דברי הכנסת
תוכן העניינים
דברי יושבת-ראש הכנסת בפתיחת המושב השלישי 3
דברי נשיא המדינה בפתיחת המושב השלישי 6
היו"ר דליה איציק: 6
נשיא המדינה שמעון פרס: 7
הודעת ראש הממשלה על פעילות הממשלה בתקופה שחלפה ועל תוכניותיה למושב הקרוב 12
ראש הממשלה אהוד אולמרט: 12
בנימין נתניהו (הליכוד): 24
הצהרת אמונים של חבר הכנסת יוחנן פלסנר 32
יוחנן פלסנר (קדימה): 32
מזכיר הכנסת איל ינון: 33
הצעות סיעות האיחוד הלאומי – מפד"ל – יהדות התורה, הליכוד, חד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 1. התוכנית המדינית המסוכנת של ראש הממשלה, הכוללת גם את חלוקת ירושלים; 34
2. הוויתורים חסרי האחריות של אולמרט בשיחות עם אבו מאזן; 34
3. מדיניותה בתחום החברתי, הכלכלי והמדיני; 34
4. התנהלותה בתחום החברתי, הכלכלי והמדיני 34
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 34
ראובן ריבלין (הליכוד): 37
השרה רוחמה אברהם-בלילא (קדימה): 40
מוחמד ברכה (חד"ש): 43
יוסף ביילין (מרצ): 47
השרה רוחמה אברהם-בלילא: 52
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): 54
מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): 55
נסים זאב (ש"ס): 59
ליה שמטוב (ישראל ביתנו): 61
בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 62
משה שרוני (גיל): 65
שמואל הלפרט (יהדות התורה): 66
אבשלום וילן (מרצ): 67
חנא סוייד (חד"ש): 69
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 71
צחי הנגבי (קדימה): 72
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 81
סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 81
הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 159), התשס"ח–2007 84
סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): 84
הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 32), התשס"ח–2007 86
סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): 86
הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 41), התשס"ח–2007 88
גדעון סער (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה): 88
דברי הכנסת
א / מושב שלישי / ישיבות קנ"א–קנ"ג /
כ"ו-כ"ח בתשרי תשס"ח / 8–10 באוקטובר2007 /
חוברת א'
ישיבה קנ"א
הישיבה המאה-וחמישים-ואחת של הכנסת השבע-עשרה
יום שני, כ"ו בתשרי התשס"ח (8 באוקטובר 2007)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:05
דברי יושבת-ראש הכנסת בפתיחת המושב השלישי
היו"ר דליה איציק:
הנני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת היום, יום שני, כ"ו בתשרי, 8 באוקטובר 2007.
מזכיר הכנסת איל ינון:
בבקשה לקום.
כבוד הנשיא!
(חברי הכנסת מקדמים בקימה את פני נשיא המדינה.)
היו"ר דליה איציק:
אדוני ראש הממשלה, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, כבוד נשיא המדינה, ראש האופוזיציה, יושבי-ראש הכנסת לשעבר, מר דב שילנסקי, מר דן תיכון ורעייתו, שופטי בית-המשפט העליון, הגברת אורה הרצוג, חברי הכנסת בהווה ובעבר, מבקר המדינה, ראשי הנציגויות הזרות, ראשי העדות הדתיות בישראל, אורחים נכבדים, בפתח כנס החורף של הכנסת ובהתחדש השנה החדשה נתפלל לשנה טובה – "ברך עלינו ה' אלוהינו את השנה – – – ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה".
פתיחת כנס החורף של הכנסת איננה אירוע שגרתי, היא איננה סתם יום של חול, כולנו מרגישים את חגיגיות המעמד. ביום זה נישאות אל בית-המחוקקים, שבו פועם דופק החיים הפוליטיים שלנו, עיניהם של אזרחי המדינה, המצפים מאתנו כי בשליחותנו ובעבודתנו נהיה דוגמה ומופת ונשמור על ערכי הדמוקרטיה.
חברי חברי הכנסת, הבית הזה יודע פלגנות ומחלוקות. זה טבעו של פרלמנט, זו רוח הדמוקרטיה שלנו, שמאפשרת לנו לחיות יחד מתוך הסכמה שלא תמיד מסכימים. אולם את הבית הפולמוסי הזה, על הקואליציה והאופוזיציה שבו, על סיעותיו המקוטבות, מאחדת כמיהה אחת משותפת, כמיהה לשלום. זה עתה היינו בסוכת השלום של חג הסוכות. אני מקווה ומייחלת כי בתקופת כהונת הכנסת הזאת יפציע זיק השלום עם שכנינו הפלסטינים.
ביום מיוחד זה, היום הראשון בכנס החורף של הכנסת, הכנסת שולחת ברכה לחיילי צה"ל, לאנשי המילואים ושירות הביטחון, לשוטרי משטרת ישראל, לנכי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה, שנושאים על גופם בגבורה את צלקות הסכסוך, ולאלה המוסיפים לשאת בנטל ביטחון המדינה באומץ ובעוז, ללא הפוגה. תודה לכם.
חברי חברי הכנסת, זה לא סוד שבשנים האחרונות חל כרסום ניכר בדימויה של הכנסת בציבור. דימויה ומיצובה של הכנסת בעיני אזרחי המדינה הביאו לידי כך שהכנסת שוב איננה מקור הסמכות הערכי והציבורי בישראל. הדימוי הזה הוא מקור לתסכול ולתחושת עוול לרבים מחברי הכנסת שממלאים את שליחותם נאמנה ומגלים חריצות, שקידה ומסירות.
אני מונה שלושה גורמים לשפל במעמד הכנסת: בראש ובראשונה – חוסר הבנה וידע לקוי בציבור בדבר תפקידה של הכנסת כצלע במשולש רשויות השלטון. הגורם השני הוא אופן סיקור הכנסת ופעילות חברי הכנסת בתקשורת, שנוטה לעתים להדגיש את הטפל, את הרכילות, את הקוריוז, על פני העבודה האדירה – כן, אני לא מתנצלת; העבודה האדירה – שנעשית בין כותלי הבית הזה. והגורם השלישי – ואל נכחד: גם אנחנו, חברי הכנסת. אנחנו נוהגים מעת לעת להרים תרומה לשפל הזה. התנהגות חברי הכנסת במשכן הכנסת ומחוצה לו נבחנת בזכוכית מגדלת. עלינו להפנים ולהשגיח בשבע עיניים לבל ניכשל בעניינים שלעתים יש בהם כדי ליצור הד ציבורי, המקרין על מעמד הבית כולו.
במהלך כנס החורף אני מתכוונת לעסוק גם בסוגיה הזאת. לא מדובר רק ב-PR, באילו יחסי ציבור לחברי הכנסת כפרטים או ככלל, אלא במאמץ משולב להשבת אמון הציבור בדמוקרטיה הישראלית ובלב לבה – כנסת ישראל – ובתוכה אנחנו, נבחרי הציבור.
נתוני הסקרים שהתפרסמו לאחרונה אינם מחמיאים, בלשון המעטה, ולא מאפשרים לנו להיוותר אדישים ולהמשיך ולשבת בחיבוק ידיים. עלינו לעשות מעשה. אני מודה: אני אינני יודעת עדיין מהו. חובת ההוכחה חלה על כולנו. האמון במוסדות הדמוקרטיים הוא תנאי בסיסי לקיומה של הדמוקרטיה. כשכבוד הכנסת מושפל יציבות הדמוקרטיה בסכנה. העלאת קרנה של הכנסת היא לא רק ססמה; היא לא יחסי ציבור טובים יותר. זו משימה שמחייבת אותנו, חברי הכנסת, להתייחס ברצינות להליכים הפרלמנטריים. דומני כי חיוני להכניס שינויים בתקנון וליישם את הרפורמה, שתעניק לבית כלי עבודה יעילים, ובכוונתי להציע ולקדם צעדים קונקרטיים בכיוון הזה במהלך כנס החורף.
החקיקה היא הליבה של עבודת בית-הנבחרים. החקיקה היא חלון הראווה של הכנסת. אבל אני פונה אליכם לגלות יותר אחריות ורצינות בהגשת הצעות החוק הפרטיות. הצעות החוק הללו, תרומתן לעיצובו של ספר החוקים מבורכת, אבל הגענו לרמות של היצף. הסיכוי של אלפי הצעות החוק הפרטיות להגיע לכלל קריאה מוקדמת ולהצבעה – קלוש. האינפלציה בהצעות החוק הללו, שחלקן לוקה בפופוליזם, גורמת לזילות של הליך החקיקה. ללהיטות היתר הזו בכנסת אין אח ורע בפרלמנטים במדינות הדמוקרטיות בעולם; אין אח ורע באף מדינה – וזה בדוק. אל לנו לנצל את הכלי החשוב שיש בידנו לרעה, או לנהוג בו בחוסר אחריות.
נקפיד שהצעות החוק ינותבו לוועדה המתאימה, יזכו לטיפול הנכון והמתאים ביותר, ולא על-פי משב רוח חולף. אסור להתפתות לחשיפה רגעית, לכותרת זמנית או למבזק ארעי. השליחות שלנו חייבת להתבטא גם באחריות שלנו.
חברי חברי הכנסת. ביום הזה אנחנו גם נושאים את מבטנו לשדרות וליישובי עוטף-עזה. שבע שנים הופך ירי ה"קסאמים" את חייהם של אנשי שדרות ויישובי עוטף-עזה לקשים ביותר. אין להשלים עם המצב הזה. לא נוכל להסתפק בהבעת הזדהות עם התושבים החשופים לירי. שדרות איננה נשברת. אני גאה בה. אולם אסור שנמשיך לעמוד חסרי אונים מול המצב המתמשך. אז תאמרו: נחזק את המיגון, נבצר את העיר. במיגון לא די. האנשים הגרים באזור המוכה הזה זכאים גם לחיות. זכותנו המלאה להשתמש במלוא העוצמה כדי לשתק את הטרור, כי שדרות היא אנחנו.
אני מתפללת כי במהלך המושב ישובו הביתה משביים הבנים החטופים גלעד, אלדד ואהוד – אפילו הדבר האנושי והבסיסי ביותר, לקבל אות חיים או מידע על גורלם של אלדד ואהוד לא ניתן לנו. אנחנו חשים כחלק מבני-המשפחות ומייחלים יחד עמם, בכיליון עיניים, לשוב יקיריהם-יקירינו הביתה.
חברי חברי הכנסת, רוחות רעות נושבות לעברנו מכיוונים שונים. לבנון נתונה במשבר עמוק; משבר שעלול להשפיע גם עלינו. גם מסוריה הקרובה נשמעים לעתים קולות מלחמה. שלטון ה"חמאס" ברצועת-עזה מלבה אש גם ביהודה ושומרון, וכל זאת בצל האיום בהשמדת ישראל המגיע מאירן, אם כי לאחרונה הוא מוכן להתפשר ולשלוח אותנו לאלסקה.
האיום בהשמדת ישראל ממשיך להוות סכנה קיומית אמיתית למדינת ישראל. ייתכן שבקרוב נעמוד בפני החלטות מדיניות קשות ובפני הכרעות לאומיות שהן אולי מהגורליות ביותר מאז קום המדינה. ההכרעות האלה, כדאי לקבל אותן לא בהכרעת רוב מצומק בכנסת, אלא בהסכמה. מול כל אלה חשוב להציג חזית פוליטית מאוחדת. אני משוכנעת שיש בכוחנו ליצור הסכמה לאומית בנושאים מרכזיים הנוגעים למדיניות, לביטחון, לחברה, לכלכלה. וההבדלים בנושאים הללו אינם תהומיים, ואין בהם כדי לקעקע את האחדות הבסיסית שלנו.
אני משוכנעת שבקרב אזרחי ישראל יש כמיהה לניהול אחראי וממלכתי של ענייני המדינה. רק לאחרונה, ממש רק לאחרונה, נוכחנו כולנו לדעת כמה חיונית ומחזקת התנהלות ממלכתית ואחראית ברמה הלאומית. על חלק מהדברים אי-אפשר לדבר. גישה זו על כולנו לאמץ. אשר על כן, אני שבה וקוראת לאיחוד הכוחות. אני שבה וקוראת לשילוב ידיים. אני שבה וקוראת לחיזוק מדינת ישראל באמצעות הקמת ממשלת אחדות לאומית.
אומרים לי בחדרי: זה לא ילך; צריך תירוץ, צריך טריגר, צריך איזו סיבה נקודתית למהלך שכזה. ואני שואלת את עצמי: למה צריך לחכות? תחושת החירום, משום מה נעלמה מעינינו. אבל מצב החירום שבו אנחנו נתונים לא השתנה. אז איך זה אנחנו עצמנו לא מבינים את מה שמבינים יותר ויותר מנהיגים ברחבי העולם: אנחנו במלחמה מול ה"חמאס". אנחנו ניצבים בפני איום קיומי מול אירן. בעיני יש כל כך הרבה סיבות ותירוצים, שזה חייב לקרות. וחשוב שנדע להתעלות ולשים את טובת המדינה לפני הכול.
וגם מותר, בשעה קשה זאת, להניח את האגו בצד וללכת בשותפות מלאה, תוך אחדות מטרה. אני משוכנעת שיש לפנינו סיכונים רבים, אבל גם סיכויים – אולי רבים. אלה וגם אלה מחייבים שילוב של כוחות.
אדוני הנשיא, אדוני ראש הממשלה, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, למרות כל הקשיים, אנחנו בפתחה של שנת ה-60 שנה למדינה. אני משוכנעת, אדוני הנשיא, שגם אתה שותף לדעתי, כי למרות העננה המכסה לעתים את שמינו, יש לנו ארץ מופלאה, אנשיה טובים, מעשיה נכונים. ואני משוכנעת שביחד עוד נכונו לנו ימים טובים.
אני מאחלת לכולנו כנס פורה ומצליח.
ובהזדמנות זאת, לחברי חברי הכנסת הערבים: כול עאם ואנתום בח'יר.
דברי נשיא המדינה בפתיחת המושב השלישי
היו"ר דליה איציק:
אני מזמינה את כבוד נשיא המדינה לשאת את דבריו.
נשיא המדינה שמעון פרס:
תודה.
גברתי היושבת-ראש דליה איציק, אישי ראש הממשלה אהוד אולמרט, חברי הממשלה, ראש האופוזיציה, חברי הכנסת, חברי הכנסת לשעבר, אורחים נכבדים, כנס החורף הנפתח היום מבשר עונה פרלמנטרית קדחתנית – סדר-יום עמוס בדיונים על התקציב, שבמרכזו סוגיות הביטחון, מדיניות, כלכלה וחברה.
המשא-ומתן המתנהל בין ראש הממשלה אהוד אולמרט לבין ראש הרשות הפלסטינית – חיוני שיעלה יפה, שכן הוועידה המתוכננת עשויה להיות פתח להשגת הסכם שלום. וגם אם יש כאלה המטילים ספק ביכולת הפלסטינית להגיע לשלום, אסור שייווצר רושם כי בישראל יש ספק לגבי הצורך והנכונות להגיע לשלום מלא.
אני בטוח שבדיון התקציבי יקדישו הממשלה והכנסת את תשומת-הלב הראויה לנושא החברתי, ויביעו הזדהותם – גם המעשית – עם תושבי שדרות ויישובי הנגב המערבי. וכמובן, בראש דאגותינו וסדר-היום שלנו תוסיף לעמוד הדאגה לשחרור החיילים החטופים והנעדרים ושובם שלמים ובריאים הביתה.
עם זאת, אין לשכוח שזו תקופה שבה העולם כולו, גם ישראל, יצטרכו לעסוק בתהליכים עולמיים ההולכים ומבשילים, ובראשם שני נושאים בוערים: הקרבה ההולכת ומתקצרת של הפיכת אירן למדינה גרעינית, והסכנה ההולכת ומתממשת של התחממות כדור-הארץ. לנושאים אלה תהא השפעה גוברת על ביטחונה של ישראל ועל חיי אזרחיה.
למזלנו, ישראל השכילה להיעזר בפוטנציאל החיובי של הגלובליזציה, ובעזרת ריסון תקציב הממשלה ובאמצעות המראה טכנולוגית של המשק, היא זכתה בהישגים כלכליים מרשימים. לראשונה, מאזן התשלומים שלנו הוא חיובי; הצמיחה הכלכלית הגדולה הגדילה את ההכנסה הלאומית שלנו כמעט ב-50% בתוך שנים אחדות. גם ההכנסה לנפש כמעט הוכפלה, אם כי חלוקתה נשארה פגומה והיא מחייבת תיקון יסודי כדי לעקור את העוני מן הארץ.
הכלכלה הגלובלית, המושתתת על מדע וטכנולוגיה, אפשרה לישראל להשתחרר מצַרוּת מותניה ולהמריא למרחבים גלובליים קרובים ורחוקים; להשתתף במסע העולמי לעבר עידן חדש שבו הגבולות המדיניים מונמכים, המרחקים נכנעים למהירויות אלקטרוניות, ויש נדידה דמוגרפית מארצות שיש בהן עודף עובדים לארצות שיש בהן עודף עבודה. נדידה זו מקטינה, ואולי גם מבטלת, דעות קדומות שגרמו לאפליית האשה ולאפליית אנשים בגלל צבע עורם או מוצאם.
בעידן זה, הקַטַר הכלכלי הוא מניע חזק יותר מהטנק הצבאי, ובמקביל לממשלות הלאומיות הנשענות על חוקים, על צבא ועל משטרה, התפתחה יכולת כלכלית אדירה של חברות גדולות שעוצמתן נובעת מחידושים מדעיים, מטכנולוגיה חדשנית ומרצון טוב.
ליכולת הכלכלית הגלובלית הזאת אין תקדים, וממילא אין לה גם עבר. ועל כן, אין היא נשענת על מה שנאמר או נאגר או התחייב. בפניה רק העתיד פתוח, והיא שקועה בגילוי סודות הטבע, בהקמת מערכות ייצור חדשניות ובפיתוח דרכי ארגון מהפכניות. כוחה בחזון, לא בזיכרון. והעתיד מחייב אותנו ואותה להתרכז בייצור אנרגיה אלטרנטיבית, ייצור מים נקיים ויצירת סינתזה בין הטכנולוגיה העילית – מה שנקרא היי-טק – לבין הטכנולוגיה הנקייה.
הכלכלה המודרנית היא גלובלית ואינדיבידואלית בעת ובעונה אחת. כשרון אישי מאפשר היום להקים אימפריות כלכליות ללא הזדקקות לצבא או למשטרה, ומבלי לכבוש עם או טריטוריה. עידן זה אפשר לישראל לגלות כשרונות גנוזים שלא באו לידי ביטוי קודם לכן, ולהוכיח שצריך למדוד גודלה של ארץ לא רק לפי מספר הקילומטרים הרבועים העומדים לרשותה, אלא גם לפי מספר המדענים לכל קילומטר רבוע העומד לרשותה. זכינו להמראה כלכלית, טרם הגענו לשיא.
כל ארץ היתה רוצה לאמץ לעצמה אפשרויות כאלה של צמיחה, של רצון טוב, של תחרות ושיתוף-פעולה כאחת, אבל שני צללים כבדים מעיבים על ההתפתחות הזאת: הטרור הגלובלי והתחממות כדור-הארץ. שתי הסכנות הללו הן יותר מסיכון אסטרטגי. הן איום היסטורי; איום על ביטחונן של כל המדינות ועל שלומם של כל התושבים.
בראש הממשלות המטפחות טרור ומפרנסות אותו בכסף ובנשק, עומדת אירן בראשותו של אחמדינג'אד. איני אומר זאת בשמחה. עם העם הפרסי ידענו גם תקופות אחרות. ההצהרה, למשל, של המלך כורש לפני 2,500 שנים קדמה להצהרת בלפור. היא אפשרה ליהודים לשוב למולדתם. במקום זה, אחמדינג'אד קורא היום לחיסול עם, והוא אינו מצליח להסתיר כוונותיו אפילו באמצעות השקר. כפי שהוא מכחיש שואה, הוא מכחיש את הדיכוי שהנהיג בארצו, דיכוי אכזרי של זכויות האזרח; של הוצאות להורג בפומבי, לרבות תלייתם של אנשים צעירים שהואשמו בהומוסקסואליות; סקילת נשים; קטיעת איברים; מעצר אינטלקטואלים; סגירת עיתונים; פגיעה במיעוטים לאומיים, לרבות רדיפה אכזרית במיוחד של הבהאים. הוא מטפח שנאה בין עמים ודתות בשם התרבות האלימה של הג'יהאד. וכל זאת כאשר האבטלה באירן גואה וסחר הסמים פורח.
ההנהגה הנוכחית של אירן מכריזה בגלוי על כוונתה לקדם מהפכה אסלאמית שיעית, לא רק בעולם המוסלמי, אלא בעולם כולו. היא בונה בגלוי ארסנל של טילים ארוכי-טווח, ובחשאי – נשק גרעיני. שהרי אין טעם להשקיע כסף אדיר בטילים יקרים כאלה אם הם יישאו ראש קונבנציונלי, או רק ראש קונבנציונלי.לא לחינם אמר האייטולה צאנעי כי אף אחד אינו יכול להוביל מדינה למוות ולהרס בשמה של אנרגיה גרעינית.
ההנהגה האירנית מקיימת את "חיזבאללה" כדי להביס את לבנון העצמאית ולהופכה לגרורה אירנית. היא הקימה את "הג'יהאד האסלאמי" ומפרנסת את ה"חמאס" כדי להרוס את השלום הנרקם והולך בין ישראל לפלסטינים, וליצור תחתיו מהומה רבתי כדי שגם הפלסטינים ישרתו את התיאבון האירני, במקום את העתיד הפלסטיני.
לצערנו, יש הטוענים שצריך לנהל דו-שיח גם עם שלטון עריץ כזה. גם צ'מברלין סבר כך כאשר טס לנהל משא-ומתן עם היטלר, חזר ללונדון והתקבל כגיבור של שלום; ובכך הוא סייע, ללא כוונה, בידיו של היטלר לכסות על כוונותיו האמיתיות: לכבוש את אירופה, להנהיג בה סדר גרמני ל-1,000 שנים, לבנות מחנות ריכוז והשמדה; לפגוע באירופים, ברוסים, ובראש וראשונה ביהודים. העולם כולו שילם מחיר דמים נורא מפני שסונוור על-ידי הכזב של היטלר והתמהמה לקרוא לשקר הגדול בשמו הנכון.
אוניברסיטת קולומביה גם היא התבלבלה בימים אלה, ולא עמדה על ההבדל הברור שבין חופש אקדמי לבין שקר מאורגן. היא צריכה עכשיו לפנות לאורח שלה ולבקשו, בשם החופש האקדמי, להזמין דובר ישראלי שישמיע באוזני האירנים באירן את האמת המלאה.
אחמדינג'אד עיוות בדבריו את האמת העכשווית וסילף את האמת ההיסטורית. הוא טען, למשל, שהיהודים חזרו לישראל על חשבון הערבים. הוא התעלם מכך שהיהודים היו בישראל לפני שהיו בה ערבים והוגלו משם בכוח הזרוע. האם זכות היסטורית של 14 מאות שנים עולה על זכות היסטורית של 21 מאות שנים? האם זכות קדימה ניתנת רק למי שבא מאוחר יותר?
אם אירן תגיע לנשק גרעיני, הוא עלול להגיע לידי הטרוריסטים, שהרי אירן היא גם מרכז הטרור העולמי. העולם יהפוך אז לתוהו ובוהו.
אוניברסיטת הרווארד פרסמה זה עתה את הדוח השנתי שלה על הסכנות הגרעיניות. לפיו, מצד אחד גברו אמצעי האבטחה של הארסנלים הגרעיניים. מאידך גיסא מצויים היום רכיבים של נשק גרעיני במאות מבנים מפוזרים בקרב 40 מדינות השואפות להגיע לנשק גרעיני. הטרוריסטים אינם מסתירים את כוונתם להגיע לנשק גרעיני, ולו גם פרימיטיבי. והם נושאים עיניהם למצאי הבלתי-מבוקר שלו המפוזר במקומות רבים בעולם.
חובה דחופה היא להזים את השקרים האירניים. שקרים אלה הם כה בולטים בכזב שלהם, שהם בעלי השמדה עצמית. השקר המגוחך, למשל, שבאירן אין הומוסקסואלים. או השקר שהאשה האירנית נהנית משוויון זכויות. והשקר שכל האזרחים האירנים נהנים מזכויות אזרח. בשנה שחלפה בלבד נזרקו לכלא 527,255 נשים בהאשמה שלבושן לא היה צנוע. שתי נשים נסקלו באבנים בפומבי. 250 תליות נערכו בכיכרות של ערי אירן לעיני כול. עשרות מנהיגי סטודנטים נעצרו; 44 עיתונים נסגרו. עשרות ארגוני סטודנטים הוצאו מחוץ לחוק, וקדם להם פסק-דין המוות על סלמאן רושדי, מפני שכתב ספר שלא נשא חן בעיני השליטים.
והשקר הגדול שבהכרזת אחמדינג'אד, שאין אירן מתכוונת לייצר פצצה גרעינית. כל ארגוני הביון בעולם משוכנעים, למעלה מכל ספק, שאירן פועלת, ובמרץ, כדי להגיע לנשק גרעיני. הרי היא משקיעה הון אדיר בבניית כורים וצנטריפוגות, ולא מפני שאין לה די מקורות אנרגיה אחרים. הרי היא משופעת בנפט ובגז.
ושוב, במצח נחושה, מכריז אחמדינג'אד שאירן שואפת לשלום – כאשר אירן היא מרכז הטרור הגדול כיום בעולמנו, והיא מחמשת ומקדמת את המספר הגדול של טרוריסטים בעולם. והיא הקימה את "משמרות המהפכה", שכל מטרתן לחזק טרור ולהפיצו.
אחמדינג'אד מציע לערוך משאל-עם עולמי לגבי ישראל. האם הוא מוכן שיערכו משאל עולמי לגבי הצורך באחמדינג'אד? מי צריך אותו?
הוא מעמיד פנים כאילו הוא רוצה לחקור את השואה. לאדם המרבה לנסוע בעולם לא קשה היה לבקר במחנות ההשמדה ולהיווכח במו-עיניו שקיים אשר הוא מכחיש. הוא מצדיק את ירי הטילים מעזה לעבר מטרות אזרחיות בישראל – בגלל הכיבוש הישראלי כביכול. אבל ישראל יצאה לחלוטין מעזה. אין ישראלים, לא חיילים, לא מתיישבים, לא אזרחים ברצועת-עזה. וה"חמאס" יורה טילי "קסאם", שאירן מסייעת לבנייתם, כדי להרוס את סיכויי השלום ולפנות דרך להגמוניה אירנית במזרח התיכון.
מטרת השקר היא להסוות את הכוונות הזדוניות באמת. אני תקווה שהכזב של ה"מנהיג" לא יצלח, הוא לא יצליח לזרות חול בעיני העולם. ובמוקדם או במאוחר יקום צ'רצ'יל חדש או צ'רצ'יל קולקטיבי להציל את העולם בטרם יאחר את המועד.
ישראל צריכה וגם מסוגלת לפתח אמצעי גילוי משלה, אמצעי יירוט ואמצעי הרתעה חדישים ולשמש מעין שעון מעורר המצלצל בזמן באוזני העולם כולו. ישראל תעשה זאת מבלי להפסיק לרגע את מאמציה להגיע לשלום עם שכניה, שלום הבנוי על ביטחון לנו ולהם, שיהא מושתת על כבוד הדדי ואמונה בכבוד האדם.
חלק מיצרני הנפט הם מממני הטרור, וחלק מהכנסות הנפט מופנה להפקת פצצות, טילים וטרור. הנפט הוא גם המזהם הגדול של כדור-הארץ. הטרור והזיהום מהווים איום על כל אדם עלי אדמות. המאבק נגד התחממות כדור-הארץ ונגד הטרור מחייב התארגנויות לא רק לאומיות, אלא גם אזוריות וגלובליות. זיהום לא נבדק על-ידי מכס לאומי. מים מורעלים אינם זקוקים לוויזה לחצות גבול. מזג-אוויר משתולל אינו זקוק לרשיון, והפגיעה ביכולת הקירור של כדור-הארץ מול החימום באין מפריע של השמש מהווה סכנה למין האנושי כולו.
גם ישראל אינה חסינה מפני סכנה זו. ועם זאת היא יכולה להיות דגם חלוצי במאמץ לבלום אותה. ישראל חייבת זאת לעצמה והיא מוכנה גם לתרום את זה לזולתה. ים המלח המפסיד את מימיו, מאבד את סבלנותו. מים דלוחים הולכים ומסכנים את ניקיון מי השתייה ומאיימים שחלקים מהאדמה הפורייה של האזור יהפכו למדבר. לא רק גופי הקרקע מזדהמים, גם גוף האדם נפגע מהפסולת המצטברת – מחלות חדשות או מחלות ישנות שקמו מחדש מעידות על כך. חובתנו להבטיח את ניקיון הטבע ובריאות האדם כאחד וליזום פעולה בכל התחומים, במדינה, באזור ובעולם, כדי ליירטם בזמן. וכך נרים תרומה ייחודית משלנו למניעת הסכנות האלה.
ייחודה של ישראל, שהיא קטנה בממדיה ועשירה בכשרונותיה. זה מונע ממנה להיות מדינה תעשייתית ומאפשר לה להיות חממה מחקרית ממדרגה ראשונה. כבר היום משקיעות בישראל חברות עולמיות גדולות במו"פ שלה, מפני שהן מעריכות שגם אם גופה של ישראל קטן, ראשה המדעי גדול. ישראל יכולה להיות בשורה הראשונה של מתן תשובה לטרור, מפני שהטרוריסטים בחרו בה כמטרה עיקרית. ולא די בפירוק שקרים, צריך ליצור אמצעי מגן חדשים וזעירים, שיעניקו למתגונן יתרון על פני התוקף הטרוריסטי.
הוא הדין לגבי איכות הסביבה. ישראל היא, למשל, אי תחבורתי, ואין לה חוץ-לארץ להגיע אליו ברכב. ועל כן היא מסוגלת להיות הארץ הראשונה שתחליף את צי הרכב שלה, המונע בדלק, להנעה בחשמל. ישראל כבר עוסקת בזה. ישראל מסוגלת להיות חלוצה בייצור אנרגיה חלופית, בעיקר אנרגיה סולרית, ולהקדים אחרים בייצור מים בשיטות חדשות – היא הוכיחה את יכולתה כבר בעבר – ולנהל את צחות האוויר בשיטות חדשות. היא יכולה לגייס למטרה זו את הפוטנציאל המרשים שלה בתחום הננו-טכנולוגיה, למזער את הציוד ולעשותו כלכלי יותר. אם תשכיל ישראל להיות מעבדה עולמית נועזת כראוי, ו-pilot plan ממשי כרצוי, היא תמשוך אליה בחזרה מדענים שעזבו אותה ותמשוך מדענים מבחוץ לבוא אליה. כוח המשיכה של עבודה מאתגרת אינו נופל בחשיבותו מרמת השכר.
ועל כן, בד בבד עם המשא-ומתן המדיני צריך לפתח במקביל מסלול שיקדם את רמת חייהם של כל האזרחים, ליצור שלום כלכלי בצד השלום הפוליטי, כי האחד לא יתקדם בלי האחר, ושניהם יסייעו הדדית להשיג שלום בר-קיימא.
חברי הכנסת, העידן הגלובלי והמציאות האזורית טעונים בסכנות אבל גם אינם משוללים סיכויים. ישראל – במאמץ מוסרי, תרבותי, מדיני, ביטחוני, כלכלי וחברתי – יכולה לשמש מוקד של אור בימי ערפל ולמנוע טשטוש הבעיות ולגלות מחדש את אופקי התקווה. קשה להיות גדולים בכמות, אבל אפשר להיות נועזים באיכות ולשאוף לביטחון כולל ולשלום עם כולם. עמדתנו נובעת לא מתוך מה שאחרים אומרים או עושים, אלא מתוך מה שאנחנו באמת בהשקפתנו, ביכולתנו, בייעודנו.
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, זוהי שנת מבחן, ועלינו לעמוד בה בכבוד. אני משוכנע שאנחנו מסוגלים לעשות זאת. תודה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני הנשיא.
הודעת ראש הממשלה על פעילות הממשלה בתקופה שחלפה
ועל תוכניותיה למושב הקרוב
היו"ר דליה איציק:
ראש הממשלה, בבקשה. אחריו – יושב-ראש האופוזיציה. מייד אחריו אנחנו נשביע את חבר הכנסת לעתיד יוחנן פלסנר – בעוד כמה דקות. אשר על כן, חברי הכנסת יישארו במקומם כדי שהמעמד יהיה מכובד.
ראש הממשלה אהוד אולמרט:
גברתי היושבת-ראש דליה איציק, חברי הכנסת, אורחות ואורחים יקרים – –
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אדוני הנשיא.
ראש הממשלה אהוד אולמרט:
– – אני רוצה לברך אותך, גברתי היושבת-ראש. אני מבקש לברך אותך, כבוד נשיא המדינה, שהואלת, על-פי המסורת, להגיע לישיבת הפתיחה החגיגית ולהשמיע את דבריך. אני מבקש לברך את חברי הכנסת מכל סיעות הבית, את שרי הממשלה, את האורחים המכובדים שהגיעו לכאן ואת כל אזרחי ישראל לרגל פתיחת כנס החורף של הכנסת.
ביום חגיגי זה מתעוררת הפוליטיקה הישראלית ממנוחת החגים. החיים הדמוקרטיים של מדינת ישראל הם סוד כוחנו, כמדינה, כחברה וכפרטים. הכנסת, יותר מכל מוסד אחר, מגלמת את הדמוקרטיה הישראלית. כאן אנחנו שומעים את נציגי הזרמים השונים בחברה, כאן אנחנו מגשרים על פערים ומכאן יוצאות ההכרעות המחייבות שמעצבות את עתידנו. העיקרון הפרלמנטרי, כפי שכתב פעם אבא אבן, זיכרונו לברכה, מגדולי המדינאים שלנו, הוא חלק בלתי נפרד מן הישות הישראלית.
מכובדי, כבר שלושה עשורים אני מכהן כחבר הכנסת. כשאני מביט בכותלי הבית הזה מהדהדים בזיכרוני הוויכוחים המסעירים שהתקיימו כאן, ויכוחים שעיצבו את ההיסטוריה המודרנית של מדינת ישראל. היום, כאשר אנחנו פותחים את כנס החורף והכרעות חשובות עומדות בפתח, הגברת אמון הציבור בכנסת היא אתגר מרכזי בעבורנו. דווקא בשעות של מבחן, בשיאם של ויכוחים, כאשר עיני הציבור נשואות אלינו, אנחנו חייבים לנהל את המחלוקות בצורה עניינית ומתוך כבוד הדדי.
המסר שצריך לעלות מהבית הזה חייב להיות ברור: אין כאן מלחמת טוב ברע, אין כאן מאבק של בני אור בבני חושך. יש כאן ויכוח הכרחי על הדרך, ויכוח שבסופו מתקבלות הכרעות, וההכרעות האלה מחייבות את כולם. זהו ההיגיון הדמוקרטי שהוביל את מדינת ישראל להישגיה הגדולים, ועליו אנחנו חייבים לשמור מכל משמר.
גברתי היושבת-ראש, גבירותי ורבותי חברי הכנסת, בקרוב תתבקש הכנסת לאשר את תקציב המדינה לשנת 2008. התקציב מגלם את סדר העדיפויות של הממשלה, המתרכז בשלושה תחומים עיקריים: החינוך, הרווחה והביטחון. שלושת התחומים הללו ימשיכו להיות הציר המרכזי של העשייה הממשלתית בשנים הבאות, והם ייהנו מתוספות תקציב חיוניות. עם זאת, תוספות התקציב לא יינתנו כלאחר-יד. אנחנו משקיעים בתחומים האלה חשיבה מחודשת, אנחנו פועלים כדי לייעל את המערכות, לעדכן את תפיסת הניהול, ובחלק מהמקרים אנחנו משנים הנחות יסוד שנהגו כאן במשך שנים. זה נכון לגבי הביטחון, זה נכון לגבי החינוך, וזה נכון באופן מיוחד בטיפול בבעיות הרווחה.
כבר עתה אנחנו נמצאים בעיצומן של רפורמות משמעותיות, בחלקן מרחיקות לכת, שבמרכזן האג'נדה הכלכלית-החברתית. מדובר בתוכנית תלת-שנתית למאבק בעוני, שבמסגרתה בפעם הראשונה בישראל ממשלה מציבה יעדים מספריים להפחתת העוני. תוכנית שיצאה לדרך, וכבר מתחילה לתת את אותותיה. אנחנו משקיעים מאמץ מיוחד כדי לשפר את מצבן של השכבות החלשות, במיוחד בפריפריה ובאזורי המצוקה. אנחנו מטפלים בצורה מערכתית ומסודרת באוכלוסיית הילדים בסיכון והילדים בגיל הרך, בקשישים עניים ובאוכלוסיות נוספות המחייבות תשומת לב מיוחדת.
הממשלה שוקדת על רפורמות חשובות במערכות החינוך, שחלקן כבר מיושמות בשטח. בתחום הביטחון יש עשייה יומיומית, עם השקעה גדולה של משאבים, עשייה שבזכותה מערכת הביטחון של היום ערוכה טוב יותר מבעבר להתמודד עם אתגרים ועם סיכונים.
דבר אחד חייב להיות ברור: הממשלה איננה עוסקת בשינויים קוסמטיים. אין לנו עניין ליצור מראית עין של פתרון ולהשאיר את הבעיות על כנן. אנחנו עובדים כדי לייצר שינוי אמיתי בנושאים שהוזנחו כאן במשך שנים. אנחנו מניעים היום תהליכים שחלק גדול מהם ישפיע עלינו רק בעתיד.
בנושאים התקציביים תמשיך הממשלה שבראשותי לנהל מדיניות של כלכלה עם חמלה, מדיניות מושכלת ואחראית, שתעודד את הצמיחה ובד בבד לא תזניח את השכבות החלשות. במסגרת המדיניות הזאת לא ניכנע לתביעות פופוליסטיות ולא נוציא כספים מעבר ליכולתנו. זו היתה הגישה שהנחתה אותי כאשר הייתי שר האוצר, וזוהי גישתו של שר האוצר הנוכחי, רוני בראון.
למדיניות הזאת יש תרומה מכרעת לכך שמצבה הכלכלי של מדינת ישראל היום, לפי כל הדעות, הוא מהטובים ביותר שידעה מאז הקמתה. הנתונים מדברים בעד עצמם. במחצית הראשונה של 2007 היתה הצמיחה בישראל מן הגבוהות בעולם המערבי. האבטלה ממשיכה לרדת בקצב מהיר, והיא עומדת היום על 7.7%, לעומת 8.8% ברבעון הראשון של 2006. לראשונה מאז 2000 חלה ירידה בשיעור המשפחות העניות. החוב הלאומי של מדינת ישראל הצטמצם באופן דרמטי. מדינת ישראל הוזמנה השנה להצטרף לארגון מדינות ה-OECD, הארגון הבין-לאומי של מדינות מפותחות בעולם. שכר המינימום עלה ב-15%, והרשימה עוד ארוכה. הנתונים המרשימים האלה אינם מקריים. אין לי ספק שמדיניות אחרת, שלא היתה נוהגת באחריות כפי שאנחנו נהגנו, לא היתה מביאה להישגים המרשימים האלה, הישגים שהרוב הגדול של אזרחי ישראל מרגיש וגם מעריך.
חברי הכנסת, במהלך כנס החורף נשוב לעסוק בשיפור שיטת הממשל בישראל. זהו אינטרס לאומי, ואני מתכוון לרכז מאמץ מיוחד בנושא הזה. שני עקרונות מרכזיים ינחו אותנו בגיבוש ההצעה לשיפור השיטה: הגברת יציבות השלטון וחיזוק יכולת משילות הממשלה. שני העקרונות האלה יאפשרו לנו לטפל בחוסר היציבות הכרוני שהמערכת הפוליטית בישראל סובלת ממנו, ולהעמיד לרשות הממשלה את הפלטפורמה הנדרשת לקיום מערכת שלטונית יעילה ומתפקדת. אני משוכנע שהרוב הגדול של היושבים כאן, אנשי קואליציה ואופוזיציה, יודע היטב עד כמה שיפור השיטה חשוב. אינני מקל ראש במשמעות של שינויים חוקתיים כאלה. זוהי מלאכה לא פשוטה, המחייבת אותנו למצוא את האיזון הנכון בין ייצוג הזרמים השונים בחברה ובין ההכרח לאפשר לממשלה לקבל החלטות ולבצע אותן.
חברי הכנסת, מאז קום המדינה אנחנו, המחוקקים, נבחרי הציבור, בוחנים את התשתית החוקתית של הדמוקרטיה הישראלית טלאי על גבי טלאי. לכן נראית התשתית החוקתית שלנו כמארג שכולו טלאים, אשר איננו מתאים למציאות המורכבת שאנחנו חיים בה. אחרי 60 שנה הגיע הזמן שלמדינת ישראל תהיה חוקה. בשנים האחרונות עוסקת ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, בעבר בראשותו של חבר הכנסת מיכאל איתן ועתה בראשותו של חבר הכנסת פרופסור מנחם בן-ששון, ביסודיות ובחריצות הראויות לכל שבח בהכנת הצעה לחוקה שלמה. אני קורא להתגייס למשימה הזאת. אני מקווה שלקראת חגיגות ה-60 למדינת ישראל נוכל להגיע לכך שעל שולחן הכנסת תונח הצעה מוסכמת לחוקה – ואני מדגיש, מוסכמת – שתובא לקריאה ראשונה. אני יודע שזאת משימה לא פשוטה, אבל אני מאמין שבכוחה של הכנסת הזאת להתעלות ולהיות חלק מהמהלך ההיסטורי הזה. בעיני זאת תהיה המתנה הגדולה ביותר שהכנסת תוכל להעניק למדינת ישראל בפרוס העשור השביעי להיווסדה.
המהלך החוקתי שאנחנו מובילים עתיד להסדיר את אורחות החיים האזרחיים במדינת ישראל, וביניהם גם את הקונפליקט הנמשך בין דתיים לחילונים. אני מייחל ליום שבו נגיע להסדר מוסכם ומקובל בעניין השבת, כדי שספר החוקים של מדינת העם היהודי יעניק ליום הקדוש הזה את המעמד המיוחד שהוא ראוי לו.
גברתי היושבת-ראש, כבוד נשיא המדינה, חברי הכנסת, בעת שהוקמה הממשלה, ועוד במהלך מערכת הבחירות שקדמה לה, התחייבתי להציב על סדר-היום הציבורי מהלך מדיני שיוביל לשינוי עמוק ויסודי בדפוסי היחסים בינינו לבין הפלסטינים. אמרתי אז, וחזרתי ואמרתי בהזדמנויות שונות, כי השלב הראשון למהלך כזה הוא מאמץ רציני, נועז, לקיים משא-ומתן עם הנציגים המוסמכים של הרשות הפלסטינית, ובלבד – ואני מדגיש את הסייג הזה – שהם לא יכללו שום גורם המעורב בפעילות טרור. ההנהגה הפלסטינית היום איננה הנהגת טרור. הנשיא אבו מאזן וראש ממשלתו סלאם פיאד מחויבים לכל ההסכמים שנחתמו עם ישראל, ואני מאמין כי הם רוצים להתקדם יחד אתנו במסלול שיביא לשינוי פני המציאות ביחסים שבינינו לביניהם.
מוחמד ברכה (חד"ש):
ההסכמים – – –
ראש הממשלה אהוד אולמרט:
אני מכיר את כל הסכנות, גברתי, וער למצב המורכב והרגיש שבו מצויה הרשות הפלסטינית. אני יודע טוב, כמו כל אחד מחברי הכנסת מימין ומשמאל, כי מבחן ההוכחה בשטח הוא התנאי המהותי לכל אפשרות להתקדמות במסלול היחסים בינינו לבין הרשות הפלסטינית. אני גם יודע כי הפער בין הרצון הכן וההוגן של אבו מאזן וסלאם פיאד ובין יכולתם בעת הזאת לתרגם אותו למציאות הוא מטריד ומעורר חששות. אני יודע שיש לישראל תירוצים מצוינים כדי להצדיק קיפאון בינינו לבין הפלסטינים. ההתקפות הרצחניות מגבול עזה, של ה"חמאס" ושל "הג'יהאד האסלאמי", הן בלתי נסבלות, ואין לנו כוונה להשלים עמן.
גדעון סער (הליכוד):
אז תתחיל לעשות.
יובל שטייניץ (הליכוד):
אבל משלימים אתן כבר שנתיים.
ראש הממשלה אהוד אולמרט:
ירי הרקטות על יישובי הדרום איננו יכול להימשך ללא סוף, והקבינט המדיני-הביטחוני ידון בקרוב בהצעות שר הביטחון והמערכת הצבאית כיצד להפסיק זאת.
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
מאשקלון.
לימור לבנת (הליכוד):
מתי זה בקרוב?
ראש הממשלה אהוד אולמרט:
גורמי הטרור, ובראשם ה"חמאס" ו"הג'יהאד האסלאמי", ממשיכים להיות פעילים גם ביהודה ושומרון, ואלמלא עירנות מופלאה של גורמי הביטחון, צה"ל, שירות הביטחון ומשטרת ישראל, המסכלים מדי יום ניסיונות פיגוע, גם בגזרה זו היה המצב שונה לחלוטין מכפי שהוא מצטייר היום.
לימור לבנת (הליכוד):
מי זה הפרטנר?
ראש הממשלה אהוד אולמרט:
כוחות חיצוניים וקיצוניים דוגמת אירן מנסים בכל כוחם ללבות את הסכסוך ולאיים בהשמדתה של מדינת ישראל. בגיבוי כוחות אלה בוצעו בשנה שעברה פעולות חטיפה על-ידי ארגוני טרור פונדמנטליסטיים, המחזיקים בחיילינו גלעד שליט, אהוד גולדווסר ואלדד רגב, והם מתנהלים מולנו באכזריות ותוך סירוב מתמשך לשחרור הבנים. אנחנו נמשיך להתנהל בנחישות ובאחריות כדי להביא להשבתם.
גם בידיעת כל הנתונים הללו, אני מבקש להודיע כאן באופן הנחרץ ביותר: אין בכוונתי לחפש תירוצים כדי להימנע ממהלך מדיני. אני נחוש ונחרץ ברצוני לתת תנופה וסיכוי למהלך מדיני מהותי, בשותפות עם נשיא הרשות הפלסטינית אבו מאזן.
אפי איתם (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אולי תגיד משהו נחרץ על ירושלים, שנשמע?
ראש הממשלה אהוד אולמרט:
בעיני, כל אופציה אחרת פירושה מאבק דמוגרפי עקוב מדם, שטוף בדמעות, אשר אין דרך שישרת את מדינת ישראל.
בחודש נובמבר הקרוב צפוי להתקיים בארצות-הברית מפגש בין-לאומי המיועד לתת גיבוי לתהליך ההידברות בינינו ובין הפלסטינים. אני מבקש להבהיר באופן הברור ביותר: מפגש נובמבר אינו ועידה הבאה לשמש תחליף למשא-ומתן הדו-צדדי הישיר בינינו ובין הפלסטינים. המפגש נועד לתת גיבוי, לעודד, ליצור מניפה רחבה של תמיכה למהלך הישיר שבינינו לבינם. הנוכחות הצפויה של מדינות רבות, לרבות, כך מקווים, גם מדינות מוסלמיות וערביות שבעבר לא היו שותפות למאמצים לקדם שלום במזרח התיכון, על בסיס ההכרה במדינת ישראל ובזכותה להתקיים כמדינה יהודית, יכולה לסייע ביצירת אווירה נוחה יותר לקיומו של משא-ומתן ישיר.
לקראת מפגש זה וכחלק מעמדתי הנחושה לנצל כל בדל של הזדמנות מדינית, קיימתי עם הנשיא הפלסטיני סדרה של פגישות, רובן אישיות, כדי לברר חלק מהסוגיות המהותיות שמגיעות לשורשי הקונפליקט בינינו ולדפוסים שיאפשרו לנו להגיע להבנות על בסיס של פשרה הדדית. אין בינינו הסכם. לא ניתן דבר ולא נלקח דבר. לא הובטח כלום. אך נוצרה אווירה של אמון אישי, של רצון להאזין, של נכונות לשמוע, הדדית, את המצוקות, המכאובים, החשדות והצרכים שכל צד נושא עמו בצקלונו הלאומי במשך דורות רבים.
יובל שטייניץ (הליכוד):
תאכלו פיסטוקים, אולי בסוף תהיה אינתיפאדה.
ראש הממשלה אהוד אולמרט:
אני מרגיש שיש על מה לדבר וכדאי לדבר.
לימור לבנת (הליכוד):
על ירושלים, על הר-הבית, על מה?
ראש הממשלה אהוד אולמרט:
הדרך להסכם עוד רחוקה ועמוסה במכשולים ובקשיים. הטרור מעזה ממשיך להשתולל, וכאמור אין לנו כוונה להשלים עמו – –
יובל שטייניץ (הליכוד):
אבל משלימים.
היו"ר דליה איציק:
חבר כנסת שטייניץ, תיכף ידבר יושב-ראש האופוזיציה, וזאת הקריאה האחרונה שאני קוראת לך.
ראש הממשלה אהוד אולמרט:
– – ואין ולא תהיה נסיגה ישראלית כלשהי בטרם ימוגר גם הוא. זיכרונות העבר הקרוב והרחוק מכבידים עלינו, ומנקודת מבטם – גם על הפלסטינים. הניסיונות שנעשו בזמנים אחרים, על-ידי מנהיגים אחרים, בנסיבות פוליטיות שונות, לא תמיד מקלים על הרצון להתקדם. תחושת הכישלון שחוו לא מעטים בעת שניסו לעשות צעדים גדולים, אמיצים כדי לנוע קדימה, מטילה לעתים משקולות על חופש התנועה שלהם היום, וגם זה איננו מקל. אך האחריות המוטלת עלינו איננה משחררת אותנו מן החובה לנוע קדימה בסבלנות, בהתחשב בכל גורמי הסיכון והאי-ודאות, אך גם בידיעה שהדרך לשלום תמיד תהיה רצופת סיכונים, כמו גם ההידרדרות, חס וחלילה, לעימותים נוספים.
ואני, כמו להבדיל מנחם בגין ז"ל, מנהיגנו הגדול, שנתן דוגמה מופלאה – –
גדעון סער (הליכוד):
אתה ובגין באותו שיעור קומה.
ראש הממשלה אהוד אולמרט:
– – שלעולם תהבהב מול האופק ההיסטורי שלנו, מעדיף את סיכוני השלום על פני ייסורי המלחמה.
גדעון סער (הליכוד):
מה עם הפרק של המלחמה בשחיתות?
קריאות:
– – –
גדעון סער (הליכוד):
מה עם הפרק של המלחמה בשחיתות?
לימור לבנת (הליכוד):
קצת צניעות.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת גדעון סער.
ראש הממשלה אהוד אולמרט:
אפשר כמובן למשוך זמן, להסביר למה – – –
גדעון סער (הליכוד):
– – –
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת גדעון סער, תיכף ידבר יושב-ראש האופוזיציה, ויפריעו לו מאוד גם אז. בבקשה ממך, מספיק.
לימור לבנת (הליכוד):
קצת צניעות – – – מי זה בגין.
היו"ר דליה איציק:
חברת הכנסת לימור לבנת.
ראש הממשלה אהוד אולמרט:
אפשר כמובן למשוך זמן, להסביר למה כל זה לא אפשרי, לתמרן, להסתובב במעגלים ולהשתמש בכל הנימוקים הטובים שמצדיקים היסוס, בדיקה חוזרת ואולי גם המתנה. ומה יהיה אם נפסיד את הסיכוי? ומה נאמר אם נפספס את ההזדמנות? כמה פעמים בעבר ייסרנו את עצמנו כי לא עשינו בזמן אמת מה שאולצנו לעשות אחר כך?
40 שנה אנחנו מלקים על חזנו בהרגשת אשמה כי היינו תמיד מוכשרים להבין באיחור את מה שאפשר היה להבין מלכתחילה. צריך פעם אחת להפסיק את מעגל הקסמים הזה כדי שלא נצטרך עוד זמן בעתיד לומר לעצמנו – כמה חסרי חזון היינו שלא ניצלנו את בדל ההזדמנות הזה – –
קריאה:
– – – חזון ההתנתקות.
ראש הממשלה אהוד אולמרט:
– – שאולי, שאולי היה.
גלעד ארדן (הליכוד):
כל שינוי כותרות העיתונים.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת ארדן.
ראש הממשלה אהוד אולמרט:
השבועות הקרובים יוקדשו למאמץ בכיוון זה. זה איננו מהלך של אדם אחד, אלא של ממשלה על כל מרכיביה, עמדות חבריה, הרגישויות המיוחדות שלהם, והרצון של כולם למצוא את האיזון הנכון כדי לשמור על הביטחון, לבלום את הטרור, להפסיק את ההתקפות עלינו, אך גם ליצור בסיס יציב, מוצק ואמין של דיאלוג לקראת שלום.
אני מקווה כי במהלך המושב הנפתח היום נמצא את כוחות הנפש לפעול ביחד כדי לעשות צעדים קדימה בכיוון הזה. העם הזה יודע להתלכד ברגעים של שמחה וסיפוק, לשכוח את היריבויות והוויכוחים הפנימיים הקורעים קרעים מדממים ברקמות חיינו הרגישות ביותר. תהליך השלום הוא תהליך שדורש מאתנו סובלנות הדדית, נכונות להקשיב לכל חלקי הציבור, פתיחות להבין את הפחדים והחשדות המעוגנים כל כך בניסיוננו המשותף, אך גם נחישות לקבל הכרעות אמיצות, בלתי נמנעות, שיש בהן ויתור על הגשמה מלאה מוחלטת של חלומות שהזינו את האתוסים הלאומיים שלנו במשך שנים רבות – –
אפי איתם (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
מה עם ירושלים – – –
ראש הממשלה אהוד אולמרט:
– – ואשר אין דבר קל מאשר להתרפק עליהם – – –
אפי איתם (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
מה עם ירושלים – – –
ראש הממשלה אהוד אולמרט:
– – גם אם – –
קריאות:
– – –
ראובן ריבלין (הליכוד):
של נעליך מעל רגליך.
קריאות:
– – –
אפי איתם (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
– – –
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת אפי איתם.
אפי איתם (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
– – –
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת אפי איתם, פעם ראשונה.
קריאות:
– – –
היו"ר דליה איציק:
קואליציה, לא להפריע לי.
לימור לבנת (הליכוד):
– – –
היו"ר דליה איציק:
חברת הכנסת לימור לבנת, לא מכובד. את היית שרת החינוך, לא נעים לי להעיר לך עוד פעם, עשי לי טובה. מספיק, הערתי לך פעם אחת.
אפי איתם (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
– – – ירושלים?
היו"ר דליה איציק:
הוא יגיד, הוא יגיד.
אפי איתם (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
נאום כזה חגיגי, שיגיד שלא – – –
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת איתם, בפעם הבאה תכתוב את הנאום לראש הממשלה, והוא יגיד בדיוק את מה שאתה רוצה להגיד. נא לא להפריע לי.
ראובן ריבלין (הליכוד):
רק שיגיד אם החלום הוא לחלק את ירושלים.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת ריבלין, לך אני צריכה להעיר? אני לא רוצה להעיר לך. תודה לך. בבקשה.
ראש הממשלה אהוד אולמרט:
ברשותך, גברתי, אני אחזור.
אפי איתם (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
האם החלום – – –
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת אפי איתם, פעם שנייה. אני בסוף אצטרך להוציא מישהו, וזה מה שיקרה.
ראש הממשלה אהוד אולמרט:
– – – אך גם נחישות לקבל הכרעות אמיצות, בלתי נמנעות, שיש בהן ויתור על הגשמה מלאה ומוחלטת של חלומות שהזינו את האתוסים הלאומיים שלנו במשך שנים רבות, ואשר אין דבר קל מאשר להתרפק עליהם גם אם מחיר היקיצה מחלקם עלול להיות כבד יותר עבור כולנו. כך גם יצטרך לנהוג הצד שכנגד.
אנחנו מבינים את מצוקתם של הפלסטינים וחשים אמפתיה עמוקה לסבל שרבים מהם התנסו בו כחלק בלתי נפרד מהסכסוך בינינו. מעולם לא התנכרנו לסבלם ולא זלזלנו במצוקתם. גם הם יצטרכו להתמודד עם הצורך לוותר על הגשמת חלק מחלומותיהם כדי ליצור יחד עמנו מציאות ריאלית, אולי לא אידיאלית, אולי לא מושלמת, אבל כזו שתיתן לכולנו תמורה של יציבות, ביטחון, שמחת חיים ושלום.
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
כמו אחרי ההתנתקות. כל זה כבר היה.
ראש הממשלה אהוד אולמרט:
אני מושיט יד לכל חלקי הבית הזה, ומבקש מכם להיות שותפים לתקווה, למאמץ, לנחישות, לתפילה הבוקעת מעומק הלב, ואולי גם לסיכוי.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני ראש הממשלה.
לימור לבנת (הליכוד):
וינוגרד תמורת – – –
היו"ר דליה איציק:
יושב-ראש האופוזיציה, חבר הכנסת בנימין נתניהו – בבקשה, אדוני.
בנימין נתניהו (הליכוד):
כבוד נשיא המדינה, גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אורחים יקרים, מכובדי כולם, ישראל יכולה להצליח; אנחנו יכולים להשיג הצלחות גדולות בכל התחומים – בכלכלה, בטכנולוגיה המתקדמת, כפי שאמר כבוד הנשיא, בחינוך, בחברה, במלחמה באלימות – בתחומים רבים. בחלק מזה כבר התחלנו. המדיניות הכלכלית שהובלנו מילאה את קופת המדינה במיליארדים, והיום אפשר להפנות אותה לצרכים האלה. עם הנהגה אמיצה שיכולה לקבל החלטות קשות ונכונות – לא פופוליסטיות באותו רגע – ולהביא לרפורמות יסודיות בתחומים המרכזיים של חיינו, אנחנו נשלים את המלאכה.
אבל בראש ובראשונה דרושה לנו ממשלה שתדע להדוף את הסכנות הגדולות שאורבות לנו. היעד העליון שלנו בתחום הביטחון הלאומי היה ונשאר למנוע מאירן להתחמש בנשק גרעיני. בוודאי זכור לך, גברתי היושבת-ראש, שהעליתי יעד זה שוב בתחילת כהונת כנסת זו. אחי ורעי ואני הצבנו אותו בחדות ובבירור כבר שנים קודם לכן. אבל עכשיו השעון הגרעיני של אירן מתקתק, והשעה כבר מאוחרת. בזמן שנותר עלינו להשפיע על מנהיגים ודעת הקהל בעולם שיפעלו במשנה מרץ ובתקיפות נגד אירן, לרבות בכיוון של סנקציות כלכליות הרבה יותר חריפות, הרבה יותר מכאיבות ממה שראינו עד כה. וכמובן, נאה דורש נאה מקיים. חברי הכנסת, במושב הזה אביא בפניכם לקריאה שנייה ולקריאה שלישית הצעת חוק שתמנע מהשקעות ישראליות להגיע בעקיפין לאירן – בדומה להצעות החוק שאני פועל לקידומן במדינות המובילות, ה-states, של ארצות-הברית. עלינו, אם כן, להכין את כל האמצעים – כלכליים ואחרים – כדי להבטיח שהאיום האירני לא יתממש. כפי שאמרתי בבית הזה פעמים רבות, בעניין גורלי זה אין אופוזיציה ואין קואליציה. אנו מאוחדים ברצון להבטיח שהאיום האירני לא יקרום עור וגידים.
ועל כן, אנחנו מתקשים להבין כיצד מבקשת הממשלה להרחיק את סכנת הגרעין האירני בידה האחת, בשעה שהיא מקרבת את סכנת הטרור האירני בידה השנייה. מצד אחד, הממשלה מבקשת להילחם בזרוע הגרעינית של התמנון האירני, ומצד שני, בתוכנית המדינית שלה היא פותחת את שערי הארץ לזרועות אחרות של התמנון הזה. תראו מה קרה עד עכשיו. הנסיגה החד-צדדית החפוזה מלבנון הקימה בסיס אירני ראשון בצפון שממנו מאיימים עתה שליחי אירן-ה"חיזבאללה" על חיפה והגליל. הנסיגה החד-צדדית מחבל-עזה הקימה בסיס אירני שני בדרום, "חמאסטן", שממנו תוקפים ה"חמאס", במימון אירני, את שדרות, את אשקלון, את יישובי הנגב המערבי. רבותי, ככל שעובר הזמן מתברר לנו שהאיום הזה מתרחב ומגיע לאזורים נרחבים ועמוקים יותר, כפי שראינו אתמול בנתיבות. וכעת, הממשלה מתכננת נסיגה נוספת ביהודה ושומרון, מה שיביא ליצירת בסיס אירני שלישי, והפעם במרכז הארץ, סביב ירושלים, ומעל כל חלקי גוש-דן.
אפי איתם (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
מה סביב ירושלים? בתוך ירושלים, גם השכונות.
בנימין נתניהו (הליכוד):
כך ילפתו שלוש זרועות של התמנון האירני את ישראל מכל צד. גברתי היושבת-ראש, אני רוצה להאמין שהממשלה באמת מאמינה שתוכניתה תביא לשלום. אבל התוצאות יהיו הפוכות. לפי תוכנית הממשלה תיסוג ישראל לקווי 67', תמסור מחצית מירושלים לפלסטינים ותוותר על השליטה הישראלית במקומות הקדושים. שיהיה ברור, זו התוכנית. כל הניסיונות לטשטש ולעמעם את התוכנית הזאת לא יועילו. מה שמדובר בו כאן זה שכפול מדויק, כמעט אחד לאחד, של תוכנית הממשלה בוועידת קמפ-דייוויד בשנת 2000 – זו אותה הגברת, או יותר נכון אותה הגברת, אני חייב להגיד אפילו לא בשינוי אדרת.
השאלה שמעניינת את כולנו ואת אזרחי ישראל היא מה תהיינה התוצאות של התוכנית הזאת. קודם כול, תוצאה אחת ברורה: צה"ל יוצא, ה"חמאס" נכנס. בהעדר נוכחות צה"ל ה"חמאס" שוב יטאטא בקלות את הרשות הפלסטינית, כפי שעשה לאחר ההתנתקות בחבל-עזה. תוצאה שנייה – מסירת חצי ירושלים לידי ה"חמאס" תביא לכך שלא יהיה אפשר לחיות גם בחצי השני של העיר.
שר האוצר רוני בר-און:
עוד פעם הראש לא – – –
בנימין נתניהו (הליכוד):
כיצד, אני שואל אתכם, יחיו בשכונות היהודיות בירושלים, בנווה-יעקב, בפסגת-זאב, ברמות, ברובע היהודי בעיר העתיקה, כשה"חמאס" ישלוט בבתים מעבר לכביש? השכונות הללו יהפכו למובלעות, לאיים בים של ה"חמאס".
אלי אפללו (קדימה):
– – –
יואל חסון (קדימה):
מה עם רמת-הגולן?
בנימין נתניהו (הליכוד):
התושבים ינטשו אותן, ועל משקל שירה של נעמי שמר, המשוררת הלאומית, כיכר השוק תהיה שוב ריקה.
תוצאה שלישית – מסירת יהודה ושומרון תביא להעברת השטחים השולטים על שפלת החוף לידי ה"חמאס" והאסלאם הקיצוני. משם יוכלו לירות טילים ממש בכינון ישיר על גוש-דן, על נמל התעופה בן-גוריון, על פרבריה של תל-אביב, ורבותי, על תל-אביב עצמה. תשאלו את תושבי שדרות ואשקלון, ומאתמול גם את תושבי נתיבות – –
יואל חסון (קדימה):
תביא לנו פתרון מדיני.
בנימין נתניהו (הליכוד):
– – תשאלו את תושבי נהרייה, חיפה והגליל.
גלעד ארדן (הליכוד):
למדת את השפה של מרצ בשלוש דקות.
בנימין נתניהו (הליכוד):
רבותי, ככה לא עושים שלום, ככה מקרבים ומגבירים את הטרור.
יואל חסון (קדימה):
– – –
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת יואל חסון, מספיק.
לימור לבנת (הליכוד):
אפילו ליושב-ראש קואליציה לא מינו אותך.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת אורון.
יואל חסון (קדימה):
את רואה, זה לא קשור.
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
יש עדיין תפקידים.
גלעד ארדן (הליכוד):
איזה תובנות גילתה מאז – – –
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת גלעד ארדן, אתה רוצה להפריע ליושב-ראש האופוזיציה? עוד פעם אתה רוצה שזה יקרה לי היום? סליחה, חבר הכנסת חסון. פעם ראשונה, חבר הכנסת חסון.
חיים כץ (הליכוד):
שעה הוא צועק, לא הערת לו מלה. הוא מהקואליציה, מותר לו לצעוק.
קריאות:
– – –
היו"ר דליה איציק:
זה החברים שלך מפריעים לך, אדוני יושב-ראש האופוזיציה.
בנימין נתניהו (הליכוד):
אני משאיר את ניהול הישיבה לך, גברתי.
היו"ר דליה איציק:
בבקשה, אדוני.
בנימין נתניהו (הליכוד):
לפני הנסיגה החד-צדדית מחבל-עזה אמר מר אולמרט: "ננקוט באמצעים שיבטיחו שציר פילדלפי לא יהפוך לנתיב הברחה שיסכן את ישראל". המשיך מר אולמרט: "אחר ה'בום' הראשון יהיה צמצום משמעותי בטרור, יהיו פארקים תעשייתיים".
ראובן ריבלין (הליכוד):
זה היה חלום – – –
בנימין נתניהו (הליכוד):
ביום הנסיגה החד-צדדית מלבנון ולפני חטיפת שלושת חיילי צה"ל בהר-דב אמר מר ברק: "מי יעז כעת לירות על חיילינו או על היישובים, מי ינסה לפגוע בנו אחרי שיצאנו מלבנון? אין לו הזדמנות, סיבה או תירוץ לכך". כמה פעמים, רבותי, אפשר לחזור על אותה טעות, על אותו עיוורון מדיני. באותו עיוורון מדיני שהביא למפולות הביטחוניות בצפון ובדרום, מכינה עכשיו הממשלה את הנסיגה הבאה שתביא למפולת הגדולה מכולם, והפעם לא בצפון ולא בדרום, אלא במרכז המדינה, שם חי הרוב המכריע של אזרחי ישראל.
הממשלה מוותרת מראש על הכול, על כל הנכסים היקרים ביותר שלנו. היא שוחקת את עמדות ישראל במשא-ומתן עתידי, ואינה מקבלת דבר בתמורה. ידידי, ככה לא מנהלים משא-ומתן, וככה לא עושים שלום.
הממשלה טוענת שעל-ידי הנסיגות הגורפות היא מחזקת את המתונים ומחלישה את הקיצונים, ואני אומר לכם, ההיפך הגמור הוא הנכון. כשהממשלה מתחייבת מראש לסגת מכל השטחים, כל מה שנשאר לטרוריסטים לעשות הוא רק להכביד את הלחץ עלינו כדי שאנחנו נצא יותר מהר, ובדרך זו מדיניות הממשלה – אולי היא לא מתכוונת לכך – אבל בדרך זו מדיניות הממשלה נותנת רוח גבית לטרור.
עכשיו, מה בדבר הטענה שהוצאת המקומות הקדושים משליטת ישראל – וזו התוכנית – מה בדבר הטענה שהוצאת המקומות הקדושים משליטת ישראל תביא לסוף הסכסוך? ידידי, זה לא יביא לסוף הסכסוך, זה יביא לפתיחתו של סכסוך בהיקף ובעוצמות שלא ידענו. כל עוד נשמרת ריבונות ישראל במקומות הללו נשמרים שם השקט והשלווה ומובטח חופש הפולחן לכל הדתות. אגב, איך נשמר החופש הזה, השקט הזה? כל יום שישי, בהר-הבית, הוא נשמר על-ידי משטרת ישראל, הוא נשמר על-ידי חיילי צה"ל, הוא נשמר על-ידי אנשי זרועות הביטחון. אבל אם נוציא את כוחותינו משם ירושלים תהפוך מהר מאוד מוקד עלייה לרגל של מחבלי כל העולם. אגב, גם של "אל-קאעידה".
אנחנו, במו-ידינו, נמסור להם את הקילומטר הרבוע הנפיץ ביותר עלי אדמות, לגדולים שבשונאינו. נמסור להם את הר-הבית שחולש על הכותל, את כנסיית הקבר הקדוש, את מסגד אל-אקצא. אני לא חושב שצריך להפעיל דמיון רב כדי לדמיין מה יוכלו הטרוריסטים של האסלאם הקיצוני לעשות בכל זה אחר שנצא ואיזו תגובת שרשרת עלולה להשתחרר בעקבות מה שיעשו. רבותי, לא קץ הסכסוך, אלא הנצחת הסכסוך בעוצמות שלא ידענו, ומי יודע לאן יובילו הדברים.
מדיניות הממשלה לוקה, אם כן, בעיוורון מדיני חמור. מדינת ישראל זקוקה למדיניות אחרת, מדיניות שמבוססת על קריאה נכונה של המציאות. מדינאות זה קודם כול קריאת המציאות. החזון חייב להיות נטוע בקרקע ולא פורח בעננים. אנחנו, גברתי ואדוני הנשיא, מבקשים לעשות שלום אמיתי שניתן לעשותו רק עם פרטנר אמיתי. השלום הזה יהיה מבוסס על העקרונות הבאים: 1. קודם כול, גבולות בני-הגנה ולא קווי 67'. הירדן יהיה גבולה המזרחי של מדינת ישראל; 2. ירושלים מאוחדת ולא חצויה; 3. ריבונות ישראל במקומות הקדושים תוך שמירה על חופש הפולחן לכל הדתות, ולא העברתם לאסלאם הקיצוני; 4. שיתוף פעולה עם ירדן ומצרים בהסדר הקבע; 5. פירוק מלא של מנגנוני הטרור; 6. פתרון בעיית הפליטים על-ידי פירוק המחנות ושיקום הפליטים, ולא על-ידי הכנסת אפילו פליט אחד למדינת ישראל.
חיים אורון (מרצ):
– – –
בנימין נתניהו (הליכוד):
חברי הכנסת, שלום אמיתי יתאפשר כשיקום מנהיג פלסטיני שמתכוון ומסוגל להביא את עמו לשלום, כפי שעשו הנשיא סאדאת עם ראש הממשלה מנחם בגין, זיכרונו לברכה, וכפי שעשה המלך חוסיין עם יצחק רבין, זיכרונו לברכה. שמעתי את מר אולמרט מצטט את מנחם בגין שעשה שלום עם סאדאת – –
חיים אורון (מרצ):
אתם התנגדתם להסכם – – –
בנימין נתניהו (הליכוד):
– – אבל יש רק בעיה אחת – אבו מאזן אינו סאדאת.
חיים אורון (מרצ):
אתם התנגדתם להסכם.
בנימין נתניהו (הליכוד):
הוא אולי פרטנר לדיבורים, אבל אינו פרטנר למעשים. ברגע שאנחנו נצא, ה"חמאס" ישתלט, וגם עליו.
חברי הכנסת, אין איש בישראל שאינו רוצה בשלום. הוכחנו את זה פעם אחר פעם – ממשלות הליכוד וכל ממשלות ישראל היו ממשלות שחתרו לשלום. אבל היום חובת ההוכחה היא לא על ישראל, היא על הפלסטינים. היום אנחנו חייבים להתעקש על שמירת הביטחון בידי צה"ל. גורלנו חייב להישאר בידינו, ואין למסור אותו לידי אף אחד אחר, לא בירושלים ולא בשום מקום. בינתיים ניתן וצריך לעודד את הפיתוח הכלכלי של התושבים הפלסטינים ביהודה ושומרון. אני מדגיש: לעודד את הפיתוח הכלכלי של האוכלוסייה ולא לרפד את כיסיה של מנהיגות מושחתת.
רוב אזרחי ישראל יודעים שזו הדרך הנכונה, גם חלק מחברי הקואליציה יודעים זאת. הם שמעו אתמול את המשנה לראש הממשלה אומר: באנאפוליס ידונו בחלוקת ירושלים. אני שואל אתכם, ידידי בש"ס ובישראל ביתנו: מה אתם עושים שם? מה אתם עושים בממשלה הזאת? אתם באמת מסכימים לכך שה"חמאס" ישלוט בשכונות ירושלים? אתם באמת מסכימים לכך שהוא ישב בגבעות החולשות על כפר-סבא, רעננה ותל-אביב? הרי אתם אינכם מונעים את הסכנה בישיבתכם בממשלה, להיפך – אתם נותנים לה לגיטימציה ומאפשרים לה להתממש.
חיים אורון (מרצ):
הם עושים את מה שאתה עשית בהתנתקות.
שר האוצר רוני בר-און:
בלי להזיע.
בנימין נתניהו (הליכוד):
רבותי, לאף אחד אין זכות מוסרית לוותר בקלות דעת ובחוסר אחריות על הנכסים היקרים ביותר של העם היהודי. "שופר קורא בהר-הבית, בעיר העתיקה" – במשך אלפיים שנה התפללנו לזה ועכשיו באים לוותר על זה? "הר-הבית בידינו" אמר מוטה גור לפני 40 שנה, ברגע המרגש הזה עד דמעות. וכמה חיכינו לזה, לא רק אנחנו, הדורות שקדמו לנו. הר-הבית חייב להישאר בידינו וכך ירושלים כולה.
חברי הכנסת, אחרי אלפי שנות גלות, אחרי החורבן הגדול של השואה, חזרנו והקמנו את מדינתנו, שחררנו את עירנו תוך הקרבה של מיטב בנינו. בכל המהלך ההיסטורי הזה היינו חדורים באמונה בכוחנו שנבעה מהאמונה בצדקת דרכינו. אם הממשלה חדלה להאמין בצדקת דרכינו, אם היא עייפה מלעמוד מול אויבינו, עליה לעשות דבר אחד: ללכת אל העם ולקבוע מועד לבחירות חדשות. אם עייפתם – פנו דרך. יש מי שיישא בעול, יש מי שיחזיר את האמונה והתקווה לעם.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני ראש האופוזיציה. הנה, הענקת לי הרבה סיבות להיכנס לממשלת אחדות לאומית.
הצהרת אמונים של חבר הכנסת יוחנן פלסנר
היו"ר דליה איציק:
עתה נעבור להשבעתו של מי שיהיה בעוד דקות מספר חבר הכנסת יוחנן פלסנר. חברי חברי הכנסת, אני מתכבדת להזמין את יוחנן פלסנר לעלות לבמה ולהצהיר אמונים. איך אתה עולה את המדרגות, כאילו אתה מורגל.
אני מתכבדת להודיע לכנסת, שעל-פי סעיף 43(א) לחוק-יסוד: הכנסת, עם התפטרותו של חבר הכנסת שלמה ברזניץ מהכנסת, שנכנסה לתוקפה ביום חמישי, ט"ו בתשרי, 27 בספטמבר, יבוא במקומו מר יוחנן פלסנר מסיעת קדימה.
בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת, אני אקרא בפניך את הצהרת האמונים של חבר הכנסת, ואתה תשיב "מתחייב אני". וזה נוסח ההצהרה: "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת".
יוחנן פלסנר (קדימה):
מתחייב אני.
היו"ר דליה איציק:
עכשיו, אם אתה ממש רוצה, אני יכולה לתת לך לדבר קצת. יש לך אומץ?
יוחנן פלסנר (קדימה):
כבוד נשיא המדינה – – –
היו"ר דליה איציק:
אתה יודע, זה נדיר שנשיא המדינה נוכח בהצהרת אמונים.
יוחנן פלסנר (קדימה):
זה הכבוד.
היו"ר דליה איציק:
אני מוכרחה לומר שזו היתה הצעה של חבר הכנסת גדעון סער, שהיה לארג' מאוד בעניין הזה, ואנחנו קיבלנו את הנוכחות המלאה. יש לך נוכחות של שרים וראש הממשלה, בדרך כלל זה לא קורה. שיהיה לך בהצלחה. אתה רוצה לומר כמה מלים?
יוחנן פלסנר (קדימה):
תודה רבה.
גברתי יושבת-ראש הכנסת, כבוד נשיא המדינה, אדוני ראש הממשלה, חברי השרים, חברי הכנסת, בני משפחתי האהובים שנמצאים פה, לרבות הבת שלי שנמצאת כאן, חברי היקרים, חברים לאורך עשרות שנים, חברי לדרך, אני מודע לאחריות שהיום אני מקבל על עצמי כחבר בבית הזה, במבצר הדמוקרטיה הישראלית, ואני מקווה שלא אאכזב אתכם, חברי, אתכם, חברי הכנסת, ולא את עצמי, ואעמוד בציפיות, לעזור לקדם הכרעות לאומיות נחוצות לעם ישראל. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
בהצלחה.
מזכיר הכנסת איל ינון:
בבקשה לקום.
כבוד הנשיא!
(חברי הכנסת מכבדים בקימה את צאת נשיא המדינה מאולם המליאה.)
מזכיר הכנסת איל ינון:
נא לשבת.
היו"ר דליה איציק:
אדוני ראש הממשלה, לצערי הרב, גם הודעות מן הסוג הזה צריך להודיע. קיבלתי הודעה מממלאת-מקום ראש הממשלה, שרת החוץ ציפי לבני, שאמה נפטרה לפני כמה דקות. היא ביקשה להודיע כאן ואני אכן מודיעה. כמו כן, שלוחים תנחומים בשמכם גם לחברת הכנסת עמירה דותן, שגם אמה נפטרה.
היו"ר קולט אביטל:
חברי חברי הכנסת, נמשיך בסדר-היום בעוד שתי דקות.
הצעות סיעות האיחוד הלאומי – מפד"ל – יהדות התורה, הליכוד, חד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל:
1. התוכנית המדינית המסוכנת של ראש הממשלה, הכוללת גם את חלוקת ירושלים;
2. הוויתורים חסרי האחריות של אולמרט בשיחות עם אבו מאזן;
3. מדיניותה בתחום החברתי, הכלכלי והמדיני;
4. התנהלותה בתחום החברתי, הכלכלי והמדיני
היו"ר קולט אביטל:
אנחנו עוברים עכשיו להצעות אי-אמון. הצעת האי-אמון הראשונה היא הצעת סיעות האיחוד הלאומי – מפד"ל ויהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה בשל התוכנית המדינית המסוכנת של ראש הממשלה, הכוללת את חלוקת ירושלים. אני מזמינה את חבר הכנסת צבי הנדל לנמק את ההצעה. בבקשה, אדוני.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
גברתי היושבת בראש, חברות וחברי הכנסת, רציתי להגיד מכובדי השרים, אבל אני לא רואה שיש פה אחד כזה, אז – מכובדי השרים לעתיד.
היו"ר קולט אביטל:
מי השר התורן? נא לקרוא לו.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אני מציע לך, חבר הכנסת הנדל, לא להמשיך בלי שר.
היו"ר קולט אביטל:
אני מציעה לקרוא לשר התורן. אתה יכול להמשיך בינתיים, השר יגיע.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אני מקבל על עצמי את הכרעתה של היושבת בראש שאמרה לי להמשיך. ממילא אני מדבר אל הקיר, גם כשהם יושבים פה.
חברותי וחברי הנוכחים, רציתי להעיר לחבר הכנסת מנחם בן-ששון, אתה איחרת בכמה דקות, וקיבלת כאלה תשבחות מעל הבימה הזאת מראש הממשלה שלא בנוכחותך, תאר לעצמך מה היה קורה אם זה היה כשהיית פה.
היו"ר קולט אביטל:
תתאר לעצמך שהוא אמר שאתה עובד במרץ.
מנחם בן-ששון (קדימה):
אין אומרים שבחו של אדם בפניו.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
קיבלנו את ההסבר. מכובדי, מעבר לבדיחות הדעת שכולנו מנסים לשוות לעצמנו היום, כי מה שנשאר לנו כדי לחזק קצת את הביטחון העצמי שלנו כשאנחנו רואים ממשלה שמובילה אל עברי פי פחת זה קצת להפוך את העניין לבדיחה, אבל זה רחוק מלהיות בדיחה. באמת לא צריך להיות גאון גדול, וגם לא חוזה בכוכבים או אסטרטג בין-לאומי אדיר, כדי להבין דברים פשוטים שנאמרו השכם והערב בוועדת החוץ והביטחון – בפורומים הפתוחים, שאפשר לדבר עליהם, מופיעים בכירים, ראש אמ"ן ועוד כהנה וכהנה, ואומרים לנו שה"חמאס" עדיין לא שולט ביהודה ושומרון כולו רק כי צה"ל נמצא שם.
כל תוכנית מדינית שראש הממשלה מנסה להוביל פה, ותוציא את צה"ל מיהודה ושומרון, גוזרת עלינו, על-פי הערכת לובשי המדים – אנשים בתפקיד היום – מובילה אותנו בתוך ימים או שעות למצב שבו ה"חמאס" משתלט, ואז מה שאנחנו רואים בדרום הארץ – עם הטילים הבלתי-משופרים עדיין, כי את המשופרים הם עדיין לא מפעילים, גם ה"קטיושה" שירו אתמול על נתיבות היא עדיין לא הטיל הטוב ביותר שיש בידם – כל זה יהיה פתאום על ההר ביהודה ושומרון, לב-לבה של מדינת ישראל: תל-אביב, רמת-גן, פתח-תקווה, כפר-סבא, מעמק בית-שאן ועד אזור באר-שבע, כל לב-לבה של המדינה נמצא בשפלה שמתחת להרים שעליהם ישב ה"חמאס" אם התוכנית הזאת חס וחלילה תצא לפועל.
זה בצד הביטחוני, והוא חשוב לי ואני לא מזלזל בו, אבל יש דבר אחד עוד הרבה יותר חשוב, ואנשים כנראה מתביישים בו: הדברים הערכיים הבסיסיים שבגינם אנחנו נמצאים כאן, בארץ-ישראל, ולא בשום מקום אחר, לא באוגנדה למשל; כי זאת הארץ שלנו, לא מהיום ולא מאתמול, וירושלים, לב-לבה של הארץ הזאת, שהיא שלנו, חשבנו שהיא אינה נתונה למחלוקת.
צר לי על ידידי הטוב אביגדור ליברמן, שלא מבין שגם אם הוא מתנה תנאים כאלה ואחרים, אם נעשה חילופי שטחים ונקבל חלקים ביהודה ושומרון הוא ייוותר עם הערבים, ואם חלקי ירושלים יועברו לרשות הפלסטינית יהיו חיים רמונים כאלה שבאותו יום לא ישמעו את החצי שאביגדור ידידי רוצה להשמיע אלא את מה שהם רוצים לשמוע: קודם כול אתה מוכן לוותר על חלקים מירושלים. התנאים שלך? עליהם נדבר אחר כך, אבל קודם כול זה כבר לא קדוש.
צר לי, הגענו לימים שבהם ליקוי המאורות מביא לידי כך שהתקווה של חבורת הרוצחים הזאת, שחלקה גם היום יורה טילים – אבו- מאזן הצדיק הזה, בעזה חלק מאלה שיורים את הטילים הם אנשי אש"ף. גם היום, בעצם הימים האלה, אנחנו מנהלים אתו שיחות כאילו הוא איזה מין אפיפיור שוחר שלום שנפלה בחלקנו הזדמנות פז לשבת אתו, ואדוני ראש הממשלה מספר לנו ש"אני עוד לא סוגר אתו, אני רק מדבר אתו על עקרונות, שלכשנגיע לזה הם יהיו המתווה, או הם יהיו האופציות". ומה אתה חושב, שאם אתה מתחייב לו היום, לא יתחיל הלחץ הבין-לאומי – ובצדק – לממש את מה שאמרת שאתה מבטיח? וגם אם התנאי שלך, כמו שליברמן אמר: התנאי שלי הוא לעשות חילופי שטחים – אז גם יגידו לך: התנאי שלך שהם יאספו נשק – הם יאספו אחר כך. אבל בינתיים, לזה הסכמת? בוא נתקדם.
ואולמרט יעמוד בפרץ, שמשון הגיבור הגדול הזה, שמתחילים אתו שרשרת של חקירות? אני יודע איפה זה ייגמר? הלוואי שהכול לא נכון, אבל נראה לי שיותר מדי דברים לא נכונים מצטברים יחד, וזה נותן הרגשה לא טובה. גם כשאני רואה את התקשורת, איזה מין אהדה פתאומית ואילו אוקטבות ירדו מרגע שהתחילו לדבר עם אבו מאזן, שאני לא יכול שלא לשאול את עצמי, אולי גם פה יש איזה מהלך אתרוגי כזה או אחר, אולי יש איזו השפעה כזאת או אחרת על עומק הנסיגה בגלל עומקן של חקירות. אני לא יודע, יכול להיות.
השאלות האלה עומדות על הפרק, ואנחנו מדברים על המדינה היחידה שיש לנו, ועל אויב מר ומתוחכם, שעושה את עצמו "נעבעך", כמו שערפאת היה עושה, כאילו הוא מסכן כזה; ביד אחת הוא היה נותן הוראות לרצוח יהודים – ילדים, נשים וטף, ומצד שני עושה את עצמו מסכן כזה, שצריך לרחם עליו והשפתיים רעדו לו, והידיים, ואנחנו כל כך ריחמנו עליו, וכל כלי התקשורת נתנו לו במה בלתי רגילה.
שמעתי איזה "עליהום" עשו כלי התקשורת שלנו על במה שנתנו לאיזה מנהיג טרוריסט אחר, במקומות אחרים בעולם, כאילו אצלנו לא כל יומיים אני רואה את נסראללה על המרקע, ואת כל גדולי הרוצחים, ומראיינים אותם ברדיו, ואומרים "תודה רבה, אדוני" שמונה פעמים. אנחנו באים להטיף לעולם? אנחנו איבדנו את הצפון.
לא ברור לי העניין; מה עוד לא קרה, מה לא נותן לנו להבין שהמהלך הזה – שהתחלנו באוסלו ואנחנו חוזרים עליו פעם אחר פעם אחר פעם, והוא מביא לנו טרור אחר טרור אחר טרור, וצוחקים עלינו ורוצחים בנו – לא זאת הדרך?
יש גם דרכים אחרות. יש חילוקי דעות במחנה שלנו, האם אנחנו צריכים להציב תוכניות מדיניות או לא. יש חילוקי דעות אם בכלל צריך להיכנס למסלול, למבוך הזה, שמנסים להכניס אותנו אליו בכוח, ולהציע הצעות. בשביל מה? עם מי?
אתמול הגיש בני אלון הצעה לתוכנית מדינית, שיש בה הרבה היגיון, שיש בה סיכוי – רק בה יש סיכוי – שיהיה טוב גם ליהודים ולא רק לערבים, אבל גם לערבים וגם לעולם הערבי הרחב, וגם יימצא פתרון לפליטים. זה מין מסלול כזה, הוקוס פוקוס, הגיוני, שפותרים בעיות ולא יוצרים בעיות חדשות. לא ראיתי מישהו שמתרגש ולוקח את החוברת בשקיקה מידידי בני אלון ומבקש ממנו הסברים על האותיות הקטנות, שמא לא הבין. כי מה זה יעזור לו לאתרוגיות? כי זה הגיוני, וזה לא הולך עם כל כלי התקשורת. זה הולך לטובת עם ישראל. זה מין דבר כזה מדהים, שמטפל במה שטוב ליהודים ולא במה שטוב לאיש פלוני או אלמוני או טוב לרוצחים.
צר לי, הממשלה הזאת, ובראשה אהוד אולמרט, במהלכים שהוא עושה, בהקרנה שהוא מקרין בשיחות שלו, בהסכמות, אפילו התיאורטיות, שהוא מוכן לדבר עליהן, כולל על לב-לבו של העם היהודי, על ירושלים – הוא סכנה קיומית למדינת ישראל. אסור לנו להסכים, ולו לרגע. אם תהיה לנו ההזדמנות הראשונה להביא לבחירות ולהחליף את הממשלה – יפה שעה אחת קודם, כי אין חיבור יותר מסוכן למדינה מראש ממשלה חלש, שנמצא בחקירות קשות במשטרה, ותוך כדי זה הוא מנהל שיחות עם הגדול שבאויבינו, הרוצחים הפלסטינים. סכנה מוחשית, שחייבים להפסיק אותה ויפה שעה אחת קודם. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה לך, אדוני. אנחנו עוברים להצעה הבאה, הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה בנושא הוויתורים חסרי האחריות של אולמרט בשיחות עם אבו מאזן. אני מזמינה את חבר הכנסת ראובן ריבלין.
ראובן ריבלין (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, חברותי וחברי חברי הכנסת, ימים קשים הם לישראל, ימים קשים הם לעם ישראל, שכן אנחנו עומדים מבלי שניתן את לבנו או כאשר אנחנו מעלימים עין ממהלכים שעלולים להשפיע על ההיסטוריה של עמנו. משה רבנו בשירת האזינו, שהיא שירת תוכחה לעם, קורא ואומר: האזינו השמים והארץ תשמע אמרי פי. הוא אומר זאת כדי להעיד עליו שמים וארץ כאשר הוא אומר לעם כי דור תהפוכות המה, בנים לא אמון בם. אנשים אשר ייתכן שלא מגיעה להם מדינה חופשית וצריכים הם להישאר בגלות, חלילה. "וישמן ישרון ויבעט".
אני יודע שפעמים מבקשים מנהיגים הרוצים להיות לא רק פוליטיקאים אלא גם מנהיגים, ליצור איזה שהם תהליכים שיטביעו את חותמם, ופעמים יודעים הם אפילו שאין הם רוצים אלא לדחוק את המהלכים כדי לא לדחוק את הקץ. פעמים עושים הם מהלכים בקריצת עין. אני רוצה לומר לך, גברתי השרה, ישב לידי מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אביגדור יצחקי, כאשר זימן אותי ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, להסביר לי מדוע אינני צריך לזעוק ולהיזעק מפני אימוץ מפת הדרכים על-ידי ממשלת ישראל. הוא אמר לי: הרי מפת הדרכים תלויה בארבעה תנאים מוקדמים, ארבעה תנאים שלעולם לא יתקיימו. מה לך כי תלין? אנחנו צריכים להראות לעולם שאנחנו נכונים ומושיטים יד. אמרתי לו: על כך נזעק אני, שכן גם אם מחשבתך טובה, מוביל אתה אותנו למהלך שיביא אותנו למסלול התרסקות בלתי נמנע, שכן לא אתה, אריק שרון, האומר: הרי אני נמצא כאן ולא אתקפל, כאשר אני דורש את ארבעת התנאים וקיומם; קודם כול משא-ומתן, וקודם כול ויתור מצד ישראל, כאשר מפת הדרכים מצביעה במפורש על אותה נקודה סופית שאליה צריך להגיע ושאליה אסור להגיע, נקודה אשר שומטת את הזכות ההיסטורית שלנו על ארצנו ואת המוסריות של עצם קיומנו כאן באזור ובמולדת, מולדת אבותינו.
אמרתי לו: הרי בסופו של דבר יפרשו אחרים אם התקיימו התנאים המוקדמים. יפרשו זאת הקוורטט, יפרשו זאת האירופים, יפרשו זאת אנשי האו"ם, אותה מערכת שמעל במתה קוראים להשמדתה של ישראל, וזה היה הרבה לפני שאחמדינג'אד עלה על דוכן האומות המאוחדות ואמר את אשר אמר בימים אלה.
יותר מכך, חבר הכנסת הנדל, אמרתי לו: הדבר יכול להביא לידי מצב שבו איזשהו ניגוד אינטרסים בינינו לבין האמריקנים או צרכים שמתאימים לאמריקנים ולא מתאימים לנו יובילו נשיא בארצות-הברית לפרש את העניינים בהתאם לאינטרס האמריקני. והוא בקריצה אמר לי: אל תירא ואל תיחת, לא יהיו דברים.
הנה, מפת הדרכים נכשלה לנגד עיניו, כאשר האינתיפאדה נתנה את קולה ביתר תוקף, ואז הוא החליט שאין מפת דרכים; במקום מפת הדרכים תהיה הנסיגה החד-צדדית, דבר שהיה הזוי מבחינת הפרשנות שלו. אמרתי לו: עם כל הכבוד לך, כאשר אתה אומר שנסיגה חד-צדדית באה במקום מפת הדרכים, יפרשו זאת אומות העולם שזה בא בנוסף למפת הדרכים וכחלק ראשון ממפת הדרכים, וכצעד ראשון שישראל מחויבת בו על מנת לאפשר את הדברים האלה.
היום, כבוד השר יצחק כהן, אחי ורעי, אתם לעת הזאת נבחרתם, וכך אמר מרדכי היהודי לאסתר המלכה: אל תדמו לכם כי לעת הזאת נבחרתם. היום, כאשר קורץ ראש הממשלה אליכם ואומר לכם: כאשר אני מדבר על חלומות שנצטרך לוותר עליהם, אינני חולם לוותר על חלום ירושלים, אם כי היום הוא לא הכחיש, שכן ראש ממשלה שהיה ראש העיר בירושלים, ראש ממשלה אשר ההין לומר על יהודי כי יחלק את ירושלים – שכן דעו לכם, יקירי, אנשי קדימה, מי שהמציא את הסלוגן, את הכותרת האומרת: פרס יחלק את ירושלים, היה אהוד אולמרט. הוא ולא אחר. היו שנזדעקו וחרדו ורעדו ואמרו: הכיצד תאמר על יהודי, הוא יחלק את ירושלים? אל תאמרו זאת. והיום קורץ הוא אליכם ואומר לכם, אנשי ש"ס: אל תדאגו, זה רק דיבורים, אנחנו צריכים זאת. אבל קונדוליסה רייס מגיעה בשבוע הבא, והיא תכין מזכר שבו היא תקבע את כללי הדיון באותה ועידה, שאומר לנו ראש הממשלה בקריצה: פה אני אומר, מעל הבמה, שאני רציני, אבל אל תיקחו אותי יותר מדי ברצינות. גם כשאמרתי לבגין שאנחנו נגד הסכם קמפ-דייוויד שיביא שלום עם מדינת ערב ושלא מדובר על ארץ מולדת ועל נטישתה, גם אז אמר אולמרט: לא יקום ולא יהיה, כי זה יביא בסופו של דבר לחלוקתה של ארץ-ישראל. כך אמר אהוד אולמרט, חבר הכנסת, אשר היום הוא משווה את עצמו למנחם בגין.
ואני אומר לכם, לכו למורנו ורבנו, שהוא לא רב ומורה דרך הלכתי בישראל וגדול בתורה, אלא גם מנהיג, אמרו לו שאם הריבונות על הר-בית לא תהיה בידי ישראל – שכן הערבים אומרים זאת בפה מלא ובצורה שאין עליה הרהור ופקפוק מצדם: זה שייך לנו, זה לא שייך לכם – שאלו את חברי הטוב, חבר הכנסת מוחמד ברכה, מוסלמי, שיאמר לך בצורה חד-משמעית, כי הוא מאמין בזה, ואם הוא מאמין – יאמינו לו. ואנחנו מאמינים שחזרנו לארצנו ולמולדתנו כדי לתקוע בשופר גדול לחירותנו.
לכו ואמרו לכבוד הרב הגדול ולמנהיג: הכותל המערבי יהפוך להיות כמערת יוסף אם ריבונותנו לא תהיה על ירושלים ועל אותו הר-הבית, משכן הכותל ומשכן מקדשנו. לכו ואמרו לו כי היום, כאשר אנחנו מדברים כאן, אנחנו מפסיקים לדבר אל 80 מחברי הכנסת שלא נבחרו, אלא למעשה נתמנו, ויש חשש כבד בלבם שאם נלך לבחירות הם עלולים חלילה שלא להיבחר, לכן אנחנו צריכים להתחיל היום לדבר מעל במה זו אל העם ישירות. אני מדבר אל אנשי קדימה, ואינני מדבר אל ראש בית"ר, בחור שהיה ראש נוער בית"ר, אשר בכניסה למשרדו היתה תמונתו של ראש בית"ר החינוכית.
גדעון סער (הליכוד):
יש ראש בית"ר ויש ראש ההנהגה הארצית.
ראובן ריבלין (הליכוד):
ראש ההנהגה הארצית של בית"ר, שעל כותל חדרו היתה תמונתו של ז'בוטינסקי ומתחתיה כתוב "ציון כולה שלנו".
אני פונה אל אנשי קדימה ואומר להם: הרף לכם. אני פונה אל אנשי מפלגת העבודה, אל אלה שאמרו "ירושלים לעולם לא תחולק", "ירושלים לנצח נצחים". היו אחרים, שאמרו אחרת, אבל אני פונה אל אלה שנשאו את שם ירושלים לשווא; אני בכל ריאיון הייתי אומר: "שלום לכם מירושלים", לא "מירושלים שלא תחולק", אלא "מירושלים", מתוך כך שחששתי שאלה שדיברו בביטחון, כאילו בעיניהם ירושלים לא יכולה להיות נושא למשא-ומתן, אינם חזקים באמונתם, שכן אילו היו חזקים באמונתם היו מבטאים את שמה של ירושלים בלי להוסיף לה תארים. מי שמוסיף תארים כנראה לא בטוח בעמדותיו.
אני פונה אל אביגדור ליברמן, כבוד השר, חבר טוב, מנכ"ל הליכוד לשעבר, תושב נוקדים אשר בתקוע אשר בארץ בית-לחם: אתה לא מבין שברגע שאנחנו ניסוג מאחת מאמונותינו, מעמדותינו ומאחד מחלומותינו – שבלעדיהם אין, לא תקום לא תתכונן ולא תישאר כאן הישות הציונית שאנחנו כה רצינו לראות בה את ראשית צמיחת גאולתנו?
לכן אני אומר לכם, רבותי חברי הכנסת: יש ויכוח בין שני העמים בארץ הזאת ובמדינה הזאת, והוויכוח הזה הוא כזה שכנראה יהיה קשה מאוד לגשר עליו, אלא אם כן יחלוף זמן. אני מקווה שנמצא את הפתרון.
אבל אתם, חברי ש"ס, אתם, חברי ישראל ביתנו, אנא מכם, הבינו, הרי נבחרתם כדי לשמור על חלום שאי-אפשר בלעדיו, משום שהוא לא חלום, הוא החלום שהפך את מדינת ישראל למציאות, ואם הוא יחזור להיות חלום שאנחנו מוותרים עליו, חלילה, נגיע לידי מצב שבו יבקשו מאתנו לוותר על כל חלומותינו, ובעיקר על ראשית צמיחת גאולתנו. תודה רבה, גברתי.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. אני מזמינה את השרה רוחמה אברהם-בלילא להשיב במשולב על שתי הצעות האי-אמון.
השרה רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מוכרחה לומר שאני מבינה מאוד את הכאב שמתוכו דיברת ואת הכאב שמתוכו מדבר חברי יושב-ראש הכנסת לשעבר ראובן ריבלין, כי אני מבינה את הדרך שלכם. אני לא מסכימה עם כולה, אבל אני מבינה את הכאב. אתם מדברים מתוך כנות אמיתית, וזה בסדר. זה גם בסדר שיש חילוקי דעות – כך צריך להיות בכל מדינה מתוקנת.
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, חברי כנסת שונים, בעיקר מהאופוזיציה, מיהרו לתאר את התוכנית המדינית כתוכנית מסוכנת. שום מסמך חתום בידי ראש הממשלה לא הוגש לסיעת קדימה, שום מסמך לא הובא לממשלה וודאי שלא לכנסת. אז על מה כל המהומה?
חברי חברי הכנסת, חשוב לי להבהיר שנכון לעכשיו אינני מכירה שום תוכנית ממשית שעומדת על הפרק, ולמעשה אף אחד עדיין לא ראה תוכנית כזאת. לכן הכינויים "תוכנית מדינית מסוכנת", "ויתורים מסוכנים" ודומיהם מיותרים לחלוטין, ובעיני הם נועדו אך ורק למטרות פופוליסטיות. הניסיון לתקוף את ממשלת ישראל ערב פתיחת המושב רק משום שהיא מנסה להידבר עם הגורמים המתונים בצד הפלסטיני נועד לחולל מהומה רבה על לא מאומה. ממשלת ישראל מושיטה את ידה לכל מי שיהיה מוכן להיכנס אתנו למשא-ומתן אמיתי. איזו אלטרנטיבה אתם מציעים? מהי התוכנית המושלמת שלכם? מהו הפתרון שלכם לסכסוך העקוב מדם הזה? קיפאון?
קראתי על התוכנית המדינית שחבר הכנסת בני אלון מציע – וחבל שהוא לא פה – וציפיתי שחבר הכנסת הנדל ידבר עליה. אני מברכת אותו על עצם העובדה שיש לו תוכנית מדינית בכלל, ואני לא רוצה להיכנס למהות שלה, אם היא טובה או לא, רק לא הבנתי איך הוא מתכוון ליישם אותה – בפנטומימה? בהתכתבות? באמצעות מדורות עשן? הרי כל בר-דעת יודע שדרושה הידברות. ה"מהומה" שאתם מקימים כאן היא מכיוון שאין לכם דרך אחרת; אין לכם פתרון אמיתי, ואתם מעדיפים להתנגח ולתקוף כל יוזמה שאולי, אולי, תוביל לפתרון הסכסוך.
ראש הממשלה פתח באופן מושכל ערוץ הידברות עם ההנהגה המתונה של הרשות הפלסטינית. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כולנו עומדים לפני תקופה קשה מאוד. מדינת ישראל ניצבת בפני איומים ואתגרים רבים. במעגל האיומים הרחוק ניצבת אירן, אשר מודיעה בריש גלי על רצונה להשמיד את הישות הציונית, חס וחלילה; בצפון יש מתיחות עם סוריה ועם ה"חיזבאללה", ובדרום שולט ה"חמאס". במציאות הביטחונית והמדינית הזאת חובתנו לעם ישראל היא לנסות ולמצות כל דרך אפשרית, כל דרך שבאמצעותה יהיה אפשר להגיע להסכם עם המתונים שבהנהגת העם הפלסטיני – וכל זה בראייה מפוכחת; אף אחד לא החליט להפסיק את המלחמה הבלתי-מתפשרת בטרור, אף אחד לא החליט להפסיק את חיזוק צה"ל. כן החליטו לנסות כל דרך לקדם הסכמות בין העמים, והחליטו שלא להשאיר את הבמה רק לקיצונים.
ראש הממשלה והצוותים המקצועיים נפגשים על מנת לגבש הצהרה משותפת, הצהרה בלבד; הצהרה שתשקף את ההבנות והסיכומים בשיחות שקוימו בין ראש הממשלה לנשיא הפלסטיני.
חברי חברי הכנסת, אין תחליף למשא-ומתן ישיר. המפגש הבין-לאומי המתוכנן בסתיו הקרוב בארצות-הברית עשוי לתת תנופה לתהליך המדיני ולהציב בקדמת הבמה את המתונים שבהנהגה הפלסטינית.
חלקכם, חברי חברי הכנסת, טוענים שאל לנו למהר, יש להמתין להנהגה אחרת בעם הפלסטיני. אלה שסבורים כך תמיד ימצאו סיבות לא לפעול ויעדיפו את הקיפאון המדיני. זו בעיני לא הדרך להתמודד. זו דרך לברוח מהתמודדות, זו דרך לברוח מהמציאות.
הממשל האמריקני הנוכחי הוא מהתומכים הגדולים ביותר של מדינת ישראל, ועלינו לנסות ולהתקדם בתהליך המדיני כל עוד בוש הוא הנשיא המכהן בארצות-הברית. אנחנו לא יודעים מי יהיה הנשיא הבא, מי ישב בבית הלבן לאחר הבחירות בארצות-הברית, ואסור לנו להתעלם מהעובדה הזאת.
אסור לנו גם להשלות את עצמנו. איננו יודעים אם הניסיונות הללו לגשר על הפערים בין העמים אכן יישאו פרי, אבל אני מאמינה שחובתנו היא לפחות לנסות. הפערים בינינו עודם גדולים, אך החשיבות של המפגשים הללו היא גם בעצם קיומם. הדרך ליישום ההבנות תהיה בזהירות רבה ורק תוך כדי יישום מפת הדרכים. אנחנו, נבחרי הציבור, חייבים לאזרחי המדינה לעשות את כל המאמצים כדי לגשר על הפערים בין העמים ולפעול לקידום התהליך המדיני. הקיפאון הוא אסון.
ממשלת ישראל עומדת בהתחייבותה לאזרחי המדינה להפוך כל אבן אפשרית בדרך לדו-קיום בין שני העמים, תוך הקפדה בלתי מתפשרת על ביטחונה של מדינת ישראל.
גברתי היושבת-ראש, לפני שאסיים ואאחל לכל חברי חברי הכנסת מושב פורה ומהנה, אני כולי תקווה שבמושב הנוכחי נזכה לראות את בנינו – גלעד, אודי ואלדד – שבים הביתה.
חברי חברי הכנסת, אני מציעה לדחות את הצעות האי-אמון ולהסירן מסדר-היום. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה, גברתי השרה. הערה קטנה: הנשיא או הנשיאה הבאה בארצות-הברית. תודה.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
צדקת.
היו"ר קולט אביטל:
אנחנו עוברים לדון בהצעת האי-אמון השלישית, הצעת סיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד להביע אי-אמון בממשלה בנושא: מדיניותה בתחום החברתי, הכלכלי והמדיני. אני קוראת לחבר הכנסת מוחמד ברכה לנמק את ההצעה במסגרת עשר דקות.
מוחמד ברכה (חד"ש):
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, ראשית אני רוצה לאחל לכל חברי הכנסת מושב פורה ועבודה יעילה לכיוון של השגת שלום אמת באזורנו, לכל עמי האזור, וגם להשגת קדמה חברתית ודאגה לאותן שכבות נחשלות במדינה שסובלות מהזנחה, מאפליה ומתקציבים לא שוויוניים.
אני שואל את עצמי, גברתי היושבת-ראש, למה כל אימת שמדברים על שלום רועדות אמות-הספים של הימין. מה הסיפור? אני חושב שהתשובה טמונה בעצם העובדה שהימין – אם לא נשמעים תופי המלחמה, אם אין המתיחות של העימות היומיומי, פרנסתו בעצם נגזלת. כשמדברים יותר על עימות ועל טרור ועל מלחמה ועל כיבוש – זאת הקרקע שעליה פורח הימין והמצע הפוליטי שלו. וכל אימת שמדברים על שלום, מתחילים אותם נאומים נרגשים ונסערים, כאילו שהשלום הוא מין איום אסטרטגי על העם בישראל, אבל הוא בעצם האיום האסטרטגי על הימין הקיצוני, סרבן השלום במדינת ישראל.
אבל, מכאן ועד ניסיון לייחס לממשלה בראשותו של מר אולמרט כוונות של שלום, המרחק עדיין רב. שמענו את הנאום שלו, ושמעת אותו, אדוני חבר הכנסת ריבלין. חוץ מהמלים הנבובות על נחרצות ונחישות ועל שצריך ללכת באופן ברור, שום דבר לא היה ברור בדברים שלו. זאת אומרת, גם לטעמי וגם לטעמו של חבר הכנסת ריבלין, המלה שטחים לא נאמרה, המלה כיבוש לא נאמרה, המלה ירושלים לא נאמרה, המלה פליטים לא נאמרה, המלה התנחלויות לא נאמרה. דובר על כך שצריך להיפטר ממיתוסים ומכל מיני מחשבות ודעות קדומות ודברים כאלה.
אביגדור יצחקי (קדימה):
אולי לא הבנת?
מוחמד ברכה (חד"ש):
ובעצם – – –
ראובן ריבלין (הליכוד):
נגיד כשהוא אמר: פרס יחלק את ירושלים, הוא לא נתן שום דבר לדמיון.
מוחמד ברכה (חד"ש):
כן. הרי הוא אבי אותה נוסחה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
זאת אומרת, הוא יודע לומר דברים נחרצים.
מוחמד ברכה (חד"ש):
ולכן, כל הדברים שלו היום בנאום שהיה, ועצם העובדה, אדוני חבר הכנסת ריבלין, שהוא התעקש לא להשיב על אותה שאלה ששאלתם – שגם אני הייתי מעוניין לשמוע את התשובה עליה – הוא רוצה לשמור לעצמו את האופציות. זאת אומרת, הוא לא יגיד את ה"לא" שיאמר אותו בסופו של דבר, לטעמך, כי זה יקלקל לו את ההופעה ואת ה"לוּק" באותו מפגש בין-לאומי, והוא לא יגיד "כן", כי הוא לא חושב שכן. ולכן, הפרחת כל מיני דברים באוויר על-ידי ראש הממשלה, בעצם מסגירה את הדרך שבה הולכת הממשלה, שהיא דרך שלא מובילה לכלום. היא בעצם דרך שרק מתחזקת את המצב הקיים – להרוויח עוד זמן ועוד זמן – מתוך מחשבה שהמצב הנוכחי הוא המצב האידיאלי. והמצב הנוכחי הוא המצב שיכול להביא להתפוצצות ענק ולאסון על כל עמי האזור – המצב של לא שלום ולא של מלחמה.
אני רוצה להאמין שלא היו כוונות מלחמה לראש הממשלה כלפי סוריה, אבל הוא הוביל את הדברים עד נקודה שההתפוצצות, העימות, היה לרגע אחד כמעט בלתי נמנע, במיוחד אחרי הפרובוקציה האווירית של ישראל בצפון סוריה.
ובעצם, איך לבחון את הממשלה ובאיזו דרך היא הולכת? המציאות היא כפי שהיא – שיש כיבוש, שיש התכחשות לזכויות של העם הפלסטיני, יש גיחות מדי יום על שכם ועל ג'נין וגם הפגזות על עזה, ויש מצור כלכלי. המציאות היא שיש גדר, המציאות שיש סיפוח של ירושלים המזרחית, בירתה של המדינה הפלסטינית שאמורה לקום, והיא עוד תקום.
זאת המציאות. וכל עוד הוא לא אומר משהו ומדבר על דעה אחרת, על מציאות אחרת חוץ מהמציאות הזאת – בעצם הוא הולך לקבע את מה שיש. החששות שלך, אדוני, הם מוגזמים ואין להם שום בסיס. הממשלה הזאת הולכת בדרך של הממשלה שקדמה לה, וזאת שקדמה לה – – –
ראובן ריבלין (הליכוד):
אם אתה מתחייב – – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
אני לא מתחייב ואני לא רוצה להתחייב – – –
ראובן ריבלין (הליכוד):
לא, אני אבחר בך לראש ממשלה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
לא, לא, אני לא רוצה להתחייב. אתה יודע לאן אני חותר ולאן אני הולך. אני הולך לשלום אמת; לא שלום שבנוי על אתוס ולא על מיתוס ולא על כיבושים ולא על סיפוחים – על כך שהגיע הזמן להגיע לפשרה אמיתית בין שני העמים, שבנויה על שתי מדינות. אפילו המלה מדינה – שהנשיא בוש מתהדר בה כל בוקר וערב – ראש הממשלה נמנע מלדבר על מדינה פלסטינית, להזכיר אותה במלה אחת.
היו"ר קולט אביטל:
חברת הכנסת נוקד, שבי בבקשה. תודה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
הנאום של ראש הממשלה הוא נאום של שחקן בקרקס, אבל למרבה הצער החיים שלנו אינם קרקס; החיים שלנו, החיים של כל עמי האזור – העם בישראל, העם הפלסטיני ושאר עמי האזור.
יש יוזמה שהגישו מדינות ערב, היוזמה הערבית, שבאה והציעה למדינת ישראל את ההצעה האסטרטגית המרחיקת-לכת ביותר, של גבולות 67' תמורת שלום עם כל העולם הערבי, ואפילו העולם האסלאמי. זאת אומרת, לקבל את ישראל כחלק מהמארג החברתי-הפוליטי-הכלכלי של האזור. זאת הצעה שבמצב נורמלי, בהנהגה נורמלית, היה צריך לקחת אותה בשתי ידיים.
אבל הממשלה הזאת משתעשעת בכל מיני אשליות. גם כשמנסים לזרוק את בלון הניסוי של רמון על ירושלים – נו, באמת, זה אקמול לעולם הערבי או להנהגה הפלסטינית? או כשהוא מדבר על ירושלים הוא מדבר בעצם על מה שהוא התווה קודם לכן, על הגדר, שהיא חוצה והיא מתעקלת ומתפתלת בתוך ירושלים המזרחית ומבודדת אזורים שלמים זה מזה. גם כשרוצים לייחס לו את הכוונות הטובות ביותר, למר רמון, המשנה לראש הממשלה, בסך הכול אנחנו מגיעים לתוואי של הגדר, שהוא תוואי נפשע, שמפריד בין אנשים, שמפריד בין היסטוריות, שמפריד עם ממחוז חלומותיו. אני מדבר על העם הפלסטיני, כמובן.
לכן אני לא יכול להימנע מהמחשבה שאותו כנס בין-לאומי, שהנשיא בוש מתעקש לקיים אותו בארצות-הברית – ואני שומע גם דברים שמתפרסמים בתקשורת וגם דברים שאינם מתפרסמים בתקשורת על אודות רצינותו של הנשיא בוש להגיע למשהו באותו כנס – אני חושש שכל הכינוס הזה, במיוחד לאור הקונסנזוס הישראלי-הפנימי והישראלי-האמריקני בנושא של אירן והסכנה האירנית, והאיומים החוזרים ונשנים על אירן – אתה יכול לדעת איך מתחילה התבערה, אבל לא תדע לעולם איך היא תסתיים כשיתחילו לעוף כאן טילים ארוכי טווח מכל עבר. כשיש אחדות דעים ישראלית פנימית בין ביבי נתניהו לבין אולמרט לבין ברק על הנושא האירני, ויש תמימות דעים בין ישראל לבין ארצות-הברית בנושא הזה, אני שואל את עצמי אם אנחנו לא עדים לכך שאותו כנס בין-לאומי בנובמבר הוא במקרה הטוב מטרייה לאותן כוונות מלחמתיות באזור, או אפילו האליבי האולטימטיבי, שרוצים לשווק אותו לעולם הערבי המתון, במרכאות או בלי מרכאות, כדי לייצר את הברית החדשה במלחמה האזורית החדשה מול אירן.
אביגדור יצחקי (קדימה):
אז למה אבו מאזן הולך לשם?
מוחמד ברכה (חד"ש):
אבו מאזן חייב ללכת וגם אולמרט חייב ללכת. אני מזהיר מעל הדוכן הזה שלא להשתמש בשאיפות האמיתיות לשלום שקיימות בקרב כל עמי האזור כדי שיהוו מטרייה לפעילות צבאית או לפרובוקציה צבאית, אם זה בלבנון, אם זה באירן, ואפילו אותה אמירה שאמר ראש הממשלה היום בנאום, שהיא ברורה פחות או יותר, שהסכם לא יושג כל עוד יש טרור. מה זאת אומרת? זה אומר שהיעד הבא הוא להיכנס לעזה, אחרי שהוכרזה כישות עוינת, אחרי שהיא במצור?
יש בעיה לעם הפלסטיני, ואני אמרתי מעל כל דוכן לא בעברית, אלא בערבית ברורה וצלולה, דברים חדים ביותר כלפי הפיכת הדמים של "חמאס" ברצועת-עזה. ואני אומר גם מעל הדוכן הזה: לא ניתנה למדיניות הממלכתית של מדינת ישראל מתנה אסטרטגית טובה יותר מאותה הפיכה. אבל זה עדיין עניין פלסטיני פנימי. מה שנדרש מממשלת ישראל הוא לא לסדר את העניין הפנימי הפלסטיני, או לשיטתו של בנימין אלון להחיל את הריבונות הישראלית על הגדה ולתת להם – הוא ייתן להם – אזרחות ירדנית. זה לא התפקיד של מדינת ישראל ולא של ממשלת ישראל ולא של המערכת הפוליטית בישראל. תפקידה של ממשלת ישראל הוא לסגת מאותם שטחים שכבשה בכוח וללכת באמת לדרך של שלום.
ואם רוצים לייחס חשיבות לאותו כנס בין-לאומי, הוא צריך לסרטט קווים ברורים בסוגיות של הסדר הקבע, גם ירושלים, גם הפליטים, גם ההתנחלויות וגם מדינה פלסטינית עצמאית בגבולות 1967. זאת הדרך שיכולה להביא לשלום אמת. כל דרך אחרת היא או אשליה או מטרייה או אליבי למלחמה הבאה. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. על ההצעה הזאת תשיב אחר כך השרה רוחמה אברהם-בלילא. ההצעה הרביעית היא הצעת סיעת מרצ-יחד להביע אי-אמון בממשלה בנושא התנהלותה בתחום החברתי, הכלכלי והמדיני. אני מזמינה את חבר הכנסת יוסי ביילין, בבקשה, במסגרת זמן של עשר דקות.
יוסף ביילין (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, שמעתי, כמו כל עמיתי, את נאומו של ראש הממשלה. היו שם הרבה דברים שיכולתי בהחלט לנאום בעצמי. התפלאתי על הפתיחה הכלכלית, אני מוכרח להודות. הממשלה הזאת באה לאחר תקופה של ממשלה של קפיטליזם פראי, והרבה חברים באותה ממשלה הודו בכך שהם הגזימו. הם הצדיקו את זה בכך שהמצב היה משברי, שהיו מוכרחים לנקוט צעדים אכזריים כלפי השכבות החלשות. אפשר לקבל את ההצדקות האלה, אפשר לא, אני למשל לא קיבלתי את זה. אבל נניח שזאת היתה הסיבה. ההבטחה הגדולה היתה שפותחים כאן דף חדש, שמבינים שאנחנו נמצאים היום במצב של החרפה גדולה מאוד של הפערים בין השכבות הכלכליות. או שעברנו את אמריקה או שאנחנו מייד אחרי אמריקה בעולם המערבי בפערים כלכליים. ואני שומע את ראש הממשלה מדבר כאילו המאמץ הזה הצליח, כאילו באמת יש נתונים עכשיו שהכול מסתדר. ואני רואה את הנתונים של המשק, אני רואה שיש צמיחה, אי-אפשר להתעלם מזה ואין צורך להתעלם מזה. אבל הצמיחה הזאת ממשיכה להיות בתוך קבוצה מאוד מוגבלת בחברה הישראלית. הצורך להרחיב את הקבוצה הזאת, הצורך לחלק בצורה הרבה יותר נכונה את המשאבים הלאומיים – הדבר הזה, לצערי הרב, רחוק מלבוא לידי ביטוי. אני רואה את התקציב, אני רואה את חוק ההסדרים.
אביגדור יצחקי (קדימה):
העובדות הן לא נכונות.
יוסף ביילין (מרצ):
אני מדבר על עובדות. אני רוצה לדעת מה מקומה של ישראל היום בפערים חברתיים, האם באמת חל איזשהו שינוי.
אביגדור יצחקי (קדימה):
זה לא קשור לפערים חברתיים, אלה שני דברים נפרדים.
יוסף ביילין (מרצ):
זה לא קשור? אז אתה יכול להגיד שנעשו מאמצים יוצאים מן הכלל, שכשלו עד כה.
אביגדור יצחקי (קדימה):
זאת תעסוקה של שכבות חלשות, זה לא משהו אחר.
יוסף ביילין (מרצ):
אני לא חושב שהגיעו לשם, ומה שקרה בתעסוקה, בעיקר זאת תעסוקה של עניים. לא מוציאים אותם ממעגל העוני על-ידי תעסוקתם, וזאת אחת הבעיות הגדולות ביותר של החברה הישראלית.
אביגדור יצחקי (קדימה):
מה עם תשלומי ההעברה?
יוסף ביילין (מרצ):
תשלומי ההעברה והקפאה של קצבאות והדברים האלה הם דברים שנוגעים לאותם אנשים שלא יכולים לקבל חכות, שצריכים לקבל דגים. והדגים האלה לא מעודכנים, והפערים נשארים, והמדינה איננה מסוגלת עד כה לטפל בכשלי השוק.
אני חושב שדחייה של חוקים שנוגעים לאוכלוסייה חלשה, ושהובטח שיהיו, והמחשבה הזאת של צמיחה בכל מחיר – זו מחשבה לא נכונה. אני מתפלא על מפלגות שנשאו את הדגל החברתי בצורה כל כך בולטת, יותר מאשר קדימה, אם זו מפלגת הגמלאים ואם זו ש"ס ואם זו מפלגת העבודה, שזאת היתה השעה שלהם לקום ולומר – מילא אנחנו באופוזיציה, אפשר לצפות מאתנו שלא נהיה מאושרים מהמדיניות הזאת – אבל בתוך הקואליציה להרים את הקול ולומר: אי-אפשר להמשיך באותה מדיניות, פחות או יותר, שהיתה קודם. הרי צריך זכוכית מגדלת כדי לראות מה ההבדל בין המדיניות כאשר שר האוצר הוא נתניהו ובין המדיניות כאשר שר האוצר הוא הירשזון או שר האוצר שמחליף אותו. קשה מאוד לראות את הדברים האלה. אני מצפה, או ציפיתי, שלפחות מפלגת העבודה תאמר משהו. היא מפלגה גדולה, היא יכולה להגיד משהו. באמירה שלה יש גם איזשהו איום. אבל שתיקת הכבשים היא הדומיננטית.
היו"ר קולט אביטל:
חכה.
יוסף ביילין (מרצ):
אני מקווה.
חיים אורון (מרצ):
כבשים זה בלשון זכר.
יוסף ביילין (מרצ):
וזה הנושא של דת ומדינה. בשקט היה כאן בשנה האחרונה כרסום בכמה דברים מרכזיים – אם זה חוק נהרי, אם זה ויתור על לימודי הליבה, אם זה הרחבת הסמכויות של בתי-הדין הרבניים; דברים שנעשים גם בניגוד להסכמים הקואליציוניים ולקווי יסוד של הממשלה, שמדברים על כך שלא יהיה שינוי בסטטוס-קוו. לא שאני מאוהב בסטטוס-קוו, אבל השינויים שנעשו בתקופה האחרונה בכיוון הדתי הם מאוד בעייתיים, ואילו כל ניסיון לעשות שינוי – הרי יש בקווי היסוד התחייבות בעניין חוק הזוגיות, ואין כוונה של הממשלה הזאת אפילו להתקרב לשם. אתם הרי יודעים שאין שום סיכוי בעולם להגיע למשהו. אני כבר לא מדבר על נישואים אזרחיים, אבל חוק הזוגיות, שזה לא איזה חלום הדורות, אלא פשרה גדולה מאוד – גם בנושא הזה אתם לא עושים שום דבר, אפילו לא מנסים להתווכח. הרי יש לכם רוב לזה, רוב גדול, ומדובר כאן בקואליציה שהיא בלתי אפשרית; מימין ומשמאל טרפוד הדדי.
אני לא מבין כיצד קואליציה כזאת מצליחה לתפקד. אני שומע את הדברים של השר ליברמן, סגן ראש הממשלה. הרי הוא אמר דברים – תעזבו עכשיו שמאל, ימין, יהודים, ערבים – הוא אמר דברים שראש הממשלה היה צריך לקום ולהשתיק אותו; ואני צנוע בדרישותי. אני חושב שראש הממשלה היה צריך לומר לו: אתה בממשלתי לא יכול לכהן. אבל נניח שזה מוגזם. להגיד לו משהו – סליחה, אולי "קאפו" זה טיפה מוגזם? כלום. מלה לא נאמרה. למה, בגלל הפחד הגדול שליברמן יעזוב? לפי ההתנהגות שלו הוא מוכן להשלים עם כל דבר. הוא כבר מחלק את ירושלים.
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
הוא יהיה צריך להסביר – – –
יוסף ביילין (מרצ):
אתה צודק. זאת לא הפעם הראשונה שאני מסכים אתך.
חיים אורון (מרצ):
האמן לי, הימין מבין את הימין יותר טוב מאתנו. אנחנו מבינים את השמאל, הם את הימין.
יוסף ביילין (מרצ):
לא, אתה טועה. יולי צודק. זה באמת העניין. הוא נמצא שם, הוא החליט לדבוק בממשלה הזאת בכל מחיר, להשלים עם כל מה שהיא עושה, והוא צריך להסביר לימין שהוא לא כזה שמאלן, אז הוא אומר מלים גסות.
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
הוא המכנה המשותף הנמוך ביותר שעדיין קיים – – –
יוסף ביילין (מרצ):
אני מסכים אתך. אני חושב שזאת הגדרה יפה משלי.
ואני לא מדבר על העננים של השחיתות, על שר האוצר שהיה צריך לעזוב, על החקירות האלה – הלוואי שראש הממשלה יצא מכל החקירות הזאת זכאי ונקי כשלג, אבל מישהו באמת מעלה בדעתו שתחת ארבע חקירות כאלה מישהו יכול לתפקד כראש הממשלה לכל דבר ועניין? לטפל בכלכלה? במדיניות? ליזום וליצור? אין שום סיכוי בעולם.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
מה הבעיה? דיכטר – – –
יוסף ביילין (מרצ):
חלילה וחס.
אביגדור יצחקי (קדימה):
אי-אפשר שחקירות יימשכו פה כל כך הרבה זמן.
יוסף ביילין (מרצ):
אני מסכים אתך. אני חושב שנכון לקצר את התקופה לגבי אנשים שממלאים תפקידים ממלכתיים ולא להעמידם במשך שנים במצב כזה. אבל בינתיים, כל עוד זה קורה, התפקוד של הממשלה הזאת, של ראש הממשלה, הוא מאוד בעייתי. שוב, אני אפילו לא נכנס כאן לאידיאולוגיה של שמאל וימין. לפחות אם וכאשר תבשיל החקירה לידי כתב אישום, הבית הזה צריך – מכל קצותיו – לומר לראש הממשלה: אתה לא תוכל להמשיך לפעול כראש הממשלה.
אביגדור יצחקי (קדימה):
זה לפי החוק.
יוסף ביילין (מרצ):
לא, זה לפי פסיקה, אבל החוק נעשה אחרי הפסיקה, והחוק לא מחייב את זה.
אביגדור יצחקי (קדימה):
לא יכול להיות שר בממשלה שעומד נגדו כתב אישום.
יוסף ביילין (מרצ):
נכון, אבל לפי החוק הדבר אפשרי.
לגבי המדיניות, אני חושב שיש טעות קשה בכך שישראל לא נענית לקריאה של נשיא סוריה לקיים משא-ומתן לשלום. יכול להיות שהמשא-ומתן הזה יעלה יפה, ויכול להיות שלא, חלילה, אבל לא יכול להיות שמנהיג ערבי קורא לקיים משא-ומתן ואנו מי שבפעם הראשונה מציגים תנאים מוקדמים לכך.
דבר נוסף, המצב במערב הנגב לא יכול להימשך. לממשלה יש אחריות לטפל במצב במערב הנגב, ולדעתי גם יכולת. והדבר האפקטיבי ביותר הוא להיענות לקריאה, שכנראה היתה – היא כנראה לא היתה מספיק פומבית – של ה"חמאס" בעזה לקיים משא-ומתן, יכול להיות ישיר, יכול להיות עקיף, על הפסקת אש נקודתית בעזה, שתיכלל בה גם החזרת גלעד שליט.
אני שומע את הקולות במערכת הביטחון שמדברים על אי-טיפול נכון בגלעד שליט. איני יודע אם זה נכון או לא, המעורבות שלי בדבר הזה היא מאוד חלקית ומצומצמת, ואני מקווה שהכול נעשה. אני בטוח שרוצים לעשות הכול, אבל לא בטוח שעושים הכול, ואני חושב שבתקופה האחרונה אין משא-ומתן רציני עם ה"חמאס" דרך המצרים. אני חושב שצריך לחדש אותו ולחדש את כל המשא-ומתן עם ה"חמאס" כדי להגיע להפסקת אש, בין השאר כדי להפסיק את שיגור ה"קסאמים" אל מערב הנגב וגם כדי שה"חמאס" לא יטרפד את הוועידה באנאפוליס.
אסיים בזה ששמחתי לשמוע היום את ראש הממשלה. מההיבט המדיני הנאום שלו היה כלבבי. אבל שמחתי כבר יותר מדי פעמים בשנה האחרונה; שמעתי אותו מעל קבר בן-גוריון, שמעתי אותו בנאום ההשבעה, שמעתי אותו ביום הבחירות עצמו.
אביגדור יצחקי (קדימה):
אתה לא רואה את יולי אדלשטיין רגוע?
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
אני לא רגוע. זה היה כבר בהתנתקות.
יוסף ביילין (מרצ):
יולי, אם יוגש כתב אישום נגד ראש הממשלה יום לפני חתימת הסכם שלום, אני אהיה מי שיתמוך בכך שיסיים את תפקידו.
עוד מלה אחת: החשש שלי הוא שלמרות שינוי משמעותי בטון הדיבור – ואני מניח גם באידיאולוגיה – של ראש הממשלה בשנים האחרונות, עדיין כשמדובר בוועידה או בהתכנסות הקרובה, המטרה העיקרית שלו היא לצאת בשלום מהוועידה, ולא לעשות שלום בוועידה. ואני חושב שאם זה נכון, הוא עלול להחמיץ כאן את ההזדמנות שהוא עצמו מדבר עליה, והמחיר שנשלם כולנו בעבור החמצת ההזדמנות – שהוא חיזוק ה"חמאס", החלשת הגורמים הפרגמטיים וחלילה הידרדרות לאלימות – עלול להיות מחיר נורא, ואני קורא לו שלא להחמיץ את ההזדמנות הפעם.
היו"ר קולט אביטל:
תודה. אני מזמינה את השרה רוחמה אברהם-בלילא להשיב על שתי הצעות האי-אמון במשולב: הצעות האי-אמון של סיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד ושל סיעת מרצ. אחר כך נקיים את הדיון.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, ברשותך, לא אחזור ואדבר על הסוגיה המדינית, כבר השבתי עליה ונגעו בה שני חברי הכנסת שהציגו את הבעיה, ברצוני להתמקד בנושא המדיניות החברתית-הכלכלית של הממשלה. חבר הכנסת ביילין הציג פה תמונת מצב, ותרשו לי לתת פרטים קצת יותר מדויקים, ואתן דווקא את הפרטים מן הפרסומים האחרונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – לא לשכת ראש הממשלה, לא לשכתי שלי ולא לשכתו של שר אחר בממשלה הזאת, אלא הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – והנתונים שאציג לפניכם מצביעים מעל לכל ספק על הכיוון החיובי שהכלכלה הישראלית צועדת בו.
התוצר הלאומי הגולמי צמח במחצית הראשונה של שנת 2007 בשיעור שנתי של 6.6%. הצמיחה הזאת משקפת עלייה בכל מרכיבי השימושים בתוצר – עלייה של 8.3% ביצוא הסחורות והשירותים; עלייה של 5.9% בהשקעה בנכסים קבועים; עלייה של 5.7% בצריכה הפרטית לנפש, אשר מעידה, בין היתר, גם על עלייה מסוימת ברמת החיים. הציבור הישראלי רוכש יותר כלי רכב, רהיטים, מכשירי חשמל וכו'. התוצר המקומי הגולמי העסקי צמח בשיעור של 7.9%. גם ההתפתחות הזאת משקפת בעיקר עליות בולטות בענפי המסחר, בשירותי אירוח ואוכל וכן בשירותים פיננסיים עסקיים. גם נתוני התעסוקה במחצית הראשונה של השנה הם ללא ספק מעודדים, והם משקפים יציבות ראויה לציון. שיעור הבלתי-מועסקים במשק ברבע השני עמד על 7.6% לעומת 7.7% ברבע הקודם של השנה. עלייה מרשימה ביותר חלה בשיעור ההשתתפות של אוכלוסייה צעירה בכוח העבודה: 50.6% ברבע השני לעומת 50.1% ברבע הקודם. המדד המשולב לחודש יולי שפרסם בנק ישראל מלמד על המשך התרחבות הפעילות הכלכלית במשק. המדד הזה עלה בחודש יולי בשיעור של 1.1%, ושיקף בעיקר עלייה בפדיון ענפי המסחר ובשירותים ובמדדי היבוא והיצוא במשק.
אין ספק שמדובר בצמיחה מרשימה, לכל הדעות. בזכות הפריחה של הכלכלה הישראלית אנחנו גם נוכל לעמוד ביעדים שהממשלה הזאת הציבה לעצמה. גם בתקציב המדינה שהונח היום על שולחן הכנסת יש מהלכים מרחיקי לכת בתחום החינוך, בתחום הרווחה, שלא לדבר על הביטחון.
ממשלת ישראל, גברתי היושבת-ראש, רואה חשיבות רבה בצמצום הפערים בחברה הישראלית, והדרך לעשות את זה היא רק – וגם – דרך החינוך ודרך הרווחה. הממשלה תמשיך במאמציה לקירוב המגזר הלא-יהודי. אני מסכימה שהדרך לשוויוניות מלאה של כלל אזרחי המדינה עדיין לא הגיעה לכלל שלמות, אבל אני מציעה לחברי הכנסת להתחיל להסתכל גם על חצי הכוס המלאה. גם אם רצינו להשקיע משאבים – ואתה היית שר, אדוני חבר הכנסת יוסי ביילין, ואתה יודע שגם אם אתה רוצה לקדם מהלכים חברתיים ולצמצם יותר את הפערים בחברה הישראלית, הרי שנדרש לכך תקציב שאני לא בטוחה שבעת הזאת ניתן להמציא אותו. כל מהלך כלכלי שהמדינה הזאת תרצה לצמצם באמצעותו את הפערים בחברה הישראלית – לכך נדרש תקציב. אני מאמינה שבזכות כל המהלכים אשר ציינתי כרגע אנחנו בדרך הנכונה ונמשיך לפעול ללא לאות כדי להמשיך ולקדם את הכלכלה במדינת ישראל.
לכן אני מציעה לדחות על הסף את הצעות האי-אמון ולהסיר אותן. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים עכשיו לדיון משולב על הודעת ראש הממשלה והצעות האי-אמון. הדיון הוא סיעתי, ולפי קביעת ועדת הכנסת, כל סיעה מקבלת חמש דקות. ראשון הדוברים – נציג הליכוד, חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין. אחריו – חבר הכנסת הרב מיכאל מלכיאור. חמש דקות.
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
תודה רבה.
גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, לפני כמה דקות אמר כאן ידידי חבר הכנסת אביגדור יצחקי: "תראה את אדלשטיין, הוא רגוע. הוא יודע שכל זה דיבורים ולמעשה לא יקרה כלום". הלוואי. אני מאוד לא רגוע. כי הדיבורים, אביגדור, זה לא שאנחנו לקחנו כוס קפה ומדברים על אפשרויות שונות בתחום המדיני שמא יקרה משהו, שמא נקדם משהו. לדוכן הזה עולה ראש ממשלת ישראל הנבחר – אני לא טוען שהוא תפס את השלטון בדרך לא דרך. לצערי הרב, הוא הוליך שולל מספיק אזרחי מדינת ישראל על מנת שיבחרו בו. לאחר מכן מופיע חבר הכנסת ביילין על אותו דוכן ואומר: "אני מסכים עם כל מלה של ראש הממשלה בתחום המדיני". רק יחי ההבדל הקטן – ביילין אמר מה שהוא חושב לפני הבחירות וקיבל חמישה מנדטים, ומר אולמרט אמר, כנראה, דברים אחרים. ידעת שהוא מתכוון לחלק את ירושלים כשהוא נעמד בדרך מסוימת בראש המפלגה בשם קדימה?
עולה לדוכן הזה ראש עיריית ירושלים לשעבר ואומר: "גברתי היושבת ראש, I have a dream today", "יש לי חלום היום". כמעט חשבתי כבר מה הבשורה, עוד מרטין לותר אולמרט הגיע. שוויון? מה הוא הביא? יש לו חלום. הוא יחלק את ירושלים? לא. רק כמה שכונות, כמה מחנות פליטים. ואז כל הנאום שלו חוזר על אותם נאומים שנאמו לנו לפני ההתנתקות, והוא בראשם: שלום ושלווה, הכרה בין-לאומית, ביטחון לאזרחים – ואיך ציטט כאן יושב-ראש האופוזיציה? – פארקים תעשייתיים שיהיו מסביב לעזה. בינתיים הפארקים התעשייתיים באזור נתיבות ושדרות חוטפים טילים, ולאחרונה גם "גראד" ו"קטיושות" מעזה.
יש לו חלום. החלום הוא דבר פשוט לביצוע. ועל החלום חוזרים גם שותפיו לקואליציה: ישראל ביתנו וש"ס, העבודה פחות מפתיעה אותי בתחום הזה. נורא פשוט – איפה שהערבים – אנחנו ניתן לערבים. מה יכול להיות יותר צודק מזה? יחי רק הקושי הקטן בחלוקה הזאת. הרי המפלגות החברתיות האלה – ש"ס, ישראל ביתנו, גם אם תדבר אולי לפעמים עם חברי הכנסת, הם יגידו: אבל אנחנו מחויבים לבוחרים בתחום החברתי. מישהו מבין מה יקרה לשכונות האלה? מישהו מבין מה יקרה לבוחרי ש"ס וישראל ביתנו שמתגוררים היום בגילה, בנווה-יעקב, בפסגת-זאב? מישהו כבר הסביר להם כמה תעלה הדירה שלהם שהם אולי קנו ב-100,000 דולר? מישהו ניסה לאחרונה למכור דירה בשדרות? אני מאחל הצלחה לחברי הקואליציה בללכת לשווק דירות בשדרות, וגם להסביר לאזרחים למה בזכות הפעילות הענפה של הממשלה הנוכחית בתחום הביטחוני דירה שקנו בסכום פי-חמישה, פי-שישה ופי-שבעה ממה שהיא עולה היום, לא מצליחים למכור גם בסכומים קטנים של שביעית או שמינית מן הסכומים שהמשפחה הממוצעת השקיעה.
הכרה בין-לאומית אנחנו נקבל על זה? מישהו חשב על ההתנהגות של האוכלוסייה הערבית בשכונות בירושלים שלא יעברו לרשות הפלסטינית – על האינתיפאדות ועל המרד ועל כל הדברים שנראה שם בשכונות האלה; ועד כמה העולם ימחא לנו כפיים על זה? ממש. עשינו מהלך גדול בחסות כל הגופים והמדינות שיגיעו לוועידה הבין-לאומית. על העיר העתיקה ועל המקומות הקדושים אני בכלל לא מדבר. גברתי היושבת-ראש, זה לא סוד גדול שאנחנו לא בדיוק באותה גישה מדינית שלך. אבל את אולי זוכרת כמוני איך התרוצצנו באחד הגופים הבין-לאומיים כשאיזשהו גאון מהפרלמנט האיטלקי הביא הצעה לבנאום ירושלים – הצעה שהיום ראש ממשלת ישראל בא ומדקלם לנו כאן מעל דוכן הכנסת. חזון אחרית הימים. I have a dream today – "יש לי חלום", אומר ראש הממשלה.
בסופו של דבר, חברי, אני רוצה לומר לכם: העם, לצערי הרב, מאוד רוצה להאמין שמה שמשווקים לו כשלום הוא באמת אולי איזשהו סיכוי, כפי שאמר כאן עשר פעמים ראש ממשלת ישראל. סיכוי. תנו סיכוי. זה לא סיכוי. את הסיכוי הזה הבטיחו לנו כבר לפני אוסלו ולפני ההתנתקות. זה, לצערי, עוד דמעות ועוד דם ועוד חוסר אמון בין שני הצדדים ועוד סבל לאזרחי ישראל וגם סבל לפלסטינים – לא פחות מזה.
לכן כשמנסה ראש הממשלה הנוכחי להשוות את עצמו לבגין, אני מציע לו שילך לדוברים שלו וישלוף מן הארכיונים משפט מאוד מפורסם שנאמר, גברתי היושבת-ראש, במערכת בחירות במדינה אחרת, בארצות-הברית, כשסנטור צעיר בשם דן קווייל הסביר ליריבו שגם את קנדי האשימו בכך שהוא צעיר, וגם את קנדי האשימו בחוסר ניסיון, וגם את קנדי האשימו שהוא ממשפחה עשירה. אמר לו יריבו משפט אחד מאוד מפורסם, גברתי: “You are no Kennedy, Senator”, "אתה לא קנדי, סנטור". לכן גם לראש ממשלת ישראל הנוכחי אני אומר: אתה לא מנחם בגין, לך הביתה, כולם כבר מבינים את זה. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל מלכיאור, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת נסים זאב.
מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד):
כבוד היושבת-ראש, כבוד השרה, עמיתי חברי הכנסת, אני שמח שאחרי שהקשבתי היטב לדברים של ראש הממשלה אני יכול להגיד בגדול שזה היה נאום חשוב, ונאום שאני גם מסכים עם תוכנו בגדול, ואני מקווה שהדברים יתממשו.
אני רוצה להתייחס רק לכמה נקודות שהעלה בהתרגשות רבה מאוד, כדרכו בקודש, ידידי חבר הכנסת ריבלין, בדברים שהם בנפשו ובנשמתו בנושא ירושלים. אני רוצה להגיד שהוויתור על מזרח-ירושלים לא נעשה עכשיו; הוויתור על מזרח-ירושלים הוא ויתור מתמיד, יומיומי. גם ממשלות שאתה כיהנת בהן – – –
ראובן ריבלין (הליכוד):
– – –
מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד):
יש פורמלית. היתה ריבונות של ישראל והחלת החוק הישראלי במזרח-ירושלים. מעולם לא היה ניסיון אמיתי להחיל את החוק הישראלי במזרח-ירושלים. אני מביא לך דוגמה מנושא שאני עוסק בו יום-יום, נושא החינוך. אתה יודע בטח מתוך ההיכרות הארוכה שלך שיש במזרח-ירושלים 17,500 ילדים בני שלוש-ארבע. אנחנו מחויבים להקים גנים ציבוריים בשביל הילדים האלה. אתה יודע כמה גנים ציבוריים הצלחנו לעשות בשביל 17,500 ילדים במשך 40 שנה של החלת החוק הישראלי במזרח-ירושלים? אתה יודע כמה?
ראובן ריבלין (הליכוד):
מעט מדי.
מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד):
שני גנים. 70 ילדים. אחר כך אתה מתפלא שהם הולכים לגנים של כל מיני גורמים שאתה לא רוצה שהם ילכו לגנים שלהם. אלו הממשלות שאתה ישבת בהן, ובזה בפועל אתה וכל מי שישב בממשלות ישראל במשך כל התקופה הזאת קבעתם את החלוקה. אתה לא יכול לעשות את מזרח-ירושלים חלק ממדינת ישראל אם אתה לא מוכן אפילו להתחיל להשקיע במה שנחוץ. אתה יודע שיש היום 10,000 ילדים במזרח-ירושלים שלא יכולים להירשם לבית-ספר? יש חוק חינוך במדינת ישראל. זה מעניין מישהו? אי-פעם הליכוד מעלה את זה?
נסים זאב (ש"ס):
למה – – –
מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד):
כשהיתה שרת חינוך מטעם הליכוד היא בנתה כיתה אחת בשביל הילדים האלה? לא. כי היא לא ראתה את הילדים האלה כחלק ממדינת ישראל. אי-אפשר מצד אחד לדבר גבוהה-גבוהה על אחדות העיר ומצד שני, בפועל, לקבוע את חלוקת העיר. החלוקה הזאת נקבעה כבר לפני 40 שנה. יש פה שתי ערים: יש פה עיר יהודית שתהיה בירת מדינת ישראל, ויש פה עיר ערבית שתהיה בירת פלסטין – – –
בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אתה רוצה את זה, בלי תירוצים. אל תאשים אחרים.
מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד):
אני גם רוצה את זה, נכון. אבל אני מדבר – – –
בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
– – –
מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד):
כבוד הרב, אתה לא יכול לאחוז במקל משני הקצוות. זה לא הולך. אם אתה רוצה שזה יהיה חלק ממדינת ישראל, אז יש כמה השלכות לדבר הזה. מאחר שאתה לא מוכן לעשות – גם אתה כשר במדינת ישראל לא נקפת אצבע בשביל שיבנו כיתות במזרח-ירושלים – – –
בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
– – – תיירות.
מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד):
אני לא מדבר על תיירות. סליחה, לא ידעתי ששרים – – –
בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
– – –
מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד):
לא ידעתי ששרים בממשלה אחראים רק על התחומים שלהם, אני חשבתי ששרים בממשלה אחראים על מדיניות הממשלה. אלו עובדות שנקבעו מזמן, זאת היתה מדיניות עקבית של ממשלות ישראל מכל הצבעים. אי-אפשר עכשיו לבוא פתאום ולהגיד: לא, יש עיר אחת.
מעבר לכך, אני לא מדבר פה על הבעיות הדמוגרפיות וכל שאר השאלות – – –
ראובן ריבלין (הליכוד):
– – – בזמנו של טדי קולק קבעו שהתשתיות הן ברמה – – –
היו"ר קולט אביטל:
ואחר כך? מה נעשה כדי להביא לידי איחוד?
ראובן ריבלין (הליכוד):
מאותו יום – – –
מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד):
מאותו יום שלא היה יותר שלטון של מפלגת העבודה בירושלים, ויתרו על זה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
– – – גם ראש – – –
מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד):
אני אומר את הנקודה הזאת כי יש לנו ויכוח מה רצוי. אבל אני אומר שגם לשיטתכם, שרצוי דבר אחר ממה שאני חושב שרצוי – – –
ראובן ריבלין (הליכוד):
לא יהיה שלום בלי שנחיה בירושלים – – –
היו"ר קולט אביטל:
נא לסיים.
מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד):
אני רוצה להגיד עוד נקודה אחת. ראש הממשלה דיבר על הרבה רפורמות עמוקות בחינוך. אני הייתי מאוד רוצה לראות שזה אכן יתקיים. אני רואה פה את שר האוצר, ואני שמח מאוד שיש לפחות – אני עצוב קצת על החלוקה של "הפרד ומשול", ואני שמח על ההתקדמות לקראת המורים בהסכם עם הסתדרות המורים. אבל אני עצוב מאוד שעל המזבח הזה של ההסכם עם הסתדרות המורים מקריבים סעיפים שלמים: כל הסעיפים על צמצום פערים, על פריפריה ועל עזרה לחלשים במערכת – כל הסעיפים האלה קוצצו כמעט עד תום בתקציב הנוכחי, וזה חבל. לא שווה. אלה כספים לא גדולים. אם בשנה הזאת אנחנו נקצץ את התקציבים הללו לא תהיה לנו תקומה בחינוך.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו – חברת הכנסת ליה שמטוב. אם היא לא תהיה – חבר הכנסת בנימין אלון.
נסים זאב (ש"ס):
גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, אני חייב לומר שכאשר ראש הממשלה עמד כאן ודיבר על חזון, חשבתי שעומד איזה נביא מולי ומדבר על חזון. אבל הוא אמר דבר מאוד נכון – שיש לו חלום. הקשר בין דיבורים לחלום – שלמה המלך אומר: כי בא החלום ברוב עניין, וקול כסיל ברוב דברים. "ברוב דברים" משמעותו ריבוי של מלל – –
ראובן ריבלין (הליכוד):
עד כדי כך אתה נוזף בראש הממשלה?
נסים זאב (ש"ס):
– – ואם מישהו חושב שלדיבורים האלה אין משמעות, אז יש לנו פסוק נוסף ששלמה המלך אומר: ברוב דברים לא יחדל פשע. צריך להבין: כאשר עומדים מעל הבמה הזאת ומכריזים הכרזות לא אחראיות, בפרט ראש הממשלה – ומה עשה השר רמון? הוא בסך הכול זרק פצצת רימון, ובעצם זה התנפץ לנו בין העיניים, וכאילו שכחנו את ההיסטוריה הקצרה שלנו. אני זוכר את רמון כאן בתקופת ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק. הוא הראשון שדיבר על החזרת ירושלים ועל אבו-דיס ועל שכונות ירושלים, שצריכים לחלק את ירושלים. וכשהממשלה הזאת נפלה הרגשנו את מלחמת 67' באותו רגע, הרגשנו שקיבלנו את ירושלים חזרה.
אני מציע לראש הממשלה הנוכחי שלא ידבר על ירושלים. הוא רוצה לדבר שלום, שידבר שלום קודם כול. איפה השלום? על איזה שלום נדבר?
מה קיבלנו מהבריחה שלנו מלבנון? "חיזבאללה" אירנית בקו אפס בגבול הצפון שלנו; ה"חמאס" בדרום לאחר שברחנו מעזה. לא מספיק לנו? לא התרסקנו מספיק? אנחנו צריכים לקבל עוד מכות כדי להבין מיהו האויב שלנו? מי שולט ברחוב הפלסטיני, אבו מאזן? הלוא ראש הממשלה שרון אמר שזה עוף ללא כנפיים, כנפיים בלי נוצות – אלה ביטויים של ראש הממשלה. אין לו שום כוח, הוא נקרא נשיא פלסטיני, אבל איזה כוח יש לו? מי עומד מאחוריו?
בכל ועדה, בכל ישיבה בוועדת החוץ והביטחון, בניתוח הכי פשוט – אני לא מגלה כאן סודות – אומרים שאם צה"ל לא ביהודה ושומרון, ה"חמאס" חוזר לשליטה מוחלטת. המשמעות של נסיגה מיהודה ושומרון היא להכניס את ה"חמאס". ה"חמאס" זה אחמדינג'אד, שלא יספרו כאן סיפורים. אי-אפשר לדבר פה דברי תעתועים, ואי-אפשר לומר שאני רק מדבר ולדיבור הזה אין שום משמעות. יש משמעות, יש לזה משמעות – אנחנו בעצם כבר מרימים דגל לבן, מכריזים על כניעה. גם אין בכלל צורך במשא-ומתן, רק תיקחו, תעשו לנו טובה, כי יש פה בעיה של שד דמוגרפי; מכיוון שהשד הזה הוא כל כך גדול, וכל כך מסוכן, ואנחנו צריכים להיפטר ממנו, אנחנו צריכים להחזיר כמה שיותר ערים ושכונות בכל מקום שיש בו ערבים. צריך להיפטר מהם, לא? הם עול עלינו, לכן צריך להחזיר את השטחים כמה שיותר מהר.
איזו הכרזה לא אחראית, אדוני ראש הממשלה. אני בקואליציה אתך, אבל אני באמת מצפה ממך למנהיגות עם עמוד שדרה.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
הוא יכול לחזור בתשובה.
נסים זאב (ש"ס):
אני מקווה שהדברים שלי ייגעו ללבו.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אם אתה תחזור בתשובה – הוא יחזור בתשובה.
נסים זאב (ש"ס):
אני אחזור אתך, ריבלין.
היו"ר קולט אביטל:
תנו לו לסיים. הוא רוצה לסיים.
נסים זאב (ש"ס):
אני רוצה לסיים. לא צריך להיבהל מהריבוי ומההתרבות של הערבים. התורה מבטיחה – קצת אמונה: כי תאמר בלבבך רבים הגויים האלה ממני איכה אוכל להורישם. לא תירא מהם. זכור תזכור את אשר עשה אדוני אלוהיך לפרעה ולכל מצרים. והכתוב ממשיך ואומר: לא תערוץ מפניהם כי אדוני אלוהיך בקרבך אל גדול ונורא.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. אני רוצה לראות שגם לך יהיו 67 ילדים. חברת הכנסת ליה שמטוב.
ליה שמטוב (ישראל ביתנו):
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, היום אנחנו מציינים את פתיחת כנס החורף של הכנסת, וכמו בכל יום שני, גם ביום זה בחרו מפלגות האופוזיציה לברך את הקואליציה בהצעות אי-אמון בממשלה. יש כל כך הרבה נושאים בוערים על סדר-יומה של מדינת ישראל, נושאים שכדאי שהכנסת תקיים דיונים עליהם ותמלא את תפקידה האמיתי כלפי הציבור. אולם כמו תמיד, אנו מוצאים את עצמנו נואמים ומבזבזים את זמננו בניסיונות חסרי טעם לתקוף את הממשלה ואת העומד בראשה מחד גיסא ולהגן עליהם מאידך גיסא.
זה לא סוד שנקעה נפשו של הציבור מחוסר היציבות השלטונית במדינה. זה גם לא סוד שהיום, בתום ההצבעה, הממשלה תישאר על כנה ותמשיך לנהל את ענייני המדינה. לכן, לכל התוקפים למיניהם – כאשר חוברים יחדיו אפי איתם, ברוך מרזל וזהבה גלאון למתקפה על ישראל ביתנו, זה מחזק אותנו ומראה לנו עד כמה צודקת דרכנו.
המצע של ישראל ביתנו פורסם באתר המפלגה עוד לפני הבחירות, ובו מוצגת מדיניותה של המפלגה. אין שום מקום לוויתורים; ויתורים לא יביאו שלום ולא ביטחון. אנחנו בעד פתרון כולל לכל הבעיה הפלסטינית, גם זו של ערביי ישראל, ובעד חילופי שטחים ואוכלוסיות. לא בהתנתקות חד-צדדית – כולנו כבר למדנו את הלקח, ראינו לאן זה מוביל. אין מקום לזכות השיבה בשום מישור, גם לא הומניטרי. אין שום אפשרות לחלק את הריבונות הישראלית בעיר העתיקה. כאשר גורמים בממשלה מתווכחים ביניהם מי יאמץ את תפיסת עולמה של ישראל ביתנו, הדבר מוכיח לכולם עד כמה נכונה דרכנו ועד כמה מפלגת ישראל ביתנו נחוצה בקואליציה. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת בנימין אלון, בבקשה. חמש דקות.
בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, חברת הכנסת ליה שמטוב, תכננתי לדבר על משהו אחר, אבל אני פשוט לא יכול שלא להגיב. עם כל הידידות האמיתית שיש לי עם החברים מישראל ביתנו, אני פשוט לא מצליח להירגע מהדברים שאמרת בטון כזה רגוע: מה אתם מפריעים לנו ומבזבזים את הזמן? יש נושאים יותר חשובים. ודאי, יש נושאים הרבה יותר חשובים מירושלים. אני לא מבין, איפה אתם חיים? איפה אתם חיים? מבזבזים את הזמן כאשר מדברים על ירושלים?
לישראל ביתנו יש דרך. לא נעים לי, אבל אני הייתי מספר שתיים באיחוד הלאומי כשליברמן היה מספר אחת, והססמאות שהיו על כל אוטובוס בארץ היו "עם ליברמן, בלי מדינה פלסטינית". ועכשיו אני שומע שהוא מרגיע את כולם ואומר: אני מתכוון רק לשכונות של ירושלים, אלה שיש בהן הרבה ערבים שמקבלים ביטוח לאומי, ועכשיו הם יהיו במדינה הפלסטינית. הוא רוצה מדינה פלסטינית ליד ירושלים? הוא רוצה מדינה פלסטינית בכרכור? אני לא מבין עכשיו מה הכוונה – יש לנו דרך והבוחרים שלנו יודעים מהי הדרך?
אני לא הולך על סקרים, אבל יש לי הרגשה מאוד קשה, גברתי, ולא נעים לי לומר את הדברים; היתה פה מפלגה שהביאה 15 מנדטים, והתבססה על שנאה כלפי חרדים, וביום בהיר אחת התחילו בה מחלוקות, והמפלגה הזאת פשוט נעלמה. את יודעת מה זה 15 מנדטים? זה אולי כמעט חצי מיליון איש, אולי יותר. יותר מחצי מיליון איש שנעלמו. ואני אומר – אני יודע שהיום יש לכם הרבה מנדטים. כל פעם שיש לליברמן מצוקה הוא עולה לכאן ותוקף איזה חבר כנסת ערבי שהגיע למליאה, ולא יודע מה קורה, הוא אומר "קאפו", או דברים כאלה, וכולם צועקים עליו. זה לא נקרא ימין, זה לא נקרא לאומי; מי שרוצה מדינה פלסטינית ליד ירושלים לא יהיה לאומי בזה שהוא מתקיף את ערביי ישראל. אי-אפשר על בסיס של שנאה לערביי ישראל לבנות השקפה לאומית. מי שחושב שכשמדברים על ירושלים זה בזבוז זמנה של הכנסת לא יזכה לאמון הציבור. גם 12 חברי כנסת יכולים להיעלם כמו ש-15 נעלמו. לא אישית, כמובן. כל אחד מכם יקר בעיני.
סופה לנדבר (ישראל ביתנו):
אנחנו – – –
בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אני מאוד לא הייתי רוצה בכך. אני באמת אוהב – – –
קריאות:
– – –
היו"ר קולט אביטל:
הקשבנו היטב.
שר התיירות יצחק אהרונוביץ:
– – – מצטט את הדברים בשם אומרם.
בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אני אוהב ומעריך ומכבד, ואומר את הדברים מכאב, כיוון שאני מרגיש קרבה אישית לכולכם. תתפסו את עצמכם בידיים.
שר התיירות יצחק אהרונוביץ:
– – –
היו"ר קולט אביטל:
אדוני השר, נא לא להפריע.
שר התיירות יצחק אהרונוביץ:
– – –
ראובן ריבלין (הליכוד):
השר אהרונוביץ, אתה תתחיל בוואלג'ה ותגמור בנתניה.
שר התיירות יצחק אהרונוביץ:
אפשר גם לא לדבר, אפשר לשתוק כל היום – – –
היו"ר קולט אביטל:
אדוני השר, לא נעים לי ואני לא רוצה לקרוא אף אחד לסדר.
בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
מכובדי וידידי השר אהרונוביץ – אני אומר את זה בלי חנופה, בלי מליצה, באמת מכובדי, יש לי הרבה כבוד אליך והרבה ידידות. זה מה שכואב לי. אני מציע לכם שתתפסו את עצמכם בידיים. אתם הרי מפלגה, יש לכל אחד מכם דעה. אביגדור הוא חבר, חבר טוב. דברו אתו. תבדקו מה קורה בקהל שלכם.
שר התיירות יצחק אהרונוביץ:
מה קרה?
בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
מה שקורה הוא שחיים רמון מעלה בממשלה, גלוי, על השולחן, את חלוקת ירושלים, ואז מה שאומר ליברמן – לפי הדיווחים, ואתה היית שם – שהוא גם לא רוצה את אלה שיקבלו ביטוח לאומי, ולא קולט מה שכרגע קרה פה בנאום שלפני, שלפעמים יש דברים שהם "כל עוד בלבב פנימה נפש יהודי הומייה, ארץ ציון וירושלים". זה לא רובי ריבלין שהוא יהודי רגשן. זה בלב שלנו. יש דברים שזה לא עניין שערבי מקבל ביטוח לאומי. לא זה מה שקובע דברים ערכיים-לאומיים. הציבור לא טיפש. הציבור מקשיב. הציבור שומע. בסופו של דבר יש גם יום דין פוליטי.
אז אני מציע לכם, כדי שתהיו טובים, כדי שתהיו חזקים, תתעוררו, תתנערו, תנערו את חברנו אביגדור ליברמן. לא מאוחר לעורר ולהגיד לאולמרט: גמרנו. אתה לא מדבר על ירושלים. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת משה שרוני, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת שמואל הלפרט.
משה שרוני (גיל):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, אני לא רוצה להתייחס לנאומו של ראש הממשלה על המדיניות שהיתה והמדיניות שתהיה. ימים יגידו. כל כנסת ישראל צריכים להתעורר בגלל הנושא החברתי. זה הנושא הכי חשוב. ירושלים לא תחולק לעולם ועד. מי שחולם על זה, יכול לחלום עוד חמשת אלפים שנה וזה לא יתגשם. אם יש שר שאומר משהו, לא צריך לקחת את זה בחשבון. הוא אמר. יש רוח בחוץ, הרוח לקחה את זה וגמרנו.
בואו נתייחס ברצינות לנושא החברתי. לא יכול להיות שכבר שנה וחצי ממשלת ישראל לא שמה פס על הנושא החברתי. לא יכול להיות. תמיד, כשמביאים חוק בנושא חברתי, כולם עומדים על הרגליים האחוריות, לא יעבור ולא יהיה.
אני אומר מכאן לממשלת ישראל ואני אומר למפלגות "החברתיות", למפלגת העבודה: אל תניפו את הדגל החברתי כשאתם נגד. תגידו למצביעים שלכם את האמת. לא יכול להיות שבוועדת שרים לחקיקה, כשחבר כנסת מציע חוק לביטול דמי ניהול שלוקחים מהגמלאים – 1.75% – שר אומר שזה דבר שלא יהיה, ובסוף הוא מצביע נגד, מה גם שהוא שר הרווחה במדינת ישראל. הוא יודע מה זה רווחה? אני חושב שבחיים שלו הוא לא למד. לא יכול להיות שיטילו סנקציות ויפעילו מכבש על חברי הוועדה לא להצביע בעבור חוק לקצבאות לגמלאי ישראל, לאחר ש-20 שנה גנבו מהגמלאים יותר מ-30 מיליארד שקל. איפה זה נשמע? ואם זה עולה 4.3 מיליארדי שקל – – –
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
מי לא אישר את זה?
משה שרוני (גיל):
עוד מעט יאשרו את זה, אל תדאג.
אני רוצה לראות את חברי הכנסת שנמצאים בוועדה שמחר, בנוכחות גמלאי ישראל, שיסתכלו בפני 740,000 גמלאי ישראל ויצביעו נגד חוק זה. אני רוצה לראות אחד. לא יכול להיות שהגמלאים לא ילכו בראש מורם, לא ילכו לקנות מה שהם צריכים לקנות. לא יכול להיות שאנחנו נזניח את האנשים שהקימו את המדינה, בנו את המדינה, עברו כל מלחמות ישראל, והיום מפנים להם עורף. זו ממשלה לא חברתית ואין לה זכות קיום אם היא לא תאשר את זה. היא צריכה להתעשת. כן, אין לה זכות קיום.
הנושא החברתי לא פחות חשוב מהנושא המדיני. אתה יכול לקבוע מדיניות, אבל אם העם לא בריא, העם רעב, זה לא יתגשם.
חברי הכנסת, תשקלו היטב. בכל נושא חברתי כולנו צריכים לעמוד דום ולאשר אותו. לא יכול להיות שבמשך שנה וחצי אף חוק חברתי לא עבר כאן, וכשיש חוק חברתי הצודק ביותר, הממשלה מתנגדת. אני אומר לממשלת ישראל שחברי הכנסת יצביעו בעבור החוק הזה ואתם תהיו במיעוט ותתביישו לכם. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. אנחנו מזמינים את חבר הכנסת שמואל הלפרט מיהדות התורה, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת זהבה גלאון.
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשעה שטווח הירי של טילי ה"קסאם" הולך ומתרחב, מקדיש ראש הממשלה את רוב זמנו לוועידת שלום עם יושב-ראש הרשות הפלסטינית שחדל להיות המנהיג בפועל של הרשות, ומשחרר בסיטונאות מחבלים ללא כל תמורה, ומפריח הצהרות באמצעות המשנה שלו, מר חיים רמון, בדבר נכונותה של ישראל להגיע לפשרה בנושא ירושלים וזכות השיבה.
כל השנים היה קונסנסוס שירושלים תישאר מאוחדת. זו הפעם הראשונה ששר בכיר מציע לחלק את ירושלים ולהעביר חלק מהשכונות לשליטה פלסטינית. אם לא די בחלוקת ירושלים, מצהיר היום המשנה לראש הממשלה שמדינת ישראל תשקול גם את זכות השיבה של חלק מהפליטים לתחומי מדינת ישראל. אותו משנה לראש ממשלה שהצהיר בעבר – ובמו אוזני שמעתי – שהכרה בזכות השיבה עלולה לגרום לחיסולה, חס ושלום, של מדינת ישראל. ואני שואל את מר רמון: מה נשתנה?
חברי הכנסת, בניגוד לפוליטיקאים הישראלים, יושב-ראש הרשות הפלסטינית, כמו קודמו יאסר ערפאת, עקבי. הם הצהירו בעבר, ואבו מאזן חזר על כך גם בימים האחרונים, שהעם הפלסטיני לעולם לא יוותר על הקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67' שבירתה ירושלים, ולא תהיה כל פשרה בנוגע לזכות השיבה.
הבריחה מלבנון וההתנתקות מרצועת-עזה גרמו להתגברות ירי ה"קסאמים" על שדרות, אשקלון, נתיבות וכל יישובי עוטף-עזה. חלוקת ירושלים וחזרה לגבולות 67' עלולים להכניס את ירושלים, את תל-אביב, את נתב"ג ואת כל ערי השפלה לטווח ירי ה"קסאמים". מול עמדות נוקשות וברורות של יושב-ראש הרשות הפלסטינית, איזו תועלת תצמח מוועידת השלום בארצות-הברית? הרי כישלון הוועידה עלול לדרדר עוד יותר את המצב הביטחוני באזור.
כבוד היושב-ראש, במקום שראש הממשלה יטפל בבעיות האמיתיות המסכנות את מדינת ישראל, הוא מעדיף להשקיע את זמנו בדיוני סרק ובוועידת דמה. הסכנה מספר אחת של ישראל היא נשיאה המטורף של אירן, אחמדינג'אד, שמצהיר השכם והערב על תוכניתו לחיסולה, חס ושלום, של מדינת ישראל, ועל כוונותיו הזדוניות האחרות, ומקדם את אירן למעמד של מעצמה גרעינית. העם היהודי שילם בעבר מחיר יקר מאוד על כך שהתעלם, כמו העולם כולו, מהצהרותיו של היטלר יימח שמו באותה תקופה, הצהרות מאוד דומות לאלה של אחמדינג'אד. אנחנו חייבים להאמין לאחמדינג'אד שהוא מתכוון ברצינות למה שהוא אומר. ראש הממשלה, במקום לעסוק בוועידות שלום חסרות סיכוי, חייב להקדיש את עיקר זמנו להקמת קואליציה עולמית שתתמודד עם תוכניותיו המסוכנות של נשיא אירן, המסכנות את ישראל ואת העולם כולו.
ראש הממשלה, במקום לטפל במשבר החברתי הקשה הפוקד את מדינת ישראל, במקום לטפל בקרוב ל-2 מיליוני עניים, ובהם 800,000 ילדים שחיים מתחת לקו העוני, במיליון אנשים רעבים, במקום להציע פתרונות הולמים לבעיית העוני – כשיש לממשלה האמצעים הדרושים לכך; לא חסר לממשלה כסף – במקום להתעסק בדברים העומדים ברומו של עולם ובבעיות יסוד של החברה הישראלית הוא מתעסק בוועידות סרק. מסתבר שסדר העדיפויות של ראש הממשלה ושל הממשלה כולה השתבש לגמרי.
בנאומו היום אמר ראש הממשלה כי בתקציב הבא תגדיל הממשלה את תקציב החינוך ואת התקציב החברתי. יוצא מהכלל. אולם למרבה הפלא, בספר התקציב שהונח היום לפנינו אנו מגלים קיצוץ נוסף של 73 מיליון ש"ח בתקציב הישיבות. במקום שהממשלה תחזיר את הקיצוץ של 750 מיליון ש"ח, שהם קיצוץ של 75% מתקציב הישיבות בשש השנים האחרונות, היא מוסיפה חטא על פשע ומקצצת 73 מיליון נוספים. לצערי הרב, אדוני היושב-ראש, נוצר הרושם שממשלת ישראל במדינת ישראל הריבונית החליטה לחסל את תקציב הישיבות; מתקציב של מיליארד ו-32 מיליון ש"ח בשנת 2002 הגענו לתקציב שיסתכם בשנה הקרובה ב-200 מיליון ש"ח בלבד. לממשלה כזאת אין זכות קיום, ולכן אנחנו נצביע אי-אמון בממשלה. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אבשלום וילן, במקום חברת הכנסת זהבה גלאון, ואחריו – חבר הכנסת טלב אלסאנע.
אבשלום וילן (מרצ):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, שמעתי היום את נאומו של ראש הממשלה, ואני יכול לומר מלה אחת: הלוואי. הלוואי שכל דבריו על החמלה והרגישות החברתית יבואו לידי ביטוי בתקציב שמונח פה על שולחננו. הלוואי שמה שאמר פה יושב-ראש סיעת הגמלאים, חבר הכנסת שרוני, על כל החוקים עם הרגישות החברתית, שהוא, כחבר בכיר בקואליציה, אומר, אדוני היושב-ראש, שאין חוק עם כיוון או מגמה חברתית כלשהי שהממשלה הזאת תומכת בו. הלוואי שכל מה שאמר ראש הממשלה בתחום המדיני אומנם יתממש. הוא אמר משפט מדהים; הוא אמר: 40 שנה אנחנו בורחים בעצם מפני הכרה בעובדות המציאות. ברוך הבא למועדון. סוף-סוף ראש הממשלה חצה את הרוביקון ומבין שאין ברירה אלא להתפשר עם הצד השני בדרך להסדר פוליטי. שמעתי פה את הצעקות מאנשי הליכוד.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אתה חושב שהוא אמר את זה כי הוא באמת מאמין בכך?
אבשלום וילן (מרצ):
אני מעריך שגם אנשי הליכוד שאמונתם האידיאולוגית בוערת, כאשר הם יגיעו לאחיזה בהגה השלטון, אינני רואה – שמענו גם את יושב-ראש האופוזיציה – פתרונות אחרים בסופו של יום. כי לא יעזור כלום, בין הירדן והים יש שני עמים. הם פחות או יותר שווים בגודלם, ואין ברירה אלא למצוא פתרון של פשרה פוליטית ושל חיים יחד. בלי זה – זה לא יעבוד. מה שמאוד מדאיג אותי אצל ראש הממשלה זה המשנה הסדורה והרהוטה ששמעתי פה לעומת יכולת הביצוע.
הרי השר רמון אומר את האמת; זה היה על השולחן בקמפ-דייוויד בשנת 2000, זה מופיע בתוכנית קלינטון, זה מופיע בתוכנית הליגה הערבית, זה מופיע בכל תוכניות השלום שהיו עד היום על השולחן. הפשרה תהיה בירושלים – כן, היא תהיה בירושלים, והשכונות הערביות יהיו מחוברות לבירה הערבית. והפשרה תהיה בשטחי 67', ועל כל מה שנרצה לחבר – גושי ההתיישבות – אל תוך גבולות 67' נצטרך להחזיר תמורה של אחד לאחד בשטחים אחרים, משום שלאחר הסכם השלום עם מצרים התפשרנו עד הסנטימטר האחרון, וכאשר חתמנו הסכם שלום עם ירדן גם אתם עשינו חילופי שטחים של סנטימטר מול סנטימטר, ומלבנון נסוגונו במאי 2000 עד הסנטימטר האחרון לפי הסכמי סייקס-פיקו, ולסוריה ארבעה ראשי ממשלות, ובהם בנימין נתניהו ואריאל שרון, הציעו את אותו הסדר, שפירושו גבולות 67' במקום שביתת נשק, והם לא חופפים לצורך העניין. אז עם הפלסטינים זה ייגמר בפחות? כלומר, בואו נפסיק לרמות את עצמנו אחרי 40 שנה. אנחנו יודעים בדיוק מהו מחיר השלום. הוא כבד, מסובך ומורכב, והשאלה היא אם יש לנו אומץ ללכת לקראתו.
אני, במקום אנשי הליכוד – אני אומר את זה לצערי – הייתי יושב הרבה יותר בשקט, משום שנראה לי שראש הממשלה עמד פה כפרקליט מזהיר שתיאר תיאורים מאוד יפים, אבל אינני רואה כיצד הוא עושה את הדרך הזאת. כדי לעשות את הדרך הזאת לא מספיק לנאום. ראש הממשלה נבחן במבחן הביצוע, והוא יצטרך להעביר את זה בממשלתו; הוא יצטרך לשכנע את שריו והוא יצטרך להתקדם קדימה. אם הוא יעשה כן – איך אמרתי קודם? ברוך הבא למועדון; הוא יקבל את מלוא הגיבוי. אבל חוששני יש פה יותר משחקי מלים מאשר מהות.
ואומר לך משהו, אדוני היושב-ראש, לסיום. במזרח התיכון המחיר של טיפוח אשליות, או יותר נכון תוכניות, שאין האומץ הדרוש כדי לממשן הוא מחיר נורא, משום שאם הולכים לוועידה בין-לאומית ולא מתכוונים לדבר בה ברצינות ולהגיע לדיבור ברצינות, מחיר הדמים לאחר מכן הוא כפול ומכופל.
ראובן ריבלין (הליכוד):
מה עם אוסלו? אוסלו זה מסלול התרסקות נורא.
אבשלום וילן (מרצ):
אם יושב-ראש האופוזיציה היה פה – את חשבון אוסלו נעשה פעם, חבר הכנסת ריבלין, אבל אתם ב-1996 הצלחתם לרוקן את אוסלו מתוכנו. נכון שגם הפלסטינים עזרו בזה, אבל היתה תרומה גם לצד הישראלי.
ראובן ריבלין (הליכוד):
האינתיפאדה התחילה לפני שעלינו לשלטון.
אבשלום וילן (מרצ):
האינתיפאדה התחילה לאחר קמפ-דייוויד, והיא הנותנת. אם בנובמבר, באותו מפגש, באותה הצהרה, לא יהיה באמת פתח של תקווה, והוועידה לא תעסוק במהויות – המחיר לשני הצדדים עלול להיות כבד מדי. לכן צריך לקחת את הסיכון – הייתי מגדיר אותו כסיכון מחושב – וללכת קדימה, ולהתכוון לבצע ולא רק לדבר. על ראש הממשלה להפסיק להיות עורך-דין ולהתחיל להיות מנהיג פוליטי.
היו"ר אמנון כהן:
בבקשה, חבר הכנסת חנא סוייד.
חנא סוייד (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כמו כל חברי הכנסת הקשבתי קשב רב ושמעתי את הנאום של ראש הממשלה וגם את התשובה שנתנה השרה רוחמה אברהם על הצעות האי-אמון. אני מצאתי את משפט המפתח בנאום של ראש הממשלה שאומר הכול לגבי הקטע המדיני. אמרה השרה רוחמה אברהם, שהחשיבות של המפגשים שמתקיימים בתקופה הזו בין ראש הממשלה לבין אבו מאזן, נשיא הרשות הפלסטינית, היא בעצם קיומם. אני חושב שזה אומר הכול. זה אומר שיש כאן תהליך שבאמת הכוונה שלו היא לתחזק את הכיבוש ולהמשיך את הסטטוס קוו עד אין-סוף. הדיבורים הכלליים שנאמרו כאן לגבי כוונות, שמענו כאן. אלה דברים שלא נאמרים בפעם הראשונה, אלו דברים שנאמרים זה עשר, 15, 20 שנה, חלק מהם, אבל בשורה התחתונה – מעשה אנחנו לא רואים. לכן, כל הדיבור הזה וכל הניסיון ליצור אווירה כאילו שיש הידברות אמיתית – לדעתי, היא לא נכונה, לא אמיתית.
חשוב לציין כאן את הוועידה הבין-לאומית שמדברים עליה. הוועידה הזאת, כפי שאמר ראש הממשלה, הוא לא מתכוון שהוועידה הבין-לאומית תהיה בעלת סמכות ושתהיה פורום אמיתי לדיון מעמיק בדברים ובבעיות, אלא היא תהיה מניפה; היא תהיה מין אליבי; היא תהיה מין עד שקר כזה, שמתקיים תהליך. כבר צוינה כאן הסכנה שביצירת אשליות, שהנה הולכים לוועידה בין-לאומית בארצות-הברית, בהזמנת נשיא ארצות-הברית, והנה הולך לקרות דבר חשוב, ובסופו של דבר מגיעים לוועידה כזאת ושום דבר לא יוצא מהוועידה הזאת, לפי הסימנים שאנחנו רואים בשטח. הרי הכיבוש נמשך, הסבל של האוכלוסייה הפלסטינית נמשך, אפילו גובר, ההרחבה של ההתנחלויות נמשכת. אין שום קורלציה בין הדיבורים לבין העשייה בשטח. לכן, יש כל הסיכויים שהתוצאות של הוועידה הבין-לאומית הזאת יהיו הרסניות, שכן כגודל הציפיות, כגודל התקווה שמנסים לבנות סביב הוועידה הזאת, יחזרו בסופו של דבר ויגידו: לא הגענו לשום פתרון. הרי בסרט הזה היינו.
רצו להבליט, מכיוון שראש הממשלה לא הכחיש שמדברים על חלוקת ירושלים. אז גם הוא לא דיבר על זכות השיבה ולא דיבר על ההתנחלויות, אז מה, הוא מתכוון להחזיר את הפליטים? אני חושב שמחפשים כאן אינדיקציות ומסקנות שלא קיימות בנאום של ראש הממשלה. הנאום של ראש הממשלה הוא דיבורים כלליים, כפי שאמרתי, בשביל להמשיך ולתחזק את הכיבוש ותו לא.
צריך להגיד שהמצב עם סוריה הוא מצב נזיל עדיין, עדיין יש ריכוזי כוחות. נשיא סוריה מבקש וקורא לקיים משא-ומתן על שלום בין ישראל לסוריה, והתשובה הישראלית ידועה: לאו מוחלט. המצב עם אירן, כל הדיבור הזה ויצירת אווירת "עליהום" בין-לאומית, אף שיש ויכוח, כמובן, על הדברים של נשיא אירן, גם בתוכן, גם בדרך שבה הדברים נאמרים, אבל עדיין, לחשוב שהפתרון למשבר עם אירן הוא בפעולה צבאית, זה שיגעון מוחלט. הרי כבר הנשיא בוש אמר: המודל לפתור את הבעיה עם אירן זה המודל שיושם עם צפון-קוריאה, אז למה ללבות את היצרים ולהגיד שהפתרון הוא אך ורק פתרון צבאי?
לכן, אני חושב שאין חדשות בצד המדיני בנאום ראש הממשלה, מה שהיה הוא מה שיהיה, ובקטע החברתי כבר היטיב לתאר את המצב חבר הכנסת שרוני. חבר הכנסת שרוני, שהוא חבר בקואליציה, אמר שהממשלה הזאת נכשלה כישלון מוחלט בכל העניינים החברתיים. אז למה להצביע אמון בממשלה הזאת? דווקא צריך להצביע אי-אמון בממשלה הזאת.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. אחרון הדוברים – חבר הכנסת צחי הנגבי.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, שמענו כאן שני נאומים, של שמעון פרס, הנשיא, ושל אהוד אולמרט, ראש הממשלה. שמעון פרס, כדרכו, מנסה לגנוב את ההצגה. הוא עושה את זה בדרך כלל בנאומים מלאי פאתוס ורטוריקה, שיש שאוהבים אותה ויש שלא כל כך מתרשמים ממנה. אבל הפעם שמתי לב שמאחורי הרטוריקה ישנו תוכן. כמעט 80% מהנאום הוקדש לאירן, וגילינו היום ששמעון פרס חרד לזכויות האדם באירן; הוא חרד לזכויות ההומוסקסואלים באירן – אף פעם לא שמענו אותו מדבר עליהם בארץ, רק באירן הוא דואג להם; הוא חרד לזכויות הנשים באירן; הוא חרד לזכויות הבהאים באירן. פתאום שמעון פרס הוא נציג זכויות האדם באירן.
הנאום הארוך שלו בנושא אירן הוא הכנה של דעת הקהל למלחמה. שמעון פרס יורה את הירייה הראשונה בהכנת דעת הקהל למלחמה, אחרת אי-אפשר להסביר מדוע הוא הקדיש כל כך הרבה זמן לנושא הזה. האחרון שיש לו זכות דיבור בנושא נשק גרעיני במזרח התיכון הוא שמעון פרס. הוא טוען לפחות, יש שמפקפקים בכך, חבר הכנסת ריבלין, שהוא הביא את הנשק הגרעיני לישראל. יש אומרים שהוא טרמפיסט בנושא הזה, אבל זה לא משנה. יש אגדה – נכונה או לא נכונה – ששמעון פרס הוא אבי פצצת הגרעין הישראלית. מי שהכניס את הנשק הגרעיני למזרח התיכון, אין לו זכות דיבור על כך שמדינות אחרות רוצות לעשות נשק גרעיני.
זה לא היה נאום של פשרה, של מציאת פתרון, אלא נאום של איומים. נגיד שהיתה איזושהי פשרה ואירן לא תייצר פצצה גרעינית, אז מדינה אחרת תייצר נשק גרעיני. ברגע שהוכנס נשק גרעיני למזרח התיכון אי-אפשר לטווח ארוך למנוע ממדינות אחרות להתחמש בנשק גרעיני, ועם הזמן הטכנולוגיה תהיה יותר קלה ובת-השגה. אז מי שרוצה למנוע את האסון של נשק גרעיני במזרח התיכון צריך לתבוע פירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני ולהתחיל בישראל, שיש לה הפצצה. אתם יודעים מה? אנחנו בעד פירוז המזרח התיכון מכל סוגי הנשק להשמדה המונית, אבל כל המזרח התיכון, לא בצורה סלקטיבית.
אין לשמעון פרס זכות מוסרית, אין לו זכות פוליטית, זאת חוצפה מאין כמותה, שדווקא הוא בא ומדבר על סכנת הנשק הגרעיני במזרח התיכון. אתה רוצה לשחק באש כל היום ואתה לא רוצה להיכוות.
לימור לבנת (הליכוד):
צדיק, אתה צדיק.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
הנאום של אהוד אולמרט, מי ששמע אותו חושב שאנחנו מתקרבים או-טו-טו להסדר של שלום. משום-מה, אולמרט לא הצליח להדביק לא רק את חברי הכנסת מהשמאל והערבים – אני חושב את רוב חברי הכנסת – באופטימיזם שלו. זה אופטימיזם מלאכותי. זה ניסיון שיווק. זה אחיזת עיניים. כולם מדברים באופטימיות, לפי בקשתו של בוש ולפי האינטרסים הפוליטיים של אולמרט.
היו"ר אמנון כהן:
צריך לסיים, אדוני.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אי-אפשר, אדוני היושב-ראש, בלתי אפשרי להגיע להסדר אם ממחזרים את הצעות אהוד ברק בקמפ-דייוויד. אי-אפשר. כדי להגיע להסדר צריך שינוי של 180 מעלות בעמדה הישראלית. יש תוכנית שלום ערבית, יש קונסנזוס בין-לאומי של האו"ם ושל מדינות אירופה מה צריך להיות הפתרון. ברגע שישראל תקבל אותו, אני חושב שייפתחו שערי השלום.
היו"ר אמנון כהן:
תודה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
עכשיו ישראל שמה עשרות מנעולים על השער של השלום בעמדותיה היא. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. חבר הכנסת צחי הנגבי, בבקשה – אחרון הדוברים. אני מבקש לצלצל. אנחנו צריכים להתכנס להצבעה עוד מעט. בבקשה.
צחי הנגבי (קדימה):
איך אומרים בפורים? יש ביטוי יפה – – – משהו בהקשר של מה שאמרת. אולי לעת הזאת הגעת למלכות.
היו"ר אמנון כהן:
הגענו למגילת אסתר.
צחי הנגבי (קדימה):
טוב, בשביל זה צריכים קודם לעבור למשטר מלוכני.
אדוני היושב-ראש, יום פתיחת המושב של הכנסת הוא תמיד יום חגיגי. כולנו נפגשים אחרי החגים, מברכים איש את רעהו במושב מוצלח, מרתק, רב סיפוק, רב עשייה, ומייד מתפנים לסתור איש את נימוקיו של רעהו. החגיגיות לא אמורה לטשטש את חילוקי הדעות; ההיפך – גם ביום פתיחת המושב הכנסת מחויבת למלא בנאמנות את התפקיד הדמוקרטי שלשמו היא כוננה, ובמרכז התפקיד הזה הוויכוח: דו-שיח נוקב, מגוון ועשיר, שבו מעלים איש-איש את מה שעל לבם.
לכן גם הוויכוח של היום, אדוני היושב-ראש, למרות החגיגיות, מכבד את הכנסת – קל וחומר כאשר זה איננו ויכוח בעלמא; זהו דיון בסוגיה הגורלית ביותר בחיינו. אנחנו אוהבים לקרוא לה סוגיות הליבה, כי הן עוסקות בלב – ביהודה ושומרון, בירושלים, בהיסטוריה, בעתיד, בהישרדות, בקיום שלנו. כל אלה סוגיות ליבה. כל אחד מדבר מדם לבו, וטוב שמקיימים את הדיון הזה, שלא כמו בעבר, בסוגיות ליבה מדברים לפני – הרבה לפני – שהכרעות נופלות. למדנו שסוף מעשה במחשבה תחילה, והמחשבה ככל שהיא צלולה יותר ואיכותית יותר, זה אומר שהיא שקלה את כל העמדות, הציפה את כל הסכנות, התמודדה עם כל הטיעונים, בחנה את כל החלופות. לכן הדיון הזה, שאני מעריך שהוא ממש בתחילת-תחילתו, ילווה אותנו במושב הזה אולי לאורך כל השנה הזו. הוא חשוב ויש בו טעם.
יש גם טעם, אדוני היושב-ראש, בדברי האופוזיציה. לפעמים מגזימים, לפעמים מצוות הנואם כמו מצוות השיר כזבו, או מיטב השיר כזבו, אבל האופוזיציה מזהירה אותנו, את הממשלה את הקואליציה, ולא בכדי. הניסיון המצטבר מצדיק, אפילו מחייב, זהירות-יתר. הכישלון של הסכמי אוסלו, מפח הנפש שליווה את פסגת קמפ-דייוויד בשנת 2000, האינתיפאדה שגבתה למעלה מ-1,000 קורבנות בעקבות קמפ-דייוויד הכושל והמהדהד, התוצאות העגומות של הנסיגה החד-צדדית בלבנון, ההתפתחויות המקוממות ברשות הפלסטינית בעקבות היציאה החד-צדדית מרצועת-עזה ומצפון השומרון – כל אלה התפתחויות שמאכזבות, אבל האכזבה נוגעת לעבר.
כשמדובר על העתיד, כל ההתפתחויות האלה ביחד ולחוד מציירות על הקיר המדיני כתובת זועקת באותיות קידוש לבנה. והכתובת על הקיר זועקת: הפעם אין להיחפז. הפעם אסור לטעות. הפעם יש לוודא שתועלתו של כל מהלך מדיני עולה על נזקו. אבל, אדוני היושב-ראש, באותה נשימה – – –
היו"ר אמנון כהן:
שנייה, אני אפריע לך רק שנייה אחת. הבנתי שיש תקלה טכנית בצלצול. אז כל מי שנמצא בחדרים או במזנון מחברי הכנסת, אני מבקש להגיע לאולם המליאה. בעוד כמה דקות אנחנו נבצע את ההצבעות. לכן אני מבקש מכולם להגיע למליאה, כי הבנתי שהפעמון לא עובד. בבקשה, אדוני.
צחי הנגבי (קדימה):
תודה, אדוני היושב-ראש. אתה רוצה שאני אחזור על הנאום מההתחלה?
היו"ר אמנון כהן:
אתה יכול. יש לך מה לדבר. אני יודע. תמשיך. אנחנו נאפשר לך כמה דקות נוספות עד שכולם יגיעו.
צחי הנגבי (קדימה):
כי כל אחד אמר לי: כשאני אשמע צלצול אני אבוא לשמוע אותך. אז אני מתאר לעצמי – – –
היו"ר אמנון כהן:
אנחנו ניתן פטיש.
צחי הנגבי (קדימה):
באותה נשימה, אדוני היושב-ראש, אפשר להבהיר – וזו הבהרה מתחייבת – שזהירות ואחריות ושיקול דעת אינם מושגים זהים לקיפאון ולשיתוק. אפשר להיות זהיר ואפשר להיות אחראי, וחובה לשקול בשיקול דעת כל התפתחות, אבל אי-אפשר בזכות החובה לשמור על הזהירות ולהימנע מדיאלוג עם השכנים. מיהם השכנים? יש לנו מצד אחד קרב שישראל מנהלת זה למעלה משנה – אפשר לומר קרב מדיני, שההישגים שלנו, של כולנו, מרשימים בקרב הזה, ותכליתו להבטיח את בידודו של ה"חמאס". אבל, אדוני היושב-ראש, זה לא קרב שהוכרע. הבידוד המדיני-הכלכלי של ה"חמאס" הוא קרב שצריך לנצח אותו כל יום מחדש.
היו"ר אמנון כהן:
אני מבקש מהשרים ומחברי הכנסת לשבת במקומות.
צחי הנגבי (קדימה):
כל יום מחדש אנחנו שומעים קולות – גם באירופה, גם בארצות-הברית, אפילו בבית הזה, אפילו בחברה הישראלית, לעתים, אומנם בשוליים – אבל אנחנו שומעים שאלות מתריסות כנגד החרם שמוטל על ה"חמאס". והצעדים האלה, שהעולם מתייצב כולו, כמעט כאיש אחד, סביב העמדה הישראלית, שמבודדים את ה"חמאס", שלא מאפשרים לו שום לגיטימציה, שמטילים מצור בין-לאומי-כלכלי לא פשוט – זה מנוגד לטבע של העולם המדיני, כפי שאנחנו מכירים אותו. ולמרות זאת, יש הרמוניה.
אי-אפשר לשמר את ההרמוניה הזאת. אי-אפשר להימנע מסיטואציה של סדק בהרמוניה הזאת אם ישראל תאמר: אנחנו לא מחרימים רק את ה"חמאס", אנחנו מחרימים את העם הפלסטיני כולו, את הרשות הפלסטינית, אפילו את המחנה הפלסטיני הנחשב פרגמטי. אמירה כזאת של ישראל, שכפי שאני מבין, יש בבית הזה מי שרוצה שהיא תהיה המדיניות של מדינת ישראל – החרמה מוחלטת, חוסר דיאלוג, חוסר דו-שיח, חוסר נכונות להידבר עם אבו מאזן ועם סלאם פיאד – מדיניות כזאת, אם תאומץ, חס וחלילה, תמוטט את המבנה המדיני שבנינו, שביסודו הפרדה בין הציר האסלאמי הרדיקלי, הג'יהאדי, הפונדמנטליסטי, ובין הצד הנחשב מתון. אני אומר "נחשב מתון", כי אף אחד מאתנו לא באמת יכול להישבע בנקיטת חפץ שסלאם פיאד ואבו מאזן הם פרגמטים. עד כמה אבו מאזן פרגמטי, עד כמה סלאם פיאד מתון – אין אפשרות לדעת, נכון להיום, אבל חובתה של הממשלה להשיב – –
היו"ר אמנון כהן:
חברי הכנסת, אני מבקש לשבת, כי אנחנו עוברים עוד מעט להצבעה. השרים, אני מבקש לשבת ולא להפריע לנואם.
צחי הנגבי (קדימה):
– – חובתה של הממשלה לקבל מענה לשאלה הזאת לא באמצעות שאלה רטורית ותשובה שאנחנו נותנים לעצמנו. אפשר להבין מה האמת בתדמית המתונה והפרגמטית של הפרטנר הפלסטיני אך ורק אם נקיים אתו דיאלוג ישיר, כן, פתוח, בלתי אמצעי, אמיתי, נוקב, חודרני, ואז – אולי אז – נדע את האמת.
לי, אדוני היושב-ראש, יש בהחלט ספקות רבים. לא רק לי. ראש הממשלה שרון – –
היו"ר אמנון כהן:
השרה רוחמה אברהם-בלילא.
צחי הנגבי (קדימה):
– – לא התלהב, כפי שאנחנו זוכרים, מהעוצמה שאבו מאזן מפגין, הוא אפילו כינה אותו כינוי לא ממש דיפלומטי. היו לו ספקות. אני בטוח, אדוני היושב-ראש, שספקות כאלה יש לראש הממשלה, לשרי הממשלה, לחברי הכנסת התומכים בממשלה – לכולם. אני לא מכיר אצלנו אדם אחד שאין לו ספקות, כי אנחנו חווינו על בשרנו את ההתפתחויות האזוריות בשנתיים האחרונות, וכולנו ראינו מה קרה. ערפאת נעלם, ירד מהזירה, כולנו נאנחנו אנחת רווחה – לא רק למען עצמנו; האמנו שההיעלמות של ערפאת מהזירה היא בשורה גם למי שחפץ שתסתיים סוף-סוף טרגדיה פלסטינית של 60 שנה, אולי יותר, ורצינו שסוף-סוף תקום חלופה רציונלית, ריאליסטית, שאתה יהיה קודם כול אפשר לדבר, קודם כול להסתכל בעיניים ולא להסתכל דרך כוונות. זה מה שחשבנו. אני בטוח שאפילו הימין – לא אגיד הקיצוני; אני שנאתי את הדימוי הזה "ימין קיצוני" – –
לימור לבנת (הליכוד):
מי זה הימין? מי זה הימין? מי? מי?
היו"ר אמנון כהן:
אפשר לסיים, אדוני.
צחי הנגבי (קדימה):
– – אבל מי שמגדירים את עצמם ימין שמחו כאשר ערפאת נעלם מן הזירה, ובסתר לבם קיוו שאולי החלופה תהיה פחות קיצונית.
היו"ר אמנון כהן:
תודה.
צחי הנגבי (קדימה):
ובאמת, בתחילת השנה ההיא הגיעה חלופה פחות קיצונית.
ראובן ריבלין (הליכוד):
– – – ימין קיצוני – – –
צחי הנגבי (קדימה):
נכון, זה מה שאני אמרתי. רובי, אני מצטער שלא הקשבת לרוב נאומי, היית עסוק בסביבה החברתית שלך – אני אשלח לך את הטקסט. אמרתי לך שאני בטוח – –
לימור לבנת (הליכוד):
הוא יקרא בפרוטוקול.
צחי הנגבי (קדימה):
– – שלרוב הדברים שאמרתי עד עכשיו הסכמת.
היו"ר אמנון כהן:
חבר הכנסת צחי הנגבי, אתה יכול לסיים.
מיכאל איתן (הליכוד):
אבל אני מקווה שאת הביטוי "קיצוני ימני" לא פסלת.
צחי הנגבי (קדימה):
לא רק שפסלתי אותו, אמרתי שאני לא מוכן להשתמש בו אפילו.
מיכאל איתן (הליכוד):
לא? למה? כדורגל.
צחי הנגבי (קדימה):
כדורגל אל תזכיר לי היום.
היו"ר אמנון כהן:
אתה יכול לסיים בנימה החשובה.
צחי הנגבי (קדימה):
אני לא יכול לסיים. ראש הממשלה צריך להגיע.
היו"ר אמנון כהן:
לא, זה בסדר. סיימת את הזמן. תודה רבה. משפט אחרון.
צחי הנגבי (קדימה):
לסיום – לכן, גם כאשר אבו מאזן ופיאד מדברים שלום, סולדים מטרור, סולדים מאלימות, סולדים מהסתה, עדיין כל אחד בבית הזה שואל אם יש להם היכולת לפרק את ארגוני הטרור, לחתום על ויתור על זכות השיבה, להכיר בכך שישראל לעולם לא תסכים לחזור לגבולות 67', להבין שהחלת הריבונות הישראלית על גושי ההתיישבות הגדולים היא מדיניות שמאחדת את רוב חלקי הבית הזה. האם התביעה המשותפת לרוב הציבור בישראל, שלא תיפול שערה משערותיה של ירושלים, משותפת גם למנהיגות הפלסטינית? נראה שאף אחד מאתנו לא יודע.
לכן, מה שאני מציע, אדוני היושב-ראש – –
היו"ר אמנון כהן:
כן, מה אתה מציע?
צחי הנגבי (קדימה):
– – זה לחדש היום, לאחר פגרה ארוכה, את האמון של הכנסת בממשלה, ולחדש את הדיון החשוב והנוקב הזה בבוא היום, כאשר התמונה המדינית תתבהר לאחר הוועידה באנאפוליס.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה.
צחי הנגבי (קדימה):
שאלות לאופוזיציה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. לא מחכים.
קריאה:
– – –
היו"ר אמנון כהן:
הוא סיים את הזמן. תודה, אדוני, חבר הכנסת צחי הנגבי, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון.
צחי הנגבי (קדימה):
אני מודה לך.
היו"ר אמנון כהן:
אנחנו עוברים להצבעה. אני מבקש מכולם לשבת – שרים וחברי הכנסת. יש לנו כמה וכמה הצבעות. תחילה נצביע על הודעת ראש הממשלה ולאחר מכן נצביע על ארבע הצעות אי-אמון בממשלה. כל הצעה בנפרד כמובן. אני מבקש לשבת, אנחנו עוברים להצבעה.
אנחנו מצביעים על הודעת ראש הממשלה. אפשר להצביע. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 1
בעד הודעת ראש הממשלה – 52
נגד – 29
נמנעים – 1
הודעת ראש הממשלה על פעילות הממשלה בתקופה שחלפה ועל תוכניותיה למושב הקרוב נתקבלה.
היו"ר אמנון כהן:
בעד – 52, נגד – 29, נמנע אחד. אני קובע שהודעת ראש הממשלה התקבלה.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת האי-אמון הראשונה, של סיעות האיחוד הלאומי – מפד"ל ויהדות התורה, בשל התוכנית המדינית המסוכנת של ראש הממשלה, הכוללת גם את חלוקת ירושלים. אפשר להצביע.
הצבעה מס' 2
בעד הצעת סיעות האיחוד הלאומי – מפד"ל – יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה – 21
נגד – 51
נמנעים – 8
הצעת סיעות האיחוד הלאומי – מפד"ל – יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר אמנון כהן:
בעד – 21, נגד – 51, שמונה נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון מטעם סיעות האיחוד הלאומי – מפד"ל ויהדות התורה לא התקבלה.
נעבור להצבעה על הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה בשל הוויתורים חסרי האחריות של אולמרט בשיחות עם אבו- מאזן. אפשר להצביע.
הצבעה מס' 3
בעד הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה – 21
נגד – 51
נמנעים – 9
הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר אמנון כהן:
בעד – 21, נגד – 51, תשעה נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון מטעם סיעת הליכוד לא התקבלה.
נעבור להצבעה על הצעת סיעת חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד להביע אי-אמון בממשלה בנושא מדיניותה בתחום החברתי, הכלכלי והמדיני. אפשר להצביע.
הצבעה מס' 4
בעד הצעת סיעות חד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה – 13
נגד – 51
נמנעים – 14
הצעת סיעות חד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר אמנון כהן:
13 בעד, 51 נגד, 14 נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון מטעם סיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד לא התקבלה.
נעבור להצבעה על הצעת סיעת מרצ-יחד להביע אי-אמון בממשלה בנושא התנהלותה בתחום החברתי, הכלכלי והמדיני. אפשר להצביע.
הצבעה מס' 5
בעד הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 14
נגד – 50
נמנעים – 15
הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר אמנון כהן:
14 בעד, 50 נגד, 15 נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון מטעם סיעת מרצ-יחד לא התקבלה.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר אמנון כהן:
הודעה לסגן מזכיר הכנסת, בבקשה.
סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
הצעת התקציב לשנת הכספים 2008.
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הרשויות המקומיות (ייעוץ משפטי) (תיקון מס' 4), התשס"ח–2007, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה.
לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 16) (גמול והחזר הוצאות לחברי המועצה וועדותיה), התשס"ח–2007; הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 34), התשס"ח–2007; הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 58) (העברת תלונה מדיון משמעתי לבית-דין צבאי), התשס"ח–2007.
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק השלכות מגדריות בחקיקה (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2007, של חברת הכנסת עמירה דותן; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 35) (תיקון) (המשך שידורי חדשות מקומיות בטלוויזיה), התשס"ח–2007, של חברי הכנסת גדעון סער ושלי יחימוביץ.
לדיון מוקדם: הצעת חוק המפלגות (תיקון – הבטחת ייצוג), התשס"ח–2007, מאת חברת הכנסת קולט אביטל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – אי-ציון שמות בפסקי-דין), התשס"ח–2007, מאת חבר הכנסת ניסן סלומינסקי; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – תשלום על שירותי מסרון), התשס"ח–2007, מאת חבר הכנסת אלכס מילר; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – איסור על בעלות צולבת בערוצי הספורט),התשס"ח–2007, מאת חברי הכנסת גלעד ארדן ורונית תירוש; הצעת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (מס' 2) (תיקון – איחוד רשויות מקומיות), התשס"ח–2007, מאת חבר הכנסת מוחמד ברכה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת הענישה על עבירות כלפי אנשי צוות רפואי), התשס"ח–2007, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות, מאת חבר הכנסת חיים אורון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק חופש המידע (תיקון – הסדרי אכיפה), התשס"ח–2007, מאת חברי הכנסת מיכאל איתן ודוד טל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים, התשס"ח–2007, מאת חברי הכנסת סטס מיסז'ניקוב, גלעד ארדן ומרינה סולודקין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון – אכיפת חוקי עבודה), התשס"ח–2007, מאת חברת הכנסת שלי יחימוביץ; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטול התניית מענק לידה באשפוז במוסד רפואי), התשס"ח–2007, מאת חברת הכנסת נאדיה חילו; הצעת חוק הגנת השכר (תיקון – הלנת שכר), התשס"ח–2007, מאת חבר הכנסת חיים אמסלם; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – זכות להיעדר מעבודה בעת שירות מילואים של הבעל), התשס"ח–2007, מאת חבר הכנסת אפי איתם; הצעת חוק החומרים המסוכנים (תיקון – היתר רעלים), התשס"ח–2007, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק הסדרת מקומות רחצה (תיקון – הגבלת גביית דמי כניסה), התשס''ח-2007, מאת חברי הכנסת יוסף שגאל ורוברט אילטוב; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פטור מהיטל השבחה בגין זכאות לסיוע ממשלתי בדיור), התשס"ח–2007, מאת חברי הכנסת חנא סוייד וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק זכויות הפליטים, התשס"ח–2007, מאת חבר הכנסת רן כהן; הצעת חוק לתיקון פקודת הנישואין והגירושין (רישום) (אזורי רישום), התשס"ח–2007, מאת חבר הכנסת עתניאל שנלר; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (התקשרות עם חברות גבייה), התשס"ח–2007, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (תיקון – היטל על העסקת עובדים זרים במשק חקלאי באזור פריפריה) (הוראת שעה), התשס"ח–2007, מאת חבר הכנסת שי חרמש; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (זיכוי ממס לתושבי באר-שבע והנגב), התשס"ח–2007, מאת חבר הכנסת ישראל כץ; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס על ספרי לימוד), התשס"ח–2007, מאת חבר הכנסת מוחמד ברכה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ההתגוננות האזרחית (תיקון – ביקורת מקלטים והתקנת מערכות סינון), התשס"ח–2007, מאת חברי הכנסת דני יתום ורונית תירוש וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק רמת-הגולן (תיקון – ביטול החוק), התשס"ח- 2007, מאת חבר הכנסת מוחמד ברכה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – כהונת רבני עיר), התשס"ח–2007, מאת חבר הכנסת עתניאל שנלר; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות סגניו וכהונתם) (תיקון – אי-בחירה מחדש לאחר הרשעה), התשס"ח–2007, מאת חבר הכנסת מגלי והבה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – שימור ושיקום), התשס"ח–2007, מאת חברי הכנסת אורית נוקד, שי חרמש ואיתן כבל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק איסור מימון מופעי תרבות וספורט בהשתתפות משתמטים, התשס"ח–2007, מאת חבר הכנסת ישראל חסון; הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון – הרחבת תחולה), התשס"ח–2007, מאת חברי הכנסת חיים אמסלם ויעקב מרגי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק יום המאבק בתאונות הדרכים, התשס"ח–2007, מאת חברי הכנסת יצחק גלנטי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שיקים ללא כיסוי (תיקון – מניין שיקים בתקופת מצב חירום או מלחמה), התשס"ח–2007, מאת חבר הכנסת דוד רותם וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק העונשין (תיקון – נשיאת מאסר בעבודות שירות), התשס"ח–2007, מאת חברת הכנסת רונית תירוש; הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון – ייחוד הכהונה), מאת חבר הכנסת יצחק לוי; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (השעיית חבר הכנסת שהוגש נגדו כתב אישום), מאת חברי הכנסת יצחק לוי וחיים אורון; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – הגבלת זמן חקירה), התשס"ח–2007, מאת חברת הכנסת רונית תירוש; הצעת חוק המפלגות (תיקון – עמותות), התשס"ח–2007, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – זכות להתנגד להסדר טיעון), התשס"ח–2007, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק העמותות (תיקון – פרסום זהות התורמים וסכום התרומות), התשס"ח–2007, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק זכויותיהם של קטינים נפגעי עבירה הנידונה בבתי-משפט צבאיים, התשס"ח–2007, מאת חבר הכנסת דוד רותם וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הקרן לעידוד העסקת עובדים מבוגרים, התשס"ח–2007, מאת חברת הכנסת שלי יחימוביץ; הצעת חוק מחלות יתומות, התשס"ח–2007, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – שינוי אופן חלוקת התקבולים), התשס"ח–2007, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מעונות יום שיקומיים (תיקון – הגבלת זמן הסעה), התשס"ח–2007, מאת חבר הכנסת חנא סוייד וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – הגבלת זמן המתנה ופיצוי לדוגמה), התשס"ח–2007, מאת חברי הכנסת גלעד ארדן ודוד טל; הצעת חוק הגדלת הקצבה החודשית בגין ייקור לחם אחיד (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2007, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי ומיכאל איתן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – שירותי סיוע ופיצוי), התשס"ח–2007, מאת חברת הכנסת נאדיה חילו; הצעת חוק גיל פרישה לאשה (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2007, מאת חברת הכנסת שלי יחימוביץ; הצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון – כללי ניכוי היוון), התשס"ח–2007, מאת חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, התשס"ח–2007, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – בדיקת מזהמים בקרקע, באוויר ובמקורות מים), התשס"ח–2007, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור בבניית מרחב מוגן דירתי), התשס"ח–2007, מאת חבר הכנסת עתניאל שנלר; הצעת חוק דין קדימה לקונה דירה (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2007, מאת חבר הכנסת משה גפני; הצעת חוק בנק ישראל (תיקון – הגבלות לאחר פרישה), התשס"ח–2007, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – הצטרפות למועדון חברות המקנה הטבות בשירותי תיירות ונופש), התשס"ח–2007, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון – הטלת קנס בגין עבירות על תקנות איכות הסביבה), התשס"ח–2007, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – יום שבתון), התשס"ח–2007, מאת חבר הכנסת יואל חסון. נוסח מתוקן של הצעת חוק הפחתת השימוש בשקיות פלסטיק, התשס"ז-2007, של חברת הכנסת אסתרינה טרטמן וקבוצת חברי הכנסת. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה לסגן מזכיר הכנסת.
הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 159), התשס"ח–2007
[מס' מ/314; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ו, עמ' 10737; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר אמנון כהן:
אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 159), התשס"ח–2007 – קריאה שנייה וקריאה שלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב, להציג את החוק.
סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 159), התשס"ח–2007. הצעת חוק זאת היא הצעת חוק ממשלתית.
סעיף 122 לפקודת מס הכנסה קובע, כי יחיד שהיתה לו הכנסה מדמי שכירות, מהשכרת דירה למגורים, יהיה רשאי לשלם עליה מס בשיעור של 10% ממנה במקום המס הקבוע של ההכנסה, וזאת אם ההכנסה אינה הכנסה מעסק ואם שילם עליה כאמור בתוך 30 ימים מיום קבלתם של דמי השכירות. מטרת הצעת חוק זאת היא לדחות את מועד תשלום המס החל על ההכנסה מדמי שכירות שאינה הכנסה מעסק כך שיהיה בתוך 30 ימים מתום אותה שנת המס שבה היתה ליחיד הכנסה מדמי שכירות. הכנסה מדמי שכירות שהופקה בשנת 2006, בטרם שולם עליה מס – יידחה מועד תשלום המס עליה כך שישולם בתוך 30 ימים מיום תחילתו של חוק זה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד למועד תשלום בפועל.
מדובר בהצעת חוק המקלה על ציבור משכירי הדירות ומאפשרת להם לדחות את מועד תשלום המס, כאמור. לפיכך אבקשכם לאשר את הצעת החוק המוגשת בפניכם בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכספים. להצעת החוק אין הסתייגויות.
לכן נעבור להצבעה בקריאה שנייה.
הצבעה מס' 6
בעד סעיפים 1–2 – 18
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–2 נתקבלו.
היו"ר אמנון כהן:
אנחנו מוסיפים את קולו של יושב-ראש ועדת הכספים. 18 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. לכן החוק עבר בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. אפשר להצביע.
הצבעה מס' 7
בעד החוק – 22
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 159), התשס"ח–2007, נתקבל.
היו"ר אמנון כהן:
22 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 159), התשס"ח–2007, התקבלה בקריאה שלישית.
הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 32), התשס"ח–2007
[מס' מ/309; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ג, עמ' 9868; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר אמנון כהן:
אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 32), התשס"ז–2007 – קריאה שנייה וקריאה שלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב, להציג את הצעת החוק.
סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים):
תודה.
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 32), התשס"ח–2007. גם הצעת חוק זאת היא הצעת חוק ממשלתית.
הצעת החוק קובעת עבירה נפרדת של אי-דיווח בדוח תקופתי על פעולה שהיא תכנון מס. עבירה זו נקבעה בתקנות מס ערך מוסף (תכנון מס החייב בדיווח) (הוראת שעה), התשס"ז–2007, והיא נכנסה לתוקפה החל מיום 15 ביולי 2007.
הפרדת עבירת אי-דיווח תאפשר לשר המשפטים, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, לקבוע לגבי עבירה זו קנס מינהלי בסכום שונה מסכום הקנס הקבוע בתקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי – חיקוקי מסים). עד לתיקון התקנות והעלאת סכום הקנס שיוטל על עבירה של אי-דיווח על פעולה שהיא תכנון מס, הקנס יהיה לפי הקבוע בתקנות כיום.
לפיכך, אבקשכם לאשר את הצעת החוק המוגשת בפניכם בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכספים. להצעת החוק אין הסתייגויות.
לכן נעבור להצבעה בקריאה שנייה.
הצבעה מס' 8
בעד סעיף 1 – 22
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף 1 נתקבל.
היו"ר אמנון כהן:
22 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. לכן החוק עבר בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. אפשר להצביע.
הצבעה מס' 9
בעד החוק – 15
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 32), התשס"ח–2007, נתקבל.
היו"ר אמנון כהן:
15 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 32), התשס"ח–2007, התקבלה בקריאה שלישית.
הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 41), התשס"ח–2007
[מס' כ/169; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ו, עמ' 10792; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר אמנון כהן:
אנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 41), התשס"ח–2007 – קריאה שנייה ושלישית. אני מזמין את יושב-ראש הוועדה לקידום מעמד האשה, חבר הכנסת גדעון סער, להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני.
גדעון סער (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה):
מכובדי היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג לפניכם את הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 41), התשס"ח–2007, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. חוק עבודת נשים קובע, בסעיף 7, כי עובדת רשאית להיעדר מעבודתה בתקופה שהיא עוברת טיפולי פוריות בתנאי שקבוע שם, שהרופא שמטפל אישר שהטיפול מחייב זאת, והוראה זו חלה גם על עובד שעובר טיפולי פוריות. סעיף 9 בחוק מקנה הגנה מפיטורין לעובדת או לעובד שנעדרים מעבודתם בשל טיפולי פוריות לקראת ילד ראשון או שני במשך שנתיים מהיום הראשון להיעדרותם מהעבודה.
בהצעת החוק אנו מציעים לתת לזוגות שלאחד מהם או לשניהם היה קשר זוגי קודם, ולכן יכולים להיות להם ילדים אבל אין להם ילדים בקשר הזוגי הזה – להחיל עליהם את אותה הגנה, ואנו גם יודעים שזוגות שבאים בקשר של זוגיות בשלב יותר מאוחר, הסיכוי שהם יזדקקו לטיפולים האלה הרבה פעמים גדל, ולמעשה ההגנה הזו תחול על כל קשר זוגי.
בהצעה הזאת תמכו ועדת השרים לחקיקה והוועדה לקידום מעמד האשה, שכפי שאתם יודעים היא מאוד פעילה – עבדה במהלך הפגרה ואישרה את החוק, במהלך הפגרה, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. אני רוצה להודות למנהלת הוועדה, הגברת דלית אזולאי, אני רוצה להודות גם ליועצת המשפטית של הוועדה, שהיא בחופשת לידה, עורכת-הדין הלית מגידו, וגם לממלאת-מקומה, שסייעה בהכנת החוק לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, עורכת-הדין תמי סלע.
כאמור, אני מבקש את תמיכת הכנסת בהצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה ליושב-ראש הוועדה לקידום מעמד האשה, חבר הכנסת גדעון סער. גם לחוק הזה אין הסתייגויות.
לכן נעבור מייד להצבעה בקריאה שנייה. אפשר להצביע.
הצבעה מס' 10
בעד סעיף 1 – 17
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף 1 נתקבל.
היו"ר אמנון כהן:
בעד – 17, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה.
אנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית.
הצבעה מס' 11
בעד החוק – 12
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק עבודת נשים (תיקון מס' 41), התשס"ח–2007, נתקבל.
היו"ר אמנון כהן:
בעד – 12, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 41), התשס"ח–2007, התקבלה בקריאה שלישית.
חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, כ"ז בתשרי התשס"ח, 9 באוקטובר 2007, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 20:05.