דברי הכנסת

תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכיר הכנסת אריה האן: 5 הצעות סיעות הליכוד, האיחוד לאומי – מפד"ל, יהדות התורה ובל"ד – רע"ם-תע"ל – חד"ש להביע אי-אמון בממשלה בשל: 7 1. אופן התמודדותה עם ירי ה"קסאמים" על שדרות, אשקלון ויישובי הנגב המערבי; 7 2. העיכוב במיגון יישובי עוטף-עזה ושדרות על אף הידרדרות המצב הביטחוני באזור; 7 3. חילול השבת ברכבת ישראל; 7 4. מדיניות הריסת הבתים במגזר הערבי והכוונה להרוס בתים בכפר-קאסם, בטייבה, ביפו, ברמלה, בלוד ובנגב 7 גדעון סער (הליכוד): 8 יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 13 יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 17 השר יצחק כהן: 20 סגן שר הביטחון אפרים סנה: 25 יעקב כהן (יהדות התורה): 32 שר התחבורה והבטיחות בדרכים שאול מופז: 35 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 37 שר הפנים רוני בר-און: 40 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 47 מזכיר הכנסת אריה האן: 47 הצעות סיעות הליכוד, האיחוד לאומי – מפד"ל, יהדות התורה ובל"ד – רע"ם-תע"ל – חד"ש להביע אי-אמון בממשלה בשל: 48 1. אופן התמודדותה עם ירי ה"קסאמים" על שדרות, אשקלון ויישובי הנגב המערבי; 48 2. עיכוב מיגון יישובי עוטף-עזה ושדרות על אף הידרדרות המצב הביטחוני באזור; 48 3. חילול השבת ברכבת ישראל; 48 4. מדיניות הריסת הבתים במגזר הערבי והכוונה להרוס בתים בכפר-קאסם, בטייבה, ביפו, ברמלה, בלוד ובנגב 48 מיכאל איתן (הליכוד): 48 יורם מרציאנו (העבודה-מימד): 49 שמואל הלפרט (יהדות התורה): 51 סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): 52 ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 53 אלחנן גלזר (גיל): 55 יצחק וקנין (ש"ס): 56 רן כהן (מרצ): 57 עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): 58 דב חנין (חד"ש): 60 ואסל טאהא (בל"ד): 62 יואל חסון (קדימה): 63 ישיבה מיוחדת לציון יום הרצל 71 ראש הממשלה אהוד אולמרט: 73 השר לקליטת העלייה זאב בוים: 75 סילבן שלום (הליכוד): 77 הצעת חוק צער בעלי-חיים (ניסויים בבעלי-חיים) (תיקון), התשס"ז–2007 80 מיכאל מלכיאור (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 81 גדעון סער (הליכוד): 83 הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 33), התשס"ז–2007 84 סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): 84 הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 94), התשס"ז–2007 86 מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 86 יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 90 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 95), התשס"ז–2007 90 משה שרוני (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 91 אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 93 הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק 93 משה שרוני (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 93 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 94 סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 94 החלטה בדבר תיקון טעות בחוק החולה הנוטה למות, התשס"ו-2005 95 משה שרוני (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 95 הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 7), התשס"ז–2007 96 מיכאל מלכיאור (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 97 חיים אורון (מרצ): 98 משה גפני (יהדות התורה): 105 יוסף ביילין (מרצ): 115 אברהם רביץ (יהדות התורה): 119 רן כהן (מרצ): 121 שמואל הלפרט (יהדות התורה): 122 מאיר פרוש (יהדות התורה): 124 ראובן ריבלין (הליכוד): 125 שרת החינוך יולי תמיר: 127 השר משולם נהרי: 130 מיכאל מלכיאור (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 132 מיכאל מלכיאור (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 132 השר משולם נהרי: 144 הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 14) (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשס"ז–2007 145 שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: 145 דיווח משלחת הכנסת למליאת האספה הפרלמנטרית האירו-ים-תיכונית בתוניס 147 מגלי והבה (קדימה): 147 הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 37), התשס"ז–2007 149 שר התקשורת אריאל אטיאס: 150 דב חנין (חד"ש): 150 הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון מס' 3), התשס"ז–2007 151 רן כהן (מרצ): 151 דב חנין (חד"ש): 153 הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון מס' 8) (ביזוי אדם בשל מוגבלות), התשס"ז–2007 154 רן כהן (מרצ): 154 הצעת חוק הספקת החשמל (הוראת שעה) (תיקון מס' 5) (הסכמת שר הפנים), התשס"ז–2007 156 ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 157 שאילתות ותשובות 158 שרת החינוך יולי תמיר: 158 790. סגירת גני-ילדים פרטיים במגזר הערבי והבדואי 158 848. הקשרים בין המכון לחקר המקרא האפיפיורי ובין המרכז לחקר הנצרות באוניברסיטה העברית 159 960. אלימות בבתי-ספר 160 975. המכללה האקדמית הערבית לחינוך בישראל 161 981. התנהגות תלמידים במהלך סמינר לחיזוק הזהות היהודית 162 שרת החינוך יולי תמיר: 162 שרת החינוך יולי תמיר: 163 1016. חילול שבת על-ידי קבוצת בני-נוער בפולין 163 1047. תקציב תוכנית השיפוצים של מוסדות חינוך 163 1104. בניית כיתות לימוד 164 1106. בית-הספר מקיף ב' באשקלון 165 1107. משקל ציון המגן בציוני בחינות הבגרות 166 387. מידע לבג"ץ בעניין גדר ההפרדה 168 סגן שר הביטחון אפרים סנה: 168 515. קופות הצדקה במערת המכפלה 170 896. בנייה בלתי-חוקית במאחזים ובהתנחלויות 172 938. קבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר" 172 967. חלוקת ערכות מגן 174 1006. סימון הריסות יישובי גוש-קטיף במפות צה"ליות 176 1045. שירות במסלול חוץ-לארץ 177 1049. אימונים צבאיים ביישובים ערביים 178 1060. כניסת אזרחים זרים לגדה המערבית 179 1076. בקשות לאישורי בנייה ביהודה ושומרון 180 צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 181 1077. מצב המקלטים הציבוריים 183 1078. מתן אישורי רשיון למוניות על-ידי המינהל האזרחי באיו"ש 183 1090. תוואי גדר ההפרדה בדרום מזרח ירושלים 184 דברי הכנסת כז / מושב שני / ישיבה ק"כ / ד' בסיוון התשס"ז / 21 במאי 2007 / 27 חוברת כ"ז ישיבה ק"כ הישיבה המאה-ועשרים של הכנסת השבע-עשרה יום שני, ד' בסיוון התשס"ז (21 במאי 2007) ירושלים, הכנסת, שעה 15:03 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר קולט אביטל: חברי חברי הכנסת, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני, ד' בסיוון התשס"ז, 21 במאי 2007. הודעה למזכיר הכנסת. מזכיר הכנסת אריה האן: ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם: הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – תקרת תשלום משפחתית ותשלום רבעוני עבור שירותים), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת משה גפני; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – גמלת ניידות לקשישים), התשס"ז–2007, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת סיעוד), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק פיצוי לנפגעי פוליו (תיקון – הרחבת החלת קצבה חודשית), התשס"ז–2007, מאת חברי הכנסת אברהם רביץ ואריה אלדד; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – שמירת זכאות לביטוח בריאות לשוהים מחוץ לישראל), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – פנקס שעות עבודה – רישום שעות נוספות), התשס"ז–2007, מאת חברת הכנסת רונית תירוש; הצעת חוק פיצוי לנפגעי פוליו (תיקון – נפגעים שנולדו מחוץ לישראל), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת רן כהן; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – הגדלת קצבת זיקנה והשלמת הכנסה לפנסיונרים עובדים), התשס"ז–2007, מאת חברת הכנסת סופה לנדבר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – ביטול מבחן ההכנסה לשכולים), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת מגלי והבה; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (חומצות שומן מסוג טראנס), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת אליהו גבאי; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – מימון עלות אשפוז), התשס"ז–2007, מאת חברת הכנסת ליה שמטוב; הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון – ביטול מועד העלייה לישראל כתנאי לקביעת זכאות לתגמולים), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת אופיר פינס-פז וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הגדרת ילד), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת משה גפני; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – השעיית ראש רשות מקומית שבחירתו בוטלה על-ידי בית-משפט), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת גלעד ארדן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (שירותים מיוחדים לנכה המתגורר עם בן משפחה שאיננו נכה), התשס"ז–2007, מאת חברת הכנסת ליה שמטוב; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – הפקת לקחים לשם טיפול בחולים), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – מחילה משתמעת על חוב וחובת דיווח על מחילה), התשס"ז–2007, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – איסור האזנה ללא הודעה), התשס"ז–2007, מאת חברת הכנסת אסתרינה טרטמן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפת תאגיד המחזיק בתו תקן לאחריות חברתית), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת בנימין אלון; הצעת חוק העונשין (תיקון – עונש מזערי על אינוס), התשס"ז–2007, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – מועד התפזרות הכנסת בשל אי-קבלת חוק תקציב), מאת חבר הכנסת משה גפני; הצעת חוק לתיקון פקודת פשיטת הרגל (חובת דיווח על נושים ידועים), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון – פטור ממס לגמול התובע המייצג), התשס"ז–2007, מאת חברי הכנסת גלעד ארדן ואלכס מילר; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – הפטר לחייב מוגבל באמצעים), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת גלעד ארדן; הצעת חוק המקרקעין (תיקון – הארכת פרק הזמן לסעד עצמי בסיוע המשטרה), התשס"ז–2007, מאת חברי הכנסת גדעון סער ורוברט אילטוב; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הכרה במס לאח/ות תומך/ת), התשס"ז–2007, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית במוסדות התכנון והבנייה), התשס"ז–2007, מאת חברי הכנסת חנא סוייד ואופיר פינס-פז וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק חובת משא-ומתן עם מדינות אויב, התשס"ז–2007, מאת חברי הכנסת נאדיה חילו ורן כהן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מסירת זמן המתנה משוער במענה טלפוני, התשס"ז–2007, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 35) (תיקון – הארכת המשך שידורי חדשות מקומיות בטלוויזיה), התשס"ז–2007, מאת חברי הכנסת גדעון סער ושלי יחימוביץ; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – שימור אתרי ומתקני ספורט בעלי חשיבות היסטורית), התשס"ז–2007, מאת חברי הכנסת רונית תירוש וגלעד ארדן וקבוצת חברי הכנסת. עוד אודיעכם כי ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת החליטה ביום ד' בסיוון התשס"ז, 21 במאי 2007, לחדש את הדיונים בהצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 17), התשס"ז–2007, בהתאם להוראות סעיף 124 לתקנון הכנסת. לפיכך, תידחה הקריאה השנייה עד שהצעת החוק תוחזר ותונח על שולחן הכנסת. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה לאדוני המזכיר. אני מבקשת להזכיר לחברי הכנסת – בעיקר לחבר הכנסת כהן – שלא משתמשים בפלאפון במליאה. רן כהן (מרצ): איזה כהן? יעקב כהן. היו"ר קולט אביטל: נכון. יעקב כהן. אני מתנצלת, רן כהן, זה לא אתה. הצעות סיעות הליכוד, האיחוד לאומי – מפד"ל, יהדות התורה ובל"ד – רע"ם-תע"ל – חד"ש להביע אי-אמון בממשלה בשל: 1. אופן התמודדותה עם ירי ה"קסאמים" על שדרות, אשקלון ויישובי הנגב המערבי; 2. העיכוב במיגון יישובי עוטף-עזה ושדרות על אף הידרדרות המצב הביטחוני באזור; 3. חילול השבת ברכבת ישראל; 4. מדיניות הריסת הבתים במגזר הערבי והכוונה להרוס בתים בכפר-קאסם, בטייבה, ביפו, ברמלה, בלוד ובנגב היו"ר קולט אביטל: הנושא הראשון על סדר-היום: הצעות אי-אמון בממשלה. הצעה ראשונה, הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה בנושא: אופן התמודדותה מול ירי ה"קסאמים" על שדרות, אשקלון ויישובי הנגב המערבי. אני מזמינה את חבר הכנסת גדעון סער לנמק את ההצעה במסגרת עשר דקות. בבקשה. רן כהן (מרצ): איפה סיעת הליכוד? גדעון סער (הליכוד): חבר הכנסת כהן, אני אזכיר לך שאתה חבר האופוזיציה. גברתי היושבת-ראש, מכובדי שר הפנים – אני מברך אותך עם שובך למולדת – – שר הפנים רוני בר-און: – – – גדעון סער (הליכוד): – – כנסת נכבדה, אנחנו מתרגלים, חלילה, למציאות שבה יישובים וערים בישראל לא יכולים לקיים אורח חיים תקין; שאזרחים נוטשים את בתיהם תחת אש המחבלים, זאת הפעם השנייה השנה; אנחנו מתרגלים לדבר שאי-אפשר להתרגל אליו, וכל אחד מאתנו צריך לשאול את עצמו אם הוא היה מוכן שהוא וילדיו, וכל אחד מאזרחי ישראל, יחיה באופן שבו נאלצים היום לחיות תושבי שדרות ותושבי הנגב המערבי, והאם אז גם היינו מספרים לעצמנו ולאזרחי ישראל שאין לנו פתרונות, כפי שאומרת הממשלה הזאת, או לפחות לפי הקו הרשמי של הממשלה הזאת. אני שואל מה התפקיד הראשון של כל ממשלה שמכהנת בישראל. קודם כול – להבטיח ביטחון ושגרת חיים לאזרחים. מה התפקיד של הצבא – בדיוק התפקיד הזה. הצבא אמור לתת את הפתרונות שמאפשרים לתושבי שדרות ולתושבי הנגב המערבי ולתושבי אשקלון, לחיות. אדוני השר, האם כאשר אתם מקיימים את הדיונים אתם שוקלים את הנזק האסטרטגי שנגרם למדינת ישראל כאשר ארגון מחבלים מניס אזרחים מבתיהם? האם הנזק החמור לביטחון הלאומי – המשמעות של ההצלחה של ארגוני המחבלים באסטרטגיה הזאת – לא גורם לכם לחשוב שצריך להתחיל לפעול? אני יודע שיש בממשלה כאלה שאינם מסתירים את דעתם שהממשלה מועלת בתפקידה, אינה מקיימת את חובתה. אני מזכיר לך – יכול להיות שאני מגלה לך, אדוני השר, כי אתה לא היית כאן – ששר התחבורה, לשעבר שר הביטחון, השר מופז, הוא זה שאמר יותר מפעם אחת במהלך הימים האחרונים, שהממשלה עושה מעט מדי ומאוחר מדי להגנת תושבי שדרות, להגנת תושבי הנגב המערבי. אדוני השר, מאחר שאני לא יכול להיות משוכנע שביום שישי האחרון קראת את טורו של נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות", אני רוצה לגלות לך ולכנסת כולה מה אמר השר לביטחון הפנים – הוא בכל זאת היה ראש השב"כ, אי-אפשר להתייחס בביטול לדברים שהוא אומר. וכך אומר השר לביטחון הפנים – – – שר הפנים רוני בר-און: קראתי, קראתי. או שהוא ייקח את הגביע, או שהוא יגנוב את הגביע. גדעון סער (הליכוד): לא, לא. אתה זוכר אולי את הציטוט שמתייחס לכדורגל. אני רוצה להתייחס לציטוט המתייחס לביטחון. וכך אומר השר לביטחון פנים, ומעיד על ממשלת ישראל שהוא חבר בה: "הצרה היא שאין לנו אסטרטגיה" – אומר דיכטר – "הכול אצלנו טקטיקות. מסוק פה, סיכול שם. אנחנו מתנהלים כמו חנות מכולת" – – – שר הפנים רוני בר-און: אני אגיד לך ממה אני מודאג. פעם, נחום ברנע היה קורא מה שאתה כותב; היום, אתה קורא מה שנחום ברנע כותב. גדעון סער (הליכוד): תקשיב, אדוני השר – – רן כהן (מרצ): הוא היה בכל זאת השר לביטחון פנים – – – גדעון סער (הליכוד): – – אני מאוד מעריך את חידודי הלשון שלך ואת השנינות שלך, אבל נדמה לי שבדיון הזה, בנושא הזה שעליו אנחנו מדברים, אנחנו צריכים לדבר בנימה קצת אחרת. שר בממשלת ישראל – שחבר בקבינט הביטחוני, שעמד בראש שירות הביטחון הכללי – מעיד על הממשלה שהוא חבר בה, שהיא מתנהלת כמו חנות מכולת, ואנחנו מדברים על ממשלה תחת אזהרה. רן כהן (מרצ): אז למה הוא נשאר שם? גדעון סער (הליכוד): אנחנו מדברים על ממשלה אחרי דוח-וינוגרד, על ממשלה שעליה אמר הדוח של הוועדה שהיא מינתה, שהיא וכל אחד מחבריה נכשלו כישלון מוחלט בנושאים של חיים ומוות: באחריות, בזהירות, בשיקול דעת. היא מתבצרת ונאחזת בכיסאות, מתחפרת בתפקידים, מספרת לנו שהיא צריכה לתקן את הליקויים, אבל כל הליקויים חוזרים על עצמם – במיגון, בטיפול בעורף, במתן מענה ביטחוני, בקונספציה הביטחונית. אתם ממשלה כושלת, שכל יום חוזרת על הכישלונות שלה וכל יום מדרדרת את מדינת ישראל ואת מעמדה ואת כוח ההרתעה שלה. משה שרוני (גיל): – – – גדעון סער (הליכוד): תקשיב לי, חבר הכנסת שרוני, תאמין לי – הדברים האלה, אי-אפשר עוד לומר אותם בשקט, ויש ציבור רחב שדורש – ואתה יודע את זה – ביטחון. וזה מה שהממשלה מופקדת עליו כדבר ראשון, לפני כל דבר אחר. אז את זה אומר שר בממשלה – לא אנחנו באופוזיציה; אפילו אנחנו מתקשים להתחרות עם העדויות של השרים בממשלה. אבל אני רוצה לומר: אנחנו בתקופה מאוד מאוד קשה. אנחנו נכנסנו לעידן הבריחה – אני אומר את זה בצער, כי זה דגם קבוע: מגוש-קטיף, מצפון השומרון, עכשיו אזרחים נסים על נפשם. זה היה בצפון, זה היה בדרום. שר הפנים רוני בר-און: החבר הכי טוב – – – גדעון סער (הליכוד): אינני יודע למי – – – שר הפנים רוני בר-און: השכן הקרוב, האח הקרוב. לא זוכר איך קוראים לו, יש לו שם כזה קשה. גדעון סער (הליכוד): אינני יודע למה אדוני מכוון, למרות שאני מתאמץ לרדת לסוף – – – שר הפנים רוני בר-און: השכן מקיסריה – – – גדעון סער (הליכוד): תשמע, אדוני השר, תאמין לי – אני שוב מפציר בך – – – היו"ר קולט אביטל: אתה מדבר על זה שמתחיל בגימ"ל. שר הפנים רוני בר-און: – – – החבר הכי טוב – – – גדעון סער (הליכוד): אני שוב מפציר בך – אני לא יכול אפילו לומר למען כבודה של הממשלה שאתה מכהן בה, כי היא איבדה את כבודה – אבל למען הכבוד של המוסד המכונה, המתקרא ממשלת ישראל, בוא נדבר בנושא הזה בצורה רצינית. שר הפנים רוני בר-און: תתחיל. אין לי בעיה אם הוא רוצה עשר דקות. הוא רוצה להתחיל לדבר ברצינות – מגיע לו עוד עשר דקות. היו"ר קולט אביטל: אנחנו בסד של לוח זמנים. אנחנו נשמע את המסר שלו. שר הפנים רוני בר-און: – – – היו"ר קולט אביטל: בבקשה, אדוני, תמשיך. שר הפנים רוני בר-און: אנחנו נכבד את הצעתו של הדובר לדבר ברצינות. גדעון סער (הליכוד): אני מאמין שבאמת לדבר אל הממשלה הזאת זה קצת לדבר אל הקיר. ספק אם זה יכול להועיל, ולכן אני מדבר עם אזרחי ישראל – באמצעות הדוכן הזה – ואומר: אנחנו חייבים לשנות דיסקט. אנחנו, כמדינה, חייבים לשנות דיסקט – לצאת מה"מוד" הזה שאנחנו מקבלים כאילוץ שהפתרון חייב להיות פתרון שכולל את זה שאזרחים יעזבו את ביתם. זה דבר בלתי נתפס. אינני חושב שיש מדינה אחרת בעולם שהיתה מקבלת דבר כזה. זאת המציאות שצריך לשנות מיסודה, וכדי לשנות דיסקט צריך להחליף את הממשלה. הממשלה הזאת, ממשלת המחדל – שנכשלה בחזית הצפון, שנכשלת בחזית הדרום, שעסוקה אך ורק בהישרדות, שאיבדה לחלוטין את אמון הציבור, שאינה ראויה לאמון – הממשלה הזאת צריכה ללכת הביתה, ואנחנו מפצירים בחברי הכנסת שעדיין מחוברים לציבור ולתחושותיו, להביע בה היום אי-אמון. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה, אדוני, ותודה על שעמדת בלוח הזמנים. הצעת האי-אמון השנייה היא הצעת סיעת האיחוד הלאומי – מפד"ל להביע אי-אמון בממשלה בנושא: העיכוב במיגון יישובי עוטף-עזה ושדרות על אף הידרדרות המצב הביטחוני באזור. אני קוראת לחבר הכנסת יצחק לוי לנמק את ההצעה במסגרת הזמן, עד עשר דקות, ובינתיים מקדמת בברכה את החיילים שמכבדים אותנו בנוכחותם כאן היום. יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, ממשלת ההתכנסות היא המשכה של ממשלת ההתנתקות; הממשלה של אהוד אולמרט היא המשכה של ממשלת – – – שר הפנים רוני בר-און: מי השר – – – היו"ר קולט אביטל: חשבנו שאתה. ראובן ריבלין (הליכוד): שר שמשיב – – – יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אז אני אמתין. היו"ר קולט אביטל: תמשיך בבקשה. יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): לא, אני אמתין עד שייכנס אחד השרים. אני מבקש לא לקחת זמן. היו"ר קולט אביטל: בינתיים יש לנו שר שמקשיב. יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): לא, אין לנו שר, כי הוא יוצא. היו"ר קולט אביטל: איפה השר? ראובן ריבלין (הליכוד): יושב-ראש ועדת הכנסת – – – היו"ר קולט אביטל: אנחנו נמתין, אני מציעה – – – שר הפנים רוני בר-און: – – – אין שר משיב. אני לא אסיר ציון, עם כל הכבוד. יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): ככה מתנהלת הממשלה, השר בר-און. ככה נראית הממשלה. בדיוק כך נראית הממשלה. אף אחד לא אסיר ציון של הממשלה. היו"ר קולט אביטל: תודה. אתה רוצה להמתין כאן, או – – – יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אני אמתין, אני אמתין. גדעון סער (הליכוד): מי השר המשיב? היו"ר קולט אביטל: השר המשיב הוא סגן שר הביטחון. גדעון סער (הליכוד): האם יכול להיות שהוא בכלל לא שומע את דברינו, והוא ישיב לנו – – – יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): הוא לא שומע. הוא לא שומע. ראובן ריבלין (הליכוד): איך יכול להיות דבר כזה? היו"ר קולט אביטל: יכול להיות שהוא שומע אותם במקום אחר. שר הפנים רוני בר-און: קודם כול, זה יכול להיות, ותאמין לי, התשובה תהיה יותר דומה למציאות מאשר בהצעה – – – גדעון סער (הליכוד): הרי אתה עצמך לא מאמין במה שאתה אומר – – – קריאות: – – – שר הפנים רוני בר-און: יש שר תורן – – – היו"ר קולט אביטל: אדוני השר יכול לחכות, כדאי ששרים גם יקשיבו. יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): השר בר-און, זה בסדר, אנחנו נעשה סדר בתורנים. זה בסדר, יש שר תורן, הוא יגיע, יש לנו זמן, מה בוער. קריאה: לכל בר-דעת ברור – – – היו"ר קולט אביטל: הזמן הזה לא על חשבונך. מה קורה עם השרים? יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): זה כבודה של הכנסת. ככה הממשלה מכבדת את הכנסת. אנחנו נמתין עד שיגיע השר. רן כהן (מרצ): אין ברירה אלא לסגור את הישיבה. ראובן ריבלין (הליכוד): גברתי, למען כבודה של הכנסת, לא יכול להיות – אני כבר לא מדבר על זה שאין שר משיב. אין שר נוכח. יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): כמה שרים יש בממשלה הזאת? היו"ר קולט אביטל: אני מציעה שנעשה הפסקה לחמש דקות. אנחנו נפסיק את הישיבה לחמש דקות – עד שנמצא שר שגם משיב. תודה רבה. (הישיבה נפסקה בשעה 15:19 ונתחדשה בשעה 15:20.) היו"ר קולט אביטל: אדוני סגן השר, אדוני השר, אני מבקשת שתשב, כדי שנוכל להתחיל את הדיון. אנחנו זקוקים לשר. סגן השר ישיב. אני מודה לך. אנחנו חוזרים לדיון. חבר הכנסת יצחק לוי מתבקש לעלות ולהציג את הנימוק לאי-האמון. בבקשה. יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, כבוד סגן השר, אני חושב שהכנסת זקוקה להתנצלות לפני הציבור שישב כאן ביציע, בפני החיילים, בפני ציבור השומעים והצופים, על ההתנהגות המחפירה של הממשלה מול הכנסת. אני לא זוכר שאי-פעם בדיון באי-אמון התנהגה הממשלה כך. יותר מכך – היה פה שר, והוא הלך. לא עלי להתנצל – אני חושב שבעיקר על הממשלה. השר יצחק כהן: אני רוצה להשיב. יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני השר, הישיבה נפתחה ב-15:00. מה יש להשיב? לא היה פה אף אחד. היו"ר קולט אביטל: כבוד השר נמצא כאן בהתנדבות. קריאה: – – – היו"ר קולט אביטל: אני מציעה שנמשיך בדיון. כבר בזבזנו המון זמן. אנחנו מתנצלים בפני הציבור. יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): ממשלת אהוד אולמרט היא ממשלת ההתכנסות, והיא ממשיכה את ממשלת שרון שהיתה ממשלת ההתנתקות. ההתנתקות הביאה למצב ביטחוני מאוד מאוד קשה בדרום. אינני יודע מה חשבו אלה שהגו את ההתנתקות ואלה שביצעו אותה. אולי הם חשבו שכל תכלית ההתנתקות היא לעקור 21 יישובים ולהוציא 8,000 יהודים מבתיהם. אבל, רבותי המחליטים, איפה הייתם כאשר היה צריך להביא בחשבון את ההתעצמות של גורמי הטרור ברצועה? היתה התנתקות לפני שנה וחצי, עוד מעט שנתיים. מה הממשלה עשתה בשנתיים האלה חוץ מלהבליג ולהכיל, וחוץ מזה שאזרחי מדינת ישראל ספגו "קסאמים" והממשלה לא עשתה מאומה? אדוני שר הביטחון, המערכת המדינית, המערכת הממשלתית התרשלה בתפקידיה: א. בכך שהיא לא קידמה את הרעה בצד הפלסטיני, בציר פילדלפי, בתקיפת מעוזי הטרור ובאי-מתן אפשרות להתפתחותם; ב. הממשלה כשלה בהבטחת ביטחון האזרחים בשדרות וביישובי עוטף-עזה. היום, כאשר אנחנו נמצאים כבר שבוע בפני מתקפה חסרת תקדים על מדינת ישראל ועל אזרחיה, עדיין הממשלה איננה יודעת מה לעשות. עדיין הממשלה לא החליטה איך היא מגינה על אזרחיה. כתושב עוטף-עזה, במושב שספג ארבעה "קסאמים" בשבת האחרונה, אני יכול לומר לך שהיישובים שלנו אינם ממוגנים. כשאנחנו סופגים ארבעה, הרי בשדרות סופגים 20, 30 או 40, והאוכלוסייה שם גדולה. אנחנו רואים מחזות, שבעיני הם מזעזעים, של אנשים שבורחים. אני לא מאשים אותם, כי אין להם איפה להתחבא ואיפה להיות. לו היו שדרות ויישובי עוטף-עזה ממוגנים כמו שצריך, אין לי ספק שתושבי שדרות לא היו יוצאים מן העיר בצורה שהם יצאו. גברתי, דרך אגב, אני לא מרים אצבע מאשימה כלפי אף אחד מהתושבים. אני מכיר אותם. אני גר שם לידם. הם אנשים טובים, אנשים עמלי כפיים, אנשים בעלי משפחות, אבל הם אנשים שהיום אין להם הגנה. תראו את התמונות. אנשים מתחבאים מתחת למכוניות ומאחורי השיחים כדי שלא להיפגע מ"קסאם", כי פשוט אין – – היו"ר קולט אביטל: חברי הכנסת כהן וכהן, אני מבקשת: שניכם מפריעים. תודה. יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – אין חדרי ביטחון, אין מקלטים ציבוריים ואין מערכת של פיקוד העורף שמתפקדת. לא למדנו שום דבר ממלחמת לבנון השנייה. פיקוד העורף רק עכשיו נכנס, שבוע אחרי המתקפה. רק עכשיו התחלנו לראות את החיילות הראשונות של פיקוד העורף עושות רשימות. המקלטים הציבוריים עוד סגורים והממשלה מתעוררת רק כאשר ארקדי גאידמק אומר שהוא הולך לבנות מקלטים. עד אז לא שמענו. סיים התייעצות ביטחונית ראשונה והתייעצות ביטחונית שנייה, וכל יום ארבע התייעצויות ביטחוניות, שתיים אצל שר הביטחון ושתיים אצל ראש הממשלה – אני לא יודע אם אותם אנשים מוזמנים לזאת ולזאת – ומתייעצים, ומתייעצים ומתייעצים. ומה יוצא מההתייעצויות האלה, אדוני סגן השר? האם יצא מקלט אחד לאנשי שדרות? האם יצא מיגון נוסף לילדי בית-הספר שער-הנגב? אתם יודעים שהילדים לא לומדים כבר שבוע – – היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת מרציאנו, נא לשבת. יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – ולא בגלל שביתת מורים ולא בגלל תנאי שכר, אלא כיוון שההורים פוחדים לשלוח את ילדיהם לבתי-ספר ולגנים לא ממוגנים או לא ממוגנים מספיק? ההתנהגות של הממשלה היא התנהגות של ממשלה שאיננה יודעת לשלוט. התנהגות של ממשלה שאיננה יודעת מה לעשות. ממשלה מבולבלת, ממשלה שאולי חוששת מהדוח הבא, ממשלה שכנראה עוד לא קראה את הדוח הראשון. ממשלה שרק עכשיו הקימה ועדה כדי לתקן את הדוח הראשון, והנה היא עומדת בפני עוד מלחמה, והנה היא עומדת בפני עוד אירועים ביטחוניים חמורים. עוד לא גמרתם לקרוא את הדוח הראשון. גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, איך אפשר לתת אמון בממשלה כזאת? הרי הזכות הבסיסית, הראשונית של אזרח במדינה היא שהממשלה תגן עליו, על האזרחים; היא הרגשת הביטחון. יכול לקרות שיש התקפה, יכול לקרות שיש בעיה, ואז הממשלה צריכה להגיד מה התוכנית שלה, איך היא עושה. אתם רוצים לפנות את יושבי שדרות כי אין לכם יכולת למגן? תפנו אותם. תגידו לכמה זמן אתם מפנים אותם. ה"חמאס" רוקד על זה. אותן תמונות של ילדים שנכנסים דרך החלון לאוטובוס בשדרות הן חלק מתעמולת ה"חמאס" היום. לא רק בארץ ולא רק בעזה או ביהודה ושומרון, אלא בכל העולם – ראו איך אנחנו גורמים ליהודים לברוח. ואתם יודעים מה? תתחילו להכין את האוטובוסים גם לאשקלון, מכיוון שמהר מאוד ה"קסאמים" יגיעו גם לשם. ואז אנחנו נחכה שארקדי גאידמק יבוא לאשקלון, כדי שראש הממשלה ירים טלפון לשר הביטחון ויגיד לו: אולי אתה יכול למצוא 200 או 300 מיליון כדי להתחיל להזרים חדרי ביטחון לשדרות ולאשקלון. זו ההתנהלות, גברתי היושבת-ראש, ולכן אני חושב שאין אפשרות לתת אמון בממשלה הזאת. החידלון כל כך גדול, המחדלים כל כך גדולים, האין-אונות של הממשלה כל כך גדולה – לא יוצאת החלטה אחת, לא יוצא מהלך אחד, כדי להגן על האזרחים. מורי ורבותי חברי הכנסת, אני קורא לממשלה להתפטר ולהודות בטעויות. אינכם מסוגלים להרים את המשא. לא את המשא הביטחוני ולא את המשא המדיני, ואני לא מדבר על המשא החברתי. אינכם מסוגלים. אין לכם יכולת. ואם אתם לא תלכו מעצמכם, הרי שאני קורא לכנסת להפיל את הממשלה הזאת, ויפה שעה אחת קודם. תודה רבה, גברתי. היו"ר קולט אביטל: אני מודה לך, אדוני. אני קוראת עכשיו לסגן שר הביטחון אפרים סנה להשיב על שתי הצעות האי-אמון במשולב. אדוני סגן השר, תוכל להמתין שנייה? השר כהן רוצה להשיב על הטענות שהממשלה לא היתה פה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): יש פה שר אחד שרוצה להתנצל לפני שאתה מביא את העובדות. כל התקשורת, אני מבקש להיות בהאזנה. השר יצחק כהן: תודה, גברתי. כבוד השר, כבוד סגן השר, חברי חברי הכנסת – – – יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): תזכור שאתה אשקלוני. השר יצחק כהן: אני אשקלוני, ואני רוצה להזכיר לך שכרגע מתנהלת לחימה בדרום. מכאן אני רוצה לשלוח את תפילתי לשלום חיילי צה"ל שעושים כמיטב יכולתם, שחברי כנסת לא יבואו ויטיחו בהם ביקורת. יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): לא על הצבא. לא על הצבא. השר יצחק כהן: רק קצת תזכורת, תזכורת קטנה, לא ארוכה, לא מההיסטוריה הרחוקה. הליכוד קיבל 40 מנדטים בקדנציה הקודמת, והרכיב ממשלה עם שינוי והמפד"ל, כאשר הוא חרת על דגלו את ההתנתקות מרצועת-עזה, והמפד"ל – שאתה היית בראשה והשתתפת בממשלה הזאת – כן, כן, כן. אני חייב להזכיר את זה מול הציבור, כשאתה פה עומד ומדבר בפתוס כזה, כאילו נשכח. לא נשכח שום דבר. יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אני פרשתי ממנה באותו יום. השר יצחק כהן: לא פרשת. שום דבר. לא פרשת. לא פרשת. לא פרשת. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): תפסיק לשקר. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת הנדל. השר יצחק כהן: צבי הנדל, גם אתה היית שותף במפלגה הזאת. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): תתבייש. השר יצחק כהן: תתביישו לכם אתם. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת הנדל. השר יצחק כהן: לא תוכלו, לא תוכלו – – – צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): במקום שתתבייש, במקום שתקפל את הזנב ותצא. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת הנדל, אני קוראת אותך לסדר. השר יצחק כהן: לא תוכלו לזרות חול בעיני הציבור, אתם אשמים בהתנתקות. אתם נתתם את הפלטפורמה. את הפלטפורמה לממשלת שרון אתה נתת. יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): לא. לא היינו שם. השר יצחק כהן: יש פרוטוקולים. היית שם. היית, היית. היית גם היית והכתובת היתה על הקיר. ואמרו לכם: אתם מקימים ממשלה שתתנתק מרצועת-עזה, והלכתם אתה עד קצה גבול היכולת שלכם מול הציבור שלכם. יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): לא נכון, אדוני, אתה מסלף את העובדות. השר יצחק כהן: אתה מסלף את ההיסטוריה. לא תוכל לסלף את ההיסטוריה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אתה מסלף. יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אתה מסלף, אדוני. באותו יום התפטרנו. השר יצחק כהן: לא תוכל לסלף את ההיסטוריה. זו עובדה. אל תיתן לעובדות לבלבל את הקהל. לא תוכל לשנות את ההיסטוריה. היית שותף לממשלת שרון-לפיד ואתם אשמים בהתנתקות. רק אתם, רק אתם. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת יצחק לוי, תודה רבה. אדוני סגן השר יעלה וישיב. השר יצחק כהן: – – – אתם. רק אתם. לא יעזור לך. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אין מפלגה יותר גרועה מש"ס, שמחזיקה עכשיו את אולמרט עם כל התיקים שלו, מפני שהוא נתן לה כמה מיליונים. השר יצחק כהן: תפסיק לבלבל את המוח. תפסיק לבלבל את המוח. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): חוצפה. במקום – – – היו"ר קולט אביטל: אדוני סגן השר. חבר הכנסת הנדל, אתה לא ברשות דיבור. אני מבקשת. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – – היו"ר קולט אביטל: שום דבר. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): תתנצלו בפני שדרות, תעזבו את הממשלה. היו"ר קולט אביטל: אפשר להתחיל? צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): כן. היו"ר קולט אביטל: אני מודה. קריאות: – – – השר יצחק כהן: בסוף עזבתם. יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): לא בסוף, בהתחלה, ביום הראשון. היו"ר קולט אביטל: טוב, את החשבון ההיסטורי אני מציעה שנסדיר אחר כך. חברי חברי הכנסת, אתם ודאי רוצים לשמוע את התשובה. בבקשה, אדוני. סגן שר הביטחון אפרים סנה: תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אין לי טענות למי שהשקפתו על דרך פתרון הסכסוך שונה משלי, אבל קשה לי לקבל את זה שכל אלה שהיו שותפים באי-מעש של ממשלות קודמות, עומדים היום על הדוכן ומלינים. ההפגזות על עוטף-עזה לא התחילו לפני שנה, במאי 2006, כאשר הממשלה הזאת נכנסה לתפקידה. היו עוד ממשלות קודם. הייתם חברים בהן, חברים מכובדים מאוד, חברי קבינט. סליחה, אבל גם אתה השתתפת בהתייעצויות האלה, של בוקר ולילה ולילה ובוקר של קבינט, וגם ראשי סיעות, כאשר היית ראש סיעה. ואז לא לגלגת על חוסר המעש, גם לא חברי הליכוד. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): לא היה דבר כזה. על מה אתם מדברים? כמה אפשר לשקר? סגן שר הביטחון אפרים סנה: סליחה, סליחה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): יש גבול. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת הנדל, אני קוראת אותך לסדר בפעם השנייה. סגן שר הביטחון אפרים סנה: הלוא בידיכם היו החשובים שבמשרדים. אני לא זוכר את הנהי הזה כשישבתם בממשלה. ואתם, הגנתם על עוטף-עזה? מיגנתם? לא מיגנתם. הממשלה הזאת, עד כה, הקציבה למעלה מ-350 מיליון שקל – – – אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): כמה הגיעו בפועל? 5? סגן שר הביטחון אפרים סנה: תראה, אתה אדם רציני, אתה ראוי לתשובה רצינית. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – – סגן שר הביטחון אפרים סנה: לא, לא. אתה ראוי לתשובה רצינית, אתה יודע כמה אני מכבד אותך. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מה מנע מכם להעביר את הכסף? סגן שר הביטחון אפרים סנה: אז אני אומר לך. אמרת 5 מיליונים, אז אני כבר צריך להידרש למספרים. אני מכבד אותך, אז אני אומר לך, שבשלב הראשון הוצאו 184 מיליון שקלים, לאחר מכן הוצאו 34.8 מיליון שקלים לתכנון שלב ב'. אנחנו כעת בעיצומו של שלב ב', שבו משקיעים כעת 135.2 מיליון שקלים, ויחד זה 354 מיליון שקלים. זה בדיוק מה שאמרתי, יותר מ-350 מיליון שקלים. רן כהן (מרצ): איך כל הבתים בלי מיגון? אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אתה מטעה את הכנסת, בכל הכבוד. סגן שר הביטחון אפרים סנה: אם יש לך מספרים טובים מאלה, אנא תביא. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אתה מערבב כעת את מיגון מוסדות החינוך עם מיגון בתי המגורים. ראש הממשלה הצהיר לפני חמישה חודשים שהוא מקצה 300 מיליון שקלים. כמה מזה הוצא בפועל עד היום? סגן שר הביטחון אפרים סנה: תוכנית מיגון הבתים יצאה לדרך רק לאחרונה. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אי-אפשר לעשות חור בעגלה ואחר כך להגיד: הוצאנו 180 מיליון שקלים, כי לא הוצאתם אותם. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת אלדד, אולי אפשר לתת לסגן השר להשלים את התשובה? תודה. סגן שר הביטחון אפרים סנה: אמרתי שהוצאו 354 מיליון שקלים על מיגון מוסדות החינוך, ומוסדות החינוך הם בעדיפות, והם קיבלו. את זה עשתה הממשלה הזאת. בואו נעבור לעוד דבר אחד: מענה לרקטות – במשך כל התקופה הזאת היו תוכניות; דחיתם אותן. דחיתם אותן. שר הביטחון הנוכחי הוא שהחליט על פיתוח ועל ההצטיידות, סוף-סוף, במערכת ליירוט רקטות. הממשלות הקודמות דחו את זה. היינו יחד, חבר הכנסת פרופסור אלדד, בוועדת החוץ והביטחון. אנחנו מכירים את התוכניות. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): לא הייתי בממשלה. סגן שר הביטחון אפרים סנה: והרי זה יתרונך הגדול. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): לא אישית ולא מפלגתית. סגן שר הביטחון אפרים סנה: פרופסור אלדד, זה יתרונך הגדול כשאני משווה אותך לשני החברים הנכבדים שתבעו את האי-אמון בממשלה. גדעון סער (הליכוד): אני, בניגוד לך, אדוני סגן השר, עוד לא הייתי בשום ממשלה, אתה היית בממשלה של שרון, היית בממשלה של ברק – אני הייתי מקסימום מזכיר הממשלה. אתה היית בממשלות האלה שאתה מדבר עליהן. רן כהן (מרצ): מזכיר הממשלה זה לא מעט. גדעון סער (הליכוד): נכון, זה לא רע. סגן שר הביטחון אפרים סנה: אני, בכל אופן, לא באתי היום ותבעתי להביע אי-אמון בממשלה; אתם באים עם מין הילה של צדקנות – – – גדעון סער (הליכוד): קרה קודם ששדרות ננטשה פעמיים בשנה אחת? היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת סער, בבקשה ממך. גדעון סער (הליכוד): מה אתה משווה? היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת סער. גדעון סער (הליכוד): מה אתה זורה חול בעיני הציבור? היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת סער, אני קוראת אותך לסדר. סגן שר הביטחון אפרים סנה: אני אומר לך, חבר הכנסת סער – – – יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מה אתה משווה? היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת יצחק לוי. סגן שר הביטחון אפרים סנה: מחמת גילי המופלג אני זוכר את כל ערי ישראל המופגזות, ואני יכול להגיד שבעבר – אם כי במידה קטנה – בית-שאן, במידה גדולה יותר קריית-שמונה, וערים אחרות, שכאשר הן היו תחת אש, חלק מהתושבים עזבו. אין בזה שום חידוש. אני זוכר את קריית-שמונה ביולי 1981, כאשר ראש הממשלה היה המנהיג הנערץ של תנועתך, מנחם בגין. גדעון סער (הליכוד): הוא באמת הפסיק את הדבר הזה. סגן שר הביטחון אפרים סנה: אם אתה רוצה שאני אכנס להיסטוריה ההיא, חוששני – – היו"ר קולט אביטל: אני חוששת שאין הרבה זמן. סגן שר הביטחון אפרים סנה: – – שזה יגרום לך אי-נעימות. תסלח לי, על זה שאז 85% מתושבי המקום עזבו – איך אמרנו – לא נבוא בטענות לאף אחד, אבל אתה יודע איך הסתיימו 11 ימי ההפגזה על הגליל ביולי 1981? גדעון סער (הליכוד): אני זוכר – – – סגן שר הביטחון אפרים סנה: מנחם בגין עשה הסכם הפסקת אש עם ערפאת, עם יאסר ערפאת, ב-1981. אז אל תזכיר. אל תזכיר. גדעון סער (הליכוד): מנחם בגין גירש את ערפאת מביירות, הוא גירש את ערפאת מביירות. סגן שר הביטחון אפרים סנה: אל תזכיר, אל תזכיר את הקיץ הזה. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת סער. חבר הכנסת סער, אני קוראת אותך לסדר בפעם הראשונה. גדעון סער (הליכוד): הוא מתייחס אלי. היו"ר קולט אביטל: בפעם השנייה. סגן שר הביטחון אפרים סנה: חברתי היושבת בראש מאיצה בי לקצר. אמרתי לך את זה מפני שאתה זורק לי אנלוגיות היסטוריות. להבא תנהג בזהירות. למה? כי מהיתרון הזעום שיש לי – אני פשוט זוכר: הייתי שם, היתה לי גם הזכות לשרת בפיקוד הצפון, כך שכל דוגמה, כשאתה הולך אחורה – עד גבול מסוים – תכריח אותך להיתקל בפרטים, והם לא בהכרח יהיו נוחים לך. היות שאת מאיצה בי, אני רוצה לסכם. כל מה שניסיתי הוא לענות ברצינות לחברים ששאלו, כי הלוא ראית שהם שאלו בדם לבם, ואני לא יכול לזלזל בהם, לכן הבאתי נתונים. יכולתי גם להפליג, אבל אני לא רוצה לקחת מזמנו של הבית. בשורה התחתונה, בעיית הטרור בעזה היא בעיה שלאיש אין פתרון צבאי מוחלט בעבורה – לא לממשלה הזאת ולא לקודמותיה. פתרון צבאי מוחלט לבעיית הטרור בעזה לא היה אף לאחת מממשלות ישראל. השאלה היא, בהינתן קושי הבעיה, מי נוהג בתבונה ומי לא. ופה אני אומר לכם, שמה שנעשה היום ומה שנעשה בשבועות האחרונים הוא טיפול נבון בבעיה. פתרונה המוחלט – לא. אני לא אומר לכם שכן. אבל אם אני מסתכל איך הכוח הופעל – כמעט בלי פגיעה בבלתי מעורבים: כמה מהאנשים שאנחנו רוצים לפגוע בהם – ובצדק – נפגעו; בין השאר שמעתי בדרכי לכאן שאחת החוליות המסוכנות נפגעה פגיעה אנושה. כל הזמן אנחנו פועלים, והגל הזה סופו להתנפץ. הגל הזה סופו להתנפץ. מה שעושים כעת – ופה ציפיתי דווקא שתגלו מידה אחרת של אחריות – הוא בדיוק מה שצריך לעשות: להכות מכה קשה, ממוקדת, יעילה, באלה שמשגרים את ה"קסאמים", באלה שיורים את פצצות המרגמה, באלה שאילו היינו מאפשרים להם היו גם חודרים אל תוך הארץ פנימה. את הדבר הזה עושים, ועושים טוב. עוד מלה – על הטיפול באוכלוסייה. גם דעתי לא נוחה מזה שאותם 300 מיליון שקלים שהזכרתם טרם הגיעו, אלא מקצתם בלבד, אבל מה שאני יכול לומר, לפחות בשם המשרד שיש לי זכות גדולה לכהן בו, הוא שצה"ל דואג לאוכלוסייה, וחיילי פיקוד העורף נמצאים בשדרות, עוברים מבית לבית ועוזרים לאנשים שקשה להם, מורות מלמדות את הילדים, ויש בעיר חמ"ל – חדר מלחמה – שמרכז את פעולות המשרדים האחרים. יש אנשים שצריך להוציא מהעיר כדי שינוחו, יירגעו ויתרעננו, ועושים את זה באופן ממלכתי ומכובד – 1,395 איש יצאו עד לרגע זה; לא כחסד של גבירים, אלא כחובה של המדינה לאזרחיה. זה נעשה בצורה מסודרת, במקומות של המדינה, במתקני האגודה למען החייל, ושם דואגים לתוכניות ולהעסקה. היו"ר קולט אביטל: נא לסיים. נא לסיים. סגן שר הביטחון אפרים סנה: כך צריכה לנהוג ממשלה רצינית, ואת זה אנחנו עושים. אנחנו דואגים לאזרחינו והורגים באויבינו, כן יאבדו. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון השלישית, הצעת סיעת יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה בשל חילול השבת ברכבת ישראל. אני מזמינה את חבר הכנסת יעקב כהן לנמק את ההצעה הזאת. בבקשה, אדוני. לרשותך עשר דקות. השר מופז ישיב, הוא בדרכו לכאן. יעקב כהן (יהדות התורה): כבוד היושבת-ראש, שרים, חברי כנסת נכבדים, סיעתנו מגישה היום הצעת אי-אמון עקב חילול שבת המוני שהתבצע בשבת שעברה במחלף הרכבת בבית-יהושע. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת טיבי, הגב שלך מאוד נעים לנו. לעומת זאת – גם הפלאפון. נא לשבת. יעקב כהן (יהדות התורה): חברת מע"צ עשתה שם עבודות בהיקף גדול, ולפי דבריהם נראה שיצטרכו עוד הרבה שבתות לחלל. חילול השבת האמור הוא חוליה אחת בשרשרת מבישה של חילולי שבת שאני וחברי מתריעים עליה כאן כבר חודשים מספר. כבר טענתי בעבר מעל במה זו שרכבת ישראל מפרסמת מכרזים – עשרות מכרזים – לבניית גשרים ומחלפים בהתניה ברורה שהעבודות ייעשו תוך חילול השבת. העליתי את הנושא גם בוועדת הכלכלה, ושם הוכיחו מומחים שיש אלטרנטיבות – יש בנייה בשיטה מודולרית, שהיא יותר יעילה, יותר זולה, ויכולה להיעשות בלי חילול שבת. זאת שיטה שמקובלת בכל רחבי העולם, וגם רכבת ישראל ביצעה כמה פעמים את העבודה בשיטה זו. לא היתה בפי נציגי חברת הרכבת תשובה על שאלת חברי הוועדה, חברי הכנסת, מדוע לא פועלים בשיטה הזאת בכל הגשרים. אני חושב שהדבר הזה טעון בדיקה, ואני לא רוצה להרחיב ולהגיד מה האינטרס ומה טמון כאן. בכל הדיונים שמענו משרים – ומשרי ש"ס – שיש שיחות וסיכומים עם השרים האחראים לדבר, וסוכם שהדבר ייעשה רק בידי גויים, ולא יהיה חילול שבת, ואפילו לא התבקש היתר עבודה אחד בעבור העבודות האלה. כיום מתברר שוב, שחור על גבי לבן, במאות תמונות וסרטים שצילמו גויים, והם מתועדים בתאריכים, שהעבודות נעשות תוך חילול שבת של עובדים, פקחים, מהנדסים ועובדי תובלה יהודים של חברת מע"צ – חברת הרכבת. בשיחתי עם מנכ"ל מע"צ התברר שוב שכנראה לא הוצא אפילו היתר, והעבודות נעשות, על אף הכול, בידי יהודים. אני שואל – מעבר לעובדה החמורה והמבישה של רמיסת שבת קודשנו, שהיא הסמל והאות של אומתנו – היכן הם כל אבירי החוק ושומריו? איפה היועצים המשפטיים ואמנון דה-הרטוך למיניהם? האם יש במדינה שני סוגים של חוק? ועוד אני שואל, היכן השוויון, אשר תמיד נישא בפיהם, כאשר מונעים משומרי שבת וחוק שעות עבודה ומנוחה לגשת למכרזים? התלוננו לפני קבלנים שהם נמנעים – עקב שמירת השבת – מלקבל את העבודה. חברי כנסת נכבדים, בימים אלה עוברים על אזרחי ישראל, ובפרט על תושבי הדרום, ימים קשים. לצערנו יש נפגעים, יש חרדה, יש בהלה, והרושם הוא שאין לממשלה ולצה"ל מענה ואין להם תשובה. כידוע, השבת היא השמירה המעולה; השבת שומרת על ישראל. אם כך, הבה נשמור על השבת, והשבת תשמור עלינו. לכן היום, ערב חג השבועות, יום מתן תורתנו, שבו קיבל עם ישראל את התורה כאיש אחד, בלב אחד, אני קורא לחברי הכנסת להתאחד סביב הדיבר החמישי בעשרת הדיברות: זכור את יום השבת לקדשו. אז נזכה שתתקיים בנו סוף-סוף האמרה, על כן בירך ה', ונתברך בישועה ובברכה שאנו כה זקוקים להן. בהזדמנות זו אני רוצה לדחות את הצעתו החדשה של מר זבולון אורלב בעניין השבת, שהיא הצעה – לדעתי – לא ראויה, כיוון שהשבת לא ניתנת לפשרה. נראה לי שהיא לא רלוונטית ולא תתקבל על אף גורם. מה שנראה שכן צריך לשקול הוא ההצעה הישנה לעשות את יום ראשון יום מנוחה נוסף, ולעבור לחמישה ימי עבודה, כך שיום שישי יהיה יום עבודה מקוצר ושאר שעות העבודה יתחלקו בין יום שני, שלישי, רביעי וחמישי. זה יכול להיות פתרון מתקבל להרבה בעיות, וזה יאפשר, למי שירצה בכך, לערוך ביום המנוחה הנוסף קניות ולעסוק בנופש, בספורט ובתרבות. אני חושב שזה יהיה פתרון טוב. אולם בינתיים, לצערנו, עקב רמיסת השבת, סיעתנו מגישה היום הצעת אי-אמון. בעצם זאת לא סיעתנו לבדה, כי הרי רוב אזרחי ישראל חשים אי-אמון בממשלה. הלוא כל הסקרים מוכיחים שליותר מ-90% מאזרחי ישראל אין אמון בממשלה, עקב שרשרת המחדלים בכל התחומים ובשל התייחסותה לבעיות החברה והעוני המתגבר. אני חושב שנתון זה, שלאחוז כה גבוה אין אמון בממשלה – כמעט כל אזרחי ישראל – זה תקדים שלא היה מאז קום המדינה. אם תשאלו מדוע בכל זאת הממשלה שורדת – זה משום שלחלק מחברי הסיעות, מחברי הכנסת, אין ביטחון שהם ייבחרו פעם נוספת; יש להם אמון בכיסאות, ולכן הם מביעים אמון בממשלה. הבה נזכור שהרבה ממשלות נפלו בעבר עקב חילול השבת – ממשלת רבין, ממשלת ברק. לכן אני קורא: הבה נתאחד ביום זה, ערב חג מתן תורתנו, היום אשר בו עמדה אומתנו לרגלי הר-סיני ובאו בברית יחד, כדי לשמוע ולקבל יחד את הדיבר של שמירת שבת קודשנו, ונמחה בהצבעתנו היום על חילול כבוד שבת המלכה, שהיא נזר האומה. היו"ר קולט אביטל: אני מודה לך, אדוני. אני קוראת עכשיו לשר התחבורה והבטיחות בדרכים שאול מופז להשיב על הצעת האי-אמון שלך. תודה רבה. רן כהן (מרצ): אני מבקש שאת הזמן שנותר לו תעבירי לכהן אחר. שר התחבורה והבטיחות בדרכים שאול מופז: גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, רבותי המציעים, ראשית וקודם לכול אני רוצה להבהיר, שאין בין המציע לבין שרי הממשלה איזו מחלוקת על כך שהשבת היא יסוד קיומו של העם היהודי במשך אלפי שנותיו. אני אומר את זה בשם כל השרים המעורבים בסוגיית רכבת ישראל, ודאי וודאי בשמי אני. אני מעריך מאוד את הדברים שאמר חבר הכנסת יעקב כהן בנושא החשוב הזה, וגם את הדברים שאמר חבר הכנסת ליצמן בשבוע שעבר בדיון שהיה בסוגיה זו בכנסת. אני רוצה לומר לכל חברי סיעת יהדות התורה כי אנו, שרי הממשלה, פועלים בכל עת להגן על כבוד השבת. עם זאת, אני רוצה להזכיר שבעוד שלושה שבועות, ב-12 ביוני, תמלא שנה בדיוק לאסון הנורא בבית-יהושע, אסון שגבה את חייהם של חמישה בני-אדם ונפצעו בו כ-80 נוספים. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת מרציאנו, בבקשה בלי טלפון. חבר הכנסת מיסז'ניקוב, נא לשבת. שר התחבורה והבטיחות בדרכים שאול מופז: על רקע התאונה הקשה הזאת ותאונות נוספות שהיו בעבר, רכבת ישראל נדרשת לעשות עבודות בטיחות של הפרדות מפלסיות והתקנת אמצעים בטיחותיים מצילי חיים במסילות הרכבת הנפגשות עם הדרכים. מדובר לכל הדעות בעבודות מצילות חיים, שהשלמתן נדרשת כדי להציל חיי רבים ממוות ודאי. הצלת חיים זו תתאפשר באמצעות הפרדת המסילה מהכביש. במשרד – ואני באופן אישי – שקדנו במשך חודשים להסיר כבלי ביורוקרטיה ולקדם את ההפרדות המפלסיות. בינתיים, עד אשר תסתיימנה ההפרדות המפלסיות, הוצבו אמצעים טכנולוגיים בחלק גדול ממפגשי דרך ומסילה, כדי להציל חיים. צריך לדעת כי בכל הזמן הזה, שאנו לא מסירים את המפגע של מפגשי מסילת רכבת עם הכבישים, ציבור הנוסעים פשוט חשוף לסכנת מוות ופציעות קשות, ורק בנסי נסים לא היו בתקופה האחרונה אבדות בנפש – עם כל המאמץ שאנחנו עושים. זה לא נושא של מה בכך; אנחנו מדברים על אחריות, ועל אחריות לחיי אדם. אנחנו מקיימים הלכה למעשה את הציווי: ונשמרתם מאוד לנפשותיכם. יעקב כהן (יהדות התורה): יש הצעות חלופיות, יש שיטות חדשות. שר התחבורה והבטיחות בדרכים שאול מופז: באמירה הזאת אני מאמין בכל לבי, ואני עושה כמיטב יכולתי כדי להציל נפשות. לעצם הנושא: מבחינה בטיחותית אי-אפשר לעשות את רוב העבודות במפגשי דרך–מסילה כשיש תנועת רכבות. אני חושב שכל אחד מבין – ולא צריך להיות מבין גדול מאוד בתחבורה ובהנדסה כדי להבין זאת. אין אפשרות לעשות ואי-אפשר להביא ליישום הפתרון המיטבי של ההפרדות המפלסיות בזמן שיש תנועת רכבות. לכן נאלצנו להפסיק את תנועת הרכבות בסופי שבוע, קרי בימים חמישי עד מוצאי-שבת, כדי לאפשר לרכבת ישראל ולקבלני המשנה שלה לעשות את העבודות בזמן שעד כניסת השבת ומצאת השבת. העבודות, כאמור, מבוצעות בקצב ובמרץ, ויש לברך על כך. אני חוזר ומדגיש: אנחנו סבורים כי אין היתר – וכך גם סיכמתי עם שר התמ"ת, וכך גם נאמר לכל הקבלנים שעוסקים בכך – לחילול שבת של יהודים בשום מקרה, ואפשר לבדוק את זה. כפי שדיווחתי לכם לפני כמה חודשים, בעקבות הפגישות שלי עם השר אלי ישי, יושב-ראש תנועת ש"ס, ועם מנכ"ל הרכבת, הגדרנו במדויק את גבולות הגזרה של העבודות הללו, שנעשות במפגשי דרך–מסילה. לפי פתרון זה סיכמנו שבמקרים חריגים בלבד, אשר ברור כי הם עולים כדי פיקוח נפש ממש, ובהעדר כל אפשרות אחרת, וכאשר מדובר בהיקפים בודדים של מקרים, יועסקו עובדים שאינם יהודים, ולצורך כך גייסנו עובדים שאינם יהודים, על מנת למנוע חילול שבת וכדי להציל נפשות בישראל. אני חושב שאנחנו נוהגים נכון. זה האיזון הנכון, הוא עולה בקנה אחד עם שמירת השבת, ומצד שני עם הרצון שלנו להציל נפשות. כל מה שאמרתי, לרבות דברי לגבי העבודה של לא-יהודים במקרים בודדים בשבת, נעשה על-פי נוהל מוסכם ועל-פי היתר ממשרד התמ"ת. אשר למקרה שאליו מתייחסת ההצעה, יש לציין כי מדובר בקבלני משנה של "החברה הלאומית לדרכים" ולא במי מעובדי חברה ממשלתית כלשהי. יש לציין כי בכל המכרזים לביצוע העבודות הללו מוגדר מפורשות הצורך בעמידה בתנאי החוק ובקבלת היתרים ממשרדי הממשלה. מדובר כאן במקרה יחיד, אחד, במסגרת עבודות רחבות היקף. אנחנו בודקים את המקרה הזה. הוא הופנה אלי בסוף השבוע שעבר והתחייבתי לבדוק. מדובר כאן בעבודה מורכבת במיוחד, שמצריכה תיאום מקסימלי, שכן העבודה הזאת של ההפרדות המפלסיות מתבצעת בעזרת מנופי ענק, בקטע שמעל כביש שעובר בקרבת קווי הדלק של קצא"א. על מנת שהעבודות לא תתבצענה בשבת הופסקה כליל תנועת הרכבות מיום חמישי בלילה. אנחנו בודקים עכשיו אם קבלן המשנה של "החברה הלאומית לדרכים", אשר עבד במקום וביצע את עבודות הכביש, עבד בשבת, ואם באותו הצוות של הקבלן עבדו, נוסף על העובדים שאינם יהודים, גם עובדים יהודים, וזה כאמור בניגוד לכל ההנחיות ולכל המכרזים שהוצאו על-ידי הרכבת ועל-ידי "החברה הלאומית לדרכים". אם אכן יימצא שבוצעה עבודה בשבת בלא היתר, על-ידי עובדים יהודים, הרי שיש לפעול על-פי הנוהל ובהתאם לכל דין. אשר על כן ובהתאם למה שנאמר כאן, אני מציע להתנגד להצעת האי-אמון. בכל מקרה אנו נשגר את המסר הברור ונדאג ביתר תוקף שקבלנים וקבלני משנה יהיו מודעים לעובדה שאין לעבוד בשבת בלא היתר, אלא במקרים בודדים, עם עובדים שעבודתם חיונית להצלת נפשות ועובדים שאינם יהודים. עד כאן, אדוני היושב-ראש. רן כהן (מרצ): אני לא בממשלה, אבל כל הכבוד. היו"ר מגלי והבה: תודה, אדוני סגן ראש הממשלה ושר התחבורה והבטיחות בדרכים. חברי הכנסת, ההצעה הרביעית להיום, הצעת סיעת בל"ד, רע"ם-תע"ל וחד"ש להביע אי-אמון בממשלה בנושא מדיניות הריסת הבתים במגזר הערבי והכוונה להרוס בתים בכפר-קאסם, בטייבה, ביפו, ברמלה, בלוד ובנגב. אני מזמין את חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, יש גזירות שהציבור לא יכול לעמוד בהן, וכשיש גזירות כאלה חובה לשנותן ולא להעמיס על הציבור מטלות, הענשה, סבל, כתוצאה מהגזירות האלה. מדיניות התכנון וחוקי התכנון יוצרים מצב שבו עשרות אלפי בתים של אזרחים ערבים במיוחד הם ללא רשיון. לא שלאזרחים הערבים יש תחביב לבנות בתים ללא רשיון, אלא שמדיניות התכנון, תוכניות המיתאר, מתן הרשיונות, אינם מאפשרים לאזרחים הערבים לבנות ברשיון. יש יישובים ערביים, מעטים אומנם, שהתופעה הזאת לא קיימת בהם, או שהיא שולית, כי יש תוכנית מיתאר. אולי לא מתאימה כמו שצריך, אבל משהו סביר. וזו אותה חברה, אותם אנשים. ואם נשווה בין יישוב ליישוב נמצא שביישוב מסוים יש מאות בתים ללא רשיון, חלקם הגדול עם צווי הריסה, וליד אותו יישוב יש יישוב אחר שבו כמעט שאין. אומנם זה נדיר, אבל גם זה קיים. זה מראה שהבעיה היא במדיניות התכנון, הבעיה היא באי-מתן אפשרות לאזרחים לבנות ברשיון. הבעיה כל כך גדולה, שאי-אפשר ואסור לטפל בה באמצעי אכיפה החביבים על שר הפנים. אי-אפשר ולא ניתן שיהרסו את הבתים שרוצים להרוס, כי כך דוחפים את האזרחים הערבים לפינה, ואנחנו לא מעוניינים בעימות. אני מציע הצעה פשוטה, כי לדעתי יש בעיה ויש פתרון. לא שיש בעיה ואין לה פתרון, יש פתרון, והפתרון נמצא בבית הזה, כאן, ונמצא על שולחן הממשלה. כבוד שר הפנים, ההצעה היא להקפיא את הריסת הבתים ולהיכנס למשא-ומתן עם נציגי הציבור הערבי, עם הרשויות המקומיות, עם החברה האזרחית, כדי למצוא הסדר לבעיה הזאת. כל המומחים ההגונים, ללא יוצא מן הכלל, אומרים של-95% לפחות מהבעיה אפשר למצוא פתרון. יש יישובים שתוכנית המיתאר המוצעת שלהם שוכבת בוועדות כבר 25 ואולי 30 שנה, אף שחובתם של מוסדות התכנון לגמור את העניין בתוך כמה שנים, שלוש עד חמש שנים מקסימום. ומה יעשו אנשים? אני אומר לך, שאם היו נשמעים לתוכנית מיתאר שמתאימה ליישוב בן 1,000 תושבים – תוכנית שהיא משנות ה-50 או משנות ה-60 – והיום היישוב מונה פי-חמישה ופי-שישה תושבים, אני לא יודע מה היו עושים האנשים. היו ישנים ללא בתים, כי המדינה לא העמידה לרשותם את האפשרות לבנות את בתיהם ברשיון. בתקופה האחרונה אנו עדים למצב שבו יש עודף מרץ במתן צווי הריסה מצד משרד הפנים ורשויות תכנון אחרות. בטייבה, למשל, יש אזור במזרח העיר שבו הוצאו 20 צווי הריסה, אף שהיו רשיונות, וחלק גדול מהבתים האלה קיימים עשרות שנים. עכשיו נזכר – יש לנו משהו חדש – הממשל האזרחי בגדה אומר שאלה בתים לא חוקיים או ללא רשיון. בכפר-קאסם יש 100 בתים שקיבלו צווי הריסה ומשרד הפנים מגלגל עיניים ומותיר את העניין לבתי-משפט. זה תרגיל. אתה, מצד אחד, לא נותן ולא מאפשר תוכנית מיתאר מתאימה, אנשים בונים את בתיהם ומשרד הפנים אומר שבית-המשפט יטפל בהם. חובתו של משרד הפנים להעמיד תוכניות מיתאר מתאימות. מדובר לא בפלוני או באלמוני, לא מדובר באנשים שהם עבריינים, לא מדובר באנשים שהם מפירי חוק. מדובר בעשרות אלפי בתים. מדובר במאות אלפי אזרחים שהמדיניות של משרד הפנים מעמידה אותם כעבריינים. היה אפשר אחרת. היה אפשר לתת לאנשים האלה, ואפשר גם עד היום. זה בידך, אדוני שר הפנים, ואסור לך להתחמק מהבעיה הזאת. אתה לא יכול – ליישוב שזקוק ל-2,000 דונם בתוכנית מיתאר, אתה מעמיד 150 דונם. מה יעשו האנשים? ואתה מקפיא את זה בוועדות עשרות שנים ואתה בא להעניש אותם. הבעיה אצלך, לא אצל האזרח. מי שעובר על החוק, על הצדק הטבעי, ועל החוק הבין-לאומי של הזכות לקורת-גג, זה משרד הפנים, לא האזרח. לא בכדי נציבות זכויות האדם בז'נבה מוציאה דוח כל חמש שנים. אגב, ישראל חתומה על האמנה הבין-לאומית לזכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות. הנציבות בז'נבה – ואתה צריך לכבד את החתימה שלך, של הממשלה שלך, על אמנה בין-לאומית, ואל תתייחס ככה לחוק הבין-לאומי. מוציאים כל חמש שנים דוח, וממשלת ישראל באה ומגינה על מדיניותה בפני הנציבות הזאת; דוח שמגנה את מדיניות הריסת הבתים של ממשלת ישראל, במיוחד באזור הנגב. בנגב לא מדובר בבתים בלא רשיון. מדובר ביישובים ללא רשיון, יישובים שלמים. התוכנית היא להרוס יישובים שלמים, לעשות טרנספר לעשרות אלפי אזרחים. יישובים שהיו קיימים לפני כל מדינת ישראל, החליטו שהם לא מוכרים. עכשיו רוצים לעשות להם טרנספר ולשים אותם בגטאות. אי-אפשר להמשיך ככה. כפי שאמרתי – ואני רוצה שתקשיב, וחשוב שמשרד הפנים יקשיב, והממשלה תקשיב – אנחנו מעוניינים בהידברות. אנחנו מציעים הצעה סבירה. אנחנו מעוניינים שיהיה משא-ומתן. אנחנו מעוניינים למצוא פתרון. ויש פתרון. לא שאין פתרון; זאת לא בעיה בלתי פתירה. עם קצת רצון טוב אפשר למצוא פתרון. אבל אם תימשך המדיניות של הריסת הבתים, של דחיקת האזרחים לפינה, אני אומר לך, אתם דוחקים אותנו לעימות. אנחנו לא מעוניינים בעימות, לא מעוניינים. הייתי בג'ואריש לפני כמה ימים. רוצים להרוס את ביתו של האזרח אחמד אל-עברה. שאלתי את התושבים שם, איפה מותר לכם לבנות? הם אמרו שבשום מקום. זה יישוב שאתה מכיר את ההיסטוריה שלו. העבירו אנשים מהנגב, נתנו להם פיסת קרקע לבנות עליה בית קטן ועכשיו סיפחו אותם לעיריית לוד, ובלוד לא רוצים לתת להם רשיונות. מדובר במאות בתים. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): חבר הכנסת זחאלקה, לגבי ג'ואריש. יואל לביא לא מהמפלגה שלי. על ג'ואריש מגיע לו פרס ישראל על מה שהוא עשה, על דו-קיום בין יהודים וערבים. על זה צריך להגיד את האמת. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): טוב, מר מרציאנו, אתה מגן על ראש עיר – – – היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת זחאלקה, אני מציע לך לסכם. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): משפט אחד לסיכום. אדוני היושב-ראש, כפי שאמרתי, ואני חוזר ואומר, יש יישובים ערביים שבהם יש תוכנית מיתאר סבירה, ואין בתים ללא רשיון. האזרחים שומרי חוק. כשהממשלה לא מעמידה לרשות היישוב תוכנית מיתאר שלמה, יש בנייה ללא רשיון. זאת בעיה של הממשלה. אתם צריכים לעשות משא-ומתן עם עצמכם, לכנס את הוועדות, לאשר תוכניות מיתאר מתאימות, ואז לבוא בטענות לאנשים. במצב הנוכחי, הממשלה היא העבריינית ולא האזרחים. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה. אני מזמין את שר הפנים, השר רוני בר-און, להשיב על הצעת האי-אמון. שר הפנים רוני בר-און: אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי הכנסת, כמדי שבוע אני נדרש להשיב כאן על הצעת אי-אמון שעניינה מדיניות הריסת הבתים במגזר הערבי. שבוע אחד – – – ג'מאל זחאלקה (בל"ד): כל שבוע אתה הורס, אתם הורסים. שר הפנים רוני בר-און: חבר הכנסת זחאלקה תיכף נדבר עליך, תיכף, עוד דקה, אל תמהר. הרי אתה לא חושב שאני אחמיץ את ההזדמנות לדבר אתך קצת. שבוע אחד הסיעות הערביות מציעות אי-אמון בממשלה, למה הורסים בתים של ערבים. שבוע שני סיעות אחרות בבית מציעים אי-אמון בממשלה למה לא הורסים בתים של ערבים. לפחות בהצעה הזאת יש חידוש, אני מודה. זאת הפעם הראשונה שסיעת בל"ד מציעה הצעת אי-אמון בממשלה והמועמד שלה לראשות הממשלה זה לא עזמי בשארה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): זה אף פעם לא היה. שר הפנים רוני בר-און: ברוך שפטרנו מעונשו של זה. עכשיו אנחנו יודעים שהוא כבר לא חבר הכנסת. עכשיו כבר אין לנו אפילו פחד שהוא יהיה פה פעם ראש ממשלה. אז תמסרו לו דרישת שלום מהממשלה. עכשיו תראה מה שאתה עושה פה, חבר הכנסת זחאלקה. יושבים ביציע חיילים, פרחי קצונה של שירות בתי-הסוהר, סגל המדריכים שלהם, אנשים שכל תפקידם אכיפת החוק. אתה המחוקק. אתה יושב פה מהבוקר עד הלילה, כותב חוקים, יוצר חוקים, שהם צריכים לאכוף אותם. מה אתה מציע? אתה מציע להעביר את הממשלה מתפקידה משום שהיא לא אוכפת את החוק, או משום שהיא כן אוכפת את החוק. הממשלה אוכפת את החוק בזה שהיא הורסת בתים שנבנו שלא כחוק, אחרי שניתן לגביהם צו שיפוטי – צו שיפוטי סופי, חלוט. מבצעים את הצו, אתה אומר: הממשלה, תלכי הביתה. אתה מבין את הפרדוקס בעניין הזה? אתה מבין את האבסורד בעניין הזה? אבל כרגיל זאת הצעת אי-אמון קנטרנית שאין לה ידיים ואין לה רגליים ואני עוד פעם אענה אותה תשובה שאני עונה לכם כל פעם. אלה שבונים בנייה בלתי חוקית עוברים על החוק, אבל 99% מאלה שבונים בנייה בלתי חוקית במגזר שבאשר לו אתה מתלונן, לא זו בלבד שהם עוברים על החוק במובן זה שהם בונים בלתי חוקית, הם גם גוזלים את קרקעות המדינה. הם בונים על קרקע לא להם. תגיד, חבר הכנסת זחאלקה, אם אני – לא אני, אם השכן שלך היה בונה אצלך בחלקת הקרקע, על האדמה שלך, היית מוכן לשמוע שיש לו מצוקת דיור, שאין לו תוכניות מיתאר, שהוא מסכן? היית מוותר על להרוס לו את הבית? ואסל טאהא (בל"ד): – – – תפקיד המדינה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): – – – הוא רוצה לעשות הצגה – – – היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת זחאלקה, היית פה עשר דקות. שר הפנים רוני בר-און: תפקיד המדינה הוא קודם כול להגן על שלום אזרחיה ולהילחם במחבלים. אבל תפקידה של המדינה הוא גם לדאוג שלא ישדדו את הקרקעות שלה, וזה מה שעושים אלה שבונים בנייה בלתי חוקית ב-90% מהמקרים. עכשיו – באמת יש ענייני תכנון; בעיית התכנון במגזר הערבי – במגזר הלא-יהודי – היא בעיה קיימת. אני לא רק אומר את זה, אלא גם מקיים את מה שאני אומר. ואמרתי לכם פעם ופעמיים ושלוש, ואני אגיד את זה מאה ואלף פעם, שכנגד הזכות שלנו לאכוף את החוק, וליישם את החוק, ולהרוס בנייה בלתי חוקית, עומדת החובה שלנו להציע פתרונות תכנוניים במקומות שבהם הם דרושים. ואסל טאהא (בל"ד): 60 שנה אנחנו שומעים את זה – מכל שר פנים. היו"ר מגלי והבה: תודה, חבר הכנסת טאהא. שר הפנים רוני בר-און: כשאמרתי בחנות מכולת שאני כבר שנים קונה בה ולא נהנה, אמרו לי: לך תקנה במכולת השנייה. לא טוב לך? לך תקנה במכולת השנייה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): זאת התשובה הטובה ביותר שאתה יכול לתת? שר הפנים רוני בר-און: עכשיו אני נותן את התשובה בעניין החובה שלי לאפשר תכנון. תוכניות העבודה של מינהל התכנון במשרד הפנים, שהוצגו לי לפני חודש, עוסקות בתכנון יזום – לא בתכנון מגיב – במגזר הלא-יהודי, בהיקף גדול מזה שבמגזר היהודי, למרות החלק הקטן הרבה יותר של האוכלוסייה הלא-יהודית ביחס לאוכלוסייה היהודית במדינת ישראל, ובהפרשים גדולים. אנחנו עושים תכנון יזום, ולא רק תכנון מגיב, ואתם יודעים את זה. ההצעות האלה הן הצעות פופוליסטיות, שאין להן מקום בבית הזה, כי לא יכול לעמוד כאן מחוקק ולהציע הצעת אי-אמון בממשלה שמקיימת את החוק. אתם צריכים להבין: אין למדינת ישראל קרקע לבנייה בשיטות שאני אוהב לגור בהן וגם אתם אוהבים לגור בהן. לא כל אחד יכול לחיות על קרקע לעצמו – קומה אחת, חצר, שטח. זה נגמר. אין לנו אדמה בשביל זה. יצטרכו ללמוד פה לחיות לגובה גם במגזר הלא-יהודי. בהכירי את הבעייתיות בתחום הזה, בהכירי את עניין הקשר הספציפי, המשפחתי, השבטי, לקרקע, ואת חוסר הרצון לשתף זרים ואחרים בקרקע, אני אומר: אין לנו עוד קרקע. רן כהן (מרצ): אדוני השר, הייתי בכפר-קאסם. תושבי כפר-קאסם בונים על האדמה שלהם. שר הפנים רוני בר-און: לא. רן כהן (מרצ): כן, הייתי וראיתי. שר הפנים רוני בר-און: חבר הכנסת רן כהן, אתה יודע שמעטים הם אלה שאני מכבד אותם כפי שאני מכבד אותך ואת האמירות שלך. את בעיית כפר-קאסם אני מכיר באופן אישי – – רן כהן (מרצ): גם אני. שר הפנים רוני בר-און: – – מתוך המפות ומתוך הסרטוטים, ואני מודיע לך שבמקרה הטוב – ואני אומר הטוב במרכאות, כי הוא לא טוב – אבל במקרה הפחות גרוע הם בונים על שטח חקלאי ועל אדמות שאינן מתוכננות לבנייה כלל ועיקר ולעולם לא יהיו מתוכננות לבנייה. רן כהן (מרצ): אבל אלה אדמות שלהם שסופחו לראש-העין. שר הפנים רוני בר-און: סלח לי, אני רוצה להגיד לך יותר מזה. חלק הארי של אותה בנייה בלתי חוקית בכפר-קאסם בכלל נעשה בתחום השיפוט – במרחב התכנון והבנייה של ראש-העין. רן כהן (מרצ): נכון, כי האדמה שלהם סופחה לראש-העין. אני יודע את זה מאז שהייתי שר, אדוני. שר הפנים רוני בר-און: שמע, יש גבול למה שאפשר לתבוע מהמדינה; אתה גם בונה לא חוקי, אתה גם בונה על קרקע חקלאית, על קרקע שלעולם לא יהיה נכון להפשיר לבנייה ו/או להתאים תוכנית של בניין שנבנה באופן לא חוקי. קריאה: מה האלטרנטיבה? רן כהן (מרצ): אדוני השר – – – היו"ר מגלי והבה: חברי הכנסת, אני לא מתכונן שננהל כאן פינג-פונג. חבר הכנסת כהן, שאלת את השאלה שלך. אני חושב שאתה רשום לדיבור פה, בבקשה תחסוך את זה מאתנו. שר הפנים רוני בר-און: הבעלות על הקרקע – ואתה יודע את זה טוב כמוני – מבחינת יכולת המיצוי שלה, מיצוי זכות הקניין ומיצוי הזכות לבנות, היא מוגבלת. למרות קודש הקניין, למרות העובדה שקניין הוא דבר שאין נוטים לפגוע בו, לא יכול להיות מצב שכל אחד, מכיוון שיש לו בעלות על קרקע, קם בבוקר ובונה עליה, כי כך יהיו לנו בתים על כביש 6 ובתים על כביש 1, כי כל הקרקעות האלה, בסוף היום, חלקן לפחות, עשויות להיות פרטיות. אנחנו הוצאנו צווי הריסה נגד חלק מאותן 90 וילות מפוארות – ארמונות – שנבנו על קרקע חקלאית במרחב התכנון של ראש-העין, וכשהצווים יהיו חלוטים אנחנו נהרוס אותן, ולא נקפיא את ההריסה. אם נוכל להרתיח את עניין ההריסה – נעשה גם את זה. אני גם אומר לכם שתנוח דעתכם; אין פה שום עניין של הפליית המגזר הלא-יהודי. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): ממש מעמידים לך אתגר, חדוות ההריסה שאתה מבטא מעל הבמה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): תאמין לי, הוא לא מספיק – – – היו"ר מגלי והבה: חברי הכנסת, זכות הדיבור היא של שר הפנים. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): חבר הכנסת זחאלקה, אני מציע לך לעשות סיור במועצות האזוריות בגזר – – – ולראות כמה צווי הריסה מוציאים ליהודים. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת מרציאנו, האם הפכת להיות יועץ של חבר הכנסת זחאלקה? שב בשקט כרגע. אל תפריע. רן כהן (מרצ): – – – היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת כהן, אני לא רוצה לקרוא לסדר גם את אלה שמפריעים. אדוני שר הפנים, בבקשה. שר הפנים רוני בר-און: חבר הכנסת זחאלקה, העובדה שכולם כועסים פירושה שאנחנו עושים את עבודתנו. אלה כועסים שאנחנו הורסים אצל היהודים, אתם כועסים שאנחנו הורסים אצל הערבים, ואני כועס על עובדי משרד הפנים שלא הורסים מספיק. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אתה מעוניין בהידברות בנושא הזה? יש אלף בתים, מה אתה רוצה לעשות? היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת זחאלקה, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. אל תפריע. שר הפנים רוני בר-און: אני לא מעוניין. אין ולא תהיה הידברות על החוק. במקומות שבהם – מבחינת התכנון – אפשר להתאים את התוכניות ואת המבנה להיתרים, ייעשו כל המאמצים. במקומות שבהם זה לא ייתכן, הבתים ייהרסו. תן לי רק להשלים את הפרטים: בסקטור היהודי נהרסו מינואר 2006 ועד אפריל 2007 460 בתים בלתי חוקיים. אין המספר הזה בסקטור הלא-יהודי. לעומת זאת – שמע, חבר הכנסת הנדל, אתה יושב טוב? – בצילום אוויר שקיבלנו, משנת 2004, מזוהים בנגב יותר מ-42,000 מבנים בלתי חוקיים. ואסל טאהא (בל"ד): אלה כפרים לא-מוכרים. שר הפנים רוני בר-און: אבל קיבלתם כפרים, מה קרה? צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): כמה מהם כבר הורה בית-משפט להרוס? שר הפנים רוני בר-און: לא קיבלתם יישובים חלופיים? מחזיקים את הבית הלא-חוקי ורוצים לקבל רשיון בנייה ביישוב החלופי. פיתחנו במאות מיליוני שקלים, למה אתם לא רוצים לעבור לשם? לא תכניעו את הממשלה, אני מודיע לכם. גם אם זה ייקח שנה וגם אם זה ייקח שנתיים וגם אם זה ייקח עשר שנים, הבנייה הלא-חוקית תיהרס. אדוני היושב-הראש, אנחנו ניפגש כאן בשבוע הבא, כנראה, כי חבר הכנסת הנדל יציע אי-אמון בממשלה – למה לא הורסים מספיק לערבים, ושבוע אחרי זה יציעו אי-אמון מהספסלים שם, כי הורסים יותר מדי, ואנחנו נעשה את שלנו. אני מציע לבית, כמובן, לדחות את הצעת האי-אמון. היו"ר מגלי והבה: תודה לשר רוני בר-און, שר הפנים. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר מגלי והבה: הודעה למזכיר הכנסת. מזכיר הכנסת אריה האן: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק שמאי מקרקעין (תיקון מס' 2), התשס"ז–2007; הצעת חוק הקאדים (תיקון מס' 14) (כללי אתיקה לקאדים), התשס"ז–2007. לקריאה ראשונה, מטעם חברי הכנסת: הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון מס' 2) (התקנת דוד שמש), התשס"ז–2007. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה למזכיר. קריאה: אני מחכה בכיליון עיניים להצעות של המזכיר – – – היו"ר מגלי והבה: אז המזכיר שמע אותך. הצעות סיעות הליכוד, האיחוד לאומי – מפד"ל, יהדות התורה ובל"ד – רע"ם-תע"ל – חד"ש להביע אי-אמון בממשלה בשל: 1. אופן התמודדותה עם ירי ה"קסאמים" על שדרות, אשקלון ויישובי הנגב המערבי; 2. עיכוב מיגון יישובי עוטף-עזה ושדרות על אף הידרדרות המצב הביטחוני באזור; 3. חילול השבת ברכבת ישראל; 4. מדיניות הריסת הבתים במגזר הערבי והכוונה להרוס בתים בכפר-קאסם, בטייבה, ביפו, ברמלה, בלוד ובנגב היו"ר מגלי והבה: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון המשולב. לכל סיעה שלוש דקות. ראשון המתדיינים בהצעות האי-אמון, חבר הכנסת מיכאל איתן, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יורם מרציאנו. מיכאל איתן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, סיעת הליכוד הגישה הצעת אי-אמון בממשלה באשר למחדלים שקשורים בהמשך ירי ה"קסאמים" ולחוסר יכולתה של הממשלה לתת מענה ראשוני בסיסי של ביטחון לתושבים בדרום הארץ. כרגע זה בשדרות ובעוטף-עזה, אבל כולנו יודעים שאם הבעיה הזאת לא תטופל, היא עלולה להתפשט ולהרחיב את תחומיה. אין ספק שאנחנו לא צריכים להתווכח על הביטויים האלה שנשמעים גדולים מאוד, מלחמת חורמה חסרת פשרות ונחושה בירי ה"קסאמים". יש לנו כל ההצדקות לכך, גם המוסריות, גם הרלוונטיות במצב שבו אנחנו נמצאים, גם מבחינת החובה שלנו כלפי התושבים וגם מבחינת המשפט הבין-לאומי. אלא שהחורמה והנחישות ללא פשרות אין פירושן מלחמה ללא שיקול דעת וללא מחשבה. אני חושב שצה"ל צריך להיות צבא חזק, צבא גדול במלחמה שלו בצבאות אויב, במלחמה שלו בארגוני הטרור, במלחמה שלו בסיטואציה שבה אנחנו נמצאים כעת מול רצועת-עזה בתנאים שבהם אנחנו נמצאים. צה"ל צריך להיות קטן וחכם, קטן וחכם. לא נוכל להשיג את היעדים על-ידי שימוש בכלים שכבר ניסינו במקומות אחרים, שאולי הם יעילים לתקופה קצרה, אבל הם אינם נותנים את המענה והם הופכים לפעמים ניצחון לניצחון פירוס. טנקים נלחמים נגד חוליות שמציבות "קסאמים" ובורחות. מה טנק יכול לעשות במצב כזה? מובן שאני לא יכול להעלות תוכניות. אני גם לא איש מבצעים שיכול לסרטט מבצעים, אבל העיקרון ברור לי – מלחמה ב"קסאמים" היא מלחמה שיש לה היבטים של תחכום שהיה לנו פעם, של ממזריות שהיתה לנו פעם, של מענה הולם ומידתי שפוגע בדיוק בלב העניין במקומות שבהם הפגיעה היא קשה ומשתקת את כל המערכות. אני בטוח שמדינת ישראל מסוגלת לתת את הפתרונות, לנצל את הטכנולוגיות, לנצל את השכל ואת התעוזה שלא אבדו לנו. המלחמה הזאת נגד חוליות בכלים כבדים, בסדרי-כוח גדולים, היא מלחמה שלא תועיל, ובסופו של דבר היא גם לא מצטלמת טוב. פגז של טנק, גם כשהוא פוגע בבית – לא בטוח שאנחנו משיגים את מטרתנו. לכן אני רוצה לומר לקברניטים שלנו, לשרי הממשלה שיושבים פה, תפעילו את מלוא השפעתכם, בואו נפעל כמו שהיינו פעם – צבא קטן, חכם, מתוחכם, גמיש, ולא עם הכוחות הגדולים, אלא עם הכוחות החכמים. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת מיכאל איתן. אני רוצה לנצל את ההזדמנות, עד שיעלה הדובר הבא, כדי לברך את חיילי צה"ל, שוטרי בתי-הסוהר ומשמר הגבול. אני רוצה לברך את כולכם. אתם, משטרת ישראל וכל האורחים שלנו, באתם לאירוע בהמשך. אני מבקש לשמור על הכללים ולא לדבר, כי אני רואה שחלק לא שומרים על המשמעת הזאת. ברוכים הבאים ותודה לכם. בבקשה, חבר הכנסת יורם מרציאנו. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, אורחים ואורחות יקרים, בשמי ובשם סיעתי אני רוצה לשלוח מכאן ברכה חמה לתושבי שדרות ועוטף-עזה ולחבק אותם בחום. אני שומע כאן את חברי חבר הכנסת מיכאל איתן ואת סיעת הליכוד שמבקשים היום להביע אי-אמון בממשלת ישראל בעקבות ירי ה"קסאמים" על שדרות ועל עוטף-עזה. אני רוצה לשאול את חברי בליכוד, שהיו שותפים בשש השנים האחרונות בממשלות ישראל, איפה הייתם כשבמשך שש שנים נחתו אותם "קסאמים" על שדרות ועל עוטף-עזה? אני רוצה לשאול את חברי מהאופוזיציה, איפה הייתם כשהיה צריך למגן את שדרות ואת עוטף-עזה? חשבתי שהנה, אולי תבואו לכאן היום, ומותר גם בשעת-חירום לומר מלה טובה על הממשלה שהחליטה את מה שאתם לא החלטתם, לבוא ולמגן את שדרות ואת עוטף-עזה, את האזרחים והתושבים היקרים הנאמנים למדינת ישראל. הרי אתם אלה שניהלתם את ממשלות ישראל בשנים האחרונות ואתם אלה ששכחתם אותם. והיום, במקום שכולנו כאן בבית הזה נתאחד ונתלכד סביב תושבי שדרות ועוטף-עזה, בשעה שהם מפונים מבתיהם, בשעה שהם לא ישנים טוב בלילה ובשעה שהם מאבדים את הביטחון האישי שלהם, אנחנו עוסקים כאן בוויכוח פנימי במדינת ישראל, בשעה שאתם הייתם שותפים לאותן ממשלות, לאותם מחדלים. אבל זה אולי, כפי הנראה, תפקיד הפרלמנט, והדברים נעשים אולי מתוך דמגוגיה זולה, ולא באמת מתוך אחריות כלפי הציבור של מדינת ישראל. רבותי, שמעתי את חברי חברי הכנסת הערבים בהצעת האי-אמון בעניין הבנייה הבלתי-חוקית. כידוע לכם, אני בא מהעיר לוד. הייתי סגן ראש העיר שם. אני מכיר את נושא הבנייה הבלתי-חוקית. הדוגמה של ג'ואריש היא לא בדיוק דוגמה טובה, משום שבשל ג'ואריש אולי מגיעה אזרחות כבוד של מדינת ישראל ליואל לביא, כדי להראות איך אפשר לחיות שם, ערבים ויהודים, ומה שהוא נותן לציבור הערבי ברמלה. אני אומר לכם שהיה כדאי מאוד שנחנך כולנו יחד לאזרחות טובה יותר ולא לגנבת שטחים, שאני מכיר מהיותי סגן ראש עיר. לא אחת, בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, עסקתי בנושא. הייתי מציע לכם לבדוק את העניין מקרוב, לפני שבאים להציע אי-אמון בממשלה. לכן, אני מציע להוריד היום את כל הצעות האי-אמון מסדר-היום. בשעה קשה כזאת עלינו להתאחד, להתלכד ולהיות יחד בשעת-חירום, ומפה לשלוח ברכה לראש הממשלה, לשר הביטחון ולממשלת ישראל, כדי שיחזירו את השקט ואת הביטחון לאזרחי מדינת ישראל. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת מרציאנו, ותודה על העמידה בזמנים. אני מזמין את חבר הכנסת שמואל הלפרט. אחריו ידבר חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב, ואחריו – חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. בבקשה. שמואל הלפרט (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, עומדים אנו ערב חג השבועות, חג מתן תורה. מחרתיים נקרא בעזרת השם בפרשת עשרת הדיברות, ובתוך עשרת הדיברות נקרא את הפסוקים: ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. ובהמשך: זכור את יום השבת לקדשו, ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה' אלוקיך, לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך. שבת קודש, שבכל הדורות מסרו יהודים את נפשם עליה, נרמסת, לצערנו הגדול, בריש גלי וברגל גסה בארצנו הקדושה, על-ידי פורקי עול תאבי בצע, בניגוד לחוק ובניצול העובדה שאכיפת החוק במדינת ישראל היא סלקטיבית, ומדי שבת פותחים חנויות, קניונים ואתרי בילוי העושים את השבת חול, מתוך עבירה על חוק שעות עבודה ומנוחה. חברי הכנסת, עומדים אנו בפעם הראשונה בפני תופעה חדשה, מדאיגה, חמורה ומסוכנת, שצריכה להדאיג כל אחד מאתנו; זו הפעם הראשונה שמשרד ממשלתי, רשמי, הוציא מכרז לביצוע עבודות ובו התניה של ביצוע עבודות דווקא בסופי שבוע, בשבתות. אומנם מודגש כי את העבודות יעשו לא-יהודים, אך כולנו יודעים כי לצורך עבודות בסדר-גודל שכזה נאלצים להביא מהנדסים, פקחים ומומחים מתחומים שונים, וכי ההתניה שהעבודות ייעשו בידי לא-יהודים היא זריית חול בעיניים. בשבוע שעבר הצגתי כאן, מעל במה זו, מאות תמונות ותקליטור ובהם צילומים של כלי רכב – משאיות, מנופים וכלי תחבורה כבדים – העושים את ההפרדות המפלסיות ברכבת ישראל בעצם יום השבת, למרות האפשרות למנוע זאת בביצוע עבודות בשיטות מודולריות, או לחלופין בסגירת תנועת הרכבות בשעות הלילה באמצע השבוע. אם הדבר לא ייפסק אנו עלולים חלילה להיקלע לעידן חדש, שבו יהפכו גם משרדי ממשלה נוספים את השבת ליום חול. הדבר צריך להדאיג את כולנו, כי חז"ל אומרים שלא חרבה ירושלים אלא משום שחיללו בה את השבת. חברי הכנסת, ברצוני לשאול אתכם: מדוע במדינות אירופה, שכל אחד מכם בוודאי ביקר בהן, נשמר יום המנוחה בקפדנות ומתוך הבנה של כל התושבים, ואילו דווקא כאן, במדינת ישראל, השבת – יום המנוחה של העם היהודי – מחוללת, ואם רוצים להטיל קנסות גבוהים על מחללי השבת, מפירי החוק, אם רוצים להגביר את הפיקוח על מחללי השבת, מייד קמה מהומה רבתי? אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, עת צרה היא ליעקב. לצערנו הרב, המצב הביטחוני קשה מאוד. רק על-ידי שמירה על חוקי התורה והשבת אנו יכולים להבטיח את קיומנו במדינת ישראל; כפי שקראנו בפרשת השבוע שעבר: אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו וישבתם לבטח בארצכם ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד. רן כהן (מרצ): אני אומר שכבר ייתן שלום בארץ. היו"ר מגלי והבה: אמן. תודה. אני מזמין את חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב, יושב-ראש ועדת הכספים, ואחריו – חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. בבקשה. סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו מדברים היום על הצעת אי-אמון בנושא שדרות, וזה באמת נושא שמאוד קל לתקוף באמצעותו היום את הממשלה, בגין קיפאון, מה שנקרא, או אי-עשייה. אבל בואו לא נשכח שהמצב הקשה של שדרות ושל יישובי עוטף-עזה לא התחיל אתמול, ולא התחיל שלשום, ואפילו לא לפני שבוע. זה התחיל לפני שש שנים וחצי, עם כל המשתמע מכך. לכן, כשאנחנו שומעים שכל מיני אנשים מביעים תרעומת על הקיפאון ועל חוסר עשייה, יכול להיות שבתקופות אחרות הם היו בדיוק במקום שהממשלה נמצאת בו היום. אין ספק שהמצב הזה לא יכול להימשך. אין ספק שמדינת ישראל צריכה לקחת את היוזמה ולהיות יותר תקיפה בכל הפעולות שלנו כלפי אויבינו מדרום. אנחנו עד עכשיו נגררים, אנחנו עד עכשיו מגיבים, אנחנו צריכים לקבוע תג מחיר כבד מאוד על כל שליחת "קסאמים", על כל פעולת איבה כלפינו. אנחנו צריכים סוף-סוף להישמע לאותם קולות, גם מתוך הממשלה, שדורשים מהממשלה שלנו להיות יותר תקיפה ולשים סוף-סוף קץ לסבל של תושבי שדרות ויישובי עוטף-עזה. הרי לא מדובר רק ביישובים האלה; מדובר במסר מאוד חשוב שאנחנו צריכים להעביר לתושבים וליישובים האחרים, שבכל מצב ובכל מקרה – ומה שקורה היום בשדרות עלול חלילה לקרות גם בצפון או במרכז – בכל מקרה דמם לא יהיה הפקר וביטחונם האישי והכלכלי לא יהיה הפקר. ועדת הכספים, שאני עומד בראשה, הגיעה לשדרות, אדוני היושב-ראש, וגם אתה השתתפת בביקור זה ביום חמישי. מאוד חשוב להגיע לאזור הזה עם הצעות קונקרטיות; גם להגיע עם הבעת סולידריות לשמה חשוב, אבל חשוב גם להביא בשורה. דנו שם באופן קונקרטי בחבילת הטבות לאזור הזה, שדרות ועוטף-עזה. אני מאוד שמח – יותר משמח – שיכול להיות, עם כל הצניעות, שהיינו גם זרז לקבלת החלטות מאוד חשובות שאתמול עברו בממשלה, והדבר הכי חשוב הוא שאתמול התקבל בממשלה – – – לימור לבנת (הליכוד): תביאו את גאידמק. סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): עם כל הצניעות, אם היינו זרז להחלטות החשובות של הממשלה אתמול, דיינו בכך. לימור לבנת (הליכוד): מעולם לא היה שיתוק כזה בממשלה. סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): הבשורה אולי הכי טובה שיצאה אתמול מהממשלה היא ההכרזה על שדרות ועוטף-עזה כאזור עימות, עם כל המשתמע מכך, כי הרי אפשר כבר לקבוע בתקנות את הדברים שנקבעו לפני שנה באזור הצפון בעת מלחמת לבנון. דבר אחרון, אדוני היושב-ראש. היום אישרה ועדת הכספים של הכנסת בקריאה ראשונה הצעת חוק שבה הטבות מופלגות ליישובי עוטף-עזה ושדרות ולתושבים. אני מאוד מקווה שחלקן ייושמו על-ידי הממשלה ולא נזדקק להצעת חוק, ואני מקווה מאוד שהחלק האחר של הדברים גם יחוקק בהצעת חוק שנייה ושלישית, וזאת תהיה בשורה של ביטחון כלכלי. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה. אני מזמין את חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, ואחריו ידבר חבר הכנסת אלחנן גלזר. בבקשה. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, מעשה בעיר חלם, שגשר גדול עובר לידה. בגלל – אולי – מזג האוויר נפער חור בגשר. נפלה המכונית הראשונה; מובן ששלחו מחלם רופא שיטפל בפצועים. ונפלו עוד מכונית ועוד מכונית. כשראו שנופלות הרבה מכוניות ויש הרבה נפגעים, שלחו את מד"א שינסה לטפל. וכשהמשיכו ליפול יותר מכוניות והיו שם כבר נפגעים רבים, שלחו תאג"ד – תחנת איסוף גדודית – שלם שיטפל. ומכוניות המשיכו ליפול, ועוד נפגעים, והתאג"ד כבר לא הספיק, ואז הקימו שם בית-חולים – – – יעקב מרגי (ש"ס): אתה מדבר על חלם? ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): כן. בחלם. חכה. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת מרגי, אל תפריע. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): והקימו שם בית-חולים. וכשיש בית-חולים, אז לידו כבר התחילה לקום עיר. צריכים מרכז מסחרי, יש רופאים וכו'. והעסק הולך וגדל והולך וגדל, עד שהגיע יהודי חכם ואמר להם: תגידו לי, אתם לא נורמלים? במקום ללכת ולסתום את הפרצה בגשר שיפסיקו מכוניות ליפול ואנשים להיפגע, אתם משאירים את הפרצה, והולכים ומטפלים בכל אחד ואחד שנפגע. ולצערנו, מה שעושה ממשלתנו זה חלם. מה עושים? – ואני, בסופו של דבר, בעד זה שמחוסר ברירה צריכים למגן את שדרות. צריכים למגן את בתי-הספר, את הגנים, את הערים. אבל מה המשמעות? נניח נמגן את שדרות. יעלה הון עתק, וימגנו גם כל בית ובית. אחר כך יצטרכו לתת מיגון אישי לכל אדם. ובינתיים, בזמן הזה, ה"חמאס" ו"הג'יהאד" מגדילים את הטווח של ה"קסאם" בעוד קילומטר, וצריכים למגן את כולם. מתחילים למגן עוד במיליארדים. אחר כך הוא כבר מגיע לאשקלון. אז מה, נתחיל עכשיו למגן את כל אשקלון. וכשנצליח למגן את כל אשקלון אחרי 20 מיליארד שקל, הוא יגיע לאשדוד, אז נתחיל למגן את אשדוד, כמו בחלם. במקום ללכת ולסתום את החור. מה שמדינת ישראל צריכה לעשות – ואני אומר שוב: מחוסר ברירה, כרגע, אין ברירה, נצטרך למגן בשדרות. אבל אם לא נסתום את החור, זה לא יעזור. נמשיך למגן ולמגן, אני לא יודע עד איפה נגיע. מה שממשלת ישראל צריכה לעשות זה אחד מהשניים: או לקחת את ציר פילדלפי, להשתלט עליו, לסגור את האפשרות שייכנסו אמל"ח ונשק לתוך עזה, ולהיכנס לעזה – לא להיכנס כניסה של קבע – לעשות שם סדר ולצאת, ולהגיע למצב של יהודה ושומרון. ביהודה ושומרון, בערים, צה"ל לא יושב בפנים, אבל צה"ל שולט. אין – יחסית – טרור, אין "קסאמים", אין "קטיושות", אין כלום. זה המצב שצריך להיות ברצועה, או, אם לא רוצים לעשות את זה, לקבל החלטה אמיצה כאן בכנסת, שעל כל "קסאם" שיוצא משם, צה"ל יורה לאותו אזור. נכון, ייפגעו אזרחים אולי, חס ושלום, ואנחנו לא רוצים לפגוע באזרחים – – היו"ר מגלי והבה: תודה, חבר הכנסת סלומינסקי. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – אבל זה מה שצריך להיות. יכול להיות שזה הפתרון. תודה לך, אדוני. היו"ר מגלי והבה: תודה. חבר הכנסת אלחנן גלזר, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת יצחק וקנין. בבקשה. אלחנן גלזר (גיל): אדוני היושב-ראש, שרים, מכובדי חברי הכנסת וקהל נכבד שלפנינו, זה ימים רבים העיר שדרות נתונה למתקפות "קסאמים", ובימים האחרונים לבליץ של ממש. אין זה דבר של מה בכך להיאחז בשגרת החיים במציאות של הפגזות יומיומיות. זה גם לא תמיד אפשרי. אלה חיים של אימה, של אי-שקט וחרדה מתמדת, של פרנסה שנפגעת ושגרה שמופרת. בקיצור, אלה לא חיים. לכן, שדרות ותושביה ראויים היו מזמן לקצת יותר תשומת לב ממשלתית מזו שהם זוכים לה. התופעה שלפיה גביר בדמותו של גאידמק מבקש לפרוס חסותו על העיר ולמגן אותה מכספו, היא תופעה מביכה ומבישה, שאיננה מוסיפה לנו כבוד. הקופה הציבורית מלאה, והביטחון הלאומי לא צריך לעמוד גם הוא להפרטה. תושבי שדרות הם אזרחים גאים במדינתם, ואין סיבה לשלוח אותם לבקש חסדים. הגיע הזמן שהמדינה תחדל להפריט עצמה לדעת ולהתנער מאחריותה כלפי אזרחיה. על הממשלה לפעול מייד בשדרות בתחומי המיגון, התעסוקה ומערכות הרווחה הציבוריות ולתת סיוע היקפי ורב-תחומי שיאפשר לתושבים להוסיף ולנהל את חייהם בימים הקשים הללו. המדינה יכולה – וחייבת – להופיע ולהיראות בשדרות, על כל זרועות הביצוע שלה, ויפה שעה אחת קודם. לכן, סיעת גיל דוחה את הצעות האי-אמון וקוראת לממשלה לקיים את מלוא אחריותה והתחייבויותיה לשדרות וליישובי עוטף-עזה. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת גלזר. חבר הכנסת יצחק וקנין, ואחריו – חבר הכנסת רן כהן. יצחק וקנין (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אורחים נכבדים, כמי שמכיר את החוויה הלא-טובה הזאת של לחיות תחת ירי, אני יודע בדיוק מה מרגישים תושבי שדרות. לצערנו הרב ההסכמה, לא ברצון, של כל ממשלות ישראל – ופה החשבון הוא לא עם הממשלה הזאת. אני חושב שהחשבון הוא עם כל ממשלות העבר, מהרגע הראשון, רבותי, שנתנו את הסכמתנו – גם אם לא אמרנו כן, אבל נתנו את הסכמתנו לכך שהפלסטינים יכולים לירות עלינו ירי של פצצות מצרר ואת ה"קסאמים", רבותי, באותו רגע הם למדו שהם יכולים לירות ולירות, ואנחנו חיכינו לרגע שבו יהיה נפגע. נפגע ראשון – הבלגנו. עדיין לא היה הרוג. רק כשהגענו למצב שיש כבר הרוגים, התחלנו להבין שיש מצב וסיטואציה שאי-אפשר לחיות אתם אפילו רגע אחד. אני חושב שאולי זה שורש הבעיה. רבותי, הבעיה היא לא מה אנחנו נותנים לשדרות היום, או ליישובי עוטף-עזה. גם אם אנחנו, רבותי, ניתן להם את כל התנאים הטובים ביותר מבחינת מיגון, מבחינת תקציבים, מבחינת פיתוח, לא זאת הבעיה. רבותי, חוסר הוודאות בחיים הללו – מי שמכיר את זה יודע שזה בלתי אפשרי לחיות בחוסר ודאות מוחלט. אתה לא יודע אם אתה פותח היום את בתי-הספר, אתה לא יודע אם אתה פותח את המפעלים. רבותי, זה בלתי אפשרי. אני רוצה להגיד לחברי האופוזיציה שעלו ודיברו פה. אני שואל: כמה זמן יש לממשלה הזאת? רק לפני שנה היתה פה ממשלה אחרת, חזקה מאוד, עם 40 מנדטים לליכוד ועוד מפלגות, שחברו יחד בממשלה הקודמת. לא היו "קסאמים"? זה התחיל היום, ה"קסאמים"? בממשלה הקודמת היו גם אנשי מפד"ל, אם אני לא טועה – אדוני, רן כהן, תזכיר לי, ככה, היינו באופוזיציה אני ואתה. רן כהן (מרצ): אני לא מהמפד"ל, אבל המפד"ל היו. המפד"ל היו. יצחק וקנין (ש"ס): אבל היינו ביחד באופוזיציה. ואני רוצה להגיד לכם: מה אתם עשיתם? רבותי, אני לא בא חשבון פה לא עם הליכוד ולא עם המפד"ל. אבל אני אומר, רבותי: חובתנו להתלכד בזמנים הללו ולא למתוח ביקורת, כי היום יש הממשלה הזאת ומחר תהיה ממשלה אחרת, ובקצב של החלפת הממשלות, לצערנו הרב, אנחנו יכולים למצוא את עצמנו מחר עם ממשלה אחרת. היו"ר מגלי והבה: תסכם, אדוני. יצחק וקנין (ש"ס): אם אנחנו נהיה מאוחדים, רבותי, ולא נרשה שהתושבים באיזה מקום במדינת ישראל, גם לא בגליל, יהיו תחת הפגזות – אם לא נסכים לכך, אני מאמין שאולי נחשוב על פתרונות. תודה. היו"ר מגלי והבה: תודה. אני מזמין את חבר הכנסת רן כהן. אחריו – חבר הכנסת עבאס זכור. בבקשה. רן כהן (מרצ): אדוני היושב-ראש, כבוד השר גאלב מג'אדלה, חברות וחברי הכנסת, מדרך הטבע, כאשר מגישים ארבע הצעות שונות, במגוון רחב של נושאים, אין מנוס מלהתמקד בסוגיה העיקרית ואולי בעוד אחת. אין ספק שמכולם ירי ה"קסאמים" על שדרות הוא הנושא הבוער ביותר – לא רק שדרות, אלא גם כל יישובי עוטף-עזה – מכיוון ששם מדובר בשיבוש מחריד של חיי אזרחים. זה דבר בלתי נסבל, מכל בחינה שהיא, בעיקר כשצריך לומר את האמת, שהקרבה, חס וחלילה, לקורבנות בנפש היא יומיומיות ואולי אפילו שעה-שעה. אדוני היושב-ראש, הדבר הזה הוא בלתי נסבל מכל בחינה, אלא שמה שבאופן הכי טבעי והכי מיידי לנו כישראלים זה לחשוב שהסוגיה היא איך להטיל את זה על הצבא, איך הצבא יהיה זה שיפתור את העניין פתרון מיידי, אני לא חושב שהצבא הוא התשובה הבלעדית, כי לא המבצע הצבאי הוא הדבר המיידי שצריך לעשות, אם כי מובן שיש לנו צבא והוא צריך לתת את ההגנה על חיי האזרחים. אני חייב לומר בקשר לעניין הזה, אדוני היושב-ראש, שחזרתי בסוף השבוע מישיבה של ועדה של האו"ם לעניין הפלסטיני בדרום-אפריקה, והתיאור שנתנו שם על מה שנעשה בשטחים ועל חייהם של הפלסטינים מזעזע כל אדם שיש לו לב, וצריך לזכור, כאשר אנחנו דנים בגורל אזרחינו שלנו, שלידנו אנשים חיים תחת כיבוש 40 שנה וחייהם הם גיהינום, לא פחות קטן, אבל מה לעשות, חיי אזרחינו קרובים אלינו והם קודמים בדאגה שלנו. אדוני היושב-ראש, השאלה שלי לממשלה הזאת היא, מה עושה ראש הממשלה, מה עושה שר הביטחון, מה עושה שרת החוץ קודם כול, לפני ששולחים את החיילים להגן על תושבי שדרות. מדוע הם לא מדברים עם הרשות הפלסטינית כדי להגיע לפתרון? למה? השר מג'אדלה, למה הממשלה שלך לא מדברת עם אבו-מאזן כדי להגיע לפתרון? מנין האטימות הזאת, מנין ההפקרות הזאת? דוד רותם (ישראל ביתנו): – – – היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת רותם לא מעירים מהמקום שאתה נמצא. רן כהן (מרצ): חבר הכנסת אזולאי, עם כל הכבוד, שינסו לדבר ולהגיע לפתרון. אני לא אומר במקום, אני לא אומר שום דבר, אבל חובתם של המדינאים לנסות ולפתור את העניין, כי היחידים שימצאו פתרון אמיתי למניעת הירי הזה הם הפלסטינים עצמם. עוד משפט אחד שאני חייב לומר, אדוני היושב-ראש, אני מתנצל. אין פתרון צבאי מלא, אני אומר לכם את זה מניסיוני, אני בטוח שגם ליושב-ראש יש ניסיון צבאי – אין פתרון צבאי. הפתרון יכול להיות חלקי צבאי, הוא יכול להיות זמני צבאי, הוא לא יהיה פתרון מלא אלא אם כן שני העמים יחיו זה ליד זה בפתרון מדיני. תודה רבה, אדוני. היו"ר מגלי והבה: תודה, חבר הכנסת כהן. חבר הכנסת עבאס זכור, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. בבקשה. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, כואב מאוד מה שקורה בימים האחרונים בדרום, כואב מאוד מצבם של תושבי שדרות ותושבי עזה. התושבים בשדרות ובצפון רצועת-עזה עוזבים את בתיהם, שדרות ננטשת ועזה נעזבת, התושבים בשני הצדדים חיים בפחד, בסכנת חיים ותחת איום ה"קסאמים" והטנקים. כבוד היושב-ראש, עלינו לחשוב טוב ולעשות הכול כדי לסיים את האיום על חיי תושבי שני הצדדים, עלינו לחשוב על האזרחים החלשים והחפים מפשע. אני מופתע משני הצדדים המעוניינים והמבקשים למחוק זה את זה ומאלו הרוקדים על בריחת התושבים מבתיהם. אני שואל את שני הצדדים, האם הפתרון הצבאי יש לו הכוח לסיים ולהפסיק את ירי ה"קסאמים", והאם ירי ה"קסאמים" מהצד הפלסטיני יביא לסיום הסכסוך והכיבוש? אני בטוח שלא. כבוד היושב-ראש, רק שלום צודק וכולל הוא הבחירה האסטרטגית שעל כולם לבחור, רק בהידברות, ואפילו בין ישראל ל"חמאס", לא רק עם אבו-מאזן – זה הפתרון. הפתרון הצבאי לסכסוך לא יביא לשלום ולא יספק ביטחון לצדדים. על הממשלה לשקול מחדש את מדיניותה ולהצהיר כי שלום צודק הוא הבחירה האסטרטגית כדי לאפשר לפלסטינים ולישראל לחיות בשלום ובשכנות טובה ולספק לדורות הבאים עתיד בטוח לכולם. תודה. היו"ר מגלי והבה: תודה. יואל חסון (קדימה): תקרא להם להפסיק את ירי ה"קסאם". היו"ר מגלי והבה: אל תפריע. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): קראתי לכולם. יואל חסון (קדימה): תקרא להם להפסיק את ירי ה"קסאמים". תגיד להם את זה בצורה ברורה. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת זכור סיים את דבריו. תודה. אני מזמין את חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת ואסל טאהא. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, האם יש לנו ממשלה? היו"ר מגלי והבה: השר מג'אדלה היה פה. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, כנראה אין לנו ממשלה היום, הציבור בארץ מרגיש שאין ממשלה. היו"ר מגלי והבה: הוא תיכף יגיע. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, אנחנו נמצאים בימים קשים. מעגל דמים חדש – – – היו"ר מגלי והבה: רק רגע, אדוני. רק רגע. אורחינו היקרים, אני צריך להעיר לחברי הכנסת, אבל אלה שלמעלה אמורים לשבת בשקט. תודה. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים בימים קשים שבהם מתחיל שוב מעגל דמים בדרום, מעגל דמים קשה, מעגל דמים שפוגע באנשים חפים מפשע, בילדים, מעגל דמים שיש דרך אחת ויחידה לעצור, לא כוח ועוד כוח. את הדרך הזאת ניסינו וראינו שהיא נכשלה. הדרך היחידה לפרוץ את מעגל הדמים היא דרך מדינית, דרך של יוזמה מדינית, דרך של התחלת הידברות אמיתית עם הפלסטינים; לא רק לדבר על משא-ומתן, אלא להתחיל לעשות משא-ומתן, להתחיל לעשות צעדים ממשיים בשטח, שיראו את מחויבותה של ישראל באמת לתהליך מדיני ולהתקדמות לכיוון של שלום. אדוני היושב-ראש, יש לנו ממשלה שמשלבת חוסר אחריות מדינית עם חוסר אחריות חברתית. כמו במלחמת לבנון השנייה גם במלחמת הדרום החדשה תושבי הפריפריה מופקרים לגורלם. אנחנו, אדוני היושב-ראש, נמצאים בעיצומה של תוכנית ההתנתקות. תוכנית ההתנתקות לא מאחורינו. תוכנית ההתנתקות האמיתית היא לא מעזה, אלא התנתקות של מדינת ישראל וממשלת ישראל מאחריותה לפריפריה בצפון ובדרום. מה שראינו במלחמת לבנון השנייה אנחנו רואים עכשיו בשדרות וביישובי הדרום. העניים והחלשים ותושבי הפריפריה הם אלה שמשלמים את המחיר של המדיניות הקיצונית וההרפתקנית של הממשלה. אדוני היושב-ראש, נושא נוסף על סדר-יומנו, הריסת הבתים – גם כאן אנחנו חוזרים על סיפור עצוב וקשה. יש יישוב בדואי לא-מוכר בנגב, שכבר שש פעמים במהלך השנה האחרונה נהרס. לא ייאמן. שש פעמים בשנה האחרונה הורסים לאנשים את בתי המגורים שלהם. אני רוצה לומר כמה מלים על הריסת הבתים המתוכננת והפינויים ביפו, מקום שאני מכיר היטב. יש שם אוכלוסייה ערבית שנאבקת על זכותה להישאר בעיר שלה, להישאר בבתים שלה, מאבק צודק, מאבק נכון. יושבת פה חברת הכנסת נאדיה חילו. אנחנו מלווים את המאבק הזה, אני מקווה שהממשלה תנקוט צעדים כדי לתקן את המצב בתחום הזה. היו"ר מגלי והבה: תודה. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, חצי דקה בוזבזה בשל הדיבורים למעלה, אז ברשותך אומר עוד שני משפטים לסיום. אני רוצה להזכיר גם את מאבקם של תושבי כפר-שלם, דווקא שכונה יהודית בתל-אביב, שגם בה התושבים נאבקים נגד פינוי והריסת בתים. גם שם איזו נדל"ניסטית רכשה את הקרקע, ועכשיו אומרים לאנשים שחיים עשרות שנים בבתיהם: תעזבו את הבתים שלכם, כי הקרקע שייכת למישהו אחר. איפה נשמע כדבר הזה? איפה הצדק ואיפה ההיגיון? אדוני היושב-ראש, מכל הסיבות האלה אני מציע לעמיתי חברי הכנסת להצביע היום אי-אמון בממשלה. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה. חבר הכנסת ואסל טאהא, בבקשה. אחרון הדוברים יהיה חבר הכנסת יואל חסון. ואסל טאהא (בל"ד): כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, כפי שנאמר כאן, אין פתרון צבאי, ויש צורך – בעזה, וגם בגדה, גם בצפון, גם עם סוריה – בהידברות. זאת אומרת, יש צורך בשינוי קונספציה ובשינוי המדיניות כדי לעשות שלום ולא כדי לדבר שלום; לעשות שלום צודק עם כל השכנים – עם סוריה, עם לבנון ועם הפלסטינים. זאת הדרך היחידה. יואל חסון (קדימה): – – – בוא נשמע אותך. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת יואל חסון, תודה. ואסל טאהא (בל"ד): לכן, רציתי להבטיח גם לשר הפנים, שאנחנו לא נרפה, ובכל הזדמנות נעלה את נושא הריסת הבתים. כפי שאין פתרון צבאי, אין פתרון בהריסת בתים. אי-אפשר להרוס 50,000 בתים בסקטור הערבי מפני שהם בנויים בצורה לא חוקית. רבותי, רציתי להגיד לכם שכפרים לא-מוכרים הם יצור ישראלי שאין כמותו בעולם. ניסיתי לחפש; באפריקה אין יישובים לא-מוכרים, בעולם השלישי אין יישובים לא-מוכרים. רק בישראל יש יישובים לא-מוכרים. היישובים האלה נבנו לפני קום המדינה, ויש צורך לפתח אותם. לא ייתכן שליד כפר לא-מוכר יהיה יישוב יהודי שנבנה לפני 20 שנה, והוא מוכר ומפותח, ומתגוררות בו 16 משפחות, ומולם מתגוררים אלפים לא-מוכרים. זה בלתי אפשרי ולא ייתכן. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אל תיסחף. אל תיסחף. ואסל טאהא (בל"ד): לא ייתכן, במדינה מתוקנת, שהקונספציה הזאת תמשיך להתקיים והמדיניות הזאת תמשיך להתקיים. חברי הכנסת, יש צורך בשינוי המדיניות. הריסת בתים היא לא פתרון. יש פתרון. השר, כאן, מהדוכן, אמר שהוא מכיר בבעיית התכנון. טוב, אנחנו מכירים. זה 60 שנה אנחנו שומעים הבטחות. מה שצריך לעשות, לשנות את המדיניות ולקיים את ההבטחות שהובטחו במשך 60 שנה לתושבים האלה. הפתרון הוא לא לשלוח אותם ולא לזרוק אותם לרחוב. זה רק מרחיב את הפער בין יהודים וערבים ורק מרחיב את השסע בין יהודים וערבים. זה רק מגדיל את האיבה והשנאה. המדינה היא האחראית, והיא צריכה למצוא פתרון. יש לי הצעה; הצעתי אותה לפני כמה שנים ואני חוזר ומציע אותה: יש צורך בהקמת ועדת חירום בין-משרדית שתמצא פתרון לכל הסוגיה הזאת. היו"ר מגלי והבה: תודה. חבר הכנסת יואל חסון, אחרון הדוברים, בבקשה. מייד לאחר מכן עוברים להצבעות. נא לשבת. בצדדים שם – לא להפריע. יואל חסון (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השרים, ראש הממשלה, ראשית, לפני שאתייחס להצעות האי-אמון, אני רוצה לפנות מהבמה הזאת, כאן בכנסת, אל מנהיגי הסטודנטים, גם ארגון הסטודנטים וגם התאחדות הסטודנטים, ולקרוא להם לקבל את ההסכם שנחתם בינם ובין הממשלה. אני קורא עוד יותר לקהל הסטודנטים – לגבות את המנהיגות שלהם שחתמה על ההסכם הזה. ראוי להפסיק את השביתה ולחזור ללימודים בהקדם. הנזק שנגרם כאן לסטודנטים – הסכנה של איבוד הסמסטר – יהיה עצום, במיוחד משום שיש הסכם, והסכם טוב, הסכם שגם מנהיגי הסטודנטים חושבים שהוא טוב. היו"ר מגלי והבה: השר מג'אדלה. יואל חסון (קדימה): לכן, אני מקווה מאוד שמנהיגי הסטודנטים יפעלו ויעבירו את ההסכם במהרה. היו"ר מגלי והבה: חברי הכנסת, נא לשבת בבקשה. העוזרים בצדדים, כמה פעמים צריך להעיר לאלה שמפריעים? יואל חסון (קדימה): חברי חברי הכנסת, שמעתי כאן את נציגי האופוזיציה, ואני חייב לומר שאני די מאוכזב. ציפיתי שלפחות את נושא שדרות והתקפת ה"קסאמים" נגדנו נשמור מחוץ לוויכוח הפוליטי. לצערי, "קסאמים" על שדרות ועל הדרום היו בזמנה של יותר מממשלה אחת. רבים מחברי הכנסת שיושבים היום באופוזיציה ישבו בממשלות שבזמנן ירו לכאן "קסאמים". אני חושב שראוי שנשמור את הנושא הזה מחוץ לוויכוח הפוליטי ולעימות הפוליטי בינינו. חברי הכנסת, אתמול שמענו שר חשוב מאוד בממשלה – – היו"ר מגלי והבה: רבותי השרים, כשאני מבקש שקט מחברי הכנסת אני מתכוון גם מהשרים. נא לשבת. יואל חסון (קדימה): – – פטריוט אמיתי בעיני, שבאמת מעומק הלב אמר שיש צורך לפרק את ה"חמאס" או את הממשלה. אני יודע שהשר ליברמן אמר את זה מתוך רצון אמיתי וכן להוביל מהלך נחרץ וחזק נגד ה"חמאס", אבל הטענה שלי היא: ליברמן צודק במאה אחוז, צריך לחסל את ה"חמאס" וצריך לפגוע בו בכל הכוח. אבל מה שהדהים אותי לראות – ואני שמח שחברת הכנסת זהבה גלאון בדיוק נכנסה – – – היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת יואל חסון, צר לי שאני צריך להפריע לך. אלה שמפריעים, נא לשבת. חבר הכנסת ליצמן. רן כהן (מרצ): אפשר לפרק את ה"חמאס" וגם את הממשלה. יואל חסון (קדימה): היא לא אמרה את זה. היו"ר מגלי והבה: חברי הכנסת, אני לא צריך לקרוא בשמות האנשים כאן. חבר הכנסת יצחק לוי, נא לשבת. לא יהיה שקט – לא נמשיך. ככה אתם רוצים? יואל חסון (קדימה): שמענו אתמול את תגובת חברת הכנסת זהבה גלאון, שבלי בעיה בכלל אמרה: אני מעדיפה לפרק את הממשלה. אולי תגידי פעם אחת שאת מוכנה לפרק את ה"חמאס", את האויב הגדול הזה של העם היהודי ושל מדינת ישראל? הרי את מוכנה לפרק ממשלה בישראל ולא לפרק את ה"חמאס". זה דבר שלא ייאמן. זהבה גלאון (מרצ): אין סתירה, זה לא אומר – – – יובל שטייניץ (הליכוד): בינתיים אתם בונים את ה"חמאס". היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת שטייניץ, תודה. יואל חסון (קדימה): חבר הכנסת שטייניץ, שאתה תגן על חברת הכנסת זהבה גלאון? נו, באמת. הרי אנחנו מסכימים. יובל שטייניץ (הליכוד): לא, אני לא מגן עליה. בינתיים אתם בונים את ה"חמאס". יואל חסון (קדימה): הרי אנחנו מסכימים. יובל שטייניץ (הליכוד): בשנה האחרונה ה"חמאס" התחזק פוליטית, ביטחונית וגם צבאית – – – יואל חסון (קדימה): הרי אין גבול – – – היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת שטייניץ, אני קורא אותך – חבר הכנסת חסון. חבר הכנסת שטייניץ, מה קרה? למה אתה מפריע כרגע? אבשלום וילן (מרצ): – – – אלי אפללו (קדימה): – – – היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת אלי אפללו, אתה מפריע. יואל חסון (קדימה): כמו שאמרנו, אין גבול – – זהבה גלאון (מרצ): – – – אין קשר. יואל חסון (קדימה): אדוני היושב-ראש, לקחו לי זמן. יובל שטייניץ (הליכוד): למה אתם בונים את ה"חמאס"? יואל חסון (קדימה): – – לשימוש הפוליטי הציני במלחמה שלנו נגד הטרור. אני אומר לכם שהממשלה הזאת עושה צעדים ברורים ונחרצים, וחבר הכנסת שטייניץ, אתה יודע את זה. אתה יודע שמדיניות החיסולים היא הדרך הנכונה להוביל את זה. אתה יודע שאין פתרון צבאי של מאה אחוז, כי אתה היית בממשלה שגם לה לא היה פתרון של מאה אחוז לבעיית ה"קסאמים". אבל ראוי להיכנס לפרופורציות, ולפחות לא לשמוע חברי כנסת שמעדיפים לפרק פה ממשלות מלפרק את ה"חמאס". זהבה גלאון (מרצ): – – – יואל חסון (קדימה): אז אני מציע לחברי הכנסת שאת פירוק הממשלות נשאיר לאחר כך, כי אני בטוח שיהיה לנו זמן להתעסק בזה, חברת הכנסת גלאון. הייתי מצפה שיחד אתנו גם את – יחד עם הממשלה, וכך כל הכנסת – – זהבה גלאון (מרצ): אין לה זכות קיום – – – יואל חסון (קדימה): – – תתאחד למהלך חזק שיביא לפירוק ה"חמאס", למלחמה אמיתית בטרור ולהשבת הביטחון לדרום ולתושבי שדרות. זה מה שצריך להיות. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה, חבר הכנסת יואל חסון. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעות. נא לשבת במקומות. לפנינו ארבע הצעות נפרדות. תחילה נצביע על הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה בשל אופן התמודדותה עם ירי ה"קסאמים" על שדרות, אשקלון ויישובי הנגב המערבי. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה – 19 נגד – 57 נמנעים – 8 הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: בעד – 19, נגד – 57, שמונה נמנעים. אם כך, הצעת האי-אמון של הליכוד לא נתקבלה. אנחנו ממשיכים בהצבעות. נעבור להצבעה על הצעת סיעת האיחוד הלאומי – מפד"ל להביע אי-אמון בממשלה בשל עיכוב מיגון יישובי עוטף-עזה ושדרות על אף הידרדרות המצב הביטחוני באזור. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת האיחוד לאומי – מפד"ל להביע אי-אמון בממשלה – 19 נגד – 53 נמנעים – 10 הצעת סיעת האיחוד הלאומי – מפד"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: בעד – 19, נגד – 53, עשרה נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון מטעם סיעת האיחוד הלאומי – מפד"ל לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצעה השלישית – של סיעת יהדות התורה – להביע אי-אמון בממשלה בשל חילול השבת ברכבת ישראל. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה – 22 נגד – 50 נמנעים – 7 הצעת סיעת יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: בעד – 22, נגד – 50, שבעה נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון מטעם סיעת יהדות התורה לא התקבלה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה הרביעית על האי-האמון – – – משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, כנראה יש טעות, ש"ס הצביעה נגד. היו"ר מגלי והבה: נא לא להפריע. נעבור להצבעה על הצעת סיעות בל"ד, רע"ם-תע"ל וחד"ש להביע אי-אמון בממשלה בשל מדיניות הריסת הבתים במגזר הערבי והכוונה להרוס בתים בכפר-קאסם, בטייבה, ביפו, ברמלה, בלוד ובנגב. הצבעה מס' 4 בעד הצעת סיעות בל"ד – רע"ם-תע"ל – חד"ש להביע אי-אמון בממשלה – 10 נגד – 59 נמנעים – 6 הצעת סיעות בל"ד – רע"ם-תע"ל – חד"ש להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: בעד – 10, נגד – 59, שישה נמנעים. אני קובע שגם הצעת האי-אמון מטעם סיעות בל"ד, רע"ם-תע"ל וחד"ש לא מתקבלת. כן, חברת הכנסת דותן. עמירה דותן (קדימה): בהצבעה הקודמת נפלה טעות – – – היו"ר מגלי והבה: אז אנחנו רושמים לפרוטוקול, אבל אני לא משנה את ההצבעה. חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום שלנו: ישיבה מיוחדת לציון יום הרצל. היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, נא לשבת, חבר הכנסת חיים רמון, ברוך שובך. התגעגענו אליך. חברי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, רבותי השרים, כמו בכל בוקר כך בבוקר האחרון לחייו יצא תייסיר קראקי, נהג מונית בן 35 ממזרח-ירושלים, לעבודת יומו. תייסיר לא שב לביתו ולא חזר לאשתו ולחמשת ילדיו. ז'וליאן סופיר, עולה חדש מצרפת, לפי השמועות – צריך להיזהר – שכר אותו לנסיעה מיוחדת מירושלים לביתו בתל-אביב וכנראה שם רצח אותו באכזריות. לפי מה שאנחנו יודעים, הוא הרג אותו בדם קר רק משום היותו ערבי. הכנסת מגנה את הרצח ושולחת את תנחומיה למשפחה האבלה. אני משוכנעת שאני מבטאת את הרגשתם של כל חלקי הבית. חברי חברי הכנסת, מונחים לפניכם היום התאריכים לבחירת הנשיא. לתשומת לבכם, כל מי שרוצים להגיש מועמדות. הנחנו לכל 120 חברי הכנסת את החלטת הנשיאות מהיום. שר הפנים רוני בר-און: גם שרים? היו"ר דליה איציק: שרים שרוצים – גם כן, אדוני. יש שמועה כזאת עליך, אדוני. רן כהן (מרצ): אצלי זה עוד לא מונח. גדעון סער (הליכוד): מי המועמד של קדימה? מי המועמד של מפלגת השלטון? היו"ר דליה איציק: אדוני המזכיר, אומרים שזה לא הונח. ישיבה מיוחדת לציון יום הרצל היו"ר דליה איציק: אדוני ראש הממשלה, חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לישיבה מיוחדת לציון יום הולדתו של בנימין זאב הרצל. שרים, חברי הכנסת, נציגי קרן היסוד, קרן ירושלים, קרן הקיימת לישראל, נציגי משרד החינוך, משרד הקליטה, המכללה לקצינים בכירים במשטרת ישראל, חניכים מבית-הספר לשירות בתי-הסוהר, חיילים, ואחרונים חביבים, בני משפחת הרצל לדורותיהם, אורחים נכבדים, "איך זה שכוכב אחד לבד מעז, איך הוא מעז למען השם, כוכב אחד לבד" – כך כתב המשורר נתן זך. תשע שנים בלבד נמשכה בשמי העם היהודי התופעה המטאורית הזאת ששמה הרצל. הופעה קצרת ימים. בפחות מעשר שנים הסעיר הרצל אומה שלמה וסחף אותה בלהט הגאולה. מול הסיפור הבלתי-ייאמן של הרצל אי-אפשר שלא להשתאות: איך האיש הזה, בן 40, נגד כל העולם, מול חצים של ביקורת ועוינות, איש ממש בודד – איך האיש הזה הצליח לעורר את העם היהודי ולהצעיד תנועה יהודית לאומית. מדי פעם נשאלת השאלה אם איש אחד יכול לשנות את ההיסטוריה. כן, איש אחד יכול לשנות את ההיסטוריה. הרצל הוא התשובה על השאלה. כאן, בבית הזה, תלויה דרך קבע תמונתו של אדם אחד בלבד. זה אדם שהצליח בכוחו, בכוחו של יחיד, להשיב את היהודים אל במת ההיסטוריה במובן הלאומי והמדיני. עד גיל 39 היו חייו של הרצל נטולים כל ניצוץ יהודי. הידע שלו על עמו היה קלוש. הרצל שאף להיות מחזאי מפורסם ולכבוש את בימות התיאטרון בפריס ובווינה, אך דחיית עמו באירופה הביאה אותו ליהדות. ביומן שלו הוא כתב: "השיבה ליהדות קודמת לשיבה אל היהודים". ספרו "מדינת היהודים" הוא אחד הספרים ששינו את העולם, ספר שהביא לנדידתו של עם. "אנחנו עם, עם אחד", הוא כתב בגאווה לפני 111 שנים. בן 44 שנים בלבד הוא היה כשהלך לעולמו. מותו בא לפתע. אבל כבד ירד אז על בית ישראל. הסתלקותו בלא עת של המנהיג האהוב הזה, "מלך היהודים" קראו לו, זעזעה את העולם היהודי. באחת העיירות ברוסיה כתב עלם בן 18, דוד גרין שמו: "לא יקום עוד איש נפלא כזה, המאחד את גבורת המכבים עם מזימות דוד, את רבי עקיבא המת ואת ענוות הלל. רק פעם במשך אלפי שנה ייוולד איש פלאים שכזה". ואכן, בלב הכותב גמלה ההחלטה להמשיך את דרכו של הרצל ולהגשים את חלומו. לימים זכה הנער הצעיר הזה להפוך את החזון למציאות, כשקרא בה' באייר התש"ח את מגילת העצמאות המכריזה על הקמת מדינת היהודים, את בשורת המדינה היהודית שהרצל הגדיר אותה "ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים". הפרסום הזה זכה לתפוצה דלה. הספרון הצנום הופיע בכמה חנויות ספרים באירופה. הרצל עצמו תרגם את הספר לכמה לשונות ושלח אותו על חשבונו לקהילות יהודיות. רבים מאלה שקיבלו את הספר לא פתחו אותו אפילו. הספר הושלך אל סל הניירות. אלה שטרחו וקראו אותו כינו את הרצל בבוז "משיח שקר". רבים מיררו את חייו של הרצל. כן, מאז ומתמיד קשה היה מצבם של מנהיגי עמנו. אבל העם הזה נמשך אליו. הוא הצליח להצית את הדמיון, והוא לא התייאש. ביומן שלו הוא כתב: "היום אני בודד, אולם מחר אולי אהיה מנהיג של מאות אלפים". בקיץ זה ימלאו 110 שנים לכינוס הקונגרס הציוני הראשון. כאשר הכריז הרצל לפני 197 צירי הקונגרס הזה, שבאו מכל רחבי העולם, כי "הציונות שואפת להקים לעם היהודי בית מולדת בארץ-ישראל", הם קמו על רגליהם והריעו לו ממושכות. בעצם הרצל לא היה הציוני הראשון; אבל הוא היה הראשון שיצר כלים לביצוע. בכינוס הקונגרס ובהקמת המוסדות הדמוקרטיים של התנועה הציונית הוא ביסס את סמכותו כראש הממשלה ושר החוץ של המדינה שבדרך ויצק תבנית לחיים פרלמנטריים סדירים. הוא נפטר בדמי ימיו, בן 44. הטרגדיה האישית של מותו רדפה את משפחתו. הוא השקיע את עצמו בענייני הכלל והותיר את בני משפחתו חסרי כל אמצעי קיום. כמה סמלי הוא סיפור החיים שלו ושל משפחתו; הסיפור המשפחתי הקשה הזה כאילו מקפל בתוכו את קורות העם היהודי בדורות האחרונים. איזו התמודדות אין-סופית עם קשיים. אבל למרות כל זאת הוא המשיך להנהיג את החזון הציוני על-פי האמונה שלו, והוא נתן צו לשליחות הפנימית הזאת. הבת הקטנה שלו, טרודה, נשלחה על-ידי הנאצים לטרזינשטט, שם מצאה את מותה עם בעלה. בהלוויה שלה אמר הרב ליאו בק, מראשי יהדות גרמניה: "אילו הקשבנו לדברי אביה, לא היינו כאן היום". כמה אחרים, לו הקשיבו לו, היו כאן היום. חברי הכנסת, ישראל היא היום חברה במשפחת העמים. מנהיגים וראשי מדינות עולים אליה לרגל. היא מדינה מתקדמת, שמכבדת את שלטון החוק. קיימים בה מוסדות שלטון דמוקרטיים ומערכות חינוך, רווחה ובריאות מתקדמות. הישגיה המדעיים ורמתה הטכנולוגית מעוררים השתאות בעולם כולו. בנימין זאב הרצל חזר והדגיש, בנאום ובכתב, את חשיבות השילוב בין אווירה לבין מדינה. האווירה בעם, הוא אמר, היא שתביא להקמת המדינה. "אווירת המדינה היא כבר הריבונות לעצמה", הוא כתב. והנה, חלפה מאה, ולנו יש מדינה, אבל מה אשר לאווירה? נראה שבזמן האחרון איבדנו משהו מן הלהט שבזכותו הצליח העם הזה לחולל את אחד המפעלים הגדולים בתולדות המאה ה-20. הרצל הטה, במו-ידיו, את כיוונה של ההיסטוריה היהודית. הוא ידע להצית שלהבת של נחישות ושל תקווה בעם היהודי. לאווירה הזאת, שעליה דיבר, קוראים רוח. בלא רוח אין קיום לעם. אנחנו נחלצנו מימים קשים בזכות עמידה איתנה, בזכות אמונה ברוח, בזכות הכוח שלנו, כחברה, לשנות. יש משהו בימים האלה; יש תוגה. צריך להתנער מתוגת הימים האלה, לפרוץ, ליזום, להשיב את התנופה בכל תחומי העשייה הלאומיים. אסור שיאחז בנו שיתוק, ואסור שהרוח לא תבער בנו. חברי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בדרך. כך כתב חיים נחמן ביאליק: "– – – רב-פעלים, איש חי, אשר יפעם בו לב, / ובלב יבער זיק, זיק מרתיח הדם, / ובראש ייגה שביב מאיר דרך העם; // – – – כל-זה יבער כאש, / – – – כל-זה ירעם כהד תמיד יומם וליל: / 'קום עבוד, קום עשה, כי עִמָּנו יד-אל!'". אדוני ראש הממשלה, בבקשה. ראש הממשלה אהוד אולמרט: גברתי היושבת-ראש דליה איציק, אורחי הכנסת, מכבדי זכרו של תיאודור הרצל, גבירותי ורבותי חברי הכנסת, על הקיר המרכזי של האולם הזה תלוי דיוקנו של חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל. לא אחת אני מביט בו, בחזות האצילית, בארשת הפנים המלכותית, ובמיוחד במבט, שיש בו נחישות, עוצמה, ובה בעת גם פגיעות גדולה. לפעמים העיניים מספרות הכול; כי מאחורי הפריחה התרבותית של אירופה ומבעד לאמנסיפציה ליהודים המשיך הרעל האנטישמי לטפטף. וככל שיהודים הצליחו להתקדם בסולם החברתי, הכלכלי והתרבותי, כך הלך הטפטוף וגבר, עד שהפך לקילוח הרסני. הרצל ראה במו-עיניו כיצד חדר הרעל האנטישמי למעמקי התודעה של רבים באירופה, מכל שכבות הציבור. הוא שמע את הקריאות "מוות ליהודים" מפי המון מתלהם; הוא קרא את מאמרי השטנה הפסאודו-מדעיים של הוגי דעות רוויי שנאה, והבין כי הקילוח הופך במהרה לנהרות של רשע צרוף. המשמעות היתה ברורה: מול הפגע הזה העם היהודי חייב לקחת את גורלו בידיו, להתארגן ולדאוג לעתידו. "עם אנחנו, עם אחד", הוא אמר, והחל להעיר מתרדמתו רעיון עתיק יומין – רעיון הקמתה של מדינת היהודים. הרצל הוביל את היהודים במסע היסטורי שהוא עצמו, בימי חייו הקצרים, ראה רק את תחילתו, אך המסע הגדול לציון לא נפסק. הוא חצה תהומות של כאב והמשיך במעלה הדרך עד לפסגת האושר הלאומי – הקמת מדינת ישראל בארץ-ישראל. הרצל הצטרף אל שורת הגיבורים של ההיסטוריה היהודית והותיר אחריו מורשת חשובה של כתיבה, של הגות ובעיקר של מנהיגות. הוא היה מנהיג במלוא מובן המלה, נועז במטרותיו אך פרגמטי במעשיו. מנהיג כריזמטי וסוחף שידע לעסוק בקטנות כבגדולות. מנהיג שידע לגזור מהחזון הרחוק תוכניות פעולה לטווח הקרוב ולטעת חלום גדול בקרקע המציאות. הרצל הצליח להעלות את שאלת היהודים לא רק על סדר-היום של דעת הקהל היהודית, אלא גם על סדר-יומה של הפוליטיקה הבין-לאומית. הרוח הליברלית ההומניסטית שעל ברכיה התחנך לא הסתירה מעיניו את הקשר העמוק שבין זהות יהודית לאומית ובין מורשת ישראל. "הציונות היא השיבה אל היהדות עוד לפני השיבה אל ארץ היהודים", קרא בנאום הפתיחה בקונגרס הציוני הראשון, באוגוסט 1897. ובפרק המבוא של ספרו "מדינת היהודים", כאשר התייחס למהלך המתחייב של נדידת היהודים ממדינותיהם, הוא כתב: "שום אדם אינו חזק או עשיר דיו, כדי שיוכל להעתיק עם ממקום מושב אחד למשנהו. רק רעיון יכול לחולל זאת. לרעיון המדינה יש אכן כוח כזה"; "לאורך כל חשכת ההיסטוריה שלהם לא חדלו היהודים מלחלום את חלום המלכות לשנה הבאה בירושלים, הוא המוטו העתיק שלנו. כעת שומה עלינו להראות כי מחלום זה עשוי לצמוח רעיון בהיר כאור היום". גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, כבר מראשיתה ידעה התנועה הציונית ויכוחים קשים, מחלוקות היורדות לשורשי תפיסת העולם. הרצל עצמו עמד לא אחת בביקורת קשה שפגעה בו ובמנהיגותו. אך תחת שבט הביקורת הוא ידע לשמור על התכנים המשותפים של העם היהודי ושל התנועה הציונית. כך הוא עשה בנאום הנעילה של הקונגרס השישי, בצל הסערה סביב תוכנית אוגנדה, כשקרא מול הקהל המריע: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני". הרצל מעולם לא ראה באוגנדה תחליף לארץ-ישראל, אלא רק תחנת ביניים אפשרית לפני מימוש החזון הגדול. אפשר ששגה בכך שהעלה את הרעיון על סדר-יומה של התנועה הציונית, כי במבט לאחור אנחנו יודעים שרק אל הדרכים העתיקות שמהן יצאנו יכולנו – כעם – לשוב. ובכל זאת, אין הדבר מעיב על גדולתו; גם אם אין בעולם רעיון בלא דופי, גם אם אין מוסדות בלא פגם, וגם אם אין מנהיגים מושלמים – הכרעות צריך לקבל. כך יש לנהוג בתנאים שבהם חוסר המעש גרוע מעשייה שיש בה גם שגיאות. אלה היו התנאים שבהם פעל הרצל. הרצל הבין את זה, וכמוהו גם המנהיגים הגדולים שהמשיכו את דרכו והגשימו את חזונו. סוד כוחה של התנועה הציונית בכך שהעשייה הזאת לא הוטלה מעולם על זרם פוליטי אחד, על קבוצה אחת, על מעמד אחד. מאז ומתמיד השכילה הציונות לחלק את הנטל, וברגעי האמת לפעול בכוחות משותפים. גם אנשים שתהום אידיאולוגית ותרבותית פעורה ביניהם ידעו לשלב ידיים ולהגשים יחד את החזון המשותף – למרות הפולמוס, למרות הוויכוח, למרות חילוקי הדעות. דווקא אנחנו, מנהיגי הציבור של מדינת ישראל, העומדים יום-יום תחת שבט הביקורת ואמונים על קיומו של הוויכוח ההכרחי על הדרך, דווקא אנחנו יכולים להעריך את גדולתו של הרצל; לא רק כהוגה וכחולם, אלא כאיש של עשייה פוליטית ודיפלומטית. אדם דל באמצעים וחסר מעמד רשמי, שהעמיד את התנועה הציונית על מפת העולם. דיוקנו של בנימין זאב הרצל שתלוי כאן, על קיר המליאה, מסמל חזון משותף שעשוי לחבר את כל חברי הבית הזה. זהו חזון של מדינה יהודית סובלנית, פלורליסטית ומתקדמת, מדינה עם חופש מצפון ויחס של כבוד לכל האמונות הדתיות והפוליטיות, מדינה שהיא מופת לעמי העולם. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני ראש הממשלה. השר לקליטת העלייה זאב בוים. השר לקליטת העלייה זאב בוים: גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אורחים נכבדים ביציע, לפני 110 שנים, עוד בטרם ננעל הקונגרס הציוני הראשון, כתב הרצל בפנקסו את מילות הנבואה: "בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים. לו אמרתי זאת היום בפומבי היתה התשובה צחוק מכל העברים. אולי בעוד חמש שנים, לכל היותר בעוד 50 שנה, יכירו בה הכול". היום, יום הרצל, עוברים חולפים בעיני רוחנו המאורעות שעיצבו את דמותה של ישראל. למן העליות וההתיישבות, הקונפליקט עם שכנינו ופעולות המאבק וההגנה, השואה והקמת המדינה. ומדינת ישראל – על ספה של שנת ה-60 לקיומה, קיבוץ גלויות, חברה בהתהוות, כיבוש השממה והדברת המדבר, כלכלה של מורדות ועליות, חינוך המבוסס על מורשת, רב-ערוצי ופלורליסטי, טכנולוגיה מתקדמת המזניקה חקלאות ומזינה תעשיות היי-טק מובילות. איך קרה שחזון הזוי משהו, ודאי אוטופי, מפתיע ונועז בחדשנותו, קרם עור וגידים ויצר יש מאין? קל לא היה לו, להרצל. בצד תומכים נלהבים ניצבו המתנגדים הספקנים. אחד העם, למשל, טען כבר אז כי קשה להבין איך אפשר ליישם את הרעיונות הסובלניים של "אלטנוילנד" כאשר המציאות בארץ-ישראל מוכרת לכול והערבים לא יקבלו את חידוש הקיום הלאומי היהודי בארץ. היום נוספה לספקנות גם מידה לא מבוטלת של ציניות. מי זקוק ליום מיוחד לציון פועלו של הרצל? הציונות נגמרה. החזון והמציאות רחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב. יגידו אשר יגידו הכופרים בעיקר, אי-אפשר שלא להתפעל מחזונו של הרצל. הוא הגה רעיון מבריק, וכושר הניבוי שלו היה מדהים בדיוקו. ב"מדינת היהודים" כתב הרצל, וכבר ציטט זאת ראש הממשלה: "אין איש שהוא חזק דיו להניע עם. רק בכוחו של רעיון לעשות זאת". והוא הוסיף: "חלום ומעשה אינם שונים כל כך כפי שנוטים לחשוב. כי כל מעשי בני-האדם בחלום יסודם. וגם אחריתם חלום היא. ואילו אם לא תרצו, הרי כל אשר סיפרתי לכם אגדה הוא ואגדה יוסיף להיות". גברתי היושבת-ראש, יום הרצל הוא הזדמנות ראויה לכולנו לעשות אתנחתה קטנה של מאזן וחשבון נפש ציוני. ראשית, מהי הציונות בימינו? מה מקומנו כאן כיחידים, כאומה? לאן פנינו מועדות? ומהם הנכסים שאנחנו מעבירים מכאן לדורות הבאים? הרצל סלל את הדרך לתקומה היהודית החדשה בארץ-ישראל. "שאלת היהודים", אמר, "אינה שאלה חברתית ואף לא שאלה דתית. שאלה לאומית היא". רעיון התקומה הלאומית היהודית היה משהו חדש מהפכני; לא עוד מיעוט דתי נרדף, לא עוד קהילות בפזורה, נעדרות מסגרת, המתקיימות בחסות שליטים, אלא עם במובן הגויי: אומה גאה, בעלת מורשת מפוארת, החוזרת אל שורשיה ההיסטוריים, הטריטוריאליים והרוחניים-התרבותיים. לא אוגנדה, לא ארגנטינה, אפילו לא קפריסין או אל-עריש. ארץ-ישראל, אל אדמת האבות, למורשת היהודית, לחידוש השפה והספרות והשירה. וכך קרמה האגדה עור וגידים, ובכל היבט רטרוספקטיבי, תולדות העם היהודי ב-120 השנים האחרונות, ובתוך כך 59 שנות קיומה של מדינת ישראל, הן דבר מופלא שאין לו אח ורע בתולדות האנושות כולה. חברי חברי הכנסת, כאשר נחזור מחר להתכתשות היומיומית שלנו, כאשר נחזור ונמשיך במנהגנו לאחוז איש בצוואר רעהו, כאשר לא נפסיק להעמיד במבחנים את מערכות חיינו הפנימיות, ונמשיך להכות בעצמנו ללא רחם, כאשר לא נתרצה עד אשר יזוב דם עורם של מנהיגינו, וזה לא חשוב מאיזה צד הם מגיעים, כאשר נתאמץ ולא נחדל להעמיד את חוסנה של הדמוקרטיה שלנו במבחנים מרתוניים, כאשר בכל אלה נחזור ונעסוק ונלעס ונטחן עד זרא, ובתוך כך לא נשית לבנו לסכנות של ממש האורבות לפתחנו, אצלנו בבית, בחברה שלנו, ומחוצה לה, אל מזימות המבקשים נפשנו ומערערים יסודות קיומנו, כאשר נחזור אל כל אלה, לחם חוקנו – טוב נעשה אם נזכור ונחזור ונשנן את אמיתות היסוד שעליהן נשענת המדינה הזאת; כי בנימין זאב הרצל הניח את היסודות, הוא יצק את התבנית, ועלינו המלאכה, וזה תפקידנו, לבסס ולמלא תוכן, להעצים ולהנחיל לדורות הבאים. לפיכך, אפילו היום, דווקא היום, מקבלת אמירתו האלמותית של הרצל משמעות מיוחדת, מחודשת – "אם תרצו אין זו אגדה". היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני השר לקליטת העלייה. יחתום את הדיון חבר הכנסת סילבן שלום. סילבן שלום (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי הכנסת, קהל נכבד, המעגל האישי שלי עם דמותו של הרצל נפתח כבר עם לידתי, כאשר בגיל חודשיים עליתי בדרכי ארצה, ומשפחתי המתינה לאונייה האחת והיחידה "תיאודור הרצל", כדי שתהיה היא זו שתיקח אותנו חזרה לציון. הרבה מהפכות היסטוריות ידע העולם במאה ה-20, אבל רק מהפכה אחת הצליחה ועדיין קיימת, זו המהפכה הציונית. אפילו המהפכה הקומוניסטית, שנחשבה חזקה מאוד במאה הקודמת, דעכה ונעלמה, הישגיה החברתיים התפוגגו, חומות הברזל נפלו, והיא התמוטטה לנגד עינינו. במבחן ההיסטוריה, אפילו סטלין נכשל – במקום ובתקופה שבהם הרצל הצליח. כולנו מכתירים את הרצל בתואר הידוע של "חוזה המדינה". אבל בזמנו בני דורו כינו אותו "הוזה המדינה". הם לעגו לתיאורי הממשל היהודי שפרסם בספרו "אלטנוילנד". המציאות של בני הדור שלנו נראתה אז רעיון מטורף ודמיוני, מנותק מהמציאות שהם היו מסוגלים לתפוס במחשבתם המוגבלת. המשורר הלאומי – דווקא הוא – חיים נחמן ביאליק נמנה עם הספקנים והמלגלגים על חזונו של הרצל, וחודשים אחדים לאחר פרסום ספרו של הרצל "מדינת היהודים", חיבר ביאליק שיר קצר ועוקצני שבו כתב: "אנשי פלאות המה כולם, מהם כל דבר לא ייפלא. באצבע קטנה עשו מדינה, ובבוהן ידם עולם מלא. כבר מוכן שם הכול בווינה, ותהי למזל טוב למדינה". הרצל לא היה ממציא הציונות, היו הרבה רבנים ופילוסופים יהודים שהגו לפניו את רעיון הציונות, את רעיון שיבת ציון ומדינה לעם היהודי. דורות רבים התפללו שלוש פעמים ביום: "ותחזינה עינינו בשובך לציון". בכל שנה, בליל הסדר ובתפילת נעילה, הכריזו יהודים: "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". יהודה פינסקר, בן דורו של הרצל, קרא בספרו "אוטואמנציפציה" להקים מדינה יהודית כתשובה לפוגרומים. מנהיג חילוני אחר, משה הס, פרסם באותה תקופה את ספרו "רומי וירושלים" עם חזון דומה לזה של הרצל. הרב מוהליבר ותנועת ביל"ו שפעלו בחייו של הרצל הטיפו לרעיון של שיבת ציון. בעת החדשה ידע עם ישראל הרבה מנהיגים, רובם אנשי עשייה והגשמה, חלקם האחר נביאים ואנשי חזון גדול. אבל מעטים מאוד, אם בכלל, הם המנהיגים שהיו גם אנשי חזון וגם אנשי הגשמה. הרצל היה הגדול מכולם. כל מדינאי וכל אדם שרוצה להנהיג מרבה לקרוא ספרי היסטוריה, מתוך רצון להבין מה גורם לחזון אחד להפוך למציאות ולחזון אחר להישאר אוטופיה. השאלה הזאת קשה שבעתיים לגבי חזונו של הרצל, מפני שהוא לא המציא את הציונות יש מאין. מדוע הצליח הרצל במקומות שבהם אחרים נכשלו? לשאלה הזאת יש השלכה מאוד מעשית גם לגבי, וגם אני כאשר שירתתי בתפקיד שר החוץ חשבתי הרבה על הצלחת הרצל להחדיר ללבבות העולם והקהילה הבין-לאומית את הצורך בהקמת מדינה יהודית. ההצלחה שלו נבעה מדבר אחד לעומת האחרים: כל המדינאים היהודים לפני כן ניסו להסביר לעולם שזה טוב לעם היהודי, והם פעלו כשתדלנים למען העם היהודי. להרצל היתה גישה שונה לחלוטין. הוא הציג את הרעיון של המדינה היהודית כפתרון לבעיות של הגויים. הוא אמר: "זה האינטרס שלכם לא פחות מאשר שלנו". כך גם מה שקורה בימינו בנושא הטרור ובנושא אירן. במשך שנים ארוכות חשב העולם שהטרור ואירן הם בעיות של ישראל בלבד. לאחר 11 בספטמבר, לאחר הטרור שפקד את לונדון, את מדריד, ואת בסלאן ברוסיה, הבין העולם שהטרור יכול להכות בכל מקום, והוא כנגד כל אחד. גם בנושא האירני שנים חשבו שזו הבעיה של ישראל בלבד, עד אשר הם הבינו שאירן מפתחת טילים עם טווחים יותר ארוכים שיכולים לפגוע גם בהם. היה זה הרצל שכאשר נפגש עם הקיסר הגרמני וילהלם, הוא דיבר אתו על הבעיה של הגרמנים עם המיעוט היהודי, והציע לגרמנים לפתור את בעייתם שלהם על-ידי העברת היהודים מגרמניה לארץ-ישראל. הוא הציג את מדינת ישראל ומדינת היהודים כמדינה שתהיה משתלמת להם לגרמנים, לא רק ליהודים. אותה גישה הוא נקט גם בפגישותיו עם צמרת ממלכת בריטניה, שאתה ניהל משא-ומתן על תוכנית אל-עריש. בדרך זו הלך אל האפיפיור ואל שלטונות רוסיה ואיטליה. גם כאשר פגש הרצל את הסולטן הטורקי ודיבר אתו על המצוקות הכלכליות של האימפריה העות'מאנית, הציע לפתור חלק מהבעיות הכלכליות של טורקיה במתן כסף על-ידי היהודים כדי שהם יתמכו וייתנו צ'רטר להתיישבות יהודים רבים בארץ-ישראל. הסולטן שקל בכובד ראש את הצעתו של הרצל. לצערנו, היהודים אז לא פתחו את ארנקיהם. אבל להרצל היתה גם גישה פרקטית. הוא לא היה רק שר חוץ, הוא היה גם מעין שר אוצר. הרצל הקים את קרן קיימת לישראל, הקים בנק למימון התנועה, כינס קונגרסים פוליטיים עם נציגיהם של רוב חלקי העם בגלויות השונות, ואף פעל למען הקמת מה שקראנו לאחר מכן "הסתדרות העובדים". גם כיום ללכת בדרכו של הרצל פירושו להציב יעדים לאומיים לאופקים רחוקים ולצעוד לקראתם בנחרצות; להמשיך ללכת עם האמת שלנו ועם האידיאולוגיה שבה אנו מאמינים, למרות הלעג וחוסר האמון והספקנות של אחרים. עיקר חזונו של הרצל היה בהבטחת רוב יהודי בארץ-ישראל. מנהיגי דורנו וראש הממשלה וחבריה חייבים להמשיך וללכת לאור חזונו, להבטיח את הרוב היהודי כאן בארצנו לדורות רבים, לשמור על יהדותה של המדינה ברוח חזונו של הרצל. היום יש לנו כבר מדינה יהודית, אבל אין זה אומר כלל שהציונות של הרצל הסתיימה. לא ולא. הציונות היא מהלך היסטורי של שיבת העם היהודי לציון. לצערנו, עדיין לא כל העם היהודי הגיע לציון. עדיין לא הושלמה בנייתו המלאה של הבית היהודי. עלינו להמשיך בדרך הציונות של הרצל, אבל להתאימה לתקופה החדשה של דורנו ושל הדורות הבאים. יש עוד דברים רבים לעשות לביסוס המדינה היהודית, גם אם הם אינם כתובים ב"אלטנוילנד". זה לא סוד שחלקים מחזונו של הרצל היו שנויים במחלוקת בדורו; וגם בדורנו. אני חושב שלו חי הרצל כיום הוא היה נחשב לאדם בשוליים, לאדם שאולי אפילו לא היה יכול להיבחר לכנסת עם דעות כשלו – אולי אצלנו בליכוד היה לו מקום, בגלל דעותיו – לא משום שהוא לא היה איש גדול, אלא שדעותיו היו נתפסות היום כהזויות, כדעותיו של אותו ימין שנקרא "ימין סהרורי". הרצל כתב שהאנטישמיות שהתגלתה בפרשת דרייפוס נובעת מכך שהעם היהודי חי מפוזר במדינות של עמים אחרים ואין לו מדינה משלו. אבל הרצל לא אמר שהקמת המדינה היהודית תחסל את האנטישמיות. הרצל, פינסקר ונורדאו האמינו שבמדינה היהודית יוכלו היהודים להגן על עצמם באמצעות צבא יהודי, וצבא יהודי בלבד. המדינה היהודית והצבא שלה נועדו ליצור הרתעה בקרב הגויים מפני גזירות גורל שהיו מנת חלקו של עמנו בכל ההיסטוריה. המדינה נועדה בראש ובראשונה להבטיח את המשך קיומו של העם היהודי. בכך כולנו תלמידיו של הרצל וממשיכי דרכו. הרצל היה דמות יוצאת דופן; הוא היה מדינאי בלי מדינה, שר חוץ בלי שגרירים ובלי סגל דיפלומטי. הוא היה מנהיג גדול, וזאת היתה גדולתו. הוא היה מנהיג עם חזון, מנהיג שהשאיר אחריו מורשת של שילוב החזון עם המעש. זה למעשה המסר המרכזי של הרצל. הרצל חלם, אך פעל – באותה נשימה – לממש את החזון. מהרצל למדנו שיש לגייס כוחות בין-לאומיים נוספים להתמודדות עם הבעיה. הגאונות של הרצל היתה שהוא לא ראה בשאלה היהודית בעיה פרטית, אלא בעיה בין-לאומית. לכן הצליח לשכנע במקומות שאחרים לא הצליחו. בניגוד לאמירה של קיסינג'ר, היתה להרצל מדיניות חוץ – לא רק מדיניות פנים. בכהונתי בתפקיד שר החוץ נוכחתי לדעת עד כמה נכונה ומיוחדת היתה גישתו זו, להבהיר לעמי העולם שהאינטרס הוא קודם כול שלהם, ורק אחר כך שלנו. אני מאמין שבשיטה זו יש להמשיך לטפל בבעיות הקיומיות של מדינת ישראל, בראש ובראשונה באיום האירני. עלינו לפעול בתבונה הרצליינית ולגייס את מירב העולם המערבי נגד הסכנות העולמיות של שאיפת ההתפשטות של האסלאם הקיצוני. לצערנו, לא רבים חשבו אז כמוהו, וגם היום אולי יש כאלה שעדיין לא תומכים בגישה זו בכל מאת האחוזים. לסיום, הרצל הוא שאמר, ברומן האוטופי שלו "אלטנוילנד" בשנת 1902: "אם תרצו אין זו אגדה, אבל אם לא תרצו, הרי כל מה שסיפרתי לכם אגדה היא, ותישאר אגדה". כל מעשה של אדם תחילתו חלום וסופו חלום. כמו שאמרתי, רבים לגלגו. הקראתי קודם מביאליק. אבל היום, בראי ההיסטוריה, אדם שחי תקופה כל כך קצרה, מ-2 במאי 1860 עד 1904, מי צחק אחרון אז, ומי יצחק אחרון בימינו? שלושה חודשים לפני מותו כתב הרצל מאמר ברכה לעיתון נוער ציוני באוסטריה. בדבריו הוא התייחס להיבטים מוסריים של הציונות, והם נראים בעיני כצוואה של הרצל גם לבני דורנו. וכך כתב הרצל, ובזה אני רוצה לסיים: "קראתי פעם לציונות אידיאל אין-סופי, ואני מאמין באמת ובתמים כי גם לאחר השגת ארצנו, ארץ-ישראל, לא תחדל הציונות להיות אידיאל. כי בציונות, כפי שאני מבין אותה, כלולה לא רק הערגה אל כברת ארץ מובטחת בשביל עמנו האומלל, אלא גם השאיפה לשלמות מוסרית ורוחנית". גבירותי ורבותי חברי הכנסת, החזון הזה, על שלמות מוסרית ורוחנית, אקטואלי לדורנו בדיוק כמו שהיה רלוונטי בזמן שהרצל כתב את הדברים. הבה נשתדל לקיים את צוואתו זו. תודה. היו"ר דליה איציק: תודה לך. אדוני ראש הממשלה, חברי חברי הכנסת, חברי השרים, לפני שמחליפים אותי כאן תרשו לי לאחל – לך, אדוני ראש הממשלה, קצת מנוחה וחופש. חג שמח לכם. יחליף אותי חבר הכנסת אמנון כהן, ואנחנו נמשיך בסדר-היום. תודה לכם. תודה, אורחים יקרים, שהשתתפתם עמנו. הצעת חוק צער בעלי-חיים (ניסויים בבעלי-חיים) (תיקון), התשס"ז–2007 [מס' כ/138; "דברי הכנסת", חוב' כ"ג, עמ' 8047; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר אמנון כהן: חברי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק צער בעלי-חיים (ניסויים בבעלי-חיים) (תיקון), התשס"ז–2007, קריאה שנייה וקריאה שלישית. ינמק את הצעת החוק חבר הכנסת מיכאל מלכיאור. בבקשה. מיכאל מלכיאור (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): כבוד היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, הנני מתכבד להביא לפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק צער בעלי-חיים (ניסויים בבעלי-חיים) (תיקון), התשס"ז–2007, שיזם חבר הכנסת גדעון סער. אני רוצה גם להגיד מפה יישר כוח לבתו של חבר הכנסת, שהאירה את עיניו ובעקבות זה את עינינו לסוגיה החשובה הזאת. חוק צער בעלי-חיים קובע שורה של הוראות שמטרתן מיסוד וקביעת תנאים לניסויים בבעלי-חיים. סעיף 10 לחוק קובע כי ניסויים לבדיקת מוצרי קוסמטיקה שאינם לצורכי בריאות ולחומרי ניקוי ייערכו רק על-פי היתר ממליאת המועצה לניסויים בבעלי-חיים. ניסויים בבעלי-חיים בפיתוח מוצרי קוסמטיקה כרוכים בגרימת סבל עצום לבעלי-החיים. לשם בדיקת חומר קוסמטי או חומר ניקוי נערכים ניסויים במספר רב של בעלי-חיים. קיימות כיום חלופות מדעיות למבדקי יעילות ורעילות של כימיקלים, שאינם כרוכים בניסויים בבעלי-חיים, אולם המועצה לניסויים בבעלי-חיים לא אישרה עד כה שימוש בחלופות אלה. יצוין כי גם האיחוד האירופי החליט לאסור בדיקה וניסויים בבעלי-חיים בתעשיית הקוסמטיקה באירופה משנת 2009. לאור כל האמור לעיל מוצע לאסור לחלוטין ביצוע ניסויים בבעלי-חיים למטרת פיתוח מוצרי קוסמטיקה שאינם לצורכי בריאות ולאסור גם ניסויים למטרת פיתוח חומרי ניקוי. מאחר שבארץ לא נעשו ניסויים מעין אלה, ואף אין לפני המועצה לניסויים בבעלי-חיים בקשות לניסויים כאלה, מוצע להחיל את האיסור מייד. הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות, ואני מבקש מחברי הכנסת לאשרה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה. היו"ר אמנון כהן: תודה ליושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט. כפי שצוין, אין לנו הסתייגויות. לכן אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. אפשר לשבת, כי אנחנו עוברים להצבעה. בבקשה. הצבעה מס' 5 בעד סעיף 1 – 23 נגד – אין נמנעים – 2 סעיף 1 נתקבל. היו"ר אמנון כהן: בעד – 23, אין מתנגדים, שני נמנעים. הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית, בבקשה. הצבעה מס' 6 בעד החוק – 29 נגד – אין נמנעים – 2 חוק צער בעלי-חיים (ניסויים בבעלי-חיים) (תיקון), התשס"ז–2007, נתקבל. היו"ר אמנון כהן: בעד – 29, אין מתנגדים, שני נמנעים. לכן, הצעת החוק עברה בקריאה שלישית. אני מבקש ממציע החוק לבוא לברך, קודם כול את בתו – שהיא בבת-עינו – וכמובן את כל הצוות. קריאה: איפה דניאלה? היו"ר אמנון כהן: היא מסתכלת בטלוויזיה. גדעון סער (הליכוד): היא היתה בקריאה הטרומית – אני תיכף אתייחס אליה – אבל הבנתי שהספיק לה להיות בכנסת פעם בקדנציה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה קודם כול להגיד מלים מספר על החוק. אני חושב שהיום הכנסת קובעת נורמה ערכית חשובה, שנוגעת ליחס של חברה לבעלי-חיים. איסור ניסויים בבעלי-חיים לצורכי ייצור מוצרי קוסמטיקה ימנע סבל מיותר, לא הכרחי, כאשר אנחנו יודעים שיש חלופות מדעיות ואמינות שלא כרוכות בפגיעה מיותרת, בפגיעה אכזרית, בבעלי-חיים. אנחנו מיישרים היום קו עם מדינות האיחוד האירופי, שהחליטו כבר לפני שנים מספר לאסור בדיקות וניסויים מעין אלה בתעשיית הקוסמטיקה, ואני מתכוון להביא להשלמת חקיקה של חוק נוסף שעבר בקריאה טרומית, שמתייחס לייבוא ולשיווק של מוצרים מסוג זה. אני רוצה להודות בעיקר ליושב-ראש ועדת החינוך, לחבר הכנסת מיכאל מלכיאור, שקידם את החוק הזה – לא רק במהירות, אלא גם מתוך אותה תפיסת עולם הומנית ואוהדת. אני רוצה להודות לצוות של הוועדה; למנהלת הוועדה יהודית גידלי; ליועצת המשפטית מרב ישראלי. אני רוצה להודות לשלושה שרים – אחד מהם כבר לא שר, חבר הכנסת איתן כבל, שהיה פה גם בהצבעה – ולשרים שמחון ולבני, שהגישו עררים שבעקבותיהם שונתה עמדת הממשלה מהתנגדות לתמיכה בחוק. ובעיקר אני רוצה – – – אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): – – – גם לאלה שרצו, ומחסום של מג"ב בכניסה לאולם מנע מהם להגיע. גדעון סער (הליכוד): אני בעיקר רוצה להודות, אדוני היושב-ראש, לבתי הבכורה דניאלה, שכפי שאמר כאן גם יושב-ראש הוועדה, הרעיון של החקיקה – בעצם, של שתי הצעות החוק – היה רעיון שלה, על בסיס מה שהיא הכירה, ולא אני הכרתי, אבל בדקתי גם בכנסות אחורה – – – היו"ר אמנון כהן: זה עובר בגֶנים. גדעון סער (הליכוד): גם בכנסות קודמות לא הוצעה הצעה דומה. קודם כול, ברור שאני מאוד מאוד גאה, ואני מאמין שעם דור שיש לו גישה ערכית, גישה אכפתית, רצון שאנחנו נהיה חברה יותר הומנית, יותר מתקדמת – יש עתיד טוב לישראל. אז שוב, התודה האחרונה – שהיא הראשונה – לדניאלה, הבת הבכורה שלי. היו"ר אמנון כהן: תודה ומזל טוב. הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 33), התשס"ז–2007 [מס' מ/138; "דברי הכנסת", חוב' ה', עמ' 3975; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר אמנון כהן: אנחנו עוברים להמשך סדר-היום: הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 33), התשס"ז–2007, קריאה שנייה וקריאה שלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב, להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני. סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 33), התשס"ז–2007. הצעת חוק זו היא הצעת חוק ממשלתית שעברה בקריאה ראשונה בכנסת השש-עשרה. לאחרונה החילה עליה ועדת הכספים דין רציפות, והיא מובאת בפניכם לאחר שהוכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. בהצעת החוק מוצע להקנות לרשות לניירות ערך אמצעי אכיפה יעיל ומהיר, שמטרתו הרתעה מפני הפרת חוק ניירות ערך. מדובר בעיצום כספי בסכומים כספיים גבוהים שיוטלו על תאגיד מדווח ועל תאגיד המציע את ניירות הערך שלו לציבור אף אם אינו תאגיד מדווח, בשל הפרת הוראות של דיווח, פרסום, מועדי הגשה וכיוצא באלה. שיעורי העיצום נקבעו בהתאם להון התאגיד והם גבוהים ביחס להצעה המקורית. העיצום הכספי יוטל גם על בעל עניין, אם כי בשיעורים נמוכים יותר. מכיוון שבין הקריאה הראשונה של הצעת החוק ועד להכנתה בוועדה נוסף בחוק ניירות ערך נושא החיתום, הוסיפה ועדת הכספים בהצעה זו את האופציה להטיל את העיצום הכספי גם על חתמים, בשיעורים מופחתים ובהתאם להיקף ההתחייבויות החיתומיות שלהם. הטלת עיצום כספי על-ידי רשות ניירות ערך צפויה להיות יעילה יותר מהפעלת אמצעי אכיפה פליליים, אך היא לא מונעת מתובע להגיש כתב-אישום בשל הפרה פלילית לפי חוק ניירות ערך. מדובר בהצעת חוק חשובה, שמטרתה שמירה על ציבור המשקיעים ויצירת שקיפות בשוק ההון. לפיכך, רבותי חברי הכנסת, אבקשכם לאשר את הצעת החוק המוגשת בפניכם בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה. ראובן ריבלין (הליכוד): יש הסתייגויות? היו"ר אמנון כהן: להצעת החוק הזאת אין הסתייגויות. לכן, נעבור להצבעה בקריאה השנייה. מייד יעבור יושב-ראש הוועדה למקומו, ואנחנו נעבור להצבעה. אדוני השר יצחק כהן, אפשר להצביע? השר יצחק כהן: כן. היו"ר אמנון כהן: אפשר להצביע בקריאה השנייה. הצבעה מס' 7 בעד סעיפים 1–4 – 19 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. היו"ר אמנון כהן: בעד – 19, אין נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק הזאת עברה בקריאה השנייה. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה השלישית. הצבעה מס' 8 בעד החוק – 21 נגד – אין נמנעים – אין חוק ניירות ערך (תיקון מס' 33), התשס"ז–2007, נתקבל. היו"ר אמנון כהן: בעד – 21, אין נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 33), התשס"ז–2007, התקבלה בקריאה השלישית. הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 94), התשס"ז–2007 [מס' כ/141; "דברי הכנסת", חוב' כ"ג, עמ' 8076; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר אמנון כהן: אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 94), התשס"ז–2007, קריאה שנייה וקריאה שלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת מנחם בן-ששון, להציג את הצעת החוק. בבקשה. מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 94), התשס"ז–2007, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. זוהי הצעת חוק פרטית של חבר הכנסת הרב יצחק לוי. הצעת החוק מבקשת לתקן את סעיף 368ד לחוק העונשין, שקובע חובת דיווח על עבירות מין ואלימות המבוצעות כנגד קטינים או חסרי ישע בידי האחראים עליהם. החובה הוחלה על כלל הציבור, כאשר נקבעה מעין חובת דיווח מוגברת לגבי בעלי מקצוע המטפלים במשפחה, וכן לאחראים לילד. לחובת הדיווח רציונל חינוכי, טיפולי-שיקומי. הדיווח נדרש הן לצורך הפסקת פגיעה בקטין או בחסר ישע, וגם לצורך מתן הגנה לקורבנות פוטנציאליים. מטרת הדיווח על פגיעה או התעללות בקטין או בחסר ישע איננה רק כדי לנקוט פעולה על מעשה שנעשה בעבר, אלא היא צופה פני עתיד. מטרתה למנוע הישנות המקרה וטיפול על-ידי גורמים מוסמכים כדי למנוע הישנות פגיעה בקטין. ואומנם, בדיונים בוועדה עמדנו על כך שתכלית הסעיף איננה בטיפול משטרתי בעבריין, אלא במתן טיפול וסיוע על-ידי רשויות הרווחה לקטינים מעורבים, ולצורך כך יש הכרח בדיווח לרשויות הרווחה על פגיעה בקטין. הדיווח נועד לאפשר חקירה של פרטי המקרה כדי לדעת מה אירע, מי המעורבים, וכדי להחליט בהתאם לכך על דרכי הפעילות הנאותות. התפיסה היא שפטור מחובת דיווח עשוי להותיר אירוע המערב קטינים במצב בלתי פתור ובלתי מטופל, תוך גרימת נזק רב למעורבים בו. לא רק זאת, אי-דיווח יש בו כדי לסכן את שלומו ובריאותו של קטין גם לעתיד, שהרי בהעדר דיווח לא ניתן יהיה לטפל באותו "אחראי" או באותו גורם אחר שמהווה פוטנציאל של סכנה כלפי קטין או חסר ישע בחברה. חובת הדיווח המרכזית שבסעיף 368ד בנוסחו היום, מתייחסת למצבים של פגיעה בתוך המשפחה, והיא מחייבת בדיווח על חשד לעבירות מין, אלימות, הזנחה וסיכון שנעברו בקטין או בחסר הישע בידי האחראי עליו. המונח "אחראי" כולל בהקשר זה לא רק הורים או אחראים לקטין, אלא גם בן משפחה אחר של הקטין, ובלבד שמלאו לו 18 שנה – למשל אח בוגר. הפרת חובת הדיווח היא עבירה פלילית שדינה מאסר. על-פי הסעיף, חובת הדיווח היא לפקיד סעד או למשטרה. ככלל, על פקיד סעד שקיבל דיווח כאמור בסעיף מוטלת חובה להעביר את המידע למשטרה, בצירוף המלצה לפעול או להימנע מלפעול בנושא הדיווח. פקיד הסעד יהיה פטור מהעברת חובת הדיווח רק אם קיבל אישור שלא לדווח למשטרה מאחת הוועדות שהקים שר המשפטים לצורך זה, הלוא הן ועדות הפטור. מטרתה של הצעת החוק לקבוע כי הוראות החוק המחייבות דיווח על עבירות שנעשו בקטין בידי האחראי לו יחולו גם במקום שבו נעשתה בקטין עבירת מין בידי בן משפחה של הקטין שטרם מלאו לו 18. כלומר, הצעת החוק מרחיבה את חובת הדיווח כך שתחול על מקרים שבהם מי שפגע בקטין הוא בן משפחה קרוב אחר, אף אם גם הוא עצמו קטין. הוועדה קיימה כמה דיונים בנושא זה ושמעה את עמדות כל הגורמים המקצועיים. בין השאר החליטה הוועדה כי חובת הדיווח בהצעת החוק תחול על עבירות מין, מאחר שאלה הן עבירות עם חומרה מיוחדת, שיסודותיהן העובדתיים ברורים. הוועדה השתכנעה שאין מקום להפליל התנהגות של אי-דיווח במקום שבו חומרת הפגיעה בקטין אינה מובהקת או במקום שבו יכולה בנקל להיות פרשנות אשר לעצם התרחשות העבירה. נוסף על כך החליטה הוועדה להחיל את המנגנון הקבוע היום בחוק גם על מצבים שבהם הפוגע הוא קטין בן המשפחה, היינו שהדיווח יהיה לפקיד סעד או למשטרה כמסלולי דיווח חלופיים. אם הדיווח יועבר לפקיד הסעד, יהיה עליו להעבירו למשטרה, אלא אם כן קיבל פטור מאחת מוועדות הפטור שהוקמו לצורך זה. להצעת החוק מצורפת הסתייגות של חברי הכנסת ברכה, סוייד וחנין. אני מבקש לדחות את ההסתייגות. ההסתייגות מבקשת לקבוע עונש חמור יותר על הפרת חובת הדיווח שבהצעת החוק. הוועדה שקלה את הדבר וסברה שאין להבחין לעניין זה בין הסנקציה בגין הפרת חובת הדיווח במקום שבו הפוגע בגיר ובין הפרת חובת הדיווח המוצעת במקום שבו הפוגע הוא קטין. אני מבקש אפוא מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית כנוסח הוועדה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה, אדוני יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. להצעת החוק הסתייגות של חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד ודב חנין. אתה מסיר, אדוני? מסירים את ההסתייגות. אנחנו עוברים להצבעה. אדוני יושב-ראש הוועדה, אל תמהר. אנחנו מצביעים על הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 94), התשס"ז–2007, בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה. אפשר להצביע. הצבעה מס' 9 בעד סעיפים 1–3 – 26 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. היו"ר אמנון כהן: בעד – 26, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו מצביעים בקריאה שלישית. אפשר להצביע. הצבעה מס' 10 בעד החוק – 22 נגד – אין נמנעים – אין חוק העונשין (תיקון מס' 94), התשס"ז–2007, נתקבל. היו"ר אמנון כהן: בעד – 22, אין מתנגדים ואין נמנעים. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש – – – היו"ר אמנון כהן: אנחנו מוסיפים את קולה של חברת הכנסת שלי יחימוביץ. אני קובע שהצעת חוק העונשין (תיקון מס' 94), התשס"ז–2007, התקבלה בקריאה שלישית. אנחנו ממשיכים בסדר-היום. יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני, אפשר לומר כמה מלים? צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש, הוא רוצה לברך – זה חוק שלו. היו"ר אמנון כהן: אתה כל כך נחמד שאי-אפשר להגיד לך לא. אדוני, אתה יוזם החוק, בבקשה. בבקשה, אדוני, תברך את כל אלה שעסקו במלאכה החשובה. יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): תודה רבה, אדוני; אני מודה לך. קודם כול, אני מייחס חשיבות לחוק הזה במסגרת כל המאמצים שאנחנו עושים כדי להגן על קטינים חסרי ישע – גם בתוך המשפחה. לצערנו הרב, התופעות המתגלות לעינינו נעשות חמורות יותר ויותר, גם בגילים צעירים, דבר שלא הכרנו קודם. לכן ההצעה הזאת, אני מקווה שיהיה בה כדי לגלות יותר – – צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): החוק. יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – החוק, יהיה בו כדי לגלות מקרים, כדי להרתיע וכדי להביא לידי טיפול, והרי זה העיקר. אני רוצה להודות בראש ובראשונה ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת מנחם בן-ששון, אשר באמת הקדיש זמן וניהל את הדיונים בצורה מאוד רצינית, בצורה מאוד מעמיקה, ובסופו של דבר הגענו לחוק הנכון והטוב ביותר שיכולנו להגיע אליו. אני רוצה להודות כמובן לצוות הוועדה, לייעוץ המשפטי, למנהלת הוועדה ולכל אלה שהשתתפו אתנו – אנשי הרווחה, אנשי משרד המשפטים, כל אלה שהשתתפו אתנו במלאכת החקיקה. תודה לכולם. היו"ר אמנון כהן: תודה. תודה למציע החוק החשוב הזה. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 95), התשס"ז–2007 [מס' כ/56; "דברי הכנסת", חוב' ט"ו, עמ' 6396; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר אמנון כהן: אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 95), התשס"ז–2007, קריאה שנייה וקריאה שלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת משה שרוני, להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני. משה שרוני (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי הכנסת, אני מתכבד להציג לפניכם את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 95), התשס"ז–2007, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת החוק, שיזם חבר הכנסת אריה אלדד, נועדה לתקן את הוראות סעיף 326 בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, שעניינו שלילת גמלה בגלל פשע. הסעיף האמור נועד, על-פי לשונו ותכליתו, לשלול כל גמלה לפי חוק הביטוח הלאומי במקום שהמקרה המזכה בגמלה הוא תולדה של מעשה פשע או ניסיון לבצע פשע. כיום, החוק קובע גם כי אם נעשה הפשע מתוך מניע לאומני, ומבצעו נהרג עקב כך, לא יינתנו מכוחו מענק פטירה, קצבת שאירים או תשלום מיוחד הניתן לאשה שנפטרה בעת הלידה או בתוך שנה מיום הלידה בנסיבות שבהן אותה אשה ביצעה פשע מתוך מניע לאומני. בקובעו הוראה זו ביקשה המחוקק לקבוע כי מחבל תושב ישראל אשר ביצע פיגוע, לאחר מותו בנסיבות אלה יישללו משאיריו גמלאות שאינן בבחינת גמלאות קיום. בהתאם למוצע לא יינתן מענק לימודים, המשולם לפי החוק להורה יחיד בעבור ילדו, בנסיבות שבהן אחד ההורים נהרג בעת ביצוע פשע מתוך מניע לאומני, ואשר עקב כך הפך בן-זוגו של מבצע הפשע כאמור להורה יחיד, הזכאי למענק לימודים בעבור ילדו. עוד מוצע לקבוע כי מי שביצע פשע מתוך מניע לאומני, הורשע ברצח ונידון עקב כך למאסר עולם, לא יהיה זכאי לקצבת זיקנה גם לאחר שחרורו מהמאסר, שכן בעת היותו במאסר ממושך משלושה חודשים נשללת ממנו גם כיום הזכאות לגמלה כלשהי. אבקש לציין כי הגמלאות שמוצע לשלול מהמבצעים פשעים מתוך מניע לאומני אינן גמלאות קיום, ולפיכך הצעת החוק עולה בקנה אחד עם הוראות חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, המעגנות את זכותו של כל אדם לקיום מינימלי. הצעת החוק מוגשת בלא הסתייגויות, ואני מבקש להצביע בעדה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה. היו"ר אמנון כהן: תודה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אם כן, אין הסתייגויות. מי שרוצה להצביע, ישב במקומו, ונעבור להצבעה בקריאה שנייה. אפשר להצביע. הצבעה מס' 11 בעד סעיפים 1–2 – 23 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. היו"ר אמנון כהן: בעד – 23, אין נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה. נעבור להצבעה בקריאה שלישית. הצבעה מס' 12 בעד החוק – 24 נגד – אין נמנעים – אין חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 95), התשס"ז–2007, נתקבל. היו"ר אמנון כהן: בעד – 24, אין נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 95), התשס"ז–2007, התקבלה בקריאה שלישית. אנחנו ממשיכים בסדר-היום. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני – – – היו"ר אמנון כהן: בוודאי, אדוני המציע. תוכל לבוא ולברך כל אלה שעסקו בתחום חשוב זה. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): תודה. אדוני היושב ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אני מבקש להודות לכל צוות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, להודות ליושב-ראש הוועדה, לווילמה ולג'ודי, לעוזרים שלי – לנעמה כהן ולדנה לוי – ובראש ובראשונה, או באחרונה, למשפחות נפגעי הטרור שהסבו את תשומת לבי לעיוות שהיה קיים בחוק עד שתיקנו אותו היום. תודה רבה. קריאה: יישר כוח. היו"ר אמנון כהן: יישר כוח. הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק ["דברי הכנסת", הכנסת ה-16, מושב רביעי, חוב' ד', עמ' 26532.] היו"ר אמנון כהן: אנחנו ממשיכים בסדר-היום: בקשת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות להחיל דין רציפות על הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 35) (הגבלת פיטורי עובד או עובדת של קבלן כוח-אדם המועסקים אצל המעסיק בפועל), התשס"ו–2005. הודעה בלבד. בבקשה, יושב-ראש הוועדה. משה שרוני (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברי הכנסת, הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 35) (הגבלת פיטורי עובד או עובדת של קבלן כוח-אדם המועסקים אצל מעסיק בפועל), התשס"ו–2005, הוגשה על-ידי חבר הכנסת חיים כץ. הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה בכנסת השש-עשרה, ביום כ' בחשוון התשס"ו, 22 בנובמבר 2005, והועברה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. סעיף 9 לחוק עבודת נשים, התשי"ד–1954, מונה שורה של הוראות הבאות להגביל פיטורים של עובדת בהיריון, של עובדת או עובד בן-זוגה של היולדת בחופשת לידה, עובדת השוהה במקלט לנשים מוכות ועוד. סעיף 9א לחוק אוסר על מעביד לפגוע בהיקף המשרה של עובדת בהיריון באופן העלול להקטין את הכנסתה, אלא בהיתר מאת השר. האיסורים האמורים חלים על המעביד, קרי קבלן כוח-האדם. אולם במקרים רבים המעסיק בפועל הוא שגורם לפיטורים או לפגיעה. בהצעת החוק מוצע כי הוראות סעיפים 9 ו-9א בדבר איסור פיטורים ואיסור פגיעה בהיקף המשרה, יחולו גם על מעסיק בפועל, דהיינו, מי שמועסק אצלו עובד של קבלן כוח-אדם. בישיבתה ביום כ"ח באייר התשס"ז, 15 במאי 2007, החליטה הוועדה להודיע לכנסת על רצונה שיחול דין רציפות על הצעת החוק, ואני מתכבד להביא הודעה זו בפני מליאת הכנסת. תודה. היו"ר אמנון כהן: תודה, אדוני. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר אמנון כהן: הודעה לסגנית מזכיר הכנסת. סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה, אדוני. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי חברת הכנסת נאדיה חילו מבקשת להסיר את שמה מהצעת חוק איסור השקעה של גופים מוסדיים בחברות המקיימות קשרי עסקים עם אירן, התשס"ז–2007, פ/2299/17, של חבר הכנסת בנימין נתניהו וקבוצת חברי הכנסת. כמו כן, הונח על שולחן הכנסת לוח תיקונים להסתייגויות להצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 7), התשס"ז–2007. תודה. החלטה בדבר תיקון טעות בחוק החולה הנוטה למות, התשס"ו–2005 [נספחות.] היו"ר אמנון כהן: אתה תצטרך לעלות שוב, אדוני, על מנת להעביר את החלטת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר תיקון טעות בחוק החולה הנוטה למות, התשס"ו–2005. ההחלטה טעונה, כמובן, אישור הכנסת. יציג את ההחלטה יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת משה שרוני. בבקשה, יושב-ראש הוועדה. משה שרוני (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים וחברי הכנסת, בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות אני מבקש להביא בפניכם תיקון טעות של השמטה מקרית בחוק החולה הנוטה למות, התשס"ו–2005. בנוסח החוק אשר הונח על שולחן הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, נפלה טעות של השמטה מקרית: סעיפים 16 ו-17 לחוק מזכירים רק חולה הנוטה למות או חולה בשלב סופי שקביעת רצונו נעשתה לפי סעיף 5(ב) לחוק, ולא חולה כאמור שקביעת רצונו נעשתה לפי סעיף 5(ג) לחוק, וזאת אף שקביעת הרצון לפי כל אחד מהסעיפים הקטנים הנ"ל מוציאה את החולה מחזקת הרצון לחיות. הטעות נפלה בשל פיצול הוראות שנכללו בנוסח קודם בסעיף קטן אחד לשני סעיפים קטנים נפרדים. מוצע לתקן את הטעות ולהוסיף בסעיפים 16 ו-17 לחוק, בצד ההפניה לקביעת הרצון לפי הוראות סעיף 5(ב) לחוק, גם את האפשרות של קביעת הרצון לפי הוראות סעיף 5(ג) לחוק. כן מוצע, שתחילתו של תיקון הטעות תהיה ביום תחילתו של החוק, הוא יום כ"ד בכסלו התשס"ז, 15 בדצמבר 2006. אני פונה לחברי הכנסת להחליט על תיקון הטעות, בהתאם לסעיף 10א לפקודת סדרי השלטון והמשפט. היו"ר אמנון כהן: כפי שציינתי, על תיקון הטעות בחוק החולה הנוטה למות צריך גם להצביע, ואנחנו מצביעים על תיקון הטעות. אפשר לשבת ולהצביע. בבקשה, ההצבעה החלה. הצבעה מס' 13 בעד ההחלטה – 20 נגד – אין נמנעים – אין ההחלטה בדבר תיקון טעות בחוק החולה הנוטה למות, התשס"ו–2005, נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: בעד – 20, אין נגד, אין נמנעים. אני קובע כי החלטת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר תיקון טעות בחוק החולה הנוטה למות, התשס"ו–2005, התקבלה. הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 7), התשס"ז–2007 [מס' מ/296; "דברי הכנסת", חוב' כ"ה, עמ' 8381; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר אמנון כהן: אנחנו חוזרים לסעיף הקודם בסדר-היום: הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 7), התשס"ז–2007, קריאה שנייה וקריאה שלישית. אני רוצה לציין שהחוק קיבל פטור מחובת הנחה. אני מזמין את יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, חבר הכנסת מיכאל מלכיאור, להציג את הצעת החוק. בבקשה. מיכאל מלכיאור (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, כנסת נכבדה, הנני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 7), התשס"ז–2007. הצעת חוק זו, שיזמה הממשלה, מתקנת את חוק חינוך ממלכתי, התשי"ג-1953, ומוסיפה לו הוראה בעניין השתתפותן של רשויות החינוך המקומיות בתקציביהם של מוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים הפועלים בתחומן. סעיף 11 הקיים בחוק חינוך ממלכתי קובע כי שר החינוך רשאי לקבוע סדרים ותנאים לתמיכת המדינה בתקציביהם של מוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים, אם השר יחליט על תמיכה, ובמידה שיחליט; היינו, המדינה רשאית, אך לא חייבת, להשתתף בתקציב הפעלתם של מוסדות אלה, וכך הוא המצב היום גם לגבי הרשויות המקומיות. לפיכך, כל רשות מקומית קובעת היום את שיעור השתתפותה בתקציב הפעלתם של מוסדות החינוך המוכרים הלא-רשמיים הפועלים בתחומה, על-פי שיקול דעתה. הצעת החוק קובעת כי השיעורים, ההסדרים והתנאים שקובע השר לפי סעיף 11 האמור יחולו גם על רשויות החינוך המקומיות, ואלה יחויבו להשתתף בתקציביהם של מוסדות החינוך המוכרים שאינם רשמיים הפועלים בתחומן, לפי ההסדר שקבע השר לעניין השתתפות המדינה כאמור, בשיעור יחסי להשתתפותן בתקציביהם של מוסדות חינוך רשמיים דומים הפועלים בתחומן. בנוסח המוצע מובהר כי מדובר בהשתתפות בתקציב ולא בתמיכה תקציבית לפי מבחני תמיכה. מטרתו של התיקון המוצע להסדיר את השתתפות רשויות החינוך המקומיות בתקציביהם של המוסדות המוכרים שאינם רשמיים הפועלים בתחומן, אשר אינה מוסדרת היום באופן ברור. רשויות יהיו חייבות להשתתף בתקציבים, כאמור, לפי קריטריונים ברורים ושוויוניים. אני מבקש מחברי הבית לדחות את כל ההסתייגויות שהוגשו להצעת החוק ולאשר אותה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, כפי שהוכנה בוועדה. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. להצעת החוק יש כמה מסתייגים, וגם יש מסתייגים לשם החוק. מי שהסתייג לשם החוק הוא חבר הכנסת חיים אורון, והוא יעלה וינמק את ההסתייגות לשם החוק. חיים אורון (מרצ): רק לשם החוק? היו"ר אמנון כהן: את כולן ביחד, אבל תנמק. בבקשה, חבר הכנסת אורון. כמה הסתייגויות יש לך? חיים אורון (מרצ): שלוש. היו"ר אמנון כהן: אז תחליט אתה. חיים אורון (מרצ): עשר דקות. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ההסתייגות לשם החוק היא ציטוט מדבריו של סגן ראש הממשלה בישיבת הוועדה, שאמר, כאשר הוא היה נוכח בדיון – גם בהליך קצת משונה, אם מותר לומר, סגן ראש הממשלה מצד אחד ושרת החינוך מצד שני, וכך הממשלה מופיעה בוועדה – שהוא בוש ונכלם על הדיון הזה. אני לא בטוח שהבושה והכלימה של סגן ראש הממשלה הן אות לבושה ולכלימה שלי. אדוני יושב-ראש הוועדה, אני רוצה לומר באופן ברור ששני עקרונות שאתה ציינת מקובלים עלי, אבל אני חושב שנושאים את שמם פה קצת לשווא. העיקרון הראשון הוא עקרון השוויון בין כל ילדי ישראל. מקובל עלי, לא מן הפה ולחוץ, אלא מקובל עלי ממש – ואם אני אדרש להביא הוכחות לכך, חבר הכנסת נהרי, אני חושב שגם אתה תוכל להעיד – שלא במבחן אחד וגם לא בשניים עמדנו על העיקרון הזה. חברי סיעת קדימה, האמינו לי שיש לכם מעט סיבות לעלוז בדיון על החוק הזה. אדוני שר התחבורה, אני חוזר ואומר עוד פעם, שיש לכם מעט סיבות לעלוז על החוק הזה עכשיו. היה ראוי – וזאת הכלימה שלי על דבריו של סגן ראש הממשלה, שהחוק הזה עובר ככה, כששרת החינוך – לא אני אלא שרת החינוך בממשלה שלך – אומרת שזאת תחילת סופו של כל החינוך הממלכתי. אדוני היושב-ראש, אני בעד קיומם של זרמים בחינוך. אני לא חושב שצריך להיות זרם חינוך אחד ואין הצדקה לזרמים שונים במגוון הזרמים שקיים. לא זה מה שעומד פה היום על הפרק. אם יש זרמים שונים בחינוך, יש כללים לשונות ויש כללים למשותף. אין משותף. כפי שאמר ידידי חבר הכנסת רביץ, אנחנו נקיים את החינוך בדיוק כמו שאנחנו רוצים, ולא מעניין אותנו שום דבר. אגב, גם אני רוצה ככה. יעקב כהן (יהדות התורה): עכשיו אתה יכול. חיים אורון (מרצ): אין לי אופציה. יעקב כהן (יהדות התורה): למה? חיים אורון (מרצ): אין לי אופציה, אדוני השר כהן. אין לי אופציה, וטוב שאין לי אופציה, כי אין-סוף פעמים היה פה דיון ואין-סוף פעמים אמרתי שאני בעד חינוך פלורליסטי במדינת ישראל, אבל מה שקוראים במלה היפה ליבה – או תמציאו כל מיני שמות אחרים למושג הזה – זה משהו שהופך את המכלול הזה של הרבגוניות למשהו שגם יש בו מידה של שיתוף. זה איננו פה. לא במקרה זה איננו פה. לא במקרה לא מוכנים לשים אותו בהקשר זה, אדוני השר נהרי, כי רוצים דבר אחר. משה גפני (יהדות התורה): בסוף תמיד אנחנו מופלים לטובה. חיים אורון (מרצ): חבר הכנסת גפני, אני לא הכתובת לטענה הזאת שלך. השר יצחק כהן: החוק הזה טוב גם לערבים? חיים אורון (מרצ): אני לא הכתובת לטענה הזאת שלך. אני רוצה להמשיך בנושא השני. אמר יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט: חוק ממשלתי. באה הממשלה, ולשיטתכם כדין, ואומרת: אנחנו חושבים שצריך לבטל עוול מסוים שקיים וצריך לתת 75% השתתפות של העיריות לעוד קבוצה של בתי-ספר. מאיזה מקור? אין הבור מתמלא מחולייתו, מאותו מקור עצמו. כאילו אני הייתי בא עכשיו לכנסת ואומר: תראו, אני מכיר שלוש ישיבות חילוניות, ואני רוצה לחלוק את הכסף של הישיבות הדתיות עם הישיבות החילוניות. לא הייתם זורקים אותי מכל המדרגות – – – משה גפני (יהדות התורה): אבל כך עשו השנה, תשאל את השרה. מיכאל מלכיאור (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): עושים את זה. שמואל הלפרט (יהדות התורה): זה בדיוק מה שעשו. חיים אורון (מרצ): חבר הכנסת מלכיאור, אני כבר יודע שתקבלו חזרה את מה שהורידו לכם, אבל אני מדבר על תקציב הישיבות. אני כבר יודע – וגפני מהנהן בראשו – שתקבלו חזרה עד השקל האחרון, תלוי בסיבוב הבא. אני מדבר עכשיו על תקציב הישיבות הגדול במשרד החינוך. אני רוצה תלמידים שמקבלים הבטחת הכנסה דרך משרד החינוך. לא תכניסו אותי למועדון הזה. למה לא תכניסו אותי למועדון הזה? כי תגידו: הוא שלנו. תגידו לי: אתה רוצה 100%? תביא עוד כסף – ואני בעדכם. הממשלה רוצה לכפות על הרשויות המקומיות, שחלק גדול מהן נמצאות בתת-תקצוב בחינוך? מאה אחוז, תביאו כסף. לכן הגשנו הסתייגות – שאני מצפה מכם לתמוך בה – לגבי אותו סכום נוסף שיושת על הרשויות המקומיות בגין החוק הזה. אם אין הוצאה נוספת, אין ויכוח, אבל אם יש הוצאה נוספת – איך אמר חבר הכנסת רביץ? חימום בחורף, קירור בקיץ, חשמל – הוצאה אמיתית, מאה אחוז, נתכבד כולנו יחד בתקציב המדינה להוסיף את הסכומים האלה למשרד החינוך, מעבר לתקציב הקיים, ולא נחלק את העוגה המקוצצת לפרוסות יותר קטנות, כי מישהו החליט שמנימוקים קואליציוניים צריך לעשות שקט עכשיו, כי יש לממשלה בעיות. מה לא בסדר בטענה הזאת שלי, נהרי? אתה תבעת אותה, ובצדק. כבר הזכרתי את זה פה אלף פעמים במליאת הכנסת, עד כדי כך שאיימת שתפרוש מהממשלה. בסוף אנחנו בטעות פרשנו – בטעות, אמרתי גם את זה, כי מה אמרת? אני רוצה תוספת לעוגה. השר משולם נהרי: שוויון, שום תוספת. חיים אורון (מרצ): שוויון עם תוספת לעוגה, אל תחלקו את המעט ליותר. השר משולם נהרי: שוויון זה עיקרון בסיסי. חיים אורון (מרצ): מאה אחוז, הסכמתי לו מייד בראשית דברי. השר משולם נהרי: אנשי עקרונות. חיים אורון (מרצ): אמרתי שאני מסכים – שוויון. אם הממשלה מציעה שוויון, מאה אחוז. אל תטילו את זה על הרשות המקומית החזקה במקרה אחד והחלשה במקרה אחר, כי בסוף על מי זה יתגלגל? הגירעון הזה בסופו של דבר מתגלגל על אותן קבוצות שהן נזקקות. עכשיו, חברי הכנסת מש"ס, חברי הכנסת מאגודה, חברי הכנסת ממפלגת העבודה – מקדימה כבר אין לי הרבה ציפיות – אתם אומרים שאתם דואגים גם לשוויון בחינוך אבל גם לאי-קיפוח של החלשים. תתמכו בהסתייגות שלי. אם זה מעט כסף, התוספת תהיה מעטה. אם זה קצת יותר כסף, התוספת תהיה גדולה יותר. אבל כפי שכתוב פה, עלות השינוי הזה תהיה על משרד החינוך. אחרת, מה תעשה? ראובן ריבלין (הליכוד): אם אתמוך בהסתייגות שלך, שהיא מאוד הגיונית, הממשלה תמשוך את החוק. חיים אורון (מרצ): רוצים מתנות חינם? רוצים לקנות בלי כסף? סליחה, אני לא במקצוע הזה. אני לא רוצה לתת שמות למקצוע הזה. ראובן ריבלין (הליכוד): – – – חיים אורון (מרצ): מאה אחוז. אני לא במקצוע הזה. רוצים גם לתת וגם לרמות את כולם שאין, אבל לא שלא יהיה. אני מבטיח לכם שבתי-הספר שמוכרים כאן – כל הקבוצה שתומכת בהם תדאג שהם יקבלו את כל מה שמגיע להם. ואז יבוא ראש עיר א' או ב' או ג' ויאמר: סליחה. נוספו לי כדין, כחוק, עוד 10% קליינטים – אני מוריד את גובה האמבטיה ב-10%. איך נראית אמבטיה שיורדת ב-10%? השר משולם נהרי: וכולם נמצאים בה. חיים אורון (מרצ): האמבטיה שיורדת ב-10% נראית כך: למישהו יוצאת הרגל החוצה, למישהו יוצאת האוזן החוצה ומישהו נשאר בלי שתי עיניים. מה קורה? במה יקצצו? השר משולם נהרי: אבל אף אחד לא נשאר בחוץ. חיים אורון (מרצ): חבר הכנסת נהרי, אתה כל הזמן חוזר על סיפור השוויון, ועכשיו אומר לך: היתה פעם ועדה, והיא הוועדה היחידה שאני מכיר, ועדת-נאמן. הוא לא בדיוק בא מבית-הספר שלי, אף-על-פי שאני מאוד מעריך אותו. זה השר לשעבר, עורך-הדין נאמן. ועדת-נאמן קבעה שאין קיפוח. השר משולם נהרי: שמעת על שושני? היו"ר אמנון כהן: אדוני, סיימת את דבריך? חיים אורון (מרצ): לכן, אדוני היושב-ראש, אל תתקפו אותנו כחסידי האי-שוויון. אל תתקפו אותנו כמי שמתנגדים לזרמים בחינוך. משה גפני (יהדות התורה): למה הילדים שלנו לא יודעים על המסקנות של ועדת-נאמן? חיים אורון (מרצ): הם לא מכירים את זה, כי אתם דואגים לומר להם – – – משה גפני (יהדות התורה): – – – חיים אורון (מרצ): חבר הכנסת גפני, אתם דאגתם שלא ידעו את זה. היו"ר אמנון כהן: חבר הכנסת גפני, יש לך הסתייגות ואתה תדבר. תן לו לסיים את דבריו. אדוני, בבקשה. חיים אורון (מרצ): חבר הכנסת גפני, הרי גם ההסתייגות שלך תפיל את החוק, כי אתה מתכוון להתחרות עם ש"ס שכל מה שהם יודעים אתה יודע יותר טוב. אני לא רוצה לדבר באנגלית כי אולי לא כולם יבינו מה אני אומר וגם האנגלית שלי די משובשת. כל מה שהם יודעים לעשות – אתה עושה יותר טוב בהסתייגות שלך. הם הביאו א', ואתה הבאת א' פלוס ב'. תוכיח להם מי יותר. אני לא במשחק שלכם. עם כל הכבוד, אני לא במשחק שלך: לא שלך, לא של חבר הכנסת הלפרט ולא של חבר הכנסת רביץ. היו"ר אמנון כהן: אדוני, משפט אחרון. משה גפני (יהדות התורה): אין לי טענות אליך. חיים אורון (מרצ): נכון. לכן, אתה רוצה שוויון? אני אתך. אתה רוצה זרמים בחינוך? אני אתך. אבל לא כך. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת משה גפני, הגיע תורך כמסתייג. בבקשה, תנמק את ההסתייגות. חיים אורון (מרצ): לא. היושב-ראש, יש סדר נימוקים. היו"ר אמנון כהן: אמרתי לך, ביחד. חיים אורון (מרצ): לא. עכשיו חבר הכנסת ביילין וחבר הכנסת רן כהן. תקרא את דף התיקונים. רן כהן (מרצ): מצדי שיערבב. היו"ר אמנון כהן: לא משנה. חבר הכנסת גפני, בבקשה. מי שרשום ידבר. חיים אורון (מרצ): כולם רשומים. היו"ר אמנון כהן: אמרתי: מי שרשום ידבר. ראובן ריבלין (הליכוד): אנחנו הסתייגנו לשם החוק, ואמרו לנו שאין שם ונתנו לנו – – – היו"ר אמנון כהן: אני לא יודע. זה במזכירות. זה מה שאני מקבל. חבר הכנסת גפני, בבקשה. ראובן ריבלין (הליכוד): אתה צודק. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, גברתי שרת החינוך, חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה להעמיד את העובדות על דיוקן. בואו ונדע על מה אנחנו מדברים. מה שהיה עד לא מכבר, לדעתי, מאז קום המדינה, אף שאני לא מכיר את זה – אבל מה שאני מכיר הוא שהרשויות המקומיות, ברובן המכריע, תמכו מתקציבן בחינוך החרדי, במוכר שאינו רשמי לסוגיו השונים. למשל, עיריית ירושלים תמכה ב-100% בחינוך העצמאי וב"מעיין החינוך התורני". זה היה עד היום. זה היה ב-100%. השר משולם נהרי: לא בכולם. משה גפני (יהדות התורה): אני לא יודע. אז ל"מעיין" היה סידור. אבל באופן עקרוני – – – חיים אורון (מרצ): זה היה הסידור. עזוב סידורים. זה חוק. – – – מספיק סידורים. רן כהן (מרצ): עכשיו זה החוק. השר משולם נהרי: כל אחד – – – רן כהן (מרצ): לא רוצה חוק – – – משה גפני (יהדות התורה): השר נהרי, באופן עקרוני הרשויות המקומיות תמכו בחינוך החרדי; פחות מבאחרים, ותלוי איפה. עיריית תל-אביב תמכה בכולם: גם בחינוך העצמאי, גם ב"מעיין החינוך התורני", גם במוכר שאינו רשמי וגם במוסדות הפטור. שרת החינוך יולי תמיר: לא בכולם. באלה שהיא בחרה. משה גפני (יהדות התורה): היא תמכה בכולם. אני לא מכיר בית-ספר חרדי שלא נתמך על-ידי עיריית תל-אביב. שרת החינוך יולי תמיר: אני אראה לך. משה גפני (יהדות התורה): אולי מאוד בשוליים. אתם יודעים מה? תמצאו פה ושם. רן כהן (מרצ): אז בשביל מה צריך את החוק? משה גפני (יהדות התורה): שרת החינוך, אני לא ביקשתי את החוק. מבחינתי, המצב היה יכול להימשך כמות שהוא. תדעו לכם: כל הזמן דיברו על עלות תקציבית? אין עלות תקציבית. מה שהיה קודם יהיה גם עכשיו. מה קרה בדרך? זה מאוד פשוט. דרך אגב, זה יקרה בכל תחום. זה התחיל עם החרדים, אבל זה ילך לכל המקומות. מאיר פרוש (יהדות התורה): אתה טועה. משה גפני (יהדות התורה): זה ילך לכל המקומות. תאמין לי. אנחנו במדינה בפירוק. תיכף תשמע מה שאני אומר. מה שקרה הוא שעמותה בפתח-תקווה – "מעיין החינוך התורני" כפר-אברהם – הגישו עתירה לגבי בית-ספר של 40 תלמידים, הם דורשים קרקע. הלכה המדינה והשיבה לבית-המשפט לעניינים מינהליים. מי שהשיב זה פקיד במשרד המשפטים, והוא השיב לבית-המשפט לעניינים מינהליים שלא צריך לתקצב את הקרקע: לא לחינוך העצמאי, לא ל"מעיין החינוך התורני" ולא לעמותה הפרטית הזאת. כך הוא השיב לבית-המשפט לעניינים מינהליים. בית-המשפט לעניינים מינהליים אמר: אם זה מה שאומרת המדינה, אני מסכים. אז לא צריך. הלך אותו פקיד, שאמר לבית-המשפט להשיב את מה שבית-המשפט השיב, והוציא הנחיה גורפת לכל הרשויות, שאסור לתקצב את החינוך החרדי. ואז צריך לתקן את החוק. הפקיד אמר. הוא קובע את המדיניות, הוא אומר לבית-המשפט מה לענות, הוא מקבל את מה שבית-המשפט אומר ובית-המשפט קבע. היום כל הזמן בוועדה מדברים על בג"ץ. אין בג"ץ. אנחנו לא הלכנו לבג"ץ מפני שאנחנו לא תולים בהם תקוות. אין בג"ץ. זה בית-משפט לעניינים מינהליים על דבר מקומי מאוד, ואותו פקיד אמר לבית-המשפט מה עמדת המדינה, ואז בית-המשפט לא התאמץ. מה רצה להרוויח אותו פקיד בסופו של דבר? שיהיה החוק שהשר נהרי הביא עכשיו. אני אומר לכם, שרפיסות כמו של ש"ס – לא ראיתי דבר כזה. החוק הוא לא חוק נהרי. החוק הוא חוק דה-הרטוך. מה רצה החוק הזה לומר? – מה שהיה עם החינוך העצמאי ו"מעיין החינוך התורני", שעל-פי החוק הם מקבלים 100%, וזה החוק שאנחנו חוקקנו כאן ב-1991 – – – השר משולם נהרי: אז למה רצית לצרף – – – משה גפני (יהדות התורה): ואז, רצה מי שרצה במשרד המשפטים להשפיל את החינוך העצמאי, להשפיל את "מעיין החינוך התורני". הוא רצה שכולם יהיו שווים, כל המוכר שאינו רשמי. באה שרת החינוך ואמרה: כולם. מה זה? בתי-ספר פרטיים. השלטון המקומי הגיע. זה מעניין. אני ביקשתי את החוק הזה? מישהו מהשלטון המקומי או גברתי שרת החינוך, מצאתם פתרון – – – שרת החינוך יולי תמיר: אני אעלה – – – משה גפני (יהדות התורה): מאה אחוז. היות שאני גם אקשיב לך, אני מציע שתדייקי במה שאת אומרת. שרת החינוך יולי תמיר: אני מדייקת במדויק. משה גפני (יהדות התורה): הרי ניסיתם, את וראש הממשלה, שר התשתיות, מנכ"ל חברת החשמל – כולכם יחד ניסיתם לחבר את החשמל בבית-הספר של 500 התלמידים באור-יהודה, ולא הצלחתם. שרת החינוך יולי תמיר: זה מכיוון שהוא עבר על החוק. משה גפני (יהדות התורה): הוא עבר על החוק? הבנתי. לילדה קטועת הגפיים שהצטרכה ממלאת-מקום סייעת – סידרת? שרת החינוך יולי תמיר: – – – משה גפני (יהדות התורה): את תעני מה שתעני, וזה לא משנה את העובדות. לא הצלחת ובצדק. זה כי הוא יותר חזק מכם. אתם לא מנהלים את הממשלה. שלא תביני לא נכון. יש מי שמנהל את המדיניות, יש מי שקובע את הכללים, ויש מי שאומר מי יקבל ומי לא יקבל. הוא הביא חוק שהוא בושה וחרפה לאינטליגנציה. הרב רביץ ואני הגשנו הסתייגות. חבר הכנסת חיים אורון הלך, וכבר לא מעניין אותו הריב שלי עם ש"ס – בסדר, אין בעיה. רן כהן (מרצ): אני שומע אותך. משה גפני (יהדות התורה): עוד מעט אני אדבר על מה שקורה בתוך מרצ, אבל נניח לעניין הזה. קריאה: – – – משה גפני (יהדות התורה): נניח לעניין הזה, בחודש סיוון אני לא מדבר לשון הרע. רן כהן (מרצ): כדאי שתקפיד על זה. משה גפני (יהדות התורה): מה שאני רוצה לומר לגבי העניין הזה – – – היו"ר אמנון כהן: תגיע לעיקר. אל תפריעו לגפני לדבר. משה גפני (יהדות התורה): ביקשנו את הדבר האלמנטרי המתחייב. כתוב בחוק דה-הרטוך: שקבע השר בתקנות נהלים והוראות. אנחנו מבקשים להוסיף גם: מה שעל-פי החוק, מה שעל-פי דין. איזה חוק, חבר הכנסת יוסי ביילין, אתה זוכר שעבר כאן בכנסת שלפי התקנות חייבים ולפי החוק לא חייבים? וזה עם הסרגל המשפטי. אנחנו הרי לא מבינים כל הזמן. השופטים אומרים עלינו – אנחנו, החרדים, הרי לא מבינים. היועצים המשפטיים אומרים שאנחנו לא מבינים. כולה למדנו בכולל, מה אנחנו מבינים? הם מבינים. תראה את ההתנגדות להסתייגות שלנו. מה יותר פשוט בכנסת ישראל, כשמחוקקים חוק, כשבאים שני חברי כנסת שבאמת לא מבינים כלום – הרב רביץ לא מבין שום דבר, ואני ודאי שלא – ואומרים שיהיה כתוב גם "על-פי דין". סערת עולם, וש"ס מתקפלת. אני אומר לכם, דגל התורה, הרב רביץ ואני, ניהלנו משא-ומתן על החוק הזה. אם ש"ס לא היתה מפריעה, ההסתייגות הזאת היתה בתוך החוק. זה הרי פשוט ככה. יצחק וקנין (ש"ס): – – – שר התקשורת אריאל אטיאס: מה עשית בממשלה הקודמת, הרב גפני? האם העברתם את החוק הזה בממשלה הקודמת? היו"ר אמנון כהן: אל תתחיל עם הש"סניקים. הם הרבה פה. משה גפני (יהדות התורה): השר אטיאס, אני מציע לך שלא להתערב בעניין הזה, מפני שאת הסעיף בהסכם הקואליציוני אנחנו ניסחנו. אתם אפילו לא ידעתם מזה. שר התקשורת אריאל אטיאס: אנחנו עובדים אצלכם. משה גפני (יהדות התורה): אתם עובדים לבד, אבל אתם לא עובדים טוב. אנחנו ניסחנו את הסעיף הזה. למה קלקלתם? נסים זאב (ש"ס): בינתיים אתה רק מדבר. אתה רק מדבר, אבל שום דבר אתה לא עושה בפועל. יש תחרות מי עושה יותר. שר הבריאות יעקב בן-יזרי: איזו אהבה יש ביניכם. איזו אהבה. משה גפני (יהדות התורה): השר בן-יזרי, לא נורא. אנחנו נשלים אחרי זה. היו"ר אמנון כהן: תגיע לדברים העיקריים, כי יש לך פחות מדקה. שר הבריאות יעקב בן-יזרי: המחלוקת היא לשמה. משה גפני (יהדות התורה): השר בן-יזרי, התשתית הרעיונית של ש"ס ושלנו היא תשתית רעיונית שווה. המטרה של כולנו היא אותה מטרה. הטענות שלי על ש"ס הן שהיא מפלגה שמחזיקה את הממשלה הרופסת הזאת, הכושלת הזאת, והיא מחזיקה אותה בגלל דברים מוגדרים. עכשיו יש לי שאלה: למה היא מחזיקה אותה? או בגלל ארבעת השרים או בגלל חוק החינוך. הנוסח הזה אומר לי שהיא מחזיקה אותה בגלל השרים. אם זה בגלל החוק, אז למה הוא חוק לא טוב? מי התנגד לזה? למה לא "על-פי דין"? עתניאל שנלר (קדימה): אז כדאי שהחוק יעבור. משה גפני (יהדות התורה): לי אין הפריווילגיה שלך. הילדים שאני מייצג הם עכשיו בלי אור, בלי מים, בלי סייעת לילדים בחינוך מיוחד, בלי כלום. לא תהיה לי ברירה. אני נגד החוק אבל אני אהיה חייב להצביע בעדו. אין לי ברירה. אני לא כמו חבר כנסת רגיל כאן, שאני יכול להתחיל לטייל בחוץ-לארץ והכול יתנהל כמות שהוא. הילדים החרדים הם בגלות, הם נשלטים על-ידי יועצים משפטיים שאני לא רוצה להגדיר אותם פה, במליאת הכנסת. אחרי זה אגיד לך בארבע עיניים מה ההגדרה שלהם. אני חבר של ש"ס, השר בן-יזרי, אני לא רב אתם. אנחנו חברים. אני לא מבין למה הם לא מתעקשים, ויש עוד הסתייגות. יצחק וקנין (ש"ס): – – – משה גפני (יהדות התורה): תאמין לי, חבר הכנסת וקנין, אני חבר יותר טוב שלכם – יותר טוב מהשותפות הלא-כשרה שעשיתם עם דה-הרטוך. היו"ר אמנון כהן: חבר הכנסת גפני, נתתי לך עשר דקות על שתי הסתייגויות יחד. משה גפני (יהדות התורה): יש לי שש הסתייגויות. אני מייד מסיים. השר יצחק כהן: עוד מעט יש מניין לערבית בחוץ. משה גפני (יהדות התורה): אנחנו לא נמצאים פה בשביל להתפלל ערבית. אנחנו נמצאים פה בשביל לתקן את החוק. להתפלל ערבית התפללתי בכולל. תעבדו. הגשנו הסתייגות נוספת, נורא פשוטה. ראובן ריבלין (הליכוד): ב-20:00 מתפללים. משה גפני (יהדות התורה): בסדר, אז נתפלל ב-22:00. ראובן ריבלין (הליכוד): חשבתי שהתפללת כבר. משה גפני (יהדות התורה): לא, אמרתי שנתפלל אחר כך. יש רבים מאוד בציבור שמוכנים להתפלל ערבית ב-22:00, שהם ייבחרו לפה. נסים זאב (ש"ס): אולי תסיים כבר. משה גפני (יהדות התורה): לא רוצה. זאת אומרת, יש לי עוד זמן. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, לא צריך לתת לו שנייה אחת נוספת על הדוכן. השר יצחק כהן: תצביע נגד החוק? משה גפני (יהדות התורה): אין לי פריווילגיה כזאת. אתה יודע שאין לי. היו"ר אמנון כהן: חבר הכנסת גפני, אני מבקש ממך לסיים, אז תסיים. אתה מקיים דיאלוג עם כל אחד. משה גפני (יהדות התורה): בסדר, אבל שלא יפריעו לי. מכיוון שנאמר בוועדה: למה אין הרשתות שצריכות להיות על-פי דין, שזה החוק? מכיוון שצריך שיהיה שוויון. באנו הרב רביץ ואני ואמרנו דבר נורא פשוט: אם שוויון, אז למה מוסדות הפטור לא? למה הם לא זוכים לשוויון? 43,000 תלמידים חרדים לא בעניין. אני אגיד לכם מה התשובה. אומנם אני באמת לא מבין במשפטים – – – רן כהן (מרצ): הם לא בקואליציה. משה גפני (יהדות התורה): לא, לא, לא. אני לא מבין במשפטים, אני לא למדתי משפטים. החינוך העצמאי ו"מעיין החינוך התורני" זה רק חרדים, ולכן אותם צריך להשפיל לעומת מוכר שאינו רשמי. המוכר שאינו רשמי זה לא רק חרדים אלא גם בנים כאלה של יועצים משפטיים למיניהם שלומדים במוכר שאינו רשמי, ולכן הם צריכים לקבל את המעמד הבכיר. מוסדות הפטור זה רק חרדים, אז השוויון לא חל עליהם. היו"ר אמנון כהן: חבר הכנסת גפני, סיימת. תודה רבה. אי-אפשר, אתה מדבר כבר רבע שעה. משה גפני (יהדות התורה): משפט לסיום. השוויון חל על המוכר שאינו רשמי, שבו לומדים בנים של יועצים משפטיים, שמבינים במשפטים. להשפיל את החינוך העצמאי ואת "מעיין החינוך התורני", בניגוד לחוק, מכיוון שזה חרדים, לא להחיל את השוויון על מוסדות הפטור מכיוון שזה חרדים – ובא לציון גואל. תאמינו לי, המשיח יבוא ויפתור את הבעיה הזאת. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת יוסי ביילין, בבקשה. יעקב מרגי (ש"ס): חבר הכנסת גפני, עכשיו שכנעת אותי לתמוך בחוק. יוסף ביילין (מרצ): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קטונתי מלהכניס את ראשי הקטן בין ההרים בוויכוח הזה בין יהדות התורה לש"ס. אני גם מוכרח לומר שקשה לי מאוד לשמוע דברים שנאמרים כאן על עובדי מדינה, פקידים, שאף פעם לא יכולים להשיב לך מעל בימת הכנסת, ואתה יכול לדבר עליהם כפי שאתה רוצה. הם עושים את מלאכתם נאמנה מול הרבה מאוד ביקורת, שאיננה מוצדקת. אני רק רוצה לומר שהיום הזה הוא יום עצוב, כי החוק הזה יעבור. הוא יעבור ברוב גדול. ראינו מה קרה היום כבר בוועדת החינוך – – – יצחק וקנין (ש"ס): אולי אתה רוצה להפוך את זה – שהם יאמרו מה שהם רוצים ואנחנו נעשה מה שאנחנו רוצים. יוסף ביילין (מרצ): זה מה שאתם עושים. יצחק וקנין (ש"ס): אנחנו מדברים והם עושים מה שהם רוצים. יוסף ביילין (מרצ): אתם מצביעים על חוקים בלתי אפשריים ופוגעים בכל פעם קצת במערכת הזאת שלנו, המשותפת, הדמוקרטית. אתם נושאים את שם השוויון לשווא גם בחוק הזה. השר יצחק כהן: בוא נתחלף. יוסף ביילין (מרצ): אם התחלפות אתך זה להתפלל שלוש פעמים ביום, זה קצת קשה לי. השר יצחק כהן: לא, בתקציבים – – – יוסף ביילין (מרצ): רק זה עוד היה חסר. השר יצחק כהן: בוא נתחלף. יוסף ביילין (מרצ): בשום פנים ואופן לא. השוויון הזה הוא שוויון שקרי. אני רוצה לומר משהו: אני סוציאליסט, אני מאמין בשוויון. כשהייתי סגן שר האוצר באו אלי אנשי "אגודה" ואמרו: אנחנו לא רוצים הרבה. אנחנו רוצים רק דבר אחד – שאנחנו נקבל תקציבים כמו הילדים שלך. אמרתי מייד: זה נכון, זה מוצדק, אין דבר יותר מוצדק מזה. אני הסתובבתי בת"תים, במוכר שאינו רשמי, ברשמי שאינו מוכר, בחינוך העצמאי ובכל המערכות – יש כאן אנשים שהיו אז אתי – ואני הבנתי את הסיפור. זה נכון שהרב יצחק כהן אומר: תתחלף אתי. הטענה שלי היא לא שלומדים שם בעושר – לא זה המצב – אלא יש כאן שתי טענות קשות. טענה אחת היא, שכדי להביא לשוויון בין הלימוד החילוני והממלכתי-דתי לבין החינוך החרדי, בגלל נושאים כמו לימודים של בחורים ובחורות בבתי-ספר ודברים מהסוג הזה, וגודל הכיתה ומספר ההסעות – כדי להביא לשוויון העלות היא הרבה יותר גדולה מאשר במערכת החילונית. השר משולם נהרי: התקצוב הוא פר-תלמיד. יוסף ביילין (מרצ): כל הסיפור של תקצוב פר-תלמיד ותקצוב פר-כיתה מלווה אותי כבר 20 שנה. השורה התחתונה – – – השר משולם נהרי: זה לא 20 שנה, זה משנת 2000 – – – יוסף ביילין (מרצ): השינוי? כן, כן, ודאי, ודאי. תאמין לי, אני אחד האנשים שמכירים את המערכת הזאת, ואני אומר שהחוק הזה הוא לא חוק של שוויון. החוק הזה ייצור בדיוק את הביקורת הקשה ביותר נגדו. כלומר, כיוון שהממשלה לא מקצה פרוטה למימונו, וכיוון שהמערכת המקומית היא מערכת שאין לה כספים ואין לה תקציבים והיא לא עומדת בהרבה מאוד מטלות אחרות שלה, וכיוון שהתוצאה של זה – אם היא תרצה לממש את החוק, המערכת המקומית תצטרך לקחת ממקומות אחרים. בשם השוויון יינתן כאן הרבה יותר למערכות של לימודים בלתי מוכרים או מוכרים ובלתי רשמיים, שבהן אין לימודי ליבה, אין המינימום הזה שנכתב עוד במכתב הסטטוס-קוו המפורסם של בן-גוריון לרב לוין. יעקב מרגי (ש"ס): עכשיו יצא המרצע מן השק. הליבה, זה מה שמעניין אותך. ראיתי את הליבה ששרת החינוך רצתה לחנך – את הגרים ואת הגרות. יוסף ביילין (מרצ): אתה לא בממשלה שלה? יעקב מרגי (ש"ס): היא שרה שלך, שאתה גאה בה. יוסף ביילין (מרצ): היא שרה שלי? יעקב מרגי (ש"ס): אתה גאה במערכת החינוך שלה. יוסף ביילין (מרצ): אדוני היקר, אני במקרה באופוזיציה, ואתה במקרה בקואליציה, ואתה אל תבוא אלי עם שרים שלי. הם שרים שלך, ואני מוכן בכל רגע נתון להפיל את כולם מכיסאותיהם, את כל מי שיושב כאן. תאמין לי. יואל חסון (קדימה): להפיל את "חמאס" או את הממשלה? יוסף ביילין (מרצ): אפשר להפיל את שניהם, זה בסדר גמור. להבדיל. זה לא יום חג לכם, זה יום חגא. אתם עושים כאן, ברוב שניתן לכם ובניצול של ממשלה חלשה, שלא יכולה אולי להתקיים בלעדיכם, מעשה שלא ייעשה. אני חושב שגם אתם תתחרטו על כך. משום שהמערכת שלנו, המשותפת, המערכת הדמוקרטית שכן מאמינה בשוויון, בסוף תקיא את הרעיונות האלה מקרבה. לצערי, היום זה יתקבע. היו"ר אמנון כהן: תודה. חבר הכנסת אלכס מילר, בבקשה. אלכס מילר (ישראל ביתנו): אני מסיר. היו"ר אמנון כהן: חבר הכנסת אברהם רביץ, בבקשה. עוד רשומים חברי הכנסת שמואל הלפרט, מאיר פרוש, יצחק גלנטי, ראובן ריבלין, ג'מאל זחאלקה, דוד אזולאי, דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד, רן כהן ושרת החינוך. גם השר משולם נהרי ירצה לדבר כמה דקות. בבקשה, חבר הכנסת רביץ. אברהם רביץ (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני עולה לכאן לא כדי לחזור על דברים שנאמרו. אני כאילו מרגיש את עצמי – לעלות לכאן ולמסור הודעה. יש דבר כזה. וההודעה שאני מבקש למסור, אמרתי זאת היום בוועדה, ואני חוזר ואומר את זה כאן: הציבור החרדי, על כל גווניו, כל אחד על-פי סגנונו – גם את הציבור הדתי אני כולל בקטגוריה הזאת – לא יירתע ולא ישנה מדרכם החינוכית של ילדיו, בכל מחיר. ואני אומר לכם את זה במלוא הכנות, עם כל הנימוקים של יוסי ביילין ושל אחרים שזה חוק רע. אנחנו לא נשנה. ואנחנו, כמיעוט במדינת ישראל, נתונים בידיכם. אתם יודעים היטב שקשה לנהל מערכת חינוך ענפה כזאת כאשר רוב הציבור – במקרה יצא כך, יש סוציולוגים שאומרים שיש לכך סיבה, אבל זה לא משנה – הוא ציבור ששייך לשכבות החלשות מבחינה סוציו-אקונומית, אבל הוא ציבור שחונך מדורי דורות ללכת על כמה נושאים במסירות נפש. זאת תשתית קיומנו. זה לא יעזור. זה לא יעזור. אתם יכולים, כרוב – אולי לא תצטרכו אותנו פעם – לבוא ולגזור גזירות, ממש כך, ולומר: אנחנו לא תומכים בחינוך כזה, זה לא מעניין את המדינה המודרנית, הליברלית, המתקדמת, ואתם דוחפים אותנו אל עולם החושך, שהיה ולא יהיה, ומצמיחים את ססמאות הכזב, שהולכות אתנו הרבה שנים, מאז תחילת ההתעוררות החדשה. זה לא יעזור. נכון, אנחנו נלחמים בכל הכלים העומדים לרשותנו – המתוחכמים, הלגליים, הקואליציוניים, האופוזיציוניים, ההבטחות, כדי שנוכל לשרוד ולקיים את החינוך שאנחנו כל כך מאמינים בו ואת החינוך שאנחנו אכן נקיים. אני רואה את החסרונות של החוק. במערכות מסוימות יש ירידה בתמיכה. אבל צריך להודות על האמת, נאלצו לחוקק את החוק הזה בשל איומים של יועצים משפטיים למיניהם. הרבה חוקים אנחנו עושים בשל אילוץ. אנחנו חיים בעולם של פשרות, מתוך תקווה להגיע למקסימום הנכון. לכן, זאת תחילת דרך. אני דווקא כן רואה את היום כיום חשוב ואני כן משבח את השר נהרי, עם כל הביקורת שיש לי על החוק הזה. שר התקשורת אריאל אטיאס: גפני אמר שזאת בעיה, לא? משה גפני (יהדות התורה): – – – אברהם רביץ (יהדות התורה): לכן אני אתמוך בחוק, כי אני רואה בו התחלה של הבנה, של ניצוץ של הבנה, שגם יהודים חרדים, למרות השוני באורח החיים, בתפיסת העולם, בהתנהגות – שיש ראייה שאכן גם אנחנו פה; התחלה של ראייה. נכון, חבר הכנסת גפני, סידרו אותנו כאן, ואנחנו יודעים את התחכומים של התכמן, אבל מה לעשות. זה דבר אחד. דבר שני, חבר הכנסת חיים אורון, אני מתכוון לתמוך בהסתייגות מס' 3 שלך. ראובן ריבלין (הליכוד): צריכים 50 יחד אתך. אברהם רביץ (יהדות התורה): כן, אני יודע. אבל אני אתמוך בהסתייגות. הוא יודע שהיא לא תעבור, אבל אני אתמוך בה, כי ברמה העקרונית אני חושב שממשלת ישראל לא יכולה לרחוץ בניקיון כפיה. ואם יש נזק כרגע – לא מדובר במקרה שאין – אם יש נזק לעיריות, אני לא רוצה שיסתובבו כאן המוני בית ישראל, ראשי עיריות, שחלקם הגדול דווקא תומך בחינוך החרדי, שהם יסתובבו מתוסכלים שהם הולכים להפסיד מאות מיליונים. כל החינוך החרדי, כמה הוא עולה כבר? מאות מיליונים? הגוזמאות שם. ברמה העקרונית אני אתמוך בהסתייגות מס' 3 של חבר הכנסת אורון. אני רק רוצה לומר משפט מסיים, לכבוד מתן תורה. כולנו עוד נכיר בעובדה הזאת, שהחינוך האמיתי שישמור עלינו כעם הוא החינוך שכל כך הרבה אנשים אוהבים לבזות אותו, לשנוא אותו, לדחוק אותו לקרן זווית. רבותי חברי הכנסת, האמת תנצח. תודה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת רן כהן, בבקשה, תנמק את ההסתייגות. רן כהן (מרצ): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברות וחברי הכנסת, באמת, לא נעים לי להגיד לכם, אם הכותרת של החוק הזה היא חוק חינוך ממלכתי, אני רוצה לטעון שהצעת החוק הזאת היא הצעת חוק חינוך אנטי-ממלכתי. הסיבה היא מאוד מאוד פשוטה. רבותי חברי הכנסת, חוק חינוך ממלכתי יכול להיות רק חוק שיש בו מינימום אלמנטרי של מערכת חינוך שניתנת לכל ילד בישראל. וכאשר היא ניתנת לכל ילד בישראל, צריכה להיות תמיכה מלאה ושוויונית לכל ילד. לא יכול להיות שיהיה קיפוח של ילדים בישראל בגלל מוצא, בגלל צבע, בגלל אמונה, בגלל דת, בגלל חילוניות או מכל סיבה אחרת. אבל זה באמת בתנאי שהמדינה נותנת את זה כאשר יש תוכנית ליבה, כשכל הזרמים שרוצים את השוויון גם נותנים לילדים את השוויון הזה. והליבה הזאת מיועדת להשכלה כללית, ליכולת לרכוש מקצוע, להתפרנס, לפרנס את המשפחה, לעבוד בעבודה ראויה, לתרום לחברה, לקחת מן החברה. אבל כאשר יש זרמים – עם כל הכבוד, חבר הכנסת גפני, שמעתי את הנאום – שאומרים, אנחנו רוצים שוויון רק במענקים אבל לא מוכנים לתת לילדים שלנו שוויון בתוכנית הליבה, זה לא שוויון, עם כל הכבוד, זה אי-שוויון. זה לא ממלכתיות, זה אנטי-ממלכתיות. לכן, בעניין הזה, לעניות דעתי נעשה כאן מעשה שלא ייעשה, שאסור ללכת אתו באופן שבו זה מוצע כאן. זה הדבר העיקרי שבגינו אני מסתייג מהצעת החוק הזאת, ואני אתנגד לו גם בהצבעה. הדבר השני – עם כל הכבוד, השר נהרי, או יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת מלכיאור, הכנסת רוצה לתת? בבקשה, תבוא הכנסת ותיתן, אבל היא לא יכולה לקחת ממישהו שממילא אין לו ולהגיד לו: אתה תיתן. אם מגיע כאן לתת לאותם בתי-ספר של חינוך מוכר שאיננו רשמי – בבקשה, תבוא הממשלה, תבוא הכנסת באותו חוק ותגיד: "את אותו הפרש אני נותנת בעבור אותם בתי-ספר". אבל לבוא ולהגיד: "אוקיי, אנחנו ניתן הנחיה לרשויות לתת ממה שאין להן" – זה לא מתקבל על הדעת, זה לא נכון, זה לא אחראי. זה אפילו מופקר מבחינת החקיקה, ולכן זה גם ראוי לכל גנאי. הדבר האחרון שאני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, ואני אומר את זה גם לשר נהרי. באמת, לדעתי, חבר הכנסת גפני פשוט גילה את ערוותכם. איך אתם באמת באים עם הצעת חוק כזאת בשם השוויון לכל הילדים? אמר גפני בצדק: אבל לילדי מוסדות הפטור אין. אם עושים שוויון, תעשו שוויון לכולם, ואז בבקשה, תממנו את זה על חשבון המדינה ולא על חשבון הרשויות שאין להן. בעניין הזה, לדעתי, אתם עושים מעשה שלא ייעשה. לכן, אני אצביע, כמובן, בעד ההסתייגות שהציג חבר הכנסת אורון, ואני אצביע נגד ההסתייגויות שלכם ונגד הצעת החוק, שלעניות דעתי תעוות ותגרום נזק גדול, שאסור להסכים לו. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת שמואל הלפרט, בבקשה; אלא אם כן אתה רוצה להוריד את ההסתייגות. שמואל הלפרט (יהדות התורה): לא. היו"ר אמנון כהן: אתה לא רוצה להוריד את ההסתייגות? בשום אופן לא. יעלה ויבוא חבר הכנסת שמואל הלפרט לנמק את הסתייגותו. שמואל הלפרט (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מאוד מאוד מתפלא עליך, אדוני היושב-ראש. עלה בדעתך שאני אוריד שתי הסתייגויות כל כך חשובות, שגם אתה בוודאי תומך בהן תמיכה מלאה? אני לא יודע איך אתה תצביע. היו"ר אמנון כהן: קודם כול נשמע את ההסתייגות. שמואל הלפרט (יהדות התורה): אין לי ספק שכשאתה תשמע אותן, אתה תסמוך את שתי ידיך עליהן. אדוני היושב-ראש, הצעת חוק השתתפות רשויות מקומיות בחינוך מוכר מדברת על מתן 75% בלבד מהשירותים החיוניים המגיעים לכל ילד. אני רוצה לשאול את שרת החינוך, אותך, אדוני היושב-ראש: מה המשמעות של 75%? 75% מהניקיון? שינקו רק 75% מבית-הספר? 25% מבית-הספר יישארו מלוכלכים, ללא ניקיון? מה המשמעות של 75% מים? שהרשות תספק רק שלושה שבועות בחודש מים ושבוע אחד בחודש בית-הספר יישאר בלי מים? או מה המשמעות שיקבלו 75% מהחשמל לחימום? ששלושת-רבעי היום ילד שלומד במוסד מוכר יקבל חימום וחשמל וברבע האחרון של היום יגידו לו: עכשיו, ילד, סוגרים את החשמל, אין חשמל, אין חימום, תשב בחושך ובקור? אתה יכול להסכים לדבר כזה? היו"ר אמנון כהן: בסוף אני אענה לך על זה, אם תרצה. שמואל הלפרט (יהדות התורה): אתה לא תומך בנושא הזה? ההסתייגות השנייה היא בנושא מוסדות הפטור. עשרות אלפי ילדים ברחבי הארץ, אדוני היושב-ראש, שהוריהם משלמים מסים וארנונה, לומדים במוסדות פטור – קרוב ל-50,000 ילדים – לפי השקפת העולם של הוריהם. ומה הסיבה שילדים אלה לא יקבלו את התנאים המינימליים מצד הרשויות? הם לא יקבלו מים, ניקיון, חשמל או חימום. לאלה בכלל לא מגיע שום דבר. אם לאותם הילדים בחינוך המוכר עוד מגיע משהו, 75%, לאלה שלומדים במוסדות פטור בכלל לא מגיע שום דבר, בקושי נותנים להם אוויר לנשימה. מדוע לא מגיעים לילדים האלה התנאים האלמנטריים שמגיעים לכל ילד? מה חטאו ילדי הת"תים, שבזכותם אנחנו מתקיימים? חז"ל אומרים שאין העולם מתקיים אלא בשביל הבל פיהם של תינוקות של בית-רבן. איך אפשר להגיד בנשימה אחת דבר והיפוכו? מצד אחד מדברים על שוויון וצדק, ומצד שני מתנגדים לשוויון ומתנגדים לתנאים האלמנטריים והמינימליים ביותר שמגיעים לכל ילד. לכן, אני מבקש לאשר את שתי ההסתייגויות. אני מאוד מקווה, אדוני היושב-ראש, שאתה השתכנעת שאתה צריך להצביע עבור שתי ההסתייגויות הללו. היו"ר אמנון כהן: תודה, אדוני. חבר הכנסת יצחק גלנטי – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח. חבר הכנסת מאיר פרוש, בבקשה. יואל חסון (קדימה): יש עוד דוברים? היו"ר אמנון כהן: דוד אזולאי, שבטח יוותר על ההסתייגויות. חבר הכנסת אזולאי? דוד אזולאי (ש"ס): אם היושב-ראש מבקש. היו"ר אמנון כהן: לא, כבודו מחליט. אתה רשום. חברי הכנסת דב חנין, ראובן ריבלין וחנא סוייד לא נמצאים, אז יכול להיות שיהיה דובר אחד בסוף. מאיר פרוש (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, גברתי השרה, שנים על שנים – אני יודע לפחות על עשרות שנים – שבמשרד החינוך ישבו שרים ומנכ"לים שניסו למצוא כל דרך כדי לשתף פעולה ולהיות משרד שבעצם נותן שירות, נותן תשובה, נותן פתרונות, לכל ילדי ישראל. מובן שהיו מדרגים כאלה וכאלה, אבל אני חייב לומר שתמיד ידענו שבמשרד החינוך יושבים, אולי גם שוברים את הראש, מה לעשות כדי שאותו ילד, אף שהוא אולי בדעה – לא בדיוק חושב כמו ילדו של אותו שר החינוך או שרת החינוך – המשרד, משרד ממלכתי, אמור לתת תשובות לכולם. אני רוצה להבין – מסכנים אותם ילדים, מה הם אשמים, הילדים שנולדו בבתים שבהם להורים יש חשיבה שונה, שההורים שלהם הם חרדים, הם דתיים? הילדים האלה נמצאים במדינת ישראל, מחפשים קורת-גג, מחפשים שייתנו להם חשמל, מים, הסקה, שינקו את ארבעת הקירות, את החדר שהם לומדים בו. אילו פנים המדינה מבקשת להראות לילד שנולד במשפחה חרדית? מדינה שהיא כביכול מתורבתת, מדינה שאומרת על עצמה שהיא דמוקרטית, מדינה שמשקיעה רבות כדי להסביר פנים לתייר שיבוא מחוץ-לארץ, או ממדינה שאולי נפגעים בה יהודים, או שיש להם זיק של יהדות – המדינה תשקיע ותשקיע כדי לקרב עולים, כדי לקרב את אלה שרוצים להיות יהודים ולחיות בה, והנה, כאשר צריכים לתת כסף לחינוך ילדים שבמקרה זה רובם ככולם מהסקטור החרדי, נמצא את אלה שמקטרגים, אלה שמשטינים, אלה שיפריעו וימצאו כל דרך לגרום לכך שהילדים האלה לא יקבלו את מה שמגיע לכל ילד. מי מסתייג מהחוק? חברי איזו סיעה נמצאים פה במליאה ועולים זה אחר זה ומסתייגים? שמענו עוד מסתייגים, על הנייר רשומים עוד כמה מסתייגים, אבל חברי סיעת מרצ, אלה שלא מפסיקים ליילל ולבכות את הבכי של הפלסטינים בכל הזדמנות – מי מלווה את הבכי של הפלסטינים? צריך להעריך ולכבד כל צלם אלוקים, אבל מיהו זה שמוביל? מיהו זה שמוביל וממשיך ומנסה ללבות את השנאה ואת מה שקורה בין יהודים לפלסטינים? חברי מרצ – כואב להם על מה שקורה לכל ילד פלסטיני. מדוע אתם עולים הנה לדוכן ומנסים לשסות ולגרום לכך – מנסים לרפות את ידי אלה שמבקשים למצוא אולי – אולי – תמיכה כלשהי, כדי שהילדים יוכלו ללמוד – לא בצורה שוויונית – מי מדבר על שוויון? ודאי וודאי שלא שייך לדבר על שוויון. לכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו יודעים שההסתייגויות האלה לא יתקבלו. אבל כשמעבירים חוק כזה, שבמידה מסוימת בא לתקן – כמובן, לא כל מה שאנחנו חושבים שצריכים לתקן יתוקן בחוק הזה – אי-אפשר לעבור לסדר-היום ולא לומר את הדברים המתבקשים. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: חבר הכנסת דוד אזולאי מסיר את הסתייגותו. חבר הכנסת דב חנין – אינו נוכח. חבר הכנסת ראובן ריבלין, בבקשה. גם חבר הכנסת חנא סוייד אינו נוכח. לכן, אחרון הדוברים יהיה חבר הכנסת ראובן ריבלין. לאחר מכן – שרת החינוך ביקשה גם היא לדבר, והשר משולם. אנחנו נסתדר אחרי שהוא יסיים. ראובן ריבלין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, השר נהרי, הכול התחיל בפסיקתו של בית-המשפט העליון, שרצה – חלילה – לקלל, ונמצא בסופו של דבר מברך. גם הזהרתי, ביום שבו יצא הפסק מתחת ידי בית-המשפט, על כל הפרשנויות שהיו לו, שסופו להביא את הנושא לכלל דיון בכנסת עצמה. המצב שהיה קיים קודם לכן לא נוצר בגלל ערכים שוויוניים, עם כל הכבוד לחברי יוסי ביילין וחיים אורון; בהחלט היו בישראל ילדים שקופחו. מי שאומר: כולם ילכו וילמדו בבית-ספר ממלכתי או ממלכתי-דתי – לא יודע מה הוא סח; כאשר מדובר בחוויה הישראלית ובחוויה היהודית – אי-אפשר בשום פנים ואופן לומר לאנשים מאמינים שתינתן תוכנית לימודים מסוימת שהם יכולים לקבל בשלמותה או להישאר בלא השכלה. יוסף ביילין (מרצ): – – – לימודי הליבה. ראובן ריבלין (הליכוד): נושא הליבה קרוב ללבי, כך חונכתי וכך גדלתי. אני בטוח שגם הרב רביץ מחנך את ילדיו באותה רוח. עם זאת, הוא מאמין באמונה שלמה ב"והגית בו יומם ולילה", ולא לכך אנחנו מתכוונים, אם אנחנו לא שומרים תרי"ג מצוות. לא תוכל להוציא אנשים מאמינים מאמונתם. עכשיו אני רק רוצה לומר לחברי ש"ס – אתם הולכים היום להעביר את חוק נהרי, וגם אני אצביע בשבילו – אני רק רוצה לומר לכם שהחוק הזה לא יהיה בעל ערך, בסופו של דבר, אם הממשלה לא תתקצב אותו. משרד החינוך – ולא חשוב מה עמדתה של שרת החינוך בצד הערכי העקרוני, כי אמרתי מה דעתי על הניסיון למנוע מאנשים לחיות באמונתם. אבל בלי לחם אין תורה. אני אומר, ואמרתי גם היום, בישיבת הוועדה בניהולו הנמרץ של הרב מלכיאור, שהוא גם חבר הכנסת וגם תלמיד חכם, שלמשרד החינוך לא יהיה כסף לממן את החוק. הרשויות המקומיות, שעליהן אנחנו מטילים את המטלה העיקרית, לא יוכלו לשאת בעול. לכן, אם מדינת ישראל לא תתקצב את אותו ערך מוסף שבא לידי ביטוי בחוק, החוק עלול להיות אות מתה. ואז שאלנו – חברי הכנסת שהשתתפו בדיון בוועדה – את משרד האוצר, אם הוא עתיד לתת שיפוי לרשויות המקומיות על ההוצאה שהן מחויבות בה בגין החוק הזה. משרד האוצר אמר מפורשות: לא. חבר הכנסת אורון הגיש הסתייגות הגיונית לחלוטין, שנועדה לקבוע שהממשלה תתקצב את הוצאת היתר הזאת, והוצאה זו גם תהיה מעבר לתקרת ההוצאה המוכרת אשר נקבעה בחוק ההסדרים. אמר מי שאמר – יוזם החוק או יוזמי חוק הממשלה – שאם אומנם כך יהיה, ואם תתקבל ההסתייגות – ואני מזהיר כבר עכשיו, שהסתייגותו של חיים אורון, גם אם נצביע בעדה כל יושבי המליאה כרגע, לא תצלח, משום שאנחנו צריכים שיורמו 50 ידיים כדי שהסתייגות זו תתקבל, כי מדובר בהסתייגות כספית-תקציבית. לכן הדברים הם ברורים מאליהם. יוזמי החוק, דהיינו הממשלה, אמרו: קודם נעביר את החוק ואחר כך נדאג, שכן, גברתי שרת החינוך, שר אחר בממשלה אמר לנו שראש הממשלה התחייב באופן אישי לממן את ההוצאות העודפות של חוק זה. מי שמאמין – אשריו. גם אני נדבק באמונה זו, ואני אצביע בעד, משום שיש בכך צעד אחד קדימה. לא יכול להיות מצב – וכל מי שחושב, בארץ הזאת, שאנחנו יכולים לכפות את דעתנו, ואפילו אנחנו רוב, על אנשים מאמינים – טועה. לא נוכל לעשות זאת. אין כאן אמונה שהיא קרדום לחפור בו, משום שילדים אינם קרדום לחפור בו. יש פה אמונה אמיתית, שאנחנו לא יכולים להתמודד אתה. לכן, אדוני היושב-ראש, אני אצביע בעד החוק, ואצביע נגד ההסתייגות, מהטעם הפשוט, שאם יהיו 50 מחברי הכנסת – אם תתקבל ההסתייגות – הממשלה תמשוך את החוק, אללי. ההסתייגות היחידה – של חיים אורון – שיכולה להביא חיים לחוק, זאת אומרת חיוניות לחוק, היא זאת שבגללה ימשכו את החוק. לכן, אני אעביר את החוק. אנחנו צדיקים, באמונתנו נחיה, ונקווה לטוב, והבטחות כמובן יקיימו, כי ההבטחה הזאת לא נעשתה בכתב אלא בעל-פה, והבטחות בעל-פה בדרך כלל מקיימים. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. גברתי שרת החינוך, רצית לומר כמה מלים, בבקשה. שרת החינוך יולי תמיר: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מודה שאני נמצאת כאן במצב קשה, כיוון שהממשלה הכריעה בניגוד לדעתי, וראשית אני אומר שאני אקבל את עמדתה של הממשלה בסופו של דבר, וכמובן אכבד את החוק כפי שיחוקק וכפי שאני מכבדת כל חוק. אבל נדמה לי שחשוב שאומר את דברי לפני ההצבעה, כדי שתדע כנסת ישראל באופן מודע, ברור וחד-משמעי על מה היא מצביעה. אחרי ההצבעה, כפי שיחוקק המחוקק, כך אפעל. אנחנו צריכים להבין על מה הדיון. הדיון איננו על כפייה דתית. הדיון אפילו איננו על זרמים בחינוך. מקובל עלי, כפי שהיה במדינת ישראל במשך שנים רבות, לתת מענה על צרכים של קבוצות שיש להן תפיסה אמונתית שונה, שיקיימו מערכת חינוך משל עצמן. בחרו חברינו החרדים שלא להצטרף למסגרת החינוך הממלכתי. דרך אגב, הם בחרו – משום שאני הצעתי להם להיות חלק מהחינוך הממלכתי. אמרתי להם: בואו תהיו חלק מחינוך ממלכתי-חרדי. יעקב כהן (יהדות התורה): כל כך טוב שם? שרת החינוך יולי תמיר: אני חושבת שלא רע בחינוך הממלכתי; אולי עכשיו יהיה יותר רע, אבל לא כל כך רע. נדמה לי שיש גם עיקרון מאחורי הדבר הזה, שחינוך ממלכתי הוא הזרם המלכד את ילדי המדינה והוא הזרם המוביל. הרי היה אפשר לעשות זרם ממלכתי-חרדי שמעמדו יהיה כזרם הממלכתי-דתי, תהיה לו אוטונומיה פדגוגית והוא גם ישמור על ייחודיות, אבל עדיין יהיה כפוף במובן מסוים לכללי ההתנהלות של הממלכה. מה קורה כאן היום? הוויכוח הוא לא על שוויון, אלא על השאלה אם יש למדינת ישראל היכולת והרצון להגדיר מושג של ממלכתיות. אני מודה ומתוודה, אני בעניין הזה מאמינה בתפיסה הבן-גוריוניסטית, אני מאמינה בממלכתיות, אני מאמינה במדינה שיש לה תפיסה חינוכית, שאותה היא מנסה לכונן כבסיס לחיים אזרחיים משותפים. אני מאמינה במדינה, שכמו כל המדינות בעולם נוהגת לתת עדיפות לחינוך הממלכתי שלה. חברי חברי הכנסת, אין מדינה בעולם, אין מדינה אחת, שנותנת מעמד שווה לחינוך ממלכתי ולחינוך שאינו ממלכתי. מאיר פרוש (יהדות התורה): לפני קום המדינה התחייבו על כך. שרת החינוך יולי תמיר: אין מדינה בעולם, ואפילו אחת, שלא מכבדת מספיק את עצמה, את דרכיה, את האתוס המשותף שלה, כדי לומר שיש דבר שמשותף לכולם – וזה הבסיס למערכת החינוך – ועל כך ולשם כך היא מחנכת ואת זה היא מממנת ולכך היא נותנת קדימות. גם במדינות גדולות ומפוארות מאתנו, שערך השוויון עומד לנגד עיניהן, מעולם לא קם אדם ואמר שהאי-שוויון בין החינוך הממלכתי לבין החינוך הלא-ממלכתי הוא יציאה נגד עקרון השוויון. לא פסק כך שום בית-משפט בעולם, לא הכריזה כך שום ממלכה, לא העז שום אדם, מלבד במדינת ישראל, להעלות את הטיעון הזה. מה שאנחנו אומרים כאן היום הוא לא שאין מקום וחופש לחירות של זרמי חינוך. מה שאנחנו אומרים כאן היום הוא שאין ממלכה. אם חשים האזרחים בחוץ שאין ממלכה, אולי גם בזה הם תולים את מבטם. האם יש לנו אומץ לומר מהו המכנה המשותף שלנו, מה אנחנו מממנים, במה אנחנו מאמינים? האם פינו, לבנו וכיסנו שווים? אני חושבת שהמקרה הזה הוא אכן אירוע טרגי, וצדק חבר הכנסת גפני בתיאור העניינים: פסיקה של בית-משפט מינהלי שהתגלגלה לכדי חוק לא רצוי, ואפשר היה – ואנחנו הצענו – לפתור את העניין בתקנה, אלא שלא היה רצון לפתור את הבעיה. כידוע לך, חבר הכנסת גפני, את הבעיה אפשר לפתור בתקנות, אלא שרצו לנצל את ההזדמנות וללכת הלאה. ה"הלאה" הזה הוא מה שמטריד אותי, כי אם נעמוד פה בעוד שנה, בעוד שנתיים או בעוד שלוש שנים – – – משה גפני (יהדות התורה): היועץ המשפטי לא הסכים, את יודעת את זה. שרת החינוך יולי תמיר: חבר הכנסת גפני, כידוע לך, יש לי סיכום עם דה-הרטוך שאפשר היה לתקן תקנות ולפתור את הבעיה בתקנות. משה גפני (יהדות התורה): הוא אמר לך דבר אחד ולנהרי דבר אחר. שרת החינוך יולי תמיר: הוא אמר היום בוועדה את הדברים באורח ברור. נסים זאב (ש"ס): – – – שרת החינוך יולי תמיר: כן, מה לעשות? אני מאמינה בכללי משפט שקובעים לי משפטנים, כמו שאני מאמינה בכך שעלי למלא את החוק הזה גם אם אני לא מאמינה בו. חוק הוא לא שאלה של בחירה אישית, חוק הוא לא שאלה של דעה, חוק הוא דבר מחייב. אני יודעת שזה מצער כמה אנשים, אבל זה המצב. לכן אנחנו עושים כאן היום מהלך שסופו מי ישורנו. אני חושבת שאנחנו נראה את תולדותיו בעתיד, ואני מצרה על כך מאוד. אדוני היושב-ראש, דבר אחד אני רוצה להגיד לטובתו של הציבור החרדי: נציגיו מתעניינים בחינוך. אני מסתכלת על האולם הזה ואומרת לעצמי שלא פלא שפעם אחר פעם החינוך הממלכתי לא מצליח לגונן על עצמו, כי רק שלושה חברי כנסת ממרצ – ואנוכי – מצאו לנכון להישאר במליאה הזאת על מנת לומר את דברם באומץ. אם זה גורלו של החינוך הממלכתי בקרב מאמיניו, זה מקור חולשתו. יצחק וקנין (ש"ס): 3,000 שנה – – – שרת החינוך יולי תמיר: הייתי אומרת לחברי שתומכים בחינוך הממלכתי, שזאת אולי נקודת המבחן שלהם למי שבחר בהם. אנחנו לא יצרנו ולא ייצרנו מעולם את אותה עמדה מגובשת שייצר המחנה החרדי. אולי כשנתחיל להבין את הנזק, נתאחד ונעשה כן. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה. השר נהרי, רצית להגיד משפט או שניים. השר משולם נהרי: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, האמת שהתלבטתי אם לעלות לדוכן ולומר את אשר אני רוצה לומר, אבל אחרי ששמעתי את הדברים של מרצ, אלה שדואגים לעקרון השוויון, אמרתי: אני ארענן קצת את זיכרונם בדברים מן העבר. היתה ממשלה בישראל ששר החינוך שלה היה ממרצ ואני הייתי סגנו. כל הזמן הוא הטיף לעקרון השוויון. כל בוקר פתחו את מהדורת החדשות במדינת ישראל, והציבור בישראל שמע, שעקרון השוויון לא מתקיים, חס וחלילה, ש"מעיין החינוך התורני" מקבלים הרבה הרבה מעבר. יושב פה חבר כנסת חשוב, חבר הכנסת יוסי ביילין, שהיה שר המשפטים, שהיה בוועדה שהוקמה כדי לבדוק אם באמת מתקיים עקרון השוויון במדינת ישראל, אחרי שוועדת-נאמן, שהוזכרה פה, אמרה שלא מתקיים עקרון השוויון. הנה הוועדה שמינתה הממשלה יושבת, והנציגים הם לא נציגים של "מעיין החינוך התורני" אלא אנשי מקצוע ומשפטנים, שבודקים ובודקים ימים ולילות, ובסופו של דבר מתברר לשר החינוך שבאמת לא מתקיים עקרון השוויון, ובמקום 134 מיליון בבסיס התקציב של "מעיין החינוך התורני" צריכים להיות 162.5 מיליון, וזה אחרי סגירה של בתי-ספר. איזה פלא, איזו זכות נפלה בחלקנו שהיה מישהו שצעק כל הזמן, מה עם עקרון השוויון? פה אנחנו שומעים שוב שעקרון השוויון לא מתקיים. אנחנו לא המצאנו שום דבר. אני רוצה להגיד לכם שבמשרד החינוך ישבו ועדות. אחרי זה בא דוח- שושני, שבדק את שיטת התקצוב במדינת ישראל והמליץ את המלצותיו. והצעת החוק הזאת היא המלצה של דוח-שושני, שניתנה לבית-המשפט, לבג"ץ, ובג"ץ בירך על כך ואימץ את זה. זו היתה עמדת המשרד, לא המצאנו שום דבר. לא באנו וניסחנו משהו מיוחד, אלא זה חלק מדוח-שושני, זה הפרק השלישי בדוח- שושני. ואחרי זה בא משרד החינוך, אחרי החלטת הממשלה, והקימו את ועדת-דברת, שכללה את כל הוועדות שהיו לפני כן, והיא המליצה שבתי-ספר יהיו בתי-ספר ציבוריים ולא ממלכתיים, בגלל הקושי בתפקוד בתי-הספר הממלכתיים, כדי להפוך אותם לאטרקטיביים, כדי לתת חינוך יותר טוב, כדי ליצור תחרות, כדי ליצור שוויון הזדמנויות לכל ילד במדינת ישראל. והחוק הזה תומך בכך. החוק הזה לא בא לשנות סדרי בראשית ולא בא לחדש חידושים. פתאום אנחנו שומעים: איפה הכסף? מאיפה יבוא הכסף? מעל הדוכן הזה: מאיפה יבוא הכסף? מנין יילקח? בוועדת החינוך והתרבות: מאיפה יילקח הכסף? והגדילו לעשות ראשי השלטון המקומי, בתמיכה של שרת החינוך, בעידודה, ביוזמתה – אותם אנשים שצריכים לייצג את כל ילדי ישראל הם אלה שבאו ואמרו: כספנו, כיסנו, ילדינו, מהם אתם הולכים לקחת? ואני אומר לכם שזה הזכיר לי משהו בהיסטוריה של עם ישראל, מספר בראשית, שאחד אמר: הבנות בנותי והבנים בני והצאן צאני וכל אשר אתה רואה לי הוא. אתם יודעים מי אמר את זה? אמר את זה לבן הארמי ליעקב אבינו. זו היתה דרכו, זו היתה שיטתו. הכול שלי. הילד הזה, אין לו זכויות ביישוב שלך? אני מצפה מראש העיר שידפוק על השולחן ויגיד: לא יקום ולא יהיה שילד בעיר שלי, לא תהיינה לו זכויות. חובות יש, אבל זכויות לא יהיו לו? איפה קיים דבר כזה? ילדים רכים. ילדי ישראל. כבר מתארים אותם – הם יהיו באמבטיה, והם יורידו את המפלס ב-10%, ואחד היד שלו ואחד הרגל שלו. אבל לא חושבים על אלה שיהיו בחוץ לגמרי, כל גופם יהיה בחוץ והם יתייבשו בחוץ. עוד לא היה, רק במדינת ישראל, שממשלה מביאה המלצות, ממנה ועדה, משקיעה כספים – והוועדה היא מקצועית, אני לא יכול לומר שהיא לא מקצועית, היו בה שמנה וסולתה של מערכת החינוך – ובא שר חדש ואומר: לא, לי זה לא נראה. ואחרי שנה הוא הולך, ובא השר האחר ואומר: לא, לי זה לא נראה. וכך אנחנו דואגים לילדי ישראל? שרת החינוך יולי תמיר: – – – השר משולם נהרי: ההסכם הזה הוא חלק מהתוכניות של משרד החינוך. אני בא ממערכת החינוך, אני מכיר, השתתפתי בוועדות. חיים אורון (מרצ): אדוני, אתם אותה ממשלה? אפשר להביא מפשר? השר משולם נהרי: ג'ומס, מי שבאמת דאג לנו – זו היתה מרצ, עם עקרון השוויון. לכן אני גם אומר למרצ עכשיו, אם עקרון השוויון חשוב לכם, תצביעו, וזה יהיה הדבר הטוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות למען ילדי ישראל. תודה. היו"ר אמנון כהן: תודה. יושב-ראש ועדת החינוך, בבקשה. זכותו, חובתו, לדבר על ההסתייגויות שהציגו חברי הכנסת. בבקשה, אדוני. מיכאל מלכיאור (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אדוני היושב-ראש, עמיתי השרים, שרים, חברי כנסת – – – יעקב ליצמן (יהדות התורה): איפה ראש הממשלה? היו"ר אמנון כהן: חבר הכנסת ליצמן, הוא במילואים. אבקש לא להפריע ליושב-ראש ועדת החינוך, שקידם את הצעת החוק. מיכאל מלכיאור (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): רבותי, ישבתי פה שעה וחצי והקשבתי לכל המסתייגים בקשב רב, כי באמת יש פה שאלות עקרוניות מאוד. אני מסכים עם הרבה מאוד מהדברים העקרוניים שעלו פה, ואני רוצה להסביר למה הגעתי למסקנה כן לתמוך בחוק הזה. ידידי חבר הכנסת יוסי ביילין, אמרת פה שאתה סוציאליסט. קודם כול, אני שמח על האמירה הזאת. אני רוצה להגיד לך שסוציאליסטים ברחבי העולם – בכל מקום שיש סוציאליסטים – מכבדים את העניין שיש גם פלורליזם בתוך החברה. שרת החינוך לא צדקה במה שהיא אמרה, יש פה הבדל. אנחנו לא נותנים 100%. אתה מקבל אוטונומיה מסוימת, זה נותן לך זכויות מסוימות, שאין לכל החינוך הממלכתי, אז אתה לא מקבל 100%. ההבדל הזה מוכר על-ידי מדינת ישראל, ושרי חינוך, גם של מרצ וגם שרת החינוך הנוכחית, מכירים בדבר הזה. אבל זה לא סוף הממלכה, יולי תמיר השרה. סוף הממלכה זה מה שעשו פה במשך כמה וכמה שנים, שקיצצו וקיצצו בחינוך הממלכתי במדינת ישראל, ולצערי, ואני מקווה שזה ישתנה, הממשלה הנוכחית לא עושה משהו כדי להחזיר 4 מיליארדי שקלים – – – שרת החינוך יולי תמיר: – – – מיכאל מלכיאור (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): לא הוסיפה עכשיו. לא בעוד חמש, שש, שבע שנים. אני אתך, בכל דבר שאת יכולה לעשות. את הכרזת בתחילת התקופה שלך שאת רוצה להפוך את כל המוכר שאינו רשמי לממלכתי. אני כולי בעד. אבל למה לא עשית את זה? שנה שלמה חיכיתי ואני אתמוך בזה בכל כוחי. זה דבר יפה, דבר חשוב, גם לאפשר הרבה יותר פלורליזם בתוך החינוך הממלכתי וגם לעשות את זה שוויוני, לא אליטיסטי, וזה כשאני יודע שאת מאמינה בזה. ולא עשית את זה. תתחילי עם כל האחרים, אוקיי? אני מאמין שגם עם החינוך החרדי, אם נמצא את הנוסח הנכון, אפשר לעשות את זה. בזה אני אלך אתך. אבל לא קרה דבר וחצי דבר במשך השנה הזאת. דבר נוסף, אמרת פה, ואמרת את זה בוועדה ביתר תקיפות: אין מדינה אחת בעולם. אני יכול להגיד לך שגדלתי במדינה כזאת, והיא גם בין המדינות הדמוקרטיות. למדתי בבית-ספר יהודי פרטי במדינת דנמרק. נותנים שם לבית-ספר יהודי, שהוא פרטי, הוא לא יכול להיות אחר, כי הוא מקבל רק יהודים – – – בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): משהו רקוב בממלכת דנמרק. מיכאל מלכיאור (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): נותנים שם למעלה מ-90% מהתקציב, הרבה יותר ממה שמוצע בחוק הזה, לבית-הספר היהודי. ואני יכול להגיד לך שמכל המדינות בעולם, המדינה היחידה שלא עושה את זה, וזאת הטעות הגדולה, ההיסטורית, של יהדות ארצות-הברית, בגלל כל מיני חששות שיהיו תפילות של נוצרים בבתי-הספר – בגלל זה היום החינוך היהודי בארצות-הברית הוא אך ורק לעשירים מאוד, והפסדנו כאן בגדול, העם היהודי, בגלל החוק הזה שיש בארצות-הברית. כל שאר המדינות מבינות שצריך פלורליזם, צריך לאפשר לקבוצות שונות גם לחנך על-פי אמונתן. לסיום, אני רוצה להגיד על מה אנחנו מדברים היום. קודם כול, אנחנו לא מדברים על 100%, כפי שנטען בוועדה. אנחנו מדברים פה על תמיכה בחשמל, במים, בפסיכולוגים, בכל הדברים הנוספים. הרי את יכולה לקבוע מה המידה, מה השיעור שאת נותנת. שעות לימוד את נותנת, ואת החלטת כן לשכוח מהממלכה ולתת. אבל פה, פתאום כשדובר על החשמל והמים והפסיכולוג – למה לילד החרדי לא מגיע פסיכולוג, לא מגיע לקבל חשמל ומים, אפילו במידה מופחתת? אני יודע שמה שאני אומר הוא לא פופולרי. אני מכיר בדיוק את כל אלה שתוקפים את זה, אבל אני רוצה להגיד: כל מי שבאמת מאמין בשוויוניות יודע שפה לא נותנים 100% – נותנים 75%, כמו שנותנים לכל החינוך המוכר שאינו רשמי. להגיד: בשעות אנחנו יכולים, אבל במים, ובחשמל, ובפסיכולוג, ובסייעת לילדים עם צרכים מיוחדים הם לא יקבלו כלום, כי ככה זה לפי הפסיקה החדשה של בית-המשפט – – משה גפני (יהדות התורה): – – – מיכאל מלכיאור (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): – – לדעתי זה לא סוציאליסטי, לא שוויוני, לא צודק, לא הוגן. אני חושב שמדינת ישראל – כמתוקנת במדינות – יכולה בהחלט להעביר את החוק הזה, ואני אומר את זה אף שאני יודע כמה זה לא פופולרי, וכמה טלפונים אני אקבל, אבל אם אנחנו באמת מאמינים בשוויוניות, צריך להעביר את החוק הזה בלי הסתייגויות. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. בשלב זה אנחנו נעבור להצבעה. חבר הכנסת ראובן ריבלין, שתדע שאני מקבל פה ידיעה שלשם החוק לא היו הסתייגויות. גם של חבר הכנסת אורון – ההסתייגות לא היתה לשם החוק. לכן, אין לנו הסתייגויות לשם החוק, ואנחנו עוברים להצבעה. ראובן ריבלין (הליכוד): אין לי בעיה, רציתי לדבר – – – היו"ר אמנון כהן: לשם החוק אין הסתייגויות, לכן נצביע עליו כהצעת הוועדה. אנחנו מצביעים על שם החוק כהצעת הוועדה. אפשר להצביע. מי בעד? זוהי הצבעה בקריאה שנייה. הצבעה מס' 14 בעד שם החוק – 39 נגד – 4 נמנעים – אין שם החוק נתקבל. היו"ר אמנון כהן: בעד – 39, נגד – 4, אין נמנעים. אני קובע כי שם החוק, כהצעת הוועדה, התקבל בקריאה שנייה. לסעיף 1, הסתייגויות של חבר הכנסת משה גפני ושל כמה מחברי הכנסת. חיים אורון (מרצ): לא, אדוני. אם הצבענו על שם החוק – יש תוספת לשם החוק. בעמוד 3 למטה, ואני מצטט – המביא דברים בשם אומרם מביא גאולה לעולם – את דבריו של סגן ראש הממשלה אלי ישי. אני מבקש להצביע על זה. מנחם בן-ששון (קדימה): זה היה הנאום – – – שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: תצביע, תצביע – – – חיים אורון (מרצ): בכותרת השוליים – – – היו"ר אמנון כהן: תן לנו להמשיך להצביע, חבר הכנסת אורון, ותראה. אם זה לא יקבל את הביטוי שלו – נראה אחר כך מה עושים. חיים אורון (מרצ): לא, לא. היו"ר אמנון כהן: עזוב, שם החוק עבר. עכשיו מדברים על סעיף 1. יש הסתייגות של חברי הכנסת משה גפני, אברהם רביץ, שמואל הלפרט, מאיר פרוש, וגם חיים אורון. חיים אורון (מרצ): אדוני היושב-ראש, זאת תוספת לשם החוק. קריאות: – – – זהבה גלאון (מרצ): זה לא מודפס טוב. חיים אורון (מרצ): דיברתי עם היועצים המשפטיים – – – היו"ר אמנון כהן: הלשכה המשפטית קבעה שזה בסעיף 1, לא בשם החוק. זה בסעיף שאני מדבר עליו. לכן אנחנו עומדים להצביע, בסעיף 1, על ההסתייגות של חברי הכנסת משה גפני ואחרים. מצביעים על ההסתייגות הזאת. אפשר להצביע על ההסתייגות. משה גפני (יהדות התורה): זה השוויון, זה השוויון – – – רן כהן (מרצ): השימוש המעוות בשם השוויון. הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגות – 9 נגד – 34 נמנעים – אין ההסתייגות של חברי הכנסת משה גפני, אברהם רביץ ושמואל הלפרט לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: בעד – 9, נגד – 34, אין נמנעים. כל ההסתייגויות נדחו. עכשיו נצביע על סעיף 1 כהצעת הוועדה. משה גפני (יהדות התורה): לא, יש עוד הסתייגות. היו"ר אמנון כהן: אפשר להצביע כהצעת הוועדה. לא לצעוק. משה גפני (יהדות התורה): יש עוד הסתייגות. קריאות: – – – היו"ר אמנון כהן: אני מבקש מהמזכירות לבוא בצורה מסודרת, ולא בכל פעם להמציא דברים חדשים. אני מבקש – אתם נותנים משהו, עכשיו מביאים לי דברים חדשים. אין הצבעה. כרגע עצרתי אותה. קריאה: ההצבעה מבוטלת. היו"ר אמנון כהן: אנחנו נצביע על ההסתייגות – חבר הכנסת שמואל הלפרט ומאיר פרוש מציעים: במקום סעיף 11א המוצע יהיה: השתתפות רשות – – – משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, יש הסתייגות נוספת. היו"ר אמנון כהן: אריה, אתה מוכן לבוא הנה בבקשה? אני לא מסתדר פה עם סגן המזכיר. חברי הכנסת משה גפני ואברהם רביץ מציעים: במקום האמור בסעיף 11א המוצע יהיה: קבע השר. על זה אתם רוצים להצביע? קריאות: כן. היו"ר אמנון כהן: מצביעים. הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 8 נגד – 33 נמנעים – 1 ההסתייגות (1) של חברי הכנסת משה גפני ואברהם רביץ לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: בעד – 8, נגד – 33, נמנע אחד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו ממשיכים. ההסתייגות של חברי הכנסת שמואל הלפרט ומאיר פרוש – במקום סעיף 11א המוצע יבוא: קבע השר – – – אפשר להצביע על ההסתייגות הזאת. הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגות – 9 נגד – 33 נמנעים – אין ההסתייגות של חברי הכנסת שמואל הלפרט ומאיר פרוש לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: בעד – 9, נגד – 33, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו ממשיכים בהסתייגות של חבר הכנסת מאיר פרוש: אחרי "בתקציבי שעות הלימוד" יבוא "או בתקציבי הוצאות אחרות". אפשר להצביע. הצבעה מס' 19 בעד ההסתייגות – 9 נגד – 31 נמנעים – אין ההסתייגות (1) של חבר הכנסת מאיר פרוש לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: בעד – 9, נגד – 31, אין נמנעים. גם ההסתייגות הזאת הוסרה. אנחנו מצביעים על ההסתייגות של חבר הכנסת חיים אורון: בכותרת השוליים, בסופה יבוא – – – אפשר להצביע. הצבעה מס' 20 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 37 נמנעים – אין ההסתייגות (1) של חבר הכנסת חיים אורון לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: בעד – 4, נגד – 37, אין נמנעים. זאת ההסתייגות של חבר הכנסת אורון לסעיף 1. יש עוד הסתייגות: בסעיף 11א המוצע – הסתייגות נוספת של חבר הכנסת חיים אורון. אפשר להצביע. בבקשה. הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגות – 6 נגד – 34 נמנעים – אין ההסתייגות (2) של חבר הכנסת חיים אורון לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: בעד – 6, נגד – 34, אין נמנעים. הסתייגות זו הוסרה גם היא. אנחנו נחזור מעט אחורה, להסתייגות של חבר הכנסת מאיר פרוש. יש הסתייגות מס' 1 ויש הסתייגות מס' 2. את הסתייגות מס' 1 הסרנו. על הסתייגות מס' 2 נצביע עכשיו שוב. הקואליציה החליטה נגד ההסתייגות. השר יצחק כהן: רביץ וגפני. הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגות – 11 נגד – 30 נמנעים – אין ההסתייגות (2) של חבר הכנסת מאיר פרוש לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: בעד – 11, נגד – 30, אין נמנעים. גם ההסתייגות הזאת הוסרה. המזכיר מעיר את תשומת לבי לכך שגם בהסתייגות של חברי הכנסת משה גפני ואברהם רביץ בסעיף הקודם יש סעיף 1 ויש סעיף 2. על סעיף 1 הצבענו. הסרנו אותו. סעיף 2 נשאר פתוח, נצביע עליו כרגע. בבקשה. הצבעה מס' 23 בעד ההסתייגות – 9 נגד – 33 נמנעים – אין ההסתייגות (2) של חברי הכנסת משה גפני ואברהם רביץ לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: בעד – 9, נגד – 33, אין נמנעים. גם ההסתייגות הזאת הוסרה. אנחנו עוברים לעמוד 4, כפי שציינת. ההסתייגות שלהלן היא הסתייגות תקציבית כהגדרתה בסעיף 3ג לחוק-יסוד: משק המדינה. סעיף 3, אפשר להצביע על ההסתייגות, כל אחד ידע איך להצביע. הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות – 10 נגד – 28 נמנעים – אין ההסתייגות (3) של חבר הכנסת חיים אורון לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: בעד – 10, נגד – 28, אין נמנעים. גם ההסתייגות הזו הוסרה. חבר הכנסת אלכס מילר מציע – אלא אם כן אתה מסיר. אלכס מילר (ישראל ביתנו): כן. היו"ר אמנון כהן: הסרת. יפה. חבר הכנסת יצחק גלנטי מציע – הוא לא נמצא, לכן לא נצביע על הסתייגותו. חברי הכנסת ראובן ריבלין, ג'מאל זחאלקה וחבריהם. ראובן ריבלין (הליכוד): מסיר, מסיר. היו"ר אמנון כהן: מסיר. תודה רבה. אנחנו נצביע על הצעת החוק כהצעת הוועדה בקריאה שנייה, לאחר שהסרנו את כל ההסתייגויות. אפשר להצביע. הצבעה מס' 25 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 39 נגד – 4 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר אמנון כהן: בעד – 39, נגד – 4, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שלישית. נא להצביע. הצבעה מס' 26 בעד החוק – 38 נגד – 4 נמנעים – 1 חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 7), התשס"ז–2007, נתקבל. היו"ר אמנון כהן: בעד – 38, נגד – 4, נמנע אחד. אני קובע כי הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 7), התשס"ז–2007, התקבלה בקריאה שלישית. אנחנו ממשיכים בסדר-היום, ותחליף אותי חברת הכנסת קולט אביטל. היו"ר קולט אביטל: חברי הכנסת, אני מבקשת לשבת, אנחנו נמשיך בסדר-היום. אדוני השר ישי, אני מקווה שאתה נמצא פה – או שאתה ממלא את מקומו. השר משולם נהרי: אני יכול לעלות? היו"ר קולט אביטל: אתה עולה במקום השר ישי? השר משולם נהרי: אני רוצה להודות. היו"ר קולט אביטל: אתה רוצה להודות. בבקשה, אדוני. השר משולם נהרי: גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אנו נמצאים בפתחו של חג השבועות, חג מתן תורה. על מעמד הר-סיני, על מתן תורה, נאמר: "ויחן שם ישראל נגד ההר"; אחרת ממה שכתוב לפני כן, ויחנו וייסעו, פה כתוב, במתן תורה, "ויחן שם ישראל נגד ההר". אומר על כך רש"י: כאיש אחד, בלב אחד, להבדיל ממה שהיה לפני כן, שחנו ונסעו במריבות. "ויחן" זה כאיש אחד, בלב אחד. זה אומר שתורה וחינוך יכולים להינתן אך ורק אם יש אחדות, אם יש שוויון. אני בשבח והודיה לקדוש-ברוך-הוא על הזכות הגדולה שנפלה בחלקי, לסייע לילדי ישראל. אני רוצה להודות לראש הממשלה על הסיוע הרב שנתן כדי לקדם את החוק הזה. אני רוצה להודות לידידי ורעי, יושב-ראש תנועת ש"ס, סגן ראש הממשלה ושר התמ"ת, חבר הכנסת אלי ישי, שלא רק שהוביל, שדחף וסייע לאורך כל הדרך כדי להביא להצלחה – וזו הצלחה של כולנו, ועל זה אני מודה לו מאוד. אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה, ואני אומר לכם שאני מלא התפעלות. במשך הימים הללו של הדיונים שהשתתפתי בהם בוועדת החינוך, ראיתי אדם משכמו ומעלה, שמבין במערכת החינוך. זה שהוא היה סגן שר החינוך לא אומר כלום. אבל זה שהוא מבין במערכת החינוך, זה שחינוך ילדי ישראל קרוב ללבו – בזרוע נטויה ובכשרון יוצא מן הכלל, הצליח לנווט את הדברים, למרות הדיונים הקשים, ועל כך אני מודה לו מאוד. שמחתי לראות את זה. אני רוצה להודות גם ליועצת המשפטית, עו"ד מרב ישראלי, למנהלת הוועדה, ואני גם רוצה לא לשכוח את הצוות שלי, הצוות המקצועי במשרד האוצר, ובראשו עוזרי הנאמן, המסור והמוכשר, שהשקיע לילות כימים, השקיע את כל כולו בקידום החוק הזה, הלוא הוא עורך-דין אריאל דרעי. יישר כוח גדול. לשרים שתמכו ולחברי הכנסת שישבו והצביעו, תודה לכם וחג שמח. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה, אדוני השר, ואני גם רוצה להודות לך, בשם הסיעה, על הדברים שאמרת על יושב-ראש הוועדה, הרב מלכיאור. הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 14) (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשס"ז–2007 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/297).] (קריאה ראשונה) היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 14) (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשס"ז–2007. אני מבקשת להזמין את שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני השר. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: אנחנו תומכים בחוק, כמובן. האמת היא שזה כמה שנים אנחנו סביב הרעיון של הצעת החוק של עבודת נשים, חופשת לידה, חלופה של – – – רן כהן (מרצ): תשובה והצבעה? שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: יש הצבעה היום, נכון? קריאה ראשונה? היו"ר קולט אביטל: יש הצבעה. ודאי. כן. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: היום? עכשיו? היו"ר קולט אביטל: תשובה והצבעה – כן. לשאלה שלך, רן כהן. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: הממשלה בעד, אנחנו תומכים בחוק, אני זוכר אותו גם מלפני כמה שנים, כשתמכנו אז בחוק הזה, באופציה, בחלופה של גבר בחופשת לידה בתיאום עם אשתו, בהחלפה בינו לבינה. הממשלה בעד. היו"ר קולט אביטל: אני מאוד מודה לך. יש לנו עכשיו רשימת דוברים, ואני חושבת שרובם אינם פה. חיים אורון (מרצ): מוותרים, מוותרים. היו"ר קולט אביטל: מוותרים? כולם מוותרים? יופי. אז אם ככה, כיוון שאין דוברים, אנחנו נעבור להצבעה. חבר הכנסת חיים אורון – ויתר; חבר הכנסת מגלי והבה – ויתר; חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נמצא; חבר הכנסת אורי אריאל – אינו נמצא; חבר הכנסת משה גפני – אינו נמצא; חבר הכנסת חיים אורון, כאמור, ויתר. אם כך, אנחנו עוברים עכשיו להצבעה בקריאה ראשונה. מי בעד, מי נגד – נא להצביע. הצבעה מס' 27 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 14) (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשס"ז–2007, לוועדה לקידום מעמד האשה נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: בעד – 7, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת בזאת שהצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 14) (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשס"ז–2007, התקבלה בקריאה ראשונה והיא תעבור לוועדה לקידום מעמד האשה לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. דיווח משלחת הכנסת למליאת האספה הפרלמנטרית האירו-ים-תיכונית בתוניס ["דברי הכנסת", חוברת כ"ו, עמ' 8701.] היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום, ואני הייתי רוצה לדעת היכן נמצא השר אטיאס. כיוון שהשר איננו כרגע, אני רוצה לעבור לנושא אחר בסדר-היום, ואני קוראת לחבר הכנסת מגלי והבה לדווח על ועידת היורו-מד. בבקשה, אדוני. ראובן ריבלין (הליכוד): – – – היו"ר קולט אביטל: כמה זמן אתה צריך? מגלי והבה (קדימה): זה צ'יק-צ'ק. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אומנם אנחנו באים לדווח על דבר שהיה בסוף מרס, ממש עם היציאה שלנו לפגרת החורף, לחופשה, בעצם, פגרת האביב יותר נכון, ולא יצא לנו לדווח לכנסת על האספה של ה-EUROMED, שהפעם התקיימה בתוניס. רק להזכיר – היושב-ראש ורן כהן במקרה מכירים את היורו-מד – אנחנו מדברים על מדינות אירופה ואגן הים התיכון; לאספה הזאת ארבעה יושבי-ראש, ובשנה האחרונה עמד בראש היורו-מד, מטעם מדינות אגן הים התיכון, יושב-ראש הפרלמנט של תוניס, והוועידה שהתקיימה בין 16 ל-18 במרס שנה זו היתה בתוניס. הכינוס מתקיים אחת לשנה ודנים בו בנושאים שעל הפרק. היתה משלחת מאוד מכובדת של הכנסת – של ארבעה חברי הכנסת: אני עמדתי בראש המשלחת וכן השתתפו חבר הכנסת בן-ששון, חבר הכנסת טל וחבר הכנסת גלנטי. הנושאים שנדונו בוועדות השונות, בעיקר בוועדה המדינית – במקרה אני משמש סגן יושב-ראש הוועדה המדינית-הביטחונית, שזה תקדים שנשמר לנו בזכות עמידתנו. מאז נוסד היורו-מד הצלחנו לחדור ולקבל – בהצבעה – את התפקיד הזה, כך שיש לנו הרבה הצלחות ויכולת להשפיע על החלטות הוועדה המדינית-הביטחונית. הנושאים שהיו על הפרק: קוד ההתנהגות למלחמה בטרור, תהליך השלום במזרח התיכון – כל הנושאים האלה הם על סדר-היום. אני מודה כמובן ליושב-ראש הכנסת לשעבר, חבר הכנסת רובי ריבלין – בזכות ההתעקשות שלך שאני אעמוד בראש המשלחת הזאת תמיד הצלחנו להגיע להישגים, ואני מודה לך על ההקשבה. אני גם רוצה להגיד לגברתי היושבת-ראש ולחברי, שהכינוס עצמו התאפיין באווירה אנטי-ישראלית, כיוון שזה היה הכינוס הראשון לאחר מלחמת לבנון, והרבה נושאים עלו שם; אף שסוריה לא השתתפה בכינוס – לא בגללנו, אלא בגלל מריבות בעולם הערבי. את האווירה ניצלו בפרט הלבנונים והפלסטינים, אבל אנחנו כמובן ידענו להדוף את הטענות והצלחנו להביא לכמה שינויים חשובים. למשל, כאשר ניסו להעלות את נושא החפירות בשער המוגרבים אנחנו אמרנו שזה לא בתחום דיוני הוועדה המדינית, כי זה ארכיאולוגיה, וזה תיקון, והעברנו את הנושא לוועדת התרבות. היו"ר קולט אביטל: נא לסיים. מגלי והבה (קדימה): היה שם דבר מדהים, על שחרור אסירים פלסטינים, שהשוו אותם ליושבים במחנות ריכוז. גם את הנושא הזה הצלחנו להוריד, למרות האווירה הקשה. היו דיונים בוועדה הכלכלית וגם בוועדת התרבות. אין ספק שבהשתתפות כמה מחברי הכנסת – גם חבר הכנסת בן-ששון וגם חבר הכנסת טל – היה לנו הכוח להשתתף בכל הוועדות. הדבר החשוב מבחינתנו היה שני נושאים: הישיבות, או הפגישות הבילטרליות – – היו"ר קולט אביטל: נא לסיים. מגלי והבה (קדימה): רק רגע, גברתי. השר איננו. – – עם יושב-ראש הפרלמנט האירופי ועם יושב-ראש הפרלמנט התוניסאי ועם משלחות ממדינות שונות. זה דווקא היה בשולי הוועידה, ונתן לנו אינדיקציה, בייחוד על המארחים התוניסאים, שיצאו מגדרם להעביר את המסר שהם בעד חימום היחסים אתנו, והעובדה היא שהיו ביקורים לאחר ביקור המשלחת. הנושא השני – המצרים ניסו להעלות רעיון לקיים ועידת שלום שתתבסס על מדינות היורו-מד, ואנחנו כמובן אמרנו שלא נקיים ועידות כאלה כי יש גם הצעות של המדינות הערביות, גם של האירופים וגם של האמריקנים – לא חסרות הצעות. את הדוח הנחתי על השולחן. חשוב היה לדווח, ואני מניח שנשמח לדווח גם על הכינוס הבא. תודה. היו"ר קולט אביטל: אני מאוד מודה לך. הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 37), התשס"ז–2007 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/293).] (קריאה ראשונה) היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים לסעיף הבא: הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 37), התשס"ז–2007. אני מזמינה את שר התקשורת, חבר הכנסת אריאל אטיאס, להציג את הצעת החוק להצבעה בקריאה ראשונה. שר התקשורת אריאל אטיאס: גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק נועדה לאפשר הרחבה של שירותי ה-VOD. כידוע, היום שירותים אלה ניתנים למנויי הטלוויזיה בכבלים בלבד, על-ידי חברת "הוט". הצעת החוק מבקשת לאפשר לספקי תוכן נוספים לספק תכנים לפי דרישה, ברשת רחבת פס, כדי לתת אפשרויות לחברות נוספות להיכנס, לעודד את התחרות וכך להוריד את המחירים ולשפר את השירות. כמו כן מוצע להוסיף ששר התקשורת, בהתייעצות עם המועצה לשידורי כבלים ולוויין, יהיה מוסמך לאשר למי שיש לו רשיון לספק שידורי לוויין לתת גם שירות של שידורים לפי דרישה, גם לא באמצעות לוויין, אם יש קושי לספק שידורים כאלה באמצעות לוויין, בהיקף ובמתכונת דומים לשידורים לפי דרישה שחברת הכבלים נותנת. ברור שהכוונה אינה לשירותים שניתנים דרך האינטרנט. זאת הסדרה נפרדת ונעשה אותה בהזדמנות אחרת. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. זה היה קצר. אנחנו עוברים לדיון, אלא אם כן החברים מוותרים. דומני שרק אחד הדוברים נמצא כאן, חבר הכנסת דב חנין. בבקשה. לאחר מכן נעבור להצבעה. דב חנין (חד"ש): גברתי היושבת-ראש, אני אדבר בקיצור. אני רוצה להביע תמיכה בהצעת החוק הזאת, זאת הצעת חוק ראויה. האמת היא שהיה ראוי שהחוק הזה יחוקק כבר מזמן. זה מצב בלתי סביר שרק הכבלים יכולים לשדר תכנים לפי דרישה, וצריך לאפשר זאת גם לערוצים אחרים, גם לערוצים לווייניים וגם לערוצי תקשורת אחרים. בסופו של דבר הערוצים לפי דרישה הם שמספקים את הצורך של הציבור בתכנים. הם מאפשרים יותר פלורליזם בתכנים, יותר פלורליזם של היצע שידורים מסוגים שונים לקבוצות שונות בציבור, ולכן ראוי מאוד להרחיב את המערכות האלה גם לספקים אחרים, מעבר לכבלים. אני רק מקווה, גברתי היושבת-ראש, שהצעת החוק הזאת תתקדם במהירות, כפי שהיא ראויה, ותגיע לחקיקה בכנסת בקריאה שנייה ובקריאה שלישית כבר בתקופה הקרובה. תודה. היו"ר קולט אביטל: אני מודה לך, אדוני. כיוון ששאר הדוברים אינם נמצאים כאן באולם, אני קובעת שאנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת, אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת. הצבעה. מי בעד? מי נגד? נא לשבת ולהצביע. הצבעה מס' 28 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 37), התשס"ז–2007, לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: ובכן, עשרה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת שהצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 37), התשס"ז–2007, התקבלה בקריאה ראשונה ותועבר לדיון בוועדת הכלכלה, לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון מס' 3), התשס"ז–2007 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/135).] (קריאה ראשונה) היו"ר קולט אביטל: חברי הכנסת, נא לשבת, אנחנו עוברים לסעיף הבא: הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון מס' 3), התשס"ז–2007, של חברי הכנסת רן כהן ויורם מרציאנו – קריאה ראשונה. בבקשה. רן כהן (מרצ): גברתי היושבת-ראש, השרים, חברי הכנסת, אני מתכבד להציג את הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון מס' 3), בשמי ובשם חבר הכנסת יורם מרציאנו. היו"ר קולט אביטל: אין הצבעה? רן כהן (מרצ): אין הצבעה, קודם כול משום שדרושים 50 מצביעים, וזה בעייתי בנושא הזה. אני אומר כמה מלים על העניין. אני מתנצל, למרות השעה המאוחרת, וגם אני צריך להגיע לחתונה מאוד חשובה – בכל זאת אקדיש חמש-שש דקות להנמקת העניין הזה. נדמה לי שחוק הדיור הציבורי הוא אחד החוקים החברתיים הכי חשובים שהתקבלו בעשרות השנים האחרונות. עכשיו מלאו עשר שנים לתהליך חקיקת החוק – מ-1997 ועד היום הזה. כל עניינו של החוק הוא להשיג שתיים-שלוש מטרות עיקריות: 1. לאפשר לשכבות הכי עניות במדינת ישראל לרכוש את הדירות שבהן הן גרות, ואלה דירות בדיור הציבורי; 2. לאפשר לבניהן ולבני בניהן של אותן משפחות לקבל זכויות של דיירים ממשיכים גם ברכישת הדירות; 3. לבנות דיור עבור חסרי הדיור בכל הכסף שנכנס ממכירת הדירות. לצערי הרב, אף שהחוק הזה הוקפא עשר פעמים – אין התעללות שלא התעללו בחוק הזה במהלך השנים, ולמרות הכול הוא קבע נורמה במדינת ישראל, ועד היום נמכרו על-פי הקריטריונים שלו למעלה מ-20,000 דירות למשפחות שהפכו להיות משפחות מאושרות, כיוון שבפעם הראשונה והיחידה בחייהן הן הפכו לבעלים של הדירות שלהן. גברתי היושבת-ראש, לדאבוני, אף שנכנסו לקופת החברות המשכנות למעלה מ-1.6 מיליארד שקל, לא נבנתה אף לא דירה אחת. זה מסיבה אחת – משום שהחוק לא היה בתוקף. למעשה, גם היום החוק לא בתוקף – עד 1 בינואר 2009. לכן, המטרה הראשונה של החוק, עכשיו בקריאה ראשונה, היא להחזיר את החוק לתוקף. שנית, לתקן כמה וכמה תיקונים בחוק המקורי שחוקקתי לפני תשע שנים; התחלתי לפני עשר שנים וסיימתי לפני תשע שנים. אי לכך, הכוונה היא להגיע למצב שבו הדיירים יוכלו לרכוש את הדירות שלהן עד להנחה מקסימלית של 90% כעבור 30 שנות ותק ולהגיע למצב שבו דיירים ממשיכים יוכלו לרכוש. את תקופת המינימום של הזכאות אנחנו מעבירים לארבע שנים. מאחר שאין כאן רבים מאוד ואין טעם להלאות את המליאה הריקה, אפסיק בזה. אני אומר שהחוק הזה עומד להצבעה לקריאה ראשונה, וכאמור הוא מצריך הצבעה של 50 חברי הכנסת, מכיוון שהאוצר טוען שעלותו מיליארדים. רבותי, החוק לא עולה אף לא שקל אחד מבחינה תקציבית. להיפך, החוק הזה מכניס כסף עבור רכישה ובנייה של דיור ציבורי לחסרי הדיור – דבר שלא מתקיים כבר כ-20 שנה במדינת ישראל, שכן אין תוספת דירות לדיור הציבורי. מכאן החיוניות של החוק. גברתי היושבת-ראש, אני מבקש שאם לא יהיו דוברים, נעבור להצבעה בשבוע הבא, ואני מאוד מקווה שאז יימצאו 50 מצביעים בעד החוק החשוב הזה. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: אדוני, תודה רבה. למעשה, רוב הדוברים שנרשמו או כמעט כולם לא נמצאים באולם, פרט לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת דב חנין, אולי תוותר? – לא. בבקשה. דב חנין (חד"ש): גברתי היושבת-ראש, אני תומך בחוק. עליתי לדוכן הזה כדי לומר שני דברים. גברתי היושבת-ראש, הדבר הראשון הוא: אני מוחה על הנוהל שהשתרש בכנסת, וזו לא הפעם הראשונה שאני מוחה על כך, שבחוק כל כך חשוב אנחנו מנהלים את הדיון בשעה שבה רוב חברי הכנסת אינם נמצאים. ואז האפשרות המעשית שלנו לשכנע את חברי הכנסת לתמוך בחוק – וכפי שאמר קודמי, לפחות לפי פרשנות אחת נטען שצריך להשיג בו 50 חברי כנסת – נפגמת בצורה קשה. הטענה הזאת כמובן מופנית לנשיאות הכנסת. חוקים כאלה, שבהם נדרשת הסכמה כזאת, ראויים לדיון בזמן שיאפשר להשיג את ההסכמה הזאת בפועל, ולא כשהדיון מתקיים מול מליאה ריקה. גברתי היושבת-ראש, אני רוצה להעיר הערה נוספת. אני חושב שאנחנו בכנסת לא יכולים להשלים עם מצב כפי שראינו בחוק הדיור הציבורי, שחוק שהכנסת מחוקקת בעצם איננו מבוצע בפועל. הוא אות כתובה בספר, ואין נוהגים כן. זה מצב שהכנסת איננה יכולה להשלים אתו. אני חושב שחוק הדיור הציבורי הוא אולי הדוגמה הבוטה ביותר לחקיקה שהכנסת אימצה, ופעם אחר פעם סוכלה באופן מעשי באמצעות חוק ההסדרים ובאמצעים אחרים. לכן, גברתי היושבת-ראש, זו ההזדמנות לא לומר לעמיתי חברי הכנסת, אבל לפחות לומר לציבור הישראלי, שהגיע הזמן שהנוהג הפסול הזה יעבור מן העולם. חוקים מחוקקים כדי שהם יהיו הלכה שעל-פיה נוהגים, ולא אות מתה בספר החוקים. אני מקווה שעם אימוצו של החוק הזה אנחנו ננעץ מסמר נוסף בארון הקבורה של חוק ההסדרים הגרוע שאנחנו מכירים במערכת המשפטית שלנו. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: אני מודה לך על הערותיך. בשם הנשיאות, אני כן רוצה להגיד שתי מלים. נכון הוא שמיקומה של הצעת חוק בסדר-היום ודאי קובע דברים. עם זאת, אני חושבת שגם אנחנו, כחברי כנסת, אם יש לנו עניין, בעיקר בשבוע שבו אנחנו יודעים שזה היום היחיד שהכנסת עובדת בו וכל יתר השבוע אנחנו בימי חופשה, מן הדין שאנחנו עצמנו נגלה מספיק עירנות ומספיק אחריות כדי להישאר כאן ולא להשאיר שרים שצריכים להשיב על שאילתות בלי השואלים; או אנשים שרוצים להעביר חוקים. אני חושבת שאנחנו נושאים לפחות בחלק גדול מהאחריות הזאת. איך לומר? גם אנחנו אשמים במצב הזה. אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, מכיוון שאין הצבעה הפעם. הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון מס' 8) (ביזוי אדם בשל מוגבלות), התשס"ז–2007 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/141).] (קריאה ראשונה) היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים להצעת חוק שגם היא של חבר הכנסת רן כהן – הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון מס' 8) (ביזוי אדם בשל מוגבלות), התשס"ז–2007, קריאה ראשונה. בבקשה. רן כהן (מרצ): גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, חברי הכנסת, אני מתחיל להרגיש שאני מלאה את המליאה בשעה כל כך מאוחרת. היו"ר קולט אביטל: אין לך את מי להלאות. רן כהן (מרצ): לפחות אין רבים להלאות, אבל הצעת החוק הזאת, כמדומני – – – שרת החינוך יולי תמיר: – – – דב חנין (חד"ש): – – – היו"ר קולט אביטל: אנחנו שמחים שאתה מעלה את זה. רן כהן (מרצ): כמדומני, הצעת החוק הזאת היא הצעה כל כך מבורכת שחשוב להעבירה אפילו במעט המשתתפים שנמצאים כאן. חוק איסור לשון הרע אוסר ביזוי אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית, אבל הוא לא אוסר ביזוי אדם בשל מוגבלותו או נכותו. הדבר הזה בלתי מתקבל על הדעת. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת סלומינסקי, אני מבקשת. תודה. רן כהן (מרצ): הוא לא מתקבל על הדעת, משום שכידוע לכם, רבותי חברי הכנסת – ואני בטוח ששרת החינוך מצויה בעניין הזה עוד יותר ממני אפילו – אנשים חיים עם סטריאוטיפים מאוד קשים. כאשר לאדם יש נכות מכל סוג שהוא, אין שום סיבה בעולם שהוא יסבול מהנכות הזאת – מכך שיגנו אותו, יעליבו אותו, יפגעו בו או יסיתו נגדו. נדמה לי שהדבר הזה בא לא רק לאסור מלשון איסור חוקתי משפטי, אלא גם לקבוע נורמה שבה אנחנו רוצים שהאנשים הללו יהיו אנשים שווים לחלוטין לכולנו. נדמה לי שאחד הדברים שגם ארגוני הנכים לגווניהם השונים נלחמים עליו הכי הרבה הוא הזכות להיות ראויים ושווים. בעצם, זה התיקון בחוק הזה. את החוק הזה יזם בזמנו חברי לסיעה, חבר הכנסת לשעבר אילן גילאון. עד לפני שתי כנסות הוא מאוד הועיל בתחום הזה, ואני מאוד שמח לרשת את הזכות הזאת ממנו – להשלים את החקיקה לקראת קריאה שנייה וקריאה שלישית. חברי הכנסת שהפעם כן מצביעים, אני אודה לכם אם נעביר את החוק הזה הערב בקריאה ראשונה. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: אני מודה לך. אנחנו עוברים לדיון. חבר הכנסת דב חנין, האם אתה מעוניין לעלות? דב חנין (חד"ש): אני רק מעוניין להביע את תמיכתי בחוק. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. כיוון שיתר הדוברים לא נמצאים כאן, חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 29 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון מס' 8) (ביזוי אדם בשל מוגבלות), התשס"ז–2007, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: בעד הצביעו שבעה, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת בזאת שהצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון מס' 8) (ביזוי אדם בשל מוגבלות), התשס"ז–2007, נתקבלה בקריאה ראשונה, והיא תעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. ברכות. הצעת חוק הספקת החשמל (הוראת שעה) (תיקון מס' 5) (הסכמת שר הפנים), התשס"ז–2007 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/146).] (קריאה ראשונה) היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הספקת החשמל (הוראת שעה) (תיקון מס' 5) (הסכמת שר הפנים), התשס"ז–2007. חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, בבקשה. חבר הכנסת כהן, תעביר את ברכותינו לאילן גילאון. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק שלי באה לומר, שהחלטת הממשלה שלפיה ניתן לחבר לחשמל את כל אותם מבנים שנבנו בבנייה בלתי חוקית עד 1987, ובתנאי שייענו שלושה קריטריונים: שאותם מבנים אינם מיועדים להריסה; אין לגביהם צו שיפוטי; לא נוספה תוספת בנייה – האחראי לזה צריך להיות שר התשתיות. בפועל, מאחר ששר התשתיות לא מטפל בענייני הבנייה ולא יכול לעקוב אחר הבנייה, החלטת הממשלה לא נתממשה, וחיברו בלי להתייחס לזה. הצעת החוק שלי אומרת: שר התשתיות, ונוסיף את שר הפנים, שהוא האחראי לנושא הזה, שניהם יחתמו על רשימות המבנים שיחוברו לחשמל. שר הפנים, לפני שהוא יחתום, ידאג לממש את החלטת הממשלה. היו"ר קולט אביטל: אני מאוד מודה לך על דבריך הקצרים. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה כיוון שרוב הדוברים אינם באולם. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 30 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הספקת החשמל (הוראת שעה) (תיקון מס' 5) (הסכמת שר הפנים), התשס"ז–2007, לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: בעד – 9, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת בזאת שהצעת חוק הספקת החשמל (הוראת שעה) (תיקון מס' 5) (הסכמת שר הפנים), התשס"ז–2007, של חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, עברה בקריאה ראשונה, והיא תעבור לדיון בוועדת הכלכלה לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. שאילתות ותשובות היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים עכשיו לשאילתות. כיוון שסגן שר הביטחון לא נמצא באולם, נקרא לשרת החינוך. בבקשה. שרת החינוך יולי תמיר: חבר הכנסת סנה, זה ייקח דקה, כי אין אף אחד. הכול לפרוטוקול. זה מבצע מכירה מיוחד שאני וחברת הכנסת קולט אביטל מנהלות מדי לילה במליאה. הכול לפרוטוקול. 790. סגירת גני-ילדים פרטיים במגזר הערבי והבדואי חבר הכנסת יעקב מרגי שאל את שרת החינוך ביום י"ג בטבת התשס"ז (3 בינואר 2007): פורסם, כי בגלל החמרת התנאים להכרה בגנים פרטיים, כ-300 גנים במגזר הערבי והבדואי צפויים להיסגר וכ-1,000 ילדים יישארו ללא מסגרת חינוכית. רצוני לשאול: 1. האם הידיעה נכונה? 2. אם כן – אילו תנאים הוחמרו? 3. מה ייעשה כדי למנוע סגירת הגנים? תשובת שרת החינוך יולי תמיר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1–2. אקדים ואומר כי משרד החינוך מתחייב למצוא מקום לימודים לכל ילד על-פי חוק חינוך, ולא מדובר בהפקרת ילדים ללא מסגרת חינוכית. יתירה מזו, בחנתי בחיוב את האפשרות להעניק ארכה נוספת להפעלת גני טרום-חובה ביישובים במגזר הערבי והבדואי לשנת הלימודים תשס"ז בלבד. יועצי המשפטיים טוענים כי הדבר אינו אפשרי מבחינה חוקית, שכן לא מדובר בהוראות חדשות אלא בחוק – חוק הפיקוח – ומשרד החינוך מחויב לפעול על-פיו. על-פי הנחיה של היועץ המשפטי לממשלה, המשרד נדרש להקפיד על מילוי החוק, שלא כבעבר, כשלא היתה הקפדה על מי שלא עמדו בחוק התכנון והבנייה. 3. ביקשתי ממנכ"ל המשרד, שמואל אבואב, להידרש לסוגיה ולמצוא לה פתרון חיובי. המנכ"ל התחייב לערוך מיפוי ביישובים שבהם מדובר ולברר היכן אין פתרונות אחרים לגני טרום-חובה, ואני סמוכה ובטוחה שהנושא ימצא את פתרונו. בשלב זה ניתנה ארכה לבעלויות על גני-הילדים עד חודש מאי 2007 להשלים את ההליך הפרוצדורלי הנדרש ולעמוד בכללים כמו אישור פדגוגי, אישור בריאותי, אישור בטיחות, חוות דעת מוניציפלית ואישור שהמבנה נמצא בתב"ע מאושרת. 848. הקשרים בין המכון לחקר המקרא האפיפיורי ובין המרכז לחקר הנצרות באוניברסיטה העברית חבר הכנסת יצחק וקנין שאל את שרת החינוך ביום כ"ז בטבת התשס"ז (17 בינואר 2007): כומר קתולי המתגורר בישראל סיפר לא מכבר, בריאיון ב"קול ישראל", כי הוא מרכז ענף באוניברסיטה העברית בנושא "חקר המקרא האפיפיורי". רצוני לשאול: 1. מה הוא חקר המקרא האפיפיורי? 2. כמה סטודנטים ומרצים עוסקים בחקר זה? 3. מה הוא תקציב ענף זה? תשובת שרת החינוך יולי תמיר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1–3. כפי שמסר לי ראש המרכז לחקר הנצרות בחוג למדע הדתות באוניברסיטה העברית, ד"ר דוד סתרן, השאילתא מבוססת על בלבול קל בשם של המוסד ויחסיו עם האוניברסיטה העברית. קרוב ל-100 שנה קיים בעיר רומא מכון לחקר המקרא האפיפיורי – Pontifical Biblical Institute – והוא קשור לאוניברסיטה הגרגוריאנית וחלק ממערכת ההשכלה הגבוהה של הוותיקן. לאותו מכון יש שלוחה בירושלים, ברחוב אמיל בוטה, המשמשת אכסניה ומקום לימוד ומחקר למורים ולתלמידים של המכון ברומא. בין המכון לחקר המקרא האפיפיורי לבין האוניברסיטה העברית יש כמה הסכמים לשיתוף פעולה. מאז אמצע שנות ה-70 קבוצה מתלמידי המכון מגיעה בכל שנה לסמסטר של לימוד – מקרא, ידיעת הארץ, ארכיאולוגיה – במסגרת תוכנית ייעודית של בית-הספר לתלמידים מחו"ל – בית-הספר ע"ש רוטברג. נוסף על כך, בחסותו של המרכז לחקר הנצרות מתקיימת בשנים האחרונות מסגרת לחילופי מרצים ותלמידים מתקדמים בין שני המוסדות. 960. אלימות בבתי-ספר חברת הכנסת שרה מרום-שלו שאלה את שרת החינוך ביום כ"ו בשבט התשס"ז (14 בפברואר 2007): רצוני לשאול: 1. האם בשנים האחרונות חלה עלייה במספר מקרי האלימות בבתי-הספר? 2. כמה ממקרי האלימות בקרב תלמידים מסתיימים בהשעיה או בהרחקה ומטופלים במשטרה? 3. האם תוכניות למניעת אלימות מופעלות בכל בתי-הספר? תשובת שרת החינוך יולי תמיר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. משרד החינוך מקיים בעשור האחרון ניטור לבחינת מצב האלימות במערכת החינוך. ממצאי המחקר, שביצע פרופסור רמי בנבנישתי מהאוניברסיטה העברית כבר שלוש פעמים, מראים כי אין עלייה ברמת האלימות, ובחלק מהמדדים אף יש ירידה. עם זאת, רמת האלימות גבוהה, ועל כולנו להשקיע ככל יכולתנו כדי לצמצמה. גם המחקר של ארגון הבריאות העולמי שעורך ד"ר יוסי הראל מראה נתונים דומים. 2. אין בידי משרד החינוך נתונים על מספר התלמידים שהושעו. הנהלים הקיימים בחוזר מנכ"ל מאפשרים למנהל בית-הספר, בשיתוף עם הפיקוח, להשעות תלמידים שנהגו באלימות. פנייה אל המשטרה תלויה בהגשת תלונה של הנפגע או הוריו. ככלל, השעיה היא תגובה לאירוע אלימות, אך אחריה נדרשת תוכנית התערבות אישית או מערכתית. תלמיד אלים זקוק לטיפול, כמו גם התלמיד הנפגע. 3. הטיפול ב"אקלים בטוח" ובצמצום אלימות מחייב את כל בתי-הספר. חוזר מנכ"ל סא/4ג משנת 2000 מחייב את הפעלת התוכנית ומציג עקרונות עבודה. אני נפגשת בימים אלו, יחד עם מנכ"ל המשרד, עם מנהלי בתי-הספר והמפקחים להצגת תוכנית מערכתית מקיפה למאבק באלימות, שתחל לפעול בחודשים הקרובים. בשלב הראשון ייכללו בתוכנית 1,200 בתי-ספר. 975. המכללה האקדמית הערבית לחינוך בישראל חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה שאל את שרת החינוך ביום כ"ו בשבט התשס"ז (14 בפברואר 2007): דוח ביקורת של משרד החינוך – דוח ימין ג'ורג'י – מצביע על הידרדרות המצב במכללה האקדמית הערבית בחיפה, דבר הפוגע במהלך הלימודים התקין וכן בסטודנטים ובמרצים. רצוני לשאול: 1. האם משרד החינוך מאמץ את ממצאי הדוח ואת מסקנותיו? 2. אם כן – אילו צעדים יינקטו כדי ליישם את מסקנות הדוח? תשובת שרת החינוך יולי תמיר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. משרד החינוך מאמץ את ממצאי הדוח ומסקנותיו. 2. המשרד מינה חשב מלווה, נוסף על דרישה מהמכללה להפסיק את עבודתם של כמה בעלי תפקידים שהוזכרו בדוח. הנושא עדיין בטיפול, לרבות הליכים משפטיים, אך המשרד סבור כי אין מנוס מיישום כל מסקנות הדוח. למיטב ידיעתנו, גם רשם העמותות בודק את המתרחש בעמותה, לאור פניית המשרד אליו. 981. התנהגות תלמידים במהלך סמינר לחיזוק הזהות היהודית חבר הכנסת אברהם מיכאלי שאל את שרת החינוך ביום ג' באדר התשס"ז (21 בפברואר 2007): פורסם, כי תלמידים מחיפה עישנו סמים ושתו אלכוהול במהלך סמינר לחיזוק הזהות היהודית שהתקיים בפקיעין. רצוני לשאול: 1. האם הידיעה נכונה? 2. אם כן – אילו פעילויות או הרצאות התקיימו באותו סמינר? שרת החינוך יולי תמיר: 1. הדברים מיוחסים לתלמידי בית-הספר "הריאלי". מנהל בית-הספר "הריאלי", מר רון כתרי, הגיב בפירוט על הדברים והזים את כל הטענות שהופיעו בכתבה. 2. לדבריו, תוכנית הסמינר כללה סיור בפקיעין בליווי הסברה בנושא מורשת היישוב היהודי בפקיעין, הרצאות וסדנאות בנושא מורשת ישראל וזהות יהודית, והדברים שהופיעו בכתבה אינם נכונים, לאחר בדיקה. דבריו נאמנים עלי. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת מיכאלי, שאלה נוספת? אברהם מיכאלי (ש"ס): – – – שרת החינוך יולי תמיר: אני, אדוני, נסמכת על דבר מנהל בית-הספר, שדבריו נאמנים עלי. הוא איש הידוע בהגינותו וביושרו. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. 1016. חילול שבת על-ידי קבוצת בני-נוער בפולין חבר הכנסת יעקב כהן שאל את שרת החינוך ביום י' באדר התשס"ז (28 בפברואר 2007): בעיתון "המודיע" פורסם, כי קבוצת בני-נוער ישראלים הגיעו לעיר ליזנסק שבפולין, לציונו של האדמו"ר מליזנסק, מחבר הספר "נועם אלימלך", בעיצומו של יום השבת ותוך חילול שבת בפרהסיה. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מדוע מארגני מסעות שורשים אינם מתחשבים ברגשותיהם של יהודי המקום? 3. האם יינקטו צעדים למניעת הישנות המקרה? תשובת שרת החינוך יולי תמיר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. הצטערתי לשמוע על המקרה. הואיל ולא צוינו בכתבה פרטים מדויקים, אין באפשרות המשרד לאתר את הקבוצה ולטפל נקודתית באירוע. 2–3. עם זאת, הנחיתי את האחראים במשרד למסעות בני-הנוער לפולין לחדד את רגישות מנהלי המסעות להקפדה על תכנון לוח זמנים נאות ועל התנהגות ראויה בביקורים באתרים, תוך התחשבות מלאה באופי האתר, ובכלל זה הקפדה על אי-חילול שבת בפרהסיה. 1047. תקציב תוכנית השיפוצים של מוסדות חינוך חבר הכנסת משה גפני שאל את שרת החינוך ביום י"ז באדר התשס"ז (7 במרס 2007): פורסם, כי מנכ"ל משרדך ומנהל אגף הפיתוח ערכו ויישמו תוכנית לשיפוצים בבתי-הספר מתקציב המשרד ותוספת של משרד האוצר. רצוני לשאול: 1. האם הידיעה נכונה? 2. מה הוא הסכום הכולל לשיפוצים מהסעיפים השונים במשרדך, לרבות התוספת בשנת 2006? 3. כמה הוקצב מסכום זה לבתי-הספר החרדיים? תשובת שרת החינוך יולי תמיר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. התשובה היא כן. מדובר ב"תוכנית לשיפור סביבות למידה". 2. הסכום הכולל לתקציבי שיפוצים הוא כ-110 מיליון ש"ח – כ-80 מיליון ש"ח בתוכנית ו-30 מיליון ש"ח לפי קריטריונים לבטיחות. כ-20 מיליון ש"ח נוספים הוקצו לחידוש מבנים, בהתאם לבקשות ספציפיות של הרשויות ובדיקה פרטנית של כל פנייה. 3. מתוך כ-80 מיליון ש"ח שבתוכנית "שיפור סביבות למידה", הוקצו לבתי-ספר שאינם רשמיים כ-3.6 מיליוני ש"ח. הפרויקטים שנכללו בתוכנית נקבעו על-פי קריטריונים כמו גיל בית-הספר, גודל בית-הספר ומדד סוציו-אקונומי. לא נכללו בתוכנית בתי-ספר בני פחות מעשר שנים, בתי-ספר במבנים זמניים, בתי-ספר שקיבלו בחומש האחרון תקציב של חצי מיליון ש"ח ומעלה לחידוש מבנים ובתי-ספר במבנים שכורים או יבילים. 1104. בניית כיתות לימוד חבר הכנסת אברהם רביץ שאל את שרת החינוך ביום ט' בניסן התשס"ז (28 במרס 2007): ביום ראשון, 18 במרס 2007, התקבלה החלטת ממשלה, שעד שנת 2011 תיבנינה 8,000 כיתות לימוד. רצוני לשאול: 1. האם הכיתות תיבנינה על-פי חלקם היחסי של המגזרים השונים באוכלוסייה? 2. האם בכך ייסגר הפער הקיים בין המגזר החרדי לאחרים? 3. כמה כיתות תיבנינה מדי שנה? תשובת שרת החינוך יולי תמיר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. לפי הצעת מחליטים לממשלה מיום 1 באפריל 2007, בניית הכיתות "תהיה בהתאם לצרכים ועל-פי קריטריונים שוויוניים וסבירים אשר ייקבעו על-ידי משרד החינוך ושבמסגרתם תינתן עדיפות למערכת החינוך הרשמית מחד ויינתן מענה לזרמים השונים – – – מאידך. מדיניות ההקצאה של ה'פער המצטבר' תיקבע או תהיה בהתאם לצרכים ועל-פי קריטריונים שוויוניים וסבירים שונים שיהיו רלוונטיים לנושא זה". 2. התוכנית מקדמת סגירת פערים בכל המגזרים. 3. בשנת 2007 – 1,790 כיתות; בשנת 2008 – 1,790 כיתות; בשנת 2009 – 1,400 כיתות; בשנת 2010 – 1,450 כיתות; בשנת 2011 – 1,570 כיתות. 1106. בית-הספר מקיף ב' באשקלון חבר הכנסת אבשלום וילן שאל את שרת החינוך ביום ט' בניסן התשס"ז (28 במרס 2007): במקומון "כאן דרום" מ-2 במרס 2007 נטען, כי בבית-הספר מקיף ב' באשקלון מורים ללא תואר אקדמי מכינים תלמידים לבגרויות, קיימת העסקת קרובי משפחה, ומונו לבית-הספר מפקחים שלא ניהלו בית-ספר. רצוני לשאול: 1. האם הפרסום נכון? 2. אם כן – מה ייעשה בעניין? תשובת שרת החינוך יולי תמיר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. ככלל, כל המורים המלמדים בבית-הספר מקיף ב' באשקלון הם מורים מוסמכים ואקדמאים, למעט חמישה מורים שאינם בעלי תואר אקדמאי אך הם בוגרי סמינרים ומוסמכים להורות בחטיבת הביניים או בחינוך העל-יסודי. בשל צרכים ואילוצים של המערכת, ובכלל זה מחסור במורים מקצועיים, המשרד משבץ מורים שאינם בעלי תואר אקדמי אך הם בעלי הסמכה מתאימה להוראה מאחת המכללות לחינוך. משרד החינוך מקפיד שלא להעסיק באותו מוסד עובדים שיש ביניהם קרבה משפחתית. עם זאת, בשל אילוצים, כמו מחסור בעובדי הוראה, או מורים קבועים במערכת שלא ניתן להעבירם לבית-ספר אחר, נאלץ המשרד, לפנים משורת הדין, לאשר העסקת קרובי משפחה באותו מוסד. בכל מקרה, המשרד דואג כי לא תהיה כל כפיפות מינהלית בין העובדים הללו. לטענה בדבר המפקח על המוסד אין כל בסיס. הרב שמעון דהאן הוא בעל ותק רב בהוראה ובניהול. הוא שימש כעשר שנים מנהל בית-הספר היסודי "אבן שמואל", במשך 12 שנים הוא היה מורה בתיכון – ישיבה תיכונית במועצה אזורית שפיר – והוא בעל תעודת הוראה לבית-הספר העל-יסודי, כיתות ז'-י"ב. 2. לאור האמור, איני רואה מקום או צורך בהתערבות של המשרד. 1107. משקל ציון המגן בציוני בחינות הבגרות חבר הכנסת חנא סוייד שאל את שרת החינוך ביום ט' בניסן התשס"ז (28 במרס 2007): התאגדות מנהלי בתי-הספר התיכוניים הודיעה, שמשרד החינוך נוהג להפחית ממשקל ציון המגן לכל השכבה בבית-הספר אם נמצאים פערים גדולים בין ציון המגן שמעניק בית-הספר לתלמיד אחד לבין הציון בבחינת הבגרות. רצוני לשאול: 1. האם הידיעה נכונה? 2. אם כן – האם תשונה מדיניות זו? תשובת שרת החינוך יולי תמיר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. בחינות הבגרות הן קריטריון אובייקטיבי המודד את כל הנבחנים במחזור על סרגל אחד, אמין ותקף. באמצעותו ניתן להשוות בין תלמידים ולהבטיח כי תעודת הבגרות של תלמיד מיישוב בפריפריה, דרך משל, תשקף את הישגיו של התלמיד באופן זהה לתעודת הבגרות של תלמיד מיישוב במרכז. משרד החינוך מופקד על הבטחת אמינותה של תעודת הבגרות כמשקפת את רמתו של הזכאי לה. כך נקבע בבג"ץ 3477/95, ישראל בן-עטיה ואח' נ' שר החינוך, התרבות והספורט, אשר ציין כי פעולותיו של משרד החינוך לשם שמירה על תקפותה ואמינותה של תעודת הבגרות נעשות לשם תכלית ראויה. השקלול הדיפרנציאלי – שק"ד – הוא נוהל שהונהג לשם בקרה על הציונים השנתיים / הבית-ספריים הניתנים לתלמידים בבתי-הספר, כדי למתן את ההטיה הנגרמת לציון הסופי בעטיו של ציון שנתי / בית-ספרי חריג, לקולא או לחומרה. זאת, כאמור, כדי להבטיח את אמינותה של תעודת הבגרות. במסגרת נוהל זה מטופלים לא רק בתי-ספר חריגים, שבהם הציון השנתי / הבית-ספרי גבוה בהרבה מהציון שהושג בבחינת הבגרות החיצונית. מכאן שתלמידים לא בהכרח נפגעים מנוהל זה, אלא במקרים אחרים גם נהנים ממנו. השקלול הדיפרנציאלי מתבצע על סמך מודל סטטיסטי, שפותח על-ידי פרופסור שמואל אומן מהאוניברסיטה העברית, על-פי הזמנת המדען הראשי של משרד החינוך. 2. מטרת השקלול הדיפרנציאלי היא להפעיל בקרה על אופן מתן הציונים השנתיים על-ידי בית-הספר. הנחת היסוד שעליה מושתת השק"ד היא, שאם בית-ספר נמצא חריג במתן ציונים שנתיים בשאלון מסוים, משמעות הדבר היא שבבית-ספר זה ניתנו ציונים חורגים, לקולא או לחומרה, לכלל התלמידים שנבחנו בשאלון. החריגה אינה נמדדת לגבי תלמיד אחד, אלא באופן ממוצע לשאלון. לא מדובר בפגיעה בטוהר הבחינות על-ידי תלמיד. בית-הספר הוא האחראי למתן הציונים לתלמידים, ומדיניות מתן הציונים היא באחריות בית-הספר. כאמור, אין כאן ענישה או פגיעה בתלמידים, כי אם תיקון ההטיה הנגרמת לממוצע הציונים של תלמיד, עקב מתן ציונים שנתיים / בית-ספריים שלא נשקלו כראוי. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. שרת החינוך יולי תמיר: נעמו לי שאלותייך מאוד. תודה. היו"ר קולט אביטל: נמשיך בסדר-היום. סגן שר הביטחון, בבקשה. 387. מידע לבג"ץ בעניין גדר ההפרדה חבר הכנסת דב חנין שאל את שר הביטחון ביום כ"ג בתמוז התשס"ו (19 ביולי 2006): באחת מעתירות חומת ההפרדה קבע בג"ץ, כי המידע שסופק לו "לא שיקף את מלוא השיקולים שעמדו לנגד עיניהם של מקבלי ההחלטות". בין שמדובר בתצהיר שקר, לכאורה, ובין שמדובר בהטעיה מכוונת אחרת, ההתרחשות הוגדרה על-ידי בית-המשפט כ"תופעה חמורה" וכ"אירוע שאין להשלים אתו". רצוני לשאול: 1. האם התקיים בירור בשאלה מי אחראי להטעיית בג"ץ? 2. האם ננקטו הצעדים כנגד האחראים, ואם כן – אילו? סגן שר הביטחון אפרים סנה: 2-1. גברתי היושבת-ראש, חבר הכנסת חנין שואל, בהמשך לדיון בבג"ץ שהגיש ראש מועצת עזון נגד ממשלת ישראל בעניין חלקה המזרחי של גדר הביטחון, העובר בקרבת היישוב עזון ובקרבת היישוב הישראלי צופין – היועץ המשפטי לממשלה ביקש משר הביטחון להורות על ביצוע בדיקה בדבר מסירת מידע חלקי ולא מדויק בפרשה זו לפרקליטות ולבית-המשפט. בדיקה בעניין זה נערכה על-ידי הפצ"ר והוצגה לשר הביטחון. הפצ"ר מציין מחד גיסא את הנזק שנגרם למערכת הביטחון ולעמדות שהיא מציגה בבג"ץ כתוצאה מעדותו של מר תרזה בפני בג"ץ בפרשת צופין. מאידך גיסא, פורט תפקידו החיוני של מר תרזה כמייצג מערכת הביטחון בתיקים בפני בית-המשפט העליון וועדות הערעור, זכויותיו הרבות של מר תרזה בפרויקט גדר הביטחון ובפרויקטים אחרים, והעובדה שאין לראות בהתנהגותו של מר תרזה התנהגות שיש לטפל בה במישור הפלילי. לנוכח כל האמור, ובצירוף העובדה שמר דני תרזה סיים את חוזה ההעסקה שלו עם משרד הביטחון ב-28 בפברואר 2007, עמדת היועץ המשפטי למערכת הביטחון היא שאין לנקוט נגדו צעדים משמעתיים. עם זאת, אין להתעלם מהפגם החמור שנפל בתפקודו של מר תרזה באופן שבו הציג את עמדת משרד הביטחון בבג"ץ ומהביקורת שמתח בית-המשפט העליון בסוגיה זו. לפיכך, אנו ממליצים שמר תרזה לא יועסק בעתיד בכל תפקיד הכרוך בהצגת עמדת המדינה בפני בתי-המשפט בעניין גדר ההפרדה, וכנראה גם לא בשום דבר אחר. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. שאלה נוספת. דב חנין (חד"ש): אדוני השר, קודם כול, אני מצטער על מסקנותיו של הפרקליט הצבאי הראשי. אני חושב שהפרקליט הצבאי הראשי שוגה כאשר הוא יכול לומר שאדם שהטעה את בית-המשפט העליון – צריך לשקול גם את זכויותיו. מה זכויותיו של מר תרזה? מר תרזה היה פעיל בנושא גדר ההפרדה, הציג עמדות רבות בפני בית-המשפט העליון, וככל הנראה אי-דיוקים היו לא רק במקרה הזה – אני אומר את הדברים בשפה העדינה ביותר שאני יכול. אלה דברים חמורים ביותר. זאת פגיעה במערכת המשפט והצדק בישראל, ואני חושב שהדברים היו ראויים, מפי הפרקליט הצבאי הראשי, לתגובה הרבה יותר חריפה. לגופו של עניין, צר לי לומר לך, אדוני סגן השר, שמר תרזה עדיין מועסק על-ידי ממשלת ישראל בתפקיד יועץ מיוחד לראש הממשלה בענייני גדר ההפרדה, וככזה – אני מבין, אלא אם כן תתקן אותי – הוא מופיע גם כחלק מהצוות שהמדינה מציגה בעתירות שעומדות בפני בג"ץ. אז יכול להיות שיש לנו פה משחק של כיסאות מוזיקליים: הוא עזב את משרד הביטחון, אבל הוא חוזר אלינו דרך החלון, דרך משרד ראש הממשלה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. בבקשה. סגן שר הביטחון אפרים סנה: חבר הכנסת חנין, היות שאני עונה על השאילתא הזאת כנציג משרד הביטחון, הריני להודיע לך שאת משרד הביטחון מר תרזה אינו מייצג עוד. למען הגילוי הנאות, היה מקרה אחד שנבע מתקלה שבו הוא זומן להופעה על-ידי פיקוד המרכז, בלא ידיעת המרכז, וגם נשאלנו פה על-ידי אחד מחברי הבית וענינו על זה. אשר להעסקתו על-ידי משרד ראש הממשלה, אתה ודאי רשאי לשאול את ראש הממשלה במה הוא מעסיק את מר תרזה, בהינתן מה שנאמר פה. היו"ר קולט אביטל: אין קשר בין המשרדים? סגן שר הביטחון אפרים סנה: לא. בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): ראש הממשלה הוא אמא תרזה. דב חנין (חד"ש): אין קשר בממשלה. סגן שר הביטחון אפרים סנה: זו אותה ממשלה, אבל אנחנו הסקנו את מסקנותינו וחדלנו להעסיק את מר תרזה. אם ראש הממשלה חושב אחרת, מן הראוי שתעיר לאוזנו. הוא לבטח ישמע לך. 515. קופות הצדקה במערת המכפלה חבר הכנסת דוד אזולאי שאל את שר הביטחון ביום י"ז בחשוון התשס"ז (8 בנובמבר 2006): בקברי האבות שבמערת המכפלה בחברון מוצבות קופות צדקה. הכספים הנתרמים נאספים בידי גורמי הביטחון. רצוני לשאול: 1. מי אחראי לריקון קופות הצדקה במערת המכפלה, ולאן מועברים הכספים? 2. בכמה קופות מדובר? 3. מה הם הסכומים שנאספו בשנים 2003–2006? 4. למי נמסרים הכספים ולאיזה ייעוד? 5. מי מפקח על איסוף הכספים ועל חלוקתם? תשובת סגן שר הביטחון אפרים סנה: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. האחראי לריקון קופות הצדקה במערת המכפלה הוא רמת"ק חברון, בשיתוף נציג חשבות במשרד קמ"ט אוצר של המינהל האזרחי. הם מגיעים למערה פעמיים בשנה, בעיקר לפני ראש השנה וחג הפסח, במטרה לאסוף את הכספים הנמצאים בקופות הצדקה. כספים אלו מוכנסים לתקציב של המינהל האזרחי, באמצעות חשבון הקיים בסניף הבנק בקריית-ארבע. 2–3. בשלוש קופות הצדקה הקיימות במערה נאסף בשנים 2003–2006 סכום כולל של 49,158 שקלים. 4–5. הכספים הנאספים מהמערה מועברים לטובת אחזקת המערה, שיפור התשתיות ושיפוצים כלליים. נציין כי המינהל האזרחי העביר בשנת 2004 סכום כולל של 321,380 שקלים לטובת שיפוץ מערכת החשמל במערה בביצוע עיריית חברון ויחידת הבינוי של פיקוד מרכז. כמו כן, המינהל האזרחי מעביר לעתים תקציבים לטובת עניינים שוטפים של המערה. 896. בנייה בלתי-חוקית במאחזים ובהתנחלויות חבר הכנסת יוסף ביילין שאל את שר הביטחון ביום ה' בשבט התשס"ז (24 בינואר 2007): פורסם ב"הארץ", כי בחצי השנה האחרונה הוצבו, בניגוד לחוק, יותר מ-200 קרוונים במאחזים ובהתנחלויות בגדה המערבית. רצוני לשאול: 1. האם הפרסום נכון? 2. אם כן – מה הוא לוח הזמנים לפינוי המאחזים, בהתאם להתחייבויות המדינה לבג"ץ ולהחלטות הממשלה ליישום דוח-ששון, והאם יפעל משרדך לפיו? 3. האם ימוצה הדין עם האחראים? 4. כיצד תימנע הישנות מקרים דומים? תשובת סגן שר הביטחון אפרים סנה: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. בשנת 2006 חלה ירידה של כ-40% בהיקף הפעילות הבלתי-חוקית באיו"ש בהשוואה לשנת 2005. הירידה בהיקף הפעילות היא תוצאה ישירה של פעולות האכיפה של כללי הרשויות באיו"ש. 2. לאחר שמוצה הליך הידברות ממושך עם ראשי מועצת יש"ע במגמה לבדוק אפשרות פינוי מאחזים מרצון, פנה שר הביטחון אל ראש הממשלה והודיעו על כוונתו לגשת לפינוי מאחזים בלתי חוקיים. ב-1 באפריל 2007 פנה ראש הממשלה אל שר הביטחון וביקשו להכין תוכנית כוללת, מסודרת ומתואמת לפינוי המאחזים הבלתי-חוקיים ולהביאה לאישורו עד ראשית יוני 2007. תוכנית פינוי המאחזים היא בהכנה, ובקרוב תעבור את מערכת האישורים הנדרשת. 938. קבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר" חבר הכנסת בנימין אלון שאל את שר הביטחון ביום י"ט בשבט התשס"ז (7 בפברואר 2007): נטען, כי במהלך ההפגנות השבועיות שמארגנת קבוצה הנקראת "אנרכיסטים נגד הגדר" איבד חייל צה"ל את עינו, נפצעו חיילים ושוטרים ונגרם נזק של מיליוני שקלים לכלים ולתשתיות. רצוני לשאול: 1. האם הידיעות נכונות? 2. אם כן – האם נפתחו תיקי חקירה כנגד המפגינים? 3. האם הוצאו צווי הרחקה בדומה לאלו שהוצאו כנגד מתיישבים יהודים ביהודה ושומרון בשנה האחרונה, ואם לא – מדוע? סגן שר הביטחון אפרים סנה: גברתי היושבת-ראש, חבר הכנסת אלון, 1. באירוע המוזכר בשאילתא נפצע שוטר מג"ב ולא חייל. 2. בנושא פתיחת חקירה משטרתית, מן הראוי שתפנה למשרד לביטחון הפנים או למשטרת ישראל, כי הנתונים אינם ברשותנו. 3. לעניין האפשרות שהעלית – להוציא צווי הגבלה מינהליים כנגד הישראלים הלוקחים חלק בפעולות אלימות המפירות את הסדר הציבורי בסמוך לתוואי הגדר – בשלב זה אנחנו מתמקדים באיסוף ראיות להגשת כתבי אישום במישור הפלילי הרגיל, ולא בנקיטת הליך מינהלי. היו"ר קולט אביטל: שאלה נוספת. בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): גברתי היושבת-ראש, אדוני סגן השר, אני לא חסיד של שימוש בצווי חירום של מעצרים מינהליים, גם לא של הגבלות, אבל צה"ל השתמש בדבר הזה כנגד אנשים עם משפחות, והרחיק אותם מביתם לתקופות ארוכות מאוד. אנחנו רואים שאין שליטה. רק עכשיו היתה התקלה – השאילתא נשאלה עוד קודם – בדרום הר-חברון. זו תופעה חוזרת וחוזרת. במקרים כאלה אני לא מדבר הרחקתם ממשפחותיהם, אלא רק הגבלה מלהתקרב אל אותה גדר. סגן שר הביטחון אפרים סנה: גם אנחנו לא רואים באמצעי האדמיניסטרטיבי את האמצעי המועדף. אנחנו מעדיפים להשתמש בנוהל הפלילי. כאשר מסיבות שונות אי-אפשר להשתמש בנוהל הפלילי, אז ננקטים צווי הרחקה. כנגד האנשים שאתה מדבר עליהם בשאילתא שלך, ניתן לפעול במישור הפלילי, לכן זה עדיף מבחינתנו מאשר ללכת במישור הזה של צווי הרחקה. 967. חלוקת ערכות מגן חבר הכנסת ניסן סלומינסקי שאל את שר הביטחון ביום כ"ו בשבט התשס"ז (14 בפברואר 2007): פורסם, כי כתוצאה מוויכוח בין משרד האוצר למשרד הביטחון על גובה התקציב המיועד לרענון ערכות המגן, המסכות נאספות מהאזרחים אף שעדיין אין מספיק מסכות תקניות לחלוקה בחזרה. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – האם אי-חלוקת ערכות המגן נובעת מספק בנחיצותן? סגן שר הביטחון אפרים סנה: השאילתא משותפת עם שאילתא של חברת הכנסת מרום-שלו. העובדה הבסיסית שאתה מציין בשאילתא שלך נכונה. עד לרגע זה ממש אין לדבר הזה תקציב. יש תקציב לאיסוף המסכות, ויעד האיסוף הוא 4.5 מיליוני מסכות, שאותן אנחנו רוצים לאסוף ולהשמיש את כולן, ואז להחליט אם להשאיר אותן באחסון או לחלק אותן לציבור. זה נעשה על סמך מסקנות ועדת האלוף לבנה, שמונתה עוד בזמן הממשלה הקודמת, בשנת 2003. היא המליצה לאסוף, להשמיש ולהשאיר בהחסנה המרכזית. היו"ר קולט אביטל: וארבע שנים לא אספו? סגן שר הביטחון אפרים סנה: לא. מה שקרה הוא, שוועדת החוץ והביטחון, שכמדומני גם אתה היית חבר בה באותה תקופה, נמנעה במשך שנתיים מלאשר את ביצוע התוכנית – אני חושב שגם חבר הכנסת מכיר את העניין – כי לא ראינו איפה יש תקציב להשמיש אותן. כאשר הובטח לנו על-ידי האוצר שיש תקציב נעול וצבוע לעניין הזה, ועדת החוץ והביטחון אישרה. זה היה עוד בזמן הממשלה הקודמת, אבל הדבר לא התבצע. שר הביטחון הנוכחי, זמן לא רב לאחר כניסתו לתפקיד, הורה על הפעלת המבצע הזה, והוא התחיל בסוף שנת 2006. מבצע האיסוף מוצלח. להערכתי, עד היום נאספו כמיליון ערכות, בהצלחה. להשמשתן אין תקציב עד היום הזה, למרות פניות חוזרות שלנו – לבטח אל האוצר, אל ראש הממשלה, בקשה לכנס קבינט על העניין הזה. כרגע אלה הם פני הדברים. היו"ר קולט אביטל: שאלה נוספת. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): זאת אפילו לא שאלה, אדוני סגן השר. היו"ר קולט אביטל: אני אפילו לא ידעתי שאוספים. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): המשמעות של דברי סגן השר היא נוראה. אם חלילה קורה משהו ויצטרכו את ערכות המגן, אז לא רק שלא יהיו לנו הערכות הלא-תקניות, אבל לפחות יש משהו – אספנו אותן, צה"ל או משרד הביטחון, ובגלל חוסר תקציב, אף-על-פי שנאמר שאושר בזמנו תקציב אך הוא לא עבר משנת תקציב אחת לשנייה, אין כסף להשמיש אותן. זאת אומרת שהאוכלוסייה נשארת בלי ערכות מגן. אז אולי כדאי להודיע שמשרד הביטחון יפסיק את האיסוף, ולהודיע לאזרחים שלא להביא. עדיף שיישארו עם ערכות לא שמישות מאשר בלי ערכות לחלוטין. סגן שר הביטחון אפרים סנה: קודם כול, אם לא נאסוף – לא נשמיש. דבר שני, אתה ציינת שאין כל מענה. אני חושב שבשעת הצורך יימצא מענה כזה או אחר. המצב הזה, שבו אין תקציב להשמשת המסכות, הוא בלתי תקין, וזה יחייב אותנו לנקוט צעדים אחרים, שאענה עליהם אם יהיה צורך, אולי לא במליאה. אבל אני מודה לך מאוד על שהעלית את השאילתא הזאת. 1006. סימון הריסות יישובי גוש-קטיף במפות צה"ליות חבר הכנסת צבי הנדל שאל את שר הביטחון ביום י' באדר התשס"ז (28 בפברואר 2007): נודע לי, שניתנה הנחיה למחוק מהמפות הצה"ליות את שמותיהם ואת מיקומם של יישובי גוש-קטיף שהוחרבו. רצוני לשאול: 1. האם הידיעה נכונה? 2. אם כן – מדוע ניתנה ההנחיה? 3. האם יורה משרדך לנהוג לגבי יישובים יהודיים כפי שנוהגים לגבי יישובים ערביים שחרבו ומופיעים במפות, כדוגמה חירבת-סעדים וחירבת-סטף, ולסמן בתי-כנסת שנהרסו בסימון מיוחד, כפי שנהגו לגבי מסגדים? סגן שר הביטחון אפרים סנה: הנוהל הקיים בצה"ל מחייב לציין במפה צה"לית את שם היישוב אשר פונה ונהרס ומתחתיו לציין בסוגריים "הרוס". כך, למשל, במפות של יו"ש, שכן עודכנו, כך מופיעים היישובים גנים וכדים. אבל זה תהליך ממושך ומורכב – תהליך עדכון וייצור של מפות. רק בשנים האחרונות עברה יחידת המיפוי של צה"ל מעבודה ידנית לעבודה שנעשית על-ידי מערכות GIS. אלה מערכות מידע גיאוגרפיות ממוכנות וממוחשבות, ובפיקוד המרכז זה הסתיים ב-2006. בדרום זה מחייב עכשיו לעבור לשיטה הזאת. זה ייקח עוד כחצי שנה, ואז יוכנסו השמות כאשר ביקשת. היו"ר קולט אביטל: שאלה נוספת, בבקשה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): לא הבנתי – עדיין משמשות המפות הישנות עם היישובים? גברתי היושבת בראש, אדוני סגן השר, האם המפות הישנות עדיין בשימוש בצה"ל? סגן שר הביטחון אפרים סנה: עדיין – המפות הישנות. אמרתי שכאשר השיטה החדשה תופעל על המפות הדרומיות, יוכנס הדבר הזה. הראיה – לאלה שכבר הוצאו, הוכנס הנוסח שביקשת. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אני נדרשתי לשאלה כי הגיע לידיעתי – אני שמח על התשובה, אבל הגיע לידיעתי שהתקיים ויכוח בסוגיה הזאת, ואחד המפקדים שממונים על הוצאת המפות, אני לא יודע בדיוק מי זה, הורה שבמפות החדשות לא ייכתבו היישובים בכלל. עכשיו, אני הורגלתי עוד מילדות שיש חירבת זה וחירבת ההוא. בצה"ל, בוודאי, חייל שרוצה להתמצא בשטח – שידע שיש כאן הריסות, וכשהוא הולך בשטח זה סימן היכר. אם סגן השר אומר שזאת הכוונה וזאת המדיניות, כי כך אומר השכל, אני רק מבקש שיוודא שאכן כך זה נעשה, כי יש על זה חילוקי דעות. סגן שר הביטחון אפרים סנה: אין על זה חילוקי דעות, כי התשובה שלי מתבססת על מסמך שקיבלתי ממזכירות הפיקוד העליון של צה"ל, שאומר בפירוש שהמפות יעודכנו כמקובל. לכן לא צריכה להיות בעיה. 1045. שירות במסלול חוץ-לארץ חבר הכנסת יצחק לוי שאל את שר הביטחון ביום י"ז באדר התשס"ז (7 במרס 2007): נודע לי, כי משרדך שינה לאחרונה את הכללים בנושא זכאות תיירים יהודים הבאים לישראל לשרת שירות במסלול חוץ-לארץ, וכי השינוי גורם לכך שפחות צעירים יכולים להתגייס לצה"ל. רצוני לשאול: 1. האם הידיעה נכונה? 2. אם כן – מה הוא השינוי וממתי הוא חל? 3. האם תישקל החזרת המצב לקדמותו? תשובת סגן השר הביטחון אפרים סנה: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. אכן, חל שינוי בקריטריונים לגיוס חיילים במסלול חו"ל, הקרוי מח"ל. 2. הקריטריונים הקודמים היו כדלקמן: המתנדב הוא עד גיל 23, אף שבעניין הגיל היו מקרים חריגים. המתנדב שהה עד תשעה חודשים בארץ. המתנדב יהודי ואינו אזרח ישראלי. הורי המתנדב לא שוהים בארץ ואינם אזרחים ישראלים. הקריטריונים החדשים הם – אחד התנאים החדשים הוא שהמועמד התבקש למלא שאלון באגף הביטחוני-חברתי, וכן היה עליו להביא אישור רופא משפחה מחו"ל. כיום נדרש גם אישור יהדות בשל העובדה שמשרד הפנים אינו מנפיק עוד תעודות זהות פיקטיביות. במקום זאת מקבלים תעודת זהות פיקטיבית בלשכה, היות שעל-פי חוק שירות ביטחון לא ניתן לגייס לצה"ל את מי שאינו אזרח או תושב קבע או זכאי למעמדים אלה על-פי חוק השבות. מועמד מעל גיל 23 הוא חריג אשר מאושר על-ידי מפקד "מיטב", או סגנו. הוקפד הסעיף הקובע כי מתנדב השוהה בארץ מעל תשעה חודשים לא מאושר לגיוס. בימים אלה מבוצעת עבודת מטה באגף הביטחוני-חברתי להארכת משך השהייה המותרת בארץ אל מול הארכת משך השירות. אם המתנדב אושר לגיוס עקרונית, הוא נדרש לבצע הליכים בלשכת הגיוס, הכוללים ריאיון עם מפקד לשכת גיוס או סגנו, ריאיון עם ראש מדור תנועה ב"מיטב", ריאיון מאבחן וקביעת פרופיל. לאחר קביעת כלל נתוניו, הוא מועבר ל"מיטב" לצורך ההחלטה בדבר גיוסו. אם המתנדב מאושר לגיוס, עומדות בפניו אופציות השירות האלה: 1. נח"ל חרדי – 15 חודש; 2. הסדר – 21 חודש; 3. מח"ל רגיל – בעלי רמת עברית 5 ומטה – לקורס בעברית 15 חודשים; 4. בעלי רמת עברית 5 ומעלה – גיוס מרוכז מח"ל נח"ל 15 חודשים. חשוב לציין כי עקב הצורך בקורס בעברית ועבודת המטה המבוצעת כעת באגף הביטחוני-חברתי, החל מחודש אוגוסט הקרוב ישרתו המתנדבים 18 חודשים או 24 חודשים בהתאם למסלול שאליו הצטרפו. 1049. אימונים צבאיים ביישובים ערביים חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה שאל את שר הביטחון ביום כ"ד באדר התשס"ז (14 במרס 2007): לאחרונה ערך הצבא אימונים צבאיים בכפר טורעאן שבגליל בשעת לילה מאוחרת, דבר שגרם להפרעה ועורר חששות בקרב התושבים. הצבא עורך אימונים דומים ביישובים ערביים אחרים. רצוני לשאול: 1. מדוע עורך הצבא אימונים בלבה של אוכלוסייה אזרחית? 2. האם יופסקו האימונים ביישובים אזרחיים, ואם כן – מתי? תשובת סגן השר הביטחון אפרים סנה: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1–2. נוכח צורכי ביטחון והיערכות ביטחונית חיונית למיתארי חירום, מבצע צה"ל אימונים במיתארי שטח הדומים עד כמה שניתן למיתארי העימות שיידרש להם במצבים אלו. מיתארים בנויים הם אחד ממוקדי העימות האפשריים שאליהם נערכות יחידות צה"ל, ולכן כחלק מהיערכות זו מבצעות יחידות הצבא אימונים בשטחים בנויים, ללא קשר ישיר לאופי האוכלוסייה או לסוג האוכלוסייה המתגוררת בשטח הבנוי שבו מתבצע האימון. יחידות המתאמנות בשטחים אלו מתודרכות היטב אשר למגע ולחיכוך עם אוכלוסייה אזרחית, תוך מתן דגש בהימנעות מיצירת בהלת שווא בקרב האוכלוסייה. נדגיש כי אימונים אלו נעשים בתיאום עם הרשויות המקומיות ועם גורמי הביטחון הרלוונטיים, לרבות קב"טי היישובים ומשטרת ישראל, ומבוצעים אך ורק לאחר קבלת אישור הגורמים הללו. זאת ועוד, מרבית היישובים שבהם מבוצעים אימונים אלו מקדמים זאת בברכה, ואף רואים בהם אמצעי לשמירה על קשר עם הצבא ולחיזוק תחושת הביטחון של התושבים. 1060. כניסת אזרחים זרים לגדה המערבית חבר הכנסת אחמד טיבי שאל את שר הביטחון ביום ב' בניסן התשס"ז (21 במרס 2007): אף שמשרדך הודיע על חזרה למדיניות הקודמת ואישור כניסתם של תושבים זרים לגדה המערבית, מגיעות ללשכתי פניות של בעלי דרכונים אמריקניים ואירופיים שכניסתם נמנעת. רצוני לשאול: 1. האם מונע משרדך את כניסתם של אזרחים זרים לגדה? 2. אם כן – האם הוא ימשיך לעשות כן? 3. מה היא מדיניות משרדך בנושא? תשובת סגן השר הביטחון אפרים סנה: (לא נקראה נמסרה לפרוטוקול) 1–3. כניסת זרים, שיש ברשותם ויזה, לישראל, או המגיעים ממדינות אשר יש להן הסכמי אשרות עם ישראל, מתבצעת לאחר קבלת אישור מטעם המפקד הצבאי לתקופה מוגדרת, ועל בסיסו מונפקת אשרת כניסה מטעם משרד הפנים. זרים שבקשתם סורבה בטרם שינוי המדיניות יכולים להגיש בקשות מחדש לצורך בחינה פרטנית. יצוין כי כניסת זרים לאזור היא בכפוף להעדר הכללות ביטחוניות. מאז אירועי "גאות ושפל", ובעקבות עליית ממשלת ה"חמאס", לא מתאפשר טיפול בבקשות לאיחוד משפחות בשטחי הרשות הפלסטינית המוגשות על-ידי הצד הפלסטיני, למעט מקרים הומניטריים וחריגים. ברם, ובהתאם לאמור לעיל, זרים ממדינות אשר יש להן יחסים דיפלומטיים עם ישראל יכולים להיכנס לאזור, לאחר קבלת אשרת כניסה לישראל מטעם משרד הפנים, לתקופה של שלושה חודשים, שתוארך לאחר מכן לשנה נוספת. ניתן לבקש הארכת אשרות השהייה, בכפוף לבדיקות פרטניות נדרשות, עד לתקופה מצטברת של 27 חודשים. 1076. בקשות לאישורי בנייה ביהודה ושומרון חבר הכנסת בנימין אלון שאל את שר הביטחון ביום ב' בניסן התשס"ז (21 במרס 2007): רצוני לשאול: 1. כמה בקשות לאישורי בנייה ביהודה ושומרון ממתינות לעיונך? 2. כמה זמן ממתינות בקשות אלו? 3. מה הוא זמן ההמתנה הממוצע? סגן שר הביטחון אפרים סנה: גברתי היושבת-ראש, חבר הכנסת אלון. על שאלותיך התשובה היא זאת: 1. ממתינות לדיון בראשות שר הביטחון 19 בקשות לאישור בנייה. 2–3. משך ההמתנה נע בין חודש לתשעה חודשים. היו"ר קולט אביטל: שאלה נוספת. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): כמה זמן הוא כבר שר ביטחון? סגן שר הביטחון אפרים סנה: שנה. בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני סגן השר. צבי, אתה רוצה לשאול? בוא, נו. היו"ר קולט אביטל: תחליטו ביניכם, בבקשה. סגן שר הביטחון אפרים סנה: מי אמר שפסה חברות מן הבית. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מכובדי סגן השר, יש החלטה אצל שר הביטחון – וזה מה שמשדרים לנו – ששום בקשה לא מאושרת. תשעה חודשים זה תשובה יפה, כי זה סדר-הגודל של הזמן מאז התחיל לקבל את הבקשות. הוא לא קיבל אותן ביום הראשון להיותו שר הביטחון. הוא בטח קיבל את זה חודש, חודשיים אחרי זה. זאת אומרת, השאלה שלך היא אמיתית. היום משרד השיכון, שכידוע הוא לא בידי "גוש אמונים" או חנן פורת, אפילו לא צבי הנדל – כל משרד ממשלתי שמבקש – משרד החינוך אפילו לגבי מבנים לחינוך, דברים שנדרשים לחיים השוטפים – מונחים שיש החלטה שאנחנו לא מאשרים ביו"ש שום דבר ואנחנו לא מסתכלים על זה בכלל. סגן שר הביטחון אפרים סנה: אין החלטה שלא מאשרים שום דבר. יש רק החלטה אחת, אם אתה עוסק בדבר הזה, שהממשלה הזאת לא מרחיבה התנחלויות. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): לא על זה אני מדבר, אני מדבר על הרבה פחות מזה. סגן שר הביטחון אפרים סנה: כל מה שלא במסגרת הזאת ראוי לבדיקה. אין החלטה גורפת כזאת. השר יחליט למה הוא נענה ולמה לא, אבל אין החלטה גורפת. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אם יש לנו בעיות אקוטיות כמו בית-ספר, אתה מרשה לפנות אליך? סגן שר הביטחון אפרים סנה: מה זה אני מרשה? א. בוודאי, אפשר לפנות; ב. אני לא חושב שבקשה מהסוג שאתה אומר – בוא אני אגיד לך משהו. אני, כזכור לך, שימשתי בתפקיד הזה בעבר. גישתי אז היתה שמבנים שדרושים לתפקודו של יישוב חוקי – מה שדרוש ליישוב חוקי ואין בזה משום הרחבת היישוב, אושר. כך נהגתי. אני לא חושב שתהיה מדיניות אחרת. אני אישית לא מכיר את הבקשות. אני אומר לך מה הגישה. 1077. מצב המקלטים הציבוריים חבר הכנסת יעקב כהן שאל את שר הביטחון ביום ב' בניסן התשס"ז (21 במרס 2007): פורסם שכיום, שבעה חודשים לאחר סיום מלחמת לבנון השנייה, טרם שופצו מקלטים ציבוריים. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – האם יש למשרד תוכניות בנדון? תשובת סגן השר הביטחון אפרים סנה: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1–2. בישיבה בראשות ראש הממשלה ב-27 באוגוסט 2006 הוחלט בעניין מקלטים ציבוריים ופרטיים כי הכנתם והפיקוח עליהם יהיו באחריותן של הרשויות המקומיות, בסיוע מקצועי של פיקוד העורף ובאחריות מיניסטריאלית של שר הפנים. נציין כי בתקציב הרשות המקומית, אשר מאושר על-ידי משרד הפנים, קיים תקציב ייעודי לאחזקת המקלטים הציבוריים, והרשות אף אחראית לממן מתקציבה את הוצאות אחזקת המקלטים שבשטחה – תקציב הג"א מקומי. נושא זה מעוגן בחוק התגוננות האזרחית, התשי"א-1951. נוכח מצבם הקשה של המקלטים בצפון ולנוכח לקחי המלחמה, הכין פיקוד העורף, לבקשת משרד ראש הממשלה, תוכנית עתידית וחד-פעמית לטיפול במקלטים הציבוריים והפרטיים המשותפים לצורך שיפור מהיר של כשירותם. בשלב זה ממתין הפיקוד לתקצוב התוכנית. נוסיף כי הממשלה החליטה ביום 15 באפריל 2007 כי שר הביטחון, בהתייעצות עם משרדי הממשלה והגופים הנוגעים בדבר, ינחה בדבר ביצוע עבודת מטה אשר תפרט את הפעולות הנדרשות לקבלת אחריות-העל לטיפול בעורף במצבי חירום, לרבות מתן הסמכויות והמשאבים הנדרשים לשר הביטחון, וזאת נוסף על סמכויות המצויות בידיו על-פי החלטות הממשלה ועל-פי כל דין. 1078. מתן אישורי רשיון למוניות על-ידי המינהל האזרחי באיו"ש חבר הכנסת רן כהן שאל את שר הביטחון ביום ב' בניסן התשס"ז (21 במרס 2007): אזרחים פלסטינים טוענים, כי לאחרונה המינהל האזרחי ביהודה ושומרון מסרב במקרים רבים לתת אישורי רשיון למוניות. רצוני לשאול: 1. האם החליט המינהל האזרחי להגביל את מספר המוניות ביהודה ושומרון? 2. אם כן – מדוע, ומה השינוי לעומת המצב הקודם? תשובת סגן השר הביטחון אפרים סנה: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. המינהל האזרחי באיו"ש אינו מגביל מתן אישורי רשיון למוניות, והדבר הוא בסמכות הרשות הפלסטינית. 2. לאחר עליית ממשלת ה"חמאס", ולנוכח הנתק שבין רשויות המס בישראל לרשויות המס ברשות הפלסטינית, לא התאפשר מתן פטור ממכס על מוניות המיובאות לתחומי הרשות הפלסטינית. למרות זאת, פיתחנו נוהל חדש המאפשר שחרור מוניות ממכס ללא צורך לעבור דרך גורמי הרשות. מאז הפעלת הנוהל החדש חלק מהמוניות שוחרר בפטור ממכס. כמו-כן מאפשרת ישראל העברת בעלות על כלי רכב משומשים מישראל לאיו"ש, בין היתר לשימוש ציבורי ומסחרי. מחודש ינואר 2007 הועברו כ-700 כלי רכב משומשים מישראל לאיו"ש. 1090. תוואי גדר ההפרדה בדרום מזרח ירושלים חבר הכנסת יוסף ביילין שאל את שר הביטחון ביום ט' בניסן התשס"ז (28 במרס 2007): תוואי גדר ההפרדה חוסם את דרכם של תושבי אל-נועמאן לירושלים. התושבים אינם יכולים לקבל אורחים ורופאים או להכניס סחורות, וכל תנועה שלהם תלויה באישור שוטרי מג"ב. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מה ניתן לעשות כדי להקל על התושבים? תשובת סגן השר הביטחון אפרים סנה: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1–2. סוגיית תנאי החיים של תושבי הכפר אל-נועמאן מאז בניית הגדר נדונה בימים אלו בפני בג"ץ בעתירה שהגיש ארגון "אלחק" מרמאללה ואחרים נגד ראש הממשלה ושר הביטחון, וזאת בהמשך לפסק-דין קודם של בית-המשפט העליון בעניין זה בבג"ץ 6181/04 מיום 22 במרס 2005, שבו ניתן תוקף של פסק-דין להסכם בין העותרים למשיבים. מערכת הביטחון תגבש את עמדתה בנוגע לטענות העולות מהעתירה האמורה ותודיע על עמדתה זו במסגרת הדיונים בפני בית-המשפט העליון. היו"ר קולט אביטל: רוב תודות, אדוני סגן השר. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, י"א בסיוון תשס"ז, 28 במאי 2007, בשעה 16:00. ישיבה זאת נעולה. חג שמח. הישיבה ננעלה בשעה 21:07.