכלוסייה הערבית – נדרשת התייצבות תקיפה נגד הגל העכור של הגזענות, שהולך וגובה ומגיע עד תוככי הבית הזה. בשנת ה-60 למדינה הגיע הזמן לתוכנית כוללת לשוויון האוכלוסייה הערבית, לפתוח דף חדש אמיתי ביחסי המדינה עם המיעוט הערבי הגדול שחי בתוכה, להבטיח לו שוויון זכויות לאומי ואזרחי באמת. בתחום הסביבתי – קל מאוד לדבר ירוק, אבל לא פשוט לעשות את המעשים הנכונים. נדרשת פה תנופה אמיתית, כי ישראל יכולה וחייבת להיות חלק משמעותי מהפתרון הסביבתי ברמה הגלובלית והלאומית. מה צריך לעשות כאן? ראשית, תוכנית אנרגיה נועזת; לא תחנה פחמית נוספת, אלא מהלכים אמיתיים של חיסכון באנרגיה ושל אנרגיה מתחדשת. שנית, מהפכה בתחבורה הציבורית – לא עוד תחבורה לקהל שבוי, אלא תחבורה ציבורית שהאזרחים יעדיפו אותה על הרכב הפרטי. שלישית, התמודדות אמיתית עם התעשיות המזהמות והחומרים המסוכנים. אנחנו כבר ראינו את הסכנות במלחמת לבנון השנייה – – היו"ר דליה איציק: נא לסיים. דב חנין (חד"ש): – – אבל ההתמודדות עדיין חסרה. רביעית – ובכך אני מסיים – צדק סביבתי. להתמודד עם בעיות החצר האחורית בנגב, בגליל, האוכלוסיות החלשות והמופלות, התמודדות עם הקשרים בין הזנחה סביבתית לבריאות. אדוני ראש הממשלה, הזמן קצר והמלאכה מרובה. אנחנו רוצים ממשלה שתעשה בכל הכיוונים האלה, ולא רק תדבר עליהם. היו"ר דליה איציק: תודה. חבר הכנסת ואסל טאהא. יש לך שלוש דקות, אדוני. יחתום חבר הכנסת עתניאל שנלר, ויש לך 14 דקות. בבקשה, אדוני. ואסל טאהא (בל"ד): גברתי היושבת-ראש, אדוני ראש הממשלה, רבותי השרים, חברי הכנסת, כשהממשלה מחליטה על תוכנית, יש לה יכולת לבצע אותה. ב-2003 החליטו על תוכנית כלכלית קשה, אכזרית. ביצעו אותה ללא חמלה, באכזריות. פגעו בחלשים. אבל כשמדברים על תוכנית שלום, הם רק מדברים שלום, ללא תוכנית, ללא פרוגרמה. מדברים שלום ומוסיפים בנייה בהתנחלויות; מדברים שלום – מוסיפים מחסומים; מדברים שלום – הורגים בפלסטינים יום-יום. עוצרים אותם. הצד השני שהחליט על משא-ומתן – זה כבר 15 שנה – החלטתו נפלה אחרי דיון רב בצד השני, אחרי שהסכימו על פשרה היסטורית – קודם בינם לבין עצמם – וקיבלו מדינה על 20% מהשטח שהאמינו שכולו להם, אף-על-פי שבאומות המאוחדות, ב-1947, החליטו על פשרה, על חלוקה כמעט הוגנת בין יהודים לערבים. למרות זאת, אין אוזן קשבת בממשלות ישראל השונות. לוחצים, לוחצים ולוחצים. אני חושב שהתוכנית הזאת, שהפלסטינים הסכימו עליה – מדינה פלסטינית בגדה וברצועה, לרבות ירושלים המזרחית – עוד מעט תיפול, ולא תמצאו פלסטיני אחד שיסכים לתוכנית הזאת. זאת הזדמנות פז לממשלת ישראל. ומה יישאר? תישאר הצעה אחרת, אופציה אחרת: מדינה אחת מהנהר עד הים, דו-לאומית – ואני אישית תומך בזה. אני תומך במדינה אחת שתישען על האזרחות, ולא על שייכות אתנית. אני תומך בזה שהמדינה הזאת תהיה מהים עד הנהר, מדינת כל אזרחיה. יוזמה ערבית – לא רוצים לשמוע; הזדמנות פז – מפנים עורף להזדמנות הזאת; הסורים מוכנים למשא-ומתן, והמחיר ידוע – מפנים עורף גם לסורים. ראובן ריבלין (הליכוד): הסורים בסוריה הגדולה מוכנים לספח אותנו אפילו. למה – – – ואסל טאהא (בל"ד): תשמע, במזרח תיכון חדש, מזרח תיכון חדש, זה גם אפשרי. במזרח תיכון חדש גם זה אפשרי. ראובן ריבלין (הליכוד): אפשרי. כשיבוא המשיח. ואסל טאהא (בל"ד): לכן, אדוני ראש הממשלה, אי-אפשר רק לדבר שלום. ואי-אפשר רק להצטלם עם אבו מאזן. היו"ר דליה איציק: נא לסיים. ואסל טאהא (בל"ד): הצד השני מחכה בקוצר רוח לשלום אמיתי וצודק, ואם כבודו ואם הממשלה ירצו שלום אמיתי, צודק ובר-קיימא – זו לא אגדה. זה אפשרי וזה ניתן, וזו הזדמנות פז. צריך לנצל אותה. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני. נחתום עם חבר הכנסת עתניאל שנלר. יש לך 14 דקות. לקראת סיום נצלצל, ראש הממשלה ידבר, אחריו ראש האופוזיציה, ונעבור להצבעה על הודעתו של ראש הממשלה. עתניאל שנלר (קדימה): גברתי היושבת-ראש, ראש הממשלה, שרים, כנסת נכבדה, "ממשלה ללא דרך" – זו כותרת הדיון של היום. נכון, אתם צודקים. לממשלה הזאת דרכים רבות בתחומים שונים. לא, לא דרך אחת – צדקתם. לממשלה הזאת הרבה דרכים, המתמזגות לדרך רחבה, שאומה שלמה יכולה לצעוד עליה. לא דרך צרה אחת, חד-ממדית, המתאימה לתפיסת עולם של קבוצה אחת – או של מפלגה אחת – כלשהי. זאת ממשלה שיש לה מסלול המראה רחב, יציב, שיכול להכיל בתוכו את כל היעדים הלאומיים, וגם את כל הגישות בעם. אתם צודקים. זאת ממשלה שממשיכה את דרכן של ממשלות העם היהודי והתנועה הציונית מני אז. גברתי היושבת-ראש, אנו בפתחם של ימים מיוחדים לעם היהודי ולתנועה הציונית, ערב שנת ה-60 למדינה. אתם יודעים, בכל שנה, ערב חג הפסח, כשאתה עומד ומביט כאן, בכנסת ישראל, בשלטון העם היהודי בארצו, ואתה נזכר בסיפור יציאת מצרים, עם עבדים, תחת נטל ההישרדות – אז זאת היתה הישרדות – שיצא מעבדות לחירות, והגיע, עם המנהיגות של משה – שגם לה היתה אופוזיציה קשה – מנהיגות שהובילה לארץ-ישראל, ארץ אבותינו – אתה מבין את המונח "מעבדות לחירות". הממשלה הזאת גם ממשיכה את דרכה של תנועת שיבת ציון לאחר גלות בבל, שאף שגם אז היתה אופוזיציה של אנשים בעלי רוח גלותית, שביקשו להישאר בגלות, אותם מנהיגים החזירו אותנו לארץ-ישראל והקימו את הבניין היהודי מחדש. כן, הממשלה הזאת ממשיכה את תהליך העצמאות המדינית והערכית של העם היהודי השוכן בציון. בעוד פחות מחודש נציין את יום השואה, את יום הזיכרון ואת יום העצמאות – משואה לתקומה, מגלות לתחייה. והיום מדברים סרה בממשלת ישראל? לא, לא זאת הדרך. לא בארץ נוכרייה אנחנו גרים, לא בחברה מושחתת אנחנו חיים. אנו דור התקומה, ואנחנו צריכים לומר לעצמנו את התקומה, את התחייה הלאומית. אומרים: ממשלה ללא דרך – כן, ממשלה זו היא ממשיכת דרכן של ממשלות ישראל כולן, מאז שחררנו את עצמנו מעול זרים בתש"ח. אדוני ראש הממשלה, הממשלה הזאת ממשיכה את דרכן הציונית, היהודית, הדמוקרטית של ממשלות ישראל שהיו בראשות בן-גוריון, בגין, רבין, שרון, זיכרונם לברכה. אומרים: ממשלה ללא דרך, אך יודעים שהממשלה הזאת – דרך רחבה ומהירה – – קריאה: – – – עתניאל שנלר (קדימה): יאריך ימים שרון. – – יודעים שלממשלה הזאת דרך רחבה ומהירה בכל שבעת קניה. בקנה האחד מאירה מנורת העלייה וקיבוץ הגלויות – כולם עסקו בקיבוץ גלויות ובעלייה: מאירופה, מבגדד, מצפון-אפריקה, ממערב אירופה, מברית-המועצות – אבל הממשלה הזאת, שעושה לקידום העלייה, גם עושה מהפכה בתחום הגיור, אחרי כל כך הרבה שנים. מחד גיסא היא מקפידה על גיור על-פי ההלכה, ומאידך גיסא היא ממשיכה בניסיון לפתוח את השערים, להקל את ההצטרפות לעם הזה. אומרים: ממשלה ללא דרך. בקנה השני מאירה מנורת החינוך, שהשכילה במהלך כל השנים לאגד אוסף של בודדים מכל קצווי תבל וליצור מערכת חינוך אחת ערכית, יהודית, ציונית, בגישות ובתפיסות שונות. חנוך לנער על-פי דרכו – כך ראוי. מערכת נפלאה, שהוציאה מתוכה מדענים, חתני פרס נובל. הממשלה הזאת, לאחר שנים רבות, עושה רפורמות כל כך עמוקות, חשובות ויסודיות בתחום החינוך – דברים שלא נעשו עד כה – בביסוס מעמדו של המורה, בהעמדת כלים מקצועיים טובים יותר לתלמידים, במאבק באלימות במוסדות חינוך, בדאגה לפרט. רק אתמול, על הדוכן הזה, בבית הזה, חוקקנו חוק לטובת סטודנטים המתקשים בלמידה. מהפכה עצומה עשתה דווקא הממשלה הזאת בתחום החינוך. ואומרים: ממשלה ללא דרך. בקנה השלישי זורחת הכלכלה הלאומית – ממפעלים קטנים לקונצרנים בין-לאומיים; מייצור תעשייתי פשוט לחברות ההיי-טק המובילות בעולם; מטכנולוגיות מיושנות לחברות סטארט-אפ משגשגות. הממשלה הזאת מעצימה את הישגי העבר בצמיחה חסרת תקדים, במטבע חזק ומוערך, במעמד בין-לאומי ההולך ומתבסס. האם כל חברי הכנסת יודעים שהממשלה הזאת קיבלה, ממש בימים אלה, את הדוח הטוב ביותר שקיבלה ישראל אי-פעם מקרן המטבע הבין-לאומית, וחברות אשראי וקרנות בין-לאומיות מעלות את דירוג האשראי של ישראל לזה של אחת המדינות החזקות בעולם? ראובן ריבלין (הליכוד): מה היינו עושים בלי הממשלה הזאת? נושענו. עם ישראל נושע. עתניאל שנלר (קדימה): ואומרים שאין לממשלה דרך. והקנה הרביעי – החוסן החברתי-הכלכלי של אזרחי ישראל, ממעברות ועוני, שאדוני זוכר – – מיכאל איתן (הליכוד): אפשר לשאול שאלה? עתניאל שנלר (קדימה): לא. – – מתקופת הצנע לתקופת רווחה, לרמת חיים בישראל, שעלתה מעלה-מעלה. יש עוד הרבה לעשות, אבל הממשלה – – מיכאל איתן (הליכוד): אפשר לשאול שאלה? עתניאל שנלר (קדימה): לא. – – הזאת יודעת למצוא את האיזון הראוי, מיקי, בין כלכלה חופשית ובין עיניו הבוהקות של האזרח היחיד. מיכאל איתן (הליכוד): יש לי שאלה. עתניאל שנלר (קדימה): זאת ממשלה שאומרים שאין לה דרך. כן, זאת ממשלה שבמסגרת חוק ההסדרים עשתה שתי רפורמות שאף אחד מכם לא עשה. האחת בנושא הביטוח הפנסיוני, האחרת בשוק הגז הפרטי. זאת הממשלה שהנהיגה מס הכנסה שלילי כדי לסייע למשתכרים מעט בשוק העבודה; זאת הממשלה הראשונה שדנה בקצבאות לניצולי השואה, הן ברמת הביטוח הלאומי והן בסיוע נוסף לאותם ניצולי השואה; זאת הממשלה שאישרה את התקנון בנושא פיצוי עקיף לתושבי שדרות ואזורים אחרים שנפגעים מפעילות מלחמה. ואומרים שאין לה דרך. מי אומר את זה? יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): למה יש אזורי מלחמה? עתניאל שנלר (קדימה): אתם יודעים מי אומר את זה? אומרים את זה כאשר בקנה החמישי של אותה מנורה שלנו מאירה דרכה של ישראל בתשתיות. כאשר מדרך-בורמה, מהכביש הצר לירושלים, באוטוסטרדה של חיפה–תל-אביב, כביש 6 והרכבות, שכל ממשלות ישראל עשו, הממשלה הזאת – – – מיכאל איתן (הליכוד): עתני, לא היה לך – – – עתניאל שנלר (קדימה): תצעקו. אתה היית שר השיכון, גם אתה תרמת הרבה מאוד לבניינה של הארץ, אבל הממשלה הזאת גיבשה תוכנית חמש-שנתית לפיתוח תשתיות, שמרכיב יכולת הביצוע הפיזי בה הוא המרכיב הקובע את קצב הפיתוח, ולא התקציב. זאת הפעם הראשונה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): ואת כל זה האזרחים לא יודעים? עתניאל שנלר (קדימה): כן, תצעקו. אתם צודקים, כי באין מענה צועקים. זאת ממשלה שבימיה הרכבת מסיעה 30 מיליון איש בשנה; זאת ממשלה שתשקיע 2.4% מהתל"ג בתשתיות; זאת הממשלה שמספר תאונות הדרכים וההרוגים בה ירד; זאת הממשלה המפתחת את הנמלים, את התפלת המים. ואומרים: אין לה דרך. מיכאל איתן (הליכוד): מה עם הגשם? גשם היא יכולה להוריד? ראובן ריבלין (הליכוד): גשם זה ביבי. עתניאל שנלר (קדימה): אני הולך לסיים, כי הגעתי לאבוקה השישית, שמקשרת בין ערכי היהדות למדינה יהודית. אתם יודעים – מהחדר לישיבה הגדולה; מתפיסה יהודית אחת לפלורליזם ופתיחות. זאת הממשלה המשכילה למצוא את האיזון הראוי בין דת למדינה. הדאגה לחינוך הדתי והחרדי מחד גיסא, וקידום מערכת חינוך יהודית טובה לא פחות, גם זו שאינה דתית, מאידך גיסא. זאת ממשלה שחוקקה את חוק השתלת איברים ואת חוק מוות מוחי-נשימתי; זאת הממשלה ששומרת על זכויות הפרט מחד גיסא, ושומרת על מעמד בתי-הדין הרבניים מאידך גיסא. זאת ממשלה שלצד פתיחות רבה שומרת על צביונה היהודי של המדינה – ועדיין אומרים שאין לה דרך. נשארה לי עוד דקה להגיד לכם – – – היו"ר דליה איציק: יש לך עוד שש דקות. יש לך 14 דקות. עתניאל שנלר (קדימה): תודה רבה. אני מודה לך. והקנה השביעי במנורת שבעת הקנים הוא לפיד הביטחון והשלום. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): טומי לפיד. עתניאל שנלר (קדימה): ממחתרות לצבא הנלחם בפדאיון, המנצח במלחמת סיני – זאת לא הממשלה הזאת, זה כל ממשלות ישראל, זה כל עם ישראל – המשחרר את ארצנו מעול זרים ב-1967, לצה"ל וכוחות הביטחון כולם – האהובים עלינו – הנלחמים בטרור, מבית ומחוץ. ולצד כל אלה, מאבק קשה לא פחות להשיג את השלום. שלום מבקשים כל יושבי הבית הזה, הגם שיש מחלוקת על מחירו של השלום, ומותר שתהיינה מחלוקות בשאלות ערכיות. אבל הממשלה הזאת, ולעתים שלא בטובתה, אותה ממשלה שאין לה – איך אמרתם? – אין לה דרך, היא גילתה את הקשיים הרבים ואת הבעיות הקשות שהיו במערכת הביטחון, כפי שלמדנו בניתוח תוצאות מלחמת לבנון השנייה, שאחריה בירכתי הגומל על כך שגילינו את הליקויים. אוי לנו אם לא היינו מגלים את הליקויים אז. חברי חברי הכנסת, זאת ממשלה ששיקמה את צה"ל – שיקמה זאת מלה קשה – שהוסיפה נדבך לחוזק ולחוסן של צה"ל ומערכת הביטחון. זאת ממשלה שהכינה את צה"ל לקרב העתידי, אם וכאשר יידרש. זאת ממשלה שעושה ותעשה הכול כדי שכל אזרחיה, בכל מקום, יחיו בבטחה. ולצד כל זה, זאת ממשלה שמבינה את החשיבות האסטרטגית של תהליך השלום ושל שמירת הגמישות המדינית במאבק נגד הטרור העולמי, אם קוראים לו "אל-קאעידה" ואם "פתח אל-אסלאם" או כל טרוריסט בין-לאומי אחר; שמבינה את החשיבות של המהלך המדיני בשמירת הקואליציה במאבק נגד הצורר מאירן; וזאת הממשלה שצריכה להכין ומכינה אותנו למלחמה בטרור המשותף של ה"חמאס" וה"חיזבאללה", בצפון ובכל מקום אחר. זאת ממשלה שיודעת להחזיק ביד אחת צבא חזק, גאה, שיודע מה תפקידו, שלא ממצמץ עוד, שיודע לכבוש אם צריך – אנחנו לא עם כובש, אנחנו עם הנלחם על קיומו – ומצד שני זאת ממשלה שיודעת להושיט את היד השנייה לשלום, ככלי חשוב, ערכי מאין כמותו. בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אתה כותב בחרוזים? אפי איתם (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אם אתה נואם נאום להגנת הממשלה – ברור שאין לה דרך. עתניאל שנלר (קדימה): חברי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, השרים, גברתי יושבת-ראש הכנסת, לקראת החודש הבא, שבו נחגוג 60 שנה לעצמאותנו, בואו ונקבע חודש אחד, חברים, חודש אחד, לא יותר, שבו ננסה כולנו לראות את הכוס המלאה של החברה המדהימה שלנו, את הפלא הציוני הבלתי-ייאמן שקרה לנו על-ידי כל ממשלות ישראל מני אז. אפי איתם (האיחוד הלאומי – מפד"ל): בשדרות "קסאם" לכל ילד. עתניאל שנלר (קדימה): אפי, תאזין, תאזין. ננסה לשדר לאזרחי ישראל הצופים בנו – הצופים בך ובי – את האמת של הארץ ושל החברה הנפלאה הזאת: היא הרבה יותר יפה מכפי שאנחנו מציגים אותה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אתה מטורף? עתניאל שנלר (קדימה): בואו נשאיר לכנס הבא את חילוקי הדעות הפוליטיים ונתמקד בדיון של סוף הפגרה היום במסר אחד, במסר של אחדות – אחדות לאומית, אחדות חברתית, אחדות פוליטית. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): חייב אשפוז. עתניאל שנלר (קדימה): במסר של גאווה על העבר המפואר, בתקווה להמשך בניית המדינה היהודית הציונית הדמוקרטית בארצנו. אפי איתם (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מה לקחת? עתניאל שנלר (קדימה): חברי חברי הכנסת, בעיני, אשרי העם שככה לו, בכנסת ישראל, על כל חלקיה, אשרי העם שזאת ממשלתו. תודה. ראובן ריבלין (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, אני מבקש שתאפשרו לנו למחוא כפיים. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני חבר הכנסת שנלר. אדוני ראש הממשלה, בבקשה. ראש הממשלה אהוד אולמרט: גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, נושא הדיון היום הוא דרכה של הממשלה. אחלק את נאומי לשלושה חלקים. כל חלק יעסוק באחד מן הדגלים שהניפה הממשלה בעת כהונתה ומאפיינים את מדיניותה. הדגל הראשון הוא כמובן הדגל המדיני. ישראל שואפת להגיע להסדרי שלום עם כל שכניה, והיא פועלת בנושא הזה. לראשונה זה שבע שנים חודש התהליך המדיני עם הפלסטינים, והוא מתנהל ברצינות ובזהירות המתחייבות, במטרה להגיע להסכם. הדגל השני הוא דגל הביטחון. בנושא זה פעלה הממשלה – ופועלת – מול האיומים השונים בכמה גזרות המשליכות זו על זו באופן ישיר, החל באיום הנשקף מאירן, דרך האיומים בגבול הצפון וכלה באיומי הטרור מעזה ומשטחי יהודה ושומרון. הדגל השלישי הוא בתחום החברתי, בדגש בתחומי הרווחה והחינוך. במסגרת האג'נדה הכלכלית-החברתית שאימצה הממשלה הופנו תקציבי עתק לבלימת הגידול בעוני, לתוכנית ממשלתית כוללת לטיפול במאות אלפי ילדים בסיכון, לטיפול הוליסטי בילדים בגיל הרך מלידה ועד גיל שש, לבניית אלפי כיתות לימוד חדשות ברחבי הארץ ולרפורמות במערכת החינוך. תפקידה של אופוזיציה בכל מקום בעולם הוא להציג אלטרנטיבה למפלגת השלטון ולממשלה. אני מבין זאת היטב. עם זאת, נער הייתי וגם זקנתי בבית הזה ולא זכיתי עדיין לשמוע ולראות דיון כה אמורפי, חסר תוכן, צורה ותכלית כמו הדיון הזה, אשר לצערי אין בו אלא כדי להמשיך לפגוע בכנסת ובמעמדה. תודה, גברתי. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני. אנחנו נעבור לראש האופוזיציה, ומייד אחר כך נעבור להצבעה. נסיים את המושב הזה בצורה מכובדת ותרבותית, ומי שיפריע עכשיו אוציא אותו. בבקשה, ראש האופוזיציה. יובל שטייניץ (הליכוד): ממתי ראש הממשלה נותן ציונים לכנסת? היו"ר דליה איציק: קריאה ראשונה, חבר הכנסת שטייניץ. יובל שטייניץ (הליכוד): את צריכה לעמוד על זה – – – היו"ר דליה איציק: עכשיו אני קוראת אותך פעם שנייה. תחלוק אתי את המשכורת בסוף החודש. תודה לך. בנימין נתניהו (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, ידידי חברי הכנסת, יותר מאוחר אביא היום לאישור הכנסת הצעת חוק למניעת השקעות ישראליות באירן, ואני מודה מראש לחברי הכנסת מכל הסיעות – אני מקווה גם מהסיעות הערביות – שיתמכו בחוק החשוב הזה. בכך תבהיר כנסת ישראל שמדינת ישראל נאה דורשת ונאה מקיימת; שהיא אינה רק דורשת ממדינות אחרות לפעול באמצעים כלכליים ואחרים נגד תוכנית הגרעין האירנית, אלא מתייצבת בראש המדינות שנוקטות צעדים קונקרטיים כדי לממש את היעד הזה בתוך הכלכלות שלהן עצמן, ולא רק בכלכלות של אחרים. החוק הזה משקף את מה שאמרתי מעל במה זו פעמים רבות: בנושא הגרעין האירני אין אופוזיציה ואין קואליציה. בהדיפת האיום הזה אנו מאוחדים ופועלים במשותף. אבל, גברתי, האיום האירני אינו מתמצה רק בסכנה הגרעינית, חמורה ככל שתהיה, כי אירן מעמידה בפנינו איומים חמורים אחרים, שכבר הכו ומכים בערינו וביישובינו. רק לפני ימים אחדים פורסם שהנשיא מובארק אמר בשיחה עם דיפלומט מערבי: למצרים יש היום גבול משותף עם אירן. הוא התכוון כמובן למצב ברצועת-עזה, שהפכה לבסיס אירני לכל דבר, ואם הבסיס הזה נחשב איום על מצרים, שאת מרכזי האוכלוסייה שלה מרחיק מעזה חצי האי סיני, על אחת כמה וכמה שזהו איום אסטרטגי על מדינת ישראל, שיישוביה ועריה ממש נושקים לעזה, לגבול האירני החדש. ואכן, שדרות ויישובי הנגב המערבי ואשקלון כבר סופגים דרך קבע טילים ורקטות, וגם אשדוד כבר נמצאת בטווח הטילים, והנשק הולך ונערם בחסות אירן ב"חמאסטן". אתמול התבשרנו באמצעי התקשורת שפצצת מרגמה אירנית ראשונה נחתה בנגב – היא ודאי לא האחרונה. במקביל מתרחשת התעצמות דומה ואף גדולה יותר בלבנון, שם אוגר ה"חיזבאללה" כ-40,000 טילים בחסות אירן, שיכולים לפגוע כמעט בכל מדינת ישראל. אירן זה כאן. אם אמרתי שאין לנו מחלוקת בדבר הצורך לטפל באיום הגרעיני האירני, הרי יש לנו גם יש מחלוקת בשאלה כיצד למנוע את התפשטות איום הטרור והטילים האירניים. נכון שצה"ל מתבקש להיערך עתה לטפל באיום הזה. אנו אומרים כבר זמן רב, חברי ואני, שדרושה מדיניות חזקה, וכי בהפעלת כוח מחץ אפשר לנטרל את האיום הזה, שצריך לעבור ממדיניות של התשה למדיניות של הכרעה. אבל הנושא שאני מביא היום – והוא נכון לא רק לגבי העבר המיידי; הוא נכון גם לגבי ההמשך המיידי – הוא כיצד אפשרה ישראל למאחזים אירניים אלה להתפתח מלכתחילה, ומה צריכה להיות המדיניות שלנו כדי למנוע הקמת בסיסים אירניים נוספים שיסכנו את מדינת ישראל. אני מבין שנוח מאוד להתעלם מהשאלות האלה, אך אני חושב שאסור לנו לעשות זאת, כי הסיבות לחלק גדול מאוד מבעיות הביטחון של מדינת ישראל הן קריאה שגויה של ממשלות ישראל את המציאות, ועיוורון מדיני שהביא בעקבותיו איום ביטחוני. גבירותי ורבותי, האנשים שמובילים היום את המדינה שגו פעם אחר פעם במדיניות שלהם, ואחר כך הם באים לגייס את צה"ל כדי לנסות לתקן את המפולת הביטחונית שיצרו במו-ידיהם. יתר על כן, הם אינם מסתפקים בשגיאות העבר. הם חוזרים ורצים קדימה כדי לחזור על אותה שגיאה פעם נוספת – הפעם כמובן מעל גוש-דן, בלב הארץ, וגם בתוך ירושלים. מדובר כאן בחובבנות מדינית שמייצרת הפקרות ביטחונית. זה התחיל בנסיגה החפוזה בלבנון, המשיך בהתנתקות, עבר לתוכנית ההתכנסות ועכשיו הגיע תור השלום המדומה עם אבו מאזן, ועל כן, זאת השאלה היסודית ביותר שעומדת בפני הציבור בישראל – מה היו כשלי העבר ומה היא המדיניות הדרושה כדי להבטיח את ביטחוננו בהמשך. גברתי, הנסיגה מלבנון בשנת 2000 והנסיגה מרצועת-עזה בשנת 2005 היו מוקד לוויכוח ציבורי נוקב. היו אנשים כמו אהוד אולמרט ואהוד ברק, שהבטיחו שהצעדים הללו יגבירו את הביטחון ויקרבו את השלום. היו גם אחרים, ובראשם חברי ואני, שהזהירו מפני צעדים אלה שיקרבו את הטרור ויגבירו את האיום על אזרחי ישראל. יש שאלה מאוד פשוטה, שיש לשאול אותה: מי צדק? מר אולמרט, למשל, אמר – ציטוט: "ההתנתקות תביא יותר ביטחון, יותר שגשוג ויותר עושר לעמי האזור. אנו בטוחים שההתנתקות תהיה הצלחה, שחר של תקווה גדולה יאיר באזורנו". האומנם? "יהיה צמצום משמעותי בטרור", הבטיח מר אולמרט; "יהיו פארקים תעשייתיים". האומנם? ועוד מדברי אולמרט: "אין שום קשר בין היציאה מעזה לבין התחזקות ה'חמאס'". וזה ממשיך עוד ועוד ועוד. עכשיו – מר אולמרט משתמש בשני טיעונים; הוא ער לדברים האלה, הוא יודע שאנו מעלים אותם מזמן לזמן, ועל כן הוא נותן טיעוני נגד. הוא משתמש בשני טיעונים חבוטים כדי להצדיק את דרכו השנייה, כאילו היינו בבית-משפט וירטואלי, ולא במשפט האמיתי, של החיים, של המציאות. לטיעון הראשון של מר אולמרט אני קורא: "טענת הטרור בכל מקרה". בכל מקרה, אומר ראש הממשלה, היה פה טרור ויהיה פה טרור, אז מה זה כבר משנה אם נעשה עוד נסיגות? אתן לכם דוגמה של השימוש בטיעון הזה. לטעון ש"כשאנו יוצאים מהשטחים" – זה ציטוט – "יהיה טרור, כאילו לא היה טרור כל זמן שהיינו בשטחים, זה להוליך עצמנו שולל", אמר מר אולמרט מעל במה זו. מר אולמרט, נסיגות הביאו טרור ולא ביטחון, וודאי שהן לא הביאו שלום, ויש הבדל עצום בהיקף ובעוצמה של הטרור שאנו סופגים לאחר הנסיגה מאשר הטרור שידענו לפניה, כי ברגע שצה"ל יוצא, ה"חמאס" נכנס, ואז הוא ממטיר אש תופת על יישובינו. אתן לכם מספרים, כי מר אולמרט אומר: היו גם טילים לפני הנסיגה. נכון. בחמש השנים לפני הנסיגה, מינואר 2000 ועד אוגוסט 2005, נורו מהרצועה 513 "קסאמים". לעומת זאת, בשנתיים וחצי, חצי תקופת הזמן מאז הנסיגה – מספטמבר 2005 ועד מרס 2008 – נורו יותר מ-4,000 טילים, כלומר פי-ארבעה טילים בחצי הזמן. מתמטיקה פשוטה – קצב המטרת טילים: פי-שמונה. לא פי-שניים, לא פי-שלושה ולא פי-ארבעה. כמעט פי-עשרה. סילבן שלום (הליכוד): פי-16. בנימין נתניהו (הליכוד): זה כמו מכות מצרים בהגדה. יואל חסון (קדימה): מה קרה לנסיגה של שרון? בנימין נתניהו (הליכוד): אני מציע שתקשיבו, כי יש עוד טיעון שראש הממשלה מעלה, ואני קורא לטיעון הזה "טיעון מהלכי האימים". למשל, לפני הבחירות לרשות הפלסטינית שהעלו את ה"חמאס" לשלטון הוא אמר – ציטוט: "איני שותף למהלכי האימים שמספרים לנו כמה קשה יהיה לנו אחרי הבחירות לרשות הפלסטינית", או להבדיל – כמה קשה יהיה לנו אחרי ההתנתקות, או אחרי ההתכנסות, אחרי התוכנית התורנית המסוכנת שהממשלה מציעה. כלומר אין דיון מהותי בטענות של ביקורת או של דעה חלופית, אלא ביטול והקנטה של יריבים פוליטיים ללא בסיס עובדתי – הייתי אומר – הפוך, בניגוד לעובדות שמכות על פנינו פעם אחר פעם. אני חייב לומר, שלצערי לטקטיקה הזאת שותף שר הביטחון ברק, שכשהיה ראש ממשלה אמר בנושא הנסיגה החפוזה בלבנון: אין שחר לנבואות האימה של הקיצונים שאיימו עלינו ב"קטיושות" בזמן חתימת הסכם אוסלו. ומי הם הקיצונים האמיתיים, מר ברק? אלה שצדקו בניתוח המציאות, או אלה ששגו שגיאה גסה פעם אחר פעם בניתוח המציאות והביאו עלינו מציאות ביטחונית קשה? מהו התפקיד של מנהיגות? בשביל מה בוחרים מנהיגים פה, כדי שישבו על הכיסא? בוחרים אותם כדי להבטיח את ביטחוננו, כדי שיקראו את המציאות, יעשו את הצעדים הנכונים, אולי הלא-פופולריים – אולי הלא-פופולריים בקרב אלה שכותבים ומשדרים, אבל הנכונים והדרושים כדי להבטיח את עתידה של המדינה, את ביטחונה ואת שגשוגה. מר ברק טעה לחלוטין במקרה של לבנון. אני לא רוצה להלאות אתכם – הוא אמר: הטרגדיה הלבנונית באה על סיומה, כל מי שינסה לפגוע בנו – אין לו הזדמנות, סיבה או תירוץ לעשות זאת. זה היה שלושה חודשים לפני חטיפת חיילי צה"ל. הוא טעה לחלוטין במקרה של לבנון, והוא טעה לחלוטין בהקשר של הנסיגה משטחי עזה. הוא אמר: שום דבר שיקרה בשטחי הרשות לא יסכן אותנו. כמה אלפי רובים הם סכנה למדינת ישראל? מה הבדיחה הזאת? ועל כן אין פלא שהוא קבע יותר מאוחר שההתנתקות היא צעד חשוב בכיוון הנכון. אני לא מעלה את הדברים הללו כדי להתריס לשם התרסה; אני רוצה להבהיר שיש כאן שוני ביכולת של קריאת המציאות ושל התוויית המדיניות. בניגוד לדברים הללו, חברי ואני קראנו את המציאות אחרת לגמרי. מעל הבמה הזאת אני אמרתי – – – שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: מה אתה מציע? צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אני מציע שתלכו הביתה. בנימין נתניהו (הליכוד): פואד, אני אמרתי: אל תגידו בקריית-גת ואל תבשרו בחוצות אשקלון שה"פתח" יגן עליכם מפני ה"קטיושות" של ה"חמאס". ראובן ריבלין (הליכוד): פואד, זה לא אהוד ברק, זה ביבי. היו"ר דליה איציק: למה אתה מפריע לו, חבר הכנסת ריבלין? ראובן ריבלין (הליכוד): הוא חושב שאהוד ברק על הבמה. אני רוצה לדעת מה התוכנית שלו, זה הכול. היו"ר דליה איציק: הוא תיכף יגיד. בנימין נתניהו (הליכוד): היושבת-ראש נתנה תשובה מצוינת, איך ידעת? לימור לבנת (הליכוד): פואד, תיזהר, יש מיקרופון. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): יש פה מיקרופונים, פואד. בנימין נתניהו (הליכוד): בהזדמנות אחרת אמרתי – וחברי אמרו גם כן: יש זרימה אדירה של נשק וטילים, כבר לא "קסאמים", נשק אחר, עזה הופכת להיות לבנון שנייה, בסיס דרומי של האסלאם הקיצוני תחת אירן. אבל כפי שאמרתי, אולמרט וברק חשבו אחרת, טעות רודפת טעות, ועם ישראל משלם את המחיר – ישראל נתפסת כבורחת, ה"חיזבאללה" מתעצם, צה"ל יוצא, ה"חמאס" נכנס. הלא-ייאמן הוא, גברתי, שממשלת אולמרט-ברק עומדת לחזור על הטעות הזאת בפעם השלישית. היא עומדת, כפי הנראה בחודשים הקרובים, להביא הסכם עקרונות – כך קוראים לזה – שאת העקרונות שלו אנחנו שומעים מהפלסטינים ומגורמים בין-לאומיים: האחד, נסיגה לקווי 67' עם תיקונים מזעריים; אחר, חלוקת ירושלים; שלישי, האפשרות שיוצב כוח בין-לאומי כזה או אחר – מפקדות או יותר מזה – שאמור להגן על ישראל. אנחנו שומעים הדלפות מהשרים, אבל המצרף של כל הדברים שאנחנו שומעים מאשש את הדברים הללו. אם התוכנית הזאת תיושם, חלילה, כל חלקי ישראל יעמדו בסכנה עצומה. ברור שבצד הפלסטיני אין לנו פרטנר; אין לנו פרטנר למעשים, אין פרטנר שיילחם בטרור, ומי שיתפוס את השטח זה ה"חמאס" בחסות אירן. ברור לנו – לא לכם – שאין קבלני משנה לביטחון ישראל, רק צה"ל וכוחות הביטחון יכולים לטפל בבעיות הביטחון שלנו, ורק הם יגנו עלינו, ואסור למסור את המשימה הזאת לשום גורם אחר. חיים אורון (מרצ): אין עם מי לדבר. בנימין נתניהו (הליכוד): יש שלוש אפשרויות. אפשרות אחת היא לדפוק את הראש בקיר, ולהגיד – אין לנו הצעה אחרת, אנחנו הולכים ומוסרים את השטח לאירן, יהיה מה שיהיה, נעצום את העיניים ונקווה לטוב. לא יהיה טוב, ג'ומס. יהיה רע. אפשרות אחרת היא לא לעשות כלום, וגם לה יש מחיר. אפשרות שלישית, אמרו כאן חלק מחברי, ואמרתי אני, גם בדיון הזה וגם בדיונים קודמים – הביטחון נשאר בידינו, נקדם שלום כלכלי עם הפלסטינים, נשתף פעולה עם ירדן בפרויקטים אזוריים, ורק כשנראה שייצבנו את הביטחון, ייצבנו את הכלכלה, יש שליטה כלשהי באנרכיה הפלסטינית – נתקדם למסלול המדיני, שהרי באמת, כפי שנאמר, לא שמים את העגלה לפני הסוס, אלא את הסוס לפני העגלה. זה דבר ריאלי. מה שאתם עושים זה לחזור על דבר בלתי ריאלי ומסוכן. בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 41 שנה היינו שם. בנימין נתניהו (הליכוד): הלוואי, פואד, הלוואי שבשאר התחומים של העשייה הלאומית התבונה שלנו היתה פחות קודרת, אבל הדשדוש ואובדן הדרך מכים בכל תחום – בחינוך, בתשתיות, בכל תחום. עד לאחרונה, חברי הכנסת, היה לפחות תחום אחד שהיה יוצא מן הכלל, וזה התחום הכלכלי. הממשלה הזאת, בראשית דרכה, נהנתה מתנופת הצמיחה ומהקופה המלאה שהשארנו – שאפשר לחלק. שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: רק לעשירון העליון. היו"ר דליה איציק: השר בן-אליעזר. יובל שטייניץ (הליכוד): ממתי שרים קוראים קריאות ביניים? היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת שטייניץ, אתה מפריע. יובל שטייניץ (הליכוד): השרים מפריעים. את קוראת לי כשהשרים מפריעים? שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: הם מחפשים את המצלמות. היו"ר דליה איציק: השר בן-אליעזר. בנימין נתניהו (הליכוד): חבר הכנסת, סליחה, טעיתי – על סמך קריאות הביניים חשבתי "חבר הכנסת", אבל השר פואד אמון על אמירות שונות בימים האחרונים. הוא מדבר למיקרופון מכאן לכאן. אני לא רוצה חלילה לסתור את המומחיות שלך בתחומים שונים, אבל בתחום הכלכלי אני רוצה להגיד לך משהו. שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: אצלנו לא מפחדים לדבר. בנימין נתניהו (הליכוד): אפשר ליהנות מהתנופה שנתנו, אבל הכלכלה של ישראל, ללא הנהגה כלכלית חזקה, היא כמו מכונית שמאבדת בהדרגה את הדלק – מאטה ואחר כך נתקעת. כי הממשלה הזאת נתקעת מול המשבר הכלכלי – – – שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: אצלנו מדברים, לא משלמים כסף. ישראל חסון (ישראל ביתנו): רק כסף בראש שלו. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת חסון, השר בן-אליעזר, מה קורה לכם? מיכאל איתן (הליכוד): פואד, העיקר שיש לך ברק בעיניים. ראובן ריבלין (הליכוד): אתה טועה, יש לו אולמרט בעיניים. אין לו ברק בעיניים. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת ריבלין, זה לא מכובד שאני אעיר לך. די. ישבת פה במקומי. אני מבקשת ממך. ראובן ריבלין (הליכוד): צודקת. היו"ר דליה איציק: בבקשה, אדוני. בנימין נתניהו (הליכוד): יש לנו משבר כלכלי בעולם, שמולו הממשלה הזאת לגמרי פסיבית. היא מקבלת בשוויון נפש את המצב הכלכלי בעולם. אם לא שמתם לב, היא מודיעה לנו כלאחר יד, בשנה הקרובה הצמיחה תרד מיותר מ-5% בשלוש השנים האחרונות – ל-2%. כאילו זה דבר חיצוני, מה שהכלכלנים קוראים לו דבר אקסוגני. הכלכלה נוחתת, אין מה לעשות. אנחנו מרכינים ראש ומקבלים את זה. זאת אומרת, היא מוכנה לקבל את הצניחה בכלכלה, וחבר הכנסת ברוורמן, אתה יכול להעיד כמה שהיא תפגע בכל אזרח, תפגע בתקציבי הרווחה, תפגע בתקציבי הביטחון; היא יושבת ביציע כאילו זה לא נוגע לה, היא פשוט לא פרטנר – הצמיחה תנחת. יואל חסון (קדימה): בוז'י מטפל בכל בעיות הרווחה. בנימין נתניהו (הליכוד): גברתי, מדינת ישראל חייבת לחזור למדיניות של צמיחה. כדי לחזור למדיניות צמיחה הממשלה חייבת לחזור להנהיג רפורמות שהפסיקה לגמרי – היא חייבת להוריד מסים, היא חייבת לעודד תחרות, היא חייבת לפרוס תשתיות; היא חייבת לפעול. יואל חסון (קדימה): רק העושר בראש שלך. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת חסון, פעם ראשונה. חבר הכנסת חסון, אני קוראת לך פעם שנייה. נשבעתי שאתם לא תוציאו אותי מהכלים, ואתה עושה את זה. בבקשה. בנימין נתניהו (הליכוד): בדרך כלל האופוזיציה קוראת קריאות ביניים לראש הממשלה. בדרך כלל הממשלה והקואליציה מקשיבות לראש האופוזיציה. כיוון שהתפקיד התחלף עכשיו במליאה, אני יוצא מתוך הנחה שהחברים מרגישים שאנחנו כנראה עומדים להחליף תפקידים, והם כבר מתכוננים לזה. זה כנראה יקרה מוקדם מכפי שחושבים. רן כהן (מרצ): זה החלום הרטוב שלך. בנימין נתניהו (הליכוד): אבל זה יקרה לא בגלל מה שקורה בתוך הבית הזה, אלא בגלל מה שקורה מחוץ לבית הזה; כי אזרחי ישראל רוצים ממשלה אחרת. הם רוצים תנופה כלכלית, הם רוצים מהפך אמיתי בחינוך, אבל מעל הכול הם רוצים ממשלה שתקרא את המציאות ותחזיר להם את הביטחון שאבד להם תחת ממשלת אולמרט המדשדשת. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני ראש האופוזיציה. חברי, נא לשבת, לסגור דלתות. לפני ההצבעה, חברי היקרים, מונחת לפניכם חוברת הרפורמות לתיקון התקנון. כמו שאתם יודעים, אחת לשבועיים אני עוקבת אחר ביצוע הרפורמות. אני רוצה להודות לחברי הכנסת שהיו פעילים. הרבה רעיונות שאבתי מכם. אנחנו נמשיך. תודה מיוחדת לחבר הכנסת דוד טל, יושב-ראש הוועדה, שעשה עבודה בלתי רגילה. אני לא יודעת אם תהיה לי הזדמנות נוספת לומר לכם שאני מאחלת לכם – לך, אדוני ראש הממשלה, לחברי הממשלה, לחברי באופוזיציה, לחברי בקואליציה – חג שמח, ולכל בית ישראל. ובכל זאת תודו שהמושב הזה לא יצר הרבה בושות, וגם זה משהו. נעבור להצבעה. אנחנו מצביעים עכשיו על העמדה שהביא לפנינו ראש הממשלה. חברי, הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד הצעת הסיכום שהביא ראש הממשלה אהוד אולמרט – 56 נגד – 40 נמנעים – 2 הצעת הסיכום שהביא ראש הממשלה אהוד אולמרט נתקבלה. היו"ר דליה איציק: אני קובעת בזה שהעמדה שהביא ראש הממשלה לפני הכנסת התקבלה ברוב של 56; נגד – 40, שני נמנעים. הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר לשר היו"ר דליה איציק: אנחנו עוברים להצבעה על החלטת הממשלה בהתאם לסמכות הממשלה לפי סעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה להעביר משר הפנים לשר לענייני גמלאים את הסמכות הנתונה לשר הפנים לפי סעיף 143 לפקודת העיריות בכל הקשור לעיריית אופקים. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 8 בעד הודעת הממשלה – 60 נגד – 36 נמנעים – 2 הודעת הממשלה על העברת סמכות משר הפנים לשר לענייני גמלאים נתקבלה. היו"ר דליה איציק: אני קובעת כי הודעת הממשלה שמסרה השרה המקשרת התקבלה. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 156) (זיכוי ומענק להורה עובד בעד טיפול בילדים), התשס”ז–2007 ["דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ב, עמ' 9581.] (קריאה ראשונה) היו"ר דליה איציק: אנחנו עוברים עכשיו להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 156) (זיכוי ומענק להורה עובד בעד טיפול בילדים). הצבעה בלבד. הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 45 נגד – 50 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 156) (זיכוי ומענק להורה עובד בעד טיפול בילדים), התשס”ז–2007, לוועדה לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ובכן, ההצעה לא התקבלה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר דליה איציק: הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. נא לשבת. מזכיר הכנסת איל ינון: ברשות יושבת-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק שירות המילואים, התשס”ח–2008, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון; הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבעת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון), התשס”ח–2008, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון; הצעת חוק רישום ציוד וגיוסו לצבא-הגנה לישראל (תיקון מס' 4), התשס”ח–2008, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון; הצעת חוק איסור השקעה בתאגידים המקיימים קשר עסקים עם אירן, התשס”ח–2008, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 88 – הוראת שעה), התשס”ח–2008, שהחזירה ועדת הכלכלה; הצעת חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות, התשס”ח–2008, שהחזירה הוועדה לזכויות הילד; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 22), התשס”ח–2008, שהחזירה ועדת הכלכלה; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 23), התשס”ח–2008, שהחזירה ועדת הכלכלה; וכן לוח תיקונים לדף נלווה להצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 22), התשס”ח–2008, ולהצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 23), התשס”ח–2008. תודה. היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, ראשי הסיעות, נא תשומת לבכם. היום אני אחתום על כללי פריסת החובות לבחירה לרשויות המקומיות. המפלגות לא השיבו, למעט חבר הכנסת יצחק לוי, שהתחשבנו בהערה שלו, והיום אני אחתום. אחרי שאחתום לא אשנה. איתן כבל (העבודה-מימד): אני אישרתי. היו"ר דליה איציק: אתה אישרת. אמרתי שהיו כאלה שלא נענו, ואתה אישרת. למעט חבר הכנסת יצחק לוי, שהעיר לנו והבאנו בחשבון את הערתו, היום אחתום, ואחר כך לא אשנה את הכללים. הצעת חוק שירות המילואים, התשס”ח–2008 [מס' מ/295; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' כ"ה, עמ' 8398, מושב שלישי, חוב' כ"ה, עמ' 16285; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר דליה איציק: אנחנו עוברים להצעת חוק שירות המילואים – קריאה שנייה וקריאה שלישית. חבר הכנסת צחי הנגבי, אתה מוזמן להציג את הצעת החוק; בבקשה. מי מחליף אותי כאן? חבר הכנסת אמנון כהן. צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): גברתי יושבת-ראש הכנסת, אדוני ראש הממשלה, אדוני יושב-ראש האופוזיציה, רבותי חברי הכנסת, רבותי השרים, אנשי המילואים שנמצאים אתנו ביציע – – היו"ר אמנון כהן: אני מבקש מחברי הכנסת להתיישב במקומות. מי שרוצה להחליף מלה עם חברו – בחוץ. חבר הכנסת אפללו. בבקשה. צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): – – בדרך כלל, אדוני היושב-ראש, כאשר יושב-ראש ועדה או חבר הכנסת מתייצב על הדוכן הזה כדי להציג הצעת חוק לפני המליאה, הוא פותח את דבריו כדבר שבשגרה. היו"ר אמנון כהן: חבר הכנסת אפללו, אני לא שומע. חבר הכנסת סער, קצת בשקט. צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): אני אתחיל שוב, אדוני, לכבוד המעמד החשוב. היו"ר אמנון כהן: חבר הכנסת סער. חבר הכנסת סער, אתה רוצה לעלות הנה? אני שומע אותך מפה. חבר הכנסת בנימין נתניהו. צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): אדוני היושב-ראש, בדרך כלל כאשר יושב-ראש ועדה או חבר הכנסת מתייצב מעל הדוכן הזה כדי להציג לפני המליאה הצעת חוק, הוא פותח את דבריו כדבר שבשגרה באמרה המקובלת: אני מתכבד להביא לפני הכנסת את הצעת החוק הזאת והזאת. הפעם יש לאמרה הזאת, אדוני היושב-ראש, משמעות שחורגת הרבה מעבר למושג הפורמלי "אני מתכבד". חוק שירות המילואים מכבד לא רק את הוועדה שגיבשה אותו, או את הממשלה שניסחה אותו, או את יוזמיו המקוריים – במקרה שלנו חברי הכנסת וילן ויתום – או את הכנסת שזוכה היום לשבץ את החוק הזה בספר החוקים של מדינת ישראל. קודם כול, חוק שירות המילואים מבטא את הכבוד, את ההוקרה ואת התודה שכולנו חבים ללוחמי מערך המילואים, מערך שנושא על שכמו, לצד מערך חיילי החובה בסדיר ובקבע, את נטל ביטחון המדינה. לצערי, הנטל הזה, כידוע, אינו מוטל על שכמם של הרבים. מיעוט נושא בנטל השירות הצבאי – ודאי הקרבי – ומיעוט קטן עוד יותר נושא בנטל שירות המילואים. ככל שהשנים חולפות מתעצמת תחושת חוסר השוויון, גדל התסכול, מתרבות התהיות, ובלב המשרתים במילואים עולה ומנקר הספק אם מדינת ישראל – אם החברה הישראלית – מודעת לגודל המחיר שאנשי המילואים נתבעים לשלם פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם, שנה בשנה, להפסיד לימודים, לסכן מקור פרנסה, להתנתק מן המשפחה, להידרש שוב ושוב למאמץ תובעני, מתיש, שלעתים לא נדירות כרוך גם בסכנת חיים מוחשית. חוק שירות המילואים, שאושר השבוע בוועדת החוץ והביטחון, משקף את חובתה של המדינה להסיר את הספק הזה, להוכיח הלכה למעשה – לא במלים גבוהות, לא במחמאות ריקות, לא במליצות נבובות, אלא בחיי המעשה – כי המדינה יודעת להעריך, יודעת לפצות, יודעת לתגמל את מערך המילואים. מרגע שהחוק יאושר היום בקריאה שלישית, ידע כל אזרח הנקרא למילואים, לתעסוקה מבצעית, לאימון – חלילה לשדה הקרב, כי אומנם הוא נשאר חלק מקבוצה קטנה, מקבוצה של מתנדבים, אבל הוא איננו בודד, כי כנסת ישראל השכילה לאמץ אותו אל לבה, להכיר בתרומתו הייחודית לקיומה של המדינה ולעתידה, להוקיר את היותו שותף למערך מוביל, ערכי ומובחר. לפני שאכנס לסעיפי החוק, אני מבקש להודות לאנשים שבלעדיהם החוק הזה לא היה מגיע היום אל קו סיום החקיקה. ראשית, אני רוצה להודות לסגן השר מתן וילנאי, שהיתה לי הזכות לשרת כלוחם בחטיבת הצנחנים שבראשה הוא עמד בעת שהתגייסתי לפני עשרות שנים, ומאז הוא נשא עוד עשרות שנים בנטל ביטחון המדינה והבין לפני רבים אחרים עד כמה מתחייב מעשה – עד כמה חייבים לקום, לאחר שנים ארוכות של דיון ציבורי, של שיח ציבורי, של קיטורים ציבוריים, ולתרגם את תחושותינו – את רגשות החיבה, וההוקרה והאהבה – לעשייה. סגן השר, אני שמח שהיתה לנו הזכות להיות שותפים במהלך החשוב הזה. אני רוצה להודות גם לממשלה, בראשות ראש הממשלה, שהיתה הראשונה בממשלות ישראל, לאחר 60 שנים, שבפועל הקצתה משאבים חסרי תקדים כדי לממש הלכה למעשה את המלים היפות האלה למשאבים שעשויים לסייע בפועל לצמצם, ולו במשהו, את הקרבתם של חיילי המילואים. ראש הממשלה, אני מניח שגם אתה, כמו כולנו, תמשיך, לאחר שהחוק הזה כבר יהיה על מדף החקיקה, לעסוק בחוק ולראות היכן אפשר, לאורך הזמן וברבות החודשים והשנים, לשפר ככל האפשר את מצבם של חיילי המילואים. בהזדמנות זו, אני מניח שהברכה שלי לממשלה ולראש הממשלה היא גם לשר הביטחון, שהיה שותף מלא במהפכה שמתקיימת ומסתיימת ברגע הזה. אני רוצה להודות לנציגי הפורומים של חיילי המילואים שישבו אתנו בוועדה, צעקו עלינו, נזפו בנו והביעו מפעם לפעם את אכזבתם, אבל בעיקר היו שותפים לחשיבה, לשיח המקצועי, לחידוד ולליטוש של כל סעיף ואות בחוק. בלעדיכם החוק הזה לא היה מגיע לסוף הזה, ובלי המאמץ הציבורי – המאבק הציבורי – שאתם הובלתם הרבה מאוד שנים, חיילי המילואים היו נותרים בלא הנהגה. אני לא יודע אם אתם מכירים את כל אלה שאתם מסייעים להם, אבל ודאי שהיום הם מכירים לכם תודה. רק אציין חלק קטן מהאנשים שנאבקו: מי שהיה קצין מילואים ראשי לשעבר, תת-אלוף אריאל היימן, האלוף עוזי דיין, איתי לנדסברג, אבי אסייג, עלה מיקנובסקי, רועי רון, דוד מורגנשטרן, איתי בן-חורין ואחרים בפורומים של המג"דים, המח"טים, הטייסים ופורום חפ"שים, תנועת בלת"ם, וודאי שלא הזכרתי את כולם, אבל לכולם מגיעות התודה והברכה. ברכות נוספות תהיינה כמובן גם בסיום ההצבעה. אני רוצה רק לחזור לתהליך שבו החוק הזה התקדם. במשך כמה שנים התקיים עיסוק – גם בכנסת – בסוגיית מערך המילואים, על רקע התמורות שחלו בחברה הישראלית ובצה"ל. בעבר הקימה הממשלה ועדה לבחינת מערך המילואים בראשות מי שהיה אז פרופסור והיום הוא גם פרופסור וגם חבר הכנסת, אבישי ברוורמן, ובעקבות המלצותיה הוגשה הצעת חוק ממשלתית בשנת 2005. הממשלה לא הספיקה – עם הכנסת – להשלים אז את החקיקה. כאמור, לאחר מלחמת לבנון השנייה הממשלה עשתה הערכה מחדש של הנושא והגישה הצעת חוק חדשה. הצעה זו נדונה בוועדה שלנו עם הצעות חוק פרטיות שהעבירו חברי הכנסת אבשלום וילן, דני יתום ורבים אחרים בקריאה טרומית. אנחנו שילבנו חלק מהצעות החוק הפרטיות בהצעה שמובאת היום, וחלק אחר פוצל, על-פי הוראת הכנסת, והדיון בסעיפים השונים יימשך גם בעתיד. הצעת החוק שתועלה להצבעה היום מסדירה מגוון נושאים הקשורים למערך המילואים, ובהם כשירות המערך, מטרותיו, משך השירות, פיצויים, תגמולים והוקרה לחיילי המילואים. החוק ארוך, רחב ועמוק. בהזדמנות הזאת, של הצגתו, רק אציין בתמצית את עקרונותיו. היקף מערך המילואים וכשירותו – אחד ההיבטים החשובים בכל הקשור למערך המילואים, כפי שנוכחנו לדעת במלחמת לבנון השנייה, הוא החובה לשמור על כשירות המערך ועל מוכנותו לשעת חירום. במלחמה האחרונה, כמו במלחמות העבר, ראינו שמי שנקרא ונושא בפועל בחלק עיקרי מהעימות הצבאי שאנחנו נדרשים לו מזמן לזמן הוא מערך לוחמי המילואים. גם במלחמה האחרונה לוחמי המילואים נקראו ובאו בשיעורי גיוס מדהימים, סמוך מאוד ובקרבת 100%. חיילי מילואים רבים שלא נקראו כלל נזעקו מכוח צו מצפונם אל היחידות וכפו על היחידות לשבצם ולשלבם במערכה. אבל שמענו לא אחת הבעת תסכול על כך שהכשירות לא היתה כמצופה. עסקו בכך ועדות רבות, וגם הוועדה שלנו, ועדת החוץ והביטחון, ייחדה לכך סעיפים חשובים בדוח שלה. בהצעת חוק שירות המילואים מוצע לחייב את הרמטכ"ל לקבוע בפקודות הצבא את רמת הכשירות הנדרשת ממערך המילואים, את המדדים לקביעת רמת הכשירות ואת מספר ימי המילואים המזערי הנדרש כדי לעמוד ברמה הזאת. הרמטכ"ל יביא את רמת הכשירות לידיעת הממשלה ויציג אותה לפני הממשלה מדי שנה, ובמקביל יציג הרמטכ"ל את רמת הכשירות גם לוועדת החוץ והביטחון. יש בכך צעד חריג, צעד מהפכני, צעד ייחודי, אבל מצאנו לנכון, בנסיבות שכולנו מכירים, לכלול את ההנחיה הזאת בחוק המדינה. היקף מערך המילואים ייקבע על-ידי הממשלה, והיא תחויב לבחון אותו מדי שנה. מטרות שירות המילואים – לראשונה נקבעות במפורש בחוק המטרות שלשמן ייקרא חייל מילואים לשירות. בראש ובראשונה אנחנו מדגישים שמטרת שירות המילואים היא אימונו והכשרתו של חייל המילואים. מובן שגם מטרה אפשרית נוספת קיימת, והיא תעסוקה מבצעית שתוגדר מעתה: פעולה צבאית שמטרתה ביטחון שוטף באזורים שייקבעו בפקודות הצבא. כמו כן, יהיה מותר לקרוא לשירות מילואים למטרת ארגון וניהול כוח-אדם וכן לשירות בתפקידים ובמקצועות לשם מטרה ששר הביטחון קבע – גם זה בפיקוח פרלמנטרי, באישור ועדת החוץ והביטחון. גם החובה הזאת, כפי שהיא מוגדרת כעת בחוק לראשונה, מבטאת את הדגש שמדינת ישראל שמה בכך שאת החייל שואבים מביתו, ממשפחתו, משגרת חייו, מאורח החיים שהוא רגיל לו, בעיקר כי המדינה רוצה להכשיר אותו, לחזק את היכולת המקצועית שלו ולאפשר לו להיות מוכן ביום פקודה. את המשימות האחרות הוא ימלא אך ורק באמת בנסיבות של העדר ברירה, ולא בנסיבות של שגרה. משך שירות המילואים – כיום, מותר לקרוא לחייל מילואים ל-36 ימי מילואים מדי שנה, ובסמכות שר הביטחון, באישור ועדת החוץ והביטחון, מותר להאריך את התקופה הזאת בשבוע נוסף. לפי הצעת החוק, מערך המילואים עובר למודל תלת-שנתי, שבו בכל פרק זמן של שלוש שנים חייל מילואים שאיננו בעל תפקיד פיקודי משרת 54 ימים; חייל מילואים שהוא מפקד שאינו קצין משרת 70 ימים, וחייל מילואים שהוא קצין – 84 ימים, לעומת 108 ימים בפרק זמן זה כיום. מובן שההגדרות האלה הן הגדרות שבחוק, אבל איננו יכולים לחזות תקופות של חירום, ונסיבות מיוחדות, ולכן כמובן על החוק להותיר מרחב של גמישות בנסיבות כאלה, והחוק נותן לשר הביטחון את הסמכות להורות על הארכת תקופה זו, באישור ועדת החוץ והביטחון, במקרים שבהם יש צורך בתקופות הכשרה ואימון ארוכות יותר או שיש חוסר בכוח-אדם במקצועות או בתפקידים ששר הביטחון יקבע. לגבי שירות מילואים בתעסוקה מבצעית נקבע כי אורך השירות יוגבל ל-25 ימים, וכי חייל מילואים ייקרא לשירות כזה רק אחת לשלוש שנים. עם זאת, גם כאן הסמכנו את השר – גם כאן באישור הוועדה – לקבוע כי הקריאה תהיה בתדירות גבוהה יותר. הוראות אלה, בדבר משך שירות המילואים ובדבר התעסוקה המבצעית, ייכנסו לתוקף בשנת 2010, כדי לאפשר היערכות כפי שנדרש בשינויים משמעותיים מהסוג הזה. יובל שטייניץ (הליכוד): אמרנו 25 ימים או 45 ימים? צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 25 – תעסוקה מבצעית. יובל שטייניץ (הליכוד): תעסוקה מבצעית. צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): כן. את המספרים האחרים כבר אמרתי. אדוני היושב-ראש, את גיל השחרור ממילואים העמדנו על 40, קצין ישתחרר בגיל 45. השר, גם במקרה זה כמובן, יוכל לקבוע – שוב, בפיקוח פרלמנטרי, של הוועדה שלנו – כי בתפקידים ובמקצועות שיש בהם מחסור בכוח-אדם – גיל השחרור יהיה 49 שנים. שירות מילואים במצב חירום – נוסף על קריאה לשירות מילואים במצבי שגרה, הצעת החוק מסדירה את הקריאה במצבי חירום. סוג אפשרי אחד של קריאה, המכונה בעגה זה עידן ועידנים "צו 8", נועד למצבי מלחמה, שבהם הקריאה היא ממש בנסיבות חירום. צו כזה טעון אישור הממשלה, אלא אם כן יש דחיפות שבעטיה אין אפשרות לכנס את הממשלה. בכל מקרה צו כזה חייב להיות מובא לאישור ועדת החוץ והביטחון בתוך 48 שעות. יש סוג נוסף של קריאה – קריאה למילואים במקרים שבהם הממשלה מחליטה על מצב מיוחד. מצב כזה עשוי להתעורר כאשר יש צרכים ביטחוניים חיוניים, כגון הגברת הכוננות או צורך חיוני בתגבור הכוחות, או אם התרחשה פגיעה חמורה בשלום הציבור, בנפש או ברכוש, או התעורר חשש לפגיעה כזאת במקרה חירום שאנחנו יכולים להעלות על דעתנו: מגה-פיגוע, רעידת אדמה, אסון אקולוגי וכהנה וכהנה דברים שאנחנו מקווים שלא נדע. אך אם נדע כאלה, ויהיה צורך לגייס חיילים כדי שיסייעו בהתמודדות הלאומית של מדינת ישראל עם המשבר, הדבר אפשרי. גם צו כזה חייב להיות מובא לאישור ועדת החוץ והביטחון בתוך 48 שעות. בכל מקרה, תוקף הצו מוגבל ל-25 ימים. רבותי חברי הכנסת, החוק מסדיר גם את שירות המילואים במסגרות ביטחוניות נוספות שמחוץ לצבא-הגנה לישראל. את השירות במשמר הגבול, שמאז 2001 מונהג כהוראת שעה, מוצע בהצעת החוק לעגן בהוראת קבע. הצבת חייל מילואים במשמר הגבול תותנה מעתה בהסכמתו או בכך שגם את השירות הסדיר הוא עשה במשמר הגבול. יש מסגרות נוספות שמוצע להסדיר, והן יחידות סמך של משרד ראש הממשלה שתכלית פעילותן היא ביטחונית. גם כאן השירות יתאפשר אך ורק אם חייל המילואים עבר הכשרה מתאימה להפעלת הסמכויות שיינתנו לו במסגרת יחידת הסמך. גם כאן לא מדובר בכפייה, אלא אך ורק במצב שבו חייל המילואים נתן את הסכמתו להצבתו ביחידה הזאת. חיילים אלה יקבלו סמכויות שראש הממשלה יקבע, והוראות המשמעת של יחידת הסמך יחולו כמובן גם עליהם. יש לחוק נדבך נוסף; חיילי המילואים הדגישו לפנינו בכל תקופת העיסוק בחוק שהם לא רוצים שזה יהיה הפרק המרכזי בחוק, שיזכה לתהודה תקשורתית, אבל אנחנו, אף שכמובן כיבדנו את העמדה הזאת, חשבנו שראוי שלפרק הזה יהיה המשקל שיפורט להלן. מדובר בפרק שעניינו פיצויים ותגמולים. כאמור, חייל המילואים מאבד ימי עבודה. ימי העבודה האלה נגזלים ממנו על-פי דרישת המדינה, שקוראת לו לדגל, ולכן מן הראוי שיהיה פיצוי כנדרש, וכמובן גם תגמול כאות הוקרה על הפעילות הזאת. התגמול שחייל מילואים מקבל מן הביטוח הלאומי באמצעות המעסיק מחושב לפי גובה השכר בשלושת החודשים שקדמו לשירות המילואים, והתשלום שניתן לחייל המילואים בעבור כל יום הוא השכר, מחולק ב-90. על פי דרך חישוב זו, מי שמשרת במילואים תקופות קצרות משבעה ימים אינו מפוצה על אובדן שכר עבודה מלא. מי שמשרת חמישה ימים מפוצה בשיעור של 3 חלקי 30 מהשכר, ובעבור שבוע בן חמישה ימי עבודה הוא היה זכאי לשכר עבודה של שבוע, כלומר פי 1.4 מגובה הפיצוי. בהצעת החוק אנחנו מציעים – וזאת כמובן גם עמדת הממשלה ועמדת הצבא – לתקן את העיוות הזה, כך שהפיצוי יהיה מלא. על כן, מי ששירת שבעה ימים יקבל פיצוי כמקובל היום; מי שיתרת שירותו היא שישה ימים יפוצה כאילו שירת שבעה ימים; מי שיתרת שירותו היא חמישה ימים או פחות – שכרו בעבור כל יום יוכפל ב-1.4. נוסחה זו מבטיחה את ערכו האמיתי של אובדן ההכנסה שהחוק נועד לפצות עליו. חוק הביטוח הלאומי קובע גם את התגמול המזערי שישולם לכל חייל מילואים; כיום התגמול המזערי מוצמד לשכר המינימום, כלומר מי שמשתכר פחות משכר המינימום ומשרת 30 ימי מילואים מקבל כיום תגמול בגובה שכר המינימום, שהוא 3,700 ש"ח. לפי הצעת החוק החדשה, ומרגע שהיא תאושר – למעשה עוד לפני כן – ייקבע גובה התגמול המזערי על 68% מהסכום הבסיסי, כלומר כ-5,000 ש"ח. הפיצוי שיקבל חייל מילואים שמשכורתו החודשית נמוכה מסכום זה יחושב כאילו היתה משכורתו 68% מהסכום הבסיסי. כאמור, מלבד הפיצוי שנועד לכסות על אובדן ימי העבודה של חייל מילואים יוענקו לחיילי המילואים תגמולים נוספים, לאות הוקרה על פעילותם. תגמול אחד, המכונה "תגמול מיוחד", הוא תגמול שכבר כמה שנים מוענק למי ששירת ימי מילואים רבים. התגמול החדש, שמעוגן בהצעת החוק, מכונה "תגמול נוסף", וגם הוא מבוסס על מספר ימי המילואים שחייל המילואים שירת. הממשלה החליטה להקצות מדי שנה למימוש התגמול הזה סכום קשיח שכיום הוא 150 מיליון ש"ח ובעוד שלוש שנים הוא יהיה 300 מיליון ש"ח, וכספים אלה יועברו, באמצעות רשות המסים, בסכומים שווי-ערך לנקודות זיכוי, עד גובה של שתי נקודות זיכוי, ששוויין כיום הוא כ-4,000 ש"ח. מאחר שהקריטריונים לחלוקת התגמול הזה ישתנו משנה לשנה, בהתאם למספר ימי המילואים בכל שנה, נקבע שהממשלה, באמצעות משרד הביטחון וצה"ל, יבואו מדי שנה בשנה לפני ועדת החוץ והביטחון להציג את הקריטריונים, את ההתפלגות, את החלוקה ואת המשמעויות, כדי שנוכל לוודא שאכן הסכום המקורי לא נשחק, לא קוצץ ולא התפוגג במשך הזמן, והתגמול הנוסף החשוב-מאוד הזה נותר על כנו. כפי שרמזתי קודם, ועכשיו אני מדגיש, ההוראות האלה, בדבר התגמול הנוסף, חלות למעשה לא מהיום והלאה, אלא רטרואקטיבית, על כל החיילים ששירתו במילואים מאז 1 בינואר 2007. נוסף על התגמולים שחיילי המילואים מקבלים – ויקבלו – כהוקרה על פועלם, קבועים בהצעת החוק כמה סעיפים שעיקר משמעותם ערכי, אבל גם הם נועדו לבטא את ההוקרה שאנחנו רוחשים כלפי המערך הזה. קודם כול, נקבע שהממשלה וכל גוף ציבורי אחר יהיו רשאים לקיים פעולות ולקבוע הוראות שיש בהן כדי לתגמל חיילי מילואים או להביע הוקרה לפועלם, בין השאר בהתחשב במספר הימים שהם שירתו במילואים, במשך התקופה שהם שירתו, ברציפות שירות המילואים לאורך השנים, בטיב ההטבה שתינתן להם, לפי פעולה או הוראה כאמור, ובהיקפה. לעניין זה נקבע כי פעולה או הוראה כאמור, שהיא סבירה ומידתית, לא תיחשב אפליה אסורה. בוועדה היו אנשים שרמזו – ואפילו אמרו במלים נוקבות – שהם חוששים מאוד שעל-פי מסורות שאנחנו מכירים מחיי המעשה בישראל, או מפסיקות כאלה ואחרות, יהיה מי שיטען שהרצון לסייע לחיילי המילואים עשוי להיחשב בעיני מישהו – או אולי בעיני שופט כלשהו – בלתי מידתי, בלתי סביר, בלתי חוקתי, ויהיה אפשר לפסול – עד כדי כך הרחיקו החוששים – את החוק הזה בבית-המשפט הגבוה לצדק. חברי הוועדה, שהצביעו בסוף הדיון פה-אחד, הביעו בכך את הרגשתם ואת אמונתם שהחשש הזה הוא מופרך, שבית-משפט בישראל לא ינסה לחסום ניסיון של החברה הישראלית לתגמל באופן מידתי וסביר את מערך לוחמי המילואים. להיפך, אנחנו משוכנעים שאם מישהו אומנם יביע את הסברה שמן הראוי לעתור נגד החוק בהקשר זה, או נגד אחת מההטבות שגורם ממשלתי או ציבורי כלשהו ייתן לפי החוק הזה, בית-המשפט ידע להדוף את המתקפה הזאת ולהעניק גושפנקה נוספת, הפעם קונסטיטוציונית, להוקרה הפרלמנטרית והמיניסטריאלית שבאה לידי ביטוי בהצעת החוק הזאת. עוד מוצע בהצעת החוק כי תוקם ועדת שרים לענייני מילואים. למעשה, כבר קיימת ועדה כזאת, אך היא לא תפקדה כל כך לאורך שנים, מלבד בתקופה האחרונה. תפקידה של הוועדה הזאת יהיה לבחון בשם הממשלה את כלל ההיבטים שנוגעים במערך המילואים, ובכלל זה את זכויותיהם של חיילי המילואים ואת חובותיהם ואת הדרכים לתגמל אותם בתחומים שונים. גם הוועדה הזאת מצווה לדווח על פעילותה מדי שנה, הן לממשלה והן לוועדת החוץ והביטחון. מוצע, אדוני היושב-ראש, כי מדי שנה יצוין ביום י"ח באייר, הוא ל"ג בעומר, יום ההוקרה למערך המילואים, ואנחנו משוכנעים שתימצא דרך – גם לגופים פרטיים וגם לגופים ממלכתיים – להעניק תוכן ליום הזה. יש עוד הסדרים, אני לא אפרט אותם כרגע – שעניינם יציאה לחוץ-לארץ, שקיפות, היבטים אחרים שוודאי יעלו במסגרת הדיון בהסתייגויות. ההצעה שהוצגה כרגע מבטאת בשורה שיש לה משקל אסטרטגי; היא מחזקת את החברה הישראלית, היא מחזקת את הלכידות בציבור הישראלי, היא מעניקה לגיטימציה למתנדבים ומעניקה קריאת כיוון הפוסלת את המשתמטים, היא מעניקה אות של כבוד למערך המילואים, ולבית הזה, שמקפיד ויקפיד לטפח אותו, והיא, ידידי חברי הכנסת, רק תחילתה של דרך. כאמור, פיצלנו סעיפים מסוימים בהצעות החוק הפרטיות כדי לאפשר, בהמשך הדרך – כאשר מבחינה כלכלית ומבחינות אחרות תהיינה אפשרויות להמשיך ולתעדף את מערך המילואים ולהעניק לו סממנים נוספים של הוקרה. רצינו לשמר את היכולת הזאת. הוגשו הסתייגויות להצעות. חלק מההסתייגויות הן "מצוות פרלמנטרים מלומדה", ונועדו לאפשר לחברי הכנסת שטרחו על החוק ועמלו עליו והיו שותפים לדיונים להתייצב כאן על הדוכן ולהביע את עמדתם. לעומת זאת, יש הסתייגויות אחרות, שהן הסתייגויות מהותיות שאם תתקבלנה – אף-על-פי שכמובן כולנו היינו רוצים כמה שניתן – אבל אם תתקבלנה, זה בבחינת "תפסת מרובה לא תפסת", לא בהקשר הנורמטיבי אלא בהקשר של החיים הפרלמנטריים. המשמעות המעשית של קבלת הסתייגות, כפי שהממשלה הדגישה, או כפי שאנחנו גם נשמע ודאי מסגן השר, שמייצג את הממשלה, היא שניאלץ למשוך מחדש את החוק לוועדה ולחדש בו את הדיון. זו הצעה לא רצויה – הייתי אומר מאוד לא רצויה. אומנם במקורות היהודיים יש שאומרים "כל המרבה הרי זה משובח", אבל לעתים נאמר גם "כל המוסיף גורע". נדמה לי שבמקרה הזה, אדוני היושב-ראש, כל המוסיף הסתייגות שזוכה לרוב גורע, במובן המעשי, ולכן – אני לא רוצה להציע לחברי למשוך את ההסתייגויות. להיפך. זו דרך פרלמנטרית ראויה וחשובה להביע ולסמן עמדה אישית, ולקבע את הנורמות שהיינו רוצים לחזק גם בהמשך הדרך, אבל ביותר מרמז אני אומר לחברי שלא יתאמצו לגבש רוב מקרי כזה או אחר סביב ההסתייגויות, כי התוצאה המעשית היא שבמקום שנחגוג היום את העברת החוק הזה, נמצא את עצמנו בסיטואציה שנשוב אליו בעוד חודשים, כאשר מושב הכנסת יתחדש, וחבל, כי היינו רוצים שהיום, מכאן, תצא קריאה בהירה ויצא מסר חד, ובהמשך הדרך נעסוק גם בשיפור, ככל שהדבר יהיה אפשרי. אני רק רוצה, בסיפא של דברי, להודות גם לצוותים המקצועיים שעסקו בחקיקה הזאת. ראשית – לצוות המשפטי של ועדת החוץ והביטחון, בהובלת עורכת-הדין מירי פרנקל-שור, שעסקה בחוק יותר מכל חברי הכנסת יחד, מאות שעות בשנים האחרונות, עם הצוות המסור שלצדה – עידו ושגיב, ובעבר גם מורן. אני רוצה להודות לצוותים המקצועיים, גם של ועדת החוץ והביטחון בראשות מנהל הוועדה אבריאל בר-יוסף, וגם של משרדי הממשלה האחרים – משרד הביטחון, משרד האוצר, משרד המשפטים, הביטוח הלאומי. כל אלה ישבו על המדוכה ותרמו תרומה ייחודית לאיכותה של החקיקה כפי שהיא מוגשת היום, וכולם יבואו על הברכה. אדוני היושב-ראש. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): ארגוני המילואים. צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): אתה לא היית, אבל בזה פתחתי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, חבר הכנסת צחי הנגבי. לפני שאנחנו נעבור למסתייגים – והראשון יהיה חבר הכנסת וילן – אני מאפשר לסגן שר הביטחון, חבר הכנסת מתן וילנאי, לומר כמה מלים גם בשמו, כי הוא היה מיוזמי החוק, וגם בשם הממשלה שהוא מייצג כעת. סגן שר הביטחון מתן וילנאי: תודה ליושב-ראש. חברי חברי הכנסת, לפני שנה, בהיותי חבר בוועדת החוץ והביטחון, פניתי אל יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת צחי הנגבי, וביקשתי ממנו להתמודד פעם נוספת עם חוק המילואים. החוק היה מונח על הקרשים. על הפודיום הזה יותר משר ביטחון אחד הצהיר הצהרות מפליגות, אבל שם בערך זה נגמר. ולכבודו של צחי והודות לו התחלנו להפעיל תת-ועדה שעסקה בתחום הזה. היום, לאחר כשנה – קצת פחות – לאחר תשע ישיבות מרתוניות, רק בשבועות האחרונים, של ועדת החוץ והביטחון בראשותו של צחי, אנחנו מגיעים לקו הגמר. אני רוצה להעיר כמה הערות שחשובות לכל אחד מאתנו להעברת חוקים בכלל. קודם כול, צריך להיות ברור: אין ויכוח על החוק. השאלה היחידה היא מה המקורות התקציביים. שר הביטחון הוא הראשון שאמר: אני משקיע מאות מיליוני שקלים בחוק הזה. והודות לשר הביטחון אהוד ברק הגענו למקום הזה. מייד לאחריו – ראש הממשלה אהוד אולמרט, בכל ויכוח שהתעורר בינינו לבין מערכות אחרות, פסק כך שיכולנו להמשיך ולהתקדם עם החוק, וזה לא דבר מובן מאליו. ולהוכחה, שנים ארוכות לא הצליחו לקדם את החוק, אף-על-פי שלדעתי יש תמיכה גורפת בו מקיר לקיר, אבל ללא שר הביטחון וראש הממשלה לא היינו מגיעים לרגע הזה. אני רוצה לייחד מלים לגורם נוסף שהצליח לעצבן אותי לכל אורך הדרך – ארגוני המילואים שיושבים כאן. זו תופעה מרתקת. אלה לא לוביסטים שבאים לקבל שכר. הם גם לא ארגונים – למעט ארגון המפקדים הבכירים, המג"דים, שזה פורום של אנשים שעוסקים בזה, כל היתר מייצגים את עצמם. זה כוח עצום. בהתחלה אמרתי לעצמי: מה הם מטרידים אותי? אבל זה כוח עצום. אלה אזרחים שבאים לכנסת על חשבונם, על חשבון זמנם, עשרות פעמים, עם כל הבדיקות הביטחוניות, ובכנסת לא מוותרים להם במאומה. הם השפיעו מאוד על החוק, ואני מודה להם על כל הצרות שהם העמיסו לכל אורך הדרך, כי זו דוגמה לאזרחות נכונה קלסית. הארגונים האלה, שחלקם יושבים פה, הוכיחו את זה. אני מודה להם על כך מאוד. הצבא – שוב, זה לא מובן מאליו. והרמטכ"ל, לזכותו ייאמר, תפס את השור בקרניים. שוב, לפניו דיברו ולא עשו, אבל הוא נתן הנחיות ברורות, וראש אכ"א המיועד ליווה אותנו בכל דיון ועזר לצחי ולי לצאת מיותר מפלונטר אחד. ללא העזרה שלו היינו היום במקום אחר. גם קצין מילואים ראשי, שיושב אתנו כאן, תת-אלוף דני ון-בירן, הוא חלק מזה, והיועצים המשפטיים למיניהם, בראשותה של מירי פרנקל-שור, היועצת משפטית של ועדת החוץ והביטחון, הם חלק מזה. אני רוצה שנבין כולנו שאנחנו הולכים להצביע על חוק יסוד במערכת הביטחון. זה לא חוק יסוד במובן של חוק-יסוד ברמה המדינתית, אלא חוק יסוד במערכת הביטחון. הוא מצטרף לחוק שירות ביטחון משנת 1949, שכולנו משרתים מתוקפו. גם אלה בבית הזה שאינם משרתים – זה מתוקפו של אותו החוק. חוק המילואים מצטרף אליו כחוק יסוד מכל בחינה שהיא במערכת החוקים של מערכת הביטחון, וחשיבותו רבה לאין שיעור ממה שנתפס כהטבה כזאת או אחרת לאנשי המילואים. חברי הכנסת שליוו אותנו באופן קבוע – שוב, זה פרלמנט, אז מדברים, parler, אבל אבו וילן, שהוא אבי הצעת החוק הפרטית, לא פספס ישיבה ותרם תרומה משמעותית לדיונים, ולצערי גם לחלק מההסתייגויות, ותיכף אני אתייחס אליהן. וחבר הכנסת צבי הנדל – זה לא מקרה ששניהם יושבים כאן גם עכשיו כשכולם בוחרים להיות במקומות אחרים – בראש פשוט של פלאח – תסלח לי, צבי – העיר הערות במקום ותרם תרומה משמעותית לחוק. מאוד משמעותית. אני מדגיש את כל הדברים האלה כי זו הדרך הראויה לטפל בחוק כבד כזה ובעל משקל כזה במערכת הביטחון. אני רוצה לבקש מהכנסת לאשר את החוק ולהתנגד להסתייגויות. חבר הכנסת הנגבי דיבר על ההסתייגויות. אנחנו בנינו חוק, דבר סדור על אופניו, אחרי עשרות ישיבות, אחרי שמיעה של מגוון עצום של דעות, כי ארגוני המילואים דאגו להביא יותר מעמדה אחת ברוב התחומים, וחברי כנסת כאלה ואחרים שהצטרפו גם כן. חשוב מאוד לנו, לעם ישראל, למערכת הביטחון, לאנשי המילואים – בעצם אין משפחה בישראל שזה לא נוגע בה בצורה כזאת או אחרת – שהחוק יעבור. ההסתייגויות יכולות לגרום למשיכתו חזרה, לדיונים שלא יתרמו לנו לאחר כל סאגת הדיונים שעברנו. אני חושב שראוי שבסיום המושב נגיע למצב שחוק המילואים עובר ומופעל מוקדם ככל שניתן. תודה רבה לכם. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה לסגן שר הביטחון, חבר הכנסת מתן וילנאי. אחרי הסיפא של חבר הכנסת הנגבי ונאומו של סגן שר הביטחון כבר לא נצטרך להזמין מישהו להודות לאחר החקיקה. תודות נאמרו. חבר הכנסת אבשלום וילן, כאמור מיוזמי החוק, הוא הראשון שינמק את הסתייגויותיו, אבל אני מודיע שלרשות כל מסתייג עד חמש דקות. אני מאוד מבקש להקפיד על מסגרת הזמן. אבשלום וילן (מרצ): על-פי התקנון – חמש דקות לכל הסתייגות, אדוני היושב-ראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מכיר את התקנון, חבר הכנסת אבשלום וילן, ולכן דיברתי בלשון בקשה. אבשלום וילן (מרצ): יהיה בסדר. אני רוצה להתחיל מההיסטוריה. יושבים פה ארגוני המילואים – אני חושב שזו הדוגמה. שר הפנים מאיר שטרית: אולי אפשר לקצר ולהצביע. אבשלום וילן (מרצ): אדוני השר, הקטע הזה חשוב, אז תקשיב לו. חמש שנים לקח להעביר את חוק ביטוח לאנשי מילואים, מה שנקרא "חוק הקצבאות". אדוני שר הפנים, אני לא יודע אם ידעת – אתה טסת יותר מפעם אחת במטוסי חיל האוויר, אבל פשוט לא היית מבוטח אז – כאשר שני טייסים עלו לאוויר, אחד איש מילואים ואחד איש קבע, איש הקבע היה מבוטח ואיש המילואים לא. שר הפנים מאיר שטרית: אני מוכן לטוס שוב בלי ביטוח. אבשלום וילן (מרצ): למזלנו, למרות התנגדות הממשלה ואף-על-פי שראש הממשלה דאז עלה לדוכן והסביר מדוע ממשלה צריכה להעביר חוק כזה, עבר חוק ביטוח אנשי המילואים, ובשנות האינתיפאדה וכל מה שעברנו היה ביטוח מסודר לאנשי המילואים ולמשפחותיהם של נפגעים וחללים. פורום אנשי המילואים שיושב פה, על כל הארגונים – בלת"ם, חפ"שים, מג"דים ומח"טים – בא עם הצעת החוק הפרטית, שניסח עם עוזי דיין, שהתנדב לעזור, ועם – היום אני אומר פה בפעם הראשונה מי, היום הוא שופט בית-המשפט העליון – יורם דנציגר. ובמקביל הממשלה, ביוזמתו של קצין מילואים ראשי דאז, תת-אלוף במילואים אריאל היימן, קידמה עם ועדת-ברוורמן את החוק שלה. השר שטרית לא יודע, אבל בשלהי הכנסת הקודמת כמעט הגענו להסכם על איחוד החוקים. מערכת הביטחון בראשות שר הביטחון דאז נרתעה ברגע האחרון ולא הצלחנו לסיים. צר לי – אני אומר את זה לפרוטוקול, שידעו – אילולא מלחמת לבנון השנייה ומה שעברנו בה כולנו ומה שהתגלה לגבי מערך המילואים, ספק אם היינו מגיעים לרגע הזה. אני אומר את זה על דרך השלילה, אבל לפעמים מעז יוצא מתוק. כלומר, בעקבות מה שראינו בתחקירים, הבינו גם ראשי מערכת הביטחון שמוכרחים להתקדם עם החוק. פה נכנס גם סגן שר הביטחון לתמונה, חבר הכנסת מתן וילנאי, שהיה יושב-ראש ועדת המשנה, ועל בסיס החוק הממשלתי פלוס החוק הפרטי התחלנו לקיים ישיבות בניסיון לקדם. חיכינו ללקחי הצבא – ועדת אלוף אבי מזרחי ואחרים – ולאט לאט התקדמנו. אז גם יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת צחי הנגבי, נרתם. אני מוכרח לומר בפתח הדברים שממשלת ישראל החליטה לקדם את החוק. יש ויכוח – הם אומרים שעלות החוק היא 800 מיליון שקלים. אני טוען שחלק מזה כבר היום בפנים. זה לא משנה. באופן עקרוני כמה מאות מיליוני שקלים נוספו מתקציב המדינה כדי לאפשר את קיום החוק, וזה הרבה מאוד כסף. בחוק הפרטי, שחלקים ממנו פוצלו, חלק מהדברים באו לידי ביטוי וחלק הוצאו. הצעת החוק הפרטית – בפעם הקודמת היה אתי בשדולה חבר הכנסת כבל, ויחד קידמנו את הנושא. איתן כבל התמנה לשר, וחבר הכנסת דני יתום היה אתי בראשות השדולה וקידמנו את זה יחדיו. על החוק הפרטי הקודם היו חתומים 50 חברי הכנסת, ובכנסת זו חתומים 34 חברי הכנסת. רוצה לומר שהיתה פה חזית מאוד רחבה, מכל סיעות הבית, שנרתמה לעזור בנושא. מה שאין בחוק במלים, אבל בפועל, וזו הנקודה המהותית ביותר – חברים יקרים, לאחר שנצביע על החוק; תירגעו עם ההסתייגויות – הכרזנו מראש שלא נפרוץ את המסגרת התקציבית ועל כל הסתייגות שתעבור יש לנו הצעה איך להוריד. יש פה דברים שאינם כספיים, וגם אם יעברו כמה הסתייגויות, לא נורא, יהיה בסדר. יושב-ראש הוועדה מחליט, אבל ניפגש בסוף ההצבעות. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): ניפגש בשמיניות. אבשלום וילן (מרצ): לא, סעיף 8 זה צו 8. אל תיפגש לא בשביעיות ולא בשמיניות, תשאיר את צו 8, שחס וחלילה לא נצטרך לו. לענייננו, בעצם, בהצעת החוק הזאת אנחנו נפרדים מהמודל ההיסטורי של "כל העם צבא". אנחנו לא אומרים את זה, כי באמירה בחוק כתוב במפורש: שר הביטחון יקרא לכל מי שמוצב במערך המילואים. לכאורה דבר לא השתנה, אבל בפועל, רק חלק מחיילי המילואים – אלה שיעשו את המילואים – ייהנו גם ממנגנוני הפיצוי והתגמול, שהסביר אותם יושב-ראש הוועדה. בפועל אנחנו נכנסים למודל אחר. אגב, אני לא אגלה שום סוד, כבר כמה שנים טובות זה המודל. רק חלק קטן עושה מילואים, והחלק הזה היום, בקביעת הכנסת, יפוצה ויתוגמל בהתאם. זה שינוי מרחיק לכת. עד היום זה לא היה. את הדיון הציבורי לא ערכנו, לצערי, אבל בסופו של דבר הוא יצטרך להיערך, משום שזה לא הבעיה של הלכאורה אלא הבעיה היא בפועל. כדי שתבינו, חבר הכנסת צחי הנגבי הסביר קצת את המודל, אבל תראו – שליש מהמערך, מאלה שמשרתים בפועל, הם מה שנקרא סטודנטים, בהגדרה רחבה. השליש הזה, רובו חי משכר מינימום. לפי המודל המתמטי שהסביר פה יושב-ראש הוועדה, צעיר כזה שישרת חודש במילואים, יוכל לקבל במקום 3,700 שקל, שהוא מביא היום, למעלה מ-9,000 שקל. זה משמעותי מאוד. זאת אמירה של המדינה שאנחנו במפורש הולכים לקראת האנשים הללו, וזה שליש מהמערך שבפועל עושה את רוב המילואים. בהסתייגויות שלי, למשל, מערכת הביטחון הציעה – בעבר היה חוק שהעברנו, חבר הכנסת דאז מוסי רז ואנוכי, עוד לפני שתי כנסות – שבמקום שכר מינימום, מי שהולך למילואים יקבל את השכר הממוצע במשק. היום קבעו 68% משכר הבסיס. ההבדל בין השכר הממוצע לשכר הבסיס הוא שאת שכר הבסיס – הפסיקו להצמיד אותו ב-2001, כששינו את שיטת הצמדת הקצבאות. אז היום, במספרים של היום, השכר הממוצע במשק הוא כמדומני 7,500 או 7,600 שקל בחודש, ושכר הבסיס הוא 6,900 שקל. לכאורה ההפרש זניח, אבל לא במקרה בהסתייגויות כתבנו: הצמדה לשכר הממוצע, כי כל אחד יודע שהצמדה לשכר הממוצע מבטאת את העלייה ברמת החיים. הצמדה לשכר הבסיס פירושה שלאורך זמן הכסף שחיילי המילואים יקבלו יישחק. נכון אמר יושב-ראש הוועדה, שכל שנה מערכת הביטחון תצטרך לבוא לוועדה, להציג את תוכנית התגמולים, בעיקר דרך נקודות הזיכוי במס וכו'. אגב, הסכומים פה, כל 800 המיליון, כביכול, מגולמים – כל נושא המס שמערכת הביטחון והאוצר לקחו עליהם. כלומר, הכול במונחי ברוטו, ואנחנו מדברים פה על מה שיקבלו החיילים במונחי נטו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אבקש לסכם, אדוני. אבשלום וילן (מרצ): עוד לא התחלתי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: פשוט אנחנו כרגע – חבר הכנסת וילן – – – אבשלום וילן (מרצ): אדוני היושב-ראש, עם כל הכבוד – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא, לא. אני לא אפריע לך. אבשלום וילן (מרצ): – – על החוק הזה עבדתי יותר מארבע שנים, אז תן לי פעם אחת עוד כמה דקות, לא יקרה שום דבר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני אתן לך כמה שאתה תרצה. אני רק אומר לך – אנחנו בסעיף 7. הסעיף האחרון בסדר-היום הוא סעיף 28, הצעה של אחד מחברי הכנסת, לא זוכר את שמו, על איסור אלימות בספורט. אז אם אתה רוצה שבשלב כלשהו נגיע לסעיף 28, הייתי מבקש. התקנון אתך וזכות עבודה של ארבע שנים אתך. אני רק מציע לך להתמקד. אבשלום וילן (מרצ): א. אני יודע זאת; ב. מכיוון שלילה לבן לא מפחיד אותי – התכוננתי מראש – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: גם אותי לא. אבשלום וילן (מרצ): – – אז נעבור גם את זה. אני רוצה להסביר קמעה את ההסתייגויות, בקצרה. ראובן ריבלין (הליכוד): בהכירי את חברי בכנסת, נדמה לי שאתה תנהל את הישיבה, תנעל ותצביע. אבשלום וילן (מרצ): יש סגן היושב-ראש. אני ורונית תירוש יזמנו את החוק – מי יישאר. יהיו עוד כמה צדיקים, הכול בסדר. ראובן ריבלין (הליכוד): אין ספק. זה גם החוק הכי חשוב שאנחנו מטפלים בו. אבשלום וילן (מרצ): אגב, אני שמח שזה החוק הזה – שני חוקים חשובים. לענייננו. ראובן ריבלין (הליכוד): הכי חשוב שהיה. אבשלום וילן (מרצ): ההסתייגות הראשונה אומרת כך: יש פה בסעיף 4 – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בקצרה. אבשלום וילן (מרצ): ממש בקצרה. מה שהסביר סגן השר וילנאי, שהחוק הזה בעצם פוצל מחוק שירות הביטחון מ-1949. ההגדרה מי נמנה עם מערך המילואים – בחוק שאנחנו מעבירים היום – נשארה בחוק שירות הביטחון הכללי. ההסתייגות הראשונה שלנו לסעיף 4 מציעה להעביר את זה אל חוק המילואים. אומרים שיש איזו בעיה משפטית, המשפטנים היו חלוקים. זאת הצעתנו, היא לא עולה דבר, היא גם לא תשנה דבר ברמה העקרונית. היא קשורה יותר למבנה החוק. יש הסתייגות לסעיף 17, שמדברת על כך שאנשי מילואים משירותי ביטחון אחרים מקבלים פטור ממילואים. אנחנו בזמנו הובלנו – בתחילת החוק שלנו; גם הצבא תמך בנו – שאנשי קבע יעשו שירות מילואים עם היחידות שלהם. לא רק שזה לא קורה, אלא פה משחררים קצת יותר מדי – לפי דעתי שגיאה. אני מציע למחוק. יש פה הסתייגות אחת שאני מוותר עליה בשלב זה. יש פה כמה הסתייגויות סמנטיות. לדוגמה, אמר יושב-ראש הוועדה גם פיצויים וגם תגמולים – ויש הבדל. פיצוי – אתה מקבל אובדן יום עבודה וכו'; תגמול – אתה מקבל אקסטרה לאות הערכה, הוקרה וכו'. בסעיף 21 למשל כתוב רק "לתגמולם" – אנחנו מציעים גם לפיצוים. אני לא רואה עם זה שום בעיה, לא צריך להחזיר לוועדה, אם זה יעבור. יש פה בעיה של כמה סעיפים – איך הכנסת דואגת, האם דברים צריכים להגיע לאישור הכנסת או מסתפקים באישור ועדה. אחת הבעיות – – – ראובן ריבלין (הליכוד): תגמולם ופיצוים זה דבר – – – לשלטונות המס? אבשלום וילן (מרצ): לא, לא, לא. רק ברמה ההצהרתית. ראובן ריבלין (הליכוד): ערכית. אבשלום וילן (מרצ): יש פה בעיה ש"בלעו" אותה, אבל תשימו לב להבדל העקרוני שנוצר. עד היום, לפי צו 8, שר הביטחון, הרמטכ"ל, יכולים להוציא עשרות אלפי מילואימניקים, בהחלטה. היום כל המנגנון הוא הרבה יותר מסודר, זה עובר מסננות. יש קבינט ביטחוני, יש קטעים של ממשלה – הכול חייב להגיע בתוך זמן די קצר לוועדת החוץ והביטחון, כלומר שתהיה פריזמה ציבורית שעושה את שיקול הדעת. נשארו סעיפים 8 ו-9, שמהיום למחר מאפשר מיידית, אבל זה חייב מהר מאוד להגיע לאישור, כדי שלא יקרה מצב ששני אנשים – בכל הכבוד הראוי – יקבלו החלטות לפעמים על גורל של מאות אלפי משפחות, בלי שמישהו הפעיל שיקול דעת טיפה יותר רחב. חלק מההסתייגויות שלי גם צריכות להגיע עד אישור הכנסת, לדוגמה: יש פה מודל שאומר כמה ימי מילואים יעשו בתלת-שנתי, כמה אפשר להוסיף, ולאחר מכן תמיד יש לשר הביטחון או לצבא אפשרות להוסיף עוד. אני את זה מנסה למנוע, ואומר: כל אישור כזה – יתכבדו ועדת החוץ והביטחון או הכנסת לאשר. אי-אפשר להשאיר את זה רק לגורמים מקצועיים, זה חלק מהתפיסה הדמוקרטית. אני מבין ככה. אני יודע שההסתייגות היחידה פה שהיא עם כסף, משמעותית, היא אחת שאמרתי: במקום ה-68% – השכר הממוצע, וברור שהשכר הממוצע זה תוספת של כמה עשרות מיליוני שקלים. אני אומר מראש, צריך יהיה להוריד את זה מהסכום שניתן לנקודות זיכוי או דבר כזה. אם על זה יקום או ייפול החוק היום, אני מוכן להמתין, כי זה גם מופיע בחוק הפרטי, אבל בטח אין היגיון שכתוב בעניין השכר – ההצמדה, שתהיה לשכר הממוצע במשק. היא זניחה, היא פחות מ-4 מיליוני שקל, לדעתי, במונחים שנתיים, והיא יכולה להיספג, והיא הרבה יותר הוגנת. הצבא ביקש להפעיל את המודל ב-1 בינואר 2010, זה מה שכתבה הוועדה. אם המודל הוא כל כך טוב, ואני חושב שהוא ראוי, למה לא ב-2009? אני רוצה להגיד משהו לסיום. תראה, אדוני היושב-ראש, רוב ההסתייגויות לפי דעתי נכונות. נגיע להצבעות, נראה מה נעשה. אני מקווה שאת חלקן נעביר, על חלקן נתפשר, אבל יש הרבה חוקים שאנחנו עובדים עליהם באורח שוטף, מובילים חוקים – זה בסדר. אני חושב שהחוק הזה הוא חוק שנוגע, הייתי אומר בהערכה זהירה, בעשרות אלפי משפחות בישראל ויותר, ובסופו של יום – עד היום הסתכלנו על הרבה מאוד דברים כמובנים מאליהם, והתגלגלנו לאורך השנים. אני חושב שקבוצות האזרחים שנקראות ארגוני המילואים, שדחפו את כל התהליך הזה – וקצין מילואים הראשי הקודם וקצין המילואים הנוכחי, ואנשי הצבא שבסופו של יום נרתמו לתהליך הזה – הובילו פה דבר שהוא מאוד מאוד חשוב ביסודו של דבר למדינה דמוקרטית. הרי כל המערך הזה בנוי בסופו של יום על ההסכמה של האנשים – וזה לא רק האנשים; זה המשפחות. באיזו עוד מדינה בעולם אתה עוזב בית לשבועיים, שלושה שבועות, חודש, אתה נקרא למלחמה – מלחמת לבנון השנייה עד היום לא הוגדרה כמלחמה – למצב מיוחד, אתה מסכן את חייך, ובעצם אנחנו בפעם הראשונה, בשנת ה-60 למדינה, כמחוקקים, יושבים ואומרים: רגע, במקרים כאלה זה יהיה התהליך המסודר. זה יהיה הנוהל – איך קוראים, מה עושים. אני רוצה להגיד לך, לקחנו מהחוק הבריטי, למשל, מה שפיצלנו לפני שבוע. אדוני היושב-ראש, למשל כל נושא קרן פנסיה. אני באמת חושב שמי ש-20–25 שנה נמצא במערך המילואים, ראוי היה שהמדינה תשים 100 שקל ביום לזכויות הפנסיה שלו – זה לא פנסיה; זה קרן תגמולים. בגיל 40, 45, 49, כשהוא ישתחרר, לא יהיו שם יותר מכמה עשרות אלפי שקלים, אבל זה חלק מהמבנה של מדינת חוק מתקדמת. אז זה לא נכנס מסיבות תקציביות. אני מאוד מקווה – לפי התחייבות שנתן בוועדה יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת צחי הנגבי – חלק מהסעיפים בחוק הפרטי שעדיין לא טופלו יועברו לדיון לאחר הפגרה, ואני מקווה שברבות הזמן באמת נביא אותם לחקיקה. כי מדינה מסודרת שקוראת לאזרחיה לצאת לשירות מילואים – גם אימונים, גם מבצעי, אולי לתת את חייהם – צריכה באותה מידה להיות מספיק חזקה ונבונה כדי לקבוע בחוק את כל הזכויות המגיעות להם, ובדין. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת אבשלום וילן. אני מזמין את חבר הכנסת יוסי ביילין. בינתיים, לכבוד ולעונג לי לברך את ראשי השדולה היהודית של קנדה – CIC – שנמצאים אתנו כאן ביציע הציבור. אלה אנשים שפועלים בהתנדבות לשיפור היחסים בין המדינה שלנו לקנדה, וחייבים לומר שהם מצליחים לא מעט, לכן העמדות של ממשלת קנדה הרבה יותר נוחות למדינת ישראל, גם בפורומים בין-לאומיים, ביחסים בין המדינות. תודה רבה לכם וברוכים הבאים למשכן הכנסת. Welcome. בבקשה, אדוני. יוסף ביילין (מרצ): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול, אני רוצה להצטרף לברכותיך לארגון ה-CIC, ובאמת להצטרף גם להערכה למה שהארגון הזה עושה כבר לא-מעט שנים. הרגע הזה הוא באמת רגע היסטורי. אנחנו מעבירים חוק שיש לו בהרבה מאוד היבטים אופי מהפכני לגבי מה שהיה עד כה, ואני מרגיש צורך לברך את המעורבים בחוק הזה, גם את חבר הכנסת אבו וילן, גם את חבר הכנסת דני יתום, את מתן וילנאי, סגן שר הביטחון, ואת יושב-ראש הוועדה, צחי הנגבי. יש כאן, באמת, עבודה מאוד מאוד אמיתית, רצינית, קשה, עם מחלוקות לשם שמים בנקודות מסוימות בין הגורמים השונים. אני חושב שגם הפרוצדורה היא פרוצדורה מאוד נכונה וחשובה, כלומר – לשמר את החוק הפרטי, להעביר כרגע את החוק הממשלתי ולהעביר אחר כך, יותר מאוחר, אם אפשר יהיה ואם ניתן יהיה, דברים שעדיין לא הושלמו ולא הועברו לחוק שנאשר היום, מתוך החקיקה הפרטית. בתהליך הלא-קצר שהועבר בו החוק, הרגשתי מצד אחד תחושה שאנחנו עושים דבר נכון מאוד לגבי חיילי המילואים, שהרבה מאוד שנים שילמו מחיר מאוד יקר – מאוד יקר – על שירות המילואים הזה, וגם תחושה, לא אחת, שהמערכת לא כל כך שמה על הזמן שלהם. אני זוכר לפעמים את הדבר המרגיז הזה שהיה, שהיית צריך להישאר עוד יום אחד במילואים בשביל לקבל מהשלם 30 לירות. אנשים אמרו: תשחרר אותנו בערב, יום קודם לכן. אתה כבר מעביר באפסנאות את כל מה שצריך, אתה מזדכה על הכול – הם אומרים: לא, לא. השלם כבר הלך הביתה, מחר. אתה מקבל עוד יום אחד, אבל היום הזה הוא יום שאתה גם משלם עליו, כי אם אתה מתחיל את הבוקר בצבא, אז כל היום עובר בצבא. מה שקרה מאז, כבר לפני די הרבה שנים – גם בנושא הביטוח הלאומי, שפתאום הצבא הבין שיש עלות להחזקת אנשי המילואים, אבל בוודאי מה שאנחנו עושים היום – יוצרים מצב חדש. מה הבעיה בכל העניין? שאתה חושב על כך שכל העניין הזה נעשה לפחות ופחות אנשים. שמהמערכת שלנו פחות ופחות אנשים מגיעים גם לגיוס הצבאי – ואנחנו רואים מה שקורה גם בשנתונים האחרונים שמתגייסים לצה"ל, ירידה בהיקף, במספר האנשים המתגייסים – ואותו דבר גם לגבי המילואים, זה משפיע גם שם. תראו, החוק הזה יכול לסייע גם בהקשר זה. הוא יכול לסייע בכך שלא רק שמי שבין כה וכה מתגייס מקבל גמול או פיצוי, אלא גם שיותר אנשים יתגייסו, אף-על-פי ששיעור הגיוס הוא לא נמוך, אבל אנחנו יודעים – לא מעט. אנחנו חיים בתוך עמנו, ויודעים שאנשים מוצאים לעצמם דרכים חוקיות להשתמט משירות מילואים כשזה לא נוח להם, ואולי הדבר הזה יצמצם את התופעה הזאת. אבל בגדול, זאת לא יכולה להיות התשובה של החברה הישראלית על צמצום השורות. זה לא יספיק. אנחנו מוכרחים למצוא תשובה הרבה יותר עמוקה כדי שהשורות יתרחבו. והתשובה היא לא בחוק טל, שמוארך בחמש שנים, ולא בדברים הדומים לאלה. בעולם היהודי מעולם לא היה מצב שכל האנשים הדתיים או החרדים היו בישיבות ולא עבדו ולא היו במערכות אחרות. אין דבר כזה בעולם החרדי מחוץ לישראל. כשזה היה מצומצם יכולנו לחיות עם זה – עם 200, עם 400, עם 600, עם 1,000. אי-אפשר. אי-אפשר יותר. מיכאל איתן (הליכוד): זה לא רק עניין של צבא, זה גם עניין של כלכלה ויכולת – – – יוסף ביילין (מרצ): אני אומר – שלא עובדים ולא נמצאים במערכת הצבאית. לכן, הרוב שקיים בבית הזה, וכל פעם בשלטון אחר – אנחנו דיברנו על זה, חבר הכנסת רובי ריבלין ואני, לא מעט, לא פעם אחת. כל שלטון מוצא לעצמו את התירוץ מדוע הוא חייב להיכנע ולהמשיך את השיטה הזאת. אבל הדמוגרפיה עובדת כאן שעות נוספות. יבוא רגע שבו נגיד: רגע, עם שורות כאלה אי-אפשר להמשיך. מה יקרה? נאריך את שירות החובה לארבע שנים? נעשה את השינוי בחוק המילואים ובמקום 54 יום זה יהיה 108 יום או 100 יום? החברה לא תוכל לעמוד בזה. ולכן אני אומר, בהזדמנות הזאת, לפני שיהיה מאוחר מדי: בואו נשב על זה יחד, יחד – אופוזיציה וקואליציה – וננסה לראות איך מנצלים את הקבוצה הגדולה הזאת, הגדולה והגדלה – אני מוכן לומר: ברוך השם – שלא רק ישבו בישיבות אלא שגם יצטרפו אלינו. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת ביילין, גם על העמידה בזמנים. חבר הכנסת רן כהן – בבקשה, אדוני. בינתיים אני מקבל בברכה את תלמידי כיתה י"א מבית-הספר המקיף מהכפר מע'אר. סגן מזכיר הכנסת, מר נאזם בדר, מצטרף לברכות בשם הכנסת. רן כהן (מרצ): וגם אני מצטרף. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן, חבר הכנסת כהן. רן כהן (מרצ): אדוני היושב-ראש, אני באמת חושב שזה חוק חשוב ויום חשוב. אני רוצה לברך את חברי הכנסת אבו וילן ודני יתום על היוזמה, וכמובן את הממשלה ואת יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, שעשה בנושא הזה עבודה מאוד מאוד מאומצת ומביא אותה לידי גמר. זה באמת יום חשוב. אני חושב שאיחרנו, במידה רבה מאוד, להגיע ליום הזה, כי היה ראוי להגיע אליו הרבה יותר מוקדם, לפחות בכמה שנים. צריך לומר את האמת, ואני, בתור בוגר של תקופת ה"סמוך", התקופה הבראשיתית של היציאה למילואים, שבה זה היה מבוסס על מוטיבציה ורק על מוטיבציה, יכול לומר שחלו שינויים כל כך משמעותיים בחברה הישראלית, שבלא הסדרת נושא המילואים בחוק כפי שהוא מוצע כאן, נדמה לי שלא היינו מגלים בגרות. אני חושב שחלק מהבגרות של מדינת ישראל ביום הולדתה ה-60 הוא גם לעשות את המהלך הזה, שבא להסדיר את הנושא של המילואים בחוק. נדמה לי – ואני מקווה שאני לא אובן בסתירה לדברים שאמר חבר הכנסת וילן – אני מאמין שהחוק הזה כן בא לשמר, עדיין, את התפיסה של צבא העם; צבא העם לא במובן שכל העם יוצא לצבא, כי לאסוננו הגדול, מדינת ישראל התירה לשר הביטחון לשחרר מהשירות הסדיר קבוצות ענקיות – היום זה 50,000 חרדים שלא משרתים בצבא בכלל, וגם לא משרתים את הכלכלה, לא משרתים את החברה ומנותקים מהחברה הישראלית. הם גם לא תורמים שום דבר רוחני למדינת ישראל כפי שחשבו, שתהיה איזו תרומה יהודית סגולית – גם זה לא מתקיים, כיוון שהם מבודלים לחלוטין. אבל החוק הזה כן בא לשמר, לדעתי, דווקא בשכלול שלו, במענה שהוא נותן היום לצרכים של איש המילואים, דווקא את התקופה המשוכללת יותר, המתקדמת יותר, של המדינה. בעוונותינו הרבים, חלק מזה הוא תוצאה של מדינה שהיא יותר רכושנית, שהיא יותר חומרנית, שהיא יותר אגואיסטית. אבל זאת החברה שבה אנחנו חיים, ואין לנו דרך אלא לתת מענה לאנשי המילואים, גם בהקשרים התרבותיים הללו. אני לא בטוח שדווקא תשלום שכר מינימום לחיילים, כפי שעבר כאן, נדמה לי, לפני שבוע בקריאה טרומית – דווקא זו התשובה, אף-על-פי שהצבעתי בעד, סגן השר וילנאי. ראובן ריבלין (הליכוד): הרי כל אותם אנשים שהחוק הזה מכוון אליהם כבר הוכיחו במשך 60 שנות קיום המדינה שהם עושים את זה גם בלי זה. ברמה הערכית, את זה החברה רוצה לתת. הם עושים כך או כך. רן כהן (מרצ): זה נכון, חבר הכנסת ריבלין, אבל בוא קודם כול נלמד שהתקופה השתנתה והחברה השתנתה. בתקופה שבה אתה ואני יצאנו למילואים, מאותו רצון ומאותה שותפות חברתית – – – ראובן ריבלין (הליכוד): אבל הצד הערכי עדיין קיים. רן כהן (מרצ): חבר הכנסת הנגבי ציין שהוא היה חייל בחטיבה שמתן וילנאי פיקד עליה. אני הייתי איש מילואים בחטיבה הזאת. זה היה מתוך מוטיבציה להגן על המדינה, להגן על היכולת שלנו להתקיים כאן. אבל מה לעשות, שזה באמת – בפערים שהחברה הישראלית יצרה בין מי שמשרתים שירות מלא ודחוס, למי שעורקים עריקה גמורה משירות מלא ולמי שמשרתים שירות מאוד חלקי – בין אלה שכבר משרתים, גם חילונים, ולאחר מכן עורקים משירות מילואים. החברה יצרה סגרגציה הרבה יותר גדולה, ולכן המענה בחוק הוא לדעתי מענה נכון. דרך אגב, אני מסכים עם ההגדרה שלך. יש פה יותר פיצוי מאשר תשלום בעבור השירות. מישהו אמר בישיבת ועדת החוץ והביטחון שתהיה מוטיבציה לצאת למילואים כדי לקבל את הכסף. זו שטות גמורה. קודם כול, שום איש מילואים לא קורא לעצמו למילואים; הוא נקרא למילואים על-ידי יחידתו. שנית, זה בכל זאת לא פיתוי מי יודע מה. ראיתי היום באחד העיתונים את טבלת השכר של השכירים הכי כבדים במשק. זה סדרי גודל של 10–11 מיליוני שקלים לשנה ומעלה. בחברה הזאת, איזה פיצוי יכול להינתן לאנשים שיוצאים למילואים? מה שכן, אני בא להתעקש, סגן השר וילנאי, ואני יודע שבמידה רבה מאוד לבך אתנו. אמר אפילו יושב-ראש הוועדה, צחי הנגבי, שהלוואי שזה יעבור כאן במליאה. לא העמדנו את הנושאים של ההסתייגויות להצבעה, מתוך רצון שהחוק יעבור בוועדת החוץ והביטחון ללא הצבעות וללא התנגשויות, אבל ההצמדה ל-68% מהשכר הבסיסי ממש לא הוגנת, לא נכונה. אין שום סיבה בעולם שאותן מעות שאיש המילואים יקבל לא יוצמדו לשכר הממוצע במשק. אז תהיה עוד תוספת קטנה של כמה עשרות שקלים, מה קרה? בזה המדינה לא יכולה לעמוד? על זה משרד האוצר יקמוץ את ידו? זו ממש חרפה. הסתייגות שנייה, שאני חושב שהיא מאוד חשובה – וציין אותה גם חבר הכנסת אבו וילן: אין סיבה שזה לא יתחיל ב-2009. למה דוחים את זה ל-2010? כבר הפסדנו כמה וכמה שנים, חבל. אין שום סיבה שהתחולה לא תהיה מ-1 בינואר 2009. נדמה לי שהדבר הזה ראוי מכל ראוי. אני רוצה לסיים באמירת תודה ליוזמים, שוב, אבל אני רוצה לומר תודה גדולה מאוד לכל ארגוני המילואים: קצינים וחיילים, חפ"שים וקצינים לדרגותיהם ותפקידיהם. אני אומר לכם, זו הוכחה נוספת ששום דבר טוב בחקיקה לא עובר בלי שאנשים מהעם, שזה עניינם, שותפים בו, אבל פה הייתם ממש פקטור אדיר. קריאה: אתה לא מהעם? רן כהן (מרצ): אני נבחר העם, אבל הם בחרו לבוא לעזור לנו לחוקק את החוקים האלה מתוך מוטיבציה גדולה לייצג את אנשי המילואים שהם חיים אתם, והדבר הזה הוא מעשה מאוד מאוד גדול. אני רוצה לומר תודה גדולה מאוד לסגן השר מתן וילנאי. אתה יודע, שולחן הממשלה ריק. מזל שמשקלך הסגולי הוא הרבה יותר משל סגן שר. תודה גדולה לך על הסיוע בעניין הזה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה גם לחבר הכנסת רן כהן. עד כאן הסתייגויות קבוצת מרצ. אנחנו ממשיכים הלאה. חברת הכנסת קולט אביטל – איננה. חבר הכנסת עתניאל שנלר – בבקשה, אדוני. עתניאל שנלר (קדימה): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתחיל בברכות ואסיים בברכות. הברכה הראשונה תהיה לחטיבה 35, שבה גדלתי וממנה יצאתי, ועד היום בזכותה אני עושה מילואים, ואני מקווה – עד גיל 70. רן כהן (מרצ): עד עכשיו כל מי שעלה – – – עתניאל שנלר (קדימה): נכון, זה חלק מהאתוס החשוב שצריכים לטפח. הוא כבוד רב, הוא זכות גדולה, ורק מי שידע כמילואימניק לקנות את השבת ביום חמישי בלילה במסע קשה או לנהל תרגיל גדודי או לנהל תרגיל אוגדתי, מבין עד כמה הדברים האלה חשובים לרוחו של העם הזה. רק מי שהוא בפנים מבין את הדברים. החוק הזה הוא חוק סופר-חשוב, אבל אני רוצה להזהיר – אני רוצה להזהיר מבלבול. החוק חשוב, אבל אסור להתבלבל בין הערכה לתגמול; אסור להתבלבל בין המלה "שליחות" למלה "תפקיד"; אסור להתבלבל בין המלה "חובה" למלה "זכות". בז'רגון שלי יש הערכה, יש שליחות ויש זכות, וזה לא סותר גם את המלים האחרות. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): בבנק לא מתבלבלים. עתניאל שנלר (קדימה): אבל זה לא בנק, זה בנק החיים. בהקשר זה היו לי כמה הסתייגויות. ההסתייגות הראשונה היא לסעיף 4. הצעתי להרחיב את החוק, כדי שהחייבים בשירות מילואים לא יסיימו את תקופת החיוב שלהם בגיל 40 כי אם בגיל 45, וקצינים לא בגיל 45 אלא בגיל 50, ואם אפשר להרחיב עוד – הלוואי. אני חושב שמבחינה ערכית-רעיונית, כאשר מדברים על זכויות, לא מסבירים למה צריכים לעצור את הזכות בגיל. אומרים הפוך: תן לי את הזכות עוד קצת. אם מבינים שזו שליחות, לא אומרים: תעצור את השליחות בגיל. תגיד: תן לי עוד טיפת שליחות, עוד טיפת זכויות. אני אסיר את ההסתייגות שלי בסעיף הזה, לא מפני שהיא לא נכונה, אלא משום שברור לי שהציבור לא יהיה שלם אתה. מכיוון שמעל הזכות הגדולה יש גם הזכות של הביחד, של ההסכמה הלאומית, אסיר את ההסתייגות הזאת. אבל בעיני היא הסתייגות שבאה מתוך אמונה גדולה, שלא שמים סוף לזכויות שיש לך. להיפך. לוקחים ומושכים קדימה, ונותנים ונותנים ככל שרק ניתן. היתה לי הסתייגות גם לסעיף 7, ואותה לא אסיר. ביקשתי שלא תהיה בכל מקרה תעסוקה מבצעית עד 25 יום – ביקשתי שזה יהיה עד 33 יום. הסיבה היא: 33 יום יאפשרו לצבא, כי יש מסגרות של 12 חודשים – 12 מסגרות בכל מרחב או קו או תעסוקה. הגבלה ל-25 לא מוסיפה בטור חשבוני רגיל, זו הכפלה הרבה מעבר לזה, ומספר יחידות המילואים שתידרשנה לעשות מילואים יגדל בצורה דרמטית. יידרשו הרבה יותר ימי תעסוקה מבצעית של היחידות הסדירות ללא צורך, על חשבון המוכנות, על חשבון אימונים. לדעתי הדבר הוא לא נכון עניינית. החוק לא אומר שבאופן קבוע תעסוקה מבצעית תהיה 33 יום, החוק אומר – עד. אז הצבא מספיק חכם לדעת מתי לוקחים ומושכים עוד, ומתי מסתפקים ב-25 ימים. לכן, מבחינה עניינית, אני חושב שזאת היתה שגיאה, ולכן אני כן מבקש שהסעיף הזה יעלה. את ההסתייגות בסעיף 17 אוריד, כי היא סמנטית. ההסתייגות האחרונה שלי היא לסעיף 20. בסעיף 20 מדובר על מתן תגמול או תשורות. כתוב: תגמול והוקרה בסבירות ומידתיות. הצירוף "סבירות ומידתיות" היא צירוף משפטי. לכו לראות, מתעסקים אתנו בגדר הביטחון, אז בית-המשפט בודק מידתיות. זה דבר מדיד, זה לכאורה דבר שפיט. אני סבור שצריך להיות תגמול או דברים מהסוג הזה בצורה ראויה, כי המלה "ראויה" מבטאת נורמה חברתית, וחברה צריכה לקבל החלטות על-פי נורמות ערכיות וחברתיות, ולא בהכרח על בסיס קביעה סבירה, מידתית, משפטית. די, לא צריך, גם באמירת תודה אני צריך את בית-המשפט? עוד יקבל מישהו משהו ויגידו לו: תעביר את זה לבית-משפט, שיבדוק אם התמורה היא מידתית. מה פתאום? החברה קובעת מהו דבר ראוי, ואם הדבר יהיה ראוי, במידה ראויה. זה מה שהחוק צריך לומר. גם על זה אני מבקש להצביע. אסיים, כמו חברי, במלת תודה. אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה, אם מותר לי. זה לא קורה לי הרבה. יש לעם ישראל יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון מדהים, מצוין. תודה. אני גאה לשרת בוועדה הזאת תחת הנהלתך, חבר הכנסת הנגבי. אני רוצה להודות לסגן שר הביטחון, שהוביל אותנו בביטחון רב, בידיעה ברורה שהחוק הזה יעבור במושב הזה, ללא ספקות. גם את זה למדתי ממך. אני רוצה להודות לנציגי המילואימניקים שנמצאים כאן. אני מתכבד וכבוד הוא לי להיות חלק מכם. אני רוצה להודות לאחד ממפקדי היושב ביציע, לאלוף עוזי דיין. תודה רבה על הרבה פעמים והרבה דברים. אני רוצה להודות לכל אחי ואחיותי המשרתים במילואים ולהתפלל שעד גיל 70 יאפשרו לי להמשיך לשאת בנטל הלאומי הזה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת עתניאל שנלר. חברת הכנסת עמירה דותן. אחריה – חבר הכנסת יצחק בן-ישראל, ואחריו – חבר הכנסת צבי הנדל. לרשות גברתי עד חמש דקות, בבקשה. עמירה דותן (קדימה): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני ביקשתי לעלות לכאן, אדוני יושב-ראש הוועדה, בדיוק בשל אותה טענה שהצגת – כדי שקולי יישמע בחוק כל כך מיוחד זה, ולא כדי להעלות הסתייגות כזאת או אחרת. ההסתייגות שאני מצטרפת אליה, ההסתייגות של חבר הכנסת עתניאל שנלר וגם של חברי חבר הכנסת צבי הנדל, מדברת באותו סעיף 20 שמדבר על תגמול והוקרה לחיילי מילואים – הבחנה מותרת. הייתי מוותרת על ה"הבחנה" והייתי מוותרת על ה"מותרת". אני חושבת שיש יותר מדי משפטנים ומשפטולוגיה בתוך החוקים האלה. ואני גם חושבת שצריכים לעסוק בנושא של "ראוי" במקום "מידתי", כי אני חושבת שהאנשים האלה והנשים האלה ראויים וראויות לכל אמירה של תודה, בהנחה שהיא חוקית ועוברת את הדברים. גם אני רוצה לומר תודה לסגן שר הביטחון, ראש אכ"א לשעבר, מפקדי לשעבר, כשהייתי קצינת ח"ן ראשית – – סגן שר הביטחון מתן וילנאי: צריך פה להיזהר, כי יתברר שכולם היו פקודים שלי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: במלה אחת נגיד: למתן וילנאי, שפיקד על כולם. עמירה דותן (קדימה): מה שנכון נכון. מה שמגיע מגיע, מה שלא לא. – – וכמובן ליושב-ראש הוועדה, שניהל הרבה מאוד מישיבות הוועדה בצורה כל כך מושכלת ועם הרבה מאוד לב ושכל; ובמיוחד לחברי הכנסת היוזמים, שלא הרפו ועשו באמת את כל מה שמוטל, כדי לתת את הטון ואת הקול של אנשי המילואים והמפקדים שאותם אתם מייצגים. סיבה אחרת לעלייתי לכאן היא העובדה שבשנים האחרונות – ואני מאוד גאה על כך – הרבה מאוד חיילות ומפקדות משרתות במילואים, ולא ייתכן שהחוק הזה עובר בלי אמירה מגדרית של יישר כוח והרבה מאוד הערכה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת עמירה דותן. חבר הכנסת יצחק בן-ישראל – בבקשה, אדוני. נשמע מי פיקד עליו. בכל זאת, אלוף במילואים. יצחק בן-ישראל (קדימה): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ב-18 באוקטובר 1953 הגיש בן-גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון דאז, לממשלה מסמך מאוד מעניין, שכדאי לקרוא אותו בגלל הרבה דברים, אבל גם בגלל סוגיית המילואים. ראובן ריבלין (הליכוד): יש ראשי ממשלה שבעוד 30–40 שנה יצטרכו להגיד עליהם שהם היו ראש ממשלה. לגבי בן-גוריון אפשר לומר בן-גוריון, זה מספיק. יצחק בן-ישראל (קדימה): באותו מסמך הוא דן, בין היתר, בשאלה אם צה"ל יכול להיות בנוי כצבא קטן וחכם – ולמי שמתפלא אני יכול להגיד שהמלים "צבא קטן וחכם" מופיעות שם; זאת לא אינטרפרטציה שלי למלים אחרות שהוא משתמש בהן – או שהוא צריך להיות צבא שהוא קורא לו מיליציוני, שבנוי בעיקרו על העם, על מילואים. אחרי שהוא עושה חשבון של הצבאות שעומדים מולנו והאיומים שעומדים מולנו, הוא מגיע למסקנה שבזמן מלחמה הצבא שאנחנו נצטרך הוא של מאות אלפי חיילים. צבא קטן וחכם, זאת אומרת צבא מקצועי, שמשולם לו כל השכר ועל זה הוא מתפרנס, מדינה בגודלה של מדינת ישראל לא יכולה להחזיק, נקודה. לכן כל הרעיון של צבא המילואים, שמתואר יפה מאוד במסמך ההוא, הוא בעצם התשתית לצה"ל בכלל. בעצם צה"ל הוא ברובו צבא מילואים. הגרעין הסדיר אמור להיות גרעין שקולט את צבא המילואים בזמן מלחמה. הוא לא אמור להיות משהו שאנחנו מסתדרים רק אתו. הדבר הזה קצת נשכח מאתנו, וזאת אחת מהתוצאות של מלחמת לבנון השנייה, שסבלה, בין היתר, מחוסר הביטחון של הנהגת צה"ל בשאלה עד כמה אפשר לסמוך על המילואים, מסיבות כאלה ואחרות שאני לא רוצה להיכנס אליהן. הדבר הזה מחייב בין היתר החזרת עטרה ליושנה במובן הזה. חוק המילואים, כמו שאני רואה אותו, הוא רק צד אחד של העניין הזה, לא הכול. קודמי אמרו פה דברים רבים שאני מקבל, ובעיקר הרחבת הבסיס של אנשים שמשרתים בצה"ל בכלל, ואחר כך במילואים. כשאני מסתכל אחורה על המושב הזה, שהיה ארוך באופן יחסי, אני לא חושב שהועבר במושב הזה חוק חשוב יותר וערכי יותר מחוק המילואים. במובן מסוים, דרך אגב, הוא מהווה תשובה טובה על החלק הראשון של הבוקר, למי ששאל איפה הממשלה. אז יש גם דברים טובים שנעשים כאן. אני חושב שזאת תהיה שגיאה להחזיר את החוק לוועדה מסיבות כאלה ואחרות, ולכן אסיר את הסתייגויותי. תודה רבה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת בן-ישראל. חבר הכנסת צבי הנדל, ואחריו – חבר הכנסת בנימין אלון. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מכובדי היושב בראש, אדוני השר – זמנית סגן – יושב-ראש הוועדה, חברי חברי הכנסת, הסוגיה שהזכירו סגן השר וגם יושב-ראש הוועדה, של תמיכה בחוק מקיר אל קיר, אולי באה לידי ביטוי הכי בולט בפעילות רבת השנים של חבר הכנסת אבו וילן, שהוא בקצה השמאלי של המפה הפוליטית – מכיוון שהצטרפתי רק לאחרונה לא זכיתי לעסוק בזה כמוהו כל כך הרבה שנים בוועדת החוץ והביטחון. הוא נמצא בקצה השני של המפה הפוליטית. ומעבר לאמירה של אחדות – מסר מאוד חשוב בעת הזאת לעם בישראל, שהייתי מאוד רוצה להאמין, הייתי רוצה שזה גם יקרה, שכל העם הזה כולו יהיה בצבא, בין שהוא נקרא השנה ובין שלא. זה מסר מאוד חשוב וראוי, כמו כל החוק הזה; כל מהות החוק הזה. הכבירו מלים, אמרו תודות, אני מצטרף לכל המלים ולכל התודות. אני חושב שהחוק ראוי בעיקר בשל המסר שבו. אני חושב שהחוק הזה, בניגוד למה שתכננו חלק ממתכנניו, נשאר חוק שמדגיש שכל העם צבא, ולא רק חלק מהעם. הצעת הממשלה שהגיעה לשולחן הוועדה הציעה שחלק מהאנשים, ברגע שהם משתחררים מסדיר, יודיעו להם שהם נמחקים ממצבת המילואים, וברוך השם, זה לא עבר, והיום כולם נמצאים במילואים. ודאי שלרמטכ"ל, לשר הביטחון, מוקנית הזכות להזמין את מי שהוא רוצה לפי הצורך, וודאי שיעשו חשבונות כלכליים, כי זה עולה הרבה כסף, זה תקציב הביטחון, ויוזמנו כאלה שזקוקים להם באמת או כאלה שחייבים לאמן אותם כי הם נמצאים בחוד החנית. זה ודאי שיקול חשוב, אבל פוטנציאלית הוא יכול להזמין את כולם. אין מישהו שהוא פטור מהיום שהשתחרר מסדיר – רעיון שהועלה. אני חייב להדגיש שבטרם המלחמה האחרונה בלבנון – מתן לא אוהב שאני אומר "אחרונה" כי היא לא אחרונה, אבל בסלנג שלנו כך מקובל – היו כאלה שחשבו על צבא קטן וחכם – האלוף במילואים בן-ישראל – ואולי צבא שכיר, וודאי מילואים, הרבה יותר מצומצם. כמו שאמר חבר הכנסת וילן, המלחמה בלבנון, המלחמה השנייה, הפילה הרבה אסימונים גם בסוגיה הזאת. גם הטרנד האדיר הזה, שכולם מתראיינים ברדיו ובטלוויזיה שהנה, כל שרי הביטחון בשנים האחרונות התחייבו שיקצרו את המילואים, יצמצמו את הצבא, יקצרו את השירות הסדיר – כבר היה תאריך שבו היה אמור להתקצר השירות בסדיר. לכולם נפל האסימון. השלום עוד לא בדרך. נראה שערפאת לקח אותו לקבר. זה לא מחר בבוקר. ועדיין, לצערי הגדול – הלוואי ואתבדה – עדייין אנו מוקפים אויבים. המהלך הציוני עוד לא כל כך מקובל בכל המזרח התיכון. לכן, טוב שהתפכחו, ואז, דווקא בעידן הזה, המאוד-חומרני, אני רוצה להגיד תודה רבה לאנשים נהדרים שמוסרים את נפשם באמת, לעתים ממש את נפשם, כדי להגן על המולדת היחידה שיש לנו ולשמור על העם שיושב בציון. כנראה אנו חייבים להסביר, גם בהיבטים החומריים, שאלה המזלזלים ויושבים בבית ולא נקראים למילואים, לעתים מעזים להחציף פנים ולומר עליהם – פראיירים. אז שלא יהיה אדם אחד שיחשוב שמי שעושה שליחות כל כך חשובה הוא פראייר, וכאלה שמסוגלים להגיד, כנראה מבינים את זה, רק כשיראו שיש גם תגמול, או הכרה, או לא חשוב איך נקרא לזה – אך יש לעניין הזה הבנה במדינה לרוחב כל החזית, והוא מקבל בסופו של דבר גם דבר שנקרא צ'ק. היו"ר דוד רותם: תודה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): עוד משפט וחצי. אני חייב לומר עוד דבר אחד, אחרי כל הברכות שנתנו לאנשי המילואים. נציגיהם שיושבים פה, חלקם, לא כולם, ודאי לובשי המדים – זה באמת מעורר הערצה. לא הכרתי אותם לפני זה, הכרתי אותם עכשיו בוועדת החוץ והביטחון, וזה מרגש, זה עושה טוב על הנשמה, כי זה מראה אזרחות טובה, שאין טוב ממנה, שאדם מקדיש מעצמו חלק – לא לעצמו בכלל. הוא מקדיש מעצמו לכלל, כי הוא כבר בכלל לא בגיל שעושים מילואים. אפילו אין לו איך לבוא לחבר'ה אחר כך ביחידה ולספר, כי הוא כבר בבית, ובכל זאת הם באים יום-יום. אני חייב לתת את מלוא הוקרתי, וגם הדוגמה הזאת של להגיע לפה עשרות פעמים, גם אלה שדרגת אלוף על כתפיהם או מג"דים או כל פורום אחר, ראויה לציון. היו"ר דוד רותם: תודה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מלה אחרונה. יש הסתייגות אחת, שגם קודמי חזרו עליה, ומעבר לכל שאר ההסתייגויות, שאני מוכן להוריד, הסוגיה הזאת של הצמדת אותו שכר נמוך – לאלה שהם סטודנטים בעיקר – של 68%, שיהיו מוצמדים לשכר הממוצע במשק ולא לדבר אחר. זה כרגע לא עולה הרבה, אבל השכר הממוצע משקף את ההצמדה האמיתית. השכר הקבוע לא משקף הצמדה. לכן, את הדבר הקטן הזה – – – היו"ר דוד רותם: תודה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אני רק רוצה לומר לך, ידידי היקר, שאם אנו כבר מדברים על כמה מותר וכמה אסור, יש לי שתי הסתייגויות לפחות. יש לי הרבה יותר, אבל אני כבר מסיים. זה לא הרבה כסף, זה סמנטי, זה מלכתחילה תוכנן להיות מוצמד לשכר הממוצע במשק, גם בחוק שהביאה הממשלה. כנראה מישהו בביטוח הלאומי או איפה שהוא התעורר ושינו את זה. אני מקווה שאת זה נצליח להחזיר לאחור. אף-על-פי שהייתי רוצה יותר, ה-68% יכולים להישאר – בלית ברירה, כי לא הייתי רוצה שימשכו את החוק עכשיו חזרה וכו'. 68% כן, אבל 68% מהשכר הממוצע במשק. תודה לכולם וגם לחברת הכנסת עמירה דותן. זה לא שהיא היתה כל כך פעילה בחוק, אבל אני יודע שאלה שלא מכירים את שיטת העבודה בכנסת, זלזלו באחת מחברות הכנסת הכי טובות שיש לנו – היא לא מהמפלגה שלי, היא לא בדעותי – אחת הכי טובות שיש לנו, מפני שהיא נרתמה לעזור לקואליציה והצביעה כמעט אוטומטית כמכונה. היא באמת חברת כנסת נהדרת, והרגשתי צורך להגיד את זה פה. תודה. היו"ר דוד רותם: תודה. חבר הכנסת בני אלון, בבקשה. אדוני מוותר. חבר הכנסת זבולון אורלב – איננו; חבר הכנסת אפי איתם – איננו; חבר הכנסת ניסן סלומינסקי – איננו; חבר הכנסת יצחק לוי – איננו; חבר הכנסת אליהו גבאי – איננו. חבר הכנסת אריה אלדד – בבקשה, אדוני. אחריו – יושב-ראש הוועדה, אם ירצה להשיב. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנשי המילואים ונציגיהם שביציע, החוק ראוי וטוב שהגיע, וכל מי שעסק בו ראוי לברכה, וכל מי שהביא אותו עד הלום יבורך. החוק הזה בא לתקן עוול קשה ושחיקה וירידה ביוקרה ובמעמד הציבורי והחברתי שחלו בשנים האחרונות לגבי מערך המילואים, אבל יותר מזה, ואולי חמור הרבה יותר מזה – שחיקה קשה מאוד גם ביכולות של מערך המילואים. קל לתלות את הסיבות לכל זה בכסף. לא העבירו תקציבים לצה"ל, צה"ל מצדו היה צריך להחליט איפה הוא משקיע את מה שנשאר לו, החליט לחזק את הצבא הסדיר בלית-ברירה, וכך נחלש מאוד מערך המילואים. אבל שורש התופעה, חברי חברי הכנסת, הוא במקום אחר, לא בכסף אלא בחזיון תעתועים. מאז הסכמי אוסלו מבטיחים לישראל כי אנו נכנסים לעידן השלום. רבין ופרס בעיוורונם הביאו את האויב הביתה פנימה, אבל הבטיחו לנו שזה שלום. המציאות שטפחה על פנינו לא הצליחה לשכנע אותם שהם טעו טעות טרגית. גם אם אפשר היה להתייחס למהלך הראשוני שלהם כאל טעות, הרי הסירוב להתבונן בפניה של המציאות הוא כבר פשע. ואלה שבאו אחריהם והמשיכו להתעלם מהמציאות תרמו גם הם כל אחד את חלקו למעשה הפשע הזה – גם ברק וגם שרון וגם נתניהו, כשמסר את חברון וכשנתן ידו להתנתקות. הגדיל לעשות מכולם ראש הממשלה הנוכחי, אהוד אולמרט. ולמה כל זה קשור לחוק המילואים? כי כשמבטיחים שאם ניסוג ונפנה ונעקור וניכנע יבוא שלום, ואנחנו חיים בעידן השלום, ואנחנו מרחק נגיעה משלום ושאר הבלים, ודאי שמקצצים בתקציבים לצבא. מי צריך צבא גדול בעידן השלום ולמה לאמן צבא מילואים ולפגוע במשק ובחיי המשפחה? כך ניוונו את מערך המילואים ביודעין. לא כי לא היה כסף – ניוונו אותו כי חשבו באמת שכבר אין בו צורך, כבר לא צריך טנקים בעידן מסכי הפלזמה ולא צריך חיילי חי"ר בעידן המזל"טים, וודאי שאין צורך לאמן ולצייד את חיילי החי"ר והשריונאים, וכך הגענו למלחמת לבנון כפי שהגענו, עם צבא מילואים בלתי כשיר, עם פיקוד צבאי שהקונספציה שלו קרסה ועם מנהיגות לאומית חלולה. החוק הזה בא לתקן חלק מהעיוות הזה, חלק מהניוון הזה, להחזיר את היוקרה ואת היקר ולצקת שוב תוכן מחודש לצבא המילואים כצבא העם, גם אם לא כל העם משרת בו בפועל. אני קורא לכל חברי לתמוך בחוק ולתמוך גם בהסתייגות שהעלינו, שאומרת שהתגמול המינימלי לא יהיה 68% מהשכר הבסיסי אלא השכר הממוצע במשק, או לחלופין – 68% ממנו. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מודה מאוד לחבר הכנסת אריה אלדד. חבר הכנסת אורי אריאל – איננו. אדוני יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, האם ברצונך להשיב למסתייגים? צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): כן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה. חבר הכנסת צחי הנגבי, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, משיב למסתייגים. צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): רבותי, שמעתי בקשב רב את דברי הדוברים. על הברכות אני יכול רק להודות, בעיקר הברכות למתן וילנאי, לארגוני המילואים ולחברי הכנסת שנטלו חלק בדיון. גם אני רוצה לשבח את חברי הכנסת שהצטיינו בהשתתפותם בדיונים, אבו וילן, צבי הנדל, רן כהן, דני יתום כמובן – הוא ממגישי החוק, וודאי שהוא חש אבהות ונטל חלק בדיונים – עתניאל שנלר ניהל חלק מהדיונים בהיעדרי, ביד רמה, ואפשר לומר שנעשתה עבודה רבה מאוד. יובל שטייניץ, קודמי, עסק בנושא הזה, קידם אותו, בתקופתי הוא התקדם, ועכשיו הגענו אל קו הסיום אבל לא הגענו אל המנוחה ואל הנחלה. כפי שכבר אמרתי, עדיין יש סוגיות שדורשות ליבון, ובעיקר תקצוב. סגן השר וילנאי הישיר מבט אל המסתייגים והבהיר להם שאלה כרגע היכולות. אני רוצה להזכיר לכולנו: היכולות האלה הן בהיקפים חסרי תקדים. הממשלה והכנסת מקצות בחוק הזה מאות מיליוני שקלים מדי שנה למערך המילואים, דבר שאנחנו – אני לפחות, בתחילת דרכי כיושב-ראש הוועדה, לא האמנתי שנגיע לרגע הזה או לחצי ממנו. לכן אפשר לומר שהבשורה היא בשורה פרלמנטרית. החוק שייך לאופוזיציה כמו שהוא שייך לקואליציה, הוא שייך ליושב-ראש האופוזיציה כמו שהוא שייך לראש הממשלה, הוא שייך לראשי סיעות האופוזיציה כמו שהוא שייך לשר הביטחון, וכמו בוועדה, שהתאחדו סביבו, מצבי הנדל ועד אבו וילן, כאיש אחד, פה-אחד, כך אני מצפה מהבית להתאחד סביבו. אני חייב לחדד מחדש את נושא ההסתייגויות. בעיקר אני פונה אליך, חבר הכנסת וילן. אני יודע שאתה לא מגייס – – – גדעון סער (הליכוד): הוא הוריד את ההסתייגויות הכספיות. צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): יושב-ראש הישיבה יפנה אליך מייד, אתה אפילו חוסך לי את הפנייה אליך, כי היינו רוצים לגמור את המפגש הזה היום לא רק באחדות ובהרמוניה, אלא בתחושה שצעדנו צעד עצום קדימה. אני מודה ליושב-ראש הישיבה על ניהולה, כהרגלו, בשכל רב. אני מודה מראש לבית. לא אחזור הנה אחרי ההצבעה, ואני רק רוצה לנצל את ההזדמנות לתודה אחרונה, לשר הביטחון, לעמיר פרץ השר הקודם – גם בתקופתו נעשתה עבודה מאוד משמעותית, לאפרים סנה, שקדם למתן וילנאי, ולנציגי צה"ל, תת-אלוף אבי זמיר, המיועד להיות ראש אמ"ש ולהיות אלוף, וקצין המילואים הראשי דני ון-בירן, שנמצא אתנו כאן, עם אנשי הצוות שלכם והמערכת המשפטית שלכם וכל מי שליווה אותנו לכל אורך התקופה. נמשיך להיפגש בוועדה כדי להמשיך לחזק, לטפח ולהוקיר את מערך המילואים. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת צחי הנגבי. מי שמעוניין להצביע – נא לשבת. אני מבקש שקט במליאה. אדוני יושב-ראש הקואליציה, אתה מוזמן לשבת ולכבד אותנו בהשתתפות בהצבעה. חברי הכנסת, מכיוון שדובר רבות על הסמליות שבחוק הזה, פרט לדברים המעשיים, אני רוצה לחרוג קצת מסדר ההצבעה הרגיל ולבדוק את מצבנו. קבוצת מרצ, יש לכם כמה הסתייגויות. חבר הכנסת אבו וילן, אתה מסיר בשם קבוצת מרצ את ההסתייגויות? נא להודיע לנו. אבשלום וילן (מרצ): אדוני היושב-ראש, אנחנו מסירים את ההסתייגויות הכרוכות בעלויות כספיות כדי שהדיון לא יחזור לוועדה. ההסתייגויות המשפטיות, הסמנטיות – אודיע לך מה כן ומה לא. אין שום בעיה, זה עניין של ניסוח. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אם כן, לא נחרוג ונלך בפרוצדורה המקובלת. צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): אבקש רשות דיבור. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): ראשית, אני מודה לסיעת מרצ על משיכת חלק מההסתייגויות, אבל שלא יובן מדברי אבו וילן שההסתייגויות המשפטיות ניתנות להשלמה ורק הכספיות לא. גם המשפטיות בעייתיות, לכן, בשלב הזה, משאלתנו – – – צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): לתת העדפה לסטודנט שעושה מילואים – – – - צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): צבי, אתה כבר ויתרת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אדוני יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, כפי שאתה יודע, אם תעבור הסתייגות כלשהי, אפנה אליך כמקובל וכמצוות התקנון לפני ההצבעה בקריאה השלישית, ואת הזכויות שלך אתה מכיר כחבר כנסת ותיק. אם כן, הצעת חוק שירות המילואים, התשס”ח–2008. לשם החוק ולסעיפים 1–3 אין הסתייגויות, לכן אנחנו מצביעים כנוסח הוועדה בקריאה השנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 10 בעד סעיפים 1–3 – 59 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בעד – 59, אין מתנגדים או נמנעים. אני קובע כי שם החוק וסעיפים 1–3 אושרו כנוסח הוועדה. סעיף 4, הסתייגות של קבוצת סיעת מרצ – חברי הכנסת אבשלום וילן, יוסי ביילין, חיים אורון, רן כהן וזהבה גלאון. אבשלום וילן (מרצ): להצביע. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: קבוצת מרצ מבקשת להצביע. אני מודיע שגם חברת הכנסת קולט אביטל שותפה להסתייגות. חברת הכנסת אביטל מסירה. אם כן, אני מודיע כי אנחנו מצביעים על הסתייגות קבוצת סיעת מרצ לסעיף 4. מי שבעד – בעד ההסתייגות; מי שנגד – להסיר את ההסתייגות. הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 54 נמנעים – 1 ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 4 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בעד – 5, מתנגדים – 54, אחד נמנע. אני קובע שההסתייגות לא התקבלה. מכיוון שלסעיפים 5 ו-6 אין הסתייגויות, אנחנו מצביעים על סעיפים 4, 5 ו-6. אבשלום וילן (מרצ): סעיף 7 – אני מסיר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת עתניאל שנלר, אתה מסיר את ההסתייגות? מסיר. אנחנו מצביעים עד סעיף 11, כולל. אנחנו מצביעים כרגע בקריאה שנייה על סעיפים 4–11, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 12 בעד סעיפים 4–11, כהצעת הוועדה – 60 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 4–11, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 60 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. סעיפים 4–11 אושרו בקריאה השנייה כנוסח הוועדה. סעיף 12 – קבוצת סיעת מרצ? אבשלום וילן (מרצ): להצביע. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו מצביעים כעת על הסתייגות קבוצת סיעת מרצ לסעיף 12. מי שבעד – בעד ההסתייגות, מי שנגד – מבקש להסיר. הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 7 נגד – 51 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 12 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בעד ההסתייגות – 7, 51 מתנגדים ואחד נמנע. ההסתייגות לא התקבלה. אם כן, אין עוד הסתייגויות לסעיף 12, ולסעיפים 13–16 גם כן אין. סעיף 17. אבשלום וילן (מרצ): מסיר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: גם חבר הכנסת עתניאל שנלר מסיר. לסעיף 18 – חבר הכנסת הנדל הסיר. לסעיף 19 – חבר הכנסת הנדל הסיר. קבוצת מרצ – לסעיף 20. אבשלום וילן (מרצ): מוותרים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שנלר גם כן. סעיף 21 – קבוצת מרצ. בואו נצביע כרגע בקריאה שנייה עד סעיף 20, כנוסח הוועדה. סעיף 12 עד סעיף 20 בקריאה השנייה, כפי שהודעתי. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): לא על סעיף 20. הצבעה מס' 14 בעד סעיפים 12–20, כהצעת הוועדה – 60 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 12–20, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 60 בעד, אין מתנגדים או נמנעים. לפני שאני מודיע על תוצאות ההצבעה, אני רוצה להבין את פשר דבריו של חבר הכנסת צבי הנדל. אין הסתייגויות לסעיף הזה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): לסעיף 20, בעמוד 27 למטה, יש הסתייגות של עמירה דותן, עתניאל שנלר ושלי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת הנדל, הודעת שאתה מסיר את כל ההסתייגויות, ולכן כל ההסתייגויות שלך נמחקו. אבשלום וילן (מרצ): חברת הכנסת עמירה דותן הסירה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת עמירה דותן ועתניאל שנלר הסירו, לכן לא קראתי את ההסתייגות. אני מודיע על התוצאה. 60 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. סעיפים 12–20, כולל, אושרו כנוסח הוועדה. סעיף 21 – קבוצת מרצ. אבשלום וילן (מרצ): מוותרים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת בן-ישראל – מסיר. סעיפים 22–31 – אין הסתייגויות. לסעיף 32 – קבוצת מרצ וחברת הכנסת קולט אביטל. אבשלום וילן (מרצ): מסיר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מסירים. חבר הכנסת עתניאל שנלר מסיר. לסעיף 34 – קבוצת מרצ. אבשלום וילן (מרצ): מסירים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת צבי הנדל הסיר. חבר הכנסת בנימין אלון. בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מסיר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת זבולון אורלב, אפי איתם, ניסן סלומינסקי, יצחק לוי, אליהו גבאי, אריה אלדד ואורי אריאל – אין מי שמבקש להצביע, כולם הסירו. לסעיפים 35–48 מלכתחילה לא היו הסתייגויות. סעיף 49 – קבוצת מרצ. אבשלום וילן (מרצ): להצביע. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כעת אנחנו מצביעים עד לסעיף 48, לרבות סעיף 48. אם כן, קריאה שנייה, סעיפים 21–48, כנוסח הוועדה, ללא הסתייגויות. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. כעת הצבעה כנוסח הוועדה על סעיפים 21–48. הצבעה מס' 15 בעד סעיפים 21–48 – 62 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 21–48 נתקבלו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 62 בעד. התמיכה כל הזמן גוברת. אתם רואים? אין מתנגדים או נמנעים. אני קובע כי סעיפים 21–48 אושרו, כנוסח הוועדה. סעיף 49 – קבוצת מרצ מבקשת להצביע על ההסתייגות. מי שבעד – בעד ההסתייגות; מי שנגד – מבקש להסיר. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 21 נגד – 35 נמנעים – 3 ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 49 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 21, נגד – 35, נמנעו – 3. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אם כן, סעיף 49 – קריאה שנייה – כנוסח הוועדה – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 17 בעד סעיף 49, כהצעת הוועדה – 59 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 49, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 59, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי כל הסעיפים אושרו בקריאה השנייה, כנוסח הוועדה. לכן, אין לי נושא לשיחה עם יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, ואנחנו עוברים ישר לקריאה השלישית. מי בעד, מי נגד בקריאה השלישית של חוק שירות המילואים? נא להצביע. הצבעה מס' 18 בעד החוק – 61 נגד – אין נמנעים – אין חוק שירות המילואים, התשס”ח–2008, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אני מבקש שקט במליאה. 61 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק שירות המילואים, התשס”ח–2008, אושרה כנדרש בשלוש קריאות והפכה לחוק במדינת ישראל. אני מברך את כל היוזמים ואת כל אלה שטרחו, ובמיוחד את אנשי ארגוני המילואים ביציע. יישר כוחכם. הצעת חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות, התשס”ח–2008 [מס' כ/141; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' כ"ג, עמ' 8076; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מזמין את חבר הכנסת מיכאל מלכיאור להציג את הצעת חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות, התשס”ח–2008, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יושב-ראש ועדת החינוך והתרבות, בבקשה. מיכאל מלכיאור (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): רבותי, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אדוני, אפילו אני לא שומע מה שאתה אומר. אדוני שר הרווחה, אדוני חבר הכנסת כבל, זה לא קולגיאלי מצדכם. תודה. חבר הכנסת חסון, חבר הכנסת זיו. אדוני שר הרווחה. אדוני שר הרווחה, חבר הכנסת יצחק הרצוג, אני מזמין אותך לשבת. מיכאל מלכיאור (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אני מבקש להביא לפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות, התשס”ח–2008. אני מבקש שכולם יצביעו בעד. לא ארחיב עכשיו. אני מודה לכולכם מראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו מתקרבים לשיא הלקוניות. חברי הכנסת, כפי שנאמר, אנחנו עוברים להצעת חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות, התשס”ח–2008, קריאה שנייה וקריאה שלישית. לחוק הזה יש כמה הסתייגויות. קריאה: לא, אין הסתייגויות. קריאה: אין הסתייגויות. רן כהן (מרצ): הורדנו את ההסתייגויות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת רן כהן הסיר את כל ההסתייגויות? רן כהן (מרצ): כולן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד, דב חנין – מי מהם נמצא? אף אחד. חבר הכנסת רן כהן, גם בהמשך הסיר את ההסתייגויות. חבר הכנסת רן כהן וקבוצת חד"ש – חד"ש לא נמצאים וחבר הכנסת רן כהן הסיר. חברי הכנסת, כל ההסתייגויות הוסרו על-ידי המציעים עצמם. לכן, קריאה שנייה, כנוסח הוועדה – הצעת חוק סיוע לקטיניים נפגעי עבירות מין או אלימות. מי בעד ומי נגד שם החוק וכל הסעיפים בקריאה שנייה? נא להצביע. הצבעה מס' 19 בעד סעיפים 1–6 – 67 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–6 נתקבלו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 67, אין מתנגדים ואין נמנעים. החוק אושר בקריאה שנייה. נא לשבת ולהפסיק להרעיש במליאה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד ומי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 20 בעד החוק – 67 נגד – אין נמנעים – אין חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות, התשס”ח–2008, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 67, אין מתנגדים או נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות, התשס”ח–2008, אושרה כנדרש בשלוש קריאות. תודה. קריאה: – – – אין הסכמות. אין הסכמות. הודעה אישית של חבר הכנסת יובל שטייניץ היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, היה סיכום לפני שהתחלתי לנהל את המליאה. בבקשה, אדוני, חבר הכנסת שטייניץ – הודעה אישית. מייד לאחר מכן נמשיך בסדר ההצבעות. יובל שטייניץ (הליכוד): אדוני היושב-ראש, בדרך כלל אני מבליג על לשון הרע וגידופים, אבל כשזה בא מהממשלה ומאחד השרים החלטתי שלא להבליג עוד. שר הפנים, שנמתחה עליו כאן ביקורת קשה ומוצדקת, בחר להשתמש כלפי וגם כלפי חברים אחרים בביטויים לא פרלמנטריים בלשון המעטה, שאינני רוצה לחזור אליהם. אבל, אני רוצה להגיד לכבוד שר הפנים – אז אני אגיד את זה בדרך אחרת – – – קריאה: מה הוא אמר? – – – יובל שטייניץ (הליכוד): אומר לכבוד שר הפנים מאיר שטרית שבשמונה שנותי הצנועות בכנסת, באלפי ויכוחים, קריאות וקריאות ביניים מעולם לא גידפתי חבר כנסת, לא מהאופוזיציה ולא מהקואליציה, וגם אינני מתכוון לפתוח בכך כעת. אבל ההשתוללות של שר הפנים – – – קריאה: – – – יובל שטייניץ (הליכוד): אני אפילו לא יכול לחזור על מלים כאלה. הסיטואציה היתה שנמתחה עליו ביקורת, גם שלי וגם של אחרים, לגבי הדחת ראש עיריית אופקים, והזכרנו את פסק-הדין של בג"ץ, שקבע שהיה שם ניגוד עניינים. בנאומי אפילו לא הזכרתי אותו אישית בשמו, אבל על ראש הגנב בוער הכובע. אגב, זה כנראה – וזו הסיבה שאני גם עולה לכאן, אדוני היושב-ראש – לא מקרה חד-פעמי. כמו שראינו את שר הפנים היום מגדף חברי כנסת שמתחו עליו ביקורת, ראינו מה שלא יכול להיות, לא ייאמן בשום דמוקרטיה אחרת – ראינו את ראש הממשלה של מדינת ישראל מגדף את הכנסת ונותן לדיונים בכנסת ציונים. איך הוא אמר? הדיון כאן היה משמים ורדוד. רבותי חברי הכנסת, אני רוצה לומר לכם שבשום דמוקרטיה פרלמנטרית לא יעלה על הדעת ששר יגדף חברי כנסת וראש הממשלה ייתן ציונים שליליים לפרלמנט שמפקח עליו. ייתכן שזה אולי איזה פיצוי. לא נותר אלא לחשוב שלאחר שראש הממשלה מקבל ציונים כל כך נמוכים בציבור, אז הוא החליט לתת ציונים נמוכים לכנסת. רונית תירוש (קדימה): – – – יואל חסון (קדימה): – – – יובל שטייניץ (הליכוד): אני קורא לכנסת, גם לכם מהקואליציה, לעמוד על כבודה ולמנוע מראש הממשלה לחלק ציונים לפרלמנט שמפקח עליו. רונית תירוש (קדימה): – – – מה זה? יובל שטייניץ (הליכוד): אדוני היושב-ראש, תודה רבה. יואל חסון (קדימה): – – – את הבמה להודעות אישיות – – – יובל שטייניץ (הליכוד): זו היתה הודעה אישית. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, נא להירגע. נא לשבת. כפי שהודעתי, קיבלתי את הסיכום של מי שניהל כאן את הישיבה לפני. לכן, אני לא מבין כאן את פשר ההתלהמות. הצעת חוק איסור השקעה בתאגידים המקיימים קשר עסקי עם אירן, התשס”ח–2008 [מס' כ/171; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ו, עמ' 10794; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו מזמינים את יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, חבר הכנסת צחי הנגבי – הוא יהיה היום לא פחות עסוק ממני – להציג את הצעת חוק איסור השקעה בתאגידים המקיימים קשר עסקי עם אירן, התשס”ח–2008, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. חבר הכנסת הנגבי, בבקשה. אברהם מיכאלי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, לפי איזה סדר אתה הולך? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אדוני יושב-ראש הוועדה, בבקשה. קריאה: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אדוני יושב-ראש הקואליציה, אל תתחייב בשם כל הסיעות. חברי הכנסת, אני מבקש שקט. כרגע רשות הדיבור ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, לפני כשעה הסתיים דיון – – – אדוני יושב-ראש הקואליציה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת אפללו. צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): אני מבקש לייצג אותך מעל הבמה. אלי אפללו (קדימה): אדוני היושב-ראש, רגע – – – צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): לא. זה מפריע. אדוני יושב-ראש הישיבה, לפני כשעה הסתיים כאן דיון. כדרכה של מערכה פרלמנטרית – דיון נוקב. יושב-ראש האופוזיציה סיכם אותו ותקף במלים נוקבות הן את הממשלה והן את העומד בראשה. אבל, בסוגיה אחת משלל הנושאים שאפיינו את דברי האופוזיציה, ובא לביטוי בדברי יושב-ראש האופוזיציה, עלתה המיה של הרמוניה ואחדות שבאמת משקפת, אדוני היושב-ראש – – – משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, אני רק יכול לדעת לפי איזה סדר הכנסת עובדת היום? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני שותף לדאגותיך – – – משה גפני (יהדות התורה): אבל אתה היושב-ראש, עם כל הכבוד, אתה צריך לדעת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת גפני, אני שותף לדאגותיך ולכן – – – ראובן ריבלין (הליכוד): סדר-היום – – – משה גפני (יהדות התורה): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת גפני, קודם כול תשב. קודם כול, תשב. ראובן ריבלין (הליכוד): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת ריבלין, נא לא לעזור לי. אני מבקש מחבר הכנסת גפני לשבת. אני מבקש לומר שגם אני הערתי על הנושא הזה. תיכף יכינו סדר-יום מסודר, ואנחנו גם נודיע בהקדם האפשרי על סדר החוקים. גלעד ארדן (הליכוד): דווקא עכשיו – – – עד עכשיו זה היה – – – עכשיו אתה צועק. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אדוני יושב-ראש הוועדה, אני מתנצל. בבקשה. זהו, הנקודה ברורה? תודה רבה. משה גפני (יהדות התורה): מה סדר-היום עכשיו? מה הדיון? צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): חבר הכנסת גפני, תיארתי לעצמי שיש סכנה שהאירנים ינסו לטרפד את הדיון הזה, אבל לא העליתי בדעתי איזה תעלול מתוחכם הם יעשו וישתמשו בך, בעוצמתך ובתקיפות שלך כדי לטרפד את החוק הזה. משה גפני (יהדות התורה): האירנים – – – אני בעדך, ואני רק לא יודע על מה. צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): אם אתה בעדי, אני בטוח שאתה סומך עלי, ועכשיו אתה יודע גם על מה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: עם הכישורים שלך תוכל לשמוע את יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, ועם הכישורים הרטוריים שלו אתה מייד תבין על איזה חוק הוא מדבר. משה גפני (יהדות התורה): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בסוף אשאל אותך אם הבנת, וכך נגמור את הטריוויה הזאת. אדוני, בבקשה. יוחנן פלסנר (קדימה): כישורי הניהול – – – של הישיבה. צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): אדוני היושב-ראש, אני חוזר לנושא. האחדות שהופגנה כאן מאפיינת גם את הצעת החוק הזאת, ועניינה קיומי. עניינה הצעת חוק שיזם חבר הכנסת בנימין נתניהו לפני כמה חודשים, והיא אושרה במליאה בקריאה טרומית ולאחר מכן בקריאה הראשונה, והיא מגיעה לכלל הבשלת הליכי החקיקה ברגע הזה ממש. הבסיס לה הוא המאמץ הבין-לאומי, המתקיים זה כמה שנים, לנסות ולסכל את תוכנית הגרעין של אירן. במסגרת מאמצים אלה יש מגוון של תחומים, ואחד מהם, אולי היום הוא המוביל, הוא הפעלת לחץ כלכלי על אירן כדי להטות ולשנות את מדיניותה ולהביא את המשטר שם לכלל הכרעה, שהמחיר שהיא נדרשת לשלם בגין הובלת המאמץ להשגת נשק גרעיני הוא מחיר בלתי נסבל. על האירנים הושתו בשלוש החלטות של מועצת הביטחון סנקציות בין-לאומיות. ההחלטות האלה הן דלות. יש להן אומנם משקל מצטבר ויש להן אפקט, אבל נדרשת תוספת משמעותית עליהן, כזאת שמחייבת מדינות בעולם המערבי ומדינות בכלל בעולם לצרף אל הסנקציות הבין-לאומיות גם החלטות שלהן, שמגבירות ומעצימות את הלחץ על אירן. כאשר חבר הכנסת נתניהו הציג את הצעת החוק, הוא למעשה הבהיר, והוא יעשה זאת יותר מאוחר כמי שמקבל את רשות הדיבור כשחוק עובר, שזה קצת בעייתי למדינת ישראל לנסות להשפיע בעולם, במדינות ארצות-הברית, באירופה ובמקומות אחרים – עליהן ליטול על עצמן למעשה קורבן כלכלי מסוים בכך שהן משתתפות במהלך הכלכלי של הסנקציות על אירן – אם ישראל עצמה איננה מהווה דוגמה, אם ישראל עצמה איננה מקבלת על עצמה את אותה נורמה לא פשוטה, שהיא מנסה להחיל והיא מנסה למנף בעולם כולו. משום כך הגיעה הצעת החוק הזאת אל העולם והיא הגיעה גם אל המליאה ומשם אל הוועדה, והוועדה אישרה אותה פעם אחר פעם. אנחנו לא ניכנס לסעיפיה, רק נאמר באופן כללי – כי הסעיפים מונחים לפניכם – שמטרת החוק היא למנוע השקעה של מוסדות פיננסיים ישראליים בתאגידים המקיימים קשר עסקי מהותי עם אירן בתחומי האנרגיה ו/או בתחומים של פיתוח נשק בלתי קונבנציונלי. בזאת מרחיב החוק את האיסורים הקיימים בחוקים דומים ואחרים שחוקקו במדינות שונות בארצות-הברית, והוא גם מעבר לסנקציות שהוטלו, כאמור, על אירן על-ידי האומות המאוחדות. אנחנו מאמינים שהחוק הזה יתרום תרומה של ממש ליכולת הישראלית להמשיך ולמנף בקהיליית המדינות השפויות בעולם את המאמץ לסגור את טבעת החנק הכלכלית על אירן, ובזאת אני חושב שכנסת ישראל עושה דבר חשוב, אחד מני רבים שצריך לעשות, בתחום המאבק נגד הגרעין האירני. אני מודה ליושב-ראש, אני מודה לוועדה, אני מודה ליוזם החוק, יושב-ראש האופוזיציה בנימין נתניהו, ומודה לכנסת על כך שהחוק הזה יאושר בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. חברי הכנסת, הצעת חוק איסור השקעה בתאגידים המקיימים קשר עסקי עם אירן, התשס”ח–2008 – יש הסתייגויות. חבר הכנסת יצחק בן-ישראל, ברצונך לנמק את ההסתייגות? בבקשה, אדוני. הוא המסתייג היחיד. חבר הכנסת בן-ישראל גם יודיע במהלך דבריו אם הוא מבקש להצביע על ההסתייגות שלו. קריאה: כמה הסתייגויות יש? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הוא היחיד. קריאה: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שתיים, אבל אנחנו נבקש מחבר הכנסת בן-ישראל לנמק בתוך חמש דקות, כנהוג היום. יצחק בן-ישראל (קדימה): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, החוק הזה שאנחנו מדברים בו ועבדנו עליו בוועדת החוץ והביטחון הוא, לדעתי – אמרתי קודם על חוק המילואים שהוא החוק הכי חשוב שחוקקנו במושב הזה? אז אולי עכשיו אנחנו מגיעים למספר שתיים אחריו. מעניין שהכול נעשה ביום האחרון. זהו חוק חשוב ביותר. זאת אומרת, לא ייתכן שאנחנו נפגר אחרי מדינות כמו רוב המדינות בארצות-הברית, בדאגה לכך שכספים ממוסדות פיננסיים ישראליים לא יגיעו בדרך כזאת או אחרת למימון של פעולות באירן – שכידוע מכריזה השכם והערב, יום ולילה, על רצונה לראות אותנו נעלמים מן המפה, שלא לדבר על ביטויים כמו "מוצצי דם" וכל מיני דברים כאלה שאנחנו שומעים פעמיים בשבוע. מיכאל איתן (הליכוד): מה עם כסף לעזה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אתה לא חייב להתייחס. יצחק בן-ישראל (קדימה): אני חושב שזה רעיון לא רע. תעלה יוזמה כזאת ונדון גם בה, מה הבעיה? בינתיים אנחנו מדברים עכשיו על חוק אחר. רציתי לומר, במקרה הזה, שאנחנו לא מדברים על סתם סנקציה כלכלית, שבדרך כלל אנחנו לא אוהבים לעשות אותה, כי חרמות הם לא מסוג הדברים החיוביים, אלא מדובר פה במשהו שהוא בנפשנו, ולכן גם המסקנה המתבקשת מהעניין הזה היא שאני אסיר את ההסתייגות שלי כדי שלא נעכב את תהליך החקיקה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת בן-ישראל. אם כן, חברי הכנסת, המצב כרגע הוא שאין הסתייגויות לחוק. נא לשבת, בוודאי מי שמעוניין להצביע. הצעת חוק איסור השקעה בתאגידים המקיימים קשר עסקי עם אירן, התשס”ח–2008 – קריאה שנייה על שם החוק וכל הסעיפים, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 21 בעד סעיפים 1–10 – 26 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–10 נתקבלו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בעד – 26, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי החוק אושר בקריאה שנייה כנוסח הוועדה, על כל סעיפיו. לכן אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 22 בעד החוק – 29 נגד – אין נמנעים – אין חוק איסור השקעה בתאגידים המקיימים קשר עסקי עם אירן, התשס”ח–2008, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בעד הצעת החוק בקריאה שלישית – 29, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק איסור השקעה בתאגידים המקיימים קשר עסקי עם אירן אושרה כנדרש בשלוש קריאות, והפכה לחוק במדינת ישראל. אני מזמין את יוזם החוק, חבר הכנסת בנימין נתניהו, לברך בשם הוועדה ובשמו. בנימין נתניהו (הליכוד): אדוני היושב-ראש, תודה. הסנדלר לא יכול ללכת יחף. במקרה הזה הסנדלר זה אנחנו. היינו יחפים כי אנחנו פועלים, גם הממשלה וגם האופוזיציה – ואני גם באופן אישי – להאדיר ולהעצים את העיצומים, את הסנקציות נגד אירן. שמונה מדינות של ארצות-הברית עשו זאת – אחת התחילה לפנינו, מיזורי. שבע מדינות בתוך ארצות-הברית חוקקו מאז, ובהן מדינות גדולות מאוד כמו קליפורניה ופלורידה, ואחרות יבואו בעקבותיהן. החוק הזה נולד בשיחה שהיתה לי עם מחוקקים בפלורידה. הייתי בשיחת ועידה בחצות שעון ישראל עם 20 ומשהו מחוקקים. הם שאלו אותי שתי שאלות. השאלה הראשונה – הם אמרו: הרי אתה מאמין בשוק חופשי, אז מה זה העיצומים הכלכליים? אמרתי: תראה, אם השנה היא, כפי שאמרתי בהזדמנות אחרת, 1938 וגרמניה היא אירן, אירן היא גרמניה, והיא רצה להתחמש בנשק גרעיני, מה אתה חושב שהייתי אומר ב-1938? האם היה צריך להטיל עיצומים על המשטר ההוא? התשובה היא שחסידי השוק החופשי אז בבריטניה ובארצות-הברית הטילו עיצומים ועוד איך, ובצדק. זו ההקבלה להיום. השאלה השנייה ששמעתי ברקע היתה "ומה אתכם?" אני לא יודע אם ה"מה אתכם" כוון למחוקקים האחרים או אלינו, כי זה לא היה בחדר אחד, אבל חשבתי שאם השאלה הזאת תישאל יותר מדי פעמים, היא תפגע במעמד שלנו, ולכן צריך לתת עליה תשובה. והתשובה היא שאף אחד מאתנו לא רוצה שהכסף שלו שבקרן פנסיה או בקרנות אחרות או במוסדות פיננסיים יגיע למימון המשטר ששואף להשמיד אותנו. ולכן, אם מישהו צריך להתייצב זה אנחנו. ואכן צדק חבר הכנסת הנגבי, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, כשאמר שהחוק הזה בעצם מאגד כמה וכמה מאמצים. הוא יותר מקיף ממה שנעשה במדינות אחרות. הוא מתרכז בתחום האנרגיה, משום שבערך 80% מההכנסות של המשטר האירני הן מתחום האנרגיה, אבל הוא נוגע גם לכל הסדר או מגע או השקעה, יותר נכון, עם חברות שמסייעות לטכנולוגיה הגרעינית, והוא גם יוצר פתח – אם תקראו את החוק – להכנסה של תחומים אחרים, לפי רשימות בין-לאומיות ולפי החלטת השר. ועל כן הוא החוק המקיף ביותר שנמצא כרגע, וישראל יכולה היום להתייצב ולומר: אנחנו מתייצבים בראש הרשימה, אנחנו מחילים על עצמנו מה שאנחנו מבקשים מאחרים להחיל על עצמם. ולכן מכאן חשיבותו – גם המעשית וגם הדקלרטיבית. אני רוצה להודות, קודם כול לך, אדוני היושב-ראש, על העזרה המצוינת שלך לכל אורך הדרך, וגם לחברך חבר הכנסת אפללו – גיוס הקואליציה. אני חייב להודות לחברי מוועדת החוץ והביטחון, ליובל שטייניץ ולחבר הכנסת איציק בן-ישראל, ששניהם עמלו קשה מאוד והעירו הערות חשובות מאוד, כפי שעשית אתה, אדוני היושב-ראש; וגם לחברת הכנסת לימור לבנת, חבר הכנסת ישראל כץ וחברים אחרים בוועדת החוץ והביטחון. וגם לצוות הוועדה. יש פה הרבה בעיות שהיינו צריכים לטפל בהן – הממשק הזה בין חסימת פעולה עסקית של השקעה אל מול יעד לאומי הוא ממשק קשה, לא ברור. גם הפכנו את זה לנושא פלילי, זה לא דבר פשוט. בדיונים עלתה שאלה שאני רוצה לספר לכם עליה, זה פשוט היה אתמול. חלק מהאנשים שמופקדים על כך בתחום הכלכלי שלנו אמרו: הנה, אנחנו יכולים לפטור את המקרים בעונשים, כמו שנהגנו בוועדת-בכר למפירים. אני חושב שעניתי – לא התפרצתי אבל עניתי בעוצמה, שהיתה כבושה, אני חושב, אבל בכל אופן אמרתי: אנחנו עוסקים פה במשטר שמתכוון להשמיד את ישראל. ואם יש מנהלים שמאפשרים לגופים שלהם לשרשר כספים לתוך גוף שמכין פצצות גרעין כדי למחוק אותנו מעל פני האדמה, האנשים האלה, אם לא ימלאו אחר הוראות החוק, ראוי שילכו לכלא. לדעתי – ליותר זמן ממה שחוקקנו. על כן אני רוצה להודות לכם. בירכתי את יושב-ראש הוועדה, את חבר הכנסת הנגבי, בראשית דברי, אבל אני גם מברך אותו בסוף דברי: אני מודה לך על דאגתך. היא מוצדקת. אני חושב שזה חוק חשוב למדינת ישראל ולקהילה הבין-לאומית. תודה רבה לכם. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת בנימין נתניהו, יושב-ראש האופוזיציה ויוזם החוק. תודה לכל אלה שעמלו. בשמו של יוזם החוק, חבר הכנסת נתניהו, אני מודה לעורכת-הדין מירי פרנקל-שור ולצוות הוועדה. בנימין נתניהו (הליכוד): ולסני סנילביץ שהוביל את זה מהצוות שלי, אני מבקש להודות. הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון), התשס”ח–2008 [מס' מ/371; "דברי הכנסת", חוב' כ"ה, עמ' 16177; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו עוברים לסעיף הבא: הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון), התשס”ח–2008, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. בבקשה. צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בניגוד לחוקים האחרים שהבאתי בפניכם קודם, בחוק הזה דברי קצרים. בסך הכול מדובר פה בהארכת הוראת שעה לחוק קיים, שנקרא חוק שירות ביטחון, המאפשר ליוצאי צבא לסייע לשירות בתי-הסוהר; דבר שמתקיים כבר זה זמן. אני אקריא את התיקון: בחוק שירות הביטחון, ברישא, במקום "בתקופה של שלוש שנים החל מיום פרסומו של חוק זה" יבוא: בתקופה שהיא עד 30 ביוני 2008. כלומר, תוקף החוק מוארך בסך הכול בשלושה חודשים. במסגרת זמן זו נערכים דיונים בין המשרד לביטחון הפנים, צה"ל, מערכת הביטחון. כלל הגורמים האלה מנסים לבחון באופן יותר יסודי את סוגיית מעורבותם של חיילים יוצאי צבא וחיילי מילואים בשירות בתי-הסוהר. אני רק אומר את הבסיס – הבסיס לכך הוא יוזמה שבשלה לפני כמה שנים, ועל-פיה שירות בתי-הסוהר הופך להיות ארגון הכליאה היחיד המוביל במדינת ישראל, ומרכז תחת אחריותו – למעשה, תחת אחריות השר לביטחון הפנים – את כלל בתי-הסוהר בישראל, ומשום כך גם את בתי-הכלא הצבאיים, שבעבר, בתקופת כהונתי, היו באחריות צה"ל – "קציעות", "מגידו", "עופר"; גם אלה עוברים להיות תחת אחריות שירות בתי-הסוהר. והמשרד לביטחון פנים למעשה אחראי כפי שהוא אחראי על כלל המערך של שירות בתי-הסוהר. כדי לעמוד במשימה הזאת אפשר צה"ל לחיילים יוצאי צבא לסייע לשירות בתי-הסוהר בהמשך הניהול של אותם בתי-כלא – בעבר צבאיים, היום אזרחיים. במקביל מתנהלת כרגע עבודת מטה כוללת, שאמורה להביא את מסקנותיה בפני השר לביטחון פנים, בפני המשטרה, ותדווח כמובן גם לכנסת. עד אז, לחודשים האלה אנחנו מבקשים להאריך את תוקף אותה הוראת השעה שהקראתי קודם לכן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני חבר הכנסת צחי הנגבי, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. אם כן, קיימת לחוק הסתייגות של חברת הכנסת יחימוביץ, אבל כיוון שהיא לא נמצאת במליאה, אז מרגע זה ההסתייגות לא קיימת יותר. לכן אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת החוק כנוסח הוועדה. על כל החוק, שם החוק והסעיפים – כנוסח הוועדה. מי בעד, מי נגד? הצבעה מס' 23 בעד סעיפים 1–2 – 21 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 21, נגד – אין, נמנעים – אין. אני קובע שהחוק אושר בקריאה שנייה. אנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. הצבעה מס' 24 בעד החוק – 21 נגד – אין נמנעים – אין חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון), התשס”ח–2008, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת – בקריאה שלישית, בעד החוק – 21, אין מתנגדים או נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון), התשס”ח–2008, אושרה כנדרש בשלוש קריאות. הצעת חוק רישום ציוד וגיוסו לצבא-הגנה לישראל (תיקון מס' 4), התשס”ח–2008 [מס' מ/258; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ב', עמ' 3205; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הנושא הבא: הצעת חוק רישום ציוד וגיוסו לצבא-הגנה לישראל (תיקון מס' 4), התשס”ח–2008. אני מזמין את יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון להציג את הצעת החוק לקראת הצבעה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): אדוני היושב-ראש, תודה, גם זאת נעשה בקצרה. ככל הידוע לי אין הסתייגויות להצעת החוק. אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק רישום ציוד וגיוסו לצבא-הגנה לישראל (תיקון מס' 4), שיזמה הממשלה. חוק האב שלנו, חוק רישום ציוד וגיוסו לצבא, למעשה מהווה בסיס חוקי לגיוסם של כלי תחבורה, ציוד הנדסי ומתקנים אזרחיים לצה"ל. גיוס זה נדרש בעתות חירום, כי אין הצדקה כלכלית שצבא-הגנה לישראל יחזיק ברשותו לאורך שנים, בעת שגרה, את הציוד הזה, יתחזק אותו ויטפל בו ולמעשה יישא בעלויותיו. מאז נחקק החוק הזה, הותנתה הפעלתו בקיום מצב חירום בישראל. במסגרת הליכי החקיקה שנועדו לבטל את התנייתם של חוקים שונים בקיומו של מצב חירום, יזמה הממשלה גם את תיקון החוק הזה, כך שהוא יקל על האזרח שציודו מגויס לצה"ל. התיקון הביא בחשבון גם לקחים שהופקו במהלך שנות יישומו של החוק, לרבות במהלך מלחמת לבנון השנייה. הוועדה אישרה כמה תיקונים; הם כוללים עניינים רבים ומגוונים המצויים בחוק שלפניכם ולא נכביר מלים עליהם. הוועדה גם החליטה כי היא תעגן בחוק הקמה של ועדת ערר, שבפניה ניתן יהיה לערער על עצם רישומו של ציוד כבר-גיוס. כמו כן, אישרנו להקים ועדת ערר שבפניה ניתן יהיה לערור על גובה דמי השימוש או על הפיצויים שנפסקו לבעל הציוד. עוד החלטנו כי ישולמו דמי שימוש גם לגבי ציוד שנאסרה הוצאתו מהארץ. ובנוסף, בוטלה ההוראה שקבעה שלא ישולמו דמי שימוש בשל גיוס רכב פרטי לפחות מ-24 שעות. אבקש מחברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת צחי הנגבי. חברי הכנסת, כפי ששמענו מיושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, אין הסתייגויות להצעת החוק. הצעת חוק רישום ציוד וגיוסו לצבא-הגנה לישראל (תיקון מס' 4), התשס”ח–2008, שם החוק וכל סעיפיו כנוסח הוועדה בקריאה שנייה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 25 בעד סעיפים 1–29 – 15 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–29 נתקבלו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: התוצאות בקריאה שנייה: 15 בעד, אין מתנגדים או נמנעים. הכול אושר כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. ולכן אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 26 בעד החוק – 16 נגד – אין נמנעים – אין חוק רישום ציוד וגיוסו לצבא-הגנה לישראל (תיקון מס' 4), התשס”ח–2008, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 16 בעד, אין מתנגדים או נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק רישום ציוד וגיוסו לצבא-הגנה לישראל (תיקון מס' 4), התשס”ח–2008, אושרה כנדרש בשלוש קריאות. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 22), התשס”ח–2008 [מס' כ/202; "דברי הכנסת", חוב' י"ח, עמ' 15661; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הסעיף הבא, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 22), התשס”ח–2008. יציג את החוק לקריאה שנייה ולקריאה שלישית יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת גלעד ארדן. גלעד ארדן (יו"ר ועדת הכלכלה): אדוני היושב-ראש, תודה, כנסת נכבדה, אני עומד להציג עתה בפניכם לקריאה שנייה ולקריאה השלישית שתי הצעות חוק לתיקון חוק הגנת הצרכן: תיקון מס' 22, ובהמשך – תיקון מס' 23. בטרם אתחיל בהתייחסות לתיקון מס' 22, אני רוצה לומר שלדעתי הכנסת מביאה לציבור בישראל היום, ביומה האחרון של הכנסת, בשורה צרכנית מהמעלה הראשונה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: של הכנס הנוכחי, זה עדיין לא אפוקליפטי כזה. גלעד ארדן (יו"ר ועדת הכלכלה): סליחה, ביום האחרון של הכנס. זה חזון, לא? הנשיא אמר שצריך להציג חזון. לדעתי, שתי הצעות חוק אלה הן מהחשובות ביותר שהתקבלו בכנסת בתחום הההגנה על הצרכן, שכן שתיהן, כפי שאפרט, יאפשרו לציבור להשתחרר, בנסיבות המפורטות בכל אחת מההצעות, מכבילה לעוסקים שונים, ויחייבו שקיפות באשר לתקופות ההתקשרויות בין צרכנים לעוסקים. הצעות אלה יאפשרו יציאה מעבדות צרכנית לחירות צרכנית, ואני שמח במיוחד שאנו יכולים לתת אותן לעם ישראל ערב חג הפסח. אתחיל, כמובן, בהצגת הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 22), התשס”ח–2008. את הצעת החוק החשובה מאוד הזאת, וכפי שציינתי כשאני אומר זאת אינני מפריז בחשיבותה הצרכנית, יזמה חברת הכנסת אורית נוקד עוד בכנסת השש-עשרה, והיא אף התקבלה אז בקריאה ראשונה. אך כיוון שלא ניתן היה להחיל עליה דין רציפות, הגישה אותה חברת הכנסת נוקד שנית בכנסת הנוכחית והמשיכה להיאבק עליה, עד שהשלימה את תהליך החקיקה שלה. בבסיס ההצעה עומד העיקרון שלא תהיה עוד הארכה אוטומטית של התקשרויות בין צרכן לעוסק. בכל מקרה, חייבת להיות מודעות מלאה של הצרכן לתקופת ההתקשרות, וככל שהצרכן התקשר בעסקה לתקופה קצובה, לא תוארך תקופה זו ללא הסכמתו המפורשת. בנוסף, ההצעה עוסקת בחיוב עוסק לשלוח לצרכן את פירוט התשלומים שהוא משלם בגין העסקה. כאמור, העיקרון הבסיסי בהצעת חוק זו הוא שאם הצרכן מתקשר בעסקה לתקופה קצובה, אין בשום פנים להאריך את תוקף ההתקשרות ללא הסכמתו המפורשת, שתינתן בתקופה שתחילתה לא לפני 60 ימים ממועד סיום העסקה או ההתחייבות. הצעת החוק מתמודדת עם סוגים שונים של עסקאות, וקובעת מהו מועד סיומן. כולנו מכירים את התופעה השכיחה מדי של צרכן המסכים להתקשר עם עוסק בעסקה לתקופה מוגבלת, כשהוא אינו מודע לכך שהחוזה כולל הוראה שלפיה ההתקשרות תוארך אוטומטית בתום אותה תקופה. מוכרת לנו גם התופעה של עוסקים המעוניינים להתקשר עם צרכנים בעסקאות, בדרך כלל לתקופות ארוכות, בין שמדובר בתקופות קצובות ובין שמדובר בתקופה בלתי קצובה, וכדי לפתות את הצרכן להתקשר באותן עסקאות, מציעים לו העוסקים, לתקופה מוגבלת, מחיר מוזל, או הטבות אחרות. מקרה אחר שבו עוסקת הצעת החוק הוא של עסקאות שלובות, היינו, המחיר בעסקה אחת, שהיא לתקופה קצובה או בלתי קצובה, מושפע מעסקה אחרת נפרדת. לדוגמה, מציעים לך לרכוש מכשיר טלפון סלולרי, ואז תקבל הנחה במחיר זמן אוויר בעסקה לקבלת שירותי טלפוניה, אבל ההנחה היא לפרק זמן מוגבל, ואחריו אתה חוזר לשלם מחיר גבוה יותר. מטבע הדברים רוב רובם של הצרכנים אינו מנהל מעקב מסודר, וגם אינו יכול לנהל מעקב כזה, אחר כל מועדי פקיעת החוזים או סיומי ההטבות שבשלהן הוא התקשר בעסקה כזאת או אחרת, כיוון שהיום הצרכנים קשורים בעסקאות רבות לספקים רבים. כתוצאה מכך ממשיך העוסק לחייב את הצרכן בתשלומים, שהם לעתים קרובות גבוהים מהסכומים שבהם התחייב בעת ביצוע העסקה לגבי אותו מוצר או שירות. תופעות אלה פוגעות בצרכן, שכן בתנאי התחרות בשוק, לו היה הצרכן מודע למועד הסיום כאמור, הוא היה יכול לברר בין עוסקים שונים, ואפילו אצל אותו עוסק, אפשרות להתקשרות חדשה בתנאים משופרים. כאמור, הצעת החוק מגדירה שלושה סוגים של עסקאות לתקופה קצובה, כפי שתיארתי זה עתה. כדי להבטיח את מודעות הצרכן למועד סיומה של עסקה קצובה, מוטלת על העוסק החובה להודיע לצרכן על מועד הסיום. על העוסק להביא לידיעת הצרכן את מועד סיום העסקה הקצובה בחוזה, אם קיים חוזה בכתב, והחל משלושה חודשים לפני מועד סיום העסקה, גם בחשבונית, בקבלה או בהודעת התשלום, וזאת אחת לחודש לפחות. בנוסף, הודעה כזאת צריכה להימסר לו בתקופה שחלה בין 60 הימים לפני מועד סיומה לבין 30 הימים לפני אותו מועד. פרק זמן זה נקבע כדי לאפשר לצרכן לקבל מספיק זמן מראש על מנת שיוכל לשקול את צעדיו, לברר את מחירי העסקה בהמשך ולהשוות מחירים עם עוסקים נוספים. כאמור, לתנאי בחוזה הקובע כי ההתקשרות בעסקה לתקופה קצובה תימשך לאחר סיומה, לא יהיה תוקף, וההתקשרות תתבטל במועד סיומה המקורי, אלא אם כן ניתנה הסכמה מפורשת של הצרכן להארכה, ובתנאים שסוכמו. אם הארכת העסקה לתקופה קצובה לא בוצעה במסגרת התקופה האמורה, תוארך ההתקשרות בהתאם להסכמה, אולם במהלך 30 הימים הראשונים של העסקה המוארכת לא יהיה העוסק רשאי להעלות את המחירים או לפגוע בתנאי העסקה, וכן יוכל הצרכן לבטלה ללא שום קנס. להוראה הכללית המונעת הארכה אוטומטית של התקשרות ללא הסכמתו המפורשת של הצרכן נקבעו בוועדה שני חריגים. חריג אחד נוגע לשירותים בסיסיים הדרושים לצרכן, שביטולם, אף ללא הסכמה מפורשת מצדו, עלול לגרום לו נזק, כיוון שהוועדה הכירה בכך שיש כמה שירותים שהם שירותים חיוניים. לתנאי הקובע הארכת תוקף אוטומטית יהיה תוקף בתנאי שהעוסק הודיע לצרכן על מועד סיום העסקה בהתאם לחוק המוצע. בשלב זה הוחל החריג על שירותי טלפון בסיסיים נייחים וניידים ועל גפ"ם לצריכה ביתית, ושר התעשייה, המסחר והתעסוקה, רשאי, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, להוסיף או לגרוע שירותים בסיסיים החיוניים לצרכן. החרגה נוספת מתייחסת לעסקאות מהסוג השני והשלישי בהגדרת עסקה קצובה, כלומר, לעסקה שבתקופה מסוימת משולם בה מחיר מוזל או ניתנת הטבה אחרת עבור טובין או שירותים – אם העסקה העיקרית היא לתקופה מסוימת ואם לא – ולעסקה הקשורה לעסקה אחרת, כך שהמחיר עבור רכישת טובין או שירותים בעסקה אחת מושפע, לתקופה מסוימת, מהמחיר המשולם בעסקה האחרת, או משפיע עליו. להחלת החריג במקרים אלה נדרש קיומם של שני תנאים מצטברים, והם: הראשון, סכומי התשלומים שיחולו לאחר מועד סיום העסקה מפורטים במסמך בכתב שנמסר לצרכן; השני, ניתנה הודעה על מועד סיום ההתקשרות כאמור, אלא אם מועד סיום העסקה הקצובה קצר מארבעה חודשים, והצרכן יוכל להשתחרר מהעסקה בתום התקופה הקצובה האמורה ללא כל תשלום בשל סיום ההתקשרות. אני מבקש לציין עוד כי הפרת הוראות החוק המוצע תקנה לצרכן זכות לתבוע פיצויים, לדוגמה, בנסיבות המפורטות בהצעה. נושא נוסף ואחרון שבו מטפלת הצעת החוק הוא חובת משלוח פירוט תשלומים שצרכן משלם באמצעות הוראת קבע בבנק או בכרטיס אשראי. כידוע, יש עוסקים שאינם שולחים כלל לצרכן חשבונות, חשבוניות או הודעות תשלום, או שהם שולחים אותם למחשב או למסך הטלוויזיה, כשהצרכנים כלל אינם מודעים לכך. הצעת החוק קובעת, כי בעסקאות כאמור ישלח העוסק פירוט של התשלומים האלו לצרכן לפחות כל שישה חודשים. החובה כאמור לא תחול לעניין תשלומים שאינם משתנים, אלא אם כן ביקש זאת הצרכן. חברי חברי הכנסת, זאת הפסקה האחרונה. לוועדה היה ברור שיש להחיל את הצעת החוק גם על התקשרויות שנעשו לפני מועד תחילתו של החוק החדש. עם זאת, בהתחשב בטענות שהעלו עוסקים, ולאחר דיונים, החלטנו לקבוע שהחוק המוצע יחול על עסקאות עבר רק אם מועד סיום העסקה לפיהן חל אחרי מועד התחילה. במאמר מוסגר אומר את הברור מאליו, שאין בכך כדי להכשיר הארכות שיסתבר שנעשו בניגוד להוראות לפי דין אחר. בנוסף, קבענו שתחילתו של החוק תהיה תשעה חודשים ממועד פרסומו ברשומות, וזאת כדי לאפשר לכל העוסקים זמן התארגנות מספיק. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מחברי הכנסת לקבל הצעת חוק חשובה זו בקריאה השנייה ובקריאה שלישית. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת גלעד ארדן, רק שצר לי לסתור את דבריו – כן הוגשו הסתייגויות. גלעד ארדן (יו"ר ועדת הכלכלה): אז הוסרו. אם זה לדיבור – אני לא יודע. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני לא יודע אם זה לדיבור, אנחנו תיכף נברר. חבר הכנסת משה כחלון – בלאו הכי לא נמצא במליאה. חברת הכנסת אורית נוקד, מסירה? אורית נוקד (העבודה-מימד): כן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן. חבר הכנסת יעקב כהן – איננו נוכח. לכן, עכשיו אנחנו יכולים לאשר את דברי יושב-ראש ועדת הכלכלה: אין הסתייגויות לחוק. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 22), התשס”ח–2008, כולל לוח התיקונים – שימו לב, לרבות לוח התיקונים – כנוסח הוועדה – קריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 27 בעד סעיפים 1–4 – 12 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת אלי אפללו, אתה יקר לי ולכן אני לא רוצה שתעמוד בפני משפט – ואתה לא חבר הכנסת מגלי והבה. אני מודיע לפרוטוקול שחבר הכנסת אפללו הצביע בטעות במקומו של סגן שר החוץ, חבר הכנסת מגלי והבה, וזה היה בטעות – וראיתי שזה היה בטעות. וזה לא משנה את תוצאות ההצבעה. בעד – 12, אין מתנגדים או נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 22), לרבות לוח התיקונים בדף הנלווה, עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. אלי אפללו (קדימה): אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הצלתי אותך מדבר עבירה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 28 בעד החוק – 12 נגד – 1 נמנעים – אין חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 22), התשס”ח–2008, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 12, מתנגד אחד, אין נמנעים. אני מאשר כי חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 22), לרבות לוח התיקונים בדף נלווה, אושר כנדרש בשלוש קריאות. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכלכלה. גלעד ארדן (יו"ר ועדת הכלכלה): אורית. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: להודות קודם כול, נכון. חברת הכנסת אורית נוקד, קודם כול תודה לכל אלה שעסקו במלאכה, ולאחר מכן אני כן אזמין את יושב-ראש ועדת הכלכלה להציג את התיקון הבא. אורית נוקד (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חושבת שהצעת החוק שהצבעתם עליה עכשיו היא אחת ההצעות הצרכניות החשובות ביותר שהכנסת הזאת קיבלה, והעיקרון שגלום בה, שקובע שהחברות יחויבו לקבל את הסכמת הצרכן להארכת ההתקשרות וליידע אותו על תום תקופת מבצע, הוא דבר חשוב מאין כמוהו. הכנסת כאן מביאה סטנדרטים של הוגנות ושל שקיפות לטובת הלקוחות. אני חייבת לציין שאכן עבר הרבה מאוד זמן עד שהצלחתי להביא לידי סיום והצבעה על הצעת החוק. אתם יודעים, יש כאן חברות שכל פגיעה בכיסן גורמת לפניות ומעכבת את הדיונים בוועדות השונות. ואני רוצה כאן להודות מאוד ליושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת גלעד ארדן, שבאמת הרים את הדגל והביא את ההצעה הזאת לכלל סיום; אני גם יכולה להודות ליושבי-ראש ועדות הכלכלה לדורותיהם. אני רוצה להודות מאוד ליועצת המשפטית של ועדת הכלכלה, עורכת-הדין אתי בנדלר, שסייעה מאוד בהכנת החוק, וכמובן למנהלת הוועדה לאה ורון. אני רוצה גם להודות לעוזרי הפרלמנטריים ולכם, חברי הכנסת. אני יודעת שגם אם היו כאלה שלא תמיד הסכימו, בסופו של דבר, בהצבעה היום גרמתם לכך שכל האזרחים והצרכנים במדינת ישראל יצאו נשכרים. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת אורית נוקד, יוזמת התיקון לחוק. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 23), התשס”ח–2008 [מס' כ/210; "דברי הכנסת", חוב' כ"ב, עמ' 15661; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 23), התשס”ח–2008 – אני מזמין את חבר הכנסת גלעד ארדן, יושב-ראש ועדת הכלכלה, להציג את הצעת החוק. גלעד ארדן (יו"ר ועדת הכלכלה): אדוני היושב-ראש, תודה, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 23), התשס”ח–2008, שיזם יושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת אלי אפללו, וגם אני הקטן – אני אקרא את זה עבור שנינו. חברי הכנסת, הצעת החוק נועדה להגן על זכותם של צרכנים המעוניינים לבטל עסקאות מתמשכות למתן טובין או שירותים ונתקלים בקשיים בבואם לעשות כן. במקרים רבים נאלצים צרכנים אלה לשוב ולבקש מהעוסק את ביטול העסקה, ללא הועיל. להתקשר בעסקה ניתן בקלות רבה, אך כשצרכן רוצה להתנתק ממנה מעמידים בדרכו קשיים שונים ומשונים, ולעתים עליו לעבור ממש מסלול ייסורים. כך, למשל, כשצרכן מגיע לעוסק עם בקשת התנתקות, או אם הוא כבר מצליח להגיע למוקד הטלפוני של העוסק עם בקשת התנתקות, הוא מועבר בדרך כלל למחלקת שירות לקוחות במטרה לשכנעו שלא לבטל את העסקה. ואם הוא צלח את מחלקת שירות הלקוחות, מבקשים ממנו לתאם מועד עם הטכנאי כדי לבצע את ההתנתקות, וכן הלאה וכן הלאה, והכול על מנת לדחות את ההתנתקות ולהקשות על ביצועה ולהמשיך לחייב את הצרכן בתשלומים נוספים. הצעת החוק המונחת בפניכם באה להסדיר סופית את נושא ההתנתקות משירותים מתמשכים ולחזק את מעמדם של הצרכנים מול העוסקים, תוך יצירת איזון ראוי ביניהם, בהתחשב בפערי הכוחות ובאי-שוויון הקיים בין הצדדים, אשר מוצאים את ביטוים, באופן מובהק למדי, בכל הנוגע לביטול עסקאות מתמשכות. לשם כך, החוק המוצע מטיל חובות גילוי מוגברות על העוסק בעסקה מתמשכת, אך עיקר החוק הוא בקביעת מנגנון מהיר ופשוט יותר לביטול ההתקשרות בעסקה כאמור. לעניין זה, תוגדר עסקה מתמשכת כעסקה לרכישת טובין או למתן שירותים באופן מתמשך, לרבות שינוי בעסקה או תוספת לה שאין בהם כדי ליצור עסקה חדשה. הגדרה זו תחול בין שמדובר על עסקה לתקופה קצובה ובין שמדובר על עסקה לתקופה בלתי קצובה. אציין כי התיקונים המוצעים לעניין עסקה מתמשכת לא יחולו על עסקאות מתמשכות לאספקת גז ביתי, שכן יש כיום הוראות רגולטוריות ספציפיות לעניין זה בחקיקה – שהכנסת הסדירה רק לאחרונה – המסדירות בין היתר את הליך ההתנתקות של צרכן גז משירותים לאספקת גז, לרבות קביעת מועדים לסיום ההתקשרות השונים מאלה המופיעים בהצעת החוק. לעניין חובות הגילוי שיוטלו על עוסק הקשורות לביטול עסקה מתמשכת, מוצע לקבוע כי עוסק העומד לחתום על חוזה בכתב עם צרכן בעסקה, יחויב לגלות לצרכן בעל-פה – ואם יש חוזה בכתב, גם בכתב – טרם ההתקשרות, את הפרטים הבאים: 1. משך העסקה, ככל שמדובר בעסקה לתקופה קצובה, ואם מדובר על עסקה לתקופה בלתי קצובה – את העובדה כי לא נקבע מועד לסיומה; 2. את זכותו של הצרכן לבטל את העסקה המתמשכת ואת דרכי ביטולה, לרבות בעסקה לתקופה בלתי קצובה, וכן את הצורך במסירת פרט מזהה לצורך ביטול העסקה; 3. פירוט התשלומים שעל הצרכן לשלם בשל ביטול או דרך חישוב תשלומים אלה, אם נקבעו תשלומים כאמור לפי תנאי העסקה המתמשכת; 4. פרטי העוסק שישמשו את הצרכן לצורך מסירת הודעת ביטול: כתובת ומספר טלפון, וכן מספר פקסימיליה וכתובת דואר אלקטרוני, ככל שהם קיימים. אני מבקש להדגיש שהודעה חד-צדדית מטעם הצרכן בכתובת שסוכם עליה מראש או במספר הטלפון תיחשב הודעת התנתקות, גם אם מהצד השני נטענת הטענה שלא דיברו עם הגורם המתאים או שאין סמכות לנתק. בנוסף, אם נערכה העסקה המתמשכת בכתב, יחויב העוסק לכלול את כל הפרטים האמורים גם בחוזה שנחתם עם הצרכן, ואילו בעסקה המתמשכת שנערכה בעל-פה, יחויב העוסק למסור לצרכן, לא יאוחר ממועד אספקת הטובין או השירותים, מסמך גילוי בכתב הכולל את אותם פרטים. על-פי המוצע, פרטים אלה יובאו, הן בחוזה והן במסמך הגילוי כאמור, בסמוך זה לזה, וכן באופן מודגש ובאותיות ברורות וקריאות. במסגרת חובות הגילוי כאמור מוצע גם לחייב עוסק לציין בכל חשבונית, קבלה או הודעת תשלום הנשלחת לצרכן, באופן מודגש ובאותיות ברורות וקריאות, את פרטי העוסק שאליהם יוכל הצרכן לשלוח הודעת ביטול. בנוסף, יפרסם העוסק באתר האינטרנט שלו, אם קיים, את כל הדרכים לביטול עסקה מתמשכת ואת פרטיו כאמור. כפי שציינתי בראשית דברי, עיקרה של הצעת החוק ביצירת מנגנון חדש לביטול עסקה מתמשכת, שיהיה בו כדי להקל על צרכנים לבטל עסקאות מסוג זה. בהתאם לכך, צרכן שברצונו לבטל עסקה מתמשכת יוכל לעשות כן באמצעות מסירת הודעת ביטול באחד מהאמצעים שציינתי, לפי בחירתו: בעל-פה, בטלפון או בהודעה בעל-פה במקום העסק, וכן בכתב, באמצעות דואר רשום, דואר אלקטרוני או פקסימיליה, אם קיימים. הצרכן יחויב לכלול בהודעת הביטול כאמור פרט מזהה – את שמו ומספר תעודת הזהות שלו. בעת הכנת הצעת החוק נתנה הוועדה את דעתה גם לזכויות העוסקים ולטענותיהם באשר ליישום החוק המוצע, לרבות לעניין הקושי לזהות באופן ודאי את הצרכן המבקש לבטל עסקה, ועל כן החליטה כי יש לאפשר לעוסק לדרוש פרט מזהה נוסף לצורך ביטול העסקה. בהתאם לכך מוצע כי אם נמסרה הודעת הביטול בעל-פה, יוכל העוסק לדרוש מהצרכן פרט מזהה נוסף, ובתנאי שהוסכם על הפרט המזהה בעת ההתקשרות. ואילו אם נמסרה הודעת הביטול לעוסק בכתב, יהיה העוסק רשאי לדרוש מהצרכן למסור לו גם את כתובתו או פרט מזהה אחר ככל שהדבר נחוץ, אבל זאת רק לגבי סוגי עסקאות כפי שיקבע שר התעשייה, המסחר והתעסוקה בתקנות. לאחר שנמסרה הודעת ביטול לעוסק בהתאם להוראות האמורות, יסתיים החוזה בעסקה המתמשכת בתוך שלושה ימי עסקים מיום שנמסרה ההודעה לעוסק. אך אם נמסרה הודעת הביטול בדואר רשום, יסתיים החוזה בתוך שישה ימי עסקים, והכול אם לא נקב הצרכן במועד מאוחר יותר מאלה בהודעת הביטול. על-פי המוצע, החל במועד סיום החוזה כאמור, יחויב העוסק להפסיק את מתן הטובין או השירותים לצרכן, וכן לא לחייבו בתשלומים בשל טובין או שירותים שניתנו לאחר מועד זה. עוד נקבע בהצעת החוק, כי צרכן יוכל לתבוע פיצויים, לדוגמה בשל המשך חיובו בתשלומים בשל העסקה לאחר מסירת הודעת ביטול, וזאת בהתאם להוראות סעיף 31א לחוק העיקרי, בתנאים שפורטו בהצעה. ולסיום, כדי לאפשר לעוסקים זמן התארגנות הולם, קבענו כי הצעת החוק תיכנס לתוקפה בתום שישה חודשים מיום פרסומה. בהתחשב בכך שחלק לא מבוטל מציבור הצרכנים בישראל מחויב כבר כיום לעסקאות מתמשכות, מוצע כי ההוראות הנוגעות לביטול עסקה מתמשכת יחולו גם על התקשרויות שנעשו לפני יום התחילה, כאשר בהודעת הביטול יפרט הצרכן את שמו, מספר הזהות שלו וכתובתו לצורך זיהויו. כמו כן, בסוגי עסקאות מתמשכות שיקבע השר בתקנות, יהיה העוסק רשאי לדרוש מהצרכן למסור לו פרט מזהה נוסף כפי שיקבע השר, וזאת רק לגבי מקרים שבהם פרט זה הכרחי לזיהוי הצרכן המבקש את ביטול העסקה. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני קורא לכם להצביע בעדה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת גלעד ארדן. למרות השימוש המרובה במלה "התנתקות" אני שוקל לתמוך בהצעת החוק שלך. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 23), התשס”ח–2008. לא הוגשו הסתייגויות, כפי שציין יושב-ראש ועדת הכלכלה, לכן אנחנו עוברים ישר להצבעה בקריאה שנייה על שם החוק וכל סעיפיו, לרבות לוח התיקונים בדף נלווה, כנוסח הוועדה. קריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 29 בעד סעיפים 1–6 – 11 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–6 נתקבלו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בעד – 11, אין מתנגדים או נמנעים. החוק, כולל לוח התיקונים בדף נלווה, אושר בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד, מי נגד – נא להצביע. ואני מזמין את יוזם החוק, חבר הכנסת אלי אפללו, לצרור ברכות בשם המציע והוועדה. צחי הנגבי (קדימה): נגד, נגד. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בשעות כאלה של פעילות המליאה, חבר הכנסת הנגבי, אתה עלול לגרום להתקף לב אצל מישהו. הצבעה מס' 30 בעד החוק – 14 נגד – אין נמנעים – אין חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 23), התשס”ח–2008, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 14, אין מתנגדים או נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 23), התשס”ח–2008, אושרה כנדרש בשלוש קריאות והפכה לחוק. חבר הכנסת אפללו, בבקשה. יואל חסון (קדימה): אפשר לבקש רוויזיה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן, בוועדת הכנסת... אלי אפללו (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, אני דווקא רוצה לפתוח את דברי ולהודות למנהלת הוועדה, לאה, כאן אני רוצה להגיד לך תודה על העבודה הקשה – – – ראובן ריבלין (הליכוד): לאה ורון. אלי אפללו (קדימה): לאה ורון, בוודאי. אני אומר לאה כי פשוט אני מרגיש קרבה, ואני באמת רוצה להודות לך על השעות הקשות האלו של ההשקעה שאת עושה. וכמובן, היועצת המשפטית, אתי, שאני ככה בצניעות ובהערכה הגדולה שיש לי אליה, גם בעשייה שלה, גם באישיות שלה, וכל כך הרבה עבודה היא משקיעה, ותמיד כשיש בעיות היא מוצאת את הפתרונות בדרך של פשרה – אני באמת שמח ומודה לך בשם כולנו פה. תודה לכן. אדוני יושב-ראש הוועדה, גלעד ארדן, גם לך – שותפי גם להצעת החוק – אתה בעיקר מוביל מהפכות בחוקים שהם חברתיים ממדרגה ראשונה, וזה עוד חוק שמשלים המון חוקים. החוק הזה בא באמת לגרום לביטול עסקה מתמשכת, שעד היום אזרחים פשוטים רצו לגרום לכך – או בעצם נגרם להם עוול, בזה שהם לא יכלו להתנתק מעסקה שהם חתמו עליה או נגררו אליה בצורה כזאת או אחרת. דחינו את התחלת ביצוע החוק בשישה חודשים, כדי שהחברות יוכלו להתארגן. אבל, סוף כל סוף נעשה סדר והחוק הזה נכנס לתוקפו, ולכל חברי הכנסת שהצביעו בעד הצעת החוק פה אחד – אני רוצה להודות לכולם. תודה, אדוני היושב-ראש, תודה לכולם. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת אפללו. שימו לב, חברי הכנסת. בימים האחרונים היו כמה מקרים שבהם המודים קראו למנהלת הוועדה "יושבת-ראש הוועדה". היום היה ניסיון לקרוא לעורכת-הדין בנדלר "חברת הכנסת בנדלר" – בטח לפרויד היה מה לומר על זה. יואל חסון (קדימה): – – – הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 87), התשס”ח–2008 [מס' מ/362; "דברי הכנסת", חוב' כ', עמ' 15112; חוב' כ"ה, עמ' 16220; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 87), התשס”ח–2008, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את ההצעה חבר הכנסת יואל חסון, בשם ועדת הכלכלה. בבקשה, אדוני. יואל חסון (בשם ועדת הכלכלה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 87), התשס”ח–2008, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת החוק דנה בתיקונים שונים לפקודת התעבורה, שעניינם התליית רשיון נהיגה, עבירות קנס ואיסור שיפוטי על שימוש ברכב. מטרת התיקונים המוצעים היא הגברת האכיפה וייעול ההליכים בעניינים האמורים. ביום י"ח באדר ב' התשס"ח החליטה הכנסת להתיר לוועדת הכלכלה להביא בפניה רק חלק מהצעת החוק לקריאה השנייה ולקריאה השלישית, בהתאם להוראות סעיף 121 לתקנון הכנסת, כך שכמה סעיפים העוסקים בסמכות בית-המשפט ביחס להפעלת פסילה על תנאי, וכן בנוגע להרחבת השימוש בסנקציה של איסור שימוש ברכב – הן באופן מינהלי והן על-ידי בית-המשפט – לא יובאו לקריאה השנייה ולקריאה השלישית עם שאר סעיפי הצעת החוק, אלא במועד אחר. הצעת חוק זו מתייחסת, אם כן, לסעיפים האחרים שבהם דנה הוועדה ואותם אישרה. לפי המצב החוקי הקיים, רשות הרישוי מוסמכת להתלות רשיונות נהיגה של נהגים שלא צייתו לזימונם להתייצב בפניה או שלא קיימו החלטות שנתנה. התליית הרשיון תקפה עד אשר יתייצבו הנהגים כפי שזומנו או עד אשר יקיימו את החלטות רשות הרישוי. הסתבר כי מעמדם המשפטי של הרשיונות שהותלו אינו ברור, ולכן מוצע לקבוע כי התליה היא פסילה מלהחזיק רשיון נהיגה כל עוד לא התקיים התנאי שנקבע להפסקתה, ויחולו עליה כל הדינים החלים על פסילת רשיון. עוד מוצע בהצעת החוק להחליף את המונח "ברירת קנס" בפקודה, כך שבמקום "ברירת קנס" ייכתב "עבירת קנס". החלפת המונחים תתאים למשמעות המונחים האמורים על-פי חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982. בנוסף, מוצע לתקן את סעיף 29 לפקודה, הקובע כי אם היה לשוטר יסוד להניח כי אדם עבר עבירת קנס בנסיבות מחמירות, הוא יועמד לדין ולא יקבל הודעת תשלום קנס. מוצע לקבוע כי נסיבות מחמירות תכלולנה גם נסיבות הקשורות באותו אדם, ולא רק את נסיבות ביצוע העבירה, דבר שיאפשר החמרה, בעיקר עם עבריינים המבצעים עבירות רבות. הנסיבות המחמירות שאליהן מתייחס הסעיף נקבעו בהוראות מאת ראש מחלקת התנועה של משטרת ישראל, בהסכמת שר המשפטים ושר התחבורה, ומוצע לקבוע כי אלו תפורסמנה, נוסף על פרסומן ברשומות, גם בשלושה עיתונים יומיים, שאחד מהם מתפרסם בשפה הערבית, וכן באתר האינטרנט של משטרת ישראל. תיקון נוסף מתייחס להליך אישור עבירות קנס לפי הפקודה. לפי המצב החוקי הקיים, כדי לאכוף עבירת תעבורה כעבירה של ברירת משפט, נדרש אישורן של שתי ועדות בכנסת: ועדת החוקה, חוק ומשפט, המוסמכת לאשר קביעה של עבירה כעבירת ברירת משפט, וועדת הכלכלה, המאשרת את גובה הקנס. כדי למנוע את הפיצול המיותר ולפשט את ההליך, מוצע לקבוע כי ועדת הכלכלה של הכנסת, שהיא האמונה על הטיפול בחקיקה בתחום התחבורה והבטיחות בדרכים, תהא המוסמכת להליך כולו. תיקון חשוב נוסף מתייחס לעבירות קנס המבוצעות ברכב תאגיד. מוצע לקבוע כי אם נעברה ברכב עבירת קנס, למעט עבירת חנייה, ובעל הרכב או המחזיק בו הוא תאגיד, שיעור הקנס בשל העבירה יהיה גבוה פי-ארבעה מהשיעור שנקבע לאותה עבירה, אלא אם כן הודיע בעל הרכב מי נהג ברכב במועד העבירה. העלאת שיעור הקנס נועדה לתמרץ תאגידים לדאוג להסבת דוחות על שם הנהג בפועל, שכן בהתאם למצב כיום, כאשר הרכב רשום על שם תאגיד והדוח אינו מוסב על שם הנהג חומק הנהג ממלוא האחריות לעבירה, שכן ההרשעה אינה נרשמת לחובתו, ולפיכך הוא גם אינו מקבל נקודות בגינה. עוד קובעת הצעת החוק כי על ביצוע עבירה של אי-ציות לרמזור באור אדום, שבוצעה בנסיבות מחמירות, יטיל בית-המשפט, נוסף על כל עונש אחר, עונש חובה של איסור שימוש ברכב למשך 60 ימים לפחות. בית-המשפט רשאי יהיה לקבוע תקופת איסור שימוש קצרה יותר בנסיבות מיוחדות, שאותן יפרט בגזר-הדין. להצעת חוק זו, שאני מקווה שתהווה נדבך נוסף במאבקנו בתאונות הדרכים – וכך מקווה גם יושב-ראש ועדת הכלכלה גלעד ארדן, שביקש ממני להציג את הצעת החוק – לא הוגשו הסתייגויות, ואני קורא לכם לתמוך בה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יואל חסון. בינתיים, אנחנו מברכים בברכת ברוכים הבאים את תלמידי בית-ספר "עמקים-תבור-מזרע". ברוכים הבאים לכנסת. חברי הכנסת, כפי שציין חבר הכנסת יואל חסון, אין הסתייגויות להצעת החוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 87), התשס”ח–2008, ולכן נצביע בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 31 בעד סעיפים 1–5 – 9 נגד – אין נמנעים – 1 סעיפים 1–5 נתקבלו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 9, אין מתנגדים, נמנע אחד. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. ההצבעה בקריאה שלישית החלה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 32 בעד החוק – 11 נגד – אין נמנעים – 1 חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 87), התשס”ח–2008, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, התוצאות של הקריאה השלישית הן: בעד – 11, אין מתנגדים, נמנעים – 1. אני קובע כי הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 87), התשס”ח–2008, אושרה כנדרש בשלוש קריאות. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 88 – הוראת שעה), התשס”ח–2007 [מס' כ/185; "דברי הכנסת", חוב' י"א, עמ' 12979; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מזמין את חבר הכנסת יואל חסון להציג את תיקון מס' 88 לאותו חוק – פקודת התעבורה. ראובן ריבלין (הליכוד): אני מציע לאדוני להציע בנשיאות קוורום של חברי הכנסת שיעבירו חוקים בקריאה שנייה ושלישית. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אדוני צודק, רק שאתה יודע, יהיה קל מאוד לטרפד חוקים – פשוט להצביע ברגליים, כפי שעלה בדיונים בינינו לא אחת. ראובן ריבלין (הליכוד): 12 איש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אולי אתה צודק, כי המחזה לא נראה בעיני. בבקשה, אדוני, חבר הכנסת יואל חסון. ראובן ריבלין (הליכוד): הציבור מסתכל עלינו – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: במיוחד כשמדובר בחוקים חשובים, שכל אחד יתגאה בהם. בבקשה. יואל חסון (בשם ועדת הכלכלה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, עם המספר המצומצם של חברי הכנסת, אני חושב שבסוף הציבור צריך להסתכל על מבחן התוצאה ועל החוקים שאנחנו מוציאים מהבית הזה, שהם חוקים טובים. אבל אני מקבל את ההערה, באמת צריך שיהיו כאן יותר אנשים. השאלה, כמה יש בבניין. ראובן ריבלין (הליכוד): לא, לא ביקשתי היום. להבא. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נחשוב על זה, אדוני יושב-ראש הכנסת לשעבר. יש טעם רב בדבריך. חבר הכנסת חסון, אנא הצגתך. יואל חסון (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג הצעת חוק נוספת לתיקון פקודת התעבורה (מס' 88 – הוראת שעה), התשס”ח–2008, שיזם חבר הכנסת נסים זאב. סעיף 64ב לפקודת התעבורה, שעניינו בדיקת שיכרות, מסמיך שוטר או ממונה על הרכב, כהגדרתו בסעיף, לתת לו דגימה של אוויר הנשוף מפיו לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז, אף בהעדר חשד כי נעברה עבירה לפי הפקודה. הסעיף אף מסמיך שוטר לדרוש מנוהג רכב או מממונה על רכב לתת לו דגימת שתן או דגימת דם, לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז או אם מצוי בגופו סם מסוכן כהגדרתו בסעיף, או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן, באחד משני מצבים: האחד – אם הוא היה מעורב בתאונת דרכים, והשני – אם יש לשוטר חשד סביר שהוא שיכור, המוגדר בסעיף גם כמי שנתון תחת השפעת סם מסוכן. ואולם, כיום שוטר אינו מוסמך לדרוש מנוהג רכב או מממונה על רכב לתת דגימה של רוק מפיו כדי לגלות אם מצוי בגופו סם מסוכן, אף-על-פי שנטילת דגימת רוק היא פעולה פולשנית פחות מנטילת דגימת דם או דגימת שתן, ופגיעתה בכבודו ובפרטיותו של האדם שממנו היא ניטלת קלה יותר, והיא אף הולמת את תנאי השטח. אשר על כן, מוצע להסמיך שוטר לדרוש מנוהג ברכב או מממונה על הרכב לתת דגימת רוק לשם ביסוס חשד סביר, שיאפשר לשוטר לדרוש ממנו לתת דגימת שתן או דם לצורך בדיקה אם מצוי בגופו סם מסוכן. כך, במקום להסתמך רק על שיקול דעתו בביסוס החשד הסביר, יוכל השוטר לבסס חשד כאמור גם על סמך תוצאות דגימת הרוק. בנוגע לאמינות דגימת הרוק – מנתונים שהוצגו בפני ועדת הכלכלה על-ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת עולה כי אף שהמכשור הקיים לדגימת רוק אינו אמין ומדויק דיו, התוצאות השגויות שלו אינן מראות כאילו אדם נטל סם מסוכן אף שבפועל לא נטל אותו, אלא להיפך: המכשיר אינו תופס את כל אלה שנטלו סם מסוכן – ברוכים הבאים ליושב-ראש החדש – ולעתים הוא מספק תוצאה שגויה, שלפיה הנבדק לא נטל סם מסוכן אף שבפועל הוא נטל אותו. יתירה מכך, מומחים רפואיים שהופיעו בוועדה העידו כי לדגימות הרוק אמינות גבוהה. בפני הוועדה הוצגו גם נתוני המעבדה שאליה מועברות דגימות הדם והשתן של נהגים – ובארץ יש רק אחת כזאת – ומהם עולה כי בשנתיים האחרונות העבירה המשטרה לבדיקתה כ-1,000 דגימות דם ושתן, והתוצאות של כ-400 מהן העידו שהנבדק היה תחת השפעת סמים. חשוב לזכור, עם זאת, שלא כל הדגימות מועברות בשל חשד סביר של השוטר, וככל הנראה רוב הדגימות שהועברו היו דווקא של נבדקים שהיו מעורבים בתאונות דרכים. כמו כן, נראה שגם הדגימות שהועברו למעבדה לבדיקה בעקבות חשד סביר ולא לאחר תאונות דרכים, נבעו ממידע מודיעיני לגבי הנוהג ברכב או הממונה על הרכב ולא מבדיקה אקראית שהולידה חשד סביר אצל השוטר, מה שמחדד עוד יותר את הצורך בהצעת החוק. עם זאת, מוצע להבהיר בהצעת החוק כי תוצאת דגימת הרוק לא תוכל להוות ראיה שעל-פיה יוכל אדם להיות מורשע, אלא כאמור, יהיה בה רק כדי לבסס את החשד הסביר שמאפשר לשוטר לדרוש דגימת שתן או דם לפי הפקודה. כדי להבהיר שאין חובה להסתמך על תוצאות דגימת הרוק, קובעת הצעת החוק במפורש שאין בתוצאת דגימת רוק כדי לגרוע מסמכותו של שוטר לדרוש מנוהג רכב או מממונה על רכב לתת לו דגימת שתן או דם כשיש לו חשד סביר שאינו נובע מתוצאת דגימת רוק כאמור. בנוסף, יהיה בסירוב של נוהג רכב או של ממונה על הרכב לתת דגימת רוק לפי דרישת שוטר לפי החוק המוצע כדי לבסס חשד סביר כאמור. ואולם, מאחר שמדובר בתיקון מהותי, שהוועדה מעוניינת לעקוב אחר יישומו בפועל ולבחון את השלכותיו, החליטה הוועדה כי ההסדר המוצע יהיה הוראת שעה לארבע שנים, ושר התחבורה והבטיחות בדרכים, באישור ועדת הכלכלה, יהיה רשאי, בצו, להאריך את תוקפו כך שהוא יהפוך להסדר קבוע, אם הניסיון שיצטבר בתקופה האמורה ישכנע כי התיקון רצוי ונכון. מאליו ברור, שאם יהיה צורך בתיקונים מהותיים, אלה ייעשו בדרך של תיקון החוק. להצעת החוק החשובה הזאת, החשובה באמת, לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מכם לתמוך בה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת חסון. כאמור, להצעת החוק אין הסתייגויות, לכן אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 33 בעד סעיפים 1–5 – 7 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–5 נתקבלו. היו"ר דוד רותם: שבעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כך, אני קובע שהצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. נא להצביע. הצבעה מס' 34 בעד החוק – 6 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 88 – הוראת שעה), התשס”ח–2008, נתקבל. היו"ר דוד רותם: שישה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כך, אני קובע שהצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 88 – הוראת שעה), התשס”ח–2008, נתקבלה בקריאה שלישית. אדוני חבר הכנסת זאב, בבקשה. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק לגבי דגימות הרוק היא חשובה ביותר, מכיוון שהיא לא פולשנית, היא לא מבזה, ויש בה הרבה לתרום למשטרת ישראל כדי לבצע בדיקות של אנשים חשודים, ולא באמצעות בדיקות דם ושתן. מכיוון שהבדיקה כל כך מורכבת והמשטרה נמנעת מלדרוש בדיקות שתן ודם, לא עושים שום בדיקה. אגב, כאשר בדיקת הרוק היא חיובית, היא חיובית במאת האחוזים. זאת אומרת, אין מקרה אחד של אדם שלקח סמים ובדיקת הרוק אימתה שיש במדגם סם, והדגימה היתה מטעה. לכן אני חושב שזה יכול לתת כלים נוספים למשטרת ישראל כדי להתמודד עם בעיית הסמים כאשר אנשים נוהגים – גם תוך כדי שיכרות, אבל גם תוך כדי תחת השפעת סמים. אני רוצה להודות ליועצת המשפטית של הוועדה, עורכת-הדין אתי בנדלר, ולמנהלת הוועדה לאה ורון. אני מודה ליושב-ראש הוועדה, שקידם את הצעת החוק והביא אותה לסיומה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת זאב. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר דוד רותם: הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה. סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק איגודי ערים (תיקון מס' 5), התשס”ח–2008, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. החלטת ועדת האתיקה מיום כ"ה באדר ב' התשס"ח, 1 באפריל 2008, בעניין שימוש בסמל הכנסת. תודה. היו"ר דוד רותם: תודה. הצעת חוק הפעלת רכב (מנועים ודלק) (תיקון מס' 4), התשס”ח–2008 ["דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ח', עמ' 4672; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר דוד רותם: אנחנו עוברים להצעת חוק הפעלת רכב (מנועים ודלק) (תיקון מס' 4), התשס”ח–2008. יציג חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. יואל חסון (בשם ועדת הכלכלה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הפעלת רכב (מנועים ודלק) (תיקון מס' 4), התשס”ח–2008, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת חוק זו, שיזמו חברי הכנסת מאיר פרוש ונסים זאב, נדונה בקריאה הראשונה עוד בכנסת השש-עשרה והועברה לוועדת הכלכלה. ביום י"ד בכסלו התשס"ז החליטה הכנסת השבע-עשרה להחיל על הצעת החוק דין רציפות, בהתאם לחוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג–1993. מטרתה של הצעת החוק המונחת לפניכם היא למגר את התופעה של מכירת דלק שאינו עומד בדרישות התקן הרשמי החל לגביו או בדרישות אחרות שנקבעו בחוק או בתקנות, ובעיקר של מכירת דלק מהול. מכירת דלק לא תקני עלולה לפגוע בתפקוד כלי הרכב, פוגעת באיכות הסביבה וגורמת נזקים כלכליים לצרכנים, המשלמים מחיר מלא על הדלק ומקבלים חומר זול יותר. בהתאם למצב המשפטי היום, מכירת דלק שאינו עומד בדרישות התקן היא עבירה לפי חוק התקנים, התשי"ג–1953, אולם הענישה מכוח הוראות אותו חוק אינה מרתיעה דיה. בנוסף, אין כיום סמכות להורות על סגירתן של תחנות תדלוק העוברות על הוראות החוק, וכתוצאה מכך תחנות תדלוק המוכרות דלק שאינו עומד בדרישות התקן ממשיכות לפעול. בעיה נוספת היא בעיית הפיקוח. למשרד התשתיות הלאומיות אין משאבים מספיקים כדי לבצע בדיקות איכות הדלקים שנמכרים בתחנות תדלוק. הצעת החוק המונחת בפניכם מנסה להתמודד עם הבעיות האמורות. מוצע לקבוע איסור של מכירה או ייצור של דלק שאינו עומד בדרישות התקן הרשמי החל לגביו או בדרישות שנקבעו בחוק לשם הנעת רכב מנועי. הצעת החוק קובעת הגדרה רחבה ל"מכירה", לרבות אספקה, שיווק, הובלה, ניפוק לתחנת תדלוק או החזקה לצורך מכירה. בנוסף, מוצע לאסור על בעל תחנת תדלוק למכור דלק, אלא אם כן הוא או מי שהוא הסמיך לכך התקשר עם מעבדה מאושרת לפי חוק התקנים, התשי"ג–1953, לשם ביצוע בדיקות לצורך קביעת התאמתו של דלק הנמכר בתחנה לדרישות החוק. הצעת החוק מטילה על בעל תחנת התדלוק חובה להודיע למנהל מינהל הדלק במשרד התשתיות הלאומיות על התקשרות כאמור וכן על סיומה או פקיעתה. בהתאם למוצע, נציג המעבדה ייטול בכל שנה שש דגימות דלק מכל תחנת תדלוק ויעבירן לבדיקת המעבדה, וביצוע הבדיקות ייעשה בהתאם להנחיות המנהל ובמועדים שעליהם יודיע המנהל למעבדה. תוצאות הבדיקות תועברנה ישירות מן המעבדה למנהל, ונאסר על המעבדה או על מי מטעמה לגלות את מועד ביצוע הבדיקה או כל מידע אחר הקשור לביצוע הבדיקה לפי ההתקשרות, למעט באישור המנהל. מוצע גם להסמיך את שר התשתיות הלאומיות לקבוע, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, מספר גדול יותר של דגימות שיינטלו. אם התגלה בבדיקת המעבדה כי דלק שנמכר בתחנת תדלוק אינו עומד בדרישות החוק, והודעה על כך נמסרה לבעל התחנה, על-פי הצעת החוק ייאסר על בעל התחנה למכור דלק ממכל המספק דלק למשאבה, אלא אם כן הוא עצמו רוקן וניקה את המכל בהתאם להוראות המנהל, העביר את הדלק שרוקן מן המכל לבית-זיקוק וקיבל את אישור המנהל להשתמש במכל בשנית. המנהל ייתן את אישורו לאחר שהדלק שבמכל ייבדק במעבדה והמעבדה תאשר למנהל כי הוא עומד בדרישות החוק. עוד מוצע להסמיך את בית-המשפט, אם הוגש כתב אישום בעבירת ייצור או מכירת דלק שאינו עומד בדרישות החוק, לתת, לבקשת תובע, צו לסגירת תחנת התדלוק שבה נמכר דלק נושא כתב האישום למשך תקופה שתיקבע בו ושלא תעלה על 90 ימים, אלא אם כן בוטל בתקופת תוקפו בידי בית-המשפט. הדיון בבקשת צו הסגירה יתקיים במעמד שני הצדדים או במעמד צד אחד – אם בעל התחנה זומן לדיון ולא התייצב – אלא שאז יוכל בעל התחנה להגיש בתוך שבוע בקשה מנומקת לביטול הצו. בית-המשפט יוסמך לדון מחדש בצו סגירה שנתן, אם מצא שהדבר מוצדק בשל נסיבות שהשתנו או עובדות חדשות שהתגלו לאחר שהצו ניתן. בהצעת החוק מוצע עוד, כי המנהל יפרסם – באתר האינטרנט של משרד התשתיות הלאומיות ובכל דרך אחרת שיחליט – רשימת תחנות תדלוק שנמצא בהן דלק לא תקין ורשימת תחנות תדלוק שאין להן התקשרות תקפה עם מעבדה, בסייגים הקבועים בהצעת החוק. המנהל יהיה רשאי שלא לכלול תחנת תדלוק ברשימה, או להסיר תחנת תדלוק מהרשימה, אם הוכח להנחת דעתו שבעל תחנת התדלוק עשה את כל שביכולתו כדי למנוע הימצאות דלק לא תקין בתחנה. פרסום תחנת תדלוק ברשימה יהיה למשך שישה חודשים, ובמקרה שמדובר בהפרה חוזרת של הוראות החוק אף לתקופה ארוכה יותר, כפי שקבוע בהצעת החוק. עוד מוצעות ומפורטות בהצעת החוק הוראות עונשיות, שיחולו בין השאר על מי שמייצר או מוכר דלק שאינו עומד בדרישות החוק, על מי שמוכר דלק בלי שדאג לרוקן ולנקות מכל שהתגלה בו דלק כאמור – – – ראובן ריבלין (הליכוד): עד היום אסור להשתמש בדלק תקני – – – יואל חסון (בשם ועדת הכלכלה): העניין הוא לא דלק תקני, העניין הוא דלק רגיל שמוהלים אותו – נגיד – במים. עד היום הענישה היתה חלשה מאוד, ואכיפה כמעט שלא היתה קיימת, וזה יצר תופעה של מהילת הדלק הטהור בתחנות הדלק, שגרמה נזקים גדולים מאוד למכוניות. זאת עבירה פלילית חמורה מאוד. חברי חברי הכנסת, שאלת ההבהרה של חבר הכנסת ריבלין גרמה לי לתת במשפט קטן את מהות החוק. כולנו מבינים מה החוק הזה אומר. אנו חושבים שהצעת החוק הזאת תביא לאכיפה גדולה יותר על מי שעוברים עבירות של מהילת דלק – ענישה חמורה יותר ואכיפה נרחבת יותר. להצעת החוק החשובה הזאת, של חברי הכנסת מאיר פרוש ונסים זאב, לא הוגשו הסתייגויות, ואני קורא לכם בהתלהבות ובאהבה גדולה להצביע בעדה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה. היו"ר דוד רותם: תודה. חברי הכנסת, מכיוון שאין הסתייגויות, אנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 35 בעד סעיפים 1–8 – 14 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–8 נתקבלו. היו"ר דוד רותם: 14 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כך, אני קובע שהצעת החוק נתקבלה בקריאה שנייה. אנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 36 בעד החוק – 16 נגד – אין נמנעים – אין חוק הפעלת רכב (מנועים ודלק) (תיקון מס' 4), התשס”ח–2008, נתקבל. היו"ר דוד רותם: בעד – 16, אין מתנגדים ואין נמנעים, לכן אני קובע שחוק הפעלת רכב (מנועים ודלק) (תיקון מס' 4), התשס”ח–2008, נתקבל בקריאה שלישית, ובזה נוסף לנו עוד חוק לספר החוקים. חבר הכנסת פרוש, בבקשה. מאיר פרוש (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, ביום גדוש ועמוס, מתוך תקווה שלא יגיעו אלינו עוד חוקים שאנו צריכים להישאר בגללם עוד כמה שעות, אני מבקש להודות למי שלא נמצא כאן כרגע, יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת ארדן, וכן למי שכמוהו לא נמצא, מי שכיהן לפניו בתפקיד יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת כחלון. מובן שאני רוצה להודות למנהלת הוועדה וליועצת המשפטית של הוועדה, שעברו תקופה ארוכה, עם הרבה דיונים סביב הנושא הזה, ואני שמח שהכנסת אישרה את החוק הזה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. אולי זה ייטיב קצת עם אלה שבעבר נפגעו. תודה. היו"ר דוד רותם: תודה. הצעת חוק ארוחה יומית לתלמיד (תיקון), התשס”ח–2008 [מס' מ/367; "דברי הכנסת", חוב' כ"א, עמ' 15309; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר דוד רותם: אנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק ארוחה יומית לתלמיד (תיקון), התשס”ח–2008, קריאה שנייה וקריאה שלישית. חבר הכנסת הרב מיכאל מלכיאור, בבקשה. מיכאל מלכיאור (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): כבוד היושבי-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, הנני מתכבד להביא לפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית הצעת תיקון לחוק ארוחה יומית לתלמיד, התשס”ח–2008, שיזמה הממשלה. בהצעת חוק זו שני תיקונים עיקריים לחוק ארוחה יומית לתלמיד שנחקק בשנת 2005. התיקון הראשון הוא הרחבת מעגל הילדים הזכאים לארוחה יומית חמה. יודגש כי בנוסח שהוועדה מביאה לאישור הכנסת בקריאה שנייה ובקריאה שלישית לא הושמטה הדרישה שהארוחה שהילדים זכאים לה היא ארוחה חמה, לאחר ששרת החינוך שקלה מחדש, על דעת הוועדה, את הנושא הזה והודיעה כי אין כוונה לשנות את מהות הארוחה כפי שהיתה בנוסח שעבר בקריאה ראשונה. כמו כן נקבע שתפריט הארוחה החמה שהשר קובע יפורסם גם באתר האינטרנט של משרד החינוך. לפי הצעת החוק, נוסף על הילדים בבתי-הספר היסודיים שהוחל בהם יום חינוך ארוך, תוחל הזכות לארוחה חמה גם על ילדי גני החובה שהוחל בהם יום חינוך ארוך כאמור. ההצעה טופלה בדחיפות בשל הרצון להתחיל ביישום החוק בגני החובה מייד לאחר חופשת הפסח. כל דכפין ייתי וייכול, זה ודאי חל על הארוחה הזאת בגני החובה. דוד רותם (ישראל ביתנו): החוק הזה יחול רק במקום שחוק חינוך חובה חל עליו? מיכאל מלכיאור (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): רק במקום שיש בו הצו של יום חינוך לימודים ארוך. דוד רותם (ישראל ביתנו): לדוגמה, בביתר-עילית יש יום לימודים ארוך מכוח צו של מפקד – – – מיכאל מלכיאור (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): כל מקום שחל בו יום חינוך ארוך, מכל הצדדים של "הקו הירוק". כל מקום שהוחל בו הצו – אגב, לא השרה הנוכחית החילה את הצו הזה. כל מקום שהצו הזה חל בו, יש בו ארוחה בגנים. שרת החינוך יולי תמיר: זה חוק שכפוף לצו. מיכאל מלכיאור (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): זה העניין. כמו כן מוצע בהצעת החוק תיקון למנגנון הקיים היום בחוק, בנושא קביעת שיעור ההשתתפות של הרשויות המקומיות ביישום החוק, עקב קשיים שהתגלו ביישום המנגנון הקיים היום, ולכן מוצע כי שר החינוך, בהסכמת שר האוצר ושר הפנים, יקבע את שיעור ההשתתפות בהתאם לדירוג החברתי-הכלכלי של הרשויות, וכן יקבע מנגנון מיוחד לקביעת זכאות של רשות מקומית מסוימת לשיעורי השתתפות מיוחדים, החורגים מהמדרג הרגיל שנקבע, עקב נסיבות החלות בה, ובכללן מצב כלכלי מיוחד. זה חוק חשוב, רבותי. זה יוסיף, אחרי פסח, עוד 40,000 ילדים למעגל המקבלים את הארוחה היומית. זה מעט מדי, אבל זה הרבה יותר טוב מהמצב היום, ולכן אני מאוד מבקש מחברי הכנסת להצביע בעד הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מודה ליושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, חבר הכנסת מלכיאור. גברתי שרת החינוך, חברת הכנסת תמיר, ודאי שהיא יכולה לומר את דברה, ולאחר מכן נשאל את המסתייגים אם הם רוצים לנמק, אם רוצים להסיר. שרת החינוך יולי תמיר: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני שמחה שהצעת החוק הזאת באה להצבעה היום. צריך לציין שבתוקף ההחלטה שמתקבלת היום, תקציב ההזנה שממשלת ישראל מקצה עולה בצורה ניכרת. כשהתחלתי את התפקיד היו 50 מיליון שקלים להזנה; בשנה הבאה נעמוד עם למעלה מ-120 מיליון שקלים להזנה, ונגדיל באופן משמעותי את מספר הילדים שאוכלים. התבקשתי למסור, על-פי בקשת ראש הממשלה, שהממשלה תומכת בהסתייגות השנייה בלבד, ונמסר לי על-ידי ראש הממשלה ויושב-ראש הקואליציה שמשרד החינוך יקבל את התקציב הראוי על מנת לכסות את העלות של ההסתייגות הזאת, וכך יבוא לציון גואל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מודה מאוד לשרת החינוך, חברת הכנסת יולי תמיר. אם כן, לסעיף 3 בחוק קיימות שתי הסתייגויות, הראשונה שבהן היא של חברי הכנסת שמואל הלפרט ומשה גפני. האם המסתייגים רוצים לנמק את ההסתייגות או להסיר אותה? אדוני חבר הכנסת גפני – מסיר. חבר הכנסת הלפרט? – מצטרף לחברו. אם כן, קיימת הסתייגות נוספת לאותו סעיף 3, של חברי הכנסת משה גפני ודוד אזולאי. חבר הכנסת משה גפני, רוצה לנמק את ההסתייגות השנייה? אני מודיע שההסתייגות שלהלן היא הסתייגות תקציבית, כהגדרתה בסעיף 3(ג) לחוק-יסוד: משק המדינה. משה גפני (יהדות התורה): לא, היא כבר לא תקציבית. ראובן ריבלין (הליכוד): יש הסכמה של המדינה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני יודע. מכיוון שהכרזתי מה שהכרזתי חשוב מאוד לציין שהשרה תמיר הודיעה בשם ראש הממשלה והממשלה, שהממשלה, בהסתייגות השנייה – וכרגע נשמע את הנימוק של חבר הכנסת גפני – כן תומכת, ולכן לא נדרש רוב מיוחד במליאה. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת – אדוני יושב-ראש הקואליציה, נראה לי שאתה נראה עכשיו יותר רגוע. כך נראה לי. אלי אפללו (קדימה): כן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הוא תמיד היה רגוע. משה גפני (יהדות התורה): הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק חיובית וטובה, אבל אני מבקש קצת להוריד מהחגיגיות. בכל זאת, בסופו של דבר, זה שהממשלה הביאה את זה בחגיגיות ובמהירות כזאת, אין לזה על מה לסמוך. אני אגיד לכם מה היתה תמונת המצב עד היום. תמונת המצב היתה שביישובים הללו, בגני החובה היתה הזנה, אלא שהיא לא ניתנה על-ידי הממשלה, אלא היא ניתנה על-ידי קרנות, ביניהן באופן בולט קרן סאקט"א-רש"י, והיה מדובר שהקרן הזאת נותנת את ההזנה לפרק זמן לא ארוך, ופרק הזמן הזה הוארך פעם אחת, אבל עד פסח זה היה אמור להסתיים. הממשלה ידעה את זה, והיא היתה יכולה להיערך לזה מבעוד מועד. אני, אדוני היושב-ראש, סבור שלנושא של ההזנה אין בכלל קשר לשאלה באיזו מערכת חינוך מדובר. מדובר על הזנה. אני זוכר את השרה יולי תמיר, כשהיתה חברת הכנסת ובאה לסיור עם השרה רוחמה אברהם, שגם היא היתה אז חברת הכנסת, בביתר-עילית. ונדמה לי שהיתה גם חברת הכנסת קולט אביטל, ויולי תמיר אמרה שההזנה לא קשורה לשאלה באיזו מערכת חינוך מדובר. מה שקרה בהצעת החוק הזאת הוא שבגני-הילדים, באותם מקומות שבהם יש יום לימודים ארוך ויש הזנה – ובתי-הספר היסודיים של החינוך העצמאי ו"מעיין החינוך התורני" כלולים בהם – גני-הילדים לא כלולים בגלל לקונה בחוק. אבל הגנים הללו קיבלו את ההזנה עד עכשיו, בגלל העובדה שזה התקבל מקרן סאקט"א-רש"י. הממשלה – – – מיכאל מלכיאור (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): והרשויות. משה גפני (יהדות התורה): הרשויות וההורים, זאת אומרת, אותו הסדר שההורים משלמים לפי התעריף הקבוע בעניין הזה, גם הרשויות המקומיות, ובמקום הממשלה – קרן סאקט"א-רש"י. עד היום זה נעשה בצורה הזאת. ברגע שהקרן יורדת והממשלה צריכה לבוא באופן טבעי, כפי שצריך להיות במדינה מסודרת, ולכן צריך את החוק, גני-הילדים החרדיים ירדו, מכיוון שיש לקונה בחוק, לפחות לגבי אלה שהם רשת הגנים של החינוך העצמאי, רשת הגנים של אגודת ישראל, של החינוך העצמאי, ורשת הגנים של "מעיין החינוך התורני". ראובן ריבלין (הליכוד): ההסתייגות עושה שוויון? משה גפני (יהדות התורה): ההסתייגות ממשיכה את המצב הקיים. אני אביא דוגמה, חבר הכנסת ריבלין. יש שלושה זוגות הורים בשדרות שבה יש יום לימודים ארוך: אחד שולח לגן הממלכתי, אחד לממלכתי-דתי ואחד לחינוך העצמאי או ל"מעיין החינוך התורני" – ה"קסאמים" לא מבחינים ביניהם, אבל אחרי פסח היה צריך הילד בממלכתי לאכול, בממלכתי-דתי לאכול ובחרדי – לא. ראובן ריבלין (הליכוד): ההסתייגות שלך מקובלת על הממשלה? משה גפני (יהדות התורה): עכשיו התבשרנו, מכיוון שבוועדה היתה מלחמת עולם, והיא היתה מיותרת. היושב-ראש, יושב-ראש ועדת החינוך, הביע את עמדתו שזה לא בסדר, ובסופו של דבר הממשלה קיבלה את עמדתנו. למה במדינה הזאת אני צריך להילחם על כל דבר? למה זה לא מובן מאליו? ראובן ריבלין (הליכוד): צודק. הם למדו. משה גפני (יהדות התורה): אחרי זה אני אלך להשוויץ שכאילו השגתי משהו, כשלא השגתי כלום. אלי אפללו (קדימה): את ההסתייגות שלך השגת. תגיד. משה גפני (יהדות התורה): למה הייתי צריך את זה? למה הממשלה בוועדת השרים לא הביאה את זה מלכתחילה? זה דבר מובן מאליו. ראובן ריבלין (הליכוד): להצביע בגלל זה בעדך או לא? משה גפני (יהדות התורה): כן, כן, בעדי, ודאי. בסופו של דבר, גברתי השרה, הנושא של ההזנה איננו נושא של מערכת חינוך כזאת או אחרת. ההזנה צריכה להיות בכל בתי-הספר, היא צריכה להיות בכל הגנים, לא רק במקומות המוגדרים, שעדיין מאוד מצומצמים. צריך להעביר את מפעל ההזנה לכל בתי-הספר בכל הארץ. יש מקומות שבהם ילדים מגיעים לבתי-הספר רעבים, ואני לא אשכח את ססמת ש"ס: ילד רעב אינו לומד. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. חבר הכנסת דוד אזולאי, בבקשה; הוא המסתייג השני, או אותה הסתייגות רשומה על שם שני חברי הכנסת. עד חמש דקות לרשות אדוני, חבר הכנסת אזולאי. דוד אזולאי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, ההסתייגות הזאת היא אחת ההסתייגויות הצודקות ביותר לחוק הזה, שחוקק בחיפזון גדול, כדי לאפשר לאותם תלמידים שזקוקים לאותה ארוחת צהריים את הארוחה – שלא יתפרש חלילה מדברי שאני נגד, להיפך, אני מברך על היוזמה לתת לאותם ילדים בגני חובה את הארוחה החמה שלהם, כי זה מגיע להם. תוך כדי הדיון, אני חייב לציין את יושב-ראש הוועדה, הרב מלכיאור, שכל כך התלבט כשהוא שמע את ההסתייגויות שלנו. הוא הבין את צדקת דרכנו, אבל משום מה עמד חסר אונים, כאילו הוא יהיה נגד אותם ילדים שלא יקבלו את הארוחה. לנו לא היתה ברירה, אלא להגיש את ההסתייגות הזאת למרות התנגדות הממשלה. ואני שמח שלאחר משא-ומתן ארוך ומייגע, סוף כל סוף הממשלה הבינה את הטעות הגדולה שעשתה והחליטו לתקצב את ההסתייגות הזאת. ולכן חובה עלי להודות בראש ובראשונה ליושב-ראש תנועת ש"ס, הרב אלי ישי, על המאמצים הגדולים שעשה כדי להשיג את התקציבים, וכמובן ליושב-ראש סיעת ש"ס, ובלעדי יושב-ראש הנהלת הקואליציה לא היינו מצליחים להגיע לתוצאה, וודאי וודאי שלכולם מגיעות כל התודות וכל הברכות מאותם מאות אלפי הילדים שהיה מגיע להם לקבל את הארוחה הזאת בזכות ולא בחסד – אבל מה לעשות, זה מה שנקרא הרע במיעוטו. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת דוד אזולאי. ראובן ריבלין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, עד הרגע הזה הם לא השתכנעו. השר ישי ידע איך להסביר להם. זה הכול. הוא ידע איך להסביר להם. עד היום הם לא מבינים את הטעות שלהם. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: השר אלי ישי, בבקשה. אף אין שום סעיף בתקנון שמאפשר לעשות את זה, לפנים משורת הדין אנחנו נעשה. אני מבקש לדבר בקצרה. משה גפני (יהדות התורה): – – – שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הרב גפני, כדאי שתקשיב – – משה גפני (יהדות התורה): הקשבתי. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: – – ותפסיק לצעוק בלי שום היגיון. משה גפני (יהדות התורה): אני לא יכול שלא לצעוק. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: אז תמשיך לצעוק. דוד רותם (ישראל ביתנו): הוא לא יכול להפעיל היגיון. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: אז תמשיך לצעוק. נכון, הוא לא יכול להפעיל את ההיגיון. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לומר את זה, את הדברים שלי במכוון גם אליך, הרב גפני. אני מרגיש שהברברת והפטפטת פה, בתוך הכנסת, בתוכנו, כנציגים חרדים, כשהמטרה היא באמת להביא לשוויון בין כל ילדי ישראל, מקדשות את הוויכוח, חילוקי הדעות והמלחמות במקום את המהות ואת העיקרון עצמו. אני יושב בממשלה על מנת לדאוג לילדי ישראל ולעם ישראל ולעולם התורה. כך עשינו גם לגבי תקציב הישיבות, והותקפנו כל הזמן בלי שום היגיון, ועשינו למען עולם הישיבות, ופה אנחנו בממשלה כדי לעזור לעם ישראל, לשכבות החלשות ולעולם התורה. משה גפני (יהדות התורה): אבל למה זה עבר בוועדת השרים? שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: עוד דקה אסביר לך. אני רוצה להגיע לזה. אני עושה הקדמה. תקשיב לי. אני אגיע לזה. אתה תקשיב לי עד הסוף. אלי אפללו (קדימה): תקשיב, ולא לצעוק. משה גפני (יהדות התורה): אני בקואליציה שאתה צועק עלי? אלי אפללו (קדימה): אל תצעק. קריאה: – – – שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: הרי כבר אף אחד לא יכול לשלוט על הצעקות שלך, ותמיד תצעק – גם בלי מיקרופון. משה גפני (יהדות התורה): – – – שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: נולדת עם מיקרופון בפה, וגם בלי מיקרופון ובלי הגברה שומעים אותך, הרב גפני, כל הזמן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת גפני. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: חברים נכבדים, חברי חברי הכנסת, אני מודה שאני לא מלקק דבש בממשלה. אני נמצא בממשלה כדי למלא את הייעוד שלנו למען כלל ישראל ולא רק למען ציבור בוחרינו. כך עשינו בכל הדברים. כרגע אני לא אתייחס לדברים האלה, כדי שלא למשוך הרבה זמן, כי יש דברים שיותר חשוב כרגע לבצע אותם. ברוך השם הכנסנו את ההסתייגות, וגם על זה היתה מלחמה, כי יכלו לגייס את הרוב בקואליציה ובאופוזיציה ביחד וגם את זה לא היינו מצליחים להעביר. אמרתי חד-משמעית שהחוק הזה לא יעבור אלא אם כן יהיה שוויון בין כל הילדים. פה נלחמנו גם כשהיינו באופוזיציה, ונלחמנו ועשינו. נלחמתי נגד תוכנית ויסקונסין – סגרתי אותה. נלחמתי במחירי הלחם – הבאתי פיצוי. נלחמתי על קצבאות – הבאתי עצירה של כל הקיצוץ, ועכשיו יש ועדה כדי להביא תוספת לקצבאות. אני נמצא בתוך הממשלה כדי להשפיע. נכון שלא גמרתי הכול. שום מפלגה לא גומרת את הקדנציה וכל תאוותה בידה, אבל בעזרת השם נביא את רוב הדברים שביקשנו; מה שמעולם לא עשו בשום הסכמים קואליציוניים. אני אביא את רוב ההישגים האלה בעזרת השם, בסייעתא דשמיא. עם זאת, בוועדת שרים לחקיקה, נכון שלא היה רוב, כי גם הממשלה מבינה שחלק מהדברים צריכים להביא לכנסת. אבל, אמרתי חד-משמעית שאם לא תעבור ההסתייגות – – – משה גפני (יהדות התורה): לא. בכנסת הם ידעו שיש יהדות התורה. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: אמרתי שאם לא תעבור ההסתייגות – – – משה גפני (יהדות התורה): – – – קריאה: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת גפני. אדוני יושב-ראש הקואליציה, קודם כול תשב. תשב. משה גפני (יהדות התורה): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני לא יכול לומר לך שתיקח כוס מים, כי זה אסור במליאה. תשב ותירגע. השר כבר מסיים. משה גפני (יהדות התורה): – – – שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: אדוני היושב-ראש, הוא אמר משהו ובוא ונתייחס אליו: יש פה יהדות התורה. אני אגלה לו שבגלל יהדות התורה, בגלל השחצנות, ההתנשאות והיהירות – דווקא את זה הם לא רצו להעביר היום פה. משה גפני (יהדות התורה): איזו שחצנות? מה? שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: ואז, כרגיל, באה תנועת ש"ס – – – משה גפני (יהדות התורה): מה השחצנות? מה השחצנות? שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: אני כבר מסביר לך. עוד שנייה. תקשיב לי. תקשיב לי. תקשיב עד הסוף. יעקב כהן (יהדות התורה): הרב ישי – – – שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: ואז, ברוך השם, באה תנועת ש"ס ואמרה כרגיל – – – יעקב ליצמן (יהדות התורה): סוף-סוף בעזרת השם – – – שונא ישראל. אתה פשוט ירדת מדעתך. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: ואז, ברוך השם – – – יעקב ליצמן (יהדות התורה): – – – שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: תקשיב טוב. תקשיב טוב. יעקב ליצמן (יהדות התורה): תתבייש לך. חוצפן גדול. תתבייש לך. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: תקשיב עד הסוף. תקשיב טוב עד הסוף. יעקב ליצמן (יהדות התורה): חצוף גדול, תתבייש לך. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: תקשיב טוב. אל תפריע לי בבקשה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת ליצמן, מספיק. יעקב ליצמן (יהדות התורה): – – – תתבייש לך. – – – כמוך – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת ליצמן, מספיק. תודה. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: הרב גפני, כדאי שתקשיב עד הסוף. למה אתה קם? משה גפני (יהדות התורה): לא. אני – – – שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: הרב ליצמן, אני חוזר על מה שלא הבנת. אני חוזר למה שלא הבנת. יעקב ליצמן (יהדות התורה): אתה – – – תתבייש לך. תתבייש לך. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: אני חוזר עוד פעם על מה שלא הבנת. הבנתי, תודה רבה. אמרו חברים בקואליציה – – – יעקב כהן (יהדות התורה): – – – שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: חבר הכנסת אזולאי. הרב ליצמן, תשמע עד הסוף. אתה סתם צועק. תשמע עד הסוף. יעקב ליצמן (יהדות התורה): – – – תתבייש לך – – – שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: אבל תשמע עד הסוף. אמרו חברים בקואליציה: משום שיהדות התורה הגישה, עם כל הכבוד, אנחנו מוכנים לבוא לקראתכם – הרב גפני, כדאי שתקשיב. אמרו גם חברים בקואליציה: אנחנו מוכנים לבוא לקראתכם, אבל לא מוכנים לבוא לקראת יהדות התורה. בגלל יהדות התורה אנחנו לא רוצים להעביר את זה. הרב ליצמן, זה מה שאמרתי. אם אתה רוצה לפרש אחרת, זו זכותך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אדוני השר, תודה. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: אני כבר מסיים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הכול ברור. אני רק לא מבין מה עניין המליאה בעניינים האלה. יעקב ליצמן (יהדות התורה): תתבייש לך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת ליצמן, מספיק. אתה רוצה שאתחיל לקרוא לסדר? שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: אמרו חברים בקואליציה שבגלל יהדות התורה – – – יעקב ליצמן (יהדות התורה): חצוף כמוך – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת ליצמן, מספיק. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: אדוני, הוא רוצה לתקוף – תן לו לתקוף. אני חוזר על הדברים עוד פעם. יעקב ליצמן (יהדות התורה): אנחנו נהיה – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת ליצמן, מספיק. תודה. השר רוצה לסיים את דבריו. אדוני השר, בבקשה. נא לסיים את דבריך. קריאה: חבר הכנסת גפני – – – שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: אלי אפללו, תודה רבה. אני כבר מסיים. שמואל הלפרט (יהדות התורה): – – – שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: חבר הכנסת אפללו, תרשה לי לסיים. שמואל הלפרט (יהדות התורה): אדוני השר, הצעת החוק באה לסדר – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת הלפרט, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. מספיק. אני רואה שלמדתי את הלקח. סטיתי מן התקנון לשנייה, וזו התוצאה. מספיק. קראתי אותך לסדר. אתה לא מקשיב לי? שמואל הלפרט (יהדות התורה): החוק הזה בא להסדיר – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: השר ישי, נא לסיים. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: אני כבר מסיים. הרב גפני, כדאי שתקשיב עד הסוף. הרב ליצמן, אנשים בקואליציה אמרו: דווקא בגלל יהדות התורה, שהיא לא בקואליציה, אנחנו לא רוצים להעביר את זה. אמרתי שאני לא אתן שיעשו הפרדה. תקשיב, ואתה סתם צעקת – – – יעקב ליצמן (יהדות התורה): אלה החברים שלך? שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: כן. אלה החברים. יעקב ליצמן (יהדות התורה): – – – שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: כן. תקשיב עד הסוף. מה קרה? יש גם כאלה דברים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת ליצמן, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: מה לעשות? כן, יש גם כאלה דברים. יעקב ליצמן (יהדות התורה): אלה החברים בקואליציה. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: כן, אלה החברים בקואליציה. נכון. יש גם חברים בקואליציה שאמרו: לא. אני הודעתי, חד-משמעית, ש"מעיין החינוך התורני" והחינוך העצמאי יקבלו שוויון. אמרתי שהגנים של "מעיין החינוך התורני" יקבלו כמו הגנים של החינוך העצמאי. אתה רואה שסתם צעקת? אתה רואה שסתם צעקת? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: טוב. הנקודה ברורה. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: אני מסיים. שמואל הלפרט (יהדות התורה): מה עם ילדי בית-הספר? שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: לעצם העניין, אני רוצה להודות לשרת החינוך. השרה יולי תמיר, אני כן רוצה להודות לך על שהסכמת, למרות כל המורכבות המשפטית והשלכות הרוחב, שלא תהיה אפליה בין ילדי ישראל, בפרט במה שקשור להזנה. אני רוצה להודות גם לך וגם ליושב-ראש הקואליציה אלי אפללו, שבסוף השכל הישר גבר, ולא נתנו ולא ניתן. אמרנו שגם אם יהיה אי-אמון, אצביע נגד הממשלה. לא תהיה לי ברירה ואצביע נגד הממשלה, אם אני חס וחלילה – ר' יעקב, זה מפריע לי. חבר הכנסת אפללו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא. השר ישי. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: אני מסיים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אתה מסיים כבר הרבה זמן. אתה עלית לכאן, כפי שאמרתי, לא לפי התקנון, ואתה מנצל את טוב לבי. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: תודה רבה. אמרתי שאני אהיה מוכן, אם אין לי ברירה, להצביע נגד הממשלה, ובתנאי שיהיה שוויון בין ילדי ישראל, ולא יפלו בין ילד לילד בהזנה ובשאר הדברים האחרים. ברוך השם, זה הסתדר. אני מצפה, בעבודות החשובות האלה, הרב ליצמן, דווקא לשיתוף פעולה ולא למאבק כזה במסגרת הדיונים בכנסת. הגיע הזמן להפסיק את המלחמות והמחלוקות האלה ולעבוד ביחד למען כלל ישראל, עם ישראל ותורת ישראל. גדעון סער (הליכוד): – – – לכם באופוזיציה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. אני לא מבקש מחברי הכנסת – יש עוד סדר-יום עמוס – את הקרדיטים ואת ההתקפות. לכולם יש דוברים, ביפרים וטלפונים. תעבירו את זה לא מדוכן הנואמים במליאה, אלא, כפי שאמרתי, באמצעות הביפר והטלפון. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק ארוחה יומית לתלמיד (תיקון), התשס”ח–2008. לשם החוק ולסעיפים 1 ו-2 אין הסתייגויות. נצביע בקריאה שנייה על שם החוק ועל סעיפים 1 ו-2 כנוסח הוועדה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 37 בעד סעיפים 1–2 – 30 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 30, אין מתנגדים או נמנעים. שם החוק וסעיפים 1 ו-2 אושרו כנוסח הוועדה. מה כל הצעקות? חברים שם בתא המומחים, מספיק. משה גפני (יהדות התורה): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת גפני, אותך לא קראתי לסדר. אז מספיק. אחר כך יהיו פרשנויות. לסעיף 3 – חברי הכנסת שמואל הלפרט ומשה גפני הסירו את ההסתייגות הראשונה. עדיין נותרה הסתייגות שנייה, של חברי הכנסת משה גפני ודוד אזולאי, וההסתייגות היא עד להודעת שרת החינוך בשם הממשלה וראש הממשלה שהממשלה תומכת בהסתייגות. זו היתה הסתייגות תקציבית. הודעת שרת החינוך שינתה את המצב ולא נדרש רוב מיוחד במליאה, כי יש כאן תמיכת הממשלה. אנחנו מצביעים על ההסתייגות. מי שבעד – הוא בעד ההסתייגות, ומי שנגד – מבקש להסיר את ההסתייגות של חברי הכנסת גפני ואזולאי. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 38 בעד ההסתייגות – 30 נגד – אין נמנעים – אין ההסתייגות של חברי הכנסת משה גפני ודוד אזולאי לסעיף 3 נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 30, אין מתנגדים או נמנעים. ההסתייגות התקבלה על-ידי המליאה. כרגע אנחנו מצביעים על סעיף 3, עם ההסתייגות שהתקבלה. חבר הכנסת יתום, זו הודעה שקשורה להצבעה? דוד רותם (ישראל ביתנו): כן. הוא רוצה להגיד לנו להיזהר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: פשוט כבר רציתי לקרוא לרופא. סעיף 3, עם ההסתייגות שהתקבלה – נא להצביע. הצבעה מס' 39 בעד סעיף 3 – 31 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 3, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת ליצמן, לא באמצע ההצבעה. צעקת מספיק. יעקב ליצמן (יהדות התורה): זה נקרא לצעוק? קריאה: חס וחלילה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 31, אין מתנגדים או נמנעים. סעיף 3 אושר, עם ההסתייגות של חברי הכנסת גפני ואזולאי. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על סעיפים 4–7, שלהם אין הסתייגויות, כנוסח הוועדה. נא להצביע. הצבעה מס' 40 בעד סעיפים 4–7 – 31 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 4–7 נתקבלו. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 31, אין מתנגדים או נמנעים. כל הסעיפים, לרבות ההסתייגות לסעיף 3, אושרו בקריאה שנייה. אני רוצה לפנות ליושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, חבר הכנסת מלכיאור: יכולים לעבור להצבעה בקריאה שלישית? מיכאל מלכיאור (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): כן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן, יושב-ראש ועדת החינוך מביע את הסכמתו. קריאה שלישית – – – אברהם מיכאלי (ש"ס): יש סעיף 8. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: איבדתי הסתייגות. אני מתנצל. ראובן ריבלין (הליכוד): יש עוד הסתייגות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נכון. זה היה בצד השני של הדף ולא ראיתי. יש הסתייגות אחרי סעיף 7. חברי הכנסת משה גפני ודוד אזולאי, מסירים? מסירים. אם כן, אנחנו אישרנו את הכול בקריאה שנייה כנדרש, כי חברי הכנסת גפני ואזולאי הסירו את ההסתייגות השנייה, שהיתה אמורה לבוא אחרי סעיף 7. כרגע יש לנו הסכמת יושב-ראש ועדת החינוך, ועוברים להצבעה בקריאה שלישית. קריאה: סעיף 8 בקריאה שנייה. הצבעה מס' 41 בעד החוק – 30 נגד – אין נמנעים – אין חוק ארוחה יומית לתלמיד (תיקון), התשס”ח–2008, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 30, ואין מתנגדים או נמנעים. למען הסר ספק, אני רוצה לחזור ולהצביע על סעיף 8. אני מבקש לשבת. אני מבקש לחזור ולהצביע, למען הסר ספק, על סעיף 8 בשתי הקריאות. ראובן ריבלין (הליכוד): סעיף 8 לא קיים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מכיוון שהסירו את ההסתייגות, אין, ובעצם זה מבטל את סעיף 8, שהיה קיים רק אילו היתה מתקבלת ההסתייגות. אם כן, כל הסעיפים לחוק אושרו כנדרש בקריאה שנייה וקריאה שלישית. החוק אושר בקריאה שלישית. מי רוצה להודות בשם ועדת החינוך? בבקשה, יושב-ראש ועדת החינוך. מיכאל מלכיאור (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אני מבין שיש הרבה התרגשות, ואני מקווה שזה מפני שכולם דואגים לילדי ישראל ולא למה שיהיה כתוב מחר בעיתון. כבוד היושב-ראש, אני רוצה רק להודות לאנשי הצוות שלי, כתמיד: היועצת המשפטית הנפלאה שלנו, מירב ישראלי, ואנשי הוועדה שלנו, על שיתוף הפעולה. אני מקווה שבעתיד נוכל לעשות דברים סוף מעשה במחשבה תחילה ולא תמיד סוף מחשבה במעשה תחילה. שיהיה לכולם חג כשר ושמח. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה ליושב-ראש ועדת החינוך. אדוני השר ישי, נא לפזר את ההתקהלות שם. חברי הכנסת ליצמן והלפרט. משה גפני (יהדות התורה): עשינו – – – עד החוק הבא. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נא לפזר את ההתקהלות באמצע המליאה. משום מה, היום לא מקשיבים לי. השר ישי, נא לשבת. הצעת חוק לעידוד של שילוב וקידום נשים בעבודה ושל התאמת מקומות עבודה לנשים, התשס”ח–2008 [מס' כ/201; "דברי הכנסת", חוב' י"ט, עמ' 14927; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף הבא: הצעת חוק לעידוד של שילוב וקידום נשים בעבודה ושל התאמת מקומות עבודה לנשים, התשס”ח–2008 – קריאה שנייה וקריאה שלישית. תציג את החוק יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האשה, חברת הכנסת ליה שמטוב. גברתי, בבקשה. ליה שמטוב (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה): כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השרים, בשם הוועדה לקידום מעמד האשה אני מתכבדת להביא לפניכם את הצעת החוק לעידוד של שילוב וקידום נשים בעבודה ושל התאמת מקומות עבודה לנשים, התשס”ח–2008, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת החוק הוגשה ביוזמת חברת הכנסת עמירה דותן ובסיוע ארגון "נעמת". מטרת הצעת החוק להביא לשינוי בתרבות העסקית במדינת ישראל כך שמקומות עבודה יפעלו יותר לשילוב ולקידום נשים ולהתאמת מקומות העבודה לנשים ולחיי משפחה והורות. בהצעת החוק מפורטים אמצעים מעשיים להשגת מטרה זו, אך היא נועדה גם לעורר מודעות ציבורית ודיון ציבורי בחברה הישראלית בנושאים אלה, בדומה למגמות הקיימות במדינות מערביות אחרות. שיעור ההשתתפות של נשים בשוק העבודה בישראל ורמת השכלתן נמצאים בעלייה מתמדת בעשורים האחרונים, ולמרות זאת, הנשים רחוקות ממימוש הפוטנציאל שלהן בשוק העבודה. נוסף על כך יש פערים ניכרים בגובה השכר, בתנאי ההעסקה ובקידום לתפקידים בכירים ולעמדות ניהול בין נשים לגברים. נשים רבות מועסקות במשרות חלקיות. קבוצות מסוימות של נשים מתקשות במיוחד להשתלב בשוק העבודה, כגון נשים מבוגרות – מעל גיל 45 – נשים לאחר חופשת לידה, אמהות לילדים קטנים ונשים מקבוצות אוכלוסייה מסוימות, כגון עולות חדשות, נשים חרדיות ונשים מהמגזר הערבי. תופעות אלה נובעות גם מכך ששוק העבודה אינו מותאם לנשים ולחיי משפחה והורות. בהצעת החוק מוצע כי שר התעשייה, המסחר והתעסוקה יעניק אחת לשנה מענקים ואותות הכרה למעסיקים שיעשו התאמות במקומות העבודה, בנוהלי העבודה, בשעות העבודה ועוד, אשר יאפשרו לנשים ולהורים בכלל להשתלב במקום העבודה, ולמעסיקים אשר יראו כי פעלו לשילוב ולקידום נשים במקום העבודה. בהצעת החוק מודגש כי לא די בכך שבמקום עבודה מסוים עובדות נשים רבות, אלא יש לשים את הדגש בקידום נשים לדרגות בכירות ולעמדות ניהול, בשילוב ובקידום נשים מקבוצות אוכלוסייה שמתקשות להשתלב בעבודה וכן בשיפור תנאי העסקתן והיקף העסקתן של נשים. לפי החוק המוצע תוקם במשרד התמ"ת מועצה ציבורית לשילוב ולקידום נשים בעבודה, שיכהנו בה 11 חברים שימנה השר. במועצה הציבורית יכהנו נציגים של משרדי הממשלה, של ארגוני נשים, של ארגוני עובדים, של ארגוני מעסיקים וכן נציגי אקדמיה העוסקים בתחום המגדר ובקידום נשים. בראש המועצה הציבורית תעמוד שופטת בדימוס של בית-משפט מחוזי, או של בית-המשפט העליון או של בית-הדין הארצי לעבודה. המועצה הציבורית תהיה הגורם שמייעץ לשר התעשייה, המסחר והתעסוקה בכל נושא הקשור להענקת המענקים ואותות ההכרה למעסיקים, והיא תמליץ לו על קריטריונים לצורך זה. המועצה הציבורית תהיה מוסמכת לייעץ לשר גם בנושא עריכת מחקרים ותוכניות פיילוט במטרה לבחון דרכים נוספות לשילוב ולקידום נשים בעבודה ולהתאמת מקומות עבודה לנשים ולהורות, ובכל הקשור לייעוץ ולסיוע למעסיקים המבקשים לפעול למטרות אלה. בדיונים בוועדה לקידום מעמד האשה הוחלט כי אמות המידה לא ייקבעו בחוק עצמו אלא בתקנות שיקבע השר לפי המלצות המועצה הציבורית ולאחר אישור הוועדה לקידום מעמד האשה של הכנסת. עם זאת, בדיונים בוועדה צוינו דוגמאות לאמות מידה שראוי לכלול במסגרת הקריטריונים שיקבע השר, כגון מתן ייצוג הולם לנשים, ובפרט בעמדות בכירות ובעמדות ניהול; השתתפות מעסיקים בהוצאות טיפול בילדים קטנים, ובכלל זה בעלות הטיפול במעונות או במועדוניות; הכרה בשעות עבודה גמישות ובשעות עבודה מהבית; קיום ישיבות בשעות העבודה הרשמיות או קביעת נוהל של הודעה מוקדמת על ישיבות שמתקיימות בשעות חריגות; קביעת יום עבודה קצר בשבוע. שמות המעסיקים שקיבלו מענקים ואותות הכרה יפורסמו באתר האינטרנט של משרד התמ"ת ושל הרשות לקידום מעמד האשה. אחת ממטרות החוק היא להקנות לפעילותם של המעסיקים הראויים לכך הכרה והערכה חברתית ולפרסם את דרכי פעולתם כדי שישמשו דוגמה להתנהלות ראויה של מעסיקים וכדי לשפר את המודעות ולקדם את השיח הציבורי בנושאים אלה. לפי הצעת החוק ידווח שר התמ"ת אחת לשנה לוועדה לקידום מעמד האשה, וגם לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, על ביצוע הוראות החוק ועל שמות המעסיקים שקיבלו מענקים ואותות הכרה ועל הפעולות שעשו. להצעת החוק לא מצורפות הסתייגויות. אני מבקשת מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. אני מבקשת להודות ליועצת המשפטית של הוועדה, עורכת-הדין תמי סלע, ולמנהלת הוועדה בפועל אריאלה אהרון על העבודה הכל-כך חשובה. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת שמטוב. כאמור, כפי ששמענו, אין הסתייגויות לחוק, לכן ניגש להצבעה. הצעת חוק לעידוד של שילוב נשים וקידום נשים בעבודה ושל התאמת מקומות עבודה לנשים, התשס”ח–2008 – נא לשבת ולהצביע בקריאה שנייה על שם החוק וכל סעיפיו, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 42 בעד סעיפים 1–13 – 15 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–13 נתקבלו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 15, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 43 בעד החוק – 16 נגד – אין נמנעים – אין חוק לעידוד של שילוב וקידום נשים בעבודה ושל התאמת מקומות עבודה לנשים, התשס”ח–2008, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, הצעת חוק לעידוד של שילוב וקידום נשים בעבודה ושל התאמת מקומות עבודה לנשים, התשס”ח–2008, נתקבלה בקריאה שלישית: בעד – 16, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה כנדרש, בשלוש קריאות, והפכה לחוק. אני מזמין את יוזמת החוק, חברת הכנסת דותן, להודות למי שעסקו במלאכה. עמירה דותן (קדימה): אדוני היושב-ראש, תודה, חברי, אדוני השר, ברשותכם, שלוש נקודות. האחת – לימדו אותי הורי, שהאומר דברים בשם אומרם מביא גאולה לעולם, לכן אני רוצה לומר שהחוק הזה הוא בעצם יוזמה של "נעמת", שעשתה עבודת מחקר מקיפה מאוד, של ד"ר רובי נתנזון, והחוק הזה עלה גם בכנסת הקודמת – הגישו אותו חברי הכנסת דאז אתי לבני, אראלה גולן ורשף חן. נקודה שנייה – אני מודה ושמחה, ליה, שהחוק הזה הוא החוק הראשון שאת מעלה כאן והוא עובר בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. ליה שמטוב (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה): השני. עמירה דותן (קדימה): השני. חשבתי שהוא הראשון. אני מברכת אותך מקרב לב בהצלחה בתפקיד יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האשה ומאחלת שעוד הרבה חוקים לקידום נשים יעברו בכזאת מגמתיות ובכזאת קלות. מובן שהנושא השלישי הוא תודה רבה, מקרב לב, במיוחד לאנשי התמ"ת, ולבני פפרמן, שהוא מנהל מינהל תכנון מחקר וכלכלה, שידיעותיו, מקצועיותו והאכפתיות שלו עזרו לנו מאוד לקדם את החוק, וכמובן לעורכות-הדין תמי סלע ויפעת מצגר, שהתחילו את התהליך הזה והביאו אותו לידי סיום כל כך מוצלח. למנהלות הוועדה, דלית – שכרגע נמצאת בבית עם התינוק הנולד – ואריאלה, שעושה עבודה יוצאת מן הכלל. זאת בשבילי הזדמנות לסיים את הכנס ולומר – לכולנו – חג שמח. תודה רבה. הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון מס' 2), התשס”ח–2008 [מס' מ/372; "דברי הכנסת", חוב' כ"ד, עמ' 15995; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, הסעיף הבא: הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון מס' 2), התשס”ח–2008. יציג את הצעת החוק לקריאה שנייה ולקריאה שלישית יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת אופיר פינס-פז. בבקשה, אדוני. אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא לפניכם את הצעת חוק הרבנות הראשית (תיקון מס' 2). הכבוד הגדול נפל בחלקי – – – מאיר פרוש (יהדות התורה): התפקיד מחייב. אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): כן, מתוקף תפקידי. מאיר פרוש (יהדות התורה): כולנו יודעים – – – אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני נשארתי מפא"יניק. קודם כול גילוי נאות, כי אני לא אוהב שהולכים סחור סחור. כתבו לי כל מיני דברים בנאום, זה נחמד מאוד, אבל אני רוצה קודם להגיד לכם את האמת ואת כל האמת. זה חוק פרסונל, אני מביא לכם עכשיו את כבוד הרב הראשי מצגר. אני לא משחק משחקים בבית, תדעו בדיוק על מה מדובר. אני אומר לכם את האמת, אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי. למה? אגיד לכם מה הבעיה. יש כאן חוק שחוקקנו בוועדה, ואני שלם אתו במאת האחוזים. תיכף אסביר אותו. אבל יש גם הסתייגויות. אם ההסתייגויות יתקבלו, הן ישנו את החוק שינוי מהותי, ואני רציתי למשוך את החוק לוועדה. אבל אם אני מושך את החוק לוועדה, ביום ראשון כבוד הרב מצגר הופך להיות – לא פחות ולא יותר – אב בית-הדין הרבני הגדול של מדינת ישראל, ולזה אני לא יכול להסכים. לכן, אין לי הרבה אופציות. אני אצביע נגד ההסתייגויות, אבל לא אוכל למשוך את הצעת החוק, כי אחרת ביום ראשון אנחנו נהיה בבעיה לא פשוטה. ראובן ריבלין (הליכוד): – – – אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): כדי שלא אשכח, אני אאחל לכם עכשיו חג פסח כשר ושמח, ולכל עם ישראל פסח שמח. דוד אזולאי (ש"ס): לכל עם ישראל – – – אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): כן, איחלתי לכם. דוד אזולאי (ש"ס): לא, אמרת לנו – – – אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): לכם במיוחד, כי אני יודע שאתם מקפידים על זה. דוד רותם (ישראל ביתנו): בגלל השמחה הוא מתחיל להיות לא כשר – – – אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): כאמור, אני מביא לפניכם הצעת חוק לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. חוק הרבנות הראשית, בסעיף 17, אומר – זה החוק הקיים – שבמחצית תקופת כהונתם של הרבנים הראשיים לישראל, קרי חמש שנים מתוך עשר, ישמש האחד נשיא מועצת הרבנות הראשית לישראל והאחר נשיא בית-הדין הרבני הגדול, ובמחצית השנייה הם יתחלפו. אני רוצה שתבינו, עד היום יש רוטציה שהיא חובה הקבועה בחוק. כרגע כבוד הרב עמאר הוא נשיא בית-הדין וכבוד הרב מצגר הוא נשיא מועצת הרבנות. משה גפני (יהדות התורה): – – – אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני חייב להסביר את זה לחברי הכנסת שלא שוחים, תרתי משמע, בחומר כמוך. משה גפני (יהדות התורה): – – – אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני חייב להסביר את זה לאנשים. אתה חושב שכולנו כל היום ברבנות? קריאה: – – – משה גפני (יהדות התורה): – – – אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני אזדרז. חבר הכנסת אפללו, אדוני יושב-ראש הקואליציה, גפני מעצבן אותי. אני אומר לך, זאת בעיה מאוד רצינית. לכן אמרתי, אדוני היושב-ראש, שביום ראשון מסתיימות חמש השנים, ואם החוק לא ייחקק תהיה רוטציה. הצעת החוק היא בעצם לאפשר, בהסכמת שני הרבנים, שלא תהיה רוטציה, וכל אחד ימשיך בתפקידו, ואני תומך בזה תמיכה רבה מאוד. הבעיה היא ההסתייגויות. אתם יודעים מה? אדוני היושב-ראש, אני אתן למסתייגים להסתייג, ולאחר מכן אשיב על ההסתייגויות. בבקשה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, להצעת החוק יש כמה הסתייגויות. סדר המסתייגים הוא כדלקמן: חבר הכנסת דוד רותם יהיה הראשון, ואחריו – חברי הכנסת משה גפני, דוד אזולאי, יורם מרציאנו ויוסי ביילין. משה גפני (יהדות התורה): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מסיבות טכניות, אדוני חבר הכנסת גפני, שאני אסביר לך אותן בבוא העת. ודאי שאם מישהו מן המסתייגים אינו רוצה לנמק את ההסתייגות שלו, או מבקש להסיר את ההסתייגות, הוא מוזמן להודיע על כך. בבקשה, חבר הכנסת רותם. כל אחד עד חמש דקות. דוד רותם (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, אדוני שר הדתות, הצעת החוק הזאת עושה מהפכה ברבנות הראשית. צריך לבחון ולבדוק איך המהפכה הזאת עובדת. לכן ההסתייגות שלי אומרת שהתיקון הזה יהיה מוגבל לתקופה של חמש שנים, כדי שיהיה אפשר לבדוק ולראות אם ההסכמות בין הרבנים הראשיים לא יוצרות חוכא ואטלולא ולא גורמות מהומה על לא מאומה ברבנות הראשית. הרבנות הראשית היא גוף חשוב מכדי שנאפשר שיהיה בה בלגן אחד גדול. לכן אני מציע שתקופת החוק תהיה חמש שנים, כדי שיהיה אפשר לבחון אותה, ובתום חמש שנים אנחנו נראה: אם הדבר טוב, יהיה אפשר לתקן את החוק – מלכתחילה – ואם לא, נתקן את החוק כולו. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת רותם. חבר הכנסת משה גפני – בבקשה, אדוני. דוד רותם (ישראל ביתנו): איזו הסתייגות יש לגפני? גפני הגיש הסתייגות? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כך רשום, אדוני. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הצעת החוק שהביא שר המשפטים היא – אפשר לדבר בכנסת הזאת בלי שיפריעו? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת אפללו. חבר הכנסת מרגי. משה גפני (יהדות התורה): חבר הכנסת ריבלין, חשובה לי מאוד ההקשבה של האופוזיציה לפחות. ראובן ריבלין (הליכוד): – – – - משה גפני (יהדות התורה): כי עכשיו עוד מעט תהיה הצבעה. ראובן ריבלין (הליכוד): תסביר לי מה ההבדל בין ההצעה שלך לבין ההצעה – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חשוב שנבין. בבקשה, אדוני. משה גפני (יהדות התורה): הצעת החוק שהביא שר המשפטים היא הצעה ראויה – בלי להיכנס לנושא הפרסונלי. כאשר חוקק חוק הרבנות הראשית הפסקה הנוכחית היתה חסרה בו. מדוע? מכיוון שכאשר נבחרים שני רבנים ראשיים, האחד, על-פי החוק הקיים, הוא בתפקיד שיפוטי מובהק – נשיא בית-הדין הרבני הגדול, והאחר בתפקיד שאיננו תפקיד שיפוטי, נשיא מועצת הרבנות הראשית, והדברים הטכניים הם בחלק הזה. אומנם יש להם נגישות הלכתית, אבל זה לא נושא שיפוטי. בלחץ הזמן שהחוק חוקק נקבעה רוטציה – נקבע שכעבור חמש שנים מתחלפים בתפקידים. לא נקבע בחוק שאם יש הסכמה בין שני הרבנים הראשיים, הם נשארים בתפקידם, שכאמור, כל אחד מהם הוא תפקיד שונה לחלוטין, עשר שנים, וזה בסדר. עכשיו מובא התיקון, ואין לו קשר לנושא הפרסונלי. החוק הזה הוא חוק טוב, אלא שבא חבר הכנסת דוד אזולאי, חברי הטוב, ובלחצה של סיעת ש"ס – הייתם צריכים לראות את ההתגייסות של כולם בוועדת הפנים והגנת הסביבה לעניין הזה – הולכים לעשות אנדרלמוסיה ברבנות הראשית. אדוני סגן ראש הממשלה, ההסתייגות שלו קובעת שלא רק בתפקידים המוגדרים, בתפקיד השיפוטי ובתפקיד של נשיא מועצת הרבנות הראשית, הרבנים יוכלו להמשיך במשך כל הקדנציה או להחליף ביניהם, אלא בתחומי סמכות נוספים. למה הכוונה בתחומי סמכות נוספים? עכשיו אני אספר לכם מה הולך לקרות ביום ראשון אם ההסתייגות של דוד אזולאי תתקבל: תתחיל מערכת לחצים וסכסוכים בין שני הרבנים הראשיים, על כל מיני דברים שאינם קשורים בכלל לתפקידים המוגדרים. נסים זאב (ש"ס): אם אתה לא מסכסך ביניהם לא יהיה סכסוך – – – משה גפני (יהדות התורה): ואני שואל את עצמי, איך יכול להיות שבחוק הקודם שדיברנו עליו, חוק ארוחה לתלמיד, לא היו חברי הכנסת של ש"ס בוועדה – היינו צריכים לקרוא להם – – יעקב מרגי (ש"ס): – – – משה גפני (יהדות התורה): – – ובחוק הזה, בוועדת הפנים והגנת הסביבה אני מוצא את כולם מגיעים ואומרים לדוד אזולאי: אתה חייב להגיש את ההסתייגות. על זה מלחמת עולם. על מה? על מה? רבותי חברי הכנסת, בואו נפעיל רגע את ההיגיון. ראובן ריבלין (הליכוד): אמר יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה שהוא מודה חד-משמעית שזה חוק עם פרסונה. משה גפני (יהדות התורה): לא, אני תומך בחוק. אני תומך בחוק. חבר הכנסת ריבלין, אמרתי שהיה צריך לכלול את זה בחוק המקורי. עד כאן בסדר. אחד מהרבנים הראשיים יהיה נשיא בית-הדין הרבני הגדול כל הקדנציה והאחר יעמוד בראש מועצת הרבנות הראשית כל הקדנציה. מה מבקש חבר הכנסת דוד אזולאי להוסיף? שלא החלוקה הזאת לבדה תהיה, אלא שיתחילו להעביר כל מיני סמכויות מזה לזה. אתה מבין מה הולך לקרות, חבר הכנסת ריבלין? אתה מבין גם את הכוונה שלהם? יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): מה הכוונה? ראובן ריבלין (הליכוד): תפרט לנו, אולי יש דבר שאני לא מבין. יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): מה הכוונה? ראובן ריבלין (הליכוד): לא יסכים, אז לא יהיה – – – משה גפני (יהדות התורה): כן, אבל תתחיל מערכת לחצים נוראה. זה פשוט נורא, מה שהולך לקרות. ראובן ריבלין (הליכוד): אני לא רוצה לדבר סרה ברבנים. משה גפני (יהדות התורה): אני לא מדבר סרה. ראובן ריבלין (הליכוד): הם הרבנים הראשיים שלי. משה גפני (יהדות התורה): נכון, הם גם הרבנים הראשיים שלי. קריאה: – – – אברהם מיכאלי (ש"ס): – – – משה גפני (יהדות התורה): הם הרבנים הראשיים שלי. איך אני מדבר? אני מגן על כבודם של הרבנים הראשיים. למה? בשביל מה צריך את זה? חבר הכנסת מיכאלי, תסביר לי. אברהם מיכאלי (ש"ס): – – – משה גפני (יהדות התורה): מה אני מעלה? אני פשוט לא מבין. אתם מביאים פה דבר מאוד אינטרסנטי, מאוד ברור. תסבירו, מבחינה ממלכתית, למה אתם מתכוונים. נשיא בית-הדין הרבני הגדול זה תפקיד שיפוטי הכי מכובד שיכול להיות. זה התפקיד. לדעתי, הוא צריך להיות כל הקדנציה. ויש נשיא מועצת הרבנות הראשית, שזה תפקיד אחר לחלוטין. אין לו קשר לתפקיד השיפוטי. למשל, מחלקת עירובים – יעבירו את מחלקת העירובים לנשיא בית-הדין הרבני הגדול? עולה על הדעת דבר כזה? דוד רותם (ישראל ביתנו): הוא רב ראשי. משה גפני (יהדות התורה): גם השני הוא רב ראשי. אלי אפללו (קדימה): – – – משה גפני (יהדות התורה): חבר הכנסת אפללו, אפילו לדבר אתה לא נותן לי? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הוא דווקא לא קשור. אני מבקש ממך לסיים, כי הסתיים הזמן שלך. משה גפני (יהדות התורה): אני מבקש מכם, רבותי חברי הכנסת, מי שכבוד הרבנות הראשית יקר ללבו, ורוצה שתהיה רבנות ממלכתית מסודרת, ולא העברות, כמו שנעשה במקום לא ממלכתי – – – ראובן ריבלין (הליכוד): בקדנציה הזאת ייתכן – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת ריבלין, המסתייג צריך לסיים את דבריו. משה גפני (יהדות התורה): לא. לכן אני מבקש להתנגד להסתייגות של חבר הכנסת דוד אזולאי. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. הדובר הבא הוא אומנם חבר הכנסת דוד אזולאי. בבקשה, אדוני. עד חמש דקות לרשותך. חבר הכנסת גפני, תקשיב קשב רב לדברי חבר הכנסת אזולאי. דוד אזולאי (ש"ס): אדוני היושב-ראש – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא לא, אפילו אני לא שומע. חבר הכנסת גפני, נא לשבת. חבר הכנסת אפללו. חבר הכנסת גפני, כבר שלוש פעמים אני פונה אליך. דוד אזולאי (ש"ס): גפני, נו, מספיק להסית. מספיק. די. שמעו. משה גפני (יהדות התורה): – – – דוד אזולאי (ש"ס): במקום שתבוא לכאן ותודה ליושב-ראש ועדת הפנים על כך שהוא עשה עבודה טובה – תשמע, לראות את אופיר פינס, יושב-ראש ועדת הפנים, מטפל ועושה מלאכתו נאמנה – ואני אומר את זה בשיא הרצינות – בנושא הרבנות, אני חושב שעל זה מגיע לו יישר כוח. את זה לא עשית. על מה אתה מדבר כאן – – – משה גפני (יהדות התורה): הוא התנגד להסתייגות. אלי אפללו (קדימה): – – – דוד אזולאי (ש"ס): אתה יכול לקרוא אותו לסדר, אדוני היושב-ראש? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מאוד אשתדל, אדוני הנואם. חבר הכנסת אפללו, יושב-ראש הקואליציה, תעזור לי בבקשה. תשב. אני אסתדר. אפילו עם חבר הכנסת גפני אני אשתדל להסתדר. נא לשבת. דוד אזולאי (ש"ס): עומד כאן הרב גפני, ובמקום לחזק ולברך את יושב-ראש ועדת הפנים, במקום להיות שמחים שיש לנו, ברוך השם, שני רבנים ראשיים, שניהם גאוני הדור, שניהם עושים עבודת קודש, שניהם עובדים בשיתוף פעולה, עושים מלאכה נאמנה לעם ישראל – המצב הזה כנראה לא כל כך טוב לך, ואתה מעוניין אולי להכניס מחלוקת בין שני הרבנים. משה גפני (יהדות התורה): אני תומך בכל – – – דוד אזולאי (ש"ס): בעצם מה עשינו כאן? חבר הכנסת הרב מרגי, לא הצלחתי להסביר לו, לא הצלחתי לשכנע אותו. תן לי ניסיון אחרון לעשות את זה, אולי בכל זאת אצליח. דוד רותם (ישראל ביתנו): אין סיכוי. דוד אזולאי (ש"ס): ידידי וחברי הרב גפני, על מה בעצם ההסתייגות שלי? כפי שידוע לכולם, שני הרבנים מכהנים בשני התפקידים ברוטציה. עשינו דבר מקובל – אמרנו שאם תהיה הסכמה בין שני הרבנים, ויסכימו כל אחד להישאר בתפקידו עד סוף הקדנציה – אפילו היושב-ראש אופיר פינס הסכים לזה, והלכנו עם זה. אז הגשתי את ההסתייגות שלי בעניין שני הרבנים. מה אומרת ההסתייגות שלי? לא באתי לכפות על אף אחד שום הסדר, שום העברת סמכויות. אני מפנה את החברים להסתייגות, ואני אקרא אותה כלשונה וככתבה: על אף האמור בסעיפים קטנים – – – הרבנים הראשיים לישראל רשאים, בתקופה שמיום תחילתו של חוק הרבנות הראשית לישראל ועד תום חמש שנים מאותו מועד, להסכים ביניהם – רבותי חברי הכנסת, הדגש הוא במלה "להסכים" – כלומר, שני הרבנים הראשיים צריכים להסכים ביניהם כדי להעביר את הסמכות מזה לזה, ואיש לא מנסה לכפות את הדבר הזה על רעהו. לא רק זה – כדי שלא ניצור תקדימים מסוכנים לעתיד, אמרתי שזה יהיה רק כהוראת שעה, לחמש השנים האלה בלבד. ראובן ריבלין (הליכוד): זאת ההסתייגות של חבר הכנסת רותם. דוד אזולאי (ש"ס): לא. גם העברת הסמכויות היא לחמש שנים בלבד. למה עשינו את זה? גם ההסתייגות של דוד רותם וגם ההסתייגות שלי הן אך ורק מסיבה אחת: ידענו שיש אידיליה בין שני הרבנים הראשיים לישראל. יש הסכמות ביניהם. אני אומר בשיא הרצינות – עוד לא היתה לנו רבנות ראשית כפי שהיא היום: שני רבנים מצוינים שעושים עבודה מצוינת, והכי חשוב הוא שהם יודעים לעבוד בשיתוף פעולה. אז מה אכפת לי, אני כמחוקק – אם שניהם הסכימו להעביר סמכויות, מה אכפת לי להתיר להם את זה בחוק? משה גפני (יהדות התורה): – – – דוד אזולאי (ש"ס): כי החוק לא מאפשר את זה. אבל נראה שזה מפריע לרב גפני. השקט התעשייתי הזה מפריע לך, ולכן אתה מתנגד. לכן אני מציע לך, הרב גפני, לא רק שלא תתמוך, אלא אם באמת אתה אוהב שלום ורודף שלום, אני מציע לך ולחבריך לתמוך בהסתייגות שלי, כדי להראות שגם פה בבית אין בינינו חילוקי דעות בנושא הרבנות הראשית לישראל. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת אזולאי. חברי הכנסת יורם מרציאנו ויוסי ביילין הגישו אף הם הסתייגויות, אבל מכיוון שהם לא נמצאים במליאה ההסתייגויות שלהם מתבטלות. חבר הכנסת אופיר פינס-פז, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, רוצה להשיב למסתייגים. בבקשה, אדוני. אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אדוני, אני שב וממליץ לעיין בספר המצורף. אני חייב להתייחס להסתייגויות של ידידי חבר הכנסת דוד אזולאי, שהחמיא לי, ואנחנו באמת עובדים יחד יפה מאוד בוועדת הפנים, אבל אני אצביע נגד ההסתייגות שלו. אני רוצה שזה יהיה ברור. בחברות, אבל נגד. אני אצביע נגד, משום שבעיני היא מערבת מין בשאינו מינו. אדם שהולך להיות נשיא בית-הדין הרבני הגדול לא צריך לעסוק בענייני דיומא, בעניינים של ניהול, של מקוואות, של כשרות, של גיור וכדומה. לזה יש הפונקציה האחרת. ראובן ריבלין (הליכוד): החוק שלך, בלי ההסתייגות, מאפשר לרב עמאר להמשיך להיות אב בית-הדין? אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): ודאי. אני תומך בחוק. לפי דעתי החוק טוב וצריך להעביר אותו. לגבי ההסתייגות של חבר הכנסת רותם, אני אומר את האמת: אם ההסתייגות של חבר הכנסת אזולאי – אני אתמוך בהסתייגות של חבר הכנסת רותם, כי היא לפחות אומרת שכל ההסדר הוא לחמש שנים, ובכהונה הבאה, של הרבנים הראשיים הבאים, נראה שוב. בהסתייגות הזאת יש היגיון. אשר להסתייגות של חבר הכנסת גפני, אני אשמע לעמדת הקואליציה. אדוני היושב-ראש, אני אומר כבר עכשיו, שאם ההסתייגות של חבר הכנסת אזולאי תתקבל, אני לא אמשוך את הצעת החוק. כי אם אני אמשוך את החוק, המשמעות של זה היא שתהיה רוטציה, וכבוד הרב מצגר יהפוך להיות נשיא בית-הדין הרבני במקום כבוד הרב עמאר, וזה דבר שאנחנו רוצים למנוע, בעצה משותפת ובהסכמה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת אופיר פינס-פז. אנחנו עוברים להצבעות על הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון מס' 2), התשס”ח–2008. לשם החוק אין הסתייגויות. אנחנו מצביעים על שם החוק כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 44 בעד שם החוק – 37 נגד – אין נמנעים – אין שם החוק נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בעד – 37, אין מתנגדים או נמנעים. שם החוק אושר. קריאות: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת גפני, להפסיק להפריע באמצע הצבעה. חבר הכנסת אפללו, אם תשב, אני בטוח שזה גם ירגיע קצת את הרוחות. שם החוק אושר, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. סעיף 1 – חבר הכנסת משה גפני? משה גפני (יהדות התורה): מסיר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מסיר את ההסתייגות. חבר הכנסת אופיר פינס-פז? אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): מסיר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מסיר את ההסתייגות. חברי הכנסת דוד אזולאי ויורם מרציאנו – חבר הכנסת יורם מרציאנו לא נמצא. חבר הכנסת דוד אזולאי? דוד אזולאי (ש"ס): להצביע. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מבקש להצביע. מי שמצביע בעד – בעד ההסתייגות של חבר הכנסת אזולאי; מי שנגד – להסיר את ההסתייגות לסעיף 1. הצבעה מס' 45 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 5 נמנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת דוד אזולאי לסעיף 1 נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 30, חמישה מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות של חבר הכנסת אזולאי לסעיף 1התקבלה. אנחנו מצביעים על סעיף 1, עם ההסתייגות שהתקבלה. מי בעד סעיף 1, עם ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 46 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה – 31 נגד – 2 נמנעים – 2 סעיף 1, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: סעיף 1, כולל ההסתייגות, התוצאות: בעד – 31, שני מתנגדים, שניים נמנעו. אני קובע כי סעיף 1 התקבל עם ההסתייגות. סעיף 2 – אין הסתייגויות. אנחנו תיכף נברר – אחרי סעיף 2, יוסי ביילין – נפלה ההסתייגות. חבר הכנסת דוד רותם, מבקש להצביע? קריאה: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אם כן, אנחנו קודם כול מצביעים על סעיף 2, כנוסח הוועדה. אין לסעיף הזה הסתייגויות. חבר הכנסת גפני, אתה ממש ממש מפריע. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 47 בעד סעיף 2 – 35 נגד – אין נמנעים – 1 סעיף 2 נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 35 בעד, אין מתנגדים, נמנע אחד. גם סעיף 2 התקבל, כנוסח הוועדה. חברי הכנסת, שימו לב, אחרי סעיף 2 יש הסתייגות של חבר הכנסת דוד רותם. מי שבעד – הוא בעד ההסתייגות של חבר הכנסת רותם. מי שנגד – מבקש להסיר אותה. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 48 בעד ההסתייגות – 32 נגד – אין נמנעים – 1 ההסתייגות של חבר הכנסת דוד רותם אחרי סעיף 2 נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 32, אין מתנגדים, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות של חבר הכנסת רותם התקבלה. אם כן, כרגע יש לנו סעיף 3, שהוא בעצם ההסתייגות, צריכים להצביע עליו עוד פעם; נכון, היועץ המשפטי של הוועדה? אז אם כן, אנחנו מצביעים: כרגע יש לנו בחוק סעיף 3, זאת ההסתייגות של חבר הכנסת רותם. אנחנו רוצים לאשר את זה בהצבעה בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 49 בעד סעיף 3 – 33 נגד – אין נמנעים – 1 סעיף 3 נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 33, אין מתנגדים, נמנע אחד. אני שואל את יושב-ראש ועדת הפנים, חבר הכנסת אופיר פינס, להמשיך בהצבעה? התקבלה ההסתייגות. אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): תן לי לחשוב על זה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא שמעתי אותך. גש למיקרופון ותענה לי. אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אם כבר רצית לתת מיקרופון, אני חייב לגלות גילוי נאות על ההסכם בין אלי ישי לביני על פיזור הכנסת בתחילת כנס הקיץ, ולכן הסכמתי לא למשוך את החוק. לא, לא, לא, סתם, סתם. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אין סתם. אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): חברים, אפשר להמשיך לקריאה שלישית. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה מסכים להמשיך בהצבעות. חברי הכנסת, הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון מס' 2), התשס”ח–2008, עם שתי ההסתייגויות שהתקבלו – האחת של חבר הכנסת אזולאי, השנייה של חבר הכנסת רותם – קריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 50 בעד החוק – 35 נגד – אין נמנעים – 3 חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון מס' 2), התשס”ח–2008, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 35, אין מתנגדים, שלושה נמנעו. אני קובע כי חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון מס' 2), התשס”ח–2008, התקבל כנדרש בשלוש קריאות. בבקשה, חבר הכנסת פינס, ברצונך להוסיף משהו? אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): לא. הצעת חוק איגודי ערים (תיקון מס' 5), התשס”ח–2008 [מס' מ/335; "דברי הכנסת", חוב' ב', עמ' 11326, חוב' ו', עמ' 12025; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו עוברים לסעיף הבא, שהוא הצעת חוק איגודי ערים (תיקון מס' 5), התשס”ח–2008, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את החוק יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת אופיר פינס-פז. חבר הכנסת רותם, איפה הוא? אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אדוני היושב-ראש, תודה, רבותי השרים, אדוני שר הפנים, קודם כול, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לבשר לכנסת שבהצעת החוק הזאת – אם היא תאושר – ועדת הפנים של הכנסת סיימה את כל סעיפי חוק ההסדרים שפוצלו אלינו, למעט אחד, שהוחלט בעצה אחת עם הממשלה שלא לקדמו. אני מתכבד להביא בפניכם הצעת חוק איגודי ערים (תיקון מס' 5) לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת חוק זו, מקורה בסעיף 7 להצעת חוק ההסדרים במשק המדינה. סעיף זה פוצל מהצעת החוק והועבר לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה, על-פי החלטת הכנסת ב-14 בנובמבר 2007. הצעת החוק נועדה לאפשר לשר הפנים למנות ועדה קרואה לאיגוד ערים שכשל בתפקידו עקב ניהול כושל של מועצת האיגוד ושל יושב-ראש המועצה. מוצע כי מקום שבו קיים חשש שאיגוד ערים אינו ממלא תפקידיו כראוי, יהיה שר הפנים רשאי למנות ועדת חקירה לבחינת תפקודו של האיגוד, הסיבות לכשל בתפקודו והאמצעים שיש לנקוט על מנת לתקן את המצב. ועדת החקירה תורכב מיושב-ראש שאיננו עובד מדינה, ולפחות שני חברים נוספים שהם בעלי מומחיות או ניסיון בתחומים הרלוונטיים לאיגוד או לניהולו. במקרה שבו מצאה ועדת החקירה שהתפקוד הכושל של האיגוד נובע מחמת התנהלותם הלקויה של המועצה או יושב-ראש המועצה והמליצה על מינוי ועדה קרואה, יוכל השר למנות ועדה קרואה לניהול איגוד הערים. אגב, בישראל יש כ-50 איגודי ערים, רק שנדע מה הפוטנציאל. הוועדה הקרואה תורכב מחמישה חברים, שלפחות שניים מהם יהיו מי שאינם עובדי מדינה והם בעלי ניסיון רלוונטי כאמור. כל חברי הוועדה חייבים לעמוד בתנאי כשירות, הכוללים השכלה אקדמית וניסיון מקצועי רלוונטי. עם זה, קבענו – בדומה לתקשי"ר – כי מי שגילו מעל 45 שנים ויש לו ניסיון עודף, יוכל להתמנות לתפקיד בוועדה קרואה – שאגב, הוא ללא שכר – אף אם אינו בעל השכלה אקדמית. יושב-ראש הוועדה יהיה זכאי לגמול על השתתפותו בישיבות הוועדה, כפי שיקבע שר הפנים. לא קבענו את הגובה. ירצה השר – יקבע; לא ירצה – לא יקבע. מוצע כי הוועדה הקרואה תכהן ארבע שנים, אולם שר הפנים יהיה רשאי לקצר תקופה זו בפרק זמן של עד שנתיים, מטעמים מיוחדים. כמו כן, יהיה רשאי השר להאריך את תקופת הכהונה בשנה אחת נוספת. הארכת הכהונה או קיצור הכהונה טעונים התייעצות עם ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. עכשיו אני מבקש את תשומת-לבם של חברי הכנסת. אדוני, אדוני, אני מבקש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת גפני. זה כבר לאחר מעשה – זה בדיעבד שבדיעבד. אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): עכשיו אני צריך את תשומת לבכם. משום שחוקקנו את החוק הבוקר, ורציתי לסיים אותו לפני יציאת הכנסת לפגרה כדי לאפשר למשרד הפנים ולשר הפנים לתפקד גם במהלך פגרת הכנסת, העליתי מהוועדה את סעיפים 16ג עד 16ה בשתי גרסאות, להכרעת המליאה, ושתי הגרסאות הן כדלקמן: גרסה א' קובעת, שהעילה למינוי ועדת חקירה – וגם לגבי מינוי ועדה קרואה, בעקבות המלצותיה – תהיה כאשר האיגוד אינו ממלא בפועל את תפקידיו כראוי. זאת אומרת, הסיפור הוא שהשר ימנה ועדת חקירה, ובעקבות ההמלצות שלה הוא גם ימנה ועדה קרואה, רק אם האיגוד לא ממלא בפועל את תפקידו כראוי. לעומת זאת, גרסה ב' קובעת שיהיה אפשר למנות ועדת חקירה וועדה קרואה גם כאשר האיגוד עשוי – בעתיד – שלא למלא את תפקידו כראוי. אני צידדתי יותר בגרסה א', והשר מצדד יותר בגרסה ב'. אני לא מתכוון לייצר כאן התנצחות. אני אתמוך – וביקשתי מיושב-ראש הקואליציה שאנחנו נתמוך בגרסה ב', על-פי בקשת השר, ועם זה גם סיכמנו שבחוק העיריות נחזור ונדון בסוגיה של ועדת החקירה בכלל, גם על עיריות, וגם על זה, ואם נגיע למסקנה שאנחנו רוצים לשנות, נעשה תיקון עקיף בהמשך. אבל כרגע אנחנו מתלכדים – – – דוד אזולאי (ש"ס): – – – אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): בחוק העיריות. אם נגיע למסקנה שצריך לעשות תיקון, נעשה אותו בחוק העיריות. תיקון עקיף של זה. כרגע אני ממליץ, חבר הכנסת דוד אזולאי, אף שהעמדה של שנינו אחרת, שלא להגיע לעימות כאן עם השר. זה מיותר. לכן העליתי שתי גרסאות, כי ידעתי שאני לא מספיק לדבר עם השר בוועדה. אוקיי, עד כאן. תודה. היו"ר דוד רותם: תודה ליושב-ראש הוועדה. לחבר הכנסת דוד אזולאי יש הסתייגות. דוד אזולאי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, אני רוצה, קודם כול, להצטרף לדברים של יושב-ראש ועדת הפנים. בוועדה אומנם היינו תמימי דעים לגבי התמיכה בגרסה א' ולא בגרסה ב', ולכן, היות שיש הסכמה עם השר, ויש אפשרות לתקן אחר כך בין גרסה א' לגרסה ב' בחוק העיריות, גם אני, אדוני השר, אתמוך בסיכום שלך עם יושב-ראש ועדת הפנים, ונתמוך, אני וחברי, בגרסה ב'. אשר להסתייגות שלי, בעצם היא אומרת – – – משה גפני (יהדות התורה): חבר הכנסת אזולאי, בחוק הזה, אתה וחבריך – הכוונה היא גם ליהדות התורה. דוד אזולאי (ש"ס): הפעם אתה לא יכול להגיד שקראת לי לוועדה. הפעם לא. תודה רבה. משה גפני (יהדות התורה): – – – היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת אזולאי. דוד אזולאי (ש"ס): כן, אדוני. היו"ר דוד רותם: אדוני גומר את זמנו. דוד אזולאי (ש"ס): אני כבר מסיים. בכל אופן, אני רוצה לדבר על ההסתייגות, אדוני היושב-ראש. ההסתייגות שלי נועדה בעצם להגיד: היות שסעיף 16ו(ג) המוצע אומר: "על אף האמור בסעיף קטן (ב), רשאי שר הפנים למנות לוועדה קרואה אדם שגילו מעל 45", הצעתי: תבטלו את הגבלת הגיל, וגם אם אדם צעיר, אבל יש לו שנות ניסיון במקום תואר אקדמי, השר יוכל למנות אותו לחבר בוועדה קרואה או ליושב-ראש ועדה קרואה לפי החלטת השר. לא יעלה על הדעת שאדם שיש לו ניסיון, שעסק במקצוע עשר שנים, מכיוון שאין לו תואר אקדמי אי-אפשר למנות אותו. אתה פוסל ציבור שלם שלא יוכל להתמנות לוועדות קרואות. עם זה – וזה הדבר הכי חשוב בחוק הזה – – – ראובן ריבלין (הליכוד): אין לו תואר אקדמי אבל תואר רבני יש לו? דוד אזולאי (ש"ס): יש לו. יש לו ניסיון, יש לו תואר רבני. ראובן ריבלין (הליכוד): ניסיון זה דבר חשוב, אבל צריך משהו שמקביל לתואר אקדמי. דוד אזולאי (ש"ס): בסדר. ידידי חבר הכנסת רובי ריבלין, אתה יודע שאין חכם כבעל ניסיון. אנחנו מכירים הרבה אנשים שלמדו, אבל לצערנו הרב לא תמיד יודעים ליישם את מה שלמדו. לכן – אני רוצה להגיד דבר נוסף – אני כבר מסיים – – – היו"ר דוד רותם: נא לסיים. לא, אדוני. משפט אחרון. דוד אזולאי (ש"ס): דקה אחת. משפט אחד ואני כבר מסיים. זאת הפעם הראשונה שיש חוק שיש בו סנקציה כלפי איגודי ערים שאינם מתנהלים בצורה הראויה. אני חושב שזה עצמו ראוי להערכה, מפני שעד היום איגודי ערים היו יכולים לעשות מה שהם רוצים. לא היתה שום סנקציה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת. דוד אזולאי (ש"ס): אז זאת סנקציה שמאיימת עליהם, ולכן זה מחייב אותם להתנהל כנאה וכיאה. תודה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת אזולאי. יושב-ראש הקואליציה, כדאי שתתפוס את מקומך, כי אנחנו מצביעים. חברי הכנסת, לשם החוק אין הסתייגות, ולכן אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על שם החוק כנוסח הוועדה. נא להצביע. הצבעה מס' 51 בעד שם החוק – 23 נגד – אין נמנעים – אין שם החוק נתקבל. היו"ר דוד רותם: בעד – 23, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כך, אני קובע ששם החוק בנוסח של הוועדה נתקבל בקריאה שנייה. לגבי סעיף 1, לסעיפים 16ג עד 16ה המוצעים יש שתי גרסאות, ואנחנו נצביע גרסה מול גרסה. מי שבעד גרסה א' יצביע בעד, מי שבעד גרסה ב' יצביע נגד. נא להצביע. הצבעה מס' 52 בעד גרסה א' לסעיף 1 (סעיפים 16ג–16ה המוצעים) – 1 בעד גרסה ב' לסעיף 1 (סעיפים 16ג–16ה המוצעים) – 23 נמנעים – אין גרסה ב' לסעיף 1 (סעיפים 16ג–16ה המוצעים) נתקבלה. היו"ר דוד רותם: בעד – 1, נגד – 23, אין נמנעים. אם כך, נתקבלה גרסה ב' שהעלתה הוועדה. עכשיו אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגותו של חבר הכנסת דוד אזולאי לסעיף 1. סליחה, רגע. רגע. ראובן ריבלין (הליכוד): האם נאמר שם שעשר שנים במקום העבודה שבו מבקשים למנות – – – היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת ריבלין, בכל הכבוד, אנחנו באמצע ההצבעה. הנוסח היה מונח לפני החברים, ואפשר להצביע. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגותו של חבר הכנסת אזולאי לסעיף 1. נא להצביע. הצבעה מס' 53 בעד ההסתייגות – 20 נגד – 4 נמנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת דוד אזולאי לסעיף 1 (סעיף 16ו(ג) המוצע) נתקבלה. היו"ר דוד רותם: בעד – 20, נגד – 4, אין נמנעים. אם כך אני קובע שההסתייגות התקבלה. אדוני, אם כך, אני מעמיד להצבעה – – – אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אדוני. היו"ר דוד רותם: סליחה, סליחה. אני מעמיד להצבעה בקריאה שנייה את סעיף 1 בגרסה ב', עם ההסתייגות של חבר הכנסת אזולאי. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 54 בעד סעיף 1 בגרסה ב' ועם ההסתייגות שנתקבלה – 20 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1, בגרסה ב' ועם ההסתייגות שנתקבלה, נתקבל. היו"ר דוד רותם: בעד – 20, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כך, אני קובע שהסעיף נתקבל כהצעת הוועדה, בגרסה ב', עם הסתייגותו של חבר הכנסת אזולאי. לסעיף 2, חברי הכנסת, אין הסתייגויות. אנחנו עוברים לסעיף 2 כהצעת הוועדה. אין הסתייגויות. נא להצביע בקריאה שנייה. הצבעה מס' 55 בעד סעיף 2 – 23 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 2 נתקבל. היו"ר דוד רותם: 23 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כך, אני קובע שסעיף 2 נתקבל כהצעת הוועדה. אדוני יושב-ראש ועדת הפנים, האם אפשר לעבור לקריאה שלישית? אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אדוני, חברים, נעשה פה מעשה נבלה, ואני רוצה להסביר למה. חייבים, אתם יודעים, לגמור את הכנס עם איזה קטע של שחיתות, כי בלי זה הרי אי-אפשר להחליט. אי-אפשר. היו"ר דוד רותם: אדוני יושב-ראש הוועדה, האם אדוני מבקש להמשיך, או אדוני מבקש – – – אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני רוצה להסביר לכם את הסיפור. היו"ר דוד רותם: לא, קודם תגיד לנו אם אתה מבקש למשוך – – – אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): לא. קודם כול – – – היו"ר דוד רותם: להגיד לנו שהיתה פה שחיתות והיה מעשה נבלה ולהגיד לנו להמשיך? אם כך, אז את הקומפלימנטים לחברי הכנסת לא צריך. אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אדוני, אדוני, נעשה כאן מעשה מאחורי הגב. לא במקרה חבר הכנסת אזולאי לא דיבר אתי. להיפך, אני אביא את הפרוטוקול מהוועדה, ותוכלו לראות שחבר הכנסת אזולאי אמר שאם הנוסח שהבאתי יאושר, הוא לא יגיש הסתייגות. אני אביא את הפרוטוקול מהוועדה כשהוא יהיה מוכן. זה דבר שלא עושים בפוליטיקה ולא עושים בכנסת. אני הלכתי בעניין הזה ביושר, שילבתי סעיף יוצא דופן, שלא הייתי צריך לשלב, שמשרד הפנים, אדון מאיר שטרית, לא רצה לשלב אותו, ואני החלטתי שאנשים שאין להם תואר, אבל הם מעל גיל 45, ויש להם ניסיון עודף, יוכלו לקבל תפקידים. אני עשיתי את מה שאחרים לא עשו. דוד אזולאי (ש"ס): – – – אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אבל כשאתה מקבל אצבע, אתה רוצה את כל היד. את כל היד אתה רוצה. אני אומר – – – דוד אזולאי (ש"ס): זה לא מהכיס שלך. אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): זה לא מהכיס שלי, אבל יש כאן מדינה, וזה מהכיס של המדינה. אפשר לעשות כמה מינויים פחות במדינת ישראל. עושים דברים יחד וצריך ללכת עליהם יחד. אני רוצה שתדעו – מי שיצביע בעד שיבין את העניין הזה – המשמעות של הדבר הזה היא בעצם שאנחנו חוזרים הרבה מאוד שנים אחורה, ובעצם אזולאי לא רוצה תארים, הוא רוצה שיהיה אפשר למנות ראשי איגודי ערים חסרי השכלה, בורים ועמי ארצות. זה מה שהוא רוצה – תגיד את האמת – וזה בניגוד לסיכום אתי. לכן אני מבקש מהקואליציה – אלי, אני אומר לך, אני מצפה ממך לגיבוי בעניין הזה, ואני מצפה משר הפנים לגיבוי בעניין הזה. אדוני השר, הלכתי אתך לגיבוי בעניין שביקשת, אני מבקש גיבוי בזה. על-פי סעיף 127, אני מבקש למשוך את הצעת החוק ולהחזירה לוועדה. משה גפני (יהדות התורה): אתה פשוט לא רוצה חרדים שם, זה הכול. לא טוב, עשר שנות ניסיון? היו"ר דוד רותם: כן, אדוני השר. שר הפנים מאיר שטרית: אדוני היושב-ראש, אני מבקש להרגיע את הרוחות. אני מבין את חבר הכנסת אופיר פינס, ואני גם מסכים אתו, כי ברגע שסוכם משהו, יש בעיה בלחזור ממה שסוכם. אבל אני חושב שהדאגה היא לא במקומה. שיהיה ברור לך, חבר הכנסת פינס, לא ימונה על-ידי – – – אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): על-ידיך. שר הפנים מאיר שטרית: תקשיב. לא ימונה על-ידי אף אדם – – – אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): תמיד תהיה שר הפנים? שר הפנים מאיר שטרית: אופיר, אני מבקש ממך שתשמע. החוק באמת חשוב לצורך הטיפול במה שקורה בתאגידים. אני אומר לך, לא ימונה על-ידי אדם שאינו עומד בכל הקריטריונים הדרושים. אם ההסתייגות היתה מדברת על כישורים, הייתי מתנגד לה בכל תוקף. הדבר היחיד שנאמר בהסתייגות הוא הגיל. תסכים אתי שאם – – – אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): על-פי התקשי"ר. שר הפנים מאיר שטרית: מאה אחוז. הגיל. ההסתייגות של חבר הכנסת אזולאי היתה רק על גיל. סליחה, חבר הכנסת יעקב כהן. אני מסתכל למשל על חבר הכנסת אופיר פינס, שעד גיל 30 הוא כבר היה מנכ"ל מחלקה בסוכנות, חבר הכנסת, היה חבר מועצת עיר – כישורים רבים. אם יש לי אדם כזה, שהוא מתחת לגיל 45 – אופיר, בן 24 הייתי ראש מועצה. זאת אומרת, יש אנשים צעירים היום, תודה לאל, עם ניסיון של שנים ועם יכולת מוכחת. תדע לך, הרי שר הפנים לא ממנה אנשים לתפקידים על דעת עצמו. כל מועמד עובר ועדת בדיקה בראשות היועץ המשפטי של המשרד ומנהל מינהל השלטון המקומי. אף אחד לא ממונה על דעת השר לבדו. לכן החשש שלך – שאני מבין אותו ואני שותף לו – שימונו אנשים לא נכונים, אני אומר לך: זה לא יקרה ולא יכול לקרות. אתה יודע כמוני, שגם אנשים שאני חושב שהם ראויים, ומציע אותם, נפסלים לצערי, על כל מיני טיעונים שוליים שבשוליים. לכן, אופיר, אני אומר לך מכל הלב: אין לך מה לחשוש. החוק הוא טוב, ובשביל דבר כזה לא שווה להחזיר אותו אחורה. אני מבקש שגם אתה תסכים להצבעה בקריאה שלישית. אני מבטיח לך שאתה יכול להיות שקט ובטוח לחלוטין, לא בספק. יעקב כהן, ריבונו של עולם. חבר הכנסת אופיר פינס, אתה יכול להיות בטוח ושקט לחלוטין: לא יקרה כדבר הזה. אני מבקש ממך באמת, בוא נעביר את החוק, נשלים את הכנס בסדר. אין כוונתי פה לרעה. אם היה מדובר בכישורים לא הייתי מתפשר על שום דבר. גיל זה דבר שהזמן מתקן כל יום, לכן זה לא חיסרון כזה גדול. אני חושב שהניסוח הראשוני של החוק הוא לא מוצלח. 45 זה גיל מבוגר היום. אני מבקש מחבר הכנסת פינס שילך אתנו על העניין וייתן אפשרות להצביע בקריאה שלישית. היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת פינס, האם אתה מסכים להצביע? אם כך, חברי הכנסת, יש הסכמה בין השר ובין יושב-ראש – – – אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): לא, סעיף 127. היו"ר דוד רותם: אתה לא יכול 127, אתה יכול 130. 127 זה במהלך הקריאה השנייה. אנחנו הצבענו בקריאה שנייה. מאחר שנגמרה הקריאה השנייה, אתה יכול רק לפי 130. ב-130 זה אתה או הממשלה, וכשיש התנגדות אנחנו נצביע. אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 130 זה בלי הצבעה. היו"ר דוד רותם: 130 זה עם הצבעה, כי יש פה או ועדה או יושב-ראש הוועדה או הממשלה. כיוון שיש סתירה בין הבקשות שלכם, זה הולך להצבעה. אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): טוב, אז תצביע על 130. היו"ר דוד רותם: אם כך, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. מי שמצביע בעד – מצביע בעד הצבעה בקריאה שלישית עכשיו. מי שמצביע נגד – מצביע בעד לדחות את ההצבעה לפי בקשת – – – אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני מבקש שבעד זה בעד הבקשה שלי. היו"ר דוד רותם: מה זה חשוב? זה הרי לא משנה, כי זה בעד או נגד. אין לזה חשיבות. אתה רוצה שאהפוך? בבקשה, רבותי. מי שבעד קבלת בקשתו של יושב-ראש הוועדה לדחות את הדיון – יצביע בעד. מי שבעד הצעתו של השר להצביע היום – יצביע נגד. נגד זה נגד יושב-ראש הוועדה. נא להצביע. הצבעה מס' 56 בעד ההצעה להחזיר את הצעת החוק לוועדה – 5 נגד – 20 נמנעים – אין ההצעה להחזיר את הצעת חוק איגודי ערים (תיקון מס' 5), התשס”ח–2008, לוועדת הפנים והגנת הסביבה לא נתקבלה. היו"ר דוד רותם: בעד – 5, נגד – 20, אין נמנעים. אם כך, אני קובע שההצבעה תיערך עכשיו. אנחנו עוברים לקריאה שלישית, עם ההסתייגות שנתקבלה, וגרסה ב'. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 57 בעד החוק – 23 נגד – 1 נמנעים – 2 חוק איגודי ערים (תיקון מס' 5), התשס”ח–2008, נתקבל. היו"ר דוד רותם: בעד – 23, נגד – 1, נמנעים – 2. אם כך, אני קובע שהצעת חוק איגודי ערים (תיקון מס' 5), התשס”ח–2008, נתקבלה ותפורסם בספר החוקים. הצעת חוק להגנה על עדים, התשס”ח–2008 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/380).] (קריאה ראשונה) היו"ר דוד רותם: אנחנו עוברים להצעת חוק להגנה על עדים – קריאה ראשונה. אני מזמין את השר אדרי להציג את החוק. בבקשה, אדוני. השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, תופעת האיום על עדים בישראל כיום היא תופעה נפוצה ורחבת היקף. לצערנו, תופעה זו הולכת ומתפשטת, במיוחד לנוכח התרחבות תופעות הפשע המאורגן ושיטות הפעולה האופייניות לארגוני הפשיעה בישראל. מובן שהממשלה נתנה את דעתה על הנושא הזה, שהוא בנפשנו. התגבשו כמה מהלכים, גם ליצירת שיתוף פעולה בין-לאומי נגד האיום הזה, שהולך ומתפשט, איום על העדים והסכנה של פגיעה בשלטון החוק. הצעת החוק שלפנינו נועדה ליצור את המסגרת החוקית להקמתה ולפעולתה של רשות להגנה על עדים, בהתאם למתווה שנקבע בהחלטת הממשלה האמורה ובהתאם לצרכים המבצעיים והארגוניים, ובכללם שיתוף הפעולה בין הרשות ובין המשטרה בענייני ההגנה על עדים, אשר לובנו במהלך ההיערכות להקמת הרשות. הנושאים העיקריים המוסדרים בהצעת החוק: 1. הגדרת תפקידיה העיקריים של הרשות בתחום אבטחתם של עדים מאוימים ברמת הסיכון הגבוהה ביותר ובתחום פיתוח הידע והכלים בנושא ההגנה על עדים. 2. הסדרת המבנה הארגוני של הרשות להגנה על עדים, לרבות דרך המינוי של מנהל הרשות ושל עובדיה, הסדרת הבסיס להעסקת מאבטחים על-ידיה או לשכירת שירותי אבטחה על-ידיה כאשר יתעורר הצורך לשכור שירותים כאמור; מתן סמכויות למאבטחים הפועלים מטעם הרשות לצורך ביצוע תפקידיהם כנדרש. 3. הקמת ועדת היגוי בראשות פרקליט המדינה, שתלווה את עבודת הרשות, והגדרת תפקידיה, אשר עיקרם: ליווי הרשות בשלבי הקמתה ובעבודתה השוטפת והתוויית מדיניות כוללת בתחום ההגנה על עדים. 4. הסדרת מנגנון הפניית עד לטיפול הרשות וקבלתו, וכן הוראות שונות לעניין גיבוש תוכנית הגנה בעבור העד והדרכים האפשריות להגנת עד. בכלל זה, מוצע להסדיר בחוק את מנגנון שינוי זהותו של עד המוגן בידי הרשות, כאשר הדבר נמצא הכרחי לצורך הגנתו האפקטיבית, ובהתאם להוראות בית-המשפט בנושא. הצורך בקביעת ההסדרים המוצעים נובע מהחשיבות שבהסדרת תהליך שינוי הזהות באופן יסודי ויעיל, אשר מחד גיסא יאפשר את הסתרתו של העד מפני המאיימים עליו, ומאידך גיסא יבטיח שקיימים מנגנונים מתאימים לביצוע השינוי באופן מבוקר, לרבות חשיפת זהותו של העד במקרים שבהם הדבר נדרש. בהקשר זה מוצע לקבוע כי לא ניתן יהיה במסגרת זו להנפיק לעד מסמכים המעידים על כישורים, כשרות משפטית, נישואין או גירושין, דת, מצב בריאותי, השכלה, הסמכה או רשיון אשר אינם משקפים את אלה בפועל, וזאת במטרה למנוע שימוש לרעה בהחלפת הזהות. נוסף על כך, הצעת החוק מבקשת לקבוע את המסגרת לאבטחת עד מאוים מחוץ לישראל, אם נמצא כי נסיבות העניין מחייבות את הרחקתו מישראל לצורך הגנתו. אבקש להדגיש כי במסגרת תוכנית הגנה של עד ייכללו פתרונות לשיקום העד ולסיוע להשתלבותו בקהילה – פן שאנו רואים בו חלק חיוני בהליך ההגנה על עדים בידי הרשות. 5. כמובן הסודיות והחיסיון מוסדרים בחוק בצורה מאוד מיוחדת, של הגנה על עדים בידי הרשות, אל מול האינטרס הברור של גורמים עברייניים להשיג מידע רב ככל הניתן בעניין. הצעת החוק מבקשת לקבוע הסדרים שונים להבטחת סודיות והגנת המידע בכל הנוגע לפעילות הרשות, לזהות עובדיה ולכל פרט או מידע הנוגע לאבטחת העדים המוגנים על-ידה. בהקשר זה מוצעים גם כמה תיקוני חקיקה עקיפים בחוק חופש המידע ובחוק הגנת הפרטיות. 6. נושא נוסף בהצעת החוק הוא הגנת עדים בידי המשטרה ושירות בתי-הסוהר, בעיקר ביחס להגנת עדים אשר לא ייכללו בתוכנית הגנה של הרשות, אם בידי המשטרה ואם בידי שירות בתי-הסוהר, ביחס לעדים מאוימים המוחזקים במשמורת חוקית. 7. כמו כן, יש בהצעה תיקוני חקיקה עקיפים בעניינים הנוגעים לפעילות הרשות. בין השאר מוצע לתקן את חוק בתי-המשפט, כך שבין העילות המאפשרות קיום דיון בדלתיים סגורות לפי החוק האמור, תיכלל גם מטרת הגנה על עד מוגן או על תוכנית הגנה; לתקן את חוק המשטרה (דין משמעתי, בירור קבילות והוראות שונות), כך שגם תחקיר בעניין פעילות המשטרה בתחום אבטחת עד טעון הגנה יהיה חסוי במסגרת הסעיף; לתקן את החוק למניעת אלימות במשפחה ולהוסיף את הרשות להגנה על עדים לרשימת "רשויות הביטחון" המוגדרות בחוק למניעת אלימות במשפחה לעניין החזקת נשק בידי איש רשות ביטחון שניתן לגביו צו הגנה, ועוד. אני סמוך ובטוח שהקמת הרשות היא חיונית וחשובה להגנה על עדים ולמערכת המשפט והצדק במדינת ישראל. אני קורא לחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הממשלתית בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת לצורך הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. תודה רבה. היו"ר דוד רותם: תודה רבה. רונית תירוש (קדימה): אני מבקשת שיירשם בפרוטוקול שבהצבעה על הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 22) הצבעתי בטעות נגד אבל אני בעד. היו"ר דוד רותם: יירשם שזאת טעות והתכוונת להצביע בעד. נרשם בפרוטוקול. חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון. חברי הכנסת משה גפני, אורי אריאל ונסים זאב אינם נוכחים. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 58 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק להגנה על עדים, התשס”ח–2008, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר דוד רותם: תשעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כך, אני קובע שהצעת חוק להגנה על עדים, התשס”ח–2008, נתקבלה בקריאה ראשונה והיא תועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 7) (תיקון), התשס”ח–2008 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/374).] (קריאה ראשונה) היו"ר דוד רותם: אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 7) (תיקון), התשס”ח–2008, קריאה ראשונה. יציג את החוק השר אדרי, בשם שר הרווחה. השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 7) (תיקון), התשס”ח–2008. תיקון סעיף 16: בחוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 7), התשנ"ו–1996, בסעיף 16, אחרי סעיף קטן (ב) יבוא: "(ג) על אף הוראות סעיף קטן (א), תושבת ישראל שהיא עקרת בית או אלמנה בת קצבה כאמור בסעיף קטן (א) תהא מבוטחת לפי פרק י' לחוק העיקרי, אף שלא מתקיים בה האמור בפסקה (1) להגדרה 'מבוטח' שבסעיף 223 לחוק העיקרי, כנוסחה בסעיף 2 לחוק זה". תחילתו של חוק זה ביום ט' בטבת התשנ"ו, 1 בינואר 1996. אבקש את תמיכתכם. תודה. היו"ר דוד רותם: תודה. אנחנו עוברים לדיון. חברי הכנסת משה גפני, אורי אריאל ונסים זאב אינם נוכחים. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 59 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 7) (תיקון), התשס”ח–2008, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר דוד רותם: שמונה בעד, אין מתנגדים, נמנע אחד. אם כך, אני קובע שהצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 7) (תיקון), התשס”ח–2008, נתקבלה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת העבודה והרווחה לצורך הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 33) (זכאות הורה יחיד לגמלה בתקופת לימודים), התשס”ח–2008 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/225).] (קריאה ראשונה) היו"ר דוד רותם: אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 33) (זכאות הורה יחיד לגמלה בתקופת לימודים), התשס”ח–2008, של חברי הכנסת גדעון סער, אורית נוקד ומרינה סולודקין – קריאה ראשונה. אני מזמין את חברת הכנסת מרינה סולודקין להציג את הצעת החוק. בבקשה, גברתי. מרינה סולודקין (קדימה): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 33) (זכאות הורה יחיד לגמלה בתקופת לימודים), התשס”ח–2008, היא הצעה מאוד חשובה, כי בהצעה הזאת אנחנו מבקשים לתת זכות להורה יחיד, אב או אם של ילדים, ללמוד, והם מקבלים במקום קצבה את המלגה. לחוק הזה יש היסטוריה מאוד ארוכה. יש הישגים וגם יש כישלונות, שכן כל הזמן יש, לצערי הרב, בממשלות ישראל אנשים שמתנגדים לחוק. אבל החוק הוא לא תקציבי, כי אנשים שקיבלו קצבאות ורוצים ללמוד מתחילים לקבל מלגה באותם הסכומים שהם קיבלו לפני כן. בכנסת החמש-עשרה התחלנו בחקיקת החוק הזה, עם חברת הכנסת דאז נעמי חזן. הגענו לקריאה ראשונה והכנסת התפזרה. אחר כך, עם חברי יורי שטרן, זיכרונו לברכה, ועם אתי לבני, חברת הכנסת לשעבר, הגענו להסכמות עם משרד האוצר ועם הממשלות הקודמות, שנעשה פיילוט שלומדים וממשיכים לקבל את הקצבאות. לצערי הרב, לא הרבה אנשים היו מודעים לפיילוט הזה, ולכן ב-2006 הפיילוט – הוביל אותו משרד התעשייה והמסחר – בפיילוט זה בשנת 2006 היו 16 אנשים, ובפיילוט ב-2007 היו 23 אנשים. אם יהיה חוק ויהיה כתוב בו שיש תנאים מסוימים לקבלת המלגות האלה, ואין הפסקה של קבלת הקצבאות, אני חושבת שאנחנו נותנים זכות להורה יחיד ללמוד ולצאת ממעגל העוני וממעגל התלות. אני יכולה להגיד לכם שוועדת העבודה והרווחה תמכה בחוק, בניגוד לעמדה של משרד האוצר, מפני שהבינו שהחוק בכלל לא תקציבי, והרבה מאוד הורים במשפחות חד-הוריות יקבלו זכות ללמוד ואחר כך לקבל את התואר האקדמי הראשון או הסבה מקצועית ולהגיע לשוק העבודה בתנאים יותר טובים, להרוויח את הלחם שלהם ולחיות בלי תלות ברשויות הרווחה ולא על חשבון רשויות המדינה. חברי הכנסת, אני מבקשת את העזרה שלכם בהעברת החוק הזה. אני מבטיחה שלקראת הקריאה השנייה והקריאה השלישית אנחנו נעשה הכול כדי להגיע לכל ההסכמות האפשריות. תודה רבה. היו"ר דוד רותם: תודה לחברת הכנסת סולודקין. אנחנו עוברים לדיון. חברי הכנסת אורית נוקד, משה גפני ואורי אריאל אינם נוכחים. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 60 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 33) (זכאות הורה יחיד לגמלה בתקופת לימודים), התשס”ח–2008, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר דוד רותם: 12 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כך, אני קובע שהצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 33) (זכאות הורה יחיד לגמלה בתקופת לימודים), התשס”ח–2008, נתקבלה בקריאה ראשונה והיא תועבר לוועדת העבודה והרווחה להכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 84) (הארכת תוקף של הכרזה על מתחם פינוי ובינוי), התשס”ח–2008 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/378).] (קריאה ראשונה) היו"ר דוד רותם: חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 84) (הארכת תוקף של הכרזה על מתחם פינוי ובינוי), התשס”ח–2008, קריאה ראשונה. יציג את החוק השר יצחק כהן. השר אינו נוכח. האם מישהו אחר רוצה להציג את הצעת החוק בשם הממשלה? אם לא, החוק הזה ירד מסדר-היום. סגן שרת החוץ מגלי והבה – בבקשה, אדוני. סגן שרת החוץ מגלי והבה: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 84) (הארכת תוקף של הכרזה על מתחם פינוי ובינוי), התשס”ח–2008. בחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965, בסעיף 33א(ב), האמור בו יסומן "(1)" ואחריו יבוא: "(2) על אף הוראות פסקה (1), הממשלה רשאית, בהמלצת הוועדה שמונתה לפי הוראות סעיף קטן (ג), בהמלצת יושב-ראש מוסד התכנון המוסמך, ועל-פי התנאים שתורה הוועדה, להאריך, במהלך תקופת תוקפו של צו ההכרזה, את תוקפו של הצו האמור, לתקופה נוספת שלא תעלה על שש שנים, ובלבד שאושרה או שהופקדה במוסד התכנון המוסמך תוכנית לפינוי לשם בינוי או לעיבוי בנייה, במתחם הפינוי והבינוי שהוכרז בצו, או שמוסד התכנון המוסמך החליט על הפקדתה". אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בחוק. תודה. היו"ר דוד רותם: תודה. אנחנו עוברים לדיון, רבותי. חברי הכנסת משה גפני ואורי אריאל אינם נוכחים. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 61 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 84) (הארכת תוקף של הכרזה על מתחם פינוי ובינוי), התשס”ח–2008, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר דוד רותם: 11 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כך, אני קובע שהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 84) (הארכת תוקף של הכרזה על מתחם פינוי ובינוי), התשס”ח–2008, עברה בקריאה ראשונה והיא תעבור לוועדת הפנים ואיכות הסביבה להכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 17), התשס”ח–2008 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/378).] (קריאה ראשונה) היו"ר דוד רותם: הנושא הבא על סדר-היום הוא הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 17), התשס”ח–2008. השר יצחק כהן, בבקשה. השר לשירותי דת יצחק כהן: אדוני היושב-ראש, עיקרי החוק המוצע והצורך בו – במסגרת הדיונים בבג"ץ 1461/06, מוקד סיוע לעובדים זרים ואחרים נגד שר הפנים, נדונו ענייני הסדר החזקה במשמורת והבאה בפני בתי-הדין לביקורת משמורת. על-פי סעיף 13יב לחוק הכניסה, תפקיד בית-הדין לקיים ביקורת שיפוטית על החזקת שוהה בלתי חוקי במשמורת. בית-הדין יושב בעצם כערכאה הבודקת את החלטת משרד הפנים, אשר אמון על הוצאות צווי משמורת. בבג"ץ נדונו בין היתר שתי נקודות עיקריות. האחת – על-פי חוק הכניסה בנוסחו כיום, שר המשפטים ממנה את הדיינים של בית-הדין על-פי הצעת שר הפנים. ההסדר יוצר קושי, שכן מינויו של הדיין תלוי בגורם המבוקר על-ידו. נקודה שנייה – המועד הקבוע בחוק הכניסה להבאת שוהה בלתי חוקי בפני בית-הדין הוא 14 ימים. עם זאת, כיום פועל משרד הפנים בהתאם להנחיית היועץ המשפטי מיום 3 במרס 2004, שלפיה שוהה בלתי חוקי במשמורת יובא בפני בית-הדין בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מארבעה ימים ממעצרו. בהתאם לכך, עיקרו של התיקון המוצע הוא מתן פתרון לשתי סוגיות אלה: 1. אופן מינוי הדיינים. משהועברה האחריות לבתי-הדין למשרד המשפטים ביוני 2004, ימנה שר המשפטים את דייני בית-הדין בהתאם להמלצה של ועדה לאיתור מועמדים, שחבריה הם מנכ"ל משרד הפנים – והוא יהיה היושב-ראש, עובד מדינה משפטן הבקיא בדיני הכניסה לישראל, שימנה היועץ המשפטי, ומשפטן מקרב הציבור שימנה נציב שירות המדינה. הבחירה תהיה בהליך פומבי, והמינוי יהיה לשלוש שנים. לעניין מינוי חוזר, די בהמלצת הוועדה, ולא יהיה צורך בקיום הליך פומבי. הוראת מעבר – בית-דין שמונה לפי סעיף 13יא(א) לחוק, כנוסחו היום, לפי הצעת שר הפנים – די יהיה בהמלצת הוועדה להמשך כהונתו. המועד להבאה בפני בית-הדין – מוצע לעגן את הנחיית היועץ המשפטי בחוק. במקרים חריגים שלא מאפשרים הבאת שוהה בלתי חוקי לבית-הדין במועד, יוסמך ממונה ביקורת הגבולות להאריך את המועד לתקופה נוספת שלא תעלה על שלושה ימים, מטעמים מיוחדים שיירשמו. התיקון המוצע לגבי הבאה בפני בית-דין מעגן בחקיקה את המצב הקיים כיום. לגבי נושא מינוי הדיינים – התיקון בהתאם לדיון בבג"ץ. תודה רבה. נא לאשר את החוק. היו"ר דוד רותם: תודה לאדוני. אנחנו עוברים לדיון. חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח. חבר הכנסת אורי אריאל. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מוותר. היו"ר דוד רותם: אם כך, אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 62 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 17), התשס”ח–2008, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר דוד רותם: 15 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כך, אני קובע שהצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 17), התשס”ח–2008, התקבלה בקריאה ראשונה, והיא תעבור לוועדת הפנים והגנת הסביבה לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת חוק הדיינים (תיקון מס' 24), התשס”ח–2008 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/377).] (קריאה ראשונה) היו"ר דוד רותם: אנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק הדיינים (תיקון מס' 24), התשס”ח–2008, קריאה ראשונה. השר עמי אילון, בבקשה. השר עמיחי אילון: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להציג את הצעת חוק הדיינים (תיקון מס' 24), התשס”ח–2008, בשם שר המשפטים. מטרתה של הצעת החוק שלפניכם היא לתקן הוראות שונות בחוק הדיינים ולעדכן את לשונו בהתאם לצורכי המערכת והניסיון המצטבר בהפעלת החוק. ההצעה היא פרי עבודה מקצועית של הנהלת בתי-הדין הרבניים ומחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים. היא מוגשת על דעת מערכת בתי-הדין הרבניים שבראשה נשיא בית-הדין הרבני הגדול. התיקונים המוצעים הם בעיקרם טכניים, ואעמוד רק על עיקריהם. הכלל הקבוע בחוק כיום הוא שבתי-הדין הרבניים דנים בשלושה. עם זאת, החוק הקיים מאפשר לקבוע בתקנות עניינים מסוימים שבהם ידון בית-הדין האזורי בדיין אחד. לא ניתנה אפשרות דומה לבית-הדין הרבני הגדול לדון בהרכב של דיין אחד, אלא אם כן מדובר בבקשות לצווי ביניים, לצווים זמניים וכדומה. המקור הענייני לחובה לדון בשלושה אינו בחוק האזרחי אלא בדין הדתי. מהניסיון המצטבר התברר כי במשפט העברי יש גמישות רבה יותר לגבי מספר הדיינים הדרוש, ולכן מתאפשר כיום לעשות את השינוי המתבקש. היו"ר דוד רותם: אדוני השר, יש שינוי במשפט העברי בשנה האחרונה? השר עמיחי אילון: לא, אבל יש פרשנות שמאפשרת את אותה גמישות. אני הרי לא מומחה. מאחר שנאמר לי שכל הדברים הם על דעת בית-הדין הרבני, אני מביא דברים בשם אומרם. אני מסב את תשומת הלב לכך שבית-המשפט לענייני משפחה דן בשופט אחד, ואף ערכאת הערעור שלו – בית-המשפט המחוזי – דנה על-פי רוב בערעורי משפחה בדן יחיד, וכך גם בית-המשפט העליון בדונו בבקשות רשות ערעור לענייני משפחה. כדי לאפשר את הגמישות הנדרשת לעניין זה, דבר שאף ייעל את עבודת בתי-הדין הרבניים ויזרז מתן החלטות ופסקי-דין, מוצע שמספר הדיינים שישבו בכל סוג של עניין ייקבע בתקנות – כמובן, בתיאום עם נשיא בית-הדין הרבני. זאת, חוץ מעקרון יסוד אחד, שלפיו בית-הדין הרבני הגדול ידון בשלושה דיינים בערעור על פסק-דין שנתן בית-דין אזורי בהרכב של שלושה דיינים, כדי שלא יהיה מצב שפחות דיינים דנים כשאנו עולים בערכאה. אגב כך אציין שכל התקנות לפי חוק זה יותקנו בהסכמת נשיא בית-הדין הרבני הגדול, בהתייעצות עם חבר הדיינים של בית-הדין הגדול ומועצת הרבנות הראשית לישראל. בסעיף 7 להצעת החוק מוצע לעגן בחקיקה ראשית את הכלל הנוהג בבתי-הדין הרבניים שלפיו על פסק-דין – בסך הכול מעגנים מצב קיים – של בית-הדין הרבני האזורי ניתן לערער בזכות לבית-הדין הרבני הגדול, ואילו על החלטת ביניים של בית-הדין הרבני האזורי ניתן לערער רק לאחר קבלת רשות לכך. ההוראה המוצעת דומה להוראה הקבועה לגבי בתי-המשפט הכלליים בסעיף 41 לחוק בתי-המשפט. כמו כן, מוצע להשוות את גיל הפרישה של ראש אבות בתי-הדין, שהוא 75 שנה, לגיל הפרישה של דיין רגיל, כמו גם של כל שופט, שהוא גיל 70. מטרת ההצעה היא לרענן את המערכת, ובתוך כך לאפשר קידום נאות לדיינים ותיקים אחרים. כמו כן, מוצע לציין במפורש את אמצעי המשמעת שבית-הדין המשמעתי לדיינים מוסמך להטיל על דיין שיורשע בדין משמעתי. מוצע להשוות את אמצעי המשמעת לאלו הקיימים בסעיף 19 לחוק בתי-המשפט. אבקשכם להצביע בעד הצעת החוק בקריאה ראשונה, ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת להמשך תהליך. היו"ר דוד רותם: תודה. אנו עוברים לדיון. חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח; חבר הכנסת אורי אריאל – מוותר. אם כך, אנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 63 בעד ההצעה להעביר את החוק לוועדה – 10 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את חוק הדיינים (תיקון מס' 24), התשס”ח–2008, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר דוד רותם: בעד – 10, אחד מתנגד, אין נמנעים. אם כך, אני קובע שהצעת חוק הדיינים (תיקון מס' 24) התקבלה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת החוקה להכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. דוד אזולאי (ש"ס): במקום להצביע בעד הצבעתי נגד. היו"ר דוד רותם: אם כך, נתקן את הטעות בלי לשנות את התוצאות. נרשם בפרוטוקול. הצעת חוק מניעת נהיגה מסוכנת ברכב של חברה, התשס”ח–2008 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/227).] (קריאה ראשונה) היו"ר דוד רותם: אנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק מניעת נהיגה מסוכנת ברכב של חברה, התשס”ח–2008. חברת הכנסת רונית תירוש – בבקשה, גברתי. רונית תירוש (קדימה): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, אני מתכבדת להציג את הצעת החוק של גלעד ארדן לקריאה ראשונה. לפי ההצעה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים תקבע כללים להקמה ולהפעלה של מנגנון שיאפשר דיווח למוקד טלפוני בעל מספר ארצי, אחיד, קל גם לצפייה וגם לזיכרון, כדי שבאמצעותו יוכלו נהגים ועוברי אורח לדווח על עבירות תנועה שמבצעים הנהגים בכלי רכב של חברה. כלומר, החוק הזה דורש מהחברות לשים מדבקה, שאת גודלה, הצבעים שבה, הנראות שבה, יקבע שר התחבורה, כדי שכל אחד יוכל לזהות במהירות, בלי לסכן את עצמו ואחרים, תוך כדי נהיגה או תוך כדי חציית כביש – יוכל לזהות נהג שמבצע עבירות תנועה, ויוכל מייד לדווח על כך למוקד ארצי. למוקד הזה יצטרכו לפנות כל החברות על-ידי קצין הבטיחות שלהן – זה סוג של תפקיד שקבוע בחוק. קצין הבטיחות יברר מי עבר עבירה, והוא יידרש על-פי החוק לטפל באותו נהג עבריין, כמובן גם כן על-פי החוק. נתבקשתי עוד להוסיף לגבי סעיף 3 בחוק הזה, להעיר ולהצהיר כאן שסעיף 3 יתואם, לקראת קריאה שנייה וקריאה שלישית, כמובן בדיוני הוועדה, עם שר התחבורה ועם השר לביטחון פנים בכל הנוגע לנוהלי אכיפה. במסגרת החוק – החברה צריכה לשלם למי שהקים או מפעיל או שהפעיל את מוקד הדיווח הארצי. העלות תהיה בהתאם למספר כלי הרכב של אותה חברה. אני חושבת שכך נצליח לשתף יותר עיניים על הנוהגים בכביש, כדי שאולי נתרבת את הנהגים שלנו והנהיגה בארצנו תהיה יותר בטוחה. בשמו של חבר הכנסת גלעד ארדן, אני מבקשת להצביע בעד. היו"ר דוד רותם: תודה. אנו עוברים לדיון. חבר הכנסת משה גפני – איננו; חבר הכנסת אורי אריאל – מוותר. חבר הכנסת יעקב כהן – בבקשה, אדוני. יעקב כהן (יהדות התורה): כבוד היושב-ראש, אדוני השר, אני מברך על היוזמה, על הצעת החוק. אני חושב שזו יוזמה ברוכה, וזה יוכל למנוע פגיעה באדם, בנפש, וכל המציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם מלא. עם זאת, אני מתפלא. משרד התחבורה, שעושה הכול למניעת פגיעה בנפשות – מדוע הוא מרשה נסיעה בעמידה בתחבורה ציבורית? איזה אבסורד זה, שאנו מחייבים – – – רונית תירוש (קדימה): יש לך חוק כזה, אז למה עכשיו? יעקב כהן (יהדות התורה): החוק הוא לא על זה. החוק הוא שישלמו 50%, ומשרד התחבורה מתנגד. איך יכול להיות אבסורד כזה, שאנו אומרים שחייבים לחגור חגורות בטיחות, ומרשים לנסוע בעמידה? הנסיעה בעמידה היא לא בטיחותית, לא אנושית, ואני מקווה שהמשרד ימגר את התופעה הזאת, ואני באמת הגשתי הצעת חוק שאומרת שמי שייסע בעמידה ישלם רק 50%. תודה. היו"ר דוד רותם: תודה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 64 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מניעת נהיגה מסוכנת ברכב של חברה, התשס”ח–2008, לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר דוד רותם: שמונה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כך, אני קובע שהצעת החוק נתקבלה בקריאה ראשונה, והיא תעבור לוועדת הכלכלה לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. תודה. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 27) (מספר מזערי של פריטים במכירה מיוחדת), התשס”ח–2008 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/225).] (קריאה ראשונה) היו"ר דוד רותם: אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 27) (מספר מזערי של פריטים במכירה מיוחדת), התשס”ח–2008. חברת הכנסת רונית תירוש, בבקשה. רונית תירוש (קדימה): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת היא יוזמה של חבר הכנסת גלעד ארדן ושלי. בהצעה הזאת אנחנו מבקשים שלא לאפשר למוכרנים למיניהם להטעות את הציבור על-ידי כך שהם מפרסמים כל מיני מבצעים, ובקטן-קטן-קטן הם כותבים "עד גמר המלאי" – מי ששם לב ומי שלא שם לב. לעתים כאלה ואחרות מגיע הצרכן שהצליח לקרוא את הכתב הקטן – שזה עד גמר המלאי – ולהפתעתו אומרים לו, אין, אזל. אבל הוא כבר הגיע והוא כבר טרח, אז הוא כבר קונה במחיר המלא, הגבוה יותר ואולי המופקע. לפיכך, מה שאנחנו מבקשים הוא, שכאשר מוכרן יוצא במבצע, הוא יהיה חייב לפרסם את המלאי, את כמות הפריטים שהוא מתכוון לכלול במבצע הזה. מובן שהכמות צריכה להיות כמות סבירה ביחס למוצר עצמו – שלא ימכור מספר מועט של פריטים ועד שאתה מגיע, בתוך שעתיים, הכול אוזל. כלומר, הכול צריך להיות תחת בקרה ופיקוח, שזה יהיה סביר והגון ושקוף לציבור ולא מטעה את הציבור. יתירה מזו, החוק דורש שבגמר המלאי המודעה הזאת תיעלם, דהיינו, המבצע הזה לא יופיע עוד בתקשורת כדי ששוב לא יקרה מצב שצרכנים ינהרו ולא יצליחו להשיג את המוצר במחיר המוזל או במחיר המבצע. אני מקווה שהשקיפות הזאת וההגינות במסחר, ביחסי צרכן ומוכרן – התרבות הזאת תוטמע ביתר הגינות. אדוני היושב-ראש, אני אסיים ואבקש מהנוכחים להצביע בעד. היו"ר דוד רותם: תודה לחברת הכנסת תירוש. אנחנו עוברים לדיון. חבר הכנסת גלעד ארדן – אינו נוכח. חבר הכנסת משה גפני. משה גפני (יהדות התורה): אני מבין שהחוקים אינם שנויים במחלוקת, ואני ויתרתי על זכות הדיבור לטובת החוקים. היו"ר דוד רותם: אני מאוד מודה לך, אדוני. חבר הכנסת אורי אריאל – מוותר. אם כך, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 65 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 27) (מספר מזערי של פריטים במכירה מיוחדת), התשס”ח–2008, לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר דוד רותם: בעד – 11, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כך, אני קובע שהצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 27) (מספר מזערי של פריטים במכירה מיוחדת), התשס”ח–2008, התקבלה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת הכלכלה לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת חוק חג הסיגד, התשס”ח–2008 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/225).] (קריאה ראשונה) היו"ר דוד רותם: הנושא הבא שנדון בו הוא הצעת חוק הסיגד, התשס”ח–2008, של חברי הכנסת אורי אריאל ויעקב מרגי וקבוצת חברי הכנסת – קריאה ראשונה. יציג את החוק חבר הכנסת אורי אריאל. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות, אבל כפי שאדוני יודע, מתקרב חג הפסח, צריך לנקות את הבית, צריך ללכת מוקדם. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, חזקה עלי מצוות ידידי היושב-ראש, שערב פסח מתקרב – נו, עוד לא הגיע ראש חודש, אבל בכל זאת הוא מתקרב, זאת עובדה, והוא מבקש אם אוכל לקצר. הסברתי בקריאה הטרומית את עיקרי החוק ואת מהותו ומאיפה הוא בא, ואני משוכנע שחברי הכנסת היו או קראו את הדברים בפרוטוקול. החוק מאפשר לאנשים שרוצים לחוג את היום הזה לקחת אותו כיום בחירה. אין כאן יום חופש נוסף, אין פה איזו הטבה, אלא כיום בחירה, כמו שיום ירושלים הוא כזה וימים אחרים של תעניות או שמחות. החוק בא לתת ביטוי לעלייה מאתיופיה שנמצאת בישראל, עם כולנו, ברוך השם, רובה ככולה. יש עדיין כמה אלפי יהודים באתיופיה שאנחנו מקווים שממשלת ישראל תעלה אותם במהרה ותסיים את העלייה משם כפי שמתבקש, כי מצבם שם לא טוב, הם בתנאים קשים. בהזדמנות הזאת אנחנו קוראים לראש הממשלה לקבל את ההחלטה בעניין. יש איזו אגדה שכאילו יגיעו מיליונים, אז לידיעת כולנו, עד עכשיו הגיעו 75,000, אולי קצת יותר – מישהו אומר 76,000 – ויש עוד אלפים בודדים שמועמדים לעלייה. אין אחריהם איזה שובל של מיליארד איש מאפריקה השחורה שמחכים לעלות לישראל. תרשמו זאת לפניכם. אני מקווה שנעשה מאמץ, בראשות ראש הממשלה, ונביא אותם. הדבר השני – שר החינוך רשאי לקבוע פעילויות חינוכיות, ושר המדע, התרבות והספורט יורה על קיום עצרת מרכזית לחג הזה. החג הזה נחגג בפעם הראשונה, לפי המסורת, לפני כאלפיים שנה ויותר, בטקס שבו חידשו הגולים שהגיעו לארץ בימי נחמיה את הברית. כתוב: "וביום עשרים וארבעה לחדש הזה נאספו בני ישראל בצום ובשקים ואדמה עליהם. ויבדלו זרע ישראל מכל בני נכר ויעמדו ויתודו על חטאתיהם ועונות אבותיהם. ויקומו על עמדם ויקראו בספר תורת ה' אלהיהם – – – ותאמר להם לבוא לרשת את הארץ אשר נשאת את ידך לתת להם". יהודי אתיופיה אימצו את המנהג של חידוש כריתת הברית, והם עושים את זה 50 יום לאחר יום הכיפורים. במידה מסוימת זה דומה לחג השבועות שלנו, שהוא לאחר שבעה שבועות תמימים, אחרי 49 יום אנחנו חוגגים את חג השבועות. אני אסיים במה שהכוהנים שלהם התפללו – התרגום הוא כמובן לעברית: בשר לנו, בשר לנו על ירושלים, בשר לנו. בשר לנו, בשר לנו על בית-המקדש, בשר לנו בעניין בית דוד, בקשו טוב ושלום לירושלים. התגעגעתי לירושלים, התגעגעתי לירושלים כי יעבדו עמי בתוך ביתי. אני רוצה לברך את חברי הקהילה ולאחל לך, כשם שכל שנה בירכתם: "בשנה הבאה לירושלים". עכשיו רובכם ככולכם פה, ואנחנו מאחלים שבשנה הקרובה – לא הבאה – יגיעו אחרוני הנמצאים במחנה גונדר, ובכל שנה נוכל כולנו לברך על סגירת העלייה והעלאת שארית פליטת יהודי אתיופיה. אני מודה לחבר הכנסת מלכיאור, ולחברי ועדת החינוך, שאישרו את החוק, וקורא לחברי הכנסת לאשר אותו ולתת כבוד גם לעדה הזאת. תודה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת אריאל. רבותי, אנחנו עוברים לדיון. חבר הכנסת יעקב מרגי – מוותר; חבר הכנסת זבולון אורלב – אינו נוכח; חבר הכנסת אברהם מיכאלי – מוותר; חבר הכנסת יוסי ביילין – אינו נוכח; חברת הכנסת מרינה סולודקין – אינה נוכחת; חבר הכנסת משה כחלון – אינו נוכח; חברת הכנסת קולט אביטל – אינה נוכחת; חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח. אם כך, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 66 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הסיגד, התשס”ח–2008, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר דוד רותם: בעד – 8, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כך, אני קובע שהצעת חוק הסיגד, התשס”ח–2008, התקבלה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. הצעת חוק איסור אלימות בספורט, התשס”ח–2008 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/224).] (קריאה ראשונה) היו"ר דוד רותם: אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק איסור אלימות בספורט, התשס”ח–2008, של חבר הכנסת אבשלום וילן וקבוצת חברי הכנסת – קריאה ראשונה. תציג את החוק חברת הכנסת תירוש, בבקשה. רונית תירוש (קדימה): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק למניעת אלימות בספורט היא הצעה של חבר הכנסת אבו וילן ושלי. ההצעה מובאת לקריאה ראשונה לאחר שישבנו בוועדת החינוך והספורט עם כל גורמי הספורט האפשריים, וכמובן עם משרדי הממשלה. בפתח דברי אני רוצה לומר שני דברים. האחד – "לזכות" את השר ישי מהאשמה שהונחתה עליו, שהוא מעכב את הצעת החוק. למעשה, בוועדת השרים ביקש השר אלי ישי להמתין 45 יום עד שיסכמו ביניהם המשרדים הרלוונטיים – קרי, הם, אולי המשרד לביטחון פנים, משרד הפנים ומשרד הספורט עצמו – כל המשרדים הקשורים יסכמו את הנושא של האבטחה, הביטחון, האכיפה וכדומה. ביקשתי היום מהשר ישי לאפשר לנו להעלות את ההצעה להצבעה, שהרי ממילא יוצאים לפגרה, ויהיו לו 45 יום כדי שהמשרדים יוכלו לתאם ביניהם, ולכן אני מכבדת את הסכמתו. הוא לא התכוון להיות נגד החוק הזה, וזה בסדר שהמשרדים בודקים. והנה, הסדרנו את הנושא הזה גם על דעתו של חבר הכנסת אבו וילן. הדבר השני שאני מבקשת לציין הוא שעניין מינוי מנהל בטיחות יתואם – כבר רמזתי על כך – עם משרד התמ"ת, משרד הפנים, המשרד לביטחון הפנים ומשרד המדע, התרבות והספורט, וכפי שאמרתי, זה יידחה ב-45 יום. ככלל, הצעת החוק הזאת מדברת גם על החמרה בענישה. אני אתן דוגמאות. מי שמכניס חפץ אסור ברמה של אקדח, של כלי ירייה, של סכין, של אמצעים כימיים או פירוטכניים, צפוי למאסר של חמש שנים; מי שמכניס חפץ אחר, כמפורט בתוספת השנייה, בתוספת הזאת השר לביטחון הפנים צריך להחליט מהם החפצים הללו, צפוי למאסר של שנתיים; מי שמתבטא באופן גזעני, גם אם הוא משמיע נהמות, צלילים וודאי ביטויים גזעניים, צפוי למאסר של שנתיים; מי שייכנס למגרש עצמו, צפוי למאסר של שנה. כדי לאכוף את כל הפיקוח הזה ביקשנו בהצעת החוק להוסיף עוד בעלי תפקידים כמו סדרנים. לא המאבטחים ולא השוטרים – סדרנים. כאן נדרש המשרד לביטחון פנים לוודא שתהיה להם הכשרה התואמת את זאת של מאבטחים כדי שהם יוכלו לקבל על עצמם סמכויות שכרגע אינן מצויות בידם, וזה בהחלט יכפיל, ישלש ויגדיל את כוח השיטור על סוגיו. מובן שהסמכויות יהיו בהתאם. אני לא ארחיב את הדיבור. אנחנו מדברים פה על אפשרות של הרחקה של מתפרעים למיניהם, עבריינים למיניהם מהמגרש, מהמשחקים של הקבוצה שהם אוהדים. מדובר בהקמת מועצה למניעת אלימות בספורט, שתפקידה יתמצה ויתרכז בכך שהיא גם תעשה פעולות של הסברה לציבור וגם אולי תציע לשר – לשרים הרלוונטיים – אמצעים נוספים כדי למגר את האלימות ממגרשי הספורט. תיקון נוסף שנעשה במהלך הדיון לקראת הקריאה הראשונה הוא, שאותה הצעת חוק מקורית שנגעה לכדורגל – וזאת אגב יוזמה של ההתאחדות לכדורגל – ביקשנו להרחיב אותה גם לכדורסל, משום שגם שם לצערנו ראינו אירועי אלימות, כמו המקרה האחרון במשחק של "הפועל ירושלים", שבו שנקטעו אצבעות ידיו של המאבטח. כמובן, אנחנו רוצים להרחיב את זה לכל ענפי הספורט, כדי שנוכל לבוא, לעשות ספורט, לצפות בספורט, וברוח ספורטיבית זו אסיים. תודה רבה. היו"ר דוד רותם: תודה לחברת הכנסת רונית תירוש. חבר הכנסת אבשלום וילן, אנחנו מזמינים אותך כיוזם הצעת החוק. בבקשה, אדוני. אבשלום וילן (מרצ): יואל חסון, מגיע לך מזל טוב. יואל חסון (קדימה): תודה. היו"ר דוד רותם: בבקשה, אדוני. אבשלום וילן (מרצ): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, את החוק הזה העליתי במשותף עם חברת הכנסת רונית תירוש. אני רוצה להבהיר לפרוטוקול שהיו שישה דיונים בוועדת החינוך, ארוכים מאוד, מורכבים מאוד, משום שצריך להבין שבחוק הזה באמת מאגמים מכל החוקים האחרים – מחוק הבטיחות במקומות ציבוריים ומשורה שלמה של חוקים – את כל הנושאים שקשורים לאלימות בספורט לחוק נפרד שעוסק בנושא האלימות בספורט. נוסף על כך, כמה דברים משתנים: החמרת ענישה, יותר ענישות חינוכיות למיניהן. לא נפרט כרגע מפאת קוצר הזמן. מה שחשוב להבין הוא שישבו כל משרדי הממשלה הרלוונטיים. הולכת לקום לפי החוק מועצה שתטפל בכל נושא האלימות בספורט ברמה הלאומית, תנסה להפעיל את כל המודלים שאנחנו מכירים בעולם, והיתה עבודה שיטתית מאוד עם כל משרדי הממשלה כדי להכין את החוק לקריאה הראשונה. כפי שאמרה חברת הכנסת תירוש, נקודה אחת עדיין לא הסתיימה, והצעת החוק לא תעלה לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. אמרה את זה הוועדה, ואני לא יודע למה בוועדת השרים זה עלה עוד פעם ונוצרה האי-בהירות הזאת, אבל עכשיו יש כל ההבנות. אם ב-45 יום לא ייפתר נושא הבטיחות במקומות ציבוריים, ההכרעה היא שלא נוכל להביא את החוק לקריאה השנייה ולקריאה השלישית, זה ברור, כי הנקודה הזאת, על דעת כולם, חייבת להגיע לידי פתרון. אני מאוד מקווה שאם הערב נאשר את הצעת החוק, עד לתחילת כנס הקיץ נקיים את הישיבות הרלוונטיות, נמצא את הפתרונות, ואזי לקראת עונת הספורט הבאה יהיה לנו חוק מסודר, ואולי זה מה שיעזור להפחית את האלימות ולקיים ספורט בצורה הוגנת יותר. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת אבשלום וילן. חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת יואל חסון – מוותר; חבר הכנסת יורם מרציאנו – איננו נוכח; חבר הכנסת איתן כבל – איננו נוכח; חברת הכנסת נאדיה חילו – אינה נוכחת; חברת הכנסת אורית נוקד – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיכאל איתן; חבר הכנסת משה גפני – איננו נוכח; חבר הכנסת אורי אריאל – מוותר. אם כך, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה הראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 67 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק איסור אלימות בספורט, התשס”ח–2008, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר דוד רותם: בעד – 10, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כך, אני קובע שהצעת חוק איסור אלימות בספורט, התשס”ח–2008, התקבלה בקריאה הראשונה, והיא תעבור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לשם הכנתה לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון מס' 27) (הגבלה על בחירה מחדש לאחר הרשעה), התשס”ח–2008 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/215).] (קריאה ראשונה) היו"ר דוד רותם: אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון מס' 27) (הגבלה על בחירה מחדש לאחר הרשעה), התשס”ח–2008, של חבר הכנסת יואל חסון וקבוצת חברי הכנסת – קריאה ראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת יואל חסון, שהתבגר היום בשנה, להציג את הצעת החוק. בשם הבית אני מאחל לך מזל טוב, אדוני. יואל חסון (קדימה): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מגיש הצעת חוק, עם חברי כנסת נוספים, שבעיני מתקנת לקונה שקיימת בחוק. כאשר ראש רשות מורשע בעבירה שיש עמה קלון, באותו רגע למעשה פוקעת כהונתו כראש העיר, והוא חייב להפסיק לשמש ראש עיר. מצד שני, החוק מאפשר לו, גם אם הבחירות נערכות חצי שנה לאחר מכן, או אפילו חודש לאחר מכן, להתמודד שנית, גם אם עבר עבירה שיש עמה קלון ויש לו הרשעה בפועל, כמובן בתנאי שהוא עומד בכשירויות האחרות. לכן, הצעת החוק שלי מבטלת קודם כול את המצב האבסורדי הזה, בעיני, וקובעת שראש רשות שכהונתו נפסקה עקב הרשעה בעבירה שנקבע שיש עמה קלון, לא יוכל להתמודד בבחירות לראש רשות לפני שיחלפו שבע שנים מיום גזר-הדין, אם לא נקבע מאסר בפועל, או שבע שנים מיום שסיים לרצות את עונש המאסר. בעיני, זו הצעת חוק שתוביל המשך התהליך של ניקיון השורות במגזר הציבורי, ותגביר את אמון הציבור במערכת. חשוב שחברי הכנסת ידעו שהדבר הזה חל על חברי הכנסת. אם, חס ושלום, אחד מחברי הכנסת עבר עבירה שיש עמה קלון, הוא לא יכול להתמודד פעם נוספת בבחירות הקרבות. לכן, לדעתי, היה נכון לעשות את זה גם בשלטון המקומי במה שקשור לראשי ערים, ראשי מועצות וכיוצא בזה. לכן, אבקש את תמיכת הבית בהצעת החוק הזאת. תודה. מגלי והבה (קדימה): המקור של החוק הזה – – – יואל חסון (קדימה): נכון. סליחה. שכחתי. במקור מגיש הצעת החוק הוא חבר הכנסת מגלי והבה. טוב שאתה פה להזכיר לי. אני ממש מתנצל. מגלי והבה הוא היוזם המקורי של החוק, ואני לקחתי את החוק אלי ברגע שהוא מונה לסגן שרת החוץ, והוא עושה עבודה יפה במשרד החוץ. אני מודה לך על הדבר הזה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת חסון. אנחנו עוברים לדיון. חברת הכנסת רונית תירוש – אינה נוכחת; חבר הכנסת עתניאל שנלר – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל נודלמן – אינו נוכח; חברי הכנסת איתן כבל, יצחק גלנטי, נאדיה חילו, אורית נוקד ויעקב מרגי – – – יעקב מרגי (ש"ס): אני מוותר. היו"ר דוד רותם: חברי הכנסת דוד אזולאי, משה שרוני, רוברט אילטוב, אלכס מילר, דוד רותם – אני מאוד הייתי רוצה לדבר אבל לצערי אין פה סגן יושב-ראש שיכול להחליף אותי. נסים זאב (ש"ס): אדוני, אני מוכן להחליף אותך. היו"ר דוד רותם: אתה היית רוצה להיות סגן יושב-ראש, ועוד לא הגעת לזה. חברי הכנסת אסתרינה טרטמן, אבישי ברוורמן, ראובן ריבלין, זבולון אורלב, אברהם רביץ, מאיר פרוש, משה גפני. חבר הכנסת אורי אריאל – מוותר. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, מי בעד ומי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 68 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון מס' 27) (הגבלה על בחירה מחדש לאחר הרשעה), התשס”ח–2008, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לך – – – היו"ר דוד רותם: אנחנו באמצע ההצבעה. נסים זאב (ש"ס): גמרתי להצביע. היו"ר דוד רותם: לא. אדוני יחכה. חבר הכנסת נסים זאב. נסים זאב (ש"ס): זה לא אמצע ההצבעה אלא אמצע הספירה. היו"ר דוד רותם: בעד – 8, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כך, אני קובע שהצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון מס' 27) (הגבלה על בחירה מחדש לאחר הרשעה), התשס”ח–2008, התקבלה בקריאה ראשונה, והיא תעבור לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. חבר הכנסת נסים זאב, לא רק אני אלא כלל חברי הבית מציינים לשבח את העובדה שאדוני לא הקפיד היום להיות אחרון הדוברים בכל הצעת חוק. לכן אנחנו מקווים שאנחנו נסיים – – – נסים זאב (ש"ס): היום האחרון. היו"ר דוד רותם: זה לא ייחשב תקדים לפעמים הבאות, ובעזרתך אנחנו נסיים היום בשעה סבירה. אני מודה לך מאוד. שאילתות ותשובות היו"ר דוד רותם: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא: שאילתות ותשובות לשרת החוץ. אני מזמין את סגן שרת החוץ לעלות. אדוני, בבקשה. שאילתא מס' 2038, של חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, שאינו נוכח – לפרוטוקול. 2038. אי-מתן ויזות לארצות-הברית לאנשי התעשיות הצבאיות הישראליות חבר הכנסת ניסן סלומינסקי שאל את שרת החוץ ביום כ"ח באדר א' התשס"ח (5 במרס 2008): השגרירות האמריקנית אינה מוכנה לתת ויזות לארצות-הברית לאנשי התעשיות הצבאיות. כאשר ניתן אישור הוא תקף לחצי שנה עד שנה. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מה היא הסיבה לכך? 3. מה ייעשה בנדון? תשובת סגן שרת החוץ מגלי והבה: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. אכן, האמריקנים נותנים לאנשי התעשיות הצבאיות אשרות לטווח קצר יחסית. 2. מדובר במדיניות של האמריקנים לגבי אזרחים העוסקים בטכנולוגיות רגישות. 3. בשלב זה לא נראה שניתן יהיה להביא לשינוי במדיניות האמריקנית בנושא זה. היו"ר דוד רותם: שאילתא מס' 2040, של חבר הכנסת יואל חסון: החקירה המתמשכת בליטא נגד יושב-ראש "יד ושם" לשעבר. חבר הכנסת חסון נמצא. אדוני, נא להשיב. 2040. החקירה נגד יושב-ראש "יד ושם" לשעבר בליטא חבר הכנסת יואל חסון שאל את שרת החוץ ביום ה' באדר ב' התשס"ח (12 במרס 2008): פורסם כי ליטא פתחה לפני כחצי שנה בחקירה נגד ד"ר יצחק ארד, יושב-ראש הנהלת "יד ושם", על כך שרצח אזרחים ליטאים בתקופה שלחם כפרטיזן בשואה. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מה נעשה להגנה על ד"ר יצחק ארד? 3. מה נעשה להפסקת החקירה? סגן שרת החוץ מגלי והבה: אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת יואל חסון, קודם כול, אני רוצה לברך אותך בברכת עד מאה-ועשרים, כמו שאתה רוצה. היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת מרגי. סגן שרת החוץ מגלי והבה: אני מתכבד להשיב על השאילתא של חבר הכנסת יואל חסון לגבי החקירה המתמשכת בליטא נגד יושב-ראש "יד ושם" לשעבר. 1. הידיעה נכונה. אכן, לפני קצת פחות משנה פנה התובע הכללי של ליטא באמצעות שגרירותה בישראל אל משרד המשפטים בבקשה רשמית לסיוע בחקירה שנפתחה נגד ד"ר יצחק ארד עקב תלונה של ליטא על מעורבותו ברצח ליטאים כפרטיזן. 2. ב-31 באוקטובר 2007 התקיימה פגישה בראשות שר המשפטים ובהשתתפות אנשי המחלקה הבין-לאומית במשרד המשפטים ונציגי אגף משפט ומחלקת מרכז אירופה במשרד החוץ בנושא זה. בפגישה זו אישר השר פרידמן את התשובה המוצעת של משרדו בדבר סירוב ישראל לבקשה הליטאית ואף "איום" מסוים שאם הפרשה לא תיסגר, תפנה ישראל אל גופים באיחוד האירופי המטפלים בשיתוף פעולה בין-לאומי פלילי. התשובה נמסרה ב-15 בינואר 2008 על-ידי שגריר ישראל בליטא לידי תת-מזכיר המדינה במשרד החוץ הליטאי. 3. משרד החוץ פועל בכמה מישורים לשם הפסקת החקירה: א. מסירת תשובה רשמית לליטא לבקשתם כפי שצוין בתשובה על שאלה 2; ב. שגריר ישראל בליטא מעלה את הנושא באופן קבוע בפגישותיו עם צמרת המדינה. בני השיח במשרד החוץ הליטאי מתנגדים לחקירה, אך טוענים שקיימת הפרדת רשויות במדינה וההחלטה היא של התובע הכללי; ג. שרת החוץ העלתה את הנושא בפני שר החוץ הליטאי בפגישה אתו בביקורו בישראל ב-28 בפברואר וביקשה להביא לסוף את הפרשה; ד. יושב-ראש "יד ושם" אבנר שלו הגיש לשר החוץ הליטאי במהלך ביקורו ב"יד ושם" ב-27 בפברואר מכתב מחאה חריף המביע הסתייגות מהפרשה. שר החוץ הליטאי השיב שהוא מטפל בנושא אופן לא פורמלי, אם כי אין עדיין תוצאה חיובית; ה. אנו מנסים גם לגייס לטובת העניין ארגונים יהודיים ואנשי ציבור ופרלמנטרים ידידים בליטא לסיוע. היו"ר דוד רותם: שאלה נוספת לחבר הכנסת חסון? אין. אדוני סגן השרה, תודה רבה לך. סגן שרת החוץ מגלי והבה: תודה וחג שמח. היו"ר דוד רותם: שר הדתות ישיב על שאילתות. אם חבר הכנסת גפני יפסיק לדבר בטלפון, ישיבו על השאילתא שלו. משה גפני (יהדות התורה): אנשים פונים אלי. היו"ר דוד רותם: אדוני, פונים אליך – אתה יכול להיות בחוץ ולא לקבל תשובה על השאילתא שלך. משה גפני (יהדות התורה): זה – לא. יעקב מרגי (ש"ס): שלי – לפרוטוקול בבקשה. היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת מרגי, שר הדתות איננו מוכן להשיב לפרוטוקול. אדוני ישב בבקשה. שאילתא מס' 1097, של חבר הכנסת משה גפני: משכורתם של רבני גוש-קטיף. השר לשירותי דת יצחק כהן: לא. חבר הכנסת משה גפני – לפרוטוקול. אני מצטער. משה גפני (יהדות התורה): – – – היו"ר דוד רותם: אדוני סגן השר – – – השר לשירותי דת יצחק כהן: סגן השר? תודה רבה. היו"ר דוד רותם: השר. סליחה. 1097. משכורתם של רבני גוש-קטיף חבר הכנסת משה גפני שאל את השר לשירותי דת ביום י"ב באדר ב התשס"ח (19 במרס 2008): מאז פינוי גוש-קטיף לא הוסדר נושא המשכורת של רבני קהילות גוש-קטיף על-פי התקנים שנקבעו בעבר. רצוני לשאול: 1. האם הטענה נכונה? 2. אם כן – מדוע טרם הוסדר מעמדם? 3. מתי ישולמו המשכורות כמשכורת ולא כמקדמה? השר לשירותי דת יצחק כהן: הרבנים שכיהנו בגוש-קטיף לפני הפינוי שובצו בכפוף להחלטת ממשלה מס' 4643 מיום 15 בנובמבר 2006, והנ"ל מקבלים שכר לפי הרכיבים וכפי שקיבלו לפני הפינוי, כך ששכרם לא נפגם ומשולם מדי חודש. אשר לרבנים החדשים ששובצו ולא כיהנו לפני הפינוי, גם שכרם הוסדר ומועבר מדי חודש. לדוגמה, המועצה הדתית האזורית לכיש מתוקצבת בסכום של 10,120 שקל, כולל עלות מעסיק, לכל רב מדי חודש בחודשו, כפי שנקבע על-ידי אגף הסכמי השכר ואגף התקציבים במשרד האוצר. כך שבנוגע לשאלותיו של חבר הכנסת גפני – 1. לא. 2. מעמדם של הרבנים הוסדר ואף שובצו רבנים חדשים. מעמדם של כל הרבנים בהתיישבות נדון בוועדה במשרד המשפטים בראשותו של עורך-הדין הראל גולדברג, שעדיין לא סיימה את פעילותה. 3. המשכורות כבר משולמות, ולא כמקדמה. יתירה מזו, הרבנים תוקצבו לכל התקופה על-פי החלטת ממשלה, ואף הושלם להם השכר לתקופה שקיבלו מקדמות, וזאת בשנת 2007 כשהתקבל התקציב לכך. יוער כי יש שני רבנים ששובצו לאחרונה במכרז, שכרם יוסדר כשיתקבל התקציב לכך בזמן הקרוב. שאלה נוספת? איך לא? היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת גפני, שאלה נוספת? בבקשה. משה גפני (יהדות התורה): אפילו לא להגיד לך תודה רבה? השר לשירותי דת יצחק כהן: בסדר. היו"ר דוד רותם: לא. אדוני יכול רק לשאול שאלה ולא להגיד תודה רבה. משה גפני (יהדות התורה): אני הולך לשאול שאלות. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אני רוצה להודות לך על התשובה. התשובה מספקת לחלוטין, אבל אני רוצה לשאול אותך: אדוני השר, האם תרשה לי לחזור אליך אפילו בפגרה אם יתברר שיש רבנים מרבני גוש-קטיף שלטענתם לא קיבלו משכורת או קיבלו מקדמה? אם זה נכון ואין בעיה עם מה שאתה עונה, זה מקובל עלי ואני אומר לך תודה רבה. אם תרשה לי – זו השאלה. השר לשירותי דת יצחק כהן: אתה יודע מה זה להוציא תודה רבה מגפני? אני מרשה לך. היו"ר דוד רותם: בעיקר היום. משה גפני (יהדות התורה): אדוני השר, אם תרשה לי, אני – – – השר לשירותי דת יצחק כהן: אני מרשה. אם לא ארשה לך, לא תפנה. אני מרשה לך. עדיף שאני ארשה לך ותפנה מאשר לא ארשה לך ותפנה. אני מרשה לך. אני מחכה לפנייה. משה גפני (יהדות התורה): מאה אחוז. אדוני השר, תודה רבה. היו"ר דוד רותם: תודה. שאילתא מס' 1928, של חבר הכנסת אופיר פינס-פז – לפרוטוקול. 1928. תמיכה ממשלתית ב"מכון המקדש" חבר הכנסת אופיר פינס-פז שאל את השר לשירותי דת ביום ז' באדר א' התשס"ח (13 בפברואר 2008): ממשלת ישראל מעבירה מיליוני ש"ח בכל שנה לעמותת "מכון המקדש", הדוגלת בבנייה מחודשת של בית-המקדש בהר-הבית. רצוני לשאול: 1. מה הם ההיקפים המדויקים של ההעברות התקציביות ל"מכון המקדש" ומה הם המנגנונים שדרכם הכסף מועבר? 2. מדוע תומכת הממשלה באופן ישיר בעמותה אשר כוונותיה המוצהרות מנוגדות למדיניות המדינה ולטובתה, ואם יתממשו – יסבו לה נזק בל-ישוער? 3. האם תמשיך הממשלה גם בעתיד לתמוך בעמותה? תשובת השר לשירותי דת יצחק כהן: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) המשרד לשירותי דת לא מתקצב את עמותת "מכון המקדש" בשום דרך. יתירה מזו, עמותת "מכון המקדש" הגישה בשנים האחרונות כמה בקשות לוועדת העיזבונות במשרד המשפטים, אך נענתה בשלילה. לכן, לא מובן על מה בדיוק הסתמך חבר הכנסת פינס בקביעתו כי "ממשלת ישראל מעבירה מיליוני ש"ח בכל שנה לעמותת 'מכון המקדש'". היו"ר דוד רותם: שאילתא מס' 1957, של חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח; לפרוטוקול. 1957. קיצוץ בתקציב התמיכות לפעולות דת בעיריית חיפה חבר הכנסת יעקב מרגי שאל את השר לשירותי דת ביום ז' באדר א' התשס"ח (13 בפברואר 2008): פורסם כי עיריית חיפה מקצצת בשיעור ניכר בתקציבי הפעולות הדתיות והפרויקטים הדתיים בתקציב 2008. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – האם רק בנושאים דתיים ובסיוע לגופים דתיים נקבע הקיצוץ? 3. מה ייעשה כדי למנוע קיצוץ זה? תשובת השר לשירותי הדת יצחק כהן: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) מבדיקה שערכתי עולה כי בארבע שנים האחרונות קוצץ תקציב התמיכות לפעולות הדת בעיריית חיפה בכ-40%. אני רואה זאת בחומרה רבה ומצר על כך מאוד. כשר לשירותי הדת הנושא אינו בתחום אחריותי, ולצערי, אין באפשרותי להורות לשר הפנים ו/או לראש עיריית חיפה להשיב את הכסף שקוצץ. כיהודי מאמין וכשר לשירותי הדת כואב אני את הבחירה לקצץ דווקא בתחום הדת. אני רוצה להאמין כי הקיצוץ לא נובע מ"מגמה עירונית שלילית של פגיעה בערכי הדת", כפי שצוטט בכתבה. אני פונה מכאן אל שר הפנים ואל ראש העיר לפעול ולעשות כל שביכולתם כדי להשיב את שקוצץ ולמנוע את המשך הקיצוץ. היו"ר דוד רותם: שאילתא מס' 1983, בבקשה. 1983. בית-העלמין היהודי בטורקיה חבר הכנסת נסים זאב שאל את השר לשירותי דת ביום י"ד באדר א' התשס"ח (20 בפברואר 2008): פורסם כי ארגונים ורבנים פועלים נגד מסחור בית-העלמין היהודי בטורקיה, מכירתו והריסתו. לאחרונה נפגשו רבנים עם ראשי ממשלת טורקיה, והיא שוקלת לצאת להגנת בית-העלמין. רצוני לשאול: 1. האם ידוע למשרדך על כך? 2. מה ייעשה בנושא? 3. מה ייעשה נגד גורמים המספסרים בשטחי בתי-עלמין בגולה? השר לשירותי דת יצחק כהן: סוגיית בית-העלמין היהודי בטורקיה נמצאת בטיפול ובמעקב שוטף של הרב הראשי לישראל, הרב שלמה עמאר שליט"א, אשר שליח מטעמו נמצא אחת לשבוע בבית-העלמין ופועל בהתאם להנחיותיו של הרב הראשי. מבירור שנערך עם שליח הרב הראשי עולה כי בית-העלמין נמצא במצב תקין לחלוטין והתלונות המועלות נובעות משיקולים שונים אשר נבדקים בימים אלו על-ידי הרב הראשי. עוד יודגש כי הרב שלמה עמאר שליט"א יוצא בשבוע הבא לסדרת פגישות עם פקידי ממשל בטורקיה כדי לבדוק ולברר את העניין מקרוב. יוער כי שלטונות טורקיה מכבדים את דעת הראשון לציון הרב שלמה עמאר שליט"א ופועלים על-פי חוות-דעתו. היו"ר דוד רותם: שאלה נוספת לחבר הכנסת זאב? תודה רבה. אדוני השר, אני מבין שאתה תענה גם על שאלות שהופנו אל שרת החינוך. שאילתא מס' 1409, של חבר הכנסת אברהים צרצור – לפרוטוקול; שאילתא מס' 1418, של חבר הכנסת אברהים צרצור – לפרוטוקול; שאילתא מס' 1600, של חבר הכנסת יצחק וקנין – לפרוטוקול; שאילתא מס' 1724, של חבר הכנסת טלב אלסאנע – לפרוטוקול; שאילתא מס' 1725, של חבר הכנסת טלב אלסאנע – לפרוטוקול; שאילתא מס' 1814, של חבר הכנסת אחמד טיבי – לפרוטוקול; שאילתא מס' 1829, של חבר הכנסת איתן כבל – לפרוטוקול; שאילתא מס' 1835, של חבר הכנסת אופיר פינס-פז – לפרוטוקול; שאילתא מס' 1865, של חבר הכנסת מאיר פרוש – לפרוטוקול. 1409. מלגות לסטודנטים ערבים חבר הכנסת אברהים צרצור שאל את שרת החינוך ביום ג' באב התשס"ז (18 ביולי 2007): לפי נתוני המוסד לביטוח הלאומי, משרדי הממשלה וגופים עצמאיים, רוב המשפחות במגזר הערבי חיות מתחת לקו העוני. לעובדה זו יש השפעה ישירה על יכולתם של תלמידים מצטיינים להמשיך ללימודים אקדמיים. רצוני לשאול: 1. למה לא הוקמה קרן מיוחדת לתמיכה בסטודנטים ערבים עניים? 2. האם תידרש הקצאת כספים למטרה זו במסגרת תקציב המדינה לשנת 2008? 3. מה ייעשה להקמת קרן זאת בתיאום עם הגורמים המתאימים בקרב האוכלוסייה הערבית? תשובת שרת החינוך יולי תמיר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) במועצה להשכלה גבוהה מוקצה תקציב בסך כ-5 מיליוני ש"ח לוועדת ההיגוי להרחבת הנגישות להשכלה גבוהה בקרב המגזר הערבי ולמלגות מעו"ף המיועדות לקליטת מרצים ערבים ישראלים מצטיינים. ועדת ההיגוי אחראית לתחומי הפעילות האלה: מרכזי מידע ותמיכה, שילוב חברי סגל ועובדי מינהל ערבים במוסדות להשכלה גבוהה, מנגנוני סיוע ותמיכה לימודיים לסטודנטים ערבים ותוכנית מלגות לדוקטורנטים מצטיינים מן המגזר הערבי. הוועדה לתכנון ולתקצוב מעניקה מלגות והלוואות לכלל הסטודנטים על-פי מדדים סוציו-אקונומיים, ולא לפי שיוך מגזרי. לצערי, אין בידי ות"ת נתונים על שיעור ההשתתפות של הסטודנטים הערבים במפעלי הסיוע, בין היתר עקב הקושי באיתורה המדויק של האוכלוסייה המבוקשת, שכן בטופסי ההרשמה למפעלים השונים לא מופיעים שדות כגון דת או לאום. עם זאת, לאור בקשתך, בכוונתי לשקול את העלאת הצעתך בוועדה לתכנון ולתקצוב כדי שהיא תבחן את הנושא בצורה מעמיקה ומקיפה. 1418. הקמת אוניברסיטה למגזר הערבי חבר הכנסת אברהים צרצור שאל את שרת החינוך ביום ג' באב התשס"ז (18 ביולי 2007): זה שנים רבות עולה הרעיון של הקמת אוניברסיטה ערבית במדינת ישראל. האוכלוסייה הערבית משוכנעת שהגיע הזמן שאוניברסיטה כזאת תקום. לסטודנט הערבי קשה להשתלב באוניברסיטאות הקיימות, ומספר בוגרי התיכון שפונים ללמוד בחוץ-לארץ הולך וגדל. רצוני לשאול: 1. למה לא מקימים אוניברסיטה ערבית בישראל? 2. מה הן הסיבות שמונעות מימוש רעיון זה? תשובת שרת החינוך יולי תמיר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) בעקבות החלטת הממשלה מס' 3578 מיום 2 במאי 2005 בעניין הקמת אוניברסיטה בגליל, הוקמה ב-16 במאי 2005 ועדה בראשותו של יושב-ראש הוועדה לתכנון ולתקצוב במועצה להשכלה גבוהה, פרופסור שלמה גרוסמן, במטרה לבדוק את האפשרות ואת הצורך להקים אוניברסיטה נוספת בישראל. ביום 5 ביולי 2006 דנה הוועדה לתכנון ולתקצוב במסקנות ובהמלצות של ועדת-גרוסמן. ות"ת אימצה את ההמלצות במלואן וקבעה כי "לאור דוח הוועדה לבדיקת האפשרות והצורך בהקמת אוניברסיטה נוספת בישראל" – ועדת-גרוסמן – "אין צורך אקדמי ו/או תכנוני בחמש השנים הקרובות בהקמת מוסד אוניברסיטאי נוסף בישראל, מן הדגם הקיים כיום בארץ". כמו כן מוזכר כי "ות"ת החליטה בעבר כי לא תתקצב הקמה ואחזקה של אוניברסיטה חדשה בישראל". השיקולים התכנונים העומדים בבסיס ההחלטה שלפיה לא קיים צורך אקדמי תכנוני בהקמת אוניברסיטה נוספת בישראל, מסתמכים על בחינה מעמיקה שנערכה בנושא ובדקה למעשה באיזו מידה ממלאות שבע האוניברסיטאות הקיימות את תפקידיהן כאוניברסיטאות מחקר בהווה ובעתיד הנראה לעין. במסגרת זו נבחן תפקידן של אוניברסיטאות המחקר בלימודי התואר הראשון, השני והשלישי. כמו כן, נבחנה שאלת היענותן של אוניברסיטאות המחקר לצורכי המשק בהכשרת בעלי תואר שלישי. יש לציין כי באוניברסיטאות ובמכללות מתבצעת פעילות ענפה לסיוע לסטודנטים מהמגזר הערבי. נוסף על כך, המועצה להשכלה גבוהה מקצה תקציב בסך כ-5 מיליוני ש"ח לוועדת ההיגוי להרחבת הנגישות להשכלה גבוהה בקרב המגזר הערבי ולמלגות מעו"ף המיועדות לקליטת מרצים ערבים ישראלים מצטיינים. ועדת ההיגוי אחראית לתחומי הפעילות האלה: מרכזי מידע ותמיכה, שילוב חברי סגל ועובדי מינהל ערבים במוסדות להשכלה גבוהה, מנגנוני סיוע ותמיכה לימודיים לסטודנטים ערבים ותוכנית מלגות לדוקטורנטים מצטיינים מן המגזר הערבי. 1600. פערים לימודיים בין תלמידים מבוססים לתלמידים חלשים חבר הכנסת יצחק וקנין שאל את שרת החינוך ביום ד' בכסלו התשס"ח (14 בנובמבר 2007): פורסם כי מבדקי קריאה הוכיחו שכבר בכיתה א' יש פערים בין תלמידים ממשפחות מבוססות לתלמידים ממשפחות חלשות. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מה היא הסיבה לכך? 3. היכן מתחיל הפער ומה היא נקודת המוצא לפער? 4. האם יוקצו משאבים לביטול הפער? תשובת שרת החינוך יולי תמיר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1: במבחני המיצ"ב בכיתה ב' אכן התגלו פערים בין תלמידים ממשפחות מבוססות לתלמידים ממשפחות חלשות. 2–3: הסיבה לכך ידועה: תלמידים ממשפחות מבוססות נחשפים טרם הגעתם לבית-הספר לשפה הכתובה והדבורה במידה רבה יותר מתלמידים ממשפחות חלשות. 4. משרד החינוך משקיע משאבים ויוזם מגוון תוכניות לצמצום הפער, כפי שאפרט להלן: רפורמת "אופק חדש", המופעלת השנה לראשונה בבתי-הספר היסודיים. במסגרת הרפורמה הועמד לרשות בתי-הספר משאב חיוני של שעות פרטניות – מורה-תלמיד – שישמש, בין היתר, לחיזוק הקריאה בקרב התלמידים החלשים; יישום החלטת הממשלה לפיצול כיתות א'-ב' בהוראת מיומנויות היסוד מביא להקצאת משאב חיוני של שעות מורה נוספות, שישמשו לתגבור התלמידים החלשים; התוכנית "לקראת קריאה" שיוזם משרד החינוך ונמצאת בשלבי הטמעה בגני-הילדים. התוכנית נועדה לחזק את הידע האורייני של התלמידים טרם הגיעם לבית-הספר, ובכך לצמצם את הפער; הטמעת הכלי של מבדקי רכישת שפה בכל כיתות א' במערכת החינוך. מדובר בכלי לניטור פרטני של שלבי ההתקדמות של כל תלמיד ברכישת השפה על-מנת לטפל בו על-פי הצורך. 1724. מקום בתי-הספר היסודיים של ילדי אל-עזאזמה חבר הכנסת טלב אלסאנע שאל את שרת החינוך ביום ג' בטבת התשס"ח (12 בדצמבר 2007): שני בתי-ספר יסודיים באל-עזאזמה ממוקמים בקרבת רמת-חובב וחשופים לסכנה עקב העדר אמצעי בטיחות ראויים. המשרד להגנת הסביבה במחוז דרום התריע על המצב, וגם המועצה התעשייתית רמת-חובב התריעה על מציאות מסוכנת זו. רצוני לשאול: 1. מדוע לא יוקמו בתי-הספר במקום שאיננו חשוף לסכנה? 2. מה ייעשה בנדון? תשובת שרת החינוך יולי תמיר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) כפי שנמסר לי ממנהלת מחוז הדרום במשרד החינוך, מתנהל משא-ומתן בין התושבים במועצה האזורית אבו-בסמה, מינהל הבדואים ומשרד הפנים למציאת שטח חלופי להקמת יישוב חדש לתושבי אל-עזאזמה. בשלב זה מונה אדריכל לתכנון היישוב בשיתוף התושבים. משרד החינוך עוקב אחר התקדמות המהלך ויתכנן את בתי-הספר העתידים לקום בהתאם. 1725. השכלה אקדמית במגזר הערבי חבר הכנסת טלב אלסאנע שאל את שרת החינוך ביום ג' בטבת התשס"ח (12 בדצמבר 2007): שיעור האקדמאים הערבים קטן משיעור הערבים באוכלוסייה מסיבות רבות, ובהן הבחינות הפסיכומטריות, הגבלת הגיל, ראיונות הקבלה, העדר מכינות אקדמיות לסטודנטים ערבים, העדר קרנות למתן מלגות והמצב הסוציו-אקונומי. רצוני לשאול: 1. מה ייעשה להסרת חסמים אלה? 2. מה ייעשה להגדלת שיעור האקדמאים הערבים באוניברסיטאות, לרבות הנשים הערביות בכלל והבדואיות בפרט? תשובת שרת החינוך יולי תמיר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1–2. ביולי ‮1999 ‬הציג פרופסור ‬מאג'ד אלחאג‮', ‬חבר המועצה להשכלה גבוהה דאז‮, ‬בפני המועצה להשכלה גבוהה ‬נייר עמדה ‬המפרט נתונים על‮ ‬מצב ההשכלה הגבוהה והמלצות לשיפור הנגישות להשכלה הגבוהה במגזר הערבי‮. ‬נייר עמדה זה הביא להקמתה של‮ ‬ועדת משנה על-ידי ות"ת‮, ‬והיא התבקשה לגבש ראייה כוללת לקידום‮ ‬ההשכלה הגבוהה באוכלוסייה הערבית בישראל‮. ‬בתוך כך‮, ‬נתבקשה הוועדה לבחון תוכניות של המוסדות להשכלה גבוהה לקידום סטודנטים מן המגזר הערבי ולייעץ לות"ת על הדרכים לתגמל את המוסדות על יוזמות ועל הישגים שיביאו להרחבת הנגישות להשכלה גבוהה במגזר הערבי‮, ‬לרבות הרחבת הנגישות לתוכניות סיוע‮, ‬הפחתת הנשירה של סטודנטים בני המגזר הערבי ‬והגדלת מספר הסטודנטים מהמגזר הערבי הלומדים‮ ‬לתואר שני בכלל ובמסלולים המחקריים בפרט‮.‬ בעקבות המלצות ועדת המשנה הוחלט בשנת תשס"ג להקצות תקציב ייעודי לעניין, ובמקביל הוקמה ועדת היגוי קבועה, שתפקידה להמליץ בפני ות"ת על הדרכים להקצאת התקציב‮. ‬ לאחר בחינת התוכניות וההצעות שהגישו המוסדות להשכלה גבוהה, החליטה ועדת ההיגוי לעודד בשנת תשס"ג את תחומי הפעילות המרכזיים‮ ‬האלה‮: מרכזי מידע ותמיכה – ‬הוקמו שני מרכזי מידע ותמיכה‮ המיועדים להגברת המודעות בקרב תלמידי התיכונים והוריהם במגזר הערבי למשמעויות של לימודים לתואר אקדמי ולאפשרויות שמערכת ההשכלה הגבוהה מציעה. מרכזי המידע הוקמו ‬בצפון, על-ידי אוניברסיטת חיפה‮, ‬ו‬בדרום, על-ידי אוניברסיטת בן-גוריון; שילוב חברי סגל ועובדי מינהל ערבים במוסדות להשכלה גבוהה – ‬עידוד העסקת יועצים אקדמיים דוברי ערבית במוסדות להשכלה גבוהה‮, במטרה לשפר את קליטתם של סטודנטים בני המגזר הערבי במוסדות להשכלה גבוהה‮; מנגנוני סיוע ותמיכה ודרכים לשילוב סטודנטים ערבים במוסדות להשכלה גבוהה – עידוד הקמתם של מערכי חונכויות אישיות-חברתיות ולימודיות, שיעורי עזר וקורסי תגבור ורענון‬ המיועדים‮ ‬לסטודנטים מן המגזר הערבי‮, כדי להקטין את שיעורי הנשירה בקרב אוכלוסייה זו ולהשביח את הישגי הסטודנטים; מכינות קדם-אקדמיות – ‬במסגרת זו קראה הוועדה למוסדות להשכלה גבוהה המתוקצבים על-ידי ות"ת לפתוח מסלולים ייעודיים לתלמידים מן המגזר הערבי במכינות הקדם-אקדמיות‮, ‬אשר מטרתם לשפר את מוכנות התלמידים מן המגזר הערבי ללימודים אקדמיים‮, ‬לצמצם את שיעורי הנשירה ולשפר את ההישגים האקדמיים; תוכנית מלגות לדוקטורנטים מצטיינים מן המגזר הערבי‮ – התוכנית החלה לפעול בשנת תשס"ג, ומדי שנה מחולקות במסגרתה מלגות תלת-שנתיות לכעשרה דוקטורנטים מצטיינים מן המגזר הערבי. בשנת תשס"ד עמדה השתתפות ות"ת בפעולות השונות על כ-‮2.6 ‬מיליוני ש"ח, ובשנת תשס"ה עמדה ההשתתפות בפועל על 4.2 מיליוני ש"ח. בשנים תשס"ו ותשס"ז עמד ביצוע התקציב על כ-5 מיליוני ש"ח בכל אחת מהשנים, ובתשס"ח עומד תקציב הוועדה על כ-4.8 מיליוני ש"ח. בשנת תשס"ח, לאחר כחמש שנות פעילות, שונה הרכב ועדת ההיגוי להרחבת הנגישות להשכלה גבוהה בקרב המגזר הערבי. על סדר-יומה של הוועדה החדשה מונחת, לצד המשך התמיכה השוטפת בתוכניות להשגת המטרות שציינתי, גם תוכנית להערכת הצלחת הפעילויות שוועדת ההיגוי השתתפה בהן עד כה. הפעילות נעשית ללא הבחנה בין המינים. עם זאת, חלק גדול מהפעילויות המוצעות על-ידי המוסדות מיועדות לנשים בלבד, ובמקרים שונים הן מקבלות עדיפות בתקציב הוועדה. 1814. שידורי הטלוויזיה החינוכית בערבית חבר הכנסת אחמד טיבי שאל את שרת החינוך ביום כ"ד בטבת התשס"ח (2 בינואר 2008): בהצעת תקציב 2008 נכתב כי הטלוויזיה החינוכית מחויבת לשדר תוכניות בעלות מסרים ציבוריים, חינוכיים וערכיים לכלל האוכלוסייה ולקבוצות בעלות צרכים מיוחדים, וכי אחד מיעדיה הוא להפיק ולרכוש תוכניות לכל מגזרי האוכלוסייה בישראל. רצוני לשאול: 1. מה הוא שיעור התקציב המוקצה להפקת תוכניות בערבית בסך תקציב הטלוויזיה החינוכית? 2. כמה מהתוכניות הן הפקות מקור, דיבוב ותרגום? 3. מה הן שעות השידור? 4. כמה עובדים ערבים מועסקים בטלוויזיה החינוכית? תשובת שרת החינוך יולי תמיר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1–2. הטלוויזיה החינוכית משדרת תוכניות בשפה הערבית בערוץ-1 ובערוץ-2. חלקן בהפקה עצמית, למשל התוכנית "קיאן, נוכחים" ו"שביל הסיפורים", ומבחר תוכניות בהפקה רכושה המופקות בחוץ-לארץ. כמו כן, יש רכש של דיבוב מחוץ-לארץ. ההוצאות על הפקת התוכניות בשפה הערבית בטלוויזיה החינוכית בשנת 2007 הסתכמו בכ-1.1 מיליון ש"ח, מתוך תקציב כולל להפקה עצמית שהסתכם בכ-45.3 מיליון ש"ח – 2.4%. 3. בשנת 2007 שודרו כ-270 שעות שידור בשפה הערבית, מתוך כ-3,750 שעות בסך הכול ששודרו בערוץ-1 ובערוץ-2 – 8.6%. מתוכן ארבע תוכניות רכושות, שלוש תוכניות בהפקת מקור ושתי תוכניות מדובבות. 4. בטלוויזיה החינוכית עובדים חמישה עובדים קבועים ושני עובדים פרילנסרים מהמגזר הערבי. 1829. שילוב תלמידים בעלי מוגבלויות במסגרות חברתיות בלתי פורמליות חבר הכנסת איתן כבל שאל את שרת החינוך ביום ב' בשבט התשס"ח (9 בינואר 2008): בתי-הספר חייבים להנגיש את כל השירותים החינוכיים. יש פעילויות חברתיות המתקיימות מחוץ לבית-הספר הנמנעות מתלמידים עם נכויות פיזיות. רצוני לשאול: 1. מדוע לא יסדיר המשרד כללים אשר יאפשרו פעילויות חברתיות מחוץ לבית-הספר לתלמידים עם מוגבלויות? 2. מה היא מדיניות המשרד בכל הנוגע לתרומות גופים פרטיים שבזכותן מתאפשר שילובם של תלמידים עם מוגבלויות בפעילויות הללו? תשובת שרת החינוך יולי תמיר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. השתתפותם של תלמידים בעלי מוגבלות בפעילויות חוץ-בית-ספריות כרוכה בסידורים מיוחדים כגון הסעה ומלווה צמוד. סידורים אלה מייקרים מאוד את עלות היציאה לפעילות של תלמיד בעל מוגבלות, מעל ומעבר לעלות המוטלת על התלמיד הרגיל. עם זאת, אין חולק על החובה לשתף את בעלי המוגבלות בפעילות עם כל בני כיתתם. העיקרון המנחה את הגבייה במסגרת תשלומי הורים עבור פעילויות חוץ-בית-ספריות כגון טיולים, סל תרבות ושל"ח הוא שתלמיד ישלם את חלקו בהוצאה הכללית. אנו בודקים עתה את מכלול השאלות המשפטיות הכרוכות במשמעות עקרון השוויון בהנגשה לבעלי מוגבלות, שלפיו ההוצאה על סידורי ההנגשה הייחודיים לא תושת על התלמיד בעל המוגבלות ו/או על הוריו. עוד יוער, כי משרד החינוך שוקד עתה על התקנת תקנות לעניין הנגשת שירותי חינוך לתלמידים עם צרכים מיוחדים, כפי שמחייב חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998. התקנות הללו מורכבות ומצריכות תיאומים והיוועצויות עם גורמים רבים. בין היתר, החוק מחייב את משרד החינוך להיוועץ בשלטון המקומי, בנציבות השוויון ובארגונים העוסקים בזכויות אנשים עם מוגבלות, וכן את קבלת אישורם של משרד המשפטים ומשרד האוצר. תהליכי ההיוועצויות בכל הגורמים הרלוונטיים הם בעיצומם, ואנו מקווים כי בתוך זמן קצר ניתן יהיה לסיימם. עם סיום ההליכים ניתן יהיה לקבוע הוראות וכללים חדשים או לתקן את ההוראות הקיימות ולעגן אותן בהוראות הקבע של המנהל הכללי של משרד החינוך להסדרת השתתפותם של הילדים עם מוגבלויות בכל הפעילויות החינוכיות, ובכללן פעילות חוץ-כיתתית. 2. בהוראות הקבע של משרד החינוך, בחוזר ס"ג/3(א), הוסדרו התנאים המאפשרים תרומות מגופים פרטיים למוסדות חינוך. ההוראות קובעות בין היתר כלהלן: "מנהל מוסד חינוך רשאי לקבל תרומה מידי כל אדם שאינו הורה – זולת מפלגה – אם ייעד אותם התורם למוסד או לתלמידים המתחנכים בו, בתנאים האלה: א. מנהל המוסד יודיע לרשות החינוך המקומית ולמנהל המחוז על התרומה, יקבל מראש את אישור רשות החינוך המקומית ומנהל המחוז וישתמש בכספי התרומה כפי שקבעו הוא ורשות החינוך המקומית, על דעת מנהל המחוז; ב. בכל מקום שהתרומה היא מגוף מסחרי יש לקבל נוסף לכך את אישורה של הוועדה לפרסומת מסחרית במוסדות החינוך". הדברים מדברים אפוא בעד עצמם. כל עוד לא נמצא פתרון אחר למימון העלות הגבוהה של השתתפות תלמידים בעלי מוגבלות בפעילות החוץ-בית-ספרית, רשאי מנהל בית-ספר להשתמש בכספי תרומות מגופים פרטיים למטרה זו, ובתנאי שיפעל בהתאם להוראות. 1835. תקצוב העמותה על-שם יאנוש קורצ'אק חבר הכנסת אופיר פינס-פז שאל את שרת החינוך ביום ב' בשבט התשס"ח (9 בינואר 2008): העמותה על-שם יאנוש קורצ'אק לא קיבלה תקציב ממשרד החינוך ב-2007 וב-2008. רצוני לשאול: 1. מדוע לא תקצב המשרד את העמותה ב-2007? 2. האם האי-תקצוב בפועל עד 31 בדצמבר 2007 יגרום להחזרת הכסף לאוצר? 3. האם מעוניין המשרד להביא לסגירת העמותה, ואם כן – מדוע? תשובת שרת החינוך יולי תמיר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1–2. בשנת 2004/05, על-פי הנחיות שרת החינוך דאז לימור לבנת, הופעל במזכירות הפדגוגית מיני-מכרז, ובאמצעותו תוקצבו פעולותיה של עמותת קורצ'אק בסכום של כמה עשרות אלפי שקלים. דרך זו לתקצוב לא היתה תקינה, ועל כן הופסקה בשנת 2005. 3. מתוך כוונה אמיתית לאפשר את המשך פעילותה של העמותה, קיימנו בירור מקיף עם ראשיה, ובכלל זה שתי פגישות לקידום רעיונות ויוזמות על-פי העקרונות החינוכיים של יאנוש קורצ'אק ויכולת העמותה לתרום לקיום המורשת החינוכית שלו. בשלב זה מתגבשים שלושה כיווני פעולה: פרויקטים משותפים עם קבוצות בתי-ספר בשדרות ובעוטף-עזה; פרויקט תיעוד חינוכי – קורצ'אק והעלאת התיעוד על מדיה מגנטית; שילוב המורשת החינוכית של קורצ'אק במסגרות הלימודיות של ההתחדשות במערכת החינוך והרפורמה "אופק חדש". במקביל אנו פועלים להגדיר תקציב שיוקצה לפעילויות הללו, בהתאם ובכפוף למסגרות התקציב הקיימות במשרד החינוך. 1865. ביקורות במערכת החינוך במגזר הערבי חבר הכנסת מאיר פרוש שאל את שרת החינוך ביום ט' בשבט התשס"ח (16 בינואר 2008): נודע לי שמספר הביקורות שנערכו במגזר הערבי נמוך בהרבה ממספר הביקורות במגזרים אחרים. רצוני לשאול: 1. האם המידע נכון? 2. אם כן – האם יש במשרד דוח על מספר הביקורות שנערכו במגזר הערבי בהשוואה למגזרים האחרים? 3. מה ייעשה בנדון? תשובת שרת החינוך יולי תמיר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1–3. המידע אינו נכון. הביקורות במערכת החינוך במגזר הלא-יהודי נערכות בדומה ועל-פי אותה מתכונת שבה הן נעשות במגזר היהודי. יתירה מזו, המדגם של בתי-הספר שלפיו מתבצעת הבקרה בכל שנה בנוי כך שמספר בתי-הספר הנדגמים בכל מגזר הוא פרופורציוני לחלקם של בתי-הספר של המגזר בכלל בתי-הספר. היו"ר דוד רותם: שאילתא מס' 1934, של חבר הכנסת נסים זאב: תלמיד כיתה ב' איים בסכין על המנהלת – נא להשיב. 1934. תלמיד כיתה ב' איים בסכין על המנהלת חבר הכנסת נסים זאב שאל את שרת החינוך ביום ל' בשבט התשס"ח (6 בפברואר 2008): פורסם כי תלמיד כיתה ב' בבית-ספר יסודי בשרון איים בסכין על המנהלת, והוא עדיין בבית-הספר. רצוני לשאול: 1. האם המידע נכון? 2. אם כן – באיזה בית-ספר מדובר? 3. האם נרשמה עלייה בממדי האלימות בבתי-הספר? 4. אם כן – מה היא המגמה באחוזים, במספרים ובחלוקה לפי זרמי החינוך? השר לשירותי דת יצחק כהן: שאילתא חשובה מאוד. השאילתא היא בנושא: תלמיד כיתה ב' איים בסכין על המנהלת. אני משיב בשם שרת החינוך. 1. מדובר, לצערי, במקרה חמור ומדאיג, שאכן אירע. הואיל ומספר ימי ההשעיה האפשריים של תלמיד הוא מוגבל, אכן ייתכן מצב שתלמיד יוחזר לבית-הספר בתום ימי ההשעיה שלו, אף-על-פי שהוא מעורב במעשה אלים כל כך. ההחלטה אם התלמיד יועבר מבית-הספר היא החלטה מקצועית של אנשי המקצוע המכירים את עברו של הילד. גורמים נוספים היכולים להשפיע על ההחלטה הם החלופות החינוכיות הקיימות ביישוב, מצבה של המשפחה והמוכנות לטיפול. מכל מקום, נמסר לי כי מדובר בילד צעיר הזקוק לטיפול. ענישה היא צעד משמעותי, אך כדי לתת לו סיכוי להיות אזרח מתפקד, יש גם לתת לו טיפול ראוי. 2. מדובר בתלמיד כיתה ב' מבית-הספר "יגאל אלון" בקדימה-צורן. הפיקוח על בתי-הספר, הצוות והרשות המקומית נמצאים בקשר רציף עם משפחת התלמיד. התלמיד חזר ללימודים סדירים. בכיתה שבה הוא לומד שובצה סייעת בהיקף של 24 שעות שבועיות, במימון הרשות המקומית ומשרד החינוך, כדי שתסייע לתלמיד ולכיתה לתפקד לאחר המקרה. בית-הספר נוקט את כל הנדרש כדי לקיים לימודים סדירים, בתחושת מוגנות לכלל התלמידים ולתלמיד עצמו. דרך אגב, בסך הכול מדובר בנשמה טהורה שצריכה טיפול. 3. לא נרשמה עלייה בממדי האלימות בבתי-הספר. 4. במחקרים שנערכו בישראל בעשור האחרון מדווחים התלמידים על חשיפה לאלימות ולעתים גם על שותפות במעשי אלימות במערכת החינוך בשיעורים גבוהים. עם זאת, רמת האלימות אינה בעלייה, ובחלק מהמשתנים יש אפילו ירידה. מדובר במחקרים תקפים ומהימנים, במדגמים גדולים, שערכו פרופסור רמי בנבנישתי וד"ר יוסי הראל. לדוגמה, האלימות המתונה בחטיבה העליונה ירדה מ-44.3% בתשנ"ט – וזה המון – ל-37.7% בתשס"ה. אלה מספרים מפחידים. עם זאת, אין חולק כי נתוני האלימות עדיין גבוהים, ועלינו לעשות הכול כדי לצמצם את ממדיה. המחקר מראה כי יש הבדלים ברמת האלימות בין המגזר היהודי למגזר הלא-יהודי. במגזר היהודי ההבדלים אינם משמעותיים. לדוגמה, שיעור התלמידים שדיווחו על היותם קורבנות לאלימות פיזית מתונה לפי מגזרים: המגזר הבדואי – 65.2%; המגזר הדרוזי – 53.9%; המגזר הערבי – 63.0%; המגזר היהודי הממלכתי-דתי – 56.5%; המגזר היהודי הממלכתי – 57%. משרד החינוך הרחיב השנה את יישום התוכנית המערכתית המקיפה לבניית אקלים בטוח ולצמצום אלימות ל-800 בתי-ספר. המחקר לא התבצע במוסדות החינוך במגזר החרדי, וכן אין לרשות משרד החינוך פילוח של נתונים על אלימות בזרמים ובתת-קבוצות במגזרים השונים. היו"ר דוד רותם: שאלה נוספת לחבר הכנסת זאב? נסים זאב (ש"ס): אני לא יודע אם כבוד השר מודע לזה שלב לבייב נתן לא מזמן כספים רבים לבתי-ספר בערים מסוימות – זה היה מין פיילוט – ולצערי הרב משרד החינוך מנע זאת, אף-על-פי שהילדים היו זקוקים לתגבור ביהדות. זה תרם הרבה, אגב. יש 50 מנהלי בתי-ספר שהיום מבקשים להחזיר את אותם שיעורי תגבור ביהדות, כי רמת האלימות הצטמצמה באופן משמעותי. לכן השאלה שלי: האם יש דרך להחזיר את הפרויקט הזה, אולי דרך משרד החינוך, כדי לצמצם את האלימות? השר לשירותי דת יצחק כהן: אני בעד. היו"ר דוד רותם: שאילתא מס' 2001, של חבר הכנסת טלב אלסאנע – לפרוטוקול; שאילתא מס' 2023, של חברת הכנסת נאדיה חילו – לפרוטוקול; שאילתא מס' 2024, של חברת הכנסת נאדיה חילו – לפרוטוקול; שאילתא מס' 2054, של חבר הכנסת זבולון אורלב – לפרוטוקול. 2001. קיצוץ בתקציב הוראת קרוא וכתוב למבוגרים חבר הכנסת טלב אלסאנע שאל את שרת החינוך ביום כ"א באדר א' התשס"ח (27 בפברואר 2008): קיצוץ התקציב המיועד להוראת קרוא וכתוב למבוגרים פוגע קשות במגזר הערבי בכלל ובמגזר הבדואי בפרט, בשים לב לאחוז האנאלפבתיות הגבוה של הנשים. רצוני לשאול: 1. מדוע מקצצים בתקציב החינוך למבוגרים? 2. מה ייעשה כדי למנוע פגיעה קשה בפרויקטים בתחום זה בקרב האוכלוסייה הבדואית בנגב? תשובת שרת החינוך יולי תמיר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. הקיצוץ בתקציב האגף לחינוך מבוגרים, להוציא את תקציב גף הנחלת הלשון, נעשה במסגרת הקיצוץ הרוחבי שהושת באותו היקף על יחידות המשרד, על בסיס החלטת הממשלה. 2. משרד החינוך עושה כל מאמץ למזער את הפגיעה בכיתות השכלה, במגזר הבדואי בפרט ובאוכלוסייה בכלל, וימשיך בפיתוח יוזמות ותוכניות להשלמת השכלה, ככל שיאפשר התקציב. 2023. דוח מבקר המדינה על המצב הפיזי של מוסדות חינוך חברת הכנסת נאדיה חילו שאלה את שרת החינוך ביום כ"ח באדר א' התשס"ח (5 במרס 2008): דוח מבקר המדינה מציג תמונה של הזנחה וליקויים בתשתיות במוסדות חינוך ברחבי הארץ. חלק גדול מהמבנים אינם עומדים בכללי הבטיחות הבסיסיים ואינם ראוי לאכלס כיתות לימוד. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מה ייעשה כדי להתמודד עם הליקויים? 3. האם יש נתונים מסודרים ומפולחים על הליקויים שהתגלו רק במוסדות שנבדקו? 4. מה נעשה לפיקוח ולאכיפה של החוקים והתקנות במוסדות ברשויות המקומיות? תשובת שרת החינוך יולי תמיר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. התמונה העולה מהדוח אכן מצביעה על מוסדות חינוך רבים שאינם עומדים בדרישות החוק – מוסדות הפועלים ללא רשיונות, שאין יודעים על קיומם ברשות המקומית ובמשרד החינוך, ועל כן גם אין בקרה ופיקוח עליהם. בחלק מהמוסדות הרשויות אינן מפעילות את הבקרה המחייבת. 2. משרד החינוך יגביר את הפיקוח והבקרה על מוסדות שאינם מחדשים את הרשיון להפעלתם ויפעל להסדיר את מעמדם, או לחלופין לסוגרם, על-פי הנדרש בחוק. 3. האחריות למבני החינוך היא של הרשויות המקומיות. בסמכותם ובאחריותם לטפל, לתחזק ולדאוג לתנאים ולסביבה בית-ספרית בטוחה והולמת לחינוך. אחת לשנה מחויבות הרשויות לבדוק ולהכין את מוסדות החינוך לפתיחת שנת הלימודים, ורק ברשותן מצויים הנתונים על מפגעים וליקויי בטיחות. 4. באגף לחינוך מוכר שאינו רשמי במשרד החינוך פועלים מפקחים ויועצי בטיחות העורכים מבדקים מדגמיים מעת לעת במוסדות חינוך. אם במבדקים אלו מתגלים ליקויים, המשרד פועל מול הבעלות כדי שתסיר את המפגעים הללו ותתקן את הליקויים. במסגרת חידוש הרשיונות של מוסדות החינוך, המשרד תובע דיווח מפורט, בטופס מיוחד ומקצועי, על מצב הבטיחות במוסדות. 2024. בתי-ספר תיכוניים ערביים בירושלים חברת הכנסת נאדיה חילו שאלה את שרת החינוך ביום כ"ח באדר א' התשס"ח (5 במרס 2008): בירושלים רבתי חסרים בתי-ספר ציבוריים המלמדים לבגרות בשפה הערבית. בית-ספר פרטי אחד המלמד לבגרות בשפה הערבית מקבל תמיכה ממשרד החינוך לאחרונה, אולם שכר הלימוד בו עלה השנה. רצוני לשאול: 1. מה ייעשה כדי לתת מענה הולם לאוכלוסייה הערבית בירושלים המבקשת לרכוש תעודת בגרות רשמית בלימוד בערבית? 2. בהעדר בית-ספר ממלכתי ערבי, מה ייעשה לתקצוב מלא של בתי-הספר הפרטיים או לסייע בהורדת שכר הלימוד? תשובת שרת החינוך יולי תמיר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. במזרח-ירושלים מופעלת תוכנית הלימודים הישראלית בשפה הערבית בבית-הספר של מינהל החינוך בשכונת בית-צפאפא ובעוד שני בתי-ספר במעמד מוכר שאינו רשמי. בתי-הספר הללו מתוקצבים על-ידי משרד החינוך על-פי הקריטריונים שהמשרד קבע לכל מוסדות המוכר שאינו רשמי במערכת החינוך. תלמידים המעוניינים לרכוש תעודת בגרות על-פי תוכנית הלימודים לתלמידים הערבים, יוכלו ללמוד באחד מבתי-הספר שציינתי. 2. משרד החינוך מתקצב את בית-הספר המלמד לבגרות על-פי תוכנית הלימודים בשפה הערבית כפי שמתוקצבים כל בתי-הספר במעמד מוכר שאינו רשמי במערכת החינוך ועל-פי אותם קריטריונים. אין כל אפשרות מבחינת החוק לתקצוב מלא של בתי-הספר המוכרים שאינם רשמיים. 2054. תוכנית "שוחרי שינוי" בבית-הספר הרא"ה ברכסים חבר הכנסת זבולון אורלב שאל את שרת החינוך ביום י"ב באדר ב' התשס"ח (19 במרס 2008): נמסר לי שהתוכנית "שמים את הלב לצפון" הקצתה 300,000 ש"ח עבור תוכנית "שוחרי שינוי" בבית-הספר הממלכתי-דתי הרא"ה ברכסים. רצוני לשאול: 1. מדוע לא בוצע התקציב? 2. מתי יבוצע? תשובת שרת החינוך יולי תמיר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) התוכנית "שמים את הלב בצפון", שבמסגרתה פועלת היוזמה "בתי-ספר שוחרי שינוי", היא אחת היוזמות הברוכות שהגה משרד החינוך והוציא לפועל מייד לאחר מלחמת לבנון השנייה. אנו עוקבים מקרוב אחר מהלכיה וגאים בהישגיה. 1. לבתי-הספר הנכללים בתוכנית הוקצו והועברו תקציבים דיפרנציאליים, בהתאם לקריטריונים שנקבעו על-ידי הגורמים המעורבים בדבר ולוקחים חלק בתוכנית – משרד החינוך, ה"ג'וינט", קרן סאקט"א-רש"י ועוד. כל בית-ספר השייך לתוכנית "שוחרי שינוי" אמור להכין תוכנית פעילות ולהעבירה לאישור הפיקוח והגורם המתערב. נוסף על כך, בית-הספר אמור להכין ולהביא לאישור גם את המפרט הכספי של ההוצאות המתוכננות בהתבסס על תוכנית הפעילות ועל התקציב שהוקצה לבית-הספר. בית-הספר אינו רשאי לבצע הוצאה כספית ללא קבלה מראש של האישור לתוכנית הפעילות ולמפרט הכספי. נוסף על כך, בתי-הספר קיבלו הנחיות בכתב ובעל-פה בדבר כללי המותר והאסור בניצול התקציב. בהתאם לקריטריונים של ההקצאות הכספיות שנקבעו על-ידי משרד החינוך, שהוא הגוף המתערב הבלעדי בבית-הספר הרא"ה, לכל בית-ספר הוקצה סכום קבוע של 40,000 ש"ח פלוס 200 ש"ח פר-תלמיד. כאמור, הגורם המתערב הבלעדי בהפעלת התוכנית בבית-הספר הרא"ה הוא משרד החינוך. מדובר בבית-ספר קטן שלומדים בו פחות מ-100 תלמידים. לפיכך, ההקצאה הכספית שנקבעה והועברה אליו היתה 58,000 ש"ח. תקציב זה מנוצל על-ידי בית-הספר לפעילויות של תגבור הלימוד של התלמידים. מנהלת בית-הספר החליטה על דעת עצמה, שלא בהתאם להנחיות התוכנית ובלי שהגישה לאישור מראש את פרטי ההוצאה הכספית, להקים פינת חי בבית-הספר מתקציב התוכנית "שוחרי שינוי". הקמת פינת החי בעלות של 12,000 ש"ח היתה מקבלת אישור לו פעלה המנהלת על-פי ההנחיות של התוכנית ומגישה מפרט תקציבי להוצאותיה. 2. משרד החינוך אינו מאשר הוצאה בדיעבד. אנו מצפים מבתי-הספר לנהוג על-פי הכללים המחייבים. היו"ר דוד רותם: אדוני, תודה רבה לך על תשובותיך. השר לשירותי דת יצחק כהן: חג כשר ושמח. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר דוד רותם: הודעה לסגן מזכיר הכנסת. סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בנושא: עלילת דם נגד יהודים ברוסיה, הצעתו של חבר הכנסת משה גפני. תודה. היו"ר דוד רותם: תודה. חברי הכנסת, רבותי השרים, תם סדר-היום. לפני שאני נועל את הישיבה אני מבקש לאחל בשם הבית לעובדי הבית, לסדרנים, לקצרניות ולכלל העובדים שעוזרים לנו במשך כל התקופה, למנהלי הסיעות – בעיקר למנהלת הסיעה שלי, טלי קידר – למזכיר הכנסת, לסגני מזכיר הכנסת, ולכלל בית ישראל חג שמח וכשר. לצערי הרב, בגלל הכשרות, לפעמים השמחה נעלמת. אז אני מאחל שיהיה שמח וכשר. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, י"ד באייר התשס"ח, 19 במאי 2008, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. תודה רבה. הישיבה ננעלה בשעה 20:07.