דברי הכנסת
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3
מזכיר הכנסת איל ינון: 3
הצעות סיעות האיחוד הלאומי – מפד"ל – יהדות התורה, הליכוד, חד"ש–מרצ–בל"ד ורע"ם-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה בשל: 5
1. כוונתה להעביר כספים לרשות הפלסטינית ולבטל מחסומים ביהודה ושומרון; 5
2. שחרור 250 מחבלים ללא תמורה; 5
3. הריסת בתים בנגב; 5
ד. הריסת בתים ביישוב אום-אל-חיראן בנגב 5
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 6
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 9
מוחמד ברכה (חד"ש): 12
בנימין נתניהו (הליכוד): 16
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית: 18
יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 35
אברהם רביץ (יהדות התורה): 37
יוסף ביילין (מרצ): 38
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 39
חנא סוייד (חד"ש): 40
ואסל טאהא (בל"ד): 41
גדעון סער (הליכוד): 45
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 51
מזכיר הכנסת איל ינון: 51
הודעת יושבת-ראש ועדת הכנסת 51
משה שרוני (בשם ועדת הכנסת): 52
הודעת הממשלה על מינוי סגן שר 52
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית: 52
הודעת הממשלה על העברת שטחי פעולה ממשרד למשרד ועל העברת סמכויות משר לשר 53
שר המדע, התרבות והספורט גאלב מג'אדלה: 53
נאדיה חילו (העבודה-מימד): 61
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 62
שמואל הלפרט (יהדות התורה): 62
חיים אורון (מרצ): 63
יצחק גלנטי (גיל): 65
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 66
מוחמד ברכה (חד"ש): 67
הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 11), התשס"ז–2007 68
גדעון סער (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה): 69
הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון מס' 2), התשס"ז–2007 70
משה כחלון (בשם ועדת הכלכלה): 71
רן כהן (מרצ): 74
השר משולם נהרי: 75
רן כהן (מרצ): 81
הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 157), התשס"ז–2007 82
השר משולם נהרי: 82
הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 32), התשס"ז–2007 84
השר משולם נהרי: 84
הצעת חוק הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות (תיקון מס' 4) (הסעת פעוטות עם מוגבלות בידי הרשות המקומית), התשס"ז–2007 86
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: 87
נסים זאב (ש"ס): 88
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 89
סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 89
הצעת חוק הביטוח הלאומי (שירות אזרחי) (תיקון מס' 96), התשס"ז–2007 90
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: 90
דברי הכנסת
לג / מושב שני / ישיבות קל"ו–קל"ח /
ט"ז–י"ח בתמוז התשס"ז / 2–4 ביולי 2007 / 33
חוברת ל"ג
ישיבה קל"ו
הישיבה המאה-ושלושים-ושש של הכנסת השבע-עשרה
יום שני, ט"ז בתמוז התשס"ז (2 ביולי 2007)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר מגלי והבה:
הנני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת היום, יום שני, ט"ז בתמוז התשס"ז, 2 ביולי 2007.
הודעה למזכיר הכנסת. בבקשה, אדוני.
מזכיר הכנסת איל ינון:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לדיון מוקדם: הצעת חוק מתן גמלה מיוחדת לניצולי השואה, התשס"ז–2007, מאת חברי הכנסת קולט אביטל, זבולון אורלב, מרינה סולודקין, שרה מרום-שלו וסופה לנדבר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – מוסד חינוך תרבותי ייחודי), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת יעקב מרגי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה) (תיקון – החרגת גיל המשתתפים), התשס"ז–2007, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון – מענק אישי בשל ותק), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת צבי הנדל; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – חישוב שכר לימוד לצורך הנחה בארנונה), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת חנא סוייד וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק להסדר ההימורים בספורט (תיקון – קביעת אחוזים ליתרת ההכנסות), התשס"ז–2007, מאת חברי הכנסת רונית תירוש ומיכאל מלכיאור וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) (תיקון – הפחתת מס רכישה), התשס"ז–2007, מאת חברי הכנסת גדעון סער, רוברט אילטוב ויוסף שגאל; הצעת חוק עזרה ראשונה, התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – הגדלת מספר ימי היעדרות בשל מחלה ממארת), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת גדעון סער; הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – איסור הפליה בראיון עבודה או בשליחה להכשרה מקצועית), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת גדעון סער; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – העברת האשפוז הסיעודי לאחריות קופות-החולים), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת חיים אורון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – תשלום רבעוני עבור שירותים בהשתתפות כספית עצמית), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת איתן כבל; הצעת חוק פיצוי לנפגעי פוליו (תיקון – נפגעים שנולדו מחוץ לישראל), התשס"ז–2007, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – הגדלת הסכום להשתכרות בנוסף לקצבה), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת מיכאל נודלמן; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור שתייה של משקה משכר בציבור), התשס"ז–2007, מאת חברי הכנסת רוחמה אברהם-בלילא ואלכס מילר; הצעת חוק העונשין (תיקון – ביטול היתרים מיוחדים לעריכת הגרלות והימורים), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת אלחנן גלזר; הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – מסירת נתוני תקשורת), התשס"ז–2007, מאת חברי הכנסת גדעון סער ושלי יחימוביץ; הצעת חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים (תיקון – ההסדר לרישום הרשעה בבית-דין צבאי), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון – כשירות המועמד לנשיאות המדינה), מאת חבר הכנסת ישראל חסון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק-יסוד: מבקר המדינה (תיקון – חסינות מבקר המדינה), מאת חבר הכנסת מיכאל איתן; הצעת חוק לתיקון פקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת יעקב מרגי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק-יסוד: החקיקה, מאת חבר הכנסת מוחמד ברכה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – פסיקת ריבית מעבר לתקרת סמכות בית-משפט השלום), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת ניסן סלומינסקי; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – אי-שלילת זכאות לגמלה למקבלי קצבת שירותים מיוחדים ובני משפחתם), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת חיים אורון; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – תמיכה במוסד חינוך מוכר שאינו רשמי), התשס"ז–2007, מאת חברת הכנסת נאדיה חילו; הצעת חוק נכי המלחמה בנאצים (תיקון – תגמולים אחרי פטירתו של נכה), התשס"ז–2007, מאת חברי הכנסת שרה מרום-שלו, משה שרוני וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – עיון בתוכניות שהוגשו למוסד התכנון), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת איתן כבל; הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון – החלת הוראות פרק שביעי על אזור יהודה ושומרון), התשס"ז- 2007, מאת חברי הכנסת אריה אלדד ואורי אריאל; הצעת חוק הקמת יישוב עירוני חדש, התשס"ז–2007, מאת חברי הכנסת חנא סוייד ונאדיה חילו וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק תגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם (תיקון – הכנסה מרבית), התשס"ז–2007, מאת חברי הכנסת משה שרוני, יצחק זיו, יצחק גלנטי, אלחנן גלזר ושרה מרום-שלו; הצעת חוק מימון נסיעות לחוץ-לארץ למשפחות שבויים ונעדרים, התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת ישראל חסון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – הגדלת מספר ימי מחלה בשל מחלת ילד), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת גדעון סער; הצעת חוק לתיקון לפקודת בתי-הסוהר (חופשה מיוחדת), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת יעקב מרגי.
הודעת הממשלה על החלטתה מישיבתה ביום 24 ביוני 2007 לתקן את החלטתה מיום 7 במאי 2006 בעניין שינוי מבני במשרד החינוך ובמשרד המדע, התרבות והספורט.
מכתבה של יושבת-ראש הכנסת בדבר טקס הצהרת האמונים של נשיא המדינה הנבחר בפני מליאת הכנסת.
דין-וחשבון מסכם של ועדת החקירה הפרלמנטרית בעניין עמלות הבנקים, בראשות חבר הכנסת משה כחלון.
דיווח משלחת הכנסת לסלון האווירי בפריס, שהתקיים בחודש יוני 2007.
מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בנושאים האלה: פיטורי עשרות עובדים ופגיעה כלכלית בנמל אילת, של חברי הכנסת יואל חסון, יורם מרציאנו וחיים כץ; קמפיין פורנוגרפי לעידוד התיירות לישראל בחסות משרד התיירות ומשרד החוץ, של חברות הכנסת קולט אביטל ואסתרינה טרטמן.
מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בנושא: פגיעה קשה בנגישות לתחבורה הציבורית בחבל-אשכול כתוצאה מההתנתקות, של חברת הכנסת אורית נוקד.
מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בנושא: סגירת בית-הספר למשחק "ניסן נתיב", של חבר הכנסת יואל חסון. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה למזכיר.
הצעות סיעות האיחוד הלאומי – מפד"ל – יהדות התורה, הליכוד,
חד"ש–מרצ–בל"ד ורע"ם-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה בשל:
1. כוונתה להעביר כספים לרשות הפלסטינית ולבטל מחסומים ביהודה ושומרון;
2. שחרור 250 מחבלים ללא תמורה;
3. הריסת בתים בנגב;
4. הריסת בתים ביישוב אום-אל-חיראן בנגב
היו"ר מגלי והבה:
הנושא הראשון על סדר-היום הוא הצעת אי-אמון של סיעות האיחוד הלאומי – מפד"ל – יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה בשל כוונתה להעביר כספים לרשות הפלסטינית ולבטל מחסומים ביהודה ושומרון. אני מזמין את חבר הכנסת אריה אלדד לנמק את ההצעה. חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, בשיחות שערך ראש הממשלה אולמרט עם נשיא ארצות-הברית בוש, ולאחר מכן בוועידת הפסגה בשארם-א-שיח', הוחלט והוצהר על צעדים מספר שבאו לרצות את הרשות הפלסטינית ולחזק את אבו-מאזן: להעביר להם כספים – וכך החליטה גם ממשלת ישראל – 400 מיליון דולר, עיתון אחר נוקב במספר 600 מיליון דולר; לשחרר 250 מחבלים – לאחר מכן שמענו שמשחררים גם ארבעה רוצחים ומעבירים אותם לירדן; להסיר מחסומים בתחומי יהודה ושומרון כדי להקל את קשיי האוכלוסייה ולחזק את אבו-מאזן. המוטיב החוזר הוא לחזק את אבו-מאזן, לחזק את ה"פתח" כדי שיוכל להיאבק ב"חמאס". ה"פתח" הטובים, ה"חמאס" הרעים, ואנחנו, כמובן, לטובת הטובים.
כמה פעמים שמענו את התפלות הזאת בעשורים האחרונים? לחזק את המתונים לעומת הקיצונים; לחזק את אבו-מאזן מול אסמאעיל הנייה; לחזק את ה"פתח" כדי שיילחם ב"חמאס". האם ה"פתח", שאנחנו כל כך רוצים לחזק אותו, הם בני האור בסכסוך במזרח התיכון?
בעצם הימים שממשלת ישראל מחליטה לשחרר 250 רוצחים, רוצחים בפוטנציה – ואיש לא יספר לנו שהם לא רוצחים. אלה שמשחררים אותם לירדן רוצחים בוודאי, על האחרים עדיין איננו יודעים. בעצם הימים שמשחררים 250 כאלה, שולחים את חיילי צה"ל לסמטאות בשכם לבצע פעולה נגד הטרור. פעולה ראויה, בוודאי, לעקור תשתיות טרור, לעצור מבוקשים. אז הרגו מחבל אחד ועצרו שמונה, כולם מן ה"פתח", ה"פתח" הטובים, ה"פתח" החמודים, ה"פתח" שאנחנו רוצים לחזק, ה"פתח" ה"פוצי" הזה, שאותו אנחנו רוצים לחזק במאבקו ב"חמאס". אז במקביל, ביד השנייה שולחים את חיילי צה"ל להילחם בהם. תבורך היד השנייה, אבל תיבש היד הראשונה, שמשחררת את 250 האחרים. איזו ממשלה זו, ששולחת יד ימין כדי לשחרר מכלאם 250 מחבלים ושולחת יד שמאל כדי לעצור שמונה אחרים בשכם?
חייל צה"ל, אחד מכמה, נפצע קשה מאוד בהיתקלות בשכם, איבד רגל, נאבקים על השנייה, נאבקים על חייו בכלל. באיזו זכות שולחת הממשלה חייל להילחם ואולי לאבד את חייו בסמטאות בשכם כדי לעצור מבוקשים של ה"פתח", ה"פתח" הנחמד הזה, שרוצים לחזק אותו מול ה"חמאס"? "פתח תנזים", "פתח גדודי חללי אל-אקצא" – כולם "פתח". באיזו זכות מוסרית שולחים חיילי צה"ל לסכן את חייהם בסמטאות בשכם כדי לשחרר 250 מעצורי אותו ארגון?
יש מסלול העברת נשק, מוכר וידוע לכולנו, ממדבר סיני דרך גבול ישראל-מצרים, באמצעות הבדואים שלנו, להר-חברון, ובהר-חברון הנשק נמכר לכל המרבה במחירו: ל"חמאס", ל"ג'יהאד" ול"פתח", אם ה"פתח" מרבה במחירו. הודות לכסף שממשלת ישראל מתכוונת להעביר לאבו-מאזן, ה"פתח" יוכל להרבות במחירו, כי מעבירים להם 400 מיליון, יש אומרים 600 מיליון. עכשיו ל"פתח" יהיו אמצעי קנייה לנשק הזה, שמבריחים מגבול מצרים, ששולחים חיילים להגן על הגבול, ששולחים להילחם במבריחים האלה ושולחים את חיילי צה"ל לילה-לילה לסכן את חייהם כדי לתפוס את הנשק בהר-חברון ובסמטאות בשכם.
כמה פעמים שמענו בעשורים האחרונים על ניסיונותיה של ממשלת ישראל לחזק גורם אחד בעולם הערבי כדי שיילחם עבורנו בגורם אחר? אני רוצה להזכיר לחברי הכנסת כמה מהניסיונות הנואלים הללו. מי זוכר את אגודות הכפרים שהקמנו בשנות ה-70 כדי להילחם ב"פתח"? מי זוכר שאנחנו תמכנו בשיח' יאסין וב"חמאס" כדי שיילחם עבורנו בערפאת ובמחבלים שלו? מי זוכר את ניסיוננו לחזק את באשיר ג'מאייל, לעזור לו להיבחר להיות נשיא לבנון כדי שיילחם עבורנו בסורים, וכדי שיילחם עבורנו במחבלים של ה"פתח" שהקימו "פתחלנד" והשתלטו על דרום-לבנון?
עכשיו אנחנו רוצים לחזק את ה"פתח" כדי שיילחם ב"חמאס". לא למדנו שזה לא עובד, שזה מעולם לא הצליח לנו, שכל פעם שאנחנו מנסים להיכנס ולחזק ארגון רוצחים אחד כדי שיילחם בארגון הרוצחים האחר זה מתפוצץ לנו בפנים? ממש בני אור ה"פתח" האלה. היום שמענו על עשרות מהם שערקו משורות ה"פתח" והצטרפו ל"חמאס" ברצועת-עזה, והם מאיישים את כלי הנשק שנוסעים עכשיו בציר פילדלפי, והם – הפעם במדי "חמאס" – הפעם הם ישמרו מפני הברחות הנשק. למי אתם לועגים? לחזק את ה"פתח" כדי שיילחם ב"חמאס"? הרי כל אגורה שניתנת להם תגיע בסופו של דבר לקניית נשק לארגוני טרור. והנשק הזה עובר מה"פתח" ל"חמאס", והלוחמים של ה"פתח" עוברים מה"פתח" ל"חמאס".
ותשאלו את גורמי המודיעין מי מממן היום את התאים של ה"פתח" ביהודה ושומרון. ה"חיזבאללה" מממן אותם. וה"חיזבאללה" מכניס פנימה אנשים שלו והם הופכים להיות זרועה הארוכה של אירן בתוך יהודה ושומרון, ואותם, את הארגון של אבו-מאזן, אומרת ממשלת ישראל לחזק, כצעדים בוני אמון, כצעדים ש"כך אפשר יהיה להילחם ב'חמאס'".
יש דבר אחד, חברי חברי הכנסת, יש דבר אחד שמונע היום מה"חמאס" להשתלט על יהודה ושומרון. אלו הם חיילי צה"ל.
אנחנו יודעים שאם תוכניתו הנואלת של ראש הממשלה להתכנסות או להתנקות נוספת מיהודה ושומרון – תוכנית שהוא מיהר להחביא מתחת לשולחן כשהתפוצצה לנו מלחמת לבנון בפנים – אם התוכנית הזו היתה יוצאת לפועל, ביהודה ושומרון היה קורה בדיוק מה שקרה בעזה, ואמרנו שיקרה. ובא אבי דיכטר, שר בממשלה הזאת, לוועדת החוץ והביטחון, חודשיים, שלושה חודשים לפני ההתנתקות וידע להצהיר במפורש ששום שינוי לא יתרחש בעזה כתוצאה מההתנתקות וה"חמאס" לא ישתלט שם, וגם אם הוא ישתלט, לעולם לא יהיה מצב שבו ה"חמאס" יילחם ב"פתח". אז אם ראש השב"כ אין לו מושג מה קורה ברחוב הערבי, נראה שעל הערכות כאלה מסתמך גם ראש הממשלה היום כאשר הוא בא לחזק את ה"פתח" כדי שיילחם ב"חמאס".
אולי הגיע הזמן להודות שאין לנו לא מושג ולא יכולת לדעת מה קורה באמת ברמה המדינית של הארגונים האלה, ברמת המדיניות. אנחנו אולי יודעים יפה איפה נמצא ואיפה גר ובאיזה רכב נוסע זה שהולך לשגר כרגע טיל "קסאם" או מנסה להכין מטען, ועל הידע הזה נשען היום ביטחונה של ישראל, לא על הערכות המודיעין אם תהיה מלחמה או לא, לא על הערכות השב"כ אם ארגון כזה או אחר יצליח להשתלט. ההערכות האלה התנפצו פעם אחרי פעם אחרי פעם. אין לארגונים האלה מושג לאיזה כיוון הולכים ארגוני הטרור. ורק הערכה אחת נכונה – כל פעם שהיה ראש המודיעין בישראל, או ראש השב"כ או ראש המוסד או ראש ארגון אחר, קובע ומודיע לנו שהארגונים האלה מתכוונים להשמיד את מדינת ישראל, ועושים כל שהם יכולים לעשות זאת – רק אז צדק. בכל שאר הפעמים שהוא העריך שהארגון איננו מתכוון לעשות זאת, או שאיננו מתכוון להילחם בארגונים האחרים – טעה, התנפץ, לא ידע להעריך נכונה.
היו"ר מגלי והבה:
לסיים, בבקשה.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אני מסיים, אדוני היושב-ראש. זה היה החבר לנין בפוליטביורו של שנות ה-20 של המאה הקודמת ברוסיה שאמר: יבוא יום ונתלה את כל הקפיטליסטים. שאל אותו החבר בוכרין, אני חושב: החבר לנין, מאיפה יהיו לנו כל כך הרבה חבלים לתלות את הקפיטליסטים? והחבר לנין הרגיע אותו ואמר לו: הקפיטליסטים ימכרו לנו את החבלים בשביל לתלות את כל הקפיטליסטים. האווילות אצלנו היא שאנחנו עושים את זה בחינם. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
אני מזמין את השר מאיר שטרית להשיב על שלוש ההצעות יחד.
רן כהן (מרצ):
לנין לא עשה את זה – – –
היו"ר מגלי והבה:
אנחנו ממשיכים בהצעות האי-אמון. כיוון שבנימין נתניהו, יושב-ראש האופוזיציה, לא נמצא, נמשיך, ואם הוא יבוא ניתן לו את הזכות. הצעת סיעות חד"ש, מרצ ובל"ד להביע אי-אמון בממשלה בנושא הריסת בתים בנגב. אני מזמין את חבר הכנסת ברכה. גם הוא איננו כאן? טוב. אנחנו ממשיכים – הצעת סיעת רע"ם-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה בנושא הריסת בתים ביישוב אום-אל-חיראן בנגב. אני מזמין את חבר הכנסת טלב אלסאנע. בבקשה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השרים, השר מאיר שטרית אשר קיבל את המנדט מטעם הממשלה להיות יושב-ראש ועדת השרים כדי לגבש תוכנית לפתרון הבעיה האמיתית של האוכלוסייה הערבית בנגב – אני רוצה לציין שבשבוע שעבר בשעות הבוקר המוקדמות הגיעו מאות שוטרים, עם ציוד מכני כבד, מסוק ריחף כל הזמן מעל, והחלו להרוס בתים של משפחת אבו-אלקיעאן. ורבותי, המשפחה הזו של אבו-אלקיעאן הועברה למקום הזה, שנקרא יתיר, ב-1956, על-ידי המושל הצבאי אז, כאשר התגוררו במקום שנקרא שובל. הם הועברו מהמקום שלהם עקב הפקעת המקום הזה שבו התגוררו עד 1956, וניתנה להם הבטחה שהם יגורו שם, על הגבול בין ישראל לבין ירדן, באותה תקופה. מ-1956 ועד היום הם התגוררו שם ועיבדו את השטח הזה ברציפות, ונהגו בו מנהג בעלים.
לפני כמה שבועות מוציאים נגדם צווים על-ידי מינהל מקרקעי ישראל, מנהלים אתם משא-ומתן, יש הידברות, אבל תוך כדי הידברות מגיעים למחרת, ותוך שימוש בכוח הזרוע מתחילים להרוס להם את הבתים, ואני, ברשותך, רוצה לברך את הנציגים של משפחת אבו-אלקיעאן, גם מר חוסיין אל-רפאיעה, יושב-ראש המועצה האזורית של הכפרים הלא-מוכרים, וגם מוחמד אבו-פריחה מהיישוב אום-מתנאן בנגב.
היו"ר מגלי והבה:
גם אנחנו מצטרפים לברכה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אני רוצה לציין, רבותי, שהפעם הזאת היתה שונה מכל המקרים הקודמים, כאשר לא הסתפקו בהריסת הבתים, אדוני השר, אלא החרימו את כל תכולת הבתים, כל המיטלטלין בבתים, הרסו את הצריפים, גנבו ושדדו את המיטלטלין. לקחו את החלב של הילדים והתינוקות. ומה עשו? מה עשו עם המשפחות האלה, נתנו להן פתרון? שיכנו אותם בבתי-מלון כמו שעשו עם המפונים מגוש-קטיף? לא. מה שעשו – הותירו אותם על הריסות הבתים שלהם, בוכים בחום השרבי של הנגב, ללא מי שתייה.
כך נוהגת ממשלה? כך נוהגת מדינה? כך מתעללת באזרחיה? כך מתעמרת בהם? ומה היא יכולה להרוויח מזה? הרי כולנו יודעים שהנגב רחב; הנגב הוא 60% משטח המדינה. האוכלוסייה של הנגב היא בסך הכול 8% מאוכלוסיית המדינה. כל הזמן מדברים על קליטת עולים חדשים. אומרים, אנחנו מוכנים לקלוט מיליון עולים בנגב. רבותי, לפני שאתם קולטים מיליון עולים שעוד לא הגיעו, תקלטו את הבדואים שחיים בנגב עוד מלפני קום המדינה. מדוע אפשר לקלוט עולים, מדוע אפשר להקים יישובים חדשים ומגוונים, ואי-אפשר ליישב את הבדואים על האדמות שלהם? מדוע מדיניות הריסת בתים היא המדיניות הקיימת והחריג הוא לשקול אפשרות של תכנון ושל הכרה?
אני רוצה לומר שהאוכלוסייה הבדואית היא בערך 30% מאוכלוסיית הנגב. לאוכלוסייה היהודית יש יותר מ-200 יישובים מגוונים. מי שרוצה לגור ביישוב קבע, מי שרוצה לגור בעיר כמו דימונה, או בעיירת פיתוח, או בקיבוץ, או ביישוב – אפילו בחווה של מתיישב בודד – יכול לעשות את זה. יש לו מגוון רחב של אפשרויות – מה שהוא רוצה הוא מקבל. אבל את הבדואים – אומרים לא ליישב את הבדואים; לרכז אותם, ולרכז אותם עוד, ולהרוס להם.
המדיניות האומללה הזאת שלכם הפכה את האנשים להומלסים. זאת ממשלה שמאמצת הריסת בתים של תושביה כמדיניות, והיא הפכה את האנשים האלה, שכל הזמן התפרנסו בכבוד מעיבוד אדמות, למקבצי נדבות מהמוסד לביטוח לאומי.
באמצעי התקשורת מדברים באופן שיטתי על הבדואים כאילו הם גנבים: הבדואים פלשו, הבדואים גנבים – פשוט מאוד עושים דה-לגיטימציה לאזרחים שכל הזמן חיו בכבוד. אנשים גאים, אנשים שרוצים לחיות ולעבד את אדמותיהם.
איזו מדיניות הם מקבלים? אתם – הממשלה הזאת, וגם הממשלה הקודמת – הגעתם למסקנה שהקמת שבעה יישובים לא תפתור את הבעיה, והיתה החלטה מבורכת להכיר עוד בעשרה יישובים. אנחנו בירכנו על זה, אבל לפני שבועיים היה דיון בוועדת הפנים – היישובים האלה הם בתחום המועצה האזורית אבו-בסמה – אתם יודעים כמה היתרי בנייה אפשר לקבל בעשרת היישובים? אפילו לא היתר בנייה אחד. כלומר, יש הכרה ביישובים; אומרים לאנשים: פתרנו לכם את הבעיה, אבל האנשים שרוצים לקבל היתר בנייה, שרוצים לבנות על-פי חוק, לא יכולים לבנות על-פי חוק. מי אחראי לזה – הבדואים אשמים בזה או גורמי התכנון אשמים בזה? ואם אי-אפשר ליישב את האנשים, ואי-אפשר לאכלס את היישובים, למה אתם ממהרים להרוס בתים? למה לא מחכים, גומרים את התכנון, מנפיקים היתרי בנייה ומאפשרים לאנשים לבנות על-פי היתר?
רבותי חברי הכנסת, כבוד השר, אני מודיע לך שהאוכלוסייה הבדואית רוצה לחיות על-פי חוק. התושבים הבדואים רוצים לבנות את הבתים שלהם על-פי חוק. התושבים הבדואים אומרים שהממשלה – שגורמי התכנון אינם מקיימים את חובתם, אינם מאשרים תוכניות מיתאר, אינם מאשרים תוכניות מפורטות ואינם מאפשרים קבלת היתר בנייה. חוק התכנון והבנייה בנגב – אין מתכננים לבדואים, ואי-אפשר לקבל היתרי בנייה – נשאר רק הפתרון של הריסה. מי שאשם בזה הוא לא האוכלוסייה הזאת; האוכלוסייה הזאת היא הקורבן של המדיניות. מי אשם? המדיניות עצמה, שרוצה להנציח את המצב המעוות.
לכן הגיע הזמן לשנות את המדיניות. זאת היתה התקווה שלנו, ואנחנו ממשיכים להאמין שאתה התחלת את הדרך הנכונה בכך שהתחלת בהידברות. זה צעד מבורך, אבל צריך הידברות כדי להגיע להסכמה, ולא הידברות כדי לצאת ידי חובה; הידברות כדי להגיע גם לפתרון – לפתרון בדרך של הסכמה, ולא בדרך של כוח או של עימות. אנחנו לא ששים לעימותים. כל מה שהאנשים כאן רוצים הוא שהילדים שלהם ילמדו בבתי-ספר מוכרים, יקבלו את הזכויות הבסיסיות – כבישים, מים, תעסוקה, פרנסה, קורת-גג – האם זה יותר מדי? האם הם מבקשים משהו שהוא יותר ממה שכל אזרח אחר במדינה מבקש? האם לא מגיע להם הדבר האלמנטרי והבסיסי הזה?
לכן, ממשלה שאינה נותנת פתרון, ממשלה שמאמצת הריסת בתים כפתרון, היא ממשלה שאין לנו אמון בה. היא לא יכולה לזכות באמון אזרחיה.
רבותי, להבדיל מהגליל או ממרכז הארץ, שאין בהם שטחים, או שיש בהם מצוקת קרקעות – 85% משטחי הנגב הם שטחים ריקים. הבעיה אינה העדר קרקעות או העדר מרחבי תכנון. הבעיה היא העדר גישה נכונה, העדר הפנמה של העובדה שמדובר באזרחים שזכותם לגור ולזכות בהכרה ביישובם, במקום שבו חיו הם והוריהם והורי הוריהם. התופעה הזאת, שהיתה אצל שבט אבו-אלקיעאן – זה היה אסון טבע, אבל לא אסון עקב רעידת אדמה או צונאמי; מה שהכה בהם הוא גישה פסולה, גזענית, של אי-נכונות לאשר ולאפשר להם לחיות על האדמות שלהם.
לידם, ממש סמוך לאום-אל-חיראן, יש מתיישב בודד שנותנים לו עשרות אלפי דונמים, והוא מגדל עזים. נותנים לו חשמל ומים, ולידו אלפי תושבים בדואים שאין להם מים ואין להם חשמל, ואת הבתים שלהם הורסים. איזה שוויון זה? איך אפשר להסביר לילדים שהרסו להם את הבתים מדוע הרסו להם את הבתים? איך אפשר להסביר להם שלשכן שמגדל עזים יש מים וחשמל, ולו מותר לבנות ולהם אסור לבנות? מה ההסבר? מדוע ביישוב הזה מתוכנן לקום בעתיד יישוב יהודי? אנחנו לא נגד הקמת יישובים יהודיים; אפשר לתכנן בנגב הרבה יישובים ליהודים. אבל אפשר גם לתכנן יישובים לבדואים.
מדוע אין הפנמה של העובדה שגם הבדואים הם אזרחי מדינת ישראל? גם להם מותר לחיות כאן בשוויון; גם להם מגיעה קורת-גג ומגיעה להם הכרה ביישובים שלהם. הם לא פליטים מדארפור ולא משום מקום אחר. הם לא עלו מאתיופיה ולא מברית-המועצות לשעבר. הם אזרחים כאן, הם נולדו כאן, והם רוצים להמשיך לחיות כאן כחלק מהמדינה. הם רוצים לחיות במסגרת החוק ועל-פי החוק.
נשאלת השאלה, מהו הפתרון? לא התושבים עצמם אמורים לתת את הפתרון – הם הקורבן; הממשלה אמורה לתת פתרון והיא אמונה על הפתרון. הוקמו ועדות, נתקבלו החלטות, אבל אין ביצוע. ואם יש ביצוע – רק את הסעיפים השליליים מבצעים: כל מה שקשור להריסת בתים וכדומה. אבל את כל מה שקשור להכרה ביישובים, לתכנון תשתית ביישובים, לתכנון אזורי תעסוקה ותעשייה – לא מבצעים. אדוני היושב-ראש, גם בדוח מבקר המדינה נמתחה ביקורת קטלנית על יותר מ-18 החלטות שהממשלה החליטה ולא קיימה – החלטות שהן לטובת התושבים.
לכן אנחנו דורשים: לאפשר לאנשים מאבו-אלקיעאן לחזור ולהקים את הבתים שלהם; לפצות אותם על כל הנזק שנגרם להם; להיכנס למשא-ומתן אמיתי ורציני לפתרון בעיית היישובים הלא-מוכרים, על בסיס של הכרה; ליישב את האוכלוסייה ביישוביה ולפתח את היישובים לטובת התושבים. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת טלב אלסאנע. אנחנו ממשיכים בנושא. אני מציע שאדוני יושב-ראש האופוזיציה ידבר לאחר מכן, כשנסיים את סוגיית הריסת הבתים. אחר כך נחזור לנושא המדיני.
אני מזמין את חבר הכנסת מוחמד ברכה – יש לבל"ד וכמובן למרצ-יחד וחד"ש, הצעת אי-אמון בנושא הרס הבתים בנגב. בבקשה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לברך את האורחים שהגיעו לכאן לדיון בהצעת האי-אמון – אורחים מהמועצה האזורית של הכפרים הבלתי-מוכרים בנגב, נציגי עתיר-אום-אל-חיראן ממשפחת אבו-אלקיעאן. אני חושב שהנוכחות שלהם כאן צריכה לכוון זרקורים אל סבלם של עשרות אלפי תושבים ערבים בנגב, שמאוימים לא ברמת חייהם אלא בחייהם עצמם, כי הריסת הבתים שהולכת ונמשכת בעצם מנשלת אותם מהדבר הבסיסי שמגיע להם.
ולהבדיל, אני גם רוצה לברך. אני רוצה לברך את מדינת ישראל שהניפה את דגלה לפני כמה ימים, אחרי שהרסו את בתיהן של 17 משפחות ופינו אותן בכוח – אותם אלה שהחריבו את הבתים, ושפכו את התרופות ואת חלב התינוקות, הואילו בסוף המבצע להכריז על ניצחונם ולהניף את דגל מדינת ישראל על חורבות הבתים של האנשים האלה. על חורבות בתיהם, השר שטרית, הניפו דגל אחרי שהרסו את הבתים. שחררו את המקום, את הבתים של אותם ילדים. אני מבקש שתקומו, הילדים שיושבים ביציע, שיראו אתכם כל העם וכל המדינה: אלה האנשים שנוצחו בידי ממשלת ישראל.
אדוני היושב-ראש, לא יכול להיות שאנשים עסוקים בכל דבר בעולם – בעסקת הטיעון או לא עסקת הטיעון של מר קצב – אבל על 85,000 תושבים ביישובים בלתי מוכרים בנגב, שנלחמים על בתיהם, על אדמתם ועל פרנסתם, אף אחד לא מסתכל, אף אחד לא רואה אותם ואף אחד לא שומע. מאז, זה כמה חודשים, כבר הספיקו להרוס כ-200 בתים בנגב.
מסע הייסורים של תושב הנגב כדי לרעות את צאנו, כדי להקים את ביתו, צריך לעבור באותה מינהלת ידועה לשמצה – מהמינהלת למינהל, למשרד הפנים, למשרד החקלאות, לסיירת הירוקה, למשטרה – חמישה-שישה מדורי גיהינום כל אזרח כזה צריך לעבור. ואם הוא עובר אחד, הוא צריך להתפלל לעבור את השני.
מה שקורה – ואני מבקש לרשום את זה בפרוטוקול הכנסת, ומי שצריך לחקור שיחקור: יש לי טענות על שחיתות בעבודת המינהלת. אנשים לא מגיעים להסדרים בלי מתווכים שגובים מהם כ-30% מהפיצויים שמגיעים להם.
ראובן ריבלין (הליכוד):
למה הם לא מתלוננים במשטרה?
מוחמד ברכה (חד"ש):
הנה, אני אומר את זה. עכשיו שמעתי את זה, ואני אומר את זה כאן ועכשיו, ופונה ליועץ המשפטי של הממשלה שיחקור. אני גם מבקש, מעל דוכן הכנסת היום, שמבקר המדינה יחקור את התנהלות המינהלת מאז הקמתה – כמה כסף נכנס לשם ועל מה הוא הוצא. זה לא רק מקום שבו מתאכזרים לבני-אדם ופועלים כדי לעקור אותם מאדמתם ומבתיהם. המקום הזה – צריך לחקור את זה – כנראה גם מושחת.
אני יודע שאני אומר דברים קשים, אבל האנשים אומרים שזה מה שקורה בשטח. צריך לעבור חמישה מדורי גיהינום.
היום שמעתי ידיעה מאוד מעניינת – כשהמשטרה באה אל התושבים היא עצמה מנהלת אתם משא-ומתן על פיצויים. מה זה עניין המשטרה? איפה המשטרה מתחברת לזה? איך המשטרה נכנסת לעניין הזה? המשטרה אמורה לבצע, ולשקול את ביטחון הציבור, וגם לשקול שיקולים אנושיים, ואם לילדים אין מקום ללכת אליו, המשטרה חייבת לשקול את השיקול המבצעי – שנכלל בו גם העניין האנושי.
שר הפנים רוני בר-און:
חבר הכנסת ברכה, תן שמות, תן כתובות, מחר בבוקר תהיה שם משטרה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אני אעביר. אם מחר יודיעו לי מהמשטרה, מהיועץ המשפטי, ממבקר המדינה, שהם הולכים לחקור, אני אספק את כל מה שצריך.
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
תעביר את השמות, אני מבטיח לך – – –
שר הפנים רוני בר-און:
חבר הכנסת ברכה, זה הפוך: תן שם, אין ברירה; לא יבואו אליך, אתה צריך לבוא אליהם. תן שמות.
מוחמד ברכה (חד"ש):
השר בר-און, לי יש חסינות על מה שאני אומר, גם אם אני אגיד שמות.
שר הפנים רוני בר-און:
זה לא שייך לחסינות שלך בכלל. תכוון אותנו, נחקור את זה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
נכוון. נכוון את הרשויות המתאימות כדי לחקור.
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
אדרבה, תביא שמות.
מוחמד ברכה (חד"ש):
בהחלט. השאלה שעומדת כאן היא: האם תושבי הנגב הם נגד התכנון? למשל, הקימו את המועצה הממונה אבו-בסמה, והביאו לשם אדם שהיה הממונה על מחוז הצפון והיה גם מנכ"ל משרד הפנים, ובא לסיים את הקריירה הציבורית שלו שם. אני מאחל לו אריכות ימים, זה לא קשור, אבל מה למר קלעג'י ולמועצה אבו-בסמה? למה הוא צריך להיות שם? אם רוצים להקים מועצה, למה לא לפנות לאנשים? הם רוצים לתכנן; איך אפשר לתכנן על הקרקע בלי האדם שחי עליה? למה לא שואלים אותו? למה לא שואלים את התושבים? למה לא שואלים את האנשים? הרי זו אדמתם, זה מקומם, זה המקום שהם יחיו בו. ההתנהלות של המדינה – המדינה על כל מוסדותיה בנגב – מטרתה לא לעשות סדר ותכנון, אלא לעשות עקירה וריכוז של האוכלוסייה בשטח קטן.
אני עוד זוכר את החוק שהועבר כאן בכנסת, אני לא זוכר איך קוראים לו, אבל יש חוק נגד פולשים. פולשים? ערביי הנגב הם פולשים? הם פולשים לאדמתם, או אלה שבאים ועוקרים אותם הם הפולשים האמיתיים? אלה שכאשר הם הורסים 17 בתים הם מניפים את הדגל כאילו שחררו שטח כבוש. פולשים? התושבים רוצים לתכנן, אבל הם רוצים לתכנן על אדמתם, לתכנן על-פי צורכיהם, על-פי צורכי מחייתם.
שמעתי היום עוד משהו. אדוני, השר שטרית, אתה היית גם שר המשפטים – שמעתי שחוקי הירושה כנראה לא חלים על העברת עדרים מאב לבן. הם לא חלים. אדם לא יכול להוריש לבנו את עדרו, כי העדר לא חוקי, כי לא רוצים לרשום אותו במשרד החקלאות.
ישבתי עם אנשים כשעה היום; ידעתי דברים, ידעתי דברים נוספים, אבל הסיפור הזה יכול למלא ספרים – ההתעמרות, ההתאכזרות והרוע לשמו של עקירת אנשים.
עכשיו מדברים על כבוד – כל איש שבא מהצפון, מהמרכז, נותנים לו 2,000–10,000 דונם כדי להקים חווה של ענבים, חווה של זיתים, נותנים לו 60% מענק מהמדינה, מעבירים לו מים, חשמל, כל מה שצריך. מעבירים לאדם אחד בודד, ואנשים – בעלי-הבית, בעלי המקום, בעלי האדמה – נעקרים ונגררים יום-יום מאדמתם. עד מתי תימשך המדיניות האכזרית והנפשעת הזאת? עד מתי?
הם נותנים לך שבחים. אני לא יודע אם תישאר במשרד הזה או לא, אני לא יודע מה יהיה עד יום רביעי.
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
גם אני לא.
מוחמד ברכה (חד"ש):
תעשה משהו טוב, השר שטרית. תעשה משהו טוב, תכריז היום מכאן על פירוק המינהלת, תכריז היום מעל הדוכן הזה על פירוק המינהלת. זה אחד המוסדות שנגועים בכל מה שרע.
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אנחנו בדרך כלל לא מגישים הצעת אי-אמון על נושא בודד, על אירוע, אלא רק על מדיניות. אבל העניין הזה, של הריסת בתים, גם בנגב, אבל גם בלוד, גם ברמלה – בלוד יש שכונה שלמה שמועמדת לעקירה – אנחנו חושבים שהגיע הזמן שהמדינה תתייחס אל אזרחיה כאל אזרחים; קודם כול כאל בני-אדם, שתתייחס אל הילדים האלה כאל ילדים שמגיע להם כביש גישה, מגיע להם בית-ספר, מגיעים להם השירותים הבסיסיים. הילדים האלה הם הילדים שלנו, ואנחנו חייבים ונדרשים לעשות הכול כדי שהם יוכלו לגדול באווירה אחרת, באווירה בריאה, כדי שיוכלו להתפנות לחיים ולקידמה, ולא להישאר ולהתבוסס באותם מנגנוני עקירה, באותם מנגנונים של דריסת כבודו של האדם.
אדוני, בגלל המדיניות הזאת של הממשלה, המדיניות שמנשלת אדם מביתו ומאדמתו, אנחנו מציעים אי-אמון בממשלה. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת ברכה. אנחנו חוזרים לסדר-היום ולהצעות האי-אמון. אני מזמין את חבר הכנסת בנימין נתניהו לנמק את הצעת האי-אמון בממשלה בשל שחרור 250 מחבלים ללא תמורה. בתום דבריו ישיב השר מאיר שטרית על כל הצעות האי-אמון. בבקשה.
בנימין נתניהו (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי הבית, הגשנו הצעת אי-אמון על הכוונה לשחרר 250 אסירים פלסטינים – מחבלים פלסטינים – לרשות הפלסטינית, לממשלתו של אבו-מאזן.
שמעתי לפני כשבועיים את הצהרתו של אבו-מאזן, שכינה את ה"חמאס" מרצחים טרוריסטים. אני חייב להגיד שהסכמתי אתו, אבל ה"חמאס" היו מרצחים טרוריסטים גם לפני שנתיים, לפני ארבע שנים ולפני שש שנים, כשהם פוצצו את ילדינו באוטובוסים שלנו. אז הוא לא קרא להם אז מרצחים טרוריסטים, והיום, בארגון שהוא עומד בראשו, ה"פתח", נמצאים "גדודי חללי אל-אקצא", שגם הם עשו ועושים בדיוק את אותם מעשי רצח. גם הם מרצחים טרוריסטים.
השאלה היא: האם אבו-מאזן מתכוון לגנות מרצחים טרוריסטים סלקטיבית? רק את אלה שמאיימים על שלטונו? או שהוא באמת נוקט עמדה עקרונית נגד הטרור, כלומר נגד הרצח השיטתי בכוונה תחילה של אנשים חפים מפשע? אם זאת כוונתו – יבורך, ואנחנו ודאי נתמוך בזה; אבל מכיוון שעד לרגע זה הוא לא נקף אצבע נגד המרצחים הטרוריסטים בארגונו שלו, מותר לנו להטיל בכך ספק.
על כן, אני הייתי מציע לראש הממשלה לא להיסחף בהתלהבותו מממשלת אבו-מאזן ולא להציע להם רובים, כספים, אסירים ושטחים, כפי שכבר שמענו.
אני רוצה להבהיר: אנחנו איננו מתנגדים לשיח אתם; אין לנו בעיה עם זה. אבל העיקרון שאנחנו תמיד דגלנו בו היה עקרון ההדדיות: ייתנו – יקבלו. פה הם לא נתנו שום דבר חוץ מאיזו הצהרה, והם כבר מקבלים. קודם כול הם מקבלים – למפרע – 250 מחבלים, דבר שיש לו אפקט מיידי של העלאת המחיר לשחרור גלעד שליט, כי אם מקבלים 250 על לא כלום, אתה כבר יודע שבסקאלה של ה"חמאס" המחיר של גלעד שליט עלה.
אני חושב שזה עיקרון פסול. הרי נתנו להם רובים – לאבו-מאזן. מה קרה עם הרובים הללו אנחנו יודעים. הרובים הללו נמצאים עכשיו בידי ה"חמאס", והם מכוונים כלפינו.
צריך לומר את האמת: ההנהגה הזאת היא הנהגה חלשה; אינני חושב שהאפרוח הזה יהפוך לנשר או לאריה. האפרוח הזה הוא אפרוח – אני אומר את זה בצער – הוא לא גילה עוצמה פנימית וגם לא עוצמה מוסרית כדי להתייצב מול מרצחים טרוריסטים באשר יהיו.
עכשיו הממשלה מציעה אופק מדיני. מה זה אופק מדיני? אופק מדיני פירושו להציע עוד שטחים – אני מתרגם את שפת הקוד. אנחנו כולנו יודעים שהסיבה לכך שיהודה ושומרון, אזורי הרשות הפלסטינית, לא הפכו לחמאסטן שנייה, היא אחת: זה לא בגלל מה שנתנו או ניתן לאבו-מאזן, אלא בגלל דבר אחד – בגלל הנוכחות של חיילי צה"ל שם. שם יש חיילי צה"ל? – אין חמאסטן. בכל רצועת-עזה אין חיילי צה"ל? – יש חמאסטן.
על כן, כשמציעים אופק מדיני – תרגום: עוד נסיגות – צריך להבין שכל שטח שנמסור היום לא יחזק את המתונים יותר, אלא רק את הקיצונים. הוא מחזק אותם פעמיים: בעצם מסירת השטח; כל עמדה כזאת שאנחנו מוסרים הופכת לעמדה אירנית; כל שטח שאנחנו מוסרים היום, אדוני היושב-ראש, הופך לעמדה אירנית. מסרנו שטח בלבנון בנסיגה חד-צדדית – קיבלנו אירן-צפון. מסרנו שטח בדרום, קיבלנו אירן-דרום. אם נמסור, חלילה, שטח נוסף כאן, נקבל אירן-מרכז, ונהיה מוקפים בשלוש מובלעות אירניות, על כל המשתמע מכך. אנחנו כבר יודעים מה משתמע מכך.
גם ההבטחה, לכאורה, למסור עוד שטחים, אינה מעודדת את המתונים. היא מעודדת את הקיצונים, כי היא אומרת שתהיינה עוד נסיגות, שיהיה לכם עוד שטח לאכול, עוד שטח להיערך ממנו לתקוף את מדינת ישראל.
כשראש הממשלה מדבר על מדינה פלסטינית צריך להבין שיש לזה היום פרשנות אחת; אני אינני נכנס כרגע לוויכוח עם ראש הממשלה, אבל לשיטתו, מה שהוא מציע, מדינה פלסטינית פירושה מדינה אירנית.
אני לא יודע אם אבו-מאזן, בנבכי לבו, באמת רוצה שאנחנו ניסוג היום, כי אם אנחנו ניסוג הוא ייפול.
יש מין שיח שהוא – מה שנקרא – פוליטיקלי קורקט. אני אינני מעוניין להיות פוליטיקלי קורקט. אני מעוניין להיות קורקט; אני מעוניין להגיד את הדברים כהווייתם. לצערי, לא נוכל, בטווח הנראה לעין, לסמוך על הממשלה הזאת – לא על כך שתעשה סדר בתוך ביתה ולא על כך שתילחם בגורמים האחרים.
אבל, אדוני היושב-ראש, אני מוכן להעמיד את הספק שלי במבחן. המבחן הוא מבחן הביצוע. אדרבה, שיוכיחו יכולת כזאת – שיוכיחו אותה במעשה. שיילחמו. הם חוקקו עכשיו חוק לאיסוף הנשק הבלתי-חוקי? אדרבה, בואו נראה אותם מבצעים. הם אמרו שהם יילחמו ב"חמאס"? אדרבה, בואו נראה אותם נלחמים. הם אמרו שהם יטהרו את השטח מגורמים טרוריסטיים? אדרבה, בואו נראה אותם מטהרים. אני הייתי חוזר למדיניות הבדוקה של ההדדיות: ייתנו – יקבלו. מכיוון שהם לא נתנו, הם לא צריכים לקבל שום דבר: לא אסירים ולא שום דבר אחר.
הזכרתי את גלעד שליט, ובסיום דברי אני רוצה להגיד שאנחנו מציינים עכשיו שנה למלחמה ולמחדליה. אני אומר לראש הממשלה, בהכרה מלאה של הקושי – אתה צריך להיות שם, בטקס הזה. אתה צריך להיות שם, כי זה תפקידך הממלכתי. אתה צריך לעמוד שם כראש ממשלת ישראל, להתייצב בטקס הזה, כי זאת מהות תפקידך. מכיוון שהטקס הזה מתקיים היום, וחברנו איווט ליברמן נמצא גם הוא באזכרה – אחרת: אנחנו שולחים לו כולנו את תנחומינו על פטירת אביו, זכרו לברכה – בהכרה ששני הטקסים הללו מתקיימים, אבקש מחברי שנסיר את הצעת האי-אמון ונהפוך אותה להצעה לסדר-היום, פשוט משום שחברים רבים נמצאים שם. נדמה לי שזה המעשה הנכון ביום הזה ובעת הזאת.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת בנימין נתניהו. שמענו שהצעת האי-אמון הפכה להצעה לסדר-היום. אני מזמין את שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית להשיב על כל ההצעות.
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להשיב על ההצעות. תסלח לי, אדוני היושב-ראש, שכחתי להביא את התיק שלי, ויש בו כמה נתונים שאני צריך לצטט.
היו"ר מגלי והבה:
בבקשה.
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
ביקשתי לצטט מהתיק כמה נתונים, לכן ביקשתי את התיק – אחרת לא הייתי נזקק לו.
ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני מבקש להשיב על ההצעות שהועלו לפנינו, וראשית על ההצעה של האיחוד הלאומי – מפד"ל, וכן על ההצעה של חבר הכנסת נתניהו – שהן שלובות זו בזו.
ראש הממשלה, בנאומו בוועידת שארם, הסביר שהוא החליט, כמחווה של רצון טוב כלפי הפלסטינים, ומתוך הבנת החשיבות של נושא האסירים, להביא לפני ממשלת ישראל הצעה לשחרר 250 חברי "פתח" שאין דם על ידיהם, כנגד התחייבות שיימנעו מלעסוק שוב בטרור. רשימת האסירים הזאת טרם גובשה, וכשהיא תגובש היא תוגש לאישור הממשלה. ראש הממשלה ציין כי ממשלת ישראל לא תחדל, כמובן, ממאמצים לשחרר את החיילים החטופים גלעד שליט, אהוד גולדווסר ואלדד רגב, שנחטפו לפני כשנה.
בשני העניינים הללו של שחרור אסירים, נקודת המוצא של חבר הכנסת נתניהו, ייתנו – יקבלו, לא ייתנו – לא יקבלו, היא נכונה. אגב, צריך לזכור שהיום, לאחר השתלטות ה"חמאס" על עזה, נוצר מצב שבו אבו-מאזן הודיע שהוא איננו מוכן לדבר עם ה"חמאס" וניתק בעצם מבחינתו את עזה מהגדה בשלב הזה. הוא פיזר את ממשלת ה"חמאס", דבר שהפך את הממשלה הפלסטינית לממשלה של "פתח" בלבד, שאתה יש לנו שיג ושיח. אנחנו מאמינים שלאבו-מאזן יש רצון לקדם את תהליך השלום. הוא גם יצא בהודעה שאסור ללכת עם נשק, והכוונה שלו להחרים את כלי הנשק של אלה שהולכים חמושים ברחובות ביו"ש. אני חושב שזה רעיון טוב מבחינתה של ישראל לנסות לסייע לאבו-מאזן להתחזק בתוך המחוזות שלו, בתוך יהודה ושומרון בשלב א', מתוך רצון שהוא יתפוס יכולת ושליטה, ראשית ביהודה ושומרון, ואנחנו מקווים שבעתיד יוכל לחזור גם לעזה ולעשות גם שם סדר. ברור לנו שהצעד הזה שנעשה היום על-ידי אבו-מאזן הוא צעד נכון, צעד בכיוון הנכון של התנתקות מה"חמאס", התנתקות מהקיצוניות ומאידיאולוגיה של חיסול ישראל והתקרבות לגישה של כיבוד ההסכמים שנחתמו בין אש"ף לבין מדינת ישראל לקידום תהליך השלום, כשבסוף הדרך, ברגע שזה יקרה וייפסק הטרור, תוקם מדינה פלסטינית לצדה של מדינת ישראל.
לכן הצעדים שהממשלה נוקטת, הן השחרור של 250 מחבלים שאין דם על ידיהם, כאשר הדבר הזה יגובש – ואגב, זה מותנה בהתקדמות גם בצד הפלסטיני, זה לא חד-צדדי – גם שחרור חלק מהכספים שבידי ישראל לטובת הפלסטינים, וצריך לזכור שהכסף הזה הוא כסף ששייך לפלסטינים, שישראל גבתה אותו כמסים של הפלסטינים והקפאנו אותו כל עוד היתה ממשלת "חמאס" שלא היה לנו שום בקרה או שליטה בשימוש בכסף. לכן מאז לא הועברו שום כספים על-ידי ממשלת ישראל לממשלה הפלסטינית, ממשלת ה"חמאס".
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אני מבקש שהכסף הזה לא יגיע ל"גדודי חללי אל-אקצא".
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
אני חושב שיש מערכת מוניטורינג שתבטיח בדיוק לאן הכסף הולך – – –
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
– – –
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
זה לא מה שאתה אומר, אוטומטי. ראש הממשלה ושר האוצר היום הוא סלאם פיאד, שכלפיו אגב יש אמון די רחב גם בקהילייה הבין-לאומית וגם בישראל וגם מניסיוננו בעבר. סלאם פיאד היה איש אחראי, והיה הראשון שהתעקש על כך שהמשכורות לרשות הפלסטינית, לרבות של עובדי הביטחון, ישולמו דרך חשבונות בנק, ולא כסף מזומן, כפי שהיה מקובל אצל יאסר ערפאת – לחלק לאנשים ביד, למי שהוא רצה. סלאם פיאד עשה רפורמות די גדולות בזמן היותו שר האוצר עוד לפני הקמתה של ממשלת ה"חמאס". עכשיו, כשהוא ראש הממשלה וגם שר האוצר, אין לי ספק שהוא יפעל בכלים נכונים כדי להבטיח שהכספים שהוא מקבל אכן ילכו למטרות פוזיטיביות בלבד, ויש כאמור מערכת מוניטורינג שתבטיח את זה.
לכן נדמה לי שהצעדים שישראל עושה להקלת התנועה של הפלסטינים ביהודה ושומרון, למתן כסף כדי שיוכלו לשלם שכר לעובדי הציבור ברשות הפלסטינית, לשחרור של 250 מחבלים שאין דם על ידיהם – הם צעדים שאמורים לחזק את אבו-מאזן וליצור, אנחנו מקווים, תקווה בצד הפלסטיני, כדי שייתנו לאבו-מאזן את היכולת לנהל את עניינם. אנחנו מקווים שזה ימנע מה"חמאס" יכולת להשתלט מחדש על הרשות הפלסטינית ולהביא אותה שוב לאסון.
אנחנו באמת מקווים שהצעדים יבשילו לכלל מצב שתהיה רשות פלסטינית בראשות אבו-מאזן, ואגב, ממשלתה או רוב חברי ממשלתה היום עצמאים ואינם קשורים ל"פתח" או ל"חמאס" ומקובלים גם בקהילייה הבין-לאומית. אני חושב שנכון מבחינתה של ישראל ליצור תלם או קו, שאם נראה בו התקדמות מצדם, גם אנחנו מוכנים להתקדם הלאה. כמובן, זה לא חד-צדדי בלבד. אנחנו מצפים לראות שינויים שקורים ביו"ש באמצעות אבו-מאזן ואני מקווה שהשינויים יהיו חיוביים ויקדמו את תהליך השלום.
אדוני היושב-ראש, יש שתי הצעות אי-אמון, של חברי הכנסת ברכה וטלב אלסאנע, בשל פינוי המשפחות הבדואיות שנעשה בשבוע שעבר. ראשית, אני מברך את האורחים שנמצאים כאן. נמצא אתנו גם חוסיין רפאיעה, שהוא יושב-ראש המועצה האזורית של הכפרים הבלתי-מוכרים של הבדואים, ונמצאים אתנו כמה שיח'ים פלוס תושבים וחלק מהמשפחות שפונו.
ראשית, אני רוצה לומר לכנסת שבישיבת הממשלה אתמול הצגתי בפני הממשלה את התוכנית לטיפול במגזר הבדואי. הוטל עלי, על-ידי ראש הממשלה, לפני חודשים אחדים, לטפל בפתרון כל בעיות המגזר הבדואי, והצגתי בממשלה תוכנית פעולה לחמש שנים, שבאה להתמודד ברצינות עם הסוגיה, לדעתי, בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל.
אני רוצה להסביר, שעל-פי התוכנית, אדוני היושב-ראש, אחת הבעיות הקשות והמרכזיות בקהילה הבדואית היא העובדה שכל עוד תביעות הקרקע לא נפתרו אי-אפשר להתקדם בפתרונות האחרים, ואני אסביר את זה. יש לקהילה הבדואית תביעות קרקע בסדר-גודל של 800,000 דונם. תביעות ברמות שונות. יש תביעות שהוגשו נגד המדינה, חלקן ממוסמכות, חלקן של בדואים שבאו לפני הרבה מאוד שנים וגרים במקום וחלקן גם כאלה של בדואים שהם חדשים בשטח. הוגשו תביעות נגד המדינה על 800,000 דונם. היום התקדמות המשא-ומתן על הסדרת התביעות האלה היא אטית מאוד, אין התקדמות. לצערי הרב, כל עוד המצב הוא כזה, יש אצל הבדואים מנהג שכאשר יש תביעה של אדם על קרקע כלשהי של בדואי, אף בדואי איננו מוכן להתיישב על הקרקע הזאת. לכן לא עזר מאומה שהממשלה החליטה להקים תשעה יישובים חדשים במסגרת המועצה האזורית אבו-בסמה והיא מפתחת מגרשים וקרקעות. זה לא עוזר, כי אם על הקרקע שמפתחים יש תביעות בעלות – אף אחד לא מוכן להתיישב על הקרקע הזאת. לכן העסק תקוע. לכן לכאורה, אין מצב שלבדואי יש פתרון לבוא לשבת על הקרקע הספציפית הזאת שמוצעת לו כאשר יש עליה תביעה.
לכן, אדוני היושב-ראש, בתוכנית שהצגתי בפני הממשלה הודעתי שבכוונתי להקים ועדה ציבורית, בראשות שופט בית-המשפט העליון, שיהיו חברים בה גם נציגי בדואים וגם נציגים של משרדי ממשלה שונים. הוועדה תשב שלושה חודשים על המדוכה באזור הדרום, תשמע את כל מי שיש לו עניין להופיע בפניה – את ראשי הקהילה הבדואית, את ראשי השבטים, נציגי ממשלה. תפקידה של הוועדה הזאת להמליץ בפני על פרמטרים להסדרת בעיית התביעות על הקרקע של הבדואים. אני אביא את הפרמטרים הללו לאישור הממשלה, ועל בסיסם אני מתכוון להכין הצעת חוק שתעגן את הפרמטרים האלו בחקיקה ותיצור מסלול להסדרת תביעות הקרקע של הבדואים. כי בלי לפתור את הבעיה הזאת, לדעתי לא ניתן להתקדם בפתרון.
חנא סוייד (חד"ש):
למה לא מעכבים את ההריסות – – –
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
תן לי לענות. אני מאמין שהבעיה הזאת ניתנת לפתרון. נפגשתי עם רוב ראשי היישובים הבדואיים, גם עם חוסיין רפאיעה, ראש היישובים הבלתי-מוכרים, נפגשתי גם עם רבים מראשי השבטים בפגישות, גם בדרום אצלם בסיור, גם בבאר-שבע, גם אצלי במשרד, ודיברתי עם כל מי שמתעסק בנושא הבדואי, ואני מאמין שיש דרך לנסות להגיע לפתרון שיהיה מקובל על רוב האנשים. אני לא בטוח שהפתרון יהיה מקובל על כולם, אבל אני מניח שאפשר להגיע לפתרון שיהיה מקובל על רוב האנשים. כאשר נגיע לפתרון הזה, להערכתי ניתן יהיה להסדיר את רוב תביעות הקרקע של הבדואים, ואז תיפתר הבעיה המרכזית שבגללה בעצם אין התקדמות.
אדוני היושב-ראש, החלק השני בהצעה הוא שאנחנו הולכים להקים רשות סטטוטורית, עצמאית, במשרד השיכון, תחת אחריותו של שר השיכון, שבראשה יעמוד מנכ"ל או מנהל רשות סטטוטורית שכל תפקידה בחיים יהיה לטפל באוכלוסייה הבדואית בנגב טיפול יסודי, כדי להביא לכך שרוב האוכלוסייה הבדואית בנגב אכן תשב ביישובים מוסדרים, מודרניים, עם פתרונות של תשתית ותעסוקה וחינוך ותחבורה ובריאות וכל המתלווה לעניין, כמו במדינת ישראל של שנות האלפיים.
המטרה שקבעתי לעצמי, אדוני היושב-ראש, היא להביא בתוך חמש שנים לכך ש-85% מתושבי הפזורה יהיו מוסדרים ביישובים מוסדרים. לכן הסדרת תביעות הקרקע היא חלק מרכזי ביכולת להגיע לשם.
הרשות תהיה כאמור משרד השיכון. היא מרכזת לתוכה את כל מי שהתעסק בבדואים בעבר, כי עד היום היתה מינהלת במשרד התמ"ת, יש מינהלת במינהל, יש עוד כל מיני גורמים שמתעסקים. הכול יורד. תהיה רשות אחת במשרד השיכון.
מוחמד ברכה (חד"ש):
מינהלת לקידום – – –
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
חבר הכנסת ברכה, גם היא יורדת. במינהלת הזאת, במתכונת החדשה, תהיה יחידה שכפופה לרשות. היא כבר לא תהיה מינהלת עצמאית. לרשות הזאת יהיו הכלים, המחלקות ואנשי המקצוע שיטפלו בכל הנושאים. לרשות הזאת תהיה מועצת מנהלים שחבריה יהיו נציגי משרדי הממשלה ונציגי הציבור, וחצי מהם יהיו בדואים. גם ברשות עצמה, כשתוקם, חלק מהעובדים הבכירים יהיו בדואים. אני מאוד מעוניין שהבדואים עצמם יהיו שותפים לפתרונות – הן לקביעת המדיניות והן לביצוע בשטח – כי אני מאמין – – –
היו"ר מגלי והבה:
אדוני, נדמה לי שזה החידוש – שזאת הפעם הראשונה שמכניסים נציגים בדואים לוועדות.
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
היום אין להם שום נגיעה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
לרשות הזאת תהיה סמכות על-פי חוק?
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
כן, כן, ודאי. ברשות הזאת – בפעם הראשונה – יהיו בדואים שותפים הן לקביעת המדיניות והן לביצוע, כי אני מאמין שהבדואים שיהיו ברשות הזאת יודעים הכי טוב מה קורה אצל הבדואים – יותר מכל מומחה שנביא מבחוץ.
אדוני היושב-ראש, הרעיון בתוכנית הוא לקבוע תקציב רב-שנתי של כ-5 מיליארדי ש"ח – על-פי הצעתי, אם הממשלה תאשר אותה. מיליארד ש"ח בשנה יהיו צבועים – בכל משרדי הממשלה – ספציפית לקהילה הבדואית בנגב. המינהלת, או הרשות הסטטוטורית הזאת – – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
מיליארד שקל למתן שירותים ותשתיות או למתן פיצויים על הפקעת הקרקע?
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
לא, לא פיצויים על הקרקע. אני מדבר על 5 מיליארדי ש"ח תקציב חמש-שנתי – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
בסופו של דבר – – –
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
– – על-פי הצעתנו, תקציב שהרשות הזאת תהיה אחראית בעצם להפעלתו ולתיאומו, כדי שתהיה יד אחת שמתאמת ויוצרת מדיניות אחת, ולא כמו שלצערי קורה לפעמים במדינה, שמשרד אחד מושך ימינה ואחר מושך שמאלה, אחד למעלה ואחד למטה.
אתמול הצגתי את התוכנית הזאת בהרחבה בממשלה. בשבוע הבא יתקיימו דיון והצבעה על התוכנית, ואני מקווה שהיא אומנם תאושר ברוב גדול; יש תמיכה די רחבה מכל משרדי הממשלה, כי עשינו תיאום עם רוב משרדי הממשלה בעניין הזה.
אני גם מאמין, אדוני היושב-ראש, שיש הסכמה די רחבה בקהילה הבדואית – בקרב האנשים שנפגשתי אתם והאנשים שעוסקים בכך רבים תומכים בתוכנית הזאת. משום מה יש בודדים שיוצאים נגד התוכנית, כי זה לא מתאים לתוכניות שלהם, ואני מצטער על כך. אני חושב שרוב הקהילה הבדואית – מי שאני דיברתי אתם – רוב ראשי הקהילה הבדואית, ובכללם יושב-ראש המועצה של הכפרים הבלתי-מוכרים וחברי המועצה, שנפגשתי אתם בבאר-שבע והצגתי להם את הרעיונות – קיבלו בברכה את התוכנית.
אני מאמין שבפעם הראשונה בהיסטוריה מדינת ישראל מתכוונת להתמודד ברצינות עם התופעה הזאת ולהביא לפתרונה, ואגב, אני לא שולל שום פתרון. על-פי התוכניות לפחות, אני לא מונע, חבר הכנסת ברכה, גם אפשרות להקים יישובים חקלאיים בדואיים עם נחלה – שאנשים יוכלו לגדל את העדרים שלהם בנחלה בכל מקום, ולעבד אדמות ולעסוק בחקלאות, אם ירצו.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אתה אחראי גם לעמדתו של משרד החקלאות בעניין?
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
אני לא צריך את משרד החקלאות בעניין. אני אחראי למינהל, והקמת היישוב ותכנונו הם באחריותנו, ואני אומר לך שאני לא שולל שום אפשרות, שום דרך שתתקבל, מתוך רצון אחד: לראות איך לתת פתרון לבדואים, כדי שגם הם יגורו בצורה מאורגנת, מסודרת, עם אפשרויות של תעסוקה מסוגים שונים. אני יודע שהמצב החברתי והכלכלי בקהילה הבדואית חמור מאוד, ולצערי הוא לא מטופל כבר הרבה שנים. הדבר הזה מחייב שינוי, ואני מתכוון לעשות ככל יכולתי כדי שיהיה השינוי הזה לטובת הקהילה הבדואית.
חנא סוייד (חד"ש):
למה התמונה – שהורסים בתים?
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
אני מגיע לזה. סבלנות. אתה מפריע לי, לצערי, בחוט המחשבה, וכבר אמרתי שאגיע לזה.
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת סוייד, כבר שאלת אותו והוא התחייב לענות.
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
הרי על זה הוגשו הצעות האי-אמון. אז קודם כול, אני מברך את חברי הכנסת הערבים, שסוף-סוף – זאת הפעם הראשונה שהם מתעסקים בעניינים של ערביי ישראל – – –
קריאות:
– – –
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
עד עכשיו שמעתי כל הזמן: פלסטינים, פלסטינים. אז סוף-סוף התעוררתם.
היו"ר מגלי והבה:
עכשיו זה ציפור נפשם.
קריאות:
– – –
היו"ר מגלי והבה:
חברי הכנסת, בסדר, קיבלתם מחמאה. לא צריך – – –
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
אני מברך אתכם, חברים.
קריאות:
– – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
– – – אם שר אחר היה אומר את זה, היינו אומרים – – –
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
חבר הכנסת ברכה, אני מברך אתכם על זה. גם על ברכות אתם מוחים? אני לא מבין.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
זאת ברכה?
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
זאת ברכה, כן, כך אני חושב.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
זאת ברכה נוסח מגלי והבה.
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת טיבי, נכון, אתה לא בקונסנזוס היום – – –
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
חבר הכנסת טיבי, הטלוויזיה פה. תראו, אני לא אומר שחברי הכנסת עצמם – כל אחד מהם, לא אחת – לפחות אני יכול להעיד מניסיוני האישי – לא שלא ניסו לטפל בבעיה של פלוני או אלמוני, או של יישוב מסוים, וגם בטיפול כולל. אבל בכנסת, להעלות את הנושא ולעמוד מאחוריו, וכן הלאה – אני באמת מברך אתכם על זה. טלב אלסאנע היה פעיל מאוד גם בעבר בנושא הזה, ואני מברך אתכם על כך שאתם מעלים אותו.
קריאות:
– – –
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
עכשיו אני רוצה להסביר את נושא הריסת הבתים. חברים, החוק חל על כולם. אתם הצגתם את זה פה כאילו לא דיברו עם המשפחות האלה אף פעם, אלא באו מהיום למחר ופינו אותם, זרקו אותם לרחוב, כמו שחבר הכנסת טלב אלסאנע תיאר, השאירו אותם ברחוב לבכות, לא דיברו אתם אף פעם ולא הציעו להם שום דבר. תרשו לי לעדכן, חברים – – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
דיברו אתם והטעו אותם; אמרו להם שקרים. אפילו ביום שהרסו אמרו דברים אחרים.
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
חבר הכנסת ברכה, אני לא הפרעתי לך. במשך שנים – לא יום-יומיים – ועד יום ו', 22 ביוני 2007, בצהריים, ניהל המינהל, באמצעות המינהלה לקידום הבדואים בנגב, עם כל אחד מבני המשפחות שפונו, הליכי משא-ומתן וניסיונות הידברות לפינוי מרצון, והציע תשלום פיצויים על-פי החלטות מועצת מקרקעי ישראל התקפות.
עשרות המשפחות המפונות הן האחרונות שטרם עברו להתגורר ביישוב חורה, אשר בו הקימה המדינה שכונות מפותחות המאפשרות תנאי מגורים נאותים.
ההריסה והפינוי נעשו בעקבות פסקי-דין והליכי הוצאה לפועל – שלקח שנים להגיע אליהם – נגד משפחות שפלשו לקרקעות מדינה, שאין עליהן כל תביעת בעלות, והקימו עליהן בתי מגורים ומכלאות צאן בלא אישור, בלא קבלת היתר כדין וגם בלי ניסיון לקבל היתר כדין.
אני פשוט מסביר לכם, חברים, שלא תקבלו את זה לא נכון. להלן הצעות הפינוי שהוצעו למשפחות – ואני לא מונה את שמות המשפחות. למשפחה של בית-אב – שתי נשים ושישה ילדים נשואים – הוצעו, אדוני, שמונה מגרשים לבנייה, בלא תמורה. המגרשים מפותחים ומוכנים לבנייה מיידית, לרבות היתרים כחוק. כמו כן הוצעו למשפחה כחצי מיליון ש"ח דמי פינוי, וכן הקצאת מגרשים מיועדים ומפותחים למכלאות צאן, על-פי הצרכים. חברים, אני עוד לא ראיתי – – –
יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
זה הרבה יותר ממה שהוצע לעקורי גוש-קטיף. אתה רואה את האפליה?
קריאות:
– – –
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
איזו שאלה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
מה שטוב – שזה נרשם בפרוטוקול.
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
זאת עובדה, חבר הכנסת ברכה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
הדברים האלה בפירוש לא נכונים. בפירוש לא נכונים.
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
חבר הכנסת ברכה, אני לא סתרתי את דבריך. מה שאני אומר מוסמך ורשום, לא סתם בעל-פה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אבל אם בעל העניין אומר לך: לא היה ולא נברא?
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
אני אומר לך: מה שאתה אומר – לא דובים ולא יער. זה מוסמך ורשום, ומה שאני אומר הוצע. זאת משפחה אחת. אני יודע את השמות ולמי זה הוצע.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אתה רוצה לאמת את הדברים אחרי הדיון כאן? הרי הם יושבים כאן – – –
קריאות:
– – –
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
למשפחה אחרת, שבה אב המשפחה נשוי לארבע נשים ובנו נשוי לשתי נשים, אף שיש להם מגרשים – לאב – ולבן יש בית בנוי ביישוב חורה – הוצע כדלהלן: לאב ולארבע נשותיו הוצעו שלושה מגרשי בנייה מפותחים נוספים, בלא תמורה, וכן פיצוי כספי של כרבע מיליון ש"ח. לבן ולשתי נשותיו – שיש להם בית בנוי בחורה – הוצע מגרש מפותח נוסף בלא תמורה וכן 150,000 ש"ח פיצוי. למשפחה שלישית – – –
חנא סוייד (חד"ש):
תמורת 500 דונם – – –
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
בכל הכבוד, הקרקע היא לא שלהם בכלל. למשפחה השלישית הוצעו שישה מגרשי בנייה מפותחים בלא תמורה ופיצוי של 400,000 ש"ח, ונוסף על אלה, הקצאת מגרשים המיועדים ומפותחים למכלאות צאן, על-פי הצרכים.
המינהל נקט הליך הוצאה לפועל רק לאחר שמוצו כל ההליכים והניסיונות להגיע לפינוי בהידברות, על-פי העקרונות שאושרו בהחלטות מועצת מקרקעי ישראל התקפות – – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
תרשה לי שנייה – – –
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
המינהל הציע לתושבים להתפנות לשכונות שבהן ביצעה המדינה עבודות פיתוח בעבורם ואפשרויות הבנייה והוצאת ההיתרים בהן הן מיידיות.
מאז שנת 1992 הקימו מאות משפחות מהשבט הזה את ביתן ביישוב חורה – שהמדינה יזמה והקימה בעבור תושבי הפזורה באזור הזה.
הליך הפינוי התבצע בסיוע משטרת ישראל, מרחב הנגב, ומינהלת תיאום פעולות האכיפה, מתפ"א, ובאבטחתן.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אתה יודע מאיפה באו האנשים? אגיד לך, הם מאזור קיבוץ שובל והועברו לשם על-ידי המדינה – – –
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
זה לא שלהם.
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת ברכה, היית פה עשר דקות, קיבלת תשובה.
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
חבר הכנסת ברכה, הקרקעות האלה שעליהן ישבו המשפחות שפונו הן קרקעות מדינה שאין עליהן אף תביעה של שום בדואי.
שנית, אני לא מבין למה אתה מצפה. אם מציעים למשפחה אחת שמונה מגרשים מפותחים לבנייה פלוס חצי מיליון ש"ח, אתה יכול לצפות ליותר מזה?
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
מפנים – – –
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
כן, מפנים.
היו"ר מגלי והבה:
השר נותן לכם נתונים על-פי מה שמסרו לו אנשיו מהשטח. אתה מתווכח אתו כרגע על נושא אחר. היית פה עשר דקות. תשמע את הנתונים, תעשה בהם שימוש נכון מול האנשים ולא כאן.
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
חברי הכנסת, אני רוצה שיהיה ברור, אני לא רוצה להטעות אף אחד ולא אומר שום דבר אחד בפה ואחד בלב. גם כשנקדם את התוכנית של טיפול במגזר הבדואי ונגיע להסדר, אני מקווה באמצעות הוועדה בראשות שופט בית-המשפט העליון, ויהיה הסדר, ויהיו כללים וחוק שקובע את תהליך הפיצוי, יהיו כאלה שלא יסכימו. הם רוצים את כל העולם ואשתו. אין לנו ברירה, נפנה אותם בכוח, אני אומר דוגרי. חברים, זה לא רק גזר וגזר. אנחנו יכולים להציע את כל הטוב שבעולם ולהגיד לאנשים: חברים, הנה קרקע, תשבו, תבנו את הבתים שלכם – – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
אל תדבר על גזר.
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
יש גזר. חבר הכנסת ברכה, לא נותנים לשום חייל ישראלי קרקע חינם. לא נותנים לאף אחד קרקע חינם. אנחנו מציעים קרקעות חצי דונם חינם, מפותחות, לתושבי הפזורה לגור בהן. מה לא בסדר בזה? אז כל עוד לא מציעים את זה אתה יכול לבוא בטענות, אבל כשנציע פיצויים לפי הסדר של קרקע ונציע קרקע לבנייה ואנשים לא ירצו לעבור, אז לא תהיה ברירה אלא לפעול בכוח נגד אלה שלא ישתפו פעולה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
– – –
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת טלב אלסאנע, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. שמענו אותך, תודה.
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
משא-ומתן הוא לא בלתי מוגבל. כאשר נגיע להסדרים נציע, ומי שלא יקבל את ההצעות, יפעלו נגדו בכל האמצעים החוקיים. זה מה שכל מדינה מסודרת עושה, וכך נעשה גם בעתיד. לכן, אין משום הרצון שלי לטפל בבדואים משום סגירת העיניים ולומר: לא מעניין אותי החוק וכל אחד יבנה מה שהוא רוצה. מעניין אותי החוק, ולא יבנה כל אחד מה שהוא רוצה.
ואפרופו, כדי להוכיח את זה, ברמז בלוד, שהזכרת, אני מטפל בשכונת רמז בלוד כפרויקט שלקחתי על עצמי, להוכיח שאפשר לעשות את זה אחרת. שכונת רמז בלוד היא שכונה במרכז העיר לוד שרוב המשפחות בה ערביות – שלוש או ארבע משפחות יהודיות – שגרו בדירות "עמידר" ישנות. בנו שם בתים שלא ברשיון. הבתים נהרסו אחרי שנים של מאבק.
באתי לבקר שם אחרי שהבתים נהרסו והבטחתי לתושבים שבתוך שנה אביא לכך שהשכונה הזו תתוכנן מחדש, נעשה חלוקה למגרשים, ניתן עדיפות ראשונה לתושבי השכונה, נסבסד את הפיתוח על-ידי המדינה וניתן להם אפשרות לבנות את הבתים שלהם, כל אחד בבית פרטי, ונעשה פיתוח מלא על-ידי משרד השיכון, שכל השכונה מלמעלה למטה, עד הסוף – והתנאי שלי עם התושבים היה, מיום שהבטחתי את זה לפני שנה עד היום אף אחד לא יבנה שום מבנה בלי רשיון. אמרתי להם: יבנו בלי רשיון – כל התוכנית בטלה.
לשמחתי, הייתי בשבוע שעבר בשכונה עם התושבים בטקס שבו הצגנו את התוכניות שאושרו; הממשלה אישרה את כל ההצעות שהבאתי בפניה. מועצת המינהל אישרה את הסבסוד ואת העדיפות לתושבי המקום. אנו יוצאים למכירת המגרשים בתוך שבועיים – הרשמה והגרלה; לא מי שמשלם יותר. אנו מסבסדים את רוב הוצאות הפיתוח של כל המגרשים, כך שהעלות לתושב נמוכה, ואדם יוכל לקנות מגרש מפותח מלא במחיר של 100,000 ש"ח בערך, וזה בלוד. זה לא כסף, וכל אחד יכול לבנות את הבית שלו. השכונה שם תכלול 150–200 יחידות, ונותנים לתושבי השכונה עדיפות ראשונה.
אמרתי, אם התוכנית הזאת תצליח, ובעזרת השם, היא תצליח, נטפל בשכונה הגדולה, חבר הכנסת ברכה, שלידה, פרדס-שניר, שיש בה 1,200 יחידות שבנויות בלי רשיון. 1,200. אני מקווה לטפל גם בהן.
מוחמד ברכה (חד"ש):
– – –
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
אבל מה לעשות? יש חוק.
מוחמד ברכה (חד"ש):
לא נותנים אישורים – – –
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
אתה צודק. במדינת ישראל החוק הוא צחוק. אם היתה במדינת ישראל אכיפת חוק כמו שצריך, שכל אדם – לא רק ערבים, גם יהודים לצערי בונים ללא רשיון, יש אלפי יחידות שנבנו בלי רשיון גם בשטחים אחרים, בכל מיני מקומות. אם היתה מדינת חוק, מי שהיה בונה בלי רשיון, היו צריכים להרוס לו במקום, בלי לשאול שאלות. אגב, היו גם גורמים הרבה פחות נזק לאנשים, כי אז אנשים היו מבינים: לא כדאי לבנות בלי רשיון. אם הורסים מייד בהתחלה, הנזק שנגרם הוא הקטן ביותר, כי אתה לא נותן לו לגמור את הבית ואתה הורס לו.
מוחמד ברכה (חד"ש):
– – –
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
אני בעד. חבר הכנסת ברכה, אתה חבר כנסת ותיק. אני שואל אותך, מי מפריע לראשי היישובים בסקטור הערבי לתכנן?
חנא סוייד (חד"ש):
אין יישובים שם.
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
לא בנגב. בלוד אין ועדה לבניין ערים? אין?
מוחמד ברכה (חד"ש):
עוינת.
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
מה עוינת? ברכה, לצערי, החוק במדינת ישראל לא נאכף, לכן צריך לשנות את זה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
החינוך קשור במועצה ובמשרד החינוך. למה יש שתי מערכות חינוך – אחת כזו ירודה ואחת כזו משגשגת?
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת ברכה, אני מציע שתשבו עם השר ותלבנו את הבעיות האלה.
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
אני לא מכיר את הפרטים בלוד שאתה מוסר, יש מערכת חינוך כזו וכזו. דווקא ההתרשמות שלי – במפגש עם התושבים השבוע לא התרשמתי שזה המצב בחינוך גם בסקטור הערבי בלוד; הם לומדים בבתי-ספר רגילים, גם היהודים, חלקם לומדים בבתי-ספר מעורבים בכלל. יש גם בתי-ספר ערביים נפרדים. חינוך חשוב לכולנו. נדמה לי שבמדינת ישראל ההתקדמות בחינוך, גם במגזר הערבי, היא יוצאת מן הכלל. ההישגים מרשימים מאוד. אני מסתובב ביישובים ערביים, שבהם ההישגים בבגרות מגיעים ל-56% הצלחה. נצרת היתה אחד המקומות שבהם אחוזי ההצלחה היו הגבוהים ביותר בארץ בשנה שעברה, ועוד יישובים רבים שאני מכיר – – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
בתי-ספר פרטיים.
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
לא רק פרטיים. ברכה, יש יישובים רבים שזה לא המצב. אל תצבעו את התמונה בשחור, כי היא לא כל כך שחורה. עדיין, ברוך השם, במדינת ישראל רמת החיים של האוכלוסייה כולה, מלמעלה למטה, עשירים, עניים, היא הרבה יותר טובה מברוב מדינות ערב.
לכן אני מבקש להסיר את ההצעות מסדר-היום.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לשר מאיר שטרית על התשובה המפורטת. חברי הכנסת, אנו עוברים לדיון בהצעות האי-אמון. ראשון המתדיינים, חבר הכנסת יצחק לוי, בבקשה.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, כבוד השר שטרית, שמעתי אותך בקשב רב. ענית עשר דקות על הנושא המדיני ו-20 דקות על נושא הבדואים, וזה היה מרתק. למה אתם לא נותנים אותם תנאים למפוני גוש-קטיף? למה אתה לא מציע להם מגרשים כאלה? למה אתה לא מציע להם פיצויים כאלה? מה קרה? שם הרסו להם את הבתים עוד לפני שהבטיחו להם דבר, ועד עכשיו לא נתנו להם כלום. למה האפליה הזאת? למה מפלים את הבדואים – – –
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
מה הקשר?
היו"ר מגלי והבה:
אבל הוא כרגע שואל את השר – – –
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
לפני שהרב עלה לארץ אנחנו שם.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אני עליתי לארץ, לא משנה לך מתי. אני אומר לך שיש היום 1,200 משפחות בלי בתים, והמדינה התחייבה. אז לבדואים נותנים, זה בסדר גמור, אין עיני צרה, תן להם לא רק שמונה מגרשים, תן להם 12 מגרשים, אבל תן אותו דבר לעקורים. למה אתה עושה את זה? ואתה שר השיכון, אני לא יודע עד מתי, אבל אתה עדיין שר השיכון, אז אולי אפשר יהיה לתקן קצת את העוול, אדוני השר.
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
אני עושה כמיטב יכולתי. אתה יודע מה מפריע לי.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
עבור הבדואים אתה עושה יותר. אני מקנא בבדואים. אני מבקש שתעשה אותו דבר לגבי העקורים מגוש-קטיף.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
פעם ראשונה מישהו בכנסת הזאת מקנא בבדואים.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
כי האפליה כלפי עקורי גוש-קטיף היא כל כך גדולה, שתראה לאן הגענו, שאנו צריכים לקנא בבדואים.
שר המדע, התרבות והספורט גאלב מג'אדלה:
אני מציע לך לרדת לנגב יום אחד, תראה את הבדואים והאחרים שאתה מקנא בהם, איך הם חיים.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אדוני השר, האמן לי שאין עיני צרה. אם יימצא הסדר נכון והגון, זה טוב מאוד וזה בסדר גמור. רק רציתי להראות את ההבדל.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר דבר אחד לממשלת ישראל. אינני מבין איך ממשלת ישראל, בעיוורון ממש, הולכת ונותנת נשק וכסף לאבו-מאזן. החיילים שלנו כל יום נמצאים בשכם ובג'נין ובחברון ובבית-לחם, והם מוציאים משם מבוקשים ומוציאים משם רוצחים ומוציאים משם ארסנלים של נשק – של מי? של אבו-מאזן, לא של ה"חמאס". האנשים שם הם מה"תנזים", הם מהפלוגות של אבו-מאזן, הם אנשי ה"פתח". את מי אנחנו מחזקים ועל מי אנחנו סומכים? הרי את הטעויות האלה כבר עשינו לא פעם ולא פעמיים. אנחנו יודעים שבסופו של דבר כל נשק שאנחנו נותנים מגיע לידיים הלא-נכונות, אז למה לעשות שוב את אותה טעות ולמה לחזק את אבו-מאזן?
אדוני היושב-ראש, האם לא היה נכון יותר שמדינת ישראל תקבל על עצמה את האחריות לאזרחיה, שלא תסמוך על אבו-מאזן שיכה ב"חמאס"? הרי אנחנו יודעים שבעוד כמה שבועות בוודאי תהיה איזו "סולחה" גדולה בין אבו-מאזן ל"חמאס", מישהו בעולם הערבי כבר ידאג לזה, לעשות "סולחה", ומה יהיה אז? כל מה שחיזקנו את אבו-מאזן יעבור באופן אוטומטי ל"חמאס". חוזרים על אותה טעות, וחוזרים עוד פעם ועוד פעם על אותן טעויות.
אדוני היושב-ראש, הממשלה הזאת ראויה לאי-אמון. אנחנו קוראים לכנסת להצביע אי-אמון בממשלה. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת יצחק לוי. אנחנו ממשיכים בסדר הדוברים. חבר הכנסת אברהם רביץ, בבקשה. יש לנו עוד שלושה דוברים, ולאחר מכן אנחנו עוברים להצבעות על הצעות האי-אמון. הדובר הבא הוא חבר הכנסת יוסי ביילין, אחריו – חבר הכנסת אברהים צרצור, וסוגר את הרשימה חבר הכנסת חנא סוייד.
אברהם רביץ (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, רציתי להידרש בדברי לאחד הנושאים שעלו כאן בהצעות האי-אמון, אבל מה לעשות, אנחנו חיים חיים אינטנסיביים כאלה, שעוד זה מדבר וזה בא, וצרה אחת גוברת על צרתה. מאחר שלי יש סדר-יום וסדר עדיפויות באג'נדה שלי, אני אדבר על נושא שונה, אבל שראוי גם הוא לאי-אמון.
אנחנו, בהסכמה עם הממשלה, וגם לפי הסכם קואליציוני שחתום על-ידי הממשלה הזאת עם ש"ס, היינו אמורים לחולל מהפכה בהסתכלות של הממשלה על החינוך החרדי ולהפוך את החינוך החרדי לא לדבר שבא בדרך אגב, לא לתמיכות ולא לשנור ולא למין משאים-ומתנים מבישים במשך כל שנה, אלא ללכת בדרך המלך ולחוקק את חוק החינוך החרדי. את החוק הזה תכננו עם משרד החינוך. אפשר לומר שמנכ"ל משרד החינוך הכין את החוק בעצה אחת עם היועצים שלנו. החוק הזה אומנם היה צריך להיות מוגש על-ידי הממשלה, אבל מסיבותיה שלה אמרה הממשלה: לא, אתם תגישו את החוק, ואנחנו נתמוך בו. בשבוע שעבר הוא שוחרר מחובת הנחה, היום הוא הגיע לוועדת השרים לענייני חקיקה, וראה זה פלא, ועדת השרים החליטה שלא לאשר את החוק הזה.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, אם החוק הזה לא יעבור עד סוף המושב, מציאות החיים תהיה כזאת שכל גילאי התיכון אצלנו, מה שנקרא "ישיבות קטנות", אנשים צעירים בגיל התיכון שלומדים במסגרות שקיימות כבר מאז קום המדינה, או מאז מתן תורה בכלל, לא יוכלו להמשיך ולהתקיים לקראת שנת הלימודים הבאה, כי אנחנו נכנסים לפגרה, וכידוע לכולנו, בזמן הפגרה לא יהיה חוק. חרב הבג"ץ מונפת על עשרות אלפי ילדים, נערים צעירים, במוסדות שאנחנו מאמינים בהם ולכך אנחנו מחנכים אותם. וזאת שערורייה. לאחר כל ההסכמות ולאחר ויתורים ולאחר התאמות, החוק הזה לא אושר על-ידי ועדת השרים לענייני חקיקה.
אני מקווה מאוד שקרתה כאן תקלה שאפשר יהיה להתגבר עליה עוד לפני המועד הסופי לחקיקת החוק הזה, כפי שהובטח לנו בראשונה, והעניין הזה יעבור, אבל צריכים לעשות בעניין הזה פעולות להעביר את החוק להחלטת ממשלה. מקשים על החיים בדבר שהוא כל כך פשוט וכל כך מובן וכל כך רצוי לכולם, אלא אם באמת יש כוונה להשאיר אותנו בדלות שלנו, להשאיר אותנו בביזיון שלנו, בבושה, בחרפה. אם זאת הכוונה, זאת הכרזת מלחמה על מיליון אזרחי מדינת ישראל. אני אומר לכם זאת. בסדר העדיפויות אצלנו, אם יפגעו בציפור הנפש שלנו, שזה החינוך – אנחנו זקוקים לכל הדברים האחרים שעולים כאן מדי פעם בפעם, אבל הדבר הראשון והאחרון אצלנו הוא חינוך הילדים – אם בזה יפגעו בנו, זאת תהיה מלחמה ללא גבולות. תודה, אדוני.
היו"ר מגלי והבה:
תודה. אני מזמין את חבר הכנסת יוסי ביילין, ואחריו – חבר הכנסת אברהים צרצור.
יוסף ביילין (מרצ):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לממשלה הזאת אין הצדקת קיום מהיום שבו התפרסם חלקו הראשון של דוח-וינוגרד. דוח-וינוגרד בעצם אומר לממשלה: את הובלת כאן מהלך עם בעיה חמורה מאוד של שיקול דעת. ממשלה שבראשה עומד אדם שקיבל את ההחלטות כפי שהוא קיבל אותן, איננה יכולה להמשיך ולתפקד.
מאז פרסום הדוח מועלות כאן כמובן הצעות אי-אמון כמעט מדי שבוע, ואל חלקן אנחנו יכולים להצטרף כמרצ-יחד, לחלקן איננו מצטרפים ולחלקן אנחנו מתנגדים. אבל הנושא שעל סדר-היום האמיתי שלנו היום הוא ההזדמנות שנוצרה. כאשר היוזמה הערבית מועלית שוב על סדר-היום, יש הזדמנות נדירה להגיע לכך שישראל תהיה חלק בלתי נפרד וטבעי מהאזור הזה. אני רואה בזה את המימוש האמיתי של החלום הציוני, של חיים בשלום ובשכנות טובה עם השכנים שלנו. ואני רואה כאן את שתי המכשלות של אי-הגעה להסדר עם הפלסטינים ועם הסורים.
אני לא יכול להבין מדוע הממשלה הזאת, כאשר יש גורם סורי, נשיא סורי, שמוכן לדבר אתנו וקורא לנו לדבר, איננה מוכנה אפילו לפתוח במשא-ומתן אתה כאשר היא נשבעת לנו מדי יום שהאמריקנים לא מונעים מאתנו את השיחות הללו.
הדבר השני, לגבי הפלסטינים – מי שחושב שניצול הסיטואציה המיוחדת שנוצרה עכשיו, שהיא סיטואציה שאני לא הייתי ממציא אותה אם היא לא היתה נוצרת, כאשר בעזה יש שלטון של ה"חמאס" ובגדה המערבית יש בולטות הרבה יותר גדולה של ה"פתח" ויש ממשלת חירום – מי שחושב שהניצול יהיה על-ידי זה שיפרידו בין הגדה לבין עזה לנצח, פשוט לא מבין את העניין. מי שחושב שאפשר לחזק את אבו-מאזן על-ידי זה שהוא יקבל נשק וכסף, טועה טעות מרה. החיזוק האמיתי של אבו-מאזן הוא על-ידי משא-ומתן מדיני.
צריכה להיות הפרדה, גם מבחינת התפיסה שלנו, בין כוחו של אבו-מאזן לממש הסכם ובין יכולתו של אבו-מאזן לחתום על הסכם, כמי שעומד בראש אש"ף. יש הצעה אמריקנית, כך אני קורא בעיתונים, להגיע להסכמה עם הפלסטינים ולשים את ההסכם על המדף. אני לא בטוח שהדבר הזה הוא ריאלי, אבל ההפרדה הזאת היא נכונה – קודם כול בואו נדבר; אני מאמין שאם נדבר ונגיע להסכם, אבו-מאזן יהיה הרבה יותר חזק, כי כוחו במשא-ומתן, ולא בהורדת ידיים עם ה"חמאס".
אבל, מי שחושב שהקונסטלציה הזאת, שאבו-מאזן הוא הנשיא וסלאם פיאד הוא ראש הממשלה, ויש שרים שאתם – עם כולם – אנחנו יכולים להידבר, תימשך לנצח, ומה שצריך לעשות זה לחכות לרגע שבו אנחנו נחליט שנוח לנו לדבר, מצדיק עוד יותר את האי-אמון בממשלה הזאת. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת יוסי ביילין. אני מזמין את חבר הכנסת אברהים צרצור, ואחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת חנא סוייד.
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה, אין בפי מלים שיכולות לתאר את הפעולות שביצעו גורמים ממשלתיים לפני כמה ימים נגד אום-אל-חיראן, שמטרתן היתה להרוס בתים, להרוס מפעל של חיים, להכחיד ולהשמיד שכונות שלמות באזור שבו חיים מאות אנשים שלווים שרוצים לחיות ולנהל את חייהם בצורה מכובדת עד כמה שאפשר.
אין בפי מלים שיכולות לתאר את הפעולות האלה, אלא פשע נגד האנושות. אני מאמין שלא ירחק היום שבו האנשים שעשו את הפשעים האלה יובאו כבולים באזיקים לבית-המשפט הבין-לאומי לפשעי מלחמה. אני בטוח שהיום הזה יבוא.
אני לא יכול להמשיך לדבר בנושא ההריסות, היות שדובר בו רבות, אבל אני מנצל את ההזדמנות הזאת לומר כמה מלים בנושא המדיני. שמענו פה את המנהיג של מפלגת האופוזיציה, שמתיימר אולי להיבחר לראש הממשלה בבחירות הבאות, והוא נושא את הססמה: ייתנו – יקבלו; לא ייתנו – לא יקבלו. לשם שינוי אני אומר שהססמה הזאת מקובלת גם עלי, אבל לא במובן שנתניהו מתיימר לממש.
גם מנהיגות העם הפלסטיני, הן מצד ה"חמאס" הן מצד ה"פתח", אימצה את הנוסחה הזאת מתחילת המשא-ומתן. ואיך היא יכולה להביא לפתרון? אם ישראל תיתן מדינה פלסטינית בגבולות 67', היא תקבל שלום והסכם מלא שיזכה בתמיכה, לא רק של כל הפלסטינים, אלא של כל הערבים והמוסלמים בעולם. לזה אני חושב שהעולם הערבי והאסלאמי הסכים בשתי פסגות – האחת בביירות והאחרת בריאד. אז אם ישראל מוכנה באמת ובתמים ללכת לקראת שלום, אם היא באמת רוצה לסיים את המאבק הזה, העקוב מדם, שנמשך יותר מ-100 שנים, יש דרך שאפשר למצוא תחת אותה ססמה: ייתנו – יקבלו; לא ייתנו – לא יקבלו.
בכך שישראל תיתן מדינה פלסטינית כל האזור ייכנס למסלול של שקט וביטחון לכל העמים, ואולי שלום שבמסגרתו לא רק אנשים יחיו יחד, אלא אולי גם זאב יגור עם כבש. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת אברהים צרצור. אני מזמין את חבר הכנסת חנא סוייד. אחריו – חבר הכנסת ואסל טאהא, אחרון הדוברים.
חנא סוייד (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, אני רוצה להעיר על האמירה של השר שטרית, ועל הברכה הצינית שבירך את חברי הכנסת הערבים, על כך שהם מעלים נושאים שחשובים לאוכלוסייה הערבית. כבוד היושב-ראש, אתה וכל חברי הכנסת יודעים שחברי הכנסת הערבים והסיעות הערביות בכנסת מעלים כל הזמן סוגיות ששייכות לאוכלוסייה הערבית וחשובות לה. הבעיה היא לא בכך שלא מעלים, אלא בכך שהממשלה לא נענית ולא מוכנה לדון בדברים האלה באופן רציני ולמצוא פתרונות אמיתיים. ההתגוננות הכי טובה במקרה כזה היא לומר שחברי כנסת אחרים לא מעלים נושאים כאלה.
לעניין הריסת הבתים בנגב אני רוצה להעיר שלוש הערות. הערה אחת היא על עצם ההריסה: אם יש תוכנית כל כך ורודה כפי שהציג כאן השר, למה צריך להרוס בתים? אפשר להמתין רגע עם העולם הוורוד שהשר סרטט כאן, ואחר כך למצוא פתרונות בעבור אותם בתים במסגרת התוכנית הוורודה הזאת. אז למה אתם ממהרים?
הערה אחרת היא על האופי, הדרך שבה נעשתה ההריסה בשבוע שעבר. לפי עדויות מהשטח נעשתה שם פעולת ביזה בידי אלה שהרסו את הבתים. הוצא משם חלב של תינוקות, הוצאו משחקים של ילדים, הרבה דברים – כלי בית נלקחו משם. היתה שם פעולת ביזה, על-פי תיאור ששמענו מהאנשים בשטח. אפילו הובאה לשם באוטובוסים קבוצת צעירים יהודים שטענו שהובאו לשם כדי לראות איך הציונות החדשה מתגשמת. אני חושב שזאת חרפה. אני חושב שכל ההטפות לחיים משותפים ולדו-קיום מתבטלות בן-רגע מול מחזה של הריסת בתים כפי שתואר בשבוע שעבר.
חיים כץ (הליכוד):
מי עשה, ה"חמאס"?
חנא סוייד (חד"ש):
הערה אחרונה: אם התוכנית שכבוד השר מתכוון ליישם תסתמך על הטיעונים שהועלו כאן, זאת תהיה רק עוד תוכנית כושלת. אין סיכוי שתוכנית כזאת תצליח אם לא מתמודדים עם הטענה שאותם אנשים שהרסו להם את הבתים הובאו לשם על-ידי השלטונות, ואותן אדמות וקרקעות כבר 50 שנה – טוענים כלפי האנשים האלה, אחרי 50 שנה, שאין להם תביעות על הקרקע. זה אומר עיוורון מוחלט, ואין סיכוי שגישה כזאת תצליח אי-פעם בעתיד. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת חנא סוייד. אחרון הדוברים יהיה חבר הכנסת ואסל טאהא. לאחר מכן אנחנו עוברים להצבעות על הצעות האי-אמון. חבר הכנסת שרוני, נודיע לך מתי תוכל להודיע את ההודעה שלך.
ואסל טאהא (בל"ד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, זאת הפעם השנייה שעוקרים את שבט אבו-אלקיעאן והורסים לו בתים. לפני 50 שנה השבט הזה התגורר צפונית-מערבית לרהט. לפני 50 שנה הרחיקו את השיח'ים שלהם, הכניעו אותם כדי להחזיר את השיח'ים שהרחיקו לצפון לחתום על נטישת הקרקע. אדמותיהם הופקעו על-ידי המושל הצבאי והשלטונות והמדינה, ואלה הגורמים שהצביעו על אום-אל-חיראן ואמרו: כאן תתגוררו, כאן תבנו את האוהלים שלכם ואת הבתים שלכם ותגורו. וכך הם עשו. אחרי 50 שנה שלטונות המדינה הפתיעו אותם בבקשה נוספת לעזוב את המקום.
הטענות ברורות – יש תכנון ליישוב יהודי שם. הייתכן שהממשלה תעקור אזרחים בפעם השנייה, כדי לאפשר לאזרחים אחרים – אזרחים יהודים – לבנות את בתיהם ולהתגורר באותו מקום? הייתכן שבמדינה נאורה, דמוקרטית וליברלית הדבר הזה יקרה? מה עוד שהמשטרה גייסה בני-נוער צעירים והביאה אותם כדי לפנות את הבתים עם אנשי מג"ב והמשטרה.
היו"ר מגלי והבה:
חברי הכנסת.
חנא סוייד (חד"ש):
פירקו ארונות בצורה ברוטלית, רוקנו את הבתים מהאוכל, רוקנו את הבתים מחפצים ותכשיטים, שדדו את התכשיטים, לא החזירו את החפצים עד עכשיו, וכאילו אין מדינת חוק, והחוק הוא למי שיש לו הכוח. אני בטוח שלו התעמתו התושבים המקומיים כדי להגן על התכשיטים ועל החפצים, היו זורקים אותם לא רק מחוץ לבתים, אלא לבתי-הסוהר, לבתי-הכלא.
חברי הכנסת, המקרה שקרה באום-אל-חיראן הוא מקרה שאומר לכל אזרח במדינת ישראל שעליו להתקומם, שעליו לשאול למה זה קורה לאזרחים.
היו"ר מגלי והבה:
תודה.
חנא סוייד (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, משפט אחרון. רציתי להתייחס גם לדברי השר שטרית. אני בטוח שהשר רציני בהצעתו, אבל להצעה הזאת יש כמה פנים ויש כמה נקודות שצריך להתייחס גם אליהן, וניתן לשפר. רציתי לומר לשר שטרית, שבסוגיה הזאת אי-אפשר לטפל בוועדה שתימשך חמש שנים. יש צורך בהקמת ועדת חירום שתציב את הבעיות מול עיניה ובזמן קצר תפתור אותן, תציע הצעות רציניות, על מנת שבאמת אנשים ואזרחים ייהנו מהצעה שאני רואה בה חיוב.
יש חיוב בהצעה הזאת, אבל לפני ביצועה יש לשנות את הקונספציה של מדיניות הממשלה לגבי האזרחים הערבים, לגבי הריסת הבתים. לכן, המשך ההריסות מצביע על דבר אחד – שהממשלה הזאת לא ראויה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה.
חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה. לפנינו ארבע הצעות נפרדות.
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
אדוני, שלוש.
היו"ר מגלי והבה:
כן. אדוני, תשמע אותי עד הסוף ואז תבין למה אנחנו מתכוונים.
אנחנו נצביע על שלוש הצעות אי-אמון ועל הצעה אחת – להפוך אותה מאי-אמון להצעה לסדר-היום. תחילה נצביע על הצעת סיעות האיחוד הלאומי – מפד"ל ויהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה בנושא כוונתה להעביר כספים לרשות הפלסטינית ולבטל מחסומים ביהודה ושומרון.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, לפני ההצבעה אני מבקש הצעה אחרת להצעה לסדר-היום של נתניהו.
היו"ר מגלי והבה:
עוד לא הגענו לזה. אחרי שנצביע.
מוחמד ברכה (חד"ש):
לפני ההצבעה.
היו"ר מגלי והבה:
אדוני, אומנם היית כאן, אבל צריך להזכיר לך את הכללים. התקנון אומר, שבשביל להפוך הצעת אי-אמון להצעה לסדר-היום, הכנסת חייבת לאשר אותה. אחר כך נגיע להצעה האחרת.
אנחנו עוברים להצבעה, כפי שהקראתי, על הצעת האי-אמון של – – –
הצבעה מס' 1
בעד הצעת סיעות האיחוד הלאומי – מפד"ל – יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה – 12
נגד – 31
נמנעים – 4
הצעת סיעות האיחוד הלאומי – מפד"ל – יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
קריאה:
של מי?
היו"ר מגלי והבה:
האיחוד הלאומי – מפד"ל. מי שהקשיב יודע.
בעד – 12, נגד – 31, ונמנעים – 4. אם כך, אני קובע שהצעת האי-אמון מטעם סיעות האיחוד הלאומי – מפד"ל ויהדות התורה לא התקבלה.
עכשיו אנחנו עוברים להצבעה על הפיכת הצעת האי-אמון מטעם סיעת הליכוד להצעה לסדר – – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
יש לנו ברירה בכלל להתעקש לראות זאת כאי-אמון?
היו"ר מגלי והבה:
אני צריך להצביע לפי התקנון. אדוני, אנחנו באמצע הצבעה.
קריאה:
מה ההצבעה?
היו"ר מגלי והבה:
אנחנו הופכים את האי-אמון להצעה לסדר-היום.
קריאות:
– – –
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להפוך את הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה להצעה לסדר-היום – 30
נגד – 14
נמנעים – 3
ההצעה להפוך את הצעת האי-אמון של סיעת הליכוד להצעה לסדר-היום נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
אסביר את עצמי עוד הפעם. יושב-ראש האופוזיציה ביקש להפוך את הצעת האי-אמון שלו להצעה לסדר-היום. על מנת שהצעתו תתקבל, אנחנו מצביעים על כך שהצעת האי-אמון של סיעת הליכוד תהפוך להצעה לסדר-היום. אני מבטל את ההצבעה הזאת, ואנחנו מצביעים מחדש למען אלה שלא הבינו.
גדעון סער (הליכוד):
אדוני, לא. אם כך, אני מבקש לדבר על זה.
היו"ר מגלי והבה:
קודם נעשה הצבעה חוזרת כי הרבה אנשים לא – – –
גדעון סער (הליכוד):
אני רוצה לדבר לעניין הזה – לעניין ההצבעה החוזרת.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
לא צריך הצבעה חוזרת.
גדעון סער (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, היה כאן סיכום מסוים, למעשה, לבקשת הקואליציה, בגלל האזכרה בהר-הרצל.
היו"ר מגלי והבה:
נא לשמור על השקט.
גדעון סער (הליכוד):
אבל אני חושב שלא נכון כפרקטיקה בכנסת לעשות הצבעה חוזרת. בלי קשר, יהיה פה עכשיו קונסנזוס, אבל התקבלה החלטה להעביר לוועדת החוץ והביטחון או לאיזו ועדה, ובמקרה זה חוץ וביטחון, ואני חושב שאפשר לכבד את זה.
היו"ר מגלי והבה:
אדוני לא שמע את כל ההצעה. יושב-ראש האופוזיציה ביקש בהסכמת השר להסתפק בדברי השר. אתה לא היית, ואתה מדבר על – – –
גדעון סער (הליכוד):
הייתי. הייתי באולם.
היו"ר מגלי והבה:
סלח לי. נא לשבת. שמענו אותך.
גדעון סער (הליכוד):
אמר את זה חבר הכנסת ריבלין, אתה צודק, ומייד תיקנתי אותו.
היו"ר מגלי והבה:
אני שמעתי את יושב-ראש האופוזיציה, ולא אותך ולא את חבר הכנסת המציע שדיבר כאן. לכן, אנחנו עוברים להצבעה חוזרת. אם למישהו לא ברור, הסברתי. בשביל זה אני חוזר על ההצבעה.
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
יש סיכום.
קריאה:
אנחנו בעד. הקואליציה בעד.
הצבעה מס' 3
בעד ההצעה להפוך את הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה להצעה לסדר-היום – 36
נגד – 8
נמנעים – 2
ההצעה להפוך את הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה להצעה לסדר-היום נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 36, נגד – 8, ונמנעים – 2. אם כך, הצעת האי-אמון של הליכוד הפכה להיות הצעה לסדר-היום, והמציע ביקש להסתפק בדברי השר.
חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים.
גדעון סער (הליכוד):
זה לא הסיכום.
היו"ר מגלי והבה:
אדוני חבר הכנסת גדעון סער, אתה מפריע ליושב-ראש בניהול הישיבה.
גדעון סער (הליכוד):
אני מבקש הצעה אחרת. מותר לי לבקש הצעה אחרת?
היו"ר מגלי והבה:
אבל ביקשו לפניך. נא לשבת.
גדעון סער (הליכוד):
לפי התקנון, הפכת את זה להצעה לסדר-היום. זכותי עכשיו לבקש – – –
היו"ר מגלי והבה:
אבל חבר הכנסת ברכה ביקש לפניך הצעה אחרת. אנחנו ממשיכים בסדר ההצבעות. נא לשבת.
גדעון סער (הליכוד):
אתה לא יכול לא לאפשר לי הצעה אחרת.
מוחמד ברכה (חד"ש):
– – –
היו"ר מגלי והבה:
כן, אבל אתה ביקשת לפניו, נכון? כן או לא?
מוחמד ברכה (חד"ש):
כן.
היו"ר מגלי והבה:
אז למה אתה קם ומתפרץ, חבר הכנסת סער. חבר הכנסת ברכה, בבקשה.
משה כחלון (הליכוד):
אחד מכל סיעה.
קריאה:
– – –
חיים כץ (הליכוד):
לא בקדימה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
יש מקום לשתי הצעות אחרות.
היו"ר מגלי והבה:
אחת ולא שתיים.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אחת – הסרה, אחת – ועדה.
היו"ר מגלי והבה:
אוקיי. אז אני אתקן את כולכם. אם מסתפקים בתשובת השר, אין הצעות אחרות. תודה. אנחנו ממשיכים בהצבעה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
המציע, נתניהו, מסתפק בתשובה של שטרית?
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת ברכה, שמעת את התשובה הסופית. למה אתה מתווכח?
מוחמד ברכה (חד"ש):
אני רוצה לדעת בשביל הפרוטוקול. הליכוד מסתפק בתשובת שטרית?
היו"ר מגלי והבה:
נכון. זה מה שאמר יושב-ראש האופוזיציה, חבר הכנסת בנימין נתניהו, ושמעתי אותו אני ושמע אותו השר וכל מי שנכח כאן.
גדעון סער (הליכוד):
לא נכון. בסדר, יכול להיות – – –
היו"ר מגלי והבה:
חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בהצבעות האחרות.
גדעון סער (הליכוד):
מזלזל, מזלזל. אתה גדול.
מוחמד ברכה (חד"ש):
זה הישג גדול לקואליציה.
היו"ר מגלי והבה:
נעבור להצבעה על הצעת סיעות חד"ש, מרצ-יחד ובל"ד להביע אי-אמון בממשלה בנושא הריסת בתים בנגב.
הצבעה מס' 4
בעד הצעת סיעות חד"ש–מרצ–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה – 10
נגד – 29
נמנעים – אין
הצעת סיעות חד"ש–מרצ–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 10, נגד – 29. אם כך אני קובע שהצעת האי-אמון מטעם סיעות חד"ש, מרצ-יחד ובל"ד לא נתקבלה.
אנו עוברים להצבעה על הצעת סיעת רע"ם-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה בנושא הריסת בתים ביישוב אום-אל-חיראן בנגב.
הצבעה מס' 5
בעד הצעת סיעת רע"ם-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה – 9
נגד – 29
נמנעים – אין
הצעת סיעת רע"ם-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 9, נגד – 29. אני קובע שהצעת סיעת רע"ם-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר מגלי והבה:
הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.
מזכיר הכנסת איל ינון:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי בהתאם לסעיף 142ב לתקנון הכנסת הודיע חבר הכנסת מתן וילנאי, לפני שימונה היום לסגן שר בממשלה, על העברת הצעות החוק הבאות לחברת הכנסת אורית נוקד: הצעת חוק הנחה בארנונה לסטודנטים, התשס"ו–2006 – פ/915; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תגמול למשרת במילואים שהשתחרר משירות סדיר או משירות קבע ב-90 הימים שקדמו למילואים), התשס"ו–2006 – פ/524.
חברת הכנסת אורית נוקד הביעה את הסכמתה בכתב לשמש כמציעת הצעות חוק אלו במקום חבר הכנסת מתן וילנאי, כנדרש לפי התקנון.
כמו כן הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 97) (תשלום גמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה) (ביטוח זיקנה ושאירים), התשס"ז–2007; הצעת חוק חופש המידע (תיקון מס' 5) (חברות ממשלתיות), התשס"ז–2007; הצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק (תיקון מס' 4) (החלה על מוצרים המשמשים לעישון טבק), התשס"ז–2007; הצעת חוק הבחירות (דרכי תעמולה) (תיקון מס' 24) (קיצור הזמנים של שידורי תעמולה), התשס"ז–2007.
לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה) (הוראת שעה), התשס"ז–2007. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה רבה.
הודעת יושבת-ראש ועדת הכנסת
היו"ר מגלי והבה:
אני מזמין את חבר הכנסת משה שרוני. לפני הודעת הממשלה, יש לו הודעה בשם ועדת הכנסת. לאחר מכן אנחנו עוברים להודעת הממשלה. חבר הכנסת שרוני, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, מקריא הודעה בשם ועדת הכנסת. בבקשה.
משה שרוני (בשם ועדת הכנסת):
אדוני היושב-ראש, שרים מכובדים, חברי הכנסת, אני מודיע בזאת כי ועדת הכנסת תדון בהצעת חוק העונשין (תיקון – שלילת תשלומים לחבר הכנסת לשעבר שהורשע בעבירה מסוג פשע), התשס"ז–2007. הצעת החוק היא של חברת הכנסת רוחמה אברהם-בלילא – פ/2540/17, לשם הכנתה לקריאה ראשונה. תודה.
הודעת הממשלה על מינוי סגן שר
היו"ר מגלי והבה:
הודעת הממשלה על מינויו של חבר הכנסת מתן וילנאי על-ידי שר הביטחון ובהסכמת ראש הממשלה לתפקיד סגן שר במשרד הביטחון, בהתאם לסעיף 25(א) לחוק-יסוד: הממשלה. אני מזמין את השר מאיר שטרית למסור את הודעת הממשלה.
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע לכנסת, כי הממשלה אישרה היום, בהתאם לסעיף 25(א) לחוק-יסוד: הממשלה, את מינויו של חבר הכנסת מתן וילנאי על-ידי שר הביטחון ובהסכמת ראש הממשלה, לתפקיד סגן שר במשרד הביטחון.
אדוני היושב-ראש, אני מבקש להוסיף שהשר וילנאי אינו נוכח בכנסת כי הוא נמצא באזכרה לחיילים שנפלו במלחמת לבנון בצפון, ולכן הוא התנצל וביקש שאני אודיע לכנסת שהוא איננו כאן משום כך. אני חושב שהוא לא חייב להיות פה, למען האמת. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת, השר מאיר שטרית.
הודעת הממשלה על העברת שטחי פעולה ממשרד למשרד
ועל העברת סמכויות משר לשר
היו"ר מגלי והבה:
אנו עוברים להודעת הממשלה על העברת שטחי פעולה ממשרד למשרד על-פי סעיף 31(ד) לחוק-יסוד: הממשלה. אני מזמין את השר גאלב מג'אדלה. בבקשה.
ובינתיים – מאחלים הצלחה לחבר הכנסת מתן וילנאי בתפקידו כסגן שר הביטחון. בבקשה.
שר המדע, התרבות והספורט גאלב מג'אדלה:
אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, אני מנצל את ההזדמנות, כמי שעולה לדוכן ראשון אחרי המינוי, קודם כול לאחל לידידי אפרים סנה המשך דרך בבריאות טובה. רבים מאתנו כאן יודעים את פועלו הרב בתפקידו כסגן שר הביטחון. הוא היה תשובה ומענה להרבה מצוקות של האזרחים הפלסטינים, גם בעזה וגם בגדה המערבית. אנחנו יודעים גם על עשייתו הרבה למענם.
ומכאן אנו מאחלים לחבר הכנסת וילנאי, שברגע זה התמנה, שימשיך לעשות בתפקידו למען האוכלוסייה הפלסטינית, למען ההקלות וכדי שנוכל להביא לאווירה טובה יותר, אולי לאקלים טוב יותר לקידום התהליך המדיני, בצדו של שר הביטחון החדש, יושב-ראש מפלגתי, באמונה שהעשייה המשותפת שלנו תביא לתהליך מדיני מואץ לטובת כולנו.
לגבי התיקון בנושא החלטת הממשלה מיום 7 במאי 2006 – העברת שטחי פעולה וסמכויות על-פי חוק, הודעה ואישור בכנסת, אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, מכובדי חברי הכנסת, שביום 10 במאי 2006 אישרה הכנסת את החלטת הממשלה מיום 7 במאי 2006, לחלק את משרד החינוך, התרבות, המדע והספורט באופן שתחומי הפעולה של התרבות והספורט – למעט חינוך מבוגרים, ספריות, תמיכה במתנ"סים, פעולות תרבות בשכונות והחינוך הגופני – יועברו למשרד המדע והטכנולוגיה, ותחום החינוך יישאר במשרד החינוך. בעקבות ההחלטה כאמור התבצעו שינויים בתחומי האחריות והסמכויות על-פי דין של משרד החינוך ומשרד המדע והטכנולוגיה, כשמו אז, ושל שר החינוך ושר המדע והטכנולוגיה, כתוארו אז.
בעקבות הסכמה בין שר המדע, התרבות והספורט ושרת החינוך, הוחלט לבצע תיקונים בהחלטה מיום 7 במאי 2006, וביום חמישי, 24 ביוני 2007, החליטה הממשלה על התיקונים הבאים. אני מניח שחברי חברי הכנסת, ירצו לשאול שאלות, תיכף יראו דברים מעניינים. אנחנו, כמובן, מוכנים.
על פי סעיף 31(ד) לחוק-יסוד: הממשלה, ברצוני להודיע לכנסת על התיקונים הבאים:
1. שטחי הפעולה של התרבות היהודית, התורנית והחרדית יהיו במשרד החינוך. שטחי הפעולה של הספריות הציבוריות – למעט ספריות בתי-הספר והספרייה הלאומית – וכן התמיכה בהתאחדות הספורט בבתי-הספר יהיו במשרד המדע, התרבות והספורט.
2. כדי להשלים את העברת הסמכויות כנדרש קיימים חוקים מספר אשר יש להעביר את הסמכויות לפיהם לשר המדע, התרבות והספורט.
על-פי סעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, ברצוני לבקש את אישור הכנסת להעביר לשר המדע, התרבות והספורט את הסמכויות הנתונות לשרת החינוך על-פי החוקים הבאים: חוק העתיקות, התשל"ח–1988, חוק הספריות הציבוריות, התשל"ה–1975, חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב–1982, חוק המים, התשי"ט-1959, חוק הניקוז וההגנה מפני שיטפונות, התשי"ח–1957 – –
משה שרוני (גיל):
מה למדע ולניקוז?
שר המדע, התרבות והספורט גאלב מג'אדלה:
– – וחוק הרשות לפיתוח ולקידום התרבות, התיירות וקשרי החוץ של ירושלים, התשס"ו–2005.
3. כדי להשלים את העברת הסמכויות על-פי סעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, ברצוני לבקש את אישור הכנסת להעביר לשר החינוך את הסמכויות הנתונות לשר המדע, התרבות והספורט על-פי סעיף 2(ג) לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח–1968.
תוקף התיקון האמור הוא מיום י"ב באייר התשס"ו, 10 במאי 2006. תודה רבה.
חיים אורון (מרצ):
– – – הניקוז עובר?
שר המדע, התרבות והספורט גאלב מג'אדלה:
שאלת על הניקוז – הוא שאל ויצא, או שאל ויושב?
חיים אורון (מרצ):
אני שואל: מה הניקוז עושה במשרד המדע?
שר המדע התרבות והספורט גאלב מג'אדלה:
חברי ג'ומס, אתה יודע, גם אני כמוך: כשהביאו לי את המסמך – ואני בדרך כלל מעיין במסמכים שמביאים לי, ועושה קצת שיעורי-בית – שאלתי: חברים יקרים, מה הקשר בין מים, ניקוז, הרשות לפיתוח ולקידום התרבות ולחוק התקשורת (בזק)? ואמרו לי כך – לגבי השאלה שלך: כאשר עושים עבודת ניקוז יש סיכון שתהיה פגיעה באתרים היסטוריים. אתרים היסטוריים שייכים לרשות העתיקות, שהיא בסמכות שלי.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אבל זה גם מע"צ וכל פעולת הפיתוח.
שר המדע, התרבות והספורט גאלב מג'אדלה:
לא, לא.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אני מציע שאדוני יהיה ראש הממשלה, ובזה נסיים את העניין.
היו"ר מגלי והבה:
כן, אבל לפי שיטתו, לפי מה שאדוני הקריא, עשו שם הפרדה – אתה יודע – לא על בסיס הגיוני.
שר המדע, התרבות והספורט גאלב מג'אדלה:
חבר הכנסת אורי אריאל, אם אתה מתכוון להשכיל וללמוד היום דבר חדש – אני לרשותך. אני מוכן להסביר לך את זה בפרוטרוט. אם אתה רוצה ללעוג לממשלה – גם זאת זכותך הלגיטימית. בשביל זה נבחרת לכנסת, לעשות מה שאתה חושב.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
שאני אלעג לממשלה – – –
שר המדע, התרבות והספורט גאלב מג'אדלה:
חוק הניקוז וההגנה מפני שיטפונות – – –
היו"ר מגלי והבה:
אדוני, אבל כדי שלא אהיה חשוד בשאלה שלו – אני לא מבין למה בהפרדה בסעיפים האלה קבעו חלק מהסמכויות בכמה מהסעיפים לפי זהות השר ולא לפי הזהות העניינית, לא משנה אם תהיה אחראי גם לתחומים שבתחום התרבות של דת אחרת ושל מורשת אחרת.
שר המדע, התרבות והספורט גאלב מג'אדלה:
סליחה, חברים יקרים, אם אתם רוצים הסברים – – –
היו"ר מגלי והבה:
לא, אני הערתי את ההערה שלי.
שר המדע, התרבות והספורט גאלב מג'אדלה:
השאלה מעניינת, ואני מוכן להסביר. גם אני הופתעתי כמוך, אז אני מסביר.
היו"ר מגלי והבה:
בוא נחזיר את זה. לא – – –
שר המדע, התרבות והספורט גאלב מג'אדלה
לגבי המים, יש סעיף ברשות העתיקות שעוסק בזה. היות שרשות העתיקות היא אצלי, ואני אחראי לחוק רשות העתיקות – – –
היו"ר מגלי והבה:
אני – לא על זה שאלתי.
שר המדע, התרבות והספורט גאלב מג'אדלה:
אבל חברך אורי אריאל שאל ראשון.
היו"ר מגלי והבה:
בבקשה. חבר הכנסת אורי אריאל, הוא עונה לך עכשיו.
שר המדע, התרבות והספורט גאלב מג'אדלה:
בחוק המים יש סעיף שעוסק ברשות העתיקות. היות שרשות העתיקות היא בתחום האחריות של שר המדע, התרבות והספורט, והוא ממונה על חוק רשות העתיקות, רצו להבטיח את זה, כדי שהאזרח – שאתה, חבר הכנסת אורי אריאל, דואג לו – לא ייפגע, ולא ייפול בין הכיסאות, ולכן הבטיחו את זה. אותו הדבר נכון לעניין חוק הניקוז. יש סיכוי שתוך כדי עבודה באתרים היסטוריים – שזה קשור לשימור אתרים היסטוריים, שבתחום האחריות של שר המדע, התרבות והספורט – תהיה איזו פגיעה באתר היסטורי, ולכן הבטיחו את זה, כדי שאתר היסטורי כלשהו לא ייפגע והנושא ייפול בין הכיסאות.
עכשיו לאדוני, מה היתה השאלה?
היו"ר מגלי והבה:
אדוני התריס כאילו העבירו חלק מהתרבות, שכביכול לא נוגעת – – –
שר המדע, התרבות והספורט גאלב מג'אדלה:
חלק מהחינוך – לתרבות, מדע וספורט.
היו"ר מגלי והבה:
כן. אם אדוני התמנה לתפקיד שר התרבות של מדינת ישראל, למה צריך להפריד – או להעביר חזרה ממשרד החינוך – את הסעיפים שהקראת, שכביכול הם לא בתחום האחריות של אדוני השר? כך זה משתמע, וזה לא תקין – אם מחר ימנו שר אחר, יחזירו את הדבר לקדמותו?
שר המדע, התרבות והספורט גאלב מג'אדלה:
אדוני היושב-ראש – –
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אתה לא חייב לענות לו.
היו"ר מגלי והבה:
נוח לך ההסדר הזה, אדוני.
שר המדע, התרבות והספורט גאלב מג'אדלה:
– – קודם כול, מכובדי חבר הכנסת, אתה יודע שכל אחד מאתנו קיבל חינוך בבית הוריו. זה חלק מהחינוך שקיבלתי, לכבד אדם ששואל ולתת לו תשובה – אם יש לי. כבוד האדם הוא אפילו – לפי הרב עובדיה – עולה על כבוד האדמה. אתה יודע את זה. אני לא בטוח אם הפסיקה של הרב עובדיה מקובלת עליך, אבל היא עומדת בפני עצמה. יושבת כאן סיעה שרואה בזה דבר חשוב.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
האם אתה יכול להרחיב קצת?
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
– – – פיקוח נפש – יש הבדל בין הגולן ובין האדמה ביהודה ושומרון. ביהודה ושומרון – זה מחויב בתרומות ומעשרות. אשר לגולן יש שאלה – האם הכיבוש הוא לשעתו או לעתיד לבוא?
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת אורי אריאל. אני חושב שאנחנו – – –
שר המדע, התרבות והספורט גאלב מג'אדלה:
אני יכול להגיד לך שני דברים: קודם כול, תודה רבה, אני מאוד מעריך את זה שאתה מחליף אתי דברים חשובים וברומו של עולם, וגם בסדר-יומנו האקטואלי. אני בעד ניהול משא-ומתן עם הסורים וירידה מהגולן.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
זה יעבור לך.
שר המדע, התרבות והספורט גאלב מג'אדלה:
למה אני חושב ככה? כי – אתה יודע, היה לי מנהיג שרצחו אותו, יצחק רבין, שאמר: עומק השלום כעומק הנסיגה, או עומק הנסיגה כעומק השלום. אם הנשיא אסד מושיט את ידו – – –
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
כאילו ייתנו – יקבלו.
שר המדע, התרבות והספורט גאלב מג'אדלה:
נכון, מה רע בזה? הוא רוצה להבטיח את עצמו, ומצד שני ללכת לשלום עם שכניו. זאת נוסחה טובה. אם המנהיג שלי, עליו השלום, יצחק רבין, שהיה רמטכ"ל מלחמת ששת הימים, שאתם מתגאים בה כל ימי חייכם, עומד ברמת-הגולן ואומר: עומק הנסיגה יהיה כעומק השלום, מה אתה רוצה ממני, אזרח ערבי גאה וגם אזרח מדינה גאה, שלא אקבל דבר כזה כאמירה היסטורית חשובה?
לכן אני אומר, אדוני, חבר הכנסת אורי אריאל, אתה יודע את הכבוד שלי אליך, למרות חילוקי הדעות התהומיים בינינו – זאת תורתנו, זאת מחשבתנו, זאת תפיסת עולמנו.
עכשיו לך, אדוני היושב-ראש: הם לא העבירו לשר מסוים, אלא העבירו תחומים. כלומר, התחום הזה – תרבות, מדע וספורט – עובר כיחידה אחת, כמשרד ממשלתי אחד, לאחריותו של שר המדע, התרבות והספורט. עשו הפרדה.
היו"ר מגלי והבה:
אני בעד שיעבירו לך כמה שיותר, כי אני יודע שאתה בתחום סמכותך מטפל בכל נושא. מה שהפריע לי והפריע לכל מי שהאזין וחושב שהיו צריכים להשאיר במשרד שלך את כל האגפים, אפילו שהם נוגעים לדת אחרת, או לתרבות אחרת, כי אתה שר המדע והתרבות של כל מדינת ישראל, ולא של חלק ממנה.
שר המדע, התרבות והספורט גאלב מג'אדלה:
א. יכול להיות שאני מסכים אתך – זאת היתה ההסכמה בין שרת החינוך ובין שר המדע, התרבות והספורט לשעבר אופיר פינס. אני מביא היום חלוקה על בסיס העובדה שאני מכבד את הסיכומים בין השרים, בלי שנכנסתי לעניין אפילו. אני מביא היום את הסיכומים בין שני השרים ואת החלוקה שנעשתה בממשלה בהחלטתה מ-10 במאי 2006. יכול להיות שאתה צודק, אבל אני אמון על הבאת מה שסוכם ועל מה שהממשלה החליטה, בלי להיכנס לתכנים ולדבריו של אדוני.
לכן אני מבקש מהכנסת לקבל את השינויים האלה. אגב, זה נאמר לי כדי להסדיר נושאים שאנחנו אומנם מטפלים בהם היום. לא חיכינו להחלטות האלה, כי רצינו – א. לפעול בלי שאזרחים או סקטורים ייפגעו, וב. אנחנו רוצים לפעול על-פי חוק, והדבר הזה יהיה מעוגן בחקיקה. תודה רבה לאדוני.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לשר המדע והתרבות, השר מג'אדלה.
שר המדע, התרבות והספורט גאלב מג'אדלה:
אל תשכח את הספורט.
היו"ר מגלי והבה:
הספורט זה הכי חשוב, בפרט כשהוא תחת שרביטך.
חברי הכנסת, ראשון המתדיינים על הודעת הממשלה הוא חבר הכנסת גדעון סער. אחריו – חברת הכנסת נאדיה חילו. בבקשה, אדוני.
גדעון סער (הליכוד):
אני מוותר.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת גדעון סער. חברת הכנסת נאדיה חילו, גם מוותרת? בבקשה. אחריה – חבר הכנסת יעקב מרגי, ואם איננו כאן – חבר הכנסת אלכס מילר, ואם איננו כאן – חבר הכנסת שנמצא כאן, אורי אריאל. בבקשה.
נאדיה חילו (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, העניין שנדון היום קשור בשני משרדים חשובים מאוד בעיני, ואני מניחה שבעיני ציבור מאוד מאוד רחב – משרד החינוך ומשרד המדע, התרבות והספורט. העניין גם נעשה בהסכמה בין שני המשרדים, כפוף להחלטה שכבר נתקבלה. ב-7 במאי 2006 נתקבלה החלטה שהעניין שעומד היום הוא בעצם הרבה יותר פרוצדורלי, כדי להסדיר את העניין, ואני רוצה להביא שתי דוגמאות שבעיני הן מאוד חשובות.
הספריות הציבוריות – אנחנו יודעים שהנושא הזה חשוב מאוד, אנחנו גם יודעים כמה הקריאה, הספריות, כמה הצטמצם הנושא הזה בשנים האחרונות. הוא כבר לא מאפיין את ההתנהגות הנורמטיבית של הרבה מאוד תלמידים, שהיינו רוצים בהחלט לראות אותם במקומות האלה, ולראות במקומות האלה גם פיתוח, לראות שהספריות הציבוריות גם ייתנו מענה לאוכלוסיות רחבות, הייתי אומרת אולי נזקקות, שהרבה פעמים לא יכולות לרכוש את הספרים בעצמן. לכן אני חושבת שהעברת נושא הספריות הציבוריות למשרד המדע הוא בהחלט נכון, שהצעד הוא חיובי.
דוגמה נוספת – ואני לא רוצה להיכנס לכל החקיקות, כי השר כבר הסביר את כל הנושא של החוקים פה ושם שצריך להעביר ולהסביר – נושא החינוך הגופני, שהוא בעצם התאחדות בתי-הספר. אם נשאל את עצמנו היום – נכון שהספורט ההישגי הוא אחד הדברים המאוד אטרקטיביים, אחד הדברים המתוקשרים, אחד האלמנטים שכולם עטים עליו, אבל הבסיס החשוב ביותר, אם נחשוב, הוא הספורט העממי, ספורט שבעצם יהיה בכל מסגרות בתי-הספר. וחשוב שמי שמטפל בספורט באופן כללי ואחראי לנושא הכללי יראה גם את הנישה הזאת של ספורט בבתי-הספר והתאחדות בתי-ספר גם בתוך המשרד הזה.
לכן ההחלטה שנתקבלה ב-7 במאי, והיא מקבלת היום ביצוע יותר אופרטיבי של העברה והסדרת העניינים, לרבות החקיקות הנוספות שמועברות, היא החלטה נכונה. מה עוד שהיא גם באה בהסכמה בין שני המשרדים, בין שרת החינוך ובין שר המדע, התרבות והספורט. ואני בהחלט חושבת שצריך לציין שגם הנושא הזה של הספורט העממי מאוד קשור אליו וקרוב ללבו. לכן אנחנו, סיעת העבודה, נתמוך בעניין.
היו"ר מגלי והבה:
תודה. נמשיך בסדר הדוברים. חבר הכנסת אורי אריאל, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יצחק גלנטי, אם יהיה כאן, ואחריו – חבר הכנסת שמואל הלפרט, והוא נמצא כאן.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, לבקשת יושב-ראש הקואליציה אני אקצר.
היו"ר מגלי והבה:
יושב-ראש האופוזיציה, הקואליציה לשעבר.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
סליחה, האופוזיציה, אבל גם הקואליציה בטח רוצה שנקצר.
לבקשת מרכז סיעת קדימה אני רוצה להדגיש למה זו טעות מה שהוצג כאן. אני מציע לכם, לממשלה, השר גאלב, אדוני ראש הממשלה, שכמובן איננו פה אתנו – הוא בטח נמצא בהר-הרצל באזכרה לחללי מלחמת לבנון השנייה – תפסיקו כל היום להעביר סמכויות מאחד לשני. הרי כולכם מבינים שכך אי-אפשר לתפקד, ככה לא בונים חומה, ככה בוודאי לא בונים מדינה. בעיקר, אדוני ראש הממשלה, אדוני שר הביטחון, תפסיקו להעביר סמכויות ביטחוניות לקבלני משנה כמו אבו-מאזן. הניסיון החוזר ונשנה לתת אחריות ל"פתח תנזים" או ל"פתח" זה או ל"פתח" אחר, הכול כלאם פאד'י. אין קבלני משנה בביטחון. תיקחו את הביטחון לידיים ותפסיקו להעביר סמכויות, ואם אתם לא יודעים לעשות את זה, תלכו הביתה. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת אורי אריאל. חבר הכנסת יצחק גלנטי – איננו כאן. חבר הכנסת שמואל הלפרט, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת חיים אורון, ואם הוא לא יהיה כאן – חבר הכנסת אחמד טיבי.
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, במוסף הכלכלי "דה-מרקר" של עיתון "הארץ" מכנה כתבת את התמיכה במוסדות החרדיים כהתאבדות של המדינה, לא פחות ולא יותר. ובהמשך היא כותבת: "מה שמטריד עוד יותר הוא שמדובר בתקציבים שאינם משרתים כל מטרה חינוכית או לאומית. מערכת החינוך החרדית מכשירה דור עניים, אינה מחנכת לדמוקרטיה. מדינת ישראל משתמשת במיטב משאביה כדי לכרות את הענף שעליו היא יושבת, כמו אותם לווייתנים המנווטים עצמם במלוא התנופה אל החוף ואל אובדנם – ישראל מתעקשת לרסק את עתידה". כל זאת רק בשל תמיכתה החלקית של המדינה במערכת החינוך החרדית, המחנכת דורות לערכי מוסר והמבטיחה את עתידו של העם היהודי.
עיתונאי אחר באותו עיתון "דה-מרקר" כותב על חוק נהרי, המחייב רשויות מקומיות לממן מתקציבן גם בתי-ספר של החינוך המוכר, שהוא הרבה יותר גרוע ממלחמה, והוא "קזוס בלי" מוחלט וסיבה לצאת למאבק מטורף בממשלה, בתקשורת ובכנסת.
שומו שמים, מימון בתי-ספר בחינוך המוכר במוסדות החרדיים הוא בזבוז משווע של כספי הציבור, כותב ה"דה מרקר". חוק שבא לתת שוויון לכל מגזרי החינוך ברשויות המקומיות הרבה יותר גרוע ממלחמה, ורק החינוך הממלכתי, כשמשטרת ישראל נאלצת לפתוח מדי שנה עשרות אלפי תיקים פליליים בקרב הנוער, הוא חינוך טוב.
וכך מרשה לעצמו העיתון לאנשים חושבים לצאת בהסתה פרועה נגד החינוך המוכר ונגד תלמידי הישיבות המבטיחים את עתידו של העם היהודי, את נצח ישראל, שרמת ידיעותיהם גם בלימודים הריאליים אינה נופלת מזו של יתר התלמידים בחינוך הכללי.
במקום להודות בפשיטת הרגל המוחלטת בחינוך הכללי, כשמוסדות חינוך רבים נאלצים להעמיד שומרים בכניסה לבתי-הספר, כדי למנוע כניסת תלמידים עם סכינים ואולרים, מעדיפים לנהל הסתה פרועה נגד החינוך המקורי, כשרק הודות לחינוך הזה אנו קיימים כאן במדינת ישראל.
חברי הכנסת, עומדים אנו ערב י"ז בתמוז, ערב ימי בין המצרים, שבהם חרב בית-המקדש. חז"ל אומרים שבית-המקדש השני חרב בגלל שנאת חינם, וחלילה לנו להמשיך בדרך זו, ועל כך צריכה הכנסת לדון בדחיפות.
היו"ר מגלי והבה:
תודה. חבר הכנסת חיים אורון, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יצחק גלנטי.
חיים אורון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, אדוני שר התרבות, המדע והספורט, אני חושב שאני מכיר את חוק הניקוז, ואפילו את חוק המים, ואני אפילו מסוגל להבין למה יש סמכויות לשר המדע, התרבות והספורט בעניינים שקשורים לעתיקות כאשר חופרים תעלת ניקוז או כאשר חופרים באר. אדוני השר, אתה יודע כמה אני מעריך אותך, שלא יהיה, חלילה, לעמדה שאני מביע פה עכשיו ממד אישי, אבל בכל זאת אומר לך שזאת עמדת הממשלה, ממשלה שיש בה 28 שרים.
היו"ר מגלי והבה:
עד עכשיו.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
כן ירבו.
חיים אורון (מרצ):
היא חותכת את המשרדים ומחלקת אותם על-פי כל מיני חלוקות, שלא ברור לי מהיכן הן באו ולשם מה הן ירדו לעולם. אדוני, השר מג'אדלה, האמן לי שאני לא מתכוון אליך באופן אישי. הייתי אומר את אותו הדבר על כל שר אחר. בכל הכבוד, ממשלה היא לא עוגה שאתה יכול לחתוך ככה או אחרת – השבוע אתה חותך אותה מימין ובשבוע הבא אתה חותך אותה משמאל.
שמעתי שרק אתמול מפלגת העבודה אמרה שלממשלה הזאת יש שלושה חודשים, כי ברגע שיצא דוח-וינוגרד, החלטתם פה-אחד – היושב-ראש החדש, שמאוד בירכת אותו, אמר: זאת דעתי. בשביל שלושה חודשים צריך להעביר סמכויות משר לשר? חכו, חכו רגע אחד, בסדר, מה יקרה אם במשך שלושה חודשים לא יעבירו סמכויות? אבל יש לי הרגשה שאתה יודע שזה לא יהיה לשלושה חודשים. יש לי סיבה להניח שלמרות הקרב הגדול – שהיית שותף לו – בין מחנה א' למחנה ב', בסוף גם הפעם יהיה במפלגת העבודה רוב להמשיך להישאר על הכיסאות. לזה תמיד יש במפלגת העבודה רוב.
אלוהים אדירים – חבר הכנסת אילון, אולי אתה לא יודע, כי באת עכשיו – אנחנו מעבירים עכשיו את האחריות לחוק הניקוז משרת החינוך לשר המדע והספורט. גם את חוק המים אנחנו מעבירים – אלוהים אדירים, אמרתם אתמול שכעת חיה עוד שלושה חודשים – אני רואה את החיוכים של חברי מפלגת העבודה, לא של מרצ – אם וינוגרד ידחה את מסקנתו בשבועיים, כי אז בעוד שלושה חודשים וחצי אתם בחוץ, אתם לא בממשלה.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
זה נכון? זה נכון?
חיים אורון (מרצ):
אז למה אתם מעבירים סמכויות? אתה יודע מה זה להעביר סמכויות? אתה יודע מה יקרה עכשיו בעמק-יזרעאל, כשחופרים שם תעלות ניקוז ופתאום יתברר להם שצריך אישור ממך ולא משרת החינוך? אתה יודע איזה משבר יהיה בעמק? אתה יודע מה יקרה בגליל, כשקודחים באר ויתברר שהסמכויות הן אצלך ולא אצל שרת החינוך? יפסיקו לקדוח. תפסיקו לקדוח לנו בראש. האמן לי, זה כבר נראה כמו מקדחה של רופא שיניים. תפסיקו לקדוח לנו בראש. תשאירו הכול על מקומו, ובעוד שלושה חודשים, אדוני השר, ניפגש פה ונראה שהסמכויות עברו, הן נשארו והן ימשיכו להיות, ובא לציון גואל.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת חיים אורון. חבר הכנסת יצחק גלנטי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי, ואם הוא לא יהיה כאן – חבר הכנסת מוחמד ברכה. לאחר מכן נעבור להצבעה.
יצחק גלנטי (גיל):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת וצופים יקרים, אני מכבד את החלטת הממשלה לערוך שינויים מבניים ולהעביר פונקציות אופרטיביות ממשרד החינוך למשרד המדע והספורט, אך עיון ברשימת החוקים שהסמכויות בהם מועברות מעלה תמיהות רבות. למשל – חוק רישוי עסקים, חוק הבטיחות במקומות ציבוריים ותקנות התכנון והבנייה – איזה מדע, איזו טכנולוגיה, איזו תרבות או איזה ספורט יש בהם? מקומם הטבעי של החוקים האלה הוא משרד הפנים. חוק המים העתיקים או המזוהמים וחוק הניקוז – הגנה מפני שיטפונות המים והביוב – לדעתי מקומם במשרד להגנת הסביבה. והמוזרה ביותר היא העברת הסמכויות של חוק האזרחים הוותיקים למשרד המדע והספורט, שכן מקומן הטבעי הוא משרד השר לענייני גמלאים.
או שמא יבוא כבוד ראש הממשלה וישכנע את חברי הכנסת שלהיות אזרח ותיק הוא ספורט לאומי, או מאחר שפגיעה פיזית ומילולית בקשישים כבר הפכה לספורט נורמטיבי יומיומי, קבעו את מקום חוק האזרחים הוותיקים בסמכות משרד המדע, הטכנולוגיה, התרבות והספורט.
רבותי, אם כבר מוסיפים פונקציות וחוקים למשרד המדע, הטכנולוגיה, התרבות והספורט, הרי אין שום סיבה שהטיפול בגליל, בנגב ובירושלים לא יועבר לשר לענייני גמלאים רפי איתן. אני בטוח שהגמלאים יקבלו על עצמם את האתגר של התיישבות בחבלי ארץ אלה ופיתוחם ויממשו אותו מתוך הכרה ושליחות לאומית. הם עשו זאת בבחרותם ויתייצבו שנית לעשות זאת בשיבתם.
רבותי, גם בבניית תיק זה של כבוד השר גאלב מג'אדלה צריך שיהיה היגיון מינימלי שיצדיק את קיומו של המשרד. איסוף פונקציות מן הגורן ומן היקב בלי שום קשר לוגי מעמיד את השר עצמו ואת צוות משרדו במצב מגוחך לפני אזרחי המדינה. טוב תעשה הממשלה אם תתקן שוב את החלטתה בטרם תאשר אותה הכנסת.
סיעת הגמלאים תתקשה לתמוך בהודעת הממשלה במתכונתה הנוכחית, וזאת בשל המחאה על אי-העברת סמכויות למשרד לענייני גמלאים. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת גלנטי. אני מזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – את חבר הכנסת מוחמד ברכה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
תודה.
אדוני היושב-ראש, האמת היא שתכננתי לדבר על הנושא, אבל אני עדיין בהשפעת אחת מפניות הציבור שקיבלתי. מדובר בבחור מכפר-קאסם שפנה אלי; הוא הגיש בקשה לעבוד בחברת "אסם". הוא דיבר עם הנהלת "אסם" באזור פתח-תקווה – הוא דיבר עם המזכירה, והמזכירה אמרה לו: המנהל שלי לא רוצה לקבל ערבים. הוא דאג להתקשר לבוס, למנהל, ולהקניט אותו; מתוחכמים בכפר-קאסם.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
בתום לב.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
לא בתום לב, אלא בכוונה כדי להרשיע אותו, וטוב שעשה כך. אמר לו המנהל: אני לא רוצה ערבים אצלי. זה מוקלט. יש לנו ההקלטה. את זה אמר מנהל "אסם" באזור פתח-תקווה. פנו אליו עיתונאים, והוא הכחיש הכול מכול בכול ואמר: זה שקר, מעלילים עלי. אילו רק היו מקליטים את כל התופעות האלה, וואי, וואי, וואי, מה שהיה לנו פה.
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, תופעת הגזענות פשתה בחברה הישראלית והפכה להיות ה"מיינסטרים", כמו שאני נוהג לומר. רק כשהתופעות נחשפות עם תיעוד של בטון יצוק הן מתחילות לעורר שאלות כלשהן.
רק כשרואים בטלוויזיה חיילי מג"ב מכסחים את הצורה לפלסטיני, זזים באי-נחת בכורסאות הטלוויזיה. אבל כשקוראים על זה בעיתון, זה לא מזיז, ועל-פי רוב לא קוראים על זה בעיתון.
לכן, אדוני היושב-ראש, "אסם" חייבת לפטר את המנהל הזה, ואם היא לא תפטר את המנהל הזה ותיתן גושפנקה ותמיכה וגיבוי לאיש הגזעני הזה, הצרכנים הערבים צריכים להעניש את החברה, כי השוק הערבי הוא שוק חשוב עבור "אסם" – ושמעתי שהיא גם פונה לעולם הערבי. לכן, אם "אסם" לא תפטר את האיש הזה, הצרכנים הערבים חייבים לפטר את "אסם". תודה רבה, אדוני.
היו"ר מגלי והבה:
בבקשה. אז מצאת את הפתרון, צריך לפעול לפיו.
אחרון הדוברים, חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה. לאחר מכן השר יתייחס או עוברים להצבעה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, האמת שאין לי שום דבר אישי נגד השר מג'אדלה כמובן ולא נגד השרה יולי תמיר ומה מעבירים ממה למי. יש לי בעיה עם הממשלה כולה. הממשלה שהתפנתה לעסוק ביום השנה למלחמת לבנון על-פי הלוח העברי, היא ממשלה שיותר משהיא צריכה להשתתף באירועים לציון אותה מלחמה – הציון הטוב ביותר של המלחמה הוא שהממשלה הזאת תסיק את המסקנה הנדרשת. זו היתה מלחמה תוקפנית, כושלת, שנקבעו לה מטרות, גם לא צודקות אבל גם לא ישימות. היוזמה למלחמה הזו יצרה חורבן, בעיקר בצד הלבנוני אבל גם בצד הישראלי. אזרחים יהודים וערבים שילמו בחייהם בגלל אותה מלחמה נפשעת. והיום מחכים לווינוגרד א' ולווינוגרד ב'. על פניו החלטה של יציאה למלחמה היא החלטה הרת-גורל וההחלטה הזאת היתה אכן הרת-גורל, אבל היתה כמובן לא מוצדקת והיתה החלטה נפשעת.
אני לא יודע מה יהיה בדוח השני של ועדת-וינוגרד, אבל אין שום ספק שהסיבות שבגללן עלול להתערער כיסאו של ראש הממשלה הן לא הסיבות הנכונות בעיני. הסיבה הנכונה כבר קיימת ולא צריך בשבילה שום דוח של שום ועדה. עצם ההחלטה לצאת למלחמה היא החלטה שהיתה מחייבת את התפטרותו ואת התפטרותה של הממשלה כולה.
יום השנה לאותה מלחמה, למלחמת לבנון השנייה, הוא יום עצוב להרבה אזרחים גם בצד הצפוני של הגבול בלבנון וגם בצד הדרומי של גבול לבנון, בתוך ישראל, ולעצב הזה אחראים אנשים ואחראית ממשלה ואחראית מדיניות שגם בעצם היום הזה משתעשעת עדיין רק בתפיסת הכוח והרמאויות למיניהן.
הנושא של שחרור 250 אסירים פלסטינים או אי-שחרור או משהו כזה, בסופו של דבר אפילו לא מובא לשולחן הממשלה, ממשלה שעוסקת רק ביחסי ציבור ורק בחרחור מלחמה. רק לפני כמה ימים, אדוני היושב-ראש, קראנו שפיקוד העורף פנה לטלוויזיה להיערך למצב חירום. אני לא יודע מה מתכננים. גם היום שמענו על תמרונים רחבים ברמת-הגולן. אני לא יודע מה מטרת התמרונים האלה ואם זה נכון שזה למגננה או להגנה, איך זה יתפרש מעבר לגבול בסוריה. כל חרחורי המלחמה והרמאות בעניין של השלום, זה הדבר שמאפיין את הממשלה הזאת. לכן, ביום השנה בלוח העברי או בלוח הערבי או בלוח הכורדי – הממשלה הזאת בכל לוח צריכה ללכת. תודה רבה, אדוני.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת ברכה.
אנחנו עוברים להצבעה על הודעת הממשלה על העברת סמכויות על-פי דין משר לשר על-פי סעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה. אנחנו עוברים להצבעה.
הצבעה מס' 6
בעד הודעת הממשלה – 16
נגד – 15
נמנעים – אין
הודעת הממשלה על העברת סמכויות משרת החינוך לשר המדע, התרבות והספורט נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 16, נגד – 15, אין נמנעים. אני קובע שהודעת הממשלה על העברת סמכויות על-פי דין משר לשר נתקבלה.
הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 11), התשס"ז–2007
[מס' כ/156; "דברי הכנסת", חוב' ל"א, עמ' 9405; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר מגלי והבה:
הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 11), התשס"ז–2007, קריאה שנייה וקריאה שלישית – אני מזמין את יושב-ראש הוועדה לקידום מעמד האשה, חבר הכנסת גדעון סער. בבקשה.
גדעון סער (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בשם הוועדה לקידום מעמד האשה, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 11), התשס"ז–2007, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית.
עניינה של הצעת חוק זו, שהוגשה ביוזמתי, באיסור הפליה מחמת טיפולי פוריות או הפריה חוץ-גופית. סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח–1988, אוסר על מעביד להפלות בין עובדיו או בין דורשי עבודה, בין היתר מחמת היריון או היותם הורים, בעניינים הנוגעים לעבודה, ובהם קבלה לעבודה, תנאי עבודה או פיטורין מהעבודה.
בהתאם לפסיקת בתי-המשפט, הן פסיקת בתי-דין לעבודה והן פסיקת בית-המשפט העליון בשבתו כבג"ץ, המונח "היותם הורים" המופיע בסעיף 2 לחוק כולל גם מצבים של טרום-הורות, ובתוך כך מצבים של טיפולי פוריות. לפיכך, בית-המשפט אמר שהוא לא שולל את האפשרות שפיטורי עובד מחמת טיפולי פוריות עלולים להיות בגדר הפליה אסורה בניגוד להוראות החוק.
הצעת החוק הזאת מבקשת לעגן בחקיקה באופן פוזיטיבי ומפורש את האיסור על המעביד להפלות בין עובדים ובין דורשי העבודה מחמת טיפולי פוריות או הפריה חוץ-גופית.
הגנה בעלת אופי דומה קיימת כבר שנים רבות בחוק עבודת נשים שמאפשר לעובדים להיעדר מעבודתם לצורך טיפולי פוריות או הפריה חוץ-גופית, ובד בבד אוסר על המעביד לפטרם בשל ההיעדרות האמורה.
אני רוצה להודות ליועצת המשפטית של הוועדה, עורכת-הדין הלית מגידו; אני רוצה להודות לדלית אזולאי, מנהלת הוועדה, על העבודה על הצעת החוק.
בשם הוועדה לקידום מעמד האשה, אני מבקש שתתמכו בהצעת החוק בנוסח שהוסכם עליו בוועדה.
יש הסתייגות של סיעת חד"ש. אינני רואה מישהו מחבריה ברגע זה, ואני חושב שמלכתחילה היא יועדה להיות הסתייגות דיבור. בכל מקרה, אין חבר מסיעת חד"ש ברגע זה במליאה. תודה לך.
היו"ר מגלי והבה:
תודה. אם כך, חברי הכנסת, כיוון שחברי הכנסת המסתייגים מסיעת חד"ש אינם כאן, אנחנו עוברים להצבעה על החוק בקריאה שנייה – כיוון שאין הסתייגויות.
ראשית, הצבעה בקריאה שנייה.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
בעד תוספת התנחלויות ביהודה ושומרון.
הצבעה מס' 7
בעד סעיף 1 – 11
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף 1 נתקבל.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 11, נגד – אין, נמנעים – אין. החוק עבר בקריאה שנייה.
אם כך, אנחנו עוברים לקריאה השלישית.
הצבעה מס' 8
בעד החוק – 12
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 11), התשס"ז–2007, נתקבל.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 12, נגד – אין, נמנעים – אין. אם כך, אני קובע שהצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 11), התשס"ז–2007, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית.
הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון מס' 2), התשס"ז–2007
[מס' כ/149; "דברי הכנסת", חוב' כ"ח, עמ' 8802; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר מגלי והבה:
חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון מס' 2) – זה ירד?
רן כהן (מרצ):
לא, זה לא ירד.
היו"ר מגלי והבה:
הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון מס' 2), התשס"ז–2007. יש לנו הסתייגויות לחוק.
רן כהן (מרצ):
קודם יושב-ראש הוועדה.
היו"ר מגלי והבה:
יושב-ראש הוועדה יציג את החוק, ולאחר מכן יש הסתייגות.
משה כחלון (בשם ועדת הכלכלה):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת – – –
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
מה עם – – –
משה כחלון (בשם ועדת הכלכלה):
מי שהוא יושב-ראש הוועדה משעה 11:00 זה חבר הכנסת ארדן – לצורך הפרוטוקול. לא היתה פה השתלטות עוינת על הוועדה. אני מציג את החוק מתוקף זה שאני עיבדתי אותו – כל הוועדה עיבדה אותו, בראשותי.
הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק פרי יוזמתו של חבר הכנסת רן כהן, שבאמת הוביל את זה מההתחלה, ואני שמחתי עם חברי ועדת הכלכלה להיות בעל-ברית שלו בחוק החשוב הזה.
נעבור יותר לפורמליות. סעיף 8 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי קובע כי שר הבינוי והשיכון יקבע מפרט לדירות ציבוריות כהגדרתן בחוק, טרם השכרתן בהשכרה ציבורית, ומפרט לאחזקה שוטפת של דירות ציבוריות בתקופת השכרתן בהשכרה הציבורית. הסעיף אף קובע הוראות בדבר ליקוי בשל העדר פרט בדירה שנכלל במפרט והוראות בדבר תיקון ליקוי כאמור.
בהתאם לחוק קבע השר בתקנות זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשס"א-2000, מפרט הן לדירות ציבוריות טרם השכרתן בהשכרה ציבורית והן לאחזקה שוטפת של דירות ציבוריות במשך תקופת השכרתן בהשכרה ציבורית. בין יתר הפרטים הכלולים במפרט, כלול גם דוד חימום, אך לא קבועה הוראה באשר לסוג דוד החימום שיש לכלול במפרט כזה – דוד שמש או דוד חשמל.
ההבחנה בין דוד שמש לדוד חשמל חשובה, שכן עלות השימוש בדוד חשמל גבוהה יותר מעלות השימוש בדוד שמש, ומנתונים שמסרה לוועדת הכלכלה של הכנסת עמותת "ידיד" – שהיא מאוד פעילה בחוקים החברתיים ומסייעת לנו המון, ואני מבקש לשבח אותה – עולה כי ברוב הדירות הציבוריות שבהן נותק זרם החשמל עקב אי-תשלום חשבונות החשמל, אכן מותקן דוד חשמל ולא דוד שמש.
אנחנו יודעים שבוילר "זולל" המון חשמל. ככל הנראה, חברות הדיור הציבורי בוחרות על-פי רוב להתקין דוד חשמל בדירות ציבוריות משום שעלות התקנתו נמוכה מעלות התקנתו של דוד שמש. מי שנפגע מכך הם כמובן דיירי הדיור הציבורי, הנאלצים לשלם חשבונות חשמל גבוהים למדי.
על מנת לאפשר לדיירי הדיור הציבורי – שממילא נמנים עם השכבות המוחלשות בחברה – להשתמש בדוד חימום בעלות נמוכה יחסית, וכדי לתת בידם אפשרות לעמוד בתשלום חשבונות החשמל ביתר קלות, מוצע לקבוע כי מפרט של דירות ציבוריות טרם השכרתן יכלול דוד שמש בדירה ציבורית שבה ניתן להתקינו. יש מקומות שבהם יש בעיה עם ההתקנה; אנחנו מדברים כרגע על מקומות שבהם אפשר מבחינה טכנית להתקין אותו.
הסדר דומה מוצע לגבי אחזקה שוטפת של דירות ציבוריות במשך תקופת השכרתן בהשכרה ציבורית, אלא שבמקרה כזה נדרשת גם הסכמת השוכר להתקנת אותו דוד שמש.
כמו-כן מוצע לקבוע כי סכום ההשתתפות העצמית של שוכר דירה ציבורית במימון ליקויים בדוד שמש בדירתו לא יעלה על 10% מעלות התיקון.
בעת הדיון המוקדם בהצעת החוק סיכמו שר הבינוי והשיכון והמציע, לאחר שגם שר האוצר נתן את הסכמתו לעניין, כי יוקצו לצורך החוק המוצע 5 מיליוני שקלים חדשים בשנה.
ועדת הכלכלה החליטה, ברוח הסיכום האמור במליאה, כי אוצר המדינה יממן את התקנתם של דודי שמש לפי הצעת החוק בסכום של 5 מיליוני שקלים בשנה לפחות. כדי לאפשר אי-חריגה מהתקציב שיוקצה לנושא זה, החליטה הוועדה כי השר יקבע אמות-מידה לתחולה הדרגתית של החוק, תוך מתן קדימות לאוכלוסיות מסוימות, ויביא תקנות בנושא לאישור ועדת הכלכלה של הכנסת בתוך 60 ימים מיום תחילתו של החוק.
לגבי הסכום שיוקצה מאוצר המדינה, שבאמצעותו תמומן התקנת דודי שמש לפי הצעת החוק, הגישה הממשלה הסתייגות שלפיה הסכום שיוקצה יהיה 5 מיליוני שקלים חדשים בשנה. ההסתייגות הממשלה בעייתית משני טעמים. ראשית, המימון הוא בסכום קבוע ולכאורה לא ניתן יהיה להקצות בחוק התקציב סכום גבוה יותר. זאת אומרת, אם הממשלה תחליט לתת 10 מיליונים או פתאום יתפנה לה כסף או שיהיה צורך ביותר – החוק הזה יגביל אותה. לכן, ההסתייגות היא לא טובה. שנית, 5 מיליוני השקלים שמציעה הממשלה אינם צמודים למדד כלשהו, ולכן הסכום ילך ויישחק עם השנים.
ועדת הכלכלה קבעה, כאמור, שהסכום שיוקצה להתקנת דודי שמש לא יפחת מ-5 מיליוני שקלים, כלומר שניתן יהיה לקבוע 5 מיליוני שקלים חדשים, או יותר, כפי שתחליט הממשלה.
בהתחשב בכך שניתן להשיג את רצון הממשלה גם בנוסח הוועדה, ובהתחשב בבעייתיות של נוסח ההסתייגות, אני מבקש מכם לדחות את ההסתייגות ולהצביע בעד הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שהכינה הוועדה.
אני מבקש להודות פעם נוספת לחבר הכנסת רן כהן על פעילותו המבורכת למען דיירי הדיור הציבורי בפרט ולמען כל הנושאים החברתיים בכלל, וכמובן אני מבקש לצרף גם את עמותת "ידיד". תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר מגלי והבה:
כן, כדאי גם לנצל את ההזדמנות להודות לך כיושב-ראש ועדת הכלכלה, שהביא הרבה חוקים חברתיים. אני מזמין את חבר הכנסת רן כהן לנמק את הסתייגותו, ולאחר מכן עוברים להצבעה.
רן כהן (מרצ):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברות וחברי הכנסת, אני מודה שרשמתי הסתייגות רק כדי לומר כמה מלים בטרם ההצבעה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לך שעבודת הנמלים שאנחנו צריכים להשקיע בכל פעם כדי לקדם בקצת את מצבן של השכבות המוחלשות בישראל, היא באמת עבודה סיזיפית קשה, ולאחר שיושב-ראש הוועדה שטיפלה בחוק הזה, חבר הכנסת כחלון, נתן כאן את הפירוט, אני פטור מלתת אותו.
אני רק רוצה לומר, שלעניות דעתי, ההתקדמות הזאת יכולה להיות לחלק מן המשפחות מאוד משמעותית, כי מדובר ביכולת להתקין כ-2,500 דודי שמש בדירות הדיור הציבורי, ואם השר באמת יביא לפני הוועדה – כפי שמחויב בחוק – את התקנות להתקנה ואת סדר העדיפויות להתקנה בתוך חודש ימים, אני מאמין שעוד השנה יכולות 2,500 משפחות ליהנות מדוד שמש, וסוף-סוף עניי ישראל יוכלו ליהנות מקרני השמש שמשפיעות עלינו טובה בארץ הזאת. אין שום סיבה בעולם שהשמש לא תשלם את השכר הזה חודשית במקום העניים בישראל.
יש לנו שמש, אז לפחות שיהיו דודי שמש, כדי שיהיה טוב יותר. זה גם יהיה יותר חסכוני בחשמל, זה יקל על חברת החשמל, זה יהיה יותר אקולוגי, יותר ישמור על הסביבה, כי בעצם נשתמש בקרני השמש ולא בדרכים מלאכותיות כדי לחמם מים לבתים – – –
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
השאלה אם אתה מאמין שהממשלה באמת תקדם את זה.
רן כהן (מרצ):
אין לה ברירה, יש חוק. לכן התעקשנו – גם חבר הכנסת כחלון, גם אני, גם עמותת "ידיד" – על חוק. וכאן אני גם רוצה להיכנס להסתייגות. השר נהרי, אני חייב לומר לך, ההסתייגות הקנטרנית של הממשלה, אני ממליץ לך המלצה ידידותית לא לעלות לנמק אותה, כי אין בה שום דבר יותר מקנטרנות.
סוכם כאן, וקיבלתי את זה – מעל הדוכן הזה – לאחר שהשר שטרית והשר הירשזון הציעו לי להסכים בקריאה טרומית, שהתקציב יהיה 5 מיליוני שקלים בשנה. אמרתי: טוב תפוח אחד ביד מעשר ציפורים על העץ, שיעופו. קיבלנו את זה. באנו לוועדת הכלכלה בראשות חבר הכנסת כחלון וקיבלנו את הנוסח שאומר: לא יפחת מ-5 מיליונים. מה העניין הזה כל כך נורא לכם באוצר? מה נורא? מה קרה? מה יהיה אם יקום שר אוצר טוב ויגיד: לא 5 מיליונים – 5.5. הפקידים יגידו: לא, כתוב רק 5, כי האוצר בא למליאת הכנסת והכריח את הכנסת לעמוד על הברכיים ולהסכים רק ל-5. אצלנו כתוב מה שכתבנו כאן בחוק בצורה עניינית: סכום שלא יפחת מ-5 מיליוני שקלים. מה קרה? תגידו 5 מיליונים – יהיה 5 מיליונים. למה צריך להוריד את המלים "שלא יפחת", שיהיה רק 5 מיליונים? חס וחלילה יקום שר טוב או שר שיכון ובינוי שישכנע את הממשלה להשקיע בשנה מסוימת לא 5 מיליונים אלא 6 מיליונים. ממש שומו שמים, קטסטרופה. אז מה הבעיה?
אני לא רוצה לכתוב. אני רוצה לעמוד בהתחייבות שלי לשר השיכון ולשר האוצר. לכן הוועדה קיבלה את הנוסח הזה – שלא יפחת מ-5 מיליונים. אל תתחכמו על עניי ישראל. יש לכם התחכמויות – תתחכמו על העשירים. למה לכם להתחכם על דודי השמש להכי עניים במדינה הזאת? זה מה שכואב לכם? שיבוא שר טוב וישקיע אולי עוד חצי מיליון או עוד מיליון? זאת הבעיה?
אני מציע לקבל את הצעתו של חבר הכנסת כחלון ולדחות את כל ההסתייגויות. אני מבטיח שאבטל גם את ההסתייגות שלי. תודה רבה, אדוני.
היו"ר מגלי והבה:
תודה. אדוני, כיוון שביקשת הסתייגות לדיבור, לא נצביע על ההסתייגות שלך.
רן כהן (מרצ):
אוותר.
היו"ר מגלי והבה:
תודה. אני מזמין את השר נהרי. יש לו הסתייגות: פסקה (3) בסעיף קטן (ב2). בבקשה.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אתה רוצה לומר ששר האוצר אמר לך להגיד את זה? אתם עבדים של הפקידים באוצר.
השר משולם נהרי:
תלמד להקשיב וגם תבין שלא כולם חושבים אותו דבר ולא כולם מסכימים לאותו דבר ויש מקום לכולם, אז תתאזר בסבלנות. אעשה את זה קצר מאוד.
קודם כול, אני רוצה לומר מלה טובה, בלי שום קשר, לחבר הכנסת רן כהן, שמגיש הרבה מהחוקים החברתיים, ואני חושב שזה ראוי לשבח, והציבור זקוק לזה, גם כשמדובר בבני נוער, בקשישים ובעניים. אתה יודע שאני תמיד תומך, גם אם הממשלה התנגדה. עשיתי כל אשר לאל ידי ונלחמתי כדי שהדברים אכן יהיו. אנו לא צריכים להפקיר את העניים בתוכנו.
רן כהן (מרצ):
תבורך, אדוני השר – – –
השר משולם נהרי:
אבל אתה בעצמך אמרת שהיה סיכום כזה, ולכן ראש הממשלה מבקש להצביע על ההסתייגות הזאת.
רן כהן (מרצ):
ראש הממשלה לא ביקש כלום.
השר משולם נהרי:
אתה לא חדש פה. אתה גם היית שר. אתה גם היית בממשלה. אתה גם יודע איך ההליכים פועלים, ואתה יודע איך שמתנהלים דברים.
רן כהן (מרצ):
כשהייתי שר בממשלה לא העז פקיד לכתוב משהו שאינו על דעתי.
השר משולם נהרי:
לכן, ההצעה לתיקון היא בפסקה (3) בסעיף קטן (ב2) המוצע, במקום "בסכום שלא יפחת מ-5 מיליון שקלים חדשים" יבוא "בסכום של 5 מיליון שקלים חדשים". תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה, אדוני השר. אם כך, אנו מצביעים על ההסתייגות שלך, אדוני השר.
הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון מס' 2), קריאה שנייה – אנו עוברים להצבעה על שם החוק.
הצבעה מס' 9
בעד שם החוק – 5
נגד – 4
נמנעים – אין
שם החוק התקבל.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 5, נגד – 4, נמנעים – אין. עשיתי הצבעה על שם החוק.
קריאות:
– – –
היו"ר מגלי והבה:
למה הוויכוח הזה? חבר הכנסת וקנין, נא לשבת.
לסעיף 1 כהצעת הוועדה אין ההסתייגות שלך, ולכן אנו מצביעים על סעיף 1 כהצעת הוועדה.
חברים, נא לא להפריע.
הצבעה מס' 10
בעד סעיף 1 – 12
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף 1 נתקבל.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 12. אם כך, סעיף 1 עבר כהצעת הוועדה ללא הסתייגויות.
צריכים להצביע על ההסתייגות של ראש הממשלה בפסקה (3) בסעיף קטן (ב2).
קריאות:
– – –
היו"ר מגלי והבה:
אנחנו מצביעים על ההסתייגות השר משולם נהרי.
הצבעה מס' 11
בעד ההסתייגות – 5
נגד – 4
נמנעים – 1
ההסתייגות של ראש הממשלה לסעיף 1 נתקבלה.
משה כחלון (בשם ועדת הכלכלה):
לא נקלטה ההצבעה שלי.
נאדיה חילו (העבודה-מימד):
גם שלי לא. אני בעד.
היו"ר מגלי והבה:
אם כך, אני קובע שההסתייגות נתקבלה. אתה נגד או בעד? – נגד. אם כך, ההסתייגות התקבלה.
רן כהן (מרצ):
הצבעתי בטעות מהמקום של אבשלום וילן.
היו"ר מגלי והבה:
אנו מקבלים, לפרוטוקול, שחבר הכנסת כהן הצביע ממקומו של חבר הכנסת אבשלום וילן.
אדוני, תעבור לכיסא שלך, כי יש הצבעה על סעיף 1 כולל ההסתייגות.
הצבעה מס' 12
בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה – 17
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף 1, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה, נתקבל.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 17. מכיוון שהתקבלה הסתייגות של הממשלה, של השר נהרי, של ראש הממשלה, אנו צריכים לשאול את יושב-ראש הוועדה אם הוא מסכים להצביע על החוק בקריאה שלישית. אתה כבר לא יושב-ראש.
משה כחלון (בשם ועדת הכלכלה):
זה לא העניין. אני רוצה לומר לך שעם ממשלה כזו אכזרית, אני חושש – – –
היו"ר מגלי והבה:
אתה רוצה שנצביע – אז תקרא לחבר הכנסת ארדן.
קריאות:
– – –
היו"ר מגלי והבה:
אוקיי. כיוון שאתה הבאת את החוק והיית היושב-ראש, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית על הצעת החוק כהצעת הוועדה.
קריאות:
– – –
היו"ר מגלי והבה:
סליחה. אני לא יודע מה קורה לכם היום במזכירות.
נצביע על סעיף 2 כהצעת הוועדה כיוון שלא היו הסתייגויות, לפני שנעבור להצבעה השלישית.
הצבעה מס' 13
בעד סעיף 2 – 13
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף 2 התקבל.
היו"ר מגלי והבה:
13 בעד, אחד נגד. אם כך, סעיף 2 עבר בקריאה שנייה כהצעת הוועדה.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית, על כל החוק, כולל ההסתייגות שהתקבלה.
הצבעה מס' 14
בעד החוק – 14
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון מס' 2), התשס"ז–2007, נתקבל.
היו"ר מגלי והבה:
14 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. חברי הכנסת, אני קובע שחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון מס' 2), התשס"ז–2007, נתקבל בקריאה שנייה ובקריאה שלישית.
זו הזדמנות לתת לחבר הכנסת רן כהן להודות בשם הוועדה ובשם הפעילים למען החוק הזה.
יעקב מרגי (ש"ס):
רק שהממשלה לא תקפיא גם את זה.
רן כהן (מרצ):
אדוני היושב-ראש, אני מקווה שלפחות אז תהיו יותר אמיצים כדי לעמוד בדרכה של הממשלה. אני רק מודיע לך, חבר הכנסת מרגי: יש באוצר, גם היום, עכשיו, אחרי החוק הזה עבר, מי שירצה לטרפד אותו. ואני מקווה מאוד שגם השר שטרית או מי שיבוא במקומו, גם השר נהרי, גם סיעת ש"ס, תוכלו לעמוד על המשמר, כי מדובר בהרבה מאוד אנשים שבשבילם זה עניין של מים חמים – להתרחץ או לא; זה עניין של ניקיון – כן או לא. זה עניין של לחסוך 600-500 שקל בחודש כדי לאכול טיפה יותר טוב. זה לקנות תרופות. דברים אלמנטריים, לא דברים של עשירים, ואני מציע שתעמדו על המשמר.
אדוני היושב-ראש, אני חייב לומר שאני שמח מאוד. לא שאני יוצא מדעתי מרוב שמחה, וזה בוודאי לא דומה לחקיקת חוק הדיור הציבורי בזמנו, שהיה באמת סמן חברתי ממדרגה ראשונה בחקיקה חברתית של הכנסת, אלא אני שמח על אותה הטבה מעטה, שאני מקווה מאוד שתיטיב את חייהן של אלפי משפחות בישראל.
אני רוצה למסור שתי תודות מיוחדות. האחת, ליושב-ראש היוצא של ועדת הכלכלה, חבר הכנסת כחלון, שגם התעקש לסיים את חקיקת החוק עוד לפני שהוא מסיים את תפקידו, וגם עמד בנחישות על כך שהחוק יעבור כרוחו, כלשונו וכאפשרותו, עם הממשלה המזופתת הזאת. אבל הוצאנו אותה, איך אומרים: "שערה מן אל-ג'חאר אל-חנזיר ברכה".
היו"ר מגלי והבה:
אם אתה מצטט, אני אלמד אותך: שערה – ואני לא אמשיך, כי המלה היא לא יפה.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
מה עם ברכה?
רן כהן (מרצ):
שערה מתחת החזיר – ברכה. הוצאנו את השערה הזאת, אז תהיה לנו לפחות איזושהי ברכה.
אני מודה מאוד למשה כחלון על תרומתו המאוד משמעותית לעניין הזה, ובמיוחד אני רוצה להודות לעמותת "ידיד", לרן מלמד ולחבריו, שהיו גם היוזמים, וגם הרעיונאים של העניין, וגם ליוו אותנו במהלך החקיקה עם הדוגמאות ועם הנתונים.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
מה היה עם השערה?
רן כהן (מרצ):
השערה כבר עברה מן העולם.
בעניין הזה עמותת "ידיד" עושה עבודה נפלאה בסך הכול ובכלל וכאן בפרט, ואני מודה להם מאוד מאוד. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, ואפילו לשר נהרי.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת רן כהן ולכל מי שעמלו על הצעת החוק.
הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 157), התשס"ז–2007
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/309).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר מגלי והבה:
אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 157), התשס"ז–2007, בקריאה ראשונה. אדוני השר משולם נהרי, בבקשה.
השר משולם נהרי:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, עד 1 בינואר 2003, ריבית המשתלמת על תוכניות חיסכון ועל פיקדונות היתה פטורה ממס. במסגרת תיקון מס' 132 לפקודת מס הכנסה נקבעה חבות במס על ריבית המשתלמת על פיקדונות ועל תוכניות חיסכון, כך שעל ריבית הנובעת מתוכניות חיסכון ומפיקדונות הצמודים במלואם למדד יחול מס בשיעור של 15%, ועל הכנסת ריבית הנובעת מתוכניות חיסכון ומפיקדונות אשר אינם צמודים במלואם למדד יחול מס בשיעור של 10%. מדד לעניין זה כלל גם את שער המטבע לגבי נכס שערכו צמוד למטבע החוץ, או שהוא נקוב במטבע חוץ.
במסגרת תיקון מס' 147 לפקודה, שנכנס לתוקף ב-1 בינואר 2006, הועלה שיעור המס על ריבית שנצמחה החל מ-1 בינואר – מס בשיעור של 20% על ריבית המשתלמת על פיקדונות ועל תוכניות חיסכון שאינם צמודים במלואם למדד.
במסגרת תיקון מס' 147 האמור אירעה תקלה טכנית. בטעות לא הוספה הגדרה חדשה למונח "מדד", ובאין הגדרה למונח "מדד" נטענת הטענה כי יש לפנות להגדרה "מדד" שבסעיף 1 לפקודה, שאינה קובעת כי יראו את שער המטבע כמדד כאשר מדובר בנכסים שערכם צמוד למטבע החוץ או שהם נקובים במטבע חוץ.
לאור האמור מוצע לתקן את סעיף 125ג לפקודה ולחזור ולקבוע בו את ההגדרה "מדד" בנוסח כפי שהיה קיים בסעיף 105יא לפקודה, לפני ביטולו בתיקון מס' 147 לפקודה, כך שלגבי נכסים שערכם צמוד למטבע חוץ או שהם נקובים במטבע חוץ, יראו את שער המטבע כמדד.
מאחר שהתיקון המוצע עניינו תיקון טעות טכנית, שלפיה הושמטה ההפניה להגדרה "מדד" הכוללת גם הצמדה לשער המטבע, מוצע להחיל את תיקון הטעות, כאמור, באופן רטרואקטיבי, מיום כניסת תיקון מס' 147 לפקודה לתוקף, היינו מיום 1 בינואר 2006.
על כן אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה לכבוד השר. אנחנו נעבור לרשימת הדוברים. חברי הכנסת יעקב מרגי, אברהם רביץ, מוחמד ברכה, חנא סוייד – אינם נוכחים. חבר הכנסת אורי אריאל, בבקשה.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
מוותר.
היו"ר יצחק זיו:
מוותר. חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה, יעקב כהן, חיים אורון, מאיר פרוש ומשה גפני – אינם נוכחים.
לפיכך נעבור להצבעה בקריאה ראשונה.
הצבעה מס' 15
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 5
נגד – 2
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 157), התשס"ז–2007, לוועדת הכספים נתקבלה.
היו"ר יצחק זיו:
בעד – 5, נגד – 2, ואין נמנעים. אני קובע בזאת שהצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 157), התשס"ז–2007, התקבלה בקריאה ראשונה והיא תעבור לדיון בוועדת הכספים לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.
הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 32), התשס"ז–2007
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/309).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר יצחק זיו:
אנחנו עוברים להצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 32), התשס"ז–2007 – קריאה ראשונה. אני מזמין את השר משולם נהרי להציג את הצעת החוק בשם האוצר.
השר משולם נהרי:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מכוח סעיף 67(ה) לחוק מס ערך מוסף פורסמו תקנות מס ערך מוסף (תכנון מס החייב דיווח) (הוראת שעה), התשס"ז–2007, ונקבעו בהן הפעולות שהן תכנון מס החייב בדיווח לפי החוק, אופן הדיווח ומיהו החייב בדיווח על פעולות כאמור. תחולתן של התקנות בשנות המס 2007–2009.
היום העבירה החלה על אי-דיווח של פעולה שנקבעה כתכנון מס החייב בדיווח, הינה העבירה הקבועה בסעיף 117(א)(6) לחוק, הקובע כי מי "שלא הגיש במועד דוח שיש להגישו לפי חוק זה או תקנות לפיו, לרבות דוח שהוא חייב להגישו על-פי דרישת המנהל", דינו מאסר שנה.
בהצעה שלפניכם מוצע לקבוע כי אי-דיווח על פעולה, שהיא תכנון מס החייב בדיווח, יהווה עבירה נפרדת מעבירת אי-הדיווח הכללית הקבועה בסעיף 117(א)(6) לחוק, כמובא לעיל.
הפרדת עבירת אי-הדיווח על פעולות שהן תכנון מס החייב בדיווח מעבירת אי-הדיווח הכללית הקבועה בסעיף 117(א)(6) לחוק, תאפשר לשר המשפטים, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, לקבוע לגבי עבירה זו קנס מינהלי שונה מהקבוע לגבי עבירת אי-הדיווח הכללית שלפי תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי – חיקוקי מסים), התשמ"ז–1987.
לידיעכתם, המועד הראשון שחלה בו חובה להגיש את הדיווח על פעולות שהן תכנון מס החייב בדיווח לפי חוק מע"מ הוא 15 ביולי 2007.
אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית.
נסים זאב (ש"ס):
אפשר לקבל הסבר על החוק הזה?
השר משולם נהרי:
כל מה שאמרתי, זה ההסבר.
נסים זאב (ש"ס):
השאלה, באים להקל?
השר משולם נהרי:
כן. זה בא להקל, בא לתת מרחב תמרון.
היו"ר יצחק זיו:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון. ראשון הדוברים, חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח. חבר הכנסת זבולון אורלב – אינו נוכח. חבר הכנסת אברהם רביץ – אינו נוכח. חבר הכנסת מוחמד ברכה – אינו נוכח. חבר הכנסת חנא סוייד – אינו נוכח. חבר הכנסת אורי אריאל – מוותר. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח. חבר הכנסת יעקב כהן – אינו נוכח. חבר הכנסת חיים אורון – אינו נוכח. חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח. חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח.
לפיכך, אנחנו עוברים להצבעה.
הצבעה מס' 16
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 6
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 32), התשס"ז–2007, לוועדת הכספים נתקבלה.
היו"ר יצחק זיו:
בעד – 6, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע בזאת שהצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 32), התשס"ז–2007, התקבלה בקריאה ראשונה והיא תעבור לדיון בוועדת הכספים לשם הכנתה לקריאה שנייה וקריאה שלישית.
הצעת חוק הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות (תיקון מס' 4)
(הסעת פעוטות עם מוגבלות בידי הרשות המקומית), התשס"ז–2007
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/307).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר יצחק זיו:
נעבור להצעת חוק הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות (תיקון מס' 4) (הסעת פעוטות עם מוגבלות בידי הרשות המקומית), התשס"ז–2007, קריאה ראשונה. אני מזמין את שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג להציג את הצעת החוק.
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפני הכנסת לקריאה ראשונה את הצעת חוק הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות (תיקון מס' 4) (הסעה פעוטות עם מוגבלות בידי הרשות המקומית), התשס"ז–2007.
מונחת לפניכם הצעת החוק שבאה להסדיר הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות למעון יום שיקומי. מקורה של הצעת החוק בבעיה שהתעוררה ועלתה במלוא חריפותה בפני ועדת הכנסת לזכויות הילד. אני אסביר את נימוקיה.
חוק מעונות יום שיקומיים, התש"ס-2000, שחוקקה הכנסת, נועד להבטיח מסגרת טיפולית חינוכית לאוכלוסיית הפעוטות עם מוגבלות, המספקת להם צרכים מיוחדים לשם קידומם והמשך התפתחותם. שירות מתקדם זה הניתן היום למאות פעוטות מסייע הן לפעוטות והן להוריהם. עם זה, מאחר שמדובר בפעוטות עם מוגבלות, יש חשיבות רבה לדאוג להסעה בטיחותית שלהם, כדי שיוכלו לממש את זכותם למעון-היום השיקומי.
סעיף 3 לחוק קובע, כי האחריות להסעה מוטלת על מעון-היום, אך יש בחוק סעיף המאפשר למעון-היום להעביר אחריות זו לרשות המקומית שבתחום שיפוטה הפעוט מתגורר.
במהלך יישום החוק התעוררו בעיות במימוש ההסדר בנוגע להסעת הפעוטות, בעיקר במקרים שבהם מדובר בהסעה למרחק רב שעלותה גבוהה מאוד. בתחילת כל שנת לימודים נתקלנו בבעיות של הסרת אחריות מהסעות בטיחותיות. היו מקרים שבשל מחלוקות על ההסעה נותרו פעוטות בביתם ללא טיפול, וכך נפגעה זכותם על-פי חוק.
ההצעה שלפניכם באה בראש ובראשונה להבטיח את מימוש זכותם של כל הפעוטות הזכאים למעון יום שיקומי. הגענו להסדר עם הרשויות המקומיות שיקבלו את האחריות להסעה הבטיחותית, ואף הבטחנו את המימון המתאים למימוש הצעת החוק.
אני רוצה בהזדמנות זאת להודות על שיתוף הפעולה ליושבת-ראש ועדת הכנסת לזכויות הילד, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, ולאנשי משרד האוצר ולאנשי מרכז השלטון המקומי.
אני קורא לכנסת לאשר את הצעת החוק ולהעבירה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה מהירה, טרם סיום המושב, היות שאנחנו צופים פני פתיחת שנת הלימודים בעוד כחודשיים, כדי שנוכל להתחיל ביישום החוק מיידית וכך יוכלו כל הפעוטות הזכאים לקבל את השירות המלא כבר מתחילת שנת הלימודים הקרובה. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה לכבוד השר יצחק הרצוג. נעבור לרשימת הדוברים. חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח. חבר הכנסת אברהם רביץ – אינו נוכח. חבר הכנסת מוחמד ברכה – אינו נוכח. חבר הכנסת חנא סוייד – אינו נוכח. חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח. חבר הכנסת אורי אריאל – מוותר. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח. חבר הכנסת יעקב כהן – אינו נוכח. חבר הכנסת חיים אורון – אינו נוכח. חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח. חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, הנושא של לקיחת האחריות בכל הקשור להסעות – בוודאי נוח מאוד לכל אלה שמקימים מעונות להטיל את האחריות על הרשויות המקומיות. אבל צריך לזכור שיש שתי מסגרות שונות. יש מסגרות פרטיות, אדוני השר, ולזה אני רוצה להתייחס. כמובן, הן מקבלות את אישור משרד העבודה והרווחה, כל מה שקשור לאחריות בתוך המעון, האחריות היא מלאה. מובן שיש ביקורת של משרד העבודה והרווחה, של משרד הבריאות, שהכול מתפקד והכול על-פי תקנים, אבל אי-אפשר להפריד את האחריות ולומר לגבי הסעה – הרשות המקומית תיקח. אני לא מאמין שהרשויות המקומיות יעשו זאת. כל מה שקשור לעניין החינוכי של הקמת המעון, נותנים את זה לגופים פרטיים.
אולי צריך לחשוב, שמה שנוגע למוסדות הקשורים לרשויות המקומיות, שמשרד העבודה והרווחה בעצם הוא שמקים את המסגרות האלה, בוודאי יש מקום שגם האחריות להסעות תהיה על הרשויות המקומיות. אבל מה שקשור למעונות, יכולה להיות בעיה של תקציב, כי אנחנו יודעים שהעלויות גבוהות ביותר; הסעה מהסוג הזה היא מורכבת ומסובכת.
אז אם השר אומר שאין בעיה תקציבית בעניין הזה, שכל מעון וכל מעון שיקומי כזה זכאי על-פי חוק, הרשות חייבת לממן, או משרד העבודה והרווחה מממן דרך הרשות המקומית – אין בעיה, אדרבה, יבורך על כך כבוד השר שהוא יוזם את הצעת החוק הזאת.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה.
נעבור להצבעות.
הצבעה מס' 17
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 5
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות (תיקון מס' 4) (הסעת פעוטות עם מוגבלות בידי הרשות המקומית), התשס"ז–2007, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר יצחק זיו:
השר הרצוג, אתה לא מצביע?
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
הצבעתי.
היו"ר יצחק זיו:
בעד – 5, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע בזאת שהצעת חוק הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות (תיקון מס' 4) (הסעת פעוטות עם מוגבלות בידי הרשות המקומית), התשס"ז–2007, התקבלה בקריאה ראשונה, ותועבר לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר יצחק זיו:
הכרזה לסגנית מזכיר הכנסת.
סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת, בעקבות החלטה על דיון מהיר, מסקנות ועדת הכספים בנושאים: דוח קרן המטבע הבין-לאומית על כלכלת ישראל לשנת 2006; תוכניות שיקום הצפון לאחר מלחמת לבנון והאוכלוסייה הערבית – דוח מרכז "מוסאוא". תודה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה לסגנית המזכיר.
הצעת חוק הביטוח הלאומי (שירות אזרחי) (תיקון מס' 96), התשס"ז–2007
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/310).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר יצחק זיו:
הצעת חוק הביטוח הלאומי (שירות אזרחי) (תיקון מס' 96), התשס"ז–2007 – קריאה ראשונה. אני מזמין את שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג להציג את הצעת החוק.
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, בשנה האחרונה אנחנו צועדים צעד נוסף לקראת שילוב בני המגזר החרדי בכל מה שקשור לשירות אזרחי ולשירות לטובת המדינה. זה התחיל במה שקרוי חוק טל, שפרק שלם בו עסק בשירות האזרחי, ולאחר מכן בסדרת צעדים שמשרד הרווחה אחראי להם. התחילו להיעשות צעדים, עקב בצד אגודל, אם כי הם השתהו, היות שהמערכת הארגונית לא היתה בשלה – ועל כך גם היתה ביקורת.
לפני כחצי שנה אישרה הממשלה את דוח ועדת-עברי, שקובעת או מיישמת כללים לכל מה שקשור לשירות האזרחי, ובמקביל אנחנו התקנו תקנות בנושא הזה. כעת, החוק המוצע נועד להשלים כמה דברים שקשורים למגזר החרדי.
אני רוצה לציין שבמקביל גם אישרתי בחודש האחרון, לראשונה, עמותה של בני המגזר הערבי לשירות אזרחי. כמות הפניות שם מפתיעה מאוד – לטובה, ואני רואה בכך עוד צעד חברתי להשתלבות במערך המרכזי של המדינה ולשילוב אזרחי המגזר הזה בכל מה שקשור לחובתם האזרחית.
המגזר החרדי הוא אחד המגזרים העניים במדינה, והדבר נובע בין השאר – וזה לא סוד – מהשתתפות נמוכה מאוד שלו בכוח העבודה. כדי לעודד גברים חרדים לצאת לעבודה נחקק, כידוע, החוק המכונה חוק טל – ואני הייתי חבר בוועדת-טל – שמאפשר לתלמיד ישיבה שתורתו אומנותו ודחה את השירות בכמה שנים לעשות שירות אזרחי של שנה או שנתיים במקום שירות צבאי, ולאחר השירות האזרחי נסללת דרכו אל כוח העבודה.
בימים אלה מתחילים במשרד הרווחה והשירותים החברתיים ביישום החוק, לאחר שקבוצה ראשונה של כ-170 גברים שהופנתה על-ידי צה"ל ביקשה להצטרף לשירות האזרחי במחזור הקרוב, שייפתח בחודש ספטמבר. ההיענות היתה בתוך שבועיים, והפתיעה אותנו מאוד לטובה.
ביום ח' באייר תשס"ז, 26 באפריל 2007, פורסמו תקנות דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם (שירות אזרחי), התשס"ז–2007 (קובץ תקנות התשס"ז, עמ' 740), שנקבעו בהן התנאים והכללים לביצוע שירות אזרחי כאמור, לרבות הזכויות והחובות הנובעות משירות זה.
לשם השלמת ההסדר החוקי שעניינו מי ששירת שירות אזרחי, נדרשים כמה תיקונים בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995, כמפורט בהצעת החוק שלפניכם.
ראשית, מוצע לתקן את סעיף 287 לחוק, כך שמי שנפגע במהלך השירות האזרחי ובעקבותיו יוכר כ"מתנדב" בהגדרתו לעניין הוראות פרק י"ג לחוק, שעניינו תגמולים למתנדבים.
שנית, הוראת סעיף 348(ה) לחוק קובעת שיעור מיוחד להשלים דמי ביטוח החל על מתנדבים בשירות לאומי ועל תלמידי ישיבות בתקופת שהותם בישיבה. מוצע לתקן את סעיף קטן (ה) האמור ולקבוע כי שיעור דמי הביטוח הנזכר בו יחול על תלמידי ישיבות גם בתקופת שירותם האזרחי – ככל שיש כזה – ולא רק בתקופת לימודיהם בישיבה.
מאחר שתקנות דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם (שירות אזרחי), התשס"ז–2007, כבר נכנסו לתוקף, אנו מבקשים לזרז את חקיקת החוק ולקבוע את כניסתו לתוקף ביום פרסומו.
אני מבקש אפוא את תמיכת הכנסת בהצעת החוק ובהעברתה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. אדוני היושב-ראש, תודה רבה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה לכבוד השר על ההסבר. נעבור לרשימת הדוברים. חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח. חבר הכנסת אברהם רביץ – אינו נוכח. חבר הכנסת מוחמד ברכה – אינו נוכח. חבר הכנסת חנא סוייד – אינו נוכח, וחבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח. חבר הכנסת אורי אריאל?
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
תודה. לא.
היו"ר יצחק זיו:
מוותר. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח. חבר הכנסת יעקב כהן – אינו נוכח. חבר הכנסת חיים אורון – אינו נוכח. חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח, וחבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח. חבר הכנסת נסים זאב.
נסים זאב (ש"ס):
מוותר.
היו"ר יצחק זיו:
מוותר.
לפיכך אנחנו עוברים להצבעה.
הצבעה מס' 18
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 5
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (שירות אזרחי) (תיקון מס' 96),
התשס"ז–2007, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר יצחק זיו:
בעד – 5, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע בזאת שהצעת חוק הביטוח הלאומי (שירות אזרחי) (תיקון מס' 96), התשס"ז–2007, נתקבלה בקריאה ראשונה, ותועבר לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.
חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, י"ז בתמוז התשס"ז, 3 ביולי 2007, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 19:27.