דברי הכנסת
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3
סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 3
נאומים בני דקה 4
דב חנין (חד"ש): 4
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 5
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 5
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): 6
נאדיה חילו (העבודה-מימד): 6
יעקב כהן (יהדות התורה): 7
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 7
שמואל הלפרט (יהדות התורה): 8
אבשלום וילן (מרצ): 8
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 8
סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 9
יעקב מרגי (ש"ס): 10
אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): 10
מיכאל נודלמן (קדימה): 11
מגלי והבה (קדימה): 11
נסים זאב (ש"ס): 11
אלכס מילר (ישראל ביתנו): 12
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 12
דוד טל (קדימה): 12
אורית נוקד (העבודה-מימד): 13
יוחנן פלסנר (קדימה): 13
קנצלר הרפובליקה הפדרלית של גרמניה ד"ר אנגלה מרקל – אורחת הכנסת 13
מזכיר הכנסת איל ינון: 13
היו"ר דליה איציק: 14
ראש הממשלה אהוד אולמרט: 17
בנימין נתניהו (הליכוד): 19
קנצלר גרמניה אנגלה מרקל: 21
מזכיר הכנסת איל ינון: 26
הצעת חוק שמאי מקרקעין (תיקון מס' 2), התשס"ח–2008 27
מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 27
מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 29
הצעת חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה) (תיקון מס' 11), התשס"ח–2008 30
דוד אזולאי (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה): 30
הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 19), התשס"ח–2008 32
מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 32
סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): 34
הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 44), התשס"ח–2008 35
ליה שמטוב (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה): 35
גדעון סער (הליכוד): 37
מרינה סולודקין (קדימה): 38
הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 86), התשס"ח–2008 38
גלעד ארדן (יו"ר ועדת הכלכלה): 38
הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 50) (פרוטוקול הדיון), התשס"ח–2008 42
מיכאל איתן (הליכוד): 42
הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 39) (שירותי מסרון), התשס"ח–2007 46
אלי אפללו (קדימה): 46
שאילתות ותשובות 50
1868. סכנת המחסור במים 50
1885. עמודי חשמל בלתי ממוגנים 51
1929. מועד התחלת אספקת הגז ממצרים 52
1965. נוהל ביצוע הליך ניתוק מרשת החשמל 53
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: 55
חוברת כ"ד
ישיבה רכ"ב
הישיבה המאתיים-ועשרים-ושתיים של הכנסת השבע-עשרה
יום שלישי, י"א באדר ב' התשס"ח (18 במרס 2008)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר אחמד טיבי:
הנני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי, י"א באדר ב' התשס"ח, 18 במרס 2008.
הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.
סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק שיקים ללא כיסוי (תיקון מס' 7) (סמכויות מיוחדות בשעת-חירום) התשס"ח–2008, של חבר הכנסת יצחק לוי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מימון הוצאות למשפחות שבויים ונעדרים, התשס"ח–2008, של חבר הכנסת ישראל חסון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 36) (פנקס בוחרים), התשס"ח–2008, של חבר הכנסת יעקב מרגי.
לוח תיקונים להצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 20) התשס"ח–2008.
נוסח מתוקן של הצעת חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון (תיקון – עישון באזור פתוח במקום בילוי והיתר עישון), התשס"ח–2008, של חבר הכנסת צבי הנדל – פ/3472/17.
היו"ר אחמד טיבי:
אני מודה לך, אדוני.
נאומים בני דקה
היו"ר אחמד טיבי:
חברי הכנסת, הסעיף הראשון על סדר-היום הוא נאומים בני דקה. חברי הכנסת המעוניינים בכך יירשמו באמצעות מערכת ההפעלה האלקטרונית. נא להצביע, רבותי. גם מי שיצביע נגד זה ייחשב כהצבעה.
השר אילון שואל על מה מצביעים. ככה נרשמים לנאומים בני דקה. אתה חופשי, אתה לא צריך להירשם. תיכף יביאו לי את רשימת השמות. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, בעולם מתרחש משבר פיננסי רציני, הבורסות נופלות. אני פותח היום את העיתון "דה מרקר", בעמוד הראשון כתוב שהקפיטליזם של וול-סטריט הפיל את הכלכלה האמריקנית. בעמוד מאמרי המערכת כותבת הפרשנית הבכירה של העיתון שקרל מרקס כנראה צדק. מובן שקארל מרקס צדק, זה לא דבר ישן, זה לא דבר שמחדש לנו שום דבר.
אבל, אדוני היושב-ראש, אנחנו צריכים, מעבר לשאלות התיאורטיות הכלליות, לחשוב על מה שקרה אצלנו בכלכלה הישראלית; על אותה מדיניות מופקרת שהפכה את קרנות הפנסיה של הציבור להימור בבורסה. יש למדיניות הזאת אחראי. זה קפיטליזם, בהחלט, אבל זה גם קפיטליזם פרוע, אכזרי ומטורף במיוחד. ביבי נתניהו הנהיג אותו בזמנו, אבל אחריו המדיניות הזאת נמשכת גם בממשלה הנוכחית. הגיע הזמן, אדוני היושב-ראש, שהממשלה תתחיל להגן על האזרחים, על הפנסיה, על העובדים, על החוסכים הקטנים, מפני הטירוף הזה של הקפיטליזם חסר המעצורים.
היו"ר אחמד טיבי:
אני מודה לך. חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, תודה, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, לרגל ביקורה של קנצלרית גרמניה אני מבקש לקרוא באוזניכם כמה שורות מתוך "רחובות הנהר" של אורי צבי גרינברג – "אל גבעת הגוויות בשלג":
"וכשהוציאו את אבי אל גבעת הגוויות בשלגי השדה הנוכרי, הצטווח הסרדיוט הגרמני: אאוּסְצִיאֶן, והבין אבי את הדין. פשט אבי את מעילו ואת מכנסיו כמי שמתפשט מגשמיות זה העולם, חלץ את מנעליו כבערב תשעה-באב ונשאר לעמוד בלבניו ובפוזמקאות. מה עירום מן העירום הזה תחת כיפת הרקיע ובשלגי שדה בעצם היום בעולם?"
"ומשראה הסרדיוט שאבי אינו קם על רגליו, תחב את חרטום מגפו השחור אל מתחת בטנו של אבא-קודש ובעט בו והפכו על גב – והיו פני אבי: כאילו אדמת הגויים בעטה בם גם היא".
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. חבר הכנסת צבי הנדל.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, תודה, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, אורחים, בשבוע שעבר קראה בצדק יושבת-ראש הכנסת, מעל הבמה, לראש הממשלה ולסיעות הבית ובעיקר לאופוזיציה להביא לכדי הקמת ממשלת חירום לאומית. אמרתי לה שלמרות עמדתי הידועה ואף-על-פי שאני יודע שחברי ודאי לא ישמחו, אני מוכן ברצון להוביל מהלך, כי המצב שבו ישראל נתונה, עם המנהיגים כפי שהם מנהיגים את המדינה, הוא באמת מצב חירום לאומי. אני רק מבקש ממנה דבר קטן אחד, שמה שכבר ברק מזמן הבין, והוא לא מאנשי הימין, שאין עם מי לדבר ואין על מה לדבר – שיפסיקו את המשחקים האלה ואז יהיה אפשר גם להילחם בטרור וגם להקים ממשלת חירום לאומית.
היו"ר אחמד טיבי:
אני מודה לך. חבר הכנסת עבאס זכור, בבקשה.
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, מדינת ישראל היא מדינת חוק, והחוק הזה חל על כולם, על יהודים וערבים כאחד, ואסור לאפשר לאף אדם לקחת את החוק לידיים. מה שקרה בג'בל-מוכבר לפני כמה ימים צריך להדליק אור אדום, והיה על כוחות הביטחון והמשטרה לטפל בצורה אחרת במה שקרה. אני רוצה להדגיש, אם דבר כזה היה קורה ביישוב יהודי, והערבים היו אלו שהתפרעו והיו מיידים את האבנים, היה הטיפול שונה. אסור להבדיל בין תושב לתושב, בין אזרח לאזרח. הממונים על הגנת המדינה והביטחון חייבים לשמור ולאבטח את כל התושבים במדינת ישראל. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. חברת הכנסת נאדיה חילו, בבקשה.
נאדיה חילו (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי כנסת נכבדים, בישיבה חגיגית היום ציינה הוועדה לזכויות הילד הקמת מועצה ציבורית להורים. זהו צעד מאוד חשוב שממקם את ההורים במרכז העשייה, במרכז קבלת ההחלטות, כשותפים בגורלם של הילדים, וחלק מהם אמורים להיות שותפים בקבלת החלטות ובמעורבות במשרדי הממשלה.
אני רוצה לציין את עיקרי המטרות של אותה מועצה: העלאת נושא ההורים על סדר-היום הציבורי; הסדרת מעמדם; קידום נורמה חברתית של למידת תפקידי ההורות; קידום סביבה חברתית תומכת להורים.
מכאן אני קוראת לכל משרדי הממשלה ולכל ועדות הכנסת לפתוח את דלתותיהם ולשתף את המועצה הציבורית הזאת בדיונים ובקביעת גורלם של הילדים. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה. חבר הכנסת יעקב כהן.
יעקב כהן (יהדות התורה):
כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, ממש עכשיו מבקרת קנצלרית מדינת גרמניה בכנסת, והיא תישא את דבריה. עם כל ההערכה שיש לנו ליחסה למדינה, אני אישית לא חושב שאני מסוגל ורשאי להשתתף בישיבה זו עקב זה שסבי, סבתותי, דודי, דודותי – כל בני משפחתי נספו בשואה יחד עם שישה מיליוני קדושי ישראל.
כשאני מעלה על דעתי שברגעים האחרונים לפני שנרצחו הם שמעו את השפה הגרמנית, ושהם נרצחו – אני חושב שזו תהיה התנכרות ואפילו בגידה בשורשי ובמשפחתי אם אני אהיה בישיבה זו. זה קשה לי מאוד.
עם זאת, אני חושב שאם כנים דבריה על הידידות שלה למדינה, הייתי אומר: בזאת תיבחנו. בימים אלה מרחפת על מדינת ישראל סכנת השמדה ממדינת אירן, ואני שואל, מה היא עושה בעניין הזה בשביל לעצור את הסכנה. אני קורא לה שתנתק את היחסים עם אירן, או לחלופין – תנקוט סנקציות חמורות יחד עם האיחוד האירופי, עד אשר תחלוף הסכנה המאיימת עלינו. לא עוד שואה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה. חבר הכנסת אליהו גבאי. חבר הכנסת גבאי, או שאתה מדבר בנייד או שאתה מדבר משם.
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום יום טרומפלדור. דורי דורות התחנכו על הגבורה של טרומפלדור. האריה השואג בתל-חי מסמל מקום של גבורה, מקום של הקרבה, מקום שאנשים מקריבים את עצמם למען המדינה. בימינו הנושא הזה יותר ויותר חשוב – שנמשיך לעודד ולהביא את תנועות הנוער שיבואו לאתר הזיכרון בתל-חי, כי בזכות אתרים כאלה אנחנו מצליחים לעורר את הנוער, להביא אותו להקרבה ולהזדהות עם מדינת ישראל, עם חשיבות המדינה, עם חשיבות הערבות ההדדית. ככל שנעודד יותר ללמוד על הנושא הזה, על התקופה שעברה, על זמן החלוציות, ההזדהות, זמן המלחמה בפורעים הערבים ונגד הרוצחים, כך הנוער ידע למה הוא נמצא כאן בארץ-ישראל.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה. חבר הכנסת הלפרט, בבקשה.
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, בשעות אלה מבקרת בכנסת קנצלרית גרמניה עם משלחת שרים רמת דרג. כניצול השואה אני רוצה לנצל את ההזדמנות לפנות אליה ואל צוות השרים שנמצאים כאן ולומר להם: 60 שנה אחרי המלחמה הנוראה שבה שליש מהעם היהודי נרצח בצורה אכזרית ביותר, קיימת שוב סכנה לקיומו של העם היהודי על-ידי הרודן האכזרי מאירן. אני רוצה לומר לקנצלרית ולמשלחת הרמה: על גרמניה מוטלת אחריות מוסרית להתייצב בראש קואליציה עולמית נגד המזימות השפלות של אחמדינג'אד ולהבטיח את שלומה ואת קיומה של ישראל.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה. חבר הכנסת אבשלום וילן, בבקשה.
אבשלום וילן (מרצ):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, בעוד כמה דקות תופיע בפנינו קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל. איש לא מציע לשכוח את ההיסטוריה הקשה של מלחמת העולם השנייה ושל השואה, אך אני חושב שמי שמסתכל קדימה ורואה את הדיאלוג שיש לנו עם גרמניה, דווקא לאור לקחי העבר, ואת המחויבות של גרמניה כלפינו, כלפי העתיד של מדינת העם היהודי, הבית השלישי – אני חושב שההיתלות של חלק מחברי הכנסת היום בשפה הגרמנית אינה במקום.
דיבר פה נשיא גרמניה יוהנס ראו, זיכרונו לברכה, בגרמנית ודיברו פה אחרים. אני כנער, חבר הכנסת אלדד, כמוך הפגנתי נגד פתיחת שגרירות גרמניה, נגד גרמניה האחרת. אבל הזמנים השתנו, חלפו, וצריך למצות את הדיאלוג עם גרמניה עד תומו, קדימה, ולא לעסוק רק בעבר הקשה ולהיתפס לנושא כמו השפה. זה לא מכובד ולא לעניין.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה. חבר הכנסת טלב אלסאנע, בבקשה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולומר שיש לפנינו מסר היסטורי. היו אירועים קשים אבל לא העבר הוא אשר ניצח אלא העתיד וההווה. עובדה היא שקנצלרית גרמניה מגיעה לכאן, מתקבלת ומתארחת בכנסת. זה המסר – שגם בתקופה הכי קשה, בסכסוך העקוב מדם בין הפלסטינים לישראלים, צריך לראות את העתיד ולא להנציח את העבר, עם כל הקשיים שבו, ולדעתי אין מה להשוות בין האירועים שהיו אז ושני הצדדים הצליחו להתגבר עליהם לבין האירועים שיש כאן, שזה סכסוך מוגדר על קרקעות, שניתן בקלות לפתור ובתנאי שיש מנהיגות אמיצה שתקבל החלטות נחושות ותוביל אותן.
בהזדמנות הזאת אני רוצה למחות, אדוני היושב-ראש, על כך שהמנהיגות הגרמנית, שכל הזמן דגלה במדיניות תומכת ומקדמת שלום, במסגרת הביקור הזה התעלמה לחלוטין מהצד השני, מהצד הפלסטיני. ביקור ברשות הפלסטינית, ביקור אצל אבו מאזן, ייתן יתר תוקף לביקור הזה, יביע יותר מחויבות לשלום, ויאפשר גם לגרמניה למלא תפקיד חשוב לקדם את השלום באזורנו.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה. שוחחתי עם הקנצלרית בנושא הזה בדיוק לפני רבע שעה. הערתי לה על העובדה שהיא לא מבקרת שם, והיא הבטיחה לבקר גם שם, ובסיור הבא היא תיפגש גם עם נציגי הציבור הערבי.
חברת הכנסת סופה לנדבר, בבקשה.
סופה לנדבר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, בהזדמנות זו אני רוצה לברך את אורחי הכנסת.
אני רוצה לדבר על יישום החקיקה של בית-החולים באשדוד. בתור יושבת-ראש הוועדה לפניות הציבור החלטתי בעקשנות רבה לעזור לממשלת ישראל ליישם את החקיקה הזאת. כולנו יודעים שבשנת 2002 עבר חוק לגבי בניית בית-חולים ציבורי בעיר אשדוד, ועד כה לא קרה שום דבר. אנחנו היינו בבג"ץ, יחד עם נציגי אשדוד, שהגישו את הבג"ץ לפני כמה שבועות. אני צריכה להגיד שהיה לי מוזר לשמוע מהשופט שניהל את בית-המשפט, שאם במדינת ישראל קיימים חוקים, צריך ליישם אותם.
עם זאת, בלחץ הכנסת, אדוני היושב-ראש, הוקמה ועדה בין-משרדית – שהיתה צריכה לסיים את עבודתה לפני חצי שנה. היא לא עשתה כך, ושמענו בישיבה האחרונה שהוועדה התחילה לעבוד, והיא תציג לפנינו ולפני נציגי אשדוד את הנתונים של המכרז שיתקיים, ואתה יודע בדיוק באילו קשיים העברנו את החוק. אני צריכה להודיע לכנסת על כך שבשבוע הבא אני מקיימת ישיבה נוספת. הנה נכנס עכשיו שר הבריאות, ואני רוצה לעדכן אותו בכך שוועדה בין-משרדית תציג גם לו את הדברים, ואני מקווה שיהיו הכרזות כאן בכנסת והכרזות בוועדה לפניות הציבור על כך שהיישום של הוועדה הבין-משרדית הסתיים, ונעמוד מול העובדה שיקום בית-חולים בעיר אשדוד. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה, חבר הכנסת מרגי, בבקשה.
יעקב מרגי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מצטרף לקריאתה של חברת הכנסת סופה לנדבר וקורא לראש הממשלה ליישם את החלטת הממשלה להקים בית-חולים באשדוד.
לגופו של עניין, היום אנחנו מארחים במליאת הכנסת את הקנצלרית ד"ר אנגלה מרקל. בנקודה זו אני רוצה לברך את יושבת-ראש הכנסת, שלא נצמדה לתקנון ובנסיבות המיוחדות של אירוח ידידה אמיתית, ידידה אמיצה של מדינת ישראל, שהוכיחה בשנים האחרונות ידידות אמיצה מהי, החליטה לארח אותה ולתת לה לנאום כאן. ואני חושב שאין סטירת לחי יותר מצלצלת למייסדי התורה האנטישמית כמו העובדה שבא לכאן לפני שנתיים נשיא גרמניה ושבאה היום הקנצלרית של המדינה הגרמנית בידידות מופגנת, באומץ רב, ונואמת בכנסת. אני חושב שצריך לברך את יושבת-ראש הכנסת על היוזמה ועל המהלך, ונכבד בנוכחותנו את הנאום של הקנצלרית. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה. חבר הכנסת ברוורמן, בבקשה.
אבישי ברוורמן (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ראשית אני מברך את קנצלר גרמניה ואת המשלחת הגרמנית. המנהיגות הנוכחית והמנהיגות הקודמת עשו כל כך הרבה למען ישראל, ואנחנו מקדמים אותם בברכה. אני אישית, כנשיא אוניברסיטת בן-גוריון – זכינו בתמיכת הממשלה הגרמנית, שלפעמים היתה אפילו יותר ממה שממשלת ישראל עשתה.
יש לי רק בקשה אחת, משר הבריאות: אדוני שר הבריאות, יש מרפאה אחת במדינת ישראל לפליטים. הפליטים שבאים לכאן מדרום סודן, מאריתריאה, מחוף-השנהב, הפליטים האלה מטופלים על-ידי העמותה לזכויות האדם. רופאים יקרים. הרופאים האלה הצהירו השבוע שהם סוגרים את המרפאה מפני שמשרד הבריאות לא מעביר את הציוד והתמיכה האלמנטריים. זו בושה. תפעל בנושא, בבקשה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. חבר הכנסת נודלמן, בבקשה.
מיכאל נודלמן (קדימה):
חברת הכנסת סופה לנדבר, אתמול התקיימה ישיבת סיעת קדימה, וחברי הסיעה קיבלו פה אחד החלטה לתמוך ולדרוש בניית בית-חולים באשדוד. בישיבה נכח ראש העיר מר צילקר. פנו לשרי סיעת קדימה כדי לזרז את תהליך בניית בית-החולים באשדוד.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה. חבר הכנסת מגלי והבה, בבקשה.
מגלי והבה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, לא מקובל שסגן שר ינאם בנאומים בני דקה, אבל אצטרף למברכים ולאומרים שהיום הוא יום חשוב. אני גם מבין את היושב-ראש שלפעמים אילוצי הזמנים – אז כל מה שנשאר לנו הוא לומר שזה יום חגיגי ויום היסטורי ואנחנו מברכים את האורחים שלנו.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, אני מאוד רוצה לברך אותך על שהפתעת אותי בהזמנתך אותי להביע דברי ברכה ושבח על האירוע החשוב.
היו"ר אחמד טיבי:
אמרתי לך שכשאני אהיה בשלטון אני אגלה נדיבות לב.
נסים זאב (ש"ס):
אז אני רוצה להודות לך על שהתחשבת בי ותודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
חבר הכנסת מילר, בבקשה.
אלכס מילר (ישראל ביתנו):
אני מצטרף לברכות על האירוע.
אני רק רוצה לציין אחד מהנושאים שהגיעו לאוזני, על אחד מבתי-הספר בחיפה. מתברר שבשנת הלימודים האחרונה היו שלושה מקרי מוות של ילדים שלומדים בבית-הספר. הגשתי הצעה לדיון מהיר בוועדת החינוך, ואני מקווה מאוד שנוכל לדון בנושא. כנראה יש שם עניין של רשלנות של הנהלת בית-הספר, כי לא יכול להיות שבבית-ספר אחד קורים מקרים כאלה. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. אנחנו מתארגנים לקראת בואה, בעוד כמה דקות, של קנצלרית גרמניה. חבר הכנסת אורלב, בבקשה.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני בטוח שלביקור הזה יש הרבה היבטים חשובים מאוד למדינת ישראל, אבל כיושב-ראש השדולה להשבת החיילים החטופים, אני רוצה לברך את יושבת-ראש הכנסת על שהזמינה את המשפחות והפגישה אותן עם הקנצלרית, ואני מאוד מקווה שהביקור הזה יביא להגברת המודעות ולהעלאת הנושא לתודעה – המחויבות של מדינות אירופה לביצוע החלטת האו"ם 1701, שכללה גם חובה לשחרר את החיילים החטופים. אני מקווה שהביקור הזה יביא לידי כך שהבנים יחזרו הביתה. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. חבר הכנסת דוד טל.
דוד טל (קדימה):
אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, ב-2005 קיבלה הכנסת ואישרה הצעת חוק לגבי נגישות לנכים. עד היום המשרדים הרלוונטיים טרם המציאו את התקנות בנושא הזה, והדבר הזה לא יכול להתקדם. לבד ממשרד התקשורת, כל שאר המשרדים הרלוונטיים לא הגישו תקנות. אני פונה כאן ממליאת הכנסת למשרדים הרלוונטיים: יש לכבד את החלטת הכנסת ולהתקין תקנות במהרה, לרווחתם של הנכים במדינת ישראל.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. חברת הכנסת אורית נוקד, בבקשה.
אורית נוקד (העבודה-מימד):
ביום חמישי יהיה יום העגונות ומסורבות הגט במדינת ישראל. יש במדינת ישראל מאות נשים שהן עגונות ונתונות לחסדי בעליהן ובתי-הדין הרבניים. מחר אני מתכוונת להעלות הצעת חוק שתביא פתרון יצירתי, ולטעמי הוא גם עולה בקנה אחד עם ההלכה, שישחרר את הנשים האלה. אשמח מאוד אם כל חברי הכנסת יתמכו בהצעה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה. אחרון הדוברים, חבר הכנסת פלסנר, בבקשה.
יוחנן פלסנר (קדימה):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לנצל את ההזדמנות בת הדקה לברך את קנצלרית גרמניה על הגעתה למדינת ישראל ועל הידידות הרבה שהיא מפגינה כלפי מדינת ישראל.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה.
קנצלר הרפובליקה הפדרלית של גרמניה ד"ר אנגלה מרקל – אורחת הכנסת
היו"ר אחמד טיבי:
מזכיר הכנסת, בבקשה.
מזכיר הכנסת איל ינון:
חברי הכנסת והקהל מתבקשים לקום.
(חברי הכנסת מקדמים בקימה את פני קנצלר הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, נשיא מדינת ישראל ויושבת-ראש הכנסת.)
מזכיר הכנסת איל ינון:
כבוד קנצלר הרפובליקה הפדרלית של גרמניה ויושבת-ראש הכנסת; כבוד הנשיא!
"התקווה".
(שירת "התקווה")
מזכיר הכנסת איל ינון:
בבקשה לשבת.
היו"ר דליה איציק:
כבוד נשיא המדינה מר שמעון פרס, כבוד קנצלר הרפובליקה הפדרלית של גרמניה ד"ר אנגלה מרקל, שר ההגנה, שרת החינוך והמחקר, חברי הפרלמנט ושאר חברי הפמליה המכובדת, ראש הממשלה מר אהוד אולמרט, הנשיא החמישי מר יצחק נבון והגברת אורה הרצוג, שרי הממשלה, ראש האופוזיציה חבר הכנסת בנימין נתניהו, חברות וחברי הכנסת בהווה ובעבר, מכובדי סגל א' של המדינה, ראשי הנציגויות הזרות בישראל, כבוד שגריר גרמניה בישראל, כבוד שגרירי ישראל בגרמניה בהווה ובעבר, ראשי העדות הדתיות, ראשי ערים וראשי רשויות, משפחות שכולות, בני משפחות השבויים והנעדרים – משפחת גולדווסר, משפחת רגב – גברת נאדיה כהן, אלמנתו של אלי כהן, והאח אברהם כהן, משפחת אבוקסיס משדרות, ששכלה את בתם אלה בפגיעת טיל, נשים מובילות בחברה הישראלית מתחומי הממשל, המשפט, המשק, הכלכלה, האמנות, הספורט, הרפואה, המדע והתקשורת, אורחים יקרים.
קנצלר הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, גברתי, ברוכה הבאה למדינת ישראל. מדינת ישראל פורסת את זרועותיה לקראתך ומקדמת את פנייך על-פי מסורת הכנסת האורחים, השגורה אצלנו מימי אברהם אבינו. ברוכים הבאים, חברי ממשלתך ומשלחתך, שהצטרפו אלייך במסע החשוב הזה אלינו. ביתנו ולבנו פתוחים בפניכם, ואנו נשתדל ונעשה הכול כדי להראות לכם את פניה היפים של מדינת ישראל. ברוך בואך, וברוך בואכם, גם למשכן הכנסת, בית-המחוקקים של מדינת ישראל, מעוז הדמוקרטיה, אולי היחיד, במזרח התיכון. שלום לבאים בצל קורתנו.
גברתי, חברי המשלחת, כידוע לכם, לא מובן מאליו הוא שמדינת ישראל ואנחנו, אזרחי המדינה, נפתח את לבנו באהבה אליכם, בני העם הגרמני. נהרות של דם ודמעות הפרידו בינינו במשך שנות דור, ושום מחווה לא תוכל למחוק – ואיננו רוצים למחוק – מדפי ההיסטוריה את השואה הנוראה. צלה ירחף תמיד מעלינו ומעליכם, בירושלים ובברלין, בישראל ובגרמניה.
גם היום, עשרות שנים אחריה, אני מסתכלת – כמוכם גם ברגעים האלה – אל האולם הזה ומעבר לו, אל מדינת ישראל ואל קהילות העם היהודי, ושואלת בלי קול: כמה סופרים וכמה מנצחי תזמורות, כמה עורכי-דין דגולים וכמה משוררים ונפחים, רופאים וציירים, כמה היו חיים עמנו כיום או היו חיים בעולמנו עד לפני שנים לא רבות אלמלא יצא הכורת הגרמני להשמידנו, להעבירנו מן העולם, להרוג אותנו? בכל טקס הענקת פרסים חשוב, פרסי נובל למשל, אני בוהה במסך הטלוויזיה ושואלת את עצמי ואת הסובבים אותי: כמה כלות וחתנים של פרס נובל הפסיד העם היהודי, הפסידה האנושות, משום שגרמניה בחרה להוליך את יהודי אירופה אל הכבשנים, אל תאי הגזים? אולי, ייתכן שבין מאות האלפים שהלכו ב"צעדות המוות" היה מי שיכול היה למצוא את התרופה לסרטן? אולי בין זעקות החנוקים למוות באושוויץ נמצאה מי שהיתה יכולה לפתור את בעיות העוני והרעב בעולם? אולי?
גברתי, רבותי, שפר מזלי ואינני בת למשפחה ניצולת השואה, אך אני משוכנעת שאת, גברתי, ואתם, השרים, יודעים כי חייו של כל ישראלי – ואני מעזה לומר חייו של כל יהודי בעולם – מתנהלים כבר כמעט 70 שנה בצל השואה. רבים בתוכנו עדיין מתעוררים לעת בוקר לקול זעקות ההולכים אל מותם ונרדמים לעת לילה עם דממת תאי הגזים. השואה היא חלק בלתי נפרד מחיינו. היא נוכחת בחיינו כל יום, כל היום, גם כאשר אנו לא מדברים בה. היא חודרת גם אל טקסינו המשפחתיים החגיגיים ביותר: בר-המצווה, החתונה וגם ההלוויה. ואחרי ההלוויות, בבתי-הקברות שלנו, על קברות היקרים לנו, מוצבת תמיד יד זיכרון לבני משפחה שעלו בעשן המשרפות באירופה ואין איש יודע היום את מקום קבורתם.
גברתי, חברי המשלחת, אני יודעת, אנחנו יודעים, כי בארצכם גוברים היום קולות שאומרים: די. מספיק. קולות גרמניים ששואלים: כמה שנים נישא על גבנו את נטל האסון הזה? אורחינו היקרים מגרמניה, אין די ואין מספיק. הזיכרון ההיסטורי הזה צריך, חייב, ללוות כצל גם את חייכם, כשם שהוא מלווה כבר שלושה דורות את חיינו כאן.
אנו ערים לאחרונה לאמירות קשות ולהתעוררות של פרצי אנטישמיות בקרב חוגים מסוימים בגרמניה, ואנו מצפים מכם לטפל נכונה בבעיה זו, גם בדרך החינוך, כדי לדכא תופעות אנטישמיות בעודן באבן.
אנו בישראל סבורים כי בצד מעשים גדולים בהנהגתך, גברתי הקנצלר, באחריותכם, עמיתי השרים מגרמניה – מעשים לפריחתה של ארצכם ולשגשוגה – יהיה זה נכון, בכל מעשה תרבותי או מדיני שלכם לרווחתה של גרמניה ולרווחתו של העולם, יהיה זה נכון לזכור גם את העבר האפל הזה, כדי שחלילה לא יישנה, לא בגרמניה ולא בשום מקום אחר בעולם.
גברתי, על אחת מהאנדרטאות לזכר השואה בפולין נכתב: "יהי אסוננו אות אזהרה לכם!" אומרים בעולם: השואה לא תתרחש פעם נוספת, אומרים: בלתי אפשרי שאסון עולמי כזה יקרה שוב. אני מבקשת לומר לך, גברתי, אני מבקשת לומר לכם: מדינת ישראל קיבצה תחת כנפיה את ניצולי השואה מקצווי ארץ והיתה להם לבית חם. ניצולי השואה רבים כבר אינם עמנו היום. הם הלכו לעולמם עמוסי כאב ואנחנו כבר דור שני ושלישי להם, דור שמבקש לחיות בשלום.
והנה, באירן מכינים בעצם ימים אלה נשק להשמדה המונית. נגד מי, נגד מה? הנה התשובה שלי: נגדנו. להשמידנו. לכלותנו. אומרים לנו מנהיגי העולם: אל תדאגו. לא יעלה בידיהם, הם לא יצליחו לבנות נשק להשמדה המונית, זה יארך עוד שלוש שנים או ארבע, אל תדאגו. ידידינו מגרמניה, אנחנו דואגים. 60 ו-70 שנים בלבד לאחר הניסיון המר ההוא, אנחנו לא מוכנים לקחת סיכונים. אנחנו לא נרגעים כאשר אומרים לנו: הם לא יצליחו וזה יארך זמן ואל תדאגו. למודי ניסיון מר אנחנו, גם אתם.
מכאן, מביתם של ניצולים, אני קוראת לכם להושיט יד לנו ולאנושות כולה, במאמץ להעביר מן העולם את גזירת המוות הזאת. לעשות הכול, ומעבר לכול, כדי למנוע מאירן את הנשק הנורא הזה נגדנו. גברתי, בשם מיליוני ילדי ישראל ואמותיהם, בשם האבות שאינם רוצים במלחמה, אני פונה אליכם שוב ומבקשת: קומו ועשו מעשה, אל תחרישו. מכאן, מדוכן יושבת-ראש הכנסת, בשמי, בשם עמיתי, חברי הכנסת למפלגותיה, בשם מדינת ישראל, אני פונה אלייך ומבקשת ממך, בשובך לביתך בגרמניה, לעמוד בראש המחנה האירופי אשר יעשה כל מה שדרוש כדי לא לאפשר לאירן לייצר את הפצצה. גברת מרקל, אם לא תצליחו, אם אנחנו לא נצליח, איש לא יוכל עוד לרחוץ בניקיון כפיו, ואיש לא יוכל לומר: לא ידענו, לא חשבנו, לא שיערנו שכך יקרה.
רבותי, מכאן, מדוכן יושבת-ראש הכנסת, מדינת ישראל אומרת לכם היום תודה. תודה לך, הקנצלר, ולכם, שותפיה, על המאמצים שאתם עושים לסייע לנו בשחרור הבנים החטופים שנמצאים בשבי. לילותיהם של בני משפחותיהם, כמו לילותינו, טרופי שינה מרוב דאגה להם. השתתפותכם אתנו במאמץ להחזיר את הבנים הביתה היא לנו מקור נחמה.
מדינת ישראל אומרת לכם גם תודה חמה מקרב לב על חלקה של גרמניה בביצור ביטחוננו ועל תרומתה לחיזוק הכלכלה הישראלית ומעמדה של מדינת ישראל בקרב אומות העולם.
תודה אישית ומיוחדת לך, הגברת אנגלה מרקל, על יחסך החם והמבין למדינת ישראל, על דאגתך למצוקותינו, על עמידתך הגאה לצדנו גם כאשר זה קשה לך ולנציגייך. תודה, גברתי, תודה, רבותי.
אורחים יקרים, במליאת הכנסת שלפניכם יושבים יחד יהודים וערבים, מאמיני שלוש דתות בעלי אמונות שונות והשקפות עולם מגוונות ולעתים מקוטבות. אני מבקשת שתדעו כי על אף חילוקי הדעות ועל אף העדר הסכמות בינינו בנושאים רבים, שאיפה אחת מאחדת את כל חברי הבית: השאיפה לשלום. אשמח מאוד ונשמח כולנו אם בצאתך מכאן, בתום ביקורך, תתרשמי שאין עוד בעולם מדינה ואין עוד בעולם אזרחים שרוצים, לוחמים וחולמים שלום כמונו, רק שלום.
למען השלום הרחוק הזה אנחנו מוכנים להקריב הרבה, לוותר ואולי אפילו להסתכן. אבל כדי לבנות את השלום הזה אנחנו זקוקים היום לשותף יציב, כן ומבין, ואין לנו כזה. יותר מזה. אנחנו עדיין הופכים כל אבן בדרך לשלום, אנחנו מוכנים לוויתורים, לסיכונים, אך נענים בירי רקטות ובמטחי אש שאין להם סוף. כבר שנים עולים כאן הורים וילדים על יצועם וקמים בבוקר לקול מטחי פגזים ורקטות. אין להם שינה בלילה ואין להם מנוחה ביום. הרקטות פוגעות בילדינו, ברקמת החיים של מאות אלפים. הן נושאות בקרבן מוות פיזי אך גם את מותו של חלום השלום. נשמח אם תמשיכו לסייע לנו לקומם את החלום מהריסותיו.
גברתי, אני מבקשת בהזדמנות הזאת לציין מועד ישראלי אחר. בימים אלה אנחנו מציינים מלאות 75 שנים להתיישבות יהודי גרמניה בארץ-ישראל – הלוא הם, כך קראנו להם, הייקים. חלק גדול נמצא כאן, אתנו, היום. עם עליית הנאצים לשלטון בא הקץ לשילוב המופלא והפורה של הקיבוץ היהודי בחברה הגרמנית. מרקמת החיים בגרמניה נתלשו אז 10% מיהודי גרמניה ועלו לארץ-ישראל. חלקה של עלייה זאת בבניין המדינה היה, והוא, גדול ומפואר, וזו לי הזדמנות נדירה להפליג בשבחה וגם להם לומר תודה.
חברי המשלחת מגרמניה, אתנו בישראל חיים כיום רבבות ניצולי השואה, פצועי גוף ונפש, שנושאים בגופם את צלקותיה. עם הזמן, מספרם פוחת והולך. חובה קדושה היא לנו ולכם לסייע להם באחרית ימיהם לחיות חיים ללא דאגות. אנחנו מאמינים ויודעים שלא תשכחו ולא תזניחו אותם, לבל תתגשם אזהרתו של ניצול השואה וחתן פרס נובל לשלום אלי ויזל, שאמר: הפניית עורף לשואה משמעה הרצון לשכוח אותה, וכל השוכח הופך לשותפו של הרוצח. שכחת הקורבנות משולה להריגתם בשנית.
גברתי קנצלר גרמניה, זו לנו הזדמנות להודות לך שוב בשם כל העם בישראל, בשם כל חברי הבית הזה על ידידותך ותמיכתך ועל ביקורך החשוב אצלנו, בשנות ה-60 לעצמאותנו.
אסיים בברכה: בואו בשלום, צאו בשלום והביאו וקחו עמכם לבתיכם את ברכת השלום.
אדוני ראש הממשלה, בבקשה.
ראש הממשלה אהוד אולמרט:
כבוד נשיא המדינה מר שמעון פרס, גברתי יושבת-ראש הכנסת הגברת דליה איציק, הוד מעלתך קנצלר הרפובליקה הפדרלית של גרמניה הגברת אנגלה מרקל, כבוד נשיאת בית-המשפט העליון הגברת דורית בייניש, שרי הממשלה, חברי הכנסת, אורחים נכבדים וידידים יקרים, מושב מיוחד זה של כנסת ישראל מכבד אותך, גברתי הקנצלר, כמנהיגה אמיצה ודגולה של עמך, כאישיות מוסרית יוצאת דופן וכידידה עקבית ונאמנה של העם היהודי ושל מדינת ישראל. אין זו הפעם הראשונה שאנחנו זוכים לארח אותך במדינת ישראל, ברגשי הערכה והוקרה. ברוך בואך לארצנו ולעיר ירושלים, בירת הנצח של עמנו, העיר שעליה כתב המשורר היינריך היינה בפואמה "יהודה הלוי" את השורות היהודיות כל כך: "עוד בשחר ילדותו היא/ כל אהבתו היתה/ כל לבו רעד לשמע/ המלה 'ירושלים' – – –".
גברתי, קשרי הידידות ההדוקים בין גרמניה לישראל אינם יחסים רגילים בין שתי אומות. הם נושאים עמם את כובדו המעיק של הזיכרון ההיסטורי שעמינו מחויבים לו, אבל דווקא משום כך יש בהם עוצמה, רגישות ותוכן שאין דוגמתם בשום מקום אחר ובין שתי מדינות ריבוניות בזירה הבין-לאומית. היחסים המיוחדים הללו הם מופת להתעלות מעל למשקעים קודרים ואפלים מבלי להתכחש להם וליכולת האנושית להתגבר ולפרוס גשר יציב מעל לתהומות.
מדינת ישראל קמה לפני 60 שנה בצלה של השואה, שכילתה שליש מעמנו. שנים מעטות אחרי כינונה נזרע הזרע הראשון שממנו צמחה והסתעפה הידידות המחודשת בין עמינו, כנגד כל הסיכויים. שני מנהיגים גדולים משני עברי התהום, דוד בן-גוריון וקונרד אדנאואר, הרהיבו עוז לעשות את הבלתי ייאמן, לשתול שתיל רך באדמת האפר השרוף, שנדמה היה כי לעולם לא תוכל להצמיח דבר.
כאשר הובאה לראשונה סוגיית המגעים עם גרמניה המערבית לדיון בכנסת ישראל – זו שאת, גברתי, אורחת הכבוד שלה היום – נעו אמות ספיה של הכנסת והיא סערה וגעשה, ובדין, כפי שלא סערה וגעשה מעולם לפני כן או אחרי כן. אבל הגרעין שנטמן אז, בשנת 1952, בקע, הכה שורש והעלה גבעול, ושינה את הנוף הצחיח והעקר, רווי המכאובים והיגון, שנותר בין עמינו. המחויבות המשותפת לזכור ולהפיק לקח, ולהיאבק ללא פשרות בכל ניסיון הכחשה והשכחה, היא המסד שעליו הושתתו ונרקמו יחסינו.
גברתי הקנצלר, ביקורך החשוב במדינת ישראל מאפשר לנו לדון באופן ישיר, ובדרג הבכיר ביותר, במכלול הנושאים הדו-צדדיים החיוניים שבין מדינותינו ובין מדינת ישראל לאיחוד האירופי, ובמיוחד בבעיית ההתגרענות האירנית ובסוגיה הכאובה של חיילינו החטופים והנעדרים, שבה משקיעים אנשייך מאמצים אנושיים ראויים להערכה.
ברצוני, גברתי, להעלות על נס את עמדתך האיתנה והנחרצת נגד קריאתו המחפירה של נשיא אירן למחיקתה של מדינת ישראל מן המפה ונגד תכסיסי הרמייה וההטעיה של טהרן בחתירתה לנשק גרעיני. מי כמוך מבין עד כמה נוגעות הכרזותיו האנטישמיות הבזויות של מכחיש השואה העומד בראש השלטון באירן בעצב רגיש מאוד בתודעה של עמנו, ועד כמה חשובה לנו עמדתך התקיפה ועמדתה של גרמניה בעניין זה.
במיוחד נגעה ללבנו אמירתך מראשית השבוע, שפגיעה בביטחונה של ישראל כמוה כפגיעה בביטחונה של גרמניה. העם היהודי אינו חסר אונים כפי שהיה בעבר, ומדינת ישראל תדע להגן על עצמה מול כל איום ותוקפנות. עם זאת, הבעיה האירנית חורגת מעניינה של מדינת ישראל ומהווה סכנה חמורה ליציבות המזרח התיכון ולשלום העולם.
אין לי ספק שעמדתך ועמדת ממשלתך תרמו לחיזוק החזית הבין-לאומית נגד יומרותיה שלוחות הרסן של אירן. אבל עדיין נדרשים מאמצים רבים כדי שמדינות חשובות נוספות תיישרנה קו עם גרמניה ועם המדינות האחרות המתייצבות בראש המערכה, כדי להניא את אירן ממגמותיה המסוכנות.
גברתי הקנצלר, גולת הכותרת של ביקורך הינה כינונו של פורום ההתייעצויות הבין-ממשלתיות הגרמני-ישראלי, פורום שדוגמתו קיימה ממשלתך עד כה רק עם מספר מצומצם של מדינות אירופיות. אנחנו מקבלים זאת בהערכה עמוקה ורואים בכך תשורה יקרה וחשובה מאוד למדינת ישראל בת ה-60 ומנוף לחיזוק נוסף של קשרינו ויחסינו.
שנות השלטון הנאצי והשואה האפילו, אבל לא מחקו, דורות של חיים יהודיים תוססים ויצירה תרבותית יהודית אדירה על אדמת גרמניה. השתלבותם ותרומתם של בני עמנו בחיי הכלכלה, האקדמיה, המדע, המשפט, הרפואה, הספרות, השירה, המוזיקה, האמנות וכל שאר ענפי התרבות והמשק בארצך, כמו בעולם כולו, חקוקות בפרקי ההיסטוריה.
תקוותי ואמונתי הן כי באמצעות היחסים המיוחדים בין מדינותינו ובכינון פורום ההתייעצויות, אנחנו מוסיפים ורושמים דפים חשובים ביותר בפרק החדש, שגם אם שורשיו לא יינתקו לעולם מפרקי האופל, הרי צמרתו כבר נוסקת שוב אל שמים בהירים.
אנגלה מרקל, ידידה נאמנה ויקרה, ברוכה את בביתנו. ברוכה את במדינת ישראל.
היו"ר דליה איציק:
אדוני ראש האופוזיציה, בבקשה.
בנימין נתניהו (הליכוד):
כבוד נשיא המדינה מר שמעון פרס, גברתי יושבת-ראש הכנסת הגברת דליה איציק, גברתי קנצלר גרמניה הגברת אנגלה מרקל, נשיאת בית-המשפט העליון הגברת דורית בייניש, שרי ממשלות ישראל וגרמניה, חברי הכנסת וחברי הפרלמנט הגרמני, גברתי הקנצלר, שמחתי להיפגש ולשוחח עמך שוב הבוקר. דנו בנושאים חשובים לשתי המדינות שלנו, ואני מאמין שלעולם כולו.
עכשיו אני שמח לקבל אותך בכנסת בשם האופוזיציה, וכך להבהיר שאת אורחת רצויה אצל כל חלקי העם. אומנם, כמה מחברינו אינם נמצאים באולם המליאה, ובוודאי אפשר להבין את כאבם. למיטב ידיעתי, זו אינה התרסה אישית נגדך או נגד ממשלתך. את זוכה להערכה רבה על ידידותך לישראל, וכן על מנהיגותך האיתנה, הערכית, העקבית, שבאה לידי ביטוי בשיחתנו היום.
אני יודע שהחברה הגרמנית מתמודדת עם עברה; היא אינה מכחישה אותו. אני יודע שאתם נאבקים בתופעות של אנטישמיות וניאו-נאציזם, ותמיד יש לעשות עוד, עוד ועוד. אבל צלקות העבר הן עמוקות, עמוקות מאוד, והן אינן מתרפאות בשנות דור אחד – אם בכלל.
העם שלנו עדיין זוכר את הטראומה הגדולה של חורבן הבית לפני כ-2,000 שנה, וכיצד לא נזכור את חורבן עמנו על אדמת אירופה לפני פחות מ-70 שנה? יש בינינו אנשים שמספרים טבועים על זרועותיהם, כפי שהם חקוקים בלבותינו ובזיכרון הלאומי שלנו. עם זאת, אין בינינו איש שאינו יודע שקמה גרמניה אחרת. כבר אמר בן-גוריון: "גרמניה של אדנאואר איננה גרמניה של היטלר", ומכאן שיחסי גרמניה-ישראל הושפעו במידה מכרעת על-ידי המחויבות המוסרית של גרמניה המתחדשת למדינת ישראל.
מאז ימיו של אדנאואר, דרך הלמוט קוהל ועד כהונתך שלך, גילתה גרמניה יחס של ידידות מיוחדת כלפינו. גברתי, אני יכול להעיד שבתקופת כהונתי כראש הממשלה, תמיד מצאתי תמיכה חמה ועקבית בנו אצל הקנצלר קוהל – גם תמיכה מדינית וביטחונית חשובה מאוד וגם פעולה רבה לגיבוש עמדה כלל-אירופית שתהיה ידידותית לישראל; אני אגדיר זאת אולי, שלא תהיה בלתי ידידותית. המסורת הזאת נמשכת עד ימים אלה בממשלתך, ככל יכולתך.
אנו מעריכים את הקשרים המדיניים, הכלכליים והביטחוניים בינינו. אבל עננה כבדה מרחפת מעל כולנו, ואני אומר זאת דווקא לקראת חג פורים הבא עלינו לטובה. גברתי, בחג זה אנו מציינים את כישלון הניסיון של צורר קדום, שניסה לפני אלפי שנים להכחיד את העם היהודי. לשמחתנו, הוא לא הצליח בזה. והנה קם עכשיו באותה ארץ, בפרס – אירן דהיום – משטר חדש, וגם הוא מבקש להכחידנו.
שיהיה ברור, ישראל היא רק התחנה הראשונה, המטרה הראשונה, בתוכנית המסוכנת של קיצונים אלה. הם מכוונים את המשטמה שלהם גם נגד משטרים ערביים המזוהים עם המערב, ובסופו של דבר נגד המערב עצמו – נגדכם באירופה ונגד ידידתנו ארצות-הברית. קיצונים אלה אינם שונאים את המערב בגלל ישראל; הם שונאים את ישראל בגלל המערב, כי הם רואים בנו נציגים מובהקים של תרבות החופש המערבית, שאותה הם דוחים כבר מאות שנים.
אני יכול לומר שבניגוד למצב שהיה לפני כ-70 שנה, העם שלנו, העם היהודי, אינו חסר אונים. המגן האמיתי שלנו הוא צה"ל על חייליו, על מפקדיו – חייליו ומפקדיו עזי הנפש ורבי התושייה, ושאר כוחות הביטחון שעוסקים בהגנתנו.
אבל צריך לשאול: מה עלינו לעשות בזירה הבין-לאומית מול איום חובק עולם זה? ראשית ומעל לכול, עלינו להבהיר שלאירן לא יהיה נשק גרעיני, נקודה. זאת חייבת להיות העמדה הברורה והחד-משמעית של גרמניה ושל אירופה. שנית, עלינו להפעיל ביתר שאת את הסנקציות הכלכליות והמדיניות נגד אירן. גרמניה יכולה לגבש ולהנהיג את החזית האירופית בעניין זה. שלישית, על כולנו להבהיר שאם הסנקציות לא יעצרו את תוכנית הגרעין, יש אופציות אחרות לעצירתה, כולל אופציה צבאית. רק אם אירן תדע שיש אפשרות כזאת ושיש נחישות כזאת במערב, רק אז ייתכן שהסנקציות האחרות יצליחו.
גברתי, זו שעתם של מנהיגים. כולנו נבחנים היום ביכולת לראות את המציאות, לומר את האמת לעצמנו ולעמינו ולהוציא אל הפועל מדיניות שתבלום את ההתחמשות של האסלאם הקיצוני בנשק גרעיני.
צ'רצ'יל כתב על שנות ה-30: "איך באיוולתם, בקלות דעתם ובטוב מזגם, הניחו העמים דוברי האנגלית לרשעים לחדש את חימושם". דבריו תקפים היום יותר מאי-פעם לכל העמים ולדוברי כל השפות.
לפני שנה וחצי אמרתי שהשנה מזכירה את 1938. בינתיים הזמן מתקצר, ועלינו לפעול מתוך הכרה באחריות הרובצת על מדיניותנו ועל מדינותינו.
עלינו לעשות דבר נוסף. אנו פה בישראל בולמים את באי-כוחה של אירן. אל לנו לאפשר את הקמתם של בסיסים נוספים לאירן סביבנו, ובלבה של ירושלים, כפי שקרה בלבנון ובעזה. מדיניות של חולשה הוכיחה שהיא איננה מובילה להסכמים מדיניים יציבים ולשלום, אלא לטרור.
על כן, אנו מאמינים בשמירת הביטחון בידינו, בפיתוח שלום כלכלי עם המתונים יותר מבין שכנינו ובקידום שיתוף פעולה אזורי, ותחילה עם ירדן. אלה יעדים ריאליים, ומדיניות צריכה להיות מבוססת על קריאה ריאלית ופרגמטית של המציאות.
גברתי, אני רוצה לברך אותך ואת שרי ממשלתך שבאו אתך לכנסת היום. אנו מעריכים את פעולתכם המתמשכת למען שחרור חיילינו המוחזקים בשבי האויב. אתם מתקבלים כאן כשותפים שלנו, כנציגים של הדמוקרטיה הגרמנית וכמייצגים של העולם החופשי. ואכן, גרמניה יכולה לפעול יותר מכל מדינה אחרת לשדרג ולמסד את קשריה של ישראל עם ברית נאט"ו ועם האיחוד האירופי. הדבר יהיה אך המשך טבעי של הידוק הקשרים בינינו, שביקורך מסמל כאן היום.
ברוכים הבאים לכנסת ישראל, בירושלים המאוחדת, בירת הנצח של ישראל והעם היהודי.
קנצלר גרמניה אנגלה מרקל:
(נושאת דברים בשפה הגרמנית; להלן תרגומם הסימולטני לעברית(
כבוד נשיא המדינה, כבוד יושבת-ראש הכנסת, כבוד ראש הממשלה, כבוד נשיאת בית-המשפט העליון, חברי הכנסת, גבירותי ורבותי – (המשפט שלהלן נאמר בעברית) – אני מודה לכם על שניתן לי לדבר אליכם כאן בבית מכובד זה; זה כבוד גדול עבורי.
(מחיאות כפיים)
קנצלר גרמניה אנגלה מרקל:
(נושאת דברים בשפה הגרמנית; להלן תרגומם הסימולטני לעברית(
אני מודה לכל חברי הכנסת על כך, ואני מודה לכם על שאני יכולה לדבר בשפת אמי היום. אני מדברת אליכם בשנה מיוחדת, כי בשנה זו, שנת 2008, אתם חוגגים 60 שנה להקמת המדינה – מדינת ישראל. 60 שנה לישראל הן 60 שנה של בנייה אדירה בנסיבות ובתנאים קשים; 60 שנה כאלה הן 60 שנה של אתגרים במאבק באיום ולמען השלום והביטחון; 60 שנה לישראל משמען 60 שנות קליטת מהגרים עולים בקרב יושבי הארץ; 60 שנה משמען מדינה תוססת ובעלת ביטחון, עם הישגים טכנולוגיים, עושר תרבותי ומסורת; 60 שנה לישראל הן גם, מעל לכול, סיבה לשמחה גדולה. בשם ממשלת גרמניה ועמה אני מברכת את כל אזרחי ישראל לרגל חגם.
גבירותי ורבותי, גרמניה וישראל קשורות ויהיו קשורות תמיד בדרך מיוחדת, בעקבות זיכרון השואה. דווקא משום כך התחלנו את ישיבת הממשלה הגרמנית-ישראלית הראשונה אתמול בביקור ב"יד ושם". אותו רצח עם של שישה מיליונים הביא סבל בל ישוער לעם הגרמני, לאירופה ולעולם. השואה ממלאת אותנו, הגרמנים, בושה. אני מרכינה ראש בפני הקורבנות, בפני כל אלה אשר סייעו להם לשרוד – לפניהם אני מרכינה את ראשי.
המשבר האנושי שבא בעקבות השואה, אין דבר שישווה לו. הוא הותיר פצע פעור עד היום. בתחילה נראה היה שיחסים בין ישראל לגרמניה אינם אפשריים. בדרכון הישראלי היה כתוב במשך זמן רב: תקף לכל הארצות להוציא גרמניה. לעומת זאת, אני עצמי, ב-35 שנותי הראשונות, הייתי באותו חלק של גרמניה – מזרח-גרמניה – שראה בנאציזם בעיה של גרמניה המערבית. עד לא מזמן מזרח-גרמניה גם לא הכירה בכל הפעולות נגד היהודים. עברו 40 שנה עד אשר, לאחר איחוד גרמניה, הכירה גרמניה כולה הן באחריות ההיסטורית והן במחויבות למדינת ישראל.
גבירותי ורבותי, אני משוכנעת בכל לבי שרק אם תכיר גרמניה באחריותה התמידית לשואה המוסרית בתולדות העם הגרמני, היא תוכל לבנות את עתידה בצורה אנושית. במלים אחרות, האנושיות צומחת מאחריות לעבר. לא פעם אנחנו אומרים: "בין גרמניה לישראל שוררים יחסים מיוחדים, יחידים במינם", אבל למה הכוונה כשאומרים "יחסים מיוחדים במינם"? האם אנחנו מודעים להשלכות שיש למלים כאלה, ולא רק בנאומים חגיגיים, אלא דווקא בימים שבהם הדברים מתבקשים? אולי השאלה היא גם איך אנחנו פועלים כאשר ממעיטים בזוועות הנאציזם. על כך יכולה להיות רק תגובה אחת: כל ניסיון שכזה, יש לעצור אותו בעודו באבו. אנטישמיות, גזענות, שנאת זרים – כל אלה אסור שיימצא להן אי-פעם מקום בגרמניה ובאירופה. אנחנו יכולים לומר שהחברה הגרמנית, ההוויה האירופית, הבסיס הדמוקרטי, יעמדו בסכנה אם כך יהיה.
אנחנו יודעים שמשאל שנערך מטעם האיחוד האירופי מוכיח שרוב ברור של הנשאלים באירופה טוען שהסכנה הגדולה ביותר לעולם נשקפת לא מאירן אלא מישראל. האם ממצאים שכאלה מבהילים אותנו, אנשי הפוליטיקה, וגורמים לנו – מחשש מפני ממצאי דעת הקהל – לא להטיל על אירן סנקציות נוספות וקשות פי כמה, במאמץ להניא אותה מלפתח את תוכנית הגרעין שלה? לא ולא. גם אם אין זה נוח, דווקא את זה אסור לנו לעשות. אילו פעלנו כך, היינו שוגים גם בהבנת האחריות ההיסטורית שלנו וגם בהבנת האתגרים של ימינו. שני הדברים האלה היו הרי-גורל.
זו גם תהיה טעות גורלית אם נתחמק מן השאלה כיצד עלינו לשמור את זיכרון השואה כאשר יום אחד לא יהיו אתנו עוד אלה שיוכלו להעיד עליה. נכון, אתרי זיכרון הם דבר חשוב. מקומות כמו האתר לזיכרון השואה בברלין ו"יד ושם" משמרים את הזיכרון, אך האמת היא שלא די באתרים כאשר הזיכרון הופך להיסטוריה. את הזיכרון יש לשוב ולשמר תמיד. את הרעיון יש לבטא במלים, ואת המלים יש לבטא במעשים.
ראש הממשלה הראשון שלכם, דוד בן-גוריון, והקנצלר הראשון של גרמניה, קונרד אדנאואר, העמידו זאת בפנינו בבירור, ולכן היה לי חשוב לבקר ביום ראשון בקיבוץ שדה-בוקר ולהניח זר על קברו של בן-גוריון. דוד בן-גוריון ואדנאואר הם שנתנו לרעיונות ביטוי במלים, ואת המלים הפכו למעשים. הם הניחו בזהירות ובחזון את היסודות ליחסים בין שתי מדינותינו.
היום מוטל עלינו – על דורי, עם הדור הצעיר – לעורר את הצורך בתרבות של זיכרון כזה, כדי שהוא לא יתפוגג גם אחרי שניצולי השואה לא יהיו אתנו עוד. מובן שאין "פטנט" לכך, אבל להכיר בכך ולקבל עלינו את הדבר – זהו הצעד החשוב, שיאפשר לנו למצוא דרכים יצירתיות, יחד עם הנוער, ליצור תרבות של זיכרון בישראל וגם בגרמניה, יחדיו. מה שיוכל לסייע לנו בכך הוא אותו כוח שעזר לנו גם בעבר, זהו הכוח שבמתן אמון. הכוח לתת אמון מקורו באותם ערכים שאנחנו, הגרמנים והישראלים, חולקים: ערכי החופש, הדמוקרטיה והשמירה על כבוד האדם. זה הנכס החשוב ביותר שבידינו, הכבוד שיש להעניק בלא סייג לכל אדם, מבלי להתייחס למינו, למוצאו, לשפתו, לאמונתו, לביתו, למקורו, למקור שפתו.
גבירותי ורבותי, ההכרה באחריות ההיסטורית והעמידה על הערכים המשותפים – כל אלה הן אבני היסוד של היחסים בין גרמניה לישראל, למן יומם הראשון ועד ליום הזה.
היום אנו חיים, גם הגרמנים וגם הישראלים, כמו כל עמי העולם, בתקופה שבה ניכרים שינויים. אנחנו רואים שהאיזון העולמי משתנה, החיים יחדיו בין אומות, דתות ותרבויות הם שונים לחלוטין. הרבה מפחדים מן ההתפתחות הזאת; הם מרגישים שהחיים יחד של האומות, של הדתות, של התרבויות – כל זה שייך לאותם נושאים שבהווה יש להם סיכויים אדירים, אבל לצדם מוצאים אנו גם סכנות לא מבוטלות. לכך קוראים גלובליזציה.
אני משוכנעת, לאור ההתפתחויות האלה, שעלינו לפתח מודעות משותפת החוצה גבולות, מודעות גלובלית. רק מודעות שכזאת תאפשר לנו לעמוד באתגרים המרכזיים של חלוקה צודקת של העושר, של הגנה מפני נזקי האקלים, של מאבק נגד האיום החדש בטרור ובנשק ההשמדה. אבל אנחנו צריכים את המודעות הזאת לא רק כדי להכיר באתגרים האלה, אלא גם כדי לשלוט בדברים, כדי להתגבר עליהם. אנחנו יודעים שהדברים לא עומדים בפני עצמם, את זה אי-אפשר לעשות לבד. פה יכולים רק לפעול כשמדינות יפעלו יחדיו כשותפות עם ערכים משותפים, עם אינטרסים משותפים.
לי אין שום ספק – ישראל וגרמניה, ישראל ואירופה, הן שותפות שכאלה. הן מחוברות בגלל ערכים משותפים, הן מחוברות בגלל האתגרים העומדים בפנינו, הן גם מחוברות בגלל אינטרסים משותפים. היציבות והשגשוג הפוליטי, הביטחון והשלום משרתים את המזרח התיכון ואת אירופה גם יחד. הם אינטרס משותף של שני הצדדים.
מתוך הכרה בכך העלינו נושאים אלה בדיון הבין-ממשלתי הישראלי-גרמני הראשון. מתוך הכרה זו העלינו חבילה של רעיונות שנגעו גם למדיניות החוץ, לביטחון, לכלכלה, לחילופי נוער, לשיתוף פעולה בתחום המשפט והגנת הסביבה, ומה שחשוב לא פחות – בענייני מדע ומחקר.
לא מוגזם לומר שהיחסים בין שתי מדינותינו מצוינים, אך ערכם יפחת מאוד אם לא נחזק אותם, למשל בעבודת הנוער. אנחנו צריכים להקים פורום של העתיד, שיוכל לפעול יחדיו ולהפגיש ישראלים וגרמנים צעירים בתחומי הכלכלה, המדע והתרבות. בתחום המדע, למשל – בשנת המדע והטכנולוגיה, המשותפת לישראל ולגרמניה; בתחום הכלכלי, למשל, בכך שעסקים משתי המדינות ינצלו את הפוטנציאל הטמון בענפי העתיד; בתחום ההגנה על הסביבה והאקלים, למשל, תוכל ישראל, עם הטכנולוגיה המתקדמת שבה, לתרום את הידע הרב, בעיקר בתחום המים וההשקיה, ובכך להגיע לשיתוף פעולה תלת-צדדי בין גרמניה, ישראל ואפריקה.
גבירותי ורבותי, על עניינים אלה הנוגעים לעתיד ועל התוכניות הקיימות התקיים הדיון אתמול. אך כל המיזמים האלה אינם מתקיימים בחלל ריק, מכיוון שבזמן הדיונים ריחף איום מעל ישראל. בעוד אנו משוחחים היום חיים אלפי אנשים בפחד ואימה ממתקפות של רקטות "קסאם" וטרור מצד ה"חמאס". אני אומרת בקול ברור ובריש גלי: יש להפסיק את ירי ה"קסאמים". מתקפת טרור היא פשע והיא אינה מביאה לפתרון לסכסוך שבו נתון האזור – לחיי היום-יום של האנשים בישראל, לנסיבות החיים של האנשים בתחום האוטונומיה הפלסטינית.
חזרתי ואמרתי, ואני אומרת את זה גם עכשיו: גרמניה מצדדת בהחלטיות בחזון של שתי מדינות בגבולות ביטחון ובשלום העם היהודי בישראל והעם הפלסטיני בפלסטין. לכן אנו תומכים, בעקבות ועידת אנאפוליס, בכל מאמץ, ובייחוד זה שנעשה על-ידי הממשל האמריקני, שיתרום להגשמת החזון ולהפיכתו למציאות, כדי שהשלום יגיע לאזור.
אני יודעת, אתם אינכם צריכים כל מיני עצות שיבואו מן החוץ, וודאי שלא במבט מלמעלה למטה. פתרון יכול, בסופו של דבר, להימצא רק ביניכם, היושבים בישראל, ובין הפלסטינים. אולם תמיכה מפורשת, באמצעות הקהילה הבין-לאומית – אותה הייתי רוצה להציע לכם ולשותפכם למשא-ומתן מן הצד הפלסטיני בראשות היושב-ראש עבאס.
ברור לנו שכדי שהחזון של שתי מדינות יהפוך למציאות נדרשות פשרות שיתקבלו על-ידי כל הצדדים. גם ידוע לנו שיידרש כוח לוויתורים כואבים. זה לא רק אינטרס של האזור שלכם להביא את התהליך הקשה הזה לסיכום מוצלח, אלא אינטרס של כולם, כי יציבות באזור, יש לה השלכות גם על גרמניה וגם על אירופה.
גם המצב בלבנון מקרין חוסר ודאות. גרמניה תומכת במאמצי הליגה הערבית לפתרון המשבר, אולם הדבר יצלח רק אם גם סוריה תכיר סוף-סוף בממשלה הלגיטימית בלבנון ותפעל בצורה קונסטרוקטיבית לפתרון המשבר. מכאן אני פונה אל סוריה בקריאה לעשות כן.
גבירותי ורבותי, אין ספק שסיבה מיוחדת לדאגה נעוצה באיומים שנשיא אירן מפנה נגד ישראל והעם היהודי. הגידופים והנאצות החוזרים ונשנים ותוכנית הגרעין האירנית הם סכנה לשלום ולביטחון. אם יהיה בידי אירן נשק גרעיני, יהיו לכך תוצאות הרסניות, ובראש ובראשונה, מבחינתה של ישראל – קיומה וביטחונה – ואחר כך מבחינת האזור בכללותו, ולבסוף לגבי אירופה והעולם בכלל, לכל אלה שבעיניהם יש משמעות לערכי החופש, הדמוקרטיה וכבוד האדם. חייבים למנוע זאת.
עם זאת, דבר אחד חייב להיות ברור, וכבר אמרתי את הדברים בספטמבר שעבר באו"ם, ואני חוזרת עליהם עכשיו: אין זו חובתו של העולם להוכיח לאירן שהיא בונה פצצת אטום, אלא אירן חייבת לשכנע את העולם כי היא אינה רוצה בפצצה.
בנקודה זו אומר בלשון ברורה: כל ממשלה פדרלית וכל קנצלר בגרמניה שכיהנו לפני חשו מחויבות ואחריות היסטורית מיוחדת של גרמניה לביטחון ישראל. האחריות ההיסטורית הזאת של גרמניה היא חלק מה-raison d'être, מיסודות הקיום של ארצי. משמעות הדבר היא שביטחונה של ישראל מבחינתי, כקנצלר גרמניה, הוא חד-משמעי ולא נתון לוויכוח. אם זה המצב, אסור שבשעת מבחן יהיו אלה מלים חלולות.
גרמניה נוטה, יחד עם שותפיה, למציאת פתרון דיפלומטי. אם אירן לא תקבל את הדברים, תחליט גרמניה על הפעלת סנקציות נוספות. ההחלטה החדשה, שהתקבלה לפני ימים אחדים במועצת הביטחון, הוכיחה את הנחישות ללא עוררין של הקהילה הבין-לאומית בעניין זה. הקהילה הבין-לאומית תלך על-פי הקו הזה, ואני אפעל גם באיחוד האירופי לעמדה ברורה והחלטית.
חשוב לי שישראל תפעל באמצעות השותפות האירופית-הים-תיכונית – של האיחוד ושל המדינות השכנות של ישראל – בצורה הדוקה. אנו יכולים וגם רוצים לחזק את הקשר הזה. אני כבר אמרתי שישראל ואירופה כרוכות יחדיו בזכות הערכים המשותפים, האתגרים והאינטרסים. לפיכך, אני תומכת חד-משמעית בהידוק ההתקרבות שישראל מבקשת לאיחוד האירופי. יהיה בכך רווח לשני הצדדים. יהיה בה כדי לתת סיכוי לרבים.
גברתי היושבת-ראש, גבירותי ורבותי, מתולדות אירופה למדנו, האירופים, שהשלום יכול להיכון גם אחרי מאבקי דמים בני מאות שנים. בייחוד אנו, הגרמנים, למדנו לדעת, בעקבות הנס של נפילת החומה ואיחוד שתי הגרמניות, שגם לאחר עשרות שנים, כאשר רבים איבדו את התקווה, ייתכנו שינויים פוליטיים עמוקים ומרחיקי לכת. לא הייתי יכולה להתייצב לפניכם היום ולשאת דברים כקנצלר גרמניה – אני, שגדלתי בגרמניה המזרחית לשעבר – אילולא קמו לאחר מלחמת העולם השנייה ברפובליקה הגרמנית דאז מדינאים כמו קונרד אדנאואר, וילי ברנדט והלמוט קוהל. הם האמינו בכוחה של החירות, בכוחה של הדמוקרטיה ובכוחו של כבוד האדם. הם הורישו לנו את הדבר, את האמונה שמה שנראה בלתי אפשרי יכול להפוך לאפשרי – השלמת איחוד גרמניה בשלום ובחירות – וכך בא הפיוס אל יבשת אירופה.
מתוך הניסיון שאפשר להפוך את הבלתי-אפשרי לאפשרי, יכולים אנו לגבש נחישות וביטחון שכל מאמץ כדאי כדי לקדם את המזרח התיכון צעד אחד נוסף. במילותיו הידועות של דוד בן-גוריון אוכל לומר: "מי שאינו מאמין בנסים – אינו ריאלי". כשהיום, 60 שנה לאחר הקמת המדינה, אנחנו משקיפים על היחסים בין ישראל לגרמניה, אנחנו יודעים שדבריו הוכיחו את עצמם כריאליים ונכונים כאחד. כן, אלה יחסים מיוחדים, שיש בהם אחריות שאיננה משתנה לגבי העבר, ערכים משותפים, אמון הדדי, סולידריות הדדית וגם מחשבה לעתיד.
ברוח זו חוגגים אנו את האירוע הזה. ברוח זו גרמניה אף פעם לא תותיר את ישראל בדד, אלא תמיד תהיה שותפה וידידת אמת.
בחגיגות 60 שנה למדינת ישראל – שלום.
(מחיאות כפיים)
מזכיר הכנסת איל ינון:
חברי הכנסת והקהל מתבקשים לקום ליציאת כבוד הנשיא. כבוד הנשיא.
(חברי הכנסת מכבדים בקימה את צאת קנצלר גרמניה ונשיא מדינת ישראל מאולם המליאה.)
הצעת חוק שמאי מקרקעין (תיקון מס' 2), התשס"ח–2008
[מס' מ/299; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ג, עמ' 9885; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר קולט אביטל:
אנחנו עוברים להצעת חוק שמאי מקרקעין (תיקון מס' 2) – קריאה שנייה ושלישית. אני מזמינה את יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת מנחם בן-ששון, להציג את הצעת החוק. אין הסתייגויות להצעת החוק.
מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אורחים יקרים, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק שמאי מקרקעין (תיקון מס' 2) לקריאה שנייה ושלישית. הצעת החוק היא הצעה ממשלתית, והיא כוללת תיקונים נאותים בעניינים שונים לחוק שמאי מקרקעין. אני אציג בקצרה את עיקרי התיקונים.
כשירות לרישום בפנקס – החוק קובע היום כמה תנאים לצורך ביסוס כשירות לרישום בפנקס. אחד התנאים הוא ביצוע התמחות בישראל בשמאות מקרקעין במשך שנה אחת ובהיקף שאינו פחות מ-40 שעות שבועיות. במהלך הדיון בוועדה הוסבר שכנגד תנאי זה הועלו טענות שלפיהן התמחות המחייבת 40 שעות שבועיות מונעת ממתמחה להתפרנס בדרכים אחרות זולת ההתמחות. לפיכך, מוצע לאפשר מסלול מקביל של התמחות שתימשך שנתיים בהיקף שבועי של 20 שעות לכל הפחות.
הדבר האחר הוא תשלום אגרה תקופתית. סעיף 8 לחוק קובע הוראות לעניין חובת תשלום אגרה שנתית ששיעורה נקבע בתקנות. הסעיף קובע שמקום שבו לא שולמה אגרה במועד, יתווספו לה אגרה והפרשי הצמדה, כפי שנקבע בתקנות. הצעת החוק מוסיפה להוראה כמה הוראות חדשות. מוצע לקבוע שאם בוטל מרצון רישומו של שמאי בפנקס והסתיימה תקופת ההתליה במהלך שנה שלא שולמה בשלה האגרה התקופתית, יהיה הסכום שעל שמאי המקרקעין לשלם כתנאי לחידוש רישומו בשיעור יחסי לפרק הזמן שנותר עד תום השנה שבשלה היא משולמת.
בדיון בוועדת החוקה הובהר שהוראה זו מוצעת אף שמדובר באגרה שאינה תלויה במישרין בפרק הזמן שבו שימש מי שחב בה כשמאי מקרקעין בפועל. התיקון נועד לעודד שמאי מקרקעין שרשיונו הותלה לחדש את רישומו בפנקס בתום תקופת ההתליה.
נושא נוסף הוא התליית רישום מרצון. לפי המצב הנוהג, שמאי מקרקעין שחדל לעסוק בשומת מקרקעין מרצונו חייב להמשיך ולשלם אגרה תקופתית, שהרי אם לא יעשה כן יחויב בתוספת אגרה והפרשי הצמדה ורישומו בפנקס יותלה עד לתשלום האגרה והתוספת כאמור. משכך, מוצע לקבוע הסדר שיאפשר לשמאי מקרקעין להתלות מרצונם את רישומם בפנקס לתקופה שבה הם מבקשים שלא לעסוק בשומת מקרקעין מטעמים שונים התלויים בשמאי, כמו נסיעה לחו"ל או לימודים.
הנושא שגזל את רוב זמנה של הוועדה היה תוקף הבחינות. לפי המצב הנוהג, אין קביעה של פרק הזמן המרבי שבמהלכו תעמוד בתוקפה בחינה לצורך עמידה בתנאי הכשירות הנדרשים לרישום בפנקס. נטען שבשל כך ייתכן מצב שבו יחלוף פרק זמן ניכר בין המועד שבו נערכה הבחינה למועד רישומו של המבקש בפנקס. החשש הוא שמצב כזה עלול לפגום במידה רבה בידיעותיו ובכישוריו של המבקש להירשם בפנקס ובהכשרתו המקצועית. משכך, מוצע להסמיך את שר המשפטים לקבוע בכללים, לגבי כלל הבחינות או לגבי בחינות מסוג מסוים, תקופות קצובות שבהן תעמוד הבחינה בתוקפה לשם רישום בפנקס, ואם חלפה התקופה הקצובה שנקבעה, לא תהיה הבחינה תקפה ועל המבקש להירשם בפנקס יהיה לשוב ולהיבחן באותה בחינה.
הדיון בוועדת משמעת – עניינו של סעיף 25 באופי הדיון ובסדרי הדיון בוועדת המשמעת, והוא קובע היום את הכלל שלפיו ועדת המשמעת תדון בדלתיים סגורות, ושככלל הדיון המשמעתי יתנהל בנוכחות תובע ומי שהוגשה נגדו קובלנה.
כחלק מהמגמה הכוללת בחקיקה למתן מעמד מיוחד למתלונן בהליכים משפטיים המתנהלים בעקבות תלונתו, מוצע לעגן את מעמדו של המתלונן במסגרת ההליך המשמעתי שמתנהל לפי החוק בעקבות תלונה שהגיש.
שיפוט משמעתי של נבחן לפני התמחותו – סעיף 42א לחוק מחיל על המתמחה, במהלך תקופת התמחותו ועד לרישומו בפנקס, את כללי האתיקה והשיפוט המשמעתי לפי החוק. מוצע להוסיף את הוראת סעיף 42א, שלפיה גם נבחן שנהג במהלך בחינה שנערכה בטרם החלה תקופת התמחותו באופן הפוגע בטוהר הבחינות, עבר עבירת משמעת.
להצעת החוק אין הסתייגויות. אני מבקש לתמוך בהצעה בקריאה שנייה ושלישית.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. כאמור, אין להצעת החוק הסתייגויות.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. נא להצביע.
הצבעה מס' 2
בעד סעיפים 1–8 – 13
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–8 נתקבלו.
היו"ר קולט אביטל:
בעד – 13, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית.
הצבעה מס' 3
בעד החוק – 13
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק שמאי מקרקעין (תיקון מס' 2), התשס"ח–2008, נתקבל.
היו"ר קולט אביטל:
בעד – 13, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית.
חבר הכנסת בן-ששון רוצה להודות.
מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
תודתי ליועצת המשפטית אפרת רוזן, למנהלת הוועדה הגברת דורית ואג, לכל חברי הוועדה, לאנשים שעבדו אתנו ולחברי הכנסת.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה.
הצעת חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה) (תיקון מס' 11), התשס"ח–2008
[מס' מ/350; "דברי הכנסת", חוב' י"ד, עמ' 13973; מושב שני, חוב' כ"ג, עמ' 8179; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר קולט אביטל:
אנחנו חוזרים להצעת החוק שהיתה אמורה להידון קודם. אנחנו עוברים להצעת חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה) (תיקון מס' 11), התשס"ח–2008, קריאה שנייה וקריאה שלישית. אני מזמינה את חבר הכנסת דוד אזולאי להציג את הצעת החוק בשם יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. בבקשה.
דוד אזולאי (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):
גברתי היושבת בראש, אדוני השר, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה) (תיקון מס' 11), התשס"ח–2008, שיזמה הממשלה.
הוראות החוק אוסרות העסקה, הסעה והלנה של שוהים בלתי חוקיים בישראל, במטרה להקשות על מפגעים פוטנציאליים לשהות בישראל. הוראות אלה קבועות כהוראת שעה מאז 1996.
הממשלה ביקשה להאריך את הוראת השעה בחמש שנים נוספות בשל התמשכות המצב הביטחוני. חברי ועדת הפנים והגנת הסביבה סברו כי יש להאריך אותה בפרק זמן קצר יותר על מנת שניתן יהיה להמשיך ולבחון את יישומה ולכלול בה שינויים בהתאם לצרכים השונים העולים בפני הוועדה, כפי שעשתה בעבר וכפי שעשתה גם בשנה זו. לפיכך החליטה הוועדה להאריך את הוראת השעה בשנה אחת בלבד, על מנת להמשיך את הפיקוח ההדוק על ההסדר הקבוע בהצעת החוק.
עוד הוחלט כי ההוראה מאפשרת לשוטר לאסור שימוש ברכב שנמצא בו שוהה בלתי חוקי למשך 30 ימים תחול רק במרחב התפר, ואילו ביתר אזורי המדינה תצומצם תקופה זו ל-48 שעות בלבד. תיקון זה נועד להקל על נהגי המוניות, שאיסור השימוש פגע בפרנסתם. כמו כן, נקבע כי במסגרת חובת הדיווח של השר לביטחון הפנים בוועדת הפנים והגנת הסביבה, שיישומה החל השנה, ייכלל גם דיווח על מספר המקרים שבהם עשו שוטרים שימוש בסמכות זו.
להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. להצעת החוק אין הסתייגויות לשם החוק ולסעיף הראשון. לסעיף השני יש מסתייג – חבר הכנסת דב חנין, שאינו נמצא.
לכן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק כנוסח הוועדה.
הצבעה מס' 4
בעד סעיפים 1–2 – 14
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–2 נתקבלו.
היו"ר קולט אביטל:
בעד – 14, אין מתנגדים ואין נמנעים.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. נא להצביע.
הצבעה מס' 5
בעד החוק – 13
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה) (תיקון מס' 11), התשס"ח–2008, נתקבל.
היו"ר קולט אביטל:
בעד – 13, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת שהצעת חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה) (תיקון מס' 11), עברה ונכנסה לספר החוקים.
תרצה להודות?
דוד אזולאי (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):
בשם יושב-ראש ועדת הפנים, חבר הכנסת אופיר פינס-פז, אני רוצה להודות לצוות המשפטי – למירי פרנקל-שור, לעדו וכמובן למנהלת הוועדה יפה שפירא, ולכל צוות ועדת הפנים. תודה על הכול.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה.
הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 19), התשס"ח–2008
[מס' כ/188; "דברי הכנסת", חוב' י"א, עמ' 12973; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר קולט אביטל:
אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה. הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 19) – ולא תיקון מס' 20, כפי שמופיע בטעות – התשס”ח–2008, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת פרופסור בן-ששון.
מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
גברתי היושבת-ראש, עוד תוצר של הוועדה שלנו, ששנינו חברים בה. זו הצעה ראויה מאוד, שיזמו חברי הכנסת סטס מיסז'ניקוב, אלכס מילר, רוברט אילטוב, שלי יחימוביץ, יצחק זיו, רן כהן, נסים זאב, יעקב ליצמן, חנא סוייד, בנימין אלון, אברהם מיכאלי, יעקב מרגי, ראובן ריבלין, משה כחלון, יצחק גלנטי, אלחנן גלזר, שרה מרום-שלו, אסתרינה טרטמן, מרינה סולודקין, זאב אלקין, רונית תירוש ועתניאל שנלר. הוביל אותה חברנו, יושב-ראש ועדת הכספים סטס מיסז'ניקוב, וההצעה ראויה.
זו הצעה שנועדה לקדם את שיתופם של עסקים קטנים ובינוניים במכרזים ציבוריים, והיא בעצם לקחה את הכיוון של מסקנות ועדה והוראות חשכ"ל שבוצעו רק במגזר מסוים ובצורה חלקית, והעלתה אותם לרמה של חקיקה ראשית מגובשת מאוד, מרוכזת מאוד. היא תסייע סיוע של ממש לאותו מגזר שאנחנו נוטים לשכוח שעל כתפיו אנחנו חיים, ובפרט בימים אלה של משברים כלכליים.
בחוק סיכמנו כי עורך מכרז לא יקבע תנאי השתתפות של מציע במכרז, אלא אם כן התנאי מתחייב מאופיו וממהותו של המכרז. דחינו אפשרות שהנוסח יתייחס רק לתנאים שעניינם היקף פעילות, התמקדנו במרחב. שנית, אמרנו שאם קבע עורך מכרז תנאי שמציב דרישה מחמירה יותר מן האמור בתוספת או תנאי שדורש ניסיון מוכח בעבודה עם עורך המכרז או אם גופים אחרים המנויים בסעיף 2 של החוק, עליו לנמק את ההחלטה לכתחילה במסמכי המכרז. כל גרסה חלופית אחרת לא התקבלה, ואני לא רוצה לפרט עכשיו.
התנאים שהוחלט כי ייכללו בתוספת הם ארבעה: ותק, ניסיון קודם, היקף מחזור כספי, היקף ייצור והספקה. כל אחד מהם הוא דרישה סבירה, שצריך יהיה לנמק אותה. אם הדרישה תהיה מעבר לסביר, ואם הנימוק לא ייראה למי שייגש למכרז, הרי הוא יוכל למצוא לו סעד ולמחות על כך בדרכים הנהוגות בחוק.
אין כאן שום הסתייגות, וזאת הצעה שאני מבקש מהחברים לתמוך בה בקריאה שנייה ושלישית.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה.
אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 19), כולל לוח התיקונים, כנוסח הוועדה – בקריאה שנייה. נא להצביע.
הצבעה מס' 6
בעד סעיפים 1–3 – 12
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–3 נתקבלו.
היו"ר קולט אביטל:
בעד – 12, אין מתנגדים, אין נמנעים.
אנחנו עוברים אפוא להצבעה בקריאה שלישית.
הצבעה מס' 7
בעד החוק – 11
נגד – 1
נמנעים – אין
חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 19), התשס"ח–2008, נתקבל.
היו"ר קולט אביטל:
בעד – 11, נגד – 1, אין נמנעים. אני קובעת שהצעת החוק עברה בקריאה שלישית.
רונית תירוש (קדימה):
כתוב "נגד" לגבי איציק אהרונוביץ, והוא לא נמצא באולם.
היו"ר קולט אביטל:
אנחנו נרשום את זה בפרוטוקול. יש בטח תקלה. הצעת החוק עברה, כולל לוח התיקונים.
חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב.
סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו):
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני בטוח שאם איציק אהרונוביץ היה נוכח פה הוא היה מצביע בשתי ידיים בעד החוק.
היו"ר קולט אביטל:
לא, לא, יש לנו ניסיון רע עם זה.
סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו):
לא בצורה ישירה, יד אחת מספיק.
אני רוצה באמת להודות לכל חברי הכנסת שהצביעו היום בקריאה שנייה ושלישית על חוק מאוד חשוב זה. תודה רבה לך, אדוני יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת מנחם בן-ששון, על כך שקידמת את ההצעה במהירות וגם שיפרת אותה בדיונים, לאין-ערוך לעומת ההצעה הראשונית.
אני מודה לחברי נשיא לשכות המסחר אוריאל לין, שיחד אתי הלך כשנה וחצי עם הצעת החוק הזאת, וגם כמובן לנשיא ולחברי הטוב, נשיא לה"ב, יהודה טלמון, שהשתתף גם בבניית ההצעה הזאת וגם בכל הדיונים בוועדה.
אני רוצה להגיד שאם אנחנו מסתכלים על העסקים הקטנים והבינוניים – זה אחד החסמים היותר גדולים שהפריעו להתפתחות של העסקים הקטנים והבינוניים ולכך שהם באמת יהפכו להיות מנוע מרכזי של כלכלת ישראל, החסם של השתתפות של העסקים הקטנים במכרזים הציבוריים. אני מאוד שמח שביחד הורדנו את המחסום הזה. תודה רבה שוב.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה.
הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 44), התשס"ח–2008
[מס' כ/213; "דברי הכנסת", חוב' כ"ב, עמ' 15637; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר קולט אביטל:
אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 44), התשס"ח–2008, קריאה שנייה וקריאה שלישית.
אני שמחה להזמין את היושבת-ראש החדשה של הוועדה למעמד האשה, חברת הכנסת ליה שמטוב. נדמה לי שזאת הפעם הראשונה שאת מציגה חוק בשם הוועדה.
ליה שמטוב (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה):
היום גם ניהלתי בפעם ראשונה את הוועדה.
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, סעיף 7(ד)(1) לחוק עבודת נשים, התשי"ד–1954, קובע כי עובדת שעבדה עד תחילת חופשת הלידה אצל אותו המעביד או באותו מקום עבודה לפחות 24 חודשים רצופים, רשאית להיעדר מעבודתה מתום חופשת הלידה מספר חודשים שהוא כרבע ממספר החודשים שבהם עבדה עד תחילת חופשת הלידה, אך לא יותר מ-12 חודשים מיום הלידה. היעדרותה של העובדת מעבודתה לפי סעיף זה דינה כדין חופשה ללא תשלום, והיא אינה באה במניין לגבי זכויות התלויות בוותק. הוראות סעיף זה חלות בשינויים המחויבים ובכפוף לתנאים הקבועים בחוק גם על עובד שבת-זוגו ילדה.
סעיף 9 לחוק אוסר פיטורי עובד או עובדת בימי היעדרם מהעבודה לפי סעיף זה ובמשך תקופה של 60 ימים לאחר תום ימי היעדרות, אלא באישור מאת שר התמ"ת.
בהצעת החוק המונחת לפניכם מוצע לקבוע כי הזכות להיעדר מעבודה לאחר חופשת הלידה, לפי הוראות סעיף 7(ד)(1) לחוק, תינתן לעובדת או לעובד שעבדו לפחות 12 חודשים אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה, עד תחילת חופשת הלידה – ולא 24 חודשים, כקבוע כיום.
אני רוצה לברך את חבר הכנסת גדעון סער ואת חברת הכנסת מרינה סולודקין על שיזמו את הצעת החוק. הצעת החוק חשובה מאוד.
להצעת החוק לא הגישו הסתייגויות, ואני קוראת לכם לאשר אותה בקריאה שנייה ושלישית. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה.
אנחנו עוברים אפוא להצבעה. הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 44) – נא להצביע. אנחנו מצביעים בקריאה שנייה.
הצבעה מס' 8
בעד סעיפים 1–2 – 12
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–2 נתקבלו.
היו"ר קולט אביטל:
בעד – 12, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שהצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 44) עברה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים עכשיו להצבעה בקריאה שלישית.
הצבעה מס' 9
בעד החוק – 13
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק עבודת נשים (תיקון מס' 44), התשס"ח–2008, נתקבל.
היו"ר קולט אביטל:
בעד – 13, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שהצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 44) התקבלה בקריאה שלישית.
חבר הכנסת גדעון סער, בבקשה.
גדעון סער (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, אני מבקש, בשמי ובשם חברת הכנסת מרינה סולודקין, שיזמנו את החוק, להודות למנהלת הוועדה המסורה, לאריאלה, על העבודה שלה, ולהודות גם לשר התמ"ת אלי ישי. מלכתחילה הממשלה התנגדה להצעת החוק וההסכמה או הפשרה שאליה הגענו עם שר התמ"ת – שגם אושרה בסופו של דבר על-ידי ועדת שרים לענייני חקיקה – אפשרה לאשר את החוק. זה חוק שיאפשר בצורה הרבה יותר טובה לאלפי נשים אחרי לידה לא לעמוד בפני דילמה מאוד אכזרית של חזרה מוקדמת מדי למקום העבודה או ויתור עליו. זה בעצם המאמץ שאנחנו מנסים לעשות, לשלב את המחויבות לעבודה עם המחויבות ההורית. זה עוד צעד שעשינו בהקשר זה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חברת הכנסת מרינה סולודקין.
מרינה סולודקין (קדימה):
תודה רבה ליושבת-ראש. אני רוצה לומר תודה לשותף שלי בחוק הזה, מר גדעון סער, גם בתפקיד יושב-ראש הוועדה למעמד האשה, וגם לליה שמטוב, היושבת-ראש הנוכחית, ולומר לכם שהיתה סתירה – היו הבדלים בין המגזר הציבורי לבין המגזר הפרטי. בחוק הזה עשינו מאמץ ליצור שוויון, וטוב מאוד שבמשרד התמ"ת הבינו אותנו. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה.
הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 86), התשס"ח–2008
[מס' כ/169; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ו, עמ' 10791; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר קולט אביטל:
אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 86), קריאה שנייה וקריאה שלישית. אני מזמינה את יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת גלעד ארדן, להציג את הצעת החוק.
גלעד ארדן (יו"ר ועדת הכלכלה):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 86), לקריאה השנייה ולקריאה השלישית.
הצעת החוק נולדה, בין היתר, על רקע המלצות ועדת-שיינין, אבל בעיקר על רקע מה שאנחנו רואים שקורה במדינה מדי יום: נהגים שעוברים עבירות תעבורה חמורות מאוד, ומורשעים בהן בבית-המשפט, ממשיכים לנהוג ולסכן את כולנו בכבישים. פעמים רבות אנחנו שומעים על תופעה זו, בעיקר כשאחרי תאונה טרגית לפתע מתפרסם בכלי התקשורת שהנהג שהיה מעורב בתאונה והרג כמה מבני אותה משפחה – מתברר שהיו לו עשרות עבירות חמורות קודמות, וכולנו שואלים את עצמנו איך זה שאותו נהג המשיך לנהוג ולסכן את כולנו.
הצעת החוק הזאת באה לתת מענה לאותה בעיה, ולפיה כאשר בית-המשפט שופט נהג, ולעתים הוא מרחם עליו ושוכח שהאינטרס הוא גם להגן על הציבור מאותו נהג – בהצעת החוק שלפניכם אנחנו מנסים לקבוע סטנדרט מסוים של ענישה מחייבת כאשר נהג צובר כמה עבירות שמוגדרות חמורות או חמורות במיוחד. העבירות שנבחרו להצעת החוק הזאת נבחרו בקפידה ובהתייעצות עם משטרת ישראל ומשרד התחבורה, והן אותן עבירות שמוגדרות כעבירות שגורמות למספר הגבוה ביותר של נפגעים ושל תאונות דרכים.
כפי שאמרתי, עניינה של הצעת החוק הוא בהרחקת נהגים שהם עבריינים סדרתיים מהכבישים. הנוסח הראשוני של הצעת החוק קבע, שמי שעבר שלוש עבירות בתקופה של 15 שנים, ייפסל מלקבל ומלהחזיק רשיון נהיגה לצמיתות. בעקבות הערות שנשמעו בדיוני הוועדה החלטנו להקל מעט בעונש וליצור, לפני הפסילה לצמיתות, תקופה של מעין "רשיון על תנאי". נוסף על כך הוחלט לבחון את העבירות הקודמות תקופה של עשר שנים ולא של 15 שנים, כפי שהיה כאמור בהצעת החוק בתחילה.
כמו כן, ועדת הכלכלה החליטה ליצור שני סלים של עבירות, שנקבעו בתיאום עם משטרת ישראל: סל אחד, שבו מנויות עבירות חמורות מאוד, וסל שני, שבו מנויות עבירות חמורות, אך בעלות חומרה נמוכה יותר מהעבירות המנויות בסל הראשון. בסל העבירות החמורות מאוד מנויות העבירות האלה: נהיגה בשכרות; גרימת מוות בנהיגה רשלנית; הפקרה אחרי פגיעה, כלומר תאונת פגע וברח; חציית מסילת ברזל כשהמחסום ירד או כשרכבת נראית, נשמעת או משמיעה אות אזהרה; ונהיגה בזמן פסילת רשיון והריגה תוך שימוש ברכב. בעבירות אלה, מי שהורשע בבית-המשפט שלוש פעמים באחת העבירות האמורות בתקופה של עשר שנים, ייפסל מלקבל ומלהחזיק רשיון נהיגה לעשר שנים.
מי שנפסל רשיונו כאמור לאחר שלוש פעמים, וממועד הפסילה ועד שנתיים לאחר שחודש רשיון הנהיגה שלו עבר שוב עבירה מהעבירות המנויות בסל העבירות החמורות מאוד והורשע בה בבית-המשפט – ייפסל מלקבל ומלהחזיק רשיון נהיגה לצמיתות. כלומר, המנגנון בעבירות החמורות מאוד יהיה פסילה לעשר שנים בתחילה, ולאחר מכן, אם הורשע הנהג שוב בעבירה חמורה מאוד ממועד הפסילה ועד שנתיים לאחר שחודש רשיונו – פסילה לצמיתות.
המנגנון השני הוא מנגנון של עבירות חמורות פחות, שעמן נמנות העבירות האלה: נהיגה בידי בגיר שלא רכש רשיון נהיגה מעולם, אלא אם כן מדובר בבעל רשיון שלא חידש את רשיון הנהיגה שלו, ועליו לא יחול החוק; אי-ציות לרמזור אדום בנסיבות מחמירות – כאשר האדם נשפט והורשע בבית-המשפט; עקיפה מסוכנת, שוב בנסיבות מחמירות, שאדם הורשע בה בבית-המשפט; ועבירת מהירות, אבל רק עבירת מהירות של נסיעה ב-40 קמ"ש מעל המותר בדרך בין-עירונית ו-30 קמ"ש מעל המותר בדרך עירונית; עבירה אחרונה – אי-מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חצייה. שוב, בכל העבירות מדובר אך ורק במי שהורשע בבית-המשפט.
אשר לעבירות אלה, מי שהורשע שלוש פעמים באחת עבירות האמורות בתוך חמש השנים שקדמו למועד ההרשעה בביצוע העבירה השלישית, ייפסל מלקבל ומלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של שנתיים. מי שנפסל רשיונו כפי שהסברתי לשנתיים, כיוון שהוא צבר שלוש עבירות, ולאחר שהוא קיבל את הפסילה ועד חמש שנים לאחר שחודש רשיון הנהיגה שלו עבר שוב שלוש עבירות מהעבירות המנויות בסל העבירות השני, והורשע בהן בבית-המשפט – הפעם רשיונו ייפסל לתקופה של חמש שנים. מי שנפסל רשיונו בשנית כאמור, וממועד הפסילה השנייה ועד חמש שנים לאחר שחודש רשיון הנהיגה שלו שוב עבר שלוש עבירות מהעבירות המנויות בסל העבירות השני, והורשע בהן בבית-המשפט, אז ורק אז ייפסל מלקבל ומלהחזיק רשיון נהיגה לצמיתות.
אני מותיר לחברי הכנסת להיזכר אם הם בכלל מכירים אנשים שעברו עבירות תשע פעמים והורשעו בבית-המשפט בעבירות כל כך חמורות. הוועדה סברה שאנשים כאלה הם כנראה לא נהגים נורמטיביים, אלא הדבר מעיד עליהם שהם עבריינים רצידיביסטים, וצריך לפעול לכך שהם לא ימשיכו לסכן את הציבור בנהיגתם.
כלומר – ואני מסכם – המנגנון בעבירות החמורות פחות יהיה פסילה לשנתיים בלבד. אם הוא הורשע שוב בשלוש עבירות חמורות – פסילה לחמש שנים, ואם גם זה לא עזר והוא הורשע שוב בשלוש עבירות חמורות – אז ורק אז פסילה לצמיתות.
מאחר שמדובר כאמור בעבירות חמורות פחות מאלו שציינתי בתחילה, וכדי לבחון את ההשפעה של הצעת החוק על התנהגות הנהגים העבריינים, קובעת הצעת החוק כי את העבירות המנויות בסל העבירות השני יהיה רשאי שר התחבורה והבטיחות בדרכים לשנות, לצמצם או להרחיב, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת.
במניין ההרשעות הקודמות לפי שני סלי העבירות יובאו בחשבון, לפי הצעת החוק, גם הרשעות שקדמו ליום תחילתו של החוק המוצע. כמו כן, למעט אי-ציות לתמרור אדום, מדובר רק בעבירות מסוג הזמנה לדין כאמור, כלומר אם הנהג הורשע בבית-המשפט ולא בעבירות שבהן שולם קנס ועקב תשלום הקנס נרשמה הרשעה.
חשוב לציין כי לפי נתונים שהוצגו לוועדת הכלכלה על-ידי משטרת ישראל במהלך הדיונים, לגבי העבירות האמורות שמניתי, המעידות על המסוכנות לציבור של מי שעבר אותן, עברו אותן שלוש פעמים בחמש השנים האחרונות רק 2,464 נהגים. כלומר, אם לכאורה החוק היה חל רטרואקטיבית והיינו עכשיו מאשרים את הצעת החוק – הוא היה חל רק על 2,464 נהגים מתוך למעלה מ-2 מיליוני נהגים במדינת ישראל. דומני שמדובר בעשירית האחוז או במאית האחוז.
היו"ר יצחק זיו:
מאית האחוז.
גלעד ארדן (יו"ר ועדת הכלכלה):
ציבור הנהגים שייפסל רשיונם לפי הצעת החוק יהיה מצומצם מאוד, והוא יכלול באמת רק את הנהגים המאוד-מסוכנים, שאף אחד מאתנו אינו רוצה לראות נוהג בכבישים. עם זאת, למרות הכול ולמרות כל הסייגים ששמנו כאן, הוועדה החליטה להותיר לבית-המשפט שיקול דעת להורות על פסילה לתקופות קצרות יותר מהתקופות האמורות, ובלבד שבית-המשפט שוכנע – והוא יצטרך לנמק זאת, כמובן – שאין בהמשך הנהיגה של הנהג משום סכנה לציבור.
יתירה מזו, הצעת החוק קובעת שמספר עבירות באירוע אחד ייחשבו רק לעבירה אחת לצורך הצעת החוק, כך שההסדרים המוצעים יחולו רק על מי שבשלושה אירועים נפרדים עבר על אחת מאותן עבירות חמורות.
להצעת החוק החשובה הזאת לא הוגשו הסתייגויות, ואני קורא לכם לתמוך בה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה. להצעת החוק אין הסתייגויות.
לכן נעבור להצבעה בקריאה שנייה כהצעת הוועדה.
הצבעה מס' 10
בעד סעיפים 1–3 – 8
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–3 נתקבלו.
היו"ר יצחק זיו:
בעד – 8, נגד – אין, נמנעים – אין. ההצעה אושרה כהצעת הוועדה.
נעבור להצבעה בקריאה שלישית.
הצבעה מס' 11
בעד החוק – 8
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 86), התשס"ח–2008, נתקבל.
היו"ר יצחק זיו:
בעד – 8, נגד – אין, נמנעים – אין. אני קובע שהצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 86), התשס"ח–2008, התקבלה בקריאה שלישית.
הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 50) (פרוטוקול הדיון), התשס"ח–2008
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/216).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר יצחק זיו:
אנחנו עוברים להצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 50) (פרוטוקול הדיון), התשס"ח–2008, של חבר הכנסת מיכאל איתן – קריאה ראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת מיכאל איתן להציג את הצעת החוק.
מיכאל איתן (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק, המובאת לקריאה ראשונה, היא הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 50) (פרוטוקול הדיון). אסביר אותה בקצרה.
חובת רישום הפרוטוקול היתה קיימת גם קודם, אבל בבואי לחוקק את החוק הזה היתה מציאות שבה בית-המשפט העליון, אף-על-פי שהיה אמור לנהל פרוטוקול, פירש את החוק בצורה כזאת שלא היה פרוטוקול ולא נוהל פרוטוקול בעת הדיון. חובת ניהול הפרוטוקול לא היתה בחקיקה הראשית, ולכן יזמתי את הצעת החוק על מנת שהדברים יבואו לידי הסדר.
המהלך החקיקתי היה מלווה גם בלחצים נוספים, בין השאר בבג"ץ שהופנה בעניין זה בתוך המערכת המשפטית. נציבת קבילות הציבור במערכת המשפטית גם היא השמיעה את עמדתה בעניין הזה.
התוצאה היא שאף-על-פי שהחקיקה עדיין לא הושלמה, מההיבט הזה התבשרנו על-ידי הנהלת בית-המשפט, שבבית-המשפט העליון כבר החלו בתקופה האחרונה לרשום פרוטוקולים, ואני שמח על כך.
עם זה, מאחר שבית-המשפט פירש את המצב המשפטי קודם – – –
גדעון סער (הליכוד):
הכוונה שלך היא סטנוגרמה – רשמו כאילו עיקרי דברים.
מיכאל איתן (הליכוד):
לא כמו בבתי-המשפט – – –
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
בבית-המשפט אין הקלטה?
מיכאל איתן (הליכוד):
לא היתה. גם עכשיו אין חובת הקלטה.
היו"ר יצחק זיו:
אין הקלטה, וגם הרישום הוא רישום לפי ראות עיני הקצרנית.
מיכאל איתן (הליכוד):
לא רשמו, ובמיוחד – היו אחר כך כל מיני שאלות בנושאים הרי-גורל, ורצו לדעת. יש חשיבות לכך שיהיה פרוטוקול. זה נותן לאזרחים תמונת מצב של מה שקורה. זו שקיפות, וזה גם חשוב מבחינה היסטורית, כי רוצים לתעד דברים ולראות מה קרה שם בבית-המשפט. מכל ההיבטים האלה בסופו של דבר זה יהיה.
היו"ר יצחק זיו:
הנושא היה פרוץ.
מיכאל איתן (הליכוד):
נכון. תוך כדי הדיון לקראת הקריאה הראשונה עלינו על כמה נושאים, והם יבואו לידי הסדר. למשל, אתה הזכרת כאן את עניין ההקלטה. אנחנו מאפשרים כאן הקלטת דיון. אם בעל דין מבקש שהדיון יוקלט על חשבונו – – –
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
זו לא חובה?
מיכאל איתן (הליכוד):
זו לא חובה. להיפך, הוא צריך לבקש. החוק אומר: "ביקש בעל דין שדיון יוקלט על חשבונו, יאפשר זאת בית-המשפט, אלא אם כן מצא שאין לעשות כן מטעמים מיוחדים, ובלבד שהדיון מתועד בדרך אמינה ומדויקת אחרת; החלטה שלא להיענות לבקשת בעל דין כאמור תהיה מנומקת בכתב". זאת אומרת, יש כאן יותר הקפדה על כך שאפשר יהיה לתעד, ויש כאן גם קביעת מועד עד כמה זמן אפשר, כשצד מקבל את הפרוטוקול – כמה זמן הוא יכול לערער על רישומים תוך כדי מהלך המשפט. אתה מקבל את הפרוטוקול, אתה אומר: אולי היו איזה אי-דיוקים, ואתה יכול לערער על מה שנרשם שם.
לסיכום העניין, בחקיקת החוק הזה אנחנו עובדים בתיאום עם הנהלת בית-המשפט. יש כאן כל מיני היבטים שקשורים בהוצאות תקציביות, ואנחנו גם לא רוצים להלאות עוד יותר את המערכת, וממילא יש תורים ארוכים בבית-המשפט. אם נוסיף עוד כל מיני הכבדות, אנחנו עלולים לצאת נפסדים מהרצון הזה לקיים את ההליך בצורה יותר מדויקת, כך שצריך למצוא את האיזונים הנכונים. אנחנו גם ערים לבעיות שונות שקשורות למשל בהקלטה ובשימושים בהקלטה.
היום אתה מקבל פרוטוקול של בית-משפט, ונגיד שאחד הצדדים מקליט ושומר לעצמו את ההקלטות. אתה יכול מחר, די בקלות, למצוא פתאום את העד או את העדה ממררים בבכי כשקולם נשמע בטלוויזיה בחדשות. למה? כי אחד הצדדים הקליט וזה נוח לו שזה יצא וכו'.
היו"ר יצחק זיו:
הוא לא יכול להקליט בלי אישור.
מיכאל איתן (הליכוד):
גם כשתהיה הקלטה, השאלה היא מי ישמור על ההקלטה ואיפה תהיה ההקלטה. האם אנחנו רוצים לתת יתרון לבעל המאה, שיכול לבוא ולהקליט ולעשות אחר כך שימוש בהקלטה, כי הוא מקליט ושומר את זה אצלו במשרד, או נותן לשכפל את זה לצד שלו?
השר בן-אליעזר, רציתי לדבר שתי דקות, אבל אתה עשית דבר מסוכן. פיתית אותי בשאלות להמשיך ולהסביר את הצעת החוק. אז אני כבר מסיים.
אני מבקש מהכנסת לקבל את הצעת החוק בקריאה ראשונה, ואנחנו נשלים אותה לקריאה שנייה ושלישית בתיאום עם המערכות שמטפלות בעשיית המשפט במדינת ישראל.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה. נעבור לרשימת הדוברים. חבר הכנסת אברהם רביץ – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח; חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת גדעון סער – מוותר?
גדעון סער (הליכוד):
מאחר שאני לא רוצה לפגוע בתוכניות של השר, אני מוותר.
היו"ר יצחק זיו:
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה, כדי להעביר אותה לוועדת החוקה, חוק ומשפט. נא להצביע.
הצבעה מס' 12
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 6
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 50) (פרוטוקול הדיון),
התשס"ח–2008, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר יצחק זיו:
בעד – 6, נגד – אין, נמנעים – אין. אני קובע בזאת שהצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 50) (פרוטוקול הדיון), התשס"ח–2008, התקבלה בקריאה ראשונה, והיא תעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.
הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 39) (שירותי מסרון), התשס"ח–2007
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/192).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר יצחק זיו:
אנחנו עוברים להצעת החוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 39) (שירותי מסרון), התשס"ח–2007, של חברי הכנסת אלי אפללו ומשה כחלון – קריאה ראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת אלי אפללו, בבקשה.
אלי אפללו (קדימה):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, מכובדי, חברי כנסת נכבדים, הצעת החוק באה לאפשר למנויי חברות הסלולר לבטל שירות SMS שנשלח ולחייב את החברות הסלולריות להודיע למי שמנותק מהשירות הזה. הצעת החוק באה לתקן עוול שנגרם באופן ממשי ומתמשך להמון אזרחים.
אדוני השר, כשאתה מקבל SMS, גם אם אתה מבקש שינתקו אותך מהשירות הזה – מה קורה? חברות הסלולר מסכימות לנתק אותך, ומצד שני, אנשים ששולחים לך SMS לא יודעים שאתה מנותק, הם יכולים לשלוח לך הודעות והם בטוחים שקיבלת את ההודעות, ואתה לא עונה להם.
אני רוצה להגיד לך, אדוני השר, שנגרם עוול, וחברות הסלולר אמרו שזה בלתי אפשרי, אין להן הטכנולוגיה, ואחר כך הוכחתי להן שיש הטלפון של שבת, הכשר, ופתאום יש להם שירות, יש להם אפשרות טכנולוגית שלא לחבר ל-SMS. אגיד לך משהו יותר מצחיק: במדינות אחרות לא מחייבים. מי שלא מחובר ל-SMS – ידוע שאתה מקבל תשובה שהלקוח לא מחובר לשירות. אבל מה, חברות הסלולר רוצות להשאיר אותך שבוי בידיהן בזה שאנשים יוכלו לשלוח SMS ולחייב אותם ולגרום להכנסות נוספות מעל ההכנסות הגדולות שיש לחברות הסלולר, ולגרום עוול לזה ששולח ולזה שלא מקבל.
אני חושב שהעוול הזה, שנגרם לתושבים רבים, מכל שכבות העם, שלא רוצים את השירות הזה ורבים מהם גם לא יכולים לקבל את השירות – ואני יכול להגיד לך שאנשים שמקבלים SMS בתפוסות ובשליחת – אנחנו יודעים שאנחנו מקבלים SMS מאנשים שמברכים אותנו לימי הולדת וכל מיני דברים, שאם לא נענה – – -
יעקב מרגי (ש"ס):
– – –
אלי אפללו (קדימה):
גם זה, מה זה משנה? אני עונה לכל אחד. אם אני מקבל הודעה במכתב או בפקס, אני עונה להם. אבל אם אני רוצה להתנתק מהפקס ומהטלפון אני לא צריך לענות, כי אין לי השירות הזה. אתה יודע שלא קיבלתי את הפקס או את הטלפון. אבל ב-SMS הם רוצים שתישאר מחובר גם אם אתה לא מחובר. זה העוול שקורה לציבור, וחברות הסלולר ממשיכות ולא מסכימות.
אדוני השר, אולי אתה עכשיו מקבל SMS – – –
גדעון סער (הליכוד):
הוא משתמש בחברות הסלולר עכשיו.
אלי אפללו (קדימה):
אנחנו מחכים לשר שיגמור את השיחה הדחופה. עכשיו הם בטח ביקשו להתנגד להצעת החוק שלי.
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
לא. אני תומך בך.
גדעון סער (הליכוד):
אדוני השר, אתה תומך בחוק הזה? אני מצביע בעד.
אלי אפללו (קדימה):
אז עכשיו אני שקט. זה טלפון כשר... גדעון, אני מאוד שמח, ואתה מבין את הצורך של האנשים ואת העוול שנגרם. אתה יודע שחבר הכנסת משה כחלון, שלא נמצא כאן – יחד אתו אני מגיש את הצעת החוק הזאת, ואני מבקש מחברי שכולנו נצביע ונעביר מסר לאנשים שלא רוצים להיות מחוברים ל-SMS, שלא יחויבו להישאר מחוברים, ואנשים ששולחים לך SMS, אדוני השר – אם אתה מנותק, שלא יחשבו שקיבלת את השירות הזה. אני מבקש מכולכם, מכובדי חברי הכנסת, להצביע כדי שנוכל לתקן את העוול הזה. תודה רבה.
היו"ר יצחק זיו:
אנחנו נעבור לרשימת הדוברים.
קריאות:
אין דוברים.
היו"ר יצחק זיו:
חבר הכנסת משה כחלון – אינו נוכח; חבר הכנסת אורי אריאל – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב מרגי?
יעקב מרגי (ש"ס):
אני מוותר.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה לך. חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל מלכיאור – אינו נוכח; חבר הכנסת דב חנין – אינו נוכח.
לפיכך, אנחנו עוברים להצבעה.
הצבעה מס' 13
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 39) (שירותי מסרון), התשס"ח–2007, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
היו"ר יצחק זיו:
בעד – 9, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע בזאת שהצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 39) (שירותי מסרון), התשס"ח–2007, התקבלה בקריאה ראשונה, והיא תעבור לדיון בוועדת הכלכלה לשם הכנתה לקריאה שנייה וקריאה שלישית.
קריאה:
יש פה טעות.
קריאה:
– – –
היו"ר יצחק זיו:
לא נמצא. לא רשום כאן.
קריאה:
אבל כתוב שהוא – – –
היו"ר יצחק זיו:
למה? אין כאן אף נמנע.
קריאה:
לא. כתוב – – –
היו"ר יצחק זיו:
שם מופיע?
קריאה:
אדוני, מופיע שהוא נוכח והוא לא נוכח – – –
היו"ר יצחק זיו:
נא לתקן לפרוטוקול לגבי חבר הכנסת שהופיע שהוא נוכח והוא אינו נוכח, ואז מובן שהוא גם לא נמנע.
שאילתות ותשובות
היו"ר יצחק זיו:
אני מזמין את כבוד שר התשתיות הלאומיות, חבר הכנסת בנימין בן-אליעזר, לעלות לדוכן ולהשיב על השאילתות המפורטות בדף המונח לפניכם. שאילתא מס' 1868 של חבר הכנסת יצחק וקנין – אינו נוכח; לפרוטוקול.
1868. סכנת המחסור במים
חבר הכנסת יצחק וקנין שאל את שר התשתיות הלאומיות
ביום כ"ג בשבט התשס"ח (30 בינואר 2008):
פורסם כי רשות המים מזהירה שמאגרי המים בסכנה לכאורה – מפלס הכינרת יורד והוא הנמוך ביותר זה חמש שנים.
רצוני לשאול:
1. האם נכון הדבר?
2. אם כן – מה ייעשה בעניין זה?
תשובת שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1. הדבר נכון. מפלסי המים במאגרי המים של מדינת ישראל, לרבות בכינרת, ירדו במידה ניכרת בשנים האחרונות. הדבר נובע מגידול בביקושים למים במקביל לירידה במילוי החוזר.
2. כדי להתמודד עם המצב, רשות המים פועלת להגדלת היצע המים במהירות האפשרית. בתוך כך, התקבלה החלטה במועצת רשות המים – החלטה שאומצה לאחר מכן על-ידי הממשלה – על הגדלת היצע מי הים המותפלים להיקף של 505 מלמ"ק לשנה. ואולם, לנוכח העובדה שנדרשות שנתיים עד שלוש שנים להקמת מתקני התפלה, נדרש לגשר על פערי הזמן. לפיכך, בכוונת רשות המים לצאת בקרוב בקמפיין תקשורתי רחב ברדיו, בטלוויזיה ובאינטרנט להגברת המודעות לחיסכון במים. נוסף על כך, אם כמות הגשמים תמשיך להיות נמוכה בהמשך החורף, תישקל נקיטת צעדים חריפים יותר, כגון הגבלה על השקיית גינות.
היו"ר יצחק זיו:
שאילתא מס' 1885 של חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח; לפרוטוקול.
1885. עמודי חשמל בלתי ממוגנים
חבר הכנסת יואל חסון שאל את שר התשתיות הלאומיות
ביום ט"ז בשבט התשס"ח (23 בינואר 2008):
נודע לי כי בישראל מתחשמלות למוות ציפורים רבות מדי שנה כתוצאה ממגע עם עמודי חשמל לא ממוגנים. עוד צוין כי חברת החשמל נסוגה מהתחייבותה למיגון עמודי החשמל.
רצוני לשאול:
1. האם נכון הדבר?
2. אם כן – מדוע נסוגה חברת החשמל מהתחייבותה למגן את העמודים?
3. מה ייעשה למיגון העמודים?
4. מה הוא לוח הזמנים לכך?
תשובת שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1–2. חברת החשמל הפסיקה לזמן מסוים את מיגון עמודי המתח הגבוה נגד התחשמלות ציפורים.
בעבר חברת החשמל קיימה יחד עם גורמי שמורות הטבע את פרויקט "פורסים כנף", שבו מיגנו עמודי חשמל במתח גבוה במקומות שסומנו כפגיעים על-ידי גורמי שמירת הטבע. במסגרת הפרויקט מוגנו כ-1,100 עמודי מתח גבוה בעלות של כ-2.5 מיליוני ש"ח. התועלת למשק המדינה ממניעת הפסקות החשמל שנגרמו עקב התחשמלות הציפורים לא הצדיקה את ההשקעה הזאת.
חברת החשמל ביצעה את הפרויקט כחלק ממחויבותה הציבורית לערכי הטבע ולשימורו. חברת החשמל הפסיקה את מיגון עמודי המתח הגבוה במסגרת הפרויקט "פורסים כנף" בשנת 2005 עקב מצבה הפיננסי הקשה. למרות הפסקת הפרויקט, חברת החשמל המשיכה בהתקנת מיגונים שהיו במלאי לפי דרישת גורמי שמירת הטבע, עד שהם אזלו לפני כמה חודשים.
3–4. בעקבות פניות של רשות הטבע והגנים ושוחרי טבע אחרים החליטה חברת החשמל לחדש את תהליך רכש המיגונים נגד התחשמלות הציפורים ב-1 בינואר 2008.
חברת החשמל, בשיתוף עם רשות הטבע והגנים, הכינה תוכנית מיגון בהיקף של כ-1.8 מיליון ש"ח לשלוש השנים הקרובות. בשלב זה אושרה התוכנית לשנת 2008 בלבד. המשך ביצוע התוכנית מותנה במצבה הכספי של חברת החשמל.
חברת החשמל חידשה את המגעים עם מנכ"ל רשות הטבע והגנים ומנכ"ל החברה להגנת הטבע על מנת להמשיך את הפרויקט "פורסים כנף", בכפוף לאישורים הנדרשים.
היו"ר יצחק זיו:
שאילתא מס' 1929 של חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב – אינו נוכח; לפרוטוקול.
1929. מועד התחלת אספקת הגז ממצרים
חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב שאל את שר התשתיות הלאומיות
ביום כ"ג בשבט התשס"ח (30 בינואר 2008):
כפי שפורסם, צפויה תחילת אספקת הגז ממצרים להידחות בשלושה חודשים.
רצוני לשאול:
1. האם נכון הדבר?
2. אם כן – מה הוא הגורם לעיכוב?
3. מה היא עלות העיכוב למשק?
4. מה ייעשה בנושא?
תשובת שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1. בהתאם להתייחסות חברת החשמל, נקבע בהסכם בין חברת החשמל לחברת EMG כי מועד העברת הגז צריך להגיע בחלון זמן של ארבעת החודשים מדצמבר 2007 ועד סוף מרס 2008. במהלך חלון זה EMG צריכה להודיע על המועד שבו תהיה מוכנה להתחיל את הזרמת הגז ממתקניה.
2–4. הספק המצרי עומד בחלון הזמן שנקבע לו בהסכם עם חברת חשמל. האספקה תהיה בהתאם להסכמים שבין הצרכן לספק. בינתיים כל כמויות הגז הנדרשות לחברת החשמל מסופקות על-ידי קבוצת "ים תטיס".
משרד התשתיות הלאומיות פועל על מנת ליישם את מדיניותו בנושא אספקת גז טבעי ממצרים, ובעתיד – ממקורות אחרים.
היו"ר יצחק זיו:
שאילתא מס' 1965 של אברהים צרצור, בבקשה.
1965. נוהל ביצוע הליך ניתוק מרשת החשמל
חבר הכנסת אברהים צרצור שאל את שר התשתיות הלאומיות
ביום ז' באדר א' התשס"ח (13 בפברואר 2008):
נודע לי כי בחברת החשמל קיים נוהל של הגבלת זרם החשמל ל-10 אמפר בלבד באופן זמני לפני ניתוק.
רצוני לשאול:
1. האם נוהל זה קיים בכל היישובים במגזר הערבי?
2. אם כן – האם תוגדל כמות החשמל לבעלי צרכים מיוחדים, חולים וכו'?
3. אם לא – למה נוהל זה לא מתבצע במגזר הערבי?
4. האם החברה תחויב לפעול בהתאם לנוהל זה?
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
1–4. במסגרת מאמצי החברה לאתר אמצעים לאכיפת גבייה – כפי שאתה יודע, גבייה זה שירות – תוך הקטנת מספר ניתוקי החשמל, יזמה חברת החשמל, בהשראתי, התקנה של נתיך מוקטן של 10 אמפר.
כדי שתבין, בבית שלך יש 25 אמפר, ואם יש לך תלת-פאזי – 75 אמפר. היום יש גם 40 ותלת-פאזי – 120 אמפר. התקנת נתיך זה מתבצעת כחלופה לניתוק למשך כ-30 יום במקומות צרכנות שבהם קיימת היתכנות תפעולית-טכנית לביצוע. כלומר, מצד אחד רוצים לתת רמז או דקירה לצרכן, ומצד אחר לא רוצים להעניש אותו ושיתעורר בלי חשמל.
ככלל, אני רוצה להדגיש כי החברה נמנעת מלנתק או מלהגביל את זרם החשמל ללקוחות בעלי צרכים מיוחדים, כגון חולי דיאליזה, בעלי ציוד הנשמה, מי שיש להם כל בעיה רפואית וכדומה.
עקב מגבלות טכניות-תפעוליות, היקף השימוש באמצעי זה הוא מצומצם. בכל מקרה, ברור כי ההתקנה שלו מבוצעת בכל רחבי המדינה ללא הבחנה בין סוגי יישובים או מגזרים שונים. אלה תשובותי.
היו"ר יצחק זיו:
שאלה נוספת לחבר הכנסת צרצור, בבקשה.
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
כבוד השר, אני מודה לך על תשובתך. אני מנצל את ההזדמנות הזאת כדי לשאול שאלה על החוק שפג תוקפו בשנה שעברה, החוק שמאפשר חיבור בתים ישנים לרשת החשמל. היות שתוקף החוק הזה פג בשנה שעברה, האם בכוונת כבוד השר להאריך את תוקף החוק הזה בשנה או בשנתיים? פנו אלי הרבה אנשים שלא הספיקו לחבר את בתיהם לרשת החשמל, וחבל. האם כבוד השר יכול להביא את החוק הזה לאישור כדי ליצור הזדמנות נוספת לאנשים שלא הספיקו להתחבר?
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
אני מניח שאתה מכיר את דעתי. דעתי היא שהמדינה צריכה לתת חשמל גם לבתים שאין להם טופס 4. אני קבעתי, לפי תפיסת עולמי, שמים וחשמל הם מצרכים בסיסיים לכל אדם באשר הוא אדם. רוצים להרוס את הבית? שיהרסו עם החשמל ועם המים. אני לא צוחק.
החוק שנקרא חוק-שחל דיבר על אותה בנייה בלתי חוקית שנבנתה עד שנת 1986. תוקף החוק הזה פג במאי שנה שעברה. מאז אנחנו עושים מאמצים לחדש אותו. הוא לא יעזור הרבה, ולכן אנחנו עובדים על נוסח חדש. אם להאריך את תוקף החוק, הרי מתברר שיש בקושי 100 או 200 דירות שהן במבנים שנבנו לפני 1986. משרד המשפטים לא מתלהב מזה. גם במשרד הפנים לא מתלהבים מהדבר הזה. יש בעיה קשה מאוד, ואני מנסה לדחוף את החוק הזה בכוח. אני אשמח אם תעזרו לי, כי בנושא הזה אני מדבר בלי הבחנה בין יהודי לערבי. אני טוען שצריך לתת חשמל, זה לא משום שאני כל כך טוב, אלא משום שאין אדם שחי בלי חשמל. מה קורה כשאין חשמל? בסוף מאלתרים כל מיני כבלים ואנשים עלולים למות בגלל זה. לכן אני מנסה למנוע את הדבר הזה.
בכל מקרה, ההערה שלך במקומה, ואני רוצה שתדע שמשרדי עובד בנושא הזה ומנסה לשכנע גם את משרד הפנים ובעיקר את משרד המשפטים לתמוך בנוסחה כלשהי.
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
אנחנו מוכנים לעזור – – –
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
תפאדלו.
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
– – –
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
אולי תביאו חקיקה. מה רע בזה? לא בטוח שאני לא אתמוך בזה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה לשר התשתיות, חבר הכנסת בנימין בן-אליעזר.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום רביעי, י"ב באדר ב' התשס"ח, 19 במרס 2008, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 18:35.