דברי הכנסת
תוכן העניינים
הצעה לסדר 4
מוחמד ברכה (חד"ש): 4
הצעות לסדר-היום 5
החלטת היועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה נוספת נגד ראש הממשלה 5
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): 5
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 6
גדעון סער (הליכוד): 7
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 7
חילופי גברי בוועדות הכנסת 8
דוד טל (יו"ר ועדת הכנסת): 8
הצעות לסדר-היום 10
החלטת היועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה נוספת נגד ראש הממשלה 10
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 10
דוד אזולאי (ש"ס): 11
יואל חסון (קדימה): 12
שר המשפטים דניאל פרידמן: 14
הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת הענישה על עבירות כלפי אנשי צוות רפואי), התשס"ז–2007 16
חיים אורון (מרצ): 17
שר הפנים מאיר שטרית: 23
שר הפנים מאיר שטרית: 23
חיים אורון (מרצ): 25
הצעת חוק פינוי היישוב היהודי מחברון, התשס"ז–2007 26
יוסף ביילין (מרצ): 26
יוסף ביילין (מרצ): 27
השרה רוחמה אברהם-בלילא: 33
יוסף ביילין (מרצ): 34
הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון – ענישה והגבלה), התשס"ז- 2007 35
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 36
השרה רוחמה אברהם-בלילא: 38
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 40
הצעת חוק מידע גנטי (תיקון – הוראת בית-משפט על עריכת בדיקות גנטיות להורות), התשס"ז–2007 42
איתן כבל (העבודה-מימד): 43
שר הפנים מאיר שטרית: 44
הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – אי-מינוי לשר מי שהורשע בעבירת מין) 46
יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 46
שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: 50
יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 53
הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – יידוע לקוחות בדבר אתרים פוגעניים במרשתת ואפשרויות ההגנה מפניהם), התשס"ז–2006 55
אלכס מילר (ישראל ביתנו): 55
הצעת חוק קביעת מוות מוחי-נשימתי, התשס"ז–2007 57
עתניאל שנלר (קדימה): 57
שר הבריאות יעקב בן-יזרי: 58
משה גפני (יהדות התורה): 59
הצעת חוק כרטיסי חיוב (תיקון – איסור פרסום פרטי כרטיס האשראי), התשס"ז–2007 61
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 61
הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – צמצום החסינות בפני חיפוש בשל חשד לעבירה נגד ביטחון המדינה), התשס"ז–2007 62
עתניאל שנלר (קדימה): 62
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 63
עתניאל שנלר (קדימה): 65
הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס לתרופות אונקולוגיות שאינן כלולות בסל הבריאות), התשס"ז–2007 66
(הצעת חבר הכנסת דוד אזולאי) 66
דוד אזולאי (ש"ס): 67
הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס לתרופות אונקולוגיות שאינן כלולות בסל הבריאות), התשס"ז–2007 67
סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 68
הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – איסור התקשרות עם גורם מפלה), 69
התשס"ו–2006 69
דב חנין (חד"ש): 69
דב חנין (חד"ש): 74
השר משולם נהרי: 74
דב חנין (חד"ש): 74
הצעת חוק מגן דוד אדום (תיקון מס' 6) (סמל האגודה), התשס"ח–2007 78
שר הבריאות יעקב בן-יזרי: 78
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 79
סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 79
חוברת ג'
ישיבה קנ"ט
הישיבה המאה-חמישים-ותשע של הכנסת השבע-עשרה
יום רביעי, י"ב בחשוון התשס"ח (24 באוקטובר 2007)
ירושלים, הכנסת, שעה 11:00
הצעה לסדר
היו"ר דליה איציק:
חברי חברי הכנסת, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי, י"ב בחשוון התשס"ח, 24 באוקטובר 2007.
חבר הכנסת ברכה, אני מבינה שיש לך משהו נורא דחוף. בבקשה, קח את המיקרופון. לפנים משורת הדין, אני רוצה לשמוע. על-פי התקנון אתה צריך להגיש את זה בכתב, אדוני, אבל נתתי לך לפנים משורת הדין.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אני מודה לגברתי.
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני השר, ציפיתי שגם השר לביטחון פנים יהיה כאן. שלשום היו בכלא "קציעות" התנגשויות בין אסירים לבין סוהרים, ונהרג אחד האסירים. קוראים לו מוחמד אשכר. האסירים האלה נשפטו למאסר, חלקם אפילו נמצאים במעצר מינהלי, אפילו ללא משפט. הם לא נשפטו למוות. אסירים חסרי ישע יושבים בבתי-כלא ונתקלים בברוטליות חסרת תקדים של שלטונות השב"ס, שלטונות בתי-הסוהר.
גברתי היושבת-ראש, יש עכשיו יחידה חדשה שקוראים לה "נחשון", שמתמחה בדיכוי ברוטלי. ראיתי אותם בבילעין לפני כשנה, ששם עשו כנראה סטאז' על המפגינים, כדי שיגשימו אותו על האסירים. שלשום פורסם ב"הארץ" שהסוהרים השתמשו בעת דיכוי האסירים בנשק חדש שאינו מותר. אני מבקש גרסה רשמית של ממשלת ישראל בנוגע לכל הדברים האלה, גם יחידת "נחשון", גם הנשק החדש וגם ההרג של אנשים חסרי ישע שנמצאים בבתי-הכלא. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני.
הצעות לסדר-היום
החלטת היועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה נוספת נגד ראש הממשלה
היו"ר דליה איציק:
חברי חברי הכנסת, הסעיף הראשון על סדר-היום: החלטת היועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה נוספת נגד ראש הממשלה. להזכירכם, אלה הצעות דחופות לסדר-היום שמספרן 3626, 3639, 3644, 3652, 3635, 3661 ו-3668. שלוש דקות. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, השבוע תהו פרשנים מדוע לפתע פתאום פורסמה הידיעה שלפיה היה ניסיון התנקשות או תכנון התנקשות כלשהו בחייו של ראש הממשלה אהוד אולמרט. והיום היה בוועדת הכספים דיון על העברת הסמכויות לגבי אדמות מדינה מהנציב העליון לידיו של שר האוצר, והתקיים דיון בשאלה אם אפשר להפקיד כוח כה רב בידיו של אדם אחד, שר האוצר. בכל הסוגיות האלה, כחוט השני עוברת דרכן ידיעה אחת, שאי-אפשר להתעלם ממנה, למרות מאמצים קשים ביותר של לשכת ראש הממשלה לעמעם את הדיון הציבורי בעניין הפרשיות הפליליות: כל הזמן עולה שם אחד, אהוד אולמרט. מדוע להפקיד קרקעות מדינה בידיו של אדם שכבר הוכח על-פי דוח המבקר שגם בהונה של המדינה הוא משתמש כדי להעניק אותו ללקוחות של חברו הקרוב?
האם הידיעה על ניסיון ההתנקשות היתה בעקבות פרסום הכתבה של מוטי גילת ב"ידיעות אחרונות", ששפכה אור על החקירות המתנהלות נגד ראש הממשלה? ראש ממשלה מכהן, הנתון בחקירות פליליות, אינטנסיביות ורבות כל כך, ובאותו זמן מנהל מערכה נמרצת נגד כל מערכות שלטון החוק, מבית-המשפט העליון דרך מבקר המדינה וכל מה שביניהם, אינו יכול לזכות לאמונו של הציבור כאשר הוא מוביל מהלכים מדיניים או כל מהלך אחר בעל משמעות, ולעולם לא יהיה נקי מן החשד כי הוא מבצע מהלכים כאלה אך ורק כדי להסיט את תשומת הלב מהחקירות המתנהלות נגדו.
אני, חברי חברי הכנסת, אשת שלום בעמדותי המדיניות, ומי כמוני רוצה בקידומו של תהליך מדיני. ובכל זאת אני אומרת כאן בכאב, שאני, כמי שמצדדת במהלך מדיני, אינני חושבת שראש ממשלה שנתון בחקירות פליליות אינטנסיביות כאלה יש לו לגיטימציה לנהל תהליך מדיני. תהליך מדיני דרמטי מנהלים מתוך ניקיון כפיים, ולא כספין; מתוך השקפת עולם, ולא כתרגיל לעמעם דיון ציבורי בפרשיות הפליליות.
יכול להיות שבסופו של התהליך הזה – ואני אומרת זאת בציניות, למי שלא מבין – יהיה שלום כולל במזרח התיכון ומזרח תיכון חדש, אבל אנחנו נישאר רפובליקת בננות מושחתת, חס וחלילה. העסקה הזאת איננה מקובלת עלי. חוסן פנימי חשוב לפחות כמו שלום. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
תודה. נמצאת אתנו קבוצת "צופים" מהרצלייה. שלום לכם וברוכים הבאים.
חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – איננו כאן. חבר הכנסת אריה אלדד – בבקשה, אדוני.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, לממשלות בישראל יש שם – שם משפחה, שם פרטי, לפעמים גם שם נוסף. תמיד יזכירו את ראש הממשלה, בדרך כלל גם את מעשיו, את מחדליו, את המאורעות הגדולים שאירעו בתקופתו. ממשלת בן-גוריון הראשונה לעולם תהיה ממשלת הקמת המדינה ושנות העלייה הגדולות. ממשלת אשכול, שיכלה להיות ממשלת המיתון, תיזכר לנצח כממשלת מלחמת ששת הימים. ממשלת גולדה לעולם תהיה ממשלת מלחמת יום הכיפורים. ממשלת שרון תהיה ממשלת ההתנתקות, וממשלת אולמרט, שתיכנס להיסטוריה כממשלת הכישלון בלבנון, מתעקשת לקבל גם שם נוסף. היא מתעקשת להיות ממשלה שיש עמה קלון.
מעבר להרשעות של חברי ממשלה, מעבר לעמידה לדין של אנשים שהיו שרים בממשלה הזאת, לא היה לנו תקדים של ראש ממשלה שעומד בפני ארבע חקירות פליליות.
החקירה הנוכחית, אחרי תקדים שבס, אומרים מומחים למשפט – אין סיכוי שהתביעה במדינת ישראל לא תגיש כתב-אישום נגד ראש הממשלה הזה, על סמך תקדים שבס, על בסיס הפרת אמונים. מה שנכתב בדוח מבקר המדינה, מה שנמצא בבדיקת היועץ המשפטי לממשלה, שהחליט להורות על חקירה פלילית של המשטרה. העובדה שראש הממשלה, בהיותו שר התעשייה והמסחר, קידם את עניינו של שותפו ומקורבו עורך-דין מסר, היא דבר שראש הממשלה דיבר עליו בגלוי, גם כשבא לוועדה לביקורת המדינה לפני כמה שבועות, ואין דרך להתחמק מזה, אם ישראל רוצה להיראות, אפילו למראית עין, כמדינת חוק. אז במדינת חוק, ואחרי התקדים שנקבע בפירוש מהי הפרת אמונים, ראש הממשלה יעמוד לדין פלילי, ולעולם הממשלה ואתם, חבריה, תישאו עליכם את הקלון של ראש הממשלה. כי, כאמור, ממשלות בישראל נקראות על שום ראשיהן, ואם ראש הממשלה יישא קלון, גם אתם תישאו קלון.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני. נעבור לחבר הכנסת גדעון סער, ואחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
גדעון סער (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השרים, החברים בממשלה שיש עמה קלון, ויש עמה קלון לא רק משום שבראשה עומד אדם אשר שבר את השיא העולמי בכל התקופות בחקירות נגד ראש ממשלה – ארבע חקירות פליליות במקביל, ובמקביל לחקירתה של ועדת-וינוגרד. זה משלים את התמונה. ממשלה של כישלון וקלון.
אבל זאת גם התחברות כזאת, קואליציה יפה כזאת, של מספר שיא בכל הזמנים של נחקרים, חשודים, נאשמים ומורשעים. נכון, רוב האנשים שחברים ומצביעים אמון מדי יום שני הם אנשים ישרים והגונים, אבל הם נותנים יד להמשך כהונה שיש עמה קלון בקואליציה של מושחתים ופחדנים. יש כאלה שתפקידם הוא להיות הפחדנים, ויש המושחתים. והפחדנים מחפים על המושחתים, כי הם יודעים שהציבור מאס בממשלה המושחתת הזאת, שהאמון של הציבור במערכת הפוליטית הגיע לשיא של שפל בגלל פרשיות השחיתות האלה.
ומה הבשורה של הממשלה? התקפות מבוקר עד לילה על כל מערכות אכיפת החוק, התנפלות על מבקר המדינה. אבל מה אומר היועץ המשפטי לממשלה בהחלטות שלו? שכל אחת מההמלצות של מבקר המדינה היתה בדין, שבכל אחת מהפרשיות שבהן המליץ מבקר המדינה לחקור את ראש הממשלה יש ראיות, יש תשתית עובדתית, יש תשתית ראייתית. אז מוצאים תרגיל חדש, ובא השר שממונה על החקירות, השר לביטחון פנים, ומציע לפטור ראשי ממשלה. במקום להעמיד אותו מעל לכל חשד – להעמיד אותו מעל החוק.
זה המסר, זה ה-essence של הממשלה הזאת, זאת סיבת הקיום שלה וזאת המהות האמיתית שלה. ממשלה שאין לה בשורה זולת עוד חקירות, עוד פרשיות ועוד שחיתויות.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחריו – חבר הכנסת טלב אלסאנע.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, מר אהוד אולמרט אינו ראש הממשלה הראשון שיש לו כל כך הרבה תיקים. היו ראשי ממשלות בעבר שהיו להם תיקים, והרבה תיקים, אבל מדובר בתיקים אחרים. היה ראש ממשלה שהיו לו תיק הביטחון ותיק התחבורה, והחזיק ארבעה, חמישה תיקים. עכשיו כשאומרים תיקים מתכוונים למשהו אחר. אם מישהו יקרא בעיתון מלפני עשר שנים כי ראש הממשלה מחזיק בארבעה תיקים – הוא יחשוב שהוא היה חשוד, אם הוא משליך ממה שקורה היום על העבר.
האמת היא שיש למר אולמרט כל כך הרבה תיקים, שסביר להניח שהוא בבעיה קשה עם רשויות המשפט. אבל אני חושב שגם ראש ממשלה, כמו אדם בכל מעמד אחר, צריך לזכות למשפט צדק. לא צריך לדון אותו לחומרה יותר מכל אדם אחר – מבחינה משפטית, לא מבחינה ציבורית – ולא פחות מכל אדם אחר. הבעיה הקשה היא, שלתיקים האלה יש השלכה על ההחלטות הפוליטיות, בעיקר כשיש שהות לראש הממשלה לקבל החלטות, וביניהן החלטות של חיים ומוות.
אם יש לנו ביקורת וכתב אישום נגד ראש הממשלה אהוד אולמרט, ארבעת התיקים הם בתחתית כתב האישום. האשמה העיקרית שלו ושל ממשלתו היא שהיא עדיין זורעת מוות, מסרבת לשלום צודק, מתעמרת במאות אלפי אנשים עניים, לא נוקפת אצבע כדי לצמצם פערים חברתיים, ממשיכה מדיניות של אפליה כלפי הציבור הערבי, שולחת מטוסים להפציץ וצלפים להתנקש. אלה ההאשמות העיקריות נגד ממשלת אולמרט. התיקים שבהם מדובר הם כאין וכאפס לעומת ההאשמות האחרות, ונדמה לי שזה כמו אל קפונה. בסוף תפסו אותו על עבירות מס. מבחינתי התיקים האלה הם כמו עבירות המס של אל קפונה. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
תודה רבה.
חילופי גברי בוועדות הכנסת
היו"ר דליה איציק:
הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת.
דוד טל (יו"ר ועדת הכנסת):
גברתי היושבת בראש, עמיתי חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע על חילופי אישים בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, כדלקמן: מטעם סיעת גיל – במקום חבר הכנסת משה שרוני יכהן חבר הכנסת יצחק גלנטי; מטעם סיעת הליכוד – במקום חבר הכנסת משה כחלון יכהן חבר הכנסת משה שרוני; מטעם סיעת קדימה – במקום חבר הכנסת אברהם רביץ יכהן חבר הכנסת אלי אפללו.
כמו כן, גברתי, אני מתכבד להודיע על חילופי אישים בוועדת הכנסת מטעם סיעת גיל: במקום חבר הכנסת משה שרוני יכהן חבר הכנסת יצחק זיו. תודה רבה.
רן כהן (מרצ):
– – – פוליטית – – –
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
כי זה מסריח.
רן כהן (מרצ):
זה מסריח, מה לעשות? זאת דעתי.
דוד טל (יו"ר ועדת הכנסת):
הלכנו בדרך המלך.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
– – –
היו"ר דליה איציק:
לא, חבר הכנסת זחאלקה, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה.
דוד טל (יו"ר ועדת הכנסת):
– – –
רן כהן (מרצ):
– – –
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת דוד טל, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה, וחבר הכנסת רן כהן, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. אני לא אתן לכם להביא את הדיון הזה לכאן עכשיו.
הצעות לסדר-היום
החלטת היועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה נוספת נגד ראש הממשלה
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת טלב אלסאנע – בבקשה, אדוני. מגיעות לך שלוש דקות.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, אין ספק שאנו עדים לתופעה מבישה, כאשר לראש הממשלה יש יותר תיקים במשטרה מהתיקים שיש לו כנראה בממשלה – חלקם נסגרים, חלקם נפתחים. אומנם ניתן לשאול ולתהות מדוע עכשיו, ומה קרה לחקירות, ששמעתי שחלקן התיישנו. עכשיו אנחנו שומעים שנפתחות חקירות, נסגרות חקירות. למה היה צורך לסחוב את זה כל כך הרבה שנים ומדוע רק עכשיו? אבל לא זאת השאלה.
מה שמעניין אותנו כאן יותר זה באיזו מידה ישפיעו החקירות האלה על קבלת ההחלטות של ראש הממשלה – באיזו מידה הוא יצטרך לנקוט צעדים ולקבל החלטות כדי להסיט את זרקורי התקשורת מחטטנות ומהתעסקות בחקירות שלו לדיונים או לנושאים שהוא מעלה? באיזו מידה הוא הולך לעשות מבצעים בסוריה, או שהילדים בעזה ישלמו מחיר, כדי שלמחרת התקשורת תתייחס לאיזה מעשה התנקשות בעזה ולא תעסוק בחקירה של ראש הממשלה במשטרה?
אני יכול לומר שדווקא מדי פעם, באופן פרדוקסלי, על-פי הניסיון שלנו בעבר – כי לצערי זה לא המקרה הראשון, וראש הממשלה נתניהו, אחר כך ברק ואחר כך שרון היו תחת חקירה; באופן סדרתי יש לנו ראשי ממשלה נחקרים – באופן פרדוקסלי ראשי הממשלה בישראל מקבלים את ההחלטות הנכונות אך ורק כשהם תחת חקירה. אולי צריך לברך את היועץ המשפטי על שהוא מעמיד אותם תחת חקירה, והם נאלצים לקבל החלטות נכונות, כי כנראה אז הם במצב שאין להם מה להפסיד או במצב שהם מקבלים יותר אומץ לקבל החלטות נכונות.
אני מקווה שהחלטתו של ראש הממשלה אולמרט להוביל מהלך מדיני איננה ניסיון להוליך שולל או ניסיון של הישרדות, אלא נעשה באמת ובתמים, מתוך אמונה עמוקה שזה הזמן להוביל מהלך מדיני אמיתי ורציני שיקדם פתרון לנושא.
במנותק מעניין החקירות, אני חושב שאם הוא יוביל את המהלך הזה, הוא יקבל את ההחלטה הנכונה. מצד שני, אי-אפשר להיות מנותקים מהמסר שמועבר לעם, לאזרחים, כאשר ראש ממשלה במעמדו ובתפקידו נתון לחקירה. איזה מסר הוא מעביר בעניין כיבוד החוק, שלטון החוק ויישום החוק?
בהזדמנות הזאת, גברתי היושבת-ראש, אני חושב שצריך לגנות את דבריו של השר לביטחון פנים אבי דיכטר, שאומר שצריך להפסיק חקירות של ראש ממשלה מכהן. זה מסר שלילי, מסר שאסור לקבל אותו ואסור להשלים עמו, וטוב יהיה אם שר המשפטים יתייחס לדברים האלה. ראש ממשלה, דינו כדין כל אזרח. הוא צריך להיחקר, לעמוד בחקירה, לענות על שאלות, ואם יש צורך – גם לתת את הדין. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני. חבר הכנסת דוד אזולאי.
דוד אזולאי (ש"ס):
גברתי היושבת בראש, מכובדי השרים, עמיתי חברי הכנסת, התפתח נוהג מסוים בעשור האחרון, שכל ראש ממשלה, עם תחילת כהונתו, מתחילים לחפש אחריו. ראו לדוגמה את נתניהו, ברק ושרון, שנחשדו בכל מיני דברים, נחקרו ובסופו של דבר יצאו ללא פגע. אי-אפשר לומר שהחקירות הללו אינן משפיעות על יכולת תפקודו של ראש הממשלה. אינני בא לעשות הנחות לראש הממשלה, או לומר שלא צריך לחקור אותו או לשחרר אותו מחקירות. אני חושב שצריך לאפשר לראש הממשלה להקדיש את כל כולו, את כל זמנו ואת כל מרצו לבעיות הבוערות של המדינה, כי אני חושש – והחשש הגדול שלי הוא – שבכל זאת החקירות הללו, אי-אפשר לומר שהן אינן משפיעות על החלטותיו של ראש הממשלה.
אני חושב שצריך לחקור אותו, אבל השאלה הנשאלת היא למה עכשיו, למה העניין הזה לא יכול לחכות עד לסיום הקדנציה שלו כראש ממשלה. מה דחוף יותר? ראש ממשלה מתפקד בענייני מדינה, או ראש ממשלה הנתון בחקירה תחת אזהרה?
אדוני השר, אני חושב שצריך למצוא את ההצעה המאזנת לגבי ראש הממשלה – ואני לא מדבר כרגע על ראש הממשלה אהוד אולמרט, אלא בכלל – שמייד עם תחילת כהונתו מתחילים לחפש את כל התיקים מהעבר. אם יש דברים שנעשו בתקופת כהונתו כראש ממשלה, אני אומר שאין פשרות, אבל אם הדברים נעשו לפני הרבה שנים, מה יקרה אם זה יחכה עד אחרי סיום כהונתו של ראש הממשלה, והוא יעמוד לחקירה ולדין כמו כל אזרח במדינה? בשנים האחרונות, אחת לשנתיים בממוצע מתחלפת ממשלה, מתחלף ראש ממשלה. האויב מסביב לומד את הדברים האלה, מכיר את השיטות האלה, ובסופו של דבר הוא מנצל את החולשות האלה כדי לקדם את ענייניו, ומי שיוצא נפגע מן הדברים הללו זה אזרחי מדינת ישראל ועם ישראל.
לכן, לסיכום, אדוני השר, אני חושב שהגיע הזמן לעשות את זה – אם זה לא נעשה עד היום, צריך לעשות את זה – ולמצוא את הדרך המאזנת לחקור ראש ממשלה לאחר סיום כהונתו. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
תודה, חבר הכנסת דוד אזולאי. יחתום את הנושא חבר הכנסת יואל חסון. לאחר מכן השר ישיב, ולאחר מכן אנחנו עוברים להצבעה.
יואל חסון (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, ברשותכם, אני דווקא רוצה לדבר פחות על ראש הממשלה ויותר על העניין העקרוני. אני מאמין ומקווה שראש הממשלה יצא נקי מהחקירות האלה והן יסתיימו כמה שיותר מהר. אני מאמין שכך זה יהיה ואני גם מקווה, אבל אני לא רוצה לדבר על ראש הממשלה. ראש הממשלה בוודאי לא צריך בעניין הזה את הגנתי. יש לו הגנה טובה יותר בתחום הזה.
מיכאל איתן (הליכוד):
את זה נראה בסוף, אולי דווקא ההגנה שלך היתה יכולה להיות טובה.
יואל חסון (קדימה):
אם הוא יצטרך את הגנתי, הוא יקבל אותה.
מיכאל איתן (הליכוד):
הגנה חסונה.
יואל חסון (קדימה):
חברי חברי הכנסת, יש כאן עניין עקרוני, עמוק ומשמעותי. באים ואומרים כאן חלק מחברי הכנסת ואנשים בציבור הישראלי, שמי שנפתחת נגדו חקירה צריך לקום וללכת, להשעות את עצמו. האם אנחנו רוצים להפוך את עניין החקירה לכלי פוליטי? הרי כל אחד מאתנו שיושב במקום הזה – וגם לא פה, גם בשלטון המקומי ובגופים רבים – באופן טבעי כל איש ציבור חשוף יותר לתלונות, חשוף יותר לחקירות. הרי אם אחרי כל חקירה נחליט שאותו איש ציבור, לא משנה אם ברמה המקומית או ברמה הלאומית, יצטרך להתפטר, הגשת תלונה וחקירה יהפכו לכלי פוליטי להזזת אנשים מתפקידיהם. יותר מזה, זה יהפוך לכלי אנטי-דמוקרטי, כי זאת תהיה דרך להזיז אדם מתפקידו, כאשר הוא נבחר באופן דמוקרטי.
לכן, חברי חברי הכנסת, אנחנו צריכים לדרוש כאן דבר אחד ברור ולדון בעניין עקרוני אחד, בעיני, וזה אורך החקירות. האם ניתן, והאם אנחנו מוכנים לקבל, שחקירה נגד אדם, גם אם הוא איש ציבור וגם אם הוא לא, יכולה להימשך ללא הגבלה? להימשך ארבע, חמש, שש, שבע – אפילו תשע שנים? תשאלו את אביגדור ליברמן. אבל כאשר מדובר באביגדור ליברמן, אביגדור ליברמן הוא איש חזק, הוא יודע להתמודד עם זה. הוא, סביר להניח, מתמודד גם באופן אישי וגם באופן ענייני מול אותן חקירות. אבל מה קורה כאשר מדובר במשה כהן מחדרה או רבקה לוי מגדרה, שנפתחת נגדם חקירה – – –
מיכאל איתן (הליכוד):
המקרה של שר – שצריך להנהיג ציבור כשעננה כזאת נמצאת מעל ראשו, ולפעמים הוא צריך לעמוד מול חוקרים ומול יועץ משפטי – הוא יותר חמור ממצב של אזרח. לכן אני לא חושב שנכון להגיד: השר לבד יתמודד. אולי השר יכול להתמודד עם הבעיות המשפטיות שלו, אבל מבחינה ציבורית אנחנו צריכים לתת לו הגנה יותר חזקה.
יואל חסון (קדימה):
אתה מחזק את דברי. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר באנשים שהם מחזיקים, כמו שאתה אומר, סמכויות, והם שרים וראשי ממשלות, אפילו חברי כנסת, ועומדת מעליהם עננה כזאת, שגם פוגעת בתדמיתם הציבורית וגם פוגעת, אולי, ביכולתם לקבל החלטות.
מיכאל איתן (הליכוד):
להתמודד מול המשטרה, מול החוקרים, מול היועץ המשפטי.
יואל חסון (קדימה):
מול כל הגורמים. זה הופך להיות עניין חמור ביותר, חברי חברי הכנסת. זה הופך להיות דבר שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לקבל אותו. נדרש, בעיני, שינוי חקיקתי דחוף, שמגביל וקובע את אורך החקירות ומתייחס לעניין של אורך החקירות. זה גם קורה לא רק לאנשים שהם "החזקים"; זה גם קורה לאזרחים, שבכלל לא יודעים להתמודד עם הדבר הזה ועם העובדה שלא נסגרות חקירות; עם העובדה, חברי חברי הכנסת, שלא נסגרות חקירות ולא מתקבלות החלטות ולא מגיעים למסקנות.
לכן, לסיכום, גברתי היושבת-ראש, אני בא – באמת, כולנו מקווים שעננת החקירות הזאת תסור מעל ראשו של הממשלה. אני בטוח שזה מה שיקרה ואני בטוח גם שזה יהיה לטובתו. אבל, חברי, מהעניין הזה צריך ללמוד, כי הוא לא ראש הממשלה הראשון שנחקר והוא גם לא השר הפוליטיקאי הראשון שנחקר וכנראה גם לא האחרון. אנחנו צריכים – הכנסת הזאת – להוביל קו ברור מאוד שאומר: חקירה כאן לא יכולה להיות לנצח. היא חייבת להיות מוגבלת בזמן, היא חייבת להיות הגונה, והיא חייבת להיעשות בצורה של לוח זמנים מוגדר ושל הסקת מסקנות בתהליך זמן הגיוני וברור. תודה.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני. אדוני שר המשפטים, בבקשה. איפה הסדרנים? אפשר שם לעשות שקט? נא לצלצל, אנחנו עוברים להצבעה תיכף.
שר המשפטים דניאל פרידמן:
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו שומעים רבים שרוממות שלטון החוק בפיהם. דברים יפים אחרים הם מוסיפים לנו. אבל הייתי חושב שמי שמדבר על שלטון החוק, כדאי, קודם כול, שיסתכל בחוק. חוק-יסוד: הממשלה קובע מפורשות מתי נפסקת פעילותו של ראש, מתי הממשלה מתפטרת. יש לכך סיבות ברורות.
הסיבה הברורה היא, שהפסקת כהונתו של ראש ממשלה איננה עניין קל, זה עניין הרסני. כבר היום, במצב הנוכחי, משך כהונתן של ממשלות בישראל קצר, קצר יתר על המידה. מכל מקום, בעניין הזה החוק קובע מפורשות שכהונת ראש ממשלה נפסקת אוטומטית אך ורק כאשר הוא הורשע בפסק-דין סופי. כאשר פסק-הדין איננו סופי יכולה הכנסת, ברוב חבריה, להדיח את ראש הממשלה מתפקידו. לא הגענו לזה, אנחנו רחוקים מזה, רחוקים מזה כרחוק מזרח ממערב.
ומכאן לחקירות עצמן. קודם כול, התבשרנו רק אתמול ששתי תלונות שביקשו לפתוח חקירה חדשה נגד ראש הממשלה נסגרו. כנראה יש הצפה, כנראה התפתח נוהג של חיטוט בהיסטוריה של ראש ממשלה. זה דבר שמביא לפרסומת, מביא לרעש, זה דבר פופולרי. כל עסקה, כל פעולה קודמת של ראש ממשלה, נבחנת, קודם כול, בזכוכית מגדלת. לא חשוב מה רואים בזכוכית הזאת, מייד שולחים טרוניה, מייד שולחים קובלנה, ומקווים שתיפתח החקירה. כאמור, אתמול הוחלט לגבי שתיים מהתלונות הללו שלא תיפתח חקירה כלל.
כעת עוד משהו להיסטוריה של החקירות במדינת ישראל: כידוע, ארבעת ראשי הממשלה האחרונים נמצאו בחקירה. בחלק מהמקרים, החקירה היתה בהאשמות כבדות יותר. בנסיבות הקיימות, ההליך הדמוקרטי מחייב שהחלפת ראש הממשלה, שהחלפת הממשלה, תהיה באמצעות בחירות ולא באמצעות של חקירה כזאת או אחרת של מישהו שאיננו נבחר ציבור.
אני מבקש להסיר את ההצעות מסדר-היום.
היו"ר דליה איציק:
חברי חברי הכנסת, אנחנו נמתין לשר שיצביע.
אנחנו עוברים להצבעה. מי שמצביע בעד, מצביע בעד לכלול את ההצעה בסדר-היום. מי שמצביע נגד, בעצם מציע להסיר אותה מסדר-היום. חברי חברי הכנסת, הצבעה.
הצבעה מס' 1
בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 8
בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 21
נמנעים – אין
ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
אני קובעת בזאת שההצעות בנושא החלטת היועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה נוספת נגד ראש הממשלה הוסרו מסדר-היום.
אנחנו עוברים לדיון בהצעות החוק לדיון מוקדם: הצעת חוק מידע גנטי. איפה חבר הכנסת איתן כבל? איננו.
שר הפנים מאיר שטרית:
על-פי התקנון חבר כנסת שאינו נוכח בהצעת חוק, הדיון הבא בהצעת החוק יהיה אחרי שישה חודשים.
היו"ר דליה איציק:
אלא אם כן השר וכו' מוכנים.
שר הפנים מאיר שטרית:
זה לפי התקנון.
היו"ר דליה איציק:
אדוני, את התקנון אני מכירה. עם זאת, אתה יודע, אנחנו חיים פה גם בהבנות. אם אתה תסכים, כשר המשיב – נדמה לי שאתה השר המשיב, לא?
שר הפנים מאיר שטרית:
אני לא מסכים.
היו"ר דליה איציק:
לא? אתה לא מסכים. אם תהיה הסכמה ביניכם, אני אכנע להסכמה.
רן כהן (מרצ):
לפי דעתי יש עכשיו ישיבה של ועדת הכנסת.
היו"ר דליה איציק:
הם אמורים לסיים עד השעה 12:00, בבקשה לקרוא להם. אנחנו סיכמנו עד החקיקה. אנשים לא יכולים למנוע חקיקה. אנחנו מבקשים לסיים.
הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת הענישה על עבירות כלפי אנשי צוות רפואי), התשס"ז–2007
[הצעת חוק פ/2800; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר דליה איציק:
הצעת חוק העונשין – חבר הכנסת חיים אורון, האם הוא כאן? הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת הענישה על עבירות כלפי אנשי צוות רפואי) – מי משיב? איזה שר משיב, חברת הכנסת רוחמה אברהם?
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
שר הפנים.
חיים אורון (מרצ):
מה הוא בדיוק ישיב?
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
כשהוא ישיב, תדע.
חיים אורון (מרצ):
רגע אחד, זה פרלמנט פה, לא קואליציה.
היו"ר דליה איציק:
סליחה, השרה רוחמה אברהם, סליחה.
חיים אורון (מרצ):
אני חושב שהשרה לא יודעת את התפקיד שלה.
היו"ר דליה איציק:
הנך מתבקש לעלות.
חיים אורון (מרצ):
אדוני השר, לי נאמר שאני אעלה את הנושא הזה לסדר-היום ותשובה והצבעה יהיו בזמן אחר, והסכמתי. עכשיו אני מבין, אדוני שר הפנים, שיש קרבות בתוך הקואליציה ואת המחיר משלמים חברי הכנסת.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
אין שום קרבות.
חיים אורון (מרצ):
זאת אומרת, הממשלה לא עומדת בהתחייבותה וזה בסדר. נלמד את הלקח.
שר הפנים מאיר שטרית:
מי – – –
חיים אורון (מרצ):
השר.
שר הפנים מאיר שטרית:
תשובה והצבעה במועד אחר.
חיים אורון (מרצ):
אני לא יודע מי הודיע לי. אני חי עם השר. לא במקרה אני אומר את מה שאני אומר. השר אמר לי: תשובה והצבעה במועד אחר.
שר הבינוי והשיכון זאב בוים:
אני מציע שאתה תענה ובינתיים נברר את זה.
חיים אורון (מרצ):
אני מציע שאתם בקואליציה תסכמו מה אתם רוצים לעשות.
היו"ר דליה איציק:
בבקשה, אדוני. אתה בכל זאת מתעקש להגיש את ההצעה?
חיים אורון (מרצ):
אני חושב שצריך לשמור על כללי עבודה בבית הזה. מישהו החליט הבוקר שמורידים את כל הצעות החוק, כאשר הסיעות, לפחות סיעות בגודל של הסיעה שלי, מאוד מצומצמות במכסות ומפסידות מכסות. יש תור מי מעלה חוקים – ואגב, באיזה חוק מדובר?
שר הפנים מאיר שטרית:
השר שעונה הוא שר המשפטים.
שר המשפטים דניאל פרידמן:
אם היתה הבטחה, אני מבקש לברר את זה.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
גברתי היושבת-ראש, בשבוע שעבר היתה הסכמה עם המציעים שתשובה והצבעה יהיו במועד אחר. הבוקר התכנסה הנהלת הקואליציה והחליטה אחרת.
היו"ר דליה איציק:
הודיעו לחבר הכנסת?
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת היה אמור לקבל את ההודעה מטעם הנהלת הקואליציה. אם הוא יעלה את הצעת החוק, אנחנו נצביע נגד.
היו"ר דליה איציק:
גברתי השרה, סליחה שאני מתערבת.
רן כהן (מרצ):
יש כללי הגינות, את יודעת?
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת רן כהן, אל תעזור לי לנהל את הישיבה. גברתי השרה, כל החיים שלנו פה הם הסכמות. הרי רק אתמול טענתם על חבר כנסת אחר – הם מגינים עליו עכשיו, פתאום זה נוח להם – אבל אני רוצה להיות ממוקדת במה שקורה. החיים פה לא יהיו חיים אם לא נקיים הבנות. אם את אומרת שהודיעו לו הבוקר זה סיפור אחר, אבל הוא אומר דבר אלמנטרי: תודיעו לי ששינתם את עמדתכם. האם זה נכון?
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
לא הבנתי אם חבר הכנסת קיבל את ההודעה שלנו או לא.
היו"ר דליה איציק:
האם קיבלת, חבר הכנסת אורון?
חיים אורון (מרצ):
נאמר לי שהקואליציה מפילה היום את כל החוקים.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
אז הוא קיבל את ההודעה.
חיים אורון (מרצ):
שיפילו, בסדר גמור.
היו"ר דליה איציק:
חשבתי שהיתה הפרה עכשיו.
חיים אורון (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, קודם כול, בואי נראה על מה אנחנו מדברים.
מיכאל איתן (הליכוד):
זה חשוב מה אומרת ההצעה?
חיים אורון (מרצ):
לא משנה על מה החוק. כל החוקים של האופוזיציה עפים עד שאיזה חבר קואליציה ייקח אותם – אני לא רוצה להגיד יגנוב אותם – ואז הם יעברו פה, כפי שכבר קרה כמה פעמים. מדובר בהצעת חוק שאין בה שום שאלה של קואליציה ואופוזיציה. מדובר בהצעת חוק להחמרת הענישה עם מי שפוגעים במטפלים בחולים. כולנו קוראים מדי יום וכולנו עדים לשביתות ולעיצומים של רופאים ועובדי מערכת הבריאות, שנתונים במסכת של איומים ואלימות שהולכת ומחריפה, במקומות הכי רגישים שבהם הם נמצאים. לפעמים חולה נפגע בתאונה או מאלימות ופעמים רבות מצבו של החולה קשה. יש לחץ גדול בחדרי המיון ובמערכות אחרות ולעתים הגורם המטפל נתון לאלימות. מה זה לעתים? זה קורה כל שבוע כמה פעמים.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת אורון, איך מוגדר צוות רפואי?
חיים אורון (מרצ):
צוות רפואי מוגדר כפי שהוא מופיע בחוק זכויות החולה. הוא כולל רופאים, רופאי שיניים, סטאז'רים, אחיות, אחים, מיילדות, פסיכולוגים וכן הלאה. יש פה פירוט מאוד רחב של הצוות הרפואי, ולא מדובר על הרופאים בלבד. אגב, לעתים האלימות לא מופעלת דווקא כלפי הרופא אלא כלפי האדם שמוביל את האלונקה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
כל מי שעוסק במתן שירות רפואי.
חיים אורון (מרצ):
בחוק זכויות החולה מופיעה הגדרה של הגורמים המטפלים. ההצעה אומרת להחמיר בענישה, שעומדת היום על שישה חודשים. פה כתוב עד שש שנים, ויש בכך איתות. אם יגידו לי שזה יותר מדי או דרקוני לעומת נושאים אחרים, אני לא אעמד כרגע על המספר המסוים. אני חושב שמסר של הכנסת – הדיון סביבו בקריאה ראשונה, שנייה ושלישית פירושו שאנחנו רגישים למצוקה של עובדי הבריאות – שבחלקה היא תוצאה של החלטות שלנו – של צפיפות בלתי אפשרית בחדרי המיון, של לחץ מאוד גדול במחלקות. עוד מעט נתחיל לדון בחוק הבריאות ובכל מה שמשתמע ממנו.
קודם נאמר לי: תציג את העניין ואנחנו נדון בו פעם נוספת. אבל הבוקר, מנימוקים שאינם שייכים לחוק, נאמר לי דבר אחר. אני הסכמתי ואמרתי שאני אציג את החוק במועד אחר. אמרו לי – אני רוצה לערער על החלטת ועדת שרים. מנימוקים שלא שייכים לדיון, בגלל קרבות בתוך הקואליציה – ולא משנה מה השרה המקשרת אומרת, זה בדיוק הסיפור – אנחנו נוריד היום את כל ההצעות. סליחה, קודם כול, למיטב הבנתי, אנחנו, חברי הכנסת, עובדים מול הממשלה בעבודת החקיקה. אני מציע גם לחברי הקואליציה וגם לחברי האופוזיציה לא לערבב בין הרשויות האלה. אני לא הולך לתת פה שיעור במדע המדינה, אבל כולנו מחוקקים כאשר הרשות המבצעת עומדת מולנו. הקואליציה צריכה מאוד מאוד להיזהר כשהיא מקבלת החלטה גורפת, בלתי תלויה בחוק. באיזה חוק מדובר? אפשר לחשוב שהייתי מביא חוק ומשיג רוב קואליציוני לפינוי התנחלויות, או חוק של ידידי יוסי ביילין לפינוי חברון. אני מביא חוק שאפשר להיות בעדו. אפשר אפילו להגיד שהוא חמור מדי, אבל האם אנחנו לא מודעים לבעיה הזאת?
גברתי היושבת-ראש, אני לא מגיע לנושאים הללו במקרה. אני משמש ראש הלובי לרפואה ציבורית. אתמול התקיים בכנסת כנס של "מרכז אדוה" ו"עמותת רופאים לזכויות אדם", ועלתה שם מצוקה נוראית דווקא באזורי הפריפריה, גם בחדרי מיון וגם במחלקות פנימיות. היו בכנס די הרבה רופאים, והם הציגו את זה מהפן שלהם ואמרו: אנחנו נחשפים לאלימות כתוצאה ממצוקת החולים. הם דיברו כמעט מתוך אמפתיה למצוקה של החולים. אם יעבור החוק בקריאה טרומית, תדון הכנסת ותגיד: מה שאתה מציע הוא הזוי ויש לנו כלים יותר טובים. יבואו שר הבריאות או מנכ"ל משרד הבריאות לוועדה ויאמרו: שמנו עוד מפקחים ועוד שוטרים בחדרי המיון ואנחנו פותרים את העניין בצורה אחרת, ולכן לא צריך לעסוק בענישה.
אני לא מצליח להבין את עמדת הקואליציה, אבל אני מאושר – אם זה הדבר היחיד שלא הייתי מבין לגבי הקואליציה, באמת הייתי מאושר. כל כך הרבה דברים אני לא מבין, וגם את זה אני לא מבין.
היו"ר דליה איציק:
תודה רבה לאדוני. השר המשיב, בבקשה.
מיכאל איתן (הליכוד):
זה התפקיד של שר הפנים?
שר הפנים מאיר שטרית:
של שר המשפטים. הוא ביקש ממני לענות במקומו.
מיכאל איתן (הליכוד):
אני לא מבין.
שר הבינוי והשיכון זאב בוים:
זה דבר חדש לחברי הכנסת?
מיכאל איתן (הליכוד):
זה לא חדש כששר המשפטים איננו ושר אחר משיב במקומו, אבל כששר יושב פה? זה מה שנקרא שתיקה רועמת. אם פעם רוצים להסביר מה זה שתיקה רועמת, יש לך דוגמה מה זה שתיקה רועמת.
שר הפנים מאיר שטרית:
אני, חבר הכנסת מיקי איתן, מסביר תמיד מה זה קול רועם. שתיקה רועמת – הסבר יפה. על כל פנים, אני מתכבד להשיב על הצעת החוק של חבר הכנסת אורון. חבר הכנסת אורון, שר הבריאות נוכח פה. שאלתי אותו אם יש סיכום אתך לדחות את ההצבעה למועד אחר, ושר הבריאות אמר שאין סיכום כזה. הסיכום היחיד הוא שהוא הסכים להגיש ערעור על החלטת ועדת השרים לחקיקה שהתנגדה לחוק. אז למה העלית את החוק? אתה יכול שלא להעלות את החוק, לחכות לערעור ולהביא אותו לדיון.
חיים אורון (מרצ):
אדוני השר, אמרתי, אני רוצה להעלות את החוק ולא לקיים הצבעה היום. כפתה עליכם השרה המקשרת – – –
שר הפנים מאיר שטרית:
שוב אני אומר לך, היתה לך אופציה שלא להעלות את החוק היום.
חיים אורון (מרצ):
למה?
מיכאל איתן (הליכוד):
הוא ביקש דחייה של הצבעה.
שר הפנים מאיר שטרית:
נכון, אבל שר הבריאות לא הבטיח לו דחייה של הצבעה, הוא גם לא רשאי להבטיח.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת אורון, הוא מנסה לדבר אתך. לא מתאים לך.
שר הפנים מאיר שטרית:
ועדת השרים לחקיקה החליטה נגד החוק הזה, ואסביר לך מדוע. במצב הקיים היום בחוק יש עונש מאסר חמש שנים על תקיפת עובד ציבור. בהצעת החוק אתה מציע להעלות את זה לשש שנים. נוסף על זה, אתה רוצה לקבוע חצי שנת מאסר מינימום אלא אם כן יהיו נימוקים מיוחדים שבגינם אפשר להקל. משרד המשפטים מתנגד לשתי ההצעות גם יחד.
אין שום היגיון בהעלאת המאסר מחמש שנים לשש שנים. הבעיה היא לא בתקופת המאסר שהחוק קובע. הבעיה היא באכיפת החוק, לא בקביעת תקופת המאסר על-ידי בתי-המשפט. לשופטים עדיין יש מרווח של חמש שנות מאסר, ולדעתי, זה די חריף למי שתוקף צוות רפואי. אם היו נותנים לו חמש שנים בכלא זה היה מועיל מאוד. לכן, הבעיה היא לא בחקיקה, במספר השנים, חבר הכנסת אורון.
שנית, קביעת מאסר מינימום של חצי שנה היא צעד מאוד דרקוני בעיני משרד המשפטים. היום על-פי החוק יש מאסר מינימום במקרה של תקיפת עובדי ציבור רק על עניין אחד – על תקיפת שוטר. אם זה נעשה ללא נשק יש תקופת מאסר מינימלית של חודש, ואם זה נעשה עם נשק יש תקופת מאסר מינימלית של שלושה חודשים. בדרך כלל משרד המשפטים מתנגד לחקיקת מאסר מינימום בגלל העובדה שזה כובל את בית-המשפט ולא נותן לו שיקול דעת בקביעת העונש. לכן הם מתנגדים – – –
חיים אורון (מרצ):
יש הסתייגות – – –
שר הפנים מאיר שטרית:
כתוב: מנימוקים מיוחדים שהוא צריך לנמק. לכן, משרד המשפטים בעניין הזה מתנגד לגופו של עניין, בלי קשר לדיון.
לכן, חבר הכנסת אורון, מבחינה פרוצדורלית, הרי גם שר הבריאות איננו הכתובת, מבחינתך, להגיע להסכמה כזאת של דחיית הצבעה. הכתובת היתה שר המשפטים, שהוא אחראי לחוק, לא שר הבריאות. לכן, הסיכום שלך עם שר לא רלוונטי הוא לא סיכום, כי הוא לא מחייב אף אחד.
מיכאל איתן (הליכוד):
אולי תסביר לנו למה שר המשפטים לא אומר את זה? אולי הוא ישיב לנו על הצעת חוק של שר הפנים?
שר הפנים מאיר שטרית:
מה זה חשוב, יש סיבה, אז אני עונה במקום.
לכן, גברתי, אני מציע להסיר את ההצעה מסדר-היום.
היו"ר דליה איציק:
תודה. אני רוצה לאפשר לחבר הכנסת אורון להגיד משפט.
חיים אורון (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, אדוני שר הבריאות, אדוני שר המשפטים, אדוני שר הפנים, במעמדו כשר המשפטים, אני מודה, אם כל השיחה הזאת היתה מתנהלת במישור אחר, לא היתה שום בעיה. הרגע, בעודך מדבר, השר שטרית, הגיעה ללשכתי בכנסת הודעה מלשכת שר הבריאות שהוא מערער על החוק בוועדת השרים. יכול להיות שהוא לא מבין כלום. על הבסיס הזה הלכתי למה שמקובל כאן עשרות פעמים בכנסת. אתה מציג את החוק, הוא מונח על השולחן, השר מנסה, הוא מצליח – זה עובר, הוא נכשל – זה יורד. זה מה שהצעתי. השר שטרית, זה מה שהצעתי ואני חוזר ומציע עכשיו, אבל אתם החלטתם לעשות בית-ספר לקואליציה על גבינו. תעשו בית-ספר לקואליציה על גבינו. הגלגל מסתובב, אדוני שר הפנים ואדוני שר הבריאות, הגלגל מסתובב; יום עסל, יום בסל – פעם צריך אותנו פעם לא צריך אותנו. כל אחד ינהג בהתאם.
היו"ר דליה איציק:
תודה, חברי. אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו נמתין עד שחבר הכנסת אורון ישב במקומו כדי שיוכל להצביע.
חברי חברי הכנסת, הצבעה.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 12
בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 28
נמנעים – אין
ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת הענישה על עבירות כלפי אנשי צוות רפואי), התשס"ז–2007, נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ובכן, הצעת החוק לא עברה. יחליף אותי חבר הכנסת דוד רותם.
הצעת חוק פינוי היישוב היהודי מחברון, התשס"ז–2007
[הצעת חוק פ/2485/17; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר דליה איציק:
אנחנו עוברים להצעה הבאה: הצעת חוק פינוי היישוב היהודי מחברון. חבר הכנסת יוסי ביילין, בבקשה. עשר דקות, אדוני.
יוסף ביילין (מרצ):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ב-25 בפברואר 1994, כאשר נערך הטבח שביצע ברוך גולדשטיין – – –
ראובן ריבלין (הליכוד):
האם הממשלה מתנגדת? כי אם היא לא מתנגדת, אני רוצה להתנגד.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
הממשלה מתנגדת.
יוסף ביילין (מרצ):
לא עולה על דעתך שהיא תתנגד לדבר כזה.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
הממשלה מתנגדת.
יוסף ביילין (מרצ):
ביום הטבח במערת המכפלה, ב-25 בפברואר 1994, שעות אחדות לאחר שזה התרחש והדהים את כולנו – כי איש מאתנו לא האמין שיהיה זה יהודי, ועוד דתי, ועוד קצין, ועוד רופא, שיעשה דבר נורא שכזה אחרי הסכם אוסלו; חששנו כל הזמן מהדבר ההפוך – התכנסו שרים בלשכתו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, השם ייקום דמו, והמסקנה היתה לפנות את מוקד החיכוך הגדול ביותר בשטחים, המקום שבו אירע הטבח, לפנות את היהודים מחברון. ההחלטה היתה שעוד באותו הערב יהיה פינוי של היהודים משם – כל הישראלים. עקבתי אחרי החדשות, וזה לא קרה. לימים פורסם – אינני יודע אם זה נכון או לא נכון – שהרמטכ"ל דאז, אהוד ברק, הוא שהמליץ בפניו שלא לעשות זאת, מסיבות שונות.
מה שקרה מאז הוא רק הגברת החיכוך. אני חושב שהדבר הנכון ביותר לעשותו זה לממש את אותה החלטה של יצחק רבין, ביום שבו אנחנו מזכירים אותו, ולהביא בחוק לפינוים של הישראלים שגרים בחברון.
הסיפור של המקום הזה, מעבר לסיפור ההיסטורי, על השורשים ההיסטוריים העמוקים שיש לעם היהודי בחברון – שעליהם אין מחלוקת כמובן – הוא הטבח שהתרחש ב-24 באוגוסט 1929, בתרפ"ט, ש-66 יהודים נרצחו על-ידי המון של ערבים בעיר חברון. במשך שנים המטרה של מי שביקשו לחזור לחברון ותומכיהם, המניע העיקרי שלהם היה מה שנקרא מחיקת הקלון – מחיקת הקלון של העזיבה של חברון בעקבות הטבח ב-1929. מה שקרה מאז זה מעגל דמים, שהצדקתו, כאמור, בתרפ"ט, והוא לא מצליח להסתיים.
הכול הבינו את חומר הנפץ העצום שטמון בהתיישבות מחודשת בחברון לצד ההבנה של הרצון לחזור לחברון. שני הדברים היו ברורים. בפסח 1968, תשכ"ח, כאשר הרב לווינגר וחבריו הגיעו בליל הסדר למלון "פארק" וביקשו לעשות שם את הסדר, ממשלת האחדות הלאומית דאז – הליכוד הלאומי – בראשות אשכול ובהשתתפות בגין, אמרו להם: אל תישארו בחברון, חברון עלולה להיות פצצת זמן, תצאו משם. הם לא רצו לצאת משם, ואז, בעקבות מלון "פארק", נוצרה אותה פשרה היסטורית – מעולם לא התלהבתי ממנה, אבל זו היתה ההסכמה – שתוקם קריית-ארבע במקום שישבו אנשים בחברון ויהיו בחיכוך מתמיד עם הערבים שגרים שם. הוקמה קריית-ארבע, והתיישבו בה אלפי אנשים. המחשבה היתה שתהיה קריית-ארבע ותהיה חברון, ויהודים יוכלו להתפלל במערת המכפלה אבל לא יגורו בחברון עצמה.
הסיפור הזה נמשך עד למותו של תינוק במוות בעריסה. ההורים רצו לקבור אותו בבית-הקברות היהודי הישן. היה על זה ויכוח, ובסוף הוסכם לקבור אותו שם. מהנקודה הזאת בעצם התחיל יישוב זוחל של יהודים בחברון בניגוד לדעת הממשלות שהיו אז. הם כפו על הממשלות – – –
ראובן ריבלין (הליכוד):
תמיד היו חלוצים בעם היהודי.
יוסף ביילין (מרצ):
כן, כן. השאלה היא אם חלוצים נגד ממשלות מנדט או נגד ממשלות ישראל.
מה שקרה אז הוא שההורים והמשפחה ביקשו לבקר בקבר, היו צריכים להבטיח להם ליווי ביטחוני, וסביב זה היה אחר כך עוד קבר, והיתה תביעה לחזק את היישוב היהודי בחברון או לחדש אותו – – –
בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
מערת המכפלה התחילה לפני הסיפור הזה.
יוסף ביילין (מרצ):
כן, זה נכון. נכון, נכון. תמיד השאלה – – –
ראובן ריבלין (הליכוד):
אברהם אבינו עשה טעות איומה – – – בחברון. אם לא הוא לא היה – – –
יוסף ביילין (מרצ):
ב-30 בינואר 1980 נהרג בשוק בחברון יהושע סלומה מקריית-ארבע. הוא היה ראשון המתנחלים שנהרגו בשטחים. למחרת זה הביא להשתלטות של מתנחלים על חמישה בתים ברובע היהודי הישן. בגין היה אז ראש הממשלה והוא התנגד להתיישבות ברובע היהודי, אבל לא עזר לו. הם נשארו שם.
במרס אותה שנה, שנת 1980, הממשלה החליטה להקים את שלוחת הישיבה של סלומה בחברון ולהקים בית-ספר שדה ב"בית הדסה". פרצו מהומות בשטחים ונהרגו בהן שישה תלמידי ישיבה. בעקבות רצח ששת תלמידי הישיבה הממשלה החליטה – – –
מיכאל איתן (הליכוד):
למה מהומות? היה אירוע ירי מתוכנן.
יוסף ביילין (מרצ):
כן, אבל זה היה חלק – – –
מיכאל איתן (הליכוד):
– – – שאנשים נפצעו. היה מארב מתוכנן, הם חזרו מתפילה, ירו בהם, רצחו אותם.
יוסף ביילין (מרצ):
מיקי, אין ויכוח על זה.
מיכאל איתן (הליכוד):
יש הבדל. אתה אומר שהיו מהומות ונהרגו שישה תלמידי ישיבה.
יוסף ביילין (מרצ):
היו מהומות בעקבות – – –
מיכאל איתן (הליכוד):
לא היו מהומות, היה מעשה רצח, מארב מתוכנן.
יוסף ביילין (מרצ):
נכון, אבל היו מהומות, זה לא שייך לזה. היו מהומות בשטחים בעקבות החלטה ליישב את "בית הדסה".
מיכאל איתן (הליכוד):
– – –
יוסף ביילין (מרצ):
כרגע זה לא חשוב. העובדה היא שבעקבות ההחלטה, בעקבות ההריגה – – –
מיכאל איתן (הליכוד):
– – –
יוסף ביילין (מרצ):
אוקיי. אתה לא צודק, אבל זה לא הדבר הקריטי. הדבר הקריטי הוא שבעקבות השישה האלה הוחלט בממשלה על יישוב יהודי מחודש בחברון. זה מה שקרה.
שר הפנים מאיר שטרית:
מה אמר מסמך ביילין – – –
היו"ר דוד רותם:
זה מה שנקרא תשובה ציונית הולמת.
יוסף ביילין (מרצ):
אוקיי. זה מה שנתפס. זה חלק מהמעגל הלא-נפסק. בכל פעם שנהרגו אנשים, התשובה היתה להגביר את החיכוך, והחיכוך הביא לדם נוסף. זה הסיפור שלנו.
עתניאל שנלר (קדימה):
התשובה שלך היא הפוכה, עם לוגיקה הפוכה. בכל פעם שנהרגים אנשים – לברוח.
יוסף ביילין (מרצ):
מה שאנחנו צריכים למנוע הוא שבגלל קברי אבות נצטרך לכרות קברים לילדים. בעיני זה הסיפור האמיתי. הדרך לעשות את זה היא שאנחנו נחליט לעצמנו מהם המקומות החיוניים לעצמנו ונמנע חיכוך מיותר. לא בכדי גם ממשלת האחדות הלאומית – – –
מיכאל איתן (הליכוד):
אנחנו בעד דו-קיום. אנחנו בעד שגם הפלסטינים יתחשבו ברגשות הלאומיים שלנו לרובע היהודי בחברון – – – ולמערת המכפלה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
– – – לפי תוכנית השלבים הם מוכנים לומר את זה.
יוסף ביילין (מרצ):
בחברון חיים 15,000 אנשים ב-H2 שלמעשה מוחזקים בשבי על-ידי 600-500 מתנחלים קיצוניים ביותר. אלה אנשים שתמיד יש להם זמן. תמיד כשאני מגיע לחברון אני רואה את אותם אנשים. איכשהו הם לא בעבודה. הם תמיד זמינים לכל מיני דברים מהסוג הזה של הפגנות ופגישות. המקום הזה הוא אחד המקומות המסוכנים ביותר בשטחים, אם לא המסוכן ביותר. הוא שורש פורה ראש ולענה, מבית המריבה ועד הבית הבא. הם משתלטים על בתים, לא שלהם או כן שלהם. הם לא שואלים את המינהל האזרחי. הצבא כן מפנה פינוי טרי לא פינוי טרי, איכשהו המערכת כולה נכנעת לכל מה שקורה בחברון. והמתנחלים – – –
ראובן ריבלין (הליכוד):
אם יחלקו את ירושלים יהיה בדיוק אותו הדבר בהר-הבית – – – אז נפנה את הכותל.
יוסף ביילין (מרצ):
אל תחלק את ירושלים.
המתנחלים מעמידים את צה"ל במצב בלתי אפשרי, את המדינה במצב בלתי אפשרי. הדרך היחידה לפתור את הבעיה בחברון כרגע, כשרוצים להרגיע, כשרוצים להקל, זה לפנות את 500-400 האנשים האלה. מצדי שיגורו בקריית-ארבע, כמו שהממשלות התכוונו בהתחלה, ולמנוע את החיכוך הזה לעד.
מיכאל איתן (הליכוד):
אתה לא מאמין בשלום.
יוסף ביילין (מרצ):
רק על-ידי הצעת חוק של הכנסת ניתן לעשות דבר כזה.
היו"ר דוד רותם:
תודה רבה לחבר הכנסת ביילין. גברתי השרה רוחמה אברהם, בבקשה.
מיכאל איתן (הליכוד):
זה אי-אמון בשלום.
עתניאל שנלר (קדימה):
– – – לא של המתנחלים – – –
חיים אורון (מרצ):
– – – יש"ע. לא צריכים להיות שם.
ראובן ריבלין (הליכוד):
– – –
עתניאל שנלר (קדימה):
– – –
היו"ר דוד רותם:
חבר הכנסת שנלר, את הוויכוח הזה אתה אף פעם לא תגמור, אז למה לך להיכנס אליו. חברי הכנסת, אני מבקש לאפשר לשרה רוחמה אברהם לדבר בשם הממשלה. חבר הכנסת הנדל, חבר הכנסת אורון, אנא מכם.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
אדוני היושב-ראש, תשובתי תהיה קצרה מאוד. הממשלה מתנגדת. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, רבותי השרים, תשובתי תהיה קצרה מאוד: הממשלה מתנגדת.
חבר הכנסת ביילין, אתם מציעים לפנות את היישוב היהודי מחברון ולפצות את הפלסטינים אשר נפגעו משהות היישוב היהודי בעיר. אני לא רוצה להתייחס למישור הפוליטי של ההצעה הזאת. אנחנו סבורים שזוהי סוגיה מדינית בלבד ורק הממשלה תחליט מה היא עושה ואיפה.
לפיכך, אני מבקשת להסיר את ההצעה מסדר-היום. תודה רבה.
מיכאל איתן (הליכוד):
מה דעתך? לך אין דעה בעניין?
היו"ר דוד רותם:
חברי הכנסת, תודה רבה. חבר הכנסת ביילין, בבקשה.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
– – –
מיכאל איתן (הליכוד):
תגידי אותה, אל תתביישי.
היו"ר דוד רותם:
חברי הכנסת, אני מבקש. אנחנו עוד לא מצביעים. חברת הכנסת יחימוביץ, אנא שבי.
יוסף ביילין (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מוכרח לומר שאני מאוד מודה על התשובה של הממשלה וגם שמח עליה. חבר הכנסת צבי הנדל ואנוכי חשבנו שנקבל עכשיו הסבר היסטורי-מדיני מעמיק מדוע אי-אפשר בשום אופן לוותר על היישוב היהודי בחברון. ואני שמח, וגם מעריך את זה שהתשובה של הממשלה היתה בעצם שאם נחליט על פינוי היהודים מחברון, נעשה את זה כהחלטה של ממשלה לגיטימית שנבחרה על-ידי העם ולא כתוצאה מהצעת חוק פרטית של יוסי ביילין. אני מוכרח לומר שאם זאת ההחלטה, אני מאוד מברך עליה וגם מאוד מעריך אותה, גם על האומץ שלה, כי דבר כזה עוד לא נאמר בבית הזה.
אני מעריך את ההחלטה הזאת לגבי תשובת הממשלה, משום שאני מבין שאם ממשלה הולכת לוועידה כמו אנאפוליס, שאם ממשלה מתכוונת ברצינות להגיע להסדר, והיא לא רוצה לחזור לגבולות 67', והיא רוצה להכניס בפתרון התנחלויות, שאני מניח שיהיו קרובות יותר ל"קו הירוק", היא מבינה שמי שרוצה לספח את חברון, צריך להגיע עם אצבע כל כך ארוכה מגוש-עציון לשם, שלא תהיה מדינה פלסטינית ושלא יהיה הסדר, כמו שבעצם רוצים מתנחלי חברון. לכן אין הסדר ולא יהיה הסדר עם חברון, ולכן אני שמח שהממשלה לא מוציאה את זה מכלל אפשרות.
מכיוון שהצעת החוק שלי תיפול, אני רוצה רק לבשר גם למי שיפילו אותה, שיבינו את המשמעות. נפילת ההחלטה איננה אומרת שהכנסת חושבת שחברון יכולה להישאר באיזו קונסטלציה של שלום בידינו. אם אין שלום ויש שלמות הארץ, רק מוותרים על מדינת ישראל עם רוב יהודי, אז בהחלט אפשר לקבל את חברון ואת כל מה שרוצים. אבל מי שרוצה בשלום ומבין – – –
ראובן ריבלין (הליכוד):
כל זמן שהממשלה הזאת קיימת, אתה צודק. עכשיו היא עסוקה בירושלים, אין לה זמן לטפל בחברון.
יוסף ביילין (מרצ):
יכול להיות, אני שמח גם על כך. אם הממשלה הזאת רוצה בשלום ומבינה שבלי מדינה פלסטינית לא תהיה מדינה יהודית ודמוקרטית לאורך ימים, והיא מבינה שלא יכול להיות שלום בלי חלוקה אמיתית של הארץ, ולא תהיה חלוקה אמיתית של הארץ אם נספח גושי התנחלויות שרחוקים מאוד מ"הקו הירוק", לכן האמירה היום – ותזכרו את היום הזה, זה יכול להיות יום חשוב – היא שישראל בעצם תצטרך לוותר על חברון.
אני אומר לכם שאם אתם כבר מוותרים על חברון, יפה שעה אחת קודם, כי היהודים שנמצאים בחברון, המתנחלים שם, הישראלים שם, זאת הקבוצה הקיצונית ביותר, היא לא מייצגת את רוב המתנחלים בישראל, והיא תעשה כל מה שהיא יכולה כדי לטרפד את המאמץ שנעשה, אם אכן נעשה בכנות, להגיע להסדר מדיני. תודה.
היו"ר דוד רותם:
תודה לחבר הכנסת ביילין.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 3
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 11
בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 47
נמנעים – אין
ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק פינוי היישוב היהודי מחברון, התשס"ז–2007, נתקבלה.
היו"ר דוד רותם:
בעד – 11, נגד – 47, אין נמנעים. אם כך, אני קובע שהצעת חוק פינוי היישוב היהודי בחברון נפלה. תודה לחברי הכנסת.
הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון – ענישה והגבלה), התשס"ז–2007
[הצעת חוק פ/2632/17; נספחות.]
(הצעת חבר הכנסת אריה אלדד)
היו"ר דוד רותם:
אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון – ענישה והגבלה), התשס"ז–2007, של חבר הכנסת אלדד. בבקשה, אדוני.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, היום הנחתי במזכירות הכנסת הצעת חוק שהיא האנטיתזה להצעת החוק של חבר הכנסת ביילין, ששמעתם זה עתה, וברוך השם דחיתם ברוב גדול, ונתתם יישר כוח ליישוב היהודי בחברון.
בהצעת החוק שלי לקחתי את הצעת החוק של חבר הכנסת ביילין ושיניתי רק מלה אחת – בכל מקום שבו כתוב "ישראלים", כתבתי "פלסטינים", ואני מציע בהצעת החוק הזאת לפנות את כל הערבים מחברון. אני לא מתכוון שתצביעו על הצעת החוק שלי, זאת באמת היתה הצהרת חוק.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אני מאמין בשלום.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
גם אני, ולכן אינני מתכוון – – –
ראובן ריבלין (הליכוד):
הם לא מאמינים בשלום, אז הם רוצים לפנות יהודים.
מוחמד ברכה (חד"ש):
תביא את זה להצבעה.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
לא, לא אביא את זה להצבעה, משום שהצעת החוק של חבר הכנסת ביילין היא הצעת חוק גזענית, וכדי להמחיש את זה הצעתי את תמונת הראי שלה. אני לא אהיה גזעני, אני לא אציע לפנות את הערבים מחברון.
היו"ר דוד רותם:
חבר הכנסת אלדד, לא יהיה לך זמן להצעת החוק שלך.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
יהיה לי זמן, ברוך השם שמונה דקות וחצי יספיקו לי להסביר לאנשים למה ההתנתקות היתה טעות ולמה אפשר להתחיל לתקן אותה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
בשם הלא-גזענות שלך, נתחלק בבית שלך. בסדר?
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
שבועות מספר לפני ביצוע תוכנית ההתנתקות הגיע ראש הממשלה שרון לוועדת החוץ והביטחון, כבר היה ברור מה הולך להיות, ושאלתי אותו: מה יהיה אם לאחר הנסיגה מחבל-עזה יירו עלינו מחבל-עזה? ושרון כהרגלו, ידע ללעוג לאנשים, כשהוא רצה ללעוג להם, הוריד את משקפיו אל קצה חוטמו, הביט בי מעל המשקפיים ואמר: אני רואה שאתה דואג, דוקטור, אל תדאג, גם לנו יש תותחים.
בדרך כלל לא מגלים סודות צבאיים מוועדת החוץ והביטחון, אבל נדמה לי שהעניין הזה, שגם בידי מדינת ישראל יש תותחים, הוא סוד גלוי. ובכל זאת, גם שרון ידע באותה עת שישראל לעולם לא תוכל לעשות שימוש בתותחים שלה כפי שהוא הבטיח שיהיה, כי מדינת ישראל לא יכולה לענות בהפצצות שטח במטחי תותחים על הירי הבלתי-פוסק, אפילו לא ליום אחד, מאז יצאה תוכנית ההתנתקות אל הפועל. נכון שירו גם לפני כן, ירו על הנגב המערבי, גם שדרות נפגעה, אבל הטפטוף של עשרות ה"קסאמים" שהיה לפני כן הפך למבול של אלפי רקטות.
כל מה שהבטיחו לאזרחי ישראל בתוכנית ההתנתקות לא הוגשם. הבטיחו לנו שהמצב הביטחוני ישתפר, בחודשים הראשונים אפילו ספרו עוד "קסאמים" כדי להראות איך קודם היה יותר רע ועכשיו יותר טוב. הפסיקו לספור, חברי הכנסת, כי המצב נהיה באמת יותר רע.
הבטיחו לנו לחסוך בכוח-אדם צבאי, לאחר ההתנתקות יראו בדיוק שאפשר יהיה להציב בגבול הרצועה שני גדודים או שלושה גדודים פחות ממה שהוצב קודם בתוכה וסביבה, אז את הגדודים מחליפה אוגדה, והטפטוף של ה"קסאמים" הפך לשיטפון, והקילוגרמים של חומרי הנפץ שהוברחו, גם כשהיינו שם, במנהרות מתחת לפילדלפי, הופכים לטונות, וכבר לא צריך מנהרות כדי להבריח אותם, והסכם המעברים שחתמה ישראל, לכאורה בחסות ארצות-הברית, קרס ופשט את הרגל, וטונות של חומרי נפץ זורמים לרצועה, והיא הפכה לממלכת ה"חמאס".
יובל שטייניץ (הליכוד):
עשרות רבות של טונות, לא טונות.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
עשרות טונות, מעדכן אותי חבר הכנסת שטייניץ, שהיה יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, וניסה, ניסה לפחות את הסכר הזה לחסום.
גם בין חברי הכנסת בבית הזה, שהרימו את ידם בעד תוכנית ההתנתקות, מבשילה ההכרה הפנימית שזה היה מיקח טעות, שגם אם קיווינו בתמימות או בהיתממות שזה ישפר את מצבנו, נכזבה תוחלתנו. כל מה שקרה מאז הופך את חיי תושבי הנגב המערבי לבלתי נסבלים, ההישגים של ההתנתקות נמחקו, האומללים שגורשו מבתיהם עדיין מחכים לפתרון.
אבל, חברי הכנסת, טעויות זה עניין אנושי, ומי שמאמין שאפשר לטעות, צריך גם להאמין שאפשר לתקן, ואפשר לתקן את הטעות של ההתנתקות, אפשר להתחיל. יש בפנינו שני מודלים, חברי הכנסת: המודל של חבל-עזה ומודל צפון השומרון. מחבל-עזה יצאנו עד תום, וקורה מה שקורה כל יום. מצפון השומרון אומנם עקרנו את ההתיישבות, אבל צה"ל נשאר. המצב הביטחוני הורע. חופש הפעולה של המחבלים גדל במידה ניכרת – בהעדר בסיסי קבע, בהעדר יישובים, בהעדר תנועה יהודית לאורך הצירים. אבל עדיין ההבדל בין צפון השומרון לרצועת-עזה הוא הבדל של יום ולילה, ואנחנו יכולים להתחיל לתקן את הטעות של תוכנית ההתנתקות, בחזרה לצפון השומרון. חומש תחילה. יישוב אחד כדי להגיד שטעינו, אנחנו מכירים בטעות ואנחנו יכולים לתקן אותה.
הצעת החוק שאני מניח בפניכם היום באה לומר שזאת לא תהיה עבירה על חוק ההתנתקות לשהות בצפון השומרון; שכמו שמותר ליהודים להיות בכל חלקי ארץ-ישראל, מותר להם גם להיות בצפון השומרון. ואם מותר ליהודים – ואתם הצבעתם על כך רק לפני דקות ספורות – להיות בחברון, מותר להם להיות גם בממלכת ישראל, בשומרון.
חברי הכנסת, אני קורא לכם היום לתקן תיקון קל בחוק ההתנתקות ולהתחיל לעשות תיקון גדול בטעות ההיסטורית. תודה רבה.
היו"ר דוד רותם:
תודה לחבר הכנסת אלדד. גברתי השרה המקשרת, בבקשה.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, רבותי השרים – – –
היו"ר דוד רותם:
חבר הכנסת שלום, חבר הכנסת סער. הפעם זה מפה, חבר הכנסת סער. אנא שב.
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
לא שומעים אותך, היושב-ראש.
היו"ר דוד רותם:
חבר הכנסת איתן, חבר הכנסת שלום. חבר הכנסת מלכיאור, תודה שהגעת, אבל אנא. בבקשה, גברתי.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מדובר בסוגיה, כפי שחבר הכנסת אלדד אמר, שהיא בסך הכול הצהרת חוק.
אז מעבר לסוגיה של התנתקות – כן, התנתקות – לא, נשאלת השאלה אם בבית הזה, חברי חברי הכנסת, כאשר עומד חבר כנסת על הדוכן ואומר שאין לו שום כוונה אלא רק לעלות על הדוכן הזה, כדי שאנחנו, חברי חברי הכנסת, נצביע בעד הצהרת חוק, עד לאן יגיע הבית הזה, חבר הכנסת אלדד.
היו"ר דוד רותם:
לא, גברתי השרה, הוא אמר את זה על חוק אחר.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
הוא דיבר והוא אמר שזאת הצהרת חוק.
היו"ר דוד רותם:
לא הצהרת החוק הזאת.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
גם הצהרת החוק הזאת, משום שהוא שינה. זאת כמעט אותה הצעת חוק של חבר הכנסת ביילין – – –
היו"ר דוד רותם:
– – –
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
אוקיי. לגופו של עניין – – –
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
תצביעו בעד. גם את תצביעי בעד בסוף. חברת הכנסת אברהם, את טועה. לא הצהרת חוק – – –
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
לגופו של עניין, אדוני היושב-ראש, הממשלה מתנגדת להצעת החוק. מדובר בסוגיה מדינית שתוכרע רק על-ידי החלטת ממשלה ובאישורה של הכנסת. הצעתו של חבר הכנסת אלדד עלולה לפגוע בסמכויותיה של הממשלה ולצמצם את שיקול הדעת הנתון בידיה. כל החלטה מדינית לגבי יהודה ושומרון תתקבל אך ורק על-ידי ממשלת ישראל ולא באמצעות חקיקה פרטית.
לאור זאת, אני חוזרת, אדוני היושב-ראש, ואני מבקשת להסיר את ההצעה מסדר-היום.
היו"ר דוד רותם:
תודה לשרה המקשרת. חבר הכנסת אלדד, בבקשה.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, רבותי השרים וחברי הכנסת, לצערי, השרה רוחמה אברהם מעדה. מעדה משום שהקשיבה למשפט הפתיחה שלי ולא הבינה שאני מדבר על הצעת חוק שונה. לא מדובר בהצהרת חוק כתשובה לחבר הכנסת ביילין – – –
היו"ר דוד רותם:
לא. חבר הכנסת אלדד, השרה טעתה. היא חשבה שאתה התכוונת לזה. זה לא שהשרה לא הבינה. היא טעתה, היא חשבה שהתכוונת גם לחוק הזה.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
זכותי המלאה גם לקרוא להצעת החוק הצהרת חוק.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
נכון, אבל התייחסת למשהו אחר. מה שנקרא – לשמוע את משפט הפתיחה, ולהתנגד. הממשלה, דינה להתנגד להצעה הזאת כי היא מתקשה להכיר בטעויותיה. זאת תכונה אנושית נעלה להכיר בטעויות, ואני משוכנע שעוד לא הגעת למדרגה הזאת, אבל תגיעי, וגם כולכם תכירו בטעות יום אחד. תודה רבה.
היו"ר דוד רותם:
תודה.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע.
הצבעה מס' 4
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 17
בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 39
נמנעים – 1
ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון – ענישה והגבלה), התשס"ז–2007, נתקבלה.
היו"ר דוד רותם:
בעד – 17, נגד – 39, נמנע אחד. אני קובע שהצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון – ענישה והגבלה), התשס"ז–2007, הוסרה מסדר-היום.
הצעת חוק מידע גנטי (תיקון – הוראת בית-משפט על עריכת בדיקות גנטיות להורות), התשס"ז–2007
[הצעת חוק פ/2765/17; נספחות.]
(הצעת חבר הכנסת איתן כבל)
היו"ר דוד רותם:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק מידע גנטי (תיקון – הוראת בית-משפט על עריכת בדיקות גנטיות להורות), התשס"ז–2007.
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
לא שומעים דבר.
היו"ר דוד רותם:
לא שומעים אותי, אז תגבירו את הרמקולים. אני מדבר למיקרופון. הנושא הבא: הצעת חוק מידע גנטי.
שר הפנים מאיר שטרית:
ירד מסדר-היום, היושב-ראש הודיע.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
לא אתה קובע.
שר הפנים מאיר שטרית:
התקנון קובע.
היו"ר דוד רותם:
זה היה בוועדת הכנסת, חברים. תודה, חברי הכנסת. חבר הכנסת איתן כבל, עשר דקות, בבקשה.
איתן כבל (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני זכיתי לדעת מי הם הורי, כמו רבים אחרים שזכו לדעת מי הם הוריהם הביולוגיים, אדוני היושב-ראש.
היו"ר דוד רותם:
חברת הכנסת טרטמן. חבר הכנסת שרוני. השר שטרית.
איתן כבל (העבודה-מימד):
לצערי, במדינת ישראל, במאה ה-21, יש ילדים שזכות בסיסית זאת אינה מוקנית להם. החוק היום אינו מאפשר לבית-המשפט לחייב אדם לערוך בדיקות גנטיות על מנת שניתן יהיה לקבוע מיהו אביו של הקטין.
זה עשרות שנים שב וקורא בית-המשפט למחוקק להסדיר את סמכותו ושיקול דעתו של בית-המשפט להורות על בדיקה גנטית לשם קביעת הורהו של הקטין, וכך אמר כבוד השופט מנחם אלון בפסק-דין משנת 1978: "בית-משפט זה פנה למחוקק עוד לפני כעשרים שנה בדבר הסדר מכלול השאלות הכרוכות בהוכחת אבהות – – – ואנו חוזרים ופונים לכנסת להסדיר נושא זה בהקדם. בירור נכון וקרוב לוודאי של קביעת האבהות, כבודם ורווחתם של בעלי הדין ובמיוחד של האשה – האם, ומעל לכול – זכותו של ילד קטין, שלא להיות מושתק כל ימי חייו מלדעת מי הוא אביו מולידו, ושלא יקופח במזונותיו ובשאר צרכיו ומחסורו – כל אלה מחייבים להסמיך את בתי-המשפט להעמיד את בעלי הדין לעריכת בדיקות רפואיות או מעבדתיות הנחוצות ומועילות לגילוי האמת בעניין האבהות. דומה שאין מקום לספק, כי מן הראוי ומן הרצוי שבית-המשפט יהא רשאי לחייב את בעלי הדין לעריכת הבדיקות הרפואיות והמעבדתיות כאמור, במידה שאין בהן חשש של פגיעה בבריאותו של הנבדק, וככל שבית-המשפט ימצא לנחוץ בנסיבות כל עניין ועניין, ובמקרה של סירוב יכול שישמש הדבר כראיה נגד המסרב, הכול לפי ראות עיני בית-המשפט. נראה לי, כי מן הראוי לשקול ולעיין אם אומנם מקום יש לאפשר גם כפיית בעל הדין לעריכת הבדיקה – – –".
והנה אנו, חברי כנסת נכבדים, נמצאים 50 שנה מאז קרא בית-המשפט העליון שנתערב ונפעל לשמור על זכותו של קטין לדעת מי הוא הורו מולידו – הגיעה השעה לתקן את המעוות.
הצעת החוק המונחת לפניכם באה לקבוע את סמכותו ואת שיקול דעתו של בית-המשפט לענייני משפחה בבואו להורות על עריכת בדיקה גנטית לשם קביעת הורו של הקטין. בית-המשפט לענייני משפחה רשאי יהיה להורות על עריכת הבדיקה אם נוכח כי הבדיקה אינה פוגעת בטובת הקטין, לרבות בייחוסו לפי כל דין.
אני מבקש להזכיר לכם, חברים נכבדים, שהצעת החוק זכתה לתמיכת משרדי הממשלה ועברה בקריאה ראשונה בכנסת השש-עשרה, ולצערי, מאחר שלא הוחל עליה דין רציפות היה עלי להניחה מחדש.
חברי חברי הכנסת, אני אומר לך, השר שטרית, כמי שעסק הרבה בעניין של ממזרות, נקודת המוצא המרכזית שלי – ואתה יודע בדיוק מאיזה מקום אני בא – שהחוק הזה עושה הכול כדי שלא נגיע למצב שכזה. אני לא אתן עכשיו את כל הפירוט.
אני אומר את זה לך, בעיקר לך, השר שטרית. בקדנציה הקודמת, בראשותו של חבר הכנסת יצחק לוי, ישבנו חודשים רבים – כל המערכות, לא רק המערכות היהודיות אלא גם המערכות המוסלמיות, הנוצריות וכל מי שעלול היה למצוא את עצמו חס וחלילה נפגע מן העניין הזה – ועשה חבר הכנסת יצחק לוי עבודת קודש, והובלנו את זה עד קריאה שנייה וקריאה שלישית.
יתירה מכך, כשיכולתי להביא את זה לקריאה שנייה ושלישית, החלטנו על הקמת ועדה משותפת למשרד המשפטים וכל הקבוצות הדתיות בישראל, וכתוצאה מכך העדפתי – כיוון שחיפשתי את האמת – לא להביא את זה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית אלא שהוועדה תסיים את עבודתה. ואכן בימים אלה היא מסיימת את עבודתה. מה שסיכמתי אתם – אנו מבהירים את זה כיוון שאני צריך להתחיל את כל התהליך מחדש; החוק בשל, מוכן, אני יודע שהיום חבר הכנסת בני אלון עומד בראש הוועדה ומטפל בזה. לכשיגיעו מסקנות הוועדה, הן ישולבו בתוך החוק, כי החוק שהיום מונח בפניכם אינו חוק בוסרי, הוא כבר סוף התהליך, וכל אשר צריך שייעשה הוא לשלב בתוכו את המסקנות של הוועדה.
לכן הצעת החוק הזאת היא אמיתית, נדרשת, מחויבת המציאות, כפי שכבר קרא בפנינו מי שהיה שופט בבית-המשפט העליון, השופט מנחם אלון. תודה רבה.
היו"ר דוד רותם:
תודה לחבר הכנסת כבל. יענה השר מאיר שטרית, בבקשה.
שר הפנים מאיר שטרית:
אדוני היושב-ראש, אקצר את תשובתי בגלל העובדה שכדי להסביר את מה שאני רוצה להסביר צריך זמן רב. כל הנושא הזה של בדיקות גנטיות הוא מאוד מורכב. בזמנו חוקקתי את חוק החיסיון הגנטי, חוק מאוד גדול, העברתי אותו בשנות ה-90, חוק מידע גנטי. זה חוק שמסדיר את הבדיקות הגנטיות וקובע מתי ובאילו תנאים מבצעים בדיקות גנטיות, למי מותר לבצע, מה גורל הבדיקות, איך בודקים, מה מותר לבדוק. בחוק הזה יש סעיף שנוגע לבדיקות גנטיות לקטינים. החוק ההוא קובע במפורש שאין לבצע בדיקה גנטית בקטין אלא על-פי אישור בית-משפט ורק כשהבדיקה נועדה להציל את חיי הקטין או בן משפחתו, וגם בבדיקה כזו אסור לחשוף את בדיקת ההורות של הילד, כי החשש הוא מיצירת ממזרות. הרבנים הראשיים התנגדו בכל תוקף לשינוי החוק הזה כפי שהוצע במתכונתו המקורית בגלל הדיון הזה – האם יש חשש לממזרות או לא.
הדיון בסוגיה הזאת התנהל על-ידי, הייתי יושב-ראש הוועדה שדנה בעניין הזה וגם מציע החוק, במשך שלוש או ארבע ישיבות, כל אחת שלוש או ארבע שעות, עם כל מומחי האתיקה ורבנים ואנשים מכל הזוויות האפשריות, וההחלטה בחוק אז היתה שבית-המשפט לא יהיה רשאי אלא בתנאי הזה של החוק לעשות בדיקות גנטיות. פה יש הצעה שלדעתי יש בה סיכון מסוים של פתיחת דלת ליצירת ממזרים, וצריך לטפל בה בזהירות.
אני אישית מתנגד לשינוי בחוק. אבל אני חושב, מאחר שחבר הכנסת המציע הסכים שקידום החקיקה ייעשה רק בתיאום עם כל משרדי הממשלה וגם עם משרד הפנים, נכון? הוא מהנהן בראשו. על בסיס זה אני מאשר להעביר את ההצעה בקריאה טרומית לפי החלטת הנהלת הקואליציה.
מנחם בן-ששון (קדימה):
– – –
היו"ר דוד רותם:
טוב.
אנו עוברים להצבעה.
הצבעה מס' 5
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 38
נגד – 4
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק מידע גנטי (תיקון – הוראת בית-משפט על עריכת בדיקות גנטיות להורות), התשס"ז–2007, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.
היו"ר דוד רותם:
38 בעד, ארבעה נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק מידע גנטי (תיקון – הוראת בית-משפט על עריכת בדיקות גנטיות להורות), התשס"ז–2007, נתקבלה, והיא תועבר לוועדת הכנסת כי יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חושב שזה צריך להיות אצלו.
הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – אי-מינוי לשר מי שהורשע בעבירת מין)
[הצעת חוק פ/2869/17; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר דוד רותם:
אנו עוברים לנושא הבא, הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – אי-מינוי לשר מי שהורשע בעבירת מין), של חבר הכנסת יצחק לוי. בבקשה.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, רבותי השרים, כמדומני, השבוע קיבלה הכנסת חוק שהציעה חברת הכנסת יחימוביץ, המדבר על כך שמי שהואשם בהטרדה מינית לא יוכל להיות מורה בבית-ספר או לא יוכל לעבוד עם ילדים.
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
שהורשע בעבירת מין.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
שהורשע בעבירת מין. אנו מדברים על מורה שהורשע בעבירת מין שלא יוכל לעבוד בשום בית-ספר – לא רק בבית-הספר שלימד בו, אלא גם בבית-ספר אחר. חברת הכנסת יחימוביץ, האם בחוק יש התניה שצריך שיהיה קלון בעבירה הזו?
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
לא.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
חשבתי שלא, כי כנראה שבעבירות מין הקלון הוא בעבירה עצמה. המלה קלון נכונה לגבי עניינים שאפשר אולי לשקול אם יש קלון או לא, אך עבירת המין עצמה היא הקלון. הקלון שאדם הרשה לעצמו לנצל זולתו לשם סיפוק יצרו, הדבר הזה הוא בעצמו קלון, וזה ברור. לכן מאוד שמחתי על הצעת החוק הזאת, כי לדעתי היא נכונה.
אני רוצה לציין דבר שקורה השבוע, וחבר הכנסת מלכיאור, כדאי שתקשיב, כי שאלת אותי אתמול – ותיכף אגיד לך למה דווקא ההצעה הזאת – השבוע שמעתי שמשרד ראש הממשלה יוצא בקמפיין מאוד חשוב נגד הטרדות מיניות. משרד ראש הממשלה משקיע עכשיו מיליונים כדי שלא יטרידו מינית אנשים בעבודה. אבל לא רק שיצאו בקמפיין, אתמול התפלאתי לראות בכתבה בטלוויזיה ב-23:30, כשהגעתי למלון, ראיתי שם ששולחים פקחים למשרדים כדי לבדוק שאין הטרדות מיניות. הפלא ופלא. אני כל כך מברך על זה וחושב שזה דבר נכון. וכשראיתי את הכתבות האלה חשבתי שאנו מתקדמים בדרך הנכונה. איזה דבר יפה – אנו אור לגויים. יש לנו פקחים נגד הטרדות מיניות שמסתובבים במשרדים ורואים אם הדברים מוצגים על הקיר, אם הכול מובן, מאויר אפילו, אני לא יודע אם אפשר לאייר כאלה דברים, אבל אם הכול מובן, ומתחקרים נערות ואומרים: האם מישהו הטריד אתכן מינית? מאוד יפה.
נסים זאב (ש"ס):
משמרת הצניעות.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
ממש. אני מברך על זה וחושב שזה דבר נכון. אבל, חבר הכנסת זאב, זה ימין מקרבת. איפה השמאל הדוחה – ששר שהורשע בהטרדה מינית יושב בממשלה. איזו דוגמה אנו נותנים? על מה אנו שופכים כסף לחינוך?
נסים זאב (ש"ס):
– – –
יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אבל היתה פסיקה. הרי הוא הטריד והורשע. אז איפה הקוהרנטיות של הממשלה? מה הממשלה שולחת פקחים? שתשלח פקחים ללשכה של המשנה לראש הממשלה, שתמצא שם אדם שהורשע על הטרדה מינית ותגיד לו: אתה לא יכול להיות כאן, כי גם מורה לא יכול להיות בבית-ספר, וגם מורה לא יכול ללמד במתנ"ס, וגם מורה לא יכול להיות שותף בהרבה מאוד עבודות מכיוון שהוא הטריד מינית.
לימור לבנת (הליכוד):
איזה מורה? אין לימודים.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אני פשוט לא מבין מה ההיגיון שמוביל את הממשלה בנושא הזה של הטרדות מיניות.
אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, שכיוון שאנחנו לא חדשים בבית הזה, וכיוון שאנחנו יודעים שאין חקיקה רטרואקטיבית, אז אני לא בא לתקן את העניין של השר חיים רמון. מה שנעשה נעשה, אני מצטער על כך, אבל אני יודע שגם אם תהיה חקיקה עכשיו, זה לא יתקן את העניין של חיים רמון, כיוון שמקובל כאן שאין חקיקה רטרואקטיבית. אין חקיקה רטרואקטיבית, אז הוא יישאר שר. אני מבקש מהכנסת לבוא ולקבוע מכאן ולהבא – שהדבר הזה לא יישנה; שלא יקרה עוד הפעם שאדם יורשע בעבירת מין, והוא יוכל לשבת בממשלה. כמו מורה, כמו פקיד, כמו פקיד מדינה, כמו עובד עירייה – אותו הדבר. מה, השרים הם יותר מהם? למה שר הוא יותר מעובד מדינה? למה שר הוא יותר מעובד הוראה? למה שר, מותר לו להיות מורשע בהטרדה מינית ולבוא ולשבת בממשלה, ואילו כל פקיד במדינה מייד מושעה מעבודתו ומייד מסולק מעבודתו?
אני אומר עוד פעם – אני לא נוגע בחיים רמון. אני מודיע לקואליציה: אני לא נוגע בחיים רמון. אני בא ומדבר על מכאן ולהבא.
קריאה:
– – –
יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
חבר הכנסת מלכיאור שאל אותי – למה לא סמים? אז אני אומר: תשאל את חברת הכנסת שלי יחימוביץ למה היא לא חוקקה אתמול, שלשום, על סמים, גם לגבי מורים. כי "ראה מעשה ונזכר הלכה". הרי כרגע אתה לא בא ומחוקק את כל ספר החוקים. לא בגלל זה אתה בא ואומר שהחוק הזה לא נכון. אז לדעתך החוק הזה מצומצם. בסדר. אבל הוא נכון, הוא אמיתי, הוא צודק. ואני אומר שוב: שחיים רמון יישאר עד סוף הקדנציה. אני חושב שזה לא הרבה זמן, אבל שיישאר, אין מה לעשות.
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
החוק שלי נועד לגונן על חסרי ישע. אנחנו לא חסרי ישע.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
המזכירות הן חסרות ישע. החיילות הן חסרות ישע. בהחלט כן. אני לא פוחד שהוא יעשה בנו הטרדות מיניות – השר הבא, לא חיים רמון, חס ושלום. אני לא מגן על עצמנו, על חברי כנסת, על השרים. אני מגן על פקידותיו, על מזכירותיו, אני מגן על עוזרותיו. על אלה אני מגן.
ולכן אני מבקש מהכנסת לקבל את ההצעה הזאת בקריאה הטרומית, להעביר אותה, נדון בה, ואני עוד פעם מודיע, בפעם השלישית, שהיא לא תיגע בשר חיים רמון, כי אין חקיקה רטרואקטיבית.
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
למה שחיתות לא?
יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אני מציע שתגישו על שחיתות.
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
לא, למה אתה לא – – –
יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אני הגשתי כאשר רתח דמי בקרבי, וכתבתי גם מכתב לחיים רמון – ואנחנו חברים – ואמרתי לו: אתה לא צריך להיות חבר בממשלה. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, לגבי שחיתות מונחות היום הצעות חוק, לרבות הצעת חוק שלי בעניין אחר – שחיתות של חברי כנסת, שחיתות של שרים. אבל ההצעה הזאת היא הצעה ספונטנית בגלל המעשה שקרה. ואני חושב שלא נכון, בגלל כל מיני שאלות – למה זה לא ולמה זה לא – לבוא ולדחות אותה. לכן אני מבקש, אדוני היושב-ראש, אני מבקש, רבותי השרים, אני מבקש, חברי הכנסת, להעביר את ההצעה הזאת בקריאה טרומית. נדון בה בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת ונראה, נמצא את האיזונים הנכונים בה. אני חושב שזה יוסיף למוסריות של מדינת ישראל, כמו שכאשר מוציאים פקחים – לא לחפש תוצרת חקלאית מעזה או ביצים מלבנון, אלא לחפש מטרידי מין – זה בסדר גמור, וכך צריך להיות דין אחד לגבי השרים.
היו"ר דוד רותם:
תודה לחבר הכנסת לוי. השר שמחון ישיב.
נסים זאב (ש"ס):
אולי אפשר לדעת מי המפקח של הכנסת?
היו"ר דוד רותם:
חבר הכנסת זאב. אתה התעוררת לעניין הזה. הפיקוח מטריד אותך.
קריאה:
– – –
היו"ר דוד רותם:
אז הצעת החוק הזאת לא תתקבל כי היא חברה בממשלה.
שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת יצחק לוי, החבר המציע, הצעת החוק מבקשת לקבוע כי לא יתמנה לשר מי שהורשע בעבירת מין אף אם אין עמה קלון.
גלעד ארדן (הליכוד):
למה אתה תמיד עונה על הדברים האלה?
שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:
אני לא עונה תמיד על הדברים האלה. זה לא קשור אלי, אני רק תורן, זה הכול.
היו"ר דוד רותם:
הוא מגן על הממשלה.
שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:
אני תורן בין 11:00 ל-13:00 במליאה, שבוע שני ברציפות.
גלעד ארדן (הליכוד):
נוהל שכן, עבירות מין – כל הדברים האלה הממשלה מטילה עליך.
שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:
שמע, אני תורן מליאה כבר שבוע שני.
מיכאל איתן (הליכוד):
חוץ ממך יש עוד תורנים?
שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:
חבר'ה אני רק תורן. גמרנו, אני גומר את התורנות.
היו"ר דוד רותם:
חברים. כל אחד נהנה ממה שמפילים עליו.
שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:
אני עושה את התורנות מרוכזת – גומר את זה בשבועיים וזהו.
במצב הקיים כיום לא מתמנה לשר מי שהורשע בעבירה ונידון לעונש מאסר אם טרם עברו ביום מינויו שבע שנים מהיום שבו גמר לרצות את עונש המאסר, או מיום מתן פסק-הדין – לפי המאוחר – –
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
מורה יכול להישאר בתפקידו?
שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:
– – אלא אם כן קבע יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית כי אין עם העבירה שבה הורשע בנסיבות העניין משום קלון.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
ראש מועצת הירקות יכול להיות – – –
היו"ר דוד רותם:
חבר הכנסת הנדל. חבר הכנסת הנדל.
קריאות:
הורשע, לא נאשם.
היו"ר דוד רותם:
חבר הכנסת הנדל, אתה לא תקל עלי, אתה מקשה עלי.
שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:
יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לא יוכל לקבוע כאמור אם קבע בית-המשפט כי יש עם העבירה שבה הורשע משום קלון. כמו כן נפסקת כהונתו של שר אם הוא הורשע בעבירה שיש עמה קלון.
מוצע להתנגד להצעת החוק. משרד המשפטים אינו רואה הצדקה לקבוע ביחס לעבירות המין הסדר שונה מן ההסדר הכללי שנקבע בחוק-יסוד: הממשלה ביחס לכשירותם של שרים אשר הורשעו בדין. ההסדר הכללי – – –
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
את זה משרד המשפטים כתב?
שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:
אני מקריא. מה, אני כתבתי את זה? בחייך, צביקה. מה אתה – אני כתבתי?
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
תקשיבו מה משרד המשפטים אומר.
היו"ר דוד רותם:
אדוני השר, אל תתחשב בהפרעות.
שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:
אני לא יכול, הוא חבר שלי. אבל הוא חבר, איש אדמה. אני לא יכול לא להתייחס אליו. זה בסדר.
היו"ר דוד רותם:
חברים לא מפריעים.
שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:
אני חוזר. אם תרשה לי רק, זה קצר. משרד המשפטים אינו רואה הצדקה לקבוע ביחס לעבירות המין הסדר שונה מן ההסדר הכללי שנקבע בחוק-יסוד: הממשלה ביחס לכשירותם של שרים אשר הורשעו בדין. ההסדר הכללי נותן משקל לחומרת העונש שנגזר בעקבות ההרשעה כמו גם לקלון שדבק בה. שיקולים אלה רלוונטיים וישימים אף ביחס לעבירות המין. משרד המשפטים לא ראה הצדקה עניינית לקבוע ביחס לאחרונות מערכת איזונים שונה מזו החלה על העבירות החמורות האחרות.
על כן מוצע להסיר את הצעת החוק מסדר-היום.
היו"ר דוד רותם:
תודה לשר. חבר הכנסת לוי, האם אתה רוצה – – –
יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
רבותי, חבר הכנסת נסים זאב, אני מכבד אותך – אני מבקש שזה יהיה הדדי. תודה רבה.
אני שומע ששר המשפטים מתנגד להצעה, כי נוח לו בהסדר הקיים. עובדה שההסדר הקיים לא מספיק כדי לשמור על הרמה המוסרית הדרושה לממשלת ישראל. תמיד עושים הסדרים קיימים, אדוני שר החקלאות, ואחר כך מתקנים אותם, מכיוון שרואים שהמציאות היא לפעמים מעבר להסדר. יש הסדר קיים, עשו הסדר קיים, עכשיו יש הסדר אחר, כי קרה משהו. זה לא דבר באוויר, זה לא איזה דבר שככה פתאום הומצא. אלה דברים שקרו.
עכשיו, אני רוצה לומר לחבר הכנסת גדעון סער. אפשר כמובן לבוא ולהוסיף עוד סוגי עבירות. אבל יש לנו כלל ש"ראה מעשה ונזכר הלכה". ויש דברים שצריך לסתום פרצות. היום כולם עובדים קשה מאוד כדי למנוע הטרדות מין. גם במשרד ראש הממשלה, גם בחוקים פרטיים, גם בצבא. אתה רואה שיש מאמץ מרוכז בעניין הזה, דווקא בעניין הזה. תשאל, למה לא בגנבות, ובגנבות רכב – ואני יודע מה? בגנבות שיחות טלפון ובעוד כל מיני דברים אחרים. אתה יכול לשאול כל דבר, אבל היום זה נושא שמטריד את מדינת ישראל, ואנחנו רוצים להילחם בו. אנחנו פה נותנים דוגמה הפוכה, דווקא בראש. לכן ההצעה הזאת היא הצעה נכונה, גם אם היא הצעה מצומצמת.
אני מבקש לתמוך בהצעה ולהעביר אותה לוועדת החוקה לדיון לקראת קריאה ראשונה. תודה רבה.
היו"ר דוד רותם:
תודה לחבר הכנסת לוי.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. אני מבקש להצביע.
הצבעה מס' 6
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 16
בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 36
נמנעים – אין
ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – אי-מינוי לשר מי שהורשע בעבירות מין) נתקבלה.
היו"ר דוד רותם:
חברי הכנסת, 16 בעד, 36 נגד, אין נמנעים. אני קובע, אם כך, שהצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – אי-מינוי לשר מי שהורשע בעבירות מין) הוסרה מסדר-היום.
בנימין נתניהו (הליכוד):
הצבעתי בעד.
היו"ר דוד רותם:
נא להוסיף את חבר הכנסת נתניהו, שהצביע בעד, וגם את חבר הכנסת אפללו, שהצביע נגד.
הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – יידוע לקוחות בדבר אתרים פוגעניים במרשתת ואפשרויות ההגנה מפניהם), התשס"ז–2006
[הצעת חוק פ/1752/17; נספחות.]
(הצעת חבר הכנסת אלכס מילר)
היו"ר דוד רותם:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – יידוע לקוחות בדבר אתרים פוגעניים במרשתת ואפשרויות ההגנה מפניהם), התשס"ז–2006, של חבר הכנסת אלכס מילר. בבקשה, אדוני.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
סדום ועמורה.
היו"ר דוד רותם:
חבר הכנסת הנדל, מה עושים מסדום ועמורה? יוצאים החוצה.
אלכס מילר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חברי ממשלה, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להסביר לכם את הצעת החוק שהגשתי. הגשתי את הצעת החוק הזאת לפני די הרבה זמן, לאחר הדיונים באחת הוועדות, הוועדה לזכויות הילד, בראשות חברת הכנסת שלי יחימוביץ. היה לנו דיון די רחב על החשיפה והמסרים הפוגעניים באינטרנט שהילדים שלנו בעצם נחשפים אליהם ואנשים חולים משתמשים בזה ומנצלים את זה. חשבתי רבות איך בכלל אפשר לטפל בבעיה הזאת, כי כמו שאנחנו יודעים, כל הנושא של האינטרנט – קשה מאוד לטפל בנושא הזה, לחסום או למנוע מילדים חשיפה לאתרים כאלה ואחרים.
לספקי האינטרנט יש פתרון, והוא תוכנה שהם משווקים. אני כרגע לא נכנס לפתרון עצמו, אבל הבעיה הגדולה היא שאותם הורים שרוכשים חבילות אינטרנט מספקים, רוב רובם לא מודעים לאותם המסרים, לאותם האתרים שפוגעים בילדים שלהם.
לדעתי, כל הספקים, בזמן שרוכשים מהם חבילת אינטרנט, הם פותחים תיבת דואר, ולתיבת הדואר הזאת הם שולחים איזו הודעה שמספרת על הבעיה שקיימת בחשיפה של ילדים לאותם אתרים. אבל זה לא מספיק, מכיוון שרוב רובם של אותם הורים לא יודעים איך להשתמש באינטרנט, אין להם זמן, אין להם אפשרות לטפל בנושא הזה. הצעת החוק מחייבת את ספקי האינטרנט לשלוח בכתב מידע על החשיפה והבעיות בחשיפה, לכל לקוח שרוכש מהם את החבילה. כך אותם הורים יוכלו לדעת מה הבעיות וגם יוכלו לדעת איך לטפל בהן.
היום, מה שעולה מאותם סקרים שאני ראיתי, שלהורים אין בכלל מודעות לכך שהילדים שלהם נחשפים לאתרים האלה, אין להם מודעות מה יכול לקרות אם הילד גולש באיזה צ'ט ואותו פדופיל יכול לנצל את זה. יש פתרונות טכנולוגיים לזה. אנחנו לא נותנים לכל בית ובית פתרון טכנולוגי גורף, אשר יבוא ויחסום את זה אוטומטית. אנחנו לא רוצים להיכנס לפרטיות של כל משפחה, אבל הזכות לדעת קיימת לכל אחד, ולדעתי כל הורה שרוכש חבילת אינטרנט ויש לו ילדים בבית חייב לדעת על הסכנות שהילדים שלו נחשפים אליהן וחייב לקבל כל אפשרות כדי שהילדים שלו לא ייחשפו לסכנות האלה.
שוחחתי עם שר התקשורת, חבר הכנסת אטיאס, וסיכמנו שהצעת החוק הזאת תקודם בתיאום. אני מתחייב מעל הבמה הזאת, שכל קידום של הצעת החוק הזאת יהיה בתיאום עם שר התקשורת, ואני מקווה מאוד שלפחות בהצעת החוק הזאת נוכל לפתור חלק מהבעיה שהילדים שלנו נחשפים אליה. אני מקווה מאוד שתהיה לנו עוד חקיקה בנושא הזה, כדי שבסופו של דבר נהיה רגועים כאשר הילדים שלנו יושבים מול האינטרנט וגולשים ומקבלים את המידע. תודה.
היו"ר דוד רותם:
תודה לחבר הכנסת אלכס מילר. אין תשובת ממשלה.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
בעד, בתנאי.
היו"ר דוד רותם:
בעד, בתנאי.
לכן אנחנו עוברים, חברי הכנסת, להצבעה.
הצבעה מס' 7
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 22
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – יידוע לקוחות בדבר אתרים פוגעניים במרשתת ואפשרויות ההגנה מפניהם), התשס"ז–2006, לדיון מוקדם בוועדת הכלכלה נתקבלה.
היו"ר דוד רותם:
חברי הכנסת, 22 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – יידוע לקוחות בדבר אתרים פוגעניים במרשתת ואפשרויות ההגנה מפניהם), התשס"ז–2006, של חבר הכנסת מילר, נתקבלה והיא תועבר לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה ראשונה.
הצעת חוק קביעת מוות מוחי-נשימתי, התשס"ז–2007
[הצעת חוק פ/2895/17; נספחות.]
(הצעת חבר הכנסת עתניאל שנלר)
היו"ר דוד רותם:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק קביעת מוות מוחי-נשימתי, התשס"ז–2007, של חבר הכנסת עתניאל שנלר. חבר הכנסת שנלר, הנמקה מהמקום, בבקשה. דקה אחת.
עתניאל שנלר (קדימה):
אדוני היושב-ראש, החוק הזה מסדיר את קביעת המוות המוחי-הנשימתי. החוק מצא את הגשר בין הפרוצדורה הרפואית, שהיא רפואית נטו, ובלבד שהיא תהיה כפופה גם להיבטים הלכתיים. קיבלנו הסכמה לחוק מהקהילה הרפואית ומהקהילה ההלכתית ברובה, עם הסתייגויות. התחייבנו שמייד אחר כך אנחנו נוסיף לחוק דבר שלא מופיע בפניכם, סעיף האומר כדלהלן – סעיף 7(ב): "על אף האמור בחוק זה, לא ייקבע מועד מותו של אדם על-פי הגדרת מוות מוחי-נשימתי, אם קביעה זו מנוגדת לדתו או להשקפת עולמו של הנפטר על-פי מידע מקרוב משפחה בדרגה ראשונה או אפוטרופוס לעניין זה. במקרה זה ייקבע מותו על-פי הגדרת מוות לבבי-נשימתי".
חברי חברי הכנסת, החוק הזה זוכה לגיבוי מקיר לקיר, ואני אבקש להעביר אותו לוועדת העבודה והרווחה להכנה לקריאה ראשונה. תודה רבה.
היו"ר דוד רותם:
תודה לחבר הכנסת שנלר. אדוני שר הבריאות, בבקשה.
שר הבריאות יעקב בן-יזרי:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת חוק קביעת מוות מוחי מנסה להתמודד עם אחת הסוגיות הסבוכות, המורכבות והשנויות במחלוקת המעסיקות את עולם הרפואה, האתיקה, המשפט וההלכה במדינת ישראל, יותר בשנים האחרונות, דרך אגב.
ההצעה קובעת לראשונה את הגדרת מועד המוות, וכן את התנאים המתחייבים לקביעת מוות מוחי-נשימתי. נוסף על כך, נכללת בהצעה הקמת ועדת היגוי ציבורית שתכלול רופאים, רבנים, נציגים מתחום האתיקה, הפילוסופיה והמשפט. על-פי ההצעה, הוועדה תקבע את דרכי הכשרתם והסמכתם של הרופאים לקביעת מוות מוחי, תאשר הענקת תעודות הסמכה לקביעת מוות מוחי ותבקר את תהליכי קביעת המוות בבתי-החולים.
מדינת ישראל, בדומה למדינות שונות בעולם, מנסה להתמודד עם המחסור הקבוע באיברים להשתלה, ולצערנו הרב, מספר החולים שנפטרים בעודם ממתינים להשתלה המיוחלת עולה מדי שנה. אחת הסיבות לעובדה ששיעור ההסכמות לתרומה במדינת ישראל הוא מן הנמוכים ביותר במדינות המערב היא טעמים דתיים-הלכתיים. ההצעה הנ"ל, כפי שאפרט בהמשך, עשויה להוביל להכרת הממסד הרבני במות המוח, ובכך להגדיל את מעגל התורמים במדינה.
בעבר היה מקובל, כמעט בכל התרבויות, להגדיר את רגע המוות בעת הפסקת פעילותן של מערכת הנשימה והמערכת הלבבית ההמודינמית במקביל. עקב התפתחויות בעולם הרפואה ובטכנולוגיה הרפואית, החל משנות ה-60 טבעו רופאים את המושג "מוות מוחי", היינו מצב שיש בו הוכחה להפסקת פעילות המוח כולו, ובכלל זה גם הנשימה העצמונית, באופן בלתי הפיך, למרות פעילותם התקינה של הלב ומחזור הדם. על אף ביקורת מדעית ופילוסופית נותרה התפיסה של מות האדם בשעת מות המוח כולו. זאת התפיסה המקובלת ביותר על רוב הרופאים, אנשי המוסר והמחוקקים בעולם. כל מדינות העולם המערבי ורוב הרופאים והפילוסופים קיבלו את מות המוח כקובע את מות האדם, הן מבחינה חברתית-תרבותית והן מבחינה חוקית.
במדינת ישראל בשנות ה-80, בצעד מהפכני, התקבלה החלטה של הרבנות הראשית להכיר במות המוח, בתנאי שיתמלאו ארבעה תנאים שהציבה הרבנות בפני משרד הבריאות. אחד מהם היה שבכל הליך קביעת מוות מוחי ייקח חלק נציג הרבנות הראשית לישראל, וכן מעבר לבדיקות המקובלות שהומלצו על-ידי "ועדת הדסה" תתווסף בדיקה אובייקטיבית מדעית, BAER, של גזע המוח. עוד נאמר באותה החלטה, כי עד קבלת התנאים המפורטים, אין עדיין שום היתר הלכתי לביצוע השתלות לב.
ההסתדרות הרפואית התנגדה לקבלת תנאים אלו, ולמעשה, מאז ועד היום, במשך כ-20 שנה, ניטשת המחלוקת בין הצדדים, וכל צד מתבצר בעמדותיו.
ההצעה שבנדון מנסה לגשר ולאזן בין העמדות והעולמות השונים, כאשר הכוונה היא שמציאת נקודת האיזון וההסכמה בין העולם האתי-הרפואי לבין העולם הרבני-ההלכתי תאפשר הכרה במות מוח בקרב הממסד הרבני-ההלכתי. בהתאם לכך, ציבור רחב שנמנע עד כה מלתת את הסכמתו לתרומת איברים, יתווסף למעגל תורמי האיברים. מהלך זה עשוי להוביל לפריצת דרך משמעותית בכל הנוגע להשתלה במדינת ישראל ולצמצום התורים של החולים הממתינים להשתלה במדינת ישראל.
דומני כי אין חולק על כך שמוטב היה אילו השכילו הצדדים לגשר על המחלוקות ביניהם והפערים לא היו מגיעים לצורך בחקיקה בנושא זה. אולם מאחר שלמרבה הצער הצדדים השונים עדיין לא הגיעו להסכמה, חרף דיונים רבים וניסיונות גישור ממושכים במשך שני עשורים, אני סבור כי אין מנוס מלתמוך בהצעה ראויה זאת, בכפוף לכך שהמציע יתאם את נוסח הצעת החוק עם המשרד. תודה.
היו"ר דוד רותם:
תודה, אדוני השר. חבר הכנסת גפני, ביקשת להתנגד.
משה גפני (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותי השרים, חברי הכנסת, אני אצביע נגד החוק, מכיוון שהחוק קובע שהמוות נקבע על-פי מוות מוחי, וזה בניגוד להלכה.
אבל, אני רוצה לשבח את חבר הכנסת שנלר על מה שהוא קרא כאן במליאה, כאשר הוא הציג את הצעת החוק. התווסף לחוק – בלי זה החוק לא יעבור – שהמשפחה תוכל באופן ברור, על-פי דתה, מצפונה או השקפת עולמה – אני לא זוכר בדיוק את הנוסח שקראת – לקבוע ולדרוש שהמוות ייקבע על-ידי מוות לבבי.
אני לא יכול לתמוך בחוק הזה, כי, כפי שאמרתי, הוא מנוגד להלכה, כי קביעת המוות על-פי מוות מוחי מנוגדת להלכה. אבל התיקון שאתה מציע בהצעת החוק הוא תיקון שיש לשבח אותך עליו. אני חושב שהנושא הזה הוא מאוד חשוב. אף-על-פי-כן אני אצביע נגד, מכיוון שהוא מנוגד להלכה. תודה רבה.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
לא הבנתי.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
הוא בעד הרעיון, אבל הוא מצביע נגד.
היו"ר דוד רותם:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 8
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 24
בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 4
נמנעים – 1
ההצעה להעביר את הצעת חוק קביעת מוות מוחי-נשימתי, התשס"ז–2007, לדיון מוקדם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר דוד רותם:
חברי הכנסת, 24 בעד, ארבעה נגד ואחד נמנע. אני קובע שהצעת חוק קביעת מוות מוחי-נשימתי, התשס"ז–2007, עברה בקריאה טרומית, והיא תעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה ראשונה. תודה.
הצעת חוק כרטיסי חיוב
(תיקון – איסור פרסום פרטי כרטיס האשראי), התשס"ז–2007
[הצעת חוק פ/2893/17; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר דוד רותם:
הנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק כרטיסי חיוב (תיקון – איסור פרסום פרטי כרטיס האשראי). חבר הכנסת רוברט אילטוב, הנמקה מהמקום. בבקשה, אדוני, יש לך דקה אחת.
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מדובר על חוק צרכני לכל דבר, וזה חוק חשוב. מדובר על כך שכאשר נותנים לך העתק של כרטיס האשראי בחנות או בבית-העסק, לא יהיו כל הנתונים והפרטים של כרטיס האשראי שלך, כדי שצד ג' לא ישתמש לרעה בנתונים של הכרטיס.
אני מתחייב שההצעה הזאת תקודם בתיאום עם משרד האוצר וכל המשרדים הנוגעים בדבר. אני מבקש את תמיכתכם. תודה.
היו"ר דוד רותם:
תודה. חברי הכנסת, בהעדר תשובת שר, אנחנו עוברים להצבעה.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
למה? – – –
היו"ר דוד רותם:
מכיוון שהשר לא מתנגד, אנחנו עוברים להצבעה.
הצבעה מס' 9
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 32
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק כרטיסי חיוב (תיקון – איסור פרסום פרטי כרטיס האשראי),
התשס"ז–2007, לדיון מוקדם בוועדת הכלכלה נתקבלה.
היו"ר דוד רותם:
חברי הכנסת, 32 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק כרטיסי חיוב (תיקון – איסור פרסום פרטי כרטיס האשראי), התשס"ז–2007, התקבלה, והיא תועבר לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה ראשונה.
הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – צמצום החסינות
בפני חיפוש בשל חשד לעבירה נגד ביטחון המדינה), התשס"ז–2007
[הצעת חוק פ/2699/17; נספחות.]
(הצעת חבר הכנסת עתניאל שנלר)
היו"ר דוד רותם:
אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – צמצום החסינות בפני חיפוש בשל חשד לעבירה נגד ביטחון המדינה), התשס"ז–2007. חבר הכנסת עתניאל שנלר, הנמקה מהמקום. דקה אחת, בבקשה.
עתניאל שנלר (קדימה):
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, החוק המונח בפנינו מדבר על מצב שבו ניתן יהיה, בסייגים רבים, לערוך חיפוש בחפציו, בביתו ובכל דבר שקשור לחבר הכנסת, בהינתן חשד סביר שחבר הכנסת עבר עבירה שיכולה לסכן את ביטחון המדינה, ורק בכפוף למפכ"ל או לראש שירות הביטחון שרשאים לבקש את הבקשה. גם לאחר הבקשה, היא צריכה להיבחן על-ידי היועץ המשפטי לממשלה, וגם אז להיות מאושרת ומאושררת על-ידי שופט בית-המשפט העליון.
חברי חברי הכנסת, החוק הזה נועד לשים את ביטחון המדינה בפרופורציות, שכן היום החוק מתיר לחפש בחפציו של חבר הכנסת אם הוא העביר דולרים שלא כחוק למדינת ישראל. זה מותר, אבל לחפש בכליו אם הוא עבר עבירה ביטחונית, אסור. לכן החוק, עם כל ההסתייגויות, נותן את החופש לעניין הזה.
עוד הערה אחרונה – בחרתי לעשות את זה רחוק מפרשה שהיתה בעבר, שמא מישהו יעלה על דעתו שזה קשור למשהו שהיה בעבר. זה קשור לביטחון ישראל בעתיד, ולא לעבר.
אני מבקש להעביר את ההצעה הזאת, אם היא תתקבל, לוועדת החוץ והביטחון, שכן הדיון הזה צריך להיות במסגרת דיונים הקשורים לשירות הביטחון. תודה רבה.
היו"ר דוד רותם:
אדוני התחייב לתאם את חקיקתו עם הממשלה.
עתניאל שנלר (קדימה):
אכן כן, הממשלה תומכת, וזה יהיה מתואם עם הממשלה.
היו"ר דוד רותם:
תודה. חבר הכנסת זחאלקה ביקש להתנגד. בבקשה, אדוני.
גדעון סער (הליכוד):
– – – חסינות חברי כנסת.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אנחנו בעד, זה צריך לעבור לוועדת הכנסת.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כבוד יושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, מובן שאף אחד לא מעלה על דעתו שחבר הכנסת שנלר הביא את הצעת החוק בגלל פרשת חבר הכנסת עזמי בשארה. ממש כולם האמינו לך. אין כל קשר, ירדה עליך ההשראה, ואתה החלטת שזה רחוק. למה החלטת שזה רחוק? אפילו במשפטים שלך אתה אומר שזה חוק לגופו של אדם ולא לגופו של עניין.
היו"ר דוד רותם:
כי אצל חבר הכנסת לשעבר בשארה כבר אי-אפשר לחפש, הוא לא פה. הוא מתכוון לעתיד.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אדוני, החוק הזה הוא חלק מרוח אנטי-דמוקרטית. כל יום מעלים חברי הכנסת הצעות איך לצמצם עוד ועוד את זכויותיו של חבר הכנסת ואת חסינותו של חבר הכנסת. אפילו שבהצעה כתוב ששופט עליון מחליט ושהיועץ המשפטי מחליט, אבל הכול זה במעמד של צד אחד. כל חבר כנסת לפי עיקרון ולפי החוק, כמובן לא כולם בצורה מעשית דה-פקטו, לא יודע האם הוצא צו נגדו או לא הוצא צו נגדו. ולמה רק כשמדובר בעבירות ביטחוניות? מה עם אנסים שפלים, מה עם רוצחים סדרתיים, מה עם גנבים, מה עם עבירות אחרות, שיכולות להיות הרבה יותר חמורות?
זה פופוליזם זול, זה ניסיון לזכות בפופולריות על-ידי הצעת חוק שהמניע שלה הוא מניע גזעני, אנטי-דמוקרטי, שבא לצמצם את עבודתו של חבר הכנסת.
היו"ר דוד רותם:
חבר הכנסת זחאלקה, אני יכול לשאול שאלה? אני לא מבין. הרי אין לי ספק שלחברי הכנסת הערבים אין עניין לפגוע בביטחון המדינה. למה אתה חושב שזה גזעני? אתה הופך את זה לגזעני.
משה כחלון (הליכוד):
הוא דואג ליהודים.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
לא, כתוב פה שראש השב"כ יכול לדרוש את הסרת חסינותו של חבר הכנסת. אין לנו אמון באנשים האלה ואין לנו אמון במניעים שלהם. זה יהפוך לכלי פוליטי. אם אתה מחוקק חוק כזה, אתה פותח פתח למישהו שיעשה בו שימוש פוליטי. מי שולט בראש השב"כ? ראש הממשלה.
היו"ר דוד רותם:
זה פוליטי, לא גזעני.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
זה פוליטי, אבל השימוש בו יהיה שימוש גזעני. ברור שזה מכוון נגד חברי הכנסת הערבים. חבר הכנסת שנלר אמר שאין כל קשר לפרשתו של חבר הכנסת עזמי בשארה, וממש כולם האמינו לו.
משה כחלון (הליכוד):
– – – עכשיו השתכנענו, זה בסדר.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אני מציע לחברי הכנסת שלא לתת יד לפגיעה בחסינות. צריך לא רק לראות את הצעד הזה לבדו, אלא לראות את המכלול, שיש כאן מגמה, בלתי הפיכה כמעט, בכיוון אחד של צמצום חסינות חברי הכנסת. זה עוד צעד לקראת הכיוון הזה, עד שלא תישאר בסופו של דבר חסינות לחברי הכנסת.
אני קורא לכולם להתנגד להצעה הזאת. תודה רבה.
היו"ר דוד רותם:
תודה לחבר הכנסת זחאלקה. חבר הכנסת שנלר, לא מוכרחים.
עתניאל שנלר (קדימה):
רבותי חברי הכנסת, מותר לי לפי התקנון שלוש דקות, אבל אני אסתפק ב-20 שניות. אני רק רוצה לספר לכם סיפור קטן ולרדת, כדי לא להפריע. קודם כול, אני רוצה להודות לחבר הכנסת זחאלקה, שמאמין לכל מה שאמרתי. אני מכבד את זה ומודה לך, ומקווה שתמשיך להאמין לי.
אני רוצה לספר לכם סיפור. פעם היה שר מדהים, השר יוסף בורג. בישיבת ממשלה הוא נתן נאום מייסר לשרים. השרים כעסו ושאלו: למי אתה מתכוון, השר בורג? הוא אמר: כל מי שחושב שאליו התכוונתי, אליו התכוונתי. זאת התשובה.
היו"ר דוד רותם:
תודה לחבר הכנסת שנלר.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
איך אומרים? – – –
הצבעה מס' 10
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 36
בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 8
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – צמצום החסינות בפני חיפוש בשל חשד לעבירה נגד ביטחון המדינה), התשס"ז–2007, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.
היו"ר דוד רותם:
36 בעד, שמונה מתנגדים ואין נמנעים. אם כך, אני קובע שהצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – צמצום החסינות בפני חיפוש בשל חשד לעבירה נגד ביטחון המדינה) נתקבלה, והיא תעבור לדיון בוועדת הכנסת, על מנת שתקבע איזו ועדה תדון בה, כי אדוני ביקש ועדת החוץ והביטחון.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
– – – מזנון ח"כים?
היו"ר דוד רותם:
חבר הכנסת טיבי, אתה רוצה ללכת למזנון ח"כים? אתה משוחרר ללכת.
הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס לתרופות אונקולוגיות שאינן כלולות בסל הבריאות), התשס"ז–2007
[הצעת חוק פ/2494/17; נספחות.]
(הצעת חבר הכנסת דוד אזולאי)
היו"ר דוד רותם:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס לתרופות אונקולוגיות שאינן כלולות בסל הבריאות), של חבר הכנסת דוד אזולאי. צמודה אליה הצעת חוק של חברת הכנסת סופה לנדבר וקבוצת חברי הכנסת. הדיון הוא היום, תשובה והצבעה במועד אחר.
דוד אזולאי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, שרים נכבדים, חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת עוסקת בפטור ממס ערך מוסף על תרופות אונקולוגיות שאינן נמצאות בסל. למעשה, מה שקורה היום זה שהסל עצמו כבר מצומצם ביותר ואותם אנשים שנמצאים בהתמודדות על הצלת חייהם, במקום לעסוק בהצלת החיים ולטפל במצב הבריאותי שלהם, הם כל הזמן עסוקים בגיוס כסף לרכישת אותה תרופה שהיא יקרה מאוד ואינה נמצאת בסל. הצעת החוק שלי אומרת, שמכיוון שהמדינה בלאו הכי לא משלמת עבור אותה תרופה ואותו חולה צריך לדאוג לתרופה בעצמו, למה המדינה צריכה להטיל מס ערך מוסף על אותה תרופה שהיא, המדינה, היתה אמורה לספק לו?
לצערי הרב, ההצעה הזאת כבר עלתה כמה פעמים, והיא עולה שוב היום. נתבקשתי על-ידי השרה המקשרת להעלות את ההצעה היום, ותהיה תשובה והצבעה במועד אחר.
אני מאוד מקווה שהממשלה תפתח לא רק את אוזנה, אלא גם את לבה לאותם חולים שנמצאים בסיכון גבוה וכל רצונם הוא לחיות, והממשלה והמדינה לא נותנות להם את התרופה הנדרשת. כל מה שאנחנו מבקשים כאן לעשות זה להקל עליהם ולו במעט באותו פטור ממע"מ על מנת שיוכלו לרכוש את התרופה שהם זקוקים לה.
אני פונה מכאן לשרה המקשרת, רוחמה אברהם, ואני מבקש למצוא דרך לתגמל את האנשים. אני גם מוכן לתאם עם הממשלה ככל שיידרש בעניין הזה, ובלבד שיינתן פתרון לאותם אנשים מסכנים, שאינם יכולים לממן את התרופות. אני חושב שזה המעט שאנחנו יכולים לעשות למען אותם אנשים חולים, וזה אותו פטור ממע"מ. תודה רבה.
היו"ר דוד רותם:
תודה לחבר הכנסת אזולאי.
הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס לתרופות אונקולוגיות שאינן כלולות בסל הבריאות), התשס"ז–2007
[הצעת חוק פ/2068/17; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר דוד רותם:
חברת הכנסת סופה לנדבר, בבקשה.
סופה לנדבר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, השרים, חברי הכנסת, חבר הכנסת אזולאי, שהעלה הצעה דומה לזו שאני מעלה היום, הסביר את זה היטב, אבל אני רוצה למשוך אתכם למסע שבו תכירו את אחת המשפחות שנלחמת בסרטן, כאשר במלחמה הזאת אף אחד לא יודע ממה המחלה הזאת נובעת ואיך לרפאה.
על דפי העיתונים, לפני כמה שבועות, קראתי פנייה לכל אזרח במדינת ישראל; פנייה של ילדה שאמא שלה גוססת מסרטן. אמה, ברוניה, נמצאת בצפון. הילדה, בת 12, פונה לעזרה ואומרת: "תעזרו לי, אני צריכה לאסוף כסף לאמא שנלחמת היום בסרטן". התקשרתי למשפחה. אני כל כך לא מבקשת ולא אוהבת לבקש נדבות, אבל פה לא יכולתי להישאר אדישה. התחלתי לאסוף כספים – לא אני אספתי כספים, המשפחה אספה, אבל פניתי לאנשים, דרך התקשורת, ואמרתי: "גרוש לגרוש, שקל לשקל, נעזור למשפחה הזאת". לא יכול להיות שבעולם הזה ילדה תישאר לבד, ואנחנו, משרד הבריאות, לא נהיה מסוגלים לעזור לאשה.
ואני אומרת, שכאשר המלחמה הקשה הזאת פוקדת את המשפחה – וזה יכול, חלילה וחס, לקרות בכל משפחה – חבר הכנסת אזולאי הסביר את זה: בן-אדם שחלה במחלה הזאת צריך להילחם מלחמה נוספת – הוא צריך לאסוף כספים. הרי מובן שהתרופות האלה עולות הון תועפות, ולא לכל משפחה יש הכספים האלה. מה קורה היום במדינה? המדינה לא משלמת על התרופה, המדינה לא משתתפת בתשלום על התרופה הזאת, ואז, בעצם, היא גם גובה את המסים על התרופה הזאת. ואני שואלת: למה?
והיום אני פונה לממשלת ישראל. אני חושבת שזה מאוד הגיוני. אתמול אנחנו דנו כאן על הורדת המס על הקרח של שרימפס. הממשלה מגיעה לכאן ומבקשת להוריד את המס הזה מהשרימפס – זאת אומרת, לא מהשרימפס, מהקרח שעוטף את השרימפס. וכאן אנחנו מדברים על דבר אלמנטרי, על תרופה במדינת ישראל. רבותי, לא יכול להיות שמדינת ישראל מרוויחה כסף מאנשים שהם חולי סרטן.
בגלל זה אני מצטרפת אליך, חבר הכנסת אזולאי. אני חושבת שההצעה טובה מאוד, אני חושבת שהיא מאוד אנושית, ואני חושבת שטוב תעשה ממשלת ישראל אם תוריד את המע"מ או את המס מתרופות שבן-אדם שחולה במחלה סופנית זקוק להן.
היו"ר דוד רותם:
תודה. חברי הכנסת, כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר.
הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – איסור התקשרות עם גורם מפלה),
התשס"ו–2006
[הצעת חוק פ/597/17; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר דוד רותם:
אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – איסור התקשרות עם גורם מפלה). חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, חוק חובת המכרזים (תיקון – איסור התקשרות עם גורם מפלה), הוא חוק חשוב, חוק מהותי, חוק שבעצם מחיל את חובת השוויון של מדינת ישראל על גורמים שהמדינה מתקשרת אתם.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
הממשלה תומכת?
דב חנין (חד"ש):
הממשלה, לצערי הגדול, אינה תומכת. לדעתי, הממשלה לא קראה את הצעת החוק.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
היא רוצה להתקשר עם גורמים מפלים?
דב חנין (חד"ש):
הממשלה רוצה להתקשר עם גורמים מפלים, ככל הנראה.
היו"ר דוד רותם:
חבר הכנסת אורלב, נדמה לי שאתה נימקת פה, לפני שבוע, הצעת חוק לגבי אדמות הקרן הקיימת. אם חוק הקרן הקיימת יתקבל הממשלה לא תוכל להתקשר אתה, לפי הצעה זו.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, החוק מדבר בעד עצמו. החוק אוסר על המדינה ועל תאגידים ממשלתיים התקשרות בחוזים עם גורמים מפלים. החוק הזה בא להבטיח שמירה בפועל על עקרונות השוויון שמדינת ישראל מחויבת בהם – איסור אפליה על רקע לאומי גזעי, לאומי דתי, מיני, פוליטי וכדומה. ברור לכולנו, עמיתי חברי הכנסת, שלמדינה שמדגישה ערכים דמוקרטיים אסור להיות מעורבת בהתקשרות עם גורמים מפלים.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
הסוכנות היהודית היא גורם מפלה?
דב חנין (חד"ש):
אני אענה לך, חבר הכנסת אריאל.
החוק הזה ממשיך קו ברור שקבע בית-המשפט העליון, ואני רוצה לצטט מפסק-דינו של בית-המשפט העליון בבג"ץ 6698/95: "חובתה של המדינה לפעול בשוויון חלה על כל פעולה מפעולותיה. היא חלה, בוודאי, מקום שרשויות המינהל פועלות בתחומי המשפט הציבורי". ברשימה ארוכה של פסקי-דין חזר בית-המשפט העליון והדגיש את חובתן של רשויות המינהל לפעול בשוויון גם כלפי הפרטים. "חובת השוויון חלה גם מקום שמדינה פועלת בתחומי המשפט הפרטי, ועל כן היא חלה גם בהתקשרויות החוזיות של המדינה. אכן, ביסוד תפיסתנו עומדת הגישה כי המדינה ורשויותיה הן נאמני הציבור. רשויות השלטון מקבלות את הסמכות מהציבור, שבחר בהן באופן שוויוני, ולכן הן גם חייבות להפעיל את הסמכות כלפי הציבור באופן שוויוני" – אלה דברי בית-המשפט העליון. בפסק-דין אחר בית-המשפט העליון אומר: "עקרון השוויון הוא מנשמת אפו של הליך המכרז. יש להקפיד הקפדה יתירה לקיימו בכל תו ותו הנוגע להליך זה". עוד אומר בית-המשפט העליון: חובתה של המדינה לנהוג בשוויון בהקצאת זכויות מופרת אם המדינה מעבירה זכויות לגוף שלישי אשר מצדו מפלה בהקצאה על בסיס דת או לאום. אני מצטט, כמובן, את רוח הדברים, בהקשר זה; לא את הנוסח הארוך – שנמצא לפני.
לכן, אדוני היושב-ראש, ההצעה הזאת היא הצעה הגיונית, היא הצעה המובנת מאליה. היא הצעה שכל ממשלה בישראל היתה צריכה להתייצב ולתמוך בה.
אני רוצה להדגיש ולומר, אדוני היושב-ראש, שהצעת החוק הזאת, יש לה חשיבות רבה בהתמודדות עם מגוון גדול של סוגי אפליה. יש אפליה מטעמי גזע ולאום, יש אפליה מטעמי מין, יש אפליה מטעמי גיל, יש אפליה מטעמי השקפה או השתייכות מפלגתית – כל סוגי האפליה האלה אסורים על המדינה וצריכים להיות גם אסורים על הגורמים שבאמצעותם המדינה עושה את פעולותיה.
לחוק הזה יש חשיבות מיוחדת בעידן ההפרטה. עידן ההפרטה, אדוני היושב-ראש, מתאפיין בכך שהמדינה מעבירה תפקידים שלה ופונקציות שלה לגורמים פרטיים, כאלה ואחרים, שעושים את הפעולות מטעמה או במקומה. במיוחד בעידן ההפרטה, יש חשיבות עליונה לכך שהעיקרון של איסור אפליה יחול לא רק על המדינה עצמה, אלא גם על כל גורם שהמדינה פועלת באמצעותו.
אני רוצה לומר בצורה ברורה וחד-משמעית, שאם החוק הזה לא יתקבל, המשמעות המעשית של הדבר תהיה שאפליה תוכל להיכנס לגדרי פעולתה של המדינה באמצעות כל אותם גורמים שהיא פועלת באמצעותם. לכן החוק הזה משלים נדבך חיוני והכרחי בפעולתה של המדינה, בפעולתה השוויונית של המדינה, ולפיכך הוא חוק נכון וחשוב שראוי לקבל אותו.
אדוני היושב-ראש, בהצעת החוק הזאת תומכת שורה ארוכה של ארגונים – ארגוני זכויות אדם. בין השאר תומכים בה ארגונים שעוסקים בזכויות המיעוט הערבי בישראל, ארגון "עדאלה", המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, וארגון "מוסאוא", שגם הוא עוסק בזכויות האזרחים הערבים בישראל.
ההצעה נתמכת על-ידי "מרכז אדוה", שעוסק בקידום השוויון בכלל בחברה הישראלית. אומר "מרכז אדוה" לוועדת שרים לענייני חקיקה: "איסור אפליה בתעסוקה ובהתקשרויות עסקיות הוא עיקרון דמוקרטי בסיסי, אשר נועד להגן על עקרון השוויון ולתת הזדמנות לכל הפרטים בחברה להתפרנס, ללא קשר למאפיינים דתיים, גזעיים, פוליטיים ואחרים".
הצעת החוק מהווה הרחבה של איסור האפליה הקיים היום בחוק לגבי העסקה ולגבי מינויים בשירות הציבורי. חשיבותה של ההצעה בכך שהיא מחילה את עקרון איסור האפליה הקיים כבר במגזר הציבורי גם על הגופים הפרטיים שעמם מתקשרת המדינה לביצוע שירותים.
את ההצעה יש לקרוא על רקע השינויים שחלו בתפקוד המדינה ובאופן פעולתה. החל ממחצית שנות ה-80 ובמיוחד משנות ה-90 פועל המגזר הציבורי בישראל תחת מדיניות של צמצום תקציבי, שמשמעותה צמצום תפקידי הביצוע של המדינה והעברתם לגופים פרטיים בדמות מיקור-חוץ והפרטת שירותים. מגמה זו הביאה לצמצום ניכר בעובדי המגזר הציבורי המועסקים ישירות על-ידי המדינה והרחיבה במידה ניכרת את מעגל ספקי השירות המבצעים עבודות עבור זרועות המדינה ובשמה. בהיותם גופים פרטיים, מחויבותם לעקרונות השוויון ואיסור האפליה פחותה, וההגבלות החלות על המדינה מכוח החקיקה הקיימת אינן חלות עליהם. על כן הצעת החוק מבטאת תפיסה שלפיה כל גוף הפועל כזרוע של המדינה חייב בעקרונות המינהל השוויוניים החלים על המדינה, ובכלל זה איסור האפליה.
אדוני היושב-ראש, הצעה זו הובאה בפני ועדת השרים לענייני חקיקה. אני מבין שמטעמים שונים, לצערי, לא מטעם ענייני, כפי שאני מבין את נימוקיה של ועדת השרים לענייני חקיקה, ועדת השרים לענייני חקיקה איננה תומכת בהצעת החוק הזאת. על החלטת ועדת השרים לענייני חקיקה הוגש ערעור של שר המדע, התרבות והספורט, ויש בידי הערעור החתום על-ידי השר גאלב מג'אדלה.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לקרוא את המכתב הזה לכנסת. אומר השר כך במכתבו: "לכבוד השרה, חברת הכנסת רוחמה אברהם-בלילא, ממשלת ישראל, שלום רב, הנדון: בקשה לערעור בפני ועדת שרים לענייני חקיקה. ברצוני להגיש ערעור על החלטת ועדת שרים לענייני חקיקה מתאריך 21 באוקטובר 2007, להתנגד להצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – איסור התקשרות עם גורם מפלה), פ/597/17. אשר על כן, אבקש לאפשר הצבעה במועד אחר על הצעת החוק, אשר תעלה היום על סדר-יומה של הכנסת, וזאת על מנת לאפשר דיון חוזר בהתנגדות בוועדת השרים".
השרה רוחמה אברהם-בלילא ביקשה שאני אביא לידיה את המכתב חתום, והצגתי בפניה את המכתב הזה.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
ואמרתי לך שלא תציג אותו היום. אמרת לי שכן תציג אותו היום, ואם זה כך, אנחנו מצביעים.
דב חנין (חד"ש):
גברתי השרה, אני רוצה להשלים את דברי.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
אתה רוצה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.
דב חנין (חד"ש):
לא, לא, אני לא רוצה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. פניתי לשר נהרי, שהוא המשיב בשם שר האוצר, בהצעה לדחות את התשובה ואת ההצבעה למועד אחר, כפי שמקובל, גברתי השרה.
היו"ר דוד רותם:
הדו-שיח הסתיים, חבר הכנסת חנין.
דב חנין (חד"ש):
אני רק מסביר לכנסת.
היו"ר דוד רותם:
תסביר לכנסת, עזוב את השרה.
דב חנין (חד"ש):
אני מסיים. לכן ביקשתי מהשרה ומהשר לנהוג במקרה הזה כפי שמקובל בכללי העבודה של הכנסת ובנימוס הפנימי של הממשלה.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
מקובל שאם אנחנו מגיעים לסיכום, עומדים בסיכום. מה הבעיה?
היו"ר דוד רותם:
חבר הכנסת חנין, נא לסיים.
דב חנין (חד"ש):
אני מבקש מהממשלה לא להתבזות בהתנגדות להצעת החוק החשובה הזאת. אנחנו יכולים להמשיך עם הנושא הזה בהידברות, גברתי השרה, אדוני השר, ולכן אני מבקש לאפשר תשובה והצבעה במועד אחר. תודה רבה.
היו"ר דוד רותם:
תודה לחבר הכנסת חנין. אדוני השר, בבקשה.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
הדאגה הכנה שלך לכבוד הממשלה מעוררת התפעלות.
דב חנין (חד"ש):
הם לא דואגים לכבוד הממשלה. מישהו חייב לדאוג לכבוד הממשלה.
השר משולם נהרי:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת דב חנין, אכן הצעתי לך קודם לא להגיש את ההצעה ולהמתין עד שיהיה דיון בערר, אבל אתה בחרת לעשות את זה אחרת. לכן אנחנו נצביע עכשיו.
הייתי רוצה להבהיר שהחוק הקיים אוסר אפליה מכל סוג בנושא המכרזים, ומה אתה מציע בהצעה שלך? להטיל את החובה על מי שעורך את המכרז, לדאוג ולראות שבאמת אין אפליה. אם עד עכשיו חיכינו שבועות, עכשיו נחכה שנים. זה דבר שאי-אפשר לעמוד בו, ואנחנו מסתפקים במה שיש בחקיקה, שאוסרת כל סוג של אפליה.
לכן אני מציע להסיר את ההצעה מסדר-היום. תודה.
היו"ר דוד רותם:
תודה. חבר הכנסת חנין, בבקשה.
דב חנין (חד"ש):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. שמעתי בקשב רב את תשובתו של השר. אני מציע שבכל זאת לא תתקיים היום הצבעה. אני חושב שוודאי ביום הזה לא ראוי שתתקיים הצבעה שבה הממשלה מתנגדת לחוק כל כך דמוקרטי וכל כך חשוב.
השר משולם נהרי:
אבל יש חוק.
דב חנין (חד"ש):
אדוני השר, אני מכיר היטב את החוק, והוא איננו חל על אותם גורמים במגזר הפרטי שהממשלה מתקשרת אתם. לכן חשוב שהעיקרון שחל על המדינה עצמה יחול גם על כל אותם גורמים שבאמצעותם הממשלה – – –
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
תן לי דוגמה של גוף פרטי שיכול להפלות והחוק לא חל עליו.
דב חנין (חד"ש):
כל גוף פרטי שלא חלים עליו דיני המינהל הציבורי והמשפט הציבורי יכול באופן עקרוני להפלות.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
גוף פרטי יכול להפלות בין גבר לאשה בקבלה לעבודה?
דב חנין (חד"ש):
לא. חבר הכנסת אורלב, שאלה מצוינת ואני אתן לך תשובה ברורה. יש מקרים בחוק הישראלי שבהם הוסדרה ספציפית סוגיה ויש מניעה לאפליה.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
תתקן את העניין עצמו, למה אתה הולך רק למכרזים?
דב חנין (חד"ש):
אתה מעלה דוגמה ספציפית ואני אומר לך שבדוגמה הספציפית הזאת אתה צודק – אי-אפשר בקבלה לעבודה להפלות על בסיס של מין. החוק מציע עיקרון כללי, ובזאת חשיבותו. החוק אומר שבמיוחד בעידן של הפרטות, במיוחד בעידן שבו המדינה איננה פועלת באופן ישיר אלא באמצעות גורמים שונים וחלקם גם משונים, אותו עיקרון כללי שחל על המדינה, שהוא עקרון איסור האפליה, מכל הטעמים שמפורטים בחוק – – –
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
כלומר, אתה מסכים שבגוף פרטי תהיה אפליה ובלבד שהוא לא ייגש למכרז.
דב חנין (חד"ש):
לא, לא, לא. חבר הכנסת אורלב, לא אלה הדברים.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
זה מה שאתה אומר.
דב חנין (חד"ש):
לא נכון. אני מציע להחיל היום את חובת השוויון הכללית שחלה על המדינה גם על כל אותם גופים שהמדינה פועלת באמצעותם. חוק חובת המכרזים מדבר על כל אותם גופים שהמדינה מתקשרת אתם. אני בעד שנמשיך בחקיקה, חבר הכנסת אורלב. אתה אומר שיש עוד מרחבים להחיל עליהם את עקרון השוויון, ואני אתך בנושא הזה. אבל אני אומר, חבר הכנסת אורלב, שדווקא בנושא הזה יש חשיבות גדולה לאופן הפעולה של המדינה עצמה ואופן הפעולה של הגופים שהמדינה פועלת באמצעותם.
לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לפנות דווקא לחברי הכנסת מהקואליציה. ברצוני לומר לכם, שההצבעה שלכם היום בחוק הזה היא הצבעה מצפונית ממדרגה ראשונה. חבר הכנסת שיצביע נגד החוק הזה מצביע בעד אפליית נשים. חבר הכנסת שמצביע נגד החוק הזה מצביע בעד אפליית אתיופים. חבר הכנסת שמצביע נגד החוק הזה מצביע בעד אפליית ערבים. חבר הכנסת שמצביע נגד החוק הזה מצביע בעד אפליית נשים. חבר הכנסת שמצביע נגד החוק הזה מצביע בעד אפליה על רקע של נטייה מינית. חברי הכנסת שמצביעים נגד החוק הזה מצביעים על כך שכל אותם גופים שהמדינה מתקשרת אתם – ואתם יודעים כמוני, עמיתי חברי הכנסת, שהיום המדינה מפעילה יותר ויותר סמכויות, יותר ויותר כוחות באמצעות גופים פרטיים – חברי הכנסת שמצביעים נגד החוק הזה, מצביעים בעד שכל אותם גופים פרטיים יוכלו להמשיך להפלות.
לכן אני אומר לכם, על מצפונכם. אתם יכולים להצביע, הפנקס פתוח והיד רושמת. אתם מחויבים לתת הסבר לציבור, אתם מחויבים לתת הסבר לנשים, אתם מחויבים לתת הסבר לעולים מחבר המדינות, אתם מחויבים הסבר לערבים ולאנשים. הציבור רואה ושומע איך הכנסת מחליטה ואיך הכנסת מצביעה.
לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני מציע לכנסת שלא לקבל החלטה בעייתית כזאת היום, ביום הזיכרון לרצח ראש הממשלה יצחק רבין.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
אין גבול.
דב חנין (חד"ש):
אין לכם גבול.
היו"ר דוד רותם:
תודה. חבר הכנסת חנין, אתה סיימת, משפט אחרון ונגמר.
דב חנין (חד"ש):
משפט אחרון ונגמר, אדוני היושב-ראש. כל חבר כנסת שנמצא עכשיו באולם צריך בסופו של דבר לענות למצפונו ולענות לבוחרים. אני מציע שכל חבר כנסת יצביע הצבעה מצפונית. תודה רבה.
היו"ר דוד רותם:
תודה לחבר הכנסת חנין.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע.
הצבעה מס' 11
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 10
בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 30
נמנעים – אין
ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – איסור התקשרות עם גורם מפלה), התשס"ו–2006, נתקבלה.
היו"ר דוד רותם:
חברי הכנסת, עשרה בעד, 30 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – איסור התקשרות עם גורם מפלה), התשס"ו–2006, הוסרה מסדר-היום.
הצעת חוק מגן דוד אדום (תיקון מס' 6) (סמל האגודה), התשס"ח–2007
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/336).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר דוד רותם:
אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק מגן דוד אדום (תיקון מס' 6) (סמל האגודה), התשס"ח–2007. אדוני שר הבריאות, בבבקשה.
גדעון סער (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, נאמר שבשעה 13:45 מסתיים הדיון, עכשיו השעה 13:43.
היו"ר דוד רותם:
השר יציג את החוק, דיון והצבעה במועד אחר.
גדעון סער (הליכוד):
זה לא קשור, היה סיכום מסוים.
היו"ר דוד רותם:
הדיון יסתיים עד 13:45. תודה לך.
שר הבריאות יעקב בן-יזרי:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצורך בשינוי החקיקה בנושא כעת נובע מכוונת מדינת ישראל לאשרר את הפרוטוקול השלישי הנוסף על אמנת ז'נבה טרם הוועידה הבין-לאומית של ארגון הצלב האדום הבין-לאומי אשר מתקיימת בחודש נובמבר השנה.
ישראל חתמה על הפרוטוקול הנוסף השלישי על אמנות ז'נבה בחודש דצמבר 2005. בפרוטוקול הזה נוסף הסמל הנייטרלי, המאפשר למגן-דוד-אדום להמשיך להשתמש בסמל המגן-דוד-אדום ובה בעת להשתייך לארגון הבין-לאומי.
מד"א צורף לארגון בשנה שעברה, לפנים משורת הדין, עוד בטרם אושר לו בחוק להשתמש בסמל החדש, ובטרם אשררה ישראל את הפרוטוקול הנוסף השלישי. הצעת החוק ואשרור הפרוטוקול לפני הוועידה הבין-לאומית האמורה להתקיים תאפשר להציג את מדינת ישראל ומד"א באור חיובי, כמיישמים את ההבנות בנושא, בייחוד לאור המאמץ הבין-לאומי באישור הפרוטוקול הזה.
לאור האמור אישרה הממשלה בישיבתה האחרונה את החלטת ועדת השרים מיום 15 באוקטובר 2007 בדבר אישור הצעת החוק הממשלתית – חוק מגן דוד אדום (תיקון – סמל האגודה), בהתאם להוראות האמנה, וכן ביקשה מוועדת הכנסת לוותר על הנחת הצעת חוק זו על שולחנה, בהתאם לסעיף 113(ג) לתקנון הכנסת.
על כן הממשלה מבקשת לתמוך בהצעת חוק. תודה לכם.
היו"ר דוד רותם:
תודה, אדוני השר. רבותי, בנושא זה הדיון והצבעה במועד אחר.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר דוד רותם:
הודעה לסגן מזכיר הכנסת, בבקשה.
סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת -
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון 101), התשס"ח–2007, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק ציוד רפואי, התשס"ח–2007. תודה.
היו"ר דוד רותם:
חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים כישיבה מיוחדת היום, יום רביעי, י"ב בחשוון, 24 באוקטובר, בשעה 17:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 13:45.