דברי הכנסת

תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכיר הכנסת אריה האן: 4 דברי יושבת-ראש הכנסת בפתיחת כנס הקיץ 7 הודעת יושבת-ראש ועדת הכנסת 9 רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): 9 חילופי גברי בוועדות הכנסת 10 רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): 10 דברים לזכרו של חבר הכנסת לשעבר יהודה מאיר אברמוביץ, זיכרונו לברכה 10 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 11 הצעות סיעות יהדות התורה – האיחוד הלאומי – מפד"ל, הליכוד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 12 1. הפקרת העורף ודוח ועדת-וינוגרד; 12 2. מחדלי הממשלה ודוח ועדת-וינוגרד; 12 3. ממצאי דוח ועדת-וינוגרד 12 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 13 בנימין נתניהו (הליכוד): 15 רן כהן (מרצ): 18 שר הפנים רוני בר-און: 20 הודעת הממשלה על הפסקת כהונתו של השר איתן כבל 37 שר הפנים רוני בר-און: 37 הודעת הממשלה על העברת סמכות משר לשר 38 שר הפנים רוני בר-און: 38 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 39 מזכיר הכנסת אריה האן: 39 הצעות סיעות יהדות התורה – האיחוד הלאומי – מפד"ל, הליכוד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 40 1. הפקרת העורף ודוח ועדת-וינוגרד; 40 2. מחדלי הממשלה ודוח ועדת-וינוגרד; 40 3. ממצאי דוח ועדת-וינוגרד 40 לימור לבנת (הליכוד): 41 אמנון כהן (ש"ס): 42 צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 44 יצחק גלנטי (גיל): 45 אברהם רביץ (יהדות התורה): 46 יוסף ביילין (מרצ): 47 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 49 חנא סוייד (חד"ש): 50 סעיד נפאע (בל"ד): 52 שלמה ברזניץ (קדימה): 52 הודעת הממשלה על מילוי מקומו של שר האוצר 57 שר הפנים רוני בר-און: 57 הודעת השר לביטחון פנים אבי דיכטר 58 השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: 58 הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 37), התשס"ז–2007 60 גדעון סער (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה): 60 גדעון סער (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה): 62 הודעת הממשלה על העברת סמכות משר לשר 63 גדעון סער (הליכוד): 64 דוד רותם (ישראל ביתנו): 68 אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 69 משה שרוני (גיל): 69 דוד אזולאי (ש"ס): 70 מאיר פרוש (יהדות התורה): 71 מאיר פרוש (יהדות התורה): 71 חיים אורון (מרצ): 73 דב חנין (חד"ש): 74 ואסל טאהא (בל"ד): 75 מיכאל נודלמן (קדימה): 76 הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 8) (השתתפות רשויות מקומיות בתמיכה במוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים), התשס"ז–2007 77 השר משולם נהרי: 78 משה גפני (יהדות התורה): 79 שמואל הלפרט (יהדות התורה): 81 נסים זאב (ש"ס): 82 חיים אורון (מרצ): 83 ואסל טאהא (בל"ד): 85 מאיר פרוש (יהדות התורה): 86 ראובן ריבלין (הליכוד): 87 גדעון סער (הליכוד): 87 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק 89 גדעון סער (הליכוד): 89 הודעת ועדת החוץ והביטחון על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק 95 הודעת ועדת הפנים והגנת הסביבה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק 95 הודעת ועדת החינוך, התרבות והספורט להחיל דין רציפות על הצעת חוק 96 הצעת חוק לימוד חובה (תיקון מס' 28) (הגבלת מספר התלמידים בגני-ילדים ובכיתות היסוד), התשס"ז–2007 97 רונית תירוש (קדימה): 97 משה גפני (יהדות התורה): 99 נסים זאב (ש"ס): 101 דברי הכנסת כה / מושב שני / ישיבות קי"ד–קט"ז / י"ט–כ"א באייר התשס"ז / 7–9 במאי 2007 / 25 חוברת כ"ה ישיבה קי"ד הישיבה המאה-וארבע-עשרה של הכנסת השבע-עשרה יום שני, י"ט באייר התשס"ז (7 במאי 2007) ירושלים, הכנסת, שעה 16:02 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר דליה איציק: אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אדוני יושב-ראש האופוזיציה, אנחנו נמתין לך עד שתשב. סדרנים, נא לפקוח עיניים. נכון שעשינו שם יציע יפה, אך זה לא מצדיק רעש משם. חברי השרים, חברי חברי הכנסת, אדוני יושב-ראש האופוזיציה, אני מתכבדת לפתוח את כנס הקיץ של הכנסת ומקדמת אתכם בברכה. היום יום שני, י"ט באייר, 7 במאי 2007. אדוני מזכיר הכנסת, בבקשה. מזכיר הכנסת אריה האן: ברשות יושבת-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (אישור שימוש לאופנוע בנתיב תחבורה ציבורית), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת גלעד ארדן; הצעת חוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב] (תיקון – ועדת הבחירות המרכזית – יושב-ראש וסגנים), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת מיכאל איתן; הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) (תיקון – פטור ממס רכישה ליישובי ספר), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת שי חרמש; הצעת חוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה (תיקון – קביעת תקציב מינימום), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – קביעת תקציב מינימום), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס לתרופות אונקולוגיות שאינן כלולות בסל הבריאות), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק שירותי הכבאות (פטור ממס לציוד כיבוי והצלה), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת ישראל כץ; הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) (תיקון – הפחתת מס רכישה), התשס"ז–2007, מאת חברת הכנסת סופה לנדבר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון – תושבי אזור רצועת-עזה – נתיני רשות זרה), התשס"ז–2007, מאת חברי הכנסת אפי איתם ומתן וילנאי; הצעת חוק פיזור הכנסת השבע-עשרה, התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת ישראל כץ; הצעת חוק התובע הכללי, התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת בנימין אלון; הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – הפליה), התשס"ז–2007, מאת חברת הכנסת שלי יחימוביץ; הצעת חוק הגיור (תיקוני חקיקה), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת משה כחלון; הצעת חוק הדיינים (תיקון – הרכב הוועדה ומינוי דיינים), התשס"ז–2007, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון – הצבעה גלויה), מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק העונשין (תיקון – גנבת ציוד חקלאי ותוצרת חקלאית), התשס"ז–2007, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – צמצום הגנות), התשס"ז–2007, מאת חברת הכנסת נאדיה חילו; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – שלילת מועמדות מאדם שביקר במדינת אויב ללא היתר), מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק הרשות הלאומית לתרבות יהדות מרוקו, תשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק שירות המדינה (משמעת) (תיקון – השעיית עובד מרגע הגשת כתב אישום), התשס"ז–2007, מאת חברת הכנסת נאדיה חילו וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שיקום שכונות הבנייה הקלה, התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת רן כהן; הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – פיקוח על מוצרי מזון לתינוקות), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת אלכס מילר; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (דגימת רוק), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת נסים זאב; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – עידוד תוכניות והקמת מפעלים כלכליים וחברתיים בנגב), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת יצחק זיו; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – החמרת ענישה), התשס"ז–2007, מאת חברת הכנסת אסתרינה טרטמן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק אחריות בעל חברת הובלה או הסעה לאי-העסקת נהגים עבריינים סדרתיים (תיקוני חקיקה), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת גלעד ארדן; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (סמכות לפסילת נהגים מסוכנים), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת גלעד ארדן; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (יום שבתון רכב) (הוראת שעה), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת יעקב מרגי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הגבלות על עקיפה לרכב כבד), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת גלעד ארדן; הצעת חוק הנחה בתחבורה ציבורית לאנשים עם מוגבלות, התשס"ז–2007, מאת חברי הכנסת נאדיה חילו ומיכאל מלכיאור; הצעת חוק לתיקון פקודת המועצות המקומיות (הרכב המועצה וחלוקת יתרות ארנונה), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) (תיקון – הפחתת מס רכישה), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת משה גפני; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – ממשלה שיש עמה קלון), מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור מכירה והחזקה של צעצועים מסוכנים), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת משה גפני; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור שידול להמרת דת), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק הירושה (תיקון – חובות בני משפחה מדרגה ראשונה), התשס"ז–2007, מאת חברת הכנסת ליה שמטוב; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הצהרת אמונים), מאת חבר הכנסת דוד רותם וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – הצהרת אמונים של חבר הכנסת), מאת חבר הכנסת דוד רותם וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביקורת הפנימית (תיקון – חיזוק ביקורת פנימית), התשס"ז–2007, מאת חברי הכנסת אריה אלדד ושלי יחימוביץ; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – השכלה מינימלית), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת עבאס זכור; הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון – איסור מכירת משקאות משכרים בתחנות תדלוק ובבתי-עסק הנמצאים בתחומן), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת אליהו גבאי; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – אבטחת ראש רשות מקומית), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – הכרעה שיפוטית סופית לגבי צו זמני), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת אפי איתם; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – עבירות ועונשין), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת חנא סוייד וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – זכאות לדרכון דיפלומטי), התשס"ז–2007, מאת חברת הכנסת ליה שמטוב; הצעת חוק שכר חיילים בשירות סדיר, התשס"ז–2007, מאת חברת הכנסת סופה לנדבר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מתן שכר הוגן לחיילים, התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת אלחנן גלזר; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – חובת הצגת מחיר ליחידת מידה שלמה על טובין), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת יצחק זיו וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הרשות הממלכתית לשיווק התיירות (הוראת שעה), התשס"ז–2007, מאת חברי הכנסת אמנון כהן וסופה לנדבר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הרשות הלאומית למורשות עדות ישראל, התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת מנחם בן-ששון; הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון – אי-שלילת תשלום לפי כל דין), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת משה גפני; הצעת חוק העונשין (תיקון – שלילת תשלומים לחבר הכנסת שהורשע בעבירה מסוג פשע), התשס"ז–2007, מאת חברת הכנסת רוחמה אברהם; הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – פיקוח על מחירי מצרכים המיועדים לתינוקות), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת יורם מרציאנו; נוסח מתוקן של הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) (תיקון – הפחתת מס רכישה), התשס"ז–2007, של חבר הכנסת משה גפני, שמספרה פ/2520. דין-וחשבון על הוצאות השכר בגופים הציבוריים לשנת 2005 – חלק ב', ופעולות יחידת האכיפה בשנת 2006. קובץ חיקוקים והחלטות בדבר משכורות וגמלאות לנושאי משרה ברשויות השלטון. הודעה על פעילות משרד החינוך בעקבות מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בנושא: ביטול המכרז לממונה על זכויות התלמיד במשרד החינוך, ובנושא: הצטיידות במחשבים וערכות מדע במסגרת התוכנית "שמים את הלב בצפון". הודעה על פעילות משרד החינוך בעקבות ביצוע מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בנושא: פערים לימודיים משמעותיים בהשוואה לאוכלוסייה היהודית כפי שמשתקף בתוצאות הסקר של מערכת החינוך הדרוזית. הודעה על פעילות המשרד להגנת הסביבה בעקבות החלטת הכנסת לסיכום הדיון בנושא: ציון היום הבין-לאומי לאיכות הסביבה. הודעה על פעילות משרד החוץ בעקבות ביצוע מסקנות ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בנושא: מכירת ספרות אנטישמית בחנות הפרלמנט באוקראינה. החלטת ועדת הכספים בצו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 2), התשס"ז–2007; החלטת ועדת הכספים בצו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 8), התשס"ז–2007. ועוד הריני להודיעכם כי חבר הכנסת אליהו גבאי מבקש למשוך את הצעת חוק התכנון והבנייה (הוספת נציג הרשות המקומית בוועדה המחוזית), התשס"ז–2006. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני. דברי יושבת-ראש הכנסת בפתיחת כנס הקיץ היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, אני מתכבדת לפתוח – – – מיכאל איתן (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, בתקנון, בעמוד 28, מדובר על פתיחת מושב הקיץ או החורף – כנס – בהודעה מדינית של ראש הממשלה. משום-מה זה לא קורה, אולי יש לזה איזה הסבר? שר הפנים רוני בר-און: מושב, לא כנס; רק פעם בשנה. היו"ר דליה איציק: אדוני, אתה כבר היית צריך כמובן לדעת את ההבדל. הסעיף מטעה אותך, אדוני. אני בטוחה שאתה לא עושה את זה בכוונה, ולכן נמשיך בסדר-היום. אני מתכבדת לפתוח את כנס הקיץ של הכנסת ומקדמת אתכם בברכה. הכנס הזה יעמוד בסימן הרפורמה הפרלמנטרית שאני מתכוונת להמשיך ולהוביל, בין היתר כהמשך ישיר לדוח ועדת השופט זמיר. הכנסת תקדם ותיישם באופן מבוקר ומדורג את המלצות הדוח, לא את כולן, לאחר שיתקבלו ויאושרו בוועדת הכנסת בשיתוף עם ועדת האתיקה. חברת הכנסת רוחמה אברהם יודעת במה מדובר ואני בטוחה שעם יושב-ראש ועדת האתיקה אתם תדחפו את הנושא ככל שאפשר. גם אני אישית אירתם לעניין. חברי הכנסת, אני מבקשת לציין את עבודת ועדות הכנסת שנמשכה ללא הפוגה גם בתקופת הפגרה. יש פה יושבי-ראש ועדות – נכון, חבר הכנסת זבולון אורלב, אתה אחד מהם – וחברי ועדות שעבדו פה בלי סוף; גם אתה, חבר הכנסת שרוני. זה לא בא לידי ביטוי בתקשורת, אבל לא נחכה לה. אני רוצה לברך את חברי הבית שנטלו חלק בפעילות החשובה הזאת. העשייה הפרלמנטרית נמשכה, והכנסת על ועדותיה היתה ותמשיך להיות, אני מקווה, קשובה לסדר-היום הציבורי. על סדר-היום הציבורי נושאים חשובים רבים. כנס הקיץ יהיה בוודאי חשוב מבחינות רבות. מכל הנושאים הדחופים מצאתי לנכון להדגיש במיוחד כאן עכשיו, בפתח הכנס הזה, את חובתנו לניצולי השואה החיים בתוכנו. זה לא כבר, בסמוך ליום השואה, נחשפנו שוב למצוקה הבלתי-נסבלת שעמה נאלצים ניצולי השואה להתמודד בחיי היום-יום כאן במדינת ישראל. אני מבקשת, ביום שני הקרוב, במלאות 62 שנה לניצחון על גרמניה הנאצית – כל הצעות החוק תבואנה. אני מקווה שגם הממשלה מתארגנת לעניין הזה. מנוי וגמור אתי להביא את כל הצעות החוק. חברי חברי הכנסת, מייד גם נזכיר את חבר הכנסת לשעבר אברמוביץ, זיכרונו לברכה, כמי שיזם את החוק שמחייב לחגור חגורות בטיחות בעת נהיגה ברכב. כמי שחייה ניצלו בזכות חגורת הבטיחות הזאת אני חשה חובה אישית לזכור ולהזכיר את חבר הכנסת לשעבר אברמוביץ, זכרו לברכה, דווקא בעת הזאת, בימים שלצערנו כמעט כל יום נפגעים אזרחים בישראל בתאונות דרכים. הלוואי שהכנסת היתה נחרדת כמו שאנחנו נחרדים מנושאים אחרים – פעם בחודש או פעם ביום או פעם בשעה, אבל לזכור ולהזכיר את המתרחש בדרכים, את הפצועים, את ההרוגים, את הטרגדיות הקשות. חשוב יותר מתמיד להעריך את חשיבות חגורת הבטיחות המצילה חיים ואת האיש שבזכותו חיים בקרבנו רבים החבים לו את חייהם. נמצא פה גם שר התחבורה שבוודאי יכול להעיד, שבכל הבדיקות שנעשות חגורה יכולה לעשות לפעמים שמות ולהציק, אבל בסוף היא ללא ספק אחת מנקודות האור שיש לנו, וכשכבר קורית תאונה היא יכולה בהחלט לסייע. חברי חברי הכנסת, מה אאחל לכם, גם אני קשובה לקולות וגם אני שומעת אותם וגם אני נטועה בתוך העם. אני מאחלת לכולנו שלמרות הקולות זה יהיה כנס פורה, שנזכור את שליחותנו הציבורית. אני מבקשת מכולנו לשמור על תרבות ויכוח ותרבות דיבור כמו שאנחנו רוצים. אני חוזרת ואומרת שחשוב מאוד שנזכור – אנחנו לא רוצים להיות שייכים לכנסת שתיזכר פעם ככנסת לא מוצלחת. אפשר עוד לתקן. היו הרבה דברים לא בסדר, אני יודעת שהיו פה הרבה קלקולים. אני מדברת על קלקולים של הכנסת. אני מבקשת מכם, שימו לב, ועד כמה שאפשר – לא להיות אישיים. הודעת יושבת-ראש ועדת הכנסת היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הראשון בסדר-היום. חברת הכנסת רוחמה אברהם רוצה להודיע הודעה. יחליף אותי חבר הכנסת מגלי והבה. יש שלוש הצעות לסדר-היום, אנחנו נמשיך בסדר-היום הרגיל. חבר הכנסת ליצמן יעלה מייד אחרי חברת הכנסת רוחמה אברהם ואנחנו נעמוד דום לזכרו של חבר הכנסת לשעבר אברמוביץ. אני מבקשת לכבד את המעמד. בבקשה, גברתי. רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כמה הודעות לוועדת הכנסת. אבל ברשותך, גברתי היושבת-ראש, אני רוצה לברך קבוצה שמתארחת כאן בראשות חבר קרוב, ג'ק אביטל, ובנו, והקהילה החשובה ממקסיקו, אלברטו סבא, משה סבא והרב הראשי לוונצואלה שמתארח כאן. זו קהילה שמחזקת אותנו מאוד, ותרשו לי, בשם חברי חברי הכנסת והשרים, להודות לכם מכל הלב. גברתי היושבת-ראש, ועדת הכנסת קבעה את הוועדות הבאות לדיון בהצעות חוק כדלקמן: ועדת הכלכלה תדון בהצעת חוק להסדרת תוצרת אורגנית (תיקון) (דחיית מועדים), התשס"ז–2006 – מ/268 – לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. ועדת החינוך, התרבות והספורט תדון בהצעת חוק חופש ההתאגדות והביטוי במוסדות להשכלה גבוהה, התשס"ו–2006, הצעתו של חבר הכנסת יוסי ביילין וקבוצת חברי הכנסת – פ/1482/17 – לשם הכנתה לקריאה ראשונה. ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בהצעת חוק יחסי ממון בין בני-זוג (תיקון – מועד האיזון), התשס"ו–2006, הצעתו של חבר הכנסת זבולון אורלב – פ/276/17; בהצעת חוק יחסי ממון בין בני-זוג (תיקון – מועד האיזון), התשס"ו–2006, הצעתו של חבר הכנסת מיכאל מלכיאור – פ/104/17; כמו כן באותו נושא – הצעת חוק יחסי ממון בין בני-זוג (תיקון – מועד האיזון), הצעתם של חבר הכנסת עתניאל שנלר וקבוצת חברי הכנסת – לשם הכנתן לקריאה ראשונה. חילופי גברי בוועדות הכנסת רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): גברתי היושבת-ראש, אני מתכבדת להודיע בזאת על חילופי אישים בוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט לבחינת הצורך להכריז על מצב חירום. מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט – במקום חבר הכנסת רוברט אילטוב יכהן חבר הכנסת דוד רותם; במקום חבר הכנסת דוד טל תכהן חברת הכנסת עמירה דותן. כמו כן אני מודיעה בזאת על חילופי אישים בוועדות מטעם סיעת בל"ד. בוועדת החוקה, חוק ומשפט – חבר הכנסת סעיד נפאע יכהן במקום חבר הכנסת לשעבר עזמי בשארה. בוועדה לקידום מעמד האשה – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה יכהן במקום חבר הכנסת ואסל טאהא. אני מודה לך מאוד. היו"ר דליה איציק: תודה רבה לך, גברתי. דברים לזכרו של חבר הכנסת לשעבר יהודה מאיר אברמוביץ, זיכרונו לברכה היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת יעקב ליצמן – דברים לזכרו של חבר הכנסת יהודה מאיר אברמוביץ, זכרו לברכה. יעקב ליצמן (יהדות התורה): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, שרים, אני מודה לך על שאפשרת לי לומר מלים מספר על חבר הכנסת לשעבר, הרב יהודה מאיר אברמוביץ, זיכרונו לברכה. את הפעילות הפרלמנטרית התחלתי אצלו, עוד בתקופה שהיה חבר הכנסת. היו"ר דליה איציק: שתיבדל לחיים ארוכים. יעקב ליצמן (יהדות התורה): חבר הכנסת אברמוביץ היה חבר הכנסת בכנסת השביעית עד הכנסת התשיעית, עשר שנים – מ-1971 עד 1981. הוא היה סגן יושב-ראש הכנסת. לפני שהגיע לכנסת הוא היה 25 שנה חבר מועצת עיריית תל-אביב; כמחצית מהזמן הוא היה גם סגן ראש העיר. כפי שציינת, גברתי היושבת-ראש, בנושא הצלת נפשות מתאונות דרכים הוא הראשון שהבין את עומק הבעיה. הוא הראשון שהגיש הצעת חוק לחייב חגירת חגורות בטיחות, כאשר אף אחד עדיין לא השכיל להבין מה עומק הבעיה, עד כמה חגורת בטיחות יכולה להציל אנשים. אני זוכר שאנשים אפילו צחקו מזה. הם לא הבינו עד כמה חשוב הנושא הזה. והוא, בשיטה שלו – נעים הליכות, בעקביות, עם חיוך לכולם – הצליח להעביר דברים, אף שהיתה התנגדות לחלק מהחוקים שהוא חוקק. יותר מזה, עד היום אף אחד לא יודע שזה החוק שלו. אני מדבר גם על אנשים שכיהנו אז ולא על הצעירים של היום שלא הכירו אותו. אנשים לא יודעים שהוא זה שחוקק את החוק. הוא לא אהב את הפרסום ולא רדף אותו. הוא עשה הכול בצניעות. בין שאר החוקים שהוא חוקק: מניעת הונאה בכשרות של תפילין ומזוזות; חופים נפרדים; חוקים נגד המיסיון; חוקים נגד חפירות. הוא חוקק חוק כדי לאפשר לכל עובד ציבור להתפלל במקום העבודה וזה לא ירד לו משעות העבודה. הוא עשה הכול בשקט, בצניעות, בעיקר קידש שם שמים בכל הדברים שעשה. הרב אברמוביץ היה יליד פולין ולמד בישיבת "חכמי לובלין" המהוללת. כתלמיד הרב מלובלין, מייד לאחר שניצל והגיע לכאן – כידוע, הרב מלובלין ייסד את "הדף היומי" – הוא הראשון שייסד ועדה עולמית ל"דף היומי", ואפשר לומר שבזכותו הוחדר אצל כל החוגים "הדף היומי", הבבלי, שהרב שפירא – ראש ישיבת לובלין – ייסד. הוא גם היה יושב-ראש ועדה להצלת בתי-העלמין בפולין. לאחר רציחת ששת מיליוני היהודים על-ידי הנאצים, יימח שמם וזכרם, כולם ראו את ההרס של בתי-העלמין האלה שבהם נטמנו גדולי ישראל וגדולי התורה. הוא ראה בזה שליחות קודש, לפחות להחזיר את הכבוד למתים שהיו שם. הוא השקיע בזה הרבה, ואפשר לומר לזכותו שחלק גדול מבתי-העלמין, עם כל מיני הסכמים עם ממשלת פולין ועם ה-"claims". אני חייב לציין כאן את חבר הכנסת הלפרט, ייבדל לחיים, שפעל בשיתוף בכל הדברים האלה – הם הביאו להצלת חלק גדול מבתי-העלמין בפולין. הרב אברמוביץ היה לסמל של "אוהב שלום ורודף שלום". הוא ויתר הרבה פעמים על דברים שהגיעו לו – אני יכול לומר את זה מהיכרות – ועל נושאים שלא כאן המקום לפרט. בדרך זו קידש שם שמים. חבל על דאבדין ולא משתכחין. אני בטוח שהוא יהיה מליץ יושר לכולנו. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה לך, חבר הכנסת ליצמן. אנחנו נעמוד לזכרו של חבר הכנסת אברמוביץ. חברי חברי הכנסת, נא לעמוד. (חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרו של המנוח.) היו"ר דליה איציק: נא לשבת. הצעות סיעות יהדות התורה – האיחוד הלאומי – מפד"ל, הליכוד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 1. הפקרת העורף ודוח ועדת-וינוגרד; 2. מחדלי הממשלה ודוח ועדת-וינוגרד; 3. ממצאי דוח ועדת-וינוגרד היו"ר דליה איציק: חברי הכנסת, הנושא הראשון על סדר-היום: הצעות אי-אמון בממשלה. הצעת סיעת יהדות התורה – חבר הכנסת יעקב ליצמן, בבקשה. עשר דקות. יעקב ליצמן (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, שרים, חברי הכנסת, הצעת האי-אמון שאנחנו מגישים היום היא בשל הפקרת העורף ודוח ועדת-וינוגרד. מה שכתוב בדוח ועדת-וינוגרד אינו חידוש. כולנו קראנו אותו, ואת הפקרת העורף כולנו ראינו. בשבילי דוח ועדת-וינוגרד בכלל אינו חידוש. ממשלה שלא רגישה לעניים ואינה רגישה ל-750,000 ילדים מתחת לקו העוני, אין פלא שאינה רגישה לעורף. רגישות להצלת נפשות היא רגישות לעניים. הכול מתחיל עוד לפני כן – זה מתחיל בעוני; זה מתחיל בזה שדואגים לזולת; מתחיל בזה שנותנים פת לחם. יש אפילו רמז על כך בפרשת השבוע. בפרשת בחוקותי כתוב: "ואכלתם לחמכם לשבע וישבתם לבטח בארצכם". זה נאמר ביחד, באותו פסוק. אם אנחנו רוצים לשבת לבטח בארצנו, צריך לתת לכולם לחם לשובע. ממשלה שלא נותנת לחם לשובע, אינה רגישה – אינה רגישה לשום דבר. לכן מבחינתי דוח-וינוגרד התחיל בדוח הביטוח הלאומי על העוני. לצערי, לא ראיתי שאמות הספים הזדעזעו מזה שיש 760,000 ילדים מתחת לקו העוני. לא ראיתי את הרעש הגדול על הפקרת הילדים. אני חייב לומר לכם, רבותי, שהקמתי מועדון למודחים. לאחרונה הצטרף למועדון הזה יצחקי, ויש עוד מקום גם לראש הממשלה וגם לשר הביטחון. יש שם הרבה מקום למודחים. היו"ר מגלי והבה: צחוק הגורל, אדוני, שחבר הכנסת יצחקי כל הזמן רצה להדיח אותך ועכשיו הוא מצטרף למועדון שלך. יעקב ליצמן (יהדות התורה): יהיה אותו סוף לאולמרט. ראובן ריבלין (הליכוד): אני מבקש מהיושב-ראש לשמור על אובייקטיביות. היו"ר מגלי והבה: בהחלט, רק אמרתי את ההערה. בנימין נתניהו (הליכוד): לא היה לזה סימן טוב בדיון הקודם. יעקב ליצמן (יהדות התורה): הרי בסך הכול לא אמרתי מה שראש הממשלה אמר, שהוא לא פופולרי. אמרתי שאני דווקא כן פופולרי. אתם יודעים את זה מהדיון אצלי. ראובן ריבלין (הליכוד): אין כמוך. יעקב ליצמן (יהדות התורה): כן, ברוך השם, אני דווקא פופולרי, אבל ההבדל ביני לבינו הוא שאותי רוצים להדיח מכיוון שאני פופולרי. זאת הסיבה לכך שהדיחו אותי. הרי לאף אחד לא היו טענות – גם מטעם ראש הממשלה וגם מטעם שר האוצר אמרו שאין סיבה להדיח אותי – זה רק פוליטי. זה גם מה שמצהירים לבג"ץ, דרך אגב, בימים אלו. לכן – מי שמזלזל בעוני, מי שמזלזל בפגיעה בילדים – 760,000 – מה הפלא שהוא מזלזל במצב העורף? נוסף על כך, אדוני השר, הממשלה לא חיכתה הרבה זמן, ובאותו יום – סירבתי להביא את זה – נעשה קיצוץ בישיבות. מייד כשהדיחו אותי הביאו קיצוץ נוסף בהבטחת הכנסה לאברכים. הבטחת הכנסה כללית לא קיצצו – רק בישיבות. למה? מה ההבדל בין דם לדם? מה ההבדל בין לחם ללחם? 15 מיליון שקלים קיצצו. מכאן אני פונה לסיעת ש"ס ואומר: רבותי, לא יכול להיות שתעמדו בצד כאשר מקצצים הבטחת הכנסה לתלמידי ישיבות. זה אושר בוועדת הכספים. לא יכול להיות שתעמדו בצד ותשתקו ותעברו על זה לסדר-היום. לכן, אין שום פלא שאין אמון בממשלה. אני חוזר על זה שוב ושוב. אומרים כל הזמן שממשלת אולמרט טובה לדתיים החרדים. אני רוצה להגיד לכם, רבותי, שאני לא ראיתי את זה. עובדה שציינתי את הקיצוץ הזה. אבל אני רוצה להגיד לכם חד-משמעית: אנחנו, ביהדות התורה, נעשה הכול לפי מה שהרבנים יגידו. שאף אחד לא יבנה על הבדלים בינינו. לא יהיו שום הבדלים. אנחנו נשאל את גדולי התורה – גדולי התורה ייתנו דעה אחת לכולם, אני בטוח בזה. אין לי שום ספק בזה. ומי שבונה על כל מיני ניואנסים ועל כל מיני דברים טועה בגדול. נכון, אפשר לדבר, אפשר לעשות מה שרוצים, אבל בסופו של דבר מי שקובע לכולם, גם לאגודת ישראל וגם לדגל התורה, הם הרבנים, והאמינו לי שהרבנים יסתדרו, והם יודעים לאחד את בניהם, וכל מי שמנסה לעשות כל מיני דברים – זה לא יצלח, כי אנחנו הולכים אך ורק לפי מה שרבנים יגידו. דוח-וינוגרד הוא דוח קשה, וכבר דיברתי על זה. ציטוטים מהדוח הזה אני מניח שביבי יביא ואחרים יביאו. אני בטוח שאם היה מדובר על מישהו אחר אנשים היו עולים פה על בריקדות מזמן ותוקפים אותו. אני לא רוצה לחשוב – אם היה ראש ממשלה חרדי, אל תשאל מה שהיו עושים כאן. אבל כנהוג בעולם, אנחנו יודעים שפוליטיקה היא פוליטיקה. אני מניח שאף אחד לא רוצה בחירות. אגב, אני אישית כן מעוניין בבחירות. לא דיברתי עם הסיעה, אבל אני מכיר את רחשי הלב של חברי הכנסת, הם לא כל כך ששים לבחירות אחרי עבודה מאומצת. אבל תיקון לדברים שבדוח-וינוגרד – זה פיקוח נפש. זה לא סתם דוח לא יפה, זה דוח של פיקוח נפש, שאי-אפשר לעבור עליו לסדר-היום. לכן אני מדגיש את זה, כי אנחנו מגישים הצעת אי-אמון על הקטע הזה, וגם, רבותי השרים, על הפקרת העורף. לא משנה שאפילו לא פרסמו את הדוח, וכל מה שנעשה עם מבקר המדינה, אבל ידוע לי שעד לרגע זה לא תוקן שום דבר בנושא העורף. אני חושב שגם על זה יצטרכו לתת את הדעת. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת ליצמן, ותודה על העמידה בזמן שהוקצב. הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה בנושא מחדלי הממשלה ודוח-וינוגרד. אני מזמין את חבר הכנסת בנימין נתניהו לנמק את ההצעה במסגרת זמן של עשר דקות. בבקשה. בנימין נתניהו (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קירות עבים יש למשכן הכנסת. הם מגינים מפני השמש הקופחת בקיץ ומפני גשמי החורף, אבל הם אינם יכולים להגן מפני הסופה בדעת הקהל שמשתוללת עכשיו בחוץ. והסופה הזאת עולה מכל חלקי העם – משמאל ומימין, מדתיים ומחילונים, מוותיקים ומעולים חדשים, מצפון, מדרום וממרכז, מהטיילת בתל-אביב ועד הטיילת באלפי-מנשה. כל העם אומר דבר פשוט: נכשלתם, קבלו אחריות, לכו הביתה. חברי הממשלה, שספונים בתוך הבית הזה, בין הקירות הללו, מנסים להסתתר מהסופה הזאת בדעת הקהל. הם שוכחים שהם וחברי הכנסת אינם רק נבחרי הציבור, הם משרתי הציבור. בתור משרתי הציבור הם צריכים להקשיב היטב לרחשי הלב של הציבור. אבל הם אינם רוצים לשמוע את זעקת העם, הם אינם רוצים להיענות לשוועת העם. הם לא שומעים, הם לא רואים. העם אומר: נכשלתם, קבלו אחריות, לכו הביתה – והם מתעלמים. אבל למען הסדר הטוב – הם מנסים להעלות כל מיני טיעונים משונים, אף-על-פי שדוח-וינוגרד נותן ביטוי לרחשי הלב של העם ולדברים שכולנו ידענו. אני מסכים עם חברי חבר הכנסת ליצמן: הרבה דברים ידענו, אבל דוח-וינוגרד אומר את הדברים במפורש. הוא אומר על ראש הממשלה: אנו מוצאים את ראש הממשלה אחראי, מיניסטריאלית ואישית, לליקויים בהחלטות שהתקבלו ולליקויים בדרכי קבלתן. הוא אומר על שר הביטחון: כהונתו ותפקודו כשר הביטחון בזמן המערכה החלישו את יכולתה של הממשלה להתמודד עם אתגר המערכה. ועל הממשלה, כולה – על כולכם – דוח-וינוגרד אומר: הממשלה כולה וכל אחד מחבריה קיבלו בחיפזון את ההחלטה, לא פעלו מתוך שיקול דעת, זהירות ואחריות כנדרש. זה מה שהדוח אומר וזה מה שהעם אומר – בהיקפים עצומים – לא רק בכיכרות ולא רק במשאלי דעת הקהל. כל אחד שהולך לביתו, בארוחת ערב ביום שישי, בשבת בבוקר, בשבת בערב ובכל יום בשבוע – כל העם אומר את זה, כפי שלא נאמר על אף ממשלה בתולדות ישראל; ספק אם על איזו ממשלה דמוקרטית. אני לפחות לא מכיר מקרה של צניחה כזאת, של קריסה כזאת של הלגיטימציה הציבורית של ממשלה כלשהי בתולדות הדמוקרטיות. אבל אולי יש דוגמה שאם נחפש מספיק, נמצא. בכל אופן, בתולדות המדינה אין דוגמה כזאת. ובכן, מה הממשלה מנסה לעשות על מנת שלא לשמוע ולא לראות, ולהחזיק בכיסאות, ולהיות ספונים כאן, ולהטות את הראש, ולגחך? היא מעלה טיעונים כמו: אנחנו נתקן. אתם תתקנו. איפה הייתם תשעה חודשים אחרי המלחמה? איפה הטיפול בעורף? היינו צריכים לחכות לדוח-וינוגרד? איפה תיקנתם? מילא שלא עשיתם, לא הפעלתם תוכנית לשעת-חירום במלחמה – הרי היה לכם כסף מלא בקופה. שם נכשלתם. אבל אחרי המלחמה לא היתה שאלה של לחץ זמן, לא היתה שום בעיה של קבלת החלטות, פשוט ביצוע. אתם תתקנו. לא תיקנתם. אתם תתקנו? – – קריאה: כן. בנימין נתניהו (הליכוד): – – אתם לא הפתרון, אתם הבעיה. מה הליקוי היסודי ומה התיקון היסודי? הליקוי היסודי הוא ממשלה כושלת, שלא ידעה לקבל החלטות נכונות בזמן אמיתי, שקריאת המציאות שלה היתה שגויה לחלוטין, ויכולתה לתפקד, לנהל מערכה – מלחמה – היתה מתחת לכל ביקורת. ולכן, הממשלה נזקקת לטיעון נוסף – כי כל העם מבין, הרי זאת בדיחה – כל העם מבין שהממשלה הזאת לא מסוגלת לתקן שום דבר. אז הטיעון הנוסף שהם מגייסים – ושמעתי את זה כאן, מעל הבמה הזאת: אבל יש לנו רוב. "אבל יש לנו רוב" אומר: אין לנו תשובות אמיתיות למה שאתם אומרים, אין לנו תיקון אמיתי למה שדרוש תיקון. מה שאנחנו בעצם אומרים לעם: יש לנו רוב; אתם שם בחוץ, מחוץ לכותלי הבית הזה, אתם תצעקו כמה שאתם רוצים, אתם תזעקו כמה שאתם רוצים, אתם תחששו כמה שאתם רוצים מסיבוב נוסף שעלול להיכפות עלינו בהנהגה הכושלת הזאת, אבל לנו יש רוב. כלומר, אנחנו מצפצפים עליכם. זאת האמירה: יש לנו רוב, אנחנו מצפצפים על העם. ובכן, יש תיקון. התיקון האמיתי לכשל כזה, לרעידת אדמה כזאת, למחדל כזה בדבר היסודי ביותר שממשלה מחויבת לתת לאזרחיה, קרי ביטחון והגנה – הכשל היסודי הזה, יש לו רק תיקון אחד, וזה הליכה אל הבוחר. למה? משום שהתיקון האמיתי היחיד לחוסר אחריות כזה, זה אחריות, והנשיאה באחריות מבטיחה שכל ממשלה שתיבחר להבא – מראש הממשלה ועד אחרון שריה – ידעו שגם הם יצטרכו ללכת לבוחר אם יהיה כישלון כזה. זאת ההגנה האמיתית, זה התיקון האמיתי, וכל אזרחי ישראל יודעים את זה. אדוני היושב-ראש וחברי הבית, כרגע – כרגע – הפוליטיקה גוברת על רצון העם, אבל לא לאורך זמן. הכנסת היום איננה משקפת את הסערה הציבורית שמתרחשת בחוץ – את הייאוש הגובר מנבחרי העם, את חוסר האמון, את משבר הערכים, את משבר המנהיגות – אבל בסופו של יום כל הציבור יכריע, ולא יעזרו, לא משחקי המלים ולא התרגילים הפוליטיים ולא הגיחוך. הכול נמחק ונשטף על-ידי האמת הפשוטה שעולה בעוצמה מקולם של אזרחי ישראל. העם שלנו איננו טיפש, הוא גם לא אוהב שמזלזלים באינטליגנציה שלו, והוא יעשה את החשבון שלו בבוא היום. ושום ניתוח פלסטי, שום טיפול קוסמטי, שום תרגיל פוליטי לא יסירו את הכתם שדבק בממשלה הזאת, כי האמת ואמת-המידה המוסרית והאחריות הדמוקרטית – כולן אומרות דבר אחד: אין סמכות ללא אחריות. נקודה. נכשלתם, קבלו אחריות, לכו אל העם. ולכן אנחנו מביעים פה היום – חברי ואני – את האי-אמון של העם בממשלה הזאת, ואני קורא כאן לחברי הכנסת – לפחות אלה שהמצפון מטריד אותם – להביע אי-אמון זה בין כותלי הבית, לתת ביטוי לרחשי הלב של העם בחוץ במעשיכם בפנים. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת בנימין נתניהו, יושב-ראש האופוזיציה; ואני מודה לך פעמיים – גם על עמידה בלוחות הזמנים. הצעת סיעת מרצ-יחד להביע אי-אמון בממשלה בנושא: ממצאי דוח-וינוגרד. חבר הכנסת רן כהן ינמק את ההצעה, בבקשה. רן כהן (מרצ): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, שרי הממשלה, חברות וחברי הכנסת, כמעט עשרה חודשים עברו מאז אותו יום מר ונמהר שבו השליכה הממשלה הזאת, פשוטו כמשמעו, את מדינת ישראל ואת אזרחי ישראל אל תוך מערכה שאיש לא תכנן, איש לא חישב ואיש לא ידע – לא איך נכנסים אליה וודאי לא איך יוצאים ממנה. הממשלה הזאת, אדוני היושב-ראש, נכנסה להרפתקה מטורפת, בלתי מחושבת, וללא שלטי יציאה; ללא תוכנית יציאה למלחמה ובעיקר ללא תוכנית איך לצאת ממנה. והחמור מכול, עילתה של המלחמה – להחזיר את חיילינו החטופים – לא רק שלא מומשה, אפילו לא התקרבנו אליה, למרות כול הקורבנות. רבותי שרי הממשלה, 119 חיילי צה"ל ו-44 אזרחים שילמו ביקר מכול – בחייהם – בגלל ההחלטה שלכם. עוד עשרות אלפי תושבי הצפון ומיליוני ישראלים שילמו בפרנסתם, בביטחונם, ובעיקר איבדו את אמונם בהנהגה החלולה, האגואיסטית, הצינית, שעסוקה בהישרדותה הפוליטית ושכחה את הציבור שהיא אמורה לייצג. אני מאמין שבשם אותו ציבור אני עומד כאן ומביע אי-אמון – אי-אמון בממשלה, אי-אמון בראש הממשלה, אי-אמון בשרי הממשלה ואי-אמון בחברי הקואליציה, ששתקו, כולם, שתיקת הכבשים והרימו כולם את ידם בעד, כפיונים ממושמעים. האחריות לנאמר בדוח-וינוגרד רובצת על כולכם. אף אחד לא נקי מהאחריות הזאת. אדוני היושב-ראש, אותו ציבור רחב שהצביע עבור מפלגות הקואליציה, חשב שהצביע עבור תקווה. הממשלה הזאת, שאך לפני מעט יותר משנה הבטיחה המשך התהליך המדיני; הבטיחה המשך פינוי התנחלויות, חוקיות ובלתי חוקיות; הבטיחה נסיגה מ"הקפיטליזם החזירי", בלשונו של שמעון פרס, אל מדיניות שפויה יותר של צדק חברתי – היא זאת שהכזיבה את הציבור עוד יותר מכל קודמותיה. בעשרות השנים האחרונות עברה ישראל עליות ומורדות, תקופות קשות ומסוכנות לצד תקופות טובות יותר. אבל כיום, בחיי, זאת הפעם הראשונה בחיים הציבוריים שלי שאנשים עוצרים אותי ושואלים אותי שאלה שעדיין לא שמעתי – האם יש עתיד למדינה הזאת, שואלים אותי; כמה זמן עוד נשאר לנו להתקיים, שואלים אותי. עוד אחד ועוד אחד – לא שמאל ולא ימין – אנשים מכל היישוב שואלים את השאלה הזאת: האם יש עתיד למדינה הזאת? באשמתכם, באחריותכם. אתם הבאת לזה. האמינו לי שגם כשאני אומר שאני מאמין שיש עוד הרבה מאוד כוחות טובים בעם הזה להוציא את המדינה מהבוץ, עדיין זה לא מרפא ולא מרגיע. אך אתם הבאתם לכאוס הזה, ואתם צריכים להתייסר מצפונית ופוליטית על התופעה הזאת. אפשר להיות ימני או שמאלני, אפשר להיות דתי, חילוני או חרדי, ועדיין להיות אדם הגון. אבל אי-אפשר גם להקים ועדת חקירה, גם לא לקבל את מסקנותיה וגם להישאר אדם הגון. זה לא הולך. אם הוועדה מטילה את מלוא האחריות עליך, אדוני ראש הממשלה, ועליך, אדוני שר הביטחון, ועם מסקנות כאלה, כפי ששמענו – מלים כדרבונות – מפי השופט וינוגרד, שאתם מיניתם, אין ברירה אלא אחת – להתפטר וללכת. אין לכם שום דרך מוסרית אחרת, אלא להתפטר וללכת. לא להיאחז בכיסא כטובע הנאחז בקש. להתפטר ולפטור את העם מעונשכם ומעונשה של ממשלתכם הכושלת והמעודדת שחיתות. ב-12 ביולי 2006, בבוקר חטיפת החיילים בלבנון, קראתי לניהול משא-ומתן בכל ערוץ אפשרי עם ה"חיזבאללה" – כן, עם ה"חיזבאללה" – ולשחרר את החטופים תמורת אסירים. שר הביטחון אמר לי על זה בוועדת החוץ והביטחון: אני אשחרר אסירים רק תמורת שלום. עכשיו מתחננים לנהל משא-ומתן ולהחזיר את החטופים שלנו תמורת אסירים. בכינוס המליאה המיוחד לדיון על המערכה בצפון ב-25 ביולי 2006 אמרתי כאן: "לצערי, הממשלה נלהבת לצאת למלחמה כוללת, אולם צריך לזכור כי בכל מלחמה קוברים אנשים, ואין מה להתלהב ממנה. המהלכים האלה", הוספתי, "הם עיוות הצדק ומהלך אגרסיבי ומיותר. מי שישלם את המחיר יהיו החיילים והאזרחים. הממשלה אינה הולכת אחרי השכל הישר אלא נגררת אחרי ה'חיזבאללה'. ישראל חייבת לחתור לפעילות מדינית מיידית להפסקת הלחימה. כך נעשה על-ידי בן-גוריון, בגין, רבין, וכך צריך להיעשות גם על-ידי אולמרט ופרץ". ואתם סירבתם. כך אמרתי ביולי 2006, ואפילו אני לא ידעתי כמה צדקתי – אני מודה על האמת. והנה היום השרים פרס, לבני וגם חברי מפלגת העבודה וקדימה המכובדים יוצרים מעין מרד בראש הממשלה ומתחרים זה בזה בהקמת אוהלי מחאה ובגיוס מהיר של תוכניות מדיניות שאין בהן כלום מלבד הזדמנות צילום מזויפת. איפה הייתם, גבירותי ורבותי, שרים וחברי הכנסת, בימי המלחמה? מדוע לא מנעתם את המלחמה באמצעות אותו משא-ומתן שאתם מטיפים לו – כביכול – עתה? מדוע שתקתם ככבשים והרמתם את ידכם בעד כחיילים ממושמעים? דוח-וינוגרד מתייחס לחמשת הימים הראשונים בלבד. הוועדה עוד לא אמרה את דברה על הפקרת העורף, עוד לא אמרה את דברה על הכניסה הקרקעית המיותרת והמרושלת, ועוד לא אמרה את דברה על שתי היממות האחרונות, על הפעולות הצבאיות הראוותניות שיצאו לדרך בדקות שבהן נכנסה לתוקפה הפסקת אש של האו"ם. הקרבתם 33 חיילים שאיבדו את חייהם רק בשתי היממות האחרונות האלה, ודמם בראשכם, אדוני ראש הממשלה, אדוני שר הביטחון, שרים וחברי הכנסת שתמכו במהלכים הללו. ועדיין, רק בשל הדוח הנוכחי – רק בשל קוצר הראות המדיני, רק בשל חוסר הסבירות של התגובות המהירות, היהירות, רק בשל חוסר המוסריות והאי-צדק של הפתיחה במלחמה ללא תכנון, ללא יעדים, ללא מטרות ובסופו של דבר ללא הישגים, רק בעבור כל אלה, אתה, אדוני ראש הממשלה, חייב להתפטר. אינך ראוי להישאר בתפקידך עוד רגע אחד נוסף, ואינך ראוי לאמון הכנסת. רבותי חברי הכנסת, הטיעון הכי נבזי שלכם הוא שאתם צריכים לתקן את העיוותים שהתגלו בדוח- וינוגרד. אין טיעון יותר נבזי מזה. איך אתם יכולים לתקן כאשר אין לכם מעמד, אין לכם זכות מוסרית לתבוע מאף אחד לתקן את דרכיו ולקבל על עצמו אחריות כשאתם לא מקבלים על עצמכם אחריות. הרי אתם כאבן ריחיים על צווארו של הרמטכ"ל, גבי אשכנזי, שצריך לתקן את המעוות בצבא. אתם לא מקלים עליו, אתם מכבידים עליו, לכן אין לכם שום זכות אחרת, אלא ללכת. איך, אדוני היושב-ראש, יתפקדו שרי הממשלה היום, כאשר יש צורך להפסיק את ירי ה"קסאמים"? איזו זכות מוסרית יש לכם? איזה מעמד יש לכם? אין לכם, כי מעלתם באמון העם, ואין לכם דרך אחרת אלא ללכת הביתה. לכו הביתה. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת רן כהן. אני מזמין את שר הפנים, השר רוני בר-און, להשיב על שלוש הצעות האי-אמון במשולב. שר הפנים רוני בר-און: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אין שום ויכוח, לא ביניכם ולא בינינו, על כך שהדוח קשה ומסקנותיו מחייבות חשבון נפש אישי ולאומי. אבל צריך לראות את הדברים מכל הצדדים שלהם. איזה קונסנזוס היה כאן, בבית הזה, ובציבוריות הישראלית סביב ההחלטה לצאת למלחמה – אותה החלטה, שהדוח עוסק בה לא מעט, נתקבלה בממשלה פה-אחד: 24 שרים בעד, אפס מתנגדים. הציבור תמך בה, האופוזיציה תמכה בה, אפילו התקשורת הריעה לה. צריך לזכור את העובדות שהיו לעת קבלת ההחלטה הזאת. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): נכון, רק מה עשיתם עם זה? זהבה גלאון (מרצ): – – – שר הפנים רוני בר-און: יש לי בקשה אליכם; היו פה שלושה דוברים. לי אישית היה קשה מאוד לשמוע חלקים לא קטנים מהדברים האלה. לא היתה פה קריאת ביניים אחת. אם אתם מתכוונים לדיון רציני, ולא לסוג של התנגחות, דברו אחר כך, למה בקריאות ביניים? לא היתה פה קריאת ביניים אחת, הפרוטוקול יוכיח. ותאמינו לי ששמעתי פה דברים – – – זהבה גלאון (מרצ): אדוני השר, מה נשאר – – – שר הפנים רוני בר-און: גם הקואליציה לא קראה. אתה דיברת, חבר הכנסת ליצמן, שמונה דקות. הרי כל הזמן דיברת אל ביבי. לא רק שהסתכלת עליו, גם מבחינת התוכן דיברת אליו, והוא עשה לך "כן כן" עם הראש. יעקב ליצמן (יהדות התורה): דיברתי אליך, דיברתי על העוני. שר הפנים רוני בר-און: זאת לא הפעם הראשונה שהוא לא מבין שמדברים אליו. בואו נזכור מה היה ערב המלחמה. היתה פגיעה בריבונות ישראל בגבול הצפון, בתוך שטח מדינת ישראל חטפו חיילים, פרובוקציה שכמעט לא היתה דוגמתה קודם, פרובוקציה שחייבה תגובה מוחצת. היה צריך להגיב בעוצמה על הפרובוקציה הזאת. היתה סכנה מתמשכת במדיניות ההבלגה. כולנו קבענו שגם נכון וגם צודק לשים קץ למדיניות עצימת העיניים, ולכולם היה חשש מפני שחיקת ההרתעה בשל אותה מדיניות הבלגה. אבל תקרא בדוח. גם על-פי מה שכתוב בדוח – ואני אצטט מלה במלה – ההחלטה לצאת למלחמה היתה גם מושכלת וגם סבירה. זהבה גלאון (מרצ): אבל למה אתה לא אומר שקודם אמרו – – – שר הפנים רוני בר-און: אין לי ספק שאת כל הדברים שאת רואה בהם התרסה או החלטות קשות כלפי הממשלה, אמירות כלפי הממשלה, את גם אמרת, גם תגידי. נדמה לי שחבר הכנסת רן כהן עשה באמת מלאכה נאמנה בצורך להבליט מתוך הוועדה את הדברים שפוגעים בממשלה, אבל בשביל זה יש זכות דיבור או חופש דיבור גם לממשלה. אומרת הוועדה – ואני מצטט – הרצון להגיב מיידית ובחומרה על אירוע כגון החטיפה ביום 12 ביולי היה טבעי, הן ברמה האישית והן ברמה הפוליטית. הקביעה כי העדר תגובה לאירוע כזה יכולה היתה להיות בעלת משמעות שלילית מרחיקת לכת היתה לגיטימית וסבירה – לא רק לגיטימית, גם סבירה. אני ממשיך בציטוט: גם אי-אפשר לבטל את הטענה, כי אם לא היתה תגובה מיידית, לחץ בין-לאומי היה עלול למנוע אותה בהמשך. מה היו הישגי המלחמה אל מול הכשלים שלה? היו הישגים רבים למלחמה, גם על זה היה קונסנזוס: הרחקת ה"חיזבאללה" מן הגבול. הפגיעה שפגענו ב"חיזבאללה" – על-פי הערכת המודיעין איבד ארגון ה"חיזבאללה" למעלה ממחצית מלוחמיו, הוא איבד את היכולות הטקטיות והאסטרטגיות שלו, שהיו איום ממשי ומוחשי על תושבי הצפון, ולא רק על תושבי הצפון. ה"חיזבאללה" היום מבודד מהבחינה הבין-לאומית. לבנונים רבים תופסים את מנהיגו כמי שהמיט חורבן על תושבי ביירות ודרום-לבנון. החלטה 1701 הניחה את התשתית להצבת צבא לבנון והכוח הרב-לאומי בגבול, אחרי למעלה מ-35 שנה. חבר הכנסת רן כהן, מי כמוך מכיר ויודע היטב את הזירה הזאת? הגיבוי הבין-לאומי, הרחב צריך לומר, שקיבלה מדינת ישראל, ובעיקר קביעתה גם מחיר להסלמה. יש לי הפתעה בשבילכם, קוראי הדוח של ועדת-וינוגרד. גם הוועדה מכירה בהישגים האלה, אבל – וצריך להודות ביושר, וזה למעלה מבינת אנוש, שלא להבין את זה – את ההישגים האלה היה בלתי ניתן לצרוב בתודעה גם נוכח רף הציפיות הגבוה, שכולנו הצבנו, וגם נוכח הכשלים שהיו במלחמה. כולנו ציפינו שהמלחמה הזאת תשנה את המזרח התיכון. כולנו ציפינו, מי יותר ומי פחות – מי שאמר את זה בפה מלא ומי שאמר את זה רק בחצי פה – שבעקבות המלחמה אולי תיסלל הדרך לשלום עם סוריה. דיברנו על ניתוק ציר הרשע, דיברנו על הכרעת ה"חיזבאללה", על הדמוקרטיה בלבנון שמתחזקת ומקרינה על האזור כולו; כולנו, כולנו למעט אחדים. מול הציפיות הלא-ריאליות האלה, כל תוצאה מתקבלת ככישלון. הביקורת הציבורית הנוקבת, שאני לא מתווכח אתה, מנעה גם את ההכרה בצדדים החיוביים של המלחמה הזאת. המחיר הכואב של המלחמה מאפיל תמיד על הישגיה, תמיד, וזה גם צודק וזה גם נכון. בואו נחשוב לרגע מה היה קורה אלמלא יצאנו למלחמה באותו יום. איפה היינו עומדים היום? איפה היינו? מה היינו שומעים על מדיניות ההבלגה ועל מדיניות ההכלה, ומה היינו שומעים פה בבית הזה מימין ומשמאל? אני חוזר ואומר, אין שום ויכוח – ואני אומר את זה באמונה שלמה, בוודאי לגבי, ואני אומר על דעת כמעט כל הממשלה, בוודאי על דעת ראש הממשלה – שהדוח הזה הוא דוח קשה, והמסקנות של הדוח הזה, כפי שאמרתי בפתיח ואני מייד אפרט, מחייבות חשבון נפש אישי ולאומי. מלחמת לבנון חשפה בפנינו בפשטות – בפשטות, אבל בכאב גדול – בעיית עומק של הרבה מאוד שנים באסטרטגיה הלאומית, במדיניות ההבלגה ובמדיניות ההרתעה שלנו. וקונספציית היסוד שלנו לגבי המלחמה ועצם הסבירות של ההתרחשות שלה, בסדרי העדיפויות הלאומיים, אדוני יושב-ראש האופוזיציה, בעניינים של תקציב הביטחון, של מערך המילואים, של מוכנות העורף, חבר הכנסת ליצמן, וגם בתהליכי קבלת ההחלטות במינהל הציבורי ובממשלה, החל מהגדרות יעדי המלחמה – מה, מישהו לא ידע שהסיכוי להביא במהלך צבאי לשחרורם של החטופים הוא כמו למצוא מחט בערימה של שחת? לימור לבנת (הליכוד): כן, ראש הממשלה הגדיר את זה כיעד המלחמה. שר הפנים רוני בר-און: חברת הכנסת לימור, אפשר היה לצאת למלחמה בלי להגדיר את זה כיעד המלחמה? היינו שומעים ממך הרצאות מפה ועד משרד החינוך. לימור לבנת (הליכוד): ראש הממשלה הגדיר את זה כיעד המלחמה. השר לקליטת העלייה זאב בוים: הוא היה יכול שלא? שר הפנים רוני בר-און: יש לך מומחיות בחוכמה, את מומחית בחוכמה, רק הבעיה היחידה שאת מומחית בחוכמה שלאחר מעשה, וזה הבדל קטן מאוד. בחוכמה שלאחר מעשה יש פה עוד המון מומחים. לימור לבנת (הליכוד): ראש הממשלה הגדיר את זה כיעד. שר הפנים רוני בר-און: שמעתי, בסדר. את רוצה שאני אגיד לך מה את אמרת? אני לא יורד לרזולוציה הזאת. את רוצה שאני אגיד לך מה ביבי המנהיג הנאצל שלך אמר ביום ראשון, ביום שני וביום שלישי? הכול יש לי פה. לימור לבנת (הליכוד): הכול יש לך, רק שאתם נכשלתם, וזה ההבדל. שר הפנים רוני בר-און: כן, אנחנו נכשלנו. אחרי שאמרנו שהיתה לנו בעיה בקבלת החלטות, לכולנו, לכל ממשלות ישראל לדורותיהן – איש לא יינקה – בהגדרת יעדי המלחמה, בבחינת טיב המענה האווירי והחלופות המבצעיות האחרות שהופעלו וכלה בטיב המענה לעורף. אבל, חברי חברי הכנסת, יש סתירה פנימית קשה, בלתי ניתנת ליישוב, בניסיון הציבורי לסמן אחראים ספציפיים, ראשים ספציפיים, בשעה שהוועדה מתארת מציאות רבת שנים של עיוורון ושל כשלים עמוקים. אתם יודעים את זה טוב בדיוק כמוני. כשהנורמה פגומה מיסודה, והנורמה על-פי דוח הוועדה פגומה מיסודה, אין שום תועלת בסיכול ממוקד שנעשה למנהיג כזה או אחר, שלכאורה פעל על-פי אותה נורמה. כולנו, קודם כול הממשלה, קודם כול האחראים לממשלה והעומדים בראשה, ואחר כך גם הכנסת והציבוריות הישראלית, דורשים ונדרשים לבחינה שקולה של הישגי המלחמה מול הכשלים שלה. רן כהן (מרצ): להתפטר – – – שר הפנים רוני בר-און: אנחנו צריכים לבחון את זה בחינה שהיא נטולת אשליות, בחינה שהיא נטולת דמיונות שווא מהסוג של מה ניתן היה להשיג אילו הכול היה מתנהל אחרת. זה בלתי אפשרי, זה לא רציני. אנחנו צריכים בחינה נטולת פניות, שמכירה בכך שהרבה דברים לא היו מושלמים. אנחנו דורשים ונדרשים לבחינה, שמכילה את אירועי המלחמה בפרופורציה הנכונה – בשום אופן לא ניצחון מזהיר, אבל בשום אופן גם לא כישלון צורב. אולי זה milestone, אולי זאת אבן דרך, אולי היינו כולנו צריכים לחטוף את רעידת האדמה הזאת ואת הסטירה הזאת כדי שנתפרק מהגישה הפשטנית הזאת, שרואים את הכול בשחור ולבן, או שחור או לבן, גישה שמחפשת עריפת ראשים במקום הפקת לקחים, גישה שמחפשת קורבנות במקום פתרונות. תראו מה אומרת הוועדה, ואני מצטט שוב: "מנהיג המודה בטעות יוכל להכיר גם בצורך לתקנה, אלא שלא ברור אם ניתן " – זה מפריע לי, זה בלתי אפשרי כך. היו"ר מגלי והבה: חברת הכנסת יחימוביץ. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): לא במקרה היא – – – שר הפנים רוני בר-און: בסדר, זה לגיטימי. לגיטימי שהיא מתכוונת להפריע, לגיטימי שאני מבקש לא להפריע. לא אמרתי כלום. היו"ר מגלי והבה: הבמה היא שלך. שר הפנים רוני בר-און: אומרת הוועדה: "אלא שלא ברור אם ניתן להלין בישראל על מי שאינו מוכן להודות בטעות, שכן יש נטייה בתרבות הישראלית לגמול על כל הודאה בטעות בהדחה. רק מי שאינו עושה אינו טועה. ההתייחסות לטעות צריכה להיות דיפרנציאלית ותלויה כמובן בגודל ובחומרת הטעות. תרבות שאינה מאפשרת למי שטעה להמשיך בתפקידו, במקרים מתאימים, אינה תרבות לומדת. היא עלולה לאבד את האנשים המנוסים ביותר שלה רק על מנת לאפשר לאנשים שעדיין לא טעו לחזור על הטעויות שמהן היו נמנעים אלה שכבר טעו בהן". זה כל כך פשוט וכל כך כואב. היו כשלים במלחמה, צריך להודות בזה ביושר, ואיש לא יכול להתחמק מלומר את זה ולהכיר בזה. סליחה, עכשיו כל הדיונים שם – זה מפריע לי. היו"ר מגלי והבה: מה קורה שם עם העוזרים? צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): כולם מקדימה. היו"ר מגלי והבה: שירבו. שר הפנים רוני בר-און: צריך לראות את הליקויים שיש לתקן ולא להתחבא ולהיתפס לטענה שיש פה ליקוי מאורות, כי ליקוי מאורות הוא מחסום בפני תיקון. אמרת ליקוי מאורות – אמרת הכול. צריך לשפר ולבנות, ולא לצוד; לא עריפת ראשים. לא רק הענשה. אנחנו צריכים לעשות פה הליך עמוק של תיקון ברמה המיידית והדחופה, על דרך הפקת הלקחים, כפי שנעשה היום באופן מקיף ביותר בצבא. צריך לשפר את תהליכי קבלת ההחלטות, גם בממשלה, גם בצבא וגם ביניהם, וצריך להכין ולבחון תוכניות אופרטיביות עם חלופות ריאליות לקראת האיומים שעומדים בפתח. לא נגמרו האיומים. אין לנו זמן עכשיו לעצור את כל המהלך הזה ולהגיד: סגור לרגל שיפוצים, נפתח אחרי הקיץ. הכול צריך להיעשות ברמת העומק שהוועדה תובעת מאתנו ומגדירה לנו – גם בחינה מעמיקה של אסטרטגיית החוץ והביטחון של מדינת ישראל, גם בחינה חוזרת, נוקבת, של הנחות היסוד שליוו אותנו כחברה, הנחות יסוד שכל-כולן אשליות שחלקנו נהנים להיתלות בהן, כאילו מלחמות כבר לא קורות – אם תרצו – בקיץ, כמאמר השיר. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): זה העיקר. שר הפנים רוני בר-און: חלק גדול מהבית הזה היה תפוס באשליה הזאת, שלא יהיו יותר מלחמות. עכשיו מתעוררים כולם. לא שמענו את ההרצאות על תקציב הביטחון? הגזרה המזרחית שקטה, עירק היא כבר לא איום, אירן היא כבר לא איום, בלבנון יחלידו הטילים, תחסכו במילואים, תחסכו בביטחון, תקצצו את מענקי האיזון של הרשויות המקומיות – כולנו היינו שותפים לזה. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת חנין, תודה. שר הפנים רוני בר-און: חברים, חברי הכנסת, צריך לעשות בחינה מעמיקה של תרבות השיח הפוליטי שהתפתחה פה – או שאתה צודק, או שאני טועה, אין אמצע, אין שיח; הקצנה. רמת ההעמקה של השיח הציבורי, רמת הפתיחות – אני אומר לכם, הכי קל להדיח את ראש הממשלה. זה הפתרון הכי קל. זה יאפשר לכולנו – אנחנו ננשום לרווחה – אלה שינשמו לרווחה, ואלה שייתפסו לייאוש – וכבר לא צריך לפתור את הבעיות. מצאנו, סילקנו, הכול בסדר, נהפוך דף ונצא ליום חדש. רן כהן (מרצ): אבל תראה כמה זה קשה. כולנו מתאמצים ולא מצליחים לסלק אותו. לימור לבנת (הליכוד): נצליח. שר הפנים רוני בר-און: אנחנו לא יכולים לאפשר לדור שלם של מנהיגות, ולתפיסות שרווחו בחברה, כפי שהוועדה מציגה אותן, להסתפק בפתרון הקל של הדחה. אני לא רוצה לקרוא לכם עוד – יש פרקים, יש סעיפים שלמים על הדברים האלה, שבהם הוועדה אומרת במפורש, או – אני אקרא לכם הגדרה – ואני קורא, זה ציטוט: "אנו סבורים כי מעבר לצורך לבחון את כשלי הניהול וההיערכות, מעבר לצורך לבחון את ליקויי ההחלטות, אלה הן השאלות המרכזיות שמלחמת לבנון העלתה על פני השטח. אלה שאלות" – השאלות שעכשיו מניתי – "אלה שאלות החורגות מעבר למנדט של ועדת חקירה כזאת או אחרת, אלא הן שאלות העומדות בלב הקיום שלנו כאן כמדינה יהודית ודמוקרטית". הוועדה אומרת, ממש-ממש לפני שהיא חותמת את הדוח שלה: "תהיה זאת טעות קשה להסתפק בבחינת ליקויים וכשלים שהתגלו במערך המלחמה ולא לטפל בבעיות יסוד אלה". מה יכול להיות תג המחיר על כשלי המערכה? מה יהיה המסר לממשלות העתיד אם אנחנו נלך למה שרוצים פה חלק מחברי הבית – להדחת ראש הממשלה? נלך לבחירות. מה התועלת בבחירות? מה החלופה? אני באמת מוותר על הקטע של הקנטור האישי. אני אומר לכם: העם עייף מהבחירות האלה, כי הוא אומר סופה, בית אטום, כולם רוצים – תסתכלו מה קורה לנו. בצרפת היו בחירות; לפני עשרה ימים היה הסיבוב הראשון – 85% הצבעה. אתמול – 85% הצבעה. אצלנו לפני שנה – 63% הצבעה: שיא שלילי. רגע, עוד לא גמרנו. היו אצלי שלושה אירועי בחירות ברשויות המקומיות בשלושת החודשים האחרונים: חברים – 30% הצבעה. יעקב ליצמן (יהדות התורה): גם בצרפת ובמקומות – – – שר הפנים רוני בר-און: 30% השתתפות בבחירות. אני אומר לכם, אני קובע שהעם כבר סולד מהבחירות האלה פעם אחר פעם. אני לא יודע להגיד מה הלך הרוח ומה יעשה הגל הציבורי, וביבי מבין בסערות יותר ממני – בסופות ובחמסינים הוא מבין יותר ממני. מיכאל איתן (הליכוד): יש הצעה – בחירות פעם בעשור או בשניים. שר הפנים רוני בר-און: מיקי, לא, באמת, זה מה שאני מבקש? זה מה שמשתמע מהדברים שלי? מיכאל איתן (הליכוד): אבל בסקרים רוב הציבור רוצה בחירות. מנחם בן-ששון (קדימה): תלוי – – – שר הפנים רוני בר-און: בסקרים, בסקרים, בסקרים גם רוב הציבור רוצה את ביבי, ואתה לא מוכן שאני אשאל אותך מפה מה אתה חושב על זה. מיכאל איתן (הליכוד): אני מוכן להגיד לך – – שר הפנים רוני בר-און: אל תגיד. מיכאל איתן (הליכוד): – – שצריך להחליף את אולמרט בביבי עכשיו, הרגע. שר הפנים רוני בר-און: אל תגיד, כי אני לא רוצה להכשיל אותך באי-אמירת אמת. לימור לבנת (הליכוד): הממשלה יודעת יותר טוב מהעם. ברור שהממשלה יודעת יותר טוב מהעם. קריאות: – – – חיים אורון (מרצ): אמרת קודם שהעניין הוא לא פרסונלי – – – שר הפנים רוני בר-און: סליחה, אתה יודע מה? אתם צודקים. קריאה: סליחה, מה שבן-גוריון אמר – רוב הציבור רוצה – – – מיכאל איתן (הליכוד): – – – הציבור לא צריך את אולמרט, זאת הבעיה. אני לא בטוח שאתה צריך. שר הפנים רוני בר-און: מיקי, זה כבר היה חצי נאום, לא קריאת ביניים. אתם יודעים, אני יודע, כולנו יודעים – בחירות עכשיו יהיו שיתוק לאומי, סחרור, קיפאון מערכות, מעצור מוחלט לכל התהליכים החיוניים שכולנו רוצים בהם וכולנו חפצים בהם – גם במשק, גם בכלכלה וגם בצמיחה, והאתגרים והסכנות לא עוצרים מלכת, הם בפתח. לנו, לכולנו – כשאני אומר "לנו" אני מתכוון לכולם – אין הפריווילגיה לעצור עכשיו את המערכת ולהכניס אותה לקיפאון של שנה שלא יביא לשום שינוי מהותי. חיים אורון (מרצ): זה מה שאתם עושים, אתם מכניסים אותה לקיפאון. זה מה שיקרה עכשיו. שר הפנים רוני בר-און: ג'ומס, ממש לא. האמן לי, הצבא עושה תיקון גדול, וגם הממשלה עושה. רן כהן (מרצ): – – – שר הפנים רוני בר-און: אי-אפשר ככה. אפשר להתווכח עם אחד בכל זמן נתון, לא עם עשרה בכל זמן נתון. מיכאל איתן (הליכוד): לך יש מיקרופון. שר הפנים רוני בר-און: אתה יודע שאני יכול להתווכח גם בלי המיקרופון. חיים אורון (מרצ): אדוני השר, שזה יהיה הפוך – שעשרה יפריעו לנו ואנחנו נהיה שם. שר הפנים רוני בר-און: זו פעם שלישית שאתה אומר לי את זה כשאני מתווכח אתך מהפוזיציה הזאת ופעם שלישית אני צוחק, כי זה נכון. הבחירות, שמבקשים אלה שמבינים במטאורולוגיה, בסופות ובכאלה דברים ובעובי קירות, רק ייצרו פה ריק שלטוני, ריק שלטוני מסוכן, ולנו, לראש הממשלה, לכולנו, תהיה אחריות לכאוס שיהיה כאן. מה יהיה המסר, חבר הכנסת אורון, שאנחנו ניתן היום אם נלך לבחירות? מסר שירתיע מנהיגים בעתיד מלקבל החלטות קשות; מסר שיגרור מנהיגים לשבת על הגדר; זה יפתח את תרבות הכסת"ח; על כל דיון יהיו 50 פרוטוקולים, 60 עדויות ו-50 התייעצויות ו-100 קונסולטציות, ובסוף לא יקבלו את ההחלטות, כפי שהיה בעבר. וכמובן, תרבות הציד אחר נאשמים, וגם אובדן המשמעות של אחריות קולקטיבית. ולמרבית הצער, ואת זה אתה יודע טוב ממני, כי אתה נמצא בבית הזה הרבה יותר זמן, הרתעה של דור עתיד, טוב ופוטנציאלי ככל שיהיה, מלהיכנס למערכות הציבוריות ולשים מרצון את הראש בתוך המערכת של ציד המכשפות. לימור לבנת (הליכוד): כל זה יקרה אם אולמרט לא יהיה ראש הממשלה? היו"ר מגלי והבה: חברת הכנסת לימור לבנת, את ראשונת הדוברים פה. שר הפנים רוני בר-און: תיכף אלך לכל כתבי לבנת על ביבי, ויש לי. הרי ידעתי מי יהיו מליצי היושר היום, האמיני לי. גדעון סער (הליכוד): אדוני השר, פשוט אצלי – – – היו"ר מגלי והבה: חברת הכנסת לימור לבנת, את הראשונה שמדברת כאן, אז תני לשר לסיים את דבריו. לימור לבנת (הליכוד): אני רק שואלת. היו"ר מגלי והבה: אם הוא יסכים ארשה לך. שר הפנים רוני בר-און: מה אמרה הוועדה על החלטות מנהיגותיות – – – צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): תגיד לי את האמת, אם ביבי יציע לך שר תלך אתו או לא? שר הפנים רוני בר-און: אתייעץ עם סרקוזי, יש לו חבר חדש. היום שמענו שסרקוזי נבחר בצרפת רק מפני שהוא אימץ את תורתו הכלכלית של ביבי. שמעתי את זה היום בבוקר ואמרתי שאם ביבי היה מכבד אותנו בנוכחותו הייתי שואל אותו כמה שאלות על סרקוזי ועל הארוחה הארוכה והיקרה שהוא אכל אתו. יש כמה שאלות לביבי. אפילו הסניגורית הנמלצת שלו לא תדע להשיב על השאלות האלה. לימור לבנת (הליכוד): הוא חיכה שראש הממשלה יהיה פה. שר הפנים רוני בר-און: אבל באמת, חברת הכנסת לבנת, את גוררת אותי לוויכוח ולפולמוס שלא רציתי לנהל. בואו, פעם אחת – – גדעון סער (הליכוד): ממש גוררת אותך. שר הפנים רוני בר-און: – – פעם אחת נדבר לעניין ולא על ביבי. לימור לבנת (הליכוד): בבקשה, נו, נראה אותך. גדעון סער (הליכוד): אתה לא יכול לעמוד בזה, אדוני השר. שר הפנים רוני בר-און: איך הוא עשה לך כל הזמן "כן, כן" עם הראש. כל הזמן דיברת על מה שהוא עשה לחרדים, מה שהוא עשה לקצבאות הילדים, מה שהוא עשה לעורף, מה שהוא עשה בקיצוץ מענקי האיזון וקיצוץ בתקציבי הביטחון, והוא עשה "כן, כן" עם הראש, כאילו אתה מדבר על מישהו אחר. היית צריך להגיד לו: בפני עיוור לא תשים מכשול. ביבי, אני מתכוון אליך. חיים אורון (מרצ): כמה זמן נסבול מהצרות של הליכוד לשעבר? עזבו אותנו מזה. שר הפנים רוני בר-און: אנחנו אומרים עזבו אותו מזה. השר לקליטת העלייה זאב בוים: אתם לא רוצים לעזוב אותו, אתם מפגינים יחד אתו. היו"ר מגלי והבה: חברי הכנסת, נא לתת לשר – – – שר הפנים רוני בר-און: אם את מתחייבת אני מתחייב. אני לא מזכיר את שמו עוד עד סוף הנאום. לימור לבנת (הליכוד): בינתיים הוא פתר את כל הבעיות של ראש הממשלה עם ציפי לבני. היו"ר מגלי והבה: חברת הכנסת לימור לבנת, אני אקרא אותך לסדר פעם ראשונה. בבקשה, אנחנו ממשיכים. שר הפנים רוני בר-און: אומרת הוועדה: "יש חוסר הוגנות" – תשימו לב לדברים האלה, הם חשובים – "בכך שאנחנו מתרכזים כאן בניתוח ליקויים וכשלים. בתפקודם של שלושת האישים שבהם אנחנו מתרכזים התגלו בתקופה הנבדקת, וגם בתקופת המערכה, נקודות עוצמה רבות, והם אחראים להישגי המערכה בלבנון ולא רק לכשליה. אנחנו כאן מתייחסים לנקודות העוצמה כמובנות מאליהן ומתרכזים בליקויים, וחשוב לזכור את הדבר הזה בהערכה כללית של תפקודם של אישים במערכה". חברי ממשלה לא יכולים לאחוז את המקל משני הקצוות. אין כאן אחריות אישית ולא אחריות קולקטיבית. השותפות לקבלת ההחלטות והניסיון להתנער מאחריות לא יצלח, לא כאשר אתה איש תם ויושב אוהלים, כמו אחד שהלך לשבת באיזה אוהל, ולא כמו אחד שרץ להתפטר, בבחינת לתפוס מקום ראשון על הבמה של קבלת אחריות אישית. לימור לבנת (הליכוד): גם נשים? שר הפנים רוני בר-און: די, באמת. לימור, בשם החברות, אל תפריעי לי. חיים אורון (מרצ): זה מתייחס גם לזכר וגם לנקבה. שר הפנים רוני בר-און: כחבר הממשלה וכמי שהצביע והרים את ידו בעד היציאה למלחמה, אני ניצב מאחורי ראש הממשלה, מאחורי השביעייה, מאחורי השלישייה, מאחורי הקבינט ומאחורי כל הממשלה, ואיש לא יגיד לי – גם לא חמישה מלומדים שיש לי הערכה גדולה אליהם – שלא הבנתי בעד מה הצבעתי. הבנתי, שאלתי, חקרתי, דרשתי, הבנתי והצבעתי. עכשיו אני מבקש מכם להתייחס לעניין נוסף. אומרת הוועדה: "תפיסתה של הוועדה היא כי כגודל האירוע והשבר כך גודל ההזדמנות לשנות ולשפר בנושאים חיוניים לביטחון ולשגשוג של המדינה והחברה בישראל". מי שרואה בכך, בהחלטה הזאת, דרך להגיד, אני מקבל אחריות ובורח, זה סוג של בריחה. צריך לקבל אחריות ולתקן. עכשיו אני רוצה לדבר על החוכמה שלאחר מעשה. ביליתי 30 שנה בבתי-משפט. בבתי-משפט קורה דבר מאוד נחמד; אומרים ביום זה וזה, בשעה זו וזו קרה זה וזה. עכשיו, זה קרה ברחוב סואן ועשן ורועש, ובחום של 40 מעלות וכשאנשים כבר מוטרפים מרוב לחץ, אחד הכה את השני. אבל הדיון המשפטי מתנהל בחדר ממוזג, פונים זה לזה בגוף שלישי, והכול נעשה בתיאור מאוד יפה ומאוד מניח את הדעת. מפרקים את המקרה לגורמיו ואז מחברים אותו בחזרה ומקבלים פסק-דין. זה קל נורא. החוכמה שלאחר מעשה היא חוכמה קלה מאוד. איפה יש פה חוכמה שלאחר מעשה? אתם מתעלמים. מה היו הנסיבות שקדמו למערכה? שש שנים רמת מוכנות, עוצמת איום, רצף אירועים ובעיקר מהעובדה ששדה הקרב – אני פונה אליך, חבר הכנסת אלוף-משנה במילואים רן כהן, אתה יודע ששדה הקרב הוא תמיד, אבל תמיד, ממלכת האי-ודאי. רן כהן (מרצ): זאת לא סיבה לא לנצח. שר הפנים רוני בר-און: הבחינה בדיעבד של תהליכי קבלת ההחלטות, שנערכת בתנאי מעבדה, במצב אידיאלי, כשיש זמן גם לנתח, גם לבחון את כל החלופות וגם לשוב ולדון וגם לנסות לטעות ורק אז להחליט – אנחנו יודעים, חבר הכנסת רן כהן, שהחיים, כשעמדנו מאחורי התותחים, הם הרבה יותר אכזריים, ואנחנו נתבעים לקבל החלטות קשות, ואין לנו זמן להגיד: רגע, עוד, עוד ועוד, כי אז המטרות שלנו הן כבר לא מטרות ואז כבר יורים עלינו. גם החלטות יותר מהירות, גם החלטות שצריכות להיות הרבה יותר אמיצות בתנאים של אי-ודאות. תהיה הוגן עם עצמך, חבר הכנסת רן כהן, תהיה הוגן עם כולם. אלה התנאים שבהם קיבל ראש הממשלה את ההחלטות. אתה יודע את זה. כך פעל ראש הממשלה, כך פעלה הממשלה. לא היה אפשר להגיד: רגע, תעצרו את העולם, אני רוצה לרדת, ללכת לעשות התייעצות כזאת ואחרת וכזאת ואחרת, ומחר בבוקר – איפה היו כל הטילים? רן כהן (מרצ): גם אי-אפשר לצאת למלחמה בפזיזות ובהרף עין. שר הפנים רוני בר-און: רן, רן, אז זה עניין – – – רן כהן (מרצ): רק כשאין ברירה. היו"ר מגלי והבה: חברי הכנסת, השר צריך לסיים. שר הפנים רוני בר-און: אז זה עניין שהוועדה דנה בו, ואנחנו נשקול אותו, ונבחן אותו ונתקן את הטעון תיקון. זהבה גלאון (מרצ): אין לכם עמדה ואין לכם – – – שר הפנים רוני בר-און: ועד אז אני אציע לבית לדחות את כל שלוש הצעות האי-אמון. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לשר רוני בר-און. הודעת הממשלה על הפסקת כהונתו של השר איתן כבל היו"ר מגלי והבה: שתי הודעות לשר בשם הממשלה, בבקשה. שר הפנים רוני בר-און: אני מצטער, אבל החיים נמשכים, ומעבר לדברים הדרמטיים יש גם דברים טכניים. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להודיע לכנסת, בהתאם לסעיף 9א(6) לחוק הממשלה, התשס"ה-2001, כי כהונתו בממשלה של השר איתן כבל נפסקה ביום 4 במאי 2007 בשעה 15:40, לאחר ש-48 שעות קודם לכן הוא הגיש לראש הממשלה כתב התפטרות בהתאם לסעיף 22(א) לחוק-יסוד: הממשלה. עד כאן ההודעה הראשונה. אברהם רביץ (יהדות התורה): מי ימלא את מקומו? שר הפנים רוני בר-און: ההודעה השנייה – אולי פה זה יבוא, הפתרון לתעלומה. אני לא קראתי את ההודעות. הודעת הממשלה על העברת סמכות משר לשר שר הפנים רוני בר-און: הודעה על העברת סמכות על-פי דין משר לשר. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להודיע לכנסת, כי הממשלה החליטה בישיבתה ביום 6 במאי 2007, בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לשר רפי איתן את הסמכות הנתונה לשר האוצר לפי סעיף 30 לחוק המניות הבנקאיות שבהסדר (הוראת שעה), התשנ"ג-1993, בעניין הארכת האופציה לקבוצתB.V. Barnea Investments, לפי הסכם האופציה שנחתם בין מדינת ישראל ונכסים מ.י. בע"מ לבין הקבוצה ביום 23 בנובמבר 2005. העברת הסמכות תעמוד בתוקפה כל עוד לא קבעה הממשלה שר אחר כממלא-מקום שר האוצר, או עד למינוי שר האוצר. בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, אני מבקש בשם הממשלה את אישורה של הכנסת להודעה זו, הודעה על העברת סמכויות בגלל ענייני ניגוד אינטרסים. היו"ר מגלי והבה: תודה לשר הפנים. להודעה השנייה – אחרי הדיון. גדעון סער (הליכוד): זו הודעה נפרדת, אדוני השר. זה דיון נפרד. אי-אפשר לדון בזה עכשיו. היו"ר מגלי והבה: כן, בהחלט. אחר כך. אמרנו את זה, חבר הכנסת סער. שר הפנים רוני בר-און: בנושא העברת סמכויות אתה רוצה לעשות דיון? גדעון סער (הליכוד): אני גם אגיד לך למה. כי אנחנו הרי נשאל מהו ניגוד העניינים שבגינו מבקשים להעביר את הנושא; ברמה העניינית, כמו שעשינו בזמנו. קריאות: – – – שר הפנים רוני בר-און: אין לי הודעה, אין לי. מה אתם נזעקים. מה אני? מנהל את הממשלה? מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר מגלי והבה: חברי הכנסת, הודעה למזכיר הכנסת, ואחר כך ממשיכים לפי סדר הדוברים הרשום כאן. מזכיר הכנסת אריה האן: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק שירות המילואים, התשס"ז–2007; הצעת חוק כרטיסי חיוב (תיקון מס' 4), התשס"ז–2007; הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) (תיקון מס' 59), התשס"ז–2007; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 34), התשס"ז–2007; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 14) (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשס"ז–2007; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 37), התשס"ז–2007; הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 5) (גביית חובות בעבור הסניגוריה הציבורית), התשס"ז–2007; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 8) (השתתפות רשויות מקומיות בתמיכה במוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים), התשס"ז–2007. לקריאה ראשונה, מטעם חברי הכנסת: הצעת חוק לשמירת הסביבה החופית (תיקון) (מפרץ אילת), התשס"ז–2007, של חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון מס' 4) (מצרכי מזון בריאותיים), התשס"ז–2007, של חבר הכנסת אפי איתם; הצעת חוק הספקת החשמל (הוראת שעה) (תיקון מס' 5) (הסכמת שר הפנים), התשס"ז–2007, של חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. החלטות ועדת הכלכלה בדבר תיקון טעות בחוק משק החשמל (תיקון מס' 6), התשס"ז–2007, ובדבר תיקון טעות בחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2007), התשס"ז–2007. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה למזכיר. הצעות סיעות יהדות התורה – האיחוד הלאומי – מפד"ל, הליכוד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 1. הפקרת העורף ודוח ועדת-וינוגרד; 2. מחדלי הממשלה ודוח ועדת-וינוגרד; 3. ממצאי דוח ועדת-וינוגרד היו"ר מגלי והבה: כפי שקבעה ועדת הכנסת, ארבע דקות לסיעה. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת לימור לבנת, בבקשה. קריאה: אפשר לעדכן את הרשימה? היו"ר מגלי והבה: כן. אני מבקש לעדכן את רשימת הדוברים. בבקשה. לימור לבנת (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראש הממשלה הנעדר מכאן – עכשיו אני רואה שגם השר בר-און שהשיב, גם הוא נעדר מכאן – אנחנו דנים כאן היום בהצעת אי-אמון בממשלה שהוגשה – גם על-ידי סיעת הליכוד – בעניין דוח ועדת-וינוגרד שפורסם, שמוכר לכולנו. למעשה, הנתונים כולם היו ידועים לציבור כולו עוד לפני פרסום דוח ועדת-וינוגרד. ואנחנו מעלים את הנושאים כאן, חברי הכנסת, יושב-ראש האופוזיציה בנימין נתניהו העלה, ועולה לכאן השר רוני בר-און, ואנחנו שומעים ממנו שוב ושוב ושוב ציטוטים וציטוטים מתוך החוברת, מתוך דוח הוועדה – ואני חייבת לומר כאן, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שיש כאן תחושה קשה מאוד, שהממשלה הזאת פשוט מנותקת לחלוטין, באה מכוכב אחר לגמרי, לא נמצאת פה על הקרקע, לא חשה את תחושות הציבור, לא מבינה בכלל מה יש שם, מה קרה כאן, מה היה כאן, והיא עוד באה באיזה מין יהירות כזאת, בזחיחות כזאת, ודורשת לעצמה את הזכות לתקן את הליקויים. הם אומרים: אנחנו נתקן את הליקויים. זה באמת דורש קריאה לממשלה: תפסיקו לצטט. תתחילו לפקוח את העיניים, לעמוד על הקרקע, להבין שנכשלתם, שכשלתם, שלא מדובר כאן באיזה ספר שמצטטים ממנו, אלא מדובר כאן בכישלון של הממשלה הזאת, של ראש הממשלה, של שר הביטחון. אבל, אם כבר מדברים בציטוטים, אני אזכיר רק ציטוט אחד מדוח-וינוגרד: "בכישלון של הממשלה כולה וכל אחד מחבריה". כך כתוב בדוח הוועדה. כל אחד מחבריה, משמע הממשלה כולה צריכה להתפטר וצריכה ללכת הביתה. אני חייבת לדבר על הפער העצום בין מה שאומר הציבור ובין מה שקורה בכנסת. הציבור כולו עומד ואומר: הממשלה כשלה, תלכו הביתה. 150,000 איש עמדו בכיכר, שמאל וימין, חילונים ודתיים, מכל הכיוונים, ואומר אהוד אולמרט – יושב בלשכתו ואומר: 150,000 איש לא יגידו לי מה לעשות. אבל לא 150,000 איש היו בכיכר. 2 מיליוני איש היו. אתם יודעים מדוע? כי זו פעם ראשונה שהיתה הפגנה כזאת גדולה בכיכר בלי אוטובוסים, בלי הסעות, אף אחד לא הביא אותם בצורה מאורגנת, הם פשוט קמו, כל אחד בנפרד, ובאו מהבית, ואמרו: אתם נכשלתם, תתפטרו. ואני אומרת לכם היום: למעשה, הכנסת היא זאת שהיום מנותקת מהציבור. הכנסת היא זאת שהיום מתלבשת כאן ויושבת בכיסאות, לא קוראת את רחשי לב הציבור. הכנסת היא זאת שהיום, בפער אדיר מהציבור, מהעם, מנותקת לחלוטין. אז יש לנו כאן ממשלה כושלת ומנותקת, וכנסת מנותקת, אטומה לרחשי לב הציבור. ועומד כאן השר רוני בר-און – אני לא מבינה את הדבר הזה בכלל – ואומר: לא צריך בחירות – אף שהציבור רוצה בחירות; ועומד כאן השר רוני בר-און ואומר למעשה: אנחנו, הממשלה, יודעים טוב יותר מהציבור מה הציבור צריך. אנחנו יודעים טוב יותר מהעם מה העם צריך. זה דבר מדהים. כנסת, ממשלה, שנבחרו על-ידי הציבור, הם עכשיו לוקחים לעצמם את הזכות? הם לוקחים לעצמם את הסמכות להחליט מה העם רוצה ומה העם צריך? הרי זה ההיפך מדמוקרטיה. זה ההיפך הגמור מדמוקרטיה כלשהי. אדוני היושב-ראש, באה הממשלה הזאת ואומרת: אנחנו נתקן. איפה הייתם תשעה חודשים? איפה הייתם תשעה חודשים בתיקון הליקויים בעורף? שום דבר לא נעשה בעורף. אני קובעת את זה. שום דבר לא נעשה. שום תיקון לא נעשה. שום ליקוי לא תוקן. היה מספיק זמן לתקן את הליקויים הללו. לכן, התיקון הגדול ביותר שצריך לעשות לאור דוח ועדת-וינוגרד – תיקון הליקוי הגדול ביותר הוא לשלוח את הממשלה הזאת הביתה וללכת לבחירות עכשיו. אני וחברי מביעים היום אי-אמון בממשלה הזאת. אין לנו אמון בממשלה, לציבור אין אמון בממשלה. תקומו, תתכבדו, תבינו, תפסיקו את ההתנתקות שלכם מהציבור ומהעם. תלכו הביתה, נלך לבחירות חדשות והציבור יאמר את דברו. היו"ר מגלי והבה: תודה. אני מזמין את חבר הכנסת אמנון כהן. אחריו – חבר הכנסת ישראל חסון. אמנון כהן (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, קיבלנו את דוח-וינוגרד, דוח קשה ביותר, וחשבתי שעשינו טעות והיינו צריכים להקים ועדת חקירה ממלכתית. הנושא הזה עלה גם בסיעתנו, אבל כשהממשלה החליטה אמרנו: נחכה לתוצאות. אכן, התוצאות שיקפו את האמת, הוועדה אמרה את דברה ואנחנו נמצאים כרגע בהליך שבו חייבים לתקן את הליקויים. אני שומע את הדוברים, גם את יושב-ראש האופוזיציה וגם את החברים מסיעת הליכוד – הרי חודשים מספר לפני שהתחילה המלחמה כל הדוברים האלה היו שרים. כל המחדלים שגילינו – ימ"חים ריקים, חיילים שלא קיבלו ציוד, מדיניות הבלגה – כל השרים שישבו בממשלה הקודמת, שלושה-ארבעה חודשים לפני פרוץ המלחמה, איפה הם היו? למה הם לא בדקו את הדברים? כשהפקרנו את דרום-לבנון, עזבנו את האזור ולמעשה ברחנו ממנו, הממשלה היתה צריכה לבוא ולבדוק. חיים כץ (הליכוד): על מי אתה מדבר? אמנון כהן (ש"ס): אני מדבר עליך. גם אתה היית בממשלה. חיים כץ (הליכוד): אני הייתי בממשלה? אהוד אולמרט היה. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת כץ, תודה. חיים כץ (הליכוד): הוא לא שמע. הוא התבלבל. אהוד אולמרט היה ממלא-מקום ראש הממשלה. אמנון כהן (ש"ס): חברת הכנסת לימור לבנת היתה שרת החינוך של מדינת ישראל. ביבי נתניהו היה שר האוצר של מדינת ישראל. הוא זה שקיצץ. קיצצו כספים בימ"חים. אני הייתי יושב-ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה והתרעתי על כך. יש דוחות עבי כרס של דיוני הוועדה לענייני ביקורת המדינה. כל הזמן הצבא הגיע ואמר שיש קיצוצים ואין לו תקציב לתקן. התרענו גם על האפודים הקרמיים, דנו גם במיגון הטנקים, דנו במכלול הדברים שדוח מבקר המדינה התריע עליהם. זאת לא תורה מסיני; דוח-וינוגרד הסתמך על דברים שהיו בחקירות. אלה דברים לא חדשים. כל פעם ששמעתי דברים, אמרתי: על זה דנתי בוועדה לענייני ביקורת המדינה לפני שנתיים ולפני שלוש שנים. כל אלה שמדברים כרגע היו באותן ממשלות ולא תיקנו את הליקויים. אבל הרי אנחנו מדינה מיוחדת, נקודה אחת בגלובוס כולו. כתוב: עיני העולם כולו בנקודה הזאת על הגלובוס. אם לא הקדוש-ברוך-הוא ששומר על עם ישראל, שעיניו על עם ישראל מראשית השנה עד אחרית השנה, אני לא יודע על מי היה אפשר לסמוך. ברוך השם, יש הקדוש-ברוך-הוא ששומר על עם ישראל. גם אם נחליף את האדם, נחליף את ראש הממשלה, נביא ראש ממשלה אחר, אני לא רואה היום מנהיג שאפשר לסמוך עליו – שאפשר להגיד בפה מלא שאנחנו יכולים לסמוך על כך שהוא יתקן. אני חושב שהיום אנחנו צריכים להתמקד בתיקון הליקויים. אין לנו הפריווילגיה להיכנס עכשיו למהלך של בחירות במשך ארבעה חודשים. אולי התחלנו במלחמה הזאת כדי להאיר את עינינו, שנצא משלוותנו, שנצא מהתפיסה שאנחנו הכי חזקים, שהצד השני הכי חלש ולא צריך להתחשב בידע שלו. הם למדו את נקודות התורפה שלנו טוב טוב, ואנחנו צריכים ללמוד את האויב שלנו ולהיערך, כי אין לנו מדינה אחרת, אין לנו לאן ללכת. כולנו התקבצנו מכל העולם למדינת ישראל, ואנחנו חייבים לשמור על המדינה שלנו למען ילדינו ולמען עתידם. תודה. היו"ר מגלי והבה: תודה. חבר הכנסת ישראל חסון – אינו נוכח. אני מזמין את חבר הכנסת צבי הנדל. אחריו ידבר חבר הכנסת יצחק גלנטי. בבקשה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מכובדי היושב בראש, אדוני השר, חברות וחברי הכנסת, חבר הכנסת ריבלין, אני רוצה שתשמע. התכוננתי – רציתי לומר שהיתה החלטה אחת שצריך להודות שתמכתי בה, חברי תמכו בה, רוב עם ישראל תמך בה – זאת היתה החלטת הממשלה שהוביל ראש הממשלה בתחילת המערכה, מייד לאחר האסון של החטיפה ושל הרג החיילים – שאי-אפשר להמשיך לשבת בחיבוק ידיים וצריך מייד לצאת בתגובה חריפה. צר לי על כך שהיום תוקפים את הקטע שעליו היה קונסנזוס לאומי אדיר, ומותר גם ברגעים קשים להגיד את דברי האמת האלה. זה היה הדבר הבסיסי הראשוני, הבריאות הנפשית הטבעית היהודית, שאומרת: הקם להורגך, השכם להורגו. מייד לאחר מכן נזכר ראש הממשלה, שהוא כבר לא כל כך לאומי היום, אלא קצת יותר בשמאל, בכל מיני ביטויים כגון "מזרח תיכון חדש" ו"לא לשקוע בבוץ הלבנוני". זה וקצת יוהרה הם שהדריכו את המשך פעילותו. לא הכול אפשר לספר, אבל יש דברים גלויים, שכבר נאמרו בוועדת החוץ והביטחון. גם הרמטכ"ל וגם ראש הממשלה שמעו מכל חברי הוועדה כמעט – לא מכולם – על הצורך המיידי בגיוס מילואים. בשחצנות הם ענו: אנחנו לא ניכנס לבוץ הלבנוני. יש שם כאלה שהיו גנרלים לא מזמן, והם אמרו: אבל כך תכננו; חייבת להיות פעולה קרקעית. במין זלזול כזה. אחר כך, כשהבינו שזה בלתי אפשרי בלי לגייס צבא – אין פה ניצחונות אינסטנט – גייסו את המילואים. רק כשהוא הבין שהולכת להיות ועדת חקירה, כי עובר עוד שבוע, עוד שבוע ועוד שבוע, וזה לא מתקדם, ביום האחרון, כשכבר היה ברור שהאו"ם, ארצות-הברית וצרפת מביאים לידי הסכם, הוא הכניס מהר את החיילים כדי שהוא יוכל להגיד: הכנסתי חי"ר. הוא עשה זאת אף שידע שזה כבר מאוחר מדי וזה לא יועיל. על זה אנחנו בוכים, לא על ההחלטה הראשונית. ההחלטה היתה גבורה. אמרנו לו את זה – לא רק אני. כולנו. כך היה צריך לנהוג במשך שנים. אם יש נקודה אחת שבה חייבים להכות על חטא – צריך להגיד את האמת, אפילו שהם כרגע הפרטנרים שלי: השמאל יחד אתי רוצה בהחלפת הממשלה – הנקודה הזאת היא שטיפת מוח של שנים, מאז אוסלו. זו שטיפת מוח חולנית, כאילו אנחנו כבר במזרח תיכון חדש, לא שעתיד להיות. המלחמות מאחורינו, וכבר לא צריך שיהיה לנו עומק שטח, כי הכול טילים, ואנחנו יכולים הכול בזבנג וגמרנו. מין יוהרה כזאת. ואחרי ששטפו את המוח, גם החיילים וגם הצבא, וכולם, נכנסו לעניין. וכשהרמטכ"ל מופיע הוא מדבר אתי על לא להיכנס לבוץ הלבנוני. זאת אמירה פוליטית, אבל גם הוא כבר נכנס למדמנה הזאת, וכולם כאילו מסביב לסוגיה. צריך לזכור, עדיין יש לנו אויב. אנחנו במלחמה. הממשלה הזאת לא ידעה לנהל את המלחמה הזאת. לא היו לה הכלים להנהיג מערכה כל כך משמעותית. לכן, לא כעונש, אלא מאחר שאנחנו בפתח של מערכה מול חבל-עזה – קורה שם אותו הדבר, אם לא יותר חמור – אני יכול לסמוך על ראש הממשלה שיש לו כוחות הנפש להוביל את הממשלה למערכה אמיתית היום בדרום כדי להבטיח שאנשי שדרות יוכלו לישון בלילה? זה לא עונש, אלא כי חפצי חיים אנחנו – חייבים מייד להחליף את הממשלה, ולא לחכות. לא לבזות זה את זה, לא לריב, בשקט ובביטחון גמור ללכת לבחירות. העם יכריע. וכששומעים – אז מה האלטרנטיבה, ביבי יהיה ראש הממשלה? אם העם רוצה את ביבי – העם יחליט; לא שמאל כזה ולא מרכז אחר. תודה. היו"ר מגלי והבה: תודה. אני מזמין את חבר הכנסת יצחק גלנטי. בבקשה. יצחק גלנטי (גיל): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת וצופים נכבדים, קל מאוד להיות בצד של האי-עשייה ולתקוף את העושים במלאכה. הבעיה היא איך להחזיר את המדינה, את הציבור ואת השלטון לשפיות הדעת ולתפקוד חכם ונבון בלי לגרור את העם ואת המשק לסחרחרת של בחירות מיותרות, בחירות שגם על-פי הסקרים האחרונים אינן מציבות יעדים חברתיים, מדיניים או ביטחוניים, אלא עוסקות בהשמצות ובחיפוש אחר עמודי תלייה. אין ספק שמלחמת לבנון השנייה לא התנהלה באופן משביע רצון, בלשון המעטה, אך האחריות לתוצאותיה מוטלת על כל ממשלות ישראל מאז היציאה החפוזה והמיותרת של צה"ל מלבנון בלחץ המובן אך הבלתי-אחראי של ארגון "ארבע אמהות". הפתרון אינו בהחלפת צוות כושל בצוות שכשל. במציאות של היום אבד אמון העם בכל מערכות השלטון, האכיפה, הכלכלה והמשפט. העם מרגיש כי אין מנהיגות אלטרנטיבית ראויה שמסוגלת להחזיר את אשר אבד בעשור האחרון. המשבר הוא משבר מנהיגות. אין אמון במי שהיה ויש חשש רב ממי שיהיה. המדיניות שהוביל הליכוד בראשות בנימין נתניהו היתה נגועה לא פחות מהנוכחית בנגעי שחיתות, שחצנות והתנשאות, המלוות בכלכלה קפיטליסטית חמסנית ודורסנית אשר פגעה ברגל גסה בכל שכבות העם, להוציא אי-אלו מקורבי שלטון שטיפחו את כיסם ואת כרסם על חשבון העם הנמק בהקטנת הכנסותיו ובהגדלת הוצאותיו על מה שהמדינה היתה – ועודנה – חייבת לספק לו, קרי בריאות, ביטחון, חינוך, משפט וצורכי קיום בסיסיים. הסגידה למולך ההפרטה גרמה לכך שהעם עסוק יותר בקיומו הפיזי מאשר בערכים דמוקרטיים ובסולידריות חברתית, שהיו מנת חלקנו בעבר. המדיניות הכלכלית של הליכוד הפכה את ציבור הגמלאים ומעוטי היכולת לציבור נובר באשפתות שידו אינה משגת לקנות תרופות לקיומו המיידי. אומר היום יושב-ראש האופוזיציה: "משרתי הציבור אינם שומעים את זעקת העם"; את זה הוא אמר כאן לפני דקות ספורות. האם שר האוצר וראש הממשלה לשעבר מר נתניהו כן שומע? כן שמע? עם החרפה הזאת הממשלה הנוכחית נאלצת להתמודד, ושנים יעברו עד שיהיה אפשר להתקיים כאן בכבוד לעת זיקנה. אני תקווה שהעם ידע להעריך את הניסיון של הממשלה הנוכחית לתקן את העוולות שעשו כל הממשלות בעבר, שהובילו אותנו למצב שבו צה"ל לא היה ערוך מספיק לבאות. אשר על כן צריכים אנו להתלכד סביב הקואליציה הנוכחית, גם אם יהיה צורך לשנות את הרכב הממשלה. תודה לכם. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת יצחק גלנטי. חבר הכנסת אברהם רביץ, ואחריו – חבר הכנסת יוסי ביילין. אברהם רביץ (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה להקדים ולומר: אני שייך לאופוזיציה, ואני נוהג כמנהג האופוזיציה, אבל כאיש האופוזיציה לפעמים בא לי להגיד גם את האמת בנושא שאנחנו מדברים בו. אני אינני מרגיש את עצמי מחויב להיות חלק מגל המחאות או ההפגנות הקוראות לאולמרט להתפטר מהממשלה. החלק הרציני של המוחים והזועקים הם בני המשפחות השכולות שאיבדו את יקיריהם במלחמת לבנון השנייה. אלה הן קריאות כאב וצער הפורצות מעומק הלב, ויש לכבדן ולהעריכן עד בלי די. צעקתם ואבלם חייבים להכתיב לנו את קצב החיים. זכותם למחות ולבקר אינה מוגבלת בכללי התנהגות מוגבלים. רק אמירה כמו "תנוחמו מן השמים" תהיה אמירה במקום. אבל, אדוני היושב-ראש, אינני מבין את המוני המפגינים אשר טורחים להסביר למשפחות השכולות מעל כל במה שקורבנן היה לשווא. לפי דעתי זה ניצול אכזרי של אבל המשפחות, אשר הוסטו מעומק ההתייחדות באבלן לשנאה ולמאבק בלתי מבוקר עד כדי הטחת אשמה בראש הממשלה בהריגת יקיריהן. בוויכוח הסוער חשוב מאוד, רבותי חברי הכנסת, שנזכור כמה אמיתות בלתי מופרכות. ראשית, אף אדם לא בחר באהוד אולמרט משום שייחס לו ידע ביטחוני או הבנה בדרכי ניהול מלחמה. לכן, תמורת הטענה כי אולמרט לא ניהל את המלחמה, נתאר לעצמנו מה היתה תגובתנו הציבורית לו אולמרט חלילה כן היה מנהל את המלחמה. הרי הכול היו אומרים, ובצדק: מי שמך למצביא? מדוע אינך משאיר את העבודה הזאת לכוחות הביטחון ולצבא, שהם הממונים על כך? האם היתה ציפייה מאולמרט שהוא יכוון את הלחימה הקשה בבינת-ג'בל, או שמא אולמרט היה צריך ויכול למנוע את הפצצת בית-הילדים או למנוע את הטרגדיה בתל-חי? לגבי עצם היציאה למלחמה הרי היתה הסכמה כללית – הממשלה, הכנסת והעם כמעט כולו. ועל מה אנחנו מאשימים? נכון, יש לתקן את הפגמים, שעיקרם מתבטא בחוסר תיאום בין הכוחות הלוחמים, בינם לבין המפקדים, בינם לבין הפיקוד העליון ובין אלה לבין המופקדים על המדיניות. כשנבחר ראש ממשלה אין בוחרים סופרמן שיודע ומבין בכל שטח, כגדול הדור. לכן, רבותי חברי הכנסת, מדברים על תיקונים. התיקון הגדול ביותר שיש לתקן, מלבד התיקונים הרגילים, יהיה אם נחוקק חוק שיקבע כי הכרזת מלחמה אינה נתונה בידי אדם אחד; צריך שהכרעה כזאת תיבחן על-ידי כמה אנשים קבועים, אשר יסכימו ויביאו זאת לפני קבינט מדיני-ביטחוני, ורק לאחר מכן לפני הממשלה, וזו תחליט סופית אם להכריז מלחמה. רק מהלך כזה יוכל למנוע יציאה חפוזה למלחמה, בתקווה שהכול יבינו כי מלחמה נשארה האפשרות היחידה להתמודד עם מצב מיוחד. פנינו חייבים להיות לשלום, ולשלום בכל מחיר, אבל אם למלחמה – ההחלטה חייבת להתקבל בדרך שונה לחלוטין. תודה, אדוני. היו"ר מגלי והבה: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת יוסי ביילין, ואחריו – חבר הכנסת טלב אלסאנע. יוסף ביילין (מרצ): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לומר מלה לחברי חבר הכנסת הרב רביץ. יש בחוק דרך להכרזת מלחמה, בחוק-יסוד: הממשלה. הבעיה היא שהממשלה לא החליטה שיש מלחמה, ולכן היא עקפה את מה שאתה אומר. הגשתי עתירה לבג"ץ על כך שהיא לא הכריזה מלחמה, והתשובה של הממשלה היתה: מה פתאום מלחמה? איזו מלחמה יש כאן? יש כאן פעולות צבאיות. לכן, זה לא היה פותר את הבעיה. חברי הכנסת, אני רוצה לצטט לפניכם ציטוט מדויק: "כיום, בחודש מאי 2007, אהוד אולמרט כראש ממשלה מהווה סכנה לאומית לישראל. זהו איש במצוקה, שיהיה מוכן לעשות כל דבר אשר יציל אותו מהמצב שאליו נקלע. כשם שהוא עלול לעשות מעשה מדיני פזיז, הוא עלול להוביל את ישראל למלחמה מיותרת, יהיה מחירה אשר יהיה". הדברים הללו לא נכתבו בתקשורת; הם לא נאמרו על-ידי יריב פוליטי מספסלי האופוזיציה, הם לא נאמרו בחמת זעם בהפגנה בכיכר או תוך כדי ויכוח מתלהט. הם לא נאמרו מפי שר ממפלגת העבודה, מש"ס, מישראל ביתנו או מהגמלאים. הם נאמרו לי מפיו של שר במפלגתו של ראש הממשלה. הם נאמרו בקור רוח, מתוך דאגה, ולא מתוך שנאה, מפי מי שעוד מעט יצביע אמון בממשלה, והוא יושב כאן. העובדה שמקור הציטוט הוא שר בקדימה אינה אומרת בהכרח שהדברים נכונים, אבל היא אומרת דבר אחד: זה לא מצב רגיל שבו האופוזיציה מציעה אי-אמון והקואליציה דוחה את ההצעה. האי-אמון חלחל לכל מקום; הוא ברחבי העולם, הוא בכל שכבות האוכלוסייה בישראל, הוא מחבר ימין ושמאל, הוא נמצא בכנסת והוא נמצא בממשלה – בחוג הקרוב ביותר לאהוד אולמרט. דרך אגב, ייתכן שכולם טועים. אני מניח שראש הממשלה סבור שמבקר המדינה מנסה בכל מחיר לפגוע בו משום שהוא רודף תקשורת ואין תקשורת טובה מזו; החשב הכללי מנסה להתחשבן אתו משום שהוא שליחו המובהק של בנימין נתניהו והוא חפץ לפגוע בו פוליטית; היועץ המשפטי לממשלה מנסה לפגוע בו כדי להוכיח שבניגוד לפרשת האי היווני הוא אינו עושה דברו של הממסד; ועדת-וינוגרד הפתיעה בדבריה החמורים משום שידעה כי כל הנחה שתעשה לאולמרט תציג אותה בפני הציבור והתקשורת כ"ועדת מחמד". ייתכן שאהוד אולמרט הוא ראש הממשלה הטוב ביותר לישראל, ויכול להיות שיש לו יכולת מדהימה לתקן את כל העיוותים שוועדות החקירה הצביעו עליהן, אבל איש לא יאמין בכך מלבד אולמרט עצמו. שום פעולה שיעשה, גם הנכונה ביותר, לא תתקבל כמעשה אמיתי. הוא משותק לחלוטין, מבודד לחלוטין, ומשום כך הוא מסוכן. אני אומר לחברי הקואליציה המסכימים עם אביגדור יצחקי, עם אופיר פינס ועם איתן כבל: אם לא תעשו היום את מה שאתם מאמינים בו, תבגדו במי ששלחו אתכם לבית הזה. זה לא רגע לחלוקת הכנסת בין קואליציה לאופוזיציה, אלא לאחריות לאומית, ואין אחריות לאומית גדולה מאשר להביע היום אי-אמון בממשלת אולמרט. תודה, אדוני. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת יוסי ביילין, ותודה על העמידה בלוח הזמנים שנקבע לדיון. חבר הכנסת טלב אלסאנע, ואחריו – חבר הכנסת חנא סוייד. השר לקליטת העלייה זאב בוים: חבר הכנסת ביילין, התכוונת למי שיושב כאן ברגע זה? יוסף ביילין (מרצ): לא לא, סליחה. אם היתה אי-הבנה, אני מתנצל. השר לקליטת העלייה זאב בוים: אולי לפרוטוקול – – – יוסף ביילין (מרצ): התכוונתי לכך שהוא בדרך כלל יושב כאן, סביב שולחן הממשלה. השר לקליטת העלייה זאב בוים: הסתכלתי על השר הזה, אבל – – – טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, השאלה הנשאלת היא אם הבעיה היא עם ראש הממשלה, אשר לכל הדעות נכשל – והוא אכן נכשל – או שהבעיה היא הרבה יותר עמוקה מאשר ראש ממשלה זה או אחר. בעצם משנת 1996 ועד היום נבחר ראש ממשלה עם הרבה ציפיות, עם הרבה תקוות, וכגודל הציפיות כן האכזבות. הוא עולה – ואחר כך נכשל. היה נתניהו, ולאחר מכן היתה ציפייה מברק, שעלה ונכשל, ולאחר מכן היה אולמרט. אולי הבעיה אינה במנהיגות אלא בקונספציה, בתפיסה, שלא מצליחה להתמודד עם המציאות. היום מנסים למחזר את נתניהו ולשווק אותו כאילו הוא המושיע; הרי בסרט הזה כבר היינו. רבותי, הבעיה אינה במנהיגות הקיימת, אלא בתפיסה. צריך לזכור שבזה חטאה גם ועדת-וינוגרד, שלא עסקה בשאלה איך התקבלו ההחלטות בעם. לא ראיתי עוד עם שמגלה אחדות אחרי החלטה לצאת למלחמה שמתקבלת בתוך דקות אחדות – בלי שאלות, בלי תהיות, בתרועת שמחה וששון כאילו יוצאים לטיול. אולי יש כאן בעיה בתפיסה, באופן שבו אנשים מגדירים את עצמם ובהשתעבדות לכוח. בעצם הופכים להיות שבויים בתפיסה שצה"ל הוא כול יכול; חושבים במושגים של אימפריה במזרח התיכון. אולי מדינת ישראל היא מדינה קטנה שהיכולת שלה מוגבלת, שיש גבול גם לתפיסת הכוח וליכולת הכוח וצריך להשתחרר מההשתעבדות הזאת, לשנות תפיסה, לשנות מגמה ולהתחיל לחשוב במושגים אחרים? לא יכול להיות שתהליך מדיני מוביל להפגנות, למחאות ולשנים של התלבטות, אבל ביציאה למלחמה אין שאלות. הוציאו אותנו ממליאת הכנסת רק כי העזנו להשמיע קריאת ביניים, משום שאנחנו מערערים את האחדות, קוראים תיגר על האחדות המזויפת שהמחיר שלה הוא הרבה דם ומתים בשני הצדדים. היום הם מכים על חטא. שום ממשלה לא תצליח להתמודד עם המציאות אם לא תשתנה תפיסת העולם הקיימת. התפיסה חייבת להשתחרר מהמנטליות של השתעבדות לכוח. יצאתם מעזה, אבל לא הוצאתם מהראש את התפיסה של הכיבוש. בעצם ממשיכים עם התפיסה שמה שלא הצליח כאן יצליח עם מנהיג אחר. שום מנהיג לא יצליח – לא שרון, לא נתניהו, אף אחד. אף אחד לא יכול להצליח, כי הבעיה היא בעיה מדינית, וההתמודדות והפתרון הם מדיניים. לכן, רבותי, לא יכול להיות שהברירה היא בין הנהגה כושלת ובין הנהגה כושלת יותר; לא יכול להיות שזה המצב. הרי בין אולמרט כושל לבין נתניהו כושל צריך למצוא ברירה אחרת: מנהיגות שתבוא לכאן ותציג חזון אחר, תפיסת עולם אחרת, שתיקח את היוזמה הערבית לשלום כולל באזור. זאת מנהיגות שיכולה לשנות את פני האזור, שיכולה להתמודד עם המציאות ולא להשלים אתה, שיכולה להנהיג ולא להיות מונהגת על-ידי סקרים. לדעתי, ועדת-וינוגרד הלכה לחפש את המטבע מתחת לפנס. אם מאשימים את אולמרט שנכשל, והוא נכשל, ואת עמיר פרץ, זה כאילו הממשלה, העם, המדינה, המדיניות, התפיסה – הכול בסדר: אנחנו כול יכולים, תפיסת הכיבוש שלנו מצליחה, הבעיה אך ורק במנהיגות. זה לא המצב. אני תומך בוועדה ובהמלצותיה, אבל אני חולק על התפיסה. המגמה היא הרבה יותר עמוקה, כי התפיסה נכשלה, וצריך לשנות אותה ולאמץ תפיסת עולם אחרת – של שלום, של דו-קיום, מושגים שהגיע הזמן לאמץ אותם, להפנים אותם, במקום מושגים של כוח, כיבוש, שליטה ודיכוי. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת טלב אלסאנע. חבר הכנסת חנא סוייד, ואחריו – חבר הכנסת סעיד נפאע. יסגור את הרשימה חבר הכנסת שלמה ברזניץ. בבקשה. חנא סוייד (חד"ש): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הוויכוח סביב ממצאי ועדת-וינוגרד הוא מאוד מעניין. מצד אחד, הממשלה, שמינתה את הוועדה הזאת ולא רצתה ועדת חקירה ממלכתית, מתווכחת וחולקת על הדוח של הוועדה, ומצד שני האופוזיציה, שדווקא דרשה ועדת חקירה ממלכתית, סומכת את ידיה על ממצאי הוועדה הזאת. זה מצב מעניין. אני רק צריך להזכיר – והזכיר זאת השר בר-און כשדיבר בשם הממשלה – שכמעט כל סיעות הבית הזה היו בקונסנזוס סביב המלחמה הזאת והצדיקו את היציאה למלחמה. אנחנו מהרגע הראשון אמרנו שזאת יציאה פזיזה למלחמה, שיש עוד אלטרנטיבות ויש אופציות אחרות. ואם ועדת-וינוגרד מדברת על אלטרנטיבות, ואומרת שהממשלה נכשלה בכך שלא בדקה עוד אלטרנטיבות במהלך המלחמה, אנחנו אומרים שמלכתחילה הממשלה היתה צריכה לבדוק עוד אלטרנטיבה – אם בכלל להיכנס למלחמה הזאת או לא. אני חושב שאחת החובות של ועדת-וינוגרד היא דווקא לעשות קצת רוורס ולבחון את הנקודה הזאת. לדעתנו, והתרענו על כך, כל המלחמה הזאת היתה מיותרת. היא לא השיגה את המטרות שהציבה הממשלה ביום הראשון, וכל אחד יודע שלמעשה לא היה אפשר להשיג את המטרות שהממשלה הזאת הציבה למלחמה. לא היה שום קשר פונקציונלי בין המטרות ובין הכלים, בין המטרה ובין המלחמה עצמה, שהיתה כלי להשיג הישג מסוים שבסופו של דבר לא הושג. אנחנו חושבים שהממשלה נכנסת לשלב של טיעונים לעונש. במקום להתווכח עם הממצאים של הוועדה היא מודה שהיא אומנם עשתה טעויות, את כל הטעויות המיוחסות לה בדוח של הוועדה. היא לא מתווכחת עם הממצאים בשום פנים ואופן, היא כבר טוענת לעונש. יש פטנט מאוד מעניין, והוא שדווקא מי שעושה את הטעויות הוא מי שהכי מוכשר והכי טוב ומתאים לתקן את הטעויות האלה. אני אומר שזה פטנט כושל. זה יכול להיות אך ורק בפוליטיקה הישראלית. לא מצאתי בשום מקום אחר בעולם – לא בחיים הפרלמנטריים והפוליטיים ולא בתחומים אחרים – שמי שצריך לתקן הוא מי שצריך להיענש. הממשלה מציגה פטנט חדש, כפי שאמרתי. הדוח הזה הוא ודאי דוח קשה כלפי הממשלה. הממשלה הזאת לא תדע בשום פנים ואופן להתמודד ולתקן, והחשש הגדול ביותר הוא שהתיקון שהממשלה תמצא לדוח הזה הוא דווקא הסכנה של עוד מלחמה. אנחנו שומעים קולות שמנסים לחרחר מלחמה, או ליזום מלחמה חדשה, נוספת, שלא תהיה פחות כושלת מהמלחמה הקודמת. מכיוון שהממשלה הזאת לא מסוגלת לתקן, והיא עלולה להיכנס למלחמה קשה נוספת, אנחנו חושבים שהממשלה הזאת צריכה ללכת, צריכה להתפטר, ולכן אנחנו תומכים בהצעות האי-אמון. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת סוייד, גם על העמידה במסגרת הזמן. חבר הכנסת סעיד נפאע, וסוגר את הרשימה חבר הכנסת שלמה ברזניץ. סעיד נפאע (בל"ד): אדוני היושב-ראש, גבירותי ורבותי חברי הכנסת, אני לא יודע אם עדיין עומדת לי הפריווילגיה של נאום ראשון בכנסת, אבל בכל אופן אני מקווה שלא אקטע. עיינתי לעומק – לאמיתו של דבר לפחות בכותרות ההצעות אשר הונחו לפנינו – והתקשיתי מאוד למצוא את ההבדלים. לפחות בין הכותרות. ניסיתי בכל זאת לדלות מהחברים שהציגו את ההצעות, אולי בכל זאת יש הבדל כלשהו, ולא הצלחתי. המשותף לכל ההצעות האלה, למעשה, הוא שהן דנות בפן אחד של המלחמה הזאת, ובכלל מתעלמות מפן אחר, לא פחות חשוב – שהמלחמה הזאת הרי לא היתה בין האופוזיציה לבין הקואליציה; המלחמה הזאת היתה נגד מדינה אחרת. המלחמה הזאת גרמה הרס, גרמה הרג גם אצל עם אחר, ופן אחר של הדוח הזה היה צריך להיות שכישלונות היו לא רק בצד הזה, אלא גם במתקפה על הצד השני. יאמר מי שיאמר: בכל זאת, מי האחראי? התשובה, לעניות דעתי, היא בנקודת המוצא, אם אכן המלחמה הזאת החלה ב-12 ביולי – זאת שאלת השאלות לדעתי. המלחמה הזאת החלה משום שיש אדמה כבושה. כדאי להזכיר שעדיין שטח רציני מאדמת לבנון כבוש, וכאן נקודת המוצא למלחמה הזאת, ולא אשר אירע ב-12 ביולי. כדי שלא תקום עוד ועדה – שלא תבדוק כשלים ולא תבדוק כישלונות, אלא תבדוק אולי אסונות והרג רב עוד יותר משני הצדדים – כדי שלא תקום ועדה כזאת, שכנראה כן תקום לנוכח המדיניות שאנחנו רואים, יש יוזמת שלום המתדפקת על דלתות המדינה הזאת, יוזמת פז. אם לא נדע לקחת אותה בידיים, נראה שהוועדה שתקום בבוא היום לא תבדוק את המלחמה בין האופוזיציה לקואליציה, אלא את גודל האסונות שייגרמו מכך. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת נפאע. אני מזמין את חבר הכנסת שלמה ברזניץ. אני כמובן מברך את חבר הכנסת נפאע על הנאום הראשון, וגם על כך שאף אחד לא הפריע לך. בבקשה, אדוני. שלמה ברזניץ (קדימה): כבוד ראש הממשלה, כבוד היושב-ראש, שרים, אני רוצה תחילה לברך את חבר הכנסת סעיד נפאע על נאומו הראשון – איש ציבור ידוע שהצטרף אלינו. ברכות. אני גם רוצה לתת קומפלימנט לסיעות האופוזיציה על הצעת האי-אמון הזאת, שהיא הצעת אי-אמון אמיתית. לא פעם אנחנו מבזבזים פה את זמננו – למעשה מדי שבוע – על שתיים-שלוש הצעות אי-אמון שחבל שעוסקים בהן. זה בעצם מוריד במידה רבה את המשמעות של האירוע הזה. הפעם אנחנו באירוע אמיתי, וכדאי לשמור זאת להזדמנויות כאלה. אני לא בטוח שישמעו בקולי ויפסיקו את הדברים האחרים, אבל על כל פנים ניסיתי. כששאלו את צ'ו אן לאי, באמרה המפורסמת, מה דעתו על המהפכה הצרפתית, התשובה שלו היתה: too soon to tell: עוד מוקדם מדי לקבוע עמדה על משהו שקרה רק לפני כמה מאות שנים. אני מציע לכולנו שנזכור טוב-טוב את התבונה שבאמרה הזאת ולא נקבע כל כך בקלות מה דעתנו על מלחמת לבנון השנייה. רן כהן (מרצ): הוא קיבל החלטות מאוד אמיצות לעם – – – היו"ר מגלי והבה: חברי הכנסת. בבקשה, אדוני. שלמה ברזניץ (קדימה): תוצאות המלחמה הזאת רבות, ועל אחדות מהן עדיין אי-אפשר לעמוד כלל, משום שלתהליכים יש הדרך שלהם, הם לוקחים קצת יותר זמן, דבר משפיע על דבר, ואי-אפשר לדעת מאיפה זה פתאום יצוץ. בינתיים שמענו לא פעם – ובסיפוק רב – מתושבי הצפון שהיו להם עד עכשיו תשעה חודשי שקט שכמותם לא זכורים להם. נוצר דבר נוסף, והוא סיכוי מדיני – אולי בפעם הראשונה מבחינת ההיקף שלו, ואני מקווה שיהיה אפשר למצות אותו. היו"ר מגלי והבה: העוזרים שם בצדדים, וגם חברי הכנסת; כל הזמן אתם בחוץ, יכולתם לדבר. נא לשבת במקומות. חברת הכנסת נאדיה חילו, אני לא צריך לקרוא לך כדי שתביני שאני מדבר אלייך. תודה. נא לשבת, כל העוזרים – מי שאין לו מקום שיעמוד בצד. בבקשה, אדוני. שלמה ברזניץ (קדימה): אני אקח עוד דקה, ברשותך. היו"ר מגלי והבה: בבקשה. שלמה ברזניץ (קדימה): הדוח מציין כאחד הכשלים הראשונים – אולי העיקריים – של הממשלה את היציאה החפוזה, המהירה, לקרב. אני מוכרח לציין שקל מאוד לחשוב מה היה קורה ללא ההחלטה המהירה: עקרון ההפתעה היה נעלם, טילים ארוכי טווח ובינוניים היו נופלים על תל-אביב, והיתה מוקמת ועדת חקירה כדי לבדוק מדוע זה לקח כל כך הרבה זמן ומדוע ויתרנו על יתרון ההפתעה. צריך גם לזכור שהתמיכה הגורפת שישראל קיבלה מהעולם בשבועות הראשונים של המלחמה – גם מארצות ערביות, בפעם הראשונה בהיסטוריה – נבעה מזה שההחלטה היתה צמודה לפרובוקציה. אי-אפשר לצפות שהממשלה תיקח פסק זמן של שבוע-שבועיים לאחר חטיפת החיילים ולאחר הפגזת היישובים, ואז תצא להפצצת הרובע בביירות וכולם יתמכו בזה. אדרבה, אני חושב שהסיכוי לזה שואף לאפס. ועוד נקודה אחת, ברשותכם, שהיא לא כל כך מתאימה. התלבטתי אם להעלות אותה בכלל, כי זה מאוד לא פוליטי מה שאני הולך להגיד, אבל יש משהו מתחום ההגינות הבסיסית שנדמה לי שכדאי לפעמים לזכור. מי היה יכול לצפות, בפעם הראשונה בתולדות מדינתנו, שכשהממשלה שואלת את הדרג הביטחוני מה הם מציעים, הם אומרים: נעשה כך וכך, הדרג המדיני צריך לחשוב שאולי הם אומרים את זה אבל לא יוכלו לבצע את זה. זאת מחשבה שעד המלחמה האחרונה – הזאת – היתה לא סבירה בכלל, לא מתקבלת על הדעת, אבל לומדים כל הזמן – – – יובל שטייניץ (הליכוד): פרופסור ברזניץ, זה מושכל יסוד באחריות של הדרג האזרחי להטיל ספק, לבדוק מה שהצבא אומר – – – שלמה ברזניץ (קדימה): אני מקבל את מה שאתה אומר, שצריך להטיל ספק, אבל יש גם דבר שקוראים לו למידה מהניסיון, ויש גם דבר שכרוך בהיסטוריה שאתה שופט לאורה את האירועים, ואני מדבר באמת על כך שאנשים ישימו את עצמם במקום ויחשבו אם זה לא קצת חורג מההגינות הבסיסית. ההערה האחרונה שלי נוגעת בטענה החוזרת ונשנית על רחשי הלב בציבור. הציבור בישראל הוא ציבור גדול, מגוון ודי חכם, והמלה האחרונה על רחשי הלב בציבור גם היא עדיין לא נאמרה. אחרי הצעקות של אלה שיש להם תשובה מיידית לכל דבר באות המלים היותר-שקטות, היותר-שקולות, היותר-מהססות, של אלה שלקחו פסק זמן לפני שהביעו אותן. ואל נבנה – אני לא מציע לאף אחד לבנות – על כך שהתגובה הראשונה, האינסטינקטיבית, הכועסת, היא שמייצגת בצורה נאמנה את הציבור בישראל. לכן אני מציע לדחות את כל ההצעות. תודה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת שלמה ברזניץ. חברי הכנסת שעומדים, נא לשבת. חבר הכנסת אורי אריאל, אתה רוצה לרוץ למקום שלך, או שאתה לא רוצה להשתתף בהצבעה? אנחנו עוברים לשלוש הצבעות – כל הצבעה על אי-אמון לחוד. נא לשבת. חברי הכנסת, תחילה נצביע על הצעת סיעת יהדות התורה – האיחוד הלאומי –מפד"ל להביע אי-אמון בממשלה בשל הפקרת העורף ודוח ועדת-וינוגרד. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יהדות התורה – האיחוד הלאומי – מפד"ל להביע אי-אמון בממשלה – 28 נגד – 60 נמנעים – 9 הצעת סיעת יהדות התורה – האיחוד הלאומי – מפד"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: בעד – 28, נגד – 61, אני מוסיף את קולה של יושבת-ראש הכנסת וממלאת-מקום הנשיא, נמנעים – 9. אם כך, הצעת האי-אמון לא מתקבלת. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת האי-אמון מטעם סיעת הליכוד בשל מחדלי הממשלה ודוח ועדת-וינוגרד. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה – 26 נגד – 60 נמנעים – 9 הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: בעד – 26, נגד – 61, בתוספת קולה של יושבת-ראש הכנסת, נמנעים – 9. גדעון סער (הליכוד): – – – היו"ר מגלי והבה: חברי הכנסת, אנחנו באמצע ההצבעה. אני קורא אותך לסדר, חבר הכנסת גדעון סער. לא מפריעים בהצבעה. אם כן, הצעת האי-אמון של סיעת הליכוד לא התקבלה. היו"ר דליה איציק: תוריד קול אחד, שלא יספרו פעמיים. היו"ר מגלי והבה: אני מודה ליושבת-ראש על התיקון. הפעם התוצאה היא נגד – 60, מכיוון שההצבעה של היושבת-ראש נקלטה. אנו ממשיכים – הצבעת האי-אמון השלישית, של סיעת מרצ. אנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 28 נגד – 62 נמנעים – 6 הצעת סיעות מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: בעד – 28, נגד – 62, נמנעים – 6. אם כך, אני קובע כי גם הצעת האי-אמון של מרצ-יחד לא התקבלה. הודעת הממשלה על מילוי מקומו של שר האוצר היו"ר מגלי והבה: הודעה לשר רוני בר-און, ואחריו – הודעה אישית לשר אבי דיכטר. בבקשה, אדוני השר רוני בר-און. שר הפנים רוני בר-און: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע כי שר האוצר, אברהם הירשזון, הודיע בהתאם לסעיף 24(ב) לחוק-יסוד: הממשלה על נבצרותו הזמנית למלא את תפקידו עקב חקירת המשטרה המתנהלת בעניינו. הנבצרות הזמנית נכנסה לתוקף ביום ראשון, 22 באפריל 2007, בשעה 10:05. בהתאם לחוק ימלא ראש הממשלה את תפקיד שר האוצר. בהתאם לסעיף 9(א)(7) לחוק הממשלה – – – ישראל כץ (הליכוד): זה לא נעים, נכון? לא שומעים אותך. שר הפנים רוני בר-און: שמעת על מה הוא נבצר? למה אתה שואל שאלות? אתה? בהתאם לסעיף 9(א)(7) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, נמסרת על כך הודעה לכנסת. אני מבקש עכשיו, אם אפשר, להצביע על העברת הסמכויות. איפה יושב-ראש הקואליציה? קריאה: בדיון. שר הפנים רוני בר-און: אה, בדיון. יובל שטייניץ (הליכוד): לא שמענו את ההצהרה. שר הפנים רוני בר-און: אני אשמיע לך, שאל רק אם החברים רוצים שאני אשמיע לך. הודעת השר לביטחון פנים אבי דיכטר היו"ר מגלי והבה: הודעה אישית לשר לביטחון הפנים, השר אבי דיכטר. אני מבקש מהעוזרים בצדדים לא להפריע. השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בדקות אלה מובא לקבורה בבית-העלמין ירקון משה חי ישראלי, זכרו לברכה. משה חי ישראלי היה בן 62 במותו. משה נהרג אתמול בתאונת דרכים כשהוא רכוב על אופנועו בצומת אזור. בצהרי יום, בלבה של המדינה, נפגע משה אנושות ממשאית כבדה והוטח אל הכביש. במשך דקה וחצי, המשולה לנצח, הוא דימם למוות על הכביש, בצומת הסואן, ואיש לא ניגש, לא שלח יד ולא הושיט לו עזרה. משה קיפד את חייו בצהרי היום, בלב המדינה, לעיני נהגים ונהגות, רוכבים ורוכבות, שעברו, ראו, והמשיכו הלאה. אדוני היושב-ראש, אתמול נפל דבר בישראל. ביקשתי היום להודיע הודעה אישית מטעמי, כי נפשי אינה מוצאת מנוח, בטני מתהפכת בקרבי מאז צפיתי אתמול בתמונות הבלתי-נתפסות מהצומת ובחלל המוטל במרכזן ללא נוע. עד אנה אנו באים? עד אנה נושאים אותנו האטימות ואובדן הרגישות? מהו המסך הזה שעטף את כולנו וטחו עינינו מראות את מצוקת האחר ומשמוע את נהמת הגסיסה? העזרה ההדדית, האחים לצרה, ואפילו הססמה הצה"לית המבוססת על ערך הרעות – כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם – היו והינם בעבורנו קוד חיים, כך חונכנו וכך חינכנו בארץ הזאת; היה לי חבר, היה לי אח, הושט לי יד בעת צרה, כך שרנו; תן יד לנזקק, כך דקלמנו, ומשה חי מת במרכז הצומת, ואפילו יד אחת לא הושטה לעברו. עוצמתה של התמונה החזקה מפלחת כל כך עד שנדמה כי היא לא מותירה כל מקום להרהור נוסף. נשתבשו דרכינו. חברי הכנסת, חברי, אני עומד בוש ונכלם מול המחזה הבלתי-נתפס הזה. אני מרכין ראש בבושה ובחרדה רבה אל מול בני משפחת ישראלי על הדרך הכל-כך אכזרית שבה מצא אבי המשפחה את מותו, ובעיקר אני עומד חסר יכולת ביטוי מול המציאות הנוראה הזאת. מן הבית הזה, מכל אחת ואחת מהשורות האלה, מכל מושב ומושב באולם הזה, צריכה לצאת הקריאה האחת והיחידה הראויה ליום קשה זה: די, די לאטימות ולניכור, די לאכזריות ולהתעלמות. די. תאונות דרכים ומפגעים, כמו גם פיגועים ואסונות, הם לחם חוקנו בארץ הזאת. תמיד ידענו כי אנו אחים לצרה, ותמיד ידענו כי אם וכאשר יקרה המקרה חלילה, יימצא לידנו מי שיושיט יד וייתן כתף. חלק גדול מכוחנו טבוע בתחושתנו זו. אתם, הנהגים והנהגות שעברתם אתמול ליד גופתו המוטלת של משה חי, אתם חייבים, בראש ובראשונה למענכם, לעצור ולבדוק מה קרה לכם, מדוע לא הייתם שם כשאדם היה זקוק לעזרתכם. את הצילומים שהוקרנו שוב ושוב מאז אתמול ראוי שנשוב ונראה כולנו במוסדות הלימוד, בתקשורת, בכל מסגרת שיש לחיי אדם ערך בעיניה. על האירוע הנורא הזה ראוי שידברו בבתי-הכנסת, במסגדים ובכנסיות. נצפה, נראה, נתבייש ונישבע – לנו זה לא יקרה. היו"ר מגלי והבה: תודה לשר לביטחון הפנים אבי דיכטר. כולנו מצטרפים לדבריך. הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 37), התשס"ז–2007 [מס' כ/145; "דברי הכנסת", חוב' כ"ג, עמ' 8128; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר מגלי והבה: אנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 37), התשס"ז–2007, קריאה שנייה וקריאה שלישית. אני מזמין את יושב-ראש הוועדה לקידום מעמד האשה, חבר הכנסת גדעון סער, להציג את הצעת החוק. בבקשה. גדעון סער (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה): אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, בהצעת חוק זו, שעניינה הארכת חופשת הלידה, משולבות שלוש הצעות חוק שהוגשו ביוזמת 19 מחברי הכנסת, ואני מבקש לקרוא את שמות היוזמים: חברי הכנסת דב חנין, טלב אלסאנע, מוחמד ברכה, שלי יחימוביץ, אורית נוקד, חנא סוייד, נאדיה חילו, שרה מרום-שלו, יצחק גלנטי, מיכאל מלכיאור, קולט אביטל, מיכאל נודלמן, רונית תירוש, זאב אלקין, עמירה דותן, יורם מרציאנו, מתן וילנאי, אחמד טיבי ואנוכי. סעיף 6 לחוק עבודת נשים קובע כי חופשת הלידה היא 12 שבועות, וחוק הביטוח הלאומי מסדיר את התשלום בעבור תקופה זו. אני רוצה לומר לכנסת שהחוק בדבר אורך תקופת חופשת הלידה לא שונה 53 שנים, מאז חקיקת חוק עבודת נשים בשנת 1954. אז היינו מהאומות המתקדמות בעולם בעניין משך חופשת הלידה. היום, למרבה הצער, אנו מהמדינות המפגרות בעולם המערבי. אם אני אתן כמה דוגמאות, אז באירלנד – 18 שבועות, בבריטניה – 26 שבועות, ואני יכול לתת עוד דוגמאות רבות, רק שאני מעוניין לקצר, אדוני היושב-ראש. הצעת החוק הזאת מבקשת להאריך את חופשת הלידה בשבועיים. אני חושב שברור ממחקרים שהארכה כזאת תסייע לטפח את הקשר שבין היילוד לבין אמו, שיש לו חשיבות מיוחדת בחודשים הראשונים לחייו של היילוד. יהיה בכך גם לאפשר הארכה של תקופת הנקה, במקרים שהדבר הזה קיים, שעלולה להיקטע כאשר האם חוזרת לעבודה. ההארכה שאנחנו מציעים תואמת את הרף התחתון שקבעה מועצת האיחוד האירופי וגם את האמנה של ארגון העבודה הבין-לאומי. הנוסח שלפניכם, חברי הכנסת, כולל גם הארכה נוספת של חופשת הלידה במקרים של לידה מרובת עוברים, דהיינו לידה של תאומים או למעלה מכך. בכל מקרה כזה יש שלושה שבועות נוספים לכל ילד. בהתאם, אנחנו גם מתקנים את החלוקה של חופשת הלידה לפני יום הלידה ואחריו. חשוב לי לציין שהצעת החוק הינה הצעת חוק תקציבית כמשמעה בחוק-יסוד: משק המדינה, ולכן נדרשים 50 חברי כנסת כדי להעבירה. אני מזכיר שבקריאה הראשונה 79 חברי הכנסת ובהם שרים בממשלה תמכו בחוק. אני שב ופונה לכל חברי הבית לתמוך בהצעת הוועדה. אני חושב שאם נעשה את זה זה יהיה מההישגים החשובים ביותר של הבית הזה בתחום החברתי. אני רוצה להדגיש שתחולת החוק תהיה מיידית, דהיינו לאחר פרסום החוק, כל מי שתצא לחופשת לידה – ופרסום החוק הוא לאחר ימים מספר – הדבר הזה ייכנס לתוקף מיידי. אני רוצה לציין – כדי שנבין מה ההיקף של האוכלוסייה, הציבור, שהחוק הזה בא להיטיב עמם – שיש במדינת ישראל 139,000 לידות בשנה, לערך. אני מבקש לציין גם יוזמת חקיקה – – – יעקב כהן (יהדות התורה): הבנו. הבנו. גדעון סער (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה): אני מסיים. אני רק מבקש לציין שבשנת 1994 יזם חברנו, חבר הכנסת סילבן שלום, חוק שקבע שבמקום 75% מהשכר כמודד בזמן חופשת הלידה, זה יהיה 100%, כפי שהדבר מקובל היום. אני מודה לכל חברי הכנסת על התמיכה בהצעת החוק. היו"ר מגלי והבה: תודה ליושב-ראש הוועדה למעמד האשה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 37), התשס"ז–2007 – ואדוני חבר הכנסת פרוש, כן, תודה – בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. נא לשבת, אנחנו עוברים להצבעה. כמובן, אני אומר לכם שזו קריאה שנייה, ואחריה מייד עוברים להצבעה בקריאה שלישית. הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 1–3 – 91 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. היו"ר מגלי והבה: בעד – 91, נגד – אין, נמנעים – אין. אני קובע שהצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 37), התשס"ז–2007, עברה בקריאה שנייה. אנחנו מייד עוברים לקריאה שלישית. נא לא להפריע. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): למה הממשלה התנגדה לחוק הזה? הצבעה מס' 5 בעד החוק – 95 נגד – אין נמנעים – אין חוק עבודת נשים (תיקון מס' 37), התשס"ז–2007, נתקבל. היו"ר מגלי והבה: בעד – 95, נגד – אין, נמנעים – אין. בבקשה, אדוני יושב-ראש הוועדה למעמד האשה. אחרי זה אנחנו עוברים לדיון על הודעת הממשלה לפי סדר הדוברים. בבקשה. גדעון סער (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה): אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות קודם כול ל-95 חברי הכנסת אשר העבירו את החוק. אני חייב להודות שזה גם מקור לגאווה, מבחינתי, שזה החוק הראשון שעובר בכנס הקיץ של הכנסת, ומכל החוקים שהעברתי אני מתגאה במיוחד בחוק הזה. אני מודה קודם כול לשותפים שלי: לחברת הכנסת יחימוביץ, לחברת הכנסת נאדיה חילו, לחבר הכנסת דב חנין, לכל החותמים האחרים; לצוות של הוועדה, ליועצת המשפטית, עורכת-הדין הלית מגידו, למנהלת הוועדה, דלית אזולאי; אני מודה לכל ארגוני הנשים שהיו שותפים למאבק הזה, אשר על-פי לוח התוצאות נראה פשוט, אבל הוא לא היה כזה. אני רוצה להודות במיוחד לחברת הכנסת, חברת הוועדה, שליוותה אותי ואת העבודה בכל המשברים, בכל הליכי החקיקה, חברת הכנסת מרינה סולודקין, ואני גם רוצה להודות ליושב-ראש הקואליציה הקודם, חבר הכנסת אביגדור יצחקי, וליושב-ראש הנוכחי, חבר הכנסת צחי הנגבי, אשר היה להם משקל בהעברת החוק. תודה לכולכם. היו"ר מגלי והבה: תודה ליושב-ראש הוועדה לקידום מעמד האשה. הודעת הממשלה על העברת סמכות משר לשר היו"ר מגלי והבה: חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בדיון. אני לא מבין למה חברי הכנסת עדיין עומדים ולא יושבים במקומות שלהם. הדיון הוא על הודעת הממשלה, בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, על החלטתה להעביר לשר רפי איתן את הסמכות הנתונה לשר האוצר לפי סעיף 30 לחוק המניות הבנקאיות שבהסדר (הוראת שעה), התשנ"ג–1993, בעניין הארכת האופציה לקבוצת Barnea Investments B.V. ההחלטה טעונה אישור הכנסת, כמובן. אנחנו עוברים לדיון, מכיוון שהשר רוני בר-און הודיע את ההודעה קודם לכנסת. ראשון הדוברים – יש רשימת דוברים לדיון – ליכוד. סיעת הליכוד לא נתנו שם דובר. העברת הסמכויות לשר רפי איתן. אתם מוותרים? גדעון סער (הליכוד): לא, לא. אני לא מוותר, אדוני היושב-ראש, אני מבקש רק – קודם הציג את הנושא הזה שר הפנים. וביקשתי משר הפנים – כי הדבר הזה נחוץ לנו, גם לצורך קביעת העמדה – להבהיר מהו הטעם להעברת הסמכויות. הדבר הזה לא נמסר על-ידי הממשלה. אם נדע מה הטעם, יכול להיות שנוכל גם לתמוך. מאחר שאנחנו לא יודעים מה הטעם – – – קריאות: – – – היו"ר מגלי והבה: טוב. אנחנו – אישור הכנסת על ההודעה. גדעון סער (הליכוד): אני מוכן לדבר, אבל – – – היו"ר מגלי והבה: נכון. אז בבקשה, חבר הכנסת גדעון סער, יש לך שלוש דקות. בבקשה. גדעון סער (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בנושא כזה, מה שהכנסת צריכה לדעת לפני שהיא מאשרת, לפי סמכותה בחוק, בנושא של העברת סמכויות, הוא מה עילת העברת הסמכויות. במקרה קודם, שבו השר הירשזון, שר האוצר לשעבר, העביר מסמכותו, כמדומני לשר נהרי, אנחנו הצבענו בעד לאחר שהדבר הובהר על-ידי נציגי הממשלה. אני חושב שזה לא – – – אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): סלח לי, הוא לא שר האוצר לשעבר. גדעון סער (הליכוד): הוא שר האוצר שכרגע נמצא בהשעיה. היו"ר מגלי והבה: בנבצרות. גדעון סער (הליכוד): בסדר. אז ברגע זה, מה שאני מבקש מנציגי הממשלה, אם יינתן – קודם כול, אני חושב שזה מן הדין. זאת אומרת: כשמבקשים מהכנסת לעשות שימוש בסמכותה או לתת אישור, היא לא חותמת גומי, היא צריכה לקבל טעם וסיבה. אם יהיה טעם ענייני, אנחנו בוודאי נתמוך בהעברת הסמכויות. אם לא נדע מה הטעם, ניאלץ להתנגד. תודה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת סער. אני ממשיך בסדר הדוברים. חבר הכנסת דוד אזולאי – איננו כאן. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – – היו"ר מגלי והבה: אדוני, שמעת את ההודעה, או שאתה מצביע בעדה או שאתה מצביע נגדה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): לא שמעתי את ההודעה. היו"ר מגלי והבה: שמעת. השר רוני בר-און – – – צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): לא שמעתי את ההודעה. היו"ר מגלי והבה: אז לא היית כאן, אנחנו ממשיכים בדיון. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אבל אף אחד לא שמע את הרמקול. היו"ר מגלי והבה: בסדר. תודה רבה לך. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מה בסדר? זה לא משחק ילדים. עמד שם שר – – – היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת צבי הנדל. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): כולנו צעקנו שלא שומעים. לא שמעתי כלום. היו"ר מגלי והבה: שמעתי אותך. שמעתי אותך. היתה הודעה לשר הפנים. אם לא שמעת – – – צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): גם אתה לא שמעת, אף אחד בחדר הזה לא שמע. מה החוצפה הזאת? מה, אסור – – – היו"ר מגלי והבה: אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה, רק בגלל ששמעתי אותך ועניתי לך ואתה ממשיך. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אבל, אדוני היושב-ראש, באמת. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת אלדד. חבר הכנסת אלדד. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): כי אף אחד לא שמע – – – אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): באמת אף אחד לא שמע. מה לעשות? היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת אלדד. חבר הכנסת אלדד. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): טעות בידך, לא היה אפשר לשמוע, מה לעשות? היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת אלדד. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): זה לא אופוזיציה-קואליציה. באמת, משחק ילדים? היו"ר מגלי והבה: אני קורא אותך לסדר פעם שנייה, חבר הכנסת צבי הנדל. חבר הכנסת אלדד, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. קריאות: – – – צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – – היו"ר מגלי והבה: אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. אני מבין שאתה רוצה שיכתבו שיצאת, הוצאתי אותך. הסברתי לך, אתה לא שמעת את ההודעה. זכותך – – – צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אף אחד לא שמע. היו"ר מגלי והבה: אני קורא אותך לסדר פעם שלישית, חבר הכנסת הנדל. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אבל המיקרופון לא פעל, אין סיבה להרחיק חבר כנסת. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת אפללו, אתה מפריע לי, לא עוזר לי. חבר הכנסת הנדל. גדעון סער (הליכוד): אדוני – – – היו"ר מגלי והבה: אנחנו ממשיכים בסדר הדוברים, חבר הכנסת דוד רותם, בבקשה. דוד רותם (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, טוב עשתה הממשלה שהעבירה את הסמכויות. הדברים הוסברו בהודעתו של שר הפנים שאמר במפורש שעל מנת למנוע לזות שפתיים, מאחר שיש חקירה, החליט השר שלא לטפל בעניין, ולכן הסמכות מועברת לשר איתן. אני חושב שהדבר ראוי, הגון ונכון, וצריך לאשר את הודעת הממשלה. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת דוד רותם. חבר הכנסת אריה אלדד, יש לך עכשיו שלוש דקות במקום להביע את דעתך מהמקום. בבקשה. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, מצב אבסורדי, מגוחך, שהממשלה רוצה להגיד משהו לכנסת, וממלמלת בפי שר הפנים משהו שהוא יודע שאיש אינו יכול לשמוע אותו באולם. אבל נראה שהבושה של הממשלה כל כך גדולה שלא רוצים שהדברים יישמעו בקול רם. הלוא לפרוטוקול נגיע רק בעוד שבוע. מצב מביש. מדובר לכאורה בהארכת אופציה, להעביר אופציות לאיזה קבוצה בנקאית. אנחנו רוצים לדעת על מה אנחנו מצביעים, אם לא להתנגד סתם. שר האוצר איננו כאן, ראש הממשלה שביקש להחליף את שר האוצר קיבל הודעה מהיועץ המשפטי לממשלה שהוא מנוע מלשמש באופן קבוע מחליף זמני לראש הממשלה. שר האוצר בנבצרות, ראש הממשלה בנמנעות, שר הפנים ממלמל משהו כדי שלא נשמע. זאת ממשלה שיש עמה קלון. רק משום שאיש לא טרח להסביר לכנסת כפי שצריך מה מבקשים, צריכה הכנסת כולה להתנגד להודעה עד שיבואו ויסבירו כבני-אדם מה הכוונה, ואז נוכל להחליט לגופם של דברים אם אנחנו תומכים או מתנגדים. עד אז, כיוון שעל הממשלה כולה מרחפת עננה של קלון, של ניגוד עניינים, של שחיתות, אנחנו נצביע נגד. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת אלדד. אנחנו ממשיכים לפי סדר הדוברים. חבר הכנסת משה שרוני, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, בבקשה. משה שרוני (גיל): אדוני היושב-ראש, שרים מכובדים, חברי כנסת, בסך הכול הממשלה מביאה הודעה לכנסת. מה הבעיה? כולנו מכירים את השר איתן, אנחנו יודעים על כל הפעילויות שלו בעבר, ואנחנו יודעים על יושרו, על המוסר שלו, מה הבעיה? בסך הכול רוצים לתת בנושא מניות בנקאיות שבהסדר, בעניין ההארכה – האופציה של חברת .B.V. מה עושים מזה? האם אנחנו לא מאמינים לשר איתן? כולנו מכירים אותו. רוצים לעשות איזה מהלך פופוליסטי כאן. אני חושב שזה יהיה לא מכובד לא לאשר את הצעת הממשלה למינוי השר איתן. תודה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת משה שרוני. אני מזמין את חבר הכנסת דוד אזולאי, שהיה בשולי האולם ולא שמע אותי כשקראתי את שמו והוא רשום כאן. אחריו יהיה חבר הכנסת מאיר פרוש – הוא כאן. אחריו – חבר הכנסת חיים אורון. דוד אזולאי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, קודם כול, אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת ולאחל מכל הלב לשר הנבצר, השר הירשזון, שיצא מהכול. אני יכול רק להתפלל בשבילו, ולאחל לו שלא רק שלא תצא תקלה מתחת ידו, אלא שהשם יעזור שיצליח בכול. ראובן ריבלין (הליכוד): – – – מליץ יושר – – – דוד אזולאי (ש"ס): ונהיה מליצי יושר עליו. דבר שני, אני באמת רוצה להגיד בשבחו של השר איתן שכולנו מכירים, וכולנו יודעים. בסך הכול מדובר על עוד איזה בעיה שהתעוררה כנראה בהליך משפטי. ביקשו להעביר את הסמכויות לשר איתן. כמו שבפעם שעברה העברנו סמכויות מהשר הירשזון לשר משולם נהרי, אני חושב שאפשר גם הפעם לעשות אותה פעולה מבלי להיכנס לעימותים מיותרים. נראה שזה צורך השעה. משה גפני (יהדות התורה): אין בעיה, אפשר להעביר סמכויות – – – היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת גפני, זה לא מתאים לך. דוד אזולאי (ש"ס): אבל אני חושב שיש שר הממונה על שירותי הדת, וגם שם צריך להעביר לו את הסמכויות. אני מצפה מהממשלה שתנצל את ההזדמנות ותמצא את הזמן הנכון לתת לשר יצחק כהן את הסמכויות, ולא תשאיר אותן בידי ראש הממשלה. זה לא מכובד לא לראש הממשלה ולא לשר האוצר. לכן, אני פונה מכאן לשני השרים המכובדים שנמצאים במליאה ומבקש מהם לפעול בעניין הזה על מנת שהשר יצחק כהן יקבל את סמכויותיו לאלתר, ונעשה את זה מהר כפי שעושים כאן גם היום. תודה רבה, אדוני. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אולי שר תורן שיש לו סמכויות. היו"ר מגלי והבה: תודה. אני מזמין את חבר הכנסת מאיר פרוש. אחריו – חבר הכנסת חיים אורון. מאיר פרוש (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, יש משהו מגוחך ונלעג – חלילה, שום כוונה אישית – – – היו"ר מגלי והבה: רק רגע, חבר הכנסת פרוש. נא לשמור על השקט, חבר הכנסת סער; זה היום שלך, אבל תתאפק קצת. תודה. מאיר פרוש (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, בראשית דברי אני רוצה לומר לשר רפי איתן שאין לי שום דבר אישי בדברי. מובן שמדובר פה על עצם הממשלה ופעולותיה. אני אומר שיש משהו מגוחך ונלעג כאשר הממשלה מבקשת להביא לאישור הכנסת העברת סמכויות משר האוצר לשר רפי איתן. ראשית, נשאלת שאלה, באיזו ממשלה מדובר כאן? האם הכוונה באמת לממשלת אולמרט? וכי יש מישהו בכנסת, או בעם, או בעולם הגדול, שחושב ברצינות שממשלת אולמרט יש לה תקווה? הרי זו ממשלה המשולה למכונית מקרטעת שנוסעת עם טיפות הדלק האחרונות שלה. איזו ממשלה היא זאת? שואלים כולם. זו הרי לא ממשלה, זו מהתלה. קראנו בעיון את דוח ועדת-וינוגרד, וברור לכולנו שהממשלה הזאת איננה רלוונטית עוד לניהול ענייניה של מדינת ישראל. צריך לשמוע שרים בממשלה, לא כאשר הם מדברים באורח רשמי, אלא בשיחות אישיות. צריך לשוחח עם חברי כנסת מסיעת קדימה בשיחות בארבע עיניים כדי להבין שהממשלה הזאת אינה קיימת עוד, שהיא הגיעה לסוף דרכה. אבל, אדוני היושב-ראש, אני מציע שבכל זאת נשתף פעולה בדיון זה עם הממשלה המתפרקת, נשתף פעולה ונשחק במשחק של "נדמה לי". וממשלה זו רוצה להעביר סמכויות בתחום הכלכלה משר אחד לשר אחר, ובמשחק הזה, של "נדמה לי", נשאל את עצמנו כמה שאלות – בתחום הכלכלי כמובן. כאשר האוצר מציג תחזית כלכלית אופטימית לשנת 2007 – כאשר האוצר מעריך שהמשק יזכה לצמיחה של 5% ויהיו גידול של 4.9% בצריכה הפרטית וירידה באבטלה של 7.4% – זוהי לכאורה תחזית טובה, אבל רק לכאורה, כי בפועל זוהי תחזית שזורה מלח על פצעי השכבות החלשות. הנה דוח "מרכז אדוה", שחובר בידי צוות כלכלנים נכבד ומציג את הנתונים הקשים, נתונים המוכיחים כי מפירות הצמיחה הכלכלית נהנים בפועל בעלי ההכנסות הגבוהות בלבד; נתונים המוכיחים כי בשנים שבהן גדל שכרם של בעלי השכר הנמוך ב-200 שקל בחודש, גדל שכרם של שני העשירונים העליונים ב-10,000 שקלים. אלה הנתונים האמיתיים, ואותם האוצר מנסה דווקא להסתיר. מעניין שהממשלה הזאת מדברת גבוהה גבוהה גם על כך שהדרך להבטחת קיומם בכבוד של העניים תימצא בשילוב הנזקקים בעבודה. עמיתי חברי הכנסת, הנתונים מציגים תמונה שונה לחלוטין: 12% מכלל המשפחות העובדות הוגדרו במוסד לביטוח הלאומי משפחות עניות. הנתונים מוכיחים ש-22.6% מכלל המשפחות שבהן מפרנס יחיד הן עניות. כלומר, התיאוריה שהירידה בשיעור האבטלה היא תחליף לקצבאות שנועדו להשלים את ההכנסה אינה נכונה, אלא מנוגדת למציאות. אדוני היושב-ראש, אסור להעביר סמכויות משר אחד לאחר, אבל טעות היא להעביר את הבלוף של תחזית האוצר – התחזית ה"אופטימית" הזאת, גם במקרה הזה. תודה. היו"ר מגלי והבה: תודה. חבר הכנסת חיים אורון, ואחריו – חבר הכנסת עבאס זכור; ואם הוא לא יהיה כאן – חבר הכנסת דב חנין. חיים אורון (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אין לי בעיה עם העברת סמכויות משר לשר במקרה שיש מראית עין של ניגוד עניינים. זה לא מקרה ראשון, ולצערי הרב אני חושב שגם לא האחרון, בעיקר כשנושא ניגוד העניינים כנראה לא הולך לעבור מן העולם. יש לי שתי בעיות, שלדעתי הן הרבה יותר חמורות מאשר הארכת האופציה של הקבוצה שבה מדובר לרכישת בנק לאומי. יש לי מחלוקת גדולה מאוד על כל התהליך של מכירת בנק לאומי, אבל בזה אנחנו לא עוסקים. אדוני השר איתן, יש לי שאלה הרבה יותר גדולה, כי אתה היחיד פה מטעם הממשלה. זה שאין שר אוצר זה לא בעיה יותר גדולה? אין שר אוצר. נכון שהמשק מוכיח כל פעם מחדש שהוא לא כל כך צריך את הממשלה, לטוב ולרע, ואני אומר שזה תהליך חיובי. אביגדור יצחקי (קדימה): ובכל פעם ששר האוצר מתפטר, הבורסה עולה. חיים אורון (מרצ): אם הבורסה היא אינדיקציה, לפי דעתי הפיטורין הם מנוע שמישהו מרוויח ממנו להרצת מניות, כי יש לי הרגשה שמישהו יושב באיזה מקום – אביגדור יצחקי, אולי זה אתה, כי אתה הכי קרוב שם לעניינים – נותן שוס, והבורסה קופצת. השר עף, הבורסה קופצת. אבל הלוואי שהנושא היה בתחום ההומור, שבו אנחנו מדברים כרגע. מה שקורה במשרד האוצר הוא ביטוי למצבה של הממשלה כולה. היה פה קודם דיון על דוח- וינוגרד, והיה פה דיון על קבלת אחריות, והשר מטעם הממשלה שעלה לענות השמיע הנחה שאני רוצה לפסול מכול וכול – שהעולם שלנו נע בין שתי דמויות: האחת ראש הממשלה עכשיו, אהוד אולמרט, והאחרת ראש הממשלה לשעבר, ביבי נתניהו, ומה שיש לי לבחור הוא אחד משניהם. חברי חברי הכנסת, אני רוצה לדווח לכם שיש לי הרגשה שחבר הכנסת אביגדור יצחקי לא צריך את הדיווח הזה ממני, כי על-פי מה שהוא פעל בתקופה האחרונה הוא מבין שאלה לא שני הקטבים היחידים שסביבם השמש נעה. נראה שהשמש נעה באופן רב-קוטבי יותר, אפילו עד כדי כך שאני לא עומד פה על הבמה ואומר לכם באיזה כוכב לבחור. אבל עשו טובה, אל תבחרו דווקא בכוכבים קבועים. יש עוד כוכבים, שאני מקווה שאינם קבועים. זה מאוד קשור לנושא שר האוצר. אביגדור יצחקי (קדימה): אתה לא נותן שמות? חיים אורון (מרצ): אני אפילו משאיר את זה לך. אתה רואה איזה רוחב לב? אני אפילו משאיר את זה לך. אני מראש אומר לך – אנחנו בחוץ. הסר דאגה מלבך. אני יודע שפעם היית מודאג שמא ניכנס. אנחנו בחוץ. דחילק, לא כך, אדוני חבר הכנסת. זאת הבעיה הגדולה, ולא העברת סמכויות לשר – שאין לי שום בעיה אתה – שכן או לא ינהל משא-ומתן על הארכת אופציות. כפי שאמרתי קודם, יש לי בעיה עם האופציות, ויש לי בעיה עם מה שעומד להיות בבנקאות הישראלית. ראובן ריבלין (הליכוד): היום השווינו את מעמד האופציות, שלא בנוכחותך – – – חיים אורון (מרצ): כן, הבטיחו לנו שהסקטור הפרטי מנהל ביעילות, ואני בכל שבוע רואה מחדש את סיפורי "בזק", סיפורי דיסקונט. אלוהים ישמור, זה כבר לא ציבורי, זה פרטי לגמרי. היו"ר מגלי והבה: תודה. חבר הכנסת עבאס זכור – אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת ואסל טאהא. יסגור את הרשימה חבר הכנסת מיכאל נודלמן, ולאחר מכן נעבור להצבעה על הודעת הממשלה. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, זאת פעם נוספת שאנחנו נדרשים בכנסת הזאת לאשר העברת סמכויות משר לשר. אני מבין שזה אחד הדברים שמעסיקים את ממשלת ישראל הנוכחית, ובאמת אחת לכמה זמן היא מחליטה לעשות שינויים, מעבירה תיקים, מעבירה סמכויות, מעבירה תחומי פעילות משר לשר – זה כנראה מעסיק אותה מאוד, כי אני לא כל כך רואה אותה מתמודדת עם הבעיות של ישראל. מרוב עיסוק בהעברת סמכויות משר לשר ובהעברת משרדים משר אחד למשנהו, בעיות היסוד של ישראל נותרות יתומות. עמיתי חברי הכנסת, הממשלה הזאת מציינת שנה לכינונה, ותראו איזו שנה רעה זאת היתה: ממשלה שנבחרה על סדר-יום חברתי מובילה מדיניות כלכלית-חברתית אנטי-חברתית; ממשלה שהבטיחה שינוי ממשיכה את הקו הכלכלי-החברתי של ביבי נתניהו; ממשלה שהבטיחה התקדמות להסדר מדיני הובילה אותנו למלחמה נוראה ומיותרת שגרמה סבל גם אצלנו, גם בצד השני, ולא פתרה שום בעיה אלא רק החריפה את כל הבעיות הקיימות, כמו שאמרנו כאן מעל לדוכן הזה כאשר המלחמה הזאת נפתחה. עמיתי חברי הכנסת, הממשלה הזאת לא יכולה להמשיך בקומבינות של העברת תחומים ומשרדים משר לשר. הגיע הזמן שהציבור הישראלי יתחיל לקבל תשובות של אמת לבעיות הקשות. הגיע הזמן להתחלה אמיתית של תהליך מדיני; הגיע הזמן לשינוי אמיתי בתחום החברתי-הכלכלי, למדיניות של שוויון לאוכלוסייה הערבית, לאזרחים הערבים בישראל. הגיע הזמן לפעול לחיזוקה ולהרחבתה של הדמוקרטיה אצלנו, לא במהלכים כמו שהקואליציה הנוכחית יוזמת – ואני מבין שביום רביעי ידונו אצלך, אדוני יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, בצמצום הדמוקרטיה באמצעות העלאת אחוז החסימה. הגיע הזמן שנתחיל לקבל תשובות של אמת. הגיע הזמן שנתחיל במעשים של אמת לשינוי. יש הרבה בעיות בישראל. העברת תחומים ממשרד למשרד היא לא התחלה של טיפול בהם. הציבור הישראלי דורש – הציבור הישראלי זקוק למעשים: לפתרון בעיית הסטודנטים, לפתרון בעיית המורים – כל כך הרבה בעיות יש לכם להתעסק בהן. תתחילו לעבוד, הגיע הזמן. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת ואסל טאהא, בבקשה. ואסל טאהא (בל"ד): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, קודם כול אני חייב לברך את חברי לסיעה, חבר הכנסת סעיד נפאע, ששירת את הציבור נאמנה, שירת את כפרו כראש רשות בצורה מוצלחת, מצוינת, שירת את הציבור הערבי כעורך-דין בצורה מצוינת. אני מאחל לו עבודה פורייה ואני בטוח שהוא ייצג את הציבור ששלח אותו לכאן על הצד הטוב ביותר. גברתי, בנושא העברת סמכויות, יש טעם למה שאמר חבר הכנסת אלדד, ויש יותר טעם למה שאמרו חברי הכנסת שמחו על הצורה של ההודעה, כאילו גנבו את ההודעה במהירות בלי לנמק, בלי להסביר, על מנת לחטוף החלטה ולקבל את אישור הכנסת. גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, העברת סמכויות ממשרד למשרד הפכה להיות קונספציה בממשלה הזאת. אם הכנסת תזמין סקר על משרדים שונים שהועברו מכאן לכאן נמצא שהציבור לא עוקב. ממשיכים לשאול מי אחראי על המשרד הזה, מי מטפל במה, וכל פעם מעבירים משרד, וכל פעם מעבירים סמכויות, עד כדי כך שהציבור מטורטר. מטרטרים אותו ממשרד למשרד בלי שיעקוב. אי-אפשר לחשוב שרק כאן בכנסת יעקבו, צריך להביא בחשבון גם את הציבור הרחב, שידע מי מטפל בבעיות שלו. גברתי היושבת-ראש, הקונספציה הזאת מצביעה על דבר אחד – על התנהלות לא נכונה של הממשלה. העברת הסמכויות ממשרד למשרד מצביעה גם על כך שרוצים לרצות שרים שונים, לרצות סיעות שונות, על מנת לקבל את תמיכתם. אני חושב שאת הקונספציה הזאת צריך להפסיק וצריך לבדוק בצורה נכונה אם העברת סמכות ממשרד האוצר לשר הזה או האחר תפתור את תפקוד משרד האוצר. האם זאת הבעיה היחידה שעומדת בפני הממשלה? האם זאת הבעיה היחידה שעומדת בפני משרד האוצר? אני חושב שיש צורך בבדק-בית. יש צורך לבדוק את התנהלותה האמיתית של הממשלה בבעיות הגורליות, בבעיות החשובות, היותר קשות, שעומדות בפניה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל נודלמן, אחרון הדוברים לפני ההצבעה. מיכאל נודלמן (קדימה): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, כבוד ראש הממשלה, כבוד השר, אין ספק שהעברת סמכויות זה דבר רגיל, דבר שבתוקף ואין ניגוד אינטרסים. אני חושב שרוב הדיבורים פה הם דיבורים פוליטיים, לא דיבורים כלכליים. אם הממשלה החליטה להעביר סמכויות לשר אחר והוא מוכן לקחת את הסמכויות, למה אנחנו צריכים להיות נגד? זה פשוט להגיד, אבל כאשר אני שומע שיש חברי כנסת שאומרים שהכלכלה שלנו גרועה, ששיטת הכלכלה גרועה – באמת, אתם צריכים להבין שזאת כלכלה ליברלית, לא כלכלה קומוניסטית או כלכלה סוציאליסטית. מה גרוע? 5% צמיחה זה גרוע? 7% אבטלה אחרי 11% זה גרוע? 6 מיליארדים פרופיציט זה גרוע? על מה אנחנו מדברים? פוליטיקה זאת פוליטיקה, חברים, אבל עבודה זאת עבודה. החליטו להעביר לשר סמכויות, אני חושב שאין ספק שאפשר להעביר, ואנחנו נהיה בעד זה. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. אני מביאה להצבעה את הודעת הממשלה, בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, על החלטתה להעביר לשר רפי איתן את הסמכות הנתונה לשר האוצר לפי סעיף 30 לחוק המניות הבנקאיות שבהסדר (הוראת שעה), התשנ"ג-1993, בעניין הארכת האופציה לקבוצת Barnea Investments B.V. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד הודעת הממשלה – 32 נגד – 10 נמנעים – 1 הודעת הממשלה על העברת סמכות משר לשר נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: בעד – 32, עשרה מתנגדים, נמנע אחד. אני קובעת אפוא שהודעת הממשלה, כפי שנמסרה על-ידי השר בר-און, התקבלה. הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 8) (השתתפות רשויות מקומיות בתמיכה במוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים), התשס"ז–2007 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/296).] (קריאה ראשונה) היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים להצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 8) (השתתפות רשויות מקומיות בתמיכה במוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים), התשס"ז–2007, קריאה ראשונה. אני מזמינה את השר משולם נהרי להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני. השר משולם נהרי: גברתי היושבת בראש, אדוני ראש הממשלה, חברי חברי הכנסת, שרים, הצעת החוק של השתתפות הרשויות המקומיות בתמיכה במוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים באה לתקן עוולה של שנים, כאשר הרשויות המקומיות, חלקן תקצבו וחלקן לא תקצבו אלא עשו ככל העולה על רוחן בכל הקשור למוסדות החינוך המוכר שאינו רשמי. אני רוצה להבהיר כמה דברים, שאולי לא מספיק מודעים להם או שיכולים להבין אותם בצורה לא נכונה. אין מדובר בתקציב מדינה, אין מדובר בתקציב שהמדינה הקצתה לצורך זה ומעבירה אותו דרך הרשויות המקומיות, אלא מדובר בתקציב שהרשות המקומית מקצה לצורך החינוך מההכנסות שלה, קרי מהמסים שהיא גובה, מהארנונה, מכל המסים שהרשות גובה מכל התושבים ביישוב. מההכנסות האלה אותה רשות מקצה. אין פה כללים, כל ראש רשות קובע לעצמו את אחוז התקציב מתוך ההכנסות שלו, שהוא יקצה לנושא החינוך. התקציב הזה מממן את בתי-הספר הממלכתיים, ואת בתי-הספר המוכרים שאינם רשמיים אין שום חובה לתקצב. הווי אומר, בעוד כל התושבים חייבים לשלם מסים, הרי אין להם זכויות שוות. לשלם – כולם חייבים, אבל זכויות יש רק לחלק. שלי – שלי ושלך – לך לאוצר, לך תביא כסף. זה דבר שאין הדעת סובלת. ילדי היישוב צריכים לקבל כולם באופן שוויוני. החוק הזה בא לקיים את עקרון השוויון, הוא לא בא לפגוע בשום מסגרת ממלכתית. עדיין למסגרת הממלכתית תהיה עדיפות, מפני שהחוק אומר שבאותם שיעורים שמשרד החינוך מתקצב את הזרמים השונים, באותם שיעורים גם הרשויות המקומיות תתקצבנה את בתי-הספר המוכרים שאינם רשמיים. לא מדובר בהעדפה. אני אומר לשרת החינוך, שמאוד דואגת שחלילה מערכת החינוך הממלכתי תיפגע. היא לא תיפגע ועדיין תישמר לה עדיפות. החוק הזה אינו מפלה בין הזרמים אלא כולל גם את המגזר החרדי, גם את בתי-הספר הדמוקרטיים וגם את המגזר הערבי. כל בתי-הספר הפרטיים ללא יוצא מן הכלל יקבלו בצורה שוויונית. אני שמח שבהצעת החוק הממשלתית, שהיא חשובה מאוד מפני שהיא מדברת על עקרון השוויון שכולם מאמינים בו, כך אני מאמין, לא רק כססמה אלא גם הלכה למעשה, ראש הממשלה תמך לאורך כל הדרך; הוא לא רק תמך אלא הוביל, ולא רק משום שהוא ראש ממשלה. אני לא יודע אם יש מישהו שמכיר את הצרכים ואת הקשיים של מערכת החינוך בשלטון המקומי כמו ראש הממשלה. ידוע שהוא היה ראש עיריית ירושלים, תקצב ודאג למגזר החרדי, הערבי, לדמוקרטים ולכולם. היה חשוב מאוד שראש הממשלה הטיל את כל כובד משקלו כדי לתקן את העוולה הזאת. חברי הכנסת, מדובר בילדי ישראל שיקרים לנו. מדובר במערכת חינוך יקרה, והאמינו לי שהייתי רוצה לעזור ולסייע למערכת החינוך הממלכתי, שזקוקה לניעור, זקוקה לשדרוג, ויש הרבה מה לעשות, אבל לא נעשה זאת על חורבנם של התלמידים במוכר שאינו רשמי. לצערי הרב, הרשויות המקומיות, בגלל העדר החוק, סגרו את הברזים, סגרו את המים ואת החשמל, ואף אחד לא רוצה שבמדינת ישראל יהיה ילד שימשיך לסבול. אנחנו צריכים לעשות את זה בהקדם האפשרי ולכן ביקשנו פטור מחובת הנחה. זה בגלל הדחיפות, משום שכבר חודשים רבים תלמידים סובלים בתנאים-לא-תנאים ואסור לנו לתת לזה להימשך. אני מבקש מכולם לתמוך בהצעת החוק. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. אנחנו עוברים לדיון. חבר הכנסת דב חנין – אינו נמצא; חבר הכנסת זבולון אורלב – אינו נמצא; חבר הכנסת טלב אלסאנע – אינו נמצא; חבר הכנסת אברהם רביץ – אינו נמצא. חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יואל חסון. משה גפני (יהדות התורה): גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, אדוני ראש הממשלה, חברי הכנסת, בראשית דברי אני רוצה לברך את השר משולם נהרי, שסוף-סוף מביא את החוק הצודק הזה למליאת הכנסת לאישור בקריאה ראשונה. אני מבקש להקדים הקדמה נוספת. אני לא מבין למה רבים על ראשות הממשלה ועל כך שרוצים להיות שר בממשלה. הרי בלאו הכי מי ששולט היום במדינה הם היועצים המשפטיים של המשרדים השונים. אף אחד לא יכול לעשות שום דבר. גדעון סער (הליכוד): הנה יש לך הוכחה שלא. משה גפני (יהדות התורה): לא, גדעון, חכה. יש לנו עוד דרך ארוכה. אתה תראה את הדיונים בוועדת החינוך. אתם לא שמים לב למה שקורה. המשרדים היום פשוט משותקים. מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): אני מבקש לשמור על כבודה של ועדת החינוך. משה גפני (יהדות התורה): ועדת החינוך היא ועדה מאוד חשובה. היא עושה את מלאכתה נאמנה. אמרתי שעדיף להיות יושב-ראש ועדת החינוך מאשר שר בממשלה. למה הגיעה הצעת החוק הזאת לעולם? הרי לא היתה בעיה. במשך כל השנים קבע חוק יסודות התקציב שצריך לתקצב את החינוך העצמאי ואת "מעיין החינוך התורני" באופן שווה, ובאותה שנה, ב-1992, כאשר הבאנו את החוק הזה, לא היתה בעיה עם הרשויות המקומיות. לפני כשנתיים הגיש "מעיין החינוך התורני" כפר-אברהם, עמותה מקומית בפתח-תקווה, עתירה לבג"ץ, וראש תחום תמיכות במשרד המשפטים ענה לבית-המשפט ואמר שבאמת צריך לדחות את העתירה הזאת, כי על-פי חוק יסודות התקציב לא מגיע לחינוך החרדי כלום דרך הרשויות המקומיות. אחרי שבית-המשפט קיבל את עמדת ראש תחום תמיכות במשרד המשפטים, הודיע ראש תחום תמיכות במשרד המשפטים במכתב לכל הרשויות המקומיות שאסור להן לתקצב את החינוך החרדי. כששאלתי את שרת החינוך מה עושים, כי הרי אי-אפשר להשאיר את הילדים בלי חשמל, בלי מים ובלי כלום, היא אמרה: אין בעיה. אני אפנה לרשויות המקומיות שבהן יש בעיות ואני אומר להן שצריך לתקצב. יפה. לא צריך חוק. השר משולם נהרי: מי שנתן, סגר. משה גפני (יהדות התורה): השר נהרי, אני רוצה לספר לכנסת. היו"ר קולט אביטל: לא נותר לך הרבה זמן. חבל. משה גפני (יהדות התורה): באמת? תרשי לי. באור-יהודה ניתקו את החשמל בערב פסח לבית-הספר של החינוך העצמאי, שמונה 500 תלמידים. בית-הספר הזה קיים מאז ומתמיד והרשות המקומית משלמת את החשמל. הודיעה להם שרת החינוך, שהתקשרה בעצמה, שהיא מבקשת לשלם את החשמל כפי שהיה במשך כל השנים. אמרו לה: אי-אפשר. למה? כי אין ועדת תמיכות, וכמו רוב הרשויות, אור-יהודה נמצאת בתוכנית הבראה. ראש תחום תמיכות הודיע שאי-אפשר לתקצב ואי-אפשר לעשות ועדת תמיכות, מכיוון שהיא נמצאת בתוכנית הבראה. ראש הממשלה, שרת החינוך, שר התשתיות וחברת החשמל היו צריכים להתערב כדי לחבר לשבועיים. אנחנו לפני תום אספקת החשמל באור-יהודה. אדוני ראש הממשלה, ילדה קטועת גפיים בירושלים היתה צריכה ממלאת-מקום סייעת, כי הסייעת שלה היתה בחופשת לידה. משרד המשפטים הודיע שאסור. יש גבול כמה אנחנו מוכנים להיות בגיהינום הזה. כמה. אתם לא שולטים. שולטים בכם היועצים המשפטיים. הם אומרים לכם מה לעשות. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת גפני, נא לסיים. משה גפני (יהדות התורה): גברתי היושבת-ראש, סיימתי. הייתי יכול לדבר פה יום ולילה על הגיהינום שאנחנו עוברים עם העניין הזה, והממשלה לא שולטת. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת שמואל הלפרט, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת נסים זאב. רציתי להודיע שרשימת הדוברים סגורה. שמואל הלפרט (יהדות התורה): כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק של השר משולם נהרי מטרתה לעשות צדק ולהביא שוויון במדינה המתיימרת להיות שוויונית ולהיקרא דמוקרטית. אולם בפועל, קרוב ל-60 שנה היתה אפליה משוועת כלפי מאות אלפי ילדים שהוריהם החליטו להעניק להם חינוך בהתאם להשקפת עולמם. קרוב ל-60 שנה היתה אפליה בין דם לדם, בין ילד לילד. שני ילדים שגרים באותה שכונה, הילד החילוני קיבל את כל צרכיו החילוניים בשירותים העירוניים, החל מבנייני פאר רחבי ידיים ועד שירותים שונים רבים – אולמי ספורט, מתנ"סים, הסעות ומפעלי הזנה. לעומת זאת, ילד ממשפחה חרדית לא זוכה אפילו לתנאים הבסיסיים והאלמנטריים ביותר. עד עצם היום הזה יש רבבות ילדים הלומדים בתנאים מחפירים, באזבסטונים ובקרוונים. לילדים אלה לא מגיעה כיתת לימוד מסודרת עם כיסא ושולחן וציוד בסיסי שהם תנאים בסיסיים לקיום סדרי לימוד; לילדים אלה לא מגיעות הסעות; וודאי שלא מגיעה להם הזנה, ארוחת חמה. כיום חסרות רק בירושלים כ-1,000 כיתות לימוד למגזר החרדי. הרשויות המוניציפליות סירבו להעניק שירותים אלמנטריים המגיעים לפי חוק לימוד חובה לילדי החינוך המוכר ומוסדות הפטור. אני רוצה לקוות שסוף-סוף תוסר החרפה הגדולה, וכל ילדי ישראל יקבלו את המגיע להם לפי חוק, בלא הבדל אמונה והשקפת עולם. בהזדמנות זו אני רוצה להודות לידידי השר משולם נהרי, איש חינוך הפועל בלא לאות לקבלת החוק שיהדות התורה נלחמת בעבורו מאז קום המדינה, ולאחל לו היום, יום הולדתו, ברכת מזל טוב, אריכות ימים ושנים טובות. אני מקווה ששרת החינוך, שרוממות הדמוקרטיה והשוויון בגרונה, תתמוך בחוק שאומר דבר אחד: שוויון בין ילדי ישראל. תודה. היו"ר קולט אביטל: אני מודה לך, ותודה שעמדת בלוח הזמנים. חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו – חבר הכנסת חיים אורון. נסים זאב (ש"ס): גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, ראשית ברצוני להודות לכבוד השר משולם נהרי, שהביא את הצעת החוק הממשלתית בלא דיחוי, בתמיכת ראש הממשלה, שמי כמוני מכיר אותו – כשנכנס להיות ראש עיריית ירושלים, הדבר הראשון שהוא עשה היה מלח"ח – מינהל חינוך חרדי, ונתן אוטונומיה לחינוך הזה. מה משמעות הקביעה בחוק ששר החינוך רשאי לקבוע סדרים ותנאים מתמיכת המדינה בתקציביהם של מוסדות חינוך אלה? מה זה "אלה"? של המצורעים האלה? מי האנשים האלה? מי הילדים האלה? זה תלוי בשרירות לבו של השר. אם יחליט השר על תמיכה, ובמידה שיחליט – הכול תלוי בחסדיו של אותו שר, ואם יבוא לנו שר משינוי ויחליט מה שיחליט, גם אז אנחנו צריכים להיות תלויים בכבוד השר, באידיאולוגיה שלו ובערכים שלו. לכן אני אומר – עד היום המצב היה שמשרד החינוך, אף שלא היה חייב לעשות זאת, קבע לעצמו קריטריונים ועל-פיהם הוא נהג במשך עשרות שנים, ובאופן מפתיע הרשויות המקומיות החליטו לעשות דין לעצמן, וכמובן קיבלו תמיכה מלאה מהיועץ המשפטי של משרד המשפטים שלנו. לכן אני אומר, אדוני ראש הממשלה – אנחנו צריכים לקיים את הפסוק: והשיב את הגזלה אשר גזל או את העושק אשר עשק או את האבדה, אבל יש תוספת: וחמישיתו יוסף עליו ושילם אותו בראשו – וצריך להחזיר את זה רטרואקטיבית. השר נהרי, צריך לדעת שיש היום פער תקציבי, ומוסדות לא קיבלו במשך חודשים ושנים וצריך להשלים להם. תארו לכם שחברת החשמל היתה מחליטה שבאיזו שכונה לא צריך חשמל כי הם יכולים להסתדר בלי חשמל, או חברת "הגיחון" היתה מחליטה שאין צורך לתת מים לשכונה מסוימת. מה שרירות הלב הזאת? אז אם האזרחים שווים, ודאי שהילדים שווים בזכויות, והזכויות האלה צריכות להיות מעוגנות בחוק. לכן, אני חושב שהעוולות שהיו עד היום, שמצאנו מציאות בלתי סבירה ובלתי מתקבלת, כמו שבבניין עירוני, אדוני השר, בחלק מהבניין לומדים תלמידים של החינוך המוכר הרשמי ובחלק מהבניין תלמידים של חינוך מוכר לא רשמי, אז העיריות – הרשויות – שיפצו רק חצי מהבניין. זה בניין עירוני, אבל זה מוכר לא רשמי. לכן תודה לך, אדוני השר, שהבאת את זה עוד היום. היו"ר קולט אביטל: רוב תודות. חבר הכנסת חיים אורון ואחריו – חבר הכנסת דוד אזולאי. חיים אורון (מרצ): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני בעד השוואת הזכויות של ילדים שלומדים בכל מוסד מוכר ולא מוכר בהגדרה שמופיעה פה, כי בסופו של דבר הוא כן מוכר, ומהבחינה הזאת אין לי בעיה. איפה מתחילה הבעיה שלי, השר נהרי? אתה יודע, כי היה לנו מבחן בתקופה מסוימת, ואני מצטער שהוא נגמר כמו שהוא נגמר, ואתה יודע מה היתה עמדתי אז. מה שמדובר פה – בהצעת החוק הזאת הכנסת מעבירה חוק ומטילה על הרשויות המקומיות לשלם. בסדר גמור. הרשויות המקומיות האלה זועקות חזור וזעוק – ואתה יודע את זה – שתקציב החינוך המתוקצב לחלק גדול מהן אינו עומד בהוצאות שלהן. השר משולם נהרי: אתה לא הקשבת לדברי. מדובר בכסף שהם גובים מהתושבים, ולא במה שהם מקבלים מהממשלה. הצעת החוק היא לא תקציב ממשלתי – – חיים אורון (מרצ): בדיוק ככה. השר משולם נהרי: – – היא על חשבון משלם המסים. חיים אורון (מרצ): הצעת החוק היא לא תקציב ממשלתי – היא הנותנת. הצעת החוק אומרת: יש דברים שהרשויות צריכות לשלם. אין להן מאיפה לשלם אותם, זה לא רצון רע – – – השר משולם נהרי: ממי הם גובים את זה? ממשלם המסים – – – חיים אורון (מרצ): אתה יודע טוב כמוני שברשויות החלשות שמדובר בהן המרכיב של משלם המסים הוא מאוד נמוך. אתה לא מתכוון לשירותים שניתנים בגובה הגבייה. אתה מתכוון לשירותים שניתנים מעל גובה הגבייה, ובצדק אתה מתכוון לכך, כי בגובה הגבייה בחלק מהרשויות לא יהיה. נקודה שנייה שעולה בכל פעם בהקשר זה, ואני יודע שהיא מאוד רגישה, וברור לי שחברי הסיעות החרדיות יקפצו עלי, היא שפעם הנושאים האלה היו הולכים צמוד עם סיפור הליבה. היו באים ואומרים: בואו נסדיר את כל המערכת. יעקב מרגי (ש"ס): נשארה ליבה במערכת החינוך: אלכוהול וסמים. היו"ר קולט אביטל: נא להפסיק להפריע. חיים אורון (מרצ): חברי הכנסת, אתם מפריעים לשר אלי ישי. הוא רוצה לגמור מהר וצריך לסיים את זה. מה אתם מתווכחים אתי על אלכוהול עכשיו. חברי הכנסת, מה אתם דואגים? יש לכם רוב. הממשלה היום תלך לקראתכם, יש לה כמה סיבות טובות לעשות את זה. לפני חודשיים היתה בעיה, עכשיו יתגברו על הבעיה. אני חי בארץ, תאמין לי, משולם נהרי. אני אפילו מכיר את החיוכים שלך. אבל אל תאמר לי שהדיון על הדבר הנורא, שיהיו כמה מרכיבים בחינוך העצמאי ובחינוך המוכר – קוראים לזה ליבה. אתם תקבעו מהי הליבה. השר יצחק כהן: לימוד תורה. חיים אורון (מרצ): אם רק לימוד תורה – – – שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: אתה משעשע את כולם – – – חיים אורון (מרצ): מה נשאר לי בחיים חוץ מלשעשע אותך. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה. חבר הכנסת דוד אזולאי, אתה מוותר? חבר הכנסת ואסל טאהא, ואחריו – חבר הכנסת מאיר פרוש. ואסל טאהא (בל"ד): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, הגיע הזמן להפסיק את ההתייחסות הלא-שוויונית כלפי התלמידים השונים במדינה. החינוך המוכר הלא-רשמי חסך למדינה בניית כיתות לאורך כל הזמן. אני עד שבסקטור הערבי זה חסך בניית בתי-ספר שלמים, והממשלה ומשרד החינוך לא התייחסו. לכן, אדוני ראש הממשלה, הגיע הזמן להפסיק את ההתייחסות הלא-שוויונית ולתקצב את החינוך המוכר שאינו רשמי, מפני שזה יועיל. אני כראש רשות התביישתי כשפנו אלי מבתי-ספר, ממוסדות מוכרים שאינם רשמיים. התביישתי לא לעזור ועזרתי כמיטב יכולתי. אי-אפשר להפלות בין תלמידים כראש רשות, כשר חינוך, כראש ממשלה. אי-אפשר. התלמידים הם התלמידים של כולנו והם צריכים לקבל תקצוב הולם שיאפשר להם ללמוד בצורה טובה. לכן הצעת חוק זו ראויה ואני אתמוך בה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת מאיר פרוש, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת ראובן ריבלין. מאיר פרוש (יהדות התורה): גברתי היושבת-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה להודות לשר, הרב משולם נהרי, על פעילותו ועל הצעת החוק שמגיעה עתה לקריאה ראשונה. אני יודע וחברי יודעים על ההשקעה הרבה שהוא השקיע. בואו נקווה שזו התחלה שתביא אותנו לסוף טוב. לפני דקות מספר נאמתי פה נאום אופוזיציוני תקיף, עד כדי כך שגם ראש הממשלה שאל אותי: עד כדי כך? בכזה נאום אופוזיציוני אתה מדבר נגד הממשלה, נגדי? מה שאמרתי קודם אמרתי ביישוב הדעת וידעתי בדיוק מה שאני אומר. ובניגוד למה שאמרתי קודם – אם כי אני לא חוזר בי ממה שאמרתי קודם – אני רוצה להודות לראש הממשלה על כך שהוא נתן יד להובלת החוק, כפי שהוא מובא כרגע, כדי לתקן עיוות גדול ביחס כלפי ילדי ישראל. אני חושב שראש הממשלה בהיותו ראש עיר ידע את העיוותים, ידע את המצוקות, ידע איך הדברים האלה נולדים, ואם הוא נמצא בתפקיד הזה ויכול לעזור, ואולי לתפקיד הזה לבד הוא נשלח, הייתי אומר שגם זה מאוד מאוד חשוב. אני מבקש ממנו שימשיך הלאה ויתמיד. אני רוצה לדבר על נושא אחר כאשר ראש הממשלה יושב פה. לפי ההנחיות שניתנו על-ידי משרד החינוך ומשרד הפנים, נותרו לתלמידים מחוץ-לארץ שצריכים אשרת שהייה בארץ עוד שלושה ימים להסדיר את העניינים כדי שיהיו מוכרים בארץ וכדי שמשרד החינוך יוכל לתמוך בהם. אני פונה למשרד הפנים שיתגבר את הלשכות בכוח-אדם, כי מי שמגיע היום למשרד הפנים ודורש לקבל הארכה של אשרת השהייה, זה לוקח חודשים רבים. המשמעות של חודשים רבים היא שהכוללים והישיבות וכל אלה שנתמכים לא יקבלו את התקציב. לכן אני פונה מפה גם למשרד הפנים, ואם ראש הממשלה יכול לעזור בזה, אדרבה ואדרבה. היו"ר קולט אביטל: אני מודה לך. חבר הכנסת ראובן ריבלין, בבקשה. אחרון הדוברים – חבר הכנסת גדעון סער. ראובן ריבלין (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, כבוד ראש הממשלה, כבוד השרים, חברותי וחברי חברי הכנסת, תחילתה של הפרשה בפסק-דין של בית-המשפט העליון. אני מוכרח לומר לאחד ממורי ורבותי וקרוב משפחתי, השופט חשין, אחד מגדולי השופטים של ישראל, שלא הסכמתי אתו כאשר יצא מתחת ידו פסק-הדין, ובעיקר אותה טרוניה ומחאה שכביכול אותם מוסדות לא מוכרים או מוכרים שאינם רשמיים קיימים וניזונים מהתקציב הציבורי. כל ילד בישראל זכאי ורשאי לקבל חינוך חינם, ואין הבדל בין ילד לילד. כאשר הצלחנו למסד את החינוך העצמאי כדבר שמביא תורה וברכה, ופעמים רבות גם אוכל לילדי ישראל הנמצאים בבית-מדרש של קטנים, לא הבנתי מדוע יצא הקצף של בית-המשפט העליון על אותם ילדים ומדוע יצאה גזירה שיכולה להיות בבחינת מכה שאין ממנה מרפא לעשרות ומאות אלפי ילדי ישראל. אני מברך את הממשלה – ואני מבין שראש הממשלה הפעיל פה את משקל היתר שלו כדי לאזור אומץ ולחוקק את החוק הזה מטעם הממשלה. אני חושב שראוי שנתמוך בחוק זה, שכן חוק זה מבקש שלא להפלות בין ילד לילד בישראל, ללא הבדל דת, ללא הבדל עדה, ללא הבדל מין. הרי אלה הדברים שעולים בקנה אחד עם מחשבה אוניברסלית, ולא נורא אם במדינת ישראל תהיה מחשבה על היהודים, מה עוד שחבר הכנסת ואסל טאהא אומר שמדובר בילדי ישראל ולא רק בילדים כאלה או אחרים. צריך רק להיזהר שלא יקומו ויצוצו כפטריות מוסדות אשר ינסו לחקות מוסדות ראויים קיימים ובני-קיימא ויהפכו את העניין הזה לקרדום לחפור בו. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. אחרון הדוברים – חבר הכנסת גדעון סער. לאחר מכן נעבור להצבעה. גדעון סער (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – – – היו"ר קולט אביטל: מה קרה לך? אני אדוני? מה קורה לי היום? גדעון סער (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, אני מתנצל. הדבר רק מעיד על חוסר ריכוז מסוים. מנחם בן-ששון (קדימה): גברתי יושבת-ראש ועדת הנשים... גדעון סער (הליכוד): גברתי, אנחנו, בסיעת הליכוד, קיימנו היום דיון בהצעת החוק והחלטנו לתמוך בה. יש לכך כמה טעמים. הטעם העיקרי הוא שאנחנו מאמינים בשוויון בין כל ילדי ישראל. הילדים שלנו אינם לומדים בזרמים שיושפעו מחקיקת החוק, אבל אנחנו מאמינים שצריך להיות שוויון בין כל ילדי ישראל. הסיבה השנייה היא שאנחנו אופוזיציה עניינית, וכל דבר ודבר שעולה על הפרק אנחנו בוחנים לגופו. כך עשינו היום לגבי שני נושאים שעולים השבוע, ובנושא זה קיבלנו החלטה סיעתית. אינני יודע מדוע החוק הובא השבוע לכנסת, אם זה בגלל ההסכם הקואליציוני מלפני שנה או בגלל ההסכם הקואליציוני שמעוניינים לחתום. אדוני השר, אתה רואה שאפילו זה לא יכול להשפיע על שיקול דעתנו בדבר שאנחנו מאמינים שהוא צודק לגופו. השר יצחק כהן: נכון, נכון. גדעון סער (הליכוד): גם עניין זה, הרי אנחנו צריכים להיות כנים ופתוחים, בכל זאת הרי אנחנו יושבים פה בבניין, אנחנו זוכרים מתי הדבר הזה עלה לראשונה, אנחנו זוכרים את ההסכמים, וזה קצת התעכב. בכל זאת זה עורר אצלנו שאלות. אף-על-פי שיש עניין פוליטי, שמנו אותו בצד, קיבלנו החלטה וכך נצביע. תודה. חיים אורון (מרצ): אתה מוכן – – – או רק להסתפק. היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 8) (השתתפות רשויות מקומיות בתמיכה במוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים), התשס"ז–2007. נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 44 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 8) (השתתפות רשויות מקומיות בתמיכה במוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים), התשס"ז–2007, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: בעד הצביעו 44, אחד התנגד, אין נמנעים. אני קובעת שהצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 8) (השתתפות רשויות מקומיות בתמיכה במוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים), התשס"ז–2007, התקבלה בקריאה ראשונה והיא תעבור לדיון בוועדת החינוך לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. נוסיף את קולו של השר פרס, 45 בעד. הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק ["דברי הכנסת", חוב' ט"ו, עמ' 6358.] היו"ר קולט אביטל: הצעת סיעת הליכוד שלא להחיל דין רציפות על הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (הוראת שעה) (שידור משנה), התשס"ד–2004. אני מזמינה את נציג סיעת הליכוד, חבר הכנסת גדעון סער, לנמק את התנגדות סיעתו להחלת דין רציפות על הצעת החוק הזאת. בבקשה. גדעון סער (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, על מנת להסיר דאגה מלבו של יושב-ראש הקואליציה – – – מנחם בן-ששון (קדימה): החדש. גדעון סער (הליכוד): החדש והזמני – את זה אני אומר בידידות, כי אני יודע במה כרוך התפקיד הזה, וליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון יש תפקיד נכבד. למלא את שני התפקידים האלה ביחד, אפילו לאדם רב-כשרונות כמו צחי הנגבי, לאורך זמן, זה נראה לי קצת בגדר התעמרות. בכל אופן, לא נבקש להצביע על בקשתנו. בסוף דברי אחזור בי מהבקשה, אבל אנצל את זמן הדיבור – – – היו"ר קולט אביטל: גמרת את כל המתח, מה יהיה? גדעון סער (הליכוד): בעניין זה נגמר המתח. מנחם בן-ששון (קדימה): הוא רוצה להיות ראש הקואליציה. גדעון סער (הליכוד): אני כבר לא מועמד לתפקיד הזה, חבר הכנסת בן-ששון. עתניאל שנלר (קדימה): אם כבר, הוא יהיה שר בממשלה. גדעון סער (הליכוד): דבר אחד אני יכול להגיד לך, את התפקיד הזה כבר לא אעשה. שלוש שנים זה די והותר. אני רוצה להסביר לחבר הכנסת אורון, שכאשר ירדתי התרשמתי שהוא לא הבין את הדברים שחתמו את דברי בנושא הקודם. כמובן, אנחנו שמים את הסוגיה הפוליטית בצד, אנחנו תומכים בחוק שהביא כבוד השר נהרי לגופו, אבל אמרתי שאינני יודע אם ראש הממשלה הביא את החוק בשל ההסכם הקואליציוני שחתם לפני שנה, דהיינו עם סיעת ש"ס, ושעד היום לא בוצע, על מנת לחזק את אחיזתה בממשלה ברגע זה, או אם הוא הביא אותו עתה כדי לקרב סיעה אחרת או פלג של סיעה אחרת, שיושב לידנו שם, אל הקואליציה. אני מתכוון לפרסומים שהיו על אודות דגל התורה, אם כי אני חייב לומר שיושב-ראש סיעת דגל התורה – אין סיעה, יש סיעה מאוחדת – חבר הכנסת גפני, שהיה אצלנו היום בישיבה אופוזיציונית, ואני מאמין לו כאשר הוא אומר לי את זה, לא בישר לי שיש להם כוונות בכיוון הזה. אבל על כל פנים, יש כאלה שחושדים. באתי והוכחתי, חבר הכנסת אורון, שאף שהיו לנו חשדות כבדים – ובכל זאת, אתה רואה שראש הממשלה ישב ונשאר עד להעברת החוק הזה. זה לא דבר של מה בכך. הרי על סדר-היום יש עוד כמה חוקים. חיים אורון (מרצ): המחשבה שאתם מסתכלים ימינה ושמאלה, אולי תבוא הישועה משם, היא הזויה. גדעון סער (הליכוד): אדוני יבאר את דבריו. רונית תירוש (קדימה): הוא חיכה לחוק שלי ואמרתי לו שאין הצבעה היום אז הוא הלך. גדעון סער (הליכוד): אני חיכיתי לחוק שלך, אני הייתי נשאר. יש לי ספק אם ראש הממשלה היה נשאר. ואני לא אומר את זה לגנותו של ראש הממשלה; הוא ראש ממשלה, הוא אדם עסוק. למרות זאת הוא הקפיד להישאר עד תום הסעיף הזה בסדר-היום. חיים אורון (מרצ): למה ראש הממשלה נשאר זה ברור, אפילו אמרתי, אבל אותי מעניין למה אתם, חוץ מזה שאתם רק באופן ענייני – לא הגיוני לחשוב שאולי יש מחשבה נוספת. גדעון סער (הליכוד): נהפוך הוא, חבר הכנסת אורון. אני ביארתי שאף שהיתה לנו מחשבה שמניע פוליטי עלול – – – חיים אורון (מרצ): מניע פוליטי אחר. מניע פוליטי אחד לא מוציא מן הכלל מניע פוליטי אחר. גדעון סער (הליכוד): אתה בעצם מרמז לכך, אם אני מתחיל להתחקות אחרי הלך המחשבה שלך, שלסיעת הליכוד בהחלטותיה יש מניעים פוליטיים. מנחם בן-ששון (קדימה): חס וחלילה. חיים אורון (מרצ): חס וחלילה וחס. לא יעלה על הדעת. גדעון סער (הליכוד): כאשר אתה שומע את קולות המחאה העולים מכל קצוות האולם הזה, ברור שאינני צריך אפילו להשיב על שאלתך. חיים אורון (מרצ): מעניין שקולות המחאה הם מליכודניקים לשעבר. גדעון סער (הליכוד): חבר הכנסת בן-ששון או חבר הכנסת שנלר – אין שם אף ליכודניק לשעבר. היו"ר קולט אביטל: אני שמה לב שחבר הכנסת אורון יושב בספסלי הליכוד עכשיו. חיים אורון (מרצ): וקצת משתעשע. גדעון סער (הליכוד): זה בסדר בסך הכול, אבל אני חייב להגיד לך שברגע זה באולם, למיטב ידיעתי, אין אף ליכודניק לשעבר. יש ליכודניק אחד בהווה, וכל השאר אף פעם לא היו, לצערי, בליכוד. אם כי זה לא מוציא את האפשרות שהם יהיו בעתיד. תודה. היו"ר קולט אביטל: מה רצית להודיע? גדעון סער (הליכוד): אני מושך את הבקשה, ואנחנו – "אנחנו" ברגע זה הוא אני בסיעה שלי – נצביע בעד הבקשה להחלת דין הרציפות. היו"ר קולט אביטל: כיוון שההתנגדות הוסרה, אנחנו הופכים עכשיו את הסדר ואנחנו עוברים להצבעה על החלת דין הרציפות על חוק התקשורת (בזק ושידורים) (הוראת שעה) (שידור משנה), התשס"ד–2004. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 8 בעד הודעת הממשלה – 12 נגד – 1 נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (הוראת שעה) (שידור משנה), התשס"ד–2004, נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: בעד הצביעו 12, אחד התנגד, אין נמנעים. אני קובעת שדין הרציפות הוחל על הצעת החוק הזאת והיא תועבר לטיפול בוועדת הכלכלה. יושב-ראש ועדת הכלכלה לא נמצא. גדעון סער (הליכוד): מדוע השר דיכטר הצביע בניגוד לבקשת הממשלה? אני תוהה האם יש לכך טעם מיוחד. היו"ר קולט אביטל: אם השר דיכטר ירצה, הוא יודיע לך למה. אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: הצבעה על הודעת הממשלה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לתיקון פקודת הפטנטים והמדגמים (מס' 8) (שימוש במדגם לטובת המדינה), התשס"ה–2005. אנחנו עוברים ישר להצבעה. מי בעד החלת דין הרציפות? מי נגד? הצבעה מס' 9 בעד הודעת הממשלה – 14 נגד – אין נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לתיקון פקודת הפטנטים והמדגמים (מס' 8) (שימוש במדגם לטובת המדינה), התשס"ה–2005, נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: בעד הצביעו 14, אין מתנגדים. אני קובעת כי הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לתיקון פקודת הפטנטים והמדגמים (מס' 8) (שימוש במדגם לטובת המדינה), התשס"ה–2005, עברה והיא תעבור להמשך הדיון והכנה לקריאה שנייה ושלישית לוועדת החוקה, חוק ומשפט. הודעת ועדת החוץ והביטחון על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק ["דברי הכנסת", חוב' כ"ב, עמ' 7806.] היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: הצבעה על הודעת ועדת החוץ והביטחון להחיל דין רציפות על הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – פטור משירות למיועד לשירות ביטחון), התשס"ה–2005. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 10 בעד הודעת הוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין הודעת ועדת החוץ והביטחון על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – פטור משירות למיועד לשירות ביטחון), התשס"ה–2005, נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: בעד הצביעו 14, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי בקשת ועדת החוץ והביטחון להחיל דין רציפות על הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – פטור משירות למיועד לשירות ביטחון), התשס"ה–2005, התקבלה, והיא תעבור להמשך דיון והכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית בוועדת החוץ והביטחון. הודעת ועדת הפנים והגנת הסביבה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק ["דברי הכנסת", חוב' כ"ב, עמ' 7806.] היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים להצבעה על הודעת ועדת הפנים והגנת הסביבה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק בית יד לבנים, התשס"ו–2005. אנחנו עוברים ישר להצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 11 בעד הודעת הוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין הודעת ועדת הפנים והגנת הסביבה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק בית יד לבנים, התשס"ו–2005, נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: 14 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת בזאת כי הודעת ועדת הפנים והגנת הסביבה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק בית יד לבנים, תשס"ו–2005, התקבלה. היא תעבור להמשך דיון ולהכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית בוועדת הפנים והגנת הסביבה. הודעת ועדת החינוך, התרבות והספורט על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק ["דברי הכנסת", חוב' כ', עמ' 7421.] היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים לסעיף הבא: הצבעה על הודעת ועדת החינוך, התרבות והספורט על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הספרייה הלאומית, התשס"ו–2005. אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע. הצבעה מס' 12 בעד הודעת הוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין הודעת ועדת החינוך, התרבות והספורט על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הספרייה הלאומית, התשס"ו–2005, נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: 14 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת כי הודעת ועדת החינוך, התרבות והספורט על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הספרייה הלאומית, התשס"ו–2005, התקבלה, והיא תועבר להמשך דיון ולהכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית בוועדת החינוך, התרבות והספורט. הצעת חוק לימוד חובה (תיקון מס' 28) (הגבלת מספר התלמידים בגני-ילדים ובכיתות היסוד), התשס"ז–2007 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/140).] (קריאה ראשונה) היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום: הצעת חוק לימוד חובה (תיקון מס' 28) (הגבלת מספר התלמידים בגני-ילדים ובכיתות היסוד), התשס"ו–2007, של חברת הכנסת רונית תירוש – קריאה ראשונה. בבקשה, גברתי. יש לך עשר דקות. רונית תירוש (קדימה): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, מאחר שלא תתקיים הצבעה היום, אלא ביום רביעי, אני לא ארחיב את הדיבור. אני מעריכה שגם דיון לא ממש יתקיים, ובכל זאת אני רוצה להעלות את הטיעונים של האוצר, מדוע בעצם הם התנגדו, ולכן אני זקוקה ל-50–51 קולות מחברי המליאה. החוק מדבר על הקטנת כיתות א'-ב' רק בשליש משעות הלימוד, דהיינו בין שבע לעשר שעות שבועיות, שבהן הכיתה תתפצל לקבוצות של עד 20 תלמידים. מדובר גם על גני-ילדים. הסיבה פשוטה, ונעוצה בכך שבגיל הזה התלמידים – הן בגנים הן בכיתות היסוד – רוכשים את הבסיס, את מיומנויות היסוד של קריאה, כתיבה וחשבון, וזה מה שמשרת ומשמש אותם בהמשך הדרך בכל מקצוע לאחר הגיל הקריטי הזה. אני הלכתי באמת על חבל דק בעניין הזה; לא ביקשתי לפצל את הכיתות בכל השעות, משום שידעתי שמדובר בהוצאה תקציבית גדולה וגבוהה, ולכן ביקשתי את המינימום הנדרש. גם לא עמדתי על כך שהכול ייעשה מייד, ואני חושבת שאפשר להתייחס לנושא הזה באופן דיפרנציאלי ולהתחיל באוכלוסיות בלמ"ס, כלומר במעמד סוציו-אקונומי נמוך, ואחר כך לעלות עד סיווג הלמ"ס היותר מבוסס. כלומר, אפשר לעשות את זה במינונים נכונים, כדי שחלילה לא תהיה התמוטטות תקציבית באוצר. אני אומרת את זה קצת בציניות, משום שמדובר – במקרה הגרוע ביותר – בכ-300 מיליון שקלים, כשמדובר גם בכיתות א', גם בכיתות ב' וגם בגני-הילדים. שוב – אני חושבת שאם נסתכל על הנתונים נוכל להפחית הרבה מאוד מיליוני שקלים מההצעה הגורפת הזאת אם נביא בחשבון שכבר היום, בתשס"ז – שנת הלימודים הנוכחית – כ-2,000 כיתות עוברות את הניסוי הזה, של פיצול הכיתות, דהיינו כבר אפשר להפחית כ-80 מיליון שקלים מה-300. מעבר לכך, יש כ-350 כיתות ברחבי הארץ שכבר לומדים בהן פחות מ-20 ילדים, מאוכלוסיות כאלה ואחרות, וגם זה מפחית לפחות כ-10 מיליוני שקלים. כלומר, אם אנחנו ממש בודקים אחד לאחד, מדובר, להערכתי, בתקציב שמגיע כדי 226 מיליון שקלים. לכן אני חושבת שההתעקשות הזאת של האוצר שלא לאשר את זה, אין לה מקום, ובסך הכול הצעת החוק הזאת היא בשורה טובה לכל עם ישראל. אני אפילו הייתי מציעה לממשלת ישראל לקחת את ההצעה הפרטית שלי ולהפוך אותה להצעת חוק ממשלתית. אני מתכוונת להעלות את ההצעה להצבעה ביום רביעי הקרוב. אני מקווה שאמצא את 51 האצבעות שדרושות לי – בגלל ההתנגדות של האוצר כרגע – ואני אשמח מאוד, שוב, אם הממשלה תאמץ את החוק הזה, כי יש בו משום בשורה לאומה כולה ותחילתה של דרך חדשה, שמשנה קצת את פני מערכת החינוך ואת סביבת הלמידה. תודה רבה. עתניאל שנלר (קדימה): אני רוצה לשאול שאלה, אם אפשר. היו"ר קולט אביטל: בבקשה. חברת הכנסת תירוש, את רוצה להישאר? עתניאל שנלר (קדימה): לפני דקות אחדות אישרנו כאן חוק מאוד משמעותי ב-95 מול אפס, משהו כזה. האם את יכולה לציין מה ההשוואה בין החוק שאושר פה-אחד ובין הצעתך? רונית תירוש (קדימה): החוק שאושר הוא חוק מבורך – להארכת תקופת – – – היו"ר קולט אביטל: זה בכלל לא – – – רונית תירוש (קדימה): לא, הוא רוצה לדעת, אני אומר – פשוט כדי לסבר את האוזן. החוק הזה – להאריך בשבועיים את חופשת הלידה – עולה למדינה 300 מיליון שקלים. זה בדיוק שווה ושווה-ערך לחוק שאני מציעה, שבו אני אומרת: תנו לילדי ישראל אפשרות ללמוד בקבוצות קטנות, כך שהמורה זמינה ויכולה לעמוד מקרוב על הבעיות של כל תלמיד, על לקות הלמידה, אם קיימת אצלו, על החסכים שלו, ולתקן בשלב הקריטי של חייו את מה שטעון תיקון. והאמינו לי – בהמשך הדרך ירווח לכל עם ישראל, משום שתלמידים שיקבלו את הטיפול הנכון בזמן הנכון לא יהיו לנטל על החברה בהמשך הדרך ולא יצטרכו לקבל תגבור ושיעורי עזר, שלא לדבר על הפגיעה בדימוי העצמי שלהם ועל האפשרות שהם יהפכו לתלמידים מפריעים כי הם לא מתאקלמים ולא משתלבים, ולבסוף נמצא אותם אולי בשוליים, והחברה תממן – אני לא יודעת – אולי את הטיפול בהם אפילו במסגרת בתי-כלא. באמת, בחשיבה לטווח ארוך יש פה הרבה צרות והרבה רעות חולות שאפשר לפתור מבעוד מועד אם נאפשר לילדים ללמוד בקבוצות קטנות. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. אנחנו עוברים לדיון. ראשון הדוברים, חבר הכנסת אברהם רביץ – אינו נוכח. חבר הכנסת אורי אריאל – גם הוא אינו נוכח. חבר הכנסת זבולון אורלב – אינו נוכח. חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין – אינו נוכח. חבר הכנסת טלב אלסאנע – אינו נוכח. והנה, חבר הכנסת משה גפני מציל את המצב – נוכח. אחריו – חבר הכנסת יואל חסון, ואם הוא לא יהיה – חבר הכנסת נסים זאב, אחרון הדוברים. משה גפני (יהדות התורה): יש הצבעה? היו"ר קולט אביטל: לא, אין הצבעה היום. הרשימה סגורה. משה גפני (יהדות התורה): למה? הממשלה מתנגדת? היו"ר קולט אביטל: אתה רוצה להתחיל לדבר? משה גפני (יהדות התורה): סליחה. גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, חברת הכנסת רונית תירוש, אני תומך בהצעת החוק הזאת. היא הצעת חוק ראויה. את ודאי יודעת מה קרה בשנים האחרונות בתחום של מערכת החינוך – כמה פעמים מערכת החינוך קוצצה, כמה פעמים פגעו פגיעה ועוד פגיעה ועוד פגיעה בתלמידים, והתוצאות לא איחרו לבוא. היום, גבר ואשה אינם רוצים ללכת להוראה. זה הפך להיות מקצוע שקודם כול אין שכרו בצדו – בעבר היה מאוד חשוב ללכת להוראה; היום זה כבר לא נושא חשוב. אם המדינה היתה ענייה – מדינה ענייה, מה אפשר לעשות, מקצצים בכול ופוגעים בכול ואין כסף. מה אפשר לעשות – זה המצב. המצב הוא בדיוק הפוך. המדינה היא עשירה. היא עשירה, היא נחשבת במדינות המערב מדינה מאוד מתקדמת. ההיי-טק פורח, התעשייה – יש רזרבות תקציביות, ורק, משום-מה, מי שצריך להחליט על סדר העדיפויות מחליט על סדרי עדיפויות מעוותים, ובמקום להשקיע במערכת החינוך – אני לא יודע במה משקיעים. הילדים העשירים מקבלים את החינוך הפרטי – מביאים מורה פרטי הביתה, אז יכולים לשבת בכיתה צפופה, אבל אחר הצהריים הם לומדים בחוגים, בשיעורים, דברים שלא מקבלים בבתי-הספר; אך אלה שנמצאים במעמד הביניים מבחינה כלכלית, ודאי בשכבות החלשות, המדינה פשוט מפקירה אותם והתוצאות לא מאחרות לבוא. בתקופה שלך, חברת הכנסת רונית תירוש, בתקופה שהיית מנכ"לית, היה סקר PISA. לא היינו במצב של בינוניים במדינות המערב. היינו בתחתית המדרג בסקרים הבין-לאומיים. אנו, עם הספר, העם שהתהדר כל השנים בזה שהוא עם חכם ונבון. יש פה סדרי עדיפויות מעוותים שאין להם שום הסבר הגיוני, וההיסטוריה תשפוט אותנו, את מה שנעשה פה היום. יושבים חברי כנסת בקואליציה. מה השעה עכשיו? עכשיו אני לא בקואליציה, אני פשוט לא מבין, יושבים חברי כנסת בקואליציה, למה לא לשנות את זה? למה אי-אפשר להצביע עכשיו על החוק שלך? יש סיבה? אין פה אף אחד שמתנגד לחוק. לא צריך 50 חברי כנסת אם הממשלה תומכת. כולם חוץ ממני חברי קואליציה, אבל אני תומך. לא צריך 50 חברי כנסת. עתניאל שנלר (קדימה): דברים טובים צריכים להיראות ברוב עם. משה גפני (יהדות התורה): צריך לצמצם את מספר הילדים בכיתות, בגני-הילדים. חברת הכנסת תירוש צודקת. אין שום סיבה בעולם – ואת עושה את זה מדורג, לפי מה שהבנתי – למה לא לתמוך. למה לא להצביע על זה היום, להעביר את זה לדיון בוועדת החינוך ולהתקדם עם העניין? אלא מה? סדרי עדיפויות מעוותים שנשארו כנראה עוד מתקופת ביבי. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה. חבר הכנסת יואל חסון – אינו נמצא. חבר הכנסת נסים זאב, אחרון הדוברים להיום. נסים זאב (ש"ס): גברתי היושבת בראש, חברי חבר הכנסת גפני, הזכרת את תקופת ביבי, ואני רוצה להזכיר לך שביבי אמר בזמנו: מחשב לכל תלמיד. אולי עכשיו חברת הכנסת תירוש חיה באותה אשליה, אולי מורה לכל תלמיד. אולי נגיע לימים האלה. צריך להבין שאנו נמצאים בתקציב מסוים, ועל סדר עדיפויות יחליט משרד החינוך. יכול להיות שמשרד החינוך, בסדר העדיפויות שלו יהיה שעל חשבון בניית כיתות שחסרות – ואף אחד לא יגיד לי שפיצול, ש-36 או 40 תלמידים – – – רונית תירוש (קדימה): זה תקציב אחר. נסים זאב (ש"ס): אך אם את רוצה לפצל כיתה, אפילו לשעה אחת – – – רונית תירוש (קדימה): שתי מורות באותו חדר. נסים זאב (ש"ס): אדרבה, תסבירי את הכוונה. אם בהצעת החוק היית אומרת: מורה מסייעת, זה הרבה יותר מובן. כשאת מדברת על פיצול כיתה, המשמעות היא שזה מחייב כיתה. היום אין מגבלה. אם יש 40 תלמידים בכיתה, אני רוצה לפצל ל-20, זה מחייב לשתי כיתות נפרדות. לכן התקציב פה נראה מנופח. אם זה לא כך, אדרבה. אני גם שמח שהלכת בפרופורציה ובהדרגתיות והתמקדת רק בשעות מסוימות של הקריאה, ויש צורך, כפי שכתוב, בגישה אישית מצד המורים, ואני חושב שזה יכול לתרום רבות, והלוואי שהממשלה תתמוך בעניין הזה. אם תהיה החלטה לתמוך, אהיה עם התומכים, כי זה יכול לסייע רבות. האם מדובר גם על תלמודי-תורה והמוכרים שאינם רשמיים? רונית תירוש (קדימה): המוכר שאינו רשמי. נסים זאב (ש"ס): כי המוכר שאינו רשמי מקבל הרבה פחות תקציב מהמוכר הרשמי. לכן את הלוקסוס הזה הוא לא יכול לעשות לעצמו, כי התקציב שלו הוא כמעט 60% מהמוכר הרשמי. לכן להוסיף נטל בתקציב על אותם מוסדות ועמותות, זה יהיה קשה מנשוא. אז אם את אומרת שזה לא חל, אני בהחלט אתמוך בשתי ידיים, רק שאקבל את האישור מחברי הקואליציה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. כיוון שאין הצבעה אני קובעת שהדיון בנושא זה הסתיים. גם סדר-היום הסתיים. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, כ' באייר התשס"ז, 8 במאי 2007, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 20:15.