דברי הכנסת

תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3 מזכיר הכנסת אריה האן: 3 הצעה לסדר-היום 4 התמודדות הממשלה מול ירי ה"קסאמים על שדרות", אשקלון ויישובי הנגב המערבי והטיפול בעורף 4 לימור לבנת (הליכוד): 5 הצעה לסדר-היום 8 הידרדרות המצב הביטחוני בשדרות וסביבותיה 8 אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 8 השר יעקב אדרי: 14 השר יעקב אדרי: 20 הצעה לסדר-היום 20 מדיניות החיסולים וסכנת התלקחות אזורית 20 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 20 השר יעקב אדרי: 28 הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 34), התשס"ז–2007 31 השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: 31 נסים זאב (ש"ס): 33 דב חנין (חד"ש): 34 ראובן ריבלין (הליכוד): 36 השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: 37 הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון מס' 2) (התקנת דוד שמש), התשס"ז–2007 39 רן כהן (מרצ): 39 סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 42 דב חנין (חד"ש): 43 נסים זאב (ש"ס): 44 רן כהן (מרצ): 45 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 46 סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 47 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 93) (זכאות למענק בשיעור מלא לחייל משוחרר שעבד במפעלי תעשייה ובבתי-מלאכה), התשס"ז–2007 47 אלי אפללו (קדימה): 47 נסים זאב (ש"ס): 48 המלצת הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה, חוק ומשפט להיענות לבקשת הממשלה לחזור ולהכריז על מצב חירום 50 צחי הנגבי (יו"ר הוועדה המשותפת): 50 סעיד נפאע (בל"ד): 52 ואסל טאהא (בל"ד): 53 חיים אורון (מרצ): 54 דב חנין (חד"ש): 56 מגלי והבה (קדימה): 57 נסים זאב (ש"ס): 58 צחי הנגבי (יו"ר הוועדה המשותפת): 59 דברי הכנסת כח / מושב שני / ישיבות קכ"א–קכ"ג / י"א-י"ג בסיוון התשס"ג / 28–30 במאי 2007 / 28 חוברת כ"ח ישיבה קכ"א הישיבה המאה-ועשרים-ואחת של הכנסת השבע-עשרה יום שני, י"א בסיוון התשס"ז (28 במאי 2007) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר מגלי והבה: אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת היום, יום שני, י"א בסיוון התשס"ז, 28 במאי 2007. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. מזכיר הכנסת אריה האן: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם: הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – זכות קטין לקשר עם קרוביו), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת יצחק גלנטי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק העבירות המינהליות (תיקון – מידתיות ושמירת זכויות בהטלת קנסות מינהליים), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת שי חרמש; הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – הגשת בקשה למתן צו הגנה על-ידי פקיד סעד), התשס"ז–2007, מאת חברי הכנסת יצחק גלנטי, משה שרוני, יצחק זיו, אלחנן גלזר ושרה מרום-שלו; הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון – עידוד ייצוג לשני המינים), התשס"ז–2007, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – הצבעה על-ידי אזרחים בחוץ-לארץ) התשס"ז-2006, מאת חבר הכנסת אפי איתם; הצעת חוק שירות המדינה (פעילות מפלגתית ומגבית כספים) (תיקון – עיריות ומועצות מקומיות), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק החברות (תיקון – דירקטורים בעלי כשירות מקצועית), התשס"ז–2007, מאת חברי הכנסת גלעד ארדן ואבישי ברוורמן; הצעת חוק הבנקאות (תיקון – קרנות גמילות חסדים), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת בנימין אלון; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (זכאות מענק לנשים וגברים), התשס"ז–2007, מאת חברת הכנסת ליה שמטוב; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – מחיר מרבי לשירותי רדיו טלפון נייד בסיסיים), התשס"ז–2007, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור שליחת מסרון בנהיגה), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת אופיר פינס-פז; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס למלגה לסטודנט), התשס"ז–2007, מאת חברי הכנסת סטס מיסז'ניקוב ואלכס מילר; הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) (תיקון – הפחתת מס רכישה), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת מוחמד ברכה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (פיקוח על עמלות), התשס"ז–2007, מאת חברי הכנסת משה כחלון, אמנון כהן וגלעד ארדן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – עלות תקציבית), התשס"ז–2007, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאור ויעקב מרגי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (קורס עזרה ראשונה לנהגים חדשים), התשס"ז–2007, מאת חברת הכנסת לימור לבנת וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הצגת משך הזמן שנותר לאותות ברמזורים), התשס"ז–2007, מאת חברי הכנסת יצחק זיו וגלעד ארדן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לקידום זכויות הילד, התשס"ז–2007, מאת חברי הכנסת נאדיה חילו ומיכאל מלכיאור וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מלגת קיום לאמנים נזקקים, התשס"ז–2007, מאת חברי הכנסת יצחק זיו, משה שרוני, יצחק גלנטי, אלחנן גלזר ושרה מרום-שלו וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – הגבלת מספר תלמידים בגן חובה ובכיתה בבית-ספר יסודי), התשס"ז–2007, מאת חברת הכנסת ליה שמטוב. החלטה של הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט לעניין הכרזה על מצב חירום, על הארכת תוקף והכרזה על מצב חירום. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה למזכיר. הצעה לסדר-היום התמודדות הממשלה מול ירי ה"קסאמים על שדרות", אשקלון ויישובי הנגב המערבי והטיפול בעורף היו"ר מגלי והבה: אנו ממשיכים בסדר-היום. לפנינו הצעות לסדר-היום. ההצעה הראשונה היא הצעה לסדר-היום מס' 2972 בנושא: התמודדות הממשלה מול ירי ה"קסאמים" על שדרות, אשקלון ויישובי הנגב המערבי והטיפול בעורף. אני מזמין את חברת הכנסת לימור לבנת, בבקשה. לימור לבנת (הליכוד): אדוני היושב-ראש, השר יעקב אדרי, חברי הכנסת שישנם פה והצופים שלנו בערוץ-99 – אני מקווה שיש המונים כאלה – הנושא שעל סדר-היום חשוב מאין כמוהו. אנו ממש חשופים אליו מרגע לרגע, גם ממש בחצי השעה האחרונה; בשעות האחרונות נורו עוד ועוד טילי "קסאם" לעבר העיר שדרות, לעבר הנגב המערבי. אנו יודעים שהעיר שדרות היא זו שעומדת מול המתקפה, בעין מתקפת ה"קסאמים" שנורים מאזור עזה, ותושביה הם אלה שחשופים להתמודדות האכזרית הבלתי נסבלת והבלתי אפשרית הזאת יום-יום, רגע-רגע, זה ימים ארוכים ביותר. אדוני היושב-ראש ירדתי כרגע מישיבת סיעת הליכוד, לכן גם איחרתי בחצי שנייה, וחברי עוד יושבים בישיבה ולכן עוד לא ירדו למליאה. אנו יושבים, ונפגשנו במהלך הישיבה, עם נציגי הורים שכולים, ששכלו במהלך מלחמת לבנון השנייה את בניהם, והם תובעים ודורשים לקיים בחירות ודורשים שממשלת ישראל תלך הביתה. הם דורשים מהממשלה בישראל לקום וללכת הביתה, להתפטר, בשל כישלונה במלחמת לבנון השנייה. יושבים שם ההורים השכולים ומדברים בדם לבם על המחדל העצום שהיה במהלך המלחמה, גם בשטח, גם באותם קרבות שהיו וגם בטיפול בעורף, וחברי ואני יושבים ושומעים את הדברים, ואנחנו רואים לנגד עינינו איך אותו מחדל נורא חוזר על עצמו כאן, יום-יום. עכשיו, בעודנו במלחמה של ממש – שעוד לא קוראים לה מלחמה, נכון, וכאשר צה"ל עוד לא נכנס לאן שהוא צריך להיכנס, נכון – אבל אותו מחדל נורא, גם תוך כדי התקפה נוראית על מדינת ישראל ועל אזרחיה, וגם בעורף עצמו, אצל אלה שיושבים וסופגים בגופם ממש, בחייהם, את ההתקפה, את מתקפת ה"קסאמים". אותו מחדל נורא של הממשלה חוזר כאן בשדרות. אני שומעת היום שהודיעו שהלימודים בעיר שדרות התקיימו היום כסדרם. מה זאת אומרת: התקיימו כסדרם? בואו נראה: 811 תלמידים מתוך 3,000 באו היום בעיר שדרות לבתי-הספר. 161 תלמידי גנים מתוך 900. זה נקרא לימודים כסדרם. זאת עיר שלומדת כרגיל, זאת עיר שפועלת כרגיל. נו, באמת. יש מתקפה, מתקפת "קסאמים", זה ימים אחדים – תקופה ארוכה, אבל בעיקר בשבועות האחרונים – והמתקפה הזאת לא נענית על-ידי ממשלת ישראל. ממשלת ישראל מדברת על מיגון. אנחנו נמגן, אנחנו נכין, אנחנו נעשה – גם את זה היא לא עושה. אבל מגננה? זאת התשובה? ממשלה שאיננה נותנת הגנה לאזרחיה? ממשלה שאיננה מגינה על ריבונותה? לשם מה קיימת ממשלה? לשם מה קיימת מדינה? ממשלה צריכה להגן על אזרחיה, לא להפקיר אותם, כמו שהפקירה את האזרחים, את כל צפון הארץ, במלחמת לבנון, כאשר 34 יום ישבו למעלה ממיליון אזרחים בתוך מקלטים, ברחו מהצפון בכוחות עצמם, בכוחות של גבירים כאלה ואחרים, גם בצפון, גם בדרום. זאת ממשלה שיכולה להמשיך ולמשול? בעזה כבר יש מלחמה, ומי שלא יודע את זה שמע אתמול את ראש השב"כ, את יובל דיסקין, בישיבת הממשלה, מתאר מה כבר יש שם, גם אם עוד לא הופעל, ואומר שהם מסוגלים לפגוע באשקלון, אבל הם החליטו עוד לא לעשות את זה. אבל הם יעשו את זה. אם לא היום אז מחר, ואם לא מחר אז מחרתיים. ומה שאגרו שם ומה שהעבירו שם, אנחנו כבר יודעים. ולכן צריך הציבור לשאול את עצמו אם הוא באמת מוכן להפקיד את גורלו בידי ממשלה כושלת כזאת; האם הוא מוכן לשלוח את בניו כאשר ממשלה כושלת כזאת, ראש ממשלה כושל כזה, עומד בראש הממשלה הזאת? ידידי, צריך לדעת: אנחנו לא מדברים כאן בתכסיסנות, לא בפוליטיקה ולא בכל יתר העניינים האלה. למעשה, מדובר כאן במערכה קשה, סיזיפית, מייגעת, מסובכת, מורכבת. אין כאן "זבנג וגמרנו", זה נכון, אבל כדי שיהיה פתרון, כדי שה"קסאמים" האלה יפסיקו לעוף שם לתוך גופותיהם של אנשים שנפצעים ונהרגים בשדרות, לתוך בתים, עם ילדים עם חרדות – הרי כל חייהם לעולם כבר לא יהיו מה שהם צריכים להיות, גם אלה שכאילו לא נפגעים בגופם, אבל נפשם, נפשם מצולקת ואין להם פתרון; אין להם מקום, אין להם מענה ואין לאן לברוח עם הנפש והנשמה. אז צריך את כל הכושר ואת כל היכולות של המדינה הזאת, של טובי בנינו, של צה"ל, צריך לקחת אותם וצריך להשתמש בהם – עם יחידות מיוחדות, עם המודיעין הכי איכותי שיש לנו, עם כל הכוחות שיש, ויש לנו – לקחת ולפתור, וניתן לעשות את זה. אז אומרים: אז מה? אתם רוצים להיכנס לעזה? עם כוחות לתוך עזה? לא. מי אמר את זה? אנחנו רוצים לכבוש את עזה? ודאי שלא. אבל כן, אנחנו לא רוצים רק לפגוע בכל מיני שטחים פתוחים ולעשות "בומים" מלמעלה ולהגיד: עשינו משהו. לא. יש תחכום הרבה יותר גדול מזה. אני לא מציעה כאן שכל אחד יתחיל לתת עצות מה לעשות. מי שצריך יודע בדיוק מה צריך לעשות, רק צריך את ראש הממשלה החכם, עם האומץ, עם היכולות, ואת האנשים מסביבו עם היכולות, עם האומץ, עם הידיעה מה לעשות, ולא ראש ממשלה פזיז, יהיר, כפי שכתוב בדוח ועדת-וינוגרד. ולא מי שלא מסוגל לקבל החלטות מושכלות ומתייעץ התייעצות סודית – שלוועדת-וינוגרד אפילו לא דווח עליה – עם ידידיה יערי, עם פרי, עם כל מיני אנשים אחרים שהם בכלל לא ממין העניין, והוא לא מדווח לוועדת-וינוגרד, ואחר כך מתברר שהוא בכלל הציע את אותו ידידיה יערי כחבר בוועדת-וינוגרד. זה הרי גובל לא רק בחוסר יכולת, אלא ממש באי-תקינות. אבל נעזוב את האי-תקינות. חוסר יכולת. חוסר יכולת, פזיזות, כישלון. לא הספיק לנו בדרום- לבנון? לא הספיקה מלחמת לבנון השנייה? הנה כאן, דרום הארץ לפתחנו. הנה כאן עזה. אני אומרת מכאן לתושבי שדרות: כן, כולם באים להזדהות, זה נכון. אולמרט בא אליכם בלילות פעם ועוד פעם. נכון. גם ציפי לבני הגיעה אליכם. יפה מאוד. הזדהות זה חשוב. אי-אפשר להסתפק בביקורי הזדהות. הממשלה צריכה לעשות מעשה. הגנה זה יפה, מיגונים זה חשוב – גם זה מדברים ולא עושים – אבל, אנחנו צריכים לענות בהתקפה. שם בעזה צריכים לדעת שעל כל טיל "קסאם" שנורה – גם אם הוא לא פוגע, גם אם אין נפגעים, כל טיל "קסאם" שנורה, צריך, אחרי אזהרה, למחוק שם שכונה. אין ברירה. להודיע לאנשים שיצאו החוצה, כדי שלא יהיו פגיעות בנפש, אבל צריכים לדעת שיש לזה מחיר, מחיר יקר מאוד לאלה שנותנים מחסה לטרור. אחרת, לא נראה לזה סוף. מי שיודע שיש לו חסינות, מה אכפת לו? מי שיודע שיושבת פה ממשלה חלשה, מה אכפת לו? חברים יקרים, חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אין אפשרות יותר לגמגם ולזגזג. אנחנו שוחקים עד דק את כושר ההרתעה של מדינת ישראל. אנחנו שוחקים עד דק. זו כבר לא פוליטיקה. גם אם לא הייתי קוראת לממשלה להתפטר – מה שרוב הציבור רוצה, רוב מכריע – גם מעבר לכל פוליטיקה, אי-אפשר יותר לשחוק את כוח ההרתעה של מדינת ישראל. אנחנו פשוט, במו-ידינו, הורסים את הנשק היקר ביותר שיש לנו. אי-אפשר לקנות אותו, לא מארצות-הברית ולא מצרפת. אי-אפשר לקנות אותו בשום מקום בעולם, לא מוכרים אותו, אין שום סכום בעולם שבו אפשר לרכוש אותו. לנשק הזה קוראים כוח ההרתעה שלנו. וכוח ההרתעה הזה הולך ונשחק בכל רגע יותר ויותר. לכן, אנחנו חייבים, אדוני היושב-ראש, הממשלה הזאת חייבת, מוכרחה, ומעבר לכל מחלוקת פוליטית, לקום ולעשות מעשה, עד שיהיו בחירות – שאני מקווה ומאמינה שיהיו מהר מאוד, אבל עד שיהיו בחירות. כל עוד הממשלה הזאת בתפקידה, היא תמעל בתפקידה אם לא תעשה מעשה מייד. התמונות האלה של תושבי שדרות שיוצאים מהעיר – וזה לא משנה כרגע אם גאידמק הוציא אותם או הממשלה הוציאה אותם. אבל העובדה היא, אדוני היושב-ראש, שהיום הגיעו ללימודים בשדרות 811 תלמידים מתוך 3,000, כשהודיעו שהיום הלימודים מתקיימים כסדרם. זה כסדרם? הממשלה יכולה להסכים שכך זה יימשך? היא לא מבינה שאם היא לא מתקיפה מייד ונותנת מענה ברור, חד-משמעי, ימשיכו לירות על אזרחי מדינת ישראל "קסאמים"? היו"ר מגלי והבה: לסכם, בבקשה. לימור לבנת (הליכוד): תודה, אדוני היושב-ראש. אני מסכמת וחוזרת וקוראת לממשלת ישראל לעשות מעשה ומייד, לתת מענה התקפי ומייד. למגן צריך, אבל מגננה היא לא התשובה. אני קוראת למפלגות היושבות בקואליציה. אני קוראת לישראל ביתנו, אני קוראת לש"ס, לעזוב את הממשלה. אני קוראת למפלגת העבודה ולמי שייבחר היום לעמוד בראשה, מייד לאחר שייבחר, יהיה אשר יהיה, לפרוש מהקואליציה ולהביא את מדינת ישראל לבחירות חדשות בהקדם, כי זה רצונו של הציבור. היו"ר מגלי והבה: תודה לחברת הכנסת לימור לבנת. הצעה לסדר-היום הידרדרות המצב הביטחוני בשדרות וסביבותיה היו"ר מגלי והבה: באותו נושא: הידרדרות המצב הביטחוני בשדרות וסביבותיה – הצעה לסדר-היום מס' 3000. אני מזמין את חבר הכנסת אליהו גבאי לנמק את הצעתו, ולאחר מכן השר יעקב אדרי יענה על שתי ההצעות במשולב. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה לברך את השר יעקב אדרי שתמך אתמול בחוק שבא לחזק את מעמדה של ירושלים, ולתת מעמד מיוחד לחוק-יסוד: ירושלים, כדי שהיא תוכל לקבוע את הכללים של המצעדים ושל התהלוכות וכך לשמור על צביונה, על מעמדה. לא יכול להיות דבר יותר דמוקרטי מאשר לתת למועצת העיר – שהם נבחרי הציבור – לקבוע איך תיראה רשות הרבים, וזה דבר שמתחייב מהמציאות. זה דבר שיכול לעודד את התיירות בעיר, ולא להציג את ירושלים כעיר שיש בה כל היום הפגנות והפגנות ורק דברים שליליים. זה יראה את יופיה ואת כבודה ואת מעמדה הרוחני והתרבותי כמרכז של העם היהודי – העיר ירושלים. השר יעקב אדרי: אני חושב שתרחיב בנושא. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): בסדר. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: השר מתכוון לומר שהמאזינים לא יודעים על איזה חוק אתה מדבר. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אני מדבר על הוספת סעיף לחוק-יסוד: ירושלים בנושא המצעדים בעיר ירושלים. היו"ר מגלי והבה: אתה מתכוון למצעד הצבאי? אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מתכוונים למצעדים שאני לא רוצה להזכיר אותם פה. לתת מעמד לעיר לקבוע איזה מצעד יהיה. השר יעקב אדרי: למשל, מצעד של תנועת המושבים לכבוד העיר ירושלים, מצעד הגאווה שהולך להיות – – – אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אני מקווה שכל אחד מבין שהמצעד שקוראים לו מצעד הגאווה, אין לו מקום בעיר, בירושלים. זאת התגרות שלא מתאימה לעיר, זה רק פרובוקציה וזה דבר שאין לו מקום בעיר הזאת, כמו שלא הייתי מצפה שאנשים ילכו – – – היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת צרצור מסכים אתך. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): מצעד התועבה. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): טוב, יש דבר שהוא מסכים. ההצעה לסדר-היום דנה במה שקורה כעת בשדרות. רבותי, תראו, זה לא רק העיר שדרות; זה מעמדה של מדינת ישראל, כבודו של עם ישראל, מעמדם של התושבים. עיר כמו שדרות, כל פעם אנחנו אומרים: אם ייפול טיל; בעבר אמרו: אם ייפול חס ושלום טיל על שדרות – נראה להם מה זה אחרי שנצא מעזה. ואם אנחנו המשכנו להבליג על מה שקורה – הטילים שנופלים על שדרות – אל נתפלא שבסופו של דבר הטילים יגיעו לכיוון אשקלון ולאחר מכן יעברו את אשקלון ויגיעו לאשדוד. כל הטילים האלה שנופלים על שדרות זה מחוסר תגובה – – – היו"ר מגלי והבה: אתה מתכוון לטילים – מלרע. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): לטילים, "קסאמים". אני אומר לכם: חוסר התגובה של מדינת ישראל – תגובה הולמת – לאחר שיצאנו מעזה, נתנו לעזה לרדוף אחרינו ולהמשיך. חלק מהציבור רואה בזה שכביכול אנחנו צריכים להתייחס לעזה כגבול של איזו מדינה ידידותית, איזו מדינה שיש ברית שלום בינינו. הלוא מדובר פה על רשות טרור, מדובר על מדינת אויב – עיר של טרור, ממשלת טרור – וההתייחסות של מדינת ישראל אליה לא כאל רשות של טרור ולא כעיר שממנה יוצאים טילים על מדינת ישראל. הלוא מה היינו צריכים לעשות? צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אתה לא יודע שיש מזרח תיכון חדש? אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): רבותי, שימו לב. איך אנחנו מסוגלים לספק חשמל לעיר ששולחת לנו טילים? איך מדינת ישראל צריכה לספק מים, איך היא עושה דבר כזה? זה פשע לספק חשמל, לספק מים למדינה שהיא מדינת טרור, עיר שצריכים לראות אותה כישות אויב – – – ואסל טאהא (בל"ד): – – – אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – – מספקים להם מזון, ציוד, שבא מהגדה המערבית. יש להפסיק, לסגור את הגבול הרמטית, לא להעביר שום ציוד, שום משאיות. מה, אנחנו צריכים לדאוג לעזה כאשר היא מפציצה אותנו בטילים? מי יבין דבר כזה? זאת הזכות האלמנטרית של מדינה להגן על תושביה. איזו צורה יש למדינה אם היא לא מסוגלת לתת זכות אלמנטרית של ביטחון ליישובים? מדינת ישראל צריכה להכריז על הישות הזאת כישות טרור, כמדינת אויב, ואז להודיע לעולם שאם ימשיכו לשלוח טילים על איזה גבול, או שתהיה איזו התגרות בישראל – הם צריכים להודיע שבתוך כמה שעות, על כל טיל שיבוא, החשמל ייפסק, המים ייפסקו. שימצאו את הדרך, שהמצרים יספקו להם. לא מדינת ישראל תספק להם תרופות לבעיות שלהם, ולא מזון. טיל שמגיע מאיזו שכונה שם – צריך לחסל, להרוס את אותה שכונה, כי ברגע שאנחנו לא מגיבים, זה מעודד טרור. מה הם שומעים? שאנחנו מפנים את שדרות. מה זה אומר? זה ניצחון לטרור. אם אנחנו מפנים תושבים משדרות, רוצים לפנות – שנפנה, אבל בגלל הטילים? אנחנו הולכים למגן בתים, מתי יהיה לזה סוף? מה זה מקרין, מה זה משדר לתושבים, לאנשי עזה? שהם ימשיכו. מחר יהיו טילים ארוכי-טווח יותר שיגיעו מעבר לשדרות, אז נמשיך למגן, למגן? האם המיגון הוא הפתרון? חיים אורון (מרצ): טילים. לא טילים – – – היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת אורון, אני ניסיתי לתקן אבל מתברר שהמנגינה אצלו ממשיכה. חיים אורון (מרצ): טילים זה כמעט תהילים – – – אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): רבותי, מיגון הוא לא תשובה. מיגון לתושבי – – – היו"ר מגלי והבה: כשאתה מבטא את המלה "טיל" ביחיד, טילים זה רבים. אתה אומר טילים. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): טילים. טי-לים. בסדר. רבותי, אי-אפשר למגן את הבתים. מיגון הבתים מזמין עוד טרור ועוד טילים, זה לא בא למנוע. מה אתה תעשה? תמגן את הבית, ואנשים שהולכים לשוק, תלמידים שהולכים לכיוון בית-הספר, איך תמגן? לא ניתן למנוע הרג ורצח ואיומים כאשר אתה אומר שאתה הולך רק למגן. המיגון הוא טוב, הוא לא יכול להיות במקום הרתעה. יש להחזיר את ההרתעה לצה"ל, יש להחזיר את הכבוד לעם ישראל, ולא לתת שטילים ייפלו על עיר במדינת ישראל. אין להבדיל בין שדרות לבין תל-אביב. כל הזמן אומרים: אם יגיעו לאשקלון, ואחר כך יגידו: אם יגיעו הטילים לאשדוד. רבותי, דין אשדוד כדין תל-אביב. אי-אפשר להבדיל בין דם לדם, בין יישוב ליישוב. זה שהיישוב הוא עיירת פיתוח, שהאוכלוסייה חלשה ובמצוקה – אנחנו צריכים להרשות לעצמנו שהם יספגו טילים ואנחנו נמשיך כפי שקורה היום? רבותי, אי-אפשר להמשיך ולסמוך על נסים, שהטיל הזה לא פגע. לגבינו, טיל שחדר את הגבול – לא משנה אם הוא נפל בשדה, נפל בחורשה או נפל על בית – זה אותו דבר, בשבילנו זה טיל ולא צריך להגיד: אם חס ושלום ייפול על בית-ספר, אז נראה להם. לא. לגבינו, אי-אפשר לסמוך על הנס. אין סומכים, אלא יש להגיב, להחזיר את מדיניות ההרתעה לצה"ל, להחזיר את מדיניות ההרתעה למדינת ישראל. אין חסינות למנהיגים. אתם זוכרים, כאשר היו מתפוצצים מתאבדים באוטובוסים, אמרו: אסור לפגוע במנהיגים הדתיים. השיח' יאסין – אסור לפגוע בו, אם יפגעו בו כל המזרח התיכון יבער. הנה, ראיתם. מתי הפסיקו לשלוח מתאבדים? כאשר חיסלו את השיח' יאסין, כאשר חיסלו את המנהיגים. רנתיסי – אמרו: זה מנהיג דתי, זה מנהיג פוליטי. אין חסינות בפני טרור. לא מנהיג פוליטי ולא מנהיג דתי. כולם יהיו צריכים להיות על הכוונת של צה"ל, של מדינת ישראל – מי שפוגע בעיר שדרות ובכל יהודי ובכל מקום. רבותי, אי-אפשר להמשיך ולסמוך על הנס. יש לחזק את תושבי שדרות. וקודם כול להחזיר את ההרתעה – להחזיר את ההרתעה לצה"ל, להחזיר את ההרתעה, שדם יהודי אינו הפקר. לא פוגעים במדינת ישראל. למגן – בסדר, אבל לא לסמוך על המיגון, המיגון הוא לא התשובה לטרור. התשובה היא לא לחפש רק את שולחי הטילים, כי אנחנו, רבותי, לא מחפשים רק את היתושים; צריך לייבש את הביצה של היתושים, והביצה היא המקום שבו צומחים המחבלים. הביצה היא המנהיגים ששולחים אותם לעשות את הפיגועים. הביצה היא המנהיגים הדתיים שמעודדים אותם לעשות את הטרור הזה. לא לבד היו צומחים מתאבדים, לא לבד צומחים שולחי טילים, אלא אם כן כוונו על-ידי המערכת הפוליטית ועל-ידי המנהיגים שלהם. לא אנחנו נפנה את שדרות, שיפנו את עזה. הרי יצאנו כבר מעזה וכל אחד בעולם יודע שמדינת ישראל פינתה את עזה. איזה פינוי? זה היה גירוש, זה היה הרס, זה היה חורבן של גוש-קטיף. מה זה מראה? שלא השטחים הם הבעיה אלא אם אנחנו יכולים להיות כאן. רבותי, אם לא נחזיר את ההרתעה, מחר-מחרתיים יזרקו מיהודה ושומרון על היישובים במרכז הארץ. אם נפנה יישובים, מחר-מחרתיים זה יעודד את סוריה לפתוח במלחמה. מי ערב לנו? הפתרון הוא להחזיר את מדיניות ההרתעה, להחזיר את כבודו של צה"ל ולהגיב כמו מדינה ששומרת על ריבונותה. אין אדם חסין בפני משלוח טילים, לא מנהיג דתי ולא מנהיג פוליטי. יואל חסון (קדימה): חבר הכנסת גבאי, אתה ממש מצטט את ראש הממשלה. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): השאלה היא מה לעשות, לא לדבר. למה לא מנתקים את החשמל? למה לא מנתקים את המים? למה ממשיכים לתת למשאיות לספק מזון לתושבים האלה? מדוע לא עוצרים את השיירות האלה? אז העולם ידע שדם יהודי לא הפקר, ומי שיירה על שטח יהודי יזכה לתגובה הולמת כדי שזה לא יעודד עוד טרור ועוד טרור. נקווה שממשלת ישראל תבין שזאת הדרך; אם לא – אין לה זכות מוסרית וזכות חוקית להמשיך לשלוט אם היא לא מסוגלת להביא ביטחון לשדרות. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת גבאי. אני מזמין את השר יעקב אדרי להשיב על שתי ההצעות לסדר-היום. חבר הכנסת טיבי, ההצעה שלך בהמשך. השר יעקב אדרי: אתה רוצה לחבר את שלוש ההצעות? אין לי בעיה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש, אני מבקש ממך שהוא יענה על שלוש ההצעות. היו"ר מגלי והבה: הנושא שלך הוא נושא אחר. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): זה עזה. אני מדבר על עזה. השר יעקב אדרי: אני לא מתנגד. היו"ר מגלי והבה: השר כבר הוזמן. השר יעקב אדרי: אני לא מתנגד אם תחליטו אחרת. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): הוא לא מתנגד. אני צריך לצאת. היו"ר מגלי והבה: עכשיו הוא משיב על שתי ההצעות. כל כך לחוץ לך הזמן הזה? אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): כן, כן. אני חייב לצאת מהכנסת. היו"ר מגלי והבה: אתה גם תורן מליאה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אני יוצא וחוזר. אני תורן מליאה, אבל ההצעה שלי היא בדיוק כמו שלו. אני מבקש ממך. השר יעקב אדרי: הנושא לא כל כך אחר. היו"ר מגלי והבה: אני לא מבין למה אנחנו צריכים לנהל את הוויכוח הזה בפני כל מי שרואה אותנו עכשיו. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): ההצעה שלי כמו שלו, השר מוכן, אני מוכן. זה מייעל את עבודת הכנסת, אבל אתה לא רוצה. אני אומר לך שהוא מוכן ואני מוכן. אני צריך לצאת ואני מבקש לצאת. היו"ר מגלי והבה: השר יענה על שתי ההצעות. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): ביקשתי לבוא לקראתי. השר יעקב אדרי: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בראשית דברי אבקש לשלוח מכאן תנחומים למשפחות שאיבדו את יקיריהן. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת טיבי, למה אתה צריך להתנהג התנהגות לא מתאימה? השר יעקב אדרי: חבר הכנסת טיבי, היושב-ראש החליט וודאי תסכים עם ראשית הדברים שלי. אני מבקש לשלוח תנחומים למשפחות שאיבדו את יקיריהן במתקפת ה"קסאמים" על שדרות וברכת החלמה מהירה לפצועים. לבנו עמם. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת טיבי, אני לא צריך לקרוא אותך לסדר. תסתכל איך אתה מסתובב. אתה סגן יושב-ראש הכנסת. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אל תטיף לי מוסר. אתה לא מוכן לקבל הצעה הגיונית, ולכן הוא ידבר במקומי. השר יעקב אדרי: בימים האחרונים ביצע צה"ל שורה ארוכה של פעולות שבמהלכן הושמדו מצבורי אמל"ח, נפגעו מחנות אימונים של ארגון ה"חמאס" ושובשו ניסיונות שיגור ליישובי עוטף-עזה. כן הצליח צה"ל לפגוע בחוליות של משגרי "קסאמים" בימים האחרונים. חבר הכנסת גבאי, אין פתרונות פלא לסיפור ה"קסאמים" והוא קשה. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): למה לא ינסו את ניתוק החשמל והמים? השר יעקב אדרי: חבר הכנסת גבאי, שמת לב שהקשבתי לך בקשב רב. לכולנו הנושא קשה ובעייתי, והוא לא כואב לך יותר מאשר לי וליושב-ראש. לכולנו כואב הנושא הזה. עם זאת, צריך לומר את האמת ובקול רם, שהנושא סבוך ובעייתי וחייבים לתת לו פתרון. דבר אחד מוסכם על כולנו: כך אי-אפשר להמשיך ואת המחיר צריך לגבות מאלה שפוגעים בנו. אני חושב שראש הממשלה אמר אתמול משפט ברור מאוד: אף אחד לא חסין, אף אחד לא יכול לחשוב שהוא מוגן, לא מהדרג הצבאי ולא מהדרג הפוליטי. הכול שם התערבב. הכול טרור ואני חושב שאין הבדל. כמובן, לא צריך להיכנס לשמות. לצערנו, הנושא הזה מלווה אותנו לא מעט שנים. זה לא מהשנה האחרונה, כפי שאולי מנסים לצייר שזה בממשלה הזאת. הבעיה הזאת מלווה אותנו לא מעט שנים. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): לפני שיצאנו מעזה. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת גבאי, היית עשר דקות פה על הדוכן. יואל חסון (קדימה): לפני שיצאנו מעזה היו יותר טילים. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): יצאנו, מה יצא מזה? היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת גבאי, כשאני מדבר אליך אתה תקשיב לי. היית פה יותר מעשר דקות. תקשיב לשר. השר יעקב אדרי: האמנו באמונה שלמה שכאשר תהיה התנתקות השכל ייכנס לאותה הנהגה פלסטינית. אני לא מבין מה הטענות שלה עכשיו. אחרי ההתנתקות, אחרי שעזבנו עד הסנטימטר האחרון את עזה, מתברר שאין דין ואין דיין. חשבנו שאולי יהיה פרטנר להמשך המשא-ומתן. ואסל טאהא (בל"ד): יש פרטנר. השר יעקב אדרי: יש פרטנר? אני מכיר את הפרטנרים שלך. אלה אותם טרוריסטים, שאתה ממשיך להגן עליהם. ואסל טאהא (בל"ד): זאת ממשלה שנבחרה כחוק וכדין. השר יעקב אדרי: כן, שמענו על הפרטנרים האלה. אותו הנייה עצמו מצדיק את ירי ה"קסאמים". זאת רשות פלסטינית? אלה דורשים לנהל את השלטון בעזה. ואסל טאהא (בל"ד): אתה מצדיק מצור שלם. השר יעקב אדרי: ומה חשבת, שאנחנו ניתן כסף בשביל לקנות עוד תחמושת ועוד טילים ועוד חומרי נפץ? מה, חשבת לרגע? ואסל טאהא (בל"ד): חשבתי שתסיימו את הכיבוש. יואל חסון (קדימה): איזה כיבוש יש בעזה? השר יעקב אדרי: חבר הכנסת ואסל טאהא, אתה מייצג אותם לא רע ואתה עושה את זה כל הזמן. יואל חסון (קדימה): זה לובי של טרוריסטים. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת טאהא, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. השר יעקב אדרי: את הדעות שלך כבר שמעתי. היו"ר מגלי והבה: אני לא מוכן לנהל דיון ברמה הזאת. מי שחושב שבדרך הזאת נתקדם, טועה. אני גם לא רוצה להתחיל לקרוא לסדר. גם לחבר הכנסת חסון וגם לחבר הכנסת טאהא תהיה הזדמנות להביע את דעתם. בבקשה, אדוני השר. השר יעקב אדרי: חבר הכנסת טאהא, אני כבר לא מאמין בסיפורים האלה, שאם נפנה פה ונפנה פה ונפנה שם, הם ישבו אתנו. זה בבל"ת אחד גדול, ואני מצטער לומר את הדברים. גם בהתנתקות תמכתי בשתי ידי והאמנתי, בתום לבי, ואמרתי שאם אריק שרון מחליט על הצעד הזה, צריך לתמוך, כי הוא יודע מה הוא עושה. ראינו את התשובה, ראינו את התגובה של הרשות הפלסטינית. שם פינינו עד המילימטר האחרון, ואי-אפשר לבוא אלינו בטענות. כמובן, התשובה היא עוד "קסאמים", עוד מטענים ועוד מה שהם מכינים שם. זאת חבורה של טרוריסטים מכף רגל ועד ראש, וצריך להגיד את זה בקול רם. מה לעשות, אני רוצה שלום, רודף שלום, וכולנו בבית הזה רוצים שלום, אבל אין עם מי לעשות שלום כאשר הנייה בצד אחד ואבו-מאזן בצד שני. הרי גם ביניהם הם לא מסכימים. כולנו רואים את התמונות. אנחנו לא רוצים להתערב בכל הקטל ביניהם ובחיסולי החשבונות. לצערי הרב, אין בעל-בית. אולי העם הפלסטיני, העם הפשוט למטה, רוצה שלום. ההנהגה שלו היא חבורה של טרוריסטים. אין מלה אחרת לכל הכנופיה הזאת שמנהלת את הרשות הפלסטינית. אנחנו נמשיך, נפעל בשני מישורים – נמשיך את המיגון, נמשיך לטפל ולחזק את תושבי שדרות. הממשלה קיבלה שורה של החלטות – – – אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): למה לא מנתקים להם את החשמל? השר יעקב אדרי: יש דברים שגם אם אתה אולי צודק כשאתה עושה אותם, צריך להיות חכם. מה אני אעניש את האוכלוסייה הפשוטה? אותם מסכנים שיושבים ורוצים להתפרנס בכבוד ורוצים לחיות את החיים שלהם, נפסיק להם את המים. אז מה עשית? כל העולם יקום עליך. אני חושב שזה לא חכם. אני גם לא רוצה לעשות את זה. אני רוצה לבוא חשבון עם כל אלה שמעודדים, אלה שמבצעים ואלה שבקריצת עין אומרים: תעשו. ואני חושב שוב – אין לאף אחד שם חסינות וכל מי שיצטרך, יקבל את הטיפול שלו, וכל מי שצריך ללכת לעולם האחר – ילך, כי אם תושבי שדרות לא יוכלו לשבת בשקט ובמנוחה, גם בצד השני לא יהיה שקט, וכולם יצטרכו להתחבא ולרוץ ממקום למקום ולא יישנו, ואיפה שצריך לחסל אותם, נחסל אותם, גם אם יהיו מתחת לאדמה. תודה. היו"ר מגלי והבה: תודה. הצעה לסדר-היום מדיניות החיסולים וסכנת התלקחות אזורית היו"ר מגלי והבה: אני מזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי להציג את הצעתו, הצעה לסדר-היום מס' 2974: מדיניות החיסולים וסכנת התלקחות אזורית. הכוונה גם שתשמע את תשובת השר. בבקשה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): ראשית אני מודה לך, אדוני השר, שקיצרת ולכן התאפשר לי לעלות. הנושא קשור קשר הדוק עם הנושא הקודם שדיברת עליו, לכן יכולת לענות על שלוש ההצעות ביחד. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אין ספק שמדובר בהתלקחות בלתי רצויה, חמורה, שקוצרת ופוגעת בחיי אדם בשני הצדדים. אבל היא לא חדשה. מאז היציאה מרצועת-עזה המשיך צה"ל לחסום את הרצועה, את כל פתחיה. זה תקופה ארוכה הוא מטיל מצור, גם כלכלי, גם הומני, גם מצור של סחורות, גם של תרופות ובעיקר של כסף. אנשים מורעבים. אבל שלא יובן שאני מצדיק או אנחנו מצדיקים כהוא-זה פגיעה או הפצצה של אוכלוסייה אזרחית. תמיד התנגדתי לפגיעה והפצצה של אוכלוסייה אזרחית ברצועת-עזה, או בדרום-לבנון, כמו שנעשה באופן החמור ביותר, הבלתי-אנושי, הברוטלי ביותר במלחמה האחרונה, כאשר גירשו והפציצו והגלו כ-800,000 שיעים לבנונים – – – השר יעקב אדרי: בצפון ישראל לא היה? אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): התנגדנו גם אז, בזמן המלחמה, ואפילו הזכרנו שמות, לגבי טילים – אל תוך מדינת ישראל על אוכלוסייה אזרחית, גם בצפונה וגם בדרומה. זה לא פתרון, ויש גם פגיעה באוכלוסייה אזרחית. אבל אני כמובן אומר בריש גלי: אין סימטריה בין כובש לנכבש, לא פוליטית, לא מוסרית, לא חוקית, לא לפי החוק הבין-לאומי. אין סימטריה. אגב, כאשר חבר הכנסת "טילים" גבאי אומר שצריך להפסיק את החשמל, להפציץ, למחוק שכונות – זו לא הצעה חדשה שלא היתה קיימת, כאילו עד עכשיו לא הרסו שכונות. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – – אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אני אזכיר לך, יש לך זיכרון קצר. כאילו לא הפסיקו חשמל. אני רוצה להזכיר לך שמייד אחרי חטיפת החייל גלעד שליט הופצצה תחנת החשמל של עזה. אתה זוכר, אדוני, או שאתה לא זוכר? זה היה המעשה הברוטלי ביותר – להפציץ תחנת חשמל. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): לחטוף חייל זה בסדר – – – אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): תראה מה קורה לישראלים. כאשר מישהו שולח טילים שאנחנו מתנגדים להם – איך תיאר אותם אחמד יוסף, היועץ של ראש הממשלה הנייה, זיקוקין די-נור, הוא אמר עליהם. אבל כאשר מישהו שולח טילים וזה מגיע לסביבה של תחנת הכוח באשקלון, אתה לא יכול לשבת מרוב זעם, מרוב תדהמה, מרוב ברוטליות. זה ברוטלי וזה ברוטלי. אי-אפשר שכאשר אתה מפציץ זה נחשב כהגנה עצמית. הפצצת אוכלוסייה אזרחית היא דבר לא רק אסור על-פי אמנות בין-לאומיות – זה דבר ברוטלי, לא הומני, ולכן הבושה צריכה לעלות גם על פניך וגם על פניו של השר אלי ישי, העולה החדש הזה שרוצה למחוק כפרים שלמים, ככה. וגם זה לא בא משום מקום, כי הוא בא ממסורת של מדינה שמחקה כפרים שלמים. יואל חסון (קדימה): מה דעתך – – – אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): ישראל מחקה כפרים שלמים. מה, אתה לא זוכר ש-450 כפרים, כאן במדינת ישראל, נמחקו? אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): בזכותם כפרים שלמים של ערבים – – – אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אתם קוראים בריש גלי למדינת ישראל לבצע פשעי מלחמה. יואל חסון (קדימה): מי זורק עלינו טילים כל יום? אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): שמעת מה דעתי על הטילים. יואל חסון (קדימה): יש לך עמדה חשובה, למה אתה לא משפיע שם? אתה גורם נזק לפלסטינים. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): זו לא רק דעתי, אלא דעת כולנו. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת חסון, שמענו אותך. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): גם אני אומר שהתוצאה בסופו של דבר היא פגיעה באינטרס הלאומי הפלסטיני. אבל אני מדבר על הנושא ההומני. בקלות כזאת מציע גבאי מפה, ישי משם, אלופים, אנשי צבא, למחוק כפרים, להפציץ תחנות חשמל, להפסיק מים – – – אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): זו הצעה הומנית, להפסיק חשמל. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): זו הצעה הומנית? יואל חסון (קדימה): טילים זה יותר טוב? אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): שמעת אותי אומר שזה יותר טוב? יואל חסון (קדימה): תן לנו הצעה איך לעצור את הטילים. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אתה לועג להצעה של משא-ומתן, זו הבעיה. אתם מתייחסים אל משא-ומתן – – – יואל חסון (קדימה): – – – היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת חסון, יש לך אפשרות לבקש הצעה אחרת. משה שרוני (גיל): כבוד היושב-ראש, ההצעה היא ללכת ל"חמאס" ולהסביר להם מה זה הומני. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אגב הומניות, כשעליתי מהלשכה התקשר אלי בחור מטייבה, העיר שאני מתגורר בה. אמא שלו נשואה משנת 1973 בטייבה ואבא שלו נפטר לפני כמה שנים. מאז אין לה מעמד, אין לה ניירת. מדברים על הומניות. עם כל כך הומני. אתם יכולים למכור הומניות לכל העולם, אבל לא לנו. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): בוודאי. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): יש צדדים רבים להומניות. צד אחד זה להפציץ תחנות חשמל, הוא אומר שזה צעד הומני. אני מספר לך סיפור של החיים. יואל חסון (קדימה): החשמל שלנו. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): לאשה אין מעמד, הולכת לבית-חולים – צריכה לשלם כסף. בעלה נפטר עכשיו. אומרים לה: את לא קיימת. היא תושבת המדינה הזאת מ-1973. יש לה ילדים שיש להם תעודות זהות. זה גם מראה על הצד ההומני, לא רק כלפי מי שמדינת ישראל מתייחסת אליהם כאל אויבים דה-יורה, אלא מי שהיא מתייחסת אליהם כאל אויבים ממש, דה-פקטו, באופן עקיף, בתוך מדינת ישראל, אזרחים. אז זו היתה הערה על ההומניות שלכם, ההומניות הנשפכת. מרוב הומניות – אתם יודעים מה? צריכים להקים לכם אנדרטאות. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – – אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): גבאי הומני? ישי הומני? בכל מקום, בכל חצר בכפר ערבי – להקים לכם אנדרטאות של הומניות. יואל חסון (קדימה): לצערי, אנחנו מקימים אנדרטאות לזכר האנשים שאתם הורגים. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): יש הבדל אחד בין חברי הכנסת הערבים לחבורת הפאשיסטים בבית הזה. ההבדל הוא שאנחנו באים בידיים נקיות. אנחנו מגנים ודוחים ומשתדלים למען פגיעה באזרחים באשר הם, גם ישראלים, גם יהודים וגם פלסטינים. אתם מעולם לא גיניתם פגיעה בילד פלסטיני, לא גיניתם. אתם רוקדים, קוראים לחיסולים, עוד חיסול, עוד חיסול, עוד אשה נפגעה עוד ילד – – – יואל חסון (קדימה): אתה רוצה כמה שיותר חיסולים. מי שתומך בטרור – – – אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אני רק אומר חיסולים, היא קופצת, הוא קופץ – – – היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת טיבי, אני מבקש ממך, ומי כמוך נפגע כשמדברים על "אתם". אתה לא יכול להכליל. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אני הצבעתי על אנשים אנשים וקראתי לאנשים בשמם. אמרתי: הומני גבאי והומני ישי. אני יודע בדיוק מה אני אומר ולמי. כל מי שקופץ בכל פעם שאני אומר פאשיסט, אני מתכוון אליו. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): הומני מי שמתפוצץ באוטובוס? אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): כל מי שמסתכל בראי בבוקר ואומר שלא עשינו מספיק בחיסולים, אני מתכוון אליו. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): הומני מי ששולח טילים על בתי-חולים. יואל חסון (קדימה): – – – היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת חסון, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אני בהחלט מתכוון אליו. יואל חסון (קדימה): – – – אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): רק במדינת ישראל של 2007 חבר כנסת אומר שפאשיסט זה כבוד. רק במדינת ישראל של 2007 חבר כנסת אומר שפאשיסט זה כבוד. אני בהחלט חושב שיש אנשים שמוציאים – – – יואל חסון (קדימה): – – – היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת חסון. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): תן לי להמשיך. היו"ר מגלי והבה: אני אתן לך. ביקשתי, ואתה תיקנת את הדברים, אז בבקשה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): יש כמה תופעות בבית הזה, אבל כאשר אני שומע שחבר כנסת אומר "פאשיסט זה כבוד", אני חושב שזה דבר חריג, זו כותרת, וזה מחזק את מה שאנחנו אומרים לגבי כמה חברי כנסת. לעתים אני חושש שאפילו אתם פוגעים בשמם הלא-טוב של פאשיסטים כאשר אתם מצטרפים אליהם. תודה רבה, אדוני. יואל חסון (קדימה): אז תחליט – – – היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. אני מזמין את השר יעקב אדרי לענות על ההצעה. לאחר מכן – הצעות אחרות. השר יעקב אדרי: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת טיבי דיבר על סימטריה בתגובות ובהתנהלות. גם אני חיפשתי סימטריה בדברים שלך, ומה לעשות – לא מצאתי. לרגע חשבתי שמדברים פה בפרלמנט הפלסטיני או הסורי או הלבנוני. כך חשבתי לעצמי. אתה מגנה ואתה מוקיע ואתה משתמש בביטויים של "שלנו" ו"שלכם". אני כבר לא יודע איפה אתה נמצא. אני פשוט לא יודע איפה אתה נמצא. אתה יושב פה ומדבר – וזו זכותך המלאה, נבחרת כדת וכדין, זו מדינה דמוקרטית – עומד בכנסת ישראל ואומר "שלכם", "שלנו", ולרגע אני מתבלבל ומנסה לחשוב באיזה פרלמנט אתה מדבר. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): – – – היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת טיבי, לא "פייר" מה שאתה עושה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): נעשה לי עוול. אתה יודע שהוא מסלף את הדברים שלי. אני הצבעתי על חברי כנסת ספציפיים – – – היו"ר מגלי והבה: כך זה התפרש לפני שתיקנת את עצמך. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): הוא לא מרגיש שהוא שייך למדינת ישראל. השר יעקב אדרי: אנחנו מדינה דמוקרטית וצריכים לשמוע הכול ולסבול הכול גם ביום שמלווים למנוחת עולמים אזרח פשוט שבא לשדרות. הוא לא חייל, הוא לא היה שם במסגרת צבאית אלא במסגרת אזרחית לחלוטין. בשבוע שעבר קברנו אזרחית שכל פשעה היה שהיא יצאה החוצה, חטפה טיל ונהרגה. מה לעשות, אנחנו לא רוצים את הפגיעות האלה, לא באזרחים שלהם ולא באזרחים שלנו. אתם יודעים את האמת, לכאורה אנחנו בהפסקת אש פורמלית. יש הפסקת אש, אבל לזה אפשר לקרוא הפסקת אש? כאשר מגיעים להסכמה עם ה"חמאס" וה"פתח", אז יש "הג'יהאד", שאומר שהוא לא בעסק. כאשר גם הוא בהסכמות, אז יש עוד ארגון ועוד ארגון ועוד ארגון. לצערי, בסופו של דבר כולם חבורה של טרוריסטים. אין מלה אחרת, כי אין מי ששולט שם. זו האמת הפשוטה. כל מי שמסכים, כל מי שמעלים עין, או כל מי שאומר "אנחנו לא בעסק הזה, אבל תמשיכו" – זה לא הולך. אני אומר את זה בלב כבד, ואני באמת רוצה שלום, מחפש שלום. גם בנאום הקודם שלי אמרתי שתמכתי בהתנתקות בלב שלם. זה לא היה קל. אתם, חברי הכנסת הערבים, יודעים כמה שלא היה קל לתמוך בעמדה הזאת. אבל גם אחרי שעזבנו עד המילימטר האחרון, הם המשיכו וממשיכים. בעניין הזה אין אפשרות אחרת. אמרתי בשבוע שעבר למישהו מהפרלמנט הגרמני: תחשבו לרגע שיורים על המבורג או על מינכן או על כל עיר אחרת. תחשבו שכל יום היו חוטפים שם "קסאמים". הירי הוא לעבר שטח ריבוני של מדינת ישראל. לא מדובר בהתנחלות, שגם עליה אסור לירות כי יש שם אזרחים. יורים לעבר שטח מוכר. רבותי, יש מי שחושב שהסיכולים והחיסולים הם דבר שאנחנו כל כך רוצים בו? לא, אבל אין ברירה. אנחנו נמשיך בזה עד הסוף. לא במהרה תהיה הפסקת אש, לא כי ה"חמאס" מתחיל להיות לחוץ. אין דבר כזה. אני באופן אישי מתנגד לזה. עד שמאזן ההרתעה ישתנה וה"חמאס" ידע שאין יותר ירי. חבר הכנסת טיבי בא וברח, אבל תראו מה קורה עם המעברים. תראו איזה אבסורד, מעבירים סחורות – היכן מנסים ארגוני הטרור, אותם מנוולים, לפגוע הכי הרבה? במעברים. מאוד מעניין, הרי משם מעבירים להם סחורה, אליהם, לתוך רצועת-עזה. ומי מנסה לפגוע פעם אחר פעם? ארגוני הטרור. איזה אבסורד זה, איפה השכל? עד היום אני לא מבין את זה, אבל אין שם מה להבין הרבה. לצערי הרב, צריך רק בכוח. כאשר יבינו טוב-טוב בצד השני שאנחנו לא נירתע והם יחטפו על כל טיל, אולי אז אפשר יהיה לשבת ולדבר. כרגע אין שום ברירה. אף אחד לא מחוסן. אני יודע שמצפים לנו עוד ימים קשים, אבל גם שם כולם ילכו מתחת לאדמה ולא מעל האדמה וכל מי שפוגע באזרחים ישלם. הממשלה החליטה – וראש הממשלה אמר את זה אתמול – שאין חסינות לאף אחד. נגמר הסיפור הזה. כל אחד ידע שדמו בראשו. אזרחי מדינת ישראל אינם הפקר. תושבי שדרות, שרוצים רק להתפרנס ולחזור הביתה, לא יהיו הפקר. לצערי הרב, לא קל לחסל את הבעיה הזאת. אני לא טוען שזה ייגמר מחר, זה ייקח זמן, אבל אנחנו נעשה דין וסדר עם אותה רשות פלסטינית שלא שולטת בעסק. אין לנו ברירה אלא לקחת את המושכות לידיים. היו"ר מגלי והבה: מה השר מציע? השר יעקב אדרי: להסתפק בדברים שלי. היו"ר מגלי והבה: חברת הכנסת לימור לבנת איננה פה ולכן אני לא יכול לשאול אותה אם היא מסכימה. חבר הכנסת גבאי, אתה מסתפק בדברי השר או שאתה מציע להעביר לוועדה? אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אני רוצה לשמוע דברים דרסטיים. השר יעקב אדרי: אתה רוצה דברים דרסטיים? אני אתן לך את רשימת החיסולים. היו"ר מגלי והבה: השאלה היא אם אתה מסתפק בדברי השר, אדוני. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): כן. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת אחמד טיבי איננו כאן. אם כך, מסתפקים בדברי השר. ואסל טאהא (בל"ד): אני מבקש הצעה אחרת. היו"ר מגלי והבה: אם מסתפקים בדברי השר אין הצבעה ואין הצעה אחרת. הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 34), התשס"ז–2007 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/294).] (קריאה ראשונה) היו"ר מגלי והבה: חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 34), התשס"ז–2007, קריאה ראשונה. אני מזמין את השר לביטחון הפנים אבי דיכטר להציג את הצעת החוק. בבקשה. השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק המונחת היום בפני הכנסת מבקשת להרחיב באופן מוגבל חלק מסמכויותיהם של חלק מצומצם מסוהרי שירות בתי-הסוהר. שני תיקונים: התיקון הראשון עניינו סעיף 95ו לפקודת בתי-הסוהר: על-פי החוק היום, על מנת לערוך באסיר חיפוש חיצוני ו/או בחינה חזותית של גוף עירום, נדרשת הסכמתו של האסיר. בהעדר הסכמה כאמור, החיפוש יתבצע רק באישור בכתב של קצין בשירות בתי-הסוהר, וזאת לאחר שנתן לאסיר הזדמנות לטעון את טענותיו בפניו. על-פי החוק, קצין שירות בתי-הסוהר המוסמך לאשר בדיקה כאמור הוא סוהר שדרגתו רב-כלאי ומעלה או קצין בדרגת כלאי ומעלה מהיחידה ללוחמה בסמים של שירות בתי-הסוהר, המכונה יחידת "דרור" – קצין אשר הוסמך לעניין זה על-ידי השר לביטחון פנים. מלבד יחידת "דרור", בשירות בתי-הסוהר קיימות שתי יחידות נוספות, אשר עבודתן השוטפת מחייבת אותן לבצע חיפוש בגוף עירום, בהסכמה או שלא בהסכמה. האחת היא יחידת ההתערבות והליווי המרכזית, הנקראת יחידת "נחשון", אשר בין תפקידיה ליווי אסירים באבטחה בין בתי-הסוהר השונים, בתי-המשפט ובתי-המעצר המשטרתיים, אבטחת אסירים בעת בדיקות ואשפוז בבתי-חולים, טיפול במהומות ובהפרות סדר בבתי-הסוהר, ביצוע חיפושים לאיתור סמים, אמצעי לחימה וחומרי נפץ אחרים, אבטחת אנשי סגל מאוימים ובני משפחותיהם, אבטחת אירועים, פינוי בתי-סוהר בעת חירום, ביקורי-בית באבטחה ועוד. היחידה השנייה היא היחידה המיוחדת להשתלטות על אסירים, הנקראת יחידת "מצדה". בין תפקידיה של יחידת "מצדה" מתן תגובה מהירה בעתות חירום, טיפול במהומות ובהפרות סדר בבתי-הסוהר, אבטחת אנשי סגל מאוימים ובני משפחותיהם ועוד. לאור משימותיהם החשובות והנרחבות לשמירה על הסדר ועל ביטחון הציבור ובשל צורת עבודתם הצוותית של סוהרי יחידות אלה – בכל צוות מספר מצומצם של סוהרים, ובראשם עומד בדרך כלל קצין בדרגת כלאי בלבד, יש קושי לקבל אישור של קצין בדרגת רב-כלאי ומעלה לביצוע חיפוש בהעדר הסכמה במסגרת עבודתם השוטפת של אנשי היחידה. לכן, סוהרי היחידות האמורות נדרשים לא אחת לפנות לקצינים בדרגת רב-כלאי מיחידות אחרות, שאף הם פעמים רבות אינם זמינים לסייע להם. קושי זה מתעצם שכן חלק נכבד מהמשימות שלהן נדרשים הלוחמים והקצינים של היחידות האמורות אינו מתבצע בתחומי בית-הסוהר בלבד, ולעתים קרובות לא נוכחים במקום המשימה קצינים אחרים מלבד אנשי היחידות עצמן. על כן מתבקש לתקן את ההגדרה של "קצין שירות בתי-הסוהר" שבסעיף 95א לפקודה ולהרחיבה כך שבדומה לסמכות הקיימת כיום לקצינים מדרגת כלאי ומעלה ביחידת "דרור" לאשר חיפוש בגוף עירום של אסיר או עציר בלא הסכמתם, יהיה רשאי השר לביטחון פנים להסמיך למטרה זו גם קצינים מדרגת כלאי ומעלה מהיחידות "נחשון" ו"מצדה", אשר עברו לשם כך הכשרה מתאימה. זה התיקון הראשון. התיקון השני נוגע לסעיף 95ב לפקודת בתי-הסוהר. על-פי החוק כיום, סמכויות המסורות לשוטר לפי סעיפים 23 ו-67 לחוק סדר הדין הפלילי, לעניין עיכוב ומעצר בלא צו, יהיו נתונות גם לסוהר בעת מילוי תפקידו ולצורך מילוי תפקידו. עם זאת, סמכויות אלה לצורך אבטחתם של עובדי שירות בתי-הסוהר ובני משפחותיהם מחוץ לתחומי בית-הסוהר יהיו נתונות רק לסוהרי יחידת האבטחה והמבצעים של שירות בתי-הסוהר, אשר הוסמכו לעניין זה בידי השר לביטחון פנים. מתבקש להרחיב את האפשרות לעשות שימוש בסמכויות כאמור לצורך אבטחתם של עובדי שירות בתי-הסוהר ובני משפחותיהם מחוץ לתחומי בתי-הסוהר גם לסוהרי יחידת "מצדה", אשר חולקת את משימת האבטחה האמורה עם סוהרי יחידת "נחשון". נוסף על כך, מאחר ששמה של יחידת האבטחה והמבצעים שונה ל"יחידת ההתערבות והליווי המרכזית", המכונה יחידת "נחשון", מתבקש לשנות את הסעיף בהתאם. אשר על כן, אודה על אישור הצעת החוק בקריאה ראשונה והעברתה לוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. עד כאן, אדוני היושב-ראש. היו"ר מגלי והבה: תודה. חברי הכנסת, יש פה רשימת דוברים. לאלה שלא רשומים אתן את הצ'אנס לבוא להירשם. חברי הכנסת זבולון אורלב, מאיר פרוש, אברהם רביץ, יעקב מרגי ומשה גפני – אינם נוכחים. חבר הכנסת נסים זאב אכן כאן. אחריו – חבר הכנסת דב חנין. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר היא חיונית ביותר. הצעת החוק היא לא פשוטה. יש כאן דילמה קשה בין זכויות אדם לבין חשד נגד עצור שנושא סמים על גופו, ואותם סמים מונחים בדרך כלל במקומות אינטימיים ביותר. אנחנו יודעים מה ההתמודדות, כמה היא קשה. שמענו בסיורים, כאשר סיירנו בבתי-סוהר, שנערים וצעירים שמעולם לא ידעו מה זה שימוש בסמים, נהיו סופר-משתמשים, ואת השימוש הראשון שלהם התחילו דווקא באותם מקומות, כשבאו לרצות עונש בגלל גנבות או דברים אחרים. זאת אומרת, הבעיה כאן היא קשה ביותר. בתי-הסוהר הפכו להיות אולי המקום מספר אחת של סחר בסמים, מתחת לאפם של אותם סוהרים, שבעצם ידיהם לא יכולות להושיט עזרה ולשמור על אותם צעירים. נכון שיש היום מחלקה נקייה יותר ויש אגפים נקיים יותר, אבל קשה מאוד להשתלט, ואנחנו מכירים את העניין מסיורים רבים. היו"ר מגלי והבה: אתה יושב-ראש הוועדה למלחמה בנגע הסמים. נסים זאב (ש"ס): אני יושב-ראש הוועדה למלחמה בנגע הסמים. אדוני היושב-ראש. אין שליטה על העניין הזה. המצב קשה ביותר. נכון שעד היום היתה צריכה להיות הסכמה של העצור, היתה לו אפשרות לטעון את טענותיו, והסרבול הזה, כשמדובר בחשוד שנראה לאותו סוהר, לאותו קצין – אומנם, כפי שאמר השר, הוא לא בדרגה של רב-כלאי, אבל הוא מוסמך, הוא אדם שנמצא בשטח, מכיר את השטח, מכיר את העצורים שם, וכשיש חשד, והחשד הוא סביר ביותר. צריך לאפשר במהירות האפשרית לבדוק אם יש סמים או אין. אגב, הבעיה הזאת קיימת גם במעברים של גבול לבנון. כמה פעמים התרענו על כך שיש סמכות לבדוק רק אם יש העברת אמל"ח, ואותם שוטרים שנמצאים בגבול לא מוסמכים לבדוק אם יש מעבר של סמים – – – היו"ר מגלי והבה: אתה מתכוון למעברי הגבול הבין-לאומיים, כמו ראג'ר. נסים זאב (ש"ס): בוודאי. המעבר הזה, למשל, משמש למעשה מעבר של סמים, אף-על-פי שיש בדיקות. הבדיקות נעשות רק לגבי העברת אמל"ח ולא מעבר לכך. אנחנו רואים את התוצאות בשטח, שכן יש העברה של סמים. אותו הדבר – בבתי-סוהר היום. יש שימוש רב, יש מכר, יש סחר, ואני חושב שצריכים לתת את כל הכלים. היו"ר מגלי והבה: צריך לתת לשר הזדמנות לענות. אתה מטיח פה האשמות, אדוני. נסים זאב (ש"ס): אלה לא האשמות. יש סחר סמוי, יש עישון סמוי, ועושים את זה, והכול בצנעה, מה לעשות. אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין, אבל במקרה זה זאת לא ברכה, זאת הקללה הכי קשה והנגע הכי קשה שיש היום במדינת ישראל, וצריכים להתגבר עליו. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת נסים זאב. אני מזמין את חבר הכנסת דב חנין. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, רבותי השרים, אני קורא את הצעת החוק הזאת בחשש, ואני אומר לכם גם מדוע. בסך הכול, אני ער לכך שלפעמים אין מנוס אלא צריך לבצע חיפוש גופני על אסירים. אבל נדמה לי שהמנגנון שקיים היום בחוק מייצר איזון מספיק נכון. הרי גם היום החוק מאפשר לבצע חיפוש גופני על גופו של אסיר עירום, אלא שהיום החוק מתנה את הקיום של החיפוש הזה כאשר האסיר איננו מסכים לכך באישורו של קצין בדרגת רב-כלאי, או אם מדובר ביחידה המשטרתית הלוחמת בסמים, יחידת שב"ס שלוחמת בסמים, יחידת "דרור" – מספיק לצורך העניין הזה אישור של קצין בדרגת כלאי. לפי הצעת החוק הזאת, יספיק אישור של קצין בדרגת כלאי גם בשתי יחידות משטרתיות או שב"סיות אחרות: יחידת ההתערבות והליווי המרכזית – יחידת "נחשון", והיחידה המיוחדת להשתלטות על אסירים – יחידת "מצדה". עמיתי חברי הכנסת, אני חושש ממצב שבו אנחנו נאפשר אינפלציה בחיפושים גופניים על גופם של אסירים. גם אסירים הם אזרחים, וגם לאסירים יש זכויות, וגם במקרה של אסירים חשוב שנקפיד שמי שמאשר את החיפוש על גופם הוא אדם בעל סמכות מספקת, ניסיון מספיק, ותק מספיק, שאנחנו לפחות מקווים שידע לשקול נכונה את כל מערכות השיקולים הרלוונטיות. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חושב שהחוק הקיים הוא חוק מספיק ומספק, ולא הייתי מציע לנו להרחיב, כפי שמוצע לנו בהצעת החוק, את האפשרויות לבצע חיפושים גופניים על אסירים. אבל, אדוני היושב-ראש, שעה שאני אומר את הדברים האלה לכם, וגם לעצמי, אני אומר גם לעצמי שאנחנו כבר מזמן עברנו גם את התחנה הזאת והרחקנו לכת הרבה הרבה מעבר לזה. הכנסת הקודמת אפשרה בחוק שהיא חוקקה סמכויות שיטור מהסוג הזה של חיפוש על גופם של אסירים לא לאנשי משטרה, אלא לאנשי גופים פרטיים. במסגרת חוק הפרטת בתי-הסוהר, קודמינו בכנסת אפשרו העברה של כוחות שיטור לידי גורמים שהם גורמים פרטיים. אז לכאורה, הצעת החוק שמובאת בפנינו היום היא מתונה ביחס למצב הממשי שייווצר ככל שההפרטה הזאת של בתי-הסוהר תימשך. אני אומר את הדברים כיוון שאני חושב שהצעת החוק הזאת והדיון בה צריכים להיות הזדמנות לשיקול נוסף, לחשיבה מחודשת בסוגיה הזאת של הפרטת בתי-הסוהר. המיוחד בהפרטת בתי-הסוהר הוא, שבהפרטה הזאת אנחנו מעבירים לידי גורמים פרטיים, לידי זכיינים פרטיים, כוחות שבהגדרה הקלאסית של תפקידיה של המדינה נמצאים בגרעין הסמכויות והכוחות שהמדינה אמורה להפעיל. כוחות שיטור, כוחות אכיפה, כוחות של חיפוש במקרה הזה, אלה הדברים שמאפיינים את השימוש בכוח שראוי שהמונופולין עליו יהיה בידי המדינה עצמה. זו הגדרתו של ובר למדינה – הגוף שבידיו המונופולין על השימוש בכוח. מבחינה זו אני חושב שהגיע הזמן שכאשר אנחנו דנים בחוק הזה, אנחנו נראה את המפה בצורה רחבה, ונראה את כל סמכויות האכיפה השונות שנמצאות ומותרות וקיימות היום בידי אנשים שונים ביחס לאסירים, ואני חושב שהמסקנה המתבקשת מהבחינה הרחבה הזאת היא שאנחנו צריכים לחזור למסגרת מאוד מצומצמת ודווקנית של מי האנשים שלהם מותר להפעיל כוח, לרבות חיפוש גופני, על אסירים. האנשים האלה צריכים להיות ראשית – וזה התנאי העקרוני והבסיסי – אנשי המדינה עצמה; זאת אומרת, שוטרים במדים ואנשי המדינה עצמה, ובאישורם של קצינים בדרגות מספיק בכירות. אני ער לבעיה שתוארה בדברי ההסבר של הצעת החוק הזאת, שאומרת שהמצב הקיים היום גורם לכך שאנשים, למשל מיחידת "מצדה" או מיחידת "נחשון", שצריכים לבצע חיפוש ואין אצלם ביחידה באותו זמן קצין בדרגה מספקת, פונים לקצינים בדרגה מספקת מיחידות אחרות כדי שייתנו את האישור. זה כמובן מצב לא רצוי, מצב שהופך בעצם את כל הרעיון של האישור הפרטני של החיפוש באסירים לסוג של פיקציה. אני מניח שבהצבעה היום הצעת החוק הזאת תעבור, ואני חושב שבדיון לקראת הקריאה השנייה והשלישית יהיה מקום לשקול פתרונות שונים מהפתרון שמוצע כאן בחוק, כדי להבטיח באמת את האיזון הראוי בין זכויות האדם, לרבות זכויות האסירים, לבין הצרכים שקיימים לעתים לחפש גם על האסירים וגם על גופם. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת דב חנין. אדוני השר, גם חבר הכנסת ראובן ריבלין ביקש את זכות הדיבור, ואז תענה לכולם. ראובן ריבלין (הליכוד): חבר הכנסת נסים זאב, אנחנו חשבנו שאתה אחרון הדוברים. אם הייתי יודע שנסים זאב כבר דיבר, אולי הייתי מוותר. רבותי השרים, אדוני השר לביטחון הפנים, חברותי וחברי הכנסת, הצעת החוק היא מאוד בעייתית. היא בעייתית אם אנחנו נפעל על-פיה, והיא בעייתית אם היא לא תהיה קיימת. צריך למצוא את האיזון המתאים והעדין בין שני מצבי הכורח שאנחנו נתקלים בהם. המלחמה בסמים היא מלחמה, ולא בכדי עוד ראש הממשלה שמיר קרא לה מלחמה ולא מאבק. זו מלחמה לכל דבר. אבל עם זאת, פעמים, כאשר אנחנו נותנים בידי אלה המופקדים על שלום הציבור ועל שמירת כל אחד ואחד מאתנו סמכויות יתר כלשהן, אנחנו מוצאים את עצמנו במצב שבו עושים שימוש לרעה באותן סמכויות. אם באמת היום המערכת חושבת – והרי למערכת נכנסת גם מערכת פרטית שתטפל בעניין – שיש צורך לתת בידי המשטרה או בידי שומרי החוק כולם, ובידי שלטון החוק, את כל האמצעים כדי לאפשר על אתר למצוא כאשר יש חשד סביר למצוא איזה דבר שהוא בבחינת מפגע ציבורי, אנחנו צריכים לתת להם את הכלים לכך. השאלה היא, האם באמת היום המצב הוא כזה שאנחנו נתקלים באירועים שהמצב המשפטי שהיה קיים עד היום לא נותן עליהם מענה ופתרון. אני אצביע בקריאה ראשונה בעד החוק, משום שאני חושב שחייבים לבוא ולעבד אותו, ולראות את כל האלטרנטיבות כמצוות אנשים מלומדה בתוך הוועדה עצמה, כי מעל במת הכנסת קשה פעמים רבות למצות בשלוש דקות את כל אותן הערות שיש לנו. היו"ר מגלי והבה: האם אתה רוצה עוד? ראובן ריבלין (הליכוד): לא, אני לא רוצה לנצל את טוב לבו של היושב-ראש מעבר למותר. אבל סך הכול באמת הייתי מחכה אפילו היום לקראת קריאה ראשונה ולפני שאצביע, לשמוע במענה השר את התשובות, מדוע הממשלה מבקשת, על-פי המלצת המשרד לביטחון פנים, לאפשר בידי כל מי שהוא קצין בדרגת כלאי ומעלה לקבל את הסמכויות שלא היו נתונות לו עד היום, ומהם התנאים שמחייבים את הממשלה היום לבוא ולבקש מהכנסת את האמצעים האלה במסגרת תיקון לאותה פקודה שהיא עומדת לאשר כאן בעוד דקות מספר. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת ראובן ריבלין. אני מזמין את השר אבי דיכטר, השר לביטחון פנים, להשיב לחברי הכנסת. בבקשה. השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, ראשית, צר לי שהשתרבב כאן נושא הפרטת בית-הסוהר כפיילוט אל נושא של החיפוש בעירום. אין קשר בין הדברים, בוודאי לא בשלב הזה. אנחנו לא נמצאים בפני השלב הזה, הפיילוט לא אמור לעסוק בסוגיה הזו, ואני מניח שלאחר שהפיילוט יצא לדרך וייבחן, ואני מקווה שיעבור בהצלחה לשלב הבא – לבתי-סוהר כבדים יותר – נצטרך לעשות דיונים נפרדים. לעצם העניין, בצדק אמר חבר הכנסת נסים זאב: בתי-הסוהר הם מקום מועד לניסיונות להחדרת סמים, וחובתה של המדינה להבטיח שייעשה הכול כדי למנוע החדרת סמים לתוך בתי-הכלא, כדי למנוע שימוש בסמים בתוך בתי-הכלא, והרי בתי-הכלא נמצאים בשליטה מלאה של המדינה. כדי לפשט את ההצעה – והפורום פה, אני מניח, מכיר טוב יותר את הדרגות בצה"ל מאשר את הדרגות בשירות בתי-הסוהר – אז אולי הבהרה קטנה, חבר הכנסת ריבלין, ואני מקווה שהדברים יהיו בהירים. ראובן ריבלין (הליכוד): אני קורא, אדוני השר, ששר המשפטים אומר שיש מצב שאפילו לא מעמידים לדין. זה דבר שמעורר חלחלה בלבנו. חבר הכנסת הוותיק רן כהן – – – כשאני שומע דבר כזה ואני אומר שצריך לתת למשטרה עוד סמכויות, זה דבר – – – זאת לא מטאפורה. השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: האמירה של שר המשפטים מהיום, ככל שאני מכיר אותה, נאמרה בבדיחות הדעת, לא כלפי המשטרה, כלפי גורם אחר ממשרד המשפטים עצמו. נחזור לענייננו, ברשותך. מטרת התיקון היא להגיע למצב של יישור קו פנימי בשירות בתי-הסוהר. המחוקק נתן בידי רב-כלאי ומעלה את הסמכות לחיפוש בעירום, ונתן את הסמכות הזאת בידיו של כלאי מהיחידה המיוחדת "דרור". יש בשירות בתי-הסוהר שלוש יחידות מיוחדות. בהקבלה לצה"ל, שוו בנפשכם שסיירת צנחנים, סיירת "אגוז" וסיירת מטכ"ל, שלוש הסיירות האלה, היו נדרשות לסמכות מסוימת, ובגין מתן רשות לסרן – שזה המקביל לדרגת כלאי – בסיירת אחת, לא היו נותנים את אותה סמכות לשתי הסיירות האחרות, שלושתן יחידות מיוחדות בצה"ל. זו תמונת המצב בשירות בתי-הסוהר. "דרור", "נחשון" ו"מצדה", אלה שלוש הסיירות של שירות בתי-הסוהר. התיקון כאן, בהפשטה, אומר שיש לתת את ההקבלה לכלאי בכל אחת משלוש היחידות האלה; ב"דרור", ששם זה כבר קיים, וב"מצדה" וב"נחשון" בהקבלה. שיטת העבודה הצוותית שם היא שיטה שבראשה עומד כלאי, ולכן נדרשת ההשוואה. אני יודע שההסבר הקודם שלי היה ארוך, כדי לשים את זה בקונטקסט הכללי, אבל בסופו של דבר מה שניתן על-ידי המחוקק לכלאי ב"דרור" מתבקש להינתן גם לכלאי ב"נחשון" וגם לכלאי ב"מצדה", ובא לציון גואל. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לשר לביטחון פנים. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – 2 ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 34), התשס"ז–2007, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: בעד – 11, נמנעים – 2. אני לא משנה את התוצאה, אבל אני מוסיף את חבר הכנסת מרגי, חברת הכנסת לנדבר וחבר הכנסת שרוני. אני קובע שהצעת החוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 34), התשס"ז–2007, התקבלה בקריאה ראשונה והיא תעבור לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון מס' 2) (התקנת דוד שמש), התשס"ז–2007 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/149).] (קריאה ראשונה) היו"ר מגלי והבה: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון מס' 2) (התקנת דוד שמש), התשס"ז–2007, של חבר הכנסת רן כהן – קריאה ראשונה. רן כהן (מרצ): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להעלות את הצעת החוק שיזמתי לתיקון חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי. רבותי חברי הכנסת, החוק הזה הוא חוק חברתי מן המעלה הראשונה. כזכור, את חוק הגנת הדייר בדיור הציבורי יזמה חברת הכנסת לשעבר תמר גוז'נסקי. היא באה להבטיח את התנאים המינימליים, הבסיסיים, שלהם זכאית משפחה בדירה שלה בדיור הציבורי – תנאי הדירה, הכללים שלה, העבודה שלה, הצנרת, הביוב, הקירות, החסות מגשם, מקור, מחום וכן הלאה. למעשה, תקינותה של הדירה. שר הבינוי והשיכון ממונה בחוק לקבוע את הכללים לתקינות של הדירה. בין היתר הוא קבע, בצדק, שהחברה המשכנת חייבת להתקין בדירה דוד חימום, דוד חשמלי או דוד שמש. מה שעשו כמעט כל חברות הדיור הציבורי בהיסטוריה של מדינת ישראל הוא שהן התקינו דוד חשמלי; זה גם יותר זול וגם העלות היא על הדייר ולא על החברה. למעשה התעוררנו, גם אני וגם עמותת "ידיד", לעובדה שהנתון הזה, קיומו של דוד חשמלי בדירות הדיור הציבורי, יוצר עלות מאוד מאוד גבוהה לדיירים, כיוון שלכל חימום של מים הם צריכים להפעיל דוד חשמלי ולשלם מאות שקלים בחודש בעבור החשמל. זה יצר שתי תופעות מקבילות: מצד אחד עלות מאוד גבוהה – וזה גוזל ממזון, מבריאות, מתרופות, מחינוך. וגם הרבה מאוד משפחות, שנדרשות לשלם 700-600-500 שקלים בחודש, לא עומדות בכך, ומחודש לחודש החוב לחברת החשמל הולך וגדל, ולכן יש אחוז עצום של ניתוקי חשמל בדירות הללו. ממילא האנשים האלה הם מהשכבות הכי חלשות במדינה, והם ממילא חיים ברמת חיים מאוד ירודה, אז גם שלא יהיו להם מים חמים, לא להתרחץ, לא לרחוץ כלים, לא לטפל בילדים שלהם, בתינוקות, בנכדים – זה דבר שהוא בלתי סביר. חשבנו על העניין וחשבנו להציע לכנסת לחוקק חוק שמחייב את חברות הדיור הציבורי להתקין דוד שמש. יש לנו מדינה עם שפע שמש. זה דבר שהוא לא יקר מאוד, הוא יקר יותר מאשר דוד חשמל, אבל בכל זאת, לא בשמים, נדמה לי 2,000 שקל. אמרנו, חברות הדיור הציבורי גובות את השכר מהאנשים הללו, יש גם הכנסות ממכירת דירות – יואילו חברות הדיור הציבורי להתקין דודי שמש. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת רן כהן, אני מוקיר את פועלך בנושא הדיור הציבורי. אני לא מבין, הצעות שבאות לחסוך לאזרח ולהקל עליו, עדיין צריך לשכנע ולחוקק חוקים בנושא הזה. רן כהן (מרצ): אתה צודק. זה מה שהיה כאן. סופה לנדבר (ישראל ביתנו): אתה צודק, אבל כאן החיים מכתיבים. רן כהן (מרצ): היושב-ראש קלע בול לעניין. מה נוצר? ברגע שהגשנו את זה, בא האוצר ואמר: עולה 100 מיליון שקלים להתקין דודי שמש. דרך אגב, הגזמה גדולה בעיני, אבל נעזוב את זה, אמר – אמר. לא נבהלתי גם מ-100 מיליון. אני שומע עכשיו, למשל, שהאוצר רוצה להוריד את המיסוי על רכב, למה? כי יש עודף הכנסות. אז מה ההיגיון, יש כאן מצוקה פשוטה – אבל אני לא רוצה להתנגש עם הממשלה יותר מדי פעמים, אף שלפעמים אני עושה את זה בעונג. כאשר העליתי את הצעת החוק הזאת בקריאה טרומית היתה התרוצצות במליאה, שר הבינוי והשיכון, שהיה אמור לייצג את התנגדות הממשלה, רץ באמצע הצעת החוק אל שר האוצר אברהם הירשזון והגיע אתו להסכמה, שאם יציעו לי שהחוק יוגשם בהוצאה של עד 5 מיליוני שקלים בשנה, האוצר יסכים. הציעו לי וקיבלתי, כי איך אומרים, ציפור אחת ביד – יותר טוב מעשר על העץ. הם גם כנראה ידעו שהמליאה תאשר את הצעת החוק. ולכן, בזכות העובדה שהמליאה רגישה חברתית הצלחנו להגיע למצב שבו הצעת החוק עברה בקריאה טרומית בהסכמת הממשלה. לכן גם ועדת הכלכלה של הכנסת החליטה כפי שהחליטה, כפי שמונח בפניכם, להציג את ההצעה לקריאה ראשונה. רבותי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת באה לתת מעט נחת, לא הרבה; אבל מעט נחת שווה המון. כי משפחה שניתקו לה את החשמל ועכשיו יתקינו לה דוד שמש, תוכל להחזיר באופן פרוס – ואני עוזר להם מדי פעם – את החוב שלה, אבל לזכות בדוד שמש, במים חמים, בקצת יותר נחת בביתה. משפחה שתשלם עכשיו פחות עבור חשמל, יתפנו לה כמה מאות שקלים לאוכל, לתרופות, לטיפול בילדים, לחינוך, להשכלה. רבותי, תאמינו לי, יש משפחות שבשבילן כמה מאות שקלים זה המון. זה לא מעט. לכן אני ממליץ, אדוני היושב-ראש, שהמליאה תאשר את החוק בקריאה ראשונה, נחזיר אותו לוועדת הכלכלה, ואני מבטיח לכם שבמהירות גדולה נחזיר אותו למליאה לקריאה שנייה ושלישית, בהוצאה הזאת של עד 5 מיליוני שקלים בשנה. אני מדגיש את המלה עד – שלא יגידו שזה 5 מיליונים וזה דורש 50 מצביעים. עד 5 מיליוני שקלים בשנה, ובהסכמת ממשלה, אין צורך ביותר מרוב רגיל במליאת הכנסת. אני בטוח – לנוכח הפנים של חברי הכנסת שאני רואה כאן – שהחוק יעבור ברוב קולות, אם לא פה-אחד. אני מאוד מודה לכם על הסיוע בעניין הזה. אדוני, תודה רבה לך. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת רן כהן. חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון על-פי הרשימה. חבר הכנסת זבולון אורלב – איננו נוכח; חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח; חבר הכנסת אברהם רביץ – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח; חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח. חברת הכנסת סופה לנדבר, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת דב חנין. אחרון – חבר הכנסת נסים זאב. בבקשה. רן כהן (מרצ): ואחרי חבר הכנסת נסים זאב נצביע. היו"ר מגלי והבה: ודאי. סופה לנדבר (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לברך את יוזם החקיקה, חבר הכנסת רן כהן. אני רוצה להגיד – עד כמה שזה נראה מוזר – למה אנחנו המחוקקים צריכים להגיש את החקיקה הזאת. אבל מתברר שכן. טוב שהגעת לחקיקה הזאת. ודאי שאתמוך בחוק הזה, אני מניחה שגם חברי הכנסת יתמכו בחקיקה הזאת. אני רוצה לספר סיפור מהחיים. הוזמנתי לחנוכת בית בדיור המוגן. שמחה של 300 משפחות, ובעצם היה שם עצוב. שאלתי אותם למה הם עצובים. הם הגישו לי מכתב חתום בידי 300 משפחות, שבבניין הזה – אחר כך התברר שגם בבניינים אחרים בדיור המוגן – חוסכים בכך שאין דודי שמש. בכל דירה יש דוד חשמלי. מוזר שאנשים מבוגרים צריכים לבקש אישורים. כל הדברים המוזרים קורים תחת הגג המשותף הזה. אני רוצה לציין, שאחרי שביקרתי שם הגעתי למסקנה – אני גם הגשתי הצעת חוק, עם חבר הכנסת אמנון כהן, עם יושב-ראש ועדת הכלכלה וחברי כנסת נוספים – שצריך להיות שם חשמל חינם או מוזל. למה? מפני שהאנשים המבוגרים שחיים רק על קצבת זיקנה חייבים לחסוך. יעידו על כך חברי הכנסת מסיעת הגמלאים, שאנשים שחיים רק על קצבת זיקנה, לצערנו, צריכים לחסוך בכל דבר אלמנטרי. ודוד שמש ודוד חשמל – זה הוצאות שונות. מובן שבאקלים שלנו, עם כל כך הרבה שמש ואנרגיה של שמש, אנחנו חייבים לתת לאנשים את הפתרון האלמנטרי הזה. אני חושבת שהאנשים האלה הם לא קמצנים, ולא אנשים שרגילים לחסוך, אבל מה אפשר לעשות – הם הגיעו לזיקנה, והפנסיה במדינת ישראל היא לא פנסיה של המדינה, ובגלל זה המון אנשים חיים על גרושים ובאופן פרדוקסלי צריכים לחסוך בכל דבר. לעתים קרובות הם צריכים לקנות – מה אפשר לעשות, הקשיש צריך גם לפנק את הנכדים שלו, צריך לקנות דבר אלמנטרי, ולעתים הוא גם רוצה ללכת לפילהרמונית, ללכת לתיאטרון וכו' וכו'. בגלל זה אני חושבת שהחקיקה הזאת היא חקיקה נכונה, היא במקום, היא חקיקה חברתית, היא חקיקה למען הזכויות של כל אזרח שגר בדיור הציבורי. חבר הכנסת רן כהן, אני רוצה לברך אותך ולומר שהחוק הזה ראוי – אנחנו צריכים את החקיקה הזאת. יותר מאשר אנחנו, מי שבעצם זקוק הוא מי שגר בדיור מוגן ומי שגר בדיור ציבורי, במקום שאין דודי שמש ויש דודי חשמל. אני חושבת שהדבר ראוי ונעביר אותו. אני מאמינה שכולנו נצביע עבור החוק הזה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחברת הכנסת לנדבר. אני מזמין את חבר הכנסת דב חנין. אחריו – חבר הכנסת נסים זאב. אחר כך נעבור להצבעה, חבר הכנסת כהן. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח בברכה לחבר הכנסת רן כהן, יוזם הצעת החוק הזאת, שעושה בהצעת החוק הזאת שני דברים טובים. דבר ראשון, הוא ממשיך את מלחמתו ואת מאבקו למען דיירי הדיור הציבורי, הוא עושה זאת שנים רבות, עשר שנים, ואנו גאים בכך, והדבר השני, הוא מכניס את הצד הסביבתי – שהוא גם חברתי וכלכלי, אבל הוא גם סביבתי – של דודי שמש וחיסכון באנרגיה, ומחבר פה חיבור ראוי ונכון. אדוני היושב-ראש, אני בטוח שכל חברי הבית יתאחדו בתמיכה בהצעת החוק הזו, שהיא מאוד הגיונית. כשקוראים אותה מתפלאים רק למה היא לא היתה קודם, כי היא כל כך מתבקשת מאליה, כל כך הגיונית ונכונה – גם מבחינה סביבתית, גם מבחינה חברתית וגם מבחינה כלכלית. היא גורמת לחיסכון, בסופו של דבר, ולתועלת כללית. אדוני היושב-ראש, ביקשתי לעלות לדוכן ולדבר מעבר לדברי השבח האלה – וכמובן, אתמוך בחוק – כדי לומר לכולנו ששנים רבות מדי אנו מתהדרים בזה שיש לנו דודי שמש ואומרים לעצמנו שאנו מתקדמים מבחינת חיסכון באנרגיה ומבחינת פתרונות מודרניים של אנרגיה מתחדשת ואנרגיה חלופית, ואין ספק שישראל היתה בעמדה קדמית בעולם. דודי השמש זה פתרון שאצלנו זכה להרבה מאוד פופולריות ופריסה, פתרון מתקדם וראוי, פתרון של חיסכון באנרגיה. אך מאז שקידמנו את דודי השמש אנו כנראה נחים על זרי הדפנה כבר הרבה שנים, ואין התקדמות אמיתית בנושא אנרגיה מתחדשת, אנרגיה חלופית בישראל. אין התקדמות אמיתית בנושא של אנרגיית שמש. אין התקדמות אמיתית גם כאשר ישראל היא מדינה כל כך רוויית שמש. את משק האנרגיה שלנו אנו משתיתים בעיקר על פחם, אבל גם קצת על גז, ושמש – זה בשוליים. חברות ישראליות שמתעסקות באנרגיית שמש צריכות לייצא את הידע שלהן לחוץ-לארץ כי בארץ אין להן מהלכים. זה מצער, חבל ועצוב. זה נכון לא רק לגבי אנרגיית שמש, אלא גם לגבי אנרגיית רוח. גם בתחום זה יש לנו אפשרויות לייצר פתרונות אנרגיה מתקדמים, חסכוניים, נכונים. וגם בתחום זה אנו צועדים הרחק אחרי העולם המתקדם וודאי לא לפניו. הדברים האלה חשובים, הם לא רק עניין של מותרות. העולם מתמודד היום עם משבר אקלים, והדרך המרכזית להתמודד עם משבר האקלים היא לצמצם את התלות שלנו – בכלל בעולם – בדלק מחצבי, פחם, נפט, גז. ואחת הדרכים לעשות את זה היא להרחיב את השימוש שלנו באנרגיה מתחדשת, אנרגיית שמש ואנרגיית רוח. לכן, אדוני היושב-ראש, אני משוכנע שהחוק הזה יעבור, ואני מקווה שבמהירות רבה הוא יגיע גם לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. אני מאחל לכולנו שכדוגמת החוק הזה יהיו עוד חוקים רבים שירחיבו את השימוש באנרגיית שמש ובאנרגיית רוח בישראל לתועלת הציבור, לתועלת הסביבה ולתועלת העתיד של כולנו. תודה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת נסים זאב, אחרון הדוברים. אחר כך יש לחבר הכנסת כהן הערה או שתיים ואז נעבור להצבעה. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מצטרף לברכות לחברנו רן כהן. רן זה to run – לרוץ. הוא גם כהן, בראש. החוק מתייחס לזכויות הדייר בדיור הציבורי ומטיל על שר השיכון לחייב התקנת דודי שמש בדירות ציבוריות שמיועדות להשכרה ציבורית. היום החברות חייבות להתקין דוד חשמלי או דוד שמש. ואני רוצה לומר לך, חברי רן כהן, העלויות של דוד חשמלי הרבה יותר גבוהות. למשל, כשמדובר בזוג קשישים, שצריכים כמות של כמה ליטרים בלבד, ואתה מחייב דוד שמש – ההבדל הוא בין 700 או 800 ש"ח ל-3,000 ש"ח בין דוד לדוד – זה לפחות פי-שלושה או פי-ארבעה מבחינת העלויות, ואני מברך על כך. צריך להבין שיש פה השקעה, לא משהו קטן או משהו בשוליים. אני חושב שיש מקום אפילו לחייב את כל הקבלנים להתקין דודי שמש, כי אם אנו רוצים לחסוך באנרגיה – כולם מדברים על אנרגיית השמש שאינה מנוצלת, בראש ובראשונה המדינה אינה עושה את השימוש באנרגיית השמש. אם מדובר בעמודי חשמל, שבהרבה מקומות שבהם כל כך זקוקים לעמודי חשמל הם חסרים ויש צורך להתקין – – – היו"ר מגלי והבה: אתה מתכוון לתאורת רחוב? נסים זאב (ש"ס): ודאי, אפשר להתקין עמודי חשמל עם תאורה מאנרגיית השמש. לא מתבצעות תוכניות של תאורה ברחובות ובמקומות מרכזיים חיוניים ביותר רק כי צריכים להכניס את התשתיות הרבות שיהיו שם. הן מאוד משמעותיות, וברור שכשמדובר בתשתית שהעלות שלה כל כך גבוהה – כדי להעמיד ולהתקין עמודי חשמל – השיקול של משרד התחבורה הוא שהוא לא מסתכל על אותם עמודים אלא קודם כול על התשתיות ועל התקנת העמודים. אבל אם אפשר להתקין עמודים עם אנרגיית השמש, אני חושב שיש מקום לשנות את כל התפיסה בעניין הזה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת רן כהן ישיב, מאוד בקצרה, ונעבור להצבעה. בבקשה. רן כהן (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מרגיש חובה לציין שני דברים שפסחתי עליהם בהצגת החוק. העניין הראשון הוא שאנו כוללים בחוק חובה של החברה לפני שהיא מתקינה את דוד השמש לקבל את הסכמת הדיירים. לא ייתכן שחברה תכפה את זה על הדיירים. אני מניח שרוב הדיירים יסכימו לעניין, כמובן, כי זו הטבה בשבילם. וכמובן, זה יותקן רק במקומות שבהם הדבר הזה אפשרי – יש דירות בודדות אולי שבהן זה אינו אפשרי. שנית, אנו מחייבים את הדיירים שלא להקל ראש בהתקנת דודי שמש ולהשתתף בתשלום, שלא יעלה על 10% מעלות ההתקנה – שבהערכה הכי גבוהה, לפי ההערכה שנתנו לנו, זה לא יעלה על 250 ש"ח. מאחר שהחיסכון החודשי הצפוי מגיע ל-500–600 ש"ח, ממילא בפחות מחודש אחד ההוצאה הזו נחסכת למשפחה, ולכן הדבר הזה ראוי. מאחר שהסכמתי עם השרים שההתקנה תהיה מדורגת, עד 5 מיליוני ש"ח בשנה, ממילא ועדת הכלכלה בראשות חבר הכנסת משה כחלון החליטה שהיא תקבע קריטריונים למדרג ההתקנה. לכן, אני מבטיח שלקראת הקריאה השנייה והקריאה השלישית נביא את המדרג הזה במסגרת החוק, כדי שמשפחות נזקקות יותר יקבלו את זה מוקדם יותר, ופחות נזקקות – מאוחר יותר. לא היתה לי ברירה אלא להסכים לאילוץ התקציבי הזה. תודה רבה, אדוני. היו"ר מגלי והבה: תודה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון מס' 2) (התקנת דוד שמש), התשס"ז–2007, לוועדת הכלכלה נתקבלה. גדעון סער (הליכוד): אי-אפשר להצביע. היו"ר מגלי והבה: כן, אני רואה. אני רואה גם את הסימנים של אחרים. גם אצל חבר הכנסת טיבי וגם אצל חבר הכנסת נסים זאב. אנחנו נוסיף את שמות אלה שמערכת ההצבעה לא עבדה אצלם. 16 בעד. אני מוסיף את קולותיהם של חברי הכנסת גדעון סער, אחמד טיבי ונסים זאב. ביחד – 19 בעד, אין נגד, אין נמנעים. הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון מס' 2) (התקנת דוד שמש), התשס"ז–2007, עברה בקריאה ראשונה והיא תעבור להכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית בוועדת הכלכלה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר מגלי והבה: הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה. סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיע, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה, הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 33 והוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשס"ז–2007. תודה. היו"ר מגלי והבה: תודה. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 93) (זכאות למענק בשיעור מלא לחייל משוחרר שעבד במפעלי תעשייה ובבתי-מלאכה), התשס"ז–2007 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/147).] (קריאה ראשונה) היו"ר מגלי והבה: אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 93) (זכאות למענק בשיעור מלא לחייל משוחרר שעבד במפעלי תעשייה ובבתי-מלאכה), התשס"ז–2007, של חבר הכנסת אלי אפללו – קריאה ראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת אלי אפללו, בבקשה. אלי אפללו (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק באה לתקן את העוול שנעשה לחיילים משוחררים שעובדים בתעשייה בעבודה מועדפת. כיום חוק הביטוח הלאומי מפלה אותם לרעה, והם מקבלים מענק בגובה של 80% בלבד, לעומת 100% שמקבלים העובדים בתחנות דלק, בחקלאות ובבנייה. לפי הנתונים ממרכז המידע של הכנסת, 80% לא ממשיכים לעבוד בעבודות המועדפות, בתחנות הדלק, בבנייה ובחקלאות. בתעשייה, אדוני היושב-ראש, ממשיכים לעבוד 50%. הגדלת המענק תעודד חיילים משוחררים לעבוד בתעשייה ותעזור לנו לפתור את בעיות המחסור בכוח-אדם ואת הבעיות הנובעות מייבוא עובדים זרים לתעשייה. ביום שבת זה נסעתי לבית-שמש לבקר אצל דודה חביבה. בדרך הזאת שאני נוסע, אני עוצר בתחנת דלק. ובתחנת הדלק, אדוני היושב-ראש, נמצאים שני חיילים, שני אנשים שעובדים וממלאים לי מכל הדלק. הם אומרים לי: אנחנו כן רוצים להמשיך לעבוד במפעל אחרי המענק, אבל לצערנו אין לנו אותם תנאי עבודה, ואנחנו עובדים היום בתחנת דלק כי אנחנו מקבלים פה 100% מהמענק. אין הצדקה שנקבל 80% בתעשייה. אדוני היושב-ראש, אנחנו רואים בגליל במיוחד חיילים שיש להם אפשרות לעבוד בתעשייה, לא הולכים לעבוד שם ולא נקלטים במקומות האלה, כי יש עדיפות לתחנת דלק או למקומות אחרים שאין צ'אנס שימשיכו בהם. החוק הזה בא לתקן ולתת להם אותו שוויון זכויות ולקבל אותם כשווים מול שווים, כדי שנוכל לפתור את הבעיה של בעלי מקצוע בתעשייה. אני מבקש לתמוך בהצעת החוק הזאת, כי היא באה לתקן עוול שנעשה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת אלי אפללו, הפועל רבות למען הגליל, למען כל התושבים, אבל בעיקר בתעשייה. חבר הכנסת אברהם רביץ – איננו כאן; חבר הכנסת מאיר פרוש – איננו כאן; חבר הכנסת משה גפני – איננו כאן; חבר הכנסת יעקב מרגי – איננו כאן. חבר הכנסת נסים זאב, מדבר או שנעבור להצבעה? בבקשה. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת אלי אפללו אמר שהוא נסע בשבת והגיע לתחנת דלק וראה שני חיילים שמתדלקים את הרכב. היו"ר מגלי והבה: שמת לב שעלה חיוך על פני, כי אני מכיר את הדודה ומכיר את הקרובים של חבר הכנסת אפללו, ואני מברך אותם מכאן. היו"ר מגלי והבה: אני בוודאי חייב לתמוך בהצעת החוק למען אותם חיילים, רק כדי שלא יעבדו בשבת ויוכלו לעבוד בבתי-מסחר או במלאכה ובתעשייה, לתת להם את הזכויות בדיוק כפי שנותנים לחייל שעובד בתחנת דלק. אני אתמוך בזה, אבל הערתי לחבר הכנסת אפללו: את הדוגמה הזאת לא היית צריך לומר מעל דוכן הכנסת. אני מצטער להעיר לך. בנושאים האחרים היו תקנות, למשל לגבי מאבטחים, שרצינו שיהיו יותר יוצאי יחידות קרביות. היו"ר מגלי והבה: אתה לא מתכוון לחיילים שיצא להם שלא הספיקו לסיים את ההשכלה, ואנחנו מעודדים אותם עד שילמדו. נסים זאב (ש"ס): בוודאי. אני אומר שהיו הצעות חוק דומות בתחומים אחרים, ואנחנו תמכנו. לצערי, שם זה התעורר כיוון שהיו מאבטחים לא מוכשרים ולא מקצועיים, ולפעמים היה מצב שירו במקום שלא צריכים לירות ואפילו פגעו בחיי אדם. היו מקרים כאלה. לכן באו כאן חברי כנסת והציעו הצעות חוק שהמאבטחים צריכים להיות דווקא מאותן יחידות שיש להן יותר מיומנות ויותר מקצועיות. אני חושב שזה לא יפתור לנו את הבעיה, חבר הכנסת אפללו. אנחנו עדים למציאות המרה, שתעשיות ומפעלים נסגרים במדינת ישראל מדי יום, כי הכול אנחנו מייבאים מסין. עוד מעט נהיה הגרורה של סין כמעט ב-100%. אפילו ארצות-הברית נכשלה בכלכלה שלה בשל התלות שלה במדינת סין, ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את התלות הזאת, כי אנחנו יודעים מי מקיף אותנו ואילו אויבים, וידועה המוגבלות שלנו בשעת מלחמה, שאפילו לא נתנו למטוסים שלנו לנחות באירופה. לכן אני חושב שצריך לתת את הדעת ולחזק אותם מפעלים ואותן תעשיות שבהן החיילים יכולים לתרום, אבל קודם כול שהמדינה עצמה תתרום לאותם בתי-מלאכה כדי שיוכלו להחזיק את עצמם. היו"ר מגלי והבה: תודה. לא הבנתי במה ארצות-הברית תלויה בסין, אבל נעבור על זה. נסים זאב (ש"ס): יש שם מהפך כלכלי נורא. היו"ר מגלי והבה: חברי הכנסת, נעבור להצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 93) (זכאות למענק בשיעור מלא לחייל משוחרר שעבד במפעלי תעשייה ובבתי-מלאכה), התשס"ז–2007, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: 12 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כך, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 93) (זכאות למענק בשיעור מלא לחייל משוחרר שעבד במפעלי תעשייה ובבתי-מלאכה), התשס"ז–2007, של חבר הכנסת אלי אפללו, עברה בקריאה ראשונה והיא תעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. המלצת הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה, חוק ומשפט להיענות לבקשת הממשלה לחזור ולהכריז על מצב חירום היו"ר מגלי והבה: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא האחרון בסדר-היום: המלצת הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה, חוק ומשפט להיענות לבקשת הממשלה לחזור ולהכריז על מצב חירום – זה טעון כמובן אישור שלנו. אני מזמין את יושב-ראש הוועדה המשותפת שיציג לנו את ההמלצה, חבר הכנסת צחי הנגבי, בבקשה. ההצבעה כמובן תהיה במועד אחר, ביום רביעי. צחי הנגבי (יו"ר הוועדה המשותפת): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת שנותרו באולם, ויישר כוח. הפתיח שלי הוא ברכה לחבר הכנסת אלי אפללו על ההישג הפרלמנטרי החשוב, וכולנו התייצבנו מאחוריך, חבר הכנסת אפללו, ונמשיך – בהובלתך – לקדם את הנושא החשוב שהעלית. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מציג בפני המליאה את ההמלצות של הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, שהוקמה מכוח סעיף 133ב לתקנון הכנסת. עד 1996 שרר במדינת ישראל באורח קבע מצב חירום – מצב שאפיין את העשורים הקשים שידענו מאז הקמת המדינה, לאורך כל שנותיה. לפי חוק-יסוד: הממשלה, שנכנס באותה שנה לתוקף, ב-1996, ולפי חוק-יסוד: הממשלה, שנחקק בשנת 2001, נקבע כי הכרזה על מצב חירום טעונה אישור הכנסת וכי תוקף ההכרזה לא יעמוד על יותר משנה. ואכן מאז, מדי שנה בשנה, הכנסת מחליטה מטבע הדברים שטרם פג והתפוגג לו מצב החירום, ואנחנו נוהגים להאריך מדי שנה בשנה את מצב החירום הזה, בתקווה שיחול שינוי בעתיד. בעוד כשבועיים, ב-13 ביוני, יפוג תוקף ההארכה של ההכרזה הקודמת – תוקף מצב החירום הנוכחי – ולפיכך, בדיון בוועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה – אותה ועדה משותפת שהזכיר היושב-ראש – התבקשנו על-ידי הממשלה להמליץ בפני מליאת הכנסת על הארכת תוקף ההכרזה הזאת בשנה נוספת. מה קורה במהלך השנים, משנה לשנה? המטרה היא לחוקק חוקים וסעיפי חוק שמשנים את הנוהל שהיה קיים בשנים הראשונות של מדינת ישראל, ולפיהם סעיפי חוק שונים תלויים בזיקה ישירה למצב החירום, וקיומם למעשה תלוי במצב החירום. צריך לתקן את החוקים האלה כך שהזיקה בינם לבין מצב החירום תנותק, וזהו שלב הכרחי בדרך לסיום המצב הפורמלי של מצב החירום. ואכן, בשנים האחרונות – גם בלחץ הוועדה המשותפת – הואצו תהליכי החקיקה האלה שעניינם ניתוק הזיקה של אותם חוקים ממצב החירום. במשרד המשפטים, בהובלה לאורך השנים של אישים רבים וטובים במשרד המשפטים – בשנים האחרונות, בהובלת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה יהושע שופמן – נעשית מלאכה יסודית, נמרצת ורצינית, ואכן השינוי מורגש בפועל. בשנה האחרונה למשל, ועדת העבודה, הרווחה והבריאות אישרה שלושה תיקוני חקיקה מן הסוג שהזכרתי. יש הצעות חוק נוספות שאושרו בקריאה ראשונה, חלקן כבר נדונות בוועדות הכנסת השונות, בין היתר בוועדת החוץ והביטחון. המלאכה מרובה, אין די בכך שמדי שנה בשנה אנחנו רואים התקדמות, ואנחנו מעוניינים להשלים את השינוי הזה – שהוא שינוי שמלמד על התבגרות, במובן של בגרות החברה הישראלית, ועדכון מצב החקיקה הישראלית כפי שהיינו רוצים לראות אותה, במצב נורמטיבי תקין. הוועדה המשותפת החליטה להיענות שוב לבקשת הממשלה ולהמליץ לכנסת להאריך את מצב החירום בשנה נוספת, עד ליום כ"ב באייר התשס"ח, 27 במאי 2008. אנו מקווים ושואפים לכך שגם בשנה הבאה תהליכי החקיקה האלה יתקדמו, וביתר שאת, כדי שנוכל להביא בסופו של דבר לסיומו של מצב החירום מוקדם ככל האפשר. כפי שציין היושב-ראש, ביום רביעי הקרוב הכנסת תתבקש לאשר את ההמלצה ולתמוך בבקשת הממשלה. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר מגלי והבה: תודה ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, חבר הכנסת צחי הנגבי. חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון. כמובן, ההצבעה תהיה ביום רביעי. חבר הכנסת מאיר פרוש – איננו כאן; חבר הכנסת דב חנין – איננו כאן. חבר הכנסת סעיד נפאע נמצא, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת ואסל טאהא. סעיד נפאע (בל"ד): כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני בטוח שים של מלל נשפך בכנסת גם בשנה שעברה בנושא שעל סדר-היום. הייתי מציע – במקום שזה יבוא כל שנה, אני חושב שהדרך הנכונה היא לתת אישור פתוח, כי על-פי מה ששמענו גם בהצעות שהיו קודם לכן, כנראה מצב החירום הוא מנת חלקה של המדינה הזאת לשנים רבות שיבואו. אם ההתמודדות – גם של הממשלה – במצב הקיים היום בעזה, היא על-פי מה ששמענו מחברי הממשלה אחרי ישיבת הממשלה ביום ראשון, ועל-פי מה ששמענו מחברי האופוזיציה היום, אז כנראה מצב החירום ימשיך להיות – אני לא רוצה להגיד לדורי-דורות – אבל כנראה לתקופה די ארוכה לעתיד. לכן, באופן יוצא מן הרגיל, הייתי באמת חושב ומציע שהאישור שהכנסת תיתן יהיה אישור פתוח להצהרה על מצב החירום. תודה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת נפאע. חבר הכנסת ואסל טאהא, ואחריו ידבר חבר הכנסת חיים אורון. יסגור את הרשימה חבר הכנסת נסים זאב, וחבר הכנסת דב חנין, שכמובן רשום. ההצבעה תהיה ביום רביעי. ואסל טאהא (בל"ד): כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, התקנות לשעת-חירום חוקקו על-ידי המנדט הבריטי ב-1945, וכל שנה ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט – הוועדה המשותפת מבקשת לאשרר ולחדש את האישור, כדי שהממשלה תפעל על-פי התקנות האלה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, התקנות מקנות לממשלה סמכויות מרחיקות לכת, דרקוניות ודורסניות. אפילו בג"ץ – אפילו בית-המשפט העליון – ביקש והעניק אפשרות לשנות את החקיקה ולמהר לתקן את החוקים הקשורים, התלויים בנושא, על מנת לבטל את התקנות האלה, שהן פוגעניות – פוגעות בחיי הפרט, פוגעות בכבוד האדם וחירותו, פוגעות כמעט בכל התחומים של החיים במדינה. ולא סתם ביקש בית-המשפט העליון והעניק ארכה, על מנת לשנות את התקנות האלה. התקנות האלה הן ירושה מימי המנדט. מאז קום המדינה, המדינה פועלת על-פי תקנות החירום. ואנחנו ראינו בשביתה האחרונה של המורים כיצד משרד החינוך והממשלה מיהרו לבית-המשפט וקיבלו צווים נגד המורים, למרות שהמורים שבתו על-פי בקשות ודרישות ותביעות צודקות. זאת פגיעה איומה במורים, זאת פגיעה איומה באיגודים המקצועיים, זאת פגיעה איומה בחיי הפרט – נכנסים לתוך חיי הפרט – מה עוד שעל-פי התקנות האלה הממשלה מסתכלת בעיניים פוליטיות בפעילים השונים בתוך המדינה ומוציאה להם צווי ריתוק, צווי הגבלה וכיוצא בזה. זאת פגיעה קשה. עמדנו אז היתה עמדה עקרונית כנגד התקנות האלה ואנחנו ממשיכים להתנגד. הגיע הזמן שחברי הכנסת יגידו לקואליציה, יגידו לממשלה ויגידו לוועדה המשותפת די. בית-המשפט הקציב זמן של שישה חודשים על מנת לתקן את החוקים התלויים ולבטל את התקנות האלה, אבל עד עכשיו הממשלה והקואליציה עסוקות כנראה במשהו אחר, והמצב ממשיך להתקיים במאה ה-21 על-פי התקנות האלה, שאבד עליהן כלח. לכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו מתנגדים ונתנגד לתקנות האלה. לא ייתכן שבמדינה דמוקרטית, שמתיימרת להיות מתוקנת ומתהדרת בכך, תקנות כאלה ימשיכו לשלוט בחיינו ודרכן ייכנסו לחיי הפרט ויפגעו בחיינו ובדמוקרטיה בכלל. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה לחבר הכנסת ואסל טאהא. חבר הכנסת חיים אורון, בבקשה. אחריו – חברי הכנסת נסים זאב, מגלי והבה ודב חנין. חיים אורון (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני לא יודע כמה פעמים עליתי לדוכן לדון בנושא הזה. היו"ר אחמד טיבי: בכל הקדנציות. חיים אורון (מרצ): בכל הקדנציות ובתקופה מאוד ארוכה. תראו מה קורה. אדוני יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, מה שהוא כאילו בקרה פרלמנטרית הוא בדיחה. זה הליך טכני שמובא לפה. אגב, כבר כמה פעמים, אדוני היושב-ראש, ביקשנו מהנשיאות – אני פונה אליך כחבר הנשיאות – להפסיק עם הפטנט הזה שיש דיון, אבל היות שברור שלא יהיו מצביעים, ההצבעה תתקיים ביום אחר. אם זה המודל שהנשיאות מציעה, אני מציע דבר מאוד פשוט: שאנחנו נעשה הצבעות פעם אחת במושב, ביום האחרון של המושב. היו"ר אחמד טיבי: כאשר יש רוב לקואליציה. חיים אורון (מרצ): אז ידעו חברי הכנסת, בעיקר מהקואליציה, שיום אחד במושב הם צריכים להיות פה. אנחנו נדבר כל הזמן ופעם אחת במושב נצביע על הכול, למה צריך לעשות את זה רק ביום רביעי? היו"ר אחמד טיבי: אני אעביר את ההצעה שלך לנשיאות. חיים אורון (מרצ): יש מקום לחוק לשעת-חירום. זה לא הוויכוח. לא החוק הזה, לא התקנות האלה, לא המתכונת הזאת. אחרי השובל הזה נגררים, אני לא יודע אם מאות – חבר הכנסת דב חנין בתפקידו כעורך-דין יגיד אם עשרות או מאות – מספר חוקים, עשרות חוקים, שתלויים בהארכת התקנות הללו. בחקלאות, בכשרות, בטיב המזון ובמה לא. הכול ב-2007 הוא שעת-חירום. אני זוכר שכשר החקלאות כל פעם היו אומרים: חייבים לאשר את זה עכשיו, כי זה נגזר מתקנות שעת-חירום. אדוני יושב-ראש הוועדה, לא הפטנט שעושים עכשיו – מכריזים על שדרות שהיא במצב חירום ואז יש כללים כאלה – אלא כל המבנה הזה תלוי על בלימה. הוא לא נכון. בג"ץ אמר את דברו בנושא הזה יותר מפעם אחת. אבל מה? הרוב הקואליציוני האוטומטי מאשר. אפילו אין פה שר. גם יושב-ראש הוועדה – לא עושה לי רושם שהוא מתרשם נורא מהדברים שלי. הוא מחייך ואומר: בסדר, ידבר ידבר, וביום רביעי הרוב יצביע, ועוד יגיד: מה? אתה מעז להעלות על הדעת שכל החוקים האלה – כמה פעמים כבר ביקשתם שישה חודשים? יעקב מרגי (ש"ס): חבר הכנסת אורון, אני לא חושב שיש פה חבר כנסת – – – חיים אורון (מרצ): מה זה עוזר? יעקב מרגי (ש"ס): הרושם טוב. חיים אורון (מרצ): אני אבוא עם חליפה ועניבה ואני גם אעשה רושם. היו"ר אחמד טיבי: איפה פודים את הצ'ק הזה? חיים אורון (מרצ): לעשות רושם זאת הבעיה? הבעיה היא שאחד יחליט להגיד להם מספיק. אפילו ש"ס תודיע להם שזאת פעם אחרונה. במצוות הרב זאת הפעם האחרונה. בפעם הבאה, אם אתם לא מביאים חוק מסודר, שמסדיר את כל הנושאים הללו, אנחנו לא נצביע אתכם. היו"ר אחמד טיבי: תודה. חבר הכנסת דב חנין מתחלף בהסכמה עם חבר הכנסת נסים זאב. דב חנין (חד"ש): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אני חושב שראוי היה שהממשלה גם היא תתייצב לדיון הזה כדי לשמוע מה יש לנו לומר על בקשתה להאריך פעם נוספת את תוקפו של מצב החירום בישראל. שלא כחבר הכנסת אורון, אני חבר כנסת צעיר בכנסת ולכן זו רק הפעם השנייה שאני משתתף בדיון על הארכת תוקפו של מצב החירום. כבר בדיון הקודם העליתי שורה ארוכה של טעמים למה לא צריך להאריך את תוקפו של מצב החירום ולמה נכון מבחינה משפטית ומבחינה חברתית להביא את המצב האבסורדי הזה לידי סיום. החקיקה הישראלית צריכה להיות מבוססת על סטנדרטים רגילים ולא על סטנדרטים של זמן חירום. יש לנו מין הישענות בלתי הגיונית ובלתי מוצדקת ברמה העקרונית וברמה העניינית על קיומו של מצב חירום כמין עילה להסדיר כל מיני הסדרים ולמצוא בהם כל מיני פתרונות שאינם ראויים לגופו של עניין, ולכן הם לא צריכים להמשיך ולהתקיים. אדוני היושב-ראש, הפעם יש טעם נוסף להתנגד להארכת תוקפו של מצב החירום, והטעם הנוסף הוא שאנחנו הגענו למצב אבסורדי. מרוב שישראל נמצאת כל הזמן במצב חירום, כאשר במקרה קורה מצב חירום לא מכריזים על מצב חירום. כאשר, למשל, מתנהלת מלחמה בצפון, כאשר מתנהלת מלחמה בדרום, ממשלת ישראל בוחרת שלא להכריז על מצב מיוחד בעורף שיאפשר, למשל, לעובדים להיעדר ממקומות העבודה שלהם. היום אנחנו שומעים שעובדים שנעדרים ממקומות העבודה שלהם בשדרות, מנכים להם את זה מהשכר, אף-על-פי שהמצב שם לא קל ולא פשוט. גם באזורי הצפון, בתקופת מלחמת לבנון השנייה, אנשים לא מעטים נאלצו לעזוב את מקומות המגורים שלהם או לא יכלו להגיע למקומות העבודה שלהם ולא זכו להגנה מספקת, מכיוון שהמצב לא הוגדר כמצב חירום. מצב חירום הוא המצב הכללי שבו נמצאת ישראל ולא המצב הספציפי שמתרחש, למשל, כאשר יש מלחמה, כמו מלחמת לבנון השנייה. אנחנו מגיעים לתוצאה אבסורדית. סיטואציה של מצב חירום צריכה לתת פתרונות למצבים חריגים, פתרונות שיגנו על האזרחים, יגנו על זכויותיהם של האזרחים, יגנו על זכויותיהם של העובדים. מה שיש לנו כאן, אדוני היושב-ראש, זה המצב ההפוך: באמצעות מצב חירום לא מגינים על זכויות האזרחים במצב חירום, אלא הממשלה מגינה על זכויותיה מול האזרחים. היו"ר אחמד טיבי: זאת נקודה טובה לסיים בה את הדברים. דב חנין (חד"ש): לכן, אדוני היושב-ראש, אני פונה לחברי הכנסת הנוכחים וגם לחברי הכנסת שאינם נוכחים לדחות את הבקשה ולא לאשר את הארכת מצב החירום כפי שמציעה הוועדה המשותפת. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת מגלי והבה – בבקשה, אדוני. מגלי והבה (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הייתי חבר ועדת החוץ והביטחון, והייתי חבר בוועדה המשותפת, וכל פעם הבטיחו לנו: עוד חצי שנה הנושא יסתיים; משרד המשפטים עובד עם "טורים" גבוהים ונביא את זה למליאה ונוריד את התקנות האלה ונהפוך לחוקים מבוססים שנוכל לחיות אתם. לצערי הרב, שמעתי את יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון בא ומבקש עוד הארכה. בפעם הקודמת, כדי לשכנע אותנו, והיה יותר מפעם אחת קרוב לרוב, חבר הכנסת אורון, כי ציינת שכולם תומכים. אמרו, אוקיי, ניתן למשרד המשפטים עוד חצי שנה, עד אז הם יסיימו את כל החקיקה, והרבה חקיקה תלויה באותן תקנות. ואמרנו, אוקיי, עוד חצי שנה, והצבענו. ולצערי הרב, עכשיו אנחנו שומעים שזה הולך להיות לשנה נוספת. נכון שמצב החירום במדינה בהרבה תחומים לא השתנה, בייחוד בנושא הביטחוני, אבל בין זה לבין מצב שמשרד המשפטים וכל מי שאמונים על החקיקה הזאת לא יסיימו את העבודה שלהם, זה לא תקין. לכן, אדוני יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, אתה היום בראש המערכת הזאת שאמורה לפקח ולהביא לשינוי המצב הזה, אתה צריך לעבוד, ולא שנגיע למצב של להאיץ במשרד המשפטים או בממשלה או בכל מי שאמור לשנות את החוקים האלה לסיים את העבודה הזאת. כי כל פעם אנחנו מגיעים לתקווה ולהבטחה שהנה, הולכים לסיים את הנושא הזה, ואנחנו חוזרים יותר פסימיים. היום אחרי ששמעתי שזה הארכה לשנה, זאת אומרת שמשרד המשפטים, או במתכוון לא עשה את העבודה שלו או שהממשלה במקביל נוח לה לחיות עם המצב הזה. לנו לא נוח לחיות עם המצב הזה וצריך לשנות את התקנות האלה ולהפוך אותן לחקיקה דמוקרטית מקובלת. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת נסים זאב, כהרגלו, סוגר את רשימת הדוברים. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש איזו אשליה, שאם נביא לסיום ההליך של ההכרזה על מצב החירום, אז מצב החירום במדינת ישראל ייפסק. הכללים במצבי חירום הם ברורים לגבי הסמכויות. למה יש צורך במצב של הכרזה על מצב חירום, כל הנושא של מניעת הטרור, כל הנושא של מעצרים מינהליים. נכון שזה שנוי במחלוקת, זה נתון בוויכוח ציבורי ומשפטי. אבל צריך להבין שאנחנו נמצאים במצב חירום אמיתי, ואם אנחנו רוצים לסיים את מצב החירום, זה לא בחקיקה. צריך להבין, כל עוד יש מטחי טילים על שדרות והמדינה והממשלה לא מגיבות והצבא לא מגיב כמו שצריך ואין משוואה ברורה לגבי הפעולות של צה"ל למה שצריך לעשות בהתאם – וצריך להבין: אם אין חיים בשדרות, אם אין חיים במערב הנגב, אין חיים לא בבית-חאנון ולא בבית-לאהיה. אני לא אומר שחלילה וחס צריך להפציץ אזרחים ולהרוג, אבל בהחלט, צריך לתת להם אפשרות לפנות אותם, להוציא אותם מהבתים, ומכל מקום שיורים – שם צריך ליישר את השטח, שיהיה ברור, וזאת השפה היחידה שה"חמאס" מבין. אני מקווה שהממשלה שלנו התחילה להבין. אדוני היושב-ראש, היינו בסיור בחברון רק אמש, וברור לכולנו שאם צה"ל לא נמצא היום בחברון אין חיים ביהודה ושומרון. אם יש מצב שאין ירי על הצירים, על הצמתים בדרך לירושלים, בכל פינה, זה לא משום שצהל מסייר בין חברון לירושלים, זה משום שצה"ל נמצא בתוך חברון; משום שהוא מזהה את המבוקשים, משום שהוא לוכד אותם, משום שהוא פועל בתוך השטח. ואם לא פועלים בתוך השטח, זו אשליה שאפשר להשתלט על אותם צפרדעים, על אותם נחשים, על אותם מחבלים כשהם רצים בדרך בצמתים. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לך ששני מחבלים שלקחו יוזמה אישית, רצחו שישה ישראלים בשלוש פעמים. אין שליטה על ה"חמאס". ה"חמאסניקים" הם קנאים שרוצים לשפוך דם יהודי. לכן כל עוד השלטון של ה"חמאס" מוביל את השטח, אנחנו נמצאים במצב חירום. ולא חקיקה כזו או אחרת תוכל למנוע את המצב האמיתי שאנחנו נמצאים בו. היו"ר אחמד טיבי: תודה, חבר הכנסת זאב. יסכם את הדיון יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון, חבר הכנסת צחי הנגבי. צחי הנגבי (יו"ר הוועדה המשותפת): תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אומנם, חלק גדול אם לא כל הדוברים, למעט חבר הכנסת נסים זאב, אמרו את דבריהם והלכו, אבל כיוון שלדברים יש משקל ציבורי, חשוב שהם לא יישארו תלויים בחלל האוויר. התכוונתי להעלות אותם ביום רביעי לפני שתהיה הצבעה, אבל בכל זאת חשוב גם עכשיו לומר, שאל לנו, גם לחברי הכנסת שאינם מצדדים בהארכת תוקף מצב החירום או שסבורים שמן הראוי שהמצב הזה ישתנה אחת ולתמיד, לתלות את האשם במשרד המשפטים. אינני אומר את הדברים כמי שהיה שר המשפטים ומרגיש קשור עדיין לגוף הזה, אלא יותר כיוון שהצדק מחייב שייאמרו. משרד המשפטים אכן מכין את השינויים בחקיקה ואכן טורח על כך ואנשיו עושים זאת בתחושת שליחות, וגם הם מבינים שמבחינה נורמטיבית עד כמה מן הראוי שספר החוקים יתקדם לכיוון שכולנו חפצים בו. אבל מרגע שהחוק עובר לכנסת, הכנסת שולטת בגורלו, בקצב ההתקדמות בו, בהליכי הדיונים בו. וחלק גדול מן הדברים אכן הבשילו והליכי החקיקה הסתיימו בקריאה השנייה והשלישית. אבל חלק מן הדברים, כפי שכבר ציינתי בהצגת הדברים, מצויים בבית הזה, על שולחן הוועדות השונות, ובעיצומה של חשיבה ופעלתנות חקיקתית שלנו. לכן לתלות את קולר העיכובים דווקא במשרד המשפטים, זו טעות. מהבית הזה בדרך כלל אוהבים לבקר, אבל הכדור נמצא בחלק גדול מהמקרים בידינו, ובכוחנו יש לקדם את התהליך ולהריץ אותו לכלל השלמה, לא פחות מאשר עובדי משרד המשפטים המסורים. לכן, אנא, אל נבוא בטענות לאיש, נשלים את הדברים שהגיעו אלינו, ננקה את השולחן בוועדות השונות וכך יהיה קל יותר לראות את קץ מצב החירום בהיבט הזה שאנחנו עוסקים בו מוקדם ככל האפשר. צודק חבר הכנסת זאב, ואני חושב שרוב הכנסת יודעת ומודעת לכך שמצב החירום איננו מצב פורמלי. הוא לא עניין של הגדרה סטטוטורית כזו או אחרת בספר החוקים. הוא מצב פוליטי, מדיני, ביטחוני שמלווה אותנו, והלוואי שכבר היינו יכולים להביט בו כאל פרק בהיסטוריה שלנו ולא כאל חלק מן ההווה שלנו. אבל אנחנו איננו פטורים מלעסוק גם בשינוי המצב הסטטוטורי, גם אם השפעתו על המציאות קלושה, אם בכלל. לכן נמשיך, אדוני היושב-ראש, גם במהלך השנה הקרובה, גם אם הכנסת אכן תתרצה ותקבל בברכה את בקשת הממשלה, גם אז העבודה שלנו תמשיך ותיעשה מתוך תחושת שליחות. אני מודה ליושב-ראש ומודה לכנסת. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לחבר הכנסת צחי הנגבי. כאמור, ההצבעה תיערך ביום רביעי. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שלישי, י"ב בסיוון התשס"ז, 29 במאי 2007, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 18:30.