דברי הכנסת
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכיר הכנסת איל ינון: 4
נאומים בני דקה 5
משה גפני (יהדות התורה): 5
נאדיה חילו (העבודה-מימד): 6
אבשלום וילן (מרצ): 6
יעקב כהן (יהדות התורה): 7
סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 8
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 8
דב חנין (חד"ש): 9
מאיר פרוש (יהדות התורה): 10
מגלי והבה (קדימה): 10
אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): 11
יצחק זיו (גיל): 11
שמואל הלפרט (יהדות התורה): 12
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): 13
אברהם מיכאלי (ש"ס): 13
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 14
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): 14
רן כהן (מרצ): 15
הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשס"ז–2007 15
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית: 16
אברהם רביץ (יהדות התורה): 17
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 18
נסים זאב (ש"ס): 19
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 22
ואסל טאהא (בל"ד): 23
רן כהן (מרצ): 24
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 25
סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 25
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 33 והוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשס"ז–2007 26
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית: 26
נסים זאב (ש"ס): 28
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית: 29
הצעת חוק לימוד חובה (תיקון מס' 28), התשס"ז–2007 32
מיכאל מלכיאור (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 33
רונית תירוש (קדימה): 37
רונית תירוש (קדימה): 38
שאילתות ותשובות 42
1034. הקריטריונים לרכישת דיור ציבורי 42
1036. הקריטריונים לרכישת דיור ציבורי 44
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית: 44
1072. פרויקט שיקום שכונות חברתי 48
הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 110) (השעיית כהונה בשל חוב בתשלום ארנונה) התשס"ז–2007 49
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 49
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 52
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 52
סעיד נפאע (בל"ד): 54
דוד אזולאי (ש"ס): 55
נסים זאב (ש"ס): 58
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 61
סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 61
הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון מס' 24) (ייצוג הולם בקרב עובדי חברות ממשלתיות), התשס"ז–2007 62
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 62
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 63
משה גפני (יהדות התורה): 66
סעיד נפאע (בל"ד): 68
נאדיה חילו (העבודה-מימד): 69
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 70
נסים זאב (ש"ס): 71
הודעת יושבת-ראש ועדת הכנסת 74
רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): 74
הצעת חוק שירות המדינה (משמעת) (תיקון מס' 13) (השעיית עובד שהוגש נגדו כתב אישום בעבירות מין או אלימות חמורות), התשס"ז–2007 74
רן כהן (מרצ): 75
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 76
נסים זאב (ש"ס): 77
רן כהן (מרצ): 78
נאדיה חילו (העבודה-מימד): 78
חוברת כ"ט
ישיבה קכ"ה
הישיבה המאה-עשרים-וחמש של הכנסת השבע-עשרה
יום שלישי, י"ט בסיוון תשס"ז (5 ביוני 2007)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר אחמד טיבי:
הנני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת היום, יום שלישי, י"ט בסיוון התשס"ז, 5 ביוני 2007.
רבותי חברי הכנסת, הודעה למזכיר הכנסת. בבקשה, אדוני.
מזכיר הכנסת איל ינון:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון מס' 7), התשס"ז–2007, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
מכתבה של יושבת-ראש הכנסת בדבר מועמדות לבחירה לכהונת נשיא המדינה, בהתאם לסעיף 6(ב) לחוק-יסוד: נשיא המדינה.
דיווחו של ראש הממשלה על ביצוע התוכנית השנתית ל-2006 של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, בהתאם לסעיף 9(ד) לחוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הוראת שעה), התשס"ו–2006.
החלטת ועדת האתיקה בעניין השתתפות חברי הכנסת באירועי תרבות. עד כאן.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה.
נאומים בני דקה
היו"ר אחמד טיבי:
חברי הכנסת, הסעיף הראשון על סדר-היום: נאומים בני דקה. חברי הכנסת המעוניינים יירשמו באמצעות מערכת ההפעלה האלקטרונית, שתקבע את סדר הדוברים ואת שמותיהם. אפשר להצביע. לא חשוב אם בעד או נגד או אפילו נמנע, אבל הכנסת הזאת מצביעה אוטומטית בעד כל דבר שהוא אגרסיבי, כמו נאומים בני דקה.
משה גפני (יהדות התורה):
רק בנאומים בני דקה אני נגד – – –
היו"ר אחמד טיבי:
אני מודה לאדוני. זאת עמדה שאני אדע להעריך בבוא הזמן. חבר הכנסת גפני יפתח, בשל העמדה המוסרית שהציג לפני כמה דקות.
משה גפני (יהדות התורה):
מה שאומר, אדוני היושב-ראש, שיש מקרים שצריך להצביע נגד.
אני מבקש לבשר לכנסת, מאחר שהעליתי את העניין הזה פעמים רבות, שהחשמל בבית-הספר של החינוך העצמאי באור-יהודה חובר היום, ו-500 התלמידים והתלמידות שם, בחום המחניק הזה, יוכלו לחיות עם מזגנים ויוכלו ללמוד לא בחושך אלא באור. הם יוכלו להפעיל מחשבים ואת מכשירי החשמל שמפעילים בבית-ספר.
אדוני היושב-ראש, אני רק רוצה לומר לך שהיו מעורבים בזה ראש הממשלה, עוזריו, שרת החינוך, המנכ"ל שלה, שר הפנים והמנכ"ל שלו, שר התשתיות ועוד רבים נוספים. בסופו של דבר מי שחיבר את החשמל הוא תורם, שתרם את הכסף.
אחרי זה יבואו בטענות לממשלה השלומיאלית הזאת, שאני לא מבין איך היא יכולה לעשות פעולות למען המדינה אם היא לא יכולה לחבר חשמל לבית-הספר, אלא צריך להביא תורם. ואחרי זה באים בטענות לגאידמק. זה פשוט לא ייאמן – זו ממשלה שצריכה לעבור מן העולם, שלא מסוגלת לתת חשמל לילדים בבית-ספר וצריך להביא תורם.
היו"ר אחמד טיבי:
עכשיו אני מבין למה הצבעת נגד. חברת הכנסת נאדיה חילו, ואחריה – חבר הכנסת אבו וילן.
נאדיה חילו (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני בחרתי לדבר בתקופה זאת על יום הילד הבין-לאומי. בימים אלה העולם חוגג את היום הזה, והשאלה שלי היא אם באמת היום הזה הוא חג או תזכורת חברתית לכולנו: האם אנחנו עושים מספיק בהגנה על הילדים; האם אנחנו עושים מספיק להגן על זכויות ילדים; האם באחוז כל כך גבוה של עוני אנחנו מממשים את זכויות הילד; האם באחוז כל כך גבוה של פגיעות בילדים ותאונות עבודה אנחנו מממשים את זכויות הילדים.
אני רוצה להביע מכאן משאלה: כל חברי, עלינו לעבוד מאוד קשה כדי לממש את חוק חינוך חינם מגיל שישה חודשים. החוק הזה ייטיב עם כל האוכלוסיות של הילדים, גם העניים, אלה שמאוד זקוקים לנו, וגם כאלה שזקוקים לחינוך מיוחד. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה. חבר הכנסת אבשלום וילן. אחריו – חבר הכנסת יעקב כהן.
אבשלום וילן (מרצ):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת. קיבלתי לידי היום את הדוח של הקרן החדשה לישראל על הגזענות ועל האלימות במגרשי הכדורגל בשנה האחרונה. לצערי, בראש הדוח על התנהגות שלילית אלימה וקריאות גזעניות עומדת "בית"ר ירושלים", אלופת המדינה – –
היו"ר אחמד טיבי:
הפתעת אותי.
אבשלום וילן (מרצ):
– – אחריה "מכבי תל-אביב" ו"הפועל תל-אביב" – גם הן בצמרת. ב-28% מהמשחקים הושמעו קריאות ונהמות כלפי שחקנים שחורי עור. יש עלייה של 50% במקרי האלימות לעומת השנה שעברה. ואולי הדבר החמור ביותר הוא, שלגבי הנהמות כלפי שחקנים שחורי עור, אוהדי "מכבי תל-אביב", שהצטיינו גם בהכנסת אמצעי לחימה למגרשים, הם האחראים ללמעלה משליש האירועים האלה, אוהדי "בית"ר ירושלים" – לעשרה אירועים, וגם אוהדי "בני יהודה" – בתשעה מחזורים. הקבוצה הכי הגונה השנה היתה "הכוח מכבי רמת-גן".
אני חושב שההנהלות של "בית"ר ירושלים" – גאידמק שמאידמק: במקום לבזבז את הכסף על שטויות, שיתחיל לטפל בתופעות המכוערות האלה.
אין כדורגל עם גזענות, אין כדורגל עם אלימות. גועל נפש של כדורגל, כאשר נוהמים לעבר שחקנים בעלי צבע עור מסוים. הכנסת הזאת העבירה שורת חוקים, שמי שקורא קריאות גזעניות או נוהם כלפי שחורים דינו שנת מאסר, גם יותר. איש עדיין לא הפעיל את החוק הזה וההשתוללות חוגגת וכולנו מדברים. הכנסת אמרה את דברה, ולצערי, אדוני היושב-ראש, לא נעשה דבר למען יראו וייראו, לאכוף את החוקים שאנחנו חוקקנו.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. חבר הכנסת יעקב כהן, ואחריו – חברת הכנסת לנדבר.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אף-על-פי שאני לא אוהב את גאידמק, מה אתה רוצה ממנו? הוא לא אשם.
אופיר פינס-פז (העבודה-מימד):
יצחקי, זה לא שטויות.
יעקב כהן (יהדות התורה):
כבוד היושב-ראש, חברים נכבדים, אני רוצה להתייחס לנושא אספקת החשמל ומחירו. לאחרונה שמענו שבכירים באוצר אומרים שמחיר החשמל בישראל צפוי לעלות בעשרות אחוזים – 35%–40%. אני חושב שחשמל זה מוצר בסיסי ממדרגה ראשונה, שאסור להרשות העלאה של מחירו, במיוחד כה גבוהה. לכן, על אף מצבה הכספי הקשה של חברת החשמל, שצוברת חוב של 45 מיליארד שקל, אני חושב שחלק גדול מאזרחי ישראל לא יוכלו לעמוד בהתייקרויות אלו, במיוחד בשיעור כה גבוה. לכן אני קורא לאוצר שלא לאפשר את מימוש ההעלאה.
נוסף על כך, קראנו השבוע שבימים החמים תתקשה חברת החשמל לספק את הביקושים, וכבר בסוף השבוע צפויים אנחנו להפסקת חשמל, וכן במהלך כל הקיץ ובימי העומס. אני לא רוצה להיכנס לוויכוח בין חברת החשמל לאוצר לגבי עתיד השינוי המבני של חברת החשמל, אבל חייבים לקרוא לעובדי חברת החשמל שיעשו כל מאמץ לספק את הביקוש, לבדוק ולהשתדל שכל יחידות הייצור הקיימות יהיו כשירות בימי העומס. כל הפסקה שתקרה, מלבד האי-נוחות הנוראית שתיגרם ממנה – זה גובל בפיקוח נפש. לכן כל מאמץ כדאי ומחייב. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה. חברת הכנסת סופה לנדבר, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת הנדל.
סופה לנדבר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להודיע היום על ישיבה עם עמותות שמחלקות מזון ודברים לאנשים שנמצאים במצוקה. אני רוצה לומר, רבותי, שהפעם העמותות האלה לא התלוננו על מצוקה של אנשים ועל מצוקה שהם מתמודדים אתה. הם אמרו שהם מוכנים לבנות חזית אחידה, ואני ממליצה כאן גם לכנסת, יחד אתם, לבנות חזית, עם תוכנית רב-שנתית, כדי למחוק מהמפה של מדינת ישראל את העוני ואת המצוקה שקיימים היום.
הרי משנת 1996 מספר האנשים הרעבים במדינת ישראל גדל פי שניים, ואנחנו חייבים לא להתלונן ולא למצוא פתרון מיידי לכמה משפחות שנמצאות במצוקה. מדינת ישראל חייבת, כדי להילחם בעוני, לבנות תוכנית רב-שנתית, יחד עם אותן עמותות, יחד עם גורמים בממשלת ישראל, כדי להגיד אחרי כמה שנים – ולא משנה, אחרי עשר או 15 שנים – שאנחנו מחקנו את הבושה הזאת מהמפה שנקראת מדינת ישראל.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. חבר הכנסת הנדל. אחריו – חבר הכנסת דב חנין.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
מכובדי היושב-ראש, חברות הכנסת וחבריה, זה היום עשה בורא עולם, נגילה ונשמחה בו. היום לפני 40 שנה, בעזרת בורא עולם, הבסנו את כל צבאות אויבינו שקמו עלינו לחסל את המדינה. היה ניצחון מזהיר, חזרנו לחבלי מולדת. לא כבשנו ארץ לא-לנו, זאת ארצנו. גם אם השמאל יכתוש את המוח בתקשורת מבוקר עד לילה שאנחנו כובשים וכובשים, ארץ ישראל היא שלנו ואנחנו לא כובשים.
אני מקווה מאוד שהעם הערבי לא יתכנן מלחמות לעתיד, אלא יתכנן שלום. ושלום, בסופו של דבר – יש לו סיכוי טוב לאפשר חיים נורמליים לכל המזרח התיכון, איש בארצו ובמדינתנו, בלי שעם אחד יצטרך לוותר על מולדתו.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת פרוש.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, לפני 40 שנה רבים חשבו כמו חבר הכנסת הנדל, שכיבוש השטחים הוא הישג גדול של ישראל.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
למה אתה משקר?
דב חנין (חד"ש):
נדמה לי, אדוני היושב-ראש, שהיום רוב הציבור הישראלי מבין שקרה לישראל אסון גדול. גם לישראל קרה אסון גדול כאשר השטחים האלה נכבשו, לא רק לפלסטינים. הכיבוש הזה מטיל נטל עצום על החברה הישראלית – כלכלי, חברתי, מוסרי – ולכן אני מקווה שסופו יגיע בקרוב, על בסיס של שלום בין ישראל לפלסטינים.
אדוני היושב-ראש, השבוע קיימה השדולה הסביבתית-חברתית סיור במפרץ חיפה. ראינו לא רק את זיהום האוויר, אלא גם את זיהום הים והנחלים. ראינו את התוצאות של רשויות מקומיות ושל עיריות שעד עצם היום הזה אינן מחוברות לרשת הביוב. מי השופכין שלהם זורמים לנחל נעמן ודרכו למפרץ עכו, מטנפים את אחד האזורים היפהפיים ביותר בארץ. אוהבי הארץ הזאת צריכים לפעול כדי שהיא באמת תהיה נקייה וראויה לשימוש ולמנוחה ולבילוי של בני אדם. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. חבר הכנסת פרוש, ואחריו – חבר הכנסת והבה.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, היום בישרה משטרת ההגירה על גירושם מהארץ של 80 ניגרים אשר טוענים כי הם צאצאי אברהם אבינו, שהיגרו לישראל לאחר תהליך גיור מזויף, כלומר גיור שלא על-פי ההלכה. בשבועות האחרונים, כך מודיעה משטרת ההגירה, יש עדויות של עובדים זרים רבים בישראל על כך שקיבלו הצעות מנוכלים לעבור תהליך "גיור". בהודעת משטרת ההגירה נאמר גם, כי העובדים הזרים נופלים קורבן למעשי הונאה של נוכלים המציעים להם "גיור" – שוב במרכאות, כמובן.
על אלה שמוגדרים נוכלים אפשר, לדידי, להוסיף גם אנשים שראוי לכנות אותם מוליכי שולל, המבקשים להנהיג במדינה את מה שהם מכנים גיור קל, גיור חילוני, גיור ידידותי, גיור אלטרנטיבי וכו'. מוליכי שולל הם אנשים יצירתיים, שמכנים בשמות אטרקטיביים את השקר, הזיוף, ההונאה, ההטעיה והסילוף. כי אין גיור אלא גיור כהלכה. כי הגיור הוא מושג הלכתי, ומי שמנסה לסלף זאת מוליך שולל.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. חבר הכנסת והבה, ואחריו – חבר הכנסת פינס-פז.
מגלי והבה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בעקבות היוזמה שלי לדיון דחוף בוועדת החינוך והתרבות, התקיים היום דיון בנושא פיטוריהן של 49 גננות לבני שלוש-ארבע במגזר הדרוזי. אם ההחלטה הזאת היתה מתקיימת, המשמעות היתה שקרוב ל-2,000 תלמידים לא היו מוצאים מסגרת בגני טרום-חובה. לשמחתי אני יכול לבשר לאותן גננות ולאותם הורים – שהיו מוטרדים – שמשרד החינוך, הסמנכ"ל לכספים התחייב בפני הוועדה היום שלא תפוטר שום גננת ולא עובדים שעוסקים בגנים, ולכל הגנים תהיה מסגרת מימון. כמובן, כל השינויים במדדי הטיפוח שהיו – מטרתם לעשות שוויון בין כל חלקי האוכלוסייה, ולא להפלות חלק אחד על חשבון האחר. לכן הבשורה, אדוני היושב-ראש, וחשוב שאני אומר את זה, היא שבשנה הבאה, ב-1 בספטמבר, כל הגננות, כל הילדים, חוזרים לשנת לימודים. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. חבר הכנסת פינס-פז, ואחריו – חבר הכנסת יצחק זיו.
אופיר פינס-פז (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מניח שמה שאני הולך להגיד עכשיו קצת נעלם מעיניכם, במקרה הוא הגיע לעיני. הוא לא זכה לבולטות גדולה בתקשורת הישראלית. המרכז לשלטון מקומי עשה עכשיו מכרז על כל השלטון המקומי בישראל – זה לא שני מקומות – לצורכי אבטחת מוסדות. מדובר על מכרז בהיקפים של אלפי אנשים, אם לא מעבר לזה. מסתבר, לפי הפרסומים בתקשורת, ואני לא מתחייב על כל אות שלהם, שבמכרז הזה אין הבטחה של שכר מינימום ואין תנאים נלווים.
אני אומר לכם, כחברי כנסת, ואני אומר לעצמי: אנחנו חייבים לשמור על האינטרסים של הציבור בעניין הזה. כשאנחנו מדברים על פערי שכר, על פערים בין עשירים לעניים, זה מתחיל פה. זה שעושים מכרז שמראש אנשים לא מקבלים שכר על-פי חוק או לא מקבלים שכר הוגן – אני חושב שאנחנו צריכים לעמוד על המשמר בעניין הזה. פניתי ליושב-ראש המרכז לשלטון מקומי במכתב כדי לבטל את המכרז ולעשות מכרז חדש. אבל אני אומר גם לנו: אני חושב שהגיע הזמן לחוק חדש בכל מה שקשור לעובדי קבלן, ומי שיש לו עניין בדבר הזה שיבוא אתי בדברים. החלטתי שצריך לקדם דבר כזה באופן אסטרטגי. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה. חבר הכנסת יצחק זיו, ואחריו – חבר הכנסת הלפרט.
יצחק זיו (גיל):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מדבר על נושא שאנחנו מודעים אליו יום-יום. הנושא הוא בכותרות העמוד הראשון של מקומון. באחד השבועות האחרונים ראיתי תמונה של זקן מחטט בערמת אשפה ומחפש מזון. בעמוד פנימי באותו עיתון מצאתי עוד תמונה, של זוג קשישים בשוק העירוני ביום שישי אחר-הצהריים, אוספים מזון מתוך ערמות שהשליכו בעלי הדוכנים לפני כניסת השבת.
רן כהן (מרצ):
איפה זה, בישראל? זה בישראל?
יצחק זיו (גיל):
קשישים רבים סובלים בישראל מבעיית רעב של ממש. רובם המכריע הם אזרחים ותיקים שגם מזניחים את בריאותם בעקבות מצבם הכלכלי הקשה. רבים סובלים מקור, משום שאינם מחממים את הבית, וגם אין להם מים חמים, משום שהם אינם יכולים לממן את צורכיהם. הקשישים בישראל הפכו לחוליה החלשה ביותר בחברה הישראלית. אנחנו רואים תמונות זוועה של קשישים נוברים בפחי אשפה ומחפשים מזון, מושפלים, מגיעים לחרפת רעב.
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
עוד מעט נקים מפלגת גמלאים להגן עליהם.
יצחק זיו (גיל):
מראות אלה מעידים על אטימות ועל ניכור של החברה, שערכי היסוד שלה נבנו על "והדרת פני זקן" ועל "אל תשליכני לעת זיקנה, ככלות כוחי אל תעזבני". זה אחד הנושאים הקשים והמזעזעים בחברה הישראלית וחרפה שאי-אפשר להתעלם ממנה. פשוט בושה וחרפה.
הפתרון למצוקת הקשישים בישראל חייב להיות ממשלתי, ממלכתי, שיעניק לקשישים את העזרה שלה הם זקוקים כרגע על מנת להתקיים בכבוד בערוב ימיהם. לעתיד טוב יותר יש לקדם את חקיקת חוק הפנסיה הממלכתית, אשר תצמצם ככל האפשר את התופעה המבישה הזאת.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. חבר הכנסת הלפרט, ואחריו – חבר הכנסת אדלשטיין.
רן כהן (מרצ):
לדעתי חייבים להקים מפלגת פנסיונרים שתגן עליהם.
היו"ר אחמד טיבי:
אני מבקש לבדוק את הצעתו של חבר הכנסת רן כהן. בבקשה, אדוני.
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, השבוע הכריז שוב נשיא אירן כי החלה הספירה לאחור לקראת חיסולה, חס ושלום, של מדינת ישראל. ואנו ממשיכים בסדר-יומנו כרגיל, מכניסים את ראשנו בחול ומשלים את עצמנו שכאילו מדובר במנהיג מטורף. כבעל ניסיון בהצהרות מעין אלה, אני רוצה להזהיר את כולנו – בפעם המי- יודע-כמה – שאסור לנו להישאר אדישים להצהרות הנוראיות. אנחנו חייבים להאמין שאחמדינג'אד מתכוון ברצינות לכל מה שהוא אומר. חשוב מאוד שנדע ונזכור שבעת שהיטלר הצהיר על "הפתרון הסופי" וחיסול העם היהודי, העולם התייחס בזלזול ובלעג. חלילה לנו מלחזור על הטעות הפטאלית פעם נוספת.
אני פונה ליושבת-ראש הכנסת: להזעיק את כל יושבי-ראש הפרלמנטים ברחבי העולם ואת דעת הקהל בעולם, בשל הסכנה הנוראה המאיימת על קיומה של מדינת ישראל, ולא רק על מדינת ישראל, כי אירן היא סכנה לעולם כולו. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. חבר הכנסת אדלשטיין, ואחריו – חבר הכנסת מיכאלי.
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הייתי רוצה להפנות את תשומת הלב של כולנו למשהו שמתרחש בימים אלה בעקבות ציון 40 שנות הניצחון במלחמת ששת הימים. אילוסטרציה קטנה ראינו גם עכשיו בנאומים בני דקה. יש רבים בקרבנו, כולל בבית הזה, שמשתמשים בביטויים כגון "ניצחון פירוס", "קללה" ואף "אסון". הייתי רוצה להזכיר לאלה שמשתמשים בביטויים האלה, באופן הכי אישי ופשוט, שאלמלא הניצחון במלחמת ששת הימים, אני ועוד מאות אלפים ומיליונים כמוני, לא רק שלא היו נמצאים במדינת ישראל אלא כנראה גם לא היו שייכים לעם ישראל היום.
אסור לנו לשכוח שאותו ניצחון במלחמת ששת הימים הביא להתעוררות בתפוצות בכלל ובברית-המועצות לשעבר בפרט, והביא בסופו של דבר, בשנות ה-70, ה-80 וה-90, לעלייה של מיליוני יהודים – זה המספר, מיליוני יהודים – למדינת ישראל ולהזדהות מלאה של מיליונים נוספים עם המדינה ועם מטרותיה.
כל אלה שמשתמשים בקללות וב"ניצחון פירוס", כדאי שיזכרו גם את הנקודה הזאת. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. סיבה נוספת לעלייה זה לצאת למלחמה. חבר הכנסת מיכאלי, ואחריו – חבר הכנסת גבאי.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אתמול נמנע שוב אסון בנמל התעופה בן-גוריון, בגלל תקלה במטוס שהיה בדרך ממדריד לארץ. בתקופה האחרונה אנחנו שומעים לצערנו על הרבה מאוד תקלות מסוגים כאלה ואחרים, שאין קו רציף ביניהן, אבל המומחים שמבינים בעניין – בעיתון מצוטטים דברים מאוד חמורים: אם לא נשפר את תחזוקת המטוסים יקרה אסון, אין נהלים, אכיפה לא יעילה, אין מספיק פקחי טיסות ופקחי בטיחות. זה שלא קרה עד היום אסון, מלמד שהיה לנו מזל.
אני חושב שזה נושא ששווה דיון הרבה יותר רחב ולא נאום של דקה, ואני חושב שצריך לפקוח עיניים ואוזניים אצל כל מי שנוגע בדבר, שחלילה מחר לא נעמוד פה ונבכה למה קרה אסון.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה. חבר הכנסת אליהו גבאי, ואחריו – חבר הכנסת זכור.
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
רבותי, גם אני רוצה להתייחס למלחמת ששת הימים, שהיום מלאו לה 40 שנה. יש כל מיני אנשים שלצערי מנסים לשכתב את ההיסטוריה – בצורה מסולפת, בצורה זדונית. אם נסתכל מה היה מצבה של מדינת ישראל ערב מלחמת ששת הימים – תקופת החרדה, תקופת ההמתנה, היה סימן שאלה על עצם קיומה של מדינת ישראל. היתה התלהבות של מדינות ערב: הנה מדינת ישראל מגיעה לסופה, "האחרון יכבה את האור", האבטלה, הירידה מהארץ בהמונים. רק מלחמת ששת הימים הביאה להתעוררות של היהודים בכל העולם. העם היהודי בארץ-ישראל הכפיל את עצמו, האבטלה ירדה לחצי והצמיחה גדלה. כלומר, אז עם ישראל, העם היהודי בעולם, ידע שיש לו מדינה מובטחת, עם ביטחון. לכן המלחמה הזאת היתה מלחמה צודקת, שתרמה למדינת ישראל את גאוותה ואת גאוות העם היהודי. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה. שיר הלל למלחמה. עכשיו חבר הכנסת עבאס זכור.
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, חברי כנסת, אני רוצה לדבר על נושא חשוב מאוד לאזרחים החלשים ביותר במדינה: מאות האזרחים הפונים לחברת "עמידר" ומגישים את כל מה שדורשים מהם לשם קבלת תעודת זכאות לדיור ציבורי מטעם משרד השיכון. אחרי חודשים של טרטור ובקשות הפקידים ב"עמידר" שאין להן סוף, מקבל האזרח הפשוט, החלש, את תעודת הזכאות. האזרח הזה חושב שאם הוא קיבל את הזכאות נגמר הסיפור ומייד הוא יקבל דירה. זה מה שצריך להיות, אבל התושבים האלה מחכים הרבה זמן, חלקם יותר מחצי שנה. כשהם שואלים: מה קורה אתנו? מה עם הדירה שלנו, קיבלנו את הזכאות – אומרים להם: עליכם לחכות, אין לנו דירות.
על משרד השיכון לחשוב איך לפתור את הבעיה ולמצוא בתים ודירות לתושבים החלשים במדינה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה, חבר הכנסת זכור. חבר הכנסת רן כהן.
רן כהן (מרצ):
אדוני היושב-ראש, אני מודה לך על שהוספת אותי לרשימת הנרשמים בנאומים בני דקה, רק כדי לחזור ולהזכיר את מה שאני עושה כבר שלוש שנים בכל יום שלישי. בואו נזכור שבחברה הישראלית יש כ-400 מתאבדים בשנה, מהם יותר מ-30 חיילי צה"ל. ממשלת ישראל לא נוקפת אצבע, לא משקיעה שקל אחד של ממש כדי למנוע את התופעה של התאבדות, אף-על-פי שמדובר באחת התופעות שמסכנות חיים, באותה מידה שבה אנשים נהרגים על הכבישים. ואני לא חשוד כמי שלא נלחם בתאונות הדרכים, הייתי בין מעבירי החוק הראשון למאבק בתאונות הדרכים.
אדוני היושב-ראש, אני חוזר ומזכיר: זו תופעה קטלנית שחייבים להיאבק בה ולעשות הכול כדי לצמצם אותה. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
אני מודה לאדוני. תם סעיף הנאומים בני דקה.
הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון
וחבל עזה – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשס"ז–2007
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/304).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אחמד טיבי:
אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום, התשס"ז–2007 – קריאה ראשונה. אני מזמין את השר מאיר שטרית להציג את הצעת החוק בשם שר המשפטים.
אברהם רביץ (יהדות התורה):
מה קרה לשר המשפטים? הוא לא ענה לי השבוע – – –
היו"ר אחמד טיבי:
אני חוזר על שאלתו של חבר הכנסת רביץ: מה קרה לשר המשפטים? בבקשה, אדוני.
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
אני לא יכול לענות על השאלה הזאת בשמו של שר המשפטים, חבר הכנסת רביץ. אני מציע שתשאל אותו כשיהיה כאן. מאחר שהוא ביקש ממני לענות בשמו על הצעות החוק היום, אני עושה את זה בשמחה רבה.
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשס"ז–2007. תוקפן של התקנות לשעת-חירום, שנחקקו לראשונה ב-1967, הוארך בחוק מדי פעם בפעם והוא עומד לפוג ביום י"ד בתמוז התשס"ז – 30 ביוני 2007. הצעת החוק המונחת לפניכם נועדה להאריך את תוקפן של התקנות בחמש שנים נוספות, עד י' בתמוז התשע"ב, 30 ביוני 2012.
התקנות מסדירות את היחסים המשפטיים בין ישראל לבין אזורי יהודה ושומרון וכן בין ישראל לרשות הפלסטינית, ובכלל זה את הנושאים הבאים: מתן עזרה משפטית בין ישראל לבין הגורמים המוסמכים ברשות הפלסטינית, כגון ביצוע הזמנות לדין, פעולות לניהול חקירה, ביצוע צווי בתי-משפט וכיוצא באלה; מתן סמכות שיפוט וסמכויות נלוות לבתי-משפט בישראל כלפי ישראלים שעברו עבירות באזור או בשטחי הרשות, שאילו היו נעברות בישראל היו לפי הדין בישראל, ובין השאר החלת הוראות בדבר דרכי אכיפה חלופית-פלילית ועבירות מינהליות באזור; הסדרת נושא צווי עיכוב מן הארץ – תקנה 2 ו-2א – כך שיכללו גם יציאה מהאזור או משטחי המועצה הפלסטינית; החלת חוקים ישראליים שונים על ישראלים באזור, כמו שירותי בריאות, ביטוח לאומי לעניין מתנדבים וכו'; החלת סמכויות בנושאי מסים, הוצאה לפועל ומרשם כללי ביחס לישראלים באזור. הסדרים בנושאים של זימוני עדים, צווי הבאה שהוצאו על-ידי בתי-משפט צבאיים באזור למי שנמצא בישראל; אפשרות לבצע בישראל עונש מאסר שהוטל באזור על-ידי בית-משפט צבאי ותחולת הוראת חוק שחרור על תנאי על ביצוע מאסר כאמור.
הארכת תוקפם של הסדרים אלה חיונית להמשך קיום היחסים המשפטיים שבין ישראל לבין האזור והרשות הפלסטינית, ועל כן מוצע להאריכם בחמש שנים נוספות.
נוסף על כך נדרשים תיקונים מסוימים בתקנות כמתבקש מסיום הממשל הצבאי בחבל-עזה ביום ח' באלול התשס"ה, 12 בספטמבר 2005: נדרש תיקון של הגדרת "אזור" כך שלא יכלול את חבל עזה.
באשר להגדרת "שטחי המועצה הפלסטינית", נדרש להבהיר שהם יכללו גם את אותם שטחים בחבל-עזה שהיו מוחזקים על-ידי מתיישבים ישראלים ולא נכללו במסגרת שטחי המועצה הפלסטינית לפני ההתנתקות. כמו כן מוצע להבהיר כי צו עיכוב יציאה מן הארץ יש בו כדי למנוע יציאה לשטח רצועת-עזה, נוכח שינוי המצב המשפטי והעובדתי בשטח זה.
נוכח חיוניות ההסדרים הקבועים בחקיקה זו, יש צורך להשלים את החקיקה בהקדם האפשרי. לפיכך, מוצע להעביר את ההצעה לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
היו"ר אחמד טיבי:
אדוני, תודה. אני רוצה להזכיר שההצבעה על החוק תתקיים ביום ד'; דבר שאנחנו רגילים לו בתקופה האחרונה.
אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. פותח אותה חבר הכנסת אברהם רביץ.
אברהם רביץ (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכוון להצביע בעד הצעת החוק הזאת, ואני אומר מדוע. האלטרנטיבה להצעת החוק הזאת היא "איש את רעהו חיים בלעו". מכיוון שאין הוראה של מלכות – אין דין ואין משפט, אין שום אלטרנטיבה לקיים חיים נורמליים וחיים עם סדר חברתי מסוים. לכן, מאחר שהמין האנושי כולו מחויב להקים מערכות של משפט – לנו יש מערכות של משפט מאז ימי עולם, באופן טבעי, אבל לצערנו, כמובן, המערכות האלה מחייבות רק את ציבור שומרי המצוות – אבל כל חברה אנושית חייבת שתהיה לה מערכת משפטית, מערכת של כללי התנהגות. לכן, מאחר שהחוק היה חוק מותנה בזמן ותוקפו עומד לפוג בעוד כמה ימים, יש צורך לעודד את החוק הזה.
אני רק רוצה להקדיש כמה משפטים למיוחד, שכן הפעם אנחנו מוציאים את חבל-עזה ממערכת החקיקה הזאת. אני רק רוצה להביע תקווה שבאמת נגיע למצב שאנשי חבל-עזה ינהלו את החיים שלהם בעצמם, על כל המערכות, וייקחו אחריות. יש שם ממשלה סדירה, חוקית, דמוקרטית, אני מבין – שייקחו על עצמם את מלוא האחריות, גם כדי להעמיד במקומם את פורעי החוק, שכיום הם מהווים, לצערי, חיץ להתקדמות ולהבנה בינינו לבין העם הפלסטיני. לולא המאורעות – המערכות נמצאות ללא חוק, ללא סדר, ללא משפט, ללא שלטון. אני מאוד מקווה – אינני רוצה לחשוב שהשלטון הוא אשר דוחף אותם לדברים הללו, אבל ברור שהמצב הוא ללא שלטון, וראו מה קורה שם.
לכן הצעד של הצעת החוק הזאת מסמל ומסמן לתושבי חבל-עזה שעליהם לקחת את כל מערכות השלטון לידיהם, גם בדברים שאינם סימפתיים. גם מדינת ישראל נלחמת באידיאליסטים שונים שמעוניינים להוסיף ולהקצין. היא עושה זאת לא תמיד בחפץ לב.
אני אסיים כאן, ברשותך, ואומר שהחוק הזה הוא בעתו, ואני מתכוון להצביע עבורו.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה, אדוני. חבר הכנסת זבולון אורלב – לא נמצא; חבר כנסת אורי אריאל – לא נמצא; חבר הכנסת משה גפני – לא נמצא; חבר הכנסת יעקב מרגי – לא נמצא; חבר כנסת מוחמד ברכה – לא נמצא; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מאיר פרוש.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אחד הסעיפים בחוק הזה, שאנחנו מתנגדים לו בגלל התנגדותנו העקרונית והמהותית לתקנות לשעת-חירום – אחד הסעיפים שמעוררים תמיהה גדולה הוא ההתייחסות לרצועת-עזה כאל חוץ-לארץ. ומדוע זה מעורר תמיהה? כי רצועת-עזה נתונה במצור ישראלי מהים, מהאוויר ומהיבשה, וכוחות ישראליים נכנסים לעזה על בסיס יומיומי. הפצצות בעזה יש לנו כל יום, ובאה ממשלת ישראל ואומרת שזה חוץ-לארץ. ומדוע הם אומרים את זה דווקא בחוק הזה? כדי להסיר אחריות.
ממשלת ישראל, שעשתה את תוכנית ההתנתקות, טענה – ולא רק טענה, אלא זה באחד הסעיפים של תוכנית ההתנתקות – שהיא רואה בהתנתקות את סיום הכיבוש הישראלי ברצועת-עזה. כל אדם הגון וכל מוסד בין-לאומי הגון יכול לראות שהכיבוש לא הסתיים על-פי ההגדרה הבין-לאומית של סיום כיבוש.
אחד הסעיפים המרכזיים בחוק הבין-לאומי, שמגדיר סיום מצב כיבוש, הוא שחרור אסירים. האם ממשלת ישראל שחררה אסירים? סיום כיבוש פירושו שהאנשים שחיים בשטח המסוים הזה, יש להם חופש תנועה לחוץ-לארץ. האם יש לפלסטינים הדבר הזה? ממשלת ישראל מגדירה את המצב כסיום כיבוש, ובחוק הזה מגדירה את האזור כחוץ-לארץ, כי מי שנוסע לרצועת-עזה – אסור לו לנסוע אם הוצא לו צו איסור יציאה מהארץ, מתוך מגמה של התנערות מאחריות. כלומר, ממשלת ישראל לא אחראית למה שקורה ברצועת-עזה מבחינה כלכלית, מבחינה חברתית ומבחינת הביטחון האישי של האזרחים הפלסטינים בעזה.
ממשלת ישראל לא יכולה להתנער מאחריות. אף גורם בין-לאומי לא הכיר בכך שהסתיים מצב הכיבוש ברצועת-עזה, ואפילו משרד המשפטים – משפטנים בכירים ממשרד המשפטים הישראלי אמרו שלא הסתיים מצב הכיבוש ברצועת-עזה, משום שישראל שולטת על היציאות והכניסות לרצועת-עזה ומשום שאין מעבר בטוח לגדה המערבית. ולכן, הסעיף הזה שמדבר על עזה כחוץ-לארץ הוא שקר אחד גדול. מתייחסים לזה בתור רטוריקה, אבל בפועל לא נסתיים הכיבוש הישראלי ברצועת-עזה. אנחנו רוצים שיסתיים. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. חבר הכנסת מאיר פרוש – לא נמצא. חבר הכנסת סעיד נפאע, בבקשה. מוותר. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. לאחר חבר הכנסת נסים זאב ידבר חבר הכנסת אחמד טיבי, ולאחר מכן – חבר הכנסת ואסל טאהא.
רן כהן (מרצ):
האם תוכל לקרוא את כל הרשימה?
היו"ר אחמד טיבי:
חברי הכנסת נסים זאב, אחמד טיבי, ואסל טאהא ורן כהן.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, אין ספק שהארכת תוקפן של התקנות לשעת-חירום מתחייבת, בגלל כורח המציאות. רק היום שמענו, ג'מאל זחאלקה, שאבו-מאזן בא והכריז על עשרת העקרונות בין ה"פתח" לבין ה"חמאס", שהגיעו סוף-סוף לאיזו הסכמה, ורק כמה שעות לאחר מכן שומעים שפלסטין נמצאת שוב על סף של מלחמת אחים, מלחמת אזרחים. זאת אומרת, הקטסטרופה שם היא בין הפלגים הקיצוניים, שאחד רוצה להשמיד את השני.
מדינת ישראל לא יכולה לשבת בין ארגוני טרור ולהיות שם השוטר שיאזן בין הכוחות, ומי יש לו יותר הבנות עם מדינת ישראל ומי פחות. מדובר פה בחבל-עזה, מדינה טרוריסטית, סופר-טרוריסטית, כולם "חמאסניקים", כולם גאים שהם משתייכים לארגוני ה"חמאס". היום זו בושה לומר בעזה: אני איש של "פתח". זו בושה, זה לא כבוד. כולם מרימים ומניפים את הדגל של ה"חמאס". ה"חמאס", אמירתו ברורה: השמדתה של מדינת ישראל.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
לא רק שם בושה להיות ב"פתח".
נסים זאב (ש"ס):
זה בושה להיות ב"פתח".
דוד רותם (ישראל ביתנו):
לא רק שם, יש הרבה מקומות שבהם בושה להיות ב"פתח".
נסים זאב (ש"ס):
אל תגזים, בבית הזה עדיין אין לנו אנשים שמשתייכים לארגונים האלה או לארגונים האחרים. אני רוצה להאמין שלא לזה התכוונת, חלילה. ברוך השם פה הערבים הישראלים – – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
בבית הזה כולם – – –
נסים זאב (ש"ס):
לא צריך להגזים. גם אם מביעים עמדה פוליטית כזאת או אחרת, אין שום כוונה של הזדהות עם אותם ארגונים קיצוניים, חלילה. אני לא חושד – ודאי לא באחמד טיבי, שהוא באמת נאמן מובהק לאבו-מאזן, לפני כן ליאסר ערפאת. היו לו הרבה פגישות. אני לא חושד חלילה וחס שהוא בוגד במדינה שהוא נשבע לה אמונים והצהיר אמונים כלפיה.
צריך להכיר בעובדה שהפלסטינים מתגעגעים לימים שבהם הממשל הצבאי שלט בעזה. תראו מה קרה – – –
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
אין שר תורן? עוד פעם מזלזלים בנו?
היו"ר יצחק זיו:
הוא כבר חוזר. הוא יצא לדקה.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
שהממשלה – – –
היו"ר יצחק זיו:
בגלל זה נתתי לו לדבר מעבר לזמן.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
– – –
היו"ר יצחק זיו:
חבר הכנסת מרציאנו, נתתי לו לדבר מעבר לזמן בגלל הנקודה שהערת.
נסים זאב (ש"ס):
השר ביקש לצאת לעשר דקות, יש לנו פה מספיק דוברים נוספים, ולדעתי זה ייקח לפחות עוד רבע שעה.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
מי זה השר?
נסים זאב (ש"ס):
לא צריך לעכב את הכנסת. אתה חכם, מרציאנו, חבר הכנסת. נכנסת עכשיו, הפכת להיות עוד מטיף אחד, זה מתאים למסגדים, לא לפה. אתה פתאום מטיף לנו פה מוסר, אל תהיה מטיף, אנחנו שומרים על כבודה של הממשלה, ואתה חלק מהקואליציה.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
סלח לי. שהממשלה תשמור על כבודה של הכנסת.
נסים זאב (ש"ס):
השר ביקש מהיושב-ראש – – –
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
שהממשלה תשמור על כבודה של הכנסת.
נסים זאב (ש"ס):
לא היית קודם.
היו"ר יצחק זיו:
חבר הכנסת מרציאנו, תן לחבר הכנסת נסים זאב לסיים.
נסים זאב (ש"ס):
היתה בקשה מיוחדת מהיושב-ראש הקודם, השר ביקש. בדרך כלל אני לא מגן על הממשלה, אבל במקרה הזה הייתי עד שמיעה, ואכן היושב-ראש אפשר לשר להיעדר עשר דקות, ולכן לא צריך לעשות מזה עניין גדול.
היו"ר יצחק זיו:
אני מבקש לסיים, כי עבר הזמן.
נסים זאב (ש"ס):
העניין של התקנות לשעת-חירום, זה מחייב. היום ממשלת ישראל צריכה לחשוב באופן רציני ביותר. עזה ואיו"ש אלה שתי מדינות נפרדות, יש מדינת "חמאס" ויש מדינת "פתח", בראשותו של אבו-מאזן, וזה מה שצריך להיות. אסור לצרף שתי מדינות, כשמדינה אחת היא סופר-טרוריסטית והמדינה האחרת, אולי עוד אפשר לנהל אתה משא-ומתן.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ביקשתי לעלות לדוכן ולדבר, כי פניתי לבג"ץ, אדוני, מייד עם ההכרזה כאילו תם הכיבוש ברצועת-עזה, וביקשתי, בשל ההכרזה הזאת, להעביר את כל האסירים תושבי עזה מתוך בתי-הכלא בישראל אל בתי-הכלא ברצועת-עזה, כמקובל באמנת ז'נבה, כמקובל בחוק הבין-לאומי. התברר שיש לקונה בחוק, ועל מנת שלא להיענות לבקשה שלי האיצו חקיקה מיוחדת, כדי לענות לבית-המשפט ולומר שיש חוק מיוחד שמאפשר להחזיק אסירים בסטטוס מיוחד, למרות ההתנתקות מעזה, כפי שנאמר.
אגב, זה גם מוכיח שלא תם הכיבוש. ישראל ממשיכה לעצור אנשים מרצועת-עזה ולחקור אותם באותן דרכים כמו בגדה המערבית. פלסטיני הרוצה לצאת מרצועת-עזה מקבל אישור, הן לעבודה, הן לביקור, הן לבית-חולים. הוא גם מוזמן מדי פעם לחדר 13 או לחדר x או לחדר y, אומרים לו שייתנו לו אם הוא ישתף פעולה וכדומה, כמקובל במשטר כיבוש, בממשל צבאי.
רצועת-עזה סגורה ומסוגרת בכל תחנות המעבר על-ידי כוח צה"ל, וצה"ל ממשיך להיות שם כוח כובש על-פי החוק הבין-לאומי, ולכן ההכרזה כאילו עזה היא חוץ-לארץ היא במקרה הטוב "ישראבלוף". אנחנו רוצים שתהיה חוץ-לארץ, כישות מדינית עצמאית, כחלק מהמדינה הפלסטינית.
אכן, חבר הכנסת זאב, העימותים הפנימיים שמתרחשים ברצועת-עזה מביכים ומבישים. מי ייתן והמתקוטטים הנלחמים, האחים היורים אחד בשני, יקראו תרגום של דבריך. אולי הם יתביישו בגלל הדברים שאמרת, כי מה שאמרת מספיק מביך ומביש שאנשים לא ירימו נשק אחד על אחיו. תודה רבה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה. חבר הכנסת ואסל טאהא.
רן כהן (מרצ):
הם לא רק מבישים, חבר הכנסת טיבי, הם גם מסוכנים, גם לישראלים וגם לפלסטינים.
ואסל טאהא (בל"ד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, היום זה 5 ביוני, והדיון על שעת-חירום קשור גם ביום הזה. 40 שנה עברו מאז כיבוש רצועת-עזה ומאז כיבוש הגדה המערבית ורמת-הגולן. היום הזה לפני 40 שנה, כולנו זוכרים את הטלפון של סגן הרמטכ"ל עזר ויצמן לאשתו: ניצחנו במלחמה, והמלחמה הסתיימה. כולנו זוכרים את חזונו של דיין, שר הביטחון דאז, כשנתן הנחיות ברורות למטכ"ל להכין תוכנית נסיגה; את זה שמעתי מפי אחד האלופים, חבר שלי, מתתיהו פלד זיכרונו לברכה, חבר הכנסת מטעם הרשימה המתקדמת. הוא אמר לי: קיבלנו הנחיות ברורות מדיין להכין תוכנית נסיגה מרצועת-עזה וגם מהגדה המערבית. זאת אומרת שלשר הביטחון דאז היה חזון – חזון להגיע לשלום עם הפלסטינים. אנו ראינו שתלמידיו שלמדו את משנתו ואת משנת ידידו, השר יגאל אלון – רבין ראש הממשלה זיכרונו לברכה או שמעון פרס – לא הצליחו ליישם את החזון הזה, וקרה מה שקרה לתהליך אוסלו.
אנו עכשיו בדיונים, והמלחמה הזאת התחילה לפני 40 שנה ועוד לא הסתיימה. עכשיו אנו דנים כיצד להתייחס לרצועת-עזה: כשטח מחוץ לריבונות הישראלית או בתוך הריבונות הישראלית – נתקוף מתי שאנחנו רוצים, ניכנס מתי שאנחנו רוצים, נעצור את מי שאנו רוצים, בלי להתייחס באמת לחזון של שלום אמיתי שיפתור את כל הבעיות.
אני חושב שהיום הזה, 5 ביוני, צריך להזכיר לכל אחד מאתנו את 40 שנות המלחמה המתמשכת, ודם יורד משני העמים – מעגל דמים איום, אם זה בצד הפלסטיני ואם זה בצד הישראלי.
אני חושב שהצד הישראלי צריך לחשוב כיצד להיחלץ מהמשבר שהממשלה הזאת והמנהיגות ששולטת בישראל חיה בו. זה משבר אדיר, משבר מנהיגות. אלו שהיו לפני כן היה להם חזון – אומנם חסר, אבל היה להם חזון, היתה להם ראייה כיצד לפתור את הבעיה, כיצד לשאת ולתת עם הפלסטינים. היום אנו חשים ורואים שהממשלה לא עושה כלום, ורק מביאה לכנסת דיונים כיצד להיחלץ ממשברים זמניים. אנחנו נצביע נגד הצעת החוק.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. חבר הכנסת רן כהן, בבקשה.
רן כהן (מרצ):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברות וחברי הכנסת, גם אני מתנגד להארכת תוקפן של התקנות לשעת-חירום. לעניות דעתי, אין דבר שמסמל את המשך הכיבוש שלנו בשטחים, שהוא אסון גדול לעם בישראל ואסון גדול לפלסטינים, יותר מהתקנות לשעת-חירום האלה.
היום 5 ביוני. בשעה הזאת לפני 40 שנה, אדוני השר, הייתי קרוב לצומת רפיח יחד עם הצנחנים. כולנו חשבנו שאנו הולכים לצאת למלחמה שבה אנו מבתרים את טבעת החנק על מדינת ישראל וניצלים מאסון גדול. בסיכומו של דבר ניצחנו במלחמה והצלנו את מדינת ישראל, זה נכון, אבל סיבכנו אותה ב-40 שנות דימום בשטחים. זה מה שקורה לנו מאז שאנו שולטים על העם הפלסטיני בכוח הנשק, מאז תהליך ההתנחלויות. אנחנו מדממים בעצמנו וגורמים לשכנינו לדמם. נכון שגם הם תורמים תרומה מאוד גדולה וקשה במעשה הטרור הנתעבים שהם עושים, בירי ה"קסאמים" על שדרות ועוטף-עזה, אבל המשך הכיבוש הזה הוא אסון למדינת ישראל.
מאז החברה הישראלית במשבר בכל מובן: בתעסוקה, בכלכלה, בחברה, בערכים, בצבא – בכל דבר אנו עוברים תהליך של הרס עקב הכיבוש הזה. לכן, אין שום סיבה בעולם להמשיך אותו, אלא יש לעשות הכול לסיים אותו בהקדם. הכי טוב לנהל משא-ומתן עם אבו-מאזן ועם הממשלה הפלסטינית ולהגיע להסדר, ואם לא – מוטב שלא נהיה שם ושהם יחיו את חייהם בצורה הטובה ביותר שהם יכולים להרשות לעצמם ואנחנו נחיה את חיינו בתוך מדינת ישראל הדמוקרטית שלנו.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה. תם הדיון. ההצבעה תיערך ביום רביעי.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר אחמד טיבי:
הכרזה לסגנית מזכיר הכנסת.
סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
תודה, אדוני.
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לימוד חובה (תיקון מס' 28), התשס"ז–2007, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט.
לקריאה ראשונה, מטעם חברי הכנסת: הצעת חוק אחריות מזמין לזכויות עובדים של קבלן שירותים, התשס"ז–2007, של חברי הכנסת ליה שמטוב, דב חנין ושלי יחימוביץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק זכויות תלמידים עם לקויות למידה במוסדות על-תיכוניים, התשס"ז–2007, של חבר הכנסת זבולון אורלב. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה.
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 33 והוראת שעה)
(תיקון מס' 4), התשס"ז–2007
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/300).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אחמד טיבי:
אנו עוברים לסעיף הבא: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 33 והוראת שעה) (תיקון מס' 4). אני מזמין את השר מאיר שטרית להציג את הצעת החוק בשם שר המשפטים. גם על הנושא הזה ההצבעה תהיה במועד אחר.
רן כהן (מרצ):
לא הבנתי את האדישות של הקואליציה. אין הצבעה.
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
ברשותכם, אני רוצה להתייחס במלים אחדות למתדיינים בהצעת החוק הקודמת. נראה לי שיש אי-הבנה. הארכת התקנות האלה, שאומנם נמצאות במסגרת תקנות לשעת-חירום – הצעת החוק נועדה להאריך את התקנות המסדירות את היחסים המשפטיים בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית ולתקן את הגדרת שטחי הרשות הפלסטינית; למשל, להוציא את השטחים שישבנו בהם בעזה מחוץ לשטח שנקרא ממשל צבאי. כך שכוונתם בעניין הזה היא טובה, ולא להיפך. אין פה כוונה של החלת תקנות חדשות של שעת-חירום.
רן כהן (מרצ):
זה גם מסדיר את היחסים של היהודים בשטחים.
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
גם של הישראלים שנמצאים בתוך השטח, כי אין ברירה, מוכרחים להסדיר אותם משפטית. לכן, אין מנוס אלא לעשות את זה.
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, החוק המוצע מתייחס לחוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 33 והוראת שעה) התשס"א–2001 – להלן: הוראת השעה. מטרת ההצעה הממשלתית היתה לאפשר לפרקליט המדינה להחליט בדבר העברת תיקי חקירה בעבירת פשע לתביעה משפטית לצורך החלטה בדבר העמדה לדין והמשך טיפול בתיק. נוסף על כך נכללו סעיפים שעניינם הליכי סגירת תיקים והגשת ערר על סגירתם. ההצעה הממשלתית לא התקבלה כתיקון רגיל לחוק סדר הדין הפלילי, אלא כהוראת שעה שהוגבלה לשלוש שנים בלבד. זאת, לנוכח ביקורת שנמתחה בדוח מבקר המדינה לשנת 2000 בדבר אי-עצמאותה של התביעה המשטרתית ובדבר הצורך לאחדה עם הפרקליטות, ובשלב ביניים לנקוט צעדים לניתוקה ממחלקת החקירות של המשטרה.
יש לציין כי לנוכח הקשיים הלוגיסטיים והתקציביים בהיערכות בדבר איחודה של התביעה המשטרתית עם הפרקליטות, וכדי לתת מענה מערכתי מותאם ומתואם, גיבשו משרד המשפטים, המשרד לביטחון פנים והמשטרה – על דעתו של היועץ המשפטי לממשלה – תוכנית רב-שנתית לחלוקת הטיפול בעבירות הפשע ועבירות העוון החמורות בין הפרקליטות לתביעה המשטרתית, על-פי קריטריונים ענייניים הנוגעים בין היתר לחומרת העבירה, למורכבות התיק, לרגישות הנושא ולהתאמתו של כל אחד מגופי התביעה לטיפול בנושא.
בצד כל זה נדרשה המשטרה לנקוט פעולות לחיזוק עצמאותה של התביעה המשטרתית. תוכנית ההיערכות שבה מדובר היא תלת-שנתית ומתייחסת לשנים 2006–2008. מועד תחילת היישום השנתי נקבע לחודש יוני של כל אחת משנים אלה.
בתיקון שלפנינו מוצע לתקן את הוראת השעה כדי ליישם את השנה השנייה של התוכנית התלת-שנתית האמורה להיערכות הממשלה לחלוקת הטיפול בתיקי פשע ועוון בין הפרקליטות לבין המשטרה. בשנת 2007 מוצע, בהתאם לתוכנית האמורה – יוני 2006 עד יוני 2007 – לצמצם את היקף תיקי הפשע שהוסמך פרקליט המדינה להעבירם לטיפול המשטרה ולהחזיר לטיפול הפרקליטות חומר חקירה המתייחס לעבירות מסוג פשע, שעיקרן שיבוש הליכי משפט, השמדת ראיה, מסירת ידיעה כוזבת על עבירת פשע, בריחה ממשמורת בשל עבירת פשע ועבירות אלימות קשה שהנפגע בהן הוא קטין. מדובר בעיגון בחוק של יישום בפועל של העברת חומר חקירה כזה על-פי החלטת פרקליט המדינה.
מוצע לאפשר לפרקליט המדינה להעביר לטיפול המשטרה תיקי פשע נוספים שהטיפול בהם מתאים יותר לתביעה המשטרתית.
יש לציין, כי ביישום ההיערכות בשנת 2006 הועבר לטיפול הפרקליטות חומר חקירה בעבירות פשע ועוון בהיקף של יותר מ-1,837 תיקים, ובהמשך יישום תוכנית ההיערכות ל-2007 ו-2008 אמורים לעבור לטיפול הפרקליטות כ-3,600 תיקים נוספים. זאת, לעומת כ-600 תיקים בלבד המתייחסים לעבירות מסוג פשע האמורים לעבור לטיפול התביעה המשטרתית עם יישומה של התוכנית לשנת 2007, שהם סך הכול התיקים שיועברו לטיפולה במהלך כל תקופת ההיערכות.
המשך יישומה של התוכנית בשתי השנים הנותרות, 2007 ו-2008, יתאפשר על בסיס הקצאת המשאבים, בתיאום עם משרד האוצר ובהתאם ללקחים שיילמדו משנת הפריסה הראשונה, שהסתיימה אך לפני כמה ימים. במסגרת תקציב 2007 סוכם על העברת תקנים, בהתאם לשלבים הבאים של קליטת התיקים הנוספים מהתביעה המשטרתית.
בתום תהליך העברת התיקים, שכאמור אמור להתפרס על פני שלוש שנים ואמור להסתיים ביוני 2009, תתקיים בחינה מחודשת של היערכות משרד המשפטים ושל התביעה המשטרתית לעניין הטיפול בתיקי חקירה, וזאת לאור הניסיון והלקחים שיצטברו במהלך יישומה של התוכנית.
לפיכך, אבקש את תמיכתכם בהצעה המונחת לפניכם לשם העברתה לוועדת החוקה, חוק ומשפט לקראת הכנתה לקריאה שנייה ושלישית של הכנסת. אדוני, תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
אני מודה לאדוני. חבר הכנסת אברהם רביץ – איננו. חבר הכנסת נסים זאב – ישנו. הוא הדובר היחיד ואחרון הדוברים, ולכן הוא יקצר. גם כשהוא פותח, הוא אחרון הדוברים. אדוני, בבקשה.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, דיונים ארוכים היו בוועדת חוקה, חוק ומשפט בנושא הזה, כאשר ברור לכולנו שהפרדה היא חיונית. אי-אפשר שעד ייעשה דיין, וזו הלכה ברורה לכולם. אותו דבר לא יכול להיות שהמשטרה, שהיא חוקרת, תהיה גם התובעת, והיא גם ממליצה להעמיד לדין, ובעצם היא נהפכת להיות גם כמעט בית-המשפט. זה דבר שלא נראה טוב גם ציבורית.
הגיע הזמן שזה לא יהיה רק על הנייר כהמלצה בעלמא. אנחנו יכולים להמליץ ולהעביר חוקים, אבל, אדוני השר, אתה יודע את המציאות המרה: באמת בסיטואציה של חקירות כנגד שרים וכנגד חברי כנסת ההדלפות של המשטרה היו להמליץ להעמיד לדין כאשר אין לה הסמכות לכך, והיא לוקחת סמכויות לעצמה אך ורק משום שהמשטרה היא גם חוקרת וגם תובעת. אבל אם ההחלטה היא שרק הפרקליטות היא המוסמכת והמשטרה היא חוקרת, המשטרה יכולה להיות ברמה של ממליצה – אבל כלפי הפרקליטות ולא לעיתונות ולא לבית-משפט. היא לא יכולה להיות התובעת המרכזית.
לכן, אדוני כבוד השר, אני מברך על הצעת החוק. הצעת החוק חייבת להיות, וצריך להיות סדר בחלוקת התפקידים ובחלוקת הסמכויות שיש בין הפרקליטות לזה. אבל צריך לזכור שזה מחייב הרבה כוח-אדם, הרבה תקנים של עורכי-דין בפרקליטות, וצריך לתת את הדעת על כך. אני יודע שיש כבר הרבה תיקים, כמו שאדוני השר אמר – 1,800 ועוד כמעט 3,000 תיקים – ב-2007. זו כמות תיקים אדירה, שהפרקליטות צריכה לתת את הדעת עליה, כאשר אפילו מבחינת כוח-אדם אין היערכות מתאימה, ועורכי- דין שצריכים להיות מטעם הפרקליטות ולקבל את התיקים האלה צריכים ללמוד את הנושאים ואת התיקים.
אבל אני מאמין שבאופן הדרגתי זה כן יהיה, ואני מברך על כך, ונקווה שזה יהיה כמה שיותר מוקדם ושזה גם ייושם הלכה למעשה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה.
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
אני יכול להשיב למתדיינים?
היו"ר אחמד טיבי:
אתה יכול, אם אתה עומד על כך.
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
אדוני היושב-ראש, עליתי להשיב לחבר הכנסת נסים זאב, מכיוון שהוא מתייחס לעניין ברצינות וגם מצוי בו. חשבתי שנכון להשיב לו אף-על-פי שאינני שר המשפטים. הפעולה בעניין הזה התחילה עוד בתקופתי כשר המשפטים ב-2001 ו-2002 וגיבשנו את העקרונות. כמו שאתה מציין, לצערי, זה הולך מאוד לאט. אני רוצה להסביר לך חלק מהנסיבות, למה לא.
לכאורה, אתה לא חייב דווקא תקנים נוספים במשרד המשפטים. אפשר היה להעביר את כל עורכי-הדין בתביעה המשטרתית, שהיום הם תובעים ועושים את הטיפול וכו', לעבוד במשרד המשפטים.
נסים זאב (ש"ס):
לא כולם עורכי-דין. לא בהכרח.
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
לא. יש הרבה מהם שהם עורכי-דין.
נסים זאב (ש"ס):
יש. בדקנו זאת אז. בפרקליטות זה ודאי עורכי-דין.
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
חבר הכנסת נסים זאב, תדע לך שהרבה.
היו"ר אחמד טיבי:
בוא לא נאריך בדברים.
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
חבר הכנסת נסים זאב, גם במשטרה, במחלקת התביעות של המשטרה, יש רבים מאוד שהם עורכי-דין. אבל הבעיה היא מינהלתית. כשאתה מעביר קצין משטרה שהוא עורך-דין מהמשטרה למשרד המשפטים, שכרו יורד בצורה משמעותית מאוד. במשטרה הוא צמוד לשכר אנשי הקבע, שהוא שכר יותר גבוה, והתנאים יותר טובים מאשר במשרד המשפטים. במשטרה הוא יוצא לפנסיה יותר מוקדם מאשר במשרד המשפטים, ששם צריך לעבוד עד גיל 67 לפי החוק. כלומר, הבעיות המינהלתיות קשות. בזמנו הצעתי לנציבות לעשות דור ב': את אלה שקיימים היום נעביר עכשיו באותם תנאים, ונקבל חדשים לפי תנאים של משרד המשפטים. עם השנים, למדינה יש סבלנות וזמן, לאט לאט מספר הפורשים ילך ויגדל ויתווסף דור חדש שלא בא בכלל מהמשטרה.
אתה צודק במאה אחוז שיש חשיבות גדולה מאוד לכך שיהיו גוף של חקירה, שזאת המשטרה וזה תפקידה, וגוף שמקבל את ההחלטות בעניין ההעמדה לדין, שזאת הפרקליטות. זה חשוב מאוד מבחינת ניקיון הדעת של החוקרים וניקיון הדעת של המגישים לדין, שמחליטים על הגשה לדין. וזאת כדי שיהיו כאילו שתי עיניים בוחנות: פעם אחת המשטרה חוקרת את העדויות ומחליטה, והיא רואה אם יש באמת בסיס. ואז היא מכינה תיק ומגישה אותו לפרקליטות לדיון, ויושב שם צוות אחר, שהוא עצמו מסתכל פעם שנייה על התיק, בעיניים חדשות, ובודק את הראיות שלפניו ומחליט אם יש מקום, לנוכח הראיות שלפניו, להגיש כתב-אישום או לא להגיש כתב-אישום ולסגור את התיק.
אדוני היושב-ראש, לצערי, היום התהליכים האלה בארץ הם מאוד אטיים ונמשכים הרבה מאוד זמן, והם גורמים לאנשים עיוות דין ועינוי דין חמורים מאוד. לצערי הרב, וניסיתי לשנות זאת כשהייתי שר המשפטים, לא היה לי מספיק זמן לגמור את המלאכה, אבל בכל פרקליטות שביקרתי – וביקרתי בכל הפרקליטויות בארץ ללא יוצא מן הכלל, ונפגשתי עם כל הפרקליטים ועם כל הפרקליטות ועם כל מנהלי המחוזות בכל מקום ללא יוצא מן הכלל בכל הארץ – בכל מקום שביקרתי ראיתי אלפי תיקים מונחים בערמות. כשאתה שואל את פרקליט המחוז: האם אתה יודע של מי התיקים פה על המדף? – הוא לא יודע. רק אם מישהו כזה, נניח, ממנים אותו לתפקיד, פתאום טראח, מישהו שולף את התיק שלו ואומר: רגע, יש לו פה בעיה. יש לו תיק, וכן הלאה.
ניסיתי אז לעשות פעולה רצינית מאוד. אני מקווה – לצערי אני עדיין לא רואה את הפירות – שאלה שממשיכים אחרי ימשיכו בפעולה הזאת. הרעיון היה פשוט מאוד: ראשית, להציב בכל פרקליטות עוזר מינהלי לפרקליט המחוז, מישהו ברמה גבוהה, שינהל את הפרקליטות. לצערי, אין היום ניהול בפרקליטות. הפרקליטים לא בדיוק מומחים בניהול. ניהול פירושו: הייתי רוצה שכל תיק שנכנס לפרקליטות יהיה רשום בכניסתו ויופנה לצוות של הפרקליטות, לגוף מסוים, ואנחנו נדע בכל רגע נתון איפה כל תיק נמצא, מתי טיפלו בו בפעם האחרונה, מי מטפל בו. ויהיו לשר נתונים באופן שוטף, כמו שעשיתי בבתי-המשפט. והשר ידע בדיוק כמה תיקים נמצאים אצל מי, כמה זמן הם לא טופלו, מתי ייגמר הטיפול וכמה זה מתעכב, כדי שלא ייגרם עינוי דין לאנשים.
זה מה שעשינו בבתי-המשפט. רק עצם המחשוב של התיקים בבתי-המשפט גרם לכך שכל שופט ידע ששר המשפטים – במקרה שלי, נניח – ידע אישית לגבי כל שופט כמה תיקים מונחים אצלו למתן פסק-דין אחרי שנגמר המשפט שלהם ובכמה תיקים הוא לא טיפל יותר מחצי שנה. וכשהייתי בא לביקור בבתי-המשפט הייתי אומר לשופטים בפניהם: אדוני, אתה מקבל משכורת כדי לגמור את העבודה, ולכן אתה צריך לגמור את התיקים שלך בזמן.
נסים זאב (ש"ס):
רעיון: אם התיק שלי נמשך הרבה שנים, צריך לעגן בחוק שאי-אפשר להשאיר תיק יותר משלוש שנים והוא ייסגר באופן אוטומטי.
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
לא. חבר הכנסת נסים זאב, חוק לא יפתור את העניין. מה אתה מציע? לשחרר אנס או רוצח משום שעברו שלוש שנים? גם אתה לא מציע את זה.
נסים זאב (ש"ס):
– – – שזה לא רציני.
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
מה שכן, המדינה צריכה לעבוד אחרת, שהתיק לא יימשך שלוש שנים. זה מה שאני מציע, לעשות רה-ארגון: גם עוזר מינהלי וגם מחשוב של כל התיקים בפרקליטות.
למה זה חשוב? אדוני היושב-ראש, ברשותך, לא היו הרבה דוברים, ואני מנצל עוד שתי דקות. אתן דוגמה. נניח שקורה שוד מזוין בתחנת דלק, ויושב צוות של פרקליטות חיפה ומכין תיק על השוד המזוין. הוא אוסף ראיות ונתונים ותקדימים, ומכין תיקים שלמים לקראת ההעמדה לדין. שנה אחר כך יש שוד מזוין בתחנת דלק בבאר-שבע. אותו דבר – אותה תחנת דלק, אותו שוד, אותו דבר. יושב צוות חדש בבאר-שבע ומתחיל את כל העבודה מאפס. למה? כי החומרים שלו מונחים באיזה תיק; אחד בכלל לא יודע על השני. אבל תחשוב רגע מה אם התיק ההוא, בחיפה, היה על המחשב: הפרקליטות בבאר-שבע יכולה לגשת לתיק ולקבל מראש את כל התשתית שנעשתה בתיק אחר. היו חוסכים הרבה מאוד זמן של עבודה ומחליטים כן או לא.
לכן, יש גם שינוי – ואגב, התחלתי את השינויים האלה בגדול אז במשרד, וגם המחשוב של המערכת עכשיו מתקדם מאוד מאוד. עשינו תוכנית עבודה למחשוב. העניין הזה לוקח זמן, ואני מקווה שהוא יבשיל יום אחד, ובאמת לא יהיה עינוי דין כזה. היום, לצערי, יש עינוי דין מאוד גדול, שמחייב קיצור זמנים מאוד דרסטי. אדם צריך לדעת, כשמוגש נגדו אישום, אם הוא עומד לדין או לא בתוך זמן קצר ביותר. לדעתי – אתה אומר שלוש שנים? אני לא אומר שלוש שנים. גם שנה נשמע לי מוגזם ומיותר. צריך לפעול במהירות. זה מחייב משאבים, זה מחייב כלים, מחייב רה-ארגון, מחייב מישהו שיעמוד מאחורי זה וידאג שזה ייעשה. אני מקווה שזה יקרה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה, אדוני השר. תם הדיון בנושא הזה. הצבעה תהיה במועד אחר.
הצעת חוק לימוד חובה (תיקון מס' 28), התשס"ז–2007
[מס' כ/140; "דברי הכנסת", חוב' כ"ה, עמ' 8389; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר אחמד טיבי:
אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק לימוד חובה (תיקון מס' 28) – קריאה שנייה וקריאה שלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, חבר הכנסת מיכאל מלכיאור, להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני.
מיכאל מלכיאור (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, עמיתי חברי הכנסת, אני מאוד מאוד שמח להביא בפני הכנסת אפשרות לעשות דבר שלשמו נבחרנו לחברי הכנסת, לעשות דבר חשוב ביותר למען החינוך בישראל.
אני מביא לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק לימוד חובה (תיקון מס' 28), התשס"ז–2007, שיזמה חברת הכנסת רונית תירוש, שבאמת משלימה – או עדיין לא משלימה לגמרי, אבל מקדמת – תפיסה כוללת של שינוי מהותי בנושא החינוך בישראל, שקשורה גם למספר התלמידים בכיתה. במקרה הזה הצעת החוק המוצעת קובעת כי בחלק מן השעות המוקדשות ללימוד המיומנויות של קריאה, כתיבה וחשבון בכיתות הלימוד הראשונות, א' וב', ייעשה הלימוד בקבוצות קטנות של תלמידים, זאת אומרת – קבוצות של עד 20 תלמידים כשהם לומדים את מיומנויות היסוד בבית-הספר. כיום המיומנויות האמורות נלמדות בקבוצות גדולות, עד 40 תלמידים, שאינן מאפשרות יחס אישי, נגישות וזמינות של המורים לתלמידים, וזאת דווקא בגילים הקריטיים לעיצוב דרכי הלימוד, המיומנויות והידע הנרכש, וכן לאיתור לקויות למידה.
לפי ההסדר המוצע, לפחות בעשר משעות הלימוד האמורות לא יעלה מספר התלמידים בכיתה על 20. כך תתאפשר גישה אישית מצד המורים לתלמידים בעת התרגול של קריאה, כתיבה וחשבון. יצוין, כי לפי ההסדר מוצע פיצול התלמידים לקבוצות, ובכלל זה הוספת מורים, אולם אין צורך בבניית כיתות נוספות לשם כך. במקום שבו לא קיימת כיתה נוספת, יתרגלו התלמידים את מיומנויות היסוד בקבוצות באותה כיתה. שיטה זאת כבר פועלת בחלק ממוסדות החינוך בארץ, אומנם במספרים יותר גדולים, והיא הוכיחה את יעילותה.
ההוראות המוצעות בהצעת חוק זו יביאו לשיפור נגישות המורים לתלמידים בכיתות היסוד ולשיפור הישגי התלמידים בתחומי הקריאה, הכתיבה והחשבון ויאפשרו איתור בעיות וטיפול בהן ביתר יעילות מהנעשה היום.
אני רק רוצה להגיד לסיכום שיש פה הצעת חוק מהחשובות בוועדה שלנו, לפחות בכנסת הזאת, ואני רוצה לברך את רונית על ההישג הזה וגם על הסיכומים שהושגו עם הממשלה, שתומכת בעניין. החוק הזה לא רק מאפשר לתלמידים ללמוד את מיומנויות היסוד, אלא שאחרי שאתה קונה את זה, הרבה יותר טוב לכל מערכת ההמשך, למסלול של הילדים הללו – גם לדימוי העצמי של הילדים – לאפשרות שלהם לקנות אחר כך את כל מה שהם צריכים לקנות בהמשך דרכם החינוכית. כשיש בסיס טוב ודאי וודאי שההמשך הרבה יותר קל.
מאחר שההסתייגויות של חברי הכנסת של חד"ש – הם הסכימו אתי להוריד אותן – – –
היו"ר אחמד טיבי:
הם גם לא נמצאים פה.
מיכאל מלכיאור (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):
אבל הם גם הסכימו.
היו"ר אחמד טיבי:
יפה.
מיכאל מלכיאור (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):
גם חבר הכנסת זבולון אורלב לא נמצא, אז אין לי צורך לקרוא לחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות, ואפשר לגשת ישירות להצבעה על הצעת החוק.
נסים זאב (ש"ס):
זו קריאה ראשונה, לא?
מיכאל מלכיאור (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):
קריאה שנייה ושלישית, כפי שאמרתי.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. שנייה ושלישית. אבל בכל זאת – ההסתייגות הראשונה, לסעיף הראשון, היא של חברי הכנסת מוחמד ברכה, דב חנין וחנא סוייד, והם הודיעו ליושב-ראש הוועדה כי הם מורידים את ההסתייגויות. חבר הכנסת זבולון אורלב – הסתייגות שנייה – הוא לא נמצא באולם, אז גם ההסתייגות שלו נופלת. כך גם ההסתייגות לסעיף 2, של חברי הכנסת ברכה, חנין וחנא סוייד – הם גם הורידו אותה והם גם לא נמצאים באולם.
לכן אנחנו עוברים להצבעה.
גדעון סער (הליכוד):
אדוני היושב-ראש.
היו"ר אחמד טיבי:
לקריאה שנייה.
גדעון סער (הליכוד):
כן. אני הייתי מבקש מנציג הממשלה להבהיר שהממשלה תומכת או אינה מתנגדת לחוק, שכן אין באולם 50 חברי כנסת, ומאחר שההצעה היא הצעה תקציבית, כדי שלא יהיה ספק בעתיד, אני מציע שהדבר הזה ייאמר לפרוטוקול.
היו"ר אחמד טיבי:
ההסתייגויות הן תקציביות, לא ההצעה, ולכן אין צורך באמירה הזאת.
גדעון סער (הליכוד):
אני הבנתי משהו אחר מיושב-ראש הוועדה, אבל טוב.
היו"ר אחמד טיבי:
אנחנו עוברים – לסעיף 1 אין הסתייגויות. אנחנו מצביעים על כל החוק בקריאה שנייה. אני מבקש להתחיל בהצבעה, רבותי. מי בעד, מי נגד? בקריאה שנייה, בהחלט.
רונית תירוש (קדימה):
רגע. השר שטרית, אתה לא מצביע?
הצבעה מס' 2
בעד סעיפים 1–2 – 23
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–2 נתקבלו.
היו"ר אחמד טיבי:
בעד – 23, וגם השר שטרית מבקש לצרף את קולו בעד החוק הזה, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק נתקבלה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים לקריאה שלישית. רבותי, בבקשה.
השר שטרית, אתה יכול גם עכשיו להצביע, כדי שלא אוסיף אותך לפרוטוקול.
הצבעה מס' 3
בעד החוק – 24
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק לימוד חובה (תיקון מס' 28), התשס"ז–2007, נתקבל.
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
אני התנגדתי.
היו"ר אחמד טיבי:
אה, התנגדת?
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
– – –
היו"ר אחמד טיבי:
חשבתי שאתה מבקש לצרף את שמך, אז אני – – –
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
– – – אני לא חייב להצביע.
היו"ר אחמד טיבי:
בקריאה השנייה תמכת. בשלישית אתה מתנגד?
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
לא. אני לא מצביע בכלל על הצעת החוק. אני לא מתנגד.
היו"ר אחמד טיבי:
אה, אתה לא רוצה להצביע.
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
לא, גם לא בקריאה שנייה – – –
היו"ר אחמד טיבי:
טוב.
בעד – 24, נגד – אין, נמנעים – אין. הצעת חוק לימוד חובה (תיקון מס' 28), התשס"ז–2007, עברה בקריאה שלישית.
אני מברך על העברת החוק וקורא ליוזמת החוק, חברת הכנסת רונית תירוש, לומר כמה מלים. בבקשה.
רונית תירוש (קדימה):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לשתף אתכם בהתרגשות שאוחזת בי ברגעים אלו – גם לאור העובדה שיותר ויותר אנשים נכנסו פנימה, כי חששתי שחוק כל כך חשוב יעבור בהצבעה של קול או שניים. אז קודם כול אני מודה לכל החברים שנכנסו לאולם.
אני רוצה לשתף אתכם בעובדה החשובה בעיני, שהחוק הזה הוא החוק הראשון שאני מצליחה להעביר בכנסת הזאת – –
היו"ר אחמד טיבי:
מברוכ.
רונית תירוש (קדימה):
– – ולשמחתי, מכלל החוקים שיש לי חלק בתהליך החקיקה שלהם, החוק הזה, רצה השם – הגיע הוא לכדי מיצוי ולכדי קריאה שנייה ושלישית, ואולי זה אומר רבות על החשיבות שאני מייחסת לחינוך. דווקא חוק בנושא חינוך בא לידי ביטוי.
אני רוצה, ברשותכם, לומר כמה תודות, כי אני חוויתי דרך ייסורים עד שהחוק הזה בא למיצוי וגמר. ראשית, ליוו אותי בכל רגע העוזרים הפרלמנטריים שלי, שיושבים כאן אתנו במליאה – שרה אבידן ועו"ד דני ינקו, המון תודה לכם. אני חייבת לומר תודה לראש הממשלה, משום שהחוק הזה התחיל בצעדים מאוד מהוססים, כאשר האוצר התנגד לו – לא מהטעמים שהחוק לא נכון אלא מהטעמים הרגילים של תקציב וחוסר תקציב. ובעת ההיא דווקא אביגדור יצחקי, ששימש יושב-ראש הסיעה ויושב-ראש הקואליציה, אפשר לי בדרך לא דרך, בחופש הצבעה, להעביר את זה בקריאה טרומית, ובעצם מכאן הדרך נסללה קצת יותר.
היו"ר אחמד טיבי:
היו לו כמה פעולות חיוביות בעת תפקידו.
רונית תירוש (קדימה):
היו לו כמה הברקות טובות. לצדו עבדו גם מושיק ביבי, מנהל הסיעה שלנו, וגם יובל וגם אחרים. כל מזכירות הסיעה של קדימה בכנסת – – –
היו"ר אחמד טיבי:
חבר הכנסת יואל חסון גייס לך נוכחות.
רונית תירוש (קדימה):
זה בסוף, אני הולכת שלב שלב. לאחר מכן, כמובן, ראש הממשלה נתן אור ירוק, למרות ההתנגדות המאוד נחרצת של האוצר לאורך כל הדרך – – –
גדעון סער (הליכוד):
אף-על-פי שנאמר לנו שזה בכלל לא תקציבי – – – יכול להיות שההערות שלי, בהיסטוריה – – –
רונית תירוש (קדימה):
תיכף, זה לא תקציבי כי יש הסכמת ממשלה.
גדעון סער (הליכוד):
– – –
היו"ר אחמד טיבי:
כאשר חבר הכנסת סער יפסיק להתרכז בעצמו הוא יאפשר לחברת הכנסת תירוש להמשיך.
גדעון סער (הליכוד):
הצעת החוק הזאת היא לא תקציבית.
היו"ר אחמד טיבי:
אני נתתי לך להמשיך את המשפט שלך, וענתה לך סגנית המזכיר שאין צורך בהודעה כי הממשלה הודיעה את הודעתה.
גדעון סער (הליכוד):
הטענה שלי – – –
רן כהן (מרצ):
אתם מפריעים עכשיו למי שזכותה לדבר.
היו"ר אחמד טיבי:
חבר הכנסת כהן, ההערה שלך לא היתה במקום. בבקשה, גברתי. מותר להתווכח על ענייני תקנון, ואל תעיר ליושב-ראש. אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה.
רונית תירוש (קדימה):
הכול לטובת העניין, ואני רוצה לומר לכם שחבר הכנסת גדעון סער, דווקא כמי שמייצג את האופוזיציה או חלק ממנה, נתן לי כמה עצות טובות בדרך, וכבר אמרתי שהדרך היתה דרך ייסורים, כולל הנושא של הצבעה שמית, אם נזדקק לה. אני לא שוכחת את כל הסיוע שנתת לי, ואני בהחלט חושבת שהוא עזר לי מאוד.
אני רוצה לציין באופן מאוד מיוחד את עובד יחזקאל, ראש הסגל של לשכת ראש הממשלה – –
היו"ר אחמד טיבי:
הוא לא יושב-ראש הסגל, זה מישהו אחר, אל תסתבכי.
גדעון סער (הליכוד):
הוא סגן ראש הסגל.
רונית תירוש (קדימה):
– – המשנה, אדם חשוב בלשכת ראש הממשלה, שיודע להתיר סבכים ויודע לגשר ולנהל משא-ומתן. עד לשעות הבוקר האלה, שהיו מאוד קריטיות – וכאן עזר לי מאוד הרב מלכיאור ומייד ארחיב – עד דקה לפני הישיבה בוועדת החינוך, כשאני צריכה להביא את זה לדיון להכנה לקריאה שנייה ושלישית, עובד יחזקאל הוא זה שהחליט, הכריע והסביר לאוצר שיש זמן שבו צריך להבין שהולכים יד ביד. מדוע? משום שהאוצר שינה לי את החוק ונדרשתי הבוקר להביא רוויזיה, והוא ביקש ממני לבצע אותו, לממש אותו, על פני ארבע שנים, במהלך שלא אפרט כרגע. הוא שינה לי את אופי החוק, כולל העובדה שהייתי צריכה להוריד את גני-הילדים מהחוק, כפי שהיה במקור. וככל שנעניתי לאוצר, הוא חזר בו יותר ויותר, עד למצב שאני הסכמתי לכול, ולפתע פתאום אמרו לי בבוקר – – –
רן כהן (מרצ):
– – –
היו"ר אחמד טיבי:
חבר הכנסת רן כהן, נא לא להפריע לדוברת.
רן כהן (מרצ):
אני רואה שהיושב-ראש מאוד התרגש מההערה שלי.
רונית תירוש (קדימה):
אמרו לי שזהו, אין הסכמה מהממונה על התקציבים. וכאן קיבל את ההחלטה המכרעת עובד יחזקאל, ואני מאוד זוכרת לו את זה, ואני חושבת שכל ילדי ישראל יזכרו לו זאת, משום שהחוק מאוד חשוב – ועידית לצדו, שסייעה כל הזמן בתיווך.
הגענו לבוקר הקריטי הזה, ואני רוצה לומר לכם שאני היטבתי להכיר הבוקר את הרב מלכיאור, כמי שמוביל את ועדת החינוך במשך יותר משנה. הבוקר הוא פשוט עשה לי את היום, את החג, את ההיסטוריה, משום שהוא היטיב להסביר גם לאנשי האוצר וגם לחברי הוועדה שתמכו בחוק, ואני מודה להם, את חשיבות החוק הזה. הוא אפילו הסכים להסתייגויות, אני אומרת את זה בגלוי, משום שלא ידענו עד הרגע האחרון לאיזה תרגיל אנחנו עוד צפויים. הרב מלכיאור מאוד משופשף בפוליטיקה ונתן לי עצות נבונות, ואני מודה לו.
לצדו, ניסחה את החוק בצורה מיטבית, כפי שהאוצר רצה, עם כל השינויים והרוויזיות, היועצת המשפטית של ועדת החינוך, מירב ישראלי, שבקיאה ברזי החינוך, וזה לא מהיום. אני מכירה אותה כמנכ"לית המשרד ואתה אי-אפשר להתווכח. מה שהיא אומרת הוא נכון וראוי ויסייע לכל התלמידים במערכת וגם למורים. כמובן, בוועדת החינוך יש המזכירות כולה, מנהלת הוועדה יהודית ואפרת וכל החברות שנמצאות שם ומסייעות.
כמובן, הזכרת את יואל חסון, שבסופו של דבר היה צריך להביא את זה לידי מיצוי סופי, לוודא שהחברים נכנסים למליאה, מסייעים לי, תומכים, מצביעים, ושאין עוד – – –
משה גפני (יהדות התורה):
זאת היתה עבודה מיותרת, משום שאני תמכתי.
רונית תירוש (קדימה):
אני מודה לך, הרב גפני. אני מקווה שלא שכחתי אף אחד. אבל דבר אחד ברור, אילולא החברים היושבים כאן במליאה, גם בקריאה הטרומית, שהלכו לפי צו מצפונם, חברי האופוזיציה וחברי הקואליציה, התוצאה היתה ברורה. כי ועדת השרים התנגדה, ולמרות זאת אנשים הבינו שזה אחד החוקים היותר טובים, שמיטיבים עם מערכת החינוך, שמתחילים בתהליך ארוך יותר של הקטנת הצפיפות בכיתות. עוד יבואו חוקים של הרב מלכיאור וגם של חברת הכנסת נאדיה חילו וגם שלי ושל חבר הכנסת גדעון סער בנושא של הקטנת הצפיפות בכיתות. זו התחלה של תהליך, ותבורכו על הסיוע ועל העזרה.
אני רוצה להבטיח לכם שהדור החדש הזה, שיזכה להטבה הזאת שאפשר ללמוד בקבוצות קטנות, יהיה דור אחר. זה כבר לא יהיה דור שאנחנו צריכים לעבוד על צמצום פערים לגביו, אלא דור שגדל לתוך מדיניות שמונעת פערים מלכתחילה. אני בטוחה שלא ירחק היום שיבואו מכל קצוות העולם ללמוד את השיטה שסייעה בפתרון הבעיה הזאת. כל פעם הסתובבנו סביב הזנב של עצמנו בכיבוי שרפות, והפעם אנחנו הולכים לעשות מהלך אסטרטגי נכון עם דור חדש, ונהיה אור לגויים. תודה רבה.
גדעון סער (הליכוד):
רק חבל ששרת החינוך – – –
היו"ר אחמד טיבי:
תבורכי. אני מברך אותך על החוק הזה.
שאילתות ותשובות
היו"ר אחמד טיבי:
אנחנו עוברים לסעיף הבא: שאילתות ותשובות לשר מאיר שטרית. מכובדי, נא לעלות לדוכן. שאילתא מס' 1034 של חבר הכנסת יצחק גלנטי: הקריטריונים לרכישת דיור ציבורי; אינו נמצא – לפרוטוקול.
1034. הקריטריונים לרכישת דיור ציבורי
חבר הכנסת יצחק גלנטי שאל את שר הבינוי והשיכון
ביום י' באדר התשס"ז (28 בפברואר 2007):
במסגרת מבצע "כאן ביתי" מאפשר משרדך לדיירי הדיור הציבורי לרכוש את דירותיהם. הבסיס לקבלת הנחה מחושב על-פי מספר ילדיו עד גיל 18 של הדייר, ללא התייחסות לשנות הוותק שלו.
ברצוני לשאול:
1. האם נכון הדבר?
2. אם כן – האם שנות הוותק אינן קריטריון לקביעת גובה ההנחה?
3. מדוע אדם שילדיו מעל גיל 18 אינו זכאי להנחות?
תשובת שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1–3. במבצע "כאן ביתי" 2007 הצליח המשרד לשפר את תנאי תושבי הפריפריה, שיקבלו במסגרת זו אחוזי הנחה גבוהים יותר. נוסף על כך, שופרו התנאים לכלל הדיירים על-ידי הקטנת מספר השנים המינימלי הנדרש לצורך רכישת הדירה. הוטבו תנאי המשפחות עם הילדים, אך לצערנו לא אושר על-ידי האוצר נושא הוותק.
להלן ההנחות הניתנות במסגרת המבצע לדיירי השיכון הציבורי, חסרי דירה המשלמים שכר דירה ציבורי:
גודל המשפחה
ההנחה באזורי עדיפות לאומית
ההנחה במרכז הארץ
יחיד
25%
20%
זוג
46%
40%
משפחה עם ילד
69%
60%
משפחה עם שני ילדים ויותר
92%
80%
ילד מוגדר בן או בת שגילם עד 21 שנה.
היו"ר אחמד טיבי:
שאילתא מס' 1036, של חבר הכנסת משה גפני: הדיור הציבורי במסגרת מבצע "כאן ביתי". חבר הכנסת גפני נמצא, כהרגלו, בבקשה.
1036. הקריטריונים לרכישת דיור ציבורי
חבר הכנסת משה גפני שאל את שר הבינוי והשיכון
ביום י"ז באדר התשס"ז (7 במרס 2007):
במסגרת מבצע "כאן ביתי" מוצע לדיירי הדיור הציבורי לרכוש את דירתם. נודע לי כי אם יש להם ילדים הם יקבלו הנחה גבוהה, אך דיירים ותיקים בעלי ותק של 50 שנה יקבלו הנחה בסך 10%.
רצוני לשאול:
1. האם הידיעות נכונות?
2. אם כן – מה ייעשה לטובת הדיירים בעלי ותק?
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להשיב על שאלתו של חבר הכנסת משה גפני ביחס למבצע "כאן ביתי".
1–2. במסגרת חידוש מבצע מכר הדיור הציבורי בשנת 2007 שופרו התנאים במידת מה, בעיקר לטובת תושבי הפריפריה שלהם ילדים, שעל-פי הכללים החדשים יקבלו אחוזי הנחה גבוהים יותר. שיפרנו את התנאים לכלל הדיירים על-ידי הקטנת מספר שנות המגורים המינימלי בדיור הציבורי המזכה ברכישת דירה. כיום ניתן לרכוש דירה באזורי עדיפות לאומית לאחר שתי שנות מגורים בפריפריה ושלוש שנים במרכז הארץ. לצערנו, נושא הוותק לא אושר על-ידי האוצר ולכן לא נכלל בקריטריונים.
בשפה פשוטה, אדוני היושב-ראש, המצב היום הוא שהגענו להסכמה עם האוצר שלפיה שנתיים בלבד בפריפריה מספיקות למשפחה לקנות את הדירה שלה בהנחה של 85%, ובמרכז הארץ – שלוש שנים. זה לעומת המצב הקודם – שש שנים במרכז הארץ וארבע שנים בפריפריה. זה שיפור מאוד משמעותי, ואני מקווה שאנשים ייענו לשיפור התנאים וירכשו את הבתים שלהם.
היו"ר אחמד טיבי:
שאלה נוספת לחבר הכנסת גפני.
משה גפני (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, צר לי על תשובתך שמשרד האוצר איננו מאפשר. המשמעות של העניין, כדי שיבינו גם חברי הכנסת – אני שאלתי לגבי דיירים אשר מתגוררים בביתם 40 ו-50 שנה, וזה הבית שלהם. המבצע הוא "כאן ביתי". כשהם רוכשים את הדירה, הם מקבלים הנחה בין 5% ל-20%.
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
85%.
משה גפני (יהדות התורה):
לא.
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
מה לא? כן.
משה גפני (יהדות התורה):
אני מדבר על מי שוותיק.
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
זה לא משנה ותיק או חדש. מי שגר שנתיים ומעלה מקבל 85%.
משה גפני (יהדות התורה):
לא.
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
בטח.
משה גפני (יהדות התורה):
אדוני השר, אז מה הבעיה?
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
משפחה עם שני ילדים. נפש אחת – בצדק, המדינה לא רוצה לתת דירות של נפש אחת.
משה גפני (יהדות התורה):
אדוני השר, נדמה לי שיש קצר בתקשורת. בוא נעשה סדר.
היו"ר אחמד טיבי:
תסיים את השאלה והשר ישיב באופן מסודר.
משה גפני (יהדות התורה):
שאלתי היתה – משפחה, זוג, שגרים בדירה 50 שנה וילדיהם נישאו, אבל הם גרים שם 50 שנה, האם הם אינם זכאים להנחה מעבר ל5% או עד 20%?
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
תראה, יש קריטריונים בהנחה גם למשפחה עם הילדים. ההנחה במקרה הזה יותר נמוכה. אם אני לא טועה – אני לא זוכר בעל-פה, אבל אם אני לא טועה, אדם בודד שגר בדירה מקבל הנחה, לפי מיטב זיכרוני, של 15% ממחיר הדירה; זוג מקבל הנחה של 30% ממחיר הדירה, אם אני לא טועה.
משה גפני (יהדות התורה):
לא, 20%.
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
אמרתי, אני לא חותם על זה. אבל אני רוצה שתדע, שהמבצע הראשון של דיור ציבורי ב-1999, כשהייתי שר האוצר, מבצע "קנה דירתך" או whatever – – –
רן כהן (מרצ):
"הבית שלי".
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
"הבית שלי" – אז הקריטריונים הקובעים היו מספר הילדים ומספר שנות המגורים. זה היה המבצע הראשון שנעשה – מספר הנפשות במשפחה ומספר שנות המגורים.
משה גפני (יהדות התורה):
אני שואל, למה זה השתנה?
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
גם השנה, כשחזרתי למשרד השיכון, בניסיון שלי לשפר את התנאים ב–2007, ביקשתי להכניס את נושא הוותק – לצערי, ללא הצלחה. האוצר מתנגד לזה.
רן כהן (מרצ):
אדוני השר, תוכל לומר שעוד מעט נעשה את זה בחוק.
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
מאחר שבמצב הנוכחי אנחנו כפופים, לצערי, לאוצר, לא היתה לי ברירה. העדפתי לשפר את מה שאפשר, ומה שאי-אפשר – אי-אפשר.
רן כהן (מרצ):
הבנתי מהתשובה שמאיר שטרית צריך להיות שר האוצר, ולא שר השיכון.
היו"ר אחמד טיבי:
הוא יכול להיות כל שר.
רן כהן (מרצ):
הוא כבר היה.
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
בואו נחכה.
היו"ר אחמד טיבי:
השאילתא הבאה, מס' 1072, של חבר הכנסת עמיחי אילון. הוא לא נמצא, מסיבות מובנות, ולכן השאילתא עוברת לפרוטוקול. תודה, אדוני השר.
1072. פרויקט שיקום שכונות חברתי
חבר הכנסת עמיחי אילון שאל את שר הבינוי והשיכון
ביום ב' בניסן התשס"ז (21 במרס 2007):
על-פי סעיף 6 להחלטת הממשלה העוסקת בריכוז מאמץ בשיקום השכונות הפיזי, תמליץ ועדה בין-מוסדית בפני שר הבינוי והשיכון על פעולות לריכוז מאמץ בתחום החברתי. משמעות החלטה זו היא ביטול תקצוב הפעילות החברתית בשכונות רבות. שר הבינוי והשיכון הודיע כי בניגוד לסעיף 6 האמור, לא יחולו שינויים בפעילות השיקום החברתי בשכונות שבהן הוא פועל.
רצוני לשאול:
1. האם הדברים נכונים?
2. אם כן – האם תובא הודעת השר לממשלה, להחלטה מחייבת?
תשובת שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1–2. עמדתי בנושא שיקום שכונות חברתי היא חד-משמעית: לא יבוצעו שינויים כלשהם במספר השכונות הנמצאות בשיקום חברתי בשנים 2007–2008. אני מצרף לעיונך את מכתבו של מר אריה בר, מנכ"ל המשרד, לגב' אריאלה רבדל, מנהלת אגף שיקום שכונות חברתי, ובו ההנחיה.
כמו כן, בהחלטת הממשלה מיום 28 בינואר 2007 – החלטה מס' 1102, סעיף 3 – מובהר כי הפעילות במסגרת תוכנית שיקום שכונות בתחום החברתי תימשך על-פי המתכונת הקיימת.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה, אדוני השר.
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
תודה רבה.
הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 110)
(השעיית כהונה בשל חוב בתשלום ארנונה) התשס"ז–2007
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/144).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אחמד טיבי:
אנחנו עוברים לסעיף הבא: הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 110) (השעיית כהונה בשל חוב בתשלום ארנונה), של חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה וואסל טאהא – קריאה ראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת זחאלקה להציג את הצעת החוק. בבקשה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הצעת החוק באה בעקבות בעיה כאובה, ואפילו הייתי אומר שערורייתית. פנו אלי כמה ראשי ערים והציגו בעיה – אחר כך הסתבר שהבעיה הרבה יותר גדולה ממה שתיארתי לעצמי: חלק מחברי מועצות ועיריות, פשוט יש להם חובות ענק לעירייה או למועצה המקומית, והם לא משלמים.
כמובן, יש לזה שתי השלכות עיקריות. האחת – ואמרו לי את זה ראשי העיריות – שחברי המועצה האלה סוחטים את ראש העיר ואומרים לו בפשטות: אם אתה רוצה לכפות עלינו לשלם ארנונה, אנחנו לא נהיה בקואליציה. חלק מחברי האופוזיציה, שגם הם לא משלמים ארנונה, מציגים את גביית הארנונה מהם כנקמנות מצד ראש המועצה.
עוד נאמר, שלמועצות המקומיות יש בעיה בגביית ארנונה משום שחברי המועצה שלא משלמים הם דוגמה רעה לשאר האזרחים, ואזרחים רבים אומרים לראש העיר: לפני שאתה בא לגבות מאתנו ארנונה, לך תגבה מחברי המועצה; חברי המועצה שאחראים לגביית הארנונה לא משלמים בעצמם.
הצעת החוק באה לפתור את הבעיה הזאת, והיא אומרת בפשטות: חבר מועצה שחב בתשלום ארנונה כאמור בסעיף 20(10) יושעה מכהונתו עד למועד תשלום החוב, או עד למועד הסדרתו, לרבות בדרך של פריסה של תשלומי החוב, כמובן כמקובל במועצה המקומית לשאר האזרחים.
אנחנו התלבטנו כשהגשנו את ההצעה, משום שיכולה להיות פגיעה מסוימת בעיקרון של הבחירות והייצוג של הציבור. לכן, ההשעיה היא זמנית, וסיומה מותנה בהסדרת חוב הארנונה של חבר המועצה המסוים. נפתור בצורה זו גם את הבעיה של הדוגמה הרעה שחברי המועצה נותנים לשאר האזרחים.
כשהצעת החוק תועבר בקריאה שנייה ושלישית, היא תחול על חברי מועצה מכהנים מזמן תחילת הפעלתו של החוק, כלומר, זה לא יחכה עד לבחירות הבאות, אלא יחול על חברי מועצה המכהנים כיום, כדי לפתור את הבעיה הזאת מהיום. משרד הפנים פרסם בשנה שעברה דוח, שאני חושב שהוא דוח חלקי, שלפיו מדובר ב-61 מועצות מקומיות שיש בהן בעיה בקנה מידה גדול. אני יודע על מועצות שחברי המועצה בהן חייבים מאות אלפי שקלים. לכן, הצעת החוק באה לסייע לעיריות לפתור את הבעיה הספציפית של חבר המועצה ולהגביר את גביית הארנונה.
מר יצחקי, ראשי הציבור הערבי כולם – כל ראשי המפלגות הערביות – חתמו על כרוז, על עצומה, שחולקה ביישובים הערביים כולם, וקוראת לציבור לשלם ארנונה. אנחנו מביאים הצעת חוק שתסייע בגביית הארנונה. אנחנו את שלנו עושים, ומוכנים להתגייס לטובת היישובים והמועצות המקומיות והעיריות כדי להגביר את גביית הארנונה מהציבור. ולכן, כשאנחנו באים ותובעים ממשרד הפנים שגם הוא ימלא את חלקו בסיוע ובעמידה בהתחייבויותיו למועצות המקומיות, אנחנו באים בידיים נקיות – את שלנו אנחנו עושים ומוכנים לעשות. אנחנו אומרים לכולם – לכל ראשי המועצות המקומיות, לכל ראשי העיריות, למשרד הפנים ולכולם – שראשי הציבור הערבי וחברי הכנסת הערבים כולם מוכנים להתגייס כדי להגביר את גביית הארנונה במועצות המקומיות.
אבל זה רק חלק מהבעיה. משרד הפנים צריך באותה מידה להיענות לתביעות הצודקות. התביעות שלנו לא התחילו היום. אנחנו נלחמים ונאבקים כדי שהמועצות המקומיות יוכלו לשלם משכורות לעובדים שלהם. לאן הגענו? כבר לא נותנים לנו נשימה להיאבק למען תקציבי הפיתוח, למען דברים כמו השוואת תנאים, והחזירו אותנו לא לנקודת האפס אלא לנקודת המינוס הגדול. המועצות המקומיות הערביות שואפות להגיע לאפס, כלומר שיוכלו לשלם משכורות, ואת זה לא נותנים להן. מרבית המועצות המקומיות הערביות – מרבית היישובים הערביים וחלק מהמועצות היהודיות לא יכולים לשלם משכורות. איפה נשמע דבר כזה?
אנחנו שומעים כל הזמן הבטחות מהממשלה – נותנים אקמול או אספירין. אני בתור רוקח לא מזלזל לא באספירין ולא באקמול. אבל זה לא יפתור את הבעיה, זה נותן לנו נשימה. נכון, אנחנו אומרים לכם: תנו את האספירין, תנו את האקמול כדי שהחולה לא ימות, אבל אחר כך הבעיה תחזור, אם לא נותנים אנטיביוטיקה רצינית ואם לא נותנים ריפוי לחולי הזה, שנקרא – – –
היו"ר אחמד טיבי:
כדי שלחולה לא יכאב, לא כדי שהחולה לא ימות. אקמול לא יעזור לו.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
לא, גם חום גבוה, אם לא מטפלים בו הוא יכול להביא למוות.
היו"ר אחמד טיבי:
הלוואי שזה היה מציל ממוות.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אם אתה לא מטפל בכלל בחום, מה קורה? החום ממשיך לעלות. זה יכול להיות מסוכן לחיים. אם רשות מקומית תשקע בחובותיה ולא תוכל לשלם משכורות, היא פשוט תתפרק. לכן אני חושב שזה פתרון חלקי, זו טיפה בים. אבל הטיפה הזאת בים חשובה מאוד כדי שנוכל להגיע למצב שבו למועצות המקומיות יהיו הכלים לפתח את היישובים הערביים ואת היישובים שנמצאים במצב סוציו-אקונומי נמוך ולהביאם למצב ראוי. אבל לפני זה צריך לפתור את הבעיה הכואבת של תשלום משכורות ושל עמידה בחובות לחינוך ולדברים השוטפים הרגילים. לא רק את זה אנחנו דורשים, אלא גם את הפיתוח הראוי, להגיע לשוויון מלא. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה, חבר הכנסת זחאלקה, על ההצעה הראויה. חבר הכנסת ואסל טאהא – מוותר. חבר הכנסת אברהם רביץ – לא נמצא; חבר הכנסת זבולון אורלב – לא נמצא; חבר הכנסת אורי אריאל – לא נמצא; חבר הכנסת משה גפני – – –
קריאות:
אריאל פה.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
הנה אני, נמחקתי.
היו"ר אחמד טיבי:
מפה לא נמחקת. אנחנו חוזרים לחבר הכנסת אורי אריאל.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, אני מוכרח לציין שאחרי שלמדתי את השיעור עם ידידי חבר הכנסת גבאי, ידידי כבוד היושב-ראש, ברצוני לשתף. אולי אתה תשתף אחרי זה את המאזינים בבית בדו-שיח שלך עם יושב-ראש הכנסת לשעבר ועם חבר הכנסת יצחקי על משאלות הלב של כל אחד איפה הוא ומה הוא. את זה אני אשאיר ליושב-ראש.
היו"ר אחמד טיבי:
זה לא על חשבונך, אנחנו מתחילים מהתחלה.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
החוק הזה הוא חוק ראוי. כמי שהוא אזרח ברשות, במועצה אזורית מטה-בנימין במקרה הזה, כמי שהיה ראש מועצה במשך ארבע שנים בבית-אל וכמי שרואה את הדוחות מעת לעת של משרד הפנים ושל אחרים על חובות של נבחרי ציבור שמרשים לעצמם, בלי להתבייש – כמו שאומרים אצלנו, עושים את זה מהמקפצה. פשוט הם גם יושבים ברשות, מקבלים החלטות ומחייבים אחרים וגם לא משלמים את חובותיהם.
ראוי לבדוק בהכנה לקריאה שנייה ושלישית אם לא יהיה פה פתח לניצול לרעה – ראש רשות שרוצה להיפטר מחבר מועצה שהוא נגדו, לעומתו, מדביק לו חוב, ובזה הוא משלח אותו במסלול החוצה. בדרך כלל אנשי רשות הם אנשים ראויים ולא צריך לחשוד בהם, אבל היות שהיו דברים מעולם, נצטרך לשים לב לדברים כאלה בעת הכנת החוק.
אני רוצה לשאול את היושב-ראש ואת המציעים: האם החוק הזה יחול גם על הרשויות ביהודה ושומרון? מי המציעים?
היו"ר אחמד טיבי:
חבר הכנסת זחאלקה. זה חוק שמחייב את משרד הפנים.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אני מודה ליושב-ראש על העזרה, אבל אני רוצה לשאול את חבר הכנסת זחאלקה אם החוק הזה יחול על המועצה שאני חבר בה, קרי המועצה האזורית מטה-בנימין, או על אריאל, קריית-ארבע. גם שם זה יחול?
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
לא רק החוק הזה, גם חוקים אחרים יחולו עליהם. אני מקווה שנגיע למצב שלא יהיה חוק – – –
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
עד אז זה יחול. אני שמח שחבר הכנסת זחאלקה זכה להחיל עוד חוק, ובעזרת השם כשזה יעבור קריאה שלישית, יזכה להיות שותף נאמן לבניית ארץ-ישראל והרשויות והתושבים – – –
היו"ר אחמד טיבי:
– – –
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
חבר הכנסת זחאלקה, שלא תרגיש שלא בנוח, אני תמיד משבח את היושב-ראש.
היו"ר אחמד טיבי:
ידעתי שזה יגיע.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אני לא יודע להחמיץ את ההזדמנות לשבח את היושב-ראש, שהוא גם דוקטור במקצועו, הוא גינקולוג. כמות המתנחלות שהוא יילד וכמות המתנחלים שהוא הביא לעולם – אני מאחל את זה לכל אוהבינו. בהצלחה. תודה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אל תאחל – – –
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. לפחות הפעם הוא אמר "מתנחלים" ולא "חיילי מג"ב".
חבר הכנסת משה גפני – לא נמצא. חבר הכנסת יעקב מרגי – לא נמצא. חבר הכנסת מאיר פרוש – לא נמצא. חבר הכנסת סעיד נפאע, בבקשה. שלוש דקות, אדוני, בבקשה.
סעיד נפאע (בל"ד):
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ברוב עוונותי הייתי גם ראש מועצה, ובימים המעטים שאני נמצא בכנסת הספקתי ללמוד שבדרך כלל מתייחסים לגופו של האדם המציע ולא לגופו של העניין. אבל כנראה הדברים מתחילים להסתדר לי, לפעמים אכן מתייחסים גם לגופו של העניין.
בכל אופן, אני מבקש להוסיף כמה נימוקים לחוק הזה – זה חשוב מאוד – כי אני לא רוצה לחשוב שתהיה הצעה כנגד החוק הזה. זה לא רק עניין שחבר המועצה צריך להוות דוגמה אישית במקרה הזה, אלא בואו לא נשכח שחבר המועצה עצמו הוא זה שיושב בסוף כל שנה ומחוקק למעשה את הצו שמטיל ארנונה במועצה המקומית. אז הוא כן מחוקק, ובסופו של דבר לא מוצא לנכון לעמוד בחובה המוטלת על-פי הצו שהוא מחוקק.
כולנו שומעים מדי בוקר ומדי ערב ששיעור הגבייה של הארנונה במועצות המקומיות עומד להן לרועץ, לכל המועצות המקומיות, כי על-פי החלטות משרד הפנים זה תמיד תלוי בכל מיני תשלומים – לפי שיעור הגבייה שלך גם תקבל בין היתר את המענקים. זו עוד סיבה חשובה לאמץ חוק שכזה, ובמיוחד כאשר בתקופה האחרונה אנחנו ערים ליד קלה מאוד על ההדק בפירוק מועצות מקומיות, ובמיוחד מועצות מקומיות ערביות.
אני מבקש לציין עוד דבר חשוב ביותר: הרבה חברי מועצה שלא משלמים ארנונה מפעילים לחץ אדיר על ראשי המועצות, במיוחד כאשר החוק קבע שאם מועצה מקומית לא תאשר את תקציבה היא מפוזרת, ומאוחר יותר ראש המועצה מפוטר.
כדי להתגבר על כל הבעיות האלה אני חושב שמהנימוק שהעלה חבר הכנסת זחאלקה וגם מהנימוקים הנוספים יש מקום לקבל את החוק הזה ולהעבירו לוועדה כדי שיוכן לקריאה שנייה ושלישית.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת דוד אזולאי. חותם את הרשימה כהרגלו בקודש, חבר הכנסת נסים זאב.
דוד אזולאי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, חשבתי שהפעם תהיה לי הזכות לחתום את הדיון הזה, אבל מה אני אעשה, חברי לסיעה – אני תמיד נותן לו את הכבוד הראוי לו, ואני מעריך את זה וזה בסדר.
ראובן ריבלין (הליכוד):
נסים זאב חותם את הדיון.
היו"ר אחמד טיבי:
הוא הרוויח את זה ביושר.
דוד אזולאי (ש"ס):
תמיד יש לו החותם.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה קודם כול לברך את יוזמי החוק, חבר הכנסת זחאלקה וחבר הכנסת ואסל טאהא. אני רוצה להסב את תשומת לב המזכירות שיש עוד יוזם לחוק הזה, עזמי בשארה, שהוא כבר לא חבר הכנסת. לכן אני מציע, היות שהוא כבר לא חבר הכנסת, מן הראוי לבדוק מה התקנון אומר – האם צריך לרשום את שמו או לא. אני רק מסב את תשומת לבכם לעניין הזה, אדוני המזכיר.
ראובן ריבלין (הליכוד):
כתוב בתקנון.
דוד אזולאי (ש"ס):
שהוא יכול להמשיך להיות רשום?
ראובן ריבלין (הליכוד):
לא. רק אם – חלילה.
דוד אזולאי (ש"ס):
שווה בדיקה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
ביקשנו שבשארה יישאר והם אמרו שאי-אפשר. ביקשנו שחבר הכנסת נפאע יתווסף ולא אישרו.
ראובן ריבלין (הליכוד):
התקנון לא מאפשר.
דוד אזולאי (ש"ס):
אני שומע שהתקנון לא מאפשר וצריך למחוק, ואני מבקש לנהוג בהתאם.
נסים זאב (ש"ס):
אם כבר הזכרת את חבר הכנסת בשארה, אולי תגיד לנו מה הוא עושה בחוץ-לארץ?
דוד אזולאי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק ראויה, ואני חושב שמבחינת העיתוי היא היתה צריכה לבוא הרבה לפני כן, כי מצבן של הרשויות המקומיות – לא רק שהוא מצב קשה, אלא לא יעלה על הדעת שחברי מועצה, שאמורים לשמש דוגמה לציבור שולחיהם, הם הראשונים לא לשלם את הארנונה. אני לא אמנה כאן את הסיבות מדוע הם אינם משלמים את הארנונה. עם זה, אני מודה שעיינתי בחוק, וחסר בו משהו – ראשי רשויות. מה אם ראש רשות – ויש כאלה, ואנחנו מכירים אותם. יש ראשי רשויות שנמנים עם אלה שמרשים לעצמם שלא לשלם ארנונה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
לעניין החוק הזה, לא.
היו"ר אחמד טיבי:
השאלה אם זה ברור בחוק שלך. חבר מועצה לעניין זה הוא גם ראש מועצה.
דוד אזולאי (ש"ס):
לא, אדוני היושב-ראש, אני מודיע לך שלא. קראתי את החוק בעיון רב, וזה לא כולל את ראשי הרשויות, ולכן אני מסב את תשומת לבם של החברים היוזמים. בוועדת הפנים נצטרך להכניס סעיף נוסף שמדבר על ראשי רשויות שלא שילמו ארנונה, כדי שגם הם ייכללו. אין להם שום חסינות. הם לא שונים מאותו חבר מועצה שלא שילם את הארנונה.
היו"ר אחמד טיבי:
זה מחייב אותו יותר.
דוד אזולאי (ש"ס):
בוודאי. לכן אני חושב שאנחנו צריכים להכניס את זה. אם לא נצליח להעביר את זה בתיקונים, נצטרך להעביר את זה כהסתייגות להצעת החוק. בכל אופן, אני אתמוך בחוק הזה. אני חושב שזה חוק טוב, ואני מקווה שלקראת הקריאה השנייה והקריאה השלישית נבקש להכניס את התיקון כך שגם ראש רשות ייכלל בהסדר הזה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
ראש הרשות לעניין חוק זה הוא חבר מועצה.
היו"ר אחמד טיבי:
חשוב להוסיף את זה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
למען הסר ספק.
דוד אזולאי (ש"ס):
חברי היוזמים, אם תקראו את החוק – מהחוק הדבר לא ברור בכלל. ראש הרשות לא מוזכר, ולכן צריך למצוא את הדרך להזכיר אותו, כדי שהחובה הזאת תחול גם על ראש הרשות. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב חותם את הדיון. זו זכות נרכשת של חבר הכנסת נסים זאב, כהרגלו בקודש.
יואל חסון (קדימה):
היא עוברת בירושה?
היו"ר אחמד טיבי:
שלוש דקות, בבקשה.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני לא רוצה לומר שאנחנו – חוץ מכבודם של חברי הכנסת – כמו איזה עדר עזים הולכים אחרי המציע ולא מסתכלים אפילו לצדדים. אולי היו חברי מועצה שמעלו או ניצלו את מעמדם ואת תפקידם ולא שילמו את הארנונה, ועכשיו מביאים איזו הצעת חוק, שלדעתי לא תעמוד במבחן בג"ץ. אין קשר בין הדברים. חבר שנבחר על-ידי ציבור, מה פירוש – אם הוא לא שילם ארנונה צריך לפטר אותו באופן אוטומטי? הוא צריך לעוף מכהונתו כחבר מועצה? ומה עם הממונה על הגבייה? ומה עם גזבר העירייה? ומה עם בכירי העירייה, מנהלי המחלקות? ומה עם כל עובדי העירייה הבכירים? ומה עם השוטרים שלא משלמים דוחות משטרתיים על עבירות שהם עברו – נפטר אותם מלהיות שוטרים? וכהנה וכהנה. אנחנו צריכים לפטר פה חצי מהמדינה. ומה עם חברי הכנסת שחייבים כל מיני מסים למדינה? חבר הכנסת שלא שילם מס, אדוני השר, צריך לפטר אותו לאלתר. הוא יושב בוועדת הכספים, הוא המחוקק – תפטר אותו, הוא לא שילם מסים. הוא לא נבחר ציבור? איזה רעיון זה?
ואסל טאהא (בל"ד):
מדובר בנבחרי ציבור.
נסים זאב (ש"ס):
מה זה נבחרים? גם אנחנו נבחרים. אז אם מחר אני אהיה חייב מסים לממשלה ויש לי איזה ויכוח ומחלקת המסים תובעת אותי, אז אני צריך להתפטר? איזה חוק זה? מה קשור אחד לשני? אני מייצג ציבור, הציבור בחר אותי, אני אתן את הדין כלפי הציבור. אין דבר כזה שאחרי שנה צריך להעיף חבר נבחר, חבר מן המניין, בגלל שהוא חייב חוב של ארנונה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
הוא מנצל את מעמדו, זו הבעיה.
נסים זאב (ש"ס):
מה זה מנצל? הפרשנות הזאת היא פרשנות שלא במקומה. היא לא נכונה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
זו לא פרשנות.
נסים זאב (ש"ס):
אם אתה מדבר על חבר מועצה שלא משלם עשר שנים, מתעלם – אתה מדבר על חבר מועצה שלא שילם שנה ונותנים לו התראה אחרונה: אתה "ראס בן עאנכּ" עף מהמקום; אתה כבר לא שייך.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
הוא מושעה עד פתרון הבעיה.
נסים זאב (ש"ס):
אני מבין, אבל מה פתאום יושעה? אתה יכול להשעות נבחר ציבור? אתה יכול להשעות חבר כנסת עד שהוא ישלם את המסים שלו? מה הקשר בין אחד לשני? מין בשאינו מינו בכלל.
רן כהן (מרצ):
זה רעיון לא רע, להשעות חבר כנסת שלא משלם מסים.
נסים זאב (ש"ס):
נכון, אז תעלה הצעת חוק ותראה – תהיה לך תמיכה מקיר לקיר.
אני לא רואה איזה חוק שמישהו מעלה, וקודם כול הולך לוועדת הכנסת ומקבל פטור מהנחה ל-45 יום, כי החוק שלו הוא הכי חשוב בעולם. אני מציע בכלל להוריד את הנושא של 45 יום. בשביל מה? כל אחד יביא את הצעת החוק שלו דרך האינטרנט ויעלה אותה מתי שהוא רוצה, כי הכול חשוב. לכל חוק יש מאה הסברים ונימוקים למה החוק הזה כל כך חשוב. אבל באמת נפעל בהיגיון. אני אומר לך, זחאלקה, אני לא יכול להצביע בעד החוק הזה, אף-על-פי שחברי יצביעו. אני מאוד מכבד אותך, וזה לא לגופו של אדם. אני אומר לך את מה שאני חושב: זה לא נכון, זה לא במקום. אני אומר לך שאם יבוא מישהו שיערער על זה בבג"ץ – זה לא עומד במבחן בג"ץ.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה.
הצבעה מס' 4
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10
נגד – אין
נמנעים – 1
ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 110) (השעיית כהונה בשל חוב בתשלום ארנונה), התשס"ז–2007, לוועדת הכספים נתקבלה.
היו"ר אחמד טיבי:
בעד – 10, אין מתנגדים, נמנע אחד. הצעת החוק עוברת לוועדת הכספים.
דוד אזולאי (ש"ס):
לוועדת הפנים.
היו"ר אחמד טיבי:
אמרו לי ועדת כספים.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר אחמד טיבי:
הכרזה לסגן מזכיר הכנסת, בבקשה.
סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
החלטות ועדת הכספים לגבי הצווים האלה: צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 12), התשס"ז–2007; צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 13), התשס"ז–2007.
ההחלטות האמורות יקבלו תוקף בתום שבעה ימים מיום הנחתן האמור, אם לא יודיע חבר הכנסת לפני כן על רצונו שהכנסת תבטל אותן. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה.
הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון מס' 24)
(ייצוג הולם בקרב עובדי חברות ממשלתיות), התשס"ז–2007
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/140).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אחמד טיבי:
אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון מס' 24) (ייצוג הולם בקרב עובדי חברות ממשלתיות), של חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה וואסל טאהא. אני מזמין את חבר הכנסת זחאלקה להציג את הצעת החוק.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני רוצה לברך את השר שטרית לפני שהוא עוזב את האולם, משום שהיה שיתוף פעולה מצוין בינינו לבינו בקשר להצעת החוק הזאת. הוא תמך בהצעת החוק הזאת בקריאה טרומית, אף-על-פי שהיו הרבה בעיות עם הממשלה – פעם כן, פעם לא, ובסוף הוא הכריע. כל המשא-ומתן התנהל בזמנו בינו לבין חבר הכנסת עזמי בשארה. הסיכום היה – ואנחנו עומדים בו – שברגע שתהיה הצעת חוק ממשלתית לקריאה שנייה ושלישית, נצמיד את זה לחוק. הנושא הזה יקודם בתיאום עם הצעת החוק הממשלתית. אנחנו עומדים בסיכום שלנו. אנחנו שמחים שגם הממשלה עומדת בסיכום של השר מאיר שטרית.
כבוד היושב-ראש, הצעת החוק מדברת על העדפה מתקנת, והיא המשך לחוק שסיעת בל"ד בכנסת העבירה בזמנו. היתה הצעת החוק של חבר הכנסת עזמי בשארה בדבר ייצוג הולם של האוכלוסייה הערבית בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות, ייצוג הולם בשירות הציבורי, והפעם – ייצוג הולם בעבודה בחברות ממשלתיות.
מדובר בגופים שמעסיקים עשרות אלפי עובדים, אם לא יותר מכך, והייצוג של הציבור הערבי בחברות האלה הוא במקרה הטוב זעום. יש חברות שבכלל אין בהן ייצוג, יש חברות שיש בהן פרומיל – 0.001. המספרים עלובים, והדבר הזה צריך לבוא על תיקונו.
לפיכך באה הצעת החוק, שבנויה על עיקרון של העדפה מתקנת. העדפה מתקנת, אשר במסגרתה נקבעות חובות ייצוג הולם לקבוצות אוכלוסייה שונות, מקובלת כאמצעי לקידום השוויון של אוכלוסיות שסבלו ועודן סובלות מאפליה מובהקת ושיטתית. הגישה שביסוד חובת הייצוג ההולם היא, שבמקרים מסוימים, כדי להשיג שוויון, לא די בקביעת איסור אפליה ובאכיפתו, אלא יש צורך לנקוט פעולות יזומות.
ייצוג הולם פורש על-ידי בתי-המשפט כמתן ייצוג יחסי הולם, אשר שיעורו הראוי צריך להיקבע גם בהתחשב באופיו, במטרותיו ובצרכיו המיוחדים של הגוף ולאור התפלגות המועמדים המוצעים המתאימים לתפקיד המסוים. עם זאת, החובה להביא לייצוג הולם משמעותה חובה לערוך חיפוש יזום, באמצעים סבירים, של מועמדים מהקבוצות הסובלות מתת-ייצוג.
הייצוג ההולם בא להתגבר על אפליה שיטתית ומובהקת.
החוק מדבר גם חובת דיווח וגם על שיטות לאכיפתו.
המצב שקיים היום, שבו הייצוג של הציבור הערבי בחברות הממשלתיות כל כך קטן, הוא מצב בלתי נסבל. החוק מדבר גם על ייצוג של אנשים עם מוגבלות – וזה חשוב מאוד – וייצוג בני שני המינים, ובעיקר, ייצוג של האוכלוסייה הערבית.
אני קורא לחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. זו הצעת חוק ראויה שנדונה בכנסת בעבר. הכיוון של פעולות יזומות כדי להגיע לייצוג הולם הוא כנראה הדרך היחידה היום, כי אפשר להגיע למצב שבו עשרות שנים לא יהיה ייצוג ולא יהיו עובדים מהציבור הערבי בחברות הממשלתיות אם לא תינקט פעולה יזומה ואכיפה של החוק מטעם הרשויות. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אני מודה מאוד לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. מדובר בקריאה ראשונה, ולכן יש לנו כמה דוברים. ראשון הדוברים – חבר הכנסת ואסל טאהא.
ואסל טאהא (בל"ד):
אני מוותר.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חבר הכנסת ואסל טאהא ויתר על זכות הדיבור. חברי הכנסת אברהם רביץ וזבולון אורלב – אינם נמצאים. חבר הכנסת אורי אריאל, עד שלוש דקות לרשותך, ואחריו – חבר הכנסת משה גפני.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, שלום לשר אדרי. מציעי החוק וחבר הכנסת זחאלקה שנימק אותו לא הכניסו לחוק שוויון הזדמנויות גם בחובות. מי שמבקש זכויות מלאות – וזה בסדר גמור, אני בעד שוויון – ראוי שייקח על עצמו גם את החובות המלאות. האם ערביי ישראל, חבר הכנסת זחאלקה, משרתים בכוחות הביטחון כמו אחרים? חבר הכנסת זחאלקה, מה אתה אומר?
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
לא שמעתי את השאלה.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
האם הציבור הערבי נושא בנטל הביטחוני, בשירות הביטחון, כמו שאר אזרחי מדינת ישראל?
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
לא.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
למי שלא שמע, התשובה היתה לא, וזה נכון, כמובן. האם אזרחי ישראל – – –
ואסל טאהא (בל"ד):
– – –
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אתם לא רוצים לשמוע כי זה קשה לשמוע? האם האזרחים הערבים במדינת ישראל – שאינם נושאים בנטל הביטחוני, כפי שהסכים חבר הכנסת זחאלקה, מסיבות שונות – האם הם הולכים לשירות הלאומי, שזה בתוך הקהילה?
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
גם לא.
ואסל טאהא (בל"ד):
מה הקשר?
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
התשובה של חבר הכנסת זחאלקה היא שגם לא. הקשר, חבר הכנסת טאהא, אם לא הבנת – –
ואסל טאהא (בל"ד):
הבנתי – – –
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
– – שמי שרוצה זכויות מלאות, צריך לשאת בחובות המלאות.
ואסל טאהא (בל"ד):
אין קשר – – –
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
זו המצאה שלך – – –
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
מי שחושב שהוא יכול לעשות ולקבל רק זכויות – לקבל ביטוח לאומי על ילדים אבל לא לשלם מס הכנסה, לעבוד בשחור וכן הלאה וכן הלאה, טועה. ברשויות המקומיות למשל – ואתם מכירים את זה, כי בחצי השנה האחרונה היו הרבה דיונים על הרשויות שלא משלמות משכורות – אין כסף כי האזרחים ברשויות האלה, ש-90% מהם ערבים, אינם משלמים מסים. ראשי המועצות אינם גובים מסים. מה פתאום שתקבלו את אותן זכויות? מה הדבר הזה? מה אתם חושבים? תגידו, במדינות השכנות זה הולך ככה?
אני מציע לכם לדרוש קודם כול מעצמכם למלא את כל החובות, ואחרי שתמלאו את כל החובות המקובלות במדינת ישראל, תוכלו בהחלט לדרוש גם את הזכויות. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת אורי אריאל. חבר הכנסת משה גפני, ואחריו – חבר הכנסת יעקב מרגי.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
– – –
משה גפני (יהדות התורה):
אני הולך לתקוף את הממשלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אני לא מאמין שתעשה דבר כזה.
משה גפני (יהדות התורה):
אני אשתדל.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני תומך כמובן בהצעת החוק הזאת. היום היה גם דיון בוועדת החוקה על הצעת חוק דומה של חבר הכנסת טיבי – – –
רן כהן (מרצ):
עוד מעט אורי אריאל ישאל אותך למה אתם לא מקיימים את החובות.
משה גפני (יהדות התורה):
אני לא נכנס לוויכוח שניהל כאן חבר הכנסת אורי אריאל עם חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אני חושב שהממשלה צבועה. היא מתנהגת איך שנוח לה והיא גם משקרת לציבור, ואני מדבר על הציבור החרדי.
יש טענה נגד הציבור החרדי שהוא לא משתלב בעבודה ולא משתלב בעשייה במדינת ישראל וכו' וכו'. אני בשעתי הגשתי הצעת חוק, היות שזה ברור לחלוטין שהציבור החרדי מופלה לרעה בדירקטורים בחברות הממשלתיות, בשירות המדינה ובכל המקומות. אגב, כאן מדובר על כאלה ששירתו בצבא. הם חרדים אבל שירתו בצבא, אחרת הם לא יכולים להיות. וטוענים נגדנו כל הזמן שהמציאות היא שהחרדים אינם רוצים להשתלב, כל הזמן זאת הטענה.
אז הגשתי הצעת חוק. הנה, אנחנו מבקשים להשתלב. וזה עבר בקריאה טרומית והגיע לוועדת החוקה. מגיעה נציגת משרד המשפטים ואומרת שהממשלה מתנגדת. אין הגדרה כזאת "חרדי", אין הגדרה. אני לתומי חשבתי – הרי אתם יודעים, אני בכלל, בתחילת דרכי, כשאמרו לי פה "איש מקצוע" או "יועץ משפטי", נעמדתי דום. ולפתע מתברר כי הממשלה הצבועה הזאת מעבירה החלטה לעידוד התעסוקה בציבור הערבי ובציבור החרדי. ולא הבנתי. זאת אותה ממשלה שאומרת שהיא לא יודעת מיהו חרדי. אז אמר נציג משרד המשפטים – היום בדיון על הצעת החוק של טיבי אמר נציג משרד המשפטים: לא, אין טענה כזאת לגבי מיהו חרדי, אלא שלחרדים נותנים דברים אחרים, במקום דירקטורים מעודדים אצלם את התעסוקה. שמעת, חברת הכנסת רוחמה אברהם? להגן על הממשלה הזאת. זאת אומרת, החרדים יהיו חוטבי עצים ושואבי מים, אבל בדירקטוריונים יהיו ערבים.
דרך אגב, השר אדרי, אני בעד שהערבים יהיו דירקטורים.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
ימות המשיח, אמר חבר הכנסת טיבי.
משה גפני (יהדות התורה):
אני אומר לכם, היות שאני מכיר את הצבועים שיושבים בממשלה, לערבים הם משלמים מס שפתיים בגלל הפריימריס, הם לא ימנו אותם בסוף. ולנו הם אומרים את האמת.
רוחמה אברהם (קדימה):
שוב יעבדו עליהם בעיניים.
משה גפני (יהדות התורה):
מה השאלה, יש לך ספק בעניין?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
יש דירקטורים בממשלה.
משה גפני (יהדות התורה):
גם בגלל הפריימריס.
רן כהן (מרצ):
איזה מזל יש לערבים שיש חרדים.
משה גפני (יהדות התורה):
אם יאפשרו לי, אדוני היושב-ראש, אני אומר את הדברים באופן הכי ברור. אני בעד זה שבמשטר דמוקרטי כל סוגי האוכלוסיות – ערבים, נשים, אנשים עם מוגבלויות, אתיופים, מה שעלה עכשיו – כולם צריכים להיות. לצערי הרב המצב הוא שבדירקטוריונים נמצאים, ברוב המקרים, חילונים אשכנזים.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
גברים.
משה גפני (יהדות התורה):
כן. היום יש גם נשים פה ושם, אבל זה מה שיש. כל סיפורי המעשיות של החוקים שהעברתם כאן לא באו לידי מימוש. כלפינו הצביעות חוגגת, ולא יהיה כלי תקשורת אחד – להוציא כלי התקשורת החרדיים, לא יהיה כלי תקשורת אחד שיאמר את זה: שקרנים שכמותכם, ממשלה של צבועים, מה אתם מדברים על שילוב בעבודה? זה רק מס שפתיים.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה רבה, חבר הכנסת גפני, כנראה אתם מיוצגים על-ידי אשכנזים בדירקטוריונים.
חבר הכנסת יעקב מרגי – איננו, חבר הכנסת ברכה – אותו דין, חבר הכנסת מאיר פרוש – גם כן לא נמצא. חבר הכנסת סעיד נפאע.
סעיד נפאע (בל"ד):
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לאמיתו של דבר רציתי לוותר על זכות הדיבור, אבל נזכרתי, לאור דבריו של חבר הכנסת אורי אריאל, שמשרד החינוך בדרך כלל מוציא דוחות רשמיים על הישגי התלמידים בני 18. לפי הדוח האחרון על הישגי התלמידים בוגרי התיכון של אותה שנה, לפי הדוח האחרון מתברר שמתוך כל 100 תלמידים יהודים, 59 זכאים לבגרות או יש להם תעודות בגרות, מה שנקרא בגרות איכותית, כאשר אצל הערבים זה 39. תוסיף על זה את אחוז הנשירה. מתוך זה רק 76%, התעודות שלהם מזכות אותם בכניסה לאוניברסיטאות. כאשר פילחו את הערבים במדינה התברר שאצל הדרוזים יש 17 בוגרים מתוך כל 100. פשוט אני העליתי את העניין, רציתי לפנות אליך בגובה העיניים ולהגיד לך: האם זה גם קשור לאותן חובות?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת נפאע. חברת הכנסת נאדיה חילו, ואחריה – חבר הכנסת צבי הנדל.
נאדיה חילו (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להתחיל בזה ולברך על חוק שוויוני, חוק ערכי, חוק שבאמת סוף-סוף נותן הזדמנות נוספת לאוכלוסייה הערבית להשתלב. אם אנחנו מדברים על שילוב, זה בהחלט מתחיל ממשרדי הממשלה, ואחרי זה הרשויות. אבל שאלת למה צריך חוק. כי כולנו יודעים ומנוסים, כי גם כשיש חוקים ברורים והוראות, לא תמיד הם נאכפים – מה עוד שאין בכלל חוקים. אז מופעלות הרבה מאוד דעות קדומות, מופעלים סטריאוטיפים שליליים, ובסופו של דבר, השורה התחתונה מראה ומצביעה על מציאות שאף אחד לא יכול להכחיש. יש מציאות שגם נשים – החוק הזה גם מדבר על ייצוג הולם גם לשני המינים. מה לעשות, גם בחוקים קודמים, לגבי דירקטורים ובכל מיני חוקים נוספים, עד שלא חוקק חוק ראינו חוסר איזון מאוד ברור גם מבחינת ייצוג נשים וגם מבחינת ייצוג של מוגבלים.
החוק הזה הוא חוק מקיף. הוא נותן הזדמנות לא רק – אם מישהו רוצה לתפוס את הנושא של האוכלוסייה הערבית כאלמנט שלילי, הוא נותן ייצוג לקבוצות אוכלוסייה שבדרך כלל מופלות לרעה ולא מיוצגות, אם זה אנשים מוגבלים, אם זה נשים, וגם האוכלוסייה הערבית. הנתונים מראים שייצוגם הוא כמעט אפס. ברשויות מסוימות, רשויות ממשלתיות, ייצוגם כמעט אפס. זה עדיין לא אומר שאין בציבור אנשים עם יכולות. זה עוד לא אומר שאין אנשים מקצועיים שיכולים להשתלב. זה לא אומר שאין נשים שיכולות בהחלט להשתלב.
הרבה פעמים המחוקק חייב להתערב בכמה מקומות כדי לבוא ולהסדיר את הנושא של שוויון ואת הנושא של סגירת פערים. המציאות, בעצם, היא גם ראי של הדמוקרטיה. הדמוקרטיה גם נקבעת כשבאים, ולא רק אומרים במלים "מדינה דמוקרטית" אלא הלכה למעשה בודקים במדינה הדמוקרטית איך הדמוקרטיה הזאת בעצם מיושמת.
לכן אני חושבת שהחוק הזה הוא בהחלט חוק טוב. אני רוצה לראות בו צעד אחד, כי הוא לא פותר את כל הבעיות. זאת עוד חוליה, הייתי אומרת.
גם אני הגשתי הצעת חוק, אומנם יותר מצומצמת, על החברות הממשלתיות, ואני גם הגשתי את ההצעה אחרי שבדקתי. בדקתי, לקחתי נתונים ממחלקת המחקר. הנתונים מראים ומצביעים שכמעט אין. אין, איפה שתלך. לך לרשות השידור – ובהזדמנות זו, היום קיבלתי ידיעה על רשות השידור, שיש כוונה, בגלל צמצומים, לסגור את רשות השידור בערבית. אני כמובן לא שתקתי ופניתי בעניין הזה, ואני הולכת ליזום דיון. אבל כמה רשויות יש לנו במדינה? בדרך כלל אנחנו גם נראה יותר ויותר רשויות. ככל שמדינה גם מתקדמת במסלול הדמוקרטיה, אז יש יותר רשויות – של סמים, ושל מעמד האשה, ורשויות של כאלה ואחרים. וחשוב מאוד שיהיה ייצוג הולם לנשים, לאוכלוסיות מוגבלות ובעיקר לאוכלוסייה הערבית.
לכן, בהחלט צריך לתמוך בחוק הזה ולראות בו צעד נוסף בהובלה, ובעצם ראי לדמוקרטיה. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת נאדיה חילו. חבר הכנסת צבי הנדל. אחריו – אחרון הדוברים בהצעה זאת, חבר הכנסת נסים זאב.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
מכובדי היושב-ראש, אדוני השר, חברות וחברי הכנסת, אני מתנגד לחוק הזה ואני חושב שיש בו הרבה מן הצביעות בכל רמה אפשרית. אני חושב שאם מישהו ראוי לתפקיד מסוים והוא מועמד, ויש עוד אחד שהוא פחות ממנו או אותו דבר, ויש העדפה – יש מספיק חוקים שאם שמים רגל למישהו זה יטופל, ולא צריך לעשות מין תהליך עקום, שבצורה לא טבעית יכריחו אנשים מסוימים.
מה עם העלייה הרומנית, העלייה הרוסית – למעלה ממיליון עולים? למה לכל אלה אין ייצוג? הרי אני יכול לחתוך את האוכלוסייה באלף חתכים, וכל אחד יבקש למגזר שלו ייצוג כזה או אחר, ואחר כך – אני מכיר את הציניקנים, כי הייתי שם – צריך לשים אשה, נשים פלונית-אלמונית – אני אפילו לא רוצה להתבטא – בשביל לכסות את המכסה, לסתום את הפה למחוקקים. יש חוק בנושא ייצוג נשים בדירקטוריונים, למיטב זיכרוני. הכנסתם את הנשים בשביל לייפות קצת את החוק, אבל לדעתי יש חוק כזה, ומיישמים אותו היום ועושים ממנו צחוק.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
לא בחברות ממשלתיות.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אני מוכן שאם בא מישהו – דרוזי, צ'רקסי, ערבי, מוסלמי, נוצרי, לא משנה מי – והוא ראוי ובגלל מוצאו הוא לא מתקבל, או מישהו עם כיסא גלגלים, ובגלל מוגבלותו הוא לא מתקבל, או אם יש דברים מהסוג הזה – על זה לתת את העונשים הכי חמורים. אבל לחוקק חוק שבגלל העובדה שאדם נפגע בתאונה? אני עכשיו נכה, נפגעתי בתאונה, חייבים לשים אותי בדירקטוריון, אבל מה לעשות – אני סתום.
אני לא קונה את השיטה הזאת שכל הזמן אנחנו מנסים למצוא חן. זה לא רציני. חוקים מהסוג הזה אינם רציניים, ואנחנו מכוונים בשביל לרצות אוכלוסיות שונות. אף פעם לא נכסה את כל סוגי האוכלוסיות, תמיד יש עוד אחרים. ומי שצועק ולוחץ – אנחנו עושים את זה, ובסוף אנחנו עושים פלסתר את החוק הזה, מזלזלים בו, ואם כן ממנים – ממנים כך שהמינוי הזה לפחות לא יפריע; לא ממנים מינוי רציני, על מנת שנדע שהוא עושה את מלאכתו, יודע לעמוד על דעתו ולהנהיג את אותה חברה בדירקטוריון כמו שראוי ונכון לעשות.
צר לי שהממשלה נגררת לפופוליזם זול ותומכת בחוק כזה. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת צבי הנדל. חבר הכנסת נסים זאב, אחרון הדוברים ברשימה. לאחר מכן נצביע בקריאה הראשונה.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הנושא הזה עלה היום בוועדת החוקה, חוק ומשפט – אותה הצעת חוק של אחמד טיבי. הרי אנחנו מדברים פה על העדפה מתקנת ולא על איזה תיקון עיוות, כמו שאמר חברי, צבי הנדל. זאת אומרת, לכאורה, עד שלא נגיע למכסת הערבים – שמבחינה מספרית יהיה להם הייצוג באותם אחוזים באותן חברות ממשלתיות – בכלל אין ליהודי מקום להתמודד.
הרי בתעודת הזהות כבר מחקנו את הרישום של יהודי ומוסלמי. מה שקיים היום זה ישראלי – כולם ישראלים.
ואסל טאהא (בל"ד):
שמו כוכבים.
נסים זאב (ש"ס):
אם אנחנו רוצים לקדם את הנושא של עובדים ערבים, זה לא בחקיקה, זה לא בכפייה – זה לא עובד כך בכלל. יכול להיות שתקבל נקודות אצל האוכלוסייה הערבית, יגידו: או, סוף-סוף ג'מאל זחאלקה הביא איזה חוק, בא לגאול אותנו, אנחנו מרגישים שממחר בבוקר כל השערים ייפתחו בפנינו. זוהי אשליה, אתה יודע את זה. זה תלוי במרקם היחסים בין ערבים ליהודים. ואם יהיה מצב של המשך יריבות ומלחמה, יש לזה השפעה, ואנחנו רואים את ההשפעה של החיבור של האוכלוסייה הערבית לרשות הפלסטינית במקרים מסוימים.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
כתוב פה גם במשרד הביטחון.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
לא במשרד הביטחון.
נסים זאב (ש"ס):
לא במשרד הביטחון.
רן כהן (מרצ):
– – – האוכלוסייה הערבית נתנה שני מנדטים לש"ס.
נסים זאב (ש"ס):
יכול להיות, אין לי בעיה עם זה. אבל זה לא יבוא בחקיקה, זה צריך להיות באמון. זה צריך לבוא מתוך אמון של הציבור, חבר הכנסת רן כהן. אם יש לי חששות להכניס במקום עבודתי, במוסד שאני אחראי לו, מסיבות כאלה ואחרות – זה לא עניין של גזענות. זה עניין של מיומנות, של מקצועיות.
לכן, אם רוצים לתקן פה ושם, במקרים בודדים – כן. לומר מראש שאני דורש אותם אחוזים? זה לא קיים בשום שבט, בשום עדה. חזרנו לחיות בתקופת השבטים? כמו שאמר הרב גפני, זה לא קיים במגזר החרדי, זה לא קיים במגזר הספרדי מול האשכנזי, זה לא קיים אצל העולים החדשים מרוסיה ולא אצל האתיופים. אין לזה סוף, אם אנחנו הולכים ונגררים.
אגב, כשהרב גפני אמר שהממשלה הזאת צבועה, אני חושב שהוא טעה, כי מי שנתן דוגמה והביא את מג'אדלה לשולחן הממשלה זה דווקא הממשלה הזאת – דווקא מתוך ראייה שרוצים לתת ייצוג לאוכלוסייה הערבית גם בממשלה. זה לא נכון.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת נסים זאב.
נסים זאב (ש"ס):
לכן, אדוני, יש לי בעיה לתמוך וגם לא לתמוך, ולכן אני אמנע.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
יש לך בעיה, סיימת את הזמן מזמן. תודה. חברי הכנסת, נא לשבת, מי שמעוניין להצביע.
אנחנו מצביעים בקריאה ראשונה על הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון מס' 24) (ייצוג הולם בקרב עובדי חברות ממשלתיות), התשס"ז–2007. חברי הכנסת, ההצבעה החלה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 5
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13
נגד – 3
נמנעים – 1
ההצעה להעביר את הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון מס' 24) (ייצוג הולם בקרב עובדי חברות ממשלתיות), התשס"ז–2007, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 13, מתנגדים – 3, נמנע אחד. אני קובע כי הצעת החוק עברה בקריאה הראשונה ותוכן לקריאה השנייה ולקריאה השלישית בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת.
הודעת יושבת-ראש ועדת הכנסת
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
הודעה ליושבת-ראש ועדת הכנסת, חברת הכנסת רוחמה אברהם. בבקשה, גברתי.
רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת):
אני מודה לאדוני.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה את הוועדות לדיון בהצעות חוק ובהצעה לסדר-היום כדלקמן:
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות תדון בהצעת חוק הטבות לניצולי שואה נזקקים (תיקון) (אי-חישוב תשלום כהכנסה), התשס"ז–2007, הצעתם של חברת הכנסת מרינה סולודקין וחבר הכנסת מיכאל נודלמן, פ/1732/17, לשם הכנתה לקריאה השנייה ולקריאה השלישית.
ועדת הכלכלה תדון בהצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור לטובין מיובאים המיועדים לנזקקים), התשס"ז–2007, הצעתו של חבר הכנסת גדעון סער, פ/1953/17, לשם הכנתה לקריאה הראשונה; ובהצעה לסדר-היום בנושא יום החקלאות וההתיישבות ויום המים הבין-לאומי. אני מודה לאדוני.
אין צורך בהצבעה. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אני מודה מאוד לחברת הכנסת רוחמה אברהם, יושבת-ראש ועדת הכנסת.
הצעת חוק שירות המדינה (משמעת) (תיקון מס' 13) (השעיית עובד שהוגש
נגדו כתב אישום בעבירות מין או אלימות חמורות), התשס"ז–2007
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/152).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
הנושא האחרון בסדר-היום שלנו הוא הצעת חוק שירות המדינה (משמעת) (תיקון מס' 13) (השעיית עובד שהוגש נגדו כתב אישום בעבירות מין או אלימות חמורות), התשס"ז–2007. מדובר בקריאה ראשונה. חבר הכנסת רן כהן וקבוצת חברי הכנסת הם היוזמים, ולכן חבר הכנסת רן כהן גם יציג את הצעת החוק לקריאה הראשונה.
רן כהן (מרצ):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג את הצעת החוק שהיושב-ראש ציין. נדמה לי שלא צריכה להיות מחלוקת מאוד גדולה סביב החוק הזה, אף-על-פי שיש בו בעייתיות מסוימת, אני חייב להודות.
היום, אדוני היושב-ראש, חוק שירות המדינה מקנה לנציב שירות המדינה סמכות להשעות עובד מדינה אם הוגשה נגדו קובלנה על עבירת משמעת או שנפתחה נגדו חקירה פלילית על עבירה שיש עמה קלון. זאת, בתנאי שהיועץ המשפטי לממשלה מעורב בהתייעצות על ההשעיה. זו סמכות אבל לא חובה.
רבותי חברי הכנסת, עובדה היא שהיו מקרים שבהם היו פגיעות, ואפילו חמורות, במעון לאנשים עם פיגור שכלי, ואף-על-פי שהפגיעות הללו היו מאוד קשות, העובד נשאר לעבוד באותו מקום. זה דבר שהוא בלתי נסבל משום בחינה.
למעשה, הצעת החוק הזאת שאני מביא לכאן – והיא באה בשתי גרסאות, שאני תיכף אתייחס אליהן – מנסה להגיע לנקודת האיזון המאוד רגישה, לפחות עבורי. מצד אחד איך מגינים על החוסה מפני מי שפגע בו פגיעת אלימות או פגיעה פיזית חמורה, ומצד שני הזכויות של העובד; גם לעובד יש זכויות, הוא עובד שם. נקודת האיזון היא בשיקול הדעת שהשארנו בידי הנציב, אם יש טעמים מיוחדים. אבל גם אלה עומדים למבחן, והוא איננו יכול להשאיר את העובד לעבוד במקום עבודתו אלא אם יש טעמים מאוד מיוחדים ולאחר שהוא התייעץ עם היועץ המשפטי לממשלה, שהתיק הפלילי חשוף בפניו.
אדוני היושב-ראש, המטרה של החוק הזה היא להרחיק עובדים מאלה שהם פגעו בהם.
יש כאן שתי גרסאות להצעת החוק. אני מציע לעמוד, אדוני היושב-ראש, על גרסה ב' – גרסה שבאה לחייב שהחלטת הנציב שלא להשעות עובד או להפסיק את השעייתו לא תינתן אלא אם כן הובטח כי עד גמר ההליכים בעניינו לא ישהה העובד במסגרת עבודתו באזור שבו נמצא הקטין או חסר הישע שבו בוצעה העבירה לפי עובדות כתב האישום.
עד היום החוק לא חל על פגיעה בקטינים, ולכן החוק הזה מוסיף תוספת משמעותית במקרים של פגיעה בקטינים. אין הכרח שהקטינים הללו יהיו עם פיגור שכלי, אלא קטינים בכלל, זה חל על כולם. תהיה חובת השעיה. במקרים שמדובר על פגיעה כזאת והקטין נשאר במוסד או במקום שבו הוא נמצא, העובד שפגע בו לא יוכל להישאר באותו מקום. הוא יוכל לעבור למעון אחר, הוא יוכל לעבור לתפקיד אחר, אבל הוא לא יוכל להישאר במקום שבו הנפגע עדיין יחווה יום-יום או שעה-שעה את הפגישה עם העובד שפגע בו. נדמה לי שזה דבר אלמנטרי.
חובתנו, רבותי חברי הכנסת, היא להגן על הקטינים האלה ועל חסרי הישע שנפגעים מפני מי שפגע בהם, בוודאי כאשר הוגש כתב-אישום ולא רק התקבלה תלונה.
לכן, חברי הכנסת, אני מבקש: בואו נעביר את זה בקריאה ראשונה. אני מאוד מקווה שלקריאה שנייה ושלישית כבר נבוא עם נוסח אחד ולא עם שתי גרסאות. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה רבה לחבר הכנסת רן כהן, יוזם החוק. חברי הכנסת, זו קריאה ראשונה וכמה דוברים נרשמו לדיון. חבר הכנסת אברהם רביץ. חבר הכנסת זבולון אורלב. חבר הכנסת אורי אריאל, האם ברצונך לומר את דברך? בבקשה, אדוני. אחריו – חברי הכנסת משה גפני, יעקב מרגי, ג'מאל זחאלקה.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מצטער להעיר לסגן היושב-ראש על זה שכרגיל אין ממשלה ואין שר מהממשלה, וכרגיל אתם מבטיחים שתעשו סדר, וכרגיל אין סדר. אני אמשיך, אלא אם כן אתה תחליט שהגיע הזמן לעשות הפסקה.
אני אומר לחבר הכנסת רן כהן, המציע, שהחוק הוא חוק ראוי. יצטרכו לעשות בו שינויים והתאמות, אבל זו דרך העולם, זה בדרך כלל נהוג בין קריאה טרומית לראשונה.
רן כהן (מרצ):
זו קריאה ראשונה.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אני יודע, בגלל זה אני על הבמה. כתוב: עובד שהוגש נגדו כתב-אישום בהתעללות או בתקיפת חסר ישע. זה לא יש"ע, זה חסר אונים, חסר ישע. יש לנו יש"ע, אבל אתה מתכוון חסר אונים. בעברית זה בסדר.
הצעת החוק הזאת היא ראויה והיא טובה, ואנחנו נתמוך בה ונשתדל לקדמה ככל שזה תלוי בנו. אני מקווה מאוד שהבית הזה יאשר את החוק הזה, כי לצערנו אנו שומעים על מקרים כאלה ואחרים שהם איומים ונוראים. הדברים האלה מפורשים בתורתנו, ויש הקפדה שלא לפגוע בגר, ביתום ובאלמנה – כל אלה שהם באמת חלשים ואין מושיע להם, אלא הקדוש-ברוך-הוא לפעמים. אנחנו כחברה צריכים בהחלט להתגייס ולתת הגנה נוספת לאותם אנשים ולאותם ציבורים חלשים. אני מברך אותך על הצעת החוק, ואני מקווה שהיא תעבור בהקדם.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה רבה לחבר הכנסת אורי אריאל. חברי הכנסת משה גפני, יעקב מרגי, ג'מאל זחאלקה ומאיר פרוש – לא נמצאים. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בהחלט הצעת החוק ראויה והגונה ובמקומה. אנחנו מודעים למקרים רבים שבהם חוסים נפגעו מאנשים שמטפלים בהם, וראינו את הטיפול המזעזע שקיבלו אותם חוסים. פשוט התעללות. בוודאי צריך לתת את כל הסמכות לנציב שירות המדינה, שיכול להשעות את אותו עובד מדינה אם נפתחה חקירה פלילית נגדו.
לי יש בעיה, חבר הכנסת רן כהן. אנחנו יודעים שלפעמים עוברים חודשים רבים מרגע התלונה ועד להגשת כתב-האישום. אם אני מגביל את זה עד לכתב-האישום – ואנחנו יודעים שלפעמים חקירות המשטרה יכולות להימשך שנה ואפילו שנה וחצי עד להגשת כתב-אישום – השאלה היא מה קורה בפרק הזמן הזה. ההצעה שלך היתה להעביר אותו לאותו תפקיד במקום אחר, לא רק לאחר כתב-האישום. אם המשטרה חושבת שיש בעיה אמיתית – יש עדויות, רואים את המכות, רואים את החבלות, יש ראיות מוצקות לכאורה כנגד אותו עובד שהוא אלים – צריך להגביל את זה לתקופה מסוימת. אי-אפשר לתת לאותו עובד שימשיך. זה חולי. אם עובד מסוגל להתעלל בחוסים, זו אכזריות, אלה דברים שבכלל לא קשורים לאנושיות ולאחריות כזו או אחרת, זה הרבה מעבר לכך. לכן, בוועדה אנחנו כן נתייחס לנקודות נוספות שמועלות כאן.
אנו בהחלט תומכים בהצעת החוק.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. תסכם את הדיון חברת הכנסת נאדיה חילו, שהיא אחת מיוזמי החוק.
רן כהן (מרצ):
ברשות היושב-ראש, עד אשר חברת הכנסת נאדיה חילו תגיע, אני אומר משפט אחד: א. הצעת החוק חלה רק על עובדי מדינה. כלומר, בכל הסכמי העובדים האחרים ההשעיה לא חלה; ב. אני שותף לדאגה של חבר הכנסת נסים זאב, אלא שחוק שירות המדינה היום מאפשר או כמעט מחייב את נציב שירות המדינה להשעות עובד אם התלונה שנחקרת נגדו היא תלונה מספיק חמורה. במקרה שהוא לא משעה אותו, הוא צריך להתייעץ עם היועץ המשפטי לממשלה. אין חובה. פה יש חובה כי כבר יש כתב-אישום.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה. חברת הכנסת חילו, זכות הדיבור שלך.
נאדיה חילו (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להתחיל ולברך את חבר הכנסת רן כהן ואת כל החברים היוזמים. אני גם למדתי בתקופה הקצרה שאני בכנסת, חבר הכנסת רן כהן, כמה המחויבות שלך לנושא של הקטינים ולחוקים חברתיים היא מחויבות טובה.
הצעת החוק הזאת לא הגיעה סתם. כולנו יודעים שמדי פעם נחשפות פרשיות כאלה ואחרות של התעללות בקטינים ובחסרי ישע, ואלה רק הפרשיות שנחשפות. הרבה דברים נוספים, חבר הכנסת נסים זאב, לא נחשפים, לצערי.
נסים זאב (ש"ס):
לא נחשפים.
נאדיה חילו (העבודה-מימד):
לכן אני חושבת שאין חוקים יותר צודקים מחוקים שבאים לתת ולהרחיב את ההגנה על ילדים, את ההגנה על מוגבלים, את ההגנה על אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים, שאנחנו במקרה הזה גם אמורים לשמש להם לא רק פה אלא גם מסגרת, ולאפשר להם להתנהל ולהשתלב בחברה ולתת להם הגנה.
אני חושבת שהחוק הזה, שבא ואומר שכשאנשים שבעצם תלויים באנשים אחרים לא מבחירה – אפילו בהתנהלות היומיומית שלהם, אפילו באחריות הבסיסית שלהם, המגע הוא בדרך כלל מגע ישיר, אם זה באחריות ואם זה בטיפול – יש מקרים, וזה קרה, שכן אחרת לא היה צורך בחוק הזה, שיש ניצול של אותה תלות ושל אותה קרבה פיזית לפגיעה באותן אוכלוסיות זקוקות. לכן זה פשוט לא יכול להיות שאחרי פגיעה כזאת, כשיש גם חקירה ויש כתב-אישום, ואנחנו לא מדברים על התחלת תהליך, אנחנו נשאיר באותה מסגרת את אותו פגוע ואת אותו קורבן – ואכנה אותו קורבן – עם אותו תוקף ואותו נאשם. זה פשוט המשך של ההתעללות. מאוד חשוב להרחיק ביניהם.
זה גם מזכיר לי איזה סרט נע גם של נשים, במקרה זה, שמתלוננות הרבה פעמים על הטרדות מיניות וגם נשארות באותו מקום כפופות למרות של איש כזה או איש אחר.
לכן אני חושבת שהכנסת בהחלט צריכה היום לברך על החוק הזה, וצריך להמשיך הלאה ולקדם אותו ולקדם עוד חוקים שבאים להטיל את חובת החברה להגן גם על הצלע החלשה שבה. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה רבה לחברת הכנסת נאדיה חילו.
חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק שירות המדינה (משמעת) (תיקון מס' 13) (השעיית עובד שהוגש נגדו כתב אישום בעבירות מין או אלימות חמורות), התשס"ז–2007. נעבור להצבעה. ההצבעה החלה.
הצבעה מס' 6
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 7
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות המדינה (משמעת) (תיקון מס' 13) (השעיית עובד שהוגש נגדו כתב אישום בעבירות מין או אלימות חמורות), התשס"ז–2007, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
רן כהן (מרצ):
תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 7, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי החוק אושר בקריאה ראשונה, ויוכן לקריאה שנייה ולקריאה שלישית במסגרת ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת.
חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ' בסיוון התשס"ז, 6 ביוני 2007, בשעה 11:00. ישיבת הכנסת נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 18:44.