דברי הכנסת
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכיר הכנסת איל ינון: 4
הצעות סיעות יהדות התורה – האיחוד הלאומי – מפד"ל, הליכוד ובל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה בשל: 6
1. החלטת הממשלה להפסיק את התמיכה בתלמידי ישיבות מחו"ל ולהפחית את התמיכה באברכי כוללים; 6
2. כישלון מדיניות הממשלה בלבנון וברצועת-עזה; 6
3. ההתלקחות ברצועת-עזה והחשש מהסלמה וצעדי הענישה הקולקטיביים נגד התושבים 6
יעקב ליצמן (יהדות התורה): 6
דברי ברכה של יושבת-ראש הכנסת למשלחת "נעמת" מארצות-הברית 12
הצעות סיעות יהדות התורה – האיחוד הלאומי – מפד"ל, הליכוד ובל"ד-רע"ם-תע"ל-חד"ש להביע אי-אמון בממשלה בשל: 14
1. החלטת הממשלה להפסיק את התמיכה בתלמידי ישיבות מחו"ל ולהפחית את התמיכה באברכי כוללים; 14
2. כישלון מדיניות הממשלה בלבנון וברצועת-עזה; 14
3. ההתלקחות ברצועת-עזה והחשש מהסלמה וצעדי הענישה הקולקטיביים נגד התושבים 14
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: 14
סילבן שלום (הליכוד): 16
סעיד נפאע (בל"ד): 21
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: 22
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 24
דוד טל (יו"ר ועדת הכנסת): 25
הצעות סיעות יהדות התורה – האיחוד הלאומי – מפד"ל, הליכוד ובל"ד-רע"ם-תע"ל-חד"ש להביע אי-אמון בממשלה בשל: 25
1. החלטת הממשלה להפסיק את התמיכה בתלמידי ישיבות מחו"ל ולהפחית את התמיכה באברכי כוללים; 25
2. כישלון מדיניות הממשלה בלבנון וברצועת-עזה; 25
3. ההתלקחות ברצועת-עזה והחשש מהסלמה וצעדי הענישה הקולקטיביים נגד התושבים 25
יובל שטייניץ (הליכוד): 25
יצחק וקנין (ש"ס): 29
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 31
ישראל חסון (ישראל ביתנו): 32
יצחק גלנטי (גיל): 33
מאיר פרוש (יהדות התורה): 35
חיים אורון (מרצ): 37
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): 40
חנא סוייד (חד"ש): 41
עתניאל שנלר (קדימה): 42
הצעות לסדר-היום 49
הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא האירוע בפקיעין 49
אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): 49
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 52
השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: 54
הצעות לסדר-היום 58
האירועים בפקיעין 58
סעיד נפאע (בל"ד): 58
דוד אזולאי (ש"ס): 59
זהבה גלאון (מרצ): 61
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 62
השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: 62
דב חנין (חד"ש): 65
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 66
חנא סוייד (חד"ש): 67
מגלי והבה (קדימה): 67
נאדיה חילו (העבודה-מימד): 68
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 69
סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 70
הצעת חוק מעמד ותיקי מלחמת העולם השנייה (תיקון), התשס"ח–2007 70
מיכאל נודלמן (יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות): 70
מיכאל נודלמן (יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות): 74
הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 34), התשס"ח–2007 74
השר משולם נהרי: 75
הצעת חוק ציוד רפואי, התשס"ח–2007 77
שר הבריאות יעקב בן-יזרי: 77
נסים זאב (ש"ס): 79
הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 35) (זכאות לדרכון דיפלומטי), התשס"ח–2007 81
נסים זאב (ש"ס): 81
ליה שמטוב (ישראל ביתנו): 84
יואל חסון (קדימה): 85
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): 86
דברי הכנסת
ה / מושב שלישי / ישיבות קס"ד–קס"ו /
כ"ד–כ"ו בחשוון התשס"ז / 5–7 בנובמבר 2007 / 5
חוברת ה'
ישיבה קס"ד
הישיבה המאה-ושישים-וארבע של הכנסת השבע-עשרה
יום שני, כ"ד בחשוון תשס"ח (5 בנובמבר 2007)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:01
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר דליה איציק:
אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אורחינו היקרים ביציע, הנני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת היום, יום שני, כ"ד בחשוון, 5 בנובמבר 2007.
הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.
מזכיר הכנסת איל ינון:
ברשות יושבת-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לדיון מוקדם: הצעת חוק הגבלת מימון מפעלים מזהמים (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2007, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – מינויים ברשות ביטחון), התשס"ח–2007, מאת חברי הכנסת חיים כץ ואלכס מילר; הצעת חוק לתיקון פקודת השטרות (שיקים משורטטים לא סחירים), התשס"ח–2007, מאת חברת הכנסת נאדיה חילו; הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון – רוב מיוחס), מאת חבר הכנסת גדעון סער וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – כהונת נציב שירות המדינה), התשס"ח–2007, מאת חברי הכנסת אריה אלדד, משה כחלון, עמירה דותן ושלי יחימוביץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק האזרחות (תיקון – הצהרת אמונים), התשס"ח–2007, מאת חבר הכנסת דוד רותם וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק כביש עוקף קריות, התשס"ח–2007, מאת חברת הכנסת קולט אביטל; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – אי-קבלת סטודנטים שלא שירתו בצבא), התשס"ח–2007, מאת חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הודעה מוקדמת לפיטורין), התשס"ח 2007, מאת חברי הכנסת גדעון סער ולימור לבנת; הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון – התפטרות של הורה), התשס"ח–2007, מאת חברי הכנסת גדעון סער ולימור לבנת; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת חבישת קסדת מגן) (הוראת שעה), התשס"ח–2007, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (אי-מתן רשיון נהיגה לאדם שלא שירת שירות סדיר), התשס"ח–2007, מאת חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – שיטת החיוב בשל שירותי רדיו טלפון נייד), התשס"ח–2007, מאת חבר הכנסת משה כחלון; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מחיר מרבי בעבור חנייה בחניון), התשס"ח–2007, מאת חבר הכנסת משה כחלון; הצעת חוק החמרת הענישה על מפעילי רדיו פיראטי ופיצוי נפגעי הרדיו הפיראטי (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2007, מאת חבר הכנסת ישראל חסון.
דין-וחשבון על פעילות מינהל מקרקעי ישראל לשנת 2006.
עוד אודיעכם, כי בהודעת סגן מזכיר הכנסת מיום 29 באוקטובר 2007, בהתאם לסעיף 142ב לתקנון הכנסת, נפלה טעות, וכי חבר הכנסת מגלי והבה, לפני מינויו לסגן שר בממשלה, העביר לחבר הכנסת יואל חסון את הצעות החוק האלה בלבד: הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הוספת יישובים הזכאים להטבות מס), התשס"ז–2007 – פ/284417; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – ביטול מבחן ההכנסה לשכולים), התשס"ז–2007 – פ/2568/17.
עוד אודיעכם, כי חבר הכנסת יעקב מרגי מבקש להסיר את שמו מהצעת חוק איסור ייבוא ומכירת כבד של בעלי-חיים שעברו התעללות, התשס"ח–2007 – פ/3007; וחבר הכנסת אורי אריאל מבקש להסיר את שמו מהצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון – ועדה מיוחדת וסמכויותיה), התשס"ז–2007 – פ/2480. תודה.
היו"ר דליה איציק:
תודה למזכיר הכנסת. אורחינו מכבדים אותנו כאן בנוכחותם לכמה דקות ונמתין עד שייכנסו כמה חברי כנסת. בינתיים נתחיל בסדר-היום ונראה איך המליאה מתמלאת.
הצעות סיעות יהדות התורה – האיחוד הלאומי – מפד"ל, הליכוד ובל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה בשל:
1. החלטת הממשלה להפסיק את התמיכה בתלמידי ישיבות מחו"ל ולהפחית את התמיכה באברכי כוללים;
2. כישלון מדיניות הממשלה בלבנון וברצועת-עזה;
3. ההתלקחות ברצועת-עזה והחשש מהסלמה וצעדי הענישה הקולקטיביים נגד התושבים
היו"ר דליה איציק:
בבקשה, אדוני, חבר הכנסת יעקב ליצמן, יש לך עשר דקות, ויכול להיות שאחר כך נעשה הפסקה קלה. ההצעה של חבר הכנסת ליצמן היא מטעם סיעות יהדות התורה והאיחוד הלאומי – מפד"ל, והן מציעות להביע אי-אמון בממשלה בנושא: החלטת הממשלה להפסיק את התמיכה בתלמידי ישיבות מחו"ל ולהפחית את ההתמיכה באברכי הכוללים. בבקשה, אדוני.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, הצעת האי-אמון שאנחנו מגישים היום היא בנושא החלטת הממשלה מס' 2198 מיום 12 באוגוסט 2007, שאומרת כך: "תמיכה במוסדות תורניים – להטיל על שרת החינוך לתקן תוך 15 יום את המבחנים לתמיכה במוסדות לימוד תורניים לפי סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, כך שייכללו בהם השינויים וההתאמות הבאים: 1. התמיכה תינתן למוסדות לימוד תורניים בעבור תלמידים שהם בעלי אזרחות ישראלית בלבד, וזאת החל משנת הלימודים התשס"ח. בהתאם, להפחית סכום של 18 מיליון שקלים מבסיס תקציב 2008 בנושא התמיכה במוסדות הלימוד התורניים".
לפני שאני מתייחס לסעיף השני אני רוצה להרחיב את הדיבור בסעיף הזה. אנחנו מדברים על תלמידי חו"ל, שבאים ללמוד כאן בארץ, כאשר בסוף התהליך הם עולים ארצה, מתחתנים כאן, ולא רק זה, אלא שהם באים לכאן עם משפחותיהם. הדוגמה הכי טובה, אם מותר לי להגיד, גברתי היושבת-ראש, לטוב ולרע, היא אנוכי הקטן. הייתי תושב חוץ, באתי ללמוד בארץ, התחתנתי, הבאתי מניו-יורק לכאן את הורי, זיכרונם לברכה, וגם את האחים והאחיות שלי. זאת דוגמה קלאסית למה שעושה תלמיד ישיבה שבא ללמוד כאן. הוא מתאקלם כאן, מתחתן כאן, מביא ילדים כאן ומביא לכאן את משפחתו. 18 מיליון שקלים – מישהו ישכנע אותי שזה הקיצוץ הגדול שהממשלה מחפשת, שיפסיק את הלימודים של תלמידי חו"ל? איזה אבסורד. זה הרווח הגדול?
אחת הישיבות המפוארות היא ישיבת מיר. 70% ממנה הם תלמידי חו"ל, שבאים מכל העולם ללמוד שם. יש עוד ישיבות, ואני לא רוצה לפרט עכשיו את כל הישיבות. אצל כולם יש תלמידי חו"ל – אצל החסידים, אצל הליטאים, בכל סוגי המוסדות. אבל עד כדי כך להיות מצומצם – אני לא רוצה להגיד את המלה מטומטם – ולהחליט החלטת ממשלה? אפשר לחשוב שזה מי-יודע-מה. החלטת ממשלה להפסיק את התמיכה בתלמידי ישיבות. 18 מיליון שקל, רווח עצום.
משה גפני (יהדות התורה):
יש בזה גם אמירה אידיאולוגית, שלא רוצים שיבואו בני-ישיבות.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
אני מגיע לזה. הסטודנטים מכל האוניברסיטאות לעומת זאת, גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, זוכים לתמיכה מסיבית, לתמיכה גדולה מאוד גם למוסדות להשכלה גבוהה וגם להם עצמם. משרד הקליטה נותן כסף.
רן כהן (מרצ):
חבר הכנסת ליצמן, הם משרתים בצבא, עם כל הכבוד.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
יש לי הפתעה בשבילך – הם פטורים על-פי חוק. אדוני, אדוני, יש לי הפתעה בשבילך – הם פטורים על-פי חוק. חוצניקים פטורים על-פי חוק והם לא משרתים. עם כל הכבוד ואם אתה רוצה לדייק, תדייק עד הסוף. כל תושב חוץ פטור על-פי חוק מלשרת, ולא משנה היכן הוא לומד.
רן כהן (מרצ):
ומה עם תושבי ישראל?
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
אתה רוצה לדבר עכשיו על הצבא? תחליט מה אתה רוצה. זה כאילו אנחנו מדברים כרגע על בישול ואתה מתחיל לדבר על קבורה. מה שייך זה לזה? תגיד לי מה ההבדל בין תלמיד חו"ל שלומד באוניברסיטה, שכן מקבל סיוע ממשלתי וגם המוסד מקבל סיוע, לבין תלמיד ישיבה שלא מקבל? שניהם פטורים מצבא, שניהם אותו הדבר, שניהם מגיעים מאותו חוק ומאותו דבר. מה ההבדל ביניהם? הסיבה היחידה היא שפשוט לא רוצים עלייה חרדית למדינה. אין שום סיבה אחרת. מה אתה עושה לי כך? קל מאוד להגיד מה שאתה רוצה בהינף יד.
רן כהן (מרצ):
בינתיים הריבוי הוא חרדי ולא חילוני.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
תגיד תודה רבה. חבר הכנסת כהן, אני רוצה לבשר לך דבר נורא – מי היה ראש עיר בירושלים אם לא היו חרדים? סרי נוסייבה. היה רוב ערבי לולא החרדים. תוריד את החרדים מירושלים ויש לך ראש עיר ערבי. זה מה שאנחנו רוצים?
רן כהן (מרצ):
גם אולמרט היה ערבי וגם טדי קולק?
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
לא, זה מפני שהחרדים הצביעו בעדם. מי הצביע עבור אולמרט לראשות עיריית ירושלים? רק החרדים העלו אותו. תבדוק, למה אתה אומר לי לא? תבדוק.
רן כהן (מרצ):
בינתיים יש רוב יהודי.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
או שאתה מדבר אתי עובדתית או שאתה מדבר אתי דמגוגיה. דמגוגיה – אני מוכן להתמודד אתה; עובדתית – בוא תראה, תבדוק.
רן כהן (מרצ):
תוציא את השכונות הערביות מירושלים – – –
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
בין כך ובין כך הוא עושה את זה. אולמרט יודע את זה, ראש הממשלה יודע את זה.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת רן כהן, תודה לך, הפרעת מספיק לדובר.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
אני חייב להגיד לך, חבר הכנסת כהן, שראש הממשלה אולמרט יודע להחזיר את ירושלים יותר טוב ממרצ וממפלגת העבודה. הוא עושה את זה בווזלין, תסתכל מה הוא עושה כאן. הוא לא צריך אתכם, בגלל זה הוא מחסל אתכם – כי לא צריך מרצ מס' שתיים; כי יש לו קדימה – מרצ מס' אחת.
אבשלום וילן (מרצ):
ליצמן, צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
אז אני שמח שאתה תומך בקדימה בבחירות הבאות.
אבשלום וילן (מרצ):
זה לא אמרתי.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
ולכן, עם כל הכבוד, אין שום סיבה לעשות אפליה בין תלמיד לתלמיד, והחיסכון הוא לא חיסכון בכסף, כי אף אחד לא ישכנע אותי לגבי 18 מיליון שקל.
הדבר השני זה הסעיף הבא – סעיף 2. סעיף 2, הממשלה מחליטה – – –
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת סילבן שלום, עד פה שומעים אתכם. זה מפריע לדובר.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
סעיף 2 אומר כך: "יחס התמיכה בין בחורי ישיבות, הלא-נשואים, לאברכים – הנשואים, יעמוד על 1.25:1 בהתאמה, וזאת החל משנת הלימודים תשס"ח. בהתאם, להפחית סכום של 55 מיליון שקל מבסיס תקציב 2008 בנושא התמיכה במוסדות הלימוד התורניים".
עכשיו אנחנו מגיעים לחלק הבא. קיצצו קצבאות ילדים, קיצצו לכולם את התמיכה במשפחות. עוני – זה שיא העוני. אנחנו רוצים להידמות כאן ל-OECD. בנקודה אחת שם אנחנו בשיא – בכול אנחנו בשפל, הכי נמוך; בדבר אחד אנחנו בשיא – בעוני. מכל המדינות, אנחנו נמצאים בשיא מבחינת העוני. מבחינת ילדים עניים, אנחנו בשיא. וזה היצוא הכי גדול שמדינה יודעת לייצא – עוני.
ולהוסיף על העוני הזה, לא מספיק שקיצצו בכסף לכל משפחה עם ילדים, אז אברכים מסכנים – מי שיושב ולומד כל היום – גם שם רוצים לשנות את הפער הזה ולהוריד עוד כסף.
משה גפני (יהדות התורה):
לא רוצים. שינו. שינו בהחלטת ממשלה.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
יש שינוי, כן. ועכשיו, אדוני, ידידי, איפה ש"ס?
יצחק וקנין (ש"ס):
חכה תראה.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
החלטת ממשלה – הצבעתם עבור התקציב. הצבעתם עבור התקציב כולכם – חוץ מאלי ישי, שברח. כולם הצביעו עבור התקציב. על מה? לשלוח את כל תלמידי חו"ל ולא להכניס אותם לארץ? זה לא גזענות? האם ההפחתה והקיצוץ בתמיכה באברכים לא יוצרים כאן עוני? ותמכתם בזה בקריאה ראשונה? איך יכול להיות דבר כזה? היה לך ספק שאם אנחנו היינו בקואליציה כזאת, היו מעזים בכלל להביא דבר כזה?
אביגדור יצחקי (קדימה):
לא היו מעזים.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
לא.
אביגדור יצחקי (קדימה):
למה אתם לא בקואליציה?
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
אז התשובה, אדוני – אותה תשובה שבגללה זרקו אותך גם כן מתפקיד יושב-ראש הקואליציה. לך אין אמון בראש הממשלה, גם לי אין אמון. אתה התפטרת כי אמרת שאין לך אמון בראש הממשלה; גם לי אין אמון. מה ההבדל ביני לבינך? ההבדל הוא שאתה התפטרת; אותי הדיחו – לכבודי שהדיחו אותי, לפחות לא עשיתי שום דבר. כולם – גם אתה – שיבחו אותי.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
אני כבר מסיים, גברתי היושבת-ראש. שיבחו אותי שאני הייתי יושב-ראש הכי טוב.
היו"ר דליה איציק:
זה נכון. היית יושב-ראש ועדת כספים – – –
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
ברגע שהתחלתי לתקוף את ש"ס – – –
היו"ר דליה איציק:
אדוני, היית יושב-ראש ועדת כספים מצוין.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
תודה. לכן, ההצעה שלנו היא להגיש הצעת אי-אמון בממשלה, להצביע בעד אי-אמון, ואני בטוח שסיעת ש"ס הפעם תתמוך בנו. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני.
דברי ברכה של יושבת-ראש הכנסת למשלחת "נעמת" מארצות-הברית
היו"ר דליה איציק:
חברי חברי הכנסת, ביציע יושבות אתנו – אני מברכת כאן את חברות משלחת "נעמת" מארצות-הברית ומודה לכן על פועלכן רב-השנים ועל ההישגים המבורכים שלכן למען מדינת ישראל.
אני רוצה להודות לך, עורכת-הדין טליה לבני, על המאמץ הרב למען האשה והאם בישראל. תודה גם לך, מאשה – חברת הכנסת לשעבר מאשה לובלסקי – שאת הדינמיות שלך והמאבק המתמיד שלך למען האשה למדנו להכיר עוד בהיותך חברת הכנסת.
חבר הכנסת וקנין, אני מאוד אודה לך אם תשב. תודה רבה.
אנחנו גאים בעשייה שלכן, שהיא דוגמה נפלאה למעורבות חברתית ולאהבת האדם. אני גם רוצה להגיד שחברת הכנסת לשעבר מאשה לובלסקי היתה בחדרי וביקשה את הכינוס המכובד הזה – אני נעניתי בשמחה כי אני מרגישה צורך אישי לומר לכן כמה מלים טובות על תנועת "נעמת" הישראלית.
לא רבים יודעים כי השם "נעמת" הוא ראשי תיבות של "נשים עובדות ומתנדבות". ואכן, כשמן כן הן. בהצלחה ובצניעות הן מלוות אותנו זה 77 שנים. המעונות לגיל הרך, השירותים החברתיים והמשפטיים שהן נותנות למשפחות מרובות ילדים, למשפחות חד-הוריות, בצירוף המאבק המתמיד לקידום הנשים, תורמים תרומה חשובה לחברה שלנו ולדמותה. מגיעה לכן תודה גדולה על כך.
גבירותי האורחות מאמריקה, יש לי כבוד והערכה רבים למה שאתן עושות. אני יודעת להעריך את המעורבות העקבית שלכן בכל הנעשה בביתנו, כאן במדינת ישראל.
אני רוצה להציג בפניכן במלים ספורות את הנשים בכנסת. בכנסת – בית-הנבחרים של מדינת ישראל – מכהנים 120 חברים, ומבין חברי הכנסת רק 17 נשים. שלוש נשים נמנות עם ממשלת ישראל – מכהנות כשרות – וכידוע לכם, פעם ראשונה אשה מכהנת כיושבת-ראש הכנסת.
זה אולי ייצוג דל לעומת ארצות סקנדינביה, שבהן שיעור הנשים בבית-הנבחרים מגיע ל-38%; גם לעומת גרמניה – 36%; הולנד – 28%; בקונגרס האמריקני – הסנאט ובית-הנבחרים – מכהנות 87 נשים מתוך 535 צירים וסנאטורים בסך הכול. עם יד על הלב, המצב אצלכן לא טוב בהרבה מהמצב אצלנו.
אני גם לא רוצה להסתיר את העובדות הבסיסיות האלה מכן. נשים הן עדיין מיעוט ברור בזירות הפוליטיות החשובות במדינת ישראל. סיכויי הנשים להגיע לעמדות השפעה ולהוות מאסה קריטית שתוכל להשפיע על מדיניות ועל תהליכי קבלת החלטות, עדיין קלושים למדי.
אבל יעידו החברים הגברים כאן – הנשים בכנסת הן בדרך כלל בעלות דעות והשקפות פוליטיות ודתיות מגוונות, והן מרבות לתת לכך ביטוי פרלמנטרי, ובדרך כלל הן גם מאוד חרוצות.
למרות המחלוקות הפוליטיות, מאחדת את חברות הכנסת השאיפה לקדם את מעמד האשה ואת זכויותיה. ברוח זו פועלת בכנסת הוועדה לקידום מעמד האשה, בראשות חבר הכנסת גדעון סער – שלא מקשיב לי.
גדעון סער (הליכוד):
אני מקשיב לך כל הזמן.
היו"ר דליה איציק:
בראש הוועדה, בפעם הראשונה עומד גבר – חבר כנסת נמרץ שלקח את הסוגיה מאוד ברצינות. הוועדה מקדמת חקיקה, מציגה בעיות, דנה באפליות ובקיפוח ורואה את עצמה שליחת נשות ישראל. זו איננה בעיה רק של נשים. קיפוח נשים אינו בעיה של נשים. קיפוח של נשים הוא בעיה בפירוש גם של גברים – והיתה פה אמירה כשחבר הכנסת גדעון סער לקח על עצמו את ניהול הוועדה.
בדרך זו נהפוך את מדינת ישראל למדינה שוויונית יותר, שבה האזרחיות זוכות למעמד שווה לזה של האזרחים. וכבר אמר פעם מנהיג דגול של הודו: "לכנות את הנשים המין החלש – זו הוצאת דיבה".
אני מודה לכן על שבאתן. ברוכות אתן בבואכן וברוכות אתן בצאתכן. אתן תמיד אורחות רצויות בבית הזה. תודה.
(מחיאות כפיים)
הצעות סיעות יהדות התורה – האיחוד הלאומי – מפד"ל, הליכוד ובל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה בשל:
1. החלטת הממשלה להפסיק את התמיכה בתלמידי ישיבות מחו"ל ולהפחית את התמיכה באברכי כוללים;
2. כישלון מדיניות הממשלה בלבנון וברצועת-עזה;
3. ההתלקחות ברצועת-עזה והחשש מהסלמה וצעדי הענישה הקולקטיביים נגד התושבים
היו"ר דליה איציק:
אדוני השר יצחק הרצוג מוזמן להשיב. בשם שר האוצר ישיב לנו השר יצחק הרצוג.
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, ראשית אני רוצה להצטרף לדברייך החמים, גברתי היושבת-ראש, לארגון "נעמת". אני שמח מאוד לראות כאן את נציגות "נעמת" לוועידה השנתית של "נעמת", שאני אשתתף בה מחר, את ההנהלה הבין-לאומית, את הנשיאות, וכמובן את יושבת-ראש "נעמת", טליה לבני, את ראשי האגפים ואת הצוות הנאמן של "נעמת". אני, במשרד הרווחה והשירותים החברתיים, מתפעם מהעבודה של "נעמת", רואה אותה יום-יום, שעה-שעה, בכל התחומים הרגישים ביותר למעמד האשה – מקלטים לנשים מוכות, מעונות, מוסדות אחרים. זאת מערכת מרשימה, מדהימה. אתה מבין כיצד הוקמו השירותים החברתיים בישראל וכיצד הם נוסדו; כיצד האבות המייסדים, שלא היה להם כמעט כסף, הקימו מערכת שירותים מרשימה מאוד, שהתפתחה ובנתה דורות שלמים של אזרחים בישראל. אני חושב שזה אך ראוי שנודה ל"נעמת" ונודה לנציגות היקרות שהגיעו מכל קצווי תבל לוועידה של "נעמת". תודה רבה.
עכשיו אשיב על הצעת האי-אמון של ידידי חבר הכנסת הרב יעקב ליצמן. הרב ליצמן, אני ממלא את מקומו של שר האוצר, וכמו שכבר נאמר, המציאות היא מסובכת. גם אתה היית במציאות מסובכת כשהיית בקואליציה. לאף אחד אין כוונה להצר את צעדיהם של תלמידי ישיבות וחברת הלומדים, אבל אנחנו חיים במציאות תקציבית מורכבת מאוד, שמחייבת את האוצר ואת הממשלה לנקוט צעדים כאשר הם נראים על פניהם הגיוניים. העלית כמה נושאים, בחלקם נעשה תיקון ובחלקם הממשלה טוענת שזהו הקו הנכון.
אשר להפסקת התמיכה בתלמידי ישיבה מחו"ל – המדינה איננה תומכת במוסדות כלשהם של תלמידים מחו"ל. המדינה תומכת במוסדות הלימוד התורניים, כידוע, בעשרות אלפי אברכים, ואולי יותר. בעבר היא תמכה ב-13,000 תלמידים שאינם אזרחי ישראל, ולכן בהחלטת הממשלה נקבע שהתמיכה תהיה רק בעבור תלמידים שהם אזרחי המדינה הזאת – ההחלטה מ-12 מאוגוסט 2007 – שכן לתפיסת המדינה היה נכון וראוי שהמדינה תסייע לאזרחים, ולא תקצה משאבים לתלמידים זרים כשהיא לא מקצה לאף מוסד אחר.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
היא מקצה לסטודנטים.
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
לא, היא לא מקצה לסטודנטים.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
תבדוק בספר התקציב. הם מקבלים משני מקומות, מהמוסדות להשכלה גבוהה וממשרד הקליטה. תבדוק את זה.
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
לא נכון. רק כאשר אנשים עולים ארצה והופכים לתושב זמני או לתושב ארעי.
אני רוצה לעבור גם לנושא הפחתת התמיכה באברכי כוללים, שהעלית בהצעת האי-אמון. בהחלטת הממשלה מס' 134 מ-25 במרס 2003, תוכניתו של בנימין נתניהו, הופחתה התמיכה הניתנת למוסד לימוד תורני בשיעור של כ-40% בעבור תלמיד שגילו עולה על 23. בעקבות ההפחתה האמורה שונה יחס התמיכה בין בחור לאברך ל-1.8:1, בהתאמה, וזאת על מנת לצמצם את הפגיעה בתמיכה באברכים.
בהחלטת ממשלה 3318 מ-27 בפברואר 2005 בוטלה ההפחתה האמורה, אך לא הוחזר היחס בין התעריפים ליחס המקורי שעמד על 1.25:1. לפיכך החלטת ממשלה 2198 מיום 12 באוגוסט 2007 משנה את יחס התמיכה בין בחורים לאברכים ומעמידה אותו על היחס שהיה טרם השינוי בתעריף, ובעצם הוא חוזר, לבקשתכם, ליחס של 1.25:1. למעשה, מדובר בהשבת המצב לקדמותו, ליחס שהיה מקובל לאורך שנים רבות.
אני חושב שבאיזונים, באילוצים, בקשיים ובבעיות הניצבים בפני מדינת ישראל, התשובה היא הגיונית וסבירה. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני. אנחנו עוברים לחבר הכנסת סילבן שלום. הוא ינמק את ההצעה של סיעת הליכוד: כישלון מדיניותה של הממשלה בלבנון וברצועת-עזה. בבקשה, אדוני. יש לך עשר דקות.
סילבן שלום (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני מברך, כמובן, את נשות "נעמת", גם ההנהלה המקומית וגם ההנהלה העולמית, על הפעילות המבורכת ועל העבודה הטובה שהן עושות במשך כל השנה. יישר כוח. חזק וברוך. כה לחי.
היו"ר דליה איציק:
יש לי הרבה חברות שם.
סילבן שלום (הליכוד):
אני רוצה לפתוח במשהו אישי, שאני מרגיש חובה לומר אותו כאן, בכנסת ישראל; משהו שמעורר בי עוגמת נפש רבה בשעות האחרונות. המראות הקשים והקולות ששמענו אתמול במגרש הכדורגל הם איום חברתי של ממש. אני אוהד מושבע של כדורגל, אבל מה שאירע אתמול גרם לי להתבייש כאזרח, כנציג ציבור, כמחנך, כאבא. המציאות שהתרחשה מול עינינו אתמול היתה מציאות מחרידה. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה, חלילה, אם במשחק הכדורגל היתה משחקת קבוצת "בני סח'נין", והיינו עומדים דום לנפגעי טרור, ושם בשעת דקת הדומייה היו שורקים "בוז" או שרים שירי הלל לאותו מחבל. אבל אני לא רוצה לחשוב מה היה חש כל אחד מהאנשים אתמול אם חלילה וחס אחד מבני משפחתו היה נרצח, ובזמן דקת הדומייה לבן משפחתו שלו היו שורקים שריקות "בוז" ושרים שירי הלל לרוצח. התופעה הזאת היא תופעה קשה, שיש למגר אותה מייד, לגנות אותה, כולם, ללא יוצא מן הכלל. בעניין הזה אסור שתהיה חלוקה. הגינוי צריך להיות גינוי מלא ומוחלט של כל אחד ואחד מאתנו.
גברתי היושבת-ראש, ברצוני להוסיף דבר-מה בעניין התחושה הקשה שיש לחלקים רחבים בציבור מהדחייה שהם חשים בשבוע שקודם לרצח רבין; הדחייה הזאת, שמביאה אותם להרגיש לא רצויים, להרגיש דחויים, להרגיש לא שייכים. שואלים אותי רבות: למה אתה לא מגיע לעצרת? הרי יצא לי להכיר באופן אישי את יצחק רבין ואת לאה רבין, וכמובן גם את דליה רבין. הייתי בביתם של הרבינים לא פעם. אבל כששואלים, למה אתם לא מגיעים – זה בגלל העובדה שהעצרת הזאת הופכת להיות פוליטית. לא החסרתי אזכרה אחת ב-12 השנים האחרונות בהר-הרצל, לא החסרתי מושב מיוחד אחד כאן של הכנסת; אני מקווה שיהיו לי הכוח והבריאות להשתתף גם בשנים הבאות. אבל אם רוצים באמת להפוך את כולנו לעם אחד, שמתאחד סביב האבל הגדול של כולנו על הרצח המזעזע שקרה, בואו נפסיק את ההפרדה הזאת, שהיא הפרדה קשה וכואבת לכל אחד מאתנו.
עם זאת, כמו שאמרתי בתחילה, אסור לקבל בשום צורה שהיא שהתגובה של הרגשת הדחייה הזאת היא התגובה שראינו במגרש הכדורגל בקריית-אליעזר. כל מי שאמר זאת היום, עשה לעצמו חיים קלים, כי הסיבה שהדברים האלה נעשו אתמול היא הרבה יותר עמוקה. זאת תגובה של אנשים שלא מכבדים את האחר, שלא מבינים את המשמעות של הרצח הנורא הזה. אני מקווה מאוד שאלה שלקחו חלק במופע הקשה והמביש אתמול יבואו על עונשם.
גברתי היושבת-ראש, מותר שתהיה מחלוקת בינינו, ויש היום מחלוקת קשה על מה שמתרחש מול עינינו לקראת ועידת אנאפוליס. אמר אתמול ראש הממשלה אהוד אולמרט: זה הרגע להגשים את השאיפות של ישראל והפלסטינים, זה הרגע להקרבות כואבות מצד שני הצדדים.
אמרתי לראש הממשלה – מפעם לפעם, כאשר הוא מזמין אותי, הוא גם שומע את דעתי – בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: צריך להקשיב טוב למה שהערבים אומרים. אני, בניגוד לחלק גדול מהישראלים, מאמין לערבים. יצא לי לפגוש רבים ממנהיגי ערב בשיחות גלויות וחשאיות ובכל פורום אפשרי. אני רוצה לומר לכם, הם אומרים בדיוק את מה שהם מתכוונים לו, ללא כחל ושרק. הם אומרים בדיוק את מה שהם חושבים, והם חושבים בדיוק את מה שהם אומרים.
כשנחתם הסכם אוסלו על מדשאות הבית הלבן לאחר הסאגה שהיתה עם כניסתו של ערפאת עם האקדח שהיה צמוד אליו, אמר ערפאת: לא ייכון הסכם שלום עד שתהיה מדינה פלסטינית עצמאית בגבולות 1967 שבירתה ירושלים ומימוש מלא של זכות השיבה. אני זוכר את כל שרי ממשלת רבין דאז עולים כדי להסביר לעם הנבוך בציון למה ערפאת התכוון. הם אמרו: לא. זה נועד לצורכי פנים. תבינו. יש לו חוואתמה, יש לו ג'ורג' חבש. זו סך הכול עמדת פתיחה. כשהוא יגיע למשא-ומתן, כל צד יתפשר. גברתי היושבת-ראש, ערפאת לא שינה במילימטר את עמדתו מאותה עמדה שהוא הציג ב-13 בספטמבר 1993 כאשר הוא חתם על הסכמי אוסלו.
יצא לי לפגוש את אבו מאזן לא פעם ולא פעמיים. יצא לי גם לפגוש פעמים רבות את סלאם פיאד. אין לי ספק שהאנשים האלה שונים מערפאת. בעוד ערפאת מעולם לא רצה שלום, אני מאמין להם שהם רוצים שלום. אבל אבו מאזן אומר בצורה ברורה – הוא אמר את זה לי והוא אומר זאת בכל מקום, ואמרתי לראש הממשלה אולמרט בשיחתנו האחרונה: תקשיב למה שהוא אומר, כי הוא אומר בצורה ברורה ומפורשת: לא ייכון הסכם שלום עד שלא תהיה מדינה פלסטינית בגבולות 1967 שבירתה ירושלים ומימוש זכותם של הפליטים לחזור למקום שממנו הם באו. אלה הדברים. צריך להקשיב טוב ולא לחיות באיזה אשליה שמא יש איזו אמירה בחוץ ולאחר מכן יסגרו משהו אחר בפנים.
בכלל, הרי אהוד ברק הציע את ההצעה המטורפת ביותר שניתן להעלות על הדעת. 97% מהשטח, 3% חילופי שטחים,
גדעון סער (הליכוד):
– – – פליטים.
סילבן שלום (הליכוד):
שלושה רבעים מתוך ארבעה בירושלים, נאמר, שניים ושלושת-רבעי, כי רבע מהרובע הארמני הוא עדיין השאיר לנו כמעבר ליהודים – תקשיבו טוב. זה רק ממוחו הקודח – ריבונות על ההר מלמעלה של הפלסטינים, אבל ריבונות מלמטה של ישראל. מי יכול להבין דבר כזה? ריבונות מלמעלה – כאילו הכול ארכיאולוגיה. הר-הבית הוא רק מקום ארכיאולוגי.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
לא. שורש קיומנו – – –
סילבן שלום (הליכוד):
בקמפ-דייוויד הציעו 40,000 פליטים, ובטאבה כבר שיפרו זאת ל-100,000 פליטים. ואז באו לערפאת ואמרו לו: אנחנו רוצים רק דבר אחד קטן. אחרי 97% מהשטח, 3% חילופי שטחים, ירושלים, הר-הבית ו-100% פליטים, דבר אחד קטן – end of claims, end of conflict, סוף התביעות, סוף הסכסוך. אמר ערפאת: זה – לא. אמרו לו: איך? אבל אתה מקבל הכול. אתה לא מסכים שזה סוף הסכסוך וזה סוף התביעות?. הוא אומר: אני יכול להסכים, אבל אני יכול להתחייב בשם הדורות הבאים? הרי הדורות הבאים יכולים לתבוע מה שאני לא יכול להתחייב בשמם.
גבירותי ורבותי, צריך להקשיב טוב למה שאומר אבו מאזן. לאבו מאזן יש דבר אחד שונה, שהוא מפגין גמישות. כשהוא אומר: סטה אלף מאתיים וחאמסה קילומטר מראבע, בתרגום לעברית זה "ששת אלפים מאתיים וחמישה קילומטר מרובע", הוא רוצה להגיד בזה, שזה כל הגודל של השטח של 1967, אולי על רמות-אשכול, על גילה, על הגבעה הצרפתית, נווה-יעקב ואולי מעלה-אדומים – על זה אולי יהיו חילופי שטחים. גם את זה הוא לא אומר. אבל כשהוא נתן את המסגרת של 6,205 קמ"ר, הבנתי שלי היא שזו איזו גמישות מסוימת שתאפשר לו את חילופי השטחים.
אבל בשיחתנו האחרונה אמרתי לראש הממשלה אולמרט: תגיד לי, אם ערפאת דחה את התוכנית הזאת, יכול להיות שאבו מאזן יקבל את מה שערפאת דחה? או שאתה אפילו מעלה בדעתך שאבו מאזן יסכים לקבל פחות ממה שערפאת לא הסכים לקבל? איך בכלל אפשר להעלות זאת על הדעת? אם ערפאת לא הסכים, יסכים אבו מאזן? ואתה עוד מצפה שהוא יסכים לפחות מאשר הציעו לערפאת והוא אמר "לא"? איפה ההיגיון?
לכן, גברתי היושבת-ראש, יש פה שני דברים, ובזה אסיים.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
מה אולמרט ענה?
ראובן ריבלין (הליכוד):
הצחקת את ראש הממשלה, כאילו הוא בכלל שוקל איזה שיקול ששייך לסכסוך הישראלי-ערבי.
סילבן שלום (הליכוד):
אמרתי לו שני דברים. אמרתי לו: אדוני ראש הממשלה, יש שני דברים: או שאתה לא מקשיב למה שהוא אומר ואתה מגיע ואומר כמו כל הישראלים שזו עמדת פתיחה וזה לצורכי פנים ובסוף נהנדס אותם ונתכמן ונגיע לאיזו עמדה מוסכמת, ואז התוצאה תהיה ספטמבר 2000, עם אינתיפאדה ועם אלפי הרוגים ועשרות אלפי פצועים; או שאתה מוכן לקבל את עמדתו, וזה בכלל שומו שמים והאזיני ארץ. מי הסמיך אתכם בשם העם היהודי לדורותיו לוותר על קודש הקודשים? שמעתי כאן עוד פעם את חבר הכנסת אברהים צרצור אומר: תפסיקו עם האגדה הזאת של היהודים שבית-המקדש היה על הר-הבית – לא הר-הבית, אלא מסגד אל-אקצא – מה אתם קוראים לו בכלל הר-הבית? לכן, אם ראש הממשלה מתכוון לעשות את זה – – –
היו"ר דליה איציק:
בסדר, אנחנו, היהודים, המצאנו את זה.
סילבן שלום (הליכוד):
כן, אנחנו המצאנו את זה.
אמרתי לו: אם אתה מתכוון לעשות את זה, אין לך מנדט כמובן בשם העם היהודי ואפילו לא בשם העם בישראל, כי לא הלכת על זה לבחירות. אז בדבר הכי ברור תלך אל העם ותשאל את דעתו. הדבר המינימלי הוא משאל עם על ירושלים. אבל מה שצריך לעשות באמת זה ללכת לבחירות, כל אחד יציג את עמדתו, את דרכו המדינית, והעם יאמר את שלו.
גברתי, ממש משפט אחד על עזה, כי אנחנו חייבים להגיב גם בעניין הזה.
היו"ר דליה איציק:
ממש משפט, כי אתה ארבע דקות אחרי הזמן.
סילבן שלום (הליכוד):
שני משפטים. כאשר הולכים לוועידת אנאפוליס שומעים את הכנופיה בעזה אומרת: הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, אבו מאזן, מחמוד עבאס. זה לא מקובל עלינו. בשם מי מגיע לשם מחמוד עבאס? בשם יהודה ושומרון? בשם ה"פתח"?
מעבר לזה, כאשר יושבת שם אותה כנופיה וגורמת את אותו סבל נורא, קשה ואיום בשדרות וכל יישובי הנגב המערבי עד נתיבות וגם באשקלון, האם אנחנו יכולים להמשיך במצב שבשדרות יהיה חושך ובעזה הכול יימשך? הרי הסיבה היחידה שדוחים את הפעולה הצבאית בעזה היא ועידת אנאפוליס, וכדאי שכולם ידעו זאת. כל יום שדוחים את הפעולה, לצערי הרב, המחיר בדמים שנשלם יהיה הרבה יותר יקר, כי הם מתכוננים, מתחפרים, מתאמנים ומקבלים יותר נשק, והכול כדי להיערך לאותו יום.
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל):
– – – דמים?
סילבן שלום (הליכוד):
חבר הכנסת זכור, הפעולה היא פעולה של כוח. הרי אף אחד מאתנו לא רוצה לעשות את הפעולה הזאת. אם היה מגיע הנייה והיה עוצר אותם מלירות את ה"קסאמים" והפצמ"רים, הרי לא היה צורך בפעולה. הפעולה הזאת היא לא פעולה מפני שאנחנו עם צמא דם, אלא כי אנחנו רוצים להפסיק את הירי הבלתי נפסק הזה על שדרות ועל תושבינו בדרום הארץ. לכן, גם כאן הפעולה הזאת היא פעולה נדרשת. היא צריכה להיות פעולה כדוגמת מבצע "חומת מגן", כניסה נקודתית כדי לבער את הדבר הזה, ובסופו של דבר להחזיר את השקט לתושבי דרום הארץ, לתושבי מדינת ישראל כולה.
כיוון שהדבר הזה לא נעשה, כיוון שהולכים לאנאפוליס למכור את כל מה שיש לנו כנכסים במדינת ישראל, אנחנו מבקשים להביע אי-אמון בממשלה. תודה רבה.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אני השתכנעתי.
היו"ר דליה איציק:
אדוני, תודה. חבר הכנסת סעיד נפאע. אני מבטאת טוב את שמך? משתפרת?
סעיד נפאע (בל"ד):
כן.
היו"ר דליה איציק:
אדוני, בבקשה, יש לך עשר דקות. לאחר מכן השר הרצוג ישיב על כל ההצעות.
סעיד נפאע (בל"ד):
גברתי היושבת-ראש, גבירותי ורבותי חברי הכנסת, לפני ימים ספורים קראנו בריאיון באחד המקומונים הערביים, "אל חדאף", את השרה לשעבר שולמית אלוני אומרת: שר הביטחון אהוד ברק מסוכן למדינה והוא מחרחר מלחמות. אנו יודעים שזו אסטרטגיה משותפת בין שר הביטחון ורוב עמיתיו, אסטרגיה שכותרתה: הערבים יבינו ומבינים רק כוח, ולכן זו הדרך היחידה שצריך לנקוט נגדם ו/או להפחידם בקיומה וגם אם מתנהל משא-ומתן. בעבר הלא-רחוק ובמשא-ומתן שקיים מר ברק עם ערפאת הוא ביקש התחייבות מהצד הפלסטיני לעניין ההסדר הסופי לכל הסוגיות ובטרם התחייב הוא בדבר. תרגיל זה הביא לפרוץ האינתיפאדה השנייה ובכך השיג את שלו והרס את הסכמי אוסלו שהן העם בישראל והן העם הפלסטיני ראו בהם אז פתח לפתרון הסכסוך, ובכך תרגם את עמדתו, שהביעה קודם לכן בכנסת, כנגד ההסכמים. ובל יובן שאנו תמכנו אז בהסכמים אלה. אומנם כך קיווה לפחות הרוב בשני העמים.
נשיא סוריה הצהיר פעמים רבות, קבל עם ועדה, שפניו לשלום, המותנה – כאמור – בנסיגה מלאה מרמת-הגולן. ומה היתה תשובת ברק והממשלה? תקיפה בסוריה. מדינות ערב, ביוזמה היסטורית, הביעו את נכונותן לשלום כולל, ומהי עמדת ממשלת ישראל? לאו חד-משמעי. כיום, בגלל מדיניות ברק, התלקחות בעזה היא עניין של זמן ותו-לא. ברור שהתשובה היא ירי ה"קסאמים" והפצמ"רים – זהו הגורם.
נשמעו קולות מעזה להרגעה ולנכונות ל"תהדיה", כפי שהיה בעבר פעמים רבות. ברור לנו שקולות כאלה לא יישמעו בישראל, ולו במחיר המשך ירי ה"קסאמים" על שדרות. כי המטרה אינה הפסקת הירי; אילו זו היתה המטרה, ה"תהדיה" היתה משיגה אותה. המטרה היא עשיית חיי עזה גיהינום, ולא משנה מהו המחיר, וגם בענישה קולקטיבית בלתי אנושית.
אומנם לדידנו השאלה היא מהי המטרה הסמויה מאחורי מדיניות זו. יש יסוד סביר להניח, לנוכח התנהלותו ההיסטורית של מר ברק – שהביאה בין השאר לקביעה של הגברת אלוני – שכוונתו לפוצץ את מפגש אנאפוליס. צעדים כה דרסטיים ובלתי אנושיים נגד האוכלוסייה בעזה הם מתכון בטוח לאי-השתתפות אבו מאזן במפגש, ובל ישלה עצמו – אדם פרגמטי, כלשונכם, לא יוכל להשתתף במפגש שכזה, לא מוסרית ולא פוליטית, אם אכן תתלקח עזה ודמים יישפכו בעזה.
גם אם אנו לא תולים תקוות רבות במפגש הזה, מדיניות כזאת תפוצץ אותו. אם מישהו חושב – ויש כזה – שיצא נשכר ממדיניות זו, מחשבותיו הן לא רק זדוניות, אלא הרסניות, וקודם כול הוא מביא הרס על עצמו, ואם לא היום – מחר. ממשלה כזאת, עם שר ביטחון כזה, עליה ללכת. תודה, גברתי היושבת-ראש.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני. השר יצחק הרצוג ישיב.
דוד טל (קדימה):
– – –
היו"ר דליה איציק:
כן, אדוני, אבל אחרי השר, כי כבר קראתי לו.
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, הקשבתי לנאומים קשב רב, וכרגיל, אתה מוצא שהמדיניות הנכונה היא המדיניות של שביל הזהב, המדיניות של קו האמצע האמיתי, של התמודדות עם הטרור בנחישות מצד אחד והושטת יד עם עלה של זית מצד שני. אז בואו ננסה לנתח יחד את המצב.
להבדיל משנים עברו, בשנים האחרונות, שבהן היתה חשכה מוחלטת ועלטה מוחלטת באזור, אנחנו מזהים כרגע קרן של תקווה בדמות תהליך אנאפוליס. קרן זו של תקווה היא קרן מהבהבת, היא לא חזקה במיוחד, אבל היא בכל זאת קרן של תקווה. הסיבה לכך היא שאנחנו רואים מולנו הנהגה מתונה של הרשות הפלסטינית, בראשות הנשיא עבאס וראש הממשלה פיאד, שהם אנשים עם כוונות טובות.
אלא שלהבדיל מהקיץ של קמפ-דייוויד 2000, שהזכיר סילבן שלום, שאז עמד מולנו מנהיג שיכול לבצע אך סירב לעשות זאת והחמיץ הזדמנות היסטורית לשלום, כפי שעמו הפסיד פעם אחר פעם, החמצה אחר החמצה, את תהליכי השלום למיניהם מאז כ"ט בנובמבר 1947, הרי הפעם יש מולנו הנהגה שכוונותיה טובות, וכמובן יש ספק בדבר יכולתה לבצע; יש ספק בדבר יכולתה לשלוט, למשול, לעמוד בהסכמים, להילחם בטרור, לשמור על הביטחון ולכבד את התחייבויותיה. זאת המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים.
אני אומר לידידי סילבן שלום: אנו נלחמים בטרור יום-יום, שעה-שעה, בכלים מכלים שונים. זה גם לא סוד שלגבי חלק מהכלים יש ויכוח, בין השאר ויכוח משפטי. אנחנו מנסים למצוא כל דרך – וגם היום אמר שר הביטחון בפורום סבן שהמצב עלול להידרדר עד כדי כך שניאלץ להיכנס לעזה, אך אנו עושים כל מאמץ להימנע מכך – להקטין את הלהבות, בפעולות יום ולילה של כוחות הביטחון, של צה"ל, של השב"כ, של גופים אחרים: חשיפת מנהרות, פעולות סיכול, פעולות ביהודה ושומרון, חשיפת תאי טרור, ועוד ועוד ועוד. מה שמראה לכולנו שהזירה היא קשה ומסובכת.
האזור כולו, חבר הכנסת נפאע – וצר לי מאוד על דבריך, ששיקפו לחלוטין אי-דיוק – – –
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת זיו, אתה מפריע, ואתה גם מפריע למציע להקשיב לשר.
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
נכון, אני עונה לחבר הכנסת נפאע. אני אומר, חבר הכנסת נפאע, שלצערי, דבריך לחלוטין אינם משקפים את המציאות, ראשית משום שאנחנו נתונים במאבק של שתי קואליציות באזור, ואתה, משום מה – כמובן – מתעלם מכך לחלוטין; קואליציה מתונה, שמאמינה בשתי מדינות לשני עמים, שמתחילה במרוקו ומגיעה עד מדינות המפרץ, חוצה את מצרים, את סעודיה, ירדן, טורקיה, ועבאס – אבו מאזן – משתייך אליה, וכמובן, מולה קואליציית רשע, שמתחילה בטהרן ושולחת את אצבעותיה ל"חמאס", ל"חיזבאללה" ולדמשק. זאת הקואליציה. אנחנו עושים הכול כדי לחזק את הקואליציה המתונה, אנחנו רואים בעצמנו חלק ממנה, ואנחנו שואפים – בכל דרך – לקדם את התהליך. לכן אנחנו נותנים גיבוי מלא לתהליך אנאפוליס.
אנחנו סבורים שמטרתה של פסגת אנאפוליס היא ליצור קווים מנחים להמשך הדרך לדיון בסוגיות הליבה ולאתר אופק של תקווה לעמים באזור. אבל אנחנו גם מפוכחים, זהירים ואחראיים, כי יש לנו חובה עליונה – לשמור על ביטחונם, על טובתם ועל רווחתם של אזרחי ישראל, ואנחנו מודעים לפעילות טרור אינטנסיבית ואקטיבית שנמשכת בכל יום ובכל שעה.
צר לי מאוד על דבריך על שר הביטחון, וצר לי על הדברים שאמרה הגברת אלוני. אין שקר גדול מכך. שר הביטחון, מאז כניסתו לתפקיד, ביצר ומחזק את ביטחון ישראל בצורה משמעותית מאוד, פועל פעולות נמרצות בגזרות מגזרות שונות ופועל עם הצבא, עם מערכת הביטחון, עם משרד ראש הממשלה ועם כל העוסקים בדבר לחיזוק ביטחונה וטובתה של מדינת ישראל והאזרחים בתוכה. וכפי שאמר בעצרת במוצאי-שבת, הוא רואה באנאפוליס תקווה, הוא לא חרד מאנאפוליס, אבל אנחנו ניגשים לדיון באנאפוליס מתוך תחושה של אחריות.
אי-אפשר גם לשכוח עוד דבר, ואת זה אני אומר לך ולכל מי שתוקף אותנו, אדוני, כי אין לכם תשובה באמת על העובדה האמיתית, שלפני שנתיים ישראל עברה את אחד האתגרים הדמוקרטיים הקשים ביותר עלי אדמות שאומה יכולה לעבור: היא עקרה אחים ואחיות מבתיהם – סבים, סבתות, ילדים ונכדים מבתיהם – ואמרה להם: בואו, חזרו ארצה, אחים יקרים, אחיות יקרות. והם שאלו אותנו: למה? ואנחנו אמרנו להם: למה? כי יהיה שלום, יהיה שקט, כי ניתן לשכנינו לנהל סוף-סוף את החנות ולהוכיח את יכולתם. ומה שראינו מני אז הוא לצערי כישלון אמיתי בצד הביטחוני.
אני מאמין בתהליך, שהיה לטובת הדמוגרפיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, אבל הוא נכשל. החד-צדדיות נכשלה, והסיבה לכך היא שהפלסטינים שוב פספסו, שוב החמיצו הזדמנות, ומני אז – יום-יום, שעה-שעה, אזרחינו מותקפים בתוך הגבול הבין-לאומי של מדינת ישראל.
לכן, אנחנו ננקוט כל פעולה וכל דרך למגר את הטרור, לעקור אותו משורש, לחסל את המפגעים. וכאשר אני שומע את אסמאעיל הנייה אמש, ואת השלטונות באירן רק בשבוע שעבר, מגנים את אנאפוליס ופועלים בכל דרך נגד המפגש, אני יודע שראש הממשלה, שר הביטחון והממשלה כולה צודקים בקו שהם נוקטים. תודה רבה.
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת
היו"ר דליה איציק:
נמצאים אתנו קבוצת חברים מפקיעין. אהלן ביכום, ברוכים הבאים.
בינתיים נקרא ליושב-ראש ועדת הכנסת, שאני חייבת להגיד לכם שהוא עובד אתי קשה מאוד על חוק ההסדרים. אני מקווה שיש לי חצי בשורה משמחת לספר לכם בהמשך היום. בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יובל שטייניץ.
דוד טל (יו"ר ועדת הכנסת):
גברתי היושבת-ראש, עמיתי אישי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה כי הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – צמצום החסינות בפני חיפוש בשל חשד לעבירה נגד ביטחון המדינה), התשס"ז-2007, הצעת חבר הכנסת עתניאל שנלר, תידון בוועדת הכנסת לשם הכנתה לקריאה ראשונה. תודה רבה.
הצעות סיעות יהדות התורה – האיחוד הלאומי – מפד"ל, הליכוד ובל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה בשל:
1. החלטת הממשלה להפסיק את התמיכה בתלמידי ישיבות מחו"ל ולהפחית את התמיכה באברכי כוללים;
2. כישלון מדיניות הממשלה בלבנון וברצועת-עזה;
3. ההתלקחות ברצועת-עזה והחשש מהסלמה וצעדי הענישה הקולקטיביים נגד התושבים
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת יובל שטייניץ, יש לך שלוש דקות, ואנחנו נקפיד עכשיו על לוח הזמנים, כי יש לנו יום קשה.
יובל שטייניץ (הליכוד):
תודה רבה.
גברתי היושבת-ראש, בראשית דברי אני רוצה לנצל את העובדה שזאת הפעם הראשונה בשבועיים האחרונים שאני מדבר כאן בנוכחות היושבת-ראש – – –
גדעון סער (הליכוד):
"פעם ראשונה בשבועיים האחרונים".
יובל שטייניץ (הליכוד):
בנוכחות היושבת-ראש.
גדעון סער (הליכוד):
בכל שבועיים יש ספירה חדשה.
יובל שטייניץ (הליכוד):
נכון. אני רוצה לנצל את ההזדמנות שאת כאן, על הדוכן, כדי להודות לך בשמי ובשם חברי למשלחת לארצות-הברית על הגיבוי והתמיכה שקיבלנו ממך בדיאלוג הביטחוני החשוב שאנחנו מנהלים עם הסנאט ועם הקונגרס. זה היה חשוב מאין כמותו, ואני מקווה שבעזרתך נוכל גם להמשיך בכך. תודה לך וגם לחברי המשלחת: לאביגדור יצחקי – גם על הפרגון, ליוסי ביילין ולישראל חסון, כולם יחד תרמו לקשר שלנו עם הפרלמנט האמריקני – – –
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת שטייניץ, היות שהעלית את הנושא – אני גם אוסיף לך דקה – ראשית, עשיתם עבודה יוצאת מן הכלל. אבל אתה יודע, אני חייבת לומר את ההערה הזאת לכל חברי הכנסת: אתם עולים לשידור; אז הייתם בחו"ל, ובכל מיני מקומות זה נתפס כאילו פה רק עושים חיים. אני חושבת שנכון מאוד להגיד, כשאתה מדבר, שנסעת מטעם הכנסת, כדי שמחר-מחרתיים גם יבינו שהכנסת תרמה תרומה גדולה מאוד – חברים מהקואליציה והאופוזיציה – להסברה של מדינת ישראל. היות שאני גם יודעת איזו עבודה חשובה עשיתם, חשוב להדגיש את זה.
יובל שטייניץ (הליכוד):
מקובל עלי לחלוטין, כך גם עשיתי, לפחות בחלק מהמקרים.
ולנושא שלנו, גברתי היושבת-ראש. אמר טוני בלייר, ראש ממשלת בריטניה לשעבר, בכנס סבן, ואני מצטט – גם לטובת שרי הממשלה כאן. השר הרצוג, אני פונה אליך. אמר טוני בלייר אתמול בכנס סבן – וטוני בלייר הוא לא ליכודניק: איך אפשר לצפות מישראל שתמשיך בתהליך השלום או תחדש אותו שעה שהיא מותקפת יום-יום על-ידי רקטות בשדרות?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
זה לא מדויק. דייק במשפט.
יובל שטייניץ (הליכוד):
אני חושב שמה שהוא מבין, ומה שכל בר-דעת מבין, רק גורם אחד במדינת ישראל לא מבין – ממשלת ישראל. אנחנו, גברתי היושבת-ראש, בשבת, במקום כנס זיכרון מכובד וא-פוליטי ליצחק רבין, שמענו בכיכר רבין את שר הביטחון ברק מסית נגד מנהיגי הימין, נגד רוב העם, בכנס שיותר מכנס זיכרון הוא דמה לעצרת של "שלום עכשיו" או "יש גבול".
גדעון סער (הליכוד):
חבר הכנסת שטייניץ, זה היה כנס מפלגתי עם שלטים של מפלגות. ממתי אנחנו במליאה מתייחסים לכנס מפלגתי?
יובל שטייניץ (הליכוד):
אדוני, יושב-ראש סיעתי – – –
גדעון סער (הליכוד):
זה היה כנס – – –
יובל שטייניץ (הליכוד):
זאת אולי היתה התוצאה העצובה, אבל אפילו בכנס מפלגתי – –
גדעון סער (הליכוד):
כנס פוליטי.
יובל שטייניץ (הליכוד):
– – אפילו בכנס פוליטי של "שלום עכשיו", אם שר הביטחון מופיע אני מצפה שהוא לא יסית נגד רוב העם ונגד מנהיגיו. ההסתה הזאת, ששר הביטחון ברק מחזיר לרחובותינו ולכיכרותינו נגד חצי או שני-שלישים מהעם ונגד מנהיגיו, היא רעה חולה שצריך להיפטר ממנה. חבל שאהוד ברק מעל בעניין הזה, וגם ביום הזיכרון ליצחק רבין.
גברתי, ממשלת ישראל הולכת עם הראש בקיר. השר הרצוג – – –
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת שטייניץ, אתה ודאי רוצה להגיד משהו על מה שקרה אתמול עם "בית"ר", לא?
יובל שטייניץ (הליכוד):
כבר דיברתי על מה שקרה אתמול, ואם תאפשרי לי אני מוכן להתייחס לאין-ספור נושאים נוספים.
השר הרצוג הנכבד מאוד הטיף לחבר הכנסת נפאע שהוא מתעלם מהעובדות, והוא צדק, אבל גם השר הרצוג, עם כל הממשלה, מתעלם מהעובדות. ציפי לבני, אהוד ברק ואהוד אולמרט מוליכים שולל עם שלם מתוך התעלמות מהעובדות. איך אפשר ללכת לוועידת שלום כאשר ה"חמאס" מתבצר בעזה? איך אפשר להתעלם מזה, השר הרצוג? אתה מתעלם מזה. אבו מאזן פרטנר לשלום? לפני שנתיים העברנו לו את עזה, והיום? יום-יום יורים רקטות מהשטח שהעברת לאבו מאזן.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
למה אתה צועק?
יובל שטייניץ (הליכוד):
זה פרטנר לשלום?
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת שטייניץ, שומעים אותך.
יובל שטייניץ (הליכוד):
מי שמרמה כאן ומתעלם מהעובדות, השר הרצוג, זה לא רק חבר הכנסת נפאע, זה גם כבוד השר והממשלה כולה.
עם ישראל חרד, ובצדק; אומרים לנו שאבו מאזן חלש – חלש מכדי לבצע משהו ואולי גם חלש מכדי לעשות ויתורים משמעותיים מבחינתו. לכן התוצאה היחידה של ועידת אנאפוליס יכולה להיות שמדינת ישראל תיתן הכול, או תתחיל בתהליך של לתת הכול, ולא תקבל דבר בתמורה.
גברתי, אני קורא לממשלה לרדת מהמלכודת שארגנה לעצמה בוועידת אנאפוליס ולהפסיק לרמות עם שלם. רימינו את עצמנו באוסלו ואכלנו אותה, רימינו את עצמנו בוועידת קמפ-דייוויד, שאהוד ברק הוליך אליה – – –
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני. אתה שתי דקות אחרי.
יובל שטייניץ (הליכוד):
אני מסיים.
רימינו את עצמנו בוועידת קמפ-דייוויד לפני שבע שנים, ומה קרה? ויתרנו על הכול. אכלנו אותה.
היום הממשלה שמה על השולחן את הכול, כולל את ירושלים – אמר אולמרט. מי שיחלק את ירושלים, מי שיחלק את העיר העתיקה, לא יביא שלום; הוא יביא מהומות דתיות ומהומות דמים ומלחמה חדשה. לכן, צריך ללמוד מהניסיון, ובמקום ללכת לוועידת מלחמה – –
היו"ר דליה איציק:
תודה. אמרת שאתה מסיים.
יובל שטייניץ (הליכוד):
– – ללכת לבחירות. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת יצחק וקנין, שלוש דקות בבקשה. חברת הכנסת קולט אביטל, שבאה להחליף אותי, תקפידי בבקשה על לוח הזמנים.
יצחק וקנין (ש"ס):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לגעת בנושא הצעת האי-אמון הראשונה, שהגישה יהדות התורה.
בנאום שלי על התקציב אמרתי שיש איזה אבסורד שחוזר בכל פעם שמגישים את התקציב לקריאה ראשונה. אמרתי שלצערי הרב הממשלה נוקטת מהלך שהוא בלתי הגיוני; דיברתי דברים קשים מאוד נגד כל המהלך, שבו מראש מגישים תקציב לא ריאלי, לכל הדעות, ובסופו של דבר מחכים שנלחץ על הממשלה ונוסיף את אותו תקציב לישיבות. הדבר הזה חוזר בכל פעם שדנים במסגרת התקציב בנושא הישיבות. פעם אחת ולתמיד צריך להפסיק את המחול הזה. כולנו ראינו מה קרה בשבועות האחרונים. לצערי הרב, הפכנו להיות מטרה, וכל מי שיכול ליפול עלינו נפל, וכל אחד יצא לתקוף אותנו בכל רגע ורגע.
אני אומר שהאוצר צריך להבין אחת ולתמיד שכדאי מאוד שמסגרת התקציב תהיה בהתאם לבסיס הסופי, ולא לחכות שנגיע להצבעה בקריאה שנייה ושלישית ואז יגידו לנו: קחו את כל התקציב, כפי שהיה בשנים 2006 ו-2007.
רבותי, אני מזכיר: ב-2007 בסיס התקציב עמד על 173 מיליון, בסופו של דבר הוסיפו עוד קרוב ל-380 מיליון והביצוע בפועל היה מעל 480 מיליון. כך שהדברים האלה חוזרים על עצמם. כדי מה? כדי להראות שאנחנו סחטנים? לכן, רבותי, אני אומר: לנו כבר ברור שהתוספת הזאת תהיה ב-2008, לא יהיה הקיצוץ, גם לא בתלמידי חוץ. אני מודיע את זה פה, מעל הדוכן. ואם יהיה הקיצוץ – אנחנו לא נהיה בממשלה הזאת, חד וחלק. אנחנו לא נהיה בממשלה אם זה הקיצוץ שמתכוון האוצר לעשות. לנו כבר ברור מהאוצר שהתוספת התקציבית תהיה כולה, במלואה, כמו שהיתה ב-2007. אבל אנחנו לא צריכים לעמוד כעניים בפתח, ולבוא בכוונה תחילה, לשים מסגרת בבסיס תקציב נמוך כדי שיגידו לנו: סחטנים. על זה אני מוחה בתוקף. תודה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
מה יהיה אם ייתנו את הכסף וייקחו את ירושלים?
יצחק וקנין (ש"ס):
אני אומר לך, גם על ירושלים לא נתפשר. חד וחלק. אני מודיע לך שלא נהיה בממשלה שתחלק את ירושלים.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת ישראל חסון,. אם הוא לא נמצא – חבר הכנסת צבי הנדל. בבקשה, שלוש דקות. אחריו – חבר הכנסת יצחק גלנטי.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
גברתי היושבת בראש, גברתי השרה, חברות וחברי הכנסת, לאחרונה ראש הממשלה שלנו מרבה להופיע בציבור ונואם נאומים חוצבי להבות, ואני מניח שיש כאלה שנהנים מזה יותר, אני מאלה שנהנים קצת פחות. אבל שמעתי שהוא ממשיך דרכו של רבין, זיכרונו לברכה, של שרון, ייבדל לחיים ארוכים – – –
ראובן ריבלין (הליכוד):
רק שלא ישים נגד עצמו.
היו"ר קולט אביטל:
חבר הכנסת ריבלין, אתה נוהג להפסיק כל אחד? תודה.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
ופתאום הוא ממשיך דרכם של כולם. רק שלא יתבלבל בין מה שזה אמר ועשה לבין מה שזה לא אמר ולא עשה. השאלה – במה הוא ממשיך דרכו. ניסיתי לנבור. האם בזה שהוא משחרר עוד פעם רוצחים הוא ממשיך דרכו של מי? ולאיזו מטרה הוא משחרר את הרוצחים האלה? לבנות אמון? עם מי? עם שומרי האתרוגים? או אולי הוא ממשיך דרכו של האתרוג, כי הוא ראה שזה הצליח, אז גם הוא רוצה לקבל כיסוי כזה ושמירה צמודה – פוליטית, אני מתכוון.
רבותי, אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק. אין היום מישהו ישר דרך, עם מצפון נקי – והוא גם בן-אדם שבודק את הנושא באופן מעשי – שיגיד שהיציאה שלנו מחבל-עזה, היציאה האחרונה, גירוש היהודים האחרונים מחבל-עזה – כי צה"ל כבר יצא באוסלו א', בעזה ויריחו תחילה – הביאה תועלת. אין אחד כזה, ואם יש הוא משקר. את האמת הוא יודע.
רק עכשיו השתתפתי באיזה פאנל בערוץ הכנסת, והביאו שם סקרים. ברוך השם, העם יודע, רוב מוחלט, אין שאלה בכלל. כולם מבינים את זה. אז מה, ראש הממשלה שלנו לא מבין שאם הוא מביא את עזה ליהודה ושומרון התוצאות יהיו כמו שהיו בעזה? האם מה שראש השב"כ אמר לנו – וזה היה בישיבה גלויה, לכן אני יכול להגיד – שבתוך ימים ה"חמאס" משתלט על יהודה ושומרון אם צה"ל יוצא משם, הוא לא שמע את זה? ראש השב"כ לא מדבר אתו? הם ברוגז? אז למה הוא הולך למהלך הזה? מה מביא אותו לעניין הזה? האם הוא עדיין מאמין שזה יחסוך "קסאמים"? נראה שלא, כי הוא לא טיפש כזה.
לכן, כשבן-אדם עושה משהו שהוא לא מאמין בו, כנראה בגלל צרכים אחרים, צריך מייד להפיל אותו. לכן, אני מבקש ממך, מר שרוני, גם אתה תצביע יחד אתנו אי-אמון בממשלה. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת ישראל חסון, אתה רוצה לדבר? אתה מוזמן. אחריו – חבר הכנסת יצחק גלנטי, ואם הוא לא יהיה – חבר הכנסת מאיר פרוש. גם הוא איננו? נעבור לחבר הכנסת אורון.
ישראל חסון (ישראל ביתנו):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, יושבים ביציע חברים מפקיעין שנפגשנו אתם אתמול בלילה, ותיכף נאמר על כך כמה מלים.
ראשית, אני רוצה לייחד כמה מלים לדבריו של חברי צבי הנדל בעניין המדיניות של מדינת ישראל מול רצועת-עזה. אני קורא מכאן גם לשר הביטחון וגם לראש הממשלה להתחיל להפעיל מדיניות של מצב מיוחד מול רצועת-עזה. אנחנו לא יכולים להמשיך עם המצב הזה, שאני חושב שהוא הכי קרוב להגדרה – כמעט הפקרות. לא ייתכן שיתנהל אורח חיים תקין, שגרתי, רגיל בארץ אויב, שנקראת עזה, ואנחנו לא נוקבים בעניין הזה מחיר ולא מייצרים בעניין הזה שום מענה, ויש מענים מכאן ועד להודעה חדשה. אני תמה למה אנחנו לא מפעילים את הדבר הזה. אני שואל את עצמי האם יש לנו איזה כשל חשיבתי.
גברתי היושבת-ראש, במשך חודש וחצי שמענו משר הביטחון שיושבים וחושבים אילו פעולות או סנקציות ניתן לעשות. היתה התגלות ודיברו על סגירת השלטר, ובתוך שעה היועץ המשפטי לממשלה נתן חוות דעת אחרת, וההחלטה התהפכה. מה זה אומר? הדבר הזה, שהוא כשל מערכתי, בעיני מתחבר – – –
אביגדור יצחקי (קדימה):
שיועצים משפטיים ינהלו את המדינה.
ישראל חסון (ישראל ביתנו):
לא, זה יכול להגיד גם דברים אחרים, אביגדור. לא רק זה, גם את זה. חבר הכנסת יצחקי, אני חושב שהדבר הזה מתחבר גם לסוגיה שהיתה בפקיעין. אני חושב שיש להם מכנה משותף. יש פה כשל, שחייבים לבדוק אותו בצורה הכי כנה והכי גלויה. בנושא הביטחוני אמרנו את דברנו, ונמשיך לומר את זה בוועדת החוץ והביטחון ובכל מקום, גם מעל בימה זו.
בנושא של פקיעין, שהוא נושא חשוב לא פחות, אני מבקש שראש הממשלה ימנה בודק בלתי תלוי, שיבדוק את הנושא הזה מכל היבטיו וישמור על המכנה המשותף וייתן מענה לשתי הבעיות הללו. תודה לך.
היו"ר קולט אביטל:
אני מודה לך. חבר הכנסת יצחק גלנטי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מאיר פרוש.
יצחק גלנטי (גיל):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, צופים יקרים – – –
היו"ר קולט אביטל:
מה זה צופים יקרים?
יצחק גלנטי (גיל):
בכל שבוע עומדים אנו מחדש אל מול הצעות האי-אמון של האופוזיציה. הרי זו זכותם וחובתם של חברי הכנסת מן הצד השני של המתרס, ידידי, לתקוף ולבקר את פעילותה של הקואליציה ובראשה את ראש הממשלה ומדיניותו.
חיים אורון (מרצ):
זה הפרה של התקנון.
יצחק גלנטי (גיל):
דווקא בימים טרופים אלו של טרום תקציב, ימים שבהם עולים וצפים הנושאים החברתיים, בוחרים חברי האופוזיציה לתקוף את הממשלה בנושאים מדיניים ביטחוניים, ולא בנושאים החשובים באמת. היכן האופוזיציה הלוחמת? לאן נעלמה והיתה כלא היתה? הנה קרטל מאפיות הלחם שוב מתאם עמדות ומצמצם בהדרגה את שיווק הלחם האחיד. הנה כל מחירי מוצרי המזון הבסיסי, רבותי, גואים תוך תיאום הדדי בין המשווקים. והיכן זעקתם של האבירים החברתיים של מפלגות העבודה, ש"ס ומרצ? מדוע זה נאלמו דום? והרי יודעים כאן כולם כי אין ביטחון ללא סולידריות ולכידות חברתית.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
גמלאים זה לא מפלגה – – –
יצחק גלנטי (גיל):
מדוע פיהם מלא מים? היכן חבר הכנסת עמיר פרץ, מדוע אינו חוסם את הפרץ? האם בלימת השרץ האינפלציוני חלה רק על גבם של החלשים? רבותי, איך זה ייתכן שמפלגות שחרתו על דגלן את האחריות החברתית נעלמו להן מעל המפה? קולן נדם. לאן נעלמו פתאום? וכל זאת אל מול חוק ההסדרים האימתני, הגדול ביותר זה שבע שנים, והדורסני, אשר במחי וסחי ורפש מוחק ורומס את יסודות הדמוקרטיה הישראלית ואת הרשות המחוקקת. כיצד זה ייתכן שאנו נותנים את ידנו לחוק דרקוני ואנטי-דמוקרטי אשר פוגע בשכבות החלשות ומוחץ את כל ההישגים החברתיים שהצלחנו להשיג בשנה האחרונה? באים נערי האוצר ופשוט מבטלים חוקים אשר התקבלו בצורה דמוקרטית בכנסת ישראל, מונעים כל הצמדה של תשלומי הביטוח הלאומי לשכר הממוצע במשק – איפה נשמע כדבר הזה?
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. נא לסיים.
חיים אורון (מרצ):
ולכן, נצביע נגד הממשלה.
היו"ר קולט אביטל:
ולכן, אנחנו בתור פנסיונרים נצביע בעד הממשלה.
יצחק גלנטי (גיל):
תודה רבה, חן חן על ההצעה, נשקול זאת.
וינסטון צ'רצ'יל אמר בעבר כי האימפריה של המחר היא אימפריית השכל, ואני סבור כי אימפריות השכל ראשיתן בחינוך היסודי ובמשכן האוניברסיטאות.
היו"ר קולט אביטל:
ובמשכן הכנסת.
יצחק גלנטי (גיל):
קורא אני מכאן לראש הממשלה – אנא עשה מעשה, כנס את כל הגורמים הנוגעים בשביתות, את המורים, את המרצים, השלטון המקומי, משרד האוצר, משרד החינוך. כנס את כולם לחדר אחד, קח את המושכות לידיך וסיים את הפיאסקו הנוראי הזה. תודה לכם.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת מאיר פרוש, בבקשה. נא להקפיד על לוח זמנים. שלוש דקות. עד שתגיע, חבר הכנסת פרוש, רציתי להגיד לחבר הכנסת גלנטי שמקובל מעל במת הכנסת להגיד חברי הכנסת, ולא צופים.
יצחק גלנטי (גיל):
אמרתי חברי חברי הכנסת, ואמרתי צופים יקרים.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
גברתי היושבת-ראש, עמיתי חברי הכנסת, סיעת יהדות התורה קוראת להביע אי-אמון בממשלה, והפעם אנחנו מתמקדים בשלוש סוגיות. האחת – קיצוץ התקציבים למוסדות התורה ולישיבות. השנייה – הפסקת התמיכה בתלמידים לומדי תורה מחו"ל. השלישית – ההפחתה הדרסטית בשיעור של 30% בסיוע הניתן לאברכים לומדי התורה.
הצעת האי-אמון הזאת מועלית מתוך צער, מתוך חרדה ומתוך דאגה. עולם התורה במדינה עבר במשך שנים רבות מסכת של התעללות והשפלות. אך מה שקורה עכשיו שובר את כל השיאים, שיאים של אכזריות וברוטליות הגובלות אפילו בסאדיזם. אם מישהו חושב שהמלה סאדיזם היא קוטבית וקיצונית מדי, אני עומד מאחוריה ובאחריות מלאה. סאדיזם מוגדר במילון כהפקת הנאה מפגיעה בזולת, מפגיעה הגורמת סבל נפשי לזולת. ומה שהממשלה הזאת עושה לעולם הישיבות, למוסדות התורה, לאברכים לומדי התורה ולתלמידים מחוץ-לארץ הבאים אלינו מתוך צימאון ללמוד תורה בישיבות בארץ-ישראל, ומה שהממשלה הזאת עושה, זה אכן גובל ממש בסאדיזם, ברשע וקשיחות לב, ברוע לב.
גברתי היושבת-ראש, הרי אנחנו כבר למודי ניסיון. כבר עברנו את גזירות ממשלת הליכוד-שינוי – הגזירות שזכורות לגנאי ולשמצה. אך הפעם אנחנו עומדים בפני הגרוע מכול, בפני שורת החלטות תקציביות המסכנות את המשך הקיום של עולם התורה. אכן כך, הן מסכנות את הקיום. והיכן? כאן בארץ-ישראל. ועל-ידי מי? על-ידי ממשלה שמכונה ממשלת ישראל.
עמיתי חברי הכנסת, קשה מאוד לפרוס את מסכת ההתעללות שאנו עוברים. הזמן שעומד לרשותי הוא קצר מאוד, ויש ביטוי במקורות שלנו: "צריכין השחרה והערבה". כלומר, יש צורך להתייחס לסוגיה על כל היבטיה, מהשחר ועד הערב. אך אני מבקש מחברי הכנסת להתעמק באותה מסכת של התעללות והתאכזרות, ואני מבקש – שפטו אתם ביושר ובהגינות.
אני רוצה לשאול, האם אין ליהודים שומרי התורה והמצוות זכות לקבל יחס שווה למוסדות התורה כפי שמקבלים המוסדות האוניברסיטאיים? למה האפליה, למה משוא הפנים? למה הקיפוח? האם העובדה שהחומר הנלמד בישיבות איננו מה שקוראים אוניברסלי נותן הצדקה להחלטה לחסל אותן, לגרום לסגירתן? הישיבות ומוסדות התורה מייצגים את הישגי הרוח והמורשת של העם היהודי, את ייחודו התרבותי, את חוכמתו העתיקה, אז האם זו הסיבה להפלות ולרמוס את עולם הישיבות ולקפח את האברכים הממיתים עצמם באוהלה של תורה? לנעול את שערי המדינה בפני אלה המאמינים ש"אווירא דארץ-ישראל מחכים" ובאים ללמוד כאן תורה? האם לא תבושו? איך בצעד משפיל הפסקתם באופן מיידי את התקציב השוטף ל-260 ישיבות ומוסדות תורה? גם אם זה תוקן, האם לא תבושו, האם אין לכם גבולות, האם אין לכם רסן כלשהו? בקיצוץ הנוכחי של תקציב הישיבות הרי חציתם את כל הקווים האדומים. הרי בחמש השנים האחרונות קיצצתם ועשקתם, ובשנה האחרונה נותרנו עם סכום זעום ומגוחך, והשנה מניפים את הגרזן גם על התקציב הרזה והמצומק הזה, האם לא תבושו?
גברתי היושבת-ראש, למה אני אומר סאדיזם? כי יש תיאוריה האומרת שבחדרי חדרים נרקמה המזימה הבאה – נשפיל אותם, נבזה אותם, נגרום להם לזחול על גחונם, נוריד אותם על הברכיים, ואז – אז אולי נוכל להכתיב להם את ההצבעה על התקציב.
היו"ר קןלט אביטל:
נא לסיים.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
גברתי היושבת-ראש, זוכרים את אותה אמרה אנטישמית, האמרה הצינית: את היהודים צריכים להכות בכיס? זה המוטו של הממשלה הזאת, להכות את החרדים בתקציבים.
היו"ר קןלט אביטל:
נא לסיים.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
אני מסיים, עוד משפט אחד או שניים.
אולי זו טקטיקה שפלה בסגנון המאפיה בסיציליה כיצד לסחוט מאתנו הצבעה עבור התקציב הפגום הזה. וכאשר על כפות המאזניים מונחים הכבוד המושפל מול קיום עולם התורה, אכן מצבנו אינו קל, מצבנו איננו פשוט כלל ועיקר.
אבל אני נוטה להאמין שיש כאן גם תמהיל של שנאה גדושה ליהודים חרדים, איבה למקיימי המצוות, אפילו רצון לעקור את יסודות היהדות מארץ-ישראל.
ולכן, אני מסיים ואני אומר לכם, שההתנתקות שלנו מהשורשים הישנים היא מהסכנות החמורות האורבות למדינה כאן, שמטעמים של יצר קיום לאומי עלינו לדאוג שהעם היהודי בארצו ההיסטורית לא יאבד את קלסתר פניו, את אופיו וייחודו. ואני אומר לכם, חזרו בכם ממעשה העוולה, כי בלי תורה אין זכות לשלטון כאן. בלי לומדי תורה עלול חלילה להקיץ הקץ על המפעל כאן, כי חז"ל קבעו "תורה נקראת חיים", ואם חפצי חיים אנחנו, נחזק את עולם התורה ולומדיה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת חיים אורון, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת עבאס זכור.
חיים אורון (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, בשלוש דקות אני רוצה להגיד משפט על שלושה נושאים. כמעט באופן טלגרפי.
הנושא הראשון הוא משבר החינוך. גברתי היושבת-ראש, המשבר הזה לא צמח בממשלה הזאת. הוא הבשיל במשך תקופה ארוכה של קיצוצים מסיביים בתקציב החינוך, ולא רק בו, מתוך מחשבה שזה יסתדר, מתוך מחשבה שהיה בה קצת ריח של הפרד ומשול, כלומר – בואו נגמור עסקה עם ארגון אחד והארגון השני יתיישר, כי לא תהיה לו ברירה. והתוצאה היא משבר שהולך ומחריף, גם בבתי-הספר התיכוניים וגם באוניברסיטאות.
אין לי זמן לפרט את הכול. דבר אחד ברור לי, גברתי היושבת-ראש: אפשר לזרוק את הכדור מצד לצד, אפשר לחפש מגשרים בכל העיר, אבל מה שצריך הוא שהממשלה הזאת תקבל החלטה – ותמשול. ואין פתרון למשבר החינוך בלי תוספת ממשית של תקציבים. לא רק זה – מעבר למה שמופיע כבר בתקציב.
הערה שנייה – על פקיעין. יושבים פה נציגים של העדה. אני לא רוצה להפוך את עצמי לוועדת חקירה, אבל יש לי רק שאלה אחת, ועליה אני רוצה לקבל תשובה – מוסמכת ככל האפשר ובדוקה ככל האפשר: למה המקום היחיד שבו ממשלת ישראל משתמשת באש חיה הוא המגזר הלא-יהודי? זה קרה יותר מפעם אחת.
היו"ר קולט אביטל:
נכון.
חיים אורון (מרצ):
אני לא יודע מי התחיל, ואני לא יודע למה התחיל, ואם זה קרה בגלל אנטנה או דבר אחר, אבל על השאלה הזאת חייבת להינתן תשובה ברורה ומוסמכת.
ההערה השלישית היא בנושא אנאפוליס. אני מבין, חבר הכנסת גדעון סער, שאתם מבינים שאולי זה רציני. יכול להיות מאוד שראש ממשלה לא רציני – – –
גדעון סער (הליכוד):
עוד פעם אתה דובר הממשלה?
חיים אורון (מרצ):
– – – שראש ממשלה לא רציני – – –
גדעון סער (הליכוד):
ירדתם לחמישה מנדטים, תפסיק לסנגר עליהם.
חיים אורון (מרצ):
גדעון סער, אני שמח שבאת. בכל הכבוד, גם אם אתאמץ מאוד לסנגר על אולמרט או על רוני בר-און, כולם צמחו אצלכם.
גדעון סער (הליכוד):
זה נכון.
חיים אורון (מרצ):
אז רגע, קצת יראת כבוד. רגע, הם כולם צמחו אצלכם. עד לפני שנה או שנתיים הם התמודדו אצלכם על התפקידים הבכירים ביותר.
גדעון סער (הליכוד):
זה נכון.
חיים אורון (מרצ):
הם לא היו אף פעם במפלגה שלי, ואתה יודע מה? יש לי תכונה רעה – – –
היו"ר קולט אביטל:
ולכן – – –
חיים אורון (מרצ):
ולכן, אני לא בודק את המניעים שלו – ולא של בגין כשהוא ויתר על סיני – והוא אמר: ביתי יהיה באלי-סיני – ולא של שרון – – –
גדעון סער (הליכוד):
נאות-סיני.
חיים אורון (מרצ):
נאות-סיני. – – – ולא של שרון שוויתר על עזה אף שנצרים היתה נגבה, וגם לא של אולמרט, ואני לא מתחיל לחקור למה הוא שינה את דעתו. את נושא המניעים אני משאיר לך; תבחן אותם בליכוד. דרך אגב, תבדוק גם מה הם יעשו כשהם יגיעו לשלטון. אני בודק לאן הם הולכים, ואז אני עומד מאחוריהם עם מקל גדול וחובט, וחובט, וחובט. ואני כבר מבטיח לך, גדעון סער, שאם אתה תעמוד במקום הזה, אני אחבוט גם בך, כדי שתמשיך ללכת בכיוון הזה.
גדעון סער (הליכוד):
ממני לא תהיה לך נחת.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת עבאס זכור, ואחריו – חבר הכנסת חנא סוייד.
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל):
כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת, אורחים נכבדים, במיוחד מבוקייעה, כולו בונא מעאכום, אהלן וסהלן ביכום ג'מיעאן.
כבוד היושבת-ראש, אני מופתע לשמוע מחברי הכנסת שכל אחד מהם יכול לומר מה שהוא רוצה, ולאחרים אסור. מדברים על ערפאת ועל אבו מאזן, שאמרו שהם לא מוכנים לחתום על דבר שיתנגדו לו הדורות הבאים של העם הפלסטיני, אבל לכל חבר כנסת בישראל מותר לומר שהוא לא מוכן לחתום על חלוקת ירושלים ולא מוכן אפילו לדבר על ירושלים. איך שמותר לך, מותר לאחרים. בדיוק כמו שאתה לא יכול לחתום ולא יכול לדבר ולנהל משא-ומתן על דבר מסוים, גם לאחרים מותר לא לחתום ולא לדבר.
אני מופתע גם מחברי הכנסת שקוראים לממשלה לצאת לפעולה רחבה בעזה, והמטרה היא לחסוך בדם. השאלה היא: האם הדם של העם הפלסטיני אינו דם?
משה שרוני (גיל):
– – –
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל):
הם חוסכים רק בדם של העם היהודי, והדם של העם הפלסטיני לא דם? מותר להרוג ולא לחסוך בדמם של אחרים?
משה שרוני (גיל):
תשאל למה – – –
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל):
השאלה היא אם חוסכים דם בפעולה כמו זאת שרוצים חברי הכנסת, במיוחד מהליכוד. האם בפעולה כזאת חוסכים דם? האם חברי הכנסת מהליכוד מוכנים לחתום על תוצאות הפעולה בעזה ולהתחייב מתי היא תסתיים? אני יודע שכולם תמכו במלחמת לבנון, ורצו שתהיה מלחמה, אבל האם הם היו יכולים לעצור את המלחמה בזמן שהם רצו? אתה יכול להחליט על פעולה רחבה בעזה, על מלחמה נגד לבנון, נגד סוריה, נגד אירן, אבל אתה יודע מה התוצאה? מתי תסתיים המלחמה?
בדיוק כמו שקרה במלחמת לבנון השנייה. ברור שהליכוד רוצה לדחוף לכיוון מלחמה, בדיוק כמו שדחף למלחמת לבנון, ואחרי המלחמה הם האשימו את הממשלה כאילו היא בחרה במלחמה והם התנגדו. נתניהו אמר מעל הבמה הזאת שכל חברי הבית תומכים במלחמה, אבל אחרי המלחמה אמר שהוא וחבריו לא תמכו במלחמה.
חברי הכנסת, כן, יש הזדמנות אמיתית לשלום, ויש מקום להקמת מדינה פלסטינית. כן, יש פרטנר לשלום, ויש להפסיק כל פעולה צבאית בעזה ובכל מקום אחר. דבר אחד חשוב: כדי שנגיע לשלום אמיתי, צריך לתמוך באחדות העם הפלסטיני ולא להתנגד לה, אם בעזה ואם בגדה. אסור לתמוך בפילוג העם הפלסטיני. לא נוכל לעשות שלום עם פלג אחד. לא נוכל לעשות שלום אמיתי אלא עם כל העם הפלסטיני.
היו"ר קולט אביטל:
חבר הכנסת זכור, תודה רבה. חבר הכנסת חנא סוייד, ואחרון הדוברים – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אם הוא לא יהיה, נעבור להצבעה.
חנא סוייד (חד"ש):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, אני רוצה לברך את המשלחת המכובדת מהכפר בוקייעה, הוא פקיעין, שהגיעה לכנסת ויושבת ביציע. אני מברך את ראש המועצה, את השיח'ים ואת נציגי ונציגות הציבור מפקיעין. אנחנו רוצים להביע הזדהות עמם. הם באו לכנסת כדי להשמיע את הזעקה שלהם, לעמוד בקשר עם חברי הכנסת ולהסביר מקרוב מה אירע בשבוע שעבר ביישוב שלהם.
מהיום הראשון הצטרפנו לקריאה שלהם להקים ועדת חקירה שתחקור לעומק את המאורעות בפקיעין. כאילו לא היו מאורעות אוקטובר 2000, וכאילו לא היתה ועדת חקירה, היא ועדת-אור, כאילו לא היתה המלצה מפורשת למשטרה שבשום פנים ואופן אין להשתמש בנשק חם בטיפול באירועים ביישובים הערביים, המשטרה עשתה בדיוק ההיפך; כדי לטפל בנושא מינורי, נושא מאוד אזרחי, מחאה של אוכלוסייה שקטה בגלל הצבת אנטנה סלולרית ביישוב, הטילה המשטרה ממש מצור על היישוב ותקפה אותו במאות שוטרים.
הרי לא היה צורך לטפל במאורעות בפקיעין בצורה הזאת. שמענו מתושבי פקיעין שהיו מקרים של שרפת מכוניות ושל דברים אחרים, אבל המשטרה כמעט שלא טיפלה בנושאים האלה. רק במקרה הספציפי הזה המשטרה ראתה לנכון לשלוח מאות שוטרים ולתקוף את האוכלוסייה באישון לילה – בשעות הלילה המאוחרות או בשעות הבוקר המוקדמות.
אנחנו חושבים שזה מעשה שלא ייעשה. אנחנו חושבים שצריך לחקור את זה, ולכן אנחנו קוראים לשר לביטחון הפנים, ובעצם לראש הממשלה, ואומרים שיש צורך בבדיקה אובייקטיבית חיצונית של המאורעות בפקיעין. יש להסיק את המסקנות המתבקשות. אנחנו קוראים גם למשטרה להפסיק את הטיפול התוקפני בנושא הזה, ולתת ליישוב לחזור לחיות על מי מנוחות, לחזור לחיים נורמליים ורגילים.
אני מסיים את דברי ומאחל ליישוב פקיעין ולתושביו המשך פיתוח ושגשוג. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח. אחרון הדוברים – חבר הכנסת עתניאל שנלר, מטעם קדימה. לאחר מכן נעבור להצבעה. שלוש דקות לרשותך, אדוני.
עתניאל שנלר (קדימה):
גברתי היושבת בראש, חברי הכנסת, כנסת נכבדה, לימוד תורה – בעזרת השם התקציבים יהיו ראויים, כראוי לעניין, אף שלעולם התקציב לא מספיק. מדינה יהודית, צריך ללמוד בה תורה. זה חלק מהחוסן שלנו.
כתוב: לעולם ישלש אדם כספו, ומשום מה, מדי יום שני אני רואה שלעולם תשלש האופוזיציה את הצעות האי-אמון שלה. יש שלוש הצעות אי-אמון.
כולם בבית הזה, בלא יוצא מן הכלל, מבקשים שלום. כולם בבית הזה רוצים שיהיה לנו שלום. המחלוקת הלגיטימית היא בשאלת מחירו של אותו שלום. מפגש הפסגה בארצות-הברית לא נועד לעשות את השלום, אלא להניע תהליך שיוביל למה שכולנו רוצים להגיע אליו – השלום. הצלחת המפגש היא אינטרס של כל הבית הזה.
וכי מה, אנחנו לא רוצים ליצור קואליציה בין-לאומית שתעזור במאבק נגד האיום הקיומי של אותו אנטישמי רשע מאירן? וכי הבית הזה לא רוצה להבטיח ש"משמרות המהפכה" והאסלאם הרדיקלי לא ישתלטו על עירק? וכי הבית הזה כולו אינו רוצה להגיע לשיח ושיג עם הפלסטינים? יש שאלות בדבר התוצאה, אבל האם יש לנו חילוקי דעות על הרצון להגיע לשיג ושיח? מה אומרת הממשלה?
משה גפני (יהדות התורה):
– – –
היו"ר קולט אביטל:
חבר הכנסת גפני, תן לו לסיים.
משה גפני (יהדות התורה):
הוא מתעלם ממני.
היו"ר קולט אביטל:
חבר הכנסת גפני, גם אני אתעלם ממך.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אין דבר כזה בכנסת.
עתניאל שנלר (קדימה):
חבר הכנסת גפני, אמרתי שאיש תחת גפנו ותחת תאנתו. הרי זו מהותו של השלום. הרי זה בדיוק מה שאמרתי. האם הממשלה הודיעה בשלב זה שהיא מתכוונת לגעת בענייני הליבה ולסגור אותם? לא.
גלעד ארדן (הליכוד):
ודאי. ראש הממשלה אמר אתמול שהכול יהיה על השולחן.
עתניאל שנלר (קדימה):
לא. הממשלה הודיעה שבמפגש בדעתה להניח את הנושאים על השולחן, ולא להיכנס לדיון על פתרונות בנושאי הליבה בעת הזאת.
גלעד ארדן (הליכוד):
הוא יביא דגם של ירושלים ויניח אותו על השולחן.
ראובן ריבלין (הליכוד):
נשבע לך שאתה לא מאמין לאף מלה שאתה אומר.
עתניאל שנלר (קדימה):
אל תישבע לשקר.
ראובן ריבלין (הליכוד):
נשבע לך, חבר הכנסת שנלר היקר.
עתניאל שנלר (קדימה):
האם הממשלה הזאת קבעה לוח זמנים? או שמא הממשלה לא קבעה לוח זמנים? חבר הכנסת ריבלין, האם אתה חושב שהממשלה הזאת הודיעה על פתרון אופרטיבי כלשהו בנושא כלשהו מסוגיות הליבה? התשובה היא לא, ולא בכדי.
ראובן ריבלין (הליכוד):
– – – סדר-יום בלתי הגיוני. סנטורים מארצות-הברית אומרים לנו: השתגעתם?
עתניאל שנלר (קדימה):
חבר הכנסת ריבלין, האם אתה חושב שמישהו בבית הזה הודיע שהממשלה מקבלת את הדברים שאתה מצייר, והאופוזיציה ציירה, של מסירת הר-הבית ושל תוכנית ז'נבה? מישהו קיבל את תוכנית ז'נבה? אני מניח שלא.
ראובן ריבלין (הליכוד):
מספיק שזה על סדר-היום. אתה יודע את זה יותר טוב ממני.
עתניאל שנלר (קדימה):
סדר-היום הוא לפתוח מהלך של שיח ולא סדר-יום של סגירת השיח. זה בדיוק העניין. אתה באמת חושב שהממשלה תקבל את ההצעה של חברי וידידי חבר הכנסת ביילין, שמייצג x אחוזים באוכלוסייה?
ראובן ריבלין (הליכוד):
כן, כן, אני אענה לך.
עתניאל שנלר (קדימה):
אני חושב שלא.
גלעד ארדן (הליכוד):
ודאי. אתה ממפלגה שרצתה לתת את זה חינם. על מה אתה מקשקש? אתם רציתם לתת את זה חינם.
עתניאל שנלר (קדימה):
אילו הייתי עומד כאן היום כאשר על סדר-היום הסוגיות המלאות בשאלות הליבה, ייתכן שהייתם צודקים. אבל זה לא המצב.
גלעד ארדן (הליכוד):
איפה אתם ואיפה ביילין?
עתניאל שנלר (קדימה):
ובכן, מה בעצם הולך להיות? הולכים לעשות שני דברים: האחד, ליצור אווירה של שיח, וזה חשוב. הדבר האחר הוא לייצר מכניזם – תהליך שבו יוכלו ללבן את הסוגיות על כל היבטיהן.
גלעד ארדן (הליכוד):
וגם נשנה את כותרות העיתונים. זה הישג שלישי.
עתניאל שנלר (קדימה):
את המלה האחרונה, גברתי היושבת-ראש, אני רוצה לומר לאופוזיציה דווקא מתוך הערכה לדבריה. אני רוצה להעריך חלק גדול מהדברים שאתם אומרים. אני לא מזלזל ולא רוצה להיכנס לעימות.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת סער, חבר הכנסת שנלר רוצה להחמיא לכם.
עתניאל שנלר (קדימה):
כן, זה קורה לי לעתים.
חיים אורון (מרצ):
אנחנו לא עומדים בזה.
עתניאל שנלר (קדימה):
חברי חברי הכנסת מהאופוזיציה, אני מבקש סליחה על כך שאני מסתכל לכיוון הזה. בעת מלחמה כולנו עד אחד מתאחדים, מתוך רצון להגיע להבנה ולאחדות לאומית. כך נהגה האופוזיציה הזאת במלחמה האחרונה, מתוך אחדות הראויה לכל שבח. אני אומר לכם, חברים, כאשר הולכים למהלך של שלום – אולי, בעזרת השם, ייתכן – אני אומר שהכוח הנדרש לאחדות הוא הרבה יותר גדול.
מיכאל איתן (הליכוד):
כשנגיע לשם. כשנגיע. כשנגיע.
עתניאל שנלר (קדימה):
כדי ללכת מתוך כוונה להגיע יחד לתהליך מדיני נדרשות מאדם באופוזיציה הרבה יותר תעצומות נפש. אלה תעצומות הנפש שאני מצפה למצוא באופוזיציה. אני רוצה להודות לאופוזיציה שתצביע בעד תמיכה בממשלה. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
נא לשבת. אדוני ראש הממשלה, אני מבקשת את הקשבתך לדקה אחת. חברי חברי הכנסת, רבותי השרים, כמו שאתם יודעים, בחוק ההסדרים לא הגענו, לצערי, לכלל הבנה והסכמה עד לרגע זה. גם ראש הממשלה הסכים אתי שחוק ההסדרים הזה הוא בלתי נסבל, עבה מאין כמוהו. הצלחנו להוריד 64% מהספר, אבל לא הצלחנו יותר. שר האוצר לא מרגיש טוב, ומכאן נשלח לו ברכת החלמה מהירה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
להתעמת אתך זאת לא ערובה לבריאות.
היו"ר דליה איציק:
אנחנו נבקש הבטחה שלא יבוא לכאן חוק כזה יותר. החוק הזה היה בלתי נסבל, הוא היה עבה מאין כמוהו, הגם שבשנה שעברה הובטח שלא יגישו לנו חוק כזה. אני מקווה שאנחנו נסיים היום ומחר נוכל לצאת לדרך.
חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. ההצעה הראשונה היתה של יהדות התורה.
משה גפני (יהדות התורה):
מה הנושא?
היו"ר דליה איציק:
חברי חברי הכנסת, הצבעה.
הצבעה מס' 1
בעד הצעת סיעות יהדות התורה – האיחוד הלאומי – מפד"ל להביע אי-אמון בממשלה – 22
נגד – 57
נמנעים – 7
הצעת סיעות יהדות התורה – האיחוד הלאומי – מפד"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
קריאה:
– – –
היו"ר דליה איציק:
יוסיפו את שמֵך.
אני קובעת שהצעת האי-אמון מטעם סיעת יהדות התורה לא התקבלה.
אנחנו עוברים להצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה. אנחנו נצביע, חברי חברי הכנסת. בבקשה. הצבעה.
הצבעה מס' 2
בעד הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה – 20
נגד – 62
נמנעים – 3
הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
נא להוסיף את שמה של חברת הכנסת קולט אביטל.
הצעת האי-אמון של סיעת הליכוד לא נתקבלה.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת הסיעות בל"ד, רע"ם-תעל וחד"ש להביע אי-אמון בממשלה. חברי חברי הכנסת, הצבעה.
הצבעה מס' 3
בעד הצעת סיעות בל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה – 8
נגד – 75
נמנעים – אין
הצעת סיעות בל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
אני קובעת שהצעת האי-אמון מטעם סיעות בל"ד, רע"ם-תע"ל וחד"ש לא התקבלה.
הצעות לסדר-היום
הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא האירוע בפקיעין
היו"ר דליה איציק:
חברי חברי הכנסת, נא להישאר. זוהי הצעה שנויה במחלוקת – אופוזיציה, קואליציה – אנחנו עוברים לדיון בהצעות רגילות לסדר-היום, מס' 3798 ומס' 3825: הצורך בהקמת ועדת חקירה בנושא האירוע בפקיעין. קיצצנו מעשר דקות לחמש דקות, ואשר על כן יעלה חבר הכנסת אבישי ברוורמן. נא לשבת. הוא יעשה את זה בחמש דקות בדיוק, ואחריו ידבר חבר הכנסת אחמד טיבי.
נמצאים אתנו נכבדים מפקיעין. שלום וברוכים הבאים.
אבישי ברוורמן (העבודה-מימד):
תודה.
גברתי יושבת-ראש הכנסת, אדוני ראש הממשלה, שרים, חברי הכנסת, הסיבה שאני מבקש ועדת חקירה פרלמנטרית היא – – –
היו"ר דליה איציק:
בבקשה. היה נדמה לי, אדוני ראש הממשלה, שכשאני אומרת שחוק ההסדרים הוא בלתי נסבל זאת דעתי שלי, אבל היה נדמה לי שהתרשמתי שגם אתה מסכים שהפעם הוא מאוד מאוד מאוד גדול ורחב. לניסוח הזה אתה מסכים?
ראש הממשלה אהוד אולמרט:
– – – היות שאני – – – לחוק ההסדרים – – –
היו"ר דליה איציק:
ובכל זאת, אדוני ראש הממשלה, דעתי היא שהוא שערורייתי מאין כמוהו. תודה רבה.
ראש הממשלה אהוד אולמרט:
זאת עמדתך.
היו"ר דליה איציק:
זאת עמדתי. אני מקווה, ראש הממשלה, שגם עמדתך היא שהוא בלתי נסבל. בבקשה.
ראש הממשלה אהוד אולמרט:
– – – וזאת לא עמדתי.
היו"ר דליה איציק:
בבקשה.
אבישי ברוורמן (העבודה-מימד):
גברתי היושבת-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי השרים, חברי הכנסת, אני מבקש ועדת חקירה פרלמנטרית – ויושבים כאן גם הנכבדים מפקיעין – מסיבה פשוטה. לגבי המשטרה, אמרתי לשר אבי דיכטר שאני חושב שמה שקרה בפקיעין הוא לא בעיה של משטרת ישראל. אנחנו הגענו למצב, עם האוכלוסייה הדרוזית, שבו צעירים שחוזרים מהצבא אינם מסוגלים לבנות בית, אין להם תעסוקה, רמת החינוך אינה מתאימה, וכך אנחנו מגיעים למצב שברית הדמים שכרתנו עם האוכלוסייה הדרוזית הופכת לדמים, ואנחנו שוכחים את הברית.
לגבי האירועים בפקיעין אני מסכים עם השר לביטחון הפנים שהוא זקוק להרבה יותר משאבים. אני רואה את הפשע בתל-אביב, אני רואה את הפשע בכל מקום, וברור שהמשטרה צריכה הרבה יותר משאבים; המשטרה צריכה לחזק את האיכות שלה כדי להחזיר את הביטחון לתושבים.
אבל אני גם שואל שאלה: אם נתייחס עכשיו לעניין כאילו יש כמה פורעי חוק דרוזים, וזאת הבעיה של מדינת ישראל, אנחנו חוטאים לעדה הדרוזית.
אני אומר בצורה פשוטה וברורה: מכיוון שאני לא מכיר ועדה שאינה בלתי תלויה, מכיוון שעם כל ההערכה שלי לשר אבי דיכטר ולמשטרה, העדה הדרוזית מצפה היום לבדיקה בלתי תלויה, והבדיקה הזאת – אומר לכם רק במשפט אחד.
ראובן ריבלין (הליכוד):
איך יכולה ועדת חקירה פרלמנטרית להיות בלתי תלויה? ידידי הטוב, ועדת חקירה פרלמנטרית היא תלויה. היא תלויה בעמדות המפלגות. אם כבר – ועדת חקירה לא פרלמנטרית.
אבישי ברוורמן (העבודה-מימד):
אני אומר לך – רובי ריבלין, אני מקשיב לך תמיד. אני מעוניין בוועדת חקירה בלתי תלויה, מכיוון שאני לא מכיר – מבחינה משפטית, ולא תהיה ועדת חקירה ממלכתית – אם זה באמצעות השר, אני דורש את זה. ומדוע?
רבותי, אני מזכיר לכם. יושב פה ראש הממשלה, יושב פה השר רמון; 1995 – אתם זוכרים את בית-ג'ן וחורפיש? 1,000 שוטרים חמושים נמצאים בחוץ, ואז משה שחל, שר המשטרה, אומר דבר מאוד פשוט: אנחנו לא נכנסים לבית-ג'ן; לא נשבור את הברית עם אחינו הדרוזים.
אני לא אומר אם מישהו עבר על החוק או לא. הבעיה היא החוכמה. והחשש שלי הוא שאם שוב לא נתייחס לעדה הדרוזית, ואם נגיד: יש שם כמה פורעי חוק, אנחנו – עדה שהלכה עם מדינת ישראל מ-48', עדה שאנחנו מזניחים אותה כלכלית, שאנחנו מזניחים אותה חינוכית, היום היא פגועה.
ולכן, הבקשה שלי מהבית הזה היא שננהג בחוכמה כלפי העדה הזאת, כי אומנם אנחנו מצליחים לבנות את מדינת תל-אביב ואת מדינת חו"ל, אבל אנחנו מזניחים את הפריפריה, אנחנו מזניחים את העדות. ולעניין חיזוק המשטרה – אני חוזר לשר דיכטר – כן, לחזק את המשטרה; כן, לתת לה הרבה מאוד משאבים, כי במשטרה יש אחים דרוזים ויש אחים יהודים, וכולם רוצים לעבוד יחד.
הבעיה של המשטרה היא לא בפקיעין; הבעיה של המשטרה היא בתל-אביב. הבעיה של המשטרה היא במקומות אחרים. בפקיעין צריך להחזיר גם את הצדק לאזרחים הדרוזים.
ומכיוון שאני לא מכיר מכשיר אחר – אם היה מכשיר, ידידי רובי ריבלין, יושב-ראש הכנסת לשעבר, שהוא בלתי תלוי, הייתי מצביע עליו, כי גם אני לא אוהב רק משחק פוליטי-פרלמנטרי. אבל כשאני מסתכל אל אחי הדרוזים – הם לא רוצים מכשיר שתלוי במשטרה, ואני מבין ללבם.
ולכן, הדרך היחידה שאני מבין – אומנם אומרים לי שאני אפסיד פה, בהצעה הזאת – אם היו נותנים לי מכשיר אחר, שהוא בלתי תלוי, הייתי הולך אתו; מכיוון שאינני מכיר מכשיר כזה, אני מבקש מכם – גם אם זה ייפול – למען הצדק, למען האחים הדרוזים, ועדת חקירה פרלמנטרית, כזאת שגם תחזק את המשטרה וגם תחזק את האחים הדרוזים, והם יראו שהצדק לא רק נעשה, אלא גם נראה. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. חמש דקות.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, רבותי חברי הכנסת, בתחילת דברי אני רוצה לברך את האורחים שלנו מכפר פקיעין. אהלן וסהלן.
(נושא דברים בשפה הערבית; להלן תרגומם לעברית:
ברוכים הבאים כולכם, יושב-ראש המועצה וכל האחים.)
כאשר קיבלתי שיחות טלפון על מה שמתרחש והתרחש בכפר פקיעין, אמרתי לעצמי: נו, מה ההפתעה? הרגשה של דז'ה-וו, אבל זאת מציאות סדרתית, שכבר חוזרת וחוזרת וחוזרת על עצמה.
קריאה:
בעמונה?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אני לא יכול שלא להיזכר בהפגנות אחרות, קשות לא פחות, שבהן המשטרה מלכתחילה החליטה להגיע עם מקסימום אלָה. מקסימום. לכל היותר. ההוראה של המשטרה היתה: לא חשוב מה יהיה, להפגנה הזאת, לאנשים האלה, מגיעים בלי נשק חם – – –
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אבו אלה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
– – – מגיעים בלי נשק חם. יש יישובים שבהקשר שלהם אין הוראה כזאת ניתנת על-ידי הפיקוד העליון של המשטרה. יש יישובים שהשוטרים מגיעים אליהם מצוידים במיטב הנשק, ומשתמשים בו – יורים באנשים ופוצעים אותם בנשק חם. אזרחים. ויש אזרחים אחרים – אגב, בהפגנות מעבר לגבולה הבין-לאומי של מדינת ישראל, באזור כבוש, מתנחלים – שההחלטה מראש היא להגיע מקסימום עם אלה. זה הנשק המקסימלי. והם שופכים, למשל, שמן רותח על שוטרים, פוגעים בשוטרים, מאיימים על שוטרים, ויש איפוק. והאיפוק הזה מסתיים כאשר מדובר ביישוב לא-יהודי, ואני מדגיש. המשטרה בפקיעין תחמה את הגבול באופן הברור ביותר בין מפגין לא-יהודי למפגין יהודי. דינו שונה. מה קרה בפקיעין? היו הפגנות, זעם, כעס, חששות של ציבור, חששות לגיטימיים, על אנטנה סלולרית – – –
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
זרקו רימונים.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
– – – שהוצבה בעין-עאבד השכנה. להגיע עם 200 לפחות אנשי יס"מ מצוידים במיטב הנשק כדי לבצע מעצרים באישון לילה ולכבוש את היישוב – בשביל מה ולמה? בשביל מה ולמה? גם התוצאה הטרגית הקשה, הכמעט קטלנית, גם השתלשלות האירועים וגם ההוראות שניתנו על-ידי הפיקוד העליון של המשטרה מחייבות בדיקה בלתי תלויה, לא של המשטרה. הדבר האופטימלי מבחינת התושבים, מבחינת תושבי פקיעין, מבחינת כולנו, הוא ועדת חקירה ממלכתית. אם לא ועדת חקירה ממלכתית, אז ועדת חקירה ממשלתית כמו ועדת-זיילר. זה הכי מתאים. אתה ואני, חבר הכנסת ריבלין, יודעים לאן פניה של הממשלה, שמתגייסת כולה כדי להפיל הצעה רגילה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אם נעביר את זה, ואנחנו שוקלים להצביע בעדך – – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אני מעדיף ועדת חקירה ממשלתית על ועדת חקירה פרלמנטרית. חד-משמעית. אם יגיד השר עכשיו שהוא מציע ועדת חקירה ממשלתית, ההצעה שלי תהפוך להיות הצעה רגילה בלבד. אבל אלה לא פני הדברים.
נשאלת השאלה גם איך מתייחסים אל הערבי באשר הוא ערבי, ערבי דרוזי מפקיעין, ערבי מאום-אל-פחם, בכל מקום ובכל זמן. זה אויב שיש להתנפל עליו, יש להעביר אותו סדרת חינוך מחדש. ומי אמר שזאת רק אנטנה סלולרית? מי שחושב שזאת רק דאגה וחשש מאנטנה סלולרית טועה. רק פתי יכול לחשוב כך. מדובר ברגשי זעם על יחס של השפלה, הזנחה, דחיקה אל השוליים, יחס אדנותי של – תעשו מה שאנחנו אומרים לכם ואנחנו נעשה מה שאנחנו רוצים.
היו"ר קולט אביטל:
נא לסיים.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
תודה. אגב, הבעיה היא לא רק הכניסה של המשטרה לפקיעין, הבעיה היא אי-כניסה של הממשלה ומוסדותיה באמצעות תקציבים לפקיעין, לדאלית-אל-כרמל, לטייבה, לכל היישובים. יש מיזוג יישובים, זה הזמן שאתם תבטלו את היישוב עוספיא ודאלית-אל-כרמל.
האמת היא, חיכיתי לשמוע פיפס מאדם אחד, חבר ממשלה אחד. לא השר דיכטר, זה תפקידו. שר אחד שחשבתי שהוא ידבר, אולי בהזדמנות הזאת הוא ידבר, אהוד ברק קוראים לו. האיש שהיה אחראי לאירועי אוקטובר, האיש שתחת הנהגתו היו חיילים דרוזים בצבא. הוא שתק, שתק, שתק, מרוב תמיכה בשוטרים. שתק, כי יש לו עבר. ונשאלת השאלה מה תעשה מפלגת העבודה בתביעה להקים ועדת בדיקה וחקירה בלתי תלויה לדברים הנוראים שהתרחשו בפקיעין ובשימוש באש חיה. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. אני קוראת לשר דיכטר להשיב על שתי ההצעות.
בינתיים אני רוצה לציין, חברי הכנסת, שביציע נמצאת משלחת מגרמניה, שעזרה רבות והביאה ציוד ל"יד שרה". אנחנו מברכים אותם ומודים להם. בבקשה, אדוני השר.
השר לביטחון פנים אברהם דיכטר:
גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת, מגישי ההצעות, בליל שלישי-רביעי פעלה משטרת ישראל בפקיעין, בהתאם לחובתה לשמור על ביטחון הנפש והרכוש. לאחר שהוברר כי קיימת סכנה לחיי כמה מתושבי הכפר, הוחלט על כניסה של כוח מיומן לשם הגנה על חיי אדם והשלטת שלטון החוק בפקיעין.
פעילות המשטרה בפקיעין בבוקר 30 באוקטובר תוכננה ובוצעה אחרי כמה אירועים אלימים שבוצעו על-ידי חבורות בריונים צעירים מתושבי הכפר במהלך החודשים האחרונים. אירועים אלה כללו הצתות של כלי-רכב והצתות של בתים של תושבי הכפר.
בחודש אוקטובר תכפו והחמירו התקיפות על בתים של תושבי הכפר, שכללו בין היתר ב-14 באוקטובר הצתת רכב של תושב הכפר; ב-20 באוקטובר – השלכת רימון רסס על מבנה מגורים בפקיעין; ב-24 באוקטובר השחתה של מגבר סלולרי שהוצב במושב פקיעין החדשה. אירעה התפרעות של צעירים אלימים ונזרק רימון רסס נוסף לעבר בית שהיה מאוכלס במשפחה באותה עת ושהו בבית בני המשפחה, גם ילדיהם. בשבת, 27 באוקטובר, הושחת שוב מתקן סלולרי במושב פקיעין החדשה. כוח משטרתי שהוצב להגן על בתי התושבים הותקף על-ידי עשרות פורעים, שגרמו נזק לארבע ניידות משטרה ופצעו שוטרים.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
מה המרחק בין האנטנה לבתי הכפר בפקיעין?
השר לביטחון פנים אברהם דיכטר:
בסוף זה אותו compound, פקיעין החדשה ופקיעין הישנה. פקיעין החדשה היא קצת מעל.
בעקבות האירועים הנ"ל מונה במשטרה צוות חקירה, צח"מ, שתכנן את מעצרם של כמה חשודים במטרה להגיע לחקירה ממצה של האירועים. ניסיונות של משטרת ישראל להידבר עם המנהיגות המקומית בכפר, בראשה ראש המועצה, הושבו ריקם. לדברי אישי מפתח בכפר אין להם שליטה בצעירים, ומבחינתם שהמשטרה תעשה את עבודתה ללא עזרתם. אי לכך המשטרה תכננה לבצע בבוקר 30 באוקטובר 12 מעצרים במקביל, ולאור ההתנסות הקשה שהיתה בשבת, שבה, כאמור, נפצעו שוטרים, החליטה המשטרה להגיע בכוח מתוגבר שמתאים לביצוע המשימה הזאת. כשהגיע הכוח לכפר, ועל רקע ידיעות על 70 רעולי פנים שמסתובבים בפקיעין ומתכוונים לפגוע בתושבים בכפר, ולאור תלונות של תושבים בכפר כי הם חוששים לחייהם, הוחלט על שינוי המשימה, ובמקום לבצע את המעצרים הוחלט לאבטח את בתי התושבים בכפר בניסיון לעצור את רעולי הפנים שהיוו איום.
עם כניסת כוח המשטרה לכפר הם הותקפו בידי מאות מתפרעים, אשר זרקו לעברם רימוני הלם, אבנים, בלוקים ומוטות ברזל. כמו כן נשמעו קולות ירי ברחבי הכפר, מבלי שניתן לומר שהירי היה מכוון או לא מכוון לעבר השוטרים.
כמו בכל אירוע במשטרת ישראל, השוטרים מונחים לפעול על-פי תורת הלחימה של הפרות הסדר, בהתאם לפקודות המשטרה, וכאן הוא המקום להדגיש, גברתי היושבת-ראש, כי על-פי פקודת המשטרה וההוראות – פתיחה באש נעשית רק במקרה של סכנת חיים ברורה ומיידית.
באירועים נפצעו כ-30 שוטרים, שזה קרוב ל-20% מכוח המשטרה שפעל בכפר. חלקם הוגדר במצב בינוני עד קשה, כמה מהם עדיין מאושפזים – האחרון שבהם שוחרר לשמחתנו היום. במהלך האירוע, גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, רבותי השרים, נחטפה פשוטו כמשמעו, נחטפה לוחמת מג"ב בידי שני רעולי פנים שחבטו בה, גם לאחר שזיהו שמדובר באשה. את מלאכת ההגנה על אותה לוחמת לקח על עצמו איש משטרה לשעבר שנחלץ לעזרתה, חילץ אותה, ופה אני חייב לומר, באומץ רב, ושמר עליה עד שהתאפשר להוציא אותה אל מחוץ לכפר.
ככל הידוע למשטרה שישה מתושבי פקיעין נפצעו, שלושה כתוצאה מהירי, וכפי שאמרתי קודם לכן, הפתיחה באש על-ידי אנשי המשטרה מטופלת על-פי הנוהל ובהתאם להנחיות הקיימות על-ידי המחלקה לחקירות שוטרים שבפרקליטות המדינה במשרד המשפטים.
אגב, אישית, גברתי היושבת-ראש, פגשתי את הפצועים, גם האזרחים, גם אנשי המשטרה בבית-החולים בנהרייה. ללא ספק לא תמונה קלה לראות אזרחים שלנו פצועים מירי של כוחותינו, וחזקה על מי שבודק את הנושא שיבדוק את הנסיבות שבהן החליטו שוטרים לפתוח באש מתוך מצוקה. כל הכוח, גברתי היושבת-ראש, שנקלע למצוקה נפצע באותו אירוע. הלוחמת – השוטרת שהיתה עמם היא זו שנחטפה. אבל, כאמור, הבדיקה המקצועית, האובייקטיבית, הבלתי-תלויה כפי שהוגדר כאן, מבוצעת על-ידי משרד המשפטים, ואני סומך על הבדיקה שלהם ובוטח בה.
החלטת מפקדי המשטרה בשטח לעצור את המבצע, לא להזעיק כוחות לתגבור ולהסתפק בכוחות הקיימים כדי לצאת החוצה, לשחרר את אותם רעולי פנים שנעצרו מתוך כוונה ברורה לא להחריף את המצב בפקיעין, והיתה יכולת לתגבר באלפי שוטרים אבל איש מאתנו, לא אנשי המשטרה, לא מפקדי המשטרה, איש לא סבור שפקיעין היא יעד מבוצר שצריך להבקיע אותו. איש לא סבור שיש לנו בעיה עם תושבי פקיעין. הבעיה היא ספציפית אל מול אותם פורעים.
משטרת ישראל תמשיך לפעול בכל מקום, בכל יישוב, בכל זמן, לצורך ביצוע משימותיה, שמירה על ביטחון הנפש והרכוש ואכיפת החוק, והכול על-פי כל דין. נגיע בסופו של דבר לפורעים, זו חובתנו, בין שפגעו ופצעו, בין שתקפו תושבים מקומיים ובין שתקפו שוטרים שנכנסו למקום.
בעקבות האירועים, גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, רבותי השרים, לרבות חברי הכנסת השואלים, מינה המפכ"ל צוות בדיקה בראשות ניצב במשטרת ישראל, זאת במקביל לבדיקה המתבצעת על-ידי מח"ש כפי שציינתי קודם לכן. שתי החקירות עדיין נמשכות, נקבע להן לוח זמנים. יש לאפשר לחוקרי מח"ש ובוודאי לאפשר לחוקרי ועדת החקירה המקצועית שמונתה על-ידי המפכ"ל להשלים את העבודה, כל אחת על-פי לוחות הזמנים שנקבעו במשרד שבו היא מופקדת. לכן אני ממליץ להמתין לתוצאה המקצועית של הגורמים המקצועיים ולהסתפק בדברים האלה. תודה רבה, גברתי.
היו"ר קולט אביטל:
אני מודה לך. חברי חברי הכנסת, נא לשבת.
אנחנו עוברים להצבעה. נצביע על כל הצעה בנפרד. תחילה נצביע על הצעתו של חבר הכנסת ברוורמן על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית. נא להצביע. סליחה, העירו לי שההצבעה היא אם להעביר לוועדת הכנסת או נגד. נגד זה אומר להסיר, בעד זה להעביר לוועדת הכנסת. נא להצביע.
הצבעה מס' 4
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 16
בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 45
נמנעים – אין
ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.
היו"ר קולט אביטל:
בעד הצביעו 16, נגד – 45. אני קובעת שההצעה נפלה.
אנחנו עוברים להצביע עכשיו על הצעתו של חבר הכנסת אחמד טיבי על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית. בעד זה העברה לוועדת הכנסת, נגד זה הסרה. נא להצביע.
הצבעה מס' 5
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 14
בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 46
נמנעים – 1
ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.
היו"ר קולט אביטל:
בעד – 14, נגד – 46, נמנע אחד. אני קובעת שגם הצעה זאת נפלה.
הצעות לסדר-היום
האירועים בפקיעין
היו"ר קולט אביטל:
אנחנו ממשיכים בסדר-היום ואנחנו עוברים לדיון בהצעות דחופות לסדר-היום בנושא האירועים בפקיעין, שמספרן 3788, 3789, 3790, 3811, 3823 ו-3853. ראשון המציעים, חבר הכנסת סעיד נפאע, בבקשה.
סעיד נפאע (בל"ד):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, היות שעומדות לרשותי רק שלוש דקות אנסה למקד כמה שיותר את הדברים. הצדיק בר יוחאי, באחד מספרי דברי הימים מוצאים אנו את הדברים הבאים: בכנס של חכמי הדור בראשות יהודה אמר הנ"ל: הרומאים הם גדולים ומביאים תועלת, בנו גשרים, מגרשי משחקים ובתי-מרחץ. השיב לו בר יוחאי: לא עשו דבר לטובתנו. את הגשרים הקימו כדי להקל על עצמם את גביית המסים מאתנו, את המגרשים עשו כדי לצחוק עלינו ואת בתי-המרחץ הקימו, מלה קשה – לבעלות המקצוע העתיק בעולם. בר יוחאי נשפט למוות והסתתר 13 שנים בפקיעין בין הערבים, הכנענים, אבותיהם של תושבי פקיעין דהיום, ואיש לא העלה על דעתו להלשין עליו לשלטונות, וכשעבר למירון, בתוך 40 יום נתפס ונתלה למוות עם בנו.
צר לי מאוד לאכזב, אני לא רוצה לאכזב אף אחד שמצפה ממני להפריח ססמאות עכשיו באולם הכנסת. אני לא מתכוון לעשות זאת ואשאיר את נטיות לבי בצד. לכל מלה שאמר כבוד השר דיכטר יש תשובה. אני רוצה להגיד רק דבר אחד, ואת זה שמעתי אתמול בישיבה שהיתה במשטרה: דבריו של השר דיכטר נסמכים על עדות שמיעה, מה שנקרא בשפת המשפטים, של תושב פקיעין מתנועת "כהנא חי" שעזב את הכפר, והוא מקור הידיעות שהיו במשטרה.
כבוד השר, מטבע הדברים הגרסאות שונות. אמרתי, אני לא רוצה להפריח ססמאות. הגרסאות שונות. היתה אש חיה, דבר חמור ביותר. האם הדבר הזה דורש בדיקה נייטרלית או לא דורש? השיח' של העדה הדרוזית אמר במפורש ובפני כל הנכבדים שהוא אישית שאל את השוטרת אם אונה לה כל רע והיא השיבה במפורש: לא. למחרת היום אנחנו רואים שיש פרסום אחר.
באותה ישיבה של ועדת הפנים שאתמול היתה בפקיעין הופיע אדם הוגן בשם אילן, יהודי תושב פקיעין, שהעיד במלים נחרצות שלא נשקפה שום סכנה לחייו. אדרבה, הוא אף הביע תמיכה בעמדתם של אנשי פקיעין. לעומת זאת, הופיע אדם בשם זיגלמן, כפי שאמרתי, מתנועת "כהנא חי", בישיבה שהיתה לוועדת הפנים במשטרה, וכפי שאמרתי כל מה שאמר השר דיכטר הוא פרי אותה שיחה או אותה קריאה לעזרה של אותו אדם.
גבירותי ורבותי, גברתי היושבת-ראש, אני פונה לשכל הישר של כולנו, לרבות לשר דיכטר: תיענה לדרישת התושבים, תיענה לדרישת ההנהגה, תיענה לוועדת הפנים שאתמול אחרי הסיור אמרה במפורש שיש מקום להקים ועדה ממשלתית, כבודו, בראשות שופט, שתבדוק את מה שאירע שם. אני קורא לכבודו ולחברי חברי הכנסת ובעיקר למר דיכטר: הקם ועדה ממשלתית, ויפה שעה אחת קודם.
היו"ר קולט אביטל:
נא לסיים.
סעיד נפאע (בל"ד):
לכן, הייתי מציע לחברי חברי הכנסת להעביר את הנושא לוועדת הפנים, שזה יהיה על סדר-היום של ועדת הפנים. ייקח שבוע או שבועיים, והשר דיכטר ישקול את צעדיו ואת הדברים ויראה מה אפשר לעשות ויראה לנכון כן להיענות להנהגה או יראה לא נכון להיענות להנהגה, ועד אז, אללה כרים. הייתי מאוד מקווה לשמוע עכשיו מכבוד השר דיכטר, ולא רק מהשר דיכטר אלא גם מכל חברי הכנסת, שאכן העניין הזה יועבר לוועדה. בינתיים יינתן זמן על מנת שהדבר ייבדק, ובמידה שנגיע למסקנה כזו – בזה למעשה אנחנו נרגיע את המצב, וזו הדרך היחידה להרגיע את המצב. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
אני מודה לך. חבר הכנסת מוחמד ברכה – אינו נמצא, חבר הכנסת טלב אלסאנע – אינו נמצא. חבר הכנסת דוד אזולאי, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת זהבה גלאון.
דוד אזולאי (ש"ס):
גברתי היושבת בראש, מכובדי השרים, עמיתי חברי הכנסת, נכבדי העדה הדרוזית בפקיעין, אני מכיר ומוקיר את העדה הדרוזית, פועלם ומעשיהם לטובת ישראל מן המפורסמות הם. האירועים שהיו בפקיעין אסור שיקלקלו את היחסים בינינו היהודים לבין העדה הדרוזית. צריך לזכור שגם בין אחים יש סכסוכים, אבל בסוף אנחנו צריכים לשבת יחד וגם לחיות יחד במדינה שלנו.
עניין האנטנה הוא מקרה מצער, ובטוחני שאם נכבדי העדה, כפי שאני מכיר אותם, ואני מכיר את רגישותם, עם פרנסי העיר והערים בסביבה היו נפגשים – סביר להניח שהבעיה היתה נפתרת ולא היינו נזקקים לשירות המשטרה.
לעניין ועדת החקירה, אינני חושב שזה יביא את הפתרון שאנחנו רוצים אותו, וזה להמשיך לחיות יחד כפי שאנחנו חיים עד היום. מכובדי אנשי העדה הדרוזית, אני אומר לכם שאם צריך להקים ועדת חקירה ממלכתית, צריך להקים ועדת חקירה ממלכתית על הקיפוח של העדה הדרוזית בשנות קיומה של מדינת ישראל. על זה כן צריך להקים ועדת חקירה – מה קרה למדינת ישראל שבמשך 60 שנה קיפחה את העדה הדרוזית, אף-על-פי שמדברים על שוויון, ואין שוויון לעדה הדרוזית. אבל צריך לזכור שכולם נפגעו כאן: גם הדרוזים, גם תושבי פקיעין היהודית, גם המשטרה נפגע כבודה. כולם נפגעו, ללא יוצא מן הכלל.
לכן, אני מציע לכם, ואני מציע גם לשר לביטחון פנים: אם אנחנו רוצים להחזיר את אמון הציבור במשטרה, צריכה להיות ועדת חקירה שהשר לביטחון פנים ימנה מאנשים שהם מחוץ למשטרה, כפי שעשה בזמנו השר גדעון עזרא כאשר הקים את ועדת-זיילר לבדוק את פרשת פריניאן. זו ועדה שצריכה לקום, והיא תבדוק והיא תסיק את המסקנות. כאשר מקימים ועדת חקירה פנימית, זה למרוח את העסק.
אדוני השר לביטחון פנים – – –
היו"ר קולט אביטל:
אדוני השר לביטחון פנים. אדוני השר לביטחון פנים, הדברים מופנים אליך. אנחנו מבקשים את שימת לבך. בבקשה. אדוני השר, בבקשה ממך.
דוד אזולאי (ש"ס):
אדוני השר, אין זו הפעם הראשונה שאדוני השר מדבר על "פורעים". גם באירועים שהיו במאה-שערים אדוני דיבר על פורעים. אני מציע שנהיה קצת זהירים ולא יהיה שימוש סיטוני בזה, כי אז בעצם הנושא גורם לזילות המשטרה, ולא אתה, ובוודאי אף אחד מאתנו, לא היה רוצה זלזול במשטרה.
לכן, בכל זאת, אני חוזר לסיכום הדיון הזה על הצעתי: אם אנחנו רוצים להחזיר את אמון הציבור במשטרה, לדעתי, צריך להקים ועדת חקירה לא מאנשי המשטרה אלא מאנשים שהם מחוץ למשטרה, כפי שעשה השר גדעון עזרא בזמנו כאשר הקים את ועדת-זיילר שבדקה ובסופו של דבר רואים אנחנו את התוצאות שהיו אז.
היו"ר קולט אביטל:
אני מודה לך.
דוד אזולאי (ש"ס):
אם רוצים להחזיר את אמון הציבור, זו התוצאה היחידה. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת אריה אלדד.
זהבה גלאון (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, רבותי השרים, אורחים מכובדים, שבע שנים אחרי מהומות אוקטובר, ונראה שממשלת ישראל לא למדה דבר ולא שכחה דבר. המבצע להגנת האנטנה הוציא עשרות רבות של שוטרים באישון לילה לפקיעין. שמעתי כאן את דבריו של השר דיכטר, השר לביטחון פנים, ואני מודה – איך לומר זאת בלשון המעטה – שממש ממש לא השתכנעתי: לא בדבר הנחיצות של הפעלת כוח המשטרה שחרג מכל פרופורציה; רק על מפגינים ערבים או דרוזים יורים באש חיה או משתמשים בנשק חם או קר. אנחנו מדברים על אזרחים במדינת ישראל, ומשטרת ישראל, שבע שנים אחרי האירועים, במקום לכלכל את צעדיה בתבונה, מרשה לעצמה לפרוץ ולירות. האם היה צורך? האם נשקפה סכנת חיים?
חברי חברי הכנסת, אני מצטערת שהכנסת, הקואליציה, בעריצותה דחתה את הרעיון להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לבחינת אירועי פקיעין. אנחנו יודעים בדיוק שמאז אירועי אוקטובר 2000 נוצר משבר אמון חמור בין אזרחי ישראל הערבים לבין משטרת ישראל. אנחנו זוכרים איך משטרת ישראל, מח"ש, במקום להגיש כתבי אישום הגישו כתבי מחילה. לכן, חברי חברי הכנסת, המשטרה אינה יכולה לחקור את עצמה, וגם מח"ש לא יכולה לחקור את האירועים. לכן, צריכה לקום ועדת בדיקה בלתי תלויה. אנחנו עוד זוכרים את הביקורת שהשמיעו השופט אור וועדת-אור כולה.
אנחנו זוכרים ששוטרים שהיו מעורבים בחקירות ירי לא הועמדו לדין. ראינו את הטיוח שבע שנים אחרי, ומה שהם מבקשים עכשיו. להקים ועדה מטעם המשטרה זו תהיה חזרה על אותו טיוח ידוע, שוב מסקנות ועדה יהפכו אחר כך לאות מתה וחברים ישבו בכנסת וידברו מעל הדוכן על החשיבות של התרומה של הקהילה הדרוזית ואנשי פקיעין לחברה בישראל. הכול דיבורים.
חברי חברי הכנסת, אם רוצים לרדת לחקר האמת צריכה לקום ועדה בלתי תלויה, לא בראשות משטרת ישראל, לא המפכ"ל שימנה אותה, ובכל הכבוד, גם לא השר. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אבא שלי עליו השלום, פרופסור ישראל אלדד, היה נוהג לומר: אדוני השופט, זה התחיל כך: הוא החזיר לי מכה. כמה רבדים לאירוע בפקיעין, כמה נקודות בזמן להתחיל לחשב מתי זה התחיל ומי התחיל עם מי. תחושת האפליה והקיפוח; רימוני הרסס שהושלכו כבר לפני חודש על בתי יהודים בפקיעין, אולי כלי הרכב שלהם שנשרפו; האלימות המשטרתית; הפעלת הנשק החם; רעולי הפנים; חטיפת השוטרת. מי החזיר למי מכה?
לפני שנתיים בעמונה זה היה שוטר משמר הגבול, שביודעין, כשהוא יודע שאני חבר הכנסת הפועל במסגרת מילוי תפקידו, גרם לי במזיד לחבלה מכוונת בידי הימנית, גרם לי לנכות, והמשטרה מרחה את החקירה, ומח"ש טייחה את החקירה. מאות פצועים נמנו באותו יום, שוטרים פיצחו גולגלות באין מפריע, באין נוזף, באין מעיר, ומרחו וטייחו את כל התלונות. מאז אני יודע שאי-אפשר לסמוך על המשטרה כשהיא בודקת את עצמה וחוקרת את עצמה, ומח"ש איננה אלא תיאטרון בובות שכל תפקידו להציג מצג שווא של כביכול בדיקה אובייקטיבית. לפיכך, באמת אינני סומך על המשטרה שתרד לחקר האמת בפקיעין.
אבל, אם יש לי טענה כלפי המשטרה במקרה הזה, הטענה היא לא שהיו אלימים מדי באירוע בפקיעין, אלא שלא טיפלו מוקדם מספיק באותם גילויי אלימות שהיו מצד מיעוט אלים, קיצוני, לאומני, שגם מנהיגי הציבור הדרוזי בפקיעין היו רוצים להקיא מתוכם.
אז אם אינני סומך על המשטרה שתחקור את עצמה, ואינני סומך גם על ועדת חקירה פרלמנטרית שתרד לחקר האמת, כי היא לא תוכל לרדת, כי היא תהיה פוליטית מעצם הרכבה בבית הזה, אין לנו אלא לקוות להחליף את הממשלה ולהגיע גם למשטרה שתפעל על-פי השכל הישר ועל-פי הצדק וכדי למנוע אלימות, וגם כדי להיות רגישה כלפי הרגשות הלאומיים של המיעוטים במדינת ישראל. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
אני מודה לך מאוד. אדוני השר, תרצה להשיב? בבקשה.
השר לביטחון פנים אברהם דיכטר:
גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת, חברי הכנסת שהגישו את ההצעות הדחופות, אני לא אלאה אתכם בדברים שאמרתי קודם לכן, מפני שהנוכחים היו כאן קודם, שמעו את דברי, ואני סברתי שהדברים היו ברורים די הצורך. אבל כחלק מההתייחסויות אני חייב אולי לומר מלה נוספת, אולי ביתר בהירות.
ראשית, האירוע שבו פתחו שוטרים באש הוא אירוע שמטופל על-ידי ועדה בלתי תלויה, גוף בלתי תלוי. הוא לא במשטרה, הוא לא במשרד לביטחון פנים, הוא בפרקליטות המדינה, שתחת משרד המשפטים.
זהבה גלאון (מרצ):
ועדת-אור אמרה: היה צריך לפרק את מח"ש מזמן ולהפוך אותה לגוף אזרחי.
השר לביטחון פנים אברהם דיכטר:
מאחר שמח"ש היא הגוף הקיים על-פי החוק, על-פי הנוהל, על-פי המסורת ועל-פי שלושת הדברים גם יחד, הגוף הזה – בשונה מהתייחסות של חברי הכנסת – אני חייב לומר שהוא גוף מקצועי, יש בו אנשי מקצוע, אפשר להגדיר אותם בכל מיני כינויים, כפי שהוגדרו. אני למדתי על בשרי ברבות השנים שביקורת כלפי גוף מקצועי בסדר-גודל כמו מח"ש צריכה להיות לה סיבה מיוחדת, מעוגנת בעובדות ולא רק באיזה פופוליזם שנזרק מעל דוכן הכנסת.
לכן, עד שלא ייאמר ויעוגן אחרת, מח"ש עבורי – ואני ממליץ מאוד גם לחברי הכנסת, עבור חברי הכנסת – היא הגוף הנכון לחקור. לא מדובר על לבדוק; הוא חוקר, חוקר במלוא מובן המלה את שוטרי משטרת ישראל. רק מי שהיה בחקירה מבין את המשמעות של שוטר שהיה בפקיעין בסכנת חיים, פתח באש כדי להציל את חייו, פצע או לא פצע אזרח, כנגדו מתבצעת חקירה. אני לא מציע להקל ראש בעובדה הזאת, ששוטר בתפקיד שאנחנו, הממשלה, המדינה, שלחה אותו אליו, בסופו של דבר גם נפצע – כי אמרתי שכל הכוח שנקלע שם למצוקה מעבר ללוחמת שנחטפה – כולם נפצעו. זאת אומרת, שמח"ש היא בדיוק הגוף שיבדוק את הסוגיה הזאת. לכן, הנושא של אובייקטיביות הגוף שבודק את הפן הזה עבורי אינו נתון בשום מחלוקת.
זהבה גלאון (מרצ):
אנשי מח"ש באים משורות המשטרה וחוזרים למשטרה.
השר לביטחון פנים אברהם דיכטר:
חברת הכנסת גלאון, התנודות והמעברים בין גופים במדינת ישראל, אני מציע לראות את זה כדבר בריא ולא כדבר חולה, כדבר תורם ולא כדבר מפריע, והלוואי שהיינו יכולים לעשות יותר העברות. היינו מפרים את עצמנו באנשי מקצוע בצורה הרבה יותר – – –
זהבה גלאון (מרצ):
איפה האובייקטיביות בדיוק?
השר לביטחון פנים אברהם דיכטר:
מעבר לזה, גברתי היושבת-ראש, אני מודה שאני מאוד מוטרד גם מאמירות שנזרקו לחלל בתקשורת, וגם מאמירות שנאמרו כאן על-ידי חלק מהמתייחסים, שמנסים לקחת את העדה הדרוזית, כ-120,000 איש, אוכלוסייה ממלכתית, אוכלוסייה נאמנה – ואני לא רוצה לחזור על האמירות המוכרות לכולנו: ברית דמים, 344 הרוגים מקרב העדה לאורך מלחמות ישראל, נלחמנו אתם, עם אלה שיושבים כאן ועם כאלה שלא נמצאים כאן, כתף אל כתף לאורך הרבה מאוד שנים – לקחת את העדה הזאת ולטרוף אותה בצורה של מדינת ישראל כנגד העדה הדרוזית; ממשלת ישראל כנגד העדה הדרוזית; משטרת ישראל כנגד העדה הדרוזית; מחוז צפון כנגד העדה הדרוזית – אני אומר לכם: זה לא הכיוון, זו לא הכוונה. אני חושב שזה גם לא מכובד לא עבורנו כמדינה, לא עבורנו כאזרחים, אם דרוזים, אם יהודים או אחרים.
ועדת הפנים של הכנסת היתה בפקיעין ונפגשה עם תושבי הכפר, היתה במשטרת ישראל ונפגשה עם אנשי המשטרה. אני מסכים שאירוע בסדר גודל כזה אינו אירוע של מה בכך, גם אנחנו לא מתייחסים לזה כאל אירוע של מה בכך. לא בכל יום מתמנה ניצב לבדוק את הנושא הזה, לא בכל יום מועברת סוגיה בסדר-גודל כזה למח"ש. ועדת הפנים דנה בזה, אם אפשר לומר, דיון שטח. אני לא יודע אם יש מושג כזה בוועדה, אבל זה פחות או יותר מה שנעשה שם. בצדק היא לא קבעה מסמרות, מהסיבה הפשוטה שהנתונים לא היו לנגד עיניה. חקירה או בדיקה או כל צעד מקצועי, יש לו זמן, יש לו נתונים, יש הצלבות של מידע. כאחד שקצת מכיר את הדברים האלה, אין אינסטנט בדיקה, אין אינסטנט חקירה, ולכן בצדק ועדת הפנים שהיתה בשטח נמנעה מלעשות מעבר לשמיעת הדברים.
לוחות הזמנים ידועים גם לוועדת הפנים של הכנסת. ההצעה לדון בסוגיה הזאת של אירועי פקיעין, על כל המשתמע מכך, בין שיחליטו להרחיב ובין שיחליטו להצטמצם, היא סוגיה יותר מאשר ראויה לדיון נוסף, לא במליאה אלא בוועדה עם אנשי מקצוע, שתוכל לשמוע. תבחר שוטרים – יגיעו שוטרים, תבחר אחרים – יגיעו אחרים, תבחר לזמן אזרחים מפקיעין – יגיעו אזרחים מפקיעין, תבחר לזמן את הפצועים, בין אם האזרחים ובין אם השוטרים – הם יוכלו להגיע לשפוך אור. בכל מקרה, אני מאמין שעד שוועדת הפנים תשב על המדוכה יהיו לנגד עיניה לפחות כל ממצאי הבדיקה שביצעה המשטרה בניקיון כפיים. הם יוכלו לשבת, לראות, לתחקר ולהשלים.
מדיניות מח"ש, אני לא יודע לייצג אותה, ומאחר ששר המשפטים לא נמצא כאן, אני מציע שהנושא הזה ייבדק על-ידי הוועדה אל מול מח"ש. אבל להצעה שעלתה כאן להעביר את הנושא לוועדת הפנים, אין לי כל התנגדות. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. אם כך, אדוני השר מציע להעביר את ההצעה לוועדת הפנים. אני רוצה לשאול את המציעים: חבר הכנסת סעיד נפאע, אתה מסכים לוועדת הפנים? חבר הכנסת אזולאי? חברת הכנסת גלאון? חבר הכנסת אלדד? ובכן, אנחנו עוברים להצבעה.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אני רוצה להסיר, יש לי הצעה אחרת.
היו"ר קולט אביטל:
הצעה אחרת. חבר הכנסת אופיר פינס-פז – לא נמצא. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.
דב חנין (חד"ש):
תודה רבה.
גברתי היושבת-ראש, השתתפתי אתמול בסיור של ועדת הפנים בפקיעין. אני חייב לומר לכם, חברי הכנסת, שאני יצאתי משם בהרגשה קשה מאוד. הכפר פקיעין הוא כפר מכניס אורחים, רבים מאתנו מכירים אותו היטב, אבל מבעד ליופי של הכפר יש הרבה מאוד בעיות, הרבה מאוד אפליה, הרבה מאוד מצוקות קשות. יש בכפר הזה דאגה מאוד קשה מעלייה בתחלואה בסרטן – 120 מקרי סרטן בכפר. התושבים, בצדק, מקשרים בין עלייה במחלת הסרטן לבין מפגעים סביבתיים שיש מסביב לכפר הזה. חלק מהתושבים של הכפר מקשרים את זה לאנטנות סלולריות.
גברתי היושבת-ראש, בעניין של האנטנות הסלולריות באים לתושבי הכפר: למה הסרתם אנטנה סלולרית? אבל השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו בכנסת הזאת היא מה הכלים שנתנו לתושבי הכפר כדי להתנגד לאנטנות סלולריות.
היו"ר קולט אביטל:
חבר הכנסת דבר חנין, נא לסיים.
דב חנין (חד"ש):
אני מסיים. מי שהתחיל בפעולה כוחנית בפקיעין זה החברות הסלולריות, שבונות אנטנות בלי היתרים, בלי אישורים ובלי לאפשר לתושבים אפשרות להתנגד.
מלה על המשטרה, גברתי היושבת-ראש, ברשותך.
היו"ר קולט אביטל:
לא, אדוני. אני מבקשת לסיים. הצעה אחרת היא דקה.
דב חנין (חד"ש):
הצעה אחרת היא דקה, אבל היתה לנו הצעה לסדר-היום שבגלל אי-הבנה לא ידענו שתוכל להישמע היום. אז אני מבקש עוד חצי דקה, ברשותך.
מלה על התנהגות המשטרה. המשטרה נכנסה לפקיעין באמצע הלילה, נורתה שם אש חיה, אחרי שוועדת-אור אומרת שבשום נסיבות לא יורים אש חיה על מפגינים ועל אזרחים. לכן, גברתי, אני חושב שהתשובה שאומרת שניצב יחקור את המשטרה, שהמשטרה תחקור את עצמה, איננה יכולה להתקבל. האופציה היא ועדת חקירה אמיתית, עצמאית, שתבחן את הנושא הזה עד הסוף. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת צבי הנדל, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת סוייד.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
גברתי היושבת בראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אני לא חשוד בכך שאין מצבים שבהם אני מתנצח עם אנשי המשטרה. יש מספיק דוגמאות ולא אחזור עליהן. אבל לדעתי, לא המקרה הזה.
צריך שנדע כולנו שתושבי פקיעין המכובדים, המבוגרים, הם לא אלה שעושים את המהומות. יש השכבה הצעירה של פורעי חוק, שמוסתים על-ידי שכנים לא-יהודים ולא-דרוזים, שדורשים מהם להזדהות. משכנעים אותם עד כמה רע להם במדינה הזאת, וזה הולך ותופס תאוצה. אי-אפשר להתעלם מכך שנזרק רימון רסס, שהיה ירי, שנשרפו בתים. לכן אני לא חושב שצריך לתת איזשהו גיבוי לחוליגנים האלה, וזה בדיוק המקרה שהמשטרה צריכה לקבל גיבוי, ואם היה שוטר כזה או אחר שלא נהג לפי החוק או ירה שלא לצורך – הוא צריך להיענש. אבל לא קמפיין של כולנו נגד כל המשטרה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת סוייד, בבקשה.
חנא סוייד (חד"ש):
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר בקצרה על כך שלא חשוב אם מדובר ביישוב דרוזי או לא יישוב דרוזי. נכון שביישוב הזה יש רוב דרוזי, אבל אופן ההתנהגות של המשטרה לא יאה לא ליישוב דרוזי ולא ליישוב מכל סוג אחר. חשוב לציין את העובדה הזאת.
אני דווקא רוצה לציין שהמשטרה פעלה בניגוד להמלצות ועדת-אור, המלצות שממשלת ישראל אימצה אותן במפורש.
דבר אחרון, אני רוצה לפנות לשר להגנת הסביבה ולהגיד: באופן שבו זרועות הסביבה במדינת ישראל מטפלות בנושא של האנטנות ובנושא של הקרינה הסלולרית, האפשרות היחידה בפני אזרחים היא לפעול במקום, כי אין אפשרות בעצם. התוכניות, המדיניות הנוהגת, לא השאירו בפני האזרחים כל דרך לפעול בצורה חוקית.
אני רוצה לציין, שמדברי אנשים שיודעים מה היה בפקיעין, דווקא המשטרה עמדה והסתכלה כאשר אנשים הורידו את האנטנה, והיא לא פעלה כלל. רק אחר כך היא התקיפה את היישוב וניסתה לעצור את האנשים ביישוב עצמו.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. סגן השר מגלי והבה, הצעה אחרת.
קריאה:
זה לפנים משורת הדין.
מגלי והבה (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, אני ביקשתי לדבר לפנים משורת הדין – –
היו"ר קולט אביטל:
זה לפנים משורת הדין, אני חושבת שאפשר להבין מדוע.
מגלי והבה (קדימה):
– – לא יכולים לדברי שני נציגי ממשלה. היה לי ויכוח בישיבת סיעת קדימה עם השר אבי דיכטר, ואני משמיע את דברי. אמרתי שהמשטרה כשלה בטיפול באירוע. הייתי בין הראשונים שקראו להדחתו של מפקד המחוז הצפוני. מפקד מחוז שלא יודע איך לטפל באוכלוסייה שהוא אחראי עליה ימשיך לעשות טעויות. תושבי פקיעין הם לא פורעי חוק. אם יש פורעי חוק, תושבי פקיעין יעזרו למשטרה להביא אותם למעצר. זו עמדתם של כל תושבי פקיעין, זו עמדתם של כל מנהיגי העדה הדרוזית. לא ייתכן שמשטרת ישראל, בלי לחשוב, וגם להביא עובדות לא נכונות – יומיים מסיתים נגד העדה הדרוזית וממשיכים לטעון טענות שאין להן מקום.
היום – לצערי, לא הייתי כאן כשביקשו את הוועדה – אני לא סומך על בדיקת המשטרה, נקודה. לכן, אנחנו צריכים, גם ככנסת, לדרוש ועדת חקירה בלתי תלויה שתביא את האמת. יש לנו המון טענות למשטרה, ואני מטיל את האחריות על מפקד המחוז הצפוני.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חברת הכנסת נאדיה חילו – אחרונת הדוברים. לאחר מכן נעבור להצבעה.
נאדיה חילו (העבודה-מימד):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, גם אני הייתי מעורבת מהיום הראשון שהאירועים קרו שם, לצער כולנו – אירועים מאוד קשים, שגם התוצאה שלהם היום, וגם הפגיעות והתסכולים והחתכים והצלקות שנשארו הם מאוד עמוקים. אני סיירתי שם אתמול עם ועדת הפנים, ובסיור שלי אנחנו שוחחנו עם הרבה מאוד תושבים, גם עם נשים, גם עם ילדים. אני גם התרשמתי בצורה מאוד קשה מחציית גבולות מסוימת על-ידי המשטרה. אנחנו גם היינו במשטרה ודיברנו שם. אנחנו לא ועדת חקירה. הפערים בין דברי המשטרה לדברי התושבים היו מאוד גדולים. רק בשל הפערים האלה והצורך בגילוי האמת של מה שהיה שם מבחינת הפעלת שיקול הדעת, מבחינת הפגיעה בתושבים, מבחינת הירי שהיה, גם הכניסה לבית-התפילה, שזה חצייה מסוימת של גבול. אנחנו דיברנו שם עם האחראי על בית- התפילה, והוא גם הסביר שלמקום הזה נכנסו.
היו"ר קולט אביטל:
נא לסיים.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
– – –
נאדיה חילו (העבודה-מימד):
לכן, אני חושבת שצריך להפיק את הלקחים וצריך להקים ועדה כדי לבדוק ולבחון את הדברים. אני מאחלת לכפר הנפלא הזה שחי במשך הרבה מאוד שנים – ארבע עדות שם – להמשיך לחיות ולקיים את שיתוף הפעולה ואת החיים המשותפים של כל העדות שם. ככה צריך להמשיך ולהתגבר על המשבר הזה וללכת הלאה. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
חברי חברי הכנסת, מי שמנהל בדרך כלל את הדיון, מטבע הדברים לא יכול להשתתף בדיון, אבל אני בכל זאת רוצה לצרף גם את קולי, את אהדתי ואת תמיכתי בקהילה נפלאה זאת, ולהעביר גם מכאן את תקוותי שכולנו נדע להתגבר על המשבר הזה ולמצוא את הדרך להחזיר את השקט ולעשות צדק.
חברי חברי הכנסת, אני רוצה לעבור עכשיו להצבעה. אנחנו מצביעים. כיוון שהמציעים הסכימו לוועדת הפנים, אנחנו נצביע. בעד – ועדת הפנים, נגד – זה הסרה.
הצבעה מס' 6
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 24
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
היו"ר קולט אביטל:
בעד הצביעו 24, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שהנושא יעבור להמשך טיפולה של ועדת הפנים.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר קולט אביטל:
אנחנו עוברים להודעה של מזכיר הכנסת, מזכירת הכנסת במקרה הזה.
סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
ברשות יושבת-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הגנת השכר (תיקון מס' 24) (תלושי שכר), התשס"ח–2007; הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 5) (הודעה בעת רישום למוסדות חינוך), התשס"ח–2007.
לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה – תיקון), התשס"ח–2007. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. אנחנו ממשיכים בסדר-היום.
הצעת חוק מעמד ותיקי מלחמת העולם השנייה (תיקון), התשס"ח–2007
[מס' כ/176; "דברי הכנסת", חוב' ג', עמ' 11467; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר קולט אביטל:
אנחנו עוברים להצעות חוק. הצעת חוק מעמד ותיקי מלחמת העולם השנייה (תיקון), התשס"ח–2007. אני מזמינה את יושב-ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, חבר הכנסת פרופסור מיכאל נודלמן, להציג את הצעת החוק. בבקשה.
מיכאל נודלמן (יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות):
גברתי היושבת-ראש, שר נכבד וחברי הכנסת, הצעת החוק המונחת בפניכם לקריאה שנייה ושלישית מבקשת לשפר את מצבם של ותיקי המלחמה הנזקקים.
לפני שבע שנים, בתאריך 1 במאי 2000, קיבלה הכנסת חוק חשוב, את חוק הווטרנים של מלחמת העולם השנייה. עברו שבע שנים, ואנו חושבים שהגיע הזמן לתקן את חוק ותיקי מלחמת העולם השנייה ולשפר את התנאים של הווטרנים הנזקקים.
מדובר באוכלוסייה מבוגרת. צעיר ותיקי המלחמה הינו מעל גיל 80. אבל אני צריך להגיד שזאת אוכלוסייה פעילה מאוד; הם פעילים בבתי-ספר, בצבא, במוזיאונים. הלוואי שצעירים היו כל כך מרוצים ופעילים כמוהם. נוכחים פה יושב-ראש ארגון ותיקי מלחמת העולם השנייה, וולף סלומון, והסגנים שלו.
הזמן דוחק בנו להיטיב את מצבם של אלו שלחמו במלחמת העולם השנייה והצילו בגופם את העולם. חלקם במצב כלכלי קשה. אלו ותיקי המלחמה הנזקקים, ולהם אנחנו מבקשים להעניק יותר במסגרת הצעת החוק.
חברי הכנסת, הצעת החוק שלפניכם מבקשת להעניק לוותיקי המלחמה הנזקקים מענק הטבות מוגדל. בהתאם לחוק הווטרנים, כיום מקבלים מענק הטבות המשולם פעם בשנה לוותיק מלחמה הזכאי להבטחת הכנסה, והוא עומד על 15% מהשכר הממוצע, על-פי חוק הביטוח הלאומי. הצעת החוק מבקשת להעמיד את מענק ההטבות על 25% מהשכר הממוצע האמור.
בנוסף, הצעת החוק מציעה לקבוע כי מענק ההטבות האמור ישולם בשני חלקים שווים: מחציתו הראשונה לא יאוחר מ-9 במאי שהוא יום הניצחון על הגרמנים, ומחציתו השנייה בתחילת חודש אוגוסט בכל שנה. הצעת החוק מציעה גם שאלמנה או אלמן יקבלו את אותו מענק מרגע קבלת החוק.
אציין כי להצעת החוק יש עלות תקציבית העולה על 5 מיליוני ש"ח, אולם אין מדובר בהצעת חוק תקציבית, שכן הממשלה הביעה את הסכמתה להצעת החוק הזאת.
ברצוני להודות לחברי הכנסת ראובן ריבלין, מרינה סולודקין, יוסף שגאל ורוברט אילטוב אשר הציעו את הצעת החוק יחד עמי.
לפיכך אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה, אדוני. לחבר הכנסת ראובן ריבלין, שמדבר בטלפון בזה הרגע, יש הסתייגות. האם תרצה לעלות לנמק?
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
זה העוזרים שלו.
היו"ר קולט אביטל:
אני זוכרת שכשהוא היה יושב-ראש כנסת, הוא היה מוריד לנו אוזן.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אין אתי טלפון מעולם, זה שני עוזרי. אני מתנצל.
גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, אדוני יושב-ראש ועדת העלייה והקליטה, הייתי יחד עם חברי ועם חברים אחרים שותף לאותה חקיקה שהיא אומנם חקיקה פיסקלית, אבל היא בבחינת חקיקה ערכית בעיני. לא שהכסף לא חשוב; הכסף חשוב גם לאותם וטרנים הנמצאים היום אתנו ואשר חלקם רב גם בעשייה באותם ימים אשר העולם כולו עמד מול החיה הנאצית, והם כלוחמים וכיהודים הגנו בחירוף נפש על העולם החופשי וגם על עמנו. הם גם עלו לארץ. יולי אדלשטיין, חברי היושב כאן, תמיד היה מספר לי עד כמה הוא חייב להוריו הווטרנים אשר הגיעו לכאן לארץ – – –
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
הורי אשתי.
ראובן ריבלין (הליכוד):
הורי אשתו. נכון, כך אמרת לי.
הווטרנים אשר באו וגידלו כאן דור שבסופו של דבר מקיים את המדינה הזאת בתפקידים החשובים ביותר, אותם אלה שהיו מוצלים – לא אודים מוצלים, לא אנשים שנגררו למחנות, אלא אנשים אשר אמרו: אנחנו נקום ונילחם ונמגר את החיה הנוראה.
אנחנו חשבנו שצריך לתת להם יותר. יושב-ראש הוועדה, יחד עם חברי הוועדה עשו כל שביכולתם על מנת לנסות לשכנע את האוצר שהוא ירבה וייתן את אותם דמים, תרתי משמע, אשר אנחנו צריכים להשיב להם. אבל בסופו של דבר, למרות המאבק הקשה שניהלנו נגד האנשים באוצר, הם התרצו רק בחלק מהדרישות. אנחנו מסרנו ליושב-ראש הוועדה את השרביט כדי לנהל משא-ומתן ולהגיע למקסימום האפשרי. כי פעמים, כשאתה רוצה להביא – להיות במצב שבו תקבל את כל מה שאנחנו דרשנו, אנחנו נמצאים בחסר, שכן נלחמנו ונאבקנו למען אנשים שכה רבים חייבים להם – באמת – אין לתאר את אשר הם עשו למעננו.
אני מברך את יושב-ראש הוועדה; אומנם אנחנו, חברי הוועדה, לא יצאנו וריצינו את אותם וטרנים, אבל גם הם – אולי בגלל מצוקות התקציב בישראל – הבינו שמה שיושב-ראש הוועדה עשה היה הטוב ביותר האפשרי. אני מברך את כל חברי הוועדה שיזמו את החוק הזה, ויש לי הכבוד להיות ביניהם, ועלי לומר שהסתייגותי זו, גברתי, היא רק לצורך דיבור, וכמובן אצביע בעד הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית.
היו"ר קולט אביטל:
אם כך, אתה מציע שלא להצביע על ההסתייגות.
ראובן ריבלין (הליכוד):
ודאי שלא. ההסתייגות היתה הסתייגות לשם דיבור.
היו"ר קולט אביטל:
אוקיי. חבר הכנסת נודלמן, אתה רוצה להשיב? אין צורך.
אם כך, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. בעצם אנחנו עוברים על החוק כולו בקריאה שנייה, כיוון שאין הסתייגויות. נא להצביע.
הצבעה מס' 7
בעד סעיפים 1–3 – 15
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–3 נתקבלו.
היו"ר קולט אביטל:
בעד – 15, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת שהצעת חוק מעמד ותיקי מלחמת העולם השנייה (תיקון), התשס"ח–2007, התקבלה בקריאה שנייה.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים עכשיו להצבעה בקריאה שלישית. נא להצביע.
הצבעה מס' 8
בעד החוק – 15
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק מעמד ותיקי מלחמת העולם השנייה (תיקון), התשס"ח–2007, נתקבל.
היו"ר קולט אביטל:
15 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת שהצעת החוק, כנוסח הוועדה, עברה בקריאה שלישית ותירשם בספר החוקים.
חבר הכנסת נודלמן, תרצה להודות?
מיכאל נודלמן (יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות):
חברי הכנסת, בראש ובראשונה אני רוצה להודות לכולכם על כך שהצבעתם פה-אחד בעד החוק הזה. לאנשים האלה מגיע יותר מהצבעה שלנו פה-אחד ויותר מכל הדברים שרצינו לתת להם.
אני מודה כמובן לכל מי שעזר בקידום החקיקה הזאת; לעורך-הדין עידו עשת, עוזר בכיר ליועצת המשפטית לכנסת, ולכל צוות ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בראשות הגברת דנה גורדון. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה.
הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 34), התשס"ח–2007
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/334).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר קולט אביטל:
אנחנו עוברים לסעיף הבא: הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 34), התשס"ח–2007, קריאה ראשונה. אני מזמינה את השר משולם נהרי להציג את הצעת החוק.
השר משולם נהרי:
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק המונחת לפניכם גובשה ברשות לניירות ערך ונועדה להסדיר כמה נושאים במקובץ, בהתאם לפירוט דלהלן:
1. מוצע להוסיף לסוגי התשקיף שלגביהם הרשות רשאית לקבוע סדרי טיפול מיוחדים גם תשקיף מדף, קרי תשקיף מיוחד שאפשר להציע לפיו ניירות ערך לציבור כמה פעמים במהלך שנתיים ממועד פרסומו, ולהסמיך את שר האוצר לשנות את רשימת סוגי התשקיפים הקבועה בחוק.
2. מוצע לאפשר שימוש בתשקיף מדף גם לתאגיד שהוראות פרק ה'3 לחוק חלות עליו – תאגיד ברישום כפול – ולקבוע כי סמכות שר האוצר לקבוע בתקנות תנאים להצעת ניירות ערך על-פי תשקיף מדף תחול גם על תאגידים כאמור.
3. מוצע לקבוע כי מועד פרסום תשקיף יהיה מועד פרסומו במערכת הדיווח האלקטרונית של הרשות – המגנ"א, ולא במועד פרסומו בעיתונות כקבוע כיום. בהתאמה, מניין הימים לצורך חישוב התקופה להגשת הזמנות, כלומר, פרק הזמן המזערי שרק בסיומו מותר למכור ניירות ערך על-פי התשקיף, יחל אף הוא ממועד הדיווח האלקטרוני. כמו כן מוצע להבהיר כי במקרה שפורסמה הודעה משלימה לתשקיף, מועד התשקיף ייקבע על-פי תאריך פרסום ההודעה המשלימה. כן מוצע לקבוע חובה לפרסם את התשקיף בתוך שבעה ימים ממועד מתן ההיתר לפרסמו.
4. מוצע להחליף את הפירוט המופיע בסעיפים שונים בחוק לעניין חובת פרסום הודעות בעיתונים בסעיף הסכמה אחד להתקנת תקנות בעניין זה, כדי ליצור אחידות סביב עניין הפרסום בעיתונות, ולצמצם את היקפו, לנוכח קיומו של אמצעי אלטרנטיבי ויעיל לפרסום – דיווח באמצעות המגנ"א. למי שרוצה לדעת, המגנ"א היא מערכת גילוי נאות אלקטרונית.
5. מוצע להטיל על נושא משרה בכירה בתאגיד את חובת מסירת ההודעה לתאגיד במקום שבו התאגיד חייב בגילוי, בדומה לחובה החלה כבר עתה על בעלי עניין.
6. מוצע להסמיך את הבורסה לקבוע בתקנון כללים גם לעניין חיוב חברה שכל המניות בהון המוצא שלה יירשמו על שם חברה לרישומים, ולקבוע כללים לחריגה מהכללים האמורים, בין השאר לגבי חברות שניירות ערך שלהן רשומים למסחר בבורסה מחוץ לישראל ולגבי חברות שהתאגדו מחוץ לישראל.
7. מוצע להחיל את ההגנה הניתנת למסלקת הבורסה כאשר היא פועלת כ- CCP- צד נגדי מרכזי – גם על העברת ניירות ערך ותמורתם בין ברוקר וקסטודיאן – משמורן – שנעשית כפעולה משלימה לעסקה הנעשית בבורסה.
כן מוצע לתקן את הגדרת "שוק מוסדר", שהוא אחד ממרכיבי הגדרת "בורסה", שחלות עליה ההוראות בדבר יציבות מסלקות, כך שיובהר שההגנה כאמור, הניתנת למסלקת הבורסה, תחול כאשר מערכת המסחר שבאמצעותה המסחר מתנהל בשוק המוסדר פועלת על-פי כללים שנקבעו על-ידי מי שרשאי לקובעם באחת מהמדינות שבהן המסחר מתנהל.
נוסף על כך מוצע להבהיר שההגנה הניתנת למסלקת הבורסה חלה גם כאשר היא פועלת כ-CCP כשהיא סולקת עסקאות מֶכר חוזר בהתאם להסדר עסקאות מכר חוזר בניירות ערך אשר אושרו לפני כמה חודשים במסגרת חוק הסכמים פיננסיים, התשס"ו-2006.
8. לבסוף מוצעות התאמות בתוספת השנייה לחוק, עקב שינויים שחלו לאחרונה בשמות רשימות מסחר של בורסת הנאסד"ק והסכמת שר האוצר לערוך בעתיד שינויים טכניים בתוספת האמורה.
אציין כי במקביל להצעת החוק גובשו לאחרונה גם תיקונים לתקנות לפי החוק, המעגנים את הדברים האמורים בהתאמה.
אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
אני מודה לך, אדוני השר. אנחנו עוברים עכשיו לדיון. ראשון המתדיינים, חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח. חבר הכנסת יעקב מרגי – מוותר. חבר הכנסת חיים אורון – אינו נוכח. חבר הכנסת יעקב כהן – גם הוא אינו נוכח. חבר הכנסת נסים זאב – מוותר. מה קרה?
ובכן, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע על הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 34), התשס"ח–2007, בקריאה ראשונה. לא היה דיון.
הצבעה מס' 9
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 34), התשס"ח–2007, לוועדת הכספים נתקבלה.
היו"ר קולט אביטל:
בעד – 10, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת שהצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 34), התשס"ח–2007, התקבלה בקריאה ראשונה, ותועבר לדיון בוועדת הכספים לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.
הצעת חוק ציוד רפואי, התשס"ח–2007
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/337).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר קולט אביטל:
אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: הצעת חוק ציוד רפואי, התשס"ח–2007, קריאה ראשונה. אני מזמינה את שר הבריאות יעקב בן-יזרי להציג את הצעת החוק.
שר הבריאות יעקב בן-יזרי:
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, מונחת לפניכם הצעת חוק ציוד רפואי לאישור בקריאה ראשונה. היקף השימוש בציוד רפואי במסגרת טיפול רפואי התרחב בשיעור ניכר בשנים האחרונות וצפוי כי יתרחב עוד יותר בעתיד. כיום יש בשוק הרחב שורה ארוכה של מוצרים המשמשים למילוי פונקציות מגוונות במסגרת הטיפול הרפואי, כגון אבחון, סיוע למערכות הגוף, החלפת מפרקים ועוד ועוד.
עד היום לא עוגן בחקיקה בישראל מנגנון לפיקוח על ציוד רפואי מההיבט של שמירה על בריאות ציבור המשתמשים בציוד הרפואי והמטופלים באמצעותו ולא נקבע הסדר כללי המתנה את השימוש בציוד רפואי בעמידה בתנאים כלשהם ומאפשר קיום בקרה – – –
ראובן ריבלין (הליכוד):
כבוד השר, החוק מאפשר לך לקבוע כל מה שאתה רוצה כדי לבדוק את תקינותו של הציוד – – –
שר הבריאות יעקב בן-יזרי:
זאת הכוונה בהצעת החוק.
ראובן ריבלין (הליכוד):
גם החוק הקיים מאפשר לך – אתה יכול לעשות את זה בתקנות – – –
שר הבריאות יעקב בן-יזרי:
אם המשפטנים קבעו שזה לא מספיק בתקנה, וצריך חקיקה, מי אני – – –
ראובן ריבלין (הליכוד):
אמרו להם לא לטפל – – –
שר הבריאות יעקב בן-יזרי:
מצב זה מונע ממשרד הבריאות לממש חלק משמעותי מחובתו לשמור על בריאות הציבור.
מטרת החוק המוצע לקבוע הסדר כללי לפיקוח על ציוד רפואי, בין השאר באמצעות חובת רישום של מכשירים רפואיים שמחמת מהותם נדרשת בדיקת איכות ובטיחות רפואית, באופן שיגן על בריאות המטופלים והמטפלים טרם שיווקם.
הצעת החוק משתלבת במגמה העולמית להחיל פיקוח חוקי על ציוד רפואי למינהו. ביסודה של מגמה זו התפיסה שהסיכון שבשימוש בציוד רפואי מצדיק, בנסיבות מסוימות, את התניית השימוש בו בקבלת אישור מראש לבטיחותו הרפואית ואת הענקת הסמכות להגביל את השימוש בציוד, בדומה לדין החל על תרופות, בהתאם להוראות פקודת הרוקחים (נוסח חדש), התשמ"א-1981, להלן – פקודת הרופאים.
אודה לכם אם תאשרו הצעת חוק זו, המעמידה את מדינת ישראל בשורה אחת עם המדינות המתקדמות בעולם ומשמשת נדבך חשוב נוסף בפועלו היומיומי של משרד הבריאות בשמירה על בריאות העם והציבור. תודה רבה לכם.
היו"ר קולט אביטל:
אני מודה לך, אדוני השר. יש רשימת דוברים, אבל דומני שאיש מהם אינו מעוניין לדבר. חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח. חבר הכנסת יעקב מרגי – ויתר. חברי הכנסת חיים אורון ויעקב כהן – אינם נוכחים. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה.
נסים זאב (ש"ס):
גברתי היושבת בראש, אדוני השר, אני ודאי תומך בחוק, ואני חושב שהגיע הזמן שהנושא הזה יעוגן בחוק. לציוד רפואי יש משמעות, ולא יכול להיות מצב, כמו למשל בניירות ערך, שכל אחד פותח חברה והשוק פתוח. צריך שתהיה בקרה, כדי שהציוד יעמוד בתקנים של משרד הבריאות.
אני רק חושש קצת מדבר אחד – יכול להיות שבגלל התחרות ובגלל הקשרים שיש לחברות מסוימות עם משרד הבריאות, עלולים לשלול מחברות מתחרות קטנות יותר את האפשרות להיכנס לשוק. השאלה היא אם הבקרה תהיה נטו של משרד הבריאות, שהוא הגוף המפקח ובעצם מי שקובע את התקן.
דרך אגב, זה קיים גם בציוד לא רפואי. לצערנו הרב, היום הכול בא מסין, כמו למשל נורות או פלורוסנטים; יש כאלה שמגיעים מאיטליה ויש כאלה מסין, ואנחנו יודעים מה הפער והמשמעות מבחינת הטיב ויכולת העמידה של נורה כזאת לעומת נורה אחרת. כך גם בציוד רפואי – אין לי ספק בכך. השאלה היא אם הבקרה תהיה נטו של משרד הבריאות, כלומר אם הוא יהיה הגוף הבלעדי שיפקח וייתן את האישור לכל החברות החדשות והקיימות בשוק הזה.
משה שרוני (גיל):
בקרה ברוטו של משרד הבריאות.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. תיכף נעבור להצבעה, אדוני השר, אני רוצה לנצל את העובדה שאתה נמצא פה ולומר לך שאנחנו נצביע בעד הצעת חוק ציוד רפואי, אבל, אדוני השר, אמי אושפזה בשבוע שעבר בבית-חולים מרכזי בתל-אביב – זוהמה כזאת מימי לא ראיתי. אתה יכול לדאוג לציוד רפואי עד מחרתיים, אבל אם הזוהמה והלכלוך שאני מצאתי בבית-החולים הזה תמשיך להתקיים, אנחנו נעבור חורף קשה מאוד. אני מבקשת ממך שתיקח את זה לתשומת לבך ותטפל בזה.
שר הבריאות יעקב בן-יזרי:
איזה בית-חולים זה?
היו"ר קולט אביטל:
בית-החולים "איכילוב".
שר הבריאות יעקב בן-יזרי:
אחר כך תיתני לי את הפרטים.
היו"ר קולט אביטל:
מסרתי.
אנחנו עוברים להצבעה.
הצבעה מס' 10
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק ציוד רפואי, התשס"ח–2007, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר קולט אביטל:
ובכן, בעד הצביעו עשרה, בתוספת קולו של השר נהרי 11, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת שהצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.
הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 35) (זכאות לדרכון דיפלומטי), התשס"ח–2007
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/178).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר קולט אביטל:
הנושא הבא: הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 35) (זכאות לדרכון דיפלומטי), התשס"ח–2007, של חברי הכנסת ליה שמטוב ונסים זאב – קריאה ראשונה. חבר הכנסת נסים זאב, אני מבינה שאתה מציג את הצעת החוק.
נסים זאב (ש"ס):
גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם בנושא זכאות לדרכון דיפלומטי. מדינת ישראל, באמצעות משרד החוץ, מנפיקה כנוהג בין-לאומי דרכונים רשמיים משני סוגים: דרכון דיפלומטי ודרכון שירות. חוק הדרכונים, התשי"ב–1952, לא חל על דרכונים אלה, והזכאות להם מעוגנת בנהלים פנימיים של משרד החוץ, בעיקר בפרק 17 לתקנון שירות החוץ.
תקנון שירות החוץ מגדיר דרכון דיפלומטי – דרכון של מדינת ישראל המונפק על-ידי משרד החוץ לממלאים תפקידים דיפלומטיים בנציגויות משרד החוץ בחוץ-לארץ, לנושאי משרות בשירות החוץ וכן לאנשים אחרים העוסקים בענייני המדינה הנושאים אופי דיפלומטי שיש עניין להעניק להם דרכון כזה.
תקנון שירות החוץ קובע את רשימת הזכאים לדרכון דיפלומטי, ובהם נושאי משרות שאינם עובדי משרד החוץ, כגון נשיא המדינה ורעייתו, נשיא המדינה לשעבר, ראש הממשלה ושרי הממשלה, יושב-ראש הכנסת, שופטי בית-המשפט העליון, מבקר המדינה, הרבנים הראשיים לישראל, נגיד בנק ישראל, היועץ המשפטי לממשלה – – –
יעקב מרגי (ש"ס):
– – –
נסים זאב (ש"ס):
חשוב לציין את כל מי שמקבלים דרכון דיפלומטי, כדי שידעו על מה מדובר. מקבלים גם פרקליט המדינה, המנהל הכללי של בית הנשיא – מנהל כללי שהוא בסך הכול פקיד, עם כל הכבוד לעובדה שהוא נקרא מנהל.
תקנון שירות החוץ מגדיר דרכון שירות: "דרכון של מדינת ישראל המונפק על-ידי משרד החוץ לממלאי תפקידים בשירות המדינה או מטעמה הנוסעים לחוץ-לארץ במסגרת ביצוע תפקידים רשמיים בשליחות המדינה או למענה, שאין הצדקה להעניק להם דרכון דיפלומטי".
בסעיף 10(ב) לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם נקבע כי "חבר הכנסת היוצא את המדינה זכאי לקבל דרכון שירות". סעיף זה נקבע בחוק עם חקיקתו בשנת 1951, ומטרתו היתה להקל על חברי הכנסת את נסיעותיהם לחוץ-לארץ, ולהשוות את מעמדם לזה של פקידים ושליחים שצוידו בדרכוני שירות.
בשל מעמדם של חברי הכנסת, חברי הרשות המחוקקת, הנוסעים תדיר בנסיעות רשמיות לחוץ-לארץ בתוקף תפקידם, ראוי כי זכאותם לדרכון רשמי לא תפחת מזכאותם של פקידי הממשלה הבכירים. לכן מוצע בהצעת החוק המתפרסמת בזה לשנות את חוק החסינות כך שייקבע כי חברי הכנסת זכאים לדרכונים דיפלומטיים חלף דרכוני השירות.
יובהר כי נושאי דרכונים רשמיים המשרתים דרך קבע בחוץ-לארץ זכאים, בתוקף היותם מואמנים למדינה שבה הם משרתים, לזכויות כגון חסינות משיפוט ופטור ממסים. לנושאי דרכונים רשמיים אחרים מכל סוג אין חסינויות או זכויות יתר כאמור.
עד כאן התורה שבכתב, שהייתי חייב לקרוא מתוך הכתב, אבל אני רוצה לומר בשתי מלים למה אנחנו כן זקוקים לדרכון דיפלומטי. יש בורות בעולם, כולל בארצות-הברית. כשאתה בא עם דרכון שירות, קודם כול צריך לבדוק אם זה דרכון כשיר, אם הוא בכלל דרכון אמיתי או שהוא מזויף. אתה עומד יותר זמן בתור, כי אתה מתבקש להוכיח את חפותך, להוכיח שזה דרכון רציני מטעם מדינת ישראל.
היו"ר קולט אביטל:
חבר הכנסת זאב, אני רק יכולה לנחם אותך בדבר אחד. לי יש דרכון דיפלומטי. הוא לא מסב לי שום זכות וכשאני באה לארצות-הברית, האמן לי, דווקא בגלל שיש לי דרכון דיפלומטי עורכים עלי פי-שניים חיפושים. זכותך לרצות ואני אשמח להצביע בעד, אבל אני רק רוצה שתדע שבכל פעם שאני עוברת בכל מקום בארצות-הברית, בודקים אותי פי-שניים בגלל הדרכון הדיפלומטי.
יואל חסון (קדימה):
היא כל כך יפה, היא כל כך יפה.
נסים זאב (ש"ס):
סליחה, אנחנו לא מתעסקים עכשיו במכון ליופי. חברי, חבר הכנסת חסון, אנחנו מביאים הצעת חוק, לא שתיתן זכויות יתר. היושבת בראש, אני מבקש שתביני, שאנחנו לא מבקשים זכויות יתר. אין לנו רצון בזכויות יתר. אנחנו רוצים שיזהו אותנו בעולם, שאנחנו דיפלומטים בתפקיד של חבר כנסת. על כל דרכון דיפלומטי כתוב מה תפקידו של אותו אדם – האם הוא נשיא מדינה לשעבר או נשיא בהווה, האם הוא מנהל לשכת בית הנשיא, האם הוא שר בממשלת ישראל וכן הלאה. אנחנו לא מבקשים זכויות יתר. ולכן אנחנו מבקשים מחברי הכנסת להצביע בעד הצעת החוק. מיותר לקיים דיון בנושא, כי ויתרנו על הנושאים הקודמים.
היו"ר קולט אביטל:
אבל נרשמו חברי כנסת לדיון.
נסים זאב (ש"ס):
אני רוצה להאמין שכולם יצביעו בעד.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב, בכל זאת יש רשימת מתדיינים וחובתי לשאול אותם אם הם רוצים להמשיך ולהתדיין.
נסים זאב (ש"ס):
סליחה, יש כאן חברת כנסת שגם היא מציעה ויש לה זכות דיבור בוודאי.
היו"ר קולט אביטל:
חברת הכנסת ליה שמטוב, את רוצה להגיד כמה מלים? לאחר מכן ידברו חברי הכנסת שנרשמו. אני מבקשת שתדברי בקצרה, כי בדרך כלל לא כך מקובל.
נסים זאב (ש"ס):
הבאנו שתי הצעות חוק ושילבנו אותן. יש לה זכות דיבור.
היו"ר קולט אביטל:
זאת הצעת חוק משולבת?
נסים זאב (ש"ס):
כן.
היו"ר קולט אביטל:
בבקשה, גברתי.
ליה שמטוב (ישראל ביתנו):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק שאנחנו דנים בה היום בנושא הדרכונים הדיפלומטיים, נולדה בעקבות מקרים רבים שבהם חברי הכנסת עוכבו בשדות תעופה שונים בעולם. הסיבה לכך היא שגורמים רבים אינם מכירים כלל את דרכוני השירות הניתנים לחברי הכנסת. לאחר דיון שנערך בנשיאות הכנסת במושב הקודם קיבלתי פניות מחברים בנשיאות בבקשה לקדם את הצעת החוק ולהביא אותה להצבעה.
חבר הכנסת נסים זאב הגיש גם הוא הצעת חוק זהה לחלוטין ואנחנו איחדנו את שתי הצעות החוק בוועדת הכנסת. כפי שאמרת, גברתי היושבת-ראש, הדרכון הדיפלומטי אינו מעניק הטבות כספיות כלשהן, אינו פוטר את המחזיק בדרכון מבדיקה מלאה של המכס בכניסה לישראל. הדרכון אינו מעניק חסינות מסוג זה או אחר, אלא מהווה כלי עבודה חשוב לחברי הכנסת ולכל נציג רשמי של מדינת ישראל.
אפשר לראות את הצעת החוק וגם לחגוג עליה או להציג את הנושא כאילו חברי הכנסת רוצים לסדר לעצמם הטבות או משהו אחר, אך לא כך הדבר. אני מבקשת מחברי הכנסת לאשר את ההצעה בקריאה ראשונה. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת פרוש – אינו נמצא. חבר הכנסת מרגי – ויתר. חבר הכנסת אורון – אינו נמצא. חבר הכנסת כהן – אינו נמצא. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת שלי יחימוביץ, ולאחר מכן נצביע ונשפיע.
יואל חסון (קדימה):
שימי לב לחבורה המגובשת שם, איך כולם התרכזו שם בפינה, גברתי היושבת-ראש.
משה שרוני (גיל):
איפה אנשי קדימה? נעלמו.
יואל חסון (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת המלוכדים והמגובשים מולי, כבוד השר, אני די מתפלא על כך שהצעת החוק הזאת הגיעה להצבעה כאן בכנסת בשלב כל כך מאוחר, אחרי 60 שנה, שרק עכשיו הגיעו למסקנה שחבר הכנסת, חבר הפרלמנט של מדינת ישראל, זכאי לדרכון דיפלומטי.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
למה עד עכשיו לא היה דרכון דיפלומטי לחברי הכנסת?
היו"ר קולט אביטל:
הוא כבר הסביר. תמשיך, תמשיך.
נסים זאב (ש"ס):
בגלל הערבים.
יואל חסון (קדימה):
אתה רואה, זה קצת מפתיע שאני תומך. חברי, גם אם היו סיבות כאלה ואחרות, עדיין זה קצת מפתיע.
ישראל חסון (ישראל ביתנו):
צריך לחייב חברי כנסת כמו טיבי לקחת דרכון דיפלומטי ישראלי. הוא לא ייקח?
יואל חסון (קדימה):
הוא לא ייקח? פתרנו את הבעיה. אפשר לחלק אותם. חבר הכנסת טיבי, זה נרשם בפרוטוקול, תיקח או לא תיקח?
חברי חברי הכנסת, אני רוצה לומר שנראה לי שאחרי 60 שנה הגיע הזמן שהפרלמנט היחיד בעולם שעד היום לא נתן דרכונים דיפלומטיים לחבריו – יינתן דרכון דיפלומטי.
אני רוצה לברך את חברת הכנסת שמטוב ואת חבר הכנסת זאב על האומץ. האמת היא שצריך קצת אומץ כדי להביא הצעת חוק כזאת בתקופה שבה נראה כאילו חברי הכנסת רוצים הטבות. יש אנשים שרואים בזה הטבה ויש אנשים שרואים בזה איזשהו סמל סטטוס נוסף שניתן לחברי הכנסת. האמת היא שאני רואה בזה יותר סמל סטטוס לבניין הזה ופחות לאנשים, כי האנשים כאן מתחלפים. אני חושב שזה קשור לשאלה איך הכנסת תופסת את עצמה ואיך היא רואה את עצמה. בסופו של דבר, חבר הכנסת שנמצא באיזושהי מדינה בעולם, נמצא בנמל תעופה או בכל מקום, יוכל להציג את עצמו בצורה ראויה, ברורה ונהירה ולא באיזשהו דרכון מוזר.
אני יכול להגיד לכם שעד היום, במסעותי השונים בעולם, השתמשתי בדרכון הפרטי שלי – ברוב המקרים העדפתי זאת. בפעם הראשונה שהשתמשתי בדרכון והתחילו לשאול אותי שאלות, הסתכלו ולא הבינו מה פשר הצבע שלו, מה זה service – העדפתי לקחת את הדרכון שלי. תמיד הייתי לוקח את שני הדרכונים, כדי שאם אצטרך להזדהות תהיה לי דרך לעשות זאת – במקרה חירום כזה או אחר.
אני חושב שדרכון דיפלומטי הוא לא עניין אישי; זה לא עניין שלנו, זה עניין של הבניין הזה, וראוי שחברי הכנסת ישמרו על מעמדם, כי כשהם שומרים על מעמדם הם שומרים על מעמד הבית הזה. היום זה אנחנו, מחר זה אחרים, אבל הבית הזה נשמר תמיד, ועל מעמדו ראוי וחשוב לשמור. תודה, גברתי.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חברת הכנסת שלי יחימוביץ.
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, יש לי הצעה הרבה יותר פשוטה – אל תשתמשו בדרכון השירות, תשתמשו בדרכון רגיל, כאחד האדם. לא יקרה לנו שום דבר. אני חושבת שאנחנו מבזבזים את זמננו ואת זמנה של הכנסת לריק, ואני קוראת לכם להתנגד להצעת החוק הזאת. לא יקרה לנו דבר וחצי דבר ושערה משערות ראשינו לא תיפול אם נשתמש בדרכון כאחד האדם. אנחנו לא דיפלומטים; אנחנו חברי הכנסת, שליחי הציבור. אפשר להסתדר עם הדרכון הרגיל. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה.
אנחנו עוברים אפוא להצבעה על הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 35) (זכאות לדרכון דיפלומטי). נא להצביע.
הצבעה מס' 11
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13
נגד – 1
נמנעים – 1
ההצעה להעביר את הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 35)
(זכאות לדרכון דיפלומטי), התשס"ח–2007, לוועדת הכנסת נתקבלה.
היו"ר קולט אביטל:
בעד – 13, מתנגד אחד ונמנע אחד. אני קובעת שהצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 35) (זכאות לדרכון דיפלומטי) התקבלה בקריאה ראשונה ותועבר לדיון בוועדת הכנסת לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.
יואל חסון (קדימה):
חבר הכנסת יוחנן – – –
היו"ר קולט אביטל:
מי זה יוחנן?
יואל חסון (קדימה):
חבר הכנסת יוחנן פלסנר.
היו"ר קולט אביטל:
לא ראיתי.
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
הוא היה. הגיח, הצביע והלך.
היו"ר קולט אביטל:
בזה תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, כ"ה בחשוון תשס"ח, 6 בנובמבר 2007, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 19:23.