דברי הכנסת
תוכן העניינים
דברי היושב-ראש בעקבות תקיפת חבר הכנסת בידי עובד ציבור 3
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכיר הכנסת איל ינון: 4
נאומים בני דקה 5
יורם מרציאנו (העבודה-מימד): 5
יעקב ליצמן (יהדות התורה): 5
דב חנין (חד"ש): 6
יצחק גלנטי (גיל): 6
נאדיה חילו (העבודה-מימד): 7
אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): 7
משה גפני (יהדות התורה): 8
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 8
אברהם מיכאלי (ש"ס): 9
מנחם בן-ששון (קדימה): 9
שמואל הלפרט (יהדות התורה): 10
אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): 11
יוסף ביילין (מרצ): 11
מאיר פרוש (יהדות התורה): 12
סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 12
יעקב מרגי (ש"ס): 13
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 13
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): 14
רן כהן (מרצ): 14
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 15
יעקב מרגי (יו"ר ועדת הכנסת): 15
יעקב מרגי (יו"ר ועדת הכנסת): 15
הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיף 101 לתקנון הכנסת 15
יעקב מרגי (יו"ר ועדת הכנסת): 16
הצעת חוק ההתיישנות (תיקון מס' 4), התשס"ז–2007 17
מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 17
רונית תירוש (קדימה): 21
הצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק (תיקון מס' 4) (החלה על מוצרים המשמשים לעישון טבק), התשס"ז–2007 22
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 22
דב חנין (חד"ש): 24
יעקב מרגי (ש"ס): 24
דוד רותם (ישראל ביתנו): 25
הצעת חוק הגנת הסביבה (המזהם משלם) (דרכי ענישה) (תיקוני חקיקה), התשס"ז–2007 26
דב חנין (חד"ש): 26
מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): 29
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 30
חנא סוייד (חד"ש): 31
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 31
נסים זאב (ש"ס): 34
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 35
סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 35
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 97) (תשלום גמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה – ביטוח זיקנה ושאירים), התשס"ז–2007 36
יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 36
דב חנין (חד"ש): 40
נסים זאב (ש"ס): 41
חוברת ל"ד
ישיבה ק"מ
הישיבה המאה-וארבעים של הכנסת השבע-עשרה
יום שלישי, כ"ד בתמוז התשס"ז (10 ביולי 2007)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:03
דברי היושב-ראש בעקבות תקיפת חבר הכנסת בידי עובד ציבור
היו"ר מגלי והבה:
חברי הכנסת, הנני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת היום, יום שלישי, כ"ד בתמוז התשס"ז, 10 ביולי 2007.
חברי הכנסת, היום אירע מקרה חמור ללא תקדים בתולדות הכנסת, כאשר חבר הכנסת, הרב יעקב כהן, הוכה על-ידי נציג משרד המשפטים, עורך-הדין אמנון דה-הרטוך. זה היה לאחר ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט. בעקבות האירוע החלטתי לכנס את נשיאות הכנסת, כממלא-מקום יושבת-ראש הכנסת, לאחר התקרית החמורה שבה, כפי שאמרתי, הוכה חבר הכנסת יעקב כהן כאן בכנסת.
אני מבקש לקרוא בפניכם את החלטת הנשיאות: הנשיאות מגנה באופן נחרץ ותקיף את האירוע שהתרחש היום בכנסת. אלימות מגונה בכל מקום, ובמסדרונות הכנסת בפרט. תקיפת חבר הכנסת על-ידי עובד ציבור במשכן הכנסת היא התרחשות חמורה, שאסור לעבור עליה לסדר-היום. הנשיאות החליטה כי אישור הכניסה של התוקף ייחסם לצמיתות ולא תותר כניסתו למשכן. כמו כן החליטה הנשיאות כי הכנסת תגיש תלונה במשטרה וכי תתקיים בדיקה להסקת כל המסקנות הנדרשות מאירוע זה.
כמו כן, אני מבקש לדווח לחברי הכנסת כי צפיתי בקלטת שצולמה במצלמות האבטחה של הכנסת, וניתן לומר כי משמר הכנסת תפקד כהלכה. למרות זאת, יש לבדוק כיצד בכל זאת הצליח האירוע הזה להתרחש. עד כאן הדיווח שלי על התקרית שהיתה היום.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
רואים את האירוע במצלמות?
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר מגלי והבה:
אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.
מזכיר הכנסת איל ינון:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
החלטת ועדת הכנסת לפי סעיפים 131 ו-147 לתקנון הכנסת בדבר סדרי דיון לעניין הארכת תוקפו של חוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם, התשס"ב-2002.
הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיף 101 לתקנון הכנסת.
מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בנושאים: סכנה לגורלו של מכון "גנזים" – הצעות חברי הכנסת שלי יחימוביץ, זאב אלקין וראובן ריבלין; גמלאי תע"ש לא מקבלים פנסיה – הצעות חברי הכנסת שלי יחימוביץ וראובן ריבלין. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה.
נאומים בני דקה
היו"ר אמנון כהן:
אנחנו עוברים לנושא הבא: נאומים בני דקה. מי שרוצה לדבר מתבקש להצביע כדי להירשם.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אנחנו מבקשים בשם כל חברי הכנסת שחבר הכנסת מרציאנו ידבר ראשון.
היו"ר אמנון כהן:
חבר הכנסת מרציאנו, בבקשה.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, בהזדמנות זו אני רוצה לברך אותך ולאחל לך הצלחה רבה בתפקידך. חברי חברי הכנסת, ביקשתי לדבר היום על מרכז יום לקשיש הערבי "נווה-ירק לוד". נודע לי כי המרכז הזה נמצא בסכנת סגירה בשל קשיים תקציביים. מדובר במרכז המטפל באופן קבוע ב-70 קשישים מאזור לוד ורמלה ומספק להם טיפול חם. המרכז דואג לקשישים להסעות, לשלוש ארוחות ביום ולפעילויות חברתיות מגוונות. התנאים שמספק המרכז לקשישים מאפשרים להם להישאר בביתם, במקום לעזוב אותו ולעבור לבית-אבות.
ביקרתי הבוקר במרכז ושמחתי לראות את הפעילות המרשימה המתבצעת בו. ראיתי את מסירותם של העובדים ואת התנאים המרשימים שזוכים להם הקשישים. אסור לתת למרכז חשוב כזה להיסגר. בכוונתי לערב את כל הגורמים האפשריים כדי להשיג תמיכה כלכלית שתאפשר למרכז להמשיך את פעילותו.
מבימה זו אני קורא לשר הרווחה, לשר לענייני גמלאים, לשר התרבות ולראש עיריית לוד להירתם להצלת המרכז. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. אני מבקש להקפיד על מסגרת זמן של דקה. חבר הכנסת ליצמן, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת דב חנין.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, מעבר להחלטות הנשיאות של הכנסת מהיום ומעבר לכל מה שהולכים לבדוק, קול אחד לא נשמע עד לרגע זה ואני מוחה על כך, זה הקול של היועץ המשפטי של הממשלה, שהוא עובד תחתיו, וגם של שר המשפטים. אני חושב שנכון היה ששר המשפטים, שהוא עובד בכיר במשרדו, והיועץ המשפטי, שהוא ראש תחום אצלו, יוציאו הודעת גינוי ומחאה, מעבר לדברים שצריך לעשות לאותו אדם – להשעות אותו מהעבודה, לפטר אותו וכל הדברים. עברו חמש שעות מאז האירוע, ומשום מה הקול של שר המשפטים והיועץ המשפטי לא נשמע. אני מוחה נמרצות, ואני בטוח שלו היה מדובר בחבר כנסת אחר, מזמן מזמן הכנסת היתה רועשת על אי-תגובה של שר המשפטים והיועץ המשפטי. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת גלנטי.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, עמיתי חברי הכנסת, נודע לי שבימים האחרונים הוצאו צווי הריסה ל-70 בתים בכפר הבדואי הקטן אל-סירה שנמצא בצפון הנגב. תושבי הכפר הזה חוזרים ואומרים שהם מוכנים לפנות את בתיהם אם יינתנו להם פתרונות אלטרנטיביים, אם ייתנו להם מקומות אחרים למגורים. הם נכונים להידבר עם רשויות המדינה כדי להגיע לפתרונות אחרים, אבל משום-מה אין אוזן קשבת. אף אחד לא מוכן לנהל אתם דיאלוג, והדבר היחיד שמוכנים לעשות בעניינם הוא להרוס את בתיהם. כך ייווצר מצב, אדוני היושב-ראש, שלמעלה מ-500 נפשות, כולל הרבה מאוד ילדים, ימצאו את עצמם באחד הימים הקרובים בלי בית, כאשר יבואו ויהרסו את בתיהם מבלי שיימצא להם שום פתרון חלופי.
המקרה הזה, אדוני היושב-ראש, הוא דוגמה לאטימות קיצונית ולפגיעה באנשים ללא צורך, ללא טעם וללא כל הצדקה. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. חבר הכנסת גלנטי, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת נאדיה חילו.
יצחק גלנטי (גיל):
אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, אני קורא מכתב של אזרח מן השורה בשם עודד גלעד מתל-אביב: "סליחה, מה אני נושם? לאחרונה נדהמתי לשמוע מהרופא שלי שהדלקת המוזרה שהחלה להציק לי בגרון היא בעצם אלרגיה. כך הצטרפתי למעגל מתרחב של ישראלים הסובלים מבעיות כרוניות בדרכי הנשימה. כעת, לפי המלצות של המשרד להגנת הסביבה, בימים שבהם זיהום האוויר גבוה, אני אמור להימנע מלצאת מהבית שלא לצורך, כי לאנשים שכמוני ולסתם ילדים וזקנים האוויר מסוכן. עבור האנשים שעדיין בריאים ההמלצה היא להגביל את הפעילות הגופנית בימים כאלה, שמניינם בישראל הוא יותר מ-60 בשנה. אל מול ההערכות המדעיות המפחידות על הנזקים הבריאותיים המצטברים שזיהום האוויר גורם לכולנו ולכוכב שלנו, לא מכבר הציגה התעשייה האווירית את טכנולוגיות-העילית שלנו בסלון האווירי הבין-לאומי בצרפת, שבאמצעותן חיל האוויר מזהה כל סכנה אפשרית לשמי ישראל ומסוגל לתת מענה שירתיע".
רבותי, הרכב האוויר שאנחנו נושמים הוא מן הגרועים בעולם. חובה עלינו לתקן זאת בהקדם אצלנו בבית.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. חברת הכנסת נאדיה חילו, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת אופיר פינס.
נאדיה חילו (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי כנסת נכבדים, מדי תקופה אנחנו קוראים ושומעים בצער רב על עוד רצח בסגנון חדש, שאנחנו עדים לו בשנה האחרונה, רצח והתאבדות. למיטב זיכרוני זה לא הזוג הראשון, אתמול ברחובות, אלא מדובר בזוג אחרי זוג, מדי פעם, באותו סגנון. הנושא הזה צריך להדליק אור אדום אצל כולנו, כי זה אימוץ של דפוס שהולך ונעשה הרבה יותר נפוץ.
שנית, אנחנו צריכים לתת את הדעת על החזקות הנשק והרשיונות. אני רוצה לנצל את הבמה הזאת, כשגברתי השרה כאן, ולומר שצריך לעשות משהו בעניין הנשק שמוחזק על ימין ועל שמאל ומנוצל, לצערי, פעמים רבות בתוך המשפחה. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. חבר הכנסת אופיר פינס, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת משה גפני.
אופיר פינס-פז (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כפי אמר ממלא-מקום יושבת-ראש הכנסת, היום אירע אירוע חמור, מזעזע, חסר תקדים, ואני מקווה שלעולם לא יישנה. פקיד ממשלה הרים יד על חבר כנסת. אין ספק שאין אלא לגנות את האירוע הזה, ואין יכולת לסנגר עליו או להצדיק אותו.
אבל, אני מסתובב בבית הזה כבר כמה שנים ואני לא חושב שיש אדם, פקיד מדינה, עובד ציבור – איך אני אומר את זה? שעשו לו את המוות והשפילו אותו יום-יום, שעה-שעה, כאן, בוועדות הכנסת וגם במליאה ובכל מקום, רק משום שהוא מילא את תפקידו בדרך שבה הוא מילא. אני לא אומר שזה מצדיק, חס וחלילה, הרמת יד על חבר הכנסת. אני אומר יותר מזה: זה לא מצדיק, ואסור שזה יקרה. אבל בחשבון הנפש שכולנו צריכים לעשות על רקע האירוע החמור שאירע היום, נדמה לי שלא רק אמנון דה-הרטוך צריך לעשות חשבון נפש עם עצמו אלא עוד כמה חברים.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. חבר הכנסת גפני, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי.
משה גפני (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, אני נמצא כבר לא מעט שנים בכנסת, המקום הסוער ביותר מבחינת הוויכוחים שקיימים פה בין יהודים לערבים, בין דתיים לחילונים, בין ימין לשמאל, בין עולים לוותיקים. יכול להיות ויכוח בנושאים המקצועיים, אפשר לומר כך ואפשר לראות את זה מזווית אחרת. המציאות שבה עובד מדינה בכיר נותן מכה – ראיתי את המכה שהוא נתן במסדרון הכנסת, בצהרי היום, לעיני כולם. אחד הדברים המרכזיים שאנחנו מטיפים לו הוא מניעת אלימות. כשאנחנו רואים את מה שקורה במספר מצומצם של פרלמנטים בעולם שיש בהם אלימות – איך אנחנו ניראה?
לדעתי האיש אינו יכול להמשיך בתפקידו, ואני לא נכנס לוויכוח אם הוא צודק בדרך התנהלותו או שהוא לא צודק. עובד מדינה שמכה חבר הכנסת איננו יכול ואיננו רשאי להיות עובד מדינה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אברהם מיכאלי.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
תודה, אדוני. בכפר אעבלין שוב הרסה היום המשטרה שלושה בתים: בית בד, מפעל לייצור שיש ובית פרטי. המשטרה ניהלה משא-ומתן עם בעלי הבית הפרטי ואמרה להם שאם הם יסגירו לידי המשטרה את הבן הדרוש לחקירה ולמעצר, היא לא תהרוס להם את הבית. בסופו של דבר בוצע צו ההריסה בצורה ברוטלית, תוך התגרות בתושבי הכפר אעבלין. אני חושב שהמדיניות הזאת היא מדיניות הראויה לגינוי.
הנושא השני הוא מכרז שפרסם משרד החינוך – פיקוח מחוז צפון, לגבי רכזת פיקוח בנצרת, שמרכזת את העבודה של המפקחים הערבים. אחד מתנאי המכרז הוא הכרת השפה העברית על בוריה ורצוי גם הכרת השפה הערבית. רצוי גם הכרת השפה הערבית. אני דורש, ופונה לשרה יולי תמיר לשנות מייד את תנאי המכרז ולומר: הכרת השפה הערבית על בוריה, רצוי גם הכרת השפה העברית, כדי שיובן שמדובר במשרה למזכירה ולרכזת ערבייה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. חבר הכנסת אברהם מיכאלי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מנחם בן-ששון.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, ברכות למינויך לתפקידך החדש. חברי חברי הכנסת, ראשית אני מצטרף לגינוי החריף של האירוע החמור שאירע היום בכנסת – תקיפת חבר הכנסת, ועוד על-ידי עובד ציבור, עובד מדינה, היא דבר שלא יעלה על הדעת. אנחנו חושבים שמקרה כזה קשה אפילו להבנה, ואנחנו לא יודעים איך ניתן להגיב עליו. אני מקווה שנשיאות הכנסת וכולנו כחברי כנסת נעשה הכול כדי שמקרה כזה לא יישנה.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס לפרסום שהיה בעיתון בנוגע להודעה שיצאה מרשות שדות התעופה לגבי העסקת עובדים דתיים ברשות, עובדים ששומרים שבת. זאת הודעה חמורה ביותר וכנראה הרשות נתפסה בקלקלתה בעניין הזה. ההודעה היא כה חמורה שהם תפסו לבד את חומרת העניין והם מנסים כרגע לתקן את ההודעה.
ראשית, ההודעה מעידה על חשיבה עקומה ומעוותת ברשות. עובדים דתיים שעובדים שם בשבת, אנשי ביטחון שמועסקים כבר שנים ועובדים חדשים שרוצים להתקבל, אם יש להם הגדרה של שומרי שבת הם פסולים מלעבוד שם. רוצים שילכו לעורך-דין, שיצהירו אם הם דתיים או לא כדי לקחת בחשבון אם הם יתקבלו לעבודה או לא. זה דבר חמור ביותר. לא ייתכן שרשות ממשלתית תעשה כדבר הזה, ואפילו אם עולה מחשבה כזאת בראש, זה כבר חמור ביותר.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. חבר הכנסת מנחם בן-ששון, ואחריו – חבר הכנסת שמואל הלפרט.
מנחם בן-ששון (קדימה):
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, חלבונים הם האבנים שבונות את חיינו, בין השאר. אם נדע כיצד להיכנס ולהיות מעורבים הן בחלבונים שאנחנו מכירים את המבנה שלהם והן באחרים, ששם אנחנו עוד רוצים ללמוד אותו, נצליח לשלוט גם על בעיות של התפתחות וגם על בעיות רפואיות שאנחנו נתקלים בהן. השאלה היא, כיצד עושים את המהלך הזה?
שני חוקרים ממכון ויצמן פיתחו באחרונה שיטה ייחודית להתקנת מתגים להפעלה ולכיבוי, שאפשר להחדיר לחלבון רצוי וכך לשלוט במידת הפעילות. להגביר, להפסיק. הדברים נעשים באמצעות מנגנון כימי-גנטי של חומצות אמינו, ומכאן – המחקר אומנם בשלב הבסיסי שלו, אבל רפואה תגיע.
המחקר בתחום העיוני: הפעם בחרתי במחקר חדש, חלוצי, שמתאר את החינוך של יהודים בסוריה במאה ה-19 עד ראשית המאה ה-21. המחקר הוא מחקרו של פרופסור צבי זוהר מאוניברסיטת בר-אילן. הוא מסתמך על מקורות ארכיוניים ומראה שילוב מרתק בין חינוך מסורתי לבין חינוך מודרני – שלא בכל המקומות שהיה חינוך שנקרא "חדר" או "כותאב" באופן אוטומטי ילדים היו חסומים ומתחנכים היו חסומים מן החינוך הנצרך, כמו חשבון, צרפתית, אומנות ואמנות.
היו"ר אמנון כהן:
המשך בשבוע הבא.
מנחם בן-ששון (קדימה):
די לי בכך. תוכלו לקרוא בכתב העת "פעמים" 109 את המחקר כולו.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. חבר הכנסת שמואל הלפרט, ואחריו – חבר הכנסת אבישי ברוורמן.
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, ברצוני להביע מחאה נמרצת על השערורייה שלא היתה כדוגמתה. פקיד ממשלה בכיר העז להכות היום מכות נמרצות נבחר ציבור, כאן בכנסת. התפרצותו של אותו פקיד מלמדת על אופיו המטורף, על שנאתו הפתולוגית לקודשי ישראל ולציבור החרדי. הפקיד הזה, שמילא עד היום תפקיד בכיר במשרד המשפטים, מנסה שנים להרוס את החינוך החרדי. מטרתו היתה לעקור את הכול, וכאשר לא הצליח לעשות זאת בדיבורים, החליט לפעול באלימות.
אני מודה לנשיאות הכנסת על ההחלטה לגנות בכל לשון של גינוי את המקרה החמור, אבל הכנסת חייבת לדרוש את פיטוריו המיידיים של הפקיד מהשירות הציבורי. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. חבר הכנסת אבישי ברוורמן, ואחריו – חבר הכנסת יוסי ביילין.
אבישי ברוורמן (העבודה-מימד):
אני רוצה להעלות את בעיית המשילות הישראלית, ואני עושה את זה מדי פעם בפעם. בבית הזה מדברים, אבל הממשל הישראלי מזמן איבד את כושר הביצוע שלו. שתי הדוגמאות שהיום על הפרק: מצד אחד, עקורי גוש-קטיף, שאנחנו רואים את מצוקתם. ההחלטה התקבלה. הם רוצים להתיישב ולחיות בכבוד, והביצוע הממשלתי, למרות הכוונות הטובות, לוקה בחסר, מאוד. דוגמה שנייה, שונה לחלוטין: פליטי דארפור. אינני מדבר כאן על לקלוט את כל פליטי דארפור, אבל אותה קבוצה קטנה שמסתובבת בין באר-שבע לירושלים ולשדרות – אין יכולת תפקוד שבאה למנות אדם אחד, שתהיה כתובת אחת. אני ניהלתי בחיים שלי, ואנשים אחרים ניהלו בחיים שלהם. הבעיה האמיתית בישראל היום שיש הרבה הצהרות ואין יכולת ממשלה בישראל, והבעיה הזאת היא בנפשנו.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. חבר הכנסת יוסי ביילין, ואחריו – חבר הכנסת מאיר פרוש.
יוסף ביילין (מרצ):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, על המעשה שהיה היום אי-אפשר לעבור לסדר-היום. אין שום מלים בעולם, גם הפרובוקטיביות ביותר, גם השוואה לנאצים ויותר מכך, שיכולות להצדיק הרמת יד על מישהו, אם זה חבר הכנסת ואם זה אזרח אחר. בין זה לבין מה שעושים לדוקטור דה-הרטוך – ת"ק פרסה.
האיש הזה עומד בפרץ במשך שנים מול תביעות של גורמים שונים, חרדיים וחילוניים, לכפל תשלומים על-ידי המדינה למוסדות שלהם. כל הגורמים האלה לא אוהבים את העובדה שהאינטרס המדינתי הלאומי עומד לנגד עיניו. אני הייתי ממונה עליו בתקופה שבה הייתי שר המשפטים. אני ראיתי עד כמה הוא הפך להיות אויב העם, ממש אויב העם בעיני רבים, ואני לא אומר בהכרח טובים. אני מניח שבשלב מסוים הגיע מצב שבו הוא הרגיש – דבר שהוא בלתי נסלח לחלוטין – שזו התגובה היחידה שהוא יכול להגיב.
אני מציע לעצמנו להגיש תלונה למשטרה, לטפל בכל חומרת העניין ולדעת שעומד שם פקיד ציבור בעל אינטגריטי, בעל יושרה שאין כדוגמתה. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. חבר הכנסת מאיר פרוש, ואחריו – חברת הכנסת סופה לנדבר.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, 13 שופטי בית-המשפט העליון בדימוס החזיקו בלשכות בבית-המשפט העליון באופן לא חוקי, וביצעו למעשה ביזוי של החוק, העמידו עצמם מעל לחוק. הכנסת לא התירה להם זאת והם לא שילמו מסים על כך. הם פשוט צפצפו ועשו צחוק מהחוק ורמסו את כל כללי האתיקה האלמנטריים. טוב שהשופטים בדימוס החזירו את הלשכות. חבל רק שאינם יכולים לחזור בהם מחלק מהפסיקות וההחלטות נגד ההלכה היהודית ונגד האינטרסים של ביטחון המדינה.
אדוני היושב-ראש, לא הייתי נדרש לנושא אילו לא השמיע הנשיא לשעבר, אהרן ברק, את הצהרתו האחרונה כי בג"ץ יפקח על היועץ המשפטי לממשלה ולא הכנסת והממשלה. ברק וחבר מרעיו בדימוס דואגים לחבריהם המכהנים בכס בית-המשפט העליון, כדי שייטלו עוד ועוד סמכויות, כדי שיעקפו את נבחרי העם בכנסת, כדי שיותר ויותר יהיה שפיט, כדי שפחות ופחות יהיה כוח לדמוקרטיה. עכשיו נאמר להם מהכנסת: מספיק ודי. הגמרא אומרת: שתיקתך יפה מדיבורך. מוטב שתשתקו, עשיתם מספיק נזק.
ואתם עדי, חברי הכנסת, שלא אמרתי מלים כאלה גרועות כדי שדה-הרטוך יבוא וייתן לי סטירה. בושה לדה-הרטוך.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. חברת הכנסת סופה לנדבר, ואחריה – חבר הכנסת יעקב מרגי.
סופה לנדבר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר היום על מצב הנופים של מדינת ישראל. לפני כמה שבועות ניהלתי את הישיבה כיושבת-ראש הוועדה לפניות הציבור, ואני רוצה להפריד בין כמה תביעות וטרגדיות אישיות שקרו בקיץ הזה. אני רוצה לדבר על המצב הפיזי ועל ניקיון החופים. רבותי, אנחנו מדינה שאין לה חומר גלם. חומר הגלם היחיד שלנו זה ההון האנושי וההון התרבותי. בגלל זה אני מזמינה אתכם ביום שישי או ביום שנוח לכם לצאת לחופים של מדינת ישראל. אלפי אנשים נמצאים בחופש על חוף הים, ואני רוצה להגיד שלהיכנס לחופים האלה בערב זו זוועה. פשוט גועל נפש, חוסר ניקיון וחוסר תרבות.
אני קוראת היום לאזרחי מדינת ישראל ולנו, חברי הכנסת, לשמור על הנכס שיש למדינת ישראל, לפתח את התרבות אחד כלפי השני. נוף זה נכס של מדינת ישראל ועל הנכס הזה כולנו צריכים לשמור.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. חבר הכנסת יעקב מרגי, ואחריו – חבר הכנסת אלי גבאי.
יעקב מרגי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, אני רוצה לנצל את הדקה לשני נושאים קצרים. קראנו היום שראשי נאט"ו הודיעו לשר ליברמן שכנראה נצטרך לפעול לבד נגד אירן. לא שאני מופתע. אני רק רוצה להזכיר לכם שההיסטוריה כבר הוכיחה לנו שרק אנו נוכל לדאוג לעצמנו. כדאי שנשים זאת לנגד עינינו.
לעניין פליטי דארפור בנגב, אני שמח שכל ההצעות בנושא הפליטים מתחילות לחלחל לראשי הרשויות בדרום. אמרתי זאת בשבוע הראשון, שיש להעמיד אוטובוסים מבאר-שבע לגן-הוורדים ולרמת-אביב ג' כדי שמישהו יתעורר מהאדישות. לאותם מסתנני עבודה אין דבר יותר מתאים מאשר מאהל במדבר, בקציעות, עד הגירוש.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. חבר הכנסת אליהו גבאי, ואחריו – חבר הכנסת עבאס זכור.
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום התפרסם המחקר של המחלקה בכנסת, כאן, במלאות שנתיים לגירוש היהודים מגוש-קטיף. לצערי, מה אנחנו רואים? מחדלים איומים וחמורים בכל התחומים שבהם הממשלה טיפלה ובכל נושא ונושא. בעיות העבודה והתעסוקה – חלק גדול מהמגורשים עדיין מובטלים ומחכים בבתיהם, חלק גדול מהם סובלים מבעיות חינוך קשות והם לא מסודרים. יש בעיות רבות בנושא המשפחה, גירושים. חלק מהמגורשים חלו. לצערי עדיין הבתים שלהם לא הוקמו. עלינו לדעת שהאנשים האלה השליכו את יהבם על הממשלה ובטחו בה, וכעת הם עומדים מחוסרי כול במצב קשה וירוד והם מיואשים.
החלטות רבות הממשלה קיבלה, הבטחות רבות, אבל ביצוע אין. הממשלה נטולה יכולת לבצע, לצערנו. יש לה רק הבטחות. אני קורא לממשלת ישראל להסיר את החרפה הזאת ואת הכתם מעליה ולדאוג למגורשים, אם בדרך של חקיקה כדי להסיר את הביורוקרטיה, ואם בדרך אחרת – לממן אותם כפי שצריך ולשים אנשים בעלי יכולת ביצוע, כדי שלא ימשיכו להידפק על הדלתות.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. חבר הכנסת עבאס זכור, ואחרון הדוברים – חבר הכנסת רן כהן.
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מעוניין לדבר על ההתנהלות ועל ההתנכלות בשדה התעופה בן-גוריון, במיוחד לאזרחים הערבים, וגם לאורחים שמגיעים מחוץ-לארץ למדינה. למשל מה שקרה אתמול. משפחה שלמה הגיעה מדנמרק, אבא ואמא עם הילדים. הם הגיעו לשדה התעופה בשעה 15:30. האמא והילדים עברו את כל החיפושים וחיכו לאבא שלהם עד 20:30 – חמש שעות כמעט – והם לא יודעים מה קורה עם האבא. הם התקשרו אלי, כי הם מכירים אותי. דיברתי עם אנשי הביטחון, הם אמרו שמדובר בסיבה ביטחונית, ואחרי ארבע, חמש דקות הם שחררו אותו. לא יודע עד מתי ימשיכו להתנכל לאורחים, ובמיוחד לאורחים ולאזרחים ערבים. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. חבר הכנסת רן כהן – אחרון הדוברים.
רן כהן (מרצ):
אדוני היושב-ראש, אני קודם כול מודה לך על רשות הדיבור בדקה הזאת. השרה רוחמה אברהם, ברכות, הפעם פומביות, על תפקידך בממשלה וסביב שולחן הממשלה בכנסת.
אדוני היושב-ראש, כמו בכל יום שלישי בשלוש ומשהו השנים האחרונות, אני חוזר ומתריע כאן על ההתאבדויות בישראל.
התופעה היא בבחינת אסון גדול. בצה"ל אנחנו עדים מדי שנה ל-36-35 מתאבדים. לפני שנה, ב-2006, למזלנו ירד המספר ל-27, אבל כבר עכשיו, בשנת 2007, יש גידול במספר המתאבדים, דבר שהוא אסון גדול לכולנו – למשפחות ולצה"ל. נדמה לי שבעניין הזה גם העובדה שמדי שנה מתאבדים בין 400 ל-500 אזרחים ישראלים היא בלתי נסבלת, ואני קורא לממשלה לעשות מהלכים ממשיים ולהקצות תקציבים אמיתיים – גם למשרד הרווחה, גם למשרד הבריאות – כדי להתמודד עם התופעה. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה.
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת
היו"ר אמנון כהן:
הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת יעקב מרגי, היושב-ראש הזמני של ועדת הכנסת. בבקשה.
יעקב מרגי (יו"ר ועדת הכנסת):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה בישיבתה היום, כי ועדת הכספים תדון בהצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 5) (שילוב מקבלי גמלאות בעבודה – תחולה על מי שמלאו להם 45 שנים), התשס"ז–2007 – מ/318, לשם הכנתה לקריאה שנייה וקריאה שלישית.
רן כהן (מרצ):
למה לא ועדת העבודה והרווחה?
יעקב מרגי (יו"ר ועדת הכנסת):
ועדת הכנסת החליטה, והחוק חוקק בוועדת הכספים.
רן כהן (מרצ):
ועדת הכנסת החליטה על ועדה שגויה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה.
הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיף 101 לתקנון הכנסת
[נספחות.]
היו"ר אמנון כהן:
הנושא הבא: הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיף 101 לתקנון הכנסת. חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה.
יעקב מרגי (יו"ר ועדת הכנסת):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, אני מתכבד להביא בפניכם הצעה לתיקון סעיף 101 לתקנון הכנסת.
סעיף 101 לתקנון הכנסת, שכותרתו "אי-פומביות הישיבות", קובע כך: "ישיבות הוועדות אינן פומביות, אלא אם הוועדה החליטה אחרת". בפועל, זה שנים רבות ישיבות ועדות הכנסת הן פומביות, ומשתתפים בהן מוזמנים רבים, וכן אמצעי תקשורת, שדלנים ובעלי עניין אחרים.
רן כהן (מרצ):
האם ההודעה הזאת טעונה אישור?
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
היא הונחה לפניכם ואף אחד מחברי הכנסת לא העיר את הערותיו.
יעקב מרגי (יו"ר ועדת הכנסת):
נוסף על כך, בשנים האחרונות הפרוטוקולים של הוועדות מתפרסמים באופן שוטף באתר האינטרנט של הכנסת, וחלק מישיבות הוועדות מצולמות במלואן ומשודרות בערוץ הכנסת. כמו כן, היו ישיבות ששודרו באינטרנט, ויש כוונה להרחיב זאת.
לפיכך, מוצע להתאים את התקנון לחידושים אלה ולקבוע כי ישיבות הוועדות הן פומביות, אלא אם כן הוועדה קובעת אחרת. מובן כי אין בכך כדי לפגוע בהוראות בעניין חיסוי ישיבות ובאפשרות להכריז על ישיבה כחסויה.
ההצעה הונחה על שולחן הכנסת ביום 20 ביוני 2007. ועדת הכנסת המתינה 14 ימים לקבלת השגות מחברי הכנסת, אך לא נתקבלה כל השגה.
בהתאם לסעיף 152 לתקנון הכנסת, אני מבקש מהכנסת לאשר, ללא דיון, את התיקון המוצע.
היו"ר אמנון כהן:
אנחנו עוברים להצבעה.
הצבעה מס' 2
בעד הצעת ועדת הכנסת – 14
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיף 101 לתקנון הכנסת נתקבלה.
היו"ר אמנון כהן:
14 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיף 101 לתקנון הכנסת התקבלה.
הצעת חוק ההתיישנות (תיקון מס' 4), התשס"ז–2007
[מס' כ/139; "דברי הכנסת", חוב' כ"ב, עמ' 7819; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר אמנון כהן:
אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק ההתיישנות (תיקון מס' 4), התשס"ז–2007, קריאה שנייה וקריאה שלישית. מוזמן יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת מנחם בן-ששון, להציג את הצעת החוק. בבקשה.
מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, לא יכולתי לברך אותך קודם בנאום בן דקה. זאת הזדמנות טובה. הנה סגרת מעגל – חוקקת חוק, עכשיו את מייצגת את הממשלה, והפומביות הרי היא חלק מנשמת אפנו שבכנסת. יישר כוח על העבודה הנהדרת שלך בוועדה קודם לכן, וכמה טבעי שאת האשה המקשרת בין הבית לבין הממשלה. מכל הצדדים אנשים מאושרים על המהלך הזה. כה לחי.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
תודה.
מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מונחת לפניכם הצעת חוק ההתיישנות (תיקון מס' 4), התשס"ז–2007. ההצעה היא פרי יוזמתם של חבר הכנסת ניסן סלומינסקי וחברת הכנסת רונית תירוש. היא החלה כשתי הצעות חוק נפרדות והוכנה על-ידי ועדת החוקה, חוק ומשפט כהצעה אחת.
חוק ההתיישנות קובע הגבלות על התקופה לפתיחת תביעות אזרחיות. הסדרים אלה מבטאים איזון בין זכותם של תובעים פוטנציאליים לבין שיקולים הנוגעים לנתבעים פוטנציאליים, לציבור ולמערכת המשפט. כיום, תקופת ההתיישנות הרגילה של תביעה אזרחית היא שבע שנים. בתביעה של קטין מתחילה תקופת ההתיישנות מיום הגיעו לגיל 18.
הצעת החוק שלפניכם באה לקבוע הסדרי התיישנות מיוחדים המאריכים את התקופה לפתיחת תביעות אזרחיות המוגשות בשל מעשי תקיפה מינית בקטינים, התעללות בקטינים במשפחה וכן במקרים של תקיפה מינית של בגירים עד גיל 21 שנעשית בתוך המשפחה או תוך ניצול יחסי אמון, תלות, טיפול או מרות. נוסף על כך קובעת הצעת החוק כי במקרים שבהם הוגש כתב אישום בשל מעשים מהסוגים האמורים, ניתן יהיה להגיש תביעה אזרחית בשל המעשה לפחות שנה לאחר סיום ההליך הפלילי.
טעמים שונים שהועלו בדיונים בוועדה נמצאו מצדיקים הארכה של תקופת ההתיישנות בתביעות כאלה, ואציין בפניכם רק את העיקריים שבהם, משום שאני רואה חשיבות בעקרונות הללו, והם ינחו אותנו בענייני חקיקה אחרים.
הראשון – מיעוט של 10%–20% מקרב נפגעי עבירות מין והתעללות חושף את הפגיעה. מבין אלה שחשפו את הפגיעה, רק חלק קטן פונה להגיש תלונה במשטרה, ועוד פחות – להגיש תביעה אזרחית. "תופעת החשיפה המושהית", אשר נדונה לעומק בוועדה, נובעת מסיבות שונות, ובהן: שימוש במנגנוני הגנה פסיכולוגיים, תחושות בושה והאשמה עצמית, העדר סביבה תומכת, חשש מהפוגע ומהתגובה החברתית לחשיפה, חשש מפירוק המשפחה או מפגיעה בה, גילוי מאוחר של הפגיעה והשלכותיה – פעמים רבות הדברים מתבהרים רק במהלך טיפול פסיכולוגי מאוחר.
בהקשר זה אציין שהוועדה שמעה באריכות חוות דעה של מומחים בכל הנוגע לקשיים בחשיפת הפגיעה ולהשפעות נפשיות ואחרות של הפגיעה. הוועדה השתכנעה שבמקרים המנויים בהצעת החוק, כולל התעללות פיזית ונפשית בקטינים בתוך המשפחה או בידי מי שאחראי לקטין, אכן יש קשיים שמצדיקים הארכה של תקופת ההתיישנות.
גורם נוסף שאני מבקש להפנות את תשומת הלב אליו – לנוכח היקף התופעה של ביצוע עבירות מין והתעללות וחומרת הנזקים הנגרמים ממעשים אלה, ראוי לעודד נפגעים שאזרו עוז וחשפו את הפגיעה לעשות שימוש בכלים הקיימים. אני לא אומר את זה על-סמך חדשות של היום או של שלשום, אלא על-סמך הדיון שהתנהל, ולצערי הוא מתחבר אל מעשים הנעשים בכל יום. אנו סבורים שראוי לעודד נפגעים אשר אזרו עוז וחשפו פגיעה לעשות שימוש בכלים קיימים, ולא לחסום בפניהם אפשרות להגיש תביעה אזרחית בשל חלוף הזמן. הגשת תביעות אלה, אדוני היושב-ראש, עשויה לשפר את ההרתעה ולהעלות את המודעות הציבורית לתופעה.
עניין שלישי שכדאי למקד בו תשומת לב מיוחדת – כידוע, בדין הפלילי המחוקק כבר קבע הסדרים מיוחדים המאריכים את התקופה להגשת תלונות בשל עבירות מין שנעברו בקטינים. אף שמדובר בהליך פלילי, חלק גדול מהטעמים המצדיקים קביעת הסדרים מיוחדים בהליך הפלילי מצדיקים גם הארכה של תקופת ההתיישנות בתביעות אזרחיות. עם זאת, חשוב לציין שאין חפיפה מלאה בין הסדרי ההתיישנות שנקבעו בחוק הפלילי להסדרי ההתיישנות המוצעים בהצעת החוק שלפניכם.
עניין רביעי – במקרים שבהם הוגש כתב אישום והתנהל הליך פלילי יש טעמים כלליים יותר המצדיקים הארכה של תקופת ההתיישנות, שהרי במסגרת ההליך הפלילי ממילא נאספו ראיות ועדויות, וממילא הנאשם כבר חשוף לסיכון של ענישה פלילית ולחיוב בפיצויים אזרחיים. נוסף על כך, יש קושי עצום בעבור הנפגע בניהול הליך אזרחי במקביל להליך הפלילי. כמו כן, במקרה שכזה הגשת כתב אישום מבטיחה תשתית ראייתית נאותה ומצמצמת מאוד חשש של הגשת תביעות סרק.
אציין נימוק נוסף. לנוכח ההיקף המצומצם מאוד של תביעות אזרחיות בשל עבירות מין והתעללות – וצפוי שההיקף יהיה מצומצם גם לאחר תיקון החוק מהסיבות שמניתי עד עתה – לא צפויה הצפה של בתי-המשפט בתביעות "ישנות" מן הסוג הזה.
מנגד, החשש העיקרי הוא כי יקשה על בית-המשפט לקיים משפט הוגן בעניין אירועים שהתרחשו לפני שנים רבות, בשל עמימות הזיכרון והקושי להעריך עדויות. מובן שאם התביעה רעועה וחסרת סיכוי, יש להניח שגם התובע לא ירצה להגיש אותה, שכן הדבר כרוך במשאבים כספיים ובכוחות נפש.
ההצעה הזאת קובעת שני הסדרים. לפי הראשון, בתביעות מהסוגים שציינתי קודם, כשלא הוגש כתב אישום, תחל תקופת ההתיישנות מהיום שבו ימלאו לנפגע המגיש את התביעה 28 שנים. כלומר, הוא יוכל להגיש את תביעתו עד גיל 35, ובמקרים מסוימים אפילו מאוחר יותר, למשל אם הוא גילה את עובדת הפגיעה בו או את הנזק שנגרם לו רק אחרי גיל 28 – דבר שקורה לעתים במסגרת טיפול פסיכולוגי או כאשר הזיכרונות היו מודחקים מאוד. לפי השני, במקרים שבהם הוגש כתב אישום, הנפגע יוכל להגיש תביעה אזרחית על המעשה שבעניינו הוגש כתב האישום עד תום שנה ממועד סיום ההליך הפלילי בפסק-דין חלוט.
יש לציין שבמקביל הוועדה דנה גם בהצעת חוק ממשלתית שכוללת תיקון מקיף לחוק ההתיישנות. במסגרת הדיונים בהצעת החוק הממשלתית יידונו גם הוראות מסוימות הנוגעות לסוג התביעות שבהן עוסקת הצעה זו, ושוב תעלה שאלת היחס בין ההליך האזרחי להליך הפלילי. כאן זה יהיה בראייה רחבה, מעבר להסדר שמוצע בהצעת החוק הזאת.
חברים, לעניין תחולת ההסדרים החדשים – מוצע כי הם יחולו גם על תביעות שנולדו בעבר, כל עוד במועד כניסת החוק לתוקף הן עדיין לא התיישנו. תביעות שהתיישנו ביום תחילת החוק, לא יהיה אפשר להחיותן.
אני סבור שההצעה היא חשובה, היא ראויה. אני אברך לאחר מכן, אם תאשרו אותה, את חברי הכנסת, ובינתיים אני רק מבקש, כיוון שלהצעת החוק אין הסתייגויות, לתמוך בה. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר אמנון כהן:
אכן, כפי שאמר יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, להצעת החוק אין הסתייגויות. נרשמה הסתייגות של חברת הכנסת זהבה גלאון לסעיף 1, אבל היא לא נמצאת כאן, ולכן ההסתייגות לא תעלה.
אנחנו עוברים להצבעה על שם החוק – כולל לוח התיקונים – ועל סעיפים 1, 2 ו-3 בקריאה שנייה. אפשר להצביע.
הצבעה מס' 3
בעד סעיפים 3-1 – 15
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 3-1 נתקבלו.
היו"ר אמנון כהן:
15 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. החוק התקבל בקריאה שנייה, כולל לוח התיקונים.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. אפשר להצביע.
הצבעה מס' 4
בעד החוק – 15
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק ההתיישנות (תיקון מס' 4), התשס"ז–2007, נתקבל.
היו"ר אמנון כהן:
15 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שחוק ההתיישנות (תיקון מס' 4), התשס"ז–2007, התקבל בקריאה שלישית, כהצעת הוועדה.
חברת הכנסת תירוש, יוזמת החוק, ברכות. בבקשה.
רונית תירוש (קדימה):
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, זאת הזדמנות נהדרת לעלות על הבמה ולברך כאן את חברתי השרה המתאמת בין הממשלה לכנסת, הגברת רוחמה אברהם-בלילא. לכבוד הוא לנו, לנשים, שהגעת למעמד הזה בזכות מלאה, בזכות עבודה מאומצת, מקצועית. אני חייבת לומר באופן אישי שיש הרבה מה ללמוד ממך, ואני מאחלת לך את כל ההצלחה, ובטוחה שכך יהיה.
חברי חברי הכנסת, אני חייבת לומר שדווקא על רקע האירועים בשנה ובשנים האחרונות, של הטרדות ושל עבירות כאלה ואחרות – עבירות מין ואלימות קשה, גם כנגד קטינים, גם כנגד בגירים – חוק ההתיישנות הוא בעל חשיבות רבה, משום הקשיים הנפשיים והפסיכולוגיים שצריך לחוות כל מי שמוכן ורוצה להתמודד בהליך פלילי ואזרחי. כאן, בעזרתו וביוזמתו של חבר הכנסת סלומינסקי, שהוא לא רק שותף אלא גם יזם חלק חשוב בהצעה הזאת – שמאפשרת דחייה עד לגיל 35, בניגוד למה שהיה עד היום, עד גיל 28 – אני חושבת שזאת בהחלט בשורה. התוספת שאני הבאתי היא למקרה שבהליך הפלילי חלה התיישנות של התביעה – ניתקתי את הקשר בין שני ההליכים, ובתום שנה מפסק-דין חלוט בהליך הפלילי, עדיין יש שנה שלמה לקורבן להגיש תביעה אזרחית, למצות את הנושא ולסגור איזה מעגל למען הריפוי האישי שלו.
אני רוצה להודות מאוד ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, פרופסור מנחם בן-ששון, שבסבלנות רבה, אל מול התנגדויות והסתייגויות שהיו למשרד המשפטים, בעצתה הטובה של תמי, היועצת המשפטית, ובניהולה היוצא מן הכלל של מנהלת הוועדה דורית, הצליח לגרום באדיבות למשרד המשפטים להוריד את כל ההסתייגויות וההתנגדויות ולהביא לכדי מיצוי, לכדי קריאה שנייה ושלישית ולרישום בספר החוקים של מדינת ישראל חוק שהוא מאוד חשוב בכל מה שקשור ליחסי מרות, יחסי תלות בתוך המשפחה, במקומות העבודה. זו אכן בשורה טובה וגורם מרתיע. אני מקווה שלא נידרש לנושאים הללו יותר. תודה לעוזרים שלי, לעורך-הדין דני ינקו ולשרה, שליוו אותי בכל תהליך החקיקה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. חבר הכנסת סלומינסקי, אתה לא יכול להפריע ככה. יש חוקים שחותמים עליהם רשימה ארוכה של חברי כנסת, ולא כל אחד בא לברך. מספיק אחד.
אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו):
– – –
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה על ההערה. בסופו של דבר יצא חוק אחד טוב אחרי שאיחדו אותו. העיקר מבחן התוצאה. קיבלת שבחים גם מכאן.
הצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק (תיקון מס' 4)
(החלה על מוצרים המשמשים לעישון טבק), התשס"ז–2007
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/160).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אמנון כהן:
אנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק (תיקון מס' 4) (החלה על מוצרים המשמשים לעישון טבק), התשס"ז–2007, של חברי הכנסת רוברט אילטוב ויוסף שגאל. חבר הכנסת רוברט אילטוב, תציג בבקשה את החוק.
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו הצענו את הצעת החוק בנוגע להגבלת פרסום ושיווק מוצרי נרגילה לילדים מתחת לגיל 18, מכיוון שאנו רואים בחומרה רבה פרסום של מוצרי טבק. אני חושב שהחוק חשוב, כיוון שנכון להיום עישון מוצרי טבק בנרגילה הפך לבילוי של ילדים קטינים, גם של ילדים מתחת לגיל 12. כלומר, היום ילדים בכיתה ו' וז' יושבים בצוותא ומעשנים נרגילה מבלי לדעת מה החומרה והנזק שנגרם להם ולבריאותם. כמו כן, רוב ההורים היום גם כן מעשנים נרגילה ביחד עם ילדיהם, ודבר זה פשוט פוגע בילדיהם. רוב רובם של האנשים האלה לא יודעים את הסכנות שבפניהן הם חושפים את הילדים.
החוק מדבר גם על סנקציה פלילית על אלה שימכרו או ישכירו מוצרי נרגילה וטבק לילדים מתחת לגיל 18. אני לא שומע את עצמי.
היו"ר אמנון כהן:
הם מתלהבים בסיום החוק. אני מבין אותם, אבל לא צריך להפריע.
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
חוק מאוד מעניין.
היו"ר אמנון כהן:
חבר הכנסת סלומינסקי, אני מבקש לא להפריע לחבר.
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
היום המחקרים מוכיחים כי סיבוב אחד של נרגילה שווה לחפיסת סיגריות אחת. כלומר, ילדים שמעשנים נרגילה בצוותא, בעצם מעשנים חפיסת סיגריות אחת במשך פחות משעה, כאשר חפיסת סיגריות מעשנים במשך יום, יומיים או שלושה. לכן, הנזק שנגרם לילדים הוא אדיר. חשוב שתהיה אזהרה שאסור מכירת חומרי הנרגילה והנרגילה עצמה לילדים מתחת לגיל 18.
אני רוצה להודות לחברי יוסף שגאל, שהשתתף אתי בהכנת החוק, ולוועדת הכלכלה אשר קידמה את החוק במהירות. אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בחוק חשוב זה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. אנחנו פותחים את הדיון. נרשמו כמה חברי כנסת. מי שיימצא באולם, אנו ניתן לו לדבר. על מי שלא נמצא אנחנו מדלגים. נרשמו חברי הכנסת אברהם רביץ, אורי אריאל, דב חנין, יעקב מרגי, משה גפני, מאיר פרוש, מיכאל מלכיאור ואחמד טיבי. חבר הכנסת אברהם רביץ – איננו. חבר הכנסת אורי אריאל – איננו. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.
דב חנין (חד"ש):
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, עמיתי חברי הכנסת, אני תומך בחוק הזה. אני חושב שהוא חוק חשוב. אני רוצה לברך את יוזמי החוק. אדוני היושב-ראש, אני חושב שהכנסת הזאת עושה מעשה חשוב של הרחבת ההגנה על האזרחים מפני סכנותיו של העישון, סכנותיו הבריאותיות הקשות, סכנות שהיום אנו מכירים אותן הרבה יותר מאשר הכרנו בעבר. המערכה הזאת היא מערכה רוחבית: יש בה כלים של חקיקה, יש בה כלים של ענישה, יש בה כלים של חינוך. במיוחד חשובה ההתמודדות עם העישון בקרב בני הנוער.
הצעת החוק הזאת, כפי שנימק בצדק היוזם מעל הדוכן הזה, עוסקת בסוג מסוים של עישון, שתדמיתו היא כאילו הוא בריא יותר מאשר העישון הרגיל, אבל בפועל גם הוא נושא אתו סכנות וסיכונים בריאותיים לא מבוטלים. לכן, אדוני היושב-ראש, נכון להחיל גם על הנרגילה את אותם איסורים או את אותן הקפדות על הנגישות כמו לגבי סיגריות, לבני נוער ולקטינים, כדי לעשות את הכול, כחברה, כדי לצמצם את עישון המוצרים האלה, לפחות לצמצם אותם לגילים מבוגרים, של אנשים שיודעים או מסוגלים ברמה העקרונית לקבל החלטה מושכלת תוך שקילת כל השיקולים, כולל השיקולים הבריאותיים.
לכן, גברתי היושבת-ראש – ואני מברך אותך על כניסתך לתפקיד הזה – אני תומך בחוק ואני מציע לכולנו להתאחד בהצבעה בעדו. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת יעקב מרגי. אני מבינה שאתה רוצה לדבר על החוק, הבה נרגילה.
יעקב מרגי (ש"ס):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני עליתי לברך, לחזק ולעודד. אני חושב שאין הרבה מה לדבר על הצעת החוק. כל מאמץ לצמצם את העישון והשיווק של מוצרי הטבק במדינת ישראל הוא דבר חשוב. השימוש בנרגילות הוא תופעה שהולכת ומתפשטת. הנזקים והעוצמות של זה גדולים עשרות מונים מאלה של הסיגריות, וזה מתקבל כתרבות חדשה, כחברתי, משהו שעובר. אני חושב שהנזקים שהעישון מסב למעשן ולסביבה הם נזקים רבי-משמעות לבריאות, עם עלויות גבוהות בטווח הארוך. אני רוצה לחזק את ידי חבר הכנסת רוברט אילטוב. אנו מברכים אותו על הצעת החוק, ונמשיך לסייע לקדם את זה עד לשלב הסיום. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
הדובר הבא, חבר הכנסת משה גפני – אינו נמצא. חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נמצא. חבר הכנסת מיכאל מלכיאור – אינו נמצא. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נמצא. חבר הכנסת דוד רותם, בבקשה. הדובר האחרון לפני ההצבעה.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, נדמה לי שאי-אפשר להפריז בחשיבותו של חוק שבא להגן על בני נוער מפני סכנות העישון. אני חושב שהחוק הזה הוא חוק ראוי ביותר, ואני מברך את היוזמים על כך שהם מצאו לנכון באמת לעסוק בנושא שבדרך כלל בבית הזה לא עוסקים בו, וזה הגנה על קטינים מפני סכנות בריאותיות.
יחד עם זה, ובהמשך לברכות ובהבטחה לתמיכה בחוק, יש להבטיח גם – ולצערי הרב, השר לביטחון פנים אינו כאן – שאכן החוק הזה יבוצע, ויקפידו על כך שהעבריינים שיעברו עליו ייענשו, משום שבדרך כלל בני נוער חושבים שזה נורא כיף לעשן נרגילה או לעשן מקטרת ולחשוב שבזה הם הופכים להיות מבוגרים, ויש מבוגרים שמנסים לעזור להם בזה. ולכן, מבחנו של החוק הזה – לאחר שהוא יעבור, ואני מניח שהוא יעבור בבית הזה ברוב גדול – הוא באכיפתו על-ידי שלטונות החוק. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה.
חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת במקומותיכם, אנחנו מצביעים על הצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק (תיקון מס' 4). נא להצביע.
הצבעה מס' 5
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק על מוצרי טבק (תיקון מס' 4)
(החלה על מוצרים המשמשים לעישון טבק), התשס"ז–2007, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
היו"ר קולט אביטל:
בעד – 15, אני מוסיפה גם את קולו של חבר הכנסת אמנון כהן – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
נא להוסיף אותי. בבקשה.
היו"ר קולט אביטל:
– – אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שהצעת החוק – – –
קריאה:
דוד רותם לא הספיק להגיע.
היו"ר קולט אביטל:
לא הספקת, אז אם כך לפרוטוקול נוסיף גם את קולו של חבר הכנסת רותם.
אני קובעת שהצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה, והיא תעבור לדיון בוועדת הכלכלה לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
הצעת חוק הגנת הסביבה (המזהם משלם)
(דרכי ענישה) (תיקוני חקיקה), התשס"ז–2007
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/159).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר קולט אביטל:
אנחנו עוברים להצעת חוק הגנת הסביבה (המזהם משלם) (דרכי ענישה) (תיקוני חקיקה), של חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.
דב חנין (חד"ש):
תודה רבה.
גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, עמיתי חברי הכנסת, היום הזה הוא אחד הימים החשובים בהיסטוריה של הכנסת, בתחום הסביבתי לפחות, היום שבו מובא לאישורה של הכנסת בקריאה ראשונה חוק המזהם משלם – חוק חשוב שמביא לשינויים מהותיים במערכת הענישה שלנו בתחום הסביבתי.
עמיתי חברי הכנסת, כולנו מכירים את מצב ההזנחה הסביבתית הקיים היום בישראל. בכל תחומי החיים הסביבה שלנו מזוהמת: אוויר, מים, יבשה, ים, והזיהום הזה הוא זיהום שפוגע בבריאות הציבור, גורם לתחלואה, לתמותה מוקדמת, לעלייה משמעותית בתחלואה ובתמותה ממחלות סרטן בישראל. הנזקים של ההרס הסביבתי הם רבים, ומאפיינים תחומים רבים של חיינו. בעיית הבעיות היא שבמצב הנוכחי מאוד משתלם וכדאי לזהם את הסביבה בישראל. זו סיבת הסיבות של החורבן הסביבתי אצלנו. משתלם לזהם את הסביבה בישראל, כיוון שמי שמזהם, מי שפוגע בסביבה, איננו נדרש לשלם את המחיר על הנזקים הסביבתיים הכבדים שהוא מחולל.
החוק שבפניכם, עמיתי חברי הכנסת, מציע שינוי רוחבי רחב באמצעות הכנסה של מנגנוני ענישה כלכליים אפקטיביים לכל החקיקה הסביבתית שקיימת אצלנו. אני אעבור על רשימת החוקים שהחוק הזה בעצם משנה אותם: החוק למניעת מפגעים, פקודת בריאות העם, חוק המים, פקודת המכרות, פקודת היערות, פקודת מניעת זיהום מי ים, חוק מניעת זיהום הים, חוק שמירת הניקיון, חוק החומרים המסוכנים, חוק שמירת הסביבה החופית, חוק הקרינה הבלתי מייננת, חוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים. בכל החוקים האלה, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו מכניסים עכשיו את עקרון המזהם משלם. העיקרון הזה הוא עיקרון חשוב, הוא עיקרון חיוני, הוא העיקרון המוביל בחשיבה הסביבתית והסביבתית-חברתית של ימינו.
אנחנו מבינים היום שזיהומים סביבתיים ובעיות סביבתיות נגרמים לא בגלל טעויות; זיהומים סביבתיים ובעיות סביבתיות נגרמים בגלל אינטרסים, ואם אנחנו לא נייצר מנגנוני חקיקה כלכליים אפקטיביים שיפגעו באינטרסים המזהמים האלה – אנחנו לא נוכל להתמודד, לא עם הזיהומים ולא עם המזהמים.
העיקרון הבסיסי של המזהם משלם נראה עיקרון פשוט. העיקרון הוא שהמזהם יישא במלוא העלות של הזיהום שהוא מייצר, אבל העיקרון הזה, עמיתי חברי הכנסת, איננו פשוט ליישום. ניתן לכם דוגמה פשוטה: במפרץ חיפה קיימים מפעלים מזהמים, ובמפרץ חיפה יש תחלואה רבה, גדולה במיוחד, במחלות סרטן. אבל לגמרי לא פשוט להוכיח את הקשר הסיבתי בין מפעל מזהם מסוים לבין שיעור החולים בסרטן. לכן, קל להגיד שהמזהם יישא במלוא העלויות של הזיהום, אבל קשה לבצע את זה בפועל, קשה להוכיח באופן מספק מבחינה משפטית שאכן המזהם שזיהם אחראי גם לנזקים המסוימים שנגרמו לבריאות.
הפתרון שמצאנו לבעיה הזאת בחוק הוא פתרון יצירתי ופתרון שנראה לנו נכון וחכם, והוא מייצר ערוץ חלופי של הרשעה כלכלית. נוסף על הערוץ המרכזי של ענישה לפי גובה הזיהום, הערוץ החלופי מצמיד את גובה הקנס לטובת ההנאה, לרווח שנגרם למזהם כתוצאה מהפעילות המזהמת שלו, או לחיסכון שהגורם המזהם גרם לעצמו כאשר הוא נמנע מלנקוט את האמצעים הסביבתיים שהוא היה אמור לנקוט.
הערוץ החלופי הזה הוא ערוץ הרבה יותר קל להוכחה, הרבה יותר פשוט, הרבה יותר מהיר והרבה יותר שימושי, אבל גם אתו, עמיתי חברי הכנסת, קיימת בעיה. הסכנה שקיימת בערוץ החלופי הזה היא כמובן סכנה של תת-אכיפה, מכיוון שבמקרים רבים החיסכון שגורם לעצמו המזהם באי-התקנת האמצעים הסביבתיים נמוך בהרבה מהרווח הגדול שהוא מרוויח, נמוך בהרבה מהנזק הסביבתי שהוא מייצר ואשר אותו קשה לנו להוכיח.
לכן, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו מציעים בחוק הזה רעיון של מכפלה. זאת אומרת, הקנס הכלכלי יהיה פרופורציונלי לגובה הרווח או לגובה החיסכון שנגרם לגורם המזהם כתוצאה מהפעילות המזהמת, אבל תהיה מכפלה: פי-ארבעה ביחס לרווח הזה או לחיסכון הזה, בהתאמה.
בנושא הזה קיימנו דיאלוג מאוד ממושך ומאוד רציני עם משרד המשפטים, ובעקבות הדיאלוג הזה אנחנו הכנסנו לאותם סעיפים שמדברים על המכפלה את היסוד הנפשי של המחשבה הפלילית, כדי להתאים את זה לחקיקה הפלילית האחרת, ובהתאם לכך אנחנו הוספנו חלופה כלכלית נוספת של ענישה – חלופה פחות מרחיקת לכת, כאשר היסוד הנפשי הזה של מחשבה פלילית איננו נמצא. הגדלת הקנסות באופן שמוצע בחוק תגרום למפעלים המזהמים להתחיל להתייחס ברצינות לזיהומים שהם מייצרים.
אנחנו הוספנו בחוק מנגנון נוסף של צו מינהלי, שמורה למפעלים המזהמים – יכול להורות למפעלים המזוהמים – להשיב את המצב לקדמותו, והכוונה היא לכך שכאשר צו כזה מוצא והעבריין איננו מבצע את הנדרש ממנו, הגורם המינהלי שהוציא את הצו יכול לבצע את הפעולה בעצמו ולחייב את העבריין בתשלום כפל ההוצאות שנגרמו.
אנחנו מאפשרים לרשות המינהלית, אם זו רשות מרכזית ואם זו רשות מקומית, לבצע את התיקון, ולקבל מהגורם המזהם פי-שניים ממה שהיא הוציאה כדי לתקן את העיוות. כי אתם יודעים, עמיתי חברי הכנסת, שבהרבה מאוד מקרים הגורמים שאחראים לאכיפה הסביבתית – אין להם יכולת כלכלית ואין להם הכספים הנדרשים כדי לבצע את האכיפה הזאת בפועל.
עמיתי חברי הכנסת, סיכמנו לעצמנו בוועדת הפנים והגנת הסביבה, שבעת הכנת החוק לקריאה שנייה ושלישית, אנחנו נדון גם בשילוב מנגנון נוסף של עיצומים כספיים – מנגנון של עבירות מינהליות שעליהן ניתן יהיה להטיל קנס מיידי – ובכך להביא לייעול נוסף של ההתמודדות עם זיהום הסביבה. המטרה במסלול הנוסף הזה היא להתמודד עם הבעיה של הליכים מאוד מאוד אטיים, שמאפשרים למפעלים המזהמים לנהל הליכים של שנים ולהתיש את המערכת לאורך שנים רבות של הידיינויות והתמקחויות עד שההליך המשפטי מגיע לתומו.
אני רוצה לבקש מכולכם, עמיתי חברי הכנסת וגברתי השרה, להתאחד בתמיכה בחוק הזה. אמרתי לך, גברתי השרה, שיש לך זכות לכהן כשרה בשבוע חשוב לסביבה.
אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי להודות לכמה מהאנשים שטרחו רבות בקידום החוק. קודם כול, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, חבר הכנסת אופיר פינס, שקידם את החוק במהירות; אני רוצה להודות לצוות הוועדה; אני רוצה להודות במיוחד ליועץ המשפטי של הוועדה, עורך-הדין תומר רוזנר, שעבד אתנו קשה על ניסוחו של החוק לקראת הקריאה הראשונה, ויחד אתו יתר אנשי הצוות המשפטי של הוועדה.
אני רוצה להודות לצוות משרד המשפטים, שניהל אתנו דיון מאוד מאוד מקיף ומעמיק ורציני. היו בינינו גם ויכוחים, אבל בסופו של דבר הדיון הזה תרם לניסוחו של החוק. אני רוצה להודות לצוות התוכנית לצדק סביבתי בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב – לעורך-הדין עופר קוט ולסטודנטים הנמרצים שעובדים אתו, שעשו עבודה רבה מאוד בגיבוש החוק, ומלווים אותו מתחילת הדרך. ואחרונים חביבים, אני רוצה להודות לליאורה אהרון, לעמותת "אזרחים למען הסביבה בגליל". הגליל הוא קורבן של הרבה מאוד עבירות סביבתיות מצד מפעלים מזהמים, ועמותת "אזרחים למען הסביבה בגליל" היתה היוזם הראשון של הרעיון שמאחורי החוק הזה. כל הכבוד להם – כל הכבוד לליאורה אהרון ולאנשי הארגון. אני רוצה להודות בכלל לתנועה הסביבתית, שהתגייסה כולה לתמוך בחוק הזה, לארגון הגג של ארגוני הסביבה בישראל "חיים וסביבה" ולארגונים הסביבתיים האחרים שהתייצבו לימין החוק.
תודה רבה לכולם, ואני מקווה שהחוק הזה יגיע במהירות רבה לאישור בכנסת בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת מיכאל מלכיאור, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יעקב מרגי. חבר הכנסת גפני, אני מבקשת ממך לשבת. גם חברת הכנסת אורית נוקד, בבקשה לשבת.
מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד):
כבוד היושבת בראש, עמיתי חברי הכנסת, כבוד השרה, כבר עמיתי דב חנין הודה לכל כך הרבה גורמים. אבל אני רוצה להודות לו, לדב חנין, על היוזמה ועל הדחיפה. אני רוצה מפה גם לשלוח את תנחומי על האובדן שלו אישית, בשם כולנו.
הוא הסביר כל כך יפה את החוק, ואין הרבה מה להוסיף. אפשר להגיד שאנחנו עוברים פה לקצב אחר. אחרי החוק הזה, שבאמת הגיע הזמן לקבל אותו, אנחנו עוברים מקצב של משתלם לזהם לקצב של המזהם משלם. זה חידוש גדול בישראל, כי עד עכשיו, עם החוקים שהיו וסוג הענישה שהטילו בתי-המשפט על המזהמים, באמת היה משתלם לזהם, והיו מרוויחים בצורה כזאת או אחרת. גם אם היו מענישים בסופו של דבר – העונש היה כל כך לא פרופורציונלי לנזקים שנגרמו, שבסוף מי ששילם היה הציבור, ולא המזהמים. נקווה שלא רק בקריאה ראשונה, אלא גם בשנייה ובשלישית – מעכשיו המצב הזה ישתנה דרמטית.
אני שמח שגם הממשלה שילבה ידיים לקידום הצעת החוק, ואני רוצה לבקש מכל חברי הכנסת לתמוך בחוק בקריאה ראשונה ולצאת לדרך היסטורית חדשה, שבה נגן על בריאות הציבור, נגן על איכות הסביבה ונגן על עתיד החברה והארץ שלנו. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
אני מודה לך. חברת הכנסת עמירה דותן – אינה נמצאת; חבר הכנסת משה גפני – יצא החוצה; חבר הכנסת חיים אורון – אינו נמצא; חבר הכנסת זבולון אורלב – אינו נמצא; חבר הכנסת בנימין אלון – אינו נמצא; חבר הכנסת ריבלין – אינו נמצא; חבר הכנסת ביילין – גם הוא לא נמצא; חברת הכנסת יחימוביץ – גם היא לא. חבר הכנסת סער – לאן נעלמו כולם היום? לא ברור. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. אחריו – חברי הכנסת רן כהן, אריה אלדד ומשה שרוני.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני רוצה לברך את חברי, את ידידי דב חנין, על הצעת החוק והבאתה לקריאה ראשונה. זו אכן הצעת חוק שביכולתה לשנות את המצב אם תהיה אכיפה רצינית. המצב היום הוא שאין אכיפה רצינית בענייני סביבה בארץ. יש רק אכיפה חלקית, ופה שורש הבעיה. יש מספיק חקיקה וסטנדרטים, והחוק הזה בוודאי ישלים את התמונה בנושא הסביבה. אבל אין אכיפה מספקת בעבירות בנושא הסביבה, ואני מקווה שהחוק הזה ייתן כלים מספיקים כדי לשנות את המצב מיסודו.
יש אנומליה בארץ, או חוסר פרופורציה, בין הבעיות הסביבתיות לבין התקציב המושקע בענייני סביבה. אם ניקח את הבעיות הסביבתיות הקיימות – עד כמה הן גדולות – מול התקציב הזעום של המשרד להגנת הסביבה, נראה שהמצב לא יכול להשתנות בשנים הקרובות. לכן, אני חושב שכל סיעות הכנסת צריכות להתאחד בדרישה להגדיל את תקציב המשרד להגנת הסביבה, כדי שהוא יוכל להתמודד עם הבעיות הרבות שקיימות כיום. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
אני מודה לך. חבר הכנסת רן כהן – אינו נמצא. חבר הכנסת אריה אלדד – אינו נמצא. חבר הכנסת משה שרוני – אינו נמצא. חבר הכנסת צרצור – אינו נמצא. חבר הכנסת ברכה – אינו נמצא. חבר הכנסת חנא סוייד, בבקשה.
חנא סוייד (חד"ש):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, אני רוצה לברך את חברי לסיעה, חבר הכנסת דב חנין, על העבודה המאומצת שהוא עשה בשביל להכין את הצעת החוק הזאת, בשביל לדון בה בוועדה, בשביל לקדם אותה ולהגיע אתה לקריאה הראשונה.
אין ספק שמדובר בחוק ראוי. הגיע הזמן שהתעשיינים והאנשים שאחראים למקורות הזיהום באמת יישאו בנטל, ושהם ישלמו בעד הזיהום שהם גורמים לסביבה. כשאנחנו מדברים על זיהום הסביבה, אנחנו מדברים על זיהום בכל הכיוונים – גם לאטמוספרה, גם לקרקע, גם למים.
אני חושב שהחוק הזה יביא תוצאות חיוביות לאיכות הסביבה בישראל. הוא ירתיע מזהמים מלהמשיך ולזהם ללא תקנה. כל המדינה תזכה מכך שנקבל סביבה יותר נקייה ויותר ידידותית. צריך להזכיר כאן שההשפעה של זיהום סביבתי היא גם השפעה קצת יותר רחבה. אם אנחנו מדברים על קונטקסט גיאוגרפי מסוים, בסופו של דבר סביבה נקייה במקום מסוים, באזור מסוים, במדינה מסוימת, תשליך על אזור שלם. לכן זו תרומה לאזור כולו – למזרח התיכון – ובכלל כל זיהום נוסף על כדור הארץ, בסופו של דבר יש לו גם השפעות גלובליות.
לכן אנחנו מדברים על תרומה ראויה וחיובית לסביבה, והחוק הזה ראוי לכל תמיכה. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
אני מודה לך מאוד. חברי הכנסת עמי אילון, אברהם רביץ ומאיר פרוש – אינם נוכחים. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, מדובר בהצעת חוק המזהם משלם – הצעה ראויה של חבר הכנסת דב חנין וחבריו. הגיע הזמן שכל מי שמזהם את הסביבה יבין שהוא צריך לבוא על עונשו וידע שהוא פוגע לא רק בסביבה, אלא בבני אדם שחיים בסביבה. לכן, גברתי היושבת-ראש, אני קורא לחברי הכנסת לתמוך בהצעה החיובית והטובה הזאת.
מכאן אני רוצה לעבור לנקודה אחרת שנתקלתי בה היום, היא גם פורסמה באתר "פאנט" של עיתון "פנורמה", על מכרז שהוציא משרד החינוך במחוז הצפון לרכזת פיקוח במחוז הצפון בנצרת. הרכזת מתאמת בין המפקחים הערבים. התפנה תקן ויצא מכרז. במכרז הזה יש סעיף שאומר: הכרת השפה העברית על בוריה, רצוי גם הכרת השפה הערבית. הבנתם?
היו"ר קולט אביטל:
כן.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
לא הכרת השפה הערבית על בוריה, רצוי גם הכרת השפה העברית, כמצופה מפקידה שעובדת עם מפקחים ערבים, עם מערכת חינוך ערבית, עם ערבים, והיא צריכה להיות ערבייה. לכן שיגרתי מברק לשרה יולי תמיר בבקשה לשנות לאלתר את תנאי המכרז. טרם קיבלתי תשובה, גברתי היושבת-ראש. אני עדיין מחכה.
היו"ר קולט אביטל:
זה נשמע כמו חלם.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
מה, ולמנות איש ישראל ביתנו לראש עיריית טייבה על-ידי בר-און, זה לא חלם? האמת היא שזה לא חלם, זה טירוף, זה מינוי הזוי. דברים שונים ומשונים קורים. דרך אגב, איך זה שרק חברי הכנסת הערבים הגיבו על מינוי איש ישראל ביתנו לראש עיריית טייבה? חברי הכנסת היהודים פוגשים אותי במסדרון ואומרים: וואי, זה דבר נורא, איך אפשר לעשות דבר כזה? אבל רק בפרוזדור. למה לא שמעתי תגובה? למה במרצ או במפלגת העבודה לא אמרו מלה? אפילו אנשים מהליכוד אומרים לי: תשמע, זה דבר משונה.
איתן כבל (העבודה-מימד):
מה?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
מינוי איש ישראל ביתנו, שלמה טוויזר, מפקד כלא באר-שבע, לראש עיריית טייבה. הוא התמנה על-ידי בר-און.
איתן כבל (העבודה-מימד):
אני מתנצל שלא עקבתי.
היו"ר קולט אביטל:
לא ידענו.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אתה יודע למה לא ידעתם? רק ערוץ-2 דיווח על זה. עיתון "הארץ" התעלם – עיתון "הארץ" – מהפגנה של אלפים בטייבה, ולא כתב אפילו שורה אחת על הנושא הזה. רק העיתונות הערבית כתבה.
אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו):
– – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
רק ערוץ-2 דיווח על זה ורשת ב' במוצאי שבת, מייד לאחר ההפגנה.
שר האוצר אברהם הירשזון:
היום זה היה גם בערוץ-10.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
נכון, היום זה היה גם בערוץ-10. בבוקר. אני מודה לאדוני.
היו"ר קולט אביטל:
נו, מי רואה חדשות בבוקר?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
זה בסדר, מתקדמים. בעוד שנה-שנתיים גם ערוץ-1 ידווח על זה, אולי גם "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" יכתבו על זה. חבר'ה, המגזר הערבי הוא לא החצר האחורית של החברה הישראלית, רבותי חברי הכנסת. מדובר בחלק חשוב של החברה הזאת. לכן אין צורך לחבוט בבוטות בפניה של החברה הערבית ואז לשאול: למה אתם כועסים? תודה, גברתי.
היו"ר קולט אביטל:
אני מודה לך. אחרון הדוברים – חבר הכנסת נסים זאב.
נסים זאב (ש"ס):
גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לברך את חבר הכנסת המציע דב חנין. בהזדמנות זו אני מביע צער על פטירת אמו. אני יכול לומר לכם מעדות, ראיתי אותו מדי פעם לפני שעלה לבמה מתקשר לאמו ואומר לה: אמא, עכשיו אני נמצא על הבמה, תסתכלי, תראי אותי, תתבונני, עכשיו אני מדבר. זה כדי לגרום לה קצת נחת רוח. חשבתי שהיא במצב בריאות תקין. עד לפני כמה ימים שמעתי אותו וכל פעם הייתי מתפעל ולא אומר לו שום דבר. שמתי לב שהוא מתקשר לאמא ומכבד אותה ביראת כבוד וברגש כבוד. אני אומר שאפשר ללמוד ממנו הרבה דרך ארץ, איך לכבד הורים. הוא באמת דוגמה קלסית, ולא משנה מה חילוקי הדעות בינינו ברמה הפוליטית או המדינית.
לעניין הצעת החוק, עד היום היה משתלם לזהם, כי הקנסות היו מינימליים. בית-המשפט התחשב תמיד בעבריין. זה גם משתלם, כי יש פה ספק-ספקא אם בכלל אני אתפס, וקרוב לוודאי שאני לא אתפס, וגם כשיתפסו אותי אני יכול להתנצל, אולי אוכל לבקש להחזיר את המצב לקדמותו. בכל מקרה אני אוכל לצאת נשכר מהנזק הזה.
אנחנו יודעים שברוב המקרים אותם מזהמים לא נתפסים, ולכן כל הנושא הזה של חומרים מסוכנים, וגם לא מסוכנים – לצערי הרב, אנחנו רואים הרבה פעמים שמשאיות פורקות את הזבל שלהן בכל מיני מקומות, אפילו בתוך הערים. הם לוקחים את הסיכון הזה, כדאי להם, הם חסכו את זריקת האשפה למקום מרוחק, חוסכים כמה מאות שקלים, אבל הנזק שהם עושים כבד מנשוא. לכן היה צורך לשנות את החוק בעניין ולתקן אותו.
דבר נוסף, בנושא החומרים המסוכנים והגנת הסביבה – למזהם משתלם – אני יכול לספר לכם שבמה שראיתי היום בוועדת החינוך לא ראיתי הגנת הסביבה. אם חבר כנסת יכול לקבל סטירת לחי מפקיד, יהיה אשר יהיה, אז באמת יש מצב שלמזהם כן משתלם. ייתכן שאם הצעת החוק של דב חנין היתה קודם הסטירה הזאת, אולי היא לא היתה מתבצעת.
בכל מקרה, אנחנו נתמוך בהצעת החוק, כדי למנוע גם בעתיד את "המזהם – משתלם".
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה.
חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק הגנת הסביבה (המזהם משלם) (דרכי ענישה) (תיקוני חקיקה), התשס"ז–2007. נא להצביע – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 6
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 17
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנת הסביבה (המזהם משלם) (דרכי ענישה) (תיקוני חקיקה), התשס"ז–2007, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
היו"ר קולט אביטל:
ובכן, 17 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת שהצעת חוק הגנת הסביבה (המזהם משלם) (דרכי ענישה) (תיקוני חקיקה), התשס"ז–2007, עברה בקריאה ראשונה, והיא תועבר לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנה לקריאה שנייה וקריאה שלישית.
ברכות לחבר הכנסת דב חנין.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר קולט אביטל:
הודעה למזכיר הכנסת.
סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר:
ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחה היום על שולחן הכנסת החלטת ועדת האתיקה מהיום, כ"ד בתמוז התשס"ז, 10 ביולי 2007, בעניין קובלנותיהם של חבר הכנסת אריה אלדד, עמותת אומ"ץ והפורום המשפטי למען ארץ-ישראל נגד חבר הכנסת לשעבר, הנשיא הנבחר שמעון פרס. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה.
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 97) (תשלום גמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה – ביטוח זיקנה ושאירים), התשס"ז–2007
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/160).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר קולט אביטל:
אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 97) (תשלום גמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה – ביטוח זיקנה ושאירים), התשס"ז–2007. יעלה חבר הכנסת יצחק לוי, בבקשה.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
תשובה והצבעה במועד אחר.
היו"ר קולט אביטל:
כן.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, רבותי חברי הכנסת, אני רוצה לספר לכם את תולדות הצעת החוק, לפני שאני נוגע בהצעה עצמה. ובכן, ההצעה עלתה לוועדת שרים ולא אושרה. היה ערעור והיה דין ודברים עם יושב-ראש ועדת הרווחה של הכנסת, חבר הכנסת שרוני. מטיבם של דין ודברים – מתפשרים. אז ההצעה חזרה לוועדת השרים ואושרה בפשרה, והיא עברה כאן בקריאה טרומית. כנראה באוצר זה לא מצא חן בעיניהם, והם הביאו את זה למליאת הממשלה. במליאת הממשלה ההצעה שוב נפלה. אבל היא כבר עברה בקריאה טרומית, אז היא הגיעה לוועדה ובוועדה היא עברה באותה פשרה, הראשונה, שקיבלנו על עצמנו גם היושב-ראש שרוני וגם אני, באה בגלגול הראשון של הבקשה וכך היא עברה עכשיו. ההצעה המונחת לפניכם אינה דומה להצעה הטרומית אלא היא כבר פשרה.
ואז בא נציג האוצר ואמר: אבל הממשלה מתנגדת. אז בוועדה זה עבר, וזה עבר גם בקולות הקואליציה. ואז הוא בא ואמר שזאת הצעה תקציבית. אמרתי לו שזה לא נכון, זאת לא הצעה תקציבית כי מדובר על לתת כסף שמגיע לאנשים, זאת לא הוצאה של האוצר. הוא אומר: לא, אבל זה יגרום להוצאה. למה זה יגרום להוצאה? כי פתאום נצטרך להחזיר לאנשים כסף שהוא שלהם.
מכיוון שהוא קבע כך, אני לא יכול להצביע היום על החוק, כי אני צריך 50 חברי כנסת. מכיוון שאני צריך 50 חברי כנסת, הסיכויים הם די קטנים, כי האוצר מתנגד. אני בכל אופן מעלה את ההצעה ואני רוצה להסביר את ההצעה, ואני מקווה שיימצאו 50 חברי כנסת.
גברתי השרה, אנחנו יודעים, את ואני וכולנו יודעים, שכאשר יש לנו חוב כלפי המדינה, המדינה יכולה לגבות אותו הרבה שנים, גם אם לא שילמנו אותו מייד. למשל, ביטוח לאומי, מס הכנסה וכן הלאה. לא כן לגבי הזקנים. אם לזקן מגיעה קצבת זיקנה והוא לא תבע אותה תוך שנה, הוא לא מקבל אותה יותר, אלא הוא מקבל רק קצבה של שנה.
מקרה אחד שהופנה אלי – היו כמה מקרים, אבל המקרה האחרון שהופנה אלי – של איש זקן אחד ממעלה-אדומים: הגיעה לו קצבת זיקנה כבר לפני שש שנים והוא לא תבע אותה. הוא לא תבע אותה מכל מיני סיבות. חלק מהזמן הוא היה מאושפז, חלק מהזמן ילדיו היו בחוץ-לארץ. הוא לא תבע אותה. שש שנים לא שילמו לו קצבת זיקנה כי הוא לא תבע. עכשיו הוא תבע את קצבת הזיקנה, אז אמרו לו: תקבל לשנה. כלומר, האיש הזה מגיעות לו שש שנים.
זאת לא הוצאה תקציבית של המדינה, זה לא חוק תקציבי, זה כסף שאנחנו רוצים לבוא – אני מציע לכנסת לבוא ולהיות קצת יותר עם יד פתוחה כלפי הזקנים וכלפי השאירים בכסף שהם השקיעו כל השנים, כי זה כסף של ביטוח. אז הממשלה לפני כמה שנים – עד 2004 היתה נותנת ארבע שנים אחורה, ב-2004 קיבלו חוק שרק שנה אחת נותנים רטרואקטיבית. למה אז קיבלו חוק? כי ב-2004 המצב הכלכלי היה מאוד קשה וכולנו נדרשנו לתת מהמשכורת שלנו סיוע למדינה וכו'. אז בסדר, אני גם לא מבין את זה כל כך, אבל נניח. אבל היום המצב לא כזה.
אני חושב, והפשרה שהיתה עם חבר הכנסת שרוני – כבר אני ביקשתי שייתנו שלוש שנים רטרואקטיבית והוא ביקש ממני לוותר על שנה. הוא אמר שאם אני אוותר על שנה הוא יוכל להעביר את זה. אכן, הוא באמת השתדל להעביר את זה בוועדת השרים. רק שאני אומר לך, אחר כך היה שוב ערעור בממשלה ושוב זה נפסל. אני חושב שזה לא צודק. באמת, אני מדבר פה מעניין הצדק. אני לא חושב שזה צודק שממני וממך ומכל חברי הכנסת ומכל אזרחי מדינת ישאל – אם אני לא שילמתי, נניח, מס הכנסה שמגיע למדינה, לוקחים ממני גם שבע שנים אחורה, ואם זקן שילם במשך כל חייו ביטוח לאומי, ועכשיו הגיע הזמן והוא לא תבע בזמן את כספו, אז לא משלמים לו. אני חושב שזה ממש לא צודק.
אני הגעתי לפשרה מכיוון שאני רוצה שזה יעבור. הבנתי שבלי הפשרה זה לא יעבור. עכשיו אני מבין שגם עם הפשרה זה לא יעבור. מצבי חמור, כלומר, החמיר מאוד. גם התפשרתי וגם ההצעה לא עוברת.
אני פונה לשרה, אני אומר פה באמת, מכיוון שאני חושב שההצעה איננה מוגזמת. אנחנו מדברים על נתינה רטרואקטיבית של שנתיים. צמצמנו את הקצבאות. יש הרבה קצבאות כאלה: קצבת נכות וקצבאות אחרות, וצמצמנו רק לשני סוגי קצבאות: קצבת זיקנה וקצבת שאירים. אפילו לגבי ילדים אמרנו לא. אמרנו: יש להם הורים, יש להם משפחה. לגבי זקנים ושאירים אי-אפשר לדעת מה קורה. זה בדרך כלל אוכלוסייה מאוד מאוד דלה מבחינה כספית, אם היא צריכה את הכסף.
אגב, הזקנים המסודרים, למשל כמוני וכמוך, בעזרת השם, כשנגיע לזיקנה, הקדוש-ברוך-הוא יעזור, נדע לתבוע את זכויותינו, כי אנחנו יודעים. יגיעו ניירות ואנחנו יודעים לקרוא אותם ואז אנחנו מייד נשלח לביטוח הלאומי וחודש אחרי זה נקבל. הזקנים הלא-מסודרים, אלה שמאושפזים, או אלה שלא יודעים לקרוא, או כל מיני אנשים כאלה, הם מאחרים בהגשת התביעות, ואז הם מפסידים כסף.
אז אני אומר במלוא הרצון הטוב, אני חושב שנעשה אי-צדק, לקרוא לזה חוק תקציבי. האוצר אמר שמייד יהיו תביעות על 35 מיליון. זה לא נכון, זה לא יהיה מייד. עד שאנשים יבינו את החוק ועד שיקראו, זה לא יהיה.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
מחלקת המחקר של הכנסת יכולה להעריך.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
לא, היא העריכה. גברתי השרה, היא העריכה. המדינה מחזיקה כל שנה 35 מיליון שקלים של אנשים שלא תובעים, זה הכול. אבל זה לא כסף של המדינה, זה כסף של האנשים. זה נקרא הוצאה תקציבית? אם את מחזיקה 2,000 שקל שלי ואני בא לתבוע אותם, זה נקרא הוצאה תקציבית של המדינה? זה לא נקרא הוצאה תקציבית, זה נקרא כסף של האנשים, שהאנשים לא תבעו ואז המדינה לא שילמה.
אני נלאיתי מלהתווכח על זה. כי מה אני אתווכח? מה כוחי ומה יכולתי מול פקידי האוצר? אנחנו עפר ואפר מולם. אם האוצר מחליט שזאת הצעה תקציבית, זה נגמר. אני מבקש את עזרתך. הרי אנחנו לא נצביע היום, ואני לא יודע מתי יביאו את החוק להצבעה, ואם לא יהיה סיכוי אני לא אביא אותו. אז אני מבקש את עזרתך ואת עזרתו של חבר הכנסת טל, גם בעניין מאוד הומני – – –
דוד טל (קדימה):
מי אני? מה חיי?
יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
לא, אתה יושב-ראש הקואליציה, ככה מדברים, אני לא יודע אם זה נכון או לא. זאת השמועה שמתפשטת פה בבניין. על כל פנים, יושב-ראש הקואליציה הוא כבר לא "מי אני, מה חיי", יש לו כבר מה לומר.
דוד טל (קדימה):
כשאני אהיה.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אני חושב שהחוק צודק, אני חושב שהחוק ראוי. אני חושב שהגעתי לפשרה. אני, כאשר הלכתי לחקיקה הזאת, הבנתי שיש תמיכה. האי-תמיכה היתה הפתעה בשבילי, שפתאום מישהו ערער בממשלה ושינו את ההחלטה של ועדת השרים. אני אבקש ממך: אולי, אם יש איזה הליך של ערעור נוסף או יש איזה הליך של ערעור בקואליציה, אני אשמח אם תזמיני אותי לקואליציה.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
אשמח לעזור.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אני אפנה אלייך באחד הימים, ואם תואילי לבדוק את זה אני מאוד אשמח. על כל פנים, אני בכל מקרה אבקש את אישור הכנסת, אבל לא היום, כי אמרתי שאין ביכולתי להעביר את זה היום בקריאה ראשונה. תודה רבה, גברתי.
היו"ר קולט אביטל:
אני מודה לך. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר.
אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חבר הכנסת אברהם רביץ – אינו נמצא. חבר הכנסת אורי אריאל – אינו נמצא. חבר הכנסת אורון – אינו נמצא. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מרגי וחבר הכנסת גפני.
דב חנין (חד"ש):
גברתי היושבת-ראש, אני רוצה לנצל את ההזדמנות שיושבים פה באולם גם יושב-ראש הקואליציה וגם השרה המקשרת ולפנות אל שניכם בבקשה שתשקלו שוב את עמדת הקואליציה והממשלה לגבי החוק הזה.
בחוק הזה אנחנו מדברים על העיקרון של הצדק הבסיסי ביותר. הרי מה אנשים מבקשים כאשר הם מגישים תביעה לגמלה? אנחנו מדברים על זקנים, על אנשים שלא היו שמחים להגיש תביעות לגמלאות ולקצבאות, אבל הם כנראה צריכים להגיש את התביעות האלה, ואנחנו רוצים שהם יוכלו לקבל את הכסף הזה. הרי אנחנו קבענו הסדר שלפיו האנשים האלה זכאים לקבל גמלאות. מצד אחד קבענו הסדר, אבל מצד שני ההסדרים של הביטוח הלאומי הם הסדרים מאוד מסובכים. דווקא אנשים שנזקקים להסדרים האלה, ודווקא האנשים שנזקקים לגמלאות האלה, לא תמיד מודעים לזכויות שלהם, ואז, באותיות הקטנות – זה ממש הרעיון של נבל ברשות התורה, חבר הכנסת לוי – מוסתרת הקביעה שאומרת 12 חודשים. לא ידעת – הפסדת.
קריאה:
זה רק מ-2004.
דב חנין (חד"ש):
אני חושב שהרעיון הזה, שחודש בשנת 2004, הוא רעיון גרוע. צריך לתת לאנשים את האפשרות לקבל את מה שמגיע להם. הרי אנשים משלמים כל חייהם על הזכות לקבל דמי ביטוח זיקנה ושאירים.
לכן, אדוני יושב-ראש הקואליציה וגברתי השרה, ראוי שהקואליציה תשקול את עמדתה מחדש לגבי החוק הזה בקריאה ראשונה. ראוי שהוא יעבור בהסכמה כללית בקריאה הראשונה, ואני מניח שאפשר יהיה להמשיך את ההתדיינות והוויכוחים בין הקריאה הראשונה לבין הקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נמצא; חבר הכנסת גפני – אינו נמצא; חבר הכנסת פרוש – אינו נמצא; חבר הכנסת מלכיאור – אינו נמצא; חבר הכנסת טיבי – אינו נמצא.
נסים זאב (ש"ס):
אני מבקש.
דוד טל (קדימה):
גברתי, יש מסורת בבית הזה.
נסים זאב (ש"ס):
מעבר לזה שיש מסורת וצריכים לעגן את זה בתקנון, אני ביקשתי.
גברתי היושבת בראש, חוק הביטוח הלאומי, ביטוח זיקנה ושאירים, לגבי זקנים שלא הגישו תביעה בזמן, ולאחר שנה או שנתיים נזכרו שהמדינה חייבת להם – מסיבות רפואיות הם לא ידעו שיש להם אפשרות להגן על עצמם ולתבוע, או לא ידעו איך לתבוע. חשבו שאולי צריך עורך-דין, אבל הוא יעלה להם הרבה יותר מאשר שהמדינה תיתן להם את קצבת השאירים והעדיפו לשתוק, עד אשר התעוררו והגיעו באומץ לב לדרוש את הזכויות המגיעות להם על-פי דין.
חברי חברי הכנסת, האם הרשויות המקומיות מוותרות על תשלומי הארנונה מלפני שבע ועשר שנים? האם הן מוותרות על כל הקנסות והרפורטים מלפני שנים? פתאום אנחנו רואים שהכול קם לתחייה. אנשים לא יודעים אם בכלל עשו את העבירה, אם לפני ארבע, חמש שנים ביצעו עבירה או לא. פתאום הם נדרשים לשלם לא רק את הקנס עצמו, אלא כפל קנס.
אני לא מבין. אם המדינה עשתה פה משגה חמור ולא פנתה היא אל קשישים ואמרה להם: רבותי, יש לכם זכויות שמגיעות לכם על-פי דין, שכחתם לקבל את הזכויות שלכם – אז מתעלמים מזה בדיוק כמו בכל הקשור לנכסי השואה? יש כספים שמגיעים להם, והכול נמצא בבנקים וצריך לריב ולהתווכח איך לתת, מתי לתת, כמה לתת. הרי זה בכלל לא כסף של המדינה. זה מגיע לאותם אנשים, שעמלו כל חייהם, ובסופו של דבר מגיעה השעה שהם צריכים לקבל את המינימום כדי להתקיים.
לכן, על כך יבורך חבר הכנסת הרב יצחק לוי, שמעלה הצעות חוק חשובות מאוד, והצעת החוק הזאת היא בין החוקים היפים שהוא העלה. בהחלט נתמוך בה, גם אם נצטרך יותר מ-50 חברי הכנסת.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"ה בתמוז התשס"ז, 11 ביולי 2007, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 17:45.