דברי הכנסת
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3
סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 3
הצעה לסדר-היום 5
אי-מוכנות העורף בכלל ומערכות החינוך והבריאות בפרט בצפון, בשדרות ובעוטף-עזה 5
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 5
הצעה לסדר-היום 8
מחדל המקלוט בגבול הצפון 8
גלעד ארדן (הליכוד): 8
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: 13
הצעה לסדר-היום 19
הקפאת התהליך המדיני על-ידי הממשלה 19
מוחמד ברכה (חד"ש): 20
הצעת חוק הטבות לניצולי שואה נזקקים (תיקון), התשס"ז–2007 26
מיכאל נודלמן (יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות): 26
מיכאל נודלמן (יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות): 34
הצעת חוק לתיקון פקודת הרופאים (מס' 9), התשס"ז–2007 35
משה שרוני (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 35
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 37
סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 37
הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 156) (זיכוי ומענק להורה עובד בעד טיפול בילדים), התשס"ז–2007 38
גדעון סער (הליכוד): 38
הצהרת אמונים של חבר הכנסת יצחק בן-ישראל 42
יצחק בן-ישראל: 42
יצחק בן-ישראל (קדימה): 43
הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 156) (זיכוי ומענק להורה עובד בעד טיפול בילדים), התשס"ז–2007 44
זהבה גלאון (מרצ): 44
אורית נוקד (העבודה-מימד): 46
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 46
ראובן ריבלין (הליכוד): 48
נסים זאב (ש"ס): 50
מגלי והבה (קדימה): 50
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 52) (תסקיר לנפגע בעבירת אלימות), התשס"ז–2007 52
זהבה גלאון (מרצ): 52
ראובן ריבלין (הליכוד): 55
חיים אורון (מרצ): 55
נסים זאב (ש"ס): 56
הצעת חוק הקמת ועדת שמיטה ממלכתית, התשס"ז–2007 57
שאילתות ותשובות 58
815. פיטום אווזים 58
שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: 60
948. פטור ממכרז להקצאת קרקע לעיבוד חקלאי 60
1233. אירועי חגיגות החלב בשבת 61
734. ההוראות החדשות בעניין גני טרום-חובה 62
847. ידיעה על פערים בין אשכנזים לספרדים במבחני הבגרות במתמטיקה 63
947. פעילות של "היהודים המשיחיים" באוניברסיטה העברית בהר-הצופים 63
1085. אולפן "עקיבא" 65
1092. המרכז לחקר מורשת יהדות המזרח באוניברסיטת בר-אילן 66
1133, 1144. השתתפות ילדים חולי צליאק במפעל ההזנה 68
1138. אי-תקצוב ליגת ספורט לחינוך המיוחד 69
1141. ביטוח תאונות אישיות של תלמידים 70
1187. חופש הביטוי במערכת החינוך 71
דברי הכנסת
לב / מושב שני / ישיבות קל"ג–קל"ה /
ט'–י"א בתמוז התשס"ז / 25–27 ביוני 2007 / 32
חוברת ל"ב
ישיבה קל"ג
הישיבה המאה-ושלושים-ושלוש של הכנסת השבע-עשרה
יום שני, ט' בתמוז התשס"ז (25 ביוני 2007)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:04
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר אחמד טיבי:
רבותי חברי הכנסת, אדוני השר, הנני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת היום, יום שני, ט' בתמוז התשס"ז, 19 ביוני 2007.
הודעה למזכיר הכנסת. גברתי, בבקשה.
סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לדיון מוקדם: הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – מתקנים ביטחוניים), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת משה גפני וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – פטור משכר לימוד לסטודנטים אשר מתחת לקו העוני), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת יורם מרציאנו; הצעת חוק הכנסת (תיקון – תחילת תוקף החלטות שכר), התשס"ז–2007, מאת חברי הכנסת אריה אלדד, שלי יחימוביץ ועמירה דותן; הצעת חוק איסור העברת כספים לרשות הפלסטינית, התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת צבי הנדל; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – אי-תלות קצבת ילדים בעת גביית חוב), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת איתן כבל; הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון – שינוי ועדת ערר), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת גדעון סער; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – זכאי לגמלה שיצא את ישראל), התשס"ז–2007, מאת חברת הכנסת סופה לנדבר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תגמולים למתנדבים, הגנת הסביבה ושמירת טבע), התשס"ז–2007, מאת חברת הכנסת אורית נוקד וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון – ניהול קרקעות קק"ל לטובת העם היהודי), התשס"ז–2007, מאת חברי הכנסת אורי אריאל, זאב אלקין ומשה כחלון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – תנאים לזכאות ליוצאים מן הארץ), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הטבות מס לעמותות (תיקוני חקיקה), התשס"ז–2007, מאת חברת הכנסת סופה לנדבר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – מוסד חינוך תרבותי ייחודי), התשס"ז–2007, מאת חברי הכנסת יעקב ליצמן, אברהם רביץ, מאיר פרוש, משה גפני, שמואל הלפרט ויעקב כהן; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – הימנעות הנאשם מהעיד כתוספת ראייתית), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – עמדת שר נגד הצעת ממשלה), מאת חבר הכנסת אבשלום וילן; הצעת חוק הגדרת סמכויות הרשות השופטת, התשס"ז–2007, מאת חברי הכנסת צבי הנדל ויצחק לוי; הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – הגדרת בן זוג), התשס"ז–2007, מאת חברת הכנסת רונית תירוש וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – דיון בהשתתפות שר), מאת חברת הכנסת רוחמה אברהם-בלילא; הצעת חוק הגנה על חיילי צה"ל בעת פעילות מבצעית, התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת אפי איתם; הצעת חוק לתיקון פקודת תעריף המכס והפטורים (פטור ממס לעמותה), התשס"ז–2007, מאת חברת הכנסת סופה לנדבר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – פיקוח על מוצרי מזון לתינוקות), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת גלעד ארדן; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור שליחת או קבלת מסרון בנהיגה), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת אורי אריאל; הצעת חוק החתמת אדם על מסמכים בשפה לפי דרישה (תיקוני חקיקה), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת אלי אפללו; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת התקנת מראה אלקטרונית), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת יעקב כהן; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (תחנות רענון בצדי הדרך), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת יורם מרציאנו; הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (יידוע לקוחות בדבר זכאותם לפיצויים), התשס"ז–2007, מאת חברי הכנסת ישראל חסון ואמנון כהן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הספקת חשמל (הוראת שעה) (תיקון – תחילה ותוקף), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת סעיד נפאע וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק רשות השידור (תיקון – פטור מתשלום אגרה עבור תקופת שהייה מחוץ לישראל), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין; הצעת חוק דיור מוגן (הבטחת כספי פיקדון), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת יצחק גלנטי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הגנת זהות סוכן מודיעין, התשס"ז–2007, מאת חברי הכנסת רוחמה אברהם-בלילא וגדעון סער.
מסקנות הוועדה לענייני ביקורת המדינה בעקבות דיון מהיר בנושא: אי-שילובם של ערבים בשירות הציבורי – של חבר הכנסת דב חנין.
נוסח מתוקן של הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – נציג אוכלוסייה ערבית בוועדה מייעצת), התשס"ז–2007 – פ/2663 – של חבר הכנסת אחמד טיבי וקבוצת חברי הכנסת. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
גברתי, תודה.
הצעה לסדר-היום
אי-מוכנות העורף בכלל ומערכות החינוך והבריאות בפרט
בצפון, בשדרות ובעוטף-עזה
היו"ר אחמד טיבי:
הסעיף הראשון על סדר-היום הוא הצעות לסדר-היום. הראשונה היא הצעה לסדר-היום מס' 3252 של חבר הכנסת אליהו גבאי בנושא: אי-מוכנות העורף בכלל ומערכות החינוך והבריאות בפרט בצפון, בשדרות ובעוטף-עזה. אני מזמין את חבר הכנסת גבאי לנמק את הצעתו במסגרת זמן של עד עשר דקות. אדוני, בבקשה.
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מלחמת לבנון השנייה הוכיחה שלצערנו העורף לא היה מוכן, ואנחנו רואים הרבה סקירות ודוחות שבאים להצביע על המחדלים בעורף. מחדל העורף לא יכול להיות מנותק מהמלחמה הצבאית בחזית, כיוון שהחזית לא יכולה לנצח לבד, בלי שהעורף יהיה מוכן. החוסן של העורף בא גם לתת גיבוי לחזית.
אנחנו רואים כאן, במסקנות של הוועדה שקיבלה על עצמה להכין את הדוח: "אירועי מלחמת לבנון השנייה הדגישו את העובדה כי אין גוף ממשלתי המייצג את צורכי העורף. הדבר בא לידי ביטוי בין השאר בכך שנושא מוכנות העורף לא נלקח בחשבון במסגרת השיקולים ליציאה למלחמה. על אף הצורך הקריטי, לא הוכרז במלחמה האחרונה מצב מל"ח ולא הופעל נוהל שעת-חירום לפינוי אזרחים. סוגיות אלו כלל לא הועלו לדיון בממשלה".
רבותי, חברי חברי הכנסת, לא ניתן לנתק את העורף מהחזית בכלל. את העורף צריך להכין בצד המבנים, אם אלה מבנים של מקלטים – שיהיו מותאמים לצורך לגור, לחיות ולשהות שם, ואם אלה בתי-הספר – לתרגל בתי-ספר מוגנים, פינות. כל זה לא הובא בחשבון. התיאום בין זרועות הממשלה, בין משרדי הממשלה השונים, אם משרד הבריאות ואם משרד החינוך – לא היה תיאום בין המשרדים, ולכן היה מין תוהו ובוהו בערים מסוימות, כך שראשי הערים לא יכלו לתפקד ולא היה מי שינחה אותם וייתן להם את הכיוון הנדרש.
אנחנו גם השארנו את העורף ליוזמות אישיות של כל מיני נדבנים שיספקו מזון או שיפנו. זה לא כבוד למדינת ישראל, שאנשים לוקחים לעצמם את הזכות בחלל שנוצר, כי הממשלה לא מגלה מעורבות ולא מגלה אחריות. ואז, האנשים, באופן אישי, לוקחים יוזמות, עמותות למיניהן וכל מי שגם רוצים לעלות על טרמפ לפרסומת למבצעים שלהם. רבותי חברי הכנסת, השארנו את כל העורף להתנדבויות וולונטריות. אסור שמדינה מסודרת ומתוקנת תרשה דבר כזה.
מובן שחיזוק העורף זה גם לספק לו את המזון, וגם זה לא היה לאנשים מסוימים. לא היה מזון כדי לרכוש או כדי שיוכלו להישאר בבתיהם, ולא הגיעו כל מיני אנשים שהיו צריכים לתת את השירות, אם אלה תיקונים ואם זו אספקה.
אצביע על עוד נקודה שהיא יותר בנושא חיזוק העורף מבחינה לאומית ומורלית. רבותי, כאשר אנו חושבים שהמלחמה מסתיימת בתוך שבוע או כמה ימים ולא מביאים בחשבון שהמלחמה הזאת יכולה להימשך שבועות ומעל חודש, כפי שקרה במלחמת לבנון, ההיערכות לקויה ואנחנו לא נערכים. לכן, צריך לדעת שמלחמות של "זבנג וגמרנו" כמעט לא קיימות ועלינו להיערך גם לתקופה ממושכת ולראות איך אנשים יוכלו לשהות במקלטים בתנאים מסוימים או לספק להם מזון ו/או לערוך תיאומים בין משרדי הממשלה.
מובן שבנוסף לפינוי או אי-פינוי עלינו להכין את העורף מבחינה מורלית ומבחינה לאומית. אני מתכוון שלא יהיה מין פינוי המוני בבהלה כזאת שיבואו אוטובוסים, כי זה פוגע מאוד בחזית כשרואים את הפינויים המהירים האלה בבהלה. לכן, צריך להכין את העורף דרך משרדי הממשלה. אם במשרד החינוך – להכין את הנוער, את המתנ"סים ואת בתי-הספר. וזאת, כדי שלא יהיה פינוי של בהלה, כי זה למעשה חלק מהאיום האסטרטגי על ישראל. אם אנחנו נפנה בבהלה או נצטרך לפנות מאזור לאזור, הטילים של היום כבר לא פוגעים רק בקו ובגבולות יישובי קו העימות, אלא הם מכסים את כל מדינת ישראל. לכן, ההיערכות צריכה להיות כללית, ואין להתייחס רק ליישובי קו העימות.
רבותי, את נושא החוסן הלאומי צריך להביא בחשבון כאשר אנו מסבירים במערכת החינוך ובהסברה, כדי שלא תיפול רוחו של העם כאשר יש הפצצות או כשיש נפילות טילים, וזאת כדי להכין אותו מבחינה לאומית.
היו"ר אחמד טיבי:
טילים.
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אני זוכר שבמלחמת המפרץ אנשים עלו על מטוסים ועזבו את הארץ, חלקם לאירופה, וחלקם עברו לירושלים. גם את הבעיה הזאת צריך לפתור, ולא ליצור מצב שהמדינה או היישוב מתרוקן בגלל הפצצות. צריך לתת מענה גם לדברים האלה.
אני רוצה להתייחס לנקודה שמדינת ישראל צריכה לראות את הנושא כך שעורף וחזית חד הם ולא להפריד בין העורף לחזית. כפי שהיא נערכת לחזית, עליה לדאוג לעורף, אם בתיאום בין זרועות משרדי ממשלה ואם בהכנתו מבחינה לאומית ומבחינה מורלית.
אני רוצה להתייחס גם לפסגה שמתקיימת היום בשארם. עוד לפני שהיא התקיימה, אנו כבר שומעים במשך שבוע על ויתורים שמדינת ישראל צריכה לעשות כדי לחזק את אבו-מאזן. רבותי, תפקיד מדינת ישראל – כאשר היא מודיעה שהיא רוצה לחזק את אבו-מאזן, בלי שהוא נותן ומביא משהו, סחורה, אנו גורמים למנהיגות הפלסטינית רק לקבל בלי לתת כלום, בפרט כאשר אנחנו אומרים שרוצים לשחרר את כספי המסים. צריכים לדעת, שאסור לשחרר כספי מסים שגבינו מהם אלא לקזז את כל הנזקים שנגרמו כתוצאה מפעולות האיבה, מפעולות חבלה ומנזקים שהם יצרו. לא יכול להיות שהם לא יבינו: כל פעולת איבה וכל פעולה שהם גורמים – הם צריכים להבין שזה יתקזז מהכסף שהם אמורים לקבל מהמסים. אחרת, כל פעם שהם ירצו, הם ייצרו נזקים ופיגועים. את הנזק שהם ייצרו כאן במדינה – הם יכולים להבין שזה לא עולה להם כלום. מה מפריע להם? ימשיכו. לכן, לכל נזק יש מחיר, ולכל חבלה יש מחיר.
דבר נוסף הוא העברת נשק. מניסיוננו, אנחנו יודעים שבכל העברת נשק בסופו של דבר זה גם מכוּון נגדנו. לכן, אין לתת נשק למחבלים ולשום ארגון, גם אם זה בראשותו של אבו-מאזן. אנחנו יודעים שהארגונים, "גדודי חללי אל-אקצא", ארגונים שקשורים ל"אל-פתח", יצרו נזק והרג במדינת ישראל, וזה לא שונה מה"חמאס". תשוו זאת ותראו שאין הבדל. לכן, לא להבדיל בין ה"חמאס" לבין "גדודי חללי אל-אקצא" של ה"פתח". יהודי שנהרג – לא משנה אם הוא נהרג על-ידי ה"חמאס" או על-ידי "גדודי חללי אל-אקצא" או ארגונים אחרים. מדינת ישראל צריכה לראות את כל הארגונים שעוסקים בחבלה אותו דבר, ולא להפריד בכלל בין ארגון לארגון.
הנושא הנוסף הוא שחרור מחבלים. גם את זה אנחנו שומעים. אני רוצה לומר, כל שחרור מחבלים מביא אחר כך לעוד הצטרפות של עוד אוכלוסייה מהפלסטינים למחבלים, כאשר הם יודעים שמדינת ישראל משחררת אותם. אנחנו שולחים חיילים ללכוד אותם ומסכנים את חייהם. אז על מה אנחנו שולחים חיילים לסכן את חייהם וללכוד מחבל, בפרט כאשר הוא ארכי-מחבל כמו ברגותי, ובסופו של דבר מתבטאים כאן מעל במה זו שרים או חברי כנסת שיהיה צורך לשחרר אותו? עלינו לחשוב איפה הכבוד הלאומי. בסופו של דבר, זה יביא עוד מחבלים ועוד מחבלים. צריכים לדעת שמי שנשפט ונכנס לבית-סוהר, שם הוא ירצה את עונשו עד תום.
היו"ר אחמד טיבי:
אתה עומד לסיים את דבריך עד תום בעוד חצי דקה.
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
כאשר אנחנו משחררים מחבלים, במקביל, לצערי, נוצרת קהות חושים וממשיכים לרדוף את הנערים שהפריעו לגירוש שעשתה מדינת ישראל בגוש-קטיף. צריך לסגור את התיקים, להפסיק לרדוף אותם, למחוק את המרשם הפלילי, כפי שאומר החוק שהצעתי. יש להביא אותו לכנסת בזמן המתאים, ואני אבקש מחברי חברי הכנסת לתמוך בחוק שבא למחוק את המרשם הפלילי ולסגור את התיקים לאותם נערים, שהם אידיאליסטים, בעלי אהבת הארץ, אהבת המולדת, ולהכין אותם לקראת גיוס לצבא – אלה שצריכים להתגייס – והשאר ישתלבו בחברה בלי שהמרשם יפריע להם. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה לחבר הכנסת גבאי.
הצעה לסדר-היום
מחדל המקלוט בגבול הצפון
היו"ר אחמד טיבי:
חבר הכנסת גלעד ארדן – אותה הצעה באותה מסגרת זמן אפילו – הצעה לסדר-היום מס' 3266.
גלעד ארדן (הליכוד):
אין תוספות?
היו"ר אחמד טיבי:
אם תעלה לרמתו של קודמך, בסדר.
גלעד ארדן (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, לא אוכל.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מצב מדינת ישראל והאזורים מוכי הטרור, ה"קסאמים" וה"קטיושות" הוא בכי רע.
לפני שאומר את דברי על הממשלה, אני רוצה להגיד גם איזו בשורה טובה. ועדת הכלכלה אישרה לפני דקות מספר לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את כל הצעות החוק שיטילו פיקוח הדוק וצמוד על הבנקים, על עמלות הבנקים, ואני מקווה שבכך נביא בשורה לאזרחי מדינת ישראל ונוכיח שבעניין הזה, אף שכל ממשלות ישראל וכל נגידי בנק ישראל והמפקחים לא עשו את חובתם ולא דאגו לטובת הצרכן, הכנסת, למרות כל מה שאומרים עליה ומלעיזים ושופכים את דמה, היא זו שעמדה באומץ מול הבנקים ודאגה לצרכן הישראלי. אני חושב שבעוד חודשים מספר נבין שהיום הזה היה יום חשוב עבור הצרכן במדינת ישראל.
אדוני היושב-ראש, כאשר מנהיגי ציבור ופוליטיקאים מובילים מהלכים ולאחר מכן מסתבר שהם טועים, אפשר לבוא אליהם בטענות, אפשר לומר שהם לא ידעו לצפות את העתיד, שהרי ראינו שאפילו אלה שהיו מומחים בכך, אמ"ן וצה"ל, לא תמיד יודעים לקבוע את הציפייה הנכונה בהערכות הביטחוניות שלהם, וגם אם הם קובעים, לפעמים לוחצים עליהם לשנות אותה, ולצערי הם גם משנים אותה, וכך באמת גם קרה בשנים האחרונות במדינת ישראל, אולי מאז הסכמי אוסלו. אבל לרמה כזו של חוסר הבנה בסיסית לגבי איך צריך לנהל מדינה ומה יהיו ההשלכות של מה שאנחנו עושים על התגובה, כמו שראינו בשנים האחרונות – אני לא חושב שהגיעו לשיאים האלה בשום מדינה אחרת בעולם.
לצערי הרב, הרבה פעמים בגלל הגיבוי של התקשורת או טרנדים כלשהם, אותם מנהיגים גם לא משלמים את המחיר הציבורי על הטעויות שהם הנחילו לאזרחים במדינה. כך למשל צפינו רק לאחרונה בבחירתו מחדש של אהוד ברק לראשות מפלגת העבודה, אף שרק לאחרונה אמרה ועדת-וינוגרד שאחד הכשלים המרכזיים שהובילו להתחזקות ה"חיזבאללה" ולאפשרות שלו לטווח את ערי הצפון היה אותה בריחה אומללה וחד-צדדית של אותו אהוד ברק. אותו אהוד ברק – שלאחר שנכשל במשא-ומתן, וטוב שנכשל, בקמפ-דייוויד, והציע למרצח ערפאת כמעט את כל מה שהפלסטינים היו יכולים לבקש, התחילה האינתיפאדה השנייה, ונהרגו בה למעלה מ-1,000 ישראלים – עמד מול אותה אינתיפאדה אחוז שיתוק.
אני רוצה להזכיר את הלינץ' ברמאללה, את הפיגועים ב"דולפינריום" והרבה אירועים נוראים אחרים, שאותו אהוד ברק פשוט לא ידע כיצד להתמודד אתם, ועם ישראל זרק אותו מההנהגה בפער שלא היה כדוגמתו, 24%, והביא את אריאל שרון להחזיר את הביטחון. ואותו אהוד ברק בא היום ואומר לאזרחי מדינת ישראל: ברק יחזיר לכם את הביטחון. נו, טוב, על זה אמרו אחדים מהעיתונאים: מי שאיבד לנו את הביטחון, אולי כדאי שינסה להחזיר לנו אותו.
ועוד דוגמה מהימים האחרונים הופיעה ב"ידיעות אחרונות" בשבת האחרונה. השר לביטחון פנים, שבאמת התרשמנו מאוד מהמהפכים שהוא מוביל בביטחון הפנים, הזכיר לנו את כושר הניתוח – – –
ראובן ריבלין (הליכוד):
תפרט את המהפכים שהוא מוביל?
גלעד ארדן (הליכוד):
לא, רק אחד מהם אזכיר, כי אני אקשור את זה למה שקורה כרגע.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אני לא קורא "ידיעות אחרונות" אז אני לא יודע.
גלעד ארדן (הליכוד):
הוא לא כל כך מוביל מהפכים. אני חושב שכל מי שמנסה לחייג למשטרה יודע את זה. אבל כשהוא היה ראש השב"כ, ואז הוא היה אמון על כל הניתוחים של מה יקרה בכל מיני מקומות, בהתחלה הוא צפה שההתנתקות כנראה תביא נזק ביטחוני, ולאחר מכן עמדתו קצת התמתנה והשתתקה, אולי בעקבות לחצים שהופעלו עליו.
בשבת האחרונה הזכירו לנו מה אמר אבי דיכטר בהיותו ראש השב"כ לפני כשנתיים בישיבה של ועדת החוץ והביטחון. וכך נאמר: ראש השב"כ, אבי דיכטר, בישר לחברי הוועדה שהוא – ואני מצטט – לא צופה שינוי ברצועת-עזה כתוצאה ממהלך ההתנתקות החד-צדדית, ולא מזהה אפשרות לכאוס או אפשרות שה"חמאס" יוביל מהלך של השתלטות על עזה. מר דיכטר גם הסביר לחברי הוועדה את ההיגיון שעומד מאחורי ניתוחו המלומד, וכך הוא אמר: ה"חמאס", שמבין את מגבלות כוחו, נרתע ממלחמת אחים, ומנגנון ה"פתח" "תנזים" הרי גדול עשרות מונים מה"חמאס", שמבין את זה, וזו אחת הסיבות העיקריות שארגון ה"חמאס" יימנע ממלחמת אחים.
נו טוב. אז כאשר דיכטר עדיין מנהל את המדינה – – –
ראובן ריבלין (הליכוד):
גם אחמד טיבי היה מזהיר.
גלעד ארדן (הליכוד):
אתה יודע מה, גם אחמד טיבי, ואפילו ידידו דחלאן, אמרו לי מספר רב של פעמים – – –
ראובן ריבלין (הליכוד):
אחמד טיבי הזהיר כמה פעמים מפני אפשרות של התלקחות.
גלעד ארדן (הליכוד):
זה לא על חשבוני, קריאות הביניים. זה שבחים ליושב-ראש.
היו"ר אחמד טיבי:
אני לא מעוניין שתחלוק לי שבחים.
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
אני רואה שפה יש מועדון חברים.
גלעד ארדן (הליכוד):
בכל אופן, כאשר מנהיגים לא יודעים מה הם עושים ולא מבינים, ולאחר מכן מסתבר שבמציאות, כמובן, הכול קרה הפוך, אני מצפה ומקווה שהציבור כבר הפיק את הלקחים ולא יחזיר אותם לעמדות של מנהיגות. אבל כאשר מנהיג כן יודע מה עומד לפניו והוא יודע מה הן הסכנות ויודע מה האיומים, ובכל זאת הוא קובע סדר עדיפויות כזה שלא מטפל באיומים שמאיימים על אזרחיו – אני חושב שזה לא רק דבר שראוי לטפל בו באופן ציבורי, זאת פשוט רשלנות שמגיעה לידי רשלנות פושעת. ומנהיגות כזאת צריכה באמת לעמוד לדין. ואני לא מדבר פה בפראזות כמו "פושעי אוסלו לדין". אני אסביר למה אני מתכוון.
ראש הממשלה, פעם אחר פעם, כדי להסביר למה אסור ללכת לבחירות ולמה צריך להשאיר אותו, כי הוא זה שיתקן את הליקויים, אף שהוא זה שגרם לליקויים, ופעם אחר פעם הוא מסביר לכולנו ומנהל ישיבות שבהן אומרים לנו שאו-טו-טו תהיה מלחמה ואו-טו-טו החזית הדרומית וסוריה ואולי תפרוץ מלחמה, וכל אזרחי המדינה, או לפחות אלו שנמצאים בצפון ובדרום, נמצאים תחת איום טילים, ואותו ראש ממשלה – וחלפה שנה מאז פרצה מלחמת לבנון השנייה – לא טרח, ולו פעם אחת, ללכת לשם, לדעת באמת מדוע לא מטפלים במקלטים.
השבוע התפרסמה כתבה גם ב-Ynet וגם ב"ידיעות אחרונות" – לא מאשימים אותו אנשי ליכוד ולא אנשי עבודה ולא אנשי מרצ. אני מצטט את ראש עיריית קריית-שמונה, חיים ברביבאי, איש תנועת קדימה, שאמר בשבוע שעבר: מההבטחות של ראש הממשלה לא יצא כלום. המקלטים אצלנו, ולדעתי בכל יישובי הצפון, עדיין לא ערוכים לשהייה ממושכת. במלחמה האחרונה המזל שלנו היה שתושבים רבים עזבו את קריית-שמונה לאזור המרכז. אבל אם במצב של מלחמה רוב התושבים יישארו בעיר, יהיה אסון תברואתי. המקלטים שלנו קטנים וצפופים, בלי מזגנים, בלי מקלחות, בלי שירותים, ואי-אפשר לשהות בהם יותר מכמה שעות.
כך גם המצב באזור יישובי עוטף-עזה, כך גם בערך המצב בשדרות, עד שנדרשנו לכך. אני לא תומך בכך שבג"ץ יתערב בהחלטות כאלו, אבל צריך להבין לאיזה מצב מגיעים, שבג"ץ הוא זה שמורה לממשלת ישראל בהחלטה שיפוטית להגן על אזרחיה מפני הטילים שנופלים עליהם יום-יום. ואני סבור שמנהיגות כזאת היא מנהיגות שלא ראויה לאמון, ומנהיגות כזאת – כל מי שמשתף אתה פעולה, אם מפלגת העבודה, שמסתתרת מאחורי תירוצים מתירוצים שונים ומסבירה לנו שמרכז העבודה צריך להתכנס ולהכריע – מרכז העבודה יכריע אם תושבי הצפון והדרום ראויים למיגון, אדוני השר הרצוג? דווקא אתה, כשר הרווחה, צריך לצאת היום ולזעוק ולקרוא להתפטרות ראש הממשלה ולהחלפתו.
הציבור גם לא ישכח לאביגדור ליברמן, שהוא השר לאיומים אסטרטגיים – יש איום אסטרטגי מיידי. מדוע במקום לטפל בו, כל שרי הממשלה מטיילים בעולם? שרת החוץ בפורטוגל יום אחד, וראש הממשלה לא מוותר ולו על נסיעה אחת. שייסע לכל אזורי הפיתוח וישב שם ויביא את הפקידים לשם, עד שהמקלטים ישוקמו. זה התפקיד של מנהיגות אמיתית.
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
הוא למד מהיושב-ראש שלכם. אל תהיה דמגוג. זאת דמגוגיה.
גלעד ארדן (הליכוד):
זאת לא דמגוגיה, אדוני שר הרווחה. דווקא ממך אני מצפה לומר את האמת.
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
היושב-ראש שלך לא נוסע כל היום? מה הקשר? גם אתה, כשתהיה שר, אתה תיסע.
גלעד ארדן (הליכוד):
אני עוד לא שר, אני בינתיים חבר כנסת, והתפקיד שלי הוא לבקר את עבודת הממשלה ולפקח עליה. ואם מגיעים למצב שבית-המשפט העליון, שאתה, כזכור לי, מחסידיו, צריך להורות לממשלה שאתה חבר בה ועוד מעט-קט תגן עליה כאן, למקלט או למגן את אזרחי המדינה מפני טילים – אתם צריכים להבין שממשלה כזאת לא יכולה להמשיך ולנהל את מדינת ישראל.
לכן, אדוני היושב-ראש, אני מקווה שהממשלה הזאת תפיק את הלקחים ותטפל במהרה, כי זה הדבר החשוב. אבל כיוון שאני לא מאמין שהיא תעשה זאת, אני מצפה מכל אותן סיעות שנדבקות לכיסאות שלהן, שלא יפקירו ולא ימשיכו להפקיר את אזרחי המדינה, אלא יבינו מה קורה כאן ויחזרו לעם וישאלו אותו מי הוא רוצה שינהיג היום את מדינת ישראל, ולא יחכו לעיתוי שאדם כזה או אדם אחר יבנה את מעמדו הפוליטי בצורה נוחה יותר. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
אני מודה לך. אני מבקש מהשר הרצוג לענות על שתי ההצעות, של חבר הכנסת גבאי ושל חבר הכנסת ארדן.
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
אדוני היושב-ראש, מכובדי, חברות וחברי הכנסת, רבותי המציעים, הנושא שהעלו כאן המציעים הוא נושא מאוד חשוב, שאנחנו מייחסים לו חשיבות יתירה – כל נושא העורף, המקלוט, מוכנות העורף וההיערכות גם באזור עוטף-עזה וגם באזור הגליל.
לתוך ההצעות לסדר-היום כבר השתרבבו מן הגורן ומן היקב. ערבבו פירות באושים ולא באושים, וכל מיני טענות שביניהן לבין הנושא החשוב אין ולא כלום – העיקר לנגח, מבלי להתייחס לעומק העניין, לגופו של עניין.
ראובן ריבלין (הליכוד):
דברים שהם לא חשובים, אבל דוח-וינוגרד – הרי אדוני הקים את הוועדה.
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
דוח-וינוגרד אמרנו. אני אתייחס, אדוני. אדוני, מכובדי, יושב-ראש הכנסת לשעבר, אין חולק. אבל כשמכניסים בעניין הזה כל מיני תיאורים פלסטיים על מה לא, אז זה לא רציני.
ראובן ריבלין (הליכוד):
כשאתה היית חבר כנסת צעיר גם עשית דברים.
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
חבר הכנסת ארדן – אני מעריך אותו מאוד, אבל אני אומר לו: הרף לך.
גלעד ארדן (הליכוד):
זה הדדי.
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
בסוף המדינה עובדת, ועובדת קשה, ויש הרבה מאוד עובדי מדינה ואנשים שנושאים בנטל, ויש הרבה מאוד קשיים. הבעיה היא, שיש דברים שרואים משם ולא רואים מכאן. פעם זה נוח לתקוף את בג"ץ ופעם זה טוב להיות עם בג"ץ; פעם זה נוח לעתור ופעם זה לא נוח לעתור; פעם זה נוח לתמוך בביורוקרטיה, בביקורת ובחשב הכללי, ופעם זה לא נוח. כל אחד לפי המטרה המיידית שהוא צריך, מבלי לראות את טובת העניין כולו.
אין ספק שנושא העורף, כפי שהוא בא לידי ביטוי גם בביקורות הציבוריות וגם בעובדות בשטח וגם בדוח-וינוגרד, הוא נושא משמעותי מאוד. אני חייב לומר שהממשלה משקיעה המון – באמת המון – ובדיון קבינט לאחרונה דובר על מאות מיליוני שקלים לפעולה שנעשית ואושרה בכל הרמות של מיגון העורף.
תקציבים הופנו לעורף, אבל כדאי שקודם כול נניח את האמת, את מסד האמת. כדי שההגנה האזרחית או המקלוט יתפקדו, צריך קודם כול רשויות שמתפקדות. במקומות שבהם הרשויות היו חזקות ומאורגנות, המקלוט וכל מערך ההגנה של העורף תפקד באופן סביר. במקומות שבהם הרשויות היו חלשות, הן קרסו באחת. זו קודם כול האמת. הוסף לכך כמובן נושאים של תכנון ובנייה, נושאים שנוגעים לתפקוד ועדי הבתים, נושאים שנוגעים לכל ההתארגנות ותפיסת העורף כעורף.
היות שבמלחמה הזאת העורף הפך לחזית, בעצם בפעם הראשונה, והרי אנחנו מקבלים תמונה שהיא מורכבת יותר מהתחושה שכאילו הכול קרס וגאידמק הציל הכול. אז יש לי חדשות בשבילך, אדוני המכובד, אני רק אומר, כמי שהיה אז שר התיירות, שבעוד גאידמק – כבודו במקומו מונח – פינה וסייע לפנות כמה אלפי אזרחים, הממשלה פינתה להתרעננות 120,000 אזרחים.
ראובן ריבלין (הליכוד):
רק במדינה כמו שלנו תופעה כמו גאידמק יכולה להיות.
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
אבל זה לא קיבל תשומת לב ולא פסיק תשומת לב, כי אף אחד לא עשה מסע יחסי ציבור. כדאי שנאמר את האמת. 120,000 אזרחיות ואזרחים פונו, אף שיש פה שאלה עקרונית אמיתית. חבר הכנסת ריבלין, יש פה שאלה אמיתית: האם העורף הופך לחזית והחזית לעורף? האם אתה מפנה אזרחים? ובכל זאת הוחלט לפנות אותם להתרעננות. זה נעשה בשקט, זה נעשה באחריות, אבל זה לא זכה לשום תהודה, ומה שנצרב בתודעה זה עיר האוהלים.
בלשכות הרווחה אנחנו רואים את המצב הפוסט-טראומטי. אנחנו רואים בדיוק מה קרה לאזרחים, במיוחד האזרחים שנסדקו בחוסן הנפשי שלהם. אנחנו רואים עלייה דרמטית בבעיות של נוער, נוער מנוכר, סמים ואלכוהול, משפחות מתפוררות, מתח בתוך המשפחה. כל אלה ואחרים הם חלק מתוצאות הלוואי הנגזרות של מלחמה מהסוג הזה. גם בכך אנחנו עוסקים כמשרד הרווחה והשירותים החברתיים, בכל נושא הפקת הלקחים ובניית מערך תומך באופן מיידי. אף שתפקד מערך תומך, טוב וראוי ללמוד ולהפיק את הלקח.
הייתי רוצה להציג גם את תשובתו המפורטת של שר הביטחון, כדי שגם יהיה מענה על חלק מהטענות שהושמעו: מאז סיומה של מלחמת לבנון השנייה פועלת ממשלת ישראל באמצעות משרד הביטחון וצה"ל, משרד הבינוי והשיכון, משרד האוצר ועוד לצמצום פערי המקלוט הקיימים ביישובי הצפון וביישובי עוטף-עזה.
כמו כן, ננקטות פעולות אשר מטרתן לשפר את הגנת העורף, וזאת בכמה מישורים, כפי שנפרט להלן: פרויקט שיקום ושדרוג המקלוט בצפון הארץ – ראש הממשלה הורה להשלים במהירות את פערי המקלוט ביישובי הצפון כמו גם יישובי שדרות ועוטף-עזה, ואף הנחה כי מירב המשאבים ותשומת הלב הניהולית יועמד למשימה זו בעדיפות עליונה.
מנכ"ל משרד ראש הממשלה עומד בראש צוות בין-משרדי אשר מבצע את המשימה האמורה. משרד הביטחון נקבע כגורם האחראי לביצוע שיפוץ ושיקום של אלפי מקלטים ציבוריים באזור הצפון, והוא אמור לפרסם בקרוב מכרזי ביצוע לשיקום המקלטים האמורים, כאשר פיקוד העורף מגדיר את סדרי העדיפויות והקריטריונים המקצועיים לאפיון המקלט המשודרג.
בקביעת הקריטריונים הוטמעו לקחי המלחמה הן ביחס לאזורים המאוימים והן ביחס למשך מלחמה, דבר שמחייב הגדרת קריטריונים לשהייה ארוכה. זאת בעצם היתה הבעיה, תמיד הניחו שתהיה שהייה קצרה ופתאום כולם נכנסו לסיר הלחץ, בחום הקיץ, לשהייה ארוכה במקלטים.
צוותים מקצועיים מיפו עד כה בצפון 1,500 מקלטים ציבוריים מתוך כ-3,200. השיפוץ הצפוי ייערך באחריות משרד הביטחון, ובשלב זה תוקצב הפרויקט ב-57 מיליון שקלים. מועד הסיום הצפוי הינו יולי 2008.
ראובן ריבלין (הליכוד):
זה למיגון – – –
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
זה ל-1,500 המקלטים הראשונים בצפון.
גלעד ארדן (הליכוד):
זה 3,500 שקלים למקלט.
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
חלק מהמקלטים מתפקדים בסדר גמור. אתה פשוט צריך לנקות אותם ולהכשיר אותם.
מיגון מוסדות חינוך: ממשלת ישראל קיבלה שורת החלטות להקצאת תקציב לטובת פעולות מוסדות החינוך בשדרות וביישובי עוטף-עזה. על-פי ההחלטה האחרונה מיום 1 באפריל 2007 סוכם על תוספת תקציב של 135 מיליון שקלים, מחציתו ב-2007 ומחציתו בשנת 2008, להמשך מיגון מוסדות החינוך שלב ב'. במסגרת העשייה הרחבה עד כה מוגנו ביישובי עוטף-עזה 24 בתי-ספר ו-151 גני-ילדים. 22 גנים נוספים נמצאים בהליכי מיגון או בנייה מחדש. בנקיטת צעדים אלה תושלם מלאכת המיגון של כלל מוסדות החינוך בעוטף-עזה ובשדרות.
הנושא הזה אף נדון לאחרונה בפני בג"ץ אשר קבע כי על המדינה למגן במיגון מלא את כלל כיתות בתי-הספר, ולא רק כיתות א'–ג'. בהתאם להחלטת מנכ"ל משרד ראש הממשלה מיום 11 ביוני 2007, המדינה תעתור לבג"ץ בבקשה לדיון נוסף בנושא לשם הצגת הקשיים במימוש ההחלטה והצגת נתונים מעודכנים ואלטרנטיבות לביצוע מיגון. נוסיף עוד כי המיגון המלא, אם יבוצע על-פי החלטת בג"ץ, מוערך בתוספת תקציב של כ-340 מיליון שקל.
מיגון בתי-חולים בצפון ובית-החולים "ברזילי" – בהמשך להחלטת הממשלה בדבר תוכנית סיוע לחיזוק הצפון וחיפה ותוכנית הסיוע המשלימה לשדרות וליישובי עוטף-עזה, החליטה הממשלה להקים או לשדרג חדרי מיון – ההחלטה התקבלה אתמול בממשלה – וכן להכין שטחי אשפוז ממוגנים בבתי-החולים "נהרייה", "פורייה", "רמב"ם" ו"ברזילי" בתקציב של 479 מיליון שקלים, חלקו ממקורות האוצר וחלקו ממקורות חוץ-ממשלתיים.
גלעד ארדן (הליכוד):
כמה מהאוצר?
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
עד כה ננקטו צעדים הן בבתי-החולים בצפון והן בדרום, כדלקמן: הושלמה הכשרת שטחי אשפוז קיימים לאשפוז בבית-החולים בצפת; בבניין הכירורגיה בבית-החולים "העמק" מוכשר שטח קומת אשפוז-יום מוגן לשעת-חירום; במהלך המלחמה הושקעו כ-3 מיליוני שקלים בבית-החולים "בני ציון" להכשרה של אשפוז-יום תת-קרקעי לקליטת חולים. גם הנושאים הקודמים עלותם מיליוני שקלים; הועברו 2 מיליוני שקלים לבית-החולים "רמב"ם" להכשרת מרתף לקליטת חולים.
אשר למתקנים רפואיים בדרום, בוצעו הפעולות הבאות: מיגון מרפאות בעוטף-עזה – כ-2.5 מיליוני שקלים; מיגון מרפאת בריאות הנפש בשדרות; החלה הכנת שטחי מיגון בבית-החולים "ברזילי" בהיקף של 2.5 מיליוני שקלים.
צפירה: בוצע מיפוי של כלל הפערים במתקני צפירת חירום והושלמו פערי צפירה בצפון הארץ ובעוטף-עזה.
תרגול וכשירות: לראשונה נערך במהלך חודש מרס תרגיל "נקודת מפנה" אשר במהלכו נבדקה מוכנותם של כלל הגופים הפועלים בעורף. בתרגיל בוצע ניסוי צפירה ארצי ותורגלו מגוון תרחישים לפגיעה בעורף.
ועדת מל"ח: ועדת מל"ח עליונה הכוללת את נציגי משרדי הממשלה התכנסה לצורך תרגול במהלך חודש מאי בראשות סגן שר הביטחון ושר הביטחון. בוצעו תדריכים, ימי עיון ותרגילים לרשויות המקומיות בצפון על מנת לשפר את יכולת תפקודם במצב חירום.
כמו כן, במהלך ההסלמה בעוטף-עזה כונסה ועדת מל"ח אזורית באופן תדיר, על מנת לדאוג לצורכי האזור. מל"ח עוסק בכל הקשור להכנסת הרשויות המקומיות להתמודדות עם מצבי חירום. במסגרת זו מתוכנן לשדרג עד סוף שנת העבודה 2007 את כל מרכזי ההפעלה ברשויות המקומיות, על מנת לשפר את יכולתן לשלוט ולנהל מצבי חירום.
אני רוצה לומר שלשכת הרווחה בשדרות מוגנה בכספי משרד הרווחה באמצעות שני חדרי ביטחון. הקצינו גם 3 מיליוני שקלים להשלמת בניין חדש ללשכת הרווחה בשדרות, וכן הוקם מוקד חירום ממוגן לשירותי הרווחה הפועל 24 שעות ביממה.
הסברה: בוצעה הסברה והדרכה בשפות שונות לאוכלוסייה באזורי העימות. בנוסף, מוכן בימים אלה מערך הסברה בנושא התגוננות אוכלוסייה לצורך שידורו באמצעי התקשורת.
יקל"רים, דהיינו יחידות קישור לאוכלוסייה – הוקמו יקל"רים על-ידי פיקוד העורף, שמטרתן לתמוך ברשויות במצוקה ולסייע להן במצב חירום. זה לקח מרכזי של מלחמת לבנון השנייה, דהיינו: בכל יישוב תהיה יקל"ר. בייחוד הדברים אמורים בשעת "הכרזת מצב חירום בעורף", היערכות שהוכיחה את עצמה בהצלחה בעיר שדרות.
ריכוז המענה לעורף – בהחלטת הממשלה 1577, מ-15 באפריל 2007, הוטלה האחריות הכוללת לטיפול בעורף בכל מצבי החירום על שר הביטחון, מתוך הכרה בצורך בגוף מתכלל בעל ראייה לאומית לנושא העורף. בימים אלה משרד הביטחון עושה עבודת מטה מקיפה, כנגזרת מהחלטה זו, ובמסגרתה החל המהלך להקמת רשות חירום לאומית.
משרד החינוך – תוכנית לשיקום חיפה והצפון בנושא זה נקבעה על-פי העקרונות האלה: מערך פסיכולוגים; הרחבת מערך ההוראה בכיתות א' וב'; טיפול ממוקד בבתי-ספר נבחרים; שיפור והצטיידות מוסדות חינוך למצבים מהסוג הזה; חינוך בלתי פורמלי; מערך פיתוח עובדי הוראה וסביבות למידה פיזיות.
כפי שפורט, ובניגוד למה שניסו לצייר כאן, יש עבודה בהיקף עצום בקבינט המדיני-הביטחוני; לפני כחודש הוצגה תמונה מפורטת, שעלותה מאות מיליוני שקלים, לכל תושבי הצפון, יהודים ולא-יהודים כאחד, בכל הרמות ובכל המגזרים – מדובר בפעולה מקיפה לחיזוק מוכנות העורף לכל מצב חירום. נמצא כאן אתנו סגן שר הביטחון לשעבר, חבר הכנסת אפרים סנה, והוא יוכל לתת סקירה מפורטת, למי שרק ירצה, על עבודתו המבורכת בשנה זו בנושא זה. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
מה אדוני מציע לגבי שתי ההצעות?
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
אני מציע להעביר את הדיון לוועדת החוץ והביטחון.
היו"ר אחמד טיבי:
רבותי, אנחנו עוברים להצבעה על שתי ההצעות. אנחנו מצביעים על שתי ההצעות יחד – גם של חבר הכנסת גבאי וגם של חבר הכנסת ארדן. מי שבעד – הוא בעד העברה לוועדה; מי שנגד – הוא בעד הסרה.
הצבעה מס' 1
בעד ההצעה להעביר את הנושאים לוועדה – 12
נגד – 3
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושאים לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.
היו"ר אחמד טיבי:
בעד – 12, נגד – 3, ואין נמנעים. הוחלט להעביר את שתי ההצעות לוועדת החוץ והביטחון. תודה רבה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, אני מבקש לתקן את ההצבעה – במקום חבר הכנסת זכור – למקום שלי.
היו"ר אחמד טיבי:
חבר הכנסת טלב אלסאנע הצביע בטעות במקום חבר הכנסת זכור. תודה רבה.
הצעה לסדר-היום
הקפאת התהליך המדיני על-ידי הממשלה
היו"ר אחמד טיבי:
הנושא השלישי הוא הצעה לסדר-היום מס' 3265: הקפאת התהליך המדיני על-ידי הממשלה – מאת חבר הכנסת מוחמד ברכה. אני מזמין את חבר הכנסת ברכה לנמק את הצעתו במסגרת זמן של עשר דקות.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, לכאורה נפלה ההצעה ביום שבו מתקיים מפגש בשארם-א-שיח', ולמראית עין המפגש הזה יכול להיכנס לקטגוריה של תהליך מדיני שאינו מוקפא ואינו קפוא. אבל האמת היא שלפי המזוודות – או התיקים – שנושאים המשתתפים לשארם-א-שיח' אנחנו יכולים לדעת, אפילו בלי להציץ בתיקים האלה, שהתיקים האלה ריקים, במיוחד מזוודתו ותיקו של ראש הממשלה, שנוסע לשם כדי לייצר מצב של אחדות דעים, של גורל משותף או של תפיסה משותפת, בעקבות ההפיכה של ה"חמאס" בעזה – תפיסה משותפת עם מצרים, עם ירדן ועם הרשות הפלסטינית.
הדבר אינו חורג לדעתי מעצם ההגדרה הזאת – הניסיון לייצר יחסי ציבור של קוטב כביכול מתון באזור, שבא כדי לומר דבר אחר מזה שנאמר באותה הפיכה נפשעת של ה"חמאס" בעזה.
מעבר לזה – שום דבר. גם הדיבור על שחרור אסירים ושבויים: ראש הממשלה נוסע עם הוראה – עם מרכאות או בלי מרכאות – של גורמי הביטחון שלא להעלות את זה. הדיבורים על הפשרת כספים – נדמה לי שזאת הפעם השמינית או התשיעית שהובטח שהכספים האלה יופשרו. יכול להיות שזה יקרה הפעם, במידה מסוימת, והרי כבר נאמר שזה ייעשה בצורה הדרגתית; זאת אומרת שבכל צומת בהמשך הדרך, על כל אירוע, אפשר להפסיק ולסגור את הברז, ומה שיישאר מההחלטה הוא רק האמירה התקשורתית.
אנחנו עדים למצב שבו הממשלה אינה מנהלת תהליך מדיני, או אינה מתיימרת לנהל תהליך מדיני, אלא מנהלת את המשבר, משדרגת את המשבר, מעלה את הטונים, מורידה את הטונים, מדברת על חיבוקים, על הטבות כאלה ואחרות, אבל עולם כמנהגו נוהג, והיא ממשיכה בדרכה כממשלת הסירוב – כמו קודמותיה – לתהליך מדיני אמיתי.
במקום זה היא מנהלת מדיניות של הפחדה, שהיא עצמה מזינה – במצור, בהרעבה, בגיחות, בפלישות ובחיסולים – ואז היא מייצרת את המושג של הפחדה, ובסופו של דבר התהליך הזה, לצערנו, מגשים את עצמו, במו-ידיה של ממשלת ישראל.
אם מישהו ישאל אם אני מאשים את ממשלת ישראל במה שקרה בעזה, מובן שאני אומר: כן, בהחלט: אותה ממשלה הכניסה לתוך סיר הלחץ האדיר האיום הזה מיליון וחצי פלסטינים, ששם בשלב מסוים זה יתפוצץ. אבל זה לא מנקה בעיני כהוא-זה את ההתנדבות – את ההתגייסות – של גורמים פלסטיניים – ואני מתכוון ל"חמאס" – להיכנס לתוך המלכודת שנטמנה להם וללכת על הפיכה או על הכרעה של ויכוח פנים-פלסטיני בכוח. אי-אפשר, בשום פנים ואופן, שלא לראות את ידיה המטונפות של ממשלת ישראל, ממשלת הכיבוש, במה שקורה לעם הפלסטיני.
מדברים היום על כך שבעקבות אותו אירוע נורא בעזה הממשלה רוצה לקרב – או להתקרב לאבו- מאזן, לעזור לאבו-מאזן. אני אומר לכם, ואמרתי את זה לפני כמה ימים בהופעה במועצה המרכזית של אש"ף ברמאללה: אבו-מאזן אינו זקוק לחיבוקים, לא של הישראלים ולא של האמריקנים; הוא אינו זקוק להטבות, לא של הישראלים ולא של האמריקנים. הוא צריך מה שצריכים שני העמים, גם העם הפלסטיני וגם העם בישראל: תהליך מדיני ויישום ההחלטות וההסכמים שכבר קיימים, בעיקר בכל מה שקשור למשא-ומתן על הסדר הקבע, אבל גם מתחת לזה, כל מיני פרטים בדרך – כמו שחרור כספים, שחרור אסירים, הסרת המצור ודברים כאלה.
משה שרוני (גיל):
עם מי אפשר לעשות את זה?
מוחמד ברכה (חד"ש):
אתה אל תעשה שום דבר. שב בשקט. אל תעשה שום דבר. לא צריך שאתה תעשה.
לפני כחודש היתה לי שיחה עם אבו-מאזן, והוא סיפר לי איך אותן פגישות בינו ובין אולמרט מתנהלות. הוא מגיע לפגישה, ואז פורסים לו כל מיני מפות ואומרים לו: מזיזים את המחסום הזה מכאן לכאן – במשא-ומתן של שני מנהיגים, כאשר אפשר לשלוח כל מיני פקידים בדרגה 3 ובדרגה 4. למה מביאים אותו לדבר כזה? מוציאים את כל האנרגיות של המפגש, ומה שנשאר זה בעצם שום דבר.
הדיבור על הסרת המחסומים ועל הזזת המחסומים הוא בלוף אחד גדול. בעצם שבוע לפני הפגישה מוסיפים עוד מחסומים, וביום הפגישה מבטיחים להסיר חלק מהמחסומים שהוספו, מסירים אותם, אבל לאחר כמה ימים שמים מחסומים במקומות אחרים, וכך נוצר מצב – שאני מקווה שיגיע לדיון בוועדת החוקה, על רקע הדוח של הבנק העולמי, שהתפרסם לפני כמה שבועות, על המציאות הנוראה של מעבר וניידות של בני-אדם, של סחורות ושל בעלי-חיים, ועקב כך ערעור, השחתה וקריסה של הכלכלה הפלסטינית.
זה סוג המפגשים, ולכן במפגש הקודם אבו-מאזן לא רצה לבוא, כי לא היה סדר-יום אמיתי. גם למפגש הזה, שהיה אמור להתקיים לפני כמה ימים, הוא סירב לבוא, מאותן סיבות.
משה שרוני (גיל):
גם בהסכם מכה לא היה שום דבר.
מוחמד ברכה (חד"ש):
מהמפגש בשארם-א-שיח' אני לא רואה שיצאו בשורות גדולות. להיפך. אני חושב שזה יהיה מקום – או הזדמנות, או במה – לתחזק את המשבר הזה. אני לא יודע אם השאלה הזאת נכונה או לא, אני בטוח שהיא לא נכונה: האם ממשלת ישראל באמת חושבת שהיא יכולה ליהנות מהמצב הנוכחי? האם היא יכולה לראות בזה אינטרס שלה, כפי אמר אחד השרים בממשלה, השר רפי איתן, שזה מצב מצוין לישראל? האם חוסר היציבות – או הנצחת חוסר היציבות – באזור, בהקפאת התהליך המדיני או בערעור כל בסיס לתהליך מדיני, הוא אינטרס ישראלי? אני חושב שזה לא משחק באש, אלא משחק בחיי בני-אדם – גם פלסטינים וגם ישראלים. מי שלא מתקדם לכיוון של שלום, ויכול ליהנות מהשרפות שמסביבו, סופו שגם הוא ישרוף לפחות את האצבעות באותן שרפות.
אני חושב שמה שנדרש היום הוא לא פגישות של יחסי ציבור ולא ניסיון לנצל את המשבר בזירה הפלסטינית הפנימית כדי לייצר מציאות מדומה של התקרבות, כביכול, בין שתי ההנהגות, הישראלית והפלסטינית, בחסות מצרים וירדן. מה שנדרש ומתבקש הוא לוח זמנים למשא-ומתן להסדר שלום. בלוח הזמנים הזה צריכים להיכלל גם הפרטים של חיי היום-יום, למשל לא להרשות בשום פנים ואופן שיהיה משבר הומניטרי ברצועת-עזה; גם אם יהיו כאלה שיגידו שזה עלול לעזור ל"חמאס" – בסופו של דבר חוץ מה"חמאס" יש שם מיליון וחצי אנשים, וזה יהיה פשע לתת להם לגווע ברעב ובמצוקה.
בתהליך הזה, של קביעת לוח הזמנים למשא-ומתן על הסדר הקבע, צריכים להיכלל גם הסרת מחסומים וגם שחרור שבויים. זאת ההזדמנות להתייחס לקלטת של גלעד שליט, שפורסמה היום על-ידי ה"חמאס". אין ספק שלא תוכן הדברים שלו הוא הדבר החשוב, אלא עצם העובדה שהוא מדבר – זה הדבר החשוב. למה אני אומר שזה לא חשוב? כי מטבע הדברים, אדם במצבו לא אומר מה שעולה בדעתו, אלא מה שמכתיבים לו בצורה כזאת או אחרת. גם נוסח הדברים מוביל לכך. אני חושב שזה אות חיים חשוב. אני לא אומר את זה לזכותו של ה"חמאס" ולא לזכותם של שוביו. אני אומר שזאת הזדמנות. גם כאן מישהו יגיד שאם ישראל תשחרר שבויים תמורת גלעד שליט זה יהיה הישג ל"חמאס".
אני חושב שצריך לטפח עכשיו את האפשרות שיכולים להתקיים מגעים ישראליים-פלסטיניים ויכולות להיות לזה השלכות על חיי היום-יום של הפלסטינים. צריך שהעם הפלסטיני ירגיש שהמגעים האלה הם לא – כפי שמנסים לצייר אותם אנשי ה"חמאס" – כל מי שמקיים מגע עם ישראל הוא בוגד, אלא הם כורח המציאות של כובש ונכבש. המגעים האלה אמורים לסמן מוצא ואפשרות של חיים אחרים מהחיים תחת מצור, כיבוש וחומות.
לכן, אדוני היושב-ראש, יש מקום – ובדחיפות – ליצור מנגנון וסדר-יום של משא-ומתן מדיני על סוגיות של הסדר הקבע. זאת קריאתי לארבעת המנהיגים שמתכנסים שם; יש להתחיל בזה היום, בשארם-א-שיח', אחרת זה יהיה אך ורק לתחזק את הסכסוך ולחכות לפיצוץ הבא, שאף אחד לא ירוויח ממנו. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. השר הרצוג – בבקשה, אדוני.
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
מכובדי, אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, הנושא שהועלה כאן הוא הנושא שבשיא סדר-היום הציבורי ביום הזה. אנחנו נעים בשני צירים – מצד אחד פסגת שארם, שיש לה משמעות גדולה מאוד בבוקה והמבולקה בעזה וברשות הפלסטינית, ומצד שני שידור הקלטת ובה דבריו של החייל גלעד שליט. כולנו מתפללים ופועלים – באמת – לשובו הביתה ולחיק משפחתו במהרה.
אני חושב שיש אפילו קשר בין השניים; הצעד שנעשה בחשיפת הקלטת הזאת נועד לטרפד בצורה כלשהי – או לגנוב את ההצגה מהמפגש בשארם-א-שיח', ואני חושב שיש פה מהלך עם משמעויות פסיכולוגיות שנועד לגרום למורך לב בצד הישראלי. אין ספק שעצם העובדה שאנחנו רואים את פניו ואת תמונתו – כשלעצמה היא דבר חשוב. אנחנו נפעל בכל דרך ובכל אמצעי, ואנחנו לא חוסכים דבר, כדי להביא את גלעד שליט הביתה בשלום.
אשר למצב המדיני, אין טענה יותר מגוחכת מהטענה שישראל לא עושה כלום. אני חושב שזה פשוט לא נכון, וכדאי שנאמר את האמת. הסיטואציה שהתחוורה לעינינו בשנה האחרונה היא מדאיגה; מצד אחד נשיא פלסטיני מתון, שכוונותיו טובות ואמירותיו טובות, ומצד שני ממשלה שאפילו לא היתה מוכנה להכיר בישראל על-פי הסכמי אוסלו – היא גמגמה בכל הקשור להסכמים וודאי לא הסכימה לעמוד בתנאי הקוורטט הבסיסיים, הפשוטים וההגיוניים. וכי מה יותר פשוט מאשר להגיד: כן, אנחנו ממשיכים – ממשיכים בהסכמי אוסלו, מכירים בכם ומוכנים להמשיך לדבר אתכם? כך הכול היה מקבל כיוון אחר.
אבל האמת היא שבסיס התפיסה ה"חמאסית" הוא דה-לגיטימציה ופסילה מוחלטת של קיומה של הישות היהודית במזרח התיכון. זאת האמת, זאת תפיסת העולם, ובל נכחד: כל השאר הוא מלים, והמציאות הזאת מורכבת מאוד.
מה שקרה בשבועיים האחרונים הוא דרמטי ביותר. אי-אפשר להגיד: זהו, ממשיכים הלאה, "פוס", הכול בסדר; אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו מתקדמים. קרו כאן שני תהליכים מקבילים: תהליך אחד של השתלטות "חמאסית" נוראה. חבר הכנסת ברכה, אני מציע לך לקרוא את התיאורים של אבי יששכרוף ב"הארץ" מיום שישי, כיצד עמדו פעילי "חמאס" – לוחמי "חמאס" – עם לפטופ, עם שמות של פעילים ועם תעודות זהות; אם ליד מספר תעודת הזהות והשם היה סימן אדום – חיסול. צבע אחר – לרסס את הרגליים. צבע אחר – לשחרר. היות שהיה להם מאגר מידע של משרד הפנים, פעילים של ה"פתח" שעברו במחסומים הוצאו להורג, בצורה כמעט לא נתפסת, בידי "אחיהם" מה"חמאס". זאת הסיטואציה שהתחוורה לכולם בעזה.
יובל שטייניץ (הליכוד):
לא רק במחסומים, גם בבתי-החולים.
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
נכון. ומדובר גם בהשלכת אנשים מבניינים רבי-קומות.
מנגד, ביהודה ושומרון עדיין שולטת הממשלה של הרשות הפלסטינית, הממשלה שמינה אבו-מאזן לאחר שפיזר את הממשלה של הנייה, הממשלה בראשות סלאם פיאד. זאת ממשלה שתמיד אמרנו שאנחנו נפעל ונשתף אתה פעולה, כיוון שהיא בעצם טיבה וטבעה מכירה בישראל, מכירה בהסכמים, חותרת להפסקת הטרור, ומבחינתנו היא בוודאי שותפה אפשרית למשא-ומתן אמיתי, אם ובמידה שהדבר מתאפשר.
המבחן הגדול של הוועידה היום הוא לא במלים, הוא לא בצילומים, אף שגם להם יש משמעות, כיוון שאנחנו רואים בצילומים קואליציה של ראשי מדינות מתונים, שעומדת מול קואליציה פנאטית שבסיסה באירן. והשאלה, האם היום יהיו סיכומים אופרטיביים, חשובים, אפשריים, שיאפשרו לנו לצאת לדרך חדשה של תפקוד בשטח, יאפשרו לדחוק את רגלי ה"חמאס" ויאפשרו להביא, בעצם, מתווה ואופק מדיני אמיתי, שכן אנו מחויבים כולנו למתווה המדיני הזה.
לשם כך אישרה אתמול ממשלת ישראל את הפשרת כספי המסים של הרשות הפלסטינית. לשם כך, נאמר במפורש, ואני חוזר על דברי ראש הממשלה, שייבחנו כל הנושאים להורדת החיכוך, למעבר סחורות, מה שנקרא שיפור איכות החיים ביהודה ושומרון ולאזרחים הפלסטינים בכלל.
ננקטו גם צעדים הומניטריים ברורים במחסומים ובמעברים מעזה, ונוסף על כך כל מה שקשור במכלול היחסים העתידיים שנוגע לסוגיות שקשורות לחיי היום-יום של הפלסטינים. בכל אלה ואחרים בוודאי עוסקת הוועידה.
הוועידה גם עוסקת בהברחות האמל"ח לעזה. היא עוסקת, כמובן, בהקפדה ובהכבדת היד הביטחונית למניעת הברחות האמל"ח, דבר שמאוד מטריד את כולנו.
ומטרידה אותנו, כמובן, התמונה של ישות חמאסית-אירנית שהולכת ומתבססת בעזה. זאת סיטואציה איומה. זאת סיטואציה של פילוג העם הפלסטיני לשניים, סיטואציה רעה, סיטואציה שישראל אינה מברכת עליה ואינה רואה בה דבר חיובי, אבל עם זאת מחויבת להתמודד אתה. ובראש ובראשונה, מחויבת לסייע לגורמים רוצי השלום ורודפי השלום, המכירים בישראל והמוכנים להגיע אתה למשא-ומתן בנחישות ובאחריות, תוך כדי עמידה בהתחייבויותיהם להילחם בטרור, וכמובן לחתור ליישום ההסכמים שנקבעו עם ישראל.
אני חייב לומר שבביקורו של ראש הממשלה בארצות-הברית, לפני שבוע, נדונו הנושאים הללו. שני המנהיגים מחויבים לחזון שתי המדינות לשני עמים, אבל כמובן, הסיטואציה החדשה, כפי שגם נדונה עם מזכ"ל האו"ם, מדברת בעד עצמה, ולא יהיה אפשר להתעלם מקיומה של הסיטואציה הזאת בכל תהליך מדיני שאליו אנחנו מחויבים ואותו נרצה לקדם.
אשר על כן אנו חוזרים ומדגישים שהיינו רוצים לראות את הפלסטינים פועלים, קודם כול למען עצמם וכמובן בסיוע חיצוני, שמחויבות לו גם כל השותפות בקהילייה העולמית ובאיחוד האירופי. אנחנו צריכים לראות שהמנהיגות הפלסטינית מקבלת אחריות, מגלה נחישות ומשנה את המצב. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
מה אתה מציע, אדוני השר?
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
אני מציע להעביר את הדיון לוועדת החוץ וביטחון, בשל חשיבותו.
היו"ר קולט אביטל:
האם המציע מסכים?
מוחמד ברכה (חד"ש):
אני בחיים לא מגיע לשם. אני מציע בבוא העת שזה יהיה במליאה.
היו"ר קולט אביטל:
אתה מסכים למליאה?
ובכן, אנחנו מצביעים עכשיו. בעד זה מליאה, נגד זה הסרה.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 18
נגד – 1
נמנעים – אין
ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.
היו"ר קולט אביטל:
בעד – 18, נגד – 1, אין נמנעים. אני קובעת אפוא שהנושא עובר לדיון נוסף למליאה.
הצעת חוק הטבות לניצולי שואה נזקקים (תיקון), התשס"ז–2007
[מס' כ/143; "דברי הכנסת", חוב' כ"ה, עמ' 8411; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר קולט אביטל:
אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק הטבות לניצולי שואה נזקקים (תיקון), התשס"ז–2007 קריאה שנייה וקריאה שלישית. אני מבקשת להזמין את יושב-ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, חבר הכנסת מיכאל נודלמן, להציג את הצעת החוק.
מיכאל נודלמן (יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות):
גברתי היושבת-ראש, כבוד השרים, חברי הכנסת, בשם ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות אני מתכבד להביא בפניכם הצעת חוק הטבות לניצולי שואה נזקקים (תיקון), התשס"ז–2007, לקריאה שנייה ושלישית. הצעת חוק זו הוגשה ביוזמה משותפת של חברת הכנסת מרינה סולודקין ושלי.
לפי נתונים שנמסרו לוועדה, כ-25,000 ניצולי השואה המתגוררים בישראל מקבלים תשלום לפי ההסכם שנחתם בשנת 1992 בין גרמניה ובין ועידת התביעות. בשל העובדה כי תשלום זה נחשב כחלק מהכנסתם של אותם ניצולי השואה, נשללות מחלקם זכויות והטבות שונות הניתנות על בסיס מבחני הכנסה. בנוסף, מוטלים על התשלומים מסים והיטלים כאילו זו הכנסה לכל דבר ועניין.
הצעת החוק שלפניכם מבקשת לקבוע, כי תשלומים מכוח ההסכם לא ייחשבו כהכנסות לעניין פקודת מס הכנסה, תשלומי חובה, או היטלים אחרים, לעניין גמלאות לפי חוק הביטוח הלאומי או לפי חוק הבטחת הכנסה וכן לעניין שכר דירה בהשכרה ציבורית.
החוק הזה נועד לתקן עוול היסטורי שנעשה לניצולי השואה החיים בישראל. עמדתם הנחרצת של חברי הוועדה היא, כי אין זכות מוסרית למדינת ישראל לעשות שימוש בכספי הפיצויים שהם קיבלו מגרמניה. מדובר בפיצוי מזערי על גיהינום שאותם ניצולים חוו, סבל נפשי ופיזי שלא יתואר. אנחנו חבים לאנשים האלה חוב מוסרי, חוב של כבוד, והחוק שבפניכם הוא רק צעד ראשון בדרך ארוכה לעשיית צדק.
בהמשך לכך ביקש חבר הכנסת גפני, במסגרת הסתייגות שהוא הגיש, להרחיב את ההצעה ולקבוע כי התשלום מכוח ההסכם לא ייחשב הכנסה גם לצורך החיוב בארנונה. חרף הקושי בהערכת העלות התקציבית המדויקת להצעת החוק, הובטח לוועדה, מפי נציג משרד האוצר, כי הצעת החוק אינה הצעת חוק תקציבית. עם זאת, ראוי לציין שההסתייגות של חבר הכנסת גפני, לפני הסברי משרד האוצר, היא הסתייגות תקציבית.
לפיכך אני מבקש כי תתמכו בהצעת החוק בנוסח שעליו החליטה הוועדה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. לחוק הזה יש הסתייגות, כאמור, של חבר הכנסת גפני. חבר הכנסת גפני, תרצה לעלות ולנמק?
משה גפני (יהדות התורה):
גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, רבותי חברי הכנסת, החוק הזה הוא אחד החוקים הטובים ביותר שהכנסת מחוקקת. היא מסירה חרפה מעל מדינת ישראל. מדובר בהטבות לניצולי השואה שמקבלים שילומים מגרמניה, ולפני קבלת החוק הזה מדינת ישראל מחשיבה את השילומים שמתקבלים מגרמניה כהכנסה לצורך כל הנושאים של מס הכנסה – – –
היו"ר קולט אביטל:
מיסוי.
ראובן ריבלין (הליכוד):
הצעת החוק היא הצעה פרטית?
משה גפני (יהדות התורה):
הצעה פרטית של חברת הכנסת מרינה סולודקין ושל חבר הכנסת נודלמן. זאת לא הצעת חוק ממשלתית.
היו"ר קולט אביטל:
חברת הכנסת סולודקין נלחמת על הצעת החוק הזאת כבר 11 שנים.
משה גפני (יהדות התורה):
11 שנים. מדובר בכך שאותם שילומים שמקבלים מגרמניה לא ייחשבו הכנסה לצורך תשלומים שונים של המדינה.
אני רוצה לומר לחברי הכנסת, שהנושאים הללו עלו בדיונים בוועדת העלייה והקליטה; ממשלת גרמניה התנתה את תשלום הפיצויים – את תשלום השילומים – בכך שהמדינה לא תיקח מהם חלק, ואמרו שאם מדינת ישראל לוקחת מס הכנסה על מה שגרמניה משלמת פיצויים, נוריד מס במקור, למה אנחנו צריכים שמדינת ישראל תיקח את זה? ניקח את זה אנחנו. ויש אמנה. אין מדינה בעולם שבה יש מס על השילומים מגרמניה – זה הרי ברור ומובן מאליו לכל בן תרבות. המדינה היחידה שלוקחת מס על השילומים מגרמניה היא מדינת היהודים.
היו"ר קולט אביטל:
נכון.
משה גפני (יהדות התורה):
זאת פשוט חרפה; אין מדינה בעולם שעושה את זה – רק אנחנו.
גדעון סער (הליכוד):
– – –
משה גפני (יהדות התורה):
מה? לא, אם אני טועה אני אחזור בי.
אברהם רביץ (יהדות התורה):
גזלה.
משה גפני (יהדות התורה):
מה זה? זה באמת לא ייאמן. הרי אנשים מקבלים על הנורא מכול שקרה להם בגרמניה, על הנזק – הנזק הנפשי, הנזק הפיזי – –
היו"ר קולט אביטל:
חבר הכנסת כהן, בבקשה. אתה לא יכול לשבת שם.
משה גפני (יהדות התורה):
אולי הוא הצטרף לקואליציה.
היו"ר קולט אביטל:
יכול להיות. אנחנו מאחלים לך שתשב שם.
משה גפני (יהדות התורה):
– – הנזק שנגרם להם ברכוש. ופתאום באה המדינה ולוקחת חלק מזה.
ואז – טוב עשו חברי הכנסת סולודקין ונודלמן שהביאו את החוק הזה, והחוק הזה, רבותי חברי הכנסת, גברתי היושבת-ראש, אומר שלגבי כל התשלומים, כל החיוב, על מה שחייבים לשלם מס, כל אלה לא יחולו על השילומים מגרמניה, על הפיצויים שמקבלים מגרמניה. זה לא יחול על פקודת מס הכנסה. אני ביקשתי להוסיף גם את התשלומים על ביטוח בריאות, ואמרה לי היועצת המשפטית של הוועדה שזה כלול בתשלומי חובה או בהיטלים אחרים, וכתוב בחוק: לפי כל דין.
זה לא יחול על גמלאות לפי חוק הביטוח הלאומי, או לפי חוק הבטחת הכנסה; זה לא יחול לעניין שכר דירה בהשכרה ציבורית. בקיצור, זה לא יחול כמעט על כל הדברים.
ואז נשאל נציג האוצר בוועדה אם זאת הצעה תקציבית, שצריך בעבורה את תמיכת הממשלה או תמיכה של 50 מחברי הכנסת. אמר נציג האוצר: לא, כל מה שמנינו בחוק – כל מה שמופיע בחוק – הוא לא תקציבי; זה לא מגיע ל-5 מיליוני ש"ח. מדובר על הפיצויים מגרמניה, על כל התשלומים.
שימו לב, רבותי חברי הכנסת, גברתי היושבת-ראש: שאלתי אם גם תשלומי הארנונה נכללים בעניין – זה סעיף לא גדול; היועצת המשפטית של הוועדה בדקה ואמרה שלא. ביטוח בריאות – כן; ארנונה – לא. אז אמרתי: בסדר. אם כך, אני אוסיף את זה בהסתייגות.
ראובן ריבלין (הליכוד):
ארנונה היא לא מס.
משה גפני (יהדות התורה):
כן, לא משנה. לא כלול.
ראובן ריבלין (הליכוד):
ארנונה זה תשלום על שירותים שנותנים – – –
מיכאל נודלמן (יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות):
– – –
משה גפני (יהדות התורה):
כן, אבל בכל אופן, כאשר אתה מחשב את גובה השכר של אדם שאתה גובה ממנו את הארנונה, אתה לא יכול להחשיב בתוך זה את הפיצויים מגרמניה. את מה שהוא משתכר – כן; את מה שהוא מקבל כקצבה – כן; את הפיצויים מגרמניה – לא. גם מס הכנסה, וגם כל התשלומים של ביטוח בריאות.
ראובן ריבלין (הליכוד):
– – –
משה גפני (יהדות התורה):
בסדר, חבר הכנסת ריבלין, אני לא מתווכח על זה, אני מתווכח על משהו אחר. אני לא מתווכח, אני רק מספר לחברי הכנסת משהו אחר.
כל מה שמנינו עד עכשיו הוא לא תקציבי – הוא לא 5 מיליוני ש"ח. שימו לב, בהסתייגות שלי, כשאני מבקש שאחרי פקודת מס הכנסה יבוא: "לעניין ארנונה" – שגם לגבי גובה הארנונה הפיצויים שמקבלים מגרמניה לא ייחשבו הכנסה, אומר נציג האוצר: זאת הצעה תקציבית.
יש מושג בגמרא, חבר הכנסת ריבלין, שהוא מזויף – – –
משה שרוני (גיל):
חבר הכנסת גפני, ארנונה זה מס רגרסיבי, אתה לא יודע?
משה גפני (יהדות התורה):
בסדר, גם מס הכנסה זה תשלום על שירות.
היו"ר קולט אביטל:
אבל יש גם ערים שבהן אתה לא מקבל שירותים בעבור – – –
משה גפני (יהדות התורה):
אבל מה הדיון? עומד מולך – – –
ראובן ריבלין (הליכוד):
זה נכון, אבל זה הצד האחר של הסוגיה.
היו"ר קולט אביטל:
אבל זה על חשבון זה שנגמר זמנו.
משה גפני (יהדות התורה):
עומד מולך בן-אדם, והשאלה היא כמה הוא מרוויח: האם הפיצויים מגרמניה נקראים רווח שאתה משתכר? התשובה: לא.
היו"ר קולט אביטל:
נא לסיים.
משה גפני (יהדות התורה):
ואז אומר האוצר – ותראו את המזויף מתוכו – לפי מה שהגמרא אומרת: יש שטר שהוא מזויף מתוכו – כל מה שמנינו עד עכשיו זה לא 5 מיליוני שקלים.
היו"ר קולט אביטל:
ולכן – – –
משה גפני (יהדות התורה):
רק הארנונה זה 5 מיליוני שקלים. לכן – אני מבקש לתמוך בהסתייגות הזאת, כי אני חושב שזה צריך לחול גם על הארנונה. אני לא חושב שזה תקציבי, ואם זה יעבור אני אפנה ליושבת-ראש הכנסת או ליועצת המשפטית של הכנסת, ואני – – –
היו"ר קולט אביטל:
תודה.
משה גפני (יהדות התורה):
תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
אני מודה לך.
ובכן, נעבור להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק הטבות לניצולי שואה נזקקים (תיקון). לשם החוק אין הסתייגות, ולכן נצביע עליו. נא להצביע על שם החוק כהצעת הוועדה.
הצבעה מס' 3
בעד שם החוק – 19
נגד – אין
נמנעים – אין
שם החוק, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר קולט אביטל:
בעד – 19, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת כי שם החוק, כהצעת הוועדה, התקבל בקריאה שנייה.
לסעיף 1 יש הסתייגות של חבר הכנסת גפני, ואני מבקשת שתצביעו עליה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 4
בעד ההסתייגות – 6
נגד – 14
נמנעים – אין
ההסתייגות של חבר הכנסת משה גפני לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר קולט אביטל:
ובכן, בעד – 6, נגד – 14, ואין נמנעים. אני קובעת כי ההסתייגות לא התקבלה.
אם כן, נעבור להצבעה על סעיף 1 כהצעת הוועדה.
הצבעה מס' 5
בעד סעיף 1 – 22
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר קולט אביטל:
בעד – 22, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת כי סעיף 1, כהצעת הוועדה, התקבל בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים עכשיו להצבעה בקריאה שלישית על הצעת החוק כולה. נא להצביע.
הצבעה מס' 6
בעד החוק – 22
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק הטבות לניצולי שואה נזקקים (תיקון), התשס"ז–2007, נתקבל.
היו"ר קולט אביטל:
בעד – 22, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק הטבות לניצולי שואה נזקקים (תיקון), התשס"ז–2007, התקבלה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית.
אדוני יושב-ראש הוועדה, בבקשה, אולי תרצה להודות.
מיכאל נודלמן (יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות):
אני רוצה להביע תודה לכל חברי הכנסת. כמעט עשר שנים נלחמנו נגד המסורת הזאת, שלקחו כסף מניצולי השואה – 8% במגורים ציבוריים, במס הכנסה וכו' וכו'.
אברהם רביץ (יהדות התורה):
על-פי היושר צריך להחזיר להם רטרואקטיבית. זאת גזלה.
מיכאל נודלמן (יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות):
בסדר, אני לא נגד חוק כזה. אתם יכולים לנסח חוק ואני אהיה בעדו. אני מדבר על החוק הנוכחי. אני רוצה להגיד שאנחנו נלחמנו עם כל שרי הבינוי והשיכון, והשר שטרית היה היחיד שנתן פקודה – לפני חצי שנה – שלא לקחת מהאנשים האלה תשלומים שנחשבים כמו מס. אבל אנחנו חשבנו שהיום יש שר, מחר יש שר אחר, צריך להיות חוק כך ששום שר לא יוכל לקחת כסף מניצולי השואה.
אני שוב מודה לכולם. אני רוצה להודות ליועצת המשפטית של הוועדה הלית מגידו ולצוות הוועדה. תודה רבה לכולם.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. ואני רוצה להוסיף תודות לחברת הכנסת מרינה סולודקין, שלא נמצאת כאן היום אבל היא לחמה בעד החוק הזה.
הצעת חוק לתיקון פקודת הרופאים (מס' 9), התשס"ז–2007
[מס' מ/287; "דברי הכנסת", חוב' כ"ה, עמ' 8405; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר קולט אביטל:
הצעת חוק לתיקון פקודת הרופאים (מס' 9), התשס"ז–2007, קריאה שנייה וקריאה שלישית. אני מזמינה את יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת משה שרוני, להציג את החוק.
משה שרוני (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
גברתי היושבת-ראש, שרים מכובדים, חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק לתיקון פקודת הרופאים (מס' 9), התשס"ז–2007.
פקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז–1976, אוסרת על מי שאינו רופא מורשה לבצע פעולות של עיסוק ברפואה. אך הוראה זו אינה מונעת מרופא שיניים מורשה, מרוקח בעל רשיון או ממיילדות לעסוק במקצועם בהתאם להוראות החוקים החלים עליהם.
נוסף על כך, רשאי כיום מנכ"ל משרד הבריאות לקבוע כי איסור זה לא יחול על אחים או אחיות המועסקים במוסד רפואי, על תלמידי רפואה ועל רופא ממדינת חוץ המגיע לישראל לצורך ביצוע ניתוח מסוים.
מהוראות אלה עולה כי רופא שיניים רשאי כיום לבצע פעולות של עיסוק ברפואה אך ורק תוך כדי עיסוקו ברפואת שיניים. הצעת החוק נועדה לאפשר לרופאי שיניים מורשים המבצעים התמחות במחלקות מוכרות בבתי-חולים, לקראת קבלת תואר מומחה, לבצע פעולות של עיסוק ברפואה במסגרת התמחותם.
בהתאם לתיקון המוצע, יהיה מנכ"ל משרד הבריאות רשאי להתיר לרופאי שיניים המבצעים התמחות במוסד מוכר, לרבות בית-חולים, לבצע פעולות של עיסוק ברפואה בתנאים שקבע מנהל המחלקה או מנהל המוסד שבהם מתבצעת ההתמחות.
להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מחברי הכנסת להצביע בעדה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
נא לשבת, אנחנו תיכף עוברים להצבעה.
כיוון שלהצעת החוק אין הסתייגויות, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק בקריאה שנייה כנוסח הוועדה.
הצבעה מס' 7
בעד סעיף 1 – 14
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף 1 נתקבל.
היו"ר קולט אביטל:
בעד – 14, אין מתנגדים, אין נמנעים. להוסיף, אם כך, 15 עם קולו של השר. אני קובעת שהצעת החוק לתיקון פקודת הרופאים (מס' 9), התשס"ז–2007, עברה בקריאה שנייה כנוסח הוועדה.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. נא להצביע.
הצבעה מס' 8
בעד החוק – 17
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק לתיקון פקודת הרופאים (מס' 9), התשס"ז–2007, נתקבל.
היו"ר קולט אביטל:
בעד – 17, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שהצעת חוק לתיקון פקודת הרופאים (מס' 9), התשס"ז–2007, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית.
אדוני יושב-ראש הוועדה, תרצה להגיד כמה מלים?
משה שרוני (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
תודה לכל אלה שהצביעו.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה לך. קיצרת את התהליך, כל הכבוד.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר קולט אביטל:
אנחנו עוברים להודעות של מזכיר הכנסת, או במקרה זה – סגנית מזכיר הכנסת.
סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
ברשות יושבת-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הביטוח הלאומי (שירות אזרחי) (תיקון מס' 96), התשס"ז–2007.
לקריאה ראשונה, מטעם חברי הכנסת: הצעת חוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין) (תיקון מס' 6) (הרחבת תוכנו של צו הגבלה), התשס"ז–2007; הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון מס' 2), התשס"ז–2007. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה.
הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 156)
(זיכוי ומענק להורה עובד בעד טיפול בילדים), התשס"ז–2007
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/154).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר קולט אביטל:
אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 156) (זיכוי ומענק להורה עובד בעד טיפול בילדים), התשס"ז–2007, של חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת – קריאה ראשונה. אני מזמינה את חבר הכנסת גדעון סער להציג את הצעת החוק, בבקשה.
גדעון סער (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בשם הוועדה לקידום מעמד האשה את הצעת החוק לתיקון פקודת מס הכנסה (תיקון מס' 156) (זיכוי ומענק להורה עובד בעד טיפול בילדים). זאת הצעת חוק שהיא איחוד של חמש הצעות חוק פרטיות שעברו באוקטובר בשנה שעברה במליאת הכנסת בקריאה טרומית ואוחדו בוועדה. אני רוצה להזכיר את שמות המציעים: זהבה גלאון, אורית נוקד, אורי אריאל, רוחמה אברהם, רונית תירוש ואנוכי. היו חמש הצעות נפרדות אשר עניינן זהה, והנושא הוא הכרה בהוצאות טיפול בילדים.
למעשה, הכנסת או חברי הכנסת בכל הכנסות, או בכל ארבע הכנסות האחרונות, נאבקים למען תיקון החוק בסוגיה הזאת, תיקון שקיים מזמן במרבית המדינות המתוקנות בוורסיות כאלו ואחרות: בארצות-הברית, בקנדה, בצרפת, בספרד. הוא יוצא מנקודת הנחה שבעצם ידועה לכל אחד מאזרחי ישראל, שכאשר שני ההורים עובדים במשרה מלאה, או כאשר מדובר בהורה אחד שעובד במשרה מלאה במשפחה חד-הורית – והצעת החוק מתייחסת גם לסיטואציה הזאת – למעשה הוצאות הטיפול בילדים הן מה שמוגדר בדיני המס שלנו לכל דבר ועניין כהוצאה בייצור הכנסה. למרבה הצער, הדבר הזה לא הוכר.
אגב, יש תיק שמתנהל נדמה לי במחוזי בתל-אביב כבר שנים רבות. הוא נמצא כמדומני כבר בשלב ההוכחות. אבל הדבר המובן מאליו הזה לא קרה, ומי שצריך לגרום לו לקרות זה אנחנו, חברי הכנסת.
מה בעצם אומרת ההצעה? אנחנו לוקחים את אותה שכבת גיל עד גיל חינוך חובה חינם, דהיינו עד גיל חמש, אנחנו לוקחים נתונים שבהם שני ההורים עובדים במשרה מלאה, או ראשי משפחות חד-הוריות, וזה כולל גם אבות שהילדים הם במשמורתם הבלבדית, ומאפשרים להם את אותו תמרוץ לצאת לשוק התעסוקה.
כי מה קורה היום, גברתי היושבת-ראש? מה המצב? נשים רבות מתמודדות עם סיטואציה שבה ההבדל בין ההכנסה לבין ההוצאה על הטיפול בילדים, או שהוא שלילי, או שהוא פחות או יותר אינו קיים, או שהוא חיובי שולי, וזה מהווה תמריץ שלילי ליציאה של נשים רבות לשוק התעסוקה.
הונח בפנינו מחקר שהוצג בפני הוועדה, של מכון גיזה, ולפיו הטבה נמוכה בהרבה מזו שמוצעת בהצעת החוק תכניס לשוק העבודה 25,000 נשים, שהיום לא משתתפות בשוק העבודה, ואני לא מדבר על כל אותן חצאי משרות שחלקן בהחלט עשויות להפוך למשרה מלאה.
הצעת החוק, כפי שגיבשנו אותה בוועדה, נתנה מענה גם לנושא החברתי – בעבר טענו שההצעה אינה נותנת מענה לנשים שאינן מגיעות לסף המס, ובנוסח הקיים של הצעת החוק, שמתבסס על המהלך שהכנסת הזאת מקדמת ונמצא כבר בהכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית – באמצעות פרוצדורה של מס הכנסה שלילי: במקרים שהן לא יכולות לקבל את נקודות הזיכוי כי הן לא מגיעות לסף המס, הן יקבלו את ההטבה בצורת מענק.
בראשית הצעת החוק, גברתי, היו שתי חלופות: היתה חלופה של ניכוי, דהיינו ניכוי ההוצאות לצורך טיפול בילדים, והיתה חלופה של נקודות זיכוי במס. משרד האוצר, שלמרבה הצער מתנגד בחריפות להצעת החוק עד היום, הוא שהציע בדיוני הוועדה, שברמה המקצועית, מטעמים ביורוקרטיים ואחרים, נבחר את החלופה של זיכוי, ובאמת אימצנו את החלופה הזאת. לפי הצעת החוק, הסכומים יתקבלו כך שבעבור הילד הראשון יתקבלו חמש נקודות זיכוי, ארבע נקודות זיכוי יתקבלו בעד הילד השני ושלוש נקודות זיכוי יתקבלו בעד כל ילד מהשלישי ואילך.
היה ויכוח, ואני רוצה לספר עליו לפני הבית, על התועלת שבהצעת החוק. היה ויכוח על ההוצאות, אבל אין שום מחלוקת – וזה השתמע גם מהניתוח של האוצר עצמו, כפי שהובא לפני הוועדה – שיישום הצעת החוק יביא לעלייה בשיעור ההשתתפות בשוק העבודה. אני רוצה להדגיש שבכל דיון תקציבי, הדבר הראשון שמשרד האוצר אומר זה שהבעיה המקרו-כלכלית מספר אחת של מדינת ישראל היא שיעור ההשתתפות בשוק העבודה. יכולה להיות מחלוקת על השיעור, או על ההדרגתיות שבה הדבר הזה יקרה – שחקיקת החוק הזה תביא לעלייה בשיעור ההשתתפות בשוק העבודה. הדבר הזה יביא כמובן לגידול בתוצר הלאומי, שהוערך בוועדה, על-ידי מכון גיזה, ביותר מ-10 מיליארדים. מובן שזה גידול בתוצר שנגזר ממנו גידול בהכנסות המדינה, בשיעור שאיננו יכולים להעריך, אבל ללא ספק – אין מחלוקת שתהיה הכנסה משמעותית מאוד מתקבולי מע"מ, למשל. לכן – אני אומר שצריך לראות את התמונה הכלכלית הנכונה כאשר ניגשים לדון בהצעת החוק הזאת.
אני חייב לציין כאן את שר האוצר הקודם, השר אברהם הירשזון, שכאשר הבאנו את החוק לקריאה טרומית – אחרי שהוא השתתף בדיון בוועדה לקידום מעמד האשה הוא תמך בקבלת החוק הזה בקריאה טרומית. אנחנו הסכמנו לקיים הידברות עם האוצר, ולמרבה הצער האוצר לא קיים הידברות אמיתית בנושא הזה במשך כל כנס החורף של הכנסת. אנחנו עמדנו בהתחייבות שלקחנו על עצמנו, כלומר לא להעלות את הצעת החוק להצבעה באופן חד-צדדי בכנס החורף של הכנסת.
היום, בכנס הקיץ, אנחנו משוחררים מהמחויבות הזאת. אמרתי, עם חברי, לפקידי האוצר, שאנחנו מוכנים לשקול אלטרנטיבות, שאנחנו מוכנים לשקול מודלים חלופיים באותו כיוון. אני מקווה שתהיה הידברות אמיתית. יכול להיות שצריך שההצעה תעבור בקריאה ראשונה, כדי שתהיה הידברות אמיתית. בשבוע האחרון היו לי שיחות בנושא הזה גם עם בועז סופר מאגף המסים וגם עם ראש אגף תקציבים קובי הבר, ואני מקווה שיהיו שיחות אמיתיות.
ראובן ריבלין (הליכוד):
– – –
גדעון סער (הליכוד):
על העלות היה ויכוח; כאשר העלות נקבעה על-ידי הוועדה, ולא בקיזוז ההכנסה, אלא עלות נטו לעניין המענק ונקודות הזיכוי, לרבות אובדן הכנסה, שהוא לא עלות ישירה, כ-2.5 מיליארדי שקלים בנוסח הנוכחי, כאשר האוצר טען שהעלות גבוהה יותר, היה ויכוח בוועדה, הוגשה חוות דעת של מחלקת המחקר והמידע של הכנסת, הוגשה גם הערכה אחרת, על-ידי היועצת של ועדת הכספים, הגברת אלחנני, והיתה גם הערכה של אותו מכון גיזה, שציינתי, ובסופו של דבר נקבע הסכום של 2.5 מיליארדי שקלים.
עם זה נקבע שצפוי גידול בתוצר המקומי הגולמי, במידה שלא קבענו, מכיוון שלא יכולנו לתת הערכה מדויקת, ואני בהחלט רואה בזה אתגר בהמשך הליכי הצעת החוק – מאחר שהיו נתונים שונים לעניין הגידול בתוצר – לקבוע מהו אותו גידול בהכנסות המדינה, אבל לא היתה מחלוקת על כך שהצעת החוק, כפי שתיקנו זאת בקדנציה הקודמת, היא תקציבית כמשמעה בחוק-יסוד: משק המדינה, ועל לכן נדרשת תמיכה של 50 מחברי הכנסת לפחות.
ראובן ריבלין (הליכוד):
ממתי תחולתו?
גדעון סער (הליכוד):
מאחר שאנחנו באים לכאן לקריאה ראשונה, לא עסקנו בסעיף התחולה, ובוודאי נדרשת תקופת היערכות מסוימת כאשר מכניסים מנגנון של מס הכנסה שלילי. הרי אתה, כחבר ועדת הכספים, יודע את זה. כשנגיע, בעזרת השם, לשלב של הצגת ההצעה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית – – –
ראובן ריבלין (הליכוד):
- – -
גדעון סער (הליכוד):
כדי להסיר כל ספק, איש מחברי הוועדה לא דמיין שתחולת החוק תהיה בשנת 2007. אם נהיה מאוד מהירים, מאוד יעילים ומאוד זריזים, תחולה עשויה להיות בשנת 2008 לכל המוקדם. לכל הנקודות האלה נגיע כאשר נכין את החוק לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.
אני מודיע שוב, שקיימנו ונקיים – ויש לנו רצון לקיים – דיונים כדי להגיע להסכמה, והסכמה חייבת להיות מודל שנותן מענה. בהחלט, הציגו לפני הוועדה, חבר הכנסת ריבלין, את הנושא של סבסוד; אתה יודע שהוסף תקצוב לסבסוד המעונות, אבל כאשר שואלים לאיזה אחוז מהמשפחות זה רלוונטי, אני חייב להודיע לאדוני שלהרבה פחות מ-10% מכלל אזרחי ישראל. דהיינו, עד שנלך לפתרון מערכתי נישאר עם אותו כשל שוק שמונע תעסוקה ומונע צמיחה.
על כן, גברתי היושבת-ראש, אני מסיים, ורוצה לציין שהודענו – מאחר שגם לא היו היום הצעות אי-אמון – שההצבעה לא תתקיים היום, אלא תשובה והצבעה לאחר הדיון יתקיימו במועד אחר, שייוודע.
היו"ר קולט אביטל:
אני מודה לך. נמשיך את הדיון מאוחר יותר.
הצהרת אמונים של חבר הכנסת יצחק בן-ישראל
היו"ר קולט אביטל:
ניקח אתנחתה קצרה, בגלל הצהרת האמונים של חבר הכנסת החדש, יצחק בן-ישראל.
אני מתכבדת להודיע לכנסת, שעל-פי סעיף 43(א) לחוק-יסוד: הכנסת, בשל בחירת חבר הכנסת שמעון פרס לכהונת נשיא המדינה ביום רביעי, כ"ז בסיוון התשס"ז, 13 ביוני 2007, יבוא במקומו מר יצחק בן-ישראל מסיעת קדימה.
בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת, אני מזמינה את מר יצחק בן-ישראל לעלות לבמה. מר בן-ישראל, אקרא לפניך את הצהרת האמונים של חבר הכנסת, ואתה תשיב "מתחייב אני". זה נוסח ההצהרה: "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת".
יצחק בן-ישראל:
מתחייב אני.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. כמה מלים על ואל חבר הכנסת החדש, בן-ישראל: חברי הכנסת, לא כל יום נופל בחלקה של חברת הכנסת להשביע חבר כנסת חדש, ולא כל יום נופל בחלקנו, בכנסת, לקבל לשורותינו אדם בעל סגולות וכישורים מוכחים כאלה של פרופסור, אלוף במילואים, חבר הכנסת יצחק בן-ישראל.
פרופסור בן-ישראל הוא דמות מוכרת בנוף הישראלי, הן בשל קריירה מזהירה בצה"ל, בחיל האוויר, והן בזכות הישגיו האקדמיים. במהלך שירותו בצה"ל מילא אלוף בן-ישראל תפקידים במערך המבצעי, המודיעין והפיתוח. הוא עטור פרסים: פרס לביטחון ישראל, פעמיים, ב-1972 וב-1976, בשל חשיבה חדשנית על שדה הקרב העתידי, פרס חיל האוויר, ואפילו אות הצטיינות משר הביטחון הסינגפורי.
באקדמיה כיהן פרופסור בן-ישראל כראש התוכנית ללימודי ביטחון בבית-הספר לממשל, ראש מכון קוריאל וראש סדנת תל-אביב למדע וטכנולוגיה. בנוסף לימד במכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות.
הפרופסור בן-ישראל לא הסתפק רק בצד הרעיוני או הביטחוני, הוא גם כיהן כחבר דירקטוריון במכון למחקר אסטרטגי, אוויר וחלל, במועצה המייעצת של מוסד נאמן למחקר מתקדם במדע ובטכנולוגיה בטכניון, בוועדה הלאומית לטכנולוגיית חברת המידע ובגופים רבים נוספים, שקצרה היריעה מלמנותם.
הוא פרסם מספר רב של מאמרים, וגם ספר "דיאלוגים על המדע".
פרופסור יצחק בן-ישראל, היום אתה מחליף את תאריך הרבים בתואר לא פחות חשוב, זה של חבר הכנסת. אנחנו שמחים וגאים לקבל אותך אל שורותינו ומאחלים לך הצלחה.
ובנימה מחויכת קצת יותר: אתה תיכנס להיסטוריה כמי שהצליח להחליף, לראשונה בכנסת, את חבר הכנסת, היום נשיא מדינת ישראל, שמעון פרס. בבקשה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
נשיא מדינת ישראל הוא משה קצב. נשיא בפועל.
יצחק בן-ישראל (קדימה):
תודה רבה. אני מודה שאני קצת נרגש, גם מעצם המעמד, במיוחד מפני שביציע יושבים הורי. אי-אפשר להסתכל על הורי ולא לחשוב קצת, להרהר על הסמליות. תולדות החיים שלהם בעצם מסמלות את כל מה שעבר עלינו במאה השנים האחרונות כמעט, החל מזה שאבא שלי, כילד, לקח אותו אביו, תלמיד של ה"חפץ חיים", וברח מפולין רגע לפני שהיטלר נכנס לשם, ועלה לארץ-ישראל. פה הוא היה חבר במחתרת, בלח"י, נלחם נגד הבריטים, ועם הבריטים בנאצים במסגרת הבריגדה, היה מראשוני חיל האוויר, הכיר את אמא שלי, שגם היא היתה חברה במחתרת בירושלים, הם הקימו משפחה, והיום הבן שלהם עומד כאן ומצהיר אמונים לכנסת. אני חושב שכל השואה והתקומה וכל ההיסטוריה מתגלמת בעניין הזה, ואי-אפשר שלא להתרגש מזה; ובמיוחד גם מאשתי ומילדי שיושבים שם לידם, וזה כמעט כל הקהל היום, שבשבילם אני פה.
עם כל ההתלבטויות, בסוף אתה מגיע למסקנה שאם אתה לא קופץ לבריכה ומנסה לעשות בעצמך משהו, אז אין לך אחר כך זכות לבוא בטענות שהעניינים לא הולכים כמו שאתה רוצה, ואת זה אני חייב בעיקר לילדי.
אני מודה לחברי הכנסת, אני מודה ליושבת-ראש. אני מקווה מאוד שאותה ססמה – הזכרנו את פרס, היה לו מורה בשם בן-גוריון – אותה ססמה שבן-גוריון טבע, והיא פחות או יותר נר לרגלי מילדותי – הוא נשאל פעם איך הוא יכול לתמצת את כל ההיסטוריה היהודית בשלוש מלים, והוא אמר: איכות מול כמות. העניין הזה, אני מקווה מאוד שיהיה גם נר לרגלי, ואני שמח על הרגע. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
בהצלחה רבה.
הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 156)
(זיכוי ומענק להורה עובד בעד טיפול בילדים), התשס"ז–2007
(קריאה ראשונה)
היו"ר קולט אביטל:
אנחנו ממשיכים בדיון. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 156) (זיכוי ומענק להורה עובד בעד טיפול בילדים), התשס"ז–2007. אני קוראת לדוברת הראשונה, חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה.
זהבה גלאון (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, נהוג בכנסת שהדובר הבא מברך את חבר הכנסת שהושבע. זו הזדמנות לברך את חבר הכנסת בן-ישראל. אני חושבת שהתברכה הכנסת בנוכחותו של חבר הכנסת בן-ישראל, לכבוד לנו. הצטרפת לשורותינו, ועכשיו אנחנו יוצאים לעבודה, ועכשיו תראה איך אנחנו מתחילים לריב על הצעות חוק. זו ההזדמנות שבגינה אני עומדת כאן, על הדוכן.
חברי חברי הכנסת, אנחנו חוזרים לסדר-היום. סדר-היום מדבר על תיקון לפקודת מס הכנסה. הצעת החוק שאנחנו מדברים בה באה לתת זיכוי ומענק להורה עובד, או הורים, בעד טיפול בילד. חברי חבר הכנסת גדעון סער, יושב-ראש הוועדה למעמד האשה, שאיחד את כל החוקים שהוגשו בשמם של כמה חברי כנסת לכדי הצעת חוק אחת, ניהל שורה של ישיבות, ורק מי שיודע מה זה להיערך בוועדה מול האוצר, שמנסה להתנגד ולטרפד הצעה כזאת, יכול לעמוד כאן על הדוכן ולהודות לך, חבר הכנסת גדעון סער. אני רואה שאתה עסוק בחבר הכנסת דוד טל, אני יכולה להבין את זה. אבל אני מחמיאה לך.
גדעון סער (הליכוד):
אני מקשיב לכל מלה ושואב מזה הרבה נחת.
זהבה גלאון (מרצ):
אני רוצה להחמיא לך, חבר הכנסת גדעון סער. אני חושבת שזו בשורה להרבה משפחות בישראל שממתינות להצעת החוק הזאת. אני יודעת שהיו חילוקי דעות אם ההצעה הזאת היא ההצעה הכי חברתית. אני חושבת שהיא הצעה מצוינת, כי היא באה לתת מענה לקבוצה גדולה של משפחות, שבשל הנטל והעומס הכלכלי ובשל העובדה שיש להן תינוקות וילדים בגיל הרך, ובשל העלויות הכרוכות בתשלום בעבור טיפול בילדים בגיל הרך – בסופו של דבר, מי שכמעט תמיד משלם את המחיר זו אותה אם שנשארת בבית ומחליטה לטפל בילדים, כי לא משתלם לה לצאת לעבודה. כי אם היא צריכה לשלם גם על מטפלת – כולנו מכירים את המציאות הזאת.
חברי חברי הכנסת, אני לא מתכוונת להיכנס לגופו של החוק; חבר הכנסת סער פירט את זה בפירוט רב. זה יהיה מאבק קשה גם מול האוצר. אני לא כל כך מצליחה להבין אף פעם את הגישה הזאת, כאילו אנחנו עומדים משני צדי המתרס. חברה מתוקנת צריכה ליצור תמריץ חיובי בעיקר לנשים צעירות, לאמהות לפעוטות ולילדים בעיקר בגיל הרך, על מנת שהן תוכלנה להשתלב בשוק העבודה. וכשנשים תצאנה למעגל העבודה ותצאנה מהמרחב הפרטי למרחב הציבורי, יהיה כאן רווח כפול – גם העובדה שהנשים משתלבות בשוק העבודה, וגם המדינה תרוויח מכך שכתוצאה מההשתלבות של נשים בשוק העבודה תגדלנה הכנסות המדינה ממיסוי, וזה בעצם מה שיסייע במימון עלות הצעת החוק הזאת.
חבר הכנסת סער פירט את המנגנונים שיאפשרו להוציא את זה לפועל, גם המנגנון של נקודות זיכוי וגם המנגנון השני, של המענק. אני לא אכנס לפרטים. תמיד כשמדובר בהצעות חוק תקציביות, לכאורה מתקיים מין מתח וניסיון להורדת ידיים, מי גובר על מי, ובדרך כלל המדינה גוברת, בעיקר כשמדובר בחברי הכנסת מהאופוזיציה – לא רק – שמגישים הצעה כזאת.
אני חושבת שבמקום להתעסק בפרטים המייגעים, שהם ארוכים, וצריך להיכנס אליהם וללמוד אותם – ונראה לי שזה לא הזמן והמקום – הדבר המרכזי שצריך להנחות את הממשלה – וכיוון שלהצעה זו חברו גם חברי כנסת מהקואליציה, כמו חברת הכנסת נוקד ואחרים – הדבר המרכזי שצריך להנחות את הממשלה, כשהיא באה להחליט אם היא תומכת בחוק הזה, הוא הכוונה לעודד נשים להשתתף בשוק העבודה. זה יתרום לא רק לשיפור תנאי חייהן של אותן נשים ולשיפור מצבם הכלכלי של משקי-הבית; זה יביא לרווחתם של הילדים, ולמדינה יהיו הכנסות עקב הגידול בתוצר המקומי הגולמי. זה יעודד נשים להיכנס לשוק העבודה, ולמדינה יש אינטרס לדאוג לרווחתם של הילדים.
תודה רבה, חברי חברי הכנסת, ושוב תודה רבה לחבר הכנסת גדעון סער.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חברת הכנסת אורית נוקד, ואחריה – חבר הכנסת אורי אריאל. אם הוא לא יהיה – חברת הכנסת רוחמה אברהם-בלילא.
אורית נוקד (העבודה-מימד):
אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני שמחה מאוד שהגענו ליום שבו אנחנו דנים בהכנה לקריאה ראשונה של הצעת החוק הזאת, שבעיני היא חשובה מאוד. ההצעה הזאת נועדה לעודד נשים להשתתף בשוק העבודה. מי כמוכם יודע שנשים שמטופלות בילדים נאלצות לשלם למטפלת או למעון סכומים שלעתים גורמים לכך שהיציאה לעבודה אינה כדאית.
אני חושבת שככל שנשים תוכלנה לצאת לעבודה, מעבר לעובדה שהן תגדלנה בכך את הכנסות המדינה – משום שהצעת החוק הזאת מדברת על ניכוי במס הכנסה, כלומר מדובר בנשים שעובדות בעבודות שהן מכניסות – אני חושבת שהדבר יתרום כמובן גם להרגשה הטובה של אותן נשים, שתרגשנה עצמאיות ומרוצות, והדברים יקרינו על כל מה שקורה להן בבית ובסביבה הקרובה להן.
אנחנו עומדים לפני התחלת הדיונים על התקציב לשנת 2008. אחד היעדים שאנחנו צריכים להציב הוא היעד של הגדלת התעסוקה. הצעת החוק הזאת, גדעון סער – וזה המקום להודות לך מאוד על כך שהובלת אותה בנחישות, כמו שתמיד אתה מוביל את הנושאים שאתה מטפל בהם; אכן הצלחת לאחד כמה הצעות חוק, שאחת מהן היא שלי. אני חושבת שצריך לייחד גם תקציבים לנושא הזה, של הגדלת יעד התעסוקה, כמו שנעשה במדינות האיחוד האירופי. אם נעשה כך נצא רק נשכרים.
אני מאוד מקווה שבסופו של דבר הצעת החוק הזאת תעבור בקריאה ראשונה, ותעבור גם בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. אז יהיה טוב – יהיה טוב לנשים, לילדים, וכמובן לכל המשפחות. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
אני מודה לך, גברתי. חברי הכנסת אורי אריאל, רוחמה אברהם-בלילא, רונית תירוש, אברהם רביץ, זבולון אורלב – וכך אנחנו מקצרים את הדיון – משה גפני ויעקב מרגי – אינם נוכחים. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יעקב כהן.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, מדובר באחד הנושאים החשובים ביותר לכל חברה, בפרט לחברה מודרנית: נושא עבודת נשים. אי-אפשר שחברה תתפתח – אין בעולם, לא היתה ולא תהיה, חברה מפותחת, מודרנית, שחיה בשגשוג, ברמת חיים נאותה – אם אין בה שיעור גבוה של השתתפות נשים בשוק העבודה.
יכול להיות שחלק מהאנשים יגידו שהעלות התקציבית של החוק הזה היא גבוהה. אני בטוח, גברתי היושבת-ראש, שכל גרוש שיושקע ביישום החוק הזה יתרום עשרת מונים לצמצום העוני, לשיפור רמת החיים ולהגברת הפעילות הכלכלית.
המנגנונים שהממשלה יכולה להפעיל כדי לעודד באמת נשים לצאת לעבודה, מעבר לרטוריקה שאנחנו שומעים כל הזמן – שיש חשיבות להשתתפות בשוק העבודה: שמעתי את מנכ"ל האוצר ואת שרי האוצר לדורותיהם – בתקופה האחרונה היו הרבה שרי אוצר – כל אחד מהם אמר בנאום הפתיחה שלו שהבעיה המרכזית – לא פחות ולא יותר, גברתי היושבת-ראש – הבעיה המרכזית של המשק היא שיעור נמוך של השתתפות בשוק העבודה – 57%.
גדעון סער (הליכוד):
כל דיון תקציב נפתח בזה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
זה לא גשם, זה לא חמסין, זה לא מזג האוויר, לא נושא שאי-אפשר לטפל בו. זה נושא שניתן לטיפול. אני מברך על הצעת החוק הזאת, כי היא באמת תעודד נשים לצאת לשוק העבודה. דרך אגב, ההוצאה שתהיה היא פונקציה של מספר הנשים שיצאו לעבודה; אם בעקבות החוק הזה יצאו הרבה נשים לעבודה, העלות התקציבית אומנם תגדל, אבל בצדה תגדל ההכנסה למשפחה, העוני יצומצם – –
גדעון סער (הליכוד):
גם התוצר הלאומי יגדל.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
– – התוצר הלאומי יגדל ושיעור ההשתתפות בשוק העבודה יגדל. כלומר, יש כאן מהלך אסטרטגי נכון.
אני חייב לומר שבמיוחד בציבור הערבי – הבעיה הקשה ביותר של רמת החיים, של העוני בציבור הערבי, היא שיעור ההשתתפות הנמוך של נשים בשוק העבודה. אני בטוח שהחוק הזה יתרום להשתתפות גדולה יותר של נשים ערביות בשוק העבודה – היום זה רק 20% – אבל זה לא יבוא לידי ביטוי אם לא ייווצרו מקומות תעסוקה. כלומר, אי-אפשר לומר: מגיע לך לקבל אם תעבוד, כאשר אני בעצם לא יכול לעבוד. כלומר, לצד החוק הזה צריכה להיות מדיניות של יצירת מקומות עבודה. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
אני מודה לך. חברי הכנסת יעקב כהן, חיים אורון, מאיר פרוש ואחמד טיבי – אינם נוכחים. חבר הכנסת ראובן ריבלין, בבקשה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, מובן שבסדר העדיפויות אני רואה את החשיבות הרבה של החוק הזה. אני זוכר את חברת הכנסת גלאון מנסה במשך שתי כנסות להעביר את החוק הזה, עד שקם גדעון סער – קם חבר כנסת ומנהיג בישראל – -
גדעון סער (הליכוד):
שישה שותפים לחוק הזה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
- – והצליח להעביר, גם אפשרות להעביר בקריאה ראשונה, את אותה הצעה שחברת הכנסת גלאון ואחרים עמלים עליה בצורה כל כך רצופה ונחושה במשך שנים רבות, משום שבהחלט הדבר עושה צדק עם אותן נשים עובדות, צדק גדול, שממשלות רבות קודם לכן כבר היו צריכות לתת את דעתן בסדר העדיפויות לאפשרות להעביר חוק זה.
אני, כחבר ועדת הכספים וכוותיק בכנסת הזאת, יודע שבסופו של דבר, כאשר מטילים מעמסה על הממשלה – מי כחבר הכנסת גדעון סער בקיא בעניינים האלה כמזכיר הממשלה, אשר תפקידו היה גם לבוא ולבחון בכל עת כל בקשה של אחד מחברי הכנסת ושל משרדי הממשלה, אשר יכולים להשפיע על תקציב המדינה – אני חושב שבסדרי העדיפויות חוק זה הוא חוק חשוב ביותר. אני גם חושב שההפסד לכאורה בתקציב יוצא בשכרה של המדינה, משום שהכנסות המדינה יגדלו, משום שכוח הצריכה – – –
גדעון סער (הליכוד):
זה הוכח בכל המדינות שחוקקו את זה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
חבר הכנסת סער, ברור שאותן נשים אשר יוצאות לעבודה, כל גרוש שהן יקבלו, ילך לצריכה, משום שהן קשות יום.
גדעון סער (הליכוד):
הן גם לא מקבלות קצבה ברגע שהן עובדות.
ראובן ריבלין (הליכוד):
בוודאי, גם חוסכים. אנחנו חוסכים כספים רבים, אבל צריך להבין שהאוצר, כאשר הוא בא ומחשב מה יהיה תקציב המדינה לשנה הבאה – ולכן שאלתי את חבר הכנסת גדעון סער – נדמה לי שגם אם נזכה וחוק זה יתחיל תוקפו ב-2009, גם דיינו, משום שהמדינה צריכה להיערך לעניין זה ולבוא ולקבוע רף גבוה יותר או לקבוע שתקציב המדינה ייחד – –
גדעון סער (הליכוד):
יהיה משא-ומתן.
ראובן ריבלין (הליכוד):
– – תקציב מיוחד על מנת שחלילה לא נעביר חוק בכנסת, מהטעם שצריך להודות, חברת הכנסת גלאון, בקשתה לא נפלה על אוזן ערלה בשנים קודמות, אלא פשוט היתה קואליציה חזקה עם יושב-ראש קואליציה חזק, אשר בא ואמר שאנחנו לא מסוגלים כרגע, כדי שלא יהיה מצב שבו חולשתה של הממשלה מול הכנסת בשעה זו תבוא לידי מצב שבו אנחנו נמצא את עצמנו ככנסת כזאת או אחרת באים ומתמודדים עם חוק ההסדרים הבא עלינו לרעה ונבוא ונאמר שחוק זה הוא חוק יפה רק שהוא יושהה או יבוטל. אנחנו צריכים לומר לאוצר לגבי חוק זה, אשר הכנסותיו למדינה ברורות, שאנחנו צריכים לייחד סעיף תקציבי מיוחד בתקציב המדינה, על-ידי הגדלתו ולא על-ידי קביעה שחוק זה יהיה במסגרת אותו תקציב שתקרת ההוצאה שלו תהיה כזאת או אחרת. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב, ואחרון הדוברים – חבר הכנסת מגלי והבה.
נסים זאב (ש"ס):
גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, אני לא מכיר הצעת חוק שהממשלה תהיה מוכנה לשלם כל כך הרבה מיליארדים, והיא לא הצעת חוק טובה. זה בוודאי מיטיב עם האוכלוסייה, עם ציבור הנשים, ציבור העובדות, זה מעודד אנשים.
אני רק רוצה להבין, כשחכמי חלם באו וקיצצו 600 מיליון שקלים כל שנה מקצבאות ילדים, ושלחו ילדים רעבים לבתי-תמחוי, משפחות לבתי-תמחוי, ואמרו שאנחנו רוצים עכשיו לעודד את העבודה, שנשים ילכו יותר לעבודה, והנה פתאום אנחנו רואים אנשים עובדים, מחכים בתור, רק תיגשו לעבודה, האפשרויות פתוחות, וכל מי שרוצה לבוא ולבקש עבודה, תיכף ומייד הוא מוצא מקום לעבוד בו – זו אשליה.
אנחנו יודעים את המצב במשק, הרי אנחנו היום במצב שהכול בו יבוא ואין יצוא. כבר לא משתלם לייצא ממדינת ישראל, כי גם הדולר פעם יורד ופעם עולה ובתי-חרושת נסגרים. כל מה שאתה רוצה היום במדינת ישראל – ספות, מיטות, עגלות, מזרנים – מה שאתה רוצה, הכול מסין. אתה מקבל ב-6,000 שקלים כורסה וספה מהודרת כשלפני שנים זה עלה לפחות פי-שלושה. אלה הן העובדות היום במשק. במה אנשים יתעסקו? במה הם יעבדו? יש היי-טק; כולנו עם מוחות של היי-טק? יש יחידי סגולה, אולי פעם אחת אני אהיה אחד מהם גם כן, יכול להיות, אבל עד אז יש בעיה.
אם הממשלה כבר מוכנה לתת כתף להצעת חוק כל כך טובה, להגדיל את נקודות הזיכוי, וזה דבר חשוב, צריך לתת קודם כול מענה לאותן משפחות ברוכות ילדים – להחזיר את קצבאות הילדים באופן הדרגתי ולעשות חסד לא רק עם מי שעובד ויכול לעבוד וכבר מצא מקום עבודה. יש כאלה שמנסים ומחפשים מקומות עבודה והם לא מוצאים עבודה. ולכן אי-אפשר להזניח אותן משפחות, אותם ילדים רעבים, ולא להתייחס אליהם. לכן, יש לתת את נקודות הזיכוי האלה קודם לאותן משפחות, ולאחר מכן אני גם אתמוך בהצעת החוק הזאת.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. אחרון הדוברים, חבר הכנסת מגלי והבה, בבקשה.
מגלי והבה (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אין ספק, חבר הכנסת סער וכל אלה שעסקו במלאכה והביאו את הצעת החוק הזאת לקריאה הראשונה על מנת שנכין אותה ונביא אותה לקריאה השנייה ולקריאה השלישית, מגיעה להם הערכה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
גם להיות פה בשביל להצביע בעדה.
מגלי והבה (קדימה):
אתה מכיר אותי, במיוחד כבא לתקן. הרי כל הזמן נלחמנו שיהיה שוויון לכולם, והמלחמה לשוויון הנשים היא אחד המאבקים. אנחנו באים פה לעודד אותן בנקודות זיכוי במס, ואנחנו יודעים גם מה שכר המינימום ומה השכר במשק. אולי נגיע יום אחד לרמה כזאת שלא ניזקק לנקודות הזיכוי האלה, הלוואי. אבל ברגע שאנחנו יודעים שכל הנחה וכל זיכוי במס שיש בו כדי לעודד נשים לצאת לעבודה, ודאי וודאי נשים שיש להן ילדים, ולתת את העידוד בכך שנקודות הזיכוי בהתאם למספר הילדים, אין ספק שזה דבר שיש בו תועלת רבה.
אנחנו גם יודעים שאותן נשים שעובדות היום, עובדות לפעמים גם שעות רבות כדי להחזיק את המשפחה שלהן. אנחנו יודעים מה זה המעון, מה זה הגנון ומה זה ההוצאות נוספות. הייתי אומר אפילו ששכר העבודה של האשה באותה משפחה עם ילדים בקושי מספיק להחזקת אותה משפחה והחזקת אותם ילדים.
לכן, גברתי היושבת-ראש, אנחנו מביאים הצעות חוק מעין אלה, שמטרתן לעודד ולסייע לאותן נשים שמסייעות בנטל פרנסת המשפחה. זה דבר מבורך, זה דבר חשוב שאין כמוהו, במיוחד באותן חברות, ששם זה נקרא "אפליה מתקנת", אנחנו צריכים לעודד אותן לצאת לעבודה, ולא שהשכר שלהן בקושי יספיק להוצאות שלהן. אנחנו רוצים לעודד אותן על מנת שישתלם להן לצאת לעבודה. ההנחות האלה יסייעו בידן.
כפי שאמרתי בתחילת דברי, המשכורות שאנחנו מדברים עליהן לא הכי גבוהות. הרי כולנו, חברי הכנסת, באים במגע עם נשים עובדות, עם אנשים עובדים, עם אנשים קשי יום, ויודעים כמה מעט סיוע, אפילו של עשרות שקלים, יכול לעזור לאותה משפחה.
לכן, אני מסכם ואומר תודה לאלה שעסקו בחקיקה הזאת. צריך לברך אותם, חברת הכנסת גלאון, שירבו בחקיקה כזאת שמסייעת ומביאה ליתר שוויון בחברה. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. כאמור תשובה והצבעה במועד אחר.
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 52)
(תסקיר לנפגע בעבירת אלימות), התשס"ז–2007
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/157).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר קולט אביטל:
נעבור לסעיף הבא בדיון: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 52) (תסקיר לנפגע בעבירת אלימות), התשס"ז–2007, של חברת הכנסת זהבה גלאון. אני מזמינה את חברת הכנסת זהבה גלאון להציג את הצעת החוק.
זהבה גלאון (מרצ):
תודה.
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – תסקיר לנפגע בעבירות אלימות) נדונה בוועדת החוקה של הכנסת. מי שמקדם את החוק לצערי לא נמצא כאן היום – חבר הכנסת מנחם בן-ששון לא נמצא בארץ.
החוק הזה עלה ביוזמתה, או הוצע לי ביוזמת ד"ר דנה פוגץ' ממרכז נגה. הרציונל שלו בא לומר בעצם – אולי קודם אני צריכה ליידע את חברי הכנסת, שהיום החוק מאפשר לבתי-המשפט לבקש משירות המבחן תסקיר רק במקרה של נפגעי עבירות מין. ההצעה הזאת מהפכנית, במובן הזה שהפעם תסקירי מבחן יחולו לא רק על נפגעי עבירות מין אלא גם על נפגעי עבירות אלימות, ותיכף אפרט.
ההיגיון בחיוב הגשת תסקיר היה הצורך להגיש בפני בית-המשפט נתונים אובייקטיביים על מצבו של הנפגע כדי שבית-המשפט, כאשר הוא משקלל את הנתונים האלה, כאשר הוא בא לגזור גזר-דין, יוכל להביא בחשבון גם את מצבו של הנפגע, הקורבן, ולא רק את מצבו של הנאשם-העבריין. הסיטואציה היתה קצת מעוותת, כי בעוד שלנאשם היתה זכות להביא לידיעת בית-המשפט מידע על הנסיבות המקילות בעניינו, לא היתה קיימת חובה מקבילה כזאת מצד התביעה ליידע את בית-המשפט על מצבו של הנפגע.
עברה כבר הצעה חשובה מאוד, שקבעה שצריך להגיש תסקיר בעבירות מין, כי חשוב ששופטים שגוזרים את דינם של הנאשמים ידעו גם מה עלה בגורלו של הנפגע, ולצורך העניין בדרך כלל בגורלה של הנפגעת. מה גם שבמרבית המקרים בעבירות מין ההליך נסגר בהסדר טיעון, לא מתנהל שלב הוכחות והנפגע לא מעיד. אין ספק שהעובדה שחייבו הגשת תסקיר מבחן נתנה בידי השופט אפשרות ללמוד על מצבו של הנפגע.
ראובן ריבלין (הליכוד):
לצורך מה? לצורך הדיון בעונש של הנאשם או לצורך פיצוי?
זהבה גלאון (מרצ):
לצורך התרשמות של השופט. השאלה נכונה מאוד. כאשר השופט בא לגזור את דינו של הנאשם, הוא רואה לנגד עיניו תמיד רק את מצב הנאשם ולא מביא בחשבון או לא ניתנת אפשרות בכלל להביא לידיעת השופט את מצבו של הקורבן, את ההשלכות לגבי הקורבן.
באנו ואמרנו, חברי חברי הכנסת, שמה שנכון לגבי נפגע בעבירות מין צריך להיות נכון גם לגבי קורבן עבירות אלימות. כלומר, השופט צריך לקבל מידע על השלכות העבירה על הקורבן, על ההשלכות הפסיכולוגיות וההשלכות לטווח ארוך, לפני שהוא גוזר את גזר-הדין. בעיני זאת פריצת דרך. ולכן במסגרת ועדת החוקה של הכנסת החלטנו להרחיב את סמכותו של בית-המשפט גם לגבי מי שנפגע מעבירות אלימות.
אני רוצה להדגיש, אנחנו לא מדברים על כל עבירות האלימות כרגע. אני מקווה שבהכנה לקריאה שנייה ושלישית נחיל יותר עבירות. אנחנו מדברים עכשיו על עבירות אלימות שמהוות פגיעה ישירה בגוף, שהעונש הקבוע בצדן הוא שבע שנות מאסר ומעלה.
ההוראה המוצעת תחול כל עוד נפגע העבירה אינו בן משפחתו של הנאשם, וזאת משלושה טעמים עיקריים: ראשית, יש צורך ללמוד ולהכיר את התחום של הערכת נזקים וטראומות של נפגעים בעבירות אלימות. זה נתפס כמחייב הרחבה זהירה של סמכות בית-המשפט להורות על עריכת תסקיר לגבי הנפגעים. שנית, לצערי, כמו תמיד, יש קשיים תקציביים, ולכן אי-אפשר להרחיב הרחבה גורפת על כל נפגעי עבירות האלימות. אני מקווה מאוד, כפי שאמרתי קודם, מכיוון שההצעה הזאת עומדת כרגע על משהו כמו – – –
ראובן ריבלין (הליכוד):
הצוות הקיים מספק לעניין זה, או שצריך להוסיף?
זהבה גלאון (מרצ):
בשלב זה אנחנו מסתפקים בזה בהכנה לקריאה ראשונה, אבל מכיוון שהעלות של החוק כרגע לא מעל 3.3 מיליוני שקלים, אני מקווה מאוד שלקראת הקריאה השנייה והשלישית נחיל את שאר העבירות.
הערה נוספת וכמעט אחרונה, גברתי. גורמי הרווחה אמרו, שאם הדבר הזה יחול גם על עבירות אלימות שמתבצעות בתוך המשפחה, תהיה לכך השפעה לא נכונה. אני מודה שאני לא מקבלת את ההערה הזאת. נצטרך לדון עליה.
חברי חברי הכנסת, אני מבינה שאני צריכה לסיים. לקראת הכנת הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית תבחן ועדת החוקה – כך התחייב יושב-ראש הוועדה, שמקדם את החוק הזה – עוד סוגיות שעולות מן ההסדר המוצע, ובעיקר הוספת עבירות אלימות לרשימה המוצעת, כדי שהוא יחול על נפגעים נוספים.
אני רוצה לסיים ולומר, חברי חברי הכנסת, בעיני, ההצעה הזאת היא פריצת דרך. כידוע, יש תסכול גדול מאוד בקרב משפחות של נפגעי עבירה, שחשים תמיד שאין מי שמייצג אותם בבית-המשפט. המדינה בדרך כלל תובעת את העבריין, את הנאשם. השופטים לא רואים את הקורבן, לא יכולים לראות. התסקיר הזה בעצם ייתן לשופט עוד כלי, עוד נדבך בהתרשמות הכוללת שלו לפני שהוא בא לגזור את הדין.
זאת הזדמנות להודות ליושב-ראש הוועדה, לצוות הוועדה, ליועצים המשפטיים – הם אינם כאן, בדרך כלל עושים את זה בקריאה השנייה והשלישית – לממ"מ שעשה הערכת עלות יוצאת מן הכלל. זאת הזדמנות להודות להם. ואני מודה לך, גברתי. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. אנחנו עוברים אפוא לדיון על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 52) (תסקיר לנפגע בעבירת אלימות). ראשון הדוברים, חבר הכנסת אברהם רביץ – אינו נוכח; חבר הכנסת זבולון אורלב – אינו נמצא; חבר הכנסת משה גפני – אינו נמצא; חבר הכנסת יעקב מרגי – לא נמצא; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נמצא; חבר הכנסת אורי אריאל – אינו נמצא; חבר הכנסת יעקב כהן – אינו נמצא; חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נמצא; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נמצא. ובכן, חבר הכנסת נסים זאב, ולאחר מכן – חבר הכנסת ראובן ריבלין.
ראובן ריבלין (הליכוד):
בדרך כלל חבר הכנסת נסים זאב מעדיף להיות אחרון הדוברים.
היו"ר קולט אביטל:
אתה מעדיף כך? בבקשה. חבר הכנסת ריבלין, בבקשה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, גבירותי ורבותי חברי הכנסת, צדקה חברת הכנסת גלאון. כאשר במשפט הפלילי מבקשים להעניש את הנאשם אשר הוכחה אשמתו ואשר פגע בסדר הציבורי ובאנשים, שוכחים את הקורבן, שהוא היחיד שמשלם ממש עבור פשעיו של זה או אחר.
אנחנו יודעים, למשל, שכאשר משתולל טרור פלילי ונפגע אזרח תמים, אין מי שיושיע בידיו, אין מי שיפצה אותו. אם חלילה נפגע אדם בטרור לאומי, בא חוק הביטוח הלאומי ונותן לפחות איזה סעד בידו וביד בני משפחתו. לקורבנות של עבריינות פלילית אין מושיע.
חבר הכנסת יצחק לוי תיקן את החוק באחת ההזדמנויות בכנסות הרבות שבהן היה חבר, ולפי התיקון משלמים פיצוי לנפגע – אומנם, פיצוי שאינו מגיע כדי הנזק שהוא סבל – ומשאירים לו את הדרך להליכים אזרחיים של תביעת פיצויים, אבל בסך הכול אנחנו מזניחים ושוכחים את הקורבן האמיתי של הפשעים שהחברה לא יכולה לסכל בעודם באבם.
לכן אני סבור שטוב עושה חברת הכנסת זהבה גלאון פעם נוספת, כאשר היא נותנת דעתה ולבה, אני מוכרח לומר, לאותן לקונות שקיימות במחשבה שלנו כחברה, כאשר אנו מותירים את הקורבנות כאילו הם פיונים כלשהם הנמצאים במשחק הנורא המתחולל בחברה.
אני חושב שצריך להרחיב את החוק הזה – נכון שהמגבלות התקציביות לא פשוטות – אבל אני בהחלט מברך אותה. אצביע בוודאי בעד החוק הזה. אני מקווה גם שיהיו מספיק חברי כנסת, שאם יורחב החוק מעבר ל-5 מיליונים יצביעו בעדו בקריאה שנייה ושלישית. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת חיים אורון, ואחרון הדוברים – חבר הכנסת נסים זאב.
חיים אורון (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, גם אני כמובן אתמוך בהצעת החוק הזאת. אני רוצה לציין את המהלך החשוב מאוד שמוליכים כמה חברי הכנסת, ובראשם חברת הכנסת זהבה גלאון, וגם לחבר הכנסת יצחק לוי היו הצעות חוק בתחום הזה – שכלול החקיקה בכל הקשור לפגיעה מינית, להטרדות מיניות וכו', והפיכתה ליותר מקיפה ויותר מדויקת.
אני לא אומר את האמירה הזאת כדי שיישמע מדברי שאני הולך לומר "אבל", כאילו המהלך הזה כשלעצמו אינו חשוב במלוא מובן המלה. אבל הולך ונוצר, גברתי היושבת-ראש, פער גדול מאוד, שבעצם פוגע בעניין עצמו, בין יכולתנו לחוקק חוקים ובין מערכות אחרות שנמצאות בפיגור גדול מאוד, החל מהוויכוח הבלתי פוסק על כן או לא סגירה של מעון לנשים מוכות או על מספר המיטות שתהיינה בו, המשך בשאלות שהן לכאורה תקציביות אבל אינן תקציביות, דרך חוקרות וחוקרים מתאימים לנושאים הללו, דרך שאלת הסניגוריה. אני לא רוצה לפרט כאן ולגזול זמן. הפער בין חקיקה מדויקת מאוד ומשוכללת מאוד ובין אמצעים בחסר, גם של מערכות אכיפת החוק, גם של מערכות השיקום, גם של מערכות התמיכה, גם של מערכות הפיצוי, הוא פער שאסור שיתקיים וילך ויגדל, כפי שקורה עכשיו.
שוב, זו לא אמירה כדי להקטין מחשיבות החוק ובוודאי לא משום פגיעה במה שמוצע כאן היום, אלא אמירה כדי לומר לנו, חברי הכנסת, שלעתים קל יותר לממשלה לקבל הצעת חוק שלכאורה אין לה עלות תקציבית מאשר לתת תוספת של כמה מיליונים שיש להם עלות תקציבית אבל משמעותם מאוד מאוד גורלית לגבי נער, נערה, ילדה, משפחה מוכה וכו'. הפער הזה, חברי, שני השרים היושבים כאן ליד שולחן הממשלה – הפער הזה יעלה עוד פעם על סדר-יומנו בחודשים הקרובים, כאשר נתחיל לדון על תקציב 2008. אם לא נמצא דרכים להיענות גם לצרכים הללו, המעשה שלנו, החשוב ככל שיהיה, יימצא חסר. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה.
נסים זאב (ש"ס):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק טובה, ובעצם באה להרחיב את סמכותו של בית-המשפט, שמה שקיים לגבי נפגעי מין בעבירות מין יחול גם על נפגעי אלימות. צריך לזכור שיש יותר ויותר אלימות כלפי קשישים וכלפי ילדים. התסקיר הזה הוא כלי לתת אינדיקציה גם לבית-המשפט לדעת את רמת ומידת הנזק שנגרם לאותו קורבן, שיכול גם לתבוע בעצם בתביעה אזרחית. התסקיר הוא בסיס לדעת את מידת הנזק, ועל-ידי אותו תסקיר שעומד בפני בית-המשפט יכול הנפגע בסופו של דבר להגיש תביעה אזרחית גם כשההליך פלילי. אני בהחלט סבור שהדבר חשוב.
לא הבנתי רק דבר אחד. וכי מישהו מנע עד היום מבית-המשפט להגיש תסקיר על רמת הנזק? אני מניח שבנזקים ובפגיעות קשות של גוף וחבלות, תמיד בית-המשפט מבקש לדעת מה היה בדיוק, ומקבל גם חוות דעת רפואיות. בהליך הפלילי בית-המשפט רשאי, וברוב המקרים גם מבצע. לכן עצם העיגון בחוק שהוא רשאי, והרחבת סמכותו – השאלה היא אם זה מחייב אותו או רק אומר שבית-המשפט רשאי. אם זה רשאי, לדעתי גם קודם בחוק הוא היה רשאי, ואם זה לחייב, אז ייתכן שזה דבר שיש בו מן התוספת במסגרת החוק. אני בהחלט תומך בהצעת החוק.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חברי חברי הכנסת, כיוון שהסתיים הדיון, אנחנו עוברים עכשיו להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 52).
נא להצביע. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 9
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 52) (תסקיר לנפגע בעבירת אלימות), התשס"ז–2007, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר קולט אביטל:
בעד – 11, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שהצעת החוק עברה בקריאה ראשונה והיא תעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.
זהבה גלאון (מרצ):
תודה רבה.
הצעת חוק הקמת ועדת שמיטה ממלכתית, התשס"ז–2007
["דברי הכנסת", חוב' כ"ט, עמ' 9086.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר קולט אביטל:
אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק הקמת ועדת שמיטה ממלכתית, התשס"ז–2007, של חבר הכנסת יצחק לוי וקבוצת חברי הכנסת. אדוני השר, אתה לא רוצה להשיב? אין צורך.
ובכן, אנחנו עוברים ישר להצבעה. זו קריאה טרומית. נא להצביע.
הצבעה מס' 10
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 11
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הקמת ועדת שמיטה ממלכתית, התשס"ז–2007, לדיון מוקדם בוועדת הכלכלה נתקבלה.
היו"ר קולט אביטל:
בעד – 11, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שהצעת חוק הקמת ועדת שמיטה ממלכתית התקבלה בקריאה טרומית ותעבור לוועדת הכלכלה לשם הכנתה לקריאה ראשונה.
שאילתות ותשובות
היו"ר קולט אביטל:
אני עוברת לשאילתות לשר החקלאות, השר שלום שמחון. בבקשה לעלות. שאילתא מס' 815 של חבר הכנסת זבולון אורלב בעניין פיטום אווזים – לפרוטוקול.
815. פיטום אווזים
חבר הכנסת זבולון אורלב שאל את שר החקלאות ופיתוח הכפר
ביום כ' בטבת התשס"ז (10 בינואר 2007):
לאחרונה נאספו עדויות על כך שתופעת פיטום אווזים נמשכת בכמה משקים, על אף האיסור שהטיל מינהל השירותים הווטרינריים במשרדך.
רצוני לשאול:
1. האם משרדך נוקט צעדים נגד משקים שבהם מפטמים אווזים, ואם כן – אילו?
2. מדוע אין משרדך מחרים את כל ציוד הפיטום מכל המפטמות?
3. באיזו תדירות עורך משרדך ביקורת פתע במפטמות האווזים?
תשובת שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1–3. משרד החקלאות רואה חשיבות באכיפת איסור פיטום אווזים ולכן יחידת הפיצו"ח והשירותים הווטרינריים מבצעים מדי חודש ביקורות במשחטת האווזים ובמשקים שבהם דווח למשרד על המשך גידול אווזים בשיטת "האכלה חופשית", שאינה אסורה על-פי החוק.
יחידת הפיצו"ח ביצעה עשרות ביקורות ברחבי הארץ מאז כניסתה לתוקף של הוראת מנהל השירותיים הווטרינרים בנושא.
בסוף חודש נובמבר 2006 הועברו לידי המשרד עדויות של עובדים זרים מתאילנד על ביצוע פיטום אווזים בניגוד לחוק בשני משקים במושב בן-זכאי. לאחר ביצוע חקירה מהירה הועבר התיק ללשכה המשפטית, והיא הכינה כתב אישום נגד שני מגדלים והגישה אותו לבית-המשפט בראשון-לציון. במשק נוסף, באום-אל-פחם, נמצאו ראיות לפיטום אווזים. לאחר סיום החקירה יועבר התיק ללשכה המשפטית לצורך בדיקת הראיות והכנת כתב אישום.
בכל המשקים בוצעו חיפושים ונתפס כל הציוד המשמש לפיטום אווזים. כל דיווח על פיטום אווזים נבדק מייד על-ידי יחידת הפיצו"ח.
היו"ר קולט אביטל:
שאילתא מס' 948 של חבר הכנסת אברהם מיכאלי: פטור ממכרז להקצאת קרקע לעיבוד חקלאי – אדוני השר, נא להשיב.
גדעון סער (הליכוד):
רגע, מה עם שרת החינוך?
היו"ר קולט אביטל:
היא תגיע עוד מעט. החלפנו את הסדר כיוון שהשר כבר נמצא כאן.
שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:
מה אכפת לך שאני אגמור מוקדם?
גדעון סער (הליכוד):
לי לא אכפת, גם אני רוצה לגמור מוקדם.
948. פטור ממכרז להקצאת קרקע לעיבוד חקלאי
חבר הכנסת אברהם מיכאלי שאל את שר החקלאות ופיתוח הכפר
ביום כ"ו בשבט התשס"ז (14 בפברואר 2007):
נודע לי, כי תושב אלעד מבקש פטור ממכרז להקצאת קרקע לעיבוד חקלאי כדי לזכות בחוות בודדים לצורך הקמת חווה חקלאית-טיפולית לנוער מנותק באלעד.
רצוני לשאול:
האם ייבחן קידום בקשתו להקמת חווה חקלאית-טיפולית לשיקום נוער מנותק באלעד?
שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:
אף שהקמת חוות חקלאיות חינוכיות טיפוליות אינה ענף חקלאי יצרני שבאחריות משרד החקלאות, המשרד נכון לסייע ככל שניתן לקדם את הפרויקט. מנהל מחוז המרכז במשרד החקלאות, מר צפניה שאולקר, כבר יזם פגישת עבודה עם יוזמי התוכנית ומועצת אלעד במטרה לבחון את מצאי הקרקע והתאמתה לגידולים חקלאיים וכמויות המים הנדרשות לפעילות החקלאית בחווה. את החכרת קרקע חקלאית לחווה יש להסדיר עם מינהל מקרקעי ישראל. היתכנות אספקת המים והולכתם לגידולים החקלאים בחווה ייבדקו על-ידי משרד החקלאות, בתיאום עם מינהל רשות המים. לאחר שיוסדר נושא הקרקע והמים, אנחה את יחידת שירות ההדרכה במשרד החקלאות לסייע בידי היוזמים לגבש תוכנית לגידולים חקלאיים המותאמים לתנאים הקיימים באזור החווה ולצרכים הטיפוליים החינוכיים שלה.
היו"ר קולט אביטל:
שאלה נוספת? אתה מסתפק בתשובה? תודה רבה.
שאילתא מס' 1233 של חבר הכנסת יעקב כהן – לפרוטוקול.
1233. אירועי חגיגות החלב בשבת
חבר הכנסת יעקב כהן שאל את שר החקלאות ופיתוח הכפר
ביום כ"ז בסיוון התשס"ז (13 ביוני 2007):
נודע לי, כי בשבת האחרונה התקיים אירוע רב-משתתפים מטעם מועצת החלב, שהיא גוף משותף של משרדך ויצרני החלב.
רצוני לשאול:
1. האם הידיעות נכונות?
2. אם כן – מדוע הוחלט לקיים אירועים אלה בשבת?
3. האם יינקטו צעדים למניעת הישנות המקרה?
תשובת שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1–3. האירוע שהתקיים בתאריך 24 בפברואר 2007 לא נערך ביוזמת מועצת החלב, אף שהתקיים במסגרת חגיגות החלב, שניתנו כמסגרת עוטפת למגוון פעילויות שהתקיימו ברחבי הארץ.
קהל היעד של חגיגות שמחת החלב הוא כל עם ישראל, לכן החגיגות נערכו במשך כעשרה ימים. מרבית האירועים והפעילויות של חגיגות החלב התקיימו בימי חול. הבחירה לקיים אירועים בשבתות שחלו במהלך עשרת ימי החגיגות, היו של היישובים הספציפיים המפעילים רפתות, ללא מעורבות של מועצת החלב.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה, אדוני השר. אנחנו עוברים לנושא הבא: שאילתות לשרת החינוך. שאילתא מס' 734 של חבר הכנסת צרצור, שאילתא מס' 847 של חבר הכנסת מרגי, שאילתא מס' 947 של חבר הכנסת בניזרי ושאילתא מס' 1085 של חברת הכנסת רוחמה אברהם – לפרוטוקול.
734. ההוראות החדשות בעניין גני טרום-חובה
חבר הכנסת אברהים צרצור שאל את שרת החינוך
ביום כ"ט בכסלו התשס"ז (20 בדצמבר 2006):
אלפי ילדים עלולים להישאר ללא מסגרת חינוכית בעקבות ההוראות החדשות של משרדך, המתנות הכשרת חדרים לגני טרום-חובה בהיתר מיוחד של ועדת התכנון והבנייה.
רצוני לשאול:
1. מדוע נחוצות הוראות אלה?
2. כיצד תימנע סגירה מיידית של כיתות שבעליהן אינם ערוכים לכך?
3. האם תינתן ארכה של שנה לצורך היערכות להוראות החדשות?
תשובת שרת החינוך יולי תמיר:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1. אקדים ואומר כי משרד החינוך מתחייב למצוא מקום לימודים לכל ילד, על-פי חוק החינוך, וכי אין מדובר ב"הפקרת" ילדים ללא מסגרת חינוכית. יתירה מכך, בחנתי בחיוב את האפשרות להעניק ארכה נוספת להפעלת גני טרום-חובה ביישובים במגזר הערבי ובמגזר הבדואי – לשנת הלימודים תשס"ז בלבד. יועצי המשפטיים טוענים כי הדבר אינו אפשרי מבחינה חוקית, שכן אין מדובר בהוראות חדשות, אלא בחוק – חוק הפיקוח, שמשרד החינוך מחויב לפעול על-פיו. יתירה מכך, על-פי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, המשרד נדרש להקפיד על קיום החוק, שלא כבעבר, שלא היתה הקפדה על מי שלא עמדו בחוק התכנון והבנייה.
2. ביקשתי ממנכ"ל המשרד, שמואל אבואב, להידרש לסוגיה ולמצוא פתרון חיובי פרטני לכל אחד מהגנים. נמסר לי כי בעקבות החלטת ועדת ערר לפי חוק הפיקוח על בתי-ספר, התשכ"ט-1969, ניתנו רשיונות מותנים לגני-הילדים במגזר הבדואי לשנת הלימודים הנוכחית אם עמדו בשאר דרישות החוק. להערכתנו הדבר ייתן להם פרק זמן מספיק להמציא היתר שימוש חורג לקראת שנת הלימודים התשס"ח. עם זאת נותרו כמה גנים שלא אושרו מטעמים פדגוגיים.
3. המנכ"ל התחייב לערוך מיפוי ביישובים שמדובר בהם ולברר היכן אין פתרונות אחרים לגני טרום-חובה, ואני סמוכה ובטוחה שהנושא יבוא על פתרונו. בשלב זה ניתנה ארכה לבעלויות על גני-הילדים עד חודש מאי 2007 להשלים את ההליך הפרוצדורלי הנדרש ולעמוד בכללים כמו אישור פדגוגי, אישור בריאותי, אישור בטיחות, חוות דעת מוניציפלית ואישור שהמבנה נמצא בתב"ע מאושרת.
847. ידיעה על פערים בין אשכנזים לספרדים במבחני הבגרות במתמטיקה
חבר הכנסת יעקב מרגי שאל את שרת החינוך
ביום כ"ז בטבת התשס"ז (17 בינואר 2007):
פורסם כי שיעור הנבחנים בבגרות של חמש יחידות במתמטיקה במגזר האשכנזי יותר מכפול משיעורם במגזר הספרדי.
רצוני לשאול:
1. האם הידיעה נכונה?
2. אם כן – מה הן הסיבות לכך?
3. כיצד יצומצמו הפערים בין אשכנזים לספרדים בתחום זה?
תשובת שרת החינוך יולי תמיר:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1–2. בנתוני משרד החינוך על הלומדים הניגשים לבחינות הבגרות אין פילוח על-פי המשתנה של השתייכות עדתית. לפיכך אין אפשרות לאשר או להכחיש את הידיעה.
3. משרד החינוך אינו מטפל בלומדים על-פי השתייכותם העדתית, אלא על-פי השתייכותם לקבוצות חלשות מבחינה חברתית-כלכלית או היותם עולים חדשים. בפעולותיו להגדלת שיעורי הזכאות לבגרות ולשיפור איכותה של תעודת הבגרות המשרד נותן עדיפות להפעלת תוכניות תגבור ביישובי פריפריה ובשכונות מצוקה, ביישובי קו העימות ובקרב העולים החדשים.
947. פעילות של "היהודים המשיחיים" באוניברסיטה העברית בהר-הצופים
חבר הכנסת שלמה בניזרי שאל את שרת החינוך
ביום כ"ו בשבט התשס"ז (14 בפברואר 2007):
פורסם כי חברי כת המשיחיים עוסקים בפעילות מיסיונרית באוניברסיטה העברית בהר-הצופים במסווה של הרצאות בנושאים תנ"כיים ומחלקים חומר מיסיונרי.
רצוני לשאול:
1. האם ידועים למשרדך פרטים על פעילות זו?
2. אם כן – האם יפעל למניעת פעילות זו בין כותלי האוניברסיטה?
תשובת שרת החינוך יולי תמיר:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1–2. אקדים ואומר כי סעיף 15 בחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח-1958, קובע כי מוסד מוכר הוא בן-חורין לכלכל את ענייניו האקדמיים והמינהליים במסגרת תקציבו כטוב בעיניו. בסעיף זה, "'עניינים אקדמיים ומינהליים' – לרבות קביעת תוכנית מחקר והוראה, מינוי רשויות המוסד, מינוי מורים והעלאתם בדרגה, קביעת שיטת הוראה ולימוד וכל פעולה מדעית, חינוכית או משקית אחרת". על כן אין בסמכותי להתערב בענייניה הפנימיים של האוניברסיטה.
ברשותך, אקריא את תשובתה של דיקן הסטודנטים באוניברסיטה העברית, פרופסור אסתר שוהמי: האוניברסיטה היא קהילה של אנשים בעלי דעות, השקפות ואמונות מגוונות. ההכרח בהבדלים אלה והסובלנות כלפיהם הם ביסוד עקרונות האוניברסיטה. לפיכך רואה האוניברסיטה כחובתה ליצור תנאים שיאפשרו לחברי הקהילה האוניברסיטאית – העובדים והסטודנטים – להיות בצוותא, מתוך מתן ביטוי מלא לדעותיהם, להשקפותיהם ולאמונותיהם ובקיום שיח חופשי.
האוניברסיטה, כמוסד להשכלה גבוהה, רואה בעקרון חופש הביטוי תנאי יסודי לקיומה. לפיכך היא מבטיחה ומטפחת חופש ביטוי מלא בפעילות האקדמית, התרבותית, החברתית והציבורית בין כתליה, והכול במסגרת חוקי המדינה. פעילות תא הסטודנטים "יהודים משיחיים" הותרה לאחר שנבדקה ונשקלה משפטית.
חוק העונשין קובע: 1. מתן חטבות כפיתוי להמרת דת (תיקון תשל"ח 174) – הנותן או מבטיח לאדם כסף, שווה כסף או טובת הנאה חומרית אחרת כדי לפתות אותו להמיר דתו או כדי שיפתה אדם אחר להמיר דתו, דינו – – – 2. קבלת הטבות תמורת המרת דת (תיקון תשל"ח 174) – המקבל או מסכים לקבל כסף, שווה כסף או טובת הנאה חומרית אחרת תמורת הבטחה להמיר דתו או לגרום לכך שאדם אחר ימיר דתו, דינו – – –
מאחר שאין בפעילות התא משום מתן הטבות כספיות, ומאחר שהתא שומר על כללי ההתנהגות בקמפוס בהתאם לתקנון הפעילות הציבורית (את התקנון אפשר לראות באתר האינטרנט של דיקנט הסטודנטים, http://studean.huji.ac.il/data/pics/codex/doc), אין כל מניעה חוקית לפעילותם.
דברי הדיקנית מקובלים עלי.
1085. אולפן "עקיבא"
חברת הכנסת רוחמה אברהם-בלילא שאלה את שרת החינוך
ביום ב' בניסן התשס"ז (21 במרס 2007):
אולפן "עקיבא", זוכה פרס ישראל ופרס אונסק"ו לשלום, עומד להיסגר. האולפן נוסד לפני 55 שנה, למדו בו עשרות אלפי עולים חדשים והוא משרת אוכלוסיות מגוונות.
רצוני לשאול:
1. האם משרד החינוך מסייע לאולפן, ואם לא – מדוע?
2. האם אין עוד צורך בשירותיו של האולפן?
תשובת שרת החינוך יולי תמיר:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1. עמותת אולפן "עקיבא" קיבלה בשנת 1991 הלוואה בסך 3 מיליונים ו-200,000 ש"ח כדי לרכוש את הקרקע שעליה האולפן עומד. ההסכם נחתם בין העמותה ובין החשב הכללי במשרד האוצר. משרד החינוך לא היה צד בהסכם.
2. אולפן "עקיבא" הוא חלק ממערך האולפנים המופעל בידי האגף לחינוך מבוגרים שבמשרד החינוך. המשרד מסייע לאולפן, כפי שהוא מסייע לכל האולפנים, בתחומים אלה: העסקת כוח-אדם בהוראה, תמיכה פדגוגית – פיקוח, הדרכת מורים, השתלמויות וכדומה.
בהחלט יש צורך בהמשך שירותיו המבורכים של האולפן, כפי שיש צורך בפעולת מערך האולפנים כולו. כפי שנמסר לי, לאחרונה קיים החשב הכללי במשרד האוצר, ד"ר ירון זליכה, לבקשת מנכ"לית האולפן ובהשתתפותה, דיון בנושא פריסת החוב. החשב הכללי ביקש לקבל את הצעת המנכ"לית לאופן הפריסה, ועם קבלת ההצעה הוא ידון בה ויקבל החלטה מתאימה.
היו"ר קולט אביטל:
עתה, שאילתא מס' 1092, של חבר הכנסת גבאי.
1092. המרכז לחקר מורשת יהדות המזרח באוניברסיטת בר-אילן
חבר הכנסת אליהו גבאי שאל את שרת החינוך
ביום ט' בניסן התשס"ז (28 במרס 2007):
פורסם כי בשל צמצום תקציבי משרד החינוך מתוכננת סגירת המרכז לחקר מורשת יהדות המזרח באוניברסיטת בר-אילן.
רצוני לשאול:
1. האם נכונה הידיעה שהמרכז נתון בסכנת סגירה?
2. אם כן – האם הסיבה היא צמצום תקציבי במשרדך?
3. אם לא – מה היא הסיבה וכיצד אפשר למנוע את סגירת המרכז?
שרת החינוך יולי תמיר:
1–3. מרכזי מורשת יהדות המזרח באוניברסיטאות תוקצבו עד שנת 2002 על-ידי המרכז לשילוב מורשת יהדות המזרח, שפעל במסגרת מינהל חברה ונוער במשרד החינוך. בשל הקיצוצים המתמשכים שהושתו על תקציב החינוך, הפסיק המינהל את תמיכתו בפעולות ובתחומים שונים, ובין השאר גם את תמיכתו במרכזי שילוב מורשת יהדות המזרח באוניברסיטאות, דבר שממילא לא היה תפקידו. מינהל החברה והנוער אמור לעסוק בפעילות של נוער בתחום הבלתי-פורמלי. מישהו, לאורך הדרך, כפה עליהם פעילות שלא היתה ברוח הדברים האלה. מה למינהל החברה והנוער ולתמיכה במרכזי מחקר באוניברסיטאות, שצריכה להגיע מתחומי תקצוב אחרים?
ואומנם, באוקטובר 2003 הועבר המרכז לשילוב מורשת יהדות המזרח לאחריות המזכירות הפדגוגית ומתקיים שיתוף פעולה מלא אתו בתחומים פדגוגיים, אם כי המזכירות הפדגוגית איננה מתקצבת מרכזי מחקר אוניברסיטאיים. זה תפקידה של האוניברסיטה. המזכירות הפדגוגית מקיימת שיתוף פעולה מדעי עם המרכזים האלה, משתמשת בו ונעזרת בו, ומתוקף זה גם עם המרכז המצוין שבאוניברסיטת בר-אילן, שחומרים ממנו משולבים בחומר הלימוד ומשמשים חלק ממנו. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה. שאלה נוספת לחבר הכנסת גבאי. בבקשה.
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
גברתי היושבת-ראש, שרה נכבדה, להווי ידוע לך שמרכז המורשת היה אגף בפני עצמו, שבשעתו עמד בראשו נסים יושע. המרכז הזה עסק בהדרכה, בהוצאת חומר, במחקרים, בפרסומים למיניהם, וכדי לשפר את הרמה הוא קבע באוניברסיטאות מרכזי מחקר. מרכז מורשת המזרח קיבל חומר והיה יכול להפיץ אותו במערכת החינוך.
אם רוצים לגמד משהו, עושים ראורגניזציה. לקחו את המרכז והצמידו אותו למינהל לנוער. זה לא נושא שמתאים לנוער. גם אם זה נמצא במינהל לנוער, או במזכירות הפדגוגית, זה לא מקטין מחשיבות הנושא, כדי שהאוניברסיטאות לא יעשו ככל העולה על רוחן ויסגרו את המרכז, אלא אם כן אתם מקצצים ולא אכפת לכם שהן תסגורנה. זה חומר שהיה חיוני למערכת החינוך.
שרת החינוך יולי תמיר:
כל הידע הנרכש באוניברסיטאות הוא חומר חיוני למערכת החינוך. אני נעזרת במרכזי מורשת כמו בחוגים להיסטוריה, לפילוסופיה, לחינוך ולביולוגיה. אני לא מממנת מחקר שיועד למערכת החינוך. אני נעזרת במחקר נייטרלי, שנעשה לצורך מחקר ואיכותו משמשת אותנו להוראה איכותית.
המרכזים האלה, כמו כל המרכזים האוניברסיטאיים, ממומנים בכספי האוניברסיטאות, במסגרת האוניברסיטאות. אם המשרד נדרש לחומר מקצועי, שרלוונטי לתחום הידע הזה, הוא נעזר באותו תחום במסגרת המזכירות הפדגוגית. לכן, הקשר נעשה היום באמצעות המזכירות הפדגוגית, ולא באמצעות מינהל חברה ונוער, ואין תקציב למוסדות האלה ממשרד החינוך. אני לא מאמינה במדינה שבה משרד החינוך מתקצב מוסדות מחקר וכך הוא יוצר התקשרות מחויבת. אני חושבת שאנחנו חיים במדינה חופשית, המחקר הוא מחקר חופשי, האקדמיה אומרת את דברה והמשרד נעזר בה בשעת הצורך. תודה.
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
את מוכנה לכתוב להם מכתב שלא יסגרו את המרכז?
שרת החינוך יולי תמיר:
אני מוכנה לבדוק את זה.
היו"ר קולט אביטל:
שאילתא מס' 1133 של חבר הכנסת חיים אמסלם ושאילתא מס' 1144 של חבר הכנסת זבולון אורלב – לפרוטוקול. שאילתא מס' 1138 של חבר הכנסת יואל חסון ושאילתא מס' 1141 של חבר הכנסת אורי אריאל – לפרוטוקול.
1133, 1144. השתתפות ילדים חולי צליאק במפעל ההזנה
חבר הכנסת חיים אמסלם שאל את שרת החינוך
ביום כ"ח באייר התשס"ז (16 במאי 2007):
לפי התקנות והפרסומים בחוזר מנכ"ל משרד החינוך, ילדים חולי צליאק זכאים למזון מיוחד במסגרת מפעל ההזנה בבתי-הספר כבר בשנת הלימודים התשס"ז. לפיכך, אחד מהתנאים הנדרשים מקבלן המספק מזון במסגרת מפעל ההזנה הוא לדאוג למזון המתאים למגבלות של ילדים חולי צליאק.
נמסר לי כי למרות זאת הילדים אינם מקבלים מזון כזה ונשארים רעבים.
רצוני לשאול:
1. האם הידיעות נכונות?
2. אם כן – מדוע אין פיקוח על אספקת מזון מתאים לילדים חולי צליאק?
3. מה ייעשה לתיקון הבעיה?
4. אילו צעדים ננקטים כדי לוודא שתופעה זו לא תישנה בשנת הלימודים תשס"ח?
חבר הכנסת זבולון אורלב שאל את שרת החינוך
ביום ו' בסיוון התשס"ז (23 במאי 2007):
הובא לידיעתי כי בשנת הלימודים הנוכחית מאות ילדים חולי צליאק, הזכאים על-פי חוק ההזנה לארוחה חמה במסגרת מפעל ההזנה בבית-הספר, אינם מקבלים ארוחה או כל מזון אחר ממפעל ההזנה, שלא כחבריהם, שמקבלים ארוחה.
רצוני לשאול:
1. האם המידע נכון?
2. אם כן – כיצד יטופל העניין?
3. מה ייעשה למניעת מקרה דומה בשנת הלימודים תשס"ח?
תשובת שרת החינוך יולי תמיר:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
אומנם, יש צורך לעשות התאמת מזון לילדים החולים בצליאק בהתאם למגבלותיהם הבריאותיות. לצערי, בשל מורכבות הנושא, לא ניתן השנה מענה לילדים אלה במסגרת מפעל ההזנה, ומשרד החינוך ממליץ שבמקרה שאין התאמה בטוחה במסגרת מפעל ההזנה יצטיידו הילדים חולי צליאק במזון שיביאו מביתם.
לקראת שנת הלימודים תשס"ח המשרד נערך לתת מענה לתלמידים אלה, באמצעות איתור קבלן מזון שמסוגל לעמוד בתנאי התקן, על-פי הנחיות משרד הבריאות. בכל מקרה, משרד החינוך מתכוון להגביר את הפיקוח על הרכב המזון המותאם לילדים חולים, ובכלל זה גם לחולי צליאק, ולאפשר להם להיכלל במפעל ההזנה בלי לסכן את בריאותם.
1138. אי-תקצוב ליגת ספורט לחינוך המיוחד
חבר הכנסת יואל חסון שאל את שרת החינוך
ביום ו' בסיוון התשס"ז (23 במאי 2007):
הובא לידיעתי כי לתלמידי החינוך המיוחד אין ליגה מתוקצבת לפעילות גופנית ספורטיבית דוגמת קט-רגל או כדורסל.
רצוני לשאול:
1. האם הדבר נכון?
2. אם כן – מדוע אין ליגה מתוקצבת?
3. מה ייעשה לשינוי מצב זה ומה הוא לוח הזמנים לכך?
תשובת שרת החינוך יולי תמיר:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1. הדבר נכון.
2. מערכת החינוך אינה מקיימת ליגות סדירות לבתי-ספר ו/או לקבוצות תחרותיות, ומשרד החינוך אינו מתקצב ליגות סדירות. הגופים המקיימים תחרויות וליגות מסוג זה הם איגודי הספורט ואגודות הספורט. על-פי חוות דעת הדרג המקצועי במשרדי, אופי תחרותי של ליגה אינו מתאים לילדים בחינוך המיוחד, על גווניו השונים. עם זאת, הפיקוח על החינוך הגופני מקיים פעמים אחדות בשנה, בכל מחוז, אירועים ספורטיביים שנכללים בהם ילדי החינוך המיוחד, על-פי לקויות.
נוסף על כך, אנו מתקצבים פעילויות אתגר לילדי החינוך המיוחד: שיט, גלשני רוח, שדאות, ניווט, רכיבה על אופניים מסוגים שונים, טיפוס וגלישה (סנפלינג, קירות טיפוס) וקליעה למטרה בחץ וקשת.
3. כפי שציינתי, משרד החינוך אינו אחראי לקיום ליגות סדירות בספורט. בתי-הספר בחינוך המיוחד ימשיכו ליהנות מאירועים ספורטיביים מגוונים המתאימים ליכולת התלמידים, בהתאם לאפשרויות של משרד החינוך.
1141. ביטוח תאונות אישיות של תלמידים
חבר הכנסת אורי אריאל שאל את שרת החינוך
ביום ו' בסיוון התשס"ז (23 במאי 2007):
מעיון בחוזרי המנכ"ל מהחודשים ספטמבר 2003 ומאי 1988 עולה כי יש סתירה ביניהם בכל הקשור לאחריות לכיסוי כספי במקרה של פינוי תלמיד באמבולנס.
רצוני לשאול:
1. האם הדבר נכון?
2. מי אחראי לתשלום לאמבולנס – התלמיד? חברת הביטוח? בית-הספר?
3. מתי תישלח להורים ולמנהלי בתי-הספר פוליסה ובה פירוט תנאי הביטוח?
תשובת שרת החינוך יולי תמיר:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1. אין סתירה בין שני החוזרים. ההנחיה בנושא מפורטת בחוזר המנכ"ל (חוזר מיוחד ז' – התשמ"ח) מחודש מאי 1988. על-פי הנחיה זו, מחלקת הסעות תלמידים בלשכה המחוזית של משרד החינוך תחזיר להורים, או לבית-הספר, הוצאות כספיות בגין פינוי ראשוני (בלבד) של תלמיד ממקום תאונה שאירעה במסגרת פעילות מוסדית (כמוגדר בחוזר), וכנגד הגשת קבלות מקוריות.
חוזר זה קדם לתיקון סעיף 6(ד) לחוק לימוד חובה, התש"ט-1949, הקובע כי: "מי שזכאי לחינוך חינם יהיה מבוטח בביטוח תאונות אישיות, באמצעות רשות החינוך המקומית שבתחום שיפוטה נמצא מוסד החינוך שבו הוא לומד", ולחקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994.
בחוזר המנכ"ל תשס"ד/1, מספטמבר 2003, מפורטים תנאי המינימום המחייבים פוליסת ביטוח תאונות אישיות לתלמידים שהרשות המקומית רוכשת בעבור תלמידיה. במסגרת הפוליסה הזאת המבטח נדרש להחזיר הוצאות בעבור חילוץ תלמידים בכל אמצעי שהוא, לרבות מסוקים, אולם בסעיף זה יש סייג הקובע: "ובלבד שהמבטח לא יהיה אחראי עבור הוצאות חילוץ אשר הנפגע זכאי לקבלן ממקור אחר, על-פי ההסדר החל על כלל התלמידים המבוטחים". הסדר אחר, כאמור, יש למצוא בסעיף 28 לתוספת השנייה לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, הקובע: "(2) מבוטח המוסע לבית-חולים בניידת טיפול נמרץ יקבל החזר מלא של ההוצאה במקרה שאושפז". אם לא אושפז יקבל 50% מההוצאה. (3) מבוטח המוסע לבית-חולים באמבולנס של מד"א יקבל החזר מלא של ההוצאה תמורת קבלה במקרה שאושפז". הוראות חוזר מיוחד ז' אינן בגדר הסדר אחר, אלא הטבה תלוית תקציב שנתן המשרד בטרם נחקקו החוקים האמורים.
כיום, כל פנייה נבדקת לגופה ובהתאם לכך מתקבלת החלטה אם לשלם או לא. אנו פועלים בימים אלה לתיקון החוזר, בהתאם לחקיקה שציינתי ולניסיון המצטבר במשרדנו.
2. התשלום ייעשה על-ידי ההורה – הרשאי לפנות לקופת-החולים שהוא מבוטח בה ולבקש החזר, כפוף לחוק ביטוח בריאות ממלכתי – לאמבולנס ו/או לבית-הספר, בהתאם לנסיבות ועד לשינוי ההוראות.
3. משלוח פוליסות הביטוח ובהן פירוט תנאי הביטוח הוא באחריות החברה המבטחת, מול רשויות החינוך המקומיות, ואינו באחריות משרד החינוך.
היו"ר קולט אביטל:
שאילתא מס' 1187 של חבר הכנסת גדעון סער, בבקשה.
1187. חופש הביטוי במערכת החינוך
חבר הכנסת גדעון סער שאל את שרת החינוך
ביום כ' בסיוון התשס"ז (6 ביוני 2007):
לאחרונה פורסם כי מנהלת התיכון "גימנסיה הרצליה" הביעה דעה אישית בעיתון וירטואלי של בית-הספר, בעד ערכי דוח-וינוגרד. בעיתון מושמעות דעות לכאן ולכאן. בעקבות השמעת דעותיה הוזמנה המנהלת ל"בירור", דבר שסותר את החינוך לדמוקרטיה ולפלורליזם, שמשרד החינוך, וגם המנהלת, מעוניינים להנחיל.
רצוני לשאול:
1. האם המידע נכון?
2. מה ייעשה בעניינו?
שרת החינוך יולי תמיר:
1–2. אני מודה לחבר הכנסת סער, שהציל את כבוד הכנסת ונתן לי סיבה לעלות לדוכן במליאה.
עניינה של השאילתא הוא פרסום שלפיו מנהלת התיכון "גימנסיה הרצליה" הביעה דעה אישית בעיתון וירטואלי של בית-הספר, בעד ערכי דוח-וינוגרד. אני חושבת שמשרד החינוך לא היה צריך להזמין את המנהלת לבירור. עיריית תל-אביב הזמינה אותה לבירור, ולא ברור לי למה. בשיח הפדגוגי אני מאלה שחושבים שלמנהלים ולמורים מותר להביע דעות. אני מאמינה שתלמיד בתיכון מרגיש זלזול כלפי מנהל או מורה שאומר לו שבסוגיות מהותיות אין לו דעה. מנגד, אני חושבת שחובתו של מנהל או מורה, כדמות חינוכית, לא רק להביע את דעותיו, אלא גם להביע ספקות אשר לעמדותיו. זה אולי קצת מורכב, אבל צריך להגיד: עמדתי היא לא העמדה היחידה, יש דעות אחרות, וכן הלאה. אולי להזמין מורה או דמות חינוכית אחרת להביע את הדעה ההפוכה.
אני לא הייתי מזמינה את המנהלת לשיחת בירור. מנהלים מבקרים אותי לפעמים, ואני חושבת שזה לגיטימי. אני חושבת שפלורליזם ופתיחות מחייבים אנשי חינוך להביע באומץ את דעותיהם – וגם להביע באומץ את העובדה שיש גם דעות אחרות.
היו"ר קולט אביטל:
תודה. שאלה אחרת לחבר הכנסת גדעון סער.
גדעון סער (הליכוד):
אני רוצה לברך את השרה על הגישה שהיא הביעה כאן, כי אני חושב שהיא גישה ראויה, שמתייחסת ברצינות גם לערך חופש הביטוי וגם לערך חופש המחשבה. כאשר קראתי את הידיעות הן נראו לי מופרכות, כי לא נאמרו שם דברים קיצוניים. מה שאמרה המנהלת, 90% מאזרחי ישראל היו יכולים לחתום עליו. מאחר שגם העיריות עובדות באמצעות מערכות חינוך, או מחלקות חינוך, אני מציע שתהיה הנחיה כלשהי שתמנע ציד מכשפות מהסוג הזה, כי זה משדר מסר מאוד מאוד רע – גם למנהלים, גם למורים וגם לתלמידים. אם אני צריך לסיים דברי בשאלה, אומר: האומנם?
שרת החינוך יולי תמיר:
ודאי.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה לשרה.
חברי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, י' בתמוז התשס"ז, 26 ביוני 2007, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. תודה רבה.
הישיבה ננעלה בשעה 18:40.