דברי הכנסת

תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3 מזכיר הכנסת איל ינון: 3 נאומים בני דקה 4 מנחם בן-ששון (קדימה): 4 מנחם בן-ששון (קדימה): 5 יוסף ביילין (מרצ): 5 אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 6 אורית נוקד (העבודה-מימד): 7 סעיד נפאע (בל"ד): 7 אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): 8 יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): 9 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 10 מאיר פרוש (יהדות התורה): 11 צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 12 דב חנין (חד"ש): 13 קולט אביטל (העבודה-מימד): 13 עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): 14 דוד רותם (ישראל ביתנו): 14 ציון מלאות עשר שנים לפטירתו של סגן ראש הממשלה ושר החינוך והתרבות זבולון המר, זיכרונו לברכה 15 ראש הממשלה אהוד אולמרט: 17 בנימין נתניהו (הליכוד): 18 זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 20 אפרים סנה (העבודה-מימד): 23 הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון – חובת התייעצות ומסירת מידע), התשס"ז–2007 25 יואל חסון (קדימה): 26 הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון – המתה לתכלית ראויה), התשס"ז–2007 27 יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): 28 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 32 סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 32 הצעות לסדר-היום 32 יום זכויות בעלי-החיים 32 יואל חסון (קדימה): 33 גדעון סער (הליכוד): 36 קולט אביטל (העבודה-מימד): 37 זהבה גלאון (מרצ): 39 השר עמיחי אילון: 40 הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר חלוקת הצעת חוק אוויר נקי לישראל, התשס"ו–2005 44 דב חנין (חד"ש): 46 הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 38) (התקשרות למוקדי חירום), התשס"ח–2007 47 מאיר פרוש (יהדות התורה): 47 ראובן ריבלין (הליכוד): 48 הצעת חוק השמות (תיקון מס' 5) (קביעת שם פרטי של אב), התשס"ח–2007 51 עמירה דותן (קדימה): 52 עמירה דותן (קדימה): 52 זהבה גלאון (מרצ): 53 דוד רותם (ישראל ביתנו): 54 אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): 56 ראובן ריבלין (הליכוד): 57 ראובן ריבלין (הליכוד): 58 הצעת חוק הבוררות (תיקון מס' 2) (ערעור על פסק בוררות), התשס"ח–2007 61 גדעון סער (הליכוד): 61 מנחם בן-ששון (קדימה): 63 הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 35) (העברה או השעיה מכהונה עקב ביטול בחירות), התשס"ח–2007 66 גלעד ארדן (הליכוד): 66 הצעת חוק הפיקוח על מסגרות לפעוטות, התשס"ח–2008 69 מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): 70 זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 71 חוברת י"ג ישיבה קפ"ט הישיבה המאה-ושמונים-ותשע של הכנסת השבע-עשרה יום שלישי, כ"ג בטבת התשס"ח (1 בינואר 2008) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר דליה איציק: אדוני השר, חברי חברי הכנסת, הנני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי, כ"ג בטבת התשס"ח, 1 בינואר 2008. הודעה למזכיר הכנסת. מזכיר הכנסת, בבקשה. מזכיר הכנסת איל ינון: ברשות יושבת-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 5), התשס"ח–2008, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק העבירות המינהליות (תיקון מס' 9), התשס"ח–2008, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון (תיקון מס' 3), התשס"ח–2008, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. החלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר חלוקת הצעת חוק אוויר נקי לישראל, התשס"ו–2005. תודה. נאומים בני דקה היו"ר דליה איציק: ובכן, חברי חברי הכנסת, הסעיף הראשון שעל סדר-היום הוא נאומים בני דקה. נא הירשמו. נמצאים אתנו ביציע צוערי קורס נגדים. שלום לכם וברוכים הבאים. הראשון, חבר הכנסת בן-ששון. בטח יש לך מחקר מעניין. מנחם בן-ששון (קדימה): לא. גברתי היושבת-ראש – מהו המעמד המשפטי של המבוא לחוקה, פרק ג'? בכך אנחנו נעבור לפרקי החוקה. המודל האחרון – דיברנו עליו – הוא המודל החוקתי העצמאי. במודל הזה, המבוא לחוקה הוא חלק אינטגרלי מהחוקה ומהווה בסיס מוסרי. נתתי את הדוגמה של צרפת בפעם הקודמת, ואני מבקש לתת את הדוגמה של הודו ולהתייחס בקצרה גם למה שעתיד לבוא אצלנו, אולי. אני אחזור על הדברים הכלליים. בשיטה הזאת של המודל, שהוא מודל חוקתי עצמאי, המבוא הופך להיות חלק אינטגרלי ומהווה בסיס מוסרי וערכי. יש בו עקרונות וערכי יסוד של המדינה. משום שהוא כזה, צריך לתת לו תוקף ומשמעות משפטית עצמאית מחייבת, וכשיש שאלות מסוימות, מפנים אותן הרבה פעמים אל המבוא, בזיקה אל מה שנאמר בו, על מנת לפרש את פרקי החוקה וסעיפיה. נתתי את הדוגמה של הרפובליקה הצרפתית, והיום אני מבקש להתייחס למבוא לחוקה שבהודו. שם המבוא כולל שלושה חלקים: חלק הצהרתי, שמכיל הצהרה של אוכלוסיית הודו, שמצהירה על כינון חוקה באמצעות האספה המכוננת – בישראל אנחנו האספה המכוננת; חלק עקרוני, שבו מחליטה האוכלוסייה על ייסוד הודו כרפובליקה דמוקרטית, ריבונית, חילונית וסוציאלית; חלק מחייב, שבו אוכלוסיית הודו מתחייבת להעניק לכל אזרחיה ארבע תכליות – צדק, חירות, שוויון וקידום אחווה. בית-המשפט העליון בהודו קבע כי המבוא לחוקה הוא: "המפתח להבנת החוקה וכוונת מייסדיה, חלק עצמאי בחוקה ובעל תפקיד מרכזי בפרשנות של הוראותיה ודברי חקיקה". כך בהודו. עם זאת נקבע, כי המבוא כשלעצמו אינו יכול להעניק לממשלה סמכויות נוספות או להטיל מגבלות נוספות על אלו המנויות במפורש בחוקה. אחרי שראינו את שלושה המודלים הללו, אני אציע את המבוא לחוקת מדינת ישראל, כפי שהוא נדון היום בוועדת החוקה. היו"ר דליה איציק: לוחות זמנים, אדוני. מנחם בן-ששון (קדימה): אם יהיו לי אנשים. היו"ר דליה איציק: ידעתי שזה יחזור אלי. אנחנו עוברים עכשיו לחבר הכנסת ביילין. בבקשה, אדוני. יוסף ביילין (מרצ): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני מוכרח לומר שנדהמתי הבוקר כשפתחתי את העיתון וראיתי את הדברים של שר הפנים, תחת כותרת כלשהי שנמאס לו מהערבים. אני חושב שלהרבה אנשים נמאס מהרבה אנשים, ואנחנו כאן נאלצים או רוצים לחיות ביחד. התפקיד של שר הפנים זה לא שיימאס לו ממישהו, אלא שהוא ימצא פתרונות. האמירה שלו, שהזכויות נובעות מן החובות, היא אמירה מסוכנת מאוד במדינה דמוקרטית, כי במדינה דמוקרטית הזכויות מנותקות מהחובות. והאמירה השנייה, שלא ייתכן שאנשים ילמדו דברים שונים באותה מדינה, היא מנותקת מהמציאות העולמית וגם מהמציאות הדמוקרטית. אני חושב שהמאמץ שלנו צריך להיות שכל הציבור יהיה מחויב ללימודי ליבה, ולצערי, הממשלה הזאת לא עמדה על זה. אבל מעבר ללימודי הליבה האלה, אין שום סיבה שכל קבוצה באוכלוסייה לא תלמד את ילדיה על-פי הדרך שבה היא מאמינה ובה היא רוצה להעביר את המורשת. אני מקווה מאוד ששר הפנים יחזור בו מהדברים החמורים שהוא אמר היום. תודה. היו"ר דליה איציק: תודה לך, חבר הכנסת ביילין. אנחנו עוברים לחבר הכנסת אלי גבאי. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, היום יום השנה העשירי לפטירתו של זבולון המר, זיכרונו לברכה. זבולון המר מילא תפקיד של שר החינוך, שר הדתות, ממלא-מקום ראש הממשלה, ובכל התחומים האלה הוא תרם תרומה מכרעת לצביון של התפקיד ולנושאים שנכנסו לתפקיד. הדברים החשובים שהוא הצליח בהם – הוא הכניס חינוך תיכון חינם, ערכים לאומיים, נטרל את המאבקים בנושא החינוך, העלה אותו על סדר-היום הציבורי והוציא את הנושא הפוליטי מתוך מערכת החינוך. גם כאשר הוא לקח את הנושא של הדת, הוא הכניס את הגרעינים התורניים לעיירות הפיתוח, עשה תגבור יהדות, תקצב את פרויקטי הרווחה ושיקום השכונות בצורה משמעותית, כדי לעזור לעיירות הפיתוח ולשכונות החלשות, קידם את ההידברות בין דתיים לחילוניים. הדבר החשוב ביותר היה שהוא נטרל את הנושאים הפוליטיים מתוך החינוך ולא הרים את האג'נדה הפוליטית בתוך מערכת החינוך, כפי שעושה לצערי שרת החינוך של היום. אני מקווה שבעזרת השם נוכל להמשיך באותם התכנים הלאומיים שהוא הציב אז. נרים את הדגלים גם היום, כי עם ישראל זקוק להם. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: הוא גם היה שר חינוך מצוין. מי זה עי"ן אילון? השר לא משתתף. השר אילון, אם אתה רוצה להגיד משהו, אני אתן לך לפנים משורת הדין. לשר יש תמיד אופציות אחרות, הוא לא צריך. השר עמיחי אילון: לא. היו"ר דליה איציק: בינתיים נכנס חבר הכנסת משה שרוני, שיש לו היום יום הולדת. עד מאה-ועשרים. מוחאים לך כפיים שם, תראה. עד מאה-ועשרים, חבר הכנסת שרוני. בריאות טובה. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): כלפי סיעת הגמלאים זה לא נשמע טוב, עד מאה-ועשרים. היו"ר דליה איציק: חברת הכנסת אורית נוקד. אורית נוקד (העבודה-מימד): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, השבוע אנחנו מוצאים שני נושאים שיש בהם התקדמות לקראת ציבור העובדים במדינת ישראל. הראשון הוא הסכם הפנסיה, שנחתם בין ההסתדרות למעסיקים. אני מאמינה שההסכם הזה יביא בטווח הארוך לכך שאנשים יזדקנו בכבוד, ובטווח הקצר יותר – יותר ויותר אנשים צעירים יבינו שצריך לחסוך על מנת להבטיח את המחר. הנושא השני, היום נכנס לתוקף החוק שקובע כי עובדי כוח-אדם יהפכו לאחר תשעה חודשים לעובדים קבועים. גם החוק הזה הוא מבורך ביותר, אבל הוראת השעה מבחינתנו היא לדאוג שהפיקוח – גם על הסכם הפנסיה וגם על החוק של עובדי הקבלן – יהיה ראוי. אנחנו אמורים להבטיח שהעונשים על אלו שעוברים על ההסכם ועל החוק יהיו מרתיעים. תודה. היו"ר דליה איציק: תודה, חברת הכנסת אורית נוקד. חבר הכנסת נפאע – בבקשה, אדוני. מבטאים את זה במלרע? סעיד נפאע (בל"ד): כן. היו"ר דליה איציק: נפאע זה עזרה, לא? סעיד נפאע (בל"ד): נפאע זה מועיל. היו"ר דליה איציק: את התרגום אני ידעתי. תודה. סעיד נפאע (בל"ד): תודה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, בצפון יש לנו כפר שלמעשה היה לאורך שנים רבות פנינת הצפון, זה כפר ראמה. הכפר הזה למעשה סיפק לכל כפרי הסביבה מחנכים לאורך דורות, ואכן בית-הספר התיכון היחיד באזור היה בכפר הזה. לאחרונה הכפר הזה הפך להיות זירת אלימות די קשה. מעשה הרצח השמיני אירע לפני כמה חודשים – אני העליתי את הנושא פה – ולאור יום. אתמול נשרפו כמה מכוניות, אבל מה שחמור זה לא רק שרפת המכוניות אלא מה שהושאר ליד שלדי המכוניות – מכתב המופנה למשטרת ישראל: כל עוד הבחור איקס עצור אצלכם, אנחנו נמשיך לעשות את מעשי האלימות האלה עד אשר תשחררו אותו. אולי נצטרך עוד כמה פעמים לשלוח מסר בקול צלול למשטרת ישראל, כי הטענה שם תמיד מופנית כנגד משטרת ישראל, על אוזלת ידה בטיפול במעשי האלימות המתרחשים מדי שבוע כמעט בכפר הזה. תודה, גברתי. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני. נעבור עכשיו לחבר הכנסת ברוורמן. אחריו – חבר הכנסת יולי אדלשטיין. אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני יושב, עומד ומתבונן. היום 1 בינואר. ב-13 בינואר יתבטל סמסטר בפעם הראשונה במדינת ישראל. המחיר שבחודשים האחרונים מדינת ישראל, הסטודנטים, מערכת ההשכלה הגבוהה משלמים – ואני מדבר פה לפני מוקירי זכרו של שר החינוך, שזכיתי גם לכהן תחתיו בתפקידו כשר החינוך, זבולון המר, זיכרונו לברכה – אני חושב שהדבר הזה פשוט לא סביר ולא מקובל. יש לי בקשה אחת, ברורה. שמעתי מאנשים שמעורבים במשא-ומתן שאפשר לסיים אותו. הבקשה שלי היא שישבו עכשיו. בחוכמתו, הנשיא סטיב אדלר דאג שימשיכו לדון בלי צווי מניעה. אני פונה לשר האוצר, אני פונה לכל המעורבים במשא-ומתן: שבו היום ומחר וסיימו את זה, כי המחיר הוא כבר היום. הסטודנטים מאבדים את כל האמון במערכת השלטון הישראלית, וכאן מתייחסים לזה בתור עוד אפיזודה. העיתונים אינם מבינים את משמעות המשבר הזה. בריחת המוחות מישראל היא לא רק בגלל תנאים, היא לא רק בגלל תקציבי מחקר, היא בגלל השפלת כבודו של המדען, של איש התרבות, של החוקר. לכן השביתה הזאת חייבת להיפסק, וזה בידי שר האוצר ובידי המרצים עכשיו, אבל הכדור בידי שר האוצר לסיים אותה. היו"ר דליה איציק: אולי גם בידי שרת החינוך. אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): שרת החינוך הודיעה לי, לצערי, שהיא לא צד בעניין, מכיוון שזה בין שר האוצר ופקידיו לבין המרצים. זה גם חלק מעוולות המשטר הישראלי, כי אינני מכיר שר חינוך בעולם שזה לא יהיה הדבר המרכזי שלו. עיקרנו את הסמכויות של שר החינוך בישראל. היו"ר דליה איציק: תודה. חבר הכנסת יולי אדלשטיין, ואחריו – חבר הכנסת הלפרט. בבקשה, אדוני. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, בשבוע הבא צפוי כאן, בארץ, ביקור היסטורי של נשיא ארצות-הברית ג'ורג' בוש. נושאים רבים יעמדו בוודאי על הפרק, אבל אני רוצה לנצל את הדקה הזאת על מנת לקרוא לכל חברי הבית, בלי הבדל של אופוזיציה וקואליציה, סיעה זו או אחרת, לנסות – לא ברמה של פטיציות ולא ברמה של פעולות מחאה, אבל אולי ברמה של שיחות והשפעה וקשרים – להשפיע על ראש ממשלת ישראל על מנת שיעלה את הנושא של יונתן פולארד. אני סבור שבשלב זה רק בפנייה ישירה ורצינית של ראש ממשלת ישראל לנשיא ארצות-הברית יכולים להגיע לתוצאה. אני סבור שהנושא הזה, כפי שאמרתי, אינו במחלוקת בין סיעות שונות בבית הזה, ואם בימים הקרובים כל אחד מאתנו קצת יתאמץ וקצת ינסה להשפיע, מי יודע, אולי סוף-סוף, אחרי 21 שנה, נגיע לתוצאה הרצויה. תודה. היו"ר דליה איציק: אני מודה לך, חבר הכנסת אדלשטיין. חבר הכנסת הלפרט, ואחריו – חבר הכנסת זחאלקה. צריך לשקול את זה, חבר הכנסת אדלשטיין, אולי צריך לארגן משהו. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): אני לרשותך. שמואל הלפרט (יהדות התורה): כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, השנתון החדש של המועצה הלאומית לשלום הילד, שהתפרסם ביום ראשון זה, מצביע על עלייה נוספת במספר הילדים העניים. 840,000 ילדים חיו בשנת 2006 מתחת לקו העוני. עוד עולה מנתוני השנתון, המבוססים על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הביטוח הלאומי ומשרדי הממשלה, כי כשני שלישים מהילדים מוכרים בשל נזקקות כלכלית. הסיבה לעלייה המתמדת במספר הילדים העניים היא הקיצוץ הדרסטי והאכזרי בקצבאות הילדים. על-פי הנתונים העולים מהדוח, כ-20% מהילדים בישראל הם בסיכון ומוכרים לשירותי הרווחה. כבוד היושבת-ראש, עד מתי תתאכזר הממשלה הזאת לילדים המסכנים על לא עוול בכפם? מה עוד צריך לקרות שהכנסת תחליט פה אחד: די להרעבת הילדים? כבוד היושבת-ראש, אני רוצה להתייחס גם לדבריו של ידידי חבר הכנסת בן-ששון, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, שפועל בהתלהבות רבה מאוד בנושא החוקה לישראל. היום הוא הביא כדוגמה את המבוא של החוקה ההודית, לאמץ אותה בתור דוגמה. מנחם בן-ששון (קדימה): – – – שמואל הלפרט (יהדות התורה): אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת בן-ששון: תסכים אתי שאנחנו חיים במדינה יהודית. אנחנו רוצים לשכנע אפילו את אבו מאזן שזו מדינה יהודית. יש לי הצעה אליך, לחסוך לך הרבה מאוד מאמץ בעבודה: אולי הגיע הזמן שאנחנו, בתור מדינה יהודית, נאמץ את חוקי התורה. זה יהיה פשוט מאוד ומועיל מאוד, ותאמין לי שכולם רק יפיקו תועלת רבה מזה. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחריו – חבר הכנסת פרוש. חברי חברי הכנסת, אני רוצה להגיד לכם ביושר שאני בכוונה נותנת קצת יותר רשות דיבור. אפילו חבר הכנסת בני אלון בטח ירצה להירשם – ראש הממשלה קצת מתעכב ואנחנו נמתין לו, ולכן אנחנו מעט מאריכים. בבקשה, אדוני. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): יש לי 13 שניות של זמן פציעות. גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני רציתי לדבר על דברים אחרים, אבל אחרי שעלה הנושא של החוקה ההודית, אני לא יכול להתאפק. אני לא יודע אם חבר הכנסת בן-ששון יודע במה מדובר. החוקה ההודית היא חוקה חילונית, ובהודו מתרחש מאבק אימים. המאבק הכי גדול בהודו הוא בין הימין ההודי, שלא מקבל את המבוא שאתה ציטטת של החוקה ההודית ואת הודו כמדינה חילונית, ורוצה להפוך את הודו למדינה הינדית, למדינה הינדואיזית. באו שליחים לישראל, כדי ללמוד מישראל איך להפוך את הודו למדינה הינדית כמו שישראל היא מדינה יהודית. אתה אומר – אני לא בטוח, איך אומרים, שירדת לסוף העניין, כי הימין ההודי, שרוצה מדינה הינדית ולמגר את החילוניות של הודו, בא ללמוד מישראל. מנחם בן-ששון (קדימה): – – – ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אני כמובן תומך בעמדה המסורתית של מפלגת הקונגרס ההודית, שנלחמת מלחמה חזקה מאוד נגד הימין ההודי, כדי לשמור על החיוניות של הודו, במובן הפשוט שהמדינה נייטרלית בין דתות וקבוצות. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה על השיעור המעניין על הודו. נעבור לחבר הכנסת פרוש, ואחריו – חבר הכנסת צבי הנדל. מאיר פרוש (יהדות התורה): גברתי היושבת-ראש, עמיתי חברי הכנסת, כמו חברי הרב הלפרט אני אתייחס לשנתון, אבל בנושא אחר. בשנתון החדש של המועצה הלאומית לשלום הילד, שפורסם שלשום, מופיע גם נתון סטטיסטי משמח מאוד: מספר המשפחות הברוכות בישראל, כלומר מרובות הילדים, גדל, ברוך השם, בשנים האחרונות, וכן ירבו. אנחנו זוכרים בתחושת מיאוס את דברי חברי הכנסת מסיעת שינוי, שהלכה לעולמה, נגד המשפחות ברוכות הילדים. אנחנו זוכרים את דברי החרפה שלהם שהכלכלה הישראלית לא צריכה לעודד ולתמרץ משפחות ברוכות ילדים. אנחנו זוכרים בסלידה את הנימוקים האידיאולוגים מדוע צריכים לקצץ בקצבאות המשפחות הגדולות, שהן נטל על המשק. אנחנו מכירים את האמרה ואנחנו יודעים את כוחה של תורה. לפיכך, אין אנו זזים מן הקדוש-ברוך-הוא ותורתו. היהדות החרדית גאה ומאושרת להיות האוכלוסייה הדומיננטית בישראל עם משפחות ברוכות ילדים, כי אין אנו זזים מן הקדוש-ברוך-הוא ותורתו, למרות קיצוצי הקצבאות ולמרות הגזירות. לכן, רק השבת קראנו בפרשת שמות: וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ. ברכה מיוחדת ליישוב ביתר-עילית, שהוא השיאן במדינה בשיעור הילדים. כ-63% מתושביו הם מתחת לגיל 18. כן ירבו, וכן ירבו, וכן ירבו. תודה. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. חבר הכנסת צבי הנדל. אחריו – חבר הכנסת דב חנין. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): גברתי היושבת-ראש – מאוד נהניתי ממך שהודו צריכה ללמוד מישראל מהי מדינה יהודית. אני מקווה שתסביר גם לפרופסור שלנו שאנחנו במדינה יהודית. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): לא הודו – – – צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): לא, אתה חמוד, אל תקלקל. גברתי היושבת-ראש, ראינו היום כתבה גדולה מאוד ב"מעריב", בעמוד הראשון, על מצב אחי ואחיותי מגוש-קטיף. סיפור מסובך, אבל יש דברים שלא עולים כסף, שצריכים להיות קצת בני אדם. התקבלו החלטות מסוימות ואתן דוגמית, בשביל שהבית הזה יבין על מה מדובר. על עוטף-עזה הוחלטו כמה החלטות, חלקן כלכליות וחלקן לא. אנשי גוש-קטיף, שהקימו את המשקים שלהם מחדש באזור עוטף-עזה, רובם הקימו באזור עוטף-עזה, לא זכאים להטבות, כי הם לא גרים שם, כי הקרוונים שלהם עדיין במחנות זמניים שבנו אותם, והחוק אומר: רק מי שגר שם. אז נניח שכסף באמת לא יקבלו – קניתי, אבל יש החלטות בתחומים של התעסוקה. מה לעשות שיהודים לא מוכנים לעבוד בחממות שם, כי נופלות מרגמות ויש מין מנהג משונה כזה שהיהודי המצוי מהעיר לא מוכן למות, אם הוא לא בהכרח גר שם. אז התאילנדים עובדים בחממות. אז לכולם לא יקצצו, כי יש החלטת ממשלה; למגורשי גוש-קטיף יקצצו, כי הם לא גרים שם. אבל אין להם בית. היו"ר דליה איציק: תודה לחבר הכנסת הנדל. נעבור לחבר הכנסת דב חנין. אחריו – חברת הכנסת קולט אביטל. דב חנין (חד"ש): גברתי היושבת-ראש, תודה, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולדבר אתכם על שביתה שלא מזכירים אותה ולא מדברים עליה. אני מתכוון לשביתת העובדים במשרד להגנת הסביבה, שנמשכת כבר זמן רב ומגיעה למצב שבו לכולנו ברור עד כמה המשרד להגנת הסביבה הוא חיוני, מכיוון שכאשר העובדים שובתים, ההיתרים השונים שהמשרד מוציא פוקעים, היתרי הרעלים פוקעים, אין אפשרות לחדש את ההיתרים האלה, והתוצאות קשות ויכולות להיות גם תוצאות חמורות. כמובן, יכול המשנה למנכ"ל המשרד – הוא מוסמך לחתום על היתרי רעלים במקום אנשי המקצוע של המשרד. זה פתרון מאוד בעייתי גם ברמה הערכית, כי זאת שבירת שביתה, וגם ברמה המקצועית, כי הוא לוקח על עצמו היתרי רעלים שהוא לא יכול לבדוק אותם אחד אחד. גברתי היושבת-ראש, אני רוצה לנצל את העובדה שהיית בעברך השרה לאיכות הסביבה, ולומר שאני חושב שזה מצב לא צודק ולא נכון שעובדי המשרד להגנת הסביבה משתכרים 30% פחות מעובדי משרדים ממשלתיים אחרים רק מהסיבה שזה משרד צעיר יחסית ולכן אין בו כל התוספות הייחודיות והתמריצים הייחודיים, שבמהלך השנים ניתנו במשרדים אחרים. אני חושב שזה מצב לא נכון, אני חושב שזה מצב לא ראוי. אני חושב שהשביתה הזאת מוצדקת, ואני חושב שראוי שאנחנו בכנסת נתערב ונעשה מעשה כדי שהעובדים האלה יקבלו את מה שמגיע להם והציבור יקבל את ההגנה הסביבתית שהוא ראוי לה. היו"ר דליה איציק: תודה לך, חבר הכנסת דב חנין, אני גם יכולה להעיד שהעובדים שם הם עובדים מסורים ומצוינים. נעבור לחברת הכנסת קולט אביטל. אחריה – חבר הכנסת עבאס זכור. קולט אביטל (העבודה-מימד): גברתי היושבת-ראש, את בוודאי יודעת כמוני מאמצעי התקשורת, שבימים האחרונים קמה שוב זעקה של ניצולי השואה, שלמרות ההסכם שנחתם אתם והחלטת הממשלה מ-4 בנובמבר – הכסף שהיה צריך להגיע לידיהם לא הגיע. אומנם התבשרנו שהממשלה כותבת הצעת חוק, והתזכיר הזה יובא לוועדת השרים לענייני חקיקה לאישורה ביום ראשון. אלא שגברתי היושבת-ראש, לידי הגיע התזכיר הזה. אני רוצה לבשר לך ולבאי הבית: לא זו בלבד שתזכיר החוק הזה לא מבטא את החלטות הממשלה, הוא מוסיף עוול, כי הממשלה בעצם מודיעה שהיא מוותרת והיא מעבירה את סמכויותיה לידי ארגון יהודי בין-לאומי, ועידת התביעות. זה ארגון שאני לא רוצה להכביר מלים עליו, אבל זה אומר בעצם שאנחנו מעבירים לידי ארגון יהודי שלא כפוף לנו את ההחלטה למי להעביר את הכסף, כמה ולמה ומתי. גברתי, אני חושבת שאת צריכה, כפי שעשית בעבר, להתגייס לעזור בעניין הזה, כי לא זו בלבד שאנחנו נערים בפני הניצולים קשיים נוספים, אלא גם אלוהים יודע מתי הם יראו אגורה שחוקה מהארגון הזה. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה לך, גברתי, רק להגיד לך שאני מעורבת בעניין ואני בטוחה שזה גם ייפתר. חבר הכנסת עבאס זכור, ואחריו – חבר הכנסת דוד רותם. אם חבר הכנסת בני אלון ירצה, גם לו יש מקום. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת, חלק גדול מהאוכלוסייה, במיוחד הנכים והקשישים, אין להם מה לאכול ברוב השנה והם לא יכולים ליהנות. אבל החלשים האלה, שלא יוכלו לאכול וליהנות גם בימי החג – זה נושא קשה מאוד. תחת הכותרת: לכולם מגיע לחגוג – ליהודים, למוסלמים, לנוצרים – הגענו למצב שב-19 בחודש שעבר היה חג הקורבן אצל המוסלמים. אני וחלק גדול מחברי הכנסת הערבים הגשנו בקשה לשר הרצוג להקדים את הקצבאות מה-28 בחודש ל-19 בחודש. להקדים את המועד בשבוע. כל הזמן אנחנו רואים שמקדימים את הקצבאות, בכל חגי היהודים בכל השנה. זה מגיע גם למוסלמים וגם לנוצרים. הקדימו את הקצבאות. במקום 28 בחודש – 23 בחודש. החג היה ב-19 בחודש. הנושא הזה כאב מאוד לאוכלוסייה החלשה ובמיוחד למוסלמים, שלא התאפשר להם לאכול בימי החג. קיבלנו הרבה טלפונים. אחרי שקיבלנו הבטחה מהשר שיקדימו את הקצבאות ואת הנושא הזה, לא קיבלנו, והרבה משפחות לא נהנו מהחג שלהן. אני מבקש, כמו שמקדימים את הקצבאות לחגי היהודים בכל השנה, וזה מגיע להם, במיוחד לחלשים, מבלי שאף אחד יבקש – השנה, עם בקשות של חברי הכנסת הערבים וגם בקשת השר, לא קיבלנו את הקדמת הקצבאות. אני מבקש שהנושא יטופל. אני מודה לכם. היו"ר דליה איציק: תודה, יחתום חבר הכנסת דוד רותם. חבר הכנסת בני אלון ויתר. דוד רותם (ישראל ביתנו): גברתי היושבת-ראש, טוב עשה חבר הכנסת יולי אדלשטיין שהעלה את נושא מאסרו של יונתן פולארד. אינני חושב שצריך לבדוק מה עשו ממשלת ישראל זו וקודמותיה לגבי שחרורו. אבל אני בהחלט חושב שצריך לתפוס את מה שגברתי רמזה לו בסוף דבריו של חבר הכנסת יולי אדלשטיין. אני חושב שתפקידו של הבית הזה להביא את הדרישה לשחרורו של יונתן פולארד בפני נשיא ארצות-הברית. ואני חושב, גברתי, שמן הראוי – ואין לי ספק שאת תעשי את זה טוב מכולם – אם תיפגשי עם נשיא ארצות-הברית, אנא אמרי לו שהבית הזה, קואליציה ואופוזיציה, יהודים וערבים, כולנו מבקשים ממנו לשחרר את יונתן פולארד ולשלוח אותו אלינו הביתה. תודה רבה. ציון מלאות עשר שנים לפטירתו של סגן ראש הממשלה ושר החינוך והתרבות זבולון המר, זיכרונו לברכה היו"ר דליה איציק: ציון עשור לפטירתו של סגן ראש הממשלה ושר החינוך והתרבות לשעבר זבולון המר, זכרו לברכה. הרעיה מנחמיה, הילדים מולי, צפי, כנרת ועזריה, הכלה שולי, החתן ישי, הנכדים יונתן, בניה, ישי, הדס, שירה, כרמל, אופיר, נועם, איתמר, בצלאל ומשכית. נדמה שאני רואה פה גם את כבוד השופט אליקים רובינשטיין, את רבה הראשי של עיריית תל-אביב–יפו, לשעבר הרב הראשי לישראל, הרב לאו, אני רואה פה גם את חתן פרס ישראל ולשעבר נשיא מכון ויצמן למדע פרופסור חיים הררי. אני רואה פה גם את מי שהיה מנכ"ל משרד החינוך, את מר אליעזר שמואלי. אני בעצם רואה פה הרבה חברים שגם אני מכירה אישית. אני רואה גם את עוזרו הנאמן והמסור של זבולון המר, מנחם כהן. אני גם רואה את הרב שאר-ישוב כהן, את מזכ"ל הסתדרות המורים, את יושב-ראש ארגון המורים, חברי הכנסת לשעבר מטעם המפד"ל, ידידיו וחבריו של זבולון המר מהתנועה הדתית-לאומית, ממערכת החינוך וההשכלה הגבוהה וחבריו האישיים, שבאו לכאן הערב להוקיר את זכרו. אדוני ראש הממשלה, אני יודעת שביקשת במיוחד להיות כאן היום, תודה לך. מי שיזם את הדיון הזה – חבר הכנסת זבולון אורלב. עשר שנים חלפו מאז נדם לבו של זבולון המר, זכרו לברכה, וכאילו זה היה אתמול. עשר שנים עברו מאז הסתלק לעולמו, ודומה שאבלנו עליו לא תם. אני עדיין רואה את דמותו לנגד עיני, כיפה סרוגה על בלוריתו הפרועה, חיוך רחב שופע טוב לב משתפך על פניו. "במה אוכל לעזור לך?" הוא היה שואל, ככה דוגרי, בלי להמתין. בכל שיחה אתו – וכאלה היו לי רבות בתפקידי בהסתדרות המורים וכסגנית ראש עיריית ירושלים וממונה על תיק החינוך – הוא התגלה לי כאדם פתוח, לבבי, בעל חוש הומור דק, איש נפלא. אדם עם הרבה אהבת אדם. אדם שהקרין טוב לב וכנות כוונה. מאז הלך לעולמו, לעתים קרובות, בעיקר בתקופות משבר במערכת החינוך, אנחנו חשים בחסרונו. אנחנו חסרים את תבונתו, מתגעגעים לחוכמה היהודית שבו. גם כשהוא עלה במעלות השררה – בגיל 33 הוא נבחר לכנסת, היה חבר בה 28 שנים וכיהן כשר בשלוש ממשלות – הוא גילם וסימל בעיני את דמות המדריך בתנועת הנוער, מדריך שהוא חבר, תומך, ואם צריך, גם מייסר. על אנשים שכמותו נאמר בפרקי אבות: "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". כל ימיו נשאר זבולון מחנך ומורה, עניו וצנוע בכל הליכותיו. כשנבחר לתפקיד שר החינוך, הוא אמר שהוא לא בא רק ללמד, הוא בא גם לחנך. לאורך כל שנותיו בפוליטיקה נהג לרשום במסמכים אישיים, בסעיף המקצוע, "מורה". זבולון המר היה איש הציונות הדתית. שורשיו צמחו בתנועת "בני עקיבא". היתה בו אמונה עמוקה בעם ישראל, ביעדיו ובצדקת דרכו. היום סיפרתי לחברתי המורה שיש היום אזכרה. היא אמרה: תגידי שהוא היה שר חינוך מצוין. זבולון הוטרד מאוד מהשסע בין דתיים לחילונים. הוא ראה בו סכנה העלולה לערער את יסודות החברה הישראלית. "לא רק בפער הכלכלי ובפער החינוכי עלינו להילחם, אלא בפער שבלבבות", כך היו דבריו. במלוא שיעור קומתו האנושית, המוסרית, התגלה כשכיהן כשר החינוך. מעולם הוא לא ויתר על השקפותיו הלאומיות והדתיות ולחם עליהן באומץ. אבל הוא ידע ליצור איזונים ולפעול למען הציבור שלא היה שייך למחנהו. אדם של פתיחת שערים לכל אחד. זבולון היה איש של אמונה. אמונה בכוח לשנות דברים. מהישגיו בשדה החינוך: הנהגת חינוך תיכוני חינם, שיפור מעמד המורה והקמת ועדת-עציוני, הטמעת ערכי היהדות בתוכנית הלימודים באמצעות הקמת ועדת-שנהר, הנהגת יום לימודים ארוך. אני לא מכירה הרבה שרי חינוך שיש להם הישגים והספקים מן הסוג הזה. זבולון התאפיין בראייה כוללת, רחבה. לחינוך הבלתי פורמלי, שהוא ראה בו "הנשמה היתירה של החינוך", הוא העניק מעמד של מינהל חברה ונוער. הזדהותו המוחלטת עם שליחותו הקנתה לו עוצמה שחצתה את הקווים הפוליטיים ועשתה אותו מנהיג אהוד בציבור הרחב. התשתית שהוא הקים במשרד החינוך משרתת את מערכת החינוך עד היום וזוכה להכרה ולהוקרה. זבולון זכה להטביע את חותמו הרעיוני והאישי במערכת החינוך שלנו, וכולנו נהנים מכך עד היום. זבולון היה ונשאר דמות שורשית, נערצת בעיני רבים, אדם שהדוגמה האישית היתה מאפיין בולט בפועלו, אדם שאהב אהבת אמת את ארץ-ישראל ואת עם ישראל, בלי להתנצל על כך – אהבה שקיבלה ביטוי כמעט בכל מעשה או אמירה שלו, אהבה שהובילה אותו וסחפה רבים אחריו. היה בו איזה מיזוג של מתינות ושל אמונות, שהרשים אותי מאוד. בכנסת ובממשלות ישראל אנו חסרים אנשים כזבולון. הוא מנהיג שייצג את ציבור בוחריו אך פעל בשירות הציבורי כולו, על כלל רבדיו. כאמור, הוא לא זנח לרגע את ערכיו. נאמנותו לארץ-ישראל והמחויבות שלו לחינוך יהודי מסורתי ולהקנייתו לרבים, הן שהנחו אותו, עד שהכריעה אותו מחלתו. אם מותר לומר בנימה אישית: אני מאוד אהבתי את האיש. ננצור את זכרו, נזכור את מנהיגותו וחזונו, ונזכור גם את חסרונו. יהי זכרו ברוך. אדוני ראש הממשלה, בבקשה. ראש הממשלה אהוד אולמרט: גברתי היושבת-ראש, הגברת מנחמיה המר ובני משפחת המר – ילדיו, כלתו, חתנו ונכדיו – חברי כנסת נכבדים, זבולון המר היה חבר שלי לפני שהיה חבר כנסת והרבה אחרי שהספיק לטלטל את הפוליטיקה הישראלית, להסעיר את שלוותה ולשנות את דפוסי פעילותה. ב-39 השנים שבהן אני בא ויוצא מן הבניין הזה היו לי הרבה שותפים פוליטיים, הייתי נתון באין-ספור מחלוקות, התנסיתי בסערות ובדרמות ובוויכוחים היסטוריים, וראיתי בחדר הזה דמויות שאחדות מהן כבר הפכו לחלק מן ההיסטוריה המודרנית של עם ישראל, אך היו לי מעט מאוד חברים. זבולון היה כזה, ולכן עשר השנים שחלפו מאז מותו והחודשים הקשים שקדמו לו, הטביעו גם בי חותם בל יימחה. מותו כחייו, נוכחותו כהיעדרו, פעילותו כשקט הזה שהשתרר מאז הלך – כל אלה השאירו עלינו רושם וסייעו לעצב את תפיסת ההתנהלות שלנו בחיים הציבוריים. בראשית הקימו זבולון, ואתו יהודה בן-מאיר, דני ורמוס, מיכה ינון ועוד חברים את צעירי המפד"ל. צעירי המפד"ל הפכו להיות הגורם המתסיס והמהפכני ביותר בחיים הפוליטיים של ישראל בסוף שנות ה-60 ובראשית שנות ה-70. במידה רבה, צעירי המפד"ל שינו את אופיה של מפלגתם – שינוי שהשתלב בתהליך שהפך את פניה של הפוליטיקה הישראלית לתמיד. זבולון היה המנהיג הבלתי מעורער, יהודה היה יד ימינו, ואתם דור שלם של צעירים, נלהבים, מסורים, נבונים, שלא רצו להשלים עם הגבולות שפעם הגדירה המפד"ל לעצמה וגם לא עם הגבולות שמדינת ישראל חשבה שהיו נכונים לזמנם. הם שינו את אופיה של המפד"ל: ממפלגה שייצגה את המרכז הפוליטי, המאוזן, המאופק, השומר על אופיה היהודי של המדינה, המגן על מורשתה ההיסטורית אך מציב גדרות ברורים ביותר של סובלנות ושל פשרה – כן, גם פשרה טריטוריאלית – הפכו אותה לחיל החלוץ של תנועת ההתיישבות, שפרצה גבולות ויצרה עובדות ששינו את פניה של הארץ. ככל שהבשיל, ככל שהרחיב את תמונת עולמו, כך למד זבולון המר את סוד האיפוק והריסון הפוליטי. אומנם, הוא לא עשה סיבוב שלם ולא חזר לנקודת המוצא ההיסטורית של המפד"ל כפי שהיתה בהנהגתם של חיים משה שפירא ויוסף בורג, זכרם לברכה, אך הוא הבין שיש גבולות שאסור לחצות. אולי בסתר לבו קצת הצטער ששמט את השליטה המוחלטת ברסן של הצעירים, שהרחיקו לכת יותר מן הרצוי, יותר מן הראוי, יותר מן הנכון לגבי עתידה ואופיה של מדינת ישראל כמדינה שמקרינה סובלנות, התחשבות בזולת; שיש בה חמלה לשכן הגר לידה ולמי שבתוכה; מדינה שיודעת שאין דרך שבה אפשר יהיה לשמור גם על אופיה היהודי, גם על הדמוקרטיה שהיא חלק ממורשתה המוסרית וגם על כל השטחים, שזבולון ידע שהם חלק מארץ-ישראל ההיסטורית, שעליה נשבע להגן. זבולון ידע את סוד הפשרה ואת מכאוביה. הוא היה בשל להוביל לפשרה והיה נכון לשאת במצוקות הפוליטיות והאישיות שגזרה. זבולון המר לא היה איש תם, אף שנראה כזה. הוא ידע שחיים פוליטיים מחייבים לא מעט תמרונים, והוא ידע לנווט אותם בפיקחות, אף בערמומיות, שהיטיב להסתירה, במיוחד מפני מי שלא הכירו מקרוב. אך סוד כוחו היה המחויבות העמוקה שלו לאנשים, לשותפים, לחברים, שיחד אתם בנה את מסלול חייו הפוליטיים, ומחברותם אליו ומחברותו אליהם שאב את כוחו, עד שהפך להיות מנהיג המפד"ל ודמות קובעת בחיים הפוליטיים הלאומיים. לי הוא היה קצת שותף לדרך, ובן-שיח לספקות ולחששות, ובעיקר חבר תומך, מקרין חום אנושי ונאמנות. זבולון היה סמל לצעירי המפד"ל. הוא עבר מסלול חיים פוליטי שלם, הטביע את חותמו על מערכת החינוך והנחיל לה ערכים של יהדות, של אהבת הארץ ושל סובלנות, שהלכו ונשחקו מאז עזב אותנו. הוא נפטר מן העולם כמנהיג המפד"ל, אף שאף פעם לא חדל להיות מצעיריה. חבל שלא הספיק להזקין בראשותה. אולי גם המפד"ל וגם אנחנו היינו נראים אחרת, טוב יותר. יהי זכרו ברוך. היו"ר דליה איציק: אדוני ראש הממשלה, תודה לך. יושב-ראש האופוזיציה, חבר הכנסת בנימין נתניהו, בבקשה. בנימין נתניהו (הליכוד): גברתי היושבת-ראש וידידי חברי הכנסת, משפחת המר היקרה, מוקירי זכרו של חברנו זבולון, באחד מנאומיו אמר זבולון את הדברים האלה: אם רוצים לשמור על חוסן הארץ ושלמותה, יש לשמור על חוסן העם ושלמותו. הדברים, כך אמר, משלימים זה את זה. נדמה לי שזוהי תפיסתו. זבולון המר הנחיל את מורשת ישראל לדורות של ילדי ישראל. אני חושב שזה היה טבעי לאופיו וגם לחינוך שהוא קיבל. מטבעו הוא היה אדם נוח לבריות, שמחויב לבריות, מחויב לזולת ולכלל. הוא היה צנוע, נטול גינונים וכל פומפוזיות. הוא היה שילוב מעניין. היתה בו תקיפות. אני זוכר שכאשר הוא היה שר החינוך, והיו משאים-ומתנים – והוא גם עמד בראש מפלגה – הוא ידע לעמוד בתקיפות על שלו. אבל מנגד, הוא תמיד ראה את נקודת המבט של הצד השני. הוא היה פתוח לכל אדם. אני חושב שהוא לא הבחין, לא עשה הבחנות, בין שומרי מצוות לאלה שאינם שומרי מצוות. הוא היה פתוח גם לאלה שאינם יהודים. הוא היה שלם עם אלוהים ואדם. אבל הוא היה משהו מיוחד, נוסף על זה. כשהוא נפטר, לאחר אותה מחלה טרגית – הייתי אז בארצות-הברית ונודע לי על פטירתו – אני זוכר שתקף אותי עצב עמוק שקשה לתארו, מתוך ידיעה שהלך מאתנו אדם מיוחד במינו: ערכי, אנושי ואמיתי. נכון אמר בעניין הזה ראש הממשלה: זה לא שהוא היה תמים, אבל היה בו בכל זאת תום כלשהו. איש שנמצא פה לאורך שנים, אי-אפשר להאשימו בתמימות, ובכל זאת אני אומר ואני משייך לזבולון סוג של תמימות, סוג של תום, שגיליתי אותו במלוא עוצמתו כאשר חזרתי לארץ והלכתי לבקר את המשפחה בביתם הצנוע. רבותי, "צנוע" זו לא הגדרה. "צנוע" זה כמעט, הייתי אומר, הגדרת אב-טיפוס של הבית הזה, שהיה חף מכל לוקסוס אבל היה עשיר בספרים, בספרי הגות, בספרי יהדות, בספרי ציונות ובספרי התיישבות. חשבתי שאין ביטוי חזק יותר לשילוב המיוחד הזה של אופי וערכים שהוא ספג – ספג אותם כאשר הוא התחנך ב"בני עקיבא" והדריך ב"בני עקיבא" וינק משם את "ואהבת לרעך כמוך". ערכים אלה של אהבת האדם ואהבת ישראל, שבכוחם לחבר בין כל חלקי העם שלנו – את הערכים האלה יצק זבולון לתוך מערכת החינוך. רבותי, זה לא מקרה שהאדם הזה שירת שלוש פעמים כשר החינוך. אני אומר לכם בוודאות שהוא היה יכול לקבל גם תפקידים אחרים, שאולי חלק מאתנו אז, ואינני בטוח שהיום, היו חושבים אותם לרמים יותר, נישאים יותר ובעלי שררה עודפת. אבל זבולון לא חיפש את זה. הוא חיפש וביקש להיות שר החינוך, משום שהוא רצה להקרין את הערכים האלה ולהעניק אותם לכל ילדי ישראל. אני זוכר ששוחחתי אתו על אחת מהתוכניות שהוא הקים, על מערכת תל"י. יצא לי להיתקל בה באופן אישי, להכיר אותה ולהתרשם עמוקות מנדבכי הרוח שנוספים לתלמידים שלמדו שם. תל"י זה "תגבור לימודי יהדות". זו תוכנית של זבולון. וכן גם תוכנית נעל"ה – מי מכם שהיה שם, אני מניח שרבים מכם הייתם שם – שזה "נוער עולה ללא הורים". זו פשוט תוכנית מופלאה. אתה רואה צעירים יהודים שבאים מברית-המועצות לשעבר, ממדינות אחרות, והוא לוקח אותם – זה זבולון – הוא לקח אותם לתוכנית הזאת, הוציא אותם הרבה פעמים מתהום הנשייה מבחינת היהדות, הביא אותם הנה, נתן להם מסגרת ונתן להם להתפתח. חלקם הגיעו להישגים כבירים. כולם היו נפלאים. אבל מישהו היה צריך לחשוב על זה, שיהיו לו החזון, הנחישות והבעירה הפנימית הזאת, להוציא את הדבר הזה לידי ביטוי – זבולון. כך גם לימודי מורשת יהודי המזרח. קשה להאמין, אבל לא לימדו את זה, עד שזבולון המר אמר: מה עם החלק הזה של העם? הוא הכניס את זה לתוך תוכנית הלימודים, כדי לגרום להגברת האחדות והחיבור, בהתאם לדברים האלה שאמרתי בתחילת דברי – כדי לדאוג לשלמות הארץ צריך לדאוג לשלמות העם. שלמות העם ללא ספק היתה בראש מעייניו. אין שום ספק בזה. אני חושב שהמרכיבים האלה, שהוא עמל, שהוא עבד כל כך קשה כדי להקנות לתלמידי ישראל – אנחנו צריכים לחזור ולהציב אותם בראש המערכת היום. אנחנו צריכים לראות אותם כעמודי התווך של החינוך שאנחנו מעניקים לילדינו. יש מי שמנסה לערער על כך היום, לערער את העמודים האלה, ואני מקווה שלא להפיל אותם. אנחנו צריכים לחזור ולאשש אותם ולחזק אותם ולקבע אותם בקרקע הזאת, משום שעליהם אנחנו כולנו עומדים. חינוך זה לא רק חשבון, מדע, אנגלית או מחשב; חינוך, בסוף, זה ערכים, והערכים הבסיסיים ביותר לעם שלנו הם ערכי היהדות והציונות, כי זה נותן את התשובה לילדים שלנו, מה הם עושים פה ולמה הם לא בדנמרק. הרי יכולים ללמוד חשבון, מדע ומחשב ולהיות בארצות-הברית, באנגליה או בכל מקום אחר. את זה זבולון הכיר מייד, הכיר מינקותו, מילדותו, מעצם היותו האדם שהיה, היהודי שהיה. אני זוכר שכראש המפד"ל הוא הוביל מערכת בחירות אחת, אולי יותר מאחת, עם ססמה שאמרה, נדמה לי, "ציונות עם נשמה". אני חושב שעכשיו אנחנו צריכים להחזיר את הציונות והנשמה לילדינו ולדורות הבאים, אבל אני מבקש לומר כאן לכל חברי ולבני משפחת המר היקרה: את זבולון אנחנו תמיד נזכור כציוני עם נשמה. יהי זכרו ברוך. היו"ר דליה איציק: אדוני, תודה לך. חבר הכנסת זבולון אורלב, יושב-ראש המפד"ל, בבקשה. יחתום חבר הכנסת אפרים סנה. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): גברתי יושבת-ראש הכנסת, חברת הכנסת דליה איציק, שכבר בפתיחה אני רוצה לומר שכולנו מכירים לך תודה עמוקה על שנענית בחיוב וברצון לקיים ישיבה מיוחדת זו, משפחת המר היקרה – מנחמיה, מולי ושולי, צפי וישי, כנרת, עזריה והנכדים, חברי חברי הכנסת, ראש הממשלה והשרים, ראש האופוזיציה חבר הכנסת בנימין נתניהו, ידידיו וחבריו של זבולון המר מכל מעגלי החיים – התנועה הדתית-לאומית, מערכת החינוך, ההשכלה הגבוהה, חברים אישיים, אורחים נכבדים, שיישאו דברים בכנס שנקיים לאחר מכן באולם ההרצאות. אתמול מלאו עשר שנים לפטירתו של סגן ראש הממשלה, שר החינוך והתרבות, יושב-ראש המפד"ל ומנהיג הציונות הדתית זבולון המר, זיכרונו לברכה. עדיין אנחנו מרגישים בחסרונו כאילו הסתלק מאתנו רק לפני זמן קצר. עדיין אנו כואבים את לכתו כאילו לא חלף עשור. יש בלבנו געגועים עמוקים למנהיגותו המרשימה ולאישיותו המקרינה. עוצמתו הרבה של המר נבעה מכך שגם בעת גדולתו לא שכח את מקורות הפשטות של בית פועלים בחיפה. מבלי לגרוע או לפגוע, חס וחלילה, כהוא זה בכל מנהיגיה הדגולים של התנועה הדתית-לאומית לדורותיה, ניתן לקבוע שזבולון המר זכה להיות המנהיג הראשון של הציונות הדתית במובנים רבים: הוא היה הצבר הראשון שהפך להיות מנהיג המפד"ל ונשיא תנועת המזרחי העולמית. הוא היה המנהיג הראשון שהוא בוגר החינוך הממלכתי-דתי כאן בארץ – תנועת הנוער "בני עקיבא" ואוניברסיטת בר-אילן. הוא היה הראשון ששימש ראש המשמרת הצעירה ויושב-ראש הדור הצעיר של המפד"ל. וגם במישור הממלכתי, הוא היה הצעיר הדתי הראשון שנבחר לכנסת, שר החינוך והתרבות וסגן ראש הממשלה הדתי הראשון. אין בכוונתי לראשון רק במובן הטכני של המלה, אלא במובן המהותי של חלוציות ופריצת דרך, שכה אפיינו את תפקידיו כמנהיג. חלוציות זו באה לידי ביטוי לא רק בתפקידים שמילא ובתארים המכובדים שנשא, אלא בעיקר במהות שהמר יצק לתוכם. בעבר הרחוק ראו עצמם מנהיגיה של התנועה הדתית-לאומית אחראים לקביעת המזוזה הלאומית, לכשרות האוכל במערכות הממלכתיות ולעיצוב היחסים והחקיקה המסדירים אורחות דת ומדינה. משאביה של התנועה הוקדשו להקמתן ולקיומן של מערכות ציבוריות עבור הציבור הדתי-לאומי – ובראשן מערכת החינוך הממלכתית-דתית, ההתיישבות – וכן למאמצים הרבים ליצור מערכת יחסים הוגנת וראויה בין הציבור הדתי לבין הציבור שאינו דתי. המשקל הפוליטי והפרלמנטרי גויס לצורך הישגים בעיצוב דמותה היהודית של מדינת ישראל, ובכלל זה הקמת מסגרות ממלכתיות שבאחריות התנועה, כדוגמת המועצות הדתיות. התנועה עסקה רבות בהקמת בתי-כנסת ומקוואות, עם העצמה משמעותית של מערכת הרבנות הארצית והמקומית, ונחלה בכך הצלחה רבה, המשרתת אותנו ממש עד ימינו אלה. זבולון המר ז"ל היה ראש וראשון למובילי השינוי הדרמטי שחל בציבור הדתי-לאומי בעשורים האחרונים. הוא הוביל את הציבור הדתי-לאומי מתפקיד של סמל הדת ומש"ק הכשרות כמשל, לתפקידי אחריות לאומית בתחומי החיים העיקריים העומדים בראש סדר-יומה של המדינה. בתקופת מנהיגותו פרץ הציבור הדתי-לאומי מתחום מושבו המצומצם יחסית אל המרחבים הלאומיים, המדיניים, הביטחוניים והכלכלייים-חברתיים העומדים בראש סדר העדיפויות הלאומי. כאמור, הוא היה שר החינוך הדתי הראשון. שנתיים או שלוש שנים, אם מותר להזכיר, ניהל מאבק ציבורי קשה מול השמאל החילוני, עד שזכה לא רק ללגיטימציה מלאה בתפקידו כשר החינוך והתרבות מטעם המפד"ל, אלא נחשב לאחד משרי החינוך הטובים ביותר שהיו אי-פעם למדינת ישראל, ובעיני גם הטוב שבהם. תשאלו את המורים ואת ההורים. מנהיגותו החינוכית הטביעה חותם עמוק במערכת החינוך ובהשכלה הגבוהה, כפי שציינה כאן היושבת-ראש: הארכת חוק חינוך חובה עד סוף כיתה י', חוק חינוך חינם עד סוף כיתה י"ב, וגם שכר לימוד חינם בגני טרום-חובה בעיירות הפיתוח. אולם גולת הכותרת בפעולותיו היא ללא ספק קידום מעמד המורה, שכרו ותנאי עבודתו. המר ידע, בחוכמתו הפוליטית, לגייס לצדו את ראש הממשלה המנוח מנחם בגין, עד כדי שהביא להתפטרותו של שר האוצר יגאל הורביץ, כדי ליישם את המלצות הוועדה הממלכתית לקידום מעמד המורה. במערכת ההשכלה הגבוהה הוא כונן וייסד, בין היתר, את נדבך המכללות האקדמיות, שהביאו להכפלת מספר הסטודנטים במדינת ישראל תוך עשר שנים. כל הדברים שבהם פעל הביאו את מדינת ישראל להישגים בין-לאומיים ראשונים במעלה בשדה החינוך וההשכלה הגבוהה. גברתי היושבת-ראש, במישור התנועתי הוא לא קיבל דבר על מגש של כסף. מעמדו הבלתי מעורער כמנהיגה של המפד"ל והציונות הדתית נרכש בעמל רב ולאחר מאבקים פוליטיים קשים ואף מתסכלים. אולם משהגיע לפסגה, ידע לאחד תחת מנהיגותו את משפחת הציונות הדתית. בבחירות 1996 המפד"ל התמודדה כמפלגתה היחידה והבלעדית של הציונות הדתית, בלי שום פילוג, ולכן זכתה להישג מרשים ועלתה משישה לתשעה מנדטים. הן לפני בחירתו ליושב-ראש המפד"ל והן לאחר מותו ידעה הציונות הדתית פילוגים רבים, שמהם אנו סובלים, לצערנו, סבל רב עד היום הזה. בחירתו ליושב-ראש המפד"ל סימלה יותר מכול את דרכה החדשה של הציונות הדתית: אחריות כלל-לאומית, עם הפנים לכלל ישראל, השתלבות ממלכתית מלאה ונשיאה בעול המדינה בכל אחד מהתחומים שבהם נקבע גורלה של המדינה. מאז תקופת המר הפכה הכיפה הסרוגה למותג מצליח ומבוקש בכל תחומי החיים. אנו מרגישים בחסרונו גם משום שמאז מותו התפלגנו, נחלשנו, ולעתים נדמה שגם איבדנו את החזון כפי שהוא ראה אותו. יש בכנסת זו יותר חברי כנסת ציונים דתיים מבכל הכנסות הקודמות – 16 חברי כנסת, אולם הם מפוזרים בתשע מפלגות. ולכן אין לציונות הדתית כיום ההשפעה הערכית והאידיאולוגית על דמותה של המדינה כבתקופת המר. זכיתי ליצוק מים על ידיו ולעבוד במחיצתו כ-22 שנים, כמנהל לשכתו במשרד החינוך, כיועצו, כמנכ"ל משרדו במשרד הדתות ובמשרד החינוך והתרבות, כשהוא עמד בראשם, כמזכ"ל התנועה הדתית-לאומית כאשר הוא נבחר למנהיגה. נוצרה בינינו ברית של חברים במישור האישי, הערכי והפוליטי גם יחד. זהו המקור שממנו אני שואב את התעצומות הנדרשות כדי למלא את תפקיד יושב-ראש המפד"ל. בכל עת שנדרשת הכרעה, ובכל זמן שיש צורך להתוות את הדרך, אינני נרתע ואינני ירא, גם אם ברור לי שאדרש לשלם בעטיה של הכרעה מחיר אישי. אני מוכן לשלמו ובלבד שאשמור על דרכה של התנועה בדרכו של המר ז"ל. משה רבנו, שנבחר בפרשת השבוע שקראנו בשבת להיות מנהיג העם, הוא ללא ספק גדול מנהיגי עם ישראל בכל הדורות. משה רבנו ידע לחולל מהפך מדיני, הוציא עם של עבדים מעבדות לחירות. הוא ידע גם לחולל מהפך רוחני – מעמד של קבלת התורה בהר-סיני מתוך תחושה עמוקה של "נעשה ונשמע". הקדוש-ברוך-הוא נתן לו גיבוי והדרכה כדי להצליח. דוגמה לכך מופיעה בפרשת השבוע, שבה נאמר: "וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים". רש"י מדגיש כי אין מדובר, בדרך משל, בצווי מניעה או בפקודות מטכ"ל של משה כלפי העם. המלים "ויצום אל בני ישראל" פירושן שהקדוש-ברוך-הוא לא ציווה את בני ישראל, אלא ציווה את משה ואת אהרן, כדברי רש"י, "להנהיגם בנחת ולסבול אותם". זו היתה גם דרכו של מנהיגנו האהוב זבולון המר, זיכרונו לברכה. מנהיגותו היתה מאופיינת בנחת, בסובלנות ובסבלנות. וכן זכה לאהדה רבה בחוגים רחבים מאוד בציבור, הרבה מעל ומעבר לציבור מצביעי המפד"ל. זבולון המר ייזכר בזיכרון היהודי והישראלי כדמות הדתית-לאומית שהביאה יהודים רבים להזדהות עם ערכיה של הציונות הדתית, אהבת העם, אהבת התורה ואהבת הארץ. יעמוד לנו זכרו הברוך לעד. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: יחתום חבר הכנסת אפרים סנה. אפרים סנה (העבודה-מימד): גברתי היושבת-ראש, משפחת המר, רבותי חברי הכנסת, זבולון המר היה נסיך הציונות הדתית. אבל הוא היה גם מלך – מלך החינוך. בהיכנסו למשרד החינוך, שבו שירת במצטבר כעשר שנים, הביא עמו את תפיסת העולם החברתית שהיתה בסיס השקפתה של תנועתו: שילוב של תורה ועבודה. את השקפת העולם הזו מימש בשורה של צעדים במערכת החינוך, שעליהם גאוות כולנו עד היום. הוא ביטל את שכר הלימוד בבתי-הספר התיכוניים והנהיג חינוך תיכון חינם; הנהיג חינוך חובה בגני טרום-חובה בערי פיתוח ובשכונות מצוקה; יזם את המפעל להשאלת ספרי לימוד, לנזקקים בפרט ולתלמידי ישראל בכלל. המר האמין בהנחלת תורה וערכים בדרכי נועם. לכן הקים את מערכת בתי הספר של תל"י –"תגבור לימודי יהדות", ואת המינהל לחינוך ערכי, ומינה את ועדת-שנהר, שהציעה תוכנית להכרת היהדות בבתי-הספר הממלכתיים הלא-דתיים. זבולון המר האמין בחינוך איכותי, לכן הקים את ועדת-הררי, שהאיצה את החינוך הטכנולוגי והמדעי, ויזם את תהליך האקדמיזציה של מורי ישראל. הוא דאג גם לפרנסתם ולמעמדם של המורים, והקים את ועדת-עציוני, שהמליצה על העלאת שכרם כדי 60%. זבולון המר היה איש שהאמין באחדות העם היהודי. הוא הכניס לתוכניות הלימודים את מורשת יהדות המזרח, פעל לצמצום פערי ההשכלה בין עדות ישראל וייסד את פרויקט נעל"ה, שהודות לו עלו בני נוער רבים לארץ. זבולון המר היה דמוקרט אמיתי, מתוך כך יישם את החוק שאפשר להורים לקבוע עד 25% מתוכניות הלימודים. גברתי היושבת-ראש, לא מניתי אלא מקצת ממעשיו הטובים של זבולון המר כשר החינוך בממשלות ישראל. לא אכחד: בצד ההוקרה לפועלו החינוכי ההומני, היהודי, אנו, אנשי תנועת העבודה, נושאים בכאב את פירוקה של הברית ההיסטורית בין המפד"ל לבינינו. מהלכיו המדיניים והמנהיגותיים של זבולון המר הם אשר הביאו לפירוק הברית הזאת, הפנו את המפד"ל לכיוון התנחלותי, להובלת התפיסה של ארץ-ישראל השלמה, ונטעו אותה במחנה הימין. אמרתי כי אנו נושאים את הפירוד שהוביל זבולון המר בכאב. אמרתי "בכאב", לא אמרתי "בכעס", כי קשה היה לכעוס על אדם ערכי, צנוע, מאמין ובעל מידות טובות, בשפתנו "מענטש". עדיף בעיני יריב בעל ערכים והשקפת עולם מאשר בעל ברית אופורטוניסט. וכך אנו זוכרים את זבולון המר – איש של אמונה, אדם ערכי וישר, ומעל הכול אוהבם הגדול של ילדי ישראל. יהי זכרו ברוך. היו"ר דליה איציק: תודה לך, חבר הכנסת אפרים סנה. אנחנו נעשה שלוש דקות הפסקה קצרה עד שהמוזמנים יצאו. האזכרה מתקיימת באולם ההרצאות בקומה 1. אם מותר לומר בנימה אישית, גם אני הייתי מאלה ששרו "שנן ואל תחדל, אני בעד מפד"ל", גם אני גדלתי בבתי-הספר הללו, ובאמת זבולון אורלב הוא אבדה – זבולון המר; זבולון אורלב ייבדל לחיים ארוכים. זבולון, זו סגולה לחיים ארוכים. ניפגש בעתות אחרות. אני מודה לכם על שבאתם. חבר הכנסת דוד רותם יחליף אותי. (הישיבה נפסקה בשעה 17:15 ונתחדשה בשעה 17:24.) הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון – חובת התייעצות ומסירת מידע), התשס"ז–2007 [הצעת חוק פ/2170/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר דוד רותם: חברי הכנסת, אנחנו מחדשים את הישיבה. אנחנו עוברים לדיון מיוחד לרגל היום המיוחד שקיימה הכנסת ליום זכויות בעלי-החיים. חברי הכנסת, כולנו אוהבים בעלי-חיים, ואנחנו מכנים את הכלב ידידו הטוב של האדם. יש שמרעיפים עליו אהבה ומוליכים אותו יום-יום לטיול, ובשעת הצורך אף מחישים אותו לטיפול רפואי. איש לא יודע מתי התחיל סיפור האהבה בין האדם לבין כלבו ובין האדם לבין בעלי-החיים שלו, אבל חלק מבעלי-החיים שאנחנו כל כך אוהבים משמשים לניסויים במעבדות. מדי שנה בשנה נעשה שימוש בעשרות אלפי בעלי-חיים מסוגים שונים במעבדות המחקר. אלה המצדדים בניסויים טוענים כי מדובר בניסויים המתבצעים לטובת המין האנושי. הם מאפשרים להציל חיי אדם, להאריך אותם, לרפא חולים ולמנוע מגפות. המתנגדים לניסויים שוללים שלילה עקרונית את עצם הניסויים בבעלי-חיים, ודורשים הגבלות עד למינימום. לטענתם יש למצוא חלופות לבעלי-החיים. סוגיית הניסויים בבעלי-החיים נמצאת על סדר-היום הציבורי שנים רבות, והפערים בין הגישות והעמדות עמוקים. נכון עשתה הכנסת שהקדישה היום שעות רבות לדיון מעמיק בנושא רגיש זה, שיש לו, בין היתר, היבטים אתיים חשובים ושיקולים אנושיים אחרים. מדינת ישראל התברכה בחוק צער בעלי-חיים משנת 1994, כמקובל במדינות נאורות ברחבי העולם, אך עלינו לפקח ולוודא שהחוק אכן מיושם כלשונו. חייבים אנו לדאוג לכך שניסויים בבעלי-חיים יהיו מעוגנים בחוק, יהיו בפיקוח צמוד של המועצה הארצית לניסויים בבעלי-חיים, ונחזק את המועצה הארצית כדי שיהיו לה כלים לבקרה ולאכיפת החוקים והתקנות באופן יסודי. יש לערוך את הניסויים בשקיפות, על-פי אמות מידה קפדניות וערכיות, ואך ורק למען קידום המדע ושיפור בריאותו של האדם. יש לאסור ניסויים הכרוכים בסבל מיותר או בהתעללות בבעלי-חיים. אולי גם יש לחוקק באופן שימנע ניסויים לצורכי מוצרי קוסמטיקה או חומרי ניקיון. צריך לשבח את חבר הכנסת גדעון סער על הצעות החוק שהגיש בנושא זה. לכל אחד מאתנו, חברי הכנסת, חשובה התקדמות המדע. הישגי המדע נמנים, בצדק, עם ההישגים המדהימים והחשובים ביותר במדינת ישראל. אין להציע הצעות שיצרו את צעדיהם של המדענים, ואין להגביל את חופש המדע בישראל. קידום המחקר חשוב לעתיד האנושות, ובכך אין ספק. עלינו למצוא בשאלה ערכית זו את האיזון העדין בין הדאגה לבעלי-החיים, הצורך למנוע מהם סבל מיותר, ובין קידום המדע והרפואה. זה אפשרי, זה בידינו, ואנו מחויבים לפעול כך כבני אנוש. אני מבקש להזמין את חבר הכנסת יואל חסון להציג את הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון – חובת התייעצות ומסירת מידע), התשס"ז–2007, של חברי הכנסת יואל חסון ודב חנין. ינמק חבר הכנסת יואל חסון. תשובה והצבעה במועד אחר. יואל חסון (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אני מתכבד להציג ביום הזה, ביום שמציין את זכויותיהם של בעלי-החיים, כאן בכנסת את הצעת החוק שחבר הכנסת חנין ואני מביאים כאן היום – על היום הזה אדבר בהמשך במסגרת ההצעה לסדר-היום. הצעת החוק מורכבת אבל חשובה. צריך לומר גם, לצערי, שכרגע יש התנגדות רחבה מאוד, פחות של הממשלה, יותר של הדרגים המקצועיים במשרדי הממשלה. אנחנו מנסים לבקש בהצעת החוק הזאת שתהיה חובת התייעצות ומסירת מידע עם עמותת "נח", ההתאחדות הישראלית של הארגונים להגנת בעלי-חיים, בכל עניין שהוא בעל נגיעה או השלכה לבעלי-חיים, וכן להעמיד לרשות ההתאחדות, על-פי דרישתה, מידעים שונים בנושא הזה. צריך לומר, ארגוני בעלי-החיים הרבים והחשובים באמת נאבקים יום יום, דקה דקה, על מנת למנוע את סבלם של בעלי-החיים, מנסים להפוך אותנו, כחברה, לחברה שיודעת לקלוט טוב יותר בעלי-חיים ולהתנהג טוב יותר כלפיהם, ונתקלים בקשיים רבים מאוד היום, מול הממסד, מול משרדי הממשלה השונים – בבקשות מידע, בבקשות להשתתף בדיונים, להשתתף בתהליכים של קבלת החלטות, גם אם לא באופן רשמי. הדבר הזה לא מתאפשר. לפעמים מתקבלות החלטות במסגרת משרדי הממשלה העוסקים בדבר, החלטות שלאחר מכן מתגלה שגורמי מקצוע רלוונטיים לא היו מעורבים בתהליך קבלת ההחלטות. למעשה, ההחלטות האלה גורמות נזק רב ביותר. הצעת החוק הזאת, ברגע שנצליח, אני מקווה, בעתיד, להעביר אותה, תביא למצב שבו הארגונים יוכלו להביא בזמן אמת את קולם של בעלי-החיים בפני קובעי המדיניות, ועל-ידי כך לחסוך סבל רב מבעלי-החיים, סבל מיותר. להגיע למצב שאנחנו נגיע להסדרים מתחשבים יותר עוד בשלב עיצוב המדיניות ולא אחר כך, במאבק נגד קבלת החלטות של מקבלי המדיניות. מטרת הצעת החוק היא לתת לארגון "נח", ההתאחדות הישראלית של הארגונים להגנת בעלי-חיים – ארגון גג שמוכר על-ידי הארגונים להגנת בעלי-חיים – שני כלים ממשיים שיאפשרו ייצוג הולם של בעלי-החיים; כלים משמעותיים, שייתנו לארגונים אפשרות להיכנס לכל נושא שעוסק באופן ישיר או עקיף בבעלי-חיים, על-פי הדרישה של אותו ארגון. צריך גם לומר, לא מדובר רק בהתערבות, מדובר גם בסיוע. אנחנו מאמינים שהארגונים האלה יכולים לסייע למשרדי הממשלה להתוות מדיניות מוסרית ונכונה יותר כלפי אלה שאינם יכולים להגן על עצמם ועל זכויותיהם. בשורה התחתונה, אנחנו מאמינים שתהליך כזה, משותף, של ארגוני ההתנדבות השונים יחד עם הממשלה, יביא להחלטות ולתוצאות טובות יותר. צריך לומר, הדברים האלה קורים בתחומים אחרים. בתחומים אחרים, שונים, ארגונים ועמותות מעורבים יותר בקבלת ההחלטות. דעתם נשמעת יותר, הם מוזמנים לחוות את דעתם. לפעמים, אגב, יש דוגמאות, שבתחומים מסוימים החוק מגדיר חובת התייעצות עם גופים התנדבותיים, גופים מקצועיים, שעוסקים באופן שוטף באותם תחומים. אני לא מבין מדוע לא ניתן לעשות את העניין הזה גם במה שקשור לבעלי-החיים. אני חייב לומר שביום הזה, המיוחד, ולא רק היום, פתחנו כל כך הרבה נושאים שקשורים למצבם של בעלי-החיים, כל כך הרבה בעיות, כל כך הרבה נושאים מורכבים שבאמת מחייבים ריכוז כוחות – גם של הממשלה, גם של קובעי המדיניות, גם בדרג הציבורי וגם בדרג הנבחר, בדרג הביורוקרטי ובדרג הנבחר – שזה מחייב שיתוף פעולה עם הארגונים ההתנדבותיים. כמו שאמרתי, ואני אומר את זה בצער גדול, כדאי שהכנסת תדע שבמקור הייתי אמור להפוך את ההצעה הזאת להצעה לסדר-היום. זה דבר שלא הייתי מוכן לעשות. ההסכמה שהגענו אליה כרגע היא שאנחנו נדחה את התשובה ואת ההצבעה למועד אחר. אני מקווה מאוד שעד המועד הבא שבו נביא את הצעת החוק להצבעה נצליח לשכנע את הממשלה להתקדם אתנו לחקיקה ראשונית, ושאחר כך, בתוך הוועדה, נצליח להגיע לנוסחה משותפת שתאפשר התייעצות, פחות התערבות מאיימת – כמו שחושבים גורמי מקצוע, שזה עלול להביא למצב של מין התערבות כזאת, בהצעת החוק, שתפריע לגורמי המקצוע. אפשר להביא את זה לידי התייעצות. אני מקווה מאוד שנוכל להוביל את התהליך הזה ובעתיד הקרוב להביא את ההצעה הזאת להצבעה. לכן, כמו שאמרתי, אני מבקש לדחות את התשובה וההצבעה למועד מאוחר יותר. תודה רבה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת חסון. תשובה והצבעה במועד אחר. הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון – המתה לתכלית ראויה), התשס"ז–2007 [הצעת חוק פ/2420/17; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין) היו"ר דוד רותם: אני מזמין את חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין להעלות את הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון – המתה לתכלית ראויה). בבקשה, אדוני. ראובן ריבלין (הליכוד): כדאי אולי שאדוני, ואולי הנואם, יפנו את תשומת לב הנשיאות, כי אחר כך אנחנו יכולים להיראות כאילו הכנסת מזלזלת ביום המיוחד, שהיא הקדישה לו זמן ושהוא חשוב בעיני רבים. אנחנו מבקשים להיות מברכים ונמצאים מזלזלים. כדאי שהנשיאות תיקח את זה לתשומת לבה. היו"ר דוד רותם: הנשיאות פרסמה אתמול את סדר-היום. פורסם שהיום יתקיימו דיונים מיוחדים. ראובן ריבלין (הליכוד): כדאי לשים לב, אולי נושאים שאנחנו רוצים להדגיש, שלא תצא עליהם אלומת חושך. היו"ר דוד רותם: אדוני בעצם מציע שאנחנו נפסיק לעשות ימים מיוחדים, כי חברי – – – ראובן ריבלין (הליכוד): יש לי עמדה לגבי ההצעה המעניינת של חבר הכנסת חסון, אבל אם רוצים לקיים דיון, לפחות צריכים כאן את כל הגורמים. היו"ר דוד רותם: אני אעביר את עמדת אדוני לנשיאות. תודה לאדוני. חבר הכנסת אדלשטיין, בבקשה. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, קודם כול רציתי לפתוח במה שבעצם אמר יושב-ראש הכנסת לשעבר. עם זאת, מה שמצער אותי, אדוני היושב-ראש, הוא שאני יודע וחבר הכנסת יואל חסון יודע ואחרים יודעים שזה לא משקף את המצב בכנסת. יש לא מעט חברי כנסת שמחוקקים בתחום הזה, מגישים הצעות בתחום הזה, וחבל מאוד, באמת, כפי שכבר נאמר, שמסיבות אלה או אחרות כך נראית כרגע התמונה במליאה. אני קודם כול – ברשותך, אדוני היושב-ראש – רוצה לברך את חבר הכנסת יואל חסון. בעצם אפשר לומר שלוש ברכות: על כך שיזם את הדיונים האלה, על הצעת החוק שלו – כי לדעתי באמת הכיוון של – – – היו"ר דוד רותם: ההצעה היא גם של חבר הכנסת חנין. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): של חבר הכנסת חסון ושל חבר הכנסת חנין, תודה. חס ושלום לא בכוונה, כפי שאומרים הילדים שלנו. הברכה השלישית – על כך שהגעת לסיכום, לפחות לסיכום עם הממשלה, על כך שתשובה והצבעה יהיו במועד אחר. לפחות זה, לא לקלקל את השמחה גם מהכיוון הזה. אדוני היושב-ראש, הצעת החוק שלי, תיקון לחוק צער בעלי-חיים, עוסקת בדבר שחשבתי אותו לתומי לדבר די מובן מאליו, והוא קביעת נורמה שלא קיימת בחקיקה הישראלית. אני אתייחס לזה גם בציטוטים מתוך פסקי-דין של בתי-משפט, שבעצם, קודם כול, אסור להמית. הנורמה היא שאסור להמית. לנורמה הזאת יש סייגים. לצערנו, גם סייגים רבים יכולים להיות, כפי שאמרתי – תכלית ראויה. אני אצטט את בית-המשפט: "לעניין השמדת בעלי-חיים, עלינו לשוות לנגד עינינו את זכותם של בעלי-החיים לחיות. זכות זאת, גם אם אינה מעוגנת ישירות בחקיקה הישראלית, מהווה חלק מתרבותנו ומתחושה פנימית, ערכית ותועלתית כאחד, בדבר החובה והצורך להגן על כל אשר נברא עלי אדמות ורוח חיים באפו". דברים פשוטים. אינני חושב שיש צורך להמשיך ולהרחיב. יתר על כן, אדוני היושב-ראש, נוצר מצב אבסורדי בחקיקה. אני חייב להודות, הפעם להודות בגאווה, שבכנסת הקודמת העברתי תיקון לחוק צער בעלי-חיים בתמיכה רחבה של חברי הכנסת, העוסק באיסור נטישה. סך הכול דבר שקיים במדינות רבות. לא יכול להיות מצב, כפי שאנחנו יודעים כולנו, שהילד לפני החופש הגדול מבקש כלב או חתול; החופש הגדול נגמר והכלב נזרק החוצה. ודאי שלא היה לא סירוס ולא חיסונים בסיטואציות האלה. נוצר מצב שאם מישהו רוצה להיפטר מחיית מחמד, אז להתעלל בה ברור שאסור על-פי החוק, לנטוש גם אסור על-פי החוק, כלומר לזרוק סתם החוצה, השכנים יראו, ידעו של מי זה, אסור. יש אפילו קנס או עד כדי מאסר. לקחת את החתול המסכן, חס ושלום, ולהטביע אותו בבריכת ביוב ליד הבית – לכאורה על-פי החוק מותר, אין איסור המתה. ברור לגמרי שאף אחד מאתנו לא תלוש מן המציאות ולא חושב שלא יכולות להיות סיטואציות שבהן הצורך קיים. יכולה להיות סיטואציה של מגפה: ברור לגמרי שבמגפה מטפלים כמו שצריך לטפל. אם נלכד כלב, או כל חיה אחרת, שנגוע בכלבת ומהווה סכנה, זה ברור לגמרי, לצערי, מה יהיה הסוף של אותו כלב או אותה חיה. העלה פרופסור אלדד, ובצדק, שאלה של ניסויים רפואיים. שאלה מורכבת – והתייחסת לזה, אדוני היושב-ראש. ברור לגמרי שאי-אפשר להגיע לאיסור גורף ולומר: לא נוגעים בחיות. חשבתי לתומי שכל הדברים האלה די ברורים מאליהם, אבל ברור שמכיוון שמדובר בחקיקה אז נגיע לדיונים בוועדה ואנחנו נעסוק בהם, כפי שקורה בכל חקיקה. אבל כאן, אדוני היושב-ראש, אני חייב למסור לך ולמליאה כמעט הודעה אישית, ואני כנראה משלם את מחיר הרשע והרוע הפנימי שלי, כי אני תכננתי לומר דברים, ובזה הודעתי האישית: עד עכשיו הגשתי חמישה-שישה חוקים בכנסת הנוכחית, לכולם ועדת שרים לחקיקה התנגדה, והם כולם עסקו בבעלי-חיים שהולכים על שתיים. הייתי בטוח שלחוק הזה תהיה לי תמיכה מהממשלה, כי איך לא, במיוחד ביום המיוחד הזה. ואז אעלה ואגיד: אתם רואים, לממשלה הזאת לא אכפת מבעלי-חיים שהולכים על שתיים, רק כשאתה עוסק בבעלי-חיים על ארבע, אז אתה יכול לקבל את תמיכת הממשלה. זה היה רוע הלב שלי, הרשע שבי. היו"ר דוד רותם: הרשה לי להרגיע אותך, אתה מצטרף למועדון מכובד שוועדת השרים מתנגדת לחקיקה שלו. ראובן ריבלין (הליכוד): הממשלה לא מבחינה ברוע שלה. השר עמיחי אילון: יש פה משהו לא הגון. מבקשים מאתנו ומגיעים אתנו להסדר שתשובה והצבעה יהיו במועד אחר – – – היו"ר דוד רותם: הוא לא מדבר על זה. הוא מדבר על זה שמכיוון שוועדת השרים התנגדה לחוק שלו, לא היתה לו ברירה אלא להגיע להסכם הזה. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): הסיבה לתשובה והצבעה במועד אחר, אדוני השר אילון, ואני מודה לך מאוד על כך שהסכמת לזה, היא שוועדת השרים מתנגדת להצעתו של חסון ולהצעה שלי. השר עמיחי אילון: יש פה משהו לא הגון, משום שהרי ממני ביקשו ונעניתי שלא תהיה תשובה. לכן ציפיתי שבמהלך ההליך שבו נקבע זמן עד התשובה, נגיע למצב שגם הממשלה תסכים. לתקוף את הממשלה מהדוכן אחרי שסיכמו עם הממשלה שהיא לא משיבה, יש בזה משהו לא הגון. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): השר אילון, אף שפרוצדורלית תשובה והצבעה במועד אחר פירושו שאין הסכמת ממשלה, אני חוזר בי. אתה צודק, השר אילון, נהגת בהגינות, הסכמת שתשובה והצבעה יהיו במועד אחר, ולכן אני אכן מקווה שלפחות בנושא של בעלי-כנף ובעלי-סנפיר ואלה שהולכים על ארבע נוכל סוף-סוף להעביר חוק כלשהו, לא בתחבולות אלא בתמיכת ועדת שרים לחקיקה ובתמיכת הקואליציה. היו"ר דוד רותם: אם כך, אנחנו מוציאים אותך מהמועדון. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): אני אשתדל מאוד לחיות, אבל אולי יעמוד לזכותי, אדוני היושב-ראש, שכפי שציינתי, בינתיים כל הצעות החוק שלי נדחו על-ידי ועדת השרים לחקיקה. אז בכל זאת אבקש כרטיס חבר מועדון. תודה רבה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת יולי אדלשטיין. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר דוד רותם: הכרזה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה. סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הפיקוח על מסגרות לפעוטות, התשס"ח–2008, של חברי הכנסת רן כהן, מיכאל מלכיאור וזבולון אורלב; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 17) (שירות לאומי לספורטאים מצטיינים), התשס"ח–2008, של חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 98) (תקיפת קשישים), התשס"ח–2008, של חבר הכנסת משה שרוני; הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 25) (התייצבות בהליך בעניין תוקפו של חוק), התשס"ח–2008, של חבר הכנסת מיכאל איתן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 42) (שמירה על ביטחון המדינה ויחסי החוץ שלה), התשס"ח–2008, של חבר הכנסת עתניאל שנלר. מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בנושא: שירותי התחבורה הציבורית שמפעילה חברת "קווים" מאזור בקעת אונו, של חבר הכנסת אברהם מיכאלי. תודה. היו"ר דוד רותם: תודה. הצעות לסדר-היום יום זכויות בעלי-החיים היו"ר דוד רותם: נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: יום זכויות בעלי-חיים – הצעות מס' 4247, 4272, 4306 ו-4344. חבר הכנסת יואל חסון, הצעתו היא הראשונה. בבקשה. בהתחשב שזה יום מיוחד, עד עשר דקות. יואל חסון (קדימה): אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אני שמח וגאה לפתוח את הדיון ביום זכויות בעלי-החיים בכנסת. בכל שנה, ביום 10 בדצמבר, מצוין בכל רחבי העולם יום זכויות בעלי-החיים. יום זה מוקדש לטובת קבוצת בעלי-החיים, אשר על-פי רוב היא הקבוצה המנוצלת והמדוכאת ביותר בעולם, בהיותה החוליה החלשה בשרשרת. זאת הפעם הראשונה בתולדות הכנסת שיום זכויות בעלי-החיים מצוין בה, ואני מקווה מאוד שאין זו הפעם האחרונה ושבכל שנה תקיים הכנסת את יום זכויות בעלי-החיים. בעצם קיום יום זה הכנסת מוכיחה את נאורותה ומשקפת לציבור הישראלי, שהוא ציבור שאוהב בעלי-חיים, את מחויבותה לנושא ולזכותם של בעלי-החיים לחיות חיים חופשיים, ללא סבל, ניצול ודיכוי. אני מבקש להודות ליושבת-ראש הכנסת, הגברת דליה איציק, על שנענתה ליוזמתי לקיים את היום במסגרת תפקידי כיושב-ראש השדולה למען בעלי-החיים. אני מבקש להודות לחברי השדולה, לשרים ולחברי הכנסת השותפים אתי ליום זה. כמו כן אני מבקש להודות לארגוני בעלי-החיים, שהלכו אתי יד ביד לאורך הדרך וסייעו לי רבות בקיום יום זה: "אנונימוס", "תנו לחיות לחיות", ארגון "נח", שמאגד את העמותות הללו ובסך הכול מאגד 27 עמותות, עמותת "הכל חי", "צער בעלי-חיים" ועוד ארגונים מקומיים רבים. תודה לכם על פעילותכם. את תפקידי כיושב-ראש השדולה למען בעלי-החיים קיבלתי על עצמי בשל אהבתי לעולם החי, שהחלה עוד בילדותי, כאשר גידלתי חיות רבות והתנדבתי בעמותות, אך היא נבעה גם מתחושת האחריות שחשתי כמחוקק, בייחוד כאשר נוכחתי לדעת שמעולם לא היתה בכנסת שדולה למען בעלי-החיים. הקמת השדולה הפרלמנטרית מאפשרת קשר ישיר בין העמותות והאזרחים לכנסת ומספקת מענה חקיקתי וציבורי למינוף פעולתם. אני מודה שאין זה תפקיד קל, ולעתים הוא אף כפוי טובה. נושא בעלי-החיים נתפס כתחום צבעוני, אך הוא נמצא בתחתית סדר העדיפויות הממשלתי והציבורי. אני מקווה שציון יום זה ופעולות חוץ-פרלמנטריות יביאו את הנושא למקום שהוא ראוי להיות בו בסדר העדיפויות. לפני כשעתיים חתמנו על הצהרת זכויות בעלי-החיים, בהשתתפות שר החקלאות, חברי הכנסת מכל סיעות הבית וארגוני בעלי-חיים. הופתעתי ושמחתי לגלות כמה אוהבי בעלי-חיים יש במשכן הזה. מנכ"ל הכנסת אף נענה לבקשתי שלא להגיש בשר, עוף ודגים היום, במחווה ליום זכויות בעלי-החיים. לצד הטקסים הסמליים, שיש להם חשיבות בעצם העלאת המודעות הציבורית והחינוכית לנושא, קיימה היום ועדת החינוך, בשיתוף עם ועדת המדע, דיון בנושא הניסויים בקופים במכון ויצמן. התחקיר המזעזע ב"ידיעות אחרונות" לפני כשבועיים גילה כי קופי הניסויים של האגף לחקר המוח במכון ויצמן שוהים חודשים ארוכים בכלובים קטנים, בחדר חסר חלונות, והניסויים המתבצעים בהם הם מזעזעים, עומדים בניגוד לנהלים ואינם עולים בקנה אחד עם דרישת המועצה שהניסויים ייערכו תוך התחשבות בבעלי-החיים. אין ספק שעצם קיומם של ניסויים בקופים הוא שאלה ערכית, שכרגע אין זה המקום להעלותה. עם זאת, אם אני תומך בקיומם של הניסויים או לא – הניסויים חייבים להיות מדווחים, מפוקחים, בהתאם לנהלים ולתקנים בין-לאומיים וברמה שגורמת סבל מינימלי לחיות. לצד הגברת הפיקוח בנושא הניסויים, מוטלת עלינו, המחוקקים, החובה להגיש הצעות חוק שייטיבו וישפרו את מצבם של בעלי-החיים בישראל. בעשור האחרון חלה התקדמות משמעותית בתחום החקיקה, ואין ספק כי הכנסת השבע-עשרה היא כנסת יוצאת דופן מבחינת מספר ההצעות המוגשות בנושא בעלי-חיים. בהקשר זה אני רוצה לציין במיוחד את חבר הכנסת דב חנין, חברת הכנסת זהבה גלאון, חבר הכנסת גדעון סער, חבר הכנסת אחמד טיבי, חברת הכנסת רונית תירוש וחבר הכנסת זבולון אורלב, ועוד רבים וטובים מכל סיעות הבית שעוסקים בעבודה הזאת ופועלים בה יום-יום. אך העבודה רבה ואל לנו לנוח על זרי דפנה. מחובתנו המוסרית כאזרחים וכמחוקקים להגדיל את העשייה בתחום. לצערי, החליטה ועדת שרים לענייני חקיקה לפני יומיים שלא לדון באגד החוקים שהעליתי בשיתוף עם חברי כנסת אחרים לקראת יום הזכויות. חוקים העוסקים בבעלי-חיים אינם פחותי ערך או מיותרים לעומת חוקים אחרים. אני קורא מעל במה זו לממשלת ישראל להירתם לנושא, כפי שהיא נרתמת לאחרונה לנושא הגנת הסביבה. כבר אמר מהאטמה גנדי כי "גדולתה של אומה והתקדמותה המוסרית נבחנות באופן שבו היא מתייחסת לבעלי-החיים שלה". בכוונתי להמשיך ולהיאבק על הצעות החוק שלי ושל חברי הכנסת האחרים ולהביא לשיפור מצבם של בעלי-החיים בישראל. רשימת המטלות והבעיות ארוכה מאוד, ואני מקבל אין-ספור פניות מאזרחים ומארגונים בהקשרים אלו. אמנה רק חלק מהבעיות העומדות על הפרק: מצבן הירוד של המכלאות הרשותיות ותנאי החזקתם של בעלי-החיים בהן הם אחת הבעיות הקשות. בביקור שערכתי במכלאות ראיתי מכלאות מתקדמות ומטופחות כדוגמת המכלאה בראשון-לציון, אך לצדה ראיתי מכלאות צפופות ומזוהמות. לצערי, רק 15 רשויות מקומיות מאפשרות אימוץ בעלי-חיים ואילו שאר הרשויות עוד לא עשו את המאמץ הנדרש לכך והן ממיתות את בעלי-החיים או שולחות את בעלי-החיים למכלאות צפופות. נושאים נוספים העומדים על הפרק הם תופעות של נטישת בעלי-חיים והתעללות בהם; תופעות שהיינו היינו עדים להן במיוחד במלחמה האחרונה; הצורך בעיקור ובסירוס של כלבים וחתולים נטושים וחיות מחמד, נושא שעל הרשויות והמדינה לקחת על עצמן – מדובר בפעולה הומנית מאין כמוה, שלצערי הניסיון להעביר אותה בחקיקה לא צלח, אך חברי הכנסת המציעים הגישו אותה שוב, ואנו נפעל להעביר אותה בפעם הבאה. הרשימה עוד ארוכה: השבחה גנטית שיוצרת בעלי-חיים נכים ומעוותים, מצבם הקשה של סוסי המשא, וכפי שציינתי קודם – הפיקוח על ניסויים בבעלי-חיים. ובזאת לא תמה הרשימה. לצד פעולות החקיקה והפעולות הממשלתיות שנדרשות לשיפור המצב, אני סבור שעל כל ארגוני בעלי-החיים להתאגד ולהתאחד תחת ארגון גג אחד ולהוביל מסר אחיד. קיומם של הרבה ארגונים, המתחרים על מעט משאבים וחשיפה ציבורית, אינו מועיל למאבקם החשוב. לא הפילוג והסכסוך אלא רק ההליכה משותפת, יד ביד, כל הארגונים, תוביל להישגים משמעותיים וחשובים למענם של בעלי-החיים. מעבר לכך, אני מאמין כי הבסיס לשיפור המצב נמצא בחינוך ובהגברת המודעות הציבורית. יש לתגבר ולקיים שיעורים בגני-הילדים ובבתי-הספר בנושא עולם החי, ולהפגיש את התלמידים עם חיות משק וחיות מחמד. לצד ההשפעות הפסיכולוגיות החיוביות שיש בשיעורים מסוג זה, תלמידים אלו יגדלו להיות מבוגרים שמכבדים ואוהדים בעלי-חיים, והחברה הישראלית רק תצא נשכרת מכך. הלוא אין צורך לציין את תופעות האלימות וחוסר הסבלנות שקיימות בחברה הישראלית. אני מאמין כי החיים של האזרחים יהיו טובים ובריאים יותר כאשר המודעות לאחר ולחסר הישע תגדל ונכונותנו למנוע סבל תתעצם. אדוני היושב-ראש, המסר שצריך לחלחל לחברה הישראלית ולצאת מהכנסת היום הוא כי פגיעה בבעלי-חיים אינה מוסרית, ומובילה לפגיעה בסביבה וגם בציבור עצמו. מתפקידנו כחברה וכמחוקקים למנוע התעללות בבעלי-חיים. מניעת צער בעלי-חיים היא מעל לכל מחלוקת. היא מסייעת בהשרשת החשיבות ביחס לבעלי-החיים בארץ, מגינה על החיות חסרות הישע ותורמת לקיומה של חברה בריאה יותר. אני שמח לראות שבבית הזה הנושא של בעלי-חיים חוצה מפלגות ומאחד כוחות. אני מבקש להודות שוב לעמותות הציבוריות, המייצגות נאמנה את בעלי-החיים. הכרה בעמותות כגורם מקצועי המייעץ לרשויות המדינה ומוכר לקבלת מידע תהווה צעד חשוב נוסף לחיזוק ההגנה על בעלי-החיים ולקידום החקיקה להגנה על בעלי-החיים. באיחוד הכוחות הזה ובפעילות נכונה של כולנו נוכל לתקן את המצב המעוות, והרצון קיים והדרך נמצאת לעשות את זה. אני מברך שוב על ציון יום מיוחד זה בכנסת. אני קורא לפעול למען אלו שלא יכולים להגן על עצמם. עלינו, בני האדם, מוטלת האחריות לתקן את היחס לבעלי-החיים. לסיום, אדוני היושב-ראש, אני מבקש לסיים בציטוט מתוך קהלת, שמלמד אותנו בחוכמתו כי רבה, עד כמה בני האדם אינם שונים מהחיות: "כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם, כמות זה כן מות זה, ורוח אחד לכל, ומותר האדם מן הבהמה אין, כי הכל הבל". תודה רבה, אדוני היושב-ראש, גם על ההקשבה וגם על הזמן. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת חסון. אני מזמין את חבר הכנסת גדעון סער. אדוני, בבקשה. גדעון סער (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, המשימה הראשונה של אותם חברים בכנסת, ההולכים ומתרבים, שרואים בחשיבות הנושא של בעלי-חיים וזכויותיהם, הוא להבהיר שהנושא הזה איננו בגדר מותרות, איננו בגדר משחק ליפי נפש, אלא חלק מתפיסה של חברה הומנית, של חברה מתקדמת, של חברה שמבינה שבעלי-החיים הם השותפים שלנו כאן, על כדור-הארץ. במובן אחד, הציטוט שהובא הוא נכון, שכולנו תיירים על הכוכב הזה ולכולנו יש קדנציה תחומה, לפעמים יותר ארוכה, לפעמים קצת יותר קצרה. חברה מתקדמת היא חברה שמול העיניים שלה גם אלה שלא יכולים להתגונן. בעניין זה אמרה היום חברת הכנסת גלאון, בכינוס שלנו בצהריים, שבעלי-החיים הם חסרי ישע. העובדה שהם אינם יכולים לדבר, העובדה שאינם יכולים להתגונן לפעמים, לא אמורה להיות רשות להתעללות, להתאכזרות או ליחס בלתי הומני אחר. דעת הקהל התקדמה במידה משמעותית בנושא הזה, ואני חושב שבכנסת הזאת יש מודעות הרבה יותר גדולה, אם להתייחס לדבריו של ידידי חבר הכנסת יואל חסון, שאני מברך על פעילותו בהקשר זה. ממשלת ישראל, אם תירתם להגנת בעלי-החיים וזכויותיהם כפי שנרתמה להגנת הסביבה, אני אהיה מאוד מוטרד. אני לא חושב שהיא נרתמה להגנת הסביבה. אני חושב שהיא קיצצה בצורה אכזרית בתקציב המשרד להגנת הסביבה. אני חושב שתקציב המשרד להגנת הסביבה, כפי שאושר כאן, באולם הזה, ביום חמישי האחרון, הוא מביש ומחפיר. אני מזכיר שאפילו את ההסתייגות להחזיר את התקציב של צער בעלי-חיים בעוד מיליון וחצי שקלים המליאה הזאת דחתה לפני חמישה ימים. באותה מידה, אין היא נותנת את הדעת בנושא הזה. נכון שיש כמה שרים בעלי מצפון, כמו השר שלום שמחון וכמו שרים אחרים, שאפשר לשתף אתם פעולה ואנחנו משתפים אתם פעולה באופן א-פוליטי לקידום הנושא הזה. אני שמח שיכולתי לקדם שתי הצעות חוק, שתיהן נוגעות לנושא דומה. האחת מהן חוקקה בכנס הכנסת הקודם, בכנס הקיץ היא הושלמה, איסור על ניסויים בבעלי-חיים לצורכי ייצור מוצרי קוסמטיקה וניקיון. השנייה היא – – – קולט אביטל (העבודה-מימד): ביוזמת הבת שלך. גדעון סער (הליכוד): נכון שהיוזמות הן של הבת שלי, ובהחלט זה מלמד שבנושא הזה הדור הצעיר יש לו לא רק מודעות אלא רמת בקיאות הרבה יותר גדולה משלנו, וחובה ללמוד מכל מי שאפשר ללמוד ובטח מהילדים שלנו. ההצעה השנייה נמצאת בהכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת החינוך, והיא משלימה את הנורמה הזאת על-ידי איסור ייבוא של מוצרים כאלה. מובן שהנושא הזה הרבה יותר מורכב, אבל נשלים אותו, אני מקווה, עוד במושב הכנסת הנוכחי. אני מתכוון להגיש הצעות חוק נוספות בנושאים הללו, ואני מתכוון להעביר אותן. אני רוצה לשבח את הארגונים שנציגיהם נמצאים כאן ביציע, ארגונים שפועלים למען בעלי-חיים, למען זכויות בעלי-חיים. זה ראוי להערכה שאנשים מקדישים את חייהם ואת זמנם ואת מרצם למטרות ציבוריות, ואני חושב שהארגונים הללו מתאפיינים במסירות יוצאת דופן, ועל כך תבואו על הברכה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת סער. אני מזמין את חברת הכנסת קולט אביטל לנמק את הצעתה. קולט אביטל (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו מציינים היום בכנסת, באיחור של שבוע, את היום הבין-לאומי לזכויות בעלי-החיים. לעתים קרובות, בגלל קצב החיים הקדחתני כאן בארץ וסדר-יום לאומי עמוס, אנחנו נוטים לשכוח את בעלי-החיים שחיים לצדנו, חלקם אף חברינו הטובים ביותר. אני רוצה להודות לידידי, חבר הכנסת יואל חסון, על כך שהחליט לא רק להעלות את הנושא הזה למודעות של חברי הכנסת, אלא לעזור לכל אותם ארגונים שעושים את המלאכה ולהעלות את הנושא למודעות לאומית. המין האנושי נוטה לשכוח כי הוא חלק ממחזור חיים אקולוגי. גם אם אנחנו הראשונים בשרשרת המזון ונחשבים למין המפותח ביותר, איננו חיים לבד על פני כדור-הארץ, ולפיכך יש לנו אחריות לאיכות הסביבה, ובכלל זה למצבם של בעלי-החיים. המושג "זכויות בעלי-חיים" נשמע מוזר לחלק מהאנשים. אני מעדיפה לדבר על חובתנו המוסרית לשלומם של בעלי-חיים לצדנו. חובתנו לנהוג באופן הומני כלפי כל יצור חי. חובתנו לעשות את כל אשר ביכולתנו כדי למנוע כל גילוי של התעללות או פגיעה רק מפני שמדובר בבעל-חיים חלש. התכונה העיקרית שמבדילה אותנו מן החי היא יכולתנו לבחור, ובכך אני באה לחלוק עליך, חברי, חבר הכנסת יואל חסון, ואולי על קהלת, שטוען שהכול הבל הבלים – כי יש לנו היכולת לבחור. אדם יכול לבחור את האופן שבו הוא מתייחס לסביבתו ולחיים בצדו. אדם צריך להשכיל להבין כי גם לטבע יש דרכו המיוחדת לגמול לו לטוב ולרע על התנהגותו. כשם שמדברים על הצורך להילחם נגד ציד לא חוקי, לא מוסרי, של חיות בר, וכשם שמושקעים מאמצי-על כדי למנוע את היכחדותם של זנים שונים של בעלי-חיים, כך עלינו להעלות למודעות את הדאגה לחיות החלשות, ובהן הכלבים והחתולים העזובים שבהם אנחנו נתקלים ברחוב. בואו לא נשכח שהכלבים והחתולים העזובים הם בדרך כלל עזובים כי בעליהם, שהחליטו תקופת מה להשתעשע אתם, כשיצאו לחופשות ולא ידעו מה לעשות אתם פשוט זרקו אותם לרחובות. חיות אלה, המתרבות ללא בקרה ברחוב, אינן מעניינות את רוב האוכלוסייה. בסופו של דבר, השירותים הווטרינריים נאלצים להמיתם. לצערי, קיימות גם קבוצות שוליים בקרב האוכלוסייה הרואות בהתעללות בבעלי-חיים דרך מעוותת של שעשוע. בשבוע שעבר הפילה הכנסת בקריאה ראשונה הצעת חוק שבאה להסדיר סירוס ועיקור של בעלי-חיים בדיוק כדי למנוע את המתתם. הצטערתי על כך שהחוק הזה לא הצליח לעבור, משום שהוא היה צעד נכון של חמלה, צעד נכון בכיוון הנכון. אני רוצה לקוות שנדע כולנו להעביר הצעות חוק דומות, שנמצאות עכשיו בהכנה. כאוהבת בעלי-חיים וכמי שאימצה כלב שננטש ברחוב, והוא ננטש באמצע סערת שלג בניו-יורק – ושמו "סטורם", על שם אותה סופה, והנה "סטורם" הזה יזכה ויכנס לפרוטוקול של הכנסת ואולי יהיה הכלב הראשון – – – ראובן ריבלין (הליכוד): סטפן כבר נכנס. קולט אביטל (העבודה-מימד): אז אנחנו נוסיף את "סטורם", שנשאר אתי מאז כמעט 15 שנה. "סטורם" הוא אזרח מדינת ישראל מבוגר ומתבגר. ובכן, כמי שאוהבת בעלי-חיים וכמי שאימצה כלב כזה שננטש, אני מקווה שנשכיל כולנו לגלות יחס הומני כלפי בעלי-חיים, כי בסופו של דבר גם אם הם אינם בני אדם, הרי שמגיע להם יחס אנושי. אני, מעל במה זאת, רוצה להודות לנציגי כל אותם הארגונים שעושים ימים ולילות כדי לגייס, לעזור, כדי להביא למודעות, כדי להציל את בעלי-החיים וכדי להביא אותנו לא רק לאמץ את אותן החיות אלא גם לאהוב אותן וליהנות מהן. בסופו של דבר, אני חושבת שכל מי שמאמץ בעל-חיים – וזה הוכח – לא רק נהנה, אלא שאותם הכלבים והחתולים גם עוזרים לחולים להתגבר על מחלותיהם, ובואו לא נשכח את זה. תודה רבה. היו"ר דוד רותם: תודה לחברת הכנסת קולט אביטל. חברת הכנסת זהבה גלאון, אחרונת המציעים. זהבה גלאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית אני רוצה לברך את חבר הכנסת יואל חסון, שעומד בראש השדולה, על היוזמה לקיים יום מיוחד. אני חושבת שזה מסר מאוד חשוב שיוצא לציבור מכנסת ישראל, שנותן לגיטימציה להגנה על זכויותיהם של בעלי-חיים. זו הזדמנות מצוינת, מעבר לכך שהתגייסו כאן חברי כנסת מכל סיעות הבית לתמוך בנושא הזה, אני חושבת שזאת הזדמנות להכיר תודה לכל הארגונים, שחלקם מיוצגים כאן היום ביציע האורחים. ארגונים להגנה על זכויותיהם של בעלי-חיים, שבמשך שנים עושים עבודה יומיומית, עבודה מפרכת שלא לשם קבלת פרס, ואף אחד לא יודע ולא שומע, אנשים שתורמים מזמנם וממרצם – אין הרבה הזדמנויות לומר להם תודה. אני חושבת שזה חשוב שהכנסת הזאת התכנסה, ולו בשביל זה. כבר אמרו הדוברים לפני שהיום התקיים דיון מאוד חשוב בוועדת החינוך של הכנסת, בוועדה משותפת של ועדת החינוך וועדת המדע והטכנולוגיה. בעצם בדיון הזה נחשפו הפערים והעמדות המקוטבות בין מי שמבקש להגן על זכויותיהם של בעלי-החיים לבין מי שבשם המדע חושש שמבקשים לטרפד ניסויים בבעלי-חיים לצורך הצלת חיים. אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת ולקבוע ולומר, אני לא מכירה אף אחד מחברי הכנסת שמתנגד לניסויים בבעלי-חיים. חברי הכנסת מבקשים להעביר את השדר, אולי חשוב להעביר את המסר, שכולנו בעד מחקר, בעד פיתוח, אבל אנחנו גם בעד פיקוח ובעד שקיפות. ואני מציעה לכל אותם מוסדות וארגונים לא לחשוש ולא לדחוק לפינה את הארגונים שמבקשים להיות חלק ומבקשים להשתתף בכל אותן ועדות שמבקשות לפקח. אני חושבת שהידברות, שדיאלוג בין הגופים ובין המוסדות ובין הארגונים הוא חשוב; זה דיאלוג שיכול להביא לשינוי ולהבנה וכל הצדדים יצאו נשכרים. במעט הדקות שנותרו לי, אדוני היושב-ראש המתחלף, ברשותך, אני רוצה לדבר על נושא שקרוב ללבי, ולצערי אני לא מצליחה לקדם את הצעת החוק הזאת. אני רוצה גם לקבוע בצער: אומנם יש כאן שתי הצעות חוק שנקבע לגביהן שתשובה תינתן במועד אחר – לצערי הממשלה דחתה את כל ההצעות שהגישו שאר חברי הכנסת שנוגעות לבעלי-חיים, לניסיון לשמור על זכויות בעלי-החיים. זה שדר בעייתי ביום כזה שהכנסת מקדמת, יום מיוחד. אני רוצה לדבר על השתתפות של חיות בקרקסים, אדוני היושב-ראש. לכאורה זה נראה כיף, כל ההורים בחופש, לוקחים את הילדים לקרקסים ויש אקרובטיקה מדהימה ונהדרת. ובעצם אנחנו רואים שאותם בעלי-חיים שעושים בהם שימוש בקרקסים, איך הם נתונים להתעללות, להתאכזרות, לעינויים. ואולי הגיע הזמן לחשוב על זה שאפשר לעשות קרקסים ללא שימוש בבעלי-חיים, וזה לא רעיון רע כל כך. הצעתי את זה לממשלת ישראל, ולצערי הממשלה מתנגדת לחוק הזה. אנחנו יודעים שמחזיקים את בעלי-החיים האלה בכלובים ובתנאים שלא הולמים את טבעם. הם לא יכולים לנוע, הם נקשרים בשלשלאות. הם מוחזקים בכלובים צרים וחשוכים והם מתבקשים לעשות דברים שהם בניגוד לטבעם ובניגוד לאופיים. אני רוצה לסיים בציטוט שחשבתי שהוא הציטוט האולטימטיבי בנושא הזה, מדבריו של השופט חשין בבג"ץ של עמותת "תנו לחיות לחיות" נגד מפעלי נופש חמת-גדר. אדוני היושב-ראש, ברשותך, אני מצטטת: "אינני מוצא כל הצדק לגרום סבל וצער לבעל-חיים מחוסר הגנה וחסר ישע רק כדי לבדר קהל צופים. המעשה הוא בפשטות מעשה בלתי מוסרי, וחלילה לנו מהתירו. החיה היא יצור חסר ישע וכמוה כקטין חסר ישע. גם החיה גם הקטין לא יוכלו להגן על עצמם ולא יוכלו לתבוע את עלבונם ולהשיב את כבודם". וגם: "המתאכזר לבעלי חיים חסרי הגנה לבו יהפוך גס בקרבו וסופו שיתאכזר גם לבני אדם". תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יולי אדלשטיין: תודה רבה לחברת הכנסת זהבה גלאון ולשאר המציעים. אנחנו נשמע את תשובת השר עמיחי איילון בשם הממשלה. השר עמיחי אילון: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית אני מודה לחברי הכנסת יואל חסון, יולי אדלשטיין ודב חנין, שחסכו ממני את הצורך להתנגד לנושאים שבהם עמדתי האישית קרובה יותר לעמדתם מאשר לעמדת הממשלה, והרצון שלי הוא להגיע לאותה הסכמה. בגלל זה גם הערתי ליושב-ראש, כשעמד פה על הדוכן. זה באמת מתוך כוונה כלשהי שעד שהממשלה תצטרך להשיב והעניין יבוא להצבעה, אפשר יהיה להגיע להסכמה שתאפשר לממשלה לא להתנגד. אני מאוד מאוד מעריך ומודה ומברך את חבר הכנסת יואל חסון על שיזם ובעצם מוביל את השדולה למען בעלי-חיים. אני מצטרף לדברים שאמר יושב-ראש הכנסת הקודם, חבר הכנסת רובי ריבלין, שהייתי רוצה שכשאנחנו עושים יום מיוחד, אז מתוך רצון להאיר בפרוז'קטור על מנת להציג את עמדתנו החיובית לא יסתבר שאנחנו מתייחסים לעניין כאילו זה עניין חסר חשיבות. אני מעריך, מבלי שיש לי ניסיון בעניין הזה, שאולי זה גם עניין של פרוצדורה, אבל אני מעלה את זה פשוט כתקווה כלשהי. אני משיב בשם הממשלה, וכמובן בשם שר החקלאות, שמופקד על הנושא הזה בממשלה. אני רוצה לומר שהממשלה ושר החקלאות מחזקים את ידיהם של כל חברי הכנסת שפועלים למען בעלי-חיים, אם בחקיקה, אם בדרכים אחרות שפתוחות בפניהם, גם בכנסת וגם כאנשי ציבור. נושא רווחת בעלי-החיים הולך ותופס מקום ראוי בציבוריות הישראלית, בשיח הישראלי, במידה רבה כתוצאה מפעולת חברי הכנסת. אני מתרשם שבכנסת הנוכחית העניין תופס חשיבות רבה יותר מאשר בכנסת הקודמת. רק בגלל זה אני חושב שצריכה להיות מידה מסוימת של סלחנות כשלממשלה לוקח קצת יותר זמן להגיע למסקנות שהדיון הציבורי כבר הגיע אליהן. וחבר הכנסת יואל חסון, שמוביל את השדולה, בעצם מעוניין לקדם בקצב שלו, ואני מאוד מחזק את הצורך להידבר ולנסות להגיע להסכמה, קודם כול עם שר החקלאות וכמובן עם שאר השרים. עם זאת, ולמרות התקדמות בשיח הציבורי ואולי ברעיונות חקיקה כאלה ואחרים, הנושא עדיין דורש עשייה רבה. אנחנו עדיין צריכים לעשות הרבה מאוד על מנת לשפר את מצבם של בעלי-החיים, גם אלה שאתנו, מה שנקרא במסגרת הבית, וגם אלה שהם במכלול המשק הישראלי. משרד החקלאות פעל בשנה וחצי האחרונה כדי לקדם רווחת בעלי-החיים ולהיטיב במשהו את מצבם, במגבלות גם של תפיסות וגם של תקציב. משרד החקלאות פעל בצורה נמרצת בנושא שעולה לדיון, בתחום הטיפול בסוסים ובחמורים שנחשפים להתעללות כמעט יומיומית. חוק צער בעלי-חיים מאפשר להחרים בעלי-חיים שעברו התעללות, אך עד השנה לא נמצא מקום להחזיק סוסים וחמורים שהוחרמו. בשנת 2007 הקצה המשרד בפעם הראשונה 200,000 ש"ח להצלת אותם סוסים וחמורים. במסגרת התוכנית המשרד הציל ושיקם אותם, והוא מטפל בהם ומעביר אותם למשפחות מאמצות – אותם 30 סוסים וחמורים שהוחרמו בגלל התעללות. הפרויקט הזה יימשך בשנה הבאה בעלות של 300,000 ש"ח, דהיינו בהרחבה מסוימת, והמכרז לבתי-המחסה לאותם בעלי-חיים כבר פורסם. לצד מבצעים אלה החליטה הנהלת משרד החקלאות לשדרג את תפקיד הממונה על צער בעלי-חיים במשרד, שבוצע עד היום על-ידי עובדת אחת, שהיא הממונה עצמה, והמשרד יקצה לזה תקנים נוספים. ההחלטה תאפשר להגביר את האכיפה בתחום, לקדם תוכניות וליישם את חוק צער בעלי-חיים הלכה למעשה. בנושא האכיפה כולנו יודעים שמצבנו היום חייב שיפור. יחידות האכיפה של המשרד הונחו לקדם את אכיפת החוק בעדיפות ראשונה. במהלך השנה נערכו עשרות ביקורות וחקירות על-ידי יחידת החקירות של המשרד והוגשו כתבי אישום נגד חשודים. המחלקה המשפטית קידמה ומקדמת במרץ חקיקת משנה מפורטת, הקובעת כללים להחזקת בעלי-חיים, הובלת בהמות, הובלת עופות ועוד כיוצא באלה דברים. עוד רבה העבודה, יש לטפל בבעיית חתולי רחוב, לשדרג תחנות הסגר של הרשויות – נושא שהתחיל בו משרד החקלאות בתיאום עם המשרד להגנת הסביבה, וכן לוודא כי גידול בעלי-חיים במשק החקלאי נעשה בהתאם לדרישות חוק צער בעלי-חיים. משרד החקלאות ימשיך לפעול במשותף עם הכנסת ועם ארגונים למען בעלי-חיים כדי להבטיח שמדינת ישראל תהיה מקום טוב יותר לבעלי-החיים שחיים בה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מה השר מציע מבחינה פרוצדורלית? דיון במליאה, בוועדה, להסיר מסדר-היום? השר עמיחי אילון: אני מציע להעביר את הנושא לוועדה – – – קולט אביטל (העבודה-מימד): חינוך, תרבות וספורט, כי זה ספורט, צער בעלי-חיים. השר עמיחי אילון: מקובל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת חנין, אתה מסכים להצעת השר להעביר לוועדה? דב חנין (חד"ש): כן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת אביטל – מסכימה. חברת הכנסת גלאון, את מסכימה להצעת השר? זהבה גלאון (מרצ): כן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אם כן, יש לנו הצעות אחרות. חבר הכנסת ראובן ריבלין הוא הראשון, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. ראובן ריבלין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, מובן שהצעתי להסיר מסדר-היום היא רק הצעה פורמלית – הצעה אחרת – ומובן אצביע בעד הצעת השר. אני רוצה להעיד על עצמי שבמשפחתי, בדור האחרון, גדלו שני כלבים והם היו מאוד רגישים וסבלניים לבני אדם. אף שבני אדם הרגיזו אותם, ולא פעם רוגז שהיה עלול להביא אותם חלילה לכלל רתיחה, הם גילו פיוס, גילו סובלנות, גילו הבנה לכך שלפעמים האדם מאבד את עשתונותיו. הם גידלו את ילדי, את בני ואת בנותי, והם היו להם לחברים ולאחים גדולים. אני יודע שיש אנשים אשר ירימו גבה ויאמרו: כיצד תשווה אדם לבהמה? קהלת ביקש לנזוף באדם כאשר אמר "ומותר האדם מהבהמה אין", אבל כל מי שיש לו נשמה – יש לו נשמה. פעמים רבות ראיתי באותם כלבים ידידי אמת ואנשים שאתה יכול לבטוח בהם. כך כמעט כל כלב – "סטורם" של חברת הכנסת אביטל היה כלב משוטט. כל כלב משוטט יכול להיות כמו "סטורם". כך היה "דון" וכך היה "סטפן" וכך כלבים רבים בארץ, אשר זוכים ואשר לא זוכים לתשומת הלב. החובה שלנו כבני אדם להתנהג אליהם לפחות כפי שהם מתנהגים אלינו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת ראובן רובי ריבלין. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, תודה רבה. ברמה הפורמלית ההצעה שלי היא כמובן דיון במליאה. לגופו של עניין, אדוני היושב-ראש, אני חושב שהנושא הזה של הגנת בעלי-חיים הוא מבחן אמיתי של כל חברה אנושית. בני האדם הם היצור החזק ביותר בכוכב הזה. הם מתוחכמים יותר, מאורגנים יותר, הם השתלטו על הכוכב, אנחנו השתלטנו על הכוכב ואנחנו מנהלים אותו קודם כול לטובת עצמנו. כאשר אנחנו עושים זאת, אסור לנו להתעלם מהדיירים האחרים שנמצאים על הכוכב הזה – בעלי-חיים, שגם להם יש יכולת לסבול, ויש יכולת להרגיש, יש יכולת לכאוב ויש יכולת להצטער. בכנסת אימצנו עוד לפני שנים רבות את חוק צער בעלי-חיים, אבל, אדוני היושב-ראש, אני אומר בצער שבחברה שאנחנו חיים בה נגרם גם היום סבל מיותר. מרבים לדבר על ניסויים בבעלי-חיים, וזה נושא חשוב שצריך לדבר בו, אבל לא רק בתחומים של ניסויים בבעלי-חיים נגרם בחברה שלנו סבל מיותר לבעלי-חיים באופן מאוד רווח – בכל מיני תחומים של החיים שלנו. לכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שזה נושא שמאוד חשוב לא לקיים בו רק דיון חגיגי אחת לשנה, אלא צריך לנסות לפרק את הכותרת הכללית הזאת של הגנת בעלי-חיים להרבה-הרבה כותרות משנה, ולנסות לקיים במהלך השנה סדרה של דיונים ענייניים בכל אחד ואחד מהתחומים האלה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת חנין. בזה סיימנו את הדיון על הנושא החשוב הזה. נעבור להצבעה. ההצבעה מאוד פשוטה: מי שבעד, מצביע בעד הצעת השר והמציעים לקיים דיון בוועדה. מי שנגד, זה להסיר מסדר-היום של הכנסת. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. קולט אביטל (העבודה-מימד): אני מבקשת להוסיף אותי להצבעה בעד. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מצרף את קולה של אחת מהמציעים. אם כן, בעד ההצעה – 5, כולל חברת הכנסת קולט אביטל. אין מתנגדים או נמנעים. אני קובע כי הדיון יתקיים בוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, שעוסקת באופן קבוע בחוק צער בעלי-חיים. הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר חלוקת הצעת חוק אוויר נקי לישראל, התשס"ו–2005 [נספחות.] היו"ר דוד רותם: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא: החלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה לפי סעיף 121 לתקנון הכנסת בדבר חלוקת הצעת חוק אוויר נקי לישראל, התשס"ו–2005. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת אופיר פינס-פז, להציג את החלטת הוועדה. אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם הצעה על-פי סעיף 121 לתקנון הכנסת, שמדברת על חלוקת הצעת חוק אוויר נקי לישראל, מה שאנחנו קוראים בעגה הפרלמנטרית "פיצול". כבר חודשים ארוכים אנחנו מכינים בוועדת הפנים והגנת הסביבה את הצעת חוק אוויר נקי לקריאה שנייה וקריאה שלישית. על העבודה מנצח חבר הכנסת דב חנין. הגענו למסקנה שבעקבות ההסכמה הרחבה לכמה מסעיפי החוק, יש חשיבות גדולה להציף אותם לקריאה שנייה ושלישית ולחוקק אותם על דעת הממשלה. מדובר בסעיף 10 להצעת החוק המקורית ולסעיפים 38(2)(א)–(ג). כולם מדברים על האכיפה בנושא זיהום אוויר על-ידי הרשות המקומית. משרד התחבורה הסכים לדבר הזה לא בקלות, וכך גם המשרד להגנת הסביבה. לכן חשבנו שיהיה נכון להתחיל ולהיערך לעניין על רקע המציאות המאוד קשה שקיימת היום בערים הראשיות בישראל, אשר ברובן ההפרה של התקן הפכה להיות עניין קבוע, לא עניין זמני. מוכרחים ליצור כמה דברים כדי להביא לאכיפה בנושא זיהום האוויר, בעיקר מרכבים. בעצם אנחנו רוצים להעביר את המשימה הזאת לרשויות המקומיות. כמובן, אני מדבר עכשיו רק על הפיצול. ברגע שהצעת החוק בסעיפים האלה תתגבש, כמובן נביא אותה בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית. ברגע זה אני מבקש את אישור הכנסת לפצל את הסעיפים שעליהם דיברתי, בנושאים שעליהם דיברתי, מהחוק הראשי, ולהביא אותם בנפרד ולפני לקריאה שנייה וקריאה שלישית. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר דוד רותם: תודה ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. ראובן ריבלין (הליכוד): לפי תקנון הכנסת, הוא יכול לדבר. היו"ר דוד רותם: בהחלט, מי שרוצה יכול להירשם. ראובן ריבלין (הליכוד): לא רציתי שזה יישמע כאילו עושים לו טובה. היו"ר דוד רותם: אמרתי שעשינו טובה? חבר הכנסת חנין, בבקשה, עד שלוש דקות. דב חנין (חד"ש): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אדוני יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת פינס, הציג בפני הכנסת בצורה תמציתית וברורה את הבקשה שלנו. רציתי לעלות על הדוכן רק כדי להדגיש נקודה אחת נוספת: חוק אוויר נקי, כפי שחברי הכנסת יודעים, הוא חוק מאוד מורכב, מאוד מסובך. אנחנו עובדים עליו בהרבה מרץ ובהרבה השקעה. הוא חוק מורכב, הוא מחייב הסכמה והידברות עם גורמים רבים, עם משרדי ממשלה שונים, עם גורמים מקצועיים. אנחנו עושים בחוק הזה עבודה חלוצית כדי לייצר למדינת ישראל הסדר רוחבי, עדכני, מודרני ואפקטיבי בתחום זיהום האוויר והמאבק נגדו. העבודה הזאת נעשית בוועדת הפנים והגנת הסביבה בהשקעה רבה, והיא בהחלט מתקדמת, אבל עדיין לא הגענו למצב שבו הצעת החוק בכללותה מושלמת. הגענו למצב, כפי שאמר יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת פינס, שבו אנחנו מעריכים שניתן להסדיר בהסכמת כל הגורמים המעורבים נושא חשוב וחיוני, שהוא הנושא של הסדרת תחום התחבורה בתחומי הערים. התחבורה היא הגורם המרכזי לזיהום האוויר בערים, וכמו שכולנו יודעים, מצב זיהום האוויר בערים הגיע מזמן לרמה של מצב חירום, בוודאי כשאנחנו מדברים על גוש-דן, ששם התחבורה היא הגורם הראשון והעיקרי לזיהום האוויר. לכן, אדוני היושב-ראש, הוועדה הגיעה למסקנה, כפי שאמר חבר הכנסת פינס, שאנחנו לא מעוניינים להמתין עם ההסדרה הזאת אפילו יום אחד נוסף. אם אפשר את הנושא הזה לסיים, נסיים אותו עכשיו, כדי לאפשר התמודדות בקטע הזה – לא במקום, לא על חשבון חוק אוויר נקי, שעוד יובא לכנסת באופן מלא ורחב; לא להתנות את הקטע הקטן והנקודתי הזה בהסדרת כל יתר הנושאים הרחבים שהחוק מטפל בהם. אני מציע לכל חברי הכנסת להצביע בעד הפיצול. תודה רבה. היו"ר דוד רותם: תודה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת ועדת הפנים – 7 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר חלוקת הצעת חוק אוויר נקי לישראל, התשס"ו–2005, נתקבלה. היו"ר דוד רותם: בעד – 7, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כך אני קובע שהחלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה, כפי שנמסרה על-ידי חבר הכנסת פינס-פז, התקבלה. הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 38) (התקשרות למוקדי חירום), התשס"ח–2007 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/185).] (קריאה ראשונה) היו"ר דוד רותם: אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 38) (התקשרות למוקדי חירום), התשס"ח–2007, קריאה ראשונה. חבר הכנסת מאיר פרוש – בבקשה, אדוני. מאיר פרוש (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אני מתכבד להגיש הצעת תיקון לסעיף 12 בחוק התקשורת (בזק ושידורים). התיקון נוגע לשירותי חירום, ולמעשה הצעת החוק כבר הוגשה על-ידי בי"ד בתמוז התשס"ו, 17 ביולי 2006 למניינם. כפי שציינתי בדברי ההסבר, מנוי בחברת "בזק" או חברה סלולרית כלשהי, אשר לא פרע את חשבון התשלומים והחובות שלו בעד אותו שירות, רשאית החברה לנתק את קו הטלפון שברשותו ולהפסיק את השירות, בכפוף לשלושת המצבים האלה: אם חלפו 21 ימים מהמועד שנקבע לתשלום או ארכה אחרת שניתנה למנוי, או אם לא מילא המנוי אחרי התקנות. אדוני היושב-ראש, אינני רוצה לערער או לשנות את שקבע החוק, אלא להוסיף כדלקמן: לנוכח מצבן הכלכלי של השכבות החלשות, ובהן אזרחים המוגדרים גם כעניים, מנויים רבים הופכים בתוך תקופה קצרה למועמדים לניתוק קו הטלפון שברשותם, כולל לקווי חירום. ברור לכולנו שמשפחות אלה אינן משלמות את חשבון הטלפון רק בגלל מצבן הכלכלי הקשה, ולא מכל סיבה אחרת. באה, אם כן, ההצעה התיקון החוק ומבקשת לתקן את המצב הקיים כך שחברה סלולרית, "בזק" או חברה דומה, לא תוכל לנתק את הטלפון לקווי החירום: למגן-דוד-אדום, לכיבוי-אש ולמשטרה, ומיותר להסביר כי ההתקשרות למוסדות אלה ממילא אינה כרוכה בתשלום. ראוי לציין שוועדת השרים לחקיקה נתנה את הסכמתה להצעת החוק, שאף עברה בבית בקריאה הטרומית, אלא שכמו שאנחנו מכירים במקומותינו, בתהליך הדיונים בוועדת הכלכלה של הכנסת הוסכם להגביל את שירות השיחות של המנוי לקווי החירום לתקופה של שלושה חודשים בלבד ממועד הניתוק ולא מיום משלוח מכתבי ההתראה. מוקדי החירום הם כמו בהצעה המקורית כמובן: מגן-דוד-אדום, מכבי-אש ומשטרת ישראל. אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, בדברי ההסבר גם ציינתי כי התחילה של החוק המוצע תהיה שלושה חודשים ממועד פרסומו, מאחר שעל בעלי הרשיונות, נכון להיום "בזק" ו"הוט", להיערך ליישומו. מאחר שיש הסכמה לחוק זה, אודה לחברי הכנסת אם הוא יתקבל. תודה. היו"ר דוד רותם: תודה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון. חבר הכנסת אורי אריאל – אינו נוכח. חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח. חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח. חבר הכנסת מיכאל מלכיאור – אינו נוכח. חבר הכנסת ראובן ריבלין – בבקשה, אדוני. ראובן ריבלין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כבוד השר הנכבד, חבר הכנסת פרוש, אני אצביע בקריאה הטרומית לאישור החוק שלך, עם זאת – – – מאיר פרוש (יהדות התורה): זה לא טרומית, זה ראשונה. ראובן ריבלין (הליכוד): אני אצביע, משום שלא נתתי את לבי להצעה, אבל אני בהחלט שואל: האם כאשר מדובר בחברה שהיא לא מונופול – "בזק" היא עדיין מונופול. ייתכן מאוד שבטלפון הקווי, כתוצאה מחוסר יכולת פירעון ואנשים הנמצאים במצוקה קשה אבל הטלפון נמצא בביתם, צריך ללכת עם החוק שלך כל הדרך. השאלה היא רק אם חברות אשר קיבלו זיכיון ואשר היחסים בינן לבין המנוי הם יחסים מסחריים, שהמדינה כמעט אינה יכולה להתערב בהם – כי נדמה לי שכדי לקבל טלפון סלולרי, אתה יוצר איזה הסכם, כמו ב"בזק", אבל הסכם שבו אתה מקבל מספר על התדר. אם מבקשים למצות אתך את הדין מפני שהפכת להיות חדל פירעון כלפי החברה, והדרך היחידה שלהם קודם כול להתמודד עם העובדה, כדי שלא תיצור גירעונות נוספים – ייתכן מאוד שהמטלה עליהם קשה מנשוא, כי ייווצר מצב שבו יהיו אנשים אשר יזמינו טלפונים רק כדי להשתמש בתדרים כאלה או אחרים או במספרים כאלה או אחרים. מאיר פרוש (יהדות התורה): אתה שר התקשורת לשעבר, אם אינני טועה. ראובן ריבלין (הליכוד): נכון, אני מודה באשמה, אני שר התקשורת לשעבר, ולא חשבתי על העניין הזה. מאיר פרוש (יהדות התורה): חיוג למוקדי החירום לא עולה כסף. ראובן ריבלין (הליכוד): ודאי שלא. מאיר פרוש (יהדות התורה): אנחנו מבקשים את זה רק לשלושה חודשים. ראובן ריבלין (הליכוד): הוא לא עולה כסף, אבל אתה משלם את דמי המנוי, מחזיקים לך תשתית שלמה. אם יהיה מצב שבו תשתית שלמה לא תשולם, על-ידי מספר לא מועט של אנשים, רק כדי שאתה תקבל שירות, הדבר יכול ליצור בעיה. לגבי "בזק", אמרתי – – – מאיר פרוש (יהדות התורה): הנושא נדון בהרחבה בוועדת הכלכלה. ראובן ריבלין (הליכוד): אני אצביע בעד, כדי לא לחבל חלילה במאמציך, אבל אני מציע בין הקריאה הראשונה לקריאה השנייה והקריאה השלישית, שכן אינני בוועדת הכלכלה, לתת את הדעת בכל זאת למצב שבו החברות יוצרות תשתיות ולא יוכלו להחזיק אותן, אם ייווצר מצב שבו עשרות אלפי מנויים יחזיקו את הטלפון רק כדי להשתמש בו כאמצעי. מאיר פרוש (יהדות התורה): אני יודע שזה בהסכמת הממשלה. היו"ר דוד רותם: הצעת החוק מדברת על טלפונים נייחים, לא על ניידים. ראובן ריבלין (הליכוד): הוא דיבר גם על "הוט". מאיר פרוש (יהדות התורה): גם על ניידים. ראובן ריבלין (הליכוד): הוא דיבר על נייחים ב"הוט". הוא דיבר גם על ניידים. הוא דיבר על חוק התקשורת (בזק ושירותים), ומדובר על כל אמצעי תקשורת. לכן אני מבקש שהוועדה לפחות תיתן את דעתה, יחד עם החברות, על מנת לאפשר להן לומר את דברן, כי אי-אפשר להחזיק תשתיות בלי שהמנוי משלם לפחות את דמי השיחות. אני יודע ששיחות אלה הן שיחות חופשיות כאשר המינוי הוא מינוי פעיל, אם משתמשים בפלאפון לצרכים אשר מכניסים לחברות אותם כספים אשר הרווח מונח בצדם, אבל יש גם סכנה גדולה בכך שהם מחויבים בהחזקת כל התשתיות. כדאי לשים לב לעניין זה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת ריבלין. ראובן ריבלין (הליכוד): אבל אני אצביע אתך. היו"ר דוד רותם: אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 38) (התקשרות למוקדי חירום), התשס"ח–2007, לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר דוד רותם: בעד – 7, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כך, אני קובע שהצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 38) (התקשרות למוקדי חירום), התשס"ח–2007, התקבלה בקריאה הראשונה, והיא תעבור לדיון בוועדת הכלכלה לשם הכנתה לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת חוק השמות (תיקון מס' 5) (קביעת שם פרטי של אב), התשס"ח–2007 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/189).] (קריאה ראשונה) היו"ר דוד רותם: הנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק השמות (תיקון מס' 5) (קביעת שם פרטי של אב), התשס"ח–2007, של חברות הכנסת זהבה גלאון ועמירה דותן – קריאה ראשונה. אני מזמין את חברת הכנסת עמירה דותן להציג את הצעת החוק. עמירה דותן (קדימה): כבוד היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת של זהבה גלאון ושלי היא בעצם חיבור של שתי הצעות חוק נפרדות, והן עדכון בשל המצב הנוכחי של מה שקבעו בשנת 1956. בשנת 1956 נקבע בעצם שאדם שלא יודעים את שם אביו, ייקבע שם האב על-פי הסבא, האבא של האמא. ברור שזו פיקציה, מבחינת היהדות – – – ראובן ריבלין (הליכוד): ב-1956 לא ידעו שיש אמהות. עמירה דותן (קדימה): תמיד ידעו שיש אמהות, חבר הכנסת ריבלין, וגם נתנו להן כבוד. ראובן ריבלין (הליכוד): – – – עמירה דותן (קדימה): אני חושבת שגם נתנו להן כבוד, ובכל זאת, היינו ילדים אז, אז בכל זאת היה כבוד אחר. בשנת 1975 שונה החוק, או הוסיפו לחוק שבעצם גם השר רשאי לתת שם ולהחליט מה שם האב, כאשר שם האב לא ידוע. הצעת החוק שלי אומרת שאני נגד הפיקציה הזאת, ואני בעד להשאיר מקום ריק. מי שלא יודע את שם האב – תהיה הרובריקה ריקה. חברת הכנסת זהבה גלאון, בהצעת החוק שלה, ואני מניחה שגם היא תדבר, הוסיפה ואמרה שבאותם המקרים או שייקבע השם על-פי החלטת השר, ובכל מקרה זו תהיה החלטה של האם לומר מה שם האב של אותו ילד שנולד. בדיוני הוועדה האיר את עינינו היועץ המשפטי לוועדה שכדאי באותה עת גם לתקן ולומר שבגיל 16, אותו אדם שנולד יוכל לשנות את שמו או לבטלו, על-פי העניין, כי זה חלק מהחוק גם כך. כך שאני חושבת שחבל להרבות פה מלים. בשנת 2008, שהחלה היום, הגיע הזמן לשנות חוק שהושת בשנת 1956 ותוקן בשנת 1975, ולעדכן את החוקים לחיים שבהם אנחנו נמצאים היום. אני מבקשת מחברי להצביע בעד הצעת החוק הזאת. תודה רבה. היו"ר דוד רותם: תודה לחברת הכנסת עמירה דותן. אנחנו עוברים לדיון. חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה. זהבה גלאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני שמחה להגיש את הצעת החוק הזאת יחד עם חברת הכנסת עמירה דותן. הצעת החוק נדונה בוועדת הפנים של הכנסת. אני חושבת שחברי הכנסת ערים לעובדה שבשנים האחרונות הרבה מאוד נשים בוחרות לגדל את הילד שלהן בגפן – חלקן עושות שימוש בתרומת זרע, ובהרבה מאוד מקרים שמו של האב אינו ידוע, וכמו שציינה חברת הכנסת דותן, בעצם החוק היום קובע – החוק לפני השינוי שאנחנו מבקשים להעלות אותו כאן – שבמקרה ששמו של האב ושל אבי האב אינם ידועים, השר, שר הפנים, יכול בעצם לקבוע את שם היילוד בתעודת הזהות בכלל בלי התחשבות בדעת האם – מין הסדר פטרנליסטי, שאני חושבת שבישראל של שנת 2008 אין לו מקום. ההצעה שלנו בעצם מבקשת לאפשר לאם זכות בחירה בעיקר בנוגע לשמו של הילד כפי שיופיע בתעודת הזהות. לכן, על-פי ההצעה שאנו מציעים, אנחנו מבקשים לאפשר לאם כמה חלופות. חלופה ראשונה כשהשם הפרטי של אבי ילדה אינו ידוע, אנחנו מציעים לקבוע את שמו הפרטי של אבי ילדה, לאפשר לה את האופציה הזאת. האם תהיה רשאית להשמיט את השם, לקבוע את השם, או להסכים לשם שקבע שר הפנים, ובדרך הזאת חשבנו שתישמר בחירתה החופשית של האם בסוגיות שנוגעות לה ולבני משפחתה. כמו שציינה חברת הכנסת דותן, קיבלנו את ההצעה בהתחשב בגישה היום, שמקבלת את זכותם של ילדים, בהגיעם לגיל 16, לקבוע בהרבה סוגיות לגבי גורלם. אז גם בנושא הזה חשבנו שאפשר לאפשר או צריך לאפשר לאדם – הוא כבר לא ילד מבחינתנו – לאפשר לו אופציה, והוא לא חייב לקבל אותה, לשנות את ההחלטה בנוגע לשם אביו, אם על-ידי הוספתו, אם זה לא נקבע, או על-ידי שינויו או השמטתו. אני חושבת שזו הצעה מתקדמת, סבירה, מתאימה לרוח הזמן, ואני מודה לחברי הכנסת שנותרו באולם, כנראה כדי לתמוך בה. ראובן ריבלין (הליכוד): האם החלטת השר זקוקה לאשרורה של האם? זהבה גלאון (מרצ): נכון להיום, השר לא זקוק להסכמת האם. עד היום. החוק בעצם מחייב את השר לבקש את הסכמת האם. אני חושבת שזה נכון, זה הגיוני. ראובן ריבלין (הליכוד): – – – זהבה גלאון (מרצ): התנגדותה היא התקפה והיא הקובעת. אני חושבת שזה נכון. בכל הכבוד לשר, הוא לא יכול לקבוע לנו. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה. חבר הכנסת דוד רותם. אחריו – חבר הכנסת אופיר פינס-פז. בבקשה. דוד רותם (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני בהחלט מבין את המצוקה של אם שמבקשת לקבוע שם של אב ולא שהשר יקבע לה. עם זאת, אני חושש שלהחליף פיקציה בפיקציה – אנחנו לא עושים דבר. הסבירה לנו חברת הכנסת דותן שעד עכשיו היה נהוג – או שלוקחים את שם הסב, או שהשר קובע. שני המקרים האלה הם פיקציה, משום שאף אחד מאלה לא אומר את השם האמיתי של האב. אבל ההצעה שקיימת היום היא שבעצם האם תקבע שם של מי שהיא רוצה, וגם זו פיקציה. מקובל עלי שהיינו באים ואומרים שמקום השם יישאר ריק, ולא נאפשר לשר לקבוע שם, אבל לא נראה לי סביר לתת לאם אפשרות לקבוע כל שם שהיא רוצה. היא הרי יכולה להחליט שהיא קובעת שם של אדם שיש לו משפחה – – – זהבה גלאון (מרצ): אופיר פינס, למשל. דוד רותם (ישראל ביתנו): אופיר פינס-פז, כן. ככה היא רוצה לקרוא לאב. ולא שואלים את אופיר פינס-פז. קריאה: – – – דוד רותם (ישראל ביתנו): סליחה, לא על-פי הצעת החוק. על-פי הצעת החוק, לשר אין סמכות להתנגד לשם שהאם מציעה. ראובן ריבלין (הליכוד): לשר הפנים תהיה אפשרות לפסול שם שפוגע ברגשות הציבור. דוד רותם (ישראל ביתנו): זה רגשות הציבור? סליחה. זה ודאי מדבר על דבר אחר לגמרי. משום שאם יקראו לו על שם – כמו שאמרת, ואני מצטער, חבר הכנסת פינס-פז, שאני משתמש בשמך – אם היא אם תחליט לקרוא לו אופיר פינס-פז, זה בכלל לא פוגע ברגשות הציבור. להיפך. אני חושב שזה כבוד גדול שיש אבא כזה. ולכן השר לא יוכל לפסול את זה. לכן אני הייתי מציע ששם האב לא יירשם כאשר הוא לא ידוע; לא יקבע אותו שר הפנים, אבל גם לא נאפשר לאם לקבוע כל שם שהיא רוצה. אני אצביע בעד הצעת החוק בקריאה הראשונה. ראובן ריבלין (הליכוד): יכולים לקרוא לו אופיר – אופיר יש עשרות אלפי ילדים בארץ. אופיר פינס-פז – יש אחד. – – – משום שהיא מתיימרת לומר שאופיר פינס-פז הוא האבא. דוד רותם (ישראל ביתנו): נכון. אבל, חבר הכנסת ריבלין, בהחלט, אם יש שמות פרטיים שהם גם כן לא רבים, אז זה יכול להיות – נכון שאופיר פינס-פז יש אחד, אבל יש גם, אני יודע מה? שלמה זלמן מנדל, רק אחד כזה. אז אנחנו לא נבקש. לכן אני חושב שהרבה יותר נכון היה שבמקרה כזה לא ייקבע שם האב. דבר שני, אני חושב שצריך להגביל את האפשרות של ילד בן 16 לשנות את שמו. לא ייתכן שהאם קבעה שם מסוים, ובגיל 16 הילד ישנה את השם שוב. זה לא שם משפחה, זה שם פרטי של אביו. זה דבר שעשוי להטעות, זה דבר שעשוי לפגוע. לכן, אני אתמוך בהצעת החוק בקריאה הזאת, אבל אני חושב שראוי שבהכנה לקריאה השנייה והשלישית הדברים האלה יתוקנו. תודה רבה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה. יעלה ויבוא חבר הכנסת אופיר פינס-פז. לרשותך שלוש דקות. אחר כך נעבור להצבעה. בבקשה. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני שמח שעליתי לדבר אחרי חבר הכנסת דודו רותם, משום שבסופו של דבר הצעת החוק הזאת נדונה בוועדה שאני עומד בראשה, ואני צריך להשיב לך כמה תשובות. אחת, אנחנו התייעצנו עם משרד הרווחה, ומה שמנחה את משרד הרווחה זה תמיד טובת הילד. משרד הרווחה משוכנע שחשוב מאוד שיהיה שם לילד גם אם מדובר במצב שבו שם האב לא ידוע, כי הדבר הזה עלול לסבך אותו. אם לא יהיה שם, אם תהיה שם רובריקה ריקה, התפיסה הטיפולית היא שייגרם לו נזק משמעותי. קיבלנו על זה סקירה שלמה, כי גם אנחנו חשבנו – הרי גם אנחנו לא אוהבים פיקציות. אפילו אלה שחוקקו את החוק הראשי הראשוני בזמנו, אני לא חושב שהם אהבו את הסידור שהם מצאו. אבל באמת הסידור הזה אבד עליו כלח, וצריך למצוא סידור הרבה יותר עדכני וראוי. קודם כול, באשר לשאלה הזאת – זו התשובה. אשר לשאלה השנייה: כשהילד מגיע לגיל מסוים, והוא הרי מכיר את המציאות – הרי הדבר הזה לא יוסתר ממנו – הרעיון שנאפשר לו באופן חד-פעמי, זה לא חייב להיות בגיל 16, אבל באופן חד-פעמי להחליף את שמו. קודם כול, זו זכותו של כל אזרח בישראל, אני רוצה שתדע. גם אתה יכול ללכת למשרד הפנים לשנות – – – ראובן ריבלין (הליכוד): בגיל 18 – זה ההבדל. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): אוקיי, אז נחשוב אולי על הגיל. יכול להיות שנחשוב על הגיל, אנחנו בקריאה הראשונה. אבל הזכות הזאת היא זכות אלמנטרית לכל אזרח, קל וחומר לילד ששם אביו הוא לא שם אביו האמיתי. הדבר השלישי לגבי עניין האב: מיהו יהודי, ומיהו האב? חבר הכנסת רותם, תנוח דעתך. אנחנו עלינו על העניין הזה שיכולה האם לבוא ולהציע שם של אבא שהוא כמובן לא האב, והוא איש בחברה, הוא אדם בישראל, שללא ידיעתו פתאום ימצא את עצמו רשום בתעודת זהות של מאן דהוא שהוא אביו, בו בזמן שהוא לא אביו, ופה יכול להיגרם נזק לא קטן. היו"ר עתניאל שנלר: רבותי, זה לא רק מי האב, אלא גם מי מדבר. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): לכן, אנחנו נצטרך בעניין הזה לפי דעתי לקבוע בהסכמה כלשהי שהאם תצהיר בפני שר הפנים או מי מטעמו במשרד הפנים שהיא לא משתמשת בשם של אדם מהיישוב. זהבה גלאון (מרצ): יש מענה בחוק, כמו שאמר חבר הכנסת ריבלין – – – אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): כן, אבל איך השר ידע? השר צריך לדעת, השר הרי לא יכול לחשוד סתם. לכן, זה צריך להיות מלווה לפי דעתי או בתצהיר כלשהו, או במשהו מצד האם, שלא מדובר בכך. ואם כן מדובר, אזי היא צריכה שיהיה כתוב, ואז השר יצטרך להפעיל שיקול דעת. אנחנו בעניין הזה חייבים להיות מאוד קפדניים, כדי שבאמת חלילה לא יגרם נזק לחינם לא לאופיר פינס-פז ולא לאף אחד אחר. תודה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. ראובן ריבלין (הליכוד): ביקשתי לדבר. היו"ר עתניאל שנלר: בבקשה, חבר הכנסת ראובן ריבלין, יעלה בכבוד. ראובן ריבלין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, הכנסת היא לא רק טקסים, היא גם מהות. כאן מביאות לנו שתי חברות כנסת באמת התייחסות לדברים שהם בני שנות דור, והשאלה היא אם הדור שלנו לא צריך כבר לבוא ולהתקדם, ולראות את המציאות, אשר מוכיחה שרבות האמהות שהן אמהות חד-הוריות מסיבה כזו או אחרת, והילדים ודאי שהם נולדו לעולם הזה, והעולם הזה צריך לדאוג להם. הצעת החוק של שתי חברות הכנסת הנכבדות – ודאי כשהן מאוחדות – נעשתה כסוף מעשה שהיתה מחשבה תחילה בו. ניכרות גם טביעות האצבעות של משפטנים, וטובים, אשר ייעצו להן. ואם הם לא ייעצו להן, אני מוכרח לברך אתכן על היצירתיות, אף שחברת הכנסת גלאון כבר כמעט הפכה משפטנית, וחברת הכנסת דותן, שידה רבה בפעילות הציבורית, היא אפילו מגשרת. אבל בהחלט רואים פה טביעת אצבעות של אנשים אשר הם בני-אוריין ומומחים לעניין זה. חבר הכנסת רותם העלה שאלות חשובות ביותר. חבר הכנסת רותם, כל שאלותיך מתייחסות למה שנקרא יומרנות או הטעיית הציבור. הגנה זו קיימת, ולא יכול להיות מצב שבו ינסה אדם להטעות את הציבור. אני חושב שצריך אולי לומר זאת במפורש. אולי המובן מאליו צריך שייאמר פה, בגוף החוק, על מנת להסיר כל ספק מלב. אני חושב שבין הקריאה הראשונה לשנייה והשלישית צריך לשים לב להערותיך, לא הערותיך הפרטניות, אלא להערתך הגורפת, המפחדת ממצב שבו חלילה יחשוב מישהו שהילד מיוחס לאדם מסוים, כפי שהיטבת לתת דוגמאות, שאינני רוצה לחזור עליהן משום שחבר הכנסת לא נמצא כאן כרגע. אני מודה לו על כך שהוא אפשר לנו להשתמש בשמו על מנת להמחיש את הבעיה. אני חושב גם שבמקרה כזה שבו נקבע שם על-ידי אחר, והילד גדל, וילד בן 16 היום הוא אדם אשר יודע ובקיא בכל הלכות החיים, והוא רשאי – שלא כמו החוק האזרחי הרגיל, רק בהגיעו לבגרות אזרחית, דהיינו גיל 18, אלא בגיל 16 – ואני הייתי אפילו ממליץ לחשוב על מצב שבו אדם אשר יכול להעיד בעדות, לתת עדות, או שניתן לשאול אותו שאלות שהוא בר-הבנה בהן, והוא יכול לתת לשופט תשובות שבהן ניכר שהוא מבחין בין הטוב לרע, ובין האמת לשקר, ובין הרצון לבין לחץ – אולי לא מתחת לגיל 14 – שהוא יבוא ויאמר את דברו, כנער אשר מבקש להגן גם על זכויותיו. אני חושב שעשו מצוין המציעות כאשר הן קבעו את גיל 16 כגיל שבו אנחנו נוכל לאפשר לנער לבוא ולומר את דברו בעניין זה. לא צריך בית-המשפט לבוא ולהיעתר לבקשתו, אבל בהחלט צריך לתת לו מעמד, ולא צריך לחכות אפילו עד גיל 18. לכן, אני מברך על הצעת החוק. יצחק זיו (גיל): – – – דוד רותם (ישראל ביתנו): עם כל הכבוד, יש בדבריך סתירה פנימית. ראובן ריבלין (הליכוד): בהחלט יכול להיות. דוד רותם (ישראל ביתנו): מצד אחד אתה אומר שהעולם מתקדם, ויש היום מצב של אמהות חד-הוריות – – – ראובן ריבלין (הליכוד): בין השאר. יכולים להיות מקרים הרבה יותר חמורים. דוד רותם (ישראל ביתנו): ולכן, מכיוון שהעולם כבר – – – מה הפסול מצאת בכך שלא יופיע שם אב? ראובן ריבלין (הליכוד): דרך אגב, עניין זה ניתן. העניין הזה הוא אופציונלי, הוא אפשרי. העניין הזה הוא אפשרי. דוד רותם (ישראל ביתנו): זה תלוי בבחירת האם. ראובן ריבלין (הליכוד): אתה רוצה להפוך ילד לשתוקי ואסופי. אם האם רוצה לבוא ולומר ששם האב אינו חשוב לילד, יבוא הילד בגיל 16 ויאמר אם חשוב לו או לא חשוב לו. נדמה לי שבהיותי מבין מעט מאוד – לא מבין, שומע, ושמעתי פעם על אותם מונחים שמקורם, כמובן, במשפט העברי – אני לא הייתי מציע לבוא ולהזדרז ולומר שזאת התוצאה, משום שתוצאה זו עלולה להביא לידי מצב שבו הילד יהיה זה אשר יסבול את הסבל אשר מקנים לו או מטילים עליו כתוצאה מהאמירה שלך. יכול להיות מצב שבו האם תאמר: אני לא רוצה לקרוא לילד בשם האב, האב לא מעניין אותי כל עיקר. זכותה. אבל אומרים שגם זכות לבוא ולומר שיינתן לו שם, והדבר הזה עולה ומתקבל על דעתי. אדוני היושב-ראש, אסור להצביע פעמיים, אנחנו יודעים זאת מהכנסת השש-עשרה. אם הייתי יכול, הייתי מצביע פעמיים. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה. אנחנו מודים לך גם על הלימוד הזה שאמרת לחבר כנסת טרי, שכנראה לא יודע שאסור להצביע פעמיים. אנחנו נעבור עכשיו להצבעה בקריאה ראשונה. מי נגד? מי בעד? מי נמנע? אנחנו עוברים עכשיו להצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק השמות (תיקון מס' 5) (קביעת שם פרטי של אב), התשס"ח–2007, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר עתניאל שנלר: ובכן, בעד – 9, נגד – אפס, אין נמנעים. אם כן, אני קובע שהצעת חוק השמות (תיקון מס' 5) (קביעת שם פרטי של אב), התשס"ח–2007, התקבלה בקריאה ראשונה, והיא תעבור לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. אבקש לברך את המציעות. הצעת חוק הבוררות (תיקון מס' 2) (ערעור על פסק בוררות), התשס"ח–2007 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/191).] (קריאה ראשונה) היו"ר עתניאל שנלר: אנחנו נעבור להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הבוררות (תיקון מס' 2) (ערעור על פסק בוררות), התשס"ח–2007, של חברי הכנסת גדעון סער ועמירה דותן – קריאה ראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת גדעון סער להציג את הצעת החוק. בבקשה. גדעון סער (הליכוד): תודה. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה, תכלית הצעת החוק שהגשנו, חברת הכנסת עמירה דותן ואנוכי, היא לעודד שימוש בהליכי בוררות. לשם כך צריך לנסות ולהבין מהם אותם המכשולים אשר מונעים מאנשים ללכת לבוררויות. אף שיש עומס דיונים בבתי-משפט, שכולנו מכירים, יש עדיין חשש רב מהתדיינות בפני בוררים. עורכי-דין לא ממליצים ללקוחותיהם ללכת לבוררויות. אפילו יש הנחיה שאוסרת ככלל על המדינה ללכת לבוררויות, והליכה לבוררויות במקרים חריגים נעשית באישור היועץ המשפטי לממשלה. פעמים החשש הוא מפני האי-יכולת לערער על פסק הבורר, נושא אשר בחוק הבוררות, בסעיף 24, בא לידי ביטוי בנושא של הבקשות לביטול פסק הבוררות. אין הבקשות הללו מתייחסות לטעות משפטית שנפלה בפסק הבוררות; הן מוגבלות לעילות מאוד מסוימות: תקנת הציבור או דברים אחרים. אשר על כן, אנשים רוצים לצמצם את מרווח הטעות והולכים לבתי-משפט. מה שאנחנו מציעים במקרה הזה הוא מסלול חוץ-בית-משפט, מסלול של ערעור על פסק בורר בפני בורר או בוררים, שהוא, כך אנו מקווים, בראייה הכוללת – עם מכשירים נוספים שיש כאן, אשר בהיעדרם יש בעיה ללכת לפרוצדורות דומות – יגרום למתדיינים ללכת לבוררויות. בטרם נחקק חוק הבוררות – וזה קרה לפני כמעט 40 שנה – פסקו בתי-המשפט כי אחת העילות לביטול פסק בורר היא טעות בולטת על פני פסק הבוררות. חוק הבוררות הנוכחי סתם את הגולל על האפשרות הזאת, בשל הסברה שזה פורץ את הסופיות של הליך הבוררות, ולכן מתדיינים ועורכי-דין נרתעים מלפנות אליו. היום יש לנו פרספקטיבה לבוא ולומר שאותו שינוי לא הביא להזדקקות רבה להליך הבוררות, ואולי אפילו הביא את ההיפך. היום בעיני המשפטנים הליך הבוררות נתפס כהליך שמאפשר טעויות מהותיות, שלא ניתן לתקנן. אחת השאלות שעמדה בפני הוועדה בראשות חבר הכנסת בן-ששון – ואני מנצל הזדמנות זו להודות לו על עבודתו על הצעת החוק – היא אם אנו צריכים לפתוח פתח לערעורים בפני בתי-המשפט. מצאנו שהעניין הזה, שעלה בדיוני הוועדה, יביא את ההיפך ממה שאנו רוצים. דהיינו, העמסת עומס נוסף על בתי-המשפט. לכן רצוי ליצור את אותו מסלול קוהרנטי, שבו הערעור על פסק הבורר – למי שבוחר את זה – מתבצע בפני הבורר או בפני הרכב של בוררות. גם היום הדבר הזה אפשרי, במקרה שהוא מוזכר במפורש בהסכם הבוררות. אנחנו מציעים ליצור מסלול, מתוך הנחה שהדבר יגביר את המודעות לכך ויפחית את הרתיעה מהליך הבוררות. יש עוד שינויים כאן, אשר הם חלק מאותה חבילה שאנו מקווים שתביא לתוצאה הזאת. כיום חוק הבוררות לא מחייב את הבורר לנמק את פסק הבוררות. אנו מציעים שאם הצדדים הסכימו ללכת למסלול שלנו, של פסק בוררות שניתן לערעור, תחול על הבורר הראשון חובת הנמקה על ההכרעה. אם לא כן, הרי ברור שיקשה מאוד על הבורר בערעור לערוך ביקורת על ההחלטה המקורית. כאשר הם לא מסכימים שפסק הבוררות יהיה ניתן לערעור, חלה אותה חובת הנמקה אך ורק אם הצדדים החליטו להתנות זאת במפורש בהסכם הבוררות. נוסף על כך, אנחנו מציעים להוסיף לחוק הבוררות תוספת, ולקבוע בה הסדרים שיחולו אם הצדדים הסכימו על ערעור בפני בורר. למשל, מוסדות המקיימים הליכי בוררות נוהגים לקבוע הוראות מפורטות לעניין ערעור בפני בורר. הוראות המצויות בתוספת מסדירות עניינים אלה: חובת תיעוד של ישיבות בוררות, הרכב הבוררים בערעור, המועדים להגשת הערעור, אופן הגשתו, התגובות על ערעור וערעור שכנגד, דרך ניהול ההליך וההכרעה בו, המועד למתן פסק הבוררות בערעור וחובת הנמקתו. סוכם במהלך הדיונים שהתקיימו לקראת הקריאה הראשונה כי בעת הכנת הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית תבחן הוועדה את ההצדקה, כאשר אנחנו מדברים על אותו מסלול, לצמצם את העילות לביטול פסק בוררות שמפורטות בסעיף 24, שהרי יש כאן מסלול כפול. ברור לחלוטין שיש עילות שלא ניתן לבטלן, כמו נושא תקנת הציבור, אבל הדברים הללו ייבחנו לקראת הקריאה השנייה והשלישית. כאמור, אדוני היושב-ראש, אנחנו מאוד מקווים שהמכלול שמוצע יעודד אנשים ויתמרץ אותם ללכת לבוררויות. ראיתי רק עכשיו שזה בעצם תיקון מס' 2 לחוק הבוררות, שהוא חוק שחוקק לפני כמעט 40 שנה, וזה כבר אומר דורשני. איך יכול להיות שיש הסכמה כל כך נרחבת בקהילייה המשפטית, והמוסד הזה של בוררות לא מנוצל. ביחס לכל מדינה אחרת יש ריבוי כל כך גדול של הליכים משפטיים בערכאות המשפט, וכמעט אין שימוש במסלולים אלטרנטיביים. אני חושב שאנחנו צריכים להמשיך ולבחון זאת, ואני בטוח שוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת תמשיך ותבחן במהלך הקדנציה עוד אפשרויות לתמרץ צדדים ללכת למסלולים אלטרנטיביים להליכים הרגילים של מערכת המשפט. אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה, לחברת הכנסת עמירה דותן, שותפתי לאורך כל הדרך, לאותם גורמים בלשכת עורכי-הדין אשר סייעו בידינו, ואף היו מאלה שהעלו את הרעיונות בפנינו. אגב, אלה רעיונות שהיו גם בהצעת חוק בקדנציה הקודמת, רק שלא קודמו בקדנציה הקודמת. אני רוצה להודות ליועצת המשפטית, עורכת-הדין תמי סלע. אני רוצה להודות לכל מי שנטל חלק במלאכה. אני מבקש את תמיכת הבית בהצעה בקריאה הראשונה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה לחבר הכנסת סער. חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון. חבר הכנסת אורי אריאל – איננו נוכח. חבר הכנסת יעקב מרגי – איננו נוכח. חבר הכנסת משה גפני – איננו נוכח. חבר הכנסת מיכאל מלכיאור – אינו נוכח. אשר על כן יעלה ויבוא חבר הכנסת מנחם בן-ששון. בבקשה. מנחם בן-ששון (קדימה): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, החברים המציעים, חברת הכנסת דותן, חבר הכנסת סער, כמובן, באתי לתמוך בהצעה ולבקש מחברי הכנסת שיצטרפו, ולציין, כפי שאמר חבר הכנסת סער, שיש רגעים מאוד מרעננים בעבודה בוועדה. אתה פתאום מתוודע אל תהליכים שהם ותיקים ונכשלו. ראובן ריבלין (הליכוד): איפה שאולמרט לא משפיע עליך, אתה עושה עבודה מצוינת. היו"ר עתניאל שנלר: אנחנו עוד מעט נזמין בוררות. מנחם בן-ששון (קדימה): לא. ראובן ריבלין (הליכוד): אין צורך בבוררות, אין צורך. האותיות על הקיר, הכתובת על הקיר. היו"ר עתניאל שנלר: אני מציע שנחזור לנושא הדיון. חבר הכנסת בן-ששון, בבקשה. מנחם בן-ששון (קדימה): מנה מנה. שמעתי את ראשית דבריו של חבר הכנסת סער ורצתי למעלה כדי להשתתף בדיון. ייתכן שאני חוזר על דברים שלו, אז אני מבקש סליחה גם מהפרוטוקול וגם מהשומעים. ובכל זאת, הרי ניסו כל מיני פתרונות. חבר הכנסת סער ציין שמדובר בתיקון שני, אבל הוא כמו במוסדות לבוררות, והמוסדות הללו אינם מצליחים להביא את ההמונים. לאחר מכן בדקנו, כשקראנו את החוק, וראינו שיש ארגונים רבים שיש בהם בוררות מעין חובה או כמעט חובה, ושם המהלך מתקיים ויש שמחה גדולה, כי יש מעט מאוד ערעור, כי הערעור אסור, או אי-אפשר לפתוח פתח מעבר לתהליך הזה. גם זה מהלך שלימד אותנו לקח מסוים. ההצעה של חברי הכנסת, בצורה שהיא לפנינו, יש בה הסבה של תשומת לב. היא מאוד מאוד זהירה, אם שמתם לב. חבר הכנסת סער עמד על הדברים הללו. היא מאוד מאוד זהירה בכך שהיא לא מבקשת לשבור מוסרות של דיונים משפטיים, של הליכים משפטיים, אלא היא נסגרת בתוך מעין מהלך של בוררות ובוררות נוספת לצורכי הערעור. אני מקווה שגם נצליח לעשות טוב עם סעיף 24, שמדבר על העילות שבהן אנשים באים לבטל פסקי-דין של בוררות. אבל יש שני קהלים או שתי חזיתות שאליהם אני מפנה את הדברים עכשיו, וזה לא לחברי הכנסת. החזית האחת היא ממשלת ישראל. יש הנחיה של היועץ המשפטי לממשלה, שהפכה להיות עניין קדוש. עד כדי כך קדוש, ששמעתם את שר האוצר עומד פה על הבמה ואומר שיש חריג שהוא הציע לחברי הסגל האקדמי, הצעה של בוררות. "לא תברר" זה לא דיבר, לא מהדיברות האחרונים ובוודאי לא מאלה שאין בהם לאו. מוכרחים למצוא דרך להבקיע את הלאו הזה, משום שהממשלה נמצאת בחזיתות משפטיות רבות. היא גוף ענקי. אני אמרתי את הדברים במסגרות שונות. הוועדה תחזור ותנסה למצוא את האפיק שיתיר את הלאו הטוטלי הזה. ראובן ריבלין (הליכוד): הממשלה קבעה – יש לנו כאן מזכיר ממשלה לשעבר – את הקו המנחה האומר שלא תהיה הבוררות לנוסחה כלשהי של השפעות פוליטיות. לכן אומר היועץ המשפטי: אין בוררויות. ייקוב הדין את ההר, כי בוררויות מתחילות להיות דבר של השפעות כאלה ואחרות. הוא אומר: אני אתן רק את האישור שלי במקרה שאני חושב שציבורית טוב להביא את העניין לבוררות. מנחם בן-ששון (קדימה): שייתן. והראיה, חבר הכנסת ריבלין, שבחודשיים האחרונים, בסוגיות חינוכיות – – – ראובן ריבלין (הליכוד): העיקרון שלו הוא עיקרון מצוין, בעיקר כאשר בראשות ממשלתנו עומדים האנשים הנוכחיים. מנחם בן-ששון (קדימה): אני עברתי את זמני ואני אומר עוד הפעם. חזית אחת שאנחנו צריכים להבקיע אותה היא חזית שאפשר לבוא אתה בדברים, ונבוא אתה בדברים, זה הייעוץ המשפטי לממשלה. החזית השנייה היא לשכת עורכי-הדין. הרי במהלך הזה היתה אתנו לשכת עורכי-הדין. צריך להסביר, לאלה שמייעצים ללקוחותיהם לא פעם ולא פעמיים: אל תלכו לבוררות – בוררות היא אפיק שלכתחילה חבל להחמיץ אותו. חברים, לתמוך בהצעה הזאת זאת תחילת הדרך. היו"ר עתניאל שנלר: אנחנו נעבור להצבעה בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הבוררות (תיקון מס' 2) (ערעור על פסק בוררות), התשס"ח–2007, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר עתניאל שנלר: בעד – 9, נגד – אין, נמנעים – אין. אני קובע בזאת שהצעת חוק הבוררות (תיקון מס' 2) (ערעור על פסק בוררות), התשס"ח–2007, התקבלה בקריאה ראשונה, והיא תעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יישר כוח למציעים. הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 35) (העברה או השעיה מכהונה עקב ביטול בחירות), התשס"ח–2007 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/189).] (קריאה ראשונה) היו"ר עתניאל שנלר: אנחנו ממשיכים בסדר-היום. אנחנו עוברים להצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 35) (העברה או השעיה מכהונה עקב ביטול בחירות), התשס"ח–2007, של חבר הכנסת גלעד ארדן – קריאה ראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת ארדן להציג את הצעת החוק. גלעד ארדן (הליכוד): תודה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 35), המונחת היום על שולחן הכנסת לקריאה הראשונה, עוסקת בהעברה או בהשעיה מכהונה של ראש עיר עקב ביטול בחירות. סעיף 73 לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה–1965, מסדיר את ההליכים להגשת ערעור בחירות וקובע הוראות בדבר ביטולן של בחירות שהערעור עליהן התקבל. לפי הסעיף האמור, בית-המשפט רשאי, בין היתר, לבטל את הבחירות בכלל ולהורות על עריכת בחירות חדשות בתוך 30 ימים. במקרה כזה, עד לאחר הבחירות יתנהלו ענייני הרשות המקומית על-ידי ועדה שימנה שר הפנים. סעיף 73א לאותו חוק קובע הוראות בדבר ביטול בחירות בידי בית-המשפט בהליך שאינו ערעור בחירות. לפי סעיף זה, אם פסק בית-המשפט כי הבחירות בטלות בהליך כאמור, יקוימו בחירות חדשות ברשות המקומית בתוך 120 ימים מיום שפסק-הדין היה לסופי. בתקופה זו יתנהלו ענייני הרשות המקומית על-ידי ועדה שימנה השר. הצעת החוק שמונחת על שולחן הכנסת, בעצם מציעה לקבוע הוראות אחידות לעניין הליכי ביטול הבחירות בידי בית-המשפט, בין שהבחירות בוטלו על-ידי ערעור בחירות בין שהן בוטלו על-ידי בית-המשפט. ראשית, מוצע לקבוע כי ההעברה מהכהונה לא תהיה אוטומטית ולבית-המשפט יהיה שיקול דעת לקבוע אם להעביר את ראש הרשות או את חברי המועצה מתפקידם, ובית-המשפט בעצם ישקול אם לראש הרשות או לחברי המועצה היתה בכלל השפעה על אותו ליקוי שבשלו בית-המשפט בעצם מורה על ביטול הבחירות. לכן מוצע לתקן גם את סעיף 73ג לחוק ולקבוע שענייני הרשות המקומית יתנהלו על-ידי ועדה שימנה השר רק מהמועד שהורה עליו בית-המשפט ולא רק מאותו יום שפסק-הדין היה לסופי, כפי שקבוע היום. שנית, לפי הוראות החוק כלשונן היום, הסמכות להעביר מכהונה מוקנית לערכאה הראשונה רק בהליך של ערעור בחירות, לפי סעיף 73, אך לא בהליך לפי סעיף 73א, שבו בעצם בית-משפט מחליט על ביטול בחירות שנפל בהן פגם. במצב דברים זה, וזה בעצם עיקר החוק, ראש רשות מקומית או חברי מועצה מקומית שנבחרו שלא כדין, אף שבית-המשפט בעצם החליט לבטל את הבחירות, ואפילו אם הוא ביטל את הבחירות בגלל פגם שנפל בהן, בגלל פעילות של אותו אדם שנבחר לראש רשות מקומית – אותם אנשים בעצם, לפי המצב היום, עלולים להמשיך ולכהן עוד זמן ממושך לאחר שבית-המשפט בערכאה הראשונה קבע כי הבחירות בטלות. כי, בעצם, עד שבית-המשפט של הערעור לא קבע שפסק-הדין הוא סופי, הם ממשיכים לנהל את ענייני העיר, והם עלולים גם להמשיך ולבצע מעשים שישפיעו על הציבור לקראת הבחירות החוזרות. לכן מוצע לקבוע כי גם בהליך לפי סעיף 73א לחוק, כלומר, ביטול של בחירות על-ידי בית-משפט בערכאה ראשונה, בית-המשפט יהיה רשאי להורות כי ההעברה מהכהונה תהיה מיידית, ואותה הוועדה שימנה שר הפנים תיכנס לנעלי ראש העיר ותנהל את ענייני העיר עד להכרעה בערכאת הערעור. ראובן ריבלין (הליכוד): שיקול הדעת הוא של בית-המשפט. גלעד ארדן (הליכוד): שיקול הדעת הוא של בית-המשפט. גם אם הבחירות מתבטלות בנימוק שנפל בהן פגם – ופה באנו לקראת ראשי הערים, כי בעצם באו בפני הוועדה נציגי השלטון המקומי ואמרו שיכול להיות מקרה שבית-משפט יבטל את הבחירות כי נפל בהן פגם, אבל הפגם, מי שאשם בו, זה בכלל לא ראש העיר שנבחר. אלו שהתמודדו נגדו גרמו לפסילת קלפי בהתנהגותם שם, ונוצר צורך לבטל את הבחירות. לכן כרגע אין עננה מעל ראש העיר שנבחר, אז אפשר לאפשר לו בינתיים לערער. ראובן ריבלין (הליכוד): עד אותו מועד. גלעד ארדן (הליכוד): כן, ועד אותו מועד הוא ימשיך לנהל. אבל במקרה שבו בית-המשפט השתכנע שמי שנבחר הוא גם זה שגרם לפגם, מה פתאום שהוא ימשיך עוד חודשים רבים לנהל את ענייני הרשות? אני חושב שזאת הצעה שתתרום לטוהר השלטון ברשויות המקומיות. זה תהליך שהכנסת החילה גם על עצמה בחודשים האחרונים, בהצעת החוק שגם חבר הכנסת ריבלין היה שותף לה – שלפיה חבר הכנסת שהורשע בעבירה עם קלון יושעה אוטומטית. אני חושב שהנורמות האלה – אנחנו צריכים להרחיב אותן לכל המקומות שיש בהם נבחרי ציבור, שהציבור ונבחריו יבינו שלמעול באמון הציבור – – – אברהם מיכאלי (ש"ס): מי זאת הערכאה הראשונה שאתה מציע? גלעד ארדן (הליכוד): הערכאה הראשונה, אני לא מציע, היא כבר קבועה היום, היא בית-המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים. הערעור עליו הולך לבית-המשפט העליון. תודה רבה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה, חבר הכנסת ארדן. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון. חבר הכנסת אורי אריאל – אינו נוכח. חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח. חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח. חבר הכנסת מיכאל מלכיאור, האם אתה מעוניין להתייחס להצעת החוק הזאת? מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): לא. היו"ר עתניאל שנלר: אם כך, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 35) (העברה או השעיה מכהונה עקב ביטול בחירות), התשס"ח–2007, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר עתניאל שנלר: בעד – 6, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כך, אני קובע בזאת שהצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 35) (העברה או השעיה מכהונה עקב ביטול בחירות), התשס"ח–2007, התקבלה בקריאה ראשונה, והיא תעבור לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת חוק הפיקוח על מסגרות לפעוטות, התשס"ח–2008 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/193).] (קריאה ראשונה) היו"ר עתניאל שנלר: אנחנו נמשיך בסדר-היום. הצעת החוק הבאה היא הצעת חוק הפיקוח על מסגרות לפעוטות, התשס"ח–2008, של חברי הכנסת רן כהן, מיכאל מלכיאור וזבולון אורלב – קריאה ראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת מיכאל מלכיאור להציג את הצעת החוק. בבקשה. מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כבוד חבר הכנסת, זה חוק חשוב ביותר. אני מבקש שכבוד היושב-ראש ייתן לי בחצי דקה להגיד דבר שהבטחתי להגיד מעל בימת הכנסת. היו"ר עתניאל שנלר: בבקשה. מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): בדיוק עכשיו באתי מהפגנה של תנועת "הצופים" ותנועת "בני עקיבא", שהפגינו מול הכנסת כדי שאנחנו נפעל בהרבה יותר נחרצות נגד התופעה של ריסוק זכויות אדם בצפון-קוריאה. יש שם מחנות כמו מחנות ריכוז, יש שם משטר אכזרי כלפי ילדים וכלפי מבוגרים, ואני חושב שכל הכבוד לתנועות הנוער. באו לכאן מאות אנשים צעירים, מיוזמתם. דרך האינטרנט הם התחברו זה עם זה והביאו לכאן מאות צעירים מתנועות הנוער להפגין. הבטחתי להעלות את זה מעל בימת הכנסת היום, ואכן עשיתי כמצוותם. אנחנו נמשיך לטפל בזה, לדעתי, כי זה נושא שיכול להעיר גם אותנו ליתר פעילות. אנחנו חלק מהעולם היום, מה לעשות, ואם אנחנו שותקים, זה אומר שהעולם שותק. היו"ר עתניאל שנלר: אנחנו רוצים לברך אותך על שהעלית את הנושא הזה בפני הכנסת. הכנסת בוודאי גאה בנוער שלנו. מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): בעניין הצעת החוק, אני עובד על החוק הזה כבר ארבע שנים וחצי, בהתחלה בהתנגדות נחרצת של הממשלה, אבל בינתיים בתמיכה מלאה של הממשלה. זאת אומנם הצעת חוק פרטית שלי, אבל העבודה נעשית יחד עם משרד התמ"ת, ובמיוחד המחלקה במשרד התמ"ת שמטפלת במסגרות של משפחתונים לגיל הרך. העניין הוא שהיום יכול כל אדם לקחת עשרה ילדים, לשים אותם במרתף שלו, בלי תנאים, בלי הכשרה, בלי אישורים. אם הוא רוצה לפתוח קיוסק, צריך אישורים מהעירייה, ממכבי-אש. אם הוא רוצה לטפל בעשרה ילדים מ-08:00 עד 18:00, לא צריך כלום, לפי החוק היום. שום דבר. ההפקרות הזאת כלפי ילדים – אנחנו מדברים לא על ילד אחד או שניים, אלא על 400,000 ילדים מגיל אפס עד שלוש – אי-אפשר להמשיך את זה. בשותפות עם המועצה לשלום הילד עיבדתי הצעת חוק, וזאת הצעה שקיבלה גם את ההסכמה הרחבה מאוד של הממשלה, והיא קובעת שכל מסגרת שיש בה ארבעה ילדים ומעלה ושפועלת לפחות 20 שעות בשבוע – כל מסגרת כזאת צריכה לעבור קודם כול רישוי מקדמי של התנאים הפיזיים, התברואתיים. לבדוק שמי שמטפל בילדים זה לא מישהו שיש לו עבר שלא מתאים לעניין. ואחר כך הכשרה, השתלמויות. אנחנו כמובן יודעים שיש עשרות אלפי מטפלות וגננות מעולות, ורוצים להמשיך את עבודתן, אבל לצערנו אנחנו שומעים בתקשורת – אני לא זוכר שקיבלנו כל כך הרבה תגובות כמו כאשר הצעתי את זה בהתחלה, לפני ארבע שנים וחצי – המון המון סיפורים מפחידים על מה שקורה. את הדבר היקר ביותר הורים מפקירים, בגיל הכי רגיש, הגיל שבו כל ההתפתחות המוטורית, הרגשית, החינוכית של הילד תלויה – וההורים שמים את הילד ואין להם אופציות. כשהם צריכים לקנות ספה חדשה, הם עושים חקר שוק. פה הרבה פעמים אין להם אפשרויות. לכן אנחנו חייבים, כמדינה אחראית, להסדיר את הנושא הזה. זה חוק מורכב, ארוך, עם המון סעיפים ופרטים איך תיעשה הבדיקה ואיך נבטיח במידה האפשרית, גם במגבלות התקציביות, פיקוח רציני על העניין. אני שמח שהעניין הוסדר. אני שמח על שיתוף הפעולה, בסופו של דבר, עם הממשלה בעניין הזה, ואני גאה להביא את זה לקריאה ראשונה. הכוונה היא שתוך ארבעה–חמישה שבועות – לא יותר, כי עשינו כמעט את כל העבודה בהכנה לקריאה הראשונה – נביא את זה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הקריטריונים נקבעו גם על-ידי ועדה שהממשלה קבעה, ועדת-שמיד, שגם עוסקת בנושא של ילדים בסיכון ובהרבה נושאים אחרים. הם יקבעו את התקנות ואת הקריטריונים, מה צריך כדי שלחוק הזה יהיו התקנות הראויות. אבל אני גאה מאוד שהגענו לנקודה הזאת. תודה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה, חבר הכנסת מלכיאור. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון. חבר הכנסת זבולון אורלב, גם הוא ממציעי הצעת החוק, בבקשה. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש – נעים להגיד את זה – – היו"ר עתניאל שנלר: תודה. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – חברי חברי הכנסת, מכובדי השר איתן, לחוק הזה, ככל שהוא נראה צנוע, יש חשיבות גדולה מאוד. עד היום המצב הוא שבכל מה שקשור בחינוכם של פעוטות עד גיל שלוש יש הפקרות מוחלטת. אין שום פיקוח, אין שום נורמות, אין שום הסדר שמגן על הפעוטות. בגיל הזה יש שני דברים קריטיים. אחד, מדובר בפעוטות שהם חסרי ישע. גם כשאתה פוגע בהם, חס וחלילה, הם לא יודעים לבטא את עצמם ולומר שהם נפגעו, מלבד בכי, מלבד הרטבות. אין להם יכולת ורבלית לומר: המטפלת הרביצה לי, המטפלת התעללה בי. אין להם היכולת הזאת. עוד בעיה אחת: זהו גיל קריטי לחינוך. כשאנחנו אומרים בשפה היהודית: גרסא דינקותא, אנחנו מתכוונים לגרסא דינקותא, גרסת היונק. כל מחנך יודע שזהו גיל קריטי, ודווקא בגיל הזה, כשאתה צריך אנשים שהוכשרו, אנשים שיש עליהם פיקוח, מסגרת שיש לה הנחיה והשתלמויות, דווקא בגיל הזה משום-מה המחוקק ראה שאין צורך להשגיח. לכן, אני רואה בכך חשיבות גדולה מאוד. זאת כבר הכנסת השלישית שאני נמצא בה – הכנסת החמש-עשרה, השש-עשרה והשבע-עשרה – וזה חוק שאנחנו מנסים לחוקק. זה אחד מסדרת החוקים החברתיים שהממשלה התנגדה לו לכל אורך הדרך, מנקודת מבטה בצדק – לך תפקח עכשיו על כל פעוטון שיש בו ארבעה ילדים ומעלה. זה סיפור. הרי בקושי יש תקנים ברווחה לעובדים סוציאליים, לקציני מבחן, לפקידות אימוץ ולכל מגוון התפקידים בשירותי הרווחה, ועכשיו הולכים להטיל עליהם מטלה? רבותי, אבל אין ברירה. אין ברירה. המחיר כל כך כבד, ואינני נזקק לדברים הנכונים שאמר יושב-ראש ועדת החינוך, שדיבר לפני, על המקרים הנוראיים שהתבררו, על התעללויות וכדומה. אין פיקוח. זה חוק שיכול לתרום תרומה מאוד מאוד מהותית להתפתחותם של ילדים, לקידומם של ילדים, למימוש הפוטנציאל שלהם ולהבטיח גם את שלומם וגם את רווחתם. כשהצענו את החוק קיבלתי כמה פניות מהורים, שאמרו לי: אתה הולך לייקר עכשיו את הפעוטונים, כי הרי יגלגלו את כל הפיקוח ואת כל ההשתלמויות ואת כל ההדרכה על ההורים, כי הרי אין חינוך חינם לפעוטות. מי שנושא היום בעול החינוך של הפעוטות זה ההורים. אני אומר לאותם הורים: יכול להיות שהטיפול בפעוטות יתייקר, אבל זאת ההשקעה הטובה ביותר. המחדל של אי-פיקוח עלול להיות מחיר כבד מאוד, שלפעמים הוא נזק שאין לו תיקון. לכן אני שמח שהחוק הובא לקריאה ראשונה ואני מקווה שנאשר אותו בעוד כמה דקות ועוד במושב הזה נביא אותו לקריאה שנייה ושלישית. מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): תוך חודש. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): תודה, אדוני. היו"ר עתניאל שנלר: תודה לחבר הכנסת אורלב. חברי חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה בקריאה ראשונה. נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הפיקוח על מסגרות לפעוטות, התשס"ח–2008, לוועדה לזכויות הילד נתקבלה. היו"ר עתניאל שנלר: בעד – 5, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע בזאת שהצעת חוק הפיקוח על מסגרות לפעוטות, התשס"ח–2008, התקבלה בקריאה ראשונה, והיא תעבור לדיון בוועדה לזכויות הילד לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. חברי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום רביעי, כ"ד בטבת תשס"ח, 2 בינואר 2008, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. ערב טוב. הישיבה ננעלה בשעה 19:34.