דברי הכנסת
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3
מזכיר הכנסת איל ינון: 3
הצעות סיעות ישראל ביתנו, יהדות התורה – האיחוד הלאומי – מפד"ל, הליכוד ורע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 4
1. כישלון מדיניותה בהתמודדות עם הבעיה הפלסטינית; 4
2. סירוב משרד הבינוי והשיכון להשתתף בפתרון בעיית רוכשי הדירות בחברת "חפציבה"; 4
3. הצהרת ראש הממשלה כי אין דרך למנוע את ירי הטילים על דרום הארץ; 4
4. מדיניותה הכושלת כלפי האזרחים הערבים והמשך הזנחתם של כפרים מוכרים בצפון 5
יוסף שגאל (ישראל ביתנו): 5
שרת החוץ ציפי לבני: 6
שרת החוץ ציפי לבני: 7
אברהם רביץ (יהדות התורה): 9
שר הבינוי והשיכון זאב בוים: 12
ישראל כץ (הליכוד): 14
השרה רוחמה אברהם-בלילא: 18
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): 31
השרה רוחמה אברהם-בלילא: 33
לימור לבנת (הליכוד): 35
אברהם מיכאלי (ש"ס): 37
ישראל חסון (ישראל ביתנו): 38
בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 40
יצחק גלנטי (גיל): 41
יעקב ליצמן (יהדות התורה): 42
יוסף ביילין (מרצ): 44
דב חנין (חד"ש): 46
ואסל טאהא (בל"ד): 47
יצחק בן-ישראל (קדימה): 48
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 53
סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 53
הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 100) (החמרת ענישה בעבירות רכוש), התשס"ח–2008 54
שר המשפטים דניאל פרידמן: 54
אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): 55
הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון מס' 2), התשס"ח–2008 57
שר המשפטים דניאל פרידמן: 57
משה גפני (יהדות התורה): 58
הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 6) (הטלת תפקידים), התשס"ח–2008 59
שי חרמש (קדימה): 59
שאילתות ותשובות 61
1438. שיפוץ מקלטים בצפון 61
1548. הסתרת מידע על גבריאל דוויט 62
השרה רוחמה אברהם-בלילא: 63
השרה רוחמה אברהם-בלילא: 64
1557. קצבאות לניצולי השואה 64
1900. הרשות לפיתוח כלכלי במגזר המיעוטים 65
1901. מדיניות מתן היתרים ליציאה מעזה לצרכים רפואיים 66
1604. יישום מפעל ההזנה בבתי-הספר של "מעיין החינוך התורני" 67
שרת החינוך יולי תמיר: 68
1843. שימוש בסמים בבתי-הספר 69
1891, 1970, 1989. מחיר מסע משלחות הנוער לפולין 70
1959. המפקח הארצי על לימודי הפיזיקה 73
1961. התמודדות מערכת החינוך עם בעיית האלימות 73
1964. לימודי דת האסלאם בבתי-ספר ערביים 74
1991. כרזה מטעם משרד החינוך לרגל חגיגות ה-60 למדינה 77
2002. מבני החינוך במגזר החרדי 79
2016. הסעות תלמידים בכפר ראמה 81
2027. המכללות להכשרת מורים 82
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 84
סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 85
דברי הכנסת
כד / מושב שלישי / ישיבות רכ"א–רכ"ג /
י'–י"ב באדר ב' התשס"ח / 17–19 במרס 2008 / 24
חוברת כ"ד
ישיבה רכ"א
הישיבה המאתיים-ועשרים-ואחת של הכנסת השבע-עשרה
יום שני, י' באדר ב' התשס"ח (17 במרס 2008)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:01
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר עתניאל שנלר:
חברי חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני, י' באדר ב' התשס"ח, 17 במרס 2008.
נתחיל בהודעת מזכיר הכנסת, בבקשה.
מזכיר הכנסת איל ינון:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הרשויות המקומיות (ממונה על תלונות הציבור), התשס"ח–2008, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה.
לדיון מוקדם: הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – מסירת הודעה בדבר כניסה, יציאה ושחרור של נידון ממעון נעול), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב; הצעת חוק לתיקון פקודת המסים (גבייה) (קביעת מועדים להסרת עיקולים במועד), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת גלעד ארדן, אופיר פינס-פז ודוד טל; הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון – הגדלת פרק הזמן להגשת תלונה לנציבות תלונות הציבור), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת אבשלום וילן; הצעת חוק האזרחות (תיקון – אזרחות לכל תושב קבוע המשרת שירות סדיר), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת אברהם הירשזון; הצעת חוק משכן הכנסת, רחבתו ומשמר הכנסת (תיקון – כללי אתיקה לפעולתם של שדלנים בכנסת), התשס"ח–2008, מאת חברת הכנסת רונית תירוש; הצעת חוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם (תיקון – תהלוכת ניצחון), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת זאב אלקין ומיכאל נודלמן; הצעת חוק לקביעת מעמדם של בני זוג שבאו בהסכם הזוגיות, התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת דוד רותם וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ברית הזוגיות, התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת משה שרוני; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור רכישת משקה משכר עבור קטין), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – נכס שהוא רכב במשפחה בעלת ילדים), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת חיים אמסלם ויעקב מרגי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק פיקוח על מכוני פסיכומטרי, התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת אלכס מילר ויוחנן פלסנר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק סל הקליטה (תיקון – שעות לימוד עברית), התשס"ח–2008, מאת חברת הכנסת קולט אביטל; הצעת חוק סל הקליטה (תיקון – זכאות לשעות לימוד עברית), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב; הצעת חוק סל הקליטה (תיקון – שעות לימוד עברית), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת זאב אלקין ומיכאל מלכיאור וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – מענק ביטוח פנסיוני), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת רן כהן ושלי יחימוביץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק חובת פרסום תקציב התכנון והבנייה וחובת הביקורת עליו (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת חנא סוייד וקבוצת חברי הכנסת.
הודעת שר הבריאות בעקבות מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בנושא: סכנת הפסקת הטיפול בחולי דיאליזה בדיר-חנא כתוצאה מהפסקת מימון עלויות הנסיעות, של חבר הכנסת חנא סוייד. תודה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה למזכיר.
הצעות סיעות ישראל ביתנו, יהדות התורה – האיחוד הלאומי – מפד"ל, הליכוד ורע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:
1. כישלון מדיניותה בהתמודדות עם הבעיה הפלסטינית;
2. סירוב משרד הבינוי והשיכון להשתתף בפתרון בעיית רוכשי הדירות בחברת "חפציבה";
3. הצהרת ראש הממשלה כי אין דרך למנוע את ירי הטילים על דרום הארץ;
4. מדיניותה הכושלת כלפי האזרחים הערבים והמשך הזנחתם של כפרים מוכרים בצפון
היו"ר עתניאל שנלר:
הנושא הראשון על סדר-היום הוא הצעות אי-אמון בממשלה. ההצעה הראשונה, הצעת סיעת ישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה בנושא: כישלון מדיניותה בהתמודדות עם בעיית הפלסטינים. אני מזמין את חבר הכנסת יוסף שגאל לנמק את ההצעה במסגרת זמן של עד עשר דקות. בבקשה, אדוני.
יוסף שגאל (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, יספיקו לי שלוש דקות, אם אתה לא מתנגד.
אדוני היושב-ראש, גברתי שרת החוץ ציפי לבני, חברי חברי הכנסת, לפני שבועיים, בזמן התקפות טילים על ערי הדרום, ביקרתי באשקלון. מצב הרוח של התושבים, יותר מכל סקר דעת קהל, מתאר את התמונה: בלבול וחוסר אמון. בלבול בקשר לעתיד – עתידה של העיר, עתידו הפרטי של כל אחד. חוסר אמון מוחלט בקשר לצעדים של הממשלה ושל ראש הממשלה. זאת ההתייחסות כלפי המדיניות של הממשלה הנוכחית. לאף אחד לא ברור לאן אנחנו הולכים.
גורלה של ועידת אנאפוליס כגורלה של פעילות צה"ל בעזה. שתיהן הסתיימו בלי תוצאות. נוצר רושם שהממשלה הזאת זורמת עם הזרם. המטרה העליונה היא לשרוד עוד יום, עוד שבוע, עוד חודש, העיקר שלא יהיה יותר גרוע. בינתיים תושבי שדרות והיישובים הסמוכים חיים במצב של סכנת חיים מתמדת. ירי "קסאמים" נמשך בלי הפסקה. אנחנו מתנחמים בכך שהטילים נופלים בשטח פתוח, אבל, חברי חברי הכנסת, המחבלים לא כיוונו לשטח פתוח, הם יורים טילים על מנת לפגוע בנו, על מנת להרוג. להרוג בלי הבחנה. לכן הממשלה צריכה להתייחס לירי הזה כמו אל טילים על שכונות באשקלון, באותה צורה.
נוצר רושם שלממשלה יש שני כלים להתמודד עם ירי "קסאמים". האחד, איום בפעולה צבאית גדולה בעזה. השני, איום בניהול משא-ומתן עם אבו מאזן. בכל אחד מהאיומים שולטים לפי הצורך הפוליטי באותו הרגע, תלוי באיזה צד פוליטי יש יותר לחץ. אבל המציאות מוכיחה שלא זה ולא זה משפיע על ירי ה"קסאמים". הקיפאון המנהיגותי שנוצר מתוך שאיפה לשרידות פוליטית מסכן באופן מיידי את אלפי הישראלים המתגוררים בעוטף-עזה ומסוכן בטווח יותר ארוך למיליוני ישראלים. מדיניות של לא להחליט יכולה להיות טובה למדינה באוקיאניה, אבל היא מסוכנת למדינה יהודית במזרח התיכון. לא מספיק לפזר הכרזות דקלרטיביות על כוונות להילחם בטרור, צריך לעשות צעדים מעשיים. מספיק עם המדיניות שלא נלחמים בטרור כאילו יש משא-ומתן ולא מנהלים משא-ומתן כאילו יש טרור. חברי הממשלה הנכבדים, יש טרור, ושום דבר לא נעשה בשביל לשנות את המצב. שום דבר.
חברי חברי הכנסת, ממשלה זו נכשלה בהתמודדות עם הבעיה הפלסטינית. אני קורא לכולם להצביע בעד הצעת האי-אמון ולהביא להחלפתה. תודה רבה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה לחבר הכנסת יוסף שגאל. אני מבקש להזמין את שרת החוץ, חברת הכנסת ציפי לבני, להשיב על הצעת האי-אמון. בבקשה, גברתי.
שרת החוץ ציפי לבני:
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, מדיניות ממשלת ישראל בכל מה שנוגע ליחסי ישראל עם הפלסטינים היא מאוד ברורה, ואני אגדיר אותה כאן אחת לאחת. ישראל תנהל משא-ומתן עם החלק הלגיטימי, הממשלה הפלסטינית הלגיטימית, במטרה להגיע להסכם עם אותם גורמים פרגמטיים, ובמקביל נצטרך ונמשיך ונפעל נגד הטרור, ולכן ישראל תילחם בטרור בכל מקום שממנו הוא יוצא. למען הסר ספק, המשא-ומתן עם הגורמים הפרגמטיים איננו רשיון למישהו לפעול או לבצע איזו פעולת טרור נגד ישראל, כפי שהמשא-ומתן הזה לא מהווה חסינות לאיזה טרוריסט בפעילות של ישראל נגדו, כפי שהמשא-ומתן איננו תירוץ למישהו לא להילחם בטרור, וכפי שהטרור לא הולך להיות תירוץ בידי ממשלת ישראל להפסיק את המשא-ומתן. וכל מי שטוען כאן שצריך להפסיק את המשא-ומתן בגלל הטרור, שיהיה ישר עם עצמו ויסביר לי איך הפסקת המשא-ומתן נותנת מענה לטרור. כי לטרור יש מענה אחד, והמענה הזה הוא כוח. וממשלת ישראל מחויבת לפעול נגד הטרור, ועזה נשלטת היום על-ידי גורמי טרור באופן המובהק ביותר.
אזרחי ישראל נמצאים תחת האיום שנמצא ויוצא מעזה, שלא נשלה את עצמנו – גם אם יש כמה ימים שעל פניו נראים כימים שהם יותר שקטים או שיש פחות טרור או שיש מעט טילים או שהטילים לא נופלים במקומות מיושבים או שפוגעים, זה ממש לא העניין. הטרור שיוצא מעזה קורה כי עזה נשלטת על-ידי רשות טרוריסטית.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
למה אין תוצאות למשא-ומתן?
שרת החוץ ציפי לבני:
כי תוך כדי, גם במסגרת ימי השקט האלה, משתמשים בהם על מנת להתעצם. כי נשק עובר מאירן דרך מצרים ומגיע לעזה, ולכן מבחינת מדינת ישראל המצב הזה הוא לא מצב שאנחנו יכולים להמשיך ולחיות אתו כאילו לא קורה דבר, וגם כשאנחנו מנהלים את המשא-ומתן עם הפלסטינים בצד השני, עם הגורמים הפרגמטיים, אנחנו מחויבים לתת לזה את המענה הנדרש.
בהקשר זה אני גם חושבת שאנחנו לא צריכים ולא יכולים להתחיל לעקוב אחרי כל טרוריסט מאיזה ארגון טרור הוא יצא. "החמאס" אחראי לכל מה שקורה בעזה, ולכן התשובה שאנחנו צריכים לתת למתרחש בעזה היא תשובה כוללת, היא תשובה מלאה מול כל האיומים. האיומים שם זה לא רק ירי כזה או אחר, אלא גם העובדה שהולך ומתבסס שם שלטון של טרור, שהימצאותו שם במסגרת הזאת, בדרך הזאת, כשהוא ממשיך לירות על ישראל, וממשיך להתעצם, מבסס אותו כישות טרוריסטית – דבר שמדינת ישראל לא יכולה להמשיך אתו.
באנאפוליס קבענו שנפעל בשלושה מישורים, ואחד לאחד הקיום שלהם, ונחישות בקיום שלהם, כולם יחד מהווים את מדיניות ממשלת ישראל, וכולם יחד – לא רק אחד מהם בנפרד – מהווים את המענה הכולל על הבעיה שהוצגה כאן בהצעת האי-אמון.
האחד – המשא-ומתן עצמו יימשך ברציפות. מכאן אני הולכת לפגישה עם ראש צוות המשא-ומתן הפלסטיני, וכפי שאמרתי כאן שהטרור לא צריך ולא יכול להוות תירוץ בידי ישראל כדי שלא להיכנס לחדר המשא-ומתן, אני מצפה מהפלסטינים שלא ישתמשו באיזו פעולה שישראל עושה ותעשה נגד הטרור על מנת להימנע מלהיכנס לחדר הזה.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
למה במשא-ומתן לא קורה שום דבר?
שרת החוץ ציפי לבני:
הפיתויים האלה הם פיתויים גדולים; המנהיגות נבחנת, גם כאן וגם שם, ביכולת שלה להמשיך ולהתנהל גם במצב הזה. כפי שהבהרנו עוד באנאפוליס שבמקביל למשא-ומתן אנחנו נילחם בטרור, הציפייה שלי גם מהם להמשיך ולנהל את זה, ולא לתת את מפתחות המשא-ומתן בידי ה"חמאס".
אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו):
– – –
שרת החוץ ציפי לבני:
ולכן צריך להילחם בו – וצריך להילחם בו. והעובדה שאנחנו מנהלים משא-ומתן לא פוגעת ביכולת שלנו להילחם בטרור, לא צריכה לפגוע ביכולת הזאת, לא תיתן חסינות לאיש. אני מצפה, כמו שאמרתי קודם, גם מהפלסטינים להמשיך ולהתנהל בשני המישורים האלה. מאחר שאין לממשלה הלגיטימית בצד הפלסטיני איזו יכולת להשפיע או לשלוט על מה שנעשה בעזה, הם חייבים לקבל את העובדה שישראל תעשה ותמלא את חובתה כלפי אזרחיה ותפעל מול המתרחש בעזה במקביל לזה שאנחנו נכנסים לחדר המשא-ומתן אתם. אלה היו תנאי היסוד לכניסת למשא-ומתן.
במקביל, בעוד אנחנו מנהלים את המשא-ומתן כדי לייצר מציאות שמביאה בחשבון את האינטרסים של ישראל, שמבקשת לקבוע לישראל גבולות מוכרים, שמבקשת שבצד השני של הגבול העתידי יהיו אלמנטים שמבטאים את צורכי הביטחון של ישראל, ואלה הנושאים שבין היתר נמצאים על שולחן המשא-ומתן, כך גם אנחנו צריכים לעשות את השינויים הנדרשים בשטח ביהודה ושומרון. כאן הנוסחה היא ברורה ונקבעה על-ידי כבר בעבר.
הנושאים הכלכליים הפלסטיניים הם אינטרס ישראלי. אני בטוחה שגם האופוזיציה שותפה לדעה שצריך לקדם פרויקטים כלכליים ברשות הפלסטינית. אך כפי שהנושאים הכלכליים הפלסטיניים הם חלק מהאינטרס הישראלי, כך גם ביטחון ישראל חייב להיות אינטרס פלסטיני. וכפי שאנחנו נמשיך ונילחם בטרור ביכולתנו, הציפייה שלנו שהשינויים בשטח ביהודה ושומרון יכללו גם התחזקות של הגורמים הפרגמטיים באופן שיאפשר להם, ושיפעלו גם נגד הטרור היוצא מהמקומות שם.
ולכן, אלה שלוש הדרכים שבהן ממשלת ישראל תמשיך ותפעל: 1. משא-ומתן לשלום עם הגורמים הפרגמטיים; 2. מלחמה בטרור. האחד לא מפריע לשני. רק אם נדע להמשיך את שניהם יחד נוכל לראות איזו תוצאה כוללת שנותנת מענה גם לאינטרסים הישראליים בקידום המשא-ומתן ובהגעה להסדר, וגם במענה שמגיע לאזרחי מדינת ישראל לטרור היוצא מעזה. בעניין הזה אין צורך להתפשר, אין שום כוונה להתפשר, וזו המחויבות שלנו. במקביל, כמובן, יש לנסות ולשנות את המציאות ברמה היומיומית כפי שקורית בשטחי יהודה ושומרון, על מנת לתת לשני העמים את התחושה שאנחנו לא רק מדברים באוויר, אלא גם יש לנו יכולת לשנות את המציאות בחיי היום-יום. זו המדיניות של ממשלת ישראל, וכך נמשיך לפעול. תודה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה לשרת החוץ, חברת הכנסת ציפי לבני. ההצעה השנייה – הצעת סיעות יהדות התורה והאיחוד הלאומי – מפד"ל להביע אי-אמון בממשלה בנושא: סירוב משרד הבינוי והשיכון להשתתף בפתרון בעיית רוכשי הדירות בחברת "חפציבה". אני מזמין את חבר הכנסת אברהם רביץ לנמק את ההצעה במסגרת זמן של עד עשר דקות.
בינתיים, אני רוצה לברך בברוכים הבאים את תלמידי בית-הספר "הגימנסיה העברית" ירושלים. ברוכים הבאים לכנסת ישראל, לביתנו שהוא ביתכם. ברוכים הבאים.
אברהם רביץ (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, בעצם הצעת האי-אמון שאני מגיש בשם סיעתי ועוד סיעות, מכוונת לא רק לשר הבינוי והשיכון. היא מכוונת אולי בראש ובראשונה למשרד האוצר. אבל כל הנחלים בין כה וכה זורמים אל הים, והים הוא משרד האוצר אשר כל חפץ בו.
אני לא רוצה להלעיט שוב ושוב את הציבור בפרטים על הטרגדיה האנושית שקרתה למאות משפחות קשות-יום, מאות משפחות שנמצאות בדירוג הנמוך ביותר. אני מכיר חלק גדול מהמשפחות האלה. הן עמך, אנשים שגרו בתת-תנאים, והשמש התחילה לבצבץ אליהם מהאופק, שהנה יש אופק חדש, ואולי אולי הם יוכלו להיוושע על-ידי תוכניות הפרויקטים השונים ש"חפציבה" היתה מהמובילים בהם.
אדוני היושב-ראש, כאשר שימשתי סגן שר השיכון, השר היה אז אריק שרון, שיהיה בריא – – –
ראובן ריבלין (הליכוד):
הוא היה אז ראש הממשלה ושר השיכון.
אברהם רביץ (יהדות התורה):
לא, לא. הוא היה אז שר השיכון בלבד. ראש הממשלה היה שמיר באותה תקופה.
זה לא נכון שאנחנו במערכת לא צפינו שיכול לקרות דבר כמו זה שקרה ב"חפציבה". אנחנו כן חששנו שמא יקרה דבר כזה. לא חשבנו שזה יקרה ל"חפציבה". אבל שמא יקרה דבר מהסוג הזה, כן חששנו. ולשם כך, אני זוכר ישיבות עד בלי די שישבנו במשרד ואמרנו: כיצד נגן על רוכשי הדירות, על המשתכנים? ולכן, במסגרת משרד השיכון הגברנו אז את הפיקוח על הקבלנים במסגרת רשם הקבלנים באופן שרשם הקבלנים יכול היה להיכנס לכל חברה ולבדוק את ספריה מעת לעת כמה שהוא רוצה. הכול היה אמור להיות פתוח לפניו. הוא רק פשוט היה צריך לפעול.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
האם זה בתוקף היום?
אברהם רביץ (יהדות התורה):
כן, זה בתוקף גם היום. אני זוכר שהתלוננתי לפני האוצר אז שאין מספיק משאבים לרשם הקבלנים, הוא צריך הרבה אנשים שיפעלו. אבל זה היה החוק, ולשם כך חוקקו את החוק והגבירו אותו ברשם הקבלנים. זאת אומרת שמשרד השיכון בעצם היה ער לכך שיכולה להיות מהלומה קשה. הרי לא חוקקו חוק בשביל קבלן מזדמן – זה מצד אחד.
מצד שני, ודווקא בגלל הסיבה – לא רק – אבל בגלל הסיבה של המשאבים הגדולים שהבנקים התחילו להשקיע אצל קבלנים, זה הפך להיות אמריקניזציה כזאת, ובנקים היו משופעים בכסף אז, והיה במשרד האוצר – עד היום יש ואז היה המפקח על הבנקים. הוא גילה את משבר הבנקים, זה היה דרך המפקח על הבנקים. והמפקח על הבנקים היה אמור לבדוק ולראות מה עושה הבנק בגין הכספים שהוא מקבל, כספים רבים שהוא מקבל מן הקבלנים, קרי מן הרוכשים שהעבירו דרך הקבלנים.
ומה קורה עם זה – האם יש ביטחון או אין ביטחון? האם הבנק עוקב אחרי זה או לא עוקב אחרי זה? אני רוצה לומר לך, אדוני שר השיכון, שני הגופים האלה, גם רשם הקבלנים ובעיקר המפקח על הבנקים, כי למפקח על הבנקים אין תירוץ שאין לו כוח-אדם, יש לו כוח-אדם, וממילא הוא מבקר – אבל הסעיף הקטן הזה שנוגע לאזרח שמשקיע את כספו האחרון כדי למצוא קורת-גג למשפחתו – אותם זה לא כל כך עניין מה קורה בסעיף ההוא.
והנה, אשר חששנו ממנו בא לפנינו עם המשבר הגדול של חברת "חפציבה". "חפציבה" היתה מהחברות הטובות ביותר. אני מזכיר את חטאי, חטא הנעורים, הייתי קבלן וחבר הנהלת ארגון הקבלנים, ויונה מרדכי, שיהיה בריא, היה יושב-ראש ארגון הקבלנים, ולא בכדי. וקרה מה שקרה, אינני נכנס לפרטים, זה גם סוב-יודיצה, אבל המפולת אכן קרתה. עכשיו, תראו איך מפולת קורית, אבל איך יוצאים ממנה. והתחילו, והתרוצצו הבנים, אלה לכאן ואלה לכאן, וכל מיני עורכי-דין ומאכערים התחילו להתרוצץ על מנת למצוא מזור לעניין הזה.
בסופו של דבר נהיה סדר, יש כונס נכסים ואז ידעו שצריכים להתחיל להתארגן ולראות מה יקרה עם מאות-מאות המשפחות האלה. כולם ידעו שזה יגבה מחיר מכולם. אני רוצה לומר שהבנקים תרמו חלק ממה שהיה ראוי שהם יתרמו, אבל הם הרגישו אל נכון שהם חייבים לעשות משהו, שהם לא יכולים לצאת נקיים. הדיירים – גם הם תרמו מעל ומעבר, הם תרמו מכסף שאין להם, כי הם הבינו שיש "ברוֹך" וצריך בסופו של יום לישון על מיטה מתחת לקורת-גג. מי עומד מהצד? עומדים שני הגופים האדירים האלה – אני לא אומר שהמדינה משופעת יותר מדי בכסף, אני לא הולך להציג את הרזרבה הכלכלית, שהיא לא פשוטה, שהיא קיימת – גם רשם הקבלנים, קרי משרד השיכון – וכידוע למשרד השיכון מקורות משלו, הרי לא בכול הוא סמוך על שולחן האוצר – ומשרד האוצר. שום כלום.
והנה ועדת הכספים – ולא בראשותו של הרב ליצמן, כי היו אומרים שיש שם ציבור חרדי גדול ולכן הוא נגוע בדבר; לא בראשותו, אלא ועדת הכספים דהיום התכנסה ואמרה שלא יעלה על הדעת, לא יכול להיות שהממשלה לא תתרום את חלקה, כולה 25 מיליון שקל. מדברים כאן על מאות מיליונים, רבותי, 25 מיליון שקל – זה הרי לא כסף בכלל, זה להראות סולידריות, זה להראות אחריות.
אני רואה בזה חלק מהקשיחות, אבל זה לא הכי חמור, אלא חלק מחוסר היכולת הממשלתית לבצע דברים שהיא עצמה מאמינה בהם; היא מחליטה עליהם, ואינה מסוגלת להגיע לידי ביצוע.
לכן אני קורא לך, מכובדי השר, אני יודע באיזו גלות אתה שוכן, גלות של האוצר, אבל קנה את עולמך – תיגש לחבר'ה שם ושים להם מפתחות על השולחן, הרי אי-אפשר לעשות צחוק ממך. כלום, לא להתחשב? אני יודע שאתה רוצה לתת את זה. יש לי גם חשד, גונב לאוזני – אני לא יודע אם זו אמת – שגם שר האוצר מוכן לתת, אבל הוא רוצה להתמקח. לא 25, אבל הרי 25 זה כבר התמקחות. הדיירים הרי נותנים מאות מיליונים מכיסם. או-טו-טו אפשר לגמור את העניין. נו, אז אני שואל אתכם, זה לא השלומיאל והשלימזל שחברו להם יחדיו?
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה.
אברהם רביץ (יהדות התורה):
לסיים בדבר כזה?
היו"ר עתניאל שנלר:
אפשר לשאול שאלה, נשאיר את זה ב"צריך עיון".
אברהם רביץ (יהדות התורה):
טוב, אני חושב שזה סיום טוב. תודה רבה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה לחבר הכנסת רביץ. אני מזמין את שר הבינוי והשיכון חבר הכנסת זאב בוים להשיב על הצעת האי-אמון. בבקשה, אדוני השר.
שר הבינוי והשיכון זאב בוים:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני ימים מספר נודע כי בית-המשפט המחוזי בירושלים אישר הסכם שהגיש בנק ירושלים כפתרון לבעלי הדירות בפרויקט מודיעין-עילית של חברת "חפציבה". הפרויקט כולל 328 רוכשי יחידות דיור, מתוכם 102 רוכשים שלא היה להם ליווי פיננסי בנקאי. ההסכם קובע שכל אחד מבעלי הדירות ישלם סכום נוסף של כ-27,500 שקלים, על מנת לממן חלק מהגירעון שנוצר עקב קריסת החברה. יתרת הגירעון תמומן על-ידי בנק ירושלים, "מנורה מבטחים" ו"סולל בונה". משמעות אישור הסכם כזה היא סיום של הבנייה בפרויקט בתוך זמן קצר – ההערכה היא שישה חודשים ולא יאוחר מ-20 חודשים – ואכלוס במהירות האפשרית. כמו כן, הרוכשים יהיו זכאים לקבל משכנתה בתנאים מועדפים מבנק ירושלים למימון התשלום הנוסף במסגרת ההסכם.
אדוני היושב-ראש, בחרתי להביא את ההסכם הזה, כי הוא מלמד שבעצם העלאת הצעת האי-אמון בעניין הזה, כיוון שמשרד הבינוי והשיכון – או לשיטתו של הרב רביץ, ואני מקבל שזו ממשלה כממשלה בכלל ובפרט המשרד שלי, או אם רוצים משרד האוצר – יהיה אשר יהיה, כאילו אנחנו מסרבים לפתור את הבעיה של הדיירים שקריסת חברת "חפציבה" הותירה אותם חסרי כול. קודם כול, צריך לומר את הדברים כהווייתם. נכון שזה לוקח זמן, אבל המנהל המיוחד מטעם בית-המשפט, עורך-דין יצחק מולכו, סולל מדי יום ביומו דרכים שהוא מוצא לפתרון המשבר. הוא מטפל בכל פרויקט ופרויקט, ולמאמצים האלה יש כבר פירות והם מסמנים גם ניצנים לדרך. הוא שקוע במשבר הזה.
נכון שהתמונה עדיין לא ברורה לגמרי – הנכסים של החברה, הגירעונות, היתרות בקופה, אם יש כאלה, חלק מההסדרים כבר יצאו לדרך, חלקם בהליכי גיבוש, ולכן אני אומר שהצעת האי-אמון שבאה עכשיו, אחרי שכבר יש פריצת דרך בהסכם שהבאתי, וההצעות שמציעים פה עם תמיהה איפה הממשלה הקשה או האטומה לסבלם של הרוכשים, שלא יכולה להעמיד 25 מיליון שקל במסגרת עסקה שמוצעת בבית הזה. אני חושב שזה בעצם בא בעיתוי לא נכון ועלול לפגוע בהמשך של תוצאות טובות כמו שראינו עם בנק ירושלים והשותפים.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
איפה הממשלה?
שר הבינוי והשיכון זאב בוים:
חבר הכנסת ליצמן, תיכף אגיד לך איפה הממשלה. וגם הציפייה של חבר הכנסת ריבלין, התחלתי חיובית ואסיים חיובית, אני עוד לא בטוח.
יש פה קודם כול סוגיה עקרונית, האם באמת הממשלה צריכה להיכנס לעניין הזה.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
– – –
שר הבינוי והשיכון זאב בוים:
בכל הכבוד, אין דומה התמוטטות בנק להתמוטטות חברה. יש אומנם כאילו דמיון, כי פה נפגעים אזרחים ופה נפגעים אזרחים, אך עקרונית יש הבדל. כש"קלאב-מרקט" התמוטט, מישהו חשב שהממשלה צריכה להתערב בפעולות האלה?
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
לא היה צריך.
שר הבינוי והשיכון זאב בוים:
גם פה לא בטוח שצריך.
חזקה על עורך-דין מולכו שמונה לטפל בעניין – לא רק אמונתו אלא גם התוצאות של פעולתו, ולא בטוח שהממשלה צריכה להיכנס לעניין הזה. ברמה העקרונית – בוודאי לא בטוח. אני לא חושב שהמדינה צריכה להגיש סעד לחברה פרטית שנכשלה. אנו אפילו עוד לא יודעים בוודאות איך זה קרה, באיזה היקף היא נכשלה. הדברים האלה עוד יתגלו. למה הממשלה צריכה להיכנס ולסייע בעניין הזה?
גם לא לאזרחים. ומיהם הנפגעים העיקריים? הרוכשים הנפגעים במיוחד הם אלה שלא מילאו אחר החוק, שפעלו בניגוד לחוק, בין ביודעין, ואולי ניתן קרדיט לכמה שלא בדיוק ידעו את החוק, שלא ביודעין; ודאי חלק גדול מהם, שאמונים על מערכת חברתית שנשענת על אישי ציבור, על אישי רוח ששואלים בעצותיהם, וקיבלו עצות כאלה. אני מסכים עם דברי חבר הכנסת רביץ, שהנפגעים היותר גדולים הם היותר מסכנים – העמך, הם באשכולות סוציו-אקונומיים הנמוכים ביותר, על זה אין חולק. וודאי שככל שהמצב הסוציו-אקונומי נמוך יותר, כך לפתח חטאת רובץ. ובכל זאת עדיין מותר לשאול, אזרח מן היישוב בישראל, מדוע הממשלה צריכה, על חשבון משלם המסים, לממן כשל של גוף פרטי, גדול וחשוב ככל שיהיה, ונוסף על כך של אוכלוסייה שלא נהגה על-פי החוק? היתה נוהגת על-פי החוק – לא היתה בעיה.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
רק על-פי חוק.
שר הבינוי והשיכון זאב בוים:
אשר על כן, בהצעת האי-אמון הזאת, בדרך שבה מנסים, בהצעת אי-אמון, גם בוועדת הכספים של הכנסת, יש בזה איזה פוטנציאל של קלקול המאמץ או תקיעת מקל במאמץ שעושה רושם שהוא אומנם בתהליך שלוקח זמן – ואני מביא בחשבון שבזמן הזה אנשים נשחקים. אך אי-אפשר להתעלם מכך שהמאמץ הזה נושא פירות, ולכן לא בטוח שמה שאנחנו מנסים עכשיו לעשות טוב, אם זה יוצא באמת טוב. זה נראה לי כמו מה שנאמר על בלעם, שבאו לברך ויצאו מקללים. אין מקום פה, ודאי לא להצעת אי-אמון.
אחרי שאמרתי ברמה העקרונית את כל הדברים האלה, ואחרי שהקשבתי גם פה, בבית הזה, חבר הכנסת ריבלין, ויושב-ראש ועדת הכספים, ודאי אתם שמההתחלה נחלצתם, חברי הכנסת שמייצגים את רוב הציבור הנפגע, החרדים, אף אחד לא אטום לבעיה הזאת, גם לא שר האוצר, ויכול להיות שהרב רביץ יודע יותר ממה שאני יודע, אבל ממה שאני יודע אני יכול לאשר במשהו או לאשש את האפשרות שתהיה שעת רצון טוב בעניין הזה. גם כך, ואני מקווה שתהיה, עדיין העניין העקרוני הזה צריך לעמוד לנגד עינינו, כי במקום הזה העניין העקרוני אינו דבר של מה בכך, אינו דבר פסול שאסור לדבר בו. להיפך, רצוי אולי שקודם כול נדבק בעקרונות האלה, כי אף אחד מאתנו לא יודע מתי בפעם הבאה נצטרך להשתמש בהם.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה לשר הבינוי והשיכון. הצעה שלישית – הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה בנושא: הצהרת ראש הממשלה כי אין דרך למנוע את ירי הטילים על דרום הארץ. אני מזמין את חבר הכנסת ישראל כץ לנמק את ההצעה במסגרת של עד עשר דקות, בבקשה.
ישראל כץ (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לפני שבוע ביקר באשקלון ראש הממשלה אהוד אולמרט, וכאשר הוא שאלו אותו ראש העיר ונבחרי הציבור שם כיצד מתכוונת הממשלה לטפל בבעיית ירי הטילים, ה"קטיושות" וה"קסאמים" על אשקלון ועל הנגב, הוא ענה: תצטרכו להתרגל לזה. באוזני מקורביו, כפי שפורסם גם בעיתונות לאחר מכן, הוא אפילו התגאה ואמר: דיברתי באשקלון כמו צ'רצ'יל, כפי שדיבר במלחמת העולם השנייה, בסגנון דם, יזע ודמעות.
אדוני ראש הממשלה, עם כל הכבוד, אתה לא צ'רצ'יל ועזה היא לא גרמניה הנאצית. צ'רצ'יל פנה לתושבי לונדון להחזיק מעמד מול המתקפה הנאצית האדירה, האכזרית על לונדון עד לבוא הניצחון. הוא נתן להם תקווה, הפיח בהם מנהיגות, אמר להם לעמוד בפני המתקפה כי לא היה כוח צבאי להפיג את המתקפה באותו רגע, וידע שכשיתגברו, יתקפו וינצחו, יפסיקו את המתקפה. אתה, אדוני ראש הממשלה, פונה אל תושבי אשקלון והנגב המערבי, שדרות, עוטף-עזה ואומר להם להתרגל לירי טילים מול כנופיות של "חמאס", "הג'יהאד האסלאמי", ה"פתח" שנמצאות בעזה, כשבידינו האפשרות הצבאית לתת תשובה מיידית ולהפסיק את הירי, כפי שהיתה עושה כל מדינה מתוקנת בעולם אם היו יורים על אזרחיה במקומות יישובם.
אדוני היושב-ראש, צ'רצ'יל, אם אפשר כבר להידמות ולהשוות, אם היה רואה שתושבי לונדון ובריטניה סופגים כל הזמן הפגזות מעבר לגבול מגורם כמו הכנופיות האלה בעזה, הוא היה מגרש את תושבי עזה ומוחק את עזה כולה מעל פני האדמה, בדיוק כמו שהיה עושה נשיא ארצות-הברית ג'ורג' בוש אם היו יורים על וושינגטון או על כל עיר אחרת בארצות-הברית, כפי שהיה עושה נשיא צרפת סרקוזי אם היו יורים על פריס או על כל עיר אחרת בצרפת, כפי שעשה גם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין בצ'צ'ניה; ראינו בדיוק מה הוא עשה מול הטרור הצ'צ'ני שפגע בתושבי רוסיה.
אדוני היושב-ראש, עומדת כאן שרת החוץ ומשיבה על אחת מהצעות האי-אמון, ורשמתי לי כדי שלא לטעות. היא מטיחה בעצם – הטרור הוא לא תירוץ להפסקת המשא-ומתן. זאת ההתייחסות שלה לטרור, כאילו מדובר בשני דברים נפרדים. יש טרור ויש משא-ומתן. פה בטרור, בירושלים, בנגב, במקומות יישוב רבים, נשפך דם יהודי, ושם במשא-ומתן מוזגים את כוסות היין האדום או בצבע אחר ביחד ומול אותה הנהגה פלסטינית שהתחייבה כבר באין-ספור הסכמים להפסיק את הטרור, לפרק את תשתיות הטרור בהתאם לכל ההתחייבויות שהם קיבלו על עצמם. הדבר המדהים הזה שהמשא-ומתן הפך למטרה בפני עצמה, לכלי פוליטי, לכלי תעמולתי כלפי פנים אולי, הוא דבר שאני לא מכיר לפחות מן העבר – ניהול כזה ומציאות כזאת של ממשלה.
הבעיה העיקרית של הממשלה מול המתרחש בעזה, גברתי השרה – כי אחרי זה את תשיבי ואת תמיד רוצה לשמוע גם מה אני מציע. קודם כול, אני מציע להחליף את הממשלה ולמנות ראש ממשלה אחר, זה הפתרון הכי טוב, זה כבר 99% מהפתרון.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
– – –
ישראל כץ (הליכוד):
להגיד, תתרגלו לזה, כמו בשיר של אתי אנקרי, "לך תתרגל אתה", אם את מכירה את השיר, זה ראש ממשלה שלא ראוי לכהן בתפקידו; זה לא צ'רצ'יל, זה לא איש שנושא מסר של תקווה, של עוצמה, של תחזיקו מעמד יחד אתי. זה אדם זחוח, יהיר. ראינו גם במלחמת לבנון. הוא מצהיר דברים שלאחר מכן אין להם כיסוי.
אבל הבעיה העיקרית של הממשלה לגבי עזה היא שאין לה מדיניות ברורה. אף אחד לא מבין מה היא רוצה, לא היהודים ולא הערבים. יום אחד מכריזים על עזה כעל ישות עוינת, החלטת ממשלה, וביום השני מעבירים תוצרת ישראלית לתוך עזה. יום אחד מחליטים להתנתק מעזה, וזה מה שאני מציע, להתנתק, לנתק כל קשר אזרחי מעזה. אני לא היחיד בבניין הזה, יושבים כאן חבר הכנסת ישראל חסון וחברים אחרים מכל קצות הקשת כמעט שאומרים: מה יש לנו לחפש בעזה, כמו שאמרתם בהתנתקות. מה יש לנו לחפש שם? למה לספק להם חשמל ומים, ולגבות עבורם את המסים, מעטפת המכס לפי הנספח של הסכמי פריס שהוא נספח להסכמי אוסלו, כאילו הסכמי אוסלו עוד חיים בעזה.
גברתי השרה, הנהגת ה"חמאס" כבר השליכה לפח מזמן את הסכמי אוסלו. רק כאן במדינת ישראל מתנהגים כאילו הנספחים וההסכמים מחייבים אותנו כאילו היינו שם, משחקים ב"נדמה לי". הכול פרוץ, הגבול פרוץ, הציר פרוץ וההסכמים שמפרטים מה עושים כשיושבים שם מחייבים אותנו היום. יום אחד מתנתקים. יום אחד מתחברים, יום אחד מספקים ויום אחד, סוף-סוף הציבור נדהם, לא ידעו שזה לא היה עד עכשיו, יום אחד מורים לצה"ל להפסיק את ירי ה"קסאמים". כמעט הוצאתי כבר לתקשורת הודעת תמיכה. אבל בעודי מכין את ההודעה ורוצה לשבח את הממשלה שסוף-סוף נתנה את ההוראה, כבר אני רואה שמנהלים משא-ומתן עם ה"חמאס", מגעים להפסקת אש, עם אותו אחד שצריך לחסל אותו, להפיל אותו ולהפסיק באמצעות זה את ירי ה"קסאמים".
יד ימין עושה כך, יד שמאל עושה אחרת, לפעמים אותה יד גם עושה שני דברים. רב הנסתר מן הגלוי. ודוברי הממשלה הבכירים ביותר משמיעים דברים שלא ניתן להבין מהם שום דבר. המדיניות הזאת, העדר המדיניות, לא מאפשרת לטפל בבעיה. עכשיו כבר נבנתה משוואה שבה כ-250,000 מתושבי אשקלון והנגב המערבי הם כבר כבני-ערובה בידי ה"חמאס", "הג'יהאד", אירן, כל מי שרוצה לפגוע בנו. מחליטים לירות – – –
ישראל חסון (ישראל ביתנו):
– – – מקפידים – – – הסדר כספי המסים לעזה.
ישראל כץ (הליכוד):
יפה, אני קראתי לזה: הסדר מעטפת המכס. אנחנו מחויבים להעביר להם את מה שאנחנו גובים עבורם לפי הסכמי אוסלו, הסכמי פריס, לפי כל ההסכמים שלא קיימים בעצם. ובעצם הצבא נמצא בפני מציאות שיום אחד נותנים לו הוראה אבל ביום אחר עושים לגמרי אחרת. יש בפועל הפסקת אש עם ה"חמאס". הם יחליטו מתי הם יורים, הם יחליטו מתי הם יכניסו גם את 250,000 תושבי אשדוד לתוך המשוואה של ספיגת הטילים, ומדובר כאן ב"קטיושות" אירניות. מדובר כאן ב"קטיושות", ה"קסאם", עוד מתוכנית ה"חרצופים" הפך למעין "בייבי" כזה, כאילו התרגלנו כבר לשם, לא מבינים את המשמעות האכזרית כשעיר שלמה כמו שדרות והקיבוצים והמושבים חיים במתח. זה לא נמדד רק בכמה טילים נופלים, זה נמדד במתח, בחרדה, ביכולת לחיות. איזה חבר הכנסת היה רוצה שילדיו יגדלו במציאות כזאת של מלחמת התשה יומיומית?
הבעיה העיקרית, שבמקום לטפל בטרור ולהפסיק אותו באופן מוחלט, מנהלים משא-ומתן עם אבו מאזן. שאלתי את ראש הממשלה יותר מפעם אחת, אם אתה מנהל משא-ומתן עם אבו מאזן – אני חושב שזאת טעות, אני חושב שלהגיד שתוך כדי טרור מנהלים משא-ומתן זאת טעות, אבל אתה מנהל משא-ומתן נאמר על יהודה ושומרון – אנחנו מקווים שלא תמכור את ירושלים, שלא תיסוג, שלא תביא את הטרור; אתה טוען שאבו מאזן יוכל לבוא ולהקנות את אותו ביטחון. אבל איך אתה מנהל משא-ומתן עם אבו מאזן על עזה? יום אחד אתה אומר: זו ישות עוינת. לכולם ברור שאבו מאזן לא יוכל אפילו בחלום הכי טוב לבוא ולקבוע אם מפסיקים או לא מפסיקים לירות מעזה, הוא לא שולט שם, ואתה מנהל אתו משא-ומתן.
ראובן ריבלין (הליכוד):
הוא יכול לבוא, אבל הוא לא יכול לחזור.
ישראל כץ (הליכוד):
כן, בהחלט. מנהלים משא-ומתן עם אבו מאזן, וראש הממשלה אומר: אני לא מוותר על האופק המדיני. כאילו הפתרון בסוף, אחרי שלא מצליחים לפתור את הבעיה בפועל, זה להביא אופק מדיני. ולכן, גברתי השרה, אני מציע להתנתק אזרחית מעזה, כמו שאנחנו מציעים מזמן, ולעבור למדיניות של הרתעה: להודיע שמי שיירה עלינו נפנה אותו ונחסל שם את כל תשתיות הטרור, ואם נצטרך לפנות באופן קבוע או זמני תושבים, נפנה אותם, כי צריך להגן. ותשאלי, באיזה מחיר? בכל מחיר על כל אזרח ישראלי שיורים אליו מעבר לגבול כאשר אנחנו לא נמצאים שם. גם כאשר נמצאים צריך להגן, אבל כאשר הולכים ונסוגים לקווי 67', ואומרים שזה יאפשר לנו, ומאפשרים לפגוע – זאת פשיטת רגל מוחלטת.
לסיכום, אדוני היושב-ראש, הממשלה צריכה להתייחס ברצינות לנושא, לא לספר סיפורים על אופק מדיני, או – שרת החוץ – על המשא-ומתן המופלא, ולהפסיק את הטרור ולהקנות ביטחון. מאחר שהיא לא עושה את זה, אני מציע להביע בה אי-אמון ולהחליף אותה בראש ממשלה אחר ובממשלה ראויה יותר. תודה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה לחבר הכנסת ישראל כץ. אני מזמין את השרה רוחמה אברהם-בלילא להשיב על הצעת האי-אמון בשם שר הביטחון. בבקשה.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אתה יודע, ישראל, סוף-סוף יש לך איזה משהו להציע לציבור, אבל עד כדי כך סילוף עובדות – שמנהלים משא-ומתן עם ה"חמאס", כבר דיברנו אתם, כבר החלטנו שמפסיקים את הפסקת האש. אתה יודע מה המזל? שהציבור לא טיפש והציבור לא מטומטם. אבל כאשר אתה עומד פה כמעט כל שבוע ומנסה לסלף עובדות – חבר הכנסת ישראל כץ, אתה חבר כנסת רציני, אז אולי פעם אחת תאמר את האמת לציבור, למה לליכוד אין מצע מדיני זה שמונה שנים? מה אתם עושים?
לימור לבנת (הליכוד):
גם כשהיית חברה בליכוד?
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
כן, גם כשהייתי חברה בליכוד. את היית שרה באותו זמן, כשאני הייתי חברת כנסת, חברת הכנסת לבנת.
לימור לבנת (הליכוד):
– – –
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
שמונה שנים, כל פעם מחדש, אולי תשבו ותשכילו למצוא סוף-סוף מה המכנה המשותף ביניכם כדי לתת איזה קצה חוט לציבור שיושב כל פעם מחדש, כל יום שני כאשר אתם באים ומציעים אי-אמון. הציבור יושב פעור פה ואומר: אולי הפעם? וואו, גם הפעם לא.
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
– – –
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
אתה יודע, הציבור לא טיפש, והוא יודע שהאלטרנטיבה שקיימת היא גרועה מאוד; בוא לא ניכנס לפרטי הפרטים איך מתנהלים אצלכם הדברים עכשיו, בסדר? תמשיכו להתבוסס בבוץ שלכם עם כל השערוריות שאתם ממילא רגילים אליהן.
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
– – –
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
לא, אני ערקתי לקדימה משום שהאמנתי, וגם עכשיו אני מאמינה, שצריך – –
ראובן ריבלין (הליכוד):
מזל שיש – – –
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
– – שיהיה פתרון של שתי מדינות לשני עמים, ולא יעזור שום דבר, גם אם זה לא מוצא חן בעיניכם. גם אם זה קשה, וגם אם הפתרון הוא כואב, צריך להביא לידי מצב שבו אנחנו לא יכולים להתעלם מהבעיה הזאת ולנסות להביא לפתרון. לכן תמיד – אני גם אצטט את שרון ואומר שידו האחת היתה תמיד מושטת לשלום, והוא ידע שלא נפסיק לחפש את הדרך כדי להביא או לנסות להביא לפתרון הסכסוך. זה קשה, נכון, זה לא קל, זה נכון. אבל הפתרון שלנו הוא פשוט מאוד: שתי מדינות לשני עמים. מה אתם מציעים?
אדוני היושב-ראש, אם ראש הממשלה לא היה מבקר באשקלון במצב הקשה שהיה – –
ישראל חסון (ישראל ביתנו):
– – –
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
– – אז כל אותם פוליטיקאים שמנסים להשמיע לציבור מה שהוא חושב שהוא רוצה לשמוע – –
היו"ר עתניאל שנלר:
אנחנו לא רוצים שתפריעו, בבקשה.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
– – היו אומרים: ראש הממשלה מתעלם מהבעיות, הוא לא קשוב לציבור, לא מתעניין, הוא לא בא לבקר; וכשהוא בא לבקר, אז אתה יודע מה, יש גם גבול לציניות שאתה מסוגל לעמוד מעל הדוכן ולהציג.
לימור לבנת (הליכוד):
– – – תתרגלו.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
בשבוע שעבר, ב-11 במרס, אכן ביקר ראש הממשלה אהוד אולמרט באשקלון, על מנת לעמוד מקרוב על היערכות העיר בשעת-חירום בתחומי הבריאות, החינוך, הניהול המוניציפלי ומערכות ההצלה השונות. במסגרת הביקור שוחח ראש הממשלה עם הנהלת בית-החולים וחברי מועצת העיר וכל הגופים הממונים על פעולות החירום בעיר. אתה, כשהיית שר, והיה איזה מצב קשה, לא ראיתי שאתה יורד לשוחח עם התושבים, ישראל כץ. היית מנותק.
ישראל כץ (הליכוד):
איפה הייתי?
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
מנותק. מנותק מהסביבה. היית בממשלה ופשוט ניתקת את עצמך מהציבור. חוץ מחברי המרכז הציבור עצמו לא עניין אותך. מה לעשות, זאת עובדה.
ישראל כץ (הליכוד):
אנחנו לא בברית-המועצות שאנחנו משכתבים את ההיסטוריה כל כך מהר, תמתיני קצת – – –
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
הגורמים השונים סקרו בפניו את ההיערכויות השונות – –
ישראל כץ (הליכוד):
– – –
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
– – ופירטו את כל הקשיים והבעיות שבהם נתקלו מאז נתונה העיר תחת איומי הרקטות. נכון, מצב בלתי נסבל, קשה מאוד. בתום הסיור אמר ראש הממשלה כי הוא מתרשם מההיערכות של התושבים, העירייה ומערכות ההצלה השונות בעיר. בהתייחס לרגיעה היחסית המאפיינת את הימים האחרונים אמר ראש הממשלה, כי לצערנו עלינו להיות ערוכים גם למצב שבו – –
ישראל כץ (הליכוד):
– – –
היו"ר עתניאל שנלר:
חבר הכנסת כץ, אתה מפריע לנו כל הזמן.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
– – יתחדש ירי הטילים.
ישראל כץ (הליכוד):
קיבלתי הודעת טקסט שעכשיו נפלו טילים בשדרות.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
עכשיו קיבלת – ההודעה הזאת מלפני רבע שעה. בסדר, נו אז מה. מה יום מיומיים? נכון, המצב קשה, אף אחד לא מתעלם. גילית את אמריקה, "נפלו עכשיו 'קסאמים' בשדרות" – וואו, איזו תגלית מרעישה היתה פה של חבר הכנסת ישראל כץ. באמת.
היו"ר עתניאל שנלר:
רק תשתדל לא לדבר בטלפון בזמן דיוני המליאה.
לימור לבנת (הליכוד):
אבל, השרה, איך את מתייחסת לכך שנפלו טילים בשדרות?
ישראל כץ (הליכוד):
– – – דינה מור-יוסף משדרות.
היו"ר עתניאל שנלר:
חבר הכנסת כץ, דיברת קודם 12 דקות, ועוד 12 התערבויות. תן לשרה להשלים את דבריה בצורה מסודרת.
ישראל כץ (הליכוד):
בדרך כלל היא עונה יותר טוב. כנראה נגמרו לה התשובות.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
לא, עדיין לא.
היו"ר עתניאל שנלר:
אני בכל זאת אבקש לאפשר לשרה לסיים את דבריה.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
אם תהיה לך קצת סבלנות, תאמין לי שלקראת סוף הנאום אני אתן לך אולי איזה פתרון, שאולי בפעם הבאה, כשתבוא ותנאם פה, אולי תציע אותו בפני הציבור הרחב שיושב כאן וצופה בך.
לימור לבנת (הליכוד):
אי-אפשר להתייחס בציניות לזה שנפלו טילים בשדרות.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
ראש הממשלה הצהיר ואמר כי הממשלה תמשיך במאבקה נגד ה"חמאס", בהתאם להחלטות שהתקבלו בקבינט, עד שיופסקו הטרור והאלימות ברצועת-עזה ועד שייפסק ירי הטילים ותיפסק התעצמות ה"חמאס".
למיטב הבנתי, ולמיטב הבנתם, אולי לא של כל, אבל של מרבית חברי הכנסת שיושבים כאן – אני לא חושבת שלמישהו כאן, גם לא לך, חבר הכנסת כץ, יש איזה פתרון קסם. אתה יודע מה, אולי לא פתרון קסם, אולי פתרון הגיוני שיפסיק ירי של טילים על אוכלוסייה. אז תתנתק, בסדר, אז מה, זה אומר שאם התנתקת מפסיקים לירות עליך טילים?
ישראל כץ (הליכוד):
אתה מתנתק אזרחית?
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
וגם ליושב-ראש המפלגה שלך אין שום פתרון קסם נגד ירי טילים. אין, תודו.
ישראל כץ (הליכוד):
יש.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
ואם יש לך – – –
ישראל כץ (הליכוד):
תגידי לתושבי שדרות.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
אני הייתי שם ואמרתי להם שהמצב הוא קשה – – –
ישראל כץ (הליכוד):
– – –
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
הייתי שם, ואמרתי להם שהמצב הוא קשה – –
היו"ר עתניאל שנלר:
חבר הכנסת כץ, אני לא אאפשר לך להפריע יותר.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
– – והמצב הוא בלתי נסבל – – –
ישראל חסון (ישראל ביתנו):
– – –
לימור לבנת (הליכוד):
אז מה, שיתרגלו?
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
אבל מה הפתרון שיש לך, חברת הכנסת לבנת? מה פתרון הקסם שלך?
לימור לבנת (הליכוד):
הפתרון – – –
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
שמה? איך? איך תעצרי ירי של טילים על אוכלוסייה? במה, בגופך?
לימור לבנת (הליכוד):
– – –
ישראל חסון (ישראל ביתנו):
יש גבול.
היו"ר עתניאל שנלר:
חבר הכנסת חסון, גם המלים "יש גבול" לא במקומן כאן. סיעתך דיברה עשר דקות על אותו נושא. הציגו את דעתך מצוין.
ישראל חסון (ישראל ביתנו):
– – – חגיגות – – –
היו"ר עתניאל שנלר:
אני מבקש ממך, חבר הכנסת חסון, השרה רוחמה אברהם מייצגת את הממשלה. תודה.
ישראל חסון (ישראל ביתנו):
– – –
היו"ר עתניאל שנלר:
אני לא רוצה לקרוא לסדר.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
מה כל כך מרגיז אותך, שאין פתרון קסם? מה כל כך מרגיז אותך? מה קרה? גם אתם ישבתם בממשלה ונורו טילים – מה היה פתרון הקסם שלך לאוכלוסייה? מה אתה אמרת לאוכלוסייה, ישראל חסון?
ראובן ריבלין (הליכוד):
איך כנסת יכולה להגיד "אז מה אם נפלו 'קסאמים'"?
היו"ר עתניאל שנלר:
אני מבקש פעם אחרונה בלי לקרוא לסדר.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
תירגעו, חבר'ה, כי אין לכם פתרון – – –
ישראל כץ (הליכוד):
– – –
היו"ר עתניאל שנלר:
מספיק. אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה, חבר הכנסת כץ.
ישראל כץ (הליכוד):
פעם ראשונה שזה קורה לי.
היו"ר עתניאל שנלר:
אני מצטער שזה קורה לי.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
מאחורי כל הצעקות וההתלהמויות של חברי הכנסת כאן מסתתר דבר אחד: או שיש להם פתרון קסם, והם לא יכולים להגיד אותו לציבור כי הוא סודי, או שמחביאים אותו באיזו מגירה סודית שעלינו, על הממשלה, לחפש את המפתח, למצוא אותו ולהראות אותו קבל עם ועולם.
ישראל כץ (הליכוד):
– – –
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת כץ, באיזו מגירה אתה מחביא את פתרון הקסם שלך?
לימור לבנת (הליכוד):
חובתה של ממשלה להגן על אזרחיה ולא לזרוק "איזה פתרון קסם". יש ממשלה, חובתה לתת דיווח לציבור – – –
היו"ר עתניאל שנלר:
חברת הכנסת לימור לבנת.
לימור לבנת (הליכוד):
זאת חובת הממשלה.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
שרת החינוך במדינת ישראל – – –
לימור לבנת (הליכוד):
אני לא שרת החינוך.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
לשעבר. כאשר היית שרה, פעם אחת ביקרת במקלטים לבדוק מה מצב האוכלוסייה? לא עניין אותך אפילו. לרדת, לקריית-שמונה – –
לימור לבנת (הליכוד):
ביקרתי, ביקרתי – – –
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
– – לראות עד כמה המצב חמור – – –
לימור לבנת (הליכוד):
ביקרתי, ביקרתי.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
פעם אחת את העלית לסדר-היום של הממשלה – –
לימור לבנת (הליכוד):
ביקרתי, ביקרתי.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
– – את המצב החמור של המקלטים?
לימור לבנת (הליכוד):
ביקרתי, גברתי, ביקרתי במקלטים.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
העדפת למלא פיך מים. זה מה שעשית. האמת כואבת. האמת כואבת, לימור.
לימור לבנת (הליכוד):
אני ביקרתי.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
חברת הכנסת לבנת, האמת מאוד כואבת.
לימור לבנת (הליכוד):
תפקידך לתת דיווח לאזרחים. את חברה בממשלה.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
אני נותנת תשובות. אם תקשיבי לתשובות שלי את תשכילי להבין שיש תשובות, מה לעשות.
היו"ר עתניאל שנלר:
חברי חברי הכנסת, אנחנו רוצים לשמוע את תשובת הממשלה עד תום – – –
לימור לבנת (הליכוד):
אבל היא לא נותנת תשובות.
היו"ר עתניאל שנלר:
אז תקשיבו עד הסוף. היא ודאי תשלים את הדברים, אבל כך אי-אפשר לנהל דיון.
לימור לבנת (הליכוד):
אין דיון.
היו"ר עתניאל שנלר:
אני מבקש שנאזין. תודה רבה.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
השר בוים, אין גבול לציניות של הדוברים כאשר מה שרואים משם לא רואים מכאן, אתה יודע – – –
ישראל כץ (הליכוד):
אני העברתי חוק בשביל קריית-שמונה.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
זה המשפט שהכי מתאים לכם: מה שרואים מכאן לא רואים משם. נכון? שניכם הייתם שרים, מה עשיתם? מה עשיתם, חוץ מלהיכנס באותו לילה על קצות האצבעות כדי לתמוך בתוכנית ההתנתקות כדי שראש הממשלה שרון לא יפטר את שניכם?
ישראל כץ (הליכוד):
זאת לא התקופה להצביע, בסדר – – –
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
ראינו אתכם. ראינו אתכם וגם שמענו. את אותו ליל הברווזים אף אחד לא שוכח ואף אחד גם לא ישכח. מה לעשות, זאת האמת.
ישראל כץ (הליכוד):
– – – ראש הממשלה שלך – – –
לימור לבנת (הליכוד):
תני תשובות לביטחון אזרחי המדינה. תנו תשובות לאזרחי המדינה ותגנו על ביטחונם – –
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
אני חושבת שהתייחסתי אליכם כבר קצת מעט יותר מהזמן שהייתי צריכה להתייחס אליכם, תאמיני לי.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה, תודה.
לימור לבנת (הליכוד):
– – תני תשובה לאזרחי המדינה בהגנה על ביטחונם.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
אני חושבת שגם הממשלה וגם אתם, נבחרי הציבור, וגם אתה, חבר הכנסת כץ – כאשר אתה עומד פה, קבל עם ועולם – מחובתך שלא לסמא את עיני הציבור בשקרים שהם לא עובדות. ולא רק זה – אנחנו חייבים גם לומר לציבור את האמת.
כן, המצב הוא קשה. כן, ממשלת ישראל והצבא – וכוחות הצבא – עושים הכול כדי לפעול בתוך רצועת-עזה וכדי למגר את הטרור, והם ימשיכו לעשות את זה.
ואני חושבת שלא יעזור שום דבר; אתם יכולים כל שבוע מחדש להגיש הצעות אי-אמון – הרי אין לכם כלי אחר לטעון את טענותיכם – ולומר למה אין לכם מצע מדיני כבר תשע שנים, ולמה אתם לא מסוגלים לשבת – אתם, יד ימין ויד שמאל – בתוך המפלגה הקטנה שלכם. אתם לא הרבה, אתם בסך הכול 12. וואו, כמה קשה להושיב 12 חברי כנסת ולנסות לגבש תשובה מדינית לציבור.
לכן, חברי חברי הכנסת – –
היו"ר אמנון כהן:
מה את מציעה, גברתי?
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
– – אדוני היושב-ראש, אני מציעה, כמדי שבוע, גם השבוע הזה – –
ישראל כץ (הליכוד):
– – – יש לי זכות להגיב – – –
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
– – להסיר את הצעת האי-אמון מסדר-יומה של הכנסת. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה, כבוד השרה המקשרת בין הממשלה לכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת עבאס זכור לנמק את ההצעה, במסגרת עשר דקות. בבקשה. הצעת אי-אמון בממשלה המנומקת כך: בשל מדיניותה הכושלת כלפי האזרחים הערבים והמשך הזנחתם של כפרים מוכרים בצפון. בבקשה, אדוני.
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, השרים, חברי הכנסת, אני מעלה היום הצעת אי-אמון בגלל המצב הקשה בכפרים הבדואיים בצפון.
כבוד היושב-ראש, כשחברי הכנסת הערבים מעלים נושאים הקשורים למדיניות הממשלה כלפי העם הפלסטיני, עולים קולות של החברים היהודים, או שרי הממשלה, שטוענים כי עלינו להעלות נושאים הקשורים לבוחרים שבחרו בנו – הערבים אזרחי המדינה – ולדבר על הבעיות הקשורות לחיי היום-יום של הערבים בישראל. אבל לצערי הרב, ואף שאנחנו לא חייבים הסבר לאיש על הנושאים שבכוונתנו להעלות, לצערי כשמדברים על נושא הקשור אלינו, הערבים במדינת ישראל, כמעט ברוב הפעמים אין לממשלה פתרון או תשובה מספקת.
אני בחרתי את הנושא הזה, המצב הקשה בכפרים הבדואיים בצפון – בחרתי את הנושא הזה להצעת אי-אמון כדי להראות את האפליה החמורה בין שני המגזרים, שהממשלות הקודמות החלו בה, והממשלה הנוכחית לא עושה די להקטנת הפערים בין שני המגזרים, ובתחומים מסוימים היא אפילו מגדילה את הפערים ביניהם.
אני מדבר על המצב הקשה, הבלתי-נסבל, של אלפי בדואים בצפון, החיים ביישובים שקיבלו הכרה מטעם המדינה לפני כמה שנים ועד עצם היום הזה הם חיים בתנאים תת-אנושיים – אצל חלקם עדיין אין חיבור לחשמל. אני רוצה שכבוד השרה, השרים וחברי הכנסת ידעו שיש כפרים בגליל, בצפון, שאין להם חשמל – שלא מחוברים לחשמל, ובחלק אפילו כל התושבים חיים עד עצם היום הזה בבתים יבילים העשויים פח. לרוב היישובים האלה אין תוכניות מיתאר מאושרות, ולכן הם נאלצים לבנות בנייה בלתי חוקית, והכבישים נשארים לא סלולים, ללא אספלט.
אני מעריך שאין משרד ממשלתי שמטפל בבעיות ובזכויות של התושבים האלו, מאחר שמספר הבוחרים בהם, כך אני חושב, קטן מאוד, ומכיוון שלא מרוויחים מהם קולות לא משתלם להשקיע בהם.
למשל הכפר חסנייה, שחיים בו כמעט 800 אנשים, קיבל הכרה בשנת 1995 – ואין להם אפילו כביש אחד סלול עם אספלט; אין בכפר מערכת ביוב או ניקוז; רק 20% מהתושבים נהנים מחיבור לחשמל, והשאר מקבלים חשמל באמצעות המחוברים. מיותר לציין שאין בכפר אפילו בית-ספר אחד ואין בו חיבור לקווי "בזק". והכי גרוע – עדיין אין תוכנית מיתאר מאושרת לכפר, ובשלב זה יש תוכנית חלופית, הממתינה לאישור, ולכן התושבים מקבלים כל הזמן קנסות גבוהים על הבנייה הלא-חוקית שנאלצו לבנות בגלל המצב הזה.
המצב העגום והקשה הזה חוזר על עצמו גם ביישובים בדואיים אחרים, כמו ערב-אל-נעים, שיש בו 700 תושבים, וכולם חיים בבתים יבילים מפח. גם כאן מיותר לומר שאין בכפר בית-ספר, אין קווי "בזק", ותוכנית המיתאר עדיין לא מאושרת. החשמל מחובר למיעוט, והשאר, שהם הרוב, מקבלים חשמל מהמחוברים.
בכפר כמאנה, שחיים בו 1,100 תושבים, המצב אינו שונה בהרבה. בשנת 1995 המדינה הכירה במחציתו וסירבה להכיר בחצי האחר, מתוך כוונה לגרש את התושבים מהחצי הבלתי-מוכר, אבל בשנת 2001 בג"ץ החליט להכיר גם בחצי האחר של הכפר.
בכמאנה יש 300 תלמידים, ויש בכפר בית-ספר יסודי. התלמידים בחטיבות ביניים ובתיכון נוסעים לוואדי-סלאמה ולכפר נחף, ואפילו את תשלומי ההסעות לנחף משרד החינוך הפסיק.
הבעיה הרצינית ביותר של התושבים בכמאנה היא שגם שם עדיין ממתינים לאישור תוכנית המיתאר בוועדה המחוזית, למרות החלטת בג"ץ בעניין זה משנת 2001, להורות על אישור התוכנית בתוך 18 חודשים. במקביל, התושבים ממשיכים לקבל קנסות גבוהים על הבנייה החדשה, אף שהיא נעשתה בפיקוח ועדת התכנון והבנייה והביאו בה בחשבון את תוכנית המיתאר. האבסורד הוא שאנשי התכנון פיקחו על הבנייה והמתינו עד סיומה, ורק אז התחילו לשלוח הודעות קנס לתושבים.
המצב הקשה הזה חוזר על עצמו בכפר ראס-אל-עין, בכפר דמיידה, בכפר אלח'ואלד, בכפר ראס-עלי, ובכפר חמירה. כשדיברתי לפני חצי שנה על הכפר חמירה, יושבת-ראש הכנסת דליה איציק ביקשה שאני אעביר לה את כל החומר – שאשים את החומר על שולחנה – ועד היום לא נעשה דבר.
בכל היישובים האלה אין תשתיות או שהתשתיות הן במצב גרוע מאוד. אפילו בכפר אבטן, שיש בו כ-2,500 תושבים, תוכנית המיתאר עדיין אינה מאושרת, ולכן גם אין מגרשים לבנייה.
מי ששומע את התיאור הזה של מצב הכפרים האלה אינו יכול להאמין שאלה כפרים בתחומי מדינת ישראל. לפני שנה וחצי נכנסתי לכפר ראס-עלי – זאת הפעם הראשונה שאני נכנס לכפר הזה – לא האמנתי שזה כפר במדינת ישראל. עד שהגעתי לבית הראשון מהכביש הראשי עברו כמעט 6-5 קילומטרים בלי כבישים ובלי תאורה. תארו לעצמכם שהילדים שלכם יגורו בכפר כזה. מי ששומע את התיאור הזה על מצבם של הכפרים הנ"ל, אינו יכול להאמין שאלו כפרים שנמצאים במדינת ישראל, מאחר שהתיאור הזה מתאים יותר למקומות שנמצאים במדינות העולם השלישי.
לצערי הרב, תמיד יש הבטחות לטפל בבעיות הקריטיות האלה, אבל בשטח לא רואים שזה מתקדם והתושבים ממשיכים לסבול ולסבול. הממשלה, לדעתי, כשלה במתן פתרונות לתושבים שחיים במצב לא אנושי והיא גם לא נותנת פתרונות לאפליה שפוגעת בציבור הערבי. לכן אבקש להביא להצבעה את הצעת האי-אמון בממשלה. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. כבוד השרה המקשרת, רוחמה אברהם-בלילא, שתשיב על הצעת האי-אמון בשם הממשלה. בבקשה, גברתי.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני אשיב לך תשובה שקיבלתי משר הפנים, היות שהוא בחו"ל.
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל):
תשיבי לעניין בלי לקרוא.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
המצב קשה. גם כסגנית שר הפנים לקחתי את כל המגזר הערבי והשתדלנו לטפל בו בצורה הרבה יותר גורפת, אבל יש פה תשובה של שר הפנים ואני מחויבת לה, מה לעשות. הלוואי שיכולתי לענות לך.
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל):
בבקשה, שתהיה תשובה מעשית.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
בוא נראה אחרי שאני אסיים להשיב לך. אם לא ימצא חן בעיניך, תוזמן בכל רגע נתון לדבר גם עם השר עצמו, ואם תדרוש תשובות, השר יספק לך אותן.
היישובים המוכרים שאתה ציינת הם חלק מיישובי המועצות האזוריות בצפון הארץ. משרד הפנים אינו מתקצב יישובים אלו בנפרד ישירות, אלא תומך ומעביר כספים למועצות האזוריות שבהן הם נכללים. משקלם של היישובים הערביים שבשמותיהם נוקבים חברי הכנסת בהצעת האי-אמון זהה בנוסחאות ההקצאה של מענקי האיזון והפיתוח למשקלם של יישובים אחרים בישראל. סכומי המענק נקבעים על סמך קריטריונים של מספר התושבים במועצה האזורית והמצב הסוציו-אקונומי של המועצה. כלומר, ככל שהמועצה האזורית נמצאת באשכול סוציו-אקונומי נמוך יותר, היקף ההקצאה גבוה יותר. דין דומה קיים גם בהקצאות של תקציבי הפיתוח למועצות האזוריות.
חבר הכנסת זכור, אני מעריכה את טענתך ויודעת שעשית שיעורי-בית. אני מודה שאין לי תשובות לכל הכפרים שנקבת בשמותיהם, ונכון, גם סוגיית תוכניות המיתאר עדיין לוקה בחסר גדול מאוד, למרות מאמציו הרבים של משרד הפנים להטמיע ולסיים את כל תוכניות המיתאר בכל היישובים בארץ.
אף ששיעור האוכלוסייה במגזר הוא 11% מכלל אזרחי ישראל, שיעור מענק האיזון שניתן למגזר בשנת 2007 עומד על 31.5%. כמו כן, שיעור מענק השר שניתן עומד על 25% מסך כל המענק ושיעור מענק הפיתוח שניתן בשנת 2007 עומד גם הוא על רבע מתקציב הפיתוח.
נכון שהממשלה עושה, אבל היא עדיין לא עושה מספיק, ונראה שנידרש לעשות הרבה יותר ממה שנעשה. לכן, זו תשובתי כרגע, אדוני היושב-ראש, ואני מציעה להסיר את הצעת האי-אמון מסדר-היום. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה, גברתי השרה. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון משולב של הסיעות. ראשונת הדוברים היא חברת הכנסת לימור לבנת, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת אברהם מיכאלי. אני מבקש שסדר הדוברים יהיה על הצג.
לימור לבנת (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הליכוד הגיש היום הצעת אי-אמון בממשלה בגלל הדברים שאמר ראש הממשלה בביקורו באשקלון, כאשר פנה לתושבי אשקלון בבית-החולים "ברזילי" ואמר להם, לאחר אותם מטחי טילים שנחתו, טילי "גראד" – הוא אמר להם: תצטרכו להתרגל לספוג טילים. כך אמר ראש הממשלה, כך אומר ראש ממשלת ישראל לאזרחי ישראל כאשר למעשה הוא זה שמחויב להגן עליהם, לספק להם הגנה.
שי חרמש (קדימה):
עדיף שיבלף אותם?
לימור לבנת (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת שי חרמש, אדוני יושב-ראש מכללת "ספיר" או נשיא מכללת "ספיר", אם אני מגדירה את זה נכונה.
שי חרמש (קדימה):
יושב-ראש, גברתי שרת החינוך לשעבר.
לימור לבנת (הליכוד):
יושב-ראש מכללת "ספיר", בהגדרה כמעט טעיתי.
שר הבינוי והשיכון זאב בוים:
תושב כפר-עזה.
לימור לבנת (הליכוד):
תושב כפר-עזה. עליכם נוחתים שם טילים ואתה מוכן לקבל אמירה כזאת מממשלת ישראל – תתרגלו?
שי חרמש (קדימה):
הוא לא אמר תתרגלו.
לימור לבנת (הליכוד):
אמרת: מה את רוצה, שיבלף אותם?
שי חרמש (קדימה):
הוא לא אמר: תתרגלו.
לימור לבנת (הליכוד):
לא, אני לא רוצה שיבלף אותם, אני רוצה שייתן הגנה. אני רוצה ממשלה שתיתן הגנה ותתחייב לתת הגנה ולא תגיד שצריך להתרגל. אני רוצה ממשלה שתהיה מסוגלת לנקוט מדיניות ותתחייב לתת הגנה, שתתחייב לכך שכל אזרח יחוש עצמו מוגן, אם בצפון ואם בדרום, אם בשדרות ואם ביישובי עוטף-עזה, לרבות בכפר-עזה, אם במכללת "ספיר" ואם באשקלון, אם בדרום אשדוד או מי יודע לאן עוד זה יגיע, או אם בצפון בחיפה, או צפונה לחיפה, בקריית-שמונה או בצפת, או בכל מקום אחר ברחבי הארץ, ומי יודע לאן זה עוד יגיע.
ואנחנו הרי אמרנו את זה, אבל אני לא אהיה כמו אותה אמא פולנייה שאומרת: אמרנו לכם. לא צריך להגיד "אמרנו לכם", כי הציבור יודע שאמרנו לכם והציבור זוכר ושומע את הקולות ורואה מה קורה עכשיו. אבל הכי חשוב הוא מה שהוא רואה, הדברים שהוא שומע עכשיו, רואה עכשיו ומבין עכשיו – שהממשלה לא נותנת לו הגנה. מה שהוא מבין עכשיו, שהמדיניות של הממשלה היא כזאת, שכלום לא קורה, שום דבר. פשוט לא קורה כלום. אין שום תגובה, אין שום תשובה. וגם כאשר אומרים: הנה, עשינו פעולה ויש כמה ימי שקט, ימי השקט האלה הם הרי בלוף אחד גדול ומסוכן. למה הוא מסוכן? כי בימים האלה הם נערכים כדי להתקיף אותנו. מין כאילו הפסקת אש כזאת. הרי הכול בלוף אחד גדול. הם נערכים כדי לתקוף אותנו ביתר שאת.
עכשיו הם מכינים לנו את הסיבוב הבא, שבוא יבוא מהר. עכשיו שמעתי שרק עכשיו נפלה עוד רקטת "קסאם" בשדרות. כמה אפשר? כמה סבל יכולים ילדי שדרות ותושבי שדרות לסבול? זה יפה, מארגנים להם שיירות בימי שישי עם מזון. זאת פעולה ציבורית ופעולה חברתית בלתי רגילה, אבל העיקר הוא שצריך להחליף ממשלה שאומרת לאזרחיה – תתרגלו. אי-אפשר להתרגל. אסור להתרגל. אסור שממשלה כזאת תמשיך בתפקידה. צריך להחליף אותה בממשלה שמדיניותה אחרת, כזאת שתיתן הגנה לאזרחי ישראל.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. חבר הכנסת אברהם מיכאלי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת ישראל חסון.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
אדוני היושב בראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, הוגשו הצעות אי-אמון בממשלה מסיבות שונות, כפי שפירטו כאן. אני מעלה בדעתי איפה אותן עצות שכולם נותנים לממשלה הזאת ואי-אפשר ליישם אותן. אם הממשלה הזאת תתחלף, נראה שמחר בבוקר יבוא מישהו שיעשה את זה יותר טוב? אלה פתרונות קסם שלצערנו, אם היו – היו כבר כמה שנים קודם, ואם היו, יכלו גם לעזור לאותם תושבי שדרות או עוטף-עזה כמה שנים לפני כן.
אני חושב שההגינות גם אומרת שאם באמת למישהו יש פתרון לבעיות האלה – עלתה פה הצעה של ממשלת אחדות. למה לא מוכנים להצטרף לממשלה כדי לעזור לאותם תושבים? אם העיקרון, או אם הדבר שעומד בפני כל המציעים פה הוא טובת עם ישראל, אז בואו נשב בממשלת אחדות – הציעו – ונפתור את הדברים האלה, אולי כדי לדכא את אותם טרוריסטים, את אותו טרור, את אותם "קסאמים". אבל לצערנו, כנראה תפקידה של האופוזיציה הוא להציע אי-אמון בממשלה, זה חלק מהתפקיד של האופוזיציה.
אני חושב שהממשלה כן צריכה לעשות כמה דברים. הממשלה כן צריכה לשדר לאותם טרוריסטים שלא נוכל להבליג על אותן מכות שהם מביאים על עם ישראל, במיוחד המכה הגדולה שקיבלנו בישיבת "מרכז הרב", ברצח בחורים, קדושים. בעצם על רצח כזה הממשלה חייבת לשדר לטרוריסטים שהממשלה תמשול והממשלה תדכא כל רעיון מן הסוג הזה. ואם הממשלה לא תעשה דברים לשדר שהיא מושלת, עלולים להיות, חלילה, כל מיני גופים שקמים ועושים מעשה של עשיית דין עצמי.
אסור לנו בדבר הזה לשדר, כפי שפה נאמר קודם, שהממשלה תנהל משא-ומתן עם הפלסטינים כאילו אין טרור. הממשלה צריכה לשדר לפלסטינים שהמשא-ומתן הזה לא יתנהל בצורה שהתנהל עד עכשיו, אם הטרור הזה יימשך. ואנחנו חייבים לעשות הכול – הממשלה צריכה לעשות הכול – להורות לצבא, שהפעולות האלה של שיגור הטילים, או שיגור ה"קטיושות", אפשר לקרוא לזה היום – –
היו"ר אמנון כהן:
צריך לסיים, אדוני.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
– – על יישובי הדרום, לא יימשכו בצורה כזאת, כפי שהן נמשכות. עם זאת, הממשלה כן צריכה להמשיך ולמשול, כדי שהדברים האלה יתוקנו.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. חבר הכנסת ישראל חסון, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת בנימין אלון.
ישראל חסון (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת – חבר הכנסת חרמש, אני מוכרח להגיד לך שהפסדת פה הופעה של השרה הממונה על חגיגות ה-60, שרק בגללה אני משוכנע שגם אתה היית מצטרף להצבעת האי-אמון.
שי חרמש (קדימה):
– – –
ישראל חסון (ישראל ביתנו):
להפוך את הדיון לרמה של "או-אה. גילית לי את אמריקה. נפלו שתי רקטות עכשיו על שדרות", ולאחר מכן לנפנף ולומר, להפוך את הדיון על השאלה אם יש פתרון או אין פתרון לדיון פוליטי – חרפה כזו לא נשמעה. חרפה כזו – אני אומר לך – רק בגלל זה, רק בגלל זה, צריך להצביע אי-אמון.
אבל עכשיו לעצם העניין. אני לא סבור שיכול ראש ממשלה במדינת ישראל לומר את מה שהוא אמר. גם אם הוא חושב כך, אסור לו לומר את זה.
שי חרמש (קדימה):
ואם זה נכון?
ישראל חסון (ישראל ביתנו):
וגם אם זה נכון, לכאורה – ואני טוען שזה לא נכון – אסור לו לומר את זה.
רונית תירוש (קדימה):
צ'רצ'יל גם אמר, בזמנו.
ישראל חסון (ישראל ביתנו):
צ'רצ'יל אמר להם: אני מבטיח לכם – והוא הבטיח להם את זה במסגרת מאבק שהיו לו מטרה ותכלית. ואני אומר לך, חברת הכנסת תירוש, מה מטריד אותי. מטריד אותי שאנחנו כל הזמן נעים בין חיפוש של פתרון קסם לבין להתחיל להתניע תהליך שמביא אותך לאיזו תוצאה. ותחת החידלון הזה, שאתה לא מניע תהליך שמביא אותך לתוצאה, אתה אומר: אין פתרון קסם, אז אני לא עושה.
אם לפני שנה – ויושב פה, אני אומר לך, ידידי, חבר הכנסת שי חרמש. והוא שמע ממני לפני שנה שבאתי לראש הממשלה ואמרתי לו: תניע תהליך של התנתקות, תניע תהליך של סיכול מטרת ה"חמאס" להפוך לנציג הלגיטימי של העם הפלסטיני. תניע תהליך שאומר דבר פשוט: לא יורים על שדרות כי רוצים לכבוש אותה, יורים על שדרות כי רוצים לכבוש את ירושלים. את זה אתה, כראש ממשלה, צריך להניע. אז לעמוד ולבוא ולהגיע היום, כמעט שנה אחרי, לאשקלון, ולומר זה חוק טבע? חברת הכנסת תירוש, אנחנו היום אומרים את זה גם על צומת המוביל שזורקים שם אבנים – – –
היו"ר אמנון כהן:
צריך לסיים, אדוני.
ישראל חסון (ישראל ביתנו):
אני מייד מסיים.
רונית תירוש (קדימה):
ג'סר-א-זרקא.
ישראל חסון (ישראל ביתנו):
אנחנו אומרים את זה בג'סר-א-זרקא, ואנחנו אומרים את זה בעוד עשרות מקומות. כן, אין פתרון קסם. אבל ממשלה שלא יודעת להגיד לאן היא רוצה להגיע ולא מתחילה ללכת לשם – לעולם לא תגיע. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. תודה רבה. חבר הכנסת בנימין אלון, ואחריו – חבר הכנסת יצחק גלנטי.
בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה. אני אמשיך בכיוון שהתחיל בו חבר הכנסת ישראל חסון. אולי לפני זה, רק הערה: אני יודע שיש פה חברי קואליציה שמטריד אותם שכל יום שני יש מין ריטואל כזה של אי-אמון. אבל זה חלק, אולי – נכון שזה מתסכל גם את האופוזיציה, אבל זה חלק מהאי-מוכנות להתרגל. וזה גם תשובה לעניין: תתרגל הממשלה, תתרגל שזה השלטון. לא. יש בזה משהו מתסכל, זה לא אקזקוטיבי, אף אחד לא מצפה שתפירו את המשמעת ותצביעו אי-אמון פתאום, במחטף, אבל יש בזה אמירה שלא רוצים להתרגל לדברים שלא מוכנים להם ברמה העקרונית.
אני הייתי רוצה להמשיך את דבריו של חבר הכנסת חסון. אני אינני צבוע ואני אינני חושב שבממשלה הזאת אין כמה שרים שבאמת יודעים לנהל תיקים יפה. ואני גם חושב שלראש הממשלה יש ניסיון פוליטי מבורך. ואני חושב שקשה לשלוף פתרונות מן השרוול. אבל באין חזון ייפרע עם. כשעולים לשלטון עם תוכנית מדינית ששוכחים אותה – בגלל המציאות, כי הכול נכשל. אתה עולה עם המשך התנתקות – התכנסות, אתה לא מסכים לומר בפה מלא שההתנתקות העלתה את שלטון ה"חמאס" והרחיקה את השלום, ולכן צריך לעשות חשיבה מחדש ולצאת מן הקופסה ולהיות יצירתי ולבוא עם אומץ לב. כל מה שאתה אומר זה: הרי צריך שיהיה אור בקצה המנהרה, אז מוכרחים לדבר עם מישהו, ואין מישהו. אז או שיש אחד שלא רוצה שלום, או אחד שרוצה ולא יכול. אז אחד משניהם.
אתה בא לכיתה באשקלון ורואה ילדים ואומר להם: ילדים, מה אתם עושים כשיש אזעקה? ואז הם מראים לך איך הם נכנסים מתחת לשולחן, ואתה מבקש מהם לשפר ביצועים, זה לא ייקח שתי דקות, תיכנסו יותר מהר – וזה ראש ממשלה. ואחרי זה מתפלאים שהעם הפשוט שרואה את הטלוויזיה ושומע את הדברים חש חוסר חזון, חש חוסר כיוון, חש חוסר מנהיגות.
אני יודע שמייד תגידו: מה אתה מציע? ואני לא הסתרתי את הצעתי. אני טוען שרצועת-עזה זה מחנה פליטים אחד גדול. והם שם כבר 60 שנה עוד מעט. והם יהיו עוד 60 שנה, אם הימין והשמאל יתעלמו מן הבעיה הזאת. ואם לא נדרוש מן העולם לסייע לנו בפתרון בעיית הפליטים – הם לא יחזרו ליפו, אנחנו לא מוכנים – גם השמאל וגם הימין – שהם יחזרו לחיפה, ואנחנו לא מוכנים שתהיה להם זכות שיבה.
אז בואו נאמר, באומץ לב, שהפליטים צריכים לעזוב את המקום הזה. צריך לסגור את מחנות הפליטים. צריך להפסיק עם המימון של אונר"א, שהוא רק לפלסטינים. אני הצעתי תוכנית בנושא הזה ושלחתי אותה לכל חברי הכנסת. זה יהיה האור בקצה המנהרה. גם אם זה ייקח עשר שנים, לפחות עד אז ידעו האזרחים שיש ממשלה שאם צריך לעשות פעילות צבאית היא עושה פעילות צבאית, אם צריך, חברת הכנסת תירוש, לומר דם, יזע ודמעות – בואו נהיה חזקים – נאמר את זה. אבל כמו שענה לך חבר הכנסת חסון, צ'רציל נתן חזון וכיוון, ואז זה מאפשר לומר לאזרחים: בואו נתגבר בינתיים. צריך אור בקצה המנהרה – אבל שלא יהיה האור של הרכבת שבאה מולך. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. חבר הכנסת יצחק גלנטי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יעקב ליצמן.
יצחק גלנטי (גיל):
כבוד היושב-ראש, שרים, חברי כנסת נכבדים, המצב ביישובי עוטף-עזה אינו משתנה כבר יותר משבע שנים. אומנם הנושא לא נמצא בכותרות של אמצעי התקשורת באופן יומיומי, אבל ירי הנשק תלול-המסלול איננו נפסק אפילו לרגע. רקטות "גראד" על אשקלון, "קסאמים" על שדרות ופצצות מרגמה על היישובים הקרובים לגדר. התושבים מול מין רולטה רוסית מתמדת.
בתור תושב קיבוץ נחל-עוז, הנמצא כמה מאות מטרים מגדר המערכת, לא מקובלת עלי קביעתו של ראש הממשלה כי מדינה ריבונית תשלים עם פגיעה בלתי פוסקת באזרחיה. ההכרזה כי אין לנו מענה הולם על ירי ה"קסאם" רק מרפה את רוחם של עשרות אלפי תושבים המחכים לתשובה נחרצת ובלתי מתפשרת אשר תביא להפסקה מיידית של המתקפה הארורה. מדינת ישראל חייבת לשמור על אזרחיה באשר הם, גם אם התגובה עשויה לפגוע באזרחי עזה התמימים, כביכול. ראש הממשלה חייב להכריז כי מדינת ישראל תילחם בלי רחם באותם משגרי רקטות ולא תפסיק את הלחץ על רצועת-עזה עד אשר יופסק לחלוטין ירי ה"קסאמים" והפצמ"רים.
בשבוע שעבר פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות", כי בשל המצב ברצועת-עזה אחיות פוחדות להגיע לקיבוץ נחל-עוז, ולכן המרפאה של הקיבוץ לא תוכל לתת מענה הולם. פנסיונרית של בית-החולים "שערי צדק", הלן הופמן, נענתה לקריאה והודיעה על נכונותה לתרום יום בשבוע, אם יסיעו אותה מירושלים לקיבוץ ובחזרה, ועל כך אומר כי לא תמה רוח ההתנדבות של הפנסיונרים. יישר כוחה.
קורא אני לך, חבר הכנסת אחמד טיבי – שכעת איננו כאן – ושואל: מדוע לא תיתן יום בשבוע מזמנך ותתנדב במרפאת הקיבוץ? מבטיח אני לך כי תתקבל במטח של זרי כלניות, נוריות ודמומיות, ולא במטח של אבנים נוסח פורידיס.
את שר הביטחון, אהוד ברק – שאיננו נמצא כאן – המזגזג חדשות לבקרים בין אופוזיציה לקואליציה, רצוני לשאול: אולי תזגזג איזה צוות רפואי צה"לי בין הקיבוץ ובין המחנה הצבאי הסמוך עד שתימצא אחות למרפאת הקיבוץ?
ואתן, אחיות ישראל, לאן נעלמתן? הרימו את הכפפה, בואו לעבוד במקום עם אנשים מדהימים, עם טבע פורח ועם אוויר צח.
אל לנו לתת למרצחים להפסיק את החיים. קחו דוגמה מדבורה הנביאה ומיעל, לפי הכתוב בשירת דבורה – ספר שופטים פרק ה': ותשר דבורה וברק בן אבינועם ביום ההוא לאמור: בפרוע הפרעות בישראל, בהתנדב עם, ברכו ה'. שמעו מלכים, האזינו רוזנים: אנוכי, לה' אנוכי אשירה, אזמר לה' אלוהי ישראל – – – בימי שמגר בן ענת, בימי יעל, חדלו אורחות, והולכי נתיבות ילכו אורחות עקלקלות – – – לבי לחוקקי ישראל, המתנדבים בעם: ברכו ה' – – – עורי עורי דבורה, עורי עורי דברי שיר, קום ברק ושבה שבייך בן אבינועם – – – תבורך מנשים יעל, אשת חבר הקיני, מנשים באוהל תבורך. מים שאל חלב נתנה, בספל אדירים הקריבה חמאה – – – כן יאבדו כל אויבך ה' ואוהביו כצאת השמש בגבורתו ותשקוט הארץ ארבעים שנה.
רבותי חברי הכנסת, אי-אמון אינו פתרון. יש לתמוך בממשלת חירום לאומית. תודה לכם.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. ניצלת את העובדה שלא יכולתי לעצור אותך. בבקשה, אדוני. כל טוב. חבר הכנסת יעקב ליצמן, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יוסף ביילין.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, רציתי לומר אדוני השר, אבל הוא עזב בינתיים, אדוני השרה, חברי הכנסת.
היו"ר אמנון כהן:
השרה פה.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
אמרתי, אדוני השרה – גברתי השרה, בעצם. בנושא "חפציבה", שבגללו הגישו מפלגתי וסיעתי עם האיחוד הלאומי והמפד"ל הצעת אי-אמון – הממשלה אשמה בחלק מהבעיות. היא לא השגיחה שחוק המכר יקוים. היא לא השגיחה – שלא לדבר גם על מה שקרה בבנק ישראל עם הפיקוח. הממשלה היא היחידה, עד לרגע זה, שלא משלמת על זה דבר.
המתווה של עורך-הדין מולכו – מה שהוא מגיש בבית-המשפט – הוא שכל אחד יצטרך להוסיף 30%. אדוני היושב-ראש, אנשים צריכים להוסיף 30% מערך הדירה על לא עוול בכפם מפני שקרה מה שקרה, ולפחות בחלק מהדברים הממשלה אשמה. ברור לי שאין אמון בממשלה שמתעלמת מתושביה ומאזרחיה ולא משתתפת בפתרון בעיה שהיא יצרה חלק ממנה.
אגב, בעזרת השם אני מקווה לפנות אל יושב-ראש ועדת הכספים, כפי שעשיתי בעבר, בדיונים קודמים שהיו ביוזמתי, ואני אדרוש גם שחברת "יונה" תצטרך להשתתף בחלק מהנזקים. עד לרגע זה לא שמענו מה החלק שלהם בכל הגירעון.
שמענו היום התחלה של בשורה טובה – שר הבינוי והשיכון הודיע מעל במת הכנסת, בגלל הצעת האי-אמון, שהממשלה לא תהיה אדישה למה שקרה. ואני מבין רמזים; מייד הבנתי שהממשלה מתכוונת להשתתף בחלק מהדברים. אני מבקש שוב ושוב, רבותי, 25 מיליון ש"ח זה כלום לעומת מה שקרה.
יש חברות בנקים שנתנו משכנתאות לאנשים, שכביכול רכשו קרקע, כשבכלל לא היתה קרקע, וזה בניגוד לחוק, בניגוד לכל דבר. אז נכון שהכונס עומד על זה, ובסיוע אני חייב להזכיר את יושב-ראש ועדת הכספים, שדחף עם כל חברי ועדת הכספים לכך שהבנקים ישתתפו יותר. הגענו למתווה האחרון, שבו חיזקנו את ידי הכונס, אבל אני בשום אופן לא יכול להסכים לכך שהאנשים יצטרכו להוסיף 30%.
אגב, אני פונה במיוחד לחברי ש"ס – אני חייב להגיד את זה. אני לא עושה את זה כל פעם בהצעת אי-אמון. "חפציבה" לפחות. אבל בנושאים המדיניים אני לא יודע איפה אתם עומדים.
היו"ר אמנון כהן:
אנחנו עובדים בשיתוף פעולה אתכם בוועדת הכספים.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
כן, אבל האם אדוני בטוח – לו ידע ראש הממשלה שאתם נמנעים היום באי-אמון, אני מתחייב לך שהוא לא היה נותן רק 15 מיליון שקל, אלא 115 מיליון שקל.
היו"ר אמנון כהן:
גם בלי זה הוא ייתן מה שצריך. אל תדאג. תודה רבה.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
אם אתם תימנעו באי-אמון. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
גם בלי שנימנע הוא ייתן.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
או להצביע – – –
היו"ר אמנון כהן:
תודה. חבר הכנסת יוסף ביילין, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת טלב אלסאנע, חבר הכנסת דב חנין, חבר הכנסת ואסל טאהא, ואחרון – חבר הכנסת יצחק בן-ישראל.
יוסף ביילין (מרצ):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו מתברכים בימים האלה בביקורה של קנצלרית גרמניה, הגברת מרקל, והצטערתי מאוד לראות שבדבריה כאן היא כבר הודיעה שמה שפוגע בתהליך המדיני זה ה"קסאמים" וההתנחלויות. הצטערתי, כי אפשר היה לוותר על זה לא בדבריה, אלא במעשינו. אני שואל את עצמי איזה מוח גאוני הצליח ליצור את האיזון הזה, שבו גם הידידים הכי גדולים שלנו, הגרמנים והאמריקנים, לא מפסיקים להגיב בצורה דומה: תפסיקו עם ההתנחלויות האלה. הרי אתם מבינים שאם יש דבר שפוגע בתהליך המדיני זה זה.
יצחק בן-ישראל (קדימה):
אתה חושב שלא יהיו "קסאמים" אם יפסיקו?
יוסף ביילין (מרצ):
מה זה שייך בכלל? מה שאני אומר הוא, שאנחנו הבאנו את עצמנו לפינה חשוכה, שבה משווים את ה"קסאמים" להתנחלויות – הטובים בידידינו. אנחנו נותנים להם את המכשיר הזה.
אם היה כאן ראש ממשלה שהחזון שלו היה להקים התנחלויות, והוא היה אומר: זה חשוב לי מאוד, חשוב לי גם אם זה מרגיז את ידידי הטובים ביותר, חשוב לי גם אם זה מרחיק את התהליך המדיני, אני אקים התנחלויות כי אין דבר יקר יותר בעיני מאשר גבעת-זאב והרחבתה – הייתי יכול להתנגד לזה, אבל להבין את זה. אדם מגיע לתפקיד כזה, הוא רוצה לממש את האידיאולוגיה שלו. יש כאן ראש ממשלה שאומר: אני לא מימשתי את הפרק הראשון של מפת הדרכים, כי לא הורדתי את ההתנחלויות הבלתי-חוקיות. על ישראל מוטלת האחריות, שהיא לא מימשה אותה שנים, למפת הדרכים. הוא אומר יותר מזה. הוא אומר: גם אם בירושלים – אני לא מסכים עם זה, אבל אני שומע שהוא אומר את זה – אנחנו נמשיך לבנות, לא נקים התנחלויות ולא נרחיב התנחלויות. הוא מחויב במפת הדרכים להגדרה של מיצ'ל, שלא להגדיל אפילו בהתאם לגידול הטבעי, והוא הולך ומאשר מאות יחידות דיור בשטחים.
שלמה מולה (קדימה):
אבל הממשלה אומרת: אנחנו מוכנים להתקדם בתהליך השלום, אנחנו מוכנים להפסיק לבנות בהתנחלויות, אבל שיפסיקו לירות בנו.
יוסף ביילין (מרצ):
ראש הממשלה אמר שהוא לא יבנה בהתנחלויות, שהוא לא יבנה בשטחים. אם הוא אומר את זה, למה הוא עושה את זה? מגיע לממשלה הזאת אי-אמון רק על חוסר עקביות. אתם הולכים לקו מסוים, תלכו עליו. אתם מתנגדים לקו מסוים, אל תעשו את זה. אתם רוצים להוליך מהלך מדיני, תלכו על מהלך מדיני. אתם רוצים להפסיק התנחלויות, תפסיקו התנחלויות. אבל מה שאתם עושים מביא אותנו לשום מקום, רק לביזיון וקצף, רק לביקורת של הטובים בידידינו ורק להרחקה של תהליך מדיני, כאשר ראש הממשלה הוא האיש הראשון שהודיע שבלי מדינה פלסטינית אנחנו אבודים. אני לא אמרתי את זה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. חבר הכנסת טלב אלסאנע – אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.
אנחנו מברכים את חבר הכנסת יוסף ביילין על כך שנולדה לו נכדה היום. מזל טוב, סבא צעיר. תגדלו אותה בנחת ותראו נחת ממנה.
יוסף ביילין (מרצ):
תודה רבה. היא לא הראשונה.
היו"ר אמנון כהן:
לא משנה. ממנה תראה נחת, ומכולם תראה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, עמיתי חברי הכנסת, הצעת אי-אמון היא תמיד הצעת אי-אמון בממשלה כולה, אבל אני רוצה את הצעת האי-אמון הזאת לייחד לשר מסוים בממשלה, שר שכינויו הבלתי-מוצלח הוא שר הביטחון, אבל אני חושב שהכינוי היותר נכון הוא שר חוסר הביטחון. האמת היא שאולי ההגדרה המדויקת ביותר של תפקידו של האדון ברק בממשלה הנוכחית היא שר המלחמה. אני רוצה להתייחס לאירועים של השבוע האחרון.
בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
כך קוראים לו במדינות השכנות וכך במדינות הקומוניסטיות.
דב חנין (חד"ש):
אני לא יודע איך קוראים לו במדינות השכנות, אבל נראה שבמדינה שלנו הכינוי הזה מתאים.
אחרי שבועות קשים ורבים ומרים של מוות והרס והרג וחרדות ופחד בעזה ובשדרות, בשבוע שעבר היתה התחלה של שקט. התחלה מאוד שברירית, עדינה. צמח עדין וחלש, שראוי היה לטפח אותו, להשקות אותו, לחזק אותו, כדי שהשקט הזה באמת ישתרש ותבוא בשורה של חיים קצת יותר טובים לתושבים, גם בעזה וגם בשדרות. והנה, מה עושה שר המלחמה שלנו? הוא דואג לכך שתהיה מלחמה, שלא יהיה שקט. הסיכול הממוקד שהיה בבית-לחם היה חיסול ממוקד של השקט השברירי בדרום.
שלמה מולה (קדימה):
אבל הוא שלח את המחבל ל"מרכז הרב", אתה יודע את זה?
דב חנין (חד"ש):
הוא לא שלח. הוא שלח את החיילים לבצע חיסול ממוקד, הוא שלח את החיילים אולי לבצע פיגוע נקמה, הוא שלח את החיילים כדי ליצור עוד אסקלציה בתוך אותו מעגל של שיגעון והרג וחיסולים וסיכולים וטרור וטרור נגדי ואסון איום לבני שני העמים בארץ הזאת.
אבל המדיניות של שר המלחמה ברק בנושא החיסולים והסיכולים היא לא יוצאת דופן אצלו. הרי האיש הזה הוביל את מפלגת העבודה אל פאתי הימין הקיצוני. האיש הזה מאשר בנייה במאחזים בלתי מורשים, האיש הזה עומד מאחורי אי-ביצוע החלטות טליה ששון, אי-ביצוע דוח טליה ששון. האיש הזה עומד מאחורי הרחבות הבנייה בהתנחלויות. האיש הזה עומד מאחורי העברת כל המסרים בערוצים פורמליים ובערוצים לא פורמליים, שאין שום סיכוי לשלום, כי כמובן אם הוא נכשל בקמפ-דייוויד, אז איך אפשר שמישהו אחר יצליח? לכן את הסיכוי השברירי שקיים צריך לחסל. צריך לחסל אותו בכוח, צריך לחסל אותו במעשים, צריך לחסל אותו בהתנחלויות, צריך לחסל אותו בהמשך בניית הגדר באופן שימנע הקמת מדינה פלסטינית.
ולכן הממשלה כולה ראויה לאי-אמון, אבל ראוי מכולם לאי-אמון בשבוע הזה שר המלחמה אהוד ברק.
היו"ר דליה איציק:
תודה רבה. חבר הכנסת ואסל טאהא – בבקשה, אדוני. יחתום חבר הכנסת יצחק בן-ישראל.
ואסל טאהא (בל"ד):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, גברתי השרה, הזנחת האוכלוסייה הערבית מתמשכת זה שנים. האפליה כלפינו כאזרחים במדינת ישראל היא מובנית, כבר הפכה לחלק בלתי נפרד מהמדיניות הרשמית של הממשלות השונות זה 60 שנה. לצד זה אנחנו ערים גם לכך שלעתים עומדים ומודים באפליה, מקבלים החלטות בממשלה ולא מיישמים את ההחלטות האלה. מי שרוצה לחזור אל החלטות הממשלה, ימצא שם הרבה החלטות של שוויון, של הודאה באפליה, הבטחות לעשות לסגירת הפערים. אבל עובדתית האפליה בתקציבים נשארת, ושום הבטחה לא מיושמת.
זה מזכיר לי את מה שאמר שמואל טולידנו, יועץ כמה ראשי ממשלות בשנות ה-70. הוא אמר: אני מתפלא על האוכלוסייה הזאת, שתמיד סובלת וסובלת, והיא שקטה. הוא ציפה שבתוך כמה שנים האוכלוסייה הזאת תמרוד במדינה. זה יועץ ראש הממשלה, יועץ לכמה ראשי ממשלות. הוא כתב את זה. הממשלה יש לה אוזן אטומה, לא מוכנים לשמוע, לא רוצים לשמוע את קול השכל, אפילו אם זה יצא מבין שורותיה.
גברתי היושבת-ראש, בסקירה מהירה של כל תקציבי המדינה נמצא שהאפליה עדיין מובנית בתוך התקציבים האלה. באחת הישיבות עם גברתי שרת החינוך בתחילת הקדנציה אני הצעתי הצעה, וגברתי קיבלה אותה. גברתי, כל שנה מקצים כמעט 400 חדרים על מנת להדביק את הפער, את המחסור בכיתות לימוד בבתי-הספר הערביים. כל שנה מקצים כמעט אותו מספר, פחות או יותר. גברתי, ביקשתי סקירה מכבודך כמה בונים בשנה מתוך ה-400.
שרת החינוך יולי תמיר:
– – –
היו"ר דליה איציק:
אדוני, אתה מסיים.
ואסל טאהא (בל"ד):
יש מקומות שבהם יש בעיות, שהן גם תלויות לבד במשרד החינוך, גם במינהל מקרקעי ישראל, הן תלויות ברשויות. ולכן הצעתי ועדת חירום שתפתור את הסיבות לכך שהמחסור הזה מתמשך 60 שנה. צריך פעם אחת ולתמיד להפסיק אותו, להדביק את הפער הזה.
שרת החינוך יולי תמיר:
חבר הכנסת טאהא – – – הוועדה קמה עם – – – אנחנו הוצאנו השנה – – –
ואסל טאהא (בל"ד):
אני שמח לשמוע את זה. גברתי, אני אשמח לשמוע את זה ממך מעל הדוכן. תודה.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני. חבר הכנסת ביילין נכנס, ומדליפים לנו ולי שהוא גם סבא. חבר הכנסת ביילין, אתה צריך להראות סימנים, זה לא מינהל תקין. מזל טוב.
אנחנו מסיימים. נא לשבת, נא לצלצל. חבר הכנסת יצחק בן-ישראל.
יצחק בן-ישראל (קדימה):
כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה – –
היו"ר דליה איציק:
אדוני, תמתין. אנחנו תיכף עוברים להצבעה. בבקשה, אדוני.
יצחק בן-ישראל (קדימה):
– – אין – ואת זה יודעים כל חברי הבית – איזה פתרון קסם לרקטות מעזה. אין פתרון פלא של "זבנג וגמרנו". אין שום טכנולוגיה שיודעת ליירט את הרקטות האלה היום.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת דוד טל, נא לשבת. חבר הכנסת ברוורמן. חבר הכנסת טיבי, אני מודה לך שאתה עוזר לי. בבקשה, אדוני.
יצחק בן-ישראל (קדימה):
אין פתרון קסם לרקטות מעזה, ואת זה יודעים כל חברי הבית. אין איזה קונץ, פטנט, לא טכנולוגי, ולא משום סוג אחר, שאם רק נשים אותו, אז לא יגיעו יותר רקטות לשדרות, לאשקלון, לעוטף-עזה ולשאר היישובים המופגזים בנגב. גם הדברים שמערכת הביטחון היום מפתחת, במקרה הטוב יוכלו למנוע רקטות בעוד שלוש-ארבע שנים, וגם אז זו לא תהיה סגירה הרמטית. מה כן אפשר לעשות? אי-אפשר למנוע פיזית את הירי. אני רואה שאף אחד לא מקשיב.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת דוד טל, עכשיו שב במקומך. אני מאוד מבקשת ממך, זה מאוד מפריע.
יצחק בן-ישראל (קדימה):
אני אחזור עוד הפעם.
היו"ר דליה איציק:
לא, אל תחזור עוד הפעם – דקה. חבר הכנסת נסים זאב, האם אתה רוצה לחלוק אתי את המשכורת בסוף החודש? אז בבקשה לא לדבר. חברת הכנסת לבנת. חבר הכנסת גלזר, אני צריכה לקרוא לך באופן אישי, מה קרה? נא להעיר את תשומת לבו של השר איתן שישב במקומו. תודה. בבקשה, אדוני. אנחנו נוסיף לך את הזמן. בבקשה.
יצחק בן-ישראל (קדימה):
תודה. מכיוון שאין לנו שום פתרון פלא טכנולוגי, ומכיוון שאנחנו לא יודעים באמצעים שיש לנו היום להפסיק פיזית את ירי הרקטות, הדבר היחיד שאפשר לעשות זה לגרום לצד השני, לאלה שיורים, להפסיק לירות. השאלה הגדולה היא, איך עושים את הדבר הזה? איך מגיעים למצב שבו הגורמים המשגרים את הרקטות יחשבו שלא כדאי להם לשגר? זו סדרה של פעולות צבאיות משולבות עם שיחות עם מי שצריך, שייקחו הרבה זמן.
כדאי שכל מי שמוכר פתרונות קסם לתושבים בשדרות כאילו יש לו איזה פתרון שרק צריך להפעילו ולא יהיו יותר רקטות, שיגיד את האמת, והאמת היא מאוד פשוטה. דרך אגב, אני מאמין שאפשר לעשות. אפשר להפעיל כוח צבאי, ואפשר להגיע בסופו של דבר למצב שבו לא ירצו לירות עלינו רקטות. לא לא יוכלו. אבל מה שלא נעשה ייקח זמן רב, חודשים רבים אולי אפילו שנה.
היו"ר דליה איציק:
נא לצלצל. אנחנו עוברים להצבעה.
יצחק בן-ישראל (קדימה):
ולכן אני חושב שצריך שתושבי שדרות ידעו, בניגוד למה שאמרו פה מציעי הצעות האי-אמון היום, שמשך הזמן שבו נצטרך לחיות במצב שיורים עלינו רקטות, לא יהיה קצר. יש רק פתרון אחד, דרך אגב, שיכול למנוע פיזית את הרקטות, וזה כיבוש עזה לנצח. זאת אומרת, לכבוש ולהישאר שם. אבל כשנצא משם יוכלו לחדש את הרקטות. זו האמת המרכזית שכדאי היה שנמסור, שלא נשלה את תושבי שדרות שגם הם מקשיבים לנו, כאילו יש פה איזה מישהו – –
היו"ר דליה איציק:
חברת הכנסת אורית נוקד, אתם יושבים שם כאילו זה הסלון שלכם.
יצחק בן-ישראל (קדימה):
– – שיש לו פטנט, ורק איזה ממשלה לא מבינה, או מרושעת, או אני לא יודע מה, לא רוצה לאמץ את הפטנט הזה.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני. אתה מסיים?
יצחק בן-ישראל (קדימה):
תודה רבה, אני אסיים בזה.
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת, אנחנו נחכה עד שהדובר ישב. נא לשבת, אנחנו עוברים להצבעה. האמת היא שהיו לו דברים משכנעים להגיד, רק לא מקשיבים.
אנחנו עוברים להצבעה על ארבע הצעות נפרדות. תחילה אנחנו מצביעים על הצעת סיעות יהדות התורה והאיחוד הלאומי – מפד"ל להביע אי-אמון בממשלה. חברי, הדובר כבר יושב במקומו? כן. אנחנו עוברים להצבעה, הצבעה. לא לדבר בהצבעה.
הצבעה מס' 1
בעד הצעת סיעות יהדות התורה – האיחוד הלאומי – מפד"ל להביע אי-אמון בממשלה – 31
נגד – 51
נמנעים – 4
הצעת סיעות יהדות התורה – האיחוד הלאומי – מפד"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ובכן, ההצעה לא עברה. אני קובעת שהצעת האי-אמון מטעם סיעת יהדות התורה לא עברה.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת סיעת הליכוד. הצבעה.
הצבעה מס' 2
בעד הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה – 31
נגד – 50
נמנעים – 5
הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
אני קובעת שהצעת סיעת הליכוד לא התקבלה.
אנחנו עכשיו עוברים להצבעה על הצעת ישראל ביתנו. הצבעה.
הצבעה מס' 3
בעד הצעת סיעת ישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה – 30
נגד – 55
נמנעים – 3
הצעת סיעת ישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
אני קובעת שהצעת האי-אמון מטעם ישראל ביתנו לא התקבלה.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת סיעות רע"ם-תע"ל, חד"ש ובל"ד. הצבעה.
הצבעה מס' 4
בעד הצעת סיעות רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה – 7
נגד – 60
נמנעים – 14
הצעת סיעות רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ובכן, הממשלה צלחה את הצעות האי-אמון.
חברי, מחר ב-16:30 תהיה כאן קנצלרית גרמניה. שרי הממשלה וחברי הכנסת, כולכם מתבקשים להיות כאן מחר ב-16:00. תודה.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר דליה איציק:
הודעה לסגנית מזכיר הכנסת.
סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
ברשות יושבת-ראש הכנסת, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 7) (תיקון), התשס"ח–2008; הצעת חוק עובדי הוראה, התשס"ח–2008.
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה) (תיקון מס' 11), התשס"ח–2008, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 20), התשס"ח–2008, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק השתלת אברים, התשס"ח–2008, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות – –
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת, מי שלא רוצה להיות פה – שיצא. השר אטיאס, מה שלומך? חבר הכנסת סער, אתה מדבר כל הזמן.
גדעון סער (הליכוד):
אני לא מדבר.
היו"ר דליה איציק:
אתה כן מדבר. דיברת עוד כשהיית שם. כן, בפנטומימה. חברת הכנסת סופה לנדבר.
סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
– – הצעת חוק מוות מוחי נשימתי, התשס"ח–2008, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
מסקנות ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בנושא: פיטורי עובדת ממוצא אתיופי במשטרת התנועה הארצית, בעקבות הצעה לסדר-היום של חבר הכנסת שלמה מולה. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
תודה. מי זה שם עם החולצה הלבנה?
אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו):
זה חבר הכנסת ליברמן. הוא רזה אז לא מזהים אותו.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת ליברמן, רזית, אני לא מצליחה לזהות אותך.
נמצא אתנו כאן נשיא מחוז לומברדיה. שלום וברוכים הבאים. ברוכים הבאים אלינו.
הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 100) (החמרת ענישה בעבירות רכוש), התשס"ח–2008
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/372).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אמנון כהן:
אנחנו ממשיכים בסדר-היום. חברי חברי הכנסת, הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 100) (החמרת ענישה בעבירות רכוש), התשס"ח–2008, קריאה ראשונה. יציג את ההצעה שר המשפטים דניאל פרידמן. בבקשה.
שר המשפטים דניאל פרידמן:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג את הצעת חוק העונשין (החמרת ענישה בעבירות רכוש). מטרת החוק המוצע היא ליצור הבחנה ברורה בין פגיעות רכוש בדרגות חומרה שונות, הבאות לידי ביטוי בשווי הכספי של הפגיעה. כיום, כפי שידוע לכם, יש עבירה שנקראת "גנבה". בהגדרת עבירה זו אין הבחנה – מבחינת החומרה – בין מקרים שבהם הרכוש שנגנב הוא פעוט-ערך ובין מקרים שבהם הרכוש שנגנב רב-ערך. אני מאוד מקווה שכאשר נגיע לחקיקה נוספת, בנושא של אכיפה אלטרנטיבית, נמצא דרך שבה לעבירות פעוטות, ובכללן גנבה המשתווה לסכום פעוט, יימצא פתרון בדרך של אכיפה אלטרנטיבית, ולאו דווקא בדרך של הרשעה משפטית, לפחות כשמדובר בפעם הראשונה שאדם נתפס עובר עבירה.
במקרים שבהם יש פגיעת רכוש בסכום משמעותי, העבירה הופכת – על-פי ההצעה – מעוון לפשע. בהצעה פשוטה זו יש פתרון מקיף לבעיות רבות, בין השאר יש בה הבחנה בין עבריין "מקצועי", שעוסק בגנבות "מקצועיות" ומורכבות, ובין נער פוחז שגנב מחנות מכולת. על-פי החוק הנוכחי אין הבדל בין מי שגנב עופות בסופרמרקט לבין מי שגונב ציוד חקלאי בשווי של מאות אלפי שקלים.
בהצעה שלנו אנחנו קובעים מדרג: מי שגונב או גורם נזק בערך גדול מחצי מיליון שקלים – עונשו עד שבע שנות מאסר; מי שגונב או גורם נזק בערך שבין 10,000 שקל ובין חצי מיליון שקלים – עונשו ארבע שנות מאסר. יש בהצעה משום מענה הולם על גנבות של תשתיות ושל ציוד חקלאי בלי להפלות לרעה סוגים אחרים של גנבה.
אני רוצה לקרוא חלק מפנייה של ראש עירייה בעניין אכיפת החוק על גנבי מתכות: "בית-המשפט רואה מול עיניו את שווי הגנבה הנמוך הנובע ממכירת המתכת הגנובה, אולם חיתוך כבלי נחושת למזגן מרכזי בבית-ספר, ששוויים לעבריין עשרות שקלים, גורם לעירייה נזק של עשרות אלפי שקלים". ההצעה מתמודדת גם עם הבעיה הזאת, מכיוון שהיא בוחנת לא רק את הרווח שהפיק הגנב מהעבירה, אלא גם את החיסרון שנגרם למי שגנבו ממנו.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מבקש לאשר את הצעת החוק שלפנינו בקריאה ראשונה ולהעביר אותה להמשך דיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה לשר המשפטים. יש לנו רשימת דוברים. אני רואה כאן את חבר הכנסת אופיר פינס. בבקשה. שלוש דקות. אחריו – חבר הכנסת נסים זאב, אם יימצא באולם. אם לא – נעבור להצבעה.
אופיר פינס-פז (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, מדובר בהצעת חוק שאת עיקריה שמעתי בעבר משר המשפטים. יש לי בעיה עם הצעת החוק הזאת, ואני רוצה לומר מדוע. ראשית, אם באמת הממשלה היתה מחליטה לאמץ למשל את גישת ג'וליאני, שהציע מצד אחד ענישה חריפה מאוד על עבירות קשות מאוד – בארצות הברית גם מקובל הכלל של עבירה שלישית: מאסר עולם – ומצד אחר ניסיון ליצור מצב שבו עבריינים לא הופכים להיות רצידיביסטים. לצד השיטה הזאת יש גם מנגנון משוכלל מאוד לשיקום אסירים ולהחזרת אסירים למוטב. אם הייתי רואה קונספציה, והייתי מאמין שבקונספציה הזאת יש באמת יריעה רחבה – אבל אני לא רואה כאן קונספציה, אלא הצעת חוק שנועדה לעשות הבחנה בין עבירות גנבה כאלה ואחרות וליצור מין מדרג של גנבות.
אני רוצה לשאול אותך שאלה – אני לא יודע אם יתאפשר לך לענות עכשיו, או אולי בהמשך – לעניין עבירות צווארון לבן למשל. אני חושב שמעילה בכספי ציבור, בין שעשה אותה אדם נבחר ובין שעשה אותה עובד ציבור ממונה, בין שהיא במיליון שקל ובין שהיא ב-10,000 שקל, עדיין היא מעילה; עדיין היא גנבה בידי אדם שקיבל סמכות לטפל בכספי ציבור מטעם החוק או מטעם הממונה עליו.
יכול להיות שבצורה הזאת אנחנו בעצם הולכים להקל לא עם העבריין הקטן שמעד בפעם הראשונה כי הוא רעב ללחם. מה הבעיה? אפשר לטעון שהחוק הזה הוא חוק אנושי וחברתי, כי הוא בעצם עושה חסד עם ילד רעב שגנב אוכל במכולת, ואתה – בצדק – רוצה שעל איש כזה לא יוטבע אות קין והוא לא יהיה לעבריין שיידרדר וכו', ובזה אני תומך במאה אחוז. מצב שבו אנשים מכובדים, חזקים, בעלי שררה שמועלים יוכלו להיעזר בחוק הזה כדי לקבל עונש מופחת – לדעתי זה אסור שיקרה.
אני באופן אישי חושב שהחוק הזה היה צריך להיות חלק ממסגרת רחבה יותר, של תפיסת עולם שלמה, והייתי ממליץ להיזהר מחקיקה שתתיימר לסייע לחלשים אך בסופו של דבר תסייע לחזקים. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה.
חברי חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 100) (החמרת ענישה בעבירות רכוש), התשס"ח–2008. בבקשה.
הצבעה מס' 5
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18
נגד – 2
נמנעים – 1
ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 100) (החמרת ענישה בעבירות רכוש), התשס"ח–2008, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר אמנון כהן:
בעד – 18, נגד – 2, נמנע אחד. אני קובע בזה שהצעת חוק העונשין (תיקון מס' 100) (החמרת ענישה בעבירות רכוש), התשס"ח–2008, התקבלה בקריאה ראשונה ותועבר לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.
הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון מס' 2), התשס"ח–2008
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/372).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אמנון כהן:
ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון מס' 2), התשס"ח–2008, קריאה ראשונה. שר המשפטים יציג לפנינו את הצעת החוק. בבקשה, אדוני.
שר המשפטים דניאל פרידמן:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, סעיף 17(א) לחוק הרבנות הראשית לישראל קובע כי במשך מחצית תקופת כהונתם של הרבנים הראשיים לישראל ישמש האחד נשיא מועצת הרבנות הראשית והאחר נשיא בית-הדין הרבני הגדול, ובמחצית השנייה יתחלפו בתפקידיהם. אשר לסדר מילוי התפקידים נקבע בסעיף 17(ב) לחוק, שיש לרבנים הראשיים לישראל אפשרות להחליט בהסכמה מי ישמש קודם בכל תפקיד. לעומת זאת, החוק אינו מאפשר לרבנים לקבוע ביניהם חלוקה שונה של משך תקופת הכהונה בכל אחד מהתפקידים.
ייתכנו מצבים שבהם יסכימו הרבנים הראשיים להאריך את תקופת תפקיד הנשיאות שבה הם משמשים או שיעדיפו לשמש בתפקיד אחד בלבד לאורך כל תקופת הכהונה.
מוצע לקבוע כי ככל שיש הסכמה בין הרבנים הראשיים לישראל, יתאפשר להם בכל עת לקבוע ביניהם חלוקה אחרת של תפקידיהם, ויובהר כי הכוונה היא הן לעניין משך תקופת הכהונה בכל תפקיד – כך, למשל, יוכלו הרבנים הראשיים להסכים לפני תום מחצית תקופת הכהונה כי לא יתחלפו בתפקידיהם וכי כל אחד מהם ישמש באותו תפקיד לאורך כל תקופת הכהונה כרב ראשי לישראל.
סעיף 24 לחוק הדיינים קובע כי הודעה על מינוי דיין ועל גמר כהונתו תפורסם ברשומות. לאור האפשרות הניתנת בסעיף 1 המוצע לרבנים הראשיים, להסכים על חלוקת התפקידים ביניהם השונה מזו הקבועה בסעיף 17, מוצע לקבוע כי גם הודעה על קביעת נשיא בית-הדין הרבני הגדול תפורסם ברשומות ותובא לידיעת הציבור.
הציפייה שלי בהקשר הנוכחי היא שתושג הסכמה, ואני מבין שקיימת הסכמה כזאת, שלפיה הרב עמאר ימשיך בתפקידו כנשיא בית-הדין לערעורים חמש שנים נוספות. אני מבקש מהכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. חבר הכנסת משה גפני, אתה רשום. בבקשה, אדוני.
משה גפני (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני שר המשפטים, אני תומך בהצעת החוק הזאת כי מדובר בה על הסכמה בין שני הרבנים הראשיים, שנושאים בתפקידים של נשיא בית-הדין הרבני הגדול ונשיא מועצת הרבנות הראשית. אני לא סבור שצריך להעלות את זה למישור הפרסונלי; אני חושב שמלכתחילה היה צריך לחוקק את החוק הזה. אני זוכר שהחוק המקורי נחקק בלחץ של זמן, אבל מן הראוי – אם שני הרבנים הראשיים מסכימים ביניהם מלכתחילה – שכל אחד מהם יישא בתפקיד במהלך כל הקדנציה. אני חושב שזה ראוי. אני חושב שלא היה ראוי לדבר על נושא פרסונלי, וכמובן התנאי הוא שיש הסכמה בין שני הרבנים הראשיים. אני אתמוך, זה לטובת העניין. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. אנו עוברים להצבעה.
נסים זאב (ש"ס):
אני ביקשתי לדבר.
היו"ר אמנון כהן:
אתה לא רשום אצלי.
עוברים להצבעה.
הצבעה מס' 6
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 24
נגד – אין
נמנעים – 2
ההצעה להעביר את הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון מס' 2), התשס"ח–2008,
לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
היו"ר אמנון כהן:
בעד – 24, אין מתנגדים, שני נמנעים. אני קובע שהצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון מס' 2), התשס"ח–2008, התקבלה בקריאה ראשונה ותועבר לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.
דוד אזולאי (ש"ס):
למה משרד הפנים?
הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 6) (הטלת תפקידים), התשס"ח–2008
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/217).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אמנון כהן:
אנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 6) (הטלת תפקידים), התשס"ח–2008, של חבר הכנסת שי חרמש – קריאה ראשונה. בבקשה, אדוני.
שי חרמש (קדימה):
כבוד היושב-ראש, מכובדי חברי הכנסת, החוק שמוצע פה לקריאה ראשונה נועד לתת אפשרות חוקית לגופים שיש להם הידע, הניסיון והיכולת לטפל בשימור אתרי מורשת, התיישבות, שמורות טבע ואתרים לאומיים, לקבל על עצמם את האחריות במקומות שבהם רשויות אחרות מתקשות לעשות כן.
מפת הארץ רוויה במבנים של מורשת התיישבות, אתרים שראויים לשימור. אמר יגאל אלון: עם ששוכח את עברו, עתידו לוט בערפל. עבר זה הוא עבר עשיר וגדול, הפרוס על מפת הארץ. אלא מה? קצרה ידן של הרשויות מלהתמודד עם השיקום, עם השימור, ויותר מכך – עם התפעול והתחזוקה. מדובר במערכות חינוך סביב המבנים האלה, סביב אתרים שנושאים גם סיפורים מראשית ההתיישבות ובניין הארץ, הציונות ודומיהם.
הצעת החוק הזאת, שעברה תהליך ממושך וארוך, לטעמי שלא לצורך, נועדה להרחיב את מגוון הגופים שאפשר להטיל עליהם את האחריות – בעיקר על המועצה הציבורית לשימור אתרים.
הצעת החוק הזאת אינה כרוכה בשום הוצאה תקציבית; נהפוך הוא, היא נועדה לשמר ולהציל דברים ששיני הזמן נוגסות בהם ואין מי שיציל ויטפל. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. חבר הכנסת דוד אזולאי – אני מבין שאתה מוותר על זכות הדיבור, אף שאתה רשום פה. חבר הכנסת נסים זאב, אני מחויב לתת לך.
נסים זאב (ש"ס):
– – –
היו"ר אמנון כהן:
טוב.
חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 6) (הטלת תפקידים), התשס"ח–2008, קריאה ראשונה – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 7
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 6) (הטלת תפקידים), התשס"ח–2008, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
היו"ר אמנון כהן:
בעד – 18, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 6) (הטלת תפקידים) התשס"ח–2008, התקבלה בקריאה ראשונה והיא תעבור לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.
שאילתות ותשובות
היו"ר אמנון כהן:
אנחנו עוברים לשאילתות ותשובות לשרה המקשרת בין הממשלה לכנסת רוחמה אברהם-בלילא. שאילתא מס' 1438 של חבר הכנסת יואל חסון – לפרוטוקול.
1438. שיפוץ מקלטים בצפון
חבר הכנסת יואל חסון שאל את ראש הממשלה
ביום י' באב התשס"ז (25 ביולי 2007):
פורסם כי טרם החל שיפוץ כ-2,800 מקלטים בבתים משותפים בצפון, בשל מחלוקות בשאלה מי יבצע את השיפוץ של המקלטים ומי ידאג לתחזוקתם.
רצוני לשאול:
1. האם נכון הדבר?
2. אם כן – האם נמצא פתרון שיאפשר פיקוח על מוכנות המקלטים ומהו?
3. מה הוא לוח הזמנים לשיפוץ המקלטים?
תשובת השרה רוחמה אברהם-בלילא:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
לאחר בדיקה מול הגורמים הרלוונטיים, הריני להשיבך על השאילתא שבנדון:
1. לא נכון. עד היום נסתיימה העבודה ב-1,200 מקלטים ציבוריים, ועוד 800 מקלטים נמצאים בשלבי עבודה שונים. העבודה ב-1,500 המקלטים הפרטיים המשותפים בוצעה על-ידי חברת "עמיגור", במימון הקרן לידידות, בהיקף של 40 מיליון ש"ח.
2. נמצא פתרון שיאפשר פיקוח על מוכנות המקלטים. במהלך דצמבר 2006 הופץ חוזר מיוחד של מנכ"ל משרד הפנים בנושא הנחיות תקציב התגוננות אזרחית. בחוזר הוטל על כל רשות להכין חוק עזר בנושא מקלטים משותפים ולבצע ביקורות על מנת לוודא כשירות המקלטים. עוד התבקשו הרשויות לעשות שימוש בתקציב התגוננות אזרחית בהתאם לייעודו.
הטיפול בנושא המקלוט נמצא על-פי חוק באחריות הרשויות המקומיות.
3. לגבי לוח הזמנים, החל ממאי 2007 מוביל משרד ראש הממשלה עבודה לבחינת נוהל לפיקוח על כשירות מקלטים ציבוריים ופרטיים ברחבי הארץ. העבודה נעשית בשיתוף פיקוד העורף, משרד האוצר, משרד הפנים, מינהלת שיקום הצפון ומרכז השלטון המקומי.
בנוסף, החל מיולי 2007 החל פרויקט שיקום המקלטים הציבוריים בצפון, במימון הממשלה, בהיקף של 85 מיליון ש"ח. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
ממשיכים בשאילתא 1548 של חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין: הסתרת מידע על גבריאל דוויט.
1548. הסתרת מידע על גבריאל דוויט
חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין שאל את ראש הממשלה
ביום ב' בשבט התשס"ח (9 בינואר 2008):
פורסם ב"ידיעות אחרונות" ב-19 באוקטובר 2007, שאגף המודיעין של צה"ל ידע מה עלה בגורלו של גבריאל דוויט, אשר טבע לפני כשלוש שנים וגופתו נסחפה בים ללבנון.
רצוני לשאול:
1. האם הדבר נכון?
2. אם כן – מדוע הוסתר מן המשפחה מידע חשוב על הנעדר במשך תקופה כה ארוכה?
3. מה ייעשה כדי שמקרה דומה לא יישנה?
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
בשם ראש הממשלה ולאחר בדיקה מול הגורמים הרלוונטיים, הריני להשיבך על השאילתא שבנדון:
1. חבר הכנסת יולי אדלשטיין, לשאלתך הראשונה, אכן התקבל מידע מגופי המודיעין כי קיימת אפשרות שגופתו של ישראלי אתיופי נפלטה לחוף הים בלבנון והועברה לידי ה"חיזבאללה".
2. עם זאת, בתשובה על שאלתך השנייה – מאחר שמדובר היה במידע מודיעיני שלא נתמך בראיה ברורה וחד-משמעית, הוחלט כי לא נכון יהיה לדווח על כך למשפחת דוויט.
3. לשאלתך השלישית, מה ייעשה שמקרה דומה לא יישנה – יש לציין כי בסוגיות מעין אלו אין תשובה ברורה וחד-משמעית ורק איזון של כלל השיקולים יכול להביא לכדי הכרעה.
בעניין זה, למרות הלבטים, נתקבלה ההכרעה שלא למסור את המידע האמור.
פרשיית מותו של מר גבריאל דוויט, זיכרונו לברכה, הינה פרשייה כואבת. לבי עם משפחת דוויט אשר איבדה את יקירה גבריאל ואשר רק לאחר שלוש שנים ארוכות הוחזרה גופתו מלבנון והועברה לקבורה בישראל. יהי זכרו ברוך.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. שאלה נוספת לחבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין.
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
תודה רבה לכבוד היושב-ראש. גברתי השרה, ברצוני לשאול: לאחר חשיפת הפרשה ולאחר החזרת הגופה של גבריאל לארץ, האם משרד ראש הממשלה נמצא בקשר עם המשפחה? מרגיע את המשפחה? הרי בדיונים בכנסת, כפי שאומרים בלשון עמך, הבטן של המשפחה היתה מלאה על הממשלה ועל הכנסת, על כולנו. מה הצעדים שמשרד ראש הממשלה וגורמים אחרים נוקטים היום? תודה.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
אין לי התשובה; אשמח לברר ולהעביר לך את התשובה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. תעבירי לו את התשובה בצורה מסודרת. השאילתא הבאה, 1557, של חבר הכנסת אופיר פינס-פז – לפרוטוקול.
1557. קצבאות לניצולי השואה
חבר הכנסת אופיר פינס-פז שאל את ראש הממשלה
ביום כ"ו בחשוון התשס"ח (7 בנובמבר 2007):
לאחרונה פורסם כי יש החלטה חדשה בנושא הקצבאות לניצולי השואה.
רצוני לשאול:
1. האם הועבר לניצולים הסכום שהבטיחה הממשלה להעביר באוגוסט?
2. האם קיים קריטריון לקבלת הקצבה שלפיו על הניצול להיות מעל גיל 80?
3. האם ניצול בעל דירה פסול מלקבל את הקצבה?
תשובת השרה רוחמה אברהם-בלילא:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת פינס, בשם ראש הממשלה ולאחר בדיקה מול הגורמים הרלוונטיים, הריני להשיבך על השאילתא שבנדון:
1. כחלק מהסיכומים עם מרכז הארגונים של ניצולי השואה משולמת קצבה חודשית בסך 1,000 שקל לניצולי השואה יוצאי מחנות וגטאות שעד כה לא קיבלו קצבה מממשלת ישראל, מגרמניה או מכל מדינה אחרת. תהליך איתור הזכאים מצוי בעיצומו, ועד כה הוכרו 1,200 ניצולים כזכאים לקבלת הקצבה.
2. לא קיים קריטריון לקבלת הקצבה שלפיו על הניצול להיות מעל גיל 80. בהחלטת הממשלה, ובהצעות החוק הממשלתיות שהוגשו בעקבותיה, יש הטבות מוגדלות בתחום של הקצבאות (תוספת לקצבת זיקנה והבטחת הכנסה) לקשישים מעל גיל 80. מדובר לעניין זה בהטבות שיינתנו לכלל הקשישים, אם הם ניצולי השואה ואם לאו.
3. ניצול בעל דירה אינו פסול מלקבל את הקצבה. בהחלטת הממשלה נקבע שיינתן סיוע מוגבר לקשישים מקבלי הבטחת הכנסה שהם חסרי דיור. קשיש מעל גיל 80 שמקבל הבטחת הכנסה יקבל תוספת לקצבת הבטחת ההכנסה, ואם הוא גם חסר דיור, יקבל בנוסף סיוע מוגדל בסך 300 שקל ממשרד הבינוי והשיכון.
היו"ר אמנון כהן:
שאילתא מס' 1900 של חבר הכנסת אברהים צרצור – לפרוטוקול.
1900. הרשות לפיתוח כלכלי במגזר המיעוטים
חבר הכנסת אברהים צרצור שאל את ראש הממשלה
ביום ט"ז בשבט התשס"ח (23 בינואר 2008):
ב-15 בפברואר הוחלט להקים במשרד ראש הממשלה את הרשות לפיתוח כלכלי במגזר המיעוטים: המגזר הערבי, דרוזים וצ'רקסים.
רצוני לשאול:
1. האם הרשות אושרה והוקמה?
2. אם כן – מי עומד בראשה?
3. האם מונו אנשי מקצוע ערבים?
4. האם היא השתתפה בבניית התקציב המיועד לערבים במסגרת תקציב המדינה לשנת 2008?
5. האם היא נבנתה בהתייעצות עם מנהיגי המגזר הערבי ו/או עם אנשי מקצוע ערבים?
תשובת השרה רוחמה אברהם-בלילא:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת צרצור, בשם ראש הממשלה הריני להשיבך על השאילתא שבנדון:
1. ב-15 בפברואר 2007 הוחלט להקים במשרד ראש הממשלה את הרשות לפיתוח כלכלי במגזר המיעוטים על-פי האמור בהחלטת הממשלה.
2. ב-1 באוגוסט מונה מנהל הקמה לרשות שישמש בתפקידו עד לבחירת מנהל קבוע בהליך של ועדת איתור מועמדים.
3. בצוות ההקמה המצומצם של הרשות שיתמנה בימים הקרובים יעבדו יחדיו יהודים וערבים.
4. בשל העובדה שהרשות נמצאה בשלב הקמה ובתת-איוש, לא יכלה הרשות למלא בשנה שעברה את התפקיד שיועד לה בעניין הצעת תקציב המדינה. עם זאת, משרד ראש הממשלה פעל לקדם את העיקרון של הלימת תקציבי המשרדים עם צורכי מגזרי המיעוטים בישראל.
5. תהליך בניית הרשות ותפקידיה נעשה על-ידי אנשי מקצוע יהודים וערבים במשרד ראש הממשלה ובהתייעצות מתמדת עם אנשי ציבור מהמגזר, ארגונים מהחברה האזרחית ואנשי עסקים יהודים וערבים.
היו"ר אמנון כהן:
שאילתא מס' 1901 של חבר הכנסת יוסף ביילין – לפרוטוקול.
1901. מדיניות מתן היתרים ליציאה מעזה לצרכים רפואיים
חבר הכנסת יוסף ביילין שאל את ראש הממשלה
ביום ט"ז בשבט התשס"ח (23 בינואר 2008):
מאז החליט הקבינט הביטחוני להכריז על עזה כישות עוינת ועל כוונתו לנהוג צעדי ענישה קולקטיביים כלפי האוכלוסייה, החלה המדינה מונעת את מעברם לטיפול גם של חולים במצבים המסכנים חיים ודחופים ביותר.
רצוני לשאול:
מדוע מתנה השב"כ מתן אישור לטיפול רפואי במסירת מידע?
תשובת השרה רוחמה אברהם-בלילא:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת ביילין, בשם ראש הממשלה ולאחר בדיקה מול הגורמים הרלוונטיים, הריני להשיבך על השאילתא שבנדון:
שירות הביטחון הכללי נדרש מדי יום לאבחון ביטחוני של תושבי רצועת-עזה המבקשים להיכנס לישראל על רקע הומניטרי. הליך האבחון הינו הליך מקצועי אשר נועד להעריך את רמת הסיכון של המבקש, כאשר בכל מקרה עמדת השירות נקבעת תוך עריכת איזון ראוי בין הערכת הסיכון לבין הצורך הרפואי. כניסתם לישראל של מרבית המבקשים, בדגש בכאלה הזקוקים לטיפולים רפואיים מצילי חיים, מתאפשרת בסופו של הליך האבחון. זאת למרות הנסיבות הביטחוניות המורכבות ברצועת-עזה ועל אף שלל דוגמאות המעידות על ניצול כניסות אלה על מנת לקדם מהלכי טרור.
ולתשובה על שאלתך – יש להדגיש כי שירות הביטחון הכללי אינו מתנה קבלת היתר כניסה לישראל לצורך הומניטרי בנכונות המבקש למסור מידע כלשהו.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה, גברתי השרה המקשרת. אנחנו מבקשים משרת החינוך של מדינת ישראל להשיב על השאילתות הבאות. שאילתא מס' 1604 של חבר הכנסת יעקב מרגי בנושא: מפעל ההזנה. גברתי השרה, תשיבי לכבוד חבר הכנסת יעקב מרגי.
1604. יישום מפעל ההזנה בבתי-הספר של "מעיין החינוך התורני"
חבר הכנסת יעקב מרגי שאל את שרת החינוך
ביום ד' בכסלו התשס"ח (14 בנובמבר 2007):
בערים רבות ברחבי הארץ, כגון בית-שמש ובית-שאן, מפעל ההזנה אינו מיושם בבתי-הספר של "מעיין החינוך התורני", בשל אי-העברת תקציבים מהרשות המקומית.
רצוני לשאול:
1. האם נכון הדבר?
2. אם כן – האם בבתי-ספר ממלכתיים מיושם מפעל ההזנה?
3. אם כן – מדוע הוא אינו מיושם בבתי-ספר של "מעיין החינוך התורני"?
4. מה ייעשה בעניין?
שרת החינוך יולי תמיר:
לשאלתו של חבר הכנסת מרגי, מפעל ההזנה מופעל מכוח חוק ארוחה יומית לתלמיד, הקובע כי באוכלוסייה הזכאית להזנה ייכללו תלמידי בתי-ספר יסודיים מבין אלה הלומדים במוסדות חינוך שבהם מופעל יום חינוך ארוך מכוח צו אשר הוצא מכוח חוק יום חינוך ארוך ולימודי העשרה, היינו, מוסדות חינוך רשמיים. עם זאת, באותם יישובים הנכללים במפעל ההזנה, בתי-הספר היסודיים של שתי הרשתות יכולים לקבל השתתפות מהמדינה במפעל ההזנה, ככל שיבקשו לספק את ההזנה לתלמידיהם, מכוח סעיף 3 לחוק יסודות התקציב.
את חלקה של הרשות במימון ההזנה – על-פי שיעורי ההשתתפות שנקבעו לכל רשות – תשלם הרשת, ככל שתרצה להפעיל את מפעל ההזנה במוסדותיה, אלא אם כן הגיעה להסכמה עם הרשות המקומית וזו נתנה הסכמתה לשאת בעלויות גם בגין מוסדות הרשת שבתחומה.
כלומר, הרשות המקומית בעניין הזה סוברנית להחליט איך לפעול; זאת החלטה של הרשות באותם יישובים ובאותן שכונות שלא כלולות בצו. אם השכונה כלולה בצו אין לרשות אלא להפעיל את מפעל ההזנה; אם לא – הרשות רשאית להפעיל את מפעל ההזנה. לכן המקרה בבית-שמש הוא מקרה שבו הרשות זכאית ולא חייבת, ואין בכוחי לחייב את הרשות במקום שהיא בוחרת שלא לעשות את זה.
היו"ר אחמד טיבי:
חבר הכנסת מרגי, אתה מסתפק?
יעקב מרגי (ש"ס):
כן.
היו"ר אחמד טיבי:
השאילתא הבאה, 1843, של חבר הכנסת אמנון כהן: חגיגות סמים בבתי-ספר.
1843. שימוש בסמים בבתי-הספר
חבר הכנסת אמנון כהן שאל את שרת החינוך
ביום ב' בשבט התשס"ח (9 בינואר 2008):
פורסם כי עסקאות סמים נעשות בין תלמידי בתי-הספר ולעתים בין כותלי בית-הספר.
רצוני לשאול:
1. האם נכון הדבר?
2. אם כן – בכמה בתי-ספר נמצאו תלמידים שקשורים לסמים?
3. מה עושה משרדך בנושא?
שרת החינוך יולי תמיר:
1. אשר לשאלת תופעת הסמים בבתי-הספר, אכן היו תופעות כפי שחבר הכנסת מעלה בכמה בתי-ספר.
2. בחודש ינואר 2008 החליטה יחידת הנוער במשטרת ישראל להתמקד בפעילות למניעת שימוש בסמים באזור חיפה, ובמסגרת הפעילות הזאת נתפסו תלמידים מ-12 בתי-ספר בעיר שמשתמשים בסמים.
3. כאשר נחשף העניין תגבר משרד החינוך פעילויות בכל הנושא של מלחמה בסמים והכליל את בתי-הספר בפעילות קד"מ של קבוצות דיון, משפחה שבה משתתפים משפחת הנער שנתפס, נציגות מבית-הספר בהתאם לבחירת התלמיד, וכל גורם הקרוב לנער, לפי בחירתו, כשהמטרה היא לשתף מספר גורמים גדול ככל האפשר בקהילה בתכנון הטיפול בנער המופנה לשירות מבחן ובביצועו.
הוקם פורום משותף לעיריית חיפה ולמשרד החינוך, המאגד את כל הגורמים הפועלים בנושא בעיר – השירות הפסיכולוגי הייעוצי של משרד החינוך, שירות המבחן לנוער, המשטרה, אגודת "אל-סם" – עם הרשות העירונית למלחמה בסמים ובאלכוהול ואגף החינוך בעירייה. הם גיבשו תוכנית מערכתית לטפל בנושא הסמים בעיר.
התקיים מפגש מיוחד עם כל מנהלי המוסדות התיכוניים בעיר חיפה. במפגש הוצגה הבעיה, נערך פאנל והתקיים דיון בנושא: טיפול בנערים המשתמשים בסמים, והוצגו לכל מנהלי בתי-הספר כל מגוון התוכניות האפשרי שהם יכולים להכניס למסגרות החינוכיות כדי לטפל בבעיה.
הוחלט לחזק את שיתוף הפעולה בין בתי-הספר לבין המשטרה, שירות המבחן ויתר הגורמים.
סוכם כי כל בית-ספר יקים ועדה בית-ספרית בנושא וידווח גם למשרד וגם לרשות, ובמידת הצורך למשטרה, על מנת לעקוב אחר הטיפול בבעיה. במערכת הזאת ישתתפו גם קציני מבחן לנוער שיטפלו בנערים שכבר נתפסו ולומדים באותם בתי-ספר.
תוכנית המניעה הבית-ספרית "כישורי חיים", שמופעלת בבתי-הספר, תוגברה באזור ובעלי תפקידים בבית-הספר העוסקים בקידום נוער ובמעקב אחרי נוער תוגברו אף הם.
נבנה מודל עבודה משותף לכל הגופים הנ"ל לעבודה משותפת והוקמו קבוצות אופ"י – אימון ופיתוח יכולות התמודדות, שבהן התלמידים יכולים לקבל הכנה, הדרכה ותמיכה בזמן שהם נגמלים מסמים או מאלכוהול.
חשוב לציין שחלק מהפעולות שציינתי כאן, שמתוגברות מאוד במחוז עקב הגילוי, מתקיימות בכל בתי-הספר – גם במקומות שבהם לא נתפסו תלמידים. אנחנו יודעים שהבעיה הזאת היא בעיה קשה, ואנחנו מפעילים פעילות מונעת במגוון רחב של רשויות ובמגוון רחב של בתי-ספר.
היו"ר אחמד טיבי:
שאלה נוספת, חבר הכנסת אמנון כהן. מסתפק? תודה, גברתי השרה.
עכשיו אנחנו עוברים לשאילתא משותפת לשלושה חברי הכנסת: מיסז'ניקוב – שאילתא 1891, יואל חסון – שאילתא 1970, ופלסנר – שאילתא 1989: עלייה במחירי המסע לפולין. אף אחד לא נמצא. לפרוטוקול.
1891, 1970, 1989. מחיר מסע משלחות הנוער לפולין
חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב שאל את שרת החינוך
ביום ט"ז בשבט התשס"ח (23 בינואר 2008):
פורסם לאחרונה כי מחיר ההשתתפות במסע משלחות הנוער לפולין עלה ב-50% וכיום הוא לפחות 1,500 דולר, דבר שיוצר אפליה ומונע השתתפות תלמידים.
רצוני לשאול:
1. האם נכון הדבר?
2. אם כן – מדוע?
3. האם מתקיים מכרז להפעלת המסע, והאם הוא מבוקר?
4. האם עקב המחיר הגבוה יבקרו פחות תלמידים בפולין?
5. אילו פעולות חלופיות ייעשו כדי לחזק את זכר השואה בקרב מי שלא ייסע?
חבר הכנסת יואל חסון שאל את שרת החינוך
ביום י"ד באדר א' התשס"ח (20 בפברואר 2008):
פורסם כי משרדך פרסם מכרז חדש, שייקר את ההשתתפות במשלחות לפולין בכ-1,500 שקלים לתלמיד. ההתייקרות גרמה לאיגוד מנהלי התיכונים להמליץ שלא לשלוח תלמידים לפולין.
רצוני לשאול,
1. האם נכון הדבר?
2. מדוע התייקרה ההשתתפות במשלחות?
3. כיצד מסייע משרדך לתלמידים מעוטי יכולת להשתתף במשלחת?
חבר הכנסת יוחנן פלסנר שאל את שרת החינוך
ביום י"ד באדר א' התשס"ח (20 בפברואר 2008):
מדי שנה יוצאות לפולין משלחות תלמידי תיכון מהארץ. מימון הנסיעה מוטל ברובו על ההורים, ועשוי להגיע לכ-7,000 ש"ח. העלות עלולה להפלות לרעה תלמידים ממשפחות מעוטות יכולת.
רצוני לשאול:
1. מה היא מדיניות משרדך בנושא חלוקת נטל העלות?
2. מה נעשה לגיבוש כלים משמעותיים כדי לסייע למשפחות מעוטות יכולת?
תשובת שרת החינוך יולי תמיר:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
המסע לפולין אומנם התייקר בעקבות המכרז החדש, שמשרד החינוך נדרש לקיים על-פי הנהלים, בערך שקלי של 1,500 ש"ח – כ-6,000 ש"ח לעומת 4,500 ש"ח במכרז הקודם. ההתייקרות נובעת בעיקר מההתייקרויות בפולין משנת 2003 עד שנת 2007 בשל הצטרפות פולין לאיחוד האירופי.
משרד החינוך מקיים את מסע המשלחות לפולין באמצעות מכרז מסודר ועל-פי כל הכללים המחייבים.
לנוכח תוצאות המכרז החלטתי, לאחר לבטים קשים, לא לבטלו ולאפשר לכל בתי-הספר שהתכוננו ליציאה לפולין בחודשים פברואר עד אפריל 2008 לקיים את המסע, ואף לסייע בסבסוד עלויות המסע בסך 505 ש"ח לכל תלמיד, ולהשאיר בידי בית-הספר את ההחלטה אם לצאת למסע אם לאו. השתתפות המשרד בגין החלטה זו מסתכמת בכ-3 מיליוני ש"ח. משרד החינוך ממשיך להעניק מלגות לתלמידים נזקקים, כפי שנהג עד כה.
מנתוני המשרד עולה כי כ-6,000 תלמידים ומלווים ישתתפו במסע וכי אין ירידה במספר התלמידים שישתתפו במסע בהשוואה לשנה שעברה.
במקביל הקימה מנכ"לית המשרד ועדה ציבורית שתחפש דרכים לסייע בקיום מסע חשוב זה. בוועדה, שבראשה עומד מרדכי מרוז, שהיה חשב המשרד ופרש לגמלאות, חברים נציגי מנהלים, תלמידים, מדריכים, אנשי ביטחון ואנשי ציבור, והיא תסיים את עבודתה ותביא את המלצותיה לפני עד אמצע חודש מרס הקרוב. לאחר קבלת ההמלצות יקבע המשרד את מדיניותו בנושא המסעות לפולין משנת הלימודים תשס"ט ואילך.
היו"ר אחמד טיבי:
אנחנו עוברים לשאילתא 1959 של חבר הכנסת אלכס מילר. לפרוטוקול.
1959. המפקח הארצי על לימודי הפיזיקה
חבר הכנסת אלכס מילר שאל את שרת החינוך
ביום ז' באדר א' התשס"ח (13 בפברואר 2008):
משרד החינוך מקיים מכרז פנימי ולא משולב – פתוח – למשרה חשובה ביותר, של המפקח הארצי על לימודי הפיזיקה, בנימוק של "צמצומים והקפאות".
רצוני לשאול:
1. לנוכח הרמה הנמוכה של התלמידים במדעים והחובה לשפרה, האם נכון להעדיף "חיסכון" של חצי משרה למרות הנזק הצפוי אם לא ייבחר המועמד הטוב ביותר?
2. האם תשונה ההחלטה?
תשובת שרת החינוך יולי תמיר:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1–2. ההחלטה וההנחיה לפרסם מכרז פנימי ולא מכרז משולב למשרת המפקח הארצי על הוראת פיזיקה התקבלה מנציבות שירות המדינה, עקב החלטת משרד האוצר בדבר צמצום כוח-האדם בשירות המדינה. נמסר לי כי בימים אלה הנציבות בוחנת שנית את החלטתה זו, ומשרד החינוך יפעל על-פי ההנחיות וההוראות שיתקבלו.
היו"ר אחמד טיבי:
שאילתא 1961 של חברת הכנסת נאדיה חילו – לפרוטוקול.
1961. התמודדות מערכת החינוך עם בעיית האלימות
חברת הכנסת נאדיה חילו שאלה את שרת החינוך
ביום ז' באדר א' התשס"ח (13 בפברואר 2008):
האלימות בחברה הישראלית היא הכישלון הגדול ביותר של מערכת החינוך מאז הקמת המדינה – לדעת הרוב בסקר כנס "חשבון נפש החינוך בישראל על סף שנת ה-60" של מכללת "חמדת הדרום".
רצוני לשאול:
1. האם קיים מחקר השוואתי עולמי על ממדי האלימות על כל סוגיה ובמישורים שונים בבתי-ספר?
2. האם קיימת תוכנית ארוכת טווח לביעור נגע האלימות במערכת החינוך?
תשובת שרת החינוך יולי תמיר:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1. מערכת החינוך מקיימת אחת לשלוש שנים ניטור לקבלת תמונת מצב על רמת האלימות במערכת. בעשור האחרון התקיימו שלושה מחקרים, באמצעות פרופסור רמי בנבנישתי מבית-הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית. כמו כן נבחנות רמת האלימות והתנהגויות סיכון שונות, באמצעות ד"ר יוסי הראל מאוניברסיטת בר-אילן, השותף במחקר משווה בין-לאומי בתחום זה. ממחקרים אלה עולה כי בעשור האחרון לא היתה עלייה בממדי האלימות, ובחלק מהממדים אף חלה ירידה. עם זאת, רמת האלימות עדיין גבוהה, ומחובתנו לעשות את כל שביכולתנו כדי למגרה.
2. בשנת הלימודים תשס"ח החל משרד החינוך בהפעלה הדרגתית של תוכנית מערכתית ארוכת טווח ליצירת אקלים בטוח ולצמצום האלימות בבתי-הספר. בשנת הלימודים תשס"ח התוכנית פועלת ב-800 בתי-ספר. מדריכי השירות הפסיכולוגי הייעוצי (שפ"י) במשרד החינוך מובילים את התוכנית ומדריכים ביישומה. בתי-ספר שמשתתפים בתוכנית קיימו אבחון בית-ספרי שמיפה את אקלים בית-הספר ואת רמת האלימות בו (מיצ"ב ו/או אח"מ – שאלון אקלים חינוכי מיטבי שפותח בשפ"י). התוכנית מלווה בתהליכי הערכה ונעשית בה עבודה על פיתוח אקלים בטוח בבתי-הספר לצד טיפול באירועי אלימות, בילדים אלימים ובהתנהגויות סיכון.
היו"ר אחמד טיבי:
שאילתא 1964 של חבר הכנסת צרצור – לפרוטוקול.
1964. לימודי דת האסלאם בבתי-ספר ערביים
חבר הכנסת אברהים צרצור שאל את שרת החינוך
ביום ז' באדר א' התשס"ח (13 בפברואר 2008):
במכתב מ-7 באוגוסט 2008 הבטיחה לי השרה כי ייבדק אישור חובת לימודי דת בתיכונים וכי היא תגבש את המלצותיה עם השלמת הדיון הפדגוגי.
רצוני לשאול:
1. האם גובשו ההמלצות?
2. אם כן – מה הן תוכניות המשרד בנושא?
3. אם לא – מתי הן תגובשנה?
תשובת שרת החינוך יולי תמיר:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1–3. לימוד דת ותרבות האסלאם הוא מרכיב חשוב בחינוך לערכים אנושיים, מורשת, היסטוריה ושפת אם לתלמידים במערכת החינוך, ובפרט לתלמידים המוסלמים והערבים, בכל שכבות הגיל: יסודי, חטיבת הביניים והחטיבה העליונה.
עד שנת 1987 לא היו תוכניות לימודים וספרי לימוד מסודרים לפי רצף מתוכנן המתאימים לתלמידים. מאז גובשה באגף לתוכניות לימודים במשרד החינוך תוכנית לימודים וחוברו ספרי לימוד ספירליים, המתאימים לבתי-ספר יסודיים, לחטיבות הביניים ולתיכונים. בתוכנית הודגשו הערכים האנושיים והובלט המשותף בין הדתות המונותאיסטיות – במיוחד האמונה, ההלכה והערכים החברתיים המחנכים לשלום ולדו-קיום.
מאז שנת 1991 ניגשים תלמידים בחטיבה העליונה לבחינת בגרות – בחירה נוספת – ביחידת לימוד אחת ובחמש יחידות לימוד בדת ותרבות האסלאם. כמו כן ניתנה לתלמידים אפשרות לכתוב עבודת גמר – ברמה של ארבע יחידות לימוד. בכל שנה ניגשים לבחינות הבגרות במועד הקיץ כ-4,000 תלמידים במקצוע דת ותרבות האסלאם.
בשנת 2007 הוקמה ועדת מקצוע והגישה את המלצותיה – מתווה, מטרות, רציונל וכו' – למזכירות הפדגוגית ולממונה על החינוך הערבי במשרד החינוך. ועדת המקצוע קבעה כי יש ללמד את המקצוע דת ותרבות האסלאם באופן מסודר ומבוקר יחד עם לימודי המורשת לערבים, והמשרד אימץ עמדה זו. הוועדה ביקשה למנות מפמ"ר למקצוע שידאג למימוש ההמלצות ויקדם את הנושא במשרד ובכך יביא להכרה במקצוע זה כמקצוע מוגבר.
בשנים האחרונות, עקב שינויים שחלו בדרישות החברה הערבית, גוברת ההתעניינות במקצוע. הביקוש למורים מקצועיים ברמה גבוהה, המתאימים להוראת המקצוע, גובר אף הוא, והמשרד מעודד תהליך זה ומשתף פעולה לחיזוק המקצוע והמורים.
להלן אפרט את הצרכים, את ההמלצות ואת ההצעות העיקריים בנושא: מורים – כיום רוב המורים בתחום אינם בעלי הכשרה מתאימה ממוסדות להשכלה על-תיכונית וגבוהה. יש לדאוג למינוי מורים מתאימים, בעלי הכשרה מתאימה, להוראה בכל שכבות הגיל. כמו כן יש לשים דגש בהלימה בין המורה ובין המקצוע, כך שהמורה ישמש דוגמה אישית לתלמידיו. הכרה במקצוע – יש לחייב הגשה לבגרות ברמת יחידת לימוד אחת ולהכיר בדת ובתרבות האסלאם כמקצוע מוגבר עד לרמה של חמש יחידות ולעודד את הבחירה במקצוע זה במתן בונוס כמרכיב בחישוב ציון הבגרות. יש לעודד פתיחת חוגים במכללות ובאוניברסיטאות בתחום המקצוע כדי להכשיר מורים איכותיים למערכת החינוך. פיקוח על המקצוע – כיום יש מדריך מרכז ארצי למקצוע. כדי לחזק ולפתח את התחום מבחינה מינהלית ופדגוגית יש למנות מפמ"ר למקצוע. הדרכה – יש למנות מדריכים מקצועיים בכל המחוזות, בתיאום עם המפמ"ר. השתלמויות – יש לבנות תוכניות וסילבוסים מתאימים להכשרת מורים למקצוע ולפיתוח המורים וההוראה, להכשיר את המורים העובדים במערכת ולשפר את איכותם, את כישוריהם הפדגוגיים ואת תחום הדעת.
אני רואה חשיבות בחיזוק ובפיתוח מקצוע דת ותרבות האסלאם, וכפי שציינתי בפתיחת דברי תשובתי, מקצוע זה משמש בסיס ותשתית לחינוך הדורות הבאים לערכים אוניברסליים, לכבוד הדדי ולמניעת תופעות קשות שפוגעות בחברה הערבית במדינת ישראל.
היו"ר אחמד טיבי:
שאילתא 1991 של חבר הכנסת אורלב – שנמצא. הנושא: לימודי חינוך ודת האסלאם בבתי-הספר הערביים. לא, סליחה. לא תיארתי לעצמי שתהיה מהפכה רעיונית אצל זבולון אורלב. השאילתא של חבר הכנסת אורלב היא בנושא כרזה שהנפיק משרד החינוך לרגל חגיגות ה-60 למדינה.
שרת החינוך יולי תמיר:
חבר הכנסת טיבי, גם זה לא יעורר בך שום תחושה של מהפכה.
היו"ר אחמד טיבי:
לא חשבתי.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
– – – תמונת המסגד.
1991. כרזה מטעם משרד החינוך לרגל חגיגות ה-60 למדינה
חבר הכנסת זבולון אורלב שאל את שרת החינוך
ביום כ"א באדר א' התשס"ח (27 בפברואר 2008):
בכרזה שהנפיק משרד החינוך מוצגת תמונה ערוכה של אזור הכותל, המסלפת את המציאות. בין השאר, הושתלה בתמונה כנסייה שאינה קיימת במציאות כלל והמסגד בתמונה "התקרב" אל כיפת הזהב באופן שאינו תואם את המציאות.
רצוני לשאול:
1. האם הדבר נובע מטעות בתום לב?
2. אם לא – כיצד ומדוע אושרה כרזה המציגה לתלמידים את המציאות באופן מסולף הפוגע במעמדה של ירושלים כבירת העם היהודי?
שרת החינוך יולי תמיר:
1–2. אני שמחה שאתה לא רוצה להסיר את תמונת המסגד מהר-הבית. זה באמת מעודד אותי.
חבר הכנסת אורלב מלין על כך שבתמונה שחולקה לרגל מלאות 60 שנה למדינת ישראל, שנראים בה מרכיבי הזהות והסמלים של כל הדתות ושל כל מרכיבי החברה הישראלית, שולבה גם תמונה של כנסיית הקבר, כדי שגם התלמידים הנוצרים יוכלו להרגיש שייכות לאותו פוסטר מייצג של החברה הישראלית. הדבר נעשה במכוון, כדי שכאמור הפוסטר הזה, שנתלה בכל בתי-הספר במדינת ישראל – דרך אגב, חבר הכנסת אורלב, הייתי מציעה לך לבדוק אם בבתי-הספר הממלכתיים-דתיים תלו את הפוסטר, שחובה לתלותו, ואם הם מקיימים את חובת ההזדהות עם מדינת ישראל על כל מגוון התרבויות והדתות הקיימות בה. אני לא בטוחה.
הפוסטר נועד ליצור עוגן של מחויבות ושל הזדהות לבני כל הדתות, ולכן משולבים בו סמלים של כל הדתות, ונראים בו, דרך אגב, גם מגילת העצמאות, מוסדות השלטון, דגל ישראל ועוד.
היו"ר אחמד טיבי:
שאלה נוספת.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
תודה על תשובתך. דבר ראשון – אמרת כמה דברים כלפי החינוך הדתי שלא שאלתי – – –
שרת החינוך יולי תמיר:
לא, אני שאלתי. לא אמרתי. שאלתי אם בכל המוסדות של החינוך הממלכתי-דתי הפוסטר נתלה. אני פשוט עוד לא בדקתי. אנחנו עושים בדיקה עכשיו.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אם הערת לגבי ההזדהות שלהם עם מדינת ישראל, אני חושב שההערה הזאת היא לא לעניין, ואני לא חושב שראוי ששרת החינוך תתבטא כך כלפי הזרם הממלכתי-דתי – –
היו"ר אחמד טיבי:
היא רק שאלה אם תולים את הפוסטר.
שרת החינוך יולי תמיר:
אני רק שאלתי.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
– – ואני בהחלט מוחה על כך.
גברתי, בכל הכבוד, לא ענית על שאלתי. הצגתי לפנייך את הכרזה של משרד החינוך, שאינה משקפת את התמונה נכונה. אתם מצלמים את הכותל על רקע הר-הבית. בהר-הבית, בקטע הדרומי, יש כיפת הזהב של אל-עומר, ומצפון לו מסגד. זאת המציאות. אתם הוספתם באמצע התמונה כנסייה שאינה קיימת במציאות. אפשר ללמד את התלמידים שיש כנסיות בירושלים, וזה בסדר גמור; זאת המציאות ואיש לא רוצה לשנות אותה. אבל שאלתי היתה: למה אתם מלמדים תלמידים מציאות שהיא לא נכונה? כשאדם הולך לכותל, לא זאת התמונה שהוא רואה. הוא רואה תמונה שונה. אני שואל אם לא עשיתם כאן גיוס – או לפחות תגידו לתלמידים שזאת לא התמונה הנכונה, שאתם מציגים לפניהם מצג שווא.
שרת החינוך יולי תמיר:
כיוון שנוכחות הכנסיות בירושלים אינה מצג שווא, בהחלט נאמר שהתמונה עובדה כך שתהיה גם כנסייה ברקע, כדי לתת לתלמידים הנוצרים הרגשה שהם כלולים; בדקנו את התמונה הזאת קודם, וגורמים בחינוך הממלכתי, וגם בחינוך הפרטי הנוצרי, העירו לנו שיש תחושה שאם יש סמל של היהדות ושל האסלאם ראוי שתהיה גם נקודה כלשהי שתאפשר הזדהות של תלמידים נוצרים. לכן, כדי שגם הם, בתמונה הזאת של ירושלים כעיר שלוש הדתות, יראו סמל ששייך לדתם, צורפה לתמונה תמונה של כנסייה שנמצאת סמוך לכותל ולמסגד. המטרה היא לתת סמלים. ראה נא את הדבר כסמל; הכותל כסמל ליהדות, המסגד כסמל לאסלאם וצריח הכנסייה כסמל לנצרות. המסר הוא ששלוש הדתות שוכנות בירושלים זו לצד זו, ונדמה לי שזאת מציאות שאי-אפשר להתעלם ממנה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. שאילתא 2002 של חבר הכנסת אריה אלדד: מוסדות החינוך החרדיים במבנים יבילים.
2002. מבני החינוך במגזר החרדי
חבר הכנסת אריה אלדד שאל את שרת החינוך
ביום כ"א באדר א' התשס"ח (27 בפברואר 2008):
לפי דוח מבקר המדינה על הרשויות המקומיות לשנת 2007, חלק ניכר מהמבנים בחינוך במגזר החרדי הם ישנים ורעועים וחלקם נבנו מחומרים דליקים.
רצוני לשאול:
1. האם נכון הדבר?
2. אם כן – מה ייעשה כדי לתקן את המצב?
שרת החינוך יולי תמיר:
1–2. חלק ניכר ממבני החינוך במגזר החרדי אומנם אינם ראויים, ולכן בפעם הראשונה – אל תתפוס אותי במלה, אולי אני טועה, אבל נדמה לי שבפעם הראשונה מאז קום המדינה – הוחלט רשמית ש-28% מהיקף הבנייה של משרד החינוך יהיה במגזר החרדי, כדי שיהיו למגזר זה מוסדות חינוך ראויים והילדים ילמדו באופן בטוח. אנחנו בונים בצורה מאוד ניכרת ונמרצת במגזר החרדי, כי תמונת המצב שאתה מתאר היא באמת לא ראויה, וראוי שכל ילדי ישראל ילמדו במבנים תקינים, פתוחים וראויים. לא נצליח בשנה, וגם לא בשנתיים, לסגור את הפער שנפער במשך 60 שנה, לא במגזר החרדי, לא במגזר הערבי ולא במקומות אחרים, אבל אנחנו בהחלט עושים, בפעם הראשונה, מהלך מודע לשיפור המצב.
היו"ר אחמד טיבי:
שאלה נוספת.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
תודה, גברתי השרה. אני קורא מדוח מבקר המדינה על הרשויות המקומיות: "אחת מכיתות הלימוד לתלמידי חינוך מיוחד מוקמה בשלדה של אוטובוס ישן ללא חלונות ראויים. בבית-ספר אחר מוקמו כיתות לימוד במכולות עץ של רכבת משא ללא חלונות ראויים וללא פתחי מילוט". זה בבני-ברק. אני מברך אותך על ההחלטה להשקיע בבנייה ובשיפור המצב, אבל פה יש מצב חירום, כלומר אי-אפשר היום להמשיך ללמד בקרון של רכבת שבנוי עץ ואין בו פתחי מילוט. זה מצב חירום.
שרת החינוך יולי תמיר:
חבר הכנסת אלדד, בבנייה שלנו אנחנו הולכים למקומות שבהם הצרכים המובהקים ביותר, על-פי מיפוי הצרכים של המשרד, שמביא בחשבון את הדברים שציינת כאן, בשני תנאים: שבית-הספר הוא בית-ספר חוקי, כלומר שהוא קיבל רשיון לקום; שיש קרקע שאנחנו יכולים לבנות עליה. בחלק מהיישובים החרדיים, כמו בחלק מהיישובים הערביים, יש בעיות קרקע קשות. כשהרשות שאחראית למבני חינוך מקצה לנו קרקע, ואנחנו מגדירים את הצורך כצורך דחוף, אנחנו בונים, ובקצב מואץ. להגיד לך שהשנה אני אצליח לכסות על 60 שנה שלא בנו? לא. להגיד לך שאנחנו בונים בקצב יותר ניכר מבעבר? כמובן. המקרים שאנחנו רואים כדחופים מקבלים כמובן עדיפות, ושם אנחנו בונים בקצב מהיר מאוד.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
להוציא אותם מקרון רכבת לא נחשב דחוף?
שרת החינוך יולי תמיר:
תמונת המצב בדוח שאתה מצביע עליה מעידה על תמונת המצב לפני כשנה וחצי. אני לא יודעת אם המקרה הספציפי הזה נפתר או לא נפתר, כי אני לא יודעת אם זה בית-ספר מוכר – מוכר שאינו רשמי, אבל מוכר – שעבר את המערך של המשרד ואושר כבית-ספר. אני מניחה שבמיון שעשינו מקרים כאלה נחשבים דחופים מאוד. אשר לבית-הספר הספציפי הזה, אם זאת שאלתך, על המקרה המסוים הזה, אני מוכנה לבדוק ולהחזיר לך תשובה. אני לא יודעת להגיד לך אם בית-הספר הזה היה מוכר, אם הוא היה מדורג בעדיפות עליונה ומה עלה בגורלו. אני אשמח להשיב לך, אני פשוט צריכה לבדוק את זה, כי הבנתי את שאלתך כשאלה כללית. אשר לנושא המסוים, אני אשמח לתת לך תשובה, ואנחנו נשלח לך מכתב במהלך השבוע הבא על המקרה הספציפי הזה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. שאילתא 2016 של חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב – לא נמצא. לפרוטוקול.
2016. הסעות תלמידים בכפר ראמה
חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב שאל את שרת החינוך
ביום כ"א באדר א' התשס"ח (27 בפברואר 2008):
לפי הנחיית משרדך, תלמידי הכפר ראמה אינם זכאים להסעות לבית-הספר בגלל המרחק הקצר. למרות פניות רבות שלפיהן התוואי ההררי של הכפר מחייב הסעות, לא נעשה דבר.
רצוני לשאול:
1. מדוע אין הסעות בכפר?
2. האם נבחנו הכפר ומאפייניו לצורך קבלת זכאות להסעות?
3. מדוע מתעלם משרדך מסיכום עם המנכ"ל הקודם בנושא?
4. מה ייעשה לפתרון הבעיה?
תשובת שרת החינוך יולי תמיר:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1. המרחק ממוסדות החינוך בכפר ראמה אינו מצדיק השתתפות בהוצאות ההסעה לפי הקריטריונים המקובלים במערכת החינוך. אשר על כן משרד החינוך אינו יכול להשתתף במימון הסעות בתוך הכפר.
2. ועדה שמינתה מנכ"לית המשרד לשעבר רונית תירוש בדקה מאפיינים של טופוגרפיה ואקלים כדי לבחון את האפשרות לתת הקלות מסוימות בקביעת הזכאות להסעות. לאחר שהוועדה תסיים את עבודתה, אם יהיו לה המלצות ספציפיות שיחולו על הכפר ראמה, הן יופעלו כפי שהוועדה תקבע.
3. לא ידוע לנו על כל סיכום עם מנכ"ל המשרד הקודם בנושא זה.
4. אם הרשות המקומית וההורים מעוניינים להסיע תלמידים, לצערי לא יהיה מנוס משיתוף ההורים בהוצאות ההסעה, יחד עם הרשות.
היו"ר אחמד טיבי:
שאילתא 2027 של חבר הכנסת סלומינסקי – אינו נוכח. לפרוטוקול.
2027. המכללות להכשרת מורים
חבר הכנסת ניסן סלומינסקי שאל את שרת החינוך
ביום כ"ח באדר א' התשס"ח (5 במרץ 2008):
בשנים האחרונות עולות שאלות בדבר רמתן, סגירתן וצמצום מספרן של המכללות להכשרת מורים.
רצוני לשאול:
1. כמה מכללות להכשרת עובדי הוראה יש בישראל?
2. כמה מהן שייכות לזרם הממלכתי וכמה מהן לזרם הממלכתי-דתי?
3. האם נתוני הכניסה למכללות – הציון המשולב של בגרות ופסיכומטרי, גבוה או נמוך מאלה של האוניברסיטאות?
4. מה הם נתוני הכניסה לכל מכללה ומכללה?
תשובת שרת החינוך יולי תמיר:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1. בישראל פועלות 27 מכללות להכשרת עובדי הוראה.
2. 13 מכללות הן במגזר הממלכתי-דתי, 11 מכללות הן במגזר הממלכתי ושלוש מכללות הן במגזר הערבי.
3. הציון המשולב, שהוא תנאי כניסה למכללות, גבוה במידה ניכרת מתנאי הכניסה לחוגים במדעי הרוח וברוב החוגים במדעי החברה באוניברסיטאות. יש חוגים במדעי הרוח שמתקבלים אליהם סטודנטים גם ללא מבחן פסיכומטרי.
4. תנאי הכניסה לכל המכללות הם אחידים.
היו"ר אחמד טיבי:
חברת הכנסת נאדיה חילו, לפנים משורת הדין – שאילתא 1961.
שרת החינוך יולי תמיר:
בשמחה.
מערכת החינוך מקיימת אחת לשלוש שנים ניטור לקבלת תמונת מצב על רמת האלימות במערכת. במהלך עשור התקיימו שלושה מחקרים, באמצעות פרופסור רמי בנבנישתי מבית-הספר לעבודה סוציאלית – מכירה אותו – באוניברסיטה העברית בירושלים, ונבחנו רמת האלימות והתנהגויות סיכון שונות.
דרך אגב, ראוי לציין שאנחנו מפעילים עכשיו מערך ניטור פנים בית-ספרי בתוך מבחני המיצ"ב שלנו, שבודק את האקלים הבית-ספרי ואת רמת האלימות בבתי-ספר – בין תלמידים לבין עצמם, את תחושת המוגנות, תחושת האיום בתוך בית-הספר – כך שיש לנו היום פרופיל בית-ספרי מאוד מאוד מדויק. מהנתונים הללו אנחנו למדים שבעשור האחרון אין עלייה בממדי האלימות, בחלק מהמקרים יש גם ירידה בממדי האלימות, אם כי רמת האלימות עדיין בשום מקרה לא משביעה את רצוני, ואנחנו עושים מאמץ רב למגר אותה.
אנחנו מפעילים השנה תוכנית מערכתית ארוכת-טווח ליצירת אקלים בטוח ב-800 בתי-ספר שאותרו כבתי-ספר שרמת האלימות בהם גבוהה, ולכן נדרש שם טיפול מיוחד. מדריכי השירות הפסיכולוגי, יועצי המשרד, מדריכים את התוכניות. בתי-ספר שמשתתפים בתוכניות קיימו בהתחלת הדרך אבחון בית-ספרי, שמיפה את רמת האלימות בבית-הספר ואת מוקדי האלימות. במהלך כל שנות התוכנית הם מלוּוים בהערכה ואנחנו כבר רואים השנה שיפור, ואני מניחה שבתום התוכנית אנחנו נראה שינוי מהותי באווירה הבית-ספרית ובהתנהלות – גם של המורים וגם של התלמידים. אני מקווה שההשקעה הזאת תישא פירות לאורך זמן, ואכן, בבתי-הספר שאיתרנו כבתי-ספר בעייתיים, אנחנו נראה התנהלות אחרת תקינה יותר.
יש לציין גם שהרפורמה בחינוך – עם השעות הפרטניות הרבות שהיא מעניקה – מאפשרת טיפול נקודתי בבעיות של אלימות, בבעיות מערכתיות בתוך בית-הספר, תמיכה בילדים חלשים ובילדים מנותקים מהמערכת, ולכן גם היא נותנת פירות במובן שהיא תומכת ביצירת אקלים חינוכי ראוי יותר ותומך. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
שאלה נוספת, אם את רוצה.
נאדיה חילו (העבודה-מימד):
לא.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה. מסתפקת.
שרת החינוך יולי תמיר:
תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה, גברתי השרה.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר אחמד טיבי:
הודעה לסגן מזכיר הכנסת.
סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות הוועדה המיוחדת לבדיקת ההיערכות והמוכנות לרעידות אדמה בנושא: היערכות המדינה ומוכנותה לרעידות אדמה, בעקבות דיון בהצעות לסדר-היום של חברי הכנסת דוד אזולאי, עבאס זכור, יעקב כהן וחנא סוייד. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, י"א באדר ב' התשס"ח, 18 במרס 2008, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 18:43.