דברי הכנסת

תוכן העניינים שאילתות בעל-פה 8 166. הנחות בתחבורה הציבורית 9 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 9 שר התחבורה והבטיחות בדרכים שאול מופז: 10 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 12 יעקב כהן (יהדות התורה): 12 אלכס מילר (ישראל ביתנו): 13 שר התחבורה והבטיחות בדרכים שאול מופז: 13 157. אי-התייצבות עבריינים מורשעים לריצוי עונשם 14 ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 14 השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: 15 ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 17 אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): 17 היו"ר דליה איציק: 18 השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: 18 163. אי-קיום הוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי על-ידי קופות-החולים 20 שר הבריאות יעקב בן-יזרי: 21 רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 22 164. אישור הקמת מפעל מזהם 23 עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): 23 השר להגנת הסביבה גדעון עזרא: 23 עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): 24 השר להגנת הסביבה גדעון עזרא: 24 165. מצבת הקייסים-הרבנים בני הקהילה האתיופית 25 ראובן ריבלין (הליכוד): 25 השר יצחק כהן: 26 ראובן ריבלין (הליכוד): 26 יום הערבים הבדואים בכנסת 28 עמירה דותן (קדימה): 29 הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – אישור מוקדם), התשס"ז–2007 30 יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): 30 שר הבריאות יעקב בן-יזרי: 32 יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): 33 הצעת חוק ביטוח מידע גנטי (תיקון – עריכת בדיקה גנטית להורות), 34 התשס"ז–2007 34 אביגדור יצחקי (קדימה): 34 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – הגבלת משך זמן החקירה המשטרתית וטיפול התביעה בתיק החקירה עד להגשת כתב אישום), התשס"ז–2007 35 דב חנין (חד"ש): 36 הצעת חוק שירותי הכבאות (פטור ממס לציוד כיבוי והצלה), התשס"ז–2007 38 ישראל כץ (הליכוד): 39 שר הפנים מאיר שטרית: 44 ישראל כץ (הליכוד): 45 הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש רשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – הגבלת כהונת ראש רשות מקומית), התשס"ו–2006 46 אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 46 שר הפנים מאיר שטרית: 49 הצעת חוק מיגון מבני ציבור חיוניים, התשס"ז–2007 50 סילבן שלום (הליכוד): 50 שר הפנים מאיר שטרית: 53 סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 55 ציון יום הערבים הבדואים בכנסת 58 עמירה דותן (קדימה): 60 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 62 בנימין נתניהו (הליכוד): 66 שר הבינוי והשיכון זאב בוים: 69 שר הפנים מאיר שטרית: 72 שר המדע, התרבות והספורט גאלב מג'אדלה: 75 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 76 סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 76 הצעת חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים (תיקון – הגבלת העישון במבנים שמשרתים בהם חיילים או שוטרים), התשס"ז–2006 77 השרה רוחמה אברהם-בלילא: 77 זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 77 שר הבריאות יעקב בן-יזרי: 79 זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 80 הצעת חוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון – ניהול קרקעות קק"ל לטובת העם היהודי), התשס"ז–2007 82 אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 83 חיים אורון (מרצ): 85 הצעת חוק מתן גמלה מיוחדת לניצולי השואה, התשס"ז–2007 90 קולט אביטל (העבודה-מימד): 90 גדעון סער (הליכוד): 94 דברי ברכה של היושב-ראש לשרת החוץ של איסלנד 95 הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות 96 חיים אורון (מרצ): 96 הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות 100 מוחמד ברכה (חד"ש): 100 שר המשפטים דניאל פרידמן: 101 הצעת חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון – אזורי עימות), התשס"ז–2007 103 שר המשפטים דניאל פרידמן: 103 מיכאל איתן (הליכוד): 104 שר המשפטים דניאל פרידמן: 106 יוסף ביילין (מרצ): 107 מיכאל איתן (הליכוד): 108 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ביטול כופר), התשס"ז–2007 110 אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): 111 שר האוצר רוני בר-און: 114 הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – שיעור מס אפס על ספרי לימוד), התשס"ו–2006 119 השר משולם נהרי: 119 הצעת חוק אזור סחר חופשי אילת והקמת הרשות לפיתוח אילת, התשס"ז–2007 120 גדעון סער (הליכוד): 121 הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפת תוצרת הארץ), התשס"ז–2007 122 שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): 122 הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – אחריות לשימוש לרעה), התשס"ז–2007 124 חיים כץ (הליכוד): 124 שר התקשורת אריאל אטיאס: 126 חיים כץ (הליכוד): 128 הצעת חוק-יסוד: הממשלה (הפרדת רשויות ומשטר נשיאותי) 129 דוד רותם (ישראל ביתנו): 130 דוד רותם (ישראל ביתנו): 132 שר המשפטים דניאל פרידמן: 133 גדעון סער (הליכוד): 135 דוד רותם (ישראל ביתנו): 137 המלצת ועדת החוץ והביטחון לעניין הארכת תוקפו של חוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם, התשס"ב-2002 139 הצעת חוק הנצחת זכרם של קורבנות הטבח בכפר-קאסם, התשס"ו–2006 140 שרת החינוך יולי תמיר: 140 מוחמד ברכה (חד"ש): 140 הצעת חוק החברות (תיקון – דירקטורים בעלי כשירות מקצועית), 141 התשס"ז–2007 141 אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): 142 הצעת חוק זכויות הסטודנט בשירות מילואים, התשס"ו–2006 143 הצעת חוק שילוב עולים במערכת החינוך, התשס"ז–2007 144 הצעת חוק שילוב עולים במערכת החינוך, התשס"ז–2007 144 אלכס מילר (ישראל ביתנו): 144 מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): 145 הצעת חוק זכויות תלמידים מחוננים ומצטיינים, התשס"ו–2006 146 רונית תירוש (קדימה): 147 הצעת חוק הקרן לעידוד העסקת נשים, התשס"ו–2006 147 עמירה דותן (קדימה): 148 הצעת חוק העונשין (תיקון – משחקים אסורים, הגרלות והימורים ברשת האינטרנט), התשס"ז–2007 149 רונית תירוש (קדימה): 149 הצעת חוק החנינה בעניין תוכנית ההתנתקות, התשס"ז–2007 150 עמירה דותן (קדימה): 151 יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 152 השרה רוחמה אברהם-בלילא: 153 יוסף ביילין (מרצ): 155 ראובן ריבלין (הליכוד): 157 הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון – מחיקת רישום פלילי), התשס"ז–2007 161 ואסל טאהא (בל"ד): 161 השרה רוחמה אברהם-בלילא: 163 אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 163 הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – זכאות לדרכון דיפלומטי), התשס"ז–2007 166 נסים זאב (ש"ס): 166 הצעת חוק מימון נסיעות לחוץ-לארץ למשפחות שבויים ונעדרים, התשס"ז–2007 169 אלכס מילר (ישראל ביתנו): 170 הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – שלילת זכות לשכר ביום הבחירות ממי שאינו מצביע), התשס"ו–2006 171 הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – שלילת זכות לשכר ביום הבחירות ממי שאינו מצביע), התשס"ו–2006 173 הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – שלילת זכות לשכר ביום הבחירות ממי שאינו מצביע), התשס"ז–2007 174 הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – שלילת זכות לשכר ביום הבחירות ממי שאינו מצביע), התשס"ז–2007 175 הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – החמרת ענישה), התשס"ז–2007 175 אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): 176 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 177 סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 177 הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון – בעלי עסקים באזור תעשייה ארז), התשס"ז–2007 178 עמירה דותן (קדימה): 178 הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – שירותי הרפואה המונעת ושירותי הבריאות לתלמיד), התשס"ז–2007 179 דב חנין (חד"ש): 179 הצעת ועדת הכלכלה בדבר חלוקת הצעת חוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 8), התשס"ז–2007 181 גלעד ארדן (יו"ר ועדת הכלכלה): 181 הצעות לסדר-היום 183 חנינה למבוקשים מה"פתח" ואישור כניסה לגדה לבכירי אש"ף 183 נסים זאב (ש"ס): 184 אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 185 איתן כבל (העבודה-מימד): 186 יוסף ביילין (מרצ): 187 דוד רותם (ישראל ביתנו): 188 מאיר פרוש (יהדות התורה): 190 סעיד נפאע (בל"ד): 192 גדעון סער (הליכוד): 192 שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: 193 הצעות לסדר-היום 195 דוח ועדת החוץ והביטחון על המוכנות בעורף הישראלי 195 עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): 195 ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 196 שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: 198 הצעה לסדר-היום 200 האיום האירני – טילים מכוונים לעבר ישראל 200 יצחק בן-ישראל (קדימה): 200 שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: 202 שאילתות ותשובות 204 1301. שירות הביטוח הלאומי באלעד 204 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 206 סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 206 הצעה לסדר-היום 206 עדויות קשות על הטיפול בילדים המאושפזים במחלקות הסגורות 206 אברהם מיכאלי (ש"ס): 206 שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: 208 שאילתות ותשובות 210 1288. שחקני כדורגל שומרי שבת 210 1105. ספרי לימוד בלתי מאושרים 211 1135. מורים בני הקהילה האתיופית 212 1142. מוסדות החינוך הימי 214 1174. נשיא המכון הטכנולוגי בחולון 215 1230. גביית יתר של תשלומי הורים 216 1245. תמריצים לעובדי הוראה בנגב 218 1257. פעילות מיסיונרית בבית-ספר בערד 219 1260. דחיית בחינות באוניברסיטאות לתקופת החגים 220 1263. מבחני הבנת הנקרא לתלמידי כיתות ב' ערבים 222 1274. קריטריונים להכללה בסל התרבות 223 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 226 סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 226 הצעה לסדר-היום 226 הווקף חופר בהר-הבית ללא פיקוח ארכיאולוגי 226 אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 226 אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 227 שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: 228 הצעה לסדר-היום 230 חסמים בפני קידום האוכלוסייה הערבית במדינה 230 אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 230 שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: 231 שאילתות ותשובות 232 1229. מחיר חבילת הבסיס של "הוט" 232 תשובת שר התקשורת אריאל אטיאס: 232 1270. אי-ציון רוב יישובי יהודה ושומרון במכשירי הניווט הניידים 233 תשובת שר התקשורת אריאל אטיאס: 233 1278. האנטנות הסלולריות באום-אל-פחם 234 תשובת שר התקשורת אריאל אטיאס: 234 הצעה לסדר-היום 235 מעצרם של מפגינים חרדים מבית-שמש 235 אברהם מיכאלי (ש"ס): 236 אברהם מיכאלי (ש"ס): 236 השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: 237 שאילתות ותשובות 241 1188, 1224, 1225, 1247, 1249, 1271, 1298, 1246. תקיפת פקח הרשות לשמירת הטבע והגנים 242 השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: 245 987. מחירי המוצרים בקנטינות בבתי-הכלא 249 1013, 1014. חילול ספרי קודש ואתרים יהודיים בחברון 250 1040. גנבת פרוכת ממתחם קבר רחל 251 1140, 1161, 1175, 1232. התנכלויות ליהודים באזור קבר שמעון הצדיק בירושלים 252 1056. שרפת דגל ישראל ומזוזות על-ידי קטינים 254 1061. הדוחות של בוחני התנועה על תאונות קטלניות 255 1091. תעריפי גרירת כלי רכב 256 1100. תחנת המשטרה באלעד 257 1128, 1159. תקיפת מטיילים ביער מגידו ביום העצמאות 258 1154. מות צעיר מסם מזויף 260 1196. אלימות המשטרה בעת הפגנת הסטודנטים בתל-אביב 261 1197. עיכוב החלטה בדין משמעתי של קצין משטרה 263 1208. נוער עבריין בעיר אלעד 264 השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: 265 אברהם מיכאלי (ש"ס): 266 השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: 266 1211. קבלה לכוח "המתמיד" 267 1236. דוחות לנהגים על חציית צומת באור אדום 268 1237. הפרת איסור הונאה בכשרות 269 1272. שימוש בסעיף 45 לפקודת הראיות – חיסיון נגד עדים 269 1276. מאסר חולה בעת אשפוזו 270 חוברת ל"ה ישיבה קמ"ה הישיבה המאה-וארבעים-וחמש של הכנסת השבע-עשרה יום רביעי, ג' באב התשס"ז (18 ביולי 2007) ירושלים, הכנסת, שעה 11:08 שאילתות בעל-פה היו"ר דליה איציק: רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, בוקר טוב. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת – יום רביעי, ג' באב, 18 ביולי 2007. הסעיף הראשון על סדר-היום הוא שאילתות בעל-פה. נא שימו לב שביום שני הקרוב ישתנו סדר הישיבה וסדר השעות. יום שני הוא ערב תשעה באב, ואשר על כן הכנסת תסיים את עבודתה ביום שני בשעה 14:00. יעקב כהן (יהדות התורה): גם זה מאוחר. היו"ר דליה איציק: אתה רוצה שנבטל את כל היום? יעקב כהן (יהדות התורה): עד השעה 13:00. עד חצות היום. יעקב ליצמן (יהדות התורה): דרך אגב, כן. היו"ר דליה איציק: בכל זאת, הפעם לא נקשיב לך וזה יהיה בשעה 14:00. יעקב ליצמן (יהדות התורה): גברתי, אני חושב – – – היו"ר דליה איציק: בכל זאת, ההחלטה היא שנסיים בשעה 14:00, ביום שלישי לא נעבוד, וביום רביעי – רגיל. הסעיף הראשון על סדר-היום הוא שאילתות בעל-פה. אני מבינה שהשר מופז מחליף את השר דיכטר. אשר על כן, השר מופז מתבקש לעלות. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): הוא צריך לשאול את השאילתא קודם. היו"ר דליה איציק: אתה יודע שאני יודעת את הפרוצדורה. אני מאוד מודה לך. שאילתא מס' 166 מאת חבר הכנסת יעקב ליצמן בנושא: הנחות בתחבורה הציבורית. חבר הכנסת ליצמן, בבקשה. 166. הנחות בתחבורה הציבורית יעקב ליצמן (יהדות התורה): בעיתונות פורסם כי משנת הלימודים הבאה יממן משרד התחבורה לסטודנטים 50% מעלות הנסיעה בתחבורה הציבורית, ואילו תלמידי הישיבות לא זכאים לכך. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת ליצמן, סליחה. חבר הכנסת יעקב כאן, אתה פה? אתה כבר שנה כאן. אני מודה לך. חבר הכנסת ליצמן, אני מתנצלת. תפתח מחדש. יעקב ליצמן (יהדות התורה): בעיתונות פורסם כי משנת הלימודים הבאה יממן משרד התחבורה לסטודנטים 50% מעלות הנסיעה בתחבורה הציבורית, ואילו תלמידי הישיבות לא זכאים לכך. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מדוע תלמידי הישיבות לא יזכו להנחה זו? 3. מה ייעשה כדי למנוע את האפליה? היו"ר דליה איציק: אדוני השר, בבקשה. חברי חברי הכנסת, אלה שרוצים להירשם מתבקשים להירשם אצל המזכיר. להזכירכם, זהו מיני-דיון. שר התחבורה והבטיחות בדרכים שאול מופז: גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, ההטבות בתחבורה הציבורית לסטודנטים נבחנו בשלב ראשון כפיילוט בהיקף מצומצם. עם כניסתי לתפקיד, נפגשתי עם הארגונים המייצגים את הסטודנטים והודעתי להם, כי אם תוכח הצלחתו של הפיילוט הזה, בכוונתי להרחיבו ככל האפשר ולאפשר לכל סטודנט במדינת ישראל לנסוע בתחבורה ציבורית מוזלת, שכן מדובר הן בהטבה לסטודנט הן באינטרס שלנו להעביר משתמשים רבים ככל האפשר לתחבורה הציבורית. השותפים לפיילוט הזה היו משרד התחבורה ומשרד האוצר, וכמובן ארגוני הסטודנטים. העיקרון המנחה שלפיו נוצר שיתוף הפעולה עם משרד האוצר הוא לבחון אם ניתן, באמצעות הטבה בתחבורה הציבורית, להסיט משתמשים מרכבם הפרטי אל התחבורה הציבורית. זה אחד היעדים שהצבתי למשרד שאני אחראי עליו, ואני סבור שככל שנצליח להעביר יותר ויותר מהציבור בישראל להשתמש בתחבורה הציבורית, כן ייטב בכל המישורים – גם במישור הכלכלי, גם במישור של איכות הסביבה וגם במישור של המלחמה בתאונות הדרכים. לכן, אנחנו פונים מעת לעת לאוכלוסיות נוספות כדי להרחיב את המעגל הזה. כיעד ראשוני בחרנו את אוכלוסיית הסטודנטים, אשר מה שמאפיין אותה הוא העלייה התלולה בשימוש ברכב פרטי במהלך תקופת הלימודים. נוסף על כך, מדובר באוכלוסייה שזקוקה להטבה הזאת, שכן מוטל עליהם עול כלכלי הן של קיום עצמאי והן של תשלום שכר לימוד לא מבוטל. מעבר לכך, אני אישית מאמין בהשכלה הגבוהה, ואני חושב שמדינת ישראל צריכה לסייע לאוכלוסיית הסטודנטים. אני גם מאמין שהסיוע לסטודנטים והרחבת ההשכלה האקדמית במדינת ישראל הם אינטרס לאומי מהמעלה הראשונה, ועל כן זה משקל נוסף לכיוון שבו אנחנו פועלים. היו"ר דליה איציק: חברת הכנסת סופה לנדבר, עד פה שומעים אותך. שר התחבורה והבטיחות בדרכים שאול מופז: הייתי מוסיף ואומר שהעיקרון הנוסף היה שמדובר בהטבה שאיננה מזדמנת, אלא בהטבה שמבטאת מחויבות לטווח חצי-שנתי או שנתי של המשתמש. עד השלב הזה הפיילוט חל בשלושה מרחבים עיקריים בארץ – בירושלים, בחיפה ובתל-אביב. לאחר שקיבלנו את הממצאים לפני כחודש, נפגשתי עם יושבי-ראש אגודת הסטודנטים, ומסתבר שהשימוש בתחבורה הציבורית בשנה האחרונה, בתקופת הפיילוט, הוא עצום. הגידול בשימוש בתחבורה הציבורית הוא עצום והוא עומד על 300%, כלומר פי-שלושה ממה שהיה נהוג קודם. מובן שאתם מכירים את היקף האוכלוסייה הזאת. מדובר ב-250,000 סטודנטים במדינת ישראל, ומסדר-גודל של כ-10,000 זה מגיע ל-30,000 ויותר. עכשיו אנחנו רוצים להרחיב את הפיילוט הזה לכל הארץ ולשים את הדגש בשיווק של כרטיסי נסיעה לסטודנט על-ידי התאחדות הסטודנטים. לאחר שנסיים את השלב הזה בפיילוט, נבחן שוב את הנתונים ונשקול את ההרחבה של הפיילוט לאוכלוסיות אחרות. אני רוצה להדגיש שאין פה שום אלמנט של אפליה, שכן בקרב הסטודנטים יש סטודנטים חילונים וסטודנטים דתיים ואחרים, כך שזה נוגע לכל מי שלומד בבתי-האולפנה במדינת ישראל. זה נכון גם למגזרים האחרים. כל מי שלומד בבתי-האולפנה במדינת ישראל והוא סטודנט, רשאי להשתמש, או להיפך – אנחנו מוכנים לסייע לו כדי שישתמש בתחבורה הציבורית. לגבי השאילתא בעניין בני הישיבות, אני רוצה לומר לידידי חבר הכנסת ליצמן, שאני רואה במגזר החרדי מגזר בעל משקל רציני מאוד בכל נושא התחבורה הציבורית במדינת ישראל, הן מבחינת היקף השימוש הן מבחינת תדירותו. אני רוצה להזכיר שלפני כשנה פנו אלי וקיימנו יום עיון מיוחד כיצד אנחנו משפרים את התחבורה הציבורית בקרב האוכלוסייה הזאת, שכן זו אוכלוסייה שמתוקף אורחות החיים שלה משתמשת יותר בתחבורה הציבורית, ושיפרנו את זה בהרבה מאוד מובנים. אני חושב שהסוגיה שעלתה כאן לגבי האוכלוסייה של תלמידי הישיבות היא כיוון נכון מאוד. זה עלה גם בשיחות במשרד בנוגע להרחבה לאוכלוסיות נוספות. לאחר שיובאו בפנינו ממצאי ההרחבה לגבי הסטודנטים, אנחנו נהיה מוכנים להיכנס לפיילוט בקרב אוכלוסיות נוספות, לרבות האוכלוסייה של תלמידי הישיבות. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת ליצמן, יש לך שאלה נוספת? בבקשה. לאחר מכן – חברי הכנסת יעקב כהן ואלכס מילר. יעקב ליצמן (יהדות התורה): אדוני השר, תודה. אני רוצה להדגיש שכוונתי לא היתה להוריד שום דבר מהסטודנטים, שאני מכבד, ואני חושב: למה לא לתת להם את ההנחות האלה? האם אדוני לא חושב שהיות שתלמידי הישיבות הם במעמד הסוציו-אקונומי הנמוך, ובדרך כלל מדובר במשפחות ברוכות ילדים – האם הם לא נמצאים ברף העליון? האם לא מגיעה גם להם תוכנית פיילוט שווה לפחות כמו של הסטודנטים בשלב הראשון? היו"ר דליה איציק: אדוני השר ימתין. אנחנו נחכה לחבר הכנסת יעקב כהן שיאסוף את השאלות. אחריו – חבר הכנסת אלכס מילר. אדוני, בבקשה. יעקב כהן (יהדות התורה): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, אני שמח לשמוע מהשר שחושבים להרחיב את מעגל הנתמכים, ואני חושב שזה דבר מבורך וחשוב. מה שהייתי רוצה לשאול: כידוע, אנחנו רואים בצדי הדרכים את הנוער – נוער דתי, חילוני, בני ישיבות וסטודנטים – שמחכים לטרמפים. אני חושב שהתופעה הזאת היא שלילית. כבר היו לזה תוצאות הרות אסון. אנחנו צריכים למנוע את זה. אני חושב שכל פעולה מהירה היא מבורכת, חשובה ונחוצה. רציתי לשאול את אדוני השר, כיוון שאני שומע שהוא חושב להרחיב את המעגל, מתי נראה את זה ובאיזה תאריך. כל יום קודם הוא חשוב מאוד. תודה. היו"ר דליה איציק: אדוני, תודה. חבר הכנסת מילר, בבקשה. אלכס מילר (ישראל ביתנו): כבוד השר, אני מברך על הפיילוט ועל היוזמה. ברצוני לשאול אם בתוכנית ההרחבה של מתן ההנחות לסטודנטים נכלל גם המוסד שנמצא באריאל. היו"ר דליה איציק: תודה. אדוני השר, בבקשה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים שאול מופז: ראשית, לגבי תלמידי הישיבות, ציינתי שאנחנו נרחיב את הפיילוט ונבחן את ההרחבה לגבי תלמידי הישיבות. לגבי העיתוי, אני מאמין שזה יהיה בתחילת 2008. אינני יכול לנקוב מועד, אבל אני יכול לומר שזה עומד על סדר-היום שלנו, ובעיקר לאחר השאילתא שעלתה כאן. אני יכול להבטיח שזה יעמוד על סדר-היום בשנת 2008 ונקבל את ההחלטות עוד בתחילת השנה. משה גפני (יהדות התורה): היה דיון בוועדת הכלכלה כבר לפני חודשים ארוכים על הנושא הזה. לא היה דיון על זה? היה דיון על זה בוועדת הכלכלה עם אנשיך ממשרד התחבורה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים שאול מופז: מה השאלה? משה גפני (יהדות התורה): – – – למה ל-2008? כבר היה דיון – – – יעקב כהן (יהדות התורה): אדוני השר, אולי לקראת שנת הלימודים החדשה תשקול. שר התחבורה והבטיחות בדרכים שאול מופז: אני מאוד זהיר בדברים שלי, ואני לא רוצה להבטיח כאן, מעל במת הכנסת, דברים שאני לא אעמוד בהם. אני מודיע כאן שלקראת תחילת 2008 נקבל את ההחלטה על הכניסה לפיילוט. את עבודת המטה נעשה במהלך החודשים הקרובים. אנא מכם, אל תציבו לפני סף שלא אוכל לעמוד בו. אינני יודע לאיזו החלטה הגיעה ועדת הכלכלה. אשמח ללמוד על זה עוד היום. אשר לאריאל, סטודנט הוא סטודנט באשר הוא, בכל מכללה, בכל מקום, לא משנה היכן הוא לומד. כל מי שיש לו תעודת סטודנט ולומד במוסד שמוכר כמוסד להשכלה גבוהה נכלל בתוכנית ההנחה בתחבורה הציבורית. היו"ר דליה איציק: אני מודה לך, אדוני השר. נעבור לשואל הבא. שאילתא מס' 157 של חבר הכנסת ניסן סלומינסקי – ישיב לך השר לביטחון פנים. 157. אי-התייצבות עבריינים מורשעים לריצוי עונשם ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, ראשית, לפני השאלה אני רוצה להודות לשר על פעילותו אתמול למניעת אלימות מיותרת בנוגע לעלייה לחומש. תודה לך בשמי ובשם האחרים. עכשיו לשאלה עצמה, שלא קשורה לעניין. פורסם כי מאות עבריינים מורשעים הנשלחים לכלא אינם מתייצבים לריצוי עונשם, ולא מתקיים מעקב סדיר אחר התייצבותם. רצוני לשאול: 1. הנכון הדבר? 2. אם כן – מה הוא מספר העבריינים שלא התייצבו לריצוי עונשם? 3. האם מתקיים מעקב אחריהם? 4. מה ייעשה לתיקון המצב הקיים? השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, שרים, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, ראשית, ראוי לציין שהפרסום של הנושא הזה שעליו הסתמכת בשאילתא מקורו בהרצאה מקצועית שנתן ראש מחלקת האסיר בשירות בתי-הסוהר בכנס של הנהלת בתי-המשפט. מטרת ההרצאה היתה להבהיר את הקושי שיוצר ממשק העבודה בין שלושת הגופים הרלוונטיים – שירות בתי-הסוהר, הנהלת בתי-המשפט ומשטרת ישראל – בכל הקשור למאסרים נדחים, והדרכים לייעול שיטת העבודה כדי לוודא שהתופעה שהצבעת עליה לא תקרה. שנים רבות נהוג שבית-המשפט מאפשר לאדם שנידון למאסר לדחות את מועד ריצוי העונש, ומנחה את השפוט להתייצב בתחנת המשטרה ובמזכירות בתי-המשפט, ומשם הוא נלקח על-ידי משטרת ישראל ומועבר לשירות בתי-הסוהר לתקופת המאסר. התופעה שהצבעת עליה אכן קיימת, ושירות בתי-הסוהר הצביע על כך. יש מאות עבריינים שהורשעו כדין אך אינם מתייצבים לריצוי עונשם בבתי-הסוהר, בין היתר בגין העובדה שמאסרם נדחה על-ידי בית-המשפט. האי-התייצבות נובעת מסדרה של סיבות. אחת הסיבות היא ששירות בתי-הסוהר לא מעודכן על-ידי מזכירות בית-המשפט אם ריצוי המאסר עוכב שוב על-ידי ערכאה שיפוטית גבוהה יותר. לכן יש חשיבות רבה מאוד לעדכון שירות בתי-הסוהר, משום שאחרת שירות בתי-הסוהר מעביר למשטרה הודעה על אי-התייצבותו של האדם שנשפט והיה אמור להתייצב. התופעה נגזרת מהעובדה שהמורשעים השפוטים מגישים ערר או בקשות דחייה לריצוי המאסר ולא מתייצבים אחרי שקיבלו אישור כחוק שלא להתייצב, אלא ששירות בתי-הסוהר לא קיבל עדכון על כך שהשפוט קיבל את האישור שלא להתייצב. יש גם סיבות אחרות – האסיר מחליט על דעת עצמו, בניגוד להחלטת בית-המשפט, שלא להתייצב לריצוי העונש. זו בעיה חמורה, ואני מניח שלכך חבר הכנסת מתכוון. לעצם העניין, בשבוע שעבר התקיימה פגישה בין שר המשפטים לביני, עם מנהל בתי-המשפט ואנשים רלוונטיים נוספים, לדון בממשק הזה, כדי למנוע בין היתר את התופעה שהצבעת עליה ותופעות נוספות בגין בעיות בהעברת הנתונים של הנהלת בתי-המשפט, לרבות גזרי-דין ואישורים של דחיות מאסר, לשירות בתי-הסוהר. הנושא הזה נקבע לפעילות דחופה של שני המשרדים בתוך המשרד לביטחון פנים – משטרת ישראל ושירות בתי-הסוהר מול הנהלת בתי-המשפט – במטרה להגיע להידברות יומיומית שוטפת, מעודכנת וחד-משמעית. הדבר ייתן מענה גם לסוגיה שחבר הכנסת סלומינסקי מעלה וגם לסדרה נוספת של בעיות שהיא לא פחותה במשמעותה. קונקרטית, בשנת 2007, מבחינת העובדות המספריות אנחנו מדברים על 564 פקודות למאסרים נדחים שהתקבלו במשטרת ישראל. התייצבו לריצוי העונש 313 איש ולא התייצבו לריצוי העונש 251, אלא שצריך לומר שה-251 נכנסים לקטגוריה שהצבעתי עליה קודם לכן. ראובן ריבלין (הליכוד): זה כמעט 40%. השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: לכן אני אומר שצריך להיזהר מלחרוץ את דינם כדין אנשים שעשו חוק לעצמם, ובגלל הבעיה שהצבעתי עליה קודם כנראה לא כל ה-251 עונים על הקטגוריה הזאת. בכל מקרה, נוהל העבודה המשותף לשלושת הארגונים – הנהלת בתי-המשפט, שירות בתי-הסוהר ומשטרת ישראל – קובע שמזמן שאסיר מיועד אינו מתייצב, מזכירות בית-המשפט מחויבת להודיע על כך למשטרת ישראל. שירות בתי-הסוהר משריין מקום לאותו אסיר, וכשהוא לא מתייצב, שירות בתי-הסוהר מדווח למשטרה, והיא מתחילה בפעילות לאתר את העבריין לכאורה. אני אומר לכאורה מפני שעד שלא מגיעים אליו היום, בפרוצדורה הקיימת, לא יודעים שהאיש באמת לא התייצב על דעת עצמו. לצערי, בחלק מהמקרים שמגיעים אל ה"עבריין" – – – אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): הוא עבריין. השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: אני לא רוצה לגרום עוול לאותו אדם שאמרתי שלכאורה הוא עבריין. כשמגיעים אליו מסתבר שמועד הריצוי – רק שבהעדר עדכון בזמן – – – אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): הוא עדיין עבריין. השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: אני לא מדבר על המובן הפלילי של המלה. אני לא עד כדי כך מתוחכם. לעניין האי-התייצבות לריצוי העונש מסתבר בלא מעט מקרים שהוא לא עבריין. הפינה הזאת בעייתית, ואני חושב שהעובדה ששירות בתי-הסוהר התריע עליה והציף אותה וחברי כנסת נוספים הצביעו עליה לא נעלמה גם מעינינו. אנחנו מבינים שזו לא כוונת המחוקק במדינת ישראל, זו לא כוונת בית-המשפט במדינת ישראל, ולכן הסוגיה תיפתר. לצערי, זו בעיה פרוצדורלית, אבל מעבר לה יש בעיה יותר עמוקה ואנחנו מחויבים לתקן זאת בזמן קצר. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני השר, מנתונים שיש בידי – מאוגוסט שנה שעברה ועד עכשיו, 605 מורשעים ערעורם נדחה, ומתוכם 488 לא התייצבו לאחר שערעורם נדחה; 80% מהמורשעים לא מתייצבים. המורשעים והנדחים כבר בערעור, לרבות הדוגמה של זה שאני לא אומר את שמו, שערעורו נדחה בבית-המשפט העליון. הוא הסתובב חופשי, ובמקרה חצי שנה לאחר מכן הוא נתפס על נהיגה פרועה, ואז התברר שהוא היה צריך לשבת מזמן בבית-סוהר. אף אחד אפילו לא ידע. זאת אומרת, 80% מאלה שערעורם נדחה לא מתייצבים. הבעיה היא שזה מופץ בין כל אלה, והם אומרים לכל אחד שהורשע: חכה, יש לך הזדמנות, ערער, ואחרי זה יש לך הזדמנות להתחמק מהעניין. זה מופץ בין כולם וזו תופעה קשה ואפילו נוראה. היום צריך למצוא את הפתרון, ולא שתהיה עוד ועדה ועוד ועדה, ובינתיים אנשים יודעים שהם יכולים לעבור עבירה, להיות מורשעים ובכל זאת לא לשבת בבית-סוהר ולהסתובב חופשי. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. חבר הכנסת אופיר פינס. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): תודה, גברתי היושבת-ראש. האמת היא שהנתונים כאן, שחבר הכנסת סלומינסקי הביא, ואתה חשפת, הם מדהימים. קשה מאוד לעכל אותם. מה שאתה אומר זה בעצם שאנשים שהורשעו בדין וצריכים לרצות את עונשם בבית-סוהר, לא עושים את זה, ובהיקפים גדולים. לא טעות פה ושם – 251 איש, לפי טענתך. זה מספר מאוד מאוד גדול. השאלה שאני רוצה לשאול אותך: מה דינם של אלה שבאמת התחמקו? אתה אמרת שיש שני טיפוסים, אלה שלא באשמתם אלא באשמת חוסר התיאום בין הנהלת בתי-המשפט, שב"ס ומשטרה, ואלה שעושים דין לעצמם ובעצם הם עריקים ונפקדים וכדומה. מה דינם? הם נשפטים שוב? הם נענשים? או עוברים על זה לסדר-היום וממשיכים הלאה? היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני. בבקשה, אדוני השר. השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: ביקשת גם לשאול. היו"ר דליה איציק: אני רציתי במקרה אחר, אדוני השר, אבל אם אתה רוצה אני אשאל אותך עכשיו. תראה, אני לא רוצה להתייחס לפרשת נסיעתו של מרציאנו, אם כן הוא התגלח או לא התגלח. פנו אלי כמה חברי כנסת, אני מוכרחה לומר שאחרי חמש דקות זה כבר פתח את החדשות. יש איזו תחושה של בהילות כזאת. זה באמת מעשה לא יפה, ולא ברור לי למה הוא באמת בחר להתגלח, אבל הוא לא הנושא ולא זה העניין. העניין הוא שלעתים מאוד קרובות יש איזו תחושה, שאני אשמח אם תזים אותה, שכשמדובר באיש ציבור, אז יש מייד רצון כזה. שמעתי עורך-דין שנכח במקום וגם את רעייתו. הוא לא עשה משהו לא חוקי. הוא עשה משהו לא חוקי בנסיעה, הוא ננזף על זה וקיבל גם קנס. ההרגשה היא שגם ההתנכלות – ובטח, זה תופס כותרת, מה זה מעניין לתפוס מישהו אחר? מעבר לזה, העובדה שקצין הכנסת מבקש לדבר – כי היתה שם בעיית זיהוי, והבנתי שקצין הכנסת ביקש לדבר. קודם כול, איש שמזדהה כקצין הכנסת – המתנדב סירב לדבר אתו. זה נראה לי באמת לא בסדר. נכון שלפעמים חברי כנסת, לפעמים דמם מותר, ונכון שככה מתנפלים עליהם מדי פעם, גם כשלא מגיע להם – אני אפילו לא יודעת אם מגיע לו או לא מגיע לו. בוודאי דבר אחד לא בסדר: כשקצין הכנסת מבקש לדבר, לא נראה לי נורא שהמתנדב הזה, בכל הכבוד הראוי לו, ידבר אתו. אני אשמח מאוד אם אתה תבדוק את העניין הזה. אני מודה לך, ואני לא מצפה שתשיב לי כאן. תודה. השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: ברשותך, היושבת-ראש, אני רק אסיים את המענה על השאילתא. ראשית, הנתון שחבר הכנסת סלומינסקי הציג והנתון שאני הצגתי הם אולי המסביר הטוב ביותר את תחילת הטיפול היותר-אפקטיבי בבעיה. באוגוסט – אכן 80%, זאת היתה התופעה. הנתונים שאני הצגתי מצביעים על ירידה ל-40%. בשום פנים ואופן זה לא הפתרון, אבל זה הכיוון. אמרתי שהנושא הזה טופל אישית על-ידי שר המשפטים ועל-ידי, עם הגורמים הרלוונטיים גם בהנהלת בתי-המשפט וגם במשרד לביטחון פנים, במטרה להביא את זה לאפס אחוז פער. זה הכיוון, הסוגיה הזאת תיפתר. מדינת ישראל עשתה מבצעים יותר מורכבים מהמבצע הזה. שנית, לגבי המלה "נורא", שנאמרה כאן, על התופעה כנוראה. אני רוצה לשים את הדברים בפרופורציות. בית-המשפט קבע – לגבי כל אחד מאותם אנשים שלא סיימו את ההליך המשפטי בהובלה מיידית לבית-הכלא – שהאנשים האלה לא מסוכנים לציבור. הרי הוא שחרר אותם, אפשר להם לחזור לביתם, לערער, להסתובב בתוכנו, עד למועד שהוא החליט שמתאריך מסוים הם נכנסים לריצוי עונשם. ריצוי העונש, לא חשוב מה אורכו – חודש, שנה או כל פרק זמן שלא יהיה – הוא פרק זמן שהם ירצו בכל מקרה, בין שבתום הדחייה החוקית ובין שבתום הדחייה שהם דחו לעצמם. לשאלה מה קורה לגבי אותו אדם שעושה דין לעצמו, מה תוספת הענישה על העונש שכבר נקבע, אין לי תשובה כרגע. אני לא ערוך לשאלה הזאת, ואני מתחיב לתת את התשובה לחבר הכנסת פינס או למי שיבקש תשובה בסוגיה הזאת בשעות הקרובות, לאחר שאני אבדוק את זה עם הגורמים הרלוונטיים. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מישהו שנאשם באלימות קשה במשפחה, לרבות אלימות קשה בילדיו. הוא ערער עד העליון וערעורו נדחה. היו"ר דליה איציק: תודה, לא. השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: זה לא סותר את מה שאמרתי. בית-המשפט קבע שהאיש הזה לא מסוכן עד כדי כך שלא יתאפשר לו לחזור לביתו. הוא אפשר לו לחזור לביתו. אנחנו, כפרנסי ציבור, צריכים – לנו אין מנדט לראות – – – ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מאז דחה בית-המשפט העליון את ערעורו, הוא מסתובב חופשי. השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: זה לא סותר את מה שאמרתי. בית-המשפט קבע שהאיש הזה הוא לא מסוכן עד כדי כך שלא יתאפשר לו לחזור לביתו. הוא אפשר לו לחזור לביתו. אני אומר, אנחנו כחברי הכנסת, כפרנסי ציבור, צריכים להבין שבית-המשפט לא רואה בו סיכון, ולנו אין מנדט לראות בו סיכון מעבר למה שרואה בו בית-המשפט. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – – היו"ר דליה איציק: אני מצטערת שאני מפריעה לכם, אבל הדיון הסתיים. אני מודה לך, אדוני השר. השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: הסוגיה הנוספת שהעלתה היושבת-ראש לגבי חבר הכנסת מרציאנו: אני אמור לשבת עם מרציאנו עצמו ולשמוע את הסוגיה הזאת במקרה הפרטי הזה. אבל אני, בלא מעט מקרים שמגיעים אלי, בשום פנים ואופן לא יכול לומר שהפרסומים המהירים, לפעמים הנבזיים, לפעמים המעוותים, לצערי הרב – בפרסומים האלה אני מוצא הרבה מאוד גורמים מחוץ למשטרה עם אינטרסים שונים ומשונים. בנושא של המשטרה – – – היו"ר דליה איציק: אני יכולה להגיד לך, אדוני השר, שבלא-מעט פעמים גם אני שמעתי על חקירות של חברי כנסת, מה גם שהם חייבים ליידע. אני שומעת אותם הרבה פעמים ברדיו. אני מציעה לך גם בעניין הזה – אתה יודע, אני לא לוקחת פה צד. אני רק רוצה להגיד לך שיש הרגשה שכשמדובר באיש ציבור – כשמגיע לו, שיחטוף באבי אביו, אבל יש הרגשה של הגזמה, ואני מציעה לבדוק. אם אני טועה, תזרוק את מילותי לפח. השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: הנושא הזה, בהיבט הכולל שלו, במסגרת המדיניות שהורדה למשטרה בנושא של העברת מידע לגורמים שאינם רשאים לראות אותו – ולא חשוב אם זה מידע לגבי איש ציבור או אזרח מהשורה – הנושא הזה נמצא בתהליך מתקדם מאוד גם במשטרה, גם מול משרד המשפטים ופרקליטות המדינה, כדי לגבש את המתכונת שבה דברים שלא אמורים לצאת מהמשטרה בצורה של הדלפות אכן לא יצאו. ואם חס וחלילה יצאו, תהיה גם יכולת איתור וענישה. תודה. היו"ר דליה איציק: תודה רבה, אדוני השר. אנחנו נעבור לשר הבריאות, שישיב על שאילתא בעל-פה מס' 163 של חבר הכנסת רוברט אילטוב. שר הבריאות יתכבד לתפוס את מקומו בדוכן הנאומים וחבר הכנסת אילטוב ישאל. 163. אי-קיום הוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי על-ידי קופות-החולים רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): בחוברת זכויות מבוטחים הוכנס שינוי לעומת הניסוח בחוק, ומוצגים בה כללי החזר כספי על פניות למיון השונים מאלו המופיעים בחוק. יש בכך משום פגיעה באזרחים. רצוני לשאול: 1. האם אין פיקוח על כך? 2. כיצד בדעת השר לאכוף את הפיקוח? שר הבריאות יעקב בן-יזרי: גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, הפרסום בחוברת זכויות המבוטחים משקף את פרשנותו העקבית של משרד הבריאות, על בסיס חוק ביטוח בריאות ממלכתי משנת 1995. אין בו כל חידוש, לכאורה, פשוט הסבר החוק לאזרחי מדינת ישראל. בהתאם להחלטה במשרד הבריאות הודפסה חוברת זכויות המבוטח, כדי שידע לכלכל את מעשיו, להתמודד עם בעיות, לפרשן את הזכאויות שלו ולתת גם כתובת לאן הוא יכול לפנות אם הוא מרגיש שהוא מקופח בצורה כזאת או אחרת. חיוב הקופה בגין מכתבים רפואיים של גורמים חיצוניים, או פנימיים אפילו, שאינם אחראים כלפי הקופה, עלול לגרום לניצול לרעה של אפיק פעולה זה. אני חושב שכאן טמונה הבעיה. לא תמיד מפרשים את כל מה שכתוב, ואם צריך הסבר – יש כתובת, יש אפיקים ויש מקורות לדלות מהם את כל האינפורמציה. הדבר נותן יתרון לא הוגן למבוטחים שיש להם גישה נוחה לרופאים פרטיים, ובעיקר – עלול לגרום לשגשוג תעשייה סיטונאית של הנפקת אישורים רפואיים בתשלום או בדרך אחרת. ודאי שאין זו כוונת החוק. עם זאת, לשם זה קיימת הלשכה של תלונות הציבור, או המשרד שלנו, שמטפל בכל התלונות – ויש תלונות. ואכן, אדם אשר מרגיש את עצמו, בהתאם להסבר בחוברת, מגיש את התלונה, והמשרד שלנו מטפל בדברים כיאות, בהתאם למה שכתוב בחוק. ואם קופת-חולים זו או אחרת עברה על המחויבות שלה לפי החוק, או לא מילאה אותה, הלשכה שלנו מחייבת את קופת-החולים ליישם הלכה למעשה את החוק ככתבו וכלשונו. עם זאת, לנוכח התלונות שהגיעו – והגיעו תלונות למשרדנו, מגיעות תלונות בימים אלה – בכוונתי לקיים דיון ממצה בהנהלת משרד הבריאות. אנחנו נבדוק את הנושא עוד פעם, נלבן אותו, ואם תהיינה הבהרות, אנחנו נעשה אותן. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): אפשר לשאול שאלת הבהרה? היו"ר דליה איציק: בבקשה. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): האם החוברת לא צריכה להיות ברורה, כתובה ברור, באופן שאדם לא יצטרך לפרש זאת איך שהוא חושב, ולא כפי שהקופה חושבת? האם אתם בודקים את הדבר הזה? לדעתי, החוברת צריכה להיות ברורה עד כדי כך שלא יהיו פירושים כפולים. שר הבריאות יעקב בן-יזרי: גברתי היושבת-ראש, אני יכול לענות במשפט? היו"ר דליה איציק: בבקשה. שר הבריאות יעקב בן-יזרי: חברי הכנסת, אני חושב שזכינו, לאחר הרבה מאוד שנים של, אולי, גישוש באפלה לגבי מתן תשובות על שאלות כאלה ואחרות בתחום חוק ביטוח בריאות ממלכתי. החוברת הזאת מדריכה, נותנת הכוונה, ואם צריך לתת איזה פירוש נוסף או לפתור בעיה בזה – בשביל זה קיימת נציבות התלונות במשרד הבריאות, כדי לטפל בדברים האלה. את זאת אנחנו כן עושים, ואם יש צורך, נמשיך לעשות הלאה. תודה. היו"ר דליה איציק: אני מודה לך, אדוני השר. אנחנו נעבור לשר להגנת הסביבה, שהיה אמור להשיב על שאילתא בעל-פה של חבר הכנסת דני יתום, שהוריד אותה – או דחה אותה – ולכן אנחנו נעבור לחבר הכנסת עבאס זכור, שישאל שאילתא בעל-פה מס' 164, והשר להגנת הסביבה מתבקש לעלות כאן לבמה בינתיים, עד שחבר הכנסת זכור יתפוס את מקומו. 164. אישור הקמת מפעל מזהם עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, אני רוצה לשאול את השר להגנת הסביבה על מה שפורסם ב-13 בחודש, שמשרדך אישר הקמת מפעל מתכת בלב אוכלוסייה צפופה, אף-על-פי שלפני שלושה חודשים קבעה ועדת ערר של משרד הפנים שאין להקימו שם מחשש לזיהום מי השתייה והקרקע. רצוני לשאול: 1. האם הידיעה נכונה? 2. אם כן – איך קבע משרדך שהמפעל אינו מזהם? 3. האם הובאה בחשבון סכנה אפשרית לאוכלוסייה בעתיד? היו"ר דליה איציק: אני מודה לך. השר להגנת הסביבה גדעון עזרא: גברתי יושבת-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת עבאס זכור, אני מודה לך על השאילתא שלך. אני מוכרח לומר לפני שאני מתחיל, ראשית, שבסך הכול מדובר בדאגה משותפת, גם לכפר-כנא וגם ליישוב יהודי סמוך, בנושא של הקמת מפעל IMC. שנית, מי שרוצה ליישב את הגליל ומי שרוצה לתת פרנסה לגליל צריך גם להיות מעוניין בהקמת מפעלים בגליל, אבל את זה אני אומר ללא שום קשר לתשובה שאני הולך לתת לך עכשיו. אני רוצה להגיד לך בתחילת דברי, שהמשרד שלנו איננו מאשר הקמת מפעלים. זו סמכות של ועדות התכנון והבנייה. ועדת התכנון והבנייה המקומית, קרי של נצרת-עילית, אישרה מתן היתר בנייה למפעל IMC, למרות החלטת ועדת הערר המחוזית. המשרד להגנת הסביבה פנה אל הוועדה המחוזית וביקש את התייחסותה להחלטת הוועדה המקומית. המשרד להגנת הסביבה טוען לאורך כל הדרך כי יש לפעול על-פי חוקי התכנון והבנייה ולדאוג לשינוי ייעודי אזור התעשייה ולהכנת תוכנית מפורטת למפעל. המפעל הזה, IMC, עובד שנים רבות באזור מפרץ חיפה, במחוז חיפה. המשרד להגנת הסביבה מפקח על פעילותו, ולא היו עד היום שום בעיות סביבתיות שקשורות למפעל זה. צריך להגיד שהמפעל שם קרוב לאוכלוסייה הרבה יותר מאשר המפעל באזור ציפורית. המפעל מבקש להעתיק ולהרחיב את פעילותו לאזור התעשייה ציפורית. אנשי המקצוע במשרד בחנו את התוכניות מכל ההיבטים הסביבתיים, ונראה כי אם המפעל יקיים את האמצעים הדרושים לפי הטכנולוגיות המתקדמות ביותר, לא צפויה להיות בעיה סביבתית במפעל זה. כל האספקטים הסביבתיים נבחנו על-פי ההיסטוריה של המפעל באזור מפרץ חיפה, ועל-פי התוכניות שהוגשו למשרד להגנת הסביבה לא צפויות פליטות מזהמות מן המפעל. לכן, לא צפויה פגיעה עתידית בתושבי האזור מפעילות המפעל. יש לציין כי המשרד להגנת הסביבה אינו הגורם המאשר את הקמת המפעל, ולכן, כל זמן שלא שונה תקנון אזור התעשייה, ידיו כבולות במתן היתרים ורשיונות, והנושא נמצא עתה בבדיקה משפטית. עד כאן. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני השר. שאלה נוספת? עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): אפשר? היו"ר דליה איציק: בבקשה. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): עיריית נצרת-עילית מסרה בתגובה שהקמת המפעל אושרה על-ידי המשרד להגנת הסביבה. זה נמסר מעיריית נצרת. דבר שני – אני בעד הקמת מפעלים וגם בעד הקמת אזור תעשייה, אבל שזה לא יתנגש עם חייהם של התושבים והאוכלוסייה, ערבים ויהודים, כי זה באזור של אוכלוסייה צפופה. השר להגנת הסביבה גדעון עזרא: אני חוזר ואומר שמי שמאשר הקמת מפעלים זה ועדות התכנון והבנייה, ויש כאן השגות – בין ועדת הערר המחוזית לבין ועדה לתכנון ובנייה מקומית, והן יצטרכו לטפל בעניין. כששאלו את המשרד להגנת הסביבה אם לפי דעתנו המפעל הזה מסכן את האוכלוסייה, אמרנו: לפי דעתנו הוא איננו מסכן את האוכלוסייה. אבל אני לא אקבע במקום ועדת התכנון אם לאשר או לא לאשר. כל מה שכתוב בקטע הזה שצירפת לשאילתא – אנחנו לא מאשרים את זה. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): זאת התגובה של עיריית נצרת-עילית – שאתם אישרתם. השר להגנת הסביבה גדעון עזרא: לכן שאלת את השאילתא. אם זה היה תלוי בי, הייתי מאשר את הקמת המפעל. אבל זה לא תלוי בי, זה תלוי בוועדת התכנון והבנייה. היו"ר דליה איציק: תודה רבה. יעלה ויבוא השר יצחק כהן וישיב על שאילתא בעל-פה מס' 165 של חבר הכנסת רובי ריבלין. השר כהן, בבקשה, תפוס את מקומך. חבר הכנסת ריבלין, תמתין דקה, אני אעשה לך שקט. לא לדבר שם בצד. 165. מצבת הקייסים-הרבנים בני הקהילה האתיופית ראובן ריבלין (הליכוד): גברתי יושבת-ראש הכנסת, אדוני השר הנכבד, במסגרת החלטת הממשלה משנת 1993 אושרו כ-70 תקנים לקייסים בפריסה ארצית עבור העדה האתיופית, אולם מתוכם מכהנים בפועל 47 בלבד. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן- מדוע לא ימונו קייסים נוספים, בהתחשב בעלייה המתגברת מאתיופיה? 3. מתי ימונו 12 הקייסים הנוספים שעברו הכשרה בארץ וועדת העלייה, הקליטה והתפוצות של הכנסת הכירה בחובה למנותם בהחלטה שנתקבלה בחודש אוקטובר 2006? היו"ר דליה איציק: תרשה לי, אדוני השר, ובוודאי אני נותנת גם את ברכתך לחבר הכנסת זבולון אורלב, שחזר אלינו בריא ושלם. בבקשה, אדוני השר. השר יצחק כהן: תודה, גברתי היושבת-ראש. חברי חבר הכנסת ראובן ריבלין, בשנת 1993 התקבלה החלטת ממשלה בדבר הענקת מעמד מיוחד, קרי תקנים, לקייסים מהקהילה האתיופית. הרשימה ומספר הזכאים נקבעו באופן שמי על-ידי ועדה מיוחדת בראשות קייס הקייסים, ואושרו רק הקייסים אשר שירתו כקייסים באתיופיה. גם כבודו עמד על הנקודה הזאת. בממוצע, לכלל תושבי ישראל יש רב לכל כ-15,000 תושבים, בעוד שהקהילה האתיופית מונה כ-105,000 תושבים ולטובת צרכיה יש 69 קייסים ורבנים מקרב בני הקהילה האתיופית. זה ללא שום יחס לקהילה הוותיקה בישראל, כאשר אני חוזר ואומר שבממוצע לכל 15,000 תושבים יהודים יש רב. כבודו יחשב את היחס: 105,000 תושבים אתיופים, יש להם 69 קייסים ורבנים מקרב בני הקהילה האתיופית. זאת ועוד, במהלך השנה ומחצה האחרונה, הרשות הארצית לשירותי דת נתנה עדיפות ראשונה לטיפול שורשי בכל הקשור לבני הקהילה ולרבניה, באשר לשכרם, לנלוות ולתנאי עבודתם. כך הדבר לגבי תוספת של רבנים שאושרו על-ידי הרבנות הראשית לתת מענה על הסוגיה ההלכתית של הכרה ביהדות המועמדים להינשא. ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות של הכנסת הביעה את הסכמתה לכך שאכן יש צורך במינוי קייסים נוספים, אך הסמכות היא בידי הממשלה, והחלטתה טרם הוגשה. עד כאן, אדוני. ראובן ריבלין (הליכוד): גברתי יושבת-ראש הכנסת, אדוני השר, אני מודה לך על התשובה, אבל הייתי רוצה לפרט. יש 69 קייסים על-פי תקן, אבל היום בפועל יש 47, מהטעם הפשוט שכמה קייסים הלכו לעולמם – – – השר יצחק כהן: כבודו עמד על היחס. ראובן ריבלין (הליכוד): אני הבנתי את היחס. המינוי של 69 תקנים של קייסים בא מהצרכים של הקהילה האתיופית, אשר מנסה לפלס את דרכה בחברה – – – השר יצחק כהן: כבודו מדבר על דור המדבר? ראובן ריבלין (הליכוד): כן, על דור המדבר. כאשר ביררנו את העניין מצאנו שכ-14 קייסים משמשים בפועל ואינם משמשים באופן רשמי. זאת אומרת, אלה שהלכו לעולמם, באו במקומם מנהיגים אשר משמשים "רועים" לעדה האתיופית והם מכהנים בפועל, אם כי הם לא מכהנים באופן רשמי. אחד האנשים שמטפח ומלווה את העדה האתיופית, לתפארת מדינת ישראל ולתפארת העדה, הוא הרב הגאון עובדיה יוסף. אנחנו, בעצה אחת, למרות ההבנה להבנת העדה שצריך היום ללכת ולגדל את הרבנים מתוך העדה עצמה ולהשתלב בעדה הישראלית – שר הקליטה לשעבר, שהוא היום שר השיכון, היה בדיון שקיימנו בוועדה, והיום אנחנו רק מבקשים לראות איך אנחנו מצלמים את המצב הקיים ואומרים, על דעת העדה ומנהיגיה, שזה המצב של דור המדבר ובכך מסתיים הדבר. האם לא ניתן ללכת לקראת העדה על מנת לתת הכרה לאותם אלה המוכרים כקייסים ואשר אינם נמצאים בתקן הממשלה, עד אשר דור המדבר יחלוף ויעבור, ואנחנו בדרך הנכונה לעשות זאת? היו"ר דליה איציק: תודה, חבר הכנסת ריבלין. השר יצחק כהן: כפי שציינתי, אדוני, הרבנות הראשית ראתה את הצורך ולכן אישרה את התקנים ואישרה את הבקשה. אבל כדאי לענות על הנקודה העקרונית. ברוך השם, הקהילה הזאת הולכת ונקלטת בארץ, וגם הרבנים שמחליפים את הקייסים הם רבנים שהוכשרו, גדלו ולמדו פה וקיבלו תעודת כושר והם משמשים רבנים לכל דבר ועניין. במיוחד הצורך הוא לתת סמכות בכל מה שקשור לדיני נישואים. אני אבדוק את הבקשה של כבודו ואשמח לתת לך תשובה בכתב. ראובן ריבלין (הליכוד): – – – השר יצחק כהן: כדי שהיא תיקלט בצורה הטובה ביותר – – – ראובן ריבלין (הליכוד): אם אדוני – – – השר יצחק כהן: הוא שר השיכון, ויש להם הרבה בעיות שיכון, ואני בטוח שהוא יפתור להם אותן. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני השר. יום הערבים הבדואים בכנסת היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, אנחנו אמורים לעבור לנושא הבא, וכל פעם אני לומדת מחדש שאני לא צריכה לאשר יום מיוחד בכנסת. היינו אמורים לדבר עכשיו על יום הבדואים בכנסת. אני סברתי שיש קבוצות באוכלוסייה שמרגישות מקופחות וחשוב שהכנסת מתייחסת אליהן, והבדואים הם כאלה, והם תורמים תרומה נכבדה למדינה. אבל הנה, עיניכם הרואות שיש מספר חברי כנסת מועט, ואפילו נושאי הדברים, למעט השר בוים, אינם נמצאים כאן. אשר על כן – האם עמירה דותן כאן והאם חבר הכנסת טלב אלסאנע כאן? אם לא, אנחנו אולי נבטל את הנושא הזה בסדר-היום. אנחנו לא צריכים להמתין. חברת הכנסת עמירה דותן, אנחנו ממתינים לך. איפה חבר הכנסת טלב אלסאנע? נא לקרוא לו. מהמושב הבא, כל נושאי ימי הכנסת ישתנה לחלוטין ולא יעזרו לחצים. הביזיון הזה הרבה יותר גדול, כי אחר כך סופרים כמה חברי כנסת היו, והאוכלוסייה שאמורה להגיע לכאן היום אומרת לעצמה – ואגב, יש פה 400 ו-500 איש – הם אומרים: בסך הכול מספר חברי כנסת מצומצם כיבד אותנו. ואז הנזק גדול מן התועלת. חברת הכנסת עמירה דותן, את מתבקשת לעלות, אנחנו ממתינים לך. אנחנו לא נחכה לחבר הכנסת טלב אלסאנע. עמירה דותן (קדימה): אני גם לא רואה את האורחים. היו"ר דליה איציק: בבקשה, גברתי. עמירה דותן (קדימה): גברתי היושבת-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, אני לא רואה את האורחים שלנו, אני יודעת שהם בכנסת; ראשי המועצות הבדואיות, השיח'ים המכובדים, מנהלי משרדי הממשלה השונים שעוסקים בנושא הבדואים – באופן אישי חזרתי לנגב, מקום שבו נולדו – – – היו"ר דליה איציק: תמתיני דקה, יש פה בעיה, תני לי לפתור אותה. בבקשה, גברתי. אני מתנצלת בפנייך. עמירה דותן (קדימה): באופן אישי, חזרתי לנגב, ששם נולדו ילדי ושם היה ביתי למעלה מ-20 שנה, לפני כארבע שנים, על-פי פנייתו של ארגון אמריקני, שביקש ממני לעשות תהליך של בניית הסכמות והבנה בין ממשלת ישראל ובין הבדואים בנגב. מיותר לציין שבאותה תקופה לא הייתי חברת הכנסת. פגשתי אז בבדואים, שמדברים בקול רם על חברה שנמצאת בתהליכים של שינויים מואצים. הדור של המנהיגים, השיח'ים הכל כך מכובדים, מתחיל להעביר את שרביט ההנהגה לדור החדש, שיש בו משכילים מרשימים ביותר. נשים מתחילות להוביל שינוי, גם בחינוך, גם בתעסוקה וגם ביזמות. לפיכך – – – היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת אלסאנע, אם השרים נמצאים כאן, אני עכשיו אשנה את סדר-היום וב-13:00 אתם תהיו כאן. לא אעשה שום הפסקה עכשיו. אם אנחנו יכולים להמשיך ולדלג על הנושא הזה ולהמתין לשעה 13:00, זה אומר שאנחנו עוברים להצעות חוק לדיון מוקדם. חבר הכנסת אדלשטיין צריך להיות כאן ותקראו לשר הבריאות לכאן. תעשו את זה עכשיו. זה לא בסדר מה שקרה, ואני לא רוצה לערב את כולם. חבר הכנסת אדלשטיין פה – הצלת את מצבנו. חברת הכנסת תסלח לנו ותדבר ב-13:00. אני צריכה את שר הבריאות. חבר הכנסת יולי אדלשטיין יעלה. צריך להודיע שעוברים להצבעה, נא לצלצל. סדר-היום משתנה. אינני אוהבת את מה שקרה פה עכשיו. נא לצלצל. חברי הכנסת רואים את סדר-היום ומתייחסים אליו כך ולא יודעים שיש עכשיו הצבעה, אז נא לצלצל. הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – אישור מוקדם), התשס"ז–2007 [הצעת חוק פ/2444/17; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין) היו"ר דליה איציק: אדוני שר הבריאות, אתה מבין שאתה עולה אחר כך להשיב. אני מודה לך. בבקשה, יש לך עשר דקות. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): תודה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, רבותי השרים ושר הבריאות במיוחד – – – קריאות: – – – היו"ר דליה איציק: לא, חבר הכנסת אדלשטיין, אנחנו כולנו נקשיב לך. נא לשבת. לא לדבר. מה ההפרעות האלה שם? נא לשבת. חבר הכנסת בן-ששון, בוקר טוב לך. קראתי את המאמר שלך אתמול – – מנחם בן-ששון (קדימה): מה את אומרת – – – היו"ר דליה איציק: – – ואני אומרת שהכנסת הזאת מצוינת, וטוב שיש מי שיש לו אומץ לצאת קצת נגד הזרם, כמוך. שר האוצר רוני בר-און: אפשר להקריא את זה במליאה? היו"ר דליה איציק: אפשר להקריא את זה במליאה, כן. מנחם בן-ששון (קדימה): סך הכול 540 מלים, עם רווחים. היו"ר דליה איציק: יכול להיות. אני ארשה לך, אגב, לצלם ולחלק את המאמר. ברצינות. בבקשה. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): גברתי היושבת-ראש ואדוני היושב-ראש שמחליף אותך, חברי חברי הכנסת, אני לא אצטרך עשר דקות. אם תקשיבו במשך דקה תבינו במה מדובר. אם תבינו גם למה הממשלה מתנגדת, אני מאוד אודה לכם אם תספרו לי. אולי חבר הכנסת בן-ששון יכתוב מאמר שיסביר לי למה הממשלה מתנגדת להצעת החוק הזאת. מדובר בתיקון לחוק ביטוח בריאות, שאומר דבר מאוד פשוט, ואני מודה שאני לא המצאתי את ההצעה כי חלמתי בלילה שזה התיקון שצריך להעביר, אלא הגשתי אותה בעקבות מצבים רבים, שאני בטוח ששרים וחברי כנסת אחרים גם כן נתקלו בהם לא פעם. המצב הוא שפציינט של קופת-חולים – חבר בקופת-חולים, כפי שצריך לומר – במיוחד באזור מרוחק, נניח לצורך העניין בדימונה או בחצור-הגלילית, לא עלינו חולה במחלה שמצריכה טיפולים בבית-חולים, לפעמים גם טיפולים בתדירות גבוהה או לפרק זמן ארוך. במצב כזה, קופת-חולים רשאית היום להפנות אותו לטיפולים איפה שנוח לה. יש לה בית-חולים במרחק של 100 או 200 קילומטר מאותו יישוב פריפריאלי – אין בעיה, כל מה שהיא צריכה לעשות זה לאחר מכן ליידע את משרד הבריאות לאן נשלח חבר קופת-החולים לקבלת הטיפולים. מה שאני מבקש לשנות בתיקון שלי, אדוני שר הבריאות – תיכף נשמע את תשובתך ואת עמדתך בנושא – מה שאני מבקש לשנות זה בעצם מלה אחת או משפט אחד: במקום ליידע בדיעבד את משרד הבריאות, על קופת-חולים יהיה לקבל אישור ממשרד הבריאות להפניית חבר שלה, להפניית הפציינט, להפניית החולה, לבית-חולים זה או אחר. קרי, השיקול של קופת-חולים לא יוכל להיות שיקול נוחות או שיקול כלכלי גרידא, אלא יצטרכו גם להתחשב קצת במצב. חזקה על משרד הבריאות – ודאי שהוא יתחשב במצב הזה: לאן יש תחבורה, איזה הוא בית-החולים הקרוב ביותר שמבצע את הטיפולים האלה, מה מצבו של אותו חבר. כפי שאמרתי, ברוב המקרים מדובר במישהו, לא עלינו, שחולה במחלות כרוניות, במחלות קשות – דבר לכאורה מאוד לא פשוט. כפי שאמרתי, אדוני היושב-ראש, אני לא צריך עשר דקות, אני חושב שהסברתי את עצמי בשתי דקות. אני מאוד מקווה שגם הממשלה תוכל להסביר למה היא מתנגדת לתיקון כזה, ואולי גם תסביר אם התיקון הזה עולה משהו, ואיפה בדיוק העלות, אבל אני לא בטוח שזאת הסיבה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר אמנון כהן: תודה. בבקשה, שר הבריאות ישיב על הצעת החוק וינחה את חברי הכנסת מה עמדת הממשלה. שר הבריאות יעקב בן-יזרי: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ביום שני האחרון קיימה ועדת השרים לענייני חקיקה ואכיפת החוק ישיבה בנושא הצעת החוק בנדון, בדבר דרישת אישור מוקדם להסדרי בחירה בין נותני השירותים, קרי קופות-החולים. משרד הבריאות הביע בישיבה את תמיכתו בהצעת החוק הנדונה. למרבה הצער, אנחנו עוסקים בתחום פרוץ, שהניסיונות לשלוט בו באמצעות "הסדרה עקיפה" – כלומר, קביעת כללי פעולה ללא דרישת אישור מראש להסדרים גופם – לא השיגה את התוצאות המקוות. לא למותר לציין, כי שליטה של הקופות על היקף נותני השירותים פוגעת לא אחת בזמינותם, מאריכה את משך ההמתנה באזורים מסוימים, ויוצרת "קיצוב" שירותים שהמחוקק לא התכוון לו. כוונת המחוקק לא היתה לאפשר – באמצעות מתן הזכות לקופת-חולים להתקשר רק עם חלק מנותני השירות – יצירה של תורים מלאכותיים שאינם מתחייבים מפריסתן ומהיקפן של התשתיות הרפואיות בישראל. גם היבטים נוספים – הקשורים למרחק סביר של מקום מתן השירות, הבטחת גיוון של רשימת הספקים והבטחת יכולתו של המבוטח לפנות לספק שירות ציבורי שצבר מומחיות ייחודית לטיפול במחלתו – מצאו ביטוי חלקי בלבד בחקיקה הקיימת. מימושם מחייב לדעתנו רגולציה אקטיבית, המתבטאת באישור מוקדם של ההסדרים, ברוח המוצע בהצעת החוק. סברנו כי במסגרת הליכי החקיקה ניתן לדון בשילוב דרישת האישור המוקדם בהסדרים נוספים ומשלימים, שמטרתם הגברת נגישות המבוטחים לשירותים רפואיים תוך הפחתתם של חסמים ביורוקרטיים מיותרים. דא עקא, שוועדת השרים לחקיקה לא קיבלה את עמדתנו והחליטה להתנגד להצעת החוק. לכן, עמדתה הרשמית של הממשלה היא להתנגד להצעת החוק. תודה. היו"ר אמנון כהן: תודה. בבקשה, כבוד המציע, חבר הכנסת אדלשטיין, אם תוכל להצליח לשכנע את חברי הכנסת. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני לא יודע אם אני יכול לשכנע. אני חושב שכולם משוכנעים, אני רק רוצה לשאול אותם אם הם הבינו. בהתחלת הדברים שלי ביקשתי להבין מה ההתנגדות של הממשלה להצעת חוק זאת – עלות גבוהה, בעיה אידיאולוגית. הנה, עלה כאן שר הבריאות ואמר: משרד הבריאות תומך. אמר: המצב עגום. לאחר מכן אמר: ועדת השרים לחקיקה מתנגדת להצעת החוק הזאת. אם הבנתם – תצביעו עם עמדת הממשלה; אם אתם חושבים שמגיע לחולה מדימונה לא לנסוע לבית-החולים "תל השומר" אלא לנסוע ל"סורוקה" או ל"ברזילי" לקבל טיפול – אז תצביעו עם המציע. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: אפשר לעבור להצבעה. אני מבקש לשבת, אנחנו עוברים להצבעה ואני לא אוסיף קולות אחר כך, אז מראש אני מבקש לשבת. כל אחד שרוצה להצביע – ישב. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 24 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 33 נמנעים – 1 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – אישור מוקדם), התשס"ז–2007, נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: בעד – 24, נגד – 33, נמנע אחד. אני קובע שהצעת החוק הוסרה מסדר-היום. הצעת חוק ביטוח מידע גנטי (תיקון – עריכת בדיקה גנטית להורות), התשס"ז–2007 ["דברי הכנסת", חוב' ל"ד, עמ' 10141.] (הצעת חבר הכנסת אביגדור יצחקי) היו"ר אמנון כהן: אנחנו מדלגים על הצעת החוק הבאה. הצעת החוק שלאחר מכן: הצעת חוק ביטוח מידע גנטי (תיקון – עריכת בדיקה גנטית להורות), התשס"ז–2007, של חבר הכנסת אביגדור יצחקי. הצבעה בלבד. אביגדור יצחקי (קדימה): רק שתי מלים. אדוני היושב-ראש. אדוני שר האוצר, לאן אתה הולך? ידידי פרופסור בן-ששון הציג את החוק בשבוע שעבר במקומי, ולכן היום יש רק הצבעה. קריאה: איזה? אביגדור יצחקי (קדימה): בנושא מידע גנטי. אני מתחייב לתאם בהמשך את הצעת החוק הזאת, שבאה להסדיר הרבה מאוד דברים בצורה טובה לטובת ילדים, גם עם הממשלה וגם עם הממסד הרבני, כדי להביא לפתרון מוחלט ונכון של הדבר הזה. תודה. היו"ר אמנון כהן: אפשר להצביע. אני מבקש עוד פעם לשבת. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 54 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ביטוח מידע גנטי (תיקון – עריכת בדיקה גנטית להורות), התשס"ז–2007, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: בעד – 54, נגד – 2, נמנעים – אין. לכן הצעת החוק עברה בקריאה טרומית, והיא עוברת לוועדת המדע והטכנולוגיה להכנה לקריאה ראשונה. משה גפני (יהדות התורה): ועדת החוקה. היו"ר אמנון כהן: ועדת הכנסת תכריע. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – הגבלת משך זמן החקירה המשטרתית וטיפול התביעה בתיק החקירה עד להגשת כתב אישום), התשס"ז–2007 [הצעת חוק פ/2194/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר אמנון כהן: אנחנו ממשיכים בהצעת החוק הבאה: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – הגבלת משך זמן החקירה המשטרתית וטיפול התביעה בתיק החקירה עד להגשת כתב אישום), התשס"ז–2007, של חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק שבפניכם מכניסה למשפט הישראלי עיקרון שראוי היה שיהיה בו לפני שנים רבות. היו"ר אמנון כהן: אני מבקש מהסדרנים לעשות קצת סדר עם חברי הכנסת. אני לא שומע את מציע החוק, ובטח גם החברים לא שומעים. דב חנין (חד"ש): העיקרון הוא פשוט ומובן: כמו שחקירה משטרתית נפתחת, היא צריכה גם להסתיים, והחוק צריך לקבוע מסגרת זמן לחקירה משטרתית כדי שלא ייווצר מצב – כמו שקורה אצלנו – שחקירות משטרה רק נפתחות, אבל אזרחים רבים, רבים מדי, חיים את כל חייהם בצלם של תיקי משטרה פתוחים. לכן, הצעת החוק הזאת קובעת מערכת מאוד מאוד מידתית, שקולה, מאוזנת, של הגבלת משך זמן החקירה, והמועד הקובע לעניין משך הזמן הזה הוא יום פתיחת החקירה. אני מדגיש את העיקרון הזה מכיוון שלפעמים, במקרים רבים, המשטרה עושה תהליכים קודמים לחקירה, והם אינם נכללים במשך הזמן שבו המשטרה מוגבלת לפעול. המערכת שאנחנו מציעים היא מערכת מדורגת. בעבירה מסוג חטא משך זמן החקירה יהיה עד שישה חודשים; בעבירה מסוג עוון – עד שנה; בעבירה שדינה מאסר בין שלוש לעשר שנים – חקירה של שנתיים; בעבירה שדינה עשר שנות מאסר או יותר לא יוגבל משך החקירה. החוק קובע מנגנונים שמאפשרים חריגה ממשך הזמן הקבוע באותו עיקרון. החריגה הזאת תתאפשר לפי החלטת היועץ המשפטי לממשלה או מי שהוא הסמיך לכך. יש בה מנגנון של השלמת חקירות – משך זמן קבוע להשלמת חקירות – ואפשרות לפרקליט המחוז, בנסיבות מיוחדות, להאריך את משך הזמן שנקבע להשלמת החקירות. החוק מציע מסגרת זמנים לטיפול התביעה בחומרי משטרה שהגיעו לידיה. שוב, גם מסגרת הזמנים הזאת מדורגת לפי חומרת העבירה: בתיקים שבהם מטפל תובע משטרתי מסגרת הזמן היא תשעה חודשים; תובע מפרקליטות המדינה – עד 12 חודשים מיום סיום החקירה; ובכל האישומים לפי העבירות המנויות בתוספת הרביעית, שאלה כל העבירות הקשות, המסובכות, הבין-לאומיות, הכלכליות – 18 חודשים לטיפול התביעה הכללית בחומר החקירה שמגיע לידיה מיום סיום החקירה. עמיתי חברי הכנסת, לכולנו ברור שלחקירת משטרה יש השלכות משמעותיות על חיי הנחקר. בכוחה של החקירה לפגוע בכבודו ובשמו הטוב של החשוד, במעמדו החברתי, במקור פרנסתו ובאינטרסים ובזכויות חשובים אחרים שלו. לכן, ראוי לצמצם את משך התנהלות החקירה במטרה להפחית, עד כמה שניתן, את הפגיעה במי שמתנהלת נגדו חקירה. אני רוצה לומר שהטעם הזה, של הגנה על זכויות האזרח, הוא כמובן טעם מרכזי ביסודה של הצעת החוק הזאת, אבל הוא איננו הטעם היחיד. אנחנו חושבים ששיקולים נוספים צריכים להוביל לתמיכה בהצעת החוק הזאת. התמהמהות בחקירה ובהגשת כתבי אישום מביאה לידי פגיעה ממשית ביכולתו של בית-המשפט להגיע לחקר האמת, ולכן חוק שמגביל את זמן החקירה ואת משך טיפול התביעה בחומרי החקירה הוא גם תרומה למערכת המשפט עצמה וליכולת שלה להגיע לחקר האמת. הרי לא יכול להיות ספק שעדים אשר מתבקשים להעיד על אירועים שהתרחשו שנים רבות קודם למועד מתן העדות הם שליחים גרועים מאוד לחיפוש האמת. שיקול נוסף בתמיכה בחוק הזה קשור ליעילות אכיפת החוק. ספרות קרימינולוגית ענפה הדנה באפקטיביות מערכת אכיפת החוק כמערכת שאחת ממטרותיה היא השגת הרתעה, מלמדת שאלמנט ההרתעה נוצר בעיקר מוודאות התפיסה ומוודאות התגובה החברתית. ודאות התפיסה ומהירות התגובה נחשבות מאות שנים למשתנים החשובים והמרכזיים ביותר ביצירת הרתעה כללית, משתנים שחשיבותם גדולה יותר מאשר חומרת הסנקציה העונשית בסוף ההליך הפלילי. עמיתי חברי הכנסת, החוק הזה הוכן בסיוע עמיתים ומשפטנים מהתוכנית לזכויות בהליך הפלילי באוניברסיטת תל-אביב, ויש לו תמיכה רבה מצד אנשי המשפטים באקדמיה. החוק הזה קיבל תמיכה, כמובן, מהאגודה לזכויות האזרח ומארגוני זכויות אזרח אחרים. החוק הזה זוכה לתמיכה מהסניגוריה הציבורית, שגם היא מביעה עמדה חד-משמעית של תמיכה בחוק הזה, משיקולים רבים ומגוונים. עמיתי חברי הכנסת, אני מבין שבוועדת השרים לענייני חקיקה, שדנה בחוק, לא הושגה החלטה. השרה רוחמה אברהם-בלילא: לא נצביע עליה עכשיו כי נצטרך להצביע נגד, ואני חושבת שזה חוק טוב. תן לי אפשרות לערער על זה ונצביע עליו. דב חנין (חד"ש): אם כן, אני מסכים להצעתה של השרה המקשרת, ואתן לה את האפשרות לערער על ההחלטה. אני חושב שהחוק הזה הוא חוק ראוי. אני פונה פה אל חברי הכנסת מכל קצות הבית. אני יודע שהרבה פעמים יש ויכוחים על מערכת המשפט, ובוויכוחים האלה יש עמדות שונות בבית הזה. החוק הזה לא בא להחליש את מערכת המשפט. החוק הזה בא לחזק את מערכת המשפט, לחזק את זכויות האדם, שהן יסודה של מערכת המשפט, אבל גם לחזק את יכולתו של בית-המשפט להגיע למשפט אמת ומשפט צדק, שמושג אך ורק כאשר ההליך לא מתעכב ונמשך שנים רבות ומיותרות. לכן, אדוני היושב-ראש, בהתאם להצעה של השרה המקשרת, אני אאפשר לשרים שתומכים בחוק לערער על החלטת ועדת השרים לענייני חקיקה ולקבל תמיכת ממשלה בחוק הזה, שאני חושב שראוי שייכנס לספר החוקים במדינת ישראל. הוא יהיה תרומה גדולה ומשמעותית לזכויות האזרח במדינה הזאת, הוא יהיה תרומה גדולה ומשמעותית לזכויותיהם של הנחקרים, הוא יהיה תרומה גדולה ומשמעותית למערכת המשפט ולבתי-המשפט, והוא יהיה תרומה גדולה ומשמעותית ליכולת להגיע באמצעות החוק הפלילי להרתעה אפקטיבית של עבריינים, שידעו שהמשפטים לא יהיו בעוד דורות רבים אלא במהרה בימינו. תודה רבה, אדוני. היו"ר אמנון כהן: תודה. סוכם עם מציע החוק שתשובה והצבעה – במועד אחר. הצעת חוק שירותי הכבאות (פטור ממס לציוד כיבוי והצלה), התשס"ז–2007 [הצעת חוק פ/2495/17; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת ישראל כץ) היו"ר אמנון כהן: אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת חוק פ/2495, הצעת חוק שירותי הכבאות (פטור ממס לציוד כיבוי והצלה), התשס"ז–2007, של חבר הכנסת ישראל כץ. יעלה וינמק. בבקשה, אדוני. אביגדור יצחקי (קדימה): אדוני היושב-ראש, הערה לסדר. לא כתוב אצלנו בסדר-היום אם יש תשובת שר או אין תשובת שר. אנשים נמצאים בכוננות ולא יודעים אם צריך לחכות לתשובת השר או לא לחכות לתשובת השר. היו"ר אמנון כהן: בדרך כלל, אם סוכם שאין תשובת שר, אין תשובת שר. אביגדור יצחקי (קדימה): בדרך כלל כתוב. היו"ר אמנון כהן: גם עכשיו כתוב. אביגדור יצחקי (קדימה): לא כתוב. היו"ר אמנון כהן: אצלי כתוב. בבקשה, אדוני. ישראל כץ (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מביא כאן היום הצעת חוק שבאה לקבוע שציוד כיבוי אש – מדובר על כבאיות שנתרמות ומובאות מחוץ-לארץ, על היבוא הזה יהיה פטור ממע"מ נוסף על פטורים אחרים שיש היום. המצב הוא שתורם בארצות-הברית משקיע כ-100,000 דולר ותורם כבאית לאזורי הספר בישראל. בארצות-הברית עצמה, אדוני היושב-ראש, הוא מקבל פטור ממס על התרומה, ובמדינת ישראל הוא צריך לשלם את המע"מ בדיוק על אותה התרומה. לגבי אמבולנסים של מגן-דוד-אדום, למשל, קיים בחוק ההסדר שיש להם פטור ממע"מ, והצעת החוק באה לקבוע שגם לגבי כבאיות וציוד לכיבוי אש יהיה פטור דומה. אני רוצה להביא נתון כדי לסבר את אוזנם של חברי הכנסת. אגב, שר הפנים החדש, מאיר שטרית, כדאי שתקשיב, כי זה נוגע לאחד מתחומי האחריות החשובים שלך. היום, למשל, ממתינות במכס שלוש כבאיות שנתרמו לגליל העליון, בין השאר לעיריית קריית-שמונה, והן לא נפדות מהמכס מאחר שאין לאיגוד ערים באותו אזור כסף לשלם את המע"מ על אותן שלוש כבאיות. ידוע מצבם של איגודי מכבי-האש, ונדמה לי שיש אפילו שביתות – לא משולם שכר. אדוני שר הפנים, השרים האחרים, חברי הכנסת, איך יכול להיות שבדקות האלה מתפרסם דוח מבקר המדינה על מלחמת לבנון האחרונה, ואחד הדברים, מטבע הדברים, שהוא מתייחס אליהם הוא התפעול, התפקוד וההפעלה של כיבוי האש במלחמה הזאת. מובן שהוא מותח ביקורת חריפה גם בנושא הזה. אני חייב לציין את לוחמי כיבוי האש במדינת ישראל, שגילו תושייה ברמה האישית, והפתיעו למרות מצבם הקשה – העיכובים בשכר, ציוד שלא מושלם כראוי – ומילאו בחירוף נפש את תפקידם. איך יכול להיות שאותם לוחמי כיבוי אש לא יקבלו כבאיות שאנשים טובים תורמים מחוץ-לארץ כדי להחליף את ממשלת ישראל, שלא מספקת את אותן הכבאיות? אני חייב לומר שהכבאיות האלה הן כבאיות מדגם מוקטן, שרק באמצעותן היה אפשר להגיע במלחמה האחרונה למקומות רבים שהכבאיות הרגילות לא יכלו להגיע אליהם, והן עשו עבודה בלתי רגילה. עם איזו שאלה אנחנו ניצבים כאן, אדוני היושב-ראש? מה כוחה של הביורוקרטיה? מה כוחו של פקיד אחד ממשרד האוצר שבא לוועדת השרים ואומר: לא, זה יכול לשמש תקדים, אם יש עוד דברים מהסוג הזה? הרי הדרך הכי נוחה לבטל דברים זה להשמיע אמירות מהסוג הזה. פקיד אחד בא לוועדה, הוועדה מקבלת החלטה, חברי הכנסת והשרים מצביעים באופן אוטומטי, וכבאיות שנתרמו ועוד כבאיות שבדרך לא יוכלו לשמש למשימה חשובה ביותר של היערכות העורף. אזרחי מדינת ישראל, בייחוד באזורים שנמצאים בסיכון, אחרי כל מה שהם עברו, צריכים עכשיו להבין שהממשלה הזאת – שעל שטויות מבזבזת כסף, על דברים פוליטיים מבזבזת כסף – לא רק שהיא לא מוציאה כסף לקנות כבאיות ולהשלים – ויש צורך בדברים האלה, זה פיקוח נפש. אחרי שבא יהודי מארצות-הברית, או כל אחד – אולי גוי – ותורם כבאיות שמצילות יהודים, ערבים, אזרחים בוגרים וצעירים, באה המדינה ואומרת שהיא תרוויח גם על זה את המע"מ – – – אביגדור יצחקי (קדימה): חבר הכנסת כץ – – – ישראל כץ (הליכוד): בארצות-הברית הוא מקבל פטור, וכאן הוא צריך לשלם מע"מ. אדוני שר הפנים, איך יכול להיות שהציבור לא יאבד אמון במערכת הפוליטית? אנשים ישבו במקלטים, אנשים חוו חוויות קשות, במקרה הזה בצפון, ועכשיו הם יודעים שממתינות כבאיות, ובגלל הביורוקרטיה, חוסר הנכונות – – – אביגדור יצחקי (קדימה): זה לא בגלל הביורוקרטיה. ישראל כץ (הליכוד): כן, חבר הכנסת יצחקי. היו"ר אמנון כהן: אביגדור יצחקי רוצה להעיר הערה. ישראל כץ (הליכוד): בבקשה, תעצור את השעון. אביגדור יצחקי (קדימה): יסביר לך שר האוצר לשעבר, בנימין נתניהו: לא פורצים את העניין של פטור ממע"מ. זה דבר אסור בתכלית האיסור. ישראל כץ (הליכוד): אביגדור, אמרתי לפני שבוע, כשהבאתי הצעת חוק ברמה הלאומית, בהקשר אחר, שאנחנו לא נמצאים כאן בסמינריון, בלי לפגוע. דווקא רמת דבריך יכולה להיות גבוהה מאוד, אקדמית. היו"ר אמנון כהן: ההערה הושמעה, תודה. ישראל כץ (הליכוד): אנחנו לא עוסקים בסמינריון, ולא עוסקים כאן עכשיו בעקרונות הכלכלה הישראלית. בואו לא נשים על לוחמי כיבוי האש האלה ובואו לא נשים על האזרחים האלה, שנזקקים לזה, על הטבע ועל כל מי שנזקק לכיבוי אש, את כל העקרונות הגדולים, שאתה, חבר הכנסת יצחקי, הרי יודע כמה פעמים כופפתם אותם כאן, כשעוד ניצחת על המקהלה – – אביגדור יצחקי (קדימה): לא קרה דבר כזה בחיים. ישראל כץ (הליכוד): – – וכמה פעמים עשו שיקולים אחרים לגמרי על דברים שעלו הרבה יותר כסף, שפגעו בהרבה יותר עקרונות בכל מיני תחומים, בגלל התחייבות קואליציונית או בגלל דבר אחר – – – אביגדור יצחקי (קדימה): זה לא קשור לכסף. ישראל כץ (הליכוד): אנחנו מכירים את הנאומים המפורסמים ממפלגת העבודה – נאום הלווייתנים של חיים רמון, שסיפר איך הוא סתם את אפו והלך לתמוך בפתקים שבייגה שוחט חתם עליהם התחייבויות לכל מיני קופות-חולים, כסף פוליטי. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אתה יכול להרחיב בעניין הלווייתנים? אני כבר לא זוכר. ישראל כץ (הליכוד): זה לא כל כך חשוב. אני רק מביא את זה בתור דוגמה שאדם בכיר במפלגה הודה איך הוא הצביע בניגוד להשקפתו בעד כסף פוליטי, אפילו מושחת, עבור קופות-חולים, וכל השיטה הפוליטית שהיתה. אני יכול להביא לכאן אין-ספור דוגמאות לכל מיני עסקאות שנעשות כאן. הרי לא הגשתי את זה מטעם איזו מפלגה או כי אני עוסק בתחום הזה. פנו אלי, השתכנעתי שהנושא הוא אבסורד אחד גדול. לא אומרים למדינה: נחייב אותך בחוק להשלים את כל הציוד לכיבוי אש, אף-על-פי שגם את זה הכנסת צריכה לעשות. אומרים: אם מישהו תורם, אל תרוויחו על זה, תוותרו, אל תוציאו מהכיס. אם עכשיו תקועות שלוש כבאיות, אדוני היושב-ראש, זה לא פיקוח נפש? מה היו אומרים הרבנים על הדבר הזה? איך יכולה ממשלה להתנהל באטימות כזאת? אדוני שר הפנים, אתה אחראי לתחום הזה. אין לך כסף לשלם למכבי האש. אתה לא התחלת עם הבעיות בעצמך, ירשת אותן, אבל לא לתת להם ציוד שממתין? כדאי לקרוא מה אומר מבקר המדינה על העניין הזה היום, על אי-היערכות העורף. כדאי שלא לתרום היום, ביום כזה, תרומה מכרעת למחדל הבא. הסכומים כאן הם לא בשמים, זה 100,000 דולר לכבאית, אז תיקחו את המע"מ שנובע מדבר כזה? אני אומר עוד פעם. אמרו לי אנשים שעוסקים בתחום הזה: אנחנו מתביישים להגיד לתורמים שיוסיפו גם את הכסף עבור המע"מ, כי הם לא היו מבינים איך בארצות-הברית הם מקבלים פטור על התרומה וכאן הם צריכים לשלם מס. אז הם פונים לאיגוד ערים לכבאות שהוא ישלם את המע"מ, ואומר האיגוד: אין לנו כסף למשכורת, איך אני אשלם את המע"מ על שלוש הכבאיות ועל עשרות כבאיות שנתרמות? לכן, אדוני היושב-ראש, אני פונה בעניין פעוט – – – היו"ר אמנון כהן: זה לא רק הכבאיות. הפטור יכול לחול גם על דברים אחרים, שבאים בתרומה, נגיד. זה עלול להחטיא – – – ישראל כץ (הליכוד): אני אגיד לך מה הפחד הגדול – פקידי האוצר אומרים: אם אנחנו נאשר כאן לכיבוי האש – הרי יש חוק כזה לגבי מד"א – "יד שרה" עלולים לבקש מחר לקבל פטור ממע"מ על אמבולנסים שהם מביאים. להגיד לך משהו, אדוני היושב-ראש? בצדק הם יבקשו. למה לא לתת? למה לא לתת פטור על תרומות? אני מוכן שייכתב וייאמר "על תרומות". על ציוד שנתרם להצלת חיים המדינה לא צריכה להרוויח. זה הפחד הגדול. ולא מצאו את הנוסחה. קודם כול, חוק הוא חוק, וזה יחול על מה שמדובר בו כאן. אבל אני חושב שעל כל ציוד מציל חיים שאנשים שבאים לסייע כאן תורמים – בשדרות או בקריית-שמונה, בגליל, בנגב או בכל מקום – ודאי שצריך להיות פטור ממע"מ או מתשלומים אחרים. במקרה הזה אני מדבר על פטור ממע"מ. אני חושב, אדוני שר הפנים, וכל מי שנמצא כאן, שטוב תעשה הכנסת אם ביום הזה, שמתפרסמים בו המחדלים בטיפול בעורף, היא לא תעצים את המחדל הבא ואת האבסורד הבא, כדי שלא יצטרכו לצטט את הדברים האלה. לכן אני מבקש מהכנסת להצביע בעד החוק. היו"ר אמנון כהן: תודה. ישיב שר הפנים מאיר שטרית. בבקשה. שר הפנים מאיר שטרית: אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, על אף הסימפתיה, שלכאורה היא מובנת מאליה, שהצעתו של חבר הכנסת כץ מעוררת – מדוע לא לפטור מהמס על הכבאיות שאנשים תרמו, למה לחייב אותם במס? – אין מדובר כאן במלחמה נגד מכבי האש מסיבה כלשהי, אלא זאת באמת יריעה הרבה יותר רחבה וגדולה. כי מדוע רק מכבי אש? בהיותי שר התחבורה ניסיתי להעביר חוק שלפיו רכב משטרת התנועה יהיה פטור ממס כמו שנהוג לגבי כלי הרכב של הצבא. גם אז נשמע אותו טיעון שאני רוצה לומר עכשיו, ולכן החוק ההוא לא עבר. אומנם לכאורה בתפקידי כשר הפנים אני צריך להרגיש סימפתיה לחוק הזה, ולהגיד שהכבאיות יעלו פחות, למה לא? אבל זה הרי פותח פתח לשפע של דברים אחרים שעומדים באותה קטגוריה. אנשים יכולים לתרום תרומות שונות ומשונות, בכל מיני תחומים, ואנשים באמת תורמים: אוכל, ציוד לנזקקים, בגדים, כלי מוזיקה לתזמורות ועוד. אותו היגיון שהשמיע חבר הכנסת כץ עומד גם בבסיסם של כל אלה. גם כשאדם תורם כסף לבניית בניין, לכאורה אפשר לפטור אותו ממס ערך מוסף, כי הבניין יעלה יותר כסף בגלל המע"מ. לכן המדינה קבעה כלל לכל האורך, ואני מודיע לחבר הכנסת כץ – הכלל הזה עובר כחוט השני בכל הממשלות. גם השר נתניהו ואני, כשהיינו באוצר, קבענו את אותו כלל – שאם המדינה רוצה לסבסד תחום מסוים ולפטור אותו ממס, היא לא יכולה לעשות את זה באמצעות פטור ממע"מ, אלא לקבוע שהמדינה משלמת אותו במקומו. כך האיש יוצא פטור, המדינה משלמת תקציב ישיר ואנחנו מקבלים את התוצאה שאנחנו רוצים. לכן החליטה ועדת השרים לחקיקה להתנגד להצעת החוק הזאת. אני רק רוצה לומר לחבר הכנסת כץ: כל נושא כיבוי האש הוא באמת בעיה, כמו שאתה אומר. אני מתכוון לטפל בכל הסוגיה הזאת באופן יסודי. דוח-גינוסר, משנות ה-80, מדבר על שינוי מוחלט בכל ארגון מכבי האש. אני מתכוון לנסות ליישם את הדוח הזה ולהפוך את שירות כיבוי האש לרשות ממלכתית שתפעל בקווים אחידים ובצורה מסודרת, ולא כמו במצב הקיים היום, שבו הם תלויים ברשויות ובמצב התקציבי של הרשויות. אני מקווה לחולל בתחום הזה רפורמה רצינית, שתשפר את המצב בתחום כיבוי האש. אני מודיע לך, חבר הכנסת כץ, שבמצב הנוכחי, במלחמה, הכבאים באמת עשו מלאכת קודש. לו נפרסה המלחמה, חבר הכנסת כץ, על פני כל ישראל, לא היתה למכבי האש תשובה, ולכן אני אומר לך: אני מקווה לשנות את המצב הזה, ואני מקווה לעשות זאת בשיתוף פעולה עם האוצר ועם הממשלה, לעשות רפורמה ולשפר את המצב בתחום הזה. לכן אני מציע לחברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, להסיר את הצעת החוק מסדר-היום. היו"ר אמנון כהן: חבר הכנסת כץ רוצה להשיב. בבקשה. ישראל כץ (הליכוד): אדוני שר הפנים, התשובה היא תשובה והיא לא תשובה, כי היא לא פותרת את הבעיה. הסברת כאן את מדיניות ממשלות ישראל, ואני אומר: שלוש כבאיות ממתינות כרגע, ואיגוד ערי הצפון והגליל לכיבוי אש אינו מסוגל לשחרר אותן מהמכס כי אין לו כסף לשלם את המע"מ. עוד כבאיות נמצאות בדרך. אני חוזר ואומר: מדובר בתרומה של כ-100,000 דולר לכבאית, שתרמו גורמים מחו"ל שרוצים לסייע בהצלת חיים בכל תחומי כיבוי האש במדינת ישראל. מאחר שלא אמרת שאתה מתחייב עכשיו בשם ממשלת ישראל שהיא תעביר את הכסף הזה – אותי באמת לא כל כך מעניין ולא כל כך חשוב לי מאיפה הכסף בא, מזה שלא לוקחים אותו או מזה שנותנים אותו ולוקחים אותו לאחר מכן בדרך אחרת. אם הנושא הזה באמת היה נתפס כמו שהוא צריך להיתפס, על רקע דוח המבקר על המחדלים בעורף שמתפרסם היום, גם בתחומים האלה, של העדר ציוד – אדוני השר, גם אתה אומר: אין ציוד, אילו זה היה בכל ישראל, או במקומות נוספים, לא היה אפשר לטפל. מדובר כאן בתרומה של עשרות כבאיות, איך אפשר להסכים שהתרומה הזאת תימנע מאתנו? לכן, אם תאמר כאן בצורה מחייבת, שנתחיל בשלוש הכבאיות האלה – וגם אמבולנסים הם אותו הדבר – ועל כל מה שייתרם הממשלה מתחייבת לשלם סכום השווה למע"מ, מבחינתי החוק לא רלוונטי. אם תהיה התחייבות כזאת שלך ושל משרד האוצר, בבקשה. אבל להשאיר את זה כאן היום כך שאתם מצביעים נגד החוק, ואתם לא מציעים פתרון: כבאיות שנתרמו אינן מגיעות ליעדן, וללוחמי כיבוי האש לא יהיה במה לעשות את העבודה אם חלילה תהיה פעילות אלימה בצפון, בדרום או בכל מקום אחר. אני חושב שזה אות קלון לממשלה ולכנסת אם הכנסת, מתוך הרוטינה הקואליציונית, השגרה הקואליציונית, לא תצביע לגופו של עניין. אני מדבר אל השרים ואל חברי הכנסת, ואני קורא לכם לתמוך בהצעת החוק, אדוני, השר שטרית, לפחות בקריאה טרומית, עד לפתרון הנושא הזה. אפשר להעביר את הצעת החוק בקריאה טרומית, ואני מוכן להמתין ולראות איך הממשלה פותרת את זה באמצעים שלה, ולהתחייב שאני אמתין עד שהממשלה תעשה את זה – בתוך פרק זמן סביר. אני אשמח אם הדברים ייאמרו כאן, ומבחינתי זה גם ייתר את ההצבעה. אבל לא לתת פתרון ולמנוע הצלת חיים בגלל ביורוקרטיה וכל מיני דברים כאלה, אני חושב שזה דבר חמור. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. מי שרוצה להצביע שישב, אני לא מוסיף קולות. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 23 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 53 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק שירותי הכבאות (פטור ממס לציוד כיבוי והצלה), התשס"ז–2007, נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: בעד – 23, נגד – 53, אין נמנעים. לכן הצעת החוק שירותי הכבאות (פטור ממס לציוד כיבוי והצלה), התשס"ז–2007, הוסרה מסדר-היום. הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש רשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – הגבלת כהונת ראש רשות מקומית), התשס"ו–2006 [הצעת חוק פ/1313/17; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אריה אלדד) היו"ר אמנון כהן: אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש רשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – הגבלת כהונת ראש רשות מקומית), התשס"ו–2006, של חבר הכנסת אריה אלדד. בבקשה. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש, גברתי ורבותי השרים, חברי חברי הכנסת, השלטון המקומי בישראל נתפס, במידה רבה של צדק, כמוקד של פגיעה בטוהר המידות וכפרצה לשחיתות בשלטון הציבורי. יכול להיות שהסיבה לכך היא שבשלטון המקומי מתרכזת נקודת חיכוך בין אזרחים ובין עובדי ציבור ונבחרי ציבור. יש מעגל קטן יחסית – – – היו"ר אמנון כהן: חבר הכנסת סער, השר כהן, בבקשה. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): במעגל הקטן, יחסית, של רשות מקומית יש מספר רב של בעלי אינטרסים בעלי מנופי שליטה במשאבים, בקרקעות לבנייה, באחוזי בנייה, בהנחות או בפטור מארנונה, ברצון להשיג רישוי עסקים, ומנגד יש נבחרי ציבור שיכולים בקלות יחסית לקנות שליטה באותם מוקדי כוח, ולצערנו, רבות מהרשויות המקומיות שלנו הפכו להיות מכרה זהב לעבריינים ומוקדי שחיתות. אתמול התייצבה בשדולה של הכנסת למאבק בשחיתות קבוצת אנשים שבאו מרשות מקומית בצפון וסיפרו על ראש הרשות המקומית, שלמחרת היבחרו לתפקיד לקח הלוואות במיליונים רבים של שקלים בשוק האפור, בריבית קצוצה של 7% בחודש, מעולם לא התכוון ולא ניסה להחזיר את הריבית, את ההלוואות הוא לקח מחבריו ומקרוביו, איני יודע אם בכלל עברו כספים מיד ליד, אבל באחת הפכו המלווים – ההלוואה ניתנה כמובן בניגוד לחוק – לנושים של הרשות והיו יכולים לפרק אותה ולהפשיטה מכל נכסיה. משרד הפנים היה מודע לחומרת המעשים. זרועות הבקרה והפיקוח שיש למשרדי הממשלה ברשות לא היו קיימים למעשה, כי היועץ המשפטי של הרשות היה אחיו של ראש המועצה, מבקר הפנים שלה היה מקורב אחר שלו, וכל הקבלנים שעבדו בשירות המועצה היו ידידיו, אחיו וחבריו. משרד הפנים מינה לאותה רשות ועדת חקירה. ועדת החקירה אישרה את כל הממצאים שהבאתי לפניכם. הם ידעו לספר על ההלוואות בשוק האפור, על מינויים בלי מכרז, על עבודות שהוצאו בלא מכרז, על משכורות עתק שהוענקו למקורבים, על הנחות בארנונה ועל פטור מארנונה שהוענקו בלא כל שיקול. ועדת החקירה של משרד הפנים העלתה ממצאים מסמרי שיער באותה רשות מקומית. ארבע שנים חלפו מאז סיימה ועדת החקירה את עבודתה, ולא נעשה דבר עם ממצאיה. אתמול הגיע גם נציג משרד הפנים לשדולה, ויכולנו להבין למה. היה אפשר לנתח, למשל, את שיעור המתפקדים למפלגה מסוימת באותה רשות מקומית, את שיעור המצביעים בעבור אותה מפלגה בבחירות הארציות, שהיה קרוב לאפס, כמובן – יכולנו לדעת מי מהמתפקדים לאותה מפלגה תמך במועמד כזה או אחר בבחירות הפנימיות ומדוע נסתם הגולל על ממצאיה של ועדת החקירה באותה רשות מקומית. חברי הכנסת, הרשויות המקומיות הפכו להיות מוקד שחיתות שמקרין גם על הממשל המרכזי במדינת ישראל – גם על הבחירות הארציות. הצעת החוק שאני מניח היום לפניכם באה לקצוב את שירותו של ראש העיר לשתי קדנציות. זה לא ימנע את השחיתות, אך יש בכך עוד חסם להנצחת שלטון שבמקרים רבים נקנה באמצעים לא כשרים, ועצם שליטתו של ראש הרשות באותו מקום מנציחה את השחיתות בו. אביגדור יצחקי (קדימה): אבל אם הוא יודע שהזמן שלו קצוב השחיתות תהיה פי-שלושה; זה רק יגביר את השחיתות. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אתה אומר, למשל, שאם ראש הממשלה יודע שימיו ספורים אנחנו במצב חמור מאוד במדינה? אביגדור יצחקי (קדימה): ושאלה נוספת, יש גם אנשים טובים, למה לקצוב? אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): ודאי שיש ראשי ערים ישרים ומצוינים, שהיינו מתברכים בהמשך שליטתם בעיר. אבל כאשר הרוב המכריע אינו כזה, והפרצה הקיימת היא גדולה כל כך, וכל מי שבקיא בשלטון המקומי בישראל יודע שזוהי רעה חולה של המדינה – אז יכול להיות שלראש עיר טוב יימצא תחליף בדמות ראש עיר טוב לא פחות, אבל צריך שיהיה בידי המדינה כלי לעצור תהליך של הפיכת הרשויות המקומיות למכרה זהב לעבריינים. נדמה לי שכל מי שטוהר המידות במדינת ישראל יקר לו צריך לתמוך בהצעת החוק הזאת. הייתי מוכן, אם הממשלה היתה מוכנה, להאריך את זה לשלוש קדנציות, אבל ההתנגדות של אנשים שיש למפלגות שלהם הרבה ראשי ערים היא גורפת, הם אינם רואים את טובת השלטון המקומי, את טובת האזרחים, אלא רק את טובת המערכת הפוליטית. החוק הזה הוא חוק קלאסי של מאבק לטוהר המידות, לחסימת פרצות אדירות שיש היום במדינת ישראל. ההרגשה של מי שמכיר את החומר היא שגונבים לנו את המדינה, שעבריינים משתלטים על כל חלקה טובה והופכים אותה למכרה הזהב שלהם. אי-אפשר להמשיך לעצום את העיניים ולקוות שזה לא יפגע בנו. בסוף זה פוגע בנו. בסוף העבריינות והשחיתות מהרשות המקומית הקטנה והנידחת מדביקות את כל שאר המערכות שלנו. חברי הכנסת, רק לאחרונה – ואני יודע שזה לא דומה, כי לא מדובר בנבחר ציבור – רק לאחרונה קצבנו את כהונתו של נשיא בית-המשפט העליון; אז אפילו על נשיא בית-המשפט העליון, שאנו חלילה לא מטילים ספק בטוהר המידות שלו, אמרנו שראוי לקצוב את כהונתו. אני קורא לכם גם לתמוך בהצעת החוק הזאת ולקצוב את כהונתם של ראשי ערים לשתי קדנציות, ואני מצהיר שאם הממשלה תתמוך בהצעת החוק אתאם עמה את המשך החקיקה, ויהיה אפשר להאריך את זה לשלוש קדנציות במקרה של ראשי ערים מצטיינים, כמו שהוזכר כאן קודם. היו"ר אמנון כהן: תודה. כבוד שר הפנים ישיב. בבקשה. שר הפנים מאיר שטרית: אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מודה שההצעה של חבר הכנסת פרופסור אלדד אינה משוללת מציאות או היגיון. דיברתי אתו כשהוא הגיש את הצעת החוק ושאלתי אותו אם הוא יסכים לשלוש קדנציות במקום שתיים, והוא הסכים. אני מודה שהצגתי את העמדה שלו בוועדת השרים לחקיקה, אך לצערי נשארתי בעמדת יחיד. ראובן ריבלין (הליכוד): אבל יש דרישה מהעם שהממשלה הזאת תישאר לפחות ארבע קדנציות. שר הפנים מאיר שטרית: אני רוצה להציע לחבר הכנסת אלדד שלא לקיים היום הצבעה על החוק, אלא לקיים דיון נוסף, גם עם השרים וגם עם אחרים, ולחזור להצבעה מאוחר יותר. לא נורא אם נפסיד זמן, ואולי יהיה לזה סיכוי. אם לא, בהתאם להחלטת ועדת השרים לחקיקה אני מציע להסיר את הצעת החוק מסדר-היום. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אני מקבל את הצעתך. שר הפנים מאיר שטרית: אם אתה מסכים, לא נצביע היום. אדוני, אנחנו מסכימים לדחות את ההצבעה למועד אחר. היו"ר אמנון כהן: אתה מסכים, אדוני? אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אני מסכים. היו"ר אמנון כהן: אם אין מתנגדים, ההצבעה תתקיים במועד אחר. הצעת חוק מיגון מבני ציבור חיוניים, התשס"ז–2007 [הצעת חוק פ/2691/17; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת סילבן שלום) היו"ר אמנון כהן: אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק מיגון מבני ציבור חיוניים, התשס"ז–2007, של חבר הכנסת סילבן שלום. בבקשה, אדוני. סילבן שלום (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בשעה זו מבקר המדינה מגיש את הדוח על מוכנות העורף בזמן המלחמה בצפון בשנה שעברה. הכותרות הראשיות בעיתונים מדברות על דוח חמור, דוח חמור מאין כמוהו, ושוב, כל הצדדים מפילים את האשמה זה על זה והאזרחים נופלים בין הכיסאות. הרמטכ"ל מגבה את האלוף, לשכת ראש הממשלה תוקפת את המבקר, וכן הלאה וכן הלאה. במקום להתעסק בתוכן, במקום להתעסק בבעיה האמיתית ובשאלה איך מונעים אסון בפעם הבאה, שוב אנחנו מתעסקים בהאשמות ולא מטפלים בנושא עצמו. הצעת החוק, אדוני היושב-ראש, מדברת על הצורך למגן מוסדות ציבור בדרום ובצפון, על הצורך למגן בתי-ספר, גני-ילדים, בתי-חולים ומוסדות ציבור אחרים. בעוד פחות מחודשיים ימים, ב-1 בספטמבר, יחלו בתי-הספר וגני-הילדים לפעול. חלילה וחס שלא יקרה דבר, אבל אם יקרה, לא תוכל הממשלה להגיד: לא ידענו. היא לא תוכל להגיד: ידי לא היתה במעל, כי הכתובת רשומה על הקיר. הנסים שהתרחשו בצפון במלחמה האחרונה היו גדולים, אבל נסים לא מתרחשים תמיד, ולא לעולם חוסן. הציבור שבע הבטחות. הציבור רוצה לדעת שכאשר הוא שולח את ילדיו לבתי-הספר ולגני-הילדים, בצפון ובדרום, הם יהיו מוגנים מפני התקפה, חלילה, ומפני פגיעה ישירה של טיל, שינחת על אותו מוסד. היום התקשורת מרבה לעסוק בכך. אני רוצה לצטט את אלכס פישמן ב"ידיעות אחרונות" היום: "ברגע שיסיים היום מבקר המדינה את מסיבת העיתונאים, יפנה את גבו לתקשורת ויצא מהאולם, תתחולל סערה, ולא בגלל הדוח המקיף שהכין על היערכות העורף במלחמה האחרונה. זה יידחק לשוליים. הכול יתעסקו בדברים החשובים באמת – איך הכניס וכמה עמוק הכניס מבקר המדינה לראש הממשלה, האם זה זובור קטן או שמא זובור גדול?" שר הבינוי והשיכון זאב בוים: הוא יפנה את פניו, לא את גבו. סילבן שלום (הליכוד): ברגע שאני מביא ציטוט בשם אומרו, הבאתי גאולה לעולם. מיכאל איתן (הליכוד): הבאת גאולה ל"ידיעות אחרונות". סילבן שלום (הליכוד): בשורה התחתונה, חוץ מהאשמות לא נעשה דבר. האחריות נשארת באוויר ואין טיפול אמיתי בבעיה. אדוני היושב-ראש, תושבי הצפון היו בקו האש, ותושבי שדרות ועוטף-עזה נמצאים היום בקו האש. קו העימות הפך להיות גדול, רחב וארוך מאין כמותו. תושבי קו העימות חיים בפחד מתמיד ובאיום מתמיד. המלחמה האחרונה לא חידשה את הסכנה – הסכנה תמיד היתה שם – היא פשוט הניחה אותה מחדש על סדר-היום. שש שנים ניהלו תושבי הצפון חיים רגילים, עד שיום אחד הותקף כל אזור הצפון, בלי להבחין בין תושבים יהודים לתושבים ערבים; הטילים פגעו בכולם. כך גם תושבי שדרות, שכבר שנים החיים שלהם אינם שפויים, אינם רגילים. ילדים אינם הולכים לבתי-הספר בגלל פחד, ילדים אינם מוכנים להגיע למוסדות החינוך משום שהם בסכנת חיים, בסכנה קיומית. ואם מישהו נפגע, חלילה, ומובא לבית-חולים – גם בתי-החולים אינם ממוגנים; בית-החולים "זיו" בצפת, בית-החולים "פורייה" בטבריה, בית-החולים הממשלתי בנהרייה, בית-החולים "רמב"ם" ובתי-חולים נוספים, וגם בתי-החולים בדרום, "ברזילי" ואחרים. הצעת החוק נועדה לשים סוף למחדל הזה, ולשים סוף לפחד. אין ספק שהאיום ימשיך להתקיים, לצערי, גם לאחר המיגון, אבל אולי הרצון לנסות לנהל חיים תקינים יחזור ויבוא על מקומו ועל סיפוקו. מה הממשלה אומרת? הממשלה מתנגדת להצעת חוק שקוראת למגן את מוסדות הציבור בצפון ובדרום. הממשלה מתנגדת למגן את בתי-הספר, את גני-הילדים ואת בתי-החולים. אומרים – לא צריך חקיקה, צריך שזה יהיה בהחלטת הממשלה. אני אומר: בסדר, אין בעיה, שתהיה החלטת הממשלה, אבל היא כבר ישנה, ואין מיגון. אומרים – בג"ץ. אבל יש החלטת בג"ץ, ואין מיגון. קראתי היום שבית-החולים "זיו" בצפת נערך להגיש בג"ץ נגד הממשלה על כך שהיא אינה מעבירה תקציב למיגונו. זה בית-חולים שטיפל בחולים רבים במלחמה האחרונה. כמו רבים וטובים כאן, גם אני מקבל מדי יום פניות מאזרחים מודאגים, השואלים מה יקרה בעוד חודש וחצי, כאשר תיפתח שנת הלימודים וילדיהם יצטרכו לחזור לבתי-הספר ולגני-הילדים. אזרחים מודאגים גם מהעזיבה ההמונית את מקום מגוריהם, מכך שבתי-העסק במקום מגוריהם נסגרים. יש גבול לאבסורד; יש גבול לעצימת העיניים. למה אנחנו מחכים, אדוני היושב-ראש? האם אנו מחכים למלחמה הבאה? האם אנו מחכים ל"קסאם" הבא? האם אנו מחכים ל"קטיושה" הבאה? האם אנו מחכים לדוח הבא של מבקר המדינה על מצב העורף? אי-אפשר להמשיך לבנות את עתידנו רק על נסים. מוסדות הציבור מספקים שירותים חיוניים לאוכלוסייה, ואם הם אינם ממוגנים, הם יהיו הבטן הרכה של מדינת ישראל כאשר תהיה התקפה על המדינה מצפון או מדרום. מצב החירום הביטחוני ששרר לפני כשנה בגבולה הצפוני של מדינת ישראל ושורר היום גם בדרום, בשדרות, מעלה את הצורך החיוני, הדחוף וההכרחי למגן את מוסדות הציבור, כי הדבר הוא חובה הכרחית וחיונית לשמירת חיי אדם. אני מפציר בכם, חברי הכנסת, כל אחד מכם יהיה אחראי באופן אישי, כל שר, כל חבר מחברי הכנסת שירים את ידו נגד הצעת החוק למיגון מוסדות ציבור יהיה אחראי באופן אישי אם חלילה וחס תהיה פגיעה ישירה באותם בתי-ספר, גני-ילדים, בתי-חולים או מוסדות אחרים. כולכם יודעים שאם הצעת החוק תעבור היום בקריאה טרומית היא תהיה כחרב המתהפכת מעל ראשה של הממשלה כדי להביא לסיום תיאטרון האבסורד. גבירותי ורבותי, אנחנו חייבים להזדרז – ב-1 בספטמבר מתחילה שנת הלימודים. אני מכיר את שר האוצר זה שנים רבות, ואני יודע שגם לו חשוב למגן את מוסדות הציבור באשר הם. לצערי הרב, פעם נוספת – אולי גורמים אחרים באותם משרדי הממשלה, אולי גורמים פקידותיים – הובילו לקבלת החלטה לא נכונה. זה הזמן לקבל את ההחלטה הנכונה כממשלה. זה הזמן לקבל את ההחלטה הנכונה ככנסת, שאומרת היום: אין קואליציה, אין אופוזיציה, כי מי שיושבים בצפון ובדרום הם עם ישראל. אין דתיים וחילונים, אין יהודים וערבים, אין עשירים ועניים, כולם נמצאים באותה סכנה. לכן, האם מישהו מאתנו מסוגל להעלות בדעתו שמוסדות הציבור לא יהיו מוגנים, שיהיו חשופים לטילים שעלולים לפגוע גם פגיעה ישירה? אין כאן מאבק על קרדיט, אלא מאבק אמיתי מתוך רצון לשמור על חיי אדם. בשעה שאני מעלה את הצעת החוק כאן, מבקר המדינה נמצא במשרדה של יושבת-ראש הכנסת ומציג לפניה את דוח מבקר המדינה, דוח חמור מאין כמוהו. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר שביקשתי שהממשלה תתמוך בהצעת החוק, מתוך התחייבות שהליך החקיקה כולו ייעשה בתיאום עם משרד האוצר, בתיאום עם שר האוצר – בתיאום עם הממשלה. לצערי הרב, לא קיבלתי תשובה חיובית, ולפיכך אני פונה אל כל אחד מכם באופן אישי: כל אחד מכם יצטרך לומר את הצבעתו באופן אישי, ובכך להגיד אם הוא מוכן לסכן את חיי אזרחי ישראל, את חיי ילדי ישראל, או שמא הוא מתעלה מעל ההחלטה הקואליציונית ונותן יד למהלך נכון שיביא פתרון אמיתי לבעיות האמיתיות שעם ישראל ניצב לפניהן. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה. חברי חברי הכנסת, כבוד השר, אינך צריך להשיב כרגע. קבענו שבשעה 13:00 נציין את יום הערבים הבדואים בכנסת, כל האורחים נמצאים כאן, ומכיוון שזאת הצבעה אישית, הייתי רוצה שחברי הכנסת, לפני שיצביעו, ישמעו. מכיוון שהמציע האריך בדבריו, ומכיוון שההצבעה היא אישית – – – חיים כץ (הליכוד): אבל הנושא חשוב. היו"ר אמנון כהן: הכול חשוב, אין פה נושא אחד שהוא לא חשוב. שר הפנים מאיר שטרית: שתי דקות. היו"ר אמנון כהן: אם המציע יבקש שלא תהיה הצבעה אישית, בבקשה. חיים כץ (הליכוד): הצבעה אישית. אנחנו רוצים לראות מי מהממשלה מצביע. היו"ר אמנון כהן: בבקשה, כבוד השר. שר הפנים מאיר שטרית: אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, בהצעת החוק מוצע לחייב הקמת ממ"ד או מקלט בכל מבנה ציבור ומבנה חינוך באזור שהוכרז בו מצב מיוחד בעורף ולהטיל את האחריות לכך על שר הפנים. חובת ההתגוננות האזרחית, שבאחריותו של שר הביטחון, קובעת כבר היום כי בכל מבנה או סמוך לו יוקם מקלט שישמש את השוהים במבנה, וכי לא יינתן היתר להקים מבנה אשר אינו עומד בהוראה זו. החוק קובע גם חובה על בעל מבנה שאין בו מקלט להסדיר בעבורו מקלט על-פי הנחיות הרשות המקומית. מכאן שהצעת החוק מיותרת ואין בה צורך. אם יוחלט לתקן את הוראת החוק בעניין זה או להרחיב אותה, ראוי לעשות זאת במסגרת חוק ההתגוננות האזרחית ובסמכותו של שר הביטחון. מאחר שאין בידי שר הפנים כלים המאפשרים אכיפה של חוק מיגון ממין זה, אם יוחלט כאמור, יש כמובן לדאוג למקורות התקציביים ליישום החוק. היו"ר אמנון כהן: אני מבקש מהשרים ומחברי הכנסת לשבת, זה מפריע. השרה רוחמה אברהם. חבר הכנסת גבאי. שר הפנים מאיר שטרית: מינהל התכנון רואה חשיבות בקידום פתרונות מיגון ובהקמת מקלטים באזורים שהוכרז בהם מצב מיוחד בעורף ובאזורים אחרים. עם זאת, ההכרעה בנושא זה צריכה להיות במסגרת המדיניות וסדר העדיפויות של הממשלה מבחינה ביטחונית ומבחינה תקציבית. יובהר כי להערכתנו ברוב המקרים יש פתרונות תכנוניים מספקים למיגון, והחסם העיקרי הוא תקציבי. לאחרונה יזם מינהל התכנון, בשיתוף עם מחוז הדרום, מחוז הצפון ומחוז חיפה במשרד הפנים, כמה מהלכים שיאפשרו הוצאת היתרים וביצוע מיגון בהליך מזורז בכל מקום שהוא נדרש. אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, שרק בשנה האחרונה השקיעה המדינה בדרום, באזור שדרות ועוטף-עזה, מאות מיליוני שקלים במיגון מוסדות חינוך, מיגון מעל ומעבר לנדרש בחוק, מתוך רצון להביא לידי כך שבכל מוסד חינוכי יהיה מיגון מתאים. לכן, אדוני היושב-ראש, נראה לי שהצעת החוק מיותרת ואני מציע להסירה מסדר-היום. היו"ר אמנון כהן: אנחנו עוברים להצבעה. איפה החתימות? סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) קולט אביטל – נגד רוחמה אברהם-בלילא – נגד יולי יואל אדלשטיין – בעד יעקב אדרי – אינו נוכח יצחק אהרונוביץ – נגד אהוד אולמרט – אינו נוכח חיים אורון – אינו נוכח זבולון אורלב – אינו נוכח דוד אזולאי – נגד אריאל אטיאס – אינו נוכח עמיחי אילון – נגד רוברט אילטוב – נגד דליה איציק – אינה נוכחת אפי איתם – בעד מיכאל איתן – בעד רפי איתן – נגד אריה אלדד – בעד בנימין אלון – בעד טלב אלסאנע – בעד זאב אלקין – אינו נוכח חיים אמסלם – נגד אלי אפללו – אינו נוכח גלעד ארדן – בעד אורי אריאל – בעד זאב בוים – נגד יוסף ביילין – בעד בנימין בן-אליעזר – נגד יעקב בן-יזרי – נגד שלמה בניזרי – נגד יצחק בן-ישראל – נגד מנחם בן-ששון – אינו נוכח רוני בר-און – נגד אבישי ברוורמן – נגד שלמה ברזניץ – נגד מוחמד ברכה – בעד אליהו גבאי – בעד זהבה גלאון – אינה נוכחת אלחנן גלזר – נגד יצחק גלנטי – אינו נוכח משה גפני – בעד עמירה דותן – נגד אברהם דיכטר – נגד אברהם הירשזון – נגד שמואל הלפרט – בעד צחי הנגבי – נגד צבי הנדל – בעד יצחק הרצוג – נגד מגלי והבה – אינו נוכח אבשלום וילן – אינו נוכח מתן וילנאי – אינו נוכח יצחק וקנין – נגד נסים זאב – נגד ג'מאל זחאלקה – בעד יצחק זיו – נגד עבאס זכור – בעד נאדיה חילו – אינה נוכחת דב חנין – בעד יואל חסון – אינו נוכח ישראל חסון – נגד שי חרמש – אינו נוכח ואסל טאהא – בעד אחמד טיבי – בעד דוד טל – נגד אסתרינה טרטמן – נגד שלי יחימוביץ – נגד אביגדור יצחקי – נגד אליהו ישי – נגד דני יתום – אינו נוכח איתן כבל – נגד אמנון כהן – נגד יעקב כהן – בעד יצחק כהן – נגד רן כהן – בעד משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – בעד ישראל כץ – בעד ציפי לבני – אינה נוכחת לימור לבנת – אינה נוכחת יצחק לוי – בעד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – נגד גאלב מג'אדלה – אינו נוכח שאול מופז – נגד אברהם מיכאלי – נגד אלכס מילר – נגד סטס מיסז'ניקוב – נגד מיכאל מלכיאור – נגד יעקב מרגי – נגד שרה מרום-שלו – אינה נוכחת יורם מרציאנו – אינו נוכח משולם נהרי – נגד מיכאל נודלמן – נגד אורית נוקד – נגד סעיד נפאע – בעד בנימין נתניהו – בעד חנא סוייד – אינו נוכח מרינה סולודקין – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – בעד אפרים סנה – אינו נוכח גדעון סער – בעד גדעון עזרא – נגד אופיר פינס-פז – אינו נוכח מאיר פרוש – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח אברהים צרצור – בעד אברהם רביץ – בעד דוד רותם – נגד ראובן ריבלין – בעד חיים רמון – אינו נוכח יוסף שגאל – נגד יובל שטייניץ – בעד מאיר שטרית – נגד סילבן שלום – בעד שלום שמחון – נגד ליה שמטוב – נגד עתניאל שנלר – אינו נוכח משה שרוני – נגד רונית תירוש – נגד יולי תמיר – נגד היו"ר אמנון כהן: תוצאות ההצבעה: בעד – 34, נגד – 51. לכן הצעת החוק הוסרה מסדר-היום. ציון יום הערבים הבדואים בכנסת היו"ר אמנון כהן: אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: ציון יום הערבים הבדואים בכנסת. אני מזמין את עמיתי, סגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת אחמד טיבי, להחליף אותי. חברת הכנסת עמירה דותן, בבקשה. היו"ר אחמד טיבי: אני מבקש מהשר הרצוג ומחבר הכנסת יצחקי לשבת. השר שטרית, חבר הכנסת סער, חבר הכנסת הנדל, חבר הכנסת אורי אריאל, נא לשבת. אנחנו מתחילים בטקס לציון יום הערבים הבדואים בכנסת. חברי הכנסת, אני מבקש: א. לא לדבר בפלאפון, חבר הכנסת איתם; ב. לשבת במקום. אביגדור, אל תדבר אתו פה. השר שטרית, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. חבר הכנסת איתם, אתה עושה את זה למרות ההערה שלי. חבר הכנסת איתם, איזו חוצפה. רבותי השרים, רבותי חברי הכנסת, אנחנו מתחילים עכשיו בדיון לציון יום הערבים הבדואים בכנסת. הדיון במליאה הוא המשך הדיונים שהתחילו הבוקר בכמה מוועדות הכנסת: בוועדת הפנים והגנת הסביבה, בוועדת הכספים, בוועדת החינוך, התרבות והספורט, בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות ובוועדת החוקה, חוק ומשפט. דיון בנושא זה יתקיים גם במסגרת הצעות לסדר-היום. נוסף על כך, בשעה 15:00 יתקיים טקס מרכזי באודיטוריום, בהשתתפות יושבת-ראש הכנסת, ראש הממשלה וחבר הכנסת טלב אלסאנע. כמו כן ישתתפו ויישאו דברים שר הפנים, שר התשתיות, שר המדע והשר להגנת הסביבה. גדעון סער (הליכוד): טקס של הממשלה. היו"ר אחמד טיבי: אני רוצה להודות מעל הבמה ליושבת-ראש הכנסת חברת הכנסת דליה איציק, שנענתה מייד לפנייה ולהצעה להקדיש יום מיוחד לציבור הערבי הבדואי בנגב ולהצגת המצוקות והבעיות של הציבור היקר הזה בנוכחות חברי הכנסת והשרים. חבר הכנסת טלב אלסאנע פעל רבות כדי שהיום הזה יצליח, ואני, בשם הנשיאות, מודה לו על פעילותו הברוכה. חברת הכנסת עמירה דותן תפתח את הדיון. בבקשה, גברתי. עמירה דותן (קדימה): תודה. כבוד היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, ברוכים הבאים, נציגי הקהילה הבדואית, האזרחים הבדואים, בנגב ובגליל, ראשי המועצות הבדואים, השיח'ים, מכובדי ומכובדי העדה הבדואית. הסתכלתי קצת – חסרות לי כאן נשים בדואיות, שאני יודעת שהן חלק מהקהילה, חלק מכובד של הקהילה. אולי אני לא רואה אותן פה, מהמקום שאני עומדת בו, אבל אני בטוחה שהן נמצאות אתנו, גם אם לא בכנסת כרגע, ביום הזה. התחלתי ואמרתי קודם, כאשר התחלנו לדבר בנושא הבדואים, שחזרתי לנגב אחרי 20 שנה שגרתי שם, על-פי קריאתם של ארגונים אמריקניים, שפנו אלי לפני היותי חברת הכנסת, בהצעה לקיים דיון ולפתוח מהלך לבניית הסכמות והבנה בין ממשלת ישראל ובין הבדואים בנגב. כאשר עשיתי את זה, לפני כשלוש שנים, פגשתי קהילה – הקהילה הבדואית – שמדברת בקול רם ובצורה מאוד-מאוד בהירה על חברה בתהליכים מואצים של שינוי. דור המנהיגים שהכרתי לפני 20 ו-30 שנה, כאשר גרתי בנגב, העביר ומעביר את השרביט, במחווה מאוד מכובדת, למנהיגים צעירים, דור חדש של משכילים, אנשים פשוט מדהימים, אנשים מרשימים. נשים, שאותן הזכרתי קודם, מובילות שינוי – גם בחינוך, גם בתעסוקה, ביזמות שצריך להסיר לפניה את הכובע. לפיכך היה רק טבעי שכשנבחרתי והגעתי לכנסת ביקשתי שאחד הנושאים שיהיו בטיפולי יהיה הנושא הבדואי, ועם חברתי חברת הכנסת קולט אביטל, שהיתה יושבת-ראש השדולה הבדואית, גם בכנסת הקודמת, הקמנו את השדולה בכנסת הזאת, ובה בעצם התחלנו את הפעילות. חברי הכנסת מכל הבית הצטרפו לשדולה, והשדולה חיה, עוסקת ונמצאת, ודיוניה מתקיימים גם בכנסת וגם בשטח. בפגישה האחרונה שלנו התארחנו בשגב-שלום – ואנחנו שוב מודים על האירוח, שהיה כל כך מלבב – עסקנו בנושא החינוך, ראינו את מתקני החינוך, את בתי-הספר החדשים שנבנים במועצות מקומיות שונות בנגב, וראינו פרויקטים מאוד מיוחדים, גם בחינוך היסודי וגם בחינוך התיכון. השדולה תקיים את הדיון הבא שלה – ותתארח בלקיה – בנושא התעסוקה, וכך נייחד בכל פעם את הדיונים שלנו לנושא אחד, כדי שנוכל לעמוד מקרוב על המצב, וכך לעזור ולסייע לקהילה הבדואית, לחברים שלנו, הבדואים, להעביר את החברה הבדואית למאה – או ל-2007–2010. עמיתי הבדואים, על הבדואים בנגב אנחנו שומעים בעיקר כשמדובר על קרקע, אבל הבדואים הם לא רק קרקע; הבדואים הם חברה שתרומתה להוויה הישראלית חשובה במיוחד; אני זוכרת את חברי הבדואים מתקופת שירותי בצבא, הם היו חלק מהיחידות הכי מיוחדות ששירתתי בהן, בעיקר בפיקוד הדרום. אבל מעבר לצבא, יש בקהילה הבדואית ידע וניסיון בכל הקשור לכל מדעי המדבר – אנחנו לא עוסקים בזה יותר מדי, אבל זה ידע צבור, שיש בו המון ניסיון, בכל מה שקשור לחיים במדבר, לקימום המדבר, לחקלאות מדברית, לתעסוקה מדברית, ואני מסירה לפניהם את הכובע. מורשת ומסורת של תבונת כפיים, הרבה מאוד אמנות, בכל הצורות שלה – במוזיקה, בציור, בפיסול, וכמובן ברקמה ובאריגה. כל נושא הרפואה השבטית – כולנו הולכים היום לרופאים העוסקים ברפואה סינית, אבל אני התוודעתי לרפואה המדברית הבדואית, והלוואי שהיא תפרח ותגיע למעמד של רפואה אלטרנטיבית במדינת ישראל כמו שאנחנו נשענים על רפואה ממקומות אחרים. הרפואה השבטית המסורתית המדברית היא רפואה שאנחנו צריכים לקומם אותה ולהאדיר אותה. מול כל הייחוד של החברה הבדואית, אנחנו – אזרחי מדינת ישראל וגם כנסת ישראל – הזנחנו את החברה הזאת שנים רבות מדי, בעיקר את הנושאים שקשורים לחינוך, לחינוך משלים, לפיתוח סביבתי, וכל מה שקשור לאיכות הסביבה. אני לא רואה משחקיות ביישובים של המגזר הבדואי, אני לא רואה בריכות שחייה, אני לא רואה את כל התחום של תעסוקת הפנאי – שלא לדבר על תעסוקה בכלל. כל נושא חוקי הנישואים, ריבוי נשים, ריבוי ילדים – ראינו בבית-החולים "סורוקה" נשים צעירות, נשים שיולדות – גם היום – 20 ו-24 ילדים. זה לא בריא, זה לא טוב, ופה תרשו לי להיות שיפוטית: זה לא טוב לאף אחד מאתנו, ודאי לא לנשים ולבני המשפחה. לצד זה אני יכולה לדבר על אכיפה, גם אכיפה של תשלומי ארנונה, בתוך המועצות עצמן, וגם אכיפה אחרת, שבה המשטרה וכולנו צריכים לתת כתף כדי להביא את החברה הבדואית למצב של חברה מתוקנת ומסודרת. אני רוצה להודות לך, חבר הכנסת טלב אלסאנע, ולומר יישר כוח על היוזמה להביא את הנושא הזה בצורה כל כך מכובדת לכנסת ולייחד כל כך הרבה דיונים, ביום המיוחד הזה, לקהילה, לחברה הבדואית. אני רוצה, כמובן, להודות ליושבת-ראש הכנסת, לחברתי קולט אביטל ולחברי השדולה, שתמכו והשתתפו בכל העשייה שלנו. תודה מיוחדת לשר מאיר שטרית, שבתפקידו כשר האחראי לענייני הבדואים עד לפני כשבוע, בתקופה קצרה מאוד יצר והביא בעצם להקמת גוף מסודר, מאורגן – רשות ממלכתית למגזר הבדואי, שעליה הכריז, ואני מאוד מצפה ומקווה שחברנו השר בוים יאמץ – ומאמץ – את התוכנית הזאת. אני חושבת שנדרשת עשייה משותפת, של הכנסת, שהיא הרשות המפקחת, ושל הממשלה, שהיא הרשות המבצעת, כדי להביא את החברה הבדואית, אתנו, עם כולנו – ליצור בנגב מרקם חיים ומציאות שיהיו טובים יותר לכולנו. יישר כוח ותודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה לחברת הכנסת עמירה דותן. אפשרתי לחברת הכנסת דותן לפתוח לפני מילות הברכה לנוכחים, כי היא עלתה לדוכן לפני שעה והיתה אי-הבנה, ולכן נפנה עכשיו אל מילות הברכה. אני רוצה לקבל בברכה, בשם יושבת-ראש הכנסת, בשם הנשיאות ובשם הכנסת, את ראשי הרשויות בנגב, את הנכבדים, את השיח'ים, את פעילי העמותות העוסקות בנושא הערבים הבדואים בנגב. אנשים, נשים, אורחים יקרים, היום הזה הוא יום חשוב, אבל הוא יקבל משנה חשיבות אם יהיו לו תוצאות בשטח; אם הרשויות, השרים וחברי הכנסת ימשיכו לפעול בנושא, כדי שהתוצאות ישתקפו היטב בכל תחומי החיים של אחינו, הערבים הבדואים בנגב. (נושא דברים בשפה הערבית; להלן תרגומם לעברית: ברצוני לקבל בברכה את ראשי הרשויות המקומיות הערביות בנגב, את השיח'ים הנכבדים, את האורחים הנכבדים, את פעילי העמותות העוסקות בנושא הערבים הבדואים בנגב, גברים, נשים. ברוכים הבאים ביום זה לכנסת.) חבר הכנסת טלב אלסאנע, בבקשה. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השרים, (נושא דברים בשפה הערבית; להלן תרגומם לעברית: כבוד השיח'ים הנכבדים, ראשי וחברי הרשויות המקומיות, המוסדות והעמותות הפועלות בנגב, אחיות ואחים, נוכחים נכבדים, שלום עליכם ורחמי האל וברכותיו.) אני רוצה לומר לחברי הכנסת, שהאוכלוסייה הערבית בנגב, וגם נציגי האוכלוסייה הערבית בגליל ובמשולש, שמזדהים עם המצוקות האמיתיות, הגיעו לכאן ויושבים ביציע המיוחד וביציע הכללי כדי להשמיע זעקה אמיתית, כאב אמיתי, והם באים לא מתוך ייאוש, אלא מתוך תקווה ומתוך אמונה שהם צודקים במאבקם והכנסת כולה תתגייס כדי להבטיח שיימצא הפתרון המגיע להם והם יחיו בשוויון מלא, כשאר אזרחי מדינת ישראל. תרשו לי להודות ליושבת-ראש הכנסת הגברת דליה איציק, שנענתה בהתלהבות ליוזמתי לייחד יום בכנסת ובוועדותיה לדיון בעניינה הבוער והחשוב של האוכלוסייה הערבית בנגב, נתנה גיבוי מלא להצעה הזאת והנחתה את מזכיר הכנסת ואת ראשי הוועדות לקיים דיון – כל ועדה בתחום התמחותה. הבוקר, מהשעה 09:00 עד השעה 11:00, התקיימו דיונים בוועדות חשובות – ועדת הכספים דנה בסוגיית ראשי הרשויות ובמצוקת ראשי הרשויות; ועדת החינוך; ועדת העבודה והרווחה דנה במצוקות האבטלה והעוני; ועדת הפנים דנה בהתיישבות ובנושא היישובים הלא-מוכרים, וגם ועדת החוקה, חוק ומשפט. לדעתי, חשוב מאוד להעלות את הסוגיה החשובה הזאת על סדר-יומה של הכנסת, על סדר-יומה של הממשלה ועל סדר-יומן של ועדות הכנסת. בהזדמנות זו אני רוצה להודות לשר מאיר שטרית, שמאז נכנס לתפקידו פעל בצורה נמרצת ועניינית, ניהל הידברות וניסה לגבש תוכנית לפתרון – שעוד אדבר עליה. אני מאחל הצלחה לשר הנכנס, זאב בוים, שממשיך את דרכו. רבותי חברי הכנסת, הגיע הזמן לפתוח את שערי הכנסת וגם את שערי המדינה לפני אזרחי המדינה הערבים, לחבק אותם, לנהוג בהם בשוויון מלא, על בסיס אזרחות שווה, כי המשך הריסת הבתים, ריסוס היבולים, החרמת העדרים, פינוי וריכוז תושבים ביישובים כושלים, המשך הנחשלות והשוליות, תחושות הקיפוח והאפליה, וההרגשה שמצד אחד יש בנגב אזרחים שיש להם הכול ומצד שני יש אזרחים שאין להם כלום – אזרחים שיש להם בריכה ליד הבית ואזרחים שאין להם מי שתייה. חוסר הוודאות לגבי הדבר הבסיסי ביותר, שאדם יצא לעבודה, יחזור לביתו וימצא אותו עומד על תלו. כל זה עלול ליצור לא רק בעיה חברתית, אלא במרוצת הזמן, ועם הצטברות הכעסים, זה עלול להפוך לבעיה ביטחונית, ואז הטיפול יהיה יקר יותר ואפקטיבי פחות. ועדת-אור, אשר קמה בעקבות אירועי אוקטובר 2000, קבעה כי המדינה חייבת לפעול בהקדם, ובאופן נחרץ, להשגת שוויון מלא לאזרחי המדינה הערבים, ובמעורבות אישית של ראש הממשלה. בהמשך נאמר כי הטיפול הממשלתי במגזר הערבי התאפיין – רובו – בהזנחה ובקיפוח. הממסד לא גילה רגישות מספקת לצורכי המגזר הערבי ולא פעל די כדי להקצות ממשאבי המדינה באופן שוויוני גם למגזר זה. המדינה לא עשתה די ולא התאמצה די כדי להקנות שוויון לאזרחיה הערבים ולהסיר את תופעת האפליה והקיפוח. בפרק הסיכום נאמר: תשומת לב מיוחדת יש להפנות לתנאי חייהם ומצוקתם של הבדואים. אין עוד מקום להתעלמות מנושא זה או לדחיקתו לשוליים. רבותי, לא רוצים להגיע בנגב לאירועים אשר הובילו להקמת ועדת-אור, ואסור להמתין לוועדת-אור שנייה כדי לפעול להסרת כתם האפליה והקיפוח של התושבים הבדואים. רבותי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אני מאמין שלא אנחנו הבעיה, כפי שמנסים להציג אותנו – לא שיש בעיה בנגב, אלא שהבדואים הם בעיה. אנחנו לא הבעיה, אלא אנחנו סובלים מבעיה. אנחנו לא התוקפן, כפי שמנסים להציג אותנו באמצעי התקשורת מדי יום ביומו; אנחנו לא פולשים, לא מסיגים גבול, אלא, לאמיתו של דבר, אנחנו הקורבן. בחלוף 60 שנה מקום המדינה ועד היום, ל-60,000 תושבים אין כתובת ואין קורת-גג. אנחנו תופסים מקום לא כל כך מכובד או מחמיא – אומרים תמיד שמקום ראשון הוא מקום טוב, אבל אנחנו תופסים את המקום הראשון באבטלה ובעוני, ואין יישוב שמתחרה ביישובים שקמו לאחרונה, אלה שנקראים "יישובי הקבע" – מקום ראשון בנשירה מבתי-הספר ומקום אחרון בהישגים בבחינות הבגרות. אדוני היושב-ראש, כל הנתונים האלה – האבטלה, העוני והיישובים הלא-מוכרים – אינם גזירה מהשמים. זה לא שפתאום היישובים הלא-מוכרים הם רק אצל הבדואים, ואין אף יישוב לא מוכר אחד בקרב האוכלוסייה היהודית. זה תוצאה של מדיניות, כי אפילו אם התושב הערבי בנגב רוצה לקבל היתר בנייה, הוא לא יכול לקבל, כי גורמי התכנון לא דאגו לתכנן תוכניות מיתאר. מצד שני באים בטענות לאוכלוסייה הערבית. הרשויות לא מילאו את תפקידן, גורמי התכנון התרשלו בתפקידם, והאוכלוסייה הערבית משלמת את המחיר. יש כאן שימוש פוליטי בחוק התכנון והבנייה. החוק נקרא "חוק התכנון והבנייה", אבל בנגב אין תכנון ולא מאפשרים בנייה. משתמשים בחוק לצורכי עקירה והריסה. משתמשים בחוק על-ידי המינהלת, שהיא הגורם שאחראי למינהל, שמחליט איפה להרוס ומתי להרוס, כי אחת הבעיות האמיתיות, שאני חושב שהשר שטרית שם אליהן לב, היא שמינו את המינהל כדי שיהיה אחראי למתן טיפול לאוכלוסייה הערבית. מה קשור המינהל? איפה יש דבר כזה ביישוב אחד במדינה? המינהל אחראי להקמת בתי-ספר, או שהמינהל אחראי לקווי מים, מה זה קשור? לעניין הקרקעות, מי מייצג את המדינה? המינהל. אז הגורם שיש לנו סכסוך אתו הוא הגורם שאמור לתת שירות לאוכלוסייה הערבית. כל השירות נגזר מתפיסה אחת של המינהל – איך לשנות, איך לתפוס קרקעות של הבדואים. וזה מה שגרם לכישלון החרוץ. צריך לשים קץ למדיניות הזאת. אנחנו אזרחים, וצריך לנהוג בנו כמו בשאר אזרחי המדינה. אנחנו לא מבקשים יותר, אבל לא נסתפק בפחות. רבותי, שאל אותי אחד הילדים משבט אל-עזאזמה, שמתגורר ליד רחמה, שהעבירו אותו ב-1952, בצו של המושל הצבאי – הם לא עברו אתמול, והם מתגוררים ליד ירוחם מאז ועד היום, 1,600 נפשות – מדוע הורסים לו את הבית? מדוע לא מכירים ביישוב שלו? אם לא היו שבט אל-עזאזמה ליד ירוחם, אם היו יהודים, האם גם אז היה המצב אותו דבר? האם לא היו מכירים ביישוב הזה? האם לא היו מאפשרים לתושביו קורת-גג? את אותה השאלה שואלים את עצמם הילדים בשאר היישובים הלא-מוכרים. באל-סירה קיבלו לאחרונה צווי פינוי. ב-1982, עקב הסכם השלום עם מצרים, הפקיעו את האדמות שלהם. היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת גבאי. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): לכן, גם בהסכם השלום מנצלים להפקעת אדמות של הבדואים, וגם היום אחרי שהפקיעו מה שהפקיעו באים ומוציאים צווי פינוי ל-70 משפחות. אבל הבעיה היותר גדולה היא שאפילו פתרון לאן ילכו הם לא נותנים. לאחרונה, כולנו היינו עדים להריסת בתים ביישוב אום-אל-חיראן. מה שקרה שם הוא, שנוסף על הריסת הבתים החרימו, רבותי, אפילו את החלב של הילדים, את הספרים של הילדים שלמחרת היו אמורים ללכת לבית-הספר. איזו מדיניות? מה התוצאות שלה? איזה הישג יש למדינה כאשר לאחר שנהרסו הבתים, נשארו התושבים במקום. את המדיניות הזאת שגורמת נזק גם לתושבים הערבים בנגב, גם למדינה, כולנו צריכים לשנות, כי זה לטובת המדינה אבל גם לטובת הדו-קיום האמיתי בתוך הנגב. רבותי, כולנו יודעים שעל-פי מחקרים המדינה משקיעה בכל תלמיד 20,000 שקל בשנה, אבל המדינה משקיעה בכל אסיר 200,000 שקל בשנה. המדיניות של הממשלות בכל הנוגע למערכת החינוך בנגב גורמת לתופעות קשות מאוד. יש נשירה. אנחנו יודעים שתלמיד שנושר, מהר מאוד מגיע לבית-סוהר. במקום שהיא תשקיע בו 20,000 שקל, היא תשקיע בו אחר כך 200,000 שקל. הגיע הזמן לשים את החינוך בנגב ראשון בסולם העדיפויות: להשקיע בבתי-ספר ולחבר את בתי-הספר לכבישי גישה ולחשמל. היו"ר אחמד טיבי: נא לשאוף לסיום. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): רבותי, יש יישוב אחד שאיננו מחובר לכביש גישה או לחשמל? למה מענישים את התלמידים שלומדים באותם יישובים? אני יודע שהממשלה דנה היום בתקציב. אדוני השר מאיר שטרית, לשום הבטחה לא תהיה משמעות אם לא תגובה תקציבית ואם לא ישקיעו בפיתוח אזורי תעשייה ותעסוקה. מקימים יישובים – אין תעסוקה. הרי הבדואים כל החיים שלהם הם חקלאים. מה מכסת המים לחקלאות לאוכלוסייה הערבית בנגב? – אפס. מה תקציב פיתוח תשתית חקלאית? – אפס. מה תקציב פיתוח תשתית תיירותית? – אין. כמה אזורי תעשייה? – אין. כמה אזורי מסחר? – אין. אחר כך באים בטענות לראשי הרשויות איך הם יכולים להתנהל כאשר אין הכנסה. אוכלוסייה חלשה וענייה? – גם לראשי הרשויות אין מקורות הכנסה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): זו אחריות המדינה וזה בידינו. לסיכום, אני מבקש שכולנו נתאחד סביב הקריאה להפסיק את הריסת הבתים כל עוד אין פתרון מוסכם. הממשלה יודעת לפתור בעיות. אדוני היושב-ראש, רק לאחרונה, ביום ראשון, היתה דוגמה איך היא יכולה לפתור בעיות, וגם קיבלנו דוגמאות קודמות. ממשלת רבין זיכרונו לברכה פתרה את בעיית היישובים הלא-מוכרים בצפון בהחלטה אחת – חבר הכנסת מיכאל איתן זוכר זאת – וזה ביישובים שלא היו גדולים כל כך אלא קטנים מאוד. המדינה יכלה לקלוט 1.2 מיליון עולים חדשים מברית-המועצות, וזה עניין של רצון. ביום ראשון היא קיבלה החלטה איך להסדיר התיישבות של מתיישב בודד. היא לא קבעה הרבה ועדות ולא סיבכה את החיים. היו"ר אחמד טיבי: נא לסיים. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): היא קבעה שמוקמת ועדה בין-משרדית בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה להסדיר מעמד של התיישבות של מתיישבים בודדים. שורה אחת, אבל היא פתרה את הבעיה. העניין הוא עניין של רצון. אנחנו באים בשם כל הנציגים שנמצאים פה להשמיע את הקריאה. תצטרפו למאבק הצודק. זה מאבק על פניה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית. מי שמדבר על דמוקרטיה לא יכול לקבל שלילד בדואי לא יהיה בית-ספר או קורת-גג. שוויון צריך להיות מנת חלקם של כולם, ואסור להרוס בית של תושב ולהשאיר אותו ללא פתרון. אני מודה לכולכם. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת בנימין נתניהו, יושב-ראש האופוזיציה, בבקשה. אדוני, חמש דקות. בנימין נתניהו (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת וחברינו האורחים שמכבדים אותנו ואנחנו מכבדים אתכם, אתמול אנחנו ציינו את יום ז'בוטינסקי. ז'בוטינסקי היה מנהיג ציוני דגול שאמר: שם ירווה לו – כלומר במדינה שלנו – באושר בן נצרת, בן ערב ובני. אנחנו לא יכולים להגיד שהחזון הזה התממש. הוא אמר "אושר", באל"ף, אבל אני מרשה לעצמי להגיד, גם בעי"ן. קריאה: שפע ואושר. בנימין נתניהו (הליכוד): שפע ואושר. עוד יותר טוב. אני מודה לך, הז'בוטינסקאי השר זאב בוים. לא באל"ף ולא בעי"ן. אי-אפשר להגיד את זה לגבי הציבור הבדואי, ואני אומר את זה ביושר. הרבה ליקויים נתגלו במהלך השנים בטיפול של המדינה במגזר הבדואי, אבל אני רוצה לגעת בשני נושאים שבעיני הם קרדינליים כדי לתקן את המצב הזה; אני חייב להגיד את זה בצורה הישירה, הבוטה והישרה ביותר שאני יכול. תחום אחד מוסכם על כולנו, וזה תחום החינוך. הדרך לצמצם פערים במדינה מודרנית היא החינוך. אנחנו מכירים את המצב בכיתות הלימוד בנגב. לפעמים אין כיתות לימוד, לפעמים לומדים תחת השמש הקופחת, ולפעמים מדובר בכ-50 ילד באיזה מבנה שמט ליפול. זה חייב להשתנות. זו הקצאה של המדינה, וזה ישתנה במידה שהדבר תלוי בנו. ממשלה בראשותנו תשנה את המצב הזה. אני, כראש הממשלה, התחלתי את הפרויקט "מחשב לכל ילד" בציבור הבדואי, וחלק מכם ודאי זוכר זאת. אבל, זה מחייב הקצאה גדולה; שדרוג החינוך בכל דרך – מורים טובים. אם לילד שלכם יש מורה טוב מכיתה א' עד ד', הסיכוי הגדול הוא שייכלל ב-20% העליונים של התלמידים במדינה. אם הוא קיבל מורה לא טוב, הוא יהיה ב-20% התחתונים, ושום דבר לא יתקן את זה. לכן – העלאת טיב ההוראה בארץ בכלל אבל בייחוד בפריפריה ובייחוד בציבור של הבדואים, בצד הכיתות. כיתות קטנות יותר וטובות יותר עם מורים לא טובים לא יעשו שום דבר. לכן, אנחנו צריכים מהפכה בחינוך. המהפכה הזאת בחינוך היא לא לשכונות הצפוניות של תל-אביב, כי שם יש כבר והם לא זקוקים לזה. זה קודם כול בנגב וגם בגליל, בפריפריה. זה יעד שאני שם לעצמי, ואתם יכולים לשקול או לשפוט אם כאשר הצבנו יעדים לעשות מהפכות עשינו זאת או לא. אנחנו נעשה זאת. זה לא מספיק. אם מישהו חושב שמהפכה בחינוך לבד תעלה את רמת החיים של הציבור הבדואי בארץ וגם של ציבורים אחרים, אני אומר לכם: לא נכון. בברית-המועצות לשעבר, במדינות הגוש המזרחי, היו האוכלוסיות המשכילות ביותר בעולם. הן היו משכילות ומתוסכלות. הם חיו בעוני. הם חיו ללא כושר יצירה, ללא כושר פרנסה וללא כושר של מיצוי עצמי, כי לא היתה שם כלכלה חופשית. חינוך עם כלכלה סגורה לא נותן שום דבר. חינוך עם כלכלה פתוחה נותן המון. זה מה שאנחנו רואים היום באסיה. זה מה שאנחנו רואים במדינות שנחשבות נחשלות, אוכלוסיות שפשוט ביטלו אותן ואמרו "אלה לעולם לא יתקדמו" – הם היום מזנקים ותופסים את העתיד ביד. זה יכול לקרות גם פה. אז, זה מחייב שינוי בכלכלה בנגב ובגליל. שינוי בכלכלה זה שילוב של תשתיות שהממשלה תביא ותפרוס, אבל בראש ובראשונה זה שינוי בתפיסה שלכם. השינוי, המעבר הקריטי, זה המעבר מתלות לעצמאות. אני רוצה לראות יזמות בדואית. אני רוצה לראות עסקים בדואיים, עסקים קטנים, עסקים בינוניים ועסקים גדולים. אני מוכן לעשות הכול כדי להביא יזמים, להקל במסים, לפטור ממסים, לפתוח קרקעות, לפתוח צירי תנועה. אבל, המפתח הוא לקיים עכשיו ולעבור לתרבות של יצירה ועשייה. כיוון שאני קצת מסתובב בעולם, אני ראיתי אוכלוסיות שנחשבו לאחרונות, למפגרות ביותר, מבחינת חינוך, השכלה והכנסה. ראיתי אותן הופכות כיוון ב-180 מעלות ועולות מעלה מעלה במהירות עצומה. זה יכול לקרות גם פה. ממשלה בראשותנו תעשה שני דברים יסודיים: מהפכה בחינוך – קודם כול הציבור הבדואי וציבורים אחרים שסובלים מהשקעה פחותה, מהוראה לא טובה, מתוצאות לא טובות. אנחנו רוצים להפוך את זה, להפוך את המצב הזה על פיו. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): – – – בנימין נתניהו (הליכוד): הדבר השני הוא החדרה של יזמות, תעסוקה והשקעות על מנת לפתח תרבות ומציאות של יצירה ופרנסה לציבור הבדואי. השילוב של חינוך ופרנסה הוא המפתח לשינוי של הציבור הערבי במדינת ישראל. היו"ר אחמד טיבי: נא לסיים. בנימין נתניהו (הליכוד): כל השאר נוסה ולא הצליח. זה נוסה והצליח. זה יהיה גם פה בארץ. תודה רבה לכם. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה, חבר הכנסת נתניהו. בשם הממשלה יעלה שר השיכון זאב בוים כדי להשיב על ההצעות של שלושת הדוברים הקודמים, שפתחו את הדיון. בבקשה. שר הבינוי והשיכון זאב בוים: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השרים, מכובדי בני העדה הבדואית, השיח'ים, ראשי הרשויות, נציגי הציבור הבדואי, ראש מינהלת הבדואים, אורחים יקרים, מראשית המאה שעברה, וביתר שאת לאחר הקמתה של המדינה, אזרחי ישראל – יהודים ולא-יהודים – חיים בצל קונפליקט מתמשך בינינו לבין הערבים: מלחמות, טרור, פיגועים ותחושה תמידית שטרם הגענו במחוזותינו למנוחה ונחלה. מתוך מאמץ קיומי משותף, נוצר חיבור מרתק במדינת ישראל בין בני עדות המיעוט בקרבה – בדואים, דרוזים, צ'רקסים – מיעוטים שבחרו לחיות כאזרחים שווי חובות וזכויות במדינה, ואשר הוכיחו כי גם כאן, באזור של מציאות מורכבת, דינמית, לעתים מדממת, ניתן לחיות בדו-קיום ובהרמוניה. היום, כאן, בכנסת ישראל, אנו מציינים את הקשר האמיץ בין מדינת ישראל לתושביה הבדואים. ההיכרות האישית שלי עם הבדואים הולכת שנים אחורה. בעת כהונתי הראשונה בבניין הזה, בכנסת הארבע-עשרה, הקימותי את שדולת חברי הכנסת למען הנגב, וסוגיית הבדואים כבר אז העסיקה אותנו. חבר הכנסת טלב אלסאנע אז היה חבר קבוע. בעת כהונתי כסגן שר הביטחון, הזדמן לי לפגוש את בני העדה המשרתים בצה"ל. פגשתי אותם בגדוד הסיור המדברי הבדואי בפעולות מיוחדות – לוחמים מצוינים, משכמם ומעלה. התרשמתי מעוז-הרוח, מהמקצועיות וגם מרצונם העז לשפר ולתקן את אשר דורש תיקון על מנת להגביר את יכולתם להשתלב בחברה הישראלית. פגשתי בהם בצמתים שונים – לאחר השירות הצבאי, במהלך הניסיונות להשתלב בשוק התעסוקה, באקדמיה, בלימודים. צריך להודות שניצבים, בפני צעירי העדה במיוחד, קשיים לא מבוטלים שנובעים ממכלול של סיבות. עם זאת, יש רצון כן ואמיתי מצד הגורמים הממשלתיים השונים לעשות את שנדרש ועדיין לא נעשה, על מנת להגביר את יכולתם של הצעירים הללו להשתלב בחברה. דווקא ביום הזה, במעמד הזה, אני רוצה לציין כי ניצבים בפנינו אתגרים גדולים בכל הנוגע להגברת הקשר והזיקה בין האוכלוסייה הבדואית למוסדות ולשלטון במדינה. הדבר דורש רצון טוב משני הצדדים, ואני מתרשם ומשוכנע שהוא קיים. ביטוי לכך מצד הממשלה נמצא בטיפול – הן בתקופות ממשלות קודמות, הן בממשלה הזאת בראשות אהוד אולמרט – בסוגיית ההתיישבות הלא-מוסדרת של האוכלוסייה הבדואית בנגב. מבדיקה שנעשתה עולה, כי 122,000 נפש מבני העדה הבדואית מתגוררים ביישובים לא מוסדרים בנגב. בעבר, המדינה יזמה הקמת יישובי קבע לטובת קיבוץ הפזורה הבדואית ואף תוכננה הקמה של יישובים נוספים, אך עד מהרה התברר שהמענה הממשלתי שניתן לא נותן פתרון הולם מספיק לגודלה של הבעיה שנוצרה בתחום הבעלות על הקרקעות בנגב. צריך לדעת שתביעות הבעלות על הקרקע מסתכמות במיליון וחצי דונם, ובפועל מוחזקים על-ידי האוכלוסייה הבדואית כ-380,000 דונם משטחים אלה. היה ברור שעלינו לגבש תוכנית ממשלתית מקיפה, מגובה בתקציבים וברצון טוב של כל הצדדים, על מנת ליישב את המחלוקות בנושא בעל רגישות עמוקה לשני הצדדים. אי-הסדרת ההתיישבות גבתה מחיר קשה מהתושבים – אי-יכולת להתחבר לתשתיות בסיסיות; אי-יכולת לקבל שירותים ממשלתיים בסיסיים; והתמודדות עם גורמי אכיפה שפעלו, ובצדק, לאכוף את החוק. ההתנגשות בין הצדדים היתה בלתי נמנעת, והיא מובילה גם היום לחיכוכים חוזרים ונשנים שלאיש אין רצון בהם. אתמול, בפנייה שהיתה אלי ובתשובה מיידית, פגשתי נציגים של הפזורה – נבחרים של הפזורה – הבדואית, שהעלו בפני – – – טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אנחנו משתמשים במושג כפרים בלתי-מוכרים, כי פזורה – אין מושג כזה. שר הבינוי והשיכון זאב בוים: טלב אלסאנע, בסדר, אני מקבל את ההערה, אבל אני חושב שכולם מבינים למה הכוונה, נכון? טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): כן. שר הבינוי והשיכון זאב בוים: ליישובים הלא-מוכרים. היו"ר אחמד טיבי: הכפרים הלא-מוכרים. שר הבינוי והשיכון זאב בוים: – – – והעלו בפני את הסוגיה של מימוש צווי ההריסה. אני, בעצה אחת עם השר מאיר שטרית, פניתי ליועץ המשפטי לממשלה, והוא הבטיח להיכנס לעניין, לחפש איזה סידור ביניים, כזה שיאפשר יצירת מצב ואווירה כאלה שבהם אפשר יהיה להתחיל ליישם החלטת ממשלה, שתיכף אדבר עליה. מעבר לקשיים האלה, ואפשר להוסיף עליהם הרבה – החוסר בתעסוקה הולמת, העדר תשתיות פיזיות וחברתיות ביישובי קבע, המבנה השבטי החמולתי שהכתיב אורח-חיים ייחודי, וגם הוא הקשה ומקשה את המעבר ליישובי קבע. התוצאה הבלתי-נמנעת היתה: מרבית האוכלוסייה הבדואית שוהה במגורים לא מוסדרים ולא ראויים. בשנת 2003 הכריז ראש הממשלה אריאל שרון על תוכנית שאמורה היתה להביא לפתרון בעיית הכפרים הלא-מוכרים. תוכנית זו כללה מצד אחד הכרה והקמה של יישובים חדשים, הכרה בשבעה הקיימים והקמת יישובים חדשים נוספים, ומצד שני, אכיפה בסוגיית הבנייה הבלתי-חוקית. השבוע, ביום ראשון, הבאתי לממשלה הצעת החלטה שגובשה וטופלה על-ידי קודמַי, ובמיוחד השר מאיר שטרית, ואשר התקבלה ברוב קולות בממשלה, להקים רשות עצמאית לטיפול בהסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב. מטרתה לפתור את הסוגיה הזאת של האוכלוסייה הבדואית – בעיקר את סוגיית הבעלות על הקרקע, שהיא בעיית הבעיות. ההחלטה כוללת – והליבה של ההחלטה – הקמת ועדה ציבורית בראשות שופט בית-המשפט העליון בדימוס, שאמורה להמליץ בתוך שלושה חודשים על מדיניות הממשלה להסדרת התיישבות האוכלוסייה הבדואית ביישובי הקבע. חשוב לציין שבמינוי שופט בית-המשפט העליון בדימוס ליושב-ראש הוועדה – דמות מכובדת הזוכה להערכה רבה בקרב כלל הציבור – ביקשנו להעביר מסר חד וברור לאוכלוסייה הבדואית. יש לנו כוונה אמיתית לסיים את המחלוקות בעניין הקרקעות ולאפשר לאוכלוסייה ביישובים הלא-מוכרים להתיישב ביישובי קבע, כאלה שישפרו באופן מובהק את רמת חייהם. בחרנו לשתף נציגים מקרב האוכלוסייה הבדואית עצמה בפעילות של הוועדות כדי שיביאו לידי ביטוי את עמדות התושבים ויסייעו להגיע להמלצות שיביאו בחשבון את הצרכים המיוחדים של בני העדה. הרשות החדשה הזו שתוקם תפעיל ועדות משנה שייתנו מענה על סוגיות חברתיות, שיפוטיות ותכנוניות שנוגעות לאוכלוסייה הבדואית. בכוונת הממשלה להביא, בתוך פרק זמן קצוב מראש, להסדר קרקעות מקיף – – – היו"ר אחמד טיבי: נא לסיים. שר הבינוי והשיכון זאב בוים: התוכנית הכוללת הזו זכתה לגיבוי של המועצה לביטחון לאומי, נציגי הבדואים עצמם וגורמים נוספים הנוגעים לסוגיה. ההצבעה ביום ראשון האחרון בממשלה נתנה אור ירוק לצאת לדרך עם הרשות החדשה. היא מהווה אבן דרך משמעותית ביותר ביחסי המדינה עם בני העדה הבדואית. אני מלא תקווה, ואני מאמין לגבי העתיד – מימוש התוכנית ייתן ביטוי לחשיבות שמייחסת המדינה לטיפול בסוגיה המטרידה, שעד כה טרם זכתה למענה ראוי ומלא. בכוונתי, כשר הבינוי והשיכון, לעקוב מקרוב אחר מילוי החלטות הממשלה בנושא, ובטוחני שאנו עולים על דרך חדשה, שתחזק את הקשר האמיץ בין מדינת ישראל לתושביה-אזרחיה הבדואים. היו"ר אחמד טיבי: תודה לשר בוים. שר הפנים מאיר שטרית. אחריו – השר מג'אדלה. חיים אורון (מרצ): אני לא מבין, אנחנו פה שומעים את הקואליציה? שר הפנים מאיר שטרית: אתה יכול לצאת. חיים אורון (מרצ): היינו בישיבת – – – אחרת – – – היו"ר אחמד טיבי: יושב-ראש האופוזיציה דיבר. חיים אורון (מרצ): – – – מנעו מאתנו לדבר. אין בעיה, צריך פשוט – – – היום. שר הפנים מאיר שטרית: מה הבעיה, חבר הכנסת ג'ומס? ראש האופוזיציה דיבר לפני כן חצי שעה. מה הבעיה? חיים אורון (מרצ): – – – מוחמד ברכה (חד"ש): במתכונת של הצעה לסדר-היום הם לא יכולים להגיש הצעה אחרת. שר הפנים מאיר שטרית: זאת לא הצעה לסדר-היום, זה יום דיון בעניין הבדואים. היו"ר אחמד טיבי: שר הפנים ביקש לפנים משורת הדין לדבר שלוש דקות, ואני מבקש לאפשר לו. בבקשה. שר הפנים מאיר שטרית: אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי השרים, חברי הכנסת, כבוד ראשי הבדואים, ראשי הרשויות, הנציגים של העדות הבדואיות, יושב-ראש המועצה של הכפרים הבלתי-מוכרים חוסיין רפאיעה, שיח'ים, ראשית, אני רוצה לברך את חברי הכנסת טלב אלסאנע ועמירה דותן על היוזמה לקיים בכנסת יום של דיונים בנושא הבדואים. ראוי היה לקיים את היום הזה. כשראש הממשלה אהוד אולמרט ביקש ממני, לפני חודשים אחדים, לקחת לידי את הטיפול בנושא הבדואים – כי הוא טיפל בזה קודם – אני החלטתי ליזום תוכנית שתשנה מן היסוד את דרך הטיפול בנושא הבדואים. התוכנית הוצגה בממשלה ביום ראשון על-ידי שר השיכון הנכנס, השר זאב בוים, ואושרה בממשלה – ככל שאני זוכר – פה-אחד. התוכנית הזאת, חברי הבדואים, היא פתיחת דף חדש ביחסים בין הבדואים בנגב לבין הממשלה. אין שום ספק, לצערי הרב, שממשלות ישראל לדורותיהן לא טיפלו טיפול רציני ויסודי בנושא הבדואים. על אף ההישגים שנעשו – בכל זאת הוקמו רבים מבתי-הספר, כבישים, פיתוח נעשה ברשויות – זה רחוק מאוד מלתת תשובה אמיתית לבדואים במאה ה-21. אין שום סיבה בעולם שכל הבדואים בנגב לא יגורו ביישובי קבע מסודרים ומפותחים עם תשתיות, עם שירותי חינוך וחברה, עם תעשייה ומקומות עבודה. זה רק עניין של החלטה. הרשות שאנחנו מציעים להקים – והממשלה אישרה אותה ביום ראשון, על-פי הצעתי – אמורה לתת תשובה על העניין הזה. אני רוצה שיהיה ברור לחברים הבדואים: מוקמת רשות לאומית לטיפול בעניין הבדואים במשרד השיכון תחת אחריותו של שר השיכון. לרשות הזאת תהיה מינהלת, דירקטוריון, שחצי ממנה נציגי משרדי ממשלה וחצי אנשי ציבור, שמחצית מהם יהיו בדואים. בתוך הרשות שתקום יהיו מנהלים בכירים, וחלק ממנהליה – בדואים. כי עד היום, לצערי, הבדואים לא היו שותפים לקביעת המדיניות בענייניהם ולא היו שותפים לביצוע. אחת מאבני היסוד של הרשות הזאת היא שהבדואים יהיו שותפים בפעם הראשונה בהתוויית הדרך ובתכנון. אני נפגשתי עם רוב ראשי השבטים הבדואים ועם ראשי הרשויות כולם בהכנת התוכנית, ולשמחתי, רבים מהם שיושבים פה גם מקבלים את התוכנית בעיקרון. היו"ר אחמד טיבי: נא לשאוף לסיום. שר הפנים מאיר שטרית: כרגיל אני מדבר חופשי ודוגרי. אי-אפשר להצליח בתוכנית אם לא יהיה שיתוף פעולה של הבדואים עם הממשלה. אני יודע שהבעיה המרכזית בפתרון, שבלעדיה אי-אפשר לפתור, היא בעיית הסדרת תביעות הקרקע. לכן הצעתי להקים ועדה בראשות שופט בית-המשפט העליון, שימליץ לממשלה על דרכי הפתרון, ולקבוע אותו כרף – שהוא ייתן תשובה לכולם מה הפיצוי שיינתן לכל מי שיש לו תביעת קרקע. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שברגע שנסיר את תביעות הקרקע מעל הפרק, כל המשך הדרך יהיה קל. כמו שכתוב בתוכנית, אין מניעה להקים יישובים חדשים, לרבות יישובים חקלאיים בצורה של מושבים, שלבדואי תהיה נחלה שהוא יוכל לגדל בה את הצאן שלו ולעשות חקלאות. אנחנו פתחנו את כל האפשרויות, כדי באמת לעשות מהפכה ושינוי. אני מאמין שבתוך חמש שנים אפשר להביא לכך שלפחות 85% מאלה שגרים ביישובים הבלתי-מוכרים – – היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. שר הפנים מאיר שטרית: – – יגורו ביישובי קבע מסודרים. ודבר אחרון, שהוא מאוד רגיש בעדה הבדואית: אני יודע שהריסות הבתים מאוד מקוממות. בוודאי, זה מקומם כל אחד שהורסים את הבית שלו, גם אם הוא נבנה באופן לא חוקי. לכן, יחד עם שר השיכון פנינו ליועץ המשפטי לממשלה, על בסיס הצעה שדיברתי עליה בזמנו עם ראשי השבטים. אני אומר לכם מה אופי ההצעה, ואני מקווה שאתם תלכו אתנו בעניין זה, כי אחרת, אדוני היושב-ראש, זה לא ייפתר. הצעתי היא לעשות הקפאה של הריסות הבנייה במשך שנה. בשביל זה צריך הסכמה של היועץ המשפטי לממשלה, אבל בתנאי אחד, שבשנה הזו לא תהיה שום בנייה בלתי חוקית נוספת. בנייה בלתי חוקית נוספת תבטל את ההסכם. ואז זה חל על שני הצדדים: אם יש רצון מצד הבדואים להפסיק את ההריסות ולהתקדם לכיוון עתידי, זו דרך מצוינת, ואני מקווה שהיועץ המשפטי ייתן לנו את הדרך המשפטית לכך, כי אף אחד אחר לא מוסמך לכך. עוצרים לשנה, מסדרים את העניינים, ואני מקווה שבתוך השנה הזו כבר ייווצרו פתרונות שאנשים שגרים בפזורה יוכלו לבנות את בתי הקבע שלהם ביישובי הקבע. אני מאמין שזה פתח, ובאמת דף חדש. אז חברים, בואו נפתח דף חדש בעניין הזה ונלך קדימה. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לשר הפנים. אחרון הדוברים, השר גאלב מג'אדלה – בבקשה, אדוני. שלוש דקות גם כן לפנים משורת הדין. שר המדע, התרבות והספורט גאלב מג'אדלה: תודה לך, אדוני היושב-ראש. מכובדי, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, (נושא דברים בשפה הערבית; להלן תרגומם לעברית: שלום עליכם ורחמי האל וברכותיו. ברוכים הבאים לכנסת, הבית של כולם. אנו מקווים שלאחר הישיבה הזאת והישיבה השנייה נפנה כולנו לעבר יום חדש.) אדוני היושב-ראש, ההצעה הזאת להקפיא את ההריסה ובמקביל להקפיא את הבנייה לשנה היא הצעה פרגמטית ומעשית, וועדת הפנים בראשותי, לפני יותר משנתיים, המליצה בפני הממשלה לאמץ ולקדם אותה. אנחנו לא מסתירים זאת, אנחנו אומרים את זה ביושר: כל אזרח בדואי שמתחיל לבנות בית לא מסיים אותו בשנה. לכן היא לא פוגעת בבניית המשפחה או החברה הבדואית. אבל היא נותנת גם אור בקצה המנהרה כאשר יש החלטה להפסיק את ההריסה. לכן זו החלטה נכונה. ועדת הפנים שלנו, בראשותי, קיבלה אותה לפני יותר משנתיים, וחבל שהממשלה לא אימצה אותה, והיועץ המשפטי לממשלה לא עזר לנו כדי למנוע הרבה סבל מיותר. אני רוצה לומר ולהזכיר שני דברים. הדבר הראשון: מינהלת הבדואים, שהיתה הרת-אסון, הביאה לעימות בין המדינה לבין הבדואים יום-יום שעה-שעה בהתנהלות שלה, ההתנהלות הרעה, ההתנהלות הלא-ראויה. היא בוטלה. לא לשם זה היא קמה. הדבר השני: הקמת הרשות, שהיא ההיפך הגמור, שבה מיוצגים אזרחים בדואים אותנטים, רציניים, שיוכלו להביא לידי ביטוי את האינטרס האמיתי של האזרחים הבדואים בנגב. בתפר, ההצעה של הממשלה אומרת: ראשית, כדי להביא להסרת חשדנות וליצירת אמון הדדי בין המדינה לבין האזרחים הבדואים תוקם ועדה בראשות שופט בית-המשפט העליון בדימוס. אני מאמין שהדבר הזה ייצור אווירה של אמון הדדי, שכן גם המדינה, הממשלה וגם האוכלוסייה הבדואית החליטו החלטה אסטרטגית. הנושא הזה יוסדר מחוץ לכותלי בית-המשפט, במשא-ומתן על בסיס נכון וסביר, כאשר בראשות הוועדה עומד שופט בדימוס. אני מאמין שהתוכנית הזאת, שאולי לא כל-כולה מקובלת על האזרחים הבדואים והנציגים שלהם, היא פריצת דרך לכולנו ליום בהיר, חדש. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה לשר מג'אדלה. תם הדיון המיוחד. אני רוצה להודיע שבשעה 15:00 יוצגו באודיטוריום סרט ומצגת ויתקיים כינוס בנוכחות ראש הממשלה אולמרט ויושבת-ראש הכנסת איציק. תודה רבה לאורחים. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר אחמד טיבי: הודעה לסגן המזכיר. סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – דוח מבקר המדינה בנושא היערכות העורף ותפקודו במלחמת לבנון השנייה, יולי 2007, והערות ראש הממשלה לטיוטת דוח מבקר המדינה בנושא: היערכות העורף לחירום והתנהלותו בעת המלחמה בצפון, יולי 2007. לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק בתי יד לבנים, התשס"ז–2007, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 14), התשס"ז–2007, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה לסגן המזכיר. אהלן וסהלן פיכום ושוכראן. הצעת חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים (תיקון – הגבלת העישון במבנים שמשרתים בהם חיילים או שוטרים), התשס"ז–2006 [הצעת חוק 1668/17; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת זבולון אורלב) היו"ר דוד רותם: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים (תיקון – הגבלת העישון במבנים שמשרתים בהם חיילים או שוטרים), התשס"ז–2006, של חבר הכנסת זבולון אורלב. השרה רוחמה אברהם-בלילא: סליחה, זה לא לפי סדר-היום. עכשיו הצעת חוק הקק"ל. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אין לי בעיה, אם אדוני יורה לי – – – היו"ר דוד רותם: בבקשה, אדוני. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני שבועיים או שלושה שבועות עברה כאן בקריאה טרומית, בתמיכתה של הממשלה, הצעת חוק של חבר הכנסת יואל חסון, שגם כן מגביל את העישון במחנות צה"ל. החוק שלי הוא חוק דומה, אלא שכשהובא החוק של חבר הכנסת חסון הלשכה המשפטית בכנסת אמרה שלא ניתן להצמיד את החוק שלי לחוק שלו, כיוון שהחוק שלי חל לא רק על צה"ל אלא גם על המשטרה, וכל אחד מבין שלעניין הזה אין הבדל בין צה"ל למשטרה. מתברר שחוק הגבלת עישון – חבר הכנסת הנדל, אל תסתכל עלי בכאלה עיניים – במקומות ציבוריים איננו חל, לא על צה"ל ולא על המשטרה. בשעה שבמוסדות ציבור יש הסדר מסודר לכל החוקים האלה, אין הדבר כן בצה"ל, במקומות שבהם מצויים חדרי אוכל וכדומה. כמובן, אין לזה שום קשר לעניינים המבצעיים. וכן גם במשטרה: זה מקום עבודה, ויש מקומות ציבוריים, בדיוק כמו הכנסת. לכן, מתוך דאגה לבריאות הציבור – אני מבין שהיום כבר אין מחלוקת על כך שהעישון מזיק מאוד לבריאות, לא רק למעשן אלא גם למי שנמצא בסביבתו – ראה המחוקק להגן על הציבור בכך שיהיה אסור לעשן במקומות ציבוריים. אני מודה לאדוני שר הבריאות שהגיע. רק לכבודך אני רוצה לומר עוד דבר אחד. הופתעתי מאוד לשמוע את תגובת הממשלה על החוק שלי, ופניתי לשר המשפטים לברר איך זה ייתכן שחוק שעבר לפני שלושה שבועות, של יואל חסון, אותו חוק – שלי לא יכול לעבור. אני לא רוצה להאמין שיש כאן עניינים של קואליציה ואופוזיציה, כי אני יודע שלא נוהגים כך. אבל הדבר הזה, אדוני שר הבריאות, כלל אינו מחוור לי. לכן כל בקשתי היא לאשר את החוק הזה באותן מגבלות שקיבל על עצמו חבר הכנסת יואל חסון. כמובן, נקדם את החוק הזה בתיאום עם הממשלה. אינני רואה שום סיבה שהחוק הזה לא יעבור, וכל הניסיונות שלי, חברי חברי הכנסת, לקבל הסברים מה קרה כאן, ואני אומר את זה גם לחברתי השרה – אני מוכרח להגיד שעד רגע זה, זה לא ברור. אני מאמין שנפלה שגגה, טעות כלשהי, חוסר תשומת לב. קריאה: לא שאלת? זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): שאלתי, עד רגע זה לא קיבלתי תשובה. לכן אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק הזאת, שכאמור דומה לה בדיוק עברה. התוספת שלי היא גם המשטרה, ולא רק צה"ל, וזה ההבדל היחיד בין שתי הצעות החוק. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת אורלב. אדוני שר הבריאות, בבקשה. שר הבריאות יעקב בן-יזרי: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כידוע, משרד הבריאות רואה בצמצום העישון ובמניעת החשיפה לעישון "יד שנייה", קרי עישון פסיבי, הפוגע באנשים שבסביבתו של המעשן, אחד מיעדיו העיקריים על מנת לקדם את בריאות הציבור. לכן, ככלל, משרד הבריאות מברך ותומך בכל חקיקה בתחום זה. ואולם, מדובר כאן, לטעמנו, בהצעת חוק שאינה נדרשת, לא משום שבריאותם של חיילינו ושוטרינו הפקר, חלילה, אלא משום שמדובר בנושא שימצא את פתרונו בחקיקה אחרת, ולא בזאת הקיימת. אתמול אושרה לקריאה שנייה – – – צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אתה לא מתבייש לעמוד שם להגיד את זה? קצת בושה. שר הבריאות יעקב בן-יזרי: שלשום אושרה לקריאה שנייה ושלישית הצעת חוק שיזמו חברי הכנסת גלעד ארדן, יואל חסון ואחרים, אשר בין השאר מטילה על צה"ל, וכנראה גם על המשטרה ושאר מערכות הביטחון, לקבוע הוראות פנימיות מחייבות, אשר יסדירו מערכת משמעתית – – צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אין בושה. היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת הנדל, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אני גאה בך. שר הבריאות יעקב בן-יזרי: – – להבטחת אותן הזכויות להגנה מחשיפה לעישון גם למשרתים בכוחות הביטחון. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – – היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת הנדל, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. שר הבריאות יעקב בן-יזרי: לאור האמור, החליטה ועדת השרים לענייני חקיקה ואכיפת החוק להתנגד להצעת החוק, והממשלה מבקשת להסיר אותה מעל סדר-היום. תודה. היו"ר דוד רותם: תודה, אדוני השר. חבר הכנסת אורלב, בבקשה. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני שר הבריאות, אני בטוח שמי שהכין לך את הדברים כתב אותם כמו שצריך, אבל אני מוכרח לומר לך שהצעת החוק של יואל חסון וגלעד ארדן איננה כוללת את המשטרה, וזאת הסיבה שלא הצמידו את החוק שלי לחוק של יואל חסון. זאת היתה הסיבה שנאמרה בלשכה המשפטית. לכן אינני רואה שום סיבה לא לאשר. ממה נפשך? אם החוק הזה מיותר, זה יתברר מייד בוועדה. סימן שאין התנגדות מהותית. לכן אני לא מבין כרגע מה העיקשות ומה הבעיה. למה את זה אי-אפשר להגיד שלושה ימים אחרי שאני מנסה לברר את העניין? אגב, אתמול ישבתי במליאה מ-16:00 עד 22:00. אני מודה, אגב, שלא זכור לי שעבר חוק כזה בקריאה שלישית, אבל יכול להיות שכן עבר; אני לא עד נאמן, יכול להיות שיצאתי לשתי דקות ויכול להיות שלא עקבתי אחריהם. בכל מקרה, אדוני השר, אני אומר בוודאות מוחלטת, מוחלטת ללא שיעור: בחוק שלי נוספת סוגיית המשטרה. מאחר שבמשטרה יש למעלה מ-20,000, שכוללים לא רק את המשטרה אלא גם את משמר הגבול, אינני רואה סיבה שאותו רציונל בדיוק לא יוחל גם על המשטרה. אביגדור יצחקי (קדימה): אי-אפשר לעשות את זה בחוק – – – זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): קודם כול, הוא אמר שהחוק עבר בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. דבר שני, אי-אפשר להוסיף, כי יגידו שזה נושא חדש, ואתה מכיר את הדבר הזה. אם זה לא היה נושא חדש, היו נותנים להצמיד, הרי זה בדיוק העניין. חבר הכנסת יצחקי, זה בדיוק העניין. ממה נפשך? אם אפשר להוסיף, למה לא הצמידו? היו"ר דוד רותם: תגיש הצעת חוק לתקן את החוק שכבר עבר. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): זה מעין הצעת חוק לתקן את החוק הקיים. חבר הכנסת יצחקי, תראה את הצעת החוק שלי שהיא מעין הצעת חוק לתיקון החוק הקיים. גם אם נקבל את דבריו שהכול בסדר גמור, ואין לי סיבה לא לקבל, אני מניח שמי שהכין את הדברים, בדק אותם, אף שזה לא ידוע לי. קבל את החוק הזה כתיקון, שהוא בדיוק באותו רציונל. לפעמים אני לא מבין עיקשות מיותרת. על מה? על בריאות. אם עכשיו החוק ייפול, ומחר יתברר שטעית, מה יקרה? פגענו בבריאותם של שוטרים. אם יתברר שאני טעיתי, לא קרה שום דבר. מה הבעיה? אני לא מבין מה הבעיה? לכן אני מבקש ופונה גם לקואליציה, ואני מראש אומר שנתאם, ומקובלות עלי כל המגבלות שהממשלה תראה להטיל במהלך החקיקה, כפי שהיה מקובל גם על קודמי. תודה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת אורלב. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 13 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 36 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים (תיקון – הגבלת עישון במבנים שמשרתים בהם חיילים או שוטרים), התשס"ז–2006, נתקבלה. היו"ר דוד רותם: חברי הכנסת, 13 בעד, 36 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים (תיקון – הגבלת עישון במבנים שמשרתים בהם חיילים או שוטרים), התשס"ז–2006, של חבר הכנסת זבולון אורלב, לא עברה. חברי הכנסת, לפני שאנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום אני מבקש להודיע, כי בתוצאות ההצבעה האישית על חוק מיגון מבני ציבור חיוניים, של חבר הכנסת סילבן שלום, נפלה טעות בהודעה: בעד הצביעו 34, נגד 54 ולא 51, כפי שהוכרז קודם לכן. תודה. גדעון סער (הליכוד): האם ניתן לשנות אחרי הכרזה, בהכרזה נוספת? היו"ר דוד רותם: לא משנים את התוצאה, אני רק מודיע. לא שיניתי את התוצאה. הצעת חוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון – ניהול קרקעות קק"ל לטובת העם היהודי), התשס"ז–2007 [הצעת חוק פ/2711/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר דוד רותם: אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון – ניהול קרקעות קק"ל לטובת העם היהודי), התשס"ז–2007, של חבר הכנסת אורי אריאל וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, רבותי השרים, אנחנו דנים כעת בתיקון לחוק מינהל מקרקעי ישראל על ניהול קרקעות קרן קיימת לישראל. החוק הזה מגדיר ומסדיר את מה שהוסכם באמנה שנחתמה ב-1961 בין ממשלת ישראל לדירקטוריון קרן קיימת לישראל – שהרי קרן קיימת היא חברה – מסדיר את ניהול אדמות קרן קיימת על-ידי מינהל מקרקעי ישראל. החוק איננו בא לשנות את המצב, הוא בא להסדיר את המצב, היות שהיתה הערה של היועץ המשפטי לממשלה. ברור שקרן קיימת היא גוף שפועל – וזאת לפי מה שכתוב במטרותיה – לטובת העם היהודי. מי שחושב שהוא יכול בהבל פה או במשיכת קולמוס לשנות זאת ולהכניס את ידו לתוך הכיס של קרן קיימת ולעשות שם כבתוך שלו, אין טעות חמורה מזאת. זה כמעט גזל לאור היום. לכן אני מודיע ואומר, ואומר זאת גם בסיכום דברי: אינני בא לפגוע בשום אדם או בשום קהילה, הדברים באים להיות מוסדרים למען הסר ספק. בקהלת רבה כתוב על הפסוק "ראה את מעשה האלהים כי מי יוכל לתקן את אשר עותו": "בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך". כ-100 שנה ויותר, דורות של יהודים, אוספים פרוטה לפרוטה להגשים את המפעל הציוני של גאולת הקרקע – רגב אחר רגב – ושל רכישת קרקעות על-ידי הקרן הקיימת עבור העם היהודי. הם עשו זאת מתוך ידיעה ברורה ומוחלטת שהכספים ילכו לגאולת קרקע עבור יהודים. כך אמרו להם, כך הבטיחו להם, כך נהגו ונוהגים גם היום. הקופסה הכחולה הפכה לסמל לקשר העמוק שבין העם היהודי בתפוצות לבין ארץ-ישראל. חלק מחוויות הילדות של רבים מאתנו בכל העולם, כמעט בכל בית ובכל כיתה, הוא הקופסה הכחולה של קרן קיימת לישראל. בערב שבת היו אמהות וילדיהן מטילים מטבע עבור רכישת קרקע ליהודים בארץ-ישראל. היה זה מעשה ערכי וחינוכי, ודבר המגבש את העם היהודי בכל העולם. הכסף נועד לשמירה על אדמות קרן קיימת ולרכישת קרקעות נוספות כדי ליישב יהודים בארץ-ישראל. בשנת 1961 חתמו הקרן הקיימת והמדינה, מדינת ישראל, אמנה ביניהן, שהרי הקרן הקיימת מחזיקה בכ-13% מאדמות מדינת ישראל. הן חתמו ביניהן על אמנה שבאה להסדיר את היחסים, לרבות הניהול, כדי שלא לעשות שתי מערכות כספים ובזבוז כספים, כאשר אפשר לעשות זאת על-ידי גוף אחד. האמנה היא ארוכה, אני אומר רק את עיקריה. מי שירצה, יוכל לראותה באינטרנט בכל מקום. עיקרון אחד הוא שמירת מעמדה הנפרד של קרן קיימת לישראל ומעמדן הנפרד של קרקעותיה כקרקעות עצמאיות מהאדמות המצויות בבעלות המדינה; העיקרון השני – קרקעות קרן קיימת לישראל לא יימכרו, ויישארו לעולם בבעלותו של העם היהודי. אני חוזר, יישארו לעולם בבעלותו של העם היהודי. למן היווסדה לפני כ-100 שנה פעלה קרן קיימת לישראל לרכישת מקרקעין ולהעברתם לבעלות העם בהכשרת מקרקעין, ייעור, התיישבות וכדומה. אני קורא: העיקרון היסודי של קרן קיימת לישראל הוא כי מקרקעין לא יימכרו אלא יישארו בבעלות העם ויימסרו בחכירה בלבד. הכלל השלישי. אני מקריא: המינהל מחויב לנהל את המקרקעין של הקרן הקיימת בכפיפות לתזכיר החברה של הקרן הקיימת לשם יישוב יהודים. ככה מוגדר בתזכיר הקרן הקיימת, כך התחייבה המדינה. בדיון שהיה פה, בכנסת ישראל, לפני כ-50 שנה, ציין חבר הכנסת יעקב חזן, בזמן חקיקת חוק הקרן הקיימת, אני מקריא ומצטט: "אדמות הקרן הקיימת שנרכשו בכספי העם היהודי הן קודש להתיישבות יהודית, כמו שה'ווקף' המוסלמי הוא קודש לסיפוק צרכיה הסוציאליים של העדה המוסלמית; אך לגבי אדמת הממשלה הננו חייבים לקיים שיווי זכויות לגבי כל אזרחי ישראל בלי הבדל גזע, לאום ודת". אני הקטן מסכים לדברי חבר הכנסת יעקב חזן, שהיה מגדולי מיישבי הארץ הזאת. ואכן, הוא ידע להבדיל בין אדמות מינהל מקרקעי ישראל, שהן עבור כל האזרחים ללא הבדל, לבין אדמות הקרן הקיימת. אני חושב שראוי לכבד את דבריו, הם לא השתנו. היו שהעירו לי שהניסוח של החוק שיזמתי בוטה ואפשר לעדן אותו. אין לי התנגדות. אני מסכים שאחרי הקריאה הטרומית, לקראת קריאה ראשונה, נשנה ניסוח, נתאים דבר שצריך להתאים אותו, ואם נפלה תקלה או שגגה – אבל אני מבקש מכם שאף אחד לא יחשוב שהוא יכול לשנות את כללי הקרן הקיימת בלי רשותה. לא היה דבר כזה. בעזרת השם, גם לא יהיה דבר כזה. אני מקריא עוד קטע מכתב האמנה שמסביר את שיתוף הפעולה: "ממשלת ישראל והקרן הקיימת לישראל גמרו אומר לסלק את הכפילות". אני רוצה לומר לכם שהחוק הזה הגיע אלי מידי אזרחים, זו עוד דוגמה שאזרחים יכולים להשפיע. אני רוצה להודות לעורך-הדין יצחק בם, שהגיש לי את החוק, לפורום המשפטי. אני רוצה להודות לשרה רוחמה אברהם, שאפשרה חופש הצבעה בקואליציה, ואני מודה בכלל לחברי הקואליציה שבמקרה הזה נענו. אני רוצה להודות לידידי חבר הכנסת מנחם בן-ששון, שבהחלט פעל וסייע רבות, ולכם כולכם, אני רוצה לבקש את הצבעתם, תמיכתכם, בחוק שהוא ודאי מוצדק. אסיים באמירה של חיים נחמן ביאליק, המשורר הלאומי: מידת השמים מעל לראשנו היא כפיסת הקרקע שמתחת לרגלינו. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת אריאל. הואיל ואין תשובת הממשלה, חבר הכנסת חיים אורון מבקש להתנגד. בבקשה, חמש דקות. חיים אורון (מרצ): אדוני היושב-ראש, אין לי קושי להתנגד לדבריו של חבר הכנסת אורי אריאל. יש לי קושי להתנגד לדבריו של מורי ורבי יעקב חזן. אבל מישהו כבר אמר בדיונים אחרים, שרק תנועה מאובנת לא משנה עמדה במהלך השנים, ומי שמצטט את חזן משנות ה-50 ומציע לנו לחיות כך בשנת 2010, אני מקווה שיצטט את חזן גם בעוד כמה נושאים שקשורים לדרך שבה נחיה בארץ הזאת, ויעתיק אותם לשנת 2010. בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אנטי-ציוני. חיים אורון (מרצ): אני גם לא אקבל ציונים על מידת ציונותי, לא מחבר הכנסת אלון ולא מחברים אחרים. בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אני אתן לך. היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת אלון. חיים אורון (מרצ): תן כמה שאתה רוצה, רק לכבוד הוא לי. מזמן אני יודע שציונות היא שם משפחה שיש בתוכה בני משפחה שאני מעדיף שלא להיות אתם באותו בית, ואתה אחד מהם, ואני חושב שאתה חושב כך עלי, אף ששנינו ציונים. אני, אגב, לא לוקח את המונופול לתת לך ציונים, אבל אני מודה, בבית המשפחה הזה אני רוצה חדר נפרד ממך. לכן עליתי לדוכן. בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): זו הציונות שלך. חיים אורון (מרצ): גם אין לי יחסים הדוקים כאלה עם נוצרים שונים בעולם. עזוב. אם אתה מתחיל בסגנון הזה, גם לי יש מה להגיד. היו"ר דוד רותם: זה הזמן שלך, אז אל תענה לו. חיים אורון (מרצ): אני אענה לו כי הוא תוקף אותי. אתה יכול להוריד אותי מתי שאתה רוצה, זו זכותך. חברי הכנסת, פה לא דנים עכשיו על מימוש האמנה של הקרן הקיימת. פה דנים בחוק עוקף-בג"ץ, בג"ץ קעדאן; אגב, בדברי ההסבר זה כתוב. הדובר לא אמר את זה כאן. גלעד ארדן (הליכוד): בג"ץ עוקף את הכנסת. חיים אורון (מרצ): אפשר לחשוב שהעם היהודי מחלק מתנות לקעדאן. הוא אומר שבמדינת ישראל, אחרי ההצגה היפה שעשו עם הבדואים, לערבי אסור לגשת למכרז ולחכור אפילו חצי דונם בשום מקום אם מדובר באדמת הקרן הקיימת. שי חרמש (קדימה): תתבייש. מול חזן – – – חיים אורון (מרצ): אני מתבייש. מה זה אדמת מינהל? למעלה ממחצית אדמת הקרן הקיימת הועברה אליה אחרי מלחמת השחרור מאדמות נפקדים כמו כל – תמורת כסף קטן, מה אתם מדברים? אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): תמורת כסף. ואסל טאהא (בל"ד): גנבה לאור היום. בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): זאת המשפחה שלך, חיים. יובל שטייניץ (הליכוד): האם מותר להקים יישובים יהודיים או לא? אתה מתנגד להקמת יישובים יהודיים? היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת שטייניץ, אני מבקש ממך להפסיק. חיים אורון (מרצ): פתאום מסבירים לי על התיישבות. שטייניץ מסביר לי איך מיישבים בארץ. אתה מבלבל את הראש. אתה יודע שזה לא הוויכוח. יובל שטייניץ (הליכוד): סנובים שכמותכם. חיים אורון (מרצ): היות שהקיבוץ שלי הוא על אדמה שהיתה פעם של ערבים, היום אני רוצה – – – יובל שטייניץ (הליכוד): – – – היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת שטייניץ, מספיק. חיים אורון (מרצ): היות שהקיבוץ שלי, ואני לא מסתיר את זה, היה פעם על אדמה שחיו עליה ערבים, אני רוצה שהיום במדינת ישראל כל אדמות מדינת ישראל יעמדו לרשות כל אזרחיה באופן שוויוני. זה הוויכוח האמיתי. יובל שטייניץ (הליכוד): גם בקיבוץ שלך? אתם מקבלים ערבים בקיבוץ שלך? כמה ערבים יש בקיבוץ שלך? חיים אורון (מרצ): גם בקיבוץ שלי. שי חרמש (קדימה): – – – היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת שטייניץ. חבר הכנסת חרמש. חבר הכנסת אורון, אני מבקש לסיים. אביגדור יצחקי (קדימה): – – – יובל שטייניץ (הליכוד): – – – היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת שטייניץ, פעם ראשונה. חיים אורון (מרצ): חבר הכנסת אביגדור יצחקי, חלק גדול מהיישובים הקיימים בארץ שהוקמו לפני ואחרי מלחמת השחרור, הוקמו על אדמות שבעבר היו של ערבים. לכן, היות שאני לא רוצה להתחיל את ההיסטוריה מחדש, ואז כל אחד יתבע את האדמה שפעם היתה שלו, אני אומר לאנשים שגרו בלהב, בכפר-עזה ובשיח'-מוניס שאי-אפשר לכתוב את ההיסטוריה מחדש, אבל עכשיו, כאן בישראל, כאשר יש אדמות שהן אדמות הציבור כולו, האדמות הללו יועמדו על-פי כללים אחידים ושוויוניים לרשות כולם. שי חרמש (קדימה): גם אצלך בבית? חיים אורון (מרצ): תקשיב טוב, שי חרמש, גם אצלי בבית וגם ביישובים שחלק מהאנשים שפה היו צבועים כלפיהם לפני שעתיים. גם בערערה בנגב או ברהט בנגב גרה אוכלוסייה ערבית. אל תדחוף אותי לפינה הזאת, של יישובים שיהיו נקיים. אני לא רוצה לגור ביישוב דתי ואלה שרוצים לקיים אורחות חיים מסוימים, יקיימו אורחות חיים מסוימים. לימור לבנת (הליכוד): עדיין יש קיבוצים שסוגרים חשמל למגורשי גוש-קטיף. יובל שטייניץ (הליכוד): רק את קציר אתה רוצה לפתוח, לא את רהט. חיים אורון (מרצ): חברי הכנסת, המבחן של הגזענות הוא בהצבעות מהסוג הזה. היו"ר דוד רותם: תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 64 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 16 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון – ניהול קרקעות קק"ל לטובת העם היהודי), התשס"ז–2007, לדיון מוקדם בוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר דוד רותם: 64 בעד, 16 מתנגדים ואחד נמנע. אני קובע שהצעת חוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון – ניהול קרקעות קק"ל לטובת העם היהודי), התשס"ז–2007, עברה בקריאה טרומית, והיא תועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה ראשונה. תודה רבה. הצעת חוק מתן גמלה מיוחדת לניצולי השואה, התשס"ז–2007 [הצעת חוק פ/2732/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר דוד רותם: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק מתן גמלה מיוחדת לניצולי השואה, התשס"ז–2007, של חברת הכנסת קולט אביטל וקבוצת חברי הכנסת. תשובה והצבעה במועד אחר. חברת הכנסת קולט אביטל, בבקשה. קולט אביטל (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, אדוני שר האוצר, אין צורך להכביר מלים כדי להעלות כאן שוב ושוב בפני מליאת הכנסת את העוול העצום שאנחנו, במדינת ישראל, מחוללים לניצולי השואה. כבוד השרים, אין אדם בבית הזה שאינו יודע את העובדה הפשוטה: 80,000 יהודים חיים מתחת לקו העוני, ואני מדברת על יהודים ניצולי השואה. אין איש בבית הזה שיכול להסביר מדוע זה קרה, איך זה קרה. אחרי כל הנאומים וכל ההצהרות שאנחנו שומעים מפי שרים ומפי ראש הממשלה חדשות לבקרים, המצב נשאר בעינו. אני מודה, חברי חברי הכנסת, יש ימים שבהם האטימות שמאפיינת את מקבלי ההחלטות בנושא הזה מעבירה אותי על דעתי, ואני אומרת כאן היום: מספיק. אדוני היושב-ראש, ביום הזיכרון האחרון נאם ראש הממשלה בנושא ניצולי השואה. הוא נאם והבטיח לאומה קבל עם ועדה שבתוך חודש-חודשיים – תקשיבו טוב – תוך חודש-חודשיים הוא יבוא עם תשובה מספקת, עם תשובה כוללת, והוא יפתור אחת ולתמיד את מצוקת ניצולי השואה. גדעון סער (הליכוד): למה לא מצביעים על זה? קולט אביטל (העבודה-מימד): לא עברו כמה ימים והוא הזכיר את זה והבטיח את זה גם בממשלה. הוא הטיל על השר הרצוג, לפי בקשתנו, להביא בפני הממשלה תוכנית מוסכמת, ואכן, השר הרצוג הקים ועדה, ועדה רצינית, שישבו בה ראשי משרדים, מנכ"לים ופקידות בכירה, גיבשו תוכנית, הגישו לממשלה, ומאז, כל אימת שאנחנו מדברים עם נערי האוצר אנחנו שומעים: רגע, רגע, התוכנית הזאת לא טובה, אנחנו בעצמנו מגבשים תוכנית. כך, כל הצעת חוק שאנחנו חברי הכנסת ואני מגישים, או שמשהים אותה, או שדוחים אותה, או שאומרים לנו – במועד חדש, או שאומרים לנו – במועד אחר, תחזרו בעוד שבוע, נדבר עם שר האוצר החדש, ניתן לו צ'אנס, ובינתיים נערי האוצר מגבשים תוכנית חדשה. מה לעשות? 60 שנה אנחנו דשים באותו נושא, יש מספיק תוכניות, יש התוכנית של השר הרצוג, אבל היא לא מספקת, וצריך עכשיו תוכנית חדשה. הצעת החוק שאני מביאה בפניכם היום באה לפתור ולו מעט מהמצוקות האלה. אני רוצה להזכיר שיש שותפים רבים להצעת החוק הזאת. שותפים לה חברי חברי הכנסת זבולון אורלב ומרינה סולודקין ושרה מרום וסופה לנדבר, וחתמו עליה 40 חברי כנסת. לו רציתי – אדוני השר, אתה יודע היטב, היתה לי רשימה של אנשים שהיו מוכנים כאן היום ללכת על הצבעה אישית. לו רציתי, הצעת החוק הזאת היתה עוברת. אבל ביקשת, התחשבתי. אני רוצה לקוות, אדוני השר, שאתה, כחדש בתפקידך, עם אומץ הלב שלך ועם היכולת שלך לפתור בעיות, תתגבר גם על הבעיות האלה, של נערי האוצר, משום שבהם, אדוני, אני לא נותנת אמון. בתור הדגמה אני רוצה להזכיר הצעת חוק אחת: ביטול כפל קצבאות, דבר שהוא עוול אדיר. הבוקר בשעה 11:00 דיבר ברדיו ניצול שואה, משה מחיפה, יליד הונגריה, שחזר מבוכנוואלד או מאושוויץ. הוא מקבל הכנסה כוללת של 4,000 שקל לחודש, ובגלל 4,000 השקל האלה החליטו לבטל לו את קצבת הביטוח הלאומי בסך 1,700 ש"ח, שמגיעה כדין לכל אזרח. האיש הזה משלם ביטוח לאומי מאז 1955. ואני שואלת את חברי הבית הזה: לבטל למישהו את קצבת הביטוח הלאומי, שבעבורה הוא שילם כל החיים, האם אי-אפשר לקרוא לזה גזלה, גנבה? בזכות מה ובזכות מי החליטה ממשלת ישראל לגזול את הכסף הזה מאנשים זקנים? הצעת החוק שאני מביאה בפניכם מציבה בפנינו קונספציה קצת שונה. היא באה להקל את מצוקתם של כל אותם 80,000 האנשים החיים מתחת לקו העוני. היא אומרת דבר פשוט: לא עוד אפליה, לא עוד טלאי על טלאי, לא עוד תיקון חוק, לא עוד קומבינה. כל מי שהכנסתו פחותה מ-50% מהשכר הממוצע במשק, כלומר כל מי שהכנסתו פחותה מ-4,000 שקל, יקבל גמלה אחידה של 2,000 שקל לחודש. זה היחס שצריך לגלות לניצולי השואה. אני קוראת לך, אדוני שר האוצר, אני שמחה שאתה נמצא כאן: הסכמתי שההצבעה תהיה במועד אחר. קיבלתי התחייבות בכתב מהשרה רוחמה אברהם, ולה אני מאמינה. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מה ההתחייבות בכתב? קולט אביטל (העבודה-מימד): ההתחייבות אומרת שהחוק הזה יועבר בקריאה טרומית ויוצמד להצעת החוק של השר הרצוג. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מתי הוא יבוא לפה? קולט אביטל (העבודה-מימד): אני רוצה לקוות שבעתיד הקרוב. על כך ודאי תהיה כאן תשובה של הממשלה. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): יש לך התנגדות שנקיים עכשיו הצבעה? קולט אביטל (העבודה-מימד): אני אומרת את מה שהתחייבתי. גדעון סער (הליכוד): צריך לשמוע מה התקנון אומר. הוא יוזם, ההסכמה מותנית בין היוזמים לבין הממשלה, הוא יוזם ומעמדו כמעמדה. קולט אביטל (העבודה-מימד): אני מבקשת לסיים את דברי. היו"ר דוד רותם: אנחנו נבדוק את התקנון. השרה רוחמה אברהם-בלילא: אין בעיה, שיעלה וייפול. קולט אביטל (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, האם אני יכולה לסיים את דברי? אדוני היושב-ראש, אדוני השר, בכל יום שעובר מתים 30 ניצולי השואה, ואנחנו עדיין שומעים שמגבשים אצלך תוכניות. אני רוצה לקרוא לך, אדוני השר: אל תיתן למצב הזה להימשך. אני חוששת שהאסטרטגיה של כל אלה שממשיכים לדחות היא לדאוג לזה שכמה שפחות אנשים יקבלו כסף בסופו של דבר. אם הדבר אינו כך, אנא הוכיחו שראש הממשלה, כשהוא מתחייב הוא גם מקיים את הבטחותיו. תודה רבה. היו"ר דוד רותם: התקנון קובע: ביקשה הממשלה להשהות את ההצבעה על הצעת חוק וחבר הכנסת המציע הסכים לכך, תידחה ההצבעה אלא אם כן יש מי שמתנגד. מכיוון שהמציעים החליטו שחברת הכנסת אביטל היא זו שתנמק את החוק בשמם, היא מבחינת הבית המציעה. אנחנו נעמיד את זה להצבעה, כל חבר כנסת רשאי להתנגד להשהיה. גדעון סער (הליכוד): משהו בעניין התקנון. המקרה עצמו נוגע למציעים, אני לא מתערב בו, אני רק רוצה להגיד דבר אחד, כי כל דבר הוא גם תקדים לבאות: עוד לפני התנגדות חבר כנסת שהוא לא בגדר מציע יש שאלה מהי עמדת המציעים. כדי להגיע להסכמה נדרשת הסכמה בין מציע לממשלה. אם יש מציע שהוא במעמד של יוזם החוק שלא נותן את הסכמתו לדחייה, אין גם מקום להצביע. אתה מצביע ישר על החוק, אינך מצביע על בקשת ההשהיה. רק כאשר – כך עשינו ואני יכול לתת הרבה דוגמאות – כל המציעים מסכימים עם הממשלה, וחבר כנסת שאין לו מעמד בעניין זה מתנגד, במקרה כזה המליאה מצביעה אם לדחות או לא, כי אחרת אתם יוצרים מצב שבו אין מעמד ליוזמים. יוזמים הם בגדר יוזמים שבויים. ברגע שההצעה עלתה על מכסת סיעה כלשהי, כל יוזם יש לו מעמד לעניין זה. היו"ר דוד רותם: תודה, חבר הכנסת סער, העניין הוא רק שאם אני אקבל את הפיתוח שלך לתקנון יהיה פה מצב מאוד קשה, משום שכאשר המציעים בוחרים בחבר כנסת להציע את הצעתם ולהוביל את ההצעה, והוא מגיע לידי הסכמות, לא יכול להיות שמישהו אחר יבוא ויגיד, לא הסכמתי. היה צריך מישהו אחר לנמק את ההצעה. גדעון סער (הליכוד): אדוני יושב פה רק כמה חודשים – – – היו"ר דוד רותם: אני חדש, ונכון, אתה בקיא ממני. גדעון סער (הליכוד): מעולם לא היתה פרשנות כזו. היו"ר דוד רותם: אז אולי הגיע הזמן שיבוא מישהו לפרש את התקנון כמו שצריך. אנחנו נצביע על ההשהיה. מי שבעד ההשהיה יצביע בעד ומי שנגד ההשהיה יצביע נגד. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להשהות את ההצבעה על הצעת החוק – 31 נגד – 18 נמנעים – 1 ההצעה להשהות את ההצבעה על הצעת חוק מתן גמלה מיוחדת לניצולי השואה, התשס"ז–2007, נתקבלה. היו"ר דוד רותם: בעד – 31, נגד – 18, נמנע אחד. אני קובע שתשובה והצבעה יהיו במועד אחר. דברי ברכה של היושב-ראש לשרת החוץ של איסלנד היו"ר דוד רותם: חברי הכנסת, אנחנו מארחים את שרת החוץ של איסלנד, אינגיביורג סולרום גיסלאדוטיר, ואת אנשי פמלייתה. אני מבקש לברך אותם בבואם לכנסת בברכה המסורתית, ברוכה הבאה לירושלים. גברתי השרה, אנחנו שמחים לארח אותך כידידה מארץ צפונית יפה, בקיץ הלוהט והחם של ארצנו. שתי מדינותינו, איסלנד וישראל, הן מדינות קטנות, אך הן דמוקרטיות איתנות החולקות ערכים משותפים וגם אינטרס משותף: להשיג שלום ויציבות במזרח התיכון. הכנסת, על 120 חבריה, מייצגת את כל החברה במדינת ישראל: יהודים, ערבים, נוצרים, דרוזים, צ'רקסים ובדואים. כולם, על אף הבדלי הדעות הפוליטיות, שואפים להגיע לשלום עם שכנינו. ישראל היא היום הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, והיא הדמוקרטיה היחידה בעולם שהיא דמוקרטיה תחת אש, הנאלצת להגן יום-יום על קיומה ועל ביטחונה. אנו תקווה שביקור חשוב זה יתרום, מחד גיסא, להידוק היחסים בין שתי המדינות ולהרחבת שיתוף הפעולה בין העמים, ומאידך גיסא, להבנת הבעיות והאתגרים הרבים שעמם מתמודדות מדינת ישראל והחברה הישראלית באזור מורכב ורווי סכסוכים זה. אני מאחל לך, גברתי, ביקור מוצלח ופורה בישראל והצלחה רבה בתפקידך. תודה רבה. הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות [הצעת חוק פ/180/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר דוד רותם: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות – של חבר הכנסת חיים אורון וחברי הכנסת. חיים אורון (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק הזו והצעות דומות לה בעיקרן מונחות על שולחן הכנסות במהלך השנים האחרונות, לפחות עשר שנים ואולי יותר, ולא מצליחות לגבש רוב בכנסת. מה שהכי לא ברור לי הוא שממשלות ישראל עולות ומדברות נגדן. הצעת חוק זכויות חברתיות באה לעגן בחוק-יסוד זכויות יסוד, מתוך מגמה כפולה, שאני לא רוצה להסתיר. ראשית, ליצור מסגרת של זכויות יסוד חברתיות שהכנסת, ברגע שהחוק יהפוך לחוק-יסוד, תראה בו אבן דרך, מדריך בשורה של נושאים, כמו זכויות לעבודה, לתנאי שכר, להשכלה, לחינוך, לבריאות לדיור, לרווחה חברתית וכו'. שנית, הצעה זאת, הצעת חוק זכויות חברתיות, הצורך שלה – אדוני היושב-ראש, אני מבין שהתפקיד שלך – – – היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת איתן, אנא ממך, אי-אפשר כך. חבר הכנסת איתן, אני מעיר לך ואתה הולך וחוזר באותה דקה. סליחה, זה מפריע לנואם, זה מפריע לדיון. אדוני רוצה לדבר עם השר? יחכה אדוני, השר יצא בעוד כמה דקות ואדוני ידבר אתו. זה בלתי אפשרי. מיכאל איתן (הליכוד): זה הנושא הבא שעל סדר-היום. היו"ר דוד רותם: אבל זה מפריע לדובר, אי-אפשר. חיים אורון (מרצ): הטעם השני להעלאת חוק זכויות חברתיות הוא בעובדה שכאשר התקבלו חוקי-היסוד הקיימים, בעצם היתה תחושה שנוצר חוסר איזון מסוים – אגב, חוקי-יסוד שאני מאוד תומך בהם – נוצר חוסר איזון בין הבטחת זכויות קניין, בין הבטחת זכויות חופש העיסוק, בין הבטחת זכויות נוספות שמעוגנות בזכויות היסוד הללו, לזכויות חברתיות. בכל הצעות החוקה שנדונות במדינת ישראל – למי מאתנו שעסק קצת בנושא הזה – מופיע פרק של זכויות חברתיות. לעתים הוא רחב מאוד, לעתים הוא רזה יותר, לעתים הוא כמעט כותרתי, אבל הוא מופיע מתוך הצורך לאזן, בצד זכויות הפרט, בצד זכויות הלאום, בצד זכויות האזרח, גם זכויות חברתיות. זאת תכלית חוק-היסוד הזה. דווקא בתקופה שבה הכנסת עוסקת כבר כמה קדנציות בניסיון לגבש חוקה בהסכמה, החוק הזה, למיטב ידיעתי, נמצא בהסכמה, הוא לא במחלוקת. אגב, יכול להיות שמישהו יאמר שהטיוטה שמונחת כאן לקריאה טרומית מפורטת מדי. אני בטוח שיימצא מי שיאמר שהטיוטה הזאת רזה מדי, והיה רוצה לפרט יותר את טיבן של הזכויות החברתיות שחובה להעניק. לצורך כך יש קריאה טרומית, ראשונה ושנייה ושלישית. ואם הדיון היה מתנהל במישור הזה, לפי דעתי, בתחום הזה של זכויות חברתיות, לבטח מעבר למחלוקות שקיימות בין דתיים לחילונים, בין יהודים לערבים, אולי אפילו במידה מסוימת בין שמאל לימין – אף-על-פי שבוויכוח הזה יש הבדל בין שמאל לימין. אבל היות שאין כוונתי – אדוני היושב-ראש, אם התפקיד היחיד של היושב-ראש זה לשמור על זמן הדיבור, אין בעיה. השר לא מקשיב, אין פה שר. היו"ר דוד רותם: יש כאן שרים. חיים אורון (מרצ): הם עוסקים בחוק הבא. היו"ר דוד רותם: הם לא מקשיבים, אני לא יכול להכריח אותם להקשיב. חיים אורון (מרצ): לפחות להיות נוכח כשהנושא עומד על הפרק. היו"ר דוד רותם: נוכח, רק אני לא יכול להכריח אותו להקשיב. חבר הכנסת איתן, אני לא אעיר לך עוד פעם. אני מודיע לך, לא אעיר לך שוב. חיים אורון (מרצ): לכן, אדוני היושב-ראש, מיותר לומר – ואני חותר לסיום אף-על-פי שיש לי זמן, כי אני בערך מבין מה יקרה פה – מיותר לומר שראוי לה לכנסת לצמצם קצת, לא הרבה, קצת, את הפער בין המלל הבלתי-פוסק על בעיות חברתיות לבין ההירתעות שלה מהחקיקה כל פעם שהיא מגיעה לגעת בנושא עצמו. אדוני שר המשפטים – אם אולי הצלחת לשמוע משפט, אלא אם כן אולי באת מהבית עם תשובה שהממשלה מפילה את החוק כי לא צריך חוקים כאלה – עשה לי רק טובה אחת: אם בתשובה שלך מופיע שהממשלה שוקלת להגיש הצעת חוק, שחרר אותי מההבטחה הזאת, כי בהבטחה הזאת כבר השביעו אותי 20 שנה. לא 20 שנה, עשר שנים. הממשלה לא מתכוונת – – – ראובן ריבלין (הליכוד): כל שנה אתה מעלה את ההצעה. חיים אורון (מרצ): לא, כל חצי שנה. כל חצי שנה כשפוקע התוקף, אני מעלה את החוק. כי אני חושב שיש מעט נושאים שראוי להם שהכנסת תחוקק אותם, שאין להם עלות כספית, שאין בהם מחלוקת. אולי יש רתיעה של חלק מהבית הזה מחוקי-יסוד, ככל שיהיו, וכל פעם אני מצטט את דבריו של חבר הכנסת לשעבר אריה דרעי – שהוא, אחרי מה שקרה עם חוקי-היסוד, גם אם את עשרת הדיברות יחוקקו בחוק-יסוד, הוא יצביע נגד. אני מקווה שמשנתו של אריה דרעי, עם כל חשיבותו, היא לא משנתה של הממשלה. אז תנו לנו לחוקק חוק-יסוד, מאוד רזה, מימי כמעט, הייתי אומר. ראובן ריבלין (הליכוד): אם חוק-יסוד זה לא מחוקק, בית-המשפט העליון, בפרשנות שלו, הוא הרבה יותר מרחיק לכת. חיים אורון (מרצ): תראה, יש פה טענה כפולה, חבר הכנסת רובי ריבלין. אני כבר רוצה לסיים. יש טענה כפולה. יש טענה אחת שלעתים הוא הרבה יותר מרחיק לכת, והיו פסקי-דין של שופטת מסוימת; והיו גם פסקי-דין שלגביהם נשמעה הטענה שאם המערכת היתה יותר מאוזנת, ובצד חוק של כבוד האדם וחירותו וחוק של חופש העיסוק היה גם חוק זכויות חברתיות, יכול להיות שהיתה יוצאת מבית-המשפט העליון פסיקה יותר מאוזנת. אבל אני לא עומד כאן עכשיו בשביל להדריך את בית-המשפט איך לנהוג. אני עומד כאן כדי להעמיד אתגר בפני חברי הכנסת, להצביע על חוק שאף אחד לא אומר שהוא נגדו לגופו, ותמיד יש הסברים סובבים למה שלא לקבל אותו. היו"ר דוד רותם: סליחה, חבר הכנסת אורון, אני רוצה לשאול שאלה. ועדת חוקה, חוק ומשפט עוסקת הרי בניסוח פרקים להצעת חוקה. האם לא ראוי היה שאת הצעת החוק שלך תפנה ליושב-ראש הוועדה, על מנת שיכלול אותו כפרק באותה עבודה שהוא עושה? חיים אורון (מרצ): נער הייתי וגם זקנתי. בהתבגרותי, אני נותן לך שתי תשובות. ככל שהצורך בחוקה הולך וגדל, הסיכוי של הכנסת הזאת להוציא מתוכה חוקה הולך וקטן. למה? ראה למשל הסעיף הקודם וחיוכו המסכים של הרב רביץ, שהוא שותף אתי הרבה שנים בדיונים הללו. שנית, אני כבר מתחייב: אם החוק עובר בקריאה טרומית ובתוך שנה יש חוקה, אני מחכה. בסדר? שנה אני מחכה. המשיח יגיע שנה יותר מאוחר. היו"ר דוד רותם: לא, הוא יגיע שנה יותר מוקדם, אל תדאג. הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות [הצעת חוק פ/179; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת מוחמד ברכה הגיש הצעה שצורפה. בבקשה, אדוני. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, חברי כנסת מסוימים עולים אל הדוכן או מדברים בכלי התקשורת, וכשהם באים לבקר את המדיניות הכלכלית של הממשלה כלפי השכבות החלשות, מדברים על חמלה. אני חושב שהמושג הזה הוא מושג מוטעה ביסודו, כי יש בו סוג של פטרוניות כלפי השכבות החלשות, יש בו התייחסות אליהן כאילו האנשים מקבצי נדבות שצריך לחוס עליהם ולרחם עליהם. הצעת החוק הזאת של זכויות חברתיות באה לייסד מושג חדש, מחדש, שהוא מושג ידוע בכל מקום נאור בעולם, והוא מושג הצדק, מושג הצדק החברתי, שלמרבה הצער הוא נעדר מהחקיקה הישראלית בשנים האחרונות, לאור חקיקות ההפרטה ומדיניות ההפרטה שנהוגה ביתר שאת ב-20 או 23 השנים האחרונות, מאז 1984. מכפיפים את הכלכלה לאינטרס של ההון הגדול, של בעלי ההון הגדול, של אנשי עסקים, של ההון הזר, ושוברים אחד לאחד את כל הכלים של מדינת הרווחה והצדק החברתי. גם האיגוד המקצועי לא נפקד מקומו במכות שנוחתות על השכבות החלשות, ולכן הצעת החוק באה כדי לקבוע סט או חבילה של זכויות יסוד של כל אדם, של כל אזרח, שנוגעות גם לחינוך, גם לעבודה וגם לשירותי בריאות וכו'. ועל כן, אדוני היושב-ראש, הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות היא הדבר שבאמת נפקד מקומו מחוקי-היסוד שכבר קיימים במדינת ישראל. ואם שאלת את חבר הכנסת אורון אם הצעת החוק הזו מצאה את מקומה בדיונים על חוקה, אני אומר לך: כן. אבל גם אם לא, אי-אפשר להשתמש בטיעון הזה כדי לדחות כלאחר יד הצעת חוק כל כך חשובה, כל כך יסודית, כל כך קשובה לרחשים של האדם הפשוט, האדם קשה-היום. ואם בבוא היום – בניגוד למה שאמר אורון, שאפשר לחכות שנה, אפשר לחוקק את החוק הזה; אני, אגב, לא תולה תקוות רבות במדיניות החברתית-הכלכלית של הממשלה הזאת, אבל אפשר לחוקק את החוק הזה. בבוא העת, כשתחוקק חוקה בשעה טובה, אפשר לצרף אותו, כפי שינהגו בכל חוקי-היסוד. החוק הזה הוא חוק של צדק, הוא חוק שנדרש, הוא חוק של הגנה על השכבות החלשות מהרודנות של הגלובליזציה ושל ההפרטה, ועל כן יש לו מקום בספר החוקים. אני מקווה שיימצא לו מקום גם בראשם ובהצבעתם של חברי הכנסת. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת ברכה. ישיב במשותף על שתי הצעות החוק שר המשפטים. אדוני. שר המשפטים דניאל פרידמן: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – – היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת גפני. חבר הכנסת גפני, אתה עומד עם הגב. שר המשפטים דניאל פרידמן: – – הצעת החוק של חבר הכנסת אורון מבקשת לעגן בחוק-יסוד שלושה סוגים של זכויות חברתיות: הזכות של כל תושב לסיפוק צרכיו הבסיסיים לשם קיום אנושי בכבוד, זכויות קולקטיביות של עובדים, כדוגמת זכות ההתאגדות וזכות השביתה, והזכות לשוויון במקום העבודה. הממשלה החליטה להתנגד להצעת החוק. ככלל, הממשלה מתנגדת לחקיקת חוקי-יסוד באמצעות הצעות חוק פרטיות. במקרה זה הממשלה מתנגדת להצעה גם לגופו של עניין. עמדתנו היא כי על הרשות המחוקקת והרשות המבצעת מוטל תפקיד חלוקת העוגה החברתית-הכלכלית, ולא על מערכת המשפט. הזכות לקיום בכבוד, על תחומיה השונים, שונה מזכויות אדם אחרות, משום שהיא באה להעניק לאזרח זכויות פוזיטיביות, כלכליות ואחרות, כלפי המדינה. בשל כך נמנעו מרבית המדינות הדמוקרטיות מלעגן את הזכויות האלה בחוקה, במתכונת שבה נקבעו זכויות האדם האחרות. רן כהן (מרצ): זה לא חוק של חלוקה – – – שר המשפטים דניאל פרידמן: אציין כי משרד המשפטים הפיץ בעבר תזכיר חוק-יסוד: זכויות חברתיות, שכלל הוראות בקשר לזכויות חברתיות, לרבות זכויות עובדים ומעבידים. עם זאת, זכות השביתה שהצעת החוק מבקשת לעגן ברמה החוקתית, לא נכללה בחוק שהציע משרד המשפטים. בימים אלה שוקדת ועדת החוקה, חוק ומשפט על הצעת חוקה למדינת ישראל. במידה שיימצא שיש מקום להיבטים שונים של ההצעה הזאת, הדבר הזה ייכלל. בכל מקרה, עמדת הממשלה היא שאין מקום להצעת חוק פרטית שתעסוק בחוק-יסוד בנושאים אלה. תודה. מוחמד ברכה (חד"ש): אני מבין, אדוני היושב-ראש, שהשר לא מתנגד להצעת החוק שלי, אלא רק להצעת החוק של חבר הכנסת אורון. היו"ר דוד רותם: השר ביקש להצביע על שני החוקים. אין שום בעיה. חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה. אנחנו מצביעים על החוקים אחד-אחד. החוק הראשון הוא הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות -של חבר הכנסת חיים אורון וקבוצת חברי הכנסת, פ/180. אנחנו מצביעים. מי בעד, מי נגד – נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 13 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 32 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות נתקבלה. היו"ר דוד רותם: תודה, חברי הכנסת. 13 בעד, 32 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות, של חבר הכנסת חיים אורון וקבוצת חברי הכנסת, לא עברה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות, של חבר הכנסת מוחמד ברכה, פ/179. אפשר להצביע. נא להצביע, בבקשה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 12 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 32 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות נתקבלה. היו"ר דוד רותם: חברי הכנסת, 12 בעד, 32 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות, של חבר הכנסת מוחמד ברכה, לא אושרה. הצעת חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון – אזורי עימות), התשס"ז–2007 ["דברי הכנסת", חוב' כ"ט, עמ' 9100.] (הצעת חבר הכנסת מיכאל איתן) היו"ר דוד רותם: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון – אזורי עימות), התשס"ז–2007, של חבר הכנסת מיכאל איתן – תשובה והצבעה. אדוני שר המשפטים, בבקשה. שר המשפטים דניאל פרידמן: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, המצב הוא כך: כידוע לכם, החוק שהתקבל בשעתו בכנסת נפסל על-ידי בית-המשפט העליון, בנימוק שהוא מנוגד לחוק-יסוד. חבר הכנסת מיכאל איתן הגיש הצעת חוק שבעיניו היא שונה בפרט מהותי, או בפרטים מהותיים, מאותה הצעה שנפסלה על-ידי בית-המשפט העליון. אין ספק שפסילת החוק על-ידי בית-המשפט העמידה, גם את הממשלה, גם את מערכת בתי-המשפט וגם את הפרקליטות, במצב לגמרי לא קל מבחינת מספר התביעות המוגשות נגד המדינה, הנטל המינהלי, האדמיניסטרטיבי והכלכלי הכרוך בכך, כאשר יש ספק במידת ההצדקה של חלק נכבד מהתביעות האלה, המוגשות. היו"ר דוד רותם: סליחה. אדוני שר התמ"ת, גברתי השרה המתאמת, חבר הכנסת איתן, אולי אפשר לבקש לנהל את הדיונים האלה בחוץ? אדוני שר האוצר, סכמו ביניכם מה אתם עושים. שר המשפטים דניאל פרידמן: אני אישרתי הגשת תזכיר הצעת חוק בעניין זה, שאינה חופפת את זו של חבר הכנסת איתן, והיא מרוככת, כמובן, בהשוואה אליה, מתוך הנחה שקל יהיה יותר להתגבר על ההלכה שנקבעה בבג"ץ – – היו"ר דוד רותם: אדוני שר האוצר, אדוני חבר הכנסת, השר מחכה לכם. שר המשפטים דניאל פרידמן: – – ואני מקווה שהתזכיר יופץ בימים הקרובים ביותר. בוועדת השרים לענייני חקיקה הוחלט להמתין עם הצעת החוק של חבר הכנסת איתן כשבועיים, עד להגשת ההצעה. עם זאת, אני רוצה לומר שמצדי, אינני מתנגד למעבר לקריאה טרומית על הצעת החוק של חבר הכנסת מיקי איתן, ובלבד שקיימת התחייבות מפורשת שלא ייעשה שום צעד לקידום הצעת החוק הזאת עד אשר תוגש הצעת החוק הממשלתית, ואז הן יצורפו יחד ויקודמו בהתאמה. תודה. היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת איתן, אתה מסכים להצעת השר? מיכאל איתן (הליכוד): אכן הסכמתי. אדוני שר המשפטים, אני רוצה לדייק. אכן אני אמתין ולא אבקש שהחוק הזה יובא לקריאה ראשונה עד אשר הממשלה, בטווח של חודשים – אני כבר לא אומר ימים או שבועות – אבל נגיד חודשיים, שלושה חודשים, תביא את הצעת החוק שלה וננסה למזג אותן לקריאה ראשונה. אני רוצה לבקש, אדוני השר: אני לא אקדם את הצעת החוק, אבל דיון תיאורטי בוועדה, בלי הצבעה ובלי גיבוש, אני אבקש שיתקיים. קריאות: לא. מיכאל איתן (הליכוד): למה לא? החוק לא יתקדם. מה הבעיה? היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת איתן, אין ויכוח. אתה יכול להגיד "מסכים" או "לא מסכים", ואז ניערך להצבעה. השאלה אם אתה מסכים למה שאמר השר – – – מיכאל איתן (הליכוד): לא תהיה הצבעה. היו"ר דוד רותם: האם אתה מסכים להצעת השר או לא? מיכאל איתן (הליכוד): אני מסכים להצעת השר. אני אקרא את דבריו בפרוטוקול, ואני מסכים לכל מלה שהוא אמר. אלא מה – – – היו"ר דוד רותם: בלי "אלא מה". זה במסגרת המשא-ומתן שאתה יכול לנהל אתו ולא אתי. מיכאל איתן (הליכוד): כל מלה שהוא אמר מקובלת עלי. היו"ר דוד רותם: אני רוצה להבין אם יש הסכמה. האם אתה מסכים לתנאים שהציב השר? מיכאל איתן (הליכוד): אמרתי שאני מסכים לכל מלה. היו"ר דוד רותם: לרבות התנאים שהציב השר? מיכאל איתן (הליכוד): לכל מלה, לכל מלה. היו"ר דוד רותם: בלי הסתייגויות? מיכאל איתן (הליכוד): לכל מלה. היו"ר דוד רותם: תודה רבה. שר המשפטים דניאל פרידמן: אם כך, התנאים מוסכמים. מיכאל איתן (הליכוד): לרבות לא להביא לדיון – זה לא נאמר. שיגיד את זה. היו"ר דוד רותם: תודה לך, חבר הכנסת מיכאל איתן. יש התנגדות של חבר הכנסת ביילין. בבקשה, אדוני. יוסף ביילין (מרצ): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום, בסדרה של חוקים, אנחנו נותנים את התירוצים ואת העילות לאויבים הגדולים ביותר שלנו, להציג אותנו כפי שהם רוצים להציג אותנו. מצד אחד, ישראל נאבקת מאבק קשה מאוד מול אלה שרוצים להחרים אותנו, את האקדמיה שלנו, את התוצרת שלנו, את התעשייה שלנו. אנחנו שולחים אנשים לחוץ-לארץ, אפילו למדינות ידידותיות כמו אנגליה, כדי לשכנע אותם לא להיכנס לחרם אנטי-ישראלי. כאשר מישהו צועק עלינו שאנחנו אפרטהייד, שאנחנו מדינה גזענית, אנחנו אומרים שאנחנו המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון. אנחנו אומרים: תראו מה שיש לנו, תראו את בית-המשפט, תראו את מבקר המדינה, תראו את החוקים שלנו, תראו את התקשורת שלנו, תראו את הכנסת שלנו, הכול פתוח. אתם יכולים להציג מדינה כזאת כמדינה לא דמוקרטית או גזענית? ואז, מה אנחנו עושים? אם רק מישהו היה יושב כאן, ביציע, יום רביעי, ורואה מה אנחנו מעבירים כאן. הצעת חוק אחת מתייחסת לשאלה אם אנחנו רשאים לומר כמדינה שאדמה לא תוחכר לערבים, בחסות הווקף היהודי כביכול, כאשר כולנו יודעים שהווקף המוסלמי מנוהל על-ידי יהודים בכלל במדינה הזאת, רובו ככולו. אנחנו אומרים שאנחנו חייבים לעשות את זה, זה חובה שלנו, אין ברירה. מה, אנחנו מיעוט יהודי מסכן במדינה הדמוקרטית הזאת, שחייב לשמר את ה-7% שקנינו עד 1948 ולא למסור את זה למישהו אחר, במקום שהקרן הקיימת תאמר למדינה, למינהל מקרקעי ישראל: עשינו עבודת קודש, מהיום ואילך זה בידכם? והחוק הזה. מה בעצם אנחנו אומרים כאן? הרי זאת אמירה בלתי אפשרית. אנחנו אומרים שגם כאשר אנחנו פוגעים באנשים חפים מפשע אין להם האפשרות לתבוע מאתנו פיצויים. זה לא שאנחנו אומרים שיכול להיות מקרה כזה או אחר ואנחנו חייבים להגן על עצמנו, וזה דבר ברור מאוד ומובן מאוד, ובכזה מצב אין ברירה, נפגעים אנשים חפים מפשע, ויש מלחמות צודקות. אני אחרון האנשים שיגיד שאין מלחמות צודקות. אני רק חושב שעד שיוצאים למלחמה הזאת צריכים לחשוב הרבה מאוד. אנחנו צריכים היום להצביע על חוק כזה, שאומר לעולם שישראל לא מוכנה אפילו לדון – לא לתת – לדון בתביעה של אנשים חפים מפשע, שנפגעו על-ידי פעולות שלנו – – – מיכאל איתן (הליכוד): אתה ממציא המצאות. איזה שטויות אתה מדבר, לא מתאים לך. שטויות במיץ עגבניות. יוסף ביילין (מרצ): תודה לך על ההערה המשכילה שלך. אני אומר לך שאתה מביא לכאן, עם כל הליברליזם שלך, חוקים גזעניים, שפוגעים באינטרס הלאומי והביטחוני של מדינת ישראל. בהצבעותיך היום ובחוקים שאתה מציע אתה נותן בידי כל המחרימים, כל מי שקורא אלינו קריאות גנאי לא מוצדקות, כגון מדינת אפרטהייד, את הלגיטימציה הגדולה ביותר. אם על כל זה עוד נוספת התגובה המופלאה של ראש הממשלה שלנו נגד מבקר המדינה: הוא רודף אותי אישית – הרי זה בכלל לא בעיה של העורף שהוא חשף כאן חצי מדינה לפגיעה של "קטיושות"; פשוט הם רבו ביניהם, אולי על בחורה, אחרת אי-אפשר להסביר מה פה קרה, איך זה יכול להיות שהטענה הנגדית של ראש הממשלה על מבקר המדינה זה שיש לו רדיפה אישית נגדו. אני אומר לכם שיום חול אחד בכנסת – – – היו"ר דוד רותם: אבל איך זה קשור לפה? מנחם בן-ששון (קדימה): תקרא את התשובות. זה לא רציני. יוסף ביילין (מרצ): אני אגיד לך איך, אדוני היקר. אם מישהו יושב כאן ורואה איך כנסת ישראל מתייחסת לנושא האדמות לאזרחיה, לנושא של פגיעה באזרחים חפים מפשע, שהיא למעשה אחראית לגורלם, איך היא מתייחסת למבקר המדינה – אני אומר לך שזה כל כך קשור, זה כל כך כואב וכל כך עצוב, בעיקר בשבילי, שאני רואה את החלק הזה של האולם מצביע ירוק אחרי ירוק אחרי ירוק ואני אומר: לאן עוד אתם יכולים להידרדר? היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת יוסי ביילין. חבר הכנסת איתן. מיכאל איתן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת ד"ר יוסי ביילין חרד מה יגידו בבריטניה, מה יגידו שם נוכח החוק שחבר הכנסת מיכאל איתן מציע וכנסת ישראל עלולה חס וחלילה לקבל. אז יש לי הצעה בשבילך, חבר הכנסת ביילין, בא נבדוק מה אומר החוק הבריטי בעצמו לגבי פעולות של צבא הוד מלכותה כאשר נפגעים אנשים כתוצאה מפעולה מלחמתית. בוא נבדוק. אבל אתה לא רוצה לבדוק, אתה לא רוצה להביא את זה לוועדה. אתה כל כך מפחד, חיל ורעדה, מה יגידו בעולם כשאנחנו מחוקקים חוק שמגן על ממשלת ישראל כמו שכל מדינה דמוקרטית אחרת בעולם החופשי מגינה על עצמה. אם יראו לי מדינה אחת בכל העולם הדמוקרטי שאינה מגינה על עצמה כאשר הצבא שלה פועל, ומרשה למי שנפגע מפעולות צבא לתבוע במדינתה תביעה בגין נזיקין, אני מתפטר באותו רגע מהכנסת ויהיה לך פה שלווה ושלום ואף אחד לא יתקיף אותך. יוסף ביילין (מרצ): אני לא מוכן לזה, מיקי. מיכאל איתן (הליכוד): בואו נדבר על עובדות פעם אחת ונפסיק לשמוע כל הזמן "גזענות". מדינת ישראל מחוקקת חוקים, יש ועדה, ואם אני החטאתי והטעיתי, אני מודיע שאני מחזיר את החוק חזרה. אני לא רוצה חוק גזעני, אני לא רוצה חוק שיפגע באנשים שלא במידה ויעשה עוול. אבל אני לא רוצה שמרוב אות קין ששמים עלינו על כל דבר שאנחנו עושים, יגידו לי "מה יגידו בבריטניה". צבא בריטניה בעירק פוגע יום-יום – הורס, פוגע באנשים; האם לעירקי יש זכות לבוא לאנגליה ולתבוע שם? אני אומר: לנו יש יותר אחריות. יש לי אחריות לפלסטינים, לפחות לאלה שבשליטה שלי, ואני רוצה לדאוג להם. אבל יש גבול למה מותר ומה אסור, ולאיך דואגים. בדרך כלל הדאגה באומות בנות תרבות היא לא דרך תביעות נזיקין, אלא דרך ועדות שפועלות על בסיס הומניטרי. אני לא מתנגד. אני רוצה שזה יהיה כך. אני רוצה שנפעל כמו אומות בנות התרבות, אבל לא ניקח על עצמנו דברים שפשוט אין להם שחר. מאחר שכאן אי-אפשר לנהל את זה, אני מציע שהכנסת תביא את זה לוועדה, ובוועדה נדון בזה. השר אומר לי: תשמע, תבוא הצעה ממשלתית. אני בעד – נקיים דיון, ניקח את ההצעה הממשלתית ונראה. אדוני שר המשפטים, עד עכשיו משרד המשפטים בראשותך הביא הצעה שאני, כיושב-ראש ועדת החוקה, הייתי צריך – – היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת איתן. מיכאל איתן (הליכוד): – – למתן, לעקור ממנה אלמנטים שאינם ראויים ולהביא הצעה הרבה יותר מרוככת. ההצעה שלי היא הצעה ראויה וטובה. אתה טוען שהממשלה רוצה להביא הצעה משלה? מקובל עלי. אני אמתין, אבל אל תעשו כאן "עליהום". על מה? היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת איתן. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון – אזורי עימות). מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 34 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 8 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון – אזורי עימות), התשס"ז–2007, לדיון מוקדם בוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר דוד רותם: בעד – 34, נגד – 8, ואין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון – אזורי עימות), התשס"ז–2007, התקבלה, והיא תועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה ראשונה. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ביטול כופר), התשס"ז–2007 [הצעת חוק פ/2018/17; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אופיר פינס-פז) היו"ר דוד רותם: הנושא הבא על סדר-היום הוא הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ביטול כופר), התשס"ז–2007. קריאה: יורד. היו"ר דוד רותם: לא יורד. חבר הכנסת אופיר פינס-פז יציג את זה ויודיע את מה שהוא יודיע. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, אדוני שר האוצר, חברי חברי הכנסת, אני מציע לבטל את שיטת הכופר הנהוגה בהעלמת מס. אני לא אוהב להגיד "העלמת מס". "העלמת מס" זה ביטוי של בית-מרקחת. מדובר בגנבה: גנבה מקופת הציבור, גנבה ממס הכנסה – תגדירו את זה איך שאתם רוצים. אנחנו נמצאים במציאות שכולנו עדים לה וכולנו מכירים אותה, שהמערכות השלטוניות בישראל עומדות במקום מאוד לא מחמיא במעלה הטבלה העולמית מבחינת רמת השחיתות השלטונית הנהוגה בהן. כשאנשים גונבים במדינת ישראל הם צריכים להיות מטופלים בידי מערכת אכיפת החוק והדין הפלילי – בהנחה שיש כתב אישום. המערכת המשפטית צריכה לטפל בהם. אני אומר לכם שאין לשיטת הכופר בישראל אח ורע בעולם – ועשיתי בדיקה עם הממ"מ, אדוני שר האוצר. אין בשום מדינה בעולם שיטה כזאת. הכי קרוב שיש זה בהודו; השיטה בהודו היא של ועדות כופר, אבל שם הן חלק מההליך המשפטי. הן לא במקום ההליך המשפטי. הן חלק מההליך המשפטי. בית-משפט יכול להחליט שאדם ילך למסלול של כופר, ואז הוא אינו נענש ברמה הפלילית – – – ראובן ריבלין (הליכוד): נדמה לי שזה לקוח מהשיטה האנגלית. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): יכול להיות. אינני יודע. ראובן ריבלין (הליכוד): גם בארץ זה לקוח מהשיטה האנגלית. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): יכול להיות. אינני יודע. אני רק אומר שזה המצב. בדוח מבקר המדינה האחרון נמתחה על זה ביקורת קטלנית ממש. אומנם מבקר המדינה לא הציע לבטל את שיטת הכופר, אבל הוא מתח ביקורת קטלנית על הצורה שבה זה מתנהל בישראל. הוא דרש לפרסם את שמות האנשים שמקבלים כופר – ועד היום לא מפרסמים את השמות. אברהם רביץ (יהדות התורה): רק בשביל זה משלמים כופר – כדי שלא יפרסמו – – – אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): לא, חבר הכנסת רביץ. משלמים כופר כדי שלא ללכת לבית-הסוהר, לא כדי שלא יפרסמו את שמך; חס וחלילה את שמך – את שם האדם שמדובר בו. כלומר, במצב הנוכחי, כשאדם מועל בכספים ולא משלם מס הכנסה, אין שום ענישה על כך, חוץ מקנס כספי. נקודה. הוא לא ישב בבית-סוהר ושמו לא יפורסם. אני שואל את עצמי: האם אנחנו לא שומטים את השטיח מתחת לרגלינו? האם השיטה הזאת לא מעודדת העלמת מס? האם מישהו היום באמת מורתע? האם יש הרתעה כלשהי בנושא העלמת מס? אנחנו באמת לא יודעים מה היקף ההון השחור במדינת ישראל? מדובר במיליארדים על מיליארדים על מיליארדים. הייתי משוכנע שוועדת השרים לענייני חקיקה תגיד: יפה, היה דוח מבקר המדינה, המציאות בישראל ידועה, המציאות ברשות המסים ידועה, אנחנו מוכנים להתחיל בתהליך. בשום פנים ואופן לא מוכנים. הנימוק שנמסר לי מאנשי המקצוע הוא, ששיטת כופר המס היא פשוט מקור הכנסה בלתי רגיל למדינה. נקודה. בכל הכבוד לערכים, למוסר, לצדק, למלחמה בשחיתות, למלחמה בגנבות והשד-יודע-מה, קודם כול צריך כסף בקופת המדינה, וזה מכשיר את הכול. כל שרץ. אני חושב שהשיטה הזאת היא שיטה נפסדת. אני מקווה מאוד ששר האוצר, שידבר כאן אחרי, לא מצדיק אותה. אני חושב שכסף זה לא הכול. כסף זה חשוב מאוד, וודאי אם אתה עובד ברשות המסים – – – מנחם בן-ששון (קדימה): כסף זה לא הכול. יש גם זהב – – – אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): כן, אבל לא יכול להיות שרק בשביל כסף נסכים להכשיר כאן כל דבר. לצערי הרב, בשיטה שאנחנו פועלים אנחנו מכשירים את רוב הדברים כדי להעשיר את קופת המדינה ואת עצמנו. אני מודע לכך. דיברתי עם שר האוצר, והוא אמר לי – הוא יאמר את מה שיש לו לומר כמובן: מה, אפשר לבטל את שיטת הכופר ולא יהיה כלום? א. אני מודה שאין לי הצעה חלופית, כלומר, מה יהיה במקום כופר. אני גם לא בטוח שחייב להיות משהו במקום כופר. אדם העלים מסים – שילך לבית-משפט. אלא מה? ראובן ריבלין (הליכוד): יש. יש שומה. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): ברור. יש שומה בכל מקרה. אני אומר כך: יש בעיה במערכת בתי-המשפט, וכדאי ששר המשפטים ידע את זה, ואני מקווה שהוא יודע את זה, הרי הוא בכל זאת פרופסור למשפטים: יש מעט מאוד שופטים שבאמת מבינים בנושאי מיסוי, שהם מורכבים וקשים מאוד. זה דבר ידוע. כבר דיברו במדינת ישראל אין-סוף פעמים על הקמת בתי-דין למסים, אבל לא רוצים. לְמה צריך? יש שיטת הכופר. אני לא חושב – ולכן גם הסכמתי להפוך את ההצעה להצעה לסדר-היום – שחבר כנסת בהצעת חוק פרטית באמת יכול לשנות דבר כזה בצורה כל כך קיצונית. קיוויתי שהממשלה תתמוך בכך, ואז באמת יהיה אפשר לעשות עבודה משותפת, לאורך זמן, ולהגיע לשינוי דרמטי מאוד – או ביטול השיטה כולה או שינוי מאוד מהותי שלה. אני בהחלט – מבחינתי – מוכן לדיון בוועדת הכספים. יושב-ראש ועדת הכספים הבטיח לי שאומנם יהיה דיון בקרוב, ואני כמובן מכבד את ההבטחה הזאת. אני חושב שחשוב לדון בזה עם אנשי האוצר, עם אנשי רשות המסים, עם אנשי משרד המשפטים ועם אנשי המשרד לביטחון הפנים והמשטרה. אני חושב שאסור לנו בשום פנים ואופן להשלים עם המציאות הנוהגת כאן היום בכל מה שקשור להעלמת מס במדינת ישראל. זאת רעה חולה שצריך לשרש אותה, שצריך להילחם בה, שצריך להיאבק בה, ולא להרים ידיים. חברי חברי הכנסת, בארצות-הברית, כשמישהו מועל במסים – יספר לכם שר האוצר לשעבר נתניהו, הוא גם מכיר את המציאות האמריקנית – כשמישהו נתפס מועל במסים בארצות-הברית, תאמינו לי, זה הסוף שלו, והוא יודע את זה. יש הרתעה, יש פחד, יש כבוד. אצלנו הכול מותר, הכול עובר, וכשאתה נתפס – לא קרה כלום. מוחלים לך, נותנים לך, אתה משלם כמה לירות – – – בנימין נתניהו (הליכוד): חבר הכנסת פינס-פז, אתה יודע שבארצות-הברית – אני לא יודע לגבי – – – לפעמים אתה יכול לצאת אפילו זכאי – – – אבל בהעלמת מס, אי-תשלום מס, קשה מאוד להתחמק בארצות הברית. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): אחת העבירות הכי קשות. בנימין נתניהו (הליכוד): כל הרשויות עליך. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): אני ממש ממליץ בעניין הזה להיות מאוד חדים – בלי למצמץ – לעשות שינוי יסודי. אני אשמח מאוד אם הממשלה תיזום אותו, אם שר האוצר החדש ייזום אותו. תאמינו לי, אני לא מחפש הצעות חוק, אני כבר לא בשלב הזה בקריירה הפרלמנטרית שלי. אבל אם יקרה שינוי יסודי, שינוי אמיתי, אני אהיה הראשון שיברך על כך מעומק הלב. תודה רבה. רן כהן (מרצ): אם ההתחייבות היא שוועדת הכספים תדון במהות ההצעה – – – אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): סטס הסכים – – – היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת פינס-פז, שהסיר את הצעת החוק שלו והפך אותה להצעה לסדר-היום. אדוני שר האוצר רוני בר-און. כיוון שזאת הפעם הראשונה שאתה דובר כשאני יושב-ראש, אני מברך אותך. שר האוצר רוני בר-און: בקול רם. היו"ר דוד רותם: ברמקול זה היה, כולם שמעו. שר האוצר רוני בר-און: תודה רבה. אדוני היושב-ראש. חברי חברי הכנסת, ההצעה של חבר הכנסת פינס, כשהיא עומדת כהצעת חוק, היא הצעה גרועה מאוד, מייד אני אגיד גם למה. טוב עשה שהעביר אותה כהצעה לסדר-היום לדיון בוועדת הכספים, ואני מניח ששם הוא יוכל לקבל את חוות הדעת המקצועיות שיגרמו לו להבין שהצעתו היא הצעה גרועה. הדוגמה שנתת, חבר הכנסת פינס, על מה שקורה למי שנתפס מעלים מס בארצות-הברית, היא דוגמה מצוינת – יש לנו עוד הרבה ללמוד מהדברים האלה, כולנו מכירים את זה. בארצות-הברית אתה יכול לחיות הרבה שנים, עם הרבה רווחים, עם הרבה עסקים, ולא לראות את שלטונות המס אפילו פעם אחת. אבל פעם אחת שדרכת על הקו – טוב מותך מחייך. אבל זה הולך גם למקומות אחרים. זה הולך גם למקומות אחרים של התנהלות תקינה, של התנהלות מול שלטון, של התנהלות שלטון מול אזרח. אתה יודע מה, ניקח דוגמה – גם מחקיקה פרטית בבתים השונים של ארצות-הברית יש לנו פה עדיין מה ללמוד, כשאנחנו מדברים על כל סוגי החקיקה הפרטית. אני מסכים אתך שבעולם אידיאלי, כל קונצסיה על המשפט היא לא ראויה, גם עסקת טיעון – אפרופו הדיון בימים אלה. גם עסקת טיעון היא סוג של קונצסיה על המשפט. אומרים: עשית א', נגיד שעשית ב', וניתן לך עונש ג', שבכלל לא קיים לפי מעשה א'. אז מה? אז נבטל עסקאות טיעון בבתי-משפט? הרי אתה היית יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. אתה יודע בדיוק מה תהיה התוצאה של ביטול עסקאות טיעון ושל ביטול כופר במס הכנסה. רק החוטא יצא נשכר. כל אותם אלה שמעלימים מס, שמתכוונים להעלים מס ויודעים שהמערכת לא בנויה לטפל בהם – ידעו שאין פתרונות, יחכו למשפט, שאף פעם לא יגיע; יחכו לכתב-האישום, שאף פעם לא יגיע; יחכו להעברת התיק מחקירות מס הכנסה אל הפרקליטות, שאף פעם לא תגיע, ובא לציון גואל. אמרתי לך, כשדיברנו על הצעת החוק שלך – הצעתי לך ללכת לכל פרקליטות מחוז שתבחר במדינה, תטייל במסדרונות ותראה שכל הקירות צבועים ורוד. למה הם צבועים ורוד? כי תיקי מס הכנסה ותיקי מס בפרקליטות המדינה – צבע הכריכה שלהם ורוד, והערמות מתרוממות מהרצפה עד התקרה ומונחות בתוך קרגלים – ואף פעם לא מגיעים לבית-משפט, ואף פעם לא מגיעים לשולחנו של התובע, ואף פעם אין כתב-אישום, ובא לציון גואל. מי יוצא נשכר? חוטא יוצא נשכר. אני לא רוצה לתת לך את כל הדיסרטציה מה זה כופר ובאיזו סמכות יש כופר, ואתה יודע שיש קריטריונים, ואתה יודע שיש שקיפות. כל עסקת כופר מתפרסמת – גם אם לא מציינים את שם האדם. כי תזכור שבסוף היום עסקת הכופר היא לא מעשה שיפוטי, היא מעשה מינהלי. אז אומרים שהוא עשה ככה והוא עשה ככה, והוא מהדיסציפלינה הזאת, והוא או סוחר ירקות או עורך-דין או נהג מונית, וזה הוא העלים, וזה הכופר, ואלה היו התנאים והקריטריונים שבהם הסכימו לתת לו כופר – כי זו פעם ראשונה, והוא חייל מצטיין, וחס וחלילה אשתו חולה או לפני שבועיים הוא התייתם מאב. יש קריטריונים. הקריטריונים שקופים, עסקת הכופר שקופה, והמחאה ההגיונית היחידה שאני מוכן לשמוע היא שלא מפרסמים את השם, אבל על זה יש לי התשובה שזה לא מעשה שיפוטי אלא זה מעשה מינהלי, ולא צריך ממש לדרוך על הבן-אדם עד הסוף מכיוון שהוא החליט על מעשה מינהלי. אני אסביר לך גם למה. בסוף היום, הסכם כופר הוא הסכם פשרה בין שלטונות המס לבין הנישום. בתשעה מעשרה מקרים, זו קונצסיה שעושה השלטון לנישום, אבל יש מקרים שבהם הנישום בא עם טענה צודקת. הוא אומר: אני יכול להוכיח, אבל קרה ככה; היו לי ניירות, הם נשרפו. לא צריך להשמיד את כולם במחיר הצדק המוחלט שאתה דורש, לרבות פרסום השם. אני רוצה להגיד לך: המציאות שאתה תיארת היא מציאות קשה ביותר. חברי כנסת – זה אפילו לגיטימי, זה לפעמים גם מתבקש שיפריעו לנואם. נסים זאב (ש"ס): אדוני השר, כמו שאי-אפשר לשכנע את הערבים בחוק קרן קיימת לישראל, אי-אפשר לשכנע בחוק הזה את אופיר פינס. היו"ר דוד רותם: אבל סליחה, הוא הסכים להעביר את זה להצעה לסדר-היום, אז כנראה אפשר לשכנע אותו. שר האוצר רוני בר-און: חבר הכנסת פינס, אני אתן לך דוגמה מהשנה האחרונה, שסיפקו לי הדרגים המקצועיים. אני אומר לך שהמספרים האלה הם מספרים חלומיים; הם קטסטרופליים, אבל הם חלומיים – שזאת שנה עם יבול ענקי. תראה, בשנה האחרונה, בשנת 2006, רשות המסים ביצעה 320 חקירות בעבירות מס מטריאליות – אני מדבר על דברים רציניים. 224 מה-320 הועברו לפרקליטות, זאת אומרת כבר יש לך drop down של שליש. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): אבל לשיטתך – רשע וטוב לו. שר האוצר רוני בר-און: רק שנייה. מה-224, הפרקליטות הגישה רק 120, הנה לך, עוד שליש נפל בדרך. ומהשליש – שהמלאכה בהם נשלמה, מרשות המסים אל הפרקליטות אל בית-המשפט – מה-120 חצי הסתיימו בפסק-דין. זה לא רק שאין שופטים שמתמחים במסים ומתמקצעים במסים. תמיד יחסי הכוחות בין הנישום לבין שלטונות המס יהיו בחסר לטובת הנישום, כי יש לו עורכי-הדין סופר-מקצועיים ויש לו רואי-חשבון ויועצי מס. הוא מופיע עם גדוד, עם התיק האחד שלו – וממול מופיע הפרקליט, שבמקרה הטוב מספיקות לו שתי הידיים כדי לקחת את 100 התיקים שיש בהם באותו יום דיון בבית-משפט. אני לא רוצה לדבר על הגיל, אני לא רוצה לדבר על הניסיון, אני לא רוצה לדבר על ההתמודדות ברמת השכר בין הסניגוריה לבין הקטיגוריה. אתה מבין שזה קרב אבוד מראש בבית-המשפט? באו ואמרו: נעשה הסדר כופר. אני אומר לך: בסוף היום, הסדר הכופר – אתה יכול לצייר אותו בקטע שהוא מייצר הכנסה למדינה. אתה אומר: מדינה? מדינה צריכה ללכת אחרי צדק צרוף. מדינה לא צריכה לקחת כסף במחיר הצדק. אמרתי לך, בעולם אידיאלי אתה צודק – – – אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): יש לך נתונים לגבי – – – שר האוצר רוני בר-און: זה לא מעניין, אני לא רוצה להתווכח אתך. אין מצב – מודיע לך: אין מצב שאתה רוצה להגיע לאכיפה במסים בלי כופר. חלום. חזיון תעתועים. הצעתי לך, אמרתי לך: אתה רוצה להתמודד עם תופעת הכופר? נסים זאב (ש"ס): אדוני השר, עם כל הכבוד, 20 דקות – הוא כבר הסכים אתך שזה יהיה בהצעה לסדר-היום. את מי אתה משכנע פה, את הקירות? שר האוצר רוני בר-און: הרב נסים זאב, אני מבטיח לך, לא ייקח יותר מעוד שעה. היו"ר אמנון כהן: כבוד השר, תסיים. אתה בסך הכול צריך לשכנע את המציע, ושכנעת אותו כבר. שר האוצר רוני בר-און: אמרתי לך, אתה רוצה להפוך את מוסד הכופר – אתה מפריע לי לדבר אתו, חבר הכנסת יענקל כהן. נסים זאב (ש"ס): הוא לא ישתכנע ממה שאתה אומר לו. אנחנו כבר השתכנענו. שר האוצר רוני בר-און: הצעתי לך שתהיה הוראת נוהל במס הכנסה – אני מוכן לשתף אתך פעולה על הדבר הזה: הוצעה הצעת כופר לנישום והנישום סירב לקבלה, ייאסר על הפרקליטות להתפשר אתו בבית-משפט על עונש פיסקלי שהוא פחות מפי-שניים הכופר שהוצע לו. תאמין לי, זה הפתרון. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. אז אנחנו הבנו שהגעתם להבנה. חבר הכנסת אופיר פינס, זה יעבור כהצעה לסדר-היום לוועדת הכספים. מנחם בן-ששון (קדימה): בחוק או בתקנה? היו"ר אמנון כהן: אנחנו נעמיד את זה להצבעה. מי שבעד הוא בעד דיון בהצעה לסדר-היום בוועדת הכספים. בבקשה, אפשר להצביע. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 21 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: בעד – 21, נגד – 2, אין נמנעים. הצעת החוק, שהפכה להצעה לסדר-היום, עברה לוועדת הכספים לדיון. הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – שיעור מס אפס על ספרי לימוד), התשס"ו–2006 ["דברי הכנסת", חוב' כ', עמ' 7463.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר אמנון כהן: הנושא הבא הוא הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – שיעור מס אפס על ספרי לימוד), התשס"ו–2006. אנחנו מזמינים את השר משולם נהרי. תשובה והצבעה, כי החוק כבר הוצג. בבקשה, אדוני. השר משולם נהרי: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בהצעת החוק מוצע להרחיב את רשימת העסקאות ששיעור המס עליהן הוא אפס, כמשמעותו בסעיף 9(2) לפקודת מס הכנסה, אף למכירת ספרי לימוד. הצעות מעין אלה כבר עלו במושב הזה, לא רק בנושא של ספרי לימוד אלא בנושא של תרופות, במגוון של נושאים. בחלק גדול גדול מהנושאים עלתה ההצעה לבטל את המס, אבל אנחנו לא יכולים לשכוח שפשטותו ויעילותו של המס הן באחידות, בזה שהוא חל על כולם, ולכן החוק לא פוטר אף אחד ומחייב רוכשי טובין. קביעת שיעור מס אפס לספרי לימוד יגרור, בסופו של דבר, גם פטור בתחומים אחרים, שהם לא פחות חשובים. אני חושב שיש הרבה דברים חשובים שהיינו מעדיפים לראות איך אנחנו יכולים להקל על כולם ולבוא לקראתם. מה עוד שמדובר בעלות תקציבית, שמוערכת בכ-100 מיליון שקל, שאין ספק שבסופו של דבר זה יכול לבוא ממקום אחר. על כן, אני מבקש להסיר את ההצעה מסדר-היום. תודה. היו"ר אמנון כהן: חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 11 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 29 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – שיעור מס אפס על ספרי לימוד), התשס"ו–2006, נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: בעד – 11, נגד – 29, אין נמנעים. לכן, הצעת החוק הוסרה מסדר-היום. הצעת חוק אזור סחר חופשי אילת והקמת הרשות לפיתוח אילת, התשס"ז–2007 [הצעת חוק 2779/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר אמנון כהן: אנחנו עוברים להצעת חוק אזור סחר חופשי אילת והקמת הרשות לפיתוח אילת, התשס"ז–2007, של חברי הכנסת גדעון סער, רוברט אילטוב ואמנון כהן. ינמק מהמקום חבר הכנסת גדעון סער. רק תגיד לאילו הבנות הגעת, ונצביע. גדעון סער (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כפי שאתה יודע, הצעת החוק היא הצעה של אדוני, של יושב-ראש סיעת ישראל ביתנו, חבר הכנסת רוברט אילטוב, ושלי. ההצעה הזאת, המטרה שלה לשנות דיסקט בכל הנוגע לעיר אילת וליכולת שלה להיות עוגן אסטרטגי שמושך תיירות בין-לאומית. בזמן הקצר שיש לי אני רוצה לספר מה עשו בעקבה. לפני שבע שנים המלך עבדאללה, אחרי שעלה לשלטון, החליט ללכת לכיוון הזה של אזור סחר חופשי עקבה. מאז נתן פטור ממע"מ, הוריד את מס הכנסה שם מ-25% ל-5%, כל דונם תוכנן, כל רצועת חוף שם קיבלה ייעוד. גרו שם לפני שבע שנים 60,000, היום – 100,000. באותו זמן על אילת ניחתות גזירות והיא איננה יכולה לעמוד בהתמודדות הנדרשת על מנת ליצור את אותם מנופים לתיירות בין-לאומית, ליזמות ולתעסוקה. אני גם רוצה להודות, אדוני, בהזדמנות הזאת, לשרה רוחמה אברהם, שבמקור היתה אף היא מיוזמי החוק ובינתיים מונתה לשרה, אבל גם סייעה בכובעה החדש בקבלת החלטת הקואליציה לאפשר חופש הצבעה, ואני מודיע, על-פי אותו סיכום, שהחוק יקודם בתיאום עם הממשלה, עם גורמי האוצר וכדומה, בהמשך הליכי החקיקה. היו"ר אמנון כהן: שר התיירות מסכים, כן? אם אתה לא מסכים, תגיד. מסכים? בסדר. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק אזור סחר חופשי אילת והקמת הרשות לפיתוח אילת, התשס"ז–2007, לדיון מוקדם בוועדת הכספים נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: בעד – 39, נגד – אין, נמנעים – אין. לכן, הצעת החוק אושרה ועוברת לשם הכנתה לקריאה ראשונה לוועדת הכספים של הכנסת. גדעון סער (הליכוד): כלכלה. היו"ר אמנון כהן: כספים. תסכים, זה טוב. גדעון סער (הליכוד): השתכנעתי לכספים. היו"ר אמנון כהן: המציע השתכנע, וגם השותפים שלו הסכימו ולכן אפשר להעביר את זה לוועדת הכספים. הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפת תוצרת הארץ), התשס"ז–2007 [הצעת חוק פ/2434/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר אמנון כהן: אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפת תוצרת הארץ), התשס"ז–2007, של חברת הכנסת שלי יחימוביץ וקבוצת חברי הכנסת. תנמק מהמקום חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בבקשה. יש לך דקה. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, את הצעת החוק הזאת הנחתי יחד עם חברי סטס מיסז'ניקוב, משה כחלון ומגלי והבה. תכליתה מאוד פשוטה: כשצה"ל קונה גרביים לחיילים, הוא יקנה את הגרביים ממפעל ישראלי, שבעליו ישראלים, הוא בתוך גבולות מדינת ישראל והעובדים בו ישראלים. מאוד פשוט ומאוד הגיוני, אלא שלצערי הרב אין הדבר כך, ויותר ויותר מוצרי טקסטיל שהצבא וכוחות הביטחון רוכשים, הם רוכשים אותם מסין, מהונדורס ועוד כיוצא בזה. הצעת החוק הזאת היא העתק של חוק אמריקני זהה לחלוטין, שמחייב גם את כוחות הביטחון האמריקניים לרכוש ממפעלי טקסטיל אמריקניים. זאת הצעת חוק שאומנם אופיה סוציאל-דמוקרטי, אבל לכל שוחרי הקפיטליזם, ידעו נא שאמריקה, המודל שלהם, אף היא נוהגת באופן הזה. הרי אי-אפשר לפעול בכפל מוסר: מצד אחד להקדיש תקציבים רבים לעידוד התעסוקה, ומצד שני שמוסדות המדינה כמו צה"ל וכמו המשטרה יגזלו תעסוקה מאזרחי מדינת ישראל. זאת נראית לי הצעת חוק אלמנטרית לחלוטין. לשמחתי, היא בתמיכת הממשלה, תוך תיאום עם הממשלה, ואני קוראת לחברי להצביע בעבורה. היו"ר אמנון כהן: אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, אפשר להצביע. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 30 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפת תוצרת הארץ), התשס"ז–2007, לדיון מוקדם בוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: בעד – 30, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפת תוצרת הארץ), התשס"ז–2007, התקבלה ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה ראשונה. אנחנו מצרפים את קולו של השר ישי. הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – אחריות לשימוש לרעה), התשס"ז–2007 [הצעת חוק פ/2130/17; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת חיים כץ) היו"ר אמנון כהן: אנחנו ממשיכים בהצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – אחריות לשימוש לרעה), התשס"ז–2007, של חבר הכנסת חיים כץ. הוא יבוא וינמק את ההצעה. בבקשה. חיים כץ (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, במסגרת הצעות החוק הצרכניות אני מגיש הצעת חוק שיש דומות לה בנושאים אחרים, ואני מדבר על גנבת מכשירי פלאפון או מכשירים סלולריים אחרים, דברים שלצערי קורים במדינת ישראל. כאשר נגנב מכשיר, באופן יוצא מן הכלל נערכות שיחות למוקדי סקס או לחוץ-לארץ, ומחייבים את בעל הטלפון בהרבה מאוד כסף. פניתי אל שר התקשורת ודיברתי אתו, ולהפתעתי הוא הגן על חברות הסלולר; לא חלילה על הצרכנים המסכנים, אלא על חברות הסלולר, שמא הן לא ירוויחו מספיק, שמא הן לא יעשקו את הציבור. צר לי, צר לי שש"ס, התנועה החברתית, מגינה על מי שלא צריך להגן עליו. אני יודע שאני הולך להפסיד, אבל אני מחייך. אני מחייך לקראת כנס ההתעוררות הבא – כשיבואו וידברו עם האנשים שלי, אני אגיד את שלי. אביגדור יצחקי (קדימה): זה רק אם המכשיר נגנב? חיים כץ (הליכוד): רק אם הוא נגנב. אביגדור יצחקי (קדימה): לפי דעתי לא מבינים את זה כך. חיים כץ (הליכוד): נגנב "ישראכרט" – כשנגנב "ישראכרט" ואתה מדווח, לא מחייבים אותך. אביגדור יצחקי (קדימה): שיעשו ביטוח. חיים כץ (הליכוד): אמרתי שאני אתאם את זה עם השר. היה משא-ומתן, אני לא רוצה להגיד איך זה הוצג בוועדת השרים. הרגשתי כמי שמשקרים לו בשיחה. עם זאת, אני חושב, גם עכשיו כשאני עומד פה, שהמטרה של כולנו היא שלא יחייבו את הצרכן במה שהוא לא מתכוון לצרוך ואף אחד לא רוצה לחייב אותו בזה. אם נגנב לאדם דתי מכשיר סלולרי, ועושים ממנו שיחות בשבת, ברור שלא הוא עשה את זה – בייחוד לאתרי סקס. הלוא כשגונבים לא מדובר בשיחה עם חבר או חברה; מדובר או על אתרי סקס – כשלא נעשו קודם מעולם שיחות בטלפון לאתרים האלה – או בשיחות לחוץ-לארץ, שעולות הרבה כסף. אני אומר שעל פרק זמן מוגדר – שמונה שעות, עשר שעות, 12 שעות – לא יחייבו. ראובן ריבלין (הליכוד): חבר הכנסת כץ, אני רוצה להבהיר רק דבר אחד; אם אתה תשתמש בטלפון שלי ואני אשתמש בשלך – אני לא אסכים שאתה תשתמש בטלפון שלי ואתה לא תסכים שאני אשתמש בטלפון שלך, נוכל כך לקיים את כל השיחות עם חברי המרכז שלנו ולא נצטרך לשלם. חיים כץ (הליכוד): אני מדבר על טלפון שנגנב, ואם הוא נגנב ואתה מדווח – – – ראובן ריבלין (הליכוד): שידווח למשטרה. חיים כץ (הליכוד): נכון. ראובן ריבלין (הליכוד): במקום ללכת למשטרה תודיע לחברת הסלולר, והיא תנתק אותך ברגע. חיים כץ (הליכוד): אני מדבר רק על טלפון שנגנב והודיעו על כך למשטרה. הצרכנים הם לא שקרנים, וגם פה אני מוכן לעמוד מול השר ולראות שכוונותיו טהורות, ואם הוא יגיד: אני מוכן לדבר – אני מוכן לדחות את ההצבעה למועד אחר ולאפשר הידברות. ראובן ריבלין (הליכוד): תדחה כדי שאני אצביע. חיים כץ (הליכוד): מאחר שזה לא תלוי בי, אלא בשר, אני מבקש מהשר לדחות את ההצבעה למועד אחר, כדי להמשיך את ההתדיינות. להפיל את ההצעה זה קל. שר התקשורת אריאל אטיאס: לא. הצבעה. חיים כץ (הליכוד): בסדר גמור. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: בבקשה. שר התקשורת ישיב. שר התקשורת אריאל אטיאס: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת חיים כץ, הכנתי משהו כתוב, אבל אני אגיד לך משהו בעל-פה. חיים כץ (הליכוד): אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה, גם כתוב וגם בעל-פה. שר התקשורת אריאל אטיאס: פנית אלי כדי להציע הצעה שמי שנגנב לו או אבד לו – – – חיים כץ (הליכוד): נגנב. שר התקשורת אריאל אטיאס: נגנב ואבד זה אותו הדבר, בהגדרה. יכול להיות שמישהו שוכח את הטלפון שלו במקום כלשהו, או שגנבו לו והוא חושב שהוא שכח אותו במקום כלשהו. אמרת שיש פה בעיה צרכנית. אני חושב שאני לא צריך להוכיח אילו פעולות צרכניות משרד התקשורת עשה בשנה האחרונה בשביל הצרכנים, דברים שבשנים האחרונות אף אחד לא חשב עליהם, ומי שחשב לא העז לעשות אותם. חברי הכנסת יסכימו אתי שלא זאת הבעיה. הבעיה היא בהיגיון. חבר הכנסת, שאלת ואני אענה לך. אביגדור יצחקי (קדימה): יש לי שאלה אינפורמטיבית; בעצם בן-אדם, אחרי שנודע לו שגנבו לו את הפלאפון, יכול לנתק אותו. שר התקשורת אריאל אטיאס: יפה. אז אני אגיד בדיוק מה הסיפור. הסיפור פשוט מאוד. ההצעה המקורית של חבר הכנסת חיים כץ היתה כזאת: מי שהמכשיר נגנב ממנו, והוא לא יודע שהוא נגנב ממנו או אבד לו, ועברו נגיד עשר שעות, 24 שעות, 48 שעות – חברת הסלולר תישא בעלות בדיעבד, גם אם הוא לא הודיע לה, כי כאמור הוא לא ידע. זה לא מידתי, לא סביר, לא הגיוני. ראובן ריבלין (הליכוד): אני מסכים שהחוק יחול רק על חיים כץ, כי אני יודע שהוא לא ירמה. שר התקשורת אריאל אטיאס: יפה. לגבי כל האתרים שדיברת עליהם, שגולשים ועושים – – – ראובן ריבלין (הליכוד): עלי שזה לא יחול, כי אני מייד ארמה. שר התקשורת אריאל אטיאס: אני מבקש להתנגד להצעה הנוכחית. כל דבר אחר שיהיה סביר, הגיוני וצרכני – אבל נטו צרכני – אני אתמוך בו. בשלב הזה אני מבקש להתנגד להצעה. היו"ר אמנון כהן: אנחנו עוברים להצבעה? חיים כץ (הליכוד): אני רוצה להשיב. היו"ר אמנון כהן: בבקשה. חיים כץ (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חוזר על מה שאמרתי: ברגע שהמכשיר נגנב, אדם לא רואה את זה מייד בדקה הראשונה. עד שמתברר שהמכשיר נגנב עובר זמן. זה עובד כך עם כרטיס אשראי שנגנב – מזכים אותך גם על 24 שעות לפני שהודעת, ורואים אם יש תנועות חריגות. אני מאמין ביושרם של אנשים, וגם רואים – – – אביגדור יצחקי (קדימה): אתה משלם בשביל זה. חיים כץ (הליכוד): אני משלם ביטוח. אבל אם למישהו נגנב הטלפון בשבת, וזה אדם חרדי, ומצלצלים לאתרי סקס – למה הוא צריך לשלם? אביגדור יצחקי (קדימה): – – – חיים כץ (הליכוד): הגשתי הצעת חוק צרכנית שחייבה כל חברה שיש לה יותר מ-100,000 צרכנים לתת קו חינם – 1-800; כולם אמרו שהמדינה תיפול. המדינה לא נפלה. החברות הפעילו קווי טלפון לשביעות רצון הלקוחות, ובא לציון גואל. פה זה אותו הדבר: חברות הסלולר לא ייפלו. פשוט יימנע עוול מצרכנים שנגנב להם הפלאפון והודיעו למשטרה. זה לא שהחלפנו פלאפון, אתה ואני. אדם הודיע למשטרה. יגידו – חמש, שבע, עשר שעות לפני ההודעה, שיחות חריגות – לא מחייבים. אני מקווה שבכל זאת חברי הבית יתמכו בהצעת החוק. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: אנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 9 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 35 נמנעים – 1 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – אחריות לשימוש לרעה), התשס"ז–2007, נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: בעד – 9, נגד – 35, נמנע אחד. על כן, הצעת החוק הזאת הוסרה מסדר-היום. הצעת חוק-יסוד: הממשלה (הפרדת רשויות ומשטר נשיאותי) [הצעת חוק פ/1072/17; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת אסתרינה טרטמן) היו"ר אמנון כהן: הצעת חוק-יסוד: הממשלה (הפרדת רשויות ומשטר נשיאותי), של חברת הכנסת אסתרינה טרטרמן. ינמק חבר הכנסת דוד רותם. דוד רותם (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הצעת החוק שאנחנו מביאים היום לפני הבית נועדה לפתור את אחת הבעיות הקשות בדמוקרטיה הישראלית של ימינו. בשבוע שעבר פרש מתפקידו מזכיר הממשלה ישראל מימון, שמתוקף תפקידו ישב בצומת מרכזי של ניהול המדינה. בריאיון שנתן הוא הסביר, בין השאר, כי את מדינת ישראל, במצבה כיום, אי-אפשר לנהל. זאת אמירה קשה ביותר, ואנחנו חייבים להתייחס אליה בכובד ראש. השיטה הנוהגת אצלנו היא שיטה עתיקה, שכוננה למעשה בקונגרס הציוני הראשון, לפני יותר מ-100 שנה, והיא היום ייחודית למדינת ישראל. יש לשיטה זו גם יתרונות, משום שהיא מרחיבה את הייצוג הכללי ומבטיחה ייצוג לרוב המגזרים במדינת ישראל. אנחנו סברנו מלכתחילה כי במצב הקיים כיום בישראל יש להעדיף את המשילות, היינו את היכולת לשלוט, על פני היציבות הרחבה, ועל כן הצענו בסעיף 37 לחוק המתקן כי אחוז החסימה יהיה 10%. אנחנו הצענו 10%, משום שאנחנו פחות מ-10%, ולא רצינו שיהיה מי שיאמר שאנחנו דואגים לעצמנו ולכן אנחנו מעלים את אחוז החסימה גבוה מדי. בימים האחרונים פנו אלי כמה מחברי הכנסת ואמרו לי שיש בהעלאה כל כך דרסטית של אחוז החסימה כדי לפגוע במפלגות קטנות, ומכיוון שאנחנו לא דואגים לעצמנו – אנחנו רוצים לדאוג למדינת ישראל ולעם ישראל ולתושבים בישראל, ומתוך רצון אמיתי וכן לדאוג לטובתה של המדינה – אני מודיע בזאת שאנחנו נוריד את סעיף 37, שמדבר על אחוז חסימה של 10%, ולא נעמוד עליו. חברי הכנסת, בבחירות האחרונות הצביע העם בישראל ברגליו. רק 65% מכלל בעלי זכות הבחירה באו להצביע, ורבים לא הצביעו משום שלא אכפת להם; הם מרגישים אכזבה, הם מרגישים בגידה, ולא מעניין אותם מה קורה בבית הזה. הבית הזה הפך להיות בלתי רלוונטי. אנחנו מתנהגים כאותם שלושת הקופים שאינם רואים, אינם שומעים ואינם מדברים, ומתעלמים ממה שהעם רוצה. גם ועדת-וינוגרד, בדוח הביניים שלה, התייחסה לחוסר המשילות במדינת ישראל וציינה שהיא רואה בו אסון. העם רוצה לראות שינוי עמוק במצב הקיים. הפכנו למדינה שיש בה הרבה פקידות וביורוקרטיה ומעט מדינה, במקום להיות הרבה מדינה שיש בה מעט פקידות ומעט ביורוקרטיה. אנחנו צריכים להפוך למדינה שהפרדת הרשויות בה אמיתית – שמערכת המשפט בה מנהלת את ענייניה ואינה מערכת משפט דומיננטית ומנהלת. הכנסת חלשה היום, ואנחנו צריכים לחזק אותה ולהפוך אותה לרלוונטית. והגרוע מכול – העדר משילות ויציבות. בחוק הקיים ובמצב הקיים תקופת כהונה של שנתיים בממוצע לממשלה וקדנציה ממוצעת של שנה וחצי לשר גורמות לחוסר יציבות, לחוסר אפשרות לממש החלטות ולחוסר אפשרות לתכנן תוכניות ארוכות טווח ולהביאן לידי גמר. כך אין אפשרות לנהל מדינה, ואם נמשיך בדרך הזאת – – – מנחם בן-ששון (קדימה): אין אפשרות כי אתם – בהסכם. מי מעביר כך חוק-יסוד? דוד רותם (ישראל ביתנו): תודה לאדוני, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, על ההפרעה באמצע. במצב הנוכחי אנחנו חייבים לאזן בין המשילות ובין היציגות, ואת דרך המלך המאזנת מציגה הצעת החוק שלפנינו. נכון, גם הצעת החוק הזאת אינה מושלמת. יש אפשרות לתקן בה דברים וצריך לתקן בה דברים מסוימים. אני עצמי סברתי שיש עוד כמה דברים שישכללו ויתקנו אותה, ולכן הגשתי הצעת חוק נוספת בנושא זה, ואתמול ביקשתי מוועדת הכנסת לפטור אותי מחובת הנחה. לצערי הרב, משיקולים פוליטיים, בקשתי נדחתה, אבל אין לי ספק שכאשר החוק הזה יגיע לדיון בוועדה – ואני סומך על חבר הכנסת בן-ששון, יושב-ראש ועדת החוקה, שהוא ידאג שהתיקונים הנדרשים יהיו – – – מנחם בן-ששון (קדימה): אדוני, אני משוחרר מכל מיני סיכומים. אני אומר לך באחריות שזה קשור להפרה בוטה של סיכום בקואליציה שלא להעלות את החוקים – – – דוד רותם (ישראל ביתנו): חבר הכנסת בן-ששון, אני מודיע לך: אתה יכול לראות את עצמך משוחרר מהסכמים, אבל שיהיה לך ברור שגם אחרים יהיו משוחררים מהסכמים. אל נא יאיים עלי, אדוני. אדוני צריך את ההסכמים האלה יותר מכולם, כי אחרת אדוני לא יכול להעביר אף לא חוק אחד בוועדה שלו. מנחם בן-ששון (קדימה): עובדה. דוד רותם (ישראל ביתנו): רבותי, בואו נזכור את הכלל שלפיו האויב של המצוין הוא הטוב מאוד. נכון, אין כאן דבר שהוא מצוין, אבל אם נחכה למצוין לא יהיה לנו גם הטוב מאוד, והחוק הזה הוא טוב מאוד – הוא לא מצוין. על-פי הצעת החוק ייבחר ראש המדינה בבחירות ישירות על-ידי כלל אזרחי המדינה, ותקופת כהונתו תוגבל; תקופת כהונתו תהיה תקופת הכהונה של הכנסת הנבחרת שאתה הוא נבחר. שר לא ימלא תפקיד של חבר הכנסת, כדי שיוכל למלא את תפקידו באופן מלא, אבל תימשך הבקרה על פעילותו בכנסת הזאת. העברת חוק התקציב לא תשמש עוד מסחטה. מקרה של אי-העברת התקציב עד תום שנת הכספים יביא לפיזור הכנסת ולבחירות חדשות. הצעת אי-אמון תחייב רוב גדול יותר, הן בהצעה והן בהצבעה. אנחנו נפסיק לבזבז שעות דיון של הבית הזה בהצעות אי-אמון שאין להן סיכוי מלכתחילה. רבותי חברי הכנסת, מרבית המלומדים במדעי המדינה והמשפט, כמו פרופסור דרור, פרופסור רובינשטיין, פרופסור רייכמן, קראו לא אחת לשינוי השיטה. קולט אביטל (העבודה-מימד): לא לזו. דוד רותם (ישראל ביתנו): לזו בדיוק. יקרא אדוני קודם את המאמרים ואחר כך יאמר: לא לזו. בדיוק לזו. הם ציינו בצורה ברורה כי הסכנות וההזדמנויות העומדות כיום ועתידות לעמוד בעתיד הקרוב מול מדינת ישראל בכל הנוגע למהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית וכמדינת העם היהודי מחייבות אותנו לעבור לשלטון נשיאותי. חברי הכנסת, בימים האחרונים שוחחו אתי רבים מחברי הכנסת, ואחד מחברי הכנסת בעלי הניסיון, שאני מאוד מעריך אותו כפרלמנטר בעל ידע וניסיון, הסביר לי כי בחוק הזה יש כדי לפגוע במפלגות הגדולות, כי הצבעה בשני פתקים גורמת לכך שאדם יוכל לבחור באמת את מי שהוא רוצה שיהיה ראש המדינה, אבל הוא מצביע למפלגה אחרת, וזה יפגע במפלגות הגדולות. הגיע הזמן שנפסיק לדאוג למפלגות שלנו ונתחיל לדאוג לעם ולמדינה. חברי הכנסת של מפלגת העבודה לצערי לא נמצאים פה – מתן פה – פרופסור שלמה בן-עמי, שהיה שר, דיפלומט וחבר בממשלות ישראל – – – חיים כץ (הליכוד): חשבתי שיש הגבלת זמנים. דוד רותם (ישראל ביתנו): עשר דקות עוד לא עברו. חיים כץ (הליכוד): מה אתה אומר? דוד רותם (ישראל ביתנו): אם כך, אני מסיים. חברי הכנסת, מי שיצביע נגד החוק הזה ייזכר בעם הזה כמי שדאג לעצמו, כמי שמסרב לשינוי, כמי שהוא פוליטיקאי אמיתי ואיננו מי שדואג לטובת המדינה. תודה. היו"ר יצחק זיו: תודה. כבוד שר המשפטים דניאל פרידמן ישיב; בבקשה. שר המשפטים דניאל פרידמן: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק מבקשת להחליף את חוק-יסוד: הממשלה בחוק-יסוד חדש, אשר ינהיג משטר נשיאותי או משטר מעין-נשיאותי במדינת ישראל ויחזק את הפרדת הרשויות. עיקר השינויים בחוק-היסוד הם: ראש הממשלה הוא הרשות המבצעת של המדיניות ונבחר בבחירות ישירות; השרים ממונים על-ידי ראש הממשלה והם אינם חברי הכנסת; הכנסת רשאית להעביר את ראש הממשלה מכהונתו ברוב של 80 מחבריה; סגן ראש הממשלה יחליף את ראש הממשלה; אחוז החסימה מועלה ל-10%; חוק-יסוד: נשיא המדינה יבוטל. ועדת השרים לחקיקה החליטה להסכים להצעת חוק-היסוד בקריאה טרומית בתנאי שיוסכם עם המציע כי התקדמות הצעת החוק מעבר לקריאה הטרומית תותנה באישור הממשלה. החלטה זו משמעותה תמיכה בקיום דיון – – היו"ר יצחק זיו: אני יכול לבקש שקט באולם? תודה. שר המשפטים דניאל פרידמן: – – באפשרות לשינוי שיטת המשטר כאמצעי להגברת היציבות. קריאות: – – – שר המשפטים דניאל פרידמן: עם זאת, קיימות אי-הסכמות ביחס להיבטים שונים של ההצעה, ולכן נקבעה בהחלטה דרישה לאישור נוסף של הממשלה להתקדמות הליכי החקיקה. בד בבד עם החלטה זו החליטה הממשלה גם להסכים להעברה בקריאה טרומית של הצעת חוק-יסוד אחרת, של חבר הכנסת בן-ששון ואחרים, שעניינה תיקונים שונים, המיועדים – – היו"ר יצחק זיו: אני מבקש, חבר הכנסת בן-ששון. שר המשפטים דניאל פרידמן: – – להגביר את יציבות המשטר הפרלמנטרי. אני לא אפרט כרגע את כל היתרונות והחסרונות של המשטר הנשיאותי. כאמור, לכל שיטה יש יתרונות וחסרונות משלה. השיטה הנוכחית נתקלת בקשיים לא מעטים. היו"ר יצחק זיו: לא נמשיך עד שלא ייפסקו כל הדיבורים כאן. אני מבקש מכולם לשבת במקומות ואת השיחות לנהל בחוץ. כבוד השר, בבקשה, אתה יכול להמשיך. שר המשפטים דניאל פרידמן: לנוכח חשיבות הנושא והצורך לקיים בו דיון יסודי ומעמיק, עמדת הקואליציה היא שיש להציע לחברי הכנסת חופש הצבעה, כך שכל אחד יצביע לפי שיקול דעתו, לפי מצפונו, בהתחשב בכל ההיבטים של הסוגיה. תודה. היו"ר יצחק זיו: תודה. אני מזמין את חבר הכנסת גדעון סער. גדעון סער (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ההצעה שלפנינו היא הצעה לא טובה, ולצערי, אין קשר בין הבעיות שתיאר חבר הכנסת רותם לבין מה שמגולם בהצעה הזו, כביכול כפתרון. החזרה לשיטת הצבעה של שני פתקים היא טעות קשה. לא בכדי היא בוטלה אחרי חמש שנים על-ידי הכנסת הזו ב-2001. הדבר הזה פורר את המערכת הפוליטית. נכנסנו לשיטה הזו – היו שתי מפלגות גדולות, עם 75 מנדטים; אחרי חמש שנים, כשיצאנו ממנה, הן הפכו להיות 42 מנדטים. כלומר, הדבר הזה ריסק את המערכת הפוליטית ותרם לפרגמנטציה. ההצעה המונחת גם תרסק את המשטר הפרלמנטרי. ברגע שכפי שמוצע על-ידי המציעים, רק 80 מחברי הכנסת יכולים להפיל ממשלה, אין שום משמעות לחיים בתוך הבית הזה. למעשה יכול להיות שלטון ברזל של מיעוט. המדינה שלנו, עם התרבות הפוליטית שלנו, לא יכולה ולא תוכל לתפקד כאשר מי שישלוט במדינה לא רק איבד את אמון הציבור אלא גם איבד את אמון הכנסת, ואני מציע לכם להרהר מה יקרה כאשר ממשלה תמשול עם תמיכה פרלמנטרית, למשל של 41 חברי כנסת? היא אולי תשרוד, היא לא תמשול. כלומר ההצעה הזו – דיבר חבר הכנסת רותם על משילות – היא הפגיעה הכי קשה שיכולה להיות במשילות. דוד רותם (ישראל ביתנו): רוב המלומדים חושבים אחרת. גדעון סער (הליכוד): אני חייב לומר שגם קונסיסטנטיות לא מצאתי בהצעת החוק. כאשר אני קורא את סעיף 17 להצעת החוק, אני למד שיש עילות אשר בגינן 61 יכולים להפיל ממשלה בעוד הכלל הקבוע בסעיף 21 מדבר על 80 חברי כנסת. אינני יודע מה ההיגיון שהנחה את המציעים, אבל המציעים גם מציעים שאם הדבר הזה ייכשל, כפי שנכשלה בעבר השיטה של שני פתקים, לא נוכל לחזור בנו, מכיוון שהם קובעים בסעיף 36 להצעת החוק שלהם שריון של ההוראות, אשר שינוין בעתיד ידרוש רוב מיוחס, לעתים של 61, ואת ההוראה שמאפשרת להפיל ראש ממשלה רק ב-80 חברי כנסת ניתן יהיה לשנות רק ברוב של 80 חברי כנסת. שימו לב. חברי הכנסת, לדעתי, הרוב הגדול בבית הזה תומך ברפורמות בשיטת הממשל. אנחנו גם העברנו רפורמות בשיטת הממשל וחלקן כבר נמצא בטיפול ועדת החוקה. אבל יש הבדל בין רפורמות בשיטת הממשל לבין שינוי מהיסוד של שיטת הממשל. זה מסוכן לדמוקרטיה, וההצעה הזאת היא הצעה מסוכנת לדמוקרטיה. נוסף על כך, היה סיכום ברור בין סיעות הבית, ולכך הפנה אותי באדיבותו יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. היה סיכום, ומכיר אותו גם יושב-ראש הקואליציה לשעבר, חבר הכנסת יצחקי, שנבחן את ההצעות השונות לרפורמות בשיטת הממשל באמצעות דיונים בוועדת החוקה, חוק ומשפט. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): אל תשתמש בדברים – – – דוד רותם (ישראל ביתנו): תענה – – – גדעון סער (הליכוד): האם היושב-ראש מתכוון להגן עלי מפני ההתקפות של חברת הכנסת טרטמן? היו"ר יצחק זיו: אל תכריחו אותי להוציא אתכם. גדעון סער (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כפי שאמרתי, היה סיכום בין סיעות הבית, שלפיו מנהל יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט את הדיונים. עד כה הוא התמיד בהבטחתו שלא להביא את הדברים במקוטע, דהיינו פרקים-פרקים, אלא כמכלול. חלק מהדברים מקובלים עלינו, חלק אחר אינו מקובל עלינו, אבל שינוי חוקי-יסוד בדרך הזאת הוא בלתי סביר. לבוא ולומר: בואו תנו לנו לעבור למשטר נשיאותי בקריאה טרומית ואחר כך נראה, זה ממש לעשות צחוק מהעבודה. לכן אני מציע לבית לדחות את הצעת החוק הזאת, ואני מבקש לקיים בה הצבעה אישית. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. חבר הכנסת דוד רותם, בבקשה. גדעון סער (הליכוד): אני מוותר על הצבעה אישית, אדוני היושב-ראש. דוד רותם (ישראל ביתנו): חברי הכנסת, האזנתי בקשב רב לדבריו של חבר הכנסת גדעון סער ושמעתי גם רחשים באולם. יש לנו, כנראה, קואליציה משונה. יש לנו קואליציה של ימין ומפלגת העבודה, שמתנגדת לשינוי בשיטות המשטר. בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): הקואליציה שאתם תומכים בה יותר טובה? דוד רותם (ישראל ביתנו): נוח להם במצב הקיים, שבו אפשר לבזבז את זמנה של הכנסת, להוריד את רמתה של הכנסת, להוריד את הוויכוח לוויכוחי סרק. ראובן ריבלין (הליכוד): חבר הכנסת רותם, אני רוצה לדעת, בין ימין לשמאל, איפה אתה. דוד רותם (ישראל ביתנו): החוק הזה הוא חוק שיש בו כדי לתקן את חוליי המשטר. רן כהן (מרצ): החוק הזה הוא מחלה בפני עצמה. דוד רותם (ישראל ביתנו): החוק הזה הוא מחלה בפני עצמה – אם כך, אנחנו מבינים שגם אתה שייך לקואליציה. זה בסדר. רן כהן (מרצ): אני נגד החוק. דוד רותם (ישראל ביתנו): אתה שייך לקואליציית המתנגדים, זה בסדר. אנחנו נדע מיהן הקואליציות של המתנגדים. חיים כץ (הליכוד): למה, אתה מאיים עלינו? דוד רותם (ישראל ביתנו): אני לא מאיים על אף אחד, אני רק אומר שחשוב שנדע מי ומי ההולכים. חיים כץ (הליכוד): אתה מאיים עלינו? נו, באמת. דוד רותם (ישראל ביתנו): על זה נאמר כבר מזמן, חברי חברי האיחוד הלאומי – מפד"ל, נקיי הדעת שבירושלים לא היו יושבים לסעודה אלא אם כן היו יודעים עם מי הם יושבים. תודה רבה. גלעד ארדן (הליכוד): אתם לא מתביישים להעלות נושאים של קואליציות? היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק. נא להצביע. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 16 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 57 נמנעים – 5 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק-יסוד: הממשלה (הפרדת רשויות ומשטר נשיאותי) נתקבלה. היו"ר יצחק זיו: 16 בעד, 57 מתנגדים וחמישה נמנעים. לפיכך הצעת חוק-יסוד: הממשלה (הפרדת רשויות ומשטר נשיאותי) הוסרה מסדר-היום. המלצת ועדת החוץ והביטחון לעניין הארכת תוקפו של חוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם, התשס"ב-2002 ["דברי הכנסת", חוברת זו, עמ' 10316.] היו"ר יצחק זיו: חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על המלצת ועדת החוץ והביטחון לעניין הארכת תוקפו של חוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם, התשס"ב-2002. נא להצביע. הצבעה מס' 17 בעד המלצת ועדת החוץ והביטחון – 56 נגד – 9 נמנעים – 2 המלצת ועדת החוץ והביטחון לעניין הארכת תוקפו של חוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם, התשס"ב-2002, נתקבלה. היו"ר יצחק זיו: 56 בעד, תשעה מתנגדים ושני נמנעים. המלצת ועדת החוץ והביטחון לעניין הארכת תוקפו של חוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם נתקבלה. הצעת חוק הנצחת זכרם של קורבנות הטבח בכפר-קאסם, התשס"ו–2006 ["דברי הכנסת", חוברת ב', עמ' 10399.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יצחק זיו: אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק פ/238, הצעת חוק הנצחת זכרם של קורבנות הטבח בכפר-קאסם, התשס"ו–2006, של חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד ודב חנין. תשובה והצבעה בלבד. שרת החינוך, הגברת יולי תמיר, תשיב. בבקשה, גברתי. שרת החינוך יולי תמיר: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לומר שני משפטים קצרים בעניין. הממשלה מתנגדת להצעת החוק. מנגד, כפי שעשיתי השנה, גם בשנה הבאה ובשנים הבאות יצוין יום הטבח בכפר-קאסם. פסק-הדין שבא בעקבותיו יילמד, ובעיני הוא אבן-יסוד של המשפט הישראלי; בלעדיו לא ידע תלמיד בישראל מהי הפסיקה בדבר דגל שחור ומהי מחויבותו של כל אדם כלפי רעהו. לכן, אין לראות בהתנגדות ניסיון למנוע את הזכרת הטבח או ללמוד את מסקנותיו, שאני חושבת שהן בעלות חשיבות לאומית רבה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה לשרה יולי תמיר. זכות התשובה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. בבקשה. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הצעת החוק עולה בקנה אחד גם עם העיקרון של החלטת המשפט – לא עם העונש שנקבע אז על הטבח בכפר-קאסם, וגם עם מה שאמרה שרת החינוך גם עכשיו וגם בזמן שהנושא עלה, סמוך ליום השנה לטבח בכפר-קאסם, ב-29 באוקטובר. אני יכול, במצב מסוים, להגיד שאם שרת החינוך אומרת את מה שהיא אומרת, מה אני צריך יותר. אבל הבעיה היא לא שרת החינוך הנוכחית, אלא מי שיבוא אחריה. אני חושב שהעיקרון של ציון הטבח בכפר-קאסם – כשמעל הפקודות מתנוסס דגל שחור, וזה הפך לאבן-יסוד במשפט הישראלי – אני חושב שהנושא הזה ראוי להילמד והפשע שנעשה והטבח שנעשה ראויים שיילמדו וראוי שיילמד מהי פקודה בלתי חוקית בעליל, וראוי שהתלמידים והקורבנות ידעו שהמעשה לא נשכח ולא ירד לטמיון. לכן, גברתי השרה, אם הכוונה היא לקבל את זה לשנה אחת, לשנה הבאה, שבה עדיין תהיי שרת החינוך, בסדר. אבל אני חושב שמדינת ישראל, בעצם חקיקת החוק הזה, ובעצם ההתעקשות שלנו, שנה אחר שנה, לעמוד על זה, זאת אמירה – לא רק כדי לצאת ידי חובה – זאת אמירה, שבספר החוקים במדינת ישראל יש מעמד חוקי לטבח שהיה ולעוול שנעשה לתושבים. לכן, אני בכל זאת מבקש שהכנסת תצביע בעד הצעת החוק. זה לא לכבודם של חברי הכנסת ושל סיעות הבית, זה לא לכבודה של הממשלה להתנגד לדבר שהוא כביכול מקובל עליה, אבל הוא טריוויאלי והוא אבן-יסוד למי שטוען שהוא מחויב לדמוקרטיה. אני מבקש מהכנסת שתצביע בעד הצעת החוק. תודה רבה. היו"ר יצחק זיו: תודה לחבר הכנסת ברכה. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 11 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 37 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק הנצחת זכרם של קורבנות הטבח בכפר-קאסם, התשס"ו–2006, נתקבלה. היו"ר יצחק זיו: בעד – 11, נגד – 37, ואין נמנעים. ההצעה הוסרה מסדר-היום. הצעת חוק החברות (תיקון – דירקטורים בעלי כשירות מקצועית), התשס"ז–2007 ["דברי הכנסת", חוב' ל"ד, עמ' 10155.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יצחק זיו: אנחנו עוברים להצעת חוק פ/2597, הצעת חוק החברות (תיקון – דירקטורים בעלי כשירות מקצועית), התשס"ז–2007, של חברי הכנסת גלעד ארדן ואבישי ברוורמן – תשובה והצבעה. ינמק חבר הכנסת אבישי ברוורמן. אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): ההצעה הזאת של חבר הכנסת גלעד ארדן ושלי נועדה להבטיח שבחברות הציבוריות, מעבר לדירקטורים החיצוניים, גם הדירקטורים האחרים יהיו בעלי כשירות מקצועית. בהסכמה עם שר המשפטים ועם שר האוצר אנחנו מעבירים, בתמיכתם, את הצעת החוק לוועדת החוקה, חוק ומשפט, והנושאים ילובנו שם בהתאם להבנות של ועדת-גושן. תודה רבה. היו"ר יצחק זיו: אין תשובת שר. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 30 נגד – 2 נמנעים – אין היו"ר יצחק זיו: הצבעה חוזרת, משום ששכחו לשנות את הכותרת. אנחנו מצביעים על הצעת חוק החברות (תיקון – דירקטורים בעלי כשירות מקצועית), התשס"ז–2007. הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 39 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק החברות (תיקון – דירקטורים בעלי כשירות מקצועית), התשס"ז–2007, לדיון מוקדם בוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר יצחק זיו: בעד – 39, אין מתנגדים, נמנע אחד. ההצעה אושרה. הוועדה המוסמכת לדון בהצעת החוק לפי תקנון הכנסת היא ועדת החוקה, חוק ומשפט, וההצעה תועבר לוועדה זו לשם הכנתה לקריאה ראשונה. הצעת חוק זכויות הסטודנט בשירות מילואים, התשס"ו–2006 [הצעת חוק פ/1139/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יצחק זיו: אנחנו עוברים להצעת חוק זכויות הסטודנט בשירות מילואים, התשס"ו–2006, של חבר הכנסת אלכס מילר וקבוצת חברי הכנסת. נעבור מייד להצבעה. הצבעה מס' 21 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 31 נגד – 1 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק זכויות הסטודנט בשירות מילואים, התשס"ו–2006, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר יצחק זיו: בעד – 31, מתנגד אחד ונמנע אחד. ההצעה אושרה ותועבר לוועדת הכנסת מאחר שיש חילוקי דעות. הצעת חוק שילוב עולים במערכת החינוך, התשס"ז–2007 [הצעת חוק פ/2688/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) הצעת חוק שילוב עולים במערכת החינוך, התשס"ז–2007 [הצעת חוק פ/2689/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יצחק זיו: אנחנו עוברים להצעת חוק שילוב עולים במערכת החינוך, התשס"ז–2007, של חברי הכנסת אלכס מילר, יוסף שגאל ורוברט אילטוב. ינמק מהמקום חבר הכנסת אלכס מילר, בבקשה. אלכס מילר (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי הממשלה, ועדת השרים אישרה את חוק שילוב עולים במערכת החינוך מסיבה אחת. מדובר כאן בהצלת חיים, הצלת חייהם של אלפי ילדי עולים הנפלטים ממערכת החינוך בישראל ונזרקים לרחובותיה האלימים של מדינתנו. הנתונים שהוגשו לוועדת הכנסת מדברים בעד עצמם. רק כדי לסבר את האוזן, 37% מכלל התיקים הפליליים של הנוער הם מקרב העולים. בחמש השנים האחרונות 46% מכלל הנוער העולה לא סיימו כיתה י"ב. 42% מכלל הנושרים במדינת ישראל הם נוער עולה, בעוד שהם רק כ-12% מכלל התלמידים בישראל. באין יד מכוונת ובאין די מורים ומחנכים שידעו להביט לנוער העולה בגובה העיניים, כאשר בתי-הספר המלמדים עולים חדשים לא נותנים להם פתרונות לקשיי הקליטה שלהם, התוצאות טופחות לנו על פנינו. נושא כואב זה הוא כרכבת הדוהרת לתהום, כשהתוצאות הן הרות אסון. חוק זה מטרתו לקבוע כללים ברורים להצלת עתידו של הנוער העולה. אני קורא לכם להצביע בעד החוק כי בנפשנו הדבר. וכבר כתוב: כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא. תודה רבה. כמובן, הצעת החוק לא תקודם ללא תיאום עם הממשלה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה לחבר הכנסת אלכס מילר. הצעת חוק באותו נושא – חבר הכנסת מלכיאור, בבקשה. מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): אני מסכים עם כל מה שאומר חבר הכנסת אלכס מילר, דברים כדרבונות. אנחנו זקוקים לחוק הזה, זה יטופל כמו שצריך והמשך הטיפול יהיה עם הממשלה. השרה רוחמה אברהם-בלילא: אם אתה לא מקדם את זה בוועדה שלך, אתה גם לא מקדם את זה כאן. מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): נעשה את כל המשך הטיפול בחוק הזה רק בתיאום עם הממשלה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. ללא תשובת שר אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו קודם מצביעים על הצעת חוק שילוב עולים במערכת החינוך, התשס"ז–2007 הצבעה מס' 22 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 35 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שילוב עולים במערכת החינוך, התשס"ז–2007, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר יצחק זיו: בעד – 35, נגד – אפס, נמנעים – אפס. הצעת חוק שילוב עולים במערכת החינוך, התשס"ז–2007, עברה לוועדת החינוך, התרבות והספורט. זאב אלקין (קדימה): קליטה. היו"ר יצחק זיו: אם כך, זה עובר לוועדת הכנסת. אנחנו עוברים להצבעה בנושא הבא: הצעת חוק שילוב עולים במערכת החינוך, התשס"ז–2007. הצבעה מס' 23 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 29 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שילוב עולים במערכת החינוך, התשס"ז–2007, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר יצחק זיו: בעד – 29, נגד – אין, נמנעים – אין. הצעת החוק עוברת לוועדת הכנסת. הצעת חוק זכויות תלמידים מחוננים ומצטיינים, התשס"ו–2006 [הצעת חוק פ/1201/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יצחק זיו: אנחנו עוברים להצעת חוק זכויות תלמידים מחוננים ומצטיינים, התשס"ו–2006, מס' 1201. אנחנו עוברים להצבעה. השרה רוחמה אברהם-בלילא: הצבעה בתנאי שהמציעה לא מקדמת את החוק. רונית, תגידי שאת לא מקדמת את החוק. רונית תירוש (קדימה): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, ההצעה הזאת זהה להצעתו של חבר הכנסת יורי שטרן, זיכרונו לברכה. אנחנו נקדם את ההצעה הזאת בהתאם, בתיאום עם אותה הצעת חוק. כמובן, בתיאום עם הממשלה, אבל בהתאם לאותה הצעת חוק, שגם היא תובא לדיון בממשלה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 24 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 34 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק זכויות תלמידים מחוננים ומצטיינים, התשס"ו–2006, לדיון מוקדם בוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר יצחק זיו: בעד – 34, נגד – אפס, נמנעים – אפס. הצעת חוק זכויות תלמידים מחוננים ומצטיינים, התשס"ו–2006, עוברת להכנתה לקריאה ראשונה לוועדת החינוך, התרבות והספורט. הצעת חוק הקרן לעידוד העסקת נשים, התשס"ו–2006 [הצעת חוק פ/668/17; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת עמירה דותן) היו"ר יצחק זיו: אנחנו עוברים להצעת חוק הקרן לעידוד העסקת נשים, התשס"ו–2006, של חברת הכנסת עמירה דותן. עמירה דותן (קדימה): כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, השרים, ראשית אני רוצה להודות לשר נהרי, שהסיר את התנגדותו להצעת החוק הזאת, שהועברה בוועדת השרים לענייני חקיקה. הצעת החוק הזאת בעצם מקורה במחקר שערך המכון הישראלי למחקר כלכלי וחברתי, ומטרתה להתאים את עולם העבודה לנשים ולחיי המשפחה. החוק מהווה הצהרה בדבר חשיבותן של נשים כמשאב בשוק העבודה, הכרה בחוסר השוויון המובנה, בקיומו של קיפוח ובצורך לפתח דרכים וכלים מעשיים לתיקון המצב וליצירת שוויון אמיתי בשוק העבודה בישראל. הניסיון שהצטבר בעולם הוכיח שכדי ליצור שוויון הזדמנויות בפועל אין די באיסור על אפליה, אלא יש לנקוט צעדים מקדמים, על מנת להתגבר על האי-שוויון הקיים במציאות העכשווית. הרעיון הוא להקים קרן שתנוהל על-ידי מינהלת, או מנהלת, בדומה לחוק לעידוד השקעות הון, שתהיה מוסמכת להעניק מענקים למעבידים שיפעלו בהתאם לקריטריונים שתקבע מינהלת הקרן. הענקת המענקים למעסיקים בנסיבות כמו העסקת אמהות לילדים רכים, נשים מבוגרות, באה גם לעודד נשים להשתלב בשוק העבודה ובמיוחד לקדם אותן. הצעת החוק הזאת הוגשה בכנסת הקודמת על-ידי חברי הכנסת אתי לבני, הראלה גולן ורשף חן. אני, כמובן, מצהירה מפה – השר ישי, אני מצהירה מפה שהקידום של הצעת החוק הזאת ייעשה בתיאום עם משרדך ואתך. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. יעלה ויבוא השר אלי ישי. אדוני השר, אתה רוצה לענות? אנחנו עוברים להצבעה. אגב, מי שבעד החוק הוא בעד ומי שנגד – כמובן הוא נגד החוק. הצבעה מס' 25 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 28 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הקרן לעידוד העסקת נשים, התשס"ו–2006, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר אחמד טיבי: בעד – 28, אין מתנגדים, אין נמנעים. אנחנו קובעים שהצעת החוק עברה והיא תעבור לוועדה לקידום מעמד האשה. השרה רוחמה אברהם-בלילא: לעבודה ורווחה. הצעת חוק העונשין (תיקון – משחקים אסורים, הגרלות והימורים ברשת האינטרנט), התשס"ז–2007 [הצעת חוק פ/1923/17; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת רונית תירוש) היו"ר אחמד טיבי: אנחנו עוברים להצעת חוק העונשין (תיקון – משחקים אסורים, הגרלות והימורים ברשת האינטרנט), התשס"ז–2007, של חברת הכנסת רונית תירוש. בבקשה. רונית תירוש (קדימה): אני מודה לך. אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, בהמשך למאבק שאנחנו מייצרים כאן, בכנסת, בעזרת חוקים, כדי לשרש את תופעת ההימורים לסוגיה, אני מבקשת בהצעת החוק הזאת שלא לאפשר הימורים באמצעות האינטרנט, גם כשהשרת נמצא בחו"ל – כל עוד מדובר, כמובן, בהימורים אסורים. אני לא ארחיב את הדיבור על אפשרות הגלישה של ילדים ובני-נוער, באופן חופשי, וההורים לפעמים מוצאים את עצמם במצב שבו הילדים נכנסים להתחייבות כספית שהיא ודאי מעבר ליכולותיהם, וקורים הרבה מאוד דברים נוראים בנושא הזה. לכן אני מבקשת את הסיוע שלכם, כדי שחברות האשראי לא תאשרנה שימוש בכרטיסי אשראי לצורך הימורים באינטרנט, וכך נוכל להיאבק בתופעה החמורה הזאת. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. אנחנו מייד יודעים את התשובה. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 26 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 32 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון – משחקים אסורים, הגרלות והימורים ברשת האינטרנט), התשס"ז–2007, לדיון מוקדם בוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר אחמד טיבי: בעד – 32, אין מתנגדים ואין נמנעים. ההצעה תועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה רבה. הצעת חוק החנינה בעניין תוכנית ההתנתקות, התשס"ז–2007 [הצעת חוק פ/2797/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר אחמד טיבי: אנחנו עוברים להצעתו של חבר הכנסת ראובן ריבלין. ראובן ריבלין (הליכוד): ינמקו שניים. היו"ר אחמד טיבי: ינמקו שניים: חברת הכנסת עמירה דותן – חמש דקות, וחבר הכנסת יצחק לוי – חמש דקות. חבר הכנסת ריבלין התנתק מהנימוק וחילק את המנמקים. בבקשה, גברתי. ראובן ריבלין (הליכוד): לא, אני לא התנתקתי. אני כבר נימקתי. עכשיו ינמקו אחרים. עמירה דותן (קדימה): כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, לא כל יום אני זוכה לעמוד כאן ולהציע הצעת חוק כל כך מרגשת, כל כך מיוחדת וכל כך שונה. אני כאן שותפה לחברי חבר הכנסת רובי ריבלין, חבר הכנסת הרב יצחק לוי, חברת הכנסת קולט אביטל ואחרים, ואני מוכרחה לומר לכם שאני באמת מתרגשת, כי לא כל יום מבקשים חנינה, מבקשים מהכנסת לעזור לנו לפתור את בעיית החנינה הזאת. כדי להבין במה דברים אמורים אני רוצה להחזיר את כולנו שנתיים לאחור, ולראות שוב את המראות שהיו אז, מראות של נתק, מראות של מאבק על הבית, מראות של מאבק על אמונה, על "אני מאמין", על חד-משמעיות. מול המאבק הזה יצאו הצבא והמשטרה, שעשו הכול כדי לעשות את ההתנתקות הזאת ברגישות, אבל גם בנחישות. חלק מהמחיר שילמו בני-נוער ואנשים אחרים הוא שבעצם הוגשו נגדם כתבי אישום, חלקם נשפטו וחלקם עדיין לא. אני אישית נדרשתי לנושא הזה דרך ועדת המשנה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה, שבה אני מטפלת במפונים, כאשר עלה נושא הגיוס לצה"ל. התברר לי אז שהרבה מאוד מועמדים לשירות ביטחון ומועמדות לשירות ביטחון אינם יכולים להתגייס משום שיש נגדם רישום פלילי. הרישום הפלילי הזה של אז, של לפני שנתיים, של ימי ההתנתקות. ושאלתי את עצמי, ממה נפשנו? בתוך שנתיים עשתה מערכת החינוך, עשתה מערכת הרווחה, עשו המשפחות, כל שבידן כדי להחזיר את הילדים האלה לחיים רגילים ונורמליים. בני-הנוער עומדים להתגייס לצבא, חלקם גם עברו את כל מה שצריך לעבור כדי להגיע ליחידות קרביות, ליחידות שבהן הם יממשו את הפוטנציאל שלהם. והנה אנחנו אומרים להם שבגלל אותו רישום פלילי הם אינם יכולים להתגייס לצבא. סיפור מהמם אחר ששמענו בוועדה הוא, שאותם כתבי אישום שנרשמו לפני שנתיים לא באו לידי דיון בבתי-המשפט משום שנעדרו – או לא היו – שופט או שופטת נוער לשפוט את בני-הנוער. אני חושבת שבאמת הגיע הזמן להפסיק את ההתייחסות הקשה כל כך, ולחבק את האנשים האלה, ודאי את האנשים שרוצים לעשות יותר ממה שהם עושים. מאחר שכפי שאמרתי, נפל בחלקי הכבוד לחלוק את הפודיום הזה עם חבר הכנסת הרב לוי, וידידנו רובי ריבלין ויתר על מקומו, אני מוכרחה רק לומר פה את הרישא של דברי ההסבר, שהם כולם מהפה שלו ומהלב שלו: יש ימים שבהם ייקוב הדין את ההר, ויש ימים של לפנים משורת הדין. כמי שמאוד מאמינה בחוק ובמדינה של חוק, אני מאמינה שבמקרה הזה, חלק מהחוק הוא לעזור לנו לתת לאנשים האלה חנינה. אני מבקשת את עזרתכם. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת יצחק לוי, חמש דקות. בבקשה. יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני, קודם כול, רוצה להעריך את עבודתה הרבה של חברת הכנסת עמירה דותן, עם הרבה מאוד מחברי הכנסת שעושים כדי לסייע לאותם אנשים שגורשו מביתם ולצערנו הרב עדיין לא מצאו מנוח לנפשם. שנתיים לאחר הטראומה הנוראה ביותר, לדעתי, שעברה מדינת ישראל, ועדיין המצב מאוד-מאוד קשה. נוספו על כך אותם כתבי אישום שאנחנו מדברים עליהם. תיכף אומר מלה על כתבי האישום, אבל לפני כן אני גם רוצה, מעל הדוכן, להודות לשרה רוחמה אברהם-בלילא על העזרה שלה. תודה רבה. אני גם רוצה לצרף תודות לחבר הכנסת גבאי, שבעצם היה הראשון שהציע חוק בכיוון הזה, והיום גם הוא יובא להצבעה. אני גם מודה לו. מורי ורבותי, מדינת ישראל לא היתה יכולה לחלום שההתנתקות תעבור כפי שהיא עברה. אני זוכר את השיחות עם קציני הצבא ועם אנשי המשטרה לפני ההתנתקות, כאשר דובר על הרוגים, ועל התנגדות הרבה יותר קשה, וביקשו מאתנו לבוא ולהרגיע את הציבור, ועשינו את זה – עשינו את זה בנאמנות. אני זוכר שיחה בביתי עם קצין בכיר במשטרה, שהעריך שיהיו לפחות 15 הרוגים, ואמר לי: אמור לי מי עומד להתאבד, וגם אמר לי: בוא, תעזור לי להכיר את האנשים. איש הדרום, איש משטרה מהדרום. הבטחתי לו שאנחנו נסייע ככל שנוכל, כדי להבטיח שלא יהיו מתאבדים ולא יהיו הרוגים. נתנגד כמה שנוכל, אבל נסייע כדי שלא תהיה אלימות. אבל יש הפגנות ויש מפגינים, וזה מטבע הדברים, ואנשים הפגינו ועמדו על בתיהם ככל שהיו יכולים, והמשטרה בהחלט נהגה ביד תקיפה, בגלל המדיניות שהיתה אז, לדכא כל התנגדות כדי שהיא לא תתפשט. ואדוני היושב-ראש, כאשר יש הפגנות אחרות, של אנשים שיושבים על הכביש, של אנשים שמפגינים, מגישים חמישה כתבי אישום, עשרה כתבי אישום. כאן, בכל אירוע, הגישו כתב אישום לכולם. עדיין יש לנו יותר מ-300 בחורים עם כתבי אישום פתוחים, מלבד המשפטים שכבר היו. על כן אנחנו מציעים את החוק הזה, אולי גם כחלק מפיוס – פיוס הציבור. אולי נכון לגרום קצת נחת לאנשים האלה, להסיר מהם דאגה. אני מאוד מאוד מבקש לראות את החוק הזה בעין טובה, לא להביט בנושא ב"ייקוב הדין את ההר" ולאפשר להעביר אותו בקריאה טרומית היום. תודה רבה, רבותי. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת ביילין מבקש להסיר. חכה, יוסי. יש תשובה. בבקשה. תשובת הממשלה, בדמותה של השרה רוחמה אברהם-בלילא. קריאה: מה עם שר המשפטים? היו"ר אחמד טיבי: היא בשמו של שר המשפטים, אדוני. קריאה: היא גם תוכל לתת חנינה בשמו? היו"ר אחמד טיבי: רוחמה מסוגלת לעשות הכול. בבקשה, גברתי. השרה רוחמה אברהם-בלילא: חברי הכנסת, לפני הדיון לגופו של החוק, אני מבקשת להבהיר כי הליך החקיקה הממשלתית הוא הליך סדור, שנועד לווסת את הצעות החקיקה הממשלתיות, וחשיבותו רבה לעבודת הממשלה והכנסת. עם זאת, אסור לכנסת ולממשלה לטמון את ראשן בחול אל מול רצון הציבור. אנו עדיין מחלימים מפצעי ההינתקות, ואט-אט אנחנו מאחים את הפצעים מתוך הבנה כי המהלך האמיץ נעשה למען עתיד טוב יותר למדינת ישראל. בעבר, ממשלות ישראל ראו לנכון להקנות בחוק חנינה כללית לעבירות כנגד המדינה – לראשונה עם הקמת המדינה ובפעם השנייה לאחר מלחמת ששת הימים. וכתמיד, העיתוי הינו בעל חשיבות גדולה. לכן ניאותה הממשלה לאשר את הגשת הצעת החוק בהליך מזורז, שכן החוק נוגע לצעירים הקרבים לגיל גיוס, ובשל הרישום הפלילי נפגעים הסיכוי והרצון שלהם להגיע ליחידות המובחרות של צה"ל. ידוע כי לאורך השנים הציבו תושבי ההתנחלויות את מיטב בניהם ובנותיהם להגנת המדינה. פעילותם של המתנחלים בעת יישום תוכנית ההתנתקות היוותה קריאת תיגר על חוסנה של החברה בישראל, אך זו נעשתה מתוך האמונה העמוקה בשליחותם ולא מתוך הרצון לפגוע בדמוקרטיה הישראלית. למרות זאת, חברי חברי הכנסת, אל לנו להעלות על נס פעילויות אלה, שכן אלימות על כל גווניה לא ראויה ואסור שתתקבל כצעד מחאתי לגיטימי במדינת ישראל. אני רואה צורך להביא בפניכם, חברי חברי הכנסת, את הודעתם המשותפת של ראש הממשלה ושר המשפטים בסוגיה: מדיניות שר המשפטים ומחלקת החנינות היא להקל עם קטינים שעברו עבירה חד-פעמית שאיננה חמורה ואיננה מאפיינת את אורח חייהם הנורמטיבי. ההקלה משתקפת בהמלצה לקיצור תקופת ההתיישנות בעבירה או למחיקתה, והכול לפי הנסיבות. יש להניח שבמסגרת זאת יוכלו רבים מהקצינים שהועמדו לדין בגין מעורבות באירועי המחאה בתקופת ההתנתקות לזכות בחנינה. בימים אלה, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנו קרבים לשנת ה-60 לקום המדינה, ונכונו לנו אתגרים רבים בשנים שיבואו. כצעד נוסף בסדרה של צעדים לאיחוי הקרעים באריג החברה הישראלית, רואה הממשלה לנכון לתמוך בהצעת חוק זו, אשר תעניק חנינה לאלה אשר ביצעו פשעים אך לא סיכנו חיים בצורה ממשית במהלך יישום תוכנית ההינתקות. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): את הפשע היחיד הממשלה עשתה. השרה רוחמה אברהם-בלילא: ממשלת ישראל תמשיך לפעול בדבקות לגישור על הפערים המצויים בחברה ולהעצמת החוסן החברתי בישראל. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לכבוד השרה. חבר הכנסת יוסי ביילין מבקש להסיר. בבקשה. יוסף ביילין (מרצ): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מוכרח לומר שאני מתבייש לשמוע את התשובה של הממשלה בהצעת החוק הזאת. אני שומע את ההבדלים בניואנסים בין תשובת השרה לבין התשובה של שר המשפטים, כפי שהקריאה אותה. כי מה אומרת השרה ומה אומר שר המשפטים? השרה מדברת על כך שהיה אירוע – – – מיכאל איתן (הליכוד): איפה שר המשפטים? יוסף ביילין (מרצ): אני לא יודע. עדיף שלא יהיה כאן. השרה מדברת על מקרה פוליטי, שבו אומרים שהיה דבר כלשהו, המתנחלים הם אנשים בסדר והם עשו דברים חשובים, והם רצו לעשות למען המדינה ולא נגד המדינה כאשר הם הפגינו, ולכן בואו ניתן להם חנינה. שר המשפטים מדבר על קריטריון משפטי. הוא אומר שיש נטייה למערכת לפטור מעונש קטינים שהפעילות שלהם נגד החוק היתה מוגבלת, או מין דבר כזה. אבל הוא בעצם מסתתר מאחורי הסינר של השרה, משום שהבעייתיות הגדולה ביותר של החוק הזה היא שכאן מדובר על חנינה לא על-פי קריטריון משפטי, חוקי, אלא על-פי קריטריון פוליטי. עכשיו תראו מה הבעייתיות: מצד אחד מדובר באנשים שעברו עבירות על החוק. כנגד מי? הם עברו עבירות כנגד נציגי החוק, נציגי מערכת הביטחון, שהם צה"ל והמשטרה. ברגע שאנחנו ככנסת, לא נותנים יד למהלך משפטי ספציפי – יכול להיות שיש מקרה מסוים שבו ראוי להקל, אני לא מציע דווקא להחמיר, אבל אני אומר, כלפי האנשים האלה, מה הם בעצם אומרים? הם אומרים: דמנו הותר. הממסד נותן את הלגיטימציה לכך שאנשים שעוברים עבירה מול שוטר או מול איש צבא – כיוון שזה אידיאולוגי, והם לא רצו לפעול נגד המדינה אלא לטובתה של המדינה לפי ראייתם שלהם – אנחנו מעניקים להם חנינה סיטונית. אני אומר לכם, כמי שהמדינה הזאת חשובה לו ויקרה לו ומבין שנציגי החוק זה המשטרה והצבא – הוא אומר למשטרה ולצבא: תראו, יש לכם בעיה אמיתית. אנחנו מעניקים חנינה למי שפוגעים בכם. אפי איתם (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – – חנינה לאדם שהיה שפוט לחמישה מאסרי עולם. בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – – יוסף ביילין (מרצ): אדוני, אל תוריד את זה מהזמן שלי, כי יש כאן בעיה מסוימת. נכון, אני מציע לכם, אל תשוו את שני הדברים. אין שום שוויון. מה שכאן עושים עם זה – ודאי שלא, משום שאם זה חילופי שבויים, אם זה שחרור אסירים – – – קריאה: – – – יוסף ביילין (מרצ): אל תשוו בכלל נושא של פדיון שבויים לנושא הזה. אלו שני דברים שונים. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): זה חוק המתנות, לא חוק פדיון שבויים. בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – – יוסף ביילין (מרצ): גם את 250 האלה לא אני משחרר. יש כאן ממשלה שעושה את הדברים האלה ואל תבוא אלי בטענות. אתה יודע יותר טוב מאחרים, כיוון שדיברנו על זה לא מעט גם בינינו וגם בפומבי, שלא העניין של עקירת המתנחלים הוא שחשוב לי. מה שחשוב לי זה לשמור את המדינה הזאת כמדינה יהודית ודמוקרטית. המחיר הוא שאנחנו צריכים את הטעות של ההתנחלויות לתקן. לבי על האנשים האלה. אני הייתי בין הראשונים, ואתה יודע את זה כמוני, שהיה מוכן לסייע להם בפיצויים ובהגדלתם. אני הולך אליהם עד היום, לפגוש אותם ולסייע להם, כי כבני-אדם הם חשובים לי. אבל יש הבדל בין זה לבין מדיניות של ממלכה, שאומרת: פגעתם בשוטרים ובחיילים, זה בסדר גמור. אני אומר לכם גם לגבי העתיד לבוא, אתם היום רואים את המתנחלים, את ההפגנות בעזה, וזה כרגע העניין היחיד. אבל יש גם עתיד למדינה הזאת. יש עוד דברים ויהיו עוד הפגנות, ולא כולן של מתנחלים. יהיו הפגנות של אנשים שהרסו את הבתים שלהם בלוד וברמלה. יהיו הפגנות של סטודנטים. מה אתם בעצם אומרים? אתם כאן יוצרים תקדים. אתם אומרים: אוקיי, אם ההפגנה הזאת אמיתית, היא באה מלבכם, מתוך דבר שבאמת חשוב לכם ולא סתם כפורעים, אנחנו נקל אתכם. אתם אומרים לאנשים האלה מראש, נותנים את הלגיטימציה לפעול כפי שהם יפעלו, כי הם יודעים – – – השרה רוחמה אברהם-בלילא: – – – יוסף ביילין (מרצ): מאה אחוז. אני אומר שיש כאן לגיטימציה לעתיד לבוא, לאנשים שפועלים מתוך אמונה, לפעול מתוך ידיעה שבסוף הבית הזה יבוא ויחון אותם. אני אומר לכם שזה מצטרף לשורת חוקים שהעברנו ביום הזה, שהעולם מסתכל בזה ואומר: לא יכול להיות. לא יכול להיות שזו כנסת ישראל. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. יעלה חבר הכנסת ריבלין. זכותו לנמק ולהשיב. ראובן ריבלין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, לא באנו, מציעי חוק זה, לבקש על נפשם ולחון אנשים שפשעו. לא באנו לעשות חשבון, שכן את האירועים ותוצאות ההחלטה שנתקבלה כאן, בכנסת, כאשר אני הייתי יושב-ראש הישיבה הזאת, תשפוט ההיסטוריה. באנו לומר שהיחידים ששילמו את המחיר שהיה התוצאה של אותה החלטה והכרעה, שהיתה קשה להם – וחלקם יושבים כאן אתנו – אותם נבחרים אשר נבחרו על-ידי אותו ציבור, אשר נשלח על-ידי ממשלות ישראל לדורותיהן ליישב את הארץ. לא אנחנו נשפוט, ואין אנחנו עושים חשבון. ההיסטוריה תשפוט. כאמור, חברים שראו את אשר נעשה ורוצים לומר שיש רגע בחייו של עם שבו הוא צריך לבנות את מידותיו לפנים משורת הדין, שכן לא חרבה יהודה ולא חרבה ישראל אלא כיוון שמיצו את הדין, דין תורה. אמרו: גם כאשר דין תורה מחייב את כולם, יש רגעים שבהם כדי לשמור על שלמות העם צריך לפעול לפנים משורת הדין. לצערנו הרב, לא קמה שעה כזאת לישראל כמו השעה שבה חברים מקדימה, חברים מש"ס, חברים מהליכוד, חברים מהאיחוד הלאומי, חברים מישראל ביתנו, חברים מסיעת הגמלאים, באים ואומרים כולם: הרף, בואו נעביר דף, נשאיר להיסטוריה לשפוט. באנו היום להציע לתת חנינה – חנינה – על-פי מידות החוק, ולא על-פי מידות הצדק והדין, כי לפי מידות הצדק והדין אנחנו לא מבקשים חנינה; חנינה לכל אלה שבהתנגשות בין אחים – קרה אשר קרה. אני יודע שחבר הכנסת גלזר הגיש הצעה לחון שוטרים אשר הועמדו לדין, ואנחנו נתמוך גם בהצעה זו, שכן יש רגע שבו איננו שופטים זה את זה אלא אומרים: הרף, תשפוט ההיסטוריה – והיסטוריה תשפוט. אדוני, אני מבקש לתמוך בהצעת החוק. היו"ר אחמד טיבי: שאלה: האם אדוני מוכן, לשם הסימטריה, לתמוך בהצעה שתחון, למשל – אף שאני מתנגד להצעה שלך – אזרחים שבשנת 2000 עשו בדיוק את אותן עבירות, תיתן להם חנינה ותבטל את הרישום הפלילי שלהם? ראובן ריבלין (הליכוד): אני מדבר כרגע על אנשים – – – היו"ר אחמד טיבי: אדוני, אותן עבירות. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אין – – – ראובן ריבלין (הליכוד): אני מדבר כרגע על חנינה לאנשים אשר מחו ופעלו כאשר עקרו אותם מבתיהם, הורידו את הגג שמעל ראשם ועקרו אותם מהמקום שבו הם ישבו – מביתם – וגירשו אותם מנחלתם. רן כהן (מרצ): – – – ראובן ריבלין (הליכוד): אם אדוני יגיש הצעה, אני אשקול אותה לגופו של עניין. היו"ר אחמד טיבי: לא, למה שאתם לא תיזמו את ההצעה? ראובן ריבלין (הליכוד): בכל הכבוד – ייתכן שמה שאתה מדבר בו מאוד חשוב לך. רק, בכל הכבוד, אין שום סימטריה בין שני הנושאים. היו"ר אחמד טיבי: אני אומר – – – ראובן ריבלין (הליכוד): יכולים להיות שני נושאים שונים, וכל אחד חשוב בעיני המגיש, בעיני השומע או בעיני המשתכנע. כאן מדובר בנושא אחר בתכלית. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. ראובן ריבלין (הליכוד): אני אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק. רן כהן (מרצ): – – – היו"ר אחמד טיבי: אנחנו עוברים להצבעה. רן כהן (מרצ): אדוני היושב-ראש, אפשר – אוקטובר 2000. היו"ר אחמד טיבי: אין תשובת הממשלה. היתה תשובה. הצבעה מס' 27 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 37 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 10 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק החנינה בעניין תוכנית ההתנתקות, התשס"ז–2007, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר אחמד טיבי: בעד ביטול הרישום הפלילי – 37, נגד – 10, ואין נמנעים. הצעת החוק תועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט. גדעון סער (הליכוד): החוץ והביטחון. היו"ר אחמד טיבי: ועדת החוץ והביטחון? הצעת החוק תועבר לוועדת הכנסת. חברת הכנסת אסתרינה טרטמן ביקשה לתמוך, וזה לא משנה את התוצאה. הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון – מחיקת רישום פלילי), התשס"ז–2007 ("דברי הכנסת", חוב' ל"א, עמ' 9452.] (הצעת חבר הכנסת אליהו גבאי) היו"ר אחמד טיבי: עכשיו אנחנו עוברים להצעת חוק דומה במהותה, של חבר הכנסת אליהו גבאי. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): תצביע. היו"ר אחמד טיבי: לא הצבעה, כי חבר הכנסת ואסל טאהא מבקש להסיר את הצעתו של חבר הכנסת אליהו גבאי מסדר-היום. בבקשה, אדוני. ואסל טאהא (בל"ד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מאוד מתפלא ומתבייש על מה שקרה בהצבעה על ההצעה לחון חלק ולהצביע בעד חוק לא מידתי ולא שוויוני שמדבר על קבוצה אחת בעם. לו דובר על כל הפגנה פוליטית שהיו בה עימותים עם כוחות הביטחון, אדרבה. היינו מסכימים. היושב-ראש הציע לחבר הכנסת ריבלין, או ביקש ושאל: האם היית תומך בהצעה, לו היתה, לסגור את התיקים של הצעירים הערבים שהתעמתו עם המשטרה על הבעת דעה, ולא על התנגדות להחלטת הממשלה? הצעירים הערבים בשנת 2000 יצאו להביע דעה, להפגין ולומר את דעתם, והתעמתו – ואנחנו יודעים כיצד התעמתו, אילו הוראות היו, איך פתחו באש ואיך הרגו צעירים, אחיהם ושכניהם, ואף אחד לא קם ממקומו כדי להציע הצעה לחון את הצעירים האלה ולסגור להם את התיקים. אילו היתה ההצעה שוויונית ומידתית לכולם, היינו תומכים בה – – צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – – ואסל טאהא (בל"ד): – – אבל לא ייתכן שתהיה הצעה לא מידתית ולא שוויונית, מיועדת לקבוצה אחת, מהימין, שהתעמתה עם כוחות הביטחון והתנגדה להחלטת הממשלה – – אפי איתם (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – – ואסל טאהא (בל"ד): – – לפרק את ההתנחלויות שהוקמו על אדמה שנכבשה, והמדינה – הממשלה הגיעה להסכם בין-לאומי, להסכם עם עם אחר שרוצה חירות, רוצה עצמאות ורוצה שלום – – צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אני אגיש הצעת חוק – – – ואסל טאהא (בל"ד): – – ובסופו של דבר הצעירים האלה יקבלו חנינה לא צודקת. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אני אגיש הצעת חוק לתת חנינה לכולכם, אחרי שנגרש אתכם מהבית. ואסל טאהא (בל"ד): עזוב, אליך לא כדאי להתייחס. אדוני היושב-ראש, יש עוד מקרה. מה עם עצורי – או הנאשמים של שפרעם, שהגנו על עצמם, על חייהם? הם הגנו שם על חייהם. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): יש שם עוד כמה רוצחים, נכון? ואסל טאהא (בל"ד): יש רוצח מתועב שתקף עיר שלמה, שתקף המון, וההמון הגן על עצמו, אז מה עם העצורים האלה? למה לא נותנים להם חנינה? למה לא סוגרים להם את התיקים? אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – – ואסל טאהא (בל"ד): לכן, אדוני היושב-ראש, אני מבקש להסיר גם את הצעתו של חבר הכנסת גבאי. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לך. השרה רוחמה אברהם-בלילא תענה בשם שר המשפטים, מהצד. בבקשה. השרה רוחמה אברהם-בלילא: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, עמדת הממשלה היתה ונשארה כמו בהצעת החוק הקודמת. לצערי, חבר הכנסת ואסל טאהא, לא הצלחת לשכנע אותי הפעם. תודה. היו"ר אחמד טיבי: באופן חריג. תודה רבה. חברי חבר הכנסת אליהו גבאי, זכותו להשיב, אם אתה רוצה, ואם אתה לא רוצה להאריך – מהצד. אם אתה מדבר מפה, בבקשה. לימור לבנת (הליכוד): – – – אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): רבותי, עוד לא היה חוק כל כך צודק, כל כך מוסרי וכל כך נחוץ לעם ישראל כדי להראות אחדות. הנוער הזה הפגין כאשר ראה שכל עולמו נחרב: ביתו נחרב, והאידיאלים שעליהם חונך נחרבים לנגד עיניו. מה היתה ההתנגדות? ההתנגדות היתה מסיבית אבל דמוקרטית. מה היתה ההתנגדות? על מה שהם חונכו בבתי-ספר ובחינוך שהם קיבלו. זה נוער איכותי, שכעת עומד להתגייס כדי להיות מוביל בחילות השדה ובחילות הקרביים בצבא, ואנחנו צריכים להביע את דעתנו – שאנחנו אתו. אין מקום להמשך הטיפול בזה – כל תיק שנפתח צריך לסגור. אני מברך על הצעת החוק שהביאו לפני חברי חברי הכנסת, והייתי יחד אתם, וגם על החוק שהגשתי אני לפני כן. רבותי, אין חוק צודק מזה. מי מתנגד לחוק? לצערי – וחבל – במקום שהשמאל הקיצוני יקום ויגיד: טעינו במה שעשינו בהתנתקות, הם שופכים מלח על הפצעים של הנוער הזה. אני מצפה מד"ר ביילין שיהיה הראשון שיתמוך, כי הוא יודע איזו טעות תהיה התנגדות. אתם תומכים בשחרור מחבלים? בעד שחרור ברגותי? בעד רוצח? והנערים האלה, אתם רוצים שהם ישבו ויימשכו ההליכים הפליליים נגדם? אתם, הערבים אשר תמיד תומכים במחבלים, באים לכאן להתנגד לכך מעל במה זו? היכן המוסר הערבי שלכם? זה מוסר? אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): – – – אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): היכן הצדק הערבי? זה צדק? לתמוך בשחרור מחבלים ורוצחי יהודים כן, ולמצות את הדין עם אנשים שהתנגדו בצורה פסיבית? אלא מה? זה צעד שעם ישראל חייב לנוער הזה, עלינו לקרוא להם ולומר: טעינו, התיקים שנפתחו לכם נפתחו בטעות. רן כהן (מרצ): – – – אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): התיקים – סתם טרטרו אותם ורדפו אותם שלא בצדק. לכן, אנחנו צריכים לחבק את הנוער הזה, וגם אם עשו טעות – אנחנו צריכים לסלוח להם. וכפי שאמרו חברי כאן: רבותי, אנחנו נתמוך. אני שמח שממשלת ישראל הצטרפה ואני שמח שממשלת ישראל כעת תמכה והבינה שהחוק הזה, נחוץ לחוקק אותו בהקדם, כדי שלפני החגים האנשים האלה יקבלו הודעות שהתיקים נסגרו, והם בסך הכול מילאו שליחות שהיא שליחות דמוקרטית. אני מבקש מחברי חברי הכנסת לתמוך, ואני מודה לממשלת ישראל שהצטרפה לחוק כדי לסגור את המרשם הפלילי, לסגור את כל התיקים שנפתחו, ואלה שעוד נמשכים – לסגור, ונאמר להם: חזקו ואמצו. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. ממשלת ישראל לא הצטרפה, אלא תומכת בהצעת החוק, כפי שהודיעה השרה רוחמה אברהם-בלילא. הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון – מחיקת רישום פלילי), התשס"ז–2007, מספרה פ/2196, של חבר הכנסת אליהו גבאי – מי בעד, מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 28 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 30 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 9 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון – מחיקת רישום פלילי), התשס"ז–2007, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בעד ההצעה – 30, תשעה מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי ההצעה אושרה ותועבר להכנה לקריאה ראשונה בוועדת החוץ והביטחון, נכון? ועדת החוקה, חוק ומשפט – מתקן אותי סגן המזכיר. תודה רבה. גדעון סער (הליכוד): חוץ וביטחון. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מכיוון שיש כמה הצעות – חוקה, חוץ וביטחון – ועדת הכנסת תחליט בנדון. הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – זכאות לדרכון דיפלומטי), התשס"ז–2007 [הצעת חוק פ/2818/17; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת נסים זאב) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הצעת חוק שמספרה פ/2818, הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – זכאות לדרכון דיפלומטי), התשס"ז–2007, של חבר הכנסת נסים זאב. ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה. בבקשה. לי רשום שאין תשובת שר. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק כזאת כבר עברה בקריאה טרומית בשבוע שעבר. מדינת ישראל, באמצעות משרד החוץ, מנפיקה דרכונים רשמיים משני סוגים: דרכון דיפלומטי ודרכון שירות. חוק הדרכונים מ-1952 אינו חל על דרכונים אלה, והזכאות להם מעוגנת בנהלים פנימיים של משרד החוץ, בעיקר פרק 17 לתקנון שירות החוץ. תקנון שירות החוץ מגדיר דרכון דיפלומטי כדרכון של מדינת ישראל המוענק על-ידי משרד החוץ לממלאי תפקידים דיפלומטיים בנציגויות משרד החוץ בחוץ-לארץ, לנושאי משרות בשירות החוץ, וכן לאנשים אחרים העוסקים בענייני המדינה הנושאים אופי דיפלומטי שיש עניין להעניק להם דרכון כזה. תקנון שירות החוץ קובע את רשימת הזכאים לדרכונים דיפלומטיים, והרשימה היא רשימה ארוכה: נשיא המדינה ורעייתו, הרבנים הראשיים לישראל, ראשי ממשלה, שרי ממשלה, יושב-ראש הכנסת, שופטי בית-המשפט העליון, מבקר המדינה, ואגב, גם למזכיר הכנסת יש דרכון דיפלומטי. אני רוצה לומר: פקידים בכירים, יש להם דרכונים דיפלומטיים, ויש כאן כמה חברים שטועים, שחושבים: משום שלאחמד טיבי אסור ללכת עם דרכון דיפלומטי, אז לכן אנחנו לא זכאים למינימום של דרכון דיפלומטי. אגב, דבר נוסף, בשום מדינה בעולם לא מכירים מה זה דרכון שירות. אדוני היושב-ראש, חושבים שזה בכלל דרכון מזויף, לא מכירים דרכון כזה. כשאתה בא לחוץ-לארץ עם דרכון שירות, זה פחות מפספורט רגיל. אז כמה אנחנו יכולים להיות בזויים בעיני העולם כולו? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה. נסים זאב (ש"ס): אדוני, אני כבר מסיים. מעמדם של חברי הכנסת, חברי הרשות המחוקקת, שנוסעים לחוץ-לארץ, צריך להיות לא פחות מזה של אותם פקידים שזכאים לקבל דרכון דיפלומטי. ורבותי, צריך לדעת: מלך שמחל על כבודו, אין כבודו מחול, ואנחנו לא יכולים פה למחול על כבודנו, כי אנחנו נציגי ציבור. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מודה מאוד לחבר הכנסת נסים זאב. ראובן ריבלין (הליכוד): מלכות קיבלת? עבדות קיבלת – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אין תשובת ממשלה. לכן – – – קריאות: – – – גלעד ארדן (הליכוד): אם חבר כנסת הוא מלך, מה הרב עובדיה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, יש לי סוד לגלות לכם: לי יש תורנות, עוד כמה שעות לשבת כאן, אני לא ממהר. כל עוד יהיו כל הצעקות האלה, אני לא יכול להצביע. מנחם בן-ששון (קדימה): גם אנחנו לא, אנחנו עובדים כאן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה. אני שמח מאוד, אדוני מחבר המאמר החשוב בעיתון. מנחם בן-ששון (קדימה): אדוני קרא אותו? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אתה נאה דורש נאה מקיים. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה – הצעת חוק שמספרה פ/2818, הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – זכאות לדרכון דיפלומטי), של חבר הכנסת נסים זאב. בבקשה, חברי הכנסת מתבקשים להצביע. תיכף נראה כמה דיפלומטים חדשים יהיו לנו. הצבעה מס' 29 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 28 נגד – 6 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – זכאות לדרכון דיפלומטי), התשס"ז–2007, לדיון מוקדם בוועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, יש 28 בעד, שישה מתנגדים, אחד נמנע. מנחם בן-ששון (קדימה): מילא הקול שלי, אבל הקול של חברת הכנסת עמירה דותן? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת בן-ששון ודותן מבקשים להצטרף. למי? עמירה דותן (קדימה): בעד – עגול – – – מנחם בן-ששון (קדימה): בעד – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – בסדר גמור, זה לא משנה את תוצאות ההצבעה, אבל אני מודיע לפרוטוקול שגם בכוונתם של חברי הכנסת בן-ששון ועמירה דותן היה לתמוך. חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת תידון בוועדת הכנסת. הצעת חוק מימון נסיעות לחוץ-לארץ למשפחות שבויים ונעדרים, התשס"ז–2007 [הצעת חוק פ/2762/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הצעת חוק פ/2762, הצעת חוק מימון נסיעות לחוץ-לארץ למשפחות שבויים ונעדרים, התשס"ז–2007. ינמק את ההצעה מן המקום חבר הכנסת אלכס מילר. בבקשה, אדוני. קריאות: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מה זה ההתרגשות הזאת לקראת דרכון דיפלומטי? מה קרה? אני חושב שגם חבר הכנסת מילר מנסה לנמק הצעה חשובה, ואני מבקש להקשיב לו. אלכס מילר (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, קודם כול אני רוצה לברך את חברי, חבר הכנסת ישראל חסון, על היוזמה להצעת חוק כל כך חשובה. אני חושב שהשם של הצעת החוק אומר הכול, ואני בטוח שיש פה קונסנזוס מלא על כך שמדינת ישראל חייבת לממן את כל הפעילות של המשפחות לטובת הילדים שלהן. הן רוצות – כמו כולנו, כמו כל אחד פה – שיחזרו כמה שיותר מהר הביתה. אני אחסוך את הדיבורים, ואני בטוח שכולם יתמכו בחוק. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת מילר. השרה רוחמה אברהם-בלילא: – – – שחבר הכנסת חסון לא יקדם את הצעת החוק אלא – – – אלכס מילר (ישראל ביתנו): מה שסיכמת עם חבר הכנסת – אני מכבד את זה. אני לא יוזם הצעת החוק, אני לא יכול להתחייב. השרה רוחמה אברהם-בלילא: הצעת החוק לא תקודם – – – אלכס מילר (ישראל ביתנו): כן, כמובן. לפרוטוקול – מה שסוכם עם חבר הכנסת ישראל חסון, כמובן זה מה שיהיה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: יש תשובת ממשלה? השרה רוחמה אברהם-בלילא: אין צורך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אין צורך. אנחנו, אם כן, עוברים להצבעה, חברי הכנסת. הצעת חוק של חבר הכנסת ישראל חסון, שנימק אותה חבר הכנסת אלכס מילר, פ/2762, מימון נסיעות לחוץ-לארץ למשפחות שבויים ונעדרים, התשס"ז–2007 – נא להצביע. הצבעה מס' 30 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 30 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מימון נסיעות לחוץ-לארץ למשפחות שבויים ונעדרים, התשס"ז–2007, לדיון מוקדם בוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, התוצאה היא 30 בעד, אין מתנגדים או נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת החוץ והביטחון להכנה לקריאה ראשונה. הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – שלילת זכות לשכר ביום הבחירות ממי שאינו מצביע), התשס"ו–2006 ["דברי הכנסת", חוב' ל"ב, עמ' 9661.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מספר הצעות חוק דומות, זהות: הצעת חוק פ/389, הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – שלילת זכות לשכר ביום הבחירות ממי שאינו מצביע), התשס"ו–2006, של חבר הכנסת רוברט אילטוב וקבוצת חברי הכנסת – הצבעה בלבד. קריאות: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, לא צועקים ואפילו לא מדברים בזמן ההצבעה. חברי הכנסת, נא להצביע – מי בעד, מי נגד? הצבעה מס' 31 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 20 נגד – 13 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – שלילת זכות לשכר ביום הבחירות ממי שאינו מצביע), התשס"ו–2006, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 20, נגד – 13, ואין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה הטרומית, ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט – לידי חבר הכנסת בן-ששון, אליו ישירות – לשם הכנתה לקריאה ראשונה. משה גפני (יהדות התורה): לוועדת העבודה והרווחה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: ועדת הכנסת תחליט היכן יהיה המשך הטיפול בהצעת החוק. משה גפני (יהדות התורה): הוועדה לעובדים זרים, מציע רן כהן. הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – שלילת זכות לשכר ביום הבחירות ממי שאינו מצביע), התשס"ו–2006 ["דברי הכנסת", חוב' ל"ב, עמ' 9663.] (הצעת חבר הכנסת יואל חסון) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הצעת חוק פ/455, הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – שלילת זכות לשכר ביום הבחירות ממי שאינו מצביע), התשס"ו–2006. אדוני סגן המזכיר, מופיעים שמות לא נכונים. הצעת החוק היא, כאמור, של חבר הכנסת יואל חסון. הצבעה בלבד. ההצעה הוצמדה להצעה הקודמת. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 32 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 20 נגד – 13 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – שלילת זכות לשכר ביום הבחירות ממי שאינו מצביע), התשס"ו–2006, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. ראובן ריבלין (הליכוד): הצבעתי בטעות בשולחן של סילבן שלום. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת ראובן ריבלין, בטעות גמורה, הצביע במקומו של חבר הכנסת סילבן שלום. ראובן ריבלין (הליכוד): לא הצבעתי בשולחן שלי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: ברור. התוצאות הן עדיין אותן תוצאות. בעד – 20, נגד – 13, ואין נמנעים. אני קובע כי גם הצעה זו אושרה בקריאה טרומית, ותועבר להמשך הטיפול בה לוועדת הכנסת, כי היו הצעות שונות לגבי ההצעה הקודמת. הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – שלילת זכות לשכר ביום הבחירות ממי שאינו מצביע), התשס"ז–2007 ["דברי הכנסת", חוב' ל"ב, עמ' 9662.] (הצעת חברת הכנסת אורית נוקד) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – שלילת זכות לשכר ביום הבחירות ממי שאינו מצביע), של חברת הכנסת אורית נוקד, שמספרה פ/1856 – הצבעה בלבד. חברי הכנסת, אנחנו מצביעים. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 33 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 22 נגד – 9 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – שלילת זכות לשכר ביום הבחירות ממי שאינו מצביע), התשס"ז–2007, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: התמיכה עולה. בעד – 22, נגד – 9, ואין נמנעים. אני קובע כי גם הצעה זו אושרה ותועבר לוועדת הכנסת כדי שתחליט איפה יכינו אותה לקריאה ראשונה. הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – שלילת זכות לשכר ביום הבחירות ממי שאינו מצביע), התשס"ז–2007 [ "דברי הכנסת", חוב' ל"ב, עמ' 9661.] (הצעת חבר הכנסת גדעון סער) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – שלילת זכות לשכר ביום הבחירות ממי שאינו מצביע), התשס"ז–2007, שמספרה פ/2648, של חבר הכנסת גדעון סער – הצבעה בלבד. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 34 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 19 נגד – 11 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – שלילת זכות לשכר ביום הבחירות ממי שאינו מצביע), התשס"ז–2007, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 19, נגד – 11, ואין נמנעים. לכן גם הצעתו של חבר הכנסת גדעון סער תועבר לוועדת הכנסת כדי שתחליט באיזו ועדה יוכנו כל ההצעות האלה לקריאה ראשונה. הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – החמרת ענישה), התשס"ז–2007 [הצעת חוק פ/2513/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, הצעת חוק פ/2513, הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – החמרת ענישה), התשס"ז–2007, של חברת הכנסת אסתרינה טרטמן. בבקשה, גברתי. הנמקה מהמקום. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, חברות וחברים, בשנים האחרונות האמירו מחירי המתכות. האמרת המחיר מובילה לביקוש, ובפרט כשמדובר במוצר שמשיגים בקלות, שלא עולה כסף, והענישה על השגתו בצורה לא חוקית היא קלה ולא מרתיעה. על-פי תחזית שוק המתכות בעולם, התופעה של גנבת מתכות עלולה להתפשט בקצב מסחרר בעולם כולו. גם בישראל התופעה הזאת צוברת תאוצה מדי יום. אנחנו רואים אותה פוגעת בתשתיות דרכים, בתשתיות מים ובתשתיות חשמל, אנחנו רואים אותה בגנבת תמרורים, בגנבת מעקות בטיחות בדרכים, "מנולים" של ביוב, כבלים, כל דבר שעשוי מתכת נגנב, לצערנו הרב. התופעה הזאת התפשטה עד כדי כך שמוציאים את המתכות ממצבות, מאנדרטאות ומכל פסלי הנוי שיש בערים – זה הפך להיות מכת מדינה בקצב הולך וגובר. אנחנו רואים את התופעה הזאת פוגעת גם במחנות של צה"ל – יש נתונים מדויקים על גנבות ברזל ומתכות. בין הסובלים הבולטים החברות הגדולות בישראל – חברת החשמל, חברת "מקורות" ו"בזק". הודות לקציני הביטחון הראשיים של החברות האלה, שיזמו פגישה אתי והעלו את הנושא הזה, הצעת החוק הזאת מונחת פה היום. יש לי דוגמאות מספריות – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אין זמן. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): יש לי דוגמאות מספריות, רק כדי שתבינו במה מדובר. בדוח של חברת החשמל, למשל, הפער גדל בין רבעון לרבעון באותה שנה ביותר מ-40%. אלה מספרים מדהימים, מזעזעים. הוא הדין בדוח שאנחנו רואים – בנתונים של "בזק". אנחנו רואים שקצב הגנבות הממוצע מ"בזק" הוא כמעט שתי גנבות ביום. הדבר הזה משפיע גם על האזרחים בבית. לכן אני מבקשת מהחברים לתמוך בהצעת החוק הזאת, כדי שלפחות בדרך של החמרת הענישה נקל, ולו במעט, את המהלך. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת טרטמן. אין תשובת הממשלה. לכן אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – החמרת ענישה), התשס"ז–2007, חברת הכנסת אסתרינה טרטמן וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, אפשר להצביע. הצבעה מס' 35 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 19 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – החמרת ענישה), התשס"ז–2007, לדיון מוקדם בוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, להלן התוצאות: בעד – 19, מתנגד אחד ואין נמנעים. לכן אני קובע שהצעת החוק נתקבלה ותועבר להכנה לקריאה ראשונה בוועדת הכלכלה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הודעה לסגן המזכיר. סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון מס' 2), התשס"ז–2007, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון; הצעת חוק חופש המידע (תיקון מס' 5), התשס"ז–2007, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 52), התשס"ז–2007, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 2001) (תיקון – ביטול והתליה של חקיקה שמקורה בהצעות חוק פרטיות) (תיקון מס' 6), התשס"ז–2007, שהחזירה ועדת הכספים. לוח תיקונים ודף נלווה לדף נלווה להצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 5), התשס"ז–2007. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק שירות עבודה בשעת-חירום (תיקון מס' 7), התשס"ז–2007; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 41) (בריאות הנפש), התשס"ז–2007; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 35) (דין משמעתי, בירור קבילות סוהרים והוראות שונות), התשס"ז–2007. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק לנשיאת עונש מאסר במדינת אזרחותו של האסיר (תיקון מס' 2) (זכות ערעור על צו לנשיאת המאסר), התשס"ז–2007; הצעת חוק הרשויות המקומיות (ייעוץ משפטי) (תיקון מס' 4), התשס"ז–2007; הצעת חוק הגליל (תיקון מס' 10) (מתן סובסידיה קבועה), התשס"ז–2007. תודה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה לסגן המזכיר. הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון – בעלי עסקים באזור תעשייה ארז), התשס"ז–2007 [הצעת חוק פ/2134/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יצחק זיו: נעבור להצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון – בעלי עסקים באזור התעשייה ארז), התשס"ז–2007. חברת הכנסת עמירה דותן. עמירה דותן (קדימה): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אני אדבר מאוד בקיצור. חברים, כולכם יודעים שנושא המפונים עדיין מטופל בכל מיני הצעות חוק ובכל הכוח, גם של ועדות המשנה בוועדות הכנסת. החוק הזה בא לשמש פה לאלה שאין להם אבא ואמא – לאותה אוכלוסייה של אנשי עסקים שהקימו עסקים באזור התעשייה ארז ופונו משם, ועד היום לא הצליחו להקים לעצמם עסק חדש. הצעת החוק הזאת באה, בין היתר, משום שהפרשנות שנותנים לחוק לפיצוי היא פרשנות מאוד מצמצמת, כאשר התביעות מורכבות מאוד והקושי של האנשים לחזור לעסקים רגילים מאוד מאוד מורכב. מטרת החוק הזה היא לעשות פרשנות גם למה שקבע בג"ץ, ואנחנו עדיין לא רואים שזה ניתן, לא על-ידי מינהלת סל"ע ולא על-ידי אף אחד אחר, וזה הפעלת העיקרון בדבר פיצוי נאות והוגן בנסיבות הפינוי על-פי חוק. משמעותה היא שיש להעניק לישראלי המפונה מהשטח את אותו סכום כסף אשר יאפשר לו לבנות מחוץ לשטח המפונה את ביתו, את עסקיו ואת שאר מערכות יחסיו שנפגעו בעת הפינוי. אנחנו מעלים את הצעת החוק הזאת ואנחנו נצביע עליו בפעם הבאה, בכנס הבא של הכנסת, אבל חשוב לנו מאוד לתת רוח גבית לאנשים כדי שיחזרו להיות אנשים פוריים ואנשי עסקים. תודה רבה לכם. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה לחברת הכנסת עמירה דותן. תשובה והצבעה במועד אחר. הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – שירותי הרפואה המונעת ושירותי הבריאות לתלמיד), התשס"ז–2007 [הצעת חוק פ/2416/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יצחק זיו: אנחנו עוברים להצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – שירותי הרפואה המונעת ושירותי הבריאות לתלמיד), התשס"ז–2007, של חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת. תשובה והצבעה במועד אחר. חבר הכנסת חנין, בבקשה. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, המלים השגרתיות "קבוצת חברי הכנסת" לא מתאימות להצעת החוק הזאת, משום שלהצעת החוק החשובה הזאת הצטרף רוב רובו של הבית הזה. ראובן ריבלין (הליכוד): למעלה מ-70 חברי הכנסת. דב חנין (חד"ש): נכון. אכן, חברי חבר הכנסת ריבלין, 70 חברי הכנסת מכל סיעות הבית, קואליציה ואופוזיציה, הצטרפו לתמיכה בהצעת החוק החשובה הזאת, שבאה להגן על מערכת בריאות חשובה, פעילה ותורמת, מהמערכות הזוכות לשבחים בישראל וגם בעולם. אני מתכוון למערכת הרפואה המונעת, לרשת טיפות-החלב ולשירותי הבריאות לתלמיד. הניסיון בעולם מלמד ששירותי רפואה מונעת יעילים ואפקטיביים כאשר הם ניתנים על-ידי המדינה ובאחריותה. הניסיון בעולם מלמד שכאשר מפריטים מערכות כאלה, הנזק הוא בלתי הפיך. הניסיון בעולם מלמד שיש טעם ויש הצדקה לאבחן ולהבחין בין רפואה מונעת לבין רפואה מטפלת, ואין טעם לערבב את סוגי מערכות הבריאות הללו במערכת אחת שמחברת בין כולן. לכן, הצעת החוק הזאת באה להגן על הצורך שהמדינה, באמצעות משרד הבריאות, תמשיך להיות הגוף המעניק בפועל את השירות המונע, את מערכת הבריאות לתלמיד, את טיפות-החלב, וזאת על מנת לשמור על מחויבות המדינה לתושביה מצד אחד, על היענות מקסימלית לצרכים, על איסוף מידע ברמה הלאומית, על שירותים מודרניים, מתקדמים ואוניברסליים. הצעת החוק הזאת, עמיתי חברי הכנסת, נהנית מתמיכה רחבה מאוד בבית הזה, ומאז הגשנו אותה חברי ואני – אני רוצה לציין את היוזמים הנוספים של הצעת החוק, חברת הכנסת יחימוביץ וחבר הכנסת רן כהן – אנחנו מנהלים בעניינה הידברות אינטנסיבית ביותר עם הממשלה, וקודם כול עם משרד ראש הממשלה. אני רוצה לומר לכם שכבר לפני חודשיים, כאשר עמדתי להעלות את הצעת החוק הזאת בפעם הראשונה, היתה פנייה אלי מטעמו של ראש הממשלה, ואני נעניתי לפנייה הזאת. הבקשה היתה שהחוק יובא בהסכמה והמשך החקיקה ייעשה בהסכמה ובתיאום עם הממשלה. בהידברות שהיתה ביני לבין אנשי משרד ראש הממשלה דובר לא רק בחוק עצמו אלא גם בחיזוק מערכות הרפואה המונעת, שירותי הבריאות לתלמיד, מערכת טיפות-החלב ותקצוב מתאים של המערכות הללו. עמיתי חברי הכנסת, כפי שאתם יודעים, ראש הממשלה התבטא בפומבי בנושא הזה, ואני מברך מאוד על ההתבטאות הזאת, שהיתה חשובה וחיובית. המשכתי וניהלתי את ההידברות עם משרד ראש הממשלה ועם משרדי הממשלה האחרים, ואני רוצה להזכיר לחיוב את מעורבותו של ראש לשכת ראש הממשלה עובד יחזקאל, שהתגייס לדיון רציני בהצעת החוק ובעקרונות שעומדים מאחוריה. הצעת החוק נתמכת על-ידי ההסתדרות הרפואית בישראל, על-ידי המועצה הלאומית לשלום הילד, על-ידי ארגוני האחיות, על-ידי פורום נשים לתקצוב הוגן ועל-ידי שורה ארוכה של ארגונים חברתיים וגופים מקצועיים. בוועדת השרים שדנה בחוק לפני כחודשיים, כך אני שומע, קרתה תקלה, ומשום-מה, למרות ההידברות שהיתה, ועדת השרים החליטה להתנגד לחוק. הדבר הזה הציב אותנו בפני קושי מסוים. הסיכום הברור ביני לבין הממשלה היה שהחוק עובר במסגרת המושב הזה של הכנסת, כלומר הוא לא יידחה אל מעבר לפגרה. בכוונתי, ואני מבין שגם בכוונת הממשלה, לעמוד בסיכום הזה. פנתה אלי השרה המקשרת, חברת הכנסת רוחמה אברהם, והציעה לי, שמכיוון שביום ראשון מתכנסת הממשלה – ואני מבין שמתכנסת גם ועדת השרים, והכוונה היא להביא שם לאישור את ההסכמה של הממשלה להעברת הצעת החוק בקריאה טרומית במסגרת הסיכום שעליו דיברתי – היא ביקשה שההצבעה לא תהיה היום, אלא ביום שני. אני מבקש שהדבר יירשם גם בפרוטוקול. הסכמתי לבקשה הזאת, מכיוון שהיא עומדת במסגרת הסיכום שהיה ביני לבין הממשלה בתחילת ההתדיינות ולכל אורכה של ההתדיינות, שהחוק אכן יעבור במסגרת המושב הזה של הכנסת. לכן, עמיתי חברי הכנסת, לא נקיים את ההצבעה היום. אני אאפשר לממשלה לדון בנושא ביום ראשון, ואני בטוח שאותה תמיכה רחבה שהיתה לחוק הזה בכנסת תתבטא גם סביב שולחן הממשלה. אני משוכנע שהממשלה תתמוך בחוק, וכך, כאשר נביא אותו לתשובה ולהצבעה ביום שני, נוכל לעשות את זה בהסכמה כללית. זו תקוותי ואני מקווה שכך אכן יהיה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יצחק זיו: תודה לחבר הכנסת דב חנין. הצעת ועדת הכלכלה בדבר חלוקת הצעת חוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 8), התשס"ז–2007 [נספחות.] היו"ר יצחק זיו: הנושא הבא: החלטת ועדת הכלכלה בדבר חלוקת הצעת חוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 8), התשס"ז–2007. יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת גלעד ארדן, בבקשה. גלעד ארדן (יו"ר ועדת הכלכלה): תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בחוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג–2003, בפרק י"א: חקלאות (להלן – תיקון התשס"ג), נקבעה רפורמה בניהול ובהסדרת הענפים החקלאיים. בין השאר, בתיקון זה אוחדו מועצת הפירות, המועצה לשיווק פרי הדר, המועצה לצמחי נוי והמועצה לייצור ולשיווק של ירקות (להלן – המועצות) למועצת צמחים אחת (להלן – מועצת הצמחים). לשם כך ביטל תיקון התשס"ג את החוקים השונים שמכוחם הוקמו המועצות, למעט חוק מועצת הפירות (ייצור ושיווק), התשל"ג–1973, שבו נקבעו שינויים והתאמות, כך שיחולו על כל הענפים, וכן שונה שמו לחוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק), התשל"ג–1973 (להלן – החוק). תיקון התשס"ג כלל העברת מרבית סמכויות הרגולציה שהיו נתונות בידי המועצות לשר החקלאות ופיתוח הכפר (להלן – השר), לבדו או יחד עם שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, תוך שמירת מעמד מייעץ למועצת הצמחים בנושאים שונים. כמו כן, כדי לאפשר את המשך פעילותה השוטפת עד למינוי מועצה קבועה לפי סעיף 4 לחוק, מונתה, לפי סעיף 74 לחוק, מינהלה זמנית, ונקבע כי השרים ימנו עד ליום 31 בדצמבר מועצה קבועה. עוד נקבע בסעיף 76 לחוק, כי חקיקת המשנה של ארבע המועצות המקוריות תעמוד בתוקפה עד לכניסתה לתוקף של חקיקת משנה חדשה מכוח החוק כנוסחו בתיקון התשס"ג, או עד תום שנתיים מיום תחילתו של תיקון התשס"ג, לפי המוקדם מביניהם. במסגרת חוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 7), התשס"ז–2006, נדחה המועד האחרון למינוי של חברי המועצה הקבועה ליום 30 ביוני 2007 עם אפשרות לדחייה נוספת עד יום 1 בינואר 2008. השר עשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 75(א1) בחוק ודחה בצו, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, את המועד האחרון למינוי כאמור ליום 31 באוקטובר 2007. כמו כן, על רקע קשיים ובעיות שהתעוררו בהפעלתן של הוראות החוק, כנוסחן בתיקון התשס"ג, הקים השר ועדה, כדי שתבחן מחדש את אופן מינויה של המועצה, הרכבה, תפקידה וסמכויותיה. ועדה זו המליצה על שורה של צעדים, וכתוצאה מכך הגישה הממשלה את הצעת חוק מועצת הצמחים (תיקון מס' 8), התשס"ז–2007 (להלן – הצעת החוק). בין ההוראות השונות הכלולות בהצעת החוק, גם הוראה המוציאה את ענף צמחי הנוי ממסגרת מועצת הצמחים, ממסגרת תחולתו של החוק. בסעיף 37 להצעת החוק מוצעים הסדרים שונים ביחס לנכסים שהיו בידי המועצה לצמחי הנוי לפני יום תחילתו של תיקון התשס"ג, שהועברו למועצה לפי סעיף 73(ב) לחוק ונותרו בידי המועצה ערב תחילתה של הצעת החוק. מאחר שוועדת הכלכלה סיימה את דיוניה בהצעת החוק, פרט לסעיף 37 שבה, ובהתחשב בשאלות המורכבות בנוגע לזכויות הקנייניות בנכסים של ענף צמחי הנוי והשימוש שייעשה בעתיד בנכסים אלה, מוצע שלא לכלול את סעיף 37 האמור בהצעת החוק שוועדת הכלכלה מתכוונת להניח בימים הקרובים לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. לכן אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך ולאשר את ההחלטה הבאה לפי סעיף 121 לתקנון הכנסת, וזו ההחלטה: על-פי הצעת ועדת הכלכלה מחליטה הכנסת, לפי סעיף 121 לתקנון הכנסת, להרשות לוועדת הכלכלה, שאליה הועברה לדיון ולהכנה לקריאה שנייה וקריאה שלישית הצעת חוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 8), התשס"ז–2007, שלא לכלול בנוסח הצעת החוק שיונח לקריאה השנייה והשלישית את סעיף 37 להצעת החוק. תודה רבה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע. הצבעה מס' 36 בעד הצעת ועדת הכלכלה – 8 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכלכלה בדבר חלוקת הצעת חוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 8), התשס"ז–2007, נתקבלה. היו"ר יצחק זיו: שמונה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. החלטת ועדת הכלכלה בדבר חלוקת הצעת חוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 8), התשס"ז–2007, נתקבלה. הצעות לסדר-היום חנינה למבוקשים מה"פתח" ואישור כניסה לגדה לבכירי אש"ף היו"ר יצחק זיו: הנושא הבא: חנינה למבוקשים מה"פתח" ואישור כניסה לגדה לבכירי אש"ף, הצעות לסדר-היום מס' 3430, 3440, 3445, 3451, 3452, 3453, 3454, 3462, 3465, 3466 ו-3471. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח. חבר הכנסת גדעון סער – אינו נוכח. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הממשלה החליטה לשחרר 256 מחבלים אסירי "פתח" כמחווה לאבו-מאזן, לחזק את אבו-מאזן. ייתכן שצריך לחזק אותו, אני לא יודע. ייתכן שמול הנייה, שנמצא בעזה, מול ה"חמאס", צריך לחזק את ה"פתח", אבל השאלה היא איזה סוג של מחבלים משחררים ומה ישראל מקבלת מהם. יש מחבלים שהורשעו בניסיון לגרימת מוות, אנשים שהורשעו בהטמנת מטעני חבלה, ביצוע פיגועי ירי וסחר באמצעי לחימה. שיקול הדעת לתת 256 מחבלים כמחווה ורק כדי לחזק את אבו-מאזן היה צריך להיות גם של כנסת ישראל. היה צריך להביא את זה להחלטה של כנסת ישראל, למליאה, ולקיים דיון רציני ומעמיק בעניין הזה. לא יכול להיות שבנוגע להחלטה מהסוג הזה, שיש לה השלכות על המדיניות של מדינת ישראל, יתקיים פה רק איזה דיון בהצעה לסדר-היום, כאילו זה דבר של מה בכך. צריך לרצות מישהו ועושים משהו שאולי אין לו כל כך ערך. אני רוצה לומר שמהניסיון הרב והמצטבר שיש לעם ישראל ולמדינת ישראל, אותם מחבלים חוזרים, בסופו של דבר, לנשק, חוזרים לטרור, חוזרים להיות מחבלים מהשורה, אלא אם נגיע, בעזרת השם, למצב של הסכם שלום, אז דברים יכולים להשתנות, אבל אנחנו עדיין נמצאים במצב של מלחמה והטרור עדיין מוביל את השטח. צר לי שמשחררים מחבלים. לפני חודשים מספר כיבד ראש הממשלה את סיעתנו בארוחה חגיגית וסעדנו על שולחנו. מובן שהכול היה גלאט כשר. העליתי את הסוגיה של אותם אסירים ביטחוניים ישראלים, שרובם הגדול, כשהם ביצעו פיגוע או פגיעה בפלסטינים, זה היה בדיוק לאחר שהיה הרג וטבח של המונים, הייתי אומר, שנרצחו על-ידי מחבלים. הם הוציאו את רגשות הזעם שלהם והגיבו. זה לא שאנחנו מצדיקים או חושבים שנכון לעשות כך, חלילה, אבל אם משחררים היום מחבלים, צריך בהחלט להביא בחשבון שיש היום במדינת ישראל אסירים ביטחוניים, שלא ביצעו ירי או פיגוע אלא היו רק בשלבי תכנון. הקבוצה של בת-עין לא עשתה שום פיגוע. יש ביניהם אנשים בעלי משפחות, ויש שם אחד שיש לו משפחה ברוכת ילדים. ראש הממשלה אמר שכרגע זה לא רלוונטי, אבל ברגע שנשחרר מחבלים, בהחלט נשקול את זה בחיוב. מה קרה לאותה הבטחה? לכן, אדוני היושב-ראש, אני מבקש מהממשלה ומראש הממשלה, שאם כבר משחררים מחבלים, לשקול לשחרר את אותם אסירים ביטחוניים יהודים, כדי שלא נעשה איפה ואיפה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת איתן כבל. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): תודה. אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, הדיון הזה מתקיים על רקע כוונת הממשלה לשחרר מחבלים כמחווה, להתקשר בעסקה כזו או אחרת של שחרור מחבלים מה"חמאס", להתיר את כניסתם של רבי-מחבלים לתחומי יהודה ושומרון, להלבין מבוקשים – כל מיני שמות משמות שונים לאותו הדבר. והמכנה המשותף של כולם הוא צביעות והפקרות. למה צביעות – אנחנו בין השאר פוסלים את סוריה למשא-ומתן בנימוק, שהוא נימוק כבד, שסוריה נותנת מחסה לטרור. סוריה נותנת בדמשק מחסה לארגוני טרור שפועלים נגד ישראל. סוריה נותנת? אנחנו נותנים, אנחנו נותנים לחוואתמה לבוא לארץ, אנחנו מלבינים מבוקשים שרצחו יהודים, אנחנו מעבירים נשק לארגוני טרור, אנחנו משחררים מחבלים ומתגברים את השורות המדולדלות של ה"תנזים" ושל "חללי אל-אקצא" כי הם הטובים, בניגוד ל"עז-אל-דין אל-קסאם", שהם הרעים. היכולת המדהימה לעשות דיפרנציאציה – על סמך מה עושים את הדיפרנציאציה הזאת? אני מציע לבדוק, לעשות בוכהלטריה נוראה של המוות באינתיפאדה השנייה ולראות מאילו ארגונים יצאו רוצחים רבים יותר, ובידי מי נפלו יותר חללים יהודים – בידי "עז-אל-דין אל-קסאם", שיצא שמם לשמצה כמחבלים מתאבדים בכל רחבי הארץ, או בידי "חללי אל-אקצא" של ה"פתח", ה"פתח" הטוב שאנו רוצים לחזק אותו. אני חושב שברמה העובדתית יותר יהודים נרצחו מידיהם של ארגוני ה"פתח" מאשר מידיהם המגואלות בדם של אנשי ה"חמאס", אבל זה רק בפרק הצביעות. בפרק ההפקרות, הנתונים הקשיחים של ה"חמאס" הם, שבין 30% ל-40% מהמשוחררים בעסקות השונות חוזרים לעסוק בטרור. כלומר, אנו מתגברים נטו את ארגוני הטרור הפעילים ב-80, 90, 100 מחבלים, במודע, ביודעין, כשכל חטאם של המחבלים המשוחררים, מנקודת מבטם של שולחיהם, שהם לא הצליחו להרוג יהודים בפעולה; הלוא הם ירו ביהודים והחטיאו, הניחו מטען חבלה והוא התפוצץ שנייה מוקדם מדי. לא שכוונתם היתה שלא לרצוח. מחמת תקלה טכנית או אי-איפוס כוונות הם לא הצליחו לרצוח. זה ברמת ההפקרות. השילוב הזה של צביעות והפקרות הוא ממאפייניה היותר חזקים של ממשלת אולמרט. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת אריה אלדד. חבר הכנסת איתן כבל. אחריו – חבר הכנסת יוסי ביילין. איתן כבל (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שרים, אני באופן אישי מברך תמיד על כל הזדמנות להידברות, גם אם לא יוצא ממנה בהכרח דבר באופן מיידי. בהידברות יש סיכויים שהיא תוביל להורדת מתח, או שתגרום לכך שבבוא העת – אנו עושים פעולה נוספת שתקדם תהליכים לשלום במדינת ישראל, בינינו לבין שכנינו, והיא תמיד טובה. בואו נאמר לעצמנו את הדברים כפי שהם. הפלסטינים הם יריב קשה שלנו. כל אשר נעשה, איני עושה אותו באהבה ואיני תומך בו באהבה, אבל אנו חיים כאן ואלה השכנים שלנו ואנו צריכים לנסות לעשות את כל המאמץ הנדרש. ואני אומר לחברי הכנסת – הוא יצא – שבסופו של עניין, בסופו של תהליך, כל אשר הוא אומר מוכר, ידוע, ברור, אנו יודעים מה קרה, אבל אני רוצה גם להזכיר לנו, שלצערי, ממשלות ישראל לדורותיהן – לנו יש חלק בכאוס שנוצר ברשות הפלסטינית; יש לנו חלק בזה, שכשהיו הזדמנויות של אולי – – – דוד רותם (ישראל ביתנו): – – – איתן כבל (העבודה-מימד): חבר הכנסת רותם, נשארו לי דקה ו-22 שניות. גם כשניתנו לנו ההזדמנויות אולי לקדם תהליכים ואנו מנענו את זה, ככל שמנענו וחשבנו שאנחנו עושים טוב, המציאות טפחה על פנינו. ראיתי סרט על מינכן. אני לא רוצה להיכנס לתוכן שלו. החיים הם הרבה יותר מורכבים, ובסופו של עניין אתה אומר: וואו, חיסלנו אותם, פגענו בהם, הרגנו בהם, אבל דבר אחד קורה עד היום – ההרג לא נפסק ולו לדקה אחת, לצערי, חבר הכנסת ביילין, אפילו דקה אחת. ואנחנו הורגים בהם ומפגעים בהם ומחסלים ועושים מחסומים והכול בסדר. ולכן, המחווה או כל אשר עושה ראש הממשלה – ואיני נחשב מתומכיו, בטח לא היום, איני אוהב אותו – הוא הכרח וחובה שייעשה. אנחנו לא עושים את זה עם חברים שלנו. אלה לא מחוות לידידים, אלה מחוות כדי לנסות לקדם תהליך, ויכול אפילו שהמציאות עלולה לטפוח לרעה על פנינו, יכול שיקרה, אבל התהליך הזה איננו שנסתפק רק בעובדה שביצענו את התהליך של המחווה וסיימנו. אם אכן במחווה יהיה סוף ההידברות, סוף הרצון שלנו לקדם את התהליכים בינינו לבין שכנינו, ויש כאוס מוחלט גם ברשות – – – דוד רותם (ישראל ביתנו): לא, יהיו עוד כמה מחוות, אל תדאג. איתן כבל (העבודה-מימד): אני מקווה שכל המחוות האלה יובילו אכן בבוא העת, והעת תהיה קרובה, לשלום. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת כבל. חבר הכנסת יוסי ביילין, ואחריו – חבר הכנסת דוד רותם לא יהיה זקוק לקריאות ביניים אלא יוכל לדבר למיקרופון. יוסף ביילין (מרצ): כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני הייתי רוצה להוסיף עוד היבט לדברים שאמר חברי חבר הכנסת איתן כבל. ראש הממשלה הנוכחי, אהוד אולמרט, התכוון לשחרר אסירים פלסטינים לפני למעלה משנה. הוא אמר את זה בפומבי, והודיע שכתוצאה מחטיפת גלעד שליט ואחר כך ממה שקרה בלבנון, חטיפת שני החיילים, הוא החליט להשהות את המהלך הזה. למה הוא רצה לשחרר אותם לפני שנה – אני מניח שזה היה חלק ממה שנקרא צעדים בוני אמון או חיזוקו של אבו-מאזן, לשיטתו. הוא אמר שהוא לא יכול לעשות את זה אחרי החטיפה, משום שאם הוא יעשה את זה, זה ייראה שהוא כאילו משחרר אותם ללא תמורה, והוא רוצה לשחרר את האסירים בתמורה לחיילים שנחטפו. אני אמרתי לו אז: אתה עושה טעות. אם אתה באמת רוצה לחזק את הפרגמטים ולהחליש את הקיצונים, מה בעצם אתה אומר – אתה אומר שתשחרר את האסירים רק אם חוטפים חיילים שלנו. אם יש ארגון שלא מצליח לחטוף חיילים שלנו, אין שום סיכוי שהם יקבלו את האסירים שלשיטתך אתה מוכן לשחררם. אפשר להתווכח אם זה נכון או לא נכון, אבל אם אתה לשיטתך מוכן לשחרר אותם, תשחרר אותם, לא לארגון הקיצוני דווקא שחוטף את החיילים אלא לארגון היותר-פרגמטי שלא חוטף אותם. לצערי, חלפה יותר משנה עד שירד האסימון והוא קיבל את ההחלטה הנכונה כשלעצמה לשחרר את אותם 250 אסירים בלי איזו תמורה. אין שום ספק שהוא יצטרך לשחרר יותר מהמספר הזה כדי לקבל את החיילים שלנו בחזרה. אני מקווה שהיום הזה יהיה קרוב, אבל כדאי לזכור – טעות גדולה של שרון היתה, שבמקום לשחרר אסירים כשאבו-מאזן ביקש ממנו בשנת 2005, הוא שחרר את האסירים האלה לנסראללה, ונסראללה יכול היה להגיד: הנה האסירים שקיבלתי, אלה הפלסטינים – הוא שחרר אסירים פלסטינים, נסראללה – אני משחרר את האסירים הפלסטינים. ואותו דבר הוא עלול היה לעשות מול ה"חמאס" כאשר משעל היה אומר: אני משחרר את ה"פתח", אני משחרר את ברגותי, לא רק את האנשים שלי. ועם זאת, אני רוצה לומר: בלי שחלק מרכזי של העניין יהיה פתיחתו של משא-ומתן על הסדר קבע, כל המחוות האלה, עם כל החשיבות שלהן, לא יהיו משמעותיות. הדבר המשמעותי ביותר מול אותה הנהגה של אש"ף שמוכנה להגיע אתנו להסדר על בסיס של שתי מדינות ושלום והסדרי ביטחון – זה משא-ומתן על נושאים אלה. אני לא מציע לחכות עם זה לסתיו ולא לחורף. אני מציע לראש הממשלה לעשות מה שלצערי הוא לא עשה עד כה, וזה לשבת עם אבו-מאזן ועם סלאם פיאד ועם אחרים שם, עם הצוות שלו, ולדבר לעניין על כל הנושאים שעל סדר-היום. הפתרון לא רחוק. הוא מכיר את הפתרון הזה, אנחנו מכירים את הפתרון הזה, אפשר להגיע אליו. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יוסי ביילין. חבר הכנסת דוד רותם – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מאיר פרוש. דוד רותם (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, צר לי שחבר הכנסת ביילין עזב, אבל אני שמח שחבר הכנסת כבל נמצא כאן. איתן כבל (העבודה-מימד): אתה רוצה שאני אעזוב? דוד רותם (ישראל ביתנו): לא, לא. אני רוצה שתשמע. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: דווקא הביע שמחה. דוד רותם (ישראל ביתנו): אני שמח שאתה פה. חבר הכנסת כבל, אני מבין שאתה לא מתומכיו ואוהדיו הגדולים של ראש הממשלה, אבל אתה מברך אותו על צעד שאין לו שום היגיון – לא פוליטי, לא מדיני ולא ביטחוני. אבו-מאזן – אין לו כוח, לא ביהודה ושומרון ולא בעזה. הוא בעצם אדם שעבר זמנו ונגמר. מה אנחנו עושים? אנחנו משחררים מחבלים, ומחר ה"חמאס", שירצה להראות שהוא יותר חזק מאבו-מאזן, יעלה את מחיריו בכל נושא שהוא. הרי ה"חמאס" היום צריך להראות שאם אבו-מאזן קיבל 250 בחינם, אז הוא, שמחזיק את גלעד שליט, צריך לקבל 2,500. החשבונות שלו הם לא חשבונות של שלום. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: – – – דוד רותם (ישראל ביתנו): הפוך. חכה, אנחנו נראה, כי אתם מפקירים בכך את החייל הזה. אילו הייתם מביאים אותו הביתה, והייתם אומרים: הנה, עשינו משהו – אהלן וסהלן. אבל אתם הרי לא מביאים אותו הביתה. אתם נכשלתם בזה. כי אתם עושים מחוות שאין להן שום בסיס. היום, ביהודה ושומרון, לא בעזה, ירו על עמדה של צה"ל. מי שולט שם? – אבו-מאזן. לו אתם עושים מחוות? מה הוא עשה למען מיגור הטרור ביהודה ושומרון? – כלום. אז מה אתם מחכים? אתם תיתנו לו עוד מחווה ועוד מחווה, ואתם מחכים שמתי הוא יעשה? מתי תגידו – נגמר? תשחררו לו כסף – זה יגיע ל"חמאס". אל תשלו את עצמכם. הרי אתם יודעים היטב שאתם לא יכולים לשלוט לאן הכסף עובר. אתם משחררים לו מחבלים ואתם יודעים שהם יחזרו לחבל. ואתם יודעים שאתם מתעסקים עם אדם שאיננו מסוגל לעשות כלום. האם אתם השתגעתם? עד כמה הבית הזה – ואני שומע אותך, חבר הכנסת כבל, ואני שומע אותך, חבר הכנסת ביילין – ואני שמעתי, הרי כבר ראיתי היום שהבית הזה מאבד את עצמו לדעת. הוא דואג לחברים שלו, אבל לביטחון המדינה אתם כבר לא רוצים לדאוג? עם מי יש לך לדבר? עם חבורת מחבלים שחוץ מלהיות עבריינים ומחבלים הם לא מסוגלים לעשות כלום. יש רק דבר אחד – סליחה? איתן כבל (העבודה-מימד): – – – עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): תדבר עם ה"חמאס" – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: טוב, אבל התשובה תימסר במועד אחר. דוד רותם (ישראל ביתנו): לא צריך לדבר עם ה"חמאס". צריך להכות. להכות בהם, להכות בהם. לא לתת להם מחוות. קריאה: – – – דוד רותם (ישראל ביתנו): מה קרה, זה לא נוח לשמוע, תם זמני? אתה אחראי על השעון? אני אומר לכם מה מנחם אותי, דבר אחד: שלפחות שני שרי ישראל ביתנו והשר מופז, שהוא איש ביטחון, התנגדו לדבר הזה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני, חבר הכנסת דוד רותם. חבר הכנסת מאיר פרוש, ואחריו – חבר הכנסת סעיד נפאע. יחתום את רשימת הדוברים – חבר הכנסת גדעון סער. מאיר פרוש (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, מכובדי השר, לפני 14 שנים, בשנת תשנ"ד, נחתם הסכם האשליות הראשון עם הפלסטינים, שכונה "הסכם אוסלו". שנתיים לאחר מכן, בשנת תשנ"ו, נחתם הסכם אחיזת העיניים שזכה לכינוי "הסכם אוסלו ב'". ובשנת תשס"ז, השנה הנוכחית, מתבצע חזון התעתועים, מתבצעת ההטעיה הגדולה מכולן, שראוי לקרוא לה, אולי, "הסכם אוסלו ג'". אדוני היושב-ראש, מה היה בהסכם אוסלו א'? שורה ארוכה של מחוות של ישראל כנגד הבטחות של ערפאת להתנער מן השימוש בטרור ובמעשי אלימות אחרים. ומה היה בהסכם אוסלו ב'? – שחרור אסירים פלסטינים ושורת מחוות נוספות כנגד התחייבות לעקור את הטרור מהשורש. אך הטרור, כידוע, רק הלך וגבר. אינתיפאדה אחת באה אחרי השנייה, מאות רבות של ישראלים נהרגו בפעילות הדמים והטרור, וכאשר כונסה ביולי 2000 פגישת הפסגה בקמפ-דייוויד בחסות הנשיא קלינטון, סירב ערפאת לוותר על תביעותיו הבסיסיות, כמו פינוי כל ההתנחלויות, ריבונות מלאה במזרח-ירושלים ומימוש זכות השיבה. והוא גם החליט, למעשה, שהפלסטינים זקוקים למנה נוספת של דם כדי לחשל את אתוס הגבורה הלאומי שלהם. אדוני היושב-ראש, חשוב שנזכיר זאת לעצמנו, חשוב שלא נשכח אף פרט. חשוב שנזכור כי דבר לא השתנה, שאבו-מאזן הוא תקוות שווא, שערפאת נהנה לפחות מדימוי של מנהיג חזק שלו באמת רצה, יכול היה לקיים את התחייבויותיו, אך אבו-מאזן הוא מנהיג חלש, רופס, תשוש, מושפל, וברחוב הפלסטיני הוא נחשב כחסר אונים. לכן ממשלת אולמרט מבצעת היום את ההטעיה הגדולה מכולן, ואת זאת יכולה לעשות רק ממשלה שלא הפנימה את לקחי אוסלו א' ואוסלו ב', שלא למדה לקח מההתנתקות וממלחמת לבנון השנייה. ממשיכים במחוות, משחרים 258 אסירים ללא תמורה ממשית, מספקים חסינות למבוקשים, משחררים כספים, מסירים הגבלות על התנועה ביהודה ושומרון, הטבות, מחוות, ויתורים, נסיגות, כניעות – ריבונו של עולם, לא למדו שום דבר. האם באמת משלה ממשלה זו את עצמה שזה יחזק את אבו-מאזן? האם לא ברור לנו מניסיון העבר שזה רק יחליש אותנו, שאנחנו רק מסייעים בהצתה מחודשת של האזור, וחלילה, במעגל דמים נוסף? אני שואל, האם לא למדנו מהניסיון של עסקת ג'יבריל, כש-80% מהמשוחררים חזרו לטרור? האם לא למדנו שה"פתח" ביצע ועלול לבצע פיגועים בעתיד, כלומר, "חמאס"? האם לא למדנו כי יהודה ושומרון עלולים להיות גן-עדן חסין לטרור ותשתית הטרור האנטי-ישראלית תוכל להשתקם מעכשיו באין מפריע? אדוני היושב-ראש, אנחנו שמים את מבטחנו באבו-מאזן. מה קרה, השתגענו? האם הוא קיים עד כה הבטחה אחת מכל ההבטחות שהוא נתן לנו? האם הוא פעל ברצינות לעקירת מעשי האלימות? האם הוא שינה במשהו את עמדותיו לגבי גבולות 67', זכות השיבה או ירושלים כבירת פלסטין? והשאלה החשובה מכול – האם יש בכלל ביטחון שאבו-מאזן לא יחתום עם הנייה על הסכם מכה ב'? עמיתי חברי הכנסת, החשוב מכול – צריך להתפכח מהאשליות, כי אין סיכוי להסדר ואין סיכוי לשלום בשנים הקרובות. תמיד יימצאו הגורמים בציבור הפלסטיני, במדינות ערב ובעולם המוסלמי שיכשילו כל ניסיון להסדר, כי הסכסוך אינו סביב שאלה טריטוריאלית אלא סביב עצם זכותנו להתקיים באזור ובארץ-ישראל. אבל אנחנו הרי מאמינים, כי חז"ל אומרים – "שלום שקול כנגד הכול". ואם אנחנו באמת נהיה ראויים, הקדוש-ברוך-הוא ייתן שלום בארץ. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת מאיר פרוש. חבר הכנסת סעיד נפאע. אחריו – חבר הכנסת גדעון סער. סעיד נפאע (בל"ד): כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כשהתכוננתי להצעה לסדר-היום חזרתי למילון העברי כדי ללמוד מה פירושה של המלה "מחווה", שהכרתי, כאמור, קודם לכן. התברר שהרציו, שפירושה של המלה הזאת הינו "אקט שהוא לרושם בלבד", או "ביטוי להערכה ולהוקרה", אולי יש בזה כדי להרגיע את חברי הכנסת מהימין. אנחנו חייבים להודות ולומר את הדברים באופן הברור ביותר, שלמדינה הזאת יש היום מנהיגות אפורה. פעם היתה מנהיגות שיכלה לקבל החלטות על צעדים היסטוריים, אבל על-ידי ביטויי הכרה, הערכה ורושם בלבד – זו למעשה הנהגה אפורה ללא צבע. אבו-מאזן בכל מקרה לא יהיה פכרי נשאשיבי של 1939. ההיסטוריה מלמדת שההנהגה הציונית ב-1920, על-ידי מדיניות שהתווה בזמנו ויצמן, שאחד ממרכיביה היה למצוא הנהגה ערבית שתראה בהגירה היהודית לארץ חסד משמים, לא צלחה או צלחה חלקית. דבר לא השתנה. הנהגה כזאת, שתראה בכיבוש – לא תקום, לא בדמותו של אבו-מאזן ולא בדמות כל מנהיג פלסטיני אחר, ולכן שעון החול באמת אוזל, וכדאי במקום לנקוט צעדי רושם בלבד וצעדי הוקרה, לנקוט צעדים אמיצים, כדי אכן לסיים את הכיבוש ואז לעלות על הדרך הנכונה. כאמור, זה דורש הנהגה עם צבע, והנהגה כזאת אינה קיימת בצד הישראלי, הנהגה שתהיה מוכנה לפשרות מרחיקות לכת, פשרות היסטוריות, כפי שההנהגה הפלסטינית מוכנה היום לקבל פשרות היסטוריות. לבסוף, האנשים המשוחררים היום, ה-256, בל נשכח שהם לוחמי חופש, הם לא מחבלים. אדם המתנגד לכיבוש הוא לוחם חופש ולא מחבל. כדאי קצת לחזור להיסטוריה – כשהתנועה הציונית ראתה במנדט הבריטי כיבוש קמו הרבה ארגונים שלא קראו להם מחבלים אלא קראו להם לוחמי חופש. אני לא יודע למה צריך להיות הבדל במקרה הזה. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת נפאע. חבר הכנסת גדעון סער, אחרון הדוברים בהצעה הזאת. גדעון סער (הליכוד): אדוני היושב-ראש, מכובדי שר החקלאות, כנסת נכבדה, כאשר אנחנו מסתכלים על שורת המהלכים החד-צדדיים ללא תמורה אשר הממשלה עשתה בהקשר הביטחוני, מנושא של שחרור ללא תמורה של 256 מחבלים, עבור בהלבנה או בחנינה של מבוקשים אשר היו מבוקשים או בגין פעולות טרור שביצעו או בעקבות פעולות טרור שתכננו; כאשר אתה שומע על ההחלטה המוזרה, התמוהה, בעניינו של אותו רב-מרצחים נאיף חוואתמה אשר הורה על פעולות טרור מהאכזריות שבוצעו, לרבות הפעולה של רצח ילדי צפת במעלות. ממשלת ישראל, ללא שום סיבה – גם לא שמעתי שנאיף חוואתמה שינה מעמדותיו או מטעמו – פורסים לו שטיח אדום, שייכנס לשטחי יהודה ושומרון. זה נראה, אדוני השר, פשוט פשיטת רגל מוחלטת, מכירת חיסול. אני לא יכול לתקוף את זה טוב כמו שתוקפים את זה שרי הממשלה, למשל שר התחבורה המבין משהו בביטחון. השר שאול מופז אומר, שכשגלעד שליט בידי הפלסטינים, המחווה לא צריכה להיות שחרור אסירים; זהו תשלום מחיר גבוה ללא תמורה, והוא יעלה את המחיר תמורת החייל החטוף. אנחנו עושים כל הזמן מחוות חד-צדדיות, וזה לא נכון. אני שואל אותך, אדוני השר, האם כאשר משחררים מחבלים ללא תמורה, מעלים או מורידים את המחיר שה"חמאס" ידרוש תמורת גלעד שליט? תחת הממשלה הזאת מחבלים מה"פתח" ישוחררו ללא תמורה, כביכול לחזק את אבו-מאזן, ומחבלי ה"חמאס" וארגונים אחרים ישוחררו בעסקה שהמחירים שלה יהיו יותר גבוהים, כי יבואו אנשי ה"חמאס" ויגידו, מה אתם רוצים, אתם כג'סטה, כמהלך חד-צדדי, כדי שאהוד אולמרט יקבל פוטו עם אבו-מאזן, על כל פגישה יש לכם תעריף, אז על החייל שלכם לא תשלמו מחיר יותר גבוה מאשר כמה מאות? הפלסטינים עצמם, ראיתי את ראש הממשלה הפלסטיני סלאם פיאד אומר, כי ללא משא-ומתן על הסדר קבע אין תועלת בכל המחוות החד-צדדיות האלה. אז אם שרי הממשלה והפלסטינים מאוחדים באותה דעה, שהדברים הללו, אין בהם להועיל אלא רק כדי להזיק, אני שואל, בשביל מה? נדמה לי שהתשובה היחידה שאדם חושב יכול להגיע אליה היא רצונו של ראש הממשלה לשרוד, למצוא אג'נדה מלאכותית ולהתחמק מכל אותם דברים אשר אנחנו קוראים עליהם מדי יום – והיום, למשל, הדוח החמור בנושא מחדלי העורף – והמחיר הוא פגיעה בביטחון ישראל ובאינטרסים החיוניים שלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: השר רוצה להשיב. תשובה בשם הממשלה על-ידי שר החקלאות, השר שלום שמחון. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הקמת ממשלת החירום ברשות הפלסטינית, ממשלה המכירה בשלושת תנאי הקוורטט, שאין בה חברי "חמאס" או כל ארגון טרור אחר, יצרה הזדמנות לקדם תהליכים מול מחנה המתונים ברשות הפלסטינית. על מת למצות את ההזדמנות החליטה ממשלת ישראל על שורה של צעדים ומחוות על מנת לקדם את הקשר עם מחנה זה ברשות הפלסטינית, שאינו תומך בטרור ורואה בדרך של הידברות את הדרך העיקרית להתקדם. במסגרת מחוות אלו הוחלט להפשיר את כספי המסים הפלסטיניים המוחזקים בישראל; לחדש את שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל לכוחות הביטחון הפלסטיניים ביהודה ושומרון, שבמסגרתו יימצא הסדר שבו המבוקשים, תמורת מסירת נשק והתחייבויות שלא לעסוק עוד בטרור, לא יירדפו על-ידי ישראל; לשפר את חופש התנועה של האוכלוסייה הפלסטינית ביהודה ושומרון שאינה מעורבת בטרור; לשפר את יחסי המסחר והכלכלה בין ישראל לבין הגורמים הפלסטיניים ביהודה ובשומרון. לסוגיית האסירים חשיבות מרכזית בחברה הפלסטינית. בשחרור האסירים הפלסטינים רוצה ממשלת ישראל להבהיר שהיא מבינה את החשיבות של הסוגיה הזו ורוצה להמחיש כי ניתן יהיה לשחרר אסירים פלסטינים בדרך של הידברות ולא בדרך של אלימות או חטיפת חיילים. מתוך מגמה לחזק את הקשרים עם יושב-ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס ואת מחנה המתונים ברשות הפלסטינית וכמחווה לפלסטינים, החליט ראש הממשלה, בהתייעצות עם שר הביטחון, שרת החוץ ושרים נוספים, להכריז בוועידת שארם-א-שיח', בנוכחות מלך ירדן ונשיא מצרים, כי ימליץ בפני הממשלה לאשר שחרור של 250 אסירים הנמנים עם שורות ה"פתח" שאין דם על ידיהם. כמו כן, הוחלט לבחון את שחרורם של אסירים פלסטינים, הנמצאים בבתי-הכלא בישראל וסובלים מבעיות רפואיות, על בסיס הומניטרי. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מה כבוד השר מציע מבחינה פרוצדורלית? שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: להסיר מסדר-היום. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אם השר מציע להסיר, המציעים, מטבע הדברים, לפי התקנון, דורשים דיון במליאה. ההצבעה היא כזאת: בעד – דיון במליאה. נגד – להסיר מסדר-יומה של הכנסת. חברי הכנסת, מי בעד? מי נגד? בעד – דיון במליאה. הצבעה מס' 37 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 1 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 8 נמנעים – אין ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 1, שמונה מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הנושא הוסר מסדר-היום של הכנסת. הצעות לסדר-היום דוח ועדת החוץ והביטחון על המוכנות בעורף הישראלי היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הנושא הבא: דוח ועדת החוץ והביטחון על המוכנות בעורף הישראלי – הצעות לסדר-היום מס' 3446, 3450, 3457, 3474 ו-3477. המשיב הוא סגן שר הביטחון, חבר הכנסת מתן וילנאי. כולי תקווה שהוא יהיה פה. חבר הכנסת חיים אמסלם – איננו. חבר הכנסת חיים אורון. חבר הכנסת משה גפני. חבר הכנסת עבאס זכור, אחריו – חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, ולאחר מכן – תשובת הממשלה. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): כבוד היושב-ראש, כבוד השר, בזמן שמדברים על כך שהעורף אינו מוגן, במקרה של איום כימי, אני מדגיש, כאחד שעבר את תקופת מלחמת לבנון השנייה כתושב הצפון, שיישובי הצפון, ובמיוחד היישובים הערביים, אינם מוכנים גם נגד איום קונבנציונלי. כאשר מדברים על כך שבמקומות מסוימים המקלטים אינם משופצים כראוי, ביישובים הערביים אין מקלטים בכלל, ובעת מלחמה, אם תפרוץ, חס וחלילה, מאות אלפי התושבים הערבים נשארים ללא כל מענה ובלי כל הגנה. אף שהממשלה הודתה כי היו ליקויים במוכנות העורף בזמן מלחמת לבנון השנייה ואמרה כי הפיקו את הלקחים, ועובדים על תיקון הליקויים, עד עצם היום, לאחר שעברה שנה, לא רואים שמבצעים פעולות בשטח כדי להשלים את החסר. לצערי הרב יש הרגשה כי הציבור הערבי אינו מובא בחשבון, ואפילו בתקופת איסוף המסכות מאזרחי המדינה, על מנת לרענן אותן, המבצע לא נעשה ברוב היישובים הערביים וכאילו האפליה רודפת אותנו גם בתחום הזה. יש צורך דחוף ומיידי בבניית מקלטים ציבוריים ביישובי הצפון הערביים. כמו כן, יש למגן את כל מוסדות הציבור, ובמיוחד את בתי-הספר, ולפעול לתיקון כל הליקויים שהתגלו בזמן המלחמה. יש גם צורך לחלק את המסכות מייד לכל האזרחים ללא הבדל. בסוף, לדעתי, הגיע הזמן להכריז על שלום אמיתי עם העם הפלסטיני ועם כל מדינות ערב, ולנצל את ההזדמנות ההיסטורית שעומדת בפני הממשלה, לפני שיהיה מאוחר, כדי שנוכל להגיע לעידן של יציבות, שקט וביטחון באזור שלנו, למען עתיד ילדינו, ובכך נוכל להשקיע בחינוכם וברווחתם במקום להשקיע במאמצי המיגון וההתחמשות המיותרת. אני מנצל את הדקה שנשארה לי לדבר על מה שהגיע אלי היום מכתבת "כל הצפון". היא אמרה לי שבכפר-ורדים היה מכרז לחלוקת אדמה. ארבעה תושבים ערבים זכו במכרז וקיבלו ארבע חלקות. כל התושבים היהודים בכפר-ורדים מפגינים על כך שאינם רוצים ערבים בכפר-ורדים. יש החלטת בג"ץ שמותר לכל תושב במדינת ישראל לקנות איפה שהוא רוצה ולגור איפה שהוא רוצה. לא ייתכן שאין שלום אמיתי בין כל תושבי המדינה. לפני שנעשה שלום עם השכנים, ראוי שיהיה שלום אמיתי בתוך המדינה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת זכור. חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, ואחריו ישיב כבוד השר. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, רק משפט אחד לדובר לפני: זה נכון שיש בג"ץ קציר שלפיו באמת אי-אפשר למנוע מאזרח ערבי מלקבל שטח, אבל מצד שני, כמה שנים לפני כן היה בג"ץ על רהט, שיהודי רצה לקבל שם מגרש. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): מותר לו. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): לא. וישב הרכב ולא נתנו. משרד השיכון סירב והוגש בג"ץ. ואותו בג"ץ, עם אהרן ברק, אסר עליו. כשהוא נשאל אז, הוא התחיל להתפלפל שלבדואים זה לא הסתדר. בקיצור, אני רק רוצה לומר שבמערכת המשפט היתה איפה ואיפה, אבל זה לא הנושא שלנו, זה רק היה פשוט כדי להשיב. ב-5 בפברואר 2007 הפניתי שאילתא לסגן שר הביטחון. לצערי, התחלופה כל כך גדולה, ועכשיו יש לנו שר ביטחון אחר. שאלתי אותו איך יכול להיות – – – שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: למה לצערך? ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): לצערי, בגלל התחלופה, לא בגלל האיש. סנה אהוב עלי כמו מתן, רק התחלופה. שאלתי איך יכול להיות שאוספים את ערכות המגן. צה"ל והמדינה לא ערוכים לטפל. אין תקציב לזה, לא ידעו איך לחלק את זה בחזרה. צריכים לעצור את איסוף הערכות. עלה לכאן סגן השר ואמר בכנות גמורה: אתה צודק, זו טעות, אין לנו כסף. ומה שמתברר, ויכוח רגיל. באוצר טוענים שהם הקציבו שנתיים לפני כן 450 מיליון שקל, במסגרת הסכם שנחתם בין משרד הביטחון למשרד האוצר. ההסכם כולל, לטענת האוצר, איסוף, שיקום, רענון ואחר כך אולי חלוקה. ממילא, הם אומרים, נתנו את הכסף, יש למערכת הביטחון הכספים כדי לרענן את הערכות ולהחזיר לאנשים. השר יצחק כהן: עד היום המדינה בזבזה מיליארדים על הערכות. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): לכן אמרנו: אל תאספו אותן, תשאירו אותן אצל התושבים. למה אתה אוסף עכשיו, סכומים על גבי סכומים על גבי סכומים? התשובה של מערכת הביטחון היתה יותר מדהימה. מערכת הביטחון טוענת שנכון שהיה הסכם כזה בינינו לבין האוצר, אבל פשוט האוצר לא העביר את הכסף. זה הוויכוח בין שתי מערכות. על מה? על ערכות המגן. בינתיים אוספים את הערכות, כשיודעים שאין כסף לרענן אותן, לא יהיה כסף לחלק אותן וודאי שאין מערכת שמסוגלת לחלק אותן במהירות גדולה. האוצר לא ייתן, כי הוא טוען שהוא כבר נתן, ואלה טוענים שהם לא מקבלים. איפה אנחנו נמצאים? חלם טובה לעומתנו. כל זה במצב של פיקוח נפש. אז יכול להיות, אם יבוא מישהו, כמו אחד מהשרים, שאמר לנו עכשיו: חבל על הזמן, הערכות האלה לא מועילות ולא כלום. תחליט המדינה כך, אז באמת מה משקיעים? אבל כרגע החלטת המדינה שיש כן חשש מפני מצבים שיצטרכו את הערכות האלה. אנחנו לא יודעים, מצפון תיפתח הרעה ומה הם זוממים. אז אם המדינה מחליטה שצריך, אז ממה נפשך? קודם כול היא צריכה לתקצב. והיא צריכה לדעת, שאם היא לא מסוגלת לרענן ולא מסוגלת להחזיר לתושבים במהירות הסבירה, בחלוקה הנכונה ולפי הקריטריונים שקיימים, שלצערי עדיין לא קיימים – אל תיקחי ערכות. לפחות תשאירי את מה שיש. והמדינה, לצערי, אוספת. אני חושב שזה מעשה חלם, ועל כבוד השר נפל תפקיד להגן על מעשה חלם, כשבפועל, ידו לא בעניין. שיהיה לך בהצלחה, אדוני השר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת סלומינסקי. תשובת הממשלה, כאמור, תימסר על-ידי שר החקלאות ופיתוח הכפר, חבר הכנסת שלום שמחון. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הנושא המרכזי המפורט בדוח זה הינו סוגיית איסוף ערכות המגן הנמצאות בבתי התושבים במדינת ישראל. נקדים ונאמר, כי על-פי מסקנות והמלצות ועדת החוץ והביטחון, יש לבטל את ההחלטות שקיבלה הממשלה בעבר בעניין איסוף ערכות המגן ואחסונן במחסנים, ובמקום זה מוצע לשקם את המסכות ולחלקן מחדש בתחנות רענון, ראשית באזור הצפון ואחר כך בשאר אזורי המדינה. הוועדה גם ממליצה להקצות תקציבים מיידיים לסגירת הפער בייצור ובשיקום ערכות המגן. הוועדה טוענת כי זמני הפריסה מחדש של המסכות בזמן חירום אינם כפי שהוצגו לה על-ידי מערכת הביטחון בדצמבר 2003. באשר להמלצת ועדת החוץ והביטחון בעניין חלוקת הערכות לאזרחים, הנושא נמצא בבחינה מחודשת על-ידי אלוף פיקוד העורף, ויוצג בהמשך לשר הביטחון. נוסיף כי תמונת מצב האיסוף, שיקום וייצור הערכות הוצגה לקבינט ביום 13 ביוני 2007. לפיכך אני ממליץ להעביר את הנושא לדיון בוועדת החוץ והביטחון. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): מה עם המגזר הערבי? שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: אמרתי שקודם באזור הצפון. אם המגזר הערבי נמצא באזור הצפון, אז הוא נמצא באותה קדימות. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): – – – ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מה שאתה אומר זה שצה"ל ומערכת הביטחון בנויים לרענן ולהחזיר בלי בעיה? שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: זה מה שעניתי, אבל את ההמשך תעשו בוועדת החוץ והביטחון. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. הצעתו – להעביר את הדיון לוועדת החוץ והביטחון. האם חבר הכנסת עבאס זכור מעוניין בדיון בוועדת החוץ והביטחון? עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): כן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן. חבר הכנסת סלומינסקי? ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מפני כבודו של השר אני מסכים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אם כן, אנחנו נצביע. דיון בוועדת החוץ והביטחון מול הסרה. הנושא הוא: דוח ועדת החוץ והביטחון על המוכנות בעורף הישראלי. ההצבעה החלה. מי שבעד – ועדת חוץ וביטחון, מי שנגד – להסיר מסדר-יומה של הכנסת. הצבעה מס' 38 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: התוצאות: בעד – 6. נגד – אין. נמנעים – אין. אני קובע כי הנושא אכן יידון בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, כהצעת השר. הצעה לסדר-היום האיום האירני – טילים מכוונים לעבר ישראל היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הנושא הבא שלנו הוא הצעה לסדר-היום מס' 3480: האיום האירני – טילים מכוונים לעבר ישראל, של חבר הכנסת יצחק בן-ישראל. נאומך הראשון, אדוני? יצחק בן-ישראל (קדימה): כן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אז מן הצד השני. אם כן, אני מברך אותך על הנאום הראשון בכנסת, כן ירבו. אני מודיע לך שלרשותך שלוש דקות, אבל באותה הזדמנות גם מודיע שהיום אני לא אקפיד אתך, מתוך הנחה שאתה ודאי לא תגזים. בבקשה, אדוני – חבר הכנסת יצחק בן-ישראל בנאומו הראשון בכנסת. יצחק בן-ישראל (קדימה): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, תודה רבה. מדינת ישראל היא מדינה קטנה, איומים גדולים ומרובים על ביטחונה. כל יום קורה פה משהו. פעם טרור, פעם רקטות "קסאם", פעם איומים במלחמה מצד סוריה, פעם חטיפת חיילים, פעם השתלטות "חמאס" על עזה, פעם מלחמה עם "חיזבאללה". על כל אלה מטיל את צלו האיום האירני. לא עובר שבוע שבו אנחנו לא שומעים את המן החדש מפרס – המן-דינג'אד – שיום אחד הוא מודיע לנו כי הוחלט למחוק את ישראל מהמפה, ביום השני – כי בכלל לא היתה שואה, וכל זאת כאשר הוא פועל בגלוי להשגת נשק גרעיני. כמעט בגלוי. רק השבוע הזהירו אותנו האירנים שוב, כי מוטב לישראל שלא תסייע לארצות-הברית במיגור תוכנית הגרעין האירנית, כי אחרת התגובה האירנית נגדנו תהיה כואבת מאוד, משום שבמפת המטרות, מפת הטילים שלהם, מסומנות כ-600 מטרות בישראל. אני לא רוצה להתייחס כאן לרהב האירני, שמדבר על מטרות במספר שהוא גדול כמעט פי-עשרה או אפילו יותר ממספר הטילים שיש להם, אלא על מהות האיום. אפשר רק לשער איך היתה אותה אירן נוהגת לו באמת היה לה נשק גרעיני. מדינה קטנה עם משאבים מוגבלים כמו ישראל, שחיה בשכונה כל כך מפוקפקת ומאוימת, חייבת לעשות סדר ברור בכל האיומים הללו – במה לטפל קודם, במה להשקיע יותר, במה פחות. האם יש, קודם כול, למגן את העורף, כמו ששמענו פה לפני רגע על המסכות, או אולי להשקיע את הכסף בחידוש האימונים במסגרות גדולות בצה"ל? ואולי יש לטפל קודם כל ב"קסאם"? – חייבים לקבוע סדר עדיפויות. ניתוח זהיר ומפוכח של האיומים ילמדנו כי אין שום איום על ביטחונה של ישראל שמשתווה בחומרתו, ואפילו לא במקצת, לפצצה האירנית. העולם הרחב הולך, אט אט, ונעשה מודע לאיום הזה, יותר מדי לאט. כולם מדברים על סנקציות מדיניות, כלכליות, ואלו מבוששות לבוא. בינתיים האירנים עוברים ממערך ניסיוני של 164 צנטריפוגות למערך של 3,000, ובונים תשתית למתקן שיוכל להכיל 50,000 צנטריפוגות. ו-50,000, אגב, זה מספר צנטריפוגות שיכול לייצר חומר בקיע שיספיק ל-20 פצצות אטום בערך בשנה אחת. כל שנה 20. איש לא יודע לבטח מתי יתגברו האירנים על הבעיות שהם נתקלים בהן כיום בפיתוח ויתחילו בייצור בקנה-מידה מלא. הערכות המומחים נעות בין שנה-שנתיים לשלוש-ארבע. זה כל התחום. החול בשעון אוזל במהירות, והמצב מחייב היערכות חדשה ושינוי חשיבה יסודי בישראל. האיום האירני מחייב גיוס כללי של מיטב הכוחות האצורים בנו, וזה חייב, לדעתי, להתחיל בבית הזה. ההחלטות הנדרשות הן קשות והן מחייבות גיבוי מקיר לקיר. בסופו של דבר, הפצצה האירנית לא תבחין, לא בין קואליציה לאופוזיציה, לא בין חרדים לחילונים ולא בין יהודים לערבים. היא בעיה של כולנו. אני מבקש, ככה, במידה מסוימת, לנצל את זכות התמימות ששמורה לחבר כנסת חדש ולקרוא להקמתה של ממשלת חירום או אחדות לאומית. אני יודע שקשה לעשות זאת במצב הנוכחי, שבו כמה מפלגות בבית הזה מצפות לאחוז בקרוב במוסרות השלטון, אולם השעה מכרעת ונדרשות הכרעות לא שגרתיות. יוותר כל אחד במשהו, ויחד אולי נצליח לטפל באיום הנורא מכול עבורנו. ידעו אויבי ישראל וחורשי רעתה כי בשעת-חירום נעמוד כאיש אחד, ואין בינינו חילוקי דעות בעניינים המהותיים. רבותי חברי הכנסת, אני מסיים בקריאה לממשלת אחדות ובהצעה להעביר את הדיון בנושא עצמו, בפצצה האירנית, לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מברך את חבר הכנסת יצחק בן-ישראל על נאומו הראשון, רק, מבחינת הפרוצדורה הפורמלית, אתה יכול לבקש רק דיון במליאה, כמציע. השר שמע אותך, יכול להיות שהוא יבקש דיון בוועדת החוץ והביטחון, ואז נצביע. תודה רבה לך. יצחק בן-ישראל (קדימה): תודה לך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: השר שלום שמחון משיב. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת בן-ישראל, גם אני רוצה לברך אותך, ולהבטיח מראש שאני לא יכול לסרב לבקשה הראשונה שלך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אבל מה עם השנייה? היא יותר משמעותית. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: אתם מסכימים? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נדון על ראשות הממשלה. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: לא, אבל הוא אמר שכל אחד יוותר קצת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: זה הוויתור הראשון שאני מציע. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: חבר הכנסת בן-ישראל, מדובר בידיעה עיתונאית. על-פי תמונת המודיעין אירן בונה בהדרגה את יכולותיה, וחותרת להשגת יכולת גרעינית. תמונת מודיעין זו אינה חדשה, והנושא מטופל בעדיפות גבוהה במערכת הביטחון. תמונה זו אינה שונה במהותה מהידוע עד כה לגורמי מערכת הביטחון, ואין בה תוספת נתונים חדשים לגבי התמונה המוכרת המוצגת באופן תדיר על-ידי גורמי צה"ל ומערכת הביטחון בוועדת החוץ והביטחון. אירן ממשיכה במאמציה לבנות את היכולות הרקטיות של "חיזבאללה" בתיאום עם סוריה. גם מגמה זאת מוכרת וידועה לגורמי המערכת. הידיעה העיתונאית שפורסמה, מקורה ומהימנותה אינם ידועים, ולא מן הנמנע כי נועדה לשמש הרתעה מול איומים לכאורה של פגיעה או התקפה על אירן. חומרת האיום האירני מוכרת היטב ונמצאת בטיפול מערכת הביטחון בעדיפות גבוהה מאוד. עם זאת, לא נוספו נתונים חדשים אשר מחייבים דיון דחוף במליאה. לפיכך, אני ממליץ להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה לשר. האם המציע מסכים לדיון בוועדת החוץ והביטחון? אם כן, אנחנו נצביע. בעד – נושא האיום האירני, טילים מכוונים לישראל, של חבר הכנסת יצחק בן-ישראל, יידון בוועדת החוץ והביטחון; ומי שיצביע נגד – מבקש להסיר מסדר-היום. יצחק בן-ישראל (קדימה): כן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אם כך, נעבור להצבעה. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 39 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: ארבעה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הנושא אכן יידון בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. הנושא הבא שלנו הוא: עיצומי קציני המבחן – חבר הכנסת חנא סוייד, חבר הכנסת זבולון אורלב, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אנחנו מודיעים שחברי הכנסת המציעים לא נמצאים, ואין צורך במסירת התשובה לפרוטוקול. שאילתות ותשובות היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שאילתות ותשובות לשר הרווחה והשירותים החברתיים. התשובות נמסרו לשר שלום שמחון, שהיום עובד מאוד קשה. אני נערך עם השאילתות. שאילתא 1301, של חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח, לפרוטוקול. אני מודה מאוד לשר שלום שמחון שעלה לכאן בשם שר הרווחה. 1301. שירות הביטוח הלאומי באלעד חבר הכנסת יעקב מרגי שאל את שר הרווחה ביום י"א בתמוז התשס"ז (27 ביוני 2007): פורסם כי נקודת השירות של הביטוח הלאומי לתושבי אלעד פועלת אחת לשבוע. הודעה על שינוי היום, מימי ראשון לימי רביעי, פורסמה במקומון לא חרדי היוצא לאור בשפלה. רצוני לשאול: 1. מדוע ניתן לתושבי אלעד שירות רק יום אחד בשבוע? 2. מדוע הודעה לתושבי אלעד לא מתפרסמת במקומון חרדי היוצא לאור באלעד? 3. מה ייעשה להגברת תדירות השירות באלעד? 4. האם יפורסמו הודעות לציבור החרדי בעיתונות שאליה הוא חשוף? תשובת שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. נקודת השירות באלעד פעלה במשרדי המועצה המקומית בימי רביעי, בשעות 15:00–17:00. השירות ניתן יום בשבוע, כפי שנהוג בכל נקודות השירות של הביטוח הלאומי ברחבי הארץ. 2. המודעה על שינוי במועדים פורסמה בטעות במקומון שאינו מופץ באלעד. מייד כשנודעה הטעות, תכננו לפרסם את המודעה במקומון רלוונטי. אולם לצערנו, באותו זמן נקודת השירות באלעד נסגרה באופן זמני, עקב קריסת מערכת החשמל של המועצה המקומית. 3. בשלב זה ניתן לקבל ביישוב את רוב השירותים באופן עצמאי: בעמדה לשירות עצמי של הביטוח הלאומי שפועלת ביישוב ניתן להפיק אישורים וטפסים, ובתיבת השירות ניתן להגיש תביעות. שירות רחב יותר ניתן לקבל באופן זמני בסניפי הביטוח הלאומי בראש-העין ובפתח-תקווה. 4. המוסד לביטוח לאומי מקפיד לפרסם מודעות לציבור באמצעי התקשורת הרלוונטיים לאוכלוסיית היעד, לרבות בעיתונים חרדיים לציבור החרדי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו ממשיכים בסדר-היום, הצעה לסדר-היום בנושא: מסקנות ועדת שוחט בנושא ההשכלה הגבוהה. אני חושש שהתמונה כאן דומה. חבר הכנסת שלמה בניזרי – אינו נוכח, חבר הכנסת ואסל טאהא – אינו נוכח, חבר הכנסת אבשלום וילן – אינו נוכח. הממשלה מוכנה עם התשובה, אבל מכיוון שהנושא לא עלה, נסתפק בהודעה על כך שהמציעים לא הגיעו. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הודעה לסגן מזכיר הכנסת. בבקשה, אדוני. סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק סיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי (הוראת שעה), התשס"ז–2007, שהחזירה ועדת הכספים. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן מזכיר הכנסת. אני שוב מזמין את השר שלום שמחון, בשם שרת החינוך. אם כן, המציאות שלנו יותר חמורה, חברי הכנסת, כי יש לנו כמה אנשים שבאו לשאול שאילתות. אדוני המזכיר, שרת החינוך בבניין? הצעה לסדר-היום עדויות קשות על הטיפול בילדים המאושפזים במחלקות הסגורות היו"ר יולי יואל אדלשטיין: האם השר שלום שמחון, בשם שר הבריאות, צריך להשיב לחבר הכנסת אברהם מיכאלי? אם כן, אני מזמין את חבר הכנסת מיכאלי להעלות את הצעתו לסדר-היום בנושא: עדויות קשות על הטיפול בילדים המאושפזים במחלקות הסגורות – הצעה לסדר-היום שמספרה 3442. חבר הכנסת מיכאלי מוזמן, ואני מתנצל בפני חבר הכנסת אלכס מילר וחבר הכנסת מיכאלי עצמו, שאנחנו מבררים בינתיים אם שרת החינוך נוכחת כאן, בבניין, ומוכנה לענות על שאילתות. אם לא, מזכירות הכנסת תפנה למזכירות הממשלה ותודיע לממשלה שהיתה כאן תקלה מאוד מצערת. אברהם מיכאלי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חבר הכנסת מילר, לצערי, התרגלנו למצב הזה, שהצעות לסדר-היום נדחקות לסוף היום ואין פה אנשים. זה לא מוצא חן בעיני, וצריך לתקן את זה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אני נאלץ להעלות היום נושא מאוד כואב, שפורסם בעיתונות לפני כמה ימים, בעיה קשה, על עדויות קשות שפורסמו על אירועים מאוד לא נעימים שקורים במחלקת הילדים בבית-החולים הפסיכיאטרי בנס-ציונה. אדוני היושב-ראש, מדובר בבית-החולים הפסיכיאטרי בנס-ציונה, שהוא אחד משני בתי-החולים היחידים בארץ שבהם קיימת מחלקה לילדים הסובלים מהפרעות התנהגות קשות. יש מחלקה נוספת בבית החולים "איתנים", וגם היא מטפלת בילדים שסובלים מהפרעות כאלה. פורסמו עדויות, עדויות לא נעימות, על הפעלת אלימות מאוד קשה בטיפולים חריגים, בלשון המעטה, נגד ילדים, קטינים, שמאושפזים בבית-החולים הפסיכיאטרי בנס-ציונה. אם התלונות האלה נכונות אפילו בחלקן, זה מאוד מאוד חמור, ואנחנו לא יכולים לעבור על זה לסדר-היום בלי שנעלה את זה לדיון ולבירור הולם. אדוני השר, פורסם שמדובר בהפעלת טיפול רפואי נגד ילדים, קטינים, שלא תמיד ההורים נמצאים לידם. הילדים האלה מאושפזים בבית-החולים, חלק מהם בכפייה וחלק מהם בצווים של אשפוז רפואי כזה או אחר. הילדים האלה אמורים לקבל שם טיפול כדי להיטיב עמם ולהוציא אותם משם בריאים, אחרי הטיפולים שהם אמורים לקבל בבית-החולים. לפי התיאורים שפורסמו, אדוני השר, לא נראה לי שהם יצאו משם בריאים, והם עלולים, חלילה, להישאר במצב רפואי הרבה יותר קשה מזה שהוכנסו בו לשם, ואנחנו צריכים לחשוב איך אפשר למנוע מצבים כאלה. נכון שקשה לצטט עדויות של ילדים, קטינים, שמתלוננים ומעבירים עדויות לגורמים שלישיים כאלה או אחרים, אבל בעיתונות צוטטו הקלטות של אותם ילדים, שמתארים את מה שקרה שם: הפעלת כוח פיזי על-ידי מטפלים בבית-החולים, מתן תרופות שבעצם משתקות את הילדים, הופכות אותם מנטלית לחסרי יכולת לתפקד אחרי שהם מקבלים את הטיפולים האלה. הילדים האלה מספרים על כך לעיתונאי שציטט אותם או להורים, שנודע להם על הטיפולים הקשים האלה והם העבירו את התלונות החוצה, כדי שנדע ונשמע על הדברים האלה. אמא מספרת לגבי הילדה שלה שאושפזה שם, והיא היתה נוכחת בחלק מהמקרים, נראה שהאמהות התעקשו להיות צמודות לילדים שלהן, ואולי זה מה שמראה את הפחד הגדול לאשפז שם ילד קטן לבד. מדובר שם בילדים בני שש עד גיל מתקדם יותר. האמא מספרת על ילדה שסירבה לקחת את הכדורים ואיימו עליה שאם היא לא תיקח את הכדורים היא לא תלך לבית-הספר וכך היה. אומרים לילדה שאם היא לא תיקח את הכדור יכניסו אותה למחלקה הסגורה. מתואר שם שהמחלקה הסגורה הזאת כל כך מפחידה שילדים שנכנסו אליה זוכרים ממנה חוויות מחרידות ונוראות, ואי-אפשר אפילו להבין, כבן-אנוש, כיצד אותם חדרים סגורים נראים. אדוני השר, מדובר בכדור שנקרא SOS – זה שם הכדור שמצוטט שם. בעצם זה לא כדור, אלא זריקה. החומר הזה הופך את הילד – או את מי שמקבל אותו – לסמרטוט. ואז, אחרי קבלת הזריקה הזאת, לוקחים אותו כמו חפץ ומכניסים אותו למחלקה סגורה, כביכול כדי שהוא יתאושש מזה. אם נוספת, שהיתה במחלקה הזאת עם בנה, סיפרה שלאחר הטיפול שבנה קיבל שם הוא נראה משונה, עמום ורדום. כששואלים את האחות למה נתנו לילד את הכדורים שנתנו, היא אומרת: הילד עשה בעיות ולכן נתנו לו את הכדור. אבל התוצאה של מתן הכדור, לפי מה שהאם מתארת, היא בלתי אנושית והרסנית לילד. דרך אגב, גודל הצוות הרפואי בבית-החולים גם הוא לא פרופורציונלי. כ-40 ילדים מאושפזים במחלקה, והצוות הרפואי הוא כמעט כפול – פי-שניים ממספר הילדים המאושפזים, והם לא תמיד פועלים בצורה סבירה במספר אנשי הצוות או בכוח שהם מפעילים נגד הילדים האלה. מובן שלא נעים להם שתפסו אותם בקלקלתם, וכנראה לכן הם מכחישים את הדברים האלה. אבל, אדוני היושב-ראש, אחרי מקרה כזה אנחנו מבקשים ודורשים שהדבר ייחקר, כי לא יכול להיות שילדים, קטינים חסרי ישע, שנמצאים בבית-חולים פסיכיאטרי, ולא תמיד – אני חוזר על כך – מלווים אותם ההורים, כלומר לא תמיד הם בליווי מבוגרים, יהיו חשופים לטיפול מהסוג הקשה שתואר, ולא יהיה מי שיגן עליהם. אני חושב שילדים עם הפרעות נפש הם המקרים הכי רגישים בחברה, ואם הם יצאו משם חולים יותר או פגועים יותר – פספסנו את מטרת האשפוז. אני מקווה שאם מישהו אשם בטיפול הקלוקל, כפי שזה נראה מהתיאור, הוא גם ייענש על כך. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת אברהם מיכאלי. בשם שר הבריאות ישיב השר שלום שמחון. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת אברהם מיכאלי, חברי חברי הכנסת, במחלקת הילדים בבית-החולים נס-ציונה מאושפזים ילדים גילאי 6–13 שנים לאחר שמוצו כל הדרכים לטיפול בהם במסגרות אמבולטוריות בקהילה. מדובר בילדים הסובלים מהפרעות נפשיות קשות ומהפרעות התנהגות חמורות, שיש בהתנהגותם משום סכנה לעצמם או לסביבתם, ובהעדר טיפול הולם במסגרת אשפוז עלול להיגרם נזק מיידי ומתמשך להתפתחותם. רוב הילדים מאושפזים בהסכמת הוריהם ובחתימתם. מיעוטם מאושפזים לאחר שבית-משפט הכיר בהם כ"קטין נזקק" והורה לאשפזם לצורך אבחון וטיפול בניגוד לרצון הוריהם. מחלקת הילדים בבית-החולים נס-ציונה, שהיא אחת משתי המחלקות לטיפול בילדים בישראל, היא מחלקה עם צוות רב-מקצועי מיומן, העושה את המיטב כדי לתת לילדים הן את הטיפול הרפואי הדרוש להם הן מסגרת תומכת ובה מסגרת חינוכית – בית-ספר של החינוך המיוחד הפועל בתוך בית-החולים. כמו כן מתקיימות במחלקה פעילויות חברתיות ותעסוקתיות המיועדות לילדים ומותאמות לצורכיהם. הטיפול בילדים דורש לעתים הצבת גבולות ואף הכנסת ילד לבידוד. חדר זה הוא חדר מרופד ומוגן שהילד שוהה בו לא יותר מ-20–30 דקות, וגם זה רק לאחר קבלת אישור רופא ובהשגחת צוות סיעודי. במקרים שבהם הדבר נדרש, ילד עשוי לקבל טיפול תרופתי, בין השאר, במידת הצורך, זריקה שמטרתה להרגיע את הילד הסובל מאי-שקט. אי-שקט זה גורם לילד סבל רב, וההתערבות הטיפולית חשובה כדי לשפר את מצבו. למרות האמור, ובעקבות הפרסום, מונתה ועדת בדיקה חיצונית לבית-החולים, שמתחילה לעבוד בימים אלה כדי שתוכל להגיש את מסקנותיה בהקדם. תודה רבה. אני מציע להסתפק בתשובה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה לשר. האם חבר הכנסת מיכאלי מוכן להסתפק בתשובה? אברהם מיכאלי (ש"ס): אני מעדיף שהנושא יועבר לוועדת העבודה והרווחה, ושם נברר את העניין. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. אני מזכיר שהנושא הוא עדויות קשות על הטיפול בילדים המאושפזים במחלקות הסגורות, מאת חבר הכנסת אברהם מיכאלי. אם כן, ההצבעה היא: בעד – העברה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ונגד – להסיר מסדר-היום. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 40 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5 בעד ההצעה להסיר את הנושא מסדר-היום – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 5, אין מתנגדים ואין נמנעים. הנושא – הצעתו של חבר הכנסת מיכאלי – יידון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. שאילתות ותשובות היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני שוב מזמין את השר שלום שמחון, מצויד בתשובות על שאילתות. קודם כול, לצורך הפרוטוקול, נכריז כי חבר הכנסת חיים אמסלם, ששאל את שר המדע שאילתא שמספרה 1288, אינו נוכח. לפרוטוקול. 1288. שחקני כדורגל שומרי שבת חבר הכנסת חיים אמסלם שאל את שר המדע, התרבות והספורט ביום י"א בתמוז התשס"ז (27 ביוני 2007): פורסם כי נערים שומרי שבת המשחקים בקבוצת הכדורגל "בית"ר צפת" נאלצים שלא לשחק משחקי חוץ או לחלופין לחלל שבת. רצוני לשאול: 1. מדוע לא יתחשבו מארגני המשחקים בשומרי שבת? 2. מדוע לא יועתקו המשחקים בקבוצות שמבקשות לשמור שבת לימי חול? תשובת שר המדע, התרבות והספורט גאלב מג'אדלה: (לא נקראה נמסרה לפרוטוקול) 1–2. הנושא נדון בהתאחדות לכדורגל, ועם כל הרצון הטוב אין אפשרות לשנות את המצב, מסיבות אלה: א. חלק גדול משחקני הנוער באגודות הם חיילים ואינם יכולים לשחק באמצע השבוע; ב. אי-אפשר לקיים את משחקי הליגה לנוער בימי חול שכן הנערים לומדים; ג. ברוב המגרשים שמשחקי הנוער מתקיימים בהם אין תאורה, ובחורף, כשהחשכה מוקדמת, הנערים מגיעים מבית-הספר בשעות החשכה ואי-אפשר לשחק בלי תאורה; ד. הנסיעה למשחקי חורף אינה מתאפשרת בשל שעת סיום הלימודים. מההתאחדות לכדורגל הובהר שיש סיבות נוספות לכך שהדבר אינו אפשרי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מבין שאתה תשיב גם בשם שרת החינוך. כאן יש לנו נוכחות. שאילתא מס' 1105 של חבר הכנסת אלכס מילר: ספרי לימוד בלתי מאושרים. חבר הכנסת מילר, לא. השר משיב מייד, וזאת לא שאילתא בעל-פה. 1105. ספרי לימוד בלתי מאושרים חבר הכנסת אלכס מילר שאל את שרת החינוך ביום ט' בניסן התשס"ז (28 במרס 2007): פורסם ב"ידיעות אחרונות" ב-19 במרס 2007, כי 95% מכלל התלמידים משתמשים בספרי לימוד שלא אושרו מטעם משרד החינוך. רצוני לשאול: 1. האם הפרסום נכון? 2. אם כן – מה היא הסיבה לשימוש בספרים הבלתי-מאושרים? 3. מה הן הוראות משרדך בעניין זה? 4. האם הן נאכפות, ואם לא – מדוע? שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: חבר הכנסת אלכס מילר, קודם כול, למען מי שצופה, שומע ולא רואה, מדובר בספרי לימוד בלתי מאושרים. 1. הפרסום אינו נכון, ויש עיוות מסוים בדרך איסוף הנתונים בסקר או בהסקת המסקנות. למשל, אם בכיתה מסוימת לומדים מעשרה ספרי לימוד, שתשעה מהם מאושרים ואחד אינו מאושר, במסקנות הסקר נטען כי הכיתה לומדת מספרים שאינם מאושרים, במקום לטעון ש-90% מהספרים מאושרים ו-10% אינם מאושרים. יתירה מכך, מבקר המדינה ציין בשני דוחות שפרסם, 48 ו-52ב, כי שיעור הספרים המאושרים בבתי-הספר היסודיים הוא 85%. 2. לשימוש בספרים בלתי מאושרים כמה סיבות, שהעיקרית בהן, לצערי, היא העדר אכיפה מספקת – נושא שאנו שוקדים על שיפורו במרץ כבר כמה חודשים. 3. ההוראות המפורטות בדבר אישור ספרי לימוד פורסמו בחוזר מנכ"ל 10א' מ-1 בנובמבר 2005. שרת החינוך תשמח כמובן לשלוח אותו לעיונך – על-פי בקשתך. 4. אכיפת השימוש בספרי לימוד מאושרים נעשית בידי המפקחים על בתי-הספר כחלק בלתי נפרד ממטלות הפיקוח. עם זאת, משרד החינוך נערך לצמצום השימוש בספרים שאינם מאושרים במערכת החינוך שלא באמצעות פיקוח, אלא באמצעות פעולה נגד המניעים, כלומר הגורמים שהם תמריץ לשימוש בספרים בלתי מאושרים, וזאת בשתי דרכים: א. הרחבת מפעל ההשאלה של ספרי לימוד במוסדות חינוך נוספים על 1,400 המוסדות שבהם הוא כבר מתקיים. אחד היתרונות הבולטים של מפעל ההשאלה הוא הרכישה המרוכזת של ספרים בעבורו, שנעשית אך ורק מרשימת ספרי הלימוד המאושרים; ב. המשרד נערך להקמת מנגנון להערכה של מחיריהם של ספרי לימוד, ונשקל יישום ההערכה גם לגבי מחיריהם של ספרים שאינם מאושרים. כך צפויה לרדת כדאיות ההפקה של ספרי לימוד בלתי מאושרים על-ידי המוציאים לאור. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: האם חבר הכנסת מילר רוצה לשאול שאלה נוספת? אלכס מילר (ישראל ביתנו): לא. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אין שאלות נוספות. שאילתא מס' 1135 של חבר הכנסת מיכאל איתן – אינו נוכח; לפרוטוקול. 1135. מורים בני הקהילה האתיופית חבר הכנסת מיכאל איתן שאל את שרת החינוך ביום כ"ח באייר התשס"ז (16 במאי 2007): בבתי-ספר המצויים באזורים שיש בהם ריכוז אוכלוסייה גבוה של יוצאי אתיופיה וצאצאיהם, יש מספר נמוך של מורים ומורות בני הקהילה האתיופית. רצוני לשאול: 1. מה הוא מספר המורים בני הקהילה האתיופית? 2. מה נעשה להגדלת את מספר המורים יוצאי אתיופיה? 3. האם חסרים מורים יוצאי אתיופיה? 4. אם כן – מה ייעשה להכשרת יוצאי אתיופיה להוראה? תשובת שרת החינוך יולי תמיר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. ראשית, ברצוני לציין כי אני מייחסת חשיבות רבה לשילוב מורים יוצאי אתיופיה במערכת החינוך, ורואה בשיבוצם מנוף משמעותי לקליטתם של יוצאי הקהילה בחברה הישראלית. נכון להיום מועסקים במערכת החינוך כ-60 מורים יוצאי אתיופיה, רובם במשרות חלקיות בלבד, והם משובצים בעיקר במסגרות חינוכיות עתירות תלמידים אתיופים. 2–4. זמן קצר לאחר כניסתי לתפקיד הנחיתי את הגורמים המקצועיים במשרד לפעול להרחבה משמעותית של מספר המורים יוצאי אתיופיה במערכת כבר בשנת הלימודים תשס"ח, וזאת דרך ביצוע פעילות ממוקדת מול נציגי הקהילה האתיופית והמכללות להוראה לאיתור מורים פוטנציאלים. נוסף על כך, הנחיתי לפעול לשיבוץ המורים החדשים במסגרות חינוך "רגילות" – שאינן עתירות תלמידים יוצאי אתיופיה – ובכך למנוע את ההסללה הקבועה של מורים אלו למוסדות חינוך "ייחודיים". בעקבות עבודת מטה מאומצת מצד המשרד, אשר כללה שותפות מול גופים מרכזיים הפועלים בקרב הקהילה – כגון "הפרויקט הלאומי ליוצאי אתיופיה", "מרכז ההיגוי ליוצאי אתיופיה", "האגודה הישראלית למען יוצאי אתיופיה" – נבנתה רשימה פוטנציאלית של למעלה מ-50 סטודנטים להוראה יוצאי אתיופיה אשר נמצאו כשירים לשיבוץ במהלך שנת הלימודים הבאה. לאחר גיבוש הרשימה הנחיתי את מחוזות המשרד לפעול לשיבוץ רחב ככל האפשר מתוך רשימה זו. אני מעריכה כי בזכות עבודה מאומצת זו נוכל כבר בשנה הבאה לקלוט עשרות מורים חדשים במערכת החינוך. נוסף על מהלך זה, קיים מאגר של סטודנטים יוצאי אתיופיה שהשלימו לימודיהם להוראה, אך קשה לשלבם במערכת הואיל והסמכתם היתה במקצועות כוללים או במקצועות שאינם נדרשים במערכת בשנה זו. כדי להגביר את סיכוייהם להשתלב במערכת, שוקד משרד החינוך לקיים השתלמות שנתית לסטודנטים אלו, שמטרתה להרחיב את הסמכתם למקצועות נדרשים, כגון אנגלית ומתמטיקה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שאילתא מס' 1142 של חברת הכנסת מרינה סולודקין – אינה נוכחת; לפרוטוקול. 1142. מוסדות החינוך הימי חברת הכנסת מרינה סולודקין שאלה את שרת החינוך ביום ו' בסיוון התשס"ז (23 במאי 2007): מנכ"ל משרד החינוך טרם אישר רישום לשנת הלימודים תשס"ח למוסדות החינוך הימי. מדובר בכ-900 תלמידים, מתוכם 30%–50% הם עולים יוצאי חבר המדינות. רצוני לשאול: 1. מתי יאושר הרישום? 2. מה ייעשה על מנת למנוע פגיעה קשה בהכשרת כוח-אדם טכנולוגי לצי הסוחר? תשובת שרת החינוך יולי תמיר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. לא ידוע לנו על בעיה כלשהי ברישום לשנת הלימודים תשס"ח למוסדות החינוך הימי שבפיקוח המינהל לחינוך התיישבותי. 2. היה אומנם איום לסגור את מגמת המערכות הימיות – מדעי הים. בעקבות דיונים שהתקיימו במשרד החינוך סוכם, באישור מנכ"ל המשרד, להמשיך וללמד מגמה זו גם בשנת הלימודים תשס"ח. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שאילתא מס' 1174 של חבר הכנסת אלכס מילר: המכון הטכנולוגי בחולון – בבקשה, אדוני השר. 1174. נשיא המכון הטכנולוגי בחולון חבר הכנסת אלכס מילר שאל את שרת החינוך ביום י"ג בסיוון התשס"ז (30 במאי 2007): בעקבות דיון בישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט ביום שלישי, א' בניסן התשס"ז, 20 במרס 2007, הוחלט כי תקום ועדת איתור באחריות של משרד החינוך, אשר תטפל בחיפוש המועמדים המתאימים למשרת נשיא המכון. רצוני לשאול: 1. האם הוקמה ועדת האיתור? 2. האם יש התקדמות בתהליך האיתור? 3. מתי תתקיים ההחלפה? שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: 1–3. פה התשובה קצרה: ות"ת הקימה ועדת בדיקה לבחינת המצב במכון הטכנולוגי בחולון. בימים אלו מסיימת הוועדה את עבודתה והמלצותיה יובאו לדיון במל"ג. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: יש שאלה נוספת לחבר הכנסת מילר? שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: אתה יכול לשאול, לא בטוח שאני אוכל לענות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אתה שואל שאלה מן המיקרופון בצד, והשר ישיב. אלכס מילר (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, התשובה שסיפקה השרה היא על שאלה אחרת לחלוטין. הות"ת הקימה ועדת בדיקה למצב שאליו הגיע המכון. אני שאלתי אם יש ועדת חיפוש לנשיא חדש למוסד. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: על זה אני יכול לענות. חבר הכנסת מילר, מתוכן התשובה אתה יכול להבין שעם סיום עבודת הוועדה – והיא צריכה להסתיים בימים אלה – יכול להיות שאחת ההמלצות היא כפי שאתה אומר, ויכול להיות שתהיה המלצה אחרת לגמרי. בוא תחכה להמלצות. אם חשבת שידיחו את הנשיא בערב הזה – זה לא ילך. אלכס מילר (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, היום פשוט דיברתי עם אגודת הסטודנטים בחולון, והודיעו לי שהורכבה ועדת חיפוש. עד 31 בספטמבר צריכים להגיש מועמדות, ועד תאריך מסוים צריך להיות נשיא חדש. אז עם כל הכבוד, זו התשובה שהיתה אמורה להיות. פשוט היום קיבלתי את התשובה הזאת משם. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: יכול להיות שהשרה עוד לא התעדכנה. אלכס מילר (ישראל ביתנו): לא התעדכנה, אבל התפקיד שלה הוא למנות את הנשיא של המוסד. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת מילר ותודה לשר. אני ודאי רק יכול לברך אותו על ההתמדה במליאת הכנסת, אבל המצב הזה של לענות בשם שרים אחרים בעצם מייתר את העניין של שאלה נוספת שעומדת לרשות חבר הכנסת. שאילתא מס' 1230 של חבר הכנסת חיים כץ – אינו נוכח; לפרוטוקול. 1230. גביית יתר של תשלומי הורים חבר הכנסת חיים כץ שאל את שרת החינוך ביום כ"ז בסיוון התשס"ז (13 ביוני 2007): ב"ידיעות אחרונות" פורסם כי במהלך השנה גבו בתי-ספר מההורים יותר ממיליארד שקלים שלא כדין. נראה כי בתי-הספר הפכו למסחטת כספים עבור ההורים. רצוני לשאול: 1. האם נכונה הידיעה? 2. אם כן – מדוע משרדך לא אוכף את החוק? 3. מה ייעשה לפיקוח על הגבייה מההורים? תשובת שרת החינוך יולי תמיר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. הידיעה איננה נכונה. קיימת אומנם תופעה של גביית יתר של תשלומים מהורים, אולם הקביעה כי היא מסתכמת ביותר ממיליארד שקלים איננה נסמכת על נתונים קונקרטיים ולפיכך אינה מבוססת. קשה לקבוע את שיעור החריגה בגביית תשלומי הורים. 2. גביית היתר מההורים אינה מקובלת עלי. משרד החינוך פועל באמצעים כפי שאפרט בהמשך, כדי לפקח על הגבייה ולבקר אותה, לרבות מתן שירותים נוספים לתלמידים מעבר למתוקצב על-ידי המדינה. על-פי הוראות חוזר מנכ"ל, חוזר התשלומים המוסדי המפרט את התשלומים הנדרשים מההורים טעון אישור של ועד ההורים המוסדי. על כן כל גביית יתר נעשית באישור ועד ההורים המוסדי, המייצג את הורי המוסד, ולחריגות בגבייה מההורים שותפים מרבית ההורים. העובדה כי הצד הנפגע מגביית יתר גם כן שותף לה מקשה במקרים רבים את אכיפת ההוראות. 3. משרד החינוך מקיים בקרה על תשלומי הורים בדרכים האלה: הפעלת בקרה בשנה על מדגם של 5%–15% מכלל מוסדות החינוך, שבהם נבדק חוזר התשלומים המוסדי ומושווה עם חוזר מנכ"ל. מנהלים שנמצאה חריגה בבית-ספרם מוזמנים לבירור אצל מנהל המחוז, והבירור מתועד; הפעלת רפרנטים לתשלומי הורים בכל אחד ממחוזות המשרד, המטפלים באופן פרטני בפניות המגיעות למשרד בנוגע לתשלומי הורים וחריגות מהם, והם מוסמכים להורות לבתי-הספר לתקן חריגות שהתגלו. כפי שמסרתי, אני מתכננת רפורמה מקיפה בכל הנושא של גביית תשלומים מההורים, ועל-פיה כל התלמידים זכאים לסל שירותים נוספים שייקבע, ועבורו ייגבו מההורים תשלומים פרוגרסיביים, על-פי הכנסתם. הגבייה תתבצע על-ידי המוסד לביטוח לאומי. כך יזכו כל התלמידים לשירותים נוספים ברמה טובה, והתשלום עבור שירותים אלה ייעשה על-פי יכולתם הכלכלית של הוריהם. כך הורים מבוססים כלכלית ישלמו תשלום גבוה יותר והורים נזקקים ישלמו תשלום סמלי בלבד. הגבייה לא תעשה על-ידי בתי-הספר, ובכך תימנע החריגה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שאילתא מס' 1245 של חבר הכנסת מרגי – אינו נוכח; לפרוטוקול. 1245. תמריצים לעובדי הוראה בנגב חבר הכנסת יעקב מרגי שאל את שרת החינוך ביום ד' בתמוז התשס"ז (20 ביוני 2007): אנשי הוראה בערי הפריפריה בדרום מתוגמלים בהטבות על עבודתם ביישובים מרוחקים. נודע להם על כוונה לבטלן בשנה הבאה. רצוני לשאול: 1. לאילו הטבות זוכים אנשי ההוראה בערי הפריפריה בדרום? 2. האם אמורות הטבות אלו או חלקן להיפסק? 3. אם כן – אילו, ומדוע? 4. מה ייעשה לבל יבוטלו? תשובת שרת החינוך יולי תמיר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. עובדי הוראה בערי הפיתוח באזור הדרום נהנים מסל של הטבות, כפי שאפרט להלן: קידום בוותק; השתתפות בשכר לימוד; השתתפות בשכר דירה; החזר חלקו של העובד בקרן ההשתלמות; החזר הוצאות נסיעה למורים משתלמים בשנת שבתון. 2. בג"ץ הורה למשרד החינוך להפסיק את ההטבות מיום 1 במרס 2007 רק לגבי מורים חדשים שעברו לאזורי עדיפות לאומית. 3. ההטבות בוטלו בשל החלטת בג"ץ לבטל את אזורי עדיפות לאומית. 4. משרד החינוך שוקד על גיבוש חלופות למתן תמריצים למורים בפריפריה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שאילתא מס' 1257 של חבר הכנסת יעקב כהן – אינו נוכח; לפרוטוקול. 1257. פעילות מיסיונרית בבית-ספר בערד חבר הכנסת יעקב כהן שאל את שרת החינוך ביום ד' בתמוז התשס"ז (20 ביוני 2007): בבית-הספר התיכון בערד מתקיימת פעילות של "היהודים המשיחיים", שהיא כת לפי פסיקת בג"ץ – השופט ברנזון, בג"ץ 467/75. רצוני לשאול: 1. האם התופעה מוכרת? 2. מדוע אין אוסרים את הפעילות המיסיונרית הזאת, האסורה על-פי חוק? 3. מדוע נאסר על פעילי אגודת ישראל לבצע פעילות נגדית? תשובת שרת החינוך יולי תמיר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. ככל הידוע לנו לא מתקיימת כל פעילות מיסיונרית בבית-הספר, ובכלל זה גם לא של כת "היהודים המשיחיים". מהנהלת בית-הספר נמסר לנו, כי במסגרת פרויקט גמר של תלמידי מגמת תקשורת בבית-הספר, כמה תלמידים הפיקו סרט העוסק בתופעת "היהודים המשיחיים", תוך מתן ביטוי למגוון הדעות הרווחות בעיר כלפיה. הסרט עמד בכל הקריטריונים הנדרשים של צוות המורים ושל בוחן חיצוני מטעם המשרד. 2. משרד החינוך מתנגד לכל פעילות מיסיונרית במוסדות החינוך. מנהלי בתי-ספר מונחים לפעול, במסגרת הכלים העומדים לרשותם, על מנת למגר כל גילוי של תופעה הבאה להפיץ ולכפות אמונה מסוימת בתוך מוסדות חינוך. 3. לאור האמור, השאלה אינה רלוונטית. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שאילתא מס' 1260 של חבר הכנסת אברהם מיכאלי: דחיית בחינות באוניברסיטאות לתקופת החגים. 1260. דחיית בחינות באוניברסיטאות לתקופת החגים חבר הכנסת אברהם מיכאלי שאל את שרת החינוך ביום ד' בתמוז התשס"ז (20 ביוני 2007): עקב שביתת הסטודנטים נדחו מבחני הסמסטר הנוכחי, ובחלק מהמוסדות להשכלה גבוהה נקבעו המבחנים בדיוק לתקופת החגים – ספטמבר–אוקטובר 2007, אלול–תשרי תשס"ו–תשס"ז. הדבר פוגע בסטודנטים דתיים ושומרי מסורת. רצוני לשאול: 1. מה ייעשה למנוע פגיעה בסטודנטים דתיים? 2. האם יתאפשר לסטודנטים דתיים להיבחן במועדים אחרים? שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: חבר הכנסת מיכאלי, ככלל, קביעת מועדי הבחינות במוסדות להשכלה גבוהה נעשית על-ידי המוסדות עצמם. 1–2. למועצה להשכלה גבוהה אין כל סמכות, מול המוסדות להשכלה גבוהה, בנושא יישומם ואכיפתם של נהלים פנימיים מן הסוג האמור, וזאת בהתאם לסעיף 15 לחוק המל"ג, התשי"ח–1958, הקובע כי "מוסד מוכר הוא בן-חורין לכלכל ענייניו האקדמיים והמינהליים במסגרת תקציבו". לגבי הטענה באשר למועד המבחנים, מציעה לך שרת החינוך כי תפנה ישירות למוסד שבו מדובר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שאלה נוספת לחבר הכנסת אברהם מיכאלי. אברהם מיכאלי (ש"ס): אדוני השר, מכיוון שהפניות הגיעו מהסטודנטים עצמם – הסטודנטים עצמם קיבלו הודעות על כך – – – שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: לחברי הכנסת יש קשר ער עם הסטודנטים, אני רואה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו צעירים. אברהם מיכאלי (ש"ס): אנחנו צעירים, ויש לנו קשר עם הסטודנטים. הסטודנטים עצמם מתלוננים על כך שבמוסדות לא תמיד מתחשבים בהם, ולכן פנינו לשרה, כדי שהיא תגלה מעורבות, כשרת החינוך. כי לא יכול להיות שיכפו על ציבור סטודנטים – שהוא במקרה שומר מצוות – ובחגים הם לא יכולים להיבחן. צריך להתחשב בהם, ולפחות לתת להם מועדי ב'. אני חושב שלשרת החינוך יש יכולת להתערב בעניין ולשאול את המוסדות למה הם לא מתחשבים ולא נותנים מועדי ב' לסטודנטים האלה. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: חבר הכנסת מיכאלי, שרת החינוך ענתה לך במפורש, שבהתאם לסעיף 15 לחוק המל"ג, התשי"ח–1958, "מוסד מוכר הוא בן-חורין לכלכל את ענייניו האקדמיים והמינהליים במסגרת תקציבו". היא הציעה לך לפנות ישירות למוסד, היא לא יכולה להתערב על-פי החוק. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מודה מאוד לשר שלום שמחון. אנחנו עוברים לנושא הבא. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: יש עוד שאילתות, של חבר הכנסת חנא סוייד. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, סגן המזכיר, לא הבנתי את הסימנים שלך. שאילתא מס' 1263 של חבר הכנסת חנא סוייד – אינו נוכח; לפרוטוקול. 1263. מבחני הבנת הנקרא לתלמידי כיתות ב' ערבים חבר הכנסת חנא סוייד שאל את שרת החינוך ביום ד' בתמוז התשס"ז (20 ביוני 2007): ביום ראשון, 27 במאי 2007, פורסמה בעיתון "הארץ" כתבה על תוצאות מבחני הבנת הנקרא בכיתות ב' בארץ, המצביעה על פער גדול בין החינוך הערבי לחינוך היהודי. בתקן שנקבע להבנת הנקרא עמדו 89% מהתלמידים במגזר היהודי, לעומת רק 63% מהתלמידים במגזר הערבי. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מה הן המשמעות וההשלכות של הפער בהישגי התלמידים בין המגזרים השונים? 3. האם הפער בהישגים מהווה אינדיקציה על מצב החינוך לגיל הרך במערכת החינוך הערבי? 4. מה ייעשה לסגירת הפערים? תשובת שרת החינוך יולי תמיר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1–3. במסגרת מיצ"ב תשס"ו הועבר מבחן לחצי מתלמידי כיתות ב' במגזר היהודי – ממלכתי וממלכתי-דתי. המבחן נועד לאמוד את הישגי התלמידים ברכישת הקריאה והכתיבה בתחילת כיתה ב' ולאתר מוקדי קושי ברכישת מיומנויות אלה. מבחן מסוג זה מכונה בספרות המקצועית "מבחן תלוי קריטריון", ובו נבדק שיעור התלמידים העומדים ברמת ביצוע כלשהי. המבחן כולל מטלות פשוטות, שמרבית התלמידים אמורים לעמוד בהן בהצלחה. לכל משימה הוגדר תקן, סטנדרט, של ביצוע תקין. תקן זה משקף, על-פי שיפוטם של מומחים להוראת שפה, את ההישגים שמרבית תלמידי כיתות ב' אמורים להגיע אליהם בתחילת שנת הלימודים, בתנאי למידה הולמים. על כן מצופה כי בכיתות שבהן התנהלה הוראה תקינה ורצופה תוך ניצול זמן יעיל, מרבית התלמידים יוכלו לעמוד בתקן שנקבע ולבצע את משימות המבחן בהצלחה. במבחן זה אכן נמצא כי במשימת הבנת הנקרא 89% מהתלמידים במגזר היהודי עומדים בתקן, והשיבו בהצלחה, בממוצע, על לפחות שש מתוך שמונה שאלות. באותה שנה פותח והועבר גם מבחן ברכישת השפה הערבית למגזר הערבי. בניית מבחן זה לוותה על-ידי ועדת היגוי, שבראשה עמד המפמ"ר להוראת השפה הערבית. בשונה מהמבחן בעברית, המבחן בערבית לא נבנה כמבחן קריטריון ולא נקבעו בו תקנים. הציון 63 בהבנת הנקרא משקף ציון ממוצע, ואינו מתייחס לאחוז העומדים בתקן, שכן כאמור לא נקבע תקן שכזה. חשוב לציין כי המבחן בערבית נבנה בשפה הערבית, תוך התייחסות לסוגיות הייחודיות המאפיינות את רכישת השפה הערבית, וזאת לעומת המבחן בעברית, כך שההשוואה ביניהם אינה אפשרית. הסקת מסקנות על סמך השוואה כזו היא שגויה. ייתכן, למשל, שקטעי הקריאה בערבית היו קשים יותר יחסית לאלה שהופיעו במבחן בעברית, או שסוג השאלות היה אחר וכדומה. לכן, על סמך ביצוע מגזר דוברי הערבית במבחן זה אי-אפשר להסיק על קיומם של פערים ועל גודלם. אשר על כן, אתייחס ישירות לאופן שבו משקיע משרד החינוך בשיפור מיומנויות הקריאה בערבית בקרב המגזרים דוברי הערבית. הדבר נעשה כיום באמצעות כמה פעולות, והכוונה היא להמשיך ולהשקיע משאבים ותמיכה מקצועית בשאיפה שכל התלמידים יגיעו להישגים גבוהים. להלן פירוט הפעולות: הקצאת שעות על-פי מדד סוציו-אקונומי, וכך הוספה של שעות לימוד לבתי-הספר; ב-162 בתי-ספר מתוך 400 מתקיים יום חינוך ארוך (יוח"א); ב-123 בתי-ספר בחיפה ובצפון, שבהם יש יותר מ-28 תלמידים בכיתה, פוצלו הכיתות במשך שבע שעות או יותר, כדי לתת מענה דיפרנציאלי ולהבטיח עבודה ממוקדת במיומנויות היסוד; במסגרת תוכנית החומש, חולקו לכל בתי-הספר ערכות של ספרי קריאה לכתות א' וב', ומתקיימות השתלמויות למורים כדי להגביר את הקריאה; בשנת הלימודים תשס"ז הופעלו 90 קבוצות תגבור לכיתות ב', 24 קבוצות תגבור לכיתה א', חמש קבוצות משולבות של תלמידים מכיתות ב' וג'; כל המורים המלמדים שפה משתלמים במגוון השתלמויות וברוב בתי-הספר יש הדרכה; הוקמה ועדת היגוי על-ידי ראמ"ה – הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך – הכוללת מומחים לקריאה ולהוראת קריאה בשפה הערבית, במטרה לפתח מבדקים לתלמידי כיתות א'. מבדקים אלה יועברו באופן פרטני ויעזרו למורים לאתר ב"זמן אמת" קשיים ברכישת הקריאה של כל תלמיד. על בסיס זה יוכלו המורים לבנות תוכנית שתבטיח הצלחה. מהלך זה ילווה בהדרכת המורים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שאילתא מס' 1274 של חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; לפרוטוקול. 1274. קריטריונים להכללה בסל התרבות חברת הכנסת זהבה גלאון שאלה את שרת החינוך ביום ד' בתמוז התשס"ז (20 ביוני 2007): רצוני לשאול: 1. מה הם הקריטריונים להכללה בסל התרבות? 2. מה הם סוגי האמנויות הנכללים בסל? 3. כמה סרטים הוגשו בבקשה להיכלל בסל התרבות לשנה הבאה? 4. כמה מהם נכללו? 5. מה הם שמות הסרטים ושמות הבמאים שנכללו בסל לשנה הבאה? 6. מה הם שמות הסרטים ושמות הבמאים של אלו שלא נכללו בסל לשנה הבאה? תשובת שרת החינוך יולי תמיר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. הרציונל העומד בבסיס סל תרבות הוא שהחינוך לצפייה מושכלת באמנויות נועד לקרב את התלמיד לאמנות איכותית, באמצעות חשיפתו ההדרגתית והמבוקרת במהלך שנות לימודיו למופעים ולמפגשי אמן איכותיים מכל תחומי האמנות, בהתאמה לשלבי התפתחותו. קירוב התלמיד לאמנות יש בו ערכים נוספים, ובהם פיתוח חשיבה מורכבת וביקורתית באמצעות כלי ההערכה והביקורת שהוא רוכש; היכרות עם תרבות ישראלית ועולמית במיטבן, המכוונת לפלורליזם ולכבוד כלפי תרבות הזולת. הבחירה בהיצע האמנותי של סל תרבות נעשית על-ידי ועדות רפרטואר, שהן ועדות ציבוריות, שחבריהן פועלים בהתנדבות. החלטותיהן אינן כפופות לגורם ממסדי, לרבות מטה סל תרבות ארצי עצמו. מחויבותם היא למטרות סל תרבות ארצי ולמצפונם המקצועי. עצמאות שיפוטית זו משחררת את חברי הוועדה משיקולים ולחצים בלתי רלוונטיים. כל מופע נבחר על-פי התאמתו למטרות סל תרבות ארצי: מידת יכולתו של המופע להוות חוליה אחת בתוך תהליך מתמשך של חינוך לאמנות; מידת תרומתו לפיתוח חוש הערכה וביקורת אצל התלמיד; מידת יכולתו של המופע להעניק לתלמיד חוויה אמנותית משמעותית ומורכבת. למשל, מופעים המתאפיינים בכך שהם מסרטטים תמונת עולם הנחלקת באופן קוטבי לשחור ולבן ונושאים בעלי מסר חד-משמעי אשר אינו משאיר מקום לפרשנות, גם אם המסר חשוב, אינם מותירים מקום לתהליך חינוכי, שכן הם מהווים אינדוקטרינציה, ולפיכך אינם מתקבלים; האתגר האינטלקטואלי והרגשי שמציבה היצירה בפני התלמיד; המידה שבה מקנה היצירה כלים לפענוח יצירות אמנות בעתיד. השיפוט הוא אוניברסלי ולא יחסי: כל מופע נבחן לגופו, ולא ביחס למופעים אחרים שהועלו בפני הוועדות בעבר. התייחסות למרכיבים ולמכלול: כל מופע נבחן בהתייחסות לרמתו המקצועית והאמנותית של כל אחד ממרכיביו בנפרד ושל היחסים בין המרכיבים השונים, והאם יחסים אלה מאוזנים ותורמים למכלול השלם. אופן פעולת הוועדות הוא כדלקמן: הוועדה שולחת נציגים לצפייה או לבחינת המופעים או היצירות המוצעים לוועדה, ומתקיים דיון במופעים או ביצירות שבהם צפו נציגי הוועדה. הדיון מתקיים בכפוף לקריטריונים לשיפוט שקבעה כל ועדה ולאור העקרונות המנחים. ההחלטה מתקבלת ברוב קולות. במקרים שבהם לא מגיעים להסכמה נשלחים נציגים נוספים לצפות במופע. הוועדה מודיעה למפיק או ליוצר את החלטתה ואת נימוקי הוועדה למופעים שלא אושרו. למפיק או ליוצר שקיבל תשובה שלילית יש זכות ערעור. 2. ההיצע האמנותי של סל תרבות ארצי כולל את ששת תחומי האמנות: תיאטרון, מוזיקה, מחול, אמנות פלסטית, קולנוע, ספרות. 3–5. מועמדותם של 40 סרטים להצטרפות להיצע נדונה על-ידי ועדת הרפרטואר בין 1 בספטמבר 2006 ל-30 ביוני 2007. מתוכם אושרו 17 סרטים. את הרשימה המפורטת תוכלי לקבל על-פי בקשתך. מסיבות אתיות אין סל תרבות ארצי נוהג לפרסם את שמות היוצרים או המפיקים אשר הגישו מועמדות להצטרף להיצע ולא אושרו. המידע על דחיית הבקשה להצטרף להיצע נמסר לפונה, בלוויית ההנמקות לדחייה, אולם אינו מפורסם. הנהלת סל תרבות ארצי מסרה את המידע לאור בקשתה של חברת הכנסת גלאון, אולם היא מבקשת שלא לתת לו פרסום. ההיצע האמנותי בתחום הקולנוע נמצא באתר האינטרנט: http://www.saltarbutartzi.org.il/Index.asp?CategoryID=136 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: ניצלנו מטעות חמורה. תודה רבה לשר שלום שמחון. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הודעה לסגן מזכיר הכנסת. סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים (תיקון מס' 2), התשס"ז–2007; והצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 80), התשס"ז–2007 – שהחזירה ועדת הכלכלה. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן המזכיר. הצעה לסדר-היום הווקף חופר בהר-הבית ללא פיקוח ארכיאולוגי היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הנושא הבא הוא הצעה לסדר-היום מס' 3468: הווקף חופר בהר-הבית ללא פיקוח ארכיאולוגי. חבר הכנסת אליהו גבאי, בבקשה. אדוני, שלוש דקות לרשותך. אני לא אפתיע אותך אם אגיד שגם על הנושא הזה אנחנו נשמע תשובה מפי השר שלום שמחון – הפעם בכובע של שר המדע, התרבות והספורט. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כולנו מכירים את החשיבות של ירושלים ושל הר-הבית בלב של ירושלים לעם ישראל. כאשר עם ישראל גלה מארץ-ישראל – כאלפיים שנה מאז גלה ואז חזר – מה הוא לקח אתו כאשר הוא גלה? לא בגדים, לא ציוד, לא כסף, לא זהב. לקח אתו את האהבה לירושלים, לקח אתו את הגעגועים לירושלים, תפילות לירושלים. כאשר הוא התפלל – פניו לירושלים, לארץ-ישראל, וכשהוא בארץ-ישראל פניו לירושלים. ואם הוא בירושלים, לאן פניו? אל הר-הבית. כלומר, אנחנו חזרנו לארץ-ישראל בזכות ירושלים, בזכות הר-הבית. הר-הבית הוא המקום המקודש ביותר לעם ישראל, והוא מלא אתרים, מלא חפצים ארכיאולוגיים בתוכו – חלקם קבורים עמוק, חלקם פחות. מאז החורבן קבורים בתוך האתר של הר-הבית הרבה הרבה חפצים ארכיאולוגיים. והנה, במקום שמדינת ישראל תיקח לעצמה את הזכות לחפור ולחפש את כל הממצאים הארכיאולוגיים החשובים שמעידים על העבר של עם ישראל, על ההיסטוריה, על המקום המקודש ביותר – ממשלת ישראל אינה חופרת. באים אנשים מהווקף ומתחילים לחפור. וכולנו יודעים איך השמידו הרבה ממצאים בעבר, כאשר חפרו ב"אורוות שלמה", וכעת הם חופרים עם טרקטור בהר-הבית, ואין לידם שום אדם, נציג של החברה הארכיאולוגית, כדי לפקח על הממצאים, והם מושמדים, איש לא פוצה פה. היכן עם ישראל? היכן ממשלת ישראל? כאשר חפרו בסך הכול את העלייה להר-הבית, כל העולם המוסלמי קם, וממשלת ישראל נזעקה, חברי כנסת יהודים וערבים כולם קמו – מדוע אנחנו חופרים, כאשר אנחנו חפרנו מחוץ להר-הבית. וראש ממשלת ישראל מכריז בטורקיה ובכל מקום: בואו, מצלמות טלוויזיה, תראו מה אנחנו עושים, תפקחו, תשלחו נציגים. אלא כאשר מתלוננים אחרים – כאשר הווקף חופר, אנחנו שותקים? – כאשר יהודי חופר צועק האסלאם, כולנו רועדים. היכן הלב היהודי? היכן המחשבה, היכן השלטון, היכן החוק? אין חוק, אין דין, אין דיין, הם חופרים. אני רוצה לקרוא לממשלת ישראל להחזיר את החוק אליה להר-הבית ולא להפקיר את הר-הבית בידי אנשים שכל מטרתם להשמיד כל ממצא יהודי, כל זכות שיש ליהדות, לעם ישראל, על הר-הבית. יש להחזיר את החוק לידינו, שהחפירות יתבצעו רק בפיקוח ארכיאולוגי מטעם ממשלת ישראל ומדינת ישראל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אני מבקש מממשלת ישראל להפסיק לתת לווקף לבזות את קודשי ישראל ולהפסיק להפקיר את זכותנו על הר-הבית לאחרים שכל מטרתם להשמיד את הממצאים הארכיאולוגיים האלה. לכן זה הזמן שממשלת ישראל תאמר את דברה ותפקח על החפירות שם, כפי שמתחייב, ותיקח את החוק לידיה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה. ישיב, כאמור, השר שלום שמחון. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת גבאי, תשובת שר המדע, התרבות והספורט היא קצרה מאוד: כל מה שנעשה כיום נעשה כצעדים של בניית אמון לטובת השמירה על המקומות הקדושים לכולם. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): ממשלת ישראל נותנת אמון – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת גבאי, אני מציע שתשלח מכתב לשר המדע, התרבות והספורט ושם תביע את זעמך. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: ישראל מעוניינת בשקט תעשייתי סביב המקומות הקדושים. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. מה השר מציע? שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: בשלב הזה להסתפק בתשובה הזאת. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אני מבקש להעביר את הנושא לוועדת החינוך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אתה יכול לבקש דיון במליאה. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אני מבקש את תמיכתך, אדוני השר. אתה לא תתמוך? אם אתה לא תתמוך, מי יתמוך? שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: אתה כנראה תפסיד. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת גבאי מבקש דיון במליאה, והשר מבקש להסיר את הנושא מסדר-היום. מי שמצביע בעד – מצביע בעד דיון במליאה. נגד – הסרה מסדר-היום של הכנסת. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אני מציע דיון בוועדת – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אתה לא יכול. אם חבר הכנסת מיכאלי ילך עכשיו פתאום למיקרופון ויציע דיון בוועדה – זה יכול לקרות. מכיוון שהוא לא עושה את זה, אנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, בעד – מליאה. נגד – הסרה מסדר-היום של הכנסת. הצבעה מס' 41 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 2 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 3 נמנעים – אין ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 2, שלושה מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהכנסת הסתפקה בתשובה הקצרה שלך, כבוד השר, על חודו של קול. הנושא הוסר מסדר-היום. הצעה לסדר-היום חסמים בפני קידום האוכלוסייה הערבית במדינה היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הנושא הבא: חסמים בפני קידום האוכלוסייה הערבית במדינה – הצעה לסדר-היום של חבר הכנסת אברהים צרצור שמספרה 3419. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): כבוד היושב-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה, 60 שנה עברו מאז קום המדינה, והיחסים בין היהודים לערבים ידעו עליות ומורדות במשך השנים האלה. למען ההגינות אני צריך לומר שאיני יכול לומר שלא חלו שינויים לטובה במצב הערבים בישראל במהלך השנים, אבל אני רוצה לומר באותה נשימה שהשינויים האלה לא כל כך מבטאים את הצרכים החיוניים של האוכלוסייה הערבית בישראל, ולכן יש מקום לעשות הרבה כדי לקדם את העניין הערבי בישראל ולהגיע למינון מסוים של שוויון שיבסס את השותפות הזאת בין הרוב היהודי ובין המיעוט הערבי במדינת ישראל. לדעתי, האי-שוויון בין הערבים ובין היהודים והקושי של המיעוט הערבי מקורם בחסמים, וזאת הכותרת של ההצעה הזאת לסדר-היום. החסמים האלה רבים ועמוקים, ועל-פי רוב הם אינם זוכים לבירור וליבון יסודיים מצד חוקרים או קובעי מדיניות העוסקים בסוגיית היחסים בין יהודים לערבים. אני סבור שבלא התמודדות רצינית עם חסמים אלה יהיה קשה מאוד לצמצם את האי-שוויון. חוקרים רבים מזהים שישה שדות עיקריים של חסמים: חסמים גיאופוליטיים, חסמים פוליטיים-מינהליים וחסמים חוקיים-משפטיים – אלה מעניקים עמדת עליונות לציבור היהודי בקביעת צביון המדינה – חסמים כלכליים, חסמים חברתיים-תרבותיים בקרב הציבור הערבי, שמקורם במבנה הסמכות, באופי המנהיגות, במבנה המשפחה וכו', וחסמים פסיכולוגיים בקרב קבוצות הרוב היהודי והמיעוט הערבי, שמקורם בנורמות, בערכים וכן בפחדים או בדעות קדומות. אני מסיים בכך שהרבה חוקרים שחקרו את הסוגיה הגיעו למסקנה שיש מקום לייבש את הביצה הזאת, של המחסומים בפני קידום האוכלוסייה הערבית בישראל. את הדרכים לעשות זאת אפשר לתמצת בשלוש חלופות: האחת, אסטרטגיית מקרו, של התמודדות עם מהות המדינה ועם צביונה; האחרת, אסטרטגיה של התמודדות עם תחומים מרכזיים של חיי היום-יום בישראל, ובהם התחום הכלכלי, התחום הפוליטי והתחום התרבותי, והשלישית, אסטרטגיית מיקרו, של התמודדות עם סוגיות ייחודיות. אני חושב שהגיע הזמן, אחרי 60 שנה של חיים משותפים, שבמדינת ישראל – ואנו עכשיו לקראת דיון מעמיק בתקציב של 2008 – אומנם תתקבל החלטה נועזת שתביא לסגירת הפערים ולקידום מעמדה של האוכלוסייה הערבית מהר ככל האפשר, לפני שיהיה מאוחר. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מודה מאוד לחבר הכנסת אברהים צרצור, ודאי על כך שהוא עמד בהבטחתו והציג את הנושא בקצרה. השר שלום שמחון ישיב, הפעם בשם ראש הממשלה. אתה מתקדם. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת צרצור, במצב כיום אפשר לראות בבירור את הישגיה המשמעותיים של הממשלה הנוכחית בקידום, פיתוח ושילוב המגזר הערבי בישראל. ברשותך, אציג חלק קטן מפעילות הממשלה בנושא זה: כ-150 מיליון שקלים הוקצו לשיפור ולפיתוח מערכת החינוך במגזר הערבי, כחלק מתוכנית הצפון, מאי 2007. בתוכנית הממשלה לבניית כיתות נקבע כי 40% מהכיתות ייבנו ביישובי המגזר הערבי – צפון הארץ ספג את עיקר נזקי מלחמת לבנון, וממשלת ישראל הקצתה כ-3 מיליארדי שקלים בתוכנית לפיתוח וחיזוק חיפה והצפון. כחלק אינטגרלי מהחלטה זו נקבע כי שליש התקציב יושקע ביישובים הערביים, ואף הוצגה תוכנית מלאה ליישום החלטה זו על בסיס המשרדים הרלוונטיים. לפני זמן קצר אישרה הכנסת הצעת חוק ממשלתית בדבר ייצוג הולם במגזר הציבורי. אלה הן רק דוגמאות בודדות למדיניות הממשלה הנוכחית, השואפת להסרת חסמי העבר, לקידום האוכלוסייה הערבית ולשילובה בחברה בישראל. נכון שעדיין יש פערים חברתיים, ועלינו לסגור אותם, אבל אל לנו לפעול על דרך השלילה, אלא לפעול יחדיו לקידום האוכלוסיות החלשות, וכך להעצים את חוסנה של החברה הישראלית כולה. מאחר שזאת תשובתו של ראש הממשלה, אני יכול לומר לך שגם במשרד החקלאות זה כך. אני מציע להסתפק בתשובתי. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): מסתפק בתשובת השר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אם כן, אין הצבעה. שאילתות ותשובות היו”ר יולי יואל אדלשטיין: עכשיו אנחנו מזמינים את השר שלום שמחון – הפעם לא כראש ממשלה אלא רק כשר התקשורת – להשיב על שאילתות. בבקשה. 1229. מחיר חבילת הבסיס של "הוט" חבר הכנסת יואל חסון שאל את שר התקשורת ביום כ"ז בסיוון תשס"ז (13 ביוני 2007): נודע לי כי מחיר חבילת הבסיס של "הוט" גבוה כמעט פי-שלושה מהמחיר הממוצע בחברות כבלים בעולם. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מדוע חברות הכבלים חייבות לספק חבילת בסיס גדולה במחיר גבוה? 3. האם יתאפשר שיווק חבילות קטנות, שבהן הערוצים המרכזיים בלבד? אם כן – מתי? תשובת שר התקשורת אריאל אטיאס: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) מחירי חבילות הבסיס של חברות הכבלים שונים ממדינה למדינה. יש מדינות שבהן מחיר חבילת הבסיס הוא כ-6 אירו לחודש, ויש מדינות שבהן מחירה כ-40 דולר בחודש. מהנתונים שבידינו עולה, כי ככל ששיעור ההכנסה מהפרסומות בערוצי הכבלים גבוה יותר, כך דמי המנוי המשולמים בעבור חבילת הבסיס נמוכים יותר. במדינת ישראל מוטל איסור על שידור פרסומות בשידורי הכבלים והלוויין. לפיכך, ברור כי מחירה של חבילת הבסיס גבוה יחסית, ודומה למחירן במדינות שבהן אין פרסום בחברות הכבלים והלוויין. נוסף על כך, חוק התקשורת מחייב להפיק הפקות מקור בשיעור של 8% מההכנסות של חברות הכבלים והלוויין. המועצה לשידורי כבלים ולוויין קבעה כי חלק ניכר מהפקות מקור אלה ישודר במסגרת חבילת הבסיס. לפיכך, משרד התקשורת סבור כי שיווק חבילות קטנות המכילות את הערוצים המרכזיים, לא יסייע בהפחתה משמעותית של מחיר החבילה, משום שהערוצים אשר הפקתם היא היקרה ביותר, כגון ערוץ המשפחה, ערוץ הילדים, ערוץ הספורט וערוץ-8, ייכללו, לפחות בחלקם, גם בחבילת הבסיס הקטנה. עם זאת, משרד התקשורת ומשרד האוצר מקדמים כעת את הקמתו של מערך דיגיטלי טרסטריאלי להפצת ערוצים בעלי אופי ציבורי – ערוץ-1, ערוץ-2, ערוץ-10, ערוץ-33 וערוץ הכנסת. עם הקמת המערך, תתאפשר קליטתם של ערוצים אלה באמצעות ממיר דיגיטלי חינם, מלבד תשלום חד-פעמי עבור רכישת הממיר. 1270. אי-ציון רוב יישובי יהודה ושומרון במכשירי הניווט הניידים חבר הכנסת אפי איתם שאל את שר התקשורת ביום ד' בתמוז התשס"ז (20 ביוני 2007): לאחרונה התגלה כי רבים מיישובי יהודה ושומרון לא מופיעים במכשירי הניווט. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מדוע נעדרים יישובי השומרון? תשובת שר התקשורת אריאל אטיאס: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1–2. ראשית, יש להבהיר כי למשרד התקשורת אין כל נגיעה לנושא המפות המופעלות בציוד הניווט, המוכר יותר בשם GPS. משרד התקשורת אומנם מאשר את הציוד, כיוון שהוא מכיל פונקציות אלחוטיות – מקלט ה-GPS – אך המפות עצמן, כמו כל תוכנה אחרת, אינן נדרשות לכל אישור ממשרד התקשורת. עם זאת, צוות משרדי בדק את הנושא, והתברר כי שתי תוכנות הניווט העירוניות הנפוצות בארץ, I-Go ו-Destinator, מכסות את רוב אזורי יהודה ושומרון. יישובים גדולים, דוגמת אריאל, מפורטים עד רמת רחובות, ואילו יישובים קטנים יותר, דוגמת ארגמן, מפורטים עד הכניסה ליישוב או עד מרכזו. 1278. האנטנות הסלולריות באום-אל-פחם חבר הכנסת עבאס זכור שאל את שר התקשורת ביום ד' בתמוז התשס"ז (20 ביוני 2007): לאחרונה נערכה באום-אל-פחם הפגנה נגד ריבוי אנטנות סלולריות באזור, משום שהתושבים דואגים מהסכנות הנלוות. רצוני לשאול: 1. מה הוא מספר האנטנות באום-אל-פחם? 2. האם לכל האנטנות יש היתר כחוק? 3. האם הצבת האנטנות מנוגדת לתוכנית תמ"א 36? 4. האם נעשו בדיקות קרינה לכל האנטנות? תשובת שר התקשורת אריאל אטיאס: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. מבדיקה שערך צוות משרד התקשורת עולה, כי באום-אל-פחם מוצבות תשע אנטנות סלולריות: ארבע אנטנות של חברת "פלאפון", שלוש אנטנות של חברת "סלקום" ושתי אנטנות של חברת "פרטנר". 2, 4. לכל האנטנות יש היתר כנדרש בחוק, ובכולן התבצעו מדידות קרינה כנדרש. 3. פריסת האנטנות באום-אל-פחם תואמת את תוכנית תמ"א 36. היו”ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה לשר שלום שמחון. אני חושב שהשר שמחון סיים את תפקידו להיום. הצעה לסדר-היום מעצרם של מפגינים חרדים מבית-שמש היו”ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו עוברים לנושא הבא: מעצרם של מפגינים חרדים מבית-שמש – הצעה לסדר-היום שמספרה 3436, של חבר הכנסת דוד אזולאי. אברהם מיכאלי (ש"ס): אני מעלה במקומו. היו”ר יולי יואל אדלשטיין: אתה מחליט על זה במקום או – – – אברהם מיכאלי (ש"ס): הודיעו על זה למזכירות. היו”ר יולי יואל אדלשטיין: הודיעו למזכירות. חשבתי שאדוני מנצל הזדמנות. אני מצטער על שחשדתי בכשרים. בבקשה, אדוני. אברהם מיכאלי (ש"ס): אבל השר לביטחון פנים לא נמצא פה. היו”ר יולי יואל אדלשטיין: השר בדרך לכאן. הנה, הוא כבר הגיע. אתה יכול להתחיל. אברהם מיכאלי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אדוני השר שמחון, היום גילית תושייה, ענית בשם שלושת-רבעי ממשלה – ואדוני השר לביטחון פנים – – – היו”ר יולי יואל אדלשטיין: השר לביטחון פנים לא היה מוכן לוותר אפילו לחבר הכנסת שמחון. בבקשה, אדוני המציע. אברהם מיכאלי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני מעלה פה עוד פעם סוגיה של הפגנה שבמסגרתה ננקטה אלימות נגד אנשים שלא היו מעורבים באלימות. מדובר במקרה שאירע בבית-שמש לפני כשבוע ימים. מדובר במהומות שהחלו כתוצאה מכך שהעירייה, בהוראת ראש העיר, ניסתה להסיר שלטים שקראו למבקרים שבאים לבית-שמש לקניות בחנויות המוזלות של האוכלוסייה החרדית, כדי לרכוש שם מוצרים שונים, והם לא תמיד תושבי בית-שמש או שהם באים מחוץ לשכונות החרדיות, לבוא לשם בלבוש צנוע כדי לכבד את התושבים שחיים באותן שכונות. העירייה הודיעה למשטרה, כנראה, שהשלטים האלה לא חוקיים ומפריעים לראש העיר, מסיבות השמורות עמו, המשטרה הגיעה לשם והחלה להוריד את השלטים. כתוצאה מכך התעוררו שם מהומות. מראש אני אומר, אדוני השר, שאני מגנה בכל תוקף את אותם אנשים שנקטו אלימות כלפי שוטרים, ולא אצדיק בשום צורה אלימות נגד שוטרים על-ידי אנשים קיצוניים כאלה או אחרים. עם זאת, הדבר הלא-נעים שקרה שם באותו אירוע הוא, שכתוצאה מכך שהמשטרה הגיעה, והגיעו אנשי יס"מ בלי תגים ובלי זיהוי כמו שהחוק דורש, הם נקטו עונש קולקטיבי נגד כל מי שנכח במקום, אפילו לא מעורבים בכלל – לא באלימות ולא בהפגנה לא חוקית. אנשים פשוט מאוד התנגדו לכך שיסירו את השלטים האלה, כי זה פוגע בזכותם לרכוש בחנויות שנועדו לתושבי השכונה מבחינת צניעות, מבחינת הכול. אבל באותה הפגנה, שאני קורא לה הפגנה של אלימים, שהתנהגו כלפי שוטרים בצורה לא חוקית, המשטרה עשתה עונש קולקטיבי – לכולם. אני חושב שזה דבר שצריך להיחקר, למה המשטרה לא מסוגלת להפריד בין אנשים שמפגינים או מוחים בדרך לגיטימית לבין אלה שנוקטים אלימות, נניח כלפי שוטרים. הדבר הזה כבר קרה, לצערנו, גם בהפגנות שהיו במאה-שערים, והעלינו את זה בכנסת. אז אפילו אדוני השר אמר שהעניין ייחקר, ואני חושב שזה באמת היה צריך להיחקר וגם להתפרסם, כדי שאותם אנשים שניזוקו מאלימות שוטרים – צריך להסביר למה זה קרה, והמשטרה צריכה לתת דין-וחשבון על כך, לפחות ביחס לאותם אנשים שלא היו אשמים בהפגנות הלא-חוקיות במאה-שערים. אני חוזר – לא מצדיקים שום אלימות, שום מעשה של אנשים קיצוניים, אלימים, שפועלים במסגרת לא חוקית. אני מבקש מאדוני השר למסור לנו, אם יש, נתונים של המשטרה, גם בהפגנות של בית-שמש לאחרונה וגם בהפגנות שהיו במאה-שערים לפני כמה שבועות, אם התגלה מיהם השוטרים שלא יודעים לשלוט בעצמם ועושים עונש קולקטיבי כלפי כולם. תודה. היו”ר יולי יואל אדלשטיין: אני מודה לחבר הכנסת אברהם מיכאלי. ישיב, כאמור, השר לביטחון פנים, השר אבי דיכטר. השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת מיכאלי, נותרנו לבד כאן. היו”ר יולי יואל אדלשטיין: כוח קטן אבל איכותי. השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: ראשית, בנושא של מאה-שערים. אמרתי שכשיסתיימו התחקירים במשטרה – אעדכן. הם לקראת סיום, ונדמה לי שבתחילת השבוע אמורים לסכם ולהציג את מכלול התחקירים של אירועי מצעד הגאווה ומה שקדם להם. כשתהיה תמונה שלמה נעדכן, ואם צריך לתקן – נדע לתקן. זה בנושא מאה-שערים. ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, ואנחנו באירוע אחר לגמרי. רמת בית-שמש, חבר הכנסת מיכאלי, מאוכלסת ברובה בציבור חרדי, ובשנה האחרונה ניתן להבחין בעלייה משמעותית ברמת הפעילות נגד המדינה ורשויותיה מצד פלג קיצוני בעיר. אולי כמה דוגמאות, כדי לשים את הדברים בקונטקסט הנכון, מפני שלא מדובר באירוע בודד, כפי שתיאר חבר הכנסת מיכאלי, שבתוך פסטורליה של יישוב קרה משהו – הגיעה משטרה, עימות אלים, יצאה המשטרה וחזרנו לפסטורליה. באותו אזור היה אירוע של חטיפת גופה, גופת אשה חרדית. החטיפה התרחשה כששוטרים היו אמורים לבצע את תפקידם ולברר חשד שהמוות היה בנסיבות לא טבעיות. המון חרדי החל במסע אלימות כלפי השוטרים, מנע מהם לבצע את תפקידם, ובתוך כך חטף את הגופה מידי השוטרים. אירוע אחר היה פגיעה בתחבורה ציבורית, בעיקר כנגד רכב של קואופרטיב "דן". באחד האירועים בשנה שעברה נהג אוטובוס חש סכנה לחייו עד כדי כך שנאלץ לירות באוויר כדי להניס את התוקפים; תקיפות נשים שלא לבושות בלבוש צנוע בעיר; פגיעה בניידת משטרה וגנבת חפצים אישיים של שוטרים מתוך הניידת; הנחת מטען-דמה ברחוב נהר הירדן. לצד המטען הונח מכתב איום כנגד מפקד תחנת בית-שמש – ואגיע עוד למפקד התחנה, שאנחנו, כמדינה, שלחנו אותו לתפקיד, והאיש הפך להיות, הוא ובני משפחתו, מטרה לאותם פורעי חוק. אחזור לזה בהמשך. אגב אירועי מצעד הגאווה, המון התפרע תוך יידוי אבנים וסגירת צירי תנועה ברחוב נהר הירדן בבית-שמש, תוך פגיעה בניידות משטרה, והצתת יער מכוונת כדי להעסיק את כוחות הביטחון ולמנוע מהם לעסוק בדברים האחרים. לאירוע הקונקרטי שהציג חבר הכנסת מיכאלי – ב-2 ביולי השנה התבקשה תחנת בית-שמש לסייע לעיריית בית-שמש בפעולתה להסרת שלטים שהוצבו ברחבי העיר בית-שמש שלא כדין. במהלך פעילותם של פקחי העירייה הותקפו הפקחים על-ידי מתפרעים, והמשטרה נדרשה להיחלץ לעזרתם של הפקחים ולסייע להם גם בהשלמת המשימה וגם בחילוצם מהמקום. אגב, המונחים האלה הם כמעט מונחים שאני מכיר משדה הקרב בשטח אויב ולא בעיר ואם בישראל. במהלך האירוע המתואר התנפל המון זועם ללא רחם על קומץ עובדי העירייה כדי למנוע בעדם מלהסיר את השלטים, תוך שהם מיידים אבנים לעברם ולעבר רכביהם. כשהגיע הכוח המשטרתי לעזרת עובדי העירייה, החלו הפורעים החרדים להכות שוטרים, ליידות לעברם אבנים, לעקור שלטי רחוב, לעקור תמרורים ולפגוע בכל הבא ליד. הושמעו קריאות גנאי כנגד השוטרים – נאצים, תלכו מפה – לרבות איומים על חיי מפקד התחנה, אותו מפקד שהזכרתי קודם לכן. בהמשך חסם ההמון את רחוב נהר הירדן בעזרת פחי אשפה שהובערו, קרשים ואבנים, והותיר במקום רחוב שדמה לשדה קרב. לכל אורך האירוע נאלצו השוטרים להשתמש בכוח סביר כדי להגן על עצמם וכדי להגן על עובדי הציבור, עובדי העירייה, במטרה להשיב את השקט לאזור. ככל שנדרשה הפעלת כוח לשם ביצוע המעצר, הכוח הופעל כדין, באופן מידתי, כנגזר מעוצמת ההתנגדות, לרבות מעצר של אלה שנחשדו כמעורבים פעילים. אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת מיכאלי, מדובר באירוע חמור ביותר של הפרות סדר, פגיעה ברכוש, סכנה ממשית לחיי אדם. במהלך האירוע ביצעה המשטרה שמונה מעצרים. כנגד חמישה מהעצורים נפתח תיק פלילי בגין התפרעות, הפרת הוראה חוקית, הפרעה לשוטר, תקיפת שוטר, העלבת עובד ציבור וניסיון לתקיפת שוטר. שלושה מהעצורים היו מעורבים באירוע קודם של חטיפת גופת האשה שתיארתי, לאחר ניסיון החייאה שלא צלח. בגין האירוע ההוא שוחררו שלושת העצורים למעצר-בית עד תום ההליכים, אך מסתבר שהשלושה הפירו את תנאי השחרור כשהתפרעו באירוע הנוכחי. בנסיבות אלה הובאו השלושה בפני בית-משפט, וזה הורה על מעצרם עד תום ההליכים. בפנייה שקיבלנו מחבר הכנסת אזולאי נכתב שהמפגינים או העצורים נפצעו ונלקחו לבתי-חולים. אנחנו לא יודעים על מפגינים שנזקקו לטיפול רפואי, ובוודאי העצורים – איש מהם לא נזקק לטיפול רפואי. לגבי השאילתא שעסקה בתנאי המעצר במגרש-הרוסים, העצורים נקלטו במגרש-הרוסים בירושלים וקיבלו את מלוא זכויותיהם על-פי החוק. כאן היתה בעיה של מזון, מאחר שמדובר באנשים חרדים שסירבו לאכול את מזון בית-המעצר. המזון שמסופק לעצורים חרדים הוא מזון של חברת "המשביע". חברי כנסת פנו אלי אישית בסוגיה הזאת, מאחר שהעצורים סירבו לאכול. בדיקות אישיות שלי, חבר הכנסת מיכאלי, כדי לתת תשובה לפונים בטלפון מבין חברי הכנסת, העלו שהרבנים המוסמכים לעדה המסוימת הזאת – כמו גם לעדות חרדיות אחרות, אגב – מכירים בחברת "המשביע" כספק מזון לשירות בתי-הסוהר ולמשטרת ישראל, וניתן גם למקפידים שבמקפידים מבין העדות החרדיות לאכול מן המזון, ואף-על-פי-כן סירבו המפגינים לאכול עד ששוכנעו בשלב מאוחר, אף שגם בהמשך באופן חריג אפשרו להם לקבל מזון מבני משפחותיהם. ברור לחלוטין, לפי התבטאויות העצורים, שההתנגדות שלהם לאכול מהמזון שהוגש להם בבית-המעצר לא נבעה מסיבות של שמירת כשרות, או כפי שהם טענו שם – מדובר באוכל של ציונים. לעצורים בבית-המעצר התאפשר לצאת לתפילות בבית-הכנסת שבבית-המעצר ולשהות במקום פרקי זמן ממושכים גם מעבר לשעת התפילה, הותר להם להכניס תפילין, ותלונתם בגין כשרות ספר התורה בבית-המעצר טופלה מייד לשביעות רצונם. אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת מיכאלי, למרות היחס העוין כלפי השוטרים, קיבלו העצורים יחס הוגן. כל פנייה מטעמם טופלה לאלתר על-ידי הרב המחוזי של משטרת ישראל ועל-ידי הפיקוד בבית-המעצר. השר איציק כהן, אני משוכנע שאתה זוכר את אותו הלילה שאני מדבר עליו עם חבר הכנסת מיכאלי. אני זוכר שהיית אחד האנשים שפנו אלי כדי לוודא שהעצורים שסירבו לקבל מזון יוכלו להשתמש במזון שסופק להם, ובתיווכך התקדם הנושא. נוסף על כך, בניגוד למקובל ביחס לעצורי ימים, התאפשר לעצורים לקבל ביקור של אדמו"ר מבית-שמש המקובל עליהם. הביקור הזה אושר על-ידי בית-המעצר באופן חריג, בין השאר מאחר שהעצורים סירבו להגיע לדיונים בעניינם בבית-המשפט. לאחר ביקור האדמו"ר הסכימו העצורים להגיע לדיון בבית-המשפט, אלא שבמהלך הדיון עמדו עם גבם אל השופטת והצהירו כי אינם מכירים בחוקי מדינת ישראל. אגב, לו רצתה המשטרה לנהוג מנהג "ראש קטן", ולא היתה מזמינה את האדמו"ר כדי לשכנעם להגיע לבית-המשפט, אני מניח – וכל אחד מאתנו יכול להניח אותה הנחה – שעניינם היה מטופל בגישה קצת יותר מחמירה בבית-המשפט. לא שחס וחלילה אמירה של אנשים בפני בית-משפט בישראל שהם לא מכירים בחוקי מדינת ישראל היא אמירה קלה, אבל לא להופיע בפני בית-המשפט – נדמה לי שזו התנהגות הרבה יותר מחפירה והרבה יותר בעייתית. אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת מיכאלי, אני לא יכול לסיים את התשובה הזאת בלי לחזור לסוגיית מפקד תחנת בית-שמש, בעיקר למסע הרדיפה האישי שמנהלים קיצונים במגזר החרדי בבית-שמש כנגד האיש הזה וכנגד בני משפחתו. הקצין הזה, שהוא קצין למופת, יעיל, חרוץ, איש שאנחנו שלחנו לעבוד שם בתחנת בית-שמש, האיש הזה סופג עלבונות, קללות, חרפות, איומים, ורק מפאת כבודה של הכנסת אני חוסך את הפירוט בנושא הזה. כתובות נאצה שנכתבות ברחבי העיר כנגד המפקד הזה, כנגד המשטרה בכלל, כנגד בני משפחתו הקרובים, הטרדות טלפוניות נגד בני המשפחה, וכל זאת במטרה להלך אימים עליו, על המשטרה, לרפות את ידיהם, להפחידם מפני אכיפת החוק במקום. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני יכול להרגיע אתכם. משטרת ישראל תמלא את משימתה בבית-שמש כמו בכל מקום אחר על-פי שורת הדין, על-פי החוק, על-פי הנורמות, כדי לאפשר לעובדי עירייה ולאפשר לכל אדם למלא את משימתו הציבורית כפי שהוא נשלח לבצע אותה. אם חלילה לאחר מכן ייעצרו אנשים בגין הפרת החוק, הם יזכו לטיפול בגין היותם עצורים על-פי מה שניתן לעצורים, ללא קשר לשאלה מה היתה פעולתם כנגד השוטרים. זו משימה לאומית, זו לא בעיה אישית. תודה רבה לך. היו”ר יולי יואל אדלשטיין: לפני שאני אשאל אותך לגבי הפרוצדורה, מה כבוד השר מציע, שאלה שאני מרשה לעצמי בשעת לילה מאוחרת: למה כל הזמן – עד כמה שאני זוכר מהדיונים בוועדת החוקה, בוועדת הפנים וגם עכשיו בדברי חבר הכנסת מיכאלי – חוזר הנושא הזה של תגי זיהוי? לא חשוב אם זה מול סטודנטים, או מתנגדי ההתנתקות, או עכשיו מול חרדים – אבל כל הזמן, בכל דיון, זה חוזר על עצמו. השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: אדוני היושב-ראש. בשאילתא שהוגשה לא מופיעה הסוגיה של תגי זיהוי, כך שאם חבר הכנסת מיכאלי העלה אותה כאן, ייתכן שיש פרטים שלא נשאלנו עליהם. אנחנו לא מכירים את הטענה שלא היו שם תגי זיהוי. המשטרה מודעת לזה. גם על בגדי השרד, גם על בגדי העבודה הרגילים וגם על בגדי העבודה של היחידות המיוחדות – המשטרה משקיעה לא מעט מאמצים בנושא הזה – על הבגדים, בתג הצדדי ועל החזה. אנחנו כבר מכירים את הבעיה הזאת. זו עבירה משמעתית לא לשאת תגי זיהוי. אין לי מושג מתי צץ העניין הזה, כי בפנייה המקורית של חבר הכנסת אזולאי היא לא מופיעה, ובתשובת המשטרה שאני קיבלתי היא לא מופיעה. אם לחבר הכנסת מיכאלי יש פרטים נוספים, אני אשמח לקבל אותם, וניתן תשובה. סוגיית תגי הזיהוי ידועה, מוכרת, מטופלת, נאכפת. אנחנו מבינים בדיוק במה דברים אמורים. אני מסופק אם במקרה הזה היתה בעיה כזאת. היו”ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, ועכשיו – שאלה פרוצדורלית: מה השר מציע לעשות עם ההצעה של חבר הכנסת אזולאי וחבר הכנסת מיכאלי? השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: אדוני היושב-ראש. התיאור המפורט שנתתי כאן שכנע אפילו אותי שראוי להסיר את זה מסדר-היום. היו”ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת מיכאלי מסכים, ולכן אנחנו קובעים שהסתפקנו בדברי השר לביטחון פנים. שאילתות ותשובות היו”ר יולי יואל אדלשטיין: השר לא עוזב אותנו, הוא רק לוקח את התשובות על השאילתות ועולה לדוכן. השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: הערב רק מתחיל. היו”ר יולי יואל אדלשטיין: רק מתחיל וגם מסתיים. תסיים לדפדף, אני מניח, בשאילתות, ולאו דווקא לענות עליהן. 1188, 1224, 1225, 1247, 1249, 1271, 1298, 1246. תקיפת פקח הרשות לשמירת הטבע והגנים חבר הכנסת אורי אריאל שאל את השר לביטחון פנים ביום כ' בסיוון התשס"ז (6 ביוני 2007): בערב יום העצמאות, 23 באפריל 2007, הותקף והוכה פקח הרשות. ממכתב של אביו עולה שעדיין לא הוגש כתב אישום. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – באיזה שלב נמצאת החקירה כעת? 3. האם ביקשה המשטרה את עזרת השב"כ בחקירה הזאת? 4. מתי ייעצרו חשודים? 5. מתי יוגש כתב אישום? חבר הכנסת חיים כץ שאל את השר לביטחון פנים ביום כ"ז בסיוון התשס"ז (13 ביוני 2007): בעקבות פנייה אל לשכתי נודע לי על מקרה תקיפה קשה של פקח מתנדב מטעם קרן קיימת לישראל בידי עוברי אורח שביקרו בשמורה בעת שעשה את משמרתו. המקרה הועבר למשטרת נהרייה אך זו טרם התייחסה אליו. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מדוע לא ננקטו הליכים עד כה? 3. מה ייעשה בעניין זה? חבר הכנסת אליהו גבאי שאל את השר לביטחון פנים ביום כ"ז בסיוון התשס"ז (13 ביוני 2007): בני משפחתו של פקח הרשות לשמירת הטבע והגנים פנו בעניין תקיפתו של בנם. לטענתם, נציגי הרשויות אינם מעדכנים אותם בנושא. רצוני לשאול: 1. האם נכון דבר? 2. אם כן – האם שונה חקירת פציעה קשה, שכמעט הובילה לרצח, מחקירת רצח? 3. מצב הפשיעה בארץ חמור. האם יש תוכנית לצמצום הפשיעה ולהגדלת כוח ההתרעה של המשטרה? חבר הכנסת ישראל חסון שאל את השר לביטחון פנים ביום ד' בתמוז התשס"ז (20 ביוני 2007): ביום העצמאות, 23 במאי 2007, הותקף פקח הרשות לשמירת הטבע והגנים שסייר ביער סמוך לכפר שיח'-דנון שבגליל העליון, נקשר והוכה נמרצות. כתוצאה מאלימות זו הוא היה במצב של סכנת חיים, והיה מאושפז יותר מחודש בבית-החולים. רצוני לשאול: 1. האם נפתחה חקירה בעניין זה, ואם כן – היכן היא עומדת? 2. מדוע לא קיבל אביו של הפקח המוכה, למרות פניותיו, מידע כלשהו על החקירה ועל נסיבות תקיפת בנו? 3. מה נעשה למניעת הישנות מקרים כאלה? חבר הכנסת צבי הנדל שאל את השר לביטחון פנים ביום ד' בתמוז התשס"ז (20 ביוני 2007): נודע לי שפקח מתנדב של הרשות לשמירת הטבע והגנים הותקף והוכה קשות בערב יום העצמאות סמוך לכפר שיח'-דנון בגליל, והוא מאושפז בבית-החולים עד היום. למרות פניות המשפחה טרם בוצע תחקיר מעמיק, שהובטח. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מה ייעשה לבדיקת המקרה לעומק? חבר הכנסת אפי איתם שאל את השר לביטחון פנים ביום ד' בתמוז התשס"ז (20 ביוני 2007): ב-23 באפריל 2007 הותקף באכזריות קשה פקח הרשות לשמירת הטבע והגנים. ממכתבו של אביו עולה כי לא הוגש כתב אישום. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מדוע לא נחקרה פרשה זו כחקירת רצח לכל דבר? 3. מתי יוגש כתב אישום? חבר הכנסת בנימין אלון שאל את השר לביטחון פנים ביום י"א בתמוז התשס"ז (20 ביוני 2007): בערב יום העצמאות, 23 באפריל 2007, הותקף שומר של קרן קיימת לישראל כששמר על יער בגליל סמוך ליישוב שיח'-דנון. לטענת אביו, כלל לא נפתחה חקירה בעניין. רצוני לשאול: 1. האם נפתחה חקירה? 2. אם כן – באיזה שלב היא נמצאת? 3. האם מעורב השב"כ בעניין? היו”ר יולי יואל אדלשטיין: השר ישיב על שאילתא מס' 1246 של חבר הכנסת אברהם מיכאלי על חקירת המשטרה בנושא תקיפת פקח. בבקשה, אדוני. חבר הכנסת אברהם מיכאלי שאל את השר לביטחון פנים ביום ד' בתמוז התשס"ז (20 ביוני 2007): בערב יום העצמאות, 23 במאי 2007, הוכה באכזריות פקח בידי ארבעה אנשים ביער ליד הכפר הערבי שיח'-דנון בגליל העליון. עד היום לא נגבתה עדות לצורך זיהוי התוקפים. רצוני לשאול: 1. האם נחקר המקרה? 2. אם כן – מה העלתה החקירה? 3. האם נמצאו התוקפים ונחקרו? 4. מה נעשה לפענוח המקרה? 5. מדוע אין מדווחים למשפחה על התפתחות החקירה? 6. האם תיבדקנה תלונות האב? השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: ברשותך, אדוני היושב-ראש, רק רגע אחד כדי למצוא את זה. הקצב שלך היה מהיר מאוד, מבחינתי. היו”ר יולי יואל אדלשטיין: בעצם – תשובה אחת על כל אלה שהזכרתי. הם כולם שאלו אותך בנושא חקירת המשטרה בנושא תקיפת פקח. השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת מיכאלי, אני מקווה שאני לא טועה, אבל נדמה לי שכבר עסקתי כאן, מעל דוכן הכנסת, בסוגיה הזאת של תקיפת הפקח. זו סוגיה קשה, סוגיה כואבת, ואין לי שום בעיה לעסוק בזה פעם נוספת. אני אישית מעורב בזה. המקרה הוא באמת מקרה חמור. מדובר בתקיפתו של פקח קרן קיימת לישראל ביער יחיעם. האירוע הוא אירוע חמור מאוד שבו גורמים פליליים פגעו פיזית בנציג המדינה ששמר והגן על קרקעות הלאום, במלוא מובן המלה. הפקח עבד במשך כחודשיים וחצי כשומר של קרן קיימת לישראל ביער יחיעם, הנמצא צפונית לכפר שיח'-דנון, ושימש גם כפקח מתנדב ברשות לשמירת הטבע והגנים, מה שנקרא פקח מתגבר. במשך החודשיים וחצי שבהם שמר ביער יחיעם הוא עסק באיתור פולשים, באיתור כורתי עצים בניגוד לחוק, במניעת גנבת מתכות, בעיקר של מעברי בקר, וכן מניעת קטיף צמחים מוגנים, אפילו של צמח הזעתר. את עבודתו ביצע הפקח נאמנה, ובפעילותו סייר בשטח עם רכב טנדר שהוא רכבו הפרטי. הפקח לא נשא נשק אך היה מצויד במכשיר "מירס" של קק"ל. אגב, ביער יחיעם נשרפו כ-100 דונם חורש במלחמת לבנון השנייה, ובמקום העצים שנשרפו ניטעו עצים חדשים. השטח בבעלות מדינת ישראל ובאחריות קרן קיימת לישראל. ב-23 באפריל 2007, בשעות הבוקר המוקדמות, מצא עובר אורח את הפקח בשטח, סמוך לכפרים שיח'-דנון ואבו-סנאן, כשמצבו קשה והוא כפות ומוכה. הפקח הובהל לבית-החולים, ובמקביל הועברה פנייה למשטרה, וזו החלה בחקירה. חוקרי המשטרה גבו עדות מהפקח בשלושה מועדים, לאחר שהתאושש. בעדותו דיווח כי ביום האירוע, בעת ששהה ברכבו, התנפלו עליו כמה צעירים דוברי ערבית, כפתו אותו, הכו אותו בצורה אלימה ביותר וגנבו את רכבו. צוות החקירה המיוחד שהקימה המשטרה מונה שני חוקרים ורכז מודיעין. לנוכח קיומו של סכסוך מתמשך ומוכר למשטרה בין אחת ממשפחות הכפר שיח'-דנון לבין קרן קיימת לישראל, הנוגע לבעלות על קרקעות, כיוון החקירה איננו במישור הלאומני כי אם במישור הפלילי, ויש לזה השלכות על גופים נוספים שהיו מעורבים בזה אילו זה היה אירוע לאומני – מסיבה זו לא הועברה פנייה לשב"כ. עם תחילת החקירה נעצרו שניים מבני המשפחה המעורבת בסכסוך עם קרן קיימת לישראל. השניים הכחישו כל קשר לאירוע, ובסיום החקירה, על-פי החלטת שופט, הם שוחררו למעצר-בית, והוא הסתיים שבועיים אחר כך. כחודש לאחר האירוע התגלה רכבו של הפקח בוואדי ליד כרמיאל, לשם דורדר על-ידי הגנבים-העבריינים שפגעו בו. הרכב חולץ משם בעזרת מנופים. ככלל, באופן טבעי, ניהול חקירת תקיפה שונה במהותו מניהול חקירת רצח. עם זאת, עקב נסיבותיו החמורות במיוחד של אירוע זה, מצבו הקשה של הפקח בהגיעו לבית-החולים והחשש לחייו, התייחסותם המקצועית של כלל גורמי המשטרה לזירת האירוע היא כאל זירת רצח, ויש לזה משמעויות מבחינת תשומות ודברים נוספים. הושקעו בחקירת האירוע מאמצים רבים ומשאבים, סדרה שלמה של טיפולים, לרבות של מז"פ ובדיקות מעבדה, ובהחלט דברים שמאפיינים טיפול בזירת רצח ופחות בזירת תקיפה, גם אם התקיפה היא חמורה. עם תחילת החקירה נעשתה סריקה יסודית בזירה ובהמשך גם ברכב הפקח לאחר שחולץ. נוסף על כך, התקבל אישור מיוחד ממז"פ לבצע בדיקות להפקת DNA מכלל הדגימות הביולוגיות שנאספו – בדיקות שמתבצעות כבשגרה במקרי רצח בלבד. תהליך הבדיקה נמשך גם בימים אלו. האירוע עצמו הוא חמור ביותר, גם בשל הקלות שהעבריינים ראו בתקיפה מהסוג הזה דרך חיים, וגם בשל העובדה שמדובר בפגיעה בשומר רכוש המדינה, שמופקד על רכוש ועל משאב לאומי, קרי – קרקע המדינה. אגב, בהנחיה מפורשת שלי נפגש ראש המטה בלשכתי לפני ימים אחדים עם הפקח, עם אביו של הפקח ועם מנהל מרחב צפון בקרן קיימת לישראל במטרה לשמוע בדרך בלתי אמצעית את פרטי האירוע החמור. אני, אישית, מצאתי לנכון להדגיש בפני משטרת ישראל, לרבות המפכ"ל, את החשיבות שבטיפול מהיר ויעיל, אשר יביא את התוקפים לדין וימנע הישנות מקרים דומים בעתיד. המפכ"ל מטפל בסוגיה הזאת, מודע לה ומעודכן בזה אישית על-ידי השוטרים. הוא קבע עדיפות בכל מה שקשור לטיפול של תקיפות עובדי ציבור. בסוגיה הזאת, לצערי, עוד אין לנו פתרון לבעיה, אבל אנחנו ממשיכים להשקיע, בהחלט השקעה משמעותית מאוד. אני סבור שהאירוע הזה הוא מספיק חמור, מספיק מייצג, ויש לכולנו אינטרס להגיע לתוקפים, ויהי מה. תודה רבה. היו”ר יולי יואל אדלשטיין: שאלה נוספת לחבר הכנסת אברהם מיכאלי, בבקשה. אברהם מיכאלי (ש"ס): אדוני השר, תודה באמת על התשובה המפורטת. רק רציתי לדעת מבחינת הנתון: האם בעקבות הפנייה של האב להרבה מאוד חברי כנסת פה בבניין – האם המפגש שאדוני השר ציין עם ראש המטה של השר קרה אחרי פנייתו של האב? כי הוא טוען שלא מתייחסים אליו. הוא טוען שלא יושבים אתו. האם זה קרה בתקופה האחרונה, כדי שנוכל להיות שקטים שזה באמת מטופל ברמה הנאותה, כפי שאדוני השר ציין? השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: חבר הכנסת מיכאלי, בסוגיה של המשפחה, מכיוון שפנה איש כדי להתעדכן בפרטים ואמר שהוא מייצג את המשפחה, הוא קיבל עדכון מהמשטרה לגבי הפרטים של האירוע והתקדמות החקירה. לאחר שהאב פנה אל המשרד לביטחון פנים ואמר שהוא לא זוכה לשום תגובות מהמשטרה, בדקנו את הנושא והסתבר שאותו אדם שהוא בן המשפחה – או לפחות הציג עצמו כבן המשפחה – ואין סיבה לחשוב אחרת, לא עדכן את בני המשפחה ואת האב. הבנו שבנושא הזה הסתמכנו על אדם שלא היה נכון להסתמך עליו שיעביר את הדברים לאב. המשטרה עצמה, המחוז הצפוני, נפגשה עם האב. בהמשך, אני מדבר על כמה שבועות לאחור. אני לא זוכר כמה זמן, כי הנושא הזה טופל בצורה די אינטנסיבית. אברהם מיכאלי (ש"ס): הוא הטריד אותנו, חברי הכנסת, בצדק. השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: זה תפקידנו. אני לא רואה בזה הטרדה אלא מילוי משימה, בדיוק כמו שאתה רואה את זה, מאחר שאנחנו מחויבים לתת לו תשובות, ובאמת מדובר בפציעה קשה מאוד – הוא שלח תמונות, ואני יודע שהתמונות היו קשות מאוד. ביקרו אותו אנשי המשטרה בבית-החולים. בהתחלה היתה בעיה של מתן אינפורמציה למשפחה, כפי שתיארתי קודם לכן. לעניות דעתי היא נפתרה ברגע שהבנו שיש בעיה. אני לא מתרשם שהבעיה שלנו כיום היא הקשר עם המשפחה. הבעיה שלנו היום זה להגיע לאלה שביצעו את הפשע הזה, ואני מאמין שבסופו של דבר נגיע. אני מקווה שלא נגיע רק מודיעינית אלא גם ראייתית, באופן שיאפשר להעמיד את הפושעים לדין. אברהם מיכאלי (ש"ס): התכוונתי להטרדה חיובית. היו”ר יולי יואל אדלשטיין: ברור. אני אודיע לפרוטוקול שבנושא הזה התשובה ניתנה גם להם. עד כאן בנושא עצוב זה של תקיפת הפקח. 987. מחירי המוצרים בקנטינות בבתי-הכלא חבר הכנסת עבאס זכור שאל את השר לביטחון פנים ביום ג' באדר התשס"ז (21 בפברואר 2007): פורסם ב"ידיעות אחרונות" כי אסיר בכלא "חרמון" בצפון הגיש בקשה לתביעה ייצוגית נגד מדינת ישראל והמשרד לביטחון פנים, בטענה שהקנטינות בבתי-הכלא דורשות מחירים מופרזים על המוצרים שהן מוכרות. רצוני לשאול: 1. האם המחירים בקנטינות גבוהים? 2. אם כן – האם מפקח משרדך על מחירי הקנטינות? 3. האם פועל משרדך לתיקון המצב, ואם כן – כיצד? תשובת השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת זכור, המחירים בקנטינות נקבעו באמצעות מכרז פומבי בהתאם לתנאי המכרז. המחירים מפוקחים באמצעות מנגנון פיקוח ממוחשב באחריות מחלקת רכישות שב"ס. מחירי המוצרים משתנים רק בהתאם למנגנון שנקבע במסמכי המכרז ובאישור שב"ס. שב"ס מבצע מעת לעת סקרים לבחון את מחירי המוצרים בקנטינות לעומת מחירי השוק. במקרים ספציפיים, כשעולה בסקר כי מחיר מוצר מסוים בקנטינה גבוה ממחירי השוק, מנוהל משא-ומתן עם הספק להורדת המחיר. בסקר שנעשה לאחרונה על מאות מוצרים בקנטינות שב"ס נמצא כי מחירי סל המוצרים נמוכים ממחירי הרשת הזולה שנדגמה – רשת "שופרסל דיל" – בהתחשב בהיקפי הרכישה של האסירים בפועל. שב"ס הגיש את תגובתו על התביעה הייצוגית המוזכרת בכתבה בעיתון "ידיעות אחרונות". עיקרי התגובה הם: אין כל בסיס לנטען בבקשה. האסיר התייחס לרשימה סלקטיבית של שישה מוצרים שאינם מייצגים את סל המוצרים הכולל. נוסף על כך, יודגש כי בית-משפט קבע בעבר, במסגרת עתירות אסירים, כי מחירי הקנטינות סבירים. תודה רבה. 1013, 1014. חילול ספרי קודש ואתרים יהודיים בחברון חבר הכנסת יעקב כהן שאל את השר לביטחון פנים ביום י' באדר התשס"ז (28 בפברואר 2007): פורסם בעיתון "המודיע" כי עשרות ספרי תהילים נמצאו קרועים ומחוללים בשכונת תל-רומיידה שבחברון, וכי לטענת המתיישבים הדבר הוא המשך ישיר של חילול ספרי הקודש בקבר ישי, בכולל "מנוחה ורחל" ובבית-העלמין היהודי, לאחרונה. רצוני לשאול: 1. האם הידיעות נכונות? 2. אם כן – האם חוקרת המשטרה אירועים אלה? 3. האם נעצרו חשודים במעשה? 4. מה ייעשה לבל יישנה המקרה? חבר הכנסת שמואל הלפרט שאל את השר לביטחון פנים ביום י' באדר התשס"ז (28 בפברואר 2007): פורסם כי לאחרונה חוללו בית-העלמין היהודי העתיק בחברון וקבר ישי, נגנבו קופות צדקה וספרי תהילים נמצאו קרועים ופזורים על הכביש, וכי בכל המקרים לא נעצרו חשודים. רצוני לשאול: 1. האם הידיעות נכונות? 2. אם כן – מדוע טרם נעצרו חשודים במעשים אלה? 3. כיצד תימנע הישנות המקרה? תשובת השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברי הכנסת כהן והלפרט, הידיעות אכן נכונות. בלשכת חקירות במרחב חברון נפתחו שלושה תיקי חקירה בגין שני אירועי חילול המצבות בבית-העלמין ובגין אירוע של גנבת קופת צדקה ותלישת דפים מספר תהילים. במהלך החקירה נאספו ראיות הקושרות חשוד לכלל האירועים המצוינים בשאילתות. מדובר בצעיר יהודי שהוגדר כתימהוני המאושפז בבית-חולים לחולי נפש. מסיבות אלו, בשלב זה לא ניתן להביאו לדין. האבטחה והשמירה במקום הם באחריות צה"ל. אציין שבסיס צבאי ממוקם סמוך לבית-עלמין ונערכים באזור סיורים רגליים בשגרה. עם זאת, בהמשך לאירועים שהתרחשו לאחרונה, הנחה מפקד המרחב לקיים סיורים משטרתיים בתדירות גבוהה מהמקובל. תודה רבה. 1040. גנבת פרוכת ממתחם קבר רחל חבר הכנסת חיים אמסלם שאל את השר לביטחון פנים ביום י"ז באדר התשס"ז (7 במרס 2007): נודע לי, כי פרוכת שהובאה בעבר מקבר יוסף למשכן קבע בקבר רחל בהוראת המרכז למקומות קדושים ומנהליו, נגנבה לאחרונה. מדובר בחפץ בעל ערך דתי רב שמקומו הטבעי בקבר רחל. תלונה הוגשה למשטרה. רצוני לשאול: 1. האם חוקרת המשטרה תלונה זו? 2. אם כן – מה העלתה החקירה עד כה? תשובת השר לביטחון הפנים אברהם דיכטר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת אמסלם, ביום חמישי, 29 בינואר 2007, הוגשה תלונה במרחב מוריה על גנבת פרוכת מקבר רחל. מדובר בפרוכת שעליה רקום "קבר יוסף הצדיק" ובמשך 40 שנה היא עטפה את קבר יוסף, ומכאן ערכה הדתי. ביום 25 בינואר 2007, באישור המפקח על המקומות הקדושים, בנוכחות האחראי על קבר רחל ובאישור המתלונן, נלקחה הפרוכת מקבר רחל על-ידי אדם אחר – משה לוי – במטרה להעבירה חזרה למקומה בקבר יוסף. הפרוכת הועברה לאחת המשפחות המתגוררת באלון-מורה, שבאמצעותה סברו כי ניתן יהיה להשיב את הפרוכת כאמור. לבקשת המתלונן, אותו אדם – משה לוי – החזיר את הפרוכת לקבר רחל בו ביום, בלי שאיש ראה או נתן לכך אישור. הפרוכת נלקחה שנית מהקבר. אדם זה נחקר והכחיש כי לקחה בפעם הזאת. לא נמצא כל קשר בינו לבין המקרה השני. תלונה הוגשה למשטרה על-ידי המתלונן בעקבות האירוע השני. החקירה נמצאת בעיצומה. תודה רבה. 1140, 1161, 1175, 1232. התנכלויות ליהודים באזור קבר שמעון הצדיק בירושלים חבר הכנסת אורי אריאל שאל את השר לביטחון פנים ביום ו' בסיוון התשס"ז (23 במאי 2007): נודע לי שבזמן האחרון קיימת תופעה מדאיגה של התנכלות לעוברים בשכונת שיח'-ג'ראח, בעיקר בשבתות. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – כמה אירועים אלימים נרשמו בחודש האחרון? 3. מה ייעשה להגברת הביטחון באזור? חבר הכנסת מאיר פרוש שאל את השר לביטחון פנים ביום ו' בסיוון התשס"ז (23 במאי 2007): לאחרונה התרבו ההתנכלויות לעוברים בדרכים שבאזור קבר שמעון הצדיק בירושלים, עד כדי חשש לפגיעה בנפש, חס וחלילה. בשבת האחרונה, י"ז אייר תשס"ז, 5 במאי 2007, אזרח שהלך ברחוב ואן פאסן הותקף באבנים ובקרשים. למרבה המזל לא היתה פגיעה בנפש. הוגשה תלונה במשטרה, ומספרה 167605/07. רצוני לשאול: 1. האם הפרטים נכונים? 2. אם כן – מה ייעשה כדי שלא נגיע למצב של פגיעה בנפש? חבר הכנסת בנימין אלון שאל את השר לביטחון פנים ביום י"ג בסיוון התשס"ז (30 במאי 2007): נודע לי כי נערים ערבים נוהגים לתקוף באבנים מתפללים בדרכם לקבר שמעון הצדיק בשכונת שיח-ג'ראח. ב-6 במאי 2007 הוגשה במשטרה תלונה על תקיפה שאירעה בשבת, 5 במאי 2007. רצוני לשאול: 1. האם מוכרת תופעה זו למשטרה? 2. האם בוצעו מעצרים בעקבות התלונות? 3. מה ייעשה להבטחת שלום המתפללים? חבר הכנסת אברהם רביץ שאל את השר לביטחון פנים ביום כ"ז בסיוון התשס"ז (13 ביוני 2007): מתפללים המגיעים לקבר שמעון הצדיק מדווחים כי הם חשופים להתנכלויות, לזריקות אבנים ולמכות מצד נערים המתגוררים בקרבת מקום. לאחרונה אף הוגשה תלונה רשמית למשטרה, ומספרה 167605/07. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מה ייעשה למניעת מקרים כאלה? תשובת השר לביטחון הפנים אברהם דיכטר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברי חברי הכנסת, במהלך סופי השבוע יש היערכות מיוחדת של המשטרה, והיא מגבירה את פעילותה לאורך כל ציר תנועת המתפללים העושים את דרכם לכיוון העיר העתיקה, לרבות אזור שמעון הצדיק, כדי לספק את הביטחון הנדרש למתפללים המגיעים לקבר. ההיערכות כוללת הפעלה של יותר מ-20 שוטרים כחולים וירוקים, בפיקוד קצין, המוצבים לאורך הציר בשכונת שמעון הצדיק, דרך כביש מס' 1, רחוב הנביאים, דרך-שכם ועד לשער-שכם. מתחילת שנת 2007 התקבלו ארבע פניות למוקד המשטרתי ונפתחו שלושה תיקי חקירה. המקרה הראשון: בינואר 2007 התלונן תושב ערבי על כך שחשודים יהודים מאזור שמעון הצדיק פלשו לאדמתו וגרמו נזק לגדר שבנה במקום. המקרה השני: באפריל 2007 התלונן אזרח יהודי על כך שבזמן שהיה בדרכו לכיוון שכונת שמעון הצדיק תקף אותו חשוד ערבי שהיה בגילופין. באירוע זה עוכבו ונחקרו כמה חשודים. התיק נסגר משום שהמתלונן סירב להגיע למשטרה כדי לנסות לזהות תמונות חשודים. המקרה השלישי: לפני כשבועיים הגיש אזרח יהודי תלונה כי שישה נערים בני 16-12 תקפו אותו באמצעות זריקת אבנים לעברו. בתיק זה לא נמצא מוביל כלשהו לזהות החשודים. בשנת 2006 התקבלו 26 פניות במוקד המשטרתי ונפתחו שני תיקי חקירה. בשנת 2005 התקבלו 33 פניות במוקד המשטרתי ונפתח תיק אחד. תודה רבה. 1056. שרפת דגל ישראל ומזוזות על-ידי קטינים חבר הכנסת שלמה בניזרי שאל את השר לביטחון פנים ביום כ"ד באדר התשס"ז (14 במרס 2007): פורסם כי נערים מבת-ים שרפו את דגל ישראל ומזוזות שגנבו. רצוני לשאול: 1. האם הידיעה נכונה? 2. אם כן – האם יוגש כתב אישום נגד הנערים? תשובת השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת בניזרי, 1. הידיעה אכן נכונה. ב-29 בינואר 2007 נשרף דגל ישראל בבית-הספר "נחשונים" בבת-ים. נוסף על כך נשרף קיר אולם הספורט. בחקירה עלה כי מדובר בחבורת ילדים המכנים את עצמם "שטניסטים", אשר ביצעו עבירות נוספות כגון תלישת מזוזות מבתים והתעללות בילדה עקב חשד כי היא בוגדת באחד מהם. החשודים נחקרו בגין העבירות האלה: הצתה, פגיעה בדגל ישראל, עלבון דת, גנבה והיזק לרכוש בזדון. תיקי החקירה הועברו לפרקליטות, וזו החליטה כי ההאשמה תוסב להיזק במזיד לרכוש וכי התיק יטופל על-ידי מחלקת תביעות תל-אביב. 2. כתב אישום הוכן נגד שני קטינים. כתב האישום הועבר ליועץ המשפטי לממשלה לצורך אישורו, שכן מדובר בעבירות המחייבות אישור היועץ המשפטי לממשלה בטרם הגשת כתב האישום לבית-המשפט. טרם התקבלה החלטתו. תודה רבה. 1061. הדוחות של בוחני התנועה על תאונות קטלניות חבר הכנסת מיכאל מלכיאור שאל את השר לביטחון פנים ביום ב' בניסן התשס"ז (21 במרס 2007): יש מקרים שבהם אין אפשרות להעמיד לדין או להגיע להרשעה בשל הדיווחים של בוחני תאונות דרכים. רצוני לשאול: 1. כמה בוחנים יש? 2. מה היא הכשרתם? 3. האם ישונו התקנים של בוחני התנועה למהנדסים כדי שאפשר יהיה להתבסס על הדיווחים? 4. בתוך כמה זמן צריך לסיים תיק חקירה? 5. כיצד מפקחים על הבוחנים? תשובת השר לביטחון הפנים אברהם דיכטר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת מלכיאור, 1. במערך הבוחנים של משטרת ישראל יש 217 תקני בוחני תנועה וחוקרי תאונות דרכים, ומתוכם 131 עובדים כבוחני שטח ו-86 הם חוקרי תאונות העובדים במשרד. 2. הדרישות המקדמיות למועמדותו של שוטר כבוחן תנועה הן תעודת בגרות מלאה ועמידה במבחנים פסיכוטכניים. קורס בוחני התנועה נמשך כחמישה חודשים, והמשכו בתקופת חניכה בשטח בת שלושה חודשים. בסיומה השוטר נדרש לעמוד במבחן הסמכה, ורק אז יוסמך לתפקיד בוחן תנועה. את המבחן מרכז מדור תאונות דרכים במשטרת ישראל, ולא גורם חיצוני. 3. מערך בוחני התנועה במשטרת ישראל כולל רק בוחנים שהוסמכו לכך, חלקם מהנדסים, הנדסאים וטכנאים במקצועם, ואין סיבה לפקפק ברמתם המקצועית. שוטר שהוסמך כבוחן תנועה פועל בצורה מקצועית בהתאם לנהלים ולהנחיות של מדור תאונות הדרכים במחלקת התנועה. כל בוחן שהוסמך – חדש או ותיק – מחויב לעבור כמה ימי השתלמות בשנה – חמישה ימים מינימום – וקורסים חד-יומיים שמאורגנים על-ידי מחלקת התנועה. 4. ככלל, פרק הזמן לסיום תיק חקירה המיועד לעבור לתביעה הוא כשלושה חודשים. במקרים מורכבים או במקרים שבהם יש צורך בקבלת חוות דעת חיצונית שאיננה תלויה במשטרת ישראל נדרש פרק זמן גדול מזה, אך קיים מנגנון פיקוח ובקרה כדי לוודא סיום מהיר ככל האפשר של החקירה. 5. הפיקוח על עבודת הבוחנים נעשה על-ידי כמה גורמים ובכמה רמות: ביחידה שבה משרת הבוחן נעשה הפיקוח באמצעות מפקדו הישיר, ראש מחלק הבוחנים; במחוז מתבצע פיקוח באמצעות קציני בוחנים מחוזיים במסגרת בקרות מחוזיות; במדור תאונות דרכים ארצי נעשה פיקוח על-ידי מחלקת התנועה באת"ן, במסגרת בקרות ארציות. טענתו הבסיסית של חבר הכנסת שלפיה יש מקרים שבהם לא ניתן להעמיד לדין או להרשיע נהגים היא טענה נכונה. עם זאת, אין הדבר קשור לרמתם של בוחני התנועה המשטרתיים, כפי שהוסבר. אדגיש כי גם כאשר בוחן תנועה מגיע לזירה, לא בהכרח ניתן להעמיד לדין את המעורב שגרם לתאונה, שכן יש מקרים שבהם אין די ממצאים להוכחת אשמתו של אחד הגורמים מעבר לכל ספק. תודה רבה. 1091. תעריפי גרירת כלי רכב חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב שאל את השר לביטחון פנים ביום ט' בניסן התשס"ז (28 במרס 2007): פורסם כי המשטרה החליטה להמשיך את ההתקשרות עם חברת הגרירה ולהעלות את התעריף ב-30%. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. מה היו השיקולים להמשך ההתקשרות? 3. מדוע הועלה התעריף? 4. מי מרוויח ומי מפסיד מהעלאת התעריפים? תשובת השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת מיסז'ניקוב, משטרת ישראל מנהלת 13 התקשרויות עם חברות גרירה ברחבי הארץ למתן שירותי גרירה ואחסנה לכלי-רכב לאחר תאונות דרכים, לכלי-רכב שנגנבו, לכלי-רכב המפריעים לתנועה, לכלי-רכב הנדרשים לצורכי חקירה וכו'. הבסיס החוקי להתקשרויות המשטרה הוא חוק חובת המכרזים, התשנ"ב-1992, והתקנות שהותקנו על-פיו. התקשרויות המשטרה לעניין זה נעשות בעקבות מכרז פומבי שהיא מפרסמת, זולת בנסיבות נדירות המצדיקות את עשייתן ללא מכרז, והכול על-פי תקנות חובת המכרזים. 1–2. במקרה המתואר בשאילתא פרסמה משטרת ישראל מכרז פומבי למתן שירותי גרירה ואחסנה, אולם ועדת המכרזים החליטה לפסול אותו והורתה על פרסום מכרז חדש תחתיו, לאחר תקופת צינון כנדרש על-פי דיני מכרזים. מאחר שמדובר בשירות חיוני שהמשטרה אינה יכולה להתנהל בלעדיו, עלה הצורך לקבל שירותי גרירה ואחסנה בתקופת הביניים ועד לפרסום תוצאותיו של המכרז החדש. לקבלת השירות באזור מרחב שרון פנתה משטרת ישראל לחברת הגרירה אשר סיפקה את השירות קודם לכן, וזאת באישור ועדת המכרזים כנדרש על-פי תקנות חובת המכרזים, בבקשה לקבל ממנה את השירותים הנדרשים בתקופת הביניים. 3. חברת הגרירה הגישה הצעה עדכנית באוגוסט 2006, לאחר שהבהירה כי מחיריה הקודמים, אשר התבססו על תמחיר מדצמבר 2003, לא מאפשרים לה להמשיך את מתן השירות הנדרש. משטרת ישראל בחנה את הצעת המחיר שהוגשה לה לביצוע השירותים בתקופת הביניים, הן ביחס למחירי השוק והן ביחס להתקשרויותיה באזורי גרירה אחרים, ומצאה אותה סבירה. לפיכך, היא החליטה לקבלה. 4. המרוויחים הם הגורמים המעורבים – מבקשי השירות ומקבלי השירות. תודה רבה. 1100. תחנת המשטרה באלעד חבר הכנסת משה גפני שאל את השר לביטחון פנים ביום ט' בניסן התשס"ז (28 במרס 2007): בעיר אלעד, המונה כ-35,000 נפש, קיימת נקודת משטרה המונה שלושה שוטרים וחוקר, שמתגברים לעתים את משטרת ראש-העין, ואלעד נותרת ללא שוטרים. גם כך מספר השוטרים באלעד אינו מספיק. רצוני לשאול: 1. האם המידע נכון? 2. אם כן – מה ייעשה לתגבור תחנת המשטרה באלעד? תשובת השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. הנתונים המפורטים בשאילתא, כפי שהוצגה על-ידי חבר הכנסת גפני, אינם מדויקים: המועצה המקומית אלעד מונה, על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 26,609 תושבים. נקודת המשטרה בראש-העין מונה שמונה שוטרים ושבעה תקנים וחצי. שוטרי תחנת ראש-העין מסייעים לשוטרי נקודת המשטרה באלעד בכל פעם שהמצב דורש זאת ונותנים תגבור לשוטרי הנקודה. 2. במהלך שנת 2006 נפתחו באלעד 564 תיקים פליליים; מרביתם בתחום הסדר הציבורי והרכוש. המפתח המקובל במשטרת ישראל לתקנון חוקר הוא לכל 550 תיקי פ"א בשנה, כלומר באלעד, על-פי המפתח, יש לתקנן 0.68 חוקר. במהלך שנת 2006 טופלו על-ידי ניידות הסיור 1,756 אירועי תגובה. המפתח המקובל במשטרת ישראל לתקנון ניידת סיור הוא מעל 4,000 אירועי תגובה בשנה, כלומר באלעד, על-פי המפתח, יש לתקנן 0.44 ניידת סיור. נקודת אלעד מונה 4.5 תקני כוח-אדם: מפקד נקודה (קצין), חוקר, שוטר מש"ק ומפקד בסיס. 1128, 1159. תקיפת מטיילים ביער מגידו ביום העצמאות חבר הכנסת אורי אריאל שאל את השר לביטחון פנים ביום כ"ח באייר התשס"ז (16 במאי 2007): ביום שלישי, ו' באייר, 24 באפריל, יום העצמאות, הותקפו מטיילים ביער מגידו על-ידי תושבים מהאזור שציינו את ה"נכבה". לדברי המטיילים הם פנו פעמים מספר למשטרה. רצוני לשאול: 1. האם האירוע ידוע למשטרה? 2. אם כן – מתי לראשונה התקבל הדיווח על האירוע ומתי הגיעה הניידת הראשונה למקום? 3. אילו פעולות נקטה המשטרה כדי להביא לדין את הפורעים? 4. מדוע אושר קיום הכנס המציין את יום העצמאות כ"נכבה"? 5. מה ייעשה למניעת אירועים כאלו בעתיד? חבר הכנסת צבי הנדל שאל את השר לביטחון פנים ביום ו' בסיוון התשס"ז (23 במאי 2007): ביום העצמאות ערכה קבוצת מטיילים פיקניק ביער מגידו. בסמוך התקיימה תהלוכה של ערבים לציון אירועי ה"נכבה" והחלה אלימות מצד הערבים – קריאות גנאי ויידויי אבנים. ניידת משטרה עם שוטרים ערבים הגיעה כעבור כשעתיים וחצי למרות קריאות טלפוניות רבות. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מה ייעשה למניעת הפגנות של אלפים ללא רשיון וללא ליווי משטרתי? תשובת השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) האירוע ידוע למשטרה וטופל על-ידי תחנת עפולה ותחנת אום-אל-פחם. ביום 24 באפריל 2007 התקיים אירוע "יום הנכבה" סמוך למגידו. האספה התקיימה בלב אזור מיוער שבו שהה באותה עת כוח משטרתי. האירוע התרחש באחד מהשבילים בשטח, בשעה שבני-המיעוטים עשו את דרכם לעבר הכינוס ולא בנקודת הכינוס עצמה. בני-המיעוטים נתקלו בקבוצה שמנתה כעשרה אנשים, יהודים, אשר ערכו במקום פיקניק לרגל יום העצמאות. בין שתי הקבוצות התפתחה קטטה. האירוע התקבל במרכז שליטה צפון בתאריך 24 באפריל 2007 בשעה 14:18, והודעה הועברה לניידות בעפולה ובאום-אל-פחם. הניידת הראשונה שהגיעה לאזור התקשתה לאתר את מיקומו המדויק של האירוע, שכפי שציינתי התרחש באחד מהשבילים המובילים לאירוע ולא בכינוס עצמו. ניידת שנייה סיימה טיפול באירוע אלימות במשפחה חריג בעמק-יזרעאל והגיעה למקום 31 דקות מרגע שהועברה ההודעה. בתאריך 7 במאי 2007 נתקבלו בתחנת עפולה שתי תלונות על האירוע: האחת הוגשה על-ידי עיתונאי בן-מיעוטים בתחנת אום-אל-פחם בגין גרימת נזק למצלמה. השנייה הוגשה בתחנת חיפה על-ידי יהודי בגין היזק לרכב. האירוע נמצא בחקירה. הליך הרישוי לקיום אספה בוצע על-פי החוק והבקשה הוגשה על-ידי המארגנים במועד. מאחר שלא עלתה כל עילה חוקית לדחיית הבקשה, למרות העובדה שמדובר במועדים חופפים – יום העצמאות ו"יום הנכבה" – הבקשה נבחנה וקיבלה את אישורו של מפקד המחוז. אציין כי ניסיון העבר לימד שאירועי "נכבה" קודמים התנהלו ללא אירועים חריגים. בעקבות האירוע קיים מפקד המרחב תחקיר שבמסגרתו נבחנו ההליכים שקדמו לאירוע ותפקוד הגורמים המשטרתיים השונים בעת התרחשותו. מהתחקיר הופקו כמה לקחים שעיקרם: שיפור ההיערכות לאירוע, כגון הקצאת מפקד מיוחד לאירוע, הכרת שטח האירוע ודרכי גישה. תודה רבה. 1154. מות צעיר מסם מזויף חבר הכנסת יעקב מרגי שאל את השר לביטחון פנים ביום ו' בסיוון התשס"ז (23 במאי 2007): ביום שישי פורסם ב"מעריב", שהמשטרה חושדת כי צעיר נוסף שנמצא מת בתל-אביב, מת מנטילת סמים מזויפים. זהו מקרה רביעי. כלומר, יש גם סמים מזויפים המהווים כלי רצח. רצוני לשאול: 1. מה ידוע למשטרה על תופעה זו? 2. מה ייעשה למיגורה? תשובת השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) על-פי מידע שהתקבל מהמחלקה לזיהוי פלילי (מז"פ) ובמעבדה האנליטית במשטרה, המושג "סמים מזויפים" איננו מקובל. יש חומרים המוגדרים על-פי פקודת הרוקחים "רעל בריאותי", שהם נגזרות כימיות של חומרים מסוכנים. לגבי חומרים אלו קיימות מגבלות החזקה ושיווק, ולצורך הכללתם בפקודת הסמים המסוכנים נדרשים שינויי חקיקה. במעבדה האנליטית במז"פ נבדקו שני תיקים: בתיק הראשון זוהו החומרים חשיש, קנבוס וקפאין – חומרים הכלולים בפקודת הסמים המסוכנים. בתיק השני זוהו החמרים חשיש, קאתינון ו-N אתיל קאתינון. שני החומרים האחרונים אינם כלולים בפקודת הסמים אך כאמור קיימות לגביהם מגבלות על-פי פקודת הרוקחים. 1–2. למשטרת ישראל לא ידוע על אודות תופעה כלשהי של הרעלה במסגרת שוק הסמים המסוכנים. אשר לפרסומים, במחלקה לזיהוי פלילי במשטרה נבדקו שני מקרים ונמצא בהם כי אין המדובר בהרעלה אלא בשימוש במנת יתר ו/או בשימוש במגוון סמים בעת ובעונה אחת, כפי שכבר אירע בעבר. כמו כן, לא נמצא כל חוט מקשר בין המקרים שהתפרסמו לאחרונה ונבדקו, ובוודאי לא נמצאה אינדיקציה להרעלה שיטתית כלשהי. תודה רבה. 1196. אלימות המשטרה בעת הפגנת הסטודנטים בתל-אביב חברת הכנסת שלי יחימוביץ שאלה את השר לביטחון פנים ביום כ' בסיוון התשס"ז (6 ביוני 2007): ב-25 באפריל 2007 נערכה הפגנת סטודנטים ברחבת מוזיאון תל-אביב, ולאחריה החלה תהלוכה ספונטנית לכיוון כיכר רבין. המשטרה, שתפקידה לשמור על הסדר הציבורי, השתמשה באלימות לא סבירה נגד הצועדים. רצוני לשאול: 1. האם התנהגות השוטרים בהפגנה זו היתה על-פי כל חוק? 2. מדוע הופעלה אלימות נגד המפגינים? תשובת השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. השוטרים פעלו כחוק, בהתאם לנדרש ולמצופה בנסיבות האירוע. 2. לצורך פיזור המפגינים שהפירו את החוק, לשם השבת הסדר ומתוך דאגה לשלום ציבור המפגינים ומשתמשי הדרך, נעשה שימוש בכוח באופן סביר ומידתי. בעניין זה יש לציין כי השימוש בכוח נעשה כמעט ללא שימוש באמצעים לפיזור התקהלויות לא חוקיות והפרות סדר. חריגות, אם התקיימו, אמורות להתברר ולהיחקר על-ידי הגורם המוסמך לכך, במחלקה לחקירות שוטרים. רקע – בתאריך 19 באפריל 2007 הוגשה במשטרת מרחב ירקון בקשת הסטודנטים לקיים הפגנה בתאריך 25 באפריל 2007 ברחבת המוזיאון ברחוב שאול המלך בתל-אביב. בעקבות הבקשה התקיימה שיחה בין גורמי המשטרה לבין נציג אגודת הסטודנטים, מגיש הבקשה, ובה הובהרו לו חובותיו כמארגן. הנציג הדגיש כי ההפגנה תהיה שקטה וללא כל הפרות סדר. ביום האירוע, בתאריך 25 באפריל 2007, בשעה 16:30, התקיים סיור במקום, ובמהלכו שבו המארגנים והדגישו כי בכוונתם לארגן "הפנינג" ללא כל כוונה להפר את הסדר. במהלך ההפגנה נאמו ראשי אגודות הסטודנטים וטענו כי יש להסלים את המאבק, תוך שהבטיחו כי יבעירו את תל-אביב. על רקע האווירה שנוצרה וגילויי ההסתה כאמור, העריך ממ"ר ירקון כי אכן צפויה הסלמה. על כן, בשעה 19:45 הזניק כוחות כוננות מחוזיים ופרשים. במקביל, נוהלו שיחות עם ראשי אגודות הסטודנטים אשר חזרו כל העת והבטיחו כי אין כל כוונה להפר את הסדר. בשעה 20:20 החלה תהלוכה של כ-50 מפגינים אשר שבו למתחם ההפגנה לאחר התערבות המשטרה שהבהירה כי מדובר בהפרת הסדר. בשעה 20:30 קיים ממ"ר ירקון תדרוך למפקדים ובו הבהיר כיצד עליהם להגיב בכל אחד מהתרחישים, כדלקמן: אם ההפגנה תתפתח בהתאם לתנאי הרישוי, למעט חריגה מטווח השעות שנקבע, המשטרה לא תמנע את המשך קיום ההפגנה. אם יופרו תנאי ההפגנה וייחסם ציר שאול המלך, יפעל כוח משטרתי לסגירת הרחוב כדי לאפשר למפגינים להביע את מחאתם, באיפוק המתבקש. אם יחסמו המפגינים את ציר אבן-גבירול, יהווה הדבר עילה לפינוים מהכביש. הכוחות יפעלו תחת פיקוד קצין, באיפוק מרבי ותוך שימוש בכוח מינימלי. במקביל, התקיים משא-ומתן עם המפגינים במטרה להגיע לפשרה, תוך הימנעות מעימות עם צוותי התקשורת הנמצאים במקום. הפרות הסדר – עם סיום העצרת, בסמוך לשעה 21:00, החלו אלפי מפגינים לצעוד באופן מאורגן לעבר רחובות אבן-גבירול ומנחם בגין, במעין שני ראשי חץ שהובילו ראשי אגודות הסטודנטים. כוח משטרתי שמנה כ-80 שוטרים ניסה לבלום את הסטודנטים ללא הצלחה, כך שצומת הרחובות אבן-גבירול ושאול המלך נחסם על-ידי הסטודנטים. במקביל, התקבלו דיווחים על מאות מפגינים שחסמו את צומת רחובות קפלן ומנחם בגין, וגם לשם נשלחו כוחות בפיקוד קצין על מנת לפנות את הצומת. במשא-ומתן שהתקיים עם ראשי המפגינים הובטח על-ידם כי יצעדו עד לכיכר רבין ושם תסתיים המחאה. לאור זאת, כוחות היס"מ נסוגו לאחור ואפשרו לצועדים להמשיך בצעידה. בניגוד למובטח, הצועדים שהגיעו לכיכר רבין לא נעצרו והמשיכו לצעוד לכיוון צפון. נשמעו התבטאויות כי בכוונתם לבצע חסימה של נתיבי-איילון. במצב זה הוחלט כי בצומת "על פרשת דרכים" ירוכז הכוח המשטרתי שמנה כ-200 שוטרים, במטרה למנוע החסימה כאמור. המפגינים החלו לרדת לכביש איילון מאזור הרכבת ומגדלי-עזריאלי ולמשך דקות מספר הצליחו לחסום את נתיבי-איילון, תוך סיכון כלל ציבור משתמשי הדרך ועצמם. כוחות היס"מ בלמו את המפגינים והחלו לבצע מעצרים. בשעה 22:30 נראה היה כי מנהיגי ההפגנה איבדו את שליטתם על הנעשה, קבוצות של סטודנטים עשו בצמתים השונים בעיר ככל העולה על רוחם, לרבות חסימות צירים, הפיכת פחי אשפה, טלטול רכבים על יושביהם וכדומה, והכול כדי לממש את הבטחתם להבעיר את העיר. בשיחות עמם הדגישו הסטודנטים כי ללא עימותים עם השוטרים, עניינם יישכח. כמו כן הבהירו שאיפוק מצד המעורבים, הן המשטרה הן הסטודנטים, נוגד את מימוש האינטרסים שעבורם הם פועלים. ראוי להדגיש כי במהלך כל ההפגנה, בין שהיתה ברשיון ובין שלא, אל מול הפרת ההסכמים והתנהגותם האלימה, פיזית ומילולית, של המפגינים, נהגו קציני ושוטרי המרחב בהתאם להנחיות שניתנו ובאיפוק. השימוש בכוח הופעל באופן מידתי בהתאם לנדרש בנסיבות. עם זאת, אם הופעל כוח מעל למידה הנדרשת, הנושא אמור להיבחן על-ידי המחלקה לחקירות שוטרים. 1197. עיכוב החלטה בדין משמעתי של קצין משטרה חבר הכנסת בנימין אלון שאל את השר לביטחון פנים ביום כ' בסיוון התשס"ז (6 ביוני 2007): ב-22 בנובמבר 2007 החליטה מח"ש להעמיד לדין משמעתי קצין משטרה באשמת הפעלת כוח שלא כדין. ניצב קראוזה, ראש אג"ת, מונה לתפקיד דן יחיד בתיק זה. הדיון המשמעתי החל לפני כחצי שנה, ב-12 בנובמבר 2006. רצוני לשאול: 1. האם ניתנה החלטה בתיק? 2. אם לא – מתי תינתן ההחלטה? מה היא הסיבה לעיכוב בהליכים? 3. אם ניתנה החלטה – מהי? תשובת השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. הקצין הועמד לדין בפני קצין שיפוט בכיר. 2. בסמוך למועד העמדת הקצין לדין, בינואר 2006, הגיש המתלונן ערר לפרקליטות המדינה, דבר שהפסיק, כמובן, את ההליך המשפטי. רק לאחר קבלת ההחלטה לדחות את הערר, באוקטובר 2006, ניתן היה להמשיך בהליך המשמעתי ולסיימו כאמור לעיל. 3. בתאריך 15 במרס 2007, הורשע הקצין בעבירה של שימוש בכוח שלא כדין ונידון לעונש נזיפה. רקע – מפרטי כתב התלונה עולה כי בתאריך 14 ביולי 2005 נהג המתלונן ברכבו במחסום כיסופים במטרה להיכנס לגוש-קטיף. למתלונן הובהר על-ידי השוטרים במקום כי מאחר שהוא לא תושב גוש-קטיף הוא לא יורשה להיכנס לאזור הגוש והוא נדרש לעשות פניית פרסה. המתלונן החל בביצוע פניית פרסה. למקום הגיע הקצין ותוך כדי דפיקות על הרכב צעק לעבר המתלונן כי יעיף את עצמו לפני שהוא מעיף אותו. בנוסף, הכניס הקצין את ידו דרך חלון הרכב והכה את המתלונן מכות מספר עם ידו בעורף ובראש המתלונן. 1208. נוער עבריין בעיר אלעד חבר הכנסת אברהם מיכאלי שאל את השר לביטחון פנים ביום כ' בסיוון התשס"ז (6 ביוני 2007): פורסם כי בני-נוער התנפלו על אברכים שישבו באוטובוס שנסע לאלעד. תופעת הנוער האלים באלעד ידועה למשטרה. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מה העלתה חקירת המקרה האמור? 3. מה נעשה למיגור אלימות זו? 4. האם פועלת המשטרה תוך הידברות עם רבני העיר? 5. האם נבחנות דרכים טיפוליות לסייע לנוער? השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: חבר הכנסת מיכאלי, לגבי נוער עבריין בעיר אלעד, 2-1. הוגשה תלונה במשטרת אלעד שהועברה לטיפול תחנת מסובים מכיוון שהתקיפה אירעה לכאורה בעת שהאוטובוס עצר בכביש גהה, תחום אחריות התחנה. בחקירה לא היה מוביל. מעדות המתלונן עלה שככל הנראה התוקפים הם נערים מאלעד אך את זהותם לא הצליחה המשטרה לגלות. בנסיבות אלו התיק נגנז כעל"ן, עבריין לא נודע. לשאלות האחרות – זה כשנתיים פועלות המשטרה והרשות המקומית באלעד לקידום הנוער ביישוב. עיקר המאמץ המשטרתי קשור לבני-נוער גילאי 18-14, שהגיעו לאלעד עם הוריהם שחזרו בתשובה ולא קיבלו על עצמם את אורח החיים הדתי ולא אחת נשרו מבתי-הספר, או שהם מצויים על סף נשירה וחלקם הידרדר לעבריינות. פעילות המשטרה במקום נעשית בשיתוף פעולה מלא עם רבני העיר אלעד והרשות המקומית, וזו כוללת פגישות עבודה שוטפות במטרה למצוא פתרונות תעסוקה ודרכים אחרות למניעת עבריינות. אחד הפתרונות שננקטו נוגע להקמה ניסיונית של מפקדת נוער במסגרת המשמר האזרחי, לשם גיוס הנוער לפעילות חיובית. בנוסף, באמצעות כוח משולב של שוטרי אלעד ותחנת ראש-העין, שהיא תחנת האם של אלעד, נערכת זה חודש וחצי פעילות לילית בערבי שבת, שעיקרה יצירת קשר ומעקב אחר בני-נוער משוטטים אשר נבדקים ומתושאלים. כמו כן, על רקע אירועים מספר שבהם בני-נוער השתוללו, צעקו והפריעו במהלך נסיעתם באוטובוס מבני-ברק לאלעד, כפי שהתרחש באירוע שלגביו נשאלה השאילתא, הוחל בפעילות מניעתית בשיתוף פעולה עם מנהלי "אגד", באופן שבמהלך שבועות מספר, בעיקר במוצאי-שבת, עלו שוטרים לאוטובוסים, ניהלו רישום של בני-הנוער ופיקחו על התנהגותם במהלך הנסיעה. הדבר הביא להפסקת התופעה. והיה ותידרש פעילות מניעתית דומה בנושא האוטובוסים, המשטרה יודעת לעשות את הפעולה הזו שוב. תודה רבה. היו”ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. שאלה נוספת לחבר הכנסת מיכאלי. אברהם מיכאלי (ש"ס): אדוני השר, תודה על התשובה. מכיוון שבדקתי וגיליתי שהנושא הזה של בעיית אלימות באלעד כנראה עלה בכנסת לפני שנים מספר, והיתה שאילתא דומה לפני כשנתיים, שלוש שנים, ואז הומלץ בזמנו לשר לביטחון פנים דאז, צחי הנגבי, להקים תחנת משטרה מקומית באלעד כדי לטפל בהתגברות המדהימה של האלימות, שלפחות אז הוצגה, אני מבין שמאז ועד היום הבעיה הזו קיימת. האם לא כדאי להקים תחנה מקומית באלעד כדי שהבעיה תטופל ביתר שאת? היו”ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת מיכאלי. בבקשה, אדוני השר. השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: באלעד קיימת נקודה; התחנה היא תחנת ראש-העין. למשטרת ישראל יש מפתח שעל-פיו היא קובעת באיזה מקום להקים תחנה ובאיזה מקום להקים נקודה ובאיזה מקום היא לא מקימה לא את זה ולא את זה. מטבע הדברים המפתח בנוי על היקף האוכלוסייה ביישוב ועל רמת האלימות, רמת הפשיעה ביישוב, מידת הסמיכות לתחנה קיימת באזור, וכפי שכולנו מבינים, יש גם אילוצים של משאבים ותעדוף של משאבים שבלית ברירה צריך לעשות את הפעולות באופן שהמשטרה תוכל להיות אפקטיבית. עניינית לגבי אלעד, מספר השוטרים בנקודה, היכולת להסתייע ביישוב ובתחנה הקרובה של ראש-העין – זה המענה שבעת הזו נמצא מתאים. מעבר לזה, המשטרה נמצאת היום בבניית מפתח שיאפשר, מה שמוגדר בעגה האוצרית, טייס אוטומטי – יאפשר בנייה יותר הולמת ויותר הוגנת של תחנות. אבל אני לא רוצה להשלות אף אחד מאתנו, לא את היושב-ראש ולא אותך ולא את עצמי, חבר הכנסת מיכאלי, מפני שאנחנו מבינים שכשהמפתח הזה ייקבע נצטרך לשאול איך מתרגמים את המפתח הזה, את הטייס האוטומטי הזה למשאבים. אני יודע שבאסטרטגיה שהורדתי למשטרה במדיניות לטווח הארוך, נגיע בסופו של דבר לכך שהטייס האוטומטי הזה יוכן. אנחנו מתחילים לעבוד על זה עכשיו בצורה יותר אינטנסיבית, זה ללא ספק סיפור ארוך טווח. לשמחתי, האוכלוסייה במדינת ישראל גדלה בקצב טוב, היישובים מתפתחים בקצב טוב. לצערי, האלימות והפשיעה לא מפגרים מאחור. לכן בנושא הזה נצטרך כנראה להאיץ את צעדינו. היו”ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. אנחנו מממשיכים. שאילתא מס' 1211 של חברת הכנסת טרטמן – לפרוטוקול. 1211. קבלה לכוח "המתמיד" חברת הכנסת אסתרינה טרטמן שאלה את השר לביטחון פנים ביום כ' בסיוון התשס"ז (6 ביוני 2007): נודע לי, כי קיים כוח בשם "המתמיד" הפועל בהתנדבות בחסות המשטרה למניעת גנבות חקלאיות בשטחים חקלאיים. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מהו הסטטוס של אותו כוח? 3. מה הם הקריטריונים שעל-פיהם ניתן להתקבל לכוח והיכן הם מתפרסמים? תשובת השר לביטחון פנים אבי דיכטר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) רקע – במסגרת פעילות אגף קהילה ומשמר אזרחי (אק"מ), מתנדבי "המתמיד" נחלקים לשני סוגים: האחד – מתנדבי סיור בערים, הלובשים מדים כחולים ופועלים בניידות הסיור לצד שוטרים מן המניין; השני – מתנדבי מג"ב, שלובשים מדים בצבע זית ופועלים במגזר הכפרי ברחבי הארץ. המתנדבים במגזר העירוני, כמו גם מתנדבי מג"ב, נחלקים לשתי קבוצות, בהתאם להכשרתם: אלו הפועלים רק בליווי שוטר ואלו הפועלים באופן עצמאי, המכונים "מתמיד ב'". 1. לצד פעילותם הענפה של המתנדבים באק"מ פועלות יחידות מיוחדות הכוללות את יחידות החילוץ, יחידות הצוללים, היחידות למניעת עבריינות בכלל ועבריינות נוער בפרט ויחידות "המתמיד". 2. מתנדבי ה"מתמיד" במג"ב לבושים כאמור מדי מג"ב, ומסייעים לכוחות הסדירים של מג"ב במרחב הכפרי באמצעות השתתפות בסיורים. 3. על כל אזרח המעוניין להתנדב ליחידות "המתמיד" לעמוד בכמה קריטריונים המופיעים בפרסומי אגף קהילה ומשמר אזרחי (אק"מ), באתר האינטרנט של משטרת ישראל ובבסיסי ההפעלה של מג"ב. הקריטריונים הם: בעל אזרחות ישראלית; ללא עבר פלילי; בוגר 12 שנות לימוד לפחות; בריאותו תקינה, על-פי הצהרה; סיים שירות צבאי, או שלא שירת בצבא ופטור מטעמים שאינם פוסלים אותו; גיל מינימום – 21, גיל מקסימום 60; עבר בהצלחה תחקיר ביטחוני; מוכן לפעול בכל תחומי הפעילות של היחידה; פעילותו החודשית בת 12 שעות. היו”ר יולי יואל אדלשטיין: שאילתא מס' 1236 של חבר הכנסת גפני – לפרוטוקול. 1236. דוחות לנהגים על חציית צומת באור אדום חבר הכנסת משה גפני שאל את השר לביטחון פנים ביום ד' בתמוז התשס"ז (20 ביוני 2007): נהגים שנכנסו לבני-ברק דרך גשר גבעת-שמואל קיבלו דוחות על חציית הצומת באור אדום. הנהגים טוענים שחצו באור ירוק וכי ממקום עומדו של השוטר לא ניתן לראות את אורות הרמזור. דוחות בוטלו לנהגים שביקשו להישפט. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מדוע לא יבוטלו כל הדוחות שניתנו במקום? תשובת השר לביטחון פנים אבי דכטר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. הטענות אינן נכונות. בהתאם למדיניות אגף התנועה, עבירת אי-ציות להוראת הרמזור היא עבירה מועדפת ולגביה מתבצעת אכיפה גם בצומת קוקה-קולה – גשר גבעת-שמואל. אשר על כן, לא בוטלו דוחות של נהגים שביקשו להישפט. 2. לאור האמור לעיל, אין מקום לבטל את כלל הדוחות שניתנו במקום. היו”ר יולי יואל אדלשטיין: שאילתא מס' 1237 של חבר הכנסת גפני – לפרוטוקול. 1237. הפרת איסור הונאה בכשרות חבר הכנסת משה גפני שאל את השר לביטחון פנים ביום ד' בתמוז התשס"ז (20 ביוני 2007): נודע לי כי חברת "יבולי קטיף" במושב נועם משווקת ירק ללא תולעים כשהמוצר ארוז בשקיות ועליהן חותמת כשרות מסוימת. מבירור שערכתי עולה, הכשרות הוסרה כבר לפני שנה. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מדוע אין חוק איסור הונאה בכשרות נאכף על-ידי המשטרה? תשובת השר לביטחון פנים אבי דיכטר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) חבר הכנסת גפני מעלה סוגיה הנוגעת לעבירות פליליות של זיוף, קבלת דבר במרמה ועבירה על חוק איסור הונאה בכשרות. בוצעה בדיקה בתחנת קריית-גת שבאחריותה נמצא מושב נועם וביחידת ההונאה המחוזית, והוברר כי עד כה לא הוגשה כל תלונה בנושא. העניין אינו מוכר למשטרה. אם וכאשר תוגש תלונה רשמית, בצירוף כל הממצאים הראייתיים שנאספו, ניתן יהיה לבחון את הנושא כמקובל. היו”ר יולי יואל אדלשטיין: שאילתא מס' 1272 של חבר הכנסת פרוש – לפרוטוקול. 1272. שימוש בסעיף 45 לפקודת הראיות – חיסיון נגד עדים חבר הכנסת מאיר פרוש שאל את השר לביטחון פנים ביום ד' בתמוז התשס"ז (20 ביוני 2007): המשטרה מוציאה תעודות חיסיון בסכסוכים ובעבירות קלות בקרב ציבור החרדי, באמתלה של שלום הציבור. שימוש כזה נעשה עד כה במקרים של פגיעה בביטחון המדינה, רצח, פשע מאורגן וכדומה. רצוני לשאול: 1. האם המידע נכון? 2. אם כן – מה הם הנימוקים להוצאת החיסיון? 3. האם הוצאו תעודות חיסיון במקרים דומים במגזרים אחרים? תשובת השר לביטחון פנים אבי דיכטר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. המידע אינו נכון. תעודות חיסיון מוצאות בכל סוגי התיקים – פליליים, אזרחיים, מינהליים וכו'. סיווג התיק אינו הגורם הקובע אם מוצאת תעודת חיסיון אלא אם קיים בתיק עניין ציבורי חשוב שיש לחסותו, וזאת בהתאם לסעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 – חיסיון לטובת הציבור, הקובע כי אין אדם חייב למסור, ובית-המשפט לא יקבל, ראיה אם שר הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בעניין ציבורי חשוב, אלא אם מצא בית-המשפט הדן בדבר, על-פי עתירת בעל דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה.   2. בין הנימוקים להוצאת תעודת חיסיון ניתן לציין: הגנה על חיי אדם; מניעת פגיעה בשיתוף פעולה של הציבור עם גורמי אכיפת החוק; מניעת חשיפת מקורות, שיטות עבודה ודרכי פעולה של גורמי אכיפת החוק.  3. תעודות חיסיון אינן מוצאות על-פי מגזר זה או אחר אלא על-פי צרכים מקצועיים, וכל מקרה נבחן לגופו. היו”ר יולי יואל אדלשטיין: שאילתא מס' 1276 של חבר הכנסת זכור – לפרוטוקול. 1276. מאסר חולה בעת אשפוזו חבר הכנסת עבאס זכור שאל את השר לביטחון פנים ביום ד' בתמוז התשס"ז (20 ביוני 2007): פורסם בעיתון "סאות אלבלד" כי ביום ראשון, 10 ביוני 2007, שמו אנשי משטרה אזיקים על ידיו של חולה מאושפז בבית-החולים בנהרייה כשהיה במיטתו. רצוני לשאול: 1. האם מותר לאנשי משטרה לעצור ולשים אזיקים על ידיו של חולה בעת אשפוזו בבית-החולים, כשהוא במיטתו? 2. למה לא המתינו אנשי המשטרה עד סיום הטיפול בחולה ויציאתו מבית-החולים לצורך החקירה? 3. האם ייחקר עניין זה? תשובת השר לביטחון פנים אבי דיכטר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) נסיבות האירוע: ב-8 ביוני 2007, סמוך לשעה 15:20, הוזעקו שוטרי הסיור לבית-החולים בנהרייה בשל אירוע תקיפה. כשהגיעו השוטרים למקום ותשאלו את המאבטח, התברר כי החשוד בתקיפה – עם אחר – הוא החולה המאושפז, נימר דרוויש. בתגובה על פניית השוטר לבירור נסיבות האירוע, בעט החשוד בראשו של השוטר וגרם לו חבלות שהצריכו טיפול רפואי. החשוד המשיך להשתולל, קילל והעליב את כוח השוטרים שהוזעקו למקום כתגבור, והם נאלצו להשתמש בכוח כדי להשתלט עליו. בשלב זה נעצר ונכבל החשוד למיטתו עד שיירגע. לאחר שנרגע, שוחרר החשוד מכבליו לצורך המשך מתן טיפול רפואי. בהמשך, החשוד שוחרר מבית-החולים, נחקר במשטרה, ובשלב זה התיק נמצא במדור תביעות לשם שקילת הבאתו לדין בגין מעשיו. 1. סמכותם החוקית של השוטרים למעצר החשוד נובעת מסעיף 3 לפקודת סדר הדין הפלילי. סמכות המעצר קמה אם לשוטר יש יסוד סביר להניח שהאדם ביצע פשע. לענייננו – החשוד תקף שוטר בשעת מילוי תפקידו. סמכות השוטרים לשימוש בכוח נובעת מסעיף 19 לפקודת סדר הדין הפלילי, שלפיו מי שמוסמך לעצור אדם חב מעצר, רשאי להשתמש בכל אמצעי סביר הדרוש לביצוע המעצר אם האדם מתנגד למעצר או מנסה להתחמק ממנו. לענייננו, לשם ביצוע המעצר נדרש להפעיל כוח, שהרי כפי שפורט, החשוד התנגד למעצרו. אשר לכבילתו למיטה, נוהל המשטרה שכותרתו "סמכות שוטר לכבול עצור במקום ציבורי", קובע בסעיף 14 כי כללי סמכות שוטר לכבול עצור המאושפז בבית-חולים הם אותם הכללים המפורטים בפקודת המטה הארצי שעניינה הטיפול הרפואי בעצורים. בסעיף 25(ד) לפקודה נקבע כי לשם כבילת עצור חולה המאושפז בבית-החולים צריכים להתמלא שני תנאים: האחד – הכבילה נועדה למנוע סכנה ממשית של הימלטותו, או למנוע סכנה הנשקפת מהעצור לאדם; השני – אמצעי הכבילה ייעשה אם במקום האשפוז אין אמצעי סביר אחר, שהוא אמצעי מכביד פחות על העצור החולה, שיש בו כדי למנוע סכנה זו. כמו כן, נקבע כי תקפות נימוקי ההחלטה לכבילה תיבחן לעתים מזומנות. בענייננו, כפי שפורט, מדובר בעצור אשר תקף אזרח ושוטר, התנגד למעצרו והשתולל. במצב דברים זה, לא נותר לשוטרים אלא לכובלו, אך משנרגע, הוסרו כבליו. 2. כפי שהובהר, כבילת החשוד נעשתה לצורך מניעת סכנה שנשקפה ממנו כלפי השוטר המותקף והכוח המשטרתי הנוסף שהוזעק למקום ולא לצורך חקירתו. החקירה בוצעה בשלב מאוחר יותר, לאחר ששוחרר מבית-החולים. 3. לא נמצא כי נפל פגם בטיפול המשטרתי שננקט כלפי החשוד. תודה רבה. היו”ר יולי יואל אדלשטיין: עד כאן. אנחנו מאוד מודים לשר לביטחון פנים, השר אבי דיכטר, על תשובותיו המפורטות. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, ח' באב התשס"ז, 23 ביולי 2007, בשעה 10:00, מכיוון שמדובר בערב צום תשעה באב. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 20:23.