דברי הכנסת
תוכן העניינים
ישיבה מיוחדת לציון יום ירושלים בסימן ארבעים שנה לאיחודה של העיר, בירתה של המדינה היהודית והדמוקרטית ובירתו של העם היהודי 2
היו"ר דליה איציק: 2
ראש הממשלה אהוד אולמרט: 6
בנימין נתניהו (הליכוד): 8
השר יעקב אדרי: 9
קולט אביטל (העבודה-מימד): 11
דברי הכנסת
כו / מושב שני / ישיבות קי"ז–קי"ט /
כ"ו–כ"ח באייר התשס"ז / 14–16 במאי 2007 / 26
חוברת כ"ו
ישיבה קי"ז
הישיבה המאה-ושבע-עשרה של הכנסת השבע-עשרה
יום שני, כ"ו באייר התשס"ז (14 במאי 2007)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:13
ישיבה מיוחדת לציון יום ירושלים
בסימן ארבעים שנה לאיחודה של העיר,
בירתה של המדינה היהודית והדמוקרטית ובירתו של העם היהודי
היו"ר דליה איציק:
אדוני ראש הממשלה, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, הנני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני, כ"ו באייר, 14 במאי 2007. זוהי ישיבה מיוחדת לציון יום ירושלים בסימן ארבעים שנה לאיחודה של העיר, בירתה של המדינה היהודית והדמוקרטית ובירתו של העם היהודי.
אדוני ראש הממשלה, חברי הממשלה, השר לענייני ירושלים השר יעקב אדרי – זאת גם ההזדמנות לומר לך תודה על הפעילות הרבה שלך למען ירושלים – אדוני ראש האופוזיציה, חבר הכנסת בנימין נתניהו, חברי חברי הכנסת, יושבת-ראש השדולה למען ירושלים, חברת הכנסת קולט אביטל, וגם חבר הכנסת אלי גבאי, חברי הכנסת לשעבר, הרב הראשי לישראל יונה מצגר, הנשיא החמישי של מדינת ישראל יצחק נבון, הגברת אורה הרצוג, יושבי-ראש הכנסת לשעבר, אני רואה כאן את דן תיכון ורעייתו לודמילה, מבקר המדינה מר מיכה לינדנשטראוס, שופטים, ראשי הסגל הדיפלומטי, ראשי העדות הדתיות, יושב-ראש הנהלת הסוכנות היהודית זאב בילסקי, שאר מכובדי סגל א' של המדינה, ראש עיריית ירושלים אורי לופוליאנסקי, חברי מועצת העיר בעבר ובהווה, יקירי ירושלים, נציגי מוסדות התרבות, התיירות והאקדמיה בירושלים, חיילים, לוחמים מהחטיבות שלחמו לשחרור ירושלים, משפחות שכולות, חניכים מתנועת הנוער, מכובדי, כולם.
עשרה קבין של יופי ירדו לעולם, תשעה נטלה ירושלים ואחד כל העולם כולו. אין לך יופי כיופיה של ירושלים. אבל גם עשרה חלקים של ייסורין בעולם, תשעה בירושלים ואחד בכל העולם. הדברים שהיו יפים לשעתם נכונים גם אלפי שנים לאחר שנאמרו.
מלת הקסם היא ירושלים. ירושלים היתה סמל קיומו ההיסטורי של העם היהודי, גם בימים שנרמס העם, הושפל וכמעט היה על סף כיליון – הוא חלם על ירושלים. אנחנו מעולם לא ויתרנו על הגשמת ההבטחה "לשנה הבאה בירושלים". מעולם לא אמרנו נואש מהתקווה לשוב ולראות בנחמת ציון. בכל אשר הלכנו נשאנו את שמה של ירושלים. כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא. כל ישראל אינם מתכנסים אלא לירושלים ועולים אליה בשלושה רגלים. ירושלים היא המאגר העצום של נכסי הרוח של העם היהודי, בהם היא עוצבה והתקדשה. חוזים ונביאים נשאו בה את דבריהם, נבואות בשורה ונבואות חורבן נאמרו עליה. רבת רגישות היא העיר הזאת.
אין תקופה שירושלים לא נמצאה בה בלב לבו של ויכוח או עימות דתי, טריטוריאלי, אידיאולוגי, תרבותי או אחר. אבני ירושלים ספגו לתוכן משקעים עצומים של כאב, של געגוע, של חרדה ותקווה. העיר הזאת ראתה רגעי שיא של שליטים עתירי עוצמה אשר עשו אותה יעד חיוני למימוש נתיב כיבושיהם. העיר הזאת ידעה רגעי מורא ופחד, היא ידעה רגעי תהילה וניצחון, היא חזתה במעמדים של התעלות, אבל גם במעמדים של תבוסה וכאב. ירושלים היא לא רק מיקרוקוסמוס של כל בעיות הארץ הזאת, היא מיקרוקוסמוס של כל בעיות העולם הזה. כמעט הכול מתחדד כאן, בעיר מלאת הקטבים, עמוסת מתיחות ושסעים. דומה שקצות העצבים הרגישים ביותר חשופים כאן. ירושלים נבנתה מאז ומתמיד מתוך מאבק. אדמתה ספוגה בדם ודמעות, אבניה מדובבות גלגולם של עמים ומנהיגים רבים.
בעבר וגם בימינו אנו התקיימה ירושלים כשקדושתה טובלת במצוקות החולין שלה, זה היה מאז ומעולם אחד ממאפייניה הבולטים.
חברי חברי הכנסת, ביום החג הזה אנחנו חייבים להביט לאחור ולבחון בהגינות וביושר, בעיקר את עצמנו, האם אנחנו באמת מקדישים לעיר הזאת את כל מה שראוי כי נקדיש לה. נעלה את ירושלים על ראש שמחתנו. אנחנו מעלים אותה גם לראש סדר העדיפויות שלנו? ירושלים היא תמיד על ראש שפתותינו, לא תמיד על ראש תקציבינו.
השבוע טקסים רבים צפויים לנו. במהלכם בוודאי יישמעו דברי מליצה בשבחה של ירושלים, גם אני מן הסתם אנהג כך, הרי אין כירושלים כלי קיבול לשירי משוררים, להתעלות ולתפילה, אבל דווקא כאן, בכנסת, אנחנו, נבחרי הציבור, לא רשאים להסתפק בהתבשמות מאותו אוויר הרים צלול כיין. 40 השנים שחלפו מאז מלחמת ששת הימים ואיחוד ירושלים הן פרק זמן קצר בשלושת אלפי שנותיה. 40 שנה הן כהרף עין בהיסטוריה המפוארת של העיר הזאת. אבל בכל זאת כל כך הרבה התרחש כאן בפרק הזמן הזה.
מול הדברים, אני רוצה לומר שאני גאה כי בירושלים המאוחדת תחת ריבונות ישראלית מתאפשר חופש פולחן למאמינים מכל הדתות, ורק תחת שלטון ישראל מתקיים הנאמר: כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים.
ואולם, רוב אומות העולם טרם השלימו עם איחוד ירושלים תחת שלטון ישראל, כפי שהן סירבו להכיר בכך בשעה שדוד בן-גוריון הכריז ב-1949 על ירושלים כבירת מדינת ישראל. סיפור יפה: בהחלטה שקיבלה עצרת האו"ם גונתה ישראל פה-אחד על צעדה זה. ראש הממשלה דוד בן-גוריון התקשר לשגרירנו באו"ם אז, אבא אבן, ושאל אותו: תגיד, מי הצביע בעדנו? רק מדינה אחת, אמר לו אבא אבן, אנחנו. זה הקול הקובע, חרץ בן-גוריון. זה לאלה שהלעיזו אתמול והיום.
בבואנו לסכם 40 שנה של ירושלים מאוחדת צריך לשאול גם שאלות קשות: האם הצלחנו לחזק ולחבר טוב יותר את הפסיפס האנושי המורכב והמגוון של העיר הזאת? האם השקענו די בתושביה הערבים, בתשתיות המוניציפליות שלה? האם ידענו לתרגם את הריבונות שלנו כאן למציאות שהולמת את מעמדה של ירושלים לרווחת כל תושביה? האם יצקנו משמעות ויצרנו מציאות של ירושלים מאוחדת באמת? איך יכול להיות שירושלים היא העיר שבה שיעור בתי-האב החיים מתחת לקו העוני הוא הגבוה בישראל? ואיך נטלה ירושלים את כתר העיר הענייה ביותר בארץ?
נכון, העיר הזאת שינתה וממשיכה לשנות את פניה. נכון שירושלים היא גדולה ומרשימה. ונכון, ירושלים היא בירתה הגאה של מדינת ישראל. יש לנו סיבה להיות מרוצים יחסית מהתהליכים של הפיתוח והצמיחה, ויש לנו אפילו סיבה להתבונן בסיפוק על מוקדים ייחודיים של גאווה לאומית בירושלים. אולם מדוע זה רבים מבנותיה ובניה – לצערי, רבים מדי – נוטשים אותה ובוחרים לחיות במקומות אחרים?
חברי הכנסת, ריבונות היא גם אחריות. בירושלים לא רק מה שעושים חשוב; בירושלים גם מה שמונעים חשוב. קשה להתעלם – ואסור לאיש מאתנו לעצום עיניים אל מול הכרסום המתמשך במעמדה של העיר ומהתערערות החוסן הכלכלי והחברתי שלה. ההתערערות הזאת מתמשכת ומקשה את ביסוסה וחיזוקה של בירת ישראל. אנחנו צריכים להשקיע בירושלים ולהפוך אותה לאבן שואבת של עשייה, יצירה, פיתוח והשקעה. יש בה פוטנציאל איכותי מדהים. איש בא אחרי פרנסתו, ואחר כך בא ביתו, ולכן צריך לייצר מקומות עבודה.
העיר המורכבת והמרתקת הזאת ידעה מעט ימים של שקט. גם כשהיא דומעת, היא חיה ונושמת.
חיזוק מעמדה של ירושלים חייב לבוא לידי ביטוי בחינוך, בקשר שיש ליצור בינה ובין כל ילדה וילד. לצערי, אני פוגשת תלמידים מרחבי הארץ שלא ביקרו בירושלים מעולם. כואבת עוד יותר העובדה שיש גם חיילות וחיילים שמעולם לא ביקרו בירושלים. אין להשלים עם התופעה הזאת. הקשר של כל אחד ואחת מאתנו הוא תנאי למחויבות האישית והלאומית – אם אנחנו מתייחסים אליה כאל בירת ישראל.
ביום החג הזה, כמו בכל שאר ימות השנה, נשוב ונתחייב – למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט. יום ירושלים שמח. חג שמח לכם, אוהביה של ירושלים, וחג שמח לך, העיר ירושלים.
אדוני ראש הממשלה, בבקשה.
חיים אורון (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, רשימת הדוברים מייצגת את כל העמדות בעניין ירושלים בבית הזה?
היו"ר דליה איציק:
אני מקווה שבכל העמדות בבית הזה, אדוני, ירושלים היא בירת ישראל. ואם יש איזו נקודת מחלוקת היא ודאי לא תיפתר בבית הזה.
חיים אורון (מרצ):
אבל היה ראוי שהיא תישמע בקול רם גם בבית הזה.
זהבה גלאון (מרצ):
אנחנו חושבים שירושלים מפוררת – – –
היו"ר דליה איציק:
אני מציעה, אדוני, היות שאתה קצת מכיר – אתה חבר כנסת ותיק ומכובד, ויודע את התורה, אני מניחה שהיה לך מקום לומר את הדברים. דלתי תמיד פתוחה לפניך, ודאי היית מוצא את הדרך. אני מאוד מודה לך.
חיים אורון (מרצ):
לא במקרה בחרתי לומר את זה פה עכשיו.
היו"ר דליה איציק:
אדוני ראש הממשלה, בבקשה.
ראש הממשלה אהוד אולמרט:
גברתי יושבת-ראש הכנסת דליה איציק, כבוד השר לענייני ירושלים יעקב אדרי, עמיתי השרים וחברי הכנסת, כבוד ראש העיר ירושלים מר אורי לופוליאנסקי, חברי הסגל הדיפלומטי וראשי העדות הדתיות המכבדים אותנו בנוכחותם במעמד זה, לוחמי ירושלים לדורותיהם, מכובדי כולם, "בירושלים תמיד תקווה לטוב", כתב יהודה עמיחי, מהירושלמים שבמשוררינו. ואכן, לאורך כל הדורות מילאה ירושלים לבבות אין ספור בתקווה לטוב. תקווה לשלום בעיר שלם, תקווה להתחברות בעיר שחוברה לה יחדיו.
אנו מציינים היום בחגיגיות 40 שנה לאיחוד שני חלקיה של העיר, אך 40 השנים האלה נראות כרגע חולף בהיסטוריה העשירה של העיר המפוארת הזאת. רבים כל כך ערגו אליה, רבות כל כך כמהו אליה, וכל כך הרבה אנשים מסרו את נפשם למענה. ואנו, שהתברכנו בבירה שכזאת, צריכים לשאול את עצמנו בכל שנה מחדש מה אנו עושים בשביל העיר הזאת כדי שנהיה ראויים לה.
דווקא כעת, מתוך פיכחון שמגיע אחרי 40 שנות איחוד, אנו רוצים לראות עיר שבמקום ליצור סכסוכים – היא פותרת אותם; עיר שאינה עוד מוקד לשפיכות דמים, כי אם להסכמה ולהבנה; עיר שבאמת מאחדת בין אבניה את לבותיהם של כל תושביה.
כתרים רבים כל כך נקשרו לעיר הזהב והכסף הזאת, לעיר עם ריח האורנים, שבבואנו שוב לשיר לה אנו באמת נדמים לאחרוני המשוררים. אך פה, בבית הזה, אנו יכולים לעשות את מה שהמשוררים לא עשו. לנו יש המנדט לעשות פעולות שיהפכו את ירושלים לעיר שאנו רואים בדמיוננו. אך לא רק מנדט יש לנו, כי אם גם חובה – לחזק את העיר, לעודד את תושביה להישאר בה ולמשוך אליה עוד ועוד תושבים.
חמש החלטות חשובות התקבלו אתמול בישיבת הממשלה, והן יקדמו את ירושלים אל עתיד טוב יותר: הראשונה היא ביטול מס מעסיקים לארגונים ללא מטרות רווח, שייתן בפועל למוסדות תרבות, חינוך ובריאות תקציב נוסף של כ-320 מיליון שקל בשנה; החלטה נוספת שאושרה אתמול היא העברת היחידות הארציות של הממשלה לירושלים, צעד נוסף בדרך לחיזוק העיר ולשימור מעמדה כעיר הבירה שממנה כל היחידות הממשלתיות פועלות; אישרנו אתמול את בינוי שלב א' של כל בתי-המשפט בירושלים במתחם ארלוזורוב, ובכך יעברו 11 ערכאות משפטיות למרכז העיר ויהפכו אותו למשגשג עוד יותר; קיבלנו את תוכנית עידוד הצמיחה הכלכלית בעיר לשנים 2008–2012, כך שהתקציב למטרה זו בלבד יהיה 40 מיליון שקל מדי שנה; וכדי שלא נותיר את העיר עם הרבה חומר אך ללא רוח, החליטה אתמול הממשלה להקים בית-ספר מרכזי ללימודי ירושלים ב"יד בן-צבי". בית-הספר הזה יהיה גוף מוביל בכל הקשור ללימודי ירושלים ויוקצו לו משאבים לעידוד מחקרים על ירושלים.
נוסף על כך, אל לנו לשכוח את ההשקעה התמידית של הממשלה בפרויקטים כמו הרכבת הקלה, עידוד המעבר של סטודנטים למרכז העיר, שדרוג מערך התיירות בעיר העתיקה ותמרוץ תעשיית הביו-טכנולוגיה בירושלים.
"בירושלים הכול סמלים", המשיך יהודה עמיחי לתאר את עירו אהובתו, "אפילו שני אוהבים בה יהיו סמל, כמו האריה, כמו כיפת הזהב, כמו השערים."
ואכן נדמה לעתים כי ירושלים נותרה כסמל, בעוד החיים מתקיימים במקומות אחרים. אך לא כך הדבר, וחובתנו היא להזרים אנרגיה חדשה בנימיה של העיר, לעורר שוב את מרקם החיים המיוחד כל כך, ולדאוג שלא רק סמל לעבר תהיה העיר הזו, כי אם עיר בירה שוקקת חיים, מטרופולין סואן שלא שוכח לרגע את עברו.
רבות יש עוד לעשות בה, הגדולה בערי המדינה, שלמעלה מ-750,000 תושבים חיים בה יחדיו. לא גמרנו לצמצם את הפערים, לא סיימנו למגר את העוני, אנו עוד צריכים להבטיח רמת חיים טובה למתגוררים בשני צדי העיר. נכון, הרבה עוד יש לעשות, אך אנו צריכים להביט אל 3,000 השנים שחלפו על העיר ולדעת שיש עוד זמן להספיק הכול, וכי ב-40 שנה לא מספיקים לתקן מקום כמו ירושלים.
"למה ירושלים תמיד שתיים – של מעלה ושל מטה?" ממשיך ושואל יהודה עמיחי, ואומר: "ואני רוצה לחיות בירושלים של אמצע, בלי לחבוט את ראשי למעלה ובלי לפצוע את רגלי למטה."
לא רק המשורר, גם אנחנו רוצים ירושלים אחת. ירושלים של תושביה – היהודים והמוסלמים, הנוצרים והארמנים, וכל הרבים הנוספים שחיים בה. ירושלים שלא מבחינה בין הצבעים, בין הדתות, בין המעמדות. ירושלים שמחבקת את תושביה בחיבוק חם של כל הדורות ומבטיחה להם הגנה בין אבניה העתיקות ושואבת מהם עידוד למשך שנים רבות. אל ירושלים כזו אנו נושאים עינינו, ירושלים כזו נגשים במו-ידינו.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני ראש הממשלה. אדוני יושב-ראש האופוזיציה, חבר הכנסת בנימין נתניהו, בבקשה.
בנימין נתניהו (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אורחים מכובדים, נשיא המדינה לשעבר יצחק נבון, הגברת הרצוג, יושב-ראש הכנסת לשעבר דן תיכון ורעייתו, הרבנים, נציגי הדתות והעדות, וכמובן ראש העיר מכובדנו אורי לופוליאנסקי.
כשדוד המלך קבע את ירושלים כבירת ישראל, לפני 3,000 שנה, נדמה לי שכל העמים, בוודאי רובם, שאינם מיוצגים פה היום, לא היו קיימים. כשדוד המלך קבע לפני 3,000 שנה את ירושלים כבירת ישראל, אף אחת מהמדינות שאינן מיוצגות כאן היום עדיין לא התהוותה.
הקשר שלנו עם ירושלים הוא קשר בן אלפי שנים. הוא כתוב בספר הספרים, הוא נקווה בים של דמעות ותקוות במשך שנות גלותנו הארוכה. בירושלים צעדו מלכים, בירושלים ניבאו נביאים, בירושלים נצרפו הזהות והמהות של העם היהודי. והקשר הזה הוא כל כך חזק, שאף שנחרבה ירושלים והגלו אותנו ממנה ומן הארץ הזאת, חזרנו אליה. וכשהחריבו אותה בפעם השנייה וזרעו אותה במלח ושינו את שמה, לא עזבנוה. לא עזבנוה קודם כול כיהודים, שאחזו בירושלים בציפורניים במשך הדורות והיו כבר לרוב באמצע המאה ה-19, חרף העזובה בארץ-ישראל. כי הרי אף אחד לא בנה את הארץ הזאת, אף אחד לא שייך אותה אליו, אף אחד לא ראה אותה כבבת-עינו, בוודאי גם לא את ירושלים.
אנחנו לא עזבנוה גם בתפוצותינו, ויהודים אמרו בראש תפילותיהם: "לשנה הבאה בירושלים, לשנה הבאה בירושלים". אין קשר כזה בין שום עם לעיר, לעירו, ואין גם קשר כזה בין שום דת לעיר כלשהי. יש זיקות. אומנם לא אומרים "לשנה הבאה בוותיקן", אבל יש זיקות, ויש גם זיקות של הדתות לירושלים. אנחנו מכבדים את הזיקות האלה, אבל במבחן ההיסטורי של אלפי שנות קיומה של ירושלים, מאז חרבה עצמאות ישראל ועד השבתה של עצמאות ישראל, כשעלתה הנצרות, ואחר כך האסלאם, כמה מאות שנים לאחר מכן, הם התחרו ביניהם מאז מי יבלום את מי, מי ימנע ממי את חופש הדת והפולחן. רק כשחזרנו אנו למשול בעיר, פתחנו את הדלתות לכולם. אבל החזרה הזאת היתה כרוכה תמיד במאבק, זאת האמת.
מישהו סיפר לי שקרא לאחרונה ביומניו של דוד בן-גוריון, שבן-גוריון מספר שכילד בפלונסק הוא ראה את אמא שלו מדליקה נרות ליד תמונה של הכותל, והיא בוכה חרישית על ירושלים. זה אולי מסביר את מה שקרה במלחמת השחרור, כי הקרב על שחרור ירושלים היה קשה מאוד. כמעט 2,000 לוחמים, כשליש מהנופלים במלחמת השחרור, נפלו פה, והקרבות היו קשים מאוד. גם בירושלים וגם בסביבתה וגם בגוש-עציון וגם בשער-הגיא, בבאב-אל-וואד. והיו נופלים 30-20 איש ביום, והמפקדים מספרים שהם באו לבן-גוריון ואמרו לו: אי-אפשר. והוא סיפר להם – הוא אולי לא סיפר להם, הוא דפק על השולחן ואמר: זו ירושלים, זו ירושלים, אין מדינה בלי ירושלים. הוא ביטא כאן את האמת הזאת שנצרבה אצל כל אחד מאתנו – כך אני מקווה – בוודאי בקולקטיב היהודי שלנו. אין מדינה בלי ירושלים.
אז תמיד היה מאבק. אולי המאבק הנוסף היה מאבק של אלו שחיו בתוך החומות, לצאת ולבנות את משכנות-שאננים. אבל אחר כך היה מאבק על כל שכונה. לכל שכונה התנגדו. בגילה וברמות, על כל שכונה היה מאבק. ואלה שאינם נמצאים פה, הקהילה הבין-לאומית – היא התנגדה לכל דבר.
היה לי חלק צנוע, גברתי, שאני גאה בו, כראש ממשלה, להוסיף עוד שכונה, הר-חומה. איזו התנגדות היתה; גם, לצערי, של כמה חברים בבית הזה. אבל כך נבנתה ירושלים, וכך היא תיבנה גם בהמשך, מתוך אותה קריאה פנימית. כך ייבנו אוניברסיטאות נוספות ומוזיאונים וישיבות ובתי תרבות, אם נזכור את צו הדורות ואת מה שאמר ראש הממשלה הראשון: אין מדינה בלי ירושלים. ואני מוסיף: אם לא ניאבק על ירושלים, לא ניאבק על שום מקום.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני. השר המופקד על ענייני ירושלים, השר יעקב אדרי. אחריו – יושבת-ראש השדולה, חברת הכנסת קולט אביטל.
חברי הכנסת, נסיים לפני 17:00. בשעה 18:00 בדיוק נתכנס באולם שאגאל. אני מצטערת להטריח אתכם בדברים פעוטים, אבל נקפיד להתחיל בדיוק בשעה 18:00, מפני שיש שידור ישיר באמצעי התקשורת. אנא מכם, הקפידו על הזמנים. בבקשה, אדוני.
השר יעקב אדרי:
גברתי יושבת-ראש הכנסת, אדוני ראש הממשלה, שרים, חברי הכנסת, שגרירי המדינות, מכובדי ראש עיריית ירושלים, חברי מועצת העיר ירושלים, שופטי בית-המשפט, קציני צה"ל וחייליו, מבקר המדינה, הגברת הרצוג, רעיית הנשיא לשעבר, יושב-ראש הכנסת לשעבר דן תיכון ורעייתו, חברי חברי הכנסת, השלום והברכה לכולם.
חברי חברי הכנסת, ראשית, רצוני להודות לך, גברתי, יושבת-ראש הכנסת, על קיומו של יום מיוחד זה בכנסת ישראל לכבודה של ירושלים.
40 שנה חלפו מאז הסתערו הצנחנים ולוחמי חטיבת ירושלים על העיר העתיקה ונגעו באבני הכותל – ביום כ"ח באייר תשכ"ז. 40 שנה חלפו מאז נשמעה תקיעת השופר למרגלות הר-הבית מפי הרב שלמה גורן, זכר צדיק לברכה – תקיעה שהרעידה לבבות והזכירה לכולם את דברי הנביא ישעיהו: והיה ביום ההוא ייתקע בשופר גדול, ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים. 40 שנה חלפו מאז אוחדה העיר בת 3,000 השנים.
ירושלים, בירתנו הנצחית, היתה מאז ומתמיד משאת נפשם של בני עמנו. רבים נכספו אליה והוקסמו מיופיה ומהדרה. עולי רגל, מצביאים, משוררים וסופרים נשבו בקסמה, וכל אחד בדרכו הטביע בה את חותמו. כתף אל כתף צמודים להם שרידים מימי בית ראשון ושני, המתמזגים עם כנסיות ביזנטיות, עם מצודות צלבניות ועם מבנים ממלוכיים, בתי-כנסת לצד מסגדים. שירים רבים מהללים את העיר ומבטאים את יופיה ואת ייחודה; רבים הם הסיפורים המספרים את קורותיה. כזאת היא העיר ירושלים – עיר הממזגת בתוכה דתי וחילוני, חומר ורוח, ישן וחדש, עבר והווה.
לא אחת עמדה ירושלים במוקד סכסוכים אזוריים ובין-לאומיים. חילות רבים ראתה העיר, ודם רב נשפך בה – גם דמם של החיילים משחרריה ומאחדיה ב-1967. נוקיר את זכר הנופלים, אשר ניצחו במלחמה כולה, ואת כל הלוחמים במלחמת ששת הימים ובשאר מלחמות ישראל.
ציון הלוא תשאלי לשלום אסירייך – ביום זה עלינו לזכור ולהזכיר גם את שבויינו באשר הם ולהתפלל לשחרורם במהרה.
אני תקווה שלא ירחק היום והעיר ירושלים תהיה מוקד לפתרון סכסוכים וסמל לסובלנות בין העמים והדתות.
בשנים האחרונות אנו עדים לשינויים הרבים הפוקדים את העיר. לאחר שהסירה מעליה את שכבות ההרס, החורבן וההזנחה שהיו מנת חלקה טרם שחרורה, היא נתונה בעיצומה של תנופת פיתוח שכמותה לא ידעה מעולם. מפעלים רבים לצד גנים ירוקים, מוסדות תרבות ומוקדי תיירות, כבישים המובילים אליה וצירי תנועה, שכונות חדשות, דוגמת רמות-אשכול, הגבעה-הצרפתית ועוד, כל זה בלי לפגום ביופיה ובייחודה של העיר.
אולם המלאכה עדיין רבה, וטרם הושלמה. צריך לומר בכנות ובגילוי לב, שלא עשינו די לאיחודה המלא של עיר בירתנו.
הממשלה קיבלה אתמול כמה וכמה החלטות חשובות ותוכניות לעידוד העיר. עם זה, יש צורך בתוכנית שלמה, מקיפה וארוכת טווח, שתביא את ירושלים לתנופת פיתוח ושגשוג.
עלינו לפעול לצמצום הפערים בירושלים ולמצוא דרכים לגשר בין דתיים לחילונים, בין מזרח למערב; יש לפעול לשמירת הרובע היהודי בירושלים, עם הגנה על זכויות המיעוטים שבה; יש להמשיך לפעול למתן תמריצים לסטודנטים ולזוגות צעירים; יש להמשיך לעודד משקיעים להשקיע בה ולפתח אותה.
גברתי יושבת-ראש הכנסת, אדוני ראש הממשלה, הנכם בניה של העיר ירושלים, הֶיו גם בוניה, פעלו לקיום דברי הנביא ישעיהו: למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט עד יצא כנוגה צדקה וישועתה כלפיד יבער.
הבה נפעל כולנו יחד למען בירתנו הנצחית, העיר שידעה מלחמות רבות ואשר עתידה ברבות הימים להגשים את דברי נביאינו ולהיות עיר האמת, הצדק והשלום: שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך. יהי שלום בחילך שלווה בארמנותיך. למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך. לו יהי.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני השר. תחתום את הנושא היום חברת הכנסת קולט אביטל, בבקשה, גברתי.
קולט אביטל (העבודה-מימד):
גברתי יושבת-ראש הכנסת, אדוני ראש הממשלה, כבוד השרים, כבוד ראש העיר ירושלים, חברי חברי הכנסת, עברו 40 שנה מאז אותו יום שנחרת בזיכרוננו הקולקטיבי – היום שבו הגיעו הצנחנים לכותל – ואי-אפשר לציין את היום הזה, את יום איחוד ירושלים, בלי לחוש צמרמורת, בלי להיזכר ברגע שבו כולנו פרצנו בבכי.
היום יש סיבות רבות לחגוג את אותו יום היסטורי, יום שהתפללו לו דורות כה רבים של יהודים.
כיושבת-ראש השדולה הפרלמנטרית למען ירושלים בכנסת, אני גאה לעלות לדוכן – בשמי, בשמו של היושב-ראש העמית חבר הכנסת מתן וילנאי ובשם שאר חברי השדולה; כישראלית שעלתה לארץ בילדותה וכירושלמית מבחירה, אני גאה על הזכות שניתנה לי לגור בעיר הזאת, ואני שמחה על כל מוסד כלכלי ותרבותי שנפתח בה, על כל כביש שנסלל בה, על כל גשר שנבנה בה.
ירושלים חייבת להיות בירתה הפוליטית, התרבותית והרוחנית של מדינת ישראל. זאת נקודת המוצא שלי.
ובכל זאת, חרף כל מאמצינו, ירושלים של היום אינה עיר שחוברה לה יחדיו. האמת המרה היא שירושלים היא היום העיר הענייה ביותר בישראל – גם את ציינת זאת, גברתי היושבת-ראש – ואם מצב זה הוא בלתי סביר לגבי כל עיר בישראל, הרי הוא בלתי נסבל לגבי העיר הבירה, שצריכה לתפקד כמרכז וכמוקד לכל דבר ועניין.
לכן, כמי שמובילה את השדולה, ובשם חבריה, אני מבקשת, אדוני ראש הממשלה, חברי השרים, להציג את סדר העדיפויות שהיינו מבקשים מהממשלה לאמץ כיעדים לאומיים לצורך חיזוק ירושלים.
ראשית, פיתוח וחיזוק הכלכלה באימוץ וביישום תוכנית-אב רב-שנתית. היותה של ירושלים במשך שנים רבות כל כך עירם של פקידי ממשלה, של סטודנטים ושל אנשים קשי-יום, מנציח את העוני ואת ההגירה השלילית – ורק הבוקר שמענו סטטיסטיקות של מכון ירושלים, ש-17,000 מתושבי העיר נטשו אותה השנה.
לא די בהעברת משרדי ממשלה, שרים ופקידים לירושלים. הדבר אינו מבטיח פיתוח כלכלי של העיר. לירושלים דרושה תשתית כלכלית יצרנית, שפירושה בין השאר יצירת מקומות עבודה והצעת תמריצים ליזמים ולמפעלים שונים כדי לשכנעם להעתיק את מקום פעילותם לירושלים. כך נוכל לעצור את סחף ההגירה השלילית וליצור זרימה אנושית חדשה לעיר, אשר תביא לפריחה ולשגשוג במסחר ובבנייה.
שנית, הפיכת ירושלים לבירה רוחנית ותרבותית. לירושלים מעמד בין-לאומי מיוחד, בהיותה אבן שואבת לשלוש הדתות המונותיאיסטיות, ובמקביל היא מוקד משיכה תרבותי ורוחני בעבור אזרחי מדינת ישראל ויהדות התפוצות.
למרות מעמדה המיוחד אין בירושלים די השקעה במוסדות תרבות. רבים ממוסדות התרבות בעיר נתונים בקשיים כלכליים, וחלקם עומדים על סף סגירה. אין הקצאה מספקת – לא מצד המדינה ולא מצד העירייה – לתמיכה באמנות ובתרבות בעיר, וגם החוק הקובע כי תוקם רשות לפיתוח תרבות, תיירות וקשרי חוץ של ירושלים, שהתקבל כאן בכנסת השש-עשרה אינו מיושם. אם כך, כיצד תשמש ירושלים מרכז שמושך אנשים?
שלישית, אוכלוסיית ירושלים היא פסיפס אנושי מורכב של עמים, עדות ודתות, לעתים בעלי אינטרסים שונים וסותרים. שמירה על המסגרת המשותפת – על איחוד העיר, מחייבת השקעה אנושית וחומרית כאחת.
עלינו לזכור כי בעוד אנו מתמקדים בתנופת פיתוח בחלקה המערבי של העיר, אל לנו להזניח את חלקה המזרחי. חייבים אנו לזכור כי מצב שבו חלק ניכר מאוכלוסיית העיר נותר עני, מחוסר עבודה ומופלה מבחינת השירותים שלהם הוא זכאי, הוא מצב לא בריא, שעלול לסכן את שלום ירושלים.
אני מצטרפת לקריאתו של הנשיא החמישי, יצחק נבון, להשקיע בעיר המזרחית בעיקר בתשתיות ובחינוך. כל ממשלות ישראל, כל ראשי העיר שאפו לכך שירושלים תהיה סמל לסובלנות, כבוד הדדי ויחסי שכנות טובים בין תושביה, ובכך תהווה מודל אזורי בין-לאומי לחיי שיתוף פעולה.
שמחתי לשמוע את דברי ראש הממשלה אתמול על כך שירושלים מהווה סמל אוניברסלי ולפיכך דורשת מצדנו רגישות רבה, ואני מקווה שכך ימשיך להיות.
חברי חברי הכנסת, מצב ירושלים ברור וידוע. הגיע הזמן לחדול מדיבורים ולעבור למעשים. בירושלים גלום פוטנציאל אדיר, וזו חובתנו – לממש אותו לטובת כולנו. זו העיר שאליה שאפנו לחזור במשך דורות, ועתה, משאנו נמצאים כאן, עלינו לעשות כל שביכולתנו כדי לפארה ולבנותה כעיר משגשגת, כבירת תרבות רוחנית, כבירת הצדק והשלום. אני מודה לך מאוד.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, גברתי.
חברי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, כ"ז באייר, בשעה 16:00.
חברי חברי הכנסת, להזכירכם, ב-17:45, למעלה. אורחים נכבדים, הנכם מוזמנים לאולם שאגאל.
הישיבה ננעלה בשעה 16:53.