דברי הכנסת
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכיר הכנסת אריה האן: 4
הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007), התשס"ז-2007 4
יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים): 5
משה שרוני (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 8
משה כחלון (יו"ר ועדת הכלכלה): 11
מיכאל מלכיאור (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 15
יצחק אהרונוביץ (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה): 17
דברי יושבת-ראש הכנסת לזכרו של ראש עיריית ירושלים לשעבר טדי קולק 20
הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007), התשס"ז-2007 21
ראובן ריבלין (הליכוד): 21
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 27
סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 27
הצעת חוק הטבות לניצולי שואה נזקקים, התשס"ז-2007 27
מיכאל נודלמן (יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות): 28
סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 29
הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב 30
והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007), התשס"ז-2007 30
יואל חסון (קדימה): 31
יורם מרציאנו (העבודה-מימד): 44
יורם מרציאנו (העבודה-מימד): 46
השר יעקב אדרי: 49
נסים זאב (ש"ס): 50
סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 54
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 58
משה שרוני (גיל): 61
חיים אורון (מרצ): 62
חיים אורון (מרצ): 67
חנא סוייד (חד"ש): 67
יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): 70
השר לנושאים אסטרטגיים אביגדור ליברמן: 71
יובל שטייניץ (הליכוד): 73
אורית נוקד (העבודה-מימד): 77
יצחק גלנטי (גיל): 82
מאיר פרוש (יהדות התורה): 84
חיים אמסלם (ש"ס): 87
דב חנין (חד"ש): 88
דב חנין (חד"ש): 96
יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים): 100
כי אין לך נאומים. 102
מרינה סולודקין (קדימה): 102
חיים אורון (מרצ): 103
אברהם מיכאלי (ש"ס): 112
יצחק זיו (גיל): 114
אלכס מילר (ישראל ביתנו): 115
השלמת הרכב ועדות הכנסת 117
רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): 117
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 119
סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 119
הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007), התשס"ז-2006 119
שמואל הלפרט (יהדות התורה): 119
מיכאל איתן (הליכוד): 125
קולט אביטל (העבודה-מימד): 130
לימור לבנת (הליכוד): 132
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 137
ליה שמטוב (ישראל ביתנו): 141
השר יצחק כהן: 143
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 147
רונית תירוש (קדימה): 150
משה כחלון (הליכוד): 152
יעקב כהן (יהדות התורה): 157
אמנון כהן (ש"ס): 159
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 163
משה גפני (יהדות התורה): 170
משה שרוני (גיל): 176
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 178
סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 178
הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007), התשס"ז-2006 178
דוד אזולאי (ש"ס): 179
סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): 180
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): 184
דב חנין (חד"ש): 189
אבשלום וילן (מרצ): 192
שי חרמש (קדימה): 197
חוברת י"ב
ישיבה ע"ט
הישיבה השבעים-ותשע של הכנסת השבע-עשרה
יום שלישי, י"ב בטבת התשס"ז (2 בינואר 2007)
ירושלים, הכנסת, שעה 11:00
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר דליה איציק:
אדוני השר, חברי חברי הכנסת, בוקר טוב, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי, י"ב בטבת, 2 בינואר 2007.
הודעה למזכיר הכנסת. מזכיר הכנסת, בבקשה.
מזכיר הכנסת אריה האן:
ברשות יושבת-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בנושא: חשד להטיית משחקי כדורגל – של חברי הכנסת אבשלום וילן, יורם מרציאנו, רונית תירוש, יצחק אהרונוביץ, יואל חסון ודני יתום.
הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב
והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007), התשס"ז-2007
[מס' מ/260; "דברי הכנסת", חוב' ד', עמ' 3739; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר דליה איציק:
חברי חברי הכנסת, אנחנו פותחים את סדר-היום עם הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007), קריאה שנייה ושלישית. יושב-ראש ועדת הכספים, בבקשה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אולי כדאי לומר כמה דברים על - - -
היו"ר דליה איציק:
אדוני, אתה מתאר לעצמך שחשבנו על זה, תודה לך. בבקשה, אדוני. היות שאתה ואני, רובי, היינו שם, אז, רובי, חבר הכנסת ריבלין, מה חשבת? שאנחנו נדלג על העניין הזה? מכינים את הכול, חבר הכנסת ריבלין, אני מודה לך. בבקשה, אדוני.
יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הסעיפים בהצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007), התשס"ז-2006, שהועברו לטיפולה של ועדת הכספים. אבקש לציין שאף שעמד בפני הוועדה זמן קצר לדיון בהצעת החוק, הוועדה קיימה דיונים רציניים, התעמקה בהצעות שהובאו בפניה ושמעה את כל הגורמים הנוגעים בדבר. מקום שהוועדה סברה שמדובר בתיקון מורכב, פוצל הנושא מתוך הצעת החוק. מתוך 21 נושאים שהועברו לוועדה, פוצלו חמישה.
להלן אפרט את הנוסח המונח בפניכם:
סעיף המטרה: השנה החליטה ועדת הכספים לשנות את סעיף המטרה ולהשמיט ממנו את הביטוי "ביטול חקיקה". בהצעת החוק שהביאה הממשלה נתבקשנו לבטל שלושה חוקים: חוק בית-חולים באשדוד, חוק ערי ואזורי פיתוח וחוק הרשויות המקומיות (העברת תשלומים מהמדינה). חוק בית-חולים באשדוד פוצל מתוך הצעת החוק על-ידי ועדת הכנסת; חוק ערי ואזורי פיתוח, תחילתו נדחתה בשנה וההסדר הקבוע בעניינו פוצל על-ידי הוועדה; וחוק הרשויות המקומיות (העברת תשלומים מהמדינה), תחילתו נדחתה ליולי 2008. תיקון זה בסעיף המטרה מבטא את מורת רוחנו מביטול חקיקה פרטית של הכנסת בחוק ההסדרים וקובע שאין זה ממטרתו.
בפרק הביטוח הלאומי - בפרק זה אישרה הוועדה את העברת היתרות הלא-מנוצלות בקרנות המוסד לביטוח לאומי לשנת 2007. כן הוארכה הוראת השעה להפחית 4% מגמלאות הביטוח הלאומי והבטחת הכנסה, למעט מגמלת הסיעוד, לצורך מימון הלחימה בצפון.
בהצעת החוק נתבקשנו לקבוע, שאם קשיש יצא את ישראל לתקופה העולה על 44 ימים, תישלל זכאותו לגמלה. הוועדה קבעה כי שלילת הגמלה תהיה רק אם הקשיש יצא לתקופה העולה על 72 ימים.
בפרק זה פיצלה הוועדה את ההצעה לקבוע דרישת תשלום בתביעה חוזרת לביטוח סיעודי, וכן את ההצעה לאפשר קבלת הבטחת הכנסה גם למי שבבעלותו רכב יחיד. כמו כן, הוועדה החליטה שלא לאשר את ביטול הזכאות למענק בשל עבודה מועדפת בעבור עבודה בתעשייה או בתחנות דלק.
בפרק הבריאות - כאן הוחלט שאוצר המדינה ישפה את המוסד לביטוח לאומי על הוצאות האשפוז בסכום השווה ל-151.6 מיליון שקל, וכן שתקרות הצריכה של קופות-החולים לשנת 2007 יופחתו בסכום השווה ל-103.6 מיליון שקל.
בפרק עובדים זרים - נקבעה הוראת הסמכה לשר התמ"ת לקבוע שלשכה העוסקת בעובדים זרים תהיה חייבת בערבות בנקאית ותהיה מחויבת בתשלום שכרו של עובד זר שהיא תיווכה בעניינו מחוץ לישראל אם לא עבד בשנה הראשונה שלאחר הגעתו לישראל.
בפרק גמלאות וקופות גמל - הוועדה פיצלה מתוך פרק זה את ההצעה שעובדי שירות הביטחון, שוטרים, סוהרים ואנשי שירות הקבע בצה"ל הזכאים גם לקצבת פרישה וגם למשכורת מאוצר המדינה או מקופה ציבורית יהיו זכאים למלוא קצבת הפרישה מגיל 60 בלבד. הסעיפים שעניינם ניהול כספים המיועדים למימון תשלום קצבה של עובדים ונושאי משרה בקופת גמל לקצבה ובחשבון נפרד אושרו על-ידי הוועדה.
בפרק המסים - בפרק זה גילינו שיש כמה הטבות שהוועדה אישרה, וביניהן מתן אפשרות לקיזוז הפסד עסקי או הפסד ממשלח-יד כנגד משכורתו של הנישום לעניין הפסדים שייווצרו בשנת המס 2007 ואילך, העלאת תקרת סכום התרומות הפטור מ-2 מיליוני שקלים ל-4 מיליוני שקלים, והפיכתו של החוק המקנה פטור ממס על הכנסה מהשכרת דירת מגורים להוראת קבע. כאן ביקשה הוועדה להעלות את סכום שכר הדירה הפטור ממס מ-3,830 שקל ל-4,200 שקל בחודש. לעניין דירת מגורים קיבלה הוועדה הסתייגות שלי ושל חבר הכנסת גפני, והנוסח שלפניכם כולל הארכה של ההפחתה במדרגות מס רכישה לרוכש דירת מגורים יחידה בשנה נוספת.
לעניין היטל על עובדים זרים, הממשלה ביקשה ששיעור ההיטל יעלה מה-10% שנקבעו בהוראת שעה בשנת 2006 ל-18%. הוועדה סירבה לקבל את הצעת הממשלה בעניין, וקבעה בתיאום עם האוצר ששיעור ההיטל יהיה 10% החל משנת 2007 ואילך.
בפרק זה קיבלה הוועדה גם את הסתייגותי שלפיה במתן הנחות מארנונה לא יראו בקצבת ילדים ובקצבת זיקנה הכנסה. כן אושרה הסתייגות של חברי הכנסת סלומינסקי ואורון שלפיה מדרשה תורנית ציונית ליהדות וללימוד ארץ-ישראל פטורה מארנונה.
בפרק המסים (גבייה) - בפרק זה ביקשה הממשלה להחיל את פקודת המסים (גבייה) על גבייתן של אגרות שונות בחוק כלי הירייה, בחוק העמותות, בחוק החברות ועוד. הוועדה החליטה לדחות את התחילה, כך שיתאפשר לציבור להסדיר את התשלום בדרך הרגילה עד יום 1 באפריל 2007.
בפרק המים - בעניין זה אישרה הוועדה הסדר חלופי לעניין היטלי ההפקה. הסדר זה יאפשר לווסת ולכוון את ההפקה של המים ממקורות המים השונים באמצעות מנגנון כלכלי המבטא את ערכה המשתנה של ההפקה, בשים לב למטרות ההפקה השונות, למחסור האזורי והכלל-ארצי במים, למאפיינים המיוחדים של מקורות המים השונים ושל האזורים שבהם מופקים המים ולתמריצים השונים המלווים את סוגי ההפקה ממגוון מקורות המים.
בפרק שונות - בפרק זה נכללו עניינים שונים, וביניהם תיקון חוק הפחתת הגירעון כך שתקרת הגירעון החל בשנת 2009 תוגבל לשיעור שלא יעלה על 1%, ושיעור הגידול של ההוצאה התקציבית יעלה ל-1.7% משנת 2007 ואילך, כשבשנת 2010 הוא יהפוך לשיעור קבוע. כן אושרה ההוראה להגדלת ההוצאה התקציבית למימון הוצאות הלחימה בצפון בשנת 2007 בשיעור של עד 1.6% ובשנת 2008 בשיעור של עד 1% ביחס לסכום ההוצאה הממשלתית בשנת 2007.
בפרק זה נכללה גם הצעת הממשלה לקבוע שהפטור מהסדר כובל לתובלה בין-לאומית ולשיווק תוצרת חקלאית לא יחול. את נושא החקלאות החליטה הוועדה לפצל. לעניין התובלה האווירית, לאחר דיונים ממושכים קבעה הוועדה שתחילתו של התיקון המבטל את הפטור תהיה בתום חודשיים מיום פרסומו ברשומות של פטור סוג שיקבע הממונה על ההגבלים העסקיים לגבי תובלה בין-לאומית באוויר, או ביום 1 ביולי 2008, לפי המוקדם. כל עוד לא נקבע פטור סוג תידחה תחילתו של התיקון בשישה חודשים בכל פעם, כאשר שר האוצר רשאי להימנע מדחייה מטעמים מיוחדים לאחר שנתן למובילים הזדמנות להשמיע את טענותיהם.
ניתן לראות שוועדת הכספים פעלה ביעילות, הציעה תיקונים לא מבוטלים - - -
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
תדבר יותר לאט, לא מבינים כלום.
יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים):
אדוני מוזמן לשבת חודש ימים בוועדת הכספים, אני בטוח שיבין. זה מיועד לאלה שישבו והבינו. גם אדוני, בטוח, אני מכיר אותך, אתה תשב ותבין מהר.
ניתן לראות שוועדת הכספים פעלה ביעילות, הציעה תיקונים לא מבוטלים לנוסח הצעת החוק שהביאה הממשלה והשיגה פשרות בנושאים שדנה בהם. לפיכך אבקשכם לאשר את נוסח הסעיפים בהצעת חוק ההסדרים בקריאה השנייה והשלישית, כנוסח הוועדה. תודה רבה, גברתי היושבת-ראש.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני. מהר, קצר, כמו שאתה יודע. אנחנו ממשיכים, חברי הכנסת. ראשון הדוברים הוא יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, מי שהיה לו רק אתמול יום הולדת, חבר הכנסת משה שרוני. אחריו - חבר הכנסת משה כחלון. נא לדאוג לקרוא לו.
משה שרוני (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
גברתי יושבת-ראש הכנסת, השרים אינם היום.
היו"ר דליה איציק:
השר התורן, אדוני, נא להיות כאן.
משה שרוני (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
מכובדי השר, כנסת נכבדה - - -
חיים אורון (מרצ):
היה מקובל שכשמגישים תקציב בקריאה שנייה ושלישית, כבוד שר האוצר היה נוכח.
משה כחלון (הליכוד):
כשהיתה ממשלה נורמלית, אתה מתכוון.
משה שרוני (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
אני מתכבד להציג בפניכם סעיפים מתוך הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007), התשס"ז-2006, שנדונו בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
סעיפים 2(2)–2(5), 2(9) ו-3(ב) – דמי אבטלה לאוכלוסייה צעירה. הסעיפים האמורים קובעים הוראות חדשות לעניין זכאותם של צעירים לדמי אבטלה. במסגרת זו מוצע לקבוע, כי צעיר שטרם מלאו לו 25 שנים יהיה חייב לקבל לאחר 14 ימים מיום שהפך לדורש עבודה כל עבודה המוצעת לו, גם אם אינה מתאימה להכשרתו או לניסיונו התעסוקתי, כעבודה מתאימה. סירוב לעבודה כאמור יביא לשלילת הזכאות לדמי אבטלה. צעיר שטרם מלאו לו 28 שנים יהיה חייב לקבל עבודה כאמור לאחר 30 ימים מיום שהפך לדורש עבודה.
כן מוצע לקבוע, כי התקופה המקסימלית שבמהלכה זכאים צעירים בני 25–28 לדמי אבטלה תקוצר מ-100 יום ל-67 יום. עוד מוצע להפחית את דמי האבטלה שלהם זכאים צעירים בני 25–28 ב-25%.
ברצוני לציין, כי הצעת החוק המקורית שהונחה על שולחן הוועדה קבעה הוראות פוגעניות יותר, וביניהן הפחתה של דמי האבטלה בשליש וכן קיצור משמעותי יותר של תקופת הזכאות לדמי האבטלה.
סעיף 2(6) – גמלת סיעוד. בהתאם למצב המשפטי החל כיום, מחולקים הזכאים לגמלת סיעוד לשתי קבוצות, בהתאם למידת תלותם בעזרת הזולת לביצוע פעולות יומיומיות. במסגרת חוק ההסדרים - -
היו"ר דליה איציק:
סליחה, אדוני. השר אדרי, אם אתה רוצה, אז אני מבינה, תחליף עם מישהו אחר ואני אשחרר אותך לטפל במה שאתה צריך לטפל. אתה יושב-ראש ועדת טקסים, תדאג שיחליפו אותך, זה בסדר גמור. בבקשה, אדוני.
משה שרוני (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
- - מוצע להוסיף רמת ביניים של זכאים לגמלת סיעוד כך שתיווצרנה שלוש רמות זכאות, בהתאם למידת התלות, והזכאים לגמלת סיעוד יקבלו סיוע ברמה הקרובה יותר לצורכיהם.
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות השיגה שני הישגים חשובים בעת הדיונים להכנת הצעת החוק: ראשית, זכאים לגמלת סיעוד המשתייכים לקבוצת הביניים, כלומר תלויים במידה רבה מאוד בעזרת הזולת, יקבלו גמלת סיעוד בשיעור העומד על 150% של קצבת יחיד מלאה, במקום 145% כפי שנקבע בהצעת החוק המקורית.
שנית, הוועדה החליטה לדחות את ההוראה בהצעת החוק המקורית שקבעה העלאה הדרגתית בשיעור גמלת הסיעוד הניתנת למבוטחים התלויים באופן מוחלט בעזרת הזולת או הזקוקים להשגחה מתמדת. בהתאם לכך מוצע לקבוע, כי מבוטחים אלה יוכלו לקבל גמלת סיעוד בשיעור של 168% כבר מ-1 בינואר 2007.
סעיף 12(2) – מרפאות ביישוב קטן. עניינו של סעיף 12(2) בחוק ההסדרים הוא במתן שירות רפואי לחברי קופות-החולים המתגוררים ביישובים קטנים, שמספר תושביהם אינו עולה על 10,000 איש. מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994, מוטלת כיום על משרד הבריאות חובה לקבוע מראש, באמצעות מכרז, את קופות-החולים שיפעילו מרפאות ביישובים קטנים, כך שקופת-החולים שתיבחר במכרז תיתן שירותים לחברי כל קופות-החולים, בהתאם לסל השירותים והתשלומים של הקופה שבה הם חברים.
סעיף 12(2) לחוק ההסדרים מבטל את ההוראות המגבילות את מספר המרפאות שקופות-החולים רשאיות להפעיל ביישובים קטנים, וקובע כי קופת-חולים המפעילה מרפאה ביישוב קטן תחויב לספק שירות רפואי באופן שוויוני גם למבוטחי קופת-חולים אחרת, שאינה מפעילה מרפאה באותו יישוב.
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, שאליה הועבר הסעיף לשם הכנתו לקריאה שנייה ושלישית, החליטה לקבוע כי השירות הרפואי שקופת-חולים תחויב לספק כאמור יכלול שירותי בריאות ראשוניים - רופא משפחה, רופא ילדים, רופא נשים, אחות, מעבדה ובית-מרקחת, וכי השירותים שיינתנו לחברי קופות-החולים האחרות יינתנו באופן שוויוני. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני. עכשיו נזמין את יושב-ראש ועדת - - -
משה שרוני (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
רק רגע, יש עוד סעיף קטן.
סעיפים 45 ו-46 – תגמולים לנפגעי פעולות איבה. חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה קובע זכאות לפיצויים לאדם שנפגע מפגיעת איבה, וכן לאדם שבן משפחתו נפטר כתוצאה מפגיעת איבה.
החוק בלשונו היום קובע, כי כל פגיעה מפעולות איבה של כוחות צבאיים של מדינה עוינת לישראל או של ארגון עוין לישראל תוכר כפגיעת איבה, גם אם בפועל מטרתה של הפגיעה לא היתה פגיעה במדינת ישראל. לפיכך, מדינת ישראל צריכה לשלם פיצויים לאדם שנפגע מחוץ לישראל בפיגוע שמטרתו לא היתה לפגוע במדינת ישראל, וזאת בשל העובדה שהארגון שעומד מאחורי הפיגוע הוא ארגון עוין לישראל. מוצע לתקן את החוק ולקבוע, כי פעולות איבה שאירעו מחוץ לישראל יוכרו לפי החוק, בתנאי שמטרתן של פעולות האיבה היתה פגיעה בישראל.
נוסף על כך, חוק התגמולים קובע, כי כל אזרח או תושב ישראל יוכר כנפגע לפי החוק, בין שנפגע בישראל ובין שנפגע מחוצה לה. מוצע לקבוע, כי אזרח ישראלי שאינו תושב ישראל, שנפגע בפיגוע שאירע מחוץ לישראל, לא יהיה זכאי לפיצוי לפי החוק, אלא אם כן טרם חלפה שנה מיום שחדל להיות תושב ישראל.
עוד מוצע לקבוע בחוק הוראות מיוחדות לעניין אדם שנפגע מפעולת איבה שאירעה מחוץ לישראל או לאזור, שמטרתה העיקרית לא היתה פגיעה בישראל. בהתאם למוצע, אם הנפגע או בן משפחתו זכאים לתגמולים לפי חוק זה וגם לתשלומים לפי דין זר או ממדינת חוץ בעד אותה פגיעת איבה, לא ישולמו לנפגע מלוא התגמולים לפי חוק זה, אלא תגמולים בגובה ההפרש שבין התשלומים האמורים לבין התגמולים לפי חוק זה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני. יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת משה כחלון, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת מיכאל מלכיאור, יושב-ראש ועדת החינוך של הכנסת.
משה כחלון (יו"ר ועדת הכלכלה):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, במסגרת חוק ההסדרים הועברו לטיפול ועדת הכלכלה שלושה חוקים: פרק ט', סעיפים 47-46, תקשורת; פרק י"ב, סעיף 60, משק הגז הטבעי; פרק י"ב, סעיף 65, חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים. אני אציג את הנושאים האלה כפי שאושרו בוועדת הכלכלה, ואני מתייחס למספרי סעיפים בנוסח המונח עתה על שולחן הכנסת לקריאה שנייה ושלישית.
בפרק ו' – תקשורת – קבועים שני הסדרים עיקריים: האחד עניינו הסמכת מעבדות חיצוניות. כיום, על-פי חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, כל סוג של ציוד קצה המתחבר לרשת תקשורת נדרש לקבל "אישור סוג" משר התקשורת, וזהו תנאי מקדים לשיווק מסחרי של הציוד בארץ. החוק קובע כי שר התקשורת רשאי להסמיך גוף לעריכת בדיקות ומדידות של ציוד קצה לצורך מתן אישור סוג, ובהתאם לכך הסמיך משרד התקשורת בשנים האחרונות כמה מעבדות חיצוניות לביצוע בדיקות של סוגי ציוד קצה מסוימים. מאחר שמשרד התקשורת עצמו הוא היחיד שמורשה על-פי חוק להנפיק את אישור הסוג עבור הציוד, המעבדות החיצוניות אינן תחליף מלא למעבדה של משרד התקשורת.
מוצע לאפשר לשר התקשורת להסמיך מעבדות חיצוניות כדי שהן תוכלנה הן לבצע את בדיקות ציוד הקצה והן להעניק את אישורי הסוג. נוסף על כך, מוצע לאפשר לשר התקשורת, בהתאם לתנאים שיקבע, להמשיך ולהעניק בעצמו אישורי סוג – לסוגים מסוימים של ציוד קצה, או במקרה שמעבדה חיצונית הוסמכה לעניין בדיקות בלבד ולא לעניין הנפקת אישור הסוג. שר התקשורת יוסמך גם להעניק פטור מחובת קבלת אישור סוג לסוגים מסוימים של ציוד קצה.
ההסדר השני עניינו הטלת עיצומים כספיים על בעלי רשיון. ההסדר הקיים כיום בחוק מסמיך את מנכ"ל משרד התקשורת להטיל עיצומים כספיים על מי שפועל מכוח היתר כללי בגין הפרת תנאי ההיתר, וכן להטיל עיצומים כספיים על בעל רשיון בגין הפרת תנאי רשיון, הוראות חוק התקשורת והפרת הוראות תקנות וצווים שניתנו לפי החוק, הכול כמפורט בחוק. סכומי העיצומים הכספיים מחושבים בהתאם לקנס הקבוע בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין.
כדי להבטיח שהכלי של עיצומים כספיים יהיה כלי יעיל לצורך מניעת הפרות, כך שבפועל לא ישתלם לבצע הפרות, מוצע להסמיך את מנכ"ל משרד התקשורת להטיל עיצומים כספיים בסכומים גבוהים במידה ניכרת, שיחושבו לפי מחזורי הפעילות של התאגידים הפועלים בענף זה. כך, יתבסס חישוב העיצומים על מכפלה של מרכיב קבוע בתוספת שיעור מההכנסה השנתית של הגוף המפר. כמו כן מוצע לאפשר הטלת עיצומים כספיים על מי שפועל מכוח היתר כללי, לא רק אם הפר את תנאי ההיתר אלא גם אם הפר צו, תקנה, קביעה, כלל או הוראה שניתנו לפי החוק.
היו"ר דליה איציק:
האם גובה העיצומים נקבע, אדוני?
משה כחלון (יו"ר ועדת הכלכלה):
גובה העיצומים נקבע, אבל זה לפי המחזור השנתי של החברות המפירות. יש מה שנקרא הפרה יעילה. לפעמים לחברת תקשורת כדאי להפר, משום שבהפרה היא מרוויחה 10 מיליוני שקלים, והקנס הוא 360,000 שקלים. היו מקרים כאלה, אלה לא דברים בעלמא.
בעקבות הדיונים בוועדת הכלכלה הוספו להצעת החוק הוראות הקובעות עיצומים מופחתים במקרה של הפרות טכניות קלות יותר. יש פה גמישות או מדרג. ההצעה גם קובעת, כי בנסיבות מסוימות יהיה מנכ"ל משרד התקשורת רשאי להפחית את העיצומים הכספיים.
במהלך דיוני הוועדה הוחלט שלא לכלול בנוסח הצעת החוק שיונח לקריאה השנייה והשלישית את סעיף 46(3) להצעת החוק, שבו מוצע להרחיב את סמכותו של שר התקשורת כך שאם נוכח השר כי הקמת תשתית לרדיו ספרתי מצריכה שימוש במתקן בזק של בעל רשיון, בהעדר חלופה סבירה אחרת, רשאי הוא להורות לבעל רשיון כללי שייעשה שימוש במתקנים שלו תמורת תשלום שייקבע. הוועדה סברה כי לנוכח הבעיות שהועלו במהלך הדיונים, יש צורך להמשיך ולדון בהצעה ולבחון את השלכותיה, מה שאנחנו קוראים פיצול.
לסעיף הוגשו הסתייגויות מטעם סיעות מרצ וחד"ש. אבקש מחברי הכנסת להצביע נגד ההסתייגויות ולקבל את הפרק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית.
גדעון סער (הליכוד):
האם אתה באמת מבקש את זה, ברצינות?
משה כחלון (יו"ר ועדת הכלכלה):
כן.
גדעון סער (הליכוד):
כי לא בטוח שאתה תוכל...
היו"ר דליה איציק:
כל מי שמכיר את ועדת הכלכלה יודע שמה שהוא עושה הוא עושה ברצינות.
גדעון סער (הליכוד):
אני לא משוכנע שנוכל להיעתר לבקשה שלו.
משה כחלון (יו"ר ועדת הכלכלה):
אדוני יושב-ראש הסיעה, אני מקווה שהאוזן שלך רגישה מספיק. אני אמרתי להתנגד להסתייגויות ולא אמרתי לקבל את החוק. אדוני יושב-ראש הקואליציה, אני רואה שאתה עירני, אז מה שאני הולך להקריא זה בעמוד 50 בוורוד.
גדעון סער (הליכוד):
אני כבר לא יושב-ראש הקואליציה.
היו"ר דליה איציק:
הוא מתנהג כאילו הוא יושב-ראש הקואליציה.
אבשלום וילן (מרצ):
הוא יהיה.
משה כחלון (יו"ר ועדת הכלכלה):
אדוני יושב-ראש הקואליציה בעבר ויושב-ראש סיעת הליכוד בהווה.
גדעון סער (הליכוד):
בתפקיד הזה אני כבר לא אהיה.
משה כחלון (יו"ר ועדת הכלכלה):
אני מקריא את עמוד 50 בוורוד, אם אתה רוצה לעקוב. סעיף 43 להצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007), התשס"ז-2007 - התייחסות לסעיף 43 להצעת חוק ההסדרים. סעיף 36(א) לחוק משק הגז הטבעי, התשס"ב-2002 - להלן: חוק משק הגז הטבעי – קובע, כי תעריפי הגז שגובה בעל רשיון וכל עדכון שלהם ייקבעו על-ידי בעל הרשיון, באישור המועצה לענייני משק הגז הטבעי – להלן: המועצה. לפי עמדת הממשלה, סמכות האישור של המועצה כללה גם את הסמכות לקבוע את תעריפי הגז. עם זאת, כדי למנוע ספקות, קובע הסעיף המוצע כי תעריפים שיגבה כל בעל רשיון לפי חוק משק הגז הטבעי וכל עדכון שלהם ייקבעו בידי המועצה, וכי תעריפים הנוגעים לפעילות שהרשיון לגביה ניתן במכרז ייקבעו על-ידי המועצה לפי תנאי המכרז.
עוד מוצע באותו סעיף לקבוע במפורש, כי מערכת ההולכה שהתקנתה והפעלתה נמסרו לחברת "נתיבי גז" היא בבעלות המדינה, וכי המדינה, באישור שר האוצר ושר התשתיות הלאומיות, רשאית להעביר לאחר את הזכויות במערכת ההולכה כאמור.
זה, גברתי, סעיף 43. אני מבקש, ברשותך, לעבור לסעיף 44 להצעת חוק הסדרים, עמוד 51 בחוברת הוורודה, סעיף 44 לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007), התשס"ז-2007
חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים, התשנ"ו-1996, קובע, כי יש לפרסם צו כללי והיתר כללי שנקבעים על סמך החוק בשלושה עיתונים יומיים וכן ברשומות, והם נכנסים לתוקף רק לאחר פרסומם בראשון מביניהם. נוסף על כך, צו אישי או היתר אישי מפורסמים בעיתון יומי אחד וכן נשלחים למי שחלים עליו, ונכנסים לתוקף רק לאחר פרסומם בעיתון או לאחר שנמסרו לגוף שהם חלים עליו, המוקדם מביניהם.
מוצע לבטל את החובה לפרסם בעיתונות צו כללי והיתר כללי. עם זאת, כאשר רוצים לתת לצו או להיתר תוקף במועד קודם למועד הפרסום ברשומות, ניתן לפרסמו בשני עיתונים יומיים, בעברית ובערבית, ואז התחילה תהיה במועד הפרסום המוקדם.
אשר לצווים והיתרים אישיים, מוצע לקבוע כי אלה ייכנסו לתוקף עם מסירתם לגופים שהם חלים עליהם, ללא צורך בפרסום בעיתון. תודה רבה, גברתי.
היו"ר דליה איציק:
תודה. יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, חבר הכנסת מיכאל מלכיאור, בבקשה.
מיכאל מלכיאור (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):
כבוד היושבת-ראש, עמיתי חברי הכנסת, מאחר שהעבודה שלי קלה יחסית לזו של עמיתי שדיברו פה, ואני לא חייב להקריא את כל הדברים שאני מביא, כי את שני הסעיפים שאנחנו בוועדת החינוך קיבלנו פשוט פיצלנו, ולכן לא נשאר כלום בתוך חוק ההסדרים - - -
גדעון סער (הליכוד):
- - -
רוחמה אברהם (קדימה):
הוא השלים את העבודה שלכם.
גדעון סער (הליכוד):
מבין ראשי הוועדות אשר - - - בסעיפים, זה לא כולל את - - -
רוחמה אברהם (קדימה):
למה, גם ועדת הפנים.
מיכאל מלכיאור (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):
אני קודם כול מודה ליושב-ראש האופוזיציה.
אני רוצה לציין כמה דברים בקצרה. דבר ראשון, אני רוצה לציין את העבודה של יושבת-ראש ועדת הכנסת בנושא חוק ההסדרים. אני חושב שהיא עשתה דבר שהרבה שנים היו צריכים לעשות ולא עשו; היא ביטאה את הרצון הקולקטיבי של חברי הכנסת מול דבר זר שנכנס לתרבות הפוליטית הישראלית, שלא היה צריך להיות בה מלכתחילה. כולם יודעים באילו נסיבות זה התחיל. זה התפתח והפך להיות דבר שאוכל כל חלקה טובה בחקיקה של הכנסת. היא החליטה באומץ – וצריך הרבה אומץ לזה, לכן נשברו אחרים וטובים שהיו בתפקיד הזה – להתנגד לדבר הקל ביותר, שהוא להיכנע לממשלה שלא רוצה לעסוק בדברים בצורה אמיתית, ולנהל את המאבק הזה. זה גם מה שהביא לפיצול החוק לוועדות ונתן לנו אפשרות לעבוד לגופו של עניין ולא רק לקבל את ההכרעה הזאת בצורה גורפת. חברת הכנסת רוחמה אברהם, כל הכבוד על שעמדת בזה בגבורה. גם מבחינה עיונית יכולנו ללמוד את הנושאים האלה וגם מבחינה מעשית אחר כך הביצוע היה לפי המעשים. אני חושב שלפעמים אנחנו לא הכי טובים בפרגון, ופה מגיע לך כל הכבוד.
לגופו של עניין, מה שהיה אצלנו בוועדה - שני סעיפים. אם הממשלה רצתה להעביר את נושא התשלום עבור בגרויות, לא היתה לה שום בעיה לעשות את זה במשך שמונת החודשים שהיא קיימת. אני במקרה חושב שזה לא ראוי ולא מתאים, אבל היה אפשר להעביר את זה בחקיקה של הממשלה בכנסת ישראל בדרך המקובלת. אבל לא כך עושים – מגניבים את זה לעוד סעיף בחוק ההסדרים, ובאמת חשבנו בראייה קולקטיבית, אופוזיציה וקואליציה יחד, שזה דבר לא ראוי ולא מתאים. לכן שני הסעיפים - גם הסעיף הזה וגם הסעיף שפוטר את הממשלה רטרואקטיבית באופן גורף מכל תביעה בעניין הזה - לא חשבנו שראוי לדון בהם בחקיקה חפוזה כסעיף בחוק ההסדרים, ולכן הבאנו לכנסת את עניין הפיצול וקיבלנו את אישור הכנסת לפיצול.
כך צריך לנהוג בכל הסעיפים של חוק ההסדרים, ובעזרת השם, בעבודה נמרצת של יושבת-ראש הכנסת, שגם היא תמכה בכל המגמה הזאת של חיזוק המערכת הפוליטית והכנסת, אם נעבוד נכון בשנה הקרובה יכול להיות שנוכל להגיד על חוק ההסדרים "זיכרונו לא לברכה" ולהתחיל לעבוד כמו פרלמנט נורמלי, שמחוקק חוקים בצורה ראויה.
היו"ר דליה איציק:
אני יכולה לומר לך, ששר האוצר הבטיח באופן נחרץ שחוק ההסדרים ייעלם מן העולם בשנה הבאה, ואני מיניתי את חברת הכנסת רוחמה אברהם - -
רן כהן (מרצ):
זה הרבה מאוד בזכותך ובזכות רוחמה אברהם.
היו"ר דליה איציק:
- - היא תשב עם פקידי האוצר, היא תביא לנו הצעה. כמי שהיתה שרה בממשלה אני מבינה שיש לממשלה רצונות. לפעמים יש דברים שהם באמת הכרחיים, אבל זה יהיה רק מה שהכרחי. חברת הכנסת רוחמה אברהם למדה את הנושא, היא תביא הצעה, ואנחנו נטפל בזה.
גם על שר האוצר אנחנו מוכרחים לומר מלה טובה, הוא היה הרבה יותר פתוח, ומצאתי אותו הרבה יותר מבין את העניין. מה שמגיע, מגיע.
מיכאל מלכיאור (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):
אכן, גם להודות לשר האוצר, שגם אמר את זה אצלנו בוועדה, וגם ליושבת-ראש, שנותנת את מלוא הגיבוי למהלך הזה. אין שום דבר נחוץ עד כדי כך שהוא לא יכול לעבור בחקיקה רגילה בכנסת או להיכנס לתקציב. אין שום דבר שמצדיק חוק הסדרים, ועובדה שכל הממשלות בעולם הדמוקרטי מצליחות לכהן ואפילו להצליח בלי להזדקק לזה, אבל היה צריך את כל המעשה וההובלה כדי שנגיע לנקודה הזאת, ואני מאוד מודה לכם.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני. אנחנו נעבור לחבר הכנסת יצחק אהרונוביץ, שייצג פה את יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. אחריו – חבר הכנסת ראובן ריבלין, ואחריו - חבר הכנסת יואל חסון.
יצחק אהרונוביץ (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את סעיף 52 בהצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007), התשס"ז-2007, המתקן את חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965.
סעיף 33א לחוק התכנון והבנייה מסמיך את הממשלה להכריז, לפי המלצה של ועדה בין-משרדית, על מתחמי פינוי ובינוי. כיום כל שינוי בשטח המתחם טעון אישור מחדש של הממשלה. כדי לייעל הליך זה מוצע לקבוע, כי הממשלה תוכל להסמיך את שר הבינוי והשיכון להכריז על שינויים בשטח המתחם בהתאם להמלצותיה של הוועדה הבין-משרדית.
כדי להגביר את הפיקוח הפרלמנטרי החליטה ועדת הפנים והגנת הסביבה, כי אם השר מחליט לצמצם את המתחם, יובא הדבר גם לאישורה.
לסעיף זה הוגשו הסתייגויות. אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית.
בהזדמנות זו אני רוצה להודות לעורך-הדין עידו בן-יצחק, היועץ המשפטי, על עבודתו המקצועית והמסורה.
הדבר השלישי שאני רוצה להעביר, גברתי היושבת-ראש, זה פרק המים. לסעיף 40(2)
ו-(3) בפרק ח': מים, להצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007), התשס"ז-2007. סעיפים 50, 51 ו-52(2)–(4) בפרק ח': מים, להצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007), התשס"ז-2006, בנוסח שהונח לקריאה ראשונה, עסקו בעיקר בתאגוד משק המים והביוב בהתאם לחוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001. בהתאם להחלטת הוועדה, שאושרה במליאה ביום 1 בינואר 2007, פוצלו רוב הסעיפים האמורים מהצעת חוק ההסדרים כדי לאפשר לבחון ביישוב דעת את כל המשמעויות וההשלכות שיש לתיקונים המוצעים על הרשויות המקומיות.
בהזדמנות זאת אני חוזר ומודיע שבכוונת היושב-ראש – שנבצר ממנו להיות כאן היום, כי הוא נמצא בבית בחגו – לקיים בסעיפים שפוצלו דיונים אינטנסיביים עד להשלמת הכנתם לקריאה השנייה והשלישית.
פסקאות (3) ו-(4) בסעיף 52 בהצעת חוק ההסדרים מתייחסות לתיקונים שנעשו בחוק תאגידי מים וביוב במסגרת חוק ההסדרים לשנת 2006. בתיקונים בשנת 2006, שעיקרם היה בחוק המים, הוקמה רשות ממשלתית למים ולביוב, שבין סמכויותיה גם הסמכויות שניתנו לרשות לשירותים ציבוריים – מים וביוב, לפי חוק תאגידי מים וביוב. סעיף 42 לחוק ההסדרים לשנת 2006, שעניינו הוראות תחילה ומעבר, קבע כי התיקונים ביחס לביטול הרשות הציבורית האמורה והעברת סמכויותיה לרשות החדשה ייכנסו לתוקף ב-30 ביוני 2008. בסעיף שוועדת הפנים והגנת הסביבה אישרה עכשיו, סעיף 40, בפסקאות (2) ו-(3) בנוסח המונח לפניכם, מוצע להקדים את ביטול הרשות הציבורית ולהעביר את סמכויותיה לרשות הממשלתית, כך שהוראות אלה ייכנסו לתוקף ב-1 בינואר 2007, ולערוך את השינויים המתחייבים מכך בסעיף האמור.
במסגרת העברת התפקידים כאמור לרשות הממשלתית החדשה הועברה אליה גם הסמכות לקבוע כללים לחישוב עלות ותעריפים, ובתיקון המונח לפניכם מוצע לקבוע, כי סמכות זו תחול גם לעניין קביעת הכללים לחישוב עלות ותעריפים לפי חוק תאגידי מים וביוב, והרשות הממשלתית תוכל לעשות שימוש בכל עבודות ההכנה שעשתה הרשות הציבורית.
עם זאת, כדי להבטיח שקביעת הכללים כאמור לא תיעשה בטרם תשלים ועדת הפנים והגנת הסביבה את דיוניה במכלול התיקונים, קבענו בסעיף כי כללים כאמור לא ייקבעו לפני 1 באפריל 2007, ועד לאותו מועד אני משוכנע שנספיק להשלים ולקבל בקריאה שנייה ובקריאה שלישית את כל התיקונים לחוק תאגידי מים וביוב.
בהזדמנות זאת אני מבקש להודות לעורכת-הדין אתי בנדלר על עבודתה המקצועית והמסורה ועל עצותיה הטובות. תודה.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני. איפה השר? נא לקרוא לשר. נא לקרוא לשר. חבר הכנסת ריבלין, עלה בבקשה.
דברי יושבת-ראש הכנסת לזכרו של ראש עיריית ירושלים לשעבר טדי קולק
היו"ר דליה איציק:
חברי חברי הכנסת, הבוקר הגיעה אלינו בשורה עצובה – טדי קולק איננו.
טדי, כפי שקראנו בפשטות לאיש הזה, האיש שירושלים חבה לו כל כך הרבה, עצם את עיניו לנצח, ולנו צר מאוד. לי באופן אישי צר מאוד.
אני לא חושבת שאפשר להעריך את החלל הגדול שהוא הותיר אחריו, האיש שההיסטוריה הטילה עליו לממש את חזון העיר המאוחדת. נדמה שהוא עשה למען ירושלים יותר מכל אדם אחר עלי אדמות, אולי פרט לדוד ולשלמה.
טדי לא רק בנה את ירושלים והפך אותה מעיר ספר חצויה לעיר אחת, חיה ונושמת. הגדולה שלו היא לא רק במה שהוא עשה, אלא במה שהוא מנע. כל מי שהכיר את טדי מקרוב – ויש בבית הזה הרבה מאוד אנשים שהכירו אותו – ידידי רובי ריבלין, שיושב לימיני, חבר הכנסת זאב, אתה היית חבר מועצת העיר, נכון? וגם סגן ראש העיר.
נסים זאב (ש"ס):
עשר שנים.
היו"ר דליה איציק:
כל מי שהכיר את טדי מקרוב יודע שהוא היה טיפוס. הוא הפך את העיר הזאת להרבה יותר מאוחדת ומלוכדת, על כל גווניה, חלקיה ועצביה – עיר שהיא אולי מן הקשות שיש בעולם. הוא מנע מירושלים להפוך לזירת שנאה ואלימות בין יהודים וערבים. הוא מנע את זה בהתנהלותו, בהתנהגותו. כל ימיו הוא הלך בדרך של סובלנות ופיוס.
מאוד הערכתי את האיש הזה, והערכתי אליו רק גדלה בשנים ששימשתי כסגניתו, כמחזיקת תיק החינוך בעירייה. הוא באמת היה האיש הנכון במקום הנכון. עוד רבות ידובר בו, גם בבית הזה, גם במליאה הזאת – בו ובמעשיו. יהי זכרו ברוך.
השר אדרי, שממונה על ועדת השרים לטקסים, העביר לי קודם פתק, שעל-פי בקשת ראש הממשלה תהיה הלוויה ממלכתית, כנראה ביום ה'. אנחנו עוד נעדכן, וודאי עוד נשוב לעניין.
הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב
והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007), התשס"ז-2007
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר דליה איציק:
בבקשה, חבר הכנסת רובי ריבלין.
ראובן ריבלין (הליכוד):
גברתי יושבת-ראש הכנסת, אדוני השר, ברשותך, גברתי יושבת-ראש הכנסת, אני רוצה לייחד מלים אחדות לאיש גדול שהלך הבוקר לעולמו.
כמה מוזרה היא ההיסטוריה; טדי קולק היה לראש העיר ירושלים על-פי מצוות חבריו ובפקודת תנועתו. הוא לא רצה להיות ראש העיר ירושלים. בשנת 1965, ואמי מורתי זיכרונה לברכה חברת המועצה, טדי מקבל את שרביט ניהול העיר, והוא נמצא בעיר שככל יכולתו הוא רוצה להפוך אותה למין מרכז תרבות, מרכז רוחני, מרכז עולמי – וקשה לו. אתה רואה אותו מתקשה ומתלבט בעבודתו. והנה, טדי, שמעולם לא היה איש חלום, מעולם לא היה איש חזון, כולו ביצוע – הוא האמין רק בביצוע; הוא האמין רק בצורך לעשות דברים, ולא לחלום עליהם. הוא קודם עשה ואחר כך אמר: איזה דבר יפה.
ההיסטוריה זימנה לו את איחוד ירושלים ביום כ"ח באייר, והוא אז עומד נבוך ומתלבט; אין לו ספקות לגבי החלטת הממשלה, שהמניע שלה היה משה דיין, קודם כול להחזיר עטרה ליושנה, כדבר שהוא כורח שאין להתפשר עליו, וזה הכותל המערבי.
לטדי היו הרבה התלבטויות באותה עת, אם יש צורך לאחד את ירושלים, על פריסת ירושלים אל מעבר לאותו "קו ירוק", וטדי תמיד היה אומר שהוא משתמש במונח "'הקו הירוק' זיכרונו לא לברכה". היו לו התלבטויות רבות, ועם זאת, את חלומם של אחרים הוא הגשים – חלום בן אלפיים שנה, חלומם של זקני זקני שבאו לירושלים מאה שנה לפני שהתנועה הציונית היתה לתנועה פוליטית, אותה תנועה ציונית מיסטית אשר בשנת תק"ע עלתה לארץ, וטדי אמר: איזה חולמים, איזה חולמים, למה הם לא עשו הכול ברגע שהם באו? ירושלים כנראה היתה צריכה לא איש חזון אלא איש ביצוע.
כל הדברים שטדי התנגד להם, ובעיקר הרחבת ירושלים, לא היו יכולים להיעשות אלא תחת שרביטו של איש מופלא זה.
הייתי לידו שנים רבות, ונפשי נקשרה בנפשו, ויש האומרים גם שנפשו בנפשי. יש סגן ראש העיר נסים זאב, סגנית ראש העיר דליה איציק, כל אחד מהם היה מופקד על דבר, אבל אני הכרתי אותו עוד שנים קודם לכן, שכן הוא אמר: אתם צריכים לראות איך עובדים כאשר - - -
היו"ר דליה איציק:
אני יכולה להעיד שהוא אהב מאוד את רובי ריבלין, ייבדל לחיים ארוכים.
ראובן ריבלין (הליכוד):
למשל, ברגע שקבוצה שלא היתה אהודה עליו מבחינה פוליטית הפכה את ירושלים לאיזה יהלום שבכתר, וילדים מהשכונות הפכו להיות שם דבר בארץ כולה, הוא אמר: אני בית"רי. הוא לא האמין בכלל במונח הבית"רי, במושג הבית"רי ובחלום הבית"רי.
זכור לי היטב, גברתי יושבת-ראש הכנסת, את עדיין לא היית סגנית, ואנחנו דיברנו על הצורך בהרחבת ירושלים ובבניית פסגת-זאב, שכן היה לי יתרון, למרות היותי באופוזיציה, שהייתי מקורב לממשלה, וטדי ראה בכך דבר מאוד חשוב, לראות את המפגש בין צרכיה של ירושלים ובין יכולתה של הממשלה.
כאשר הוא התנגד לבניית נווה-יעקב וגילה, ובעיקר לבניית פסגת-זאב, המחברת בין הגבעה-הצרפתית ובין נווה-יעקב, הוא התנגד בכל תוקף ועשה כל מה שביכולתו לבטל את החלטת הממשלה. עם זאת, מרגע שנפל הפור אמרו ראשי תנועתי: מה היינו עושים אם לא היה לנו ביצועיסט כמו טדי קולק.
טדי קולק שלא חלם, ואני מתאר לעצמי שאנחנו כאן, בכנסת, נייחד לו דברים, במליאה או באודיטוריום, ודאי גברתי תחליט על כך. פרס טדי קולק כבר ניתן במעמד הכנסת. נדמה לי שהאיש לא חלם, אלא רצה לבצע.
הוא השאיר כל כך הרבה אנדרטאות – ההחלטה להקים את מוזיאון ישראל, את היכל הספר, את תיאטרון ירושלים; האיש שלא חלם מעולם הפך לאגדה בחייו. חבר הכנסת מרציאנו, יש ילדים שבאים היום לאיצטדיון טדי, ויודעים מה זה איצטדיון טדי, ולא יודעים מיהו טדי האיש. טדי הפך בעיניהם לאגדה עוד בטרם הלך לעולמו.
שנותיו האחרונות לא היו קלות, וימיו האחרונים היו קצת קשים, אבל אומרים: חבל על דאבדין ולא משתכחין. אני יודע שטדי לא יישכח לעולם בלבותיהם של אנשים, כי היום הלך אחד האנשים שלא חלמו – אבל ביצעו.
אומרים שהבונה הגדול ביותר שהיה לירושלים, ועדיין אנחנו מבקרים באתרים שהוא בנה, הוא הורדוס. טדי קולק עלה עליו. טדי קולק היה בונה ירושלים, והוא היה אומר: למה אתם מתפללים ואומרים: "בונה ברחמיו"? הקדוש-ברוך-הוא לא צריך לרחם, הוא צריך לבצע.
היו לנו חילוקי דעות קשים, ואני בטוח שחילוקי הדעות עד היום כאלה. יהי זכרו ברוך, ושמו ודאי ייקשר בשמה של ירושלים, ושמה של ירושלים, צריך לומר, ייקשר ודאי בשמו.
היו"ר דליה איציק:
אולי כאן נכון לומר, חבר הכנסת ריבלין, שאמו של חבר הכנסת אריה אלדד - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
ודאי, הגברת ושיץ.
היו"ר דליה איציק:
- - האשה היקרה והטובה הזאת, שהיתה חברת מועצת העיר, אני זוכרת שכשהיא היתה נכנסת הוא היה אומר: אתם צריכים ללמוד ממנה, איך היא נרתמת. אני חושבת כמה חניכים יש לו בבית הזה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אריה אלדד, הגברת ושיץ היתה אומרת לי בסוד: הנקמה שלנו בטדי היא שאנחנו היחידים שעוזרים לו, ושנינו באופן מוחלט לא היינו בדעתו המדינית.
גברתי, מעניינים של עוצמה אנחנו חוזרים לשגרת יומנו. מה צריך עוד לומר שעדיין לא נאמר על חוק ההסדרים? אני חושב שהפעולה שנקטה יושבת-ראש ועדת הכנסת – גם יושבת-ראש הכנסת לא ויתרה בקלות לממשלה, ואני יודע, כיושב-ראש הכנסת לשעבר, כמה קשה לעמוד בלחצי הממשלה כאשר היא דורשת. אני חפץ לומר שיום הדיונים בוועדת הכנסת, שבו הם ביקשו לשים מחסום מוחלט לחוק ההסדרים – התוצאה ומבחן התוצאה לא צלחו, אבל העוצמה והתהודה שניתנה לאותו יום דיונים ולתוצאותיו בלי כל ספק ישליכו על הימים הבאים, ואני תקווה שהממשלה למדה את הלקח ותבין שעליה לחזור בה מדרכה לעשות בחוק ההסדרים שימוש כחרב.
ההישג היחיד של הממשלה בחוק ההסדרים הזה הוא אולי עצם קיומו, והצורך שלנו לדון בו היום, להתלבט, ובסופו של דבר, כנראה, בכוח הקואליציה, להעבירו בהינף יד, אף שרבים מהחברים יודעים שגם בחוק הסדרים זה, הגם שהוא מצומצם בהרבה, ולא רבים מהסעיפים שהובאו לפני הכנסת נשארו, בכל זאת יש כמה גזירות שנגזרו ואנחנו לא יכולים להתעלם מהן, והן יובאו להצבעה בכנסת מחר, לאחר שנגמור את הדיונים גם על חוק ההסדרים, ועל כך יש להצטער.
היו כאן 55 חברי כנסת בקדנציה הקודמת, שהיו המנוף, הבסיס והיוזמים העיקריים של התוכנית הכלכלית, אותה תוכנית כלכלית שגזרה גזירות קשות על הציבור והפכה את הממשלה למטרה פוליטית ברורה. חבר הכנסת מרציאנו, אני לא יודע אם אתה יודע, אבל מאותם 55 חברי סיעות הליכוד ושינוי נשארו בכנסת 12 חברי כנסת. 12 חברי כנסת נשארו מ-55 חברי הכנסת שהיו הבסיס לאותה תוכנית כלכלית.
באותה עת, למרות הסתייגויות רבות שהיו גם לחברים בתוך - - -
רן כהן (מרצ):
כל שאר ה-43 לא נבחרו לכנסת?
ראובן ריבלין (הליכוד):
אני לא אומר זאת. יש אנשים שיודעים להיבחר בכמה מפלגות. אני מדבר על הליכוד ועל שינוי – מ-55 חברי כנסת נשארו 12. אלה הן עובדות. תורה לא למדתי, אבל חשבון אני יודע. יש חברי כנסת שנבחרים – אני רק בליכוד להיבחר ידעתי, גם כשיכולתי לקבל מקום של כבוד בתנועה אחרת לא הסכמתי. אני עם דוד לוי לא הלכתי לתנועתו, משום שאמרתי שבליכוד נולדתי ושם אשאר. לא שאני רואה בזה אות כבוד, עשיתי זאת מתוך אמונה שהחברות בכנסת היא שליחות, אבל אני בהחלט רואה בימים אלה חברי כנסת מעולים ופעילים.
באותה עת היתה הצדקה לכך שהממשלה לפחות תאמר לציבור: דם, יזע ודמעות – גזירות, משום שאם לא נעשה כן אנחנו עלולים למצוא את עצמנו בפני שוקת שבורה, שבה כלכלת ישראל תקרוס כולה. ובזכות אותה מדיניות כלכלית המקרו הצליח, ובמיקרו צדקו כל מי שאמרו לנו כמטיפים בשער – אם זה חבר הכנסת חיים אורון, אם זה חבר הכנסת רן כהן, אם אלה קודמיו של חבר הכנסת סוייד, אם אלה חברים מש"ס, שהיום נמצאים בממשלה, אם האנשים שהיו במפלגות העלייה, ודאי שהגמלאים זעקו זעקה מרה וצודקת, והתוצאה הפוליטית מוכיחה את עצמה.
למה אני אומר זאת? אני אומר זאת כדי שתדעו, שהתוכנית שאנחנו מאשרים היום – ואינני מדבר כרגע על חוק התקציב – לא תביא למרפא ולסיום הייסורים של שליש מהעם הזה.
באותה עת, כאשר אמרנו שאנחנו מצווים ואין ברירה בידינו אלא לגזור גזירות כלכליות – אני התנגדתי להן, יודע זאת ביבי נתניהו, ידע זאת אריק שרון, התנגדתי להן; עם זאת, זו היתה מדיניות שלפחות היתה מוצדקת מבחינת המקרו.
כשאתה מטפל במקרו, אל תשכח את המיקרו; והמיקרו היו אלה שהביאו את הליכוד לשלטון, אלה שהעדיפו את הליכוד כמפלגה שהם מזוהים עם מדיניותה על אנשים וחברי כנסת מעולים שדאגו יום ולילה לכל מחסורם ולא הצליחו.
חברי הכנסת, חוק הדיור הציבורי וצמצום פרויקט שיקום השכונות נמצאים היום בחוק ההסדרים, ולא יעזור לכם כלום. אם היינו 55 חברי כנסת ונותרנו 12, גורו לכם; גורו לכם ותבינו, הדברים אינם מהסוג שהציבור שוכח. הציבור זוכר היטב, ואי-אפשר לספר לו סיפורים על כך שמה שרואים מכאן לא רואים משם, וכל דיבור על הצלחה כלכלית של 5% יכול להיאמר על אלה שדאגו למקרו, כי גם בצמיחה של 5% – כך הסביר לי חיים אורון, שאני לומד לידו את כל התורות של הכלכלה הפרלמנטרית – ההצלחה הזאת לא עזרה כהוא זה, אלא להיפך, רק הגדילה את הפער, כי כאשר יש צמיחה, אלה שהיו למעלה צומחים ומתרחקים עוד יותר מאלה שלמטה.
אני מוכרח לומר לכם, שעדיין יש קיצוץ בעבודות מועדפות לחיילים משוחררים, עדכון הקצבאות עדיין מוקפא, אף שהיום ההקפאה היתה מתבטלת, אבל היה אפשר לעשות משהו, חבר הכנסת מרציאנו; היו אומרים: הואיל ואין צורך בעדכון, אנחנו יכולים להוסיף את ה-4% האלה. אל תשכחו שאנחנו בצל התוספת ההכרחית, עקב – איך אומר ראש הממשלה – האירועים שחווינו השנה בשל מלחמת לבנון השנייה, שאנחנו מחויבים להוסיף היום לתקציב הביטחון.
אל תשכחו, חברים, כאשר אתם מצביעים על חוק ההסדרים, שעוד יצטרכו לעשות קיצוץ רוחבי בתקציב הניתן היום למשרדים השונים. איפה יהיה הקיצוץ הרוחבי לפי דעתכם? הקיצוץ הרוחבי יהיה בחינוך, ברשויות המקומיות, וכתוצאה מכך בשירותים שיינתנו לאזרח. הקיצוץ הרוחבי יהיה בתחבורה וברווחה, אף-על-פי שאומרים שהוא לא יהיה. יאמרו: אנחנו לא יכולים לתת יותר לרווחה, אבל לפחות לא נקצץ. מה לא תקצצו? לפי רשימת אורון שנמצאת על לוח חדר ועדת הכספים, יש צורך על-פי דברי השרים ועדויות בלפחות 10 מיליארד שקלים על מנת שיוכלו אזרחי ישראל להחזיק את גופם ונשמתם יחד. גם הקפאת פיתוח התשתיות, ובעיקר תשתיות הרכבת אשר מקצרות את הטווחים בין הפריפריה לבין המרכז – אלה נמצאות היום בסכנה שבשנה הבאה נמצא את עצמנו בנסיגה. העלאת המס על עובדים זרים - ואני לא מדבר על דחיית הפעימה השנייה, כי אני לא רוצה לזרות מלח על הפצעים.
אני רוצה לומר לכם, שהליכוד תמך בממשלה במידה רבה כאשר היה צורך, בניגוד לעמדתם של חברים רבים בקואליציה, והדוגמה החשובה ביותר היא כמובן תקרת ההוצאה של הממשלה. אנחנו חשבנו שאי-אפשר להעלות את תקרת ההוצאה ל-2.4%. תמכנו בעמדת הממשלה על תקרת הוצאה של 1.7% מטעם אחד פשוט: הליכוד בטוח, שמעו זאת ממני, שהוא יחזור לשלטון הרבה לפני שאחרים חושבים שהוא יחזור, וכאשר הוא יחזור לשלטון הוא לא רוצה למצוא עוד פעם כלכלה שנמצאת בפני מים אדירים ושוקת שבורה, שתאלץ אותנו לחזור ל-1%. נדמה לי שגם ב-1.7%, ובהחלט אני מקבל את המלצתו והערתו של חבר הכנסת אורון, שבוודאי יפליא לדבר כאן בשם תנועתו וכחבר ועדת הכספים שהוביל את האופוזיציה בכל הנושאים הקשורים בתקציב הזה, ייתכן מאוד שעם הצמיחה יהיה צורך להתאים את תקציב המדינה על מנת לאפשר ולשפר את הדברים אשר כתוצאה מהחקיקה שאנחנו עומדים בפניה - היא יכולה להביא לידי מצב שבו נמשיך ונפגע.
אני רוצה לסיים ולומר, שלמרות אי-ביטולו של חוק ההסדרים ועל אף הרפורמות השונות שאושרו במסגרתו, פחת באופן משמעותי ביותר האפקט הפוגעני והמזיק של החוק, חוק שיורד לאחריות ממלכתית, ואני חושב שאנחנו, האופוזיציה, וחלקים בקואליציה, הבאנו לידי מצב שבו הבינה הממשלה, הבין יושב-ראש הקואליציה בשום שכל ודעת; אני מוכרח לומר שמרגע שחבר הכנסת מרציאנו נכנס לתמונה, גם הוא הטיל את השפעתו.
אני רוצה לשבח חברים בוועדת הכספים, כמו חבר הכנסת גלזר וחברי הכנסת של ישראל ביתנו, סטס מיסז'ניקוב וסופה לנדבר, שבאמת היו וליוו את החקיקה יחד עם ניסן סלומינסקי ויחד עם חברים מהקואליציה.
אני מקווה שזו היתה הפעם האחרונה שבה חוק ההסדרים - שאינו משמש באמת כמגן לתקציב אלא כחרב וכאמצעי לשלטון על מנת להשיג הישגים, בידיעה שמהלך חקיקה רגיל לא יצלח והם לא יוכלו להעביר לעולם. דוגמה קלאסית קיבלנו ביום חמישי, כאשר האוצר ביקש דחייה בהחלטת ועדת הפנים של הכנסת לפצל, כפי שהביאה חבר הכנסת אהרונוביץ בפנינו כממלא-מקום יושב-ראש ועדת הפנים, והאוצר, ברוב חוצפתו, ביקש מאתנו לדחות את ההצבעה על מנת לסמא את עינינו ולשים מכשול לפנינו, כדי לראות איך הוא מעביר ברגע האחרון חוק שכנראה לא יוכל להעבירו במהלך חקיקה רגיל.
אין חוק ההסדרים בא לאפשר לממשלה לא רק למלא את חובתה אלא גם לממש את זכותה למשול, כי החובה של הממשלה למשול היא כמו זכותה של הממשלה למשול, אבל לא זו הדרך.
ושוב, אני רוצה לברך את יושבת-ראש ועדת הכנסת על עמדתה האמיצה, שבוודאי תביא לה צרות פוליטיות לא קטנות - -
רוחמה אברהם (קדימה):
- - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
- - אבל כאדם שבקיא ויודע שצרות פוליטיות הן לא סוף העולם וגם כשנמצאים פה זה לא סוף העולם, אני חושב שהתפקיד שלנו כשליחים מחייב אותנו. אל תשכחו שמי שהיה אחראי לתקציבים שהביאו מרפא במקרו למדינת ישראל - מתוך 55 חברי כנסת נותרו רק 12. כאשר תזכרו זאת תלכו למלאכת אישור התקציב בשום שכל ודעת. תודה רבה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר יצחק זיו:
הכרזה לסגנית מזכיר הכנסת.
סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הטבות לניצולי שואה נזקקים, התשס"ז-2007, שהחזירה ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות; וכן הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 4), התשס"ז-2007, שהחזירה הוועדה לקידום מעמד האשה.
מסקנות ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בעקבות הצעה לסדר-היום של חברת הכנסת קולט אביטל בנושא: מכירת ספרות אנטישמית בחנות הפרלמנט באוקראינה. תודה רבה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה לסגנית מזכיר הכנסת.
הצעת חוק הטבות לניצולי שואה נזקקים, התשס"ז-2007
[מס' כ/105; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י"ג, עמ' 2218; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר יצחק זיו:
אני מזמין את חבר הכנסת מיכאל נודלמן, יושב-ראש ועדת העלייה והקליטה, להציג את הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית.
חיים אורון (מרצ):
דנים עכשיו בחוק הזה?
היו"ר יצחק זיו:
כן, בקריאה שנייה ושלישית. אין הסתייגויות.
מיכאל נודלמן (יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות):
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם, בשם ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות של הכנסת, את הצעת חוק הטבות לניצולי שואה נזקקים, התשס"ז-2007, לקריאה שנייה ושלישית.
הצעת חוק זו, של חבר הכנסת יורי שטרן, החלה את דרכה עוד בכנסת השש-עשרה, ומאז הוחל עליה דין רציפות.
מטרת הצעת החוק היא להעניק סיוע והטבות שונות לניצולי השואה שמצבם הכלכלי רעוע. מדובר באוכלוסייה קשת-יום במיוחד: אנשים מבוגרים אשר עברו את הגיהינום של מחנות ריכוז וגטאות וכיום, כאזרחי ישראל, הם נאלצים להיעזר בהבטחת הכנסה וגמלת זיקנה.
הצעת חוק זאת נועדה להעניק להם שלוש הטבות: האחת, סיוע בדיור ציבורי – הן סיוע בתשלום שכר דירה בדיור הציבורי והן עדיפות לדיור בשכירות ציבורית; השנייה, פטור מתשלומי אגרה בעד החזקת מקלט טלוויזיה; והשלישית, מענק הטבות שנתי בסכום השווה ל-15% מהשכר הממוצע במשק.
מדובר בניצולי השואה ששייכים למעגל הראשון של ניצולי השואה.
הצעת החוק הזאת אומנם אינה מקיפה כפי שהיינו רוצים ואינה מעניקה הטבות רבות כפי שקיווינו בתחילה, אולם הצלחנו להגיע להסכם עם משרדי הממשלה השונים, ובראשם משרד האוצר, ויש בה כדי לסייע במעט לניצולי השואה הנזקקים.
הצעת החוק הזאת מביאה לידי ביטוי את החוב המוסרי וההיסטורי שמדינת ישראל חייבת לאזרחיה שהם ניצולי השואה, ואני מבקש מכל חברי הכנסת לתמוך בה. להצעת החוק אין הסתייגויות. תודה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה לחבר הכנסת נודלמן.
מאחר שלהצעת החוק אין הסתייגויות, נעבור להצבעה בקריאה שנייה.
הצבעה מס' 1
בעד סעיפים 12-1 – 20
נגד – אין
נמנעים - אין
סעיפים 12-1 נתקבלו.
היו"ר יצחק זיו:
אני קובע שהצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית.
הצבעה מס' 2
בעד החוק – 20
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק הטבות לניצולי שואה נזקקים, התשס"ז-2007, נתקבל.
היו"ר יצחק זיו:
בעד - 20, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהחוק נתקבל.
אני מזמין את חברת הכנסת סופה לנדבר.
סופה לנדבר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשם חבר הכנסת יורי שטרן וסיעת ישראל ביתנו אני רוצה לברך את ציבור ניצולי השואה עם קבלת החקיקה הזאת. כמו שאמר יושב-ראש ועדת העלייה והקליטה חבר הכנסת נודלמן, הצדק ההיסטורי נעשה היום במליאת הכנסת כשהצעת החוק עברה בקריאה שנייה ושלישית.
חבר הכנסת יורי שטרן לא נמצא כאן בשל מחלה, אבל הציבור זכה בחקיקה הזאת בגלל מאבק עיקש; חבר הכנסת יורי שטרן נלחם עבור החקיקה הזאת. אני צריכה להגיד שהיו לו שותפים בקריאות הקודמות חבר הכנסת מיכאל נודלמן וחבר הכנסת לשעבר צ'יטה כהן. אני מודה להם. ליושב-ראש ועדת העלייה והקליטה ולחבר הכנסת לשעבר צ'יטה תודה על שיזמו את החקיקה הזאת. תודה לחברי הכנסת בוועדת העלייה והקליטה שנלחמו עבור החקיקה הזאת, וכמובן למנהלת הוועדה, ליועצת המשפטית של הוועדה, לארגוני ניצולי הנאצים במדינת ישראל ולאוצר על אישור החקיקה הזאת.
נלחמו על החוק הזה במשך שנים רבות, והיום, אחרי מלחמה ממושכת של חבר כנסת מסיעת ישראל ביתנו וכל הסיעה שנלחמה למצוא בתקציב את המימון לחקיקה, יחד עם האוצר, סוף-סוף החוק הזה הגיע למשכן הכנסת. אני רוצה להגיד תודה, ולאחל החלמה ורפואה שלמה לחבר הכנסת יורי שטרן. תודה רבה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה. אני מצטרף לברכות על זה שסוף כל סוף זכינו להעביר חוק כזה חשוב בכנסת. ברכות - - -
חיים אורון (מרצ):
יש לפחות ארבעה-חמישה חוקים שנמצאים על שולחן הכנסת. החגיגה מוקדמת מדי.
היו"ר יצחק זיו:
אני מאחל לחבר הכנסת יורי שטרן החלמה ובריאות.
הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב
והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007), התשס"ז-2007
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר יצחק זיו:
אנחנו עוברים לדיון. אני מזמין את חבר הכנסת יואל חסון מסיעת קדימה.
יואל חסון (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה להתייחס לטדי קולק, זיכרונו לברכה. אני לא הכרתי אותו באופן אישי כמו חלק מחברי הכנסת, אבל אני זוכר את עצמי כתלמיד מגיע לביקור בירושלים, ובמסגרת הביקור התמזל מזלנו והכרנו את טדי קולק. הוא קיבל אותנו לכמה דקות, ואני זוכר שבשבילי, כילד בן 15, לראות אדם כזה, שאז לא היה כל כך מבוגר אבל נראה בעיני כמו בן מאה אולי בגלל מה שהוא שידר - בשבילי הוא שידר מנהיגות אמיתית של ירושלים. משהו הכי ירושלמי, הכי מתאים לאופי של ירושלים, העיר הכל כך עתיקה ומיוחדת. ומאז, כל פעם שאני נוסע ברחובות ירושלים ואני מסתכל ברחובות ירושלים, תמיד אני חושב על טדי קולק. יהי זכרו ברוך. אני בטוח שמדינת ישראל תמצא את הדרך להנציח את זכרו לדורי דורות.
חברי חברי הכנסת, אני יודע שראוי וצריך לדבר על חוק ההסדרים, והוא אחת מהסמכויות המרכזיות שמגיעות אל שולחנה של הכנסת, בפעולות שהכנסת צריכה לקבל או לא לקבל. באמת יש כאן ויכוח אם בדרך הזאת צריך להעביר חוקים במדינת ישראל.
לפני כן הייתי רוצה לדבר על מקרה שקרה אתמול בוועדת החינוך, וזה נושא שראוי לדבר עליו ברמה המהותית והעקרונית של כוחה וסמכותה של הכנסת. אתמול התקיים דיון בוועדת החינוך על החלטת שרת החינוך לסמן בספרי הלימוד את קווי 67'. זה היה דיון שני, אלא שהוא היה בנוכחות השרה. הדיון היה מעמיק והשתתפו בו חברי כנסת רבים. השרה הגיעה לדיון עמוסה באטלסים ובחוברות ובמפות והתחילה להסביר ברצינות גמורה לוועדת החינוך את מהות החלטתה ולמה היא החליטה לסמן את "הקו הירוק" בספרי הלימוד. היא הסבירה את כוונתה, ולא ניכנס לזה כרגע. חברי ועדת החינוך דנו, שמעו, שאלו שאלות, דיברו ואמרו את עמדתם, ובסופה של הישיבה התקבלה החלטה. ועדת החינוך קיבלה החלטה שקוראת לשרת החינוך לבטל את החלטתה ולא לסמן בספרי הלימוד, כפי שהיא מבקשת, את קווי 67'.
רונית תירוש (קדימה):
מעבר למה שמסומן.
יואל חסון (קדימה):
נכון, חשוב לומר שבספרים היום הקו מסומן במקומות הרלוונטיים, אלא שהשרה ביקשה לסמן במפה המדינית, ויש לזה משמעות מאוד עמוקה ומאוד חשובה; בואו נגיד את האמת: משמעות פוליטית מרכזית עבור השרה שהחליטה לסמן את עצמה כשמאלנית של השכונה על חשבון ועל גב תלמידי מדינת ישראל, אבל זה נושא שדנו בו מספיק.
אבל הדבר המהותי והחמור כאן הוא, שעוד לא הסתיימה הישיבה – וזה דבר שצריך להטריד כל אחד ואחד מחברי הכנסת כאן – עוד לא הסתיימה הישיבה ושרת החינוך הודיעה, ואחר כך גם בתקשורת, שהיא "לא שמה" על ההחלטה והיא לא מקבלת את החלטת ועדת החינוך.
חיים אורון (מרצ):
בוועדת הכספים התקבלו פה-אחד החלטות בדבר הוספות תקציביות של 6 מיליארדים ו-200 מיליון ש"ח, והקואליציה כולה, יחד אתך, העבירה על זה פס.
יואל חסון (קדימה):
התנגדה. העבירה התנגדות לעניין.
חיים אורון (מרצ):
סלח לי, בהחלטות פה-אחד בוועדת הכספים נוספו 6 מיליארדי ש"ח.
יואל חסון (קדימה):
אבל בסופו של דבר הקואליציה הפילה את זה בוועדת הכספים, נכון?
חיים אורון (מרצ):
- - -
יואל חסון (קדימה):
הפילה את זה בסוף? ועדת הכספים לא קיבלה את זה? זאת השורה התחתונה. במקרה שלנו השורה התחתונה - - -
חיים אורון (מרצ):
אתה צודק. גם עם "הקו הירוק" יהיה ככה. אתם תדברו נגד ואריק שרון החזיר אותנו ל"קו הירוק". אתם תדברו נגד "הקו הירוק" ויהיה בדיוק - - -
יואל חסון (קדימה):
אגב, במכתבו של ראש הממשלה אהוד אולמרט בוועדה הוצג דווקא שהוא שולל את החזרה לקווי 67', אבל לא ניכנס לוויכוח המהותי.
חיים אורון (מרצ):
לקדימה אין מה לדבר על התקציב.
יואל חסון (קדימה):
חבר הכנסת אורון, בעוד שנייה אדבר על התקציב, אבל אני מדבר כאן על העניין העקרוני, ששרה בממשלת ישראל, שעל הדוכן הזה נשבעה למלא את החלטות הכנסת, מזלזלת בהחלטות הכנסת, מזלזלת בהחלטות ועדות הכנסת, וזאת נורה אדומה שצריכה להידלק אצל כולנו.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
זה הדיון?
יואל חסון (קדימה):
לא, לא, אני מסיים עכשיו. אני לא מתכוון לעבור בעניין הזה לסדר-היום, וראוי, חבר הכנסת מרציאנו, שנגן על הבית שאנחנו יושבים בו ועל הוועדה.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
- - -
חיים אורון (מרצ):
- - -
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
תעלה את זה על סדר-היום בצורה מסודרת. מה עכשיו?
יואל חסון (קדימה):
אדוני היושב-ראש, תגן עלי עם הפטיש, אם אפשר. חבר הכנסת מרציאנו, דווקא אתה, שפעיל מאוד בוועדות הכנסת ומעריך את זמנך - היית רוצה שזמנך יהיה בטל ולא יתייחסו אליו, ותקיים דיונים וההחלטות שלך לא ייושמו? אבל בוא נמשיך קדימה.
היו"ר יצחק זיו:
נאפשר להמשיך.
יואל חסון (קדימה):
אנחנו מדברים על חוק ההסדרים והתקציב, וראוי לומר – ואנחנו יודעים את התסריט הקבוע: יעלו כאן חברי הכנסת, ידברו נגד חוק ההסדרים - - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
כמה שעות השתתפת בדיון בוועדת הכספים?
יואל חסון (קדימה):
אני לא חבר ועדת הכספים. השתתפתי בוועדת הכלכלה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
לא היה בתולדות הכנסת שחבר כנסת בכיר מוועדת הכספים לא ידבר בשם הסיעה כולה. שר האוצר מדבר ואחר כך אחד החברים הבכירים ביותר. אני יודע שאתה חבר בכיר, ואני מאחל לך הצלחה לדורות רבים, ויחד עם זה ראוי שעל חוק ההסדרים ידבר מישהו – לא שאתה לא יודע, אני בטוח שלמדת ואתה בקיא, אבל אתה צריך להבין, ישבו אצלכם חברים כמו שי חרמש, וראוי שהם ידברו על הדברים שהם מבקשים להגן עליהם. אבל אני מבין שיש בעיה, כי הם היו בעמדה - - -
יואל חסון (קדימה):
חבר הכנסת רובי ריבלין, אני שמח שאתה בקיא - - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
אני לא בקיא.
יואל חסון (קדימה):
- - - אתה בקיא בעניינים הפנימיים של קדימה, ואתה מתעניין במי בעד, מי נגד, מי יכול לדבר, מי לא יכול לדבר. התבקשתי לדבר – אני מדבר.
רונית תירוש (קדימה):
השתתפת בוועדות שונות.
יואל חסון (קדימה):
בדיוק. ישבתי בוועדת הכלכלה והייתי שותף לכמה מהנושאים של חוק ההסדרים. נכון, בוועדת הכספים לא ישבתי.
אני רוצה לדבר דווקא קרוב יותר, חבר הכנסת רובי ריבלין, למה שאמרת. אני דווקא שמחתי מאוד על התהליך שהכנסת נכנסת אליו, לצמצם את חוק ההסדרים. להזכירך, זה תהליך שהנהיגה יושבת-ראש ועדת הכנסת, חברת קדימה, שלא היה לה קל להוביל את המהלך הזה בתוך קדימה, אבל בסופו של דבר גם בתוך הסיעה הכיוון הזה הובן – הובן שלקראת התקציב הבא הדברים האלה יצומצמו. אגב, אמרנו את זה בתקציב 2006, ואכן צומצם. בוא נגיד שהוא לא כמו שהוגש ב-2006.
ראובן ריבלין (הליכוד):
כפי שהוגש ב-2007 יהיה קשה מאוד.
יואל חסון (קדימה):
אגב, מי שמובילה את צמצום חוק ההסדרים היא, כמו שאמרתי, ולזכותה ייאמר, חברת הכנסת רוחמה אברהם מקדימה, ואני מקווה מאוד שאנחנו נמשיך בתהליך הזה, כי כמוך אני מסכים שאם יש חוקים שידוע שלא יעברו בדרכים הרגילות, לא יעבירו אותם דרך חוק ההסדרים. אבל לפעמים יש בחוק ההסדרים דברים טובים, שמזרזים תהליכים שהיו עלולים לקחת פה חודשים ואולי אפילו שנים. מכל מקום, אנחנו הולכים בכיוון הצמצום, וזה מה שחשוב.
לדוגמה, שמחתי שוועדת הכספים, שכמו שאמרתי, לא ישבתי בה, הובילה את ביטול הכוונה לבטל את העבודה המועדפת לחיילים משוחררים. אני חושב שזה היה תהליך נכון.
היו"ר יצחק זיו:
זה חשוב מאוד.
יואל חסון (קדימה):
יפה שזה התקדם. זה מראה שהכנסת היתה עירנית לחוק ההסדרים. אולי היא לא הצליחה לבטל כל דבר שרצתה, אבל היא היתה עירנית.
אבל צריך לשים לב – ועל זה אנחנו מדברים בסופו של דבר, כי חוק ההסדרים הוא חלק מהתקציב – צריך לשים לב לתהליכים שקורים בחברה הישראלית מבחינה כלכלית. אנחנו יכולים בקלות להכות את עצמנו, ולהעליל על עצמנו, ולתקוף את הממשלה, ולתקוף בתוך הממשלה, ובתוך הקואליציה, ומחוץ לקואליציה, אבל התוצאות מדברות בעד עצמן: שנה וחצי, חברים, שר האוצר שהחליף את שר האוצר בנימין נתניהו היה ראש הממשלה הנוכחי, אהוד אולמרט. לאחר מכן החליף אותו שר האוצר אברהם הירשזון, ובואו נראה מה קרה בשנה הזאת; בואו נראה מה קרה בשנה הזאת, שבכל סדר גודל שנחשיב, בוודאי ברמה הבין-לאומית, בכל מקום היום מדברים על מדינת ישראל כעל הכלכלה הצומחת ביותר, מדינה שהולכת הכי הרבה קדימה מבחינה כלכלית.
מדברים על כך שכל התוספת הזאת, כל השינוי הכלכלי לחיוב לא יורד ולא מחלחל לשטח. שמעתי כמה שאומרים את זה. מה עם הירידה הדרסטית שאנחנו רואים כל הזמן באבטלה? אם זה לא מחלחל לשטח, מה מחלחל למטה? זה בדיוק חלחול למטה. זה בדיוק חלחול שמראה שהכלכלה של מדינת ישראל הולכת בכיוון הנכון. אנחנו מדברים על עליית השכר הממוצע במשק, מדברים על אינפלציה כל כך נמוכה, על 4% גידול ביצוא, אנחנו מדברים על צמיחה עצומה, על חוב ציבורי נמוך.
אנחנו מדברים פה באמת על כלכלה שהולכת בכיוון החיובי ביותר, וצריך לומר לחיוב דבר נוסף: שלכל התהליכים החיוביים האלה במשק מצטרפת גם הצלחת הממשלה והקואליציה להעביר את התקציב כל כך מוקדם – פשוט בתחילת השנה. זה אולי נראה לכולם ברור מאליו, אבל זה כל כך לא ברור מאליו. זה מסר אדיר לכלכלה הישראלית; זה מסר אדיר לעולם, שמסתכל על הכלכלה הזאת, וזה מראה שיש כאן ממשלה אחראית, כנסת אחראית וקואליציה אחראית.
ופה צריך לברך בראש ובראשונה את ראש הממשלה, שהוביל את התהליך הזה, אבל לא היה יכול היה לעשות את זה בלי שר האוצר ובלי מנהיג הקואליציה, חברי אביגדור יצחקי, שהוביל כאן במקצועיות, ביעילות, בחברות, את התהליך המדהים הזה של העברת התקציב וחוק ההסדרים יחד עם חברי יורם מרציאנו וכל סיעות הבית. זו בדיוק דוגמה למה שהכנסת צריכה בימים אלה – אחריות לאומית. בנושא הזה הוכח, ודאי בקרב סיעות הקואליציה, שהאחריות הלאומית דורשת להעביר תקציב, ולהעביר אותו מהר ככל האפשר, כדי להמשיך קדימה ולהצעיד את הכלכלה הישראלית קדימה.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
מספיק עם קדימה.
יואל חסון (קדימה):
נו, מה לעשות? כשהולכים קדימה מדברים קדימה.
חבר הכנסת מרציאנו, נקודה חשובה, שוותיקים ממני כאן בבית זוכרים – כשביקשנו לפעמים להעלות את סל התרופות ב-10 מיליון, ב-20 מיליון, איזה קושי היה, אילו מהומות היו בוועדת הכספים, חבר הכנסת אורון, כדי להעלות ב-20 מיליון את סל התרופות. אנחנו בתקציב הזה מעלים את סל התרופות ב-237 מיליון ש"ח.
חיים אורון (מרצ):
על מה אתה מדבר?
יואל חסון (קדימה):
237 מיליון.
חיים אורון (מרצ):
באפס. אתה לא יודע על מה אתה מדבר.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אין שום דבר לסל התרופות ב-2007.
חיים אורון (מרצ):
אתה לא יודע על מה אתה מדבר.
יואל חסון (קדימה):
חבר הכנסת אורון, תקציב הבריאות עולה ב-379 מיליון.
חיים אורון (מרצ):
- - -
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
- - -
יואל חסון (קדימה):
אתם יכולים לצעוק. ודאי שתגידו את זה. תקציב הבריאות עולה ב-379 מיליון ש"ח. מהסכום הזה כמה הולך לסל הבריאות?
חיים אורון (מרצ):
אפס.
יואל חסון (קדימה):
לא נכון.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
תעשה שיעורי בית. אין אגורה אחת.
יואל חסון (קדימה):
לא נכון, חבר הכנסת אלדד.
היו"ר יצחק זיו:
אבקש לאפשר לחבר הכנסת יואל חסון לדבר.
חיים אורון (מרצ):
אפס מוחלט.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
לפחות לא להתקשט בנוצות - - -
חיים אורון (מרצ):
- - -
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
ממש לא נכון.
חיים אורון (מרצ):
אפס מוחלט.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
- - -
חיים אורון (מרצ):
- - -
קריאות:
- - -
יואל חסון (קדימה):
אתה יודע, כשיש חברי כנסת - - -
קריאות:
- - -
יואל חסון (קדימה):
אז למה אתה לא אומר את זה? אתה רואה? אתה עצמך אומר את זה.
קריאות:
- - -
חיים אורון (מרצ):
לא נכון.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
- - -
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
400 מיליון בשנה שעברה, 250 מיליון השנה.
חיים אורון (מרצ):
ב-2006 - - - את הגירעון - - -
היו"ר יצחק זיו:
חיים אורון, אלדד, יגיע תורכם לדבר.
יואל חסון (קדימה):
חבר הכנסת אלדד.
היו"ר יצחק זיו:
אני מבקש.
יואל חסון (קדימה):
חבר הכנסת אלדד וחבר הכנסת אורון, כשיושבים יותר מדי - - -
קריאות:
- - -
היו"ר יצחק זיו:
חברי הכנסת אלדד ואורון, כשיגיע התור שלכם לדבר אבקש שתתבטאו. עכשיו נא לתת לחבר הכנסת יואל חסון לסיים את דבריו.
קריאות:
- - -
יואל חסון (קדימה):
כשיושבים יותר מדי - - -
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אני כאן מבקש שתעבור הלאה.
יואל חסון (קדימה):
לא, לא, אני לא אעבור הלאה כל כך מהר, חבר הכנסת אלדד. אני לא אעבור הלאה כל כך מהר.
היו"ר יצחק זיו:
אני מוסיף לחבר הכנסת יואל חסון את הזמן.
יואל חסון (קדימה):
התוצאה הסופית היא שסל התרופות גדל, ואתם יודעים את זה.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
השנה? לא השנה. אתה טועה.
יואל חסון (קדימה):
ואתם יודעים את זה. ואני אגיד לך יותר מזה: כשיושבים יותר מדי זמן באופוזיציה כבר מאבדים את הדעת. כבר מתנגדים באופן אוטומטי. מתנגדים באופן אוטומטי. ככה זה שיושבים באופוזיציה כל כך הרבה שנים. ככה זה.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
לא אנחנו - - - את התקציב. אתה לא יודע. השנה לא עלה בכלום. תקרא את ספר התקציב.
יואל חסון (קדימה):
מאבדים את הדעת ומאבדים את הנתונים, והנתונים הם ברורים.
האם אתם, חברי חברי הכנסת באופוזיציה - - -
חיים אורון (מרצ):
- - - אותו דבר. - - - שיישאר בכיסא. כשיחזרו ל"קו הירוק" פה, בגדה, גם תישאר - - -
יואל חסון (קדימה):
חבר הכנסת אורון, אני מוכן לדבר אתך על עזה בהזדמנות. זה לא הנושא.
חיים אורון (מרצ):
אל תדבר אתי בהזדמנות. דבר פה, במליאה.
יואל חסון (קדימה):
בסדר גמור. חבר הכנסת אורון וחבר הכנסת אלדד, נציגי האופוזיציה, האם אתם מתכחשים לעובדה שהוסף תקציב – בואו נבדוק את זה אתכם – של 306 מיליון ש"ח לחינוך ולהשכלה הגבוהה? נכון או לא נכון? אני שואל: נכון או לא נכון?
חיים אורון (מרצ):
מה, עברת לשם?
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אי-אפשר לרמות את כולם כל הזמן.
חיים אורון (מרצ):
אפשר. אפשר. אפשר.
יואל חסון (קדימה):
לא, אני אענה על כל הסעיפים. קשה לכם לקבל את העובדה - - -
חיים אורון (מרצ):
סל התרופות קיבל אפס.
יואל חסון (קדימה):
קשה לכם לקבל את העובדה שמיליארדים הוספו לטובת החינוך, הרווחה והבריאות.
חיים אורון (מרצ):
מיליארדים?
יואל חסון (קדימה):
מיליארדים, זאת עובדה. תספור את הסכומים.
היו"ר יצחק זיו:
נא לסיים.
יואל חסון (קדימה):
יותר מ-2.1 מיליארדי שקלים הוספו לנושאי רווחה וחברה, אבל אתם, מה לעשות – זאת האג'נדה שלכם. הרי על זה תדברו. על מה תדברו? - אני אסיים, ברשותך – על מה תדברו, על נושאים אחרים? לכם יש אפשרות לדבר על נושאים חברתיים. והרי תמיד – הרי גם אם היו מוסיפים כאן 20 מיליארד שקלים הייתם אומרים שזה לא מספיק. אבל זה בסדר, באופוזיציה אפשר לצעוק, וזה בסדר. לפעמים זה לא רע, וזה גם די כיף, אבל אני אומר לכם, חברי, אנחנו, בקואליציה, נמשיך לקדם את התקציב הזה, שנותן תוספת אדירה לנושאי הרווחה, החינוך והחברה, נותן תוספת אדירה לחיזוק הצפון והגליל. הרי ברור לכולנו שבעוד שנה מהיום, כשנראה ונרגיש את המהפכה האדירה שעוברת על הצפון – התקציב השפיע? הוא לא השפיע? – ודאי שהוא השפיע.
זה אחד התקציבים הטובים והמשפיעים ביותר על הכלכלה הישראלית. ובסופו של דבר כולנו יודעים שהצלחתו של התקציב הזה, הצלחתה של הקואליציה והצלחתו של שר האוצר יוכיחו יותר מכול את חוזקה ואת ביסוסה של כלכלת ישראל. תודה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. אני מזמין את חבר הכנסת יורם מרציאנו ממפלגת העבודה-מימד.
חיים אורון (מרצ):
- - -
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
אני חושב שתעלה לפה היום ותגיד איך עבר חוק ההסדרים כשהוא כזה אנורקטי, התקציב - - -
חיים אורון (מרצ):
- - -
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
אתה מאוד היית רוצה לעשות את זה, אתה לא מסוגל. תראה, אני מבטיח שאני אקשיב לך בקשב רב. זה שתפריע עוד לא יעשה אותך צודק. אני עוד לא התחלתי. קצת כבוד.
אדוני היושב-ראש, אני מאוד מצטער, ואפילו נעלב, בשמם של חברי הכנסת, שבנושא תקציב המדינה וחוק ההסדרים אני לא רואה פה אף נציג של הממשלה, עד כדי כך שכמעט הייתי מוותר על זכות הדיבור. אני רוצה לומר לך שאני חושב שדווקא עכשיו, ברגע הזה, היה צריך להישאר פה אחד השרים, כדי להביא את הדברים שלנו, של חברי הכנסת, לממשלה. בכל הכבוד.
היו"ר יצחק זיו:
חבר הכנסת מרציאנו, סליחה. אנחנו נפסיק את הישיבה לכמה דקות.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
בכל הכבוד. שיבואו הנה השרים, שישמעו. זה מצב בלתי אפשרי.
היו"ר יצחק זיו:
תודה. אתה יכול לדבר, אני לא מחשיב את הזמן. כשיבוא שר נמשיך את הישיבה. הישיבה בשלב זה מופסקת לשלוש דקות, עד שיגיע שר.
חיים אורון (מרצ):
אם היא מופסקת אי-אפשר לדבר.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
מאה אחוז. תפסיק אותה. מצוין.
(הישיבה נפסקה בשעה 12:35 ונתחדשה בשעה 12:38.)
היו"ר יצחק זיו:
אני מחדש את הישיבה. אני מזמין את חבר הכנסת יורם מרציאנו.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, בפתח דברי רצוני להביע את תנחומי למשפחת קולק היקרה על האבדה הקשה של איש גדול וענק ומנהיג דגול. קולק, מגדולי העולם בכלל והעולם היהודי בפרט, הוא דוגמה ומופת לכל אנשי הציבור במדינת ישראל, ואין ספק כי מדובר באיש שבזכותו ירושלים זכתה להכרה בין-לאומית.
פעילותו ארוכת השנים למען העיר ירושלים ניכרת כיום בכל פינה ברחבי העיר שהוא הקדיש לה את חייו. כולנו חייבים לו ולבני דורו, מייסדי המדינה, תודה גדולה על יציקת היסודות שמדינת ישראל עומדת עליהם כיום.
כל העולם, והעם היהודי בפרט, אבלים על האבדה הקשה של האיש שעמד בראש עיר הבירה של שלוש הדתות, אשר לה הקדיש את כל חייו. אמרת ירושלים, אמרת טדי קולק. יהי זכרו ברוך.
ובמעבר חד לענייני השעה: אדוני היושב-ראש, אם נסתכל על חוק ההסדרים של שנת 2006 נמצא חוק מנופח, המשופע בסעיפים שונים שחלקם מיותרים לחלוטין. אין ספק שחוק ההסדרים של 2006 הוא מיותר ברובו, ואינו תורם למטרות החברתיות העומדות לפתחה של מדינת ישראל. לחברי הכנסת ודאי זכור כי שר האוצר עצמו טען כאן, מעל בימת הכנסת, בחוק ההסדרים 2006 ובתקציב, כי מדובר בחוק אנטי-דמוקרטי וכי הוא מקווה שב-2008-2007 הוא ייעלם מן העולם. לא הצלחנו ב-2007, ואני מקווה שב-2008, כמו שהתחייבה כאן יושבת-ראש הכנסת, לא נראה עוד את חוק ההסדרים.
לעומתו חוק ההסדרים שהובא לנו ב-2007 הוא מצומצם יותר, והייתי אפילו מכנה אותו אנורקטי. חלק גדול מהסעיפים שהיו אמורים להיכלל בחוק פוצלו לוועדות הכנסת השונות.
ברצוני להודות ליושבת-ראש ועדת הכנסת, חברת הכנסת רוחמה אברהם, שתרמה רבות לפיצול סעיפים בחוק. זאת הפעם הראשונה מאז 1995 שוועדת הכנסת הובילה מאבק נגד חוק ההסדרים.
ברצוני לומר כי גם חוק ההסדרים החדש מיותר בעיני, ואינו משביע רצון, ולמעשה מוטב היה כי הריטואל של חוק ההסדרים יעבור מן העולם, ואומנם תקווה אני, כמו שאמרתי, כי בשנת 2008 נראה אותו נעלם מנוף הכנסת.
סעיפים רבים בחוק ההסדרים לשנת 2007 נועדו לתקן את המצב המעוות שיצרה מדיניותו האכזרית והאנטי-חברתית של שר האוצר לשעבר, חבר הכנסת ביבי נתניהו. השפעת הקיצוצים הכואבים של נתניהו ניכרת עד היום, ועל כן נאלצנו לתקן אותם, ולא במעט. דוגמאות טובות לתיקונים שנאלצנו לעשות הן קצבאות הזיקנה, הפנסיה וגזירות נוספות שהוטלו על אזרחי המדינה. אנו זוכרים את המראות הקשים של פתיחת בתי-תמחוי ברחבי ישראל. אנחנו זוכרים גם את העולים החדשים המחטטים בפחי אשפה במקום לעסוק במקצועות הרפואה והמדע שהתמחו בהם בארץ מולדתם.
למרות התנגדותי הנחרצת לקיומו של חוק ההסדרים, נזקפים לזכות סיעתי, סיעת העבודה, הישגים לא מעטים בוועדת הכספים, בוועדת הכלכלה ובוועדת הפנים. לדוגמה, קצבאות למשפחות חד-הוריות, ביטול הסעיף המקפח את החיילים המשוחררים בשלילת מענק העבודה המועדפת, שהוא כה קריטי בעבור אוכלוסיית החיילים המשוחררים; החיילים המשוחררים, מיטב בנינו, ימשיכו לקבל את המענק אם יעבדו בתעשייה, בבתי-מלאכה ובתחנות דלק.
כמו כן יש לציין את סיכול הניסיון להטיל חיסיון על כל הדיונים בנושא הגזזת, החוזר על עצמו בכל שנה מחדש, את ביטול האפשרות להקים מסלול פיטורים מהיר לעובדי המדינה ואת מניעת ניסיונו של האוצר לחייב תשלום מלא בעבור בחינות בגרות.
ברצוני להבהיר כי זהו אינו התקציב האידיאלי מבחינתי – ואני אומר את זה לחברי חבר הכנסת חיים אורון. עיוותים חברתיים רבים נותרו בו בשל המשמעת הקואליציונית שאני וחברי לסיעה מחויבים לה. עם זאת, אני גאה לומר, כי חברי לסיעה ואני עמדנו, ונמשיך לעמוד, על קיום הסעיפים החברתיים הכלולים בהסכמים הקואליציוניים. לדוגמה, הגדלת קצבת הזיקנה הבסיסית עד 19% מהשכר הממוצע במשק. בהקשר זה סוכם כי תקום ועדת שרים שתביא את המלצותיה בתוך שלושה חודשים.
דוגמה נוספת – הדגל של מפלגת העבודה במערכת הבחירות, העלאת שכר המינימום בשנת 2007 ל-1,000 דולר. שכר המינימום יועלה בהדרגה; בשלב הראשון הוא יועלה ב-500 ש"ח, בשתי פעימות – האחת, שכבר בוצעה, במחצית הסכום, והפעימה השנייה תצא לפועל ב-1 באפריל. העלאה נוספת של שכר המינימום, שהיתה אמורה להיות ב-1 ביוני, תידחה ל-1 בדצמבר. עם זאת אני יכול לבשר לכל אזרחי המדינה בביטחון מלא, כי בשנת 2007 שכר המינימום אומנם יתקרב ל-1,000 דולר.
ברצוני להודיע כי הגשתי הצעת חוק להגדלת קצבת הזיקנה מ-16% מהשכר הממוצע במשק ל-20%, בתמיכת סיעת העבודה כמובן. מדובר בהקצאת 200 מיליון ש"ח להגדלת קצבת הזיקנה הבסיסית.
בעניין סל התרופות אני רוצה לומר לחברי שנמצאים פה: ב-2006 ראינו תוספת של 700 מיליון ש"ח לסל הבריאות, חלקם ל-2006 וחלקם ל-2007, כך שזה מופיע בספר התקציב, וחבל שחבר הכנסת חיים אורון לא ראה, וכל זה בזכות ההסכמים הקואליציוניים של מפלגת העבודה. אסור שנראה במדינת ישראל של שנת 2007 חולים שמתים בשל חוסר יכולת להשיג תרופות ובשל מחסור באמצעים כספיים הדרושים לאיתור מחלות ולטיפול בהן.
נושא נוסף – קידום ביטול העמלות שקרנות הפנסיה גובות.
לזכותנו ייאמר כי תמיכתנו בתקציב 2007 והסרת דרישותינו הסיעתיות הביאו לשינוי היסטורי באופן שבו הדיון על תקציב המדינה מתנהל. יש הטוענים כי בוויתור על דרישותינו הפקרנו את המטרות החברתיות שמפלגת העבודה חרתה על דגלה, ואולם אני אומר לכם כי לא כך הדבר. דווקא מתוך אחריות לאומית ודאגה לשכבות החלשות ולנזקקים של מדינת ישראל בחרנו שלא להכביד על תקציב המדינה, למרות רצוננו לפעול להקצאת תקציבים נוספים לשכבות החלשות. אנחנו אומרים כי ויתרנו על כך משום שזה היה עלול לגרום דווקא לפגיעה בשכבות החלשות בסופו של דבר. אנו סבורים כי בדרך ההתפשרות נוכל להגיע להישגים שאינם פחותים בהכרח מההישגים שיכולנו להגיע אליהם אילולא התגמשנו בכל הקשור לדרישותינו.
לא עוד סחטנות פוליטית; חסל סדר הפסטיבל השנתי סביב התקציב. התמונה שאנו מבקשים להעלים היא תמונת חברי הכנסת מכל סיעות הבית הסוחטים את משרד האוצר ואת תקציב המדינה ערב התקציב. כידוע לכולכם, חלק מחברי הכנסת מנצלים את העיתוי לעושק הקופה הציבורית. הפסטיבל השנתי סביב התקציב מעלה בחלק גדול מהציבור גועל ומכפיש את שם הכנסת בכל שנה מחדש.
כאשר החלטנו על הוויתור עמדו לנגד עינינו הניקיון הפוליטי ותדמיתם של חברי הכנסת בעיני הציבור. חברי הכנסת הוותיקים זוכרים ודאי את העסקאות האפלות שליוו את אישור התקציב בשנים שעברו. זהו צעד ראשון לפוליטיקה אחרת, הוגנת יותר, נקייה יותר, שכולנו כה מייחלים לה.
זה המקום לציין גם את כל שרי העבודה, את חברי חברי הכנסת וכמובן את יושב-ראש המפלגה ושר הביטחון, השר עמיר פרץ, שבעבודה קשה הוסיפו 3 מיליארדי ש"ח לתקציבי משרדיהם, ואת חברי הכנסת שהיו שותפים למהלך כולו. כספים אלו מיועדים לנושאים חברתיים כגון חינוך, תקציבים לסלילת כבישים ולבניית כיתות לימוד במגזר הערבי, תקציבים לקיבוצים ולמושבים ועוד.
אני מנצל את ההזדמנות הזאת כדי לפנות אל ראש הממשלה ואל שר האוצר באמירה חד-משמעית ומפורשת: אל לכם לנוח על זרי הדפנה של תקציב 2007. אם חברי לסיעת העבודה ואני לא נראה בשנה הקרובה התקדמות של ממש בכל הנושאים החברתיים העומדים על סדר-יומה של מדינת ישראל, ואם לא ניווכח כי ראש הממשלה, שר האוצר ושרי הממשלה האחרים מחויבים בכל מאת האחוזים למדיניות כלכלית של חמלה ועזרה לחלשים, לא נירתע משימוש בכל האמצעים העומדים לרשותנו.
זוהי גם ההזדמנות לפנות אל ראש הממשלה ולומר לו, כי לאחר שיעבור התקציב עליו לנהוג במחויבות לאומית ולמנות שר רווחה במדינת ישראל. המצב המזעזע השורר כיום בהעדר שר רווחה אינו יכול להימשך עוד. משרד בלא שר הוא כעדר בלא רועה. בהעדר שר רווחה במשרה מלאה אי-אפשר לטפל כראוי בבעיות החברתיות הקשות והכאובות המאיימות על מדינת ישראל לא פחות מהטרור הביטחוני. ממשלת ישראל אינה יכולה להפקיר את הטיפול במאות אלפי עניים ונזקקים ברחבי המדינה ובשכבות החלשות הזקוקות לסיוע.
אני מקווה כי שנת 2007 אומנם תהיה שנת צמיחה חברתית. כולי תקווה שהנושאים הביטחוניים יהיו נחלת העבר וכי נראה לנגד עינינו משק משגשג ומצליח, אשר יוציא רבים מעניי ישראל ממצוקתם, וכמו כן אני מייחל למדינה שנהוגות בה עזרה הדדית וחמלה כלפי הזולת. תודה רבה.
היו"ר יצחק זיו:
הודעה של כבוד השר יעקב אדרי - השר יעקב אדרי, בבקשה.
השר יעקב אדרי:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בראשית דברי אני רוצה להצטרף לדברים שאמרו כאן קודמי עם פטירתו של איש ענק, טדי קולק, זיכרונו לברכה. אני חושב שחבר הכנסת רובי ריבלין אמר את הדברים בצורה הכי מכובדת; הוא היה קרוב אליו. ואני חושב שאולי צריך באמת לציין שהוא כיהן בתקופה מאוד רגישה, ניהל את העיר בתקופה רגישה אחרי מלחמת ששת הימים - לאחד בין מזרח ירושלים למערבה ולנווט בין כל הרגישויות. אני חושב שהוא היה האיש הנכון במקום הנכון. תהיה לו הלוויה ממלכתית על-פי החלטת ראש הממשלה, וגם מגיע לו כל הכבוד הראוי. יהי זכרו ברוך.
הסתייגות לתיקון סעיף 66 בחוק התוכנית הכלכלית לשנת 2007. ברשותכם, אני רוצה בכל זאת להוסיף כמה משפטים בנושא חוק ההסדרים, לפחות לומר את דעתי, ואני חושב שלאור כל מה שנאמר כאן, הגיע - - -
היו"ר יצחק זיו:
רק דקה. אני מבקש להקשיב - - -
השר יעקב אדרי:
אני חושב שטוב עושה הכנסת, ועדת הכנסת, וגם על זה דיברו קודמי, שחוק ההסדרים יעבור מן העולם. אני מאוד מקווה, גם שמעתי את שר האוצר אומר שבמשך השנה הקרובה יעשו את החקיקה שצריכים לעשות, והגיע הזמן שהנושא הזה ייפתר אחת ולתמיד; אני חושב שהכנסת תצא נשכרת מכל העניין הזה.
סעיף 66 לחוק התוכנית הכלכלית מציע תיקון לחוק התכנון והבנייה, סעיף 33א, לעניין גבולות מתחם פינוי-בינוי. כיום, שינויים והתאמות בגבולות המתחם נדרשים לאישור הממשלה. מטרת התיקון היא להקל את הפעלת תוכנית פינוי-בינוי. לשם כך מוצע כי שינוי גבולות שטח שהוכרז מתחם פינוי-בינוי על-ידי הממשלה יוכל להיעשות בהמלצת שר השיכון ללא צורך באישור מחדש של הממשלה.
על-פי הצעת ועדת הפנים של הכנסת, צמצום השטח ייעשה באישור הוועדה. אישור מסוג זה יעכב את התהליך, דבר העומד בסתירה למטרת תיקון החקיקה.
מעבר לזאת, הצעת התיקון מבקשת להעביר סמכות הנמצאת כיום בידי הממשלה לשר השיכון, כחלק מהממשלה. הצעת הוועדה משלבת בתהליך שינוי גבולות מתחם גורם שאינו קיים בתהליך הנוכחי - ועדת הפנים, ועל כן אינה עולה בקנה אחד עם לשון החוק הקיים ועם הצעת החוק הממשלתית. תודה.
חיים אורון (מרצ):
- - -
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה לכבוד השר יעקב אדרי. אני מזמין את חבר הכנסת נסים זאב מסיעת ש"ס.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, מלים מספר לזכרו של ראש עיריית ירושלים מר טדי קולק. הייתי סגנו במשך עשר שנים, מ-1983 עד 1993. לא כולם זכו להכיר את האיש הזה, איך נראה כלפי חוץ ואיך היה בפנים, בטוהר המידות שלו, בחום ובאהבה שהעניק לעיר ירושלים, לכל תושבי העיר, לא משנה אם הם ערבים, חרדים או חילונים.
הרבה פעמים טדי קולק היה מצטייר כאיש אנטי-חרדי, אנטי-דתי, אבל לא כך הם פני הדברים. אני רוצה לומר לכם, באחת הישיבות שלי אתו אמר לי בהאי לישנא: הרב זאב, תדע לך שאני זכיתי - כך הוא אמר, "זכיתי" - לבנות 52 בתי-כנסת, זכיתי להביא 52 תורמים, לכל בית-כנסת, אני בעצמי. בכל ישיבת מועצה, לפני שהיתה נפתחת, הוא היה מביא בשורה איזו תרומה הוא הביא לעיר ירושלים. הוא היה נוסע לפני ישיבת מועצה, הוא לא היה מוותר על ישיבות מועצה. אם הוא היה יודע שהוא צריך לאחר כמה ימים והוא ייתקע, הוא היה מבקש לדחות את הישיבה ביומיים, בשלושה ימים, אבל היה אכפת לו להיות בישיבות המועצה, להיות בדיוני המועצה, להיות בישיבות מועצת העיר, ולא היתה ישיבה, אני מעיד עליו, שלא היה בא ואומר: זכיתי להביא עוד מיליון שקלים, עוד חצי מיליון דולר לבית-ספר זה ולבית-כנסת זה.
דבר נוסף, ב-1991, כאשר היתה עלייה של יהודי אתיופיה, ברמת-רחל, שם היו הקרוונים, פניתי אליו באחד הימים ואמרתי לו: תראה, טדי, אין ספרי תורה - - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
גבעת-המטוס.
נסים זאב (ש"ס):
כן. גבעת-המטוס. זה רמת-רחל, למעשה. קראו לזה גבעת-המטוס. אמרתי שאני צריך ספר תורה, דחוף. אמר לי: אני אשיג לך, אשתדל, כמה שיותר מהר. למחרת הוא בא, נכנס ללשכה שלי, הביא את התורם, נכנס עם התורם ללשכתי. אמר לי: הנה התורם, איזה ספר תורה אתה רוצה? ספרדי? אשכנזי? איזה סוג, איזו רמה של ספר תורה? אמרתי לו: אני לא מחפש את המהודר שבמהודרים, אבל שיהיה ספר תורה כשר, מהודר, פחות או יותר. אמר לי: בסדר גמור. חיבר אותי עם התורם, ואחרי שבוע היה לנו ספר תורה.
ואני רוצה לומר לכם, לטדי לא היה אכפת שיהיו באותו בניין בקומה אחת בית-כנסת, בקומה שנייה כנסייה ובקומה אחרת מסגד. הוא היה רוצה לראות את העיר כעיר שחוברה לה יחדיו. מבחינת האידיאולוגיה שלו, תפיסת העולם שלו, הוא היה רוצה לראות שלום בעיר הזאת.
ואחד הדברים שהיו מדהימים אצל טדי – עניין ניקיון העיר. הוא כל כך אהב את העיר. הוא היה מסייר בשעה שש בבוקר, רבותי, בשבע בבוקר הייתם רואים אותו בסיורים, כל בוקר. היה מסתובב בכל שכונות ירושלים כדי לראות אם הניקיון הוא אכן ניקיון. זה היה ראש העיר.
מעבר לזה, כיוון שהזכרנו את בתיה ושיץ, עליה השלום, שאני הייתי ממונה עליה, כממונה על תיק הרווחה, יחד עם טדי קולק, כל יום שישי - הנה אני אומר לך, אריה, אולי אתה לא ידעת את זה, אתה הבן שלה - כל יום שישי היא היתה מביאה לי חבילה של צ'קים לנזקקים. עבדנו יחד, אני, היא וטדי קולק. אמרנו, עד שהעובדים הסוציאליים מאשרים איזה פריג'ידר, איזו מכונת כביסה, אנחנו מכירים את התהליך, עוברים לפעמים חודשים רבים עד שמקבלים איזו החלטה, אבל בינתיים ערב שבת, מה יש למשפחה לאכול? האם יש לה אוכל בבית או אין לה אוכל בבית? זו היתה בתיה ושיץ. היתה באה אלי באיזו שמחה: הרב זאב, היום הבאתי 50 צ'קים ל-50 משפחות. והם כולם היו מוכרים, זה לא אנשים שלי, או קרובים או מקורבים. שום דבר. אלה אותן משפחות שהעובדים הסוציאליים בסעיף של צרכים מיוחדים - לצערי הרב, היו 2 מיליוני שקלים בשנה באותה תקופה, שלא היתה לזה שום משמעות, והיינו צריכים את הפרוטות האלה, לתת לאותן משפחות בערבי שבתות.
יהי זכרו ברוך, של האיש הענק, איש העשייה, איש שבנה את ירושלים. אני יכול לומר לכם, שהרגעים הכי כואבים שהיו לי עם האיש הענק הזה הם ביום שאהוד אולמרט, ראש עיריית ירושלים, נבחר לראשות העירייה, עשה את טקס הפתיחה בבניין ספרא. טדי קולק גייס מאדמונד ספרא 10 מיליוני דולר, אבל הוא לא זכה, טדי קולק, לקיים את פתיחת הישיבה. עם כל השמחה של הפתיחה, הרגשנו קצת עצב שבכל זאת - - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
מי זה "הרגשנו", נסים זאב?
נסים זאב (ש"ס):
חברי המועצה. אני וגם חברי. אני, נסים זאב, אבל גם חברים אחרים. בכל זאת אני חושב שמגיע לו הקרדיט, דבר שהוא עמל - איך אומרים? "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך". כשאדם בכל זאת יגע והביא את התרומה הזו, ובנה בניין לתפארת ירושלים, בניין ספרא, שהיום כולנו נהנים מהרווחה שיש שם - זה בזכותו של טדי קולק, ויש רבות רבות שאני יכול לומר לכם עליו: איש טוב לב, איש של חסד ואיש של עשייה. יהי זכרו ברוך.
אתמול ראיתי כתבה, ואני לא יכול שלא להתייחס אליה - מפעל ההזנה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, זה פשוט חוכא ואטלולא. הראו שם בבית-ספר, שכל המפעל האדיר הזה, שכל כך דיברנו עליו ושכולנו כל כך רוצים לראות אותו מתרחב לעוד בתי-ספר, לעוד ערים, הפך להיות תוכנית מעליבה, תוכנית שלא נותנת את המענה. הממשלה הזאת, והממשלה הקודמת בעיקר, אשר קיצצה בקצבאות הילדים, באה לתת איזה מענה. אמרה: נכון, הורדנו באופן משמעותי את הקצבאות, אבל אנחנו לא נשאיר ילדים רעבים. חברי חברי הכנסת, אי-אפשר לראות שהממשלה – ייתכן שהיא כן מעבירה את התקציב לרשויות המקומיות, והרשויות המקומיות לוקחות את הכספים, וצריכים אותם לגירעונות, מה אפשר לעשות. אולי משתמשים בחלקם.
חיים אורון (מרצ):
אין כסף. זה לא כסף שלוקחים, אין כסף, זה בלוף מהתחלה.
נסים זאב (ש"ס):
אז אם זה בלוף, אני רוצה לדעת אם תגובת האוצר אמש, שאנחנו נוסיף 30 מיליון שקלים, היא נכונה. שיירשם בפרוטוקול שזאת תגובת האוצר, ואני רוצה לראות עוד לפני ההצבעה על התקציב ש-30 מיליון השקלים האלה אכן יהיו בתוספת למפעל ההזנה, שלא קיים כמעט במדינת ישראל.
ראובן ריבלין (הליכוד):
יש הסתייגות על זה, שש"ס תצביע בעד ההסתייגות.
נסים זאב (ש"ס):
בבקשה. אני אדבר עם השר אלי ישי. ראיתי את זה רק אתמול בלילה. לא חשבתי שזה כל כך חמור, אבל אי-אפשר לעבור לסדר-היום כאשר יש תוכנית, יש חקיקה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
חבר הכנסת נסים זאב, מה שמבטיחים ולא נמצא בספר התקציב, או יקיימו או לא יקיימו. ואם יקיימו, מאיפה ייקחו.
נסים זאב (ש"ס):
השאלה הנשאלת, האם כאשר החקיקה יצאה לאוויר העולם האחריות היתה על הרשויות המקומיות, או שהרשויות המקומיות אמרו שלהן אין התקציב, הן בגירעונות, והן מצפות ממשרד האוצר להעביר להן את התקציב למפעל ההזנה דרך משרד החינוך או משרד העבודה והרווחה, והן אכן יבצעו אותו. ואם זה לא קיים, זה דבר חמור. צריך כן לתת את הדעת על הנושא הזה.
הנושא הבא, צמצום האפשרות של צעירים לקבל דמי אבטלה.
היו"ר יצחק זיו:
תצמצם את דבריך.
נסים זאב (ש"ס):
הצמצום יהיה גם בדברי. אני יודע שעשר הדקות עברו. אולי מחר אשלים את מה שאני רוצה לומר, אבל אפילו לא התחלתי לגעת בנקודות שהן חשובות.
יש כאן פגיעה בדמי אבטלה. עם כל מה ששמעתי מחברי יורם מרציאנו - טוב שהקואליציה תאמר את הדברים החיוביים שהממשלה הזאת עושה. יש דברים חיוביים שהממשלה עשתה, למשל, 120 מיליון השקלים תוספת לקצבאות הילדים. זו עובדה קיימת שבתקופת נתניהו משפחה בת ארבע נפשות קיבלה 480 שקלים, והיום היא מקבלת למעלה מ-600 שקלים. זאת תוספת, וש"ס עמדה על כך שיהיה ביטול ההקפאה של קצבאות הילדים, שמשמעותו תוספת של 120 מיליון שקלים. יש גם תוספת לתקציב בחורי ישיבות, אברכים, שלפני שנתיים קוצץ באופן מאוד משמעותי. חזרנו פחות או יותר למצב שהיה קודם לכן.
היה עניין שכל מי שמחזיק רכב לא היה זכאי להבטחת הכנסה. אגב, הדבר הזה קיים גם לגבי ארנונה. גם את הנושא הזה צריך לתקן. היום רכב הוא כמו טלפון, דבר חיוני. זה לא לוקסוס. אולי לפני 20 שנה היינו רואים בזה מותרות, לוקסוס. אלה חלק מהדברים שהממשלה תיקנה.
אבל יש דברים אחרים, למשל שמכריחים את העובדים לעבוד בעבודה שאינה הולמת את הכישורים שלהם. זה פוגע ביעילות הכלכלית. השינויים האלה פוגעים בזכויות של מבוטחים בקבלת ביטוח אבטלה. נכון שהכוונה טובה, לעודד את שילובם של מובטלים צעירים בשוק העבודה ולהקטין את ההוצאה הציבורית בענף ביטוח האבטלה, אבל צריכים גם לשמוע את המוסד לביטוח לאומי, שקובע שבמקרים רבים הבחירה של האדם אינה באה אלא כתוצאה מביקוש דל לעובדים. אנחנו עדים לכך שמפעלים נסגרים כיוון שהרבה יותר קל לייבא מסין, יותר קל לייבא מחוץ-לארץ. עולה לי יותר זול, אז למה אני צריך להחזיק כאן מפעל ועובדים? כתוצאה מכך, כשמפעל נסגר מאות עובדים יוצאים לקבל דמי אבטלה. לכן אי-אפשר לאכוף, צריך לשנות.
אני יודע שהשר אלי ישי קיבל על עצמו – יש כאן הצעת חוק שגם אני חתמתי עליה – שכל הנושא של תוכנית ויסקונסין ישתנה בקרוב. כל הצורה הזאת של לכוף עובדים, להכריח אותם, כמו שהיה במצרים – ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך: שהיו נותנים לאדם עבודה שלא מתאימה לו, עבודה של איש לאשה ועבודה של אשה לאיש; כך היתה ההגדרה במונח של רבותינו, חז"ל – זה לא יכול לעבוד אצלנו במדינת ישראל. תודה, אדוני. את המשך דברי אני אומר מחר, בעזרת השם.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה. אני מזמין את חברת הכנסת סופה לנדבר מישראל ביתנו.
סופה לנדבר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להצטרף ולהגיד כמה מלים על האיש, הסמל של ירושלים, סמל הניהול, טדי קולק, שהלך לעולמו. בשנת 1989 נבחרתי לחברת מועצת העיר, ומרחוק עקבנו אחרי הפעילות של העיר ירושלים והסמל של ירושלים, טדי קולק.
ראובן ריבלין (הליכוד):
מועצת העיר אשדוד.
סופה לנדבר (ישראל ביתנו):
אשדוד. לא הייתי חברת מועצת העיר ירושלים, אני תושבת אשדוד ונבחרתי באשדוד, כמובן, אבל עקבתי אחרי הפעילות של איש חכם, מיוחד, נבון, איש שהיום אנחנו אומרים עליו דברי פרידה. יהי זכרו ברוך.
אדוני היושב-ראש, היום, כאשר אנחנו מאשרים את התקציב של מדינת ישראל, צריך להגיד כמה מלים טובות ליושב-ראש הקואליציה אביגדור יצחקי על שיתוף הפעולה שלנו בקואליציה, על שיתוף הפעולה שלנו בוועדה הפורייה, של חברי כנסת מסיעת ישראל ביתנו. צריך להגיד גם את הדברים שכואבים לנו וגם את הדברים שהשגנו, ויש לנו הישגים גדולים.
למשל, ביטול אגרת טלוויזיה לפנסיונרים, שיהיה לזה ביטוי של 60 מיליון שקלים בתקציב הנוכחי. היום אנחנו רק בחלק הראשון, אני חושבת שצריך לבטל את אגרת הטלוויזיה לכל אזרחי מדינת ישראל. אבל הישג כזה זה 60 מיליון בתקציב מדינת ישראל.
החוק שעבר לפני שעה, החוק של חבר הכנסת יורי שטרן, גם הוא חוק שנלחמנו בעבורו, והחוק הזה מקבל ביטוי בתקציב של מדינת ישראל, וצריך להגיד את האמת.
אנחנו גם השגנו תקציבים מיוחדים, 10 מיליוני ש"ח למלחמה בסמים. אני צריכה להגיד שהדבר הזה כאוב במדינת ישראל, והכפלת תקציב המלחמה בסמים היא מעשה חשוב, מפני שאנחנו יודעים שלפי הסקרים האחרונים כל ילד עשירי כאן, לצערנו, משתמש בסמים. זאת בעיה קשה במדינת ישראל, וצריך לעשות הכול כדי להילחם בה, ומה אפשר לעשות שזה תקציב, תקציב, תקציב?
אני צריכה להזכיר את התקציב למדענים – פרויקט קמ"ע. ומובן שממשלת ישראל ביטלה את העוול, או שינתה את המצב, והיום אנשים מבוגרים, קשישים שחיים מביטוח לאומי, יכולים לצאת ממדינת ישראל לחופשה, לבקר את הילדים שלהם ולהיעדר מהארץ במשך 72 יום. כאשר הם לא יהיו בארץ הם ימשיכו לקבל ביטוח לאומי. אני חושבת שכולנו יודעים שבמשך שנים רבות נלחמנו כדי לבטל את העוול שנעשה לקשישים. אדם שמגיע לגיל פנסיה לא צריך להיות בן-ערובה במדינת ישראל. הוא יכול לבקר אצל ילדיו, הוא יכול לצאת לחופשה, ובסך הכול מדובר על תקופה של 72 יום. זה הישג שלנו, והיו גם הישגים אחרים.
עם זאת, רבותי, עוד מעט נצטרך לעמוד מול דוח העוני. אני חושבת שטוב תעשה ממשלת ישראל אם תפתח תוכנית רב-שנתית, כך בכל שנה, שלב אחר שלב, נמחק את העוני במדינת ישראל – עוני של מבוגרים, עוני של ילדים, עוני שגורם לחברה הישראלית נזק קשה ביותר. אני חושבת שמלחמה בעוני היא עניין לאומי, וטוב תעשה ממשלת ישראל אם תפתח תוכנית רב-שנתית כאמור.
יחד עם ההישגים, ויחד עם הדברים החשובים שהשגנו בחודשים האחרונים, אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, שבעצם נלחמנו בחוק ההסדרים על ביטול של ביטול חוק שחוקקנו יחד עם חברי הכנסת – ואני יזמתי את החקיקה הזאת – בדבר הקמת בית-חולים באשדוד.
אני מצטרפת אל חברי חברי הכנסת ורוצה לומר, שבעצם עוול שנעשה בחוק ההסדרים הוא דבר שצריך למחוק מסדר-היום של הכנסת. טוב עשו חברי ועדת הכנסת וועדות אחרות בהחלטה על פיצול חוק ההסדרים. בעצם זה שהוציאו מחוק ההסדרים דברים כואבים – דברים כואבים לחלק מהחברה הישראלית, דברים שבעצם לא היו צריכים להיות בכנסת, וטוב שיוסרו מסדר-היום של הכנסת.
עם זאת אני רוצה לשתף אתכם, חברי הכנסת, ולדבר על התעללות בנכים – 9,000 נכים שצריכים לקבל פרוטזות, שזקוקים לאביזרים, אנשים קטועי גפיים, אשר כל רצונם הוא לעבור שיקום ולחזור לחיים רגילים. עד לפני כמה ימים לא ידעתי על קיומו של מכון לואיס, מוסד שבעצם בלי מכרז, משרד הבריאות, עוד בקדנציות קודמות, נתן להם – בלי מכרז – אפשרות לעשות את העבודה ולדאוג לפרוטזות ולאביזרים שונים לנכים שאת מספרם כבר אמרתי, אנשים שצריכים לעבור שיקום, והיום, לפי החוק, הם צריכים לקבל את אותם אביזרים 14 יום לאחר פנייה שמאושרת בידי המכון. משרד הבריאות מנהל משחק כוח עם מכון לואיס על גבם של אותם נכים, ואלה נשלחים לבתיהם לאחר קטיעה בלא תותבות, בלא שיקום. נכים אחרים מרותקים לביתם משום שהאביזרים שקיבלו אינם מתאימים להם.
רבותי, אני רוצה לספר לכם את הסיפור של יואב, אב לשני ילדים נכים, אדם דתי שיש לו שני ילדים, בני שלוש וחמש, שנולדו עם פגיעה חמורה בעמוד השדרה. רבותי, הילדים האלה לא יעמדו על הרגליים אם האביזרים שצריכים להתאים להם לא יותאמו להם בזמן. אני רוצה להגיד שילד אחד, שכבר עבר את השיקום, ומובן שמדינת ישראל השקיעה בשיקום הזה אלפי דולרים – אלפי שקלים, אפשר להגיד, היום הידרדר, מפני שהמכשיר שלו נשבר והוא לא קיבל מכשיר חלופי. הילד הזה צריך לזחול על הרצפה, לא ללכת לגן, הוא לא עובר שיקום.
רבותי, אני רוצה לצעוק את צעקתו של האב הזה, שנאלץ להתמודד עם שני ילדים נכים מול האטימות של משרד הבריאות. אני רוצה לומר, רבותי, במסגרת התקציב, במסגרת חוק ההסדרים, אנחנו צריכים להעלות את הדברים. אם לא נצליח לפתור אותם בתקציב הנוכחי, אוי ואבוי לנו, למדינת ישראל, לחברה הישראלית, כי זאת סוגיה כואבת, כואבת להמון אנשים.
אני אספר על אשה שהתרשמתי ממנה מאוד, סיגלית, שהיתה אצלי בוועדה לפניות הציבור; היא היתה צריכה לעבור – היא נפצעה פציעה קשה מאוד, ומאחר שבארץ אין התמחות בסוג הפציעה שלה היא היתה צריכה לעבור ניתוח באמריקה. לדעתי משרד הבריאות היה צריך לממן את הניתוח שלה בחו"ל. המימון הגיע רק אחרי שהיא נאלצה לפנות לבג"ץ.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
סליחה, חברת הכנסת סופה לנדבר. בנקודה זו אני רוצה להבהיר לכם, מאחר שאני מכיר אישית את אותה אשה, שאילולא עבדה בעבר כדיילת ב"אל על" אני לא יודע מה היה מצבה היום. רק הודות לכך שחברת "אל על" אפשרה את הטיסה שלה בלי להמתין לתשלום דרך משרד הבריאות וקופת-חולים, היא עברה את הניתוח, ונקווה להחלמתה בעזרת השם. השיקום הוא סיפור בפני עצמו.
אני מזמין את חברי הכנסת לבוא לאחת הישיבות שהנכים האלה מגיעים אליהן, קטועי הגפיים, לראות פעם אחת את האנשים האלה במו עיניהם. תודה וסליחה.
סופה לנדבר (ישראל ביתנו):
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אני צריכה להגיד – האם האנשים האלה צריכים לעבור את הסבל הזה? היום אני מטפלת בבחורה צעירה שצריכה שוב לעבור ניתוח בגלל גידול בעמוד השדרה. אני אישית – אבל אישית – במשך יום שלם, אתמול, ניסיתי להשיג את הגורמים בקופה שלה, קופת-חולים "מכבי". אני צריכה להגיד, רבותי, אוי ואבוי לנו, כמדינה, אם נזדקק לשירותים, כי האנשים האלה, שצריכים לתת את השירות, פשוט אטומים לבעיה של אחרים. אני מקווה, רבותי, שלא יהיו מסכנים כאלה שיצטרכו להיות – שיהיו – חולים במדינה הזאת. אוי למי שנזקק לשירותים של מדינת ישראל עם כל המגבלות האלה ואחרות.
הגיע הזמן שמשרד הבריאות יעדכן את רשימת האביזרים לשיקום, כי לדעתי היום מכון לואיס הזה בעצם מספק אביזרים מהמאה הקודמת. צריך להפסיק לטרטר את הנכים ולספק להם אביזרים מיושנים. אני חושבת שלא צריך לגרום לאותם נכים נזק וסבל נוסף. די, מספיק.
נושא נוסף שאני רוצה לדבר עליו הוא סרטן צוואר הרחם. כל שנה חולות במחלה הזאת 300,000 נשים ברחבי העולם. בארצות-הברית אושר חיסון המונע את הסרטן, אך בארץ מעכבים בינתיים את האישור, ואני חושבת שאנחנו צריכים לאשר סוף-סוף את החיסון הזה. אומנם זאת תרופה יקרה, ועם זאת, אם זה יכול למנוע מחלה של נשים וסבל של נשים, אני מקווה שהביורוקרטיה לא תעמוד בדרכה של הממשלה, ושלנו, חברי הכנסת.
אני יכולה לדבר עוד הרבה זמן, ואני מבינה שהזמן שלי נגמר, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להגיד, שבימים האלה אנחנו מאשרים את תקציב מדינת ישראל, ואני מאמינה שממשלת ישראל תעשה תוכנית רב-שנתית למלחמה בעוני, והצעדים הראשונים כבר נעשו בתקציב הזה. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר יצחק זיו:
תודה לחברת הכנסת סופה לנדבר. אני מזמין את חבר הכנסת אריה אלדד מהאיחוד הלאומי - מפד"ל.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
תודה.
אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, כקודמי אפתח בדברים לזכרו של טדי קולק שהלך הבוקר לעולמו, הבונה הגדול של ירושלים. אני חושב שמאז הורדוס איש לא בנה את ירושלים כפי שטדי בנה אותה.
אומר כמה דברים מזווית אישית. גם יושבת-ראש הכנסת, גם קודמה בתפקיד, חבר הכנסת ריבלין, וגם חבר הכנסת נסים זאב הזכירו את הקשר המיוחד שהיה לאמי עליה השלום אתו. אמא שלי, בתיה ושיץ-אלדד, היתה מנהלת המחלקה לשירותי משפחה וקהילה, מה שקראו פעם "עזרה סוציאלית", במשך שנים רבות כשטדי היה ראש העירייה. כשהיא סיימה את עבודתה ויצאה לפנסיה, הוא לקח אותה להיות חברה במועצת העיר מטעם "ירושלים אחת". אמא שלי באה לאבא שלי, שהיה מאנשי ארץ-ישראל השלמה, ושאלה אותו: מותר? הוא מפא"יניק. הוא אמר לה: מותר? הוא בונה את ירושלים. טדי ידע שאמא שלי לא שייכת לזרם הפוליטי שלו, אבל הוא גם ידע ששניהם יכולים יחד לעשות הרבה בשביל העיר, ולכן יכלו לשתף פעולה שנים רבות.
שנים אחר כך, כשטדי ואבא שלי, עליו השלום, היו בערך בני 85, אחת מרשתות הטלוויזיה לקחה אותם לאיזה גג גבוה בירושלים וצילמה אותם מתווכחים על העיר. אבא שלי דיבר על זכויות הנצח של העם היהודי בירושלים ועל משמעויותיה לעם היהודי, וטדי אמר לו: בסוף מה שחשוב זה מה שנעשה פה בפועל; כמה שנבנה וכמה יהודים נביא לירושלים. הוויכוח ביניהם, כמובן, לא נגמר. כל האנשים האלה מתים. אבל הדברים שטדי השאיר בירושלים, המפעלים והשינויים שהוא חולל בדמותה יהיו אתנו עוד שנים רבות. יהי זכרו ברוך.
לחוק ההסדרים ולתקציב שאנחנו עוסקים בו היום. לא לחינם ההצבעה על התקציב ועל חוק ההסדרים היא הצבעת אמון או אי-אמון בממשלה. מי שמתנגד לחוק ההסדרים או מתנגד לתקציב לא אומר שהמדינה לא ראויה לתקציב כדי שהממשלה תוכל לנהל את פעולותיה, אלא הוא בא לומר שהעקרונות, המדיניות והחלוקה של המשאבים הלאומים הם שגויים, הם מעוותים, הם היו צריכים להיות מונחים בקווים אחרים. לכן, מי שמתנגד לתקציב בעצם אומר שהוא מביע אי-אמון בממשלה.
על חוק ההסדרים השנה כתב ידידי חבר הכנסת אורון הסתייגות אפילו לשם החוק, הוא אומר שזה לא חוק ההסדרים, זה אוסף חוקים מן הגורן ומן היקב לקיבוע מדיניות כושלת שעבר זמנה. אלא שהשנה הממשלה, שמשום מה הוטעתה כנראה מהמתמטיקה שלפיה כמעט 78 חברי כנסת בקואליציה תומכים בתקציב, חשבה שמה שהיה הוא שיהיה, ואפשר יהיה להמשיך לגלגל בחוק ההסדרים דברים שאינם קשורים כלל לתקציב. ייאמר לזכותה של חברת הכנסת רוחמה אברהם, שכשהגיעו מים עד נפש, או הגיעו מים עד גועל נפש, אמרה: עד כאן.
אני מקווה שחוק ההסדרים חולף ועובר מן העולם, ובשנה הבאה נראה שבחוק ההסדרים עוסקים בעיקר בדברים שיש להם השלכה ישירה על התקציב, ולא באים לנסות לבטל חקיקה של הכנסת, שזאת פגיעה אמיתית בבית ובדמוקרטיה הישראלית בכלל.
ראוי היה שבחוק ההסדרים יהיו דברים שמשפיעים ישירות על המדיניות הכלכלית של מדינת ישראל, ושלא ינסו לשנות את מבנה מועצת המנהלים של קופת-חולים או לקבוע איך היא נבחרת; שלא יקבעו לכמה שעות סיעוד זכאי נכה קשה ולכמה שעות סיעוד זכאי נכה בינוני; ואיך מותר לפטר עובד; ואם יבנו או לא יבנו בית-חולים באשדוד. נכון להגיד כמה כסף רוצה המדינה להקצות למשרד הבריאות, ולא להיכנס ולשאול אם תושבי אשדוד מגיע להם, בשעה שיש למי מהם, חס וחלילה, התקף לב, להגיע לבית-חולים שם או להיות מובהל לבית-חולים במקום אחר.
ההחלטה, שאני מקווה שבשנה הבאה תחלוף מן העולם, היא לצמצם את חוק ההסדרים. ולכן אולי השנה לא נכון לקבל את ההסתייגות של חיים אורון שאמר "מן הגורן ומן היקב", אלא לקרוא השנה לחוק ההסדרים "חוק הרע במיעוטו". אבל לא הספקתי להגיש את ההסתייגות הזאת - - -
חיים אורון (מרצ):
זה מופיע במטרה. שם כתוב שזה החוק האחרון - שיעבור מן העולם.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
על "הרע במיעוטו" אני אצביע.
חיים אורון (מרצ):
לא, לא. בסעיף המטרה כתוב שזאת הפעם האחרונה שיש חוק כזה.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
על ההסתייגות שלך?
חיים אורון (מרצ):
כן.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אני ודאי אתמוך בה. תנוח דעתך.
דב חנין (חד"ש):
אולי רק הרע, כי הרע במיעוטו זה - - -
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אבל גם אם הרע הוא במיעוטו ראוי להתנגד לרע.
בחוק ההסדרים הנוכחי יש פגיעה חמורה בדמי אבטלה לצעירים; וראוי שמדינת ישראל תחזיר לנכים הסיעודיים את מלוא התמיכה שהיא קיצצה מהם בשנים הקודמות; וראוי היה שהמדינה תקבע בחוק הזה, כבר עכשיו, כי מדי שנה יעודכן סל השירותים והתרופות בשיעור של 2% מעלותו, וייחסך לנו המחזה המביש והמבזה של חולים קשים שכל אחד בא לטעון שמחלתו קשה משל חברו, ובאים להתחנן לתוספת. באמת לא כדאי להתבלבל מדברים שהושמעו הבוקר מהדוכן הזה, לא ניתנה השנה תוספת כסף לסל התרופות בהמשך למה שניתן בשנה שעברה.
ואם מדברים על סיעוד ועל עובדים זרים בחוק ההסדרים הזה, ראוי היה שהממשלה תקבע כללים בחוק ההסדרים כדי לצמצם מתח רווחים של קבלני כוח-אדם, שהכסף יגיע למי שמגיע לו עובד סיעודי, ולא יתבזבז על פערי תיווך גדולים.
ראיתי בחוק ההסדרים פרק שעוסק במים. ראיתי שעוסקים במפלס הכינרת ובשפיעת מעיינות הדן, ומחלקים להם ציונים. ראוי היה שהמדינה תקבע בחוק ההסדרים שלא מנתקים מים לאדם ששילם את תשלומי המים שלו, אם הרשות המקומית היא פושטת רגל.
בקשר לציונים לכינרת ולמעיינות הדן, אני יודע שאני מוציא את הדברים מהקשרם, אדוני שר האוצר, אבל אני קורא בחוק ההסדרים ציונים לכינרת. ואני מבין שאם מפלס הכינרת גבוה מ-210.20 מטרים מתחת לפני הים ושפיעת מעיינות הדן גבוהה מ-9 מטרים מעוקבים לשנייה, אז המצב ההידרולוגי טוב. נדמה לי שהציונים שהממשלה מקבלת בציבור הם נמוכים ביותר. ואם נקרא את סקרי דעת הקהל, מה חושב הציבור על תפקודו של ראש הממשלה או על תפקודו של שר הביטחון, ודאי לא נגיע לציון "טוב", וגם לא לציון "כמעט טוב", ו"מספיק" הם לא מקבלים, אפילו "מספיק בקושי" הציבור לא נותן לממשלה הזאת. הציבור קובע בסקרי דעת קהל שהממשלה נכשלה ונכשלת בתפקידה. יכול להיות שקל במצבים כאלה, במקום להתייחס לציונים שהציבור נותן, לתת ציונים לכינרת ולמעיינות הדן, אבל נדמה לי שראוי היה שהממשלה באמת תעשה לטובת הציבור, ותתקן את מה שראוי, ותעמוד בכבוד במבחנים שהציבור קובע שהיא נכשלת בהם.
אשר לחוק ההסדרים שאנחנו נצביע עליו מחר, החוק הזה גווע. אולי היה ראוי להמתת חסד. מחר נצביע נגדו. תודה רבה, אדוני.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת מסיעת גיל משה שרוני.
משה שרוני (גיל):
אדוני היושב-ראש, מכובדי שר האוצר, מכובדי חברי הכנסת, אין מנוס אלא להזכיר את טדי קולק, זיכרונו לברכה, אישיות בלתי רגילה, איש שהרחיב את ירושלים, איש עם מעוף, איש שיכול לשמש דוגמה לכל עם ישראל. אני זוכר ב-1967, מלחמת ששת הימים, כשנכבשה ירושלים המזרחית, אבא חושי ז"ל נתן הוראה ש-150 עובדים נוסעים ירושלימה כדי לעזור בהרחבת הכותל ובכל הדברים שטדי קולק רצה. איש צנוע, איש אמין, איש דגול. יהי זכרו ברוך.
אנחנו עוסקים קצת בחוק ההסדרים. רבותי, שוכחים שחוק ההסדרים קיים 22 שנה. הוא לא נולד אתמול ולא שלשום. בכל 22 שנות קיומו כאן, כל שנה דיברו על חוק ההסדרים ולא עשו שום דבר. חוק ההסדרים של 2007 היה שמן מאוד והוא נהיה רזה הודות לשני דברים: לוועדת הכנסת, בראשותה של רוחמה אברהם, ולהבנתו החברתית של שר האוצר. אני חושב שמגיעה לו תודה על ההבנה; הרבה סעיפים תוקנו בצורה מכובדת כיוון ששר האוצר רגיש לנושא החברתי.
נכון, יכול להיות שלא צריכים את חוק ההסדרים, אבל בואו נשב, נטכס עצה, ויכול להיות שנגיע למסקנה שאין לו זכות קיום. בכל זאת אם אומרים אלף, מה בית. אני חושב שהוא צריך להיות לסעיפים שהם דחופים מאוד וצריך לאשר אותם בדחיפות.
יש לזכור שבכל הוועדות שבהן דנו בחוק ההסדרים נעשו תיקונים מעל ומעבר, בהבנה מלאה עם פקידי האוצר, בהנחייתו של שר האוצר. אני חושב שמגיעה תודה לצוות של האוצר וגם לשר האוצר. אני חושב שכל אחד יכול להיות פופוליסט ופופולרי, לבוא ולהגיד: "הוא יכול לעשות מהתקציב, מה זה, שעוד לא היה", אבל בואו נהיה מציאותיים. יש לנו סכום, איך מחלקים אותו, למה מחלקים אותו, איך מתקנים את הנושא החברתי, זו הנקודה המרכזית. אם כולנו מצהירים כאן שהנושא החברתי נוגע לכולם ללב, בוא נחזיר מה שנלקח על-ידי כל ממשלות ישראל.
אני חושב שלממשלה הזאת כבר יש הבנה בנושא הזה, ושר האוצר רגיש לנושא החברתי. אני חושב שלאט לאט אנחנו מתקדמים בצורה נכונה, ובצורה שבה אפשר לתקן כל דבר. אם כולנו נעשה יד אחת, כולנו נקשיב זה לזה, זה יהיה לטובת המדינה ולטובת החברה. אין מדינה בלי חברה בריאה וחברה שצריכה לחיות בצורה מכובדת ובצורה שמגיעה לה.
אני חושב שאנחנו כולנו צריכים להיות כנים עם עצמנו. אם ניקח ונעשה דבר פשוט ונבדוק מה הפלוסים ומה המינוסים, נראה כמה חוקים היו בחוק ההסדרים בשנת 2006 וכמה חוקים יש בשנת 2007 - יש הבדל מהותי. בואו ניקח את זה ובואו נהיה כנים עם עצמנו. אנחנו מדינה לא כמו יתר המדינות. נושא הביטחון זה רוב התקציב. העלייה שאנחנו מביאים ארצה זה תקציב. כל דבר. אם כולנו ניתן כתף, נוכל להגיע לתקציב מאוזן, לתקציב חברתי, לתקציב ביטחוני, לתקציב ראוי למדינה ולתושביה.
אני חושב שמפלגת גיל עשתה מהפך בכנסת השבע-עשרה. היא הביאה לתודעה של כל הסיעות את נושא הגמלאים, נושא התרופות, נושא הקצבה ונושא הבריאות. מכאן אני יכול להגיד בכנות ובהבנה מלאה תודה לשר האוצר על ההבנה העמוקה למען החברה. תודה רבה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה לחבר הכנסת מסיעת גיל שרוני משה. אני מזמין את חבר הכנסת חיים אורון.
חיים אורון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני שמח שאתה יושב פה.
שר האוצר אברהם הירשזון:
אני יושב בשבילך.
חיים אורון (מרצ):
תודה. אני רוצה לצרף את ברכותי לכל קודמי בנושא חוק ההסדרים הרזה הפעם. אני מאוד מקווה שהוא הולך ועובר מן העולם. אגב, כפי שאמרתי בקריאת ביניים לחבר הכנסת אלדד, יש הסתייגות. אם יצביעו עליה, בכך נגמר חוק ההסדרים לשנה הבאה.
חוק ההסדרים הוא כלי לא ראוי בעיני, גם אם כל הפריטים בו היו נכונים. גם אם היה בו סעיף על העלאת קצבת ילדים ועל תוספת לבריאות, הכלי בעיני לא ראוי. עם כל הקצת-חגיגה שמתרחשת פה סביב חוק ההסדרים, היא נראית לי - וצעקתי את זה בקריאת ביניים לדובר הראשון מסיעתך, חבר הכנסת חסון, שאני לא בטוח שהוא מכיר את התקציב שעליו הוא נאם, ואני אומר את זה בזהירות - נראה לי שזה נוח מאוד לדבר על חוק ההסדרים, יותר מסובך לדבר על המדיניות, כי חוק ההסדרים, גם חוק ההסדרים הרע, לאורך השנים היה ביטוי של המדיניות.
אדוני השר, בזמן שיש לי אני רוצה לדבר רק על סעיף אחד, סעיף 48 לחוק ההסדרים, שהיה סעיף 61 לחוק ההסדרים, וזה הסעיף שעסק בגודל התקציב, בגודל הגירעון ובגודל ההוצאה. שמעת אותי יותר מפעם אחת אומר שזה בעצם הדבר המרכזי, כל השאר זה וריאציה על הנושא. אפשר לעלות על הדוכן ולומר, איך אמר חבר הכנסת שרוני - זה מה יש, הבעיה איך מחלקים. אגב, יש בעיה גדולה איך מחלקים. אותו סעיף 48 קבע את המסגרת. אדוני שר האוצר, הוויכוח הגדול הוא על המסגרת, והוא מתנהל פה לאורך שנים.
חבר הכנסת רובי ריבלין, בצורה הכנה שהוא מדבר, אמר: אנחנו תמכנו במדיניות הזאת, ירדנו מ-55 חברי כנסת ל-12 חברי כנסת, הוא כולל את הליכוד ושינוי ביחד. יש לי תחזיות פחות אופטימיות מה יקרה לאלה שתומכים במדיניות זאת, אני מודה, כי יש כמה הסברים נוספים למה שקרה.
אני רוצה לחזור למדיניות עצמה. בסך הכול גם בספרי התקציב וגם בדברי ההסבר של הממשלה על התקציב נאמר כמה וכמה פעמים, שזאת מדיניות המשך למדיניות מ-2003, אתה גם אומר את זה על כל במה, עם תיקונים. התיקונים נדחים קצת, הפעם בגלל המלחמה.
שמעתי אתמול את ראש הממשלה אומר שזה תקציב עם נשמה חברתית. אני לא יודע בדיוק למי יש הרבה נשמות, יש חיות שיש להן הרבה נשמות, אז יכול להיות שמי שיש לו הרבה נשמות, יש לו גם נשמה חברתית אחת, אבל יש פה הרבה מאוד דברים מאוד לא חברתיים, בעיקר בהמשכיות שלהם.
אזרח ישראלי בעשירון התחתון בשנת 2001 קיבל בתקציב המדינה בשירותים ובקצבאות 5,000 שקלים. לאזרח הזה ב-2005 לקחו מהכיס 480 שקלים. תכפיל את זה ב-12 בשנה, ויוצא שמעל ל-5,000 שקלים לקחו לאזרח בעשירון התחתון. האזרח בעשירון העליון השתתף בהוצאות הממשלה ב-8,800 שקלים, אל תדאגו להם, הם מסודרים לא רע, הוא משתתף ב-2005 ב-1,160 שקלים פחות. זה כל הסיפור. זאת המדיניות.
הטיעון שצמיחה היא תחליף למדיניות חברתית הוא שקר עולמי. נכון, זאת לא המצאה של ביבי, זו לא המצאה ישראלית, אבל צמיחה היא לא תחליף למדיניות חברתית. לטעמי, היא עולה אתה בקנה אחד. יש היום אפילו מחקרים חדשים שאומרים יותר מזה, שמדיניות חברתית נכונה מגבירה גם את הצמיחה. מה לא אמרו לנו פה על ארגנטינה, אתה זוכר? פעם איימו בארגנטינה, ופעם אמרו איך הצילו את ארגנטינה. ארגנטינה נקטה מדיניות אחרת, אדוני שר האוצר, פחות הבנק העולמי, קצת אחרת. ואני לא מביא את ארגנטינה כדוגמה שצריך להעתיק פה.
למה אני אומר את הדברים הללו? כי המחלוקת היא בנקודה הזאת, אם מדברים ברצינות, אם לא ממשיכים עוד הפעם, שכל אחד בא עם החבילה שלו. זאת המחלוקת הנכונה. למה התקציב לא יכול לגדול לעומת השנה שעברה לפחות במחצית הצמיחה במשק? יש פה תרבות בלתי אפשרית, אדוני חבר הכנסת רובי ריבלין, ממשלה היא נטל חוץ מדבר אחד, להיות שר. עם כל הכבוד, לא מעניין אותי להיות שר. על-פי הבנתי, ממשלה היא לא נטל, ממשלה היא אחד הנכסים הגדולים שיש לחברה כדי להתמודד עם השאלות הללו, וכשהיא לא עושה את הדבר הזה ותופסת את עצמה כנטל – תקטינו אותי עד כמה שאפשר, ככל שתקטינו אותי כן ייטב – כך היא מתנהגת.
הבאתי קודם את הנתונים, מה המשמעות של הדבר הזה, לא רק בתחום הזה. יש שלושה פרמטרים, אדוני שר האוצר, שמבטאים את המדיניות: גודל ההוצאה, נטל המס וגודל הגירעון. השימוש בשלושתם יחד הופך את זה לאידיאולוגיה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
גם סדרי עדיפויות.
חיים אורון (מרצ):
אני עוזב עכשיו את סדר העדיפויות, הופך את זה לאידיאולוגיה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אם תעשה 2.4%, הבזבוז יהיה כזה שילך כל הכסף.
חיים אורון (מרצ):
2.4% במקום 1.7%, למשל.
שר האוצר אברהם הירשזון:
אנחנו כבר על 3.8%.
חיים אורון (מרצ):
רגע, אני יודע שאתה על 3.8%, אבל, אדוני שר האוצר, אם הייתי מעז מה שהעזתי לפני שנה, בלי מלחמה, להגיד שנעשה קופסה, לא לצורך מלחמה, אלא לצורך מלחמה חברתית - אמרתם שאי-אפשר. לא לפני שנה, לפני חצי שנה, בחודש מאי, התחננו שתפעילו את מה שהחלטתם עליו ב-2007, 1.7%, שתפעילו ב-2006, היו לך עוד 4-3 מיליארדי שקלים בתקציב, לא היית צריך לאכול אותם מ-2007, ולא היית צריך ליצור קופסה בשביל לומר: בזה אל תיגעו, כי זה ביטחון, קודש קודשים.
שר האוצר אברהם הירשזון:
זה גם שיקום הצפון.
חיים אורון (מרצ):
אדוני שר האוצר, זה גם שיקום הצפון, אבל אתה יודע שהיה צריך לשקם את הצפון ואת הנגב גם לפני המלחמה, אתה יודע את זה. אבל אם הייתי מציע פה כפי שהצעתי: תוסיפו תקציבים לפריפריה, אל תנעלו את התקציב במקום שבו הוא נמצא - אמרתם: אי-אפשר, זה עוגן.
נגיע לנושא השני. זה הוויכוח על נטל המס. אני יודע, יש חברים גם בסיעתי שאומרים: ג'ומס, אל תדבר על זה, זה פוגע בציבור שאתה מייצג פה. אני מדבר על זה. על-פי החישוב שעשה פרופסור צבי זוסמן המנוח, הורדות המס מ-2003 עד 2010 זה 100 מיליארד שקלים. הורדות המס בנטו – היה גם חוק מיסוי על ההון והיו גם בתחומים מסוימים העלאות בביטוח הלאומי והפחתות בביטוח הלאומי – אדוני שר האוצר, זה 67 מיליארד שקלים. אם היינו יושבים סביב השולחן במזנון ואומרים: נחלק חצי-חצי, בחצי נפחית מס ובחצי נתמודד עם שאלות חברתיות - זה מה שאנחנו מציעים היום, אדוני שר האוצר.
עצור, למה אתמול אני ואתה צריכים לקבל במשכורת שלנו עוד 400-300 שקלים, והגמלאי שיקבל קצבה באותו יום בדיוק, הקצבה שלו נשחקת ב-4%-3%? זה מה שקורה. זה מה שעושים, זאת המדיניות. זאת המדיניות בדיוק. אתה עושה תנועה, אבל כן, כי הקצבה מוקפאת. לא השוויתי עם השכר הממוצע שעולה, זה הרבה יותר, השוויתי רק עם ההפחתות במס בתלוש שלי ושלך בגלל מס הכנסה. אם אני אעשה גם את העלייה בממוצע, זה יהיה הפרש של 5%-4%. למה זה צריך להיות בשנה כזאת אחרי מלחמה? היו ארצות בעולם שאמרו שאחרי מלחמה יש מס חובה, יש מלווה חובה, יש כל מיני דברים, רק פה לא.
אדוני שר האוצר, זה הוויכוח האמיתי, זאת המחלוקת האמיתית. יכולים לעלות פה כל מיני חברים מהקואליציה ולהתגאות. ככלל, אני רוצה לדווח לך, שיש לך 270 מיליון שקלים בסל התרופות ב-2007, חבר הכנסת חסון עוד לא יודע שזה אפס. אדוני השר, זה אפס. אתם משכנתם את השנה שעברה על חשבון השנה הזאת. זה עומד על אפס. אני טוען שבשנה שעברה כיסיתם חלק מהגירעון שיצרו בשנת 2005 ו-2004. הוא אפס.
שני מספרים, אדוני שר האוצר, בעיני מבטאים את העיוות במדיניות: האחד זה סל תרופות אפס, השני זה חוק עידוד השקעות הון שהסכום האפקטיבי בו עומד היום על פחות מ-100 מיליון שקלים. לפי מה שאני יודע זה באזור 90-80 מיליון, כי חלק כבר מובטח ל"אינטל" ועוד דברים מהסוג הזה. עוד לפני חמש שנים זה היה קרוב למיליארד ו-200,000. ירידה פי-15 בחוק עידוד השקעות הון. יש כלי יותר טוב? אם תגיד שמצאתם כלי יותר טוב, אני אוותר. אבל לא מצאתם.
כשבאים הפקידים מהמשרד שלך ומסבירים שיש מענקים במס הכנסה, אתה יודע שבפריפריה כמעט שלא משתמשים במסלול המענק, כי חלק מהם לא מגיעים לסף המס, ומי שהולך להשקיע שם צריך את ההשתתפות שלך בסיכון, ולא ברווחים העתידיים, כמו מישהו שמשקיע ברעננה או בתל-אביב.
אז לא מצאו לזה כסף. שני המספרים האלה, האחד לצד הצמיחה והאחד לצד ההוצאה כאילו, מבטאים את כל העיוות בתקציב הזה. חוק ההסדרים, סעיף 48, הוא הסעיף שסוגר את העניין הזה, ואני לא מצליח להבין, כי אם אבני הבזלת של המדיניות אומרות ממשלה קטנה, הפחתת מסים – אז לפעמים יש צרות כמו התנתקות, ועושים קופסה נפרדת. אתה ישבת יחד אתי, ואתה יודע שהקופסה הזאת היא בגללנו, כי ראש הממשלה לשעבר ידע שאם תקציב ההתנתקות, שהיה תלוי בנו, הוא על חשבון הרווחה, לא נצביע בעדו. ואז הם התקפלו, והוסיפו פעמיים 0.5 בקופסאות – אז לא קראו לזה קופסאות – ועכשיו יש קופסה לצורך ביטחון, וכבר אין לי זמן להיכנס לוויכוח על גודל תקציב הביטחון, אבל בעניין עצמו, אם זה לגיטימי, ברמה העקרונית, להציע קופסה לביטחון, לגיטימי גם להציע קופסה לחברה, לבריאות או לחינוך – לכל המצוקות שהולכות וגואות ואין לנו תשובה עליהן.
לא יעזור שום דבר. הספר הזה, שיתפרסם בשנה הבאה, של הקצאת משאבים לשירותים חברתיים, ימשיך – בגדול – את המסלול של 2003. כל זמן שאנחנו נמצאים במסלול הזה אנחנו מתחרים עם העולם כולו על שיאים עולמיים במישורים שאנחנו לא רוצים להיות בהם - גודל הפערים, כישלונות בחינוך, הפער בין יהודים לערבים, הפער בין עשירים לעניים, הפער בין הפריפריה לבין המרכז. זה איום יותר גדול מהאיום הביטחוני, לפי הבנתי. ובתחום הזה, כשאנחנו כולאים את עצמנו כל הזמן בתוך אותה מסגרת אידיאולוגית - - -
יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים):
כשיש הוצאות ביטחון הממשלה צריכה להחליט על המקור שממנו ההוצאות האלה יכוסו. הממשלה צריכה לעשות לביטחון, ואני מניח ששוב יביאו flat. מי ישלם את זה?
חיים אורון (מרצ):
יביאו flat, אבל פעם ותיקינו היו אומרים: אנחנו צריכים לחלק את הנטל באופן שווה. גם פה מחלקים את הנטל באופן שווה: מורידים את הקצבאות לעניים ואת המס לעשירים. לשניהם הורידו, וכך מחלקים את הנטל. כשאתה שואל אותי מה יהיה המקור לגידול של 3% – תקפיא את הרפורמה ואל תקטין אותה, אל תלך אחורה אבל אל תרוץ קדימה. אתה יודע מה? יצא לי לשמוע כמה אנשים שלהם זה יפגע בכיס יותר מאשר לי. אני לא בטוח שהציבור לא היה מקבל את זה. סליחה, אם כמה לא היו מקבלים את זה, בסדר. למה אתם לא עושים את זה? למה לא אומרים למה צריך להפחית היום מס הכנסה במיליארד ו-200 מיליון ש"ח? למה לא אומרים למה צריך להפחית מס חברות ב-300 או 400 מיליון ש"ח? יש לכם מקורות.
אפשר למצוא מסלול – ובזה אסיים – של גידול ב-3%, של עמידה ביעד הגירעון במתכונת שלך, לא מעל 3% אלא גם מתחת ל-2%, ולהוסיף עוד 40-30 מיליארד ש"ח בארבע השנים הקרובות לנושאים שאנחנו מדברים עליהם, ולהמשיך במסלול של צמיחה של 4%–5% בשנה ואולי אפילו יותר. זאת מדיניות חלופית, שבחרתם לא ללכת בה. אתם, עם מפלגת העבודה ועם הגמלאים יחד, בחרתם מדיניות אחרת – וזה הוויכוח האמיתי.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה לחבר הכנסת חיים אורון. אני מזמין את חבר הכנסת אברהם רביץ. חבר הכנסת חנא סוייד, בוא אתה קודם.
חנא סוייד (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בראשית דברי אני מרגיש צורך לשאול, כפי שעשו רבים מעמיתי כאן, למה בכלל צריך חוק הסדרים? שמחתי מאוד, כמובן, כששמעתי שהודיעו בשם שר האוצר שזאת השנה האחרונה של חוק הסדרים במתכונתו הנוכחית, ואני מאוד מקווה שבאמת ייעשו רוויזיה ושינוי אמיתי עד כדי ביטול חוק ההסדרים כליל.
חוק ההסדרים הזה, עם כל ההיסטוריה שלו, וכמובן נוסף על התקציב השנתי שמובא מדי שנה, לא תרם בשום פנים ואופן לשיפור הכלכלה של האזרחים במדינת ישראל. מפליא שמצד אחד יש שחושבים שבישראל צריכה להיות חוקה, ומצד שני מימון חוק ההסדרים מנסה להסדיר את הכלכלה ואת החיים במדינה בהסדרים. אפילו חוקים שהם באמצע, והם הסדרים לחוקה, כבר לא טובים - אלא שקל יותר לממשלה, לקואליציה, ללכת בדרך של הסדרים כדי להניע את הכלכלה ואת המשק.
אני שומע מכל חלקי הבית ביקורת חריפה על חוק ההסדרים. אם כולם באמת מתכוונים בביקורת שלהם להביא לביטול חוק ההסדרים, נשאלת השאלה, למה עדיין יש חוק הסדרים אם כולם מתנגדים לו?
אני חושב שדווקא מפלגות שלטון, מפלגות קואליציה, שלא בהכרח נמצאות בקואליציה כרגע, אלא מפלגות שרואות את עצמן חלק מקואליציה עתידית, הן לא רציניות בביקורת שלהן כלפי חוק ההסדרים, אלא חושבות שכשיבוא התור שלהן והן יהיו חלק מהקואליציה, יהיה להן יותר קל, כחלק מהקואליציה והממשלה, להנהיג או לתכנן את המשק בעזרת חוק הסדרים, כי זה קל יותר, זה מכבש לחצים על חברי הקואליציה ועל האופוזיציה, וכך מגיעים למצב שבו מסדירים את הכול בעזרת החוק החפוז הזה.
התוצאה העיקרית של חוק ההסדרים, שכפי שאמרתי הוא ספיח של התקציב השנתי, היא הגדלת הפערים במדינת ישראל בין עשירים לעניים, בין יהודים לערבים, בין אנשים חלשים ובעלי צרכים מיוחדים לבין אנשים רגילים. זאת המגמה שמתפתחת בארץ.
זו כמובן ההזדמנות להגיד שהייתי שמח יותר אם חוק ההסדרים היה מתבטל כליל, אבל אם היו מביאים בחוק ההסדרים טיפול ענייני, מרוכז, בקבוצות חלשות שלא רוצות לעבור את כל המשוכות של חקיקה רגילה, כגון הטיפול במצב החברתי-הכלכלי באוכלוסייה הערבית וביישובים הערביים, בהחלט הייתי חושב שבראש סולם העדיפויות יש מטרה ספציפית מסוימת שרוצים לקדם אותה בצורה מרוכזת.
לצערי הרב, גם בחוק התקציב וגם בחוק ההסדרים לא ראיתי שום התייחסות רצינית להקצאת משאבים שוויונית שתתניע את הכלכלה ביישובים הערביים ובקרב האוכלוסייה הערבית או לצורך טיפול בנושאים מיוחדים שהאוכלוסייה והיישובים הערביים סובלים מהם.
אני חוזר ומזכיר, שבמקום לטפל במובטלים בצורה שלילית – דווקא להכביד על המובטלים – הייתי תומך, ושמח יותר, וחושב שנורמלי יותר לצמצם את מספר המובטלים. אם אנחנו מדברים על היישובים הערביים ועל האוכלוסייה הערבית כמוקד של אבטלה, מן הראוי שיכללו בחוק ההסדרים הקמת אזורי תעשייה ויצירת מקומות עבודה בעבור האוכלוסייה הערבית. זה ודאי יתרום לשיפור התשתיות, לשיפור מצב השירותים ביישובים הערביים ולשיפור מצב הרשויות המקומיות הערביות, ויאפשר לפתח מקומות עבודה, לשפר את ההכנסה ולהעלות את רמת החיים בקרב האוכלוסייה הערבית – אבל כמובן אין במסגרת חוק ההסדרים ובמסגרת חוק התקציב בכללותו שום זכר לטיפול נקודתי בבעיות האמיתיות של האוכלוסייה הערבית.
אני חושב שנעדר מחוק ההסדרים טיפול במצב הרשויות המקומיות בארץ בכלל. אין ספק שהרשויות המקומיות בארץ סובלות ממצוקה מתמשכת. חוק ההסדרים וחוק התקציב מתעלמים כמעט לחלוטין מבעיה שכל אזרח במדינת ישראל סובל ממנה, וזאת עוד הוכחה לכך שחוק ההסדרים מכוון לכיוונים לא בעייתיים ולא מיועד לפתור בעיות אקוטיות של האזרחים בכל מקום שהם נמצאים בו.
אני רוצה לומר כמה משפטים לעניין הרפורמה במשק המים, שנכללים בה משק המים כשלעצמו וגם תאגידי מים וביוב, שכלולים בחוק ההסדרים. אני חושב שהטיפול בנושא זה הוא לא ממצה, אלא שטחי לחלוטין. הוא אינסטרומנטלי בלבד. במקום שתהיה קרן איזון, מטילים היטל חדש, ומנגנון להענקות מיוחדות למפיקי המים, ומקימים רשות מים. אבל כל השאלות האמיתיות בכל הקשור למים אינן מקבלות טיפול נכון במסגרת חוק ההסדרים.
אני חושב שברפורמה במשק המים צריך לשאול את השאלות העקרוניות יותר – למשל, אם אפשר להמשיך לנהל את משק המים במדינה לפי סולם העדיפויות הקיים היום, שלפיו כמחצית משק המים או צריכת המים במדינה הולכת לסקטור החקלאי דווקא, אף שתרומת הסקטור הזה לתל"ג הופכת להיות אפסית, ומכל מקום היא מועטה מאוד, והרבה מים, בערך מיליארד קוב מים, הולכים לתחום הספציפי הזה.
נשאלת השאלה אם זה סדר העדיפויות הנכון, לשלוח את המים דווקא לתחום החקלאות, או לצרוך מים דווקא בתחום החקלאות, או שזה פרי של אידיאולוגיה מסוימת, ויותר נכון לכלכל או לצרוך מים בצורה מושכלת יותר, ולהעדיף תחומים שתורמים יותר למשק המדינה.
מדברים על פיתוח הנגב. במה יפתחו את הנגב? הרי אי-אפשר לפתח את הנגב באוויר. צריך מים כדי לבנות ולפתח. אנחנו רואים שהבעיה במשק המים עומדת בעינה. אין פתרונות יסודיים ואמיתיים.
אשר לתאגידי המים, אני חושב שיש כאן החטאת המטרה גם בטיפול במשק המים כשלעצמו וגם בעניין הרשויות המקומיות. ברוב הרשויות המקומיות ההכנסות ממכירת מים הן טובות. זו הכנסה עצמית שבעצם פוטרת את המדינה מלתת מענקי איזון לרשויות המקומיות. תאגידי המים והביוב, כפי שהם מוצעים, משמעותם בעצם שמקור ההכנסה הזה של הרשויות המקומיות ייגזל מהן. אני זוכר ויודע על הרבה הצעות חוק שמדברות על שינויים ברשויות המקומיות, והתשובה הראשונה של הממשלה היא שזה פוגע בהכנסות של הרשויות המקומיות – מלבד התחום החשוב הזה. אני חושב שבמקום לשלול מהרשויות המקומיות את האפשרות להתארגן יותר טוב, להתייעל בתחום של מים וביוב, הממשלה בחרה "לשרוף את המועדון", להוציא את כל הניהול של משק המים מהרשויות המקומיות ולמנוע מהן את מעט ההכנסה שהן מכניסות בניהול מפעל המים בכל רשות ורשות.
לכן אני חושב שהתיקון הזה במסגרת חוק ההסדרים לגבי תאגידי מים וביוב והקמתם, והוצאת כל הניהול של משק המים והביוב מהרשות המקומית, מחטיא את המטרה, ובסופו של דבר הוא יגרום לפגיעה נוספת ברשויות המקומיות, שכבר הסברתי ואמרתי שהן נתונות במצוקה, ובחוק ההסדרים, וגם בחוק התקציב החדש, אין כל התייחסות אליהן.
לסיכום דברי אומר, שחוק ההסדרים, גם אם יהיה האחרון - ואני לא מאמין בכך כמובן, מהסיבות שהזכרתי - הוא לא ראוי, וצריך להתנגד לו. תודה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה לחבר הכנסת חנא סוייד. אני מזמין את חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ מסיעת ישראל ביתנו.
יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ברצוני לפתוח ולברך על צעד חשוב שנעשה השנה בחוק ההסדרים: השנה חוק ההסדרים פוצל, והדבר הביא להפניית הסוגיות החשובות אל הוועדות האחראיות, שדנות בנושאים בצורה מקצועית יותר, מעמיקה יותר, רוחבית יותר; יורדות לעומקם של אותם נושאים. לא בוטלו ולא אושרו נושאים בהרמת יד פזיזה, בלי הבנה מהותית של הדברים, כפי שהיה נהוג עד היום.
יש לפעול לצמצום חוק ההסדרים עד ביטולו הסופי, ואני מצטרף לכל חברי הכנסת שעלו לפני ודיברו על ביטול חוק ההסדרים, שהוא חוק לא טוב. חוק ההסדרים הוא חוק רע, הוא חוק משחית, הוא חוק זמני שהפכו אותו לקבוע, שהיה טוב לזמן ההוא ולא מתאים לזמן הנוכחי.
במסגרת חוק התקציב הוכנסו נושאים שהממשלה ביקשה להעביר שלא בדרך הטבע, שלא בחקיקה רגילה. זהו חוק אנטי-דמוקרטי ואנטי-שלטוני, שמעקר את עבודת בית-הנבחרים, ועלינו להפסיק נוהג פסול זה ולהחזירו למטרתו הראשונית, כך שייכללו בו רק נושאים שהחוק מסתמך עליהם בראשיתו ודברים שחייבים להעביר במסגרת חוק התקציב ואין דרך להעבירם בחקיקה פרטית או בחקיקה אחרת של משרד ממשלתי זה או אחר.
אני מבקש לציין את גמישותה של הקואליציה בחוק ההסדרים הזה; בכמה נושאים חשובים היא הלכה עם רחשי הלב של המפלגות או הסיעות המרכיבות אותה ונתנה לכך ביטוי בפיצול כמה חוקים מחוק ההסדרים כפי שהונח בראשיתו. אני זוכר את הערב שבו ישבנו במסגרת ועדת הכנסת ודנו בכל סעיף וסעיף. סעיפים רבים לא היו לרוחנו, וחשבנו שהם לא צריכים להיות, והצבענו בעבורם, אבל אני חייב לציין שלפחות למפלגתי – ושתי נציגות מהמפלגה עוסקות בזה באופן שוטף – הנושא העקרוני הוא תוכנית ויסקונסין. גם את החוק הזה הצלחנו, חברי ואני, שהיינו שותפים באותה ועדה, להוציא מחוק ההסדרים באותו לילה ארוך, והעברנו אותו לחקיקה רגילה.
דוגמה נוספת שנוגעת לכל הציבור - הקצבאות נוגעות כמעט לכל אחד ואחד בעם ישראל בדרך כזאת או אחרת, אם זאת קצבת נכות, אם זאת קצבת זיקנה ואם זאת כל קצבה אחרת. אנחנו עדים לשחיקה המתמדת בסכומי הכסף האמורים להגיע לאותם זכאים. שר האוצר ביטל את הקיצוץ באופן רוחבי, דבר אשר יביא לעדכון הקצבאות באופן הנדרש. עלינו לפעול ולהביא לידי עדכון הקצבאות באופן קבוע.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ההצבעות בחוק ההסדרים חשובות. ההצבעות חשובות לנו כחברי הכנסת, אל לנו להפחית בערכן ולזלזל בכל הצבעה; אנחנו צריכים לתת את מלוא המחשבה ומלוא הרצינות. אנו מחויבים לעשות הכול על מנת שהחוק הזה יעשה צדק עם הציבור בישראל, ובצורה מרבית; להוציא את הדברים אשר עתידים לפגוע בציבור שאנחנו מייצגים. תודה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה לחבר הכנסת יצחק אהרונוביץ. אני מזמין את כבוד השר מישראל ביתנו אביגדור ליברמן. בבקשה.
השר לנושאים אסטרטגיים אביגדור ליברמן:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, סיכמנו אתמול שהחוק הנוגע לניצולי השואה יעלה היום בשעה 14:00. בגלל התקלות עם הקואליציה הוא עלה לפני זה, ולצערי לא כל חברי הכנסת מהסיעה שלנו השתתפו. החוק הזה אושר רק ברוב של 20 חברי הכנסת, וכמובן, הוא היה ראוי לתמיכה רחבה יותר. הדבר העיקרי - אני מתנצל בפני ניצולי השואה שלא הספיקו להגיע ונבצר מהם לראות איך חלומם מתגשם והחוק הזה עובר במליאה.
אני רוצה להגיד כמה משפטים בנוגע לחוק הזה, שהוא בהחלט חוב מוסרי כפול שלנו. מקורה של הצעת החוק ביוזמה של שני חברי הכנסת, אליעזר צ'יטה כהן, בכנסת השש-עשרה, וכמובן גם חבר הכנסת יורי שטרן, שיזמו והובילו את החוק הזה בכנסת השש-עשרה. במאמץ עילאי, בשלהי הכנסת השש-עשרה, הצליח חבר הכנסת יורי שטרן לגייס 66 חברי כנסת ולהעביר את החוק הזה בקריאה ראשונה על מנת שיחול עליו דין רציפות. לכן, מה שראינו כאן היום הוא התוצאה של אותו מאמץ - אחרי שהכנסת מחליטה להתפזר, לגייס 66 חברי כנסת. לדעתי, רק חבר הכנסת יורי שטרן היה מסוגל לעשות את זה, והלוואי שיהיו לנו עוד חברי כנסת כאלה.
מדובר בניצולי השואה שהגיעו לאחר שנת 1953, שהם משוללי כל הזכויות וחיים בעוני מחפיר. החוק הזה בא לעשות צדק ולתקן במעט אותו חוב מוסרי כלפי ניצולי השואה. במדינה שבה זכר השואה הוא חלק מרכזי מהזיהוי העצמי, מהתודעה הלאומית, להגיע למצב הזה, שבמשך כמה כנסות אנחנו נאלצים להילחם על מנת לשפר במקצת את מצבם של ניצולי השואה - להערכתי זה לא המצב שהיינו אמורים להגיע אליו.
כמו שאמרתי, אחרי מאמצים רבים הצלחנו לתקן במעט, ואני מקווה שהדבר הזה יחפה על אותן שנים שבהן לא הצלחנו לקדם את החוק הזה.
החוב המוסרי שלנו כפול מסיבה נוספת. חבר הכנסת יורי שטרן, רבים מהיושבים כאן בבית מכירים אותו, את המרץ שלו, את ההתלהבות שלו, האיש שנמצא במצב בריאותי מאוד לא פשוט. אני חייב לומר שלא ראיתי תופעה כזאת: בכל זמן שאני מגיע אליו, הדבר היחיד שהוא שואל אותי - מה עם החוק הזה ומה עם החוק הזה ומה קורה בכנסת. בכל פעם שדיברנו, תמיד הוא חזר לחוק ניצולי השואה. החוק הזה היה חשוב לו אישית, הוא ראה בו מין ציווי שקיבל מכל ההיסטוריה של יהדות ברית-המועצות, מכל הפעילות שלו, מכל ההזדהות שלו עם הנושא עצמו, גם כבן למשפחה שחשה בעצמה מה היתה השואה ומה היתה מלחמת העולם השנייה. חבר הכנסת יורי שטרן היה קנאי לשני הנושאים הללו, ותיקי מלחמת העולם השנייה והשואה.
עצם קבלת החוק, זה אותו חוב שאנחנו חייבים, והחוק הזה בהחלט על שמו. אני חושב שזה מפעל חייו של איש אחד, שלמרות ההתנגדות של כל הממסד, משרד האוצר וכל הגופים החזקים, הצליח להעביר וליישם. הדבקות במטרה, הנחישות, אלה דברים שראויים לציון, אני לא מכיר עוד אחד שהיה מסוגל להתמודד עם זה ולהעביר את החוק הזה.
בהזדמנות זו אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת פרופסור מיכאל נודלמן, שעבד ועזר להעביר את הצעת החוק בימים האחרונים ולהספיק במסגרת דיוני התקציב. אני גם רוצה להודות ליועצת המשפטית של הוועדה, הגברת מגידו, למנהלת הוועדה, הגברת דנה גורדון, ולמזכירת הוועדה, הגברת ציפי גלעדי.
אני מודה לכל חברי הכנסת שתמכו בהצעת החוק הזאת. וכמובן, עוד הפעם, אני רוצה להודות מכאן לחבר הכנסת יורי שטרן ולשלוח לו ברכת החלמה מהירה. תודה רבה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה לכבוד השר אביגדור ליברמן.
אני כמובן מצרף את תנחומי בפעם השנייה - אני מצרף את תנחומי למשפחת תושבי ירושלים על אדם יקר וגדול, מר טדי קולק, שהלך מאתנו. יהי זכרו ברוך.
אני מזמין את חבר הכנסת יובל שטייניץ מהליכוד.
יובל שטייניץ (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר ליברמן, חברי הכנסת, אני רוצה להצטרף לתפילה, לאיחולי ההחלמה ולתפילה של כולנו להחלמתו של חברנו ד"ר יורי שטרן. הזכיר אביגדור ליברמן את מרצו ואופיו, אני רוצה להזכיר גם את האינטליגנציה הבלתי רגילה וחוש ההומור הנהדר שלו. כולנו מקווים שהוא יצליח להתאושש מהמצב הבריאותי המאוד קשה שהוא נמצא בו.
אדוני היושב-ראש, היושב-ראש המתחלף, עסקנו עכשיו בחוק מאוד נכון וצודק למען ניצולי השואה. אני רוצה להזכיר לכולנו, שמדינת ישראל הוקמה, בין השאר, כתוצאה מלקחי השואה, תחת הססמה שלא נלך שוב כצאן לטבח. במדינת ישראל יש לנו הכוח שלנו, צה"ל, שירותי הביטחון, היכולת שלנו להגן על עצמנו מול הבאים לכלותנו. לכן, אדוני היושב-ראש, הססמה "לא נלך כצאן לטבח" היא נכונה, היא חלק מהאתוס של מדינת ישראל.
אבל, לצערי הרב, ממשלת אולמרט לא שותפה לאתוס הזה. החינוך שאנחנו מקבלים בשבועות האחרונים מהממשלה בירושלים הוא בכיוון, הוא עוד לא הגיע לרמה הזאת אבל הוא בכיוון של צאן לטבח. כי כיצד יכולה להתפרש המציאות שבה יורים יום-יום על אזרחינו בשדרות ובסביבה טילים ורקטות, וממשלת ישראל מכריזה על הבלגה, עם אלף ואחד תירוצים והסברים ותחכומים, שאולי הטרוריסטים מעדיפים שנפגע בהם ולכן הבלגה תפגע בהם וכו'. אלף ואחד שיקולים מתוחכמים, אבל בשורה התחתונה ממשלת ישראל מרגילה את אזרחי ישראל, את אויבי ישראל ואת העולם כולו, שכאן סופגים רקטות כצאן לטבח, שכאן סופגים אש ומבליגים ולא מגיבים, ולא יום אחד או יומיים, אלא יום אחרי יום אחרי יום, ושבוע אחרי שבוע אחרי שבוע. נוצרת כאן מציאות של עם שלא קם כארי להגן על עצמו.
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
זה בגלל ההתכנסות.
יובל שטייניץ (הליכוד):
זו לא תוצאה רק של ההתכנסות, זו תוצאה של הממשלה הנוכחית, שתוך שנה מאז שעלה אולמרט לשלטון ונכנס ללשכת ראש הממשלה, תוך שנה, קובעת היום אוניברסיטת תל-אביב, המרכז ללימודים אסטרטגיים, חלה הרעה חמורה במצבנו האסטרטגי. תוך שנה יש עלייה חמורה באיומים.
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
- - -
יובל שטייניץ (הליכוד):
אני לא מפריע לך, אל תפריע לי.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
חבר הכנסת הלפרט.
יובל שטייניץ (הליכוד):
מה לא היה לנו בשנה האחרונה, מאז תפס אולמרט את לשכת ראש הממשלה? הוא נתן ל"חמאס" להשתתף בבחירות; לא ביטל את הבחירות וה"חמאס" עלה לשלטון, כבש את הפרלמנט ואת הממשלה ברשות הפלסטינית. היתה לנו מלחמה כושלת בצפון, והיום גם המכון ללימודים אסטרטגיים באוניברסיטת תל-אביב קובע חד-משמעית, שתוצאות המלחמה פגעו בהרתעה של ישראל, וסיכויי תוקפנות צבאית, כזאת או אחרת, מצד סוריה או מדינות נוספות נמצאים בגרף של עלייה.
מה לא היה לנו בשנה האחרונה? 4,000 טילים ורקטות, לא רק באזור הגבול, אלא לתוך עומק מדינת ישראל, על חיפה, על הקריות. 2 מיליוני אזרחים במקלטים, וממשלת ישראל מהססת ובסוף מחליטה שלא להורות לצה"ל להתקיף מייד בחמת זעם את מתחמי ה"חיזבאללה" ולהפסיק את ירי הרקטות, לכבוש את דרום-לבנון ולחסל את הנוכחות הצבאית של ה"חיזבאללה" שם.
מה לא היה לנו בשנה האחרונה? אחרי ההתנתקות התחיל "קסאם" ואחר כך עוד "קסאם", וזה גם היה קצת קודם, אבל אז הקצב עלה לעשרות ומאות "קסאמים" בחודש, וממשלת ישראל שלחה את צה"ל לא למבצע צבאי כמו "חומת מגן" של אריק שרון, לחיסול תשתיות הטרור בעזה והרס הרקטות, תעשיית הרקטות, אלא שלחה את צה"ל לשוטטות טקטית – פה 2 קילומטרים מהגבול, כאן קילומטר מהגדר, כאן מארב ליורים, כאן לשבש, כאן להפריע, כאן מהאוויר וכאן עם ארטילריה. אבל את הדבר הבסיסי של מדינה שקמה להגן על עצמה מפני רקטות וטילים לא ראינו בצפון ואיננו רואים בדרום. היום עוד הוסיפו הבלגה. אפילו לשבש את פעולת היורים כבר לא משבשים, שלא לדבר על פעולה חדה וברורה לעקירת תשתיות הטרור מן השורש, כמו שהיה בשכם וברמאללה, ששם יש טרור, אבל אין תעשיית רקטות, אי-אפשר להקים, הרשתות נפגעו, הן עדיין פגועות מ"חומת מגן 1".
מה לא היה לנו בשנה האחרונה שהוא לא בכיוון - עוד לא הגענו לזה, אבל בכיוון של צאן לטבח? מה זו ההבלגה שנפצעים שני נערים בשדרות והם בסכנת חיים? מה זו ההבלגה הזאת אם לא עם שיורים עליו, שמנסים להשמיד אותו, והוא לא מגיב. לא מגיב, זאת אומרת, כצאן לטבח.
ממשלת ישראל הנוכחית מוליכה אותנו מדחי אל דחי. זה לא רק השגיאות המקומיות שהיא עושה פה ושם, זו התרבות הישראלית שמוחלפת כאן, שהולכת לאיבוד. זו התרבות שתחילתה בבן-גוריון ובאריאל שרון ובמנחם בגין, של "הקם להורגך השכם להורגו". מישהו יכול להגיד לי שבשדרות היום מתבצע הכלל הזה "הקם להורגך השכם להורגו"? האם אנחנו משכימים להרוג ולחסל את ארגון ה"חמאס" ואת הצבא שהוא מקים בעזה, הקם להורגנו?
אדוני היושב-ראש, אזרחי ישראל מודאגים; צר לי לומר, אבל בצדק. הם מבינים אמת פשוטה, שקשה להתעלם ממנה, שמי שמתקשה לטפל ב"קטיושות" בצפון, ובמשך ארבעה שבועות וחצי לא מעניק הגנה סבירה לאזרחי ישראל, ל-2 מיליוני ישראלים בצפון, ומי שמתקשה לטפל ב"קסאמים" בדרום, ובמשך שנה לא מעניק הגנה סבירה ולא פועל במלוא המרץ והנחישות כדי להעניק הגנה בפני "קסאמים" בדרום, מי שנכשל עם "קטיושות" בצפון ועם "קסאמים" קטנים בדרום, קשה להאמין שידע להתמודד עם טילים אירניים, עם טילי "שיהאב" גדולים ממזרח. קשה להאמין שמי שלא יודע לטפל ב"קסאמים" קטנים מעזה, ידע איך לטפל בטילי "שיהאב" גדולים מאירן.
יואל חסון (קדימה):
חבר הכנסת שטייניץ, אם אתה שר הביטחון, אתה מתחייב להפסיק את ירי ה"קסאם"? אתה יודע שיש הבדל בין טיל "קסאם" ובין טיל "שיהאב". זו דמגוגיה.
יובל שטייניץ (הליכוד):
עד למשפט האחרון שלך חשבתי שאתה שואל אותי שאלה רצינית, והתכוונתי להתייחס אליך ברצינות.
יואל חסון (קדימה):
אני חוזר בי מהדמגוגיה.
יובל שטייניץ (הליכוד):
אני מתנגד לניבולי פה במשכן הזה, ואני מודה לך על שאתה חוזר בך, ולכן אתייחס לשאלתך ברצינות, חבר הכנסת חסון. שום שר ביטחון לא יכול להתחייב להפסקה מוחלטת של ההתקפות על ישראל, לרבות ירי ה"קסאמים". אבל שר ביטחון בישראל, ממשלה בישראל יכולה להתחייב להפחית מאוד את איום הרקטות וה"קסאמים" ולעשות לא הרבה יותר, אלא הרבה הרבה הרבה יותר כדי לחסל את תעשיית הרקטות בעזה ולפגוע קשה בתשתיות הטרור, גם אם זה לא חיסול מוחלט. ולראיה, שבתקופת אריאל שרון, אני אומר את זה לשבחו, לאחר שנתיים של היסוסים יצאנו ל"חומת מגן 1", כבשנו לכמה שבועות, לא יותר, את שכם, טול-כרם ורמאללה, והמכה שתשתיות הטרור ספגו שם היא כזאת, שעד היום לא התאוששו. מה זאת אומרת לא התאוששו? הן מסוגלות להוציא פה ושם פיגועים - - -
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
חבר הכנסת שטייניץ, לסיים.
יובל שטייניץ (הליכוד):
אני כבר קרוב לסיום. הן מסוגלות פה ושם להוציא פיגוע בודד, אבל רשתות הטרור ביהודה ושומרון לא מסוגלות להקים תעשיית רקטות. תעשיית רקטות זה דבר מורכב, זה תעשיית נשק. צריך לעשות ניסויים, צריך לייצר מרעומים, צריך לייצר גופי טילים, צריך לייצר כנפונים, צריך לבדוק את זה. את זה אי-אפשר לעשות בשכם וברמאללה. אתה יודע למה, חבר הכנסת חסון? בגלל "חומת מגן". זה האפקט של "חומת מגן" שנמשך עד היום ברמאללה ובשכם. אפשר לעשות את זה בעזה, ואם אפשר, חבר הכנסת חסון, גם צריך.
אומר לך עוד משפט: לי אישית אין ספק, "חומת מגן 2" בעזה יתבצע, רק כל חודש שעובר המבצע יהיה קשה יותר ויעלה לנו ביותר חיי אדם.
ושורה אחרונה, שורה תחתונה: אני מציע לא לאשר את התקציב וחוק ההסדרים. בתקציב הזה אין מענה לביטחון ולהידרדרות בביטחון בשנה האחרונה, מאז שאולמרט וחבורת הפיקוד שלו תפסו את כס השלטון בירושלים. ייאמר לזכותי – אני אומר פה משהו לזכותי ובזה אני מסיים - - -
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
אתה כבר מסיים ארבע דקות.
יובל שטייניץ (הליכוד):
אתה רוצה לקטוע אותי דווקא כשאני אומר משהו לזכותי?
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
לא, אני לא קוטע אותך. נתתי לך שמונה דקות והוספתי לך עוד שלוש דקות על חשבון מישהו אחר.
יובל שטייניץ (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, אני מייד מסיים. שני משפטים, ממש שני משפטים.
הייתי חבר הכנסת היחיד בוועדה לתקציב הביטחון שלא חתם ולא תמך בקיצוץ בתקציב הביטחון בחודש יוני. הזהרתי, אין אימונים, אין "מעיל רוח", אין מלאים בצה"ל, אי-אפשר לקצץ, צריך להוסיף. היום כולם מבינים את זה.
אדוני היושב-ראש, אסור לתמוך בתקציב ובחוק ההסדרים. את הממשלה הזאת צריך לשלוח הביתה למען ביטחון ישראל, למען עם ישראל, למען מדינת ישראל. תודה רבה.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
תודה. חבר הכנסת דוד טל - איננו נוכח. חברת הכנסת אורית נוקד, בבקשה.
יובל שטייניץ (הליכוד):
- - -
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
ארבע דקות, חבר הכנסת שטייניץ. כל פעם זה משפט אחרון ועוד משפט אחרון. אבל מאחר שאתה פרלמנטר ותיק, הבנתי את כללי המשחק. עומדות לרשותך חמש דקות, בבקשה.
קריאה:
- - -
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
לא, אנחנו לא צריכים ללמוד את הדברים הלא-טובים. אנחנו צריכים לעמוד בלוח זמנים. אפילו לתת עוד דקה מזמננו. אבל אני מכבד את חברי יובל שטייניץ כחבר ותיק, ואפשרתי לו. בבקשה, גברתי.
אורית נוקד (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני אדבר היום באמת על חוק ההסדרים, כי אני מבינה שמחר נדבר על התקציב.
התהליך שהחל השנה בדיונים על חוק ההסדרים הוא תהליך היסטורי. בפעם הראשונה החלה התארגנות רצינית של חברי כנסת לצמצומו של החוק. בפעם הראשונה ראינו כיצד מוסרים סעיפים רבים עוד לפני הפיצול לוועדות. בפעם הראשונה ראינו כיצד החוק מפוצל לכמה שיותר ועדות בכנסת, ולא כפי שהורגלנו משנים עברו, שרוב מכריע של הסעיפים נדון בוועדת הכספים באישון לילה ובלי להתעמק בהשלכות שלהם. בפעם הראשונה ועדות הכנסת, ובראשן ועדת הכספים, אך גם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת הכלכלה, פיצלו סעיפים רבים מתוך החוק.
חוק ההסדרים הוא חוק אנטי-דמוקרטי. זה חוק שהקשר בין סעיפיו הוא לעתים, לכל היותר, מקרי. זה חוק שנולד מתוך הצורך לייצב את כלכלת ישראל בשנת 1985. 22 שנים מאוחר יותר, כאשר הכלכלה יציבה וזוכה לתמיכה ולהערכה מהקהילה הפיננסית והעסקית בעולם, החוק לא רק שעדיין קיים, אלא שרק הלך והתרחב. נכנסו לתוכו סעיפים מכל הבא ליד: רפורמות מבניות, ביטולי חוקים שנחקקו בדרך דמוקרטית, דחיית תחולת חוקים – חוקים שהם צודקים וחשובים, פרי עבודתם המאומצת של חברי הכנסת.
בשנים האחרונות חוק ההסדרים החליש את מעמד הכנסת ופגע בתפקודה כרשות מחוקקת. צמצום חוק ההסדרים איננו תופעה פופוליסטית של פוליטיקאים קולניים קיצוניים שמצביעים נגד הממשלה, כפי שכתב הבוקר נחמיה שטרסלר במאמרו בעיתון "הארץ", ואני מצרה על כך ששטרסלר מעדיף החלטות באישון לילה על פני חיזוק מעמדם של הדמוקרטיה, הכנסת והדיון הרציני והמעמיק.
השנה מגמת צמצום חוק ההסדרים נכנסה להילוך גבוה. אני הגשתי בתחילת המושב של הכנסת הזאת הצעת חוק לצמצום חוק ההסדרים, וחברי הגישו הצעות חוק נוספות לצמצומו או לביטולו. העיקרון המנחה היה, שחוק ההסדרים ישמש כחקיקה תומכת תקציב, ולכן הוא יהיה קשור אך ורק לתקציב. סעיפי החוק יידונו בוועדות הרלוונטיות שמתמחות בנושאים האלה. המשיכה בכך יושבת-ראש ועדת הכנסת, חברת הכנסת רוחמה אברהם, שדרשה בדיון שהתקיים בוועדת הכנסת לפצל את כל הסעיפים שאינם קשורים באופן ישיר לתקציב, או שהשלכותיהם כל כך מרחיקות לכת, שיש לנהל עליהם דיון מקיף ורציני בלי סד הזמנים של ההצבעה על תקציב המדינה. כי אתם יודעים שמשנת 1985 הממשלה פשוט כרכה יחד עם ההצבעה על חוק התקציב את חוק ההסדרים, וזאת היתה בעצם הבעיה.
חברים וחברות, יחד עם המהלך ההיסטורי הזה, שנראה את המשכו בשנה הבאה, השגנו גם הרבה הישגים נקודתיים וביטלנו הרבה גזירות. בעת שיותר משליש מהאוכלוסייה חי מתחת לקו העוני, איננו יכולים להטיל את כל משקל הקיצוצים דווקא על השכבות החלשות בחברה. אני אסב את תשומת לבכם לכמה סעיפים שהוסרו מחוק ההסדרים.
ביטול חוק הקמת בית-חולים באשדוד – פוצל מתוך חוק ההסדרים. בוטלה האי-הצמדה של כל הקצבאות והגמלאות למדד – הרי היתה כוונה להקפיא אותן, וזה היה פוגע כמעט בכל אחד ואחת מאתנו. בחוק ההסדרים היתה כוונה לבטל את המענק לעבודה מועדפת לחיילים משוחררים. הצלחנו לסכל את הכוונה לבטל את המענק הזה, ואני חושבת שכאן הכנסת עשתה דבר נכון מאוד. איזה מסר אנחנו מעבירים לצעירים שלנו, לחיילים שלנו, שעה שהם בתחילת דרכם ויש להם אפשרות להשתכר, ולהשתכר קצת יותר בעבודות שמוגדרות עבודות מועדפות? מדוע למנוע מהם את הדבר הזה? אני חושבת שאין די ברשימה של העבודות המועדפות, וצריך להוסיף עוד על מנת שגם חיילות משוחררות תוכלנה ליהנות מההטבה הזאת.
היתה כוונה להטיל אגרה על קשישים שמגישים תביעה חוזרת לגמלת סיעוד. הם היו נדרשים לשלם על תביעה חוזרת סכום של 200 שקלים. תחשבו: במי זה היה פוגע? זה היה פוגע אך ורק בשכבות החלשות. בדיון שהתקיים בוועדת הכספים שאלתי: למה? מה העלות התקציבית של הכוונה להטיל את האגרה הזאת? נאמר לי שהחיסכון הוא של 2 מיליוני שקלים. שאלתי: ומה המשמעות מבחינת המוסד לביטוח לאומי? נאמר לי: מדובר בכ-20 משרות שיצטרכו לעשות את כל החישובים. והחשש היה שתהיינה תביעות סרק.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
חברת הכנסת נוקד, משפט סיום בבקשה.
אורית נוקד (העבודה-מימד):
לא, לא. יש לי קצת יותר זמן.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
לא. לא.
אורית נוקד (העבודה-מימד):
כן.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
יש לך חמש דקות.
אורית נוקד (העבודה-מימד):
יש לי קצת יותר זמן.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
את צריכה להגיד לי. כבר עברו חמש דקות – אלא אם מישהו אחר מהסיעה לא מדבר. אין לי בעיה. על חשבון מישהו אחר.
אורית נוקד (העבודה-מימד):
טוב. אז אני אקח עוד כמה משפטים.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
עוד כמה משפטים אחרונים.
אורית נוקד (העבודה-מימד):
מפלגת העבודה נושאת את הדגל – פשוט קטעת אותי ויש לי עוד כמה נושאים שהם מאוד חשובים שהצלחנו לבטל - -
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
לא, זה בסדר, אבל אני אמחק מישהו מהסיעה. אין לי בעיה.
אורית נוקד (העבודה-מימד):
- - ביניהם גם הנושא של - -
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
פשוט נתנו לך – הסיעה נתנה לך – חמש דקות.
אורית נוקד (העבודה-מימד):
- - אגרה על בחינות הבגרות. הרחבת האפשרות ליציאה לחו"ל של קשישים שמקבלים הבטחת הכנסה – גם הסעיף הזה, בסופו של דבר, שונה. אבל אני רוצה לומר באמת, שלגבי מפלגת העבודה, שנושאת את הדגל הסוציאל-דמוקרטי – מצד אחד מוטלת עלינו האחריות להגן על השכבות החלשות, אבל במקביל לדאוג לאיתנות המשק, להמשך הצמיחה ולחלוקה שוויונית של פירותיה. ויש לפנינו עוד עבודה רבה.
אני מודעת לכך שהמלחמה גרמה לשחיקה ולשינוי בתקציבים שהיו אמורים להגיע על מנת לסייע, במיוחד לנושאים חברתיים, אבל אני מאמינה שבתקציב הבא הדברים ישונו, ואנחנו נעמוד על כך.
הוקמה ועדה, ועדה שתמליץ על הצמדת קצבאות הזיקנה לשכר הממוצע במשק, כפי שהיה נהוג לפני שהוחל במדיניות הכלכלית לשנת 2003. אני חושבת שאין דבר ציני מזה שבאים ומבטלים דווקא לוותיקים ולפנסיונרים את הזכויות, שעה שהם שילמו עליהן – מדובר בקצבאות זיקנה מכוח הביטוח הלאומי, ששילמו עליהן. אני מאוד מקווה שהוועדה שתקום תמצא את הדרך להחזיר להם את ההצמדה לשכר הממוצע. אני, במקביל, הנחתי כמובן גם הצעת חוק פרטית, כך שאפשר יהיה גם להגיש אותה ולהאיץ את תהליך עבודת הוועדה אם יהיה צורך.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
תודה.
אורית נוקד (העבודה-מימד):
עוד דבר חשוב מאוד ואני אסיים. מיגון יישובי סובב-עזה - מדובר כאן פשוט בסכנת חיים. סכום של כ-200 מיליון שקלים יכול לתת מענה ראשוני, ואני מקווה מאוד שהממשלה תקבל החלטה על כך בישיבתה הקרובה, כי המבחן, בסופו של דבר, יתבטא במעשים, בביצוע, ולא בהבטחות.
לגבי חוק ההסדרים, המגמה ברורה. חוק ההסדרים הבא יצומצם מאוד. נדמה לי שכל חברי הכנסת מכל הסיעות הפנימו את העניין, ואני בטוחה שאת המנגינה הזאת אי-אפשר להפסיק. תודה.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
תודה לחברת הכנסת נוקד. חבר הכנסת יצחק גלנטי, בבקשה.
חיים אורון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, יש אי-התאמה בין סדר הדוברים - - - לבין מה שמופיע פה.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
חבר הכנסת אורון, לקחתי זאת לתשומת לבי. זה יתוקן.
יצחק גלנטי (גיל):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, צופים יקרים, הצטערתי כשנודע לי שראש עיריית ירושלים לשעבר, מי שהיה 28 שנה ראש העיר ירושלים, טדי קולק ז"ל, הלך לעולמו בגיל 95. ייבדל לחיים ארוכים, אני מאחל החלמה מהירה לחבר הכנסת יורי שטרן.
חוק ההסדרים, גם במתכונת הנוכחית, ממשיך להכות בעם. החוק מאפשר לפקידי האוצר להעמיק את העוני ולהעצים את הפער בין שכבה דקיקה של עשירים ובין רוב מוחלט של עשוקים. בתפיסת העולם הקפיטליסטית של העולם המערבי נמשל האדם למכונה שתפקידה לייצר הכנסות, ואם אינו מייצר הכנסה אזי המדינה מתנערת מכל אחריות לקיומו. מדיניות זו מקצצת ללא רחם בתקציבי הרווחה, החינוך, הבריאות ואיכות החיים, ופוגעת באופן הרסני בילדים, בנוער, בחיילים, בסטודנטים, במובטלים, בנכים, בגמלאים, בסיעודיים, בחד-הוריים, בתשושי גוף ונפש ובמשפחות ברוכות ילדים.
לפי פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נתוני 2006 מציגים שנה כלכלית עם הישגים כבירים. חרף המלחמה בלבנון צמח המשק ב-5%. ישראל גוברת בצמיחה על כל הארצות המפותחות - הרבה מעבר לצמיחה בארצות-הברית, שהיתה 3.3% ב-2006. התוצר לנפש עלה ב-3.1%. ההוצאה לצריכה פרטית עלתה ב-4.6%. העודף במאזן התשלומים הסתכם השנה ב-3.9 מיליארדי דולר. העודף בחשבון השוטף הגיע ל 5.2%. יש עלייה של 8.7% בהכנסות המדינה. אם מספרים לנו על ההשקעות במשק על-ידי גורמי חוץ גדולים, והמשק ממש באופוריה כלכלית, אז היכן כל זה?
אכן, אנחנו מייצאים חברות סטארט-אפ והיי-טק ואתן גם מייצאים את מיטב המוחות לחו"ל. השקעות הן בכל מקום חוץ מאשר בתשתיות ובהקמת מפעלים חדשים. אין כמעט יצירת מקומות עבודה. מי שחוגג את הגאות הכלכלית זה כמה משפחות של בעלי הון אשר את מרבית רווחיהן הן משקיעות בחו"ל ולא בארץ. הצריכה הפרטית הגדולה אינה של המוני העם העני הנאלץ לשלם מכיסו על הפרטת החינוך, הפרטת הבריאות והפרטת כל נכסי המדינה והעם.
תקציב 2007 הוא המשכו הגרוע של תקציב 2006 מעשה ידי שר האוצר נתניהו. אתמול בחדשות הערוץ הראשון הראו כיצד נזרקת מביתה לרחוב משפחה של שבע נפשות, ואין מושיע. אומרים: הנה אנו מוסיפים להבטחת ההכנסה 75 שקל ליחיד ו-100 שקל לזוג, אך שוכחים להזכיר כי מצד שני מעלים את מחיר הלחם, את מחיר החלב, מעלים את הארנונה ומכפילים את מחיר המים. כנגד זאת, מורידים את מס ההכנסה ומע"מ לעשירים. אכן, זו אליבא דהירשזון חלוקת עוגה צודקת.
אני מתרה מעל במה זו, כי לאחר הגאות הכלכלית המדומה הזו יגיע גל צונאמי חברתי-ביטחוני אשר ישטוף את כל ה"הישגים" ויותיר אחריו הרס וחורבן. דמיינו לכם את שר האוצר נוהג ברכבת התקציב אשר דוהרת למחסום בית-שמש, ושם תקועה משאית עמוסה בהבטחות חברתיות נהוגה בידי שר הביטחון. על המחסום שומר גמלאי המתריע בטלפון חוטי המוחזק בשני קצותיו הקרועים בידי שר התקשורת. הגמלאי מתריע, אך הקשר מנותק והתאונה בלתי נמנעת. רכבת התקציב דורסת את המשאית החברתית ללא רחם.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
חבר הכנסת גלנטי, חרגת כבר בדקה. תנסה לצמצם.
יצחק גלנטי (גיל):
לסיעת קדימה אני אומר, כי לבכם אבן ופועלכם אָוון. הבטחתם מזור לעם ונתתם תקציב רזון ומע"מ. הצלחתם להנסיק את ההון הפרטי לשחקים אך בו-זמנית לשחוק את העם עד עפר.
תקציב זה הוא שורש הרע והרוע. הוא מדרדר את המדינה והעם אל פשיטת רגל חברתית ואל כאוס בביטחון האישי. לא למדינה כזאת ייחלו חוזה המדינה ומייסדיה. בתוך עשור איבדנו את הלכידות החברתית ואת החוסן המדיני והחלפנו אידיאולוגיות בונות בתעתועי שקר מצופים בזהב שוטים.
אני פונה לכל חברי הכנסת, אשר דבשת הזהב וסרטן הכסף טרם חלחל לתודעתם ורפס את מוחם, להצביע על-פי מצפונם נגד תקציב הרסני זה ולא להיכנע למכבש הקואליציוני הדורסני. תודה רבה.
דב חנין (חד"ש):
כל הכבוד.
ראובן ריבלין (הליכוד):
כל הכבוד. - - -
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
חבר הכנסת חנין, שמענו. הוא אמר את דעתו בגילוי לב ובצורה מאוד ברורה וחדה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
הוא חייב את עצמו בצורה - - -
מנחם בן-ששון (קדימה):
חבר הכנסת חנין, כשאתה - - -
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
חבר הכנסת מאיר פרוש, בבקשה. יש לך עשר דקות.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אתמול הכריז ראש הממשלה חגיגית הכרזה מאוד מעניינת על רקע תקציב 2007, התקציב שאותו אנחנו מתבקשים לאשר. ראש הממשלה אמר: "המהפכה החברתית, כפי שהכרזנו עליה בממשלה בראשותי, עושה כבר צעדים ראשונים". מר אולמרט פשוט טפח לעצמו על השכם וכינה את התקציב "הצעדים הראשונים של המהפכה החברתית".
יש המאשימים את ראש הממשלה בהכרזות מיותרות, באמירות מוגזמות ובמלל רעשני שגורם לנו אולי גם נזק במישור הבין-לאומי, אבל הפעם הרחיק ראש הממשלה גם לשדה ההומור והבדיחה, כי כדי לקרוא לתקציב 2007 "ראשיתה של מהפכה חברתית" צריך באמת הומור ובדיחות הדעת.
אדוני היושב-ראש, על מה מסתמך מר אולמרט בהכרזתו זו? הוא טוען כי בתקציב 2007 יש תוספת כספית של 2.9 מיליארדי שקל לסעיפים החברתיים, והוא מוסיף ואומר: "זה מעבר לשיעור הגידול הטבעי".
ובכן, אדוני היושב-ראש, חייבים הדברים להיאמר עם כל הכאב והצער: התוספות ליעדים החברתיים שבהן מתגדר ראש הממשלה לא יקזזו את השחיקה הפרטנית בהכנסות של האוכלוסיות החלשות בעשירונים התחתונים. אדוני היושב-ראש, אני חוזר על המשפט, ואולי הרעש קצת מפריע: התוספות ליעדים החברתיים שבהן מתגדר ראש הממשלה לא יקזזו את השחיקה הפרטנית בהכנסות של האוכלוסיות החלשות.
לצערי, את החשבון הזה לא עשה איש, לא במשרד ראש הממשלה ולא במשרד האוצר, את חשבון השחיקה, את חשבון הקיצוצים האכזריים, חשבון הגזירות הקשות, החשבון המצטבר של קהות החושים כלפי האוכלוסיות החלשות, החשבון המצטבר של ההתעללות במקבלי הקצבאות, שהגדילה ועדיין מגדילה את שיעורי העוני בישראל.
אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה הוא בעל כשרון רטורי, ולעתים הוא גם משמיע דברי טעם. אני רוצה לצטט – ברשותך, חבר הכנסת ריבלין – דברים חשובים שאמר מר אולמרט, דברים שאני מזדהה אתם, דברים שצריכים להיות חקוקים בחדר הישיבות של ממשלת ישראל לעיני שרי הממשלה. וכך אמר ראש הממשלה: "אוי לה למדינה שבה אזרחים מלקטים שיירי מזון בפחי אשפה וילדים ניזונים בבתי-תמחוי. אוי לה למדינה כזאת. רע לה למדינה שאינה יודעת לנהוג חמלה בענייה ומזניחה את זקניה". לאחר מכן, באותו נאום, הוסיף מר אולמרט: "זו לא דרכנו, וכוונתי לפעול במלוא העוצמה לצמצום הפערים, וכבר בשבועות הקרובים אציג בפני הממשלה תוכנית מפורטת".
מתי אמר ראש הממשלה דברים אלו? שימו לב, הוא אמר זאת בכנס מפלגת קדימה במוצאי הבחירות. זו לא היתה הכרזה חד-פעמית, להיפך, הוא חזר עליה בשינויי נוסח קלים שוב ושוב. בפתח כנס החורף של הכנסת הוא אמר: "הממשלה בראשותי נחושה ליטול את האחריות המלאה לגיבוש תוכנית מקיפה ארוכת טווח, שתבטיח שהאוכלוסייה כולה תיהנה מפירות הצמיחה, תוכנית שתביא להקטנת הפערים". וב"דברי הכנסת" מצאתי עוד ציטוט מנאום של ראש הממשלה, שכך הוא אומר: "אני כראש הממשלה הצבתי לי למטרה לשנות את סדרי העדיפויות ולהשקיע את המשאבים בהיקף שונה לחלוטין מכפי שהושקעו עד היום".
והנה, לא אני כאיש אופוזיציה, לא אנחנו כנציגי יהדות התורה, הפועלים בשמן ולמענן של השכבות החלשות, אלא מנכ"ל משרד האוצר, יוסי בכר, הוא ולא אחר, אומר בריאיון עיתונאי לרגל פרישתו את הדברים הבאים: "הממשלה הזאת לא עשתה מספיק למען השכבות החלשות". הוא, כמובן, מנסח זאת בזהירות ובעדינות. ואני אומר: הממשלה הזאת המשיכה, כמו קודמתה, לפעול נגד השכבות החלשות. הממשלה הזאת הגדילה עוד יותר את הפערים החברתיים.
אדוני היושב-ראש, מה שהיה בשנות ממשלת שרון-נתניהו ממשיך גם בממשלת אולמרט-הירשזון. זאת האמת. לעשירים טוב יותר, לשכבות החלשות רע יותר. זאת האמת. כי למרות המלחמה הקשה שידענו, המשק, ברוך השם, המשיך לצמוח, אך פירות הצמיחה המשיכו להתחלק באופן לא שווה בין העשירונים. זאת האמת. אלה שזכו להימנות עם יושבי העשירונים העליונים המשיכו לצמוח, בעוד העשירונים התחתונים המשיכו לסגת. זאת האמת. וכך בדיוק גם בשנת 2007 - על-פי עקרונות התקציב המונח לפנינו, צפוי ששני העשירונים העליונים יקבלו הכנסות השוות להכנסותיהם של כל יתר העשירונים.
עמיתי חברי הכנסת, אני מציע לעצמנו לקרוא שוב את דוח "מרכז אדוה" שחיברו הכלכלנים סבירסקי וקונור-אטיאס, דוח הצמיחה שקובע: הצמיחה לא זו בלבד שלא סייעה לצמצום האי-שוויון, אלא אף הגדילה אותו. ומסיק הדוח החשוב הזה: "בלא מדיניות החותרת לחלוקה שוויונית יותר של פירות הצמיחה, הפערים לא יצטמצמו ויכולת החברה הישראלית להתפתח בטווח הארוך תיחלש".
וזו אכן הבעיה הגדולה של תקציב 2007: זו לא ראשיתה של מהפכה חברתית, כדברי ראש הממשלה, אלא המשך המדיניות האנטי-חברתית, המדיניות שמרחיבה את הפערים. הפערים ילכו ויגדלו, האדישות לגורל החלשים תימשך, המנגנונים שנועדו למנוע מזקנים חרפת רעב הולכים ונעלמים, תחושת האחריות לגורל המשותף מתפוגגת, הערבות ההדדית מתרופפת. במקום מדינת רווחה – קפיטליזם אכזרי. מה שקרה ב-2006 יקרה גם ב-2007. הצמיחה הכלכלית אינה מחלחלת לשכבות החלשות, ולמובילי המדיניות הכלכלית נוח להתעלם מהכשל הזה של מדיניותם, להתעלם מהשכבות החלשות ששילמו את המחיר ועודן משלמות וימשיכו לשלם, לצערנו. ממשלת אולמרט-הירשזון מתעלמת מהכשל הזה, בדיוק כפי שממשלת שרון-נתניהו התעלמה ממנו.
על האמת שלנו נחזור ולא נתעייף: אין למדינת ישראל עתיד ללא זיקה עמוקה ליהדות, ואין לה ביטחון ללא איתנות חברתית, ואין איתנות חברתית ללא כלכלה המכוונת להשגת מטרה זו. מובן שהכול בעזרת השם, כך חונכנו וזו הדרך הנכונה. הממשלה נוקטת מדיניות של שב ואל תעשה ונותנת לכוחות השוק לפעול באופן חופשי, אבל הגיע הזמן שכולנו נפנים את האמת הפשוטה: מדינה שבה הפערים הכלכליים מגיעים לממדים שאנו חווים בישראל, מהגדולים בעולם המערבי כולו, מסכנת את עצם קיומה. ואת זאת עושה הממשלה הזאת, ואת זה עושה התקציב הזה. התקציב הזה יחזק את החזקים ויוסיף להכות בעניים. לצערנו, הדוח הבא של המוסד לביטוח לאומי על העוני יהיה חמור פי כמה מהדוח האחרון, וכך תיראה "המהפכה החברתית" של אולמרט.
עמיתי היקרים, אחד מבכירי האוצר עקץ אותי ובלגלוג אמר לי: פרוש, יש איזה נאום בכנסת שאתה לא מזכיר בו את הקצבאות למשפחות ברוכות ילדים? אמרתי לו: אכן, בכל הזדמנות אחזור על הנושא הכואב הזה, ואני עושה זאת גם עכשיו. כיום חיים 750,000 ילדים מתחת לקו העוני, וזה במידה רבה בגלל הקפאת קצבאות הילדים. אני סבור, וגם אמרתי זאת מעל במה זו, כי יש להגדיל את תקציב הקצבאות בכ-4 מיליארדי שקלים, חצי מיליארד להחזרת הקצבאות לרמתן ב-2001 ו-3.5 מיליארדים צריכים להיות מושקעים בתוכנית כוללת לצמצום העוני. אילו עשו כך בתקציב 2007, ניתן היה לכנות זאת, כפי שראש הממשלה ביקש לכנות, ראשית המהפכה החברתית. אבל בתקציב שמונח לפנינו, אדוני היושב-ראש, מדובר בלעג לרש, בהכרזה ללא כיסוי, הכרזה מרגיזה ומקוממת.
מימון התוספת הזאת לתקציב יכול היה להגיע מכמה מקורות: הראשון, הקפאת הרפורמה במס, צעד שיכניס לקופת המדינה 27 מיליארד שקלים בשנים 2010-2007. השני, הגדלת הגירעון, כפי שהיה נהוג בשנים שבהן ישראל הנהיגה צמיחה מרשימה ביותר. והשלישי, ביטול הפחתת המע"מ ב-0.5%, שהיה מחזיר לאוצר 3.5 מיליארדי שקלים.
אבל הכי חשוב, יש צורך להביא לשינוי החשיבה במדיניות הכלכלית-החברתית, שינוי שיחזיר אותנו לערכי היהדות ומוסר הנביאים, שינוי שיעמיד את הנושא החברתי בראש סדר העדיפויות הלאומי, שינוי שיחזיר את מדינת הרווחה, שינוי שיבסס את רשת הביטחון הסוציאלי. מנהיגות ראויה חייבת להגדיר כיעד לאומי מרכזי את צמצום הפערים וחלוקת הנטל הצודקת בין השכבות החברתיות השונות, ובעזרת השם אנחנו מקווים שעוד נזכה לכך. תודה.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
תודה לחבר הכנסת פרוש. חבר הכנסת חיים אמסלם, בבקשה. לרשותך שש דקות.
חיים אמסלם (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנו דנים היום בחוק ההסדרים. הייתי שמח אם השנה חוק ההסדרים וחוק התקציב היו נושאים בשורה חברתית גדולה יותר. בל תשלו את עצמכם, רבותי, ואנחנו לא יכולים להשלות את עצמנו, שלו הרכב הממשלה היה אחר, היו הבדלים משמעותיים. כבר אמר החכם מכל אדם בספרו קהלת: מה שהיה הוא שיהיה. ומדי שנה בשנה אנחנו נתקלים בריטואל הקבוע הזה.
ברור לכולנו שמימון המלחמה בצפון וההוצאות הביטחוניות היו חייבים לבוא על חשבון הקצאות חיוניות למשרדי מממשלה אחרים. השאלה היתה איפה לחתוך וכמה. הכי קל לקצץ מהמשרדים החברתיים. קולן של החוליות החלשות בחברה הוא תמיד הקול הכי בלתי נשמע, לצערנו, ולכן אני רואה את תפקידי ואת תפקיד סיעתי למזער עד כמה שניתן את הנזקים ואת הפגיעה בחלשים.
טענות רבות עוד יועלו כאן היום נגד הצעת החוק, נגד הממשלה, נגד הקואליציה, אך ראשית ברצוני להזכיר לכולם את האחריות שגילו מפלגות הקואליציה בכך שלראשונה אולי מאז קום המדינה, כולם כאיש אחד, בלב אחד, ויתרו על דרישותיהם התקציביות.
בנוסף, חוק ההסדרים שינה את פניו לטובה מאז שהונח על שולחן הכנסת. סעיפים חברתיים רבים הוצאו ממנו ויידונו כחוקים נפרדים, ושאר סעיפי החוק נדונו בוועדות וגובשו אחרי שהמומחים הביעו את דעתם בכל עניין ועניין. אחרי תיקוני הוועדות ניתן לומר בכל זאת כי הושגו הישגים בנושאים חברתיים רבים, נושאים שאף אני עצמי העליתי הסתייגויות לגביהם.
אני רוצה לציין כמה מהשינויים שאני רואה בהם הישג. נקבע כי קצבאות הילדים והזיקנה לא ייחשבו להכנסה לצורך קבלת הנחה בארנונה. זה נושא שעסקתי בו רבות, ואף הגשתי לגביו הצעת חוק. הכללת ההכנסה מהקצבאות היתה דרך לתת ביד אחת ולקחת חזרה ביד השנייה. התיקון והחזרת המצב לקדמותו היה מתבקש. לדעתי, זהו צעד חיובי ביותר להקלה על קבוצות חלשות אלו.
עוד נקבע, כי גם מי שיש לו רכב יוכל לקבל קצבת הבטחת הכנסה. גם בזה יש לדעתי תיקון עוול. החוק הקיים עד עתה הוא הענשה, להעניש את מי שנזקק להבטחת הכנסה ולדאוג לפגוע באיכות חייו.
כן נמנע ביטול גביית אגרה ממבקשי גמלת סיעוד שבקשתם נדחתה. החוק כאילו ביקש להתעלם מהעובדה שבגיל הזיקנה בחצי שנה יכולה לחול הידרדרות משמעותית במסוגלות ובתפקוד של הקשישים ועוד.
רבותי, מדי יום ביומו אנו שומעים לצערנו על אלימות ופשעים מסוגים שונים: רציחות, גנבות, שימוש בסמים. הטיפול הוא קשה, ותמיד חסרים לכך משאבים. חברי חברי הכנסת, במקום לבכות שזה כואב ואין תקציבים לטיפול, הכיוון צריך להיות השקעה בחינוך ועוד השקעה בחינוך, ללמד את הנוער ערכים, ללמד אותם על הדברים הנפלאים הקיימים במסורת ישראל. שידעו מה זו תורה, מה זה מצוות, מה זו עבודת השם, מה זו דרך ארץ, מה זה נימוס, מה זו תרבות, מה זה כיבוד הורים. ללמד אותם איך ימלאו את חייהם בתוכן חיובי. כך הנוער לא יצטרך לחפש לעצמו ריגושים שליליים. כך, ורק כך, נוכל למנוע מראש את התופעות השליליות שכואבות לכולנו. לכיוונים האלה צריך להפנות את המשאבים, וכך ייטב לכולנו. תודה, אדוני.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
תודה לחבר הכנסת אמסלם. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. לרשותך 15 דקות, אבל אני בטוח שאתה תצמצם.
יואל חסון (קדימה):
עוררת את חברי הקואליציה.
שי חרמש (קדימה):
באתי במיוחד כדי לשמוע אותך.
דב חנין (חד"ש):
אני שמח שהתייצבותי על הדוכן מעוררת כזאת התרגשות.
מנחם בן-ששון (קדימה):
כדי להגיד שתתמוך בתקציב מספיק משפט אחד.
דב חנין (חד"ש):
אני חושש שאני אפתיע אותך בעניין הזה.
יואל חסון (קדימה):
קיבלת 30 דקות.
דב חנין (חד"ש):
זה יספיק לי בקושי. אני אשתדל לעשות מאמץ.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
איפה אתה רואה 30 דקות?
יואל חסון (קדימה):
כך הופיע על הלוח.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
זה כדי לבדוק את העירנות שלך, חבר הכנסת חסון.
דב חנין (חד"ש):
זו מסגרת זמן ראויה, אני לא בטוח שאצליח להגיד את כל מה שיש לי להגיד על התקציב הזה בזמן הזה.
אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח דווקא בהערכה לחברת הקואליציה, חברת הכנסת אורית נוקד, שאמרה מעל הדוכן הזה דברים בנושא חוק ההסדרים שאני חושב שיש עליהם הסכמה רחבה בבית. אלה דברים עקרוניים, חשובים. אני יודע שהם נאמרים מכל קצוות הבית, אבל חשוב שהם ימשיכו להיאמר בצורה ברורה וצלולה מעל הבמה הזאת, עד שהרעה הזאת ששמה חוק ההסדרים תעבור מן העולם.
עמיתי חברי הכנסת, חוק ההסדרים הוא מכשיר ייחודי, שאין לו אח ורע בעולם, מכשיר ייחודי שבא לפגוע בנו, לפגוע בכוחו של הבית הזה לחוקק, לבטל הסדרים וחוקים שהבית הזה החליט עליהם אחרי דיונים רציניים, מעמיקים ומקיפים. חוק ההסדרים הוא חוק סידורים, הוא חוק שמאפשר לממשלה להתגבר על ההתנגדות הקיימת בכנסת לכל מיני מהלכים בעייתיים ולפעמים אפילו הזויים, ולהעביר את כולם בעסקת חבילה, בהליך מזורז, ללא דיון ראוי. לכן לא פלא שבבית הזה התעוררה התנגדות גדולה ורחבה לחוק ההסדרים.
הבעיה הגדולה שלנו, עמיתי חברי הכנסת, היא שההתנגדות הזאת איננה מתורגמת לשפת המעשה. יש קושי גדול במציאות שבה חבר כנסת אחרי חבר כנסת עולים לדוכן ומביעים התנגדות לחוק ההסדרים, ובכל זאת בסופו של יום, כלומר מחר, אנחנו מאשרים חוק כזה. זה מסר שלילי לציבור, זה מסר שלילי לגבי הרצינות שלנו כחברי הכנסת - לדברים שלנו, לאמירות שלנו, ובסופו של דבר גם לעשייה שלנו.
חוק ההסדרים השנה כלל שורה ארוכה של גזירות, חלקן גזירות אכזריות ונוראיות. נכון שכמה מהגזירות האכזריות האלה יצאו החוצה במהלך הדרך, אבל החבילה היתה כל כך עשירה, אדוני היושב-ראש, בכל מיני גזירות רעות, שגם מה שנשאר הוא עשיר בגזירות ומאפשר לדבר עליו את 30 הדקות שהקצית לי בשלב הראשון.
אני רוצה להזכיר כמה דברים, ברשותך. חוק ההסדרים כולל קודם כול את ההוראות בדבר דחיית העלאת שכר המינימום. אני רוצה להזכיר לכולכם, עמיתי חברי הכנסת, שזה נושא ששימש דגל בבחירות האחרונות, דגל של מדיניות. ובעקבות הדגל וההכרזות הנלהבות באה חקיקה ראשית בכנסת, חקיקה ראשית שכולנו אימצנו אותה ברגע חגיגי ובירכנו זה את זה על העובדה שהנה אנחנו מחוקקים חוק של העלאת שכר מינימום, שיתחיל להתרחש עוד בימינו. והנה כל לוח המועדים שקבענו באותה חקיקה חגיגית שאימצנו בכנסת הולך ונדחה בחוק ההסדרים. ההכרזות היפות על העלאת שכר המינימום הופכות להיות חזון לעתיד יותר רחוק, ואנחנו נמצאים בכרסום קשה ומדאיג של עניין ששימש אחד הנושאים המרכזיים במערכת הבחירות, אחד הנושאים המרכזיים שמפלגות בבית הזה, שיושבות היום בממשלה, נשבעו בשמם בפני הבוחרים וביקשו מהם את תמיכתם.
עוד גזירה אחת שנמצאת בחוק ההסדרים הזה היא דחיית דמי האבטלה לצעירים. יש מאחורי הגזירה הזאת פילוסופיה. הפילוסופיה אומרת שהבעיה של האבטלה נגרמת בגלל המובטלים. הבעיה היא שהפילוסופיה הזאת פשוט לא קשורה למציאות. האבטלה לא נגרמת משום שהצעירים לא רוצים לעבוד, האבטלה נגרמת בגלל היצע נמוך של מקומות עבודה. תשאלו כל כלכלן מתחיל בישראל, והוא ינתח לכם כך את המציאות. אבל בחוק הזה הולכים בכיוון ההפוך, פוגעים בדמי האבטלה של הצעירים, יוצרים מנגנון של אפליה על-פי גיל נגד צעירים, מנגנון שלא קיים בארצות אחרות בעולם.
אתם יודעים שבארצות אחרות, אם יש אפליה כזאת היא פועלת בכיוון ההפוך. למשל, באוסטריה הקריטריונים למובטלים צעירים הם אפילו קלים יותר, כדי לתת לאנשים איזה מסר חיובי של השתלבות במערכת, של תמיכה חברתית בתחילת הדרך. באירלנד ובספרד אפשר לקבל דמי אבטלה מגיל 16. אצלנו רוצים להעלות ולהעלות את הגיל, אני מבין, כדי לאחד את גיל הזכאות לדמי אבטלה עם גיל הפנסיה. כנראה בסופו של דבר אפשר יהיה לקבל דמי אבטלה רק כשנגיע לגיל 65, ואז לא יהיה אפשר לקבל אותם, כי ממילא אנחנו אמורים לצאת לפנסיה.
רונית תירוש (קדימה):
אין כפל קצבאות.
דב חנין (חד"ש):
את צודקת, חברת הכנסת תירוש, ולכן לא דמי אבטלה וגם לא פנסיה.
חוק ההסדרים קובע הוראה לעניין מימון הלחימה בצפון, ואני הייתי מעיר בעניין הזה, שאם מדברים על מימון, המימון הדרוש הוא לא רק ללחימה. המימון צריך להיות לכל המלחמה ולכל השלכותיה של המלחמה הזאת, קודם כול החורבן החברתי שהמלחמה הזאת הובילה אליו את תושבי הצפון, ובוודאי תשובה להתפרקות הכלכלית-החברתית הקשה, הנוראה, שהתגלתה לנו באזורי הצפון במלחמה האחרונה. מחסור בכיתות לימוד, מחסור בתשתיות - מכה חברתית שאכן צריך להתייחס אליה, אבל צריך להתייחס אליה בצורה אחרת לגמרי. לא פתרון להוצאות לחימה, אלא תשובה חברתית למצוקות החברתיות ולהתפרקות החברתית ולקריסה הכלכלית שהמלחמה הזאת חשפה בפריפריה, בעיירות הפיתוח, כמובן באוכלוסייה הערבית שמופלית בכל מישורי החיים, ולא החוק הזה ולא חוק התקציב נותנים אפילו תחילה של מענה לבעיות האלה.
אני רוצה להקדיש כמה מלים, אדוני היושב-ראש, לתוכנית ויסקונסין. תוכנית ויסקונסין היא רעה שנולדה בחוק ההסדרים והיא ממשיכה להתקיים ולהתרחב מכוחו של חוק ההסדרים. לתוכנית הזאת יש כותרת יפה: מהבטחת הכנסה לעבודה, או בקיצור מהל"ב, רק שתוכנית כל כך חסרת לב אני חושב שאפילו מוח יצירתי היה מתקשה להמציא.
שוב, התוכנית הזאת בעייתית בשני מישורים. הבעיה הבסיסית של התוכנית היא הבעיה המבנית, והבעיה המבנית של התוכנית היא בעיה כפולה. יש בעיה מבנית אחת בהנחת היסוד, על הנחת היסוד דיברתי - הבעיה של האבטלה היא המובטלים והדרך היחידה להתמודד עם הבעיה היא ללחוץ על המובטלים. אתם יודעים? יש איזו פילוסופיה שאומרת שהעניים מבינים רק שוטים, ואם השוטים לא עוזרים אז צריך להחליף אותם בעקרבים. לעומת זאת, העשירים, אצלם עובדים מנגנונים אחרים. את העשירים צריכים לתמרץ, לתת להם הטבות מס, כי אחרת העשירים יכעסו עלינו ולא יעבדו. רק לגבי המובטלים, לגבי העניים, שיטת השוטים והעקרבים עובדת והיא אפקטיבית. אז הבעיה המבנית הראשונה של תוכנית ויסקונסין היא הנחת היסוד - בעיית האבטלה נגרמת בגלל המובטלים.
הבעיה המבנית השנייה בתוכנית ויסקונסין היא המנגנון, המנגנון שנקבע כדי להתמודד עם ההנחה המוטעית. המנגנון הוא מנגנון של תוכנית לחץ. יוצרים לחץ אפקטיבי על המובטלים. איך יוצרים לחץ אפקטיבי כזה? פשוט נותנים את העניין לגורמים פרטיים, שהרווחים שלהם מותנים בשלילת גמלאות או בהשמות לעבודה ללא שום בקרת איכות. כך אנחנו יוצרים מנגנון שמייצר סבל יומיומי.
מהשאלות המבניות האלה, אני רוצה לעבור ולדבר בכמה מלים על הבעיות התפעוליות של התוכנית. אני יודע שאני מדבר אחרי המלצות ועדת-תמיר, אבל גם אחרי המלצות ועדת-תמיר, ברמה התפעולית של התוכנית, נותרו בעיות איומות של התאכזרות לאנשים באופן יומיומי.
אני רוצה להביא לכם כמה דוגמאות, עמיתי חברי הכנסת. דוגמה ראשונה, רופאים שמועסקים על-ידי החברות הפרטיות בתוכנית אינם מכירים בתעודות רפואיות של המשתתפים שנתנו הרופאים המטפלים בהם בקופות-החולים - בעיה.
דוגמה שנייה, משתתפים שהזכויות שלהם נפגעו על-ידי פקידי החברות הפרטיות לא זוכים לסיוע משפטי ונאלצים להופיע ללא ייעוץ משפטי בשל מצבם הכלכלי הקשה. החלטות של ועדות ערר, גם כאשר המשתתפים כבר מצליחים בוועדות הערר, ההחלטות האלה במקרים רבים אינן מיושמות וגמלאות שנשללות מאנשים אינן מוחזרות להם, גם לאחר שהם זוכים בעררים.
משתתפים נשלחים לעבודות בכפייה תחת המסווה של שירות בקהילה.
אני שמח שאתה נמצא אתנו, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים של הכנסת.
ראובן ריבלין (הליכוד):
הוא עומד לענות לך.
דב חנין (חד"ש):
אני שמח. אני שמח, כי אני יודע שהנושא הזה נמצא באופן שגרתי על שולחנך, ואני מאחל לך שכיושב-ראש ועדת הכספים תגיע לרגע שתוכנית ויסקונסין תוסר מסדר-היום, ולפחות בעיה אחת לא תצטרך להתעסק בה ולא תצטרך לטפל בה בוועדת הכספים.
תוכנית ויסקונסין היא דוגמה לחקיקה רעה בחוק ההסדרים, חקיקה שלא נעשתה כראוי, לא נעשתה עם חשיבה רצינית מספיק, לא נעשתה עם חשיבה מקיפה מספיק, חקיקה שהותירה מרחב לרוע נוסף, כי בין החוק לבין החוזים שנחתמו עם החברות המפעילות יש מרחב נוסף. החוזים האלה מעולם לא הובאו לאישורה של ועדת הכספים, ולכן הם הותירו מרחב נוסף לפגיעה, בכל מיני רמות, במשתתפים בתוכנית.
אדוני היושב-ראש, עכשיו היתה שעת כושר לסיים את התוכנית הרעה הזאת. אפשר היה לעשות את זה גם בחוק ההסדרים, ועדיין ניתן לעשות זאת, כיוון שהחוזים של החברות המפעילות הגיעו לסיומם. שר התמ"ת, שעומד על הדוכן הזה ומסביר גם הוא שהוא נגד תוכנית ויסקונסין, יכול לקבל החלטה פשוטה שלא להאריך את החוזים האלה, ובא לציון גואל. בא לציון גואל ובא גם לישמעאל גואל, כי יש גם ערבים שנפגעים מהתוכנית.
יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים):
מה אדוני חושב לאור השיחות עם שר התמ"ת? שבאמת הולכים לבטל את תוכנית ויסקונסין?
דב חנין (חד"ש):
אני מאוד מקווה, אדוני. אני שומע את שר התמ"ת, ושר התמ"ת אומר שלבו נגד התוכנית.
יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים):
אדוני מכיר התרת נדרים?
דב חנין (חד"ש):
אני מכיר התרת נדרים, אף שאדוני ודאי מומחה ממני בתחום הזה. אני חושב שאנחנו צריכים להתגבר על הפרדוקס הזה. אני יודע, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים - - -
יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים):
אם אני צריך להתערב עם מישהו אם הולכים לבטל את ויסקונסין או לא, אני בטוח ב-99% שלא יבטלו.
דב חנין (חד"ש):
לצערי, אני מסכים אתך.
יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים):
עדיין אפשר לעשות דבר אחד. יש הסתייגות של חבר הכנסת ברכה. היה רק צריך שתי ידיים מהמפלגה של שר התמ"ת.
דב חנין (חד"ש):
נכון, זאת ההזדמנות שלהם.
ראובן ריבלין (הליכוד):
חוץ משלי יחימוביץ, איש מהקואליציה - - -
דב חנין (חד"ש):
זאת ההזדמנות לפנות - - -
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
אתה היית באותו ערב בוועדה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אני מודיע לך, אדוני היושב-ראש, שחבריך ביקשו ממני להצביע נגד התיקון. אמרתי להם שאני מצביע בעד ההסתייגות של חבר הכנסת ברכה ושל חברת הכנסת סולודקין. אם תצטרפו להצעה שלנו, אנחנו מפילים את זה.
דב חנין (חד"ש):
זאת היתה הזדמנות היסטורית.
ראובן ריבלין (הליכוד):
שלי יחימוביץ הצטרפה, אני הצבעתי עם ברכה, אבל לאחר מכן, מתוך אחריות, לא הצבעתי בעד ביטול ההקלה בחוק ויסקונסין. עזרתי לו גם לומר שזה לא נושא חדש והצבענו שזה לא נושא חדש. אבל חבריך, אף שהם לוחמים חריפים ביותר, כמו סגנית השר לשעבר מרינה סולודקין, הם לא הצביעו - היא לא היתה בהצבעה. הם לא הצביעו בעד קבלת ההסתייגות של ברכה.
דב חנין (חד"ש):
תודה, חבר הכנסת ריבלין, על הדברים שלך. אני רוצה לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, בין שאתם בקואליציה בין שאתם באופוזיציה, זאת ההזדמנות שלכם. מחר ההסתייגויות עולות להצבעה. אני מציע לכם לתמוך בהסתייגות שסיעתנו הגישה, וכך אנחנו נביא באמת גאולה לציבור, ואפשר יהיה להגיד שמגזירה אחת לפחות הצלחנו להשתחרר.
אני עדיין חייב לך תשובה, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, על הפרדוקס הזה שלא מובן לי. אדוני חבר הכנסת ליצמן, אני יודע שהאדם החשוב ביותר הוא יושב-ראש ועדת הכספים, אבל אחריו נמצאים השרים. כאשר שר - - -
יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים):
הסדר הולך ככה: יש ראש הממשלה, שר האוצר, הממונה על התקציבים, הכי חשוב זה הרפרנט.
דב חנין (חד"ש):
זאת כנראה התשובה לפרדוקס. אתה יודע? עומד כאן שר ואומר שהוא נגד תוכנית ויסקונסין, אנחנו צריכים לשאול לא מה אומר השר אלא מה אומר הרפרנט. כנראה אנחנו היום בשלטון הרפרנטים, כי הרפרנטים אומנם לא מדברים מעל הדוכן, אבל הם מקבלים את ההחלטות. ההחלטות הרבה יותר חשובות מההכרזות היפות שאנחנו מכריזים בכנסת.
חיים אורון (מרצ):
אתם כולכם טועים. אם השרים רוצים, אין רפרנטים. עזבו את הרפרנטים.
דב חנין (חד"ש):
חבר הכנסת אורון, בכל זאת, אני שואל אותך את השאלה, איך ייתכן ששר יכול לעמוד על הדוכן הזה ולהגיד: התוכנית הזאת רעה, אני מתנגד לתוכנית הזאת, והתוכנית הזאת ממשיכה? איך הדבר הזה ייתכן? איך הוא מתקבל על הדעת?
חיים אורון (מרצ):
איך זה ייתכן? אתה תראה מחר בערב בערך 400 פעם.
דב חנין (חד"ש):
חבר הכנסת אורון, אלה בדיוק הדברים שמוציאים שם רע לפוליטיקה. אני מציע לכם, עמיתי חברי הכנסת, לסגור את הפער הזה בין הכרזות לבין מעשים. אנחנו חייבים שמעשינו יהיו תואמים את הכרזותינו. אם אנחנו טוענים שאנחנו בעד העלאת שכר המינימום, נפעל להעלאת שכר המינימום. אם אנחנו טוענים שאנחנו נגד תוכנית ויסקונסין, נפעל לביטולה של תוכנית ויסקונסין.
חיים אורון (מרצ):
אני מציע לך פשרה. תציע להכריז טיפה פחות. תהיה פחות פופוליסטי.
דב חנין (חד"ש):
לא, אני אוהב את ההכרזות, הכרזות יפות.
חיים אורון (מרצ):
לקיים טיפה יותר. אפשר לסגור את הפער משני הכיוונים. יש התפתות חדשה, מבטיחים כאילו אין מחר, כשמגיע מחר בולעים את האתמול.
דב חנין (חד"ש):
אדוני חבר הכנסת אורון, ההכרזות שהוכרזו לא היו כל כך רבות. בסך הכול, מה הבטיחו לנו? הבטיחו לנו די מעט, וגם מהמעט הזה שהבטיחו למעשה מתנערים. כך יוצרים חוסר אמון של הציבור בפוליטיקה ובפוליטיקאים. זו לא רק בעיה של אלה שהבטיחו, זו בעיה של כל המערכת הפוליטית בישראל.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
חבר הכנסת חנין, אני אפשרתי לך - - -
דב חנין (חד"ש):
עוד נושא אחד.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
לא נושא. משפט.
דב חנין (חד"ש):
ברשותך, זה נושא חשוב, שאף אחד לא ידבר עליו.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
אבל כמה זמן אתה צריך?
דב חנין (חד"ש):
לנושא – שתי דקות, ואז משפטי סיום.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
לא, אי-אפשר.
דב חנין (חד"ש):
אז דקה, אם כך. תודה רבה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אחריו מדבר גלעד ארדן?
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
לא משנה, גם יושב-ראש ועדת הכספים ביקש. חבל על הזמן, אני אאפשר לו.
דב חנין (חד"ש):
חבר הכנסת ריבלין נותן לי כמה דקות מזמנו של ארדן, בסדר?
ראובן ריבלין (הליכוד):
אני אשתמש בחמש דקות מזמנו של גלעד ארדן, ואני אתן לו חמש דקות.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
במקום ארדן?
ראובן ריבלין (הליכוד):
כן.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
אז אני מוסיף לו את שתי הדקות שהוא ביקש.
דב חנין (חד"ש):
לא, חמש.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
לא. תן לי לנהל את הישיבה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
- - -
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
חבר הכנסת ריבלין, תן לי לנהל. אני אתן לו שתי דקות.
דב חנין (חד"ש):
אני רוצה לומר כמה משפטים בנושא תאגוד המים. אני רוצה קודם כול לפתוח בברכה לחברי בוועדת הפנים, שיחד, אומנם אחרי דיונים מקיפים ורציניים, הצלחנו לסכל את הפרק הזה ולהפריד אותו מחוק ההסדרים. העוקץ של הפרק הזה, אדוני היושב-ראש, נמצא כמובן בסוגיית ההפרטה. יש פה מהלך מהיר ואפילו דרקוני של תאגוד, שיש מאחוריו סיבות כאלה ואחרות. העוקץ נמצא בכך שהדרך להפרטה בשלב השני כבר פתוחה. הפרטה כזאת היא בעייתית; יש לנו ניסיון עולמי של הפרטות מערכת מים, והניסיון הזה הוא רע בכל המקומות. הסיבה היא מאוד פשוטה: כאשר מפריטים מערכת כמו מערכת של מים, הזכיין הפרטי, באופן הגיוני, מנסה לחסוך בעלויות ולמקסם רווחים. התוצאה היא הזנחה - - -
שי חרמש (קדימה):
חבר הכנסת חנין, הייתי מצפה ממך להגן על אקוויפר המים, ולהגיד שזה עושות הרשויות כבר 50 שנה.
דב חנין (חד"ש):
אני שותף לביקורת שלך, חבר הכנסת חרמש, על הרשויות ועל מה שהן עושות. אני הצעתי למשרד האוצר הצעה מאוד יצירתית לפתרון בתחום הזה, שתבטיח מצד אחד פתרון אזורי ומצד שני תמנע הפרטה, כי הפרטה תפגע בסופו של דבר בציבור - גם תעלה את המחירים, גם תפגע באיכות המים. למרבה הצער, האוצר דחה את הצעת הפשרה הזאת. כך הגענו למצב שהיינו צריכים להפריד את כל הפרק מחוק ההסדרים.
שי חרמש (קדימה):
עדיף להשאיר את זה ככה?
דב חנין (חד"ש):
עדיף לגרום למצב שבו נגן על עצמנו מפני הפרטה וגם מפני ההפקרות הנוכחית.
משפטים לסיום, אדוני היושב-ראש. כמו שאמר פה חבר הכנסת פרוש לפני, יש לנו פה מדיניות של קפיטליזם חזירי ואכזרי. אני מרגיש נוח לצטט את הדברים כשהם נאמרים מפי חבר הכנסת פרוש דווקא; אומרים את זה גם חברי כנסת רבים נוספים. זאת אמירה נכונה, והיא לא באה רק ממי שמחויב לערכים סוציאליסטיים כמוני. יש לנו פה בעיה עמוקה, אדוני היושב-ראש, בעיה של מדיניות שממשיכה להילחם בעניים במקום להילחם בעוני, ממשיכה להילחם במובטלים במקום להילחם באבטלה.
אדוני היושב-ראש, מבחינת הפוליטיקה העכשווית, במלחמת לבנון השנייה, כנראה, סדר-היום החברתי נהרג. זה חלל שמקום קבורתו ידוע. זה הזמן להזכיר לחברי הכנסת על מה הכנסת הזאת נבחרה, על מה התחייבנו כשהלכנו לבחירות. ההתחייבות הזאת באה לפירעון מחר בהצבעות על חוק ההסדרים ובהצבעות על התקציב. נזכור מה התחייבנו לבוחרים ונפעל לפי ההתחייבות הזאת.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
חבר הכנסת יעקב ליצמן, יושב-ראש ועדת הכספים, נאפשר לך כיושב-ראש הוועדה להגיד כמה מלים.
יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה. נאמר לי גם בפעם הקודמת שכיושב-ראש יתאפשר לי מדי פעם להתערב, היות שאני מגיש את התקציב. אני אשמח מאוד אם יבדקו את זה אחת ולתמיד.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
בדקו את זה, חבר הכנסת ליצמן. אין בתקנון, אבל אני מאפשר לפנים משורת הדין. התייעצתי עם יושב-ראש הכנסת לשעבר, והוא אמר שזה היה נהוג, ואני קיימתי את המנהג הזה.
יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים):
אני מודה לאדוני.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, התקציב הזה – אף שסיעתי תימנע בהצבעה בגלל ההסכם, ואני מניח ששר האוצר יודיע על זה מחר מעל בימת הכנסת, 290 מיליון שקל לישיבות ולחינוך בעיקר.
לצערי, כבר שלוש שנים אנחנו מקבלים אותו סכום במסגרת התקציב, פעם זה היה הסכם קואליציוני. אני חייב למחות על הנוהג הזה. בואו ניקח את הישיבות. היה תעריף מסוים ששילמו לישיבות: 720 שקל לאברך, 400 לתלמיד ישיבה. פתאום בתקציב הישיבות לקראת 2007 היה קיצוץ – לפני שנה היה 350 מיליון שקל, והשנה 310. זה בלי פרופורציה בכלל למה שקיצצו לכולם. מה עושים כדי לתקן את זה? שר האוצר עולה על במת הכנסת ואומר, שבמסגרת הסכם עם יהדות התורה הוא מחזיר את התעריף הקודם. אומנם, אני חייב להגיד שחלק מהכסף הוא יחד עם סיעת ש"ס, שהשר אלי ישי עזר כאן. אבל הכסף העיקרי הוא 260 מיליון שקל מיהדות התורה.
למה אנחנו צריכים להגיע למצב כזה שאנחנו עושים קיצוץ וצריכים להחזיר את הכסף, ועושים הסכם קואליציוני, ושר האוצר עולה על במת הכנסת ומכריז מעל במת הכנסת, כפי שצריך לפי הנוהג, ועוד פעם ממשיכים? למה אי-אפשר לבוא פעם אחת ולתמיד ולומר, רבותי, הגיע הזמן לתת הכול על השולחן כדת וכדין? הרי גם הם מסכימים. עובדה שהכול נכנס לפי התקנות. לכן אני חושב שהנוהג הזה פסול מעיקרו.
היות שאני יושב-ראש האופוזיציה, ואני זמני - - -
שי חרמש (קדימה):
- - -
יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים):
זה בסדר גמור, אבל להגיד לכם שהמאמצים של יושב-ראש הקואליציה להדיח את ליצמן פסקו? לא, אדוני.
שי חרמש (קדימה):
זה בגלל שיש לך חברים מהפוליטיקה.
יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים):
אבל אני חייב לציין שזו ממשלת הדחות. כי כפי שכבר אמרתי בוועדה, אני אחזור על זה במלה אחת: ביום ראשון מנסים להדיח את רוחמה אברהם, יושבת-ראש ועדת הכנסת, כי היא לא מעבירה לקואליציה מה שצריך; ביום שני את ירון זליכה כי הוא לא מעביר מה שהוא צריך; ביום שלישי את ליצמן, כי הוא לא מעביר, הוא לא נכנס לקואליציה; ואיזה פלא – ביום רביעי רוצים להדיח את יצחקי. קראתי בעיתון שגם את אביגדור יצחקי, ראש המדיחים, רוצים להדיח. רבותי, יש לי חדשות בשבילכם. בשבוע שעבר יצחקי רצה להדיח את רביץ מחברותו בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, כי הוא יושב כביכול על כיסא של קדימה, והוא לא הצביע בדיוק כפי שצריך, אז גם אותו הוא ידיח. אז כל יום עם הדחה חדשה, אבל זה לא שייך לתקציב.
שי חרמש (קדימה):
זה לא חלק מחוק ההסדרים.
יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים):
אדוני, אתה יודע מה, זה דווקא כן. זה חלק מההסדר שצריך לעשות כאן במדינה.
אני רוצה לומר כמה מלים על תוכנית ויסקונסין. תוכנית ויסקונסין, לדעתי, זה כוונות טובות, אבל הביצוע גרוע מאוד. לכן טוב יעשה שר התמ"ת אלי ישי אם דבר ראשון יבטל כליל את תוכנית ויסקונסין, ובואו נתחיל מחדש לראות איך עוזרים לכולם. אני חושב שזה פוגע באנשים, זה נוקשה מדי. כל ההקלות שהוא יעשה רק יקלו, אבל זה לא יעשה סדר בתוכנית. לכן אני תומך בדברים האלה, ואם יש עוד דברים להעיר, אני אשמח אם אדוני ייתן לי שוב. תודה.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
תודה לחבר הכנסת ליצמן. חברת הכנסת מרינה סולודקין, בבקשה. לרשותך חמש דקות. חבר הכנסת ריבלין, מחקתי.
יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים):
כי אין לך נאומים.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
לא, אפשרתי לחברי הכנסת ליצמן וחנין.
יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים):
אין אף אחד - - -
מרינה סולודקין (קדימה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, השבוע שמענו חדשות טובות: על-פי נתונים סטטיסטיים - רמת האבטלה בישראל ירדה; הצמיחה הכלכלית בשנת 2006 מסתכמת בכ-5%; הועלה דירוג האשראי של ישראל; גם זרם ההשקעות מחו"ל גבר; פעם ראשונה ישראל הצליחה להשיג מאזן תשלומים חיובי ללא סיוע של ארצות-הברית. כל זה מעיד על יציבות וחוזק של כלכלת ישראל.
בתור חברת כנסת שעוסקת הרבה שנים בסוגיות כלכליות ותקציביות, אני כמובן שמחה מאוד, אך התמונה הוורודה שמשרד האוצר מצייר נראית לי לא שלמה. למרות התחזקותה הכלכלית של ישראל, הפערים בחברה הולכים ומעמיקים. על-פי הנתון הזה, היום אנו קרובים יותר למדינות אמריקה הלטינית מאשר למדינות המערב המפותחות. ההתפתחות הכלכלית המואצת של השנים האחרונות לא מלווה, לצערי הרב, בהתקדמות בתחום החברתי. סבורה אני, שכל הישגינו ברמת המקרו יהיו שבריריים מאוד ללא סגירת הפערים החברתיים.
הזמן שנותר לנו לפתרון בעיה זו הולך ואוזל. אחד הצעדים הראשונים בכיוון הנכון הוא אי-הרחבת תוכנית ויסקונסין, אך ממשלת ישראל מתכננת להגדיל את תקציבה בשנת 2007 בכ-60 מיליון שקל ולהאריך את תוקפה בשנה נוספת. לדעתי, זאת החלטה שגויה ואנטי-מוסרית.
בשנה וחצי האחרונה חברי כנסת רבים וארגונים חברתיים נאבקים נגד ההפרטה המכוערת של שירות התעסוקה הנקראת תוכנית ויסקונסין. אחרי אלפי תלונות על הפרת זכויות בסיסיות של עובדים, עולים, אזרחים בגיל טרום-פנסיה, אמהות חד-הוריות וכו', הרחבתה של התוכנית פירושה המשך התעללות בחלשים ביותר. אומנם משרד התמ"ת, תחת לחץ של ארגונים חברתיים וחברי כנסת חברתיים, הכניס שיפורים מסוימים בתוכנית, אך אנו לא יודעים אם הם יעבדו, אם החברות המפעילות באמת יסכימו להקטין את רווחיהן.
לא ברור למה לא רוצים לשחרר מהשתתפות בתוכנית את העולים הנמצאים בארץ חמש שנים. אזכיר שבתוכנית מקבילה בארצות-הברית לא נכללו מהגרים טריים. חוץ מזה, אגף קליטה בתעסוקה של משרד הקליטה מצליח במשימה זאת יותר ממפעלי ויסקונסין.
אני אתמוך בהסתייגויות שלי ושל חברי כנסת אחרים המתנגדים להרחבת תוכנית ויסקונסין. במקרה שההסתייגויות האלה לא יאושרו במליאת הכנסת, אני לא אוכל לתמוך בתקציב המדינה לשנת 2007 ובחוק ההסדרים. תודה רבה.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
תודה לחברת הכנסת סולודקין. חבר הכנסת זבולון אורלב - אינו נוכח. חבר הכנסת אורון, בבקשה. עשר דקות. חבר הכנסת אורון, אין שר באולם. אם אתה מבקש שיהיה, אני אעצור את הישיבה.
חיים אורון (מרצ):
לא.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
אין צורך, אתה אומר.
חיים אורון (מרצ):
אני לא מבקש לעצור את הישיבה מהטעם הפשוט, שלפי דעתי אין שום הבדל אם יש שר או אין שר. חוץ משר האוצר, שכשדיברתי שבסיבוב הקודם זכיתי שהוא יהיה נוכח, וזה די יוצא דופן, המודל שנוצר עכשיו הוא שאת השרים לא כל כך מעניין התקציב.
יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים):
גם אני במקומם לא הייתי מתעניין, כי מקצצים.
חיים אורון (מרצ):
לא, לא, לא.
יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים):
בעוד שבועיים התקציב הנוכחי לא רלוונטי. הולך להיות עוד פלט.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
חבר הכנסת אורון, אתה רוצה לדבר ללא נוכחות שר, אני מבין.
חיים אורון (מרצ):
כן, אני מוכן לדבר ללא נוכחות שר. למה אני אומר שאת השרים לא מעניין התקציב? המודל שהלך והתחזק בשנים האחרונות – חבר הכנסת ליצמן, יושב-ראש ועדת הכספים, אתה מכיר אותו – הוא, שכאשר הממשלה מחליטה על התקציב, יש הרבה רעש וצלצולים בתקשורת וכמה שרים מדברים במליאת הממשלה. אגב, הנושאים האלה מתפתחים יותר ויותר משנה לשנה. שר האוצר ופקידיו - בהנחיית שר האוצר; אין לי בעיה עם הפקידים - בלשון העם "קונים" את השרים תמורת סכומים די פעוטים: 40 מיליון שקלים לשר התיירות, 50 מיליון שקלים לשר החקלאות. על-ידי זה השר מרוצה ממה שיש לו בקופה שלו, התקציב כולו והמשמעויות הלאומיות שלו לא מעניינות אותו, ואחר כך מצביעים על התקציב.
זה לא נגמר. זה שלב א'. בשלב ב' באים לוועדת הכספים, שר אחרי שר - להוציא שרה אחת, השרה ציפי לבני, שהיא מכהנת בשני משרדים, וזה יותר קל, היא לא ביקשה תוספת למשרד המשפטים ולמשרד החוץ; היא אמרה: אני לא רוצה שום תוספות. כל השרים האחרים, ללא יוצא מן הכלל, שמונה או עשרה במספר, כולם ביקשו תוספת תקציב הכרחית. שאלנו אותם: איפה הייתם בממשלה? הצבעתם בעד התקציב. אז זאת הממשלה.
יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים):
שכחת להגיד שאחד ביקש תוספת תיקון אחרי שאישרנו.
חיים אורון (מרצ):
תיכף אני מגיע, חכה. תן לי לספר את הסיפור. חוץ מזה יש לי, לפי דעתי, הזמן של הבא אחרי, כי הוא לא פה, או של זה שלפני.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
זה שלפניך מנהל עכשיו את הישיבה של ועדת ביקורת המדינה.
שי חרמש (קדימה):
אל תיקח אותי אל תוך הלילה, כי אני אחרון.
חיים אורון (מרצ):
לפי מה שאני רואה פה, יש זמן כמה שרוצים.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
לא, לא. קח את הזמן שלך.
חיים אורון (מרצ):
אבל תן לי טיפה - - - אני לא התכוונתי בכלל לזה - - - חכה, שי, תיכף אני מגיע אליכם.
אז כל שר מבקש תוספת כסף, כאילו התקציב אושר בממשלת ירדן או בממשלת מצרים. נמשיך עם השרים ונגיע לחברי הכנסת. הפעם היה גם שיא עולמי. אחרי שוועדת הכספים אישרה ביום רביעי – גם בזכותו של היושב-ראש - בזמן די קצר את כל התקציב וחוק ההסדרים, ארגנה סיעה קואליציונית, חבר הכנסת מיכאלי, מאוד מכובדת - על-פי הנוהל בוועדת הכספים, חברי ועדת הכספים דרשו דיון דחוף בתקציב המדען הראשי. מי שלא יודע, הוא פקיד במשרדו של השר ישי. כולם מש"ס. זאת אף זאת, הזעיקו, לפי דעתי, 50-40 מראשי המשק בשעה 09:00 לוועדת הכספים, לדון איך מגדילים את תקציב המו"פ. אני, איך להגיד, נער הייתי וגם התבגרתי. נמאסו עלי ההצגות האלה. אמרתי: חבר'ה, אני לא יושב במושב לצים אלא בחג הפורים, ובכל מקרה לא בבוקר. אין פה שקל אחד על השולחן. מה באתם מכל הארץ? הם הצביעו לפני חמישה ימים נגד הסתייגות שהיתה על דעת כל חברי הכנסת, הסתייגות שלי, להוסיף כסף למשרד התמ"ת, הם הצביעו נגד.
עכשיו התפתח מודל חדש עם חברי הכנסת, ואני מודה שהם משתכללים משנה לשנה. בעבר היה מתרוצץ יושב-ראש הקואליציה ושומר על החבילה שלא תיפרם ביום ובלילה, אף אחד לא יצא מהשורה, כולם יצביעו בעד. הפעם הוא נקט מדיניות אחרת – אגב, נדמה לי, חבר הכנסת חרמש, עם כל אהבתי אליך, היא עובדת – כל זמן שהרוב מובטח, ישתעשעו הנערים לפנינו. מרינה סולודקין תצביע נגד התקציב, כי יש ויסקונסין, מישהו אחר יצביע נגד בגלל סיפור אחר, יש אפילו חברי כנסת וחברות כנסת שמצביעים נגד כל התקציב. נו, אז התקציב לא יעבור ב-78 מול 32, כי יש גם שישה נמנעים, וחבר הכנסת ליצמן הסביר עכשיו איך הוא יעבור ב-69 מול 32 או 36. מה קרה? העיקר להעביר את התקציב. ואני שואל, מה קורה לבית הזה? מה קורה לכנסת? מה קורה למפלגות?
עכשיו אני מגיע לטקסט שבו רציתי להתחיל לפני שחבר הכנסת ליצמן הרים לי להנחתה. אגב, אדוני היושב-ראש, היית במשטרה הרבה זמן, לא צריך להפעיל שום מנגנון בילוש. הגיע לידי דף מסרים לשרינו מ-31 בדצמבר 2006, לא מ-31 בדצמבר 2005. אומרים לשרים – אסור להציג דוקומנטים על הבמה בתור פלקטים - - -
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
אני אקח את זה כמוצג.
חיים אורון (מרצ):
אתה תיקח את זה כמוצג, אין בעיה. אדוני היושב-ראש, אתה לא - - -
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
יש לנו מוצג מספר 1, יש לנו פה מסמך אותנטי, בבקשה.
חיים אורון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, אתה לא נזקק לבדל מניסיונך המשטרתי, הכול על השולחן, הכול גלוי. נותנים לשרים, שמא הם לא יודעים, כמה נתונים על התוצר, על הצמיחה, על החוב הציבורי ביחס לתוצר – הכול נתונים טובים.
אגב, חבל שחבר הכנסת רובי ריבלין, שיושב כאן רוב הזמן, לא יושב עכשיו. תראו מה קרה. עד לפני שנה אמרו שזה ביבי הקוסם. בא שר אוצר פחות מבריק מביבי, פחות קוסם מביבי, ואותן תוצאות; אפילו לא אותן תוצאות, יותר טובות. אולי כבר מותר להגיד את האמת, עם כל הכבוד לשר האוצר ולשר האוצר הנוכחי: אתם משפיעים על זה די מעט, כל זמן שיש מסלולים סבירים שאתם לא שוברים.
בשני העמודים של הנתונים הללו אין שום נתון – למשל, מה קורה אצל שי חרמש בבית בעוטף-עזה ולמה אין כסף למגן; ומה קורה על יד שי חרמש, בשדרות, למשל בתחום הרווחה; ומה קורה מזרחה ממקום מגוריו של שי חרמש, בכפר-עזה, בנתיבות, בתחום האבטלה או בתחום הבריאות; ומה קורה עוד יותר מזרחה, בנגב, בתחום הבדואים. שום נתון כזה איננו. הם המציאו בתקציב הזה את המושג קופסאות, שבהן יש סכומי כסף שמיועדים למטרה אחת. יש לי הרגשה שכל הממשלה הזאת נכנסה לקופסה כזאת אטומה ולא רואה מה קורה מסביבה. היא לא ראתה אתמול את התוכנית בטלוויזיה, שראו בה שמפעל ההזנה הפך לבושה ולכלימה.
אדוני היושב-ראש, לא היית פה, אבל יושב-ראש הכנסת הקודם ישב על הדוכן כשפה התנהל הוויכוח הגדול בין הפארסה של החוק של רוחמה אברהם, ואמרנו שלא עושים מפעל הזנה שבנוי על תרומות, אמרנו שאו שהולכים ברצינות או שלא הולכים ברצינות, והיו הצעות חוק אחרות, למשל של חברת הכנסת תמיר, שרת החינוך עכשיו, ושלי, שדיברה על מפעל הזנה אחר. את זה הוא לא ראה, הוא לא קיבל את הנתונים של כל המכונים שלפיהם מעל 20% מהחולים במדינת ישראל לא מממשים את התרופות שלהם כי אין להם כסף, גילו את זה בזמן מלחמת לבנון.
הנה, הגיע לכאן יושב-ראש הכנסת לשעבר, הוא תמך במפעל ההזנה אז, הוא ישב כאן ועמדתי כאן ואמרתי שזו הולכת להיות רמאות שלא תחזיק מעמד יותר משנה-שנתיים, לא כי אני חכם כזה, אלא כי אי-אפשר לבנות שירות חברתי על קרן X – לא רוצה עכשיו להזכיר שמות של קרנות – טובה ככל האפשר, אם היא כן תרום או לא תתרום, אם ראש עיר Y יסכים למלא את ההפרשים או שיש לו צרות אחרות, ואמרנו שצריך לשים את העיריות בפנים, והן צריכות לנהל את זה, אבל התשתית צריכה להיות של המדינה. אותו דבר אמרתי לגבי הבריאות.
באה שרת החינוך, אדוני סגן יושב-ראש הכנסת, בתאריך שבו כתוב ריכוז נתונים לשרינו, ואמרה: אין לי תקציב להפעיל ברצינות את מה שראש הממשלה נואם מעל כל במה – קידום החינוך בגני טרום חובה, בגיל הרך. כותבים פה שתהיה השקעה בגיל הרך – אגב, זה חלק מהצפון, מערבבים את המספרים; בנאום הקודם שלי דיברתי על מספרים, עכשיו אני לא רוצה לדבר על מספרים. אז מה, הם לא בארץ? פורום שרינו יושב בקופסה? הוא נעל את עצמו בפני כל מה שקורה סביבו?
הרבה חברים דיברו על תוכנית ויסקונסין. אלוהים אדירים, העוני בישראל גדל בקרב אנשים שעובדים, לא בקרב אנשים שלא עובדים; יש בעיה גם עם אלה שלא עובדים. אדם קם בבוקר, הולך לשמונה שעות עבודה, חמישה-שישה ימים בשבוע, ובסוף החודש הוא נמצא מתחת לקו העוני.
ראובן ריבלין (הליכוד):
60% מהאנשים מתחת לקו העוני הם אנשים שעובדים.
חיים אורון (מרצ):
ראש המפלגה של חבר הכנסת רובי ריבלין ממשיך להגיד: תלכו לעבוד במקום לקבל קצבאות. זה שקר מוחלט. אמרתי בדברים שלי קודם, שמדיניות חברתית היא לא אויב של צמיחה, וממשלה היא לא נטל. הממשלה מאגמת מקורות ממקום אחד ואמורה להשתמש בהם במקום שני. הם לא יודעים את כל הדברים האלה?
במלחמת לבנון היה רק דבר אחד, מה שידענו כולנו שקיים כל הזמן, פתאום היה בפריים-טיים. לא ידענו שיש בגליל, בנגב ובמרכז אנשים שלא מממשים את התרופות? רק שהמצלמות, כשבאו לצלם מקלטים, פתאום נתקלו בהם. הם הולכים פחות לצלם אותם כאשר אין מקלטים, אבל האנשים האלה לא מקבלים תרופות גם כשאין "קטיושות", גם עכשיו. האם אתם רוצים את השמות שלהם, את הכתובות שלהם, את האחוזים שלהם? כל זה איננו פה.
אמר לי פעם מישהו שהיה הרבה שנים באוצר: אין בעיה, ג'ומס, אתה רוצה עשרה נתונים כלכליים שיוכיחו א' – יש; אתה רוצה עשרה נתונים כלכליים שיוכיחו ב' – יש. השאלה אם יש לך היכולת לראות את התמונה הכוללת ולהגיד שזאת התמונה ולהתעמת אתה.
זה אוסף נתונים שנתנו לשרינו. קודם כול אני מברך את מי שהכין את הנייר, לפחות לשרים יש נתונים. אחד מהם שעלה לכאן קודם, לא שר, חבר כנסת שמאוד בטוח בעצמו, ציטט מפה. פה כתוב - אני לא יודע מי כתב את זה, כי זה בכתב יד - כתוב שלבריאות יש 379 מיליון שקלים, ואמר את זה חבר הכנסת חסון, וכתוב בכתב יד: לסל התרופות 237 מיליון שקלים.
אני מוכן ללכת לכל מכונת אמת ולכל מקום: לסל התרופות ב-2007 יש אפס. אני לא יודע מי רשם את המספר הזה פה, משום שאכלו את סל התרופות של 2006 ו-2007. הקדימו, לא הקדימו, כיסו חלק קטן מהחוב מ-2003, 2004, ו-2005 ב-2006.
עוד פעם, זו לא חוכמה לאחר מעשה. זו אמירה שנאמרה פה מעל השולחן: תיזהרו, חברי מפלגת העבודה, אל תמשכנו את 2007, כי היא תגיע בעוד שישה חודשים. זה היה במאי. אמרו: תסמכו עלינו, אנחנו לוחמים חברתיים. נו, הופיע פה יורם מרציאנו, סגן יושב-ראש הקואליציה, בבוקר כל הרדיו שלי בדרך התפוצץ מהאמירות שלו. בכל רשת אפשרית שאליה ברחתי שמעתי את יורם מרציאנו מסביר: אנחנו על חרבנו ניפול, התקציב במתכונת הזאת לא עובר. היה בוקר, היה ערב – כלום.
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
מה הוא אמר?
חיים אורון (מרצ):
התקציב הזה לא עובר ככה. היה בוקר, היה ערב. איזה לא עובר? חבר הכנסת שי חרמש, מעולם לא עבר תקציב עם כל כך מעט שינויים כמו התקציב הזה. אין בעיה לעלות על הדוכן ולהגיד, כן, אנחנו - ואני רואה מאיפה בא, יש לי המקור - הוספנו, הגדלנו, הגדלנו, הוספנו. אלוהים אדירים, אמרתם שתשנו מדיניות. אמר את זה הליכוד בסגנונו של רובי ריבלין, אמרה את זה קדימה, אמרה את זה ישראל ביתנו, אמרה את זה לפני כולם מפלגת העבודה. מי שסגר מראש מיליארד ו-900 מיליון שקל לביטחון ידע שכל הדברים האחרים עפים החוצה.
שי חרמש (קדימה):
אז לא היה צריך לתת לביטחון?
חיים אורון (מרצ):
שי, היות שהיושב-ראש מתנהג אתי ברוחב לב - - -
שי חרמש (קדימה):
יש לכולנו הערכה רבה אליך, ראית ב-NRG.
חיים אורון (מרצ):
תודה. היות שהיושב-ראש התנהג אתי ברוחב לב אני רוצה לענות לך, מה שעניתי לשר האוצר. אני לא יודע איך למלא את הבור הזה מחולייתו. אבל, ופה הוויכוח בינינו, מונחים על השולחן, מונחים פה בין הספסלים של שרי הממשלה 5-4 מיליארדי שקל. לא 5-4 מיליארדים, הייתי מוכן להגיד אפילו 7-6 מיליארדים. הצעה נורא פשוטה: תגדיל את גג התקציב במקום ב-1.7% ב-2.4%. ועכשיו תשאל אותי: מאיפה להביא את הכסף? אתה ואני - עכשיו אני מדבר כמו דמגוג ידוע - לא נקבל בחודש ינואר הנוכחי עוד 300-200 שקל במשכורת שלנו. כשתקבל את התלוש של חודש ינואר תבוא לבדוק אותי, הוא יהיה גדול ב-300-200 שקל. למה? כי מס הכנסה החודש יורד. מס הכנסה שלך ושלי יורד. שנינו קיבוצניקים, נוח לי לתת את הדוגמה, זה הולך לקיבוץ. הקיבוץ הרוויח. אבל הקיבוץ שלי לא צריך להרוויח. אבל הקצבה של הגמלאי לא תעלה. יש לך מקור. במס הכנסה זה מיליארד ו-200 מיליון שקל.
עכשיו אני אדבר אתך הכי דוגרי, המפעל שלך והמפעל של הקיבוץ שלי, מס החברות שלהם השנה ירד. על כל החברות יחד זה עוד מיליארד ו-300 מיליון שקל.
שי חרמש (קדימה):
אתה יודע שזה לא יכול לחזור לתקציב לפי חוק התקציב.
חיים אורון (מרצ):
תסלח לי, אם גם תרים את התקרה וגם יש לך מקורות, הגירעון לא יגדל. הרי מה אמרו לנו? אי-אפשר להגדיל את התקציב כי המקור הזה לא יעזור. בטח. נעלו את החדר, גם את החלון וגם את הדלת, אבל הדבר הכי חמור, זרקו את המפתחות לים וברחו. או מה שרובי ריבלין מספר תמיד בשיא המהירות, נכנסו לתוך המגירה וזרקו את המפתחות. זאת הקופסה שהממשלה יושבת בה. למה לא קיבלו את ההחלטה הזאת?
אמרתי לראש הממשלה, יש לך בתא, כמו שיש בתא שלי - אני מכיר את המאמר הזה מקודם - חילקו לנו היום מאמר של מרכז טאוב. יש שם מאמר – אני מזכיר אותו בימים האחרונים כמה פעמים – של פרופסור צבי זוסמן המנוח, שהספיק לכתוב אותו ממש על ערש דווי. הוא מציע מסלול. הוא היה סגן נגיד בנק ישראל, הוא לא פלח כמוני שסתם מדבר. הוא בא ואמר, תעשו גג של 3% בארבע השנים הבאות, תקפיאו את הרפורמה במס, אל תחזרו אחורנית. רק תקפיאו את זה. יש מקורות של 31 מיליארד שקל בארבע השנים האחרונות, יש שימושים במסלול הזה של 34 מיליארד שקל. יש פער של 3 מיליארדי שקל, אני אדאג להם בארבע שנים, וזה מסלול חלופי.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
חבר הכנסת אורון, זה מאוד מרתק, הייתי ממשיך לשמוע אותך, אני מעריך שגם חברי הכנסת - - -
שי חרמש (קדימה):
גם לנו זה מעניין.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
יש סדר דוברים ומחכים פה חברי כנסת, אבל זה מאוד מרתק. משפט אחרון.
חיים אורון (מרצ):
במרכז טאוב עשו חשבון, ובדרך כלל הם עושים עבודה רצינית, שסך כל הטבות המס מ-2003 עד 2010 זה 100 מיליארד שקל. אם מנכים מ-100 מיליארד השקל את הנושאים שבהם היה מס נוסף, כמו רווחי הון, כמו שינויים בביטוח לאומי או במס בריאות, הנטו הוא 67 מיליארד שקל. אני שואל אותך, אני שואל את כל חברי הכנסת, ואני שואל את השר יצחק כהן שנכנס עכשיו: תגידו, מדינה שהיא בשיא עולמי בפערים, מדינה שעברה מלחמה השנה, צריך באמת להוריד בה את המס ב-67 מיליארד שקל עד 2010? ומה יקרה אם נשב פה שנינו ונגיד, אתם יודעים מה? מחלקים את זה לשניים. נוריד מס ב-33 מיליארד שקל, אתם יודעים מה? בשביל להיות בסדר - ב-34 מיליארד שקל, יותר מחצי, וב-33 מיליארד שקל נעשה את מה שדיברתי עכשיו. זה בדיוק המסלול שתיארתי קודם. תאר לך, שי, שהדיון בוועדת הכספים היה מתנהל – ואני יודע שאפשר לבזבז את הכסף – כשבקופה יש עוד 3-2 מיליארדי שקל לדברים שאין עליהם פה מחלוקת. אבל אולי היינו מתחילים לסגור כמה מהפערים שנוצרו פה בשנים האחרונות - - -
שי חרמש (קדימה):
אתה מתעלם מהעובדה שרק תשלומי קרן וריבית הם שליש מתקציב המדינה.
חיים אורון (מרצ):
חבר הכנסת שי חרמש, אני לא כל כך מתעלם מהעובדה הזאת. כששר האוצר הקודם בא לוועדת הכספים עם ההצעה להוריד את המס, אמרתי לו: השר נתניהו, אפילו הנגיד שלא התחנך בגבעת-חביבה, כמו שאתה יודע – ולציבור שלא יודע מה זה גבעת-חביבה, זה הסמינר של "השומר הצעיר" – אפילו הנגיד אומר, תוריד חוב ואל תוריד מס. סליחה, אבל זה לא מקרה. אני טוען שאין פה מקריות. הם החליטו להוריד את המס. עכשיו משתמשים בסיפור על החוב, כי כבר לא יורידו עוד מס.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
חבר הכנסת אורון, עם כל הסימפתיה, תודה. אנחנו חייבים להמשיך. היינו שומעים את הנאום שלו עוד כמה דקות.
חיים אורון (מרצ):
תודה רבה.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
חבר הכנסת אברהם מיכאלי, בבקשה. שש דקות.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, בפתיחת דברי אני מביע צער גדול על פטירתו של מר טדי קולק, ראש עיריית ירושלים בעבר, ששמענו עליה הבוקר. טדי קולק היה איש דגול שתרם רבות לבנייתה ולאיחודה של ירושלים. אני יכול לציין, כשהגעתי כילד לארץ בתחילת שנות ה-70, אני זוכר שטדי קולק היה גם מהקולטים של העולים החדשים שהגיעו באותה תקופה. זו היתה עלייה די מסיבית.
ושני אירועים שאני חייב לציין, שאני זוכר אותם, בהשתתפותו של טדי קולק, זיכרונו לברכה: כולנו זוכרים את המכתב ששלחו 18 המשפחות למזכ"ל האו"ם בזמנו, מכתב המבטא את הגבורה היהודית באותה תקופה, בברית-המועצות לשעבר, כשלכתוב מכתב שכזה היה סכנת נפשות וכמעט סיכון להישלח לסיביר. בין משלחי מכתב 18 המשפחות, אחד ממנהיגי הכותבים, מר שבתאי אליאשווילי ז"ל, הגיע לארץ במצב בריאותי קשה מאוד, ואני זוכר שטדי קולק קיבל אותו בארץ בקבלת פנים מיוחדת, ואפילו התקיים טקס גדול לכבודם, ולאחר שהיהודי הזה, שבתאי אליאשווילי, נפטר, קראו רחוב על שמו בירושלים, וטדי קולק היה מהמובילים את הנצחת האירוע של מכתב 18 המשפחות באמצעותו של מר שבתאי אליאשווילי ז"ל.
אני גם זוכר שלירושלים הגיע בתחילת שנות ה-70 הרב הדגול של יהודי גרוזיה, הרב יעקב דבראשווילי, שנחשב בזמנו מנהיג של יהודי גרוזיה בגרוזיה, וכשהוא הגיע לירושלים טדי קולק היה מהקולטים שלו בשכונת רוממה בירושלים, ואפילו סייע רבות בהקמת ובפתיחת מרכז רוחני על שמו של הרב יעקב זצ"ל בירושלים.
ולכן, את הדברים הטובים שהזכירו פה היום נזכור אנחנו לטדי קולק ז"ל, והאהבה שלו לירושלים, לפיתוחה של ירושלים - זו בעצם המורשת הגדולה שהוא השאיר לנו. יהי זכרו ברוך.
אדוני היושב-ראש, לגבי חוק ההסדרים שאנחנו דנים בו היום – מה שלמדתי בתקופה הקצרה שלי בכנסת זה שתמיד שואפים למצב של רצוי, וקל לשבת באופוזיציה ולבקר לגבי ההישגים שלא הגיעו בשנת תקציב כזאת או אחרת, ובצדק. האופוזיציה תמיד קל לה לבקר אי-עשייה או חוסר הישגים שהממשלה בתיאוריה יכולה היתה להגיע אליהם. אנחנו, חברי כנסת שיושבים פה ותומכים בתקציב שמוגש לנו או מתנגדים לו, צריכים תמיד למצוא מה החסר או מה הרצוי ומה המצוי. ד"ר יוסף בורג ז"ל היה אומר, שההבדל בין "רצוי" ל"מצוי" בגימטריות זה "כסף", וכל מה שהיה מספק את כל המותחים ביקורת על התקציב המוגש לפנינו בעצם הוא הכסף שחסר. והכסף שחסר, תמיד כל אחד אומר מאיפה ניתן היה לגייס את אותו כסף כדי למלא את הצרכים השונים שיש בעם ישראל.
נכון שיש בעיות רבות במדינה, והתקציב הנוכחי לצערנו לא פותר אותן. בתקציב הנוכחי אפשר לראות - בכל הסקרים – שלא רק שהוא לא פותר את הבעיות החברתיות הקשות שיש במדינה, אלא שבעצם הוא מנסה להדביק את הפער הגדול שנוצר במשך השנים האחרונות בתקציב מתקופת הממשלה הקודמת. והנזק שהשכבות החברתיות ספגו מהממשלה הקודמת הוא נזק גדול, ולצערנו כנראה בתקציב הנוכחי אנחנו לא מצליחים להדביק את הפערים.
אבל עם זאת, רבותי, תמיד אפשר להסתכל בכוס - בחצי המלא או בחצי החסר. אפשר למתוח ביקורת על הממשלה הנוכחית שלא מצליחה להשיג את כל מה שאנחנו היינו רוצים, אבל, האם הממשלה הזאת באמת לא עשתה שום דבר? בואו נהיה קצת אובייקטיביים - בהישגים שבשמונה החודשים הממשלה הזאת כבר מצליחה להשיג. אני כן חושב שצריך לשבח גם את ראש הממשלה וגם את שר האוצר על הניסיונות שלהם, למרות המלחמה שעברנו בשנה האחרונה, למרות הקשיים שנוצרו בתקציב כתוצאה מהוצאות המלחמה. בואו נתאר לעצמנו שאם את אותו תקציב שכרגע אנחנו מקציבים לתקציב הביטחון היתה אפשרות לנצל, או אפילו לקצץ מתקציב הביטחון, לולא המלחמה. אבל לצערנו גילינו שתקציב הביטחון כנראה גם כן חסר ובמלחמה הזו גילינו אותן תקלות גדולות, ויצאנו בשן ועין מהמלחמה כתוצאה מכך.
לכן אנחנו צריכים לציין לשבח גם את הישגי הממשלה, גם את הישגי החברים בקואליציה. תמיד מותחים עלינו ביקורת: איך אתם, שהצהרתם לפני הבחירות שתתקנו אלה ואלה ואלה, כל מיני עוולות, למה אתם לא מצליחים? רבותי, כולנו רוצים לתקן את כל העוולות, אבל האם מפלגת ש"ס תמכה ותומכת בתקציב הזה בזכות הישגים לא מבוטלים שהגענו אליהם בתקציב הזה, הן בתחום הרווחה, הן בתחום החינוך, הן בתחום של קצבאות ילדים, הן בתחום של דברים שעתידים להיות מחוקקים אולי אפילו בחודש הקרוב, בעזרת השם, שדיברנו על זה אתמול ושלשום - חוק החינוך החרדי. האם אותם הישגים אפשר לבטל כאילו לא הצלחנו להגיע לשום דבר?
לכן, תמיד יש מצב של "רוצים עוד". התאווה שלנו כאנשי ציבור היא תמיד לדאוג לעוד אוכלוסיות ולעוד שכבות שנפגעות. אבל לא תמיד זה יוצא. ואני חושב שתפקידנו תמיד לחזק את העשייה לאותן שכבות, שהן בעצם אוכלוסיות חלשות. אוכלוסיות עולים עם המון בעיות שלא הצלחנו לפתור, לצערנו, בשנת 2006, ואנחנו קיווינו שבשנת 2007 נשפר את מצבם עוד יותר, אבל לא מצליחים, כנראה, בתקציב הזה, לרצות את כל הבעיות, אבל אנחנו נשתדל שנגביר בעשייה של התקציב המאושר, שהולך להיות מאושר ביומיים האלה, כדי שנוכל לפתור, גם בחלוקה הנכונה של המשאבים הקיימים כדי שנוכל לתת סדרי עדיפויות נכונים לאותן אוכלוסיות חלשות, כפי שדורשים מאתנו. ולכן אנחנו צריכים כן לשבח וכן להודות על החלק המלא של הכוס. תודה.
היו"ר גדעון סער:
תודה רבה לחבר הכנסת מיכאלי. הדובר הבא הוא חבר הכנסת יצחק זיו מסיעת גיל. אחריו - חבר הכנסת אלכס מילר, ואחרי חבר הכנסת מילר - חבר הכנסת הלפרט.
יצחק זיו (גיל):
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת המכובדים, נכון שקוראים לזה "חוק ההסדרים", אבל אני קורא לזה "חוק התקציב". לפני חודשים מספר, בשלהי המלחמה בצפון, העליתי כאן, מעל במת הכנסת, את התנגדותי לשימוש בנושא המלחמה כדי להקטין את הקצבאות השונות ובכך לפגוע בשכבות החלשות המקבלות קצבאות. וראה זה פלא - זו היתה נבואה שהגשימה את עצמה תוך זמן קצר.
ציפינו שבמסגרת חוק התקציב לשנת 2007 נוכל להשיג לגמלאים הרבה יותר ממה שהשגנו, אבל, כידוע, הוצאות המלחמה טפחו על פנינו, אילצו את הממשלה להקצות סכומים ניכרים לפעולות שיקום ולצורכי ביטחון, סכומים שנלקחו מכספים המיועדים לטיפול בבעיות חברתיות.
עם זאת, ולמרות שלא קיבלנו את כל מה שהיינו רוצים לקבל עבור הגמלאים, אנו, גיל, מפלגת הגמלאים, השגנו הגדלת תקציב יותר מכל מפלגה אחרת בבית הזה, ולמרות הגדלת התקציב לצורכי ביטחון. כידוע, בהסכמים לקראת 2007 קיבלנו 798 מיליון, שהם 120 מיליון יותר מאשר קיבלנו בתקציב 2006. מתוכם - 20 מיליון לצפון הארץ ולעוטף-עזה, 10 מיליונים לניצולי השואה, 658 מיליון לקצבאות זיקנה ולהבטחת הכנסה לפי 75 ש"ח ליחיד ו-100 לזוג. כל זה לשלב ההתחלה. התוספת הגדולה תהיה בהצמדת הקצבאות לשכר הממוצע במשק.
אנו נדאג שמפלגת הגמלאים, גיל, תביא לחקיקה של פנסיית חובה לכל אזרחי המדינה שעובדים. נביא לאישור חוק שוויון אלמן ואלמנה. נביא לאישור חוק מדרגת מס – תמריץ לגמלאים שרוצים לצאת לעבודה. נביא לאישור חוק עובדים זרים למטופלים סיעודיים, על-ידי חברות ההשמה. חוקים אלה יגרמו לפתרון חלק מבעיות הגמלאים. לא ניתן יד לפגיעה במקבלי הפנסיה, לאחר שקופות הפנסיה הוותיקות עברו לניהול המדינה, דוגמת גמלאי "מקורות".
כולנו תפילה ששנת 2007 כולה תהיה שנת שלום, תוקדש לבנייה, ליצירה ולטיפול בבעיות החברתיות הקשות שאנו עדים להן. עם זאת, לא נוכל להתעלם ממצבי ביטחון משתנים כשיש לתת להם מענה. היות שמפלגת הגמלאים, גיל, חברה בממשלה הזאת ובקואליציה הזאת, מתוך אחריות לאומית החלטנו, עם כל השותפות בקואליציה, לתמוך בתקציב 2007. אני קורא לכל חברי הבית מכל סיעות הבית לתמוך בחוק התקציב לשנת 2007. תודה.
היו"ר גדעון סער:
הדובר הבא – חבר הכנסת אלכס מילר מסיעת ישראל ביתנו, ואחריו ידבר חבר הכנסת שמואל הלפרט.
אלכס מילר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אומרים שקל לקלקל וקשה לתקן. זה בעצם מה שגם אני חושב על חוק ההסדרים. כשהתקבלה החלטה והנהיגו את החוק, יכול להיות שלאותה תקופה זה היה דבר הכרחי, שהמדינה היתה צריכה לעשות זאת. היום, אני חושב שיש פה הסכמה מלאה בכל הבית שאין שום צורך שהחוק הזה ימשיך להיראות כמו שהוא נראה כיום.
חיים אורון (מרצ):
מחר ב-10:00 יש סעיף כזה בחוק. אם כולם יצביעו - אין את החוק - - -
אלכס מילר (ישראל ביתנו):
אני מסכים, אבל כמו שאמרתי - קל לקלקל, קשה לתקן, ותיקון כמו שאתה מציע, להצביע נגד, אני לא רואה שהיום אנחנו יכולים להרשות לעצמנו - - -
חיים אורון (מרצ):
לא, יש הסתייגות שאומרת דבר מאוד פשוט: שחוק ההסדרים - - -
אלכס מילר (ישראל ביתנו):
תן לי לסיים את דברי - - -
היו"ר גדעון סער:
אני אוסיף לך זמן אם אתה תרצה לקיים דיאלוג עם חבר הכנסת אורון.
אלכס מילר (ישראל ביתנו):
קודם כול, אני רוצה לברך על היוזמה של יושבת ראש-הכנסת דליה איציק, שקיבלה הסכמה משר האוצר שבשנה הבאה יוציאו את חוק ההסדרים מהתקציב של המדינה שלנו.
חיים אורון (מרצ):
מי אמר?
אלכס מילר (ישראל ביתנו):
דליה איציק אמרה היום שהיא סיכמה עם שר האוצר, ומי שיהיה אחראי על זה – יושבת-ראש הכנסת הנוכחית.
השר יצחק כהן:
זה חלומות באספמיה.
אלכס מילר (ישראל ביתנו):
אוקיי. אתה יודע, מותר לנו לחלום.
היו"ר גדעון סער:
ומי שאמר שזה חלומות באספמיה, אגב, הוא נציג הממשלה כרגע באולם.
אלכס מילר (ישראל ביתנו):
אני רוצה להודות גם ליושב-ראש ועדת החינוך על כך שהצליח, בתמיכה של הוועדה, בתמיכה מלאה, להוציא מחוק ההסדרים את התשלום עבור הבגרויות. גם זה הישג אדיר. אני חושב שהיום מגיע לילדי ישראל, לכל אחד מהם, אפשרות לנגישות מלאה, ואנחנו חייבים להבטיח להם עתיד מוצלח.
זהו. אני מקווה מאוד שהיוזמה של יושבת-ראש הכנסת תצליח ובשנה הבאה אנחנו לא נראה בתקציב המדינה את חוק ההסדרים. תודה רבה.
היו"ר גדעון סער:
תודה לחבר הכנסת מילר.
השלמת הרכב ועדות הכנסת
היו"ר גדעון סער:
הודעה ליושבת-ראש ועדת הכנסת.
חיים אורון (מרצ):
שאומרת שאם מחר יש רוב, אין בשנה הבאה חוק הסדרים.
היו"ר גדעון סער:
וזה אפילו לא מחייב לגבי השנה הזאת.
חיים אורון (מרצ):
נכון, זה - - - בשנה הבאה. - - -
היו"ר גדעון סער:
בבקשה, חברת הכנסת אברהם.
חיים אורון (מרצ):
רוחמה, את תצביעי - - -
רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת):
אני אצביע עבור המתכונת שאני אכין בוועדה שלי, שאני ארצה שתהיה חבר בה.
חיים אורון (מרצ):
אין בעיה, קודם כול נהרוג את המצב הקיים.
רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת):
תראה, אני חושבת שכמעט הרגנו את המצב הקיים. כמעט. אתה היית שותף לזה.
חיים אורון (מרצ):
- - -
היו"ר גדעון סער:
הוא לא תמיד יכול לדעת בביטחון שאת תכהני כיושבת-ראש ועדת הכנסת בעתיד.
רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת):
בעתיד - לא, אבל אולי לתקציב הבא. אני לא פוסלת את זה. אתה די נהנה שם, אדוני היושב-ראש.
היו"ר גדעון סער:
יכול להיות שתהיי בתפקידים יותר בכירים.
רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הודעה לוועדת הכנסת, אבל לפני זה - מכבדים אותנו כאן ביציע אורחים מאוד מכובדים שהגיעו ממרוקו, מקזבלנקה. אני מברכת אתכם בברכת ברוכים הבאים לישראל, זו הפעם הראשונה, לירושלים, את פייסל ומרים בן-אמור, ואת עודה ועישם – גם בן-אמור. אני מקווה לראות אתכם יותר במדינת ישראל.
ולהודעה עצמה - אני מודיעה בזאת כי חבר הכנסת דני נוה יכהן כממלא-מקום קבוע בוועדת החוץ והביטחון מטעם סיעת הליכוד. תודה רבה, אדוני.
היו"ר גדעון סער:
תודה.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר גדעון סער:
הודעה לסגן המזכיר.
אני אסביר לחבר הכנסת ריבלין – היו חילופי גברי. חבר הכנסת שטייניץ החליף את חבר הכנסת נוה. הוא כבר הוכרז לחוד כחבר, ובינתיים נגרע מ"מ. עכשיו גם עטרת המ"מ הושבה לראשינו. אדוני, סגן המזכיר, בבקשה.
סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונח היום על שולחן הכנסת לוח תיקונים לדף נלווה להצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת 2007), התשס"ז-2006. תודה.
היו"ר גדעון סער:
תודה לסגן המזכיר.
הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב
והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007), התשס"ז-2006
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר גדעון סער:
הדובר הבא - חבר הכנסת שמואל הלפרט מסיעת יהדות התורה. לרשותך, אדוני, עשר דקות.
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, אני רוצה לברך את הכנסת, את יושב-ראש ועדת העלייה והקליטה, חבר הכנסת נודלמן, על קבלת חוק נרדפי הנאצים היום. אומנם זה מועט, מאוחר מדי ומעט מדי, אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם.
ראובן ריבלין (הליכוד):
את יורי שטרן - - -
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
את יורי שטרן, שהיה היוזם של החוק, ואנחנו מאחלים לו מכאן רפואה שלמה והחלמה מהירה; שהשם ישלח לו רפואה שלמה במהרה.
אדוני היושב-ראש, גם השנה חוזר חוק ההסדרים במסגרת חוק התקציב, למרות הפגיעה ברשות המחוקקת ואף שחוק ההסדרים הוא חוק אנטי-דמוקרטי. חוק ההסדרים, שהיה מחויב המציאות בשנת 1985, אינו מחויב המציאות היום. אומנם, השנה צמצמה הכנסת באופן משמעותי את חוק ההסדרים, וכולנו מקווים שזו השנה האחרונה שחוק ההסדרים מובא לכנסת.
אדוני היושב-ראש, במסגרת חוק ההסדרים פגעו הממשלה הקודמת והממשלה הנוכחית פגיעה אנושה במגזר החברתי של מדינת ישראל, בגמלאים, בילדים, במובטלים, בחולים, בקשישים, בנכים, בחינוך וכו'. מדינתי ישראל, שבעבר היתה בין המדינות המובילות את מדיניות הרווחה והדאגה למעוטי יכולת, נמצאת כיום בתחתית המדינות בתחום הרווחה.
שר האוצר הקודם, הנוכחי, מתפארים בהישגים הכלכליים, בצמיחה הכלכלית הגדולה, ואכן היתה צמיחה כלכלית, אי-אפשר להכחיש זאת. על השאלה ששאלתי את נתניהו בעת שהוא דיבר על ההישגים הגדולים שהוא השיג - מה היתה עלות הצמיחה, איזה מחיר שילמו העשירונים התחתונים כדי להגיע לצמיחה הזאת, הוא לא השיב. אני אשיב לכם, רבותי: שדדו מיליוני אנשים מהעשירונים התחתונים כדי להיטיב עם העשירון העליון. הדבר גרם להעמקת ולהרחבת הפערים בחברה הישראלית. 60% מהגזירות הכלכליות הוטלו על העשירונים התחתונים. הגענו למצב שלא היה כדוגמתו במדינת ישראל. מיליון ו- 600,000 איש חיים מתחת לקו העוני, יותר מ-760,000 ילדים הם עניים ורעבים, 380,000 ילדים בסיכון, ומדי שנה המצב הולך ומחמיר.
חולים נאלצים להפגין בימים אלה כיוון שסל התרופות אינו כולל תרופות חיוניות למחלות קשות ותרופות שיכולות להאריך חיים, ודוח העוני הבא של הביטוח הלאומי יהיה חמור בהרבה, וזאת בעת שהמצב הכלכלי השתפר בצורה משמעותית. עודף היצוא על היבוא הסתכם ב-3.9 מיליארדי ש"ח. הצמיחה הגיעה השנה ל-5%. ומה עושה הממשלה עם עודף התקציבים? מחלקת בנדיבות בלתי רגילה מיליארדים לעשירונים העליונים, במסגרת הפחתת מסים שממנה נהנים רק עשירים, הורדת מס ערך מוסף – גם זה מיועד רק לעשירונים העליונים.
במקום להוזיל את הלחם, היא מייקרת אותו. במקום להוריד את מחירי התחבורה הציבורית והמצרכים החיוניים לשכבות החלשות, היא נותנת הטבות לעשירונים העליונים. מערכת החינוך קורסת בגלל הקיצוץ בשעות הוראה ובפעולות. מאות אלפי ילדים לומדים בקרוונים ובאזבסטונים, עקב מחסור של כ-6,000 כיתות לימוד בישראל. בתקציב הפיתוח של משרד השיכון קיצצו 93% בשנים האחרונות. אין מענקי דיור לזוגות צעירים. המשכנתאות לזוגות צעירים קוצצו פעמים מספר בשנים האחרונות, ובמרכיב המענקים יש ירידה של 96%, אדוני היושב-ראש.
הממשלה גורמת נזק בלתי הפיך למעוטי היכולת בכלל, וכלפי הציבור החרדי נוקטת אכזריות בלתי מובנת. אתמול עלתה כאן הצעת אי-אמון בעניין רבבות תלמידים במוסדות החינוך העצמאי ו"בית יעקב" בירושלים. התלמידים נאלצים להצטנף במעילים וללמוד בקור עז של ימי שלג, ולקפוא מקור. ואני שואל אתכם, חברי כנסת, מדוע? מדוע הנכדים שלי בירושלים צריכים לקפוא מקור, לחזור הביתה חולים? מה הם חטאו? עד היכן יכול המוח המעוות של פרשני החוקים והתקנות במשרד המשפטים לפגוע במאות אלפי ילדים, שכל חטאם הוא שהם נולדו בקרב משפחות חרדיות?
ושוב, אתמול היה דיון בוועדת החינוך בנושא מפעל ההזנה, שהופעל בעקבות המדיניות של הרעבת ילדים. מתברר ש-50% מהילדים שלומדים במסגרת יום לימודים ארוך, לא כלולים במסגרת חוק ההזנה. ערים כמו ביתר, קריית-ספר - מודיעין-עילית - שבהן אוכלוסייה חרדית, לא כלולות במפעל ההזנה. ילדים הלומדים במוסדות הפטור, 45,000 ילדים, לא נהנים כלל ממפעל ההזנה.
היו"ר גדעון סער:
חבר הכנסת הלפרט, אני רואה שאין נציג ממשלה באולם. אני עוצר את הזמן ועוצר את הנאום, מפסיק את הישיבה ומבקש שנציג ממשלה יגיע לדיון. אני אחדש את הדיון, יהיו לרשותך עדיין ארבע דקות. אני חושב שהדברים שאתה אומר הם דברים חשובים – יכול להיות שראיתי קודם את השר יצחק כהן כאן – ויכול להיות שלא כולם נוחים לאוזן של מי שיושב בממשלה - - -
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
סביר מאוד להניח שאתה מאוד צודק.
היו"ר גדעון סער:
אני חושב שחשוב שהם ייאמרו, ואנחנו נמתין לממשלה. אז אני אעשה הפסקה. הנה, הגיע השר אדרי, ואני מחדש את הדיון. לרשותך ארבע דקות.
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
אדוני השר אדרי, אני אחזור על המשפט האחרון כדי שתהיה מעודכן.
השר יעקב אדרי:
לגבי החימום? אתה צודק במאה אחוז.
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
דיברתי על החימום, ועכשיו אני מדבר על מפעל ההזנה. אתמול היה דיון בוועדת החינוך בנושא מפעל ההזנה, שהופעל בעקבות המדיניות של הרעבת ילדים. אדוני השר – אני רוצה שאתה תקשיב – מתברר ש-50% מהילדים שלומדים במסגרת יום לימודים ארוך, לא כלולים במסגרת חוק ההזנה. ערים כמו ביתר, קריית-ספר - מודיעין-עילית - שבהן אוכלוסייה חרדית, לא כלולות במפעל ההזנה. ילדים הלומדים במוסדות הפטור ובתלמודי-תורה – אתה מכיר את המוסדות האלה – 45,000 ילדים, לא נהנים כלל ממפעל ההזנה. שאלתי אתמול – אתמול התקיים הדיון הזה בוועדת החינוך, אני לא מספר לך סיפורים מלפני שנה או שנתיים – שאלתי אתמול את יושב-ראש הוועדה, את נציגי משרדי האוצר והחינוך, ואני שואל גם אותך, על איפה ואיפה של ילדים קטנים. מדוע מרעיבים אותם? מה הם חטאו שההורים שלהם החליטו לשלוח אותם למוסדות חינוך חרדיים?
חברי הכנסת, קורים כאן במדינה דברים מסמרי שערות ראש. לו היו הדברים האלה מתרחשים באחת ממדינות העולם נגד יהודים, היינו כולנו מזדעקים שזו אנטישמיות. בצדק. איך לא רעדה ידם של היועצים המשפטיים במשרד המשפטים כשנתנו פרשנות שלפיה תלמידי החינוך המוכר צריכים לקפוא מקור? שהם לא ראויים לשירותים מוניציפליים, לניקיון, לחשמל, למים? שילדי הפטור לא זכאים לארוחה חמה וצריכים לרעוב ללחם? אתה יכול להסביר זאת, אדוני השר? חיכינו שתגיע. נקווה שתוכל לתת לנו תשובה מספקת.
היו"ר גדעון סער:
לא אתה באופן אישי, אלא הנציג של הממשלה.
השר יעקב אדרי:
אני מוכרח להגיד לך שהתקשרתי לראש עיריית ירושלים ואמרתי לו שאני תומך בו תמיכה מלאה במאבק הזה. ילדים צריכים להיות מחוץ לכל העניינים, וצריך לתת חימום כמה שיותר מהר.
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
אדוני השר, אתה חבר ממשלה.
היו"ר גדעון סער:
אולי תביא את זה לשולחן הממשלה?
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
זהו. אדוני השר, אתה חבר ממשלה. במקום להגיד את זה לראש עיריית ירושלים, תאמר זאת בישיבת הממשלה. תדפוק על השולחן. איך אפשר להרעיב ילדים?
השר יעקב אדרי:
אני מדבר על החימום.
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
או לגרום לכך שילדים יקפאו מקור?
אדוני שר האוצר, שאינו נמצא כאן, חשוב להזכיר ששר האוצר הקודם והליכוד שילמו ביוקר על המדיניות הכלכלית האכזרית שפגעה בחלשים, בעניים, והם עכשיו באופוזיציה עם 12 מנדטים.
מיכאל איתן (הליכוד):
העיקר שהמדינה בכלכלה משגשגת, בשיא השיאים של הכלכלה.
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
ושיש מיליון וחצי עניים, זה לא אכפת לך. מה אכפת לך?
מיכאל איתן (הליכוד):
אנחנו באופוזיציה והכלכלה משגשגת.
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
מה אכפת לך, כשיש לך 35,000 שקל בחודש, וכשיש מיליון ו-600,000 עניים במדינת ישראל?
היו"ר גדעון סער:
חבר הכנסת איתן עכשיו תקף את הממשלה הנוכחית.
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
מה אכפת לך שיש 760,000 ילדים עניים רעבים?
מיכאל איתן (הליכוד):
אוי, באמת. אוי, באמת.
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
ודאי שלא אכפת לך. לא אכפת לך. יש לך 35,000 שקל בחודש.
מיכאל איתן (הליכוד):
באמת. ממש.
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
אתה אומר שלא אכפת לך, אתה אומר שהכלכלה היום משגשגת.
מיכאל איתן (הליכוד):
אכפת לי מאוד שהמדינה היום נמצאת במצב הכלכלי הכי טוב שאפשר.
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
ומאות ילדים רעבים ללחם וקופאים מקור. חשבת על מה שאמרת קודם? חשבת על המשפט הזה?
מיכאל איתן (הליכוד):
חשבתי. - - -
היו"ר גדעון סער:
אתה הדובר הבא, חבר הכנסת איתן. אני מאפשר לך, חבר הכנסת הלפרט - - -
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
אני כבר מסיים. אני פונה אל ראש הממשלה ואל שר האוצר בעת נעילת שערי התקציב, לעצור לרגע ולשנות את הסעיפים שפגעו פגיעה קשה בגמלאים ובילדים, בנכים ובמובטלים. לא מאוחר. עדיין ניתן לתקן גם את התקציב לשנת 2007. עם קצת רצון טוב, עם קצת חמלה – ראש הממשלה מדבר על זה, על החמלה, בכל הזדמנות. תודה.
היו"ר גדעון סער:
תודה לחבר הכנסת הלפרט. הדברים, מי ששמע אותם, בהחלט נכנסו אל הלב, ואולי גם יהיה שינוי בנקודה שחבר הכנסת הלפרט העלה, לגבי החימום בכיתות.
חבר הכנסת מיכאל איתן מסיעת הליכוד הוא הדובר הבא. לרשותך, אדוני, תשע דקות. תשע דקות זה טוב?
מיכאל איתן (הליכוד):
בהתחשב בעובדה שבדיון על חוק ההסדרים בשנת 1992 דיברתי 11 שעות, תשע דקות זה לא הרבה.
היו"ר גדעון סער:
תשע דקות זה שיפור אדיר.
מיכאל איתן (הליכוד):
זה לא הרבה, תשע דקות.
השר יעקב אדרי:
מה זה בשביל מיקי תשע דקות?
מיכאל איתן (הליכוד):
אבל מה – היו ימים. פעם היה הכול אחרת, וצריך להסתגל. אני מקווה שהפעם אני אסתפק בתשע הדקות. דרך אגב, אז לקח לי לא מעט זמן להכין את 11 השעות. לא באתי הנה לא מוכן, באתי מוכן.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, רציתי לדבר על נושא מסוים ואני אגע בו בעיקר בדברי. אבל אני חייב תגובה לדבריו של חבר הכנסת הלפרט. נכון, המדיניות של נתניהו ושל הליכוד, ושל שרון שהיה אז ראש הממשלה, וכל השרים, שכולם אחראים קולקטיבית, ובחלק מהזמן נדמה לי שגם אתם הייתם שותפים - היום פתאום תופסים הליכוד ונתניהו. הרי היום להגיד את זה. זה צריך להיות אדם - מילא, אז אמרו את זה, זה כאב לאנשים. הוא נקט מדיניות קשה, כי לא היה. המדינה עמדה על סף התמוטטות. היא היתה במצב שהיא היתה יכולה לקרוס, מערכות היו קורסות. היתה סכנה למשק הישראלי.
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
- - -
מיכאל איתן (הליכוד):
נכון, אני מסכים. מה לעשות? הלכו למנתח, והיום מסתבר שהניתוח הצליח בצורה בלתי רגילה. אלא מה? עוד זוכרים שזה כאב. לצערי הרב, אין הכי טוב בחיים. יכול להיות שהיו עושים ניתוח שלא כואב, והיום כולנו כבר היינו מתים. הניתוח כאב ועלה במחיר כבד. אבל היו תוצאות. יכול להיות שהליכוד שילם באמת את המחיר, הליכוד יושב היום באופוזיציה. אבל אני אומר בשיא האחריות, שאם היינו צריכים לחזור עוד הפעם, אז יכול להיות שבקוסמטיקה אפשר לשנות, לעשות יחסי ציבור, להיות יותר רגישים במלים, באהדה, לא לייצר ניכור. אבל במעשים היינו מוכרחים לעשות אותו הדבר ב-99% כדי שנוכל לצאת מהמצב שבו היינו.
אם אתה, חבר הכנסת הלפרט, מדבר על דאגה ומדבר על רצון לעזור לחלשים, מי יעזור להם? מי יכול לעזור לחלשים? הקדוש-ברוך-הוא, ברור. הקדוש-ברוך-הוא יעזור, אבל זה לא בשליטתנו.
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
שאלת מי יעזור? תוריד מה-20 מיליארד שאתם הולכים לתת הטבות לעשירון העליון, חצי לעשירון התחתון ופתרת את כל הבעיות.
מיכאל איתן (הליכוד):
חבר הכנסת הלפרט, אני מדבר כעת ברמה העקרונית, מי יכול לעזור לחלשים. אז אמרנו שהקדוש-ברוך-הוא. כולנו מתפללים ומבקשים ומקווים שיענה. אבל הוא אומר לנו שהרשות נתונה, וזה תלוי במעשים שלנו, במיוחד ביחסים שבין אדם לחברו. אנחנו צריכים לייצר את ההון שממנו אפשר יהיה לעזור לחלשים. אי-אפשר לבוא כל הזמן לקופה הציבורית ולהגיד: אתם תיתנו ותיתנו, ותיתנו, ותיתנו. אני לא שמעתי אותך פעם אחת, פעם אחת, בכל הזמן שאני בכנסת מציע איזושהי הצעה שהקופה הציבורית תוכל להרוויח ממנה.
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
הצעתי לך עכשיו. קח את 20 מיליארד השקל המיותרים, תן חצי לעשירים וחצי לעניים.
מיכאל איתן (הליכוד):
סליחה, להטיל מסים זה רעיון נהדר.
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
לא להטיל מסים, לא להפחית מסים.
מיכאל איתן (הליכוד):
זה רעיון נהדר להטיל מסים. אבל מה לעשות? הוכח, היום זה לא עניין של אמונה, זה עניין של חוק כלכלי, שבמקומות שבהם שיעור המיסוי גבוה מדי ולא מכוון, במקום לקבל יותר כסף, הקופה מקבלת בסוף פחות. מה לעשות? צריך לדעת גם את המיסוי לעשות במשורה, ועל-פי הצורך, ומקובל עלי. אבל זה לא פותר הכול, ולא בכל דבר אפשר לבוא לקופה הציבורית ולהגיד: תיתנו, תיתנו, תיתנו, תיתנו. יש באיזשהו מקום גם גבול.
מה שעשה נתניהו בזמן שהקופה היתה ריקה, אתה היית עושה בבית שלך לעצמך ולמשפחתך אם היית במצב דומה. אם היית במצב שההכנסות יורדות, שפחות מבני הבית יכולים להביא משכורת, שיש פחות עבודה, מה היית עושה? היית אומר: רבותי, אין ברירה, צריך לקצץ. אנחנו מקצצים על מנת שנוכל לחסוך, לייצב את עצמנו, להשקיע במשהו שממנו אפשר יהיה להגדיל את ההכנסות בעתיד, ואם ההכנסה תגדל, ירווח לנו. אז מה עשה המשק הישראלי? חתך בהוצאות, חתך קשה, והיום הוא צומח. אם זה לא היה מצליח - - -
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
אתה קורא לפעמים את עיתון "הארץ"? עיתון "הארץ" כתב ש-60% מהגזירות הכלכליות הוטלו על העשירונים התחתונים.
מיכאל איתן (הליכוד):
חבר הכנסת הלפרט, אני לא רוצה להתווכח אתך על דבר אחד, מה היה קורה אילו. אני יודע היום רק דבר שעליו אני יכול להצביע. הניתוח הזה הוביל לתוצאות מזהירות גם אם הוא עלה מחיר כבד. אתה אומר שאפשר היה להגיע לתוצאות האלה גם בדרך אחרת, ואני על זה אומר שיכול להיות שאם היינו הולכים בדרך אחרת היו מקבלים תוצאות אחרות. התוצאות היו חיוביות. עכשיו צריך לתקן עיוותים, בבקשה, יש ממה.
אני חושב ששר האוצר דאז, בנימין נתניהו, אולי יכול היה להיות פה עכשיו בסיטואציה של מי שזוכה בכל הקרדיט בתפקיד של ראש ממשלה או של שר אוצר, בלי קשר למה שהוא עשה אז. הוא היה עובר את זה. הוא לא עבר, לא בהכרח בגלל השכר והעונש בנושא הכלכלי האוצרי בלבד. אבל בזה הוא הצליח. היום בדיעבד כולנו יודעים, ואם אנחנו, הליכוד, משלמים מחיר ויושבים באופוזיציה, זה לא הוכחה שהמצב הכלכלי בארץ גרוע. זה הוכחה שהמצב של הליכוד גרוע.
כמה זמן עוד נותר לי?
היו"ר גדעון סער:
נותרו לך עוד שתי דקות. אבל אני אאפשר לך להאריך, מאחר שהיו חלקים - - -
מיכאל איתן (הליכוד):
אני אשתדל לקצר. אני בא הנה עכשיו מישיבת ועדת ביקורת המדינה שמקיימת דיון דחוף בפרשת המריבה והעימות שקיים, כך התרשמנו, בין ירון זליכה, החשב הכללי של משרד האוצר, ובעצם הוא החשב הכללי של המדינה, לבין גורמים במשרד ראש הממשלה, ויש אומרים גם ראש הממשלה בעצמו. זה בעקבות פעילויות שהחשב הכללי נוקט על מנת לעשות דבר אחד: לשמור על הכסף של כולנו, למנוע מצבים שהתקציב שאנחנו מדברים עליו כאן, ושאתה מציע לי לקחת מכל מיני מקומות - אני אומר: בוא נשמור על מה שיש ולא ניתן שאת התקציב הזה יוציאו למטרות שיש בהן העדפה, פרוטקציה, לא דרך מינהל תקין.
ברגעים אלה אנחנו שומעים בוועדת ביקורת המדינה - אני עליתי לדבר כאן ושם יושבים חברי - שיש כוונות לפגוע בחשב הכללי על-ידי החלשת מעמדו בדרכים שונות, בהוצאות סמכויות מידיו, בהדלפות שיפגעו במעמדו, בפגיעה ביכולתו למנות חשבים ולשמור על עצמאות החשבים במשרדים השונים. ואני אומר במסגרת חוק ההסדרים, במסגרת הדברים שצריך להקפיד עליהם, אנחנו מוכרחים להילחם בשחיתות, והיום. גם אם יש ביקורת על חשבים, ויש, גם אם יש אפשרות לחשוב אולי על שיטות אחרות למינוי חשבים, גם אם יש מקום לשקול אולי איזשהם התייעצויות וגורמים נוספים שיטפלו בנושאים שונים, תמיד יש מקום לחשוב על כל מיני שינויים וכל מיני רפורמות, אבל בעיתוי הזה, כאשר באים לעשות שינויים בסמכויות החשב הכללי, כולם מבינים את המסר.
אני אמרתי בוועדה: האם אתם חושבים שמדובר פה באיזה שינוי ענייני? אם היה מדובר רק בשינוי ענייני, לא היתה באה כל כך הרבה תקשורת. כל חדר הוועדה היה מלא תקשורת, למה? הם באים לשמוע עוד סיבוב במאבק נגד החשב הכללי ד"ר ירון זליכה. אף אחד שם לא בא לדון בעניין לגופו. האם זה מן הראוי, או מן הטעם? האם זה יעיל שיהיה שינוי בניהול החשבים במשרדים השונים מול החשב הכללי? מה מידת העצמאות שלהם, מה מידת ההשפעה של המשרדים? זה לא עניין שם כמעט אף אחד.
כולם הבינו שהמסר המרכזי הוא להראות לעם ישראל שהחשב הכללי, שנלחם על כספי ציבור ומוכן לעמוד גם נגד חזקים ממנו ולומר להם: אני לא אפעל בניגוד לחוק, אני אמשיך להיאבק על מנת שכספים לא ילכו לכל מיני מקורות שלא צריכים ללכת, בניגוד לחוק, לטובת אנשים שיש להם איזו עדיפות ואינטרסנטיות, ואני לא ארשה את הדברים האלה – שהוא היום לא יקבל מכה. אנחנו צריכים להגן עליו. זה מה שהולכת לעשות הוועדה, כך התרשמתי ממרבית החברים, או מכולם, ללא הבדל קואליציה ואופוזיציה. אני חושב שאת זה צריכה לעשות גם הכנסת ואת זה צריך לעשות הציבור ואת זה צריכים לעשות אמצעי התקשורת, כי זה אחד המאבקים החשובים ביותר על חוק ההסדרים.
חוק ההסדרים הוא החוק שנועד לאפשר שתקציב המדינה יבוצע וינוהל כהלכה. חשוב בחוק הסדרים כזה, שהמאבק בשחיתות יקבל ביטוי, והמאבק להגנתם של מי שנלחמים נגד השחיתות יקבל גם הוא ביטוי, כמו שהיום אפשר לתת ביטוי בהגנה על אותו פקיד ממשלתי רם דרג, שנלחם את המלחמה של כולם בכך שהוא מוכן לעמוד על הרגליים האחוריות ולהיאבק על כך שכספים יצאו מהקופה הציבורית אך ורק על-פי קריטריונים, בצורה שקופה, בצורה מבוקרת, ואני חושב שזה המבחן הגדול גם שלנו, של הכנסת, אם ניתן על כך את הדעת. ניצחונו של ירון זליכה בעניינים האלה בעת הזאת יהיה ניצחון של כל אלה שאומרים לממשלה, לראש הממשלה, לשר האוצר: תקיפים ונגידים, היזהרו במעשיכם, היזהרו במעשיכם.
על רשות המסים לא אמרתי מלה, כי נדמה לי שמה שישראל זקוקה לו לנוכח גלי השחיתות זה לא להרחיב דיבור על רשות המסים, אלא על הצורך שנקים כאן רשות הנסים. בעניין הזה הלפרט יכול לעזור לא מעט.
היו"ר גדעון סער:
תודה לחבר הכנסת מיכאל איתן, שישוב לדיון החשוב בוועדה לביקורת המדינה. הדוברת הבאה תהיה חברת הכנסת קולט אביטל מסיעת העבודה-מימד. לרשותך, גברתי, חמש דקות. אחריה ידבר חבר הכנסת ראובן ריבלין מסיעת הליכוד.
קולט אביטל (העבודה-מימד):
תודה, אדוני היושב-ראש.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כחברים אחרים בבית הזה, אינני יכולה לפתוח את דברי בלי להגיד, בצער עמוק, בכאב אמיתי, כמה דברים על טדי קולק שלנו, שהלך לעולמו. אני חושבת שלגביו יהיו נכונות המלים: אחד האחרונים בדור הנפילים.
איש שבכל אישיותו היה מיזוג של חזון ושל פרגמטיות. איש שכאשר הוא חיבר את העיר הזאת יחדיו, ידע להפוך אותה לבירה. הוא ידע שלהפוך את ירושלים לבירה זה לא רק עניין גיאוגרפי. נכון, הוא הכפיל ושילש את שטחה, הוא דאג לבנות שכונות חדשות. אין איש בהיסטוריה היהודית מאז הורדוס שבנה יותר ממה שבנה טדי. אבל הוא ידע שבירה היא יותר מאשר מקום פיזי. הוא ידע שאת הבירה הזאת צריך לחזק בכל המובנים, במובן הרוחני, במובן הכלכלי, במובן התרבותי. ואכן בתקופתו פרחו כל אותם מוסדות. הוא הקים מוזיאונים, הוא הקים גנים ציבוריים, הוא הקים מוסדות לכל הציבור, מוסדות חינוך, גני-ילדים, קליניקות, גם לאזרחים הערבים בעיר הזאת.
האיש שידע שירושלים היא נכס לכולנו, היא לבו של העם היהודי, ידע גם שלירושלים יש ממד אוניברסלי. הוא ידע איך להביא לירושלים את ראשי הדתות, את ראשי המנהיגים בעולם, וידע להוסיף לכך את הממד המדיני, שכן כשאנחנו מדברים על עיר בירה, היא צריכה להיות בירה בכל המובנים, במובן התרבותי, במובן הכלכלי, אבל היא גם צריכה להיות מוכרת בכל העולם, צריך לחזק אותה בכל העולם. אני חושבת שטדי, בתבונתו, בידיעתו, בנחישותו, ידע לתת את המעמד הבין-לאומי הזה לירושלים כשהוא הקים ועד בין-לאומי של אישים מהליגה הראשונה שיבואו ויתמכו בעיר הזאת.
הקשבתי הבוקר לחבר הכנסת נסים זאב, והוא דיבר על טדי באותה מידה של חום ואהבה שגם אני הייתי רוצה לבטא מעל הבמה הזאת, אדוני היושב-ראש. טדי שידע להיות אותו ראש עיר לכולם, שידע לדבר באותה שפה אל מנקי הרחובות, כשהיה יוצא ב-06:00 לרחובות לראות שהעיר נקייה, או אל האיש שבא לתרום. לא היה איש שעבר את סף לשכתו שלא ידע שיש לכך מחיר וצריך לתת כסף לירושלים, או איך שטדי קרא לזה "יורושולים". הוא ידע שבכל מקום בעולם שאליו הוא נסע, מטעם המגבית או ארגונים אחרים, חלק מהכסף הזה צריך לבוא לירושלים.
אני חושבת שלא היה, מאז אני זוכרת, ראש עיר שהקדיש את זמנו, את מרצו, את יכולותיו השכליות, הנפשיות, האינטלקטואליות, את כל היצירתיות, כדי להגדיל ולהאדיר את העיר הזאת. לצערי, מאז הוא כבר לא ראש עיר, העיר הזאת הידרדרה, עברה לעוני, יש בה הגירה שלילית.
צר לי שהוא לא אתנו עוד. נזכור אותו כאחד מגדולי המדינאים שלנו.
אני רוצה לנצל את הדקה שנשארה לי כדי לומר שאני איאלץ בצער רב להרים את ידי ולהצביע בעד התקציב הזה. לא זה התקציב שלו ייחלנו. הבנו שבשנת 2006 הממשלה הזאת ירשה תקציב שהיה קשה מאוד לשנות בו. נעשו מאמצים על-ידי חברי בוועדת הכספים, ופה ושם בשוליים הצלחנו לשנות. אבל זה לא תקציב חברתי.
שמעתי את הוויכוח של חבר הכנסת איתן עם חבר הכנסת הלפרט, וחבר הכנסת הלפרט צדק. 60% מהגזירות, אם לא יותר, חלים על השכבות העניות. אנחנו מדברים על העמקת העוני במדינה הזאת. אנחנו מדברים על הסכנה שבה נמצא החינוך הגבוה. אם רצינו להביא לא חמלה, אלא צדק חברתי, היינו יכולים לשנות את פני התקציב הזה. אינני חושבת שהיינו צריכים להוסיף. סדרי העדיפויות יכלו להיות אחרים.
בסך הכול, אדוני, צר לי, כואב לי. כואב לי על הגמלאים שלהם הבטחנו ולא נקיים, כואב לי יותר ויותר על ניצולי השואה. שר האוצר – ואני לא מדברת על פקידי האוצר, לא על זליכה ולא על אחרים – שר האוצר, שבמשך שנים ניהל את המאבק בבית הזה למען ניצולי השואה, ויש בידי מסמכים ונאומים ומכתבים שהוא כתב, הוא זה שהבטיח לנו שעכשיו, בכנסת הזאת, במושב הזה, בשנה הזאת, אנחנו ניטיב אתם, וכמה שנים נותרו להם, הוא זה שבעצם מסרב להעביר חקיקה או להעביר כספים.
אדוני היושב-ראש, נראה שבמשך השנה הזאת, למרות שנצביע בעד התקציב, נצטרך להמשיך להיאבק, אפילו כדי להשיג פירור פה או שם. אני רוצה להבטיח לבית הזה, שהמאבק הזה יימשך. תודה רבה.
היו"ר גדעון סער:
תודה, חברת הכנסת קולט אביטל. גם מהמקום שבו אני יושב אני לא יכול להימנע מלהעיר, שבתור המפלגה היחידה בכנסת שהיתה חברה בכל ארבע הממשלות האחרונות, אני מקווה שגם המאבק הזה יצליח מתי שהוא.
חברת הכנסת לימור לבנת היא הדוברת הבאה מטעם סיעת הליכוד. לרשותה יעמדו תשע דקות.
ראובן ריבלין (הליכוד):
ההערה שהערת היא אכזרית.
היו"ר גדעון סער:
היא היתה באנדר-סטייטמנט, כמיטב יכולתי.
לימור לבנת (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – שיהיה לך בהצלחה, חבר הכנסת ריבלין. אני בטוחה שתאמר דברי טעם, ובדבריך הנכוחים תביע בשם כולנו את הצער על טדי קולק, זיכרונו לברכה, שהלך לעולמו. נשמעו כאן גם דברים מפי חברת הכנסת קולט אביטל על טדי קולק, זיכרונו לברכה.
היו"ר גדעון סער:
מה שאמרה חברת הכנסת אביטל שיקף את דעת כולנו.
לימור לבנת (הליכוד):
אני בטוחה שגם חבר הכנסת ריבלין, שיתראיין בטלוויזיה מייד, וגם הדברים שאמרה חברת הכנסת אביטל, ואמרו כאן לפני על טדי קולק, ראש העיר ירושלים, זיכרונו לברכה - האיש שהיה לאגדה, מודל לחיקוי, מדור הנפילים והענקים; כל מלה שאנחנו נאמר כאן היום תהיה קטנה לנוכח דמותו הענקית. הוא הלך היום לעולמו, וכולנו זוכרים אותו ומשתתפים בצער ובאבל על מותו.
אדוני היושב-ראש, ידידי חברי הכנסת, ההצבעות שיתקיימו כאן מחר לפני הצהריים ובערב על חוק ההסדרים ועל תקציב המדינה והדיון שמתקיים כאן היום - זה דיון ואלה הצבעות על החלטות שמביאה ממשלה שהיא ממשלה ללא דרך, ממשלה ללא כיוון, ממשלה ללא נתיב, ממשלה ללא סדר-יום. איך קוראים לזה אצלנו היום? אג'נדה. ממשלה שכל כך רצתה שתהיה לה אג'נדה, שמרוב רצון היא הגיעה למצב הגרוע ביותר שאפשר בכלל לזכור בהיסטוריה של מדינת ישראל שממשלה הגיעה אליו בפרק זמן כל כך קצר.
אבל הבעיה היא לא הציניות. הבעיה היא לא להסתכל על הממשלה ולהגיד: אוח, אוח, תראו; לחכך ידיים ולומר: תראו איך הם הצליחו בכל כך מעט זמן, כל כך לא להצליח. כי אנחנו, אזרחי המדינה כולם - לא אנחנו הפוליטיקאים, לא אנחנו המפלגות, אלא אנחנו האזרחים, אנחנו המדינה - הם אלה שעומדים פה על הפרק.
אם אמרה כאן קודם חברת הכנסת קולט אביטל - חבל שהיא יצאה כבר, היא בוודאי עסוקה, אבל היא זאת שעמדה כאן קודם וביכתה מרה את התקציב שמונח כאן בפנינו להצבעה; היא זאת שאמרה שלמעשה מפלגת העבודה נכשלה ונאלצת להצביע בכאב לב ובצער גדול בעד תקציב שהיא לא מאמינה בו. היא זאת שאמרה שמפלגת העבודה הבטיחה ולא קיימה. היא זאת שלמעשה אמרה כאן שהתקציב הוא רע, שהוא לא טוב.
היא זאת שאמרה שהם ימשיכו להיאבק, ועוד פירור פה ופירור שם, נדמה לי שזאת היתה ההגדרה שלה, אדוני היושב-ראש, אם אני זוכרת נכון, אם קלטתי נכון את דבריה. היא הגדירה את זה פירור פה – שלום לך, השר יצחק כהן. אני מודה לך על שהגעת, בדיוק התכוונתי לומר מלה על ההתחייבויות של ש"ס כלפי ציבור בוחריה. לא התכוונתי לומר את זה בציניות, התכוונתי לומר ברצינות רבה, שאני בטוחה שגם ש"ס היתה רוצה לעמוד בהתחייבויות לבוחריה.
השר יצחק כהן:
את רגילה לתקוף ואחר כך להתנצל?
לימור לבנת (הליכוד):
לא, לא, לא, אני רגילה לומר בדיוק מה שאני מתכוונת, השר כהן.
ובכן, אני בטוחה שגם ש"ס היתה רוצה, כמו מפלגת העבודה, לעמוד בהתחייבויותיה לבוחריה; היתה רוצה לא בפירור פה ובפירור שם, אלא לעמוד בהתחייבות שלה. אבל היא תעמוד פה מחר, גם ש"ס, גם העבודה, גם ישראל ביתנו, כולם יעמדו כאן ויצביעו בעד התקציב הזה אף שאינם מאמינים בו, אף שאין בו מילוי ההתחייבות לבוחרים. והם יעשו את זה למרות כל אלה, אף שזאת ממשלה שאין לה דרך ואין לה נתיב ואין לה סדר-יום, לא בתחום הכלכלי, לא בתחום החברתי, וגם, ולזה אני רוצה להגיע, לא בתחום המדיני, לא בתחום הביטחוני, וזה הדבר הבולט יותר לעין, אולי, מכל יתר הדברים.
רבותי, אדוני היושב-ראש, מכובדי השר יצחק כהן, עמיתי ועמיתותי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אני בטוחה שקראתם בסוף השבוע את מוסף "הארץ". אתם בוודאי קראתם את הריאיון עם שרת החוץ, חברת הכנסת ציפי לבני. אני משוכנעת שגם חברי הכנסת מישראל ביתנו, שאני לא רואה אותם כאן עכשיו – אה, חברת הכנסת ליה שמטוב כאן, סליחה. אני בטוחה שקראתם את הריאיון עם שרת החוץ ציפי לבני, שאמרה דבר מדהים. שהלכה כל כך רחוק, עד כדי כך שהיא מוכנה לוותר על התנאי שעמדו עליו לאורך כל השנים, כולם, ראשי ממשלות ושרים וחברי כנסת, כולל ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון – התנאי שעל-פיו לא יהיה שום ויתור ולא נתקדם בשום משא-ומתן כל עוד לא ייפסק הטרור.
זה התנאי הראשון במפת הדרכים, על כל חסרונותיה ועל כל מגרעותיה. אני בכלל לא מתייחסת לגופו של עניין, אבל היא כבר מדברת על ויתור על התנאי הזה של הפסקת הטרור, של התנתקות מתשתיות הטרור, של חיסול תשתיות הטרור, והיא כבר מוכנה לוותר על כל זה והיא כבר מוכנה להמשיך ולוותר.
אני חייבת להגיד לכם, שאותם דברים שאמרה שרת החוץ בעיתון "הארץ" ביום שישי, לא רק שהיא אמרה אותם, היא כבר הלכה להיפגש עם בכירים ברשות הפלסטינית, היא כבר הלכה לשרת החוץ האמריקנית, קונדוליסה רייס, היא כבר משווקת את התוכנית שלה. ראש הממשלה אומר דברים אחרים לחלוטין, אגב. היא כבר מתייחסת למפת הדרכים כאילו היא איננה רלוונטית, ראש הממשלה עדיין מדבר על מפת הדרכים כמסמך העבודה של ממשלת ישראל, וכל זה באותה ממשלה.
זה שהיא חותרת תחתיו, זה עניין פוליטי, זה עניינה של קדימה. אני מאחלת להם בהצלחה. תצליחו לפרק את עצמכם, אתם עושים את זה בכשרון רב, חבר הכנסת חרמש.
שי חרמש (קדימה):
יש לנו ממי ללמוד, לימור.
לימור לבנת (הליכוד):
אבל למדתם כל כך מהר. אתם כל כך מוכשרים שלמדתם את זה בכשרון רב ומאוד מהר. אבל הבעיה היא שמדינת ישראל כרגע נתונה בידיכם וזה לא משחק, זה לא משחק. וכאשר שרת החוץ וראש הממשלה מדברים החוצה בשני קולות בתחום המדיני והביטחוני - לא בחדר, כשיושבים לדון בו ולקבל החלטות, אלא החוצה, כלפי ארצות-הברית, כלפי הפלסטינים - זאת סכנה חמורה למדינת ישראל, לביטחון ישראל. וזה כבר לא עניין של היה ממי ללמוד לא היה ממי ללמוד. לא היה לכם ממי ללמוד את זה. את זה לא היה ממי ללמוד.
זה מעמיד את כל מדינת ישראל בסכנה חמורה ביותר. זה מעמיד את כולנו במקום החמור ביותר והגרוע ביותר והנמוך ביותר שהגענו אליו. לא מספיק שמלחמת לבנון השנייה העמידה אותנו בסיכונים, באובדן כושר ההרתעה שלנו, עכשיו אפילו את המשא-ומתן אנחנו לא יכולים להתחיל מאותו מקום שאנחנו יכולים אולי להתחיל אותו, כשיבוא יום ויהיה לנו עם מי להתחיל משא-ומתן. כי אתם לוקחים אותנו למטה, אחורה, למקום הכי נמוך. כבר ויתרנו. הנה, ציפי לבני כבר ויתרה על התנאי של הפסקת הטרור, של חיסול התשתיות. לאן נגיע? לאן?
שי חרמש (קדימה):
כמה ביבי היה רחוק - - -
לימור לבנת (הליכוד):
אתה תענה לי על מה שאני מדברת ואל תיקח אותי למקומות אחרים, שי חרמש. ישבת היום בדיון בוועדת לביקורת המדינה, אתי ביחד, על הצורך למגן מפני מטח של "קסאמים" שנוחת עליכם ביישובי הנגב המערבי. ועכשיו, כאשר שרת החוץ מוכנה לוותר על התנאי של הפסקת הטרור וחיסול התשתיות, היא כבר מוכנה ללכת לוויתורים, ויתורים, ויתורים – על מה אתה מדבר?
שי חרמש (קדימה):
מתי זה התחיל? זה התחיל לפני חמש שנים.
לימור לבנת (הליכוד):
על מה אתה מדבר? איזו ממשלה? איזו מדיניות? לאן תיקחו אותנו?
תראו, הסכנה הזאת, הכל-כך חמורה, כשישראל ביתנו יושבת בתוך הקואליציה וש"ס – תראה, השר כהן, אני רואה שהעמדות הן הרי לא עמדות ימניות, זה בסדר. אבל בכל זאת - - -
היו"ר גדעון סער:
חבר הכנסת שי חרמש, אני הבלגתי על כמה קריאות ביניים. כלומר, אני לא גיליתי איזו גישה – וגם ניהלת דו-שיח עם חברת הכנסת לבנת, אבל גם עד לגבול מסוים. בבקשה, גברתי, אני אוסיף לך את פרק הזמן הזה.
לימור לבנת (הליכוד):
אני מודה לך. אדוני היושב-ראש, אני חייבת לומר שאני ממש מלאת הערצה לכושר האיפוק, לא של חבר הכנסת שי חרמש אלא של ראש הממשלה. כמה יכול ראש ממשלה להתאפק כשממלאת-מקומו מתראיינת בכל מקום, מודיעה שהיא כשירה יותר ממנו, היא טובה יותר ממנו, היא תהיה ראש ממשלה יותר טובה ממנו והיא גם תתמודד מולו כבר. למה? כי הוא לא עושה מה שהיא רוצה. לה יש מדיניות משלה והיא תעשה מה שהיא רוצה. ואם הוא לא יעשה מה שהיא רוצה, היא תתמודד מולו. זה פנטסטי. אגב, אני תומכת בזה, זה טוב ליהודים שיש שם התקוטטויות. אבל זה מראה על כושר האיפוק של ראש הממשלה, איך הוא מתאפק, איך הוא מסכים.
שמעתי שחברי, חבר הכנסת ישראל כץ, קרא היום לראש הממשלה לפטר אותה. אני חושבת שצריך לפטר את הממשלה כולה, למה את שרת החוץ? הממשלה כולה היא ממשלה כושלת, ולכן הממשלה צריכה ללכת הביתה. אם ראש הממשלה יפטר אותה קודם, גם זה פתרון מסוים, אם כי הוא לא מספיק טוב. כי ראש הממשלה הוא כושל לא פחות משרת החוץ, זאת האמת. וכנ"ל שר הביטחון. לכן הדבר הנכון היה שהכנסת הזאת פשוט תשלח את הממשלה הזאת הביתה. עד אז הוא יפטר אותה, יהיה שר חוץ אחר – יכול להיות. אני מוכנה להתפשר עם חבר הכנסת כץ, לנהל אתו דיאלוג אם נעשה את זה בצורה כזאת או אחרת.
מה שברור מכל הדברים שעולים, שהממשלה הזאת היא ממשלה כושלת, היא נכשלה בכל התחומים. המצב המדיני והמצב הביטחוני כל כך חמורים עכשיו, שאנחנו מוכרחים להתייחס לזה בכל הרצינות הראויה. וחובתנו ככנסת, וכאן זאת חובה של כל חברי הכנסת, זה לא עניין של מפלגה, זה לא עניין של סיעה, זה לא עניין פרטי של אף אחד.
כל מי שסבור שהוא ממלא את תפקידו כחבר כנסת – ישבנו היום בוועדה לביקורת המדינה ודנו במיגון יישובי עוטף-עזה, ומה התברר? התברר שלמרות דוח מבקר המדינה, למרות כל ההתחייבויות שניתנו במהלך השנים, המיגון לא הושלם, לא בגלל סיבות מיוחדות, בגלל שלומיאליות, בגלל חלמאות, בגלל ביורוקרטיה, בגלל אלף דברים שפשוט לא קורים. זאת אחריות של כולנו. וכיוון שזאת אחריות של כולנו, אני חוזרת ואומרת: כאן צריך לקום ולעשות מעשה, ואת המעשה הזה חובה על הכנסת הזאת ועל הבית הזה לבצע. הציבור יושב, הציבור שומע, הציבור מקשיב, ואנחנו חייבים לעשות כאן את חובתנו.
אגב, אני רוצה לומר לך - - -
היו"ר גדעון סער:
חברת הכנסת לבנת.
לימור לבנת (הליכוד):
אני צריכה לסיים? אני לא שמתי לב, אני מצטערת.
היו"ר גדעון סער:
את ניסית להגיע לסיומו הטבעי של הרעיון.
לימור לבנת (הליכוד):
אני מבינה. אני לא שמתי לב. אם כך, אני אסיים בזה.
היו"ר גדעון סער:
הדובר הבא הוא יושב-ראש הוועדה לביקורת המדינה. תודה לחברת הכנסת לימור לבנת. הדובר הבא הוא חבר הכנסת זבולון אורלב, שמאחר שניהל את ישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה נדחה תור הדיבור שלו, אני מעניק לו אותו כעת בהתאם לסיכום שנעשה פה קודם. לרשותך, אדוני, 12 דקות. יכול להיות דבר כזה?
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
יכול להיות.
היו"ר גדעון סער:
הסיעה שלך מאוד נדיבה כלפיך.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חוק ההסדרים ותקציב המדינה לשנת 2007 מלמדים שהמדינה החליטה, לדעתי במודע ובמכוון, להימנע מקביעת מדיניות חברתית. אני קובע זאת מפני שהממשלה פשוט לא קבעה יעדים חברתיים כפי שהיא קובעת יעדים כלכליים. בתחום הכלכלי הממשלה קובעת, למשל, מהו יעד הגירעון, מהו יעד האינפלציה, מהו יעד גידול ההוצאות ועוד יעדים מיעדים שונים. ואחרי שהממשלה קובעת מהם היעדים הכלכליים, הם הופכים להיות הבסיס שעליו נבנים חוק ההסדרים והתקציב. קודם יורים את הירייה, ואחר כך מתחילים לסמן את העיגולים. לאחר שבעצם קובעים אותם יעדים כלכליים, המשחק גמור.
מול זה, אדוני היושב-ראש, בתחום החברתי אין שום מדיניות ואין יעדים. יש החלטות נקודתיות, אבל אין ראייה לאומית כוללת. הממשלה, אדוני השר, לא קובעת מהו יעד הקטנת תחולת העוני. נאמר שהשנה תחולת העוני היא 23%, היא אומרת שבשנת התקציב הזאת באמצעות שני המנגנונים, חוק ההסדרים והתקציב, היא רוצה להקטין את תחולת העוני ב-5% או ב-3%. היא לא אומרת כלום. היא לא אומרת מה יעד הקטנת העוני בקרב זקנים, היא לא אומרת מה היעד להורדת העוני בקרב ילדים, ואפילו, חברת הכנסת יחימוביץ, היא לא קובעת - - -
היו"ר גדעון סער:
התייחס לזה לא מזמן הנגיד לשעבר, מר קליין.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
- - - וגם לא קובעת מהו היעד החברתי של הפחתת העוני בקרב אנשים עובדים שחיים מתחת קו העוני. לעניות דעתי, ברור מדוע היא לא קבעה. מכיוון שחוק ההסדרים והתקציב, אחרי שהם מתבססים על היעדים הכלכליים, זה ברור שהם - חוק ההסדרים והתקציב - רק יגדילו את מספר העניים בישראל, רק יגדילו את הפער החברתי ורק יגדילו את מספר המובטלים ואת מספר העובדים שחיים מתחת לקו העוני. אז ממשלה שיש לה תקציב שהיא רק מגדילה ומחמירה בו את המצב החברתי, ברור שהיא לא יכולה לקבוע יעדים חברתיים, כי היא מתביישת לקבוע יעד שיש בו הגדלת העוני.
אני גם מבין למה הממשלה לא קובעת יעד מוגדר של הקטנת האבטלה. כנראה, אין לה עניין לקבוע יעד כזה, ואולי גם אין לה יכולת לקבוע יעד כזה, שהרי קרוב ל-40% מהאנשים שחיים מתחת לקו העוני הם אנשים ממשפחות שראש המשפחה בהן בדרך כלל עובד, מקבל שכר. ואף-על-פי שהוא עובד ומקבל שכר, המשפחה חיה מתחת לקו העוני. גם אם נקטין את האבטלה, הגברת שרה מרום-שלו, לא הקטנו את העוני, אנחנו רק נעביר אותם מטבלה לטבלה, מטבלת העניים המובטלים לטבלת העניים העובדים. ויכול להיות שכעובד הוא יקבל פחות ממה שהוא קיבל מהקצבה של הביטוח הלאומי.
אני אביא דוגמה. ישבה ועדת השופט לרון שמונתה על-ידי הממשלה, טיפלה בכל הנושא של מצוקת הנכים, והמליצה כי נכים שמשתלבים בשוק העבודה לא יורידו להם את כל קצבת הנכות. אם הוא מקבל 3,000 שקל קצבת נכות ומשתלב עכשיו בעבודה ומקבל 2,000 שקל, היום מורידים לו את כל 3,000 השקל. זאת מדיניות חברתית? לכן קל לקבוע שבעצם חוק ההסדרים, שהתקציב אין בו בשורה חברתית, ואולי זה בלשון המעטה, כי אין ספק שהתקציב כמו שהוא רק יחמיר את הבעיה החברתית במדינת ישראל. גם אם בנקודה כזאת או אחרת יהיה תיקון, התמונה בכללותה היא תמונה שחורה.
הממשלה גם לא קבעה יעד של הקטנת הפערים בשכר, וזאת אחרי שמדינת ישראל היא או אלופת העולם או סגנית אלופת העולם – יש מחלוקת בעניין הזה - בכל מה שקשור בפערים בשכר בין עניים לעשירים. חבר הכנסת גבאי, תדע שלפחות במקצוע אחד אנחנו כנראה אלופי העולם. זאת בושה, בושה גדולה.
לממשלה אין שום תוכנית. עכשיו אני לא מפיל הכול על הממשלה הנוכחית, השר כהן. אלה חטאים מצטברים של ממשלות רבות. גם אם היו מפלגות, כמו מפד"ל, שנלחמו נגד הדברים האלה בממשלות קודמות, המצב הוא כזה שמפלגה קטנה איננה יכולה לשנות מדיניות. לכן, בעשור האחרון, ב-20-15 השנים האחרונות - אלא מה, השר כהן, הממשלה הזאת, בשונה ממשלות קודמות, מורכבת פעם ראשונה מרוב בתוך הקואליציה, שהמפלגות המכונות חברתיות יכולות להיות רוב - אם אתה מצרף את מפלגת העבודה עם ש"ס ועם גיל.
היו"ר גדעון סער:
תסלח לי, חבר הכנסת אורלב, מה זאת אומרת המכונות חברתיות? מה מכשיר מפלגה? תמיד עניין אותי הדבר הזה. מהו לדעתך הפרמטר שמאפשר לקרוא למפלגה מפלגה חברתית?
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
ההצהרות שלהן לפני הבחירות וההתחייבויות שלהן לבוחרים. ואני, אגב, מכבד את זה.
היו"ר גדעון סער:
הפרמטר הוא לא מעשי? הפרמטר הוא רק הצהרות?
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
לא, לא. אני מדבר קודם כול על תעודת הזהות; מהי תעודת הזהות המוצהרת של אותה מפלגה. אני אומר, הממשלה הזאת היא ממשלה, לדעתי, שאחרי הרבה זמן - לפחות לפי תעודת הזהות המוצהרת של אותן מפלגות, הן מפלגות חברתיות. יש 19 ועוד 12 ועוד שש לפני כניסת ליברמן, זה לפחות רוב בקואליציה. לכן, לפי דעתי, המפלגות האלה יכלו לכפות, בשונה מהמצב בקואליציות קודמות. זה לא עניין של ויכוחים מפלגתיים, כי אנחנו עוסקים כרגע בעניין לאומי. אני אומר, ההזדמנות הזאת היא הזדמנות גדולה שהוחמצה; גם אם היתה כוונה טובה.
קח עוד דוגמה, מפלגת העבודה הלכה עם הדגל של העלאת שכר המינימום. הדגל הכי חשוב שלה, של צמצום פערי שכר על-ידי העלאת שכר המינימום – אגב, יש עוד מכשיר, וזה מס הכנסה שלילי, שכרגע הממשלה אומרת שהיא תבצע בשנת 2008; נראה אם היא תוכל לבצע את זה. גם בדבר הזה של העלאת שכר המינימום, גם פה רוב שנמצאים במפלגות חברתיות, כמו ש"ס, מקפלים את מפלגת העבודה שלא להגדיל את שכר המינימום על-פי ההתחייבות בקווי היסוד ובהצהרות של מפלגת העבודה לציבור. לכן אני אומר שבהחלט יש פה אכזבה גדולה מאוד.
לא רק זה, אדוני היושב-ראש. גם בהתחייבויות לא מפלגתיות, התחייבויות אזרחיות חברתיות, למשל להגן על החיים של תושבי שדרות ועוטף-עזה - אתה מבין, צריך חבר מהקואליציה, חבר וחברה, לאיים שהם לא יצביעו בעד התקציב, ואז מביאים אותם להנהלת הקואליציה וצ'יק צ'ק פתאום אומרים שיעבירו חוק של מיגון עוטף-עזה שיעלה 400 מיליון שקלים. אמרתי לחברי שי חרמש, אשרי המאמין. הוא כנראה עדיין בטירונות הפוליטית, ועדיין קונה את הדבר הזה.
לא רק זה, חברת הכנסת עמירה דותן מקדימה, יושבת-ראש ועדת משנה בוועדת ביקורת המדינה לטיפול בתושבי גוש-קטיף - הרי זאת בושה וחרפה כיצד ממשלת ישראל מתייחסת לאנשים שהיא גירשה אותם, ניתקה אותם, פינתה אותם, כל אחד יבחר את המלה המתאימה, כפי שהוא מאמין בה. זה פשוט לא ייאמן. לא ייאמן כיצד ממשלה בישראל פשוט מפקירה אנשים לגורלם באופן מדהים. בעיני, אגב, זאת מדיניות חברתית. לכן, יש אכזבה גדולה מאוד.
השר כהן, הממשלה הזאת, צריך להודות על האמת, ממשיכה את מדיניות הממשלה שגם אנחנו היינו חברים בה, מדיניות כלכלית ניאו-ליברלית, שנלחמנו נגדה ולא יכולנו לה. הליכוד הוכה על כך והוא מודה, הוכה על כך קשה מאוד, אבל לכאורה, נראה כאילו זה לא אכפת לאף אחד. לכאורה, אני צריך לשמוח שהרי המפלגות המרכיבות את הקואליציה גם הן יוכו כפי שהוכה הליכוד, אבל דאגתנו היא לאוכלוסיית המדינה.
אנחנו חושבים שהמפלגות שמרכיבות את הקואליציה היו צריכות לעמוד יותר על ההתחייבויות וההצהרות שלהן בתחום החברתי. נראה שהצהרות פחות חשובות ממשרות. התחייבויות כנראה פחות חשובות ממנעמי השלטון. לצערי, אף-על-פי שאנחנו יודעים את הדעות האישיות של חברי כנסת טובים ונאמנים, כנראה שמכבש הקואליציה יצליח להעביר את התקציב הרע הזה, מנקודת המבט החברתית והאזרחית.
בשניות שנותרו לי אני רוצה גם לבוא בטענות קשות כלפי הממשלה, שמחזיקה בחינוך הדתי ובציבור הדתי כבן ערובה. ידע הציבור כי הממשלה מקצצת את תקציבי הישיבות התיכוניות עד כדי קריסתן, מפחיתה את תקציבי בנות השירות הלאומי באופן שלא ניתן יהיה להפעיל את השירות הלאומי בראשית שנת הלימודים תשס"ח, פוגעת אנושות בתקציב המכינות הישיבתיות לצה"ל, שבוגריהן הם חלק חשוב מהפיקוד הקרבי ומהלוחמים ביחידות המובחרות.
נכון, המפד"ל ייסדה את מערכת החינוך, את מוסדות התורה, את הארגונים הציוניים החברתיים ואת ההתיישבות הדתית, אך הם מזמן לא נכס מפלגתי, אלא נכס לאומי של כלל מדינת ישראל. לא מתקבל על הדעת שהממשלה תבוא חשבון עם המפד"ל, עם הכיפות הסרוגות ועם הציונות הלאומית על גבם של תלמידים, של מתנדבים, של חיילים, של מתיישבים, שכולם משרתים את המדינה בנאמנות, מחרפים את נפשם עבורה, משתלבים ותורמים בכל תחומי החיים.
על כן, אדוני היושב-ראש, אנחנו נצביע בלב שלם ובלי היסוס נגד חוק ההסדרים והתקציב, ובכך נבטא את האי-אמון המוחלט כלפי הממשלה הכושלת ודרכה שאיננה קיימת. תודה.
היו"ר גדעון סער:
תודה לחבר הכנסת אורלב. הדוברת הבאה היא חברת הכנסת ליה שמטוב מסיעת ישראל ביתנו. אם כבוד השר ירצה לאחר מכן למסור דברים לבית, אנחנו נתכבד בזה. חברת הכנסת ליה שמטוב, לרשותך ארבע דקות.
ליה שמטוב (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר, בשבוע שעבר דנה המליאה ההצעה לסדר-היום בנושא תוכנית ויסקונסין. השר אלי ישי לא נוכח במליאה, אבל השר כהן כנראה ימסור לו את הדברים שאני אומר. בדיון הזה החליט השר אלי ישי לומר דברים לא נכונים עלי ועל אופן ההתנהלות בדיון שנערך בנושא תוכנית ויסקונסין בוועדת הכספים. אני רוצה לצטט את דבריו מהפרוטוקול: "אני לפחות יודע לומר את האמת. תגידי לציבור שלך שהצבעת נגד הפלת התוכנית, כי יש משמעת קואליציונית" - -
היו"ר גדעון סער:
את מי מצטטת גברתי?
ליה שמטוב (ישראל ביתנו):
אני מצטטת את השר אלי ישי. - - "ולפחות הציבור ידע את האמת. יכולת להפיל את התוכנית ולא הפלת". אני רוצה בהזדמנות זו להגיד באמת את האמת, וחשוב שהיא תישמע.
בניגוד גמור לדברים שאמר אלי ישי, אני לא חברה בוועדת הכספים. אני חברה בוועדות אחרות לא פחות חשובות, אבל אני לא חברה בוועדת הכספים, ולא יכולתי להצביע נגד ההסתייגות.
באותו יום אני נכחתי כמעט בכל הדיונים בוועדת הכספים, וניסיתי בכל כוחי להפעיל לחץ והשפעה ולנסות להשיג הישגים, ובאמת הצלחתי. להצלחה יש גם שותפים רבים, והם חברי הכנסת אביגדור יצחקי, יורם מרציאנו, זאב אלקין, חברים מהסיעה שלי, לנדבר ומיסז'ניקוב. אולי אני לא זוכרת את כל החברים האחרים, כמו אמנון כהן ושלי יחימוביץ, אבל אני רוצה לומר מה כן הושג.
קודם כול, ישראל מימון, מזכיר הממשלה, התחייב בפני חברי הכנסת, לכנס את הממשלה לדיון בתוך 45 יום, ולשאול את הממשלה אם היא תומכת בתוכנית, אם היא רוצה להמשיך, אם היא מתנגדת. גם זה הישג. בנוסף, חבר הכנסת אביגדור יצחקי, יושב-ראש הקואליציה, הבטיח לסייע בקידום הצעת החוק שלי לביטול התוכנית.
בימים אלה אני פועלת ומחתימה את כל החברים, גם מימין וגם משמאל, גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה, גם יהודים וגם לא יהודים, מחתימה אותם על הצעת החוק החשובה. חתמו כבר 52 חברי הכנסת, ובהזדמנות זו אני רוצה לקרוא לכל חברי הכנסת ולבקש: תחתמו בבקשה על החוק החשוב הזה.
אני רוצה לומר לכולם, בסמכותו של השר אלי ישי לבטל את התוכנית. הוא פשוט לא צריך לחתום על החוזה. אם הוא לא יחתום על החוזה - - -
משה כחלון (הליכוד):
כשהוא יהיה באופוזיציה הוא יבטל.
ליה שמטוב (ישראל ביתנו):
לא, הוא יבטל, הוא הבטיח.
משה כחלון (הליכוד):
כמו מחירי הלחם. הוא חותם על מחירי הלחם כשהוא בקואליציה.
ליה שמטוב (ישראל ביתנו):
אני אצטט את הדברים שהוא אמר בשבוע שעבר. אם השר אלי ישי לא חותם השבוע, החודש, על החוזה החדש, פשוט הפיילוט יסתיים והתוכנית תתבטל.
משה כחלון (הליכוד):
פיילוט על אנשים, נכון?
ליה שמטוב (ישראל ביתנו):
זה נכון.
משה כחלון (הליכוד):
הוא חושב שעושים פיילוט על אנשים.
ליה שמטוב (ישראל ביתנו):
אני רוצה להביא ציטוט נוסף של אלי ישי: "אם הכנסת רוצה להפיל את התוכנית - אני נגד התוכנית, אדרבה, תעשו את זה. בשמחה רבה. אני אעזור לכם". אתה רואה, הוא דווקא בקואליציה ואומר את הדברים האלה.
על חוק ההסדרים אני רוצה להגיד, חוק ההסדרים הרע הוא אינו הבמה, לטעמי, לבצע מחטפים. כפי שהכנסת דורשת מהממשלה, כך גם הכנסת צריכה להתנהל. נאה דורש נאה מקיים.
מפה אני רוצה להגיד, שאני כן אתמוך בחוק ההסדרים וגם בתקציב, אבל אמשיך בכל הכוחות לפעול נגד ביטול התוכנית הרעה.
היו"ר גדעון סער:
את מתכוונת בעד הביטול.
ליה שמטוב (ישראל ביתנו):
בעד הביטול.
היו"ר גדעון סער:
תודה לחברת הכנסת ליה שמטוב. עכשיו ימסור הודעה השר יצחק כהן.
השר יצחק כהן:
חברי חברי הכנסת, ישבתי פה והספקתי לשמוע את הנאום של הגברת לימור לבנת.
היו"ר גדעון סער:
אתה מתכוון, חברת הכנסת לימור לבנת. בדרך כלל באולם הזה קוראים לאנשים עם הקידומת, אלא אם כן הם יושבים ליד השולחן שאתה יושב.
השר יצחק כהן:
חברת הכנסת לימור לבנת, שרת החינוך לשעבר. חבר הכנסת זבולון אורלב, שר החינוך לשעבר.
היו"ר גדעון סער:
השר כהן, לדעתי הוא לא היה שר החינוך, הוא היה שר הרווחה. הוא היה מנכ"ל משרד החינוך.
השר יצחק כהן:
שמעתי נאום חוצב להבות של חברת הכנסת לימור לבנת על הצד המדיני והצד הכלכלי-החברתי, ואני תוהה וחושב ושואל את שני חברי הכנסת הנכבדים, גם את הגברת לבנת וגם את חבר הכנסת זבולון אורלב, מי הביא על עם ישראל את התקלות החמורות האלה מבחינה חברתית? מי ביטל את קצבאות הילדים? האם זו לא שרת החינוך לשעבר, שהצביעה בעד, יחד עם חבר הכנסת זבולון אורלב, בעד ביטול קצבאות הילדים ובכך המיטו שואה כלכלית וחברתית על 700,000 ילדים? עכשיו אנחנו מנסים לאסוף את השברים ולתקן את התקלה החמורה הזאת. מי הביא את התקלה המדינית הקשה הזאת של ההתנתקות, כשאפשר היה לעשות הכול אחרת? האם לא לימור לבנת הצביעה בעד?
ייאמר ביושר, שיושב-ראש הישיבה, שהיה שייך לאותה מפלגה, שקיבלה 40 מנדטים מציבור שלא חשב על זה בכלל, הוא היה בין הבודדים שהתנגדו באותה מפלגה.
היו"ר גדעון סער:
גם חבר הכנסת כחלון, שנמצא באולם, יחד אתי הצביע נגד.
השר יצחק כהן:
כן, הוא גם בין הבודדים. חבר הכנסת בנימין נתניהו לא בא לכאן והצביע בעד, ואחריו נכנס ישראל כץ והצביע בעד, ולימור לבנת נכנסה אחריהם והצביעה בעד.
משה כחלון (הליכוד):
בגלל זה אתם צריכים - - -
השר יצחק כהן:
סליחה, סליחה, כשעומדים על הדוכן הזה, חבר הכנסת משה כחלון, ומדברים אל מול פני האומה, צריכים להביא בחשבון שלציבור בישראל יש זיכרון לא כל כך קצר. הם זוכרים בדיוק מה היה פה.
משה כחלון (הליכוד):
ואם יש לו זיכרון קצר, אתה דואג להזכיר לו.
השר יצחק כהן:
עכשיו, קצבאות הילדים, שלדעתי ביטולן הוא אסון חברתי. אגב, בביטול אין שום פרמטר שעוזר לצמיחה, כפי שאמר כאן - שמעתי את הצרחות, את הצעקות, את הרטוריקה המתלהמת של חבר הכנסת מיכאל איתן.
היו"ר גדעון סער:
חבר הכנסת כהן, זה ביטוי לא מוצלח.
השר יצחק כהן:
מה, רטוריקה מתלהמת?
היו"ר גדעון סער:
חבר הכנסת איתן נושא נאומים בדרך כלל בצורה יפה - - -
השר יצחק כהן:
אבל כשמזכירים לו קצבאות ילדים - - -
היו"ר גדעון סער:
אני אגיד לך מה הטריד את מנוחתו, לדעתי - שאחרים שהיו שותפים לאותם דברים, הם חומקים מהעונש הפוליטי, והעונש הפוליטי ממוקד בגורמים, שלא נאמר גורם מסוים אחד.
השר יצחק כהן:
הייתי רוצה שכבודו יפרט: מי נענש, את מי העם העניש?
היו"ר גדעון סער:
אני עושה דבר חריג, כי בסך הכול אני אמור לנהל את הישיבה. אני לא מתכוון להתפלמס אתך, אבל תוצאות הבחירות ידועות וגלויות, ואכן אנחנו בליכוד, להבדיל מחברינו שעזבו למפלגה אחרת, העונש התנקז אלינו.
השר יצחק כהן:
וקניתם את זה ביושר.
היו"ר גדעון סער:
מה שאני יכול להעיר לך, אם מותר לי להעיר משהו, אל תחשבו שבזה הסתיימו העונשים של הבוחר. זאת אומרת, לבוחר יש ציפיות מאלה שבאו והבטיחו לו דברים כאלה ואחרים, הוא גם יכול להעניש פעם נוספת מישהו אחר.
השר יצחק כהן:
הציבור בישראל מוכיח בגרות כל פעם מחדש. כשהוא מגיע לשלב הבחירות הוא יודע בדיוק, יש לו תבונה מיוחדת, הוא יודע באמת להצביע לאותה מפלגה שהבטיחה וקיימה, אין שום ספק בכך. בתקציב הזה, תוספת של 3.4 מיליארדים שפזורים בתקציבי הרווחה - לצערי הרב, עדיין לא הצלחנו להחזיר את קצבאות הילדים, ואנחנו נתמיד במאמץ הזה - - -
משה כחלון (הליכוד):
אז למה - - -
היו"ר גדעון סער:
הוא אמר שלא הצליחו, חבר הכנסת כחלון.
השר יצחק כהן:
אני מאוד מבקש מחברי הכנסת שהיו שרים לשעבר ועולים לדוכן הזה - - -
משה כחלון (הליכוד):
קצת צניעות.
השר יצחק כהן:
להיזכר, כן, להיזכר, זיכרון זה דבר טוב, זה דבר מאוד חשוב, אתה יודע, גם לעתיד, להיזכר בתקופה שהם ישבו והצביעו בעד ביטול קצבאות הילדים, בעד ההתנתקות, בעד כל הדברים הקשים שנעשו פה, ולחשוב לעתיד, אולי אפשר לתקן. אנחנו נשמח לעזור להם לתקן.
היו"ר גדעון סער:
תודה, אדוני השר, בהחלט הבהרת את עמדתך. חבר הכנסת גבאי, אני מאפשר לחבר הכנסת אמנון כהן לדבר לפניך, מאחר שהוא צריך לנהל את הישיבה במקומי. אחריו אתה תשב כאן, בזה גזרת את דינך לעניין זה וייאלצו לאתר סגן יושב-ראש אחר כדי לבצע את הדבר הזה. חבר הכנסת אליהו גבאי מסיעת האיחוד הלאומי - מפד"ל, לרשותך 12 דקות, בבקשה.
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בראשית דברי אני רוצה להתייחס לאיש טדי קולק, זיכרונו לברכה, שהלך היום לעולמו. זה איש שנחרת בזיכרונו של עם ישראל יותר מאשר כל אדם אחר שעסק בבניינה של ירושלים, בפיתוחה; לא היה תחום שהוא לא עסק בו, אם זה גני ציבור, אם זה מוזיאונים, אם זה מוסדות חינוך, אם זה מפעלי תעשייה, אם זה פיתוח הנוי והגנים בעיר הזאת. הוא הפך אותה לאחת הערים היפות בעולם, המבוקשות. כל תחום שהוא נגע בו הוא פיתח, מה שנקרא, מאז הורדוס לא קם אדם שבנה בירושלים יותר מטדי קולק.
רבותי, האיש הזה גם ידע לשמור על המרקם החברתי בין הדתיים, החילונים והמסורתיים בעיר. הוא ידע לשלב את הצרכים של העיר ולהביא אותם לממשלה. ואכן, בתקופתו העיר הכפילה עצמה, שילשה את עצמה בשטח ובתושבים והפכה לעיר הגדולה ביותר בישראל. כל אדם בעולם שמע וידע והשתוקק להגיע אליה, בעולם היהודי ובעולם הלא יהודי.
ידוע לנו שכאשר אנשי ציבור מקבלים תפקיד הם כבר מנסים לחשוב על התפקיד הבא, אבל לא כזה היה טדי קולק. הוא הגיע להיות ראש עיריית ירושלים, הוא לא הסתכל על התפקיד הבא שהוא צריך לקבל; הוא ראה בתפקיד ראש עיריית ירושלים יעד ומטרה, ולא אמצעי להגיע לתפקיד נוסף.
האיש טדי הפך את ירושלים לעיר שיש בה מפעלי היי-טק בין הגדולים במדינה, פיתח את התשתיות, וכל ראש עיר שיבוא אחריו ימשיך בפרויקטים ובגנים הציבוריים, ימשיך לחנוך פרויקטים שהוא התחיל בהם.
ראשי הערים ראו בו דוגמה לראש עיר ומופת, הם חיקו אותו בנושא של קרן-ירושלים, שהוא הקים, שהשקיעה מיליארדים בפיתוחה של העיר. ואכן, ראשי ערים במדינת ישראל התחילו ללכת בעקבותיו, והוא היה אביהם ומורם. אכן, הוא איש החזון והמעש, והוא שילב את הדברים ביחד.
יהי רצון שהעיר ירושלים תמשיך להתפתח ולגדול ברוחניות ובגשמיות, ומעשיו יהיו מורה דרך ומופת לראשי הערים אחריו, בירושלים ובמדינת ישראל בכלל. יהי זכרו ברוך.
אני עומד כאן לפניכם גם כדי לדבר על חוק ההסדרים והתקציב. אכן, רבותי, נתבשרנו השנה שבמדינת ישראל יש צמיחה של 5%, התוצר לנפש עלה, ההכנסות ממסים עלו, היצוא עלה, אבל כל הדברים היפים והנפלאים האלה שהביאו את הצמיחה הטובה והגדולה למדינת ישראל פסחו על האוכלוסיות החלשות. אותם חברי כנסת ושרים שתקפו את ביבי כאשר היה שר האוצר, הם טענו על כך שהוא פוגע בחלשים כאשר הקופה של מדינת ישראל היתה ריקה, ואכן כעת, כאשר היא מלאה, הם ממשיכים לפגוע בחלשים ולא מוצאים את הדרך להיטיב עם האוכלוסיות החלשות. אז, כשהוא פגע, זה היה מחוסר אפשרות אחרת, כעת, כשהם יכולים להיטיב עם האוכלוסיות החלשות ולצמצם את הפערים, הם הולכים ומעמיקים אותם ומדלגים על האוכלוסיות האלה.
רבותי, חוק החיילים המשוחררים צומצם מאוד מאוד בחוק ההסדרים, אבל הציבור של החיילים המשוחררים היו בתקופת המלחמה ובתקופת המתח, ואנחנו צריכים להיטיב אתם, לבנות דירות מוזלות לחיילים המשוחררים, להקל על הבנייה לזוגות הצעירים, כדי שיוכלו לרכוש דיור, שהוא בסופו של דבר הצורך המעיק ביותר, הוא לוקח את החלק הגדול של ההכנסה בכל התקופה של שנות הנישואים הראשונות. מדינת ישראל צריכה לקחת את הנושא של הדיור הציבורי כיעד, את הבנייה הציבורית כיעד. היא מדלגת, היא ממשיכה לדהור עם ההכנסות הרבות, בלי לתת מענה של דיור ציבורי ושל דיור בשכירות לציבור הרחב.
כולם יודעים שהשקעה בחינוך היא הכלי הטוב והיעיל ביותר לצמצום פערים חברתיים, ואכן, בעבר היו במשרד החינוך פרויקטים של טיפוח ורווחה שנתנו מענה לאוכלוסיות החלשות, כדי לתת לציבור החלש מהשכונות ומעיירות הפיתוח הזדמנויות שוות לאלה של האוכלוסיות המבוססות. הפרויקטים של הרווחה הלכו והצטמצמו, פרויקטים של מב"ר, פרויקט "הזדמנות שנייה", פרויקט "אתגר" – כל הפרויקטים האלה, במקום להרחיב ולהעמיק אותם, כי הם הכלי היעיל ביותר לצמצום הפערים, הלכו וצומצמו, כמו שצומצם פרויקט שיקום השכונות מדי שנה.
ידוע לנו שהאוצר צמצם את התקציב של משרד החינוך בשנים עברו, ומטבע הדברים בתי-הספר הטילו את ההשתתפות על ההורים, וככל שהצטמצם תקציבה של מערכת החינוך, ההורים נתבקשו להשתתף בהוצאות. מה שיוצא, שהאוכלוסיות החלשות, נמנע מהן להשתתף, ואז יש שני מסלולים של חינוך: לעשירים ולאוכלוסיות החלשות. הלוא זה מקומה של המדינה - לאותן האוכלוסיות החלשות, להגדיל את ההשתתפות שלה בפרויקטים של רווחה כדי לצמצם את הפערים. מה היא עושה? היא גורמת שייווצרו בבתי-הספר שתי מסגרות של חינוך: לעשירים ולעניים.
מדי שנה צמצמו לצערנו את השתתפות הממשלה במוסדות של הציונות הדתית, והעלות נפלה על ההורים, וההורים אין בכוחם לשאת את העול הכבד. ושוב, איפה הצמצום? בישיבות ההסדר, באולפנות, בישיבות התיכוניות – דווקא אלה שהצליחו בחינוך, הצמיחו דור שמוביל בצבא, מוביל במדע. במקום שהמערכת הזאת תהיה לדוגמה ומופת, ומדינת ישראל תמשיך להשקיע בה ויעתיקו ממנה שאר המסגרות, אנחנו ממשיכים ומצמצמים אותה.
רבותי, צריך להשקיע במערכת החינוך בכלל, בכל שלבי הגיל, להגדיל את ההשתתפות בפרויקטים של הטיפוח, להחזיר את ההקצבות הגדולות שהיו פעם, בתקופת בגין, למרות רמת הכנסות המדינה שהיתה אז והמצב הכלכלי הקשה ביותר. שיקום השכונות היה אחד היעדים הלאומיים, והוא זקף את קומתן של האוכלוסיות החלשות, הביא אותן להשתתפות בפעילות החברתית, הביא אותן למעורבות ציבורית, הביא את האוכלוסיות החלשות לשותפות מלאה בקביעת גורלן וגורל השכונה. דווקא הפרויקטים הנפלאים האלה, שהוכיחו את עצמם, מדינת ישראל הלכה וצמצמה אותם.
כעת, כשיש למדינה הכנסות גדולות ממסים, זה הזמן להחזיר את ההקצבות שהיו פעם, בתקופות ההן, והיו סכומים ראויים, כדי לטפל באוכלוסיות החלשות.
רבותי, הנה לפנינו ממשלת ישראל, שקוראת לעצמה "ממשלה חברתית", ולא מצאה לנכון כבר יותר משישה-שבעה חודשים למנות שר רווחה. האם זה נקרא "ממשלה חברתית"? אם הנושא החברתי חשוב לה, היא לא תמנה שר רווחה שיביא בפני הממשלה את הצרכים החברתיים של הציבור?
אכן, רבותי חברי חברי הכנסת, מדינת ישראל היא המובילה בפער החברתי במדינות המערב. האם זה לא לבושתנו, לחרפת הממשלה הזאת, שהיא לא מביאה תקווה ולא מביאה בשורה לציבור?
רבותי, טוענים שאין. למה אין? אם אין, מדוע אתם הולכים ומצמצמים את מסי החברות ב-1.2-1 מיליארד? ואז, בסוף, מי יוצא נשכר? החברות. שוב, מי נהנה מזה? המאיון העליון. מצמצמים את מס הכנסה לעשירון העליון. מה קורה? זה 1.25 או 1.4 מיליארד. קחו את הכספים האלה ותיתנו אותם לאוכלוסיות החלשות כדי לצמצם את הפערים. צמצום המע"מ וההקלה בפרק המים - זה 3.4 מיליארדים. לא יכלו לדחות זאת בעוד שנה בשביל היעד של צמצום העוני? כפי שכל ממשלה קובעת יעדים, יעד התעסוקה ויעד האינפלציה, עליה לקבוע איך הוא נלחמת, לקבוע לה את היעדים של צמצום העוני - לקחת את המגזרים השונים, אם זה הקשישים ואם זה הנכים, לצמצם את העוני בשלבים, לפי היעד שהיא קובעת לעצמה. את זה אנחנו לא רואים. היא הולכת ומצמצמת את מס החברות, את מס הכנסה ואת המע"מ. במקום לצמצם את המשאבים האלה, יש להביא אותם לאוכלוסיות החלשות כדי לצמצם את הפערים.
רבותי חברי חברי הכנסת, מדינת ישראל, לצערי, דווקא בשעה הזאת, שהיא צריכה להביא תקציב עם בשורה, דווקא כשהיא צריכה להביא את הפתרון לאוכלוסיות החלשות, להרחיב את חוק החיילים המשוחררים כדי להיטיב עם האוכלוסייה של אלה שמוסרים את נפשם - דווקא פה היא מקמצת ופותחת את ידה לאוכלוסיות החזקות? אני קורא לממשלת ישראל לקחת את התקציב הזה, לתקן אותו ולהביא בשורה לעם ישראל, כי הוא תקציב רע, תקציב אכזרי. לא ראוי שזה התקציב שאנחנו נצביע עליו. זו הסיבה לכך שאנחנו נצביע נגדו. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. חברת הכנסת רונית תירוש, בבקשה; חמש דקות.
רונית תירוש (קדימה):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, כמו קודמי, אני רוצה לפתוח את דברי בתנחומים למשפחת קולק ולהאדיר את שמו של האיש שנפטר היום, שהוא סמל לכל ראשי הערים לדורותיהם, על פועלו הנמרץ, על מעורבותו, על האנרגיות הרבות שהוא השקיע בעיר כל כך מורכבת כמו ירושלים, עיר של שלוש דתות שכל כך קשה לנהל אותה, ובכל זאת הוא הצליח להביא את העיר הזאת למרכז הקונסנזוס הלאומי והבין-לאומי באשר לחופש פולחן הדת. הלוואי שירבו כמותו בינינו. איך אומרים: "ובא לציון גואל" תרתי משמע.
ברשותכם, לפני שאתייחס לחוק ההסדרים, אני רוצה לדבר על התקציב. התקציב בכללו משקף את מדיניות הממשלה, ולכן לא פלא שסביב קביעתו או הצבעה עליו יש הרבה מאוד עימותים וויכוחים ומופעלים הרבה מאוד לחצים, מוגשות הסתייגויות למיניהן, וכל זה לגיטימי בעיני. מה שלא לגיטימי הוא, שבמסגרת הלחצים והדיונים והניסיונות להוסיף תקציבים לגופים כאלה ואחרים, יש מי שמנסה לקשור כתרים לראשו ולנכס לעצמו הישגים שלא מגיעים לו, משום שלא התאמץ דיו והיו אחרים שהתאמצו. אני מדברת ספציפית על נושא התרבות.
במסגרת ההסתייגויות, ראיתי שגם חברת הכנסת שלי יחימוביץ, שנמצאת כאן, וגם חברת הכנסת אורית נוקד הגישו כמה הסתייגויות גם לעניין התרבות וביקשו תוספת תקציב, וזה ברור ונכון לעשות זאת. אף כי לא הגשתי הסתייגות, אני עצמי דאגתי לפגישות של גופי התרבות, נציגים שלהם, עם אנשים ממשרד ראש הממשלה והאוצר על מנת שיביאו בפניהם את המצוקה שבה נמצאים גופי התרבות. לאחר הפגישה, לפחות האחרונה, נאמר שנמתין עוד כ-48 שעות עד לקבלת ההחלטה. שמחתי לקבל אתמול טלפון שבישר שאכן כל המאמצים הללו, גם של ההסתייגויות שהוגשו וגם המפגשים, נשאו פרי ונוספו 20 מיליון שקל לתקציב התרבות, וזה דבר נפלא. הלוואי שהיה יותר, אבל גם על זה אנחנו אומרים תודה. וראה זה פלא, שרת החינוך שלנו יצאה לתקשורת וניכסה לעצמה את ההישג הזה. אני לא אכנס לקטנות, אבל אני חושבת שזו התנהלות לא ראויה, שדרך אגב חוזרת על עצמה.
היו"ר אמנון כהן:
זה לא קטנות.
רונית תירוש (קדימה):
זו התנהלות שחוזרת על עצמה בכמה אופנים. שמענו את חבר הכנסת טיבי על הקדמת השכר למגזר הערבי, לרשויות, שזו יוזמה שלה ולא שלו חלילה, כמי שנדנד מאוד וביקש לעשות זאת; ועוד בזמנו בממשלת ברק, שרנסקי, שקיבל לטובת העולים 40 מיליון שקל, ושרת הקליטה ניכסה את זה לעצמה. זו לא דרך. אבל אני מסתפקת בזה שהמאמצים של חברת הכנסת שלי יחימוביץ וחברת הכנסת אורית נוקד, ובצניעות אומר גם שלי, אולי גם של השרה, נשאו פרי, וחבל שהיא לא מצאה דרך לציין זאת ולא לנכס זאת לעצמה אם בכלל.
לעניין חוק ההסדרים, שגם הוא יוצר בעיות משל עצמו - אני זוכרת שכשהייתי מנכ"לית משרד החינוך היו לי המון בעיות כשבמסגרת חוק ההסדרים הועברו תקציבים קואליציוניים באישור חוק ההסדרים לקופת המשרד, והיינו צריכים לתת אותם בעיקר לגורמים החרדיים, למגזר החרדי. אני שמחה על כל תוספת תקציבית, אבל אני רוצה לומר לכם שזה יצר המון בעיות גם למגזר עצמו, משום שזה לא בבסיס. כל תוספת שהיא כזאת והיא נתונה ללחצים, היא תוספת לא בריאה ולא נכונה, ולא נכון היה לנצל את מסגרת חוק ההסדרים כדי להעביר את התקציבים הללו.
אני גם יודעת שניצלו לרעה את האפשרויות בחוק לדחות יישום חוקים שכבר התקבלו בקריאה שלישית ומומשו, כמו חוק ילדים חולים וחוק הדיור הציבורי, חוקים שדחו אותם במסגרת חוק ההסדרים בכמה שנים, דבר שהוא עוולה חברתית מוסרית מהמדרגה הראשונה.
אני מאוד שמחה שהכנסת הזאת, שגם הצהירה על עצמה שהיא תהיה שונה, אכן עשתה מעשה בכמה מישורים, ובזכות הלחצים החוק הזה קודם כול צומצם מאוד והוקטן מאוד, ואני מקווה שבעתיד הוא יהיה יותר ראוי מכפי שהוא היום.
לסיום אני רוצה להזכיר, שמעבר לעובדה שהחוק הזה שיתק ועקף את עבודת הפרלמנט, כלומר את החקיקה למיניה - כפי שציינתי, דחו יישום חוקים שהתקבלו - עוד לא הגשתי, אבל בעצם כבר הנחתי הצעת חוק שאומרת, שבמקרה הגרוע, אם במסגרת חוק ההסדרים לטובת התקציב צריך לדחות יישומו של חוק, ניתן לעשות זאת בשתי שנות תקציב. אחרי זה לא ניתן עוד לדחות, וצריך להסביר: לבוא ולשלול את החוק, כלומר לבטל אותו, להעביר חקיקה אחרת שמבטלת את החוק, או לחלופין לממש אותו. אבל לא לדחות יישום של חוק יותר מפעמיים, אפילו אם זה מתאים באותו זמן לתקציב ולכל ההגדרות של מה שנקרא חוק ההסדרים.
הדבר האחרון שאני רוצה לציין הוא שאני שמחה על הפיצול לוועדות המקצועיות. זה דבר נכון לעשות. במסגרת הפיצול, אני חושבת שהצלנו מהעוולה שהיתה יכולה להיות במסגרת תשלום על בגרויות - רצו לכפות על ההורים לממן את התשלום הזה. אני חושבת שראוי שמשרד האוצר ימצא את התקציב - 50 מיליון שקל זה לא הרבה כסף - ויפטור את ההורים מחובת תשלום על בחינות בגרות. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. חבר הכנסת משה כחלון, בבקשה; תשע דקות.
משה כחלון (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, ראשית, אני רוצה להמשיך היכן שחברת הכנסת תירוש סיימה - גם בחלק של התשלום על מבחני הבגרות, ואני מברך אותה על היוזמה לבטל את ההנחיה המטופשת הזאת, כמו הרבה הנחיות מטופשות של הממשלה בתקציב הזה, וגם לברך את יושבת-ראש ועדת הכנסת על הפעולה שלה בנושא חוק ההסדרים, שהיא פעולה חשובה ואמיצה מאוד. אני חייב להודות שהיה לי ספק אם היא תלך עם זה עד הסוף, אבל היא באמת הלכה עם זה עד הסוף, ואני חושב שזה לתפארתה של הכנסת.
אין מקום לחוק ההסדרים במדינה דמוקרטית. הוא נחקק בתקופה מסוימת ובעייתית מאוד, שנת 1985, כשהיה מצב כלכלי חמור מאוד, ויש פעולות שעושים לנקודות זמן מסוימות וצריך להפסיק אותן. זה היה נוח, והמשיכו עם זה. חברת הכנסת אברהם החליטה באומץ לב לנסות לשים לזה סוף. זה לא עד הסוף וזה לא מושלם, אבל חלק גדול נעשה, וזה עלה על סדר-היום הציבורי וזה חשוב מאוד.
אני, כמובן, רוצה לגעת בחלק החברתי של התקציב. אני לא יכול לגעת בחלק החברתי, כי אין לו שום חלק חברתי. אחת הדוגמאות הבולטות לכך שהממשלה הזאת פשוט אוטמת את לבה, עיניה ואוזניה, היא לנוכח זעקת האנשים שמשועבדים וממררים את חייהם בתוכנית ויסקונסין.
אדוני היושב-ראש, תוכנית ויסקונסין נולדה בממשלה הקודמת. הייתי בטוח שכשיגיע השר אלי ישי, שעמד פה וצעק בכל הזדמנות שהיתה לו לבטל זאת - "אתם מתאכזרים לאנשים, אתם מתעללים בהם, באנשים שהם חסרי ישע לעתים" - הייתי בטוח שהמהלך הראשון שהוא יעשה, או תעשה ש"ס כשהיא תצטרף לממשלה, זה ביטול תוכנית ויסקונסין. אתה יודע מה? אתה לא יכול לבטל את תוכנית ויסקונסין - תצמצם אותה, תסיר גזירות איומות. אדוני היושב-ראש, אף שחבר הכנסת והשר ישי - גם אתה חבר בקואליציה, ואני רוצה לומר לך על מה מדובר.
היו"ר אמנון כהן:
הייתי בדיון בוועדת הכספים. השר ישי הביא לאישור ועדת הכספים תיקונים נרחבים, חלקם בתקנות וחלקם יבוא גם בחקיקה. נשקלת העמדה לבטל אולי לעתיד, אבל כרגע יש הסכמים שאי-אפשר לבטל. אבל כן קיימנו כמה דיונים בנושא.
משה כחלון (הליכוד):
אדוני, למה אי-אפשר לבטל? אתה יודע למה אי-אפשר לבטל? כי עולה כסף. אז שישלמו את הכסף.
היו"ר אמנון כהן:
הבנתי שזו לא הסיבה.
משה כחלון (הליכוד):
אין דבר שאי-אפשר. מה? חיי אדם? כל דבר הוא כסף.
השר יצחק כהן:
מי החליט על ויסקונסין? מי?
משה כחלון (הליכוד):
מי שהחליט על ויסקונסין זה מי שהיום לא בממשלה. אז מה אתם רוצים? גם להגיע לאיפה שהגיע מי שהחליט על ויסקונסין?
השר יצחק כהן:
מי זה?
משה כחלון (הליכוד):
אני יכול להגיד לך בדיוק מי זה. זה ממשלת ישראל: אהוד אולמרט, ציפי לבני, אברהם הירשזון, רוני בר-און. מי יש לנו? יעקב אדרי. אתן לך את כולם. אני רק צריך לקרוא. הם החליטו על ויסקונסין.
השר יצחק כהן:
מי היה שר האוצר? מי זה?
משה כחלון (הליכוד):
מי שהיה שר האוצר היה בנימין נתניהו, אבל מי שהיה שר התמ"ת היה אהוד אולמרט. אבל אינני עומד פה היום ומזכיר את חטאי. אני לא רוצה שאתה תעמוד פה בעוד שנה ואת חטאיך תזכיר. אתם תיתנו יד לחברה שבאה ואומרת: אנחנו נתגמל אתכם לפי מספר שלילת הקצבאות. הממשלה באה לחברות שמחזיקות את תוכנית ויסקונסין ואומרת להן: ככל שתשללו יותר קצבאות, כך תתוגמלו יותר.
השר יצחק כהן:
שינו את זה. אלי ישי שינה.
משה כחלון (הליכוד):
לא שינה שום דבר. הוא רוצה לשנות הרבה דברים שהוא רוצה לעשות. הוא לא שינה שום דבר, ולא הביא קצבאות ילדים, והעלה את מחיר החלב והעלה את מחיר הלחם. כמה אפשר לעבוד על הציבור? לבוא ולעמוד פה עם שקית חלב - והפעולה הראשונה שאתה עושה זה להעלות את מחירי החלב.
היו"ר אמנון כהן:
זה לא הוא העלה. זה - - -
משה כחלון (הליכוד):
לא העלה. זה עלה לבד.
היו"ר אמנון כהן:
השר הקודם חתם.
משה כחלון (הליכוד):
השר הקודם חתם, והשר הבא יחתום והכול בסדר. בוא נמשיך לערבב, ונכניס את הציבור למיקסר ונערבב אותו. זה בסדר. אתם חושבים שהציבור מטומטם.
אבל הדבר שיותר מרגיז - אדוני השר, אני פונה אליך באופן מיוחד, אני מכיר את הרגישות שלך ואת יחסך המיוחד באמת לשכבות החלשות: שיפסיקו עם השיטה הזאת שמתגמלים חברות על כך שהן שוללות קצבאות. המנכ"לים של החברות האלה קמים בבוקר, וכדי להרויח כסף, מה הם עושים? רודפים אחרי המסכנים האלה כדי לשלול להם קצבאות. זו פרמיה. ככל שאתה פוגע ביותר אנשים, אתה מקבל יותר כסף. איזה היגיון יש בפטנט הזה?
אדוני היושב-ראש, גם ציפיתי מהממשלה, שהגדירה את עצמה כממשלה חברתית - - -
חבר הכנסת חרמש, אני רוצה לברך אותך על המאבק שלך עבור התקציב שאתה דורש למיגון עוטף-עזה ושדרות. אני חושב שאתה נאבק על דבר שמראש היה צריך להיעשות, כלומר זה מאבק שהוא כמו כל הדברים של הממשלה. על מנת שהיא תעשה משהו שצריך להיעשות, צריך להיאבק אתה או להיאבק בה. אבל אין מה לעשות. כנראה שכך נגזר עלינו.
שי חרמש (קדימה):
זה לא נולד ביום שהגעתי לפה.
משה כחלון (הליכוד):
לא, זה לא נולד אז, זה נולד הרבה קודם, ואני מקווה שזה יסתיים עכשיו. אבל בממשלה הזאת, על מנת לקבל מה שמגיע לך, על מנת שתושבי שדרות יקבלו את הביטחון שמגיע להם, צריכים להיאבק. זה חמור מאוד, אבל כך נגזר על תושבי מדינת ישראל, שממשלה כזאת תמשול עליהם לתקופה מסוימת, ואנחנו מכבדים את הדמוקרטיה. אנחנו פה.
חיים אורון (מרצ):
למה כשאתם הבאתם את זה לא הייתם נגד זה?
משה כחלון (הליכוד):
חבר הכנסת אורון, כל פעם שאני נואם, אתה מעיר אותה הערה. אני חושב שכדאי לך לרשום פתק: אני הצבעתי נגד זה. אני הצבעתי נגד התקציב. אני הצבעתי נגד תוכנית ויסקונסין. כל הדברים האלה מתועדים. כל פעם אתה אומר את זה, ואני אוהב לשמוע את הערותיך, אבל כשהן ענייניות ובמקום.
אני מקווה שתסכים אתי בסעיף הבא. לממשלה הזאת היתה - לא שיש לה היום - תוכנית מדינית, תוכנית ביטחונית, תוכנית כלכלית, אבל תוכנית חברתית לא היתה לה. הם לא מינו שר שיעקוב אחרי ההתפתחויות החברתיות במדינה. חבר הכנסת אורון, כשאני מדבר על תוכנית חברתית, אני מדבר על יעדים. ממשלה מגדירה את יעד האינפלציה ואת יעד הגירעון. ממשלה נורמלית צריכה להגדיר את יעד התעסוקה. ממשלה נורמלית צריכה להגדיר את יעד העוני. ממשלה נורמלית צריכה להגדיר יעדים. אני גם יודע למה הם לא מגדירים יעדים. כי הם יצטרכו למדוד אותם. כשאתה מגדיר יעד, היעד מדיד. כשאתה מגיע לתוצאות, אתה רואה שלא רק שלא הגעת אליהם אלא אפילו לא התקרבת אליהם ולא פעלת לכיוון הזה.
הדבר הבא - היריקה בפרצוף של הציבור - זה מפעלי ההזנה. הממשלה הזאת יודעת שיש ילדים שמגיעים לבית-ספר בלי ארוחה חמה ובלי סנדוויצ'ים. בחוצפה בלתי רגילה, חוקקו חוק, אבל כשהיה צריך ליישם אותו, הם פשוט התקפלו. אני לא יודע איך השרים ישנים בלילה כשהם יודעים שבפעולות טכניות לחלוטין אפשר ליישם זאת. אבל לאף אחד לא אכפת.
הדבר האחרון - שיקום שכונות. לא רק שלא היתה תוספת לשיקום השכונות, אלא קיצצו, וישבת אתי בוועדה, ל-48 מיליון שקל. שיקום השכונות התחיל בימים של מנחם בגין ב-1.2 מיליארד שקלים, והיום הוא 48 מיליון שקל. זה ביזיון ובושה וחרפה.
יש לי בקשה אחת מהממשלה הזאת: תפסיקו להגדיר את עצמכם כממשלה חברתית. תגידו: אנחנו ממשלה אכזרית, ממשלה שמתעללת באנשים שלה, ממשלה שאין לה שום רגישות, ממשלה אטומה, ולא יותר מזה. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה לחבר הכנסת משה כחלון, יושב-ראש ועדת הכלכלה. יעלה ויבוא חבר הכנסת יעקב כהן - משבט הכהנים.
קריאה:
שני כהנים על אותו דוכן.
היו"ר אמנון כהן:
גם השר כהן פה. אז זה משולש.
יעקב כהן (יהדות התורה):
מה שאני לא אגיד הוא ישלים.
היו"ר אמנון כהן:
אדוני, תישאר לברכת כוהנים.
משה כחלון (הליכוד):
יש יותר כוהנים מישראל.
שי חרמש (קדימה):
יעקב, בשביל זה אנחנו ישראלים - - -
היו"ר אמנון כהן:
אדוני חבר הכנסת יעקב כהן, יש לך עשר דקות. בבקשה.
יעקב כהן (יהדות התורה):
כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, הנושא היום הוא חוק ההסדרים. אני שמח שהוא הצטמק וצומצם. זו היתה הוראת שעה בשנת 1985, כשהיתה אז בעיה חמורה בתקציב, וטוב שהוא הצטמק. יש שם כמה סעיפים שאני שמח במיוחד שהם ירדו ופוצלו, כגון הרפורמה במים, איגוד ענייני ביוב, הקפאה בתקציבי הקצבאות ועוד. אני מקווה שחוק ההסדרים ירד מהמפה. אבל, אני רוצה להתייחס בעיקר לתקציב המוצע לשנת 2007.
תקציב זה, לדעתי, אינו מבשר כל בשורה טובה, לא למשפחות הנזקקות, לא לחולים, לא לנכים, לא לקשישים, לא לילדים הרעבים, לא לילדים הקופאים מקור ולא למוסדות החינוך; הוא המשך המדיניות האטומה של הפגיעה בשכבות החלשות והוא מגביר את הפערים החברתיים בארצנו. מדיניות זו היא לא הגיונית, לא מוסרית וגם לא כדאית מבחינה פוליטית. ואני אפרט.
אין כל היגיון בכך שבתקופה שבה אנחנו נמצאים, ברוך השם, במצב כלכלי שפיר ומזהיר שלא היה כמותו מאז קום המדינה, על אף המלחמה, כאשר הצמיחה גבוהה ובשנת 2006 יש עלייה של 5%, מהשיעורים הגבוהים בכל המדינות המפותחות; היצוא גדול לראשונה מהיבוא, כאשר עודף היצוא הוא בסך 3.9 מיליארדי שקלים, וסך היצוא גדל ב5.1%; הגירעון בשנת 2006 הצטמצם מ-2.4% בשנת 2005 ל-1.2% בשנת 2006, וזה הישג; התוצר לנפש גדל עד כדי קרוב ל-20,000 דולר לנפש; האבטלה פחתה ל-8.6%; רמת החיים של השכבות העליונות עלתה ב-2.8%; הכנסות המדינה גדלו - שבמקביל לזה שאנו מצויים תחת השפעת נתונים מרשימים אלה, אנחנו צוברים נתונים מבזים, כאשר כל הדוחות למיניהם מראים שאנו כמעט במקום הראשון בעוני בין מדינות המערב, ובמקום באחד לפני האחרון בין הארצות המפותחות, בתחתית, בגובה קצבאות הילדים; כאשר כל דוח מקצועי על ממדי העוני גרוע מקודמו; כאשר נתוני הביטוח הלאומי מצביעים על מיליון ו-600,000 אזרחים החיים מתחת לקו העוני ועל 760,000 ילדים, שמהווים 35% מאוכלוסיית הילדים, החיים מתחת לקו העוני.
אין שום היגיון שבשנת שיא כלכלי נגיע לאחוזי שיא של עוני מחפיר במדינתנו. אלה שני נתונים נוגדים ובלתי הגיוניים.
נתון נוסף מעניין שאני רוצה לציין הוא, שהמשך המדיניות האכזרית שבאה מבית-מדרשן של מפלגות שינוי והליכוד - ומכל הרפורמות שהגה נתניהו עם האוצר ב-2003, מתברר שרובן שבקו חיים לכל חי וחלקן גוססות בוועדות. ומעניין שמה שנותר מהמדיניות הזאת הוא רק הפגיעה בשכבות החלשות ובמוסדות החינוך התורניים.
גם נתניהו עצמו אמר בעת שהגה את המדיניות הכלכלית, שזה רק לעת המצב הכלכלי הקשה והמסוכן שאליו נקלעה מדינת ישראל, וגם בדעתו להיטיב בהמשך ההתאוששות. הבה נזכור שלפני חצי שנה, כשביקשנו לתקן את העיוותים, לא הסכימו. בינתיים פרצה מלחמה שהיתה קשה ויקרה, שגבתה מחיר דמים תרתי משמע, ועלתה למשק 15 מיליון שקלים. ועם זאת אנחנו במצב טוב מאי-פעם. לכן, לא הגיוני לנהוג במדיניות כזאת.
נוסף על זה, המדיניות הזאת אינה מוסרית, וצריך לזה הרבה אכזריות. אנחנו מביאים תקציב שמיטיב עם העשירון העליון על-ידי הרפורמה במס, אשר עולה מיליארדי שקלים, וכותרות העיתונות מאמש מבשרות שמהיום הנטו של העשירים גדל, ולבעלי הממון יש סיבה טובה לחגוג את תחילת שנת 2007 עם תוספת של אלפי שקלים למשכורותיהם - מהרפורמה.
מזעזע שבמוסדות הביטוח צברו רזרבות של 11 מיליארד שקלים, 55 מיליון שקלים מקצבאות הילדים. למי שומרים על זה ועל חשבון מי שומרים את זה? על חשבון הילדים הרעבים? אני שואל: היכן מידת הרחמים ומידת החסד שעם ישראל הצטיין בהן? איך אפשר להרעיב ילדים, לפגוע במשפחות בתקופה כזאת? שומו שמים, לא בני עם אחד אנחנו? מדוע אתם גוזרים גזירות על חלק נכבד מהאומה?
חברי כנסת נכבדים, אנחנו נמצאים במצב קשה מבחינה ביטחונית, כאשר האיומים נשמעים מכל הצדדים, הן מצפון והן מדרום, ולא נשמע פתרונים, וכמובן אנו צריכים לפנות לבעל הרחמים. כבר אמרו חז"ל: "כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים". לכן אני שואל, מה קרה אתנו, עד היכן מגיעה האטימות? איפה מידת החסד והיכן מדיניות החמלה? הרי בידינו האפשרות לתיקון העוולות ולשיפור מצב המצוקה.
ולבסוף אני רוצה לומר שהמדיניות הזאת גם אינה כדאית מבחינה פוליטית, שהרי ידוע מה עלה בסופם של כל הוגי המדיניות האומללה הזאת. הרי הליכוד ושינוי, שהם אדריכלי המדיניות השפלה הזאת, אשר היו בקדנציה הקודמת עם 50 חברים בבית הזה, נותרו רק עם 12 חברים, ובמקומם העלו את מפלגת גיל כמחאה, וכן מפלגות אחרות אשר חרתו על דגלן להיטיב עם ציבור הבוחרים.
וכן ניקח עוד פן מעניין, של מר ארקדי גאידמק, שחילק רק כמה מיליוני שקלים, וכבר הסקרים נותנים לו בין 12 ל-20 מנדטים. ואני שואל את אנשי השלטון: מדוע אינכם קוראים את המפה, את רצון אזרחי ישראל? האם אתם לא יכולים להיטיב עם העם ואתם מפקירים את הזירה ואת המחויבות שלכם לנדיבי עם ולארגוני חסד, שבסופו של דבר הם יצברו את הרווחים? לכן, במקום לחוקק חוקים כדי לדחוק את רגלי הנדיבים מבית-הנבחרים, מוטב שאתם תהיו הנדיבים.
לכן, אני קורא לכל המפלגות שאך לפני שבוע אמרו שלא ירימו את ידן עד אשר התקציב ייטיב עם השכבות החלשות, וכל הנציגים של כל המפלגות שאמרו כאן בדיון שהם נגד והם לא התפללו לתקציב זה - מה קרה לכם בכמה ימים? איפה המצפון שלכם? איך אפשר לתת יד לתקציב קשוח זה?
אני קורא לכם, אנא תשמעו את קול אחינו הצועקים ומשוועים לעזרתכם. יש מספיק כסף לזה. תגישו תקציב, כי בידכם להיטיב עם השכבות החלשות ולצמצם את הפערים בין השכבות. כמו שביארתי בראשית דברי, תקציב זה אינו הגיוני ואינו מוסרי, ולבסוף אינו כדאי גם מבחינה פוליטית, זכרו כי העם ניחן בזיכרון טוב, ולא ימחל ולא יסלח למי שיפגע בו. תודה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה. חבר הכנסת אמנון כהן מסיעת ש"ס.
אמנון כהן (ש"ס):
אני לא רואה פה שרים.
היו"ר יצחק זיו:
השר שלום שמחון נמצא.
אמנון כהן (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להתייחס לחוק ההסדרים, אבל ראשית אני רוצה להשתתף בצערה של משפחת קולק. טדי קולק, ראש עיריית ירושלים שהלך לעולמו, יש לו זכויות רבות בבניין הארץ ובבניית עיר הקודש ירושלים. תהא מנוחתו בגן-עדן.
בנושא חוק ההסדרים - חברי חברי הכנסת, אנחנו דנים כל שנה בנושא הזה, ואומנם בכוחות משותפים בקואליציה הצלחנו לפצל חלק מהחוקים. חלק מהחוקים פוצלו על-ידי יושבת-ראש ועדת הכנסת בשיתוף פעולה עם כל סיעות הבית, ולמעשה הופרדו מחוק ההסדרים. חלק מהחוקים פוצלו בוועדות מקצועיות, וגם בוועדת הכספים יש לנו הישגים רבים בתחום הזה.
אבל, האם אנחנו היום, בעידן של תקציב 2007, כאשר אנשי עסקים מכל העולם מעוניינים להשקיע במדינת ישראל, כי אנחנו מפגינים איתנות פיננסית בעיני העולם כולו, ולמעשה למרות שעברנו את המלחמה יש הבעת אמון נוספת מן העולם בתקופה האחרונה - האם גם היום אנחנו צריכים לחוקק או לבטל חוקים דרך חוק ההסדרים, והאם הממשלה צריכה להיתפס בנושא הזה, כאשר יש הרבה מאוד נושאים שאפשר לחוקק אותם באופן שוטף, בוועדות, במהלך השנה הרגיל?
אנחנו רצינו את רצינותם של יושבי-ראש הוועדות וחברי הכנסת, שהבטיחו לפצל חלק מהחוקים ולקיים דיונים מעמיקים בכל נושא ונושא, לשמוע את כל המשלחות, ולקבל בסופו של דבר חוקים טובים שיש להם השלכות אורך ורוחב לתקופה ארוכה. הרי חקיקה זה לא רק לשנה אחת וליום אחד, זה לדורות הבאים. על מנת שנוכל לקבל החלטות חשובות ורפורמות חשובות במשק, חייבים לשמוע הרבה מאוד אנשי מקצוע, ללמוד את המחקרים שנכתבו בתחום ולקבל החלטה נבונה.
דובר רבות על נושא חוק ההסדרים, על כך שהתהליך הזה לא דמוקרטי, כאשר חלק מהסעיפים בחוק ההסדרים מבטלים חקיקות שנחקקו על-ידי חברי כנסת בהליך דמוקרטי רגיל, כאשר חקיקת חוק לפעמים מתארכת בין שלוש לארבע שנים, החוק עובר ארבע קריאות, וזה לא פשוט. לפעמים הממשלה תומכת, לפעמים לא תומכת, אבל בסופו של דבר החוק עובר בהליך דמוקרטי. יש חוקים חברתיים ממדרגה ראשונה, והאוצר משתמש בכלי הזה של חוק ההסדרים ומבטל את החוקים בהינף יד, על-ידי כתיבה של שורה וחצי, בלי שום דיון, בלי שמיעת הצדדים, בלי להגיד מה ההשלכות על החברה. לא אכפת, כי מה שחשוב הוא שהחוק עולה כסף, ולכן צריך לבטל אותו על מנת לעמוד ביעדים שהממשלה הציבה לעצמה. אבל, כפי שאנחנו יודעים, את היעדים קובעת הממשלה, ואם נחקק חוק בהליך דמוקרטי, אנחנו חייבים לכבד את החוק. אם הממשלה לא תכבד את חוקי הכנסת, אז לאיפה אנחנו מגיעים?
אני הייתי רוצה לעמוד על כמה נושאים שעמדנו עליהם בוועדת הכספים. אני רוצה לציין שהיו דיונים מעמיקים עד כמה שאפשר בתהליך הקצר שהיה לרשותנו. אבל, לפי קונסנזוס שהיה בוועדה אפשר היה למעשה לפצל את כל החוקים שבהסדרים. אפשר היה לעשות כל מה שאנחנו עושים, אבל כמובן יש לנו אילוצים קואליציוניים. אני רוצה להגיד בגאווה, שכמה חוקים שהיו מאוד עקרוניים בעינינו - בכוחות משותפים עם יושב-ראש הקואליציה ובשיתוף פעולה אתו ועם חברי כנסת נוספים מכל סיעות הקואליציה, שמנו לנו מטרה לפצל כמה חוקים או לדחות אותם, ולכן יש לנו הישגים גם בתחום הזה.
אמרתי שהיתה נטייה לבטל את כל החוקים. אבל אנחנו, ש"ס, ואני, כחבר בוועדת הכספים מטעם סיעת ש"ס, לקחתי על עצמי כמה נושאים, ובתיאום עם הקואליציה הצלחנו לדחות אותם. הסעיף הראשון שפוצל, והיה על כך קונסנזוס, הוא סעיף 2(8) של חוק הביטוח הלאומי, שעסק בקשישים דורשי גמלת סיעוד המגישים תביעה חוזרת לביטוח לאומי. חוק ההסדרים ביקש לחייב את התובעים בתשלום של 199 שקלים על תביעה חוזרת שהוגשה בפרק זמן של פחות מחצי שנה מדחיית הזכאות.
למעשה, מטרת הסעיף היתה להרתיע את התובעים שלא ימהרו להגיש תביעה חוזרת. אבל, האנשים שזקוקים לעובד סיעודי הם אנשים שמצבם הסיעודי קשה מאוד. הם רוצים להגיש את הבקשה. יש שעות מספר שהקציבו לטובתם, והם רוצים להגדיל את מספר השעות ולקבל עובד שיקל עליהם קצת את הימים, ייתן להם קצת איכות חיים. פה מחייבים אותם בשעה שהם רוצים להגיש בקשה נוספת. מדובר באנשים קשישים שהמצב שלהם נהיה יותר גרוע לפעמים אחרי יומיים או אחרי שלושה ימים. אומרים להם שהם לא יוכלו להגיש בקשה תוך חצי שנה, ואם הם ירצו להגיש הם יצטרכו לשלם.
מדובר בקשישים שלפעמים לא זוכים לקבל, או לא קונים את כל התרופות שהם צריכים לקבל, כי אין להם תקציב מספיק. כאשר אותם קשישים באים לשוק ויש להם סכום מסוים שצריך להספיק לכל החודש, הם מתחילים לבדוק מה הם יקנו, בסדר עדיפויות כזה, מה ישביע אותם יותר. ודאי וודאי שהם לא הולכים להוציא כרגע 200 שקל על בקשה נוספת, אם הבקשה לא התקבלה.
לכן, על מנת להוריד את הבושה הזאת, אנחנו, בכוחות משותפים של כל הקואליציה, הורדנו את הסעיף הזה ועמדנו על כך שלא תהיה פגיעה בקבוצה הזאת.
הנושא השני שעליו עמדנו הוא סעיף 2(10) שעסק בעבודה מועדפת של חיילים משוחררים. מדובר בנוער איכותי שנותן את השנים הכי יפות שלו בגילים שבין 18 ל-21 שנים. מדובר בחיילים שבאים גם מהפריפריה ומכל אזורי המדינה ומשרתים את המדינה על הצד הטוב ביותר. יש להם אפשרות לאחר השחרור לעבוד בעבודה מועדפת וכתוצאה מכך לזכות במלגה או באיזשהו תקציב שהמדינה מעמידה לרשותם. רצו להוריד את היכולת הזאת שלהם לנצל את זכאותם ולעבוד בתחנות דלק או במפעלים כאלה ואחרים, כאשר למעשה הם יכולים לעבוד שם לאחר מכן ולקבל הכשרה. אנחנו מנענו את זה שלא תינתן להם אפשרות לעבוד בעבודה מועדפת, וזה לשבחה של הקואליציה שלמעשה קיבלה את הבקשה.
אני הבנתי שגם סיעות אחרות ביקשו את הבקשה הזאת. פה רואים את העבודה המשותפת של סיעות הבית, שכאשר רואים לנכון לבטל משהו - אנחנו קיבלנו את זה.
יש סעיפים נוספים, 27 ו-28, המטרה היתה לשמור על זכויות הפנסיה של עובדי המדינה, כך שיבואו לשירות המדינה ולמשרדי הממשלה אנשים מקצועיים שמשתחררים ממקומות של היי-טק ומהצבא והפנסיה שלהם לא תיפגע. יש להם אפשרות לעבוד בעסקים. יש להם אפשרות לעבוד בכל מקום אחר. אבל אנחנו רוצים לקבל אותם גם במגזר הציבורי, על מנת שייתנו מזמנם ומהידע שהם רכשו במקומות שבהם עבדו.
כולי תקווה שאט-אט אנחנו בכנסת הזאת נבטל לגמרי את חוק ההסדרים, אולי בהדרגה, אולי נגיע קודם כול לצמצום של עד עשרה חוקים בשנה הבאה, ולאחר מכן אנחנו צריכים לדאוג שהחוקים במדינת ישראל יעברו בהליך תקין, חקיקה ממשלתית בשלוש קריאות וחקיקה פרטית בארבע קריאות, ולא תהיה אפשרות לבטל את החוקים האלה בחוק ההסדרים. אני חושב שאנחנו צריכים להחליט לבטל את חוק ההסדרים בדרך שלנו, לאט לאט. בשנה הבאה אולי עשרה חוקים בסך הכול, ולאחר מכן להוריד את זה מסדר-יומה של הכנסת. תודה רבה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה.
דב חנין (חד"ש):
לאט לאט זה יכול להיות מסוכן.
אמנון כהן (ש"ס):
אני מאמין בלאט לאט.
היו"ר יצחק זיו:
אני מזמין את חבר הכנסת ניסן סלומינסקי מהאיחוד לאומי - מפד"ל.
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, האמת היא שאני אדבר גם מחר, בעזרת השם, ואז אני אדבר על הנושא היותר כאוב מבחינתי, על כל נושא החינוך וחוק התקציב. מאחר שאני מניח שדיבורי ישפיע מאוד על החלטות חברי הכנסת שיושבים פה, היום אני אנסה לדבר על חוק ההסדרים ועל נושא נוסף.
נדמה לי שלא היה חבר כנסת שעמד פה על הדוכן והצדיק את חוק ההסדרים. אני חושב שכל אחד מחברי הכנסת הסביר בטוב טעם וביישוב הדעת למה צריך וחשוב לבטל את חוק ההסדרים. נו? אז איך אנשים הגונים שעומדים פה ואומרים את זה היו צריכים להצביע כשהזדמן להם להצביע על דבר כזה? ודאי שהיו צריכים להצביע בעד ביטול חוק ההסדרים. והנה, כשבוועדת הכספים עלתה ההסתייגות הזאת, שבאה ואמרה שחוק ההסדרים יבוטל החל משנת 2008, והיינו מצפים שכולם יצביעו בעד זה, כי הרי כולם עמדו – לאחר מכן, אומנם – על הבמה פה, ואני אומר על-עיוור, הסבירו בטוב טעם למה צריך לבטל. אז היינו מצפים שיצביעו, באמת, שצריך לבטל. נו, ומה היה? כל הקואליציה הצביעה נגד. כלומר, הצביעה בעד זה שיהיה חוק ההסדרים. ואחר כך, שעתיים אחרי כן, הם עולים לפה ומסבירים למה צריך לבטל. ואחר כך אנחנו מתפלאים למה הציבור צוחק מהכנסת. איך אפשר אחרת? איך אפשר?
היו"ר אמנון כהן:
חבר הכנסת סלומינסקי, אמרתי שדברים - - -
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
לא, לא דיברתי רק על אדוני. אדוני לפחות אמר - - -
היו"ר אמנון כהן:
לא, בכלל. אני אומר: דברים כאלה הם תהליך. חוק של 20 שנה, קשה, אי-אפשר, להוריד אותו במכה אחת.
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
התהליך הזה נמשך - - -
שי חרמש (קדימה):
בתקציב 2006 לא התנגדתם לחוק ההסדרים בכלל. לא הייתם באולם.
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
רגע, דקה. אני אגיע גם - - -
היו"ר אמנון כהן:
גם קודם.
שי חרמש (קדימה):
רק בגלל שאני הגעתי לפה אתם מתנגדים לחוק ההסדרים?
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
כן. כן, כי ראינו מה שמת בחוק ההסדרים. למה שאדוני אומר, לבטל לאט לאט, אז הדיבור הזה על חוק ההסדרים וביטולו הוא כבר לאט לאט. אם היו מתחילים מהפעם הראשונה, אז כבר לאט לאט היינו גומרים. זה דבר אחד.
דבר שני, תדע כלל: מי שמעשן – אני לא יודע, לא עישנתי – ורוצה להפסיק, אם הוא הולך בשיטה של לאט לאט, בחיים הוא לא יפסיק. תמיד הוא יעשן. הדרך היחידה היא "בום". מפסיקים. זה קשה - - -
היו"ר אמנון כהן:
זה לא אותו דבר.
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
זו הדרך היחידה.
שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:
אף פעם לא עישנת ואתה כזה מומחה? איך יכול להיות?
היו"ר אמנון כהן:
איך אתה יכול לדעת?
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
כן. אני רואה מכולם, אדוני. הכוח הגדול שלנו כחברי הכנסת זה להיות היועצים. אנחנו מומחים בייעוץ בכל תחום. בכל תחום. אבל בכל דבר זה כך.
היו"ר אמנון כהן:
אבל השר שמחון יכול להגיד לך בנושא העישון – כמה פעמים הפסקת, כמה פעמים התחלת.
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
גם מי שעשה עבירה, חס ושלום, לא יעלה על הדעת. אין. עם מי שעושה לאט. לכן זה נראה כל כך משונה. אבל בכל אופן, אני חושב שבאמת חוק ההסדרים, כפי שהוא מקבל את ביטויו לאט לאט, הוא חוק שצריך לשנות אותו מהיסוד; או לבטל אותו לגמרי, או להכניס אותו לממדים שונים לחלוטין.
דבר ראשון, זה לפעמים "רחמונס". לפעמים חבר כנסת עובד על חוק. באמת. עובר שלוש קריאות, משכנע את האנשים, וזה כל כך קשה - קודם כול את צוות משרד המשפטים שיאשר את זה; אחר כך את ועדת השרים לענייני חקיקה; אחר כך לשכנע פה, ובוועדות, ויושבים ודנים ברצינות ומשקיעים, וסוף כל סוף - - -
היו"ר אמנון כהן:
אל תשכח גם את האוצר.
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
זה למעלה. זה ליד כיסא הכבוד, כמו שאומרים. ומחוקקים את החוק. נו, ואם האוצר לא מבסוט מזה? ועד היום אף אחד באוצר עוד לא קיבל מנדט מהציבור במדינת ישראל להיות קובע מדיניות. אבל אם מישהו באוצר לא מבסוט, מכניסים את זה בחוק ההסדרים, ובדקה מבטלים. מבטלים עמל רב של חבר כנסת, של כנסת שלמה. לא יכול להיות דבר כזה. צריך למצוא – לא יכול להיות דבר כזה.
דבר שני, הרי חוק ההסדרים זו מדיניות. כלומר, יש שם חוקים שקובעים מדיניות. מדיניות קובעת הכנסת. חוק ההסדרים מוגש לנו על-ידי האוצר. באמת, יש שם אנשים מאוד חכמים שיש להם תפיסה מסוימת.
היו"ר אמנון כהן:
הממשלה. הממשלה מביאה את זה, לא האוצר. הממשלה מחליטה בסוף. מדיניות של הממשלה. אתה הרי מכיר את זה.
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אני אומר שוב, שרי הממשלה שאישרו את חוק ההסדרים ראו אותו, לא רוצה להגיד כמה זמן. אני מוכן להתערב אתך שאם נדבר עם שרים, לא בטוח שהם יודעים בדיוק ודנו בדיוק, ועשו - - -
שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:
למה, למה? אתה מחזיר אותי לכיסא.
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אמרתי בעדינות. אמרתי בעדינות.
היו"ר אמנון כהן:
השר התעמק בזה. ישב עם יועצים, והכריע, וחשב, ותמך.
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
לא, לא כל השרים. יש שרים שבאמת זהו. יש שרים שבאמת זהו. נגיד ככה.
שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:
אדוני היושב-ראש, אתה יודע שאני מתעמק בחוקים האלה.
היו"ר אמנון כהן:
ודאי.
משה גפני (יהדות התורה):
אלה שאחראים על החקלאות - - -
היו"ר אמנון כהן:
הוא לא דיבר על אדוני השר, הוא דיבר על שרים. יש כאלה חדשים אולי, אני לא יודע.
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אז מביאים את הכול במרוכז, ואם פעם היו לנו לפחות שלושה או ארבעה חודשים לדון בזה ברצינות, עכשיו מצמצמים את זה לשבועיים. בלחץ אטומי של זמן אתה צריך לדון, לקבוע, להחליט – איך אפשר כזה דבר?
דבר נוסף, והוא קשה מאוד, זה הכפייה. במדינה דמוקרטית אסור לכפות על חבר כנסת להצביע בדבר מסוים. מה קורה פה? כשיש כנסת ודנים על חוק, אז יש חבר כנסת, נניח מהיושבים פה - אני יודע שלפעמים חושבים אחרת ומצביעים אחרת ממפלגתם, ולא קרה שום דבר. אז הם הצביעו פעם אחרת, נניח, ממפלגת העבודה או מקדימה, ולא קרה כלום. כי זה בסך הכול חוק ומזה לא קורה כלום. ברגע שאתה מכניס את זה לחוק ההסדרים, ומשום מה נתפס בציבור – אף שזה לא נכון – שחוק ההסדרים וחוק התקציב הם ביחד, ואם זה לא עובר הממשלה נופלת וכו', אף שזה לא כך בעניין חוק ההסדרים, אבל כך נכנס, ואז בכפייה אטומית, מה שנקרא, כופים את חברי הכנסת, אף שדעתם לא כך, להצביע הפוך מדעתם. למה? כי אחרת הממשלה תיפול. ואת זה יכולים לעשות רק דרך חוקי ההסדרים והתקציב.
שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:
אפשר לשאול אותך שאלה?
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אפשר, בטח. אבל תן לי - נו?
שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:
לא קורה לך לפעמים שיש משהו בחוק ההסדרים שאתה תומך בו, אבל כיוון שאתה באופוזיציה תצביע נגד?
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
רגע, רגע. אני אגיע לזה. אבל כמעט שלא. אם אני תומך, אני בטח אצביע. אבל אני – אני הכי – אבל אני אומר: הפוך. פה אתה הולך לבטל בכוח הכפייה. ולא רק זה. כהוכחה הכי טובה לזה, מי שהיה בוועדת הכספים וראה שדנו, וניסינו לדון, בזמן שיש לנו, באמת ברצינות. ואנשים באמת דנו ברצינות, אלה שהשתתפו, אותו חלק שהשתתף, והיו נושאים שפה אחד, על דעת כל חברי הוועדה התקבל שאת הדבר הזה צריכים לזרוק, לפצל, או לא להעביר אותו. וכשהגיעה ההצבעה בפועל, הכפייה הגיעה, והנה הקואליציה, וזהו.
אני אתן לך רק דוגמה קטנה, במקרה זה מהתקציב, כי זה מה שעולה לי: תנועות הנוער. פה אחד, על דעת כולנו: חייבים להוסיף לתנועות הנוער 20 מיליון, כי אחרת הן יתמוטטו. והוכחנו את זה, והיה דיון ארוך וכו'. פה אחד, על דעת כל חברי ועדת הכספים. כשהגיע להצבעה, שוב, תחת האיום שהממשלה נופלת וכו', קואליציה, ואלה שהובילו את הנושא הזה הצביעו נגד ההסתייגות הזאת.
משה גפני (יהדות התורה):
מה עם הטבלה שעשיתם בוועדת הכספים שם על הלוח?
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
נכון. יש, יש. יש לנו. היא נשמרת לנו, נשמרת לדיראון עולם.
היו"ר אמנון כהן:
לתקציב הבא. אני אגיד לך, אני מתקן: כל מה שכתוב על הלוח, הבטיחו לנו שאט-אט, ברזרבה, מהתקציבים ברזרבה, כל פעם - - -
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אין. הרזרבה היא אפס.
היו"ר אמנון כהן:
כל פעם ייתנו לנו קצת.
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, שידע שהרזרבה של התקציב הזה היא אפס. כבר.
היו"ר אמנון כהן:
לא, יש הכנסות יתר מהציבור. אז יהיו לנו עודפים, ומהעודפים נממן חלק מהפעילויות שם.
משה גפני (יהדות התורה):
אבל הם מביאים עכשיו עוד קיצוץ.
היו"ר אמנון כהן:
רוחבי. כן. מיליארד ו-800. כן.
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
טוב. לכן אני אומר – רציתי לדבר על זה רק בחלק קטן מדברי – לכן אני אומר: חוק ההסדרים הוא לא מוסרי, הוא לא הוגן, הוא בכפייה. אני אומר שוב: יש שם דברים מעניינים, שבאמת אפשר לדון בהם, ולדון בהם ברצינות, בזמנה החופשי של הכנסת. יש נושאים שלא קשורים לוועדת הכספים ובכלל לא צריכים להיות שם, ומכניסים את זה. למה? כי שם מרכזים את כל המאמץ. שם הרגע הקריטי, שם דואגים שיהיה רוב, גם בהרכבה של הוועדה וכו', וגם ברגע הקריטי, ודואגים שזה יעבור. וזה לא יכול להיות.
אז ברוך השם שלפחות עכשיו פיצלו את החוק הזה. גם ועדת הכנסת פיצלה חלק, גם ועדת הכספים פיצלה חלק, אבל אני אומר שוב: צריך או לבטל לחלוטין את החוק הזה, או לעשות אותו בצורה שונה לחלוטין, בהתאם למה שדיברנו, ואני מניח שבזה אני שותף לכל חברי הכנסת שדיברו, רק לא הצביעו כך.
הנושא השני שאני רוצה לדבר עליו הוא נושא שממש כואב לי הלב עליו. מה אני יכול להגיד? הנושא של אלה שמתגלגלים בצדי הכביש. והפעם אני רוצה לדבר על המגורשים. וזה קשור לתקציב.
ממשלת ישראל – בהחלטה שאני חושב שהיא שערורייתית, אבל כרגע לא מדבר על זה – החליטה שצריך לגרש. וראש הממשלה דאז ידע שאם זו תהיה ההחלטה והוא ילך לבצע אותה, אין שום יכולת בעולם לבצע. כי יהיו כל כך הרבה חסמים. זה יתנגש בחוקים אחרים, זה יפריע. יצטרכו – לא יהיה אפשר בעשר שנים לגרש. מה הוא עשה? הפך את זה לחוק-על, שדוחה את כל החוקים האחרים, כדי שהוא יוכל לגרש.
ואמרנו לו כבר, מעבר לוויכוח הגדול על עצם הגירוש: לפחות עכשיו אתה אומר שאתה מגרש את האנשים ואתה הולך לשקם אותם. גם השיקום – אין שום סיכוי בעולם שאפשר לשקם ולבנות קהילות, כי יש כל כך הרבה חסמים של המינהל. תחוקק חוק מקביל. כשם שכדי לגרש חוקקת שזה יהיה חוק-על ששום דבר לא עומד בפניו, תחוקק גם שהשיקום שלהם יהיה חוק-על ששום דבר לא יעמוד בפניו, אחרת זה לא יקרה. לא עשו את זה.
את הגירוש עשו, הפלא ופלא – הלוואי שכך היינו נלחמים נגד ה"חיזבאללה" – משהו מדהים, הכול דפק, שום דבר לא עמד בפניו, החוק רץ. כאשר התחילו להגיע לשיקום, עד היום לא שוקמה אף משפחה, אף תוכנית מיתאר של יישוב קבע לא אושרה. אנשים מתגלגלים בצדי הרחובות. נוער שאיבד אמון לא רק במדינה, איבד אמון במערכת כולה, כבר לא הולך ללמוד. משפחות שנשברות ונהרסות. אנשים שהיו בשיא, שעבדו במלוא כוחם, ייצאו, הביאו למדינה לא רק כבוד, גם כסף, עכשיו זרוקים בלי עבודה, מובטלים, מתביישים להסתכל בראי, והמדינה ממשיכה כאילו שום דבר לא קרה. מדי פעם יש דיון, ופה מגיע המינהל ואומר שהוא לא יכול, ופה זה מתנגד. אם כך היו עושים את הגירוש, עד היום הוא לא היה מתחיל אפילו. אז את הגירוש עשו, אבל את השיקום לא.
הדבר שבולט לנושא של התקציב – הבינו שיש קהילות וצריך להחזיק את הקהילות וצריך לתת למועצות האזוריות שלתוכן העבירו את המפונים. נתנו להן תוספת תקציב כדי שיוכלו לטפל במפונים. זה היה שנה אחת. הגיע עכשיו התקציב – בתקציב הזה אין. כאילו כל המגורשים כבר יושבים במקומם, הכול מסודר. לפחות את המינימום הזה, את 18 מיליון השקלים שנתנו למועצות האזוריות והמקומיות שמאמצות, שמטפלות במגורשים, שזה בתחומן – את אותם סכומים שנתנו כדי שהקהילה תתקיים, כל מה שהיה בשנה שעברה בהחלטת הממשלה, השנה גם זה לא נמצא בתקציב. למה? כי כנראה כולם כבר הגיעו אל המנוחה ואל הנחלה. זאת בושה וחרפה למדינת ישראל ולממשלת ישראל שכך עושים. תודה לך, אדוני.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. חבר הכנסת משה גפני, בבקשה.
משה שרוני (גיל):
גפני, אני הגעתי במיוחד כדי לשמוע אותך.
משה גפני (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני חבר הכנסת שרוני – חבר הכנסת שרוני הוא כמו שר, לא צריך לקרוא לשרים – אני חושב שזאת תהיה הפעם הראשונה שהדיון על חוק ההסדרים יהיה קצר. בשנים עברו היו דנים כל הלילה, כמה לילות.
היו"ר אמנון כהן:
היו משנים את חוק ההסדרים מאלף עד תיו.
דב חנין (חד"ש):
לפחות היו דנים.
משה גפני (יהדות התורה):
לא היו משנים שום דבר. היו עוברים נושאים מסוימים והיו דיונים, והיו אפילו הצבעות כפולות מפעם לפעם, אבל כל זה עבר.
אדוני השר, אני חושב שהתקציב הזה הוא תקציב מאוד רע. מאוד, מאוד, מאוד. הוא תקציב שממשיך מדיניות של השנים האחרונות של מדינת ישראל, ואני תיכף אסביר למה אני הולך להימנע.
היו"ר אמנון כהן:
למה?
שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:
הכול תלוי בגובה הסכום.
משה גפני (יהדות התורה):
הכול תלוי בגובה הסכום. אני הולך ממש לדבר על הסכום הזה. פה אדבר על מה שאמר חבר הכנסת סלומינסקי - - -
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
אין צורך להסביר.
משה גפני (יהדות התורה):
חשוב לי מאוד להסביר.
היו"ר אמנון כהן:
אלה הדברים שחבר הכנסת ליצמן הסביר?
משה גפני (יהדות התורה):
לא, אני הולך להסביר. גם חבר הכנסת ליצמן יסביר.
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
מה הקשר בינו לבין ליצמן?
משה גפני (יהדות התורה):
הקשר הוא שאנחנו חברים באותה סיעה, ואני הולך להסביר את אחד הדברים החמורים ביותר שיש בתקציב ובחוק ההסדרים, על מה שדיברת – איך כופים על חברים בכנסת, איך האוצר כופה הצבעות, ואני רוצה שהציבור ידע את זה. על כל פנים, אחד הדברים הרעים ביותר שיש לכנסת הזאת עכשיו זה אישור התקציב הזה. התקציב הזה מיטיב עם העשירים מאוד ופוגע פגיעה אנושה בחלשים.
דב חנין (חד"ש):
זו סיבה להצביע נגד.
משה גפני (יהדות התורה):
זו סיבה להצביע נגד, נכון. מה שהולך ומתרחש לנגד עינינו בשנים האחרונות התחיל בעיקר ב-2002, קיבל דחיפה מאוד גדולה לאחר מכן, בממשלה של הליכוד, שינוי, המפד"ל והאיחוד הלאומי, כאשר פגעו פגיעה אנושה בשכבות החלשות. במדינת ישראל תהיה רפואה רק לעשירים, חינוך לעשירים. כל מה שמדינה מסודרת ונורמלית נותנת לאזרחיה, הולך להיות רק למי שהוא עשיר. מי שיש לו היכולת לקנות חינוך בעבור הילד שלו, הוא יקנה. יהיה חינוך לעשירים. העניים, ערי הפיתוח, המקומות שבהם המדינה צריכה להיות מעורבת במתן שירותים – שם המעורבות של המדינה הולכת ופוחתת.
אתמול בדיון בוועדת החינוך, בין יתר עשרות הנושאים, התברר שמפעל ההזנה, שמיועד לשכבות הסוציו-אקונומיות הנמוכות, באשכולות הנמוכים של הרשויות - חצי מהתלמידים אינם אוכלים. לא מעבירים להם כסף. לא היתה יכולה להיות פגיעה כזאת בבנקים, במשרדי עורכי-דין, שמעבירים להם 3.4 מיליארדי שקלים מתקציב הביטוח הלאומי לתשלום מס מעסיקים, לכל הדברים האלה; מאותו ביטוח לאומי ששם פוגעים בקצבאות הזיקנה, בקצבאות הקשישים, בקצבאות הילדים, בקצבאות הנכים. ואני צריך, אדוני שר החקלאות, להצביע נגד. נגד בשתי ידיים, לא ביד אחת.
מה עושה האוצר, חבר הכנסת שרוני? הוא עושה דבר מאוד פשוט. הרי מי בין היתר נפגע מהתקציב הנורא הזה? הציבור החרדי. הוא נפגע, מכיוון שהוא, לא כולו אבל חלקו הגדול, נמנה עם אותן שכבות. הוא נפגע בחינוך, הוא נפגע ברווחה, הוא נפגע בבריאות, הוא נפגע בקצבאות, כמו כולם. אבל האוצר עושה עוד משהו. הוא מכיר אותי, את חברי, ומה שהוא עושה כשהוא מביא לממשלה – אדוני היושב-ראש, אתם יושבים בממשלה, אני רוצה שתדע. אולי השרים שלכם לא יודעים, אני רוצה להגיד לך מה עשו להם.
היו"ר אמנון כהן:
יודעים.
משה גפני (יהדות התורה):
לא יכול להיות. אם היו יודעים, לא היו מצביעים בעד. לימוד הזכות שלי עליהם, שהם לא יודעים.
מה עושה האוצר? הוא מביא את התקציב הנורא הזה, שאין בו את מה שצריך בסל התרופות, שאין בו את מה שצריך בחינוך, שאין בו את מה שצריך בבריאות, שאין בו את מה שצריך ברווחה, שאין בו מה שצריך במדינה מערבית מתוקנת, מסודרת, לשירותים לאזרח, הוא לוקח את התקציב הספציפי שנוגע לציבור החרדי והוא פשוט מקצץ אותו בחצי. את מה שהיה בשנה שעברה ואת מה שהיה לפני שנתיים ואת מה שהיה לפני שלוש שנים – בספר הכחול שהונח על שולחן הכנסת, שהובא לאישור הממשלה, הוא לקח וקיצץ בחצי. היו שם 290 מיליון שקלים, וכל שנה זה חוזר על עצמו בתור ריטואל. אגב, זה גם לא מספיק כדי להגיע לקיצוץ הרגיל שיש במדינה - - -
משה שרוני (גיל):
אבל כבר קיבלתם.
משה גפני (יהדות התורה):
רגע, שרוני, דקה. האמן לי, אתה איש חכם.
הוא מקצץ אותו בממשלה, לוקח סכין וחותך, הוא מביא אותו לממשלה, וכל השרים מצביעים בעד, או שהם מצביעים נגד אבל נשארים בממשלה. וגם שרי ש"ס הצביעו נגד ונשארו.
היו"ר אמנון כהן:
מה לעשות?
משה גפני (יהדות התורה):
שום דבר. אני מספר את העובדות. זאת אומרת, שמו פה ספר כחול לקריאה ראשונה, אחרי שהממשלה אישרה, תקציב נורא, עם פגיעה עצומה בשכבות החלשות ובמעמד הביניים, אבל לציבור החרדי יש קיצוץ נוסף שמיועד לליצמן, לגפני, לרביץ, לפרוש, לחברים שלנו. ש"ס תישאר בקואליציה בכל מקרה, נכון לעכשיו. את אומרת, מכם לא חששו. אני מספר את העובדות, לא שחס וחלילה אני מביע עמדה. עושים את זה כל שנה.
היו"ר אמנון כהן:
זאת המטרה, להכניס אתכם לקואליציה.
משה גפני (יהדות התורה):
ואז הם באים אלי ואל חברי ואומרים: תשמע, אם אתה רוצה שנחזיר חזרה את מה שגנבו, גנבו - אם אתם רוצים שנחזיר את זה, תימנעו בהצבעה על התקציב. עכשיו, חבר הכנסת שרוני, חברת הכנסת יחימוביץ, יש לי התלבטות, באמת. האמת היא שאני צריך להצביע נגד, זה הרי תקציב שפוגע בכל הציבור. לא בעשירים, בעשירים הוא לא פוגע. אבל הוא פוגע בנו, במה שאנחנו צריכים לייצג. הרי אנחנו פה צריכים להיות לפה לאותם אלה שהם לא אילי הון, שאין להם את עורכי-הדין הממולחים ואת הלוביסטים שמסתובבים פה בכנסת, אין להם. הם גרים באופקים, הם גרים בשכונות הדרום בתל-אביב, הם גרים במעלות. אין להם פה נציגים. אנחנו צריכים להיות הנציגים שלהם. אני מרגיש את עצמי לפחות כך.
עכשיו יש לי התלבטות, מה לעשות. האם להצביע נגד התקציב, כמו שאני חייב לעשות, או להיכנע לסחטנות הזאת של האוצר. אני שואל אותך, חבר הכנסת שרוני, מה היית עושה במקומי? באמת, יש לי התלבטות. מה אני צריך לעשות? אני יודע שמולי עומד אדם ומצמיד אקדח לרקה ואומר לי: גפני, תשמע, תימנע, נחזיר לך את הגנבה. לא תימנע, תצביע נגד - לא נחזיר את זה.
משה שרוני (גיל):
מה יגיד הרב על זה?
משה גפני (יהדות התורה):
עזוב רגע את הרבי. אני צריך גם לבוא לרבי ואני צריך להגיד לו את העובדות. הרי הוא לא יפסוק על סמך דברים ערטילאיים בעלמא. אני צריך להגיד לו, ואני אומר לו את מה שאני אומר לך, תאמין לי.
מה לעשות? אותה משפחה שנפגעה מקיצוץ קצבאות הילדים כמו כולם, שנפגעה בנושא של קיצוץ בשירותי החינוך כמו כולם, שנפגעה בנושא הבריאות כמו כולם, נפגעה בנושא של השירותים המוניציפליים יותר מכולם - עכשיו יש לה קיצוץ נוסף, חסר כל היגיון; חסר כל היגיון. אני אביא לך את התקציב, אתה יודע מה? אני אשב אתך עם הספר הכחול ואתה תראה את הפערים. מה לעשות, אני אומר לך – נסחטתי. בשנה שעברה נסחטתי, לפני שנתיים נסחטתי.
בשנה שעברה זה היה כדאי לי, האמת. כתוצאה מ-290 מיליון השקל הוצאנו את שינוי מהקואליציה. אז זה היה מתוכנן עם שרון, בסדר, אני עדיין לא רוצה לספר את זה. אני אספר את זה ברבות הימים. שם עשיתי את זה בשמחה מסיבות מאוד אידיאולוגיות, פוליטיות, ואני חושב שזה היה גם טובת המדינה, אבל זאת נקודת הראות שלי. אבל, כל שנה אני נסחט.
עכשיו אני רוצה לספר לכם סוד. הייתי אצל שר האוצר הירשזון לפני שבוע וחצי והצעתי לו הצעה: בוא נעשה הסכם רב-שנתי. נחליט מקצועית כמה מגיע בסעיפים האלה. כמה שמגיע, יהיה בספר הכחול, בלי כותרות בעיתונים. כל פעם - הרי אנחנו גם סחטנים, נוסף על הכול. הרי עכשיו כולם יספרו שאנחנו מקבלים 290 מיליון שקל. ואם יהיה עיתונאי רשע, ויש כאלה מפעם לפעם, אז הוא יעשה כותרת צודקת: אין כסף בסל התרופות אבל יש כסף לבחורי ישיבות. ותהיה בעיתון תמונה של חרדי כזה עם פאות, למען כולם יראו למה אין כסף לתרופות, בגלל שנתנו לזה עם הפאות.
היו"ר אמנון כהן:
ומשפט אחרון, אדוני.
משה גפני (יהדות התורה):
באמת?
היו"ר אמנון כהן:
אתה מתלהב כל כך. אומנם נעים לשמוע אותך, אבל משפט אחרון.
משה גפני (יהדות התורה):
פשוט לא ייאמן באיזה מצב אני נמצא. על כל פנים, אני הצעתי לשר האוצר, אמרתי לו במלים אלה: בוא נעשה הסכם רב-שנתי. ישבו אנשי המקצוע ויגידו כמה מגיע על-פי כל החוקים והכללים והפרמטרים והתקציב, הכול, וזה יהיה בבסיס התקציב. אני מתחייב לך שלצורך התקציב אני אהיה כמו חבר קואליציה. מה יותר טוב מזה? אמר לי שר האוצר: אני לא מסכים. אני רוצה אותך כמו חבר באופוזיציה, מפני שבקואליציה, אני לא תולה בהם תקוות. אבל אני רואה שהוא התבדה, מכיוון שכולכם מצביעים בעד.
היו"ר אמנון כהן:
חזק וברוך. חבר הכנסת משה שרוני, יש לך הזדמנות לענות לו.
משה שרוני (גיל):
אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי הכנסת, בפתח דברי אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת הכספים, ליצמן, וליושבת-ראש ועדת הכנסת על המהירות ועל הפיצול שהוחלט עליו בוועדת הכנסת, לחלק לוועדות את חוק ההסדרים. מגיעה להם תודה על העבודה הרבה שעשו, בפרט ליושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת ליצמן.
אני רוצה להתעכב על כמה דברים. נכון שחוק ההסדרים, נצטרך לשקול כדי שלא יהיה, אבל נצטרך תחליף לזה, וכל אחד צריך לתת ממחשבתו ומהאינטלקט שלו מה אפשר לעשות. לדוגמה, היה סעיף בחוק ההסדרים, לחייב את הגמלאי שרוצה לערער על אחוז הנכות שלו ב-190 שקל, וזה ירד. זה הישג. הנחות לגמלאים בארנונה - זה הישג. פיצוי לנפגעי איבה - זה הישג. סכומים לא קטנים. הטבות לניצולי השואה, דיברו שנים רבות ולא נעשה שום דבר, השנה כן.
ובכל זאת, כל מי שעולה על הדוכן מביא אתו דברים שאין להם שום דבר, בעלמא. להיות כאן ולהיות פופוליסטי ולהיות מקובל ולדבר דמגוגיה, זה קל מאוד. בוא נגיד לעם את האמת. הנה, אנשי הליכוד, שדיברו בנושא חוק ההסדרים, אף אחד לא נמצא כאן. אחד לרפואה. כל כך הם דואגים, כל כך הם רוצים לשנות, אבל העם יותר פיקח מהם. נמאס להם ממפלגת הליכוד.
סיעת הליכוד לא מבינה ולא רוצה להבין שדברים שנאמרים כאן - יודעים מי דובר אמת ומי לא דובר אמת. בתקופת הליכוד היו רפורמות והפרטות, ושר האוצר דאז, מר נתניהו, הוא הציל את המשק, כפי שאמר מיקי איתן. הציל את המשק הישראלי. ודאי שהוא הציל אותו. הוא עשה ממיליונרים מיליארדרים, הוא הציל את המשק.
סיעת גיל הביאה רוח חדשה לכנסת השבע-עשרה. אם לא היתה סיעת גיל, איפה היו שומעים פה כל הסיעות: למען הגמלאים, למען הגמלאים, למען הגמלאים. סוף סוף יש חברי כנסת מזן מיוחד שהכניסו רוח. אני רוצה להודות לכל המפלגות שמסוגלות להשיג הישגים עבור הגמלאים, אני מודה להן מעל בימת הכנסת, תשיגו עוד הרבה דברים בשביל הגמלאים.
דיבר כאן מיקי איתן על החשב הכללי. מי זה החשב הכללי? הוא אלוהים? הוא קובע את המדיניות של הכנסת? הוא פקיד שחייב לבצע את מדיניות הכנסת והממשלה. הוא לא יכול להכתיב את המדיניות, לא לממשלה ולא לכנסת. עשו ממנו אליל. ריבונו של עולם, מה קורה לנו? איפה אנחנו נמצאים? אנחנו קובעים את המדיניות, בשביל זה יש כנסת, בשביל זה יש ממשלה, ולא מישהו אחר.
רבותי, בשנה יש 12 חודשים, בשנה יש 48 שבועות, בשנה יש 365 ימים. לא כל השנים עוברות ביום אחד. אני בטוח שיהיו עוד הרבה שינויים למען החברה בישראל במשך 365 ימים. אני רוצה להגיד, התקציב שיש לנו זה מה שיש, זה מה שמחלקים. יכול להיות שחוק ההסדרים ותקציב 2008 יהיו יותר טובים. סיעת גיל תתמוך בחוק ההסדרים בהבנה, בראש מורם. ההישגים החברתיים שהשגנו לגמלאים ולחברה הישראלית הם כבירים, ובמשך 365 ימים נשיג עוד הרבה. כולנו צריכים להבין דבר, בואו נחשוב בהיגיון, בואו נתאחד כולנו, לא קואליציה, לא אופוזיציה. בואו נחשוב מה אפשר לעשות ולתרום יותר בנושא החברתי.
רבותי, במשך 15 שנה הורידו מהגמלאים מ-19.4% ל-14% - 5.4% במשך 15 שנה. אנחנו מבינים שהמצב לא טוב, היתה לנו מלחמה, מלחמת לבנון השנייה. נעשה בהדרגתיות את הכול כדי להחזיר לגמלאים מה שנלקח מהם. סיעת גיל הכינה הצעות חוק רציניות למען הגמלאים, ואנחנו נוכיח שהגמלאים יהיו על המפה, וכל האנשים שמדברים על העוני – אפשר לחסל את העוני בהדרגתיות, לא בחופזה ולא במלים דמגוגיות מעל בימת הכנסת.
אני רוצה לאחל לכולנו ששנת 2007 תהיה טובה יותר מ-2006, וכולנו נטה שכם להרמת הנושא החברתי במדינת ישראל.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, ברשותך, אני רוצה לשאול שאלה את חבר הכנסת שרוני.
היו"ר אמנון כהן:
בבקשה, אדוני.
דב חנין (חד"ש):
חבר הכנסת שרוני, אני הקשבתי בתשומת לב לדבריך, ואני לגמרי מסכים עם כל הדברים הקשים שאתה הפנית למדיניותו הכלכלית של בנימין נתניהו. השאלה היא, האם אתה לא חושב שבמידה רבה התקציב הנוכחי ממשיך בעצם אותה מדיניות כלכלית-חברתית?
משה שרוני (גיל):
אני חושב שלא. אם סיעת גיל הצליחה בתקציב 2007 לקבל 788 מיליון שקל בשביל הגמלאים, זה הישג לא מבוטל. אף פעם לא היו הישגים כאלה בכנסת ישראל. וכמו שאמרתי, חבר הכנסת חנין, יש לנו 365 ימים, לא נשקוט עד שנשיג יותר. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר אמנון כהן:
הכרזה לסגנית מזכיר הכנסת. בבקשה.
סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיע, כי הונח היום על שולחן הכנסת, מטעם הממשלה, נוסח מתוקן של הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 12), התשס"ז-2007. תודה.
הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב
והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007), התשס"ז-2006
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר אמנון כהן:
יעלה ויבוא חבר הכנסת דוד אזולאי. בבקשה. יש לך חמש דקות.
דוד אזולאי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, קודם כול אני רוצה להודות לך על כך שלפנים משורת הדין אתה מאפשר לי לדבר - - -
היו"ר אמנון כהן:
גם לאחרים נתתי.
דוד אזולאי (ש"ס):
לא הייתי במליאה היות שהיתה קבלת פנים לנשיא גרמניה, והייתי שם; לא ישבתי בחדרי.
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, מכובדי חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח במילות ברכה ליושבת-ראש ועדת הכנסת, חברת הכנסת רוחמה אברהם, וליושב-ראש הנהלת הקואליציה, חבר הכנסת אביגדור יצחקי, שיחד עשו מהפך שכולנו שותפים לו. במשך שנים עמדנו כאן, חברי הכנסת, ודיברנו, צעקנו, תקפנו, אמרנו, התחננו על חוק ההסדרים, והדברים הגיעו לאוזניים אטומות. עד שהפעם נעשתה פעולה מבורכת של כל הגורמים, אחת ולתמיד, להביא את חוק ההסדרים לפיצול, לפחות בחלקו, וחלק להביא לדיון בוועדות, וחלק מהסעיפים לקבור עד ביאת גואל צדק. זה יירשם לזכותה של הממשלה הזאת ושל הכנסת הזאת.
אני מאמין, מקווה ומתפלל שבעזרת השם בשנה הבאה עלינו לטובה אנחנו נדון רק בחוק התקציב, בלי חוק הסדרים. בטוחני שאנשי האוצר למדו פרק חשוב בהלכות התקציב; תמיד הם היו בטוחים שהם המבינים ויודעים.
יושב כאן חבר הכנסת דב חנין, שיכול להעיד על מאבק שהיה בוועדת הפנים בנושא הפיכת שירות המים והביוב לציבור לתאגידי מים. רק ננסה לחשוב לרגע מה היה קורה אם זה היה בחוק ההסדרים. היה מגיע עוד סעיף קטן, והיינו מצביעים עליו ולא יודעים עליו שום דבר, וזה היה מגיע לאזרח והיה מתברר כמה ביוקר עולה תאגיד מים - ויש בו דברים חיוביים, אבל יש הרבה עזים והרבה מוקשים, ומי שעלול לשלם ביוקר, בסופו של דבר, הוא האזרח הקטן, שבגלל התנהלות לא נכונה של הרשויות המקומיות הוא עלול היה לשלם מחיר גבוה על המים. אני מאוד מקווה שבנושא הזה לא נאמרה המלה האחרונה. חוק תאגידי המים יבוא לוועדת הפנים, ושם נטפל בו ונשפץ אותו, ואני מאמין, בעזרת השם, שנוציא דבר טוב ומתוקן מתחת ידינו, בלי שנפגע באזרחים.
אני רוצה לדבר על נושא הרשויות המקומיות והמועצות הדתיות. לצערי הרב, המצב ברשויות המקומיות ובמועצות הדתיות לא הולך להיות יותר טוב. משנה לשנה המצב הולך ונהיה יותר קשה. אנחנו עדים להשבתות, פעמים מוצדקות ופעמים לא מוצדקות, והגיע הזמן ששר הפנים ייקח את המושכות לידיו וייכנס בעובי הקורה על מנת לעשות סדר ברשויות המקומיות.
רבותי, הרשויות המקומיות צברו גירעונות אדירים לא באשמתן. במשך השנים כל ממשלה, כל שר, הטילו עליהן מטלות, ולא תמיד ידעו לתקצב את המטלות שהטילו על ראשי הרשויות. התוצאה היא צבירת גירעונות. יושבים ראשי הרשויות, מכינים תוכניות הבראה, ותוך כדי מעלים כל מיני הצעות ודברים אחרים שעולים כסף. הגיע הזמן ששר הפנים והממשלה ייתנו את הדעת לשאלה איך פותרים את בעיית הגירעונות של הרשויות המקומיות.
כבר היו במדינה מקרים - של קופת-חולים, של הקיבוצים, של הבנקים - שבהם הגיעו להסדרים ופרסו חובות. גם ברשויות המקומיות הגיע הזמן ללכת על אותו הסדר של מחיקת חובות ולהגיד להם: מכאן מתחילים, ומכאן ואילך אתה נושא באחריות אישית. אחרת, כל ראש רשות יבוא וייקח את הגיבנת של ראש העיר הקודם ויגיד: מה אתם רוצים שאני אעשה? השאירו לי ירושה. ככה זה עובר מדור לדור, ומי שמשלם את המחיר על כך זה האזרח.
דבר נוסף, ובזה אני מסיים, אדוני היושב-ראש - להגיד שאנחנו שבעי רצון מהתקציב הזה? לא, אבל אנחנו מתחילים לראות אור בקצה המנהרה. את הקלקולים של שלוש השנים של הממשלה הרעה הקודמת אי-אפשר לתקן בתקציב אחד. ייקח עוד זמן עד שנתקן את כל הנזקים ואת כל הקלקולים. התחלנו, וצריך להמתין בסבלנות.
אני מאמין שאם לא היתה המלחמה שנחתה עלינו בלי שנרצה, התקציב היה נראה שונה מאוד ממה שהוא היום. לא נותר לנו אלא להתפלל שבעזרת השם, לא יבואו עוד מלחמות על עם ישראל ואת הכסף של המלחמות אנחנו ננצל לטובת השלום ולטובתם של אזרחי מדינת ישראל. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב, בבקשה.
סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו):
כמה זמן יש לי?
היו"ר אמנון כהן:
עשר דקות.
סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו):
עשר דקות, או אה.
היו"ר אמנון כהן:
יש לך מה לדבר.
סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו):
אני אסיים יותר מהר.
דב חנין (חד"ש):
אם אתה מוכן להשאיר לי כמה, אני מוכן.
סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו):
אין שום בעיה. בכבוד. אתה תוכל לשאול אותי שאלות.
היו"ר אמנון כהן:
פה לא עושים קומבינות.
דוד אזולאי (ש"ס):
זה לא יעזור לו.
סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, רבותי חברי הכנסת, א. אני מצטרף לכל הברכות שכבר נאמרו פה ועוד ייאמרו גם מחר ליושבי-ראש הוועדות. אני אתחיל דווקא מיושב-ראש הקואליציה, אביגדור יצחקי, כי בלי שיתוף הפעולה שלו, ובלי שיתוף הפעולה של הממשלה, לא היה אפשר לקצץ את חוק ההסדרים כפי שהוא קוצץ.
כבר שכחנו שזה כבר התקציב השני וחוק ההסדרים השני שאנחנו דנים בהם ומקבלים אותם בשנה הזאת. אי-אפשר בכלל להשוות את מה שעברנו עכשיו למה שעברנו לפני שמונה חודשים או חצי שנה - אני כבר לא זוכר מתי - מבחינה מקצועית, מבחינת הסדר של הדברים. אני זוכר עכשיו את הלילה שבו השתתפתי בישיבה של ועדת הכנסת, כשהרבה מאוד מהסעיפים פוצלו, הועברו לדיונים מעמיקים בוועדות שונות ומקצועיות. זה נתן אפשרות לחברי הכנסת להתעמק בנושאים שרצנו עליהם לפני חצי שנה בריצת אמוק. באמת תודה לאביגדור יצחקי, והמון תודה ליושבת-ראש ועדת הכנסת וליושבי-ראש הוועדות האחרות: הכספים, הפנים, החינוך, העבודה והרווחה והכלכלה כמובן.
חבר הכנסת אזולאי דיבר פה על משק המים, שנדון בוועדת הפנים. אני זוכר – ואתה, אדוני היושב-ראש, נמצא אתי בוועדת הכספים, וגם שלי פה - ישבנו לפני שמונה חודשים, לפחות אני וחברת הכנסת שלי יחימוביץ, ואנחנו חברי כנסת חדשים, וניסינו להבין את כל התורה של משק המים בשבועיים, ב-16 יום.
דב חנין (חד"ש):
גם הפעם ניסו ללמד אותנו את כל התורה בשבועיים.
סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו):
לא, עכשיו זה נעשה הרבה יותר טוב, עכשיו זה פוצל. למרות זאת, אני חייב להגיד שהפעם ניסו ללמד אותי את כל התורה של מיסוי בפרק זמן די קצר, לדעתי - בשבוע ימים עברנו על כל הנוסח של המיסוי. אני לא אגיד שהפכתי למומחה גדול בענייני מיסוי, אבל זה היה פרק קטן.
אני מאוד מקווה שככל שאנחנו הורדנו הרבה מאוד סעיפים והעברנו אותם לוועדות, לדיונים בוועדות, כך יעשו בשנה הבאה, ואני מקווה שהשנה לא נקבל יותר. אה, כבר עברנו שנה – בשנה הבאה אנחנו נסגור סופית את הקטע הזה שנקרא חוק ההסדרים, וחוקים גדולים יעברו בערוצים - כך שכל חברי הכנסת יבינו על מה מדובר לפני שאנחנו מצביעים, וננהל דיון רציני בכל החוקים האלה.
עדיין, כאשר ישבתי בוועדת הכספים לא הבנתי איך נושאים כבדים – בכלל, איך נושאים מסוימים נכנסו לחוק ההסדרים. חבר הכנסת דוד אזולאי אמר עזים. עד עכשיו לא הבנתי בשביל מה היה צריך להכניס עזים. האם בשביל להעביר את חוק המיסוי כמה שיותר מהר כדי שלא נבין את זה? אני מאוד שמח שחברי כנסת הצליחו להוריד הרבה מאוד מהעזים האלה, כמו שאנחנו קוראים להן. מילה חדשה בכנסת, עזים.
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
היא לא חדשה.
סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו):
מבחינתי היא חדשה. אני חבר כנסת חדש.
בסימן של מחמאות לסיעות שלנו - מפלגת ישראל ביתנו הלכה על כמה דגלים. דגל אחד היה חיילים משוחררים. איך היה אפשר בכלל לעלות על הדעת לדבר על ביטול מקומות עבודה מועדפים לחיילים משוחררים אחרי מלחמת לבנון השנייה, אפילו כעז, כי בסופו של דבר רצו להוריד את זה. אני עד עכשיו לא מבין. אני מאוד שמח שגם הסיעה שלנו וגם רבים וטובים אחרים בוועדת הכספים הצליחו להוריד את הביטול של מקומות עבודה לחיילים משוחררים במלאכה, בתעשייה ובתחנות דלק, ועוד מתפלאים אחר כך למה עם החינוך הטכנולוגי שלנו חסר כוח-אדם ומביאים כוח-אדם מחו"ל, ואחר כך אנחנו גם נלחמים כדי להוריד אותו. זה לא ברור לי הלופ הזה. מישהו צריך לסגור אותו, ומישהו צריך להפסיק להכניס כל פעם דברים מוזרים.
דבר שני שאני לא הבנתי הוא איך מכניסים פתאום עלות של 199 שקלים לבקשה חוזרת לביטוח לאומי בנוגע לגמלת סיעוד. מה רוצים, לגרום לאנשים חולים ונזקקים לא לפנות לוועדה מחשש שהם יאבדו את אותם 199 שקלים? זה לא לעניין, וגם את זה כולנו הצלחנו להוריד.
הנושא של ההסכמה הרטרואקטיבית או האישור הרטרואקטיבי של עלות בחינות בגרות - עוד דבר מאוד מוזר. זה חוק עוקף בג"ץ, מה שנקרא.
דבר נוסף - ביטול של חוק בית-חולים באשדוד. זה בכלל דבר מדהים. בשנת 2002 חוקק חוק בית-חולים באשדוד, ובשנת 2006 רוצים בחוק ההסדרים לבטל את החוק.
היו"ר אמנון כהן:
כבר כמה פעמים.
סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו):
בסדר. אני מאוד מקווה שאנחנו הפסקנו את זה, וסוף-סוף ייבנה באשדוד בית-חולים שישרת ציבור גדול.
שי חרמש (קדימה):
אתה בטוח שמי שחוקק את זה אז באמת חשב להקים את זה?
סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו):
אני חושב שכן. אני חושב שזה צורך השעה.
היו"ר אמנון כהן:
קום יקום.
סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו):
קום יקום.
אני מדבר גם על הקפאה של קצבאות למיניהן, כולל סל הקליטה, שגם את זה הצלחנו להוריד.
גולת כותרת נוספת מבחינת סיעת ישראל ביתנו היא שני חוקים. דיבר פה חבר הכנסת שרוני על הקשישים והגמלאים. הסיעה שלהם עשתה הרבה בשביל הגמלאים, ואני שמח שגם הסיעה שלי, ישראל ביתנו, פועלת בשבילם שנים רבות. ישראל ביתנו הביאה שתי הצעות חוק במסגרת התקציב. האחת, שמי שמקבל קצבת הבטחת הכנסה זכאי שיהיה לו רכב לצורכי היום-יום שלו, בלי שיחשוש לאבד הבטחת הכנסה או השלמת הכנסה. השנייה, אותם גמלאים שחבר הכנסת שרוני דיבר עליהם במסגרת חוק ההסדרים, יוכלו - ואנחנו, מפלגת ישראל ביתנו, דרשנו - לצאת לחוץ-לארץ שלוש פעמים בשנה במקום פעם אחת בשנה, לתקופה של 72 יום. זה מאוד חשוב לאלה שיש להם משפחות בחוץ-לארץ והם צריכים מדי פעם לנסוע לבקר את הנכדים או לנסוע לקרובי משפחה חולים. גם הם יפסיקו לחשוש שהם יאבדו את הקצבה.
בקיצור, יש הרבה הישגים במסגרת חוק ההסדרים, אף שאני מקווה שבשנה הבאה נעביר את זה בצורה הרבה יותר חלקה ויותר מקצועית. יש שיפור מהשנה שעברה או מתחילת השנה. זהו. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בבקשה; עשר דקות.
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב, חוק ההסדרים 2007, הורדו ממנו או פוצלו לחקיקה רגילה 20 סעיפים - אותו מספר בדיוק כמו בחוק ההסדרים 2006. כך שאין לנו מה להתפאר התפארות מיוחדת בחוק ההסדרים הספציפי הזה.
ואני רוצה להגיד לך עוד משהו: בדיעבד עשיתי חשבון מהיר אילו סעיפים הצלחנו להוריד ולפצל ואילו לא הצלחנו, והגעתי למסקנה מאוד מאוד עגומה, שהסעיפים שבהם הפגנו את כוחנו כחברי כנסת היו ברוב המכריע של המקרים סעיפים שעלו בקנה אחד עם אינטרסים של גורמים רבי עוצמה, שהיתה להם השפעה ישירה על חברי כנסת מובילים.
כך, למשל, אותו סעיף שאתה כל כך גאה שהצלחנו להוריד, ואני שמחה שהצלחנו להוריד אותו, שכן זה עולה בקנה אחד גם עם השקפת עולמי, הכוונה לבטל את מענק העבודה המועדפת לעובדים בתחנות הדלק, ובעיקר בתעשייה – מה שהטריד אותי. לא כוחנו הגדול, סטס, הוא שהביא להורדת הסעיף הזה. אני לא יודעת אם שמת לב מה התרחש בחדר ועדת הכספים בשעת הדיון: כמות הלוביסטים האין-סופית שישבה שם, הנערה הצעירה והחביבה מתחנת הדלק, החייל המשוחרר מדימונה, מתחנת הדלק, ועוד חייל משוחרר מהפריפריה, מתחנת הדלק, שהובאו על-ידי חברות הדלק; הן הביאו אותם, יחד עם ערימת הלוביסטים שלהן.
בכל פעם שנלחמנו על משהו צודק וראיתי סביבי התאספות חסרת תקדים של לוביסטים, ואנחנו כבר מכירים את פניהם, ידעתי שיש לנו סיכוי לנצח. אני אומרת לך את זה בצער ובכאב.
כך כל סעיף וסעיף, בזה אחר זה. עוד לפני שחוק ההסדרים הגיע לידינו, כשהוא היה עוד בשלב טרום "מחליטים" בממשלה, התקשר אלי בעל הון ששמע על מאבק שאני מנהלת, במקרה הצטלבו דרכינו והוא הסכים אתי ושאל איך הוא יכול לעזור לי. אמרתי לו, תשמע, מחר הממשלה מאשרת את ה"מחליטים", תתקשר לשר הזה והזה, שהוא שר רב עוצמה והוא יכול להביא לשינויו של הסעיף הזה, ותבקש ממנו להוריד אותו. בכך ירד עוד בהצבעה בממשלה אותו סעיף.
אמרתי, מצאתי פטנט. אני מוכרחה להודות שבחוק ההסדרים הזה התנהלתי באופן שונה לחלוטין מאשר בחוק ההסדרים 2006.
תאגוד המים, רפורמה שיש בה כמובן אלמנטים חיוביים ביותר, אבל אני לא חושבת שהיא צריכה לעבור בחטף במסגרת חוק ההסדרים. מה עשיתי? דיברתי עם ראש עיר רב כוח, שידבר עם חברי כנסת. וכשראש עיר רב כוח, שיש לו מפקד גדול, מתקשר לחברי כנסת ומפציר בהם להצביע נגד רפורמה מסוימת, הרפורמה הזאת לא עוברת; לא בזכותנו, חברי הכנסת.
היו"ר אמנון כהן:
לא תמיד.
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
לא תמיד. מובן שיש יוצאים מן הכלל. למשל, הסעיף בחוק ההסדרים שמטיל קנס - - -
היו"ר אמנון כהן:
הציבור שומע בבית וחושב שאין לנו מה לעשות כאן, רק לוביסטים מנהלים את המדינה.
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, אני קיבלתי החלטה לא לרמות את עצמי. שמעתי כאן את חברי עומדים מעל הדוכן ומתפארים בתקציב החברתי שהם השיגו ובחוק ההסדרים המפואר והמדולל שהגיע לידי גמר. אני לא רוצה להיות במקום הזה. עשיתי תואר ראשון בפסיכולוגיה, למדתי על מנגנוני הכחשה והדחקה, אין לי שום כוונה להשתמש במנגנונים האלה, במיוחד לא בעבודתי הפרלמנטרית. אני אומרת לך שוב, בסקירה לאחור, סעיפים בחוק ההסדרים שהצלחנו בגאווה גדולה להוריד, האינטרסים שלנו באותם סעיפים, בהצטלבות דרכים מסוימת עלו בקנה אחד עם אינטרסים של אנשים מאוד חזקים, שהיתה להם השפעה על חברי הכנסת.
היו"ר אמנון כהן:
אז תגידי לי, בנושא של 199 השקלים מי השפיע, איזה שר, איזה ראש עיר?
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
על מה אתה מדבר, על הקנס של גמלת סיעוד? הפסקת אותי בדיוק כשעמדתי להגיד שזה היוצא מן הכלל.
היו"ר אמנון כהן:
גם בנושא החיילים, אני לא חושב שמישהו פה עשה כך. היו חיילים, שמענו אותם, אבל גם בלעדיהם היינו מסתדרים, תאמיני לי.
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, אתה מאוד אמוציונלי ביחס לדברים שאני אומרת.
היו"ר אמנון כהן:
לא, את אומרת לציבור, שכאילו מפעילים אותנו. אנחנו פועלים לטובת הציבור. אני חושב שיושב-ראש הקואליציה היה קשוב מאוד בהרבה מאוד דברים, בתיאום עם הממשלה. את בקואליציה ואני בקואליציה, הורדנו דברים בתיאום, בלי שום קשר לראש עיר כזה או אחר.
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, אני ראיתי אותך בסיטואציה שבה, אני מודה, חשתי מידה רבה של חיבה והזדהות וקצת צער עליך. זה היה כשהצבענו על הקפאת שכר המינימום, הקפאת העדכון בשכר המינימום בחצי שנה. אדוני היושב-ראש, ראיתי אותך עם האצבע עולה ויורדת, עולה ויורדת, עולה ויורדת.
היו"ר אמנון כהן:
אבל לא היתה עלי השפעה של אף לוביסט.
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
בסופו של דבר, האצבע ירדה והסעיף הזה עבר. אני רוצה להגיד לך, שלו היו מופעלים בסעיף הזה כוחות כל כך גדולים כמו שהופעלו בסעיף העבודה המועדפת בתחנות הדלק ובתעשייה, הסעיף הזה, ההקפאה בשכר המינימום גם היא לא היתה עוברת.
הדוגמאות רבות, גם תאגוד המים, גם העבודה המועדפת, הרצון לבטל את
ה-code sharing בחברות התעופה הישראלית, שלטעמי היה מהיר מדי, גחמני מדי, חד-צדדי מדי, מעבר מחוסר רגולציה מוחלט לרגולציה מעוותת. גם שם, אני מודה, ישבתי עם חברי ועד העובדים של "אל על" ואמרתי להם במפורש לאילו חברי כנסת הם צריכים ללכת. האנשים האלה עשו את עבודתם נאמנה, גוננו על מקום עבודתם, ובצדק, הייתי אתם בלב שלם, אבל יש להם כוח מסוים והם יכלו ללכת לחברי הכנסת ולומר להם את דברם, וחברי הכנסת שמעו את דברם היטב והביאו לשינויים מפליגים בכוונת הממונה על ההגבלים.
את מי לא שמענו? לא שמענו אנשים שאין להם נציגות בכנסת, אין להם לוביסטים, יש להם לכל היותר ארגונים חברתיים עם איזה רצון טוב, שכוחם בחוק ההסדרים היה מועט מאוד ביחס לכוחם של הלוביסטים. אותם אנשים שאין להם פה, שלא באו לכאן להשפיע על עמדותינו, להם לא היינו קשובים, כי להם לא היה שום כוח מאיים על קבלת ההחלטות שלנו.
אני רוצה לדבר רק על סעיף אחד בחוק ההסדרים, לדוגמה, כי לא היה אפשר לדבר על כל ה-60 או ה-59 שכן עברו. סעיף 74 בחוק ההסדרים, אני לא מבינה איך אדם שנשמה באפו יכול להרים את היד בעד הסעיף הזה. אני מדברת על המשך הקיצוץ ב-4% בקצבאות של, שימו לב, שמירת היריון, הבטחת הכנסה, חסידי אומות עולם, נפגעי גזזת, דמי לידה, נכי תאונות עבודה, אסירי ציון, נפגעי טרור - על כל אלה, חברי כנסת הרימו את ידם ואישרו המשך הקיצוץ ב-4% בקצבה של האנשים האלה.
לאף אחד מהם לא היה לוביסט בכנסת, לאף אחד מהם לא היה ועד עובדים, לאף אחד מהם לא היה איש רב השפעה שיכול באמצע הצבעות להתקשר לחברי הכנסת ולהפציר בהם להרים את היד נגד הסעיף הזה. להם לא היה פה, אנחנו היינו אמורים להיות להם לפה, ולא היינו בנקודה הזאת בזמן. לא היינו כי לא היה עלינו כוח מאיים, לא היה עלינו כוח משפיע, ושם פתאום התגלתה אוזלת-היד שלנו.
על התקציב אני אדבר כשנדבר על התקציב. גם על חוק ההסדרים דיברנו רבות, אבל בעניין הזה, למה זה חורה לי, אותו סעיף 74 אומלל, שאני בטוחה שאילו היה מובא בחקיקה רגילה, שום חבר כנסת לא היה מעז להרים את ידו בעד המשך הקיצוץ ב-4%. כיוון שאומרים לנו – שמעתי פה איזה מטבע לשון שהוכנס היום לדיונים – "זה מה שיש ואת זה מחלקים". מה האיוולת הזאת, "זה מה שיש ואת זה מחלקים"? זהו? אנחנו מוכרחים את ה-4% של חסידי אומות העולם כדי להמשיך ולקיים את תקציב מדינת ישראל? את ה-4% קיצוץ בנפגעי הגזזת כדי לשמור כאן על יציבות כלכלית?
וזה בזמן שרק השלב הבא ברפורמה במס על אותם מיליארד שקלים - והם מגיעים ישירות לכיסים שלנו, חברי הכנסת, שניהנה מהרפורמה במס, ושכרנו מוצמד לשכר הממוצע במשק, לא כמו הגמלאים, שקצבותיהם מוצמדות למדד. הסעיפים האלה חורים לי במיוחד; הסעיפים האלה, שעברו בקלות רבה ביותר ובלי מלחמה.
אני רוצה לומר לסיום בעניין חוק ההסדרים, שכבר דובר בו רבות: יש עכשיו כוונות מרחיקות לכת לשנות את שיטת הממשל ובמידה רבה לכרסם בכוחה של הדמוקרטיה הפרלמנטרית. בעיני, קיומו של חוק ההסדרים הוא אחת הבעיטות המשמעותיות ביותר בדמוקרטיה הפרלמנטרית. הוא שולל את כוחם של חברי הכנסת לומר את דברם, לעמוד על דעתם, להביא לידי ביטוי את השקפת עולמם, כשעל סמך אותה השקפת עולם הם בכלל הגיעו לכנסת, על סמך אותה השקפת עולם שלח אותם הבוחר לכנסת. שיטת חוק ההסדרים מונעת מהם ליישם את השקפת עולמם.
כל הצעות החוק לשינוי שיטת הממשל מכרסמות במידה רבה בכוחה של הכנסת. אף אחת מהן כמעט לא מעניקה כוח נוסף לחברי הכנסת. ובהזדמנות החגיגית הזאת אני רוצה להפציר בחברי חברי הכנסת, ובעיקר באלה שזה מקרוב באו וכבר רוצים לשנות את השיטה, לא לשלוח ידם אל הנער הזה, לתת כבוד לשיטה הקיימת; במסגרת אותה שיטה קיימת שיש בה כל כך הרבה פגמים הגענו פה במדינה להישגים מרחיקי לכת. בוודאי לא לפגוע בכוחנו אנו ולא לירות לעצמנו ברגל.
חברי השר יצחק הרצוג בעד שינוי שיטת הממשל כיוון שהוא אומר שלממשלה בישראל אין משילות. משילות, זה עוד ביטוי שאני שומעת לאחרונה; אין לממשלה משילות. איזה ביטוי לעודף משילות יש יותר מאשר חוק ההסדרים? זה עודף משילות. זה עודף כוח שיש בידי הממשלה ודוגמה לאוזלת-היד שלנו, חברי הכנסת, שאנחנו מסכימים לה מדי שנה בשנה.
אני לא שותפה למצהלות שהיו כאן על כך שהראינו לאוצר והאוצר למד את הלקח. אם בנסיבות האלה, עם כל חוות הדעת המשפטיות, עם יושבת-ראש ועדת כנסת שהיתה נחושה בדעתה להוריד מסדר-היום את חוק ההסדרים, עם מורדים מהקואליציה, עם כל האטמוספירה מסביב - אם גם אז הגענו בדיוק למה שהגענו בשנה שעברה, איזה מקום יש כאן למצהלות שמחה? מצהלות שמחה צריכות להיות לאלה שרוצים באותה משילות – אותו ביטוי תמוה.
לממשלה הזו יש עודף משילות. היא יכולה לצאת למלחמה בתוך כמה שעות בלי עודף שיקול דעת; היא יכולה, אגב, גם להחליט על כניסה למשא-ומתן מדיני, ויש לה כל המשילות שבעולם כדי לעשות את זה. והיא יכולה לכפות על חברי כנסת להרים את ידם בעד המשך קיצוץ של 4% בקצבאות של שמירת היריון, הבטחת הכנסה, חסידי אומות העולם, נפגעי גזזת, דמי לידה, נכי תאונות עבודה, אסירי ציון ונפגעי טרור. זה עודף משילות, וזה עודף משילות להרע. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
אנחנו ניתן לחבר הכנסת דב חנין חמש דקות. בבקשה, תעלה עכשיו. אחרון הדוברים - חבר הכנסת שי חרמש, אלא אם כן יגיעו אנשים שנרשמו והם עדיין בדרך; אולי, אם יש. מי שיבוא - אנחנו נכבד. בבקשה, דב, חמש דקות.
דב חנין (חד"ש):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני בהחלט מעריך את זה שאתה מעודד חברי כנסת להשתתף בעבודת המליאה.
סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו):
הוא לא רוצה להישאר לבד.
דב חנין (חד"ש):
כן, זה יפה. זה יפה וזה ראוי.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את ההזדמנות שניתנה לי, וראשית להתייחס לדבריה של חברת הכנסת יחימוביץ, שהאמת היא שהם דברים גלויים וישרים שגם מעסיקים אותי. זו שאלה גדולה שאני חושב שאנחנו צריכים להתלבט בה, וגם הציבור צריך לדעת על ההתלבטות שלנו – ההתלבטות בין הרעה הגדולה שאותה אנחנו לא יכולים למנוע, אף שאנחנו מתנגדים לה, רעה של מדיניות כלכלית וחברתית ומדינית שמובילה את ישראל לא למקום יותר טוב אלא למקום יותר גרוע, לבין הרעות הנקודתיות שמדי פעם אנחנו כן מצליחים למנוע, ואנחנו מצליחים למנוע אותן אף פעם לא לבד, תמיד תוך הסתייעות בעוד כוחות, עוד ארגונים, עוד גורמים שנפגעים מאותן רעות נקודתיות.
אני חושב שהעובדה שאפשר לגייס למאבק נגד תאגוד המים בצורה שהוא הובא, שאפשר לגייס למאבק הזה גם ראשי ערים, חברת הכנסת יחימוביץ - - -
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
כן, סליחה. אני - - -
דב חנין (חד"ש):
לא, אני עונה על שאלתך הקשה. אני מוטרד כמוך מהשאלה, האם כאשר איננו מצליחים לגייס גורמים בעלי כוח בחברה הישראלית למאבקים נגד הרעות הנקודתיות, האם גם אז אנחנו יכולים לשנות את הרעה הנקודתית? לפעמים כן, אבל אלה הם באמת מקרים יוצאי דופן.
אדוני, אתה הזכרת את הגזירה האכזרית הזאת של עונש לקשישים שמעזים לתבוע את הביטוח הלאומי, איזה מין מערכת הרתעה שנועדה להפחיד אותם שלא יגישו תביעות. שם הצלחנו באמת, ואני חושב - ללא שום גורם בעל כוח בחברה הישראלית, להכשיל את הגזירה הזאת. בדברים אחרים, ואלה הדברים האופייניים, אנחנו צריכים תמיד לכונן בריתות, ולכונן בריתות נקודתיות עם גורמים אחרים, שיש להם אולי אינטרסים אחרים במניעת אותה רעה שאנחנו מעוניינים להילחם בה, ואני חושב שזו טקטיקה נכונה. זו הטקטיקה היחידה האפשרית במציאות שבה אנחנו נמצאים, שאין לאלה שרוצים למנוע את הרעות הנקודתיות מספיק כוח כדי למנוע אותן לבד.
אני רוצה, אדוני, להתייחס לחוק ההסדרים בהיבט נוסף. הרציונל של חוק ההסדרים הוא הרציונל הבא: בא חוק ההסדרים ואומר, יש לנו מדיניות, יש לנו חוקים, אנחנו צריכים להתאים את המדיניות ואת החוקים האלה לתקציב. ואני רוצה לשאול אותך, אדוני היושב-ראש, וגם אותך, אדוני השר: למה לא נפעל בכיוון ההפוך? הרי יש לנו מדיניות ויש לנו חוקים, למה שלא נבנה את התקציב כך שיתאים למדיניות ולחוקים שאנחנו מאמצים?
אני שמח שנמצא אתנו כאן היום, אדוני היושב-ראש, השר שלום שמחון, שבעבר הלא-רחוק היה השר לאיכות הסביבה. השר שמחון יודע, למשל, שהממשלה קיבלה החלטה, החלטה מאוד חשובה, על המעבר של ישראל לפיתוח בר-קיימא. החלטה באמת חשובה, החלטה רוחבית שיש לה הרבה מאוד השלכות, לא רק במשרד לאיכות הסביבה אלא בכל משרדי הממשלה, ושבעצם העיקרון של ההחלטה הזאת הוא להעביר את דפוס הפיתוח של ישראל למודל שישקלל כלכלה, חברה, סביבה, באופן שמתאים לצורת החשיבה של המאה ה-21.
אנחנו מסתכלים על התקציב הנוכחי ושואלים את עצמנו: האם ההחלטה היפה הזאת, ההחלטה הראויה הזאת שהתקבלה בזמנה בממשלה, האם ההחלטה הזאת משתקפת בתקציב? צר לי לומר לכם שלחלוטין לא. ואני דווקא לא רוצה לדבר עכשיו על תקציב המשרד להגנת הסביבה. אני אקח משרד אחר לחלוטין, משרד התשתיות. בואו תסתכלו על המספרים הקטנים. יש במשרד התשתיות, למשל, סעיף - חיסכון באנרגיה. בשנה שעברה סדר הגודל של התקציב של הסעיף חיסכון באנרגיה היה 13 מיליון שקל, תקציב מאוד קטן. השנה החליטו שכנראה זה לא חשוב לחסוך באנרגיה. קיצצו מ-13 מיליון שקל לפחות מ-3 מיליונים.
שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:
- - -
דב חנין (חד"ש):
אני מוכן לשמוע תשובה, אדוני השר, לכן אתה נמצא כאן.
היו"ר אמנון כהן:
- - - הזמן שלו.
דב חנין (חד"ש):
אני אתן דוגמה נוספת, אנרגיה חלופית – גם כן סעיף בסדר גודל של 13 מיליון שקלים בתקציב של השנה שעברה, וגם הוא יורד לפחות מ-3 מיליוני שקלים. יש לנו כאן בעצם מצב, שבמקום לפעול באותו כיוון של החלטת ממשלה ולהגיד: אנחנו רוצים לחסוך באנרגיה, חשוב לנו לחסוך באנרגיה, אנחנו לא רוצים להיות תלויים כל כך בנפט שאנחנו מייבאים מבחוץ, אנחנו רוצים לחסוך למשק הישראלי כסף, אנחנו רוצים חיסכון - רק אם אנחנו מדברים על חיסכון באנרגיה, אנחנו מדברים על סדר גודל של קרוב למיליארד שקל, לא כמה מיליונים. אותו סעיף שמצטמצם עכשיו מ-13 מיליון ל-3 מיליונים מונע חיסכון הרבה יותר משמעותי.
שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:
זה לא תקציב פעולה, התקציב שאתה מדבר עליו - - - זה לא כסף של פעולה, לא כסף של הפעולה עצמה, לכן אל תתייחס לסכום הנמוך. כל הכסף של המשרד הוא קטן.
דב חנין (חד"ש):
אני ער לכך לחלוטין. התשובה שלך, אדוני השר, נכונה בהחלט.
היו"ר אמנון כהן:
אנחנו צריכים לסיים.
דב חנין (חד"ש):
אני מסיים. משפט מסיים. אותה מערכת שצריכה לבצע את הרגולציה וצריכה לקדם את המטרה שהסכמנו עליה, גם הממשלה הסכימה עליה, שחשוב לנו לחסוך באנרגיה, חשוב לנו להתקדם לאנרגיה חלופית - אותה מטרה, כאשר אנחנו מצמצמים את המנגנונים הרגולטיביים שמסדירים אותה, בכל מקרה אנחנו מחלישים אותה במידה רבה, וזה הכיוון של התאמת המדיניות לתקציב במקום להתאים את התקציב למדיניות. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. חבר הכנסת שי חרמש, אני אתן לאבו וילן. אתה אחרון הדוברים, אני רוצה שאתה תנעל. אתה אחרון. חבר הכנסת אבו וילן, בבקשה. הוא בא מרחוק. יש לך עשר דקות, תנצל אותן כראוי. בבקשה.
אבשלום וילן (מרצ):
תודה, אדוני היושב-ראש, תודה לחבר הכנסת שי חרמש, לכל מי שוויתר.
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני השר, חוק ההסדרים שאנחנו דנים בו היום ונצביע עליו מחר בבוקר, יחסית לשנים עברו הוא חוק מאוד רזה. גם הממשלה הגישה חוק יותר רזה וגם בתהליך בתוך הכנסת הוא בעצם הופשט ממרבית מחלפותיו, ולשמחתי חלקים גדולים ממנו בעצם פוצלו, כך שספק אם יגיעו במהלך השנה לדיונים.
אדוני השר, זה לא פותר את הבעיה הארגונית. אין הרבה מדינות בעולם שמביאות יחד עם חוק התקציב גם חוק הסדרים. הרעיון הזה נולד ב-1985, בשעת-חירום כלכלית, תוכנית לייצוב המשק, יולי 1985, וירא כי טוב, התחילו לגלגל אותו.
בבסיסו זה רעיון אנטי-דמוקרטי בעליל. מה עושים? בעצם אומרים לכנסת, שכל מה שחוקקנו במהלך השנה עומד לבחינה. הממשלה, דברים שלא מוצאים חן בעיניה, אף שהכנסת היא מעל הממשלה בתהליך החקיקה, בעצם חוסמת חוקים שהכנסת העבירה. אבל הטיעון היותר-חזק הוא לא רק מניעה או חסימה של החוקים; הטיעון המרכזי אומר, שבלי חוק ההסדרים לא ניתן להעביר רפורמות מבניות במשק.
על כך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד כמה דברים עקרוניים. מה פירוש לא ניתן להעביר רפורמות מבניות במשק? אם לרפורמה נחוצה ואחראית יש רוב בכנסת, בתהליך חקיקה רגיל, היא תתבצע. דווקא נוח להגיד את זה לפני השר שלום שמחון, משום שהשר שלום שמחון, כשהיה יושב-ראש ועדת הכלכלה, הצליח במסגרת חוק ההסדרים לפצל כמה חוקים מאוד בעייתיים ולדון בהם במשך כמה חודשים בוועדת הכלכלה והעביר רפורמות גדולות מאוד. די אם אני אזכיר לך פה את הרפורמה ברשות הדואר, את הרפורמה בחברת "מקורות", ועוד שורה של נושאים שטיפלת בהם בדרך הדמוקרטית הנכונה, וסופם שהם עברו בצורת חקיקה רגילה.
אם אומרים לנו שהדרך היחידה להעביר רפורמות מבניות היא על-ידי כך שיעבירו אותן במכה אחת בחוק ההסדרים, תמיד בחוק ההסדרים – יושבים פה לפחות שלושה חברי כנסת ותיקים שכבר עברו את זה כמה שנים טובות – זה תהליך לא מסודר.
אתה, אדוני היושב-ראש, היית יושב-ראש ועדת הכלכלה גם כן, ואתה יודע מה זה להביא חוק עם רפורמה. למשל, רק השבוע אני רואה שיש חוק זכויות יוצרים, כל שבוע יש ישיבות, זו רפורמה גדולה מאוד, אנשים באים ומדברים וזה תהליך של חודשים.
מה קורה פה? מביאים לנו רפורמות גדולות מאוד ואומרים לנו: תדונו בהן במשך שבועיים-שלושה ותעבירו אותן.
גם נוצר פה מצב לא בריא, מכיוון שבית-המשפט העליון אמר את דברו על חוק ההסדרים, ומדוע חוק ההסדרים זה דבר מאוד לא דמוקרטי ולא ראוי מבחינה חקיקתית, מבחינה פרלמנטרית, מכל בחינה שהיא; בעצם בית-המשפט העליון הוציא כרטיס צהוב לכנסת לפני שנה.
מה קורה? נפל פחדו של בית-המשפט העליון על האוצר ועל הממשלה, ומתחילים להוריד נתחים מהחוק. דווקא רפורמה שהיה הרבה היגיון להעביר אותה, כמו למשל כל נושא המים ברשויות המקומיות, בעקבות חוק תאגידי מים וביוב, עקב העובדה שהגיע הזמן לעשות סדר ולטפל במערכת המים הארצית שנמצאת בכל יישוב ויישוב לטובת הצרכנים, לטובת המדינה, לשמירה על מקורות המים, והיה צריך להעביר אותה בחוק רגיל, לא בחוק ההסדרים - כשהיא כבר הגיעה, דווקא אותה הוציאו. למה הוציאו אותה? כי התחיל מסע לחצים של ראשי עיריות.
הממשלה הזאת - חבר מפלגת השלטון שי חרמש, מפלגת קדימה מתנהגת כאחרון התגרנים בשוק. הסיפור הזה של ראשי העיריות שעברו מהליכוד לקדימה, ואנחנו מחויבים לראשי העיריות משום שהם יבחרו בנו והם יביאו לנו את הבוחרים כביכול, מעוות אצלכם כל שיקול ענייני.
אם יש משהו הגיוני שהיה צריך להעביר - - -
שי חרמש (קדימה):
סליחה - - -
היו"ר אמנון כהן:
תיכף תעלה, תיכף תענה לו.
שי חרמש (קדימה):
- - -
אבשלום וילן (מרצ):
אני לא שומע.
שי חרמש (קדימה):
אני הצבעתי - - -
היו"ר אמנון כהן:
לא עכשיו. לא עכשיו. לא עכשיו. חבר הכנסת חרמש, תיכף תעלה ותענה לו.
אבשלום וילן (מרצ):
אני רואה שהחוק הזה פוצל. שאלתי למה הוא פוצל - - -
דב חנין (חד"ש):
בסוף הדרך יש שם הפרטה. לכן טוב שהוא פוצל.
אבשלום וילן (מרצ):
אני מוכן לדון על זה, אבל תרגום של חוק תאגידי מים וביוב, שהעביר אותו בזמנו פורז, בעיקרו הוא השקעה בתשתיות המים בכל עיר ועיר. הבעיה פה איננה הפרטה או לא, הבעיה פה היא שהחוק הזה פוצל משום שראשי הערים של קדימה לחצו על השרים שלהם. ראש הממשלה, כאשר הוא נוסע לאשקלון לטקס חנוכת סניף קדימה, אפילו לא מגיע לראש העיר בעיר שכל יומיים נופלים בשוליים שלה "קסאמים". סדר העדיפויות שלכם, מר חרמש, מעוות לחלוטין. אתם לא פוליטיקאים, אתם פוליטיקנים מהסוג הגרוע ביותר.
עשו עכשיו רפורמה, משרד הפנים, פרסי שר הפנים לרשויות המקומיות, לרשויות האזוריות, שוב אתה רואה רפורמה, בסדר, רק יש בה איזה ריח לא טוב. המקורבים לצלחת, כלומר ראשי ערים מקדימה, נמצאים פתאום בחזית של מקבלי הפרסים.
אתה יודע מה זה מזכיר לי? שלשום הלך לעולמו גדול שוערי ישראל, יעקב חודורוב. בשנות ה-50 היו מרכיבים את נבחרת ישראל בכדורגל בשיטת ה-50-50: חמישה שחקנים מ"הפועל", חמישה שחקנים מ"מכבי", אחד מ"בית"ר". כך היו מעלים את ההרכב. אתם חוזרים לשיטת ה-50-50: מי שמקורב לכם הוא בראש סולם העדיפויות, מצ'פרים אותו, מי שלא – לא.
אתם חוזרים בדיוק על אותה שגיאה שעשה הליכוד, שהביאו פה בחוק ההסדרים את איחוד הרשויות המקומיות. אתם זוכרים שהיה אז סגן ראש עיריית רעננה, דמות מאוד פופולרית?
היו"ר אמנון כהן:
גם היום.
אבשלום וילן (מרצ):
הוא עדיין, אבל הוא ירד קצת מזוהרו. עוזי - - -
דב חנין (חד"ש):
עוזי כהן.
אבשלום וילן (מרצ):
עוזי כהן ירד מזוהרו, אז הוא היה בשיאו, תחפושות פורים עשו לו.
ואז, הוא בא ואמר: מי שיעז להעביר את הרפורמה הזאת, אנחנו נגמור אתו חשבון. פתאום הליכוד, שהיה מפלגת שלטון, נעלם, והכול פוצל מחוק ההסדרים, ולא הבנת למה עיריות שיש בהן שליטה של עוזי כהן וחבריו הוצאו מחוק ההסדרים, ומי שאין לו לובי פוליטי אושר. בפעם הראשונה שעושים את התרגיל המכוער הזה, זה בלתי נסבל, ובפעם השנייה זה כבר הופך לגרוטסקה. אני קובע שמפלגת קדימה, בחוק ההסדרים הזה, חוזרת על תרגילי הליכוד, אבל היא הופכת כבר לבדיחה עצובה.
אני חושב שחוק ההסדרים בחטא נולד, בחטא יוצבע מחר. נקווה שנעשה אותו קטן ככל האפשר. נקווה שבשנה הבאה ניפרד מהמסורת של חוק ההסדרים. אבל, אדוני היושב-ראש, לסיום אומר דבר אחד: אסור שתהליכי הפוליטיזציה ייתנו בו סימנים. לצערי, מצאתי יותר מדי סימנים פוליטיים בחוק הזה. ואני מודה, זה משהו שנתחיל לדון בו מחר בבוקר, יש לי עוד דקה ואדבר על זה, מה זה הסיפור הזה שכדי לקנות שקט תעסוקתי ולעשות תרגיל פוליטי למפלגת העבודה, מסכמים עם איווט ליברמן רשימת תביעות. זה לא היה בוועדת הכספים, ולא עבר ממשלה. יושבים פה מחוקקים. תגידו לי לְמה איווט ליברמן אחראי - לנושאים שהם נושאים כלליים; והוא חלק מהממשלה, וכדי שהם יצביעו על התקציב מוסיפים לסעיפים שונים ומשונים סך הכול 170 מיליון שקל במסגרת ההסדר המיוחד, להבטיח את הצבעתם. הם חברים בקואליציה? הם אחראים לטוב ולרע?
השיטות האלה של העיירה היהודית בפולין, במרוקו ובתימן, שבכל מדינת חוק מתוקנת עוברות מהעולם. שלא לדבר על כך שמי שעושה זאת עומד אם לא למשפט פלילי לפחות למשפט ציבורי. אצלנו? - מה אתה רוצה? בזמנו, טומי לפיד כך הביא 700 מיליון שקל בתקציב, בזמן הגול שחטפנו מאוסטריה, מאיגוד השחמט, ועד האוניברסיטאות, ואלה פה אותו דבר.
היו"ר אמנון כהן:
זמנך נגמר.
אבשלום וילן (מרצ):
לכן, אדוני היושב-ראש, גם את השיטה התפלה והבלתי דמוקרטית הזאת, יחד עם חוק ההסדרים, הגיע הזמן שנזרוק לפח ההיסטוריה. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
אני מבקש שתישאר, כי חבר הכנסת שי חרמש רצה להגיב ולא נתתי לו. אז אתה תקשיב לו עכשיו. חבר הכנסת שי חרמש, אחרון הדוברים, בבקשה.
שי חרמש (קדימה):
אני חיכיתי - - -
היו"ר אמנון כהן:
חבר הכנסת וילן יוצא לשתות מים והוא חוזר.
שי חרמש (קדימה):
כבוד היושב-ראש, הנוכחים, כנסת נכבדה, נפל בחלקי לסכם יום דיונים ארוך, ואני מודה שישבתי פה שעה ארוכה, מהשעה 14:00, להקשיב לדוברים, ביודעי שחלק מהדברים האלה יצטרכו להיות מגובים גם על-ידי כאן.
כשחבר הכנסת וילן יחזור, אזכיר לו כמה זיכרונות עבר. חבר הכנסת וילן, הייתי שואל האם המטרה מקדשת את האמצעים, כי גם אני הייתי אתך, שותף ותומך, באותה קואליציה שבה היה צריך להעביר את הסכם אוסלו ב', ולמישהו נתנו "מיצובישי", ואז זה היה לגיטימי. אז בוא ונחליט: אם הכלל הוא כלל בזוי, בוא לא נשתמש בו אף פעם. אבל אם השתמשנו בו למטרות מוצדקות, ששנינו אהבנו אותן, בוא לא נדחה אותו כשיום אחד אנחנו מוצאים אותו גם במקומות אחרים. לכן, אם הכלל שווה, הוא שווה מ"מיצובישי" ועד ישראל ביתנו וכל מה שעומד באמצע. אני חבר כנסת הרבה יותר צעיר ממך ומהחבורה שיושבת פה, למעט חבר הכנסת גלזר, אבל נדמה לי שלא המצאנו את הפטנט.
שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:
זה לא אותו דבר. חבר הכנסת וילן היה פה. ליברמן זה ההסכם הקואליציוני. זה כבר אושר פה כשהוא הצטרף לקואליציה. זה בכלל לא אותו דבר.
שי חרמש (קדימה):
קל וחומר. עוד יותר טוב. אם זה היה אחרת, היו אומרים: זה לא הומצא על-ידי קדימה - - -
אבשלום וילן (מרצ):
עכשיו נתנו אלפי "מיצובישי" - - -
שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:
אמר קודם חבר הכנסת שרוני והזכיר את ההסכם הקואליציוני של הגמלאים, 778 מיליון שקל, ואותו דבר יש למפלגת העבודה ואותו דבר יש לש"ס. היחיד שלא היה לו הסכם קואליציוני זה - - -
היו"ר אמנון כהן:
פשוט כיבדו את ההסכמים הקואליציוניים, ומעבר לכך לא נתנו שום - - -
אבשלום וילן (מרצ):
כשהוצג ההסכם הקואליציוני - - - שאלתי אם יש הבטחות נוספות, ואמרו לי שלא.
היו"ר אמנון כהן:
אין הבטחות נוספות.
אבשלום וילן (מרצ):
- - -
היו"ר אמנון כהן:
אין הבטחות נוספות.
שי חרמש (קדימה):
אין הבטחות.
היו"ר אמנון כהן:
אלה אותן הבטחות שרצו להקפיא, ועכשיו - - -
שי חרמש (קדימה):
חבר הכנסת וילן, אלה הבטחות. אבל, אני באמת מעוניין לחזור לכמה תגובות על דברי דוברים כאן. התמדתי פה משעת צהריים לשמוע את הדוברים אחד לאחד. הייתי מעוניין דווקא במבט של מקרו וכן לנצל אולי את מעט הידע המקצועי או התיאורטי שיש לי בתחום הכלכלי ולסקור את מצעד ההישגים. ראיתי פה את הסופרים למיניהם, כל אחד לפרטי פרטיו, עד לרזולוציה של 199 שקל. גם זה נדון מעל הבמה הזאת. נדמה לי שראוי שנראה את המכלול בהיקף היותר משמעותי, אם כי, איך נאמר: ואלוהים בפרטים הקטנים. אבל, בואו ונראה את המכלול.
מדברים על יעדים חברתיים, ולאורך שבע השעות שישבתי פה לא שמעתי ולו אחד שבניסיון לנתח יעדים חברתיים מנסה לבדוק את החוסן הכלכלי של תקציב המדינה. אני מתכוון לנטל החוב המצטבר שמגיע היום לסדר גודל של 91% מגובה תקציב המדינה. הכנסת הזאת, בקדנציה שאני כבר חבר בה, חוקקה את חוק האוברדרפט, שבו היא אמרה לכל משק בית בישראל: רבותי היקרים, יש מסגרת, וממנה לא חורגים. התפלאתי לראות שאותן אצבעות שהצביעו על חוק האוברדרפט שכחו את הדברים ברגע שהגיעו לוועדת הכספים, ופתאום שמעתי הצעות מחבר הכנסת אבישי ברוורמן לפרוץ את מסגרת התקציב, שיש צמיחה ולמה לא לחלק, וכן חסר פה וחסר פה, ואיפה לא חסר.
נטל חוב כזה גורר אותנו לזה ש-30% מתקציב המדינה, במקום ללכת ליעדים חברתיים, לתשתיות, לפיתוח ולנושאים ירוקים, לאיכות הסביבה, לשימור הסביבה, הולך למולך של תשלומי הריבית והחזרי החוב. הדברים האלה רק הולכים וצומחים. אביא רק דוגמה קטנה אחת, הורדה של מיליארד שקל בחוב - - -
שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:
הם דווקא מצטמצמים.
שי חרמש (קדימה):
מה? מי?
שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:
הנטל הזה.
שי חרמש (קדימה):
חכה, על זה בדיוק אני רוצה לדבר כרגע. לגבי מדיניות משרד האוצר, ובעניין הזה אני חסיד מלא שלה, ובחלק מהדברים אני מוכן לבקר, ודאי לא בנושא הזה, אומר דבר פשוט: הורדה של מיליארד שקל בנטל חוב, משמעותה שחרור מקורות פנויים מהיום לדורות הבאים של 150 מיליון שקל כל שנה.
אנחנו מדברים על סל התרופות. אם היינו מצליחים השנה להוריד 2 מיליארדי שקל בחוב הלאומי שלנו, היינו משחררים 300 מיליון שקל. זו מתמטיקה פשוטה. זה שיעור ראשון במקרו-כלכלה, ולא צריך להגיע עד לסמינר בסוף.
במדיניות הזאת בכל זאת הגדלנו את התקציב, הגדלנו את המסגרת בחריגה של 1.7% במקום בחריגה של 1%. הכנסנו פנימה בלית ברירה 1.6% נוסף, שזה תוצאות המלחמה שעברנו. קיימנו את ההתחייבות לגבי ההתנתקות, עוד 0.5%. בעצם, הגדלנו את הגירעון ל-3.8%. הגדלה של 3.8% במכפלות קטנות זה תוספת תקציב של 11 מיליארד שקל. בואו ולפחות נאמר אמת, נשים נתוני אמת ואחרי זה נתווכח אם הם נכונים או לא ואם נעשו בסדר עדיפויות נכון או לא נכון. 11 מיליארד שקל נוספו לתקציב המדינה, ולפי ניתוח שלי כ-3.8 מיליארדים בכל זאת הלכו למה שנקרא פרופר נטו צרכים חברתיים, תוספות חברתיות, ונושא חיזוק הגליל ודאי כלול גם בתמונה הזאת.
אבשלום וילן (מרצ):
מה היתה הצמיחה בשנת 2006?
שי חרמש (קדימה):
הצמיחה ב-2006 תגיע ל-5%.
אבשלום וילן (מרצ):
אם אתה מגדיל ל-1.7% והכול, אתה בעודף הכנסות של 12 מיליארד שקל.
שי חרמש (קדימה):
נהדר.
אבשלום וילן (מרצ):
מבחינה מקרו-כלכלית, במקום להרחיב פעילות אתה תצמצם.
שי חרמש (קדימה):
סליחה, אני מקטין חוב.
אבשלום וילן (מרצ):
- - - הקטנת החוב. - - -
שי חרמש (קדימה):
חבר הכנסת וילן, הרי התחלתי בהקטנת חוב. 12 מיליארד שקל הקטנת חוב - תכפיל את זה ב-5%, וזה 600 מיליון שקל כסף חופשי.
אבשלום וילן (מרצ):
- - -
שי חרמש (קדימה):
חבר הכנסת וילן, לך על התיאוריה שלי. אתה תוקף את זה מכיוון אחד. אני בא ואומר, היעד שלי, ברגע שאצליח לנצל peak כזה, שנה כמו 2006, איש לא תוקע לידנו שתהיה ב-2007, ב-2008 או ב-2009. זו שנה רקורדית וזו שנה חריגה. גם משום שהמשק התנהל נכון, גם בגלל רוח גבית מהגלובליזציה בכלכלה העולמית, יצאה שנה טובה, מוצלחת ועשירה. אבל, זו לא הזדמנות לבזבז את מה שצברו פה. זו הזדמנות להשקיע כדי להקטין את נטל החוב, כדי לשחרר מקורות ומשאבים לדורות הבאים, לתפיסתי.
בוא לא נשכח שעברנו את מלחמת לבנון. חבר הכנסת דב חנין ודאי לא היה מחסידיה הגדולים, אבל הוא יסכים אתי לקו התחתון, ש-8 מיליארדי שקלים עלה הסיפור הזה.
אבשלום וילן (מרצ):
מה יותר חשוב? עוטף-עזה - - - את המיגון או להקטין את החוב?
שי חרמש (קדימה):
חבר הכנסת וילן, תיכף נגיע גם לעוטף-עזה. הרי ציפיתי שהנושא הזה יעלה. מה בטן יותר רכה מלשבת בוועדת הכספים, להציע הצעה לגבי תקציב עוטף-עזה ולהסתכל עלי?
אברהם מיכאלי (ש"ס):
- - -
אבשלום וילן (מרצ):
- - -
היו"ר אמנון כהן:
חבר הכנסת וילן.
שי חרמש (קדימה):
תן לי רגע אחד להמשיך. אני רוצה לומר לחברתיים בתוכנו, כל המהלכים שקרו בכלכלה בשנה האחרונה הם מהלכים תורמי סגירת פערים חברתיים מכל זווית שלא נראה. אם זה בנושא האבטלה שירדה - האבטלה ירדה בנתונים ב-8% בקירוב. אלה שמדברים על פריפריה, יש לי סוד גלוי שכדאי לספרו פה כרגע. חבר הכנסת וילן, האם מישהו מכם יודע מה גובה האבטלה בשדרות?
קריאה:
הכי נמוך בארץ.
שי חרמש (קדימה):
4.4%. מדהים. כלומר, פחות מובטלים נמצאים היום בעיר מוכת "קסאמים", ויותר אנשים הולכים לעבוד ויותר אנשים משתכרים.
היו"ר אמנון כהן:
גם מפעלים עברו לשם.
שי חרמש (קדימה):
כי העבירו מפעלים לשם. היושב-ראש אמנון כהן, ודאי.
האבטלה ירדה. הריבית ירדה. רבותי, חבר הכנסת וילן, סוציאליסט, מי משלם ריבית? מי שחייב לבנק. הריבית ירדה. הריבית ירדה - ההוצאות ירדו והאוברדרפט ירד.
הצמיחה שהתחילה באמת בהיי-טק תישאר רק בהיי-טק. חבר הכנסת חנין, בסופו של דבר, היא גרמה לזה שהשכר הממוצע בתעשייה גם עלה, והוא עלה ב-3.5% השנה והוא מגיע ל-10,500 שקל. את זה כתב מי שאיננו חסיד תפיסת העולם שלי, לא של חבר הכנסת וילן ואפילו לא של חבר הכנסת חנין, וקוראים לו נחמיה שטרסלר, והוא כתב זאת היום ב"הארץ". ברגע שהשכר בתעשייה עלה, משמע חלק מהתועלות, מההתפתחות, מהצמיחה מגיע גם למשקי הבית שנזקקים לעניין.
מה זה אומר "עלייה בדירוג האשראי הבין-לאומי", אם לא הקטנת הוצאות המימון של מדינת ישראל? מה זה אומר "גידול ביצוא ב-4.4%", אם לא תוספת של מקומות עבודה?
רבותי, כל הפרמטרים האלה הם פרמטרים תומכי צמיחה, ובסופו של דבר תומכי מדיניות חברתית. מדיניות חברתית זה לא רק להוריד 199 שקל לקשיש שפונה לביטוח הלאומי בפעם השנייה, עם כל העוול שבעניין. במקרו, המהלכים האלה הם המהלכים שבסופו של דבר לטווח הארוך ובאופן הסולידי יובילו למה שכולנו רוצים להגיע - לסגירת פערים ולעלייה ברמת החיים של כל האוכלוסייה, ולא רק במשולש של עמק הסיליקון ברעננה.
בכל זאת, אני מצר ויש לי כאבי בטן - חבר הכנסת וילן, אני מגיע אליך. ואני כואב - הוא לא שומע על מה אני כואב.
היו"ר אמנון כהן:
חבר הכנסת וילן, תקשיב. הוא כואב.
שי חרמש (קדימה):
חיכיתי שתחזור מתל-אביב. אני אומר שכמה דברים נעשו באופן שגוי במדיניות של משרד האוצר. צריך לומר את הדברים האלה מעל הבמה פה, וצריך למצוא את הדרך לתקן את חלקם לפחות במהלך השנה. הראשון שבהם הוא חוק עידוד השקעות הון - תעשייה - מענקים. גובה מענק של 150 מיליון שקל שמכוּון בעיקרון או כולו לפריפריה הוא חנק לפיתוח, להשקעות, ליזמות בנגב ובגליל. זו החלטה רעה, היא נובעת ממצוקה כזאת או אחרת, שקיימת או לא קיימת, בתוך מדיניות האוצר. זה דבר שאני מצר עליו. הוא מחויב תיקון. נצטרך במהלך השנה הזאת יחד אתכם למצוא דרך לשפר בנושא הזה.
היו"ר אמנון כהן:
אדוני, אתה צריך לסיים.
שי חרמש (קדימה):
הנושא הבא קשה עוד יותר, השפעתו הקשה היא לטווח ארוך, ועל זה מצר גם שר האוצר, ודיברנו על זה - תקציבי המו"פ. אם יש קטר שמוליך את הרכבת במהירות הגבוהה למרחקים ארוכים, לטווח הארוך, אלה תקציבי מו"פ. אין דבר אפקטיבי יותר ודוחף יותר מתקציבי המו"פ. קיצוץ תקציב המו"פ מ-1.5 מיליארד ל-1.104 מיליארד, הוא בהחלט מהלך בעייתי ולא נכון. שוב, במצוקות ונוכח צוק העתים אפשר למתוח ביקורת ואפשר לעשות כל מאמץ יחדיו. במהלך השנה, אם התוצאות העסקיות תהיינה טובות יותר - - - גם נבצע מקצה תיקונים בנושאים האלה.
מיגון ביישובי עוטף-עזה - דבר שאין מישהו שנושא זאת על גבו יותר ממני יום יום ושעה שעה בבית שלי.
היו"ר אמנון כהן:
אנחנו אתך.
שי חרמש (קדימה):
אני שמח על דבר אחד, שעל דעת כל ראשי סיעות הקואליציה הגענו אתמול להסכמה, שתואץ הצעת חוק פרטית שלי, בתמיכת כל סיעות הקואליציה, שתעביר את זה במסלול פטור מחובת הפקדה, ותציב לפתחנו פה החלטה שמחייבת את מדינת ישראל ואת ממשלתה למצוא את המשאבים ולהתחיל בתהליך מיגון בתי התושבים. זה בחזקת הצלת חיי אדם. נאלצתי באמצעים ובכללי המשחק פה להפעיל אותם לחצים לגיטימיים. אני שמח שאתמול התקבלה החלטה, ולאנשי הגמלאים, ש"ס, קדימה, העבודה וישראל ביתנו היה חלק גדול בעניין. אני רוצה להודות לאלה שנמצאים פה על כך. אני מאמין שנעביר את הצעת החוק. הלכתי להתייעץ פה עם ותיקי חברי הכנסת, לשאול אם מאחורי החוק הזה עומדת, חלילה, איזו הטיית דעת, ונאמר לי שהם מאמינים שמאחורי הדבר הזה גם עומד סיפור של אמת. על כל פנים, אני אשגיח בנושא.
כמה מלים על חוק ההסדרים. חבר הכנסת וילן, אני הולך לעשות פה דבר שלא נעשה. אני הולך לסכן את ראשי פה על הבמה הזאת ולההין ולומר כמה מלים טובות על חוק ההסדרים. אני מקווה שהיושב-ראש לא יפעיל את כוחו וסמכותו ויאמר לי "זמנך עבר". אפילו אל תגיד את זה.
היו"ר אמנון כהן:
עבר כבר.
שי חרמש (קדימה):
לא. אז אני אגיד את זה.
דב חנין (חד"ש):
היושב-ראש יגן עליך בזה שהוא ייתן לך לסיים - - - ולא - - -
היו"ר אמנון כהן:
ראשך חשוב לנו.
שי חרמש (קדימה):
חבר הכנסת חנין, אני מוכן לקחת את הסיכון.
שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:
חבר הכנסת שי חרמש - - -
שי חרמש (קדימה):
אתה אומר: תעצור פה.
שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:
- - - כחבר הממשלה, אל תגזים. תעצור.
שי חרמש (קדימה):
היות שזו שעת ערב מאוחרת - - -
דב חנין (חד"ש):
זו עצה טובה.
שי חרמש (קדימה):
חברי הכנסת חנין ומיכאלי, זו שעת ערב מאוחרת.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
- - - שנצביע בעד התקציב.
שי חרמש (קדימה):
היות שזו שעת ערב מאוחרת, עלינו על שידורי "מבט", ועל זה, עלינו, אף אחד לא מסתכל בערוץ 99, ומקסימום יעידו שישה אנשים שאמרתי את הדברים המטורפים האלה. עם כל הרע, זהו - - -. חבר הכנסת וילן, העלית בדיוק את הדוגמה שעליה רציתי לדבר, תאגידי המים והביוב. עזוב את הקונוטציה לקדימה וללחץ ראשי השלטון המקומי. אני יחד אתך הצבעתי בוועדת הכספים של הכנסת בעד חוק תאגידי מים וביוב. אתה יודע למה? כי כמוני כמוך, כמו חבר הכנסת דב חנין שעוד קצת מהסס בעניין, ראינו לנגד עינינו את כל הנושא של השאיבה הפרועה של אקוויפרי המים במדינה, את המציצה שהרשויות המקומיות שודדות את המים לצורך סגירת כל מיני נושאים שאינם קשורים למשק המים, והצבענו בעד. חבר הכנסת וילן, תקשיב לי דקה אחת ותראה מה קרה.
היו"ר אמנון כהן:
תדבר אתו אחר כך בחוץ.
שי חרמש (קדימה):
פיצלנו את החוק. הצבעתי נגד הפיצול. ברגע שפיצלנו את החוק, קברנו אותו קבורה ממלכתית, והוא לא ירים ראש יותר. אתה יודע למה? כי ברגע שפיצלנו, אנחנו נתנו אפשרות לגורמים פוליטיים כאלה ואחרים, קדימה או אחורה, what ever, נתת להם להיכנס לחוק - -
היו"ר אמנון כהן:
לא בטוח.
שי חרמש (קדימה):
- - ולפרק את החוק. תאמין לי, אם הוא היה בחוק ההסדרים, הוא היה עובר. הוא איננו בחוק ההסדרים, ולכן לא נראה אותו יותר.
תודה רבה על נדיבות לבו של היושב-ראש שנתן לי עוד אי אלו דקות אקסטרה מעבר למכסה. ערב טוב ותודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
על זה שישבת פה שבע שעות והקשבת לכל הנואמים.
אדוני שר החקלאות המכובד - הוא כל כך שקוע. חבר הכנסת וילן, תן לו דקה להקשיב לי. אדוני שר החקלאות, השר התורן, תרצה להשיב לחלק מהנואמים כאן?
שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:
לא.
היו"ר אמנון כהן:
תהיה בריא.
רבותי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, י"ג בטבת התשס"ז, 3 בינואר 2007, בשעה 09:00. הישיבה הזאת נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 19:58.