דברי הכנסת
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3
מזכיר הכנסת איל ינון: 3
נאומים בני דקה 4
דב חנין (חד"ש): 4
משה גפני (יהדות התורה): 4
דברי ברכה של יושבת-ראש הכנסת למשורר יבגני יבטושנקו 5
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: 6
נאומים בני דקה 7
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 7
ליה שמטוב (ישראל ביתנו): 8
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 9
יעקב כהן (יהדות התורה): 9
רן כהן (מרצ): 10
אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): 13
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): 14
סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 14
אבשלום וילן (מרצ): 15
מאיר פרוש (יהדות התורה): 15
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 16
נאדיה חילו (העבודה-מימד): 17
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: 17
הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – סייגים לתחולה), התשס"ז–2007 18
דב חנין (חד"ש): 18
הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – הגדרת מוסד חינוך מוכר), התשס"ו–2006 21
רן כהן (מרצ): 21
הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – הגדרת מוסד חינוך מוכר), התשס"ו–2006 23
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 24
הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – זכות קטין לקשר עם קרוביו), התשס"ז–2007 27
יצחק גלנטי (גיל): 27
הצעות לסדר-היום 29
יום זכויות הילד הבין-לאומי 29
שרה מרום-שלו (גיל): 29
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: 30
נאדיה חילו (העבודה-מימד): 33
נסים זאב (ש"ס): 34
מנחם בן-ששון (קדימה): 35
הצעת חוק השלכות מגדריות בחקיקה (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2007 37
גדעון סער (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה): 37
עמירה דותן (קדימה): 42
הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 28), התשס"ז–2007 43
יצחק גלנטי (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 43
לימור לבנת (הליכוד): 45
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 46
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: 47
התגברות האנטישמיות בגרמניה 48
חיים אורון (מרצ): 48
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 49
סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 50
חוברת ז'
ישיבה קע"א
הישיבה המאה-ושבעים-ואחת של הכנסת השבע-עשרה
יום שלישי, י' בכסלו התשס"ח (20 בנובמבר 2007)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:04
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר דליה איציק:
אדוני השר, חברי חברי הכנסת, הנני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי, י' בכסלו, התשס"ח, 20 בנובמבר 2007.
הודעה למזכיר הכנסת. מזכיר הכנסת, בבקשה.
מזכיר הכנסת איל ינון:
ברשות יושבת-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
הערות ראש הממשלה לדוח מבקר המדינה 58א.
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הספרייה הלאומית, התשס"ח–2007, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט.
לדיון מוקדם: הצעת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות עוספיא ודאלית-אל-כרמל), התשס"ח–2007, של חבר הכנסת אחמד טיבי וקבוצת חברי הכנסת. תודה.
נאומים בני דקה
היו"ר דליה איציק:
חברי חברי הכנסת, יום שלישי – נאומים בני דקה. הראשון יהיה חבר הכנסת דב חנין.
דב חנין (חד"ש):
גברתי היושבת-הראש, תודה רבה. לאחרונה הודיע שר הביטחון לגברת קונדוליסה רייס, מזכירת המדינה של ארצות-הברית, על הסרתם של 24 מכשולי עפר וחסימות בגדה המערבית. לפי נתונים של נשות "מחסום Watch" שהגיעו לידי – הן עברו על הרשימה הזאת – שתיים מהחסימות ברשימה לא הוסרו ועדיין קיימות; 16 מהחסימות ברשימה מעולם לא היו קיימות; שמונה חסימות הוסרו לפני חודשים רבים; יש שלוש חסימות שהוסרו לאחרונה, אבל מתוכן שתיים חסרות משמעות; וארבע חסימות חדשות נוספו לרשימה אחרי הודעת שר הביטחון. מה קורה כאן? האם זאת רק הטעיה של מזכירת המדינה של ארצות-הברית, או שזה ביטוי של המדיניות שאנחנו קוראים עליה ב"ידיעות אחרונות", כאשר שר הביטחון אומר: יש לי הערכה למתנחלים במאחזים הלא-חוקיים?
יש לי תחושה, גברתי היושבת-ראש, שמפלגת העבודה נחטפה על-ידי מנהיג מהימין הקיצוני.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת גפני, ואחריו – חבר הכנסת זחאלקה.
משה גפני (יהדות התורה):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, היום התקיים בוועדת הכספים דיון על חוק ההסדרים – הצעת חוק פרטית של חבר הכנסת פרוש שמוקפאת מאז שנת 2001, כאשר מדובר על עידוד ההגירה לירושלים; החוק מדבר עליו. הגיעו נציגי משרד האוצר ומשרד השיכון והביעו את עמדתם – מאוד מלומדת ומאוד ראויה לעיון. שבע שנים יש עמדת ממשלה, לא מביאים את החוק של פרוש, לא מביאים לדיון איך יכול להיות לפי מדיניות הממשלה שדירה בצפון תל-אביב, מטר שם עולה 30,000 דולר, ובבאר-שבע זה המחיר של הדירה. בתל-אביב קונים ולבאר-שבע לא באים, עוזבים. בירושלים יש הגירה שלילית. איך המציאות הזאת יכולה לבזות את הכנסת, שזה מגיע בחוק ההסדרים ללא שום דיון אמיתי. להקפיא את החוק ושוב להקפיא, בשעה שהיו חייבים להביא את החוק הזה או לביטול או להקפאה אבל לומר מה המדיניות של המשרד, מה מדיניות הממשלה בנושא של פיזור האוכלוסייה, מה המדיניות של הממשלה בנושא של ירושלים, באר-שבע, הגליל, תל-אביב.
היו"ר דליה איציק:
אני חייבת להגיד לך שאני מסכימה עם כל מלה שלך.
משה גפני (יהדות התורה):
זה קורה אצלך הרבה פעמים.
דברי ברכה של יושבת-ראש הכנסת למשורר יבגני יבטושנקו
היו"ר דליה איציק:
חברי חברי הכנסת, אנחנו נפסיק רגע אחד את הדיון כי נמצא אתנו עכשיו כאן ביציע, אדוני השר – הכנסת מארחת היום את המשורר הרוסי הדגול יבגני אלכסנדרוביץ יבטושנקו. הרעיה והילדים יושבים אתנו כאן ביציע. באמת מגיעות לו מחיאות כפיים.
בן בית אתה, אדוני, בארצנו ובבית הזה. אתה נמצא בין ידידים, ואם מותר לי לגלות לך, גם מעריצים, מעריצים נלהבים.
חברי הכנסת, המשורר הדגול הזה הוא דמות מרכזית בשירה הרוסית. הוא צמח בתקופת השלטון הסובייטי ובתוך זמן קצר היה לנציג הבולט ביותר של דור הנעורים. השירה שלו מצטיינת בעזות רטורית, באומץ לב לחשוף בעיות חברתיות ובמחאה על דיכוי האדם ועל רמיסת זכויותיו.
אדוני, בלבנו – אני חושבת שבלב האנושות כולה, לא רק בני העם היהודי, כל בן אנוש מכל אומה יודע שאם מחר הוא יעשה מעשה זוועה יהיה איש כמוך, אמיץ, שיחשוף את מעשה הזוועה הזה. שמורה לך פינה חמה בלב אצלנו.
בספטמבר שנת 1961 ביקרת בשדה הקטל בבאבי-יאר שבפרברי קייב, במקום שבו נרצחו באכזריות יהודי העיר בידי הכובש הנאצי. את רחשי לבך בעומדך בגיא ההרגה, שם מול הנטבחים, "אין יד ואין מצבת", ביטאת ביצירתך "באבי-יאר". בשירה מובעת הזדהות גמורה עם הנרצחים היהודים והוקעה נוקבת של האנטישמיות. השיר זעזע רבים במולדתך. על אף התגובה העוינת מצד השלטונות, השיר הזה נפוץ במהירות ברחבי עולם, תורגם ללשונות רבות ועשה היסטוריה. התהודה העצומה שהיצירה זכתה לה גרמה לרשויות לגנוז את התוכנית להפוך את גיא המוות לשכונת מגורים. בזכותך הוא הפך להיות מוקד לעלייה לרגל והוצבה בו אנדרטה לנטבחים.
ברשותך, אני רוצה לקרוא שורות אחדות מתוך "באבי-יאר": "על באבי יאר עשבי בר מאוסים/ אילן צופה נזעם כבא לדרוש משפט/ פה כל זועק דומם./ ובגלותי ראשי אחוש כיצד אני הופך שיבה אט-אט.../ אני הוא כל זקן שכאן הוצא להורג/ אני הוא כל תינוק למוות כאן נורה/ בכל נימים שבי אזכור את זאת תמיד".
אדוני, באזור שלנו חיים, לצערנו, עוד רבים, רבים מדי, שמעדיפים את הרובה ואת החרב על פני ההידברות והמלה הכתובה או המדוברת. גם הימים האלה, כשאנחנו ניצבים בפני הזדמנות חדשה לפריצת דרך מדינית – שאותה מובילים הכוחות המתונים, גם הפלסטיניים וגם הישראליים – שוב אנחנו נתקלים בטרור, ברצח ובהרג מצד הקיצונים.
אני, כמוך, מאמינה בחלום הזה. אני מאמינה בשלום. כפי שאתה ביצירותיך הארת את התקווה, כך עלינו כאן לשמר אותה, להוסיף ולשאוף אליה. אני מקווה כי נשכיל להתגבר על המכשולים הרבים ונוכל לאלה שלמלה אין ערך בעיניהם ולאלה שהחלום שלנו הוא סיוט עבורם, כדי שבסופו של דבר נגשים את החלום לשלום.
אדוני, אין לך חרב ואין לך כסף בארנקך, כך אומרים לי. אבל יש לך עט של משוררים ויש לך גבורת לב. בזכות אלו חשפת את כל האמת. אני מברכת אותך. אנחנו מברכים אותך בבואך אלינו, ומאחלים לך ולבני משפחתך המשך יצירה פורה ובריאות טובה. ראה בבית הזה ביתך שלך. ברוכים הבאים.
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
גברתי היושבת-ראש, אדוני האורח הנכבד, בשם ממשלת ישראל אני נרגש מאוד לראות אותך אתנו באולם הזה. דבריה של היושבת-ראש שיקפו נאמנה את התחושות שלנו כלפיך, כאיש חירות, איש צדק, ידיד של העם היהודי ולוחם נגד האנטישמיות. אנחנו מקבלים אותך בזרועות פתוחות ומאחלים לך אריכות ימים, הצלחה ובריאות; ושדבריך יחלחלו בכל רחבי תבל. תודה רבה לך.
היו"ר דליה איציק:
אני מציעה שאנחנו נמחא כפיים לאורח ונאמר לו תודה רבה.
(מחיאות כפיים)
נאומים בני דקה
היו"ר דליה איציק:
חברי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. חבר הכנסת זחאלקה, ואחריו – חברת הכנסת ליה שמטוב.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
גברתי היושבת-ראש, אני נמנה עם מעריציו של המשורר הגדול יבטושנקו, כך הייתי מאז ימי נעורי. אם לצטט שיר שלו, אז "עיר הכן ועיר הלא" – נדמה לי שאנחנו נמצאים בעיר הלא. זאת האמת וזאת המציאות.
רציתי לדבר היום על רעידת האדמה הבינונית שהתרחשה. מדענים רבים טוענים בעקשנות שיש מחזוריות של 80 עד 90 שנה לרעידות אדמה גדולות, חזקות, שהורסות ערים שלמות בארץ. עברו מאז הרעידה האחרונה כמעט 80 שנה. אז יש מדענים, ואני לא יודע למה לא ניתן לזה ביטוי מספיק בכנסת ובדיונים הציבוריים, שטוענים שרעידת אדמה קטלנית בדרך, היא קרובה.
יש שני דברים שצריך לדבר עליהם כבר היום. הממשלה דיברה רבות אבל לא עשתה שום דבר רציני כדי לחזק מבנים שיעמדו בפני רעידת אדמה. דבר שני, הכור בדימונה, שהוא כור מיושן. יש סכנה ממשית שיתגלו בו סדקים בעקבות רעידת אדמה, שמטבע הדברים היא תתחיל ותהיה הכי חזקה בשבר הסורי-אפריקני. הרעידה האחרונה היתה בים-המלח. זה אות אזהרה, הרעידה הקטנה, כאילו הטבע מזהיר אותנו שאנחנו צריכים לעשות מעשה כדי למנוע קטסטרופה ולא להקים ועדת חקירה לאחר הטרגדיה, שאני רואה אותה מול עיני.
היו"ר דליה איציק:
אני מציעה, חבר הכנסת זחאלקה – היות שגם אני הייתי שרה וגם אני זוכרת את כל האזהרות שלי, אני מציעה שאנחנו ניקח את ההצעה של חבר הכנסת זחאלקה כאילו היתה הצעה דחופה לסדר-היום, כאילו הכנסת אישרה אותה, והשר יבוא וידווח לכנסת מה נעשה בהכנות לרעידות אדמה. נא לקיים דיון על זה, דיון אישי של חברי הכנסת, ולהודיע לשר. זה מה שאני מבקשת לעשות.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
שר התמ"ת.
היו"ר דליה איציק:
השרים הרלוונטיים יבואו לכאן וידברו. אגב, אתם הרגשתם רעידת אדמה היום?
ליה שמטוב (ישראל ביתנו):
לא.
היו"ר דליה איציק:
מי כן הרגיש? סתם מעניין מי כן הרגיש.
ליה שמטוב (ישראל ביתנו):
הרגישו כשראו את זה באינטרנט.
היו"ר דליה איציק:
אף אחד לא הרגיש. בבקשה.
ליה שמטוב (ישראל ביתנו):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, בקרוב יבקר בארץ שר האוצר הגרמני, ולדעתי זה הזמן לחשוב על שינוי ההסכם בין ישראל לגרמניה על פיצויים לניצולי השואה. הרי זה לא סוד שרוב ניצולי השואה זקוקים לעזרה, והסיוע שהם מקבלים מגרמניה לא תמיד פותר את כל הבעיות. אבל גורמים במשרד החוץ חושבים שבקשה להגדיל את הפיצויים משפילה את ישראל. אני שואלת, למה? זה מה שמשפיל? לא משפיל שאנשים שסבלו מהנאצים לא יכולים להרשות לעצמם לקנות דברים בסיסיים? לא משפיל שדווקא לאנשים האלה עוזרים ארגונים נוצריים, אוונגליסטיים, שתורמים ממזון ועד ציוד רפואי? דווקא משפיל את האנשים ממשרד החוץ לבקש את הגדלת הסיוע ממדינת גרמניה?
גברתי היושבת-ראש, אני מבקשת מכל חברי הכנסת, ואני מקווה שלקריאה הזאת יצטרפו כולם, לנצל את ההזדמנות ולהעלות את הנושא של הגדלת הסיוע מממשלת גרמניה לניצולי השואה – ממשלת גרמניה.
היו"ר דליה איציק:
תודה, גברתי. חבר הכנסת טיבי, ואחריו – חבר הכנסת יעקב כהן.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
גברתי היושבת-ראש, תודה. לא כל תושבי המדינה הערבים הם דוברי עברית ולכן נדרשת לפעמים, בעצם תמיד, הזכות שבמענה אוטומטי או במענה אנושי יהיה לצד השפות העברית, האנגלית, האמהרית, הרוסית, גם מענה בערבית. חברת הסלולר "אורנג'", למשל, אומרת שיש לה מרכז ומענה בערבית, אבל כשאזרח ערבי מתקשר הוא מחכה כמה דקות טובות, ואז הוא עובר למענה בעברית. ואז הוא אומר: "סליחה, אבל רציתי בערבית", ואומרים לו: "האמת היא שיש קיצוצים. אנחנו עונים. אבל אם תיתן לנו את מספר הטלפון, נוכל לחזור אליך בתוך 24–48 שעות". דרך אגב, עשינו בדיקה היום; הקושי הזה קיים גם ב"שירותי בריאות כללית". אני חוזר: זה ב"פרטנר" וב"שירותי בריאות כללית". לכן, אני שולח אזהרה לחברת "אורנג'": אם המצב הזה יימשך, נצטרך לנקוט סנקציות צרכניות נגדה.
אבישי ברוורמן (העבודה-מימד):
מה זה אומר?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
קצה נפשנו בזלזול בצרכן הערבי.
היו"ר דליה איציק:
אדוני, תודה. חבר הכנסת יעקב כהן, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת רן כהן.
יעקב כהן (יהדות התורה):
כבוד גברתי היושבת-ראש, חברי כנסת נכבדים, לצערנו, אלימות רודפת אלימות, והתמונות הקשות של הפגיעה בקשישים חייבות לזעזע כל אחד מאתנו. חברי הכנסת, זה יכול לקרות אצל כל אחד מאתנו – להורים שלנו. השאלה היא מה אנחנו עונים לקשישים המבוזים והפגועים ששואלים אותנו: לאן החברה שלנו צועדת? הרגשנו בושה והשפלה. דרך אגב, אני שומע שאחד הנערים שהכה שואל מה רוצים ממנו, והוא לא יודע. הרי הוא לומד תוכני ליבה, מה עוד הוא צריך?
לכן, אני חושב שאנחנו צריכים להתאחד ולשנות את פני הדברים, ולהחזיר את הביטחון והשלווה לתושבים, כדי שכל אחד, אזרח זקן וצעיר, יוכל להיות בטוח ברחוב, בבית ובכל מקום, וזאת נוכל לעשות על-ידי שינוי מערכת החינוך ותכניה. אני רוצה לשאול: איפה קולה של שרת החינוך? איפה יושב-ראש ארגון המורים? מילא ראש הממשלה, שעסוק בתוכנית ליבה אחרת. אבל מה אנחנו מתכוונים לעשות? לסיכום: מתברר, והאלימות מוכיחה זאת, שלא די בלימוד תוכנית הליבה. צריך להפיק לקחים ולשנות את התכנים במערכת החינוך. תודה.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת כהן, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת ברוורמן.
רן כהן (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, אדוני שר הרווחה, חברות וחברי הכנסת, אילולא הייתי נעול על מצוותי לדבר בכל יום שלישי בנושא האובדנות, והייתי חורג מזה, הייתי מדבר היום על רעידת האדמה ועל הסכנה המוחשית לאלפי אנשים שייקברו תחת בתיהם אם לא יחוזקו הבתים, במיוחד בדיור הציבורי.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת רן כהן, רק דקה.
אבישי ברוורמן (העבודה-מימד):
היושבת-ראש דליה איציק, איפה – – –
קריאה:
– – –
רן כהן (מרצ):
היום היה רק סימן של רעידת אדמה. בשעה 11:00 ומשהו היה סימן של רעידת אדמה.
היו"ר דליה איציק:
אמרו לי שזה היה 4 נקודה משהו בסולם ריכטר.
אבשלום וילן (מרצ):
חבר הכנסת ברוורמן, כשאתה דיברת בוועדת החינוך – – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
זה היה 4 – – –
היו"ר דליה איציק:
כמה זה היה? 4 בסולם ריכטר?
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
4.2.
היו"ר דליה איציק:
בכל מקרה, אתה צודק. אני לוקחת את זה.
רן כהן (מרצ):
הסכנה היא לא במה שקרה היום, אלא במה שעלול לקרות. זאת הבעיה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
– – – עכשיו נהרג בחור צעיר מפגיעת ברק בחוף אכזיב. עכשיו.
רן כהן (מרצ):
באמת? אז גם זאת כבר סכנה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
פגיעת ברק – – –
רן כהן (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, אני חושב שאחזור לסורי ולמנהגי בכל יום שלישי – –
היו"ר דליה איציק:
יש לך דקה שלמה. בבקשה.
רן כהן (מרצ):
– – בארבע השנים האחרונות ואדבר על ההתאבדויות בישראל. כידוע, המודעות לנושא הזה נמוכה מאוד, וזאת אחת הסיבות לכך שאין התמודדות עם הבעיה. בכל שנה מתאבדים 400–500 ישראלים, בהם 70–90 בני נוער. מספר הניסיונות האובדניים, שעליהם איננו שומעים בכלל, הוא פי-מאה ממספר המקרים המובילים למוות.
גברתי, היות שהמודעות לבעיה זו בארץ נמוכה מאוד, כמעט שלא מופנים משאבים להתמודדות עמה. מומחים מעידים כי אין בישראל שום משאבים ושום מומחיות לטיפול באנשים אובדניים, וגם לא במטופלים לאחר ניסיון התאבדות או יותר, שהם קבוצת הסיכון הגדולה ביותר. למעשה, גם עדכון הנתונים שבידנו הוא לקוי ומפגר מאוד מבחינת הזמן. למעשה העדכון הוא באיחור של כחמש שנים, וגם זה מקשה מאוד את ההתמודדות.
הקמנו בכנסת את השדולה למאבק באובדנות, ואנחנו דורשים מהממשלה עדכון שוטף של הנתונים ואספקת נתונים לפי פילוחים אלה: אזורים גיאוגרפיים, ערים גדולות וקטנות, יישובים, מגדר, גיל ועוד. רק כך יהיה אפשר להתמודד עם התופעה הזאת שמפילה מאות חללים בישראל מדי שנה. תודה.
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
אפשר להשיב בהערה?
היו"ר דליה איציק:
אדוני, אולי תאסוף, כי אנחנו רוצים לגמור. אנחנו באיחור. עוד מעט יהיה לך זמן, אדוני השר. אתה עולה לדוכן, ואז תוכל – בשמחה. חבר הכנסת ברוורמן, בבקשה.
אבישי ברוורמן (העבודה-מימד):
גברתי יושבת-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, גם אני קורא את העיתונים. מכיוון שאנחנו היום בעידן התרומות, שבו מתחילים להסביר לנו שבעתיד גם מערכת ההשכלה הגבוהה, ומערכת החינוך, ומערכת הרווחה, ועוד מעט גם מערכת השיטור, צריכות להיות מבוססת על תרומות – נדמה לי גם שהממשלה הרוסית רוצה ששני אוליגרכים יתרמו לישראל, כדי לקבל – – –
קריאה:
– – –
אבישי ברוורמן (העבודה-מימד):
לרוסיה הם יתרמו. הם ישלמו לישראל, ורוסיה תקבל – או שיעשו את החילופין.
היתה אינדיקציה מסוימת – ואני תמיד זהיר במספרים – לכך שיש בעיה עם התרומות בישראל. באחד העיתונים פורסם – ושוב, אני לוקח זאת עם קורטוב מלח – שרמת התרומות בישראל יורדת, גם בהשוואה למדינות אחרות. לכן, הציפייה הזאת, שאנחנו נתפרק מרעיון מדינת הרווחה ונבנה לנו מדינה שבעצם יש בה אלפיון עליון, מעמד בינוני שנשחק – גברתי, כשדיברנו ביום בן-גוריון הזכרנו – ואני חוזר על זה חדשות לבקרים, כי הוא היה המנהיג הגדול ביותר ולא היה לנו מנהיג כמוהו – שבן-גוריון הסביר דבר פשוט מאוד: הדברים החשובים ביותר לקיומנו הם הצדק, המוסר והתרבות. כשאנחנו רואים את האלימות שפושה בדרכים, כשאנחנו רואים שהתרומות יורדות, אנחנו מבינים שאנחנו חייבים לעשות כאן בדק בית – רפורמות בפקידות וחלוקת תקציבים שונה, ולחזור למורשת בן-גוריון, שעליה, נדמה לי, אמון גם בן מסדר ז'בוטינסקי, חבר הכנסת רובי ריבלין, שמדבר עכשיו. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת יולי אדלשטיין, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת סופה לנדבר.
ראובן ריבלין (הליכוד):
– – –
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אנחנו עוברים ימים מוזרים. בעוד כמה ימים, בשבוע הבא, אמורה להתקיים ועידה באנאפוליס, ועדיין לא ברור מתי ומי בדיוק יוצאים לשם, אבל כבר יש לנו תוצאות; שחרור מאות מחבלים, הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון – ואתמול כבר היו שני פיגועי טרור, וכל הבוקר אנחנו שומעים שכנראה יהיה גל טרור לקראת הוועידה באנאפוליס. זה מוזר מאוד, אבל עדיין, משום-מה, אני חושב שלאנאפוליס יצאו, ולא כל כך ברור לי למה אנחנו כולנו, משלמי המסים, נשלם מאות אלפי שקלים כדי שיתקיים הטיול המיותר הזה לאנאפוליס.
מכיוון שאינני יכול למנוע את הנסיעה הזאת, וגם לא את עלותה הגבוהה, הייתי אומר שאולי אפשר למצוא – ולספק לראש הממשלה – תירוץ להשתתף בה. אם באותו יום וחצי או באותם יומיים באנאפוליס יפנה ראש ממשלת ישראל אל נשיא ארצות-הברית ג'ורג' בוש ויבקש סוף-סוף, לא בשפה רפה, אלא בשפה רצינית, את שחרורו של יונתן פולארד, אני מוכן להיות אחד חלקי כמה מיליונים שמשלמים בעבור הנסיעה הזאת. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
חברת הכנסת סופה לנדבר, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת וילן.
סופה לנדבר (ישראל ביתנו):
גברתי יושבת-ראש הכנסת, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על תופעה שהיא לא חדשה, אבל עברה כל גבול – האלימות נגד קשישים. היום אף אחד במדינה לא בטוח. במקום שפושעים יהיו מאחורי סורגים, אנחנו רואים שכל אזרח במדינת ישראל, מרוב פחד, שהוא חי אתו, צריך למגן את עצמו ולבנות סורגים בדירה שלו. אני חושבת שכאן החברה הישראלית צריכה לחזק את עצמה. אנחנו צריכים לא להיות סתם קוראים בעיתונות ובתקשורת. אנחנו שכנים, אנחנו ידידים, ואנחנו עם אחד, וכל אחד תומך בשני – לפחות כך אנחנו צריכים להיות. אני קוראת לשר לביטחון הפנים להחזיר את הביטחון האישי לכל אזרח במדינת ישראל. רבותי, כאשר אנחנו עוברים – כל אחד מאתנו רואה – בכביש וברחוב, אנחנו נתקלים באלימות. אנחנו נתקלים בזה ולא יכולים להמשיך להיות כך. אנחנו צריכים להחזיר את הביטחון האישי לכל אזרח במדינת ישראל. תודה.
היו"ר דליה איציק:
תודה, חברת הכנסת לנדבר. אני לא יודעת אם יצא לך אתמול לשמוע את הקשיש מחיפה שהכו אותו, פשוט מזעזע. נורא. חבר הכנסת וילן, בבקשה.
אבשלום וילן (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, קראתי הבוקר ב"ידיעות אחרונות", שבוע לפני ועידת אנאפוליס, מפי מקור מאוד בכיר – העיתונאי הוותיק שמעון שיפר – ששר הביטחון אמר בישיבת הממשלה, שעל מדינת ישראל לא לקיים את התחייבותה במפת הדרכים; כלומר, לבנות במאחזים הבלתי-חוקיים ולהמשיך לבנות בהתנחלויות, בניגוד גמור לכל ההתחייבויות שנתנו לארצות-הברית של אמריקה עד היום. כאשר ביררתי אם אכן נאמרו הדברים, אמרו לי: להד"ם; זה ספין תקשורתי שיצא מכיוון לגמרי אחר, לך תראה מי מעביר לשמעון שיפר ותבין. ואני שואל אתכם, רבותי חברי הכנסת, שבוע לפני אנאפוליס, ראש הממשלה ושר הביטחון לא מסוגלים להציג עמדה ישראלית אחידה? איזה מין צורה יש לנו כלפי עצמנו, כלפי העולם הרחב? אנחנו מתחילים לחקות את הפלסטינים? מה זה צריך להיות? שבוע לפני זה נלחמים, ספינים?
גברתי היושבת-ראש, הייתי היום בוועדת החינוך שעה ארוכה. הסתבר שאף אחד לא כותב מכתבים, לא מדבר עם עיתונאים, לא עושה ספינים, זולת מכתב אחד שהתפרסם ב"ידיעות אחרונות" ביום שישי. האומנם?
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת מאיר פרוש, אחריו – חבר הכנסת גבאי וחברת הכנסת נאדיה חילו, ובזה אנחנו מסיימים.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, הוועידה ה-85 של תנועת אגודת ישראל באמריקה תיפתח מחרתיים, והמושב המרכזי שלה יוקדש לכוונת הזדון לחלק חלילה את ירושלים. זאת, כמובן, בעקבות הודעת ראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט שייתכן ויתור על שכונות בירושלים השלמה.
אני רוצה לשלוח מכאן ברכה לאותם מאות צירי ועידת אגודת ישראל באמריקה, שהיא התנועה הגדולה והמפוארת של היהדות הנאמנה לתורת הר-סיני, שמקיימת את כינוסה החשוב לפני ועידת אנאפוליס ובעצם הדיון על ירושלים היא מכריזה כי ירושלים היא קודם כול בירת העם היהודי לדורותיו, בראש ובראשונה לב העם היהודי.
במשך 3,300 שנה היתה ירושלים הבירה היהודית, ומעולם לא היתה בירתה של ישות מוסלמית או ערבית. ירושלים מוזכרת מאות פעמים בתנ"ך ואף לא פעם אחת בקוראן. דוד המלך ייסד את ירושלים ויהודים מתפללים אלפי שנים כאשר פניהם מופנות אל ירושלים, ואילו המוסלמים, פניהם מופנות למכה. ועידת אגודת ישראל באמריקה תהיה נושאת הדגל במאבק של כל תפוצות ישראל בעולם, כי ירושלים היא עיר שחוברה לה יחדיו לנצח.
רן כהן (מרצ):
אז למה הוועידה שלכם לא מתקיימת בירושלים – – –
מאיר פרוש (יהדות התורה):
זה לתושבי ארצות-הברית.
רן כהן (מרצ):
שיביאו אותם הנה, אז מה – – –
מאיר פרוש (יהדות התורה):
– – – נוסעים להודו או לתאילנד – – –
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת אלי גבאי. תחתום חברת הכנסת נאדיה חילו.
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מצטרף לברכות של הרב פרוש לוועידה של אגודת ישראל. מובן שאם הם יעשו את זה, בעזרת השם, בירושלים, תהיה שמחה לכולנו.
לפני כמה שבועות התייחסתי לאמירותיו של השר מג'אדלה. אני רוצה לומר לך, גברתי היושבת-ראש, שהמשפטים ממשיכים להפתיע וצריכים להדאיג אותנו. בשבוע שעבר הוא התחיל להשמיע ססמאות, כמו "חוקי מדינת ישראל לא חלים על הר-הבית". אני חושב שססמאות כאלה יכולות להתסיס את הערבים בירושלים ולעורר את הדמיון של כל מיני אנשים. שמענו את ההתבטאות של השיח' ראאד סלאח בטורקיה – התלהמות על זכות השיבה.
אני חושב ששר במדינת ישראל נבחר כדי לייצג את מדינת ישראל ולא את הרשות הפלסטינית ואת האסלאם המתלהם. בה בעת אנחנו רואים שהוא לא עוצר את החפירות בהר-הבית והוא נותן להם להמשיך לחפור ולהשמיד כל זכר וזיקה מהעבר ההיסטורי של עם ישראל להר-הבית, ובמקביל הוא מונע את הבנייה כדי שתהיה עלייה להר-הבית דרך שער המוגרבים.
אני חושב ששר במדינת ישראל מחויב לחוקיה ולא צריך לתת פירושים לפי מאוויי לבו.
היו"ר דליה איציק:
תודה רבה. אחרונה חביבה – חברת הכנסת נאדיה חילו.
נאדיה חילו (העבודה-מימד):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי כנסת נכבדים, אף שכבר דובר והוזכר – – –
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת דב חנין, עשה עמי חסד. אני לא רוצה להעיר לך. זו הפעם השלישית שאני רואה אותך יוצא עם טלפון. מי שמתקשר אליך, תגיד לו שאתה במליאה או שלא תענה.
נאדיה חילו (העבודה-מימד):
אף שהכנסת, במליאה וגם בוועדות, דנה יותר מפעם במשבר החינוך בתקופה האחרונה, בחרתי לדבר על תופעה מאוד מסוכנת, שהיא תוצאה של משבר החינוך. לדעתי עדיין לא נתנו עליה את הדעת. אתמול, כשנפגשתי עם קבוצה של תלמידים לרגל היום הבין-לאומי לזכויות הילד, נודע לי מפי חלק מהתלמידים שהחברים שלהם והם השתלבו בעבודה כבר שישה חודשים, וחלק מהם בכלל לא חושב לחזור לספסל הלימודים. אני חושבת שמתפתח דפוס מאוד-מאוד מסוכן, נוסף על עוד כל מיני דפוסים של שוטטות, של אלימות, של אי-כיבוד נורמות חברתיות, מה שאומר דורשני. היום הבעיה אינה רק של המורים, של תלמידים, היום הבעיה היא בעיה לאומית, וכל הגופים, מראש הממשלה ועד הכנסת, צריכים להירתם כדי לפתור אותה. תודה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, גברתי. אדוני השר, בבקשה.
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
גברתי היושבת-ראש, אני רואה לנכון להגיב על שתי הערות שנשמעו. ראשית, לגבי הערת חבר הכנסת רן כהן לנושא האובדנות. הנתונים קיימים ומשרד הרווחה מטפל בנושא הזה. היום מדובר על כ-400 מקרים של התאבדויות בשנה בישראל. אנחנו מוכנים לכל דיון שייזום חבר הכנסת רן כהן בנושא.
אשר להערתו של חבר הכנסת אבשלום וילן, הייתי בישיבת הממשלה. הציטוט מדבריו של שר הביטחון אהוד ברק הוא מגמתי, הוא חד-צדדי. שר הביטחון ברק הציג את כל המכלול. הוא ציין את הצורך לעמוד בתנאי מפת הדרכים, את הצורך לפנות מאחזים, את הצורך להקפיא את הבנייה בהתנחלויות, כפי שהוא עושה. עם זאת, הוא גם אמר את האמת. הוא אמר שיש אישורים בתהליך, הוא ציין את התהליכים הלגליים הקיימים, שבעטיים רואים לעתים בנייה בהתיישבות מעבר ל"קו הירוק". הוא גם ציין שעם כל הכאב וההערכה והכבוד שהוא רוחש למתיישבים מעבר ל"קו הירוק", יש צורך לעמוד גם בהתחייבויות הללו כחלק מהתחייבויות המדינה והצורך להגיע להסדר היסטורי. כך שאני מתפלא על חבר הכנסת וילן, ואני חושב שהפרסום, היה ראוי לו שלא היה בא לעולם בצורה כה מגמתית. תודה רבה.
הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – סייגים לתחולה), התשס"ז–2007
[הצעת חוק פ/2176/17; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר דליה איציק:
יעלה ויבוא חבר הכנסת דב חנין – הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – סייגים לתחולה).
דב חנין (חד"ש):
גברתי היושבת-ראש, אנחנו מציינים היום את יום הילד, וכמנהגה של הכנסת – אני חושב שזה מנהג נכון וראוי – אנחנו עושים זאת לא רק בדיבורים, אלא בניסיון לקדם חקיקה, שכן זאת דרכה של הכנסת, לעשות מעשים ולקדם פעילות בנושאים שהיא עוסקת בהם.
במסגרת הזאת, גברתי היושבת-ראש, הגשנו כמה הצעות חוק לעיון הממשלה, לעיון ועדת השרים לענייני חקיקה. לצערי, דרכן של כמה מההצעות האלה לא צלחה בוועדת השרים לענייני חקיקה, ולכן לא נדון בהן היום. אבל כמה מההצעות אושרו בוועדת השרים לענייני חקיקה, ולכן אנחנו מעלים אותן היום.
הצעת החוק שאני מתכבד להביא לפני הכנסת היא הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – סייגים לתחולה). ההצעה הזאת נועדה לתקן חוק חשוב, אבל חלקי וחסר, שהכנסת חוקקה בעניין זכויות התלמיד.
עמיתי חברי הכנסת, המצב המשפטי הקיים היום, על-פי חוק זכויות התלמיד, יוצר אפליה בין תלמידים במדינת ישראל; תלמידים אשר לומדים במוסדות לימוד רשמיים נהנים מהגנת החוק, למשל בנושא כמו הרחקה לצמיתות מבית-הספר, הזכות לוועדת שימוע, הקמת מועצת תלמידים, ואילו תלמידים במוסדות לימוד לא רשמיים אינם זכאים לאלה. הצעת החוק הזאת נועדה לבטל את האפליה הזאת, מתוך השקפת העולם שאומרת שלתלמידים זכויות בסיסיות שהם זכאים להן בלא תלות במוסד שהם לומדים בו.
נקודת המוצא שלנו בהצעת החוק, עמיתי חברי הכנסת, היא שאנחנו חייבים להבטיח שזכויות התלמיד יחולו על כלל תלמידי ישראל.
משה גפני (יהדות התורה):
חבר הכנסת חנין, על-פי הצעת החוק – – –
דב חנין (חד"ש):
חבר הכנסת גפני, כל מה שאמרת מקובל ומוסכם עלי. אני רוצה לענות לך יותר מזה: נקודת המוצא של הצעת החוק הזאת, שבפירוש – ואני יודע שזאת דרישתכם וזאת עמדתכם לאורך כל השנים – היא שגם ילד במוסד לימוד חרדי זכאי לזכויות אלה, ואותה אפליה, שכמוך גם אני מתקומם עליה – – –
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת דב חנין, אחריך חבר הכנסת רן כהן. תעלו למעלה, דברו מכאן, כי יש לכם קצת יותר זמן, יש לנו מרווח, תוכלו לדבר יותר.
דב חנין (חד"ש):
תודה רבה, גברתי. אם כן, חבר הכנסת גפני, אני לגמרי מסכים עם דבריך – גם עם דרישתך וגם עם עמדתך. גם תלמיד במוסד חרדי זכאי – קודם כול, כמו שאמרת – לכל התנאים, לכל האפשרויות, למסגרות של חינוך מיוחד. אלה דברים שחבל שאנחנו עדיין צריכים להיאבק עליהם, כי אני לתומי חשבתי שהם צריכים להיות כל כך מובנים מאליהם ומקובלים שאף אחד לא יחלוק עליהם.
אני רוצה להמשיך ולומר לך, חבר הכנסת גפני: אני חושב, מתוך אותה השקפת עולם, של שוויון מלא גם לתלמידים במוסד חרדי, שצריך להחיל את חוק זכויות התלמיד גם על התלמידים האלה. אני אומר את זה כדי שיהיה ברור מאוד שהכוונה שלי היא לא ליצור קשיים במערכת החינוך החרדית. ממש לא. ברור לי שלמערכת החינוך החרדית יש המאפיינים שלה והצרכים שלה, וכאשר החוק הזה יתקדם, כפי שאני מקווה שיתקדם, נצטרך להיכנס להידברות אמיתית ועניינית מאוד כדי להתאים את החקיקה למאפיינים המיוחדים של מערכת החינוך החרדית, שיש לה ערכים ותפיסות משלה.
משה גפני (יהדות התורה):
כל הסעיפים בחוק זכויות התלמידים חלים גם על בתי-הספר החרדיים. כל הסעיפים.
רן כהן (מרצ):
להוציא מועצת התלמידים.
משה גפני (יהדות התורה):
זה נגד החינוך שלה.
דב חנין (חד"ש):
חבר הכנסת גפני, בהמשך הדיון בינינו אני מקווה שאצליח לשכנע אותך שהדברים האלה הם לא מנוגדים לחינוך שלכם. אני מקווה שהחינוך שלכם הוא לא נגד מועצות תלמידים.
משה גפני (יהדות התורה):
נגד.
דב חנין (חד"ש):
אני חושב שלא, אבל בסדר, בוא ננהל על זה דיאלוג, בשביל זה אנחנו יושבים בכנסת, כדי שנוכל להידבר.
משה גפני (יהדות התורה):
יש חינוך רשמי. נכשלנו בחינוך?
דב חנין (חד"ש):
אני מציע לחבר הכנסת גפני – אני מציע לא רק לו, גם לעמיתיו, שבנושא הזה ניכנס לדיאלוג וננסה למצות את הדיאלוג הזה. אני מעריך שאפשר להגיע להסכמה ולמנגנונים שגם יבטיחו את זכויות התלמידים וגם יאפשרו לקיים את המאפיינים המיוחדים של החינוך החרדי, אבל נקודת המוצא של החוק היא נקודת מוצא עקרונית; אני חושב שחברי הכנסת החרדים, יותר מכל אחד אחר, צריכים להיות מעוניינים שהחוק הזה – והשקפת העולם השוויונית שגלומה בו – יתקדם, יקודם ואומנם ייכנס לספר החוקים.
אני מסיים בכמה משפטים. אישור החוק הזה יהיה צעד משמעותי מאוד בעיגון הזכות של כלל התלמידים בישראל לקבל חינוך במסגרת אחידה ומתקדמת. מובן שהתפקיד שלנו בכנסת ביום זכויות הילד הוא קודם כול להגן הילדים, להבטיח את הזכויות שלהם ולהרחיב את הזכויות שלהם על כל קבוצות הילדים בכל המסגרות.
אני רק רוצה לציין שהחוק הזה נהנה מתמיכה רחבה מאוד, בין השאר של המועצה לשלום הילד, של "מרכז אדוה", ושל עמותת "אבי", שמקדמת זכויות תלמידים וילדים בישראל.
אדוני היושב-ראש, ממש לפני שעליתי לדוכן נמסר לי שבממשלה – למרות החלטת ועדת השרים לענייני חקיקה – הוגש ערעור על התמיכה בהצעת החוק הזאת. לכן, מכוח כללי ההגינות הפרלמנטרית, אני מציע – יחד עם הקואליציה – שלא נצביע על החוק הזה היום, אלא נאפשר תשובה והצבעה במועד אחר. אני רק מקווה שברוח עניינית וחיובית אומנם נקדם את החוק הזה, כי זאת המטרה – אני חושב שהיא צריכה להיות של כולנו. תודה רבה.
הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – הגדרת מוסד חינוך מוכר), התשס"ו–2006
[הצעת חוק פ/361/17; נספחות.]
(הצעת חבר הכנסת רן כהן)
היו"ר אחמד טיבי:
חבר הכנסת רן כהן – בבקשה, מהדוכן.
רן כהן (מרצ):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, גם הצעת החוק שאני מציע כאן, הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – הגדרת מוסד חינוך מוכר), נועדה – כמו הצעתו של חבר הכנסת חנין – בעצם להרחיב את התחולה של חוק זכויות התלמיד על כל תלמידי ישראל.
האמת היא שכל אחד בבית הזה יודע שבימים שבהם מדובר על זכויות הילדים מביאים הצעות חוק כדי להדגיש – הנה, הכנסת עושה עוד משהו למען הילדים.
נסים זאב (ש"ס):
השאלה היא אם זה מתבטא גם בתקציב.
רן כהן (מרצ):
תביאו את זה אתם, אתם בקואליציה.
נסים זאב (ש"ס):
אני שואל.
רן כהן (מרצ):
אולי שכחת שאתה בממשלה ואני באופוזיציה. תביא כסף, מה אתה צועק?
נסים זאב (ש"ס):
כשאהיה שר האוצר אני אביא. מגיע לך.
רן כהן (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חשבנו שתהיה קצת חגיגה, קצת נחת, שהצעות החוק יעברו היום, והנה יש מי שמקלקל אותן. בשם מה? בשם זה שיש זרם בחינוך שלא רוצה לתת לתלמידים את הזכויות שיש לכל ילדי ישראל – מה שקבוע בחוק זכויות התלמיד. מועצת תלמידים היא דבר מיותר? העובדה שתלמיד בכיתה י"א או י"ב יכול לערער על ציון ולהגיע לבחינה מחדש היא דבר מיותר? חוק זכויות התלמיד, במהותו, אומר שגם התלמיד הוא בן-חורין, ויש לו זכויות, ורוצים להחיל אותן – כן – גם על הזרם החרדי; גם על אותם בתי-ספר שבהם זה לא מוחל היום – גם על כיתות י"א וגם על כיתות י"ב. אבל מתברר שיש עדה בישראל שזה לא מסתדר לה; אז הולכים לשרים בממשלה מש"ס, מערערים לוועדת השרים ומקלקלים את החגיגה של הכנסת היום, ואת הכוונה להעביר את החוקים הללו. זה נראה ממש מוזר.
נכון אמר בצעקה חבר הכנסת גפני, שהחוק מוחל גם על הזרם העצמאי, שבו לומדים הילדים של אגודת ישראל, של דגל התורה ואחרים.
משה גפני (יהדות התורה):
ושל ש"ס.
רן כהן (מרצ):
ושל ש"ס, נכון. אבל מה יקרה אם חס וחלילה תהיה מועצת תלמידים, כל החינוך שלכם נהרס? אם מועצת תלמידים הורסת לכם את החינוך, שייהרס החינוך שלכם. אני אומר לך את זה ביושר.
משה גפני (יהדות התורה):
לא, לא – – –
רן כהן (מרצ):
כי תלמידים הם בני אדם, ומגיע להם להיות מאורגנים ולבטא את עצמם. תלמדו גם משהו. מה לעשות? אתם לא רוצים ללמוד. זה דבר אחד.
הדבר השני: איך יכול להיות, אדוני היושב-ראש, שכל החוק מוחל עד גמר כיתה י'? י"א–י"ב – הוא לא חל; דבר שהוא ממש מדהים. אגב, דווקא שם החוק הוא מאוד תקף, הוא מאוד חיוני, כי שם התלמידים צריכים את הזכויות שלהם: לערער על בחינות, לערער על הנגישות, וכן הלאה וכן הלאה. זה מה שיש בזכויות התלמיד, אז למה לקלקל את זה? אני ממש ממש תמה.
אדוני היושב-ראש, אני יורד מכאן לא בתחושה של שמחה אלא בתחושה של זעם וכעס. אני לא רוצה להגיד תסכול, כי אני כבר לא מתוסכל משום דבר בשלטון הפוליטי שלנו. אבל כעס וזעם מאוד מאוד רבים על כך שביום התלמיד נמצא מי שיקלקל לתלמידי ישראל. תודה רבה.
הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – הגדרת מוסד חינוך מוכר), התשס"ו–2006
[הצעת חוק פ/860/17; נספחות.]
(הצעת חבר הכנסת זבולון אורלב)
היו"ר אחמד טיבי:
חבר הכנסת זבולון אורלב – בבקשה, מהדוכן.
משה שרוני (גיל):
רן, למה לא ביקשת ששרת החינוך תהיה כאן?
רן כהן (מרצ):
אני לא יודע למה שרת החינוך לא ביקשה להיות כאן.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי שר הרווחה, היתה לי הזכות להיות יושב-ראש ועדת החינוך והתרבות בכנסת החמש-עשרה, כשחוק זכויות התלמיד, שיזם חבר הכנסת סילבן שלום, עבר ונדון ואושר בוועדת החינוך והתרבות. ובסוגיה של החלת החוק של הזכויות על כלל תלמידי ישראל היה אחד הדיונים והוויכוחים הנוקבים ביותר בוועדה.
חבר הכנסת גפני, אני אומר את דעתי בצורה גלויה. אני לא תומך בכך שהכנסת תחיל באופן חד-צדדי הסדרים שקשורים בתכנים חינוכיים על מערכת חינוך שלכתחילה הוגדרה כמוכרת שאינה רשמית. אם היא היתה רשמית, אני תומך תמיכה מלאה בהחלת כל ההסדרים עליה. אבל אם מלכתחילה היא אפילו הוגדרה כמערכת חינוך עצמאית – כך הוא נקרא, החינוך העצמאי – בכל מה שקשור בתכנים אפשר לדון, אפשר לנסות לשכנע, אבל אינני בעד כפייה של חקיקה חד-צדדית. מה עוד שבאמת מרבית סעיפי חוק זכויות התלמיד הוחלו לאחר דיון ולאחר שכנוע על כלל מערכת החינוך, למעט שני הסעיפים שדובר בהם.
משה גפני (יהדות התורה):
שלושה.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
שלושה, גם בחינות הבגרות.
חבר הכנסת גפני, הצעת החוק שלי, כפי שאני מפרש אותה וכפי שאני מכוון אותה, נולדה עוד בכנסת החמש-עשרה. הצעת החוק הזאת הוגשה בכנסת החמש-עשרה, ומאחר שבכנסת השש-עשרה כיהנתי כשר, לא הגשתי הצעות חוק. הגיש אותה חבר הכנסת רן כהן, ואני משבח אותו. בכנסת הנוכחית שוב הגשנו אותה כל אחד בנפרד.
כיוון שמשרד החינוך והתרבות פירש שכיתות י"א–י"ב – – –
ראובן ריבלין (הליכוד):
אני מקווה שבכנסת הבאה – – –
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
גם אני מקווה. אולי גם בכנסת הזאת נעשה מהפך, עוד לא התייאשנו. רק הוא שמע שיהיה מהפך הוא כבר נכנס, גדעון – ראית?
חבר הכנסת גפני, הגשנו את הצעת החוק – – –
משה גפני (יהדות התורה):
– – – בעניין של המהפך.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
הרי אתה תומך.
משה גפני (יהדות התורה):
ודאי.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
נכון, אז יש לנו רוב פה עוד מעט. על כל פנים, כיוון שמשרד החינוך והתרבות פירש שכיתות י"א–י"ב הן חינוך מוכר שאינו רשמי, ומאחר שהחוק אומר שזה חל רק על החינוך הרשמי, וכיתות י"א–י"ב הן באמת לא חינוך רשמי – לאמור, מוריו הם לא עובדי מדינה; מורים עובדי מדינה הם עד סוף כיתה י', עד סוף חטיבת הביניים, אלה בתי-ספר רשמיים בהגדרה של החוק – פתאום נעמדנו במצב שחוקקנו חוק, לא התכוונו להוציא מתוכו את כיתות י"א–י"ב, והנה, כיתות י"א–י"ב, שחלק מהותי בחוק נולד עבורן – למשל, הזכות לגשת לבחינות בגרות – פתאום יש ספקות בעניין הזה. אשר על כן, הצעת החוק הזאת בראש ובראשונה נועדה לכסות את כיתות י"א–י"ב, שהרי אין שום סיבה שבעולם – נכון, חבר הכנסת גפני? – להחריג את כיתות י"א–י"ב של כלל המערכת, לא של החינוך החרדי.
הדבר השני שוודאי גם תסכים לו: חוץ מהחינוך המוכר שאינו רשמי החרדי, תתפלאו, יש גם חינוך מוכר שאינו רשמי שאינו חרדי, ובין היתר גם של הציונות הדתית, גם של היהדות הדתית הלאומית – ועליהם, שוב, אין שום סיבה שבעולם לא להחיל.
היו"ר אחמד טיבי:
יש גם בתי-ספר ערביים.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אני מייד אומר. בתי-ספר ערביים, בעיקר במגזר הנוצרי. זה התחיל בעיקר במגזר הנוצרי. בתי-ספר מוכרים שאינם רשמיים במגזר הנוצרי. וגם במגזר הממלכתי. מי שאיננו יודע, בית-ספר "הריאלי" בחיפה הוא בית-ספר מוכר שאינו רשמי. אין שום סיבה שבעולם לא להחיל את החוק הזה על אותם מוכרים. ולכן, מבחינתי, אין שום מניעה להעביר את החוק.
אני בהחלט אומר כאן, מעל הבמה: אני אתמוך, אני אפילו אזום שתהיה החרגה – כמו בחוק הקיים – שתהיה החרגה גם פה לגבי שתי מערכות החינוך, "מעיין החינוך התורני" והחינוך העצמאי, בתקווה – אם לא נצליח לשכנע אותם. אני לא בעד החלה חד-צדדית. אבל אין שום סיבה לקחת בני ערובה את כלל התלמידים כרגע, גם של י"א, גם של י"ב, וגם של מערכת המוכרת שאינה רשמית שאיננה המגזר החרדי; אין שום סיבה.
לכן אני מצטער שהשר משולם נהרי איננו נמצא פה באולם ואי-אפשר לדבר אתו, והתקבלה החלטה חד-צדדית לערער. אני בטוח שיכולנו פה באולם להגיע להבנה הזאת על דעת שני המציעים. אין שום סיבה בינתיים לעכב. אבל כיוון שהשר ערער, הערעור קיים. וכיוון שיושב-ראש הקואליציה בא אלינו בדברי נימוסים כל כך יפים, אז הסכמנו – למורת רוחנו, חייבים לומר, כי באמת היה ראוי שביום זכויות הילד נמצה את הזכויות של אותם תלמידים שדיברתי עליהם, לא על אלה שלא דיברתי עליהם.
משה גפני (יהדות התורה):
אני לא בטוח שבציונות – – –
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אני לא שואל אותם, עליהם אני מוכן לכפות חד-צדדית. אותם אני אינני שואל. יבוא כאן נציגם, אם יש להם נציג כאן, ויקום יאמר. אני חושב שאני מייצגם, ואני מתנגד התנגדות נחרצת לכך שבית-ספר שאמון על דרכה של הציונות הדתית יוחרג מחוק זכויות התלמיד. קונספטואלית, התפיסה שלי היא תפיסה שונה לחלוטין. יכול להיות שיהיה ויכוח, אני לא אומר שלא יהיה ויכוח – אתה צודק – אז יהיה ויכוח. אגב, אני בטוח שיש הרבה בתי-ספר, שאם היו שואלים את המנהלים ואת הבעלויות, גם הם לא היו רוצים את זה. הרי החוק הזה נותן זכויות לתלמידים, הוא לא נותן זכויות לבעלויות, הוא לא נותן זכויות למורים, הוא לא נותן זכויות למנהלים. יש פה דרך ייסורים. כדי להרחיק תלמיד מבית-ספר, אנחנו מאוד מכבידים. אז אם נתחיל לשאול כל אחד – יש פה הנהגה שקיבלה מנדט מהציבור, ולכן אני בהחלט חושב שפה המחוקק צריך לומר את דברו.
אשר על כן, אני מקווה, אדוני היושב-ראש – ביום ראשון הקרוב הממשלה תדון בערעור. אני מציע לחברי חבר הכנסת גפני להעביר לחברים האחרים את דברי, שזו תהיה הדרך שבה נוכל להעביר את החוק. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
תשובה והצבעה יהיו במועד אחר כמוסכם, ולכן אנחנו עוברים לנושא הבא.
הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – זכות קטין לקשר עם קרוביו), התשס"ז–2007
[הצעת חוק פ/2591/17; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר אחמד טיבי:
הנושא הבא: הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – זכות קטין לקשר עם קרוביו), של חבר הכנסת יצחק גלנטי. בבקשה אדוני, עד עשר דקות.
יצחק גלנטי (גיל):
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, בשנת 1954 המליצה העצרת הכללית של האומות המאוחדות למדינות החברות בה לציין מדי שנה את יום הילד הבין-לאומי. התאריך שנקבע הוא 20 בנובמבר, היום שבו אישרה העצרת הכללית את האמנה לזכויות הילד בשנת 1989.
האמנה לזכויות הילד היא הסכם הקובע את מכלול החובות שיש למדינות כלפי הילדים החיים בהן. כאשר מדינה החברה באו"ם מאשרת את הסכמתה לקיים את האמנה, היא מתחייבת לפעול ברוח האמנה ולקבל את החוקים המופיעים בה. הצורך ביצירת אמנה נבע מהעובדה שבמשך מאות שנים ילדים לא נחשבו לשווי ערך או לשווי זכויות למבוגרים. אי-שוויון עלול להביא לניצול, לחוסר צדק ולהתעלמות מהצרכים האמיתיים של הילדים.
כמה נושאים לדוגמה העולים מהאמנה לזכויות הילד: הבטחת השמירה על עצם החיים אומרת שילדים זכאים לקבל טיפול רפואי אשר יגן עליהם ויבטיח התפתחות תקינה, כמו קבלת חיסונים נגד מחלות. האמנה מציינת שכל ילד זכאי לתנאי קיום בסיסיים, כמו אוכל וקורת גג. גם כיום קיימת בעולם תופעה של ילדים שמסיבות שונות מוצאים את עצמם ברחובות הערים ונאלצים לדאוג לעצמם לאוכל ולקורת גג. ילדים אלה חשופים לניצול מצד מבוגרים בעלי כוונות שליליות ולעתים גם להתעללות גופנית. הם מועסקים בעבודה קשה וממושכת תמורת שכר זעום. מדובר גם בילדים צעירים מאוד, האמורים ללמוד בבית-הספר, וכך גם נמנעת מהם הזכות הבסיסית לרכוש השכלה וחינוך, העשויים להבטיח להם עתיד טוב יותר. עוד קובעת האמנה כי יש לשתף ילדים בהחלטות המשפיעות על חייהם, למשל מעבר לעיר אחרת או מגורים בפנימייה מחוץ לבית כדי להרחיקם מהסביבה המוכרת להם.
בהמשך לאמנה לזכויות הילד יש זכויות בסיסיות רבות ונוספות אשר עדיין אינן מעוגנות בחוק. אחת מהן מובאת בהצעת החוק אשר בחרתי להציג לפניכם היום. הצעת חוק זאת מבקשת לאפשר לילד לקיים קשר בסיסי עם קרוביו. החוק קובע כי קרובי הקטין זכאים לפנות לבית-המשפט על מנת להסדיר את זכויות הביקור ואת הקשר עם אותו קטין. עלינו לזכור כי טובתו של הקטין חייבת להיות בראש מעיינינו, ובית-המשפט הוא זה שיקבע אם יתקיים קשר בין הקטין ובין משפחתו המורחבת.
רבותי, החוק הישראלי מכיר בתוצאה המשפטית של קרבת משפחה לקטין. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בחיוב קרובים לשאת במזונות קטין כאשר הוריו אינם מסוגלים לעשות כן – סעיף 4 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט–1959. בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות מקנה סעיף 72 הקיים רשות לקרובים להביע דעה ביחס לקטין בהליכים הנוגעים לאפוטרופסות ומשמורת. עם זאת, חסרה בחוק הנוכחי קביעה מתבקשת, שלפיה לצד חובת המזונות קיימת לקרובים גם זכות לכאורה להיפגש עם הקטין. מטבע הדברים, זכות זו תלויה במכלול הנסיבות. שאלת טובת הקטין היא המבחן העיקרי, שכן ההנחה היא שהפגישה עם הקרובים היא בראש ובראשונה לטובת הקטין ורק אחר כך באה לספק את כמיהת הקרובים לקשר.
הצעת חוק כזו, זהה בעיקרה, הונחה על שולחן הכנסת השש-עשרה על-ידי חבר הכנסת רשף חן וקבוצת חברי הכנסת, ומספרה פ/3372. רבותי, אני העליתי את החוק להצגה בלבד. החוק יובא להצבעה במועד אחר. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
אני מודה לאדוני. היות שאין תשובה והצבעה, אנחנו עוברים לנושא הבא.
הצעות לסדר-היום
יום זכויות הילד הבין-לאומי
היו"ר אחמד טיבי:
הנושא הבא: יום זכויות הילד הבין-לאומי – הצעות לסדר-היום שמספריהן 3859 ו-4004. חברת הכנסת שרה מרום-שלו, ואחריה – חברת הכנסת נאדיה חילו. יענה כבוד השר יצחק הרצוג.
שרה מרום-שלו (גיל):
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, ילדים הם עם נפלא, הם התגלמות הטוב, הם יפים, מצחיקים ומתוקים, הם שנונים וחכמים ותמימים, והם נותנים לנו תקווה וכוח. לכאורה, כל אלה הן סיבות מצוינות להפוך את יום הילד הבין-לאומי ליום חג. ובכל זאת, אנחנו מרגישים שאין לנו הרבה סיבות לחגוג השנה.
יש היום יותר ילדים החיים מתחת לקו העוני מבעבר – ילדים שאין להם מה שמגיע להם ואפילו הולכים לישון רעבים. יש אלימות גואה בקרב בני הנוער, רק בתחילת השבוע היינו עדים לתקיפה מזעזעת של נהג מונית על-ידי נערים צעירים בני 15. יש יותר תופעות של שיכרות ושימוש בסמים בקרב ילדים ובני נוער, רק לפני שבועיים שמענו על ילדים בני 13 שהשתכרו עד אובדן הכרה.
יש פערים שהולכים וגדלים בין ילדים שגדלים בפריפריה ובין ילדים שחיים במרכז הארץ. יש ילדים בשדרות וביישובי עוטף-עזה שחיים בחוסר ביטחון מוחלט ובפחד יומיומי. את מלוא ההשלכות של מה שעובר עליהם עדיין לא ניתן להבין ולתפוס. הילדים הללו יהפכו בתוך שנים אחדות למבוגרים. איזה עתיד אנחנו מציעים להם? מה אנחנו עושים כדי להבטיח שהם יישארו פה בארץ ויהפכו למבוגרים משכילים ויצרניים, שחיים בכבוד וברווחה? חד-משמעית, אנחנו לא עושים מספיק.
מאות אלפי ילדים לא הולכים לבתי-הספר כבר שבועות. ישראל נמצאת במקומות נמוכים מאוד במבחני המיצ"ב העולמיים, ההשכלה הגבוהה נמצאת בשפל חסר תקדים, מפעל ההזנה הופסק במקומות רבים בשל העדר תקציב, ובכל מקרה לא הורחב כמתוכנן, והרשימה עוד ארוכה.
הגיע הזמן להביא את השביתה בבתי-הספר התיכוניים ובאוניברסיטאות לכלל סיום. לא ייתכן שיותר מחודש הילדים שלנו ישבו בבית ולא ייראה פתרון באופק. כל צד מתבצר בעמדותיו והתלמידים ממשיכים להיות קורבנות. צודקים המורים שדורשים תוספת שכר ושיפור תנאי העבודה, וצודק משרד האוצר שמבקש תוספת שעות עבודה עבור רפורמה כזו. הגיע הזמן גם לרפורמה רצינית וכוללת במערכת החינוך, ואני מקווה שהרפורמה שנחתמה ונסגרה לא מכבר עם הסתדרות המורים תביא לשינוי המיוחל, וישראל תחזור לשנים יפות יותר, שבהן היא הובילה והיוותה דוגמה וסמל.
יש לנו ילדים נפלאים ונוער מצוין. אני רואה את הנכדים שלי והחברים שלהם ומתמלאת גאווה בכל פעם מחדש. אני שומעת מסביבי כל הזמן נבואות זעם על מצב הנוער, על כך שאיבדו את ערכיהם, הפכו לאדישים ומרוכזים בעצמם. יש בכך מן האמת. חלק מכך לא קשור אלינו אלא לעולם המשתנה במהירות ומכתיב קצב ואורח חיים מסוימים. אך תפקידנו הוא לכוון, להציב גבולות, לטפח ולהשקיע. ואת זה עלינו לעשות טוב יותר.
היו"ר אחמד טיבי:
אני מודה לגברתי. חברת הכנסת נאדיה חילו – היא לא פה? אדוני השר, בבקשה. לא מקובל שהכנסת מחכה לחברי כנסת שמסתובבים בירכתי האולם. זה גם לא יאה. אני מבקש שאדוני השר יעלה.
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני רואה שחברת הכנסת חילו נמצאת.
היו"ר אחמד טיבי:
היא תדבר אחריך, מהצד.
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
אני מודה לחברת הכנסת שרה מרום-שלו על ההצעה לסדר-היום. הדברים הם דברי טעם ובבחינת דור לדור יביע אומר. נכון וראוי להעלות את נושא הילדים בישראל, מה גם ששנת ה-60 למדינה הוכרזה שנת הילדים. אנחנו, כחברה, נותנים תשומת לב מרבית לילדינו, ויחד עם זה הצבעת על תופעות קשות מאוד שמלוות את חיינו.
ראשית, לגבי הציבור שחי מתחת לקו העוני – מיליון ו-650,000 נפש נכון לשנת 2006. שני-שלישים מהציבור הזה הם לא-יהודים וחרדים, וזה אומר משהו על היכולת למצוא מקורות הכנסה לתא המשפחתי, ועל זה דנו בפורומים אחרים. במקביל, מחצית הציבור הזה היא ילדים, היות שמדובר במשפחות מרובות ילדים. וזה ודאי אתגר משמעותי מאוד.
יש בארץ 330,000 ילדים בסיכון מגיל אפס עד גיל שש. בעניין הזה אנחנו תופסים את השור בקרניו, והממשלה אימצה תוכנית מרחיקת לכת לטיפול בילדים ונוער, שאתאר אותה בהמשך, והיא מבוססת על דוח של ועדה ציבורית בראשות הפרופסור הלל שמיד, שהוקמה וכוננה בממשלת שרון הראשונה, על-ידי זבולון אורלב ידידי, כשהיה שר הרווחה. הוועדה בחנה את כל נושא הילדים בסיכון, אפיינה מיהו ילד בסיכון והמליצה כיצד לבנות תוכנית להוצאת הילדים האלה – מראש – מכלל סיכון.
התוכנית, בעקרונותיה, אושרה בממשלה אשתקד, בסוף השנה, ולאחר מכן, כאשר מוניתי לשר הרווחה והשירותים החברתיים, דרשתי, וקיבלתי אותה מראש הממשלה, שנותן לה גיבוי מלא ומשמעותי מאוד, בתקציב של 400 מיליון ש"ח על פני כמה שנים. התוכנית אושרה בוועדת השרים בראשותי, ועדת השרים לשירותים חברתיים, ותצא לדרך ב-1 בינואר.
נבחרו יותר מ-50 יישובים ברמה סוציו-אקונומית 2, דהיינו מהעניים ביותר. אנחנו מנהיגים העדפה מתקנת בדיוק של אותן שכבות שחיות מתחת לקו העוני – יישובי מיעוטים, יישובים חרדיים ויישובי עולים, כדי ללוות את הילדים מגיל אפס עד גיל שש ליווי מלא, על בסיס השירותים בקהילה.
התוכנית נבנתה בתיאום עם "הג'וינט", בתיאום עם חמישה משרדי ממשלה, ומנכ"ל משרדי עומד בראש ועדת ההיגוי. לא קל לתאם בין משרדי הממשלה, אבל הצלחנו. במקביל אנחנו מפתחים רשת מקיפה ומפורטת של תוכניות, ובהן תוכנית שנקראת "התחלה טובה", והיא משותפת ל"ג'וינט" ולקרנות, ונותנת ליווי שמותאם לגילים הללו במיוחד.
מכל מקום, אנחנו עוסקים במגוון נושאים, לא רק בצד החינוך. בד בבד עם התוכנית הזאת אנחנו עוסקים בנושא של ילדים נפגעי תקיפה מינית, אנחנו עוסקים בנושא של ילדים מוכים, ילדים שנמצאים בסכנה בביתם – בנושא של הכנה ומוכנות לסיכון פיזי כדי למנוע מצב של נזק פיזי ונכות. אני מקווה מאוד שוועדת העבודה והרווחה בראשות ידידי חבר הכנסת גלנטי תאשר בקרוב תקנות שמתוקפן ייכללו כ-5,000 ילדים נכים במעגל מקבלי קצבת נכות, לאחר שעד היום נפלו בין הכיסאות, ועוד ועוד.
אני אומר גם את הטקסט הכתוב שהכינונו, כדי לשקף נאמנה את כל המכלול. אני שמח שהכנסת מייחדת את הדיון לנושא זכויות הילד בישראל. אני רוצה לומר שגם במערכת החינוך היום יש דיונים – בבתי-הספר היסודיים – ומלמדים את הילדים מהן זכויותיהם כילדים.
אין חולק על הטענה שמצבם של ילדים רבים במדינת ישראל מעורר דאגה, וכפי שכבר אמרתי, דוח ועדת-שמיד לבדיקת מצבם של ילדים ובני נוער בסיכון ובמצוקה מצביע על אוכלוסייה של כ-330,000 ילדים ובני נוער במצבים של סיכון וסכנה. הדוח, שהונח על שולחן הממשלה בשנת 2006, הציב בפני החברה הישראלית תמונה אמיתית של מצב דור ההמשך של המדינה. תמונה זו אינה מחמיאה במיוחד, ומעלה את הצורך הדחוף בגיבוש מדיניות לאומית ואסטרטגיות פעולה חדשות להתמודדות עם התופעות הקשות שמתוארות בו.
אני שמח שיש לי חלק בממשלה שאימצה את הדוח הזה במלואו, החליטה להעמיד את נושא הטיפול בילדים ובנוער בסיכון בראש סדר העדיפויות שלה. מבחינתי זוהי מהפכה אמיתית. ראש הממשלה החליט שנושא זה יהיה אחד מיעדיה המרכזיים של הממשלה, הטיל על צוות משרדו את המשימה לגבש את עיקרי התוכנית, ולאחר מכן היא הופקדה לניהול משרד הרווחה והשירותים החברתיים שבראשותי.
אין ספק שזו משימה לאומית ראשונה במעלה, עם יעדים ארוכי טווח, ולכן אנחנו כבר מדברים עם האוצר על כך שהתוכנית הזאת תהיה בבסיס התקציב למשך עשר שנים, וכל התקציבים יהיו תוספת לכל מערכת שירותי הרווחה, מתוך כוונה להוציא עשרות אלפי ילדים ממצב של מצוקה ולתת להם הזדמנות למצות את יכולתם ואת כישוריהם ולהשתלב במערכות הנורמטיביות של החברה הישראלית ולתרום לה.
לכן, שנת 2008 תהיה שנה של מפנה בתחום הטיפול בילדים ובנוער, ברגע שנתחיל ליישם את דוח-שמיד. מדובר בשיתוף פעולה בין-משרדי שחברו בו משרד הרווחה, משרד החינוך, משרד התמ"ת, משרד הקליטה, ה"ג'וינט" וגופים נוספים. בכל אחת מהרשויות המקומיות שנבחרו להשתתף בתוכנית יוקם מטה שיפעיל אותה על-פי צורכי הקהילה.
לתוכנית הזאת שלוש נגזרות מרכזיות: 1. כ-100,000 ילדים במצבי סיכון בני 6–18 ייהנו מהשקעה ממשלתית נוספת של 900 ש"ח לילד, שתועבר למטות היישובים לטיפול מניעתי לטיפול בילדים ובנוער בסיכון. בהכוונת השולחנות העגולים היישוביים, שמשולבים בהם כל הגורמים שעוסקים בסיוע לילדים בסיכון, ינותבו הכספים האלה לתוכניות למניעה ולטיפול בתוך הקהילה – בתחום הרווחה והחינוך, ובכל תחום אחר – כדי להביא להסטת תקנים מטיפול חוץ-קהילתי לטיפול בתוך הקהילה.
2. כ-40,000 ילדים במצבי סיכון מגיל לידה ועד גיל שש ייהנו מהשקעה ממשלתית נוספת של 1,500 ש"ח לילד, שתועבר למרכזי "התחלה טובה" שפועלים ב-30–40 רשויות מקומיות. מרכז כזה יפעל במסגרת המטה היישובי וישמש מוקד לתכנון, יישום והפעלה של מסגרת שירותים עירונית לגיל הרך. אני ממליץ לבקר בפיילוט שעשינו במעון "שקמה" ברמת-גן או בטירת-כרמל; מרכז כזה יספק שירותי איתור, מניעה וטיפול בילדים בסיכון, ובין השאר יעודד את ההורים להשתמש בשירותים אלה. בחלק מהמקרים הוא עצמו יספק את השירותים, ויגייס מתנדבים להדרכת הורים ומשפחות – וזאת אחת הבעיות הגדולות. סביב ילדים בסיכון אתה מוצא משפחה מרוסקת, שבה ההורים אינם מסוגלים לתפקד כהורים. אני בא מדיון מרתק, שגם היושב-ראש הנכבד השתתף בו, בנושא גיל הנישואים; יש קשר בין זה ובין כל המכלול של משפחות שאינן מסוגלות להתמודד עם הילד שאך נולד.
3. לבסוף, כ-4,000 ילדים מגיל הלידה עד גיל ארבע ייהנו מהשקעה ממשלתית של כ-7,000 ש"ח במעונות הציבוריים שבהם הם לומדים ב-15–20 יישובים. ההשקעה תביא בין השאר להגדלת מספר המטפלות, לשיפור בהכשרתן המקצועית ולהגדרת סטנדרטים ברורים לפעילויות במעונות. תוכנית זו תיושם בד בבד עם החלת חוק הפיקוח על המעונות והגדרת סטנדרטים בסיסיים לכלל המעונות בישראל, ובהם המעונות הפרטיים, כחלק מיישום הדוח. הוועדה בראשות פרופסור מיקי רוזנטל, שעוסקת ברישוי המעונות, תפעל לאכיפת הסטנדרטים במעונות.
אנו מאמינים שנתחיל את השנה האזרחית התחלה חדשה וטובה בכל הקשור לילדים ולזכויותיהם. זה לא מספיק. ברור לנו שהמכלול הוא עצום, ברור שזה מתחבר למערכת החינוך, ברור שזה מתחבר למה שהילד רואה, למה שהילד שומע, למה שהוא קולט מהטלוויזיה, מה שהוא קולט מהמחשב, מה שהוא שומע בבית ומשפת הרחוב. הכול ברור. אבל אנחנו, לראשונה זה זמן רב, נכנסים למהלך דרמטי ומשמעותי מאוד בכל הקשור לילדי ישראל. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
מה מציע אדוני השר?
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
אני מציע להעביר את הדיון לוועדת העבודה והרווחה או לוועדת החינוך של הכנסת ואולי גם לדיון משותף. את דוח-שמיד אנחנו נציג בפני ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, ואני חושב שוועדת העבודה והרווחה היא הגורם הנכון.
היו"ר אחמד טיבי:
אני מודה לך, אדוני. לפנים משורת הדין, אף-על-פי שהפסדת את התור שלך, חברת הכנסת חילו, אני מאפשר לך דקה מהצד.
נאדיה חילו (העבודה-מימד):
כמה זמן יש לי?
היו"ר אחמד טיבי:
יש לך דקה.
נאדיה חילו (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ראשית, אני מברכת את השר על כל הפריסה של השירותים ועל השינוי עם הפנים לילדים ולגיל הרך בכלל. אבל ללא ספק, מאז שנחקקה האמנה, בנובמבר 1989, האמנה הבין-לאומית של זכויות הילד – ובעצם היום אנחנו מציינים את זה – עברנו כברת דרך בכל מה שקורה בנושא זכויות הילדים, גם ילדים נורמטיבים וגם ילדים שזקוקים לשירותים מיוחדים. אבל עדיין הדרך מאוד ארוכה. אנחנו מדברים היום על קרוב ל-800,000 ילדים שחיים מתחת לקו העוני. אנחנו לא יכולים לעבור ולדלג על היום הזה בלי לדבר על 600,000 תלמידים שכבר כמעט 40 יום הם ללא מערכת חינוך. ללא ספק, נושא הילדים נדון בכמה וכמה שירותים, וצריך לאגם אותם, לאחד אותם ולדאוג שיהיו נגישים ושתהיה התאמה בין כל השירותים. ביום כזה אי-אפשר שלא להזכיר את הילדים שהם קורבנות לאלימות כחסרי ישע וגם קורבנות לעבירות מין. הילדים האלה זקוקים לשירותים מיידיים, והתור לפעמים מאוד ארוך.
אני מציעה לנסות להעביר את זה, בהסכמת השר, לוועדה משולבת של הוועדה לזכויות הילד וועדת הרווחה, אם זה ניתן.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. חבר הכנסת זאב, הצעה אחרת. דקה מהצד, בבקשה.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, צריך לזכור שזכויות הילד מתחילות ביום היוולדו של התינוק. אנחנו תמיד מסתכלים אם יש מצב של עוני אבל שוכחים שתינוק מתחיל את החיים שלו עוד כשהוא במעי אמו. אני רוצה להתחיל בנושא ההפלות, שבמדינת ישראל הכול בו מופקר ואין מספיק פיקוח ובקרה. כל שנה מתבצעות במדינת ישראל עשרות אלפי הפלות מיותרות, ואותם עוברים במעי אמם, יש להם נשמה, הם עוברים – – –
יצחק גלנטי (גיל):
– – –
נסים זאב (ש"ס):
אומרים במעי אמם. לכן, אדוני היושב-ראש, הסוגיה הזאת, צריך לתת עליה את הדעת. הבאתי בעניין זה הצעת חוק שלא התקבלה.
דבר נוסף, אדוני, שמעתי הבוקר שכאילו הבעיה של האם והילד – עניין הנישואים, שצריכים לאפשר רק מגיל 18 ומעלה. לדעתי צריך לאפשר אפילו בגיל 16, כי אותן בנות שיש להן יחסים אינטימיים, אי-אפשר להשאיר אותן בצורה מופקרת. ואם הן מרגישות שהן בשלות להקים בית, צריך לאפשר את זה. ודאי שהחוק הזה – – –
לימור לבנת (הליכוד):
למה לא בגיל 14? יש כאלה שבשלות בגיל 14. אולי אפילו בגיל 13.
היו"ר אחמד טיבי:
מה הקשר לנישואים?
נסים זאב (ש"ס):
ודאי שהחוק הזה, אין לו שום בסיס ושום יסוד שקשור להלכה היהודית.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. סליחה, הצעה אחרת. כשאני בשלטון אני לא מקפח גם קבוצות רוב שהן בעלות השפעה. בבקשה.
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
– – –
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, תיזהר, הוועדה לביקורת המדינה כאן.
מנחם בן-ששון (קדימה):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, הצעתי מורכבת משני חלקים. במחצית הדקה הראשונה אני רוצה לומר לאדוני, שהיה השר, ולאדוני, שהוא השר היום, שכל מפגש עם משרד הרווחה הוא מפגש עם מערכת מקצועית ממדרגה ראשונה. מדובר באנשים שבאים מן השטח עם כלי עבודה מצד אחד, עם ניסיון מצד שני, ואחריות שהלוואי שהיתה לנו במערכות אחרות. על זה אני רוצה לשבח אתכם. באתם עם תפיסה, אתם תביאו אותה לוועדות הכנסת. מחר ועדת החוקה מתחילה דיון ארוך אתכם בחוק הענישה לנוער. ולכן, אדוני היושב-ראש, זה קשור לסוגיה הזאת, יכול להיות שכדאי שלצוות שהשר הציע אפשר יהיה להציע חבר או שניים מוועדת החוקה, שיצטרפו על מנת שיעשירו את הדיון.
היו"ר אחמד טיבי:
אני מודה לאדוני. אדוני השר, מה אתה מציע?
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
– – –
היו"ר אחמד טיבי:
תודה, הנושא יעבור לוועדת הכנסת כי יש ריבוי של הצעות, אדוני השר.
ראובן ריבלין (הליכוד):
בוועדה במליאתה יהיה הרבה פחות בלבול ראש.
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
ועדת העבודה עם הוועדה לזכויות הילד או ועדת הכנסת.
היו"ר אחמד טיבי:
אנחנו נצביע אם להעביר לוועדה או להסיר, ולאחר מכן יוכרע בוועדת הכנסת לאיזו ועדה הנושא יועבר, לוועדת העבודה או לוועדה משולבת.
אנחנו עוברים להצבעה. בעד – ועדה, נגד – הסרה.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 15
בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.
היו"ר אחמד טיבי:
בעד – 15, נגד – אין, נמנעים – אין. הוחלט להעביר את הנושא לוועדת הכנסת להכרעה.
הצעת חוק השלכות מגדריות בחקיקה (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2007
[נספח מס' כ/173; "דברי הכנסת", חוב' ב', עמ' 11270; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר אחמד טיבי:
אנחנו עוברים להצעת חוק השלכות מגדריות בחקיקה (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2007, קריאה שנייה ושלישית. חבר הכנסת גדעון סער, בבקשה. אין הסתייגויות.
גדעון סער (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה):
אדוני היושב-ראש, גם בקריאה הראשונה ישבת. אני תוהה אם יש כוונת מכוון שבתוך הנשיאות אתה מיועד לנושאים שנוגעים לקידום מעמד האשה?
היו"ר אחמד טיבי:
זה גם קשור במקצוע המקורי שלי.
גדעון סער (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה):
אדוני היושב-ראש, מכובדי שר הרווחה, כנסת נכבדה, אני מבקש להביא בשם הוועדה לקידום מעמד האשה את הצעת חוק השלכות מגדריות בחקיקה (תיקוני חקיקה), התשס"ז–2007, הצעת חוק של חברת הכנסת עמירה דותן, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. אני רוצה לברך את חברת הכנסת דותן על ההצעה שנשלים היום, כך אני מקווה, ואני חושב שזה אחד החוקים החשובים שמחוקקים בכנסת הזאת.
הצעת החוק באה להקים חובה לבחון השלכות של הצעות חוק וחקיקת משנה שנדונות בוועדות הכנסת על השוויון בין נשים וגברים. למעשה, כאשר הגוף המחוקק עוסק בחקיקה הוא אמור לשקול את מכלול השיקולים הרלוונטיים, ובכלל זה בוודאי גם את ההשפעות של החקיקה על האוכלוסייה ועל הערך החשוב של השוויון בין המינים. אבל, למרבה הצער, כיום, בהליכי החקיקה במתכונת הנוכחית שלהם, על-פי רוב הדבר לא כולל בחינה מודעת או מובנית או שיטתית של השלכות החקיקה על השוויון בין נשים לגברים; כמו גם על עניינים אחרים, שכרגע לא ניכנס אליהם. לעתים יכולות להיות מוגשות חוות דעת או התייחסויות של מחלקת המחקר או של ארגוני נשים, אבל אין גורם ציבורי או גורם מקצועי אשר בוחן את השלכות החקיקה על השוויון בין המינים באופן שיטתי.
אני רוצה לתת כמה דוגמאות מהעת האחרונה, אולי מתקציב המדינה שאנו עוסקים בו היום. קיצוץ בתקציבים לסבסוד מעונות יום – מהי ההשלכה מבחינת החסם בפני נשים בשוק העבודה? הטלת מס ביטוח בריאות וביטוח לאומי על עקרות בית. וגם ההשלכות העקיפות, למשל ההשלכות הנובעות מהרצון לדחות את תחילת יום חינוך ארוך, או ההשלכות של הקפאת הפעימה בנושא שכר מינימום, כאשר אנו יודעים ששני-שלישים ממקבלי שכר המינימום הוא מקבלות שכר מינימום. כל אלה הן דוגמאות של השלכות של דבר חקיקה אקטואלי, שהכנסת דנה בו בימים האלה, על השוויון בין המינים.
מה שאני אומר לגבי הליכי החקיקה בבית הזה בוודאי נכון גם לגבי השלב המוקדם של הכנת הצעות חוק ממשלתיות, שהן ההצעות היותר כבדות, במירכאות, עוד לפני שהן מגיעות לשולחן הכנסת. זהו שלב קריטי, שבו יש יותר יכולת להשפיע על עיצוב של הסדרים שמתגבשים. אנחנו גם ראינו בכך חשיבות, ולכך אתייחס בהמשך, כי הדבר הזה צריך להיות מוסדר בתקנון עבודת הממשלה.
מסקירה שנמסרה לוועדה מטעם מרכז המחקר והמידע של הכנסת עולה שבעולם קיימת מגמה של חיזוק אותה בחינה של ההשפעות על השוויון בין המינים. הדבר הזה מעוגן גם בהחלטות של האו"ם, במצע בייג'ין, בדירקטיבה של האיחוד האירופי ואצל הרבה מאוד מדינות מתקדמות, כמו אנגליה, גרמניה, שבדיה, קנדה, פינלנד, אם כי ברובן הוא לא מעוגן במסגרת של חקיקה אלא כהנחיות מדיניות. בגרמניה זה במסגרת תקנון הממשלה הפדרלית, אבל זה בהחלט דבר קיים במסגרת של חקיקה בצורה מאוד שיטתית.
עוד אציין, כי כפי שצוין בוועדה, יש חוקים שההשפעות המגדריות שלהן הן גלויות לעין – למשל נושאים שקשורים לעבודת נשים – ויש חוקים שמשפיעים באופן שונה, שהוא יותר סמוי ולא על פני הדברים, אבל חשוב שהרשות המחוקקת תהיה מודעת לכך. גם אם בסופו של דבר היא מקבלת החלטה שונה, היא צריכה להיות מודעת להיבט הזה. אלה בוודאי חוקים שנוגעים לחינוך, לבריאות, לתחבורה, לחוק התקציב וכו'.
בהצעת החוק מוצע כי התשתית לבחינת ההשלכות המגדריות בוועדות הכנסת תהיה חוות דעת שתגיש לוועדה הרשות לקידום מעמד האשה ביחס לכל הצעת חוק או דבר חקיקת משנה שיש להם השלכה על השוויון בין נשים לגברים, על קידום מעמד האשה, על קידום השוויון בין המינים, על ביעור האפליה נגד נשים ועל מניעת אלימות נגד נשים. חוות הדעת תוגש על-ידי הרשות לוועדה שאמורה לדון בהצעת החוק או בחקיקת המשנה, ותונח על שולחן הוועדה לקראת הדיונים. תפקיד זה של הרשות לקידום מעמד האשה יוסף לרשימת תפקידי הרשות, שמפורטים בחוק הרשות לקידום מעמד האשה.
כאמור, בדיונים בוועדה לקידום מעמד האשה סברנו שיש חשיבות רבה מאוד לכך שבחינת הבחינות המגדריות תיעשה לגבי חקיקה ממשלתית בשלבים המוקדמים של גיבוש הצעת החוק. פנינו למזכיר הממשלה בבקשה לתקן את תקנון הממשלה ולעגן בו את החובה לשלוח את תזכירי החוק גם לרשות לקידום מעמד האשה, וכן לציין בו כי ההשלכות המגדריות הן אחד העניינים שיש להתייחס אליהם במסגרת בחינת ההשלכות השונות של החקיקה עוד בשלב תזכיר החוק.
אנחנו מבינים מתשובת המזכיר שהעניין בשלב זה בבדיקה של היועץ המשפטי לממשלה. אנחנו כיבדנו את הרצון של הממשלה להשלים את ההליך הזה, ולא להיכנס בשלב הזה, במסגרת דבר חקיקה ראשית, להסדרי עבודה פנימיים של הממשלה, שיכולים להיות מוסדרים בתקנון עבודת הממשלה. אם הממשלה לא תעמוד באותו סטנדרט, אז בפני הבית הזה בעתיד תהיה האפשרות לעגן גם את השלב המוקדם הזה בחקיקה.
נציגי משרד ראש הממשלה ציינו בדיון בוועדה כי הכוונה היא לעבות את הרשות לקידום מעמד האשה באנשי מקצוע, על מנת שהיא תוכל להגיש לוועדות הכנסת את חוות הדעת הנדרשות על-פי החוק החדש שאנו מחוקקים היום. כן הדגישו נציגי משרד ראש הממשלה שעמדת הרשות לקידום מעמד האשה כגורם מקצועי עצמאי לא תהיה בהכרח תמיד חופפת לעמדת הממשלה ביחס להצעות חוק.
על מנת לאפשר לממשלה להיערך לתוספת כוח-האדם הנדרש ולתוספת התקצוב הנדרש, על מנת שיהיה כוח-אדם מקצועי, משפטי וכלכלי שיאפשר לרשות לקידום מעמד האשה לעמוד במטלות הנוספות הללו, קבענו שתחילת החוק תהיה 60 יום מיום פרסומו, אי-שם בסוף חודש ינואר 2008, בהנחה שהחוק יעבור בעוד כמה דקות.
בדיונים בוועדה עלתה השאלה אם ראוי להטיל גם על גורם בכנסת להתייחס באופן שיטתי להשלכות המגדריות של הצעות החוק וחקיקת המשנה. הוועדה סברה שצריך להיות רפרנט כזה בכנסת, וכי מבין הגורמים הקיימים היום הגורם המתאים לכך ביותר הוא מחלקת המחקר והמידע של הכנסת. גם היום, כפי שאתם יודעים, חברי הכנסת, ניתן לפנות למחלקת המחקר והמידע כדי לבקש חוות דעת בסוגיה הזאת או בסוגיה אחרת.
חיים אורון (מרצ):
גדעון, אז למה הממשלה מתנגדת לסטטיסטיקה מגדרית?
גדעון סער (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה):
לא נקבע בעניין זה מנגנון מסודר. הוועדה סברה כי לצורך העניין הזה של עיגון מחלקת המחקר והמידע בהקשר זה לא נדרש תיקון בחקיקה ראשית, אבל יש לשקול – ואני מניח שאנחנו נעשה את זה אחרי שהחוק יעבור – תיקון של תקנון הכנסת לעניין זה. בכל אופן, החקיקה של חוק זה לא אמורה לפגוע במחלקת המחקר והמידע ובמעמדה לעניין זה, נהפוך הוא.
חבר הכנסת אורון העלה שאלה חשובה ביותר, איך אנו יכולים להתייחס להשפעות מגדריות כל עוד אין לנו סטטיסטיקה מגדרית, שזה בסיס נתונים שהוא בין היתר על בסיס של חלוקה בין המינים. באמת יש הצעת חוק, שהקדים והגיש חיים אורון. בעקבות הדיונים שקיימנו על הצעת החוק הזו הגשנו, קבוצה של חברי וחברות הוועדה, הצעת חוק באותו נושא. שתיהן היו אמורות לבוא ביום רביעי האחרון. הממשלה, באופן די תמוה, התנגדה להצעות החוק הללו. יהיה קשה מאוד ליישם את החוק הזה בלי שאנחנו נתקן את החוק גם לעניין השני. אנחנו בוודאי נפעל ביחד כדי שהממשלה – ואני מקווה לקבל גם את תמיכת חברינו בקואליציה, שכן העניין הזה הוא עניין שיזמה חברת קואליציה ותומכים בו חברי קואליציה – תסייע לנו בעניין הזה, כי יש זיקה הכרחית בין שתי הסוגיות הללו.
חיים אורון (מרצ):
הבטיחו לנו תשובה תוך שבועיים, ושבוע כבר עבר.
גדעון סער (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה):
אז אנחנו נמתין עוד שבוע, ואולי גם נפנה לחברינו בבקשה שבעניין זה ייתנו כתף.
חברי הכנסת, לא מצורפות הסתייגויות להצעת החוק הזאת. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית.
אני מבקש להודות למי שממלאת את מקום היועצת המשפטית של הוועדה, עורכת-הדין תמי סלע, על הסיוע שלה בהכנת הצעת החוק. אני מבקש להודות למנהלת הוועדה, לגברת דלית אזולאי, על העבודה בעניין זה ובכלל.
אני מבקש לברך שוב את חברת הכנסת עמירה דותן. היו לנו במהלך הכנת החוק, בעיקר לקראת הקריאה השנייה והשלישית, משברים שונים, שנגעו לעמדת הממשלה. ברוך השם, התגברנו עליהם, ואני חושב שאנחנו עושים היום הזה דבר חשוב ביותר, שיעלה מדרגה מבחינת ההתייחסות של הרשות המחוקקת – ובהכרח, לאחר מכן, גם של הרשות המבצעת – להיבט הזה, החשוב לבחינה בעבודת החקיקה שלנו וגם בחקיקת המשנה. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
אני מודה לאדוני.
רבותי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת החוק, עם שם החוק – החוק כולו מתחילתו ועד סופו. אין הסתייגויות.
הצבעה מס' 3
בעד סעיפים 1–3 – 23
נגד – אין
סעיפים 1–3 נתקבלו.
היו"ר אחמד טיבי:
בעד – 23, בלי חבר הכנסת שרוני, ועם חבר הכנסת שרוני החוק מקבל תוקף. 23 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אישור הצבעה.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. זאת ההזדמנות של חבר הכנסת שרוני להשתתף.
הצבעה מס' 4
בעד החוק – 23
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק השלכות מגדריות בחקיקה (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2007, נתקבל.
היו"ר אחמד טיבי:
בעד – 23, אין נמנעים ואין מתנגדים. אני קובע שהצעת חוק השלכות מגדריות בחקיקה (תיקוני חקיקה) התקבלה בקריאה שלישית.
אני קורא לחברת הכנסת דותן, יוזמת ההצעה, לעלות לדוכן ולומר את דברה. הצעה חשובה.
עמירה דותן (קדימה):
אדוני היושב-ראש – – –
היו"ר אחמד טיבי:
האם זה החוק הראשון שלך, גברתי?
עמירה דותן (קדימה):
כן, זה החוק הראשון שלי.
היו"ר אחמד טיבי:
ברכות.
עמירה דותן (קדימה):
תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
יש כאלה שעדיין לא זכו לכבוד הזה.
עמירה דותן (קדימה):
תודה רבה. זה מאוד מרגש.
היו"ר אחמד טיבי:
בשם כל חברי הכנסת. בהחלט.
עמירה דותן (קדימה):
זה מאוד מרגש. זה לא היה פשוט, זה ממש לא היה קל. לכן אני רוצה לומר תודה רבה לכולם, כי עברנו כאן תהליך של שינוי מחשבתי, ולא רק שינוי טכני. תודה בראש ובראשונה ליושב-ראש הוועדה, שבאמת – אני מוכרחה לומר לך שאני לא מכירה הרבה גברים שיש להם כזאת הבנה פמיניסטית. אני ממש מחבקת אותך ומודה לך מקרב לב על ההבנה, על התמיכה, על החיזוק.
היו"ר אחמד טיבי:
את מתכוונת לחבר הכנסת גדעון סער.
עמירה דותן (קדימה):
הוא ולא אחר. תודה למנהלת הוועדה, בחורה כל כך צנועה שעושה עבודה כל כך מקסימה. תודה לך, דלית. היו שתי עורכות-דין, גם הן עברו מהפך פמיניסטי: הלית, שיושבת עכשיו בבית ומגדלת את ילדיה, וכמובן תמי סלע. תודה ענקית לאורלי פישמן מהממ"מ, שעשתה עבודה שאני מאוד מקווה שאנחנו חברי הכנסת נוכל לקרוא; זאת עבודה שמעבר לזה שהיא משווה בכל העולם, היא נתנה פה הדגשים, שלא רק אנחנו, ככנסת, יכולים פה לחוקק, אלא אני מקווה שגם הממשלה תעשה מעשה ותלמד מאתנו. תודה רבה לכל חברי, תודה ליושב-ראש, ובהצלחה לכולנו.
הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 28), התשס"ח–2007
[מס' מ/332, פ/2552/17, פ/2568/17; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ו, עמ' 10729, עמ' 10729 ועמ' 10730; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר אחמד טיבי:
אנחנו עוברים להצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 28), קריאה שנייה וקריאה שלישית.
נמצאים אתנו ביציע הורים שכולים. אני מברך אתכם.
יציג את הצעת החוק חבר הכנסת יצחק גלנטי, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
יצחק גלנטי (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
אדוני היושב-ראש, אדוני שר הרווחה, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג לפניכם את הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 28), התשס"ח–2007. הצעת החוק מוגשת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. בהצעת החוק משולבות הצעת חוק ממשלתית והצעות חוק שהגישו חברי הכנסת לימור לבנת ויואל חסון וקבוצת חברי הכנסת.
ההצעה נועדה לבטל את מבחן ההכנסה הקובע את גובה התגמול החודשי המשולם להורים שכולים. בהתאם לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י–1950, נקבע גובה התגמול החודשי המשולם כיום להורה שכול בהתאם להכנסותיו ולמצבו המשפחתי. החוק קובע כי התגמול שישולם יוכל להיות בטווח שבין התגמול החודשי המרבי, העומד כיום על 5,600 ש"ח, ובין התגמול החודשי הבסיסי, שהוא 19% מהתגמול המרבי. עם זאת, בשנת השכול הראשונה ההורים השכולים מקבלים תשלום בסיסי ומענק, בלא קשר למצבם הכלכלי ובלא מבחן הכנסה. בעקבות המלצותיה של ועדה ציבורית בראשות הפרופסור יעקב נאמן, ועל רקע קריאת המשפחות השכולות לקבוע מערכת תגמולים שוויונית, מוצע בהצעת החוק שלפניכם כי הורה שכול יקבל תגמול חודשי אחיד, בגובה התגמול המרבי, בלא תלות בהכנסתו ובמצבו הסוציאלי. במקביל, מוצע לבטל את ההוראות לעניין התגמול הבסיסי והמענק הניתנים בלא מבחן הכנסה למשפחות השכולות בשנה הראשונה, שכן על-פי המוצע לא יחול עוד מבחן ההכנסה על התגמולים החודשיים.
חברי הכנסת, עוד בתחילת דרכה הכירה מדינת ישראל במחויבותה לתמוך במשפחות של חיילי צה"ל אשר נפלו במהלך שירותם הצבאי. הצעת החוק המונחת היום לפניכם מביאה בשורה גדולה להורים השכולים ומחזקת את המחויבות הזאת של המדינה. אני קורא לכם להצביע בעד הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית.
תודה לצוות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על המסירות הרבה בהכנת החוק.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה, אדוני.
לפני ההצבעה – ליציע הכבוד נכנס שר התמ"ת של פנמה. אנחנו מברכים אותך, אדוני.
אנחנו עוברים להצבעה. אין הסתייגויות.
הצבעה מס' 5
בעד סעיפים 1–4 – 16
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–4 נתקבלו.
היו"ר אחמד טיבי:
בעד – 16, אין מתנגדים ואין נמנעים – כולל חברי הכנסת הירשזון, בן-ששון, גלנטי ואלי גבאי. זה היה בקריאה שנייה, רבותי.
עכשיו אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. נא להצביע.
הצבעה מס' 6
בעד החוק – 21
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 28), התשס"ח–2007, נתקבל.
היו"ר אחמד טיבי:
בעד – 21, אין מתנגדים ואין נמנעים.
היות שהצעת החוק היא הצעה משולבת, הן של הממשלה הן של יוזמים פרטיים, והיא התקבלה בקריאה שנייה ושלישית, לפנים משורת הדין אתן לכמה מחברי הכנסת, שהביעו רצון, לעלות לדוכן. ראשונה תעלה חברת הכנסת לימור לבנת, שהיא הראשונה ביוזמים. אחריה ידבר חבר הכנסת אורלב.
לימור לבנת (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, משפחות שכולות – שהנציגים שלהן יושבים כאן ביציע האורחים: אני רוצה לברך אתכם. ליוויתם אותנו לאורך כל תהליך החקיקה הארוך, שנמשך שנים; את זה אני יכולה לומר כאן היום. אנחנו משלימים היום הליך לא פשוט, שהתחלנו בו עוד לפני הבחירות האחרונות, למעשה בתקופת כהונתו של שאול מופז בתפקיד שר הביטחון, עם הקמת הוועדה בראשות הפרופסור יעקב נאמן. הוועדה המליצה, למעשה, לבטל את מבחן ההכנסה למשפחות השכולות, למשפחות של הנופלים במערכה ושל נפגעי פעולות איבה – מבחן הכנסה פוגע שחייב את המשפחות השכולות לעמוד מול ביורוקרטיה, טופסולוגיה, בתוך ימי האבל, ובעצם הפלה בין דם לדם, כאילו יש הבחנה או הבדל כלשהו, או כאילו יש בכלל שוני בין נופל לנופל, בין דם לדם.
היום הכנסת בעצם מבטלת עיוות היסטורי שהתקיים מאז קום המדינה, ועושה – אני מאמינה – מעשה חשוב, שהמשפחות השכולות רצו בו, ובצדק רצו בו. לנו, לרשות המבצעת ולרשות המחוקקת, לקח זמן רב, רב מדי, לעשות את הצעד הזה. אני שמחה שהיום אנחנו משלימים את המעגל.
אני מצטערת רק לומר שהיום, דווקא ביום שאנחנו יכולים – אני לא רוצה להגיד את המלה "לשמוח", אין פה שמחה, יש כאן השלמת מעשה שהיה צריך להשלים אותו. אני מצטערת לומר שהצעת החוק שאני יזמתי, וחתמו עליה 61 חברי הכנסת, כמעט מכל המפלגות בבית – אני מדברת על חברים מהליכוד, ממפלגת העבודה, מהאיחוד הלאומי, מהמפד"ל, מש"ס, מישראל ביתנו, מקדימה, מסיעת גיל, ממרצ, מיהדות התורה, וחתם עליו אפילו חבר הכנסת דב חנין מחד"ש; ממש חברים כמעט מכל סיעות הבית. ובכן, הנחתי את הצעת החוק במאי השנה, ודווקא הממשלה, שהתחייבה להעלות הצעת חוק משלה ברוח זו, התמהמהה והתמהמהה, ואלמלא הגשנו את הצעת החוק הזאת והנחנו אותה, בחתימת 61 חברי הכנסת, לדעתי זה לא היה קורה.
אני העליתי את הצעת החוק לדוכן, והממשלה סירבה להסכים, ורק לאחר שהסכמתי לדחות אותה בכמה שבועות – רק אז זה קרה. זה קרה והנה, בסופו של דבר – הצטערתי שהיה צורך להמתין ולחכות ולזרז את הממשלה, אבל היום אני שמחה שהשלמנו, כפי שאמרתי, את התהליך הזה. בא קץ לאפליה, בא קץ לעיוות הזה. מי ייתן ולא נזדקק עוד, ומי ייתן ויבוא שלום על ישראל. מי ייתן ולא יהיו עוד משפחות שכולות בכלל קהל ישראל. מי ייתן ולפחות הדבר הקטן הזה, שעשינו היום, ייתן לכם סיפוק מסוים.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. חבר הכנסת אורלב.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, משפחות יקרות, היתה לי זכות להיות אחד מ-61 חברי הכנסת שהצטרפו ליוזמות החוק הפרטיות. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שהיום כנסת ישראל הסירה חרפה מעל המדינה בכך שהעניקה למשפחות היקרות, המשפחות השכולות, יחס של כבוד, יחס של הוקרה, יחד עם דאגה ממשית לקיומן בכבוד.
תרשו לי לשלוח מכאן הודעה אישית. משפחה שכולה אחת – האבא נפטר, אלישע בירנבוים, זיכרונו לברכה, האמא חיה, דבורה בירנבוים, ששכלה את בנה שריאל במלחמת יום כיפור. כמה המשפחה היתה זקוקה לביטול העוול הזה. הבטחתי לאבא, לאלישע, שעבד אתי במשרד החינוך – הוא היה כבר על ערש דווי – אמרתי לו שאנחנו נעשה מעשה. אני מרגיש היום שהיתה לי זכות קטנה למלא את הצוואה כלפי דבורה בירנבוים.
היום קבענו שאין צורך לעמוד במבחן ההכנסה, ובעצם ביטלנו את מבחן ההשפלה. ביטלנו את מבחן האי-צדק; לבנים שלחמו לא ערכו שום מבחני הכנסה. חיילי צה"ל נלחמים כתף אל כתף כשווים. בנופלם, הם ומשפחותיהם – כולם שווים בעינינו.
חשוב, אדוני היושב-ראש, שאם חברת הכנסת לימור לבנת טרחה כל כך, יזמה והחתימה 61 מחברי הכנסת, שאקרא, ברשותך, את שמות חברי הכנסת. אני חושב שחשוב מאוד לומר את שמותיהם: לימור לבנת, קולט אביטל, זבולון אורלב, דוד אזולאי, רוברט אילטוב, אפי איתם, בנימין אלון, מיכאל איתן, זאב אלקין, אלי אפללו, גלעד ארדן, אורי אריאל, מנחם בן-ששון, שלמה בניזרי, אבישי ברוורמן, אליהו גבאי, זהבה גלאון, אלחנן גלזר, יצחק גלנטי, משה גפני, צבי הנדל, אבשלום וילן, נסים זאב, יצחק זיו, דב חנין, יואל חסון, ישראל חסון, שי חרמש, דוד טל, שלי יחימוביץ, אביגדור יצחקי, דני יתום, אמנון כהן, יעקב כהן, רן כהן, חיים כץ, ישראל כץ, יעקב ליצמן, סופה לנדבר, אברהם מיכאלי, אלכס מילר, סטס מיסז'ניקוב, יעקב מרגי, שרה מרום-שלו, מיכאל נודלמן, אורית נוקד, מרינה סולודקין, ניסן סלומינסקי, גדעון סער, אופיר פינס-פז, מאיר פרוש, אברהם רביץ, ראובן ריבלין, יוסף שגאל, סילבן שלום, ליה שמטוב, עתניאל שנלר, משה שרוני ורונית תירוש. שנדע רק שלום.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. היות שההצעה היא הצעה משולבת, גם ממשלתית וגם של חברי כנסת פרטיים, ואחד מחברי הממשלה שהיתה לו נגיעה אישית בהצעה הזאת הוא השר הרצוג, אני מבקש שיעלה אל הדוכן בשם הממשלה.
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני ניצב כאן בשם ממשלת ישראל כדי לומר לכם, נציגי המשפחות השכולות – ליושב-ראש הארגון, אלי בן-שם, שהשתתף בכמה וכמה דיונים בנושא הזה, לכל מה שאתם מייצגים ולכל מה שמבטא האתוס הלאומי שלנו, ממשלת ישראל מאוד גאה בכך שהחוק הזה עבר היום בהסכמה כל כך רחבה. אני מברך את חברת הכנסת לימור לבנת, את חבר הכנסת זבולון אורלב, את הפרופסור יעקב נאמן, את שרי הביטחון בכל התקופה הזאת, מנכ"לי משרד הביטחון, שרי האוצר, ראש הממשלה – שתמך מאוד בהסדר; אני מברך גם את שר הביטחון אהוד ברק, שבכהונתו זאת הגיע החוק הזה לסיומו ולחקיקתו.
כפי שכבר נאמר, אין בכך משום פיצוי על הכאב; יש פה הבעת הוקרה ורצון להקל, להתחשב, להבין. מי ייתן ולא תדעו עוד צער ועם ישראל לא ידע עוד צער.
היו"ר אחמד טיבי:
אני מודה לך, אדוני. הנושא הזה תם.
התגברות האנטישמיות בגרמניה
["דברי הכנסת", מושב שני, חוב' כ', עמ' 7521.]
היו"ר אחמד טיבי:
אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום: התגברות האנטישמיות בגרמניה – דיון בעקבות הצעה לסדר-היום של חיים אמסלם. חבר הכנסת חיים אורון, בבקשה.
חיים אורון (מרצ):
אני מוותר.
היו"ר אחמד טיבי:
מוותר, ולכן, רבותי, תם סדר-היום. אין דוברים.
חיים אורון (מרצ):
אני מבקש לדבר.
היו"ר אחמד טיבי:
חזרת בך? בבקשה.
חיים אורון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, אני לא רוצה לדבר על התגברות האנטישמיות בגרמניה, כי אני מתקשה להבין למה נשיאות הכנסת שמה את זה כנושא בסדר-היום וקצת הוסיפה לביזיון של כולנו. אני נרשמתי באופן די אוטומטי. אני לא יודע דבר על עוצמת התופעה.
היו"ר אחמד טיבי:
אני אגיד לך למה הנשיאות החליטה – היה דיון והוחלט להעביר את הנושא למליאה.
חיים אורון (מרצ):
אבל אני מכיר את סדר-היום של הכנסת, ואתה מכיר אותו כמוני, כבוד היושב-ראש. אתה יודע שיש שם רשימה ארוכה של נושאים. לפי דעתי הסיבה היא אחרת; פשוט לא מצאו – ואני אומר את זה מתוך ידיעה – לא מצאו שר או מישהו שישתתף בדיון שימלא את תוכנה של ישיבת הכנסת בתוכן.
זה השבוע השלישי שהכנסת מתפזרת ביום שלישי בשעה 18:00. אני כבר מרגיש את עצמי דוד זקן, עם כמה מהחברים פה. אני לא מדבר על הדבר הזה. אין סדר-יום. יש יומיים; יום שני זה אי-אמון. אם אין אי-אמון, אין כמעט סדר-יום. יום שני ויום רביעי.
אני חושב שהנשיאות, גם המודל הזה – יצא לי במקרה לדבר עם מזכיר הכנסת לפני חצי שעה, לכן אני חם בנושא – המודל הזה, שמביאים נושאים, ואז סיכום והצבעה במועד אחר, זאת אומרת, ברור לחלוטין שכל אחד יורה את היריות שלו, ואין אפילו, למשל, עימות קטן על האופן שבו יסוכם הדיון בין עמדת רובי ריבלין ובין עמדתי. אנחנו מרוקנים בצורה כזאת את הבית הזה מתוכנו.
אדוני היושב-ראש, אני חושב שחובתה של הנשיאות לבחון, באופן הכי דחוף, את שאלת ימי שלישי.
משה שרוני (גיל):
אדוני היושב-ראש, אני מבקש להפסיק את ההתחשבות הזאת בחברי הכנסת שעייפים אחרי שנה וחצי. צריך סדר-יום עמוס, צריך לעבוד, זה הכול.
היו"ר אחמד טיבי:
אני מודה לך, חבר הכנסת שרוני.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר אחמד טיבי:
הודעה לסגנית המזכיר.
סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 6) (עיקור וסירוס של כלבים וחתולים), התשס"ח–2007; הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 28) (הרוב הדרוש להרחבה לשם בניית מרחב מוגן), התשס"ח–2007; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 48) (פסיקת סכומים מעבר לסמכות בית-משפט שלום), התשס"ח–2007; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 49) (דיון בדן יחיד בעבירת סחר בבני-אדם לשם הבאתם לידי מעשה זנות), התשס"ח–2007.
מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בנושא: מניעת זכאותם של נכים לתותבות ולמכשירים אורתופדיים עקב שינוי בנהלים שחייב עריכת מכרז להתקשרות בין משרד הבריאות ובין גוף שינהל את הכספים. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, י"א בכסלו התשס"ח, 21 בנובמבר 2007, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 18:05.