דברי הכנסת
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכיר הכנסת איל ינון: 4
נאומים בני דקה 4
גדעון סער (הליכוד): 5
יוסף ביילין (מרצ): 5
נאדיה חילו (העבודה-מימד): 5
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 6
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): 7
מוחמד ברכה (חד"ש): 8
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 9
לימור לבנת (הליכוד): 9
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 10
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 10
יורם מרציאנו (העבודה-מימד): 11
דב חנין (חד"ש): 12
ליה שמטוב (ישראל ביתנו): 12
סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 13
מאיר פרוש (יהדות התורה): 13
אברהם מיכאלי (ש"ס): 14
זהבה גלאון (מרצ): 14
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 15
מנחם בן-ששון (קדימה): 16
מנחם בן-ששון (קדימה): 16
יואל חסון (קדימה): 17
אלי אפללו (קדימה): 17
אברהם רביץ (יהדות התורה): 18
ראובן ריבלין (הליכוד): 18
ציון מאה שנה להולדתו של אברהם "יאיר" שטרן, זיכרונו לברכה 18
ראש הממשלה אהוד אולמרט: 20
בנימין נתניהו (הליכוד): 22
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 24
אברהם רביץ (יהדות התורה): 26
לימור לבנת (הליכוד): 27
יצחק בן-ישראל (קדימה): 29
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 31
מזכיר הכנסת איל ינון: 31
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 31
דוד טל (יו"ר ועדת הכנסת): 31
חילופי גברי בוועדות הכנסת 32
דוד טל (יו"ר ועדת הכנסת): 32
הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר לשר ועל העברת שטח פעולה ממשרד למשרד 33
סגן שר הביטחון מתן וילנאי: 33
איתן כבל (העבודה-מימד): 34
מיכאל איתן (הליכוד): 34
נסים זאב (ש"ס): 36
דוד רותם (ישראל ביתנו): 37
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 39
מוחמד ברכה (חד"ש): 40
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 41
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 44
עמירה דותן (קדימה): 45
הצעת חוק שירות עבודה בשעת-חירום (תיקון מס' 7), התשס"ח–2008 47
יצחק גלנטי (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 47
הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 39), התשס"ח–2008 50
יצחק גלנטי (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 50
הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 48), התשס"ח–2008 52
דוד רותם (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): 52
זהבה גלאון (מרצ): 55
הצעת חוק מוות מוחי-נשימתי, התשס"ח–2008 55
עתניאל שנלר (קדימה): 55
הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 45) (הודעה מוקדמת לפיטורים), התשס"ח–2008 58
גדעון סער (הליכוד): 58
הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 40), התשס"ח–2008 59
זבולון אורלב (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה): 59
איתן כבל (העבודה-מימד): 61
הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון מס' 11) (חובת שמיעה לפני דחיית בקשה), התשס"ח–2008 62
נאדיה חילו (העבודה-מימד): 62
נסים זאב (ש"ס): 65
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 67
סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 67
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 108) (ביטוח סיעודי לנפגעי עבודה), התשס"ח–2008 67
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 67
נסים זאב (ש"ס): 69
הצעת ועדת הכלכלה בדבר חלוקת הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2008), התשס"ח–2007 70
גלעד ארדן (יו"ר ועדת הכלכלה): 70
הצעת חוק מיסוי תשלומים בתקופת בחירות (תיקון מס' 4), התשס"ח–2008 71
דוד טל (בשם ועדת הכספים): 71
הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הוראת שעה) (הארכת תקופת כהונה של מועצת הרבנות הראשית), התשס"ח–2008 74
השר לשירותי דת יצחק כהן: 74
נסים זאב (ש"ס): 75
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 76
סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 76
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 109), התשס"ח–2008 77
השר לשירותי דת יצחק כהן: 77
חוב' י"ז
ישיבה ר"א
הישיבה המאתיים-ואחת של הכנסת השבע-עשרה
יום שלישי, כ"ב בשבט התשס"ח (29 בינואר 2008)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר דליה איציק:
אורחים נכבדים, חברי חברי הכנסת, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת היום, יום שלישי, כ"ב בשבט, 29 בינואר 2008.
הודעה למזכיר הכנסת. מזכיר הכנסת, בבקשה.
מזכיר הכנסת איל ינון:
ברשות יושבת-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בנושא: חילול 500 מצבות בבית-העלמין היהודי בניו-ברונזוויק בניו-ג'רסי, בעקבות הצעה לסדר-היום של חבר הכנסת חיים אמסלם. תודה.
נאומים בני דקה
היו"ר דליה איציק:
חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסדר-היום. נאומים בני דקה. חבר הכנסת סער, בבקשה. יש לך דקה.
גדעון סער (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, יממה לפני פרסום דוח-וינוגרד הסופי, אני חושב שזה עיתוי טוב להזכיר מה קבעה ועדת החקירה בדוח החלקי שלה.
אני מצטט מתוך סעיף 14 לדוח הביניים, עמוד 117: "אנחנו מוצאים את ראש הממשלה אחראי, מיניסטריאלית ואישית, לליקויים בהחלטות שהתקבלו ולליקויים בתהליכי קבלתן. ראש הממשלה גיבש את עמדתו מבלי שהוצגה לו תוכנית מפורטת, ומבלי שדרש כי תוצג, ולכן לא היה יכול לנתח את פרטיה ולאשר אותה. יתר על כן, הוא לא דרש חלופות של ממש לשיקול דעתו ולא גילה ספקנות ראויה ביחס לעמדות הצבא. בכך הוא כשל".
מסעיף 135 אני מוסיף: ראש הממשלה "אחראי לכך שמטרות המערכה לא נקבעו בבהירות ובזהירות וכי לא נבחן, בצורה מסודרת, היחס בין יעדי מערכה והדרכים שננקטו להשגתם". ראש הממשלה "גם אחראי לכך שהיציאה למערכה כה מורכבת נעשתה ללא שווידא את רמת המוכנות הצבאית, מבלי שבוצעה ההיערכות הנדרשת בעורף ומבלי שבוצע תיאום הדוק עם משרד החוץ. כל אלה מצטרפים יחד לכשל חמור הנוגע להפעלת שיקול דעת, אחריות וזהירות".
היו"ר דליה איציק:
תודה לך. חבר הכנסת ביילין.
יוסף ביילין (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני מוכרח לומר שאני לא מאלה שמסוקרנים לדעת מה יקרה מחר בשעה 18:00. אני חושב שההחלטה של הוועדה כבר ניתנה. כדוגמה אני יכול להוסיף על הדברים שציטט חבר הכנסת סער את סעיף 62 בדוח הראשון, שאומר: "הממשלה כולה וכל אחד מחבריה קיבלו בחיפזון וללא שהוצגו בפניהם נתונים והערכות, שהבהירו את המשמעויות וההשלכות של החלטתם, החלטה על פעולה צבאית חריפה, מיידית, בלי שבחנו את משמעותה ובלי שדרשו כי יתקיים לגביה ולגבי השלכותיה האפשריות דיון מסודר. ממשלת ישראל, וכל אחד מחבריה, לא פעלו מתוך שיקול דעת, זהירות ואחריות כנדרש".
היו"ר דליה איציק:
חברת הכנסת נאדיה חילו – בבקשה, גברתי.
נאדיה חילו (העבודה-מימד):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, בחרתי לשתף אתכם היום בדיון משמעותי, שלקחתי בו חלק בוועדה לקידום מעמד האשה. עניינו אבטלה וחוסר תעסוקה של נשים ערביות באופן כללי, אבל אני רוצה לציין בתוך הסוגיה הזאת רק את אבטלתן של אקדמאיות ערביות, שהגיעה עד כדי 10,000 נשים, שרכשו את ההשכלה, הצטיידו בכל האמצעים והפכו להון אנושי, אבל כשבאים לממש את זה הן יושבות בבית.
מפה אני רוצה לקרוא לכל משרדי הממשלה להפעיל בעניין הזה ייצוג הולם ואפליה מתקנת, כדי לקלוט ואפילו חלק מאותן אקדמאיות, בתוכנית חומש או בתוכנית רוחבית, כדי להקל גם את מצוקתן, גם על החברה, אבל גם על כלכלת המדינה. תודה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, חברת הכנסת חילו. חבר הכנסת זחאלקה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
גברתי היושבת-ראש, אני רוצה להקריא מכתב שקיבלתי בקשר לסגירת התוכנית המיוחדת לפסיכולוגיה קלינית חינוכית למגזר הערבי באוניברסיטת חיפה. האוניברסיטה טוענת שאין תקציב, והדבר הראשון שהם עושים הוא סגירת התוכנית הזאת שיש לה השלכות חברתיות. היא היתה ביוזמתם של ראשי החוג; ראש החוג הנוכחי, פרופסור יוחנן אשל, וראש החוג הקודם לפסיכולוגיה, פרופסור רמזי סלימאן.
התוכנית יועדה להכשיר סטודנטים ערבים בפסיכולוגיה קלינית וחינוכית. במסגרת התוכנית נקלטו מדי שנה בשנים האחרונות תשעה סטודנטים. בזמן שלפני הפעלת התוכנית נקלט סטודנט ערבי אחד בלבד לתוכנית בפסיכולוגיה – – –
לימור לבנת:
לכו למכללת "ספיר".
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
סליחה? מה ההערה הזאת?
לימור לבנת (הליכוד):
למקום שלא מוכן לקבל סטודנט עם דגל ישראל או סטודנט במילואים.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אני לא מבין, את היית שרת חינוך, גברתי? היא לא יכולה להעיר לי הערה כזאת.
היו"ר דליה איציק:
גברתי, את לא ברשות דיבור. אדוני, בבקשה.
לימור לבנת (הליכוד):
שרת חינוך ציונית הייתי.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
לא, לא. אני חושב שהיתה הערה גזענית, שהיושבת-ראש היתה צריכה להעיר עליה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
שרת הבורות.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
גברתי היושבת-ראש, למותר לציין שהכשרת סטודנטים ערבים בחוג הזה היא בעלת חשיבות עצומה, הן לסטודנטים עצמם הן לחברה הערבית בכלל. אני חושב שאם לקצץ, אז שיחפשו דברים אחרים לקצץ בהם. לא יכול להיות שיתחילו לקצץ בתוכניות בעלות השלכות חברתיות כאלה. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני. חבר הכנסת יולי אדלשטיין, בבקשה.
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, בימים האחרונים מי מאתנו שמנסה לבקר את ראש הממשלה ולדרוש את התפטרותו נתקל בספין דוקטורים של לשכת ראש הממשלה, המסבירים שאנחנו עוד לא יודעים מה כתוב בדוח-וינוגרד ואין לנו זכות לדבר. אז ברשותך, גברתי היושבת-ראש, אני רוצה לצטט מה כתוב בדוח-וינוגרד הקודם.
היו"ר דליה איציק:
כן, אני מבינה שזו חצי שעה של ציטוטים.
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
סעיף 113 לדוח הביניים של וינוגרד, עמוד 131: "תקוות או הנחות מוצא בלתי מבוססות אלה לא היה בהן די להוות תשתית מספקת להחלטה ליציאה למערכה צבאית. חובתו של ראש הממשלה היתה לוודא כי המענה הצבאי שהיה בידי ישראל הלם את היעדים אותם ביקש להשיג, במגבלות בהן ביקש לפעול. הסתמכות על כוחו של צה"ל מבלי להישען על נתונים מלאים ועל תוכנית פעולה שנבחנה ולובנה היטב היתה ליקוי היורד לשורש שיקול דעתו של ראש הממשלה". מדבר בעד עצמו.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני. חבר הכנסת ברכה, ואחריו – חבר הכנסת אריה אלדד. בבקשה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, השיח השגור בכל מה שקשור לדוח-וינוגרד הוא שיח טועה ומטעה ביסודו. פה יש אווירה של אנשים שמייחלים למלחמה נאה, נחמדה, מוצלחת, שהיה אפשר להרוג בה יותר, לנצח טוב יותר. לא שואלים את השאלה המרכזית: האם ההחלטה על יציאה למלחמה היתה החלטה במקומה, וזו השאלה המקורית.
אין שום הצדקה למלחמה ההיא. התוצאות שכביכול ייחלה להן הממשלה בנושא של משא-ומתן על שבויים – את זה היא יכלה לעשות ללא המלחמה. המלחמה הזאת הפילה קורבנות של ישראלים, של לבנונים, של ערבים, של יהודים ושל פלסטינים. זו השאלה המרכזית.
אנחנו לא חלק מהשיח על התאווה או על השאיפה למלחמה מוצלחת, עם יותר הרוגים ויותר קורבנות. תודה רבה, גברתי.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני. חבר הכנסת אריה אלדד, ואחריו – חבר הכנסת אמסלם.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
גברתי היושבת-ראש, תודה. אתמול שמעתי את תשובתה של השרה רוחמה אברהם-בלילא, שבמענה על הצעות אי-אמון ציטטה נאומים שונים של חברי הכנסת מימי תחילת המלחמה. היא אומרת: מה אתם רוצים? כולכם תמכתם אז בראש הממשלה. קראתם לו לצאת לפעולה צבאית, אפילו קראתם לו להשלים את המלאכה.
לכן אני מבקש לקרוא באוזני כולנו, גם באוזניה, מה שכתוב בדוח-וינוגרד: "מנהיג המוציא את צבאו לפעולה צבאית רחבה חב חובות למדינה, ללוחמי צה"ל המסכנים את נפשם ולאזרחים"; "ראינו כי ההחלטות המהירות על היציאה למלחמה שקיבלה הממשלה בראשותו של אולמרט לא עמדו בתנאים הללו. בכול כשל ראש הממשלה כמנהיג שצריך להוביל את ארצו לפעולה צבאית יזומה מתוך שיקול דעת ואחריות".
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני. חבר הכנסת אמסלם, ולאחריו – חברת הכנסת לימור לבנת. חבר הכנסת אמסלם לא נמצא. נעבור לחברת הכנסת לבנת, ולאחריה – חבר הכנסת הנדל.
לימור לבנת (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, רבים מדברים על כך שצריך להמתין עד פרסום דוח ועדת-וינוגרד מחר, ואכן צריך להמתין, אבל לא ממש, משום שבדוח הביניים כבר התפרסמו הדברים הקשים ביותר על תפקודו של ראש הממשלה.
כך כתוב בסעיף 14 לדוח הביניים: "ראש הממשלה", כך כתוב, "כשל גם בכך שהממשלה בראשותו אימצה החלטות כאלה, בכך שהוא עצמו תרם לתוצאה זו באופן ישיר ומרכזי, בכך שלא התנהל בצורה שיכלה לתרום לעיצובן בצורה התואמת את הנסיבות, ובכך שהוא עצמו הצהיר על יעדים שאינם ניתנים להשגה וכי הלחימה תימשך עד השגתם"; "ראש הממשלה", כך כתוב בדוח הביניים של ועדת-וינוגרד, "לא פעל במידה המיטבית החיונית לצורך ייזום מלחמה בשיקול דעת, באחריות ומתוך ראייה אסטרטגית".
מכך עולה, גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת והציבור כולו ששומע את הדברים, שכבר דוח הביניים קובע שראש הממשלה כשל, נכשל והכשיל, ועל כן ראש הממשלה צריך להתפטר ולתת את מקומו למי שיכול להוביל את המדינה הזו בדרך הטובה ביותר.
היו"ר דליה איציק:
תודה. חבר הכנסת טיבי.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אני אחריו?
היו"ר דליה איציק:
תסלח לי, חבר הכנסת טיבי, הוא לפניך.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אני הייתי פה אלף שנה לפניו.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אבל אני אהיה אלף שנה אחריך.
היו"ר דליה איציק:
ובכל זאת, חבר הכנסת צבי הנדל לפניך. בבקשה, אדוני.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לתקן טעות. הדוח הראשון של ועדת-וינוגרד היה הדוח הסופי לשבוע הראשון, לא דוח ביניים ולא שום דבר – דוח סופי לשבוע הראשון. הוא דן בעיקר במקבלי ההחלטות, וכך כתוב שם בסעיף 112: "ראש הממשלה חייב היה לקחת בחשבון את ניסיונו ובקיאותו המוגבלים בסוגיה הלבנונית – – – ולהקפיד, דווקא עקב כך, הקפדה יתירה על הליך קבלת החלטות שיבטיח כי החלטה שהוא קיבל תהיה אחראית, זהירה ומושכלת", ולא לבטל את רצון פיקוד צפון לפעולה קרקעית.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני. אנחנו עם חבר הכנסת טיבי, ואחריו – חבר הכנסת מרציאנו.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
תודה, גברתי. אני רוצה לשוב ולהזכיר לכנסת ישראל שבראש העיר טייבה עדיין עומד ראש ועדה ממונה, שהוא מפקד בית-כלא לשעבר, שהוא איש ישראל ביתנו. לאחר הדחת הראש הנבחר מינתה ממשלת ישראל, באמצעות שר הפנים דאז, רוני בר-און, את המינוי ההזוי, המטורף והטיפשי הזה, מסר לציבור הערבי.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת יורם מרציאנו.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, כולנו מחכים עד מחר בערב לפרסום דוח-וינוגרד, וחשבתי שכולנו צריכים להתייחס לדוח-וינוגרד לא כנושא פוליטי, והנה הופתעתי. ראיתי היום את חברי סיעת הליכוד, כולם באו עם דף, יושב-ראש הסיעה עשה שם עבודה מצוינת, ומצטטים לנו את דוח הביניים. לכן אני אומר, רבותי, זה יותר מדי רציני מכדי להפוך את זה לנושא פוליטי. בואו נחכה עד מחר בערב, נראה את הדוח הסופי, נקרא אותו, לפני שאנחנו כבר רוצים להחליף את השלטון במדינת ישראל על-ידי אמירות כאלה ואחרות או ספינים כאלה ואחרים.
ברשותך, רציתי להתייחס לנושא אחר, אבל שמעתי את חברי, לכן חצי דקה נוספת. היום פנתה אלי אם חד-הורית מרמלה, אם לחמישה ילדים, ילד נכה 100%, ילד חולה אסתמה, וחברת החשמל בחרה דווקא היום לנתק לה את החשמל, בימי הגשם והקור. אני פונה אל חברת החשמל וגם אל שר התשתיות, שאני מכיר את הרגישות החברתית שלו, להימנע מניתוקי חשמל בימים כאלה למשפחות חד-הוריות, שלא שהן לא רוצות לשלם – אין להן הכסף לשלם.
היו"ר דליה איציק:
תודה. דאגו לחבר לה את החשמל?
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
דאגנו לחבר לה את החשמל.
היו"ר דליה איציק:
תודה. חבר הכנסת חנין, בבקשה.
דב חנין (חד"ש):
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. בהמשך ישיר לדבריו של חברי חבר הכנסת ברכה, השאלה הגדולה והעיקרית שצריכה להישאל היא אם ישראל היתה צריכה לצאת למלחמה הנוראה הזאת בלבנון. על כך אומרת ועדת-וינוגרד, ש"מנהיג המוציא את צבאו לפעולה צבאית רחבה חב חובות למדינה, ללוחמי צה"ל – – – לאזרחים – של ישראל ושל לבנון כאחד". אומרת הוועדה: "חובות אלה כוללות שיקול מעמיק לגבי הנחיצות של מהלך צבאי דווקא". אבל "ההחלטות המהירות על היציאה למלחמה שקיבלה הממשלה – – – לא עמדו בתנאים אלה. בכך ראש הממשלה כשל כמנהיג הצריך להוביל את ארצו לפעולה צבאית – – – מתוך שיקול דעת ואחריות".
עם זאת, גברתי היושבת-ראש, אני רוצה להיות ישר עם עצמי ועם הציבור ולהזכיר שראש הממשלה הלך לפעולה הזאת, אבל הבית הזה, הכנסת הזאת, ברוב גדול מאוד לצערי, תמכה ביציאה למלחמה הזאת. יושב-ראש האופוזיציה בירך אותו מעל במת הכנסת על אותו מהלך שוועדת-וינוגרד מבקרת אותו.
לכן, הלקח מהדבר הזה אינו יכול להיות רק לקח פרסונלי; הלקח חייב להיות לקח פוליטי. יש דרך מסוימת שלא הוכיחה את עצמה, ויש דרך אחרת, טובה יותר ונכונה יותר.
היו"ר דליה איציק:
תודה. חברת הכנסת שמטוב.
ליה שמטוב (ישראל ביתנו):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, בשבוע שעבר קיבלתי ממנהל אגף הגבייה ברשות השידור את נתוני הגבייה לשנים 2005–2007. מהנתונים עולה כי בשנת 2005 שיעור המשלמים במגזר הלא-יהודי עמד על 30.8%, ובמגזר היהודי – על 89.8%. בשנת 2006 התמונה דומה: 29% במגזר הלא-יהודי, ובמגזר היהודי – 87%. לגבי שנת 2007 מסר אגף הגבייה כי טרם גובשו סיכומים לשנה זו.
אני שואלת את עצמי ואת חברי הכנסת: זה הפיקוח וזו האפליה שעליה מדברים חברי הכנסת הערבים? אם כן, הם צודקים. יש אפליה וצריך לטפל בה ויפה שעה אחת קודם.
היו"ר דליה איציק:
תודה, גברתי. חברת הכנסת סופה לנדבר, ואחריה – חבר הכנסת פרוש. ואני מזכירה, לא מדברים בטלפון במליאה.
סופה לנדבר (ישראל ביתנו):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, דווקא היום, לפני דוח-וינוגרד, אני רוצה למשוך את תשומת הלב לדבר כואב לאלפי אנשים במדינת ישראל והם חסרי הדיור וחסרי הבית – הומלסים. אני רוצה להזכיר לכולנו שבתוך שבועיים מאז פקד הקור את ישראל, אם ניתן להגיד שזה קור, מתו עשרה אנשים. רק אתמול, יחד אתכם, קראתי את אחד המאמרים ב"ידיעות אחרונות", בדף האחרון, שיש מינוס 40 מעלות באסטנה. חשבתי, מה יקרה במדינת ישראל אם יהיה אצלנו מינוס של לפחות חצי מבאסטנה. שם סובלים אנשי שגרירות, וכאן סובלים אלפי אנשים.
אדוני השר, אתה יודע שבין ההומלסים האלו 80% הם עולים חדשים. היום אני רוצה לקרוא למשרדי הממשלה, למשרד הרווחה, ולך באופן פרסונלי, כי אני יודעת עד כמה הדבר נוגע לך וכמה הדבר במסגרת הפעילות שלך. אני קוראת ואומרת שצריך לדאוג לאנשים האלו. לא יכול להיות שבשנה שבה אנחנו חוגגים 60 שנים להקמת המדינה, ברחוב מתים אנשים. המדינה חייבת לדאוג לאנשים האלו, בפרט שמדינת ישראל חיה תחת הצל של השואה, ואנחנו יודעים שאנחנו עם חברתי והומני.
היו"ר דליה איציק:
תודה. חבר הכנסת פרוש, ואחריו – חבר הכנסת מיכאלי.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
גברתי היושבת-ראש, עמיתי חברי הכנסת, על-פי נתונים שהגיעו אלי, צפוי המוסד לביטוח לאומי להגיע בשנת 2008 לעודף גדול בתקציב התפעולי שלו. בהתאם לתחזית התשלומים והתקבולים צפוי העודף השנה להגיע ל-2 מיליארדי ש"ח, ובתוספת הכנסה מריבית ייווצר עודף גדול של כ-8 מיליארדי ש"ח.
הבעיה היא שמשרד האוצר מתייחס למוסד לביטוח לאומי כאילו גוף זה הוא תחת שליטתו, ולגביית דמי הביטוח האוצר מתייחס כאל מס הכנסה ב'. כך סבורים בכירי האוצר – שההחלטה לאן להפנות את הכספים ולמי להעניק אותם היא של האוצר. אם כן, חשוב להזכיר לבכירי האוצר שהמוסד לביטוח לאומי הוא הגוף העיקרי הפועל לצמצום הפערים החברתיים במדינת ישראל ולהבטחת הגנה כלכלית לכל משפחה ולכל תושב בעת מצוקה. אל לכם, אנשי האוצר, לבחוש בנעשה בביטוח הלאומי, ומשכו ידיכם.
הערה שנייה, אף-על-פי שחוק הביטוח הלאומי קובע שלכל ענף ביטוח יתנהל חשבון נפרד, למעט מקרים חריגים, הרי בשנים האחרונות הועבר סכום של 73 מיליארד ש"ח מענף ביטוח ילדים לענפים אחרים. לדעתי הצנועה, רובו של סכום זה שייך לקצבאות הילדים, קצבאות הילדים שקוצצו, נעשקו ונגזלו. ומי אמר שאין כסף? יש כסף, יש אפילו עודפים בתקציב התפעולי, אבל יש גם אטימות ורוע לב.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני. חבר הכנסת מיכאלי, ואחריו – חברת הכנסת גלאון, שקיפחתי אותה.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, גם אני רוצה להתייחס לנפגעי הקרה שפגעה בנו בימים אלו, ולצערנו, שומעים על מקרים טרגיים של חסרי דיור, מבוגרים, וגם ילדים, שנפגעו בתנאים שלא יכלו להתגונן מפני הקרה.
פה, לצערנו, אנחנו צריכים להתגייס כאזרחים, כי להגיד עכשיו למשרדי הממשלה לצאת לשטח ולטפל בהם, זו תהיה אולי קריאת סתם. אני חושב שהרשויות המקומיות והתושבים עצמם, שרואים מקרים כאלה, שהיו מתחת לבית – כל מיני בניינים שהאנשים האלו נמצאו מתים לידם לאחר לילה שעבר עליהם – אנחנו צריכים כאנשי ציבור להדגיש את המחויבות הזאת, כמו שכתוב בתורה שזקני הדור באותו מקום שהיה נמצא מת כזה היו מתנצלים, מקריבים קורבן והיו אומרים: ידינו לא שפכו את הדם הזה. שלא נגיע לעוד אסון ועוד אסון בימים קרים אלו.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני. חברת הכנסת גלאון, ולאחריה – חבר הכנסת גבאי.
זהבה גלאון (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, חברי חבר הכנסת, חבר הכנסת מרציאנו לא צריך להמתין למחר לדוח הסופי כדי לדעת שראש הממשלה כשל וצריך להתפטר. מי שהחליט על מלחמה כתחליף למדיניות, מי שוועדת-וינוגרד, בסעיף 14 בדוח הביניים שלה, בעמוד 117, קובעת: "אנחנו מוצאים את ראש הממשלה אחראי, מיניסטריאלית ואישית, לליקויים בהחלטות שהתקבלו, ולליקויים בתהליכי קבלתם" – – –
היו"ר דליה איציק:
נתנו את אותו דף פעמיים. זה דף שהקריאו אותו.
זהבה גלאון (מרצ):
אין דבר, זה תמיד טוב לחזור על הדברים. אני רוצה שהכנסת תפנים.
גדעון סער (הליכוד):
ראש הממשלה לא הפנים.
זהבה גלאון (מרצ):
אני רוצה שהכנסת תפנים כדי שתדע איך לנהוג מחר.
השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי:
ראש הממשלה הפנים ותיקן.
לימור לבנת (הליכוד):
מה זה תיקן? תשאיר בקדימה ותתקן את קדימה.
זהבה גלאון (מרצ):
"ראש הממשלה גיבש את עמדתו מבלי שהוצגה לו תוכנית מפורטת ובלי שדרש כי תוצג, לכן לא יכול היה לנתח את פרטיה ולאשר אותה. יתר על כן, לא דרש חלופות של ממש לשיקול דעתו, ולא גילה ספקנות ראויה ביחס לעמדות הצבא. בכך הוא כשל". מי שכשל ונכשל לא ראוי שיהיה ראש ממשלה.
היו"ר דליה איציק:
תודה. חבר הכנסת גבאי, ולאחריו – חבר הכנסת בן-ששון.
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, ועדת-וינוגרד, קובעת בסעיף 14 בדוח הביניים שראש הממשלה לא פעל במידה המיטבית החיונית לצורך ייזום מלחמה בשיקול דעת, באחריות ומתוך ראייה אסטרטגית. ראש הממשלה כשל גם בכך שבראשותו אימצה הממשלה החלטות כאלה ובכך שהוא עצמו תרם לתוצאה זו באופן ישיר ומרכזי.
אני רוצה להתייחס, גברתי היושבת-ראש, לנסיעתם של חברי כנסת מסוימים להלווייתו של ג'ורג' חבש. ג'ורג' חבש הוא רב-מרצחים שהביא אסונות על עם ישראל ועל מדינות רבות בזה שהמציא את השיטה לחטוף מטוסים ולפוצץ אותם. האיש הזה הביא את האסון, כל מה שקורה בינינו לבין הפלסטינים. הוא התחיל ברצח המתועב שהנהיג כאן, וכאשר חברי כנסת ממדינת ישראל הולכים להלוויה שם, יוצרים כאן הזדהות, שלא יתפלאו שרוב גדול מעם ישראל מתקומם על זה ורואה בזה בגידה, ועוד חבר כנסת שהוא סגן יושבת-ראש הכנסת. אני קורא לך למצוא את הדרך למצות אתו את הדין ולפטר אותו מהסגנות, כי לא ראוי שהאיש הזה יהיה סגן יושב-ראש הכנסת.
היו"ר דליה איציק:
אם היית לומד יותר היית מבין שאין בידי לפטר, ומזל שאין בידי זכות לפטר, כולם כאן מפטרים, מעלים, מורידים.
חבר הכנסת מנחם בן-ששון, בבקשה.
מנחם בן-ששון (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, אם כבר אמרת "מפטרים, מעלים, מורידים", יש אנשים שחושבים – – –
היו"ר דליה איציק:
סליחה, מה הרעש? אני אודה לכם, חברי הכנסת, אם תסייעו להכניס חברי כנסת. אין סיבה היום שלא תהיה כנסת יותר מלאה. מספיק שאתמול היתה בושה.
מנחם בן-ששון (קדימה):
אם יש כאלה שחושבים שמפטרים, מעלים ומורידים מהרחוב אנשים, בנחת – משטר דמוקרטי ומסודר – נחזור, ברשותך, לחוקה.
המבוא לחוקה – הגענו למבוא לחוקה שלנו. יש היום כמה הצעות שעומדות בפני ועדת החוקה לגבי המבוא לחוקה של מדינת ישראל. יש מי שמציעים – והמכון הישראלי לדמוקרטיה הוא הבולט שבהם – שהכרזת המדינה בשנת 1948 בשלמותה תהיה המבוא לחוקה, ללא שום שינוי. יש לכך כמה טעמים: האחד הוא טעם סמלי – ההכרזה התקבלה ברגע מהפכני של הקמת המדינה, והיתה תוצאה של הסכמה לאומית רחבה בקרב הציבור היהודי במדינת ישראל. יש מי שסבור שיש בזה טעם פרשני – ההכרזה היתה מקור חשוב לפרשנות – גם כיום – וכמבוא, מניחים האנשים התומכים בגישה הזאת, לא יהיה שינוי במעמד המשפטי. נוסף על כך, בהכרזה יש ביטוי לזכותו של העם היהודי להגדרה עצמית במדינת ישראל, וכן ביטוי לאופיה הדמוקרטי של מדינתנו.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני. אנחנו ממתינים גם לראש הממשלה וגם לראש האופוזיציה, ואשר על כן נאפשר, לפנים משורת הדין, לעוד כמה חברי כנסת לדבר. בינתיים נרשמו חבר הכנסת אפללו, חבר הכנסת חסון, חבר הכנסת ריבלין וחבר הכנסת רביץ.
יואל חסון (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, באתי בריצה קלה מהחדר ולא יכולתי להתעלם מהדברים ששמעתי מהנאומים בני דקה של חלק מחברי הכנסת. אנשים שמדברים גבוהה-גבוהה על אחריות, ממהרים בחוסר אחריות, עוד לפני ששמעו את ועדת-וינוגרד, לקבוע מה הדין ומה הדיין.
זה מעניין, גברתי היושבת-ראש, לראות כשמחלקים ובודקים את העמדות – לפחות האנשים בבית הזה – לגבי הדוח של ועדת-וינוגרד. פתאום מתחלקת התמונה לתמונה פוליטית מאוד ברורה. לא ראיתי אף צדיק ממקום אחר, או מצד שני, באותו עניין, שבא ואומר עמדה השונה מהקו של המחנה שלו. אני אומר את זה קצת בכאב, גברתי היושבת-ראש, כי אני חושב שדוח-וינוגרד בוודאי צריך להיות הדבר האחרון, ולא כלי פוליטי בידי אף אחד במערכת הפוליטית הזאת.
זה דוח שאנחנו, מי שבאמת חרדים לגורלה של המדינה הזאת ולעתידה, צריכים ללמוד אותו טוב מאוד, ליישם אותו ובוודאי לא לעשות ממנו עניין פוליטי.
היו"ר דליה איציק:
תודה. חבר הכנסת אפללו. אחריו – חבר הכנסת רביץ. בבקשה.
אלי אפללו (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, חברי כנסת נכבדים, אני שומע פה את האופוזיציה בהתלהבות, אולי אפילו התלהבות יתר. דוח-וינוגרד מלפני שבעה חודשים קבע את מה שהוא קבע. קם ראש הממשלה, שקיבל על עצמו אחריות לשקם את כל מה שקרה – והוא שיקם. אני לא מדבר רק על כלכלה, אלא גם בנושא הביטחון ובכל הנושאים. אני מבין שמציק לכם שהוא נתן לכם דוגמה שאתם צריכים להתגאות בה. במקום זה אתם עושים בדיוק ההיפך. אני מציע לכם, האופוזיציה – דוח-וינוגרד השני יעסוק גם בליקויים, אני מקווה, וראש הממשלה ייקח על עצמו גם את זה. הוא הודיע שהוא ישקם גם את זה, שלא כמו ראשי ממשלות אחרים, שברחו. תדעו לכם את ההבדל. תודה, גברתי היושבת-ראש.
היו"ר דליה איציק:
תודה. חבר הכנסת רביץ, ואנחנו נחתום בדבריו של חבר הכנסת ריבלין. אנחנו מייד נתחיל עם ההרכב הזה. אני מציעה לצלצל. יש פה חברי כנסת בבניין. שיואילו בטובם להיכנס. לא ידוע לי שיש עכשיו סיבה שלא להיות כאן.
אברהם רביץ (יהדות התורה):
גברתי היושבת-ראש, לשם שינוי אני רוצה לטפל בנושא אנושי ולרדת מהאולימפוס. לפני שנתיים צלצלה אלי אם בישראל שהיו לה חמישה ילדים. היא הביאה לעולם רביעייה, וביקשה שאני אעזור לה לקבל עובד זר. פניתי למי שפניתי, והם אמרו: רביעייה זו לא נכות, ורק לנכים אנחנו מאפשרים. מובן שעשיתי את מה שעשיתי, הקימו ועדת חריגים ואפשרו לה את זה לשנתיים. עברו חלפו שנתיים, אותה אמא שהביאה רביעייה, והיא היום אם בישראל לתשעה ילדים, מבקשת עוד שנה, והקשוחים אומרים שרביעייה זו לא נכות. אם היה נולד ילד אחד עם שמונה ידיים ושמונה רגליים זו אולי היתה נכות, אבל הם נולדו בתפזורת, ארבעה ילדים. איפה הלב, איפה השכל, איפה הנשמה?
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני. יחתום חבר הכנסת ריבלין.
ראובן ריבלין (הליכוד):
גברתי יושבת-ראש הכנסת, מתוך דוח-וינוגרד, ועדה שהוקמה על-ידי ראש הממשלה, וחבריה נבחרו כולם על-ידו, סעיף 103 עמוד 130: "ראש הממשלה כשל בכך שלא נתן משקל מספיק, כאשר ניגש לקבל החלטות בעלות השלכות מרחיקות לכת, לחוסר ניסיונו ולמגבלה של יכולתו לאתגר את הערכות הצבא ולבקרן בצורה מושכלת, לחוסר הידע העמוק שלו עצמו בקשר בין הפעלת כוח צבאי ובין השגת תכליות המדינה, ולמשמעות של היעדרו של מטה עצמאי שייעץ לו בסוגיות אלו. בנוסף, ראש הממשלה לא עשה די להשלים את החסר, גם לאחר שהתקבלה ההחלטה הראשונית, ולהתאים את ההחלטות להתפתחויות בשטח". עד כאן דברי ועדת-וינוגרד, ועדה שהוקמה על-ידי ראש הממשלה לברר את אשר אירע בשבוע הראשון ללחימה.
ציון מאה שנה להולדתו של אברהם "יאיר" שטרן, זיכרונו לברכה
היו"ר דליה איציק:
חברי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, ציון 100 שנים להולדתו של אברהם "יאיר" שטרן ז"ל. נא לשבת. אני מבקשת שקט ביציע.
אברהם שטרן, שהכנסת מציינת היום 100 שנה להולדתו, הלך בדרך שהוקדשה למולדת. למען המולדת הוא נתן את כל מה שיכול – את חייו. בכל מעגלי חייו מעולם לא ציפה לגמול. מהזווית המיוחדת והייחודית שלו הוא נלחם כדי לצקת ממשות בחזון המדינה החופשית העצמאית בארץ האבות. "יאיר" האמין באמונה שלמה כי כדי להיות בן-חורין, משורה משחרר רק המוות.
רק חרטה קטנה קיננה בלבו – צביטת לב רגעית על כך שאורח חייו חרץ את גורל אשתו, רוני ז"ל, שנשאה ברחמה את בנו יאיר, ייבדל לחיים ארוכים, שיושב עמנו כאן ביציע. במכתב שכתב על גזרי נייר הוא אומר לה: "אולי לא הייתי די אכזרי כלפייך וכלפי בכך שלא הרחקתי את עצמי ממך. במקום לשחרר אותך ולאפשר לך לשכוח אותי ולהקים לך בית ולבנות לך אושר, שיתפתי אותך בגורלי".
"יאיר" מצא את מותו והוא בן 34 בלבד. אברהם שטרן לא נפל בשדה הקרב; הוא לא נספה במערכה למען חירות ישראל, שעליה חלם; הוא נרצח בדם קר בדירת גג תל-אביבית, ששימשה לו מסתור. קצין בריטי ירה בו בגבו באקדחו, כאשר ידיו כפותות באזיקים לאחור. יאיר נלכד נרדף, בודד, מנוכר ודחוי על-ידי חלק מאנשי היישוב היהודי בארץ-ישראל. תמונתו פורסמה בראש חוצות בצירוף פרס כספי שהוצא על ראשו, 1,000 לירות ארץ ישראליות, סכום עתק באותם ימים.
את הצעות המילוט של נאמניו הספורים הוא דחה. ככל שעניבת החנק נכרכה סביב צווארו, ככל שטבעת המצור התהדקה סביבו, היה ברור לו כי יגלו אותו. "יאיר" חי בהשלמה עם מר גורלו. הוא ידע שימיו ספורים, ולא ניסה לחמוק ממנו. הוא הלך אל מותו איתן באמונתו שמדינה יהודית, שחזון הקמתה היה כאש בוערת בעצמותיו, עתידה לקום.
בעיני רוחו הוא צפה שתהיה זו מדינה עברית, עצמאית, בלתי תלויה, ולמענה כדאי להילחם ואפילו להקריב את היקר מכול – את החיים. "את ארץ-ישראל כבש עם ישראל בחרב, בה היה לעם ובה בלבד ישוב לתחייה", זה היה המוטו שלו, מתוך 18 "עיקרי התחייה" שכתב.
היום, ממרחק של 65 שנים מהירצחו של "יאיר", אין עוד ימים אדומים ולא לילות של אימה וצלמוות. המדינה שעליה חלם היא מציאות מוצקה, מציאות שהתגשמה, אולם המלחמה על הגנת הבית שלנו ועל חלקת השדה שלנו עדיין לא תמה.
לא קל להסביר לדורות הצעירים, שגדלו וצמחו במדינת ישראל, על מה נלחם "יאיר", מיהו הכובש הזר, שכדי להשתחרר מעולו הקריב את חייו הצעירים. התקופה היא ראשית מלחמת העולם השנייה. "יאיר" האמין בכוחו של העם היהודי להקים מדינה ובזכותנו על הארץ הזו. הוא כתב ולחם כאיש ספרא וסייפא, ובלט בדבקותו הכנה בחזון שבו האמין. רבים הלכו אחריו בזכות הכריזמה המיוחדת שלו ובזכות הראייה המפוכחת שלו את המציאות, על קשייה הרבים.
"יאיר" ראה איך אירופה, ביתם של היהודים במשך מאות בשנים, מפנה להם עורף קשוח ומפקירה אותם לטרף מכונת ההשמדה הנאצית. השואה היתה בראשיתה, ואיש לא שיער את ממדיה הנוראיים, אולם אנגליה, שיזמה את הרעיון של הבית הלאומי, התכחשה לו. בעיני "יאיר" זו היתה בגידה, ובוגדים יש להוקיע ויש להילחם בהם עד תום.
"יאיר" חש איבה עמוקה לשלטון הבריטי, שמנע מפליטים אומללים מאירופה להשליך עוגן בחוף המבטחים בארץ-ישראל. הבריטים היו בעיניו שלטון זר, שלטון מתנכר, שיש לסלקו ולגרשו, וָלא – לא תהיה ליהודים מדינה משלהם. משבשלה בלבו הכרה זו, הוא הקדיש את כל כולו למלחמה באימפריה הבריטית. הוא הצטרף לשורות האצ"ל, שבלוחמיו ראה את דור המכבים, ולאחר הפילוג באצ"ל הקים את ארגון לוחמי ישראל – לח"י.
הליכתו של "יאיר" לא סימנה את קו הסיום, אלא את קו ההתחלה. הלפיד שהדליק נישא בידי חבריו למחתרת, שנרדפה על-ידי השלטונות. "'יאיר'" לא היה מאלה שחיים ומתים ככל האדם, הוא הביא את האש לבני-האדם. כך הספידו אותו. כמילות שירו, הם היו חיילים אלמונים, בלי מדים, שבימים אדומים של פרעות ודמים גויסו לכל החיים.
עם הקמת המדינה התמזגו בצה"ל, וזכו לכך שלימים היה "מיכאל", יורשו וממשיך דרכו של "יאיר", הלוא הוא יצחק שמיר, לראש ממשלת ישראל.
"יאיר" לא זכה לראות זאת. מורשתו היתה לדרך בעבור רבים, שיזכרו את דמותו המנהיגותית עד יומם האחרון. יהי זכרו ברוך.
אדוני ראש הממשלה, ביקשת להיות כאן היום. בבקשה. אני רואה פה גם את חברת הכנסת לשעבר גאולה כהן. בבקשה, אדוני.
הכינוס הזה הוא ביוזמתו של חבר הכנסת אריה אלדד.
ראש הממשלה אהוד אולמרט:
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, יאיר בן אברהם שטרן ובני המשפחה, ותיקי לח"י, ידידים ומוקירי זכרו של "יאיר", כנסת ישראל מכבדת היום את זכרו של אברהם שטרן, "יאיר", לוחם חירות ישראל, מפקד המחתרת הלוחמת, הוגה דעות, משורר ואיש רוח, אוהב עמו וארצו, קנאי ולוהט באמונותיו ומסור לשליחותו עד כלות.
100 שנה חלפו מאז נולד "יאיר", אבל רק 35 היו שנות חייו הסוערות, עד שנרצח בדמי ימיו, בדם קר, בידי קצין בולשת בריטי, בדירת המסתור בשכונת פלורנטין בתל-אביב. על האנדרטה שהקימו לזכרו רעיו-פקודיו בדרך לירושלים, נחקקה שורה משיר בכתב ידו: "הרי את מקודשת לי מולדת". "הרי את מקודשת לי, מולדת/ כדת משה וישראל./ שפחה שחה, כורעת ואובדת,/ אני לך בעל וגואל". "הוא יבוא, בוא יבוא הגדול בימים,/ הפורק את העול, הגואל./ הזוקף כפופים ומתיר אסורים – / יום חירות במלכות ישראל".
יריעת חייו הקצרים של "יאיר", רבי-העלילה, עשויה לשמש השראה לתסריטאי או למחזאי מחונן. הסופר משה שמיר, באחרית ימיו, כתב עליו רומן ביוגרפי מרשים. מה אין בה, במגילת חיי "יאיר"? מהפכנות, סערת רגשות, מתח ושילוב יצרי עז בין אהבת אשה יפהפיה כובשת לב ובין נאמנות טוטלית ללא שיור לרעיון השחרור הלאומי; פיקוד על קבוצה לוחמת זעירה הקוראת תיגר על מעצמה גדולה; חיי אופל ומחתרת, כשפרס מוכרז על ראשו כפושע מבוקש.
ובין כה וכה, גם כתיבה נלהבת ונמלצת, פסוקי שירה ופיוט עזי ביטוי, עוצרי נשימה בעוצמתם, הטפה להקרבה ולמות קדושים על מזבח החירות. דם ואש ותמרות עשן, דברי הגות ופילוסופיה, לימודים קלסיים וחלומות והזיות על הקו הדק שבין הנועז ביותר לסהרורי. אלה חומרים שמהם בנויות דמויות גדולות מהחיים, מיטב הדרמות, נובלות מרתקות שעין הקורא אינה נגרעת מהן מן העמוד הראשון עד השורה האחרונה.
מה היה סוד כוחו של "יאיר"? מהיכן נבעה יכולתו ללכד תחתיו לוחמי חירות בעלי השקפות מנוגדות ואף קוטביות – דתיים וחילונים גמורים, שמאל רדיקלי וימין משיחי ובעלי נטיות כנעניות גם יחד: נתן ילין-מור, ישראל אלדד ויצחק שמיר, עמוס קינן וגאולה כהן ואחרים?
אברהם שטרן הרי לא היה אורטור ומנהיג סוחף המונים. הוא אפילו לא היה באמת לוחם שנשא נשק. השפעתו רווחה בחוגים אינטימיים קטנים, בקרב צעירים נלהבים שהלכו שבי אחר תורתו המקסימליסטית המהפכנית, האנטי-אימפריאליסטית, חסרת הפשרות. האמת שלו היתה חדה כתער, ישירה ובוטה, ללא שום עמימות ופיתול. המטרות שהציב היו נשגבות וקידשו את האמצעים – את הדם, את החרב, את ההקרבה, את המוות למען הרעיון: גאולת הארץ, תקומת המלכות, תחיית האומה.
ויש עוד משהו שלא מניח לי כל פעם שאני חושב על האיש המיוחד, היוצא-דופן, החד-פעמי הזה. הבדידות הנוראה. לבד, בחדר ההוא, במסתור ההוא, בודד, עם קבוצה כל כך קטנה של אנשים, ובלהט שאין לו מעצור, של אמונה, שמהחדר הבודד ההוא, מהמסתור ההוא, תצא הרוח הגדולה שבסופו של יום תביא לגאולת הארץ ולגאולת העם. על מה הוא חשב שלעולם לא נדע? איך הוא התמודד עם הבדידות הנוראה הזאת שם, מחכה עד שיבוא הרוצח חסר הרחמים והאכזר? למה הוא קיווה? למה הוא התפלל? כיצד התגעגע? על מה הוא לא יכול היה לוותר?
במלאות 100 שנה להולדתו ו-65 שנה להירצחו, ראוי "יאיר" שמדינת ישראל תזכור ותוקיר אותו כאחד ממעצבי רוח החירות והגבורה, שבלעדיה לא היתה לעמנו תקומה. אין בכך בהכרח כדי להזדהות עם כל תורתו, כי “יאיר” סלל דרך עצמאית ביותר של המאבק הציוני. תהיינה ההסתייגויות אשר תהיינה ויהיו המסתייגים אשר יהיו, אי-אפשר להתכחש לתרומתו של "יאיר" לחירות ישראל. לוחמי הלח"י שפעלו בהשראתו הרימו תרומה חשובה, באמונה ובמסירות נפש, למאבק התקומה ולסיום שלטון המנדט על ארץ-ישראל.
"יאיר" נמנה עם המשפחה הלוחמת, שיש לי כלפיה יחס אישי עמוק מאוד, אף שהנתיבים התפצלו. דרכו של “יאיר” לא היתה דרך המלך של המאבק הציוני, אבל היו לה חיילים מסורים ואמיצים, עולי גרדום ולוחמים גיבורים שנפלו בקרב. כולנו, שחונכנו על גדולתו ואומץ לבו, וגם המרים שביריביו, מחויבים בכבוד לגבורתו ולגבורתם.
“יאיר” היה כאותו גפרור שנשרף והצית להבה גדולה. יהי זכרו ברוך.
היו"ר דליה איציק:
כשפנה אלי יאיר שטרן, שיושב אתנו כאן, וביקש ממני שהכנסת תציין את היום הזה – 100 שנה להולדתו – שמחתי שנפל בחלקי, ומייד אישרתי. אדוני יושב-ראש האופוזיציה, בבקשה.
בנימין נתניהו (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, לוחמי הלח"י, חברת הכנסת גאולה כהן, משפחת שטרן היקרה ומוקירי זכרו של "יאיר", אברהם שטרן, "יאיר", נולד לפני 100 שנה והוא נרצח השבוע לפני 66 שנה. הוא היה אחד האישים המסעירים בתקופה הסוערת בין שתי מלחמות העולם, שבה נקבע גורל היישוב היהודי בארץ ישראל – בעצם גורל הציונות עצמה. היתה לו השפעה חשובה ביותר על המאבק לעצמאות ישראל ועל החלפת השלטון הבריטי בשלטון ריבוני ישראלי.
האישיות המיוחדת של "יאיר" מגלמת את השילוב בין המלה למעשה, בין הרעיון לפעולה. בזכות האישיות הזאת, בזכות דרכו ומנהיגותו, הוא הצליח לקבץ סביבו חבורה נועזת של אנשים אידיאליסטים, שכל אחד ואחד מהם היה בעל שיעור קומה. הדמות שלו היתה רבת-השראה ורבת-ממדים. הוא היה אינטלקטואל, בעל נפש רומנטית שספוגה בתרבות וספרות; הוא היה משורר, בעל חוש אסתטי מפותח מאוד והשכלה רחבה ומפותחת עוד יותר; אבל מעל לכל אלה הצטיינה האישיות שלו בנכונות מוחלטת למסירות נפש, להקרבה למען הרעיון הלאומי של חידוש עצמאותו של עם ישראל בארצו.
אברהם שטרן עלה לארץ בשנת 1925 ולמד באוניברסיטה העברית. שם הוא התיידד עם אבי. אבי חיבב אותו והוא חיבב את אבי. היו להם הרבה שיחות יחד. אבי אינו זוכר שהוא דיבר על פוליטיקה בכלל. הוא אומר: הוא היה מקשיב, הרבה להקשיב, דיבר מעט. חברתו רוני, לימים רעייתו, ישבה לידו. הוא אומר שהוא היה "עדין נפש". כך הוא כינה אותו, "עדין נפש". סקרן מאוד, בעל יכולת לימוד גבוהה מאוד. הוא למד יוונית אצל פרופסור שוובר, הוא היה מחונן בזה, הוא קיבל מלגה. הוא לא זוכר שהוא דיבר פוליטיקה, אבל הוא כנראה ספג הרבה, משום ששם הוא גם התיידד – באוניברסיטה העברית, פה בהר-הצופים, הוא התיידד עם הסטודנט דוד רזיאל, ושניהם התגייסו ל"הגנה" והשתתפו בהגנה על ירושלים. אז נוצר המשבר, כי במאורעות תרפ"ט התערער האמון של רבים מחברי ההגנה במנהיגות היישוב העברי, וכשהוקם הארגון הצבאי הלאומי בשנת 1932 גם "יאיר" פרש משורות "ההגנה" והצטרף לשורותיו של הארגון החדש.
באותה תקופה הוא חיבר שירים רבים. המפורסם שבהם הוא כמובן "חיילים אלמונים", שהפך לא רק לנכס ללוחמים, עם השפעה עצומה על לוחמי החירות באצ"ל ובלח"י, אני חושב שזה הפך גם לנכס צאן ברזל בשירה העברית. יאיר סיים את לימודיו באוניברסיטה העברית בהצטיינות. צריך להבין מה זה היה אז. היו 60,000 איש בארץ אז, קצת יותר. מי שהיו המורים באוניברסיטה היו גאונים – קלאוזנר, ברגמן. מי שהיו מורים בבתי-הספר, אנחנו היינו אומרים עליהם שהם יהיו גאונים. והתלמידים שהגיעו לשם, זה היה מין אתונה וירושלים ביחד. לא סתם הוא למד יוונית. הוא גמר את האוניברסיטה העברית אז בהצטיינות והוא המשיך את לימודיו לדוקטורט באוניברסיטת פירנצה באיטליה. הכול היה פתוח בפניו.
באותה תקופה, תקופת לימודיו באיטליה, התחוללה בארץ ההתפרצות השנייה או הנוספת של האלימות הערבית, מה שמכונה מאורעות 1936. בעקבות זאת הוא החליט להפסיק את לימודיו וחזר לארץ להגן על המולדת, פשוטו כמשמעו. הוא הצטרף להנהגת האצ"ל, ושם הוא קיבל את הכינוי המחתרתי "יאיר". בתחילת המלחמה עצרו הבריטים את כל מפקדי האצ"ל וגם אותו. אבל ההחלטה של רזיאל, שהתקבלה בהשראתו של ז'בוטינסקי, לשנות את יעד הארגון ללחימה בגרמנים ולהפסיק את הפעילות – כל פעילות נגד הבריטים – בעצם שחררה אותם מהכלא, אבל זו היתה החלטה שעוררה ויכוחים עזים בין חברי האצ"ל. "יאיר" עמד בשנת 1941 בראש קבוצה של פורשים מהאצ"ל. הוא חשב שחייבים להמשיך את המאבק לפרוץ את שערי הארץ.
זמן קצר לאחר מכן, לאחר שהיה נתון במצוד גדול – הוא נרצח בתל-אביב.
זה נכון שהוא היה בודד, אבל הבדידות שלו לא היתה רק בדידות פיזית. הבדידות שלו היתה גם בדידות אינטלקטואלית, בוודאי מהאליטה האינטלקטואלית ששלטה אז, הסופרים, העורכים, המשוררים, העיתונאים, כותבי המחזות. כולם ראו בו דבר פסול, נחות, מאוס. לא כתבו עליו מלה אחת טובה, בוודאי לא מאמר אחד טוב. הוקיעו ורדפו אותו. זו היתה הבדידות היתירה. לא רק בדידות פיזית, שבסופו של דבר גבתה את חייו, אלא התקפה בלתי פוסקת מצד האליטה שהיתה אז. זו בדידות אמיתית וקשה. אולי הקשה מכולן, במקרה שלו, אם כי אמונתו היתה כל כך חזקה שהוא עמד בה בהדר ובגאון.
לאחר מותו החלה הקבוצה שהוא עמד בראשה להיקרא בשם לח"י – לוחמי חירות ישראל, ורבים מהוויכוחים בין הפלגים השונים ביישוב, שהתלהטו אז – הוויכוחים האלה נמוגו בינתיים. אני מאמין שפסק-הדין של ההיסטוריה הוא ברור, הוא חד-משמעי. כל המחתרות, כל אחת בדרכה שלה, תרמו לסילוקו של השלטון הבריטי בארץ-ישראל ולכינון עצמאותנו.
בלי המאבק הזה אי-אפשר לומר בבירור שבריטניה היתה מסתלקת בתפר הזמן ההיסטורי, לפני התגברות כוחן של המדינות הערביות – שגם הן זכו בעצמאות בתקופה הזו. ועל כן אין לדעת מה היה קורה מבחינה פוליטית, מדינית והיסטורית בשאיפה שלנו להקים מדינה משלנו. "יאיר" הבין את זה היטב, ועל כן התרומה שלו היתה מכרעת.
כבר אמרתי מעל הדוכן הזה, לא החלטת האומות המאוחדות היא שהקימה את מדינת ישראל; מדינת ישראל קמה בזכות 70 שנות התיישבות ועלייה שקדמו להחלטה הזו, ובפירוש בזכות המאבק של הלח"י ושל האצ"ל ו"ההגנה" ו"השומר", וניל"י לפניהם. ומעל כולם היא קמה בזכות המסד שלוחמים אלה הקימו בדמותו של צבא-הגנה לישראל, שהדף את המתקפה הערבית לאחר ההכרזה על המדינה.
בחייו ובמותו יצר "יאיר" אתוס של מאבק ושל מסירות נפש. במרכז משנתו היו ההכרה והמסר שאין להתייאש לעולם, גם לא "בימים אדומים של פרעות ודמים/ בלילות השחורים של ייאוש". ובשיר אחר כתב: "הוא יבוא, בוא יבוא, הגדול בימים,/ הפורק את העול, הגואל./ הזוקף כפופים ומתיר אסורים – / יום חירות ומלכות ישראל".
כולנו, גם מי שאינו מסכים עם דרכו של "יאיר", צריך ללמוד ממנו תעצומות נפש במאבקים הקשים שעוד נכונו לנו להבטיח את קיומנו, את עצמאותנו ואת ביטחוננו בארצנו. יהי זכרו ברוך.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני. עכשיו אנחנו נקפיד על לוחות הזמנים. חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אברהם רביץ. אדוני, בבקשה.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
גברתי היושבת-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי חברי הכנסת, בראשית אני מבקש להודות לך, גברתי היושבת-ראש, על שאישרת את קיום הדיון הזה. עצם קיומו הוא בבחינת תיקון עוול היסטורי.
מדי שנה שב ומתרחש פלא. ככל שמתמעטים לוחמי חירות ישראל, ככל שהולך ופוחת הדור, רבים יותר פוקדים את קברו של אברהם שטרן – "יאיר". בכ"ה בשבט, יום השנה להירצחו, שיחול השבוע, שוב ישירו מאות את "חיילים אלמונים" על הקבר. כבכל שנה יהיו בקהל גם בני הלוחמים היושבים אתנו ביציע ובני בניהם והלוחמים עצמם, אך גם צעירים רבים אחרים.
יש מפקדי מחתרות רבים ומנהיגי אומה שכמעט נשכחו במרוצת השנים, ובכל שנה מתקיימות בארץ אזכרות כמעט יתומות לראשי העם, ולפעמים צריך לגייס בהוראה, בהשתדלות גדולה מאוד, שיבואו אנשים להשתתף באותן אזכרות. אבל בבית-הקברות הצנוע בנחלת-יצחק בתל-אביב שב ומתרחש מדי שנה הפלא, ומאות רבות נדחסות בין שבילי בית-העלמין הישן, בין המצבות, לספוג משהו מאורו של "יאיר".
ככל שחולפות השנים, דמותו של "יאיר" מאירה באור בהיר יותר. לאחר שנרצח ונקבר בחשאי במעמד בני משפחה ספורים, דומה היה שלח"י חוסלה, קומץ לוחמים – או שנפלו בקרב או שנרצחו או שהיו בכלא. אבל השרידים שבו והתלכדו, והמיתוס של "יאיר" והשירים שלו, ואולי יותר מכול – 18 "עיקרי התחייה" שניסח, היו לכוח מניע למאות צעירים וצעירות שרק אקדחים בידיהם לקום ולגרש מכאן את האימפריה הבריטית.
ממרחק זמן מדהים לקרוא את "עיקרי התחייה". איש קטן, צנום, בלי שום אמצעים חומריים, נרדף בידי הבריטים ומנודה ומגודף בידי היישוב, נודד ממקום למקום עם מזוודה ובה מיטה מתקפלת, ומן המְצָרים הללו הוא מנסח מה שראוי עד היום, להבנתי, להיות החזון המכונן של מדינת ישראל. אף מלה על הבריטים, אף מלה על הערבים, משום שלא ראוי לבזבז מלים על אויב זמני כזה או אחר. הוא עוסק בהגדרות העם והמכורה, כפי שאת הגדרת בדברייך – הקשר ביניהם; מגדיר יעדים של גאולה ומלכות ותחיית האומה; עוסק בחינוך; חולם על אחדות העם סביב דגל מלחמת החירות; חוזה בריתות; מצווה הקמת צבא שישחרר את הארץ; ומגדיר כשיא השיאים, בעיקר האחרון של דבריו, את הקמת בית-המקדש בהר-הבית.
לאחר רצח "יאיר" לא היה ללח"י מפקד אחד. מונה מרכז של שלושה: נתן ילין-מור, זיכרונו לברכה, אבי מורי, עליו השלום, ד"ר ישראל אלדד, ויבדל"א יצחק שמיר. לאחר מותו של אבי מצאתי בספרייתו ספר דק בכריכה שחורה, המהדורה הראשונה של ספר השירים של אברהם שטרן המכונה "יאיר". כשפתחתי את הספר, נרעשתי למצוא בו הקדשה בכתב ידו של אבי ליאיר, בנו של אברהם שטרן, שנולד לאחר רצח אביו. עוד לא בן שמונה היה יאיר כששלח לו אבא שלי את הספר שהוציא לאור. אולי לכן הקפיד על כתב רהוט וניקד את המלים: "כשתזכה לראות את מלך המשיח עולה להר-הבית תבוא לפניו, תרכין ראשך בכבוד, תיתן לו ספר שירים של אביך וכן תאמר: מלך המשיח, הנה זה ספר השירים שלוח לך מאת אבא, יאיר. ועוד הוא הספר הזה כי אהב אותך מאוד והתגעגע אליך מאוד. גם את שיריו וגם את חייו הוא נתן לך, מלך משיח ישראל. תן כבוד לאבי יאיר". והוא חותם: "ממני אלדד תלמיד נאמן לאבא".
66 שנים חלפו. בהר-הבית עוד שולטים, להוותנו ולחרפתנו, ערבים. המלך המשיח עוד לא בא. מנהיגינו יהיו עסוקים מחרתיים בדוח של מחר, ואם לא – באיזו פגישה עם מנהיג ערבי זמני לתת לו את ארץ-ישראל. גם אלו יכולים להסביר היום את הכיסופים הגדולים ל"יאיר". תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
אדוני, תודה. חבר הכנסת אברהם רביץ – בבקשה אדוני. אחריו – חברת הכנסת לימור לבנת. אני ממש מבקשת להקפיד על לוח-הזמנים.
אברהם רביץ (יהדות התורה):
גברתי היושבת-ראש, אדוני ראש הממשלה וחברי דור שני ללוחמי הלח"י – דומני שהם ארבעה במספר בכנסת הנוכחית. האחרון שהגיע אלינו כתגבורת הוא חבר הכנסת יצחק בן-ישראל. אני עושה גילוי נאות.
היו"ר דליה איציק:
תיכף הוא יעשה בעצמו, כי הוא גם דובר.
אברהם רביץ (יהדות התורה):
גברתי, נער הייתי וגם למדתי בתלמוד-תורה "סיני", שהיה סמוך לרחוב מזרחי ב' אשר בתל-אביב הקטנה. כן, ילד תל-אביבי קטן רגיל. באחד הבקרים בחודש שבט תש"ב, ביום לימודים רגיל, שמעתי בכיתה עם חברי הנערים כמה יריות. זה היה בעיצומה של מלחמת העולם. הנועזים שבינינו עזבו את הכיתה, רצנו לרחוב דרך המדרגות ומצאנו שם מהומה גדולה. שאלתי אנשים מה קרה, וכולם ענו: המשטרה הבריטית הרגה שודד ורוצח יהודי. חזרתי לכיתה ושם שאלוני חברי מה קרה, ומלמלתי להם את אשר שמעתי ברחוב. הרבי, שהיה המורה שלנו, פרץ ואמר – ואני זוכר את זה עד היום – "אבריימ'ל, לא רוצח ולא שודד יהודי הם הרגו. הם רצחו גיבור יהודי בעל מסירות נפש". הרבי הזה היה הרב יצחק ידידיה פרנקל, שלימים היה רבה הראשי של תל-אביב, חותנו של הרב לאו.
הכיתה כולה נשתתקה, נדהמה. הכיצד? היינו בהלם. ואז התחלתי לחשוב. מאוד מוטרד הייתי, היטלטלתי בין המושגים רוצח, גיבור, שודד, מסירות נפש, והגעתי לכמה מסקנות שנטבעו בלבי ובנו את אישיותי הצעירה: לא כל מה שהגדולים אומרים זה אמת ולא כל מה שהרוב חושב זה תמיד צודק.
מותו של "יאיר" היה בשבילי היכרותי הראשונה עם חייו – ובעצם שירת חייו של "יאיר" היתה שזורה בשיר הלל למסירות הנפש ממש. "יאיר" שר על החיים בשפת מסירות הנפש, כשם ספר שיריו "בדמַי לעד תחיי", או "אֵם החיים, את אֵם המוות". גם כשהוא מדבר על יום, הוא מדבר בכתביו על יום צלמוות.
"יאיר" לא רצה למות. הוא מאוד רצה לחיות, ולכן גם כתב את "עיקרי התחייה", אבל הוא שורר למוות, שמביא לחיים של ערכים, אשר למענם יש לקדש את החיים מבחינת קידוש השם. גם למולדת, כפי שהזכיר ראש הממשלה, שר את השיר "הרי את מקודשת לי, מולדת,/ כדת משה וישראל".
ככל שהייתי צעיר לימים, חקרתי ובדקתי על מה ולמה בחוצות תאכל חרב, וידעתי בזכותו של "יאיר" כי לפנינו מלחמה של מעטים נגד רבים ושל חלשים נגד חזקים. מלחמה להקים בית יהודי לנרדפים מגלות אירופה נגד הבריטים כובשי ארצנו. ללח"י עדיין לא הצטרפתי, כי לא קיבלו נער צעיר כמוני, אך לח"י נכנסה ללבי כגרעין שנבט. הצדק והאמת והיותי שייך למעטים עד היום הזה קיננו בלבי, ולאחר שנים חיפשתי, יגעתי ומצאתי את דרכי עם הלוחמים בשורות הלח"י. זכיתי ללחום את עיקר מלחמתי בירושלים של אז.
לאחר שקראתי את קורות חייו של "יאיר" מצאתי כי הוא שילוב של קיום מצוות עם לחימה, שהיה דבק בתנ"ך וקשור נפשית אל אלוקים וארצו, ואביא, ברשותכם, ציטוט מכתביו, מסוף ספר שיריו "בדמי לעד תחיי", דף קמ"ה, הדף האחרון: "מלחמת היהודים ובפרט מלחמות השחרור שלהם עמדו תמיד בסימן הדת. מלחמת החשמונאים, מלחמת הקנאים, מרד בר-כוכבא – התחוללו כולן כאשר הנוכרי חילל את קודש קודשיה של האומה. הדת הזאת", כותב "יאיר", "היא ששמרה על חיי האומה, ההשתייכות אליה היתה כנתינות המדינה: סידור כדרכיה, תורה כחוקת המדינה וטלית כדגלה. וכל הבוגד במדינת הדת היה מוציא עצמו מכלל האומה".
יאיר חינך למסירות נפש למען דתו, עמו וארצו. סיום המנונו, שכולנו שרנו – חברי חברי הלח"י, משפחת הלח"י, משפחת "יאיר", כולנו שרנו "משורה ישחרר רק המוות". זו לא היתה ססמה או אמירה בלבד, אלא מציאות חייו וחיינו.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני. חברת הכנסת לימור לבנת, ונדמה לי שהוריה נמצאים גם כן עמנו כאן. נחתום עם דבריו של חבר הכנסת יצחק בן-ישראל.
לימור לבנת (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי הכנסת, משפחת שטרן, לוחמי הלח"י, אבי, לוחם הלח"י, אמי, זמרת המחתרות, בי"ח בטבת תרס"ח, לפני 100 שנה, בא לעולם אברהם שטרן, "יאיר". "יאיר", לוחם ובעל חזון, תקיף ורגיש, אוהב חיים וחברה ואינדיבידואליסט, מנהיג וצנוע, מפקד וגם חייל פשוט, מארגן נשק וקורסים בלוחמת גרילה ואינטלקטואל, משורר, מומחה לתרבות יוון ורומא, לשירת ימי-הביניים, אך גם אחד מארבעת מפקדי האצ"ל, מחולל ומפקד לח"י, נרדף, מסתתר בעליות-גג, במרתפים, מבודד, מנודה, רץ, מסתתר, עם מיטה מתקפלת וספר תנ"ך ביד, אך מקפיד תמיד על לבושו – חליפה, עניבה – וגם בבית-הכלא עם נעליים מצוחצחות. כזה היה "יאיר", כפי שכתב בעצמו: "תחי הכפילות הברוכה בחיים, פועל וחייל, סוחר וחייל, תלמיד וחייל, בחור ישיבה וחייל, כולם חיילים, תחי הכפילות הברוכה בחיים".
"יאיר", שהזדעזע עד עמקי נשמתו מעלייתו לגרדום של שלמה בן-יוסף, כתב: "ברובה נתפלל, במכונת ירייה, במוקש", לקח מאורי צבי גרינברג, חייל מתפלל ברובה. "יאיר", חייל ומשורר, מהפכן, הקדיש את חייו, הקדיש את נשמתו במודע, על מזבח הרעיון הלאומי למען מימושו, וידע שיומו קרב. הוא לא חשש לחייו, רק לגורל המחתרת, רק לגורל הרעיון של תקומת המדינה היהודית הריבונית והחופשית בארץ-ישראל. ואת המחיר האישי שלו היה מוכן לשלם ללא כל היסוס.
מאז ילדותי הייתי הולכת מדי שנה עם אבי לאזכרה השנתית ל"יאיר" בבית-העלמין בנחלת-יצחק עם קומץ לוחמי הלח"י – דיבר על כך חבר הכנסת אלדד, אך צריך היה שמנחם בגין יעלה לשלטון ב-1977, כדי שטקס האזכרה יהפוך לממלכתי. "יאיר" המנודה, הנרדף, שנאלץ להסתתר – "חיים אנחנו במחתרת,/ בטחב אפלת מרתף", כתב. "יאיר", שנקבר בהלוויה חפוזה, זכה סוף-סוף להכרה, ללגיטימציה, עשרות שנים לאחר הירצחו על-ידי הבריטים.
אך האם חזונו התגשם? תקומת עם ישראל בארצו, שאותה לא זכה לראות, התגשמה? והאדנות היהודית, האם התגשמה? שאלת ההבלגה פילגה את היישוב לאחר פרוץ מאורעות תרצ"ו. יאיר התנגד להבלגה. לא היו לו כל ספקות בדבר צדקת מדיניות ההגבה. ואכן, אישיותו המיוחדת, על הכפילות שבה, משלבת בין המלה למעשה, בין הרעיון לפעולה. אבל הוויכוח ההוא בין ההבלגה להגבה – הוויכוח ההוא, למרבה התדהמה, עוד לא תם. היום קוראים למדיניות ההבלגה – הכלה. מדיניות ההבלגה – ההכלה אם תרצו – מדיניות ההבלגה הזאת בצפון, מדיניות ההבלגה הזאת בדרום, צימחו לנו ומצמיחות לנו טרור.
היום יותר מתמיד גוברים הגעגועים ל"יאיר". יהודי גא, בוטח, ספרא וסייפא, שלא יכול היה לקבל הבלגה ולא הכלה, ודרש הגבה, או בלשוננו – תגובה; געגועים לאוהב המולדת, לאהבת המולדת הטהורה, לציונות הגאה, לגאווה הלאומית היהודית, ללא בושה, ללא התנצלות; געגועים ל"יאיר" אשר נשבע אמונים ואהבה למולדת, כפי שכבר ציטטו כאן לפני מאותו שיר בלתי נשכח שלו: "הרי את מקודשת לי מולדת, כדת משה וישראל – – – בחיי ובמותי – – – את בדמי לעד תחיי".
היו"ר דליה איציק:
תודה לחברת הכנסת לבנת. אנחנו נחתום בדבריו של חבר הכנסת יצחק בן-ישראל, שגם הוריו נמצאים אתנו כאן.
יצחק בן-ישראל (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, אדוני ראש הממשלה, כנסת נכבדה, התבקשתי לשאת דברים כאן במליאה לרגל 100 שנה להולדתו של "יאיר", משום שאני בן להורים שהיו שניהם חברי לח"י. ברשותכם, אפתח אפוא בכמה מלים על הורי דווקא, היושבים פה ביציע, לפני שאעבור לדבר על "יאיר" ומורשתו, ולא רק מפני שהם ההורים שלי; משום שבסיפור חייהם אני חושב שמקופלות תולדות היהודים במאה הקודמת, משיבת ציון, דרך השואה, התקומה ומדינת ישראל החדשה.
אבי חיים בן-ישראל, לשעבר גולדברג, היה חבר לח"י למן ייסודה ועד להקמת מדינת ישראל. אחר כך התגייס לצה"ל והיה מראשוני חיל האוויר. במחצית השנייה של שנות ה-40 של המאה הקודמת, כשהמלחמה בשלטון הבריטי הזר בארץ-ישראל הלכה והתעצמה, הצטרפה ללח"י גם אמי, וכמו אבי היתה אף היא חברה בלח"י עד להקמת המדינה, וגם היא התגייסה לצה"ל.
אבי נולד בפולין. סבי הרב ישראל גולדברג, זיכרונו לברכה, שהיה מתלמידי "החפץ חיים" והוסמך על-ידו לרבנות, השכיל להבין את המתרחש באירופה ועלה עם ששת ילדיו הצעירים לישראל עוד ב-1936, כשהוא משאיר מאחוריו את שני בניו הבוגרים יותר, שהיו כבר נשואים. הם ומשפחותיהם נרצחו אחר כך בשואה.
אחרי כמה שנים שבהן אבי – חבר לח"י – התהלך חופשי, ב-1943 הצליחו הבריטים סוף-סוף לעצור אותו, ושחררו אותו מייד כי נשא תעודת זהות מזויפת. ואולם, הטבעת התהדקה, ולאחר שנמלט מירי שוטרים בריטים בחיפה הוא התגייס שוב בשם בדוי אחר, עוד פעם – שם שונה – לבריגדה היהודית, וזכה להילחם בנאצים על אדמת אירופה. אגב, מפקדו היה הסמל טליק, האלוף ישראל טל.
עם סיום המלחמה שב ארצה לפעילות במחתרת, והפעם הצליחו הבריטים לתפוס אותו. גזרו עליו עשר שנות מאסר, שלא התארכו בגלל בריחתו מהכלא בעתלית. עד היום הוא מחזיק הצהרה חתומה בידי בית-משפט המעידה כי חיים גולדברג, משה קרפושיק, יעקב רבינוביץ וקרל פינקלשטיין הם איש אחד, ששמו כיום חיים בן-ישראל.
בירושלים הוא השתייך למחלקה ו', היא מחלקת המודיעין, ושם הוא גם הכיר את אמי, שרה לבית בביוף, שסבה עלה לירושלים מבוכרה והקים בה בתים ב-1902.
ישיבה זו של הכנסת נערכת בשנה שבה אנו מציינים 100 שנים להולדתו של מחולל הלח"י אברהם שטרן. "יאיר" היה איש אשכולות; ידו אחת אוחזת בחרב, השנייה בעט המשורר והוגה הדעות המדיני. הוא עשה חייל בלימודיו האוניברסיטאיים, השלים בהצטיינות את לימודיו לתואר מוסמך במדעי הרוח באוניברסיטה העברית ב-1933 ויצא ללימודי דוקטורט בפירנצה. רבים ניבאו לו עתיד מזהיר בהיכל האקדמיה, אלא שתשוקת הגאולה בערה כאש בעצמותיו. הוא לא יכול היה להשתחרר ממנה ולהקדיש את עצמו לענייניו האישיים. הוא שאף לשחרור ישראל מעול הבריטים, שהיו בעיניו שלטון זר בארץ. כדרך אנשי האסכולה הציונית המדינית, סבר גם "יאיר" כי העם היהודי נמצא במירוץ נגד מחוגי השעון, ואשר על כן עליו להתחיל מייד במלחמת השחרור ולהתמיד בה, חרף המציאות הבין-לאומית שבה, למרבה האירוניה, היה זה דווקא אותו שלטון בריטי זר שהיה בין היחידים שלחמו באותה עת כנגד ההשמדה הנאצית שחתרה ללא לאות להכחדת העם היהודי מהעולם.
מהרבה בחינות תורתו של אברהם שטרן נותרה חיה ואקטואלית. הוא היטיב להבין כי השלב הצבאי הראשון במלחמת העם היהודי לחידוש עצמאותו בארץ-ישראל, הקמת "המלכות העברית" כלשונו, הוא סילוק השלטון הבריטי הזר מארץ-ישראל. הוא כתב: "אנו ניצור בציון שבט בני חורין, שבט לוחמים כובשים". שבט זה "יכבוש מידי זרים את ירושלים ויגאל את הארץ לעולם ועד".
לא היה ל"יאיר" צל צלו של ספק כי שבט זה אכן ייווצר, והוא ינצח במלחמת השחרור העברית, אלא ש"יאיר" סבר כי יום החירות במלכות ישראל, קרי הקמת המדינה העברית העצמאית בארץ-ישראל, יציין רק את השלב הראשון במלחמת היהודים על עצמאותם המדינית. אחריו יבוא שלב נוסף, ממושך וקשה אף יותר, או במילותיו: "רבות עוד יילחם עמנו בארצו – – – ועוד דורות רבים ילכו ילדי ישראל לבית-רבן ולָמוֹד ילמדו את מלאכת החרב, ודורות רבים תהיה המלכות העברית כמחנה צבאי במדבר המזרח הערבי". כך כתב יאיר ב-1939, ודומה כי ראה את המציאות נכונה.
בשנת ה-100 להולדת "יאיר", ובמלאות 66 שנים להירצחו בפאתי תל-אביב, ראוי לזכור את גדלות האיש אשר חינך והיווה השראה עבור דור של לוחמים למען חירות ישראל, לוחמים אשר שמו את נפשם בכפם, ובמלחמת גבורה רצופה וממושכת תרמו הם וחבריהם – אולי יותר מכל גורם אחר – לסילוק הבריטים מארצנו ולבוא החירות לארץ-ישראל היהודית.
לסיום, וכך כתב על "יאיר", למרבה הפלא, ראש ממשלת ישראל הראשון, דוד בן-גוריון, במלאות 20 שנה להירצחו: "לא הכרתי את 'יאיר' – – – אבל אין לי ספק שהוא היה אחד האישים היקרים והדגולים ביותר שקמו בתקופת המנדט הבריטי. אני מכבד ומוקיר בכל לבי גם השירה וגם הפלדה של נפשו הסוערת ומסירותו ללא קץ לגאולת ישראל". יהי זכרו ברוך.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך. אורחים נכבדים, הדיון תם. אני שמחה שנפל בחלקי הכבוד הזה, ואני גם שמחה שאישרתי היום גם בצהריים וגם כאן את הדיון – קווים לדמותו של האיש היקר הזה, זכרו לברכה.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר דליה איציק:
חברי חברי הכנסת, אנחנו נמשיך בסדר-היום. שתי דקות הפסקה – נאפשר לאורחים לצאת. ניתן בינתיים הודעה למזכיר הכנסת. תודה לך, ראש הממשלה. אדוני מזכיר הכנסת, בבקשה.
מזכיר הכנסת איל ינון:
ברשות יושבת-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 20), התשס"ח–2008, שהחזירה ועדת הכלכלה; הצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק (תיקון מס' 4), התשס"ח–2008, שהחזירה ועדת הכלכלה; הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) (תיקון מס' 60), התשס"ח–2008, שהחזירה ועדת הכספים; הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) (תיקון מס' 61), התשס"ח–2008, שהחזירה ועדת הכספים; הצעת חוק השמות (תיקון מס' 5), התשס"ח–2008, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. תודה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני. אנחנו נמתין. חבר הכנסת טיבי מחליף אותי. אני מקווה שיאפשרו לאנשים לצאת בקלות.
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת
היו"ר אחמד טיבי:
אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת דוד טל – מכובדי, בבקשה. הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת. עד שהוא יגיע, הודעה רשמית: התחיל לרדת שלג.
דוד טל (יו"ר ועדת הכנסת):
ידידי היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, בכנסת השש-עשרה דנה ועדה משותפת לוועדת הפנים והגנת הסביבה ולוועדת החינוך, התרבות והספורט בהצעת חוק מוזיאון הכנסת, התשס"ה–2004. ההצעה אושרה בכנסת השש-עשרה בקריאה ראשונה. ועדת הכנסת החליטה, בישיבתה ביום 18 בינואר 2008, כי הוועדה המוסמכת לדון בהחלת דין הרציפות היא ועדה משותפת של ועדת החינוך, התרבות והספורט וועדת הפנים והגנת הסביבה. הוועדה תהיה בת שמונה חברים, ארבעה מכל ועדה, בראשות יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט.
ועדת הכנסת השלימה בישיבתה היום את ההרכב של הוועדה המשותפת, כלהלן: מטעם ועדת החינוך, התרבות והספורט: חבר הכנסת מיכאל מלכיאור – יושב-ראש, חבר הכנסת זאב אלקין, חבר הכנסת אלכס מילר וחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. מטעם ועדת הפנים והגנת הסביבה: חברת הכנסת אסתרינה טרטרמן, חבר הכנסת דוד אזולאי, חבר הכנסת יוחנן פלסנר וחבר הכנסת משה כחלון.
נוסף על כך, אני מבקש להודיע, כי בהתאם לסעיף 16 לתקנון הכנסת, יושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה ויושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט פנו לוועדת הכנסת בבקשה להקים ועדה משותפת לשתי הוועדות לבחינת יישום חוק צער בעלי-חיים. הוועדה תהיה בת שמונה חברים, ארבעה מכל ועדה, בראשות יושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה. להלן ההרכב: מטעם ועדת המדע והטכנולוגיה: חבר הכנסת בני אלון – כאמור, יושב-ראש, חבר הכנסת מנחם בן-ששון, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה וחבר הכנסת אריה אלדד. מטעם ועדת החינוך, התרבות והספורט: חברי הכנסת יואל חסון, רונית תירוש, זבולון אורלב וחיים אמסלם. תודה רבה, אדוני.
חילופי גברי בוועדות הכנסת
דוד טל (יו"ר ועדת הכנסת):
עוד, אדוני, אני מבקש להודיע בזאת על חילופי אישים בוועדת החוץ והביטחון: מטעם סיעת ישראל ביתנו – במקום חברת הכנסת אסתרינה טרטרמן יכהן חבר הכנסת אביגדור ליברמן. במקום חבר הכנסת אלכס מילר, שכיהן כממלא-מקום, יכהן חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ כממלא-מקום.
היו"ר אחמד טיבי:
אני מודה לך, אדוני.
הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר לשר ועל העברת שטח פעולה ממשרד למשרד
היו"ר אחמד טיבי:
אנחנו עוברים לנושא הבא: החלטת הממשלה, בהתאם לסמכות הממשלה לפי סעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לראש הממשלה, משר הרווחה והשירותים החברתיים, את הסמכויות על-פי החוקים המפורטים להלן: חוק שירות לאומי (תנאי שירות למתנדב בשירות לאומי), התשנ"ח–1998, וסעיף 6 לחוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם (שירות אזרחי), התשס"ב–2002.
ימסור את ההודעה סגן השר מתן וילנאי, ואחריו ידבר חבר הכנסת איתן כבל.
סגן שר הביטחון מתן וילנאי:
אני מתכבד להודיע את ההודעה הבאה בשם הממשלה – העברת סמכויות על-פי דין משר לשר, העברת שטח פעולה ממשרד למשרד.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להודיע לכנסת, כי הממשלה החליטה בישיבתה ביום 20 בינואר 2008, בהתאם לסמכותה לפי סעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לראש הממשלה, משר הרווחה והשירותים החברתיים, את הסמכויות על-פי החוקים הבאים: 1. חוק שירות לאומי (תנאי שירות למתנדב בשירות לאומי), התשנ"ח–1998; 2. סעיף 6 לחוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם (שירות אזרחי), התשס"ב–2002.
בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, אני מבקש, בשם הממשלה, את אישורה של הכנסת לכך.
כמו כן, אני מתכבד להודיע לכנסת, בהתאם לסעיף 9(א) ו-(ב) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, כי הממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 31(ד) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר ממשרד הרווחה והשירותים החברתיים למשרד ראש הממשלה את שטח הפעולה של השירות הלאומי. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
אני מודה לך. הנואם הראשון הוא חבר הכנסת איתן כבל מסיעת העבודה-מימד – נמצא. שלוש דקות.
איתן כבל (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני סגן שר הביטחון, מבחינתי, לכאורה, אין שום בעיה בהעברת הסמכויות ממשרד הרווחה למשרד ראש הממשלה בכל הנוגע לשירות הלאומי. עם זאת, אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולומר שהגיעה העת שיחוקק חוק שירות אזרחי. אנחנו מדברים על הנושא הזה כבר הרבה הרבה שנים, ובעצם, עם כל הרצון הטוב לעקוף את ועדת-טל ואת כל אותם נושאים שאנחנו עוסקים בהם כל כך הרבה זמן, הקמת הצוות לא תיתן שום מענה אמיתי – עם כל הכבוד שהיא עוברת, וכל הסמכויות שלה מועברות לידי משרד ראש הממשלה. כי כל עוד לא יהיה – ואני לא רוצה לקרוא לזה "שירות לאומי" אלא "שירות אזרחי חובה" – שבו יהיו כל תושבי מדינת ישראל, אלה שלא מתגייסים לצה"ל מסיבות אובייקטיביות כאלה ואחרות, אם מדובר בערביי ישראל ואם מדובר באנשים שתורתם אומנותם או אזרחים אחרים שלא יכולים מסיבות כאלה ואחרות – חייב שיימצא הפתרון, שהם יוכלו לתרום לחברה בישראל.
וזה יכול להיעשות, חבר הכנסת מיקי איתן, עם כל הבעייתיות, ועם כל הבעיות שעומדות בדרכנו, רק על-ידי התחלה של התמודדות עם הנושא, על-ידי חיקוק שירות אזרחי חובה. כי כל אותם מהלכים שאנחנו מדברים עליהם – למצוא לופ מימין, לופ משמאל – לא ניגע בעניין, ואנחנו נתמודד, ונמצא את עצמנו מתמודדים יותר ויותר עם שאלות הנוגעות להשתמטות. והפתרון לא יגיע מחיקוק סנקציות כאלה ואחרות; ההתמודדות צריכה להיות ערכית, שורשית. ואין לי ספק שבכל המגזרים, לרבות, אדוני היושב-ראש, המגזר הערבי – אם מדינת ישראל תבוא בלב נקי, בידיים פתוחות, גם שם אין לי ספק שיימצאו פרטנרים של אמת להוליך את המהלך הזה. כי חלק – ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש – מתחושת הניכור הקיימת למשל במגזר הערבי, הוא שהם גרים כאן והם תושבי מדינת ישראל אבל לא נותנים להם להרגיש – ממשלות ישראל לדורותיהן – שהם באמת חלק ממדינת ישראל. וזה מסוג אותם דברים, עם פעולות נוספות, שכן יכולים לתת את התחושה שהם חלק מהמקום הזה.
לכן אנחנו נתמוך, כיוון שאנחנו בקואליציה ויש פה מעשה שבשלב הזה הוא מעשה נכון. אבל בסופו של עניין זה שוב שלב שחומק מהתמודדות עם האמת. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה. חבר הכנסת מיכאל איתן מסיעת הליכוד.
מיכאל איתן (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו נמצאים היום בעידן, בעולם כולו וגם במדינת ישראל – אף-על-פי שמדינת ישראל אמורה להיות שונה, גם בגלל המצב שלה וגם בגלל הייחודיות שלה, בהיותה מדינתו של העם היהודי, ושל אזרחיה הלא-יהודים גם כן, אבל קמה כמדינת העם היהודי – והמודה היא כל הזמן הגנה על זכויות האזרח, הגנה על האזרח ועל הזכויות של האזרח ועוד פעם הזכויות של האזרח. אני חסיד גדול של הגנה על זכויות האזרח, אבל מרוב הלהט והדיבורים על האינדיבידואליזם ועל החשיבות – הלוא רובנו, הדמוקרטים, מאמינים שהמדינה נועדה לשרת את הפרט ולא הפרט את המדינה, אבל כדי שהמדינה תוכל לשרת את הפרט היא גם צריכה לקבל מהפרט איזה סיוע. גם לערך הקולקטיבי יש משמעות, וצריך למצוא איזונים.
משום מה אנחנו לא שומעים בכלל שגם האזרחים צריכים לעשות משהו למען המדינה. יש קבוצות של אזרחים, שבטוחים שהכול הוא חד-סטרי; מותר להם לקבל ולבוא בטענות, לקבל ולבוא בטענות, לקבל ולבוא בטענות. ויש לפעמים כאלה שחושבים שמותר להם לחתור נגד המדינה ולהמשיך לבוא בטענות ולקבל, וזאת זכותם. הם שם, במרכז כל העניינים.
אני חושב שצריך לעשות רוויזיה בגישה. צריך לומר במפורש: במדינה שתפקידה לסייע לפרט, לקדם את הפרט, לתת לפרט אפשרות להגשים את הפוטנציאל האישי שלו, יש גם מחויבות של הפרטים לסייע למדינה ולמלא את חלקם במשימות המוטלות על המדינה. המדינה היא לא איזה יצור ערטילאי. בסופו של דבר, היא מורכבת מהפרטים שמקיימים את הקולקטיב הזה ששמו מדינה.
אני רוצה לומר מלה לכבוד סגן השר מתן וילנאי. אני פונה אליך, אני מתנצל שאני מפריע, אבל מאוד חשוב לי לומר את זה. אני תומך נלהב בכל שירות שיאפשר גם שירות של בני-המיעוטים בתוך המסגרת הזאת ששמה מדינת ישראל. אבל דיר באלכּ. אל תטעו. השירות חייב להיות שירות שיסמל אינטגרציה – אנחנו הולכים לקראתם, הם הולכים לקראת המדינה. לא שירות שיהיה נגד המדינה. תחת הביטוי הזה שקוראים לו "שירות אזרחי" נמצא את עצמנו מהר מאוד בעמותות ובקבוצות שמטרתן כביכול לסייע למטרות סוציאליות, והן יהיו חממות לאנשים שילמדו שם לפעול נגד המדינה. אז לא תוכל לעשות כלום, כי זה שירות אזרחי. הוא ילך לבג"ץ ויגיד: אני משרת למען בית-חולים, אני משרת למען אגודת נוער, למען אגודת צדקה. אתם יודעים אילו פעילויות נעשות היום נגד מדינת ישראל ובעד הטרור תחת הכינוי "אגודות צדקה" בארץ ובעולם? אגודות צדקה הן המקומות שבהם מקיימים פעילויות עצומות למען הטרור.
אז צריך לראות. יש ללכת לקראת הציבור הערבי, לתת לו אפשרות לשרת את המדינה, לתת לו את הזכויות שבאות כתוצאה משירות המדינה – כן, בהחלט. להפוך את זה לשירות אזרחי, שאתה יכול להתגייס לכל מיני קבוצות אזרחיות כאלה ואחרות – אתם תיפלו בפח איום ונורא. ראיתי בצרפת, למשל – נדמה לי שעכשיו ביטלו – היה שירות חובה. אנשים שירתו, למשל, בשגרירויות בכל מיני מקומות ברחבי העולם. אנשים יכולים לשרת בבתי-משפט, אנשים יכולים לשרת בכל מקום שבו סמל המדינה נמצא מעל; לא בשום דבר פרטי ולא בשום דבר אזרחי כביכול. המטרה תהיה אזרחית, אבל השירות הוא שירות תחת שירות המדינה, איפה שנמצאת המדינה, ואנשים יגידו שהחברה מצאה מקום שהם לא משרתים בצבא ונותנים להם אפשרות לתרום למדינה – בבקשה – – –
היו"ר אחמד טיבי:
הדקה השביעית הסתיימה. הדקה השביעית.
מיכאל איתן (הליכוד):
אני מסכים. חיכיתי לרגע שתעיר לי הערה עניינית.
היו"ר אחמד טיבי:
זאת ההערה הכי עניינית בנסיבות העניין.
מיכאל איתן (הליכוד):
עכשיו אתה פרוצדורלית תוקע אותי, אז אני כבר מסיים. אני מודה לך על אורך הרוח עד עכשיו. אני מאמין שאני מדבר לסגן שר הביטחון, שקשור בנושא הזה גם עניינית, שייקח את דברי לתשומת לבו.
היו"ר אחמד טיבי:
אני מודה לך. חבר הכנסת דוד רותם. סליחה, לפני כן חבר הכנסת מיכאלי, אבל מחליף אותו חבר הכנסת נסים זאב.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, אם הוא מדבר זה סוף הדיון.
נסים זאב (ש"ס):
היושב-ראש מסכים שנסיים את הדיון בנאום שלי.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מבין שראש הממשלה, ערב הדיווח של וינוגרד, צריך סמכויות נוספות, להתעסק בדברים נוספים, דבר שאין לי אתו שום בעיה. אבל מאז ומעולם נושא השירות הלאומי היה במשרד העבודה והרווחה. כשהייתי סגן ראש עיריית ירושלים אני זוכר שהיינו מקיימים פעילויות כאלה ואחרות, היינו מקיימים כנסים כדי לחזק את הנושא של המתנדבים והמתנדבות במקומות הציבוריים, ובפרט היום, כשנותנים אלטרנטיבה. שמעתי בחדשות שדיברו על כך שמרחיבים את הנושא של השירות האזרחי, ובמקום שירות צבאי ניתן יהיה לשרת גם שירות אזרחי ולקבל מעמד כזה או אחר או תעודת הוקרה כזאת או אחרת – תעודה שאותו אזרח נתן מזמנו ושירת את המדינה. זה דבר טוב. אני חושב שצריכים לעודד את זה למי שמעוניין בכך.
אבל לא הבנתי למה זה עובר לראש הממשלה. חסרים לו כאבי ראש? חסרות לו בעיות? כולם תוקפים אותו, מבית ומחוץ. אפילו ראש הממשלה אמר לשריו: תעשו טובה, אתם אל תתקפו אותי. עם המפלגות האחרות אני יכול להתמודד, אבל לא אתכם. לא יכול להיות שהמלחמה תהיה מתוך הבית. ועכשיו פתאום מנחיתים עליו. אני לא יודע אפילו אם הוא יודע, אולי "זכין לאדם שלא בפניו". בוודאי כשהוא לא יודע מהעניין בכלל אומרים לו: תשמע, אנחנו בסך הכול משחילים לך עוד סעיף אחד. אני חושב שכאב הראש הזה מיותר לחלוטין אצל ראש הממשלה.
דוד טל (קדימה):
זו תרופה.
נסים זאב (ש"ס):
יכול להיות. יכול להיות שבמקום להתעסק בדברים הרבה יותר רציניים, שעומדים ברומו של עולם, מנסים להעסיק את ראש הממשלה בדברים שאין לו זמן אליהם, וחבל מאוד. לדעתי, זה מתאים שזה יישאר במשרד העבודה והרווחה, אלא אם כן יבוא מישהו וישכנע אותי שהדבר הזה נחוץ ודרוש. בשמחה אתמוך.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
עדיף שיתעסק עם זה מאשר עם אבו מאזן.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה. חבר הכנסת דוד רותם.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, לא צריך שר במליאה, אדוני היושב-ראש? לא מקובל?
היו"ר אחמד טיבי:
מקובל, אבל אתה תתחיל ואנחנו – – – בבקשה, אדוני.
השר לשירותי דת יצחק כהן:
אני פה. זו לא הפעם הראשונה שדודו רותם – – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
או, השר כהן, דווקא אותך אני מחפש. השר כהן, מכיוון שאני כל כך מכבד אותך, אני אוהב שאתה יושב ליד שולחן הממשלה, לא בשולחן היועצים.
רבותי, לפני שבועיים עמדה כאן השרה המקשרת, השרה רוחמה אברהם-בלילא, והסבירה לנו שיש צורך בהקמת משרד שנקרא משרד הדתות, משום שלא יכול להיות מצב שראש הממשלה, שהוא כל כך עסוק, יתעסק גם בעניינים הרציניים האלה.
יותר מזה, ראש הממשלה, כשהוא רצה להסביר למה צריך משרד דתות במדינת ישראל, הוא אמר דבר נורא פשוט: לא יעלה על הדעת שראש הממשלה יבזבז חצי יום בחתימה על תעודות קבורה. והנה היום אנחנו מגלים דבר מדהים – לוקחים ממשרד הרווחה, שהוא משרד שטבעי שיטפל בנושא של התנדבות, בנושא של שירות אזרחי, ומעבירים את זה לסמכות ראש הממשלה. מה קרה, לראש הממשלה אין מה לעשות? הוא כבר פתר את בעיות המלחמה בלבנון? הוא כבר פתר את הבעיות בעזה? אני מניח שהוא כבר התגבר על דוח-וינוגרד, אז עכשיו הוא יעסוק בנושאים של שירות לאומי.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
לקחו לו את הדתות, משעמם לו.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
עדיף שהוא יחתום על הסעיפים של הקבורה האזרחית מאשר שיתעסק בשירות הלאומי, כי השירות הלאומי הוא נושא חשוב.
אומרים לנו שבמשרד ראש הממשלה יטפלו בנושא הזה. יש היום שירות לאומי. האם השירות הלאומי הזה מתוקצב? האם אותן בנות שרוצות היום לשרת שנה שנייה בשירות הלאומי קיבלו תקציב לצורך זה? הרי הממשלה הזאת קיצצה בשירות הלאומי עד הסוף. הממשלה הזאת מסרבת לקבל החלטה שאזרח ישראלי לא יוכל להיות אזרח ישראלי אם הוא לא שירת שירות צבאי או שירות לאומי. מה אתם מוכרים לנו סיפורים כאילו אתם רוצים שירות לאומי? הממשלה הזאת לא רוצה שירות לאומי, לא יהודי ולא ערבי.
לכן, חברי הכנסת הערבים, אתם יכולים להפסיק לחשוש, אתם לא צריכים להגיד שאלה שילכו לשירות אזרחי הם בוגדים, הם נמושות והם נפולת. לא יהיה שירות לאומי. אם כך זה יימשך, זה יהיה עוד הרבה יותר גרוע. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
אני מאוד מודה לך. עכשיו, חבר הכנסת צבי הנדל.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
מכובדי היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, זה שנים עוסקים בשירות הלאומי בעיקר שני משרדים: האחד הוא משרד החינוך, כל אותן נערות שעוסקות בשירות הלאומי לאחר התיכון, בעסקי חינוך, באולפנים לעולים חדשים, בחינוך לילדים מוגבלים, לא עלינו, או באזורי ספר; המשרד השני הוא משרד הרווחה, שעוסק בכל אלה שנותנות שירות לאומי בכל נושאי הרווחה – לחולים, לבתי-חולים, בלי סוף.
בשירות הלאומי שקיים היום, עוד לפני החלומות באספמיה שמדברים עליהם, יש הרבה בנות שמוכנות לעשות ורוצות לעשות – שנה ודאי, גם שנתיים. מבשרים לבנות: אתן לא יכולות לעשות שירות לאומי, כי אין לנו תקציב. הן הרי לא מקבלות משכורת, אבל המערכת עולה קצת כסף, וצריך לשלם לבנות האלה כמו לחיילים. משלמים להם דמי נסיעה, דברים כאלה קטנים, זה דורש איזה תקציב, לא מי יודע מה, לא משכורות. אין כסף. מחזירים בנות הביתה, כי אי-אפשר לעשות שירות לאומי – איחרתן את המועד.
הלכתי ובדקתי אם כשיעבירו את השירות הלאומי למשרד ראש הממשלה, באותה נשימה, ב-2008, אם יוסיפו כמה מיליונים לתקציב. כי הרי רוצים עכשיו שירות לאומי לאוכלוסייה הערבית, רוצים שירות לאומי על בסיס חוק טל, לאלה שתורתם אומנותם, שאחרי x שנים הם יכולים להחליט ללכת לשירות לאומי. התברר לי שלא מוסיפים אגורה, שהאוכלוסייה שעושה כבר שנים שירות לאומי, אין לה תקציב בתקציב הנוכחי, וודאי שאין גרוש, לפחות לפי מה ששמעתי, לתוספת.
לצערי הגדול, מדבר חשוב, שהצליח במשך שנים, ואפשר היה עוד לפתח אותו, עושים פוליטיקה ומעבירים את זה למשרד ראש הממשלה – לא מפני שיש בזה איזה היגיון, לא מפני שמשרד הרווחה לא מסוגל להסתדר עם זה. יש מאחורי זה פוליטיקה, וכנראה ראש הממשלה, בתחום הזה של הפוליטיקה, עולה על כולם.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. יהדות התורה – אין. חבר הכנסת מוחמד ברכה.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
כמובן, נצביע נגד, שלא יהיו אי-הבנות.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, תחומי פעילותו של משרד ראש הממשלה ידועים ומוכרים. נוסף על כך יש כמה מוסדות ממלכתיים שנמצאים באחריותו. למשל השב"כ נמצא באחריות ראש הממשלה, המוסד נמצא באחריות ראש הממשלה, ואי-אלו דברים אחרים. העובדה שמעבירים את השירות הלאומי לשם – כנראה משווים לתחום הזה חשיבות, מעין חשיבות שקשורה לביטחון המדינה, שזה לא יכול להיות לא במשרד החינוך ולא במשרד הרווחה. הדבר מזכיר כמובן את אותה ועדה שדנה בשירות אזרחי לאזרחים הערבים, ועדה שבראשה עמד אלוף בצבא, האלוף דוד עברי, והיא היתה ועדה שפעלה במשרד הביטחון.
העיסוק בשירותים האלה, השירות הלאומי, השירות האזרחי והשירות החשאי – זה מסגיר את הכוונות האמיתיות שמדברים עליהן. אנחנו, אזרחי המדינה הערבים, לא יכולים להשתחרר מאותה עטיפה ביטחונית או כביכול ביטחונית שמנסים לשוות לשירות שנקרא "שירות אזרחי", ולכן אנחנו מתנגדים, כמובן.
מעבר לזה, עצם העיסוק בשירותים האלה כתנאי לשוויון זכויות פסול לחלוטין, גם עקרונית וגם חברתית. אני לא רוצה לחזור על דברים שאמרתי כבר כמה פעמים מעל הדוכן הזה. שוויון הזכויות האזרחיות מוקנה מעצם היותו אזרח המדינה, החובות הן יחסיות מעצם יכולתו, ויכולתו יכולה להיות גם יכולת כספית, יכולת מצפונית, גם שיוך לאומי, גם שיוך מיני. למשל, מה שנדרש מנשים לא נדרש מגברים בשירות הצבאי, לפחות כך על פני הדברים, אורך השירות הוא לא אותו אורך שירות. מי שיש לו אמונה דתית לא נדרש לאותו שירות, ואני חושב שיש להכיר ללא שום כפיות טובה כביכול גם בנושא הזה באותן דרישות תמוהות ומוזרות – – –
ראובן ריבלין (הליכוד):
מה יקרה אם יקראו לזה "שירות לאומי"?
מוחמד ברכה (חד"ש):
אפילו לא "שירות לאומי", הם קוראים לזה "שירות אזרחי".
ראובן ריבלין (הליכוד):
הרי בישראל זה שירות לאומי.
מוחמד ברכה (חד"ש):
חבר הכנסת ריבלין, אמרתי שהם התחילו עם דוד עברי ומשרד הביטחון, אחר כך הוציאו את זה ממשרד הביטחון, בהתחלה קראו לזה "שירות לאומי" אחר כך אמרו שזה "שירות אזרחי". כל הקוסמטיקה הזאת היא קוסמטיקה מופרכת, שבאה כדי לייצר נתיב מילוט לממשלה מהשאלה של השוויון. במקום שהמדינה תשקיע על מנת להשוות את מעמדם ואת זכויותיהם של האזרחים הערבים, היא מחפשת נתיבי מילוט הזויים על מנת לחמוק מהשאלה הזאת, ולכן מייצרים משהו שנקרא "שירות אזרחי" – שגם אם ישימו אותו במשרד לאיכות הסביבה הוא יצא מבית-היוצר של משרד הביטחון, מאותה חשיבה ביטחונית ומאותה חשיבה של עליונות השירות הצבאי כערך ולא כמכשיר להגנה או לא להגנה. זאת אומרת, יש מין חשיבה ספרטנית בעצם העיסוק בשירות הלאומי, שאינו נוגע לשירות אזרחי.
לכן, עצם העובדה שעכשיו מעבירים את זה למשרד ראש הממשלה, זה מסגיר ביתר שאת את הכוונות של השירות הזה, אבל זה מחזק אותנו יותר באותה עמדה שאנחנו דוחים את ההתניה הזאת של שוויון בזכויות במה שנקרא "חובות" כאלה מפוקפקות. תודה רבה, אדוני.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה. חבר הכנסת טלב אלסאנע.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, יש לנו פתגם בערבית שאומר שיש מי שמנסה להכניס את הרעל לתוך אוכל, וזה כשהאוכל טעים, אבל המטרה היא להרעיל.
דוד טל (קדימה):
איך אומרים את זה בערבית?
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
"א-סם" זה רעל, "א-דסם" זה אוכל. לכן לפעמים חשוב לדעת מה המטרה, מה התכלית של הדבר.
אילו היו מגמות חיוביות של ממשלות ישראל ללכת ולטפח ערכים של התנדבות, הרי אין פסול בדבר הזה, כי גם בתרבות הערבית יש מושגים כמו להירתם, לעזור, לסייע; זה גם במושגים הדתיים. אנחנו בעד לטפח את הערכים האלה בחברה – שייכות לחברה, לעזור לקהילה. אבל כאשר בא הדבר מתוך מניע פוליטי, זו הבעייתיות של הדבר.
כאשר מפקידים את מפקד חיל האוויר להכין תוכנית, מזה נשמע כאילו זה נגזר מפרספקטיבה צבאית. הרי כולנו יודעים שהסטודנטים, למשל, עושים שירות באוניברסיטאות, מה שנקרא פר"ח. כולם מתחרים מי ייקח חניך, ילמד אותו, יעזור לו ויסייע לו. זה לא שירות חברתי? זה לא שירות בקהילה? למה זה לא פסול? כי זה בא ממישור אחר, מישור חינוכי, מישור ערכי. ולכן, אילו היו באים ואומרים: אנחנו במשרד החינוך רוצים לטפח את הערכים של התנדבות בקהילה, התנדבות בחברה, ללא קשר לסוגיית השוויון, שהיא סוגיה מוחלטת העומדת בפני עצמה. זו זכות לאזרח וזו חובה של המדינה. זה דבר שאיננו תלוי אחד בשני.
ראובן ריבלין (הליכוד):
איפה השוויון, חבר הכנסת טלב אלסאנע, כשאני מוכרח ללכת לצבא ואתה לא?
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
ידידי רובי ריבלין, שאלת שאלה טובה. איפה השוויון כאשר אתה חייב ללכת לשירות הצבאי ואני לא חייב ללכת לשירות הצבאי? אני לא רואה בשירות הצבאי זכות. אני יכול לבוא ולהגיד לך שאתה מקפח אותי כי שללת ממני את הזכות, כי על-פי החוק אני לא משרת בצבא. יכול להיות שאתה תראה בשירות הצבאי זכות שניתנת לך, לא חובה שמוטלת עליך, לכן אתה אומר: אני בא לשרת את המדינה, זאת זכות שנפלה בחלקי. למה אתם כל הזמן מציגים את השירות הצבאי כאילו זו חובה שאתם ממש צריכים לעורר את הרחמים של העולם עליכם שאתם משרתים את המדינה שלכם? אתם מגדירים אותה כמדינה יהודית, אז אתה בתור יהודי רוצה להגן על המדינה היהודית. תגדיר אותה כמדינה שלי ותבוא אלי בטענות.
ראובן ריבלין (הליכוד):
טלב אלסאנע, אתה בתור אזרח מדינת ישראל תראה כזכות לשרת – – –
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אשר למישור אחר, תראה את זה כזכות. על זכות מותר לי לוותר, ואז אני מוותר על הזכות הזאת בנסיבות הקיימות. בתור חובה – אין חובה שמוטלת על הציבור הערבי לשרת בצבא, ולכן החוק פטר אותם. אתה לא יכול להגיד שמצד אחד אין חובה, ומצד שני אתם לא מקיימים חובה שלא קיימת בלאו הכי. ולכן אתם פשוט מאוד מנסים, כמו שאמר ברכה – ובסוגיה הזאת אני מסכים אתו – – –
ראובן ריבלין (הליכוד):
אני לא אוהב שיהודים אומרים לכם מעל הבמה "אתם", אז אני לא אומר לכם מעל הבמה "אתם".
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
כל הדוגלים בגישה הזאת. אני לא אומר את זה על רקע שייכות דתית, אלא על רקע של דעה מסוימת – אלה שדוגלים בדעה הזאת, שבאים לנגח את הציבור הערבי ואומרים להם: אנחנו מפלים אתכם – –
היו"ר אחמד טיבי:
הזמן תם, חבר הכנסת אלסאנע.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
משפט אחרון. – – אנחנו מפקיעים את נכסי הווקף שלכם, אנחנו לא מכירים ביישובים שלכם, אנחנו חוסמים את האוניברסיטאות בפניכם, אנחנו חוסמים את שערי העבודה בפניכם, היישובים שלכם יהיו מוכי אבטלה מפני שאתם לא משרתים כאשר השירות הוא לא חובה. זה תירוץ, זה מה שנקרא בערבית: "אל-עד'ר אקבח מן א-ד'נב" – האמתלה גרועה יותר מהאשמה. זה ממש תירוץ יותר חמור מהפשע המקורי כשלעצמו.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. חבר הכנסת זחאלקה.
נסים זאב (ש"ס):
איפה הפלסטינים מקבלים את מה שהם מקבלים במדינת ישראל? באיזו מדינה ערבית?
דוד טל (קדימה):
אדוני היושב-ראש, לא יכול להיות שאתה מפלה את הדוברים היהודים אל מול הדוברים הערבים. אתה נותן להם יותר זמן מכפי שקבעה ועדת הכנסת.
היו"ר אחמד טיבי:
לא שמעתי.
דוד טל (קדימה):
ועדת הכנסת קבעה פרק זמן של שלוש דקות במסגרת הדיון. חברי כאן מאפשר לחבר הכנסת טלב אלסאנע להתבדר חמש דקות וחצי.
היו"ר אחמד טיבי:
למה אתה חושב שזה קרה? מה המניעים?
דוד טל (קדימה):
זו אפליה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
זה ניסיון לכסות על קיפוח במשך שנים.
היו"ר אחמד טיבי:
עכשיו אתם יודעים מה זה אפליה על רקע גזעני.
ראובן ריבלין (הליכוד):
לחבר הכנסת מיקי איתן נתת שבע דקות.
היו"ר אחמד טיבי:
מיקי איתן היה חריג – שבע דקות. בבקשה, אדוני.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, מדובר בנושא חשוב, רגיש, הוויכוח עליו הוא ויכוח מר ולא קל בכלל. האזרחים הערבים, במצב הנוכחי שקיים היום, פטורים משירות צבאי וגם משירות לאומי ואזרחי. יש פטור. הממשלה ניסתה בעבר, כבר היו כמה ניסיונות, היו הצעות חוק של חברי כנסת, היו ראשי ממשלה שאמרו שהם רוצים לכפות שירות אזרחי על כלל האזרחים, על מי שלא משרת בצבא. הבענו התנגדות חריפה להצעה הזאת, והממשלה נסוגה. אני חייב להודות שזה לא רק בגלל התנגדותנו שלנו, של הנהגת הציבור הערבי, אלא גם בגלל התנגדות הקהילה החרדית בארץ. חבר הכנסת ריבלין איננו כאן, אבל הלחץ של הציבור החרדי – גם הוא עשה את שלו בנושא הזה, וזה חזר להיות עניין של התנדבות.
כמובן, כשהיה ניסיון לכפות את זה, המאבק היה בינינו לבין המדינה או הממשלה שרוצה לכפות את זה. כשזה הפך לשירות התנדבותי, הוויכוח הוא בתוך החברה הערבית עצמה, והממשלה לא מכריחה אף אחד. אנחנו מצאנו שמחובתנו לצאת בקמפיין להסביר לציבור, במיוחד לבני-הנוער, את ההשלכות של התוכנית הזאת, את משמעויותיה העכשוויות והעתידיות. זו חובתנו כאנשי ציבור, במיוחד כשניסו לשווק את התוכנית הזאת על-ידי המתקתה ועשייתה ערבה לאוזן – במקום שירות חובה זה הפך לשירות התנדבותי; במקום שירות עם סממנים צבאיים – זה יצא בהתחלה ממשרד הביטחון, ומנכ"ל משרד הביטחון לשעבר דוד עברי היה יושב-ראש הוועדה – זה תואר כשירות אזרחי. אפילו את השם שינו משירות לאומי לשירות אזרחי; ובמקום שירות הממסד זה שווק כשירות לקהילה.
אנחנו התנגדנו לזה, כי אנחנו חשבנו – ועדיין חושבים ועומדים על כך – שיש לפטור את האוכלוסייה הערבית משירות זה ולא לנסות לכפות אותו עליה מטעמים של שייכות לאומית. זה דבר מקובל מאוד בעולם. אני יכול להביא עשרות דוגמאות כאלה. למשל, האינדיאנים בקנדה פטורים לא רק מזה אלא גם ממס. חלק מהם אפילו לא רוצים לשלם על חשמל. הם אומרים: אלה אוצרות הטבע שלנו. יש דוגמאות רבות בעולם, ואני חושב שטוב תעשה הממשלה אם תבטל את זה.
אני קורא לציבור הערבי ולנוער הערבי שלא ליפול במלכודת הזאת, שבסופו של דבר תביא לכך שיהיו אזרחים שיש להם זכויות כי הם שירתו, או תישללנה זכויות מסוימות מהאזרחים הערבים ויותנו בשירות צבאי או בשירות אזרחי, כמו קבלה לאוניברסיטה. היו הצעות כאלה. זה יהיה בומרנג וזו תהיה פגיעה בציבור הערבי. זו תוכנית שיש להתנגד לה בחריפות.
היו"ר אחמד טיבי:
חברת הכנסת עמירה דותן, בבקשה.
עמירה דותן (קדימה):
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אין שרים, כך שאני מנועה מלהתייחס.
היו"ר אחמד טיבי:
הוא יצא ברשות.
עמירה דותן (קדימה):
אני מאוד מודה לדוברים האחרונים, שהחזירו את הדיון למסגרת של דיון ושמו בצד את ההערות הציניות והפוליטיות. אני מאוד מודה לכם, משום שהדיון הוא באמת דיון, וחבל שאנחנו מסתפקים רק בשלוש דקות ובזה אומרים את אשר עם לבנו, וממשיכים כל אחד בדרכו.
אני מאוד גאה בהחלטה שמונחת לפנינו כרגע, ואני מאוד גאה בזה שמה שהיה עד היום במשרד הרווחה עובר לישות מסודרת, שקוראת להחיל שירות במדינת ישראל. אני מאוד מסכימה עם חברי, חבר הכנסת טלב אלסאנע, שדיבר על העניין הזה שצריכים לחנך לנתינה, לעשייה, להסתכל על האחר ולא רק על עצמי, ואני חושבת שצריכים להסתכל על החוק הזה גם בראייה הזאת. הסתכלות אחרת תביא כל אחד לפרשנות שלו, ולא כל צל הרים כהרים, וכדאי שנזכור את זה.
אני גאה מכמה טעמים, משום שכשנכנסתי לכנסת כחברת הכנסת לפני כשנה וחצי או טיפה יותר, אחד הדברים שרציתי לוודא הוא שאכן אזרחי ישראל יוכלו לתת תקופת זמן משמעותית ולשרת את החברה בישראל. דיברתי אז עם האלוף במילואים עברי, שעמד בראש הוועדה לטיפול בנושא הזה, ועם הציניות שלו הוא אמר: עמירה, זה לא כל כך ילך, זה אולי ייקח עוד הרבה מאוד זמן עד אשר נוכל להחיל את הרעיון הזה בחברה בארץ. אני מאוד שמחה שזה לקח פחות זמן ממה שהאלוף עברי חשב שזה ייקח, ואני מאוד שמחה שהאלוף-משנה, הפסיכולוג, ראובן גל, עומד היום בראש המינהלת ועושה עבודת קודש בעניין, ברגישות רבה ובתשומת לב מיוחדת, כדי שאכן נוכל להביא למימוש אותה החלטה.
מתוך דברי אתם יכולים להבין שאני בעד שיח של חובות. אני מסכימה עם חבר הכנסת מיקי איתן, שדיבר על כך שאנחנו כל הזמן והרבה מאוד זמן מדברים על שיח של זכויות, וגם אני בעד זכויות, אבל אני חושבת שעברנו קצת את המשוכה מהבחינה של זכויות מול חובות. מהבחינה הזאת הגיע הזמן שנדבר שוב על החובות שלנו, ובמיוחד על החובות האזרחיות, ולא רק על הזכויות החברתיות.
בצד הדברים של שירות בצבא אין שום ספק ששירות התנדבותי חברתי בישראל – רשימת הצרכים, גם במגזר הערבי, גם במגזר החרדי וגם במגזרים אחרים היא רשימה עצומה: רווחה, נוער, שמירת הסביבה, ביטחון פנים, בריאות ועוד. הרשימה ארוכה מאוד. לכן, אני שוב אומרת שאני מברכת את הממשלה על ההחלטה, ואני מצפה לראות שנוכל דרך זה לעשות עבודה טובה יותר – למשל, בלב לא חפץ כל כך הצבעתי בעד הארכת חוק טל בחמש שנים ולא רק בשלוש שנים, בין היתר משום שהבנתי שההעברה ממשרד הרווחה למשרד ראש הממשלה תאפשר לנו לבצע את החוק ולעקוב אחרי יישומו, ולא ששוב יעברו חמש שנים בלי היישום שלו.
לחבר הכנסת זאב, ששאל למה להעביר את זה למשרד ראש הממשלה, אני רוצה לומר שגם אני שאלתי, מעבר לדברים שאני יודעת על עשייה מאוד טובה של הפרויקטור לנושא זה, והתשובה שקיבלתי היא שזה המשרד היחיד, מתוך אותם משרדים שציינתי כרגע, שאליהם אנו רוצים להפנות את כוח-האדם הזה, שהוא משרד שאינו צרכן של כוח-האדם, ולכן איננו מוטה לכאן או לכאן. לכן, באופן פרקטי המקום הוא המקום.
אני קוראת לחברי להצביע כמובן בעד השינוי.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. תם הדיון. ההצבעה תתקיים מחר.
הצעת חוק שירות עבודה בשעת-חירום (תיקון מס' 7), התשס"ח–2008
[מס' מ/326; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ז, עמ' 10948; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר אחמד טיבי:
אנחנו עוברים לסעיף הבא: הצעת חוק שירות עבודה בשעת-חירום (תיקון מס' 7), התשס"ח–2008. יציג את החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת יצחק גלנטי. כמובן, מדובר בקריאה שנייה ושלישית.
יצחק גלנטי (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – היכן השרים?
דוד רותם (ישראל ביתנו):
השרים פה.
יצחק גלנטי (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק שירות עבודה בשעת-חירום (תיקון מס' 7), התשס"ח–2008, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת חוק זו, שהוגשה על-ידי הממשלה, כוללת שלושה תיקונים עיקריים לחוק שירות עבודה בשעת-חירום, התשכ"ז-1967.
לפי החוק הקיים, בזמן מצב מיוחד בעורף ובזמן אירוע אסון המוני ניתן לקרוא לתושבי ישראל להתייצב לשירות עבודה במפעלים למתן שירותים קיומיים. השירותים הקיומיים המוגדרים היום בחוק כוללים שירותים ספציפיים בתחומים כגון אספקת מים ומזון, שירותי בריאות וגם כל שירות אחר הדרוש למניעת פגיעה באוכלוסייה או בשטח שעליו חלה ההכרזה, או דרוש לקיום אספקה או לטיפול באוכלוסייה. הצעת החוק שבפניכם מבקשת להוסיף על אלה גם שירות שהפסקתו עלולה לגרום לפגיעה רבה בכלכלה המשפיעה על המשק כולו. בדברי ההסבר להצעת החוק הובאה הדוגמה של נמלי-ים להמחשת הצורך בתיקון זה.
לפי הצעת החוק המונחת לפניכם ניתן יהיה לקבוע מראש מהם מפעלים למתן שירותים קיומיים, שבעת מצב החירום ניתן יהיה לקרוא לשירות עבודה בהם. ואולם, הקביעה מהו מפעל למתן שירות קיומי, שהפסקתו תגרום לפגיעה רבה בכלכלה, המשפיעה על המשק כולו, תיעשה רק בעת ההכרזה על מצב מיוחד בעורף או על אירוע אסון לאומי, ותחייב התייעצות עם ועדה מייעצת שבה יש בין השאר נציג של ארגון העובדים. זאת, על מנת להבטיח שאישור מפעל לשירותים קיומיים מסוג זה ייעשה מתוך הערכה זהירה של הצרכים הממשיים המתחייבים ממצב החירום.
תיקון שני בהצעת החוק שלפניכם מתייחס לעובדה שגם בעת מצב מיוחד בעורף או אירוע האסון ההמוני שחלים באזור מסוים, הפגיעה בשירותים הקיומיים אינה מצומצמת לאזור זה בלבד, אלא עשויות להיות למצב החירום השלכות על אזורים נוספים, זאת, בין בשל הצורך במשלוח אספקה מבחוץ לאזור שנפגע, בין בשל פגיעה באספקה מתוך האזור שנפגע לאזורים אחרים ובין בשל השלכות עקיפות אחרות. לפיכך מבקשת הצעת החוק שבפניכם להבהיר, כי כאשר שורר מצב חירום באזור מסוים, ניתן לגייס לשירות העבודה אנשים מתוך האזור וגם מחוץ לו למפעלים שמצויים באזור או מחוץ לו, וגם משיקולים של צורך במתן שירותים קיומיים לאוכלוסייה באזור אחר.
התיקון השלישי עוסק בזכויותיו של האדם עצמו שנקרא לשירות עבודה בשעת-חירום, ובעיקר בשמירת זכויותיו במקרה שהוא מגויס לעבודה במפעל שאינו מקום עבודתו הרגיל. התיקון מבטיח את מניעת פיטוריו ממקום עבודתו הרגיל, וכן את שמירת זכויותיו לעניין רציפות העבודה והזכויות התלויות בוותק בעבודה ולעניין המשך ההפרשות לקופות גמל על-ידי מעבידו הרגיל.
אני קורא לכם לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה, אדוני. אין הסתייגויות להצעת החוק.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה.
יצחק גלנטי (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
רק רגע, אדוני, אני לא אספיק להצביע.
היו"ר אחמד טיבי:
אני מחכה. לעולם לא אפעיל את ההצבעה כשאתה לא יושב במקומך.
הצבעה מס' 2
בעד סעיפים 1–21 – 10
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–21 נתקבלו.
היו"ר אחמד טיבי:
עשרה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. חבר הכנסת גלנטי כמעט הספיק להצביע ולכן אני מוסיף אותו לתומכים, אך לא משנה את התוצאה. ההצעה התקבלה בקריאה שנייה כהצעת הוועדה, ממש כמו שאתה ביקשת, אדוני יושב-ראש הוועדה.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית, בבקשה. מי שבעד – לוחץ על "בעד"; מי שנגד – מצביע נגד, חבר הכנסת זאב.
הצבעה מס' 3
בעד החוק – 11
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק שירות עבודה בשעת-חירום (תיקון מס' 7), התשס"ח–2008, נתקבל.
היו"ר אחמד טיבי:
11 תמכו, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת חוק שירות עבודה בשעת-חירום (תיקון מס' 7) עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית.
הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 39), התשס"ח–2008
[מס' כ/131; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' י"ח, עמ' 7024; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר אחמד טיבי:
רבותי, אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 39), קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה. לכל הדוברים, נא לקצר. זו בקשה קונסנזואלית, לראשונה בתולדות הכנסת.
קריאה:
לא יכול להיות, אדוני – – –
היו"ר אחמד טיבי:
סוף-סוף. נפל בחלקי הכבוד.
יצחק גלנטי (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי כנסת נכבדים, אני מתכבד להציג בפניכם הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 39), התשס"ח–2008, שיזמתי עם חברי כנסת נוספים, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.
חוק ביטוח בריאות ממלכתי הטיל על קופות-החולים את האחריות למתן שירותי בריאות לכלל תושבי ישראל, בהתאם לסל השירותים הקבוע בחוק. רשימת השירותים הרפואיים והתרופות הכלולים בסל הבריאות מורכבת, ורובם המכריע של המבוטחים אינם מודעים לכלל זכויותיהם לפי החוק.
פרק ט' לחוק קובע כי שר הבריאות ימנה נציב שתפקידו לטפל בקבילות הציבור בכל הקשור למתן שירותים לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי. החוק קובע כי במקרה שבו החליט הנציב שתלונה של מבוטח שעניינה אי-מתן שירותי בריאות היא מוצדקת, וקופת-החולים לא פעלה על-פי החלטת הנציב בתוך 21 ימים מיום מתן ההחלטה, רשאי המבוטח לפנות למנכ"ל משרד הבריאות בבקשה לאכוף את החלטת הנציב.
נראה כי מבוטחים רבים כלל אינם מודעים לאפשרותם לפנות לנציבת הקבילות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי ולברר את זכויותיהם במקרה שבו קופת-החולים שבה הם חברים סירבה לתת שירות מסוים או תרופה מסוימת, או במקרה שבו הם סבורים כי השירות שניתן להם ניתן שלא באיכות סבירה או שלא בתוך זמן סביר כמתחייב מהוראות החוק.
כדי לאפשר לציבור למצות את זכויותיו לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי בצורה טובה יותר, מוצע לקבוע בחוק כי קופת-חולים תציב בכל מרפאה, במקום בולט, שלט ובו מידע בדבר נציב קבילות הציבור, תפקידיו, סמכויותיו והדרכים שבהן ניתן לפנות אליו. כמו כן, מוצע לכלול בשלט האמור גם מידע לעניין האחראי לבירור תלונות החברים שמונה על-ידי קופת-החולים. עוד מוצע לקבוע כי מידע כאמור ייכלל גם בהודעות שנשלחות לחברים אחת לשנה לפי החוק.
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות, ואני מציע לחברי הכנסת לאשרה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
אני מודה לאדוני. אין הסתייגויות.
לכן אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה, כהצעת הוועדה. בבקשה.
הצבעה מס' 4
בעד סעיף 1 – 8
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף 1 נתקבל.
היו"ר אחמד טיבי:
שמונה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה כהצעת הוועדה.
רבותי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. בבקשה.
הצבעה מס' 5
בעד החוק – 10
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 39), התשס"ח–2008, נתקבל.
היו"ר אחמד טיבי:
עשרה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת חוק ביטוח בריאות הממלכתי (תיקון מס' 39) התקבלה כהצעת הוועדה, ממש כמו שביקשת, חבר הכנסת גלנטי.
הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 48), התשס"ח–2008
[מס' כ/184; "דברי הכנסת", חוב' ח', עמ' 12419; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר אחמד טיבי:
אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 48). יציג את ההצעה חבר הכנסת דוד רותם.
דוד רותם (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק שאנחנו מביאים – – –
היו"ר אחמד טיבי:
דרך אגב, היוזמים הם חברי הכנסת זהבה גלאון, אחמד טיבי, אורית נוקד ומרינה סולודקין.
דוד רותם (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):
למה אדוני מפריע לי באמצע, כדי שאני לא אוכל לומר שאדוני הציג את זה.
היו"ר אחמד טיבי:
תתחיל מן ההתחלה.
דוד רותם (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):
על דעת יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא את הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 48) (דיון ודן יחיד בעבירות סחר בבני-אדם לשם הבאתם לידי מעשי זנות), התשס"ח–2008. הצעת החוק במקורה ניזומה על-ידי חברת הכנסת זהבה גלאון, שעוסקת בנושא הזה – –
היו"ר אחמד טיבי:
חרוצה מאוד בנושאים האלה. גם בנושאים אחרים.
דוד רותם (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):
– – מדי יום, והצטרפו אליה גם חבר הכנסת – –
היו"ר אחמד טיבי:
תרומה חשובה לכנסת.
דוד רותם (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):
– – אחמד טיבי וחברת הכנסת אורית נוקד וחברת הכנסת מרינה סולודקין.
על-פי התיקון, תתוקן התוספת הראשונה לחוק בתי-המשפט והיא תוסף לעבירה של סחר בבני-אדם לשם הבאתם לידי מעשי זנות, לפי סעיף 377א(א)(5) לחוק העונשין, כאשר העונש הקבוע בצדה עומד על 16 שנות מאסר.
בדרך כלל עבירות מסוג זה היו נדונות בפני הרכב, אך הצעת חברת הכנסת גלאון והמציעים הנוספים בראשות חבר הכנסת אחמד טיבי, היתה שהן יידונו בפני דן יחיד. הסיבה לכך היא שבשל התארכות הדיונים נוצר מצב שנשים שמוברחות ארצה לשם עיסוק בזנות ונסחרות, עוברות מדורי גיהינום, משום שהן לא יכולות לחזור הביתה. מצד אחר, יש איומים על חייהן, דבר שלפעמים גורם להן לשנות את עדותן.
הוועדה דחתה פתרונות חלופיים לבעיית העומס בבתי-המשפט ולכן החליטה לקבל את הצעת החוק כפי שהיא.
נוסף על כך, הצעת החוק תחול מיום קבלתה על מי שביום תחילתו של החוק הוגש נגדו כתב אישום אך טרם הוקרא כתב האישום לנאשם.
אני מבקש מהבית לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. אני מודה לאדוני יוזם החוק.
היו"ר אחמד טיבי:
יוזמת החוק היא חברת הכנסת זהבה גלאון ואליה הצטרפו חברי כנסת חשובים.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה – כהצעת הוועדה.
הצבעה מס' 6
בעד סעיפים 1–2 – 16
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–2 נתקבלו.
היו"ר אחמד טיבי:
בעד – 16, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה התקבלה בקריאה שנייה כהצעת הוועדה.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. נא להצביע.
הצבעה מס' 7
בעד החוק – 16
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 48), התשס"ח–2008, נתקבל.
היו"ר אחמד טיבי:
בעד – 16, אין מתנגדים, אין נמנעים.
כלת השמחה, יוזמת החוק, חברת הכנסת זהבה גלאון, כמה מילות ברכה, בבקשה.
זהבה גלאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להודות לכל חברי הכנסת שתמכו בהצעת החוק. אני רוצה להודות במיוחד לחבר הכנסת דוד רותם שקידם את החוק, שדן בחוק מתוך הבנה שנדרש כאן מהפך. זה באמת מהפך שנושאים שהעבירות בהם הן חמורות, שנדונו עד כה בפני מותב ובפני הרכב של שלושה שופטים, הופכים עכשיו לדיון בפני דן יחיד. זה באמת מהפך. אני מקווה שזה יקל את הסבל של הנשים הנסחרות שנתקעות בארץ לפרקי זמן ארוכים בגלל הפקק בבית-המשפט.
אני רוצה להודות למנהלת הוועדה, ליועצים המשפטיים של הוועדה, של ועדת החוקה של הכנסת, ושוב להודות לכנסת ישראל ולך, אדוני היושב-ראש.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. אנחנו קובעים שההצעה עברה ואנחנו מברכים את חברת הכנסת זהבה גלאון.
הצעת חוק מוות מוחי-נשימתי, התשס"ח–2008
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/198).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אחמד טיבי:
אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום, שהוא הצעת חוק מוות מוחי-נשימתי. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת עתניאל שנלר. בבקשה, אדוני.
עתניאל שנלר (קדימה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לומר בדקתיים, כי נדמה לי שזה אחד החוקים שיש עליהם הסכמה, אני מקווה מקיר אל קיר. מדובר בחוק הזה בהגדרת המוות המוחי כפרוצדורה רפואית לכל דבר על-פי כללים מודרניים של הקהילה הרפואית ובהסכמת כל הקהילה הרפואית להגדרת הפרוצדורה הרפואית של המוות המוחי. הפרוצדורה הזאת תואמת באופן מוחלט את ההלכה היהודית ואינה סותרת ואינה נוגדת שום תפיסת עולם או הלכה שאיננה יהודית בדתות האחרות. אשר על כן, ההצעה הזאת בעצם קובעת את הדרך המאפשרת ליצור מתאם בין ההלכה היהודית לבין הפרוצדורה הרפואית לקביעת המוות המוחי. המשמעות של קביעת המוות המוחי בצורה הזאת תאפשר ביתר קלות לעשות שימוש, לא עלינו, כאשר מישהו נפטר ונקבע המוות המוחי-הנשימתי שלו – לאפשר להשתמש על-פי ההלכה באותם איברים לטובת הצלת נפשות, לאחר שנקבע מותו.
אני יכול לומר שכל הפרטים של החוק, החל מהפרוצדורה הרפואית דרך מערכת ההכשרה, הכנסת ההלכה היהודית, התיאום בין המשפחה, הכול היה מוסכם על דעת כולם. אומר גם שראשי הרבנים, על כל המגזרים, מכירים את הדברים, החוק תואם עם כולם. אני גם שמח שהרבנות תומכת באופן מלא.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
הרבנים הראשיים הסכימו?
עתניאל שנלר (קדימה):
התשובה היא כן. זאת אף זאת, גם הרב הגאון הרב אלישיב, שמכיר את העניין, תיאמנו אתו חלק מהניסוחים על מנת למנוע חס וחלילה תקלה, שלא תצא מתחת ידנו.
אודה לכנסת אם תאשר בקריאה ראשונה את החוק. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. רשימת הדוברים – חברי הכנסת אורי אריאל, מאיר פרוש, משה גפני, יעקב מרגי ונסים זאב.
אנחנו עוברים להצבעה.
נסים זאב (ש"ס):
למה אתה מדלג עלי?
היו"ר אחמד טיבי:
זה גם עונש על זה שדיברת בנייד בתוך המליאה והתעלמת מהקריאה שלי שתבוא לדבר.
הצבעה.
הצבעה מס' 9
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10
נגד – אין
נמנעים – 2
ההצעה להעביר את הצעת חוק מוות מוחי-נשימתי, התשס"ח–2008, לדיון מוקדם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר אחמד טיבי:
בעד – 10, אין מתנגדים, שני נמנעים. ההצעה התקבלה בקריאה ראשונה והיא עוברת להמשך דיון בוועדת – – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
בוועדת חוקה.
אלי אפללו (קדימה):
אחרי טרומית ההצעה עוברת לוועדה שהיא היתה בה לפני הראשונה, אוטומטית.
היו"ר אחמד טיבי:
איפה היא היתה?
אלי אפללו (קדימה):
בוועדת העבודה.
היו"ר אחמד טיבי:
חבר הכנסת רותם, הערתך לא התקבלה למרות הניסיון.
הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 45) (הודעה מוקדמת לפיטורים),
התשס"ח–2008
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/198).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אחמד טיבי:
אנחנו עוברים להצעה הבאה: הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 45) (הודעה מוקדמת לפיטורים), קריאה ראשונה. חבר הכנסת גדעון סער, נא לקצר. הפנייה היא לכל הדוברים.
גדעון סער (הליכוד):
אדוני יושב-ראש הוועדה לביקורת המדינה, ממתינה משלחת עם יושב-ראש הפרלמנט הקטלוני, ואני את דברי אגיד בפחות מ-30 שניות, קח זמן.
הצעת החוק מבקשת לקבוע כי מניין ימי ההודעה המוקדמת על פיטורים לא יכלול את תקופת החופשה ללא תשלום לאחר חופשת לידה של עובדת, של עובד ושל עובדת מיניקה ואת 60 הימים שלאחריה.
אני מבקש את תמיכת הבית כולו בהצעת החוק אשר עולה מהוועדה לקידום מעמד האשה ובהסכמה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה.
אנחנו עוברים להצבעה.
הצבעה מס' 10
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 45) (הודעה מוקדמת לפיטורים), התשס"ח–2008, לוועדה לקידום מעמד האשה נתקבלה.
היו"ר אחמד טיבי:
בעד – 13, נגד – אין, נמנעים – אין. ההצעה עברה בקריאה ראשונה ותועבר להמשך דיון בוועדה לקידום מעמד האשה. תודה רבה.
נמצא אתנו, רבותי חברי הכנסת, יושב-ראש הפרלמנט הקטלוני. אנחנו מברכים אותך, אדוני – ברכות של כלל חברי הכנסת על הביקור שלך בכנסת. גם שגריר ספרד נמצא פה. אני מברך גם אותו. ברכות.
אנחנו עוברים לנושא הבא, הצעת חוק מיסוי תשלומים בתקופת בחירות (תיקון מס' 4). יגיש אותה חבר הכנסת דוד טל. הוא לא פה.
הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 40), התשס"ח–2008
[מס' כ/185; "דברי הכנסת", חוב' י"א, עמ' 12974; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר אחמד טיבי:
אנחנו עוברים להצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 40). היוזם הוא חבר הכנסת איתן כבל. יגיש את הצעת החוק יושב-ראש ועדת ביקורת המדינה, חבר הכנסת זבולון אורלב.
זבולון אורלב (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה):
חבר הכנסת כבל, אם אתה רוצה – – – אדוני היושב-ראש מקשיב לי?
היו"ר אחמד טיבי:
תמשיך. אנחנו נחזור להצעה של חבר הכנסת דוד טל. אדוני, בבקשה.
זבולון אורלב (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 40), התשס"ח–2008, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. מטרתה של הצעת חוק זו, אשר יזם חבר הכנסת איתן כבל, שהתחיל בכך עוד בכנסת הקודמת, היא להבהיר כי מבקר המדינה רשאי לפרסם בדוחות שהוא מגיש ממצאים חיוביים, נוסף על פירוט הליקויים והפגיעות, ובכך לעודד את המבקר לעשות שימוש בפרסום כאמור.
הביקורת הנערכת בגופים ציבוריים מניבה לא אחת גם ממצאים חיוביים – לא הכול שלילי במדינה. יש הרבה אור לצד הליקויים והממצאים השליליים, וראוי לתת אף לו ביטוי בדוחות שהמבקר מגיש. פרסום הממצאים החיוביים, במקרים הראויים, יציב בפני הכנסת ובפני הציבור תמונה מקיפה יותר של עבודת הגופים המבוקרים, לרבות עמידתם בקריטריונים הנבדקים, וכן של עבודת המבקר, ובכך יסייע בביצוע בקרה וביקורת על אותם גופים. נוסף על כך, פרסום ממצאים חיוביים מעין אלה בדוחות המבקר, יש בו כדי לתרום לעידוד השמירה על המינהל התקין, המצוינות וההישגיות בקרב הגופים המבוקרים.
מוצע אפוא, חברי חברי הכנסת, להוסיף לסעיף 15 לחוק מבקר המדינה, התשי"ח–1958 [נוסח משולב], המפרט את הממצאים שעל המבקר לציין בדוחותיו, הוראה שלפיה המבקר רשאי לציין שיפור או פעולות בולטות לטובה של הגופים המבוקרים, שאותם העלה במהלך עריכת הביקורת.
ראוי לציין שגם עד כה נהג המבקר במקרים מסוימים לציין הישגים חיוביים. לדוגמה, בדוח העורף המפורסם של המבקר צוינה המשטרה לטובה, צוין מערך כיבוי האש לטובה, צוין מערך מגן-דוד-אדום לטובה. אלא שמעתה העניין הזה יעוגן גם בחוק.
הצעת חוק זו מוגשת בצירוף הסתייגות, אולם אבקש שהכנסת תדחה את ההסתייגות ותתמוך בהצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח המוצע על-ידי הוועדה.
אני מודה לחבר הכנסת כבל על היוזמה הראויה של הצעה זו. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
אני מודה לאדוני.
מגישת הההסתייגות, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, לא נמצאת.
לכן, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. בבקשה.
הצבעה מס' 11
בעד סעיף 1 – 8
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף 1 נתקבל.
היו"ר אחמד טיבי:
ההצעה עברה בקריאה שנייה ברוב של שמונה, אין מתנגדים ואין נמנעים.
רבותי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית.
הצבעה מס' 12
בעד החוק – 7
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 40), התשס"ח–2008, נתקבל.
איתן כבל (העבודה-מימד):
אני יכול להגיד מלה?
היו"ר אחמד טיבי:
בעד – 7, אין מתנגדים ואין נמנעים. חבר הכנסת איתן כבל, היוזם, ברכות. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית, ולכן יברך חבר הכנסת איתן כבל. אדוני, בבקשה.
איתן כבל (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, תודות לכל צוות הוועדה לביקורת המדינה. בראש ובראשונה אני רוצה להודות מכל הלב לך, אדוני יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת זבולון אורלב. אני מרגיש שלא פחות משהחוק הוא שלי הוא שלך. הובלת את זה בלוח-זמנים שצריך לבדוק אם זה לא תקדים בכנסת, ועל כך מגיעות לך תודות רבות. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה.
הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון מס' 11) (חובת שמיעה לפני דחיית בקשה), התשס"ח–2008
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/198).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אחמד טיבי:
אנחנו עוברים להצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון מס' 11) – קריאה ראשונה. תציג את החוק חברת הכנסת נאדיה חילו. בבקשה.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
לפי הסדר, אני מציג את החוק הבא. אפשר לקבל בכתובים את הסדר החדש?
נסים זאב (ש"ס):
– – –
היו"ר אחמד טיבי:
לפעמים סדר-היום משתנה.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אפשר לקבל אותו?
היו"ר אחמד טיבי:
אני חושב שזו דרישה מוגזמת אם הוא משתנה פעמיים בחמש דקות שאתה תקבל אותו בדפוס. גש לסגן מזכיר הכנסת, כמקובל בעבודת הכנסת, ואתה תתעדכן. חברת הכנסת חילו, בבקשה. כולם, נא לקצר.
נאדיה חילו (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני אנסה לקצר. הצעת חוק למניעת האלימות במשפחה שלי ושל חבר הכנסת גדעון סער, בעצם עניינה הרחבת ההגנה לנשים שנופלות קורבנות לאלימות פיזית. החוק למניעת אלימות במשפחה, 1991, מסמיך את בית-המשפט לתת צו להגנתה של האשה אם היא מתלוננת על אלימות שבוצעה בה בדרך כלל בין כותלי הבית. בבית-המשפט אין החלטה לקיים את הדיון ברגע שהוא רוצה לדחות את הבקשה הזאת ואין חובה לדחות את הבקשה במעמד שני הצדדים. נכון הוא שהנורמה המקובלת היום בבתי-משפט, במיוחד בבתי-משפט לענייני משפחה, שהתפתחה במהלך השנים, היא שבעצם לא דוחים בקשה של אשה אלא אם היא נוכחת. התפתחה איזו נורמה שמאפיינת חלק מבתי-משפט למשפחה, אבל בבתי-משפט השלום ובתי-המשפט המחוזיים עדיין הנורמה הזאת לא מאוד שלטת, ולכן באה הצעת החוק שלי ושל חבר הכנסת גדעון סער כדי לנסות ולתת הזדמנות נוספת לכל אותן נשים שפונות לבית-משפט ומבקשות הגנה.
חברים, הנושא של אלימות נגד נשים, שגם הבית הזה וגם הוועדות השונות דנים בו מדי שבוע אולי בהקשרים כאלה ואחרים – אי-אפשר להגיד שהדיונים בוועדות וההמלצות הביאו לתוצאות חיוביות והורידו את עקומת האלימות נגד נשים. עד שאשה ניגשת למשטרה ולבית-המשפט ומתלוננת, צריך למצות את כל התהליך ולתת לה את מלוא הזכויות – –
היו"ר אחמד טיבי:
נא לקצר.
נאדיה חילו (העבודה-מימד):
– – ולפני שדוחים את בקשתה – לשמוע אותה. לכן, אני חושבת שהצעת החוק מאוד חיונית. חשוב מאוד לתמוך בה בשלב הזה. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה.
נסים זאב (ש"ס):
ביקשתי.
גדעון סער (הליכוד):
נשמה, תוותר.
נסים זאב (ש"ס):
לא. מה זה: נשמה?
גדעון סער (הליכוד):
– – – תעשה מה שאתה רוצה.
היו"ר אחמד טיבי:
ממי ביקשת?
נסים זאב (ש"ס):
מהיושב-ראש – – –
היו"ר אחמד טיבי:
יכול להיות שזה היה כשדיברת בנייד שלוש פעמים רצופות?
נסים זאב (ש"ס):
לא דיברתי בנייד – – –
היו"ר אחמד טיבי:
אני נותן לך דקה מהצד.
נסים זאב (ש"ס):
לא מהצד.
היו"ר אחמד טיבי:
דקה מהצד.
נסים זאב (ש"ס):
לא מהצד.
היו"ר אחמד טיבי:
דקה. חבר הכנסת נסים זאב, אני עושה זאת לפנים משורת הדין. השם שלך לא רשום. אז אני בא לקראתך. אז תקבל את מה שאני אומר לך. בבקשה, תדבר.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, אתה קודם כול צריך לסמוך על כך שאני דובר אמת. אני אומר שביקשתי והיא רשמה, ואני מבקש לפרוטוקול שתבדוק את זה – –
היו"ר אחמד טיבי:
אוקיי.
נסים זאב (ש"ס):
– – ותיתן תשובתך פה ברבים אם אני ביקשתי או לא.
היו"ר אחמד טיבי:
לא אמרתי שאתה לא דובר אמת.
נסים זאב (ש"ס):
כאילו אני לא רשום. אז זו לא בעיה שלי.
היו"ר אחמד טיבי:
אוקיי. תודה.
נסים זאב (ש"ס):
אני ביקשתי להירשם, והיא רשמה אותי אצלה. יכול להיות שכל דקה – – –
היו"ר אחמד טיבי:
תמשיך. אני אאפשר לך לדבר. בבקשה.
נסים זאב (ש"ס):
אני רוצה להעלות פה נושא. הנושא הזה רציני מאוד, ואנחנו עושים את זה כלאחר יד. אדוני היושב-ראש, לתת צו הגנה לאשה שמבקשת הגנה מפני התוקף – אין לי בעיה עם זה. תיתנו לה את כל ההגנה. אבל כאשר האשה מבקשת הגנה מאותה הוועדה שהיא מחמירה, כאשר מדובר באיזו תקרית שהיתה בין הבעל לאשה, והבעל מרצה את עונשו בבית-הסוהר בזמן מסוים שקצב לו בית-המשפט, האשה מתחננת: אנא, תשלחו את בעלי לשבתות, תיתנו לו את החופשות המגיעות לו, למה היא לא יכולה לקבל את אותה הגנה? מה שרירות-הלב שקיימת בנושא הזה, והייתי אומר גם – עיוורון מוחלט של אותה ועדה, שגם שירות בתי-הסוהר – – –
גדעון סער (הליכוד):
אין קשר.
נסים זאב (ש"ס):
יש קשר. הגנה צריכה להיות משני הכיוונים – להגן גם על זכויות האשה. זו גם הגנה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה.
הצבעה בקריאה ראשונה.
הצבעה מס' 13
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת החוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון מס' 11) (חובת שמיעה לפני דחיית בקשה), התשס"ח–2008, לוועדה לקידום מעמד האשה נתקבלה.
היו"ר אחמד טיבי:
בעד – 11, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה עברה בקריאה ראשונה והיא תחזור לדיון בוועדה לקידום מעמד האשה.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר אחמד טיבי:
הודעה לסגן מזכיר הכנסת, בבקשה.
סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחה היום על שולחן הכנסת החלטת ועדת הכלכלה בדבר חלוקת הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2008), התשס"ח–2007.
היו"ר אחמד טיבי:
אנו עוברים להצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 39).
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
עכשיו החוק שלי צריך לעלות.
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 108) (ביטוח סיעודי לנפגעי עבודה), התשס"ח–2008
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/199).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אחמד טיבי:
שינוי. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 108) (ביטוח סיעודי לנפגעי עבודה) – יציג את הצעת החוק חבר הכנסת זבולון אורלב. בבקשה.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם הצעה לתיקון חוק הביטוח הלאומי (מס' 108) (ביטוח סיעודי לנפגעי עבודה). סעיף 148 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי המוסד לביטוח לאומי רשאי לנכות מקצבה של נכה עבודה שנקבעה לו דרגת נכות יציבה דמי חברות לטובת ארגון ששר הרווחה והשירותים החברתיים הכריז עליו כעל ארגון נכי עבודה, מעין ארגון יציג, תשלומים לקרן לעזרה הדדית של אותו ארגון ודמי השתתפות בביטוח חיים הדדי שסידר לו הארגון, ועל-ידי כך לחסוך הרבה כספים לנכה; במקום שכל אחד יסדר לעצמו, יש סידור כולל, וכשבאים לחברת ביטוח עם 20,000 מבוטחים, מקבלים מחיר מאוד זול ולא אומרים לכל אחד: תסתדר בכוחות עצמך. כך נהוג גם לגבי נכי צה"ל ולגבי כל הארגונים היציגים.
בהצעת החוק, שאנו רוצים לקבל לה את אישור הכנסת היום, מוצע כי המוסד לביטוח לאומי יהיה רשאי לנכות מקצבה של נכי עבודה גם השתתפות בביטוח סיעוד הדדי, שגם בו יש יתרון גדול מאוד לגודל. הארגון בא בשמם של כלל נכי העבודה שמעוניינים להצטרף להסדר הזה, ואזי מקבלים מחיר זול יותר, וכידוע, הביטוח הלאומי לא יכול לנכות אפילו בהסכמה אלא אם החוק מאפשר זאת.
אנו מביאים כאן כרגע שתי גרסאות שלא הכרענו בהן ונכריע בהן בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. לפי גרסה אחת, המוסד לא יוכל להתחיל לנכות מקצבה של נכה עבודה אלא אם הסכים לכך מראש ובכתב. הגרסה השנייה אומרת שהמוסד לביטוח לאומי יוכל לנכות מהקצבה במשך תשעת החודשים הראשונים, ובמשך חודשים אלה החברות שייבחרו הן אלה שיבקשו את האישור בכתב, ומי שלא נתן אישור בכתב, יוחזר לו כל כספו, כך שלא ייווצר מצב שאדם לא הסכים בכתב לניכוי הזה והוא צריך לשלם תשלום כלשהו.
עוד מוצע לקבוע כי לכל נכי העבודה שנקבעה להם דרגת נכות יציבה וכן לאלמן או לאלמנה הזכאים לגמלה הניתנת לתלויים בנפגעי עבודה, תינתן אפשרות להצטרף לביטוח הסיעודי, למעט אלה שביום ההצטרפות לביטוח הסיעודי כבר התרחש לגביהם מקרה הביטוח כהגדרתו בפוליסת הביטוח סעיף קטן (ה) המוצע בסעיף 1(4).
כמו כן מוצע להחיל את ההוראות הקיימות בחוק לעניין ניכוי דמי השתתפות בביטוח חיים הדדי וכן את ההוראה המוצעת לעניין ניכוי דמי השתתפות בביטוח סיעודי גם על אלמן ואלמנה הזכאים לגמלה הניתנת לתלויים בנפגעי עבודה.
כלומר, מטרת החוק הזה לאפשר לארגון היציג להשיג הסדרים כספיים יותר טובים וזולים לכל נכי העבודה. לכן אודה לכנסת על אישור החוק. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה. חבר הכנסת נסים זאב.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מותר גם לעלות על הבמה הזאת ולשבח את יוזם החוק הזה, אף שהוא לא ממפלגתי, ואני לא חשוד שאני נותן מחמאה סתם. העניין שהשר יכול להכריז על איזה ארגון – מנעת פה מחלוקת קשה, כי יש הרבה ארגוני נכים, וכל ארגון כזה של נכים היה רוצה להיות המוביל בעניין הזה, ואנו יודעים את התחרויות הקיימות. לכן זה שזה הולך ישיר ומונע הוצאות מיותרות לאותם נכים זה דבר שיש לברך עליו.
גם העניין של התוספת שניתן לנכות מקצבת נכי עבודה גם דמי השתתפות בביטוח סיעודי – הרי אנו יודעים שבסופו של דבר אותו נכה נהפך להיות גם סיעודי בשלב כזה או אחר.
אך הדבר הכי חשוב, אדוני היושב-ראש, הוא שלא כופים את זה על אותם שנפגעו והנכים שהפכו להיות נכים, כופים עליהם ואומרים להם: אתם רוצים או לא, אנו מנכים לכם, כאילו מקדשים אשה על-כורחה. זה לא קיים, לא בהלכה היהודית. ודאי שזה עושה צדק עם אותם נכים שלא היו רוצים או רוצים גם להתווכח על המחיר, כמה אתה מוריד לי, עבור מה; הוא יכול לבדוק גם את אותן חברות.
לכן, תבורך על כך.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה.
אנו עוברים להצבעה.
הצבעה מס' 14
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 6
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 108) (ביטוח סיעודי לנפגעי עבודה), התשס"ח–2008, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר אחמד טיבי:
ההצעה עברה ברוב מוחץ של שישה, אין מתנגדים ונמנעים. ההצעה עברה להמשך דיון והכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה.
הצעת ועדת הכלכלה בדבר חלוקת הצעת חוק הסדרים במשק המדינה
(תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2008), התשס"ח–2007
[נספחות.]
היו"ר אחמד טיבי:
אנו עוברים להצעת ועדת הכלכלה לפיצול הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2008). הודעת יושב-ראש הוועדה, בבקשה.
גלעד ארדן (יו"ר ועדת הכלכלה):
תודה.
אדוני היושב-ראש, על-פי הצעת ועדת הכלכלה מחליטה הכנסת, לפי סעיף 121 לתקנון הכנסת, להרשות לוועדת הכלכלה, שאליה הועברו לדיון ולהכנה לקריאה השנייה והשלישית סעיפים 106–108 מהצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2008), התשס"ח–2007, שלא לכלול בנוסח הצעת החוק שיונח לקריאה השנייה ולקריאה השלישית, חלק מסעיף 108 להצעת החוק, שעניינו הכללת תחנת הזנה לוויינית, המיועדת להזנה ללוויין של שידורי בעל רשיון לשידורי רדיו בשיטה הספרתית, בין המתקנים שניתן להכריז עליהם, בהתאם להוראות חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965, כתשתית לאומית שעניינה יידון בוועדה הארצית לתכנון ולבנייה של תשתיות לאומיות.
אני מבקש את אישור הכנסת להצעת ועדת הכלכלה. תודה.
אם מישהו רוצה לשאול משהו, אני מוכן לענות.
היו"ר אחמד טיבי:
אני מבקש להצביע על ההודעה מטעם יושב-ראש ועדת הכלכלה.
הצבעה מס' 15
בעד ההצעה – 6
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת ועדת הכלכלה בדבר חלוקת הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה
להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2008), התשס"ח–2007, נתקבלה.
היו"ר אחמד טיבי:
בעד – 6, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההודעה של חבר הכנסת גלעד ארדן, יושב-ראש ועדת הכלכלה, התקבלה.
גלעד ארדן (יו"ר ועדת הכלכלה):
אני מודה לאדוני.
היו"ר אחמד טיבי:
אני מודה לך, אדוני.
הצעת חוק מיסוי תשלומים בתקופת בחירות (תיקון מס' 4), התשס"ח–2008
[מס' כ/190; "דברי הכנסת", חוב' י"ב, עמ' 13226; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר אחמד טיבי:
עכשיו אנחנו עוברים להצעת חוק מיסוי תשלומים בתקופת בחירות (תיקון מס' 4). יציג את החוק חבר הכנסת דוד טל. צריך להגיד לו תודה על כך שבמקום חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב, שהיה צריך להציג את החוק, הוא בא כדי להציג את הצעת החוק החשובה הזאת. תגיד לו תודה במקום למתוח עליו ביקורת.
דוד טל (בשם ועדת הכספים):
הגם שראשי עלי סחרחר וידי ורגלי עופרת, רצתי בשארית כוחותי כדי למלא את המשימה.
היו"ר אחמד טיבי:
תבורך. אדוני, בבקשה.
דוד טל (בשם ועדת הכספים):
ידידי היושב-ראש, אני רוצה לומר לך שאתה ממלא את תפקידך בצורה נהדרת. אני אחשוב על כך בוועדת הכנסת, איך אני משנה את תקנון הכנסת כדי שתוכל לשמש כסגן יושב-ראש עוד חצי קדנציה.
ידידי היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק למיסוי תשלומים בתקופת בחירות (תיקון מס' 4).
החוק למיסוי תשלומים בתקופת בחירות, התשנ"ו–1996, קובע כי תמורה שניתנת בעד עבודה או שירות בשל הבחירות עד סכום 5,000 שקלים תהיה חייבת במס בשיעור קבוע של 25%, אם התמורה לא ניתנת במסגרת עסקו או משלח-ידו או עבודתו של מקבל התשלום. המס הקבוע בחוק הוא ללא זכות לניכוי, לקיזוז, לפטור או להפחתה כלשהם. חבר הכנסת זאב, לפי התקנות לפי חוק זה נקבע כי גם תשלום העולה על הסכום האמור יחויב במס בשיעור קבוע של 25%.
בהצעת חוק זו שאני מביא לפניכם מוצע לקבוע הסדר מיוחד בנוגע לנערים שעובדים בתקופת בחירות. עד היום מוסו נערים בתקופת בחירות באופן זהה למבוגרים, וזאת אף ששיעור המס השולי שלהם נמוך בדרך כלל מ-25%, והם מקבלים שכר מינימום בשיעור שבין 70% ל-83% משכר המינימום למבוגרים. מוצע אם כן לתקן מצב זה ולקבוע שנערים ימוסו על תשלום עד לגובה של 7,500 שקלים חדשים, לפי מדרגות המס הרגילות שחלות לגביהם, ואילו על תשלום אחר, מעל 7,500 שקלים, הם ימוסו כמו המבוגרים לפי התקנות, בשיעור של 25%.
על מנת שלא ליצור עיוות בין מבוגרים לנערים שינינו בהצעת חוק זו גם את הסכום של 5,000 שקלים ל-7,500 שקלים, כך שהוא יהיה הסכום הקובע גם לגבי מבוגרים, אם כי שיעור המס לגביהם נותר כמובן 25%, כאמור.
אדוני היושב-ראש, אין להצעה הזאת הסתייגויות. מדובר, אדוני השר, בהצעה שמיטיבה עם בני-הנוער העובדים בתקופת בחירות, אם בבחירות לרשויות המקומיות, שיהיו בנובמבר 2008, ואם בבחירות הכלליות שיהיו בנובמבר 2010. תחילתה בבחירות הקרובות. לפיכך, אני מבקש מכם לאשר את הצעת החוק הזאת המוגשת בפניכם בקריאה השנייה ובקריאה השלישית.
אם אדוני יאפשר לי, כדי לייעל, תאפשר לי להודות ליועצות המשפטיות שמלוות אותי כאן וגם בוועדת הכספים על העבודה הרבה שהשקיעו בהצעת החוק הזאת, גם מול רשויות המס. אני מודה לכולם.
אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
מדובר בהצעת חוק חשובה. מלבד העובדה שחבר הכנסת דוד טל בא במקום סטס מיסז'ניקוב כדי להציג את החוק לפנים משורת הדין, הוא גם היוזם של ההצעה החשובה הזאת.
אני מבקש מחברי הכנסת להצביע. חבר הכנסת זאב, מי שבעד לוחץ על משבצת הבעד. מי שנגד לוחץ על נגד.
הצבעה מס' 16
בעד סעיפים 1–3 – 6
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–3 נתקבלו.
היו"ר אחמד טיבי:
רבותי, הצעת החוק התקבלה בקריאה השנייה ברוב ברור ומובהק של שישה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים.
חבר הכנסת דוד טל, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית.
הצבעה מס' 17
בעד החוק – 5
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק מיסוי תשלומים בתקופת בחירות (תיקון מס' 4), התשס"ח–2008, נתקבל.
היו"ר אחמד טיבי:
בעד – 5, נגד – אין, נמנעים – אין. יש כרסום בתמיכה. החוק התקבל בקריאה שנייה ושלישית.
חבר הכנסת דוד טל, אני רוצה לברך אותך על הצעת החוק שמיטיבה עם בני-הנוער. תודה רבה.
הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הוראת שעה) (הארכת תקופת כהונה של מועצת הרבנות הראשית), התשס"ח–2008
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/360).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אחמד טיבי:
אנחנו עוברים לנושא הבא שבסדר-היום: הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הוראת שעה) (הארכת תקופת כהונה של מועצת הרבנות הראשית), התשס"ח–2008, קריאה ראשונה. אני מזמין את השר לשירותי הדת יצחק כהן, שכבר יותר משבועיים מכהן בתפקיד הזה, להציג את הצעת החוק.
השר לשירותי דת יצחק כהן:
אדוני היושב-ראש, תודה. חברי חברי הכנסת, הצעת חוק הרבנות הראשית (הוראת שעה) (הארכת תקופת כהונה של מועצת הרבנות הראשית), התשס"ח–2008. על אף הוראות סעיף 16 לחוק הרבנות הראשית לישראל, התש"ם–1980, חברי המועצה שנבחרו ביום כ' בטבת התשס"ג, או מי שבא במקומם, בהתאם להוראות סעיף 21 לחוק, יוסיפו לכהן עד היבחרם של חברי המועצה הנבחרים על-פי החוק, או עד יום א' בניסן התשס"ח, בעזרת השם, 6 באפריל 2008, לפי המוקדם. תחילתו של חוק זה ביום כ"ג בטבת התשס"ח, 1 בינואר 2008.
אבקש מחברי לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. היות שאין דוברים מלבד חבר הכנסת נסים זאב, יעלה ויבוא חבר הכנסת נסים זאב.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני לא מתנגד להארכת תוקף החוק, ויהיו בחירות מאחר שפג התוקף. אבל לא הבנתי. חשבתי שמשהו השתנה בשבועיים האלה, שראש הממשלה סוף-סוף השתחרר, ואדוני השר, כל הנושא של ההכנות וקיום הבחירות עובר למשרדך, במשרד ראש הממשלה. אתה היום שר הדתות בפועל. מדוע הנושא הזה לא עובר למשרד הדתות? אני מבקש כרגע לתבוע את עלבוננו. מבחינתי, הנושא הזה עדיין קיים אצל ראש הממשלה. אגב, היום העברנו לו הרבה סמכויות.
דוד טל (קדימה):
אתה רוצה – – –
נסים זאב (ש"ס):
לא, אני בעד. אנחנו הכנסת כרגע, יש לנו ההזדמנות להתנות את זה בתנאי שכל ההכנות יבוצעו במשרדו של שר הדתות, שאנחנו בעצם קיבלנו הבטחה שהסמכויות עוברות אליו.
אגב, ראש הממשלה קיבל היום הרבה סמכויות – אם אתם לא יודעים – בכל הנושא שקשור לשירות לאומי, לשירות אזרחי. בדיוק בערב דוח-וינוגרד הוא פנוי לקבל על עצמו דברים נוספים, ולדעתי זה רק מכביד עליו. אני חושב שזה גורם לכך שראש הממשלה לא יוכל להתעסק בדברים המהותיים, והייתי אומר, למצות את הדוחות שיש בכל נושא מלחמת לבנון השנייה. ולכן, אדוני השר, אנא ממך תעזור לנו כדי שנוכל לעזור לך. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה.
רבותי, אנחנו עוברים להצבעה.
משה גפני (יהדות התורה):
אבל ראש הממשלה חייב את הרבנים אצלו כי – – –
הצבעה מס' 18
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 5
נגד – אין
נמנעים – 1
ההצעה להעביר את הצעת חוק הרבנות הראשית (הוראת שעה) (הארכת תקופת כהונה של מועצת הרבנות הראשית), התשס"ח–2008, לוועדת הכנסת נתקבלה.
היו"ר אחמד טיבי:
בעד – 5, אין מתנגדים, יש נמנע אחד. זה עובר לדיון בוועדת הכנסת. תודה רבה.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר אחמד טיבי:
רבותי, הודעה לסגן מזכיר הכנסת.
סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק השמות (תיקון מס' 5), התשס"ח–2008, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה.
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק לעידוד התאמה של מקומות עבודה לנשים ולשילוב ולקידום נשים בעבודה, התשס"ח–2008; הצעת חוק לקידום יישוב מפוני גוש-קטיף, חבל-עזה וצפון השומרון (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2008; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 24) (עסקה לתקופה קצובה ומשלוח חשבוניות בעסקה בתשלומים), התשס"ח–2008; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 25) (הגבלת זמן המתנה ופיצוי ללא הוכחת נזק), התשס"ח–2008; הצעת חוק מידע גנטי (תיקון מס' 3) (עריכת בדיקות גנטיות לקשרי משפחה), התשס"ח–2008; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 24) (כוח-האדם במשטרת ישראל), התשס"ח–2008. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
רבותי, ברשותך, חבר הכנסת נסים זאב – תם-סדר היום – – –
קריאה:
– – –
היו"ר אחמד טיבי:
אתה מציג? רצוי, אדוני השר – תודיע שאתה מחליף את השר מתן וילנאי. הסעיף האחרון שעל סדר-היום.
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 109), התשס"ח–2008
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/361).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אחמד טיבי:
הסעיף האחרון שעל סדר-היום: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 109) – קריאה ראשונה.
השר לשירותי דת יצחק כהן:
אדוני היושב-ראש, אני שמח להציג בפני הכנסת נדבך נוסף וחשוב בתוכנית הממשלה לשינוי ולשיפור מצבם של ניצולי השואה ושל הקשישים במדינת ישראל. בשבוע שעבר אישרה הכנסת את הצעת חוק התוכנית להגדלת גמלאות הבטחת הכנסה לקשישים נזקקים וסיוע לניצולי שואה (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2008, המהווה עיגון חקיקתי של חלקה הראשון של החלטת הממשלה מחודש נובמבר. הרב גפני, אתה תתרגש מהצעת החוק הזאת. ההצעה המונחת לפניכם היום משלימה את הצעת החוק שאושרה בשבוע שעבר, ושתי ההצעות מהוות מימוש של כל תוכנית הממשלה לסייע לקשישים ולניצולי השואה.
סעיפים 1 ו-2 בפרק י"א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי), קובעים שיעורים ותנאים לתשלום קצבת הזיקנה. כיום, קצבת הזיקנה עומדת על 16.2% מהסכום הבסיסי כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי, שהם כ-1,191 שקלים חדשים.
טור א' בתוספת השנייה לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א–1980 (להלן – חוק הבטחת הכנסה), קובע בין השאר את שיעורי הגמלה המשתלמים לפי החוק האמור למי שהגיע לגיל הפרישה. בהתאם להחלטות הממשלה האמורות, כשלב ראשון ליישומן, פרסמה הממשלה את הצעת חוק התוכנית להגדלת גמלאות הבטחת הכנסה לקשישים נזקקים ולסיוע לניצולי שואה (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2008 – הצעות חוק של הממשלה, מס' 358, מיום י"ד בשבט התשס"ח, 21 בינואר 2008. הצעת החוק האמורה כוללת, בין השאר, תיקון לתוספת השנייה בחוק הבטחת הכנסה.
על-פי החלטות הממשלה האמורות, על הממשלה ליזום הצעת חוק נוספת הכוללת תיקון בחוק הביטוח הלאומי ובחוק הבטחת הכנסה, אשר במסגרתם יועלו קצבאות הזיקנה, ובהתאם גם הגמלאות להבטחת הכנסה. בהתאם להחלטות האמורות מוצע בהצעת החוק שלפניכם להגדיל את שיעור קצבת הזיקנה ולהעמידה על 16.45% מהסכום הבסיסי, שהם כ-1,209 שקלים חדשים. כן מוצע להגדיל באופן יחסי גם את שיעורי תוספת התלויים וקצבת השאירים.
עוד מוצע, בהתאם להחלטות הממשלה, ליתן תוספת לקצבת הזיקנה והשאירים למי שמלאו לו 80 שנים. שיעור התוספת שתינתן לבני 80 ומעלה תעמוד על סך ההפרש שבין 17.5% מהסכום הבסיסי לבין קצבת הזיקנה או קצבת השאירים שהיתה מגיעה לו ללא התוספת האמורה. משמעות הדבר, כי סך הגמלה לבני 80 ומעלה, כלומר, סכום קצבת הזיקנה או קצבת השאירים, בצירוף התוספת האמורה יעמוד על 17.5% מהסכום הבסיסי. עוד יודגש כי על תוספת זו יחולו ההוראות החלות על הקצבה עצמה. כך, למשל, היא תובא בחשבון לעניין חישוב תוספת הוותק המגיעה למקבל הקצבה, בדומה לדין החל לעניין קצבת זיקנה ביחס לתוספת תלויים.
סעיף 3 – בהתאם להחלטות הממשלה מוצע להגדיל בהתאמה, במסגרת תיקון עקיף לחוק הבטחת הכנסה, גם את שיעורי הגמלה המשתלמים לפי טור א' בתוספת לחוק האמור, כך שככלל התוספת המוצעת בהצעת חוק זו לא תביא להפחתה של הגמלה שהשתלמה לפי חוק הבטחת הכנסה ערב קבלת התיקון המוצע.
יובהר כי הנוסח המוצע של טור א' לתוספת השנייה מגלם בתוכו גם את התוספת המוצעת בהצעת החוק בחוברת מס' 358.
אני קורא לכם, חברי, לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
נעבור להצבעה, ברשותכם – קריאה ראשונה.
הצבעה מס' 19
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 6
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 109), התשס"ח–2008, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר אחמד טיבי:
החוק עבר בקריאה ראשונה. בעד הצביעו שישה, אין מתנגדים ואין נמנעים. לכן ההצעה עוברת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
השר לשירותי דת יצחק כהן:
– – –
היו"ר אחמד טיבי :
השר כהן הצביע בטעות במקום השר עמיחי אילון ולכן הצבעתו מבוטלת, כי הוא הצביע גם ממקומו הטבעי.
קריאה:
– – –
היו"ר אחמד טיבי:
זו לא נחשבת הצבעה כפולה, אני קובע. חבר הכנסת כהן אומר שכנראה, יכול להיות, על פניו היתה גם בפעמים קודמות הצבעה במקום עמיחי אילון. יש לבדוק את הדברים ולהסיק מסקנות בהתאם.
תם סדר-היום. אני מודה לכם. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"ג בשבט התשס"ח, 30 בינואר, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 19:17.