דברי הכנסת

תוכן העניינים שאילתות בעל-פה 7 יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 8 137. השתתפות משרד התיירות בקמפיין של ארגוני ההומוסקסואלים 8 יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 8 שר התיירות יצחק אהרונוביץ: 9 יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 9 משה גפני (יהדות התורה): 10 שר התיירות יצחק אהרונוביץ: 10 140. הוראות פתיחה באש 11 סעיד נפאע (בל"ד): 11 סגן שר הביטחון אפרים סנה: 12 היו"ר מגלי והבה: 12 141. קיצוץ בתקציב ההסברה של משרד החוץ 13 יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): 13 שרת החוץ ציפי לבני: 13 יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): 15 זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 16 שרת החוץ ציפי לבני: 16 138. ניתוק החשמל בבית-ספר "מכתב מאליהו" באור-יהודה 17 שרת החינוך יולי תמיר: 18 אברהם רביץ (יהדות התורה): 19 אברהם מיכאלי (ש"ס): 20 משה גפני (יהדות התורה): 22 שרת החינוך יולי תמיר: 23 שרת החינוך יולי תמיר: 24 רונית תירוש (קדימה): 25 רונית תירוש (קדימה): 25 142. קמפיין "אופק חדש" 25 רונית תירוש (קדימה): 25 שרת החינוך יולי תמיר: 25 רונית תירוש (קדימה): 26 שרת החינוך יולי תמיר: 26 אברהם רביץ (יהדות התורה): 26 שרת החינוך יולי תמיר: 27 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 33 והוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשס"ז–2007 27 הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת-חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשס"ז–2007 28 הצעת חוק רמת-הגולן (תיקון – ביטול החוק), התשס"ז–2007 29 מוחמד ברכה (חד"ש): 29 הצעת חוק רמת-הגולן (תיקון – ביטול החוק), התשס"ז–2007 33 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 33 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – שימור אתרי ומתקני ספורט בעלי חשיבות היסטורית), התשס"ז–2007 36 רונית תירוש (קדימה): 36 הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון – הרחבת הפיקוח על גן-ילדים), התשס"ז–2007 38 יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): 38 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 40 מזכיר הכנסת איל ינון: 40 הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – המשכיות תשלומים), התשס"ז–2007 41 רונית תירוש (קדימה): 41 הצעת חוק בנק ישראל (תיקון – פיקוח על תקציב בנק ישראל), התשס"ז–2007 44 הצעת חוק בנק ישראל (תיקון – תקציב בנק ישראל), התשס"ו–2006 44 השר משולם נהרי: 45 אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): 45 השר משולם נהרי: 47 הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – יישובי עדיפות), התשס"ו–2006 49 צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 49 השר משולם נהרי: 51 צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 51 הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) (תיקון – הפחתת מס רכישה), התשס"ז–2007 53 גדעון סער (הליכוד): 53 הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) (תיקון – הפחתת מס רכישה), התשס"ז–2007 57 אורית נוקד (העבודה-מימד): 57 הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) (תיקון – הפחתת מס רכישה), התשס"ז–2007 58 סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 59 הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) (תיקון – הפחתת מס רכישה), התשס"ז–2007 59 משה גפני (יהדות התורה): 59 השר משולם נהרי: 60 הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה) (תיקון – שירות בקהילה), התשס"ז–2007 63 חיים אורון (מרצ): 63 השר משולם נהרי: 64 הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה) (תוכנית מהל"ב), התשס"ו–2006 65 ליה שמטוב (ישראל ביתנו): 65 הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה) (תוכנית מהל"ב), התשס"ז–2007 68 שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): 68 שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): 69 הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה) (תוכנית מהל"ב), התשס"ז–2007 70 מוחמד ברכה (חד"ש): 70 הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה) (תיקון – ביטול תוכנית ויסקונסין), התשס"ו–2006 73 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 73 הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון – הפסקת כהונת נשיא המדינה בשל הגשת כתב אישום) 75 אבשלום וילן (מרצ): 75 השר יעקב אדרי: 78 הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון – איסור מצעדים ותהלוכות) 80 אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 80 הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון – מניעת פגיעה בערכים דתיים) 82 יצחק וקנין (ש"ס): 82 חיים אורון (מרצ): 84 זהבה גלאון (מרצ): 85 אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 86 הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – העברת חבר הכנסת מכהונתו) 88 אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): 88 מיכאל איתן (הליכוד): 89 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 92 סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 92 הצעת חוק הקמת ועדת שמיטה ממלכתית, התשס"ז–2007 92 יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 93 הצעת חוק הגליל (תיקון – מתן סובסידיה קבועה), התשס"ז–2007 96 יצחק וקנין (ש"ס): 96 השר משולם נהרי: 99 הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – טיפולי שיניים), התשס"ו–2006 100 הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – שירותי רפואת שיניים לילדי משפחות מצוקה), התשס"ו–2006 100 הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – שירותי רפואת שיניים לילדי משפחות מצוקה), התשס"ו–2006 100 הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – טיפולי שיניים), התשס"ז–2006 101 יעקב מרגי (ש"ס): 101 שר הבריאות יעקב בן-יזרי: 102 הצעת חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים (תיקון – הרחבת החלות בצה"ל), התשס"ו–2006 107 יואל חסון (קדימה): 107 הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – איסור הפליה מחמת טיפולי פוריות או הפריה חוץ-גופית), התשס"ז–2007 109 גדעון סער (הליכוד): 110 הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – סל תשלומים מוזל), התשס"ז–2007 111 דוד אזולאי (ש"ס): 111 שר התקשורת אריאל אטיאס: 112 מיכאל איתן (הליכוד): 113 חיים אורון (מרצ): 114 הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון – איסור העסקת עברייני מין שהורשעו אך לא נידונו למאסר), התשס"ז–2006 117 שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): 117 הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון – אכיפת חוקי עבודה והתקשרות עם מפירי חוקי עבודה), התשס"ז–2007 119 חיים אורון (מרצ): 119 הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – תוספת הנחה), התשס"ז–2007 120 משה שרוני (גיל): 120 הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – מתן הנחה בארנונה), התשס"ז–2007 122 חיים כץ (הליכוד): 122 הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון – אכיפת דיני עבודה), התשס"ז–2006 124 שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): 124 הצעת חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון – אזורי עימות), התשס"ז–2007 125 מיכאל איתן (הליכוד): 125 הצעות לסדר-היום 129 ציון שבוע הספר העברי 129 זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 129 זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 130 יוסף שגאל (ישראל ביתנו): 131 יוסף ביילין (מרצ): 133 שרת החינוך יולי תמיר: 134 שרת החינוך יולי תמיר: 136 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 137 הצעות לסדר-היום 137 רצח הנער ברחובות והתגברות האלימות בקרב בני-הנוער 137 זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 138 מיכאל נודלמן (קדימה): 138 אברהם רביץ (יהדות התורה): 139 השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: 140 הצעה לסדר-היום 144 הדוח השנתי של "אמנסטי" 144 אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 145 שר המשפטים דניאל פרידמן: 149 הצעות לסדר-היום 151 פיטורי 1,500 מורים בעקבות ביטול ההטבות לבתי-ספר באזורי עדיפות לאומית 151 מוחמד ברכה (חד"ש): 151 אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 154 אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 156 חיים כץ (הליכוד): 157 חיים כץ (הליכוד): 157 רן כהן (מרצ): 158 רן כהן (מרצ): 159 אלחנן גלזר (גיל): 161 עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): 163 יעקב כהן (יהדות התורה): 164 יעקב כהן (יהדות התורה): 165 שרת החינוך יולי תמיר: 165 שרת החינוך יולי תמיר: 166 הצעה לסדר-היום 175 קיצוץ של 70% בתקציב ההסעות של החינוך העצמאי 175 שמואל הלפרט (יהדות התורה): 175 שרת החינוך יולי תמיר: 177 הצעה לסדר-היום 180 החלטת משרד החינוך לבטל את עצמאותו של החינוך העצמאי 180 בניסוח תקנון בית-הספר ובהנחיות הרישום 180 מאיר פרוש (יהדות התורה): 180 שרת החינוך יולי תמיר: 183 צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 185 הצעה לסדר-היום 186 סדרות חינוך לטירונים בצה"ל 186 צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 187 סגן שר הביטחון אפרים סנה: 189 הצעה לסדר-היום 191 מכתב אנשי מילואים משדרות 191 יעקב מרגי (ש"ס): 191 סגן שר הביטחון אפרים סנה: 193 הצעות לסדר-היום 194 סקר המציג את חוסר אמונו של הציבור במערכת המשפט בישראל 194 שר המשפטים דניאל פרידמן: 195 הצעה לסדר-היום 197 החרם האקדמי של מרצים בריטים על האקדמיה הישראלית והתגברות האנטישמיות בעולם 197 יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): 197 שר המשפטים דניאל פרידמן: 199 שאילתות ותשובות 201 994. חקירת תלונות על אירועי עמונה במחלקה לחקירות שוטרים 202 1054. תלונות נגד שוטרים בעת פינוי עמונה 202 1064. תלונה על אלימות נגד נערות בעמונה 204 1065. החלטת הפרקליטות לסגור תיק תאונת דרכים 204 1066. החלטת הפרקליטות לסגור תיק תאונת דרכים 206 1067. סגירת תיק בגין תלונה על אלימות קצין בעמונה 207 1134. יציאתו של חבר הכנסת עזמי בשארה לחוץ-לארץ 208 שר המשפטים דניאל פרידמן: 208 מיכאל איתן (הליכוד): 209 מיכאל איתן (הליכוד): 211 שר המשפטים דניאל פרידמן: 211 1152. מועד פרסום בקשה לפטנט 211 1168. תלונה על תקיפת נער על-ידי שוטרת 212 חוברת כ"ט ישיבה קכ"ו הישיבה המאה-ועשרים-ושש של הכנסת השבע-עשרה יום רביעי, כ' בסיוון התשס"ז (6 ביוני 2007) ירושלים, הכנסת, שעה 11:04 שאילתות בעל-פה היו"ר מגלי והבה: אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי, כ' בסיוון התשס"ז, 6 ביוני 2007. אדוני שר התיירות, אתה אדם שמורגל בזמנים ובהופעה בזמן, גם היית בנשיאות. להבא תשתדל להיות בזמן. שר התיירות יצחק אהרונוביץ: הייתי פה. היו"ר מגלי והבה: נאמר לי שאתה לא נמצא. שאילתא בעל-פה. אני מזמין את שר התיירות יצחק אהרונוביץ לעלות לבמה. לפני כן, חבר הכנסת יצחק לוי, אני רוצה לפנות ליושב-ראש ארגון המורים העל-יסודיים: אלפי תלמידים עומדים היום בפני בחינות סוף השנה, והם לא מקיימים את הבחינות בגלל סנקציות. אדוני אורלב, אתה נשמע לי מופתע. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): על-פי פסק-דין של בית-הדין לעבודה, ארגון המורים העל-יסודיים חייב לאפשר לקיים את הבחינות. היו"ר מגלי והבה: אני מודיע גם לכם, שניכם שהייתם מנכ"לים, שצריך לבדוק איפה הסוגיה הזאת עומדת. אלפי תלמידים לא ניגשים לבחינות סוף השנה, וזה בנפשנו. גם אני אעשה את המוטל עלי, אבל צריך לדאוג שישמעו לנו ותהיינה בחינות והתלמידים יפסיקו להיות סנקציה בידי ארגון כזה או אחר. אנחנו עם המורים, שיקבלו מה שמגיע להם, אבל לא יכול להיות שישתמשו בתלמידים בסנקציות האלה. אני מודה לכם, ואני מקווה שההערה שלי תישמע איפה שהיא צריכה להישמע. רונית תירוש (קדימה): היית סגן שרת החינוך ואתה יודע על מה אתה מדבר. היו"ר מגלי והבה: בוודאי. אני מסכים אתך, אנחנו באנו מאותה מערכת, וחבל שהדברים האלה קורים. אדוני חבר הכנסת יצחק לוי, לקחנו את הזמן, אבל אני בטוח שאתה, כשר החינוך לשעבר, מזדהה עם כל מלה שאמרתי בנושא הזה. בבקשה. יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): בהחלט. ואני מצטרף למחאה של היושב-ראש בעניין המשחק שעושים עם התלמידים ועם הבחינות. 137. השתתפות משרד התיירות בקמפיין של ארגוני ההומוסקסואלים יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש, כבוד שר התיירות, רבותי חברי הכנסת, בעקבות הפרסומים והראיונות שנתנו ארגוני ההומוסקסואלים לתקשורת, רצוני לשאול: 1. האם משרד התיירות שותף לקמפיין המדובר? 2. האם השתתף השר או עומד להשתתף בכנס תיירנים שארגונים אלה ארגנו לעידוד הקמפיין? תודה. היו"ר מגלי והבה: תודה. בבקשה, אדוני השר. שר התיירות יצחק אהרונוביץ: 1. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת יצחק לוי, נשאלתי על-ידי חבר הכנסת יצחק לוי אם משרד התיירות שותף לקמפיין התיירות של הקהילה ההומו-לסבית, וזאת בעקבות הפרסומים שהיו בנושא הזה בשבוע האחרון. נכון להיום אין במשרד התיירות שום קמפיין מהסוג שפורסם בעיתונות, והמשרד אינו שותף לכל קמפיין מסוג שהוא. אם קמפיין כזה קיים כיום, משרד התיירות אינו מודע לקיומו ואינו תומך בו ואינו מממן אותו. 2. נוסף על כך נשאלתי על-ידי חבר הכנסת אם השתתפתי בעבר בכנס תיירנים שהארגונים ההומו-לסביים מארגנים כדי לעודד את התיירות הגאה, ואם בכוונתי להשתתף בכנס מסוג זה. משרד התיירות אינו מודע לקיומו של כנס מהסוג שעליו נשאלתי. לפיכך ובהתאם לזאת אין אני רואה שום סיבה לקחת בו חלק. בכל אופן, משרד התיירות מתייחס לכל סוגי האוכלוסייה באופן שווה, וכל גוף שיפנה בעתיד למשרד התיירות יקבל את ההתייחסות הראויה, על-פי הנהוג במשרד. היו"ר מגלי והבה: תודה לשר. שאלה נוספת לחבר הכנסת יצחק לוי, ואחר כך – עוד שני שואלים, שאקרא את שמותיהם לאחר מכן. בבקשה. יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, ראשית, אני רוצה להודות לך על התשובה, ואני שמח לשמוע שאתה לא שותף לעניין הזה וכי משרדך גם לא ייתן יד לקמפיין כזה, שבעיני הוא מבזה את המדינה ומרחיק תיירים. השאלה הנוספת שאני רוצה לשאול היא: בכל אופן, בתקשורת אמרו שיש שיתוף פעולה עם פקידים במשרדך, ויכול להיות ששיתוף הפעולה הזה קיים. אני אומר לך, אדוני השר: הדבר מאוד פוגע. זו לא סתם איזו בעיה של אמונות. אנחנו קיבלנו קריאות מקהילות יהודיות שהן פגועות מהתמונות שהתפרסמו, ולא רק זה אלא שבתמונות פרסמו במכוון, במפגיע, אנשים עם כיפה – שני גברים עם כיפה מתנשקים על רקע חומות ירושלים. כלומר, הקמפיין עצמו הוא פגיעה על פגיעה על פגיעה – פגיעה בכל קודשי ישראל. אני מבקש לבדוק שוב אם באמת אין שותפות, כי כך בכל אופן הם הודיעו. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: אדוני השר, תמתין, יש לנו שני שואלים נוספים, חבר הכנסת גפני, ואחריו – חבר הכנסת טלב אלסאנע. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, הגעתי למליאה מודאג כשראיתי את השאילתא של חבר הכנסת הרב לוי, והרגעת אותי, ואני מודה לך על כך – על התשובה המאוד-עניינית והמאוד-אחראית בעניין הזה. אבל אני רוצה לפנות אליך כשר בממשלה, לאו דווקא כשר התיירות, ואני מצטרף לדבריו של הרב לוי. עובדה שהולכים לקיים שוב את המצעד הזה בירושלים, תוך פגיעה בלתי רגילה – לאו דווקא בציבור הדתי או בציבור החרדי, אלא פגיעה ברוב תושבי מדינת ישראל; בוודאי לא בירושלים, שזה דבר חמור. אני מבקש, אדוני השר, אתה, כשר בממשלה, האם תפעל בעניין הזה? המצעד הזה הוא פגיעה בשלום הציבור, הוא הפגיעה הכי קשה שיכולה להיות ברגשות, מה גם שהיום מונחת פה הצעת חוק כדי למנוע את זה. האם תפעל למנוע את המצעד? היו"ר מגלי והבה: תודה. חבר הכנסת טלב אלסאנע ויתר. אדוני השר רשאי לענות על שתי השאלות. בבקשה. שר התיירות יצחק אהרונוביץ: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הרב גפני והרב יצחק לוי, אני חוזר ואומר: לפני שנה וחצי יצא הקמפיין על-ידי המנכ"ל אלי כהן והשר הירשזון. זה קמפיין שהיה לפני שנה וחצי, והוא הסתיים. כנראה היו גורמים – שחלקם לא ידועים לי, אבל לא ממשרדי, אני אומר את זה בצורה ברורה – שהלכו וניסו להחיות איזה קמפיין שהיה לפני שנה וחצי. נשארו שם כנראה שאריות של כסף. ניסו להחיות את הקמפיין הזה. אחרי שבדקתי וחזרתי ובדקתי, ואחרי ששוחחתי גם אתך ועם עוד כמה חברי כנסת – אין ולא היה. אנחנו יצאנו בתגובה חריפה לעיתונות, וגם אתמול יצאתי בתגובה נוספת לאותה כתבת ואמרתי דברים מאוד קשים לגבי האשמות שהיא מאשימה את המשרד. לא היו דברים כאלה, ובכל מקרה אני, כנושא באחריות למשרד, והצוות המקצועי, לא ניתן את ידנו לניהול קמפיין כזה. את התמונות שצולמו, הלכו וצילמו אנשים – אני מעריך שהם שחקנים. גם בי באופן אישי זה פגע, מאחר שאתם מכירים את דעותי. זה לא מקובל עלי. ראיתי את זה כפגיעה קשה בכל תושבי מדינת ישראל באשר הם. אני לא אתן לקמפיין הזה להתקיים, ואני לא אדחף ואני לא אעשה דבר. דבר שני, לגבי המצעד. כחבר בוועדת השרים לענייני חקיקה, תמכתי בחבר הכנסת גבאי, שנמצא פה, והייתי ה"שובר שוויון" בתמיכה בקביעה שהרשות תינתן לראש עיריית ירושלים. את דעתי אתם מכירים. אני חושב שאסור שזה יקרה בירושלים. אם זה יקרה, צריך לטפל בזה בכלים שיש לפרלמנט, לכנסת ישראל. מבחינתי, אני לא רוצה לחבר את המצעד לקמפיין. יכול להיות שאותם גורמים מנסים לחבר את זה. אני לא רואה את הקשר כרגע. הנושא הוא לא המצעד, הנושא הוא הקמפיין, ואני לא אתן את ידי לכך. תודה. היו"ר מגלי והבה: תודה לשר התיירות. אנחנו ממשיכים בסדר-היום, בשאילתות בעל-פה. אני מזמין את סגן שר הביטחון, חבר הכנסת אפרים סנה, בבקשה. סגן השר ישיב על שאילתא בעל-פה מס' 140 של חבר הכנסת סעיד נפאע. 140. הוראות פתיחה באש סעיד נפאע (בל"ד): כבוד היושב-ראש, כבוד סגן השר, חברי חברי הכנסת, ב"מעריב" פורסמו הוראות פתיחה באש המחולקות לחיילים, שלפיהן שימוש בתחמושת גומי ובתחמושת חיה מותר כלפי פלסטינים ואסור כלפי ישראלים. רצוני לשאול: 1. האם הידיעה נכונה? 2. אם כן – מה היא סיבת השוני בהנחיות? 3. האם ישונו ההנחיות? תודה. היו"ר מגלי והבה: תודה. בבקשה. סגן שר הביטחון אפרים סנה: 1–3. הידיעה אינה מדויקת. יש הוראות נפרדות של פתיחה באש ביחס לישראלים, אבל מעשית, השורה התחתונה היא שכאשר ישראלי מסכן חיים או פלסטיני מסכן חיים – ההוראות כלפי ישראלי שמסכן חיים בסופו של דבר הן זהות, כך שבשורה התחתונה אין הבדל, ולכן אין מקום לשנות את זה. אם ירצה מישהו בוועדת החוץ והביטחון שנציג בפניו שם את ההוראות המפורטות – נהיה מוכנים לעשות את זה שם. אבל לך אני אומר, בתשובה על השאלה שלך, שבשורה התחתונה, כלפי ישראלי שמסכן חיי אדם ניתן לבצע את כל הנוהל שחל על אחרים. היו"ר מגלי והבה: אדוני סגן השר, התפרסמו הרבה ידיעות בנושא, ויש כאלה שעשו מזה כותרות, אז אולי ההבהרה הזאת שלך צריכה להיות מופצת, כי בסך הכול נוצר הרושם כאילו יש הבחנה בין אזרחים. סגן שר הביטחון אפרים סנה: אני לא אגיד שאין לחלוטין הבחנה, אבל באופן המעשי, בשורה התחתונה – – היו"ר מגלי והבה: כן, אני הבנתי זאת. סגן שר הביטחון אפרים סנה: – – ישראלי שמסכן חיי אדם שלא כדין, האם אין הוראות למנוע בכל צורה את הדבר? התשובה היא בפירוש כן. היו"ר מגלי והבה: תודה לסגן השר. אנחנו ממשיכים בסדר השאילתות. שרת החוץ, ברוכה הבאה, בבקשה. השרה ציפי לבני תשיב על שאילתא בעל-פה מס' 141 של חבר הכנסת יולי אדלשטיין בנושא: קיצוץ בתקציב ההסברה של משרד החוץ. בבקשה. 141. קיצוץ בתקציב ההסברה של משרד החוץ יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, בתאריך 4 ביוני פורסם בתקשורת כי המשרד קיצץ כ-40% מהתקציב המיועד להסברה. דווקא בתקופה האחרונה מדינת ישראל נאלצת להתמודד עם התקפות בלתי פוסקות ולהדוף אותן, הן מכיוון אירן וה"חיזבאללה", הן גילויי אנטישמיות מחריפים במדינות אירופה. רצוני לשאול: 1. האם הדברים נכונים? 2. לנוכח קיצוץ קשה זה, כיצד בכוונת המשרד להתמודד עם משימות ההסברה הקשות העומדות בפניו? תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה. בבקשה, גברתי. שרת החוץ ציפי לבני: תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, 1. התשובה הפשוטה היא לא. לא קוצצו 40% מתקציב ההסברה של משרד החוץ. נכון שעד לשנת 2006, במהלך כל השנים, קוצץ ונשחק תקציב ההסברה של משרד החוץ בשיעורים מדאיגים שסך הכול שלהם הגיע ל-40%, וזה גורם למצב בלתי מתקבל על הדעת מול היעדים שלפנינו. בהקשר המיידי, בשנת התקציב 2006 לא נעשה כל קיצוץ בתקציבי ההסברה של משרד החוץ, בין היתר כי בראייה שלי, גם כשרה הממונה, הנושא הזה הוא קריטי. זה ברור לנו, אבל בכל זאת הדברים צריכים להיאמר. 2. בדימוי של ישראל – יש פער בין הערכים שבהם אנחנו מחזיקים והיעדים שאנחנו רוצים להשיג לבין הדימוי של ישראל בחלק מהמקומות, בעיקר באירופה – אנחנו יכולים לראות תהליך שחיקה – גם במקומות אחרים – וזה בלתי נסבל. כדי לגשר על הפערים האלה – זה תלוי חלקית במה שאנחנו עושים, אבל גם בדרך שבה אנחנו מראים את פניה היפות של ישראל בחוץ – איך אנחנו מסבירים גם את העמדות המדיניות של ישראל ואיך אנחנו עושים את זה לאורך זמן. לא מדובר רק בהופעה אחת של מישהו שהולך לתוכנית אירוח טלוויזיונית במקום כזה או אחר ומסביר את המדיניות המיידית. יש תהליך שלם שאנחנו צריכים לעבור אותו, שפתחנו בו השנה והתחלנו לקדם אותו: תהליך מיתוג של ישראל. וכרגע אני מדברת ברמת הרחוב, עוד לא ברמת מקבלי ההחלטות. לא יראו רק את מה שרגילים לראות, שזה ישראל בהקשר של הסכסוך או משהו מאוד מיושן, אלא יראו את ישראל העכשווית, את ישראל עם הכלכלה המפותחת, את ישראל עם ההיי-טק, את ישראל שרוצה להשיג שלום ונמצאת מול איומי טרור קבועים. לעניין הזה השגנו וקיבלנו עכשיו תקציב מיוחד, על מנת לעשות את זה כפרויקט נפרד, לא ברמה השוטפת של ההסברה הקבועה בשגרירויות, אלא פרויקט נפרד, שיהיה גם כאן וגם כלפי חוץ. רק עכשיו שיגרנו משלחת של חלק מתושבי שדרות, על מנת שהם עצמם יעבירו את המסר, את החוויה של לחיות בקביעות תחת איומי טרור ממקום שישראל עזבה אותו. אנחנו עושים את זה באופן שוטף. אבל צריך להבין עוד דבר-מה. מקבלי ההחלטות – היום אנחנו מדברים על 40 שנה שעברו מאז 1967 – לא חיים את הסכסוך ואת התובנה של הסכסוך כפי שאנחנו חיים אותו ומבינים אותו. קבלת ההחלטות בעולם מושתתת היום הרבה מאוד על דימויים ופחות על מציאות. ברגע שקבלת ההחלטות מבוססת על דימוי, בעצם הדימוי הציבורי של ישראל ברחוב, והתקשורת, שתמיד מעוותת את התמונה לרעת ישראל – אני מדברת כרגע על גורמים בין-לאומיים שונים – משפיעים על קבלת ההחלטות ברמה המיידית. כי מנהיג רוצה לעשות את מה שנכון בעיניו, וזה בסדר גמור, אבל גם לא להיות מותקף על-ידי תקשורת מקומית או על-ידי דעת הקהל. ולכן זה מטה את ההתמודדות שלנו לרעתנו. בעיני, ההסברה ותהליך המיתוג – זה לא רק כדי שיאהבו אותנו יותר אלא זה צורך לאומי, זה ברמה של ביטחון לאומי בעיני. צריך להשקיע בזה. אם אנחנו מדברים במונחים של תקציב ביטחון, התקציב הוא עלוב. הוא לא קוצץ בשנה האחרונה, אבל הוא עלוב. אלה היעדים שנמצאים לפנינו. אנחנו רואים את תופעות החרם הצבוע, הבלתי נסבל. אז נכון שהוא לא בא מצד מקבלי ההחלטות הרשמיים בבריטניה, ונכון שהם עושים מאמצים ככל שניתן על מנת שזה לא יתפשט, אבל זה מבטא צביעות וחוסר הבנה מוחלט של המציאות שבה אנחנו חיים, פלוס גורמים שרק רוצים לחרחר ריב בנושא הזה. אז אני בהחלט רואה בזה יעד לאומי מהמדרגה הראשונה. היו"ר מגלי והבה: תודה על התשובה המפורטת. שאלה נוספת – יש שני שואלים. נשמע את הראשון, חבר הכנסת יולי אדלשטיין, בבקשה. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): גברתי השרה, אני מצטרף לתודת היושב-ראש על התשובה המפורטת ועל השליטה שלך בחומר, אבל – ואני מתבסס רק על הפרסומים בתקשורת, תקני אותי אם משהו לא נכון – הפרסום שאני ביססתי עליו את השאילתא מדבר על כך שכביכול עובדים בכירים באחת מהקונסוליות, במקרה זה הקונסוליה בניו-יורק, פנו במכתב והם מבקשים לטפל בענייני הסברה ומוחים על הקיצוץ. במקביל, התפרסם בתקשורת נושא העדויות מוועדת-וינוגרד, ועל-פי הפרסום, נשאלת בנושא ההסברה וכישלון ההסברה הישראלית לעומת ההסברה של נסראללה – כך זה פורסם – ואמרת שבנושא הזה צריך לדבר עם הבכירים במשרד ועם גורמים מקצועיים במשרד. כך פורסם. היו"ר מגלי והבה: מה השאלה, אדוני? יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): אדוני, אני בדיוק שואל את השאלה. אתה יכול לסמוך עלי שאני לא אשאל "האומנם?" היו"ר מגלי והבה: אני גם סומך עליך שתעמוד במסגרת הזמן. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): נכון, ואני עדיין עומד בה. אם אני מקשר את שני הפרסומים האלה יחד, מצד אחד הבכירים מוחים, ומשתמע שיש אווירה קשה. מצד שני את סומכת עליהם, ובצדק, בנושא ההסברה. איך את מגיבה על העניין הזה? תודה. היו"ר מגלי והבה: תודה. חבר הכנסת זבולון אורלב ישאל את השאלה הנוספת ואז תעני על שתי השאלות. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שאלתי הנוספת: בשבוע שעבר ארגון הסגל האקדמי הבריטי החליט להטיל חרם אקדמי על ישראל, שלדעתנו נופל בגדר של אפליה, דעה קדומה וחוסר הגינות ואף נגוע באנטישמיות. שורש העניין, גם פה, הוא סוגיית ההסברה. הארגון מונה למעלה מ-100,000 אנשי סגל אקדמי. במסגרת הקיצוצים, התוספות, האם יש בכוונתך להועיד לכך קמפיין הסברה, מסע הסברה מיוחד? ברשות היושב-ראש, ברגע זה נכנס האומבודסמן של הפרלמנט הספרדי, אנריקה מוחיקה הרצוג, שמלווה אותו מבקר המדינה, ואתו עוזרו, עמנואל גרסיה דיסו. מר הרצוג ידוע כידיד גדול של מדינת ישראל, הוא ביקר כאן פעמים רבות, הוא היה שר המשפטים, ואנחנו מקדמים אותו בברכה רבה. היו"ר מגלי והבה: גם אנחנו מצטרפים לברכה. כמובן, גברתי, תעני על שתי השאלות. שרת החוץ ציפי לבני: תודה רבה. לשאלה הראשונה – הפרסום התייחס לטענה שהיתה לא על קיצוץ בסך כל התקציב אלא על רצון או הנחיה להעביר תקציב מסוים – מיותר כוח-אדם ליותר הסברה פרופר. אז היתה סוגיה בקונסוליה מסוימת, והמטרה היתה שהתקציבים יופנו ישירות לפעילות הסברה ופחות לכוח-אדם. זה הסיפור. בהקשר ששאלת, ההפניה לפעולות ברמה המיידית היא כמובן של האנשים שעוסקים בזה ברמה היומיומית, גם בנציגויות, גם במערך ההסברה בתוך משרד החוץ. רק צריך להבין עוד משהו, מאחר שגם שאלת שאלה אפרופו המלחמה: יש כאן מצב שבו כל השאלה – פניה של ישראל זה לא רק מה שמשרד החוץ עושה, אלא אין היום הבחנה. אנחנו צריכים להבין, אנחנו חיים בעולם שבו תקשורת הפנים ותקשורת החוץ זה אותו הדבר, אתה לא עושה את ההבחנה הזאת. יש דובר צה"ל, שעובד ברמה מסוימת, יש לשכת העיתונות הממשלתית, שעושה פעולות מסוימות, ויש דוברים שונים במשרדים שונים. לפעמים המטרה של כל אחת מהקבוצות האלה היא שונה לגמרי – אם אחד רוצה להראות חוסן או פעילות צה"לית מובהקת, יכול להיות שבחוץ זה לא בדיוק התמונות שהיינו רוצים שייראו. לכן, זאת סוגיה שדנו בה הרבה מאוד, לא רק במסגרת של השנה האחרונה. אבל זו סוגיה באמת רחבה, שעוסקת בהסברה הלאומית. לשאלתך בעניין החרם. הנושא הזה בעיני הוא נושא קריטי, אף-על-פי שיכול להיות שאין לו שום אפקטיביות ברמה המעשית. גם בעבר, זאת לא הפעם הראשונה – בעבר התקבלו כמה פעמים החלטות מהסוג הזה על-ידי גורמים כאלה ואחרים, ובסוף זה לא היה אפקטיבי, האקדמיה המשיכה לעבוד, החוקרים נפגשו והפעילות המשיכה כסדרה. בכל זאת, בעיני זה לא דבר שמדינת ישראל יכולה לעבור עליו לסדר-היום. זה דבר שלא מקובל עלי. דווקא כשנמצא כאן יושב-ראש הפרלמנט הספרדי – אמרתי את זה גם אתמול, במפגש עם נציגי האיחוד האירופי – דווקא משום שאנחנו יודעים מה אנחנו באמת, דווקא משום שרוב המנהיגות הרשמית באירופה רוצה לשתף אתנו פעולה במחקר, רוצה לשתף אתנו פעולה בנושאים אקדמיים, רוצה לשתף אתנו פעולה בפיתוח – הם גם צריכים להידרש לנושא. זו לא בעיה זניחה שקורית במקום אחד. לכן, קודם כול ביקשתי לרכז פעילות בין-משרדית כאן בארץ. מחר מתקיימת פגישה במשרדי, גם עם שרת החינוך וגם עם שרים נוספים, מאחר שלכל אחד יש היבט אחר שהוא יכול לפעול בו, גם עם גורמים לא ממשלתיים כמו גורמי אקדמיה, ויש גם איגודים מקצועיים שיכולים לעבוד מול האיגודים המקצועיים שם, והכול במטרה לנסות ולמנוע את הדבר הזה. אני חוזרת ואומרת: אני לא מאמינה רק בפעילות תגובתית. אנחנו צריכים לפעול לאורך זמן על מנת לשנות את דימויה של ישראל באופן הבסיסי והעמוק ביותר. זו לא רק בעיה שנתמודד אתה בשבוע הבא או בעוד חודש, זאת פעילות שצריכה להיעשות כמה וכמה שנים מעכשיו, עם השקעה כספית מאסיבית מאוד, על מנת שנוכל לעקור את שורש הרע. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לגברתי שרת החוץ. אני מזמין את שרת החינוך, השרה יולי תמיר, להשיב על שאילתות. חבר הכנסת כהן, בוקר טוב, נא לשבת. שאילתא בעל-פה מס' 138 של חבר הכנסת אברהם רביץ – בבקשה – בנושא: ניתוק החשמל בבית-ספר "מכתב מאליהו" באור-יהודה. בבקשה. 138. ניתוק החשמל בבית-ספר "מכתב מאליהו" באור-יהודה אברהם רביץ (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, בית-ספר "מכתב מאליהו" נותק מזרם החשמל עקב סירוב המועצה לשלם את חובה לחברת החשמל. התלמידים לומדים בחום ובחשכה. חוק החינוך הממלכתי אמור לפתור בעיה זו. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מדוע לא תחויב המועצה לשלם את החוב? 3. אם יש צורך בתקנות, מדוע לא יתוקנו מיידית? היו"ר מגלי והבה: תודה. בבקשה. שרת החינוך יולי תמיר: תודה על השאילתא. 1–2. ראשית, הבעיה מוכרת לנו היטב, ואמש דיברתי על כך עם חברך חבר הכנסת גפני. יש ויכוח בין העירייה לבין בית-הספר והטחת האשמות הדדית לגבי החוב – מי צבר אותו ולמה ומי פעל באופן לא תקין. בינתיים התחלף ראש העיר, וראש העיר החדש שמונה מביע נכונות להגיע להידברות עם בית-הספר ולפתור את הבעיה. הגענו להסכמה עם העירייה שהעירייה תממן את ההוצאות. הוויכוח לא היה על ההוצאות, אדוני. הוויכוח היה על החוב – חוב שכבר מתגלגל כמה שנים ועובר מיד ליד. אי לכך, משסוכם עתה שהעירייה תממן את ההוצאות, ונמצא גורם חיצוני שיממן את החוב, אני מקווה שסוף-סוף העניין סודר לשביעות רצון כולם, ואנחנו נראה את בית-הספר הזה פועל באופן תקין. 3. לגבי התקנות – הן בתהליך גיבוש, ואני מניחה שבשבועיים, שלושה הקרובים יתחילו להיות טיוטות שיוצגו לכל הגורמים הנוגעים בדבר. היו"ר מגלי והבה: שאלה נוספת לחבר הכנסת רביץ, ואחר כך יש גם שואלים נוספים. אברהם רביץ (יהדות התורה): גברתי השרה, אני רוצה לגלות לך, אם אינך יודעת, וכן לציבור, שאתמול אחד מתושבי אור-יהודה, אדם טוב, שתורם לבית-הספר – יכול להיות שהבנות שלו לומדות שם – הוציא את ה"ויזה" שלו ושילם ב"ויזה" הפרטית שלו 25,000 שקלים לחברת החשמל. אני לא חושב שלפי החלום הציוני אזרחים רגילים יצטרכו, פרט למסים שהם משלמים – והאיש הזה משלם הרבה מסים – גם לממן את הדברים שהמערכת חייבת בהם. החוב שנוצר הוא חוב שהצטבר מהפעילות של בית-הספר. הרי אף אחד לא גנב שם חשמל. אין כל ספק שהחוב הזה הוא בגין הפעילות של בית-הספר בעבר ובהווה. לכן, השאלה היא, מה יהיה הלאה? אני מאוד שמח לשמוע שבתוך שבועיים התקנות יותקנו. שרת החינוך יולי תמיר: אני רוצה לתקן. אמרתי שהתקנות יופצו לדיון עם הגורמים הרלוונטיים. אני רוצה שהדברים יהיו מאוד מדויקים. אברהם רביץ (יהדות התורה): נדמה לי שאמרת בתוך שבוע-שבועיים. שרת החינוך יולי תמיר: אמרתי שבתוך שבוע-שבועיים התקנות יופצו לדיון בין הגורמים הרלוונטיים. אברהם רביץ (יהדות התורה): יופצו לדיון – זה בסדר, אבל אני לא יודע מה זה. שרת החינוך יולי תמיר: זה אומר שזה ילך למשרד המשפטים, זה ילך לשר נהרי, זה ילך לעוד גורמים, כדי להגיע לדיון בעניין. אברהם רביץ (יהדות התורה): אני רוצה לשאול את גברתי שאלה ישירה. אינני מבין גדול במכמני הביורוקרטיה, אבל מתי בפועל יינתן חשמל, ולא על-ידי תרומות של אזרחים אלא על-ידי המערכת? מתי בפועל זה יקרה, ומהו ה- deadline, לפי דעתך? היו"ר מגלי והבה: תודה. גברתי, יש שואלים נוספים. חבר הכנסת אברהם מיכאלי – שאלה נוספת, ואחר כך תעני. בבקשה. אברהם מיכאלי (ש"ס): גברתי השרה, אני במקרה תושב אור-יהודה, ואני מכיר את הסיפור של בית-הספר הזה כבר כמה שבועות. חבר הכנסת גפני פנה אלי כמה פעמים ופנה לראש העיר יחד אתי. יש שם שני דברים לא ברורים, גברתי השרה. קודם כול, החוק שחוקק פה בכנסת לפני כעשרה ימים – החוק הזה נכנס לתוקף ופורסם כדת וכדין ברשומות. אני חושב שצריך לברך את השר נהרי ואת הממשלה שחוקקה את החוק הזה, כי בלי זה עיריית אור-יהודה לא רצתה לדבר אתנו בכלל. גם לחבר הכנסת גפני שפנה אליהם וגם לי שפניתי אליהם, אמרו: כל עוד אין חוק, לא מדברים אתכם. חשבנו שפתרנו את הבעיה עם החוק – – – השר יעקב אדרי: הרב גפני אמר אתמול שחיברו. היו"ר מגלי והבה: השר אדרי. אברהם מיכאלי (ש"ס): עכשיו, גברתי, התחילו לעורר את עניין התקנות. למה צריך להתקין תקנות, גברתי, בשתי רשתות מוכרות? גם החינוך העצמאי וגם רשת "מעיין החינוך התורני" אלה רשתות שכבר מוכרות ומתוקצבות על-ידי משרד החינוך. למה בכלל צריך להתקין תקנות? השר משולם נהרי: זה לא להם. שרת החינוך יולי תמיר: אדוני, להתקין תקנות זה לשון החוק. השר משולם נהרי: זה לא לרשתות, זה למוכר שאינו רשמי. אברהם מיכאלי (ש"ס): יש פה פרשנויות של פקידים, גברתי. מכיוון שהחוק חוקק, אנחנו יכולים לתת הנחיות – – – היו"ר מגלי והבה: מה השאלה, אדוני? אברהם מיכאלי (ש"ס): למה צריך להתקין תקנות, גברתי? שרת החינוך יולי תמיר: כי כך מחייב אותי החוק. היו"ר מגלי והבה: תודה. רק רגע, השרה. נא לשבת, חבר הכנסת טל. גברתי השרה, בתחילת הישיבה מחיתי על כך שהמורים בארגון המורים העל-יסודיים לא מקיימים היום בחינות בבתי-הספר העל-יסודיים וחטיבות הביניים – בחינות סוף השנה – ואלפי תלמידים יצאו לחופשת קיץ בלי תעודה. כיף של בית-ספר, מה שנקרא, כי לא מתקיימות בחינות. לא ידעתי שתהיי כאן. אני שואל – וזה לא קשור לשאלה הקודמת – האם גברתי מודעת לכך? מה ניתן לעשות, אחת ולתמיד, כדי שהילדים יפסיקו להיות הנשק או האמצעי שבאמצעותו נלחמים במשרד החינוך או להיפך? אני מבקש תשובה. תודה. שרת החינוך יולי תמיר: קודם כול, לגבי שאלתו של חבר הכנסת מיכאלי. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, השאלה שלך היא נוספת? אם יש מקום בשבילי, אני רוצה לשאול שאלה. היו"ר מגלי והבה: אם זה בסוגיה הזאת, השרה בטח – – – משה גפני (יהדות התורה): שאלה – – – היו"ר מגלי והבה: בבקשה. לא בכל יום שרת החינוך פה. שרת החינוך יולי תמיר: בכל יום. היום, מחר, מחרתיים – בכל יום. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, בתשובה הראשונה שנתת לרב רביץ, אני מבקש להסב את תשומת לבך לעובדה הבאה: יש תקנות למוכר שאינו רשמי, תקנות מאושרות על-ידי כולם, מ-1953. על סמך זה את משלמת למוכר שאינו רשמי. לגבי הרשתות – החינוך העצמאי ו"מעיין החינוך התורני" – יש חוק. החוק מחייב אותך, את משרד החינוך – – – שרת החינוך יולי תמיר: להתקין תקנות. משה גפני (יהדות התורה): לא – החוק, לא התקנות. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת גפני. משה גפני (יהדות התורה): חוק יסודות התקציב מחייב אותך, ועל סמך זה את משלמת. גברתי השרה, יש תקנות מ-1953 למוכר שאינו רשמי הרגיל; יש חוק מ-1991 – חוק יסודות התקציב – על הרשתות. אין צורך בתקנות. אם את רוצה לשנות, להוסיף, לגרוע – מותר לך, אבל החוק, חוק נהרי, נכנס לתוקף. היו"ר מגלי והבה: תודה, חבר הכנסת גפני. זאת לא היתה שאלה. משה גפני (יהדות התורה): – – – היו"ר מגלי והבה: האומנם? משה גפני (יהדות התורה): האומנם. למה היא צריכה תקנות? היו"ר מגלי והבה: קבעת עובדה קודם. בבקשה. שרת החינוך יולי תמיר: ראשית, גם אחרי חוק נהרי רשות שלא פועלת על-פי דין – אין לי אלא למחות על כך. כידוע לך, הרשות לא עבדה פה על-פי דין. מסיבה זו הוחלף ראש העיר – היו תביעות נגד הרשות. לא רק בנושא הזה היא פעלה שלא כדין. גם כשאני משלמת ומעבירה לרשות כספים לתקצוב והרשות אינה נותנת את החלק הראוי על-פי דין, כל מה שאני יכולה לעשות יחד אתך זה לנסות ולהגיע אתם להבנה, ולצערי אין זו הרשות היחידה במדינת ישראל שלא פועלת על-פי דין, לפני ואחרי. שנית, שאלת התקנות – כפי שמתחייב וכפי שהורה לי משרד המשפטים. הוא נתן לי הוראה ברורה מה לעשות, ואני אפעל בדיוק לפי ההוראות של משרד המשפטים – איפה צריך תקנות, כמה ובאיזה עניין אני צריכה עכשיו לדון. התקנות האלה, כפי שאנחנו דנים בהן עכשיו, יחזרו למשרד המשפטים ואחר כך יוצגו לכל הגורמים הרלוונטיים, בדיוק על-פי ההוראה שניתנה לי מהם. לגבי העניין של ארגון המורים, אנחנו נמצאים היום שוב עם ארגון המורים העל-יסודיים בבית-המשפט. לצערי, ארגון המורים העל-יסודיים – אף-על-פי שהממשלה החליטה להשקיע בהסכם עם המורים, להעלות שכר ולהגיע להבנות אמיתיות – בחר ללכת בדרך השביתה. פסק בית-המשפט שמותר להם לשבות אבל אסור להם לפגוע בבחינות הבגרות. נעלמה מבית-המשפט העובדה שהם יכולים לפגוע בבחינות אחרות. היתה בקשה של בית-המשפט שלא לפגוע בלימודים. אני מקווה שמהדיון היום תצא אמירה שתאפשר לנו לסיים את השנה כראוי. אני חושבת שהארגון, בעניין הזה, נוהג באופן מאוד לא חינוכי. אבל כידוע זכות השביתה שמורה לכל ארגון במדינת ישראל, גם כשהוא מזיק לאזרחים או לתלמידים. אין לנו אלא למחות על זה, אי-אפשר לעצור את זה. היו"ר מגלי והבה: תודה על ההבהרה. רק אני מצטרף למחאה – – – שרת החינוך יולי תמיר: הלוואי שהכנסת תקרא כולה, שהכנסת תקרא כולה – – – היו"ר מגלי והבה: אני יושב-ראש הכנסת כרגע, ואני חושב שאני מדבר בשם הבית. הילדים לא צריכים להיות קורבן, לא של משרד החינוך ולא של שום ארגון. צריכים לעשות בחינות ולסיים את השנה כמו שמתחייב. שרת החינוך יולי תמיר: אני אשמח אם הכנסת כולה, במליאתה, תקרא לארגון המורים העל-יסודיים שלא לפגוע בתלמידים. היו"ר מגלי והבה: תודה רבה לך, גברתי. שאילתא נוספת, של חברת הכנסת רונית תירוש, בנושא: קמפיין "אופק חדש". רונית תירוש (קדימה): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, ראשית, ברשותכם, אני רוצה לברך את האורחים שלנו כאן: נמצאים אתנו מבקר המדינה ואנשי צוותו, צוות משרדו, ולצדם נמצא האומבודסמן של ספרד, לשעבר שר המשפטים. ברכות בשם כולנו. אני מבקשת לשאול את שרת החינוך שאלה, ואגב, השאילתא יכולה להיות גם מעניינו של מבקר המדינה. היו"ר מגלי והבה: אל תערבי אותו עכשיו כשהוא אורח כאן. רונית תירוש (קדימה): הוא 24 שעות בעבודה. 142. קמפיין "אופק חדש" רונית תירוש (קדימה): משרד החינוך יצא בקמפיין חוצות חדש למערכת החינוך, שכותרתו "אופק חדש". רצוני לשאול: 1. מה הוא מחיר הקמפיין? 2. מי מממן את הקמפיין? 3. האם הוצא מכרז לעניין זה? שרת החינוך יולי תמיר: 1–3. כידוע, משרד החינוך חתם עם הסתדרות המורים על הסכם מהפכני לרפורמה בחינוך. ההסכם הזה הובא לידיעת המורים בחדרי המורים, בקמפיין חוצות, בדרכים מגוונות. הקמפיין מחולק לשני חלקים: החלק הנוכחי מנוהל כולו על-ידי הסתדרות המורים והוא במימונה, ולכן אין לי כל ידיעה, לא על אופן מימונו ולא על דרך מימונו; גם לא על היקף המימון. החלק השני, שיהיה באחריות המדינה, יופעל על-ידי הלפ"מ, בהתקשרות עם הלפ"מ על-פי כל דין, ויחל בתחילת שנת הלימודים, במטרה לתת למורים אינפורמציה מלאה על ההסכם. תודה. היו"ר מגלי והבה: שאלה נוספת לחברת הכנסת תירוש. יש לנו כאן שואל נוסף. רונית תירוש (קדימה): אני לא סתם אמרתי שאולי זה מתפקיד מבקר המדינה לבדוק את זה. משום שאני ניסיתי לקבל תשובות, והסתדרות המורים, אגב, טוענת שהיא לא יצרה את ההתקשרות. כעובדה היא מביאה את הראיה שעל שלטי החוצות חתומים גם משרד החינוך וגם הסתדרות המורים, ולכן הם טוענים שהשאלה הזאת צריכה להיות מופנית למשרד החינוך. בעצם השרה מפנה אותי שוב להסתדרות המורים, ולכן אולי אפנה מכאן למבקר המדינה, לבדוק את הנושא. שרת החינוך יולי תמיר: אני אשמח, גברתי. את תוכלי גם לבדוק את תקציב משרד החינוך ולראות שלא הופנה כסף לקמפיין הזה במתכונתו הנוכחית – ויופנה לקמפיין, דרך הלפ”מ, כשאנחנו נערוך קמפיין. במתכונתו הנוכחית לא הופנה לקמפיין הזה כל תקציב. שנית, אם גברתי תתבונן – אני מניחה שעיניה חדות מספיק – שמו של משרד החינוך איננו מופיע על המודעות. מופיע שם סמל המדינה, כפי שהופיע גם בקמפיין של משרד החינוך, כיוון שלתהליך הזה שותפים גם משרד האוצר ומשרד ראש הממשלה. הקמפיין הנוכחי איננו במימון המדינה. היו"ר מגלי והבה: תודה. שאלה נוספת לחבר הכנסת הרב רביץ, בבקשה. אברהם רביץ (יהדות התורה): גברתי השרה, אדוני היושב-ראש, אני מבין שהקמפיין הזה, אין לו אב ואין לו אם – הוא מגוף ערטילאי כלשהו. אף אחד לא חתום עליו. אבל אני, כאזרח, מסתובב בערי הארץ ובכבישיה ורואה מודעות ענק, ואני שואל את עצמי: למי זה מדבר? מה זה צריך לומר לי כאזרח? איך אני יכול ליצור את האופק החדש הזה? מה אני צריך לעשות כדי לתמוך במודעות מרשימות – דרך אגב, הגרפיקה שם מצוינת. פשוט מסתובבים אזרחים, ושאלתי כמה מהם: אתה מבין מה כתוב כאן? גם שאלתי מורים. ולכן, זה טעון הסבר. צריך להוציא עוד מודעה שתסביר את המודעה הזאת. תודה. שרת החינוך יולי תמיר: כפי שאמרתי לך, הרב רביץ, שני דברים עליך לעשות כדי ליהנות מהקמפיין הזה: אחד, להצטרף לחינוך הממלכתי – שמעתי שאתה לא מעוניין בכך; שנית, כשמשרד החינוך יפרסם את דבריו למורים, הוא יפרסם את הדברים על-פי הנוהל, תוך פירוט מדויק של פרטי ההסכם – ודרך אגב, אם תסתכל, בחלק מהמודעות בעיתונים כבר מפורטים חלק מהפרטים. ההסכם שלנו הוא שהחלק הראשון הוא כללי והחלק השני הוא פרטני, והוא ייעשה במימון משרד החינוך, בחדרי המורים ולצורך הסבר מפורט למורים. היו"ר מגלי והבה: תודה לשרת החינוך. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 33 והוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשס"ז–2007 ["דברי הכנסת", חוברת זו, עמ' 9030.] (קריאה ראשונה) היו"ר מגלי והבה: חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. נא לצלצל, יש לנו הצבעה כאן. הצבעה על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 33 והוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשס"ז–2007 – קריאה ראשונה. כמובן, הצעת החוק נומקה, ולכן אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 12 נגד – 7 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 33 והוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשס"ז–2007, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: חברי הכנסת, בעד – 12, נגד – 7, נמנע אחד. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה ראשונה והיא תועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה שנייה ושלישית. קריאה: – – – היו"ר מגלי והבה: אני לא משנה את ההצבעה. חברי הכנסת, אני לא מוכן להמשיך כך. הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת-חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשס"ז–2007 ["דברי הכנסת", חוברת זו, עמ' 9026.] (קריאה ראשונה) היו"ר מגלי והבה: אנחנו ממשיכים. חברי הכנסת, נא לשבת, אני לא מבין. גם העוזרים מפריעים שם. חבר הכנסת טל, נא לשבת. אנחנו באמצע הצבעה, שב. הצבעה על הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת-חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשס"ז–2007. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 35 נגד – 7 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת-חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשס"ז–2007, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: בעד הצעת החוק – 35, נגד – 7. אם כך, הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת-חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשס"ז–2007, עברה בקריאה ראשונה ותועבר להכנתה לקריאה שנייה ושלישית לוועדת החוקה, חוק ומשפט. הצעת חוק רמת-הגולן (תיקון – ביטול החוק), התשס"ז–2007 [הצעת חוק פ/2386; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר מגלי והבה: חברי הכנסת, אנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק רמת-הגולן (תיקון – ביטול החוק), התשס"ז–2007, הצעת חוק פ/2386. חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, ב-14 בדצמבר 1981 קיבלה הכנסת החלטה לספח את רמת-הגולן לשלטון ישראל. המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה יחולו בשטח רמת-הגולן. שלושה ימים לאחר מכן קיבלה מועצת הביטחון של האו"ם את החלטה מס' 497, שאומרת שמועצת הביטחון רואה בהחלטת ישראל לכפות את חוקיה ואת שלטונה ואת ניהולה על רמת-הגולן הסורית הכבושה כדבר בטל ומבוטל, ואין לו שום תוקף חוקי ברמה הבין-לאומית, והאו"ם דורש ממדינת ישראל, הכוח הכובש, לבטל את החלטתה לאלתר. ב-1967 היו ברמת-הגולן הסורית קרוב ל-140,000 תושבים, שחיו ב-218 כפרים, ומרכז האזור היה העיר קוניטרה. צבא הכיבוש הרס במהלך המלחמה 170 כפרים באופן מוחלט, ועוד 43 כפרים, לרבות העיר קוניטרה, נהרסו חלקית. רק ב-1973 השתחררה קוניטרה וחזרה למולדת האם, סוריה. הכיבוש השאיר חמישה כפרים שקיימים עד היום ברמת-הגולן הסורית הכבושה. יש היום ברמת-הגולן כ-33 התנחלויות, שקמו באופן בלתי-חוקי לחלוטין על אדמה כבושה, נוסף על עוד ארבע התנחלויות תיירותיות, וכעת נבנות עוד שלוש התנחלויות. ברמת-הגולן הסורית הכבושה חיים היום כ-19,000 אזרחים סורים תחת כיבוש ישראלי, והם מתפרנסים בעיקר מעבודה שכירה ומחקלאות. אדוני היושב-ראש, עוד בטרם אדבר על הצעת החוק שלי אבקש להעיר הערה אישית ופוליטית. היסטוריון שיתיישב בעתיד לכתוב את דברי הימים הללו יחוש תמיהה ופליאה ותימהון גדול. דומה שמדינת ישראל לא מציינת אלא חוגגת השבוע 40 שנה לכיבוש, בסדרה אין-סופית של אירועים ובפרץ מביך של נוסטלגיה. ואני שואל: על מה בדיוק החגיגות ועל מה הגאווה? על הכיבוש? על ההרג? על המלחמה? חוגגים מלחמה? ולמה מבלבלים בין אסון לששון? נסים זאב (ש"ס): על זה שלא השמידו אותנו. מוחמד ברכה (חד"ש): השקר הזה נגמר, שהמלחמה ההיא לא היתה יוזמה של מדינת ישראל. הוויכוח ההיסטורי הזה נגמר, יש דוקומנטים ישראליים. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אני שותק כי השמאלנים מדברים יותר גרוע ממך. מוחמד ברכה (חד"ש): תעזוב. בדברי הימים שהתפרסמו היום על הימים ההם, עכשיו הכול ברור. היתה מלחמה שתוכננה מראש. הנה, מה שפורסם רק בסוף השבוע. אתם לא קוראים? מילא אתם לא חושבים, אבל לא קוראים? בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): באיזה תחום אתה נמצא? מוחמד ברכה (חד"ש): אני נמצא בתחום הכנסת של מדינת ישראל. הרי אתה יודע שאני בעד שתי מדינות לשני עמים. אתה לא תשחק אתי את המשחק הזה. אתה איש של ארץ-ישראל השלמה, איש הכיבושים. אם אתה חושב שהשטח הזה כבוש, תתחיל לחשוב אחרת. בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): גם שפרעם כבושה, היסטורית. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, אין זה בבחינת סוד שחוק רמת-הגולן שהועבר בשעתו בבית זה לא נועד אלא לטרפד משא-ומתן עתידי עם סוריה, או לכל הפחות להקשות אותו ולחבל בו. גם היום ראש הממשלה ודוברים רשמיים של הימין ושל השמאל, כולם אומרים: מחיר השלום עם סוריה הוא מחיר נקוב וידוע מראש. כלומר, כולם יודעים שהחוק הזה הוא חוק בלתי חוקי, אבל הוא נועד לחבל בכל אפשרות של משא-ומתן עם סוריה כדי להגיע לשלום. וזו גם המוטיבציה האמיתית והגלויה של החוק הבלתי-חוקי ההוא. אולי ראוי היה לקרוא לו "החוק נגד שלום עתידי עם סוריה". מהותית, חוק הגולן, שלפיו רוב מיוחס של הכנסת רשאי יהיה להחליט על החזרת רמת-הגולן לסוריה – זו הצעה מגונה ומסוכנת וספק אם היא חוקתית, כי הרי העיקרון שמנחה פה אבסורדי ומתעתע: הכבשת וגם סיפחת? הסיפחת וגם שריינת? ישראל מתנה תנאים בלתי אפשריים באשר לאפשרות של השבת גזלה. משול הדבר לכך שאני אתחיל היום לעשות הסכמים ולהחיל הסדרים על קניין שכלל אינו שלי, שאני אקח אדמה ממישהו ואתחיל לחשוב איך לרשום את זה בטאבו ואיך לבנות על זה בית, איך להשתמש בזה לחקלאות – זה הרי היסוד של הקיום של מדינת ישראל ברמת-הגולן, הוא על בסיס בלתי חוקי וכיבוש בכוח. הצעת החוק שלנו באה לתקן עיוות מסוכן ולהשיב את המצב לקדמותו, טרם העברת חוק רמת-הגולן בכנסת. בימים אלה, בשעה שתיתכן אפשרות של חידוש המשא-ומתן המדיני עם סוריה, ראוי להוציא מספר החוקים את חרפת חוק רמת-הגולן ולפנות מדרך המשא-ומתן את המוקש המסוכן שהניחו כל אלה שחשו שסכנת השלום מתקרבת. חוק רמת-הגולן הוא עוד עדות לשיבוש מערכות ולליקוי מאורות. קראנו אתמול שראש הממשלה יבקש מהשרים לא לברבר יותר מדי בנושא השלום עם סוריה, הרי הברבור, או הדיבור על השלום, או הברבור בשפתו של ראש הממשלה, עלול להיות מסוכן. מסוכן למה? למי? להגיע לשלום בצפון מסוכן למי? מסוכן לאותן גישות סיפוחיסטיות של תוקפנות, של מדיניות שרוצה לבנות את עתיד המדינה ועתיד האזור רק על חרב ועל כיבושים ועל מלחמות. הכיבוש הישראלי, שהשבוע מציינים 40 שנה לו, הוא גם ברמת-הגולן, גם בגדה המערבית, ברצועת-עזה ובירושלים המזרחית. השבוע אנחנו מציינים 40 שנה להתפרצותו הממאירה של הכיבוש הזה, המשחית כל נורמה ראויה וכל חלקה טובה בחברה הישראלית. הוא הפך אותה הרבה יותר אלימה, מקוטבת, מנוכרת ומוכת פוביה. מסתבר שבמידה מסוימת הוא גם חרפן את הכנסת, את בית-המחוקקים – מוליד בכל יום יוזמות חקיקה הזויות, מחוק הסיפוח ועד החוק של יצחקי, שרק אתמול עלה בישיבת ועדת הכנסת. אדוני היושב-ראש, כדי להבטיח את עתיד האזרחים באזור כולו – במדינת ישראל, בסוריה, בלבנון, בפלסטין, בירדן, במצרים ובכל האזור – כדי להביא לאפשרות של חיים אחרים, צריך להביא לסיום הכיבוש. צריך להביא לקץ הכיבוש, ואת כל תוצאות הלוואי החקיקתיות שלו יש למחוק מספר החוקים – את החוק הזה ואת כל החוקים שנלוו לכיבושים, אם חוק סיפוח ירושלים המזרחית, אם חוק רמת-הגולן, אם החוק שזה עתה התקבל בנושא החלת תקנות שעת-חירום על האזורים הכבושים בגדה המערבית ורצועת-עזה. כל תופעות הלוואי ההזויות האלה צריכות לחלוף מן העולם, וצריך ללכת בדרך השלום. תודה רבה, גברתי. היו"ר קולט אביטל: אני מודה לך, אדוני. השר אדרי החליט שלא להשיב. השר יעקב אדרי: לא שהחלטתי לא להשיב – – – היו"ר קולט אביטל: אין תשובת שר, ולכן אנחנו עוברים ישר להצבעה. נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק מס' פ/2386 של חבר הכנסת מוחמד ברכה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 10 נגד – 42 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק רמת–הגולן (תיקון – ביטול החוק), התשס"ז–2007, לדיון מוקדם בוועדה לא נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: עשרה בעד, 42 מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת שהצעת החוק פ/2386 לא עברה. הצעת חוק רמת-הגולן (תיקון – ביטול החוק), התשס"ז–2007 [הצעת חוק פ/2387/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים לדיון בהצעת חוק דומה: הצעת חוק פ/2387 של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, הצעת חוק רמת-הגולן (תיקון – ביטול החוק). בבקשה. חברי הכנסת, אני מבקשת שקט. חברת הכנסת נוקד, בבקשה. חבר הכנסת חסון, נא לשבת. אני מבקשת שקט. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מציג הצעת חוק דומה, ואני מברך את ידידי חבר הכנסת מוחמד ברכה על הצעת החוק ועל הצגתה כאן מעל הדוכן. מגיע לו כל הקרדיט על ההצעה הזאת. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת חסון, אני קוראת לך לסדר בפעם הראשונה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): חשוב שהנושא הזה לא יישאר סעיף שכוח, עובדה מוגמרת בספר החוקים, ויש מקום לערער, אף-על-פי שראינו את תוצאות ההצבעה. יש מקום להזכיר לכולם שזה חוק שעומד בניגוד מוחלט לחוק הבין-לאומי; עומד בניגוד מוחלט לאפשרות להגיע לשלום צודק; עומד בניגוד מוחלט לזכויותיהם הלגיטימיות של התושבים הלגיטימיים של הגולן הסורי; עומד בניגוד מוחלט לזכויותיהם של אנשים שהוגלו מחבל ארץ זה והפכו לפליטים. מדובר בכ-96% – כאשר ישראל כבשה את רמת-הגולן ב-1967, נעשה מסע של טיהור אתני – טיהור אתני שיטתי. 96% מהתושבים גלו, ונשארו בגולן רק כ-6,000 מתוך 140,000 התושבים. זה היה מסע ברוטלי של טיהור אתני. אחרי שהגלו את האנשים מאדמתם, מכפריהם, מהחוות שלהם, באו הדחפורים והרסו את היישובים עד היסוד. מובן שיש להזכיר את הדבר הזה. הסבל אינו רק של תושבי רמת-הגולן החיים בגולן היום, אלא של מאות אלפי הפליטים – הם וצאצאיהם – של יותר מחצי מיליון אנשים הפכו לפליטים ונעקרו מאדמתם-מולדתם. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת חסון, אני קוראת לך לסדר בפעם השנייה. אני מצטערת, זו לא טרסה, זו לא טיילת. אתה רוצה לסדר דברים – בבקשה בחוץ. אני מאוד מצטערת, אבל אתה פשוט מפריע. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): לפני כמה חודשים קיבלה מועצת זכויות האדם של האו"ם החלטה ברוב של 32 עם מתנגד אחד – 32 ומתנגד אחד. ההחלטה גינתה את הכיבוש הישראלי בגולן; ההחלטה קראה לבטל את החלת החוק הישראלי על הגולן – חוק סיפוח הגולן; ההחלטה קראה שלא לשנות את המצב הדמוגרפי, את פני השטח, את המצב הארגוני ואת המעמד המשפטי ברמת-הגולן; ההחלטה קראה להחזרת הפליטים אל הגולן. דרך אגב, ב-1967 היו ביניהם 9,000 פליטים פלסטינים. אלה דברים שמנסים להשכיח. ישראל כמובן מזלזלת בחוק הבין-לאומי, ותגובתו של נציג ישראל במועצת זכויות האדם היתה בהתאם. הוא התחיל לדבר על זכויות האדם בסוריה, על המצב בסוריה, ואף אמר שהגולן משגשג ואנשים נהנים מדמוקרטיה. גברתי היושבת-ראש, אם שואלים את התושבים הסורים בגולן, רוב מכריע – רובם ככולם יגידו שהם מתנגדים לכיבוש הישראלי, מתנגדים לחוק סיפוח הגולן, ורוצים דבר אחד בלבד: סיום הכיבוש, הסתלקות הכובש הישראלי מארצם-מולדתם וחזרה למולדת שלהם סוריה. זה מה שרוצים תושבי רמת-הגולן. ברגע קבלת ההחלטה היתה אשליה – והדברים נאמרו מעל הדוכן כאן ב-1981 – שאחרי קבלת החוק הזה התושבים הסורים ברמת-הגולן יתחילו לקבל אזרחות. עובדה שזה לא קרה. עובדה שזה לא קרה. היתה אשליה שיגיעו למצב שאנשים יקבלו אזרחות, ואז ידברו על זכות הגדרה עצמית והתושבים יחליטו בעצמם שהם מצטרפים למדינת ישראל. היתה הצבעה של התושבים הסורים ברמת-הגולן על כך שהם לא רוצים את הכיבוש הישראלי והאזרחות שלהם היא אזרחות סורית. ההצבעה הזאת היא אי-קבלת האזרחות הישראלית. אי-קבלת האזרחות הישראלית. ישראל עשתה הכול כדי לשנות את המצב בגולן. שבועיים אחרי כיבוש רמת-הגולן התחילו לבנות התנחלויות. ממשלות המערך, מפלגת העבודה, ואחריה ממשלות הליכוד, בנו התנחלויות. כולם היו שותפים במעשה ההתנחלות ברמת-הגולן. כל זה לא יעזור. כל זה לא יעזור. שופכים כסף לריק וגורמים רק סבל לאנשים. כל ההתנחלויות, עד האחרונה בהן, יפורקו ויסולקו מרמת-הגולן. הדה-קולוניזציה של רמת-הגולן היא צו השעה, ואם יש רצון מצד המפלגות בכנסת, מצד הממשלה – אכן, כפי שאומרים, אפילו ללא קשר למשא-ומתן – להגיע להסדר שלום, ביטול חוק רמת-גולן יהיה איתות בעל משמעות. אי-ביטול חוק רמת-הגולן אומר שממשלת ישראל אפילו לא חושבת להגיע להסדר שלום עם סוריה. אכן, כיום הממשלה לא עושה שום דבר. להיפך – היא מתנגדת למשא-ומתן עם סוריה. כולם יודעים שהסכם עם סוריה היה בהישג יד. אתם יכולים לשאול את המעורבים במשא-ומתן. הגיעו כמעט לפתרון כל הבעיות, והמשא-ומתן הופסק לא בגלל חילוקי דעות על שטח – על מטר זה או אחר – אלא מכיוון שראש ממשלת ישראל לשעבר, אהוד ברק, קיבל רגליים קרות ברגע האחרון והעדיף לעשות נסיגה חד-צדדית מלבנון ולא לעשות הסכם עם סוריה ולבנון. אם אתם רוצים, מלחמת לבנון השנייה, המלחמה נגד לבנון, שגבתה בצד הלבנוני יותר מ-1,200 קורבנות – אזרחים, וגרמה סבל לאזרחים ישראלים וגרמה למותם של אזרחים ישראלים – את המלחמה הזאת אפשר היה למנוע. היה אפשר למנוע את המלחמה הזאת אם היו מגיעים להסדר ולא היו נופלים לקונספציה של החד-צדדיות. זה דבר שלא נחקר בוועדת-וינוגרד. הממד הפוליטי אפילו לא הופיע בביקורת שאנחנו שומעים כאן. הבעיה היתה, שהיה אפשר למנוע את המלחמה הזאת ולא מנעו אותה. אם לא ייעשה מעשה, ואם המדיניות הישראלית לא תשתנה, לנצח תאכל בכולנו חרב. אבל האחריות, גברתי היושבת-ראש, נופלת על ראשו של ראש ממשלת ישראל; על ראשה של ממשלת ישראל, שמסרבת בעקשנות להגיע לשלום צודק כפי שהציעו מדיניות ערב וכפי שמציעה סוריה כיום. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. גם על הצעת החוק הזאת אין תשובת ממשלה. לכן, אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו מצביעים על הצעת חוק מס' פ/2387 – הצעת חוק רמת-הגולן. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 8 נגד – 39 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק רמת-הגולן (תיקון – ביטול החוק), התשס"ז–2007, לדיון מוקדם בוועדה לא נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: בעד – 8, נגד – 39, ואני מוסיפה את קולה של חברת הכנסת לנדבר נגד – הצעת החוק נפלה. לפרוטוקול אני מוסיפה שבעד הצביעו חברי הכנסת דב חנין וטלב אלסאנע ונגד הצביע חבר הכנסת אורי אריאל. אנחנו לא משנים תוצאה. אני קובעת בזאת שהצעת החוק נפלה. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – שימור אתרי ומתקני ספורט בעלי חשיבות היסטורית), התשס"ז–2007 [הצעות חוק פ/2590/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק פ/2590, הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – שימור אתרי ומתקני ספורט בעלי חשיבות היסטורית), של חברת הכנסת רונית תירוש. השר שמשיב אינו נוכח כאן. תהיי מוכנה שישיב במועד אחר? רונית תירוש (קדימה): כן. גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, גם כשהייתי מנכ"ל משרד החינוך, התרבות והספורט נחשפתי לא אחת להחלטות המועצה לשימור אתרים בדבר מתן אסמכתה שכזאת לאתרים כאלה ואחרים. למעשה, כל האתרים שזוכים להיות מוכרים לשימור הם בדרך כלל אתרים שיש להם אופי של תרבות ואופי של בניית הארץ – חלק מההיסטוריה שלנו במדינה הזאת. אבל לא ראיתי עד כה שום אתר בתחום הספורט שהוגדר בתחום הזה. אני לא חושבת שמישהו חושב שבאמת אין אתר כזה שהוא בעל ערך מורשתי-היסטורי, ולמרות זאת – זו המציאות. משה גפני (יהדות התורה): למה דווקא מתקני ספורט? רונית תירוש (קדימה): זה לא דווקא. אני אומרת שהתרבות מסודרת, ההיסטוריה מסודרת, והיחיד שיוצא ניזוק הוא הספורט. אם יש עוד תחום שלדעתך, חבר הכנסת גפני, צריך גם הוא להיות בתודעה של המועצה לשימור אתרים, אני אשמח לצרף אותו גם כן. כרגע יכולתי להגדיר סוג אתר כזה, ואני גם רואה שבמהלך השנים אתרים כאלה נהרסו על-ידי ראשי הערים. קחו לדוגמה את אתר איצטדיון ימק"א, שהוא בעל ערך משמעותי מאוד בעיני רבים מתושבי ירושלים, ולא רק. לכן, אני רוצה להעלות למודעות, גם אצל חברי המועצה לתכנון ושימור וגם אצל הקהל הרחב, את הצורך לייחס חשיבות גם לנושאים שהם בתחום הספורט. לפיכך, ביקשתי להביא תיקון לחוק התכנון והבנייה (שימור אתרי ומתקני ספורט בעלי חשיבות היסטורית). במסגרת ההצעה לתיקון אני מציעה להקים ועדה ארצית לשימור תרבות הספורט, אשר תוכל לייעץ לוועדה הכללית של המועצה בתחומים הללו. אין לי ספק שנדרשות כאן גם תובנות וגם הבנה בתחום הספורט. אני יודעת שהשר לא נמצא כאן כדי להשיב, אבל משיחה מקדימה אני מבינה את הקושי שהוא נתקל בו בהצעת החוק שלי, ואני מוכנה לקבל כל ניסוח שמשביח את ההצעה ומאפשר לשר הפנים להיות חלק מקבלת ההחלטה, או לחלופין – להרחיב את הוועדה שקיימת במועצה לשימור אתרים, כך שיימצאו בה אנשים מומחים מתחום הספורט שיוכלו לייעץ לוועדה ולתת את חוות-דעתם בעניין. לפיכך, אני כרגע רק מנמקת. קיבלתי את תמיכת מרבית סיעות הבית, ואני חייבת להדגיש שגם הקואליציה הבטיחה לי שאם אדחה את ההצבעה לישיבה הבאה משום הטעם שהסברתי – שצריך עוד תיקון שיביא שר הפנים בדברי ההתייחסות שלו כשהוא משיב. לפיכך, אני מוכנה לדחות את ההצבעה לישיבה הבאה. אני רוצה לומר לפרוטוקול שיש לי הבטחה של הקואליציה לתמוך בהצעת החוק הזאת וגם של מרבית סיעות הבית באופוזיציה. אני מודה על האפשרות להסביר, לנמק, לשכנע, ואנחנו נתראה בישיבה הבאה כשנצביע בעד. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. כאמור, התשובה וההצבעה במועד אחר. הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון – הרחבת הפיקוח על גן-ילדים), התשס"ז–2007 [הצעת חוק פ/2435/17; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין) היו"ר קולט אביטל: הצעת חוק 2435, הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון – הרחבת הפיקוח על גן-ילדים), של חבר הכנסת יולי אדלשטיין – גם על הצעת החוק הזאת, תשובה והצבעה במועד אחר. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): כדי שהמתח לא יעלה – היושבת-ראש אמרה שגם על הצעת החוק הזאת לא מצביעים. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, רבותי השרים, אני מתכבד להציג בפניכם לקריאה טרומית את הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון – הרחבת הפיקוח על גן-ילדים). בעצם, התיקון המוצע הוא תיקון פשוט מאוד, תוספת של מלים מספר: "לתלמידים מגיל שנתיים ומעלה"; זה כל התיקון, ועכשיו אני אסביר את המשמעות שלו. התיקון הזה בא, בעצם, באותו אוסף מלים מאוד מוגבל להכניס שני שינויים לחוק, או אפילו, אולי, לטפל בשני מרכיבים שונים של חוק הפיקוח על בתי-הספר. 1. עד כמה שזה נשמע מוזר, אין הגדרה של גן-ילדים בחוק. על מנת שנגדיר מהו גן-ילדים, נזקקים לאנלוגיות מחוקים שונים בספר החוקים. בחוק הפיקוח לא ברור מהו גן-ילדים, לאילו גילאים מתייחס המושג גן-ילדים. על-ידי התיקון המוצע, על-ידי הכנסת המשפט "מגיל שנתיים" אנחנו נגדיר את המושג הזה, ולא ניזקק, כפי שאמרתי, לחיפוש בספר החוקים של מדינת ישראל. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): הדיון בין שרת החוץ לראש הממשלה ערב המלחמה, זה גן-ילדים. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): ללא פיקוח, אדוני. מה שאני מנסה להכניס זה פיקוח. גברתי היושבת-ראש, התיקון השני שבעצם ייעשה על-ידי תוספת המלים הזאת הוא תיקון הרבה יותר מהותי מהגדרה פורמלית בחוק. אנחנו כל הזמן מרבים לדון בחינוך לגיל הרך, על כך שבעצם הילדים נחשפים כבר מגיל מאוד מוקדם לתכנים שונים ומשונים בווידיאו, ב-DVD, בטלוויזיה, בתוכניות שונות. כרגע הפיקוח חל רק מגיל שלוש. התיקון המוצע, לעניות דעתי, מביא לידי ביטוי את הירידה הזאת בגיל של הילדים שנחשפים לתכנים שונים. מרבים לדבר על כך שחברי הכנסת מנותקים מהעם, אני מניח שבתחום הספציפי הזה של חינוך ילדים לא נמצא חברי כנסת שלא מודעים למצב, הן אצל הילדים שלהם, הן אצל הנכדים שלהם, תלוי ודאי בגיל של כל אחד ואחת, אבל אני לא חושב שהדברים שלי יכולים לעורר כאן ויכוח כלשהו. ברור לגמרי שהיום ילד או ילדה, כבר בגיל שנה, שנה וחצי, שנתיים ודאי, נחשפים לתכנים שונים. מטרת התיקון היא שבגני-הילדים, בתנאי שנמצאים בגני-הילדים האלה מעל לעשרה ילדים בגיל הרלוונטי, מעל גיל שנתיים, יהיה פיקוח של משרד החינוך על תכנים, על מה שנעשה בגן, על חומרים. על-ידי כך אנחנו יכולים לטפל יותר טוב במערכת החינוך, להביא את הילדים מוכנים יותר לקראת – – – נסים זאב (ש"ס): אין פיקוח של משרד החינוך על גני-ילדים? יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): לא על תכנים חינוכיים, חבר הכנסת זאב. אתה צודק, אבל לא על תכנים חינוכיים. אתה מדבר כרגע על תחום הרווחה, שחס ושלום לא יאונה רע לתלמידים ויטפלו בהם כראוי. אני מדבר כרגע על תוכנית לימודית ותכנים חינוכיים. זה קיים מגיל שלוש, ואני מבקש לבצע את זה מגיל שנתיים. כאן הנקודה האחרונה, גברתי היושבת-ראש. כפי שאמרת, תשובה והצבעה במועד אחר. אומנם, זאת לא הכנסת הראשונה שלי, אבל אני עדיין כל פעם מופתע. מבדיקה לא מחייבת שלי, של מה שקרה בוועדת השרים לחקיקה, אני מבין שלא למשרד המשפטים ולא למשרד החינוך יש בעיה כלשהי עם התיקון המוצע. למי יש בעיה עם התיקון המוצע? למשרד האוצר. אני כאן מרשה לעצמי, אולי אפילו בתמימות מסוימת, לומר שאולי משרד האוצר התבלבל בכלל בין שתי הצעות חוק שהגיעו לאותה ועדת שרים. האחת, של חברתי חברת הכנסת רונית תירוש, שדיברה על דברים אחרים לגמרי באשר לגני-ילדים, דברים חשובים, ואני מברך אותה על כך, ודאי שאני מצדד בדברים שהיא מציעה. הדברים האלה הם גם בעלי עלות מסוימת, אבל מניסיונה הקודם כמנכ"לית משרד החינוך היא בוודאי יודעת על מה היא מדברת ומה היא מציעה ואני שמח מאוד שהחוק שלה מתקדם. בחוק שלי, אולי חוץ מקצת הרחבת תקנים של פקחים, אני אפילו לא מוצא עומס כלשהו על האוצר, ועומס על תקציב המדינה – בוודאי אין. לכן נראה לי שההתנגדות הזאת של משרד האוצר לכל הצעת חוק היא כמעט אוטומטית, מבלי לבדוק את התכנים, ואולי, אפילו, כפי שאמרתי, מתוך בלבול או טעות. אני שמח לומר שהשר המקשר הגיש ערעור, ואני כולי תקווה שהצעת החוק תובא לדיון חוזר, במקרה זה במליאת הממשלה. אני מאוד מבקש מהשרים, לפני שהם מצביעים, לעיין בהצעת החוק, להבין שהיא מביאה תיקון חינוכי חשוב ללא עלויות מיותרות, ולתמוך בה. אז נוכל לקדם אותה בכנסת הזאת. אני רק רוצה לומר שכבר בכנסת החמש-עשרה הגיש חבר הכנסת דאז, אבי יחזקאל, הצעה דומה. בכנסת השש-עשרה הגיש חבר הכנסת מתן וילנאי הצעה דומה. דומני שבכנסת השבע-עשרה הגיע הזמן סוף-סוף לחוקק את החוק הזה. תודה רבה, גברתי. היו"ר קולט אביטל: אני מודה לך. תשובה והצבעה במועד אחר. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר קולט אביטל: הודעה למזכיר הכנסת. מזכיר הכנסת איל ינון: ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 96), התשס"ז–2007; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון מס' 7), התשס"ז–2007, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הודעת שר הבריאות בעקבות מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בנושא: פניות נכים – של חברת הכנסת סופה לנדבר. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה. הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – המשכיות תשלומים), התשס"ז–2007 [הצעת חוק פ/2319/17; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת רונית תירוש) היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – המשכיות תשלומים), של חברת הכנסת רונית תירוש, פ/2319. בבקשה, גברתי. רונית תירוש (קדימה): גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, ביקשתי להביא תיקון להצעת חוק לימוד חובה בהקשר של תשלומי הורים, שהם בעיה מאוד כאובה במערכת החינוך. משרד החינוך מחויב בכל שנה לאשר או להוציא הצעת תשלומים עם גובה תשלומים מרבי בכל תחום מהתחומים הבלתי-פורמליים. מדובר בתשלומי הורים עבור טיולים, עבור הצגות תיאטרון, קונצרטים, ביקור במוזיאונים, שהם תשלומי רשות, ויש גם תשלומים נוספים שהם בגדר רשות. באשר לתוספת שעות לימוד לנושאים מיוחדים, כאשר יש הסכמה של ההורים, מרבית ההורים צריכים להסכים. אני לא רוצה להכניס אתכם לנבכי התשלומים עצמם, כי הם כשלעצמם די בעייתיים, משום שאם לפי חוק החינוך הוא חינם, אז באמת יש מקום לפטור את ההורים מתשלומים. אני אומרת את זה כאן חד וחלק, ואני אפילו חושבת שההצעה שהיתה, להחיל תשלומים פרוגרסיביים על הורים, לא רק על הורים, על כל אזרחי המדינה, על מנת שבעזרתם נוכל לממן את תשלומי בתי-הספר לחינוך בלתי פורמלי, היא בהחלט ראויה בעיני, אבל היא לא יוצאת לפועל, ולכן ההורים, כיום, כן נדרשים לשלם למרות חינוך החינם. מה שקורה בכל שנה הוא, שמשרד החינוך, מסיבות כאלה ואחרות, קצת מתמהמה בהגשת דף התשלומים. כתוצאה מכך הדיון בנושא בוועדת החינוך, גם הוא מסתבך, מתמהמה, ואנחנו מוצאים את עצמנו – – – היו"ר קולט אביטל: אפשר בבקשה לסגור פלאפונים? חברי הכנסת סלומינסקי וגבאי, בבקשה, בלי פלאפונים במליאה. חבר הכנסת גבאי, בבקשה. חבר הכנסת גבאי, בבקשה, בלי פלאפון במליאה. חבר הכנסת גבאי, בפעם השלישית. סדרנים, נא לגשת לחבר הכנסת גבאי. הוא כל כך עסוק בפלאפון שהוא לא שומע. תודה. תמשיכי, בבקשה. רונית תירוש (קדימה): הבעיה הנוצרת מדי שנה היא בכך שלקראת 1 בספטמבר, למעשה, אין תשלום מאושר על-ידי ועדת החינוך, ולפיכך גם אי-אפשר לגבות אגורה. בפועל, המציאות יותר חמורה, משום שמנהלים כן גובים, ובעצם עוברים אפילו, במידה כזו או אחרת, על החוק, או לפחות על תקנות משרד החינוך, כי אסור לגבות תשלומים אם אין אישור ועדת החינוך. למה מנהלים עושים את זה? – לא שאני מצדיקה, אבל אני מנסה להסביר את הקושי – משום שהם מחויבים לתוכנית פעילות, לא רק פורמלית אלא גם בלתי פורמלית. טיולים זה לא איזה כיף שאנחנו רוצים להעניק לתלמידים, אלא חלק מתוכנית הלימודים. כנ"ל מוזיאונים, תיאטראות וכדומה. לכן אני מייחסת חשיבות רבה לאישור התשלומים הללו בזמן. בתי-הספר נערכים לפעילות לימודית פורמלית ובלתי פורמלית כבר החל מחג הפסח, כלומר בחודשים אפריל–מאי, לפני תחילת שנת הלימודים הבאה. הם נערכים, הם כותבים, הם יוצרים התקשרויות כספיות עם חברות אוטובוסים, עם אכסניות נוער, עם מדריכים, עם מוזיאונים, עם תיאטראות, עם בתי-ספר למחול, מוזיקה, קולנוע וכדומה, ולכן חשוב מאוד שהתשלומים הללו יאושרו בזמן. אני מסבירה באריכות את הרציונל של הצעת החוק שלי. אני מודה, חבר הכנסת זבולון אורלב – שאני מעריכה שיש לו איזו הסתייגות מהנוסח – ואולי גם חבר הכנסת לוי, שמבינים בחינוך, שהניסוח שלי לא דייק מספיק, והוא נתון לפרשנויות כמו, למשל, שבעצם אני מוותרת על האישור של ועדת החינוך. לא יקום ולא יהיה. לא זו כוונתי, ואני אדאג לתקן את הנוסח, כדי שלא תהיה פרשנות שכזו. כל הכוונה שלי בהצעת החוק הזו היא לאפשר למנהלי בתי-הספר לקיים פעילות לימודים סדירה, עם תוכנית לימודים גם בחינוך הבלתי-פורמלי, ולא להתעכב בגלל עיכובים לא ענייניים של משרד החינוך או כל גורם אחר. מה שאני מציעה בהצעה הזו, שבאין אישור לתשלום חדש, עד 1 בספטמבר, יוכלו המנהלים לגבות על-פי מה שאישרה ועדת החינוך בשנה שעברה. ובתוך חודשיים ימים – אולי נחליט אחרת בדיוני הוועדה, אולי בתוך חודש ימים – ייגמר, יפוג תוקף האישור הזה, ומשרד החינוך יהיה חייב להביא את ההצעה שלו לאישור, כדי שהיא תהיה מעודכנת לשנה החדשה. אבל זה לא ימנע מהמנהלים להיערך לשנת הלימודים. אני מודה שהניסוח לא כל כך משקף את הרצון הזה שלי; אני מודה. ולכן אני מבקשת לאשר את ההצעה הזאת בכפוף לשינויים בנוסח המתבקשים ממה שהסברתי כרגע, שאין לי שום כוונה – זה גם רשום בפרוטוקול – לסטות מכאן, לא לימין ולא לשמאל. נמצא את הנוסח המתאים. אומר אפילו יושב-ראש ועדת החינוך, הרב מלכיאור, שאולי אפילו צריך לחייב בחוק את משרד החינוך להביא את ההצעה שלו עד מועד מסוים בשנה. זה יכול להיות – – – זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – – אני בעדך. רונית תירוש (קדימה): אני בהחלט מסכימה. זה יכול להיות פברואר, מרס, אפריל, מאי. זו כוונתי, ואני מוכנה לכל ניסוח שיכוון או יתכוונן לנוסח הזה, ובלבד שמנהלי בתי-הספר יוכלו לנהל באופן שקול, סביר ובזמן, ולתכנן את שנת הלימודים הבאה עלינו לטובה. עד כאן ההסבר שלי, ההנמקות שלי, ההסתייגויות שלי מעצמי, ואני מבקשת בכל זאת לאשר את הצעת החוק, ואנחנו, בדיוני הוועדה, בראשותו של הרב מלכיאור ובסיוע של החברים שמבינים בחינוך, נביא את הנוסח הראוי, הנכון, ונפתור את הצרה הצרורה הזאת שתלמידי בתי-ספר נקלעים אליה מדי שנה, בפתיחת שנת הלימודים, וחלקם חלילה – בעצם, המציאות מראה – אפילו עוברים על החוק, משום שאין להם האישור בזמן. תודה רבה לכם. היו"ר קולט אביטל: אני מודה לך. אני מבינה שחבר הכנסת זבולון אורלב רוצה לעלות ולהביע התנגדות. הסרת? זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): כן. היו"ר קולט אביטל: ובכן, כיוון שיש הסכמת הממשלה, תמיכת הממשלה, אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת. חברת הכנסת נוקד, תרצי לשבת כדי להצביע? נא להצביע. אנחנו מצביעים על הצעת החוק 2319 של חברת הכנסת תירוש. נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 23 נגד – 26 נמנעים – 2 ההצעה להעביר את הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – המשכיות תשלומים), התשס"ז–2007, לדיון מוקדם בוועדה לא נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: בעד – 23, 26 התנגדו. אני קובעת שהצעת החוק נפלה. הצעת חוק בנק ישראל (תיקון – פיקוח על תקציב בנק ישראל), התשס"ז–2007 ["דברי הכנסת", חוב' כ"ו, עמ' 8596.] (הצעת חבר הכנסת אופיר פינס-פז) הצעת חוק בנק ישראל (תיקון – תקציב בנק ישראל), התשס"ו–2006 ["דברי הכנסת", חוב' כ"ו, עמ' 8598.] (הצעת חבר הכנסת יעקב ליצמן) היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, פ/1955, הצעת חוק בנק ישראל (תיקון – פיקוח על תקציב בנק ישראל), של חבר הכנסת אופיר פינס-פז. אני מבינה שאנחנו מדברים כרגע על תשובה והצבעה בלבד. השר משולם נהרי – האם השר ישנו? אדוני השר, נא לעלות ולהשיב. סליחה. חבר הכנסת ליצמן ישנו כאן? יש לנו אותה הצעת חוק של חבר הכנסת ליצמן. קריאות: – – – היו"ר קולט אביטל: בסדר. תשיב לשניהם, בבקשה. תשובה והצבעה. השר משולם נהרי: גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, הממשלה מתנגדת להצעת החוק. הצעת חוק בנק ישראל חדשה נמצאת בתהליכי השלמה. לפיכך, אין מקום כרגע לתיקונים נפרדים בחוק בנק ישראל. אבקש להסיר את ההצעות מסדר-היום. היו"ר קולט אביטל: אתה רוצה להשיב? אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): כן. היו"ר קולט אביטל: בבקשה. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): גברתי היושבת-ראש, אני מאוד מצטער על תשובתו של השר במשרד האוצר. אני מרגיש שהממשלה הונתה אותי, ואני רוצה לומר למה. קריאה: למה? אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): אני אגיד לך למה. יש דברים שהם מעבר להצעת חוק פרטית, ומעבר לעניין שלגופו של עניין שאני מחשיב אותו מאוד ונימקתי אותו לפני שבועיים, שלושה שבועות. אני חושב שהכנסת צריכה לפקח על תקציב בנק ישראל, נקודה. ההפקרות צריכה להיפסק, נקודה. אבל, זכותה של הממשלה לחשוב אחרת. זה בסדר. בא אלי השר שטרית בדיון שעבר, כשהיה פה רוב עצום של חברי כנסת שתמך בהצעות החוק שלי ושל ליצמן. רוב עצום. ואמר לי השר מאיר שטרית – ואתה היית פה – אופיר, חכה. העמדה שלך ראויה, בוא נביא את זה עוד הפעם לוועדת השרים, אני אתמוך, אני – מאיר, תשמע בבקשה את מה שאני אומר. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת מרגי, נא לשבת. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): בא השר מאיר שטרית, אמר את הדברים. אמרתי לו: אתה יודע מה? הנה, קח את הצעת החוק, לא מצביעים, תחזרו לוועדת כספים. נתתי מלה שלי שאני לא אקדם אותה חצי שנה עד שהממשלה תביא הצעת חוק שלה. יפה. בא השר נהרי לוועדת השרים לענייני חקיקה, אומר לשר מאיר שטרית – ושניהם היו במליאה יחד – סליחה, יש לי הסכם עם אופיר פינס. יש לי הסכם עם אופיר פינס ש-60 יום לא צריך לקדם את הצעת החוק הזאת. אומר השר מאיר שטרית: יש לך הסכם עם אופיר פינס? – מאה אחוז. נשאיר את העמדה נגד. היו"ר קולט אביטל: חברת הכנסת לנדבר, אני מבקשת ממך לשבת. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): אני רוצה לקבוע שהשר נהרי לא דיבר אתי, לא הרים אלי טלפון, אין לו הסכם אתי והוא הטעה במזיד את ועדת השרים לענייני חקיקה. אני רוצה להגיד לך משהו, השר נהרי: בסוף כולנו כאן, חברי כנסת – פעם אנחנו שרים, פעם אנחנו לא שרים – צריכים להיות הגונים, צריכים להיות בני-אדם לפני שאנחנו שרים. אני אומר לך, עשית מעשה שלא ייעשה, שפגע בכבודה של הכנסת. לא אכפת לי הצעת החוק, מצדי שכולם יצביעו נגדה. אין לי בעיה. מה שמעניין אותי זה יחסים של הגינות וכבוד בין ממשלה לכנסת כשאנחנו עובדים ביחד. אפשר להיות נגד, אין שום בעיה. אבל צריך לכבד. אני כיבדתי. כשמאיר שטרית ביקש ממני ומליצמן שלא להצביע, לא הצבענו. היה לנו רוב, לא הצבענו, ואמרנו: בואו נלך בדרך המלך. לבוא ולספר לוועדת שרים על הסכם בינך לביני, שלא היה ולא נברא – אני אומר לך – – – אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מה לא היה? אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): לא היה שום הסכם בינו לביני. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): לא היה הסכם? אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): שום דבר. מאיר שטרית היה אמור לטפל בזה, להביא את ההצעה לממשלה, לוועדת השרים, כדי לגייס לה תמיכה. מרגע שנהרי אמר: סליחה, יש לי הסכם עם אופיר פינס, מאיר שטרית אמר: תודה רבה, יש לך הסכם, נגמר הדיון, נהיה נגד ונבוא עוד 60 יום. אני אומר שזאת הטעיה של ועדת השרים, ואני חושב שזה מעשה שלא ייעשה. השר נהרי, אני חושב שהיית צריך לגלות כאן תעצומות נפש וגדלות. אני הסכמתי ללכת עם הממשלה לשישה חודשים, היית צריך לכבד את זה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. השר נהרי, בבקשה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): בלי קשר לתגובה שלך, הצעת החוק שעניינה פיקוח על הבנקים היא נכונה וצריך להצביע בעד. השר משולם נהרי: ברשותך, גברתי היושבת-ראש, אני רוצה להגיב על הדברים החריפים שהשמיע פה חבר הכנסת אופיר פינס. אני מתפלא עליך. אתה חבר כנסת ותיק, אתה בקיא בסדרי העבודה. כשיושב שר שאמור להשיב על הצעה שלך, אתה סוגר עם השר שטרית? אני לא מבין אותך. אני יושב ומדבר אתך כאן ואני אומר לך: בוא תמתין 60 יום, אפשר להעביר את זה, כי יש הצעה ממשלתית ותצטרף. אתה סוגר עם שטרית? אולי היית סוגר עם עוד מישהו, כשאני זה שצריך להשיב בשם משרד האוצר, וכשאני יושב פה ואומר לך את הדעה של משרד האוצר, ואתה לא שומע. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): זו התשובה שלו, זה בסדר. השר משולם נהרי: אתה כבר מדבר על הסכמים ועל הכול. אילו הסכמים? אני רוצה לומר לך, שאם לא הייתי מציע לוועדת השרים לענייני חקיקה שתמתין 60 יום, גם זה לא היה עובר, עם כל הכבוד לך. אבל אתה כבר מדבר על הסכמים, תיכף תגיד לי, גם הסכמים חתומים. תתחיל להקשיב ולהאזין למה שאומרים. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מאוד לא משכנע. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק פ/1955 של אופיר פינס. נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 21 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 32 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק בנק ישראל (תיקון – פיקוח על תקציב בנק ישראל), התשס"ז–2007, נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: בעד – 21, התנגדו – 32. אני קובעת שהצעת החוק לא עברה. אנחנו מצביעים על הצעת חוק דומה, שהוצמדה לה, של חבר הכנסת ליצמן, פ/857. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 20 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 33 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק בנק ישראל (תיקון – תקציב בנק ישראל), התשס"ו–2006, נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: 20 בעד, 33 נגד, אין נמנעים. אני קובעת שגם הצעת החוק פ/857 לא עברה. הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – יישובי עדיפות), התשס"ו–2006 [הצעת חוק פ/599/17; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת צבי הנדל) היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים להצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – יישובי עדיפות), התשס"ו–2006, פ/599, של חבר הכנסת צבי הנדל. בבקשה. ישיב השר משולם נהרי. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, שרים, הנושא הוא חוק חובת המכרזים, והיישוב שעליו אני מדבר הוא מצפה-רמון. באחד הסיורים שלי במצפה-רמון התברר שנסגר שם מפעל בגלל סיפור מאוד תמוה. במשרד הביטחון אפשר, על-פי החלטת ממשלה, להעדיף אזורים מסוימים במכרזים, ואם יש פער בהצעות – נדמה לי של עד 10% – מותר למשרד הביטחון לנהל משא-ומתן עם היישוב המסוים הזה; מצפה-רמון היה כלול ברשימת היישובים שהיתה להם העדפה במכרזים. לימים, מסיבות בלתי מובנות, מצפה-רמון הוצא מהרשימה הזאת, ואז אותו מפעל שעליו אני מדבר – זאת היתה מתפרה – אחרי הרבה בעיות וניסיונות להציל אותה, לא קיבלה מכרזים ממשרד הביטחון בגלל ביטול הסעיף הזה, הוצאת מצפה-רמון מרשימת המועדפים, והמפעל נסגר. מסתבר שהוא לא היה היחיד. מי שמסייר שם, פרט לזה שזאת עיירת תיירות מקסימה, אזור מדהים לטייל בו ולחיות בו ואנשים נפלאים, רואה שהיא מתחילה להיות עיר רפאים. היו"ר קולט אביטל: היה כתוב שאין מקום בצימרים. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מבחינת התיירות, ברוך השם, זה מקום מקסים ומצליח. אבל מבחינת תעשייה ועבודה שוטפת לכל ימות השנה – בעיה עצומה. אפשר לטייל שם באזור התעשייה, המקום שומם. מבנים ריקים, שנבנו והיום אין להם שימוש. כל בקשתי בהצעת החוק הזאת היא מאוד מאוד פשוטה, שהסוגיה הזאת של העדפה במכרזים תהיה בחקיקה. הממשלה תחליט, באישור הכנסת כמובן, להוסיף או להוריד מהרשימה, אבל זה יהיה חייב לעבור דרך הכנסת, ולא יהיה אפשר לגרוע יישובים אלא אם כן אישרה זאת הכנסת. עד היום זה לא בתוך החקיקה, אלא הרשימה נקבעת בממשלה או באותו משרד הביטחון, ואז אנחנו רואים מה קורה. באפשרות הזאת, של הוספת או הורדת יישובים, רשמתי רק יישוב אחד, רק את מצפה-רמון, שתהיה לו העדפה במכרזים של משרד הביטחון. תרצה הממשלה להוסיף יישובים, תרצה הכנסת, יוכלו. אבל לפחות נפתח פתח. לקחתי את היישוב שבעיניים אובייקטיביות – אין לי שם שום עסק פרטי שלי. הבנתי שראש המועצה שם היא אחותו של שר הביטחון עמיר פרץ, זאת אומרת, בוודאי לא מהחמולה שלי. אבל עניינית, אם אני מתעלם עכשיו מפוליטיקה, מצפה-רמון היא יישוב כל כך מרוחק ומבודד, ברוך השם שנתן לו נופים כל כך יפים ולפחות התיירות הפנים-ישראלית מתפתחת, אבל כל תעסוקה אחרת מאוד קשה שם. אני חושב שנעשה בצדק וביושר אם נכניס את היישוב הזה לחוק כיישוב מועדף במכרזים, וזאת העדפה שלא עולה כסף, אפילו לא אגורה אחת והיא מאוד מועילה. אתם יודעים מה, אגיד לכם בשקט: זה אפילו עוזר מבחינת תחושת התושבים, שמרגישים כבמקום שכוח-אל. אין לי מושג למה ועדת השרים לחקיקה לא אישרה את החוק הזה מבחינת הקואליציה. אני לפחות, כשדיברתי עם חלק גדול ממפלגות הקואליציה – גם העבודה, גם ש"ס, גם הגמלאים, גם ישראל ביתנו – הם הביעו נכונות, כי החוק הזה לא עולה כסף, והוא מאוד ראוי וחשוב למצפה-רמון. אם יתברר שיש עוד יישובים בעייתיים כל כך כמו מצפה-רמון, אנא, תואיל הממשלה, תוסיף בפתח הזה שנוצר בחקיקה הזאת יישוב נוסף, אם הוא ראוי להיכלל. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. אדוני השר משולם נהרי, נא לעלות ולהשיב. חבר הכנסת ארדן, בלי פלאפון במליאה. השר משולם נהרי: גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, בהצעת החוק מוצע לתקן את חוק חובת המכרזים כך שהיישובים הנכללים באזורי עדיפות לאומית, לצורך העדפה במכרזי מערכת הביטחון, ייקבעו בחוק חובת המכרזים. זאת בניגוד למצב הקיים, שבו סמכות הקביעה של אזורי עדיפות לאומית נתונה בידי הממשלה. במסגרת זו מוצע לקבוע כי תינתן העדפה לעיירה מצפה-רמון. הגדרת יישובים שלהם תינתן העדפה לאומית במכרזי מערכת הביטחון, צריכה להתבצע בהתאם לכללים אחידים ועל-פי אמות-מידה ברורות ושוויוניות, כפי שקבע בג"ץ בפברואר 2006 בפסק-דינו בעתירת ארגון "עדאלה" נגד מדינת ישראל. לכן, אין זה נכון ואין זה ראוי מבחינה ציבורית לקבוע בחקיקה ראשית בחוק חובת המכרזים את שמות היישובים אשר להם תינתן העדפה. כך, במקום לקבוע קריטריונים אחידים ושוויוניים, תינתן העדפה ליישובים ללא כל כללים. הדבר עשוי ליצור עיוותים ואפליה קשה בקביעת אזורי עדיפות. יש לשמור בידי הממשלה את הגמישות הנדרשת כדי לשנות את הגדרת אזורי העדיפות הלאומית בהתאם לשינויים בסדרי עדיפויות לאומיים וחברתיים. גמישות כאמור לא תתאפשר כאשר אזורי עדיפות יוגדרו בחקיקה ראשית. על כן, אבקש מחברי הכנסת להסיר את הצעת החוק מסדר-היום. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת. אתה רוצה להתייחס, בבקשה. אנחנו עוד לא מצביעים, למציע יש זכות להשיב. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מכובדי, עכשיו – משנכנסו אנשים – אולי דקה אחת הקשבה. מצפה-רמון זה לא עניין פוליטי; זה יישוב שחייבים להציל אותו. כשבאים עם הצעה – חבר כנסת שסייר, לא הייתי לבד, לא זוכר כבר באיזה פורום זה היה – באים עם הצעה על תעשיות שנסגרות שם בגלל גחמות של שר כזה או אחר, שפעם הוא רוצה לתת העדפה במכרז ופעם לא, ועל זה נסגרים מפעלים – להכניס את מצפה-רמון לחקיקה על מנת שלא יהיה אפשר יהיה לשחק אתה, ואתם יודעים שמפעלים נסגרו, לא מדובר פה עכשיו על פוליטיקה. אמרתי כבר: ראש העיר שם היא לא מהאיחוד הלאומי, היא ממפלגת העבודה. אני מאוד מבקש. אם בחוק כזה אנחנו לא מסוגלים להתאחד – זה לא עולה אגורה, זה לא בא על חשבון אף אחד, ושום דבר אחר. אם בחוק כזה כנסת ישראל – – – היו"ר קולט אביטל: חברי הכנסת רותם, סלומינסקי, נא לשבת. חבר הכנסת שי חרמש, זה גם כולל אותך, אני מודה לך. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – – לא יכולה להעביר הצעת חוק כזאת רק בגלל פרסטיז'ה של שר כזה או אחר, אני לא בטוח שיש לנו הרבה זכות קיום. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – יישובי עדיפות), פ/599. נא לשבת. אני מפעילה את ההצבעה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 20 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 33 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – יישובי עדיפות), התשס"ו–2006, נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: בעד הצביעו 20, התנגדו – 33. אני קובעת שהצעת החוק הזאת לא עברה. הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) (תיקון – הפחתת מס רכישה), התשס"ז–2007 [הצעת חוק פ/2333/17; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת גדעון סער) היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) (תיקון – הפחתת מס רכישה), של חבר הכנסת גדעון סער. בבקשה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – – גדעון סער (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק שאני מציג – בעצם, יש ארבע הצעות חוק דומות, של חברת הכנסת סופה לנדבר, יחד עם חברי הכנסת זיו וגלזר, מיסז'ניקוב ואילטוב – – – היו"ר קולט אביטל: אני מבינה שהצעות החוק שלהם לא עומדות לדיון עכשיו, הן ירדו מסדר-היום. גדעון סער (הליכוד): אני לא יודע על כך. אני רק רוצה לומר לבית, אם נתבצע תרגיל כזה – מה משמעותו. סופה לנדבר (ישראל ביתנו): אנחנו לא הורדנו את החוק. היו"ר קולט אביטל: בבקשה, אדוני המזכיר, הורידו את הצעות החוק? סופה לנדבר (ישראל ביתנו): מי הוריד? – – – גדעון סער (הליכוד): אני לא מכיר מצב שבמליאה, המציע לא יודע שהורידו לו את הצעת החוק, אבל אולי יש תקדימים בכנסת הזאת. יכול להיות שיש שיטות חדשות. היו"ר קולט אביטל: אדוני המזכיר ודאי ירצה להגיד לי מי הוריד את זה. גדעון סער (הליכוד): על כל פנים, גברתי היושבת-ראש, אני רוצה להסביר לגופו של עניין ואחר כך לבאר את המשמעויות התקנוניות. משרד האוצר, בסדרה של פרסומים, לרבות החודש, מודיע שהוא מתכוון להקל בנושא מס רכישה. מס רכישה בבסיס הוא מס לא נכון, שבו המדינה תופסת טרמפ על עסקת מקרקעין בין שני צדדים בשוק הפרטי – בערך כמו מס הבולים שהיה בזמנו. אבל, הולכים לזה בצורה הדרגתית מבוקרת. קודם כול – לגבי אנשים שאצלם לא מדובר בדירות יוקרה אלא בדירות ראשונות. כבר היום יש פטור שחל עד 600,000 שקלים. אנחנו מציעים להעלות את גובה הפטור הזה על דירות ראשונות לגובה של 900,000 שקלים. אנחנו כמובן גם מוכנים להידבר. היו לי שיחות – גם היום – עם ראש אגף התקציבים, הם לא מתנגדים לחוק. הממשלה קיבלה החלטה שבעוד חודשיים היא תישא ותיתן אתי. חודשיים – על החוק. חודשיים זה יותר מהכנת הסכמי אוסלו, לפי דעתי, זאת אומרת, זה דבר כל כך כבד. הסכמתי לכל תנאי. אמרתי: אני מוכן שלא תהיה הצבעה בקריאה ראשונה במושב הזה; אני מוכן להעביר את זה לוועדת הכספים בראשות הקואליציה; אני מוכן לתאם עם הממשלה כי אני יודע מהי עמדת האוצר – על רקע פוליטי ניגשים לחוק חברתי, שהוא חוק טוב, רק לאנשים שהם מבחינת ההכנסה במצב מסוים. אומרים: לא. עכשיו, מה עושים? אני המתנתי, הייתי הוגן כלפי חברים בקואליציה – כלפי חברת הכנסת אורית נוקד, כלפי חברת הכנסת סופה לנדבר, כלפי חבר הכנסת גפני שקיבל פטור מחובת הנחה פה-אחד בוועדת הכנסת, כדי שלא להצביע לבד משום שאני יודע שאם – – – היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת חסון, אני מבקשת ממך, זה לא מקומך. חבר הכנסת חסון, אני קוראת אותך לסדר בפעם השלישית. גדעון סער (הליכוד): כבר קראת אותו. פעם שלישית צריך להוציא אותו. היו"ר קולט אביטל: כבר קראתי אותך פעמיים לסדר. נא לצאת. מספיק, מספיק עם כל התרגילים, שב קצת. (חבר הכנסת יואל חסון יוצא מאולם המליאה). גדעון סער (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק טובה. היא הצעת חוק שגם הממשלה תומכת בה, ואני הייתי הוגן כלפי חברים בקואליציה כי אני מכיר את התקנון ואני יודע שאם ההצעה שלי תיפול היום, חצי שנה – לא כולל פגרות – אי-אפשר להעלות אותה. אז המתנתי שיהיו השבועיים לחברת הכנסת נוקד ולחברת הכנסת סופה לנדבר ולחברים אחרים בישראל ביתנו ובגמלאים, וגם לחבר הכנסת מיכאלי – שהגישו רק ב-7 במאי. עכשיו, מה עושה הקואליציה? היא מושכת, בלי ידיעתם של המציעים, את הצעות החוק שלהם – בלי ידיעתם – – – היו"ר קולט אביטל: זה לא הקואליציה. זה מזכירות הסיעות הגישו. גדעון סער (הליכוד): מזכירות הסיעות, על-פי הנחיה מהקואליציה. תאמיני לי, מזכירות הסיעות לא חלמו על זה בלילה וגם לא הבוקר. זה קרה לפני דקות ספורות. הדבר הזה הוא נורמה חדשה, מסוכנת, שפוגעת בעצמאות של הבית הזה ובעצמאות של חברי הכנסת. ואני אומר לכם, חברי הכנסת – אני חוזר על ההצעה שלי: אני מוכן לתאם עם הממשלה, אני בעד שזה יעבור לוועדה של הקואליציה, לוועדת הכספים, אני מוכן שלא להצביע בכנס הזה על ההצעה ולהמתין להצעה הממשלתית. דבר אחד אני לא מוכן – שיגידו לנו: תמתינו, כדי שאנחנו, שיזמנו את המהלך הזה, כאשר תבוא הצעה ממשלתית, לא יבוא זכרנו בציבור. הרי זה נימוק הכי זול שיכול להיות, הכי ציני. ואני פונה לחברי הקואליציה, ההגונים – ורובם הגונים – אל תיתנו יד למהלכים האלה, כי היום זה פוגע בי ובחברים שלכם, שהם המציעים בקואליציה – – – מנחם בן-ששון (קדימה): – – – גדעון סער (הליכוד): חבר הכנסת בן-ששון, מעולם לא היתה התנהלות כזאת והתנהגות כזאת. תתווכחו לגופו של עניין – – מנחם בן-ששון (קדימה): – – – גדעון סער (הליכוד): – – תטענו שלא צריך להעלות את מס רכישה לגופו של עניין, אבל אל תעשו את זה, ואני בטוח שמליאת הכנסת תגלה הגינות בנושא הזה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. אני רוצה לשאול את חברות הכנסת המציעות, חברת הכנסת אורית נוקד וחברת הכנסת סופה לנדבר, אם הן עומדות על כך שהן רוצות להציג את הצעות החוק שלהן. אורית נוקד (העבודה): כן. קריאות: – – – היו"ר קולט אביטל: בסדר גמור. אדוני השר נהרי, אתה מוזמן להשיב בבקשה על הצעת החוק הזאת, ואחר כך נדון ביתר הצעות החוק, במשולב. קריאות: – – – הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) (תיקון – הפחתת מס רכישה), התשס"ז–2007 [הצעת חוק פ/2558/17; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת אורית נוקד) היו"ר קולט אביטל: חברת הכנסת אורית נוקד, בבקשה. יש לך שלוש דקות. אורית נוקד (העבודה-מימד): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק שמונחת לפניכם היום הינה בעלת משמעויות מרחיקות לכת לחוסנם הכלכלי של זוגות צעירים, ובמיוחד של אזרחים בשכבות כלכליות נמוכות. מטרת הצעת החוק היא להפחית את מס הרכישה על דירה ראשונה בלבד, כך שעל סכום של 675,000 שקלים לא ישולם מס רכישה. ואחר כך, ישולם מס רכישה מופחת ומדורג עד לדירה שמחירה כמיליון שקלים. כיום קיימת חובת תשלום מדורגת אבל גבוהה פי כמה. רק לשם ההשוואה: בעוד שעל-פי הצעת החוק שלי, עד סכום של כמיליון שקלים ישולם מס רכישה בסך של כ-11,800 שקלים, על-פי המצב החוקי כיום ישלמו הקונים כ-25,700 שקלים. ההפרש הוא הפרש של כ-14,000 שקלים. סכום כזה עלול להרתיע זוג חסר אמצעים מלקנות דירה. הצעת החוק הזאת מיטיבה עם מי שמתכוון לרכוש דירות גדולות יחסית, וכולנו יודעים שלמעשה הצעת החוק מיטיבה בראש ובראשונה עם תושבי הפריפריה, שם מחירי הדירות נמוכים, וכמובן, מסייעת לאוכלוסיות החלשות. חשוב לי לציין, שעל מנת שלא לפגוע באופן משמעותי בהכנסות המדינה ממסים, אנשים שידם משגת דירות יקרות יותר יהיו חייבים בתשלום מס רכישה, על חלק ממחיר הדירה לפחות, כיוון שההיגיון מחייב שהם יכולים לעמוד בתשלום מס הרכישה בקלות רבה יותר. חברים וחברות, למרות התחייבויות ממשלות ישראל לסייע לפריפריה ולשכבות המוחלשות, ידם של רבים אינה משגת והם אינם יכולים לרכוש דירה, שהיא נכס בר-קיימא שיוכלו להוריש לילדיהם. רכישת דירה דווקא בקרב השכבות המוחלשות היא השקעה כלכלית נבונה לטווח ארוך, וזאת בשונה מתשלום שכר דירה, שהינו במידה רבה כסף שנזרק לרוח. לכן, אני קוראת לכם לתמוך בהצעת החוק להפחתת מס הרכישה כדי להבטיח עתיד בטוח כלכלית לילדינו. תודה. היו"ר קולט אביטל: אני מודה לך, גברתי. הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) (תיקון – הפחתת מס רכישה), התשס"ז–2007 [הצעת חוק פ/2496/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר קולט אביטל: אני קוראת לחברת הכנסת סופה לנדבר לבוא לנמק את הצעת החוק שלה, הצעת חוק פ/2496. בבקשה. סופה לנדבר (ישראל ביתנו): גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מצמידה את החוק שלי להצעות החוק של חברי הכנסת גדעון סער ואורית נוקד. אני רוצה להגיד שכמובן, קל לעשות עכשיו גיוס, והוא גיוס לא נכון ולא צודק. אני חושבת שזה אחד החוקים הכי צודקים, ולא רק מפני שהממשלה היום תומכת. המדינה מבינה והממשלה צריכה להבין שבמדינת ישראל יש כל כך הרבה מסים על כל קנייה ורכישה של דירה, ולא ייתכן שבמשך יותר מ-20 שנה מדינת ישראל לא פיתחה שום בנייה ציבורית, ולא יכול להיות שאנחנו מעמיסים על הכתפיים של האנשים מס אחרי מס והדירות והמחירים שלהן עולים כל שנה בדיספרופורציה ענקית. לכן, להוריד את המסים על קניית הדירה במדינת ישראל עד לגובה של 900,000 שקלים זה דבר הגיוני, שדורש מאתנו צדק חברתי וצדק ציבורי. אני חושבת שאנחנו צריכים לעשות הכול כדי להצביע עבור החקיקה הזאת ולהכין אותה לקריאות הבאות, כי החוק הזה צודק ודרוש. הוא ישרת את אותם אנשים במדינת ישראל שבפעם הראשונה קונים דירות, וזו האפשרות היחידה לעזור להם ולהוריד מסים. היום, המס הזה, מחר מס אחר, אבל זה ייתן גם עידוד לתעשייה של הקבלנים, שהיום נמצאת בשפל. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. אדוני, השר נהרי, בבקשה. סליחה אדוני השר, אני מתנצלת, יש הצעת חוק דומה של גפני. הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) (תיקון – הפחתת מס רכישה), התשס"ז–2007 [הצעת חוק פ/2520/17; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת משה גפני) היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת משה גפני, שלוש דקות. משה גפני (יהדות התורה): גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, אדוני ראש הממשלה, חברי הכנסת, בחוק ההסדרים הנוכחי הבאתי הסתייגות שמשרד האוצר הסכים לה, שהוראת שעה לגבי מס הרכישה לרכישת דירה תוארך, וברכישת דירה בסך של 575,000 שקל יהיה פטור ממס רכישה, ודובר אז שכל הנושא של מס רכישה יובא לדיון מחודש בממשלה והוא יבוטל לפחות לבעלי הדירות שהן עד גובה של 900,000 שקל. אני אומר לכם, גברתי היושבת-ראש, המס הכי לא צודק הוא מס רכישה, ולא אחזור על דברי קודמי. המציאות הזאת שבה ממשלת ישראל אומרת כל הזמן שהיא רוצה לבטל מסים – – היו"ר קולט אביטל: אפשר לבקש מהסדרנים לעשות סדר בסביבה? משה גפני (יהדות התורה): – – שהיא רוצה להפחית מסים, שממשלת ישראל רוצה לעודד את רכישת הדירות, ואנחנו מדברים על דירות שהן למעמד הבינוני ומטה, המציאות הזאת שבה אני, כמו חברי, כמו שאמר חבר הכנסת גדעון סער, מוכנים להמתין עם החקיקה הזאת לממשלה. אנחנו מוכנים שלא להביא את זה לקריאה הראשונה אלא לאחר הכנס הנוכחי. אנחנו מוכנים לכל דבר ממדיניות הממשלה ודיברנו אתם. מדיניות הממשלה תומכת בחוק הזה. אנחנו מבקשים להיות קטליזטור. זה לא מאבק בין קואליציה לאופוזיציה. שתיים מהמציעים הן חברות קואליציה ושניים מהמציעים הם חברי אופוזיציה. אין בעניין הזה אלא רק כבודה של הכנסת ולטובתם של תושבי מדינת ישראל. אני מבקש מכולם לתמוך בארבעת החוקים הללו, שהם על-פי מדיניות הממשלה ולטובת תושבי המדינה. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. אדוני, השר משולם נהרי, נא להשיב. השר משולם נהרי: גברתי היושבת בראש, חברי הכנסת, הממשלה מתנגדת להצעת החוק. בהצעת החוק מוצע לתקן את חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) ולקבוע כי לא יחול חיוב במס רכישה בעת רכישת דירת מגורים יחידה, וזאת על החלק, השווי, שעד 900,000 שקלים חדשים. עלות הצעת החוק מוערכת בכ-700 מיליון שקלים, ללא מקור תקציבי למימונה. על-פי חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), התשכ"ו–1966, רכישת כל זכות במקרקעין מחויבת בשיעור של 5% מס רכישה משוויה. בהתאם לנתוני מינהל הכנסות המדינה, מרבית הדירות הנרכשות על-ידי בעלי ההכנסות הנמוכות אינן עולות על סכום המדרגה הראשונה, וכתוצאה מכך הם משלמים מס רכישה נמוך, אם בכלל. בהוראת שעה שנקבעה לתקופה שבין 1 ביולי 2005 לבין 31 בדצמבר 2007 נקבע כי לא יחול חיוב במס רכישה בעת רכישת דירת מגורים יחידה, וזאת עד לשווי של 600,400 שקלים. על חלק השווי שבין השווי האמור ועד לשווי של 744,520 שקלים חל מס רכישה בשיעור של 3.5%, ומעל השווי האמור חל חיוב בשיעור של 5%. היום המדינה תומכת בבעלי הכנסות נמוכות ובזוגות צעירים על-ידי מתן הלוואות בתנאים מועדפים לזכאי משרד השיכון, והמצב הסוציו-אקונומי מהווה מרכיב מרכזי בקביעת הזכאות להלוואה ולתנאיה. אני מבקש מחברי הכנסת להסיר את ההצעה מסדר-היום. תודה. היו"ר קולט אביטל: חברי הכנסת, אני מבקשת קצת שקט, זה פשוט בלתי אפשרי. נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו מצביעים קודם על הצעת חוק פ/2333, של חבר הכנסת גדעון סער. נא לשבת ולהצביע. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 34 בעד ההצעה להסיר מסדר–היום את הצעת החוק – 42 נמנעים – 2 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) (תיקון – הפחתת מס רכישה), התשס"ז–2007, נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: בעד – 34, 42 התנגדו, שני נמנעים. אני קובעת שהצעת החוק פ/2333 לא עברה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק של חברת הכנסת אורית נוקד, פ/2558. נא להצביע. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 34 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 41 נמנעים – 1 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) (תיקון – הפחתת מס רכישה), התשס"ז–2007, נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: בעד – 34, נגד – 41, נמנע אחד. אני קובעת שגם הצעת החוק פ/2558 לא עברה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק פ/2496 של חברת הכנסת סופה לנדבר. נא להצביע. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 31 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 40 נמנעים – 1 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) (תיקון – הפחתת מס רכישה), התשס"ז–2007, נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: בעד – 31, נגד – 40, נמנע אחד. אני קובעת שהצעת החוק פ/2496 לא נתקבלה. הצעת חוק מיסוי מקרקעין, פ/2520, של חבר הכנסת גפני – נא להצביע. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 31 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 42 נמנעים – 2 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) (תיקון – הפחתת מס רכישה), התשס"ז–2007, נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: בעד – 31, התנגדו – 42, שני נמנעים. אני קובעת שגם הצעת החוק פ/2520 לא עברה. הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה) (תיקון – שירות בקהילה), התשס"ז–2007 [הצעת חוק פ/2347/17; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת חיים אורון) היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, פ/2347, הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה) (תיקון – שירות בקהילה), של חבר הכנסת חיים אורון. הנמקה מהמקום – בבקשה. חיים אורון (מרצ): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, מדובר בהצעת חוק שעניינה – אף שכתוב בשם הצעת החוק "המדיניות הכלכלית" – תוכנית ויסקונסין או תוכנית מהל"ב, המסלול של עבודות שירות, שחלק ממשתתפי התוכנית נדרשים לבצע. במהלך ביצוע התוכנית נוצר מצב, ועכשיו גם מבקר המדינה, בדוח האחרון שלו על תוכנית ויסקונסין, העיר את ההערה הזאת, נשלחו משתתפים לעבוד בשירות בקהילה ובעצם החליפו עובדים שעבדו בשכר ברשויות מקומיות או בעמותות שונות. מה שמוצע כאן, שמשתתף בתוכנית, שילך לעבוד בעבודת שירות, יזכה לשכר בגובה שישלים את הגמלה שהוא מקבל עד שכר המינימום. לפחות כך ירד המניע הכלכלי גם מהמפעילים וגם ממקבלי השירות, שקיבלו בעצם עובדים ללא שכר. זה תיקון חלקי. אני שמח שהממשלה השתכנעה לתמוך בו. אולי עכשיו, כאשר כל התוכנית עומדת בפני שינוי, הוא התחלה של שינוי נוסף. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. בבקשה, אדוני השר נהרי. השר משולם נהרי: גברתי היושבת בראש, חברי הכנסת, ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק בקריאה טרומית בלבד והמציעים התחייבו להמתין 60 יום להצעה הממשלתית. והיה ולא תגיע הצעה ממשלתית, ממליצה ועדת השרים לתמוך בהצעת החוק, בכפוף לכך שתקופת השירות בקהילה שעבורה אין חובת תשלום שכר מינימום, לא תעלה על חודשיים. היו"ר קולט אביטל: אתה מסכים? חיים אורון (מרצ): יש לי ברירה? היו"ר קולט אביטל: בסדר. נא לשבת, אנחנו עוברים להצבעה. הממשלה מסכימה. המציע מסכים לתנאי הממשלה. נא לשבת ולהצביע. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 41 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה) (תיקון – שירות בקהילה), התשס"ז–2007, לדיון מוקדם בוועדת הכספים נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: בעד – 41, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שהצעת החוק פ/2347 של חבר הכנסת אורון עברה בקריאה טרומית. הוועדה שמוסמכת לדון בהצעת החוק היא ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. חיים אורון (מרצ): כספים. היו"ר קולט אביטל: גם אני חושבת כך. אם כך, ועדת הכנסת תקבע. חיים אורון (מרצ): אדוני המזכיר, יש טעות, זה היה בוועדת הכספים מלכתחילה. היו"ר קולט אביטל: אוקיי, זה יעבור לוועדת הכספים. הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה) (תוכנית מהל"ב), התשס"ו–2006 [הצעת חוק פ/1195/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים להצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה) (תוכנית מהל"ב), של חברת הכנסת ליה שמטוב; פ/1195. בבקשה, גברתי. ליה שמטוב (ישראל ביתנו): כבוד היושבת-ראש, כבוד השרים, רבותי חברי הכנסת, תוכנית מהל"ב, או כמו שכולנו מכירים אותה, תוכנית ויסקונסין, מטרתה לקדם שילוב של מקבלי הבטחת הכנסה בעבודה, כדי לאפשר להם מעבר מתלות בגמלאות לעצמאות חברתית וכלכלית. בפועל, הקשר בין מטרת התוכנית לאופן שבו היא באה לידי ביטוי בשטח ובחוזים עם החברות, מקרי לחלוטין. ברצוני להזכיר לכנסת כי לפני חמישה חודשים רצתי במסדרונות הכנסת כדי להחתים את כל חברי הכנסת על הצעת החוק שקוראת לביטול או לשינוי מהותי של התוכנית. על ההצעה חתמו 83 חברי כנסת. והנה, רגע האמת הגיע. הצעת החוק הנמצאת בידי מונחת היום להצבעה. וההכרעה בידינו. הציבור מסתכל היום אל הבניין הזה לראות מה תאמר הכנסת. את אלה שכבר הספיקו לחגוג על הנתונים אני רוצה לשתף בכמה נתונים שהאוצר מתגאה בהם מדוח מכון ברוקדייל: 21% ממשתתפי התוכנית שיפרו את מצבם, אומר הדוח, ומפרט: 13% מצאו עבודה ו-8% הרחיבו את היקף המשרה. אך אל תטעו, גם אני יודעת קצת את המתמטיקה. אם 21% שיפרו את מצבם, הרי ש-79% לא שיפרו כלל. שיעור הכישלון עולה על שיעור ההצלחה. הצלחה של 20% במחיר התעללות ב-80% היא סד עינויים שרק מדינה כמו ישראל יכולה להמציא. הנושא המיידי המחייב תיקון הוא הגדרת אוכלוסיות בעלות מוגבלות מובהקת בשוק העבודה, ואלה אוכלוסיות של מבוגרים, עולים חדשים, אוכלוסיית הנכים, אוכלוסייה המטופלת בבית ואוכלוסייה שעובדת בחצי משרה. כמובן, השמתם של אלו כרוכה בהשקעה מוגדלת שאין היום תמריץ לחברות לבצעה שכן הדבר מנוגד לאינטרס הכלכלי ולפיכך מחייב פתרונות אחרים. נקודות החייבות התייחסות: יש לפעול למען הבחנה ברורה בין האוכלוסיות שציינתי לבין אנשים צעירים וכשירים, שמהם על החברה הישראלית לדרוש לצאת לעבודה ולעסוק בכל מקצוע שיכול לפרנס ולהחליף את התלות בקצבאות. יש לפעול גם לכך שאין לחייב את האוכלוסייה המועסקת בחצי משרה, על-פי רוב משפחות חד-הוריות, להגדיל באופן מלאכותי את שעות ההעסקה, אלא רק להציע לה פתרונות חיוביים להגדלת היקף המשרה. על הגורמים הקובעים כשירות או מוגבלות רפואית לעבודה לחזור ולהיות חלק מהמערכת הציבורית: ועדות הביטוח הלאומי, רופאים תעסוקתיים המועסקים על-ידי משרדי הממשלה ורופאי קופות-החולים. שלילת זכאותן של אוכלוסיות להבטחת הכנסה חייבת להיעשות על ידי המוסד לביטוח לאומי ולא על-ידי קבלנים פרטיים, דבר המהווה ניגוד עניינים מובנה. מסלול השירות בקהילה הפך לניצול של המשתתפים בתוכנית ככוח עבודה חינם עבור מעסיקים שונים: בתי-ספר, ישיבות, בתי-חולים, עיריות וכן הלאה. המשתתפים בתוכנית נשלחים לעבודות אלו לצורכי "הקניית הרגלי עבודה", אבל בפועל מתקיים שימוש וניצול הסעיף שלא בהתאם למטרה המוגדרת. דרישתי היא, שמסלול השירות לקהילה יצומצם אך ורק לעבודות של גופי התנדבות או גופים ציבוריים, דבר המקנה ערך מוסף חברתי נטו. כמו כן, על מסגרת השעות, לרבות שעות הנסיעה הלוך וחזור, להיות בהתאם לקבוע בחוק שכר מינימום. גם ההסתמכות על ארגונים חברתיים אינה פתרון מספק לבעיית ייצוגם של המשתתפים בוועדות הערר. הדאגה לייצוגם מוטלת בראש ובראשונה על המדינה. אך הכי חשוב, חובה לשנות את המודל הכלכלי המנחה את התוכנית, כדי להתאימו למטרות החוק המוצהרות. רווח החברות המפעילות צריך להיות בהתאם לאיכות ההשמות ולכמותן, ולא בהתאם לצמצום בקצבאות. על המודל הכלכלי לעודד השמה בהתאם להשכלה, למקצוע ולניסיון התעסוקתי. בלי להיכנס לפירוט התיקונים הדרושים הנוספים, כגון שירותים תומכי עבודה, ברצוני להדגיש דרישה אחת משותפת לכולנו כאן בבית: לא תורחב תוכנית ניסיונית זו ליישובים נוספים כל עוד לא התבצעו בה שינויים מהותיים ולא נבדק בפועל כיצד השינויים מיושמים הלכה למעשה. דיון ביקורתי ויסודי ועריכת שינויים מהותיים אמיתיים ייתכנו אך ורק באמצעות חקיקה כאן בכנסת. אני רוצה להזכיר לכולם, כי בתחילת השבוע התפרסם דוח מבקר המדינה שהסביר את תופעת ההתעללות, שלילת גמלאות שלא כחוק, ניצול, ביזוי והשפלה. את התערבותו של מבקר המדינה דרש חבר הכנסת יורי שטרן, זיכרונו לברכה, באחת מישיבות הוועדה לביקורת המדינה שבראשה עמד. ההתמודדות שלי עם השלכות התוכנית התחילה עוד לפני שהגעתי לכנסת, ובחרתי להוביל ולקדם נושא זה מייד עם בחירתי וכניסתי לתפקיד. מותו של יורי היקר ציווה עלי לא לוותר ולא להתייאש, לעמוד מול כל הלחצים ולא לנוח עד שיימצא פתרון אמיתי ואנושי למשתתפים. אני עומדת כאן היום ודורשת מכם, מבקשת מכם את תמיכתכם. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה, חברת הכנסת שמטוב. כיוון שאין תשובה של השר, אנחנו עוברים ישר להצבעה. אנחנו נעבור על כל אחד מהחוקים בנפרד. את רוצה לנמק יחד? בבקשה, יש לך שלוש דקות. ליה שמטוב (ישראל ביתנו): קודם כול, יש סיכום של הקואליציה. הקואליציה תומכת בקידום הצעת החוק בתיאום עם הממשלה. היו"ר קולט אביטל: בסדר גמור, זאת הפרוצדורה, ולכן לא תהיה תשובת השר. הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה) (תוכנית מהל"ב), התשס"ז–2007 [הצעת חוק פ/1969/17; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת שלי יחימוביץ) היו"ר קולט אביטל: אני קוראת אפוא למציעת הצעת החוק הבאה, פ/1969, חברת הכנסת שלי יחימוביץ – הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה) (תוכנית מהל"ב), שמוצמדת להצעה הזאת. שלוש דקות. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק זאת מכילה תיקונים רבים לתוכנית ויסקונסין, אם כי כמובן הדין והצדק מחייבים שהתוכנית הזאת תעבור מן העולם לחלוטין בלי לנסות להטליא בה טלאים ולתקן את המעוות. התוכנית הזאת היא תוכנית רעה – – – גדעון סער (הליכוד): את מציעה תיקונים? שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אני מציעה תיקונים, זה סוג של פשרה, אם כי כאמור הייתי מעדיפה שהתוכנית הזאת תעבור מן העולם. היא עוד דוגמה חיה, גרועה ושלילית במיוחד להתפרקות של המדינה מאחריותה כלפי אזרחיה, במקרה הזה התפרקותה של המדינה מאחריותה כלפי מחוסרי עבודה, מובטלים, האומללים שבאומללים, והפקרתם לידי גורמים עסקיים שמרוויחים מהשמתם בעבודות גרועות במיוחד תוך כדי השפלתם. רק אתמול התקיים, לבקשתי, בוועדת הכספים דיון מהיר על "ייבוש" המכונים להכשרה מקצועית במשרד התמ"ת, מכונים שעושים עבודה מפוארת, מכשירים עובדים שיוכלו לעבוד בתעשייה, שתעשיינים משתוקקים להם ומחכים להם בכיליון עיניים, אבל מישהו באוצר החליט שאפשר להפריט גם את הדבר הזה, את ההכשרה המקצועית של התמ"ת, כדי להעביר את זה לקבלנים שיעשו את זה בזיל הזול ויכשירו בגרושים לעבודות low-tech, במקום להכשיר את מה שהתעשייה כמהה לו ומשחרת לפתחו. לתעשייה חסרים 3,000 עובדים – חרטים – – – מיכאל איתן (הליכוד): דרך אגב, בהכשרה להיי-טק הקבלנים מרוויחים הרבה יותר. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אני מדברת על הכשרה לתעשייה, על חרטות, על עבודה מורכבת בתעשייה, עבודה שברגע שמסיימים את ההכשרה לה, תעשיינים כבר עומדים בפתח, חוטפים את העובדים ומשלמים להם משכורות גבוהות. אז תקציב – יש, אבל באוצר החליטו לייבש את המכונים, כי למה תהיה המדינה אחראית להכשרתם המקצועית של אזרחיה? למה להכשיר עובדים ברמה גבוהה שיזכו לשכר גבוה, כשאפשר להפקיר אותם בתוכנית ויסקונסין לקבלנים שישבצו אותם בעבודות low-tech קצרות מועד, שלא מאפשרות להם באמת להיחלץ ממעגל העוני? אין היגיון בדברים האלה. אתמול ישבנו בוועדת הכספים ושמענו את התעשיינים שמתחננים שלא לסגור את המכונים להכשרה מקצועית. שמענו אנשים מסורים ממשרד התמ"ת שמבקשים לעשות את עבודתם ולא יכולים, ואנחנו שואלים את עצמנו איך זה יכול להיות שהדברים מתנהלים בשני מסלולים: במסלול אחד, מסיבות עיתונאים מתוקשרות שמספרות על רוח חברתית, על תוכניות מתוכניות שונות שיצילו את המשק, ובמסלול השני – ייבוש, סגירה, הפרטה, קיצוצים. וכך, חברי חברי הכנסת, נגיע למצב שבו לא יהיה במדינה הזו ולו עובד אחד מאורגן, גאה, עם הכשרה מקצועית, וכולנו נהיה עובדי קבלן. ונראה שעד שהדבר הזה לא יושג לא ינוחו ולא ישקטו באוצר ובממשלה. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה) (תוכנית מהל"ב), התשס"ז–2007 [הצעת חוק פ/1979/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר קולט אביטל: הצעת החוק הבאה, הצעת חוק פ/1979, הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה) (תוכנית מהל"ב), התשס"ז–2007, אף היא מוצמדת להצעה הראשונה של חברת הכנסת ליה שמטוב. ינמק חבר הכנסת מוחמד ברכה. בבקשה. שלוש דקות. מוחמד ברכה (חד"ש): גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, היינו, אני וחברי לסיעה, הראשונים שהצענו הצעת חוק לביטול תוכנית ויסקונסין וזה נמצא במסמכי הכנסת וזה ברור. הפעם לא הגשנו להצבעה את הצעת החוק של הסיעה אלא דווקא את הצעת החוק שעליה חתומים 83 חברי הכנסת מכל סיעות הבית, וזאת במגמה להתקדם באמת ולאחד את המאמץ כדי לבטל את התוכנית הרעה הזו שבאה כדי לייצר סוג של עבדות נגד אנשים קשי יום ומובטלים ומקבלי קצבאות הבטחת הכנסה. בתחילת השנה, כשהובאו לדיון חוק ההסדרים ותקציב המדינה, הגשתי הסתייגות שבאה לבטל את תוכנית ויסקונסין, תוכנית מהל"ב, ואכן, על הנייר היה רוב בעד ההסתייגות, אבל בגלל אילוצים קואליציוניים של העברת תקציב המדינה נאמר שם גם על–ידי ראשי שתי סיעות הקואליציה הגדולות, גם קדימה וגם העבודה, שהם מתחייבים לפעול לאחר אישור התקציב לביטול התוכנית. מה שמעניין אותי, בהצעת החוק שאני מעלה, שחתומים עליה, כאמור, 83 חברי הכנסת מכל סיעות הבית, מ-12 סיעות הבית כולן, והיא כוללת הרבה פרטים, הרבה תיקונים, הרבה שינויים, אבל היא בעיקר כוללת סעיף אחד שהוא לדעתי המשמעותי ביותר – שהתוכנית, תוכנית ויסקונסין, תפוג 18 חודשים אחרי הפעלתה. וזה אומר – עוד לפני היום הזה; וזה, בעצם, ביטולה. אבל אני, כמובן, מצטרף לסיכום של חברות הכנסת ליה שמטוב ושלי יחימוביץ עם הממשלה, שנאשר היום את שלוש ההצעות בתנאי שהמשך קידום הצעות החוק יהיה, כמובן, בתיאום עם הממשלה. הדברים מקבלים היום משנה תוקף וחריפות, בעקבות מבקר המדינה, שאגב, נכח בישיבה של הוועדה לביקורת המדינה, והוא שמע את הדברים, ולכן היום העניין דחוף יותר, דוחק יותר. אם מישהו במשרד התמ"ת או בכל מקום אחר – במשרד ראש הממשלה – היום חושב שזו ההזדמנות להרחיב את הפעלת התוכנית לאזורים חדשים, אני חושב שהוא צריך לעצור מייד ולכבד את החלטת הכנסת שתצא היום ולא לפעול להרחבתה, לפחות בטווח המיידי, מעבר לארבעת המקומות, כי אנחנו חושבים שצריך לבטל את הפעלתה בכל המקומות ולחזור לאחריות הציבורית הממלכתית של המדינה לגורלם של אותם אנשים מקבלי השלמות הכנסה. אני, כמובן, מניח שחברי כנסת אחרים ביקרו גם הם במוקדי הפעלת התוכנית. ראינו את המצוקה, את ההשפלה שעוברים אותם אנשים. חשוב שהיום הכנסת תאמר: די להשפלה הזו, די למצוקה הזו. ועל כן אני כמובן מבקש מכל חברי הכנסת להצביע בעד שלוש הצעות החוק המוצמדות כאן על מנת שהמשך הטיפול בהן יביא בשורה לאותם אנשים קשי יום. תודה, גברתי. היו"ר קולט אביטל: אני מודה לך. אנחנו עוברים להצבעה על שלוש הצעות החוק. נא לשבת. אם אפשר – בלי פאלאפונים. אנחנו מתחילים בהצבעה על הצעת החוק פ/1195 של חברת הכנסת ליה שמטוב. חבר הכנסת ברוורמן – אני מבקשת להוריד את הפלאפון. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 31 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה) (תוכנית מהל"ב), התשס"ו–2006, לדיון מוקדם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: ובכן, בעד – 31, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת שהצעת החוק פ/1195 עברה, והיא תעבור לפי התקנון לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להמשך הדיון. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק פ/1969 של חברת הכנסת שלי יחימוביץ. נא להצביע. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 34 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה) (תוכנית מהל"ב), התשס"ז–2007, לדיון מוקדם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: בעד – 34, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שהצעת חוק פ/1969 עברה והיא תועבר להמשך טיפול לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק פ/1979 של חברת הכנסת ליה שמטוב ומוחמד ברכה. אני מבקשת להצביע. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 37 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה) (תוכנית מהל"ב), התשס"ז–2007 לדיון מוקדם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: בעד – 37, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת שהצעת החוק הזו עברה וגם היא תעבור להמשך טיפול בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה) (תיקון – ביטול תוכנית ויסקונסין), התשס"ו–2006 [הצעת חוק פ/1552/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים להצעת החוק פ/1552 שגם היא דנה בנושא תוכנית ויסקונסין – הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה) (תיקון – ביטול תוכנית ויסקונסין), התשס"ו–2006. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. עשר דקות. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, הצעת החוק מדברת על ביטול תוכנית ויסקונסין. את ההצעה הזו הגשתי בכנסת שעברה. ההצעה נפלה בכנסת שעברה, ובדיונים שנערכו אז נאמר שצריך לתת הזדמנות לתוכנית לפעול, צריך לתת לה זמן נוסף. הובטח שעיוותים יתוקנו, הובטח שמפעילי התוכנית ישפרו את התנאים, והובטח גם שהפיקוח הממשלתי על מפעילי התוכנית יהיה הדוק יותר. בפועל, גברתי היושבת-ראש, מה שקרה הוא שהמצב רק הלך והידרדר. המשך התוכנית הביא לכך שיותר אנשים – כפי שאמרנו והתרענו – נשארו בלי עבודה ובלי הבטחת הכנסה, וזו הקבוצה הגדולה ביותר, בעצם, של אנשים שנשללה מהם הבטחת ההכנסה. רובם לא קיבלו עבודה מתאימה, עבודה קבועה. הרוב המכריע נשאר, כפי שאמרתי, בלי עבודה ובלי הבטחת הכנסה. ביום שבו נפתחו מרכזי ההשמה השתתפתי בהפגנה שנערכה בנצרת. מאז נערכו עשרות הפגנות ונעשתה עבודה רבה כדי לחשוף את פניה האמיתיים של התוכנית הזאת. התוכנית הזאת גורמת רק סבל לאנשים מעוטי יכולת, מובטלים, עניים. אין בה שום תועלת חוץ מרווחי המיליונים שהחברות שמפעילות את התוכנית לוקחות מהאנשים העניים, מהמובטלים, ממוכי גורל לחשבונות הענק שלהן. כלומר, התוכנית בפועל, בשורה התחתונה – ויעשו כלכלנים את החשבון – הביאה לכך שעשרות אלפי אנשים עניים, נלקח מהם כסף בתוכנית הזאת. בשורה התחתונה, בחשבון הסופי רואים שלחשבון החברות נוספו מיליונים. החשבון של האנשים העניים מוכי הגורל ירד לאפס – הכסף הועבר מהעניים לעשירים; הכסף הועבר מאנשים שאין להם לפעמים מה לאכול לאנשים שיש להם הון תועפות. זו התוצאה היחידה בחשבון הכלכלי של התוכנית הזאת, לכן ברור שזו תוכנית לא צודקת. התוכנית הזאת הועתקה מתוכניות דומות שהופעלו בארצות-הברית, במדינת ויסקונסין, בהולנד ובמקומות אחרים. גם שם התוכנית אינה טובה, גם שם התוכנית נכשלה. היא נכשלה כישלון חרוץ במדינת ניו-יורק למשל, שם התוצאה הסופית היא שרק 3% מהאנשים קיבלו עבודה קבועה לאחר שנה של התוכנית הזאת. אבל בארץ הופעלה התוכנית בתנאים הרבה יותר גרועים – מבחינת התנאים החוקיים, מבחינה תקנונית, אבל גם בתנאים כלכליים שונים לגמרי. אמרו: ניצור מצב שאנשים יצאו לעבודה. אבל אין עבודה, יש אבטלה. איך אפשר להכניס 5,000 איש לעבודה בנצרת כשיש באזור עשרות אלפי מובטלים? פשוט אין עבודה. יש עבודה בעיניים בעניין הזה, וכשהעתיקו את התוכנית – אני יודע שיש אנשים שמעתיקים בבחינות, ולפעמים יש כאלה, גברתי היושבת-ראש, שלא יודעים להעתיק בבחינה, כי אפילו כדי לקחת את התוכנית ולהתאימה לתנאי הארץ היה צורך לבנות תוכנית אחרת לגמרי. צריך לבטל את התוכנית הזאת ולבנות תוכנית אחרת לגמרי, שונה לגמרי. אנו בעד עידוד תעסוקה, אך עידוד תעסוקה באופן חיובי, לא באופן שלילי – במתן תמריצים חיוביים, ולא תמריצים שליליים של הענשה. באים לעובד עם השוט, לא באים לתפוס אותו ביד ולעזור לו להתקדם. הבסיס, הלוגיקה של התוכנית הזאת הם מוטעים; היא דרקונית, היא מתעמרת באנשים – אנשים מבוגרים, נכים, עקרות בית. אלה דברים שלא נועדו למצוא פתרון תעסוקתי לאנשים אלא בעיקר לשלול מהם הבטחת הכנסה, ומהבחינה הזאת יש הצלחה לתוכנית. הצליחו לדחוף את הידיים לכיסים של האנשים העניים ולקחת את הכסף משם ולהעבירו לאנשים העשירים. גברתי היושבת-ראש, איני רוצה להאריך. אני מציע לכנסת לקבל החלטה בקריאה טרומית על ביטול התוכנית ולא להשאיר את זה לרצון הממשלה. בתקופה האחרונה, לפני כמה ימים, היה דוח של מבקר המדינה. הדוח מדבר בעד עצמו והוא מראה – הוא לא מטפל באופן פוליטי או בראייה כוללת, אלא בודק איך יושמה התוכנית – פשוט נתנו חופש פעולה לקפיטליסטים, לחברות רודפות בצע שיתעמרו באנשים, ושדדו מהם את פת הלחם שלהם כדי שיבנו ארמונות. היו גם הצהרות של שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, מר אלי ישי, שאמר שהוא רוצה לבטל את התוכנית. אני חושב שזו תוכנית שאין מה לתקן בה, אין מה לשפר בה, צריך לבטל אותה כליל ולבנות תוכנית אחרת, מותאמת למטרה של הגברת התעסוקה, של השתכרות בכבוד ובעבודה מתאימה לכל אדם, לכל מובטל ומובטל ולמקבלי הבטחת הכנסה. ודאי – ומזה התוכנית התעלמה לגמרי – יש אנשים שאי-אפשר לעשות להם השמה בעבודה בגלל תנאים מסוימים, וזה מקובל בכל העולם וקיים בכל העולם. אני קורא לחברי הכנסת להצביע בעד הצעת החוק, תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה. כיוון שאין תשובת ממשלה, אני מציעה שנעבור ישר להצבעה. נא להצביע על הצעת חוק פ/1552, הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה) (תיקון – ביטול תוכנית ויסקונסין), של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 14 נגד – 23 נמנעים – 3 ההצעה להעביר את הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה) (תיקון – ביטול תוכנית ויסקונסין), התשס"ו–2006, לדיון מוקדם בוועדה לא נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: בעד – 14, התנגדו – 23, שלושה נמנעים. אני קובעת שהצעת החוק הזאת לא עברה. הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון – הפסקת כהונת נשיא המדינה בשל הגשת כתב אישום) [הצעת חוק פ/2152/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר קולט אביטל: אנו ממשיכים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון – הפסקת כהונת נשיא המדינה בשל הגשת כתב אישום), הצעת חוק פ/2152, של חבר הכנסת אבשלום וילן. בבקשה. אבשלום וילן (מרצ): גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, הצעת החוק שלי – שאגב, חתומים עליה גם חברי הקואליציה אביגדור יצחקי ואלכס מילר ורוברט אילטוב והשר יצחק אהרונוביץ ועוד רבים אחרים – מציעה להכניס לחוק-יסוד: נשיא המדינה עוד כלי שמאפשר לטפל בבעיית החסינות של הנשיא כאשר יש עבירה חמורה, בייחוד כשדינה על-פי ספר החוקים הוא עשר שנות מאסר ומעלה. בחוק-יסוד: נשיא המדינה, לפי הגדרת החסינות, החסינות שלו מוחלטת, להוציא כמה מקרים. מקרה אחד שמאפשר הסרת חסינות היה הנוהל שראינו רק לאחרונה – 20 חתימות לוועדת הכנסת, 90 חברי הכנסת במליאה. זה מצב שכמעט לא ניתן להגיע אליו – אלא במקרים נדירים. יש נוהל שבו מסיבות בריאותיות נשיא יכול לחדול מלמלא את תפקידו. אין לנו שום אפשרות בחוק הקיים, אם יש פשע חמור שחס וחלילה נעשה על-ידי הנשיא – ההצעה שלי היא שבמקרה כזה, אם לאחר כל תהליך החקירה והבדיקה בפרקליטות, היועץ המשפטי לממשלה, בהיותו התובע הכללי, יגיש ליושב-ראש הכנסת בקשה בגין עבירה שדינה בחוק הפלילי עשר שנות מאסר ומעלה – להזכירכם, אלה עבירות מאוד מאוד חמורות – – – משה שרוני (גיל): מה תעשה אם הוא יצא זכאי במשפט? אבשלום וילן (מרצ): אתה לא מקשיב לי טוב, חבר הכנסת שרוני. אם היועץ המשפטי לממשלה – – משה שרוני (גיל): הוא לא אלוהים. אבשלום וילן (מרצ): – – הגיע להכנת כתב-אישום, ממילא ב-99% מהמקרים הנשיא יתפטר כדי להגן על שמו. לכן מה שאני מציע הוא למנוע את כל התהליך שבו הוא כן יסכים או לא יסכים לגבי עבירות חמורות ביותר, כדי שיוכל להגן על חפותו. לכן השאלה שלך מביאה את זה למצב אבסורדי, לא רלוונטי, כי ממילא כל נשיא שירצה לשמור על שמו, במקרה דנן יגיד את מה שאמר גם הנשיא הנוכחי, שאם זה יגיע לכדי הבשלת כתב-אישום, באותו רגע הוא מתפטר כדי להגן על שמו. לכן אני מציע בחקיקה לא להשאיר את זה לשיקול דעת. זה מקרה קצה, זה לכבודו של מוסד הנשיאות, זה לכבודה של הכנסת. אין פה כל העיסוק הפרטני שראינו בחודשים האחרונים. יתירה מכך, זה לא מבטל את כל המצבים האחרים שמופיעים היום בחוק. לכן, אינני מבין מדוע הממשלה החליטה להתנגד להצעת החוק. אני חושב שהמסלול הנוסף שאני מציע מאפשר באופן נקי וענייני גם לכנסת וגם לנשיא לשמור על כבוד שני המוסדות האלה ולא להיכנס לסחר-מכר, כפי שראינו בחודשים האחרונים, אף-על-פי שהמקרה הנוכחי לא נופל בקטגוריה הזאת. מכיוון שראינו שהכול יכול להיות, ובחוק-יסוד: נשיא המדינה לא חשבו על אפשרות כזאת קיצונית, אני מציע – ואהיה מוכן אחר כך, בהליכי החקיקה, לשמוע את המשפטנים ולהגיע לגבול עליון כזה – שבמקרה קצה הוא יאפשר לבית הזה לא לעסוק בזה וכו'. מיכאל איתן (הליכוד): אתה אומר שיהיה נשיא שיהיה כזה מנוול שיהיה חשוד בעבירות כאלה וכאלה. מה תעשה אם יהיה יועץ משפטי מנוול שסתם יגיש – – – הוא יפטר נשיא רק בגלל – – – אבשלום וילן (מרצ): אני רוצה להזכיר לך משהו: אצל יועץ משפטי אין בעיית חסינות. מיכאל איתן (הליכוד): לא בעיית חסינות – – – אבשלום וילן (מרצ): שאלת שאלה, תן לי לענות לך. לכן, יועץ משפטי מנוול, כאשר יעשה מעשה שלא ייעשה, אתה יכול בו ברגע לפטרו. האם אתה חושב שתבחר יועץ משפטי שיעשה דווקא של דווקא? אני מזכיר לך, חבר הכנסת איתן, פה לא מדובר לא על עוון ולא על חטא, ואפילו לא על פשע רגיל, מדובר על פשע חמור. כלומר, אתה מצייר מצב היפותטי שיהיה יועץ משפטי שיצא מדעתו ויחליט להדביק למישהו סיפור שהוא פשע חמור – – – מיכאל איתן (הליכוד): ונשיא לא יוצא מדעתו לעשות פשע חמור? אבשלום וילן (מרצ): חבר הכנסת איתן, אני מזכיר לך שבתהליך החקיקה תוקן כמה וכמה פעמים חוק-היסוד לאור מקרים שקרו, שבתהליך החקיקה איש לא העלה על דעתו שהם אכן יקרו. ולכן במקרה דנן ההשוואה שלך לא רלוונטית, כי יועץ משפטי הוא פקיד ואתה יכול לפטרו מעכשיו לעכשיו בהחלטת ממשלה. פה מדובר על תפקיד נבחר לשבע שנים, ולצערי המציאות בשתי הפעמים האחרונות הוכיחה שדווקא בבית שמסמל יותר מכול את אחדות מדינת ישראל קרו לנו תקלות. אני מציע לא קואליציה ולא אופוזיציה – אני יכול להבטיח לך דבר אחד: אני משוכנע ששלושת המועמדים הנוכחיים, למשל, מבחינתם לא תהיה בעיה, בוודאי לא כבוד היושבת-ראש. הבה נתלכד ונעביר את זה. נשב אחר כך עם משרד המשפטים ונמנע גם את האפשרות הקיצונית הזאת, שבמקרה קצה לא תתחיל התדיינות לא סבירה בין בית-המחוקקים למוסד הנשיאות. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. ישיב השר אדרי, בבקשה. השר יעקב אדרי: גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק של חבר הכנסת וילן מבקשת לקבוע, כי עם הודעתו של היועץ המשפטי לממשלה על קיומן של ראיות לכאורה ועל הגשת כתב-אישום נגד נשיא המדינה, יראו את הנשיא כאילו התפטר מתפקידו, וזאת אם מדובר בעבירה שהעונש הקבוע לה הוא למעלה מעשר שנות מאסר. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת ברוורמן, לא נכנסים עם פלאפונים למליאה. השר יעקב אדרי: לפי ההצעה, התפטרותו של הנשיא תיכנס לתוקף מעת שמסר היועץ הודעה על החלטתו ליושב-ראש הכנסת. הממשלה החליטה להתנגד להצעת החוק. לנשיא, העומד בראש המדינה, עומדת חסינות רחבה במילוי תפקידו. עם זאת, סעיף 20 לחוק-יסוד: נשיא המדינה קובע כי הכנסת רשאית להעבירו מתפקידו אם קבעה כי אין הוא ראוי לכהונתו מחמת התנהגות שאינה הולמת את מעמדו כנשיא. נוסף על כך, קיימת אפשרות להעברה מכהונה בשל נבצרות דרך קבע מטעמי בריאות. מכאן שקיים הסדר חקיקתי המאפשר את הדחתו של נשיא שקיימות ראיות לכאורה לכך שביצע פשע. אעיר כי במקרה הנוכחי לא בוצעה הדחה מפני שהחלטת היועץ היתה כפופה לשימוע, והנשיא הודיע כי יתפטר עם הגשת כתב-אישום נגדו. אם ההסדר הקיים כיום בחוק-היסוד נראה מקל מדי עם הנשיא, ניתן לשקול כמה שינויים פרוצדורליים בו, כגון בעניין הרוב הדרוש. אולם, גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אין זה מתקבל על הדעת כי מצד אחד ייהנה הנשיא מחסינות רחבה ומצד שני היועץ המשפטי לממשלה יוכל להדיחו מכהונתו על-ידי החלטה על הגשת כתב-אישום. גם היועץ המשפטי לממשלה עצמו סבור כי יש להתנגד להצעת חוק זו. לאור האמור לעיל אני מציע לכנסת להסיר את ההצעה מסדר-היום. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת וילן, בבקשה. אבשלום וילן (מרצ): גברתי היושבת-ראש, אשיב בקצרה. התשובה של השר היא חזרה על הדברים שאמרתי, בלשון המעטה. אנחנו יודעים שאם יש 90 חברי הכנסת שתומכים בהצעה להדיח נשיא מכהונתו, הדבר אפשרי. במקרה האחרון, למשל, ראינו שאין כמעט סיכוי ל-90. אם אין סיכוי להגיע ל-90, זה מסוג הדברים שצריך להגיע אליהם בהבנות, ואני לא רואה כנסות שמגיעות להבנות בנושא זה. עמדתו של היועץ המשפטי אינה רלוונטית. אמרתי בדברי שסיבות בריאות אינן רלוונטיות, זה מקרה אחר. המקרה היחיד שיאפשר זאת הוא פשע של עשר שנות מאסר ומעלה. לכן התשובה שלך אינה מכסה את המקרה הזה. אני קורא לחברי הקואליציה – כי רוב המציעים יחד עמי הם חברי קואליציה – להצביע לפי העיקרון הנכון, ולאו דווקא לפי משמעת קואליציונית. היו"ר קולט אביטל: אני מודה לך. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק פ/2152, הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון – הפסקת כהונת נשיא המדינה בשל הגשת כתב אישום). נא להצביע. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 9 בעד ההצעה להסיר מסדר–היום את הצעת החוק – 32 נמנעים – 1 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון – הפסקת כהונת נשיא המדינה בשל הגשת כתב אישום) נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: תשעה הצביעו בעד, 32 נגד ונמנע אחד. אני קובעת שהצעת החוק לא עברה. הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון – איסור מצעדים ותהלוכות) ["דברי הכנסת", חוב' ט"ז, עמ' 6641.] (הצעת חבר הכנסת אליהו גבאי) היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון – איסור מצעדים ותהלוכות) – הצעת חוק פ/1833, של חבר הכנסת אליהו גבאי. בבקשה, עשר דקות לרשותך. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, לירושלים נקבע מעמד מיוחד בחוק-יסוד: ירושלים. במדינות רבות בעולם נקבע מעמד מיוחד לעיר הבירה. בירושלים, עם הרגישות שלה, הקשר של העם היהודי לירושלים, מעמדה ההיסטורי המיוחד, הדתי, הלאומי – לחוק-יסוד: ירושלים יש חשיבות רבה. לכן יש לתת לו תוכן ומעמד, ולא להסתפק באמירה של חוק-יסוד. אחת ההצעות שאני מציע, כדי לחזק את מעמדה של העיר ירושלים, היא לתת סמכות למועצת העיר לקבוע את צביונה ואת התהלוכות שיכולות לעורר פרובוקציות. ירושלים היא לא סתם עיר בירה, היא מחוברת לכל הדתות – ליהדות לנצרות ולאסלאם – ומן הראוי שניתן דעתנו על הפגנות ותהלוכות שעלולות ליצור פרובוקציות. אין ספק שכשאנחנו מסמיכים את מועצת העיר לקבוע, זה בא לחזק את הצד הדמוקרטי של העיר. אין דבר דמוקרטי יותר מלתת לנבחרי הציבור לקבוע את צביון העיר. חברי מועצת העיר הם למעשה הבבואה, הראי של תושבי העיר, ומן הראוי לתת להם את הסמכות לקבוע את צביונה של העיר. מועצת העיר קובעת הרבה דברים בעיר – ענייני חינוך, פעולות תרבות, ענייני בנייה. אין סיבה שלא ניתן לה גם בעניין הזה לקבוע את צביונה של העיר. רבותי, המצעדים שעלולים לפגוע ברגשות הדתיים של בני שלוש הדתות למעשה קוראים תיגר על צביונה של העיר, על מעמדה של העיר. הם לא באים להוסיף משהו. כל אדם יכול לומר את כל אשר על לבו, אבל מצעדים מהסוג הזה רק יוצרים הפרה של הסדר הציבורי, מסכנים את התושבים בתהלוכות כאלה, יוצרים שם רע לירושלים ופוגעים בכבודה של העיר. בעולם מצטיירת תמונה של הפגנות, סוסים, חרדים. אסור לנו להפקיר את העיר לקבוצות שבאות ליצור פרובוקציות, שפוגעות בדמותה של העיר. עלינו לשמור על צביונה, על מעמדה ועל דמותה. כאשר באים תיירים, הם באים לראות את המוסדות הדתיים הלאומיים, את האתרים ההיסטוריים, ורוצים להתחבר אל העיר. וכאשר הם רואים דברים כאלה זה רק מרחיק אותם. מצעדים מהסוג הזה פוגעים ברגשות הציבור, פוגעים בתיירות העיר ובכלכלה של העיר. לכן זה לא מוסיף מאומה, רק יוצר נזק. זה לא בא לפגוע בקהילה שרוצה לעשות את המצעד הזה. עובדה שאחד האנשים הנכבדים מהקהילה, פרופסור עוזי אבן, שהיה בעבר חבר הכנסת, גם הוא יצא נגד ההפגנות והמצעדים האלה. כלומר, זה לא בא לשלב את הקהילה, אלא התהלוכות האלה הן פרובוקציה שבאה לפגוע בדמותה של העיר, במעמדה ובכבודה. לדעתי, צריך לתת לכל מועצת עיר בארץ לקבוע את דמותה של העיר; קל וחומר בירושלים, אם לא ניצוק תוכן לחוק, מה חשיבותו של חוק-היסוד? אנחנו באים לתת את הסמכות למועצת העיר לקבוע את צביונה של העיר. ידוע לנו גם שכאשר יש בניין שיש לו ותק של שנים ומעמד מיוחד, קוראים לו "אתר היסטורי" ולא נוגעים בו, כדי שלא לפגוע בצביונה של העיר. אז אם לא פוגעים בבניין, קל וחומר שלא פוגעים בצביונה של העיר. אני רוצה להקריא את תקציר הסבר החוק, כפי שנוסח: ברוב המדינות בעולם יש מעמד מיוחד לערי בירה. גם בישראל נקבע לירושלים מעמד מיוחד, שנחקק בחוק-יסוד. מעמדה הלאומי והבין-לאומי המיוחד של ירושלים נובע בין היתר מהיותה קדושה לשלוש הדתות. הצעת חוק זו באה לחזק את מעמדה של ירושלים באמצעות נבחריה במועצת העיר, בקביעת מדיניותה, ומאפשרת לה להתחשב ברגישויות, בשל ההרכב הדתי והחברתי המיוחד של האוכלוסייה בעיר. כמובן, רבותי, הנטיות המיניות של האנשים זה לא נושא שנועד לפרהסיה ולהפגנתיות. זה דבר אישי של כל קבוצה, ומן הראוי שימצאו דרך אחרת להביע זאת ולא בפרהסיה. זה לא יוצר יותר סימפתיה לעניין, אלא רק התגרות וכעס, להיפך ממה שהם מתכוונים. אני רוצה להודות לחברים בוועדת השרים אשר תמכו בחוק, מה שמראה שזה לא רק עניין לציבור דתי או לציבור החרדי או לאסלאם, זה לכולם. עצם העובדה שציבור לא דתי מתוך ועדת השרים תמך בחוק, כמו גדעון עזרא, יצחק אהרונוביץ, יעקב אדרי – אני רוצה לברך אותם על תמיכתם בחוק. זה אומר שזה לא רק עניין של הציבור הדתי, שזה עניין לאומי, עניין של צביון העיר, עניין של מעמדה ושל כבודה. אני מבקש מחברי חברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק, כי זה בא לומר לעולם שאנחנו שומרים על צביונה של העיר, שומרים על דמותה, על מעמדה ועל כבודה של העיר. לכן, כל דבר שבא למנוע מהאנשים שבאים להתחבר לקדושתה של העיר – כולנו צריכים לתת את הדעת, ולהעביר את הסמכות לאשר תהלוכות והפגנות ומצעדים למועצת העיר. היא המוסמכת, היא הגוף הדמוקרטי שנבחר על-ידי הציבור ועל-ידי תושבי העיר. הם יקבעו את התהלוכות ואת צביונה של העיר. אני מבקש מחברי חברי הכנסת לתמוך בחוק-היסוד הזה, שייווסף על חוקי-היסוד של ירושלים, לכבודה ולכבוד כולנו. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה. הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון – מניעת פגיעה בערכים דתיים) [הצעת חוק פ/1715/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, שימו לב, יש הצעת חוק דומה במהותה, של חבר הכנסת יצחק וקנין וקבוצת חברי כנסת. חבר הכנסת יצחק וקנין ינמק עכשיו את הצעתו. אני מבין שאין תשובת הממשלה. לכן יש שני חברי כנסת שנרשמו להתנגד – אחד לחוק של חבר הכנסת גבאי ואחד לחוק של חבר הכנסת וקנין וקבוצת חברי הכנסת. לאחר מכן תתקיים ההצבעה. בבקשה, חבר הכנסת יצחק וקנין. יצחק וקנין (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני לא אחזור על הדברים שאמר חברי חבר הכנסת גבאי. חשיבותו של החוק רבה מאוד. ירושלים בירת ישראל וניתן לה מעמד מיוחד כעיר עם צביון מיוחד לשלוש הדתות – יהודים, מוסלמים ונוצרים. בשנים האחרונות נוצר מצב מאוד עדין, שבו מיעוט קטן, בשם הדמוקרטיה, בשם חופש הביטוי, מנצל זאת להתגרות ברגשות של הציבור האחר. האמינו לי, רוב הציבור במדינת ישראל מתנגד למצעד בירושלים. רוב הציבור במדינת ישראל, 99%, נגד הדבר הזה. יש פה כוונת מכוון לקחת דווקא לירושלים את המצעד. בשנים האחרונות זה חוזר ונשנה. אני נפגש עם מאות אנשים שאומרים לי שזה לא יעלה על הדעת, הרצון, בשם הדמוקרטיה וחופש הביטוי, לפגוע ברגשות של ציבור אחר – וגם ציבור חילוני מתנגד לכך, לאו דווקא ציבור דתי – ולנצל זאת בשם הדמוקרטיה, ולהגיע לבית-המשפט העליון כדי לקבל גושפנקה למצעד, שלצערי הרב פוגע ברגשות של רוב הציבור במדינת ישראל בשל היחס שלו לבירת ישראל, ירושלים. אנחנו אומרים: אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי, אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. רן כהן (מרצ): מה קרה לציבור? יצחק וקנין (ש"ס): אני רוצה להגיד לך, רן. רן, תאמין לי, הציבור הזה מביא את עצמו למיאוס דווקא כי הוא מביא את זה לירושלים. רוב הציבור מבין את זה. אני מתפלא עליך שאתה לא מבין את זה, כחבר הכנסת. אבל הוויכוח הוא לא ביני לבינך. אני לא אחזור על הדברים שאמר חבר הכנסת גבאי. רן כהן (מרצ): מה קרה לציבור? יצחק וקנין (ש"ס): אני חושב שחברי הכנסת חייבים לקבל היום החלטה ברורה בנושא הזה. וההחלטה הזאת היא משמעותית כלפי מעמדה של ירושלים כבירת ישראל, כדי שלא לפגוע באותם רגשות של ציבור גדול, לא רק יהודים, גם מוסלמים וגם נוצרים. בכל השנים המצעד הזה היה בעיר אחרת – לצערי הרב, הלוואי שלא היה בכלל, אבל היה בעיר אחרת. אנחנו לא קמנו ועמדנו והפגנו נגד הדבר הזה. אבל יש פה יד מכוונת, להביא את זה לירושלים כדי לפגוע ברגשות. זאת לא דמוקרטיה, אני אומר לך. האם זאת דמוקרטיה, לפגוע ברגשות של האחר בזה שאני אעשה מצעד שהוא כל כך פרובלמטי? תודה, רבותי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יצחק וקנין. אין תשובת ממשלה, לכן עומדת זכות לחברי הכנסת להתנגד. להצעת החוק של חבר הכנסת אליהו גבאי מתנגד חבר הכנסת חיים אורון. בבקשה, אדוני. חיים אורון (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אין לי בעיות עם מציע ההצעה, שאני מתנגד לה. אני מבין אותו. אני לא מסכים לשום מלה שהוא אמר אבל אני מבין מאיפה הוא בא, ואני מבין שכל שהנושא הזה מטיל עליו כאלה פחדים, שהוא אומר: בוא נחביא אותם. אבל איך זה שלממשלה אין עמדה? הרי זה לא מצב שכל אחד עושה הפגנה בכל מקום מתי שהוא רוצה. יש מנגנון שמאשר בארץ הפגנות. ואם הוא לא מאשר, אין הפגנה. אני יכול לתת לך דוגמאות רבות מאוד, על אין-סוף הפגנות שרציתי להשתתף בהן ואמרו לי לא להשתתף. מה באים ואומרים לי פה? לא המנגנון הקיים, לא המשטרה – שכמובן, היא עומדת בפני אפשרות שאם היא לא נותנת אישור אני אלך לבג"ץ – אלא מועצת העיר. לו יתואר שהצעת החוק של חבר הכנסת גבאי מתקבלת, והיה נאמר בה שלרשות המקומית בירושלים הקדושה שחוברה לה יחדיו מותר למנוע הפגנה מטעמים של רגשות הציבור, ויש רוב במועצת ירושלים למנוע הפגנה נגד בית-המשפט העליון? שמעת על רגשות ציבוריים כאלה? אני חושב שזה נורא ש-300,000 חרדים מפגינים נגד בית-המשפט העליון. אוי ואבוי אם זה יהיה. אבל אתם מציעים את זה פה עכשיו, כי חשבתם שתפסתם איזה טריק למנוע מצעד גאווה בירושלים. או שתהיה מועצת עיר שתאמר: סליחה, חוק מדינה הוא שכביש מס' 1 פתוח, ואסור להפגין למען קיום השבת. יכול להיות רוב כזה פתאום. מה אתם מחוקקים חוקים כאלה? יש כללים במדינה, מי מאשר הפגנות ומי לא מאשר. אבל אתם לא מקבלים את הכללים, זאת הבעיה. אתם רוצים כללים מיוחדים לנושאים – – – אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): יש דמוקרטיה יותר מאשר מועצת עיר שקובעת? חיים אורון (מרצ): למה מועצת העיר? אני מציע שהכנסת תאשר הפגנות. למה מועצת עיר? חבר הכנסת גבאי, האמן לי, גם אם היושב-ראש יוסיף לי 20 דקות, את השיעור הראשון בדמוקרטיה אני לא אצליח ללמד אותך. כי הדמוקרטיה זו לא שאלה אם יש רוב שמונע מהמיעוט לדבר. כי האמן לי, חבר הכנסת גבאי, יש הרבה מקומות שיש בהם רוב שאם הוא ינהג כמו שאתה אומר הוא יסתום לך את הפה. אגב, גם לי, אבל לך קודם. אני מציע לך – איך אמרת? בכל עיר זה יהיה, בכל עיר אתה רוצה שזה יהיה. אין לי בעיה אתך, האמן לי. חבר הכנסת גבאי, עשה לי טובה, אין לי זמן וגם אין לי בעיה אתך. יש לי בעיה עם הממשלה, יש לי בעיה עם הקואליציה. מה זה נקרא חופש הצבעה? זאת אומרת, אתם אומרים שהזכות ההיסטורית האלמנטרית של אנשים להפגין לא נתונה בידי המשטרה, לא נתונה בידי היועץ המשפטי לממשלה, לא נתונה בידי בתי-המשפט. היא נתונה בידי הרכב של מועצת עיר, שהיא ראויה להמון דברים; הדבר האחרון שהיא ראויה לו זה לאשר או לא לאשר הפגנות. דעו לכם, חברי הכנסת, מי שייפגע מזה ראשון זה לא אנחנו. מי שייפגע מזה ראשון זה אתם. כי חוק כזה, אחרי שייחקק, ייקחו אותו לכל מיני מקומות, בכל מיני הרכבים פוליטיים. היום סותמים לנו את הפה בנושא אחד, מחר – הדוגמה של בית-המשפט העליון. שאלתי את חבר הכנסת רביץ, הוא יושב לידי, אמרתי: תגיד, אתה לא רואה נגד עיניך מועצת עיר שאומרת שבית-המשפט העליון, לא מפגינים נגדו? אולי גם יגידו שלא מפגינים נגד הממשלה בירושלים הקדושה שחוברה לה יחדיו? אז תעזבו את החוקים המטורפים האלה. תנו למדינה להתנהל, ומי שבסמכותו לאשר הפגנות יאשר הפגנות. והרוב, שגם אם הוא כועס מאוד על ההפגנות, ואני הרבה פעמים כועס מאוד על הרבה הפגנות, יתכבד וישב בשקט. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת חיים אורון. חברת הכנסת זהבה גלאון מתנגדת להצעת החוק של חבר הכנסת יצחק וקנין וקבוצת חברי הכנסת. מייד לאחר מכן אנחנו נצביע, כמובן בנפרד, על שתי הצעות החוק. זהבה גלאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אין לי ציפיות מחבר הכנסת גבאי. הוא הוכיח את עצמו כמביא חוקים מוזרים, תימהוניים, שנובעים מאיזו בערות, מאיזו תפיסה שלא מבינה שחובתו של רוב להגן על המיעוט. זאת דמוקרטיה: לא להשתמש בעריצות הרוב נגד מיעוט שמחפש הזדמנות לחופש ביטוי ולהבעת עמדה. אין לי ציפיות ממך. אבל הממשלה העלובה הזאת? שמתגלה היום במלוא עליבותה – ש"ס, מפד"ל, האיחוד הלאומי? מה תמורת מה? מה תמורת מה? איזה בארטר עשו אתכם כאן? איך ממשלה יכולה לחשוב שהכנסת מתערבת בחקיקה של מועצות מקומיות וערים ורשויות מקומיות? איזה מין דבר זה? משה גפני (יהדות התורה): היא מעבירה להם את הסמכות. זהבה גלאון (מרצ): מה זה מאצילה להם את הסמכות? חברי חברי הכנסת, הזכות להבעת דעה ולחופש ביטוי היא זכות של כל הקבוצות באוכלוסייה, של חרדים, של ערבים, של הומואים ולסביות וכל הקבוצות. מי שלא מבין שחרב שמופנית היום כלפי קבוצה אחת, מחר היא חרב פיפיות – מי שלא מבין את זה, לא יכול להרשות לעצמו בכלל לחשוב שהוא יושב כאן ולתמוך בהצעה, שאולי הניצחון שלה בטווח הזמני יהיה ניצחון, אבל אוי לניצחונות האלה. אדוני היושב-ראש, עוד ניצחונות כאלה ואבדנו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת גלאון, גם על הקיצור בדברים. חבר הכנסת אליהו גבאי מבקש להשיב על הדברים. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אני מבקש שהגברת שעלתה כאן לדבר, שנקראת זהבה גלאון – אני ממליץ לה ללכת ללמוד משהו על ירושלים. כי ראיתי מדברייך, יש אצלך בערות לגבי ירושלים. מן הראוי שתלמדי מה היא מסמלת לעם ישראל, מה היא אומרת, מי מתפלל אליה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת אליהו גבאי. חבר הכנסת נסים זאב מוותר על זכות התגובה, ולכן נעבור להצבעה בנפרד. הצעת חוק-יסוד: ירושלים (תיקון – איסור מצעדים ותהלוכות), פ/1833, נא להצביע. הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 40 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 23 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק-יסוד: ירושלים (תיקון – איסור מצעדים ותהלוכות) לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בעד – 40, מתנגדים – 23, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק פ/1833 של חבר הכנסת אליהו גבאי עברה בקריאה טרומית, ותועבר להכנה לקריאה ראשונה בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. אבשלום וילן (מרצ): ועדת החינוך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מכיוון שנשמעו הצעות שונות לגבי הוועדה, ועדת הכנסת תכריע בעניין. חברי הכנסת, אנחנו מצביעים עתה על הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון – מניעת פגיעה בערכים דתיים), של חברי הכנסת יצחק וקנין, נסים זאב ואמנון כהן, שמספרה פ/1715. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 41 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 21 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון – מניעת פגיעה בערכים דתיים) לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 41, מתנגדים – 21, נמנע אחד. גם הצעת החוק של חברי הכנסת יצחק וקנין, נסים זאב ואמנון כהן, שמספרה פ/1715, עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט. אבשלום וילן (מרצ): ועדת החינוך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: ועדת הכנסת תכריע גם בנושא הצעת חוק זאת. הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – העברת חבר הכנסת מכהונתו) [הצעת חוק פ/1623/17; נספחות] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק פ/1623, הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – העברת חבר הכנסת מכהונתו), של חברת הכנסת אסתרינה טרטמן. בבקשה, גברתי. אין תשובת שר. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, חברות וחברים, כנסת נכבדה – – – זהבה גלאון (מרצ): יש הצבעה? הממשלה השתגעה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: זו שאלת תם. אני לא יודע איך יתנהלו חברי כנסת, אני לא יודע מי בקיא בתקנון ומי לא. יש הצבעה היום, אם זאת השאלה. חיים אורון (מרצ): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת אבשלום וילן. חבר הכנסת רותם. אדוני השר ישי, תפזר את ההתקהלות. חבר הכנסת אורון, אתה ודאי רוצה לשבת ולשמוע את דבריה של חברת הכנסת טרטמן. תשב ותשמע מה יש לחברת הכנסת טרטמן לומר. חבר הכנסת גפני, זה לא יפה מה שאני רואה כרגע לפני. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היטיב לעשות המחוקק בחקיקת חוק-יסוד: הכנסת, בסעיף 7א, בהגנתו על הדמוקרטיה ועל המדינה מפני המעשים הבאים, ואני מצטטת: 1. שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; 2. הסתה לגזענות; 3. תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל. הרי בשום מדינה מתוקנת בעולם לא היה עולה על הדעת שמעשים אלה לא יהוו בעיה מדינית, דמוקרטית או קיומית למדינה. חקיקה זו לא הושלמה, שהרי מתעוררת השאלה מה קורה אם לאחר שנבחרו וקיבלו חסינות הם עוברים עבירות אלה. הצעת תיקון החוק שלי, שהיא בתמיכת חברי הכנסת של רוב סיעות הבית, באה להשלים את החקיקה הקיימת בדרך של תהליך מורכב, מושכל, אטי, לא פשוט, תוך מתן דגש בסוגיה של בחירה דמוקרטית של נציג ציבור. הצעה זו באה להגן על המדינה, על הדמוקרטיה ועל הבוחר, שהרי הבוחר, בזמן שבחר, נציגו לא היה מזוהה עם תופעות הפסולות לפי החוק. לסיכום, מה שמחייב אותנו לפני הבחירות מחייב אותנו גם אחרי הבחירות. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה לחברת הכנסת טרטמן. אני מבין שהממשלה לא מעוניינת להשיב. יש מתנגד, חבר הכנסת מיכאל איתן, שנרשם להתנגד להצעת החוק. עד שלוש דקות עומדות לרשותו. מיכאל איתן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מבקש להסב את תשומת לבכם, על מה מבקשים מכם להצביע. אני קורא מדברי ההסבר של הצעת החוק הזאת. היא קובעת בדברי ההסבר שאתם מתבקשים עכשיו להצביע כדי להקים מנגנון מזורז שיאפשר את סילוקו של חבר הכנסת מכהונתו. מי בעד מנגנון מזורז – – – דוד רותם (ישראל ביתנו): איזה חבר כנסת? מספיק – – – מיכאל איתן (הליכוד): מנגנון מזורז מסלק חברי כנסת מכהונתם. תצביעו. מי בעד? מי בעד להקים מנגנון מזורז לסלק חברי כנסת מכהונתם? דוד רותם (ישראל ביתנו): כולם בעד. מיכאל איתן (הליכוד): כולם בעד? האספסוף הגיע הנה. כולם בעד. דוד רותם (ישראל ביתנו): אתה מתחמק – – – אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת רותם, תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל איתן, נא להירגע ולנמק את התנגדותך. מיכאל איתן (הליכוד): תתחילו לסלק אותי, מהר, עכשיו, במנגנון מזורז, תסלק אותי. אתה הרי רוצה לסתום לי את הפה עכשיו כדי שלא אדבר. סלק אותי ויהיה לך יותר קל. דוד רותם (ישראל ביתנו): – – – מיכאל איתן (הליכוד): תקימו מנגנונים מזורזים לסלק חברי כנסת. אני לא יודע איך אספו כל כך הרבה חתימות לדבר כזה. איפה אתם חיים? דוד רותם (ישראל ביתנו): לא ביקשו ממך לחתום – – – מיכאל איתן (הליכוד): אתם חיים בפרלמנט של מדינה דמוקרטית? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל איתן. אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – העברת חבר הכנסת מכהונתו), של חברת הכנסת אסתרינה טרטמן, שמספרה פ/1623 – מי בעד, מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 21 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 34 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 22 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – העברת חבר הכנסת מכהונתו) לדיון מוקדם בוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 34, נגד – 22, אין נמנעים. הצעת החוק אושרה בקריאה טרומית ותועבר להכנה בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. תודה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): זו הצעת חוק פאשיסטית – – – קריאות: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. העמדה שלך ברורה. חבר הכנסת זחאלקה וחבר הכנסת רותם, תודה רבה לשניכם. רק לצורך הפרוטוקול: אני מבקש לצרף את הקולות של חבר הכנסת ברכה וטיבי נגד הצעת החוק של חברת הכנסת אסתרינה טרטמן. זה רק לפרוטוקול, זה לא ייספר בהצבעה. תודה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הודעה לסגן מזכיר הכנסת. סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 8), התשס"ז–2007. לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק החברות (תיקון מס' 6), התשס"ז–2007, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בנושא: סגירת גני טרום-חובה במגזר הדרוזי. תודה. הצעת חוק הקמת ועדת שמיטה ממלכתית, התשס"ז–2007 [הצעת חוק פ/2373/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הצעת חוק הקמת ועדת שמיטה ממלכתית, התשס"ז–2007, שמספרה פ/2373, של חבר הכנסת יצחק לוי וקבוצת חברי הכנסת. תשובה והצבעה במועד אחר. בבקשה, אדוני; עד עשר דקות לרשות אדוני. יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מתכבד להגיש את הצעת חוק הקמת ועדת שמיטה ממלכתית, הצעה שלי ושל חברים רבים בכנסת מסיעות שונות – אם אפשר קצת לשמור על שקט, זה יקל עלי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אדוני, חבר הכנסת ראובן רובי ריבלין, אני מבקש מאדוני לשבת. תודה. יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): כבוד המועמד לנשיאות. ובכן, רבותי, בהקדמת הדברים: בספר ויקרא, תחילת פרשת בהר, התורה מצווה עלינו לשמור שמיטה: וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמור: דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם, כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה'. שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך ואספת את תבואתה. ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה', שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצור, שנת שבתון יהיה לארץ. והיתה שבת הארץ לכם לאוכלה, לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך. ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול. המצווה שקראתי עכשיו לכם, מצוות השמיטה, יש בה שני יסודות הכתובים בתורה: האחד הוא לומר לך "כי לי כל הארץ". הווי אומר, האדמה, אין עליה בעלות מוחלטת של אנשים, אלא הבעלות המוחלטת היא של בורא עולם. ולכן אחת לשבע שנים אדם לא זורע, לא חורש ולא מעבד את האדמה, ובזה הוא מראה שהוא לא אדון על האדמה. הדבר השני, זה האספקט הסוציאלי, כלומר, באותה שנה הכול הפקר. כל אחד יכול להיכנס לכל שדה ולקחת, במגבלות מסוימות – כל אחד יכול להיכנס לכל שדה ולקחת מפירות העצים ומכל מה שגדל בשדה. זה מה שמצווה אותנו התורה. כמובן, בעקבות התורה יש מסכת במשנה, מסכת שביעית, יש סוגיות בגמרא ויש הלכות, והתפתחה ספרות הלכתית סביב השמיטה. לצערנו הרב, לאחר חורבן בית שני פסקה השמיטה. וכיוון שכפי שקראנו כתוב, כי תבואו אל הארץ, וזו מצווה התלויה בארץ, כאלפיים שנה לא קיימו שמיטה. לא היתה שמיטה בארץ-ישראל כי לא היתה קהילה יהודית – היתה קהילה, אבל לא היה ציבור יהודי בארץ-ישראל שקיים שמיטה. עם תחילת הציונות, לפני כ-100 שנה, התחילו לעסוק שוב בעניין השמיטה, והתחילו לעורר את הדברים. וגם הרבנים התחילו לפסוק מחדש איך אנחנו מקיימים שמיטה בדור שלנו. האם שמיטה מן התורה או מדרבנן, מה האפשרויות וכן הלאה וכן הלאה. הראשונים שעסקו בכך במדינת ישראל – היו לפניהם, אבל במדינת ישראל – הם הרבנים הראשיים הרב הרצוג והרב עוזיאל. לפניהם – הרב קוק, החזון-אי"ש, גם תוך כדי הקמת המדינה, לפני ואחרי, הרב יצחק אלחנן. עסקו בזה. יש הרבה מאוד פוסקים שעסקו בזה, אבל אלה שמסגרו את העניין פחות או יותר בהוראות הראשונות שהם נתנו היו הרב הרצוג והרב עוזיאל, והם התחילו להורות הלכות. מאז יש התפתחות הלכתית בעניין הזה, ויש רצון של החקלאים ושל הציבור לראות איך אנחנו שומרים על השמיטה בישראל. לא אכחיש ולא אכחד – יש פסיקות שונות. לא כל הרבנים מסכימים לגבי הדרך לשמור שמיטה היום. אנחנו מכירים את השיטה של החזון-אי"ש, מכירים את השיטה של הרב קוק, הרב עובדיה כתב רבות, הרב אלישיב יש לו שיטה בעניין הזה – כל אחד יש לו שיטה. אבל אנחנו כמדינה נסמכים על הרבנות הראשית בישראל. הרבנים הראשיים לישראל הם שמובילים את עניין השמיטה. מדינת ישראל עוסקת בעניין השמיטה. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: – – – לקח צד ברור. יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): כמובן. גם בפעם שעברה לקחו צד. כל אחד לוקח צד. אבל הם הרבנים הראשיים לישראל, ואני מציע לעבוד עם הרבנות הראשית. אין לי פתרון יותר טוב, ואני חושב שזה הפתרון הנכון, לעבוד עם הרבנות הראשית. יפתח בדורו כשמואל בדורו. מי שנבחר נבחר, והם אלה שממונים לבוא ולנהל את העניין, וצריך לעבוד עם הרבנות הראשית. מדינת ישראל מתייחסת לעניין השמיטה, מקצה תקציב כדי לנהל שמיטה. מנהל את זה משרד החקלאות, עם האוצר. שר החקלאות הוא זה שעוסק בכך. להצעה יש שתי מטרות. המטרה הראשונה היא לעגן את העניין באופן הצהרתי – שמדינת ישראל מטפלת בענייני השמיטה והיא לוקחת חלק בענייני השמיטה. ההצעה אומרת שהאחראי על החוק הוא שר החקלאות, מוקמת ועדה שבראשה עומד הרב הראשי לישראל או מי מטעמו, ויש כאן מנגנון של עבודה במשך כל שבע השנים: לקחים מהפעם הקודמת, הכנה לשמיטה הבאה. הוועדה בכנסת שתקבל את הדיווחים היא ועדת הכלכלה של הכנסת. המטרה השנייה בהצעה הזאת היא שהדברים ייעשו בצורה מסודרת – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני רואה שאתה כבר מקבל תגובות מן הציבור. יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): גם השנה, אדוני השר, לדעתי, לטעמי, הוועדה או הגופים המטפלים בזה התעוררו קצת מאוחר. אני יודע שיש שמטפלים ואני יודע שמשרד החקלאות מעורב, ואני יודע שעושים עבודה, אבל התחילו מאוחר. אולי בגלל בעיות של פסיקה, אולי בגלל בעיות של התארגנות ברבנות, אולי הבעיה היא כי האוצר לא העביר כסף – אינני יודע. החוק הזה בא לומר: יש ועדה שצריכה לשבת באופן מתמיד ולדאוג לדברים, שהדברים ייעשו כמו שצריך. ראשית, אני רוצה לומר שאין לזה שום נפקות לשמיטה הקרובה. קריאה: – – – יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אין נפקות לשמיטה הקרובה. כי השמיטה הקרובה היא כבר קרובה וכבר עוסקים בזה וכבר – אני מקווה שמשרד החקלאות והרבנות ינהלו את זה כמו שצריך. שנית, אני רוצה לומר שמאוד התפלאתי שוועדת השרים התנגדה. שוחחתי עם שר החקלאות, שוחחתי עם שר המשפטים. שר המשפטים אמר לי: אני לא מתנגד לעצם העניין, אבל זו הוראה מינהלית, זו לא הוראה של חוק. אני חושב שזה לכבוד למדינת ישראל שזה יהיה בחוק, ואני חושב שאפשר לשכנע את ועדת השרים. לכן, על-פי הצעתו של שר החקלאות – והיה מעורב גם השר הרצוג, כי אמרתי לו שמדובר על הסבא שלו כאן, הדברים שהסבא שלו התחיל אותם – אבל על-פי הצעתו של שר החקלאות, אני בהחלט מסכים שהתשובה וההצבעה יידחו בשבועיים, כדי לאפשר דיון נוסף בוועדת השרים. אני מקווה, אדוני השר, שתהיה הסכמה ונוכל לקדם את זה. אני חושב שזה נדבך חשוב לעניין של מדינה יהודית דמוקרטית, שיהיה חוק שיסדיר, לא בפרטים אבל במסגרת, את עניין השמיטה. תודה רבה, רבותי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת הרב יצחק לוי. תרשום לי בבקשה, הרב לוי, פתק; אני כבר לא אלך לשיעור הלכה יומי בבית-הכנסת. אני כבר שמעתי היום שיעור. יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): תודה רבה. אני שמח שהועלתי גם בדברי תורה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): שר החקלאות הוא נגד החוק הזה. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: – – – הוא לא נגד. הצעת חוק הגליל (תיקון – מתן סובסידיה קבועה), התשס"ז–2007 [הצעת חוק פ/2297/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק פ/2297, הצעת חוק הגליל (תיקון – מתן סובסידיה קבועה), התשס"ז–2007, של חבר הכנסת יצחק וקנין וקבוצת חברי הכנסת. חברי הכנסת, שימו לב, תשובה והצבעה במועד אחר גם בהצעה זו. יצחק וקנין (ש"ס): אדוני היושב-ראש, ידידי שר החקלאות, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק הגליל התקבלה בכנסת לפני יותר מ-17 שנים. ומאז החוק מתבצע בצורה מסודרת על-ידי מתן תמיכה וסבסוד למגדלי הפטם והביצים ביישובי קו העימות. חוק הגליל קובע כי לבעלי מכסה במרום-הגליל תינתן, בשנים 1993–2002, סובסידיה בשיעורים שנקבעו בחוק בשל פטמים וביצי מאכל שיוצרו במסגרת המכסות, ובכך תינתן עדיפות לייצור בשני ענפי משק הלול האמורים באזור הגליל לעומת אזורי הארץ האחרים. שיעורים אלה נשמרו גם בשנים 2002–2007 עקב נחיצות החוק. לאזור הגליל נחיתות ביחס לאזורי הארץ האחרים בכל הקשור למקורות תעסוקה חלופיים, הן בחקלאות הן בסקטורים כלכליים אחרים. אזור הגליל מרוחק מאזורי אוכלוסייה צפופים, ומיקומו לאורך הגבול הצפוני חושף אותו חדשות לבקרים למתיחות ביטחונית, המערערת עוד יותר את היציבות הכלכלית באזור. מלחמת לבנון השנייה היא ראיה חותכת למציאות יומיומית זו. אזור הצפון בכלל והיישובים המצוינים בחוק בפרט נקלעו לאווירה מלחמתית עוינת, שנזקים כלכליים כבדים נרשמו בצדה. עלות הייצור בגליל גבוהה מעלות הייצור בשאר אזורי הארץ, במיוחד בעונת החורף, שבה הטמפרטורה נמוכה במיוחד. כמו כן, עלויות השיווק וההפצה מאזור הגליל גבוהות יותר מהעלויות באזורי הארץ האחרים. אזור הגליל מאופיין בעיקרו בריבוי של משקים משפחתיים, המתאימים במיוחד לגידול ביצי מאכל ובשר פטמים. הסובסידיה הניתנת מאז 1993 מהווה מקור הכנסה חשוב, שנותן יציבות למשקי-הבית באזור. הנסיבות הביטחוניות הנוכחיות מדגישות ביתר שאת את החיוניות במתן סיוע וחיזוק נוספים לתושבי הגליל. לאור החלטת הממשלה שמספרה 393, מיום 20 באוגוסט 2006, בנושא חיזוק הצפון, למותר לציין כי פגיעה בסובסידיות שניתנו עד כה מהווה הפרה בוטה של החלטה זו. בתאריך 31 בדצמבר 2007 עתיד לפוג תוקפו של החוק. ציינתי שהחוק הוא מ-1993, למשך 14 שנה. הנימוקים למתן הסובסידיה לבעלי מכסה במרום-הגליל תקפים כיום יותר מאי-פעם. לאור הסכמת ועדת השרים שאכן חיוניותו של החוק גדולה מאוד – זה עבר בוועדת השרים – נתבקשתי על-ידי הממשלה, מאחר שמשרד החקלאות, עם משרד האוצר, מגבשים רפורמה רחבה מאוד דווקא בענפים הללו, שמטרתה להוציא את הלולים מהמשק המשפחתי ולהקים לולים יותר מרוכזים, ואני חושב שהדבר הזה מאוד חשוב גם מבחינת איכות הסביבה ואיכות החיים ביישובים הללו – והסכמתי ונעניתי לדחות את ההצבעה בשבועיים. השר משולם נהרי: למה? יצחק וקנין (ש"ס): נתבקשתי על-ידי הממשלה, כדי להביא – אם עד אז תוכן הרפורמה הכוללת, נקדם את זה ביחד. אם לא – בעוד שבועיים. השר משולם נהרי: כדאי שההצעה תעבור עכשיו בקריאה טרומית, ואז תקדם את זה. יצחק וקנין (ש"ס): אין התנגדות של ועדת השרים, אני יכול להעביר את זה היום. ראובן ריבלין (הליכוד): אפשר להעביר את זה. אתה תודיע שתקדם את החוק רק עם הממשלה, זה הכול. למה לא להצביע עכשיו? למה לבטל? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: יש פה נציג הממשלה. אדוני, אתה מבקש שכן נקיים את ההצבעה? השר משולם נהרי: כן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: האם המציע מסכים שהיום נקיים את ההצבעה? יצחק וקנין (ש"ס): אני מסכים, אין לי שום בעיה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לכן, אדוני, צריך לצלצל, והשר בינתיים יעלה להשיב, ואז נצביע. ראובן ריבלין (הליכוד): לא כתוב בסדר-היום שהצבעה במועד אחר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לכן הקפדתי, אדוני יושב-ראש הכנסת לשעבר, לשאול את הממשלה, לשאול את המציע, לבקש מסגן המזכיר להתריע בפני חברי הכנסת שתתקיים הצבעה. אני מקווה שהנושא הוא לא כל כך קונטרוברסלי שאחר כך יבואו לתבוע אותנו על סטייה מסדר-היום המודפס. השר משולם נהרי: מה עוד שוועדת השרים אישרה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: השר נהרי ישיב בשם הממשלה. בבקשה. השר משולם נהרי: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, נתבקשתי על-ידי שר החקלאות להשיב בשם משרד החקלאות על ההצעה לתיקון חוק הגליל של חבר הכנסת וקנין. היות שהשר נמצא בניגוד עניינים ואינו יכול להשיב, אני משיב במקומו. משרד החקלאות ומשרד האוצר עומדים להניח על שולחן הממשלה הצעת החלטה לרפורמה בענף הלול, שבמסגרתה יוצאו כל הלולים ממרכזי היישובים לחוות לולים מרוכזים, כחלק מההיערכות להתמודדות עתידית עם התפרצות שפעת העופות. הממשלה מתכוונת להשקיע כ-300 מיליון שקלים בשדרוג הענף. במסגרת הרפורמה יוארך תוקף חוק הגליל בעשר שנים נוספות. לפיכך, משרד החקלאות ומשרד האוצר אינם מתנגדים לתמיכה בחוק, בכפוף לכך שהנוסח יתואם עם משרד החקלאות. זו גם היתה ההחלטה של ועדת השרים, לתמוך בחוק, וכמובן, על-פי בקשתו של שר החקלאות, לעשות תיאום. אני מבקש לתמוך בהצעת החוק. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. חברי הכנסת נא לשבת, אנחנו נקיים את ההצבעה. הודענו, צלצלנו, שמענו את תשובת הממשלה, לכן אין שום בעיה תקנונית. הצעת חוק פ/2297, הצעת חוק הגליל (תיקון – מתן סובסידיה קבועה), התשס"ז–2007, של חבר הכנסת יצחק וקנין וקבוצת חברי הכנסת. חברי הכנסת, ההצבעה החלה. הצבעה מס' 23 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 19 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגליל (תיקון – מתן סובסידיה קבועה), התשס"ז–2007, לדיון מוקדם בוועדת הכספים נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: התוצאות הן: 19 בעד החוק, שניים נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת הכספים לשם הכנתה לקריאה ראשונה. תודה. הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – טיפולי שיניים), התשס"ו–2006 [הצעת חוק פ/1041/17; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יעקב מרגי) הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – שירותי רפואת שיניים לילדי משפחות מצוקה), התשס"ו–2006 ["דברי הכנסת", חוב' י"ח, עמ' 7034.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – שירותי רפואת שיניים לילדי משפחות מצוקה), התשס"ו–2006 ["דברי הכנסת", חוב' י"ח, עמ' 7036.] (הצעת חברת הכנסת שלי יחימוביץ) הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – טיפולי שיניים), התשס"ז–2006 ["דברי הכנסת", חוב' י"ח, עמ' 7036.] (הצעת חברת הכנסת אורית נוקד) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הצעת חוק פ/1041, הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – טיפולי שיניים), התשס"ו–2006, של חבר הכנסת יעקב מרגי. שימו לב, חברי הכנסת, מייד לאחר מכן יש הצעות חוק נוספות שכבר נומקו במליאה. ודאי שאנחנו נשמע את תשובת הממשלה, ובהתאם לזה ננהג. יעקב מרגי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת באה לתקן עיוות מהותי כלפי ילדים שבאו לעולם וגדלו במשפחות נזקקות וחלשות. ילדים אלו סבלו וסובלים מחוסרים רבים. ילדים אלו מתבגרים ונעשים נערים המודעים לתדמיתם ולעתידם, ומפאת מצבם הכלכלי נאלצים להתמודד עם בעיות רפואיות קשות בפה, המביאות למחלות מעיים ולבעיות עיכול. חברי חברי הכנסת, מכובדי כבוד השר, נערים אלו מתמודדים עם בעיות תדמית קשות. הם בתחילת חייהם, לקראת בגרותם וגיוסם לצה"ל. טווח הגיל הזה שבחרנו, 14–15, בא לצמצם, לאוכלוסייה המגיעה ללימודים תיכוניים בגיל זה. בטיפול שיניים לאותן משפחות נזקקות אנו חוסכים להן את עלות הטיפול, אבל למדינה אנחנו חוסכים בהמשך הדרך הוצאות רבות. טיפול זה יביא למודעות גבוהה בקרב בני-הנוער למצב בריאותם ולבריאות הפה. האוצר ומשרד הבריאות מתנגדים, כנראה בגלל העלות ומפאת התמיהה מדוע דווקא גילאי 14–15 ולא גילאי שלוש-ארבע וכל מיני גילאים שונים. ואני אומר שהרציונל בהצעת החוק הזה הוא, שמי שיכול היה לטפל בילדותו בשיניו ובבריאות הפה, טיפל. ומי שלא טיפל עד גיל 14–15, כנראה לא יוכל לטפל גם בהמשך. לכן אנו צריכים לסייע לאותם נערים מתבגרים להתחיל את חייהם עם בריאות פה תקינה, ואני חושב שהממשלה יכולה להרשות לעצמה את זה. אם היא יכולה להרשות לעצמה את זה בשירות הצבאי – הרי בשירות הצבאי צה"ל מממן טיפולי שיניים – אז למה לחכות, לתת לנער להתבגר עם עיוות כזה עד גיל השירות הצבאי? אני חושב שהמדינה צריכה לעשות את זה בגיל 14–15. ההוצאה היא מצומצמת, ואני חושב שזו ההזדמנות, שעתה הגדולה של הממשלה, שאכן תתמוך בחוק זה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מודה מאוד לחבר הכנסת מרגי. יעלה ויבוא שר הבריאות, חבר הכנסת יעקב בן-יזרי, שישיב על הצעות חוק בנדון, הצעות זהות, של חבר הכנסת יעקב מרגי, של חברי הכנסת גדעון סער ורוחמה אברהם ושל חברת הכנסת שלי יחימוביץ. ראובן ריבלין (הליכוד): הם ויתרו על ההנמקה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הן כבר נומקו. שר הבריאות יעקב בן-יזרי: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק מבקשת לקבוע כי ילדים נזקקים, גילאי 14–15, על-פי מבחני נזקקות שיקבע שר הבריאות, יהיו זכאים לטיפולי שיניים במימון קופות-החולים, וזאת כחלק מסל השירותים הבסיסי. ככלל, הוספת שירותים לסל, צריך שתיעשה בדרך המלך, כלומר כנגד תקציב המוקצה לשם הוספת שירותים לסל ועל-פי תעדוף של כלל השירותים המועמדים להכללה בסל. מלאכת התעדוף מתבצעת על-ידי ועדה ציבורית להרחבת הסל, במסגרת הסכומים המוקצים למטרה זו בחוק התקציב, ואין מקום לעקוף מנגנון זה על-ידי הכללת שירותים בחקיקה ראשית, בשיטה המוצעת. ההצעה מדברת באופן כללי על טיפולי שיניים לקטינים בני 14–15, ללא פירוט נוסף. אני רק רוצה להזכיר, מתוך ידיעה – יש טיפול שיניים ויש טיפול שיניים. יש טיפול שיניים של עקירה, טיפול שורש. אצל בני 13–14, שמדובר עליהם כאן, זה יישורי שיניים, זה טיפול בסיסי של כל מערכת השיניים של הנער, והוא יקר אלף מונים מהטיפול הרגיל שאנחנו מכירים אותו כטיפול שיניים רפואי. זה טיפול אחר לגמרי. ההצעה אינה מוגבלת לטיפולים מסוימים, וכאן הנקודה, מורי ורבותי. היא אינה מוגבלת לטיפולים מסוימים, כי אותם טיפולים מסוימים, עליהם הוויכוח כאן. הלוואי שיכולנו לעשות את זה. ההגבלה היחידה היא גילית: בני 14–15, ואין זה ברור מה מקור ההבחנה בין ילדים הנמנים עם שכבת גיל זו לבין ילדים צעירים מגיל 13–14 או יותר מבוגרים מגיל 13–14. בהצעה קבעו את הגיל 13–14. ברור כי ההצעה כרוכה בתוספת עלות והיא מחייבת תוספת תקציב לקופות-החולים. בשלב זה, לנוכח נוסחה הכוללני של ההצעה, קשה לאמוד את עלותה, אולם ברור כי היא אינה מבוטלת. ההצעה אינה מטפלת כלל בהיבט התקציבי ואינה מציינת מה מקור התקציב למימון החוק המוצע. לא זאת אף זאת, זהו מקרה ראשון שבו נכללים בסל שירותים המוגבלים לאוכלוסייה מעוטת-יכולת. עד כה נכללו בחוק הנחות או פטורים מתשלומי השתתפות עצמית למבוטחים מעוטי-יכולת עבור שירותים הכלולים ממילא בסל. לפי הצעת חוק זאת, יינתנו שירותים ללא תשלום לילדים ממשפחות מעוטות-יכולת ולא לכלל הילדים האחרים. הסדר זה אינו מתיישב עם תפיסתו העקרונית של החוק, וספק אם זהו חידוש רצוי או ראוי. זאת, נוסף על האמור בתחילת דברי, שהכלל הוא תעדוף על בסיס כל צורכי מערכת הבריאות, שרבים הם, רגישים הם, והלוואי שהיה ביכולתנו לספק את כלל הצרכים, התרופות והטיפולים. לאור האמור החליטה ועדת השרים לענייני חקיקה ואכיפת החוק להתנגד להצעת החוק, והממשלה מבקשת להסיר אותה מסדר-היום. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה לשר הבריאות, חבר הכנסת בן-יזרי. חבר הכנסת יעקב מרגי, לרשותך – – – יעקב מרגי (ש"ס): לא. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת גדעון סער ו/או רוחמה אברהם. גדעון סער (הליכוד): לא. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת יחימוביץ. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): לא. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה. מדובר כמובן בשלוש הצבעות נפרדות. הצעת חוק פ/1041 – – – יואל חסון (קדימה): רגע, המציע רוצה להגיד משהו. יעקב מרגי (ש"ס): אני התחייבתי שאני לא מקדם את זה, אני מחכה להצעה הממשלתית – בתיאום עם הממשלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אין לי אלא לחזור לפרוטוקול על מה שאמר מן המקום חבר הכנסת יעקב מרגי: הוא מתחייב שלא לקדם את הצעתו עד לקבלת הצעת חוק ממשלתית בנדון. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): את גדעון זה לא מחייב. קריאות: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כל המוסיף גורע. נסים זאב (ש"ס): אולי לממשלה אין הצעת חוק – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הצעת חוק פ/1041, הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – טיפולי שיניים), התשס"ו–2006, של חבר הכנסת יעקב מרגי. מי בעד, מי נגד? נא להצביע. ראובן ריבלין (הליכוד): מֶרגי, לא מַרגי. הצבעה מס' 24 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 27 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – טיפולי שיניים), התשס"ו–2006, לדיון מוקדם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 27, מתנגד אחד, אין נמנעים. הצעתו של חבר הכנסת יעקב מרגי אושרה בקריאה טרומית ותועבר להכנה לקריאה ראשונה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. הצעת חוק פ/1183, של חברי הכנסת גדעון סער ורוחמה אברהם, הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – שירותי רפואת שיניים לילדי משפחות מצוקה), התשס"ו–2006. מי בעד, מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 25 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 27 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – שירותי רפואת שיניים לילדי משפחות מצוקה), התשס"ו–2006, לדיון מוקדם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 27 בעד, מתנגד אחד, אין נמנעים. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): תוסיף את קולי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לפרוטוקול – גם חבר הכנסת גבאי תומך. גם הצעת החוק של חברי הכנסת גדעון סער ורוחמה אברהם עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה ראשונה. הצעת חוק פ/1488, הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – שירותי רפואת שיניים לילדי משפחות מצוקה), התשס"ו–2006, של חברת הכנסת שלי יחימוביץ – מי בעד, מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 26 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 26 בעד ההצעה להסיר מסדר–היום את הצעת החוק – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – שירותי רפואת שיניים לילדי משפחות מצוקה), התשס"ו–2006, לדיון מוקדם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד החוק של חברת הכנסת יחימוביץ – 26, אין מתנגדים, אין נמנעים. גם הצעתה של חברת הכנסת יחימוביץ תועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת להכנה לקריאה ראשונה. שימו לב, יש עוד הצעה זהה שלא מופיעה בפניכם בסדר-היום. כרגע, הצעת חוק פ/1693, של חברת הכנסת אורית נוקד, הזהה לשלוש ההצעות שהצבענו עליהן. הצעת החוק של חברת הכנסת נוקד נומקה כבר במליאה ולכן אנחנו נוכל להצביע – זה גם על דעת מזכירות הכנסת. מי בעד, מי נגד? נא להצביע בקריאה טרומית. הצבעה מס' 27 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 26 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – טיפולי שיניים), התשס"ז–2006, לדיון מוקדם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בעד הצעתה של חברת הכנסת אורית נוקד – 26, אין לה מתנגדים או נמנעים. לכן, גם הצעתה תועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת להכנה לקריאה ראשונה. הצעת חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים (תיקון – הרחבת החלות בצה"ל), התשס"ו–2006 [הצעת חוק פ/1156/17; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יואל חסון) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הצעת חוק פ/1156, זה הנושא הבא שלנו: הצעת חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים (תיקון – הרחבת החלות בצה"ל), התשס"ו–2006, של חבר הכנסת יואל חסון. בבקשה, אדוני חבר הכנסת יואל חסון. קריאה: מה עמדת הממשלה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כתוב לי שיש תמיכת ממשלה, אבל מצד שני לא כתוב לי שחבר הכנסת חסון צריך לנמק את החוק מן המקום. לכן נאפשר לו לנמק והוא ודאי יתחשב בעובדה שיש תמיכת ממשלה, אני סומך עליו. יואל חסון (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק שאני מביא היום בפני הכנסת מבקשת לתקן, להוסיף ולהיות חלק מסדרה של חוקים שעניינם הגבלת העישון במקומות ציבוריים. חבר הכנסת ארדן ואני מובילים כבר כמה חודשים הצעות חוק רבות שמטרתן להגביל את העישון במקומות ציבוריים, להגדיל את הקנסות ולהביא בסופו של דבר למצב הזה: קודם כול, להוריד לרמה של מינימום את העונש הפסיבי על הלא-מעשנים בזה שנמצאים סביבם מעשנים, ונוסף על כך, כמובן בעיני אלו חוקים וסדרת חוקים שמצילים חיים. יש לנו הוכחות ברורות, גם בעולם, שבמקומות שחוקים כאלה עברו הצטמצם באופן משמעותי מספר המעשנים, ואין בעיני דבר ראוי יותר מהדבר הזה. הצעת החוק הזאת מדברת על הכללת מחנות צה"ל ומתקני צה"ל במסגרת החוק, בתוך הגדרה של מקום עבודה. צה"ל לא מוגדר כמקום עבודה, ולכן הוא לא נכנס לחוקים הנוכחיים או לאלה שקיימים היום במערכת, ולכן ראוי להוסיף ולהגדיר את צה"ל בנושא הזה כמקום עבודה, כי על-פי חוק מדובר בזה שחיילים ואנשי צה"ל וכדומה הם משרתים ולא עובדים. חשוב לומר שבשל ההייררכיה ויחסי המרות בצבא, זה לא קל לחייל להעיר למפקדו או לבכיר ממנו בדרגה, המעשן במקום שבו הם משרתים בצוותא. חיילים וחיילות צעירים מגיעים לעישון פסיבי ואף נוטים להיות מושפעים מבכירים וממבוגרים מהם המעשנים בסביבתם. ראוי שהכנסת תקבע במפורש שהחוק חל גם על מחנות צה"ל ומתקני צה"ל. חברי הכנסת, התיקון הזה, לא רק יגרום לצה"ל להיות מקום נקי מעישון, כפי שראוי להיות, בדומה לכל מקום עבודה אחר, אלא אף ישדר מסר חינוכי לצעירים המשרתים בצה"ל בדבר נזקי העישון וסכנותיו. חשוב לומר שגם כך בצה"ל מתקיימת היום הסברה לחיילים נגד עישון, וזה דבר שיש מודעות אליו. כמובן, התוספת של החוק הזה תאפשר לא רק מסר חינוכי פסיבי אלא דבר יותר אקטיבי, עם תוצאות. חשוב לי לומר שאני לא מתכוון לאזורים הפתוחים של הבסיס הצבאי, לכך שבתוך המתקן הצבאי, בשטח של הבסיס, לא יכולים לעשן. ברור שלא זאת הכוונה. ברור שאדם יוכל לצאת לשטח פתוח ולעשן, גם אם הוא בתוך הבסיס או בין גדרות הבסיס. אבל בתוך המפקדות, במקומות הסגורים, בחדרי ההרצאות, בתוך כל המקומות האלה – מה שאנחנו מצפים שיהיה גם במקומות עבודה – לא יוכלו לעשן. מה שלא קיים היום בצה"ל: אדם יכול לעשן בכל מקום שיבחר, בכל מתקן צבאי. לכן, להבהיר, חיילים בשטח הפתוח של הבסיס או בשטחי אימונים, כמובן בהתאם למגבלות הבטיחות, יוכלו לעשן, ולא על זה דיברה ההגבלה. אני מקווה מאוד שגם שר הבריאות יתמוך בהצעה הזאת. אגב, הממשלה תומכת בהצעה. שר הבריאות יעקב בן-יזרי: אדוני, שר הבריאות תמך בהצעה בוועדת השרים לחקיקה. היו"ר יצחק זיו: תודה לחבר הכנסת יואל חסון. אני מזמין את שר הבריאות יעקב בן-יזרי להשיב. שר הבריאות יעקב בן-יזרי: למשרד הבריאות אין התנגדות, להיפך. היו"ר יצחק זיו: מאחר שאין התנגדות לשר הבריאות, אנחנו נעבור להצבעה. הצבעה מס' 28 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים (תיקון – הרחבת החלות בצה"ל), התשס"ו–2006, לדיון מוקדם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר יצחק זיו: עשרה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק תעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – איסור הפליה מחמת טיפולי פוריות או הפריה חוץ-גופית), התשס"ז–2007 [הצעת חוק פ/2348/17; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת גדעון סער) היו"ר יצחק זיו: אנחנו נעבור להצעת חוק פ/2348, הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – איסור הפליה מחמת טיפולי פוריות או הפריה חוץ-גופית), התשס"ז–2007, של חבר הכנסת גדעון סער. הנמקה מהמקום. גדעון סער (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה קובע, כי לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת סיבות שונות, לרבות מחמת היריון או היותם הורים, בעניינים שונים הנוגעים לעבודה, ובהם קבלה לעבודה, תנאי עבודה או פיטורים. ההצעה שאני מביא לבית מציעה לעגן מפורשות הגנה מפני אפליה מסוג זה ולקבוע כי איסור הפליה יחול גם על טיפולי פוריות או הפריה חוץ-גופית, בדומה להגנה שקיימת בחוק עבודת נשים. כיום הדבר הזה לא עולה מהחוק. הפסיקה, אם לצטט פסק-דין של בית-המשפט העליון, בג"ץ 554/05, קבע כי אין להוציא מכלל אפשרות כי פיטורי עובדת מחמת טיפולי פוריות שהיא עוברת עשויים לבוא בגדר האיסור על אפליה הקבוע בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. אני מציע להסיר את הספק הזה. ועדת השרים לחקיקה קיבלה החלטה לתמוך בהצעת החוק הזאת. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה לחבר הכנסת גדעון סער. מאחר ששר התעשייה, המסחר והתעסוקה אלי ישי אינו נוכח, אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 29 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 13 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – איסור הפליה מחמת טיפולי פוריות או הפריה חוץ-גופית), התשס"ז–2007, לדיון מוקדם בוועדה לקידום מעמד האשה נתקבלה. היו"ר יצחק זיו: בעד – 13, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצבעה אושרה והנושא יעבור לוועדת העבודה והרווחה. גדעון סער (הליכוד): ביקשתי לוועדה לקידום מעמד האשה. היו"ר יצחק זיו: אין הצעה אחרת. אם כך, הנושא יועבר לוועדה לקידום מעמד האשה. הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – סל תשלומים מוזל), התשס"ז–2007 [הצעת חוק פ/2374/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יצחק זיו: אנחנו עוברים להצעת חוק פ/2374, הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – סל תשלומים מוזל), התשס"ז–2007, של חברי הכנסת דוד אזולאי וחיים אורון. אני מזמין את חבר הכנסת דוד אזולאי – ינמק מהמקום. דוד אזולאי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, הצעת חוק זו באה לתת מענה לאותם אזרחים הזקוקים לסיוע נפשי, מה שנקרא ער"ן – עזרה רפואית נפשית – בכל שעות היממה, תוך שמירה על הדיסקרטיות של הפונים. מדובר במקרים של הצלת נפשות של ממש. יש עמותה נוספת, שמקדמת פעולות חינוך ודת, זה המכון להפקת שיעורי תורה מוקלטים. במקרה זה הדרישה באה לסייע למוגבלים ולרתוקים לבתיהם במגוון שיעורי רוח ויהדות. גם כאן יש מאזינים רבים במגוון שפות. לילדים המתקשים במסגרות הרגילות – הקו הזה משרת מאות אלפי אנשים וזה מעיד על חיוניותו של ערוץ חשוב זה. אני רוצה לציין, בהצעת החוק שלנו אנחנו לא מחדשים דבר. היתה תקנה, ולצערי הרב פג תוקפה והיא לא חודשה. ההצעה בעצם קובעת, ששר התקשורת, בהסכמת שר האוצר, יקבע סל מוזל, שיכלול את כל העמותות העונות על הקריטריונים של עמותות לעזרה נפשית או רפואית, או לקידום חינוך, תרבות וענייני דת. אני מבקש לתמוך בהצעת החוק של חבר הכנסת חיים אורון ושלי. תודה רבה, אדוני. היו"ר יצחק זיו: תודה. ישיב שר התקשורת אריאל אטיאס, בבקשה. שר התקשורת אריאל אטיאס: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מטרת הצעת החוק היא להקל על אזרחים שפונים לקבל עזרה טלפונית מעמותה לסיוע נפשי ורפואי, או המתקשרים לעמותה לקידום פעולות חינוך ודת. הקלה זאת תתבצע באמצעות תעריף מוזל לשירותים, אשר ייקבע בתקנות בהתאם למוצע בהצעת החוק. בדרך זו אפשר לסייע לאנשים במצוקה נפשית. כפי שאמר חבר הכנסת אזולאי, ההסדר הזה אינו הסדר חדש. בתעריפי "בזק" יש הנחות למשתמשים "קלים", זאת ההגדרה, בסך 70 מיליון שקלים. ההיגיון היה שמשתמש קל זה אחד שאין לו כסף ולכן הוא כמעט לא משתמש, אז עושים לו הנחה בדמי השימוש הקבועים. מכיוון שהעולם עבר לטלפונים סלולריים, ואנשים יכולים לדבר ב-500 שקלים בסלולרי וב-30 שקלים בבית, רצינו לשנות את המשוואה, שכל מי שיש לו הבטחת הכנסה – זה יהיה המבחן לתת לו את ההנחה. אני מבקש לתמוך בהצעה. תודה. ראובן ריבלין (הליכוד): מי יבדוק את הבטחת ההכנסה? שר התקשורת אריאל אטיאס: הביטוח הלאומי יעביר את הדיסקט. כדי לסבר את אוזנך, האזרחים יקבלו הודעה, מקבלי הבטחת הכנסה. מי שלא רוצה את ההנחה – – – מיכאל איתן (הליכוד): מי ייתן את ההנחה? שר התקשורת אריאל אטיאס: "בזק", ב"דמי שימוש קבועים". תודה. היו"ר יצחק זיו: תודה לשר התקשורת אריאל אטיאס. מבקש להסיר – חבר הכנסת מיכאל איתן. מיכאל איתן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מה אני יכול לעשות, זה יום עצוב היום. הכנסת קיבלה כאן חוק – אני 20 וכמה שנים בכנסת, לא הייתי מאמין שיש הצעת חוק שאומרת שלוקחים חבר כנסת שאמר משהו – הוא לא עבר שום עבירה פלילית, הוא אמר משהו – 80 חברי כנסת מחליטים שמה שהוא אמר זאת הסתה לגזענות. למה? כי הוא אמר, "שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך", ו-80 חברי כנסת אומרים: שמעתם מה הוא אמר, זו הסתה לגזענות. אין נגדו תביעה משטרתית, אין נגדו תביעה פלילית, אין כלום נגדו, הוא רק אמר, ו-80 חברי כנסת, על-פי הצעה שהצביעו עליה – מנגנון מזורז לסילוקו מהכנסת. ואנחנו מאשרים הצעת חוק כזאת. איך יכול להיות דבר כזה? חיים אורון (מרצ): בחיבוקים ונשיקות. מיכאל איתן (הליכוד): לדבר כזה יכול להיות רוב בכנסת? גם אתם חברי כנסת, תחשבו רגע על עצמכם. לא יכול להיות מצב ש-40 חברי כנסת יחשבו שמותר להגיד משהו – זאת לא עבירה על החוק – ו-80 יגידו שהם טועים? אז מה, אז ה-80 יכולים להעיף אותם בגלל זה מהכנסת, במנגנון מזורז? באתי הנה עכשיו להתריע על תופעה נוספת שקשורה בהצעת החוק הזאת. כל הכבוד לנו, אני תומך במתן הטבות לכל מי שפועל למען החלשים ולמען העמותות. אני רוצה לדעת כמה זה עולה, ואני רוצה להוציא את הצ'ק מכיסי. תפסיקו להיות נדבנים וטובי לב כאלה, על חשבון כל מיני גופים שלישיים. אני מוכן לקחת אחריות ולהגיד, ההטבות האלה יעלו כך וכך מיליוני שקלים, עם ישראל ישלם, ניתן את הסיוע. אבל מה אתם מטילים את זה על חברת "בזק"? חלק מאנשי חברת "בזק" זה אנשים פרטיים. אנשים שילמו, הם רוצים להרוויח. הם קנו מניות, הם רוצים להרוויח. הכנסת מחוקקת, היא טובה, היא מכריחה את "בזק" לתת הנחות. איך זה יכול להיות? אני בעד המטרה, אבל נאה דורשים, נאה מקיימים. כל אחד מאתנו יגיד: אנחנו חושבים שזה וזה ראוי להטבה כזאת או אחרת, נקמץ בדברים אחרים, נכניס את זה לתקציב וזה יהיה מתוקצב. אבל אי-אפשר לחוקק חוקים כאלה, שאנחנו הטובים מטילים את טוב הלב שלנו על כל מיני גורמים שלישיים, שחלקם לא נוגעים לעניין, הם בסך הכול קנו מניות של "בזק" ומחכים לקבל דיבידנד על הכסף. אומרים להם: אי-אפשר, אין רווח, כי הכנסת חוקקה שאת הרווחים אנחנו שולחים למקום אחר. זה לא קיים עוד בעולם הזה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. חבר הכנסת חיים אורון, בבקשה. חיים אורון (מרצ): אדוני היושב-ראש, אני לא יכול אלא להצטרף לרישא של דברי חבר הכנסת מיקי איתן באשר לחוק שעבר פה קודם. חבר הכנסת רובי ריבלין, המועמד לנשיאות, ציטט משיר ילדים ידוע: "לא רוצים לישון, רוצים להשתגע". אבל את זה בדרך כלל עושים בלילה. פה זה "לא רוצים לישון, רוצים להשתגע" ביום. זה כנראה מה שקורה בכנסת. עכשיו אני רוצה לעבור להצעת החוק. חבר הכנסת איתן, היית צודק לולא היה מדובר במקרה המסוים הזה בחברת "בזק", שבינתיים תעריפיה מפוקחים ומאושרים על-ידי ועדת הכספים, כי היא מונופול. ולמרות כל ההצהרות וכל הדיבורים, יש בה הרבה מאוד – אסור להגיד את המלים "סבסוד צולב", אבל למשל הוויכוח כמה לשלם בדמי שירות קבועים וכמה לשלם לשיחה וכמה לשלם לשיחה עסקית, גם אם אסור להשתמש במושג הלא-מכובד "סבסוד צולב", זו הכרעה ערכית. למשל, אני תמיד חשבתי שצריך להקטין את השימוש הקבוע, כי באמת יש הרבה צרכנים שמשלמים על השימוש הקבוע פי כמה מאשר על שיחות הטלפון. שר התקשורת אריאל אטיאס: 2 מיליארדים הכנסות בשנה משימוש קבוע. חיים אורון (מרצ): תמיד הסבירו לי, כל מיני רגולטורים, שאני לא מבין. עכשיו סוף-סוף מתברר שאני כן מבין, כי זאת הכנסה קבועה שנכנסת. אתה יודע מה, אני לא יכול להגיד שבמישור העקרוני של הכלכלה הטהורה – שלפי דעתי היא לא קיימת ואתה מאמין שהיא קיימת – אתה לא צודק. אבל הכלי קיים, המונופול קיים, הוא עדיין נהנה ממעמד מונופוליסטי בשורה לא קטנה של נושאים. כפי שאמרתי קודם, התעריפים שלו מאושרים. האם לא הגיוני לומר שבתוך המסגרת הזאת – אגב, אני מניח שהתהליך שהתרחש הוא ירידה הדרגתית של המקור הזה והצורך שלנו לאזן אותו ממקורות תקציביים. בוא נראה מה מונח על כפות המאזניים. אני מקבל את מה שאתה אומר. מה שמונח על כפות המאזניים זה גורמים כמו ער"ן או כמו לימוד יומי בתלמוד. בעניין הזה אין לי שום בעיה. אני חושב שנעשה נכון אם נשקול את המידתיות במה שאמרת בהכנה לקריאה ראשונה, שנייה ושלישית. בכל זאת, למרות דבריו של חבר הכנסת איתן, אני מציע לתת לחוק הזה לעבור, עם רגישות לנושא שהוא העלה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. נעבור להצבעה. הצבעה מס' 30 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 17 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – סל תשלומים מוזל), התשס"ז–2007, לדיון מוקדם בוועדת הכספים נתקבלה. היו"ר יצחק זיו: בעד – 17, מתנגד אחד, אין נמנעים. אני קובע שההצעה אושרה ותעבור – – – שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אני מבקשת להוסיף את קולי. היו"ר יצחק זיו: נוסיף את קולה של חברת הכנסת שלי יחימוביץ. אם כך, 18 בעד. חיים אורון (מרצ): בלב – גם של מיקי איתן. היו"ר יצחק זיו: ההצעה תעבור לוועדת – – – חיים אורון (מרצ): הכספים. היו"ר יצחק זיו: מאחר שיש הערות, זה יעבור לוועדת הכנסת שתחליט. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): יש הצעה אחת, הצעה רק לוועדת הכספים. היו"ר יצחק זיו: רק ועדת כספים? אז זה יעבור לוועדת הכספים. אני חוזר, ההצעה עוברת לוועדת הכספים. תודה. מיכאל איתן (הליכוד): זה שייך לוועדת הכלכלה. ראובן ריבלין (הליכוד): אתה טועה, חוק הבזק שייך לוועדת הכלכלה, התעריפים נקבעים בוועדת הכספים. מיכאל איתן (הליכוד): מקבל. הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון – איסור העסקת עברייני מין שהורשעו אך לא נידונו למאסר), התשס"ז–2006 [הצעת חוק פ/1698/17; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת שלי יחימוביץ) היו"ר יצחק זיו: עברנו לנושא הבא: הצעת חוק פ/1698, הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון – איסור העסקת עברייני מין שהורשעו אך לא נידונו למאסר), התשס"ז–2006, של חברת הכנסת שלי יחימוביץ. הנמקה מהמקום, בבקשה. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת נועדה למנוע העסקתם של מי שהורשעו בעבירות מין במוסדות המכוונים למתן שירות לקטינים ו/או למוגבלים. עד עכשיו, מי שהורשע בעבירת מין ונידון לעונש קל משנה אחת של מאסר בפועל, לא חל עליו איסור לעבוד במוסדות כאלה. החוק הזה ייעודו לגונן על חסרי הישע ביותר מפני תקיפה מינית של עברייני מין. ידוע לנו, שעברייני מין שבים ותוקפים, והעבירה בעלת האופי הזה חוזרת ונשנית. העובדה שעבריין מין קיבל עונש קל משנה, לא בהכרח משקפת את חומרת המעשה. לפעמים גזר-הדין בא בשל נסיבות מקילות כמו ילדות שבה הוא הותקף מינית או הודאה בעובדות. הצעת החוק הזאת, שנעשתה בשיתוף עם המועצה לשלום הילד, מרחיבה את ההגנה על קטינים ועל חסרי ישע. יש הסכמת ממשלה ואני מבקשת לתמוך בה ולהעבירה לוועדה לזכויות הילד. תודה רבה. היו"ר יצחק זיו: ישיב השר לביטחון פנים אבי דיכטר. מאחר שהוא אינו נוכח, אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 31 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון – איסור העסקת עברייני מין שהורשעו אך לא נידונו למאסר), התשס"ז–2006, לדיון מוקדם בוועדה לזכויות הילד נתקבלה. היו"ר יצחק זיו: עשרה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה אושרה והיא תעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): ביקשתי לוועדה לזכויות הילד. היו"ר יצחק זיו: מאחר שהמציעה מבקשת שזה יעבור לוועדה לזכויות הילד, זה עובר לוועדה לזכויות הילד. הצעת חוק פ/2094, הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – תוספת הנחה), התשס"ז–2007, של חבר הכנסת משה שרוני וקבוצת חברי כנסת. תשובה והצבעה במועד אחר. חיים אורון (מרצ): משה שרוני, אולי אתה מוכן לתת לי שתי דקות להציג הצעת חוק, כי מתחילה ישיבה של ועדת הכספים? משה שרוני (גיל): בבקשה, אדוני, אם היושב-ראש מוכן. היו"ר יצחק זיו: מאחר שחבר הכנסת שרוני מוכן, הרשות ניתנת לחבר הכנסת חיים אורון. הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון – אכיפת חוקי עבודה והתקשרות עם מפירי חוקי עבודה), התשס"ז–2007 [הצעת חוק פ/2467/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יצחק זיו: חבר הכנסת חיים אורון, בבקשה. חיים אורון (מרצ): תודה רבה ליושב-ראש, תודה רבה לחבר הכנסת שרוני, ביקשתי להקדים את ההצעה שעל סדר-היום בגלל ישיבה של ועדת הכספים עכשיו. אני מתכבד להציע את הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון – אכיפת חוקי עבודה והתקשרות עם מפירי חוקי עבודה). הצעת החוק הזאת, אף-על-פי שאני מציג אותה מאוד בקצרה, וגם לא תינתן תשובה היום, מוסכם עם ועדת השרים לענייני חקיקה שהם ייתנו את התייחסותם בתוך 30 יום. עניינה, חבר הכנסת כץ, נושא שאתה לבטח תהיה רגיש לו מאוד – אכיפת חוקי עבודה והתקשרות עם מפירי חוקי עבודה של גופים ציבוריים. היום הכללים באשר להתקשרות של גופים ציבוריים עם קבלנים או עם גורמים שמפירים את חוקי העבודה וכבר נקנסו על כך או כבר נשפטו על כך הם מאוד-מאוד לא ברורים. הצעת החוק נוגעת בהרבה מאוד תחומים ובכל האספקטים של הענישה, גם הפליליים, גם חוקי העבודה וגם אחרים. ועדת השרים לענייני חקיקה וגם אנשי משרד המשפטים אמרו לי שהם מקבלים ביסודו של דבר את הצעת החוק. הם חושבים שהניסוחים כוללים מדי, רחבים מדי וניתנים לפירוש אולי אפילו מעבר למה שהתכוונתי, והסכמתי לחכות 30 יום, לנהל משא-ומתן, ואז להביא את זה להצבעה סופית, מתוך רצון להתחיל את תהליך החקיקה כבר במושב הזה. ולכן בהסכמה אתי התשובה וההצבעה לא יהיו היום, אבל החוק התחיל לנוע. אני באמת חושב שהחוק מאוד-מאוד חשוב. המאמץ שלכאורה – או לא לכאורה, גם משרד התמ"ת מדבר עליו רבות עכשיו – זה הצורך לאכוף את חוקי העבודה. לפעמים מדובר בדיני עבודה, לפעמים אפילו במשמעויות פליליות של העבירות הללו. והעובדה שמי שמפר חוק יהיה מנוע מלהתקשר עם גופים ציבוריים, שבהרבה מאוד מקרים הם ספקים גדולים מאוד של עבודה, תהיה עוד כלי במאבק הזה. תודה רבה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה לחבר הכנסת חיים אורון. הוועדה המוסמכת לדון בהצעת החוק לפי תקנון הכנסת היא ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תשובה והצבעה במועד אחר. הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – תוספת הנחה), התשס"ז–2007 [הצעת חוק פ/2094/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יצחק זיו: אני מזמין את חבר הכנסת משה שרוני. משה שרוני (גיל): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, החוק שאני מציע אומנם בא באיחור – מי שהיה בכנסת בשנת 2000, כשחוקקו את החוק של מעמד ותיקי מלחמת העולם השנייה ונתנו להם הטבות, יודע. אני לא אומר שלא מגיע להם, אבל אני חושב ששכחנו את כל הווטרנים שהקימו את המדינה ועברו את כל חמש מלחמות ישראל. מיכאל איתן (הליכוד): שמעתי אותך מדבר נגד הווטרנים של הכנסת, אמרת שנמאס לך מה"ותיקיאדה" של הכנסת. משה שרוני (גיל): אף פעם לא אמרתי את זה. מיכאל איתן (הליכוד): בוועדת הכספים, כשהיינו בדיון אמרת שנמאס לך כבר מה"ותיקיאדה" של הכנסת. משה שרוני (גיל): לא אמרתי את זה. אפשר לבדוק את הפרוטוקול. אני חושב שיש יותר זכויות ל"ותיקיאדה" מאשר ל"חדשיאדה". ראובן ריבלין (הליכוד): חבר הכנסת שרוני, יש הרבה פחות ממה שחשבתי, כי האנשים שהיו במלחמת השחרור כמעט לא השתתפו במלחמת "שלום הגליל". משה שרוני (גיל): בדיוק. לא יכול להיות שבאותו זמן ממשלת ברק שכחה את הלוחמים שעברו את כל חמש מלחמות ישראל. לא יכול להיות שאנחנו נותנים את כל הכבוד הראוי לווטרנים של מלחמת העולם השנייה ואנחנו שוכחים את האנשים שנלחמו כדי לקיים את המדינה ולשמור עליה. עיני לא צרה בכך שווטרן קיבל 75% הנחה בתרופות, וזה דבר משמעותי, גם יש לו פטור מאגרת טלוויזיה, ובדיור הוא מקבל נוסף על כל ההנחות עוד 10%, ונוסף על כך ברגע שהבורא קבע שהוא צריך ללכת, אלמנתו ממשיכה לקבל עוד שלוש שנים את אותן הזכויות. אנחנו צריכים ליישר קו ולתת כבוד לכל לוחמינו ולכל אלה שהקימו את המדינה, זה מגיע להם. עוד לא הגעתי להסכמה מלאה עם הממשלה בנושא הזה, בגלל זה מועד ההצבעה והתשובה – – – ראובן ריבלין (הליכוד): אני מציע לך מעל הבמה לתקן את הנוסח ולהגיד: מי שהשתתף בארבע מלחמות לפחות, כי בחמש מלחמות כמעט אף אחד לא השתתף. לקבוע ממלחמת העצמאות עד מלחמת יום הכיפורים. משה שרוני (גיל): גם "שלום הגליל", תסלח לי. ראובן ריבלין (הליכוד): ב"שלום הגליל" האנשים כבר היו מבוגרים מדי, הם לא היו בצבא. משה שרוני (גיל): אני מקבל את התיקון שלך. תודה רבה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה לחבר הכנסת משה שרוני. הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – מתן הנחה בארנונה), התשס"ז–2007 [הצעת חוק פ/2084/17; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת חיים כץ) היו"ר יצחק זיו: אנחנו עוברים להצעת חוק פ/2084, הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – מתן הנחה בארנונה), התשס"ז–2007. אני מבקש לאפשר לחבר הכנסת חיים כץ. תודה. חיים כץ (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, יש נורמה עכשיו בכנסת שמגישים הצעת חוק וההצבעה תיערך אי-שם במועד אחר. אני מרגיש מאוד לא נוח לעמוד ולדבר כשאין הצבעות על מה שמדברים, וכשמגיעה ההצבעה לפעמים לא זוכרים, בייחוד בגיל המבוגר שאני נמצא בו, על מה היתה ההצעה בכלל. מיכאל איתן (הליכוד): אתה הסכמת לזה. חיים כץ (הליכוד): זה נכון, אבל אנחנו חיים באילוצים. אתה יודע, אנחנו באופוזיציה, בשביל להתחיל לקבל משהו שאולי תהיה זכות לתקן, יש לנו מכסות. היו"ר יצחק זיו: חברי הכנסת, נא לאפשר. חיים כץ (הליכוד): במדינתנו, שבה 7.5 מיליוני תושבים, 10% הם אזרחים ותיקים. לצערי, חלקם הגדול מצוי מתחת לקו העוני. הצעת החוק הזאת באה לתת להם הנחה, נוסף על ההנחות שהם מקבלים. כל אזרח ותיק כזה מקבל 30% הנחה במסי ארנונה, והצעת החוק באה לתת לו 40%. היו"ר יצחק זיו: הוא מקבל עד 30%. חיים כץ (הליכוד): הצעת החוק באה לתת לו עד 40%. יש כאלה שיגידו: במה אתם עוסקים, בכמה עשרות שקלים בודדים לחודש. אבל זה במדינה שמי שאין לו פנסיה והוא חי עם רעייתו והוא בגיל מתקדם, קצבת הביטוח הלאומי שלו היא 1,348 שקלים לחודש. ואם יש לו פנסיה נוסף על כך, הוא עבד באיזה מקום עבודה, אז הפנסיה צמודה למדד. אז יכול להיות שאנחנו שמחים שאין אינפלציה והמדד לא עולה או המדד אפילו יורד, אבל הפנסיות האלה לא עודכנו מזמן והארנונה מעודכנת מדי שנה באחוזים בודדים. לא באחוזים גדולים, אבל באחוזים בודדים. ואותם אחוזים בודדים, המתבטאים בעשרות שקלים בודדים, הופכים לנטל ולמעמסה על אותם אזרחים ותיקים. המדינה צריכה להכיר בפועלם ובתרומתם בעבר ולתת מינימום של אפשרות של חיים בכבוד ומקסימום לעזור, כדי שלא יזדקקו. ואני חושב שחשוב שאנחנו, בכנסת ישראל, נוכל לעזור להם אפילו בשקלים בודדים. אני לא יודע מתי תהיה ההצבעה, אבל אני מקווה שכשתהיה ההצבעה כנסת ישראל תיתן את מה שמגיע לאותם אזרחים ותיקים ותתמוך בהצעת חוק זו. תודה רבה לכם. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. תשובה והצבעה במועד אחר. הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון – אכיפת דיני עבודה), התשס"ז–2006 [הצעת חוק פ/1981/17; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת שלי יחימוביץ) היו"ר יצחק זיו: אנחנו נעבור לחברת הכנסת שלי יחימוביץ, זו הצעה שהוצמדה להצעתו של חיים אורון, שדיבר קודם. הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון – אכיפת דיני עבודה), התשס"ז–2006 – בבקשה, חברת הכנסת שלי יחימוביץ. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, החוק הזה הוא עוד נדבך במאמצים הרבים שעושה הכנסת הזו כדי להגביר את אכיפתם של חוקי העבודה ולהפסיק את הניצול ההמוני של עובדי קבלן, עובדי חברות כוח-אדם ועובדי חברות שמירה ואבטחה. החוק מחייב את המדינה שלא לכרות חוזה, בעצם, ושלא להתקשר בהתקשרות כלשהי עם חברה אשר נרשמו לגנותה עבירות אחדות בתחום דיני העבודה. נכון להיום ההתקשרויות עם החברות האלה נעשות ללא הבחנה. אני יכולה לומר בבטחה ועל סמך ידע רב ותלונות רבות שהצטברו אצלי, שכל חברות השמירה והאבטחה, וכמעט כל הקבלנים שהמדינה מקושרת אתם בחוזים, עוברים באופן המוני וסדרתי על חוקי העבודה ועל חוקי המגן, תוך שהם עושקים את העובדים המועסקים דרכם – כשבעצם המדינה היא המעסיקה בפועל ואותו קבלן משמש רק מתווך. זה לא גורע כהוא-זה מאחריותה של המדינה לקיום חוקי העבודה וחוקי המגן. החוק הזה, בצירוף חוקים אחרים – חלקם בתהליך החקיקה, חלקם אני מקווה שיחוקקו בעתיד הקרוב – אמורים לגאול אותנו מהמכה ומהמחלה הזו של ניצול הולך וגובר של עובדי קבלן. תודה רבה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. תשובה והצבעה במועד אחר. הצעת חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון – אזורי עימות), התשס"ז–2007 [הצעת חוק פ/1974/17; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מיכאל איתן) היו"ר יצחק זיו: אנחנו עוברים להצעת חוק פ/1974, הצעת חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון – אזורי עימות), התשס"ז–2007, של חבר הכנסת מיכאל איתן. תשובה והצבעה גם כן במועד אחר. מיכאל איתן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, מאחר שאין כאן הרבה חברי כנסת, אז אני אבקש מחבר הכנסת יוסי ביילין להיות הקורבן, ואני אנסה לשכנע אותו מדוע הוא צריך לתמוך בהצעת החוק שאני מציע. משרד המשפטים, עם הממשלה, הגישו הצעת חוק לתיקון אחריות המדינה בנזיקין, ככל שהדבר נוגע לפעולות שהתבצעו באזור יהודה ושומרון וחבל-עזה במהלך המלחמה, באינתיפאדה. אין שום מדינה בעולם שבה כאשר יש פעולה מלחמתית ונגרמים נזקים תוך כדי ביצוע הפעולה המלחמתית – המדינה הזו משלמת אחר כך פיצויים לצד שנפגע, וקורות הרבה טרגדיות בזמן מלחמה. אבל מנגנוני הפיצוי הם פנימיים. כלומר, ישראל פיצתה, שיקמה את כל הנזקים שנגרמו לה במהלך מלחמת האינתיפאדה, לתושביה ולאזרחיה. והרשות הפלסטינית וארגוני הטרור – גם הם גייסו כספים, רק שהם לא פיצו את כל מי שנפגע. הם פיצו את השהידים, את אלה שהתפוצצו, את משפחותיהם. אבל לא יעלה על הדעת שממשלת ישראל, ששולחת חיילים למלחמה בטרוריסטים ונגרמים שם נזקים, תתחיל לפצות, תוך כדי מלחמה. לא היה, אין לזה תקדים. מצד שני, גם אי-אפשר לעשות הרחבה. כלומר, מאחר שאנחנו שולטים ביהודה ושומרון עשרות שנים, אנחנו לא יכולים להתנער מכל אחריות. כלומר, אם נסעה המכונית של הקצין מבית-לחם לכיוון ירושלים עם זר פרחים לאשתו, ובדרך היא דרסה ילד, אז אי-אפשר להגיד: אנחנו במצב מלחמה, וזה כתוצאה מפעולה מלחמתית. צריך לשלם פיצויים, לשלם נזקים. בא משרד המשפטים, מגיש הצעת חוק דרקונית – – – צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): או שצה"ל עשה נזקים לחקלאות – – – מיכאל איתן (הליכוד): אם זה לא היה תוך כדי פעולה מלחמתית. אם זו היתה מלחמה במחבלים שהתבצרו בבית, ובדרך היה צריך לעבור בשטח ולרמוס גידולים כי זאת היתה הדרך היותר בטיחותית ולא היתה דרך אחרת – אז זה המצב. אבל אם החליטו החיילים, כדי לנסוע לקולנוע, לעבור על שטח חקלאי, אז זו צריכה להיות אחריות של המדינה. עכשיו, מה קרה? משרד המשפטים הגיש הצעה מאוד קיצונית. הוא אמר: אם יש אזור עימות, אני שולל מכל תושב של אזור עימות זכות לתבוע. אין לו זכות לתבוע את המדינה בנזיקין. נוצר מצב אבסורדי, שאם מכונית צבאית דרסה שני ילדים – שניהם עמדו באותו מקום, חס וחלילה – ואחד ילד של אחת ההתיישבויות והשני ילד של כפר ערבי שכן, הילד של ההתנחלויות היה יכול לתבוע בנזיקין והילד של הכפר הערבי לא יכול היה, כי הוא תושב של אזור עימות. הצעת הממשלה היתה מרחיקה לכת וזכתה לקיתונות רבים של ביקורת. כשזה הגיע לוועדת החוקה, חוק ומשפט – אני הייתי יושב-ראש הוועדה – אני לקחתי את ההצעה הממשלתית – – – יוסף ביילין (מרצ): לפני הבג"ץ? מיכאל איתן (הליכוד): תיכף אני אספר לך. הכול היה לפני הבג"ץ. אני לקחתי את הצעת החוק הממשלתית ואמרתי להם: חברים יקרים, זה לא הוגן. אבל מעבר להגינות, תהיו פרקטיים. זה לא יעבור בבג"ץ, זה לא יעבור. ונלחמתי מלחמת חורמה ממש, והפרוטוקול מעיד על כך. וברגעים מסוימים הלכו אנשי משרד המשפטים, עשו קואליציה עם האגף הליכודי וימינה בוועדה. ואני אמרתי לחברים שלי: אני אתכם, אבל תנו לי לחוקק חוק מידתי. זה הגיע למשבר גדול מאוד, ובסופו של דבר הצלחתי כיושב-ראש – בין השאר אולי בתרגיל לא הכי דמוקרטי בעולם – אמרתי: אני לא יכול להמשיך במהלך החקיקה, תחליפו יושב-ראש, כי לא אתן את ידי לזה. אז התקפלו כל חברי שלא תמכו בי – הייתי אז בקואליציה – ואמרו: נקבל את גרסתך. אני הסברתי את גרסתי. אני אומר, אחרי שהיתה הפשרה: בביטוי "פעלו במסגרת העימות" מדובר שבמצב דברים ספציפי, באותו מקום שבו היו אירועים בעלי אופי צבאי וכוחות צה"ל נכחו בו – במסגרת האירוע הזה, אין אחריות למדינה בנזיקין. אני לא אלאה אתכם בפרטים. זה שזור. המון המון צמצומים, וחוק מידתי. אנשי משרד המשפטים שתו את דמי. ולמה הם שתו את דמי? לא רק בגלל עניין אידיאולוגי, אלא היה עניין ארגוני כאן. באו פרקליטים ממקומות שונים ואמרו לאנשי משרד המשפטים שהופיעו בוועדה – וגם הם עצמם הופיעו בוועדה, והם אמרו: זה אינטרס חיוני של מדינת ישראל, כי אנחנו מפסידים במשפטים ואנחנו משלמים מאות מיליונים. אז גם לי העניין של מאות מיליונים אומר משהו, אבל גם, מצד שני, העניין של הצדק אומר משהו. אם אנחנו לא צודקים – נצטרך לשלם. הבעיה היא, מה קורה כשאנחנו צודקים ולא צריכים לשלם. חיפשנו את שביל הזהב. כפי שאמרתי, משרד המשפטים דיבר כל הזמן על האינטרס של המדינה. גמרנו את החקיקה. הוגשו עתירות לבית-המשפט. אני – – – יוסף ביילין (מרצ): זאת הפשרה שלך? מיכאל איתן (הליכוד): אחרי הפשרה שלי. הארגונים שבדרך כלל מייצגים את העמדות שמגינות יותר על הזכויות של הפלסטינים במטוטלת הזאת שבין זכויות הפלסטינים לביטחון המדינה, אמרו: אנחנו רוצים להגן יותר על הזכויות של הפלסטינים, ועתרו לבג"ץ. אני רוצה לדבר כעת על הצד המקצועי. בעיני, לבג"ץ אין סמכות לבטל חקיקה של הכנסת. נניח שאני מקבל את המהפכה החקיקתית, נגיד שאני מקבל את ברק עם התיאוריות שלו – הוא הרחיב את כבוד האדם וחירותו, את זכות הקניין ואת כל אמות המידה שלו. על-פי שיטת ברק, ברק לא יכול היה לפסול את החוק הזה. כתבתי על זה עבודה של 40 עמודים, עברתי על כל מלה בפסק-הדין שלו. אני יכול לומר רק דבר אחד: הטעות הבולטת ביותר של ברק – לפחות זה לא הופיע בפסק-הדין בן עשרות העמודים שהוא כתב – שהוא לא התייחס בכלל לעניין של הגדרת "אזור עימות". זה לא מופיע בכל פסק-הדין שלו. כשאני כתבתי הגדרת "אזור עימות", כתבתי שזה מקום שיש בו מצב דברים של פעולה צבאית. זה לא רק אזור גיאוגרפי. ברק עשה טעויות, הוא כתב מהר – זה היה כמה ימים לפני שהוא היה חייב לסיים את העבודה. אני מזמין כל משפטן לשבת מולי, להראות לו – פסק-הדין הזה היה שגוי. זכותו גם לעשות שגיאות. הוא פסל את החוק של הכנסת. הוא לא נתן לכנסת להופיע שם. הוא לא עיין בפרוטוקולים של הכנסת. הוא לא קרא. הוא לא הבין את החוק שלנו. אני אומר במפורש שיכול להיות שניסחנו לא טוב, אבל הוא לא הבין את המשמעות של מה שאנחנו ניסחנו. יכול להיות שניסחנו לא טוב, זה חלק מהמנגנונים. כך הוא קרא את החוק, כך הוא הבין. משום מה הוא לא נתן לכנסת – לכל אדם, מג'באליה ועד מטולה, מעזה, מותר להגיע ישר לבית-המשפט העליון במדינת ישראל, אבל כשכנסת ישראל רוצה להסביר, אסור לה להגיע לשם. פסקו שהכנסת לא יכולה לבוא ולהסביר מדוע החוק שלה עומד במבחן חוקי-היסוד. אבל נעזוב, זו פרשה בפני עצמה. פסק בית-המשפט מה שפסק. לקחתי את פסק-הדין, ראיתי את הבעיות והוצאתי חוק חדש. השארתי את החוק כמו שהוא, ורק מבחינת הניסוח, על מנת שיהיה ברור, ברחל בתך הקטנה, החלפתי את המונח הקודם וכתבתי: "בפעולה מלחמתית". השתמשתי בביטוי "פעולה מלחמתית". למה הביטוי "פעולה מלחמתית" חשוב לענייננו? כי פעולה מלחמתית כבר הופיעה בחוק קודם, וזה ביטוי מוגדר שכבר עבר בג"ץ וקיבל אישור של בג"ץ. החוק, עם "פעולה מלחמתית", מגיע עכשיו לוועדת השרים לענייני חקיקה. מופיע שם שר המשפטים ובאים הגורמים המקצועיים – הפסיאודו-מקצועיים – ואומרים שאי-אפשר להסכים להצעת החוק של מיכאל איתן. למה אי-אפשר להסכים? חייבים להתנגד. הוא שואל אותם: למה חייבים להתנגד? כך אני מדווח בתקשורת – אני חי מהתקשורת ומדברים ששמעתי. אז הם אומרים: הצעת החוק שלו עומדת בניגוד לפסיקת בג"ץ. מזל שיש לנו שר מקצועי באמת. אני לא מבין את אותם גורמים מקצועיים. הם דיברו על כך שזה אינטרס חיוני למדינה הרבה יותר ממה שאני עשיתי. יוסף ביילין (מרצ): – – – אל תשכנע אותי – – – מיכאל איתן (הליכוד): אני רוצה להעלות עוד דבר. מותר להם לומר: המצב המשפטי הוא כזה, שהחוק הזה לא בסדר. אבל אם באמת מדובר באינטרסים של המדינה, ואתם בטוחים שצריך להגן עליהם, תבואו ותשנו את מצב החקיקה. הרי לא יכול להיות שתגידו שאי-אפשר לחוקק כי בג"ץ פסק. בג"ץ פסק על-פי מצב משפטי נתון. אם אתם גורסים באמת את מה שאמרתם לוועדה, שצריך להגן על האינטרסים הכי גדולים של המדינה וכו' וכו' – עכשיו פתאום אתם אומרים שהממשלה צריכה להתנגד להצעת חוק שמתקנת או מבהירה את המצב המשפטי? אז איזה כבוד יש לכנסת? מי מחוקק חוקים במדינה הזאת? אז אם בג"ץ פעם טעה, שום גורם בעולם לא יכול לתקן עוד את הטעות שלו? יפה עשה שר המשפטים שאמר להם: אני שולח אתכם לעשות שיעורי-בית. מזל שיש לנו שר משפטים מקצועי. הוא אמר להם: אז מה אתם רוצים? אם אתם אומרים שאי-אפשר לתקן את החלטת בג"ץ אלא על-ידי שינוי חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, אז ניאלץ לשנות גם את חוק-היסוד. זו הגישה הנכונה, ולא כמו שהגורמים המקצועיים אומרים, שאי-אפשר לעשות דבר אחרי בג"ץ. חובת הכנסת כמחוקק, כאספה המכוננת, לעשות דבר. לכן, אני קורא לך, חבר הכנסת יוסי ביילין, לעשות את הבלתי-אפשרי. אני מציע שתזמין אותי לשיחה, ואני אראה לך שגם על-פי משפטני מרצ ניתן להגן על האינטרסים החיוניים של המדינה, בלי לפגוע מעבר למידה האפשרית והמוסרית, כמו מדינה אחרת בעולם – הרבה יותר ממדינות אחרות בעולם – גם בזכויות של אלה שאנחנו נלחמים נגדם ולא פעם מאיימים עלינו. תודה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל איתן. תשובה והצבעה במועד אחר. הצעות לסדר-היום ציון שבוע הספר העברי היו"ר יצחק זיו: אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום בנושא ציון שבוע הספר העברי, שמספרן 3048, 3089 ו-3090. ראשון הדוברים – חבר הכנסת זבולון אורלב. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שרת החינוך, הערב אנחנו פותחים במדינת ישראל את שבוע הספר העברי ושבוע הספר בכללו. זה מנהג-מסורת מקדמת דנא לקבוע שבוע, עשרה ימים שבהם הספרים יוצאים לרחובה של עיר. הנתונים מלמדים שבשבוע הזה יש התעניינות רבה מאוד של הציבור וחשיפה רבה מאוד של נכסי התרבות החשובים שלנו לציבור הרחב. אני רוצה להקדיש את הדקות הספורות שעומדות לרשותי לשני נושאים. דבר ראשון, חשוב לומר ששבוע הספר העברי בעצם צריך להיות גם שבוע הסופר העברי; שבוע שבו החברה הישראלית בכלל, והכנסת בפרט, צריכות לתת את דעתן למעמדם של הסופרים, המשוררים והיוצרים במדינת ישראל. אנחנו מודעים למצב קשה, כיוון שהסופרים עומדים היום בתחרות קשה מול מדיות דיגיטליות, מול סביבה דיגיטלית שקצת לוקחת את פרנסתם ויוצרת תחרות בלתי הוגנת. אנשים מתרגלים לספינים קצרים, למברקים קצרים, למבזקים, ותרבות הקריאה נמצאת נפגעת. אני חושב שזה השבוע שבו גם הממשלה וגם הכנסת צריכות לחשוב ולהציע דרכים חדשות לטיפול במעמדם של הסופרים, שחלקם אינם מתפרנסים כראוי לפרנסה מכובדת ונזקקים לכל מיני עבודות שונות ומשונות שאינן מכבדות את בעליהן כסופרים, אם כי כל עבודה מכבדת את בעליה. יש רעיונות רבים, וצריך פשוט לתת להם לבוש כראוי. הנושא השני הוא מכון "גנזים". גברתי שרת החינוך, אותו מכון בבית-הסופר, שבו שמורים האוספים הספרותיים החשובים ביותר, זה שנים – זה לא אחריותך, זה לא בשנה האחרונה – זה שנים רבות לא נמצא לו פתרון ראוי, ולאחרונה נחרדנו מהמחשבה שכל האוצרות האלה יהיו בקרטונים סגורים אי-שם בגנזך המדינה. אני חושב שזה גם מבחן חשוב מאוד לחברה הישראלית – כיצד אנחנו יודעים לשמור על נכסי התרבות שלנו, על כתבי-היד של גדולי סופרינו, המורשת הספרותית החשובה ביותר, שהיום הולכת ואובדת בתנאים-לא-תנאים אי-שם במרתפים הבלתי-מתוחזקים בבית-הסופר ברחוב קפלן בתל-אביב. אומנם, פעמים רבות הנושא הזה עלה כאן בכנסת ובוועדת החינוך והתרבות, אבל טרם נמצא שר שלקח על עצמו לפתור את הבעיה. לא מדובר כאן בסכומים גדולים מאוד. לאחרונה, שרת החינוך, עברו כאן חוקים – אם אינני טועה, ועדת החינוך, לפי חשבוני, העבירה בחודש האחרון חוקים בערך ב-2 מיליארדי שקלים. שרת החינוך יולי תמיר: כך יהיה גורלם. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): גם את חתמת על הסכם שעולה 5 מיליארדי שקלים. אולי הם למדו. עוד אין תקצוב, כי התקצוב עוד לא אושר. יש כוונות לתקצוב. אמרתי לך שאני אברך ראשון. התחייבתי ואני זוכר את התחייבותי. על כל פנים, אם את אומרת ש-2 מיליארדי השקלים גורלם לא ישפר עליהם, אז זה מאוד מדכא. אבל אולי, במסגרת המיליארדים הרבים, בכל זאת יימצאו אותם סכומים פעוטים, ושנינו יודעים שמדובר בסכומים פעוטים. אגב, גם בנושא הראשון – מעמדם של הסופרים – לא מדובר בעשרות מיליונים, וגם בנושא "גנזים" לא מדובר במאות מיליונים. הנושא השלישי והאחרון שרציתי להעיר עליו הוא מעמדן של הספריות הציבוריות. זה נכון שאנשים שמכבדים את עצמם, יש להם הספריות שלהם בבית. אני שייך לאותה חברה שיודעת להקצות בכל חודש את הסכומים הדרושים כדי להעשיר את הספרייה בבית. איך אשתי אומרת? כשאתה מביא את הספר, תביא גם מדף עם הספר; לא להביא ספר בלי מדף כי אין כבר מקום בבית. אבל עדיין הציבור הרחב משתמש או רוצה להשתמש בספרייה ציבורית, ואותה ספרייה היא המקור העיקרי שממנו הוא יכול לשאוב את הספרים – גם ספרי לימוד וגם ספרות יפה, ספרות העשרה, ספרים לסוגיהם. אף-על-פי שהכנסת חוקקה את חוק הספריות הציבוריות, עדיין לא נמצא פתרון. אם אינני טועה, גברתי השרה, התקצוב הממשלתי, במקום שיעלה עד כדי 50% מאחזקת הספריות הציבוריות, במציאות הוא בסדר-גודל של 11% או 12%, משהו כזה. כלומר, הצטבר פיגור גדול מאוד. זה לא תקציב של מיליונים בודדים אלא תקציב של כמה עשרות מיליונים. נדמה לי שמדובר ב-50–60 מיליון שקלים. התוצאה של הזנחת הספריות הציבוריות היא, שאחוז קוראי הספרים במדינת ישראל הידרדר לשפל כזה שמדינות אירופה, שלא התיימרו להיות עם הספר, שיעור הקוראים בהן כמעט כפול משיעור הקוראים בקרב הצעירים והנוער בישראל. זה מצב מטריד מאוד ומדאיג מאוד. שיעור הקוראים יורד מפני שאם הספרייה איננה מתוקצבת כרגיל, הספריות נאלצות לעבור על החוק ולגבות תשלום עבור השאלת ספרים – דבר שאסור על-פי החוק. אבל הרשויות המקומיות אומרות: תבן אין ניתן לעבדיך ולבנים אומרים לנו עשו? אם אתם לא מתקצבים אותנו, מה האפשרות שלנו להחזיק את הספרייה? לכן, נוצר כאן מעגל לא ראוי של גביית תשלומים, הרחקת קוראים, הגדלת התשלומים, הקטנת מספר הקוראים וכן הלאה. אני יודע שבוועדת החינוך והתרבות יש חוק בהליכי חקיקה, ואני יודע שיושב-ראש ועדת החינוך והתרבות מאוד נמרץ. קראתי בתקשורת, והוא גם אמר לי שמתנהל משא-ומתן תקציבי. אינני חושב שזה צריך להיות משא-ומתן תקציבי. אני חושב שזה צריך לבוא לידי ביטוי בחוק, ואין ראוי יותר משבוע הספר הישראלי, העברי, הכללי, לבשר לחברה הישראלית גם על תיקון מעמדם של הסופרים והמשוררים, גם על פתרון בעיית מכון "גנזים" וגם על פתרון סוגיית הספריות הציבוריות. תודה רבה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה לחבר הכנסת זבולון אורלב. חבר הכנסת יוסף שגאל. יוסף שגאל (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לדעתי, היוזמה לציין בכל שנה את שבוע הספר העברי היא רעיון מבורך. אנשי רוח, אנשי תרבות, תמיד זקוקים לתמיכה, ואם אין ביכולת המדינה להעניק תמיכה ממשית לסופרים, אז אפילו תמיכה מורלית חשובה. חשוב להעלות את המודעות לחשיבות הספרות, בייחוד ליצירות של סופרים ישראלים. אומרים שאמן צריך להיות רעב כדי להיות אמן גדול. אם כך הדבר, אז מדינתנו מצליחה לעמוד על העיקרון בצורה יוצאת דופן. את זה שאין תמיכה מצד המדינה אני יודע מקרוב. בספטמבר 2006, כמעט לפני שנה, עזרתי למשלחת סופרים ישראלים להשתתף בתערוכת הספרים הבין-לאומית שנערכה במוסקבה. במשלחת היו מאיר עוזיאל, נעמי פרנקל, אפרים באוך, שמאי גולן, מירון איזקסון, סווטלנה שיינברון ואחרים. הצגנו שם יצירות מתורגמות לרוסית של סופרים הכותבים בעברית וגם ספרים שנכתבו ברוסית בידי ישראלים. כדי להבטיח השתתפות של המשלחת שלנו, תאמינו לי, לא היה דרוש תקציב ענק, אך בלעדיו לא היה ניתן להשתתף בתערוכה הזאת. אני לא מצדד ברעיון שאנשים עשירים, פילנתרופים, אוליגרכים, צריכים לדאוג לכל דבר שהמדינה לא מצליחה לדאוג לו. נאלצתי לפנות עשרות פעמים לארגונים שונים. למזלנו, בסופו של דבר הסוכנות היהודית, משרד החוץ, ה"ג'וינט" והקונגרס היהודי תרמו כל אחד את חלקו, והצלחנו להקים דוכן במוסקבה – דוכן צנוע, בלשון המעטה. שמחתי לראות התעניינות כל כך רבה בספרות ישראלית מצד מבקרים מוסקבאים רוסים. בביתן הקטן שהקמנו לא היה מקום פנוי. תחשבו, זה היה בדיוק לאחר מלחמת לבנון השנייה, וזאת היתה התעמולה הכי טובה שניתן להמציא למדינתנו. אנשים בחו"ל, שראו את זוועות המלחמה בטלוויזיה, הבינו שישראלים לא רק נלחמים אלא גם כותבים ספרים – ספרים טובים, טובים ביותר. בעוד כמה חודשים שוב תתקיים במוסקבה תערוכת הספרים הבין-לאומית, ויהיה ממש חבל אם לא יהיו שם נציגים של התרבות שלנו, כי אני לא בטוח שנצליח השנה לגייס תקציב צנוע לביתן צנוע. מדי שבוע אני מקבל בדואר כתבי-יד של ספרים. נכון שלא כולם יצירות מופת ספרותיות שייכנסו לתוכנית הלימודים של משרד החינוך, אבל יש בודדים שראויים לפחות שישימו אליהם לב. בבית הזה יש לא מעט חברי כנסת שיכולים לציין את שבוע הספר העברי לא רק כקוראים אלא גם כסופרים בעצמם. האם הם לא מבינים עד כמה קשה לראות את יצירתם על דוכן הספרים? אני בטוח שהם מבינים, ומהם אני מצפה לתמיכה. אתם יודעים מה? לא צריך לתמוך בסופרים, צריך לגדל קוראים, וכאן האחריות היא של כל אחד מאתנו. עבור הילדים של ימינו ספרים זה לא in, זה לא פופולרי. הם מעדיפים לקבל את דברי החוכמה מהאינטרנט ומהטלוויזיה. לקרוא ספר עבורם זה עונש, ובכך כולנו אשמים – משרד החינוך, בתי-ספר, הורים, מורים, כולנו. צריך למצוא דרך להראות לילדים מהגיל הכי צעיר את הכיף שבספר. צריך לדעת לתת לכל ילד את הספר הראשון שלו, שאחריו הוא ילך בעצמו לחנות ספרים או לספרייה. צריך לעשות כך שספרים יהיו נגישים לציבור הקוראים. אני בטוח ש-99.9% מהאנשים, אם תשאלו אותם, לא ידעו לומר איפה נמצאת הספרייה הקרובה לביתם. אם יהיו קוראים, לא יהיה צורך לעזור לסופרים; אם יהיו קוראים, אנחנו נראה סופרים חדשים. אם יהיו קוראים, שבוע הספר יימשך כל השנה; אם יהיו קוראים, אנחנו נוכל לומר בלי ציניות: אכן אנחנו עם הספר. תודה רבה. היו"ר יצחק זיו: תודה לחבר הכנסת יוסף שגאל. חבר הכנסת יוסי ביילין, בבקשה. יוסף ביילין (מרצ): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני לא בטוח שיש מקום להצטרף לקינה על הפסקת קריאת הספרים. אני חושב שזה במידה רבה עניין דורי או בין-דורי. בדור מסוים קריאת הספרים היתה הביטוי המובהק ביותר להשכלה. בעיקר ספרים שהעניקו לנו ידע. היו הרבה ספרים כאלה, שקיבלנו לבר-מצווה בעיקר, של יצחק אבנון ושל אנשים אחרים: "פלאי תבל", "1,000 אישים", "100 אישים" וכדומה. תולעי הספרים בינינו היו קוראים את הספרים האלה, שבעצם היו אנציקלופדיות, כאילו היו פרוזה. גם אז אני מניח שלא היינו רוב בכיתות שלנו, אבל זה היה מקור מרכזי של מידע. העובדה שהיום הדור הצעיר קורא פחות ספרים נובעת, לדעתי, בעיקר מזה שהתחום הזה לא קיים יותר. התחום הזה, החצי-אנציקלופדי – ספרי העיון – התחלף בערוץ-8, ב"דיסקברי" או בערוץ הביוגרפיה. האנשים הצעירים רואים טלוויזיה ולומדים ממנה הרבה מאוד. יכול מאוד להיות שהמידע שהם מקבלים רב מהמידע שאנחנו צברנו בדורנו. למשל, עצם העובדה שהם רואים הרבה מאוד סרטי תעודה בטלוויזיה – הם רואים את המנהיגים של המאה ה-20, שאותם לא יכולנו לראות אלא בתמונות דהויות בעיתונים. אני בהחלט לא חושב שאם ככה, הם יודעים פחות מאתנו על מה שהיה. אין לי ספק שהם קוראים פחות פרוזה. בתחום הפרוזה, אם הפרוזה היתה דרך בידור עבור כמה דורות, הפרוזה היא לא כל כך דרך בידור עבור הדור הצעיר, שחוזר אל המסך הקטן לא רק כדי לקבל יותר ידע אלא גם כדי להתבדר. האם אנחנו יכולים לבוא אל הממסד, אל עצמנו, אל הממשלה, באיזו תביעה שהיא תאפשר או תוביל לכך שהדור הצעיר יקרא יותר ספרי פרוזה? אני לא בטוח. אני לא בטוח שיש לנו כאן הרבה יותר כלים מאשר לכל אחד בביתו או בכיתתו לכוון אנשים צעירים אל הקסם של הספרות, שאין לו חלופה לא בסרטים ולא בטלוויזיות ולא בשום דבר אחר. המגע האישי בין הפרט לספר, הריח של הספרים, הדפדוף בספרים – אין להם תחליף. יכול להיות שניתן לעשות דברים כמו תחרויות קריאה, תחרויות בקיאות בפרוזה ישראלית ועולמית, ודבר כזה לא הייתי מבטל. אבל אם אני חוזר לנושא שהעלה ידידי, חבר הכנסת אורלב, וזה נושא הסופר, שמטבע הדברים עולה ביתר בולטות בשבוע הספר, יש ספר ויש סופר. הספרים הם בתחרות רבה מאוד. יש מונופוליזציה בהפצת הספרים; היום אנחנו חיים בעולם של "סטימצקי" ו"צומת ספרים", והחנויות הספרים הקטנות נמצאות במיעוט מבוטל. ובתחרות הגדולה הזאת בין המו"לים והמפיצים יש דברים שלנו, כקוני ספרים מושבעים, מקלים את החיים, כי המחירים יורדים. אבל חלק מהתופעות, כמו ספר אחד בהנחה והשני בפרוטה, בשקל – אני חושב על התמלוגים. מה מגיע לסופר מן השקל הזה? לא כלום. התוצאה היא שחלק ניכר מהסופרים אפילו לא חולמים לחיות מן המקצוע שלהם. אנחנו פוגשים אותם כעיתונאים, אנחנו פוגשים אותם כמורים, כמגיהים לפעמים. כשעבדתי ב"דבר" היה מגיה בשם פסח מיילין. הוא עסק בהגהה כל הזמן, אף שהיה משורר מצוין. תמיד אמרתי לו: פסח, כל כך חבל לי על כל רגע שאתה מקדיש להגיה איזו כתבה שאני מביא ממסיבת עיתונאים חסרת חשיבות; תכתוב שירים. הוא אמר לי: יוסי, תביא לי את המשכורת; לא משלמים לכותבי שירים. כשאני נזכר בכל הספרות שקראנו על מצוקת הפרנסה של ה"מוצרטים" של העולם, של ה"בטהובנים" של העולם, של הסופרים, של ויקטור הוגו, של היינה – אנשים שהיו צריכים לעסוק בכל מיני דברים כדי להתפרנס. הם עשו המון דברים שלא רצו לעשות. אני חושב מה הם יכלו להביא לעולם, אילו יצירות מופלאות יכלו להביא לעולם אילו במקום לעסוק בפרקמטיא או בכל מה שהם עסקו, הם היו כותבים עוד שירים או עוד סיפורים. העולם היה כל כך נהנה מהדברים האלה. אנחנו היום, במאה ה-21, חוזרים על אותה טעות. יש אנשים – אני מדבר על החברה הקטנה שלנו – שהם סופרים מעולים, שמתורגמים. אתה מסתובב בעולם ואתה מתרגש לראות בסינית, בנורבגית, בשבדית, בגרמנית בוודאי, סופרים שהם מעבר לעמוס עוז וא.ב.יהושע וגרוסמן, סופרים שלא בהכרח מוכרים את הספרים שלהם כאן כ"בסט סלרס", והם מתורגמים באופן יוצא מהכלל בעולם. אתה אומר: אילו ניתן גם לאנשים האלה – וזה לא הרבה אנשים, זה אולי 20, 30, 40 אנשים – את האפשרות לקבל תגמולים ראויים על הספרים שלהם. ואם אנחנו הולכים בשיטה הזאת, של "ספרות זולה", כמאמר הסרט ההוא, אנחנו עושים עוול איום למי שלא יכול להתפרנס ממה שהוא כותב. קראתי היום ב"הארץ" על דרך שקיימת במקומות אחרים בעולם, בתשע ממדינות האיחוד האירופי – אני אומר את זה לפי המאמר שקראתי – שנה או שנתיים אחרי צאת ספר, לא ניתן למכור אותו בהנחה מעבר ל-5%. וכל המבצעים האלה של ספר בפרוטה לא יכולים לכלול ספרים שיצאו שנה או שנתיים לפני המבצע. לפי דעתי, הרעיון הזה ראוי ואני מעביר אותו לבית הזה. זה רעיון שכרוך בחקיקה. יכול להיות שדבר כזה עשוי לסייע לאנשים האלה ולהעשיר אותנו הרבה יותר. אני רוצה לסיים את דברי ולאחל לעצמנו שבוע ספר מוצלח. אני מקווה שהרבה אנשים יגיעו לשוקי הספרים, אבל שלא ישכחו גם את מי שכתב אותם. תודה רבה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת ביילין. גברתי שרת החינוך, בבקשה. שרת החינוך יולי תמיר: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הפעם יש לי תענוג. ראשית, אני לא צריכה להשיב לגופו של עניין, כי התחום הזה, שהוא באמת חשוב ויקר ללבי, הוא לא בתחום משרדי ואין אני אלא מחליפה של ידידי, חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, שביקש ממני להשיב במקומו. את שאלותיך, חבר הכנסת אורלב, ואת הרעיונות הטובים של חבר הכנסת ביילין, אני אשמח להעביר לו, ואני בטוחה שהוא ישיב לכם תשובה עניינית הנוגעת לתחומי משרדו. אני לוקחת לי את הדקות הבאות כדי לומר משהו על עניין הקריאה, הקרוב ללבי, שאולי באמת הולך ונמוג כאחד התחביבים היותר נפוצים. אנחנו אכן נאבקים כדי שילדים ילמדו לאהוב לקרוא. בפרפראזה על פרפראזה מתייחס דרור בורשטיין לקטע קצר של ולטר בנימין – "היום אני יודע ללכת; ללמוד ללכת שוב לא אוכל". ואולי מתכוון ולטר בנימין לומר – אומר בורשטיין – "היום אני יודע לקרוא. ללמוד לקרוא שוב לא אוכל". מלים אלה מחזירות אותנו לרגע הקריאה הראשון, הרגע שבו אות חוברת לאות והופכת למלה, למשפט, לקצב, לצליל, למשמעות; הרגע שבו אני, בעצמי, מחבר את ההברות לכלל עולם שלם של דמיון, שנושא אותי ממקום מושבי על הכורסה אל ארץ נסתרת המשתרעת ממני והלאה. לדעת לקרוא זה כל כך שונה מלדעת לכתוב או לדבר. כשאני מדבר את דברי, האני הגשמי שלי הוא המקור, ואני מקווה שמישהו שם בחוץ יתעניין בדברים שאני אומר. לקרוא זה להזמין מישהו פנימה, אל האני הפנימי שלי, לתת לו להשפיע על תפיסת עולמי; לקחת אותי למקומות אחרים, למקומות שבהם הוא ולא אני היה ממשות. ואני – הקיום שלי מתווך, אני רואה את העולם דרך עיניו, אוהב, בוכה, צוחק ומתגעגע את הגעגוע שלו, של הכותב, שאני לא מכיר. והוא נחשף לפני ונחשפים סודותיו והוא מתוודה לפני אפילו על מה שהוא מסתיר מפני עצמו, ואני אתו והוא בתוכי. לכן הקריאה מסוכנת כל כך – סתם כך, ללא כל התראה מוקדמת, להכניס זר אל תוכך, אל מחשבותיך, לפנות מקום לנפש זרה, לא מוכרת, אולי פרועה, אולי אכזרית, לא מרוסנת, שעלולה לטעת בך ספק או כעס, עצב או ייאוש. משטרים טוטליטריים פוחדים מקריאה. הם יודעים כי אין צבא שיכול לחסום מחשבה חופשית אחת ששטה לה מנפש לנפש, חוצה מחסומים, עוברת גבולות וקוראת קריאת תיגר על הקיים. בספרה המרתק "לקרוא את לוליטה בטהרן" מספרת אזאר נאפיסי על חוויית הקריאה בארץ שהופכת שבויה יותר ויותר בידי כוחות שמרניים-קיצוניים. תלמידותיה של נאפיסי באות לביתה בהסתר. הן משירות מעליהן את הלבוש המסורתי הנכפה עליהן ונותנות דרור לגוף ולנפש. לוליטה היא שם קוד לנועזות, אבל לא פחות נועז הוא הניסיון להביא את ג'יין אוסטן, להביא את הבושם הדק של התה האנגלי, את רשרוש השמלות, את טעמם של סנדוויצ'ים דקים-דקים של לחם לבן מעוטרים בפרוסות דקות של מלפפון, לבית ברחוב צדדי של טהרן, שפורצים אליו קולות וריחות אחרים. האינטימיות הזאת של הזרות שהקריאה מאפשרת גורמת להאמין שאפשר גם אחרת, שהמציאות היא בת-חלוף ואפשר לנסות לשנות אותה. בספרה הנפלא "הגן המפליג למרחקים" מספרת אידה פינק על נערה אחת, שבעת האקציה נשארה ישובה בפאתי יער שם היא עוסקת בעבודת כפייה. היא יושבת וקוראת והמשגיחה תמהה על כך והיא ניגשת אליה ושואלת: ומה את קוראת? במאמץ גלוי לעין ניתקה הנערה מהספר והביטה בשואלת: ז'ן כריסטוף. ז'ן כריסטוף? התפלאה המשגיחה, רק ז'ן קריסטוף, זה הכול? ז'ן קריסטוף, חזרה הנערה ואמרה. זה יפה? הנערה הנהנה בראשה. זה על אהבה? הנערה הרהרה רגע (היא היתה רזה מאוד, במקום חולצה לבשה מקטורן גברי, היא היתה מכוערת מאוד) וענתה ברצינות, גם על אהבה. על אהבה! פרצה המשגיחה בצחוק, אולי צחקה משום שאהבה את האהבה. תשאילי לי אחר כך? למה לא, ענתה האחרת, אתן לך, לתמיד. לא, לא לתמיד, רק בהשאלה, אני אחזיר. היא הרהרה רגע. זה בטח ספר יפה אם את קוראת כל הזמן, ועוד היום, כשלוקחים את הקרובים שלכם. אני חייבת להזדרז, ענתה הנערה, אני רוצה להספיק. יש עוד כרך אחד, אני חוששת שלא אספיק. היא בחנה את הספר ואמדה את מספר העמודים שנשארו לה. אני חוששת שלא אספיק, חזרה ואמרה כמו לנפשה, אבל המשגיחה שמעה, והמלים האלה שכנעו אותה עד תום. זה מוכרח להיות ספר יפה מאוד, מה שמו? ז'ן כריסטוף. ז'ן כריסטוף, חזרה ושיננה לעצמה כמה פעמים והוסיפה הסבר, אם כבר לא תוכלי להשאיל לי, אחפש בספרייה. אחר כך היה לה לא נעים ולכן הוסיפה: אבל את בטח תספיקי, בטח שתספיקי. זה לא ספר כל כך עבה. אני קוראת לזכרה של אותה נערה, בשבילה, את הספרים שלא סיימה לקרוא. אני קוראת אותם בעברית, שפה שלא זכתה ללמוד. אני קוראת. לא אוכל עוד ללמוד לקרוא אבל אוכל ללמוד ולקרוא. ולכן, היום הזה יום חג לי, לאוהבי הקריאה כולם ולספר העברי. תודה רבה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): זו הפעם הראשונה ששמעתי את הפרופסור יולי תמיר – – – היו"ר דוד רותם: מה את מציעה? שרת החינוך יולי תמיר: אני מציעה שנחגוג את חג הספר העברי, זו הצעה לדיון. היו"ר דוד רותם: גברתי מבקשת להסתפק בתשובה? חבר הכנסת אורלב, אתה מסתפק בתשובת השרה? זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): כן. היו"ר דוד רותם: תודה רבה. חבר הכנסת שגאל איננו, ואנחנו נסתפק בתשובת השרה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר דוד רותם: הודעה לסגן מזכיר הכנסת. סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 38), התשס"ז–2007, שהחזירה הוועדה לקידום מעמד האשה. תודה. הצעות לסדר-היום רצח הנער ברחובות והתגברות האלימות בקרב בני-הנוער היו"ר דוד רותם: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום: רצח הנער ברחובות והתגברות האלימות בקרב בני-הנוער. הצעה מס' 3036, של חבר הכנסת אופיר פינס – אינו נמצא; הצעה מס' 3039, של חבר הכנסת שלמה בניזרי – אינו נוכח; הצעה מס' 3051, של חבר הכנסת זבולון אורלב – בבקשה, אדוני. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, במוסר היהודי ידועה פרשת עגלה ערופה. אם נמצא חלל בשדה ולא נודע מי הכהו, זקני העדה, מנהיגי העדה, מקבלים את האחריות לכך ואומרים: ידינו לא שפכו את הדם הזה, אבל אנחנו בכל זאת נושאים באחריות. הרצח ברחובות – לכאורה יש מישהו שחשוד ברצח. אבל, לדעתי, המנהיגות לא יכולה לומר ביושר: ידינו לא שפכו את הדם הזה. זו לא רק הבעיה שילד מסוים או צעיר מסוים רצח צעיר אחר. אם בכך נסיים את האירוע – שתהיה חקירת משטרה ויהיה כתב אישום, וצעיר מסוים יואשם, יורשע או לא יורשע – אינני יודע. רבותי, בכך אנחנו בעצם מזמינים את הרצח הבא. צריך להבין שלא רק לאותו צעיר יש אחריות. יכול להיות שיש לו אחריות משפטית – יושב כאן שר המשפטים, שהוא פרופסור מכובד למשפטים, אז יכול להיות שמבחינה משפטית הוא נושא באחריות. אבל מן הבחינה המוסרית, אדוני השר, יש לנו, לחברה ולמנהיגות, אחריות גדולה להבין מה קרה, מדוע אירע רצח זה, כמו גם מקרי רצח אחרים של צעירים. על כך אנחנו צריכים לעשות חשבון נפש. האם מערכת החינוך שלנו ראויה? האם הנער קיבל את התמיכה החברתית, החינוכית, התרבותית הראויה, או שמא הוא, משפחתו, סביבתו, הרגישו מופקרים? האם ידעו השירותים החברתיים לתת את כל הסיוע, או שמא הקהילה והמשפחה הרגישו מופקרים ובודדים? אני סבור שראוי מאוד שהדיון הזה לא יהיה דיון ספציפי על אותו נער, אלא דיון על הרקע, על היכולת של המערכות הציבוריות שלנו, הן החברתיות והן החינוכיות. אני יודע, שלחו את השר לביטחון פנים לענות על ההצעות לסדר-היום. אני הייתי שמח יותר לו ענו על ההצעה הזאת לסדר-היום שני שרים אחרים, שר הרווחה ושרת החינוך, כי לדעתי הם שמייצגים את האחריות החברתית שלנו כמדינה למתרחש בקרב הנוער, ולהם גם יש הכלים האמיתיים להתמודד עם הסוגיה הזאת. השר לביטחון פנים ושר המשפטים הם השרים שעכשיו יגמרו את החשבון עם אותו חשוד או אותם חשודים. אבל אם אנחנו רוצים למנוע שייפול בעתיד חלל בשדה – וגם אם נודע מי רצח אותו, אז נקבל על עצמנו את האחריות, נסיק את המסקנות האמיתיות, הרציניות, ונתחיל לטפל בהן. תודה, אדוני. היו"ר דוד רותם: תודה רבה. הצעה מס' 3070 באותו נושא – חבר הכנסת מיכאל נודלמן, בבקשה. מיכאל נודלמן (קדימה): כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, בליל שבת פרצה קטטה ברחובות בין שתי חבורות נערים, ובמהלכה נדקר בן 17. זה כבר הרצח הרביעי בשנתיים האחרונות בשכונת קריית-משה ברחובות. מזעזע באיזו קלות נשלפות הסכינים באזור ומזעזעת האלימות הקשה בקרב בני-הנוער שהורגים אחד את השני. על אלימות בקרב נוער עולה אנחנו שומעים, אנחנו מדברים בוועדות, ולא רק בשכונת קריית-משה. אך למרות הפעילות המוגברת של המשטרה בשכונה, המגמה נמשכת ומתעצמת. זה מעניין; שכונת קריית-משה מעניינת כדוגמה. אפשר להבין למה יש שם דברים כאלה. שכונת קריית-משה נמנית עם השכונות הבעייתיות ביותר מבחינה סוציאלית בארץ. רוב תושביה הם יוצאי אתיופיה. אני לא אדבר עכשיו על הטעות החמורה, שמשכנים בני אותה עדה בצורה מרוכזת בשכונה אחת ויוצרים גטו אתני. ברור שאכלוס כזה פוגע באינטגרציה של אותה עדה בחברה הישראלית. אני יודע שלאחרונה מושקעים תקציבים גדולים, מיליונים, בשכונה הזאת. מפעילים פרויקטים גם לצעירים, שממומנים על-ידי המשרד לקליטת העלייה, הסוכנות ותורמים מקהילות יהודיות בחוץ-לארץ. מושקעים מיליוני שקלים. מקרי האלימות והרצח האחרונים מטילים ספק ביעילות של פרויקטים אלה. לדעתי, המשרד לקליטת העלייה, המשרד לביטחון פנים וארגונים אחרים חייבים – בצורה ביקורתית ביותר – לבחון את איכות הפרויקטים והפעילויות בשכונה. אנחנו לא יכולים לאפשר לעצמנו לבזבז משאבים לריק, כאשר מקרי רצח מהסוג הזה הופכים לנורמה. תודה רבה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת נודלמן. הצעה מס' 3078, חבר הכנסת אברהם רביץ, בבקשה. אברהם רביץ (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, שרי הממשלה, חברי הכנסת, אני מוכרח לעלות לכאן פעם נוספת ולומר את הדברים, גם בהסתמך על פרשת עגלה ערופה שהביא לכאן חבר הכנסת אורלב – ודאי שהאצבע מופנית כלפינו. אבל אני רוצה לבוא ולומר: על גבי חרשו חורשים, מאז קום המדינה, מן העלייה הראשונה ועד לימינו אלה. אנחנו הרי מתפארים בכך – ובצדק – שאנחנו מדינה קולטת עלייה. רובנו עולים חדשים מתקופות שונות. מעטים מאוד – אני שייך למעטים מאוד, אני כבר נמצא כאן בערך 11 דורות, אבל רובנו עולים חדשים. המדינה עשתה גדולות ונצורות. אבל אין לך מדינה שנכשלה כישלון חרוץ כמו המדינה שלנו לאורך כל התקופות של העליות השונות, כי תפיסת העולם של המדינה המתחדשת היתה, שדור העבר, הדורות שהיו, כל הפאר והיופי של הקהילות והמשפחות, ההייררכיה, המסורת, המסורת המשפחתית, מקומו של האבא, של הסבא ושל הדודים במשפחה – את זה צריך פשוט לחסל בידיים. היו תקופות שונות. לא תמיד עשו את זה באופן ברוטלי ביותר, אבל זוכר אני את התקופה הראשונה, אשר בגללה נפלה ממשלת ישראל הראשונה מאז תחילת קום המדינה, לאחר ועדת החקירה של הנשיא בן-צבי, שהוכיחה שאכן זו היתה שיטה, לנתק את הילדים, להביא אותם אל העולם החדש, אל העולם המודרני, במחי יד אחת, באכזריות, ולומר להם: ההורים שלכם הם אנשי האתמול, אנשים ששייכים לעולם החושך, ואנחנו כאן נבנה חברה חדשה. ומה יצא מרוב העליות האלה? רוב העליות האלה, עם כל היופי והפאר, הפילו חללים רבים מאוד, בגלל הרצון לעשות מהר מהר את השינוי התרבותי, החברתי; לשנות את הראש. כמובן, היו לזה נימות אנטי-דתיות מובהקות, לאורך כל תקופות העלייה, מכיוון שגם הדת הרי שייכת לעולם האתמול. אז הם לא ידעו דבר שהיום כבר יודעים יותר – שהדת שייכת לעולם המחר הרבה יותר מאשר כל תפיסה תרבותית אחרת, שמתחלפת חדשות לבקרים ואיננה משאירה שום עקבות של דבר חיובי בתרבות ובחברה בישראל. לכן, אנחנו כולנו אשמים, ואם אנחנו רוצים לסווג את זה למשרדי הממשלה – זה מתחיל במשרד הקליטה, זה מתחיל עוד מהשליחים שם. בכל הארצות היו שליחים שאמרו להם: אתם הולכים למשהו אחר. ואחר כך משרד הרווחה, כפי שאמרת, משרד החינוך; המשרד לביטחון פנים – המשטרה – עושה את מלאכתו דווקא בסוף הדרך, וגם משרד המשפטים, אבל אלה המשרדים. תפיסת העולם הכללית שלנו כחברה, של הממשלה כולה, של כל הממשלות עד היום, היא מעוותת. היא פושעת בכך שהיא לקחה את הדבר היקר ביותר, את העולים שבאו לקומם ולהקים כאן את המדינה, וגרמה לכך שבתי-הסוהר מלאים בבני-נוער שהם חללי הקליטה בישראל. היו"ר דוד רותם: תודה, חבר הכנסת רביץ. אדוני השר לביטחון פנים, בבקשה. השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שר המשפטים, חברי הכנסת שפנו בהצעה הדחופה לסדר-היום, אתמול פתחתי את ישיבת ועדת השרים למאבק באלימות בציון שמותיהם של שני הנערים שנרצחו בשבועיים האחרונים. שניהם בני 17. האחד – טריקו אדמה מרחובות, קריית-משה, שנדקר על-ידי נער משועמם או נערים משועממים; השני – פאבל קוזלוב, שנפטר לפני יומיים ממכות שספג לפני כשבועיים בעת מופע שנקרא "מרוסיה באהבה". הסתבר לנו שהמונח השגור כל כך בפינו "מכות רצח" הוא לא רק מטאפורה. בנושא פשיעת כלל הנוער בישראל, ובתוך זה פשיעת הנוער העולה, ראוי שבדיון הזה – וגם אם יוחלט להמשיך בדיונים בוועדה – נעסוק גם בנתונים וגם בעובדות. בין השנים 1996 ו-2004 ראינו מדי שנה עלייה באלימות בקרב בני-נוער בכלל ובקרב בני-נוער עולים בפרט. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אלימות הורגת? השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: אלימות לסוגיה. יש סדרה שלמה של מאפיינים באלימות. אגב, אני כמעט לא מכיר אלימות בבני-נוער שתכליתה רצח מתחילת המהלך. היא בדרך כלל מסתיימת ברצח, לצער הקורבן, ובמקרה הזה גם לצערה של משפחת הקורבן, לצערנו כחברה, אבל גם לצערם של הרוצחים עצמם. ברוב המקרים, כשהתוצאה היא רצח, לא בהכרח הכוונה היא רצח. ב-2004 נבלמה המגמה הזאת והתחילה להסתמן ירידה. לדוגמה, בשנת 2004 נפתחו כ-6,000 תיקים נגד נוער עולה, מתוך כ-24,000 תיקים לכלל בני-הנוער, ובשנת 2005 כבר ירד המספר ל-5,400 – ירידה בכ-600 תיקים לנוער עולה – ול-23,400 תיקים לנוער בכלל; ירידה בשתי הרמות. ב-2006 אנחנו כבר עם 4,500 תיקים לנוער עולה – ירידה של 1,500 תיקים משנת 2004 – ו-20,500 תיקים לבני-נוער בכלל, מ-24,000 תיקים בשנת 2004. בשנת 2007, בחמשת החודשים הראשונים של השנה, אנחנו עם 1,400 תיקים לנוער עולה, לעומת 1,650 תיקים בתקופה המקבילה אשתקד. מדובר בירידה בסדר גודל של כ-16%, שהיא ירידה באמת ראויה, אף-על-פי שבשום פנים ואופן אי-אפשר לומר עליה שהיא ירידה מספקת. אברהם רביץ (יהדות התורה): במה אדוני תולה את זה? השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: תיכף אתמקד במקרה הספציפי, וזה אולי יהיה בבואה למה שקורה במקומות אחרים. 2004 סומנה כשנה שבה ההשקעה, גם בנושא הזה של אלימות נוער, קיבלה תפנית. אבל מתוך כל הסטטיסטיקות האלה – ואני מסכים לחלוטין עם חבר הכנסת אורלב, בסופו של דבר הסטטיסטיקות האלה מתגמדות כשאתה עומד נוכח מקרה רצח, בין שזה אדמה בן העדה האתיופית ובין שזה קוזלוב, נער שעלה בגפו במסגרת נוער עולה. הסטטיסטיקות בעצם נדחקות הצדה, כי אתה עוסק באמת לא רק בגופו של עניין, אלא בגופתו של נער. אף-על-פי שהאלימות בקרב בני-נוער בירידה, זו ירידה שבוודאי לא מנחמת את המשפחות, ואני משוכנע שגם לא אותנו, את כולנו, אם בכנסת ואם בכלל. האלימות היא אלימות, גם אם היקפה בירידה, מה עוד שעוצמת האלימות, כשהיא עוצמה של רצח, היא כואבת בכל מספר ובכל היקף שהוא. האירוע עצמו, בקריית-משה – ב-03:00 התקבל דיווח במשטרה על קטטה ברחוב בן-יהודה ברחובות. למקום יצאו שוטרים ועמם ניידת נוער, שמיומנת בטיפול בנוער. כשהגיעו למקום הם זיהו נער שוכב על הכביש, פצוע בבטנו, מוקף נערים רבים. במקביל לטיפול הרפואי שהגישו במקום לפצוע, ועד שהאמבולנס הגיע, החלה המשטרה לפעול במטרה לאתר את האחראים לפציעה. הטיפול החקירתי הועבר למחלק התשאול, ובתום חקירה אינטנסיבית הגיעו לשלושה חשודים, והם נעצרו והודו בביצוע המעשה. שלושת החשודים הם קטינים בני 16–17, שניים מהם עם תיקים, מוכרים למשטרה, ואחד מהם ללא עבר פלילי. הפצוע, שלאחר מכן התברר שהוא טריקו אדמה, נפטר מפצעיו בבית-החולים. הוא לא היה מוכר למשטרה, ללא רקע פלילי. על-פי הידוע מהאינווסטיגציה של המשטרה, מדובר בשתי חבורות של נערים, שתיהן של בני העדה האתיופית, שהיה ביניהן סכסוך קודם. ביום האירוע, חצי שעה בערך לפני האירוע, כשהם שתויים – לפחות חלקם – נפגשו שתי החבורות. מהתבטאויות מילוליות שהחליפו ביניהם הם עברו לקטטה, ומכאן עד הדקירה המרחק כבר היה קצר. לשאלתך, חבר הכנסת רביץ, לפני כשנתיים, בעקבות מספר רב של מקרי אלימות בשכונת קריית-משה עצמה, הוקמה במקום מפקדה משימתית. בראש המפקדה הועמדה קצינת נוער, והיא עובדת בשיתוף פעולה הדוק מאוד עם הרשות המקומית רחובות. הרשות הקצתה מבנה בלב-לבה של שכונת קריית-משה, הוקמה במקום נקודת שיטור קהילתי, ומשרתים בה – בכוונה המשטרה הציבה במקום קצין משטרה בדרגת פקד שהוא עצמו בן העדה האתיופית – שני שוטרים קהילתיים במשרה מלאה ומפקד בסיס להפעלת מתנדבים. הרשות עצמה הקצתה על חשבונה רכב לנקודה כדי לפעול אך ורק בתוך שכונת קריית-משה. שוטרי הנקודה מעורבים בכל הנעשה בשכונה, גם בהיבט האכיפתי וגם בהיבט הקהילתי, ומסתייעים בכ-50 מתנדבים שפעילים בשכונה. מרבית המתנדבים הם בני העדה האתיופית. הפעילות נעשית בשיתוף פעולה הדוק מאוד עם המתנ"ס המקומי ועם גופים נוספים, כמו מציל"ה של המשרד לביטחון פנים, אגף קהילה ומניעת פשיעה במשטרה, שמפעילים תוכנית מניעה בשכונת קריית-משה. אפשר לומר שהמהלך הזה בלם את התגברות האלימות בשכונה. אני אומר בזהירות: אנחנו מזהים ירידה בהיקף האלימות, למרות התוצאה הקשה של המקרה המתואר של הרצח, ואני מקווה מאוד, עם כולכם, כמובן, שהמגמה הזאת של הירידה אכן גם תימשך וגם תגבר. אני כאן חייב לאמץ, או רואה לנכון לאמץ, אמירה של מפקד מרחב השפלה במשטרה, שהמקום בתחום אחריותו. הוא אמר שבסופו של דבר, העבודה של משטרת ישראל בשכונה היא איסוף השברים אחרי אירוע, ולצערנו, לא באופן שבו המשטרה יכולה להיות הגורם שמופקד על שיקום השכונה. נדמה לי שהערתו של חבר הכנסת אורלב היתה גם נכונה וגם מדויקת, ואכן, הסוגיה הזאת היא הרבה מעבר למשטרת ישראל, אבל אנחנו – המשרד לביטחון הפנים – בוודאי חלק מהתהליך שהשכונה הזאת חייבת לעבור במטרה להגיע למתכונת חיים של שכונה נורמלית במדינת ישראל. האירוע השני – אני מנצל את הבמה, אדוני היושב-ראש, כדי לעסוק באירוע השני שבו התוצאה היתה בסופו של דבר רצח של נער בן 17. האירוע הזה התרחש ב-17 במאי בפארק הירקון בתל-אביב – פציעת ראש קשה של צעיר. הוא הובהל לבית-החולים "רמב"ם", ושם הוא נפטר לפני יומיים, לאחר שבמשך שבועיים נאבק על חייו. המקרה עצמו התרחש בסיום מופע "מרוסיה באהבה", כאשר חבורת נערים מפנימייה באזור זיכרון-יעקב הלכה לאוטובוס כדי שיחזירם הביתה. התפתחה קטטה סמוך לאוטובוס בין הנער פאבל קוזלוב, זכרו לברכה, לבין חייל בוגר הפנימייה. כשהנער הפצוע היה מאושפז הוגש כתב-אישום נגד החייל הפוגע, שנעצר עד להודעה אחרת. כפי שאמרתי, לפני יומיים נודע על מותו של הפצוע פאבל קוזלוב, והפרקליטות נערכת להגיש כתב-אישום מתוקן נגד החשוד. למרות הנתונים הסטטיסטיים שהצגתי, התוצאה בוודאי לא יכולה שלא להדיר שינה מעיני כולנו. אני מציע, אדוני היושב-ראש, שהנושא יעבור לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה, בשיתוף הוועדה לקליטת העלייה, בכל מה שקשור לאלימות נוער בכלל ושל נוער עולה בפרט. תודה רבה. היו"ר דוד רותם: חברי הכנסת המציעים. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אני מקבל את ההצעה שהנושא יעבור לוועדה, אבל אני חושב שיותר מתאים שזאת תהיה ועדה משותפת לא של פנים וקליטה, אלא של קליטה ורווחה. ככה נראה לי, כי המשטרה – אין לנו שום תלונות על הטיפול; הבעיה שלנו היא השירותים החברתיים – אם השר מסכים. השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: עם ניסיונו של זבולון אורלב אני לא מתווכח. היו"ר דוד רותם: אנחנו נעביר את זה לוועדת הכנסת. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): לא, אין כאן מחלוקת. כולם מסכימים לוועדה משותפת. היו"ר דוד רותם: ועדה משותפת של – – – זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): ועדת העלייה והקליטה וועדת העבודה והרווחה. היו"ר דוד רותם: אוקיי. רבותי, מי שבעד – נא להצביע. הצבעה מס' 32 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה משותפת של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות וועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר דוד רותם: תשעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההצעה תועבר לדיון בוועדה משותפת של ועדת העלייה והקליטה וועדת הרווחה. תודה רבה. הצעה לסדר-היום הדוח השנתי של "אמנסטי" היו"ר דוד רותם: אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: הדוח השנתי של "אמנסטי" – הצעה לסדר-היום מס' 2999 של חבר הכנסת אברהים צרצור. בבקשה, אדוני. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): כבוד היושב-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה, לאחרונה פורסמו בעצם שני דוחות של "אמנסטי" הבין-לאומי. הראשון הוא יותר כוללני, ומטפל במצב העגום של זכויות האדם בעולם כולו, במזרח התיכון, וגם במצב זכויות האדם בארץ הקודש, דהיינו ישראל ופלסטין. השני יצא לאור לרגל 40 שנה לכיבוש הישראלי, למלחמת ששת הימים, ומתמקד בנושא הפלסטיני דווקא. אני בחרתי לדבר בהתחלה דווקא על כמה אירועים שקרו בשבוע שעבר וגם היום בבוקר, שמראים, לצערי הרב, שלמרות החשיבות של הדוחות האלה, שום דבר לא משתנה והעולם כמנהגו נוהג. נראה שהדוחות האלה, החשובים ביותר – במקום ליפול על אוזן קשבת, הם נופלים על אוזן אטומה, הם נתקלים בקיר אטום. שום דבר לא משתנה בשטח, והמצב עוד מידרדר ועוד מסתבך. מיכאל נודלמן (קדימה): – – – בשדרות, זה יהיה כך. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): האירועים שקרו בשבוע שעבר וגם היום – בראשון, לצערי הרב, הצבא הרג רק בשבוע שעבר שישה פלסטינים ברצועת-עזה. שלושה מהם נרצחו בדם קר ביריות מטווח קצר, כשהם כבולים. היו"ר דוד רותם: זה יהיה בדוח הבא, לא בדוח הזה. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): תאמין לי שכן. היום בבוקר, או בלילה של אתמול, הצבא הרג בעיר חברון, בפריצה לבית משפחת ג'עברי, את אב המשפחה, בן 67, ופצע שישה מבני המשפחה, ובהם רעייתו, שהיא בת 65, וילדה בת 14. אירוע שני – מתנחל מאזור הר-חברון ירה בשבוע שעבר לעבר תושבים ערבים בנגב. לשמחתנו, הצעירים שם הצליחו להשתלט על המתנחל והסגירו אותו למשטרה לפני שהיה מאוחר מדי. אירוע שלישי – האלימות הברוטלית של הצבא נגד הפלסטינים תושבי השטחים הכבושים הגיעה לצערי הרב גם לכאן. לאחרונה תקף חייל סטודנטית ערבייה מכפר-קאסם באוטובוס שבו נסעה עם סטודנטיות אחרות ללימודים במכללה בהתנחלות אריאל. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מה עם רצח יהודים על-ידי – – – אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): אני אעבור עכשיו גם לקטע הזה, רק תתאזר בסבלנות. אני באמת בחרתי, כפי שאמרתי, דווקא באירועים האלה כדי להראות לכם – ואני מסכים אתך, כבוד היושב-ראש, שהאירועים האלה ייכללו בדוח "אמנסטי אינטרנשיונל" בשנה הבאה, בדוח של 2008 – אבל אני דווקא בחרתי באירועים האלה כדי – – היו"ר דוד רותם: אם תדבר עליהם היום, לא יהיה לך על מה לדבר בשנה הבאה. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): – – לעורר באמת – אם זה אפשרי – את אלה שעומדים על דעתם להמשיך בדרך הדמים הזאת, ואני מתכוון לכל הצדדים. אבל הדוח – לפחות שני הדוחות של "אמנסטי אינטרנשיונל" – מתייחסים דווקא לנושא הישראלי, ואיך הכיבוש הישראלי מתייחס לעם שחי תחת הכיבוש ברצועת-עזה, בגדה המערבית וגם בירושלים המזרחית. אני אתחיל בכך שארגון "אמנסטי" הבין-לאומי לזכויות האדם מאשים את ישראל בביצוע פשעי מלחמה במלחמת לבנון השנייה ובהפרת זכויות האדם של פלסטינים בשטחים. בדוח השנתי ל-2006 נאמר כי כוחות צה"ל ביצעו בלבנון הפצצות והפגזות ונהרגו בהן כ-1,200 בני-אדם, ובהם מאות ילדים, נוסף על אלה שנהרגו בצד הישראלי – ואין להתכחש לכך, וכולנו באמת כואבים את רציחתם והריגתם של חפים מפשע מכל הצדדים, ללא קשר ללאום, לרקע, לדת, לצבע וכו'. לצד ניסיון לפגוע ביכולת הצבאית של ארגון ה"חיזבאללה", נראה כי הכוחות הישראליים ביצעו התקפות ישירות ומכוונות על תשתיות אזרחיות, בניסיון להטיל עונש קולקטיבי על העם הלבנוני ובמטרה לגרום לו ולממשלה להתנגד ל"חיזבאללה". הדבר הזה נכתב בדוח וזה היה ציטוט. ב-2006 נהרגו פי-שלושה פלסטינים מאשר בשנה שקדמה לה. באותו דוח נכתב כי בשנת 2006 נהרגו מאש צה"ל 650 פלסטינים, פי-שלושה מאשר ב-2005 – רק מחציתם חמושים – ובהם כ-120 ילדים. הפלסטינים הרגו באותה שנה 21 אזרחים ישראלים ושישה חיילים. הדוח מאשים כי גדר ההפרדה, המחסומים ונקודות הבידוק הרבות, שמספרן עולה על 500, פוגעים בחופש התנועה של הפלסטינים בגדה ושוללים מרבים מהם גישה למקור פרנסתם ולמקום הטיפול בהם מבחינה בריאותית גם כן. אני מתכוון לבתי-החולים בירושלים המזרחית. עוד מצוין בדוח כי הפלסטינים בשטחים סבלו מהפרות נרחבות של זכויות האדם וממצב הומניטרי שהידרדר משמעותית ב-2006 עקב פעולות ענישה צבאיות וכלכליות שביצעה ישראל, כמו עיקול כספי המסים של הרשות בידי ישראל, עקב קיצוצים בסיוע הבין-לאומי ועקב אלימות גוברת בין הפלגים הפלסטיניים. מעניין, כבוד היושב-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה, שגם מערכת המשפט הישראלית סופגת ביקורת חריפה בדוח הזה, בטענה שהיא מפלה בין ישראלים לפלסטינים, מעניקה חסינות ולעתים אף פוטרת מהעמדה לדין חיילי צה"ל או מתנחלים. אני מצטט: חקירות והעמדות לדין בגין הרג בלתי חוקי של פלסטיני נדירות והתרחשו רק כאשר אלו נחשפו על-ידי פעילי זכויות האדם והתקשורת. בניגוד לכך, שלטונות ישראל נקטו מגוון אמצעים נגד פלסטינים החשודים במעורבות ישירה או עקיפה בהתקפות נגד ישראלים, לרבות אמצעים כגון התנקשויות, התקפות פיזיות ועונשים קולקטיביים, הנוגדים את המשפט הבין-לאומי. כך נכתב בדוח. אני גם אתייחס לתגובתו של צה"ל לדוח הזה. בתגובה הזאת נאמר, כי דוח "אמנסטי" לוקה באי-דיוקים מהותיים, וכי צה"ל עושה כל אשר בידו למזער פגיעה בחפים מפשע. לצערי הרב, קראתי את הדוח, והתגובה של צה"ל איננה מתעמקת בפרטים ואיננה מנסה להתמודד פנים אל פנים עם כל הטענות שהוזכרו בדוח של "אמנסטי אינטרנשיונל". הם מגיבים בצורה כוללת ודוחים את ההאשמות האלה, אף-על-פי שבסוף התגובה של צה"ל נאמר כך, ואני מצטט: הצבא רוחש כבוד רב לארגון "אמנסטי" בשל פעילותו לקידום זכויות האדם, והוא אינו מתכוון להתנגח עם האמור בדוח. זה הציטוט. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): לפעמים גם הצבא משקר. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): אתה יודע, זה המצב. אתה ודאי קראת את התגובה של צה"ל. הייתי רוצה לראות בתגובה של צה"ל התייחסות עניינית ומעמיקה ביותר לטענות שהוזכרו בדוח "אמנסטי אינטרנשיונל". לצערי הרב, אני אומר לך במלוא הכנות, את זה לא מצאתי שם, וזה מצער וכואב מאוד. הדוח השני – אני מצטט רק כמה משפטים מהדוח הזה, דוח מיוחד של "אמנסטי" העוסק ב-40 שנות הכיבוש הישראלי – תוקף בחריפות את מדיניותה של ישראל בשטחים הכבושים. הדוח התפרסם תחת הכותרת "כיבוש מתמשך – הפלסטינים תחת מצור בגדה המערבית", והוא עוסק בגדר ההפרדה, בהתנחלויות ובמצב זכויות האדם בגדה, וממילא המצב מסובך שם. משפט אחרון שאני אומר – איך אפשר באמת להביא לסיומו של מצב עגום וכאוב זה לכל העמים באזור שלנו? אני חושב שאת התשובה קיבלנו היום מהודעתו של מזכ"ל האו"ם לרגל 40 שנה לכיבוש הישראלי בגדה המערבית, ברצועת-עזה ובירושלים המזרחית. כך אומר מזכ"ל האו"ם בהודעתו, ואני מצטט: רק סיום הכיבוש ופתרון פוליטי הם הדרך לפסוע קדימה ולפתור את הבעיה שנמשכת יותר מ-100 שנים. אני מאוד מקווה שגם בצד הישראלי, במקום לעסוק במלחמה הבאה – וזה דבר מצער מאוד. אפילו בוועדת-וינוגרד הם עסקו בכל דבר והפכו את כל המלחמה הזאת שנקראת מלחמת לבנון השנייה למעין דבר טכני. המסר שהם מעבירים לכולנו זה שאם הצבא טעה במלחמת לבנון השנייה, מה שדרוש כדי שצה"ל ינצח זה לתקן את הטעויות. דווקא ועדת-וינוגרד לא עסקה בעיקר – שמלחמת לבנון השנייה לא היתה מוצדקת בשום פנים ואופן, והיה מקום גם לשחרר את גלעד שליט וגם את שלושת השבויים בלבנון בדרכים של משא-ומתן וכו' וכו'. זה המצב. רן כהן (מרצ): שני השבויים. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): נכון, שני השבויים. אז במקום שהוועדה הזאת תעסוק בנושא המהותי, היא בחרה דווקא לעסוק בנושא השולי, לפחות לעניות דעתי, שמביא את ישראל – כפי שאנחנו שומעים גם בהצהרות של הרמטכ"ל, שר הביטחון ושרים אחרים, אנחנו מתכוננים למלחמה הבאה, הן כנגד לבנון וה"חיזבאללה" והן אולי כנגד סוריה. המלחמה נמשכת גם בצד הפלסטיני. אז אני מקווה מאוד שהיום נשמע לפחות איזו בשורה, שאכן ישראל דוהרת לכיוון של עשיית שלום והשקטת כל החזיתות. זה לא למען הפלסטינים בלבד, זה גם למען הישראלים והדורות הבאים. משפט אחרון. כבוד שר המשפטים, אני מנצל את ההזדמנות הזאת ופונה אליך בכל לשון של בקשה – אני חושש שאם זה לא יתבצע, זה ייכלל בדוח "אמנסטי אינטרנשיונל" בשנה הבאה: תזמן את הוועדה למינוי קאדים בהקדם האפשרי. העניין הזה של בתי-הדין השרעיים – הם קורסים. אנא זמן את הוועדה הזאת, כדי שנצא עם ההחלטה הדרושה, למנות את הקאדים שימלאו את תפקידם על הצד הטוב ביותר. אני מודה לך מאוד, כבוד היושב-ראש. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת צרצור. ישיב שר המשפטים, בבקשה. שר המשפטים דניאל פרידמן: כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, הדיון הזה היה אמור להתייחס לטענות – שאין בהן ממש – שנכללו בדוח "אמנסטי" ביחס לפעילות ישראל במלחמת לבנון השנייה. הדיון גלש לכל מיני נושאים, כמו כיבוש ודברים מהסוג הזה. ראשית, כדאי להזכיר שאין כיבוש ישראלי בלבנון. העובדה שאין כיבוש ישראלי בלבנון לא מנעה את התוקפנות מצד ה"חיזבאללה" כנגד הצבא הישראלי, לא מנעה הרג חיילים ישראלים, לא מנעה חטיפה, בניגוד לכל הכללים. זה היה פשוט פשע מכוון שנעשה נגד מדינת ישראל וחייליה. לא שמעתי את חבר הכנסת צרצור מתייחס לזה ולו במלה אחת. עוד שמעתי על כיבוש. אני רוצה להזכיר לחבר הכנסת צרצור – רצועת-עזה איננה נמצאת תחת כיבוש. אנחנו פינינו את הרצועה, תוך ויכוח פנימי מר בינינו. מוחמד ברכה (חד"ש): מתי? שר המשפטים דניאל פרידמן: אין שום כיבוש ברצועת-עזה. מוחמד ברכה (חד"ש): באמת? שר המשפטים דניאל פרידמן: הפלסטינים ברצועת-עזה יכולים לצאת. יש להם מעבר למצרים – מעבר חופשי, אם המצרים מאפשרים או לא מאפשרים, הם יכולים לצאת. יש להם חופש תנועה. אנחנו לא נמצאים שם. הדבר איננו מונע בעדם לבצע את הפשע של ירי על אוכלוסייה אזרחית, ללא הגבלה וללא הפסקה. אני חושב שכל הטענות שמועלות נגד ישראל ומתעלמות לחלוטין מהפשעים המתבצעים כנגד אזרחי מדינת ישראל, כל הטענות האלה שמתעלמות מהמציאות, מאבדות כל משקל נוכח הניסיון הישראלי – ניסיון מרחיק לכת להימנע עד כמה שאפשר מפגיעה באזרחים חפים מפשע במציאות שבה הטרור פועל מתוך אוכלוסייה אזרחית, יורה את ה"קטיושות", את הרקטות, את ה"קסאמים" מתוך אוכלוסייה, והאוכלוסייה הזאת אמורה לשמש לו מגן אנושי. ממשלת ישראל מקבלת כל קריאה לשלום ותשמח לנהל כל משא-ומתן עם כל גורם אחראי בצד הערבי – גורם ששולט על הטרור ויכול להפסיק אותו. נשמח לעשות זאת. נשמח להפסיק את ההרג, ובלבד שיימצא גורם אחראי כזה שמכיר בקיומה של מדינת ישראל ומוכן להפסיק את הטרור. רן כהן (מרצ): אדוני השר, הגורם הזה כבר קיים חודשים. יושב-ראש הרשות הפלסטינית מחכה כבר חודשים לנהל משא-ומתן. שר המשפטים דניאל פרידמן: השאלה היא רק אם הגורם הזה מוכן ומסוגל להפסיק את הטרור. היה לנו סיפור דומה עם מר ערפאת, שבכל פעם ניהלו אתו משא-ומתן הוא אמר שהוא לא שולט, הוא רק משתדל, והטרור נמשך במלוא עוצמתו. מי שעוצם את עיניו בפני התופעה הזאת – יש כל מיני גופים שמוכנים לנהל אתנו משא-ומתן, אלא שהגופים האלה אומרים שהם לא אחראים לטרור והטרור ימשיך להתנהל, כי יש להם כל מיני צידוקים לטרור. רן כהן (מרצ): ערפאת מת. לא ננהל יותר משא-ומתן? שר המשפטים דניאל פרידמן: בנסיבות האלה אינני יודע מה הסיכוי שיצא מזה משהו. אני תומך במשא-ומתן, אני רוצה לקוות שבמסגרת משא-ומתן נמצא מישהו שמוכן מצדו לרסן את התופעות האלה, שנגיע בסופו של דבר להסכמה, והלוואי, לשלום. אני מבקש להסיר את ההצעה הזאת מסדר-היום. תודה. היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת צרצור. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): מסתפק. היו"ר דוד רותם: אם כך, אני קובע שהכנסת החליטה להסיר את ההצעה מסדר-היום ולהסתפק בתשובת השר. הצעות לסדר-היום פיטורי 1,500 מורים בעקבות ביטול ההטבות לבתי-ספר באזורי עדיפות לאומית היו"ר דוד רותם: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא פיטורי 1,500 מורים בעקבות ביטול ההטבות לבתי-ספר באזורי עדיפות לאומית – הצעות לסדר-היום שמספרן 3021, 3031, 3040, 3045, 3046, 3049, 3059, 3060, 3063, 3075 ו-3080. חברת הכנסת נאדיה חילו – לא נמצאת; חבר הכנסת יצחק וקנין – לא נוכח. חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני השר, למרבה הצער, מערכת החינוך הערבית – – – רן כהן (מרצ): חבר הכנסת ברכה, זה לא אמור להיות בנוכחות שרת החינוך? מוחמד ברכה (חד"ש): אמרו לי שהיא בדרכה לכאן, ואני מאמין לזה. היו"ר דוד רותם: יש שר. רן כהן (מרצ): יש שר, אבל שר המשפטים. היו"ר דוד רותם: זה התקנון – מה אנחנו יכולים לעשות? מוחמד ברכה (חד"ש): אני מניח שאם היא תיכנס, היא תדע לענות. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): התשובה כבר מוכנה אצלה. מוחמד ברכה (חד"ש): הרי כתבו לה עוד לפני הדיון, זה בסדר. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, למרבה הצער, מערכת החינוך הערבית – האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל, במקום לקבל את זכויותיה כאזרחים על-פי כל דין, מוסדותיה נאלצים ללכת לבתי-משפט על מנת לתבוע את התביעה הבסיסית והאלמנטרית של שוויון. ואכן, ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי הלכה לבית-המשפט וביקשה סעד משפטי בנושא מפת העדיפות הלאומית שקיימת במשרד החינוך. בית-המשפט העליון, על-פי אמות מידה הגונים והוגנים, החליט שיש להשוות את האוכלוסייה הערבית לכלל הציבור. וההיגיון הפשוט היה מביא להנחה שמי שאין לו יקבל כמי שיש לו, ולא שמי שיש לו לא יהיה לו כדי להיות שווה. הממשלה, למרבה הצער, במקום להוסיף 15 מיליון שקלים – או משרד החינוך – לשיפור החינוך במגזר הערבי, החליטו לקצץ 150 מיליון שקלים על מנת להשוות את הרמה – – – שרת החינוך יולי תמיר: מוחמד ברכה, כיוון שאנחנו חברים, זה פשוט נתון לא נכון. תשכח מזה. אני תיכף אענה על זה. כדי שזה לא יחזור אצל כל מי שמדבר – לא קוצצו 150 מיליון שקלים, וגם הוספו. אני אומרת את זה כדי שלא כל אחד יגיד את אותו דבר מוטעה. מוחמד ברכה (חד"ש): הרי אנחנו מקבלים את האינפורמציה ממקורות של אינפורמציה, ואנחנו מעלים את הנושאים כדי לקבל תשובות. שרת החינוך יולי תמיר: אני פה כדי לענות לך. חיים כץ (הליכוד): כמה קוצצו? אם לא 150 מיליון שקלים, כמה כן? שרת החינוך יולי תמיר: לא קוצץ בכלל. היו"ר דוד רותם: רגע. חבר הכנסת כץ, אתה עוד מעט תעלה ותשאל את השאלות, והשרה תשיב לכולכם. היא רק רוצה לחסוך לכם זמן של חצי דקה. שרת החינוך יולי תמיר: בדיוק. תודה לך, אדוני היושב-ראש. מוחמד ברכה (חד"ש): קראתי בשמך, שאת אומרת שזה לא קיצוץ, אלא הסטה הדרגתית של משאבים. מה זאת אומרת הסטה הדרגתית של משאבים? זאת אומרת, בכל זאת לעשות פריסה של המצב לכיוון מטה ולא לכיוון מעלה – לא להיאבק על תוספת תקציבית כדי למלא אחרי החלטת בית-המשפט העליון, אלא ללכת לכיוון של יישום מדורג על-פי מה שיש או על-פי מה שאין. בכל זאת, חשוב שהשרה תעמוד כאן ותאמר שאין כוונה לפטר מורים, אין כוונה להשוות כלפי מטה ואין כוונה לקצץ. אנחנו נכעס אם הדברים יהיו כך? להיפך. דווקא ההחלטה שהתקבלה לא מזמן בנושא של הוספת כיתות לימוד – של 8,000 כיתות לימוד בחמש שנים – מצביעה על תזוזה בכיוון הנכון. אומנם התזוזה הזאת אינה יכולה לספק את חדרי הלימוד שנחוצים כדי להדביק את הגידול הטבעי, כי עדיין נמצא את עצמנו במחסור גדול עוד יותר בתום חמש השנים או ארבע השנים, אבל אם אפילו את זה לא עושים, והולכים לכיוון של מורים – אתמול התקבל החוק של 20 תלמידים בכיתות יסוד במקצועות של שפת האם ומתמטיקה, דבר שמחייב תוספת תקציבים, תוספת תקנים, תוספת חדרים. אני לא רוצה להימצא במצב – לא כאיש ציבור, לא כנבחר ציבור וגם לא כמייצג של האוכלוסייה הערבית שסובלת מאפליה – – – היו"ר דוד רותם: גם הדקה שהוספתי לך, כי השרה נכנסה באיחור, כבר עברה. מוחמד ברכה (חד"ש): יש מבול של בעיות שצריך לפתור, וזה לא הזמן, כמובן על-פי הנחיית היושב-ראש וגם על-פי הנושא עצמו, לפרוס את היריעה כולה. אבל ללכת לכיוון של מה שמתפרסם – פיטורים וקיצוצים כלפי מטה והשוואה כלפי מטה – זה דבר לא נכון, וחשוב שהדברים יובהרו מעשית, לא רק במלים, על-ידי שרת החינוך. תודה רבה, אדוני. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. הצעה מס' 3046 – חבר הכנסת אליהו גבאי, בבקשה. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מאז נכנסה לתפקידה השרה הנכבדה, פרופסור יולי תמיר, היא חרתה על דגלה כנראה בכל יום, השכם והערב, לקצץ במערך החינוך של הציבור היהודי ולהעבירו לציבור האחר. אני רוצה שידע עם ישראל שיש לו שרה שעיקר דאגתה לציבור שאינו יהודי. רוצים לדאוג לציבור הערבי – בבקשה, אבל לא צריך להיות קיצוץ – – היו"ר דוד רותם: מצבך טוב. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – רק על חשבון היהודים. את רוצה להוסיף? תראי את כוחך בהוספה לציבור הערבי, הקרוב ללבך. בבקשה, תיתני, אבל לא לקצץ מהציבור היהודי, כי לא לזה נבחרת, וזה לא הדגל שהרימה ממשלת ישראל – להוסיף לחינוך תקציב, לצמצם את הפערים בחינוך, כי ההקצבות לחינוך הן הערובה לצמצום הפערים על-ידי זה שעוזרים לאוכלוסיות החלשות, לאוכלוסיות בפריפריה. התקציב הזה נועד לצמצם את הפערים בזה שאנחנו מקציבים לאוכלוסיות החלשות, לאלה שנמצאים בקו העימות וכן הלאה. אם אנחנו נוריד להם, אנחנו נחזיר אותם לאחור ונגדיל את הפערים, וזה בסופו של דבר יקבע שהיישובים האלה יסבלו בעתיד מעוני, במקום להצמיח דור של משכילים שיוכלו לשפר את מצבם הכלכלי-החברתי. היות שיש הצעה נוספת בנושא הנוסף שיעלה על סדר-היום – החרם של האקדמיה הבריטית על ישראל – אני רוצה להתייחס לפסוק מספר ישעיהו, מ"ט, י"ז: "מהרסיך ומחריביך ממך יצאו". רבותי, כל החרם הזה נולד כאשר מרצים מקרב האקדמיה בישראל – מאוניברסיטאות תל-אביב, חיפה, ירושלים – הם המזינים את שונאי ישראל בגולה, הם מכינים להם את החומר; אחרת זה לא היה מגיע, זה לא היה מתחיל. מכאן יוצאת הרעה, רבותי. תראו, אין מדינה שמעסיקה מרצים, מכלכלת אותם, מזינה אותם, כדי שהם יחתרו תחת היסודות שלה, כדי שהם יצטרפו לשונאי ישראל. הם מדברים בשם החופש האקדמי? הם מדברים בשם הדמוקרטיה? זה לא דמוקרטיה, זה אנטי-דמוקרטי. בבקשה, אם הם דמוקרטים – שילכו לבחירות לכנסת, ונראה מי מעם ישראל אתם, מי ייתן להם מנדט. הם מדברים בצורה אקדמית? זה לא אקדמי, זה אנטי-אקדמי, מכיוון שהם מסלפים את כל האמת כאן. זה לא אקדמי לסלף דברים ולהביא דברים שקריים נגד חיילי צה"ל ונגד המוסדות כאן. זה אקדמי? זה מוסרי להתפרנס כאן ולהילחם במדינת ישראל שממנה הם ניזונים ובה הם עובדים? רבותי, אין מוסרי יותר מזה – – – היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת, כיוון שזה הנושא הבא, אני מבקש לסיים. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אני רוצה לומר לכם, רבותי, מעל במה זו אני קורא לכל התורמים בעולם – לאוניברסיטאות ולמוסדות להשכלה גבוהה – להתנות את תרומתם בזה שלא יעסיקו אנשים שעוסקים בחתרנות נגד המדינה. קבוצה שפועלת נגד מדינת ישראל – ישאלו כל אוניברסיטה אם הם מעסיקים אנשים שמצטרפים לשונאי ישראל. היו"ר דוד רותם: תודה רבה, תודה לחבר הכנסת. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): זה אנטי-מוסרי, אנטי-דמוקרטי. בבקשה, תן עוד דקה. היו"ר דוד רותם: די, כבר עברת את הזמן. אני מבקש ממך – משפט אחרון. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): בסדר, עוד משפט. רבותי, בעבר מדינת ישראל סבלה מחרם, מאמברגו של נשק, אבל בסופו של דבר מהחרם הזה היא יצאה מחוזקת, ובזכות זה צמח כאן היי-טק ומדינת ישראל הפכה למדינה שיוצרת את הטכנולוגיה העילית. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): וגם נשק גרעיני. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אני רוצה לסיים במשפט של ישעיהו, כפי שהתחלתי בו : "מהרסיך ומחריביך ממך יצאו", אבל לקחת את המובן השני – "ממך יצאו", כלומר יצאו מאתנו ויפסיקו להתפרנס כאן על חשבון משלם המסים הישראלי ולחתור תחת יסודות המדינה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת גבאי. חבר הכנסת חיים כץ, באותו נושא – בבקשה. חיים כץ (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, גברתי השרה, אני אגיד לך את האמת – אני זוכר את נאומייך ודיבורך טרם היותך שרת החינוך. אני, אישית, מאוד מתאכזב ממה שקורה במערכת החינוך הישראלית. רק לאחרונה סיימנו, לשמחתי, שביתה של 37 ימים במערכת ההשכלה הגבוהה. ועדת-וינוגרד נמחקה; ועדת-שוחט, קרי, ועדה עם החלטות סגורות – מה שלא היה סגור, אולי, היה שכר החברים בוועדה – סיימה את עבודתה; והיום בית-הדין לעבודה מנע את פיטוריהם של המורים, לכאורה – אני לא יודע איך זה ייגמר או לא ייגמר. אני חשבתי שאת תהיי שרה שתפתח את החינוך במדינת ישראל. על פני הדברים זה לא נראה כך. אני לא נכנס לא לחינוך הערבי ולא לחינוך החרדי. אני חושב שמערכת יחסי העבודה במערכת החינוך בתקופתך די דומה למה שהיה בתקופת לימור לבנת בנושא ועדת-דברת. משה כחלון (הליכוד): די דומה למערכת ההזנה שהיא יזמה. חיים כץ (הליכוד): כן. אין מערכת יחסים, אין כלום, חוץ מזה שכולם כועסים. איך אמרת לו? וואלה, אתה רואה, הוא כועס עלי שבמערכת החינוך – כאילו לא נעשה כלום, כאילו אנחנו הולכים אחורה. כאילו. אם כולם חושבים שהולכים אחורה, אז את, כשרה – יש בעיה, ואני מקווה שהבעיה היא רק שלך ולא של הילדים של כולם. שרת החינוך יולי תמיר: או שלך. חיים כץ (הליכוד): או שלי. משה כחלון (הליכוד): הבעיה היא שלה, הצרה היא שלנו. חיים כץ (הליכוד): כן, אני מסכים עם משה. אם לכולנו נדמה שאין שום דבר, והמורים לא שמחים, והתלמידים לא שמחים, והסטודנטים לא שמחים, והם יודעים שמרמים אותם – הם יודעים שוועדת-שוחט היתה פארסה. הם יודעים שיעלו להם את מחיר החינוך, בניגוד למה שצעקת לפני זה. אני אומר את זה בפעם הראשונה, ואני לא בא לרדת: אני ציפיתי שבתקופתך יקרה משהו לחינוך, וקרה משהו לחינוך, אבל בטח לא בכיוון שציפיתי, לפחות ממה שאני שומע וממה שאני רואה. תודה רבה לך על ההקשבה, ואני באמת מקווה שהעסק ישתפר, ומערכת החינוך תקבל את מה שהיא באמת ראויה לקבל. תודה רבה. היו"ר דוד רותם: תודה רבה לחבר הכנסת חיים כץ. הצעה של חבר הכנסת רן כהן באותו עניין, בבקשה. קריאות: – – – משה כחלון (הליכוד): רן, רן, תתייחס למפעלי ההזנה. קריאות: – – – רן כהן (מרצ): למשל – קיצוץ 150 מיליון שקל לא בוצע. שמעתי. הייתי פה. אדוני היושב-ראש, אוקיי, בואו נתחיל באופן מסודר – – – משה כחלון (הליכוד): – – – רן כהן (מרצ): יש לי בשורה בשבילכם: אני הוותיק ביותר שנוכח כרגע באולם הזה מחברי הכנסת, ואני לעולם לא עולה לכאן בלי להכין את מה שאני הולך להגיד. שמואל הלפרט (יהדות התורה): – – – רן כהן (מרצ): אתה – לפני 84'? שמואל הלפרט (יהדות התורה): נכנסתי ב-81'. רן כהן (מרצ): אבל היתה לך הפסקה באמצע, או כמה הפסקות. אבל לא זה הדיון. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברות וחברי הכנסת, מה שאני יודע הוא, השרה יולי תמיר, שמאות מורים, לפחות מאות מורים, קיבלו בתוך יומיים, בהינף, מכתבי פיטורים. איך אני יודע? א. זה התפרסם בתקשורת; ב. שמעתי אותם במו-אוזני, ואוזני לא יכלו לטעות כל כך הרבה, משום ששמעתי אותם בכמה כלי תקשורת. אנשים שעובדים עשרות שנים בפריפריה – לא במקומות הכי חזקים, בפריפריה – קיבלו מכתבי פיטורים מהיום למחר. הטענה של כל האנשים שהסבירו מדוע זה קרה היתה שמשרד החינוך – יותר נכון, המנכ"ל נתן הוראה והודיע לאותם מחוזות שקיצוץ כזה וכזה נכנס לתוקפו והם חייבים לנהוג לפי המשתמע מהקיצוץ הזה. שרת החינוך יולי תמיר: – – – רן כהן (מרצ): אם תוכלי לבשר לנו בשורות טובות זה יהיה מצוין. שרת החינוך יולי תמיר: אני אסביר. רן כהן (מרצ): זה רק בתנאי אחד, את יודעת מהו? שתודיעי כאן שמכתבי הפיטורים מבוטלים. אם מכתבי הפיטורים יבוטלו – אז נחה דעתי, כי אני יזמתי את הדיון הזה רק מסיבה אחת: אני חושב שזה לא סביר שבפריפריה, שסובלת, בצפון ובדרום, מדינת ישראל הרשמית – הממשלה – תעשה מהלך שבגינו יפוטרו מורים. פשוט לא בא בחשבון. בעניין הזה, השרה תמיר, מן הראוי שייעשה מעשה מאוד חד-משמעי. נאמר לנו שבאותו זמן שבו נשלחו מכתבי הפיטורים, משרד החינוך פעל לביטול ההנחיה. עם כל הכבוד, המורים הם לא יו-יו. המורים הם לא משחק ילדים. מורים הם אנשים שעובדים ומשקיעים את נשמתם. שמעתי על אנשים שלבם נשבר – לבם נשבר על עצמם, לבם נשבר על משפחותיהם, לבם נשבר על הילדים שהם מחנכים ומגדלים. למה הקלקול הזה צריך להיות? אני חייב לומר, אדוני היושב-ראש, השרה יולי תמיר, שאני מכיר אלפי אנשים בארץ – בוודאי עשרות אלפים, ואולי מאות אלפים או מיליונים – שחיכו ליום שבו את, או שכמותך, תהיי שרת החינוך במדינת ישראל. למה הקלקולים האלה צריכים להיות על גבך, כאשר מי שנפגע מזה הם הילדים והמורים? למה חוק נהרי צריך לעבור בתקופתך? הרי החוק הזה הוא קטסטרופה. באמת, בכל מובן שהוא זו פגיעה בחינוך הממלכתי. למה זה צריך לעבור בתקופתך? למה מורים פנסיונרים לא צריכים לקבל שי לחג אחרי עשרות שנים שהם מקבלים? חיים כץ (הליכוד): אם החוק הזה לא יעבור, איך פרס יהיה נשיא? איך פרס יהיה נשיא? שרת החינוך יולי תמיר: – – – רן כהן (מרצ): חבר הכנסת כץ, נראה אתכם עוזרים לפרס להיות נשיא. הרי אתם לא עוזרים. השרה תמיר, אל תדאגי, הם לא דואגים שפרס יהיה נשיא. יש להם נשיא אחר. משה כחלון (הליכוד): אנחנו מודאגים מזה שיהיה נשיא. רן כהן (מרצ): אם אתם מודאגים, זה דווקא משמח אותי. היו"ר דוד רותם: האם אתם יודעים משהו שאנחנו, חברי הכנסת האחרים, לא יודעים? רן כהן (מרצ): השרה תמיר, את חייבת לעשות סדר במשרד, כדי שקלקולים כאלה לא יהיו, גם במדיניות וגם בהתנהלות, כי צריך להתייחס אל המורים בכל הכבוד הראוי, אחרת – איך התלמידים שלהם יתייחסו אליהם בכבוד הראוי? אני בטוח שאת, ואני מכיר אותך הרבה שנים, רוצה מאוד את הרספקט הזה של התלמידים אל המורים שלהם. תודה רבה, אדוני. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת רן כהן. הצעה מס' 3060, של חבר הכנסת אלחנן גלזר, בבקשה. אלחנן גלזר (גיל): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, אני חבר הכנסת הטירון ביותר פה, ואני שמח על כך. היו"ר דוד רותם: לא, אני טרי ממך. אלחנן גלזר (גיל): נכון. פתאום קם אדם בבוקר ומגלה שהוא מפוטר, ככה סתם, כרעם ביום בהיר, ללא שום התראה, ללא כל סימן מקדים או רמז לבאות הקודרות. כלום. וכך, משום מקום, השמים נופלים עליו, מטה לחמו נשבר, כבודו נרמס וחייו הופכים חרדתיים, ללא כל ודאות. את התרחיש הזה לא מעולל איזה מעסיק פרטי חסר מצפון, אלא דווקא המדינה, הריבון. שרת החינוך יולי תמיר: לא. תראו, זה דיון שחוטא לעובדות. אף מכתב אחד לא יצא מהמדינה, נקודה. תנוח דעתך. אלחנן גלזר (גיל): יוזמת המדינה. שרת החינוך יולי תמיר: – – – היו"ר דוד רותם: גברתי, אחר כך לא יהיה לך מה להגיד מכאן. שרת החינוך יולי תמיר: אני רוצה לענות לאמת ולא להבל. אלחנן גלזר (גיל): אוקיי. נישאר לשמוע את התשובה אחר כך. רבותי, ההחלטה לפטר 1,500 מורים, ביישובי הפריפריה דווקא, מהיום למחר, היא הפקרות. ההחלטה הזאת, כל-כולה קהות חושים, ברוטליות, חוסר אחריות וחוסר היגיון. לפי עניות דעתי והבנתי, לא צריך לפטר כלל, ובטח לא בצורה שבה הדבר נעשה. הקופה הציבורית מלאה, ומערכת החינוך – בפרט בפריפריה – אינה סובלת מעודף בכוח-אדם אלא דווקא ממחסור. אז שמישהו יסביר לי בשם איזה היגיון מפטרים. אני קורא מכאן לשרת החינוך, שרעיונות הסוציאל-דמוקרטיה בפיה ומכתבי הפיטורים בידיה: משכי לאלתר את כל מכתבי הפיטורים והחליפי אותם במכתבי התנצלות. תודה רבה. היו"ר דוד רותם: תודה לאדוני. חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח. חבר הכנסת עבאס זכור, בבקשה. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, חברי הכנסת, כשאני שומע את אליהו גבאי וחיים כץ, אני חושב שאין שום בעיה במערכת החינוך במגזר הערבי: כאילו אין בתי-ספר מאזבסט, לא חסרות מאות כיתות לימוד, כאילו הכול הולך חלק והמגזר הערבי נהנה ממערכת החינוך. חסרים לנו פי-עשרה או פי-עשרים ממה שחסר במגזר היהודי. חיים כץ (הליכוד): לא נכנסתי לזה. רק אמרתי שיש בעיות בכל מקום. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): אמר את זה אליהו גבאי. חיים כץ (הליכוד): יש בעיות בכל מקום, באחד יותר ובשני פחות. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): בתקופה האחרונה רואים גל של שביתות במערכות החינוך השונות, הן באוניברסיטאות והן בבתי-הספר היסודיים והעל-יסודיים. במצב כזה אי-אפשר לקדם ולהתקדם במערכת החינוך. הגיע הזמן לשים את נושא החינוך במקום הראשון בסדר העדיפויות ולהקצות לו את כל התקציבים והמשאבים הנדרשים, מאחר שהחינוך הוא הדרך היחידה לשמור על ילדינו ועל הדור הצעיר – דור העתיד. לא ייתכן שבג"ץ קובע כי מתן תוספת תקציבים לבתי-הספר באזורי עדיפות לאומית פוגעת בעקרון השוויון משום שהוא מפלה לרעה את התלמידים הערבים, אבל מצד אחר – משרד החינוך, שאמור לקיים את ההחלטה, במקום לעשות אפליה מתקנת מחליט לקצץ בתקציב בתי-הספר באזורים האלה כדי להשוות בין כל האזורים. הפתרון האמיתי צריך להיות הגדלה של תקציב החינוך הערבי כדי להעסיק יותר מורים ולתת חינוך יותר טוב לתלמידים שלנו. זאת אומרת, אפילו לאחר החלטת בג"ץ הממשלה אינה מתכוונת להשקיע בציבור הערבי, אלא להשאיר את המערכת איך שהיא. זו החלטה אומללה. לא ייתכן שבמקום להשקיע במערכת החינוך במגזר הערבי, אנחנו שומעים על קיצוצים ועל פיטורי מורים. במקום להגדיל את מספר המורים, ומורים מחכים בתור להיכנס ולהשתלב במערכת, בכוונת משרד החינוך לפטר מורים. הגיע הזמן לשינוי. במקום להשקיע בהכנה למלחמה, בואו נתכונן ונקדם את השלום ונשקיע יותר בחינוך ילדינו. זו הדרך היחידה להצלחה ולביטחון הרצוי, אחרת הדור הצעיר והתלמידים שלנו ילכו לכיוון הפשע, העבריינות והסמים. המצב חמור יותר במערכת החינוך במגזר הערבי. יש חוסר גדול במורים, ולכן יש צורך בהקצאת תקציבים כדי להשוות בין שני המגזרים. הגיע הזמן שהממשלה תקדם את השוויון במעשים ותוציא את הססמה הזאת מן הנייר אל הפועל. תודה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת עבאס זכור. חבר הכנסת יעקב כהן, אחרון המציעים. יעקב כהן (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, בשבוע האחרון שוב עומדת מערכת החינוך במרכז העניינים. לנוכח החלטת משרד החינוך לבטל את התוספת התקציבית לבתי-הספר בערי הפריפריה בצפון ובדרום, 1,500 מורים בערי הפיתוח עומדים בסכנת פיטורים. חייבים לעשות כל מאמץ למצוא פתרון, כדי שלא נגיע למצב של פגיעה ב-1,500 מורים, שתגרור בעקבותיה פגיעה קשה ברמת הלימודים בבתי-ספר בערים אלה. אם חס ושלום הפיטורים יתקבלו, תהיה זו מכה קשה לערי הפיתוח והפריפריה, שמצבן קשה בלאו הכי. לפי המדיניות המוצהרת של הממשלה, לא זו המגמה. אני בטוח שיימצא פתרון לנושא. אני רוצה להתייחס לנושא נוסף במערכת החינוך. אני חושב – ואם נהיה כנים, חושבים כך רבים וטובים מכל המגזרים – שמערכת החינוך החרדית היא מערכת איכותית וטובה. לעומת זאת, היה היום בכנסת דיון בנושא האלימות הגואה בקרב הנוער בבתי-הספר הכלליים. לצערנו, האווירה עכורה, מלאה אלימות ושאר מרעין בישין. איני שמח לאיד, חס ושלום. בסך הכול, בספינה אחת אנחנו דרים. פלא בעיני שבמקום שראשי מערכת החינוך יבואו לבתי-הספר של החינוך החרדי, יבקרו, יראו את הטוב שבהם וילמדו מה סוד הצלחתם כדי ליישמו במערכת כולה, המערכת מחפשת להצר את צעדינו חדשים לבקרים, בהנחיות, בהוראות ובכל התחומים – בייחוד בהנחיה האחרונה של משרד החינוך, הבאה להתערב בשיקולי קבלת תלמידים בבתי-ספר במגזר האמור, וכן להתערב בתקנון של אורחות חייהם של התלמידים בבתי-ספר בחינוך החרדי. חברי כנסת נכבדים, שרתי, כל ממשלות ישראל מאז בן-גוריון הבינו ואישרו את העצמאות והאוטונומיה החינוכית במוסדות החינוך החרדי. היה מקובל שצביונם החינוכי של בתי-הספר מסור בידי גדולי ישראל, וכך השכילו להבין כל שרי החינוך מכל המפלגות לדורותיהם, לרבות הגברת שולמית אלוני. לכן אני שואל את מערכת החינוך ואת שרת החינוך: האם אתם מתיימרים לומר שמערכת החינוך מצליחה היום יותר מבעבר? אולי תגידי, השרה, שאת יותר חכמה מכל שרי החינוך בעבר? אני חושב שמה שהיה טוב עבורם בטח צריך להיות טוב עבורנו כיום. אנא ממך, הניחי למערכת החינוך החרדי לנפשה. במקום זה, קחי נא את מערכת החינוך הכללית, שהיא כה זקוקה לטיפול ולהבראה, ואל תפגעי במערכת החינוך החרדי. ברור שלא נרשה כל התערבות בעקרונות החינוך הטהור שהציבו לנו חכמינו ורבותינו והיא מסורה לנו מדור לדור. הרי ידועה האמרה: כל המשנה – ידו על התחתונה. אי-לכך, אל תביאי אותנו למצב שנצטרך לפרוש, לצערנו, ממערכת החינוך הכללית. האם אתם מעוניינים שנהפוך לנטורי-קרתא? לכן, אני קורא לשרת החינוך: אנא ממך, אל תפגעי בדברים ובהסכמות שהיו מקובלים כל השנים במדינה. הניחי לחינוך החרדי, שהוא הערך העליון של המגזר החרדי, ולא ניתן לפגוע בו. כל התערבות של משרדך בתכנים ובעצמאות החינוך החרדי תהווה רעידת אדמה במרקם היחסים העדין והמורכב בין מגוון מגזרי האוכלוסייה. היו"ר דוד רותם: חבר כנסת פרוש דיבר בעניין הזה. יעקב כהן (יהדות התורה): הדבר לא יעבור בשתיקה, כי החינוך הוא בבת-עיננו. תודה. היו"ר דוד רותם: תודה. גברתי שרת החינוך, בבקשה. שרת החינוך יולי תמיר: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ראשית, תרשו לי, חברי חברי הכנסת, לחזור לקרקע המציאות, אבל לפני כן אני רוצה לומר מלה לחבר הכנסת חיים כץ. חבר הכנסת חיים כץ, תרשה לי לומר לך, שאם היית בוחן ולומד את מה שנוסף לתחום החינוך בשנה שאני שרת החינוך, היית קם ונסוג מכל דבריך עד עתה. כי אחרי חמש שנים של קיצוצים, בשנה הזאת בפעם הראשונה נחתמו שני הסכמים ארוכי טווח במשרד החינוך, שמוסיפים קרוב ל-10 מיליארדי שקל למשרד. ההסכם הראשון נחתם בקשר לבניית כיתות – 8,000 כיתות בסכום של 4.6 מיליארדי שקל בחמש השנים הקרובות. ההסכם השני, עם הקבוצה הגדולה של המורים – עם 80,000 מורים, ללא יום אחד של מאבק – הוא הסכם שמוסיף לבסיס – – – חיים כץ (הליכוד): מה זאת אומרת, הסתדרות המורים לא שבתה? שרת החינוך יולי תמיר: מעולם. חיים כץ (הליכוד): רק ארגון המורים? כמה ימים הם שבתו השנה? שרת החינוך יולי תמיר: ארגון המורים שבת קרוב ל-15 יום, מפוצלים. רן כהן (מרצ): כדאי לשרה גם להגיד בימי מי קוצץ התקציב שלכם. שרת החינוך יולי תמיר: אני לא רוצה להביך את חבר הכנסת כץ עד כדי כך. אני משאירה לו ליהנות מהספק. רן כהן (מרצ): דווקא אז חבר הכנסת כץ לא היה בכנסת. יעקב כהן (יהדות התורה): בשנים האחרונות נבנו יותר כיתות – – – שרת החינוך יולי תמיר: אדוני טועה, אבל אפשר לבדוק את הנתונים כי הרי הם גלויים בפנינו. חבר הכנסת כץ, תרשה לי לסיים. ההסכם עם המורים יוסיף לתקציב הבסיס של משרד החינוך, בפעם הראשונה מאז ימי יצחק רבין, 6 מיליארדי שקל. מיליארד ייכנסו בראשית השנה הבאה. תקרא בבקשה את כל הדוחות לקראת תקציב 2006. חיים כץ (הליכוד): סגרת את ועדת-וינוגרד, פתחת את ועדת-שוחט. היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת כץ, השרה עונה לך באחד ואתה עונה בדברים אחרים. חיים כץ (הליכוד): מה את מספרת סיפורים – עשיתי לא עשיתי. גרמת לסכסוכים, את מפטרת מורים, אני מאוד מאוכזב מהיותך שרה. ציפיתי לאחרת. חשבתי שבימייך יהיה אחרת. היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת כץ. שרת החינוך יולי תמיר: לבי נשבר על אכזבתך, אבל הרשה לי לענות לך. היו"ר דוד רותם: אני אומנם חדש פה, אבל כאשר את פונה אל חבר הכנסת, הוא יענה לך. שרת החינוך יולי תמיר: אדוני צודק, אבל חשבתי שראוי שהוא ידע את העובדות. היו"ר דוד רותם: זה לא חשוב מבחינתו. שרת החינוך יולי תמיר: בזה אתה צודק. רן כהן (מרצ): זו מעלה שבשעה כל כך מאוחרת הכנסת עוד סוערת. שרת החינוך יולי תמיר: הסוגיה העיקרית העומדת בפנינו היא סוגיית אזורי עדיפות לאומית. היתה החלטה של בג"ץ – שאני חושבת שהיתה החלטה נכונה – לבטל את אזורי העדיפות הלאומית. היא היתה נכונה משום שכאשר בג"ץ התבונן במפת אזורי העדיפות הלאומית הוא קבע, ובצדק, שהמפה לא סורטטה באופן שוויוני. לכן הוא הורה למשרד החינוך לשנות את המפה באופן כולל. זאת אומרת, מכל אחד מעשרות הקריטריונים במשרד החינוך שהיתה בהם הסתמכות על אזורי עדיפות לאומית, יש להוציא את הקריטריון של עדיפות לאומית. המשמעות של זה תהיה הסטת תקציבים. יעקב כהן (יהדות התורה): כמה? 15 מיליון? שרת החינוך יולי תמיר: עוד לא הגענו ל-15 מיליון? חבר הכנסת כהן, תרשה לי, 15 מיליון זה עורבא פרח. אני עוד אגיע אליהם. אני מדברת על העיקרון מן ההתחלה. אני אומרת את זה בעיקר לחברי הכנסת ברכה וזכור – אתם צריכים להיות הראשונים לברך על כך. הסטת התקציבים הזאת היא שתביא שתקציבים ניכרים יופנו למגזר הערבי, ובדין, משום ששנים רבות זה לא קרה. לכן, שתבואו אתם ותלינו על כך שבסוף ההסטה נעביר כסף ונוסיף לבתי-הספר, 98 מהם ערביים? שאתם תלינו על זה? זה כבר נראה מוזר. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): לא על זה אנחנו מלינים. שרת החינוך יולי תמיר: אז נדבר על העובדות, ותראו שלא כל כך כדאי להתלונן. דבר שני, השינוי הזה הוא שינוי הדרגתי. כיוון שהוא מאוד מהותי, הוא יהיה הדרגתי. בא בית-המשפט ואמר לנו: בסדר החדש שאתם קובעים אתם צריכים לעשות מהלך שיקבל את אישורו של בית-המשפט. בחלק מהנושאים עשינו את הדברים והם כבר אושרו. למשל, כל התקציב לבתי-הספר היסודיים – אחד התקציבים הגדולים של המשרד לא יחולק עוד על-פי מדד שושני, שנתן 20% למרכיב אזורי עדיפות לאומית, אלא על-פי מדד חדש, שלא מביא בחשבון מרכיב של אזורי עדיפות לאומית ועושה צדק. 40% מהתקציב לבניית כיתות הולך למגזר הערבי על-פי צרכים, ולא על-פי אזורי עדיפות לאומית. מה שעשינו בצפון היה על-פי צרכים, ולא על-פי אזורי עדיפות לאומית. נותרו כמה סוגיות שבהן אנחנו בהתדיינות ממושכת עם משרד המשפטים על הקריטריונים החדשים. עכשיו, מהי סוגיית 15 המיליון האמורים, שאיננה סוגיה של כסף. היו"ר דוד רותם: וזה צריך לקבל את אישור בית-המשפט – בית-המשפט קובע את הקריטריונים? שרת החינוך יולי תמיר: בית-המשפט מאשר. רן כהן (מרצ): המשרד קובע ובית-משפט מאשר. שרת החינוך יולי תמיר: שאלת 15 מיליון השקל היא לא שאלה של כסף. הכסף ישנו. האישור של בית-המשפט לאופן החלוקה עדיין לא התקבל. לכן, אין פה שאלה. להיפך, המדינה החליטה להוסיף 55 מיליון שקל לאותו סעיף מדובר של "מוחזקות" – מ-145 מיליון הוא יעלה ל-200 מיליון. היא רק צריכה להצהיר איך היא מחלקת ולקבל את האישור בבג"ץ. התעוררה בעיה פורמלית של השנה הבאה. פנינו לעמותות שמעסיקות את המורים – דרך אגב, במאמר מוסגר, זה חלק מהאסון של הפרטת החינוך לעמותות, כי המדינה לעולם לא תוציא מכתבים כל כך בחיפזון – אמרנו להם: כיוון שההסטה בשנה הבאה לא תעלה על אחוזים בודדים, כי אנחנו הולכים למהלך הדרגתי, לא ייגרע משום בית-ספר מספר שעות כזה שמחייב פיטורים. אם בית-ספר מקבל 1,000 שעות, לדוגמה, ומורידים לו בין חמש לשבע שעות – זה לא מחייב פיטורים. כל מנהל יודע שזה מספר שעות שהוא יודע להסתדר אתו. למה הורדנו כל כך מעט? הלוא זאת היתה השאלה של הבג"ץ – למה אתם מורידים כל כך מעט? אמרנו: כדי שידעו בתי-הספר שמ-1998 סחבו את התשובה ולא נתנו לה מענה, שהתחיל התהליך. אנחנו רוצים שהם ידעו שהם נכנסים לתהליך הדרגתי. ידעו בתי-הספר שנכנסים ומתווספים לתהליך מי הם, וידעו בתי-הספר שנמצאים בתהליך של הסטה מי הם, ואנחנו נתחיל בהדרגה. חלק מהעמותות שמנהלות את בתי-הספר מיהרו לשלוח מכתבים, אף-על-פי שאנחנו – – – רן כהן (מרצ): הם לא מיהרו מכוח עצמם, אלא משום שהם קיבלו הנחיה ממשרד החינוך מה יקרה בשנה הבאה. שרת החינוך יולי תמיר: חברי מר רן כהן, אנחנו הבהרנו להם, בכתב ובעל-פה, שההסטה בשנה הבאה לא תעלה על מספר שעות מסוים, שיאפשר להם לעכל אותו בלי לפטר מורים. לפטר 1,500 מורים, כאילו בשנה אחת מסיטים את כל ה-150 מיליון ממקום אחד למקום שני, זה הבל ורעות רוח. הם ידעו את זה. הם קיבלו את זה בכתב ממני ומהמנכ"ל ומכל גורם אחראי אחר במשרד. רן כהן (מרצ): אז מה קרה? הם השתגעו? שרת החינוך יולי תמיר: הם רוצים להפעיל לחץ פוליטי – שאתה בוודאי לא יכול להיות שותף לו – למנוע את ההסטה הזאת. גם יהיה נגדנו בג"ץ על בג"ץ בניסיון למנוע, אני כבר אומרת לך. כי מה לעשות? אנשים מתרגלים לטוב, ואם אנחנו מודיעים שתהיה חלוקה חדשה במשרד, כאמור, יש אנשים שייפגעו מכך. עכשיו יהיה מהלך של הסטה במשך חמש שנים. חיים כץ (הליכוד): אז מה יקרה עכשיו? עכשיו הפיטורים יהיו בהדרגה. שרת החינוך יולי תמיר: גם אנחנו וגם הרשתות יודעים לטפל בנושא הזה בלי לפגוע במורים. חלקם בתוך המערכת שלהם, חלקם בהסטה מבית-ספר לבית-ספר. רן כהן (מרצ): גברתי השרה, הכי חשוב שתגידי עכשיו – כל מכתבי הפיטורים שנשלחו מבוטלים? שרת החינוך יולי תמיר: אנחנו בדיון משפטי על זה. פנינו וביקשנו לעצור את המכתבים, כי אמרנו שהם הבל, שאין להם משמעות. אנחנו כרגע בהתדיינות משפטית אתם. אנחנו מחכים לבג"ץ ב-17 בחודש כדי לקבל אישור סופי לאופן חלוקת המשאבים. מאותו רגע – – – חיים כץ (הליכוד): אבל השעות יתחלקו ליותר מורים. רן כהן (מרצ): האם המשרד סופג את זה? שרת החינוך יולי תמיר: חבר הכנסת כהן, מה שיקרה בשנה הראשונה הוא, שההסטה כל כך זעומה – בכוונה, כפי שהסברתי – שהיא לא מחייבת פיטורים, בוודאי לא של 1,500, אבל גם לא מספר קרוב לזה. חיים כץ (הליכוד): והורדת היקף המשרה? שרת החינוך יולי תמיר: לכל מנהל בית-ספר יש שעות חופשיות, לרשתות יש שעות חופשיות – הם יכולים לספוג את המספר הזה. המטרה היחידה של הצעד השנה היא להבהיר לבתי-הספר מה רשימת בתי-הספר שנכנסים לתהליך. הם גם מקבלים את הצפי היום. הם יכולים להתארגן לקראת השנה הבאה ולזו שאחריה ולזו שאחריה. בסופו של התהליך ייווספו 100 בתי-ספר חדשים. נכפיל את מספר בתי-הספר ב"מוחזקות", ונחלק את זה בצורה יותר צודקת ויותר שוויונית ממה שהיה עד כה. חיים כץ (הליכוד): כמה זמן ייקח לבנות 100 בתי-ספר? שרת החינוך יולי תמיר: לא צריך לבנות. תרשה לי להסביר לך במה מדובר – מדובר בשעות תוספתיות לבתי-ספר קיימים. זה לא דבר חדש. לוקחים בית-ספר שרוצים לחזק ומוסיפים לו שעות. אלה לא שעות היסוד שלו, אלא שעות תוספתיות שניתנו לו, ולכן אנחנו נעביר שעות תוספתיות לבתי-ספר שזקוקים לזה יותר. חיים כץ (הליכוד): בבתי-הספר האחרים יקלטו מורים או יעלו היקף משרות. בבתי-ספר שאת מורידה, כמה מורים יפוטרו? שרת החינוך יולי תמיר: להערכתנו, יש מעט מאוד בתי-ספר שעל פני חמש שנים יבטלו משרות. אם בית-ספר מבטל משרה על פני חמש שנים, הוא בדרך כלל לא מפטר, כי הוא יודע להיערך נכון, ויש תחלופה של מורים גם ככה. אולי הוא לא שוכר מורים חדשים אבל הוא גם לא מפטר, כי חמש שנים – המסגרת נבנתה במיוחד כך שתהיה להם שהות להיערך. מה שכן, במגזר הערבי למשל, וגם במקומות אחרים – – – חיים כץ (הליכוד): הם יורידו משרות? הם יצמצמו את המשרות. שרת החינוך יולי תמיר: אדוני, ייווספו משרות. אתה לא מבין – ייווספו שעות. אם קודם היו ב"מוחזקות" 28,000 שעות, בסוף התהליך יהיו 40,000 שעות. חלקן יחייבו משרות חדשות וחלקן יהיו על המשרות הקיימות. אני לא יכולה לומר לך שבמעבר בין בית-ספר לבית-ספר לא יהיו מקרים בודדים שבהם, אולי בעתיד, יפוטרו מורים, בטח לא בשנה הקרובה – זה לא מתבקש, ובתהליך העתידי – שם אני לא בטוחה ואני לא יכולה להגיד לך שזה יהיה. לא 1,500 מורים, לא השנה, לא הסטה של 150 מיליון לשנה, לא קיצוץ, לא בעיה של 15 מיליון שקל, לא בעיה עם תוספת כספית. חיים כץ (הליכוד): לא 1,500 מורים. כמה כן? שרת החינוך יולי תמיר: השנה, לשנת תשס"ח, אין צורך לפטר מורים. חיים כץ (הליכוד): למה שלחו מכתבים? למה את לא מפטרת את אלה ששלחו מכתבים? שרת החינוך יולי תמיר: הם לא מועסקים שלי, לצערי. אבל אני אומרת לך שוב, אני נלחמת נגדם בבית-המשפט עכשיו. אני ביקשתי סעד שלא יפטרו את המורים. מדוע? כי לא תהיה הסטה. למה אני לא יכולה לתת להם תשובה סופית? כי אני מחכה לבית-המשפט. כי בית-המשפט לא מאשר את מה שאני עושה. אסור לי לתת תשובה סופית, כי אני חייבת לקבל את אישורו. אז אני עבדתי מול הפרקליטות, קיבלנו את אישורם, ואני צריכה את אישור בית-המשפט. אני יודעת שמדינת חוק וסדר זה דבר מייגע. אנשים חושבים שאפשר לקצר תהליכים. התהליך הזה הוא תהליך שאני חייבת לעבור אותו. אני חייבת לקבל קודם את אישור הפרקליטות ואחר כך את אישור בית-המשפט, ואני פועלת על-פי דין. ברגע שזה יקרה – אני חושבת שנעשה פה באמת, וכאן אני מסכימה, עוול גדול בגלל חיפזון שהיה מיותר, לא ראוי, והוא נעשה בניגוד להנחיות ולהוראות שלנו, בניגוד לבקשות שלנו, בניגוד למכתבים שהפנינו לאנשים הנוגעים לעניין. לכן, אני מניחה שהסיפור כולו יסתיים במהרה. ברגע שנקבל את התשובה הסופית של בית-המשפט, נתחיל תהליך לא פשוט. יהיו הרבה צעקות בדרך, כי חלוקה שוויונית של משאבים זה לא דבר שמדינת ישראל עשתה אי-פעם. צריך לומר את זה בגלוי. כשנתחיל לעשות את זה, יהיו לא-מעט אנשים לא מרוצים. דרך אגב, בגלל המצב הייחודי של הגליל, חיפה ועוטף-עזה, ביקשנו מבית-המשפט אישור שלא להתחיל כלל באזורים האלה. אמרנו להם: ראו, הממשלה ביד אחת אישרה מתן קדימויות לאזורים האלה, אל תגרמו לנו ביד השנייה, אפילו בתהליך הקטן שהיינו אמורים להתחיל, להתחיל שם. יאשר לנו בית-המשפט את המהלך הזה – אנחנו לא נפעל בכלל באזורים האלה של הגליל, חיפה ועוטף-עזה. אני מקווה שהבקשות שלנו, כפי שהוגשו ונומקו, גם יאושרו. אם זה יקרה, אנחנו, לפי דעתי, נמצאים בראשיתו של תהליך דרמטי שמשמעותו חלוקת משאבים צודקת במדינת ישראל, שתביא לצמצום פערים מאוד משמעותי בחמש שנות התהליך. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מה גברתי מבקשת לעשות עם ההצעה? רן כהן (מרצ): להעביר לוועדת החינוך, כדי שנעקוב אחרי מה שקורה. שרת החינוך יולי תמיר: אין בעיה, אני מציעה שיהיה דיון בוועדת החינוך אחרי הדיון בבג"ץ, כי אין טעם לחזור על הדיון הנוכחי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: יש מי מן המציעים שלא מסכים להצעת השרה? אז אני מציע שאנחנו נצביע, חברי הכנסת, על הצעת שרת החינוך, חברת הכנסת יולי תמיר, להעביר את הנושא לוועדת החינוך. היתה הערה שלה שהדיון יתקיים לאחר ההחלטה בבג"ץ. אנחנו סומכים על יושב-ראש הוועדה בנושא הזה. חברי הכנסת, מי שבעד – דיון בוועדת החינוך, נגד – להסיר מסדר-היום של הכנסת. רק הצעות של חברי הכנסת שהשתתפו בהצבעה יידונו בוועדת החינוך. הצבעה מס' 33 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין מתנגדים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר יולי אדלשטיין: בעד – 9, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהנושא של פיטורי 1,500 מורים בעקבות ביטול ההטבות לבתי-ספר באזורי עדיפות לאומית יעבור לדיון בוועדת החינוך. הצעה לסדר-היום קיצוץ של 70% בתקציב ההסעות של החינוך העצמאי היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום מס' 3029 בנושא: קיצוץ של 70% בתקציב ההסעות של החינוך העצמאי. יעלה ויבוא חבר הכנסת שמואל הלפרט, בבקשה. לרשות חבר הכנסת הלפרט עד עשר דקות. אם יקצר, אודה לו. שמואל הלפרט (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, כבוד שרת החינוך, חברי הכנסת, משרד החינוך הודיע בימים אלה על קיצוץ של 70% בתקציב ההסעות של בתי-ספר של החינוך העצמאי לשנת הלימודים הבאה, בעקבות יישום נוהל "מוסד קרוב". על-פי הנוהל החדש, לא יתוקצבו לקראת שנת הלימודים הבאה הסעות למוסד חינוכי מרוחק אם קיים באותו אזור מוסד חינוכי קרוב, גם אם הוא אינו מתאים מבחינה חינוכית לתלמיד. בעקבות זאת, תקציב ההסעות של החינוך העצמאי, שקוצץ בלאו הכי בשנים האחרונות וכיסה רק כ-70% מהעלות הריאלית של הסעות התלמידים, יקוצץ שוב, והפעם ב-70%. חברי הכנסת, מאז קום המדינה הכיר משרד החינוך לדורותיו בצורך לממן את הסעות התלמידים מיישובים מרוחקים לבתי-ספר של החינוך העצמאי כדי לאפשר מתן חינוך לכל תלמיד לפי השקפתו והשקפת הוריו. במקום להקים בתי-ספר למספר ילדים מצומצם ביישובים ובאזורים שבהם לא קיים מוסד חינוך חרדי – דבר שהיה עולה למשרד החינוך פי-כמה – הדבר לא היה מוטל בספק כלל, וכל ההתחכמויות של מוסד קרוב ומוסד רחוק לא היו קיימות. ברצוני לציין שהטיעון "מוסד קרוב" הוא אבסורדי, כי יכול להיות מוסד חינוכי ואפילו חרדי שהוא קרוב אך אינו מתאים מבחינה חינוכית או ערכית לאותו תלמיד. האם בגלל זה לא נאפשר לאותו תלמיד להתחנך במקום המתאים לו ביותר מבחינה חינוכית, מבחינת השקפותיו, ונמנע ממנו את מימון ההסעות? משרד החינוך רוצה בהחלטתו לשנות סדרי בראשית ולגזור גזירות חדשות שימנעו מאלפי תלמידים ללמוד במסגרות המתאימות להם ביותר. על-פי החלטת משרד החינוך, רבבות תלמידים ברחבי הארץ לא יהיו זכאים עוד למימון ההסעות לבתי-הספר שבהם הם מתחנכים כיום. אלפי הורים המתגוררים ביישובים ובאזורים מרוחקים רואים בגזירה זו התנכלות מכוונת של משרד החינוך כדי למנוע מהם להעניק לילדיהם חינוך חרדי. מאות מנהלי בתי-ספר של החינוך העצמאי אפופים חרדה מהתוצאות העלולות להיגרם מהחלטה זו. לגזירה של הקיצוץ בתקציב ההסעות מצטרפת עוד שורה ארוכה של קיצוצים שמשרד החינוך הטיל בשנה האחרונה על מוסדות החינוך העצמאי, ובהם קיצוץ של 25% בתקציב פעולות של החינוך העצמאי. תקציב שיפוץ מבני חינוך ברחבי הארץ הסתכם השנה ב-130 מיליון שקל. מתוכם הוקצו לחינוך החרדי – שהוא 15%, 18% – 3.6 מיליוני שקלים בלבד, וגם זה לא בוצע. הקיצוץ בהסעות שעליו הודיע משרד החינוך הוא גזירה שהחינוך העצמאי אינו יכול לעמוד בה או להשלים עמה, מאחר שהיא פוגעת בצורה קשה בהמשך קיומו של המפעל החינוכי הגדול של היהדות החרדית. ייתכן שמגמת משרד החינוך להכות בכיסו של המפעל החינוכי הגדול, וכך לאלץ אותו לקבל את כל התכתיבים של משרד החינוך בתוכני הלימודים, בנוהל קבלת תלמידים וכדומה. חשוב מאוד שתדע שרת החינוך, שאינה מסתירה את כוונותיה שמערכת החינוך במדינת ישראל תהיה כולה ממלכתית, ותדע הנהלת המשרד, שהחינוך העצמאי, כשמו כן הוא – עצמאי לחלוטין. כל תכניו, מסגרותיו, היו ויישארו בפיקוחם ובהכוונתם הבלעדית של מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט"א, ורק להם הסמכות לקבוע את עקרונות החינוך, את תוכני הלימודים ואת נוהל קבלת התלמידים לבתי-הספר. כל גזירה או קיצוץ, אכזריים ככל שיהיו, לא יוכלו לשלול מהחינוך העצמאי את עצמאותו. ההחלטות האחרונות של משרד החינוך מתעלמות לחלוטין מאופיו החינוכי הייחודי של החינוך העצמאי, שהוכר במשך כל השנים על-ידי כל ממשלות ישראל. לכן, אני פונה אל שרת החינוך לבטל את ההחלטה האומללה לקצץ בתקציב ההסעות ולהמשיך את ההסדר כפי שהיה קיים עשרות שנים, מאז קום המדינה. אני פונה אל שרת החינוך בקריאה נרגשת: הרפי מכל מעורבות בחינוך החרדי, שהוא בבחינת "פך השמן בחותמו של הכוהן הגדול", גדולי ישראל. דעו לכם שנושא החינוך הוא מבחינתנו ייהרג ובל יעבור. לא נסכים לשום פשרה בחינוך ילדינו ברוח ישראל סבא ולא נסכים לוותר אפילו על קוצו של יו"ד בערכי החינוך שלנו. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מודה מאוד לחבר הכנסת שמואל הלפרט. תשיב שרת החינוך, חברת הכנסת יולי תמיר. שרת החינוך יולי תמיר: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת הלפרט, אין למשרד החינוך כל כוונה לפגוע בעצמאות של החינוך החרדי – לא בתכניו, לא בעצמאותו הפדגוגית ולא באופן ניהול בתי-הספר. צריך להיות ברור ומובן מאליו ששיטת התקצוב של משרד החינוך היא שיטה שוויונית. אני יודעת, שוויון זה לא דבר קל לעיכול, בעיקר כשהוא נוגע לך. אנשים אוהבים שוויון כשהוא אצל אחרים, ולא כשהוא בביתם. גם עצמאותו של החינוך העצמאי לא יכולה לגרום לכך שמשרד החינוך יסיע, כפי שהיה בעבר, שני-שלישים מתלמידי החינוך העצמאי – כ-40,000 תלמידים. מבקר המדינה קבע, והוסיף ואמר החשב הכללי באוצר, שהמהלך הזה היה מהלך לא תקין, חריג ובלתי ראוי. אי-לכך, בתיאום בין משרד החינוך, משרד האוצר ומשרד המשפטים נקבעו קריטריונים לכל בתי-הספר במדינת ישראל. הקריטריונים האלה חלים על כל מערך ההסעות של משרד החינוך, בכל המגזרים – – – שמואל הלפרט (יהדות התורה): גם על הקיבוצים? שרת החינוך יולי תמיר: על הכול – על כל מערך ההסעות, בכל המגזרים, בדיוק באותה מידה, על-פי אותו מכשיר שנקרא GIS, שהוא מכשיר שיד אדם לא מתערבת בו. הוא "הולך" מביתו של הילד לבית-הספר, מגדיר את מרחק הנסיעה ומממן את הנסיעה על-פי המרחק. שמואל הלפרט (יהדות התורה): גם בשביל חמישה, עשרה ביישוב – אתם תקימו בית-ספר שם? שרת החינוך יולי תמיר: משרד החינוך יחליט על-פי שיקוליו אם להסיע או להקים, אבל כשהוא מסיע, הוא ישלם לכולם באותה מידה, לאותו מרחק, את אותו תשלום. מאיר פרוש (יהדות התורה): הכוונה הזאת לא מתאימה לחינוך העצמאי מכמה וכמה סיבות, שהבאנו לפני עשרה ימים. שרת החינוך יולי תמיר: כיוון שהועלו טענות על חוסר התאמה, אכן החלטנו שבשנה הבאה הקיצוץ יהיה של 10% ונערוך בדיקה נוספת של ההתאמות, אם כי אני רוצה לומר שאנחנו נהיה חד-משמעיים בעניין הזה. אנחנו נפעל על-פי הדין ועל-פי אותם קריטריונים. ממילא אנחנו מכירים בהפרדה בין בנים לבנות בחינוך העצמאי, גם בהסעות וגם בלימודים. ממילא אנחנו מכירים ביכולת העצמאית הפדגוגית של החינוך העצמאי, כפי שהוכר כל השנים. אבל אנחנו לא נוכל לתת תקצוב יתר לקבוצה מסוימת, תהא קבוצה זו מכובדת וראויה ככל שתהא, רק משום שכך נעשה בעבר. כל מימון ההסעות במדינת ישראל משתנה. הוא ישתנה בעבור כולם, ואם יוכח לי, ולו במקרה אחד, שהחינוך החרדי מקופח לעומת זרמים אחרים, אני אתקן את זה באותו רגע. אבל אם יוכח לי שהחינוך החרדי קיבל יותר – אני אתקן גם את זה. אנחנו נפעל על-פי אותו מדד, ואני חושבת שראוי ונכון למשרד לפעול כך, מה גם שאין לזה שום נגיעה לשאלת העצמאות הפדגוגית כפי שאדוני ניסה לטעון. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: גברתי, מבחינה פרוצדורלית, מה נעשה עם ההצעה, לפי הצעתך? שרת החינוך יולי תמיר: כל שתרצו. אין לי בעיה לדון בה בכל מקום. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: את לא מתנגדת לדיון בוועדה? שרת החינוך יולי תמיר: לא, אני לא מתנגדת לדיון בוועדה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: גם המציע לא מתנגד לדיון בוועדה? לא מתנגד. שרת החינוך יולי תמיר: נדמה לי שלא יהיה דבר חדש לומר על העניין הזה בוועדה, אבל אני אשמח לדון בו. מאיר פרוש (יהדות התורה): גם בדיון בוועדה תגידו – – – שרת החינוך יולי תמיר: אדוני, אמרתי לך שלאור בקשתך אנחנו בודקים את זה שנית, והחלטנו על הורדה מדורגת של התקציב כדי לבדוק זאת. אמרתי כאן מראש, מעל הבמה: אם ייווכח שטעינו, נבדוק את זה שנית. אם ייווכח שצדקנו, נפעל על-פי הקריטריון שקבענו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה לשרת החינוך. חברי הכנסת, אם כן, ההצבעה שלנו היא מאוד פשוטה. מי שמצביע בעד הוא בעד דיון בוועדה בנושא של קיצוץ 70% מתקציב ההסעות של החינוך העצמאי, ומי שמצביע נגד הוא בעד להסיר את הנושא מסדר-היום. ההצבעה החלה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 34 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: להלן התוצאות: בעד הדיון בוועדת החינוך – 8, אין מתנגדים ואין נמנעים. לכן אני קובע שהנושא יידון בוועדת החינוך של הכנסת. הצעה לסדר-היום החלטת משרד החינוך לבטל את עצמאותו של החינוך העצמאי בניסוח תקנון בית-הספר ובהנחיות הרישום היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הצעה לסדר-היום מס' 3034: החלטת משרד החינוך לבטל את עצמאותו של החינוך העצמאי בניסוח תקנון בית-הספר ובהנחיות הרישום – הצעה של חבר הכנסת מאיר פרוש. בבקשה, אדוני. המשיבה היא שרת החינוך. מאיר פרוש (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, גברתי השרה, צר לנו להודיע לחברי הכנסת מכל הסיעות, כי משרד החינוך הכריז על תוכנית אומללה להרס החינוך החרדי ולחיסולו. זה אומנם נשמע קשה מאוד, אבל לצערנו זאת האמת לאמיתה; אמת אכזרית, אמת כואבת, אמת שמביאה את הציבור החרדי בישראל להרהר ולחשוב על אלטרנטיבה קיצונית ומרחיקה לכת. אני לא אפרט עתה את האופציות העומדות בפנינו, אבל דבר אחד כן אומר: גם בחלומות הרעים ביותר לא האמנו שעל סף שנת ה-60 לקיום מדינת ישראל ייווצרו שסע ובקע כה עמוקים בין הציבור החרדי לבין ממשלת ישראל. אמרתי שלא אפרט את האופציות העומדות בפנינו, אבל משהו חמור יקרה, ואני אומר זאת. לצערנו, רעידת אדמה עלולה להתרחש. אדוני היושב-ראש, עצמאות החינוך היא ציפור הנפש של היהדות החרדית, ותמוה מאוד שבכל פעם אנחנו צריכים לחזור מחדש על אותה הבטחה היסטורית שניתנה לנו ערב הקמת המדינה על-ידי מייסד המדינה, דוד בן-גוריון. אכן, ערב הקמת המדינה ביקש בן-גוריון מהנהגת תנועת אגודת ישראל להימנע מפעילות בזירה הבין-לאומית, כדי ליצור חזית יהודית באו"ם, כי שם אנחנו נאמר: מקימים בית לאומי לכל יהודי. לאגודת ישראל היו אז ארבעה תנאי יסוד, וכולם התקבלו, אחד לאחד. בין השאר נכתב במסמך מכונן שתובטח עצמאות החינוך החרדי. יש האומרים, בצדק, שמסמך זה שקול אפילו למגילת העצמאות, ולכן הוא זכה גם לכינוי "מסמך מכונן". מהי משמעות המושג "חינוך עצמאי"? מהי המהות של עצמאות בחינוך? המשמעות ברורה והכוונה שקופה. עצמאות החינוך משמעה קביעת מה לומדים, איך לומדים ומתי לומדים – וגם עם מי לומדים. כל אלה הם עקרונות שקובעים גדולי התורה, מורינו הרוחניים שמכוונים את דרכנו. המשמעות ברורה, והכוונה אינה משתמעת לשתי פנים: אך ורק מורינו הרוחניים, ולא תהיה בשום מקרה כל התערבות של גורמי חוץ, יהיו אלה אשר יהיו – כי אם עצמאות החינוך, כמו שאנחנו מבקשים, חד וחלק. מושכל ראשון זה אומנם עמד במבחנים קשים, במערכות ובמאבקים רבים לאורך כל שנות המדינה, אבל עמד איתן. חינוך, ועצמאות בחינוך. בסופו של דבר הבינו כל ראשי הממשלות וכל שרי החינוך שהחינוך העצמאי יישאר עקבי, יישאר נאמן לדרך, תמיד תהיה לו העצמאות בחינוך. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, השאלה המטרידה היא מדוע בכל זאת מנסים שוב ושוב לבחון אותנו, לבדוק אולי הפעם נסטה מהדרך העקבית שלנו. מדוע מנסים זאת בכל פעם מחדש, כאשר יודעים שלא נסטה, יודעים שלא נזוז, יודעים שלא נחרוג אף סנטימטר אחד. הנה, רק לפני שבוע היה עוד ניסיון. קיבלנו הנחיות באשר למרכז החינוך העצמאי, הגוף שמפעיל מאות גני-ילדים ובתי-ספר שלנו. הנחיות – יותר נכון לקרוא להן הנחתות; הנחתות כואבות שלעולם לא נוכל להשלים אתן. כל בית-ספר, כך נאמר לנו, יחויב למסור לאישור משרד החינוך את התקנון הרוחני שלו, ויוטל עליו פיקוח הדוק בכל הקשור למיון המועמדים. נו, איזו עצמאות היא זאת אם משרד החינוך צריך לאשר את התקנון הרוחני – דבר שמעולם לא נעשה – והוא גם יטיל עלינו פיקוח? גברתי שרת החינוך, סליחה על השאלה, אבל האם התבלבלתם בתאריך? אתם חושבים שחג פורים היום? בחג פורים מתבסמים בשתיית יין, מתבסמים עד כדי כך שמבלבלים את היוצרות ולא מבחינים עוד בין ארור המן לברוך מרדכי. אבל היום לא פורים – וכי יעלה על הדעת שאנחנו נמסור לאישור משרד החינוך את התקנון הרוחני, וזאת תהיה בעיניכם המשמעות החדשה של חינוך – של עצמאות בחינוך – ואתם גם תטילו פיקוח הדוק? התבלבלתם? עמיתי חברי הכנסת, שרת החינוך מיהרה להצהיר – ואני מצטט – כי היא מתחייבת לאכוף את ההנחיות כבר בשנת הלימודים הבאה, והיא גם ממהרת לומר שנגד המוסדות שלא יצייתו יופעלו סנקציות. מה תעשי לנו, גברתי שרת החינוך? באילו סנקציות תשתמשי? תעמידי אותנו בפינה? סנקציות, איומים, הטלת מורא, הפחדה? למה לדבר אלינו כך, גברתי השרה? למי את מנסה לעשות פה שריר? תעשי קודם כול שיעורי-בית כדי להבין על מי את מאיימת ועל איזו מערכת את מתכוונת לאיים. אדוני היושב-ראש, צריך לזכור שמאז ממשלת בן-גוריון, הממשלה הראשונה של מדינת ישראל, קיבלו מוסדות החינוך החרדי שלנו את האוטונומיה החינוכית הפדגוגית, ונכללים בזה גם סדרי קבלת התלמידים, שאף הם מסורים להנחיית גדולי התורה בדור. אני חוזר: אוטונומיה חינוכית פדגוגית, ונכללים בזה גם סדרי קבלת התלמידים, שאף הם מסורים לגדולי התורה בדור. המלים הנרדפות לאוטונומיה הן כידוע חירות ואי-תלות. אם כן, מה פתאום אישור? מה פתאום פיקוח הדוק בנושאים שהם בנפשנו בתחום שלעולם לא נוכל להתפשר בו? אדוני היושב-ראש, ברור שיש לעתים בעיות קשות הקשורות להורים, לבית ולמשפחה. ברור שיש לעתים גם תלונות, ובצדק – צריך לבדוק. אבל את זה נוכל ללבן בחוג הפנימי שלנו, כי גם על אלה נדון עם המורים הרוחניים שלנו, והם יורו לנו את הדרך. זהו אומנם אחד מיסודות החינוך החרדי. אנחנו ערים ומבינים – אנחנו גם מקפידים שיהיה שילוב נכון בין המוסד החינוכי ובין הבית. לדידנו התנהגות ההורים והוויית הבית והמשפחה הן חלק בלתי נפרד מאופיו ומאישיותו החינוכית של התלמיד. תלמיד מביא לבית-הספר את דרך הבית, את דרך ההורים, ואנחנו אומנם נותנים לאלה משקל רב בקבלת כל תלמיד למוסד חינוכי שלנו. אנו נותנים משקל לידיעה מה קורה בבית ההורים וכיצד הבית מתנהל. ומי שדורש מאתנו לבטל את ההתייחסות שלנו לבית ההורים תובע למעשה שנחדל להיות חינוך עצמאי, שנתפרק מהמהות של עצמאות בחינוך. אנו אומרים לך, גברתי שרת החינוך: איומים לא יעזרו, סנקציות לא יועילו. החינוך התורני, החינוך שאנו גאים לכנות אותו "החינוך הטהור", החינוך הזה חייב להיוותר עצמאי – החינוך העצמאי, כפי שהובטח ונכתב באותו מסמך מכונן. עמיתי חברי הכנסת, תכירו בכך שיש במדינה גם תרבות אחרת; זאת לא תרבות של "כוכב נולד", וגם לא של כל ענפי הבידור האחרים הקיימים ברחובות החילוניים. התרבות שלנו פירושה אמונה, תפילות, פרשת השבוע, דינים, "שולחן ערוך", תלמוד תורה עם דרך ארץ. בבתי-הספר האחרים – יותר בממלכתיים – יש הרבה אלימות, מעשים פליליים, שימוש בסמים ודברים יותר גרועים, כי לדעתנו, אין בהם חינוך לערכים, יש בהם בורות בהקניית מושגי היסוד של היהדות וגם אין בהם שילוב נכון והדוק בין המוסד החינוכי ובין הבית והמשפחה. על-פי תפיסת העולם שלנו, חיבור נכון בין ההורים למורים, בין המשפחה ובין בית-הספר, הוא הערובה להצלחה החינוכית, וזאת תמצית החינוך העצמאי. אדוני היושב-ראש, השילוב הזה, החשוב, בין בית-הספר ובין בית ההורים, בא לידי ביטוי בדברי השבח שהתורה נותנת לאברהם אבינו. כתוב בפסוק: כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. הכוונה היא שחינוכו של אברהם היה כל כך איתן ומבוסס, שאפילו בשעה שיצחק הבן יצא מביתו, וגם אחרי 120 שנה אחריו, גם אז – ושמרו את דרך ה'. אכן, הבית, המשפחה, ההורים, הם הרגל האחת של החינוך, ובית-הספר הוא הרגל השנייה. זאת מהותו של חינוך עצמאי, ואנחנו לא נסטה, ואנחנו לא נירתע, ואותנו לא יפחידו בסנקציות, כי אנחנו נישאר עצמאים בחינוך שלנו, בהכוונת גדולי התורה ומורי הדור. כה ייתן וכה יוסיף לנו ה'. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מודה מאוד לחבר הכנסת מאיר פרוש. תשיב, כאמור, שרת החינוך, חברת הכנסת יולי תמיר. בבקשה, גברתי. שרת החינוך יולי תמיר: אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת פרוש, נדמה לי שכל הדיונים כולם הם סביב אותו נושא עצמו. חבר הכנסת פרוש, אתם זכיתם לאוטונומיה פדגוגית. לא זכיתם לאוטונומיה גורפת ועוטפת את מערכת החינוך שלכם בהגנה מכל התערבות של המדינה. כי כאשר אתה בא למדינה למימון, זכותה וחובתה של המדינה לפקח על אותם גורמים שהיא מחליטה שהם גורמים מכוננים בחייה לא פחות מכפי שהם מכוננים בחייך. לא התערבנו בשיקולים הפדגוגיים שלכם. אבל כאשר מתוך הקהילות שלכם מגיעות תלונות על אפליה, על השפלת תלמידים, על השפלת הורים, על תחקירים בלתי ראויים – חובתי לתת להם הגנה, כמו לך. אתה אינך עולה עליהם במאומה. ואם באים מורים מהקהילה שלך – ואתה יודע שהתלונה באה מביתך שלך, ואנשיך התלוננו על האופן המשפיל שבו נעשה המיון בבתי-הספר, אני צריכה לתת להם הגנה. כי אני המדינה, ואני צריכה לתת הגנה לחלש בקהילתו. התקנו את התקנות האלה על-פי בקשת אנשים מקהילתך. לכן התקנות האלה הן לא רק צודקות, הן גם ראויות. מאיר פרוש (יהדות התורה): כאשר משרד החינוך לא נוהג כלפינו באופן הגון, לא מחזיר תשובות בזמן – זה משרד מפקח? שרת החינוך יולי תמיר: בבקשה, אדוני. אתה המפקח עלי פה בכנסת. מאיר פרוש (יהדות התורה): נולדנו היום? 60 שנה – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת פרוש, השרה תשיב. לאחר מכן, אם תרצה לפתח אתה דיאלוג, אם היא תסכים, תעשו את זה. לא במסגרת הזמן. שרת החינוך יולי תמיר: חבר הכנסת פרוש, הלוא זה המקום שבו אתה מבקר אותי. זכותך. זכותי להשיב. חובתי להשיב. אבל חובתי לפקח שלא יהיה ילד במדינת ישראל שיושפל בתהליך קבלתו לבית-ספר; שלא תהיה אמא אחת שימדדו את אורך החצאית שלה כשהיא נכנסת לכיתה. ואני חושבת שאתם צריכים, בתוך המסגרת הפדגוגית שלכם, על-פי תכניה – שנדמה לי שכבוד האדם הוא חלק מרכזי בהם – לתת מענה לדרישה הבסיסית של כבוד ושל התנהגות שוויונית כלפי בני קהילתכם. לא ביקשתי שתקבל ילד חילוני לבית-הספר שלך, חס וחלילה. ביקשתי שבתוך הקהילה שלך לא תנהג איפה ואיפה. מאיר פרוש (יהדות התורה): ילד שיש לו טלוויזיה בבית יכול להיכנס לכיתה של הילד שלי? שרת החינוך יולי תמיר: אם הוא מתנהג, בהיותו בבית-הספר – – – מאיר פרוש (יהדות התורה): בית שבו יש טלוויזיה יכול להיות יחד עם הילד שלי בכיתה? שרת החינוך יולי תמיר: אני לא אקים בתי-ספר, אדוני, לאנשים עם טלוויזיה, לאנשים בלי טלוויזיה, לאנשים עם כבלים, בלי כבלים. מאיר פרוש (יהדות התורה): הבטחתם לנו. כשאנחנו היינו באו"ם, אם היו אומרים לנו שלא נוכל לחיות פה, לא היינו נותנים את ההבטחה שלנו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת פרוש, שאני אקרא אותך לסדר בהצעה שלך? שרת החינוך יולי תמיר: חבר הכנסת פרוש, מכל הטענות שאמרת, זו המקוממת ביותר. כי היא מוציאה אותך מהכלל ואומרת: לכאורה הוקמה המדינה בעבורי ולא בעבורך. היא הוקמה בעבור שנינו ובעבור ילדינו. מאיר פרוש (יהדות התורה): לא תהיה לכם מדינה בדרך הזאת. שלא תעזו. אל תפגעו בחינוך שלנו. לא יהיה לכם. בשנת 2007 שרת החינוך תהרוס לנו את החינוך. שרת החינוך יולי תמיר: אני חושבת שאחרי התגובה הזאת אין ברצוני להמשיך להשיב על השאלה. זה דיון לא ענייני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: זכותך. את מבקשת להסיר? שרת החינוך יולי תמיר: אני מבקשת להסיר את ההצעה מסדר-היום, כי לא מתקיים פה דיון ענייני על סוגיה חינוכית אמיתית – מיון בבתי-ספר. אני מוכנה להשיב על כל דבר, אבל אם אנחנו גולשים פה לאיום על המדינה ועל אמירה של "לא תהיה לכם מדינה" – לא מחבר הכנסת פרוש ולא משום אחד אחר לא הייתי מוכנה לשמוע אמירה כזאת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשרת החינוך, חברת הכנסת יולי תמיר. הצעה אחרת מבקש חבר הכנסת צבי הנדל. בבקשה, אדוני. במיקרופון. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מכובדי היושב-ראש, שרת החינוך, חברי חברי הכנסת, מאחר שהסוגיה טעונה וראויה לבירור, אני מבקש להעביר את הנושא לוועדת החינוך. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת צבי הנדל. המציע, אתה מסכים להצעת חבר הכנסת צבי הנדל? מאיר פרוש (יהדות התורה): כן, שיעבור לוועדה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה. אנחנו מצביעים כהצעת חבר הכנסת צבי הנדל, בהסכמת המציע, בעד – דיון בוועדת החינוך של הכנסת, נגד – להסיר מסדר-היום של הכנסת. בבקשה. הצבעה מס' 35 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד קיום הדיון בוועדת החינוך – 6, אין מתנגדים או נמנעים. אני קובע כי הנושא יידון בוועדת החינוך של הכנסת. הצעה לסדר-היום סדרות חינוך לטירונים בצה"ל היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בניגוד לסדר-היום המודפס, כרגע יעלה חבר הכנסת צבי הנדל ויציע את הצעתו הרגילה, הצעה מס' 3064, בנושא סדרות חינוך לטירונים בצה"ל. המשיב, סגן שר הביטחון חבר הכנסת אפרים סנה, כבר כאן. חבר הכנסת צבי הנדל, לרשותך עד עשר דקות. לאחר מכן ישיב סגן שר הביטחון על הצעתו של חבר הכנסת יעקב מרגי בנושא מכתב אנשי מילואים משדרות. בבקשה, אדוני. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מכובדי היושב-ראש, אדוני סגן השר, חברי חברי הכנסת, קיבלתי לאחרונה כמה פניות מטירונים בצה"ל, ואקרא רק מעט מזעיר ממה שקיבלתי. סמרו שערותי. בשיעור על תולדות הסכסוך הישראלי-הפלסטיני הוצג שלפלסטינים יש זכות שיבה לארץ, כי הם חיו פה, אולם לא הושמעה שום דעה למה ליהודי יש גם זכות מלאה לגור בארץ. בשיעור זה נראה סרטון שלקוח מהטלוויזיה המצרית. מדובר בסרטון ילדים מצויר, המציג את טענותיו של ילד פלסטיני. אחרי שהוא צייר מפתח, והמורה שאלה אותו מה המפתח הזה, הוא אמר: "המפתח הוא של סבא שלי, בבית שהיה לו בישראל". אחר כך מראים סרטון – אחרי שהילד עונה – על ילדים פלסטינים משחקים על רקע בית ענק, יפהפה, ששם חי סבו בפלסטין, ויום אחד באו לשם קלגסים יהודים, חיילים, ירו לכל עבר וגירשו את המשפחה. החיילים הישראלים מופיעים שם לבושי שחורים, והם החריבו את הבית, כמובן. זה סרט הסתה לכל דבר. כשמישהו מהטירונים אמר למנחה שם, לחייל – אני מדבר על לטרון, אדוני סגן השר: אבל זה סרט הסתה, הוא ענה לו: תשמע, רוב הסרט נכון. כאלה הם הדברים. כותב לי הילד – הילד-החייל – שאת הדעה של הישראלים לא ישמעו שם. ויצאנו מהשיעור, הוא אומר, מההנחיה, כאילו זה הסיפור. אני אקח עוד סיפור אחד. טוב, כמובן, כל הסכמי אוסלו והשלום תוארו כהתקרבות אמיתית בין העמים, ובעיקר הסכם אוסלו. אחר כך דיברו על היסטוריה. המדריך אמר – אני קורא רק שורות נבחרות – שהאו"ם החליט על שתי מדינות לשני עמים, והוא נתן מנדט לבריטים. ובסופו של דבר מה שנוצר הוא שהקימו מדינה לעם היהודי, ולא הקימו עוד מדינה. ואחר כך עוד היתה מלחמת ששת הימים, וכבשנו עוד שטחים – ורחמנא ליצלן, הצד השני לא קיבל מדינה. וכשהילדים שאלו אותו: אבל אתה יודע שהקימו את ירדן לפי המנדט שקיבלו, להקים שתי מדינות לשני עמים, קודם הקימו את ירדן, ורק אחר כך את ישראל. נכון שהיו חילוקי דעות על הגבולות, תוכנית החלוקה כך או אחרת, אבל באמצע היתה מלחמת שחרור ולקחנו חלק מהדברים. אז הוא אמר: לא, לא, אתה טועה. לא הקימו עוד מדינה. ולכן אנחנו עכשיו נלחמים להקמת עוד מדינה, כי אנחנו מאז סוחבים אחרינו את אי-קיום החלטת האו"ם, שלא הקימו שתי מדינות. יש עוד דוגמאות. אני לא יודע מה להביא קודם. אחר כך, יש סרטונים על ההתנהגות במחסומים. סרט אחד מראה – אני חושב שזה לקוח מסרט ישראלי – חייל במחסום עוצר משאית עם אבטיחים ומבקש מבעל המשאית לסדר את האבטיחים בשלשות ולועג לו: תעשה מסדר לאבטיחים, ואחר כך הוא שובר את האבטיחים וגם אוכל, וחלק הוא מנתץ. זה סיפור אחד. סיפור אחר הוא על חייל שמוצג כאדם אטום ואכזר כשהערבי המסכן והאומלל – לא נותנים לו לעבור במחסום, והוא מסכן, רוצה לעבור. שאלו אותו התלמידים: אבל יש גם סיפורים אחרים. בסדר, אנחנו מבינים את זה, אבל כשאתה מכין אותנו לעבוד במחסומים, אז יש גם סיפורים שחיילים היו מאוד הומניים ומאוד עזרו, אנחנו במקרה זוכרים מהתקשורת סיפור על אמבולנס ששם הטעו אותנו, ובסוף באמבולנס היו מחבלים או מטען נפץ – אני לא זוכר בדיוק את הסיפור. אז הוא אומר: לא, לא. זה הכול סיפורי סבתא. האמת היא שכך מתנהגים החיילים שלנו, ואתם צריכים להימנע מזה, וכו' וכו'. עכשיו תראה: כשחייל מטירונות טורח לפנות לחבר כנסת – אני לא אתן את השמות שלהם, אף-על-פי שהם לא התביישו לכתוב את השמות שלהם וגם את המספר האישי, אין שום בעיה לאתר אותם – אני ממש בהלם. זאת אומרת, ריבונו של עולם, מצד אחד, אנחנו כאילו מקרינים לחיילים שלנו, במקום להביא למוטיבציה – אני שולח אותם עכשיו לחזית, ויש כל מיני חזיתות, ויש גם כל מיני עבודות ומלאכות, ומה לעשות, בצוק העתים, אנחנו במצב מלחמה, לא כל כך כיף לעשות אותן. אז במקום לתת להם מוטיבציה – כמו שידענו הרי לספר סיפורי גבורה. מה לא ידענו, כדי שחייל, כשהוא מגיע לצבא, יהיה לו מלוא מנת הרוח היהודית, החלוצית, הציונית, על מנת שישרת את המדינה שלו – הוא מקבל מנה גדושה של שקרי כזב, אבל עד העומק. היסטוריה מסולפת, כאילו לקחו את לא יודע מי – עבדאללה, שמדאללה, לא יודע מי – להכין את תוכניות הלימודים האלה, ומעבירים לטירונים שלנו וזהו. אני התלבטתי מאוד מה לעשות עם זה. זאת אומרת, מה, אני אכתוב מכתב? התביישתי לעלות לפה. כי כשאני עומד פה, יש אחרים ששומעים את זה. יש לי הרגשה שכנראה, שום דבר לא עוזר, כי כבר היו המון פניות בהמון דברים שבהן אמרו לנו: מה פתאום? זה לא יכול להיות וזה יטופל. בהקשרים אחרים. עד היום שולחים לקב"ן את ילדי גוש-קטיף, כי הם לא נורמלים שנאבקו נגד. עד היום שולחים. כמה פעמים כבר קיבלנו תשובות שזה לא נכון. בקיצור, קורה משהו בצבא. אני חושב, אני לא יודע, אם לא תיקחו את העניינים בידיים – אני גם קיבלתי יתר תוקף לעניין הזה בשבוע המטורף שאני פותח בו את כל כלי תקשורת – זה ממש לא שייך אליכם אבל כן קשור לעניין – ואנחנו מזכירים את מלחמת ששת הימים, שקמו עלינו אויבינו – לא כל הצעירים זוכרים את זה, אבל אנחנו, הזקנים, קצת זוכרים – קמו אויבינו מסביב והיינו מדינה צעירה ורכה בשנים. עוד לא היינו אפילו בני 20, מדינה בת 19 שנה, ופחדנו פחד מוות. כל הגברים שלנו היו מגויסים, ובחסדי בורא עולם, באמת, היה לנו ניצחון ענקי על כל המדינות מסביב. צה"ל עשה עבודה נהדרת והיתה התרוממות רוח גדולה. כל העולם הריע לנו כי המעטים גברו על רבים, הטובים על הרעים, וחזרנו לחבלי מולדת – שלא תכננו לכבוש, אבל אילצו אותנו, אנסו אותנו. חזרנו לחבלי מולדת ששנים, אלפיים שנה, אנחנו נכספים אליהם כיסופים רבים. והיום אני שומע בכל כלי התקשורת מין הספד אדיר, שאנחנו עם כובש. ריבונו של עולם. עם כובש. בארץ שלנו אנחנו עם כובש. יכול להיות שאנחנו לא צריכים לממש עכשיו את כל הזכות על כל הארץ – ממילא אנחנו לא מממשים – אבל פרופורציות. כשאתה מחבר את כל הדברים האלה יחד, חייל צריך להיות מטומטם גמור בשביל לרצות לשרת מדינה כזאת, עם צבא כזה, שתהיה לו גם מוטיבציה. בסוף אנחנו מתפלאים על האחוזים של הגיוס – יש או אין – עדיין מתעסקים עם החרדים, אם כן מגייסים או לא. מזמן לא זאת הבעיה, יש בעיות אחרות. אין לי עוד הרבה זמן, אני גם לא אנצל את זה. יש לי בקשה: התשובה מאוד חשובה. אני לא בטוח שידעת בדיוק על מה אני הולך לדבר. הבקשה האמיתית שלי היא לא להתנצח. שמישהו ייתן הנחיה לבדוק, לקחת צוות של אנשים שיש להם אחריות עליהם, שיעברו על כל מערכי השיעור של סדרות החינוך האלה. ואם אני טועה אז אני מאושר. אז טעיתי, אז שום דבר לא קרה, אז בדקו פעם אחת. ואם אני לא טועה, אז – לנער את העניין הזה. לא יכול להיות דבר כזה, שבמדינה נורמלית ההתנהלות בתוך הצבא שלנו תהיה דרך סרטונים שמציגים את החיילים שלנו כקלגסים. נכון, רוצים לחנך אותם – מותר, צריך, אני בעד. אני לא רוצה שיתנהגו לא יפה במחסומים, אבל כאילו זה הפרצוף האמיתי שלנו, כי כך אומרים שונאינו? בזכות השיבה – כי אנחנו הברחנו אותם או הרבצנו להם או ירינו לכל עבר? הרי היסטורית זה לא נכון. זה שקר. לא גירשנו אף אחד מביתו. אני מאוד אודה לך, אדוני סגן השר, בהכירי ובהעריכי אותך, אם תגיד לי שזה ייבדק לעומק וזה ישתנה. בעיקר ה"ישתנה". הוא חשוב מאוד לעתיד שלנו. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מאוד מודה לחבר הכנסת צבי הנדל. ישיב, כאמור, סגן שר הביטחון, חבר הכנסת אפרים סנה. בבקשה, אדוני. סגן שר הביטחון אפרים סנה: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת צבי הנדל, הצעתך, בדרך הטבע, היתה הצעה מאוד לקונית, כך שלא יכולתי להשיב לך על פרטי העניין אלא באופן כללי. ובאופן כללי אני רוצה שתדע – ואני מקווה שאתה יודע את זה – סדרת החינוך בצה"ל היא סדרה של חמישה ימים. הערכים שמוטמעים בה – אהבת העם, אהבת המולדת, אהבת הארץ, מקומו של צבא במדינה דמוקרטית, זהות המדינה, חשיבות השירות המשמעותי בצה"ל – מטרת הסדרה הזאת היא לחזק את החיילים בצדקת דרכנו, בחשיבות של השירות המשמעותי בצה"ל, ולכן זה לא עולה בקנה אחד עם מה שאתה אומר, שיש שם תעמולה אנטי-ציונית. בדברים אחרים, אני חושב שאתה מבלבל בין סדרת חינוך ובין תדריך שניתן לחיילים במחסומים, ואולי נותנים להם שם באופן ויזואלי דוגמה איך לא צריך לעשות ואיך כן צריך לעשות. יכול להיות שמדובר בדבר כזה, אבל אם זה נעשה כך, אני מניח שאף אחד לא אומר לחיילים שההתנהגות הפסולה היא הכלל, אלא מראים אותה כדבר שלא צריך לעשות, ובינינו – היו דברים מעולם, ולא מעטים. אני רוצה להציע לך הצעה פשוטה מאוד – אני חושב שזה הדבר הנכון; כל סדרות החינוך האלה לא מועברות על-פי תוכניתו הפרטית של המדריך, רב"ט, סמל או אפילו קצין שמכין את השיעורים. יש מערכי שיעור. יש מערכי שיעור, והמדריך לא יכול לסטות מהתוכן, והוא גם לא יכול להקרין סרט שהוא הביא מהבית. הצבא הוא ארגון מסודר, יש רשימה, וגם ברור מראש לאן הולכים. הולכים ל"יד ושם" או למוזיאון לוחמי-הגטאות. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): זה היה בלטרון. מה שסיפרתי שמעתי מילדים-טירונים שהיו בלטרון כמה ימים. סגן שר הביטחון אפרים סנה: לטרון – שם זה אתר המורשת של השריון, אתר מאוד מאוד מרשים, אגב, ואני מציע את הדבר הבא: נדאג שתקבל את מערכי השיעור של סדרת החינוך ותעבור עליהם בעצמך. זאת זכותך וחובתך כחבר הכנסת, כחבר בוועדת החוץ והביטחון. נדאג שיעמדו לרשותך מערכי השיעור ותקרא אותם. אם יש תלונה ספציפית על מישהו כזה או אחר – אני תמיד מוכן לבדוק. זה מה שאני מציע לעשות. ככלל, ברור – לפחות לך, בהיותך מעלה ההצעה – שסדרות החינוך שעושים הן התמצית המשובחת של החינוך לציונות ולאהבת ישראל, לא לשום דבר אחר. יש דברים שיכולים להיות נתונים לוויכוח ולפרשנות היסטורית ופוליטית, אבל על זה תמיד אפשר להתווכח. אני מציע לך פשוט – גם כדי שתנוח דעתך – שתקבל לידיך את מערכי השיעור, אני אדאג שתוכל לקבל אותם, ותעבור עליהם בעצמך, ואז אני מקווה שתנוח דעתך. אם יהיו דברים שתרצה להשיג עליהם – הכול פתוח. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מבחינה דיונית, אדוני סגן השר. סגן שר הביטחון אפרים סנה: אני מציע להסתפק בהודעתי כי אני לא חושב שחבר הכנסת הנדל חולק עקרונית על מה שאמרתי. לגבי המקרים הפרטניים – אם יהיו לנו הפרטים הקונקרטיים, הספציפיים, של האירועים, תמיד אפשר לבדוק, כמו כל אירוע חריג שקורה בצבא. אבל באופן מעשי, אני רוצה שתנוח דעתו, ולכן אנחנו נמציא את מערכי השיעור ונעביר אותם לחבר הכנסת הנדל. אני מציע להסתפק בזה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אדוני המציע? צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אני מקבל את דבריו של סגן השר. אם אני אקבל את החומר – – – סגן שר הביטחון אפרים סנה: כן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מכיוון שסגן שר הביטחון הציע להסתפק בתשובתו, וחבר הכנסת צבי הנדל, מציע ההצעה, הסתפק בתשובת השר, אנחנו – – ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): סגן השר – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: – – נסתפק בתשובת סגן השר. נכון. אם כן, אנחנו מודיעים שהנושא הזה, של סדרות חינוך לטירונים בצה"ל, ירד מסדר-היום של הכנסת. הצעה לסדר-היום מכתב אנשי מילואים משדרות היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הצעות לסדר-היום מס' 3042 ומס' 3081. יעלה ויבוא חבר הכנסת יעקב מרגי ויציע את הצעתו הדחופה: מכתב אנשי מילואים משדרות. ישיב סגן שר הביטחון, חבר הכנסת אפרים סנה. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך. יעקב מרגי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת ומכובדי סגן השר, מכובדי שר המשפטים, הסרבנות על כל סוגיה קוממה אותי בעבר, מקוממת אותי בהווה ותקומם אותי בעתיד. אני לא מקבל אותה, לא מסכים אתה. כשתופעת הסרבנות החלה, השמאל הוביל אותה. לאחר מכן ראינו את הסרבנות מימין, ומאז יש מכתב הקצינים, מכתב האלופים ומכתב הטייסים. היום אנו שומעים על סרבנות של חיילי המילואים משדרות ומיישובי עוטף-עזה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, עם הגינוי שלי את תופעת הסרבנות אינני מעז לגנות מכאן את מכתב אנשי המילואים תושבי שדרות – אף שאיני מסכים אתם, כפי שאינני מסכים לכל סרבנות, אינני מגנה אותם, כי אני מבין ללבם; אני מבין מה הם חשים – תושבי שדרות ועוטף-עזה. אלה אנשים חזקים, אנשים חזקים מאוד, שמוכנים להתמודד עם התקפת ה"קסאמים", אבל לא מוכנים להשלים עם התופעה – תופעת ה"קסאמים". ואי-אפשר לומר, מנגד, שהממשלה השלימה עם התקפת ה"קסאמים", כי אנו רואים לאחרונה את המאמץ של צה"ל ברצועת-עזה ובגדה. מכובדי סגן השר, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לסיכום, עצומת אנשי המילואים היא תדמית ודוגמת רחשי הלב של כל הציבור בשדרות, ואני מקווה שגורמי הביטחון והדרג המדיני-הביטחוני הביאו אותה לתשומת לבם. למרות המאמץ שצה"ל משקיע בנושא – אנו עדים אומנם לתופעה של ירידה במספר ה"קסאמים" המשוגרים לעבר שדרות ויישובי עוטף-עזה, אבל לא להפסקת התופעה. אדוני, מכובדי סגן השר, אני מתאר לעצמי שהיית בשדרות, ואני מתאר לעצמי שלא פעם אחת ולא פעמיים מאז התחילה התקפת ה"קסאמים". גם אני זכיתי – אם אפשר להשתמש במושג הזה – להיות שם כמה פעמים. התחושה, כשאתה עובר בין מבנה למבנה או כשאתה נוסע בכביש – בכביש הראשי – היא שאתה מהמר על משהו, שאתה ברולטה רוסית; זאת תחושה מתסכלת, תחושה מתישה. התושבים חיים עם זה יום-יום, שעה-שעה, ואני חושב שצה"ל לא צריך להתפתות לשום מלכודת דבש של הצד השני, של הפלסטינים, ולא לעצור במהלכים עד שתמוגר התופעה, או שהם יבינו שעם כל "קסאם" גם הם יסבלו. ברגע שהם יבינו שהם יסבלו על כל "קסאם" שנורה לכיוון שטחי מדינת ישראל, הם יחשבו פעמיים. הקריאות שלהם היום הן לא לחינם. הן התחילו לאחר שצה"ל נתן מכה קשה, מכה כואבת, ואני קורא לממשלה ולצה"ל להמשיך בזה עד שהם יבינו שלא כדאי להם לירות על שדרות ועל יישובי עוטף-עזה. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יעקב מרגי. כבוד סגן שר הביטחון, חבר הכנסת סנה, בבקשה. סגן שר הביטחון אפרים סנה: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת מרגי – המציע, ביום שישי, עד סמוך לכניסת השבת, ישבתי בביתו של שר הביטחון בשדרות עם הקבוצה שעל מכתבה דיברת. ישבנו אתם כשעתיים – שר הביטחון, אנוכי, מנכ"ל המשרד ועוד כמה קצינים בכירים. ביום שני בערב נפגש שר הביטחון עם הקבוצה לפגישה שנייה – נוספת. חלק מהאנשים אני מכיר עוד מקודם, מביקורי הלא-מעטים בשדרות. לא מדובר בסרבנים – אני רוצה קודם כול להבהיר את זה. לא רק שלא מדובר בסרבנים; מדובר באנשים שהם ממש מלח הארץ. אלה אנשים צעירים, קציני מילואים – או משרתים במילואים – בתפקידים קרביים, שחיים בשדרות ועושים שם עבודה חברתית-קהילתית כאשר פתוחות לפניהם אופציות גם במקומות אחרים, והם דבקים וקובעים את מרכז חייהם בעיר שדרות גם בעיצומם של הימים האלה. הם לא סרבנים, והם לא רוצים להיראות כאלה, וכואב להם שמתארים אותם כמי שקוראים לסרבנות. וכשאתה קורא בעיון את המכתב שלהם ואתה משוחח אתם, אתה מבין שמה שכואב להם בעיקר הוא אובדן הסולידריות החברתית בישראל. הלוא נאמר: כל ישראל ערבים זה לזה, והם מרגישים שהדבר הזה התפוגג והם לבדם. הם גם מבינים את המגבלות של הכוח הצבאי בפתרון הבעיה; הם מבינים את זה היטב, אבל כואב להם מה שקורה בשדרות מהפן שדיברתי עליו. לא ניתן לתקן את זה במהלך של שנה אחת אלא בתהליך. מה שאני יכול לומר לך, אמרתי גם להם, בסבב הזה, בכל אופן: בשנה האחרונה מדינת ישראל לזרועותיה, כל המשרדים, אני לא אומר שרק משרד הביטחון, הפגינה דאגה אמיתית לתושבי עוטף-עזה, ולשדרות בעיקר. לא אחזור כאן, מה גם שלעתים מזומנות אני צריך להידרש לדוכן ולספר מה עושים החיילים ומה עושות החיילות ומהן כל הפעולות של צה"ל בעיר. אני רוצה להגיד: גם משרדים אחרים, גם משרד הרווחה, גם משרד הבריאות, גם משרד החינוך, גם משרד התמ"ת – כולם חוברים ביחד במאמץ לעזור לעיר שדרות בשעתה הקשה. נכון שמשרד הביטחון, כפי שנקבע בהחלטת ממשלה, הוא המשרד שמתכלל את הפעולות האלה, אבל אין לנו מונופול על העשייה. יכול להיות שדווקא הצורה שבה אנחנו פועלים עכשיו תהיה המודל לעתיד. זאת כוונתנו. זאת תפיסת עולמנו. הממשלה צריכה לדאוג לאזרחיה. זה הביטוי הראשון של ערבות הדדית. אם נתמיד בזה, יכול להיות שנצליח בהדרגה גם לגרוף לזה חלקים גדולים בחברה שלנו, שתהיה יותר ערבות הדדית, יותר סולידריות, ואנשים שנמצאים בשעה קשה לא ירגישו לבד. לזה שותפים כולנו, מכל המפלגות. זה הדבר שיש לי לומר לך על הצעתך, שהיא בנושא חשוב מאוד. ביום שישי פתחנו את העיתונים וראינו כותרת כזאת עבה: סרבני שדרות. הם לא סרבני שדרות, הם גיבורי שדרות. כך צריך לראות את הדברים. תודה רבה לך, אדוני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אדוני סגן השר, מה הצעתך? סגן שר הביטחון אפרים סנה: אני מציע להסתפק בדברי תשובתי. אני לא משיג על חשיבות העניין, רק ניצלתי את הצעתו של חבר הכנסת מרגי כדי לספר לבית במי מדובר, מיהם האנשים, מה כואב להם באמת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אדוני מסתפק בתשובת סגן השר? יעקב מרגי (ש"ס): כן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אם כן, הנושא של מכתב אנשי מילואים משדרות ירד מסדר-היום שלנו. סגן שר הביטחון אפרים סנה: תודה רבה. הצעות לסדר-היום סקר המציג את חוסר אמונו של הציבור במערכת המשפט בישראל ["דברי הכנסת", חוב' כ"ח, עמ' 8928.] היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הנושא הבא, הצעות לסדר-היום מס' 2977, 2991 ו-2998: סקר המציג את חוסר אמונו של הציבור במערכת המשפט בישראל. הנושא כבר נדון, תשובה והצבעה היום. אני מזמין את שר המשפטים, פרופסור דניאל פרידמן, לבוא ולהשיב למציעים, ולאחר מכן נצביע. שר המשפטים דניאל פרידמן: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מה שעולה מהדברים שאמרו חברי הכנסת הוא שהדוח מופרז מאוד, או שהתחושות בציבור מופרזות ואינן מבוססות. אין יסוד לטענה ששופטים בישראל לוקחים שוחד, ברור שזה לא קורה. מרבית השופטים עושים עבודה נאמנה, ממלאים את תפקידם כראוי ולמעשה עובדים עבודה קשה ולא תמיד זוכים להערכה הראויה. עם זאת, אין ספק שיש בעיות במערכת המשפט. מצד אחד, העומס בה כבד מאוד, ואולי הוא גם משפיע על חיי היום-יום ועל הלחצים. מהצד האחר, לא תמיד היא עוסקת במה שהיא צריכה לעסוק. פעמים היא עוסקת בדברים שאין מקומם בבתי-המשפט. לכך מצטרפת העובדה, שמערכת המשפט הציבה לאנשי הציבור רף התנהגות גבוה מאוד. לא מדובר בלקיחת שוחד, אלא מדובר בהתנהגויות אחרת, שלא פעם מצאו בהן דופי. ניתן לומר שהמערכת, גם היא לא תמיד עומדת בסטנדרטים שהיא מציבה לאחרים. הדבר הזה כמובן מכביד. עם זאת, הסקר עצמו מלמד על תחושות מרחיקות לכת, מצערות וחורגות בהרבה ממה שראוי וממה שמגיע. תודה. היו"ר דוד רותם: מה הצעת אדוני? שר המשפטים דניאל פרידמן: הצעתי להסיר את הנושא מסדר-היום, אם זה ניתן. היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת סלומינסקי, אתה מסתפק? שר המשפטים דניאל פרידמן: האפשרות האחרת היא להעביר את הנושא לוועדת החוקה. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אני מציע להעביר לוועדה. שר המשפטים דניאל פרידמן: תאמר לי מה ההצעה האחרת, אולי אקבל אותה. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): להעביר לוועדה. שר המשפטים דניאל פרידמן: בסדר, אני מוכן לזה, להעביר לוועדה. מיכאל איתן (הליכוד): אתה לא יכול להציע. שר המשפטים דניאל פרידמן: אני מוכן להציע להעביר לוועדת חוקה, מוסכם? היו"ר דוד רותם: האם זה מקובל עליך? ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): כן. היו"ר דוד רותם: אם כך, נצביע על ההצעה להעביר לוועדה. מי שבעד להעביר לוועדה יצביע בעד, מי שנגד – יצביע נגד. הצבעה מס' 36 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר דוד רותם: בעד – 4, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כך, אני קובע שההצעה לסדר-היום בנושא סקר המציג את חוסר אמונו של הציבור במערכת המשפט בישראל תעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה רבה. הצעה לסדר-היום החרם האקדמי של מרצים בריטים על האקדמיה הישראלית והתגברות האנטישמיות בעולם היו"ר דוד רותם: חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום מס' 2985, 2969, 3005, 3030, 3032, 3047, 3052, 3066 ו-3079 בנושא: החרם האקדמי של מרצים בריטים על האקדמיה הישראלית והתגברות האנטישמיות בעולם. חבר הכנסת חיים אמסלם – אינו נוכח; חבר הכנסת אברהם רביץ – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח. חבר הכנסת יולי אדלשטיין, בבקשה. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי חבר הכנסת איתן, אדוני שר המשפטים, שאני מבין שמשיב כאן בשם שר אחר. אדוני היושב-ראש, כמו שאתה רואה, יש לפני חומר על החרם של המרצים הבריטים ועל תופעות אחרות. יש כאן בחומר גם העובדות וגם תגובות השרים בממשלת ישראל על הנושא הזה והדאגה שכולם מביעים, ובצדק, בקואליציה ובאופוזיציה. אדוני היושב-ראש, בדרך כלל אני מאוד ממלכתי, ודאי שאני מביא בחשבון שכל מלה שאנחנו אומרים כאן במליאת הכנסת נרשמת בפרוטוקול. אני לא יודע אם זאת השעה המאוחרת או ההצטברות של הימים האחרונים – כל מה שקשור בתגובות בנושא של 40 שנה למלחמת ששת הימים – אבל, ברשותך, בא לי לעשות משהו לא נכון, אפילו משהו שמכונה לא פוליטיקלי-קורקט. ודאי שאני מגנה את החרם, ודאי שאני מבין שהשורשים של החרם – אפילו אפשר לומר אנטישמיים. ודאי שהם לא נובעים מחשיבה מדינית רצינית כלשהי, או מראיית מדינת ישראל כמדינה שמפירה בשיטתיות את זכויות האדם וכנראה יותר גרועה מכל מיני מדינות שכולנו מכירים, ששם על נושא זכויות האדם אולי רק קראו בעיתון. אמרתי לך, נורא בא לי לעשות משהו לא נכון ולומר לך: אולי הרווחנו את זה ביושר. בימים האחרונים אנחנו נמצאים מול מסך הטלוויזיה ואנחנו רואים את התגובות של כל מיני אנשים על מה שקרה כאן לפני 40 שנה, איך כבשנו את השטחים הארורים האלה, מלחמה שהיתה קללה, ניצחון פירוס וכן הלאה וכן הלאה. ואני רואה פרשן בכיר של אחד העיתונים לפני כמה ימים, בשידור שלכאורה הוא שידור עמוק ורציני בערוץ הממלכתי – דרך אגב, אולי אדוני השר יאיר את עיני, באיזה "אוקספורד" מחלקים את התואר הזה "פרשן בכיר"? עדיין לא השכלתי להבין מיהו פרשן בכיר ומיהו פרשן לא בכיר – אבל יושב אותו פרשן בכיר ומסביר, לא פחות ולא יותר, שה"חמאס" התחיל את הפיגועים בעקבות המציאות בחברון ובעקבות הטבח במערת המכפלה. לפני זה כנראה ה"חמאס" עסק רק בענייני צדקה, ורק בעקבות הרצח המטורף הזה של המטורף ברוך גולדשטיין הוא החליט לעסוק בפיגועים. אני חושב – גם ברמה הבין-לאומית, אתה בודק את החרם, ופתאום אתה מגלה שמעורבים בו גם ישראלים, אנשים שגם לעצמם קוראים "אנשי אקדמיה", ואחר כך אתה מוצא את עצמך בעיצומו של סקנדל תורן. יש כאן אופנה לחלק כל מיני פרסים לכל מיני אנשים, גם מהארץ וגם מחוץ-לארץ, מתוך ידיעה מראש, שבטקס קבלת הפרס או לקראת קבלת הפרס הם יגידו כמה אנחנו מדינה פאשיסטית וכובשת. אדוני היושב-ראש, אני מבין שאולי אני עושה מעשה לא נכון, אבל הגיעו מים עד נפש, ואני מציע להילחם בחרם בריטי, בחרם צרפתי או בכל חרם אחר שחס ושלום עוד יבוא עלינו, קודם כול מבית, ולבדוק אם אנחנו מתייחסים לעצמנו בצורה שתמנע בעתיד חרמות מסוג זה. תודה רבה. היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת אדלשטיין, אתה לא מצדיק את החרם או מציע לא להילחם בו, אלא מציע להתחיל את המלחמה – – – יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, מכיוון שאמרתי שכל מלה נרשמת, פתחתי – וברשותך, אני אזכיר לך – באמירה שאני ודאי מגנה את החרם, אני חושב שהשורשים שלו אפילו אנטישמיים. עם זאת, לפני שבאים עם כל מיני נורמות לאחרים, נבוא עם נורמות דומות לעצמנו. תודה רבה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת אדלשטיין. חבר הכנסת עתניאל שנלר – אינו נוכח. אדוני שר המשפטים, בבקשה. שר המשפטים דניאל פרידמן: אדוני היושב-ראש הנכבד, כנסת נכבדה, אני מתייחס להצעה לסדר-היום בעניין הפעלת חרם האקדמיה הבריטית על ישראל. ב-30 במאי 2007 החליט ארגון המרצים הארצי של בריטניה, שחברים בו כ-116,000 איש, כי סניפי הארגון ברחבי הממלכה ישקלו להטיל חרם ויגבשו כללים שיאפשרו לחברי האיגוד להפעיל שיקול דעת מוסרי אישי ביחסיהם עם עמיתיהם הישראלים. זהו ניסיון שלישי של הטלת חרם. ניסיונות קודמים לא צלחו. כמו כן הוחלט להפעיל לחצים על הקהילה האירופית לבטל את שיתוף הפעולה האקדמי עם ישראל, ובכלל זה מימון מאות פרויקטים של מחקר. יובהר כי ממשלת בריטניה התנערה מההחלטה. בעיתונות הבכירה בבריטניה התפרסמו מאמרי מערכת נגד הנושא. גם הארגון שמאגד את אוניברסיטאות היוקרה באנגליה יצא נגד החרם. כיצד ישפיע החרם על המרצים ועל הסטודנטים בישראל? ההצעה היא שיימנעו פרסומים של חוקרים ישראלים בכתבי-עת בבריטניה, שמרצים ישראלים לא יוזמנו לכנסים מדעיים בבריטניה וכן הלאה. כמו כן, תלמידים ישראלים לא יתקבלו ללימודי פוסט-דוקטורט. ההצעה היא בגדר צביעות לשמה. לא ראינו את הבריטים קוראים לשקול חרם על אירן שקוראת למחיקת ישראל מהמפה, על סודן שמאפשרת רצח עם, או על הפלסטינים, ששולחים רקטות לעבר ריכוזי אוכלוסייה. ההצעה היא אימוץ ברור של סטנדרטים כפולים ומדיניות של איפה ואיפה. זוהי החלטה פוליטית שבעיקרה מפירה את העיקרון של שמירת האקדמיה מחוץ לכל הקשר פוליטי. הדבר מטריד, כיוון שכך בדיוק התחילו התהליכים שקדמו להחלטת האו"ם המשווה את הציונות לגזענות. החרפה נוספת ביחסים בין ישראל ובין בריטניה באה לידי ביטוי בהחלטת "יוניסון", האיגוד המקצועי הגדול בבריטניה, שחברים בו 1.6 מיליון איש, לשקול הטלת חרם צרכני נגד חברות ישראליות. משמעות החרם הזה היא עצומה, והוא עלול לפגוע פגיעה קשה בעובדים ישראלים ולהסב נזק כלכלי כבד. אין ספק שזאת אנטישמיות קלאסית, ולא התייחסות הוגנת ואובייקטיבית. הדרישה מישראל אינה שווה לדרישה ממדינות אחרות, ובכלל זה מבריטניה עצמה, שעשתה מעשים חמורים לא פחות בצפון-אירלנד. אנו צריכים להיות מוטרדים מההמשכיות ומהשפעה של החרם הזה על מגזרים אחרים, ולכן יש לפעול בדחיפות במישור ההסברה. כמו כן יש ליצור דיאלוג שוטף עם ארגונים מקצועיים חוץ-פרלמנטריים, שהם חזקים מאוד באירופה בכלל ובאנגליה בפרט. אנו מקווים ששיתוף פעולה עם משרד החינוך ועם משרד החוץ, עם האקדמיה הישראלית ועם גופים נוספים, יצליח להתגבר על הקריאה לחרם זה. אני אוסיף ואשלים באמירה שהעם היהודי רגיל לאפליה ולרדיפה, ולמרבה הצער הקמת מדינת ישראל לא הצליחה, כפי שקיווינו, להביא להפסקת התופעה הזאת, בכך. אנו עדים לשימוש בסטנדרד כפול, להצגת דרישות כלפי ישראל שאינן מוצגות כלפי שום עם אחר, ואנחנו רגילים גם לחיות עם זה ולהתגבר על זה. תודה. היו"ר דוד רותם: מה אדוני מציע? שר המשפטים דניאל פרידמן: רוצים להעביר את ההצעה לוועדה כלשהי? מיכאל איתן (הליכוד): חוץ וביטחון. שר המשפטים דניאל פרידמן: אני מציע להעביר לוועדת החוץ והביטחון. היו"ר דוד רותם: חברי הכנסת, אנחנו מעבירים לוועדת החוץ והביטחון. נא להצביע. הצבעה מס' 37 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 3 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. היו"ר דוד רותם: שלושה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שההצעה של חבר הכנסת יולי אדלשטיין בנושא החרם האקדמי של מרצים בריטים על האקדמיה הישראלית והתגברות האנטישמיות בעולם, תועבר לדיון בוועדת החוץ והביטחון. תודה רבה. שאילתות ותשובות היו"ר דוד רותם: הנושא הבא על סדר-היום: שאילתות ותשובות לשר המשפטים. אדוני השר, בבקשה. מיכאל איתן (הליכוד): אני היחיד כאן. היו"ר דוד רותם: נכון. את שאר התשובות, חוץ מהתשובה שלך – אלא אם כן השר רוצה לענות עליהן – נעביר לפרוטוקול. חברי הכנסת, שאילתא מס' 994 של חבר הכנסת בנימין אלון על חקירת אירועי עמונה – לפרוטוקול. 994. חקירת תלונות על אירועי עמונה במחלקה לחקירות שוטרים חבר הכנסת בנימין אלון שאל את שר המשפטים ביום ג' באדר התשס"ז (21 בפברואר 2007): לפי דוח ארגון זכויות האדם ביש"ע, הוגשו למחלקה לחקירות שוטרים כ-100 תלונות על אירועי עמונה, כולן מגובות בראיות. רצוני לשאול: 1. כמה חוקרי מח"ש עוסקים בחקירת התלונות מאירועי עמונה? 2. האם קיים במח"ש צוות חקירה מיוחד לחקירת אירועי עמונה? 3. אם לא – האם תשקול להקימו כדי למצות את החקירה במספר כה רב של תלונות? תשובת שר המשפטים דניאל פרידמן: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1–3. הצוות הנוכחי במחלקה לחקירות שוטרים העוסק באירועי עמונה הוא צוות ירושלים, שבו שבעה חוקרים, והוא מטפל באירועי עמונה במקביל לעבודתו השוטפת. סמוך לאירוע אומנם הוקם צוות חקירה מיוחד, של שלושה חוקרים, אך מאחר שאלה לא זכו לשיתוף פעולה מצד המתלוננים הופסקה עבודתם והטיפול הועבר, כאמור, לצוות ירושלים. היו"ר דוד רותם: שאילתא מס' 1054 של חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב על תלונות נגד שוטרים בעת פינוי עמונה – לפרוטוקול. 1054. תלונות נגד שוטרים בעת פינוי עמונה חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב שאל את שר המשפטים ביום כ"ד באדר התשס"ז (14 במרס 2007): לאחרונה פורסם כי המחלקה לחקירות שוטרים הגישה כתב אישום נגד שוטר שנהג באלימות בעת פינוי עמונה, והוא השוטר השלישי שהועמד לדין. רצוני לשאול: 1. כמה תלונות הוגשו נגד שוטרים בשל האירוע? 2. כמה תיקי חקירה נפתחו? 3. כמה חקירות נפתחו ביוזמת מח"ש עצמה וכמה בשל תלונות הציבור? 4. כמה שוטרים הועמדו לדין? 5. אם יש פערים, מה היא הסיבה להם? תשובת שר המשפטים דניאל פרידמן: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. מ-1 בפברואר 2006 הוגשו בגין אירועי עמונה 81 תלונות נגד שוטרים. 2. חקירה פלילית נפתחה ב-44 תיקים, ויתר התיקים נגנזו בלא חקירה. 3. אין במערכת המחשוב אפשרות לתת מענה על השאלה אם התיקים נפתחו ביוזמת מח"ש או עקב תלונות מהציבור. 4. בחמישה מתיקי החקירה התקבלה ההחלטה להעמיד לדין את השוטרים המעורבים. 5. חלק מהתיקים נגנזו בשל חוסר שיתוף פעולה מצד המתלוננים, ובחלק מהתיקים גם לאחר חקירה מאומצת לא נמצאו ראיות מספיקות לצורך העמדת השוטרים המעורבים לדין. יצוין כי בשל מגבלות מערכת המחשוב של מח"ש תיתכן סטייה קלה במספרים דלעיל. היו"ר דוד רותם: שאילתא מס' 1064 של חבר הכנסת צבי הנדל בנושא: תלונה על אלימות נגד נערות בעמונה – לפרוטוקול. 1064. תלונה על אלימות נגד נערות בעמונה חבר הכנסת צבי הנדל שאל את שר המשפטים ביום ב' בניסן התשס"ז (21 במרס 2007): נערות הטוענות ששוטרים הכו אותן על גג 6 בעמונה וגרמו נכות פיזית ונפשית לחלק מהן, הגישו ארבע תלונות למחלקה לחקירות שוטרים (תיקים: 7036/06, 8320/06, 1621/06, 6693/06). רצוני לשאול: 1. האם בידי המחלקה לחקירות שוטרים שמות השוטרים ותצלומים של הפעילות על גג 6? 2. האם ידוע שמו של מפקד הכוח? 3. האם יועברו הנתונים למתלוננות? תשובת שר המשפטים דניאל פרידמן: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1–2. בידי מח"ש רשימה שמית של כל הכוחות שהשתתפו בפינוי עמונה. כמו כן יש במח"ש מאגר של תמונות כל השוטרים במשטרת ישראל, ובהן כמובן השוטרים שהשתתפו בפינוי עמונה. מאחר שחלוקת הכוחות במהלך פינוי עמונה לא היתה מאורגנת ומתועדת כראוי, אין אפשרות לדעת בוודאות מי מהשוטרים שהיו במקום הוצבו במקום מסוים (לדוגמה גג 6), וכך גם לגבי מפקד הכוח. 3. מאחר שאין בידי מח"ש נתונים מדויקים אלה, אין אפשרות למסור אותם למתלוננות. היו"ר דוד רותם: שאילתא מס' 1065 של חבר הכנסת צבי הנדל בנושא: החלטת הפרקליטות לסגור תיק תאונת דרכים – לפרוטוקול. 1065. החלטת הפרקליטות לסגור תיק תאונת דרכים חבר הכנסת צבי הנדל שאל את שר המשפטים ביום ב' בניסן התשס"ז (21 במרס 2007): הוריו של הרוג בתאונת דרכים שאירעה לפני שלוש שנים וחצי טוענים שבג"ץ קיבל את עתירתם וחייב את הפרקליטות לנמק מדוע לא ניתנה החלטה במשך שלוש שנים ולגבש בתוך חודש עמדה בתיק. הפרקליטות החליטה לסגור את התיק. רצוני לשאול: 1. האם הדברים נכונים? 2. אם כן – מדוע נסגר התיק, ומדוע התקבלה ההחלטה רק לאחר שלוש שנים? 3. מדוע מתעכבות חקירות תאונות דרכים עם הרוגים והחלטות הפרקליטות? 4. כיצד תימנע הישנות מקרים כאלה? תשובת שר המשפטים דניאל פרידמן: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1–4. בבירור שערכנו עם הפרקליט המטפל בתיק עלו הדברים האלה: התאונה הקטלנית אירעה בנובמבר 2003, והחקירה הועברה לפרקליטות ביוני 2004. בבחינה ראשונית התברר כי נדרשות השלמות חקירה רבות בתיק כדי לבסס כתב אישום. מדובר בתיק מורכב, בין השאר משום שלא היו עדי ראייה חיצוניים והמעורבים בתאונה לא היו יכולים לספק גרסה כלשהי לאירוע. נוסף על כך, נראה כי היו ליקויים באיסוף הממצאים בשטח, ובעטיים אין אפשרות לקבוע חד-משמעית את אופן התרחשות התאונה. עקב קשיים אלה נשלח התיק להשלמות חקירה במשטרה, ואלה הסתיימו רק בדצמבר 2006. לאחר שהוחזר התיק לפרקליטות המחוז נבדק חומר הראיות בתיק, הן לגבי הנהגים הן לגבי התשתית ההנדסית, ונמצא כי אי-אפשר לקבוע ברמת ההוכחה הדרושה במשפט הפלילי את אשמתו של מי מהמעורבים. הפרקליטות משתדלת להגיש כתבי אישום בגין תאונות קטלניות בתוך תקופת הפסילה המינהלית, אשר נמשכת 90 יום ממועד התאונה. עם זה, לא תמיד אפשר להשלים את החקירה בפרק זמן זה, וכך היה, למשל, במקרה שבענייננו. בשל כל האמור לעיל הוחלט ב-7 בפברואר 2007, ובמנותק מהעתירה שהוגשה לבג"ץ, לסגור את התיק – מחמת חוסר ראיות מספיקות. התארכות הטיפול נגרמה בשל הניסיונות לאתר ראיות בתיק כדי לאפשר את מיצוי הדין. עם זאת, ברי כי בלא תשתית ראייתית מבוססת אין להגיש כתב אישום. יודגש כי בני משפחת לנדסמן רשאים לערער על ההחלטה לסגור את התיק, בהתאם לסעיף 64 בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. היו"ר דוד רותם: שאילתא מס' 1066 של חבר הכנסת מיכאל מלכיאור בנושא: החלטת הפרקליטות לסגור תיק תאונת דרכים – לפרוטוקול. 1066. החלטת הפרקליטות לסגור תיק תאונת דרכים חבר הכנסת מיכאל מלכיאור שאל את שר המשפטים ביום ב' בניסן התשס"ז (21 במרס 2007): בנובמבר 2003 אירעה תאונת דרכים קטלנית. התיק הגיע לפרקליטות לאחר שישה חודשים. שלוש שנים מאוחר יותר, לאחר עתירת הורי ההרוג לבג"ץ, התקבלה ההחלטה לסגור את התיק. רצוני לשאול: 1. האם הדברים נכונים? 2. אם כן – האם יש לוח זמנים מוגדר לטיפול בתיקי תאונות קטלניות? 3. מדוע עברו שלוש שנים מיום קבלת התיק ועד לקבלת החלטה? 4. מדוע התקבלה ההחלטה רק לאחר שהמשפחה עתרה לבג"ץ? תשובת שר המשפטים דניאל פרידמן: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1–4. בבירור שערכנו עם הפרקליט המטפל בתיק עלו הדברים האלה: התאונה הקטלנית אירעה בנובמבר 2003 והועברה לפרקליטות ביוני 2004. בבחינה ראשונית התברר כי נדרשות השלמות חקירה רבות בתיק כדי לבסס כתב אישום. מדובר בתיק מורכב, בין השאר משום שלא היו עדי ראייה חיצוניים והמעורבים בתאונה לא היו יכולים לספק גרסה כלשהי לאירוע. נוסף על כך, נראה כי נפלו ליקויים באיסוף הממצאים בשטח ובעטיים אין אפשרות לקבוע באופן חד-משמעי את אופן התרחשות התאונה. עקב קשיים אלה נשלח התיק להשלמות חקירה במשטרה, ואלה הסתיימו רק בדצמבר 2006. לאחר שהוחזר התיק לפרקליטות המחוז נבדק חומר הראיות בתיק, הן לגבי הנהגים הן לגבי התשתית ההנדסית, ונמצא כי אי-אפשר לקבוע ברמת ההוכחה הדרושה במשפט הפלילי את אשמתו של מי מהמעורבים. הפרקליטות משתדלת להגיש כתבי אישום בגין תאונות קטלניות בתוך תקופת הפסילה המינהלית, אשר נמשכת 90 יום ממועד התאונה. עם זה, לא תמיד אפשר להשלים את החקירה בפרק זמן זה, וכך היה, למשל, במקרה שבענייננו. בשל כל האמור לעיל, הוחלט ב-7 בפברואר 2007, ובמנותק מהעתירה שהוגשה לבג"ץ, לסגור את התיק – מחמת חוסר ראיות מספיקות. התארכות הטיפול נגרמה בשל הניסיונות לאתר ראיות בתיק, כדי לאפשר את מיצוי הדין. עם זאת, ברי כי בלא תשתית ראייתית מבוססת אין להגיש כתב אישום. יודגש כי בני משפחת לנדסמן רשאים לערור על ההחלטה לסגור את התיק, בהתאם לסעיף 64 בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982. היו"ר דוד רותם: שאילתא מס' 1067 של חבר הכנסת צבי הנדל בנושא: סגירת תיק בגין תלונה על אלימות קצין בעמונה – לפרוטוקול. 1067. סגירת תיק בגין תלונה על אלימות קצין בעמונה חבר הכנסת צבי הנדל שאל את שר המשפטים ביום ב' בניסן התשס"ז (21 במרס 2007): תיק מח"ש 1219.06 נגד קצין משמר הגבול החשוד בתקיפה בעמונה נסגר בהסתמך על גרסתו, שלפיה מפאת פציעה לא היה יכול לתקוף את המתלונן. לאחרונה יש ממצאים המעידים על כך שהקצין לא היה פצוע. רצוני לשאול: לאור הממצאים, האם תינתן הוראה לפתוח את התיק לחקירה מחודשת? תשובת שר המשפטים דניאל פרידמן: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) לאחר בחינת מכלול הראיות בתיק מח"ש 1219/06 הוחלט במח"ש כי יש לגנוז את התיק מחוסר ראיות מספיקות, לנוכח הגרסאות הסותרות של המתלונן ושל החשוד ובשל חוסר שיתוף פעולה מצד עד ראייה לאירוע. כלומר, ההחלטה בתיק התקבלה לא מהטעם שהוזכר בשאילתא, היינו גרסת החשוד שלפיה מפאת פציעה לא היה יכול לתקוף את המתלונן, אלא מהטעמים שפורטו לעיל. יצוין כי המתלונן הגיש ערר, וב-29 בנובמבר 2006 הועבר התיק לבחינת מחלקת העררים בפרקליטות המדינה. היו"ר דוד רותם: שאילתא מס' 1134 של חבר הכנסת מיכאל איתן: יציאתו של חבר הכנסת עזמי בשארה לחוץ-לארץ. בבקשה, אדוני השר. 1134. יציאתו של חבר הכנסת עזמי בשארה לחוץ-לארץ חבר הכנסת מיכאל איתן שאל את שר המשפטים ביום כ"ח באייר התשס"ז (16 במאי 2007): על-פי גילויים של גורמי ממשל, חבר הכנסת בשארה חשוד בבגידה. במהלך חקירתו הוא ביקש וקיבל אישור יציאה מהארץ. רצוני לשאול: 1. אם הוא אומנם חשוד בעבירה כה חמורה, מדוע ניתנה לו רשות לצאת מהארץ? 2. מי הוא הגורם שאישר את יציאתו? שר המשפטים דניאל פרידמן: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, 1–2. בעניינו של חבר הכנסת לשעבר, ד"ר עזמי בשארה, התקיימה חקירה משולבת של שירות הביטחון הכללי ושל משטרת ישראל – תחילה כחקירה סמויה, ומאוחר יותר כחקירה גלויה, בהזמנת ד"ר בשארה למסור את עדותו. ניהול החקירה, וכן ההחלטה על מעבר מחקירה סמויה לגלויה, נעשו מתוך שיקול דעת מקצועי, לאחר התייעצויות ודיונים שהשתתפו בהם נציגי הפרקליטות והמשטרה.   החקירה כולה נוהלה  מתוך מודעות לזכויותיו של ד"ר בשארה, הנובעות מהחסינות שהוא נהנה ממנה בהיותו חבר הכנסת. בסיום יום החקירה השני הודיע ד"ר בשארה לחוקרים כי בכוונתו לצאת לחוץ-לארץ למחרת, לנסיעה שתוכננה מראש.  לפיכך, תואם בין החוקרים ובין ד"ר בשארה מועד להמשך החקירה – שבוע לאחר מכן.  יצוין כי לא סברנו שיש בידנו עילה חוקית למנוע את היציאה, ובהקשר זה אנו מפנים לסעיף 10(א) לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, התשי"א–1951.   בשל רגישות העניין אי-אפשר להבהיר ולחשוף בשלב זה את כל המידע הרלוונטי. עם זאת, אפשר לומר שפעולות הרשויות בפרשה זו היו סבירות והגיוניות והונעו אך ורק משיקולים של טובת הציבור. היו"ר דוד רותם: שאלה נוספת לחבר הכנסת איתן. מיכאל איתן (הליכוד): אדוני שר המשפטים, כפי שאתה יודע, לחברי הכנסת שהם חשודים בביצוע מעשי בגידה אין שום חסינות. אפשר לקחת אותם, להכניס אותם מייד למעצר, לפנות במשך הזמן שמותר להחזיק אותם במעצר לוועדת הכנסת ולמליאה ולהביא לכך שאם הם אומנם חשודים במעשים כפי שהודלף לתקשורת שמייחסים להם – זה לא ייאמן, איך יכול להיות, מי מעלה על דעתו שמדינה שמעכבת אנשים שלא שילמו מזונות, לא נותנת לאדם לצאת לחוץ-לארץ, תיתן לאדם שהיא מאשימה אותו בבגידה, בדיווח לאויב, בגרימת הרוגים ופצועים ואני לא יודע מה – – – היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת איתן, מה השאלה? מיכאל איתן (הליכוד): השאלה היא, איך יכול להיות שאדם שחשוד במעשים כאלה בא ואומר להם: סליחה, אני צריך לנסוע לחוץ-לארץ, ואומרים לו: טוב, תיסע, רק תחזור בעוד שבוע. מישהו חשב שהוא יחזור? ואני מסיים בשאלה – גם אליך, אדוני היושב-ראש: איך אפשר לטעון שיש חסינות במצב כזה? הרי אין שום חסינות. אוי ואבוי לנו אם נגיד שלחבר כנסת שמבצע מעשה בגידה יש חסינות, והוא יכול לברוח לחוץ-לארץ כשיודעים שהוא מבצע מעשה בגידה. אין לזה ידיים ורגליים בכלל. היו"ר דוד רותם: אתה רוצה שאני גם אענה לך, או שאתה רוצה שהשר יענה? מיכאל איתן (הליכוד): כן, כן, גם אתה. היו"ר דוד רותם: אני מוכן לענות לך, כי השר אמר, עד כמה שאני הבנתי, שאי-אפשר עדיין לדבר על מה שיש ומה שאין, כך שההחלטה שלך שזו בגידה היא קצת מסוכנת. מיכאל איתן (הליכוד): את זה הם הוציאו לתקשורת. היו"ר דוד רותם: אני לא יודע מי הוציא לתקשורת. דבר נוסף, בוא נאמר ככה: רק הבוקר שמעתי ממך שאנחנו בדמוקרטיה, אי-אפשר לפגוע בחברי כנסת. מיכאל איתן (הליכוד): זה נקרא לפגוע, בחשוד? אדם שחשוד, כתוב בחוק – – – היו"ר דוד רותם: החוק הבוקר עסק בחברי כנסת – לא חשודים, אלא שביצעו את המעשה. אבל על זה יענה לך השר. מיכאל איתן (הליכוד): רגע אחד. בחוק חסינות חברי הכנסת כתוב שחסינות מפני מעצר אינה חלה במקרים שבהם יש חשד שהוא ביצע מעשים של פשע או שיש בכך משום פגיעה בשלום הציבור או בביטחון המדינה או בגידה. אין חסינות. היו"ר דוד רותם: אני הבנתי מהשר שעוד אי-אפשר להגיד מה יש ומה אין, וההדלפות הן מהעיתונות. מיכאל איתן (הליכוד): אז זאת אומרת, אין נגדו דברים חמורים. היו"ר דוד רותם: אני לא אמרתי, אבל השר אמר שעדיין אי-אפשר לדבר על זה. אבל השר יאמר. שר המשפטים דניאל פרידמן: ההחלטה בעניינים אינדיבידואליים נתונה, כמובן לפי העניין, בידי רשויות החקירה, במקרה הזה, אני מניח, היועץ המשפטי לממשלה, שסבר שאין לו עילה באותו שלב, לפי החומר שהיה בידו, למנוע את היציאה לחוץ-לארץ. זה מה שאני יכול להשיב בעניין הזה. היו"ר דוד רותם: תודה לאדוני השר. אנו עוברים לשאילתא מס' 1152 של חבר הכנסת אילטוב, שאיננו – לפרוטוקול. אחריה שאילתא מס' 1168 של חבר הכנסת אורי אריאל, שאיננו – לפרוטוקול. 1152. מועד פרסום בקשה לפטנט חבר הכנסת רוברט אילטוב שאל את שר המשפטים ביום ו' בסיוון התשס"ז (23 במאי 2007): במדינות רבות נהוג לפרסם את הגשת הבקשה לפטנט 18 חודשים לאחר הגשתה. בארץ הבקשות לפטנט ממתינות כשש שנים עד לקבלתן. בתקופה זו, כל בעל עניין יכול לנצל את מרווח הזמן מבלי שלמגיש הבקשה תהיה כל אפשרות לתבוע סעד או למנוע ממנו לעשות כן. רצוני לשאול: 1. מדוע קיים פער כזה, המספק חלון הזדמנויות לצורך שימוש מסחרי לא הוגן בזכויות בעל פטנט? 2. מה ייעשה לתיקון מרכיב בעייתי זה בחוק הפטנטים ולהביאו לתקן הבין-לאומי, ומתי? תשובת שר המשפטים דניאל פרידמן: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1–2. פרסום פומבי של בקשות לפטנט לאחר 18 חודש החל באירופה ב-30 השנים האחרונות, הוא תופס תאוצה במדינות השונות, והוא קיים כיום בחלק ניכר מהמדינות המפותחות, גם בארצות-הברית, בשנים האחרונות. חוק הפטנטים בישראל, שנחקק לפני 40 שנה, זקוק לשינויים לא מעטים, ופרסום בקשה אחרי 18 חודש הוא אחד מהם. נודע לי כי מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים הונחתה לבחון שינוי חקיקה בנדון. לגבי פיגורים בבחינות בקשות הפטנט: עד נובמבר האחרון היו בלשכת הפטנטים פחות מ-30 בוחנים, רובם מבוגרים בחלקיות משרה, שלא עמדו בכמויות הבקשות לפטנט – אלפי בקשות בשנה – שמספרן הולך ועולה  מדי שנה. לפיכך, רשות הפטנטים עוברת בימים אלה רפורמה מקיפה, בין היתר היא עוברת לעבוד במתכונת של "סוכנות ביצוע" לראשונה בישראל: קולטת עשרות מדענים ל"קורס צוערים" ראשון בישראל לבוחני פטנטים – הקורס החל בנובמבר האחרון. אנו עדיין זקוקים לעוד כמה עשרות בוחני פטנטים ומקווים להתחיל קורס צוערים נוסף לקראת סוף השנה. יחד עם הצוערים החדשים הצלחנו לצמצם במעט את הפיגור ונקווה להגביר את הקצב בהמשך. צמצום הפיגור הוא בראש מעיינינו, ואנו עובדים בלי הרף על שיפורים בצמצום זמן הבחינה, אם כי עקב העלייה הבלתי פוסקת במספר הבקשות לפטנט ניאלץ להגדיל עוד את כוח-האדם המדעי ברשות. 1168. תלונה על תקיפת נער על-ידי שוטרת חבר הכנסת אורי אריאל שאל את שר המשפטים ביום י"ג בסיוון התשס"ז (30 במאי 2007): הגיעה אלי תלונה של נער, שלטענתו הותקף על-ידי שוטרת. תלונה הוגשה למח"ש ב-16 באוגוסט 2006, בצירוף פרטי השוטרת, תעודה רפואית, סרט המתעד את התקיפה ועד ראייה. למרות זאת עדיין לא התקבלה החלטה בתיק – תיק מח"ש 7528/06. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – האם השוטרת נחקרה באזהרה? 3. מדוע אין עדיין ההחלטה? 4. האם יזורז הטיפול? תשובת שר המשפטים דניאל פרידמן: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1–4. מבדיקה שערכה לשכת פרקליטות המדינה מול המחלקה לחקירות שוטרים נמסר כי התיק בעניינו של זיגלמן שלמה נסגר על-ידם בתאריך 27 במאי 2007 בשל חוסר אשמה. אף נשלח מכתב מטעם מח"ש למר זיגלמן ביום 27 במאי 2007. יצוין כי באפשרותו של מר זיגלמן לערור על ההחלטה. היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת איתן, אדוני השר, אני מודה לכם על נוכחותכם עד שעה כל כך מאוחרת. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, כ"ה בסיוון התשס"ז, 11 ביוני 2007, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 19:02.