דברי הכנסת
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3
מזכיר הכנסת איל ינון: 3
נאומים בני דקה 4
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 4
מאיר פרוש (יהדות התורה): 4
ראובן ריבלין (הליכוד): 5
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 6
יצחק זיו (גיל): 6
נאדיה חילו (העבודה-מימד): 7
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 7
יעקב כהן (יהדות התורה): 7
מנחם בן-ששון (קדימה): 8
שמואל הלפרט (יהדות התורה): 9
אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): 10
יורם מרציאנו (העבודה-מימד): 10
מוחמד ברכה (חד"ש): 11
רונית תירוש (קדימה): 11
אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): 13
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 13
הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון מס' 5), התשס"ח–2007 14
מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 14
הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון מס' 12), התשס"ח–2007 15
אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 16
דוד אזולאי (ש"ס): 18
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 19
הצעת חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים (תיקון מס' 3) (תחולה לגבי כוחות הביטחון), התשס"ח–2007 20
יואל חסון (קדימה): 21
יצחק זיו (גיל): 22
דוד אזולאי (ש"ס): 23
נסים זאב (ש"ס): 24
הצעה לסדר-היום 26
מצוקת בתי-הספר העל-יסודיים והתלמידים המוגבלים במגזר החרדי 26
יעקב כהן (יהדות התורה): 26
שרת החינוך יולי תמיר: 28
הצעה לסדר-היום 30
יום השנה לטבח בכפר-קאסם והצורך בציון יום זה במערכת החינוך 30
מוחמד ברכה (חד"ש): 30
שרת החינוך יולי תמיר: 35
הצעות לסדר-היום 38
התנהגותם המבישה של אוהדי "בית"ר" בעת דקת הדומייה לזכר יצחק רבין 38
אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): 39
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 40
אבשלום וילן (מרצ): 42
רונית תירוש (קדימה): 43
הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 5) (הודעה בעת רישום למוסדות חינוך), התשס"ח–2007 46
סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): 47
גדעון סער (הליכוד): 48
חוברת ה'
ישיבה קס"ה
הישיבה המאה-ושישים-וחמש של הכנסת השבע-עשרה
יום שלישי, כ"ה בחשוון התשס"ח (6 בנובמבר 2007)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:01
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר דליה איציק:
גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, הנני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי, כ"ה בחשוון התשס"ח, 6 בנובמבר 2007.
הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.
מזכיר הכנסת איל ינון:
ברשות יושבת-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון מס' 10), התשס"ח–2007, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 35), התשס"ח–2007, שהחזירה ועדת הכנסת.
נאומים בני דקה
היו"ר דליה איציק:
חברי חברי הכנסת, הסעיף הראשון על סדר-היום: נאומים בני דקה. נא הצבעתכם. ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת טלב אלסאנע.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אתמול התקיים דיון בסוגיית התנהגות המשטרה באירועים בפקיעין. הדבר האלמנטרי שהתבקש, בין היתר, הוא הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית מטעם הכנסת. כל הזמן הלעיטו אותנו בססמאות ובמושגים על ברית הדמים שקיימת כביכול בין הדרוזים לבין מדינת ישראל, אבל מה שהיה באירועים האחרונים הוא דמים ללא ברית. ציפינו שהמשטרה תחקור את עצמה וגם המדינה תחקור ותסיק מסקנות, גם לטובת האוכלוסייה וגם לטובת המשטרה. מסקנות זה לא אומר האשמות. מסקנות הן כדי למנוע הישנות אותם אירועים. כנראה מישהו לא רוצה ללמוד, לא רוצה להסיק מסקנות, לא רוצה להפיק לקח ממה שהתרחש. לנוכח האירועים האחרונים, הצד שנדרש להסיק מסקנות הם הדרוזים. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני. חבר הכנסת מאיר פרוש, ואחריו – חבר הכנסת רובי ריבלין.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
גברתי היושבת-ראש, עמיתי חברי הכנסת, השבוע ציינה התקשורת מלאות 90 שנה להצהרת בלפור. כידוע, הצהרה זו מחייבת את הקמתו של בית לאומי לעם היהודי בארצו, בגבולותיה ההיסטוריים. מנהיגה של אגודת ישראל בימים ההם, הרב משה בלוי, זיכרונו לברכה, לא ייחס כל משמעות מיוחדת להצהרת בלפור, ועם זאת הספיד את לורד בלפור במותו במלים חמות, וכינה אותו "אוהב ישראל הזכור לטוב". יהודים מאמינים אינם זקוקים להצהרה זו של בלפור על זכותנו לארץ-ישראל, כי זכות זו ניתנה לנו על-ידי בורא עולם, לנו ולבנינו עד עולם. אך אלה בתוכנו שעדיין טוענים כי יהודה ושומרון הם שטחים כבושים, ראוי שיקראו שוב ושוב את הצהרת בלפור, שאמרה כי עם ישראל הוא בעל הבית בארץ זו. ואלה שמתכננים ללכת לוועידת המלכוד, ועידת אנאפוליס, ילמדו מבלפור שאין אפשרות לקיים מדינה פלסטינית במרחב הצר שבין הירדן והים; ילמדו שהקמת מדינה מלאכותית כזאת היא איוולת מדינית, היא טעות היסטורית, היא תהיה – אם חלילה תקום – בכייה לדורות.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני. חבר הכנסת ריבלין, אחריו – חבר הכנסת זחאלקה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
גברתי יושבת-ראש הכנסת, חברי וחברותי חברי הכנסת, חוק ההסדרים, מאז 1986 – כאשר חוקק והיה כורח שלא יכולנו לגנות אותו בגלל המצב הכלכלי – הפך משנה לשנה להיות מכשיר שהביא לקיטוב ולעימות בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת. אני רוצה לנצל הזדמנות זו של נאומים בני דקה לשבח את יושבת-ראש הכנסת על כך שלמרות הלחץ הפוליטי – ואני יודע מהו לחץ פוליטי על-ידי ראש ממשלה ושר אוצר – עמדה על כבודה של הכנסת ועל הליכי חקיקה נכונים ונאותים, אשר לא יאפשרו חוק עוקף כנסת. גם אותם אלה המברכים, הם מברכים משום שהם חושבים שלחברי הכנסת אין שיקול דעת, וטוב שאין להם שיקול דעת. כל אותם אלה שמבקשים לקדם רפורמות צריכים לדעת שחברי הכנסת יכולים לשקול כל רפורמה ורפורמה, כל אחד לפי שליחותו, ולא על-פי איום כלשהו, שבו אומרת הרשות המבצעת: את זה תיקח או תתפזר. הדבר הזה אינו דרך נאותה לחקיקת הכנסת ולהיותה של הכנסת הנציגה היחידה של הריבון, הוא העם. אני מודה לך, גברתי יושבת-ראש הכנסת.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני. הואיל ואתה נדרש לנושא, אז פעם אחת אומרים לנו שאולי בית-המשפט צריך להחליף את הכנסת ופעם אומרים לנו שהממשלה צריכה להחליף את הכנסת.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אף אחד לא יחליף אותנו.
היו"ר דליה איציק:
יש כאלה שרוצים לייתר את הכנסת. תודה לך, אדוני. חבר הכנסת זחאלקה, בבקשה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, לשאלה אם יש תמורה בעד האגרה משיב כל הציבור הערבי שאין שום תמורה. ואם יש תמורה, היא תמורה שלילית. יש שידור ציבורי ליהודים ושידורים מטעם לציבור הערבי. העיתונאי זידאן חליילה, מ"כל אל-ערב", פרסם סדרת כתבות על השיטות שבהן נעשית הגבייה בציבור הערבי. זה ניתן לקבלן פרטי, משרד עורכי-דין. הם שולחים התראות בסיטונות, עם סדר-דין מקוצר, עם ריביות וקנסות, אף-על-פי שלאחר החברה הקודמת – חברת "מילגם" – שעשתה את הגבייה, לאחר שניהלנו מאבק נגדה, בוטל הסידור הזה וחזרו לגבייה רגילה. עכשיו מעבירים את זה שוב לגורם פרטי. שולחים לכולם, ובעצם לא בודקים על-פי חוק אם יש משדר או אין, אם יש אנשים דתיים שלא רואים טלוויזיה, אם יש אנשים שחיים על הבטחת הכנסה וצריכים לשלם פחות. בתקופה האחרונה הם שולחים דבר כזה בסיטונות לכל האזרחים הערבים. אני חושב שזה דבר לא ראוי, מה גם שבציבור הערבי הגיעו מים עד נפש ואנשים לא יכולים להמשיך לשלם כאשר הם לא מקבלים שום תמורה.
היו"ר דליה איציק:
תודה. חבר הכנסת זיו, ואחריו – חברת הכנסת נאדיה חילו.
יצחק זיו (גיל):
כבוד היושבת-ראש, גברתי השרה, חברי הכנסת, על-פי עיתון "ידיעות אחרונות", בסקר "מדד החוסן החברתי" שנערך השנה לקראת כנס שדרות, מצטיירת תמונה עגומה של אי-אמון הציבור במדינה. אזרחי ישראל, במספרים הולכים וגדלים, אינם סומכים על המדינה, והטענה היא שהנהגת המדינה אינה מנצלת את הכלכלה החזקה לטובת החברה.
הסעיף האחרון בסקר מציין שכשני-שלישים מהציבור סבורים שהמדינה אינה מאפשרת לאזרחיה לחיות בכבוד לאחר היציאה לגמלאות. את כל העול הטילה המדינה על הגמלאי הקשיש, ודיללה בכך את זכויותיו הפנסיוניות שנרכשו לאורך עשרות השנים שבהן עבד. גם קבלת טיפול רפואי סביר נפגעה. הגמלאים, אשר נסחטו עד תום, נזרקו הצדה והפכו מנכס לנטל על החברה.
הגמלאים הקשישים שילמו את חובם לחברה ביתר, וכעת הם נאלצים לשלם עבור כישלונותיהם הניהוליים של אחרים – כישלונות שהסתברותם לקרות היתה כתובה על הקיר זה שנים רבות, אך את האחריות לשאת בהם מטילים מנהיגי החברה לדורותיהם על כתפיהם הזקנות והחלשות של הקשישים.
חברי הכנסת, בואו נפעל יחד נגד חוק ההסדרים, נגד הקפאת הקצבה וסל התרופות. תודה.
היו"ר דליה איציק:
חברת הכנסת נאדיה חילו, בבקשה.
נאדיה חילו (העבודה-מימד):
גברתי היושבת-ראש, חברי כנסת נכבדים, בשעה זו מתקיימת לווייתו של הנהג ממשפחת ח'ורי בחיפה, שנרצח בצורה אכזרית וממש מקרית, והשאיר אלמנה וארבעה ילדים. אני רוצה להגיד בעניין הזה שהמניע נבדק, אבל יש כבר פה ושם שמועות. אני חושבת שפה המשטרה לא צריכה לטייח, אם זה מניע לאומני, מניע של חוסר ערכים, של אלימות או ונדליזם, צריך להתמודד עם העניין הזה. כי אנחנו יודעים כמה העיר חיפה היא עיר ייחודית, שבה חיים ערבים ויהודים והדו-קיום נשמר. צריך להמשיך לשמר אותו מצד אחד, אבל מצד שני הרוצח צריך לבוא על עונשו. תודה.
היו"ר דליה איציק:
תודה. חבר הכנסת אריה אלדד, ואחריו – חבר הכנסת יעקב כהן.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
גברתי יושבת-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, 3,000 איש, אחד מתוך שבעה מתושבי שדרות, עזבו את עירם. לא ליומיים– שלושה ימים; לצמיתות. כמו בצפון, במלחמה, עוזב מי שיכול. תושבים חולים, עניים, זקנים – נשארים. המדינה אינה מצליחה להגן על שדרות, ומה לנו להלין על התושבים? עוזבים משפחות, מבוגרים וגם ילדים. המורים דורשים להקטין את הכיתות, שלא יהיו 40 ילד בכיתה אלא רק 20. עד שרוני בר-און ויולי תמיר יפתרו את הבעיה, "חמאס" פתר את הבעיה בשדרות, יש שם כיתות עם 20 תלמידים. אם תוכניתו של אולמרט באנאפוליס תצא לפועל, גם בירושלים יצטמצמו הכיתות ל-20 תלמידים.
היו"ר דליה איציק:
תודה. חבר הכנסת יעקב כהן, ואחריו – חבר הכנסת מנחם בן-ששון.
יעקב כהן (יהדות התורה):
גברתי היושבת-ראש, חברי כנסת נכבדים, לאחרונה פורסם שעל אף כל האיומים על פתיחת מלחמה, ואף שאויבינו מצוידים בטילים ארוכי טווח, עדיין העורף אינו מוכן כראוי, וזאת בניגוד לכל ההבטחות של מיגון העורף. באמת התבשרנו שצופרי האזעקה השתפרו עד מאוד, אבל נשאלת השאלה מה יקרה אחרי האזעקה, לאן יברחו התושבים. האם יש להם לאן ללכת?
לפי הפרסומים, לשליש מהתושבים אין מקלטים. לשליש יש מקלטים משותפים עם ממ"ד, ולשליש אין מקלטים כלל. אותו הדבר בעניין ערכות אב"כ – לחצי מהתושבים אין הערכות האלה, בתי-החולים עדיין אינם ערוכים למצבי חירום. לכן נשאלת השאלה מה יהיה אחרי שמיעת הצופר, וכנראה התשובה היא שצריך להתפלל. אני מאוד מעריך את זה, וכמובן מה שמעניין הוא שצה"ל גם מסתמך על התפילות, כפי שמובא בעיתונות. לכן אני חושב שמידת הביטחון היא דבר גדול. גם התפילות, אבל במקביל צריך לעשות הכול למגן, כדי שלא תצטרך לקום בעתיד עוד ועדת חקירה. תודה.
היו"ר דליה איציק:
תודה. חבר הכנסת מנחם בן-ששון, אחריו – חבר הכנסת הלפרט.
מנחם בן-ששון (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, בשבוע שעבר עסקנו במבוא לחוקה, בהיבטים הטקסיים שלו. הדגשנו שיש מדינות, כמו ארצות-הברית וקנדה, בהן המבוא לחוקה מהווה מסמך יסוד, שמבטא שאיפות חוקתיות של אבות מייסדים. בקנדה המבוא הקצר לצ'רטר קובע כי החוקה מושתתת על שני עקרונות יסוד – שלטון החוק ועליונות האל – ומי שמתנגדים להעניק למבוא מעמד משפטי הסבירו שהעקרונות הללו אפילו סותרים זה את זה. זו דוגמה לכך שכאן המבוא אפילו לא משקף את ערכי היסוד של המדינה ואפילו אולי לא ברמה טקסית.
אנחנו היום עוברים לעסוק במעמד המשפטי של המבוא לחוקה, ואני אקח את המודל הפרשני. מכיוון שמייחסים למבוא לחוקה מעמד מכונן, מעמד של מסמך ומרכיב רב-השראה, שיקוף חזון העם, יכולת לגבש מוסכמות יסוד חוקתיות – יש המקנים לו מעמד פרשני מנחה, ובתי-משפט יכולים לשאוב מתוכו עקרונות יסוד לצורך פרשנות חוקתית. על הפרשנות החוקתית לעלות בקנה אחד עם מטרות-על ועם ערכי יסוד של המדינה, כפי שנקבעו במבוא לחוקה, וזהו הדיאלוג המעניין שיכול להיווצר בין השניים.
בפרשנות ראוי להעדיף את הפרשנות שמתיישבת עם המבוא לחוקה, ואז המבוא הופך להיות מעין מצפן חוקתי – שאפשר לגבור עליו אולי על-ידי חקיקה אחרת בתוך החוקה. לדוגמה בדרום-אפריקה: המבוא לחוקה של דרום-אפריקה מכניס לפרשנות החוקתית יסודות ערכיים, חברה חופשית ודמוקרטית. והמבוא, משנת 1996 – כתוצאה מהמבוא הזה, בתי-המשפט שם מעניקים למבוא מעמד פרשני מנחה.
אוסטרליה היא דוגמה נוספת שבה ניתן למבוא מעמד של כללי עזר פרשניים בהיקף קטן. השימוש במבוא לחוקה ככלי עזר בפרשנות חוקתית שכיח במדינות רבות באירופה, לרוב בהקשר של זכויות מיעוטים. בשבוע הבא – המודל החוקתי העצמאי במבוא.
היו"ר דליה איציק:
תודה רבה. חבר הכנסת הלפרט, ואחריו – חבר הכנסת ברוורמן.
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת, בשבת האחרונה חדרו פורעים לבית-הספר "בית יעקב" בפתח-תקווה ועשו שם פוגרום. השחיתו ספרי קודש וציוד, ציירו על קירות בית-הספר כתובות נאצה בגנות היהודים – – –
אבישי ברוורמן (העבודה-מימד):
– – –
היו"ר דליה איציק:
זה מודפס, אין שום דרך לשחק עם זה – – – תמתין בבקשה, חבר הכנסת הלפרט. הוא מופיע, אבל הוא טוען שהוא הצביע ראשון. בבקשה, חבר הכנסת הלפרט.
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, בשבת האחרונה חדרו פורעים לבית-הספר "בית יעקב" בפתח-תקווה ועשו שם פוגרום. השחיתו ספרי קודש וציוד, ציירו על קירות בית-הספר כתובות נאצה בגנות היהודים ובזכות היטלר ופועלו. המראה שנגלה לעיני המורות והתלמידות היה מזעזע.
המקרה בפתח-תקווה מעיד על התרחבות תופעות ניאו-נאציות של פורעים לא-יהודים שהגיעו לארץ במסגרת חוק השבות האומלל. המשטרה חייבת לפעול באופן מיידי וביד חזקה נגד הפורעים, לפני שהתופעה תתפשט. במקביל, הממשלה חייבת לתקן סוף-סוף את חוק השבות, שייאמר בו שרק יהודי או מי שנולד לאם יהודייה יכולים לעלות לארץ. תודה.
היו"ר דליה איציק:
תודה. חבר הכנסת ברוורמן, ואחריו – חבר הכנסת מרציאנו.
אבישי ברוורמן (העבודה-מימד):
גברתי יושבת-ראש הכנסת, חברי, אוהדי "בית"ר ירושלים" כמשל: הבעיה היא לא אוהדי "בית"ר ירושלים", הבעיה היא קריסת התרבות והמוסר במדינת ישראל, האלימות שפושה בכל מקום, הערצה רק לכסף ולא חשוב איך אתה עושה כסף, מצבם של המורים, חוסר שיטור כמעט בכל מקום ואי-הקצאת תקציב נכונה.
השאלה שאני שואל את עצמי – ואני אומר את זה רק כי אני מסתכל למעלה – היא איך אנחנו יכולים לחזור לאותו מקום שבו הקמנו את המדינה, כאשר דוד בן-גוריון הבין שאם רק הקיום הפיזי וההצלחה החומרית יובילו אותנו, הגלובליזציה תחסל אותנו והצעירים יעזבו. והשאלה הערכית הזאת נעלמת מסדר-היום הציבורי. היא בטקסים, היא במלים. היא לא בסדר עדיפויות של תקציב, והיא לא בהתנהגויות מתאימות. ואת זה אני מבכה, ועל כך הבית הזה חייב להילחם.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני. חבר הכנסת מרציאנו. אחריו – חבר הכנסת ברכה.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
גברתי היושבת-ראש, גברתי שרת החינוך, חברי חברי הכנסת, חשבתי שמדינת ישראל היא מדינה שקמה על הבסיס של העזרה ההדדית. לצערי הרב, זה הולך ונעלם. רק היום קראנו שהבנקים מפנים כ-700 משפחות בשנה בגלל אי-יכולת לעמוד בתשלומי המשכנתה. היום קראנו על בנק שמפנה אשה עם ארבעה ילדים שאין לה לאן ללכת. אשה עם ארבעה ילדים הולכים לרחוב.
ביום ראשון האחרון ביקרתי עם ועד שכונת כפר-שלם בשכונת כפר-שלם, וביקשו ממני להגיע לגינה הציבורית שם. יש שם מקלט וגרים שם, בתוך הגן הציבורי, בצמוד למקלט, שלושה אחים, בתוך גנים ציבוריים, בלי שום יכולת לקבל סיוע מהמדינה. אתמול נסעתי לגן ציבורי ברמלה וראיתי בחור נכה 100% שגר ברחוב, אף-על-פי שמשרד השיכון אישר לו דירה. פניתי הבוקר ושאלתי למה לא משכנים אותו. הוא ממתין בתור הממתינים, אין דירות.
גברתי היושבת-ראש, אולי כדאי שפעם אחת ניכנס לעניין הזה וניתן פתרון לאלפי אזרחים שמחכים לנו. תודה.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני. חבר הכנסת ברכה, ואחריו – חברת הכנסת תירוש. היא בוודאי תיכף תיכנס. אם לא, אנחנו נעבור לחבר הכנסת פינס.
מוחמד ברכה (חד"ש):
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, גברתי השרה, אני רוצה להצטרף לשבחיו של חבר הכנסת ריבלין ליושבת-ראש על המאבק שהיא מנהלת בכל מה שקשור לנושא חוק ההסדרים.
הייתי רוצה להפנות את תשומת לבך לאמירה של אחד מפקידי משרד האוצר לארגוני חולי הסרטן, שפורסמה ביום שישי בתחקיר ב"ידיעות אחרונות". הוא אומר להם, אחרי שהוא בא במשא-ומתן אתם: טוב, אז ניפגש בחוק ההסדרים. אנחנו לא נהיה, הכנסת לא תהיה השוט של האוצר נגד החולים ונגד מוכי הגורל.
מדבר לדבר, שהוא לא שבחים, אלא הוא על מה שקרה אתמול בכל מה שקשור להצעה לסדר-היום בנושא פקיעין. בהחלטות הנשיאות, ההצעות הדחופות לסדר-היום נשמטו, ויצא מצב שאני הבנתי שהנושא לא עולה על סדר-היום. היה לי עיסוק אחר, היתה לי אזכרה של איש חשוב בעיני, הד"ר חיידר עבד אל-שאפי, שהיה ראש המשלחת הפלסטינית לוועידת מדריד. ואז אמרתי, אם הנושא לא עולה, אני אלך לשם. וכאן קוראים בשמי ומסתבר שהנושא הוחזר, חמש דקות, לסדר-היום. אני חושב שזה מעשה שלא ייעשה. אני הרגשתי מבוזה בפני הציבור שהיה כאן. אני מחויב לציבור הזה, מחויב להעלות את הנושא הזה, ובגלל תקלות טכניות של עבודת הכנסת, אני חבר הכנסת – אני לא רוצה לדבר בשם רבים – נמצא במצב מאוד מאוד מביך ולא מתקבל על הדעת. תודה רבה, גברתי.
היו"ר דליה איציק:
אני אינני יודעת על מה אתה מדבר, אבל אני אבדוק אחר כך.
מוחמד ברכה (חד"ש):
המזכיר וסגן המזכיר יסבירו.
היו"ר דליה איציק:
כן. חברת הכנסת תירוש, ואחריה – חבר הכנסת אופיר פינס. יחתום חבר הכנסת גבאי.
רונית תירוש (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה קודם כול להצטרף באמת לשבחים ולברכות ליושבת-ראש הכנסת, שעושה מאמצים רבים מכיוונים שונים על מנת להחזיר את כבודו של הבית הזה ולמצב את מעמדנו כחברי כנסת ברשות המחוקקת. אני מדברת ספציפית על חוק ההסדרים, אבל גם על הרבה דברים ויוזמות נוספות שעשית לאחרונה, ותבורכי. וכל הכנסת – כמעט כולה – אני בטוחה, מאחורייך בנושאים הללו.
הדבר השני שאני רוצה להעלות, ואני שמחה שחבר הכנסת ברוורמן העלה את נושא מערכת החינוך והשביתה המתמשכת שם – אני רוצה לומר שאני מזועזעת משני דברים, מעבר לזה שהשביתה נמשכת ועושה רושם שהדברים גם לא ייפתרו במהרה.
כשאני קוראת כותרת בעיתון שהמורים יפסיקו ללמד בין 08:00 ל-12:00, אני חושבת שזה לבזות אותם על לא עוול בכפם, משום שכאשר מקצצים – ואני הייתי מנכ"לית, ולצערי בתקופתי קיצצו הרבה מאוד שעות – אבל כשמקצצים שמונה שעות משבוע הלימודים, אז אין ברירה, המורים הולכים הביתה, כי זה מה שנותנים להם. זה צד אחד.
הדבר השני שמזעזע אותי הוא שאני שומעת מאנשים נבונים כאן שאומרים שמערכת חינוך טובה לא נמדדת באמצעות השכר שבו מתוגמלים המורים בה, שהיא לא נמדדת באמצעות הכיתות הקטנות ובפחות צפיפות, אלא היא נמדדת על-פי איכות המורים. על פניו, אין מי שיתנגד לאמירה הזאת, משום שזה נכון: מערכת טובה נבנית על האיכויות האנושיות הטובות שיש בה. אלא מאי? כדי להביא איכויות טובות למערכת החינוך צריך לתת תנאי עבודה ראויים לאותם אנשים, כדי שיבואו ויתנדבו לעבוד במערכת הזאת וירצו לעבוד במערכת הזאת, כדי שיעמדו בתור והמדינה תברור מתוכם את הטובים ביותר. איך זה יקרה? רק אם יכפילו את שכרם, רק אם יאפשרו להם ללמד בכיתות מדוללות ולא צפופות כמו שיש היום, עם 40 ילד בכיתה, רק אם ייתנו להם לעבוד במקומות ממוזגים, עם מחשב אישי, עם שולחן עבודה, עם תנאים לפגוש הורים כשצריך לפגוש הורים, או תלמידים כשצריך לפגוש אותם ולטפל באלימות כזו ואחרת. וכל זה אין לנו במערכת החינוך. זה לא תוצר של השנים האחרונות, זה תוצר מתמשך, מאז קום המדינה זה מה שקרה.
אני יודעת ששרת החינוך עושה מאמצים, אבל כנראה לא מספיק. מה שחורה לי יותר, נדמה לי שברפורמה האחרונה – שאישרה אותה שרת החינוך והובילה אותה – היתה שם בעצם פשרה אל מול המצב של מה שהמציאות מאפשרת. אני מצפה משרת החינוך, כמי שצריכה להוביל את הנושא הזה, לפתוח את ההסכם שנחתם ביוזמתה עם הסתדרות המורים ולהכפיל את שכר המורים, ולהביא לניתוק הסקטור הזה מכל סקטור אחר במשק, כדי שלא תהיה זחילת שכר והמורים יטופלו באורח בלעדי. אני מצפה שזה מה שהיא תעשה אל מול ראש הממשלה ושר האוצר. ואם זה לא מה שיקרה – אז בזמנו היא הטיפה רבות למי שהיום חברת הכנסת לימור לבנת והיתה אז שרת החינוך. היא אמרה לה: את לא מצליחה, תתפטרי. אני לא חושבת שזה הפתרון, אבל אני רק רוצה להזכיר לה את מה שהיא אמרה אז. ואני לא רוצה שהיא תתפטר, אבל אני כן רוצה שהיא תצליח להביא לסיום השביתה עם הישגים נאים למורי ישראל.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, גברתי. חבר הכנסת אופיר פינס. יחתום – חבר הכנסת גבאי.
אופיר פינס-פז (העבודה-מימד):
גברתי היושבת-ראש, תודה. גם אני מצטרף לשבחים. אני חושב שחוק ההסדרים זה אחד המבחנים הגדולים של הכנסת, ואני מאוד מקווה שביום שני חוק ההסדרים באמת יצטמק באופן משמעותי בוועדת הכספים, ויפוצל לוועדות השונות לטיפול יותר יסודי.
אני גם חייב להתייחס לדברים שאמרה חברת הכנסת תירוש. אני חושב שפה, גברתי, אנחנו נכשלים כולנו. כולנו. הכנסת לא יכולה לצאת נקייה ממה שקורה. בעובדה, מערכת החינוך משותקת – שביתה של עוד מעט חודש ימים. הממשלה עשתה את כל הטעויות שאפשר – כולן, לא פספסה שום טעות. וכאילו זה לא קורה בישראל, כאילו זה קורה באמריקה, כאילו זה קורה בערב-הסעודית. שביתת המורים היא אצלנו. הממשלה לא מסוגלת לתפקד ולסיים את העניין הזה. ואני אומר לך, גברתי היושבת-ראש, לא שיש לי הצעות; אין לי הצעות מה הכנסת צריכה לעשות, אבל נדמה לי שחוץ מזה שהיה אתמול דיון בוועדת החינוך של הכנסת, שזה חשוב מאוד, הכנסת ככנסת, כמייצגת את הציבור, חייבת לתבוע מהממשלה לסיים את השביתה הזאת מייד. ואם לא, לנקוט סנקציות כלפי הממשלה. זה לא עניין של מה בכך, ואנחנו לא יכולים להמשיך ולהפקיר את התלמידים ואת המורים מול אוזלת היד שהממשלה מגלה בנושא הזה.
היו"ר דליה איציק:
תודה, חבר הכנסת פינס. חבר הכנסת גבאי, בבקשה.
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, התערבותו של היועץ המשפטי כלפי שר הביטחון – לא להחשיך, או לא לעשות הפסקות חשמל לעזה – היא התערבות בוטה. את נושאי הביטחון היו צריכים להשאיר לשר הביטחון, בלי התערבות היועץ המשפטי. מה זה בסופו של דבר יביא? זה יביא שכוחות צה"ל ייכנסו לעזה, חיילים ייהרגו ותושבים ייהרגו. האם זה יותר הומני? האם הטילים שהם שולחים לשדרות כל יום, כל יום, הם מעשים הומניים? להבריח את תושבי שדרות מביתם כך שהם יגורו ביישובים אחרים, זה מעשה הומני?
רבותי, כל התערבות בסופו של דבר תעודד את המחבלים מעזה להמשיך לירות טילים על תושבי שדרות. לכן אסור לבג"ץ וליועץ המשפטי להתערב יותר מדי בענייני הביטחון, אם זה נוהל שכן ואם זה להחשיך את עזה או להפסיק אספקת מים או חשמל לשם. זה הומני הרבה יותר מאשר הטילים שהם יורים על שדרות.
אולי כך הם יוכלו להבין שאין להם דרך אחרת, והאוכלוסייה תתקומם נגד המנהיגים ותאמר להם די. אם המנהיגים יבינו שהאוכלוסייה שלהם קמה ומתקוממת נגדם, הם יחשבו פעמיים. זו מנהיגות שנבחרה על-ידי האוכלוסייה. אנו צריכים גם לאוכלוסייה לאותת שהמצב לא יכול להימשך.
הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון מס' 5), התשס"ח–2007
[מס' מ/323; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ו, עמ' 10721; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר דליה איציק:
אנו עוברים להמשך סדר-היום. יעלה ויבוא חבר הכנסת בן-ששון, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. נא לצלצל, כי אנחנו עוברים אחר כך להצבעה. אחריו אתה, חבר הכנסת פינס.
מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, במובן מסוים אנו משלימים פה היבט אחר של חוק שעסקנו בו, תיקון מס' 4 לחוק מניעת העסקת עברייני מין במוסדות מסוימים.
ביום שלישי, 9 באוקטובר, דנה ועדת החוקה, חוק ומשפט בהצעת החוק למניעת העסקת עברייני מין. זו הצעת חוק ממשלתית. הדיון היה במסגרת הכנה לקריאה שנייה ושלישית. מטרתה של ההצעה היא לקבוע שהוראתה של התחולה בסעיף 15(א) לחוק למניעת העסקת עברייני מין במוסדות מסוימים, ולפיה הוראות החוק יחולו גם על בגיר שהורשע בעבירה בתוך חמש השנים שקדמו ליום כניסתו לתוקף של החוק – 1 במרס 1998, תחול גם לגבי בגירים המועסקים או המבקשים להיות מועסקים במוסדות המכוונים למתן שירות לאנשים עם מוגבלות. כך ייקבע תאריך תחילה אחיד לגבי הגבלת העסקתם של עברייני מין, הן במוסדות המכוונים למתן שירות לקטינים והן במוסדות המכוונים למתן שירות לאנשים עם מוגבלות, ויבוטל תאריך התחילה המאוחר שנחקק בתיקון מס' 2 לחוק, כך שייקבע קריטריון אחיד ושוויוני לגבי איסור העסקה בכלל במוסדות הנכללים בחוק זה. זו הצעה שאושרה פה אחד לקריאה שנייה ושלישית ואין לה הסתייגויות.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני. הואיל ואין הסתייגויות, כמו שאמר חבר הכנסת מנחם בן-ששון, אנו נמתין לו ונעבור להצבעה בקריאה שנייה.
הצבעה מס' 3
בעד סעיפים 1–3 – 4
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–3 נתקבלו.
היו"ר דליה איציק:
אין מתנגדים, אין נמנעים, ואנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית.
הצבעה מס' 4
בעד החוק – 4
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון מס' 5), התשס"ח–2007, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
הנה, חבר הכנסת בן-ששון, שוב הישג גדול שלך.
אני קובעת שהצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון מס' 5), התשס"ח–2007, התקבלה בקריאה שלישית. אני מאוד מודה לך.
הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון מס' 12), התשס"ח–2007
[מס' כ/164; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ה, עמ' 10341; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר דליה איציק:
נעבור להצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון מס' 11) – קריאה שנייה ושלישית. חבר הכנסת אופיר פינס-פז, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, בבקשה.
אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק מרשם אוכלוסין (תיקון מס' 12) לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. בנוסח שלפניכם נפלה טעות במספר התיקון המופיע בשם החוק, ולכן הוגש לוח תיקונים, שמשנה את מספר התיקון מ-11 ל-12. זה עניין טכני, ואני צריך להודיע אותו.
לגוף העניין – חוק מרשם אוכלוסין עוסק בפרטים אשר יש לציין במרשם האוכלוסין, בחובה להודיע על שינוי בפרטים אלה ובזכויות התושבים בעניינים הנוגעים למרשם. בין היתר קובע החוק חובת רישום של תאריכי הלידה והפטירה במרשם ובמסמכים שונים, כגון תעודות לידה ופטירה. עם זאת, ההבדל בין חישוב התאריך על-פי הלוח העברי, הנקבע על-פי שקיעת החמה, ובין חישובו לפי הלוח הגרגוריאני, הביא לעתים לרישום לא מדויק של מועדי הלידה והפטירה במסמכי מרשם האוכלוסין. כלומר, לפעמים נרשם שאדם נולד ביום שני ולעתים ביום שלישי.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אם זה אחרי שקיעת החמה.
אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
כן. אחרי שקיעת החמה, בגלל ההבדלים בין הלוח העברי ללוח הגרגוריאני. לפיכך, רישום זה גרם לא אחת לטעויות בציון תאריכים בעלי חשיבות הנוגעים למי שרישום זה מתייחס אליו, כגון תאריכי המילה, חגיגת ימי-ההולדת, תאריכי עלייה לתורה, בר-מצווה, תאריך האזכרה השנתית לנפטר. שתי הצעות החוק שיזמו חברת הכנסת אסתרינה טרטמן וחבר הכנסת זבולון אורלב, שנמצא באולם, ואשר מוזגו על-ידי ועדת הפנים להצעה אחת לקריאה ראשונה, באות לפתור בעייתיות זו.
הצעת החוק מציעה לקבוע בחוק מרשם האוכלוסין חובה להתאים את רישומי הלידה והפטירה לתאריך העברי הנכון בשעת הלידה או בשעת הפטירה. בקיצור, לעשות סדר.
במהלך הכנת הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית התברר, כי ללא בסיס חוקי נמנעים אנשי משרד הפנים מרישום התאריך העברי במסמכיהם של מי שאינם יהודים, אלא אם כן מבקשים באופן אקטיבי להוסיף רישום זה למסמכיהם. מובן שאף אחד לא ידע מזה, ולכן אף אחד לא ביקש. למעשה – שמעו טוב, חברי חברי הכנסת – בכך נוצר סימון עקיף של האוכלוסייה הלא-יהודית. זאת אומרת, חזר סעיף הלאום בדרך לא דרך. האם ידעת על זה, זבולון אורלב?
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
לא חשבתי על זה. לא התכוונתי.
אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
גם אני לא חשבתי על זה, אבל זה מה שגילינו.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
צדיקים מלאכתם נעשית על-ידי אחרים.
אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
כן. חברים, בגלל שכולנו צדיקים, אז למה לנו. על כן, הוחלט להוסיף לחוק סעיף שלפיו ככלל יירשם התאריך העברי במסמכיו של כל תושב, אולם אדם שאינו מעוניין בכך יוכל לבקש שבמסמכיו יירשם תאריך לידתו על-פי הלוח הגרגוריאני בלבד. חובת רישום התאריך העברי תחול הן בנוגע למרשם והן בנוגע לתעודות המוצאות על-פי המרשם, כגון תעודת זהות, תעודת לידה ותעודת הפטירה.
על-פי בקשת משרד הפנים, בעת הדיונים בוועדה ועל מנת לאפשר את ההתארגנות הנאותה של המשרד לצורך ביצוע השינויים המוצעים, תחילתו של החוק תהיה שישה חודשים מיום פרסומו. זבולון, אתה יודע איך הממשלה עובדת. לעשות טופס לוקח שישה חודשים. אין מה לעשות.
הצעת חוק זו מוגשת בצירוף הסתייגותו של חבר הכנסת דוד אזולאי. למיטב ידיעתי, זו לא הסתייגות מהותית. אם הוא ירצה, הוא ינמק אותה; אם לא ירצה, לא ינמק אותה. בכל מקרה, אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק כפי שהתגבשה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. תודה, גברתי.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת דוד אזולאי, אני מבינה שיש לך הסתייגות לסעיף 1. יש לך חמש דקות. לפני שנצביע אני אתן גם לחבר הכנסת זבולון אורלב להגיד כמה מלים.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אחרי.
היו"ר דליה איציק:
אולי יש לך משהו להגיד על החוק שישכנע אותי לא להצביע?
דוד אזולאי (ש"ס):
ההסתייגות שלי היא הסתייגות לא מהותית. אני מתפלא שכל כך הרבה זמן לקח כדי לתקן דבר שהוא כל כך ברור ומובן מאליו במדינת ישראל, שהיא מדינה יהודית, והיינו צריכים להגיע למצב של חקיקה פרטית. יש הבדל בין חצות הלילה לבין היום. לפעמים מדובר בפער של 24 שעות, אם מדובר בימי-הולדת או אם מדובר, חלילה, בפטירה.
אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
זה הבדל של יום ולילה.
דוד אזולאי (ש"ס):
הבדל של יום ולילה. זה נכון, אופיר. אלה דברים שלא היו צריכים להגיע למצב של חקיקה פרטית. מן הראוי היה שאותם משרדים שעוסקים בדברים הללו היו נותנים את הפתרונות ולא מחכים לחקיקה פרטית. עם זאת, אני חייב לברך את חברת הכנסת אסתרינה טרטמן ואת חבר הכנסת זבולון אורלב, שהיו מיוזמיו של החוק הזה. תבורכו על כך. עם ישראל סוף כל סוף הכניס לספר החוקים שלנו חוק מאוד מהותי, לפחות למי ששומר את ההלכה. אביא דוגמה. אם מדובר על מקרה של פטירה, יש הבדל בין יום הקבורה לבין יום הפטירה לגבי השנים שבאות לאחר מכן, על מנת לקבוע את יום האזכרה, את יום השלושים. אני רוצה לברך את חברי הכנסת היוזמים. חבל שצריך שישה חודשים בשביל להכין איזה טופס. אני התפלאתי למה צריך שישה חודשים בשביל דבר כל כך פשוט. אני חושב שדבר כזה יכול להיות מייד, אבל עדיף ככה ולא יותר גרוע.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני. אנחנו עוברים להצבעה, חברי חברי הכנסת. אני מבינה שלשם החוק אין הסתייגויות. חבר הכנסת אזולאי, האם אתה רוצה שנצביע על ההסתייגות שלך?
דוד אזולאי (ש"ס):
לא.
היו"ר דליה איציק:
אז אנחנו נעבור לקריאה שנייה, כולל לוח התיקונים. בבקשה להצביע, חברי חברי הכנסת.
הצבעה מס' 5
בעד סעיפים 1–3 – 10
נגד – אין
נמנעים – 2
סעיפים 1–3 נתקבלו.
היו"ר דליה איציק:
תודה, עברנו.
אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שלישית.
הצבעה מס' 6
בעד החוק – 10
נגד – אין
נמנעים – 2
חוק מרשם האוכלוסין (תיקון מס' 12), התשס"ח–2007, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
קודם זה התקבל בקריאה שנייה ועכשיו בקריאה שלישית, ולכן אני קובעת שהצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון מס' 12) התקבלה בקריאה שלישית.
אנחנו עוברים להצעת חוק להגבלת העישון. בינתיים יעלה ויבוא חבר הכנסת יואל חסון. אני כבר רואה אותו פה. יחליף אותי חבר הכנסת אמנון כהן.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, האם מותר לי לנצל את הבמה הנכבדה – ואני בטוח שאני משקף את עמדתם של כל חברי הכנסת – לומר לך שאנו גאים בך? גאים על ההישג הבלתי רגיל שהצלחת להשיג בכך שהורדת את חוק ההסדרים וקיצצת אותו באופן משמעותי. רבים ניסו ולא הצליחו. את הצלחת, ואת ראויה בהחלט לשבחים רבים של חברי הכנסת. אני חושב שבאה לידי ביטוי המשמעות של בית-המחוקקים במלוא מובן המלה.
הדבר השני שאני רוצה לומר הוא תודה לחבר הכנסת פינס, יושב-ראש ועדת הפנים, שבינתיים יצא, על חקיקת החוק, שכאמור יזמנו אותו. אני התבקשתי לחוקק אותו על-ידי מי שהיה חבר הכנסת, שאול יהלום, שבכנסת הקודמת הגיש את הצעת החוק הזאת, והיא עברה, כמדומני, בהצבעה טרומית. כמובן היו עוד שותפים, והוזכרה חברת הכנסת אסתרינה טרטמן.
אני חושב שהלוח העברי – אדוני היושב-ראש, ודאי תסכים אתי – הוא אחד המרכיבים המשמעותיים ביותר במסורת היהודית ובתרבות ישראל. אי-אפשר לתאר את התרבות היהודית בלי הלוח העברי. לכן, כל חוק שמחזק ומעגן את הלוח העברי בחוקי מדינת ישראל הוא נדבך נוסף בחיזוק הזהות היהודית של מדינת ישראל.
אני רוצה להודות ליועצת המשפטית ולמנהלת הוועדה. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה לחבר הכנסת זבולון אורלב. אנחנו דנו כרגע בהצעת החוק מרשם אוכלוסין (תיקון מס' 12) התשס"ח–2007, הצבענו בקריאה שנייה ושלישית, והוא נכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אני אומר לפרוטוקול שזה תיקון מס' 12.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
בנייר שמונח לפנינו כתוב שזה תיקון 11.
היו"ר אמנון כהן:
אף-על-פי שבנייר שמונח לפני חברי הכנסת כתוב תיקון מס' 11.
הצעת חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים (תיקון מס' 3)
(תחולה לגבי כוחות הביטחון), התשס"ח–2007
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/178).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אמנון כהן:
אנו ממשיכים בסדר-היום. אנו עוברים להצעת חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים (תיקון מס' 3) (תחולה לגבי כוחות הביטחון), התשס"ח–2007, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת יואל חסון. בבקשה.
יואל חסון (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני גאה לבקש את אישור הכנסת להצעת חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים – החשיפה לעישון בהתייחסות למקומות שהם מקומות שמחזיקים בהם כוחות הביטחון, צה"ל וגורמים אחרים.
הצעת החוק שלי באה לחזק ולתקן את החוק המרכזי של חבר הכנסת גלעד ארדן ושלי בנושא העישון, שמחזיק גם את הצבא וגם מקומות של כוחות הביטחון תחת החוק הזה של מניעת עישון במקומות עבודה. בחוק הזה אנו משנים את הביטוי. בחוק הקודם הביטוי היה "עובדים". אנו מוסיפים את הביטוי "משרתים". אנו יוצרים מצב שגם בבסיסי צה"ל לא יוכלו לעשן במקומות שלא הוגדרו לכך.
מעבר לעניין העקרוני, שכל חוק שמגביל את העישון הוא חוק שמציל חיים, יש כאן עניין מהותי של חינוך. ממחקרים שעשינו ומבדיקות שקיימנו מתברר שיש מספר לא קטן של בני נוער שמתחילים לעשן לאחר גיל 18. למעשה, מתחילים לעשן בצבא. הצבא הופך להיות חממה לא רעה למעשנים. זה חלק מהחברותא ומהביחד, וזה כנראה גם יימשך. אולי אנחנו יכולים למנוע את זה.
אני רוצה לומר לכם, חברי חברי הכנסת, שאני הייתי לפני כחודש ימים בשירות מילואים, התנדבתי למילואים, והייתי בבסיס הדרכה צה"לי, ובאותו בסיס הדרכה צה"לי לא היתה הגבלה על עישון בשום מקום. חיילים עישנו בכיתות, חיילים עישנו בחדרי אוכל, חיילים עישנו באולמות כאלה ואחרים, במקומות סגורים. חברים של חיילים מעשנים לא אומרים: "אחי, אל תעשן לידי, זה מפריע לי". אתם יודעים מה זו אחווה של חיילים בצה"ל. זה פחות נעים לעשות את זה. בעצם זה שאנו מעבירים את החוק היום אנו מכניסים את צה"ל לאחד המקומות שגם בהם תהיה הגבלה על העישון, והעישון לא יוכל להיות בכל מקום.
בניגוד להצעות החוק האחרות, המדברות על מקומות עבודה רגילים, אנחנו לא שילבנו את נושא המפקחים. לא יהיה בצה"ל פיקוח אזרחי. לא יהיו מפקחים אזרחיים שייכנסו לתוך מתקני צה"ל או למתקני ביטחון, יפקחו ויאכפו את החוק. סוכם עם גורמי הצבא, שלקראת הקריאה השנייה והשלישית תוצג תוכנית של הצבא לוועדה, כיצד הוא מתכוון לפקח ולאכוף את החוק הזה, שאנחנו נאשר בזמן הזה, אני מקווה.
תוך כדי הדיון צצו נושאים נוספים. בחוק הקודם היתה הגדרה "אזור עישון", במקומות עבודה ובצה"ל. "אזור עישון" זה דבר אמורפי, לא כל כך ברור. בחוק הזה אנחנו מובילים תיקון שבו "אזור עישון" יעבור ל"חדר עישון", מקום ברור לעישון ולא אזור פתוח וכו'.
חברי חברי הכנסת, אני מאמין באמונה שלמה שכמו שראינו בעולם, גם בישראל סדרת החוקים שאנו מובילים, שמגבילים את העישון, תביא בשורה התחתונה להורדה משמעותית של מספר המעשנים בחברה הישראלית. זה הוכח במקומות רבים בעולם. מדובר על ירידה של עד 25% במספר המעשנים כאשר הוגבל עניין העישון. לכן אני מאמין, חברי, שבוודאי לגבי חיילי צה"ל, שאלה בני הנוער, אלה החבר'ה הצעירים שלנו – ולא רק לגביהם – צריך לתת עד כמה שאפשר סביבה נקייה מעישון וסביבה שלא מעודדת עישון אלא להפסיק את העישון.
לכן, חברי חברי הכנסת, אני אודה לכם מאוד אם תאשרו את הצעת החוק הזאת בקריאה ראשונה, והיא תעבור להמשך דיון בוועדת העבודה והרווחה. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה לחבר הכנסת יואל חסון. נרשמו כמה חברי כנסת לדיון בנושא הזה. ראשון הדוברים, חבר הכנסת יצחק זיו, בבקשה. אני אקריא את השמות של חברי הכנסת, כדי שאם הם נמצאים בחדרים שידעו: חבר הכנסת יעקב מרגי, חבר הכנסת אורי אריאל, חבר הכנסת משה גפני, חבר הכנסת דוד אזולאי וחבר הכנסת נסים זאב. בזה אנו סוגרים את הרשימה.
יצחק זיו (גיל):
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני שמח על הצעת החוק של חברי חבר הכנסת יואל חסון, שעולה כאן היום. כמי שעבר צנתור לא מזמן ועוד כמה צנתורים בעבר, וכמי שדואג לבריאות הציבור, אני רואה בכל הצעה המקשה את העישון בציבור הצעת חוק חיובית וחשובה.
אני רק תמה מדוע פה, בבית-המחוקקים, מדוע ממש פה בין כותלי המליאה הזאת, מעזים חלק מחברי הכנסת לעשן בחדר הזה ולפגוע בבריאות שאר חברי הכנסת. איך ייתכן שבאותו חדר שממנו יוצאת חקיקה נגד העישון במקומות ציבוריים מעזים חלק מחברי הציבור לצפצף על החוק ועל בריאותם של חבריהם.
אני מבקש מחברי קודם כול לתמוך בהצעת חוק זו, ולהפסיק לעשן בחדר מחוץ למליאה, כאן ליד הקפה. אני מבקש להקצות חדר עישון בסמוך, אבל כאן בביתנו לא להמשיך לעשן – להקפיד על האכיפה קודם כול בביתנו. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
חבר הכנסת יעקב מרגי – איננו. חבר הכנסת אורי אריאל. חבר הכנסת משה גפני. חבר הכנסת דוד אזולאי, בבקשה.
דוד אזולאי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה לברך את יוזמי החוק. אני חושב שזו הצעת חוק חיובית וחשובה מאוד, אבל אגיד לך, חבר הכנסת יואל חסון, מה הבעיה: אני חושב שאנחנו נסחפים יותר מדי בעסק הזה, ובכל מקום אנחנו אוסרים עישון, וזה בסדר: מקומות ציבור. אבל תסתכל מה קרה לנו. לפני עלה כאן חבר הכנסת זיו, והוא העלה בעיה לכאורה פשוטה: בבית-המחוקקים לא מקיימים את החוק. אז מה יאמרו אלה שבחוץ? אני חושב שאחת הבעיות פה היא נושא האכיפה, וכאן אנחנו בבעיה.
יואל חסון (קדימה):
ברשותך, אני יכול להגיד מלה.
דוד אזולאי (ש"ס):
ברשות היושב-ראש, ולא ברשותי.
היו"ר אמנון כהן:
בבקשה.
יואל חסון (קדימה):
אנחנו בהצעת החוק הקודמת, המרכזית, הכנו – – – נושא האכיפה בצורה משמעותית בהשלשת קנסות – – –. אני מסכים אתך שאכיפה זה – – –
דוד אזולאי (ש"ס):
זה מה שאני רוצה להגיד לך. חבר הכנסת חסון, לצערי הרב, עם כל ההחמרה בקנסות ובכל מה שקשור בכך, הרי במציאות, כאשר אתה מסתובב ברחוב, אתה רואה שיש עדיין אנשים – סלח לי על הבוטות – מפירי חוק גם בעניין הזה.
היו"ר אמנון כהן:
חבר הכנסת דוד אזולאי, אני אומר לך שיש בעיית אכיפה כללית במדינת ישראל בהרבה מאוד תחומים. זה גם בעישון וגם – – –
דוד אזולאי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש – – –
היו"ר אמנון כהן:
יש המון חוקים ואין אכיפה.
דוד אזולאי (ש"ס):
לזה אני מגיע. אתן לך עוד דוגמה. יש חוק לענייני כשרות או חוק השבת. אתה יודע שהדברים האלה לא נאכפים כתוצאה מחוסר כוח-אדם. השאלה הנשאלת היא, מה אנחנו מחוקקים פה. אם לא נדאג ליישום החוקים, אני חושב שחבל על המאמצים. לכן אני מציע, באותן הזדמנויות שאנחנו מחוקקים חוקים, צריך לדאוג ולברר ולראות איך מיישמים את החוק, איך אוכפים את אותם חוקים שאנחנו מחוקקים כאן. אחרת, מה הועילו חכמים בתקנתם.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. אחרון הדוברים, חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. לאחר מכן אנחנו עוברים להצבעה.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לגבי מה שאמר חבר הכנסת זיו, בשיר השירים כתוב: שמוני נוטרה את הכרמים, כרמי שלי לא נטרתי. אנחנו מנסים לאכוף שבמקומות אחרים לא יעשנו, ופה העשן צריך רק ארובה. אני רק רוצה לומר שכשחושבים על חדר עישון צריך גם במסגרת הזאת לחשוב שבחדר העישון תהיה גם ארובה, אחרת לאן ילך העשן. בסופו של דבר, הוא חודר החוצה. כלומר, אתה יכול לעשות חדר ליד אולם ולהשאיר את העשן כאילו שזה נמצא בחדר, אבל העשן בסופו של דבר דולף החוצה. לכן, אנחנו לא עושים שום דבר בעניין. אני רק רוצה לומר שהיום אין ספק שהעישון גורם למחלות סרטן בריאות, בכלי הדם ובמקומות אחרים ולמחלות לב. למעלה מ-10,000 איש נפטרים כל שנה, וזה לא דבר של מה בכך. לצערי, אלה דברים שבשגרה.
אני רק יכול לומר שהצעירים כבר משדרגים את עצמם, ולקנות סיגריה זה כבר לא פונקציה בשבילם ואז עוברים לשתיית אלכוהול. ברוך השם בסמים היום המצב טוב. כבר אין מספרים יותר גדולים, אבל כולם עוברים לשתיית אלכוהול, כי זה הרבה יותר קל, הרבה יותר נגיש והרבה יותר פשוט ואפשר לקנות בכל מקום ובכל חנות, ואין על זה שום בקרה וביקורת. היתה פעם איזו הצעת חוק והיה ויכוח על בקבוק היין – האם מותר לילד לקנות בקבוק יין בערב שבת? באו והחמירו ואמרו: חלילה וחס. אם הילד קונה בקבוק יין, זו הבעיה שלנו? הבעיה בפאבים, בדיסקוטקים ובהוללות הכללית של בני הנוער, ששם שותים והשתייה כדת, אין אונס.
אני רק רוצה לומר שהחוק הזה דקלרטיבי. חבר הכנסת יואל חסון, יש לו משמעות ואמירה לציבור מה הציבור מתבקש. יכול להיות שזה ישפיע. אז כולנו תפילה לכך.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה הראשונה.
הצבעה מס' 7
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים (תיקון מס' 3) (תחולה לגבי כוחות הביטחון), התשס"ח–2007, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר אמנון כהן:
בעד – 15, אין נגד ואין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים (תיקון מס' 3) (תחולה לגבי כוחות הביטחון), התשס"ח–2007, נתקבלה בקריאה ראשונה ותעבור לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.
הצעה לסדר-היום
מצוקת בתי-הספר העל-יסודיים והתלמידים המוגבלים במגזר החרדי
היו"ר אמנון כהן:
נדלג על נושא מסוים, ונעבור להצעה לסדר-היום מס' 3706: מצוקת בתי-הספר העל-יסודיים והתלמידים המוגבלים במגזר החרדי, של חבר הכנסת יעקב כהן. יעלה ויבוא. תשיב שרת החינוך יולי תמיר, שנמצאת כאן אתנו. בבקשה.
יעקב כהן (יהדות התורה):
כבוד היושב-ראש, גברתי השרה, חברי כנסת נכבדים, המדינה ומערכת החינוך רועמים עקב השבתת בתי-הספר הממלכתיים, הרוצים לשפר את זכויות המורים בבתי-הספר העל-יסודיים, ובצדק. וכל המי ומי נזעקים לצדם. אולם אני מתפלא שבמקביל, באותה עת, עומדים המוסדות התורניים העל-יסודיים בחינוך החרדי בימים אלו מוכים וחבולים, עקב הוצאתם מכלל מערכת החינוך שאינו רשמי למוסדות פטור.
גברתי השרה, ידעתי גם ידעתי בעבר שאנחנו אזרחים סוג ב', אבל לא ידעתי שאנחנו סוג ת'. איך יכול להיות שבשעה שאנחנו מוסיפים למערכת החינוך הכללית כ-2 מיליארדי ש"ח ועומדים לשפר את הזכויות של המורים במערכת, באותה תקופה, באותה עת, יפחיתו משכרם ויגרעו ממעמדם של המורים במערכת התורנית?
אני מודע לזה שהדבר בוצע עקב פסיקת בג"ץ. אולם הכנסת המערכת כולה למסגרת מוסדות הפטור יש בה מגרעות רבות, והיא הביאה את המוסדות התורניים עד כדי קריסה, ובמיוחד כשמדובר באמצע שנת הלימודים. ואני אפרט מקצתן.
עצם ההפחתה בתקצובם באמצע שנת הלימודים, בלי שנערכו כיאות לבצע פיטורים עד חודש מאי כנדרש, וכן במוסדות הפנימייתיים שלהם, שלא ברור מה יהיה גורלם; ועצם ההפסקה של תקצוב בתי-הספר המתוחזקים בערי הפריפריה; וחמור מכול, שתלמידים שזקוקים לסיוע ונכללים בסיווג 07, תלמידים מוגבלים, הופסקה התמיכה בהם, ועקב כך פגעו באוכלוסיית תלמידים אלו ועצרו את התקדמותם – זה צעד אכזרי, וקשה להבין איך אפשר לפגוע בתלמידים מסוג זה.
מצב זה הביא את המוסדות למצוקה, ומורים רבים לא קיבלו את משכורותיהם. אני מודע לכך שהדבר בוצע לאחר ישיבה משותפת עם שרי ש"ס, אולם מתברר כיום שזאת היתה טעות, וטעות לעולם חוזרת.
גברתי השרה, טעות לעולם חוזרת, המסלול אינו ישים ואינו ניתן לביצוע, ובפרט לא באמצע השנה. הבה נזכור שבפגישתי אתך במשרד ראש הממשלה, כאשר העלית את ההצעה לעבור למוסדות פטור, הבהרתי לך שהחלופה גרועה, ובין השאר העליתי בפנייך את הבעיה והמצוקה של התלמידים, הטעונים טיפוח, שנתמכים בסיווג 07, והסכמת עמי שיש צדק בטענה והבטחת לי שתחפשי פתרון לעניין זה. לדאבוני, בסיכום של הישיבה הזאת, המצערת, הנושא לא הועלה ולא סוכם, וצריך לתת את הדעת לתיקון העוול.
נוסף על כך, יש עוד מצוקה, שהמוסדות הללו לא קיבלו תגבור יהדות, שהיה בעבר ומיועד לישיבות. בעבר היתה תמיכה נכבדה, וכיום היא קוצצה, וכיום לא הועבר אפילו התקציב המקוצץ הזה. אני מודע לזה שלא היו לך כוונות רעות, אולם במבחן התוצאה הדבר גרוע, ובפרט אי-ההודעה בזמן. זה לוקה בחוסר רגישות ואינו ישים.
בזמן שאת משקיעה שעות כה רבות למציאת פתרון לשביתה במערכת הכללית, הייתי מציע שתשקיעי קצת מזמנך לפתור את הבעיה והמצוקה הנוראה של המוסדות – בתי-הספר הללו בחינוך התורני. לדעתי צריך להמשיך, לפחות עד סוף השנה, במתכונת שהיתה נהוגה עד כה, ולבקש ארכה מהבג"ץ. כמו שאנחנו כבר רואים יש לזה דוגמה בבתי-הספר בשדרות: הבג"ץ החליט למגן את בתי-הספר עד תחילת שנת הלימודים התשס"ח, ובכל זאת ביקשתם ארכה נוכח האילוצים. אותו דבר כאן. הדבר קשה, אי-אפשר ליישם אותו, חייבים לבקש מהבג"ץ ארכה עד סוף שנת הלימודים.
בכלל הייתי מבקש שתיתני את דעתך אם זה לכבודך ואם יאה לך שבזמנך יוצאו המוסדות התורניים מכלל המערכת הממלכתית. הלוא המוסדות הללו הם העילית והחלק היפה של תלמידי ישראל. לא הייתי מציע לך שתיתני את ידך להוציא את המוסדות האלה, אל תרשי את זה למערכת, שהרי כל הממשלות בעבר ושרי החינוך לדורותיהם תמכו במוסדות הללו בתוך המסגרת של המוכר שאינו רשמי. לכל בעיה אפשר למצוא את התשובה והפתרון במאמץ ורצון טוב.
אני רוצה להתמקד בעוד נקודה. יש החלטת ממשלה להפסיק את הסיוע לתלמידי חוץ-לארץ. זה אבסורד, זה כסף קטן בסך הכול לעומת תקציב המדינה. איך יכול להיות שתלמידי חוץ-לארץ, שבסופו של דבר נקלטים, הם ומשפחותיהם, כאן בארץ – האם יש קליטה יותר יפה מזו? כמה כסף המדינה משקיעה בקליטת עלייה שלא תמיד עולה יפה בסופה? בכל זאת משקיעים. כאן זה כסף קטן ומביא תוצאות יפות כאלה. חוק זה הוא אבסורדי וקנטרני, יותר מזה אין לי איך להסביר את זה, זה פשוט לא הגיוני.
לסיכום. המצוקה הנוכחית של הישיבות הקטנות צועקת ומשוועת ומחייבת פתרון. זה אות קין לממשלה, האפליה הנוראית הזאת, שבזמן שמשפרים בצורה ניכרת את המערכת הכללית יפגעו קשות במערכת התורנית ובישיבות.
ואני מתפלא על סיעת ש"ס כיצד הם מרשים, בזמן שהם יושבים בממשלה, שהישיבות יקרסו. לכן אני פונה אליהם בבקשה: עשו למען פתרון המצוקה, ואל תחשו לעת כזאת. ואני קורא לשרת החינוך: אל תיכנסי להיסטוריה כמי שבתקופתה הישיבות נפגעו, וכה קשות. אני בטוח שזה לא שאיפתך ולא תפארתך. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
תסיר דאגה מלבך, חבר הכנסת יעקב כהן, ש"ס תטפל בנושאים הללו.
יעקב כהן (יהדות התורה):
במה ש"ס תטפל? בואו נשמע.
היו"ר אמנון כהן:
אתה תשמע.
שרת החינוך יולי תמיר:
אני ממש בלחץ זמן.
היו"ר אמנון כהן:
בבקשה, גברתי, תעני בקצרה, ויש לך עוד הצעה.
שרת החינוך יולי תמיר:
אני יודעת.
היו"ר אמנון כהן:
בבקשה, גברתי.
שרת החינוך יולי תמיר:
בשתי מלים. פעלתי על-פי החלטת הממשלה ועל-פי מה שהוחלט יחד עם חברי לממשלה, לתת פטור למוסדות, כפי שביקשו המוסדות. המוסדות לא יכולים גם לבקש פטור, וגם כשהוא מתקבל, להלין עליו.
היו"ר אמנון כהן:
הבנת את זה, חבר הכנסת כהן? חבר הכנסת ברכה, יעלה בבקשה.
יעקב כהן (יהדות התורה):
טעות לעולם חוזרת. זה לא ישים.
היו"ר אמנון כהן:
כבוד השרה, מה את מציעה לעשות? אנחנו רוצים דיון במליאה.
שרת החינוך יולי תמיר:
תעשו דיון במליאה.
היו"ר אמנון כהן:
במליאה? אנחנו מצביעים. חבר הכנסת כהן, אתה יכול לשבת. דיון במליאה או הסרה.
שרת החינוך יולי תמיר:
שיהיה במליאה, שש"ס יסבירו למה הם – – –
יעקב כהן (יהדות התורה):
הם טעו. טעות לעולם חוזרת. זה לא ישים.
היו"ר אמנון כהן:
מי שבעד – בעד מליאה, מי שנגד – הסרה. אנחנו מצביעים. מי שרוצה להסיר, מצביע נגד.
משה גפני (יהדות התורה):
למה להסיר? מישהו פה נגד חבר הכנסת כהן?
היו"ר אמנון כהן:
אף אחד לא נגד חבר הכנסת כהן.
הצבעה מס' 8
בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 3
נגד – 3
נמנעים – אין
ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת לא נתקבלה.
היו"ר אמנון כהן:
בעד – 3, נגד – 3. הנושא הוסר מסדר-היום של הכנסת.
הצעה לסדר-היום
יום השנה לטבח בכפר-קאסם והצורך בציון יום זה במערכת החינוך
היו"ר אמנון כהן:
אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום מס' 3726 של חבר הכנסת מוחמד ברכה. הנושא הוא יום השנה לטבח בכפר-קאסם והצורך בציון יום זה במערכת החינוך. בבקשה.
יעקב כהן (יהדות התורה):
– – –
אביגדור יצחקי (קדימה):
אתם תגידו לש"ס, וש"ס יגידו לכם.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, רבותי חברי הכנסת, אני אקצר מאוד בדברי על אף חשיבות הנושא שאני עומד להציג.
משה גפני (יהדות התורה):
רק רגע.
מוחמד ברכה (חד"ש):
שנייה. שנייה.
היו"ר אמנון כהן:
אל תפריע באמצע דבריו של חבר הכנסת ברכה. אתה מפריע.
משה גפני (יהדות התורה):
– – – היא לא היתה פה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
השרה, אני אקצר מאוד לכבוד הטיפול של השרה בשביתת המורים, שאני מקווה שיהיה טיפול של היענות לדרישות המורים וסיום השביתה. אני יודע שהשרה צריכה להתייצב בבית-המשפט, ואני מקווה – – –
יעקב כהן (יהדות התורה):
דליה איציק הצביעה?
מוחמד ברכה (חד"ש):
יעקב כהן, מה קרה?
היו"ר אמנון כהן:
אני לא מבין, חבר הכנסת כהן, אתה מפריע לחבר הכנסת ברכה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
דיברת ולא הפרענו לך. בחייך.
יעקב כהן (יהדות התורה):
הורדת מסדר-היום את הישיבות. בושה וחרפה.
היו"ר אמנון כהן:
בושה וחרפה.
יעקב כהן (יהדות התורה):
תתבייש.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. בבקשה.
יעקב כהן (יהדות התורה):
תתבייש. סיעה חרדית. תתבייש לך.
מוחמד ברכה (חד"ש):
בשבוע שעבר, ב-29 – – –
יעקב כהן (יהדות התורה):
תתבייש לך.
היו"ר אמנון כהן:
חבר הכנסת כהן, אתה מוכן להירגע או שתצא בחוץ?
יעקב כהן (יהדות התורה):
אין לכם ישיבות?
היו"ר אמנון כהן:
אתה מוכן להירגע? בבקשה, אדוני.
יעקב כהן (יהדות התורה):
זה אות קלון לש"ס.
היו"ר אמנון כהן:
אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה.
יעקב כהן (יהדות התורה):
אתה מוריד מסדר-היום את הישיבות.
היו"ר אמנון כהן:
חבר הכנסת גפני, אתה מוכן לדבר עם חברך לסיעה?
יעקב כהן (יהדות התורה):
אתה מוריד מסדר-היום את הישיבות. אתה לא מתבייש?
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה, אדוני.
יעקב כהן (יהדות התורה):
אין לכם ישיבות?
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה.
יעקב כהן (יהדות התורה):
זה אות קלון.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אל תגזים, תקבל סטירה עוד מעט. מה קרה?
יעקב כהן (יהדות התורה):
זה אות קלון לך.
היו"ר אמנון כהן:
תודה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אמרתי שאני אקצר, משום שהשרה ממהרת לטיפול בענייני שביתת המורים, ואני מקווה שהטיפול יהיה בכיוון של היענות וסיום השביתה ללא צווי ריתוק וללא כפייה.
בשבוע שעבר, ב-29 בחודש, ציינו 51 שנים לטבח בכפר-קאסם. אני מצטער שהתאריך הזה, למעט האזכרה שנערכת בכפר-קאסם עצמו, ואני הייתי שם כמובן, גם חבר הכנסת אברהים צרצור היה שם, בעצם הממלכתיות הישראלית לא ציינה את זה ועברה על זה לסדר-היום, כלאחר יד. אני חושב שדווקא בימים האלה, כשיש חקיקה גזענית על ימין ועל שמאל, שמכוונת נגד האוכלוסייה הערבית ונציגיה בכנסת; היום, כשהאספסוף הופך להיות הקול המריע באיצטדיונים, כפי שקרה בקריית-אליעזר בשבוע שעבר – –
אביגדור יצחקי (קדימה):
זה קרה השבוע, לא בשבוע שעבר.
מוחמד ברכה (חד"ש):
כן, ביום ראשון. – – יש חשיבות יוצאת מגדר הרגיל דווקא להנחיל לדור הצעיר את הערכים של הדמוקרטיה, של כבוד האדם, של כבוד חייו וחופש הדעה. הטבח בכפר-קאסם ב-1956 ממשיך להדהד במחוזותינו, בעיקר בקרב האוכלוסייה הערבית, אבל זו אינה בעייתה של האוכלוסייה הערבית, זו בעיית הציבור בישראל. אני חושב שגם החלטת בית-המשפט של אז היתה החלטה נלוזה, עלובה, ואף שדיברה על הדגל השחור שמתנוסס נגד פקודה בלתי חוקית בעליל, אותו גירוש של השד עדיין מהווה חלק מהפולקלור הגזעני שקיים במדינת ישראל.
גם בשנה שעברה, כשהגשתי הצעת חוק בעניין הזה, חשבתי שצריך להכיר ביום הזה כיום זיכרון, שהמדינה ומערכת החינוך תציינה אותו. השרה אמרה שהיא מוציאה חוזרים לבתי-הספר, ואני מאמין שהיא מאוד ערה לעניין, אבל השנה זה עבר כלאחר יד. זה מעמיד מחדש את הצורך בחקיקת חוק, גברתי השרה. היום את כאן, מחר יכול להיות שיהיה מישהו אחר במשרד החינוך. צריך לקבוע חוק יום הזיכרון לכפר-קאסם, שבו ילמדו התלמידים היהודים והערבים על אודות אותו טבח ועל אודות אותה פקודה בלתי חוקית בעליל שמתנוסס מעליה דגל שחור. אני חושב שהגיע הזמן שנחזור ונחוקק את החוק הזה ונפנים את הערכים של דמוקרטיה ושל שוויון בין כל אזרחי המדינה. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
תשיב שרת החינוך, בבקשה.
שרת החינוך יולי תמיר:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כמדי שנה גם השנה הוצאנו חוזר לגבי ציון יום הזיכרון בכפר-קאסם, מתוך רצון ללמד את התלמידים על האירוע המצער ההוא וגם על פסק-הדין שניתן בעקבותיו. פסק-הדין בנושא כפר-קאסם הוא אבן יסוד בלימודי האזרחות במדינת ישראל וממנו שאובה מסורת ארוכה ומפוארת שבמרכזה עומד הרעיון של פקודה בלתי חוקית בעליל שמעליה מתנוסס דגל שחור.
ואכן, התלמידים, כאשר הם לומדים על אודות המקרה הזה, גם דנים בשאלת הציות לפקודות ובשאלות אחרות שהן רלוונטיות לחיינו, לצערי, מדי שנה בשנה. אין אנחנו נוהגים לחוקק בחוק ימי זיכרון או תכנים חינוכיים כלשהם, בין שמדובר בתכנים שקשורים לעם היהודי או לעם הפלסטיני או לחיכוך בין שני העמים. אני מאמינה שהנושא הזה הוא חלק בלתי נפרד מהמורשת המשפטית והחינוכית שלנו. אנחנו מציינים את האירוע, אנחנו דנים בו, אנחנו לא נוטים להתעלם ממנו כפי שהיה בעבר, ונדמה לי שכך ראוי שיהיה גם בעתיד. בסופו של יום, לא חוק קובע את התכנים אלא החשיבות שהמערכת מייחסת לתכניו של החוק, ואין לי כל ספק כי לא יעז שר במדינת ישראל להתעלם – לא מהיום החשוב הזה ולא מפסק-הדין שנכתב בעקבותיו.
לכן אני חושבת, כמו בכל נושא של תוכני חינוך שמעלה לחקיקה חבר כנסת מצד זה או אחר של הבית, שאין היגיון בחקיקה, אך יש טעם בהחלט לעגן את הדבר בתכנים המקובלים של משרד החינוך.
מוחמד ברכה (חד"ש):
זה הצעה לסדר-היום, זו לא הצעת חוק.
שרת החינוך יולי תמיר:
הצעת, אדוני, שתהיה הצעת חוק, שאלת אותי גם אז מדוע התנגדתי להצעת החוק אף שאני חושבת שהעניין חשוב. כשם שהתנגדתי להצעתו של חברך מהימין, של בני אלון, לעגן את הטיולים – כל דבר שמעגן תכנים בחקיקה לא מקובל עלינו, אבל בהחלט בליבה של משרד החינוך הדבר קיים, הדבר נלמד ומייחסים לו חשיבות יתירה. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
מה את מציעה, גברתי השרה?
שרת החינוך יולי תמיר:
מצדי אפשר להסיר.
היו"ר אמנון כהן:
או ועדה או הסרה – מצביעים. מי שבעד זה לוועדה, נגד זה להסיר. נא להצביע.
יעקב כהן (יהדות התורה):
ערבים לא אמורים להסיר, יהודים מציעים להסיר מסדר-היום, בושה וחרפה. ואת זה עושה יושב-ראש מסיעה דתית.
היו"ר אמנון כהן:
אמרת כבר שמונים פעם, זה לא יעזור לך, עבר, תכתוב ב"יתד נאמן".
יעקב כהן (יהדות התורה):
המציאות טופחת על פניך, זה אות קלון.
היו"ר אמנון כהן:
תכתוב ב"יתד נאמן", שיהיה לך מה לכתוב.
יעקב כהן (יהדות התורה):
גם את זה אמרת כבר – – –
היו"ר אמנון כהן:
אני אוציא אותך החוצה, חבר הכנסת כהן, אני מבקש מהסדרן להוציא אותו החוצה, הוא מפריע לי בניהול הדיונים.
יעקב כהן (יהדות התורה):
אני אומר לך שזו בושה.
היו"ר אמנון כהן:
נא להצביע.
הצבעה מס' 9
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 12
בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.
היו"ר אמנון כהן:
בעד – 12, נגד – אפס, נמנעים – אפס. ההצעה לסדר-היום הועברה לוועדת החינוך, התרבות והספורט לדיון.
הצעות לסדר-היום
התנהגותם המבישה של אוהדי "בית"ר" בעת דקת הדומייה לזכר יצחק רבין
היו"ר אמנון כהן:
אנחנו עוברים לנושא הבא, הצעות לסדר שמספרן 3817, 3824, 3843, 3845, 3851 ו-3854: התנהגותם המבישה של אוהדי "בית"ר" בעת דקת הדומייה לזכר יצחק רבין – של כמה חברי הכנסת. ראשון הדוברים, חבר הכנסת אופיר פינס-פז, בבקשה.
משה גפני (יהדות התורה):
בהצבעה הקודמת היה כתוב שדליה איציק הצביעה, והיא לא היתה באולם.
היו"ר אמנון כהן:
זה טכני, צריך לשאול את המזכירות.
משה גפני (יהדות התורה):
אתה הצבעת נגד ההצעה לסדר?
היו"ר אמנון כהן:
מה שהצבעתי כתוב שם, וחברך לסיעה כבר קלט את זה. אתה רוצה שאני אגיד מה הצבעתי? אני הצבעתי עם הממשלה, מה שהשרה ביקשה.
משה גפני (יהדות התורה):
למה?
היו"ר אמנון כהן:
כי אנחנו בממשלה, מה אפשר לעשות? זה ההבדל בין אופוזיציה לקואליציה. עוד שאלה?
יעקב כהן (יהדות התורה):
מה זה שייך לממשלה?
היו"ר אמנון כהן:
אנחנו מטפלים כמו שצריך לטפל. תגיש אי-אמון בממשלה, לשבוע הבא יהיה לך עוד נושא. בבקשה, חבר הכנסת אופיר פינס-פז. שלוש דקות, אדוני.
אופיר פינס-פז (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אינני יודע מי מאתנו צפה במשחק הכדורגל של "מכבי חיפה" עם "בית"ר ירושלים" ב-4 בנובמבר. אני לא צפיתי. הייתי בדרך ושמעתי על האירועים. למחרת בבוקר שמעתי את ההקלטה ב"גלי צה"ל", את הבוז הגדול הזה, המטורף הזה, מחריש האוזניים הזה. איזה בוז, איזו שנאה, אלוהים ישמור. אני נשבע לכם, בהתחלה חשבתי, אמרו: קומץ, לא קומץ, בטח כמה חבר'ה עשו מעשה. אלפים של אנשים, באופן ספונטני, לא ארגנו אותם. שונאים. אני שואל את עצמי, בחיי ששאלתי את עצמי באותו רגע: מה אני עושה בכלל בחיים הציבוריים? בשביל מי ובשביל מה? מה אנחנו משרתים?
החברה הישראלית בהתפרקות. אם יש אנשים שביום הזיכרון לראש הממשלה – שעומדים דקת דומייה בעבור כל מיני חברים שנרצחו, חלק זה מקרוב, חלק כמו ראש הממשלה, לפני 12 שנים. מה זה? אני אגיד לכם, מדינת ישראל הפסיקה להיות מדינת חוק. כל אחד עושה במדינה הזאת מה שהוא רוצה. אין דין ואין דיין. מה שקרה שם, הבוז הנורא לרצח ראש ממשלה בישראל, באיזשהו מקום אנחנו אשמים בזה, כולנו. למה אנחנו אשמים? כי כולנו, כולל אני, לא טיפלנו ביד קשה בחוליגניות בכדורגל הישראלי כבר הרבה מאוד שנים. וזה לא רק בכדורגל הישראלי, זה בהרבה מקומות. כל אחד מרשה לעצמו לעשות כאן הכול, הכול – נגד כולם, אנטי, בחוצפה, בעזות מצח, בשנאה. אלוהים ישמור, איזו שנאה. ואנחנו חייבים לקחת את עצמנו בידיים.
ביקש אתמול אבי לוזון, שמעתי אותו – – –
אביגדור יצחקי (קדימה):
זאת רק שאלה של מנהיגות.
אופיר פינס-פז (העבודה-מימד):
נכון, זו גם שאלה של מנהיגות.
אאביגדור יצחקי (קדימה):
זאת רק שאלה של מנהיגות, שום דבר אחר.
אופיר פינס-פז (העבודה-מימד):
אתה צודק. זה קודם כול מתחיל במנהיגות.
ביקש אתמול אבי לוזון, יושב-ראש ההתאחדות, עזרה גם מהכנסת וגם מהממשלה. אני אומר לכם, בואו נעזור. ההתאחדות במבחן גדול, אבל לא במבחן אישי. אני אומר לכם, בעניין הזה אסור למצמץ, אסור למצמץ. אם זה הכדורגל הישראלי, עדיף שלא יהיה כדורגל ישראלי, עד כדי כך. את כל המחיר נשלם.
אבל אנחנו פעם אחת ולתמיד צריכים להחליט שאנחנו עוקרים את הדבר הזה מתוכנו, ויהי מה, בכל מחיר. וההחלטה הזאת צריכה לבוא מפה, וצריכה לבוא מהממשלה, וצריכה לעבור כחוט השני בכל רובדי החברה הישראלית, מלמעלה עד למטה, בלי למצמץ, בשיטתיות, בלי לוותר. ואז אולי נצליח לעצור את ההתרסקות של החברה הישראלית ולהחזיר בה את האלמנט של העזרה ההדדית, הסולידריות, הביחד הישראלי, אתוס משותף, משהו שמחבר את כולנו להיות מה שאנחנו במדינת ישראל. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אבשלום וילן.
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, אין ממשלה בישראל. אביגדור, אין ממשלה בישראל, אין מה לעשות. חברי חברי הכנסת, מה שנעשה – לא ראיתי את המשחק – – –
היו"ר אמנון כהן:
חבר הכנסת אביגדור יצחקי, אתה נשמע עד כאן.
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אתה יכול לשבת בשולחן הממשלה, יש לך הזדמנות. אין ממשלה בישראל.
לא ראיתי את המשחק, אבל ממה שראיתי לאחר מכן, מה שקרה שם זאת בושה שאין כדוגמתה. בלי אבל, בלי שום דבר. ולא חשוב אם היה צריך לעשות דקה דומייה באותו מקום, באותו מגרש, כשזה בסוף היום. זה לא משנה, מהרגע שעשו, אז מה קרה? כולנו צריכים היינו להתלכד סביב זה; רצח זה דבר נורא. לרצוח בן אדם זה דבר נורא, לרצוח ראש ממשלה – על אחת כמה וכמה, ולהבין שאסור לפתור בעיות ומחלוקות פוליטיות על-ידי רצח או אלימות. ודווקא מגרש הכדורגל יכול להיות המקום הכי יפה להראות איך שתי קבוצות מתמודדות על המגרש ואיך פותרים ביניהן את הבעיה, בכללים, בנעימות, עם חוקים, לא באלימות ולא בשום דבר אחר. ולכן, כל מה שקרה שם ב"בית"ר" זה דבר שלא יעלה על הדעת ואסור שיקרה.
אבל אני רוצה להגיד משהו, ושוב אני אומר, לא כדי להצדיק, חס ושלום, את מה שעשו. אני רוצה רק להסביר למה יכול להיות שלפעמים – למה מגיעים לדבר כזה. לו אנחנו אלה שמארגנים את העצרת לזכרו של ראש הממשלה יצחק רבין, לו היו משכילים, ובמקום להפוך את זה כל שנה לאירוע פוליטי היו הופכים את זה למשהו אמיתי, שמלכד את כולם – שרצח זה לא הפתרון, אסור לרצוח, זאת לא הדרך – היה מלכד את כולם; ובכיכר היו עומדים, במוצאי שבת, אנשי "בית"ר" ליד אנשי הכיפות הסרוגות, ליד אנשי השמאל, כולם. וכולם היו עומדים באותו רגע של דומייה וכולם היו עומדים ומזדהים עם מה שהיו מדברים על העניין עצמו – יכול להיות שלמחרת, כשהיה משחק כדורגל, לא היינו מגיעים לדבר כזה.
רק מה שקרה, הכניסו לכולם לראש שהנושא רצח רבין נהפך לנושא פוליטי. אתה מזדהה עם כיוון מסוים, וכל שנה מלבישים על זה משהו אחר. השנה הלבישו על זה את הוועידה העתידית. יש אנשים, לצערי, שלא מבינים, ויכול להיות שחושבים שאם אני לא מסכים עם הוועידה ואני חושב שהוועידה תוביל לאסון, אז לי מותר לא לקום לכבוד, לא לקום לזכר, להפריע, להשתולל, כי אני לא בעד זה.
אנחנו צריכים לתפוס את עצמנו ולומר שכל הנושא של רצח רבין לא פוליטי. להוציא את הפוליטיקה, לתת לכל עם ישראל להתאחד סביב הנושא, שהוא יכול להיות מאוחד בו, ואז, אולי, היינו יכולים למנוע מחזות מבישים כאלו.
ואולי משפט אחד להגיד לאופיר: אתה צודק בנושא הזה של השנאה הנוראה, אבל זה מדובר על שני צדדים. אני עוזב רגע את הנושא של רבין.
היו"ר אמנון כהן:
אדוני, אתה לא יכול להמשיך יותר. זהו, נגמר. אתה מדבר כבר חמש דקות ואני לא הפסקתי אותך. תודה רבה. בבקשה, הנושא טעון מאוד, חשוב מאוד.
חבר הכנסת אבשלום וילן, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת רונית תירוש. השרה יצאה – דחוף – לבית-משפט. השרה פה בחוץ.
אבשלום וילן (מרצ):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, השרה או השרים שאינם, מה שקרה ביום שני האחרון במגרש בחיפה, בקריית-אליעזר, ההתנהגות המבישה של אוהדי "בית"ר ירושלים" – בכל הכבוד הראוי, חבר הכנסת סלומינסקי, איננה קשורה רק לאופן ההנצחה של ראש הממשלה יצחק רבין.
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אני מסכים אתך, נתתי זווית קטנה.
אבשלום וילן (מרצ):
מה שקרה שם הוא פשוט התנהגות חוליגנית ברברית של כמעט 1,000 איש, וזאת לא הפעם הראשונה.
אביגדור יצחקי (קדימה):
2,500.
אבשלום וילן (מרצ):
זה כבר לא משנה הרבה. זה לא קומץ ולא נעליים, זאת חבורה שלמה. עכשיו כולנו הזדעזענו כי ראינו את זה בשידור חי, כאשר הם לא ידעו אפילו לכבד מעמד של עמידת דום לזכר ארבעה אנשים. אבל כאשר הם עומדים וצועקים "מוות לערבים" – ותראו את השירים שם – אז זה לגיטימי. וכשקבוצת פרחחים, אוהדי "מכבי תל-אביב", רודפים את הבעלים שלהם עם מעשי האלימות והחוליגניות, עוברים על זה לסדר-היום. אז יש דרגות בקודש, זה נכון, אבל מי שחושב – כמעט כמו בשיר של ברכט – קודם רודפים את היהודים, אחרי זה רודפים את אלה, ואחרי זה האיגודים המקצועיים, בסופו של דבר הורגים את כולם. מי שחושב שאפשר לעמוד בשקט כשיציע שלם צועק "מוות לערבים" וזה בסדר – אגב, היה שחקן מוסלמי ב"בית"ר ירושלים", אפריקני, הם מיררו לו את חייו ותוך חודשיים הוא נאלץ לעזוב.
עומד הבעלים של "בית"ר ירושלים" ומקשקש כמות כזאת של שטויות ב-24 השעות האחרונות.
אביגדור יצחקי (קדימה):
אתה עמדת בראש ועדה למלחמה באלימות. מה יצא מהוועדה הזאת?
אבשלום וילן (מרצ):
תיכף אני אומר לך. עומד היושב-ראש של "בית"ר ירושלים", לא מבין את עוצמת הבעיה. במקום להתחיל להעביר את אוהדיו תהליך חינוכי מלווה בגישה מאוד מאוד חזקה למי שלא עומד בתלם, הוא מתחנף לאוהדיו. ופה בכנסת ישראל, חבר הכנסת זבולון אורלב מזמין את האוליגרך הזה לוועדה לביקורת המדינה. פה חבורת שלמה של חברי כנסת נותנים לו כבוד ויקר. רק איך שהוא התבטא ב-24 השעות האחרונות – אני מקווה שלכולם סוף-סוף נפל האסימון ונדלק האור עם מי יש לנו עסק.
עכשיו בוא אני אגיד לך מה קרה עם הוועדה שעמדתי בראשה. לצערי, יושב-ראש הכנסת הקודם, חבר הכנסת ריבלין, החליט שכל ועדות החקירה הפרלמנטריות חייבות לסיים את תפקידן. אני אמרתי לו, הוועדה העבירה שורה של שינויי חקיקה, כרגע שמתי על שולחן הכנסת חוק נוסף שמקשיח עוד יותר את החוקים שכבר העברנו, יוזמת ההתאחדות לכדורגל – לצערי המחלקה המשפטית פה עובדת לאט, כבר חודש ימים לא הצלחנו להביא אותו אפילו לפטור מחובת הנחה. אבל החקיקה היום, למשל על קריאות גזעניות, בסוג כזה של התנהגות אתה יכול להכניס אנשים למאסר עד שלוש שנים, זאת עבירה פלילית. הבעיה היא, ראשית, שלא אוכפים כמו שצריך; ונוסף על כך, בלי תהליך חינוכי ובלי עבודה לאורך שנים – וזה הוויכוח שלי עם חבר הכנסת ריבלין. אמרתי לו: ועדה כזאת צריכה לעבוד כל הזמן, כי כל הזמן צריך לשנות חוקים, כל הזמן צריך ללוות את האירועים וחייבים ליצור דעת קהל שתעשה דה-לגיטימציה ברורה להתנהגויות כאלה – אם אתה לא עושה את זה, אתה מטפל נקודתית, יש פיקים, כולם משתוללים, בשבוע הבא ימשיכו להשתולל ודבר לא נעשה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. חברת הכנסת רונית תירוש. אחרון הדוברים – חבר הכנסת יצחק וקנין. וכמובן – תשובת השר. אמרו לי שהשר נמצא בפקק, שר הספורט שלנו.
רונית תירוש (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – –
היו"ר אמנון כהן:
מנכ"לית משרד החינוך לשעבר.
רונית תירוש (קדימה):
אני אכן מנכ"לית משרד החינוך לשעבר, עשיתי ניסיונות אין-ספור על מנת לבוא בהסכמה עם גרעין האוהדים הקשה של "בית"ר ירושלים", יחד עם המחלקה לספורט בעיריית ירושלים והנהלת הקבוצה, על מנת – אני אומר את זה בלשון בוטה – להעביר סדרת חינוך, כדי שבני הנוער שבהם וגם הבוגרים שבהם, ככל שיש כאלה, בגרעין הזה, ידעו איך להתנהג במגרשים.
אני רוצה לומר לכם, שהסטיגמה שיצאה לאוהדי "בית"ר ירושלים", לצערי הרב היא גורפת עד כדי כך שיש אנשים טובים וראויים שם וגם הם מוכפשים. אבל מה לעשות, תמיד הקבוצה הזאת מצליחה להכתים את כולם. אני לא מדברת רק על מה שהיה בשבת האחרונה. אגב, ראיתי את המשחק מתחילתו, קריאות הבוז היו מתחילת האירוע, גם כאשר ציינו את שם הנער שנרצח, שהיה שחקן בקבוצת הנוער של "מכבי חיפה", וגם של המאבטח, שהוא אוהד של הקבוצה, גם שם היו קריאות מוזרות, לא הבנתי על מה ולמה. אבל זה להט היצרים של חלק ניכר מהאוהדים. אני חושבת שהם מרוויחים ביושר את הסטיגמה הקשה שיצאה להם.
אני חושבת שצריך לחנך אותם, כי אני נואשתי מלהעביר סדנאות, וצריך לחנך אותם בשפה שהיא מובנת להם. השפה שמובנת להם – – –
היו"ר אמנון כהן:
החינוך צריך להיות עוד בבית-הספר.
רונית תירוש (קדימה):
זה ברור. אני אומרת, עשינו משהו משותף עם משרד החינוך, גם בבתי-הספר, גם בשעות אחר הצהריים, אבל עובדה שזה לא צלח.
מה שאני חושבת שצריך לעשות כרגע, במיידי – לתת ל"בית"ר" לשחק ללא אוהדים. נכון שאנחנו עושים פה ענישה גורפת, וגם אלה שלא אשמים יצטרכו לראות את המשחקים בטלוויזיה. אבל כשהם ייפגעו, אולי הם יתחילו לשתף פעולה וירגיעו את אותם אנשים פרועים, חמומי מוח – – –
סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו):
רונית, אני אוהד "בית"ר".
רונית תירוש (קדימה):
מה לעשות, צריך לשלם מחיר, זאת השפה שמובנת. אני רוצה שאתה תעמוד ביציעים שם ותדע לסמן את מי שגרם לך את העוול הזה ולשלוח את שמו למשטרה ושם ידעו מה לעשות אתו. אין ברירה, כי בדרך טובה של חינוך זה לא עבד ולא הלך. רק בדרך הזאת הם יבינו, כי נכאיב להם במקום שזה כואב להם ונכאיב גם ליושב-ראש הקבוצה במקום שיכאב לו. אולי יתחילו לחשוב אחרת.
הייתי שם ביציע מזרח, הייתי באוהל שמפשיטים אותם, התעמתי עם המשטרה ועם היס"מ, כי חשבתי שפוגעים בהם יתר על המידה. אתם יודעים מה, גם אני נואשתי. אז בואו נפגע בהם במקום שכואב להם.
סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו):
זה רק אוהדי "בית"ר"?
רונית תירוש (קדימה):
אוהדי "בית"ר". תראה, זה לא רק מה שקרה עם רבין, זה גם מה שקורה בביטויי הגזענות שלהם, והם לא מתביישים בזה, הם גאים בזה. עכשיו יש ויכוח, היושב-ראש מחפש שחקן ערבי כדי להראות שהוא מצליח להביא שחקן ערבי לקבוצה. רבותי, זה לא עובד כך, משהו צריך לשרש מן השורש.
אני קוראת לראשי התאחדות הכדורגל, שימצאו את הסעיפים הנכונים וירחיקו, יעשו להם משחקי רדיוס ללא הקהל שלהם, רק כך אולי יסכימו ליישר קו ויבינו בעצם שהם חריגים בעולם הספורט שלנו. אולי מזה יתחיל לבוא המזור.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. כפי שציינתי, השר המשיב תקוע בפקק.
אופיר פינס-פז (העבודה-מימד):
אני רוצה להציע הצעה, אדוני.
היו"ר אמנון כהן:
רגע. ההצעה כרגע – או דיון במליאה או הסרה, אין משהו אחר. הצעה אחרת של חבר הכנסת אלסאנע – אני לא רואה אותו. מה אתה מציע, חבר הכנסת פינס?
אופיר פינס-פז (העבודה-מימד):
השר דיבר אתי, חשוב לו להגיד – הוא יגיע בעוד רבע שעה בערך – האם אפשר לאפשר לחבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב, שיגיד את דברי השר – – –
היו"ר אמנון כהן:
לי אין בעיה עם זה, רק אם כל המציעים מסכימים.
רונית תירוש (קדימה):
לא, אני לא מסכימה.
היו"ר אמנון כהן:
אז אנחנו עוברים להצבעה: דיון במליאה או הסרה. אפשר להצביע.
הצבעה מס' 10
בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 6
נגד – 4
נמנעים – אין
ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.
היו"ר אמנון כהן:
בעד – 6, נגד – 4, אין נמנעים. אני קובע שבנושא התנהגותם המבישה של אוהדי "בית"ר" בעת דקת דומייה לזכר יצחק רבין, יתקיים דיון במליאה.
הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 5)
(הודעה בעת רישום למוסדות חינוך), התשס"ח–2007
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/179).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אמנון כהן:
אנחנו עוברים לסעיף האחרון בסדר-היום: הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 5) (הודעה בעת רישום למוסדות חינוך), התשס"ח–2007, של חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב וקבוצת חברי הכנסת – קריאה ראשונה. ינמק את הצעת החוק חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב. בבקשה, אדוני.
סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, המעטים שנשארו פה, מדובר בהצעת חוק חשובה מאוד, שנוגעת לילדים עם מוגבלויות. כיוצא רשות מקומית אני חייב להגיד שלפעמים אנחנו ניזונים מהשטח, וזאת הצעת חוק שהיא פרי עבודה משותפת פורה מאוד בין הרשות המחוקקת לבין השלטון המקומי. פנה אלי סגן ראש עיריית ראשון-לציון, אסף דעבול, שהוא גם אחראי על תיק רווחה וגם אחראי על תוכנית הנגשת נכים בראשון-לציון, והצביע על בעייתיות שקיימת בבתי-ספר בראשון, שהיא רחבה יותר וכוללת את כל הארץ.
הבעיה היא, ברגע שילד נרשם לכיתה א', ילד נכה, ברוב המקרים בתי-הספר לא נגישים או לא מצוידים לגבי המוגבלות שלו. זה אומר שאין מעליות, אם חלילה ילד נמצא על עגלה. זה אומר שיש מדרגות בלי אותם שיפועים. זה אומר שאין מעקות. בקיצור, הרבה מאוד דברים מתבררים להורים כשהם רושמים את הילד לבית-הספר.
בזמן האחרון שמענו בכלי התקשורת סיפורים רבים על כך שבראש-העין ובמקומות אחרים בתי-הספר לא ערוכים לתלמידים נכים.
כשאני התחלתי בעבודה לקראת הגשת הצעת חוק, נתקלתי בתחקיר של עמותת "נגישות לישראל" משנת 2007. מהתחקיר עולה כי בשנים 2005–2006 נעשה שימוש רק בכ-20% מהתקציבים שהועברו על-ידי משרד החינוך לרשויות מקומיות לבתי-ספר לצורך הנגשה. לטעמי מדובר בעובדה בלתי נתפסת: יש תוכניות מפורטות וסופיות להנגשת בתי-ספר, יש כסף בקופה, ודבר לא נעשה עד כה.
נוסף על כך, עשרות תוכניות תקועות במשרד החינוך עקב חוסר בתקנים שיאפשרו את בדיקתן ואישור תקציבים לרשויות. בשבוע שעבר קיימה ועדת הכספים דיון בנושא המשבר ברשויות המקומיות. חברי הוועדה שמעו עד בלי די על המחסור והמצוקה האמיתית של הרשויות המקומיות ועל ההתחשבנות בין השלטון המרכזי לבין השלטון המקומי. הכסף, התקציבים ותוכניות הביצוע, רבותי חברי הכנסת, מצויים ונגישים. מה שלא נגיש אלה בתי-הספר ומוסדות החינוך, המונעים מילדים עם מוגבלות מלהשתלב בכבוד, בשוויון ובעצמאות בין ילדים במסגרות חינוך קונבנציונליות.
הצעת החוק, שאני מבקש את תמיכתכם בה, מבקשת לתקן באופן פשוט ואלגנטי, לטעמי, את חוק זכויות אנשים עם מוגבלות. מהדיון בוועדה עולה באופן מפורש כי משרד החינוך מעביר כיום תקציב להנגשת מוסד חינוכי רק כאשר בעל המוגבלות נרשם לאותו מוסד חינוכי. משמע, חודשיים–שלושה חודשים טרם תחילת הלימודים. ניסיון העבר והניסיון האישי מוכיחים כי מאחר שהנגשת מוסדות חינוך אורכת זמן רב, לעתים אף כמה שנים, תלמידים עם מוגבלויות נאלצים ללמוד במוסדות חינוך שאינם נגישים, על כל התלאות וההשפלה שכרוכים בכך, עד שהמבנה מותאם לצורכיהם.
הצעת החוק משנה הסדר זה וקובעת כי רשות מקומית תבוא מטעמה ותברר, חודשים רבים טרם הגעת התלמיד בעל המוגבלות לבית-הספר או למוסד חינוכי, את הצורך בביצוע התאמת נגישות לאותו ילד בעל מוגבלות. בכך יוקדם באופן משמעותי מועד הרישום הפורמלי, דבר אשר יאפשר לרשויות מקומיות לקבל את התקציבים המתאימים, לצאת למכרזים, לתכנן, להתחיל ולסיים את כלל פעולות ההנגשה באופן ראוי ובטוח טרם כניסת הילד למוסד לימודי. משמע, כאשר תעביר לראשונה הרשות המקומית את טופסי ההרשמה למוסדות הלימודים, תברר היא – מיוזמתה וכפי שראוי – אם תלמיד אינו בעל מוגבלות פיזית, ואם כן, תחל בפעולות תקצוב והנגשה. מתן פרק זמן משמעותי וארוך יותר לביצוע פעולות הנגשה יאפשר לנצל את התקציבים המוקנים במלואם ולבצע את הפעולות הדרושות לטובת ילדים אלה. בכך אולי נפסיק לשמוע אחת לחודשיים על כך שילדים בעלי מוגבלויות לא יכולים להיכנס לבתי-ספר בשל מוגבלות פיזית.
בימים אלה אנחנו גם עושים מאמצים רבים כדי להגיע להסכמות עם שרת החינוך ומשרד המשפטים בנוגע להצעת החוק הזאת. אני מקווה שנגיע להסכמות. אני מבטיח כי מהרגע שהצעת החוק תאושר בקריאה ראשונה ועד הקריאה השנייה והשלישית נגיע לסיכומים. נעשה כל מאמץ להגיע לסיכומים עם שרת החינוך ועם משרד המשפטים, וביחד נסיים את מלאכת הקודש הזאת והחקיקה המאוד חשובה הזאת. אנא, בבקשה, תתמכו בהצעת החוק הזאת. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה למציע החוק. אני רואה את רשימת הדוברים, אבל כולם מישראל ביתנו. לכן אני חושב שחבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב ייצג אתכם נאמנה והסביר את החוק לכל חברי הכנסת שיושבים כאן. אפשר כבר להצביע, אבל יש אחד שאינו מסיעת ישראל ביתנו ובכל זאת רוצה לחזק את החוק הזה. הוא מסיעת "דג'יגאר". חבר הכנסת גדעון סער, בבקשה.
גדעון סער (הליכוד):
"דג'יגאר". אדוני היושב-ראש, אני חושב שאתה, כיושב-ראש הישיבה, גם צריך לבאר, לטובת הפרוטוקול, את משמעות המונח.
היו"ר אמנון כהן:
אני נותן לך לעשות את זה. בבקשה, אדוני.
גדעון סער (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, אני תמה אם שוב חסר נציג ממשלה.
היו"ר אמנון כהן:
התורנית היא שרת החינוך, ויש לה דין ודברים עם בית-המשפט. הם מתייעצים ומכינים את עצמם. זו ממשלה שלפי דעתך צריכה כבר לסיים את הקדנציה שלה, ולכן אני חושב – – –
גדעון סער (הליכוד):
היא גם תורנית, גם החוק הזה עוסק במערכת החינוך, וגם לזה היא לא מצליחה להגיע.
היו"ר אמנון כהן:
אתה רואה מה זה.
סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו):
גדעון, איך אתה תמיד מצליח לדבר – – –
היו"ר אמנון כהן:
הוא נשאר בכוונה.
גדעון סער (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, עליתי כדי לשבח את חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב – – –
היו"ר אמנון כהן:
וקבוצת חברי הכנסת.
גדעון סער (הליכוד):
אני לא יודע מי האחרים שחתמו, אבל הוא הציג בשם החברים. אני חושב שזה נושא חשוב. בקדנציה הקודמת עזרתי הרבה לחבר הכנסת שאול יהלום, שהיה אז יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, להעביר רפורמה שלמה בנושא הנגישות. ברוך השם עלה הדבר בידינו. זה נושא מאוד חשוב וכואב להרבה מאוד משפחות בישראל, כך שכמובן אצביע בעד.
רק בעיה אחת יש לי, אדוני היושב-ראש, ובעצם כבר רמזתי עליה. כתוב: מוצע להסמיך את שר החינוך לקבוע הוראות לעניין מימוש החובה לביצוע התאמות הנגישות. אני מודה שכל דבר שקשור בשרת החינוך הזאת – קשה לי מאוד לסמוך. אני בטוח שהחוק יהיה מצוין, חוק מעולה, אנחנו פה נחוקק, אבל תראו – כבר יותר משלושה שבועות יש שביתה בבתי-הספר; יש שביתה באוניברסיטאות כמעט שלושה שבועות. מה עושה שרת החינוך? אנחנו יודעים שהתלמידים ברחובות, אין התקדמות, מנסים לכפות באמצעות צווי-מניעה ללמד, יש סכנה שכל המשבר יחריף ויגיע לסקטורים אחרים במשק. הכול מכיוון שהיא לא קיימת. היא לא קיימת. אני חושש שאם היא לא קיימת, אז גם יהיה קשה לסמוך עליה שהיא תקבע את אותן הוראות לעניין מימוש החובה לביצוע התאמות נגישות, לפי הצעתו של חבר הכנסת מיסז'ניקוב.
לכן יש לי הצעה לחבר הכנסת מיסז'ניקוב. החוק הזה, כאשר יחזור לוועדת העבודה והרווחה, כדי שיהיה לשרה תמריץ לבצע את זה, אולי תוסיף נכבה, אולי תוסיף קווי 67'. תכניס איזה משהו שמדבר אליה, כי סתם ילדים, תלמידים, בעיות, מצוקות, זה לא מסוג הדברים שמניעים אותה לפעולה. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה לחבר הכנסת גדעון סער.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 5) (הודעה בעת רישום למוסדות חינוך), התשס"ח–2007, של חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב. נא להצביע.
הצבעה מס' 11
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 5) (הודעה בעת רישום למוסדות חינוך), התשס"ח–2007, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר אמנון כהן:
שמונה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 5) (הודעה בעת רישום למוסדות חינוך), התשס"ח–2007, התקבלה בקריאה ראשונה, והיא תעבור לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.
חברי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"ו בחשוון התשס"ח, 7 בנובמבר 2007, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 17:48.