דברי הכנסת
תוכן העניינים
הצהרת אמונים של חבר הכנסת סעיד נפאע 2
סעיד נפאע (בל"ד): 3
דברי יושבת-ראש הכנסת בעקבות החשדות נגד חבר הכנסת לשעבר עזמי בשארה 7
דוח ועדת-וינוגרד 7
בנימין נתניהו (הליכוד): 9
אפי איתם (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 15
דני יתום (העבודה-מימד): 17
יעקב מרגי (ש"ס): 18
דוד רותם (ישראל ביתנו): 20
משה שרוני (גיל): 24
יעקב כהן (יהדות התורה): 25
זהבה גלאון (מרצ): 27
זהבה גלאון (מרצ): 28
זהבה גלאון (מרצ): 29
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 31
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 32
מוחמד ברכה (חד"ש): 33
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 35
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 35
מנחם בן-ששון (קדימה): 39
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס: 41
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 55
מזכיר הכנסת אריה האן: 56
פגיעה בצביונה היהודי של המדינה בשל אי-אכיפת חוק חג המצות (איסורי חמץ) 56
מאיר פרוש (יהדות התורה): 56
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 58
שר הפנים רוני בר-און: 60
דברי הכנסת
כד / מושב שני / ישיבה קי"ג /
ט"ו באייר התשס"ז / 3 במאי 2007 / 24
חוברת כ"ד
ישיבה קי"ג
כנס מיוחד
הישיבה המאה-ושלוש-עשרה של הכנסת השבע-עשרה
יום חמישי, ט"ו באייר התשס"ז (3 במאי 2007)
ירושלים, הכנסת, שעה 12:04
הצהרת אמונים של חבר הכנסת סעיד נפאע
היו"ר דליה איציק:
חברי השרים, חברי חברי הכנסת, הנני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת – – –
לימור לבנת (הליכוד):
איפה השרים? הממשלה כבר התפטרה?
היו"ר דליה איציק:
את לא חייבת להפריע לי. תודה רבה לך, גברתי.
אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת היום, יום חמישי, ט"ו באייר, 3 במאי שנת 2007.
הסעיף הראשון על סדר-היום: הצהרת אמונים של חבר הכנסת סעיד נפאע. אני מתכבדת להזמין את חבר הכנסת סעיד נפאע לעלות לבמה ולהצהיר אמונים.
שר הפנים רוני בר-און:
במקום מי?
היו"ר דליה איציק:
במקום חבר הכנסת עזמי בשארה. הרי אתה בוודאי לא יודע ולכן אני אזכיר לך.
ישראל כץ (הליכוד):
הוא יצהיר אמונים למדינת ישראל ולחוקיה – – –
היו"ר דליה איציק:
אני מתכבדת להודיע לכנסת, שעל-פי סעיף 43(א) לחוק-יסוד: הכנסת, עם התפטרותו של חבר הכנסת עזמי בשארה מן הכנסת, אשר נכנסה לתוקפה ביום רביעי, ו' באייר, 24 באפריל, בשעה 13:07, יבוא במקומו מר סעיד נפאע מסיעת בל"ד. בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת, אני מזמינה אותך, אדוני, ואקרא בפניך את הצהרת האמונים ואתה תשיב: "מתחייב אני".
וזה נוסח ההצהרה: "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת".
סעיד נפאע (בל"ד):
מתחייב אני.
היו"ר דליה איציק:
תודה רבה לך, אדוני.
סעיד נפאע (בל"ד):
ברשותך, גברתי, אפשר לומר כמה מלים?
היו"ר דליה איציק:
כמה מלים.
סעיד נפאע (בל"ד):
בקצרה.
גברתי היושבת-ראש, גבירותי ורבותי הנכבדים, לפני 40 שנה ובהגיעי לגיל 14 פרצה מלחמת 1967 או ששת הימים. כנער עמדתי בצדי כביש עכו-צפת וצעקתי לחיילים על הזחל"מים: קדימה לדמשק, ובתמורה – זרקו לי סוכריות. כל זאת אף שעוד קודם לכן נגדעו לי ענפים רבים שהאכילוני, ואז באה הגדיעה הסופית לענף שעליו בני משפחתי ואני יושבים ומפירותיו אוכלים: אדמותינו.
כך גם היה במג'ד-אל-כרום ובמעיליא, ומה ההבדל? התחלתי בשאלות הקשות: למה? לא היו אז תשובות ברורות, אבל גמלה בלבי ההחלטה שאני איאבק נגד מי שגודע את ענפי מחייתי ולוקח מאבי הפלאח הפשוט את מקור גאוותנו לגדלנו בכבוד.
לימים, בהגיעי לגיל 17, נקראתי בצו להתגייס. ואז עמדה בפני השאלה: איך נמנע מאבי מלהיכנס לאדמתו ב"מוע'ר אל-דרוז", בחולה, מטעמי סיכון ביטחון המדינה, ואנוכי צריך להתחיל את אימוני הצבאיים בשטח 100, שהוא חלק מאדמה זו? השאלות ההן ושאלות רבות אחרות הובילוני עד הלום, כשאין זה חלום חיי.
היום אני עומד כאן ומתחייב להיות נאמן למדינת ישראל ולחוקיה, ובנסיבות בלתי שגרתיות, במקומו של ד"ר בשארה, אחרי מסע של חודש בתוך סערת אימים. במערבולותיה, וגם ערב הדיון של ישיבת היום, מעלה אני את השאלה והתהייה שלהלן: השב"כ שתפקידו להגן על העם, על המדינה, מאזין לרווחתו לחבר הכנסת בשארה, והלה, במגעו עם סוכן זר מוסר ידיעות המסייעות לשולחיו של הסוכן במלחמתו בישראל, והשב"כ – –
לימור לבנת (הליכוד):
יש גבול, באמת.
סעיד נפאע (בל"ד):
– – מחכה 33 ימים ונותן לו להמשיך לעזור – –
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
– – –
היו"ר דליה איציק:
אדוני – – –
סעיד נפאע (בל"ד):
– – על יכולתו החוקית ועל-פי חוק חסינות חברי הכנסת – – –
קריאות:
– – –
היו"ר דליה איציק:
אתה ביקשת כמה מלים. יש כללי מינהל. אתה מדבר בפעם הראשונה, תאמר כמה מלים מנומסות בבקשה. יהיו לך הרבה הזדמנויות. זה לא מקובל, יהיו לך הרבה הזדמנויות. תגיד כמה מילות נימוס ואתה יורד.
גלעד ארדן (הליכוד):
עזמי בשארה – – –
היו"ר דליה איציק:
אתה מוכן לתת לי לנהל את הדיון? תודה רבה לך. בבקשה, אדוני.
סעיד נפאע (בל"ד):
טוב, למדתי, כשחבר כנסת חדש מצטרף, יהיו דעותיו אשר יהיו, מקובלות או לא מקובלות, לפחות מכבדים אותו – – –
היו"ר דליה איציק:
זה נכון מה שאתה אומר.
סעיד נפאע (בל"ד):
לפחות מכבדים אותו בנאום הראשון שלו.
לימור לבנת (הליכוד):
לא כשהוא מגן על חשוד בבגידה וריגול.
היו"ר דליה איציק:
בבקשה, אדוני.
סעיד נפאע (בל"ד):
את הכבוד שלי אבקש מאלה שיודעים לתת כבוד ולכן – – –
גלעד ארדן (הליכוד):
אתה נשבע אמונים כרגע.
היו"ר דליה איציק:
נא לסיים.
סעיד נפאע (בל"ד):
גברתי היושבת-ראש, תודה רבה. את מה שנותר לי לומר, אגיד בהזדמנות אחרת. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
אני מאחלת לך בהצלחה. חבר הכנסת סעיד נפאע נבחר מטעם בל"ד, הוא הנציג השני של היישוב הדרוזי בית-ג'ן בגליל. הנציג הראשון – הוא חבר הכנסת השני שיש לנו – חבר הכנסת מגלי והבה מסיעת קדימה.
חבר הכנסת נפאע, אני מברכת אותך לרגל כניסתך לכנסת ומאחלת לך הצלחה בתפקידך.
דברי יושבת-ראש הכנסת בעקבות החשדות נגד חבר הכנסת לשעבר עזמי בשארה
היו"ר דליה איציק:
חברי חברי הכנסת, לפני שאדרש לתוכן הדיון המיוחד, אני מבקשת להתייחס לנושא אחר. בשבועות האחרונים נחשפנו לפרשת החשדות והחקירות שבמרכזה חבר הכנסת לשעבר עזמי בשארה. מבלי להתייחס כלל לתוכן החקירה ולסוגיות שהיא מגוללת בתוכה, אני רואה חובה לעצמי, כיושבת-ראש הכנסת, להדגיש כי מדובר במקרה יחיד ובודד, ואין לאיש מאתנו, חברי הכנסת, הזכות להשתלח כלפי חברינו, חברי הכנסת הערבים, וודאי שלא לצאת בהתקפות חסרות רסן כלפי האוכלוסייה הערבית בישראל, שרובה המוחלט, אזרחים ישרים והגונים הנאמנים למדינת ישראל.
לצערי, חלק מחברי הבית נסחפו להתקפות הללו ואני רואה בכך טעם לפגם.
דוח ועדת-וינוגרד
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, רבותי השרים, אדוני יושב-ראש האופוזיציה, חברי, קואליציה ואופוזיציה, אני מתכבדת לפתוח את הדיון המיוחד של מליאת הכנסת בעקבות פרסום חלקו הראשון של דוח-וינוגרד; זאת, כפי שהבטחתי בתום הכנס הקודם – לכנס את מליאת הכנסת לאחר פרסום הדוח.
בראשית דברי אני מבקשת לשבח את הממשלה על ההחלטה להקים את הוועדה בהרכבה המצוין. חברי הוועדה קיבלו על עצמם משימה מורכבת ורגישה וניגשו אליה ללא מורא, ביסודיות ראויה לציון. ואף שטרם הושלמה משימתם, אפשר לומר כבר עתה, ואני משוכנעת שכל סיעות הבית יסכימו אתי, שהוועדה עשתה עבודה טובה וראויה לשבח, עבור עתידה וביטחונה של מדינת ישראל.
היום הזה נזכור את החיילים והאזרחים שנהרגו במהלך מלחמת לבנון השנייה. נחבק את המשפחות השכולות ונחזק את הפצועים הנאבקים על שיקומם. ביום הזה אנחנו זוכרים את אלדד, את אהוד וגלעד, שטרם שבו הביתה.
דוח-וינוגרד, חברי חברי הכנסת, הוא דוח קשה. זהו דוח חשוב המטפל בימים הראשונים והמורכבים של מה שהפך למלחמת לבנון השנייה. מדינת ישראל נאלצה להתמודד עם איומים חסרי רסן על העורף, אבל האמת חייבת להיאמר: הממשלה כולה ורוב מוחלט של חברי הכנסת, ובתוכם גם אני, תמכנו ביציאה למלחמה. עכשיו אין טעם לנבור מי אמר מה. המבחן האמיתי של דוח-וינוגרד יהיה בעצם יישום לקחיו ובביצוע המלצותיו.
חברי חברי הכנסת, הגם שאלו ימים לא פשוטים, של ספקולציות, של חשבונאות, קצת, של נבואות שחורות, וגם של ביקורות ענייניות, שאני מאמינה כי רובן מתכוונות לטוב, ראוי שנזכור ונזכיר לעצמנו כי הדמוקרטיה הישראלית איתנה והמערכות השלטוניות יציבות ומתפקדות.
חברי הכנסת, הדיון הזה יהיה דיון סיעתי, על-פי הסכמות מוקדמות של כל חלקי הבית. הוא יהיה בעל ערך אם נאזין לוויכוחים, למחלוקות ולטיעונים מתוך כבוד הדדי, איש איש בתפקידו, איש איש בהשקפתו, והעיקר, שנפעל מתוך אחריות לאומית וציבורית.
בעיני הדוח הזה הוא הזדמנות גדולה, הוא הזדמנות להצמיח דברים חדשים. אסור שזאת תהיה החמצה איומה. הדוח הזה נותן הזדמנות חד-פעמית אולי לצאת לצמיחה. המשימות והאתגרים הניצבים לפתחה של מדינת ישראל עצומים; הם מאיימים, הם עתירי סיכון. אלה לא יחכו לנו בסבלנות. שילוב כל הכוחות כאן, ככל שיהיה רחב יותר, ישרת את המטרה של יישום הדוח.
אני שמחה לשמוע כי צבא-הגנה לישראל החל במערכת שלמה של צעדים במטרה לבצע את התיקון ולהתכונן לבאות. צה"ל לא יוכל להשתקם לבד; בלי שתהיה רוח גבית שנעניק לו אנחנו, שרי הממשלה, חברי הכנסת, התקשורת והציבור, צה"ל לא יוכל לעשות זאת לבדו.
המערכות השלטוניות בישראל, וכמובן הכנסת, צריכות לנהל את הוויכוח באמצעות דין ודברים פוליטי, הגון, כפי שמתבקש מהדוח.
חברי הכנסת, יש דברים שעלינו לעשות עכשיו, איש איש בתחומו, איש איש בהתאם לאחריותו. אני משוכנעת שאין לנו זמן, שהאויבים מחכים בפתח, שמחכים להזדמנות, בואו לא נספק להם אותה.
אני מתפללת ומקווה, שבהתנהגותנו, אנחנו לא כותבים את הדוח הבא.
לסיכום דברי אני מדגישה, כי הדיון המיוחד הזה יתקיים בהתאם לסיכומים המוקדמים עם סיעות הבית. הנחיתי את סגני שינהלו את הדיון בהקפדה יתירה על הסדר במהלכו. אנחנו נעמוד על כך שכל הדוברים יישאו את דבריהם, ללא הפרעות, על אף הרגישות. אני קוראת לכם, חברי חברי הכנסת, לתת דוגמה אישית בהתנהגותכם במהלך הדיון. תודה רבה.
אני קוראת למחליפי, לסגני, לבוא לכאן ולנהל את הדיון. ראשון הדוברים יהיה יושב-ראש האופוזיציה, חבר הכנסת בנימין נתניהו.
היו"ר מגלי והבה:
בבקשה, אדוני.
בנימין נתניהו (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, ידידי חברי הבית, זהו רגע של אמת למדינת ישראל. ביום שני השבוע, בשעה 17:00, הסירה ועדת-וינוגרד מסך מעל עיניהם של אזרחי מדינת ישראל. הוועדה הזכירה לנו אמת שהיתה ברורה וחדה לכולנו במשך העשורים הראשונים של המדינה, אבל שהלכה וניטשטשה במהלך השנים האחרונות: שהקיום שלנו כאן והשלום עם אויבינו מותנים בראש ובראשונה בעוצמתנו; שרק אם נהיה חזקים, נמנע מלחמות או נכריע אותן. רק אם נהיה חזקים תהיה לנו תקווה אמיתית להשיג שלום עם שכנינו.
מעל הבמה הזאת, בתום המלחמה, אמרתי: "אם אויבינו יניחו את חרבם, יהיה שלום. אם אנחנו נניח את חרבנו, לא נהיה". זוהי, לדעתי, האבחנה החשובה ביותר, הנוקבת ביותר, של דוח-וינוגרד, שעקב המלחמה האחרונה נדמה לרבים מאויבינו שיד רופפת אוחזת בחרב דוד; ובלשון הוועדה: "לראשונה במלחמות ישראל, מלחמה שישראל היתה מעורבת בה הסתיימה בלי שישראל ניצחה בה בבירור. קשה להגזים בהשלכות מרחיקות הלכת של תוצאה זאת בעינינו, כמו גם בעיני אויבינו". את זה, רבותי, את זה אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו.
לכן, שיקום עוצמתנו אינו רק צו השעה; זהו צו חיים בעבורנו. אני מדבר על שיקום וביצור כל מרכיבי העוצמה הלאומית שלנו – המדינית, הבין-לאומית, הצבאית, הכלכלית, החברתית, ומעל הכול, הערכית, כי הערכים והרוח הם הבסיס האמיתי של העוצמה שלנו. וככל שהדבר קשור לעם, הם גם באו לידי ביטוי מלא במלחמה האחרונה.
ב-12 ביולי, אל מול התוקפנות ואל מול הסכנה, הוכיח עם ישראל – פעם נוספת – את נכונותו להתנדב ולהתייצב. אנשי מילואים עזבו באחת את שגרת יומם, רבים מהם ביוזמתם, נפרדו ממשפחותיהם, התייצבו, חיכו לצו פקודה. מאות אלפי אזרחים התנסו במה שחוו אחינו בשדרות וביישובי הדרום, הם פשוט עברו לחיות במקלטים, והיו מוכנים לשהות שם ככל הנדרש, ובלבד שהממשלה תסיר את האיום מעל ראשם. ובשאר חלקי הארץ פתחו רבבות משפחות את ביתן ואת לבן לתושבי הצפון שירדו דרומה. הרוח הישראלית המיוחדת הזאת, שבאה לידי ביטוי דווקא בימי משבר ומבחן, הרוח של 48', של 67' ושל 73', הרוח הזאת פיעמה שוב בליבותיהם של האזרחים, של החיילים בסדיר ושל אנשי המילואים.
ובשעת המבחן הגדולה התייצבנו כולנו כעם אחד, בחזית אחת, מתוך אחריות לאומית ומתוך ממלכתיות, ונתנו גיבוי מלא לממשלה להשיג את היעדים שהציבה – להסיר את האיום ולהגן על אזרחינו.
רן כהן (מרצ):
אתם כן.
בנימין נתניהו (הליכוד):
נרתמנו בכל כוחנו להדוף בתקשורת הבין-לאומית את ההתקפות הרבות על המדינה, על המדינה שלנו.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
תמכת בכל מהלכי המלחמה מההתחלה ועד הסוף.
בנימין נתניהו (הליכוד):
חשבנו אז שיש על מי לסמוך. חשבנו שיש על מי לסמוך. רוח העם והלוחמים היתה שם; מנהיגות לא היתה שם. המנהיגות כשלה פעמיים: היא כשלה בכושר הביצוע ושגתה בקריאת המציאות. זה התחיל לפני המלחמה – הממשלה היתה שבויה בקונספציה של נסיגות חד-צדדיות, ובקיץ האחרון הקונספציה הזאת קרסה לנגד עינינו. הנסיגה הבהולה מלבנון הביאה להקמת מדינת טרור בחסות אירן בצפון, ובדיוק אותו הדבר קורה עכשיו בדרום.
אלי אפללו (קדימה):
מה קרה בחברון?
בנימין נתניהו (הליכוד):
המדיניות הזאת לא קידמה את השלום, שכולנו חפצים בו.
יואל חסון (קדימה):
מי אמר שצה"ל יכול לקבל פחות?
משה כחלון (הליכוד):
יואל, אולי כדאי שהיום תשתקו. היום תשתקו.
מוחמד ברכה (חד"ש):
זאת צביעות, עדיף שתשתקו שניכם.
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת חסון, אני קורא אותך לסדר.
גדעון סער (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, הם רוצים להספיק, אין להם פה הרבה זמן.
אלי אפללו (קדימה):
תוריד את החליפה ושים אותה בארון, היה מישהו שאמר את זה. שלא ימהרו.
בנימין נתניהו (הליכוד):
המדיניות של נסיגות חד-צדדיות לא קידמה את השלום, שאנחנו כולנו רוצים בו. שלום לא משיגים במהלכים חד-צדדיים; שלום משיגים מתוך התעצמות ומתוך הידברות עם אלה מאויבינו שחפצים לשים קץ למלחמה.
עכשיו הגיעה עת תיקון. הגיעה העת להתבונן בעיניים מפוכחות במציאות סביבנו ולהחזיר לעצמנו את העוצמה, את כושר ההרתעה וגם את הכבוד הלאומי שלנו. אנחנו חברה חופשית, פתוחה ואמיצה, כזאת שאינה מטאטאת את כישלונות מנהיגיה אל מתחת לשטיח; אנחנו חושפים אותם לאור השמש, מפיקים לקחים, מרפאים חוליים. ישראל היא המגדלור היחיד של חירות באזורנו, וקרן האור של החופש, של הדמוקרטיה ושל הרצון החופשי. זה מקור עוצמתנו: האמת היא מקור עוצמתנו.
דוח הביניים של ועדת-וינוגרד חשף את האמת. הוא חשף ליקויים חמורים, ואנחנו צריכים להתחיל לתקן אותם מייד. בראש ובראשונה אנחנו חייבים לתקן את הליקוי העיקרי שהדוח מצביע עליו – העדר מנהיגות, העדר אחריות, העדר מיומנות, העדר יכולת לקבל החלטות קשות ולהוציאן אל הפועל.
רבותי, טיב המנהיגות גוזר את גורלו של כל ארגון. זה נכון לגבי מפקד בצבא, מנהל בית-ספר, בעל עסק קטן או מנהל מפעל גדול, נשיא אוניברסיטה – כל ארגון. גם ארגון שאנשיו הם הטובים ביותר, המוכשרים ביותר, הנלהבים ביותר, אם אין לו מנהיג שמציב חזון, שמתווה את הדרך שהוא רוצה להוביל בה ואת הדרך שבה הוא מתכוון לעשות זאת, אותו ארגון מידרדר מהר מאוד לבלבול ולאובדן דרך. זה נכון, רבותי, גם לגבי ארגון שקוראים לו מדינה.
כבר נאמר: האומה מוכנה לכל קורבן, כל זמן שיש לה מנהיגות. כלומר, כל זמן שהממשלה מראה בבירור לאן היא חותרת, וכל זמן שהאומה בוטחת שמנהיגיה עושים ככל יכולתם.
מדינת ישראל כמהה היום למנהיגות כזאת. יש תחושה עמוקה בעם – ואני בטוח שכולכם שותפים לה, כי אתם שומעים אותה כמוני – יש תחושה עמוקה בעם שכל המערכות השלטוניות אינן מתפקדות, שיש שיתוק וחוסר אונים בכול. העם מצפה היום להנהגה שתציב חזון ברור, שתקבל את ההחלטות הדרושות למימושו ותפעל מתוך שיקול דעת ואחריות לאומית.
חברי הכנסת, זה מה שהיה חסר לנו בקיץ האחרון וזה מה שחסר לנו כעת. אני מצטט מתוך דוח הוועדה: "ממשלת ישראל וכל אחד מחבריה לא פעלו מתוך שיקול דעת, זהירות ואחריות כנדרש".
הרמטכ"ל כשל, קבעה הוועדה. טוב, הוא הסיק את המסקנה כבר מזמן והתפטר, פינה את הדרך, שהרי ברור לכול שרק תחת רמטכ"ל חדש צה"ל יכול להתחיל בתהליך של שיקום. אבל כגודל הכישלון גדול הצורך בתיקון אמיתי.
היו"ר מגלי והבה:
אדוני יתחיל לסכם, כי עשר דקות הסתיימו.
גדעון סער (הליכוד):
לא מפסיקים את יושב-ראש האופוזיציה.
לימור לבנת (הליכוד):
לא מקובל להפסיק את ראש האופוזיציה.
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת סער, כשישבת פה ניהלת את הישיבה.
גדעון סער (הליכוד):
זה לא היה מעולם.
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת סער, אני לא צריך את העצות שלך. אדוני, אני מבקש לסכם. אני אתן לך את חצי הדקה שהפריעו לך, וכך יהיה עם כולם. נקפיד על מסגרת זמן – לאף אחד לא תהיה שנייה.
לימור לבנת (הליכוד):
אל תסתמו פיות. אף פעם לא הפסיקו את יושב-ראש האופוזיציה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אולי תאפשר ליושב-ראש האופוזיציה לצטט קצת מנאומיו?
היו"ר מגלי והבה:
חברי הכנסת, אנחנו נקפיד על מסגרת דיון ועל לוחות זמנים. אדוני, יש לך חצי דקה לסיים.
לימור לבנת (הליכוד):
לראש האופוזיציה יש מעמד מיוחד.
ישראל כץ (הליכוד):
אנחנו מקשיבים לכם כל הזמן. הקשבנו אתמול לכל מלה שאמרה שרת החוץ.
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת כץ, אתה סתם מבזבז את הזמן של חבר הכנסת בנימין נתניהו. בבקשה, אדוני, יש לך חצי דקה לסיים. תודה.
יובל שטייניץ (הליכוד):
יש גם מסורת. אתה פוגע – – –
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת שטייניץ, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה.
יובל שטייניץ (הליכוד):
תכבד את המסורת.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אם אפשר לבקש רק עשר שניות. למה כל כך הרבה?
היו"ר מגלי והבה:
בבקשה.
בנימין נתניהו (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, לפעמים ברגעי מעמד, המסורת גוברת על הפרוטוקול. אתה יודע את זה, וכולנו יודעים את זה. רוב העם יודע את זה, ורוב העם מבין שאלה שנכשלו הם לא אלה שיכולים לבצע את התיקון, כי התיקון נובע מעצם תפקודם שלהם. בשעה גורלית זאת העם כולו מכיר בצורך בהתחדשות ובהתעצמות. מכאן החשיבות הגדולה של דוח-וינוגרד, כי הדוח הזה קבע לא רק את הגורמים לכישלון אלא גם אמות מידה למנהיגות אמיתית – מקצוענות ולא חובבנות, ממלכתיות ולא כיתתיות, ניסיון ולא פזיזות, שיקול דעת ולא הרפתקנות, נחישות ולא הססנות.
מדינת ישראל עומדת היום בפני אתגרים עצומים. היא זקוקה להנהגה אחרת עם רוח חדשה. התקווה שהרוח הזאת צריכה לשאוב ממנה היא מהאבות המייסדים שלנו, מהאנשים שצפו פני עתיד מתוך בחינת המציאות וביד אמונה ונחושה פעלו בעוצמה לחיזוק ישראל לדורי דורות. הם באו מן העם, כי משם באה המנהיגות. ממשלה ונבחרי ציבור יונקים את סמכותם מן העם. שורשי הסמכות והלגיטימציה של הממשלה הזאת יבשו. בדמוקרטיה אנו הריבון. על כן, צריך לחזור אל העם ולאפשר לו לומר את דברו. מה רוצה עם? מה הוא מבקש היום? הוא רוצה הנהגה שתשמור על ילדינו – –
יואל חסון (קדימה):
הכול פוליטיקה בסוף. הכול פוליטיקה.
בנימין נתניהו (הליכוד):
– – הנהגה שתבטיח את עתידנו, הנהגה שתחזיר לכולנו את האמונה. אז בואו ונלך ונעזור לעם לחזור ולהאמין. נלך אל העם ונחזיר לו את התקווה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה ליושב-ראש האופוזיציה, חבר הכנסת בנימין נתניהו. אנחנו נעבור להודעות הסיעות, ונקפיד על הזמנים של כל מי שיופיע וידבר היום. בסוף יענה המשנה לראש הממשלה, השר שמעון פרס.
זהבה גלאון (מרצ):
איפה שר הביטחון?
היו"ר מגלי והבה:
אני מזמין את חבר הכנסת אפי איתם. בבקשה.
קריאה:
– – –
זהבה גלאון (מרצ):
– – –
היו"ר מגלי והבה:
חברת הכנסת גלאון, אל תפריעי. אדוני, אתן לך את כל הזמן שלך, ואני מבקש להקפיד על חמש דקות. כך ננהג עם כולם. בבקשה.
אפי איתם (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ובעיקר חברי הממשלה – ראש הממשלה, אני מדבר אליך – ראינו אתכם ביממות האחרונות בעליבותכם, בקלונכם, מצטופפים מאחורי ההריסות, "אהוד גראד", מגינים על שרידי שלטונכם המתפורר ויודעים מה שיודע כל ילד במדינה הזאת, שזמנכם עבר.
דמוקרטיה תקינה איננה זקוקה לכיכרות. יש לה נציגים נבחרים בכנסת ובממשלה. אולם יש רגעים שעורקיה של דמוקרטיה מסתיידים, שהיא איננה עוד נציגת העם אלא הופכת לנציגת עצמה, בתאוות השלטון שלה, ואז היא אטומה לקולות הסבל, לאחריות, לצווי המנהיגות הטבעיים, ואז – וזה בדיוק הרגע הזה – היא הופכת לדמגוגיה ריקה מתוכן. אז, וזה הזמן וזה יקרה הערב, הופכת הכיכר למעקף שמזרים דם וחמצן של שפיות ושל אמת קיומיים שבלעדיהם הכול יקרוס, גם אתם וגם אנחנו וכל מה שבנינו כאן. כזאת תהיה הכיכר הערב – סם חיים לכולנו, מעבר לכל מחלוקת פוליטית, אמירה ישרה וישירה לנוכח ההסתיידות והדרכים שנתעקמו בממשלה הזאת.
גם מי שלא יהיו בכיכר בגופם יהיו שם ברוחם: חיילי מילואים, פצועי צה"ל, לוחמים שנפלו במערכה – –
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת שנלר וחבר הכנסת שטייניץ, תכבדו את מי שנמצא כאן ומדבר על הדוכן. נא לשבת.
אפי איתם (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
– – ואולי המשפחות השכולות שלבן המתפלץ לא יעמוד להן להגיע אל הכיכר. כולם יהיו שם. וכן, תהיה שם גם התקווה – תקווה למשהו טוב יותר שמגיע לנו, ואנחנו מסוגלים להשיגו, אם רק תיתנו למהלך הטבעי השפוי של הדמוקרטיה לומר את דברו.
דבר נוסף ואולי אחרון – גם התקשורת תהיה שם, זאת שעטפה אתכם ובנתה אתכם ועשתה מכם אתרוגים ונתנה יד לא פעם לפלגנות ולטיוח. היא תהיה שם, והיא תוכל אולי במהלך נדיר זה שנים רבות להיות שותפה באמירת אמת וביצירת אחדות. יש קונסנזוס רחב מאוד, מקיר אל קיר, שרוצה דבר אחד ברצון אדיר, וזה לראות אתכם הולכים הביתה.
יש רגעים שאומה מגינה לא על קבוצות בתוכה ואפילו לא על דעות בתוכה, אלא על עצם מגרש המשחקים שלה וכלליו. ובהתעלמות הבוטה מן הכללים הללו, מן היושר ההנהגתי הפשוט – טרם יבשה הדיו על הדוח, ואתם כבר הודעתם שאתם תתקנו את הליקויים. ראש הממשלה, אתה והממשלה שלך הם הליקוי, הם התקלה העיקרית. זה מה שאומר הדוח. אז עוד קומבינה, עוד ציניות: "אנחנו נתקן את הליקויים".
אני רוצה לסכם ולומר לכם, ולך, ראש הממשלה: זאת לא הכנסת, זה לא הרוב של 61, זה לא ספין. הפעם זה העם טמבלים. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת אפי איתם. אני רוצה להודות לך באופן מיוחד על כך שהקפדת על הזמנים. אני מזמין את חבר הכנסת דני יתום, ואחריו – חבר הכנסת יעקב מרגי.
גלעד ארדן (הליכוד):
איפה שר הביטחון?
דני יתום (העבודה-מימד):
אני לא יודע. אני לא מזכירו הצבאי.
גלעד ארדן (הליכוד):
יושב-ראש המפלגה שלך.
דני יתום (העבודה-מימד):
אדוני ראש הממשלה, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, ממשלת ישראל, קובע דוח-וינוגרד, בראשותך, ראש הממשלה אהוד אולמרט, כשלה בכל מה שקשור למלחמת לבנון השנייה. הדוח מותח ביקורת קשה ונוקבת על ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל והממשלה כולה. הממשלה לא עמדה במבחנה העליון, מבחן קבלת ההחלטות וניהול מלחמה. הדוח כל כך חמור, שכמותו אני לא זוכר שידעה המדינה בכל שנות קיומה.
בכל מדינה אחרת הממשלה היתה מתפטרת ומחזירה את המנדט לעם. אבל ישראל היא מדינה אחרת. המושג אחריות ידוע רק למעטים, ואף אחד מאלה כנראה לא מכהן היום בממשלת ישראל. אין סמכות בלי אחריות. קיבלתם סמכות לנהל את ענייני המדינה. עתה, באה עת האחריות. הביקורת הנוקבת שמוטחת היא גם אישית ולא רק כללית ולא רק מבנית. לכן, עליכם לגלות הפעם מנהיגות – דבר שהיה חסר כל כך במהלך מלחמת לבנון. משבר האמון בין הציבור והממשלה הוא מהחריפים בדברי ימי המדינה. הקרע לא ניתן לאיחוי. מי שאיבד את אמון הבוחר לא יכול עוד לייצג אותו.
אני מביט בעיני חברי השרים ממפלגת העבודה, ואני משוכנע שהמצפון שלכם מעיק עליכם. הרי היו ביניכם כאלה שלא הסכימו עם כל החלטות הממשלה ביחס למלחמה ודרך הניהול שלה. על כתפיכם אתם עומסים היום אחריות נוספת בכך שאתם נותרים על כיסאותיכם בממשלה.
אומרים: רק הממשלה שכשלה תוכל לתקן; אומרים שיש לקדש את היציבות השלטונית. תרשו לי לחלוק על שתי האמירות האלה. ממשלה שאבדה לה הדרך ועשתה כל כך הרבה שגיאות, שנהגה בפזיזות ולא העמיקה לחקור וללמוד טרם קבלת החלטות, ממשלה ללא גיבוי ציבורי, ללא אמון ציבורי, לא תוכל לתקן ולשנות ולא תוכל לבנות. ואשר לקידוש היציבות השלטונית – ממתי זה חשוב יותר מקיומה של ממשלה מוכשרת?
העם זקוק לתקווה ומקווה לבשורה. צריך ואפשר לצאת מהמצב הגרוע שנקלענו אליו. למדנו – וכך גם הדוח גורס ומדגיש – יש חשיבות עצומה לניסיון. הממשלה בישראל חייבת להציג תוכנית אסטרטגית ארוכת טווח שיש בה נדבך של שיקום אבל גם נדבך של בנייה ושל עתיד טוב יותר.
במקום לעסוק בהישרדות פוליטית צריך לנהל מדינה – לטפל בחינוך, ברווחה, בפריפריה, בחיילי המילואים, בצבא הסדיר, להציע יוזמות מדיניות ולנסות להרחיק את המלחמה הבאה.
שנים ישבתי לצדו של יצחק רבין זכרו לברכה; ראיתי כיצד האיש המנוסה – מר ביטחון – שאל וחקר, וחזר ובדק, הקשה, דרש לראות חלופות והורה לתקן תוכניות, וכאשר הוא שלח חיילים לקרב, הוא עשה זאת מתוך חיבוטי נפש עצומים, ורק כשהיה בטוח כי ננקטו כל הפעולות ונעשו כל ההכנות. הרי גם במלחמה הזאת, אדוני ראש הממשלה, היה אפשר אחרת – אבל זה לא קרה.
אנחנו חייבים לעשות הכול כדי להבטיח שקורבן הנופלים לא היה קורבן שווא. צריך לתקן את הליקויים באופן מיידי ולבנות מדינה מתוקנת ואיכותית יותר. עלינו לפעול ללא לאות כדי להחזיר את השבויים, את הנעדרים ואת החטופים הביתה מהר ככל האפשר.
ממשלת ישראל כשלה. אני אומר זאת עם כל הצער והכאב: ממשלת ישראל כשלה, ועליה להחזיר את המנדט לעם. העם ראוי להנהגה מנוסה ואחראית וצריך לומר את דברו. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת דני יתום. חבר הכנסת יעקב מרגי, ואחריו – חבר הכנסת דוד רותם. בבקשה.
יעקב מרגי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי ראש הממשלה, השרים, חברי חברי הכנסת, עם ישראל נמצא באחד מרגעיו הקשים והחשובים. הרגעים קשים – כי העם שרוי בתחושה של משבר מנהיגות. מצב קשה, רגעים קשים – כי העם רוצה תשובות, אך הציבור ניזון רק מהביקורת ולא מתמונת המצב המאוזנת.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, המצב קשה, כי לנגד עינינו מבט המשפחות השכולות ועיני הפצועים המיוסרים. המצב קשה, כי אנו שומעים את דברי ההבל של מנהיג ה"חיזבאללה", השיח' חסן נסראללה. אנו רואים ושומעים איך הם מנצלים את החגיגה הדמוקרטית של מדינת ישראל.
ממשלת ישראל הקימה ועדת בדיקה שתבדוק אותה – תבדוק את הממשלה, תבדוק את תפקוד הממשלה במלחמת לבנון השנייה. והנה, חגיגה של דמוקרטיה – חוזקה הדמוקרטי של מדינת ישראל לנגד עינינו.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני לא מכיר חברה דמוקרטית ושלטון דמוקרטי – לא באזורנו ואף בכל העולם כולו – אין מי שהיה בודק את עצמו כך ומקיים דיון על דוח ביניים ברמה כזאת.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אותה חברה דמוקרטית, שאני גאה בה, חייבת גם לנהוג בצורה אחראית, וכאן שעתה הגדולה והחשובה של המדינה.
השופט וינוגרד בדבריו, בשליש הראשון של נאומו, הדגיש חזור והדגש: "למען העתיד" – את צמד המלים "למען העתיד". כשרוצים לדאוג לעתיד, לעתיד המדינה ולעתיד ילדיה, יש לנו הזדמנות גדולה לבחון, לבדוק, לשפר ולתקן.
אדוני היושב-ראש, זה הזמן להפיק לקחים. זה המסר וזה מה שמעניין את העם. העם רוצה לשמוע אם יופקו הלקחים, אם יתוקנו הליקויים. ואני שואל: האם כניסה למערכת בחירות שתסחרר אותנו, את החברה הישראלית, זה מה שיפתור את הבעיה? האם בזמן עיסוק בבחירות מישהו יהיה פנוי לעסוק בתיקון הליקויים?
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אויבינו קיבלו מכה אנושה במלחמת לבנון השנייה, ואנו, עם זאת, נחשפנו לתקלות חמורות, שאפשר לתקנן.
אדוני היושב-ראש, לסיום, היום תתקיים עצרת בכיכר רבין. העצרת היא חלק מהחגיגה הדמוקרטית שדיברתי עליה. היא לא באה מחולשתנו, היא באה ממקור עוצמתנו כמדינה דמוקרטית.
ואני רוצה מכאן להעביר מסר לעם ישראל תחילה: עם ישראל חי וקיים, עם ישראל חזק, כי אל לנו לחשוב שכוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. עלינו להבין שעם ישראל חזק, כמאמר הנביא: לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה'. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת מרגי ותודה על העמידה בלוח הזמנים. אני מזמין את חבר הכנסת דוד רותם, ואחריו ידבר חבר הכנסת משה שרוני. בבקשה.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי הממשלה, חברי הכנסת, המלחמה האחרונה, נדמה לי שהיא המלחמה הראשונה שהעם בישראל מרגיש שלא ניצחנו בה, ולכן הציבור בישראל, שהוא ציבור חכם ונבון, ומבין את המצב, כואב, כועס ונבוך. הוא מפנה אלינו, אל כל נבחרי העם, אצבע מאשימה על כך שלא פעלנו ולא דאגנו שהליקויים שנתגלו לא יקרו.
הציבור בישראל דורש ממנהיגיו אחריות, מנהיגות אמיתית ותשובות אמיתיות וכנות, ואנחנו חייבים לתת לו את התשובות האלה. צריך לומר לציבור את האמת כולה.
שורשי המלחמה האחרונה – והעובדה שהניצחון אינו מלא, למרות ההישגים – נובעים, על-פי דוח ועדת-וינוגרד, מכשלים שהחלו כבר בשנת 2000. הוועדה קובעת בצורה ברורה כי הבריחה החד-צדדית והלא-מסודרת מלבנון בשנת 2000, על-פי החלטת ממשלת ברק, אי-מתן תגובה הולמת למעשי ההתגרות של ה"חיזבאללה" מייד לאחר מכן, התפיסה המוטעית של "הכלה רחבה", שהיתה נחלת כל הממשלות, גם ממשלת ברק, גם ממשלת שרון, אשר בה, רבותי חברי הליכוד – אף אחד איננו, חוץ ממיקי איתן – הייתם אתם חברים נבחרים, הקיצוצים הנרחבים בתקציבי הביטחון בתקופתו של חבר הכנסת בנימין נתניהו, שהיה שר האוצר, הם אשר גרמו בסופו של דבר לכך שצה"ל לא יוכל להתאמן; הם שגרמו בסופו של דבר לכך שהימ"חים לא יהיו מלאים, שהיה חוסר בציוד.
אי-אפשר להפיל את הכול על הממשלה הנוכחית. מי שעומד כאן וקורא להחלפת השלטון, וקורא לבחירות, כי הוא קורא סקרים, צריך גם לקחת על עצמו את האחריות למעשים שהוא עשה.
חברי הכנסת, צריך גם לומר לעם את האמת. ה"חיזבאללה" חוגג היום את ניצחונו והוא משתמש בדוח ועדת-וינוגרד ובמערבולת הפוליטית שאנחנו מייצרים כהוכחה לניצחון ולהצדקת הדרך שלו. ה"חיזבאללה" ממשיך להתחזק, ממשיך לחרחר מלחמה בצפון. ה"חמאס" עושה זאת בדרום וביהודה ושומרון. האם החלפת השלטון תביא לכך שהוא יראה שאנחנו פוחדים ממנו, שהוא ניצח אותנו, או שתביא לשמחה רבה יותר אצלו? האם העם הזה רוצה היום שה"חיזבאללה" יחגוג כי הוא הצליח להפיל ממשלה בישראל? לא, העם לא רוצה את זה. אולי חלק מהפוליטיקאים כאן רוצים את זה. העם איננו רוצה בזה.
זהבה גלאון (מרצ):
מי מינה אותך לדבר בשם העם?
דוד רותם (ישראל ביתנו):
מי שמינה אותך לדבר בשם העם. גם את לא מפסיקה להגיד "העם", "העם", "העם".
זהבה גלאון (מרצ):
– – –
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
תקרא סקרים ותדע מה רוצה העם – – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
צריך לומר לו לעם ביושר – – –
היו"ר מגלי והבה:
חברת הכנסת גלאון.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אני עומד פה בשם העם לפחות פי-שניים ממך. את הסקרים האלה עשו כבר כמה אנשים שאני מכיר, שהלכו לישון בערב ראשי ממשלה וקמו בבוקר כראשי אופוזיציה.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
יש לו פחות – – –
זהבה גלאון (מרצ):
– – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אינני חי על-פי סקרים.
היו"ר מגלי והבה:
חברת הכנסת גלאון, שמענו.
יואל חסון (קדימה):
– – –
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת חסון. מה קרה? חבר הכנסת רן כהן. בבקשה.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
חברי הכנסת, צריך לומר לציבור באחריות וביושר שהחלפת הממשלה בשעה זו, אם במערכת בחירות ואם במשא-ומתן קואליציוני מחודש, תגרור אותנו למערבולת, ובאותה עת ה"חיזבאללה" וה"חמאס" יתחזקו ויפתיעו אותנו בפעולה נוספת – – –
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
ברצינות? – – –
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת אלדד, אנחנו רוצים לשמור על מסגרת הזמן וכל פעם שאתה מפריע אני חייב לתת לו זמן על ההפרעה.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
חברי הכנסת, חובתנו לתקן בהקדם האפשרי את הליקויים שנתגלו, ולצורך כך אנחנו צריכים הנהגה אשר תקבע את היעדים ותפעל להשגתם גם אם המחיר הציבורי הפוליטי והאלקטורלי יהיה כבד. צריך לפעמים ללכת נגד הזרם, כי זה בדיוק תפקידה של הנהגה. כך נהגה ישראל ביתנו כשהצטרפה לממשלה לאחר המלחמה, כשידעה את כל הכשלים והליקויים. היא לא היתה צריכה את דוח-וינוגרד כדי לדעת את האמת.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
– – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אם אנחנו חפצי חיים, אני קורא לכל ראש הסיעות הציוניות בבית הזה לקום ולהתאחד לממשלת חירום, שתפקידה יהיה לתקן את הליקויים.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אתה צוחק?
דוד רותם (ישראל ביתנו):
חבר הכנסת אלדד, מה מעניין אותך, ראש הממשלה או המדינה הזאת? תגלה אחריות למדינה הזאת.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
– – –
היו"ר מגלי והבה:
תודה רבה לחבר הכנסת רותם. חברי הכנסת, כשאתם מפריעים אנחנו מוכרחים לפצות את מי שנואם כאן.
זהבה גלאון (מרצ):
– – –
היו"ר מגלי והבה:
אני אתן לך תיכף דקה להצגה. חבר הכנסת משה שרוני, בבקשה.
רן כהן (מרצ):
אדוני היושב-ראש, אפשר לבקש ששר הביטחון שאחראי על המלחמה הזאת יגיע למליאה?
היו"ר מגלי והבה:
שמענו את הבקשה שלך, תודה.
משה שרוני (גיל):
אדוני היושב-ראש, כבוד ראש הממשלה, מכובדי השרים, חברי הכנסת, אנחנו עומדים כאן, משסעים האחד את דברי השני. כל אחד מתחרה ושוכח דבר אחד: צבא-הגנה לישראל לא הובס במלחמת לבנון השנייה. נקודה. אנחנו צריכים להביא בחשבון מי יושב מולנו, על הגבול בלבנון – לא נסראללה ולא "חמאס". זה לא הישג? אז מה זה, רבותי? מה קורה לנו? במקום להיות מאוחדים, במקום לחשוב מה צריך לתקן, איך לעזור כדי להיות יותר טובים במערכה שמחכה לנו, מה קרה לנו? מה קרה לעם ישראל? מה קרה לנבחריה? מתחרים כאן בדברים שבכלל לא קיימים. נודה כולנו שכשיוצאים למלחמה יודעים שיוצאים ואף אחד לא נביא ולא יודע מה יקרה. אבל עובדה היא שהשגנו את המטרה. "חמאס" לא יושב על הגבול אתנו. זה לא הישג? מה זה? שוכחים את זה?
רבותי, אני רוצה לצטט את יושב-ראש האופוזיציה שנתן נאום כזה – בנאום בכנסת הוא אומר: "אדוני ראש הממשלה, אני רוצה לומר כאן שאני וחברי ניתן לך את כל הגיבוי להדוף את הלחצים". מה קרה מאז עד היום? ועוד הוא אומר: "צריך להבין שהאופוזיציה, אני ותנועת הליכוד וכל חברי האופוזיציה נותנים גיבוי מלא לממשלה לפעולה תקיפה". הוא שכח מה שהוא אמר?
אמר חבר הכנסת ביילין בוועדת החוץ והביטחון: "מביע הערכה לראש הממשלה ומציין שיש קונסנזוס גם בוועדת החוץ והביטחון, גם בכנסת, גם בארץ וגם בחלק גדול מהעולם לגבי צדקת המערכה".
יוסף ביילין (מרצ):
לא לגבי המערכה הזאת. אתה לא מבין מה שאתה אומר – – –
משה שרוני (גיל):
אתה מבין. אתה לא צריך לקפוץ. לא אני כתבתי את זה. תהיה קצת צנוע, שיהיה לך קצת יושר, קצת מוסר.
יוסף ביילין (מרצ):
זאת פשוט חוצפה.
משה שרוני (גיל):
מה שאני מבקש מכל אלה שדיברו, שיהיו ישרים במעט. חוצפה מה שאתה אמרת כנראה, זה משהו אחר. לא אני אמרתי, אתה אמרת.
חברי הכנסת, אנחנו צריכים לצאת מכאן מחוזקים. צריך לעשות וצריך לעזור לתקן מה שניתן לתקן ולהוכיח לכל אויבינו, כדי שלא תהיה להם בכלל מחשבה לצאת לעוד מערכה. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת שרוני ותודה על ההקפדה על הזמנים. אני מזמין את חבר הכנסת יעקב כהן, ואחריו – חברת הכנסת זהבה גלאון.
יעקב כהן (יהדות התורה):
כבוד היושב-ראש, כבוד ראש הממשלה, כנסת נכבדה, המערכת רועמת במדינה זה ימים מספר עקב הדוח החמור שהתפרסם, דוח ועדת-וינוגרד. הדוח מצביע על רצף של כשלים. אני רוצה להתייחס לכשל של פיקוד העורף; כלומר, הפקרת העורף, שזה הכישלון האזרחי.
כאחד מאלה שהיו בימי המלחמה עם תושבי הצפון, הקמתי מוקד אירוח לאלפי תושבי הצפון אשר נמלטו לערי המרכז. אינני צריך את דוח ועדת-וינוגרד כדי להשיג שלא היתה יד מכוונת לטיפול באזרחי העורף. ראינו את המקלטים שלא היו מוכנים; בתי-החולים, בתי הציבור, מבני הציבור לא היו מוגנים. האספקה לא הגיעה ורבבות אזרחי הצפון שברחו למרכז לא סודרו להם מקומות מקלט ואירוח. רק ארגוני ההתנדבות היו היחידים שטיפלו באזרחי הצפון. פשוט התקיים בנו "בימים ההם אין מלך בישראל".
ואם לכישלונות אחרים יש לראש הממשלה שותפים, לכישלון הזה – לראש הממשלה אין תירוצים; זו אחריותו.
אני חייב לומר שהיום, אף-על-פי שעברו תשעה חודשים מהמלחמה, לא למדו לקחים ולא הפיקו לקחים על אף כל ההתרעות החמורות שבאות הן מה"חיזבאללה" הן מהסורים, ומדברים על מלאי גדול, עיר שלמה תת-קרקעית של טילים משוכללים ארוכי טווח, שאמורים להגיע עד מרכז הארץ, חס ושלום. ובינתיים, לא נעשה דבר למיגון האזרחים – לא בתי-חולים, לא מבני הציבור, לא הכשרת מקלטים ולא בניית ממ"דים.
כנסת נכבדה, הפקרת העורף, לצערי, לא היתה רק בימי המלחמה, אלא אף בימי הרגיעה, כאשר הממשלה נותנת את ידה ונתנה את ידה כל השנה להפקרת מיליון ו-650,000 אזרחים ובתוכם 760,000 ילדים החיים מתחת לקו העוני. הממשלה אשר בידה להיטיב את מצבם ממשיכה במדיניות הקשוחה והאכזרית, אף שהמצב הכלכלי במדינה טוב ביותר. וכמו שהתפרסם, ברזרבות של התקציב נמצאים מיליארדים רבים, מחד גיסא עקב הגידול בהכנסות מעל למשוער, ומאידך גיסא בשל חוסר בביצוע תקציבי של ההוצאות, ובכל זאת היא מתאכזרת לאזרחיה ולילדיה.
זה דבר מדהים שממשלה שהוקמה אך לפני שנה בקול תרועה ומייסדיה התיימרו להביא בשורה טובה לאזרחי ישראל, התנפצה ונכשלה עד מהרה. ממשלה זו נפלה בכל המישורים – החברתי, הביטחוני, החינוכי, כאשר כל מעשיה נדבקו בכל מחלה ומכאוב. פשוט אין לה סייעתא דשמיא והיא נטולת מזל. לדעתי, הסיבה לחוסר זה מופיעה במקורות; שם מופיעה החומרה שבעינוי וציעור של קשי-יום ואנשי מצוקה. על זה הכתוב אומר: והיה כי יצעק ושמעתי כי חנון אני. על כן, עקב המחדל של הפקרת העורף הן בימי המלחמה והן בימי הרגיעה, צריכה הממשלה להתפטר.
דבר חמור נוסף שמטריד: מתברר פעם נוספת בימים אלה, שההכרעות של ראש הממשלה אינן נגזרות מתוך שיקולים ענייניים יסודיים שמטרתם טובת האזרחים, אלא מנווטות ומודרכות על-ידי יועצי דעת קהל ואשפים של יחסי ציבור למיניהם. וכן בדברי ועדת-וינוגרד, היעדים והמשימות כלל אינם בני-ביצוע ונראה שהם יותר ראוותניים ממעשיים. וכך הדבר בכל השטחים.
המציאות הזאת חמורה ביותר, ובמיוחד שאין רואים שממשלה זו מסוגלת לתקן ולשנות את העיוותים והכשלים החייבים שינוי מיידי.
כיוון שממשלה אטומה הנמצאת חלקה במריבה וחלקה בחקירה אינה מסוגלת לבצע מאומה ורוב הציבור איבד בה את אמונו, והיא הפקירה את העורף הן בימי המלחמה והן בימי הרגיעה, חייבת היא להתפטר במהרה.
אני אסיים בתפילה ותקווה שלא יישמע עוד שוד ושבר בגבולנו ואך שלום ושלווה ישררו בארצנו. אבל זה מותנה בדברי הפסוק בפרשה של השבוע הבא: אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו – – – וישבתם לבטח בארצכם. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת כהן. חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה.
זהבה גלאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, זה היה ממש "קזינו לבנון". אתה והממשלה שלך התייחסתם בהפקרות לחיי חיילי צה"ל ולתושבי צפון המדינה. אתם הימרתם על חיי חיילים ואזרחים. הימרתם. מלחמת לבנון השנייה היתה מלחמה מיותרת, מלחמה מקולקלת, מלחמה מקלקלת. אני מציעה להזכיר כאן, אף אחד שעמד על הבמה עוד לא אמר את זה: 119 חיילים ו-44 אזרחים נהרגו מפני שהייתם מנהיגות מופקרת, שהפקירה חיי חיילים ואזרחים.
אדוני ראש הממשלה, דוח-וינוגרד לא מותיר לך ולשר הביטחון ברירה. אתם חייבים להתפטר, ואם היתה בך יושרה, היית מתפטר לאלתר; אתה ושר הביטחון והממשלה כולה. איפה הם הגיבורים הגדולים? איפה הם סביב שולחן הממשלה? תראה מי נשאר לשבת כאן. כל הממשלה הזאת היתה אחראית. החלטתם לצאת למלחמה בפזיזות, בקלות ראש, שלחתם חיילים ליהרג כדי להשיג תמונה מנצחת, כדי לזכות בניצחון תודעתי. סיכנתם את חיי החיילים, צריך לקרוא לילד בשמו. סיכנתם את חיי החיילים בשביל תדמיתה של הממשלה הכושלת הזאת.
השר לקליטת העלייה זאב בוים:
– – – את תמכת ועוד איך.
זהבה גלאון (מרצ):
אתם ממשלה חלולה, כושלת, שרלטנית וחסרת אחריות. כשלתם – אני לא תמכתי בממשלה הזאת, זאביק בוים, אני אגיע לזה. כשלתם כישלון מנהיגותי.
חברי חברי הכנסת, אתם חבורת פוליטיקאים שלא הבינה את חרדת הקודש שהיתה צריכה לאחוז אתכם לפני ששלחתם את חיילי צה"ל למשימה. אתם זלזלתם בחובה שלכם להגן על אזרחים ולשמור על ביטחונם. איפה השרים, אני חוזרת ושואלת, אותם שרים שישבו בממשלה, שכמו מהמר מכור נשאבה להגדיל עוד ועוד את סכום ההימור, הסתבכה, וגרמה להפסד גדול יותר. ממשלה שהפעילה כוח היכן שהיה דרוש יותר מוח, חברי חברי הכנסת. מוח. הממשלה הזאת היא ממשלה שנכשלה, ולכן ממשלת אולמרט כולה צריכה ללכת הביתה.
אבל אתה, אדוני ראש הממשלה, שעכשיו אני מייחדת לך את מרבית דברי, אתה אחראי לכישלון בכל ברומטר ובכל ממד שעל-פיו בוחנים את ביצועיך בתפקיד – בתכנון, בהערכה, בביצוע, בחוסר מחשבה, בפזיזות התגובה, בקביעה לא ריאלית של יעדים. איך עמדת כאן על הבמה בעמידה הבוטחת הזאת עם גבהות הלב, ברהב, בשחצנות, ביהירות, והצבת כאן יעדים שהיה ברור שהם אינם בני-השגה, יעדים אבסורדיים. אבל אתה, אין לך אלוהים. הרי בכלל אתה לא מתכוון להתפטר. חיפשת פתח מילוט מאחריות, אז במקום להתפטר אתה מקים ועדה להפקת לקחים.
אדוני ראש הממשלה, חשבתי בימים האחרונים שלו הקדשת לתכנון אופי התגובה בלבנון עשירית מהזמן שאתה מקדיש לתחבולות ההישרדות הפוליטיות שלך, מדינת ישראל היתה היום במצב הרבה יותר טוב. הרבה יותר טוב. הממשלה שלך כולה עשתה מלחמה כתחליף למדיניות, במקום למצות מהלכים דיפלומטיים להשבת החיילים החטופים, במקום לבדוק אפשרויות מדיניות.
אני עמדתי כאן והצעתי: למה לא ממצים מהלכים דיפלומטיים? למה מלחמה היא האופציה הראשונה לתגובה? אבל אתם? מי מבין יותר טוב מכם? יצאתם למלחמה הזאת בהתרברבות, בהשמעת דברי רהב על סדר חדש בלבנון. לא טרחתם לתכנן, לא טרחתם ללמוד, לא טרחתם להתכונן, לבדוק, לשאול, להתלבט ולהתייעץ. כל הפעולה הזאת שלכם התבססה על שליפה מהמותן, בפזיזות, ביהירות, בחוסר אחריות, בלי ידע בכלל על היכולת הצבאית של צה"ל. הצבתם יעדים דמיוניים. אני חוזרת ואומרת – יעדים גרנדיוזיים שהיה ברור שהם אינם בני-השגה.
כולכם, אבל כולכם לקיתם בעיוורון הזה, ולכן, על כל הממשלה וכל מי שיושב כאן היום, על כל הממשלה הזאת רובצת אחריות קולקטיבית. אבל על ראש הממשלה ועל שר הביטחון שאיננו כאן, רובצת האחריות הראשית.
ואני מסיימת, אדוני, כיוון שמקצרים את דברי, בדבר אחד: עומדים כאן היום חברי כנסת – הזכיר חבר הכנסת שרוני מדבריו של יושב-ראש האופוזיציה – עומדים כאן חברי כנסת – אני שומעת פרשנים ופוליטיקאים לשעבר, ואנשי צבא לשעבר, כולם מותחים ביקורת נוקבת; איפה חשבון הנפש – כשכולם עמדו אז וקראו להכות עוד ועוד, להיכנס קרקעית – –
היו"ר מגלי והבה:
תודה.
זהבה גלאון (מרצ):
– – לצרוב תודעתית – אדוני היושב-ראש, ברשותך – – –
היו"ר מגלי והבה:
לא, תודה רבה.
זהבה גלאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, עוד משפט אחד, ברשותך.
היו"ר מגלי והבה:
לא, גברתי. אני לא ארשה לך מעבר לזמן שלך. נקודה.
קריאה:
– – –
זהבה גלאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, אני מבקשת לסיים.
היו"ר מגלי והבה:
אני מבקש – – –
זהבה גלאון (מרצ):
אני מבקשת שתאפשר לי לסיים משפט אחד – לא נוח לך, אדוני היושב-ראש – – –
היו"ר מגלי והבה:
לא, נוח לי מאוד. אף אחד לא הפריע לך. השמעת את כל הנאום שלך.
זהבה גלאון (מרצ):
נו, אז תרשה לי עוד משפט אחד. אני רוצה לסיים, ברשותך.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
משפט אחד.
ראש הממשלה אהוד אולמרט:
– – –
היו"ר מגלי והבה:
אדוני ראש הממשלה, יש לה כל הזמן – – –
ראש הממשלה אהוד אולמרט:
היות שהיא מכוונת את זה אלי – אני מוכן להאזין.
היו"ר מגלי והבה:
תודה, ראש הממשלה, שהקשבת לה, אבל אני לא – – –
ראש הממשלה אהוד אולמרט:
אני מבקש ממך – – –
רן כהן (מרצ):
פה יש סבלנות, לא כמו במלחמה.
היו"ר מגלי והבה:
חמש דקות לכל אחד. נקודה.
זהבה גלאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, מנהיגות נבחנת – ואני אומרת את זה לכל חברי חברי הכנסת – מנהיגות נבחנת דווקא ברגעים קשים, כשהיא לא הולכת אחרי הלך הרוח, כשהיא מנסה להוליך את הלך הרוח. חבל שזה לא עמד כאן למבחן, בכנסת ישראל. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה. אנחנו ממשיכים, ונקפיד על לוח הזמנים. חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – חבר הכנסת מוחמד ברכה. בבקשה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
תודה, אדוני היושב-ראש.
אדוני ראש הממשלה, רבותי חברי הכנסת, מעטים הם חברי הכנסת שיכולים לעמוד היום, דווקא היום, מעל הדוכן הזה ולהמשיך לדבוק באותה עמדה שביטאנו ערב פרוץ המלחמה ומייד עם תחילתה. אני לא ביבי, אני טיבי, ולכן עמדתי היא עקבית.
היו"ר מגלי והבה:
אבל אדוני מכיר את האמרה "טיבי או ביבי".
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
במקרה הזה רק אחד הוא עקבי. אני עקבי באותה עמדה, והוא עקבי בפתלתלות שלו. אני אמרתי מתחילת המלחמה שאסור לצאת למלחמה הזאת. חבר הכנסת נתניהו תמך בראש הממשלה, התלהב מהמלחמה מתחילתה ועד סופה, חיזק את ידי ראש הממשלה – נדמה לי שהוא התקשר אליו בטלפון, אולי נפגש אתו – מה הוא לא עשה כדי להאיץ בו אולי גם להיכנס עוד, להכות יותר, פעולה קרקעית נרחבת יותר, אולי היו נהרגים יותר ישראלים ולבנונים. ועכשיו אנחנו באים ושומעים נאום מנוגד לחלוטין למה שהיה לפני כמה חודשים.
זה יכול לנבוע משתי סיבות – או מאמנזיה או מזלזול בציבור.
אלי אפללו (קדימה):
– – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
11 או 12 מחברי הכנסת, מייד עם תחילת המלחמה, אמרו "לא" למלחמה – כעיקרון. ולכן ההשגה שלי על דוח-וינוגרד היא לא על הדרך – הכישלון החרוץ הוא לא בדרך ניהול המלחמה, אלא בעצם היציאה למלחמה. האופציה המדינית של מגעים מדיניים, אדוני ראש הממשלה, כדי להחזיר את החיילים, כמעט – מה זה כמעט – נשללה מייד.
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת שלמה – אני מקווה שתהיה שר, אבל לא מותר לך לשבת שם.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
האופציה הזאת נשללה, היא אפילו לא הובאה בחשבון, ותופי המלחמה התחילו לרעום מייד. מי לא קרא "רבותי, תכו בהם"? בימים הראשונים ראש הממשלה זכה לאחוזי פופולריות של מעל 80%. מר אולמרט לא השתנה. דעת הקהל היא מובילית. אמרנו לך, אדוני ראש הממשלה, מעל לדוכן הזה, ואתה זוכר מה שאמרתי: תמצה את כל המגעים המדיניים, כי המלחמה הזאת, המטרה הראשונה שהצבתם לה היא להחזיר את החיילים, ואנחנו אמרנו – מישהו מנסה להטעות את הציבור, הרי מלחמה לא מחזירה חיילים; עסקת שבויים, זה מה שמחזיר את כולם הביתה. וכאשר 11 או 12 מחברי הכנסת אמרו את הדברים האלה – תמיד, בכל מלחמה – והיו מלחמות – – –
אלי אפללו (קדימה):
מה – חטיפת חיילים – – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
הם הוחזרו, חבר הכנסת?
אלי אפללו (קדימה):
מה ההמשך? עוד חטיפה ועוד חטיפה – – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
זה עזר? בכל זאת אתה שואל את השאלה הזאת היום?
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת אפללו, שמענו את השאלה שלך.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
חבר הכנסת אפללו, בדיוק מה שעושים היום היה צריך לעשות קודם: מגעים. וראש הממשלה אמר לפני יומיים שיש מגעים – ואולי הם מתקדמים, כדי להחזיר את החיילים – – –
אלי אפללו (קדימה):
– – –
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת אפללו. תודה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
ולכן, אדוני ראש הממשלה, המלחמה הזאת היתה טעות – גם מהבחינה המוסרית וגם מהבחינה הפוליטית. אתה נכנסת לממשלה הזאת וזכית לאמון הציבור על אג'נדה מדינית דווקא, שאולי אני חולק – אני חולק – עליה, אבל זה המסר שניתן לציבור, ובמקום תהליך שלום הובלת מלחמה, ומאז ועד היום – פעם היה תהליך; אומנם לא היה שלום, אבל היה תהליך. היום אין תהליך ואין שלום.
אדוני ראש הממשלה, הגיעה העת – פעם אחר פעם אני אומר לך את זה – להתייחס לצד השני ברצינות, בשוויון, בגובה העיניים. תהליך מדיני הוא צורך השעה של שני העמים; גם עם הפלסטינים וגם עם הסורים. זאת תעודת הביטוח של כל אחד מאזרחי ישראל: תהליך שלום אמיתי, החזרת השטחים הכבושים וכינון שלום על בסיס יוזמת השלום הערבית. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת טיבי, גם על ההקפדה על לוח הזמנים. חבר הכנסת מוחמד ברכה, ואחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. בבקשה. אחרון הדוברים – חבר הכנסת בן-ששון. הוא יסיים.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, רבותי חברי הכנסת, בתחילת הישיבה אמרה יושבת-ראש הכנסת שלא צריך לנבור במה אמר מי. אני חושב דווקא את ההיפך. זאת השעה לנבור במי אמר מה ומה נאמר על-ידי מי.
יושב-ראש האופוזיציה, שעלה הראשון והציע את הנושא, צריך להישפט על מה שהוא עצמו אמר בזמן המלחמה, ומי שגיבה את המלחמה מתחילתה ועד סופה אינו יכול להציע את עצמו ברוב צדקנות כאילו הוא המושיע, כאילו הוא הגואל. נהפוך הוא. תחת הנהגת הליכוד וביבי נתניהו אנחנו צפויים לא רק להעמקת החשיבה המיליטריסטית, אלא גם להעמקת החשיבה האנטי-חברתית שהוא הוביל בהיותו שר האוצר בשנים האחרונות והביא מכות איומות על השכבות החלשות במדינת ישראל.
לכן, כאשר הטיחו אנשי הליכוד באנשי קדימה: אתם תשתקו היום, ואלה השיבו להם: לא, אנחנו נדבר – אני הייתי מעדיף ששניהם ישתקו. גם מכאן וגם כאן. לפחות היום תשתקו.
כשעמדנו על הדוכן ואמרנו שהמלחמה הזאת לא תביא להשגת שום מטרות, כי מלחמה היא לא אמצעי להחזרת שבויים ולא להשגת שלום, שיסעתם את דברינו. מה לא נאמר עלינו – כאילו אנחנו תוקעים סכין בגב המדינה בזמן מלחמה. ומה, לא צריך להגיד כאן היום ועכשיו מי אמר מה? אנחנו אמרנו, ואנחנו ממשיכים לומר גם היום, גם לפני וינוגרד וגם אחריו, שמלחמה לא יכולה להיות אופציה לחיים.
היום דובר גם – בדברי הדוברים השונים על הכישלונות – על המחיר. אף אחד לא טרח לדבר על כך ש-1,000 מאזרחי לבנון נהרגו במבצע, במלחמה האווילית הזאת. אף אחד לא עמד כאן כדי לדבר על ההרס שנעשה במדינה שלמה – של תשתיות אזרחיות, של גשרים, של תחנות חשמל – הרס לשם הרס. כאילו זה בסדר, זה מותר, רק שלא יסרטו את הרגשות העדינים של העם בישראל. אני לא רוצה שאף אחד יסרוט את הרגשות, לא העדינים ולא הגסים, של העם בישראל, אבל הצביעות הזאת, כאילו יש לעם בישראל מונופול על השכול, מונופול על הכאב, מונופול על היתמות – צריך לחזור לדרך השפיות ולדרך השלום מדרך המיליטריזם וההתלהמות.
אני יכול להסכים עם ראש הממשלה שהוא יתקן טעויות, אבל אילו טעויות אתה רוצה לתקן, אדוני ראש הממשלה? שהמלחמה הבאה תהיה יותר מוצלחת? או לשנות את הקונספציה בכלל? יש הזדמנות פז שנקרתה בדרכו של המזרח התיכון כולו, לאחר אימוץ היוזמה הערבית, כשבאים – כל העולם הערבי – למדינת ישראל ואומרים: הנה, תוכנית שלום תמורת שלום עם כל מדינות האזור. זאת לא הזדמנות שנקרית בדרכנו כל יום. אם יש צורך לשנות טעויות – צריך לשנות את הטעות הבסיסית, את הטעות של הימור על המיליטריזם, על הקונספציה של היהירות, שמה שלא יוכרע בכוח יוכרע בעוד יותר כוח. זה מה שטעון שינוי. ללכת לאבו-מאזן ולא לעשות ישיבות לשם פרוטוקול, לשם צילום, אלא לעשות ישיבות שתהיה להן מהות, שיהיה אופק מדיני וגם דרך. מה זה לתקן טעויות?
אלה הטעויות שצריך לתקן, ואלה לא טעויות נקודתיות. אלה טעויות שבתיקון שלהן יש תקוות החיים של כל עמי האזור. ועוד טוענים נגד הממשלה שלך עכשיו שהיא ממשלה חלשה ואתה ראש ממשלה חלש. יש לך הזדמנות. יש לך הזדמנות להגיד – הנה, אנחנו נלך. יש יד מושטת מוועידת ריאד. יש יד מושטת מההנהגה הפלסטינית. לא רק העמים הערביים כולם מציעים שלום עם מדינת ישראל, יש גם ממשלה פלסטינית שהיא ממשלת אחדות שעומדת מאחורי היוזמה הערבית ומייצגת יותר מ-90% מהעם הפלסטיני. זאת אומרת, שלום בתנאים האלה הוא שלום עם כל העולם הערבי ועם כל העם הפלסטיני. זאת הזדמנות שלא תחזור כל יום, אדוני ראש הממשלה.
ולכן, הגיע הזמן להתפכח מאשליית היהירות, מאשליית המיליטריזם, וללכת לדרך של שלום. כבר 60-50 שנה אנחנו צועקים וזועקים את הזעקה הזאת. תשמעו אותנו פעם אחת – הפעם הזאת. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת ברכה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
שכחתי לומר משהו לראש הממשלה – קולך לא נשמע בכל ההסתה נגד הציבור הערבי. אני חושב – אני חושב שצריך – 20% מכלל האזרחים במדינה מרגישים עכשיו שהם מטרה לכל מיני חצים.
היו"ר מגלי והבה:
תודה, חבר הכנסת ברכה. חבר הכנסת זחאלקה, בבקשה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כבוד היושב-ראש, אם ראש הממשלה לא יפריע לי אני אתחיל בדברי. אני רוצה רק שלא יפריע לי. יקשיב, לא יקשיב, זאת שאלה אחרת.
היו"ר מגלי והבה:
תודה, חבר הכנסת ברכה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, השאלה הגדולה לא נשאלה בוועדת-וינוגרד: האם היה אפשר למנוע את המלחמה, או "לנצח תאכל חרב"? האם יש מנהיגים שאחראים לכך באופן אישי, שהיו יכולים למנוע את המלחמה ולא עשו זאת.
אלי אפללו (קדימה):
או לעזור למלחמה הזאת. תלוי מאיזה צד.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
הקונספציה של חד-צדדיות התחילה בלבנון בעקבות העובדה שראש הממשלה לשעבר אהוד ברק תפס פיק ברכיים, תפס רגליים קרות – אני מקווה שאת זמן הפציעות מראש הממשלה אתה תוריד לי.
היו"ר מגלי והבה:
דבר, אדוני; דבר.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
– – – תפס פיק ברכיים, רגליים קרות, ברגע האחרון, כשנוהל משא-ומתן שהיה קרוב מאוד לסיכום – כולם יודעים בבית הזה, בכנסת, שהמשא-ומתן היה מאוד קרוב לסיכום – ברגע האחרון הוא נסוג והחליט על נסיגה חד-צדדית. היה אפשר – והרבה אנשים באליטה הישראלית, פוליטיקאים, גנרלים לשעבר, אומרים זאת היום בריש גלי, שהיה אפשר להגיע לנסיגה בהסכם, ואת זה אהוד ברק לא עשה. ואף אחד לא בא אתו חשבון על הדבר הזה. היה אפשר להגיע להסכם ולמנוע את המלחמה. את זה אמרנו כבר בשנת 2000. אמרנו את זה בקול רם. אנחנו לא תמכנו בנסיגה חד-צדדית מלבנון. אנחנו רצינו שזה ייעשה בהסכם, ולא בצורה חד-צדדית. כמו שלא תמכנו בנסיגה חד-צדדית מרצועת-עזה, כי רצינו שיהיו הסכמים.
היה אפשר למנוע את המלחמה הזאת אם לממשלה הנוכחית היה חזון כלשהו, רצון, תוכנית, פרויקט – להגיע להסכם, ואת זה אין לה. היא נכנסה למלחמה – נכנסה למלחמה הזאת – כשאין לה שום רצון להגיע לשום הסדר. הממשלה הזאת, וגם קודמתה, עשתה מהפך אסטרטגי שלפיו לא צריך הסדר, צריך יציבות. זה מה שמחפשים. לא מחפשים הסדר גרוע אפילו. הקברניט של הקונספציה הזאת הוא שמעון פרס, ואני מוכן להסביר מדוע, אבל בהזדמנות אחרת. לא רוצים שום הסדר. אין אפילו רצון בהסדרים; רק יציבות. מחפשים יציבות בניהול הסכסוך ולא פתרון לסכסוך, ניהול המשבר ולא פתרון למשבר, בשיטות של הימין האמריקני.
אלי אפללו (קדימה):
אולי הוא התכוון לבשארה?
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
את המלחמה הזאת היה אפשר למנוע בפשטות, אם ראש הממשלה מר אהוד אולמרט היה מחליט שלא לפתוח במלחמה אלא במשא-ומתן ובעסקה לשחרור שבויים. הוא היה יכול לעשות זאת, והוא החליט – מלחמה, כתגובה ספונטנית, כתגובה כמעט יצרית, אינסטינקטיבית, של נקם, של רצון לבנות גלורי – תהילה – על חשבון אזרחי לבנון וישראל. היו שר ביטחון וראש ממשלה שרצו רקורד, רצו תהילה במחיר גופות של אזרחי לבנון ואזרחי ישראל, ולא עניין אותם שום דבר אחר. זה המניע הפוליטי שלהם – ואת זה היה אפשר למנוע. אבל הם החליטו – מלחמה. זאת היתה מלחמה שהתקבלה החלטה זדונית לפתוח בה.
בעקבות כישלון המלחמה, כבוד היושב-ראש, נתפסה האליטה הצבאית והפוליטית בישראל באובססיה – בדיבוק – של שיקום כוח ההרתעה נגד הערבים: כל הערבים, גם האזרחים הערבים. זה היה ניסיון פתטי להתחמק מאחריות בתפירת תיק פוליטי נגד חבר הכנסת עזמי בשארה והסתה פרועה של הממסד. הפעם לא הסתה של חבר כנסת מטורף מהימין, אלא של השב"כ, בהוראה אישית של אהוד אולמרט.
אלי אפללו (קדימה):
– – –
קריאות:
– – –
אלי אפללו (קדימה):
בוגד.
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת אפללו, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
זה תיק שאהוד אולמרט אישית קיבל עליו את ההחלטה. הוא נתן הוראה, או רשות, לשב"כ – – –
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת זחאלקה, תודה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
משפט אחרון.
היו"ר מגלי והבה:
אין משפט אחרון.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
– – – או רשות לשב"כ להכריע ויכוח פוליטי בחדרי חקירות ובאולמות משפט, כמו שעושה אחרון הדיקטטורים בעולם.
אלי אפללו (קדימה):
– – –
עתניאל שנלר (קדימה):
אנחנו מבינים שאנחנו – – –
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת אפללו, כמה צריך להעיר לך ביום אחד?
אלי אפללו (קדימה):
– – –
היו"ר מגלי והבה:
אני מזמין את חבר הכנסת מנחם בן-ששון.
אלי אפללו (קדימה):
– – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
– – –
מנחם בן-ששון (קדימה):
אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, אדוני סגן ראש הממשלה, דוח-וינוגרד הוא דוח מיותר, כך אמר חבר הכנסת מיכאל איתן, כך אמר חבר הכנסת גלעד ארדן. הם אמרו את הדברים ביום שאדוני, אתה מינית את הוועדה. הם ידעו מראש שהוועדה שאתה ממנה ודאי תיתן תוצאות, כמו שהם יודעים כיצד יש לנהל את המדינה מעל דוכן הנואמים, מפינת הטלוויזיה, מעל כותרות העיתונים הצועקים. אנחנו עבריינים מודעים על חוק הלבנת הון מילולי, משום שאנשים, אתם חושבים, שוכחים את מה שאמרנו אתמול. הרי יש לנו אוסף ציטטות שיש בהן שני צדדים; מצד אחד תמיכה אחרי חמישה ימים, עוד הפעם ועוד הפעם חוזרים חברי הכנסת ותומכים, והם לא יכולים לומר היום: היינו חכמים חוכמה שלאחר מעשה. אז חושבים אנשים שהם ירחצו בניקיון כפיהם על-ידי זה שהם יכו באגרופים בפניהם של הממשלה ושל ראש הממשלה. זו שיטה לצאת בניקיון כפיים? לא. זו אינה שיטה, משום שהציבור אינו טיפש.
בסוף קוראים: את הכול לפטר, להתפטר, לפזר. אלה התכתיבים של התקשורת. מי שצריכים לעמוד בפרץ הם אנחנו. אנחנו לא דמוקרטיה שמנוהלת על-ידי התקשורת, אנחנו לא דמוקרטיה של כיכרות. אנחנו מאזינים, אנחנו מאזינים לביקורת, אך התכתיב הוא של שיקול דעת, לא של הלך רוח מתחלף.
אנחנו יותר מכל גוף אחר צריכים לעשות דבר אחד: לקרוא ולהקשיב. איך אומר השופט וינוגרד בפתיחה – זהו דוח חינוכי. חינוך אינו תהליך של זבנג וגמרנו. חינוך אינו כותרת של רגע. תקשיבו גם לא ל-250,000 אנשים שאולי יהיו בכיכר היום. תקשיבו לאנשי הצפון, תקשיבו לראשי הרשויות, תקשיבו לדרך שבה הם מחזקים היום את ידי ראש הממשלה ואת ידי חברי הממשלה על כך שהם יכולים לישון בשקט. תקשיבו למה שמייחלים אנשי שדרות, תקשיבו גם למי שנפתרו לו הבעיות, כי זוהי אוכלוסייה שלא תמיד יודעת לצעוק, זוהי אוכלוסייה שאינה מעניינת כשלא יורים עליה, זו אוכלוסייה שפתרו לה חלק מהבעיות.
מי יפתור לנו את הבעיה? יפתור לנו את הבעיה מנהיג שקורס בשעת משבר? אדם שלא יודע לעמוד בלחץ? או יפתור לנו את הבעיה אדם ששנה שלמה מטיחים בפניו עלבונות ומכות והאשמות חסרות שחר וחקירות סרק והוא מנהל את המדינה? מי שמסוגל לפתור את הבעיות הוא מנהיג שאינו כשבשבת, נכנע להלך רוח, שאומר לו חבר כנסת: תקשיב להלך הרוח ותשנה את דעתך, ומחר תקשיב להלך רוח אחר ותשנה את דעתך. מדיניות נקבעת באחריות.
את הפתרון תיתן ממשלה שעומדת בביקורת, שיודעת במה כשלה, שצריכה לתת דין-וחשבון, ואת הדוח יעמוד לתת ראש הממשלה באחריות, לא בעניין של סקר אחד שהוא בעדו עם 80% ביום צאתו למלחמה וסקר אחר שאולי הוא לא בעדו, אלא בעבודה מאומצת.
ומלה אחרונה, לכנסת, רבותי חברי הכנסת, אופוזיציה וקואליציה, אין לכם מה לומר על זה שאנחנו ככנסת כשלנו במנגנוני ביקורת? יש לנו אפשרות לבקר – שאנחנו ככנסת כשלנו בבדיקת עבודתה של הממשלה? שאנחנו ככנסת צריכים להצביע על כיוון לעתיד?
אסכם ואומר, דוח ועדת-וינוגרד עומד לפנינו גם במתודולוגיה, קרי עבודה מסודרת, וגם לפחות בחמישה מוקדים – הדלפות, חוק-יסוד: הצבא, הקמת ועדת משנה לניהול משברים ובדיקה של מנגנוני הפעילות. אנחנו צריכים להטיל על ראש הממשלה: אדוני, עליך האחריות להקים את מנגנוני הביקורת, כפי שאומרת המשנה במסכת אבות, ואמרנו את הדברים 133 פעמים בהקשר אחר – דע מאין באת, לאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין-וחשבון.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת מנחם בן-ששון. אני מזמין את המשנה לראש הממשלה, השר שמעון פרס, להשיב בשם הממשלה.
גדעון סער (הליכוד):
למה לא את ראש הממשלה עצמו?
אלי אפללו (קדימה):
לא ייתנו לך תשובה בכלל. תשלח שאילתא.
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת אפללו.
גדעון סער (הליכוד):
למה אתה בורח? תעלה לדוכן.
אלי אפללו (קדימה):
איפה הסיעה שלך?
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת אפללו, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.
לימור לבנת (הליכוד):
הוא לא יודע לדבר?
היו"ר מגלי והבה:
בבקשה, אדוני. זכות דיבור למשנה לראש הממשלה.
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה, ראש האופוזיציה, חברי הכנסת, אמרו לי גם שיש כאן נציגים של הורים שכולים. אני שואל את עצמי, מה מאחד אותנו. קודם כול, באמת, ההורים השכולים שאנו חייבים לשמוע את קולם בחרדת קודש, המשפחות של החיילים החטופים, הפצועים, חיילי צה"ל שלחמו. בעניינים אלה אין ממשלה, אין אופוזיציה, אני חושב שכולנו מרגישים כך.
דווקא משום כך אני רוצה לומר להורים השכולים, שמעתי את הדברים, אני יכול להסכים או לא להסכים. אני מאמין שהקורבן, לצערי הרב, לא היה לשווא. היו לי ספקות, אני לא מסתיר. אך איזו דרך אחרת היתה להפסיק שלוש תופעות קשות – חטיפות – – –
זהבה גלאון (מרצ):
אמרת – – –
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
שמעתי אותך, לא הפרעתי לך.
– – – חטיפות, טילים על יישובים אזרחיים וירי פרוע מצד ה"חיזבאללה" שתלה את עצמו על העצים ממש על גבול ישראל. קודם כול עובדות פשוטות – הירי נפסק, החטיפות אינן פשוטות.
אני רוצה לומר לחבר הכנסת אחמד טיבי, שהוא אדם חכם. הוא אומר: גם יכולתם לנהל משא-ומתן בלי מלחמה. אחמד, בלי מלחמה החטיפות היו נמשכות, אתה יודע את זה. היו נמשכות, וננהל משא-ומתן, ונעודד חטיפות. הלוא באיזה מקום מוכרחים להפסיק את זה, ובלי זה יכול להיות שהטילים היו נמשכים – – –
זהבה גלאון (מרצ):
– – –
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
גברתי, תהיי מנומסת. שמעתי אותך.
גדעון סער (הליכוד):
– – –
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
מה זה חשוב? הוא השווה במקום אחר.
וגם הדבר השלישי, היום באתר השטח שבין גבול ישראל לליטאני אין חיילים של ה"חיזבאללה". אמרנו את זה כל הזמן, שזו תביעה של מדינת ישראל, וזה נעשה על דעת העולם.
יובל שטייניץ (הליכוד):
מי אמר בוועדה – פגיעה קשה בביטחון ישראל?
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
בפילוסופיה אתה חזק. בשאר הדברים – תהיה צנוע כמונו.
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת שטייניץ.
יובל שטייניץ (הליכוד):
אני לא צנוע.
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
אני רוצה להגיד להורים השכולים – – –
גלעד ארדן (הליכוד):
המזרח התיכון החדש זה לא פילוסופיה, זה מדע בדיוני.
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת ארדן.
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
אני רוצה להגיד להורים השכולים – – –
היו"ר מגלי והבה:
רק רגע, אדוני. אדוני, רק רגע. אני לא רוצה להוציא חברי כנסת. אפשר להקשיב.
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
אני שואל את עצמי מה קרה – – –
יובל שטייניץ (הליכוד):
רק ציטטתי מה הוא אמר לוועדת-וינוגרד.
השר לקליטת העלייה זאב בוים:
אתה רוצה שאני אצטט אותך?
היו"ר מגלי והבה:
אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
אני לא מתפלא עליו, יש לו דברי ביקורת. זה בסדר, אבל אני שואל את עצמי מה באמת קרה במלחמה הזאת. איפה אני יכול לשאוב עדויות מפתיעות? ואני אומר: דווקא מהצד הערבי. אני קורא מה שכותבים שם, ואני רוצה לקרוא חוות דעת של עבד אל-מונעם סעיד עלי, ראש המכון לאסטרטגיה של "אל-אהראם", העיתון החשוב ביותר במצרים, ודווקא הוא כותב את זה באנדרסטייטמנט. אני רוצה לקרוא את זה בעיקר באוזני ההורים השכולים: ישראל מצאה את עצמה בעמדת נחיתות, מפני שלא היתה יכולה להשפיע על התקשורת. היא הפסידה את מלחמת הנרטיב לא מפני שהיא הפסידה במלחמה, אלא מפני שהיא ניצחה בדרך אטית יותר ומכרעת פחות מכפי שציפו ממנה. יצרו ציפיות גדולות מאוד. בטווח הארוך, הוא אומר, אני מצטט אותו: מכל מקום, הכישלון הוא של הצד הערבי, במקרה זה הצד הערבי, הוא אומר, זה ה"חיזבאללה", שלא ידע לעשות חשבון נפש כמו זה שעשתה ישראל. וכאן הפסוק המכריע: דבר זה, הוא אומר, יוביל את הצד הערבי לתבוסות נוספות בעתיד. עדות של אדם רציני וחושב.
יובל שטייניץ (הליכוד):
למה לא אמרת את זה לוועדת-וינוגרד?
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
אתה באמת רוצה להפריע?
יובל שטייניץ (הליכוד):
לא.
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
אז תתנהג בנימוס ובשקט. אני אענה לך על כל דבר.
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת שטייניץ.
יובל שטייניץ (הליכוד):
למה לא אמרת את זה לוועדת-וינוגרד? אמרת שנכשלנו. למה לא אמרת ההיפך?
יואל חסון (קדימה):
יובל שטייניץ, אמרת שראש הממשלה ראוי לכל שבח. זה כתוב פה. אתה אמרת את זה.
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת חסון.
גלעד ארדן (הליכוד):
– – – חשוב שהציבור ידע – אתם בעד הצבעות גלויות, הכול גלוי – – –
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת ארדן, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.
גלעד ארדן (הליכוד):
– – –
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת ארדן, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה.
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
יש ביקורת על מעמדנו העולמי. חשבתי, מי יכול לדבר בטון אחראי על העולם? ומכל מה שאני מכיר לא מצאתי מישהו יותר אחראי מה"ניו-יורק טיימס". זה באמת עיתון מכובד, חשבתי, מי יודע אילו קיתונות הוא ישפוך עלינו.
לימור לבנת (הליכוד):
סקירת עיתונות יומית.
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
והנה, אתמול הוא כתב מאמר ראשי, אני אקרא רק שניים-שלושה קטעים ממנו – – –
לימור לבנת (הליכוד):
טטיאנה הופמן.
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
הוא אומר כך: צריך להביע – – –
גלעד ארדן (הליכוד):
פעם ראשונה שהשמאל משתמש בתקשורת – – –
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
לא נורא שמדברים בעד ישראל. לא נורא שמדברים בעד ישראל. אל תתרגש.
לימור לבנת (הליכוד):
– – –
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
צריך להביע הערצה, כך כותב ה"ניו-יורק טיימס", לעבודתה של ועדת הבדיקה שמינתה ממשלה שהיא עצמה עמדה לבדיקתה כדי לבדוק מה היא לא עשתה כהלכה.
ישראל כץ (הליכוד):
טעית, מה לעשות.
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
ועדת הבדיקה השמיעה את קולה בדיבור ישיר, וזה חלק מהמסורת הישראלית המפוארת שמעוררת הערצה וגורמת קנאה – –
רן כהן (מרצ):
נו, נו, עכשיו מה עושים עם זה?
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
– – היה נאה לראות תופעות דומות של גילוי לב קונסטרוקטיבי גם בוושינגטון.
אני רוצה להגיד, אני עושה את זה רק בשביל השובבות, מפני שאני עוסק בשובב. זה מראה שהממשלה עצמה לא הסתירה שום דבר, חשפה את הדברים בצורה מכובדת ונתנה לוועדה אובייקטיבית לבדוק כל דבר.
גלעד ארדן (הליכוד):
לא קראת את ה"פרנקפורטר אלגמיינה" של אתמול.
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
לא, אני לא קורא גרמנית.
היו"ר מגלי והבה:
חברי הכנסת.
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
אני רוצה להגיד, קצת בקריצת עין, שמעתי גם את נסראללה. הוא חברמן, הוא אמר דברים כל כך חכמים: כמה יפה שישראל בודקת את עצמה וחושפת. יש לי רק שאלה קטנה: אם זה כל כך טוב, למה הוא לא עושה את זה? מפני שיש בעיות, הוא צריך להשיב כך – –
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
הוא התומך האחרון שלכם.
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
– – מדוע הוא יצא למלחמה, לשם מה – –
יובל שטייניץ (הליכוד):
כמה יפה שהרמטכ"ל התפטר וקיבל עליו את האחריות.
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
– – מדוע נפלו 600 מאנשיו, מדוע נהרסו בתים, מדוע היו מאות אלפי פליטים – הוא אמר שיתקן את הבתים, אבל עד עכשיו הוא לא תיקן. בשביל מה? שהוא ייתן תשובה בשביל מה. אנחנו נותנים תשובה.
זהבה גלאון (מרצ):
גם אנחנו – – –
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
משלוש העדויות האלה, שתיים ערביות ואחת לא ערבית – גם היום יש לישראל גם כושר הרתעה וגם הערכה לא מבוטלת.
יובל שטייניץ (הליכוד):
אמרת לוועדת-וינוגרד שאין כושר הרתעה. אמרת לוועדת-וינוגרד שהמלחמה פגעה בכושר ההרתעה.
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
סלח לי, אני טעיתי. אתה צודק.
יואל חסון (קדימה):
אתה אמרת שהממשלה ראויה לכל שבח.
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת שטייניץ, היום הגזמת.
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
אפשר לבקש ממך לא להפריע? אדוני, יש גם נימוסים. מספיק, את הקווטה שלך עברת.
אמר אחד האנשים החכמים ביותר בהיסטוריה הפוליטית, ד'יזרעאלי: The task of the opposition is to oppose, the task of the government is to govern. האופוזיציה צריכה לבקר, ואני מוכרח להגיד שאתם עושים עבודה טובה מאוד. אני מעריך את זה, בלי זה לא היתה דמוקרטיה – –
יובל שטייניץ (הליכוד):
אנחנו לא יכולים לתת לך – – –
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת שטייניץ, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה.
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
– – אם כי אפשר גם בלי הפרעות.
אופיר פינס-פז (העבודה-מימד):
– – – כל אחד והתפקיד שלו.
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
שמעתי את דבריו של בנימין נתניהו, ראש האופוזיציה. באמת, אני אומר לכם, תענוג לשמוע. שאלתי את עצמי, כששמעתי אותו, מה היה קורה אילולא היינו מגיבים – איזה נאום היה לו. תאר לך שלא היינו מגיבים, ביבי. היית עף לגבהים עצומים.
לימור לבנת (הליכוד):
אף אחד לא אמר שלא תגיבו, אבל תעשו את זה כמו שצריך.
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
היות שיצאנו למלחמה – –
יובל שטייניץ (הליכוד):
נכשלתם בניהולה.
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
– – והיות שתמכת בה, זה קצת קשה, אבל זה בסדר – – –
לימור לבנת (הליכוד):
ההחלטה היתה נכונה; הביצוע היה כושל.
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
אדוני, אפשר לבקש?
היו"ר מגלי והבה:
חברת הכנסת לימור לבנת, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
אני אענה לך גם על זה. ביבי אמר שצריך מנהיג בעל חזון. ביבי, צריך שני דברים, צריך מנהיג בעל חזון – –
גלעד ארדן (הליכוד):
שמעון אמר שהיה אסור לצאת למלחמה.
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת ארדן, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה.
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
– – אבל גם צריך רוב בכנסת. מה יעשה מנהיג בעל חזון שאין לו רוב?
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אתה יכול לשאול את עצמך – מתוך ניסיון.
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
ואולי מנהיג גם צריך לדעת ליצור רוב. אין מה לעשות. במשטר פרלמנטרי אין דרך למדוד את המנהיגות, אבל יש דרך לספור את הרוב. עובדה היא שלראש הממשלה הנוכחי יש רוב רציני מאוד. גם זה כשרון – –
לימור לבנת (הליכוד):
1.9% מהציבור.
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
– – אני מכיר מנהיגים שהרוב נמס להם מתחת ליד. מה יצא מזה? חזון ברזרבה.
היו"ר מגלי והבה:
חברת הכנסת לימור לבנת.
מיכאל איתן (הליכוד):
למשל, מנהיגים שהובילו את מפלגת העבודה, ופתאום נעלם להם הרוב – –
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת מיקי איתן, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.
מיכאל איתן (הליכוד):
– – הם עברו למפלגה אחרת.
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת מיקי איתן, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה – פעם שנייה.
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
אני, בניגוד לך, לא טוען לשום עליונות – – –
מיכאל איתן (הליכוד):
פתאום נעלם להם הרוב.
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת מיקי איתן, אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. תודה.
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
אני אחד האנשים שעשו הרבה טעויות. מה זה מוכיח? טעית, סימן שעשית. מי שלא עשה, לא טעה. אני חושב שגם הטעויות מעידות קצת על העשייה. מצד שני, תסלחו לי, ממשלה – –
זהבה גלאון (מרצ):
– – –
היו"ר מגלי והבה:
חברת הכנסת גלאון, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
– – חייבת למשול. היא חייבת את זה לעם. היא לא יכולה לצאת בגלל מצב-רוח – –
חיים כץ (הליכוד):
– – –
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת כץ, למה אתה כל הזמן מפריע?
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
– – היא לא יכולה להתבלבל. היא צריכה למלא את חובתה בימים קשים. ואין שתי ממשלות. יכולות להיות כמה אופוזיציות, אבל ממשלה יש רק אחת. חובת הממשלה לפעול בבהירות, באומץ, בלי מצב-רוח.
לימור לבנת (הליכוד):
היא יכולה להתפטר.
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
פעם מישהו אמר, מה ההבדל בין שען לבין פוליטיקאי? אם שעון מתקלקל, מביאים אותו לשען, הוא מפרק את השעון ומפסיק את המהלך. ממשלה חייבת לתקן את השעון בלי להפסיק את המהלך אפילו ליום אחד. כל יום הזמן נמשך והולך. עכשיו, לפי דעתי – –
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כמה זמן נתת לו – – –
היו"ר מגלי והבה:
תפסיק להפריע אז ניתן לו את הזמן המדויק.
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
– – הממשלה הזאת לא התבלבלה והיא קודם כול צריכה לעשות דברים ראשונים לראשונה.
זהבה גלאון (מרצ):
הממשלה הזאת נכשלה, נכשלה, נכשלה – – –
גלעד ארדן (הליכוד):
גם בקואליציה מבקשים שהוא יסיים כבר – – –
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת ארדן, אני קורא אותך לסדר פעם שלישית.
(חבר הכנסת גלעד ארדן יוצא מאולם המליאה.)
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
הממשלה הזאת קיבלה הנחיה מוועדת הבדיקה לתקן מייד את הטעון תיקון ואת זה היא עושה, והיא תעשה את זה ללא היסוס. לי אין ביקורת על המבקרים, אני אומר, טוב מאוד שיש אופוזיציה, אני שמח, מכבד אותה, אבל הממשלה מוכרחה לעשות את המוטל עליה, ועל-פי החוק, על-פי רצונה – הדבר הראשון שעליה לעשות זה לתקן את הליקויים ולא לעשות שום דבר אחר, לא משברים, לא מערבולות ולא נאומים.
אני רואה שלוש משימות לממשלה הזאת: לתקן את הליקויים; דבר שני שמאחד את כולנו – –
לימור לבנת (הליכוד):
תגיד לו לסיים את דבריו, הוא צריך לדבר זמן שווה לזמן שדיבר יושב-ראש האופוזיציה.
היו"ר מגלי והבה:
חברת הכנסת לבנת, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה.
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
– – להכרית את חרפת הרעב והעוני במדינת ישראל, ואנחנו נעשה את זה. הדבר השלישי – להמשיך הלאה בדרך השלום. שלום במשא-ומתן עם הפלסטינים, אם אפשר שלום אזורי. נוסף על זה – שלום כלכלי. לא נפסיק לחפש שלום יחד עם המשימות האחרות. לבסוף – – –
לימור לבנת (הליכוד):
– – –
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
זה יקום, אל תדאגי, עוד קצת. אל תדאגי, מה את ממהרת, יש לנו זמן.
לימור לבנת (הליכוד):
אני מודה לך, אבל לממשלה הזאת כבר אין זמן.
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
עכשיו, אני רוצה להגיד דבר נוסף לחברי הכנסת הערבים: לא יעזור לכם שום דבר, בעינינו אתם אזרחים ככל אזרחי ישראל, מכובדים ושווים, ולא ניתן יד לשום עלילה על ציבור.
לימור לבנת (הליכוד):
אדוני, אתה צריך לסיים.
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
אם יהיה פושע ערבי, כמו שיש פושע יהודי, נטפל בו באופן אינדיבידואלי. אבל אני גאה בציבור הערבי, אני חושב שאנחנו יכולים לחיות ביחד בכבוד הדדי ובשוויון מלא.
חברי הכנסת, הכנסת היום במיטבה, האופוזיציה עשתה את שלה, גם הממשלה תעשה את אשר מוטל עליה.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
מר פרס, אתה מוכרח להיות ראש הממשלה?
היו"ר מגלי והבה:
תודה למשנה לראש הממשלה. אנחנו ממשיכים בסדר-היום.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר מגלי והבה:
הודעה למזכיר הכנסת.
מזכיר הכנסת אריה האן:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 37), התשס"ז-2007, שהחזירה הוועדה לקידום מעמד האשה. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה למזכיר הכנסת.
פגיעה בצביונה היהודי של המדינה בשל אי-אכיפת חוק חג המצות
(איסורי חמץ)
היו"ר מגלי והבה:
חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הנושא הבא: פגיעה בצביונה היהודי של המדינה בשל אי-אכיפת חוק חג המצות (איסורי חמץ) – מטעם יהדות התורה, האיחוד הלאומי – מפד"ל והליכוד. חבר הכנסת מאיר פרוש, כיוון שנכנסת, אתן לך את הבמה. אחריך ידבר חבר הכנסת אורי אריאל.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, בכ"ג ניסן שנה זו, ב-11 באפריל, הגשתי ליושבת-ראש הכנסת בקשה לכינוס מיוחד של הבית בפגרה בהתאם לסעיף 37(א). הבקשה נומקה בין היתר בצורך לדון בפגיעה בצביונה היהודי של המדינה על-ידי אי-אכיפת חוק חג המצות (איסורי חמץ). למותר לציין שהבקשה ליושבת-ראש הכנסת נחתמה על-ידי 25 חברי כנסת, כפי שהתקנון מחייב. ובכן, רק היום, לאחר כמעט שלושה שבועות נענינו, והנושא מופיע סוף-סוף בסדר-היום. לא אציג מעל הבמה את השאלה מהי הסיבה לעיכוב הרב, אבל אשמח לקבל הסבר מניח את הדעת, כלומר אני מקווה שיניח את דעתם של 25 חברי הכנסת.
אדוני היושב-ראש, בדיעבד אולי טוב ששאלת אי-אכיפת חוק חג המצות עולה לאחר פרסום דוח ועדת-וינוגרד, כי דוח זה יותר מכול דן בהתנהלות השלטונית. דוח זה שוטף את האבק הסמיך שכיסה את הממשל במדינה. דוח זה מאיר בחדות רבה את הצורך להביא שינוי מהותי בכיוון ההתנהלות של מדינת היהודים בכל ההיבטים. יש הרבה מה ללמוד מדוח-וינוגרד והוא עושה לנו שירות טוב, כמובן אם נפנים אותו.
העם בישראל משווע למנהיגות ישרת דרך, מנהיגות ראויה לאמון, מנהיגות מוסרית, מנהיגות שתציב לנגד עיניה לפני הכול את האינטרסים הלאומיים שלנו. דוח ועדת-וינוגרד נוגע לא רק למלחמת לבנון השנייה אלא לתרבות השלטון במדינה שהעם חש מיאוס וייאוש כלפיה, תרבות של שררה במקום של שירות.
אדוני היושב-ראש, לכן מי שקורא בעיון את דוח ועדת-וינוגרד מבין, בין היתר, כיצד משרד הפנים בראשות קדימה לא אכף את חוק חג המצות כפי שמדינה של יהודים צריכה לאכוף, בהתאם למדיניות שנקבעה בעבר, לצערי, על-ידי מפלגת שינוי זיכרונה לדיראון. בשעתו הכריז מי שהיה שר הפנים, אברהם פורז, כי לא יאכוף את חוק החמץ, בטענה שמדובר בכפייה דתית. השר שבא אחריו, אופיר פינס-פז, גם הוא התחמק מאכיפת החוק, בטענה המגוחכת שזה חוק בלתי אכיף. השר רוני בר-און, שאומנם בתקופתו נעשו פעולות, אבל ודאי וודאי שהיה מדובר במשחק כאילו אנחנו הולכים לאכוף, אבל לצערנו בהרבה מקומות מצאנו את מכירת החמץ בריש גלי.
אני אומר שצריך לקרוא את דוח-וינוגרד כדי להבין את תרבות השלטון הקלוקלת של כל ממשלות ישראל, שלא זו בלבד שאינן מכבדות את ערכי היסוד של היהדות אלא גם מבזות את חוקי בית-הנבחרים, ובמיוחד מזלזלות בדעת רוב אזרחי המדינה.
אדוני היושב-ראש, נס יציאת מצרים הונצח במורשת היהדות לדורות עולם תוך מאמץ לתת ביטוי גם לפרטים הקטנים והדקים ביותר שהיו קשורים בהתרחשותו. וזהו הנס שהניח את התשתית לבניינו של עם ישראל, זהו הנס שהקים את הברית בין העם לקדוש-ברוך-הוא, בין העם לתורה ולארץ, שהרי מטרת הנס היתה קבלת התורה וירושת ארץ-ישראל לעם בן-חורין.
אומרים ש-97% מיהודי מדינת ישראל חוגגים את ליל הסדר. הסקרים קובעים שיותר מ-70% אף נזהרים מאכילת חמץ. ב-1986 חוקקה הכנסת חוק הקובע כי במהלך חג הפסח לא יציג בעל עסק בפומבי מוצר חמץ למכירה או לצריכה. החוק התקבל ברוב גדול ורוב קביל. החוק נרשם ברשומות כמקובל. משמעות הדברים בשפה פשוטה היא אחת: החוק חייב באכיפה. נקודה. אבל השרים שהזכרתי קודם, ואולי אני אומר שוב, השר בר-און ומנכ"לו עשו, אבל לא מספיק – – –
שר הפנים רוני בר-און:
תמשיך בדברי הבלע, תמשיך, ואז תשאל רב מה יותר קשה, לאכול חמץ בפסח או להגיד דברים שאין להם אחיזה – – –
מאיר פרוש (יהדות התורה):
האחיזה היחידה יכולה להיות רק בזה שאנחנו יודעים כמה וכמה, והרבה לצערי, חנויות עם חמץ היו. וליהודי שומר מצוות הנושא הזה מאוד כואב ומעציב ומצער ומייסר. יהודי שומר מצוות לא זקוק לחוק, כי מדובר בחג הפסח, בחג החירות, בחג שהוא אחד הסמלים של המורשת. ומה באמת הטעם להצדקת החירות של מדינת היהודים אם אנחנו רומסים בראש חוצות את הסמלים הלאומיים? מה הטעם ומה ההצדקה?
אבל גם אלה שמסורת ישראל אינה כל כך יקרה להם, גם אלה שטורחים להדגיש שזו מדינה דמוקרטית ששוחרת חוק ומשפט, גם אלה צריכים להשיב על השאלה, הכיצד הם מבזים את שלטון החוק. ומי שמבזים את שלטון החוק הם גם כמובן אלה שאחראים לימ"חים ריקים, לפאשלות של מחסור במזון, במים ובתחמושת במלחמת לבנון. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה. אני מזמין את חבר הכנסת אורי אריאל, וישיב להם שר הפנים רוני בר-און.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני שר הפנים, אנחנו נמצאים בין חג הפסח, חג החירות, שכידוע המצווה החשובה בו היא ביעור חמץ, לבין חג מתן תורתנו, חג השבועות. בימים אלה אנחנו סופרים את ספירת העומר. בימים אלה אנחנו גם לא מתגלחים, כסמל למה שקרה לפני כ-1,700 שנה, מותם של 24,000 תלמידי חכמים – משום שלא נהגו כבוד זה בזה. זאת היתה אשמתם. אני לא אומר את זה לרב מאיר פרוש, אני אומר את זה קודם כול לעצמי, כי בעת הזאת, כשיש כעס, מרירות, זעם, אני מציע לכולנו לזכור את הדבר הזה שהנחילה לנו מורשת ישראל.
ראובן ריבלין (הליכוד):
1,800 שנה.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
תודה. ובמורשת הזאת – שאני חושב שכולנו, ללא יוצא מן הכלל, גאים בה, כל אחד לפי דרכו – אני מוכרח לומר שלמיטב ידיעתי שר הפנים הנוכחי עשה מאמץ בעניין כיבוד החוק שמייצג את ההלכה היהודית. נכון וראוי להמשיך במאמץ הזה, ולהתארגן מעכשיו לשנה הבאה, בעיקר בהסברה, בחינוך, בהבנה, אבל גם באכיפה – שהחוק הזה יקוים על הצד היותר-טוב. אני מקווה, ואני מאמין, כפי שאני מכיר אותך, שר הפנים, שכך ייעשה.
ביעור חמץ הוא שם קוד; מושג שמציין התנערות מדברים רעים. אני חושב שלעת הזאת ביעור חמץ נכון לגבי ממשלת ישראל. אני רוצה לומר לראש הממשלה ולממשלת ישראל: על מה שהיה, כבר אמרה ועדת-וינוגרד את דברה, ואני לא צריך להוסיף. הכול ברור. יש פה מישהו שלא מבין מה נאמר? יש מישהו בציבור שלא מבין שהממשלה הזאת נכשלה? שראש הממשלה נכשל? ששר הביטחון כשל? אני אומר לך, אדוני שר הפנים, ולממשלת ישראל: אתם צריכים ללכת הביתה לאלתר בגלל מה שאתם לא עושים כעת.
האם אדוני יודע ששר הביטחון סירב עכשיו לקבל תקציב להגנת העורף? זה משום שראש הממשלה לא קבע דיון ולא קבע את סכום הכסף שילך למיגון העורף. זה המצב – אין טיפול בעורף, אין טיפול בכשלים.
האם ממשלת ישראל לא יודעת מה שהרמטכ"ל אמר לה פעם אחר פעם, שה"חיזבאללה" הולכים ומתחמשים? יום אחר יום, לילה אחר לילה עוברים הטילים, ואתם לא עושים דבר. על כך יצאנו למלחמה. כן, אנחנו בירכנו על המלחמה הזאת. האם טעינו בכך שבירכנו על היציאה למלחמה? לא, אתם טעיתם בניהולה. אני חושב שאתה מסכים אתי. מי לא מודה שהיה כשל במלחמה הזאת?
האם למדה ממשלת ישראל את הלקח, הפנימה את העניין והיא פועלת ברצינות לסכל את הטרור ואת המלחמה מעזה, אדוני שר הפנים? מתי בפעם האחרונה תקפנו שם את המנהרות, את בסיסי ה"פתח", את הנייה או את מישהו אחר? מה, רק כשיהיה אסון, רק כשיישפך דם, נתעורר ונעשה עוד ועדת חקירה? למה אתם מחכים? האם לא ברור שמכינים לנו שם את ה"אמ-אמא" של כל המלחמות? אתם יודעים ומחרישים. אתם יודעים ושותקים. אתם יודעים ועומדים מנגד. ואתם עוד מבקשים לתקן? נזכרתם?
אתמול החליטה הממשלה החלטה יוצאת מן הכלל: להקים ועדה שתעסוק בדברים הדרושים תיקון. נו, טוב. למה חיכיתם? לא ידעתם מה צריך לתקן? חיכיתם לווינוגרד? אבל אתם, סלח לי, אדוני שר הפנים, במידה רבה איבדתם את הבושה. אתם נאחזים בקרנות המזבח כשמדובר בגורל העם היושב בציון. אלה לא דברים שוליים, לא דברים מינוריים. זה ראש דאגת כל אזרח במדינת ישראל, ראש דאגת כל יהודי בכל העולם – ואתם מחרישים.
אדוני היושב-ראש, לסיום אני מבקש לומר לך, אדוני ראש הממשלה: לכו הביתה. ואם לא תלכו מרצונכם, ולא תובילו לבחירות הבאות, העם יוביל אתכם, לצערי הרב, בכוח, ותספגו בושה אחר בושה, תבזו את העם הזה, את כולכם, את כולנו. אני פונה אליך פעם נוספת: קבעו מועד לבחירות, התמודדו על דרך, וכאשר העם יגיד את דברו וירכיב ממשלה נמשיך בדרכנו לעבר החירות, לעבר מדינה יהודית. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת אורי אריאל. אני מזמין את השר רוני בר-און, שר הפנים, להשיב. בבקשה.
שר הפנים רוני בר-און:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כשאתה מסתכל, אדוני היושב-ראש, על המליאה, אתה שוב רואה את הביזיון – 25 מחברי הכנסת נזעקים – – –
ראובן ריבלין (הליכוד):
אני יושב פה רק כי חתמתי.
שר הפנים רוני בר-און:
אני יודע. הייתי אומר את זה – אני מצטער שחטפת לי. אני זוכר שבזמן יושב-ראש הכנסת הקודם, חבר הכנסת ראובן ריבלין, דנו בסוג של סנקציה, שלפיה מי שחושב שצריך להזעיק את הכנסת בפגרה כדי לדון בעניין שבוער בעצמותיו, יואיל ויהיה באולם המליאה בשעה שנפתח הדיון. ואם אחד מהחותמים לא יהיה באולם, לא יתקיים הדיון. אבל אז דיברנו על דמוקרטיה ועל עריצות כזאת ועל עריצות אחרת, ויושב-ראש הכנסת דאז, בדרכו המיוחדת ובהגינותו, הוריד את הנושא הזה מעל הפרק. אבל הוא ודאי כיבד את זה, ואם בער מספיק בעצמותיו לחתום כדי לקיים את הדיון, חוץ משני המציעים, השר יצחק כהן וחברת הכנסת רונית תירוש, הכנסת כולה, ובוודאי 22 מהחותמים, יכולים להתבייש בזה שהם לא נמצאים כאן היום.
אני לא מתכוון להתפלמס אתך, חבר הכנסת אריאל, וגם לא עם חבר הכנסת הרב פרוש, בעניינים שהעליתם, שהם קשים וכואבים, כי הם נדונו כבר ועוד יידונו. מבחינת הכבוד שאני רוחש לעניינים שהעליתם על סדר-היום – ענייני מלחמת לבנון ותוצאותיה – אני לא מוכן לדבר לפני מליאה ריקה, אבל מכיוון שהפרוטוקול והתקנון מחייבים אותי לענות על ההצעה, אעשה זאת.
אני רוצה להודות לך, חבר הכנסת אריאל, על שתיקנת מעט את המעוות או את העוול שעשה חבר הכנסת פרוש, שאמר שגם שר הפנים הזה לא טיפל באכיפת חוקי החמץ. ובכן, זאת לדעת, אחרי ששרי הפנים הקודמים, פורז ופינס, לא בשכחה ולא בהזנחה, אלא על דרך ההתרסה, בחרו שלא לאכוף בשנות כהונתם את איסור מכירת החמץ, אני עשיתי את זה – לא על דרך הצורך להוכיח, אלא על דרך האמונה ותפיסת העולם; לא רק מבחינת כיבוד החוק, אלא גם מבחינת היות המדינה הזאת קודם כול מדינה יהודית, ורק אחר כך מדינה דמוקרטית. אבל עד שאנחנו באים לעסוק במצווה של איסור אכילת חמץ, דומני שאנחנו צריכים לפשפש גם בעבירות של לא תענה ברעך עד שקר.
לא היה צורך להמריץ אותי, ראיתי חשיבות רבה מאוד באכיפת החוקים האלה, הוריתי למנכ"ל המשרד להדגיש את החשיבות הרבה שאני רואה באכיפת החוק, בחוזר המנכ"ל ובמכתב שפורסם והופץ בין כל ראשי הרשויות, ובקבלת משוב שכולם קיבלו אותו.
וכך אמר המכתב: אל ראשי הרשויות, חוק חג המצות (איסורי חמץ) – רענון. לקראת חג הפסח הקרב ובא, אני מבקש להפנות את תשומת לבכם להוראות חוק חג המצות (איסורי חמץ), התשמ"ו-1986, האוסר הצגת חמץ על-ידי בעל עסק בפומבי, בכפוף לסייגים הקבועים בחוק. אכיפתו של החוק מוטלת בראש ובראשונה עליכם ברשויות המקומיות, באמצעות מפקחים מטעמכם. משרד הפנים ידאג להסמכת כל מפקח שהסמכתו תתבקש על-ידי הרשות המקומית. על הרשות המקומית אשר מבקשת להסמיך מפקחים לעניין חוק זה להעביר את הבקשה החתומה על-ידי ראש הרשות, לא יאוחר מיום x, לפקס שמספרו y. יש לצרף לבקשה את אישור היועץ המשפטי של הרשות כי המפקח שמבקשים למנות עבר הכשרה מתאימה לעניין אכיפת החוק. הכול כמצוות החוק כמובן.
אין צורך להדגיש, כי כרשויות ציבוריות מוטלות על כולנו החובות לדאוג לאכיפת החוקים שעליהם אנו מופקדים.
וכך אכן היה החוק. הוא אינו מטיל את האחריות לאכיפה עלי, אלא אחריות משותפת בבחינת הסמכה. יש עוד גורמים ממשלתיים שמעורבים בעניין הזה ואני לא אמנה אותם כאן, כי אני לא רוצה להכביר, לא מבוכה, לא ריב, לא מדון ולא מחלוקת.
אנחנו עשינו את הכול, וקיבלנו בסך הכול פנייה מחמש עיריות – מגבעתיים, מטבריה, מירושלים, מנתניה ומאזור, נוסף על רשויות מקומיות שהודיעו לנו שיש פקחים מוסמכים עוד מהעבר, כמו בתל-אביב ובאילת.
כל הבקשות שהוגשו על-ידי הרשויות טופלו בזמן, במועד, וההסמכות יצאו כדת וכדין.
הזרוע של האכיפה מצויה ברשויות המקומיות. העיקרון של עצמאות מוניציפלית – אני לא יכול ללכת ולעשות את זה בעצמי: א. אין לי כוח אדם; ב. אני לא יכול לעשות את זה; ג. לא נכון שאני אעשה את זה.
אני מוכן, אני אומר את זה כאן, דיוני התקציב מתקרבים, אם צריך שמשרד הפנים יעשה את זה באמצעות כוח אדם פנימי-חיצוני, ידאג מי שצריך לדאוג שבתקציב משרד הפנים יופיע סעיף כזה; נכשיר את האנשים ונסמיך אותם. אם הרשויות לא יודעות לעשות את זה, נעשה את זה ברמת השלטון המרכזי. תודה רבה לכם.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לשר הפנים. נקיים את ההצבעה או שמסתפקים בדברי השר?
אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
סוכם שאין הצבעה.
היו"ר מגלי והבה:
אני יודע. אם אתם אומרים שאתם מסתפקים בדברי השר, לא נוסיף את זה להצבעות ביום שני. תודה, אדוני שר הפנים.
תם סדר-היום. חברי הכנסת, הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, י"ט באייר התשס"ז, 7 במאי 2007, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 14:13.