דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ד' ישיבה י' הישיבה העשירית של הכנסת העשרים-וחמש יום שלישי, י"ב בכסלו התשפ"ג (6 בדצמבר 2022) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 3 נאומים בני דקה 3 טלי גוטליב (הליכוד): 3 שרון ניר (ישראל ביתנו): 4 לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): 4 ציון יום העלייה 5 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 5 יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): 12 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 15 יוסף טייב (ש"ס): 16 אוהד טל (הציונות הדתית): 18 עמיחי אליהו (עוצמה יהודית): 19 גלעד קריב (העבודה): 27 טלי גוטליב (הליכוד): 29 שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: 32 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברי הכנסת, היום י"ב בכסלו התשפ"ג, 6 בדצמבר 2022, אני מתכבד לפתוח את מליאת הכנסת. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת אבקש להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת דוח שנתי של מבקר המדינה בנושא סייבר ומערכות מידע. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה למזכיר הכנסת. << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברי הכנסת, נאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה, מי שמעוניין – בבקשה. חברת הכנסת גוטליב, בבקשה. את לחצת ראשונה. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> יש אדם כזה, שקוראים לו אבי חימי, עו"ד אבי חימי. אתם יודעים מיהו? יו"ר לשכת עורכי הדין, רציתי לשאול אותך, אדוני יו"ר הלשכה: תזכיר לי, מה התפקיד שלך? אה, נכון, אתה עומד בראש גילדה מקצועית. מי שמך להפוך את הלשכה ללשכת שמאל קצה? עשית את זה בוועידת המשפט בתחילת שנת המשפט כשהזמנת חברי כנסת מהשמאל; עשית את זה כשסירבת להעביר ביקורת נוקבת והכרחית נגד אינסטנציות בכירות בתוך מערכת המשפט; עשית את זה, מר חימי, כששתקת כשהייתה תוכנת פגסוס והתקנות רוגלה בפלאפונים בחסות המשטרה; עשית את זה כשהבנת שמוגש כתב אישום בלי לבדוק חומרי ראיות. כל זה מילא ומילא. כתבת אתמול שההצעה שלי, שהיא בהתאם לחוק – תזכור, גוטליב, אני בדרך כלל לא ממציאה, זה מתוך החוק. כשאמרתי לך אתמול ואמרתי פה במליאה שבחירת נשיא בית המשפט העליון היא החלטה של הוועדה למינוי שופטים והעליון כופה עלינו מי יתמנה לנשיא, כי יש מועמד אחד בלבד – אמרתי שזה לא יהיה; אנחנו נחליט מי יהיה נשיא בית המשפט העליון. אנחנו, חימי, אנחנו, המחוקק. ואתה יודע למה? כי החוק הזה כבר תלוי ועומד, וכך כתוב בו. אתה תאמר ותקרא לשופטים לא לכבד את ההחלטה הזאת? מי שמך, ומי אתה בכלל? ואתה יודע משהו, זה נשמע כמו תעמולת בחירות שלך. אז אולי תתפטר, כי חירבת את לשכת עורכי הדין, ולא סתם במליאה הזו כבר הוצעה הצעה לבזר את הלשכה ולהפוך אותה לוולונטרית. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת ניר, בבקשה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> לפני כניסתי לכאן קראתי שרשת אל-ג'זירה הגישה תלונה לבית הדין הבין-לאומי בהאג כנגד צה"ל על פרשת שירין אבו עאקלה. אז יש לי בשורות לרשת אל-ג'זירה ולכל העולם: צה"ל הוא הצבא הכי מוסרי בעולם, שמקפיד לבצע תחקירים מבצעיים במקצועיות רבה. גם במקרה הזה של העיתונאית שירין אבו עאקלה צה"ל חקר את עצמו, והאמריקנים היו שותפים לאורך כל החקירה. לא נסכים שמישהו אחר יחקור את צה"ל זולת צה"ל, וזו בושה שרשת אל-ג'זירה, שמשתמשת בתעודת עיתונאי במדינת ישראל ומשדרת כאן, מכפישה את שמם של חיילי צה"ל. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת סון הר מלך, בבקשה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קול המושתקים מס' 2: זריקות אבנים לעבר אוטובוס בצומת ענאתא; ערבים יידו שני בקבוקי תבערה לעבר רכבים בכביש ירושלים–גוש עציון באזור אל-ח'דר; זריקות אבנים בצומת יצהר הגדולה לכיכר חטמ"ר שומרון; זריקות אבנים בין תפוח לאריאל – פצועה קל מרסיסים מפונה לבילינסון; ערבים יידו אבנים לעבר אוטובוסים בין חרמש למבוא דותן; ערבים מבית פג'אר יידו שני בקבוקי תבערה מרכבים חולפים לתוך קיבוץ מגדל עוז באזור השער הדרומי; זריקות אבנים מרכב חולף לעבר רכב ישראלי בכביש 465 ליד עטרת; זריקות אבנים בכביש 55 בכפר אל-פונדוק סמוך לקדומים. ביום ראשון השבוע הניחו מחבלים ערבים מטען חבלה רב-עוצמה על כביש אלון בבנימין. כשעבר במקום יוסף חיים ממן, תושב היישוב כוכב השחר, התפוצץ המטען ורסיסים עפו לכל עבר. רק בנס יצא ממן ללא פגע, וכמוהו גם המכונית היהודית הנוספת שנסעה אחריו. המטען הזה הינו מטען חבלה הרביעי במספר שהניחו מחבלי הכפר אל-מוע'ייר בחודש האחרון רק במקטע הכביש הזה במטרה לרצוח יהודים. בשבוע האחרון דווחו כ-52 פיגועי אבנים, שמונה פיגועי בקבוקי תבערה ושני מטעני צד, שלא דווחו. הקץ להשתקה – דם יהודי אינו הפקר. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. תמו הנאומים בני דקה. << נושא >> ציון יום העלייה << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: ציון ימים מיוחדים – ציון יום העלייה. ראשון הדוברים – חבר הכנסת סובה, בבקשה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, השר עיסאווי פריג', שר האוצר אביגדור ליברמן, חבריי חברי הכסת, זאת הפעם השנייה ברציפות שכנסת ישראל מציינת את יום העלייה ללא ועדת העלייה והקליטה בכנסת. פעם אחת זה קרה בגלל גחמות של האופוזיציה, כאשר בכנסת הקודמת הוועדה הזאת הייתה בידיה ובכל זאת לא רצו להקים, ופעם שנייה – לצערי זה ממשיך היום – שטרם קמה ממשלה, וכך הוועדה הזאת עוד לא קמה. אני אגיד את זה בצורה הכי ברורה: אנחנו בישראל ביתנו בעד הקמתה של ועדת העלייה והקליטה בכנסת מייד; בלי תנאים, בלי התניה, לא זמנית, לא מיוחדת. ועדת העלייה והקליטה קבועה, כפי שמחייב החוק. אם הקואליציה המתגבשת תרצה לעשות את זה, היא תקבל את התמיכה שלנו. אבל אל תעשו את כל המשחקים האלה, ואל תכניסו את הנושא של העלייה למשחקים הפוליטיים, כי כל ניסיון של הממשלה המתגבשת לשחק עם הנושא הזה הוא, בעיניי, טעות חמורה שקודם כול פוגעת בעולים החדשים, בקליטה שלהם בארץ וגם בכל התוכניות שאמורות לסייע לקליטת עשרות אלפי עולים. ישנם גם לא מעט כאלה שכבר נמצאים בישראל ועדיין מחכים לשינוי מעמדם, משום שהגיעו בחודשים האחרונים ללא אשרה, כפי שמתחייב מהחוק. בעיניי הממשלה היוצאת פעלה נכון כאשר זיהתה את הבעיה הזאת, שהתחילה מאז תחילת המלחמה באירופה ב-24 בפברואר, ובוודאי שזאת הזדמנות גם להגיד מילה טובה לשר האוצר אביגדור ליברמן שנמצא כאן, לשרת העלייה והקליטה ולכל הממשלה, שפעלה ממש במהירות המתבקשת מייד עם המלחמה הנוראית הזאת, שגרמה לשתי הקהילות היהודיות הגדולות במדינות חבר העמים לחשוב ולהגיע לישראל – הקהילה מאוקראינה וגם קהילה מרוסיה. שתי הקהילות הגדולות האלה חשובות לנו, חשובות למדינת ישראל, וכך אנחנו גם פועלים – לעשות הכול בשביל שיהודי רוסיה ואוקראינה יגיעו לישראל ויתחילו כאן את החיים החדשים שלהם. ביום העלייה, אדוני היושב-ראש, נהוג לספר את הסיפורים האישיים, נכון? אתה מכיר את זה היטב. בכל זאת אנחנו קיבוץ גלויות, מדינה שקולטת עלייה. ב-74 שנים מדינת ישראל קלטה שלושה וחצי מיליון עולים; כמעט שליש מהאוכלוסייה היום עולים חדשים. אני בטוח שלכל אחד מאיתנו יש את הסיפור הזה: ההורים עלו, אנחנו עלינו, או שסבא וסבתא עלו, או שיש כאלו שעלו עוד לפני שקמה מדינת ישראל. את סיפורי האישי סיפרתי בבית הזה לא פעם אחת. מי שלא מכיר, בהזדמנות אספר, כשאישה יקרה לכולנו בפרסה, ציונה, תכין קפה. נשתה בפרסה, ונוכל להחליף את החוויות האישיות. הפעם אני הולך לספר את הסיפור שטרם סופר. זה הסיפור של למעלה מחמישה מיליון יהודי התפוצות שטרם עשו עלייה, שהם עדיין חיים בגולה ומסתכלים על מה שקורה במדינת ישראל. חלקם שומרים על הקשר עם מדינת ישראל, חלקם פחות, צריך להגיד את האמת, אבל לכולם – אני מדגיש – לכולם יש את החוט שמחבר בינם למדינת ישראל. עם אחד, אחים אנחנו. החוט הזה, אדוני היושב-ראש, הוא דק מאוד; קל מאוד לקרוע את החוט הזה, וישנם גורמים שרק מעמיסים על החוט הזה. והחוט הזה, כמו שאמרתי, תלוי בדברים שמתרחשים בין היתר בבית הזה ובמדינת ישראל. לצערי, הדברים שאנחנו ראינו בשנה האחרונה בבית הזה, כאן, לא מוסיפים לחיזוק החוט הזה. בכנסת העשרים-וארבע היה לי הכבוד לעמוד עם חבריי – חבר הכנסת דוד ביטן מהליכוד וחברת הכנסת מירב בן ארי מיש עתיד – בראש שדולת העם היהודי בתמיכה של הסוכנות היהודית. זאת השדולה הכי גדולה בכנסת ישראל – למעלה מ-50 חברי הבית הזה. במסגרת השדולה יצא לנו לראות מקרוב את הבעיות שאיתן מתמודדים יהודי התפוצות. חלק מהבעיות לא קשורות לארץ המוצא שלהם. זה נכון, יש בעיות ביטחון, פיגועים, אירופה, הזהות היהודית, החינוך היהודי, אבל חלק מהבעיות ששמענו מיהודי התפוצות – המקור של הבעיות הוא כאן, בין היתר מתוך הוויכוחים שאנחנו שמענו פה בבית הזה. למשל, שמענו טענות קשות כלפי מדינת ישראל בנושא של מתווה הכותל, בנושא של חוק הגיור, בנושא של חינוך יהודי וגם בנושא של לשייך את המונופול על היהודי: אני יהודי, ואתם פחות יהודים מאיתנו. חברים, אני רוצה להגיד, בלי קשר לקואליציה-אופוזיציה, בלי קשר לימין ושמאל: הדברים האלה פוגעים קודם כול ביהודי התפוצות. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא קבענו כלום. היהדות קובעת. מורשת היהדות קובעת. אין לנו מונופול על כלום. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> את נרשמת לדבר, חברת הכנסת גוטליב? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> רק אומרת לך, זאת הדת. זאת הגדרה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> זאת בדיוק הדוגמה שאני מדבר עליה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זאת ההגדרה מיהו יהודי, מה לעשות? מי שנולד לאימא יהודייה או עבר גיור כהלכה. לא אני קבעתי. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני אחכה שתסיימי – אחר כך אמשיך את דבריי. אני לא מפריע. יושב-ראש הכנסת גם לא הגביל אותי. אין לי בעיה להמתין לסיום דברייך. << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> מה זה קשור? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הוא אזרח שווה זכויות. מה זה קשור? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה, חברת הכנסת גוטליב. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, זאת בדיוק הדוגמה שנתתי הרגע: כשמישהו בא ואומר: אני יהודי יותר מיהודים אחרים - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה לא מה שאנחנו אומרים. תפסיקו לסכסך, תפסיקו לפלג. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני מבקש. << קריאה >> שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: << קריאה >> זה בדיוק מה שאומרים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> ממש לא. << קריאה >> שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: << קריאה >> אני שרת העלייה והקליטה. תקשיבי, זה בדיוק מה שאומרים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> השרה תמנו, חברת הכנסת גוטליב, למרות שאינך רשומה – אם תרצי, אני אאפשר לך. << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> בושה וחרפה. אנשים שמסרו את נפשם. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה, חברת הכנסת ניר. << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> מסרו את נפשם. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת ניר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> נו, באמת. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> חברת הכנסת גוטליב, אני אענה לך: אם שמת לב, לא דיברתי בכלל על לא יהודים שעולים במסגרת חוק השבות. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - מה זה קשור? << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא דיברתי עלייך; אני דיברתי על הטענות שאנחנו שומעים מיהודי התפוצות. אני מזמין אותך לשדולת העם היהודי, ותוכלי גם במסגרת הכהונה שלך כחברת הכנסת לשמוע את הטענות האלה, כפי שאני מסרתי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני מבקש לא להפריע, בסדר? נגמר פה הדיון. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> רשמתי אותך. תודה. << קריאה >> שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: << קריאה >> סעיף הנכד – אולי יש נכדים ליהודים? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> השרה תמנו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << קריאה >> שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: << קריאה >> אז בבקשה. הזכויות שהיו הן שיהיו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. רשמתי אותך לזכות דיבור. בבקשה להמשיך. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אני אומר: לא צריך להתאמץ בשביל להציג את הדוגמאות, כי רואים אותנו לא רק בישראל. תתפלאו, רואים אותנו גם בעולם, והוויכוח הזה שגורם לאנשים לחשוב שהם סוג ב', סוג ג', סוג ד', גורם לאנשים אפילו לחשוב פעמיים אם בכלל שווה להגיע לישראל ולקשור את גורלם בישראל. << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> היא לא אמרה את זה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה. אני אמרתי את מה שאני רוצה, ואל תפריעו לי, בבקשה, בסדר? תירשם, תדבר. יש לנו דמוקרטיה, עדיין דמוקרטיה. אז עדיין אין לנו סתימת פיות, בסדר. אז תגידו מה שאתם רוצים, רק לא צריך לעוות את דבריי. אני אומר את מה שיש לי להגיד, ותגידו את מה שיש לכם להגיד. לכן אני אומר כך, אדוני היושב-ראש – אני חוזר על המשפט, על החוט הזה: יש לא מעט יהודים שמסתכלים על מה שקורה במדינה, והם אומרים: למה שאני אעלה למדינת ישראל? בשביל מה, בשביל להוכיח שאני יהודי כמו כל מי שגר פה במדינה או חי במדינה? לא רוצה. אני בוחר במדינה אחרת. מדינת ישראל – ואני אמרתי את זה לא פעם אחת – צריכה להתחרות על היהודים. לא נגעתי אפילו בכל ההצהרות האלה לשינוי חוק השבות, שחלקכם – לא אתם, אבל חלקכם לא מבינים בכלל על מה מדובר. מציעים פה הצעות פופוליסטיות ואין לכם מושג על הדבר הזה. אין לכם שום מושג, לא לכם וגם לא לחברים שלכם. אבל אני אומר ככה: כל שינוי אפשרי של חוק השבות הוא פגיעה ויריקה בפרצופם של יהודי התפוצות. אמרתי את זה, ואני לא מתבייש להגיד את זה. אני חושב שחוק השבות כאחת מאבני היסוד של מדינת ישראל ושל העלייה – בכל זאת אנחנו פה מדינת עלייה, וזו פגיעה קשה ברצון שלהם להגיע ולקשור את גורלם למדינת ישראל. לסיום אגיד דבר אחד. חוק השבות הוא לא חוק דתי. אף אחד לא בודק את כמות הדם היהודי בעורקים שלך. בודקים – זה נכון שיש לנו יהודים, יש את הילדים של יהודים, ויש גם נכדים של יהודים. אנחנו צריכים רק להיות שמחים שהנכדים של יהודים שרוצים להגיע לישראל, לחיות את אורח החיים הישראלי-יהודי כאן – ותאמינו לי, אני מכיר לא מעט אנשים שהם לא יהודים לפי ההלכה, יותר ציוניים מכאלה שהם לפי ההלכה, ועוזבים אחרי שנתיים ומחפשים מקום טוב באמריקה. תאמינו לי, זה לא המקום. זה לא דיון, וגם לא צריך לפתוח את הדיון הזה, כי הדיון שלנו צריך להיות דיון על הציונות. אתה ציוני, אתה מגיע לפי חוק השבות, אתה עובד, אתה משרת בצבא, אתה לפעמים גם נהרג על המדינה הזאת, ואף אחד לא צריך לבדוק לך כמה דם יהודי יש לך, ובטח לא לאפשר לאנשים כאלה לבוא לפה ולחלק לסוג א', סוג ב', כי בסופו של דבר, כמו שאמרתי, יש לא מעט אנשים שרוצים לעלות למדינת ישראל, ולא כולם יהודים לפי ההלכה, ומגיע להם לעלות, ומגיע להם שאנחנו נקבל אותם פה, ומגיע להם שנקלוט אותם פה, כפי שמדינת ישראל קלטה במשך 75 שנה. כל מי שרוצה לקשור את גורלו, כל מי שמגיע לו להגיע לישראל ויש לו קשר לעם היהודי – ברוך הבא, שיגיע, שיעלה, והוא ידע שבמדינת ישראל הוא יוכל להמשיך לחיות בבטחה ובביטחון מלא במדינה שלו, במדינה יהודית ודמוקרטית. תודה רבה, וחג עלייה שמח. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אדלשטיין, בבקשה. << דובר >> יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, אני אחלק את הדברים שלי לשניים, ודווקא בניגוד למה שממליצים לנו, אני אתחיל ממשהו מאוד חיובי, ואת החלק השני אני אקדיש למשהו שבעיניי קצת פחות חיובי, וזה אם אני רוצה להישאר מאוד דיפלומט. מאוד חיובי – אני עליתי לכאן, כמו שאתם רואים, אני לא הכנתי נאומים כתובים. הנושא הוא יום העלייה, וחסר לי שהעוזרים שלי יכתבו לי נאומים על זה. חשבתי על מה אני אתחיל לדבר, במה אני אפתח. ואז הסתכלתי על הפלאפון שלי – יש שם גם תאריך, ופתאום הבנתי, אדוני היושב-ראש, שאי-אפשר להמציא דברים כאלה. גוגל זוכר הכול. היום, אפילו אפשר לומר שבשעה הזאת, לפני 35 שנה בדיוק בוושינגטון די.סי., התכנסה ההפגנה היהודית הכי גדולה בתולדות ארצות הברית. לפי הערכות משטרת הבירה שם היו כ-250,000 איש בהפגנה הזאת. היא הייתה מכונהThe summit rally, הפגנת הפסגה, כי זה היה הביקור הראשון של גורבצ'וב בארצות הברית, והתכנסו 250,000 יהודים לומר: שלח את עמי. האגדה אומרת שרייגן לקח את גורבצ'וב לחלון לשכתו ואמר לו: יש בעיה עם יציאת היהודים, וגורבצ'וב אמר לו: לא. והוא אומר: אולי אתה אומר לא, אבל העם האמריקאי חושב אחרת. כנראה זאת אגדה, אבל המקרה של ההפגנה הוא ממש לא אגדה. היה לי הכבוד הבלתי-נשכח להיות שם ולנאום שם. לא לרבים יש את הזכות לנאום בפני רבע מיליון איש בקור הוושינגטוני. למה אני נזכר בזה? כי החלק הראשון של הדברים שלי מוקדש למשפט מאוד פשוט: בעלייה לארץ ישראל מותר לחלום. איך אני יודע? כי כשאנחנו ניסינו לעזור בארגון ההפגנה, כי היו כאלה שאמרו: אי-אפשר להוציא יהודים בקור דצמבר בארצות הברית בהמוניהם לוושינגטון, שם בעצם אין קהילה יהודית – מילא הייתם עושים בניו יורק או בלוס אנג'לס. האמנו שכן, והסתובבנו כמה אסירי ציון מסורבי עלייה בקהילות השונות, ושרנסקי, חברי הטוב, בכל מקום היה אומר: אנחנו חייבים להביא 400,000 איש, כי 400,000 יהודים בברית המועצות מחכים לצאת. לא הבאנו 400,000, הבאנו, כמו שאמרתי, רבע מיליון. אבל עוד פעם, גוגל זוכר הכול. באחד העיתונים היהודיים, אני מציין – לא אנטישמיים – יהודיים, נכתב אז מאמר, שנה וחצי לאחר שחרורו של שרנסקי מן הכלא. כנראה הוא היה באותו רגע – arguably, כפי שאומרים בלועזית, אפשר להתווכח עם זה – אבל היהודי המפורסם ביותר והמשפיע ביותר בעולם. היה מאמר שפחות או יותר אמר: שרנסקי השתגע. כנראה הכו אותו יותר מדי חזק בראש בגולג, והוא השתגע. אין 400,000 איש שרוצים לצאת, אין דבר כזה, לא יהיה דבר כזה, הלוואי ויבואו 40,000 איש מברית המועצות, והיה זה שכרנו. שטויות במיץ עגבניות. נו, אני שואל אתכם, איזה 400,000 איש? מסתבר שבאמת גם אני וגם שרנסקי הגדול וגם כל החברים שלנו טעינו. טעינו. הינה, שרת הקליטה פה, היא תספר על הנתונים המדהימים, וזה עוד לפני שדיברנו – הכול הרי קורה בעם שלנו במקביל – לפני שדיברנו על מבצע שלמה ועל העלייה ממקומות נוספים, וכן הלאה וכן הלאה. איפה 400,000 איש? בשנתיים הראשונות, 1990–1991, הגיעו 400,000 איש. אז בעלייה מותר לחלום. וכל מי שאומר שהעלייה נגמרה, וכל מי שאומר "האלה", לא חשוב אם "אלה" הם יהודי צרפת או יהודי ארצות הברית או יהודי קנדה או יהודי בריטניה, "אלה אף פעם לא יעלו" – אף פעם אל תגיד אף פעם. בעלייה יש הפתעות. וכאן אני מגיע לחלק השני, אדוני היושב-ראש, אני לא אגזול יותר מדי זמן. החלק השני הוא, כמו שאמרתי, פחות חגיגי. אני שומע בימים האחרונים הרבה מאוד דיבורים על הצורך ועל הדרישה לשנות דברים בחוק השבות. מדובר בסעיף הנכד. אני רוצה לומר לכם כך: רעיון מעניין, אבל הכול נרשם פה בפרוטוקול. אני אומר לכם, אם זה יקרה, בעוד חמש שנים אין חוק שיבות במדינת ישראל. אין חוק השבות במדינת ישראל. המדינה הזאת היא מדינה אחרת, היא כבר לא אותה מדינה שהכרנו. צעד גדול בכיוון של מדינת כל אזרחיה. חלום גדול של כל אלה שמדברים על כך שהציונות נגמרה; חלום גדול של כל אלה שאמרו עוד מזמן: מי שרצה לעלות עלה, אין שום צורך עכשיו בהמשך האפליה הזאת. מי שירצה לבוא למדינת ישראל – יהודי, ערבי, מי שזה לא יהיה – תהליך התאזרחות כמו בכל מדינה נורמלית. אנחנו כבר מדינה נורמלית. וגם בזה, אדוני היושב-ראש, הכול עניין של עיתוי – אילו הדיון הזה היה מתקיים היום, היו פה אולי אנשים שהיו אומרים: אדלשטיין, מה קרה לך, מאיפה הבאת את זה? יש אנשים שחשוב להם לחסום את סעיף הנכד, תראה מה קורה עם ההרכב הדמוגרפי. שלא תטעו, ההרכב הדמוגרפי של העולים כרגע מדאיג גם אותי. ודרך אגב, עוד לפני שחלק גדול מן הנוכחים, בלי לפגוע באף אחד, חלמו להיות אנשי ציבור, כמי שעמד בראש משרד הקליטה בתחילת שנות ה-2000, היו לי ויכוחים מרים עם אנשי הסוכנות היהודית, עם חבריי הטובים, ציונים טובים, ואמרתי להם אז: אתם עושים טעות בניסיונות האלה לעמוד בסטטיסטיקה ולשחק במספרים הגבוהים ו"העלייה הנמשכת". לא צריך. לא צריך. אבל אני אומר לכם, מי שבאמת רוצה לשנות את ההרכב הדמוגרפי, איך אמר פה הדובר לפניי, חבר הכנסת סובה – תזמינו אותי לכוס קפה פה של ציונה מאחורי המליאה, אני אתן לכם הרבה עצות. בחוק השבות לא כדאי לגעת. ולמה אמרתי שזה עניין של עיתוי? אתמול היו אומרים: מה הוא מקשקש? מאיפה הוא הביא את זה? מי עוד ישנה? אבל מה, תיכנסו לאתר 13 של רשת 13, למאמר המצוין והמשכנע של רביב דרוקר, שכידוע לא נמנה עם הקהילה החרדית ולא נמנה עם אלה שחשוב להם לחסום את סעיף הנכד – הוא בא מזווית אחרת לגמרי. גם הוא לא מרוצה מחוק השבות. ויהיו פה בריתות שקשה להאמין. << קריאה >> שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): << דובר_המשך >> יהיו פה בריתות שלא מדמיינים כרגע. אבל תרשמו את מה שאני אומר: אם נגיע לשינויים בחוק השבות – בעוד חמש שנים אין אותו. לכן בואו לא נציע להפוך אותו לחוק-יסוד; בואו לא נציע לשנות בו משהו; בואו לא נציע לשפר אותו. תעזבו אותו בשקט. ובצורה של מדיניות נכונה אפשר לשנות הרבה דברים בלי לגעת בחוק השבות. אני כולי תקווה שלא יקרה שינוי לרעה, אני כולי תקווה שהחלומות שלפעמים מתגשמים בנושא של עלייה לארץ ישראל, אכן יתגשמו. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת יולי אדלשטיין. כשישבת על הכיסא הזה, ממך למדתי שאסור למחוא כפיים. << קריאה >> יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): << קריאה >> אסור למחוא כפיים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אבל אני עכשיו באופן תאורטי מוחא לך כפיים על הנאום הזה. תודה רבה לך. בחוק הנכד, בחוק השבות אסור לבית הזה לנגוע. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - אדוני היושב-ראש, זה תלוי בכולנו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת בליאק, בבקשה. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, גם אני מוחא כפיים לחבר הכנסת אדלשטיין. היום אנחנו מציינים את יום העלייה במליאת הכנסת. היום המיוחד הזה אומנם נכנס, ואנחנו מציינים אותו רק משנת 2016, אך העלייה מתארת את סיפורו של עם שלם ששב לביתו לאחר 2,000 שנות גלות. כל אחד הגיע לכאן עם מטען זהותי, תרבותי ואישי משלו. לכל עולה יש סיפור ייחודי על האור והחושך בדרכו לציון, אפרופו הפרסה, חבר הכנסת סובה. אבל לכולם היה רצון אחד ומאוד ברור: לבנות את ביתו החדש בארץ ישראל. הבית הזה הוקם על ידי הרוב החילוני הציוני שהאמין בעבודת כפיים וסלל את חייו באמונה ובדרך הקשה. אומה אחת, מדינה אחת רוויית אתגרים ביטחוניים בלב המזרח התיכון הפכה להיות מעצמה כלכלית משגשגת עם רפואה מודרנית, עם תעשיית הייטק מפותחת, חוקרים באקדמיה מהטובים בעולם. בנינו בית שפותח את שעריו לעולים בגאווה, בית שאין בו פחד וסייג מיהדותו. מתחילת השנה עלו לישראל כ-61,000 עולים עם זיקה ברורה ליהדות. רוב העולים הם ממדינות מזרח אירופה וכתוצאה ישירה מהמלחמה הארורה באוקראינה. כ-14,500 עולים הגיעו מאוקראינה, כ-32,000 מרוסיה. הזדמנות לעשרות אלפי עולים נוספים היא כמעט בלתי חוזרת היום. העולים והעולות הללו לא הגיעו לכאן בידיים ריקות, אלא רובם המכריע בעל מנעד רחב של יכולות ופוטנציאל להיות חלק מהמרקם החברתי והתרבותי ולהוות תרומה אדירה לכלכלת ישראל. מעל 60% מהעולים עסקו בתחום האקדמי בארצות המוצא; כ-20% התמקצעו בהנדסה וברפואה; כ-7% היו מנהלים. עתידם של העולים והעולות החדשים תלוי באופן שבו הממשלה מקבלת את פניהם. הקואליציה המתהווה אומרת להם היום, לצערי: אתם גויים, אתם מהגרים מטעמי נוחות, אתם לא רצויים כאן. הצביון הלאומי והמוסרי של מדינת ישראל נמצא היום בסכנה. יש כאן כאלה שרוצים לקחת בעלות או מונופול על יהדות, לפגוע בחוק השבות ואולי גם לבטל אותו. נתניהו החלש והסחיט עומד למנות איש קיצוני ממפלגת שוליים לשלוט בארגון "נתיב", ארגון שאחראי באופן בלעדי על מתן אשרות כניסה לעולים מחבר העמים. זה מסר מאוד ברור ליהודי התפוצות – אל תבואו לכאן. לצערי – אני, כמוך, חבר הכנסת אדלשטיין, מכיר את המשטרים האלה; אני נולדתי וגדלתי במדינה לא דמוקרטית. עליתי לארץ לפני כמעט 24 שנים ממדינה שהיא לא דמוקרטית, ללא מערכת משפט עצמאית, ללא חופש הביטוי, ללא דמוקרטיה אמיתית. אני אומר היום לכל הגזענים והפריבילגים שמקללים את העולים: אתם לא תחזירו אותנו אחורה. אין לכם מונופול על היהדות, אין לכם מונופול על העלייה. רק בינואר 2020 היינו עדים להשתלחות של הרב הראשי יצחק יוסף נגד העולים מחבר העמים, וכך הוא אמר: מאות אלפים או עשרות אלפי גויים באו לארץ בגלל חוק מיהו יהודי. יש כאן הרבה גויים – חלק מהם קומוניסטים, עוינים את הדת, שונאי דת. הם לא יהודים בכלל, הם גויים, ואחר כך מצביעים למפלגות שמסיתות נגד החרדים ונגד הדת. דברי הבלע של הרב הראשי, חבריי, נחרתו בזיכרוני. עברו שנתיים מאז, הקואליציה החדשה עוד לא קמה, וכבר מבקשים להרוס את המשאב הכי יקר לנו – העולים והעולות למדינת ישראל שלומדים במערכת החינוך, שמשרתים בצבא, משלמים מיסים, שנושאים בגאווה בנטל הישראליות יום-יום. וכן – גם מוסרים את נפשם למען המדינה. אנחנו יוצאים בימים הללו למאבק על דמותו של הבית שלנו. לא ניתן לרמוס את המיעוטים; לא ניתן להרוס את האתוס שעליו נבנתה ומושתתת מדינת ישראל; אנחנו לא ניתן לפגוע בעולים. אנחנו הקול והפנים של מיליוני ישראלים וישראליות שבחרו בנו, בחרו במדינה יהודית, דמוקרטית וליברלית. לשם כך אני כאן. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת טייב, בבקשה. << דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, יש פה היום אירוע מכונן: יש פה שר קליטה לשעבר, שרת קליטה בהווה, ואם אני לא טועה, אולי גם שרה או שר קליטה לעתיד. אז באמת אני חושב שיש פה – אני לא יודע. בשלוש השנים שאני פה אני חושב שהדבר הזה לא קרה, ואני חושב שזה מבורך. אני בכוונה לא רוצה לנגוע בנושא חוק הנכד, כי אני חושב שיום העלייה שנופל בז' מרחשוון, יום ירידת הגשמים, יום הברכה – אין ברכה טובה יותר מעולים שמגיעים לישראל, ולא משנה מאיזה מדינות. אני חושב שזה לא המקום ולא הזמן לדבר על סעיף הנכד, ודאי לא ביום חשוב כזה. לצערנו, אותו יום היה יום הבחירות, והכנסת לא הצליחה להתכנס. לכן אנחנו מודים לך על כך שהסכמת להביא את הנושא הזה לסדר היום – נושא חשוב, ראשון במעלה. אני חושב שהוא אחד הנושאים המהותיים ביותר למדינת ישראל – בסוף אנחנו מדינת עלייה. ליהודי התפוצות יש בית אחד, ולבית הזה קוראים מדינת ישראל. אז קודם כול, תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אני חושב שציון יום העלייה שאנחנו מקיימים בבית הזה הוא יום שבו אנחנו מכירים בהערכה, בהכרה בחשיבותם של העולים שמגיעים לכאן מכל המדינות. לא מזמן קראנו בפרשת השבוע, פרשת לך לך – בדרך כלל יום העלייה נופל על אותה פרשה, ואני חושב שלא במקרה הכנסת ציינה את היום הזה בתאריך זה – בפרשה הזאת מסופר על הציווי שהקדוש ברוך הוא מבקש מאברהם: "לך לך מארצך, ממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך"; ציווי זה הוא ניסיון גדול בעבור אברהם אבינו: הוא צריך לעזוב את הארץ שהוא נולד בה וגדל בה, הוא צריך לעזוב את בית אביו, את ביתו ואת סביבתו המוכרת, את מפעל חייו ואת רכושו וללכת לארץ אשר ה' מצווה אותו ללכת אליה. מדובר בציווי קשה. על פניו אברהם אבינו היה צריך לשאול את הקדוש ברוך הוא: הולך, בסדר, אבל לאן? לאן אתה מצווה אותי ללכת? האם זה טוב בעבורי? האם זה טוב בעבור משפחתי? אבל אברהם אבינו ללא שאלות מקיים את ציווי הבורא ומגיע לארץ ישראל עם אשתו ועם אחיינו. הוא הולך ארצה כנען, ופה הקדוש ברוך הוא מברך אותו: לך אתן את הארץ הזאת ולזרעך אחריך עד עולם. אין ספק שהשאיפה של כל יהודי התפוצות היא להגיע הנה לארץ ישראל, להגיע לארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחושת. זה מכוח אותה ברכה שבירך הקדוש ברוך הוא את אברהם אבינו, שהארץ הזאת היא לו ולזרעו עד עולם. חבריי חברי הכנסת, אני מכיר היטב את נושא העלייה. אני עצמי עליתי, ואני חושב שאין כאן בבית הזה מישהו שבצורה כזאת או אחרת קשור לעלייה – אם זה הוא עצמו, אם אלה הוריו, אם אלה הסבא והסבתא. כולנו מחוברים לעלייה לארץ ישראל. באמת, חבר הכנסת יולי אדלשטיין, אני הופתעתי מהרעיונות – תמיד אתה מעלה רעיונות מיוחדים. אתה לוקח איזשהו נושא שלכאורה במיינסטרים הוא נראה שחור או לבן, ופתאום אתה מביא לפה משהו אפור. ואתה אומר, חברים, בואו נדבר על זה. אבל בואו נדבר על זה בזמן אחר, בואו נדבר על זה מאחורי הפרגוד, בואו נריב – אין בעיה. כשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות. אבל בואו נעשה את זה בצורה טובה, בצורה מאוחדת. בסוף אני אומר תמיד: גדול המאחד מהמפריד, יש לנו מספיק אויבים מבחוץ. אני חושב שיהודי התפוצות מסתכלים עלינו גם ברגעים אלה, ורוצים להבין איך אנחנו מתייחסים גם אליהם. אין לי ספק שכלל שרי הקליטה לדורותיהם עשו את המרב – כל אחד לפי כוחו, לפי דעותיו, לפי דרכו. אבל אני חושב שאת יהודי התפוצות תמיד קצת שכחנו, בעצם אנחנו יצרנו את הבעיה, וכרגע אנחנו רבים על הפתרון. הבעיה האמיתית היא שהזנחנו את יהודי התפוצות. לכן אנחנו מגיעים לנכד או לבן שאחר כך, לצערנו, מתחתנים עם אנשים שאינם יהודים, ואנחנו מגיעים לאותן בעיות, וכרגע אנחנו יחד מוצאים את הפתרון. אני חושב שאפשר לדבר על זה עוד ארוכות, ולכן אני אעצור כאן. אנחנו גם מוגבלים בזמן. באיחור, אבל אני חושב שזה נדרש – יום עלייה שמח. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. הדובר הבא הוא חבר הכנסת טל. עד שחבר כנסת טל יעלה – ההורים של החייל עידו ברוך ז"ל, שנהרג לפני כמה שבועות בשבי שומרון, עינב ואיתן, נמצאים איתנו כאן ביציע. כנסת ישראל, הורים יקרים, מרכינה את ראשה לזכרו של עידו. תודה לכם. << דובר >> אוהד טל (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, מכובדיי השרים, כנסת נכבדה, אנחנו מציינים היום בכנסת את יום העלייה. העליות לישראל הן אירוע ייחודי וחסר תקדים בקנה מידה היסטורי בדברי הימים של אומות העולם. היהודים, שהוגלו לפני כאלפיים שנה על ידי האימפריה הרומית, פוזרו, נפוצו לארבע כנפות תבל. סמלינו המכוננים נלקחו מאיתנו, סבלנו מרדיפות, התנכלויות ופוגרומים, אך מול כל האתגרים ולאורך כל השנים עמדנו על חיינו ועל זהותנו, שמרנו את שפתנו, דתנו, תרבותנו ומנהגינו, ובסייעתא דשמיא חזרנו לארץ מולדתנו לכונן מחדש את קוממיות ישראל. דווקא אנחנו, הקטן שבעמים, שברנו את חוקי הפיזיקה של ההיסטוריה. האירוע המכונן והמוזכר ביותר בהיסטוריה היהודית הוא כמובן יציאת מצרים. הגמרא במסכת ברכות דנה בשאלה אם לעתיד לבוא תמשיך יציאת מצרים להיות הסיפור המכונן הגדול ביותר. בסופו של דיון עולה המסקנה כי ניסי שיבת ציון יהיו גדולים עד כדי כך שאפילו יציאת מצרים תהיה טפלה להם. מביאה הגמרא את הפסוקים מירמיהו: "לכן הנה ימים באים נאם ה', ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים. כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם וישבו על אדמתם". ה' באייר תש"ח אינו רק יום הקמת המדינה. זהו היום שבו העם היהודי הצהיר בקול גדול כי הוא חוזר לביתו, הוא שב ומתקבץ מכל הגלויות שאליהן נפוץ. והוא ראה במשימה הזו הלכה למעשה את אחד מעמודי התווך של המפעל הציוני. ניתן למספרים לדבר: בערב יום העצמאות היו בארץ כ-600,000 יהודים. ממאי 1948 – שימו לב לנתון המדהים – ועד סוף שנת 1951, תוך שלוש שנים בלבד, עלו לארץ כמעט 700,000 יהודים. זאת אומרת, מדינת ישראל הכפילה את עצמה בשלוש שנות קיומה הראשונות. הדבר הזה הוא נתון חסר תקדים. הוא מצטרף לשרשרת אירועי שיבת ציון. בביוגרפיה שלה, My life, מתארת ראש הממשלה לשעבר גולדה מאיר, זיכרונה לברכה, את הרגע בהכרזת העצמאות שבו היא בכתה. היה זה כששמעה את בן-גוריון מצהיר כי מדינת ישראל תהיה פתוחה לקיבוץ גלויות. כ-40 נבואות נכתבו בתנ"ך על קיבוץ הגלויות, והינה היא עדה להתגשמות חזון הנביאים מול עיניה. אדוני היושב-ראש, נמצאים איתנו כאן היום במשכן אורחים חשובים, אולי החשובים ביותר, העולים. חלקם בני נוער מתנועות הנוער העולמיות, וביניהן הבונים דרור, הנוער הציוני, תנועת בני עקיבא, מגשימי חרות, צופים צבר, החלוץ למרחב, בית"ר ומכבי צעיר, וכמו כן, משפחות עולים ואזרחים ותיקים שהגיעו לארץ מכל רחבי העולם. חבריי חברי הכנסת, אנחנו חייבים להתחייב בפניהם ובפני העולים שטרם הגיעו לכאן כי המדינה והחברה בישראל ידעו להעניק מענה ראוי ומעצים בתחומים השונים: בדיור, בתעסוקה, בחינוך, בעברית, בסיוע לסטודנטים, בייעוץ וליווי קהילתי, בהקלה בהכרת מקצועות נדרשים, בתמריצים לתושבים ולאקדמאים חוזרים ועוד. עלינו להתאים את מערכות ההשתלבות למרקם החיים עצמם כדי לאפשר לעולים נחיתה לא רק רכה אלא גם מוצלחת. עולים יקרים, אני מברך אתכם. חברים, עידוד העלייה הוא החובה המוסרית העליונה כלפי אחינו ואחיותינו בתפוצות ואינטרס מובהק של מדינת ישראל. אולם אל לנו לטעות, עלייה מוצלחת דרה בכפיפה אחת עם קליטה מוצלחת. ואני קורא מכאן, לסיום, לממשלה הנכנסת: עלינו לעשות כל שביכולתנו על מנת שמילותיו של כלב בן-יפונה לעם ישראל, לספקנים ולאופטימיים בכל מקום שבהם יהיו, יהדהדו גם היום: "עלה נעלה וירשנו אתה כי יכול נוכל לה". תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עמיחי אליהו, בבקשה. ואחריו – חבר הכנסת גלעד קריב. תתכנסו לזמנים, בבקשה. תודה. << דובר >> עמיחי אליהו (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מלחמות היהודים מלוות את העם, עם ישראל, לאורך כל שנות ההיסטוריה. למעשה משעה שאנחנו משיגים את הניצחון ואת המקלט הבטוח אנחנו נוטים לשכוח את החלום שבבסיס הקיום המשותף שלנו. דוד המלך קרא על התקופה הזאת את הפסוק "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחלמים". יש חלום בשיבת ציון הרבה מעבר למה שחושבים. אנחנו מציינים היום את יום העלייה והקליטה, וזהו זמן של חשבון נפש לאומי. המוטיבציה לעלייה ארצה, שהייתה כתגובה לגלות המרה ולשואה ברצון לתת מקלט בטוח לכל היהודים – כל זה חשוב, אבל לא די בכך כדי לשמר את מדינת ישראל כמרכז לעם היהודי. תודה לה', אנחנו עם חזק, מדינה מבוססת, על כל הבלגנים שיש בה, המדינה הולכת ומתעצמת עם השנים. חבריי חברי הכנסת, מדינת ישראל משקיעה מיליארדים במשך שנים על מנת להעלות את יהדות התפוצות ארצה, ואנחנו צריכים לשאול את עצמו מהי רמת התפוקה להשקעות האדירות הללו, ואנחנו חייבים לעשות את זה בצורה כנה ונוקבת. האם אנחנו עדיין עולים ארצה? האם אנחנו עדיין בתודעה שזו זכות גדולה לחיות פה בארץ, בארץ אבותינו, כעם חופשי החי על פי אמונותיו ודרכו? האם עדיין אנחנו שומעים את הפסוק שהזכיר חברי "עלה נעלה וירשנו אתה"? למעשה, במדינת ישראל היום יש מי שמבקש לבטל את המושג עלייה. יש מי שמנסה לבטל את ההגדרה של מדינת ישראל כמרכז של העם היהודי, כמרכז לאומי של העם היהודי. זוהי בעיניי טרגדיה, משום שהיא רואה במדינת ישראל רק כעוגן ביטחוני - - - << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - טרגדיה, מה שאתה מדבר, כי אתה רוצה לשנות לנו את הנפש שלנו. << דובר_המשך >> עמיחי אליהו (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> זו טרגדיה. בעיניי זו טרגדיה, מכיוון - - - << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> 75 שנה אתה רוצה לזרוק היום לפח. << דובר_המשך >> עמיחי אליהו (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> את לא יודעת מה אני רוצה - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתם רציתם לזרוק - - - << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> די, די. תאפשרו. סליחה, חברת הכנסת יוליה - - - << קריאה >> שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: << קריאה >> - - - בדרך כלל יום העלייה הוא יום - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברים, אלה עניינים כמעט קדושים, על מה אתם מדברים? בבקשה להמשיך. נא לא להפריע כי אני לא רוצה להוציא מהאולם. תודה. << דובר_המשך >> עמיחי אליהו (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> בעיניי זו טרגדיה. אגב, בסיורים שעשיתי בשנים האחרונות נפגשתי עם התנועות האלה, שמבקשות לטשטש את מדינת ישראל כמרכז לאומי. אפילו לא מדברים על עלייה, משום שרואים את מדינת ישראל אך ורק כעוגן ביטחוני וכלכלי. ואני רוצה להציע פה עוד נקודה. תקשיבו עד הסוף, אולי זה ישכנע אתכם. חברים, בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים – ואנחנו חייבים להמשיך לחלום; חייבים להמשיך ולשכלל ולהבין שבמדינת ישראל זה לא רק מילוי צרכים ביטחוניים שעומדים על הפרק. אדוני היושב-ראש, מדינת ישראל עומדת על שלוש רגליים: על הביטחון, על הכלכלה וגם על המשמעות והשורשיות. עברנו דרך ארוכה מימיו של הרצל ועד היום. ברוך השם, ביססנו את הכלכלה באופן יחסי, ביצרנו את הביטחון, הקמנו גופים אדירים שעובדים במסירות יומם ולילה וממשיכים להעצים את מדינתנו, ואנחנו גאים בכך מאוד. אבל כדי שמדינת ישראל תהיה מקום שעולים אליו, שרוצים לעלות אליו, אנחנו חייבים לבסס את הרגל השלישית, וזו רגל של אמונה ומשמעות. העולים שעולים לארץ לא יעלו רק על בסיס מקלט בטוח. הם מבקשים מקלט בטוח, אבל לא פחות מכך הם צריכים משמעות. הארץ הזו, המדינה הזו, אוצרת בתוכה משמעות הרבה יותר עמוקה ממקלט בטוח. הגיעה השעה שנבין שבלי הקומה הנוספת הזו לא נוכל לייצר שייכות ושבטיות שיחזקו את העלייה. הציבור מצפה מאיתנו כמנהיגות לפעול מתוך תודעה של חזון; להראות את הגדולה שיש בעם הזה, את האיכות הזאת שהולכת איתנו אלפי שנים. << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> עמיחי אליהו (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> העמידה – גם של הרצל, אגב – הרצל היה זה שאמר: מדינת ישראל לאור הנביאים - - - << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה להמשיך. חברת הכנסת מלינובסקי, בבקשה. << דובר_המשך >> עמיחי אליהו (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> בואו נכבד את זה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה, תמשיך. תודה. בבקשה להמשיך. << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> אתם לא נותנים לו אפילו לדבר. הם לא נותנים - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> עמיחי אליהו (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> העמידה האיתנה על הרגל השלישית תבטיח הן את השלום הפנימי והן את כוח המשיכה שלנו אל מול יהודי העולם. עלינו לחזור לטרמינולוגיה שרואה בעלייה את קודש הקודשים של העם היהודי. תפילת הדורות. עלינו להקצות מתוך תקציבי העתק שהמדינה משקיעה בקליטה חלק חשוב על מנת לבסס את הרגל השלישית של המשמעות. ובנוסף, בניגוד לחבריי חברי הכנסת שדיברו נגד התיקון של חוק הנכד, אני רוצה לומר: נכון, זה נושא מורכב, ובהחלט חוק השבות צריך להיות מעוגן בחוק-יסוד. אבל אנחנו לא יכולים לאפשר את הסיבוב שרק היום פורסם לא על ידי גוף חרדי או חרד"לי או משהו כזה – כמעט 43% מהעולים שעלו השנה, שקיבלו סל קליטה, תחת סעיף הנכד והנין – אגב, והנין, שהיום במדינת ישראל עשו סיבוב, וחזרו למקומות אחרים. ולכן אנחנו צריכים להידרש - - - << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> עמיחי אליהו (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> אני אגיד לך. הנתון המדויק: 41 - - - << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה להמשיך. חברת הכנסת מלינובסקי, קריאה ראשונה. בבקשה להמשיך. << דובר_המשך >> עמיחי אליהו (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> אני מקריא מתוך ערוץ 13. אבל השרה תיקנה אותי ואמרה שמדובר ב-30%. חבריי חברי הכנסת, בואו נתייחס לנושא - - - << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> עמיחי אליהו (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> אני לא מבין למה אתם מפחדים לדון בנושא הזה בצורה מכובדת ועניינית. האם אנחנו רוצים לשקר לעצמנו? האם אנחנו רוצים לשלם תקציבי עתק לאנשים שאחר כך יורדים מהמדינה? למה אתם מפחדים מזה? בואו נשב יחד על המדוכה ונעשה את זה בצורה מכובדת - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> בוא, בוא - - - << דובר_המשך >> עמיחי אליהו (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> - - למה אתם צועקים ביום המכובד הזה, במקום לקדש אותו ולהפוך אותו לבסיס של עלייה נכונה של אנשים - - - << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> חבר הכנסת, מתוך כבוד הדדי והכרה - - - לא בדורסנות. << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> ואם היהדות זה - - - נפש, ולא אמונה, אין להם דת - - - << דובר_המשך >> עמיחי אליהו (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> טוב, ברשותך, אני אסיים את הדברים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בוא תסיים, בבקשה. << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> שמעתי - - - << דובר_המשך >> עמיחי אליהו (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> חברים, אני רוצה לסיים. אני רוצה לסיים, תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת מלינובסקי, תודה. << דובר_המשך >> עמיחי אליהו (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> עולים יקרים, אני רוצה לומר לכם, אנחנו מחכים לכם פה בזרועות פתוחות. הם אחים שלנו. כמו שפה במדינת ישראל יש לנו סולידריות ואכפתיות, וזה לא משנה באיזה מחנה אנחנו נמצאים – אתם חלק מאיתנו. פה בארץ חמדת אבות תתגשמנה כל התקוות, פה נחיה חיי – אנחנו אומרים – "פה תהא השכינה שורה, פה תפרח גם שפת התורה". תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת קריב? אני מעניק את רשות הדיבור ליושב-ראש הכנסת, לחבר הכנסת מיקי לוי. אין עלות–תועלת בעלייה; יש רק תועלת, ולא מעניינים אותי ה-30% שעוזבים. העלייה מברית המועצות הצילה את מדינת ישראל במלחמת יום הכיפורים והצילה את מדינת ישראל מבחינת בעלי מקצוע: רופאים, מהנדסים, טכנולוגים. היא קידמה את מדינת ישראל דורות קדימה. ולכן אין עלות, יש רק תועלת. בואו כמה שאתם רוצים – נכדים, נינים – את כולכם נקבל. תודה רבה. << קריאה >> אליהו רביבו (הליכוד): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, אין לנו גם - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. אני לא ביקשתי ממך. בבקשה. << קריאה >> אליהו רביבו (הליכוד): << קריאה >> - - - אלה שעולים לפה רק בשביל לקבל כסף - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שכולם, אם יש כאלה – יש גם ישראלים שעוזבים את מדינת ישראל. אני לא בוחן את זה כך. יש רק תועלת. בואו בהמוניכם, ברוכים תהיו. בבקשה להמשיך. << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - בוא ונראה אתכם - - - << קריאה >> אליהו רביבו (הליכוד): << קריאה >> אני לא דיברתי על חוק הנכד - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא יקרה. << קריאה >> אליהו רביבו (הליכוד): << קריאה >> לא דיברתי על חוק הנכד. מי שמגיע - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת מלינובסקי, ניהלנו את הקרב. די. יש לך זכות דיבור, תחכי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת רביבו, חבר הכנסת רביבו, קריאה ראשונה. חברת הכנסת מלינובסקי, קריאה ראשונה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> איך ראשונה? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> היום אני לארג'. בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, נער הייתי, לא הפכתי לזקן, אבל רק למבוגר, ולא "זכיתי" לשמוע נאום פוסט-ציוני כנאומו של הדובר האחרון על הבמה הזו; פוסט-ציונות שעטופה כל-כולה בדברי תורה מתקתקים. אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי וחברות הכנסת, היום הזה ראוי היה להיות יום חגיגי - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> - - שהרי רוב יושביו של הבית הזה הם עולים בעצמם או בני הדור השני, השלישי או הרביעי של עולים לארץ. היום הזה ראוי היה להיות יום חגיגי, גם מכיוון שבסופו של יום קיים קונצנזוס די רחב בבית הזה – לא מוחלט, כפי שראינו, אבל רחב מאוד – סביב המרכזיות של חזון קיבוץ הגלויות לחוסן ולעתיד של החברה הישראלית. ביום הזה בצד הכרת התודה לעולים ולכל מי שעוסקים בקליטתם, היינו צריכים לעסוק גם בצעדים שעלינו לנקוט על מנת לעודד את העלייה ולהיטיב את תהליכי הקליטה ועל מנת לשפר את מצבם של העולים לארץ המתמודדים הן עם קשיי היום-יום המשותפים לכולנו והן עם קשיים ייחודיים: מסוגיית הפנסיה של העולים הוותיקים ואתגרי הדיור דרך שיפור תהליכי ההכרה בוותק המקצועי של העולים בגיל העבודה וטיוב הבירוקרטיה ברשות האוכלוסין וההגירה ועד לשכרם של מורי ומורות האולפנים לעברית. ביום הזה ראוי היה – יוליה. << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> אנחנו פה בוויכוח - - - << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אבל מה לעשות שאני עכשיו בזכות דיבור? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> כן, כן. רק שנייה. חברת הכנסת מלינובסקי, מאחור יש פרסה עם בית קפה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> בואי תשמעי את מה שיש לי לומר. בואי, בואי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה להמשיך. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> ביום הזה ראוי היה שנפנה את תשומת ליבנו לגל העלייה מאוקראינה מרוסיה, גל שנסיבותיו קשות וטרגיות, אך בדומה לגלי העלייה בעבר יש בו גם הזדמנות גדולה בעבור החברה הישראלית כולה. אבל לצערנו העמוק, בחסות ההסכמים הקואליציוניים ההולכים ונחתמים, היום הזה אינו יום חג ואינו יום של עיסוק באתגרים המוכרים והשגרתיים בשדה העלייה והקליטה; זהו יום של התרעה –בעי"ן וגם באל"ף: הדיבורים הבלתי-פוסקים על הכנסת שינויים בחוק השבות וביטול סעיף הנכד, על חקיקה בתחום הגיור שתעניק מונופול לממסד הרבני שנכשל במכוון וביודעין במשימה הציונית והלאומית החשובה הזו, והפקדתו של ארגון נתיב תחת אחריותו של חבר כנסת קיצוני שחושב שרוב העולים שהגיעו לכאן בזכות עבודתו של הארגון הזה, מוטב היה בכלל שלא יבואו. כל אלה מעידים שהממשלה הבאה עתידה לקעקע את חזון קיבוץ הגלויות ולחתור תחת יסודות מפעל העלייה, ממשלה ששוקלת להוציא ממעגל זכאי השבות מיליוני יהודים. ממשלה שתשלול את ההכרה בגיורים של קהילות מרכזיות בעם היהודי – אורתודוקסיות, קונסרבטיביות ורפורמיות – שדגל ישראל ניצב על בימות בתי הכנסת שלהן; ממשלה שתקשה במכוון על זכאי חוק השבות לממש את זכאותם לעלייה; ממשלה שרוממות הציונות תהיה בגרונה, אבל ידיה תבקשנה להצר את שערי הבית ולהגיף את חלונותיו; ממשלה שתתהדר בחוק הלאום, הקובע שמדינת ישראל תהיה פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות – אך בפועל תבקש לצמצם, לסנן, להקשות ולהדיר; ממשלה שעתידה לחתור תחת יסודות המפעל הציוני. מה הפלא, אדוני היושב-ראש, שהממשלה הזו עתידה להיות מורכבת מסיעות שסירבו בכל תוקף בשבתן באופוזיציה להקים את ועדת העלייה והקליטה של הכנסת – ועדה בראשותן – גם כאשר המשבר הגדול באוקראינה הביא לשערינו עשרות אלפי עולים? איזו עדות טובה יותר יש לכך שבעבור סיעות אלו וראשיהן הוויכוח הפוליטי הצר היה חשוב יותר מהמשימה הלאומית של קליטת העלייה? כוונותיה של הממשלה החדשה בתחום העלייה וזכות השבות, לא מרחפות בחלל ריק; הן נטועות עמוק בקרקע הקשה והרעילה של תפיסת עולם לאומנית ופרשנות קיצונית של המסורת היהודית והזהות היהודית בדורותינו. תחת ההבנה הציונית הבסיסית, שכל משפחה שיש בה צאצאים של סב או סבתא יהודים, טוב שתגיע למדינת העם היהודי כדי שתוכל לשוב אל חיק העם שלנו – צומחת בקרקע הזו ההדרה של אותם צאצאי יהודים – הגדרתם כגויים אופורטוניסטים וכסכנה לדמותה היהודית של מדינת ישראל; תחת ההבנה שארץ ישראל מכשרת את הגרים, כמאמר מסכת סופרים, בא הממסד הרבני ואימץ בעשורים האחרונים פרשנות קיצונית ומצמצמת של דיני הגיור, שלפיה עליך להיות קודם חרדי, ואז ישקלו אם להפוך אותך ליהודי. ליד הממסד המקצין הזה אפילו שמאי הזקן נראה כמי שאץ ורץ אחרי גרי צדק להכניסם תחת כנפי השכינה. ועכשיו, אם לא די בכך שהממסד הכוחני הזה נכשל במשימה הלאומית היהודית והתורנית של "ושבו בנים לגבולם", נציגיו בכנסת מבקשים לחזק את המונופול שלו ולמנוע אפילו מרבנים אורתודוקסיים מתונים לעסוק בגיור. ראש הממשלה המיועד נתניהו, ליווה את רעייתו השנייה בהליכי גיור קונסרבטיביים. הוא עמד איתה תחת החופה בהובלת רב רפורמי. אבל הרפיסות האידאולוגית והפוליטית שלו מביאה אותו שוב ושוב למחוזות המסוכנים של חקיקת מיהו יהודי וחוקי הגיור. וכאן נודיע לנתניהו ולכל שותפיו: כשם שבעבר קמה חזית אדירה בעולם היהודי שבלמה את כוונות הזדון האלו, כך יהיה גם היום. ולסיום, אדוני, בבוקרו השני של ראש השנה אנו קוראים את נבואתו של ירמיהו, נביא החורבן והנחמה: "הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כי מדי דַברי בו זכור אזכרנו עוד". נבואה זאת נאמרה ארבעה דורות לאחר גלות שומרון ביציאתם של בני אפרים לניכר. איננו יודעים אם נביאי השקר התייצבו מול ירמיהו גם בעניינה של הנבואה הזו וצעקו עליו כי אין לבני הדור השלישי והרביעי מה לשוב לארצם. דבר אחד אני כן מרשה לעצמי לשער: אם היה הנביא ירמיהו מתהלך בינינו היום, חלקו לא היה עם אלו המרימים יד על חזון שיבת ציון. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת גוטליב, שלוש דקות לזכותך, לפנים משורת הדין. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> יש פה אזרחים ביציע, ותראו, יש פה אולי חמישה חברי כנסת, כי כל מי שנאם ולנאום שלו רציתי להגיב, לא עניינה אותו התגובה שלי. זה משהו שכולנו כחברי כנסת צריכים לזכור. אני אומרת את זה דווקא למי שנמצא פה, אבל זה מביך ומביש, תדעו לכם, הכתבות האלה שמצלמות אותנו, חמישה-שישה אנשים במליאה. הציבור משלם לנו משכורת, והוא לקוח לכל דבר ועניין. לא יכול להיות שביום כזה שבו אנחנו מקדשים את העלייה ומתווכחים על יהדות ועל נושאים חשובים – אני חייבת לומר לכם, אנחנו פה מדי שלושה ימים בשבוע במליאה, ואנחנו עשרה חברי כנסת. זה לא מתאים וזה לא יפה, וכן – אנחנו צריכים לקרוא את עצמנו לסדר. אז מי שרציתי לתת לו תשובה, לא נמצא פה בכלל; רציתי לומר לו שלו הוא היה יודע עובדות, הוא היה יודע את שני הדברים הבאים: יש שני חוקים רלוונטיים שמתכתבים האחד עם השני – חוק השבות שקובע בסופו מיהו יהודי, והגדרת יהודי בחוק השבות היא נגזרת של הדת היהודית והלאום היהודי, שזה מי שנולד לאימא יהודייה או עבר גיור כהלכה. לא נכנסת לחוק הנכד או לא חוק הנכד – זה לא הוויכוח. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> רגע, מר קריב, אני לא איתך, רגע, אני רוצה להשיב לך כדי שיהיה לך ידע כללי, שאני בטוחה שיש לך. מי שנולד לאימא יהודייה או עבר גיור כהלכה, ואגב - - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> כן נכון, זה מה שכתוב בחוק. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> כהלכתו, כהלכתו. אני לא מתווכחת על מהי הזהות בחוק, רגע, עזוב – זה לא משנה להם העובדות. בוא קבל - - - << קריאה >> שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> חבר'ה, יש את חוק האזרחות. פנינה, זה בסדר, לא צריך עזרה, אין צורך, מי שרוצה יקשיב, מי שלא - לא. אני רק רוצה לומר ככה. << קריאה >> שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: << קריאה >> בשבילך, שרת העלייה והקליטה. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> אה, סליחה, גברתי. את יכולה לקרוא לי טלי, אני מכבדת אותך מאוד ואת פועלך. << קריאה >> שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: << קריאה >> אם את כבר מדברת על לכבד את הכנסת ואת הכללים, יש כללים בכנסת. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> מה זה קשור? גברתי השרה, מהיום אני אקרא לך "גברתי השרה", בסדר? וואו, כנראה השנים משפיעות עלינו כך שהטייטלים שלנו גורמים לנו לחשוב כך או אחרת. חברים, יש את חוק האזרחות, וחוק האזרחות מתווה את זכותה של המדינה והתנאים למתן אזרחות לחפצים באזרחות ישראלית. ואנחנו כאן במדינה יהודית ודמוקרטית. וזכותה וחובתה של המדינה שלי לקבוע מי יבוא בשעריה. ואנחנו עושים את זה גם באמצעות חוק השבות כדי לעודד עלייה יהודית וגם באמצעות חוק האזרחות, כי אנחנו לא רק מדינה יהודית ודמוקרטית, אנחנו מדינה שוות זכויות לכל אזרחיה. אני אומרת כאן בגאווה: יהדות היא לא כמו שאמרה פה חברת הכנסת, דנ"א, לא כך, ולא אחרת. זה בסדר. דובר פה על חיילים שאינם יהודים שמשרתים בצבא – אני מצדיעה להם, ולו דעתי תישמע, גם חוק הלאום צריך להיות דוגמה להתייחסות לכל מי שמשרת בצבא. << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> רגע, תבינו, היהדות היא דת לפני הכול, היא לא מורשת. וכשהדת היהודית קובעת בספר הספרים מיהו יהודי, הקביעה היא: מי שנולד לאימא יהודייה או עבר גיור. חברים, אלה הן העובדות, תתכחשו לזה כאוות נפשכם, אנחנו ממילא פה שבעה חברי כנסת, מכאן לא תצא בשורה, אלה העובדות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. תסכם את היום החשוב הזה, השרה פנינה תמנו שטה, בבקשה, שרת העלייה והקליטה. << דובר >> שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שלומית אבינח, מנהלת ועדת העלייה והקליטה בכנסת, אחת המנהלות המסורות, צעירים ואורחים יקרים ביציע, מכובדיי כולם, היום אנחנו מציינים כאן בכנסת את יום העלייה, כפי שציינו לפניי, תאריך שזז בשל הבחירות. אך, כמובן, כפי שהתחייבנו, אנו מעלים על נס את העלייה, את העולים, ודנים בנושא חשוב זה כאן במליאה לאחר שבוע ימים של אירועים רבים בכל רחבי הארץ, והכי חשובים הם האירועים שמציינים במוסדות החינוך השונים. ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, עליו השלום, אמר בעת, בואו להעביר את חוק השבות, כי זכותו ההיסטורית של כל יהודי באשר הוא לשוב ולהתיישב בישראל. אגב, חברת הכנסת גוטליב, את מדברת על יהודי ומיהו יהודי; עומדת פה מישהי שהיא נצר ליהדות אתיופיה. אני רוצה לספר לך שיהדות אתיופיה הוכרה עוד בטרם הקמת מדינת ישראל, ופעם אחר פעם קבעו היהודים, האשכנזים שישבו כאן, שאנחנו לא יהודים - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אין לי ויכוח על זה. << דובר_המשך >> שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: << דובר_המשך >> - - אז מי את שתקבעי מיהו יהודי? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני בטח לא קובעת. << דובר_המשך >> שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: << דובר_המשך >> אז אני אספר לך עוד משהו, טלי, חברת הכנסת טלי גוטליב, תיקחי את בני המנשה, אני אומרת לכם שמי שמכיר את בני המנשה מהודו – יהודים יותר טהורים מכל יהדות התפוצות. ומה? מחייבים אותם לעבור גיור מלא. ומי קבע שהם צריכים לעבור גיור מלא? ולא תמיד אני מתעצבנת. תאמינו לי, מי שפגש אותי מעל הדוכן הזה בשנתיים וחצי האחרונות, השתדלתי לשמור על ממלכתיות. אבל בואו, אם כבר פותחים פצעים - - << קריאה >> עמיחי אליהו (עוצמה יהודית): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: << דובר_המשך >> שנייה, רביבו. << קריאה >> אליהו רביבו (הליכוד): << קריאה >> הוא לא רביבו. << דובר_המשך >> שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: << דובר_המשך >> - - על זה שמזניחים אלפים מבני הקהילה של שארית יהודי אתיופיה, מפקירים אותם לנפשם. << קריאה >> עמיחי אליהו (עוצמה יהודית): << קריאה >> היכולת שלנו להתחתן - - - << דובר_המשך >> שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: << דובר_המשך >> אל תתחתן, ולא רוצים שתתחתן. תקשיב לי טוב: אני אומרת לך – קודם כול, תפסיקו להפקיר אנשים למוות. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: << דובר_המשך >> תפסיקו להפקיר אנשים למוות. בושה וחרפה. ומי זה, מי זה, מי עושה את זה? << קריאה >> עמיחי אליהו (עוצמה יהודית): << קריאה >> הרב עובדיה - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: << דובר_המשך >> חבר הכנסת אליהו, על גדול הדור הרב עובדיה יוסף אתה לא תלמד אותי. הוא היה באמת גדול הדור. הוא היה שליח ה', אבל לצערנו מה שאני באה לומר לך זה שיש איזו התיימרות של חלקים שונים בעם ישראל להתנשא על יהודים כאלה ואחרים. אבל אתה יודע מה, חוק השבות זה נושא אחר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה לא קשור להתנשאות - - - << דובר_המשך >> שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: << דובר_המשך >> אני אמשיך בנאום שלי. אני אמשיך בנאום שלי. << קריאה >> יוסף טייב (ש"ס): << קריאה >> גברתי השרה - - - יש רבנות ראשית בישראל, היא קובעת בעניינים האלה - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת טייב, לא זכור לי שהשרה הפריעה לך. << דובר_המשך >> שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: << דובר_המשך >> לי אין הגבלת זמן. חבר הכנסת טייב תמיד כאן. כפי שאמרתי, ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון, עליו השלום, אמר בעת בואו להעביר את חוק השבות, כשממש חוקקו את זה בכנסת: זכותו ההיסטורית של כל יהודי באשר הוא לשוב ולהתיישב בישראל, אם מפני שהוא עשוק זכויות בנכר, אם מפני שהוא איננו בטוח בקיומו, אם מפני שהוא נדחק ומנושל בארצותיו, אם מפני שהוא מוקף שנאה ובוז, אם מפני שאיננו יכול לחיות חיים חדשים כרצונו ואם מפני אהבתו למסורת העברית, לתרבות העברית ולקוממיות ישראל. וכמובן, אני אומר: אם מפני אהבתו לתורת ישראל וארץ ישראל. זכויות אלה מאפיינות את כל שלושת מיליוני העולים החדשים שעלו ארצה מקום המדינה, וכן את 110,000 העולים החדשים שעלו בשנתיים וחצי האחרונות מאז כניסתי לתפקיד. 110,000 עולים ועולות שעלו לישראל על אף מגפת הקורונה, חלקם בנסיבות מורכבות וקשות; שקשיים ואתגרים לא עצרו אותם מלשוב הביתה למולדתו של העם היהודי – בעניין הזה אני אומר: דמיינו לכם סבא שצריך לברוח ממלחמה אבל הנכד שלו לא יכול לעלות. כפי שהמשיך ואמר בן-גוריון: העלייה המתמדת היא תמצית חיינו והווייתנו. מחוץ לה אין תקווה ואין לנו תקומה. במעמד זה לציון יום העלייה, אדוני היושב-ראש, אני גם מסכמת שנתיים וחצי כהונה כשרת העלייה והקליטה, ובימים אלה נפרדת מהמשרד. בתקופה הזאת השתדלתי לשים תמיד לנגד עיניי את הצרכים של העולים החדשים ואת טובתם בלי משוא פנים, תוך אהבת ישראל כולם. אני חושבת שיעידו על כך חבריי העולים החדשים במשכן הזה – מי שעלה מרוסיה, מי שעלה מצרפת, מי שעלה מארצות הברית. אנחנו פעלנו יחד, אם זה אופוזיציה ואם קואליציה, כשבט אחים גם יחד. שנתיים וחצי – מה? << קריאה >> יוסף טייב (ש"ס): << קריאה >> אני אומר שהיית השרה לקליטת העלייה הטובה ביותר - - - << דובר_המשך >> שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: << דובר_המשך >> תודה רבה. שנתיים וחצי שבהן הייתה לי הזכות לפעול עבורם בכל שלבי העלייה, החל מעידוד העלייה עובר דרך ההכנה לעלייה וכמובן קליטתם המיטבית בארץ. ברוך השם, הספקנו להעביר עשרות תוכניות מקיפות והחלטות ממשלה בכול תחומי החיים: בחינוך, בדיור, בתעסוקה, ברווחה ועוד. בין היתר, החלטות ממשלה להסרת חסמים ואתגרים של העולים החדשים בתחומי התעסוקה, ובעיקר ברפואה – מגיעים לפה רופאים שלא מעסיקים אותם, בזמן שאומרים לנו שיש מחסור ברופאים; רפורמה בלימודי העברית והעלאת הזכאות ללימודים משנה וחצי לעשר שנים; הקמת מוקד לסיוע נפשי לעולים החדשים במגוון שפות – זה לא היה קיים, גם סיוע אישי וגם קבוצתי; הקמת חמישה מרכזי קליטה חדשים ברחבי הארץ; עידוד העלייה וההתיישבות בגליל ובנגב ומתן מענקים לעולים בעלי מקצועות נדרשים, ברפואה, בהנדסה – וזו הזדמנות לומר גם תודה לשר פורר בנושא הזה; הגברת שיתופי הפעולה עם כלל העוסקים במלאכה החשובה – המוסדות הלאומיים, ארגוני העלייה, רשויות מקומיות וכלל משרדי הממשלה; הגדלת תקציבים ליוזמות חינוכיות בעבור הילדים העולים, ובתוך כך גם הגדלת תקציב ייעודי לילדים עולים בתנועות הנוער – קודם היו פה נציגים מדהימים של תנועות הנוער, שעזרו רבות בתקופה של גל העלייה מאוקראינה; הגדלת תקציבי הרווחה, החיילים הבודדים ועוד. כל אלה, תוך המשך המשימה החשובה – להמשיך להביא עולים לישראל, וביתר שאת, מכל רחבי העולם, ושברנו שיא של שני עשורים. בתוכם היו מבצעים מיוחדים: מבצע צור ישראל – העלאתם של 5,000 עולים משארית יהודי אתיופיה, ובתוכם מטוסים שלמים של חוק השבות, שלא נתנו להם לנחות פה 30 שנה. פשוט ביזיון. אין דרך להסביר את הדבר הזה, וזה כי יש מי שחושבים שהם יותר יהודים, בדיוק כפי שאנחנו נתקלנו בקשיים. האמינו לי, יהדות אתיופיה לא הייתה צריכה לעבור את המסע דרך המדבר בסודאן. לא היינו צריכים לקבור 4,000 ילדים, הורים, אימהות, ולהגיע – ילדים יתומים שמגיעים לכאן. תלמדו את הסיפור. זה רק כי הייתה התנשאות בתוך עם ישראל. זה, אם כבר, מה שהביא עלינו את צרותינו, ואני אומרת לכם את זה כאישה מאמינה ונכדה לקייס. כמו כן, העלאתם של למעלה מ-800 עולים חדשים משבט בני המנשה, שהמתינו למעלה מחמש שנים. היה להם אישור של הרבנות, אבל מה, אף אחד לא טרח להרים את הכפפה. בהזדמנות הזאת אני גם רוצה לעצור לשנייה, ואתם יחד איתי, על סיפור שמלווה אותי כבר למעלה מחודשיים – הרצח של הנער יואל להנגהל מבני המנשה מנוף הגליל. יואל עלה בקבוצה הזאת, קיבלנו אותו בשדה התעופה בנתב"ג. כל חלומו היה להיות לוחם, והוא נרצח באופן ברברי, תוך כדי שמגדפים אותו בצורה גזענית, אומרים לו: צ'יינה, צ'יינה, אומרים: בואו, יש תאילנדי שמרביץ לילדים, והוא עצמו נער. יצא לי לשוחח עם הדסה חברתו ועם בני משפחתו, שהגעתי אליהם הביתה. הכאב, האובדן, השבר, הטרגדיה של משפחה בת תשע נפשות שצריכה לקבור את הבן הבכור. זה התיקון שאנחנו צריכים. מדברים איתי על תיקון של חוק השבות? זה התיקון, לעצור גזענות, לקבל את האחים והאחיות שמגיעים לכאן, לעצור את הסטריאוטיפים, לחנך את ילדי ישראל לקבל את האחר, לקבל את השונה. את זה לא יבין זר; יכולים להבין עולים חדשים. וכמובן, מבצע החירום עולים הביתה להצלת יהודי אוקראינה והסביבה. בין הקבינטים בירושלים למטוסים הנוחתים בנתב"ג היו ימים ולילות מאוד מאוד מרגשים; בין בתי המלון בגבולות אוקראינה לבתי המלון הקולטים בישראל היו רגעי שיא של ישראל בתפארתה, כולל החברה האזרחית. אחד הרגעים המרגשים ביותר הוא ללא ספק ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, שבו זכינו לקבל מטוס אמבולנס שנחת בנתב"ג עם עשרות ניצולי שואה, שזו הפעם השנייה שהם ברחו ממלחמה, רק שהפעם היה להם בית מוגן בארצנו. 60,000 עולים חדשים עלו ארצה מאוקראינה, רוסיה ובלרוס מאז פלישת רוסיה לאוקראינה – מלחמה קשה, שהציבה אתגר לכל העם היהודי בארץ ובעולם, ותחילה למדינת ישראל. פעלנו כל העת כדי להגיע לכל מבקשי העלייה, והמספרים מדברים בעד עצמם – כל העם היהודי התגייס, ואחינו בתפוצות גייסו למעלה מ-100 מיליון דולר. האתגרים כאן בקליטתם ממשיכים, בין אם זה המשך הסדרת מעמדם – יש לנו 11 נקודות להסדרת מעמד – ובין אם זה שילובם וקליטתם במהירות בכל תחומי החיים השונים בארץ. נכון, לא כולם נשארים כאן בישראל, ואולי זו ההזדמנות לשקול שוב מחדש את חוק הדרכונים, לא את חוק השבות. בעבר עולה חדש שהגיע אך היום לא היה מקבל דרכון; הוא היה מקבל את זה אחרי שנה. הם היו מקבלים תעודות מעבר, כך הם היו יכולים לצאת לחו"ל ולחזור. את זה צריך לבדוק, כי אנחנו רואים שהנתונים הולכים וגדלים, ואני לא חושבת שיש מי מאיתנו שמתכחש לכך. ועדיין, רוב-רובם של העולים נשארים ובונים ממש בימים אלה את ביתם החדש כישראלים לכל דבר ועניין, וכל שעלינו לעשות, כמו שאמרתי קודם, זה לחבק אותם. בנימה אישית, לא אסתיר שבמקביל התחוללה מלחמה נוספת, לצערנו, ביבשת אחרת – אפריקה, מלחמה באתיופיה. שם התחושה שליוותה אותי לא הייתה פשוטה. המאבק שלי להעלאתם של הממתינים במחנות בגונדר ובאדיס ולזרז את העלייה שלהם – בגלל האינפלציה, בגלל המלחמה, בגלל מראות של ילדים שסובלים מתת-תזונה – נתקל לא אחת בחומות, חומות גבוהות, עד אשר הצלחתי לאשר העלאתם של 5,000 קרובים בני דרגה ראשונה, וגם, עדיין לא כולם הגיעו. ואני מקווה שאת ה-2,000 הנוספים לדרגה הראשונה, שזה תלוי תקציב – הממשלה החדשה תאשר ותעלה אותם במהרה. ובמקביל אחינו זכאי חוק שבות בתיגראי – יהודי הוא יהודי, אמר ראש הממשלה המנוח מנחם בגין. תשאלו את עצמכם, הבית הזה, האם אתם רואים בכולם יהודים יהודיים? האם כולם מתגייסים כשמדובר ביהודי תיגראי? האם כולם מתגייסים כשמדובר ביהודי אתיופיה? או כמה נוח להתעלם מכך. אני קוראת לממשלה הנכנסת לא להפקיר יהודים באשר הם. תחילה, זכרו, זו החובה שלנו, ולא רק כי אנחנו מקלט. אני לא זוכרת מי מחברי הכנסת כאן אמר: לא צריך להביא יהודים רק כי אנחנו מקלט מוגן, אלא צריך איזו מדרגה רוחנית. עוד מעט גם נשים אולי בודקה של בד"ץ העדה החרדית בנתב"ג, לבדוק באיזו רמה רוחנית כל נוחת. << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> זה לא מה שהוא אמר. << דובר_המשך >> שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: << דובר_המשך >> הוא אמר שצריך דרגה רוחנית. יכול להיות שהוא אמר משהו עמוק יותר – לא יודעת. << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> זה לא מה שהוא אמר. << דובר_המשך >> שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: << דובר_המשך >> ואומרת לך את זה שוב, כמי שמשתייכת אולי לקהילה שהכי חירפה את נפשה בשביל עם ישראל בארץ ישראל בעת הזאת, כולל אנוכי בגיל שלוש כשנפרדתי מאימא שלי. << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> אני מסכימה איתך לגמרי. << דובר_המשך >> שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: << דובר_המשך >> ובגאווה אני אומרת כאן: זה בגלל תורת ישראל וארץ ישראל. ועדיין יהיו אנשים שהם חילוניים גמורים או אפילו, את יודעת מה, יהודי שאומר: אני אתאיסט. אז אני אגיד לו: אתה לא עולה? ברמה הפוליטית, לצערי, בשבוע האחרון, אדוני היושב-ראש, עולי המלחמה ממזרח אירופה תחת מתקפה. הפכו חלק מהמשא ומתן הקואליציוני, ולא, לא מדברים על איך יקלטו אותם כראוי, לא על תוכניות תעסוקה בעבורם, לא על תוכניות סיוע בדיור, חינוך ועוד. המחשבה היא אחת: איך לשלול זכאות עלייה ממי שמתאפשר לו כיום, איך לבטל את חוק השבות, ולא מחשבה אמיתית איך לבנות ולעזור לעולים החדשים. מחד עולה בתקשורת האמריקנית ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו ומבטיח לקהילות היהודיות כי חוק השבות לא ישונה, אך מנגד דואג חבר הכנסת סמוטריץ', המיועד לתפקיד בכיר בממשלה, לעדכן אותנו שדווקא זה כן ישונה. הניסיון לשנות סדרי מדינה, סדרי עם, מאז הקמתה של ישראל, בלי שום שיח, בלי עומק ומתן פתרונות אמיתיים והפיכת הנושא לנושא פוליטי, היא התנהלות קשה של הממשלה המזלזלת בנושא כל-כך חשוב, משמעותי וטעון, הזכות של העם היהודי וצאצאיו לשוב הביתה לציון. נתניהו יודע שמדובר בפגיעה אנושה באחדות ישראל עם הקהילות היהודיות בתפוצות, ולא, זו לא הדרך. אם כל-כך חשובה לכם הדמוגרפיה היהודית, הרי היא חשובה לנו לא פחות. התיקון והתשובה לזה הם לא פיצול משפחות או ביטול סעיף הנכד, אלא שינוי מדיניות וביורוקרטיה וקידום רפורמה אמיתית לגיור העולים שרוצים להתגייר – הדבר הכי בסיסי. יש פה מאות אלפים שמנסים להתגייר ולא מצליחים להתגייר, מתייאשים ואומרים - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> נכון, אבל הם לא רוצים לגייר אותם. << דובר_המשך >> שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: << דובר_המשך >> - - אתה יודע מה, אני אחיה כחילוני גמור. ואת זה – מי שבאמת דואג, קודם כול בודק את עצמו בציציות. בודק אם ממשלת ישראל לדורותיה הקימה פה מערך שהוא - - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> על מה אתם מדברים? צאצאי הקראים, די באמת - - - אין שום בעיה. << דובר_המשך >> שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: << דובר_המשך >> חבר הכנסת קריב, האם ממשלות ישראל לדורותיהן הקימו פה מערך רציני לגיור? התשובה ברורה: ברור שלא. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא, כי הם לא רוצים לגייר. << דובר_המשך >> שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: << דובר_המשך >> אז איך אנחנו באים ומטילים את הבעיה על העולים החדשים? ואני אומרת לכם, רבים מהם מרגישים חלק בלתי נפרד מעם ישראל. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> כמעט כולם. << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: << דובר_המשך >> חוק השבות שקבעה ממשלת בן-גוריון ביסודות בסיס המדינה הוא לא משחק פוליטי, ובטח שהדיון בו בהסכמים קואליציוניים אינו ראוי כלל ואינו מלמד על מנהיגות. במקום זה, כמו שאמרתי, אני ממליצה לממשלה המסתמנת לעסוק בעיקר. אנו נמצאים בגידול משמעותי של מספר העולים המגיעים לישראל, כמו שאמרתי: 110,000 עולים, כמוה כעיר חדשה וגדולה במדינה. איך אמרתי בעבר? על כל טיל נביא עולה. נביא עולים על כל הטילים. באמת, זה החיזוק הכי גדול למדינת ישראל. על כן עסקו במלאכת הסרת החסמים בקליטת העולים, דאגו לשלומם ולביטחונם, נצלו את הידע המצטבר של מדינת ישראל כמדינה יהודית בקליטת עלייה, ותקנו גם את עוולות העבר. שהרי בעולם אנו נחשבים לאורים ותומים בתחום זה, ועלינו להוכיח זאת הלכה למעשה. דאגו, ונדאג – אני לא חושבת שזו רק משימה של הקואליציה – שהחברה הישראלית תפתח את זרועותיה לאחינו ואחיותינו העולים. זאת משימתנו. וכמובן, להגדיל את התקציבים של משרד העלייה והקליטה. אומר בכנות, הוא כורע תחת הנטל בשנה האחרונה. העובדים המסורים עובדים לילות כימים. בהחלט צריך להגדיל תקנים, להרחיב תוכניות, לתת יותר מענים. עשינו חלק מהדברים, אבל זה לא מספיק. להמשיך ולהשקיע בחינוך, ברווחה, ברשויות המקומיות, באקדמיה ועוד. יש מי שמתנשא היום על העולים החדשים מקרב מקבלי ההחלטות, ואני רוצה לומר להם: היזהרו בכבודם – כמו שנאמר, היזהרו גם בבני עניים – וזכרו מי בנה את הארץ הזאת, מי שותף לצמיחתה, מי אחראי לשגשוגה במדע, בביטחון, בחינוך ועוד. שהרי אלה העולים החדשים שקודם ציינתי, שלושה מיליון במספר מאז קום המדינה, כולל אנשים שיושבים פה על הכיסאות של הכנסת והפכו להיות מנהיגים חלוצים. העולים הם בהחלט גם כוחה של שרשרת הדורות; הם, שהיו חדורי אמונה ותמיד בליבם תורה. יום עלייה שמח, וזכרו: מעולה לעולה כוחנו עולה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לשרת הקליטה. חברי הכנסת, היום התבשרנו כי מנהלת ועדת הכלכלה, הגברת לאה ורון, הלכה לבית עולמה. לאה ניהלה את ועדת הכלכלה במשך 31 שנים בנאמנות רבה. אנו מוקירים את תרומתה. יהי זכרה ברוך. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, י"ג בכסלו התשפ"ג, 7 בדצמבר 2022, בשנה 11:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 17:26. << סיום >>