דברי הכנסת
תוכן העניינים
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) (מעצר בגין עבירה של החזקת סכין שלא כדין), התשס"ז-2006 3
יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): 4
הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון - גיל יציאה לקצבה), התשס"ז-2006 9
קולט אביטל (העבודה-מימד): 9
הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון - גיל פרישה), התשס"ו-2006 11
גלעד ארדן (הליכוד): 11
הצעת חוק הגנה על הלוחמים בטרור מפני תביעות בחו"ל, התשס"ו-2006 14
יובל שטייניץ (הליכוד): 14
הצעת חוק מתן שירות בשפה הרוסית במשרדים ממשלתיים ובתקשורת, התשס"ו-2006 17
סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 17
הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור שימוש בטלפון קבוע או נייד בעת הוראת נהיגה), התשס"ו-2006 19
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 19
הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (תשלום ארנונה כתנאי לכהונה במועצה), התשס"ו-2006 22
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 22
השר יעקב אדרי: 24
הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי (תיקון - שירות צבאי), התשס"ו-2006 28
מתן וילנאי (העבודה-מימד): 28
השר יעקב אדרי: 28
משה גפני (יהדות התורה): 29
הצעת חוק אישור הכנסת לניהול משא-ומתן מדיני בענייני ירושלים וכניסת פליטים לישראל, התשס"ו-2006 32
גלעד ארדן (הליכוד): 34
השר יעקב אדרי: 36
הודעת יושבת-ראש ועדת הכנסת 38
רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): 38
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (הוראת שעה), התשס"ז-2006 39
מנחם בן-ששון (קדימה): 39
שר הפנים רוני בר-און: 40
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 40
הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשס"ז-2006 43
שר הפנים רוני בר-און: 44
יואל חסון (קדימה): 49
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 50
רן כהן (מרצ): 52
חילופי גברי בוועדות הכנסת 54
רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): 54
הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשס"ז-2006 54
בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 55
עזמי בשארה (בל"ד): 56
מגלי והבה (קדימה): 58
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 59
ואסל טאהא (בל"ד): 60
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 62
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 63
גדעון סער (הליכוד): 65
גדעון סער (הליכוד): 67
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 67
שר הפנים רוני בר-און: 71
הצעת חוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) (מס' 3), התשס"ו-2006 75
השר משולם נהרי: 76
עזמי בשארה (בל"ד): 77
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 80
שאילתות ותשובות 82
315. עלייתם ארצה של בני קהילת "בני מנשה" 83
השר לקליטת העלייה זאב בוים: 84
399. הטבות קליטה לעולה עצמאי 84
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 86
סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 86
חוברת י'
ישיבה ע"ד
הישיבה השבעים-וארבע של הכנסת השבע-עשרה
יום שלישי, כ"ח בכסלו התשס"ז (19 בדצמבר 2006)
ירושלים, הכנסת, שעה 12:04
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים)
(מעצר בגין עבירה של החזקת סכין שלא כדין), התשס"ז-2006
[הצעת חוק פ/1557/17; נספחות.]
(הצעת חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ)
היו"ר דליה איציק:
בוקר טוב וחג אורים שמח. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי, כ"ח בכסלו, 19 בדצמבר 2006.
חברי חברי הכנסת, תשומת לבכם לשינויים בסדר-היום. הנושא הראשון בסדר-היום הוא הצעות חוק לדיון מוקדם. ההצעה הראשונה היא הצעת חוק של חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) (מעצר בגין עבירה של החזקת סכין שלא כדין), התשס"ז-2006. חבר הכנסת אהרונוביץ, יש לך עשר דקות. הוא דווקא כאן. ככה זה כשאתה סגן-יושב-ראש הכנסת - יש אחריות.
אדוני השר בן-יזרי, שלא תדע צער יותר.
התשובה וההצבעה על הצעה זו יהיו במועד אחר.
יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו):
גברתי היושבת בראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, בשנים האחרונות מרבים לדבר בתקשורת, בבתי-המשפט וכאן מעל במת הכנסת על האלימות המתפשטת בחברה, בחברה בכלל, וכנגזרת מכך על תופעות הסכינאות בפרט. כבוד השופט בדימוס מישאל חשין, בשפתו המיוחדת, כינה זאת "תת-תרבות הסכין". בהחלטה בעניינו של איליה מיכאלי הוא כתב, ואני מצטט מתוך ההחלטה: "יש שמכנים דרך זו תרבות הסכין, ואילו אני אכנה אותה תת-תרבות הסכין, שלא ידעתי כיצד ניתן לזווג תרבות עם סכין. נודע לנו כי תת-תרבות הסכין החלה לפשות במקומותינו בשנים האחרונות, ומספר האירועים בהם משמשת הסכין לפתרון חילוקי דעות, כביכול, מתרבה והולך. דומה תופעה זו בעיני לחיידק שצנח אל כדור הארץ ממקומות רחוקים בחלל. בני-אדם שעל פני כדור הארץ אין בגופם חיסון טבעי כנגד אותו חיידק, והמגפה פושה בחברה" - מתפשטת ומתפשטת. עד כאן ציטוט מדברי השופט העליון מישאל חשין.
דברים אלה, שנכתבו לפני למעלה מעשור, נכונים, וביתר שאת, גם היום, כאשר הדרך הנפוצה בחברה הישראלית לפתרון סכסוכים היא באמצעות נשק קר. על עניינים של מה בכך נשלפת סכין וננעצת בגוף הזולת. בבתי-הספר, במועדונים וברחובות הסכינים הפכו דבר שבשגרה. בני-נוער וצעירים יוצאים מביתם כאשר בכיס אחד יש מכשיר סלולרי ובכיס השני - הסכין. הם מצוידים כמו ביציאה לקראת שדה קרב, וכבר נאמר כי האקדח המופיע במערכה הראשונה עתיד לירות במערכה השנייה.
כולנו זוכרים את המקרה המזעזע של רצח אבינועם שושן בחוף הים בחיפה סתם בשל ריב בין כלבים. אני בטוח שהרוצח, כאשר יצא מביתו חמוש בסכין, לא חשב שהוא עתיד לרצוח אדם באמצעותה. אבל כך, לצערנו, הדברים מתרחשים. אנשים יוצאים מביתם עם סכין בטענה שהדבר הוא להגנה עצמית, ליתר ביטחון ולכל מקרה שלא יבוא, ומישהו מאתנו משלם על כך מחיר יקר.
כולנו קוראים כותרות מזעזעות בעיתונים ומנסים לחשוב כיצד ניתן להילחם בתופעה, ולנו, המחוקקים, תפקיד חשוב בכך.
היו"ר דליה איציק:
אדוני, אתה יכול להרים את הפודיום, ויהיה לך יותר קל. ככה זה כשגבוהים כמוני.
יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו):
כיום חוק העונשין קובע בסעיף 186, במה שנוגע לרמת הענישה, כי מי שמחזיק סכין מחוץ לתחום ביתו או חצרו ולא הוכיח שהחזיקה כדין - דינו חמש שנות מאסר. אין ספק שמדובר בענישה ראויה. אני מדגיש כי מדובר במקרה שבו אדם נתפס מחזיק סכין שלא כדין ולא בהכרח במי שעשה שימוש בסכין. לצערי, בתי-המשפט טרם הפנימו את החומרה הטמונה בהחזקת סכין, ופסקי-הדין עדיין מקלים ולא משקפים את המצב הרצוי.
אך לא די בכך כדי להילחם בתופעת הסכינאות. אומנם מדובר בשלב הסופי והחשוב, שלב הענישה, אך עם תופעת הסכינאות צריך להתמודד עוד קודם. אני לא חושב שיש מישהו שחולק על כך שאדם שנתפס מחזיק אקדח או נשק חם אחר שלא כדין הוא מסוכן לציבור. הדבר קבוע היום בחוק, בחוק המעצרים, בסעיף 21. חוק המעצרים למעשה נותן את חזקת המסוכנות. כיום ניתן לעצור רק אם יש מסוכנות או חשש להימלטות, ומי שמחזיק סכין הוא אדם מסוכן, וכידוע - גם מי שמחזיק אקדח הוא אדם מסוכן. החוק מעביר את הנטל על הנאשם; על הנאשם - במקרה זה המחזיק בכלי - שנתפס מחזיק בנשק חם להפריך את החזקה. הוא צריך להפריך את החזקה ולהסביר מדוע הוא אינו מסוכן לציבור.
בהצעה שאני מעלה אני מבקש לגזור גזירה שווה, שהרי אין הבדל בין אקדח לסכין - שניהם כלי, כלי נשק. בעשרות ובמאות מקרים בשנים האחרונות ננעצה סכין בגופם של אזרחים וגרמה לפציעתם ולעתים אף למותם.
חשוב להסביר - מטרת הצעת החוק היא להגן על הציבור מפני המסוכנות הנשקפת מצדו של הנושא סכין שלא כדין. זו לא חוכמה לעצור עד תום ההליכים רק את מי שכבר עשה שימוש בסכין. צריך להקדים תרופה למכה, ולא לאחר שכבר ננעצה הסכין בגופו של אדם. אין סובלנות כלפי אלימות וכלפי סכינאות. הערך העליון הוא שלום הציבור והחזרת תחושת הביטחון לכולנו.
מובן שעל-פי הצעת החוק עדיין יש שיקול הדעת לרשויות אכיפת החוק. זה תלוי מאוד בנסיבות עצמן, כמה אירועים היו, כמה מקרים, האם האיש מסוכן לציבור. עדיין יש שיקול הדעת לרשויות אכיפת החוק, החל במשטרה וכלה בבתי-המשפט, וברור כי לא בכל מקרה שבו נתפס אדם שהוא ככלל אדם נורמטיבי, סופו להיעצר עד תום ההליכים. זה ברור לכולנו. הדבר תלוי בעברו הפלילי, בשאלה אם יש אלימות בעברו, אם נתפס בעבר מחזיק בסכין או בנשק אחר, אם נעשה שימוש בסכין, או שהיה איום להשתמש, וכיוצא באלה שיקולים. כלומר, אנחנו מאפשרים את שיקול הדעת לכל מערכת אכיפת החוק ולא גוזרים או אומרים מראש. בנוסף, ברור כי על-פי העקרונות החלים גם כיום על חוק המעצרים, אם אפשר לאיין את המסוכנות בדרך של חלופת מעצר, יש להעדיף זאת כמובן.
יושבת-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, אני קורא לכם מעל במה זו: זהו צו השעה. אנו נתונים למספיק איומים וסכנות מגורמים עוינים לנו מבחוץ. עלינו לעשות הכול על מנת למגר איומים וסכנות מתוכנו. כולנו רוצים לחיות בישראל היפה והבטוחה, אז בואו נחזיר את הביטחון לרחובות, לכולנו, וטובה שעה אחת קודם.
מלה אחת בנימה אישית. אני לא הבנתי. רק ביום ראשון ישבה ועדת השרים לענייני חקיקה וביקשו לדחות את ההצעה. כנראה - אני יוצא מנקודת הנחה שהם לא הבינו את ההצעה, וגם ביקשתי לראות את הנימוקים, ולא קיבלתי. ביקשתי גם לדעת מי השרים שהצביעו נגד - לא קיבלתי. אז איפה השקיפות? אני אומר לך, גברתי היושבת בראש, צריך לפרסם את הנימוקים למה לא. בכל החלטה של ועדת שרים. אני גם רוצה לדעת מי השרים שהתנגדו. אין שקיפות, אנחנו לא יודעים, זה לא מופיע, ולא בפעם הראשונה אני אומר פה דברים אלה.
היו"ר דליה איציק:
חברי חברי הכנסת, אני מזמינה אתכם, חבר הכנסת אביגדור יצחקי - אני מזמינה אתכם להקשיב טוב להערה של חבר הכנסת אהרונוביץ. אני חושבת שיש הרבה טעם בזה שוועדת שרים, כשהיא יושבת ופוסלת חוק - מותר לו לדעת למה היא פסלה, לראות את הנימוקים, ולשכנע. לא בבחינת "עקוב אחרי השרים", אלא שיהיה שיח ושיג ודיאלוג. אני שומעת על זה בפעם הראשונה. אדוני המזכיר, אשר על כן, אני מבקשת להוציא מכתב ממני ליושב-ראש ועדת השרים לחקיקה ולהודיע שאני מבקשת שיהיו בפני חברי הכנסת הנימוקים; אם חבר הכנסת מבקש - נא לתת לו את הכול, פתוח.
יושב-ראש הנהלת הקואליציה - בבקשה, אדוני.
אביגדור יצחקי (קדימה):
אני רק מבקש להעיר - עוזר שר המשפטים יושב באופן קבוע בישיבות הנהלת הקואליציה ומסביר את עמדת ועדת השרים ולמה היא התנגדה. עם זאת, יש מנגנון - - - בוועדת השרים לחקיקה, ובמקרה הזה השר מטעם ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, הוא חבר בוועדת השרים לענייני חקיקה, ואני בטוח שחבר הכנסת אהרונוביץ - - -
היו"ר דליה איציק:
לא, אדוני, אין כאן עניין של קואליציה או אופוזיציה. כל מה שחבר כנסת מבקש זה לדעת מה הנימוקים. נניח שאתה שר השיכון ואני רוצה לנסות לשכנע אותך. אני הרי לא יודעת אם התנגדת או לא התנגדת. למה שאני לא אבוא אליך ואגיד לך: שמע, אדוני שר השיכון, לא התכוונתי לזה, התכוונתי לזה ולזה, ואתה תגיד לי: אבל אם תתקן את התיקון הזה אני אסכים. למשל.
אביגדור יצחקי (קדימה):
אני חושב שהדיון ראוי - - - לוועדת השרים יובאו הדברים כהווייתם, כי בזמן שמקדישים לכמויות כאלה של חוקים קשה מאוד באמת להבין את - - - עם זאת, אני מזכיר שבוועדת השרים לענייני חקיקה יש ייצוג לכל חברות הקואליציה - - -
היו"ר דליה איציק:
ומה עם חבר כנסת מהאופוזיציה? אני מדברת על כל חברי הכנסת, גם מהאופוזיציה.
אביגדור יצחקי (קדימה):
אני מדבר פה - - -
יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו):
לא, במקרה הזה אתה טועה, חבר הכנסת יצחקי, במקרה הזה השר לא היה, אבל זה לא רלוונטי. אפשר לנהל פרוטוקול ולעיין - אנחנו לא עושים את זה בחדרי חדרים.
אביגדור יצחקי (קדימה):
אין חובה. אין חובה לוועדת שרים לנהל פרוטוקול - - - חוק - - -
היו"ר דליה איציק:
אז יכול להיות שצריך לשנות את החוק - - -
אביגדור יצחקי (קדימה):
אפשר לשנות את החוק.
היו"ר דליה איציק:
כן. אני מזמינה אתכם, חברי הכנסת, וגם אותך. נא להחתים חברי כנסת מהאופוזיציה ומהקואליציה, ושזה לא יהיה שאלה של רצון טוב אלא שזה יהיה נוהל רוטיני וקבוע. אני גם חושבת שהשרים לא יתנגדו. אני הייתי שרה ואני לא חושבת שהיתה לי בעיה להגיד מה דעתי.
קולט אביטל (העבודה-מימד):
לפני שמגיע הנושא לוועדת השרים, מה שקורה הוא שמשרד המשפטים מכין תזכיר - - - לפעמים מישהו לוחש לנו לאוזן מה משרד המשפטים חושב. אז אני צריכה להתנהל - - -
היו"ר דליה איציק:
יש לי הרבה כבוד למשרד המשפטים, אבל יש לי הרגשה, גברתי, שהבית הזה לא מבין כל כך את תפקידו. אני חושבת שמי שצריך לקבוע אם חקיקה עוברת זה לא משרד המשפטים. משרד המשפטים, די הרבה פעמים - אני ערה למה שאני אומרת ולמשפט החמור שאני אומרת - משרד המשפטים לא מעט פעמים מנהל את הבית הזה, ואם הבית הזה יום אחד יחליט שהוא מתעורר והוא מנהל את עצמו ולא מנהלים אותו, זה תלוי בכם. כל פעם שאני באה למשרד המשפטים בטענה אומרים לי: מה את רוצה? זה תלוי בכם. נורא פשוט.
קולט אביטל (העבודה-מימד):
אם גברתי היתה נותנת לי לסיים את המשפט – אני בסך הכול מסכימה אתך. אני חושבת שזכותנו כחברי כנסת גם לראות את התזכיר וגם - - -
היו"ר דליה איציק:
לא, אבל אני גם לא רוצה שמישהו יהיה כאן תלוי ברצונו הטוב. אני חושבת שזו הערה מאוד מאוד חשובה, ולכן אני גם מתעכבת עליה. אני מציעה לכם - חבר הכנסת סטס, זה נוגע גם לכם - אני מציעה שחברי הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה - נמצא פה את יושב-ראש הנהלת הקואליציה - יתאגדו. אנחנו לא נגד השרים, אנחנו בעד השרים. אני מאחלת לכולכם להיות שרים, גם אני הייתי במקום הזה, אני גם בטוחה שהשרים יסכימו בשמחה לעשות את זה. לא יכול להיות שחבר הכנסת לא יוכל לקבל פרוטוקול כזה. זה לא נראה לי סביר. היום אפילו מדברים על שופטים בבית-המשפט העליון - שיהיה פרוטוקול. מה זה?
יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו):
נכון, צודקת.
אני, באמת, בדברי הסיום, אני קודם כול מודה לך, גברתי היושבת בראש, על הדברים, על התמיכה, כי לי, חבר הכנסת, חסר בדיוק מה היו הנימוקים. לי זה חסר, והפרוטוקול צריך להיות שקוף. אגיד מעבר לזה – אני הייתי מצפה שיזמינו את חבר הכנסת שמציע את הצעת החוק, שיבוא ויופיע בפני הוועדה, במקרים שהם לא משתכנעים. אם יש שכנוע – אין בעיה.
אני, בכל מקרה, מבחינתי, אגיש את הערר ואערער על ההחלטה.
היו"ר דליה איציק:
אני מציעה שתרים את הכפפה ואנחנו - - -
יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו):
ונשנה גם את החוק, אם צריך. תודה לך, גברתי.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני. חברי חברי הכנסת, כמו שאמרתי – תשובה והצבעה במועד אחר.
הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון - גיל יציאה לקצבה), התשס"ז-2006
[הצעת חוק פ/1559/17; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר דליה איציק:
אנחנו עוברים להצעה אחרת: הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון - גיל יציאה לקצבה), של חברת הכנסת קולט אביטל. אנא, גברתי.
אני רוצה לשלוח ברכות לתושבי רמת-גן, לילדי רמת-גן. חג שמח לכם, שכונת חרוזים. חג שמח לכם. ברוכים הבאים לבית שלכם. בבקשה, גברתי.
קולט אביטל (העבודה-מימד):
תודה, גברתי היושבת-ראש. גם אני מנמקת היום את הצעת החוק שלי, וגם לי לא היה ידוע באיזה נימוק ומדוע דחה קודם כול משרד המשפטים, ולאחר מכן דחתה ועדת השרים לענייני חקיקה את הצעת החוק שלי, שבאה לקבוע ששופט בבית-המשפט העליון, תינתן לו האפשרות לפרוש בגיל 75 במקום בגיל 70.
גברתי היושבת-ראש, אני רוצה להגיד את הדברים האלה גם בקשר לעובדה שהבית הזה בשבועות האחרונים, ובוודאי בשבוע האחרון, סוער ומאוד אנטי בית-המשפט העליון. אני מצדדת במוסד הזה ובצדקת קביעותיו; ומתוך הערכה לשופטים שהגיעו למעמד הרם הזה, לכושרם, ליכולתם, לניסיון שהם צברו, אני חושבת שאל לה למדינה לוותר על הנכס הזה.
אני יודעת שבמשך השנים נקבע גיל הפרישה בהסכמים עם ההסתדרות, ורק בשירות המדינה ובמגזרים מסוימים נקבעה בחוק חובת הפרישה. ברור לי לחלוטין שגיל הפרישה נקבע גם על מנת לתת זכות או זכאות לפנסיה ולקצבת זיקנה וגם כדי לאפשר לאנשים צעירים להיכנס לשוק העבודה. לכולנו ידוע שגיל הפרישה בארץ נדחה בתיקון חוק לפני שנתיים – לגברים לגיל 67, לנשים לגיל 62.
בסך הכול, אני חושבת שחברי חברי הכנסת ראו שעיתון "הארץ" התחיל לפרסם שורת מאמרים על הנזק שגורם גיל הפרישה המוקדם גם לאנשים עצמם, גם למשק הישראלי. בשבוע שעבר הופיע מאמר מעניין, שהכותרת שלו היא: "חיים ובריאים יותר, אז למה לפרוש בגיל 67?" זה מחקר שנעשה על הנזק שהפרישה הזאת מביאה גם לחברה וגם לאנשים עצמם: נזק בריאותי, נזק פסיכולוגי, נזק נפשי.
אני לא באה לטעון על הזכות של שופט לעבוד יותר מאנשים אחרים; אני באה לקבוע שהחברה כולה בעצם מפסידה מזה ששופט שהגיע לרמת ניסיון, לכישורים וליכולות, כפי שהגיע למשל כבוד השופט חשין, שפרש לא מכבר, או כבוד השופט ברק – נראה לי שכולנו כחברה מפסידים אם אנחנו לא נותנים אפשרות לשופטים האלה להמשיך לכהן בבית-המשפט העליון.
אני יודעת שהיו ויכוחים סביב הסוגיה הזאת, והיא עלתה בזמנה ונדחתה על-ידי הכנסת, וכבוד השופט ברק עצמו לא רצה שחוק כזה יחוקק כאשר הוא עדיין מכהן, כדי שלא יחשבו שהחוק נחקק כדי לאפשר לו להמשיך ולכהן. אבל מאחר שהאיש פרש, ובשנה האחרונה, לפחות, נפרדנו משני שופטים מאוד ראויים, אני רוצה לבקש מהממשלה לחשוב מחדש.
אני לא מדברת על חובה, אני מדברת על זכות להאריך את כהונתו של שופט בבית-המשפט העליון בכמה שנים נוספות, כדי שכולנו נוכל להפיק תועלת. בכלל, קיימים מקצועות שבהם הגיל לא צריך להיות מגבלה, והוא רק משפר את הידע, את היכולות ואת הניסיון.
אני מקווה, גברתי היושבת-ראש, שהממשלה תוכל לחשוב מחדש. הייתי רוצה, כאמור, לקבל את הנימוקים מדוע הדבר הזה בלתי אפשרי, אבל אני מתכוונת לערער ולהמשיך לנסות, לטובת כולנו, להביא להארכת כהונת השופטים. תודה.
היו"ר דליה איציק:
כל השופטים, גברתי?
קולט אביטל (העבודה-מימד):
רק בבית-המשפט העליון.
היו"ר דליה איציק:
גברתי, כמו שאת יודעת, תשובה והצבעה במועד אחר.
הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון - גיל פרישה), התשס"ו-2006
[הצעת חוק פ/697/17; נספחות.]
(הצעת חבר הכנסת גלעד ארדן)
היו"ר דליה איציק:
יעלה ויבוא חבר הכנסת גלעד ארדן. יש לו הצעה דומה, רק הוא מציע כי שופטים בכלל בתי-המשפט – נכון, חבר הכנסת ארדן? - בגיל 72 - - -
גדעון סער (הליכוד):
למה רק עד גיל 72, למה לא עד גיל 92?
גלעד ארדן (הליכוד):
אנחנו מוכנים לשקול גם זאת, חבר הכנסת סער. כיוון שאתה מכיר את מערכת המשפט הרבה יותר טוב מאתנו, אז אולי תהיה לך הצעה לשפר את הצעת החוק הזאת, ואנחנו בהחלט נשקול אותה.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת סער הוא בניגוד אינטרסים, והיה כדאי שהוא יגיד את זה כאן, כי מישהו לחש לי שהוא מאוד רוצה להיות פעם שופט, אז הוא כבר דואג לעצמו.
גדעון סער (הליכוד):
אין לי שאיפה כזאת.
גלעד ארדן (הליכוד):
נדמה לי שהוא מקדם הצעת חוק של עשר שנים צינון מהכנסת לבית-המשפט. גם אין לו מזג שיפוטי, אני מעיד עליו מהיכרות אישית - - -
היו"ר דליה איציק:
נמצאים פה תלמידים מכסייפה בנגב. ברוכים הבאים.
גלעד ארדן (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק שלי אכן דומה בעיקרה להצעת החוק של חברת הכנסת קולט אביטל וחבר הכנסת הרב מלכיאור, אם כי היא אכן שונה בהיקף התחולה שלה. אני מסכים להסברים של חברת הכנסת קולט אביטל, שאין שום סיבה שלאחר שנצבר ניסיון וידע רב אצל אותו שופט, ובעיקר לאחר שתוחלת החיים, ברוך השם, עולה, ובתוכנית להבראת כלכלת ישראל שעברה בקדנציה הקודמת גם העלינו את גיל הפרישה לכל העובדים במשק בשנתיים, אין שום סיבה ומניעה שנחשוב – ואני לא מקובע דווקא על שנתיים או על חמש שנים, אני לא חושב שצריך להפריז כמו שהציע חבר הכנסת סער, אף שיש לנו היום אנשים בכירים, אפילו משנה לראש ממשלה, שיאריך ימים, שהוא לא רחוק מהגיל שציין חבר הכנסת סער, והוא עושה את מלאכתו נאמנה. אני לא מסכים עם השקפותיו, אבל אין ספק שהוא עובד מבוקר ועד ליל.
אותו דבר צריך לחול על שופטים במערכת המשפט, ואין שום סיבה שלא נדרוש מהם לתרום מניסיונם עוד שנתיים לטובת הציבור הישראלי. זה אומנם לא מופיע בהצעת החוק שלי, אבל אם ההצעה הזאת תעבור - ההתייחסות שלי לשופטי בית-המשפט העליון היא בדיוק הפוכה, ידידי חבר הכנסת סער, מתפיסתה של חברת הכנסת אביטל. כי אומרת חברת הכנסת אביטל, שהיא רוצה רק בעליון להעלות את הגיל ל-75, ואני סבור בדיוק להיפך: כיוון שבית-המשפט העליון החליט לעסוק לא רק בנושאים משפטיים, אלא גם בנושאים שהשקפת העולם של השופטים לגביהם משפיעה על הפסיקה, כמו הנושאים של חוק האזרחות, תוואי הגדר ועוד כהנה וכהנה, אני סבור שדווקא צריך להחריג את שופטי בית-המשפט העליון, וכדי לעודד שם את הפלורליזם המחשבתי, רק במקרה של שופט בית-משפט העליון, עדיין נשאיר את גיל הפרישה על 70. זאת הצעתי, ואני מקווה שהממשלה תעשה חשיבה מחודשת ותקבל את עמדתנו.
גדעון סער (הליכוד):
נציע גם לך לעשות חשיבה מחודשת.
גלעד ארדן (הליכוד):
גם אני אעשה חשיבה מחודשת, חבר הכנסת סער. אני מודה לך. תודה, גברתי.
היו"ר דליה איציק:
אנחנו עוברים להצעת חוק הגנה על הלוחמים בטרור מפני תביעות בחו"ל, של חבר הכנסת יובל שטייניץ.
יש עמדת ממשלה, חבר הכנסת גלעד ארדן?
גלעד ארדן (הליכוד):
אני הצמדתי. יש עמדת ממשלה של התנגדות.
היו"ר דליה איציק:
אני מבינה. חבר הכנסת, קודם היתה הערה של חבר הכנסת אהרונוביץ. היות שחבר הכנסת סער היה גם מזכיר הממשלה, זאת אולי הזדמנות לנהל את השיח הזה כמה דקות. חבר הכנסת אהרונוביץ, לדעתי, טוען בצדק. הוא אומר, מותר לי לדעת מה היו הנימוקים של ועדת השרים ומדוע, אני רוצה שיח ושיג. נניח שאתה שר השיכון, וחבר הכנסת אהרונוביץ רוצה לשכנע אותך להצביע בעד החוק, או להגיד לך, שמע, אני לא התכוונתי לזה ולזה, או שאתה תאמר לו, אם יהיה תיקון כזה וכזה אני כן אצביע. במלים אחרות, הוא ביקש פרוטוקול של הישיבה ולא קיבל אותו. אין בכלל פרוטוקול של ישיבת ועדת השרים, ואין סיבה שחברי הכנסת לא יקבלו את העמדה של השרים בבחינת שיח ושיג. אני חושבת שצריך לעשות תיקון מאוד ברור כאן, ואני מבקשת ממך להרים את הכפפה, כי אתה היית במקומות הללו.
גדעון סער (הליכוד):
הרעיון של גברתי הוא רעיון מצוין, אבל אני חושב אפילו להוסיף עוד נקודה שחשבתי עליה עם השנים כאן ובממשלה. לפי דעתי, כשוועדת שרים לחקיקה עוסקת בהצעות חוק פרטיות, להבדיל מהצעות חוק ממשלתיות, היא צריכה לאפשר לחבר הכנסת המציע, במסגרת זמן מוגבלת, להופיע בפניה ולהציג את ההצעה - - -
יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו):
זה מה שהצעתי.
היו"ר דליה איציק:
זה מה שהוא הציע.
גדעון סער (הליכוד):
לפי דעתי, זה דבר שכל חברי הכנסת יכולים להתאחד סביבו, כי כמו בבית-משפט אתה דן במעמד צד אחד.
היו"ר דליה איציק:
מצוין. חבר הכנסת סער, האם אתה תואיל בטובך להרים את הכפפה יחד עם חבר הכנסת אהרונוביץ? יהיו לך גם הקואליציה וגם חבר הכנסת ארדן, ואנחנו כולנו נוכל להביא קצת גאולה לבית.
הצעת חוק הגנה על הלוחמים בטרור מפני תביעות בחו"ל, התשס"ו-2006
[הצעת חוק פ/1287/17; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר דליה איציק:
אנחנו עוברים להצעת חוק הגנה על הלוחמים בטרור מפני תביעות בחו"ל, התשס"ו-2006. חבר הכנסת יובל שטייניץ, בבקשה.
יובל שטייניץ (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, אני רוצה להודות לך על ההערות שהערת קודם. אני חושב שהמאמץ שלך להפוך את הבית הזה לבית-מחוקקים אמיתי, לא בית-מחוקקים שכפוף למשרדי הממשלה אלא בית-מחוקקים שמקשיב למשרדי הממשלה אבל בסוף הוא הריבון והוא המחוקק, וזה סדר הדברים הנכון, הוא מאמץ חשוב מאין כמותו, לטובת הדמוקרטיה הישראלית. כי יוצא לפעמים מצב שבית-המחוקקים, דה-פקטו, כפוף לפקידי הממשלה, וזה כמובן שיבוש של הדמוקרטיה, כפי שהיא באה לידי ביטוי בבחירות. בנושא הזה, גברתי היושבת-ראש, ובדברים האחרים שאת עושה למען חיזוק סמכות הכנסת, כמו חובת הופעה בפני ועדות, אין לך אופוזיציה כאן. כולנו קואליציה כאן מאחורייך, בלי הבדל דת, מין או מפלגה. יישר כוח על זה.
עכשיו לענייננו - הצעת חוק הגנה על לוחמים בטרור מפני תביעות בחו"ל. אני רוצה קודם כול להסביר את הצורך. אנחנו שולחים את בנינו, את חיילי צה"ל ומפקדיו, את אנשי השב"כ והמוסד, את שוטרי משטרת ישראל, כדי להגן עלינו, על מדינתנו ועל כל אחד מאתנו באופן אישי. אם נפלה טעות, או דבר יותר חמור מזה - עבירה, ולעבירה יש תמיד גם מרכיב של מודעות ושל זדון, במלחמה הקשה נגד הטרור, בידיו של מי מהם, מדינת ישראל יצרה מנגנונים משפטיים מהטובים והמתקדמים בעולם, שמאפשרים להביא כל אדם לדין בישראל, לחקירה משטרתית ולבירור משפטי. מראש הממשלה ועד לאזרח הפשוט ביותר. מהבחינה הזאת אין כמעט מדינה בעולם שהיא מתקדמת יותר.
מדינת ישראל הוכיחה דה-פקטו, לא רק דה-יורה, שחיילים וקצינים שעשו עבירות במהלך תפקידם, גם במהלך מלחמה או במלחמה בעצימות נמוכה מול הטרור - היו כלים לבירור משפטי, וחלקם גם הועמדו לדין.
עם זאת, אנחנו עדים בשנים האחרונות לתופעה קשה, שאזרחים ישראלים או גופים זרים מגישים תביעות משפטיות במדינות זרות, למשל באנגליה ובחלק ממדינות אירופה, נגד חיילי צה"ל וקציני צה"ל שממלאים את תפקידם, והגופים האלה עושים כן בחוסר יושר ובחוסר תום-לב.
אם אני אדבר כרגע רק על אזרחים ישראלים, אנחנו כולנו חלק מהדמוקרטיה ומהמדינה הזאת, ומי שרוצה לשנות את החוק, יכול לשנות את החוק, לפעול לשינוי החוק. ומי שיש לו ביקורת על המשטרה ועל בתי-המשפט, ולמי מאתנו אין, יש דרך להביע אותה. אבל כולנו מכבדים את ההליכים הדמוקרטיים וגם את ההליכים השיפוטיים ואת מערכת המשפט של המדינה הזאת. דרך אגב, מערכת המשפט של מדינת ישראל, גם אם יש לי לפעמים ביקורת פה ושם, היא ממערכות המשפט המכובדות ביותר בעולם כולו. יש הערצה עולמית לא רק לבית-המשפט העליון, בכלל, לשיטת המשפט הישראלית, לרמת השופטים בישראל, להגינות המשפט בישראל.
והנה באים אזרחים מקרבנו ובאופן נלוז - לדעתי יש כאן גם פגיעה בדמוקרטיה הישראלית וגם מעשה נבלה - מגישים תביעות נגד חיילי צה"ל וקציני צה"ל או גופים אחרים, במדינות זרות, על מנת שייעצרו, שייחקרו, שיישפטו, שיוטרדו בעצם, באותן מדינות. זה מעשה נבלה משתי בחינות: ראשית, אנחנו פוגעים בטובים ביותר, באלה ששומרים עלינו, באלה שמגינים עלינו; שנית, אנחנו פורמים את המסגרת הפנימית שעליה החלטנו, את החוקים, את מערכת המשפט ואת דרכי הבירור שעליהם החלטנו כאן, במסגרת הדמוקרטיה הישראלית, כדי לפגוע באותם אנשים שלא במסגרת המוסכם, המקובל והמוחלט פה באופן דמוקרטי.
לכן הצעת החוק שאני מגיש בפני הכנסת באה להצמיד תג של עבירה לאלה שמגישים תביעות משפטיות או מסייעים בהגשת תביעות משפטיות קנטרניות נגד קציני צה"ל ולוחמי צה"ל, השב"כ, המוסד והמשטרה, בעקבות מקרים שאירעו במהלך המלחמה בטרור.
גברתי היושבת-ראש, מטרת הצעת החוק היא לא למנוע בירור משפטי, אלא לקבוע שהבירור המשפטי ייעשה כאן, לפי כללי המשפט הישראלי, ולא במקום אחר, ומי שמנסה לעקוף את הדמוקרטיה הישראלית ואת מערכת המשפט שלה, ייענש.
בהצעה אני מציע להטיל שתי סנקציות. האחת, אלה שמטרידים ומונעים, למשל מהרמטכ"ל לשעבר או מאלוף לשעבר, לבקר בבריטניה, שר הפנים יהיה רשאי לשלול את דרכונם למשך שנה, אם הם אזרחים ישראלים. הסנקציה השנייה, אלה שיורשעו בעבירה הזאת יהיו נתונים לעונש של עד שלוש שנות מאסר או קנס, וזה כולל גם אזרחים זרים.
גם אזרח זר או ארגון זר באנגליה, בארצות-הברית או בבלגיה, יכול להגיש תלונה במשטרת ישראל. הניסיון לקחת את זה לשם הוא לא ניסיון לבירור משפטי הוגן אלא ניסיון להטרדה, ניסיון לפגיעה אישית, שלא באמצעים משפטיים אלא רק באמצעים של חקירה וניצול פרצות בחוק הבין-לאומי.
למדינת ישראל מותר, ואפילו חובה עליה להגן על אזרחיה, קל וחומר על אלה הלוחמים בטרור. ואם היא מאפשרת בירור משפטי מלא במדינת ישראל, זה גם עומד בכל אמת מידה מוסרית.
גברתי היושבת-ראש, שוחחתי אתמול עם שרת המשפטים הגברת ציפי לבני. נאמר לי שבישיבת ועדת השרים היתה מצד אחד התנגדות לחוק כפי שהצעתי אותו, ומצד שני סימפתיה רבה מצד חברים בוועדה, ובעיקר מצד שרת המשפטים עצמה, לרעיון שחייבים להצמיד תג של עבירה, של עבריינות לאותם – אני לא רוצה לכנות בכינויים – אישים לא מוסריים ולא הגונים, שעוקפים את מערכת המשפט הישראלית ובעצם מענישים ללא משפט את הקצינים הבכירים בצה"ל שלא יכולים לנוע חופשי בעולם.
לכן הסכמתי להמתין. ועדת השרים תדון בכך שוב, הבנתי משרת המשפטים, ביום ראשון הבא, ותציג בפני הצעות שמשאירות את הרעיון של תג של עבירה פלילית על המעשה, אבל משנות את הענישה. זה מקובל עלי. לכן אני אבקש – א. את תמיכת החברים בכנסת, אם וכאשר זה יגיע, עם הסכמה או בלי הסכמה, ואני מקווה שעם הסכמה של הממשלה; ב. שהתשובה וההצבעה יהיו במועד אחר. תודה.
הצעת חוק מתן שירות בשפה הרוסית
במשרדים ממשלתיים ובתקשורת, התשס"ו-2006
[הצעת חוק פ/926/17; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר דליה איציק:
אנחנו עוברים להצעת חוק אחרת, של חברת הכנסה סופה לנדבר: הצעת חוק מתן שירות בשפה הרוסית - - -
אתם מפריעים לי שם. הגענו לימים טובים. פעם, כשחברי כנסת היו מדברים לא היה אפשר לשמוע, כי היה רעש כללי. היום יש פה שקט ומקשיבים זה לזה, אז כששניים מדברים בשקט גם שומעים. אז זאת הבשורה הטובה. תודה לכם.
חברת הכנסת סופה לנדבר - בבקשה, גברתי.
סופה לנדבר (ישראל ביתנו):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, את יודעת, השקט באולם מפני שכולנו מבינים את העבר שלך, במקצועך את מורה לשעבר ואת רגילה לנימוס, לא רק בכיתה אלא גם כאן, במליאת הכנסת.
רבותי, הגשתי את הצעת החוק יחד עם חברי הכנסת אלכס מילר, סטס מיסז'ניקוב, יורי שטרן וליה שמטוב - הצעת חוק שירותים בשפה הרוסית במשרדי הממשלה. בעצם, במשך שנים רבות, משנת 1990 הגיעו למדינת ישראל עם גלי העלייה כבר מיליון וחצי דוברי רוסית. מובן שנתקלנו - ואני אישית, כיושבת-ראש הפדרציה הישראלית לדוברי רוסית - בתלונות ובבעיות מהשטח. אנחנו מרגישים שבמשרדי הממשלה אין שירות שנותן מענה לאנשים שלא למדו את השפה, שלא הספיקו ללמוד את השפה לעומק ולא מבינים אותה. לא יכול להיות שאותם דוברי רוסית, מיליון וחצי איש, וזה מספר משמעותי של אנשים במדינת ישראל, לא יבינו מה קורה. אני חושבת שמגיע להם שהם יבינו מה שקורה כאשר מטפלים בהם.
אביא דוגמה: היום, כאשר ערוץ טלוויזיה פרטי רוצה לשווק את עצמו אצל העולים דוברי הרוסית, הוא יודע לעשות תרגום לרוסית. כאשר בבנקים רוצים לקלוט את הקליינטים דוברי הרוסית, הם יודעים לתרגם את זה לרוסית. כאשר חתימה על מסמכים במדינת ישראל יכולה להביא לאי-הבנה ולגרום לאנשים להידרדרות בחיים, לנזקים בחיים, בדברים מאוד חשובים - שם אין תרגום. איך יכול להיות שכאשר בן-אדם מגיע למשרד ממשלתי וצריך לטפל בו פקיד, אין פקיד שידבר אתו באותה שפה?
לדוגמה, במלחמת לבנון השנייה, כיושבת-ראש הוועדה לפניות הציבור הזמנתי נציגי משרדים שונים שהיו צריכים לטפל בעורף בצפון. אני נדהמתי כאשר התחילו להסביר לי למה אין תרגום לרוסית. למה לאותם מיליון וחצי איש, שחלק לא קטן מהם חי בצפון, אין תרגום ואין הוראות ברוסית? ואז אומרת לי פקידה בכירה במשרד הקליטה: נו, אז מה? יש לנו אתר אינטרנט של משרד הקליטה, שעלה לא מעט כסף וזה אתר מצוין, והם יכולים לקחת למקלט מחשב ולהגיע דרך האינטרנט לאותו אתר שמשרד הקליטה מציג בו גם בשפה הרוסית. אמרתי: אחרי ה"קסאמים" ואחרי מה שקורה בצפון, וכנראה גם את היית בצפון וראית את האנשים שנמצאים שם במצוקה, איך לא מתרגמים לרוסית דבר אלמנטרי כמו הוראות של פיקוד העורף שצריכות להגיע לכל בית, ולדוברי רוסית בשפה הרוסית במיוחד? ואז היא אמרה שיש אתר האינטרנט, או שיש רדיו רק"ע, "קול ישראל" ברוסית. אבל כולנו יודעים שללא ישראל ביתנו ואיווט ליברמן וכל הסיעה שלנו בהסכם קואליציוני, לא היינו דואגים לאנשים האלה. בצפון לא קולטים את רדיו רק"ע בגלל המכשירים הישנים. לא מגיעות לבית של אותו אזרח ההוראות בשפה שלו.
אביא עוד דוגמה: לפני כמה ימים הייתי בישיבה שבה הציגו אנשי הביטוח הלאומי ועדות רפואיות לנכים. אז נודע לי, ששום חומר בביטוח הלאומי לא תורגם לשפה הרוסית. כאשר אדם צריך לעבור את כל הגיהינום וצריך להגיע לוועדות בביטוח הלאומי, אף אחד לא מדבר אתו ברוסית ואין פקידים שמסוגלים לתרגם את המסמכים; גם לא את החוקים, שבן-אדם צריך להבין אותם לפני שמשרתים אותו.
אני יכולה להביא עוד מיליון דוגמאות. היה שומר, שכולנו מכירים את השם שלו, והיתה הטרגדיה באחד מבתי-הספר, כשכל ההוראות והמסמכים שהיו אמורים להכין אותו להיות שומר בבית-ספר היו רק בעברית, ומובן שהמקצוע של שומר – רבותי, שומר, זה לא כל כך מסובך, אבל לפי ההוראות הוא הבין משהו אחר, ולא היתה צריכה לקרות הטרגדיה שקרתה שם אילו כל המסמכים וכל הדברים הטכניים שצריכים לתרגם לשפה הרוסית היו מתורגמים לשפה הרוסית. קרתה טרגדיה, הוא הרג אדם, וזו היתה הריגה לא מכוונת, אבל כאשר התחילו לחקור את הדברים הבינו, שהוראות המשרדים וחברות כוח-האדם לעתים קרובות קשורות לחיי אדם. אתם יודעים שעל ארנולד אלטגאוז נגזר מאסר עולם, ותודה לאביגדור ליברמן וליורי שטרן וסיעת ישראל ביתנו שדאגו לקחת עורך-דין מקצועי ולהציל את המצב, ובמקום 16 שנה הוא יישאר במאסר חמש שנים. אבל, עם זאת, היתה כאן טרגדיה שלדעתי היתה יכולה לא לקרות אילו האדם היה קורא את המסמכים וההוראות שהוא צריך לבצע בשפה הרוסית, שהוא מבין אותה.
רבותי, אם המדינה שקולטת עלייה רוצה לקבוע תנאי חיים ברורים, כאלה שכל אזרח ירגיש שאם זו לא שפה רשמית, זו שפה שיכולה לעזור לאנשים להבין יותר ולקבל טיפול הרבה יותר טוב, אז אני שואלת, מה כל כך קשה לתרגם את המסמכים? אדם מגיע לבנק וצריך לקחת הלוואה. אני מבינה שגם אלה שנולדו במדינת ישראל, כאשר הם חותמים חוזה להלוואה, הם לא יכולים להיכנס לכל פרט ולהבין את המשמעות של כל פסיק ונקודה, ואחר כך החתימה קושרת אותם עם החוזה הזה. אבל מדובר בעולה חדש, שלא למד את השפה בבית-ספר ולעתים קרובות לא יכול לקרוא ולהבין את המשמעות של החוזה; איך הוא צריך לחתום על מסמך כזה? אני חושבת שאם נאשר את החקיקה הזאת, זה יעשה טוב לא רק לעלייה של מיליון וחצי איש אלא גם למדינת ישראל.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להביא דוגמה נוספת. אילו כל אחד מאתנו היה רוצה לסגור לרגע את האוזניים ולהבין מה אומרים לאדם כאשר מדברים אליו והוא שומע אבל לא מבין... לפני כמה ימים ציינו את היום הלאומי למען הנכים, וכאן, לידנו, היה תרגום לשפת החירשים. פתאום הבנתי שאותו דבר עובר לא רק על החירש אלא גם על אדם שלא מבין את השפה.
אם אנחנו רוצים לקלוט עלייה, אם אנחנו רוצים לתת לאנשים הרגשה והבנה טובה, אנחנו צריכים להעביר את החקיקה הזאת כדי להקל על עצמנו, וכמובן, על כל אחד ממיליון וחצי אנשים שלא הצליחו ללמוד את השפה לעומק. תודה רבה.
אני מבינה שהצבעה תהיה במועד אחר.
היו"ר גדעון סער:
אני מבין שזאת ההסכמה בינך לבין הממשלה.
הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה
(איסור שימוש בטלפון קבוע או נייד בעת הוראת נהיגה), התשס"ו-2006
[הצעת חוק פ/1151/17; נספחות.]
(הצעת חבר הכנסת יצחק לוי)
היו"ר גדעון סער:
אנחנו עוברים לסעיף הבא על סדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור שימוש בטלפון קבוע או נייד בעת הוראת נהיגה), התשס"ו-2006, של חבר הכנסת יצחק לוי. חבר הכנסת לוי, אני מבין שגם במקרה זה הגעת להסכמה עם הממשלה כי תשובה והצבעה יתקיימו במועד אחר.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
מייד אסביר מדוע.
אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, רבותי חברי הכנסת, אני לתומי חשבתי שלהצעה הזאת תהיה באופן מיידי הסכמה של הממשלה ושלא אצטרך לשכנע את השרים בה. ההצעה אומרת דבר מאוד פשוט, מאוד טריוויאלי ומאוד ברור - שמורה לנהיגה, בזמן שהוא מלמד נהיגה, לא ידבר בטלפון.
אנחנו דורשים את זה מכל מורה בבית-הספר. תארו לעצמכם שמורה בבית-הספר ייכנס עם טלפון פעיל ורועש ומצלצל וינהל שיחות טלפון תוך כדי ההוראה, יפסיק את ההוראה, ידבר וינהל כל מיני שיחות. זה לא מתקבל על הדעת, היינו מפסיקים זאת מייד, ואכן משרד החינוך אוסר את זה. זה נכון וכך צריך להיות, שמורה לא ייכנס לכיתה וידבר בטלפון.
נעבור להוראת הנהיגה, שהיא הרבה יותר חשובה מהרבה מאוד בחינות מהוראה בבית-הספר. אנחנו סובלים ממכת מדינה של הרוגים ופצועים בתאונות דרכים. רק השבוע הגענו לשיא, ואני לא יודע אם זה שיא של כל הזמנים, מספר מאוד גבוה של הרוגים בשבוע אחד, 16 הרוגים בשבוע אחד אם אינני טועה. אני זוכר שכשהייתי במשרד התחבורה, אם היינו מגיעים לשמונה או תשעה, הייתי מכנס את הנהלת המשרד כדי לראות מה לעשות. השבוע הגענו ל-16 הרוגים.
מאז שהייתי במשרד יש הרבה שיפורים בכבישים ובמכוניות וזה לא מה שהיה לפני עשר או שמונה שנים. זה מתחיל מהוראת הנהיגה ומבית-הספר. נדבך חשוב הוא הוראת הנהיגה, איך הנהג יוצא לדרך. אנחנו סומכים על המורים ורוצים שהם ינצלו כל רגע ללמד נהיגה. רבותי, תנהגו ברחוב ותיצמדו למורה לנהיגה ותראו מה קורה בתוך הרכב. הוא מדבר בטלפון, הוא מבטל וקובע שיעורים, הוא מדבר עם אחרים. אני יודע את זה מתלמידים שלומדים היום נהיגה. אנחנו גם רואים אותו מבעד לזכוכית מדבר בטלפון.
לכן, אדוני, חשבתי שזה יהיה דבר פשוט וברור שהצעת חוק כזאת תהיה מוסכמת. אנחנו רוצים שמורי הנהיגה יקדישו את כל תשומת הלב לתלמיד; שיתרשמו ממנו, שיראו איך הוא נוהג, איך הוא קולט את הדברים ואיך הוא מתנהג בכביש, ושלא מתוך 45 הדקות - - -
היו"ר גדעון סער:
מה הסיבה שהממשלה לא תמכה?
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
תיכף אסביר.
מתוך 40 הדקות של השיעור הכפול, אני לא יודע כמה זמן - נניח שהמורה ידבר בטלפון חמש, שבע, עשר דקות. 10% מהשיעור הוא לא נמצא.
מה קרה? ועדת השרים לענייני חקיקה התנגדה, ולאור מה שדיברנו קודם, בדיון הקודם עם היושבת-ראש, מובן שלא קיבלתי נימוקים. אז התקשרתי ואמרו לי שהיחידים שהתנגדו ושכנעו את הוועדה זה משרד התחבורה. התפלאתי עוד יותר, כי הרי גם שר התחבורה מדבר על כך שהוא רוצה לצאת למלחמת חורמה בכל הנושאים של נהיגה פרועה ולא תקינה וכן הלאה. ואז התבררו לי שתי עובדות מאוד חשובות.
האחת - אני, בהצעת החוק, הבדלתי בין דיבור בשפופרת לבין דיבור ברמקול בתוך המכונית, בדיבורית. עשיתי זאת מכיוון שחשבתי שאי-אפשר לאסור לגמרי לדבר, ולכן חשבתי שנשווה את ההוראות למורה לנהיגה להוראות לנהג רגיל, והוא לא יוכל לדבר בטלפון עם השפופרת באוזן אבל יוכל לענות לשיחות בדיבורית. חשבתי שמובן מאליו שאם יש תלמיד לידו ומאחוריו, הוא לא ינהל שיחות פרטיות בדיבורית ולא ירצה שכולם ישמעו את השיחות הפרטיות שלו, ואז הוא ינהל רק את השיחות - אז במשרד התחבורה אומרים: לא החמרת מספיק. אמרתי: טוב, אני מוכן להחמיר יותר. רק חשבתי שיהיה קשה להגיד למורה לנהיגה לא לדבר בכלל. בסדר גמור, בואו נעביר את הצעת החוק ונחמיר יותר.
הסיבה השנייה היא הפוכה: נאמר לי על-ידי הייעוץ המשפטי של משרד התחבורה, שדיברתי אתו הבוקר - - -
היו"ר גדעון סער:
נבקש מהשר בן-יזרי, שהוא חבר בוועדת שרים לחקיקה, שייצג את עמדתך.
שר הבריאות יעקב בן-יזרי:
לצערי, לא הייתי נוכח.
היו"ר גדעון סער:
אני יודע.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אני מבקש מהשר בן-יזרי לערער על זה, ולכן אני דוחה את התשובה וההצבעה.
אבל הסיבה ההפוכה היתה, שהיה ניסיון חקיקה של המשרד לפני זמן מסוים והיתה התנגדות של המורים. הם אמרו שזה פוגע בחופש העיסוק. אני שואל: מה פוגע בחופש העיסוק? למה המורים בכיתות לא אומרים שזה פוגע בחופש העיסוק, אם המורה בכיתה לא מדבר בטלפון במשך 45 דקות? אדוני, אתה תרשה למנתח לדבר בטלפון בזמן הניתוח, או לאחות באמצע הטיפול או הזריקה לדבר בטלפון? אלה דברים אלמנטריים. גם פה, במליאה, אנחנו משתדלים לא לדבר בטלפון. לפעמים יש כאלה שכן מדברים.
לכן, אדוני היושב-ראש, אני פונה לשר בן-יזרי, אם יואיל לערער לוועדת השרים - אשמח. שוחחתי היום עם לשכת שר התחבורה והתברר לי ששר התחבורה לא היה מודע לעניין. מחר תועלה בפניו הצעת החוק, ואני מקווה מאוד ששר התחבורה יתמוך בו. לכן ביקשתי לא לענות היום ולא להצביע היום על החוק, כדי לאפשר שיח עם שר התחבורה, כי בסופו של דבר הרצון הבסיסי שלי הוא שההצעה תעבור באישור הממשלה. אני רוצה שזה יהיה יחד עם הממשלה, ולקדם את העניין.
על כן, אני מקווה ששר התחבורה יעיין מחר בהצעה, ותוך הידברות אתי, נגיע להבנה שאפשר יהיה להעביר את ההצעה בקריאה טרומית, וכמובן, אם יהיו שינויים למשרד התחבורה או למשרד המשפטים או בקשות מסוימות, אני בוודאי אשתדל להיענות ולקדם את החקיקה. אסתפק בזה ואמתין להחלטה של שר התחבורה. תודה רבה.
היו"ר גדעון סער:
חבר הכנסת לוי, תודה. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר.
הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות
(תשלום ארנונה כתנאי לכהונה במועצה), התשס"ו-2006
[הצעת חוק פ/315/17; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר גדעון סער:
אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום, והוא הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (תשלום ארנונה כתנאי לכהונה במועצה), התשס"ו-2006, של חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה, עזמי בשארה וואסל טאהא. ינמק מהמקום חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. מי ישיב? אני רואה שאין תשובה. השר אדרי, אתה תשיב? בבקשה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הצעת החוק באה להסדיר עניין שקשור לגביית ארנונה, בעיה של המועצות המקומיות והעיריות. המשבר נובע בחלקו מגבייה נמוכה של ארנונה. יש תופעה בכל הארץ של חברי עירייה שמשתמשים במעמדם כדי להשתמט מתשלום ארנונה. אם חבר העירייה או המועצה הוא בקואליציה, בדרך כלל ידיו של ראש העיר כבולות. בדרך כלל מדובר בחובות גדולים, של עשרות אלפי שקלים ולפעמים מאות אלפי שקלים. ראש העיר לא יכול לטפל באדם הזה, כי הוא חבר בקואליציה.
החוק בא לעזור ולחייב חברי מועצה לשלם ארנונה. יש בעיה, אני מכיר אותה. קיבלתי פניות מראשי מועצות שתומכים בהצעה, למשל ראש מועצת כפר-קרע זוהיר יחיא ואחרים. הם אומרים שיש תופעה שהם באים לגבות מהאזרחים ארנונה, והאזרחים אומרים להם: גבו קודם מחברי המועצה.
השר יעקב אדרי:
נכון.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אני חושב שיש מקום לחייב את חבר המועצה לשלם ארנונה. החוק מידתי, הוא קובע שחבר המועצה יושעה מחברותו במועצה עד להסדרת חובו – הוא אפילו לא צריך לשלם את כולו. יש למעלה משנה, כך שיש מספיק זמן לחבר המועצה להסדיר את חובו לפני שיקבל את עונש ההשעיה.
החוק יתרום, ולו במשהו, לניהול תקין של עיריות ושל מועצות מקומיות, וגם יסתום חור – מקרים שבהם מצד אחד לא יבקשו מחבר המועצה לשלם ארנונה, ומצד שני הוא יצטרך להעלים עין משחיתויות או מבעיות בתוך המועצות. אני חושב שההצעה מועילה גם למינהל תקין וגם לגביית הארנונה.
היו"ר גדעון סער:
הסתיימה הדקה, חבר הכנסת זחאלקה, אני חושב שהצגת את הנושא יפה. אדוני השר, בבקשה.
ברשותך, אדוני השר, אני רוצה להפסיק לרגע. חבר הכנסת יצחקי, אני רוצה להשיב על הבעיה.
אביגדור יצחקי (קדימה):
אז אולי אחרי כבוד השר.
השר יעקב אדרי:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעתו של חבר הכנסת זחאלקה מאוד חשובה. היא פותרת בעיה מוסרית וציבורית. לפעמים חברי מועצה – ואני רוצה להוסיף שלפעמים גם סגני ראש המועצה – לא משלמים. אני מכיר דוגמאות. הם לא משלמים, הם מרשים לעצמם. יש גם קואליציה, ולפעמים מעלימים עין מהחובות כדי שהחבר יישאר ויתמוך.
אני חושב שההצעה הזאת היא הצעה במקומה. כמובן, יצטרכו למצוא את האיזון, כדי שראש העיר לא יגיד, חלילה: יש לך חוב של 2,000 ש"ח, אז אם לא תשלם עד סוף השבוע, אתה בחוץ. כמובן, יצטרכו למצוא את האיזונים הנכונים.
אני חושב שהצעת החוק ראויה. אנשי הציבור צריכים לשמש דוגמה לתושבים. אני זוכר שכראש עיר לא אחת באו בטענות, אם כי הקפדתי מאוד בעניין הזה. אמרו לי: אנחנו יודעים שלחבר מועצה מסוים יש חוב מסוים, ומה פתאום אנחנו, ששרויים באמת במצוקה ובמצב כלכלי קשה, צריכים לשלם? לפיכך אני מציע לתמוך בהצעת החוק החשובה הזאת ולהעביר אותה לדיון.
היו"ר גדעון סער:
תודה, אדוני השר. אם כך, יש הסכמה ברמה המהותית בין המציעים לבין הממשלה.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק של חבר הכנסת זחאלקה ואחרים, מס' פ/315.
הצבעה מס' 1
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה - 14
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (תשלום ארנונה כתנאי לכהונה במועצה), התשס"ו-2006, לדיון מוקדם בוועדת הכספים נתקבלה.
היו"ר גדעון סער:
חברי הכנסת, בעד הצעת החוק הצביעו 14, לא היו מתנגדים ולא היו נמנעים. אני קובע שההצעה אושרה בקריאה טרומית פה-אחד. הצעת החוק תועבר לטיפול בוועדת הכספים של הכנסת, דהיינו להכנתה לקריאה ראשונה.
לפני שנעבור לסעיף הבא, אני רוצה לפנות ליושב-ראש הקואליציה. לא היה ידוע לי, לא בסיכום שקיימנו ביום שני וגם לא בישיבת הנשיאות וגם לא בכל מועד אחר, שלא מקיימים הצבעות בין 13:00 ל-14:00. אגב, בהצעת החוק של חבר הכנסת גפני עמדתי כעמדת הממשלה. אני אומר את זה מראש, שלא תחשוד בכשרים. לסיעת הליכוד יש חופש הצבעה, ובאופן אישי אני אצביע נגד.
עם זאת, אני לא מכיר דבר כזה שללא הסכמת המציעים לא אקיים הצבעות בשעה מסוימת. אם ניתנה הוראה כזאת של יושבת-ראש הכנסת, אני לא רוצה להפר את ההוראה. אני פשוט אפסיק את הישיבה, ולא תתקיים ישיבה. כי זה תיאטרון אבסורד. תראה כמה הצעות חוק יש, כולן הועברו לתשובה והצבעה במועד אחר. יש שתי הצעות, שגם כך הסיכויים שלהן לעבור מאוד מאוד מצומצמים – אפשר להצביע עליהן.
אבל אם ניתנה הנחיה כזאת על-ידי יושבת-ראש הכנסת, היא לא תשונה, אף-על-פי שיש לי כל הסמכויות כרגע, כמי שמנהל את הישיבה. אפסיק את הישיבה עד השעה 14:00, והכנסת תפעל כמו כנסת ולא כמו תיאטרון אבסורד.
אביגדור יצחקי (קדימה):
אדוני היושב-ראש, הנושא הוא חגיגת הברית של בנו של השר אטיאס.
היו"ר גדעון סער:
זה משמח את כולנו, זה עדיין לא חלק מתקנון הכנסת וגם אין לזה מעמד סטטוטורי.
אביגדור יצחקי (קדימה):
בסדר גמור, יכול להיות שנעשו פה דברים שהם לא לפי תקנון ולא בעלי מעמד סטטוטורי, אבל סיעת ש"ס כולה נמצאת כרגע בברית, וגם רוב שרי הממשלה.
היו"ר גדעון סער:
מכל הסיעות. יש גם חברים מסיעת הליכוד.
אביגדור יצחקי (קדימה):
סליחה, אם תיתן לי עוד שני משפטים.
היו"ר גדעון סער:
אתה יודע כמה שמחות יש בימי כנסת?
אביגדור יצחקי (קדימה):
אם תיתן לי עוד שני משפטים, הכול יובהר. גם שרי ממשלת ישראל הלכו להשתתף בחגיגת השר. בשיחה שהתקיימה ביני לבין יושב-ראש סיעת ש"ס לבין יושבת-ראש הכנסת - - -
היו"ר גדעון סער:
ומה עם האופוזיציה, היא לא צד לשיחה שלכם?
אביגדור יצחקי (קדימה):
לא ידעתי בדיוק מה הסמכות ומה אינה הסמכות, היושבת-ראש אמרה לאנשי סיעת ש"ס: לכו לשלום. אגב, גם היא נסעה, או נוסעת.
היו"ר גדעון סער:
היא גם ביקשה ממני להחליף אותה, ועשיתי את זה ברצון.
אביגדור יצחקי (קדימה):
וכרגע נוצר מצב שאנשים הלכו ברשות, ויכול להיות שלא בסמכות, אבל הלכו. לעצם העניין, אולי הם כן רוצים להצביע עם הצעות חוק כאלה ואחרות. לכן אנחנו מבקשים ששתי ההצעות, אלו שבניגוד דעות, כמו שאמרנו קודם – הצעת חבר הכנסת גפני והצעת חבר הכנסת ארדן – יובאו להצבעה אחרי שהחברים יוכלו לחזור. אני חושב שזה לא דבר נוראי, גם אם זה בניגוד - - -
היו"ר גדעון סער:
אין שום פרלמנט בעולם שזה היה יכול לקרות בו.
יוסף ביילין (מרצ):
איזה דבר זה, שיקבע את הברית לאחר-הצהריים. באמת. איזה סיבות יש - - -
אביגדור יצחקי (קדימה):
למה להתרגז? גם אם נעשתה טעות, חבר הכנסת ביילין, הלוא אתה מייצג את הסובלנות בכנסת.
יוסף ביילין (מרצ):
יש גבול, זה מגוחך.
אביגדור יצחקי (קדימה):
קצת תמוה לשמוע את זה דווקא ממך.
יוסף ביילין (מרצ):
אני חוזר בי, אתה יודע מה - - -
אביגדור יצחקי (קדימה):
אני מציע שנמשיך בסדר-היום. אני רק מבקש, למרות זאת, אם זה אפשרי, שנבחן את העניין בעוד זמן לא ארוך, כדי לראות אם אנחנו מעוניינים בהפסקה שאתה מציע או לא.
היו"ר גדעון סער:
כל מה שתיארת, זו הסכמה שלא המציעים ולא האופוזיציה היו שותפים לה. אם יושבת-ראש הכנסת נתנה הבטחה, אינני רוצה לפגוע בהבטחה. אם היא היתה שומעת את דעתי, הייתי אומר לה שאי-אפשר לעשות את זה. לכן אני אומר, או שנוכל לקיים את זה, כי זה עוד הצבעה אחת – אחרי הצעת החוק של מתן וילנאי יגיעו שתי ההצעות האלה – או שאנעל את הישיבה. למה שהכנסת תתנהל כקרקס? תגידו מתי אתם רוצים. אולי חגיגת הברית תימשך עד 15:00, עד 16:00. אז לא רק שצמצמנו את יום המליאה הזה בגלל חג החנוכה, יש גם חגיגות הברית. בין הברית לחנוכה תגידו. אולי אתם מקצים רבע שעה לדיון במליאה, נקיים את הדיון במסגרת של רבע שעה.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
על זה נאמר "הברית החדשה".
היו"ר גדעון סער:
אני לא אקיים דיון ללא הצבעה. אם יתקיים דיון בהצעות החוק, תתקיים הצבעה.
הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי (תיקון - שירות צבאי), התשס"ו-2006
[הצעת חוק פ/1528/17; נספחות.]
(הצעת חבר הכנסת מתן וילנאי)
היו"ר גדעון סער:
אנחנו עוברים לסעיף הבא על סדר-היום: הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי (תיקון – שירות צבאי), התשס"ו-2006, של חבר הכנסת מתן וילנאי. חבר הכנסת מתן וילנאי ינמק מהמקום. לרשותך, אדוני, דקה.
מתן וילנאי (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חוק תשלומים לפדויי השבי נחקק בכנסת הקודמת. נקבעה ועדה שתקבע את הזכאים לפיצוי על משך זמן שבו הם ישבו בשבי האויב. בלי להיכנס לחשיבות החוק ולמשקלו, שהם ברורים לכולנו, התקנה המרכזית - החוק קבע כסף כניסה את מאי 1947. כל מי שישב בשבי אויב לפני מאי 1947, החוק לא חל עליו. ההצעה שלי היא לתקן את זה כך שזה יחול משנת 1935, וכל לוחמי המחתרות – הלח"י, האצ"ל, "ההגנה", הפלמ"ח – שהיו בשבי שלטונות המנדט הבריטי באותה תקופה, החוק יחול כמובן גם עליהם.
הצעת חוק זהה עברה בקריאה טרומית לפני שלושה שבועות בתמיכת הממשלה. כל הליכי החקיקה בהצעת החוק שלי יתואמו ויהיו זהים כמובן להליכי החקיקה של הצעות החוק הזהות שעברו, בכפוף לסיכומים עם משרד הביטחון. תודה רבה.
היו"ר גדעון סער:
בבקשה, אדוני השר.
השר יעקב אדרי:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעתו של חבר הכנסת מתן וילנאי היא ראויה, ואני חושב שהגיע הזמן לעשות לתיקון מה שצריך לתקן בנושא הזה. מלבד זה, הנושא יתואם עם נציגי הממשלה, וראוי באמת שפדויי השבי יקבלו את היחס שמגיע להם. לפיכך הממשלה תומכת בהצעת החוק, ואני מבקש להביא אותה להצבעה.
היו"ר גדעון סער:
תודה. גם במקרה זה יש הסכמה בין עמדת הממשלה לעמדת המציע.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק של חבר הכנסת מתן וילנאי.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה - 23
נגד - אין
נמנעים - אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי (תיקון – שירות צבאי),
התשס"ו-2006, לדיון מוקדם בוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.
היו"ר גדעון סער:
חברי הכנסת, בעד הצעת החוק הצביעו 23, לא היו לה מתנגדים וגם לא היו נמנעים. אני קובע שהיא עברה פה-אחד.
אני מבין שחבר הכנסת אליהו גבאי מבקש להודיע על תמיכתו בהצעת החוק, יחד עם חברת הכנסת אברהם וחברת הכנסת תירוש. עם זאת, אני לא משנה את תוצאות ההצבעה. הצעת החוק אושרה בקריאה הטרומית והיא תעבור לדיון בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת.
עכשיו אנחנו אמורים לעבור לדיון בסעיף הבא. חבר הכנסת גפני מבקש להעיר, בבקשה.
משה גפני (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, אני נקלעתי, לא באשמתי, לסיטואציה שהיא נגד התקנון. גם אני רציתי ללכת לברית שעורך השר אטיאס לבנו, ואני מאחל לו מזל טוב בשם כולם. אני ידעתי שהצעת החוק שלי עולה בערך בשעה כזאת ונשארתי כאן, ומאחורי גבי נעשו הסכמות.
אביגדור יצחקי (קדימה):
כבר מצביעים.
משה גפני (יהדות התורה):
לא, רגע. אדוני יושב-ראש הקואליציה, עם כל הכבוד.
מכיוון שמאוד חשוב לי לנמק את הצעת החוק לפני שתהיה הצבעה, יש גם התחייבויות שאני רוצה לתת לחברי הכנסת, כאלה שאפילו מתנגדים להצעת החוק, אבל אני רוצה שהם ישמעו את מה שאני אומר לגופו של עניין להמשך החקיקה אם זה יאושר כאן במליאה. מכיוון שאני תמכתי והצבעתי בעד יושבת-ראש הכנסת כשהיא נבחרה, ואני מכבד אותה, אני מקבל את בקשתה ואדחה את זה עד לאחר הברית.
אביגדור יצחקי (קדימה):
זה קרקס, והזמנו את זה.
היו"ר גדעון סער:
חבר הכנסת גפני, אתה מבקש להציג את הצעת החוק שלך? אם תציג את הצעת החוק שלך והממשלה תשיב, תתקיים הצבעה. אני לא מוסמך לשנות את סדר-היום.
משה גפני (יהדות התורה):
אבל זה מה שביקשתם ממני.
היו"ר גדעון סער:
אני לא ביקשתי. אתה יכול להגיע לכמה דברים: או בהסכמת הממשלה לקיים את התשובה וההצבעה במועד אחר, מצדי שיהיה אחרי 14:00. אם אין הסכמת הממשלה, אתה מציג ואתה מסתכן בזה שתתקיים הצבעה. ויש לך גם אפשרות שלישית, להגיד שאתה מציג את זה ביום אחר.
משה גפני (יהדות התורה):
אני מנמק.
היו"ר גדעון סער:
אתה מנמק והממשלה תשיב כרגע?
השר יעקב אדרי:
אנחנו משיבים.
היו"ר גדעון סער:
בבקשה, חבר הכנסת גפני.
משה גפני (יהדות התורה):
אי-אפשר לעשות דבר כזה.
היו"ר גדעון סער:
חבר הכנסת גפני, אני יכול לעשות אחד מכמה דברים. או שאתה והממשלה תסכמו על תשובה והצבעה במועד אחר, זו אפשרות אחת. או שתדחה את הצגת הנושא, ואז זה כבר לא יהיה היום, כי אני אעבור על הסעיף בסדר-היום. או שאם תציג והממשלה תשיב, תהיה הצבעה. אלה שלוש האפשרויות.
משה גפני (יהדות התורה):
ביקשו ממני אחרי 14:00.
היו"ר גדעון סער:
אז אני שואל את הממשלה אם יש לה הסכמה לעניין זה.
אביגדור יצחקי (קדימה):
לאור עמדתו של היושב-ראש החלטנו.
היו"ר גדעון סער:
הממשלה חזרה בה מעמדתה המקורית, ואם הנושא יועלה היא תבקש להשיב ולהצביע.
אביגדור יצחקי (קדימה):
אתה יכול לדחות את זה לשבוע הבא אם אתה רוצה.
השר יעקב אדרי:
יש הסכמות לשבוע הבא.
היו"ר גדעון סער:
אני מבין שיש הסכמה בין הממשלה לבין המציע. המציע לעניין זה גם לא צריך את הסכמת הממשלה. הנושא יועלה בשבוע הבא.
משה גפני (יהדות התורה):
השר אדרי ביקש ממני לדחות את זה לשבוע הבא ואני נעתר לבקשתו.
הצעת חוק אישור הכנסת לניהול משא-ומתן מדיני
בענייני ירושלים וכניסת פליטים לישראל, התשס"ו-2006
[הצעת חוק פ/486/17; נספחות.]
(הצעת חבר הכנסת גלעד ארדן)
היו"ר גדעון סער:
אנחנו עוברים לסעיף הבא על סדר-היום, והוא הצעת החוק של חבר הכנסת גלעד ארדן, שמספרה פ/486, הצעת חוק אישור הכנסת לניהול משא-ומתן מדיני בענייני ירושלים וכניסת פליטים לישראל, התשס"ו-2006. יש לך אותה אפשרות שהיתה לחבר הכנסת גפני.
גלעד ארדן (הליכוד):
קרי?
היו"ר גדעון סער:
קרי, אם תעלה, תהיה תשובה ותהיה הצבעה. אם לא תעלה, תוכל להעלות את זה במועד אחר, בכפוף לשאלה מתי יושב-ראש הסיעה ייתן לך להעלות את זה בפעם הבאה, מחוץ למכסה.
השר יעקב אדרי:
בשבוע הבא.
גלעד ארדן (הליכוד):
מה ההמלצה שלך?
היו"ר גדעון סער:
השאלה היא אם אתה מאמין שבכנסת הנוכחית ולנוכח עמדת הממשלה יש לך בכלל אפשרות להעביר את הצעת החוק הזאת. אז אין לך מה להפסיד.
קריאה:
- - -
היו"ר גדעון סער:
אני יודע, יש קשיים בנושא שמטריד אותך. אדוני השר, הכול בסדר, אנחנו ממתינים לחוק האזרחות. אני רוצה לומר לך שהצלחתי, במאמצים לא מעטים, להביא לכך שוועדת הכנסת תיתן פטור מחובת הנחה, כי לא כל החברים בקואליציה רצו לתת.
שר הפנים רוני בר-און:
טוב שיש על מי לסמוך. בענייני מדינה יש על מי לסמוך.
היו"ר גדעון סער:
אז אני מודה לך. חוק האזרחות הוא הסעיף הבא על סדר-היום, אחרי הצעת החוק של חבר הכנסת ארדן.
חבר הכנסת גלעד ארדן, בבקשה, לרשותך עשר דקות.
גלעד ארדן (הליכוד):
תודה, אדוני היושב-ראש.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כזכור לכולנו, לפני המשא-ומתן בקמפ-דייוויד, לפני כמה שנים, נוצרה סיטואציה שבה ראש הממשלה דאז, אהוד ברק, איבד את הרוב התומך בכנסת ישראל. בעצם הוא נסע לקמפ-דייוויד כשבממשלה שלו תמכו בין 30 ל-40 חברי כנסת. כיוון שהוא התקרב למועד הבחירות ורצה להציג הישגים כלשהם בפני הציבור הישראלי, הוא התעקש לנהל משא-ומתן מדיני עם גורמים פלסטיניים ולדון עמם בוויתורים מטעם מדינת ישראל, לכאורה בשם כולנו.
באותו משא-ומתן זכור לרע הגיעו דברים לידי כך שאפילו נושא שהוא בלב הקונסנזוס הישראלי – אני רוצה להאמין שהוא בלב הקונסנזוס הישראלי, יכול להיות שאצל סיעות הקואליציה הוא כבר לא בקונסנזוס - כמו שלמותה של ירושלים בירת ישראל, ההצעה שהביא ראש הממשלה דאז, אהוד ברק, היא לתת איזה סוג של ריבונות פלסטינית על שטחה של ירושלים.
בהמשך, כאשר המשא-ומתן הזה לא צלח, התקיים בטאבה משא-ומתן נוסף ממש ימים ספורים לפני הבחירות. חבר הכנסת ביילין, אתה נכחת בו? דומני שכן. באותו משא-ומתן עלו אפילו רעיונות עוד יותר מרחיקים לכת. כלומר, עלו רעיונות ודיונים על הכרה סמלית כזאת או אחרת בדרישה של הפלסטינים שפליטים ישובו לשטח הריבוני של מדינת ישראל.
התוצאה הקשה, כפי שכולנו זוכרים, של כל אותו משא-ומתן היתה העמקת הקרע בציבור הישראלי, יחד עם התגברות הטרור הפלסטיני, שזיהה את סימני החולשה בצד הישראל ואמר: למה לא, נמשיך בטרור, אפילו נעצים אותו, אולי נקבל גם את התביעות שלנו בענייני ירושלים וזכות השיבה.
הצעת החוק שמונחת לפניכם, חברי חברי הכנסת, בעצם נועדה למנוע בעתיד מצב כזה, שלפיו יש ממשלה שבעצם איבדה את הרוב התומך בכנסת, אבל כדי להציג הישגים מדיניים כלשהם היא מוכנה לנהל משא-ומתן אפילו על נושאים שהם בלב הקונסנזוס הישראלי, כמובן בניגוד לעמדת הקונסנזוס, ואף שבכנסת ישראל אין רוב שתומך בממשלה, אבל תאריך הבחירות עדיין לא הגיע והממשלה עדיין מושלת.
אני חושב שברור לכולנו, שסיטואציה כזאת גורמת נזק קשה מאוד למדינת ישראל. גם יכולה להיווצר סיטואציה עוד יותר קשה - שממשלה הולכת, מקדמת לכאורה נושא מדיני, כשהיא יודעת שאין לה רוב בכנסת, יוצרת מצג בין-לאומי של מחויבות של מדינת ישראל, אף שאותו הסכם חייב באשרור של הכנסת, ולאחר מכן היא מציבה את כנסת ישראל בפני סיטואציה בלתי אפשרית אם הכנסת תתנגד לאותו הסכם בין-לאומי, כי רוב הכנסת חושב שזה מזיק למדינת ישראל. אם היא תתמוך - רוב הכנסת חושב שזה מזיק למדינת ישראל, אבל מסתבר שגם אם כנסת ישראל תתנגד לאותו הסכם, תיווצר סיטואציה שתוביל לנזק בין-לאומי קשה ביותר למדינת ישראל, כי כל העולם כבר ראה הסכם שהממשלה לכאורה התחייבה לו ותומכת בו ובאה הכנסת ומצביעה נגדו.
לטעמי, הצעת החוק שלי היא הצעה מאוד הגיונית ומאוזנת. אנחנו מכירים גם מקרים מהעבר, אני לא יכול לומר שהעובדות ידועות לי במאה אחוז, אבל לפי מה שסיפרו לנו, גם הסכמי אוסלו, שהיום רוב הציבור לא רואה אותם כהצלחה גדולה, לא בהכרח נוהלו בידיעה מלאה, על כל הפרטים הנדונים בהם, של ראש הממשלה דאז, יצחק רבין, זיכרונו לברכה.
לכן הגשתי הצעת חוק שאינה מדברת על משא-ומתן על נושאים שהם מאוד שנויים במחלוקת, כמו הריבונות הישראלית בשטחים שנמצאים מעבר ל"קו הירוק" ושטחים אחרים, אלא לקחתי שני נושאים - - -
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
- - -
גלעד ארדן (הליכוד):
אם אדוני ממהר, הוא יכול לעזוב.
הגשתי הצעת חוק שאני סבור שהיא מאוזנת ומדברת על שני נושאים בלבד: שלמותה של ירושלים והדרישה הפלסטינית שפליטים ישובו לחיות בתוך תחומי מדינת ישראל. אני חושב שכולנו כאן, אולי פרט לחברי הכנסת מהסיעות הערביות וכמה חברי כנסת ממרצ, תומכים בשלמותה של ירושלים ובהתנגדות מוחלטת לחזרתם של פליטים. ומה הצעת החוק לפניכם קובעת? היא קובעת ששר או ממשלה שרוצה להעלות על שולחן המשא-ומתן את אחד משני הנושאים האלה, ואלה בלבד, תבקש לפני כן את האישור של הכנסת, כדי שלא תיווצר אותה סיטואציה שהממשלה תלך, או שר שעושה את זה במחשכים כאילו בשם הממשלה, לפעמים לא בידיעתו של ראש הממשלה, עושה את הפעולה הזאת, מתחייב בשם מדינת ישראל, יוצר איזה מצג בין-לאומי, ולאחר מכן מעמידים את הכנסת בפני מצב בלתי אפשרי.
האמת שאיני מצפה מסיעות כמו מרצ, הסיעות הערביות, ואפילו לא ממפלגת העבודה, שיש לה איזה רפלקס מותנה להתנגד לכל דבר שקשור לכאורה לחיזוק האחיזה של העם היהודי בארץ-ישראל, אולי משום שהיא לא שלמה עם עברה בנושא הזה - - -
עמיחי אילון (העבודה-מימד):
- - -
גלעד ארדן (הליכוד):
אבל סיעות פוליטיות שמתיימרות להיות סיעות לאומיות - אביגדור ליברמן, ישראל ביתנו, ש"ס, וגם קדימה שמדברת על ירושלים, על הרוב היהודי, על התנגדות מוחלטת לחזרת פליטים. אני מצפה מכם לפחות בנושא כל כך בסיסי, שורשי, שמדבר אך ורק על הרוב היהודי במדינת ישראל ועל שלמותה של ירושלים, לא למעול באמון של המצביעים שלכם, שאתם יודעים שהעמדות שלהם תואמות את הצעת החוק הזאת, ולתמוך בהצעת החוק הזאת בקריאה הטרומית. תודה.
משה שרוני (גיל):
חבר הכנסת ארדן, ליברמן הוא שר - - -
היו"ר גדעון סער:
אני מבין שהממשלה רוצה להשיב, ועם זאת אני גם מבין שיש הסכמה שההצבעה תידחה לשעה 14:00?
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
לא, אין שום הסכמה.
השר יעקב אדרי:
אין שום הסכמה.
היו"ר גדעון סער:
זה הפתק שהועבר לי. השר הבהיר שזה לא כך ולכן תתקיים הצבעה.
השר יעקב אדרי:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק של חבר הכנסת גלעד ארדן מבקשת לקבוע, כי ממשלה, שר או אדם מטעם הממשלה לא ינהלו משא-ומתן בעניינים מסוימים, לדוגמה שינויים בתחום העיר ירושלים, העברת סמכויות, וכן הכנסת פליטים פלסטינים לשטח מדינת ישראל, אלא אם כן הכנסת אישרה את תחילת ניהול המשא-ומתן בהחלטה של רוב חבריה. עוד מבקשת הצעת החוק לקבוע, כי משא-ומתן שהחל ללא אישור הכנסת לא יהיה לו תוקף כלפי המדינה, הממשלה ורשויותיה.
הצעת החוק של חבר הכנסת גלעד ארדן מבקשת בעצם לצמצם את הסמכות הנתונה בידי הממשלה לניהול משא-ומתן, וזאת כחלק מסמכותה השיורית. בעצם יש בהצעה זו כדי לפגוע ביכולתה של הממשלה לנהל את מדיניותה, ולעתים משא-ומתן בין-לאומי מתחיל באופן חשאי ובאמצעות מתווכים, ורק כך הוא מבשיל לכדי הסכם.
רבותי, זה מנדט של הממשלה על-פי חוק, ואני חושב שהדברים הם מאוד ברורים. החשש שמעלה חבר הכנסת ארדן, כי המשא-ומתן עלול להעמיד את הממשלה והכנסת בפני "מעשה עשוי" אינו מבוסס, ודווקא הדוגמה המובאת בהצעת החוק מוכיחה כי העובדה שלא היה אישור מוקדם של הכנסת לא קובעת את התוצאה של המשא-ומתן.
יתירה מכך, לשם מתן תוקף לשינוי גבולות ירושלים יש צורך בתיקוני חקיקה בהתאם לסעיפים 7-5 לחוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל, כי אין לשנות את גבולות ירושלים או להעביר בה סמכויות לגורם ריבוני זר, אלא בחוק-יסוד שהתקבל ברוב של חברי הכנסת. הדברים ברורים, זה קיים בחוק.
בנוסף, גם החלטת ממשלה שלפיה המשפט, השיפוט והמינהל של מדינת ישראל לא יחולו עוד על שטח שחל בו משפט מדינת ישראל, טעונה אישור של הכנסת בהחלטה שתקבל ברוב חבריה. חוקים אלה, שבאו בתגובה למשא-ומתן של המדינה בנושאים הקשורים לירושלים ולרמת-הגולן, מבטיחים כי במשפט המדינה לא יהיה תוקף להסדרים מדיניים בנושא ויתור על שטח ללא רוב של הכנסת. הדברים מאוד ברורים.
לאור הדברים האלה, אני מציע להתנגד להצעת החוק.
היו"ר גדעון סער:
תודה, אדוני השר. לפני ההצבעה אני רוצה להבהיר לחבר הכנסת ארדן, שדחיית הצבעה, לאחר שהנושא הוצג וניתנה תשובת ממשלה, טעונה הסכמה בין המציע לבין הממשלה. מובן שגם אם יש הסכמה כזאת, כל חבר כנסת יכול לבקש לקיים את ההצבעה מייד. ולכן, אני פועל לפי התקנון.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק של חבר הכנסת גלעד ארדן.
הצבעה מס' 3
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 11
בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 32
נמנעים – אין
ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק אישור הכנסת לניהול משא-ומתן מדיני
בענייני ירושלים וכניסת פליטים לישראל, התשס"ו-2006, נתקבלה.
היו"ר גדעון סער:
חברי הכנסת, בעד הצעת החוק הצביעו 11 חברים, נגד הצעת החוק הצביעו 32 חברים. אני קובע שהצעת החוק לא אושרה.
הודעת יושבת-ראש ועדת הכנסת
היו"ר גדעון סער:
בטרם נעבור לסעיף הבא על סדר-היום, הודעה ליושבת-ראש ועדת הכנסת.
רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני מקבלת בברכה את התלמידים שמכבדים אותנו כאן. ברוכים הבאים. חשוב ונכון שתבואו לבית-המחוקקים לראות כיצד הוא מתנהל. ברוכים הבאים.
בהמשך להודעתי מיום ט"ו בכסלו התשס"ז, 6 בדצמבר 2006, בדבר החלטת ועדת הכנסת על חלוקת הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007), התשס"ז-2006, אבקש להודיע על הרכב הוועדה המשותפת לוועדת החינוך, התרבות והספורט ולוועדת הכספים, בראשות ועדת החינוך, לדיון בפרק י"ב, סעיפים 69 ו-70 - חוק זכויות התלמיד, תשלומים עבור בחינות בגרות.
הרכב הוועדה: הוועדה תהיה בת עשרה חברים. מטעם ועדת החינוך, התרבות והספורט - חברי הכנסת מיכאל מלכיאור כיושב-ראש, חברת הכנסת רונית תירוש, חבר הכנסת שמואל הלפרט, חבר הכנסת אלכס מילר וחבר הכנסת זבולון אורלב. מטעם ועדת הכספים – חברי הכנסת שלי יחימוביץ, מגלי והבה, ישראל כץ, אמנון כהן ואלחנן גלזר. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר גדעון סער:
תודה ליושבת-ראש ועדת הכנסת.
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (הוראת שעה), התשס"ז-2006
["דברי הכנסת", חוברת זו, עמ' 5025.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר גדעון סער:
לפני שאנחנו עוברים להצגת חוק האזרחות, ביקש ממני יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט למסור הודעה קצרה, שקשורה לעניין הצבעה שלא קיימנו אתמול על הוראת שעה שהביאה הממשלה לתיקון חוק סדר הדין הפלילי. אני מבין שבינתיים הוא קיבל תשובות מהשר לביטחון פנים. בבקשה, חבר הכנסת מנחם בן-ששון.
מנחם בן-ששון (קדימה):
אני רק רוצה למסור לבית, שאני מודה לממשלה שהסכימה להמתין עם ההצבעה להיום. אני ביררתי עם השר לביטחון פנים וגם אצל חבר הכנסת המציע של ההצעה במקורה, חבר הכנסת לוי. רוח החוק נשמרת. אדם שיכול להיגזר עליו דין מאסר יזכה להגנה. השינוי היחיד שנתבקשנו לו פה הוא שזה לא יהיה ביום הגשת כתב האישום, אלא לפני תחילת המשפט. לכן, אני מבקש מהחברים שיתמכו בהצעה, שאתמול לא הצבענו בעבורה.
היו"ר גדעון סער:
חבר הכנסת בן-ששון, האם אתה יכול להבהיר? אני לא הבנתי מה השתנה מאתמול להיום.
מנחם בן-ששון (קדימה):
אני רק אומר, שמה שביקשתי אתמול לברר, ביררתי. אני מבקש מהחברים לתמוך בהצעה.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
מה ביררת?
מנחם בן-ששון (קדימה):
אתמול בדיון – היושב-ראש, האם אתה רוצה שאני אסביר בארבעה משפטים?
היו"ר גדעון סער:
מה מכל הטעמים שמנעו מאתנו להצביע אתמול, נחה דעתך ובגינו ניתן להצביע.
שר הפנים רוני בר-און:
לא היו לו אתמול טעמים שמנעו את ההצבעה, ולכן לא היה צריך לשנות.
היו"ר גדעון סער:
אדוני השר, כל מי ששמע אותך אתמול השתכנע שיש טעמים.
מנחם בן-ששון (קדימה):
אני ביקשתי לברר שהזכויות שבזמנו החוק ביקש לתת לנאשם תישמרנה. החוק בצורתו זו מבטיח שהזכויות הללו תישמרנה והוא יזכה להגנה אם יש סכנה שמאסר נמצא או כרוך בתביעה שלו. ביררתי את זה גם עם חבר הכנסת לוי, שהציע את ההצעה.
היו"ר גדעון סער:
אם כך, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק, שדנו עליה אתמול.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
זה לא בסדר-היום.
היו"ר גדעון סער:
גם בסדר-היום שלפני זה לא היה, אבל כנראה זה הוסף, וזה בסמכות היושבת-ראש. גם אותי זה הפתיע. בבקשה, חבר הכנסת אורלב.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אני יושב כאן ליד השולחן, ולא ראיתי שהוסיפו דבר לסדר-היום.
היו"ר גדעון סער:
אומר מזכיר הכנסת, שזה היה בסדר-היום המקורי. נכון שזה לא היה בסדר-היום בתחילת השבוע, כי זה היה אתמול על סדר-היום.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אני מקבל שיש סמכות, אבל אני רוצה להעיר להערתו של יושב-ראש הוועדה. המחלוקת לגופה לא הוסרה. החוק תוקן לפני כמה חודשים בכנסת הנוכחית. כבר עם הגשת כתב אישום צריכים להודיע אם יש כוונה לבקש מאסר. עכשיו באה הממשלה ומבקשת לבטל את החוק הזה.
שר הפנים רוני בר-און:
לא נכון.
אביגדור יצחקי (קדימה):
לא נכון.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
למה לא נכון?
אביגדור יצחקי (קדימה):
חבל שיצחק לוי לא פה. הוא דיבר אתו והבין שאין שינוי בחוק.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אפשר לדעת מה השינוי בחוק? אני צריך להצביע.
אביגדור יצחקי (קדימה):
אין שינוי.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אם אין שינוי, למה יש חוק? אני מבקש לדעת דבר אלמנטרי, מה השתנה בחוק.
שר הפנים רוני בר-און:
להגיד לך, להגיד לך מה השתנה?
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
מההערות כאן עכשיו עולה עוד בלבול. אני לפחות מבולבל ולא יודע על מה מצביעים. החוק, כפי שאנחנו קראנו אותו בישיבת הסיעה ביום שני, אומר שיש שינוי יסודי. במקום להודיע על כוונת מאסר כבר בכתב האישום, ניתן יהיה להודיע יותר מאוחר.
היו"ר גדעון סער:
חבר הכנסת אורלב, הבהרת את עמדתך. הצבעה צריכה להתקיים, מכיוון שהדבר נכלל בסדר-היום. גם אני לא ידעתי, אבל הוא נכלל.
אם כך, אנחנו עוברים להצבעה.
הצבעה מס' 4
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 24
נגד - 13
נמנעים – 1
ההצעה להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (הוראת שעה), התשס"ז-2006, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.
היו"ר גדעון סער:
חברי הכנסת, 24 חברים הצביעו בעד הצעת החוק, 13 חברים הצביעו נגד וחבר אחד נמנע. אני קובע כי הצעת חוק סדר הדין הפלילי (הוראת שעה), התשס"ז-2006, עברה בקריאה ראשונה, והיא תועבר לוועדת הכנסת.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אני מציע להעביר לוועדה למעמד האשה.
היו"ר גדעון סער:
אני קובע שהצעת חוק סדר הדין הפלילי (הוראת שעה), התשס"ז-2006, עברה בקריאה ראשונה, והיא תועבר לוועדה למעמד האשה.
מנחם בן-ששון (קדימה):
ועדת החוקה.
היו"ר גדעון סער:
אם כך, כעת, כאשר יש שתי הצעות, היא תועבר לוועדת הכנסת. עד לרגע שקראת את קריאת הביניים הלגיטימית היתה רק הצעה אחת.
רן כהן (מרצ):
הוועדה לעובדים זרים.
היו"ר גדעון סער:
בבקשה, ועדת הכנסת תכריע אם יש שתי הצעות וגם אם יש שלוש הצעות.
קריאה:
הוועדה למעמד האשה.
היו"ר גדעון סער:
אני חושב שההצעה בהחלט היתה מקבלת טיפול ראוי בוועדה לקידום מעמד האשה.
הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל
(הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשס"ז-2006
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/273).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר גדעון סער:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום: הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשס"ז-2006, קריאה ראשונה. יציג את החוק שר הפנים.
שר הפנים רוני בר-און:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) פורסם לראשונה ב-6 באוגוסט 2003, בהתאם להחלטת הממשלה משנת 2002. הוראת השעה הזאת הוארכה גם בשנת 2004, גם בשנת 2005 וגם בשנת 2006 בצווים שקבעה הממשלה, ותחולתה עומדת לפוג בינואר 2007.
ההחלטה התקבלה לאור המציאות הביטחונית, שבה התגלתה מעורבות ענפה של פלסטינים נושאי תעודות זהות ישראליות בעימות המזוין בין ישראל לפלסטינים. תעודות הזהות הישראליות ניתנו לאותם פלסטינים בעקבות הליכים של איחוד משפחות, ותעודות הזהות אפשרו לפלסטינים לנוע בחופשיות בין שטחי הרשות לישראל, והפכו אותם לאוכלוסייה מועדפת על ארגוני הטרור, פעמים בטובתם ומרצונם ופעמים, צריך לומר ביושר, שלא בטובתם, והשליחות הרצחנית הזאת נכפתה עליהם על-ידי ארגוני הטרור.
לאור האמור, נקבע בהוראת שעה, כי בתקופת היות ההוראה בתוקף לא יעניק שר הפנים אזרחות או רשיון לישיבה בישראל לתושבי יהודה, שומרון וחבל-עזה, ומפקד האזור לא ייתן להם היתר לשהייה.
בשנת 2005 תוקן החוק והורחבו הסייגים להגבלות ביחס לאוכלוסיות שמייצגות סיכון ביטחוני מופחת. התיקון הרחיב את סמכויות מפקד האזור ואיפשר לתת היתר שהייה בישראל לתקופה העולה על שישה חודשים במקרה של טיפול רפואי ולצורכי עבודה בישראל. כמו כן קבע התיקון, כי בקשות של תושבי האזור ייבחנו על-פי גילם. סוג של חתך, שעל דעת שירותי הביטחון, איפשר לדלל במעט או לסנן במעט את הסכנות האינהרנטיות, המובנות, גם בגיל המבקש, באופן שתושב האזור ממין זכר, שגילו מעל 35, ותושבת האזור ממין נקבה, שגילה מעל 25, שהם בני זוג של מי ששוהה בישראל כדין, יוכלו לפנות בבקשה למתן היתר שהייה בישראל.
כמו כן ניתן היה להגיש בקשות עבור קטינים, ילדיהם של תושבי האזור השוהים בישראל כדין. עד לתיקון האמור ניתן היה לעשות כן עבור קטין שגילו פחות מ-12. בתיקון נקבע, כי ניתן יהיה לאשר בקשות גם עבור כל קטין שגילו מתחת לגיל 18. זאת אומרת, כל פעם הוראת השעה מתוקנת וניתן סוג של הרחבה, תוך ניסיון לשמור בקונטרול את היכולת למנוע את ההנחה הזאת, או את ההיתר הזה, מאנשים שמועדים להוות סיכון ביטחוני על-פי הסטטיסטיקה של כלל המקרים. קטין, באותה הוראה, עד גיל 14, יוכל לקבל היתר ישיבה בישראל, וקטין מעל גיל 14 ומתחת לגיל 18 יוכל לקבל היתר שהייה, ובלבד שהוא מתגורר דרך קבע בישראל.
סייג נוסף שנקבע באותו תיקון קבע, כי שר הפנים או מפקד האזור רשאים לתת מעמד בישראל לתושב אזור המזדהה עם מדינת ישראל ויעדיה, והוא או בן משפחתו פעלו פעולה של ממש לקידום הביטחון, הכלכלה או עניין חשוב אחר, או שמתן המעמד הוא מעניינה המיוחד של מדינת ישראל.
נוכח הרחבת הסייגים וההיבט הביטחוני של החקיקה, נקבע כי בהתאם לחוות דעת גורמי הביטחון המוסמכים, ניתן יהיה שלא לאשר היתר שהייה לתושב האזור או לבן משפחתו העלולים להוות סיכון ביטחוני למדינה.
בין לבין הוגשה, כמובן, עתירה נגד הוראת השעה הזאת לבית-המשפט הגבוה לצדק, וביום 14 במאי 2006 ציין בג"ץ בכמה עתירות את הצורך בקביעת הסדרים אחרים אשר יאזנו באופן מידתי יותר את ההסדרים הקבועים בהוראת השעה בנוסחה המתוקן וייתנו ביטוי להיבטים הומניטריים.
לאור ההתמשכות של המצב הביטחוני, ולאור ההתמשכות, כפי שאנחנו יודעים, של הסיכון הביטחוני שתלוי ועומד לפתחנו, אותו היבט ואותו מצב ביטחוני שעמד בבסיס חקיקת הוראת השעה, מוצע להאריך את תוקף הוראת השעה בשנתיים נוספות.
עם זאת, לא התעלמנו מהדברים שנאמרו בבג"ץ וערכנו כמה תיקונים בהוראת השעה, ואלו הם: אנחנו מכלילים את הסעיף ההומניטרי מחד גיסא, ומאידך גיסא, אנחנו מרחיבים את תחולת ההגבלה גם על תושבים ואזרחים של מדינות סיכון המנויות בתוספת להוראת השעה שאנחנו מביאים, ואלו הן: אירן, לבנון, סוריה ועירק.
הכללת הסעיף ההומניטרי מאפשרת יצירת מנגנון שיעניק לשר הפנים את האפשרות לאשר, על אף הוראת החוק, בקשה לישיבה בישראל מטעמים הומניטריים חריגים.
היו"ר גדעון סער:
סמכות האישור של השר?
שר הפנים רוני בר-און:
כן.
היו"ר גדעון סער:
הסמכות ניתנת להאצלה או שמורה לשר עצמו?
שר הפנים רוני בר-און:
אני מוכרח לומר, שכדרכך אתה מפתיע בשאלות שאפילו אני לא התכוננתי להן, אבל זה לא ייקח הרבה זמן. נאמר בהצעה: "רשאי שר הפנים, מטעמים הומניטריים מיוחדים, בהמלצת ועדה מקצועית". יש פה דבר אחד, ששר הפנים רשאי לקבוע בצו, באישור הממשלה, מכסה שנתית מרבית. זאת אומרת, שלא יהיה פה איזה שיטפון. כך או כך, אין סמכות להאצלה. לשאלתך. זה לא איזו לטיפונדיה פרטית של שר הפנים שעושה כאוות נפשו, אלא בהתאם להמלצות ועדה; ועדה שיהיו בה בעלי מקצוע מתחומי הרפואה, הסוציולוגיה וכיוצא באלה גורמים שעניינם ההומניטרי בנוי מיניה וביה בתוך המקצועיות של חברי הוועדה הזאת.
הרחבת הסמכויות הזאת תאפשר אישור כניסה לישראל של מי שאינו זכאי לפי החוק, לרבות כל החריגים וההקלות, או מתן רשיון ישיבה מועדף, מסוג גבוה יותר, שדרוג רשיון הישיבה למי שכבר יושב בישראל וזקוק לשדרוג הרשיון הזה. נמצא אפוא כי במקרים הומניטריים מיוחדים, ואני מדגיש - מיוחדים, יוכל שר הפנים, בכפוף להמלצת הוועדה המקצועית שתתמנה, להעניק רשיון ישיבה ארעי בישראל לתושב או לאזרח האזור או מדינות הסיכון אשר בן משפחתו שוהה בישראל כדין, והוא איננו עומד בתנאים לתחולת הסייגים.
לאור האמור לעיל, אני מבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לטיפול בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. תודה רבה.
היו"ר גדעון סער:
אדוני השר, תודה רבה.
אני מנצל את ההזדמנות שאתה כאן. ראיתי ידיעה שפורסמה היום באחד מעיתוני הבוקר בנושא התיישבות בגולן. האם המידע שהופיע בה הוא מידע נכון?
שר הפנים רוני בר-און:
כן.
היו"ר גדעון סער:
תבורך.
שר הפנים רוני בר-און:
תודה.
היו"ר גדעון סער:
אנחנו עוברים לדיון. ראשון הדוברים היה - - -
רן כהן (מרצ):
- - - אישית. אתה יושב בכיסא היושב-ראש. הברכה היתה אישית.
היו"ר גדעון סער:
ניצלתי את ההזדמנות כדי לדעת אם המידע הוא נכון, ולא יכולתי להתייחס אליו בשוויון נפש. ברור שזה משקף את עמדתי.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש - - -
רן כהן (מרצ):
זו התשובה של - - - לנשיא אסד.
קריאה:
תשובה הולמת.
שר הפנים רוני בר-און:
- - -
היו"ר גדעון סער:
חבר הכנסת טיבי, לא שמעתי אותך פשוט כי היו עוד כמה שקראו במקביל.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אתה מפקפק בידיעות של - - -?
היו"ר גדעון סער:
אני לא מפקפק בידיעותיה, ועם זאת, יש הבדל בין אישור רשמי שנותן השר הנוגע בדבר כאן בכנסת לבין ידיעה עיתונאית.
רן כהן (מרצ):
אבל, זו התשובה - - -
היו"ר גדעון סער:
מאחר שהידיעה היא בין הידיעות הבודדות ששימחו אותי בבוקר, רציתי לוודא שהיא נכונה.
רן כהן (מרצ):
אדוני היושב-ראש - - - מבקשים מהנשיא אסד שיעשה מעשים של שלום. זו התשובה.
היו"ר גדעון סער:
זו בהחלט - - -
רן כהן (מרצ):
- - - על רמת-הגולן.
היו"ר גדעון סער:
זה בהחלט מעשה של רצון טוב.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון. חבר הכנסת דב חנין היה ראשון הדוברים והוא אינו נוכח. חבר הכנסת חנא סוייד - אינו נוכח. חבר הכנסת מיכאל איתן - אינו נוכח. חבר הכנסת יואל חסון כן נוכח - אדוני, בבקשה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
רשימת הדוברים לא מופיעה.
רן כהן (מרצ):
כל הרשימה לא בצג. שהיושב-ראש יקרא.
היו"ר גדעון סער:
אקרא. הדוברים שרשומים לדיון ברגע זה הם חברי הכנסת צרצור, פרוש, אורלב, רן כהן, רביץ, אלון, בשארה, זחאלקה, טאהא, אלדד, מרגי, אלסאנע, והבה, טיבי, פינס-פז וסער, אם יסיים גם לרצות את עונשו. חבר הכנסת גבאי ביקש להוסיף את עצמו.
יואל חסון (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת והעיסוק בכלל בחוק האזרחות הם דבר קריטי ואקוטי מאוד למדינת ישראל. לדעתי, אנחנו נמצאים היום בקרב הגנה דמוגרפי על אופיה היהודי של מדינת ישראל. מי שבשנים האחרונות - ואצלי זה היה ממש לא מזמן - עמד במחסום צה"לי באיזה מקום בין הרשות הפלסטינית לשטחי מדינת ישראל, ראה מאות ואולי אלפי אזרחי מדינת ישראל שיוצאים ונכנסים מהרשות הפלסטינית לתוך ישראל אבל למעשה חיים ברשות הפלסטינית. הם חיים בה ומתקיימים בה, אבל באים לעבוד ולחיות בישראל מתוקף היותם מחזיקי תעודת זהות כחולה.
יש כאן הפקרות מהמדרגה הראשונה. יש כאן ניצול של ארגוני טרור את אותם אזרחים ישראלים שמתוקף כל מיני סיבות, או היו אזרחים והתחתנו ברשות הפלסטינית, או קיבלו את האזרחות בשנים האחרונות, חיים ברשות הפלסטינית, מקיימים את רוב חייהם ברשות הפלסטינית, אבל נכנסים בצורה חופשית בתוקף זכותם כאזרחי מדינת ישראל לשטחי מדינת ישראל. באותם אזרחים, לא בכולם אבל ברבים מהם, משתמשים לטובת פעילות טרור נגד מדינת ישראל. במקרים רבים - שוב, מי שהיה חייל יודע את זה - כשאתה בודק את אותן מכוניות, נמצאים בהן תושבי הרשות הפלסטינית שמנסים להיכנס, באמצעות מכונית עם לוחית זיהוי צהובה, לשטחי מדינת ישראל.
בכל המדינות היום, בעיקר במדינות המערב, בלי בושה נוקטים צעדים ברורים מאוד כדי למנוע הגירה וכניסות לא רצויות של אנשים לשטחיהן. גם במדינת ישראל חייבים להיות ברורים ונחרצים מאוד בשאלה מי יכול להיות אזרח מדינת ישראל, מי יכול להיכנס לשטחי מדינת ישראל, ובוודאי איך אפשר לגרום שהאיזון העדין הזה, הדמוגרפי, של רוב יהודי במדינת ישראל יישמר לאורך שנים.
לכן אני מברך על הצעת החוק. אני חושב שמדינת ישראל צריכה להמשיך ולהגביל עד כמה שאפשר את האפשרות של יצירת קומבינות משפחתיות כאלה ואחרות במטרה להשיג אזרחות ישראלית ולנסות לשנות את המאזן הדמוגרפי. לכן, כמו שאמרתי, אני מברך על הצעת החוק, ואני מקווה שמדינת ישראל תמשיך להגן על עצמה ולהבטיח לעולמי-עד את הרוב היהודי בה. תודה רבה.
היו"ר גדעון סער:
תודה לחבר הכנסת חסון. הדובר הבא, חבר הכנסת אברהים צרצור, בבקשה. לפי מי שאני רואה כרגע במליאה, אם לא יהיו שינויים, אחריו יהיה חבר הכנסת רן כהן.
אני מקבל את הערת השר לקליטת עלייה, שאומר לי שדברי יכלו להתפרש כאילו ישיבתי על כס יושב-ראש הכנסת היא כעונש בעיני. מובן שהדברים נאמרו בהומור, אבל אני מקבל את הערתך, שגם כחוש הומור לא בטוח שזה הדבר. בכל זאת, עדיין לא הוציאו את חוש ההומור אל מחוץ לחוק. חבר הכנסת צרצור, בבקשה.
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה, היות שזו לא הפעם הראשונה שאנחנו דנים בסוגיה הזאת, כנראה העמדה שלנו לא רק שלא השתנתה, אלא התחזקה. אנחנו עדיין מאמינים, ונמשיך להאמין, שהחוקים האלה אינם נחוצים, אינם ראויים ואינם מקובלים.
עכשיו שמענו מחבר הכנסת חסון, שכנראה הסיבות להבאת חוקים דרקוניים מהסוג הזה אינן סיבות ביטחוניות. הוא דיבר בגלוי - - -
היו"ר גדעון סער:
חבר הכנסת צרצור, אם אני יכול רק להעיר, וזה לא יהיה על חשבון זמנך: השר שנימק את הצעת החוק נימק אותה מטעמים ביטחוניים.
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
יפה.
היו"ר גדעון סער:
השר מחייב את עמדת הממשלה, וחבר הכנסת חסון רשאי כחבר - - -
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
נכון. אני משיב על מה שאמר חבר הכנסת חסון. הוא דיבר כנראה על הנושא הזה של סכנה דמוגרפית. לצערי הרב, זו כנראה הסיבה הסמויה שעומדת מאחורי הצעות מהסוג הזה. לכן, אני לא יכול באמת לעבור לסדר-היום ולקבל את הנימוקים של כבוד שר הפנים כדברים מוגמרים. כנראה, המניעים האלה שזורים זה בזה ואי-אפשר להפריד ביניהם.
לכן, לא ארבה בדיבורים על החוק הזה שאיננו ראוי בעיני, אבל אני אתמקד בשני נושאים מעניינים מאוד שיופיעו בו. יש סעיף 3א1(ב), שאומר כך: "(1) העובדה כי בן משפחתו של מבקש ההיתר או הרשיון, השוהה כדין בישראל, הוא בן זוגו, או כי לבני הזוג ילדים משותפים, לא תהווה כשלעצמה טעם הומניטרי מיוחד". הקביעה הזאת מאוד מאוד מוזרה בעיני. בני זוג שהתחתנו בצורה מסודרת, הקימו בית, הולידו ילדים - החוק הזה בא ופשוט מחליט, בצורה כזאת זוועתית, לפרק את התא המשפחתי הזה, והוא מתייחס לקשר הזה, הקשר הקדוש הזה בין בעל לאשתו, כאלמנט שאי-אפשר להגדירו כאלמנט הומניטרי. זה דבר זוועתי, שאי-אפשר לקבל אותו.
הנקודה האחרת היא סעיף 3א1(ב)(2): "היה מבקש הרשיון תושב סוריה, ובן זוגו הוא בן העדה הדרוזית השוהה כדין בישראל ומתגורר בשטח רמת-הגולן שהוחל עליו המשפט, השיפוט והמינהל של מדינת ישראל, לפי חוק רמת-הגולן - - - רשאי שר הפנים לראות בכך טעם הומניטרי מיוחד". זה דבר מפתיע מאוד. האם יש הבדל ברמת-הגולן על-פי החוק הישראלי? כפי שאני רואה, שטח רמת-הגולן הוא עדיין שטח כבוש, שצריכים להחזיר אותו למדינת האם, לסוריה. אבל, החוק הזה בא ועושה הבדלה כזאת, שאדם בסוריה שמתחתן עם אשה מכפר-קאסם, למשל, שקיים בתוך מדינת ישראל, מתייחסים לנישואים האלה לא כאל עניין הומניטרי, אבל הנישואים של אלה שגרים ברמת-הגולן הם כשרים למהדרין. איך אפשר לעשות הפרדה מהסוג הזה? וזאת, אף שאני אומר במלוא הכנות, שאני שמח שמשרד הפנים מתייחס למי שגרים ברמת-הגולן כאל תושבים זכאים.
היו"ר גדעון סער:
חבר הכנסת צרצור, נא לסיים.
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
דבר אחרון - בתחקיר שפורסם ב"כול אל-ערב", עיתון ערבי שבועי, בסוף השבוע שעבר, נראה שיש עוד אלמנט שלא מופיע בחוק הזה ולא בחוקים אחרים, ולפיו שר הפנים רשאי לתת היתרים לאנשים שאינם תושבי ישראל או אזרחי ישראל. הסיבה הזאת באה לידי ביטוי בהזמנות תדירות של האנשים האלה לשב"כ או לרשויות הביטחון, והאנשים האלה חשופים לתעשייה של סחיטה ואיומים. אומרים להם: אם אתם תמלאו אחרי פקודותינו, אם אתם תקבלו את הצעתנו, ואתם תמלאו תפקידים של משת"פים בעם שלכם, אנחנו ניתן לכם רשיונות שהייה בתוך ישראל. אפילו יותר מכך - ניתן לכם, בניגוד לכל החוקים, ניתן לכם תעודות זהות. אני חושב שאת הנושא הזה צריך לחקור לעומק ולדעת בדיוק מה אכן המניע מאחורי החוקים האלה. תודה, כבוד היושב-ראש.
היו"ר גדעון סער:
תודה לחבר הכנסת צרצור. חבר הכנסת פרוש - אינו נוכח. חבר הכנסת אורלב - אינו נוכח. חבר הכנסת רן כהן יהיה הדובר הבא.
אני אבקש מהדוברים לומר את דבריהם - - - שכחתי, חברת הכנסת אברהם, את תקראי את ההודעה לאחר חבר הכנסת רן כהן. אני אומר לך, יש לכאורה עוד כ-12 דוברים, אבל לא כולם נוכחים.
רן כהן (מרצ):
אם את ממהרת, ברשות היושב-ראש, את יכולה לעשות את זה עכשיו.
היו"ר גדעון סער:
אני מבקש מהדוברים לומר את דבריהם במסגרת הזמן. לרשותך שלוש דקות.
רן כהן (מרצ):
אדוני היושב-ראש - אין שר - חברות וחברי הכנסת - - -
היו"ר גדעון סער:
אין שר? אם כך, אני סוגר את ישיבת המליאה עד שיגיע שר. הישיבה נעולה, הפסקה של חמש דקות. אדוני השר איתן כבל, אדוני תורן?
השר איתן כבל:
כן.
היו"ר גדעון סער:
אם כך, אני אמשיך את הישיבה. בבקשה, חבר הכנסת רן כהן.
רן כהן (מרצ):
אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברות וחברי הכנסת, הממשלה עשתה לעצמה חיים קלים בהביאה את הצעת החוק ובנמקה את החוק השערורייתי הזה בנימוקי ביטחון. אמת, מזל שמי שפתח את הדיון הזה, לאחר השר, היה חבר הכנסת יואל חסון מקדימה. הוא אמר באופן הכי ישיר: לא מדובר על ביטחון, מדובר על דמוגרפיה. כלומר, עושים שימוש בשם הביטחון לשווא.
אני אומר לכם יותר מזה: גם אם היו אומרים אלף פעמים שזה עניין של ביטחון, לעולם עניין של ביטחון צריך להיות פתור בדרך שבה תופסים את האדם המסוכן וממנו מונעים. לא מונעים משכבה שלמה, מאלפי ועשרות אלפי אנשים ומשפחות. כי לא. למה לא? אנחנו לא עושים את זה לגבי יהודים, לא עושים את זה לגבי ערבים, לא עושים את זה לגבי דרוזים, לא לגבי נוצרים, ואין שום סיבה בעולם שהדבר הזה ייעשה.
אבל למה לשקר בשם הביטחון, אלוהים אדירים? למה העמדת הפנים הרמאית הזאת? הרי באמת יש אנשים שאכפת להם מהביטחון האמיתי של מדינת ישראל. החוק הזה הוא חוק של מי שפוחד לומר את סיבת הדמוגרפיה, כי יודעים שזאת גזענות. כי יודעים שבעצם הנימוק הדמוגרפי הוא נימוק גזעני, שבא למנוע מאנשים, בשל מוצאם, בשל דתם, להינשא, להתחתן ולחיות במקום שבו הם בוחרים.
נדמה לי שבעניין הזה החוק הזה עומד נגד זכויות אנוש אלמנטריות. להגיד לאדם: אתה לא תתחתן, אתה לא תתאהב, אתה לא תוליד ילדים, כי אנחנו לא ניתן לך לחיות עם אשתך, ולך לא ניתן לחיות עם בעלך, ולכם לא ניתן להוליד ילדים, שהם משאת נפשכם, משום שאתם ערבים, משום שאתם פלסטינים, משום שאתם סורים, משום שאתם אחרים - זה מעשה גזענות מתועב. לכן החוק הזה הוא חוק פסול מכל פסול.
כמובן, זכותנו וחובתנו לדאוג שמדינת ישראל תהיה מדינת העם היהודי ומדינת כל אזרחיה, ובעניין הזה אין בעיה גם לדאוג לרוב יהודי, בתנאי שאנחנו רוצים – א. לחיות בגבולות "הקו הירוק", שפה יש לנו רוב יהודי; ב. שאנחנו נעשה את המדינה הזאת אטרקטיבית מכל בחינה לעם היהודי, שיבוא לפה מרצונו. נעשה אותה מדינת שלום, מדינה של צדק חברתי, מדינה של שמירת החוק, כי אז יבואו יהודים רבים לחיות כאן ונוכל לקיים כאן מדינה יהודית ודמוקרטית השייכת בזכות לכל אזרחיה. תודה רבה.
היו"ר גדעון סער:
תודה לחבר הכנסת כהן.
חילופי גברי בוועדות הכנסת
היו"ר גדעון סער:
אני מאפשר ליושבת-ראש ועדת הכנסת למסור הודעה מטעם ועדת הכנסת. אחריה יעלה ויבוא חבר הכנסת בני אלון.
רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת):
אדוני היושב-ראש, תודה. רבותי השרים, הודעה לוועדת הכנסת.
אני מודיעה בזאת על חילופי אישים בוועדות, כדלקמן: מטעם סיעת הליכוד, בוועדת החוץ והביטחון - במקום חבר הכנסת דני נוה יכהן חבר הכנסת יובל שטייניץ. מטעם סיעת ישראל ביתנו, בוועדת החוקה, חוק ומשפט - במקום חברת הכנסת לימור לבנת יכהן חבר הכנסת אלכס מילר. מטעם סיעת הליכוד, בוועדה לענייני ביקורת המדינה - במקום חברת הכנסת אסתרינה טרטמן תכהן חברת הכנסת לימור לבנת. אדוני, אני מודה לך.
היו"ר גדעון סער:
תודה, גברתי.
הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה)
(תיקון מס' 2), התשס"ז-2006
(קריאה ראשונה)
היו"ר גדעון סער:
חבר הכנסת בני אלון. אחריו ידבר חבר הכנסת עזמי בשארה.
בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, החוק הזה הוא חוק של כורח מציאות. אני פונה, באמת, מרצ וחברי הכנסת הערבים יכולים לצעוק מן הבוקר ועד הלילה: "גזענות, גזענות". אנחנו מכירים את הססמאות הנבובות האלה, חבר הכנסת רן כהן מכובדי.
רן כהן (מרצ):
זה נבוב? זה בחוק.
בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אני פונה בצורה, איך אומר - עניינית. בואו לא ננצל טרגדיות אנושיות ולא נגביר אותן, הכול בשביל פוליטיקה. מה שקורה כאן זה שיש עם שחזר לארצו, זה העם היהודי, והוא לא מתכוון לעזוב את הארץ הזאת. והוא עוד לא קיבץ את כל הגלויות שלו, ואין מחלוקת על זה בבית הזה. חברי הכנסת של מרצ, עם כל הכבוד, לא עומדים להיות כאן רוב בבית הזה. להיפך, מספרם הולך וקטן, הולך וקטן. זאת ממשלה לא של ימין, זאת ממשלת קדימה, ממשלת העבודה, וזה לא חוק שבא מן הימין.
חברי הכנסת של מרצ והערבים מוליכים שולל שוב ושוב, גם את ערביי יהודה ושומרון וגם את אזרחי ישראל הערבים. וערביי יהודה ושומרון לא מוכיחים לנו – אני מבין, אני מבין את הטרגדיה האנושית. ועכשיו עם הגדר הזאת, שאני אישית לא אהבתי אותה, הטרגדיה תהיה עוד יותר חמורה. היא כבר קורית. היא קורית, אנשים רעבים ללחם בהרבה מאוד מקומות. אבל במקום להתמודד עם הבעיות האנושיות ולהגיע למסקנות האמיתיות, מוליכים אנשים שולל: "תחכו עוד קצת", כמו שעשו מדינות ערב שנים בניסיון שלהן עם זכות השיבה: "חכו, מדינת ישראל עוד תיכנע. עוד תתבטל מדינת ישראל. אתם עוד תחזרו".
58 שנים החזיקו ערבים במחנות פליטים. בכל אומות העולם, פליטים זה היה עניין של שנתיים-שלוש. היו מאות מיליוני פליטים באסיה ובאירופה במאות הקודמות. רק פה הוקמה סוכנות מיוחדת, והערבים, המדינות הערביות, הוליכו שולל את המסכנים האלה, שאו-טו-טו הם חוזרים, בשביל הפוליטיקה שלהם. 58 שנה הם שכבו במדמנה הזאת והם עדיין שם ועדיין מוליכים אותם שולל: "תראו, אנחנו ננצח את היהודים האלה. נעשה את זה בכל מיני פטנטים" - במקום להתמודד עם הבעיה ההומניטרית שהעלה פה חבר הכנסת צרצור, שהיא באמת בעיה קשה.
במקום להתמודד אתה ולעודד אנשים, אנחנו כאן אוכלים אחד את השני, והעם היהודי חוזר לארצו, לא יעזור לאף אחד. אז תעודדו אותם למצוא בית במקום אחר; תעודדו אותם, תסייעו להם לעבור לארצות אחרות: לעבור לאירופה, לעבור לאמריקה, שיהיו להם חיים, שיוכלו לפתוח דף חדש כמו שהיהודים עשו.
היו"ר גדעון סער:
אני מבקש לסיים.
בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
במקום זה אתם מנסים בכל מיני דרכים, וזה לא יצליח, כי סך הכול האינסטינקט הטבעי של העם היהודי לא קשור לימין ולשמאל. חוץ מקיצונים במרצ וחברי כנסת ערבים, רוב העם היהודי במדינת ישראל בריא. הוא לא יודע בדיוק איך להתנסח משפטית, הוא קורא לזה "ביטחונית", "דמוגרפית", אבל הוא מרגיש סכנת קיום ביטחונית ממשית. תודה.
רן כהן (מרצ):
זאת הבדיחה שאתה אומר על מרצ "קיצוני".
עזמי בשארה (בל"ד):
זה ענייני.
היו"ר גדעון סער:
חבר הכנסת עזמי בשארה יהיה הדובר הבא. אחר כך אני אקדים במעט את חבר הכנסת מגלי והבה, כי בשלב מסוים הוא צריך להחליף אותי כאן. בבקשה, חבר הכנסת עזמי בשארה, לרשותך שלוש דקות.
עזמי בשארה (בל"ד):
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חלק מהדוברים שקדמו לי בעצם הסירו את הרעלה, את המסכה מעל פני החוק הזה, לרבות חבר הכנסת אלון. אני חושב שמבחינה זאת הוא הביע באמת את מה שהרבה אנשים פה לא אומרים: זה לא חוק ביטחוני, לא שייך לביטחון, גם אם השר עולה ומנמק ככה, אלא זה חוק דמוגרפי, כאשר המלה "דמוגרפי" היא מלה אחרת לחוק גזעני. אנחנו רק מנסים להיות מנומסים כאשר אנחנו אומרים "חוק דמוגרפי".
כי מה זה "דמוגרפי"? דובר על סוגי אוכלוסייה מסוימים שלא נותנים להם, וחבר הכנסת אלון עוד מזכיר לנו את אירופה. היהודים שינו את חייהם והיו מוכנים להתחיל מחדש פה. אתה רוצה קטסטרופות כמו באירופה שיניעו אנשים לשנות את אופי חייהם? מה זה הדבר הזה? חוקים נגד נישואי יהודים באירופה ומגוריהם בשביל שיגיעו לפה? מה זה הקטעים האלה? איפה היה מתקבל דבר כזה, ואיך נקראו חוקים שמנעו או הסכימו לנישואים?
על טבעו של החוק הזה והצורך לשקר - וזאת מלה פרלמנטרית - הצורך לא להגיד אמת - אני נהייתי זהיר במלים - ולהגיד שזה ביטחוני, זה מראה שהחוק הזה מבייש או מביש עד כדי כך שהם יוצרים אשליה ביטחונית במקום שהיא איננה.
אובייקטיבית, לא היה צורך בחוק כזה בעבר, כאשר פלסטינים יכלו לנוע מהים עד הגדה ומעזה עד תל-אביב. רוב הנשים הפלסטיניות שהתחתנו, וגברים אפילו, לפני סוף האינתיפאדה הראשונה, כשעוד היה אפשר לנוע, גרו בעזה. עד היום אנחנו בכל חג, כמו בעיד אל-אדחא עכשיו, תהיה לנו בעיה של ביקורי נשים שגרות בעזה אצל קרוביהן בנגב ולהיפך, מרוב נשים מהנגב שגרות בעזה, כי חשבו שלגור בעזה זה יותר טוב מאשר בנגב. יש מדושני עונג פה - כולם חושבים שמאווייו של הערבי זה לגור בישראל. ביטוח לאומי? ביטוח לאומי זה בשביל עניים. זה לא דבר טוב. אני מכיר עשרות זוגות מרמאללה בגילי, כשלימדתי בביר-זית, שגרו ברמאללה, והעדיפו את זה על פני ירושלים אחרי שהתחתנו.
אחרי התנאים שנוצרו בסוף האינתיפאדה הראשונה אנשים בחרו אחרי שהתחתנו מקום מגורים פה ולא פה, בשביל לעבוד, בשביל לנוע, בשביל שיוכלו לבקר את ההורים. כל ה"דשנות עונג", שחושבים שפה זה כל המאוויים של האנשים, זה צריך להיגמר.
אנחנו לא מדברים פה על קבוצת מהגרים ממקסיקו לארצות-הברית שמחפשת גרין-קארד. זו ארצם. זו ארצם. צריך להבין זאת בבית הזה. בסדר, אפשר גם להתפשר ולהגיד: ארץ של שני עמים; ששני העמים יתפשרו ויגידו שזו ארץ של שני עמים. לא מדובר פה במהגרים, אלה משפחות שנחצו לשניים על-ידי גבולות. לא מדובר פה באנשים שעושים קונספירציות איך לעבור את הגבול ממקסיקו לארצות-הברית ושמים להם גדר. מדובר בבני דודים, במשפחות.
צריך פה לפקוח את העיניים ולהפסיק עם הדיבור הסטרילי הזה, הפורמליסטיקה הזאת שבאה אחרי ההחלטות של בג"ץ. הנה אנחנו מתחילים להיות עכשיו פורמליים, כל מדינה בעולם שומרת על הגבולות שלה מפני מהגרים. איזה מהגרים ואיזה בטיח, איזה מהגרים ואיזה שטויות. מדובר פה בבני דודים, במשפחות. זו ארץ שפעם נחצתה לשניים על-ידי גבולות שנוצרו רק לפני 40 שנה, 50 שנה. 1967, זו אדמה שנכבשה ב-1967. מה זה הדברים האלה? מי היגר אל מי פה? ועוד עם ה-arrogance הזה, "תהגרו אלינו". הצניעות צריכה להיות דו-צדדית; להגיד: אתם היגרתם אלינו, זה מעליב כמה אנשים פה. מה עוד שכמה אנשים מאתנו יודעים עברית טוב יותר מעשרה או 20 חברי כנסת בבית הזה. עברית, לא ערבית. לאט-לאט, קצת צניעות בקטע הזה שהיגרתם אלינו ונתנו לכם, ושנוכל לחיות ביחד. אתם יודעים מה? שנוכל להבין זה את זה בבית הזה. אני מודה לך על הסבלנות, כבוד היושב-ראש.
היו"ר גדעון סער:
תודה, חבר הכנסת עזמי בשארה. כעת ידבר חבר הכנסת מגלי והבה, ואחריו - חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
מגלי והבה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני הצבעתי היום בוועדת הכנסת נגד החוק הזה, ואני גם הייתי מעדיף שחוקים מהסוג הזה לא יהיו. אבל אי-אפשר להתעלם ממה הביא אותנו לחקיקה הזאת בעבר - אותם מתי-מעט שהחליטו לנצל את התעודה הזאת לפעילות טרוריסטית. היו לנו שני פיגועים רציניים בחיפה, ומי שהוביל אותם הם אנשים שהשתמשו בתעודת הזהות. זה היה הבסיס להרוג את כל הסיבות ההומניטריות שהיו.
אבל אני התעקשתי בהתנגדות שלי לחוק בעיקר כדי לדאוג לאוכלוסייה הדרוזית. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, שמאז ומעולם לא היה דרוזי אחד שהיה מעורב בפעילות טרור. לכן, בסעיפים שבאו להקל עם תושבי רמת-הגולן, נאמר שדרוזי שגר ברמת-הגולן יכול להתחתן עם סורית ולגור אתה ברמת-הגולן. אני אמרתי שאני מתנגד לחוק, כי אין טיפול באוכלוסייה הדרוזית שגרה כאן. אנחנו יודעים היום שהמדינות שנכללו במסגרת החוק הן לבנון וסוריה, ועירק ואירן - אין לנו דרוזים שם, אבל במקומות שאני מדבר עליהם, גם בסוריה וגם בלבנון יש דרוזים. ואותם דרוזים ישראלים שיתחתנו עם תושבי לבנון וסוריה יוכלו לגור במדינת ישראל.
אני קיבלתי את התשובה של היועץ המשפטי של משרד הפנים, וזה יתוקן בקריאה השנייה והשלישית. אז חובתי כאזרח המדינה שדואג לאוכלוסייה שלו - לרבות הטיפול באוכלוסייה הדרוזית של רמת-הגולן של מדינת ישראל, ואני שמח על ההסכמה של משרד הפנים לתיקון הזה - אני גם טוען שכל הנושאים ההומניטריים - וטוב שהוועדה הזאת קמה, כי יש עשרות ומאות בקשות הומניטריות שמונחות על שולחן מינהל האוכלוסין, שהוא לא מצליח לטפל בהן בצורה עניינית, או שעומס העבודה לא מאפשר במקרים ההומניטריים לטפל בסוגיה הזאת. נדרש מאתנו לבוא ולחייב את הוועדה הזאת לדון לגופו של עניין בכל המקרים ההומניטריים ולפתור את הסוגיה הזאת. אני מטפל וטיפלתי בעשרות מקרים הומניטריים של אוכלוסייה ערבית מכל הארץ, והצלחנו לתת להם אישורים להיכנס, אבל הסוגיה היא מעבר לטיפול בבעיות כאלה ואחרות של חבר כנסת זה או אחר, אלא צריך להיות טיפול מערכתי בנושא, שהחוק הזה יפתור אותו. תודה רבה, אדוני.
היו"ר גדעון סער:
תודה, חבר הכנסת והבה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחריו - חבר הכנסת ואסל טאהא.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, יותר מכל דבר אחר, זהו חוק בלתי אנושי. הוא קורע משפחות, משאיר מאחוריו שובל של טרגדיות, אומללות וסבל, של חיים בלתי אפשריים. הוא גם חוק שמנוגד לעקרונות הצדק והחוק האוניברסליים, שני עקרונות של כל מדינה שמכבדת את עצמה, וגם החוק הבין-לאומי כולל אותם, והם הזכות להקים משפחה והזכות לשוויון. יש בחוק הזה פגיעה חמורה, זדונית ומכוונת באזרחים ערבים במדינה; אזרחים ואזרחיות שבחרו להם בני זוג או שיש להם ילדים ונמנעת מהם הזכות לקיים חיי משפחה, נמנעת מהם הזכות לשוויון כשאר האזרחים, לחיות עם בני משפחותיהם בארץ, ביישובם, בכפר שלהם.
אני חושב שרוב חברי הכנסת - הרוב המכריע, מכיר את המצב הזה. אפילו לא צריך לחקור את הנושא כדי לדעת את האמת. אך בנושא הזה יש לנו הרגשה, כבוד היושב-ראש, שאנחנו מדברים אל הקיר. מסבירים עד כמה החוק הוא בלתי אנושי, מביאים דוגמאות. ומי שרוצה דוגמאות, אני יכול להביא לו דוגמאות. כל חבר כנסת ערבי וגם חברי כנסת אחרים מקבלים פניות בנושא הזה. עשרות, מאות מקרים טראגיים. שומעים, אפילו מקשיבים, יכול להיות במקרה הטוב ששר הפנים, הפקידים או חברי הכנסת פותחים את האוזניים ושומעים, אבל אוטמים את הראש שלהם. כלומר, המלים עוברות את האוזן ומתנגשות בקיר אטום לפני שהן מגיעות למוח. בשום דבר זה לא משפיע.
היו"ר גדעון סער:
חבר הכנסת זחאלקה, אני לא - - -
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כבוד היושב-ראש, אני רוצה להגיד משפט אחרון: אני לא מבין, אחרי שהיו ישיבות של ועדות שרים, שהדיון היחיד שהיה בהם – ואפילו אריק שרון אמר: עזבו את העניין הביטחוני, מדובר בעניין דמוגרפי, למה אתם הולכים סחור סחור? מגישים לנו הצעת חוק שכל כולה נימוקים ביטחוניים. גם השר עולה לכאן ומעלה נימוקים ביטחוניים. מטעים את הכנסת. זה חוק פסול מעיקרו, כי אתם רוצים להעביר כאן חוק על-פי דבר שקרי, שאין לו יסוד. אנחנו נחזור לפרוטוקולים של ועדות השרים, של ההצהרות של אריק שרון. הכול דובר על דמוגרפיה ושום דבר על עניינים ביטחוניים. כאן מביאים לנו נימוקים ביטחוניים, וזו הטעיה של הכנסת. אני רוצה שכולם ידעו שהחוק הזה מועבר בהטעיה, בשקר, ולא בכוונה האמיתית של החוק. לפחות שידברו אמת.
היו"ר גדעון סער:
תודה. חבר הכנסת ואסל טאהא, ואחריו - חבר הכנסת אריה אלדד. בבקשה, חבר הכנסת טאהא, לרשותך שלוש דקות.
ואסל טאהא (בל"ד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, דיברו חברי על החוק המבייש הזה. אני מצטרף לכל מלה שנאמרה כאן. רציתי להדגיש כמה נקודות שנאמרו כאן, שכאילו מיטיבים עם תושבי הגולן במתן זכות שיתחתנו בסוריה. אני, כמי שמכיר את תושבי הגולן הדרוזים, ואני בקשר הדוק אתם כל הזמן - הם לא רוצים הטבות. הם בכלל לא רוצים הטבות. הם רוצים לחזור למולדתם. הם רוצים החלטה פוליטית שתשים קץ לכיבוש של הגולן.
אביגדור יצחקי (קדימה):
דווקא גם אני דיברתי אתם.
ואסל טאהא (בל"ד):
זה מה שהם רוצים בגולן. זו האמת. זה מה שהם רוצים בגולן, ולא הטבות.
היו"ר גדעון סער:
כנראה חבר הכנסת יצחקי מכיר תושבים - - -
ואסל טאהא (בל"ד):
תלוי את מי אתה מכיר. זה תלוי את מי אתה מכיר. אני מכיר את הרוב המוחץ.
היו"ר גדעון סער:
האמת היא שגם אני מכיר, אבל אני לא יכול להתערב בוויכוח כרגע.
ואסל טאהא (בל"ד):
אני מכיר את הרוב המוחץ של תושבי הגולן.
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
למה תושבי כפר רג'ר - - - בצד הישראלי ולא בצד הסורי?
ואסל טאהא (בל"ד):
זו סוגיה אחרת. נדבר עליה.
יואל חסון (קדימה):
העם הפלסטיני מהצד השני של הגדר רוצים להיות בתוך ישראל - - -
ואסל טאהא (בל"ד):
חבר הכנסת יואל חסון דיבר על הגישה ההומניטרית. איזה גישה אנושית מצווה על פירוק משפחות, על מניעת - אני שואל את חבר הכנסת יואל חסון: האם משפחת חוסייני מירושלים היגרה לירושלים? האם משפחת חוסייני היא משפחה מהגרת, שהיגרה לפני כמה שנים? האם משפחת מוחתסיב היא מהגרת? בא החוק הזה ומונע מהם, מונע מהצעירים שלהם להתחתן עם מי שמתגורר ברמאללה, בכפר סמוך. כל הזמן היה סמוך. מדובר כאן בקרבת דם של משפחות. לא רק עם, זו קרבת דם, זו חוליה ראשונה. החוק הזה קורע משפחות כאלה, מונע ממשפחות, מאמהות, מאבות ומילדים להתאחד, לראות זה את זה.
על איזה מין אנושיות מדובר בחוק הזה? על גישה אנושית אתם מדברים? זה טשטוש של הגישה הדמוגרפית שעומדת מאחורי החוק הזה, הגישה הגזענית. זה טשטוש של הגישה הזאת בנימוק – ביטחון. ביטחון? אתם רוצים ביטחון לתושבי ישראל? אגיד לכם איך משיגים את זה - שמים קץ לכיבוש. רק תשימו קץ לכיבוש ותוכלו לשמור על הביטחון של אזרחי המדינה. דיברו כבר רבות על הנושא הזה. אי-אפשר לטשטש, אי-אפשר להסוות.
יואל חסון (קדימה):
שמעתי שמתגעגעים לכיבוש ברשות הפלסטינית.
ואסל טאהא (בל"ד):
אתה אומר את זה.
משפט אחרון, אדוני היושב-ראש. החוק הזה הוא חוק לא ראוי, חוק גזעני, שמתחבא מאחורי נימוק ביטחוני לא צודק. זה מצביע אך ורק על דבר אחד - שיש כאן חולשה במנהיגות. לא רוצים לדבר אמת לעם. לא רוצים לומר להם שהכיבוש הוא המחלה שצריך לרפא אותה ולשים לה קץ. בזה הממשלה תשמור על ביטחון אזרחי המדינה, ולא בטשטוש התיאוריה הגזענית הדמוגרפית תחת נימוקים ביטחוניים.
היו"ר גדעון סער:
תודה, חבר הכנסת טאהא. חבר הכנסת אריה אלדד יהיה הדובר הבא. אני אינני רואה את חבר הכנסת מרגי או את חבר הכנסת אלסאנע, ולפיכך הדובר הבא צריך להיות חבר הכנסת אחמד טיבי.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, החוק שמוגש בפנינו היום הוא ראוי, אבל האצטלה אינה ראויה. מדובר בהתחכמות שהיא מענה על התחכמות. מדובר בגלגול עיניים ביטחוני שהוא מענה על התחסדות הומניטרית. באמת ובתמים מדובר במלחמה על ארץ-ישראל, וראוי שהדברים ייאמרו בפשטות.
אני מתפלא מאוד על חבר הכנסת עזמי בשארה, שבדרך כלל הוא הרבה יותר אמיץ והרבה יותר ישר. הוא אומר, והוא לא מהסס להביע את הזדהותו עם אויבי ישראל, עם אלה שמצהירים בגלוי על שאיפתם להשמיד את ישראל. עזמי בשארה קורא לזה "ארץ ישמעאל" ואנחנו קוראים לזה "ארץ ישראל" וזה שורש הסכסוך.
אמת. יש בעיה של כיבוש, חבר הכנסת טאהא. יש בעיה של כיבוש. אני רק מכיר כיבוש אחד בלבד בארץ-ישראל: הכיבוש שהערבים כבשו את הארץ. יהודים לא יכולים להיות כובשים בארץ-ישראל מתוקף זכותם על הארץ. ארץ-ישראל שייכת לעם ישראל ולא לערבים.
אם רוב הכנסת היה מאוחד בהצהרה הגלויה והפשוטה הזאת, לא היינו נזקקים להתחכמות הביטחונית, שבאה לענות על גלגול העיניים ההומניטרי. לא מדובר בבעיה ביטחונית, לא מדובר בבעיה הומניטרית. מדובר במלחמה על ארץ-ישראל.
אבל אם מנסים לגלגל לפתחנו סיבות ביטחוניות, וחושבים שבעזרת גדר או בעזרת חומה או בעזרת חוק יצליחו לשים קץ לטרור, אני בא לומר דברים פשוטים: אי-אפשר להילחם בטרור, לא בעזרת חוק ולא בעזרת גדר ולא בעזרת חומה. מדובר בקרב על תודעה, מדובר בקרב על זכות.
מי שעקר יישובים מארץ-ישראל השמיט קרקע מתחת לטיעון המוסרי של זכות עם ישראל על ארץ-ישראל. מי שגירש יהודים מחומש וניסה אתמול למנוע מהם להדליק נר חנוכה בפסגה הגבוהה והחשובה הזאת בארץ-ישראל, הוא שמגלגל לידיהם של הערבים בארץ את הטענה שהבעיה היא בכלל בעיה הומניטרית. אז איך אתם יכולים להיות רשעים כל כך ולמנוע איחוד בני דודים וקרובים?
מי שלא מדבר ואומר את האמת באמת יוצא רשע, באמת משתמש בכלים של מי שטוען שאנחנו כובשים בארץ. הוא משחק לידיהם. כי פעם, פעמיים, שלוש פעמים יהיה אפשר להתחמק בנימוק ביטחוני; בסוף יבוא בג"ץ ושוב ידחק את הכנסת אל הקיר ויבייש אותה, ויבטל חקיקה צודקת של הכנסת. אם לא נלמד לומר את האמת הפשוטה, שארץ-ישראל שייכת לעם ישראל ולא לערבים, נמצא עצמנו מתנצלים פעם אחר פעם ובכלים בלתי ראויים. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה. חבר הכנסת טלב אלסאנע – איננו. חבר הכנסת אחמד טיבי – איננו. חבר הכנסת אופיר פינס-פז – איננו. חבר הכנסת גדעון סער - איננו. חבר הכנסת אליהו גבאי, בבקשה. אני עובר להצבעה מייד אחרי זה.
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברי חברי הכנסת, החוק הזה הוא הומניטרי, הוא חיוני, הוא מוסרי, ובכל פעם שמנסים להעביר משהו, מנסים להשתמש באצטלה שזה גזעני. אין חוק חיוני וחשוב יותר לצביונה של מדינת ישראל מהחוק הזה.
מן הראוי שנאמר את הדברים בפירוש. זה לא רק עניין ביטחוני, של משפחות שנתפסו בטרור. זה לא רק עניין ביטחוני. העניין הביטחוני הוא שולי. אומנם הוא חשוב מאוד, אבל זה לא העיקר. בסיס הצדק המוסרי של עם ישראל הוא שהוא חזר לארצו, ועלינו לשמור על המאזן הדמוגרפי כאן בארץ-ישראל.
אתן לכם דוגמה: בשנת 1952 היה מפקד של הבדואים בנגב. היו שם 14,000 תושבים. היום יש כמעט 150,000 תושבים. איך קרה שהריבוי הטבעי גדל כל כך, ומ-14,000 איש הגיעו ל-150,000 איש? כי אפשרו לנשים מעזה להתחתן עם בדואים בנגב. רבותי, מדוע לא היה מישהו מהבדואים בנגב שהלך לגור בעזה? למה אנשים רק עברו מעזה לגור בנגב ובירושלים, אם לא בגלל ההטבות שמדינת ישראל מעניקה להם, הכספים של הביטוח הלאומי, זכויות העבודה והתעסוקה – כל הדברים שמדינת ישראל מעניקה להם? זה מביא אותם.
לצערי, נוסף עוד דבר: הרצון לשנות את המאזן הדמוגרפי בין היהודים לערבים. ידוע לנו: אם המאזן יהיה לרעתנו, זה מסכן את עצם קיום המדינה בעתיד, ועלינו לראות את האמת ולומר את האמת, להניח אותה על השולחן: לא מדובר כאן רק בעניין הביטחוני, אלא מדובר בצביונה היהודי של המדינה.
העובדה שבעשר שנים עברו רבע מיליון ערבים לארץ-ישראל באיחוד משפחות - זו זחילה של זכות השיבה. רבותי, לצערנו נרדמנו בשמירה, החוק היה צריך להיות הרבה יותר חמור, ולהיכנס לתוקף לפני הרבה שנים. כל הססמאות שזה חוק גזעני – צריך להתעלם מזה ולהעביר את החוק בכנסת, ולא להאריך בעוד שנתיים. צריך להקשות אתו, ולקיים אותו כמו שצריך.
רבותי, נכנסו לגור בהרבה כפרים, להרבה כפרים שיש בהם אוכלוסייה מעורבת הצטרפו נשים באיחוד משפחות. למה תמיד איחוד המשפחות הוא חד-סטרי? מדוע אין איחוד משפחות דו-סטרי, גם לכיוון השני? מדוע רק לתוך ארץ-ישראל?
יורי שטרן (ישראל ביתנו):
לתוך מדינת ישראל.
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
רק לתוך מדינת ישראל. איפה איחוד המשפחות בכיוון השני?
עלינו לראות מה קורה כעת בנגב. האוכלוסייה הבדואית הגיעה לכ-150,000 איש, וזה כי נשים מעזה נעו לתוך הנגב. לכו ותראו מה קורה כעת: השתלטות על קרקעות, אין דין, אין דיין, על כל גבעה מקיימים היאחזות ומקימים יישוב ללא רשות, ומצפצפים על כל חוק.
היו"ר מגלי והבה:
תודה, אדוני. אדוני מנצל את הזמן ומעבר לזה.
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
לכן אני אומר, החוק הזה הוא ההומני ביותר, הוא המוסרי ביותר, והוא נחוץ גם לצביון היהודי של מדינת ישראל, כי מדינת ישראל שייכת לא רק ליהודים שכאן אלא לכלל העם היהודי שנמצא בגולה, שעוד יחזור – כך כולנו מאמינים – ועלינו להשאיר לו מקום ולא לתת לזה להיתפס.
היו"ר מגלי והבה:
תודה.
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
שים לב מה קורה באירופה, שם מחמירים בהגירה. כאן אנחנו נפתח? באירופה הם לא מסכנים את המקום.
היו"ר מגלי והבה:
הנושא הובהר, הבהרת אותו היטב. תודה רבה.
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
תודה רבה, אדוני.
היו"ר מגלי והבה:
מכיוון שהיושב-ראש הקודם, חבר הכנסת גדעון סער, ביקש לצאת ובאתי להחליף אותו, ומכיוון שהוא היה רשום בסדר הדוברים, אאפשר לשני האנשים שלא היו פה לדבר. בינתיים, חבר הכנסת טלב אלסאנע - איננו, אז עכשיו חבר הכנסת גדעון סער. חבר הכנסת אופיר פינס-פז הגיע? לא, אז אחר כך חבר הכנסת אחמד טיבי. מי שהיה היה ומי שאיננו איננו. חבר הכנסת טיבי הוא האחרון. אחר כך השר יענה.
גדעון סער (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בהחלט יש טעמים לקביעת מדיניות הגירה למדינת ישראל שמביאה בחשבון את האויבות של המדינה בשאלת ההגירה. העובדה שהוזכרו עירק או אירן ולא הוזכרה ירדן אומרת דורשני.
אני רוצה לענות לכל מי שהתעלמו מההודעה הברורה של השר שיסודו של החוק הוא באי-שינוי מצב הביטחון. היו גם חברים באופוזיציה וגם חברים בקואליציה ששללו את הטעמים הביטחוניים. אני רוצה לומר בצורה הברורה ביותר, הדברים ברורים. מתי החוק הזה חוקק? ההסדר החדש הזה בנושא של מניעת איחוד המשפחות חוקק בפעם הראשונה ב-2001, אחרי פרוץ האינתיפאדה. הוא לא היה קיים קודם. כשהיו עתירות לבג"ץ, בג"ץ אמר לממשלה: חוקקי חוק, והיא חוקקה חוק. אבל מתי זה קרה? אחרי שהפלסטינים החליטו להגיב על ההצעות הנדיבות על גבול המוזרות של ממשלת ישראל באינתיפאדה אלימה.
בפעם השנייה בא ראש השב"כ לוועדת הפנים של הכנסת – היום הוא שר בממשלת ישראל – והציג נתונים על השתתפות אנשים שנכנסו לתוככי ישראל באמצעות הפרוצדורה של איחוד משפחות וביצעו פיגועים קטלניים, פיגועי התאבדות, שרצחו עשרות אזרחים במדינת ישראל, יהודים וערבים, אגב.
שר הפנים רוני בר-און:
במסעדת "מצה" בחיפה.
גדעון סער (הליכוד):
כמו במסעדת "מצה". אז אתם תבואו ותזעקו? למה אתם לא זועקים את זעקתם של הקורבנות?
זהבה גלאון (מרצ):
איזו דמגוגיה זו.
גדעון סער (הליכוד):
הקורבנות, חברת הכנסת גלאון, שנרצחו כתוצאה ממעורבות של ארגוני טרור בהליך הזה, לצורך ביצוע פיגועים נגד אזרחי ישראל.
רן כהן (מרצ):
- - -
גדעון סער (הליכוד):
כאשר אני שוקל את ביטחונם של אזרחי ישראל מול הזכות "המקודשת" של הפלסטינים לאיחוד משפחות בתוככי ישראל, אין לי שנייה אחת שאני שוקל מה עדיף.
רן כהן (מרצ):
אל תטיף לי מוסר בעניין.
גדעון סער (הליכוד):
הטפת מוסר שמעתי ממך פה, על הדוכן. לכן, הליכוד אשר יזם את החקיקה הזאת - -
זהבה גלאון (מרצ):
הליכוד הביא את זה בימים המטורפים - - - עדיין זה מטורף.
גדעון סער (הליכוד):
- - שעמדה במבחן בג"ץ, חברת הכנסת גלאון, בכנסת הקודמת, ותמך - - -
יואל חסון (קדימה):
- - -
גדעון סער (הליכוד):
אמרתי את זה רק לחברת הכנסת גלאון, חבר הכנסת חסון, ואני חוזר ואומר: הליכוד שתמך בחוק הזה כאשר היה בממשלה, כאשר היה בקואליציה, יתמוך היום בהארכת הוראת השעה בשנתיים, ובזה אנחנו נותנים ביטוי לגישה האחראית שלנו, לגישה הממלכתית שלנו כלפי אזרחי ישראל וכלפי ביטחונם, שהוא הדבר שעומד להצבעה בעוד שעה קלה.
היו"ר מגלי והבה:
אני מזמין את אחרון הדוברים, חבר הכנסת אחמד טיבי.
זהבה גלאון (מרצ):
- - -
גדעון סער (הליכוד):
כמעט אין נוכחים ממפלגת העבודה כאן.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
תודה.
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, האמת היא שהיום כמעט הצלחנו לסכל את הבאת החוק הזה לקריאה ראשונה באמצעות ניסיון לפגוע בקוורום של תשעה חברים קבועים בוועדת הכנסת. לקח ליושב-ראש הקואליציה הרבה זמן והרבה מאמץ - - -
גדעון סער (הליכוד):
אילצתם אותי להגן על הממשלה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
חבר הכנסת יצחקי, אני מתייחס לכשרונות שלך הבוקר. לקח לו הרבה זמן והרבה מאמץ כדי להביא תשעה חברים קבועים אחרי שגם אני - - -
רוחמה אברהם (קדימה):
אחרי שהעלמת כמה מהם.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
לא העלמתי, שכנעתי.
היו"ר מגלי והבה:
חברת הכנסת אברהם.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אני רוצה להודות לחברות הכנסת קולט אביטל ונאדיה חילו ולהביע - - -
אביגדור יצחקי (קדימה):
- - -
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
היה אפשר לסכל את הבאתו של החוק הזה לדיון היום כי לא היה קוורום. צר לי שחבר הכנסת מגלי והבה, שהוא היושב-ראש, אומנם הצביע נגד החוק, ואגיד לכם למה, אבל הוא היה יכול לצאת ולא היה קוורום כי הוא היה התשיעי.
רוחמה אברהם (קדימה):
אז היה חבר כנסת אחר.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
תמשיכו להזיע. החוק הזה, כאשר הוא מורחב לסוריה, עירק ולבנון ואירן מונע - -
קריאות:
- - -
משה שרוני (גיל):
אתה תזיע יותר.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
- - איחוד משפחות בין הערבים באשר הם, אבל הפעם הוא פוגע בדרוזים, וזו הסיבה שחבר הכנסת והבה הצביע נגד, והוא אמר - -
יואל חסון (קדימה):
לא תצליח לסכסך בין דרוזים ליהודים.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
- - שזה פוגע בדרוזים. אתם מתעלמים מהעובדה שזה פוגע בדרוזים? מה, הדרוזים משני עברי הגבול מתחתנים, נישאים - זה חוק גזעני.
שר הפנים רוני בר-און:
פתאום אתה דואג לדרוזים? נהיית אוהב הדרוזים.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
תוך כדי כך שאתם רוצים לפגוע בפלסטינים, אתם פוגעים באזרחים הסורים הדרוזים וגם באזרחים ערבים, שהרי ברור לכם שזה שנים הם נישאים לנשים סוריות. אתה זוכר את הסרט "הכלה הסורית" או לא? לכן, נשאלת השאלה איך הקואליציה, אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, איך הרשית לה להעביר חוק שהפעם הרחיק לכת מבחינתך, ופגע והרחיב את הפגיעה הנוראה מטעמי ביטחון. אמר חבר הכנסת סער והזכיר, שזה התחיל עם האינתיפאדה משיקולי ביטחון.
רן כהן (מרצ):
אחמד, מה יש לך נגד העירקים?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
חבר הכנסת סער, שר הפנים אז, אלי ישי, אמר שהוא גאה על ההחלטה שהתקבלה בממשלה, לא החוק, כי זה עוצר את זכות השיבה. הוא לא אמר משיקולים ביטחוניים אלא משיקולים דמוגרפיים. הגיע לכאן השר המקשר גדעון עזרא ואמר שזה משיקולים דמוגרפיים ולא ביטחוניים. לכן, החוק הזה הוא החוק הגזעני ביותר וזו אות קין לא רק על מצחו של כל אחד שמרים יד, אלא על מצחו של בג"ץ, שהכשיר את השרץ הנורא הזה.
יובל שטייניץ (הליכוד):
זה שמגינים על העם היהודי וארצו הקטנה זו באמת גזענות.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת טיבי. אני מזמין את השר להשיב, אבל חשוב להבין, מכיוון שהתייחסת אלי ואני מנהל את הישיבה, אני רוצה להרגיע אותך שכל התושבים הדרוזים, גם אלה שחיים בלבנון וגם בסוריה, יכולים להתחתן עם דרוזים מישראל. זו הסכמה עם משרד הפנים.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
זו עבירה על החוק. זו עבירה פלילית - - -
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת טיבי, מי ששלח אותי לשבת כאן הם הדרוזים ואני מגן על זכויותיהם. שמעת מה שאמרתי כאן.
זהבה גלאון (מרצ):
זה סקופ. חבר הכנסת דני יתום, אתה הולך להצביע לחוק הזה?
דני יתום (העבודה-מימד):
- - -
היו"ר מגלי והבה:
חברת הכנסת גלאון, תאפשרי לשר לשאת את דבריו.
זהבה גלאון (מרצ):
אני לא רוצה לאפשר לו. זה כל הרעיון.
שר הפנים רוני בר-און:
אני מבקש להשיב על שניים-שלושה עניינים שעלו פה אגב הדיון. הטענה האחרונה, חבר הכנסת טיבי, הניסיון שלך והדאגה הדרמטית, שינוי העמדה, שאתה דואג לעמדה הדרוזית, לא שמענו ממך אף פעם, אלא כשזה תלוי בלהציק ליהודים, אתה מוכן לדבר על הדרוזים. זו הדרך היחידה שלך להכשיר את הטרפה הזאת.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
זה נמוך.
זהבה גלאון (מרצ):
- - -
שר הפנים רוני בר-און:
אז על העניין הזה יש תשובה בגוף החוק בסעיף 3א1(ב)(2): "היה מבקש הרשיון תושב סוריה, ובן זוגו הוא בן העדה הדרוזית השוהה כדין בישראל ומתגורר בשטח רמת-הגולן שהוחל עליו המשפט, השיפוט והמינהל של מדינת ישראל, לפי חוק רמת-הגולן, התשמ"ב-1981" - הזכור לטוב – "רשאי שר הפנים לראות בכך טעם הומניטרי מיוחד", והשר, ככל שהדברים תלויים בי, יראה טעמים הומניטריים מיוחדים בענייני העדה הדרוזית גם בדברים אחרים. אז תנוח דעתך.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
- - - זו אמירה גזענית מובהקת.
שר הפנים רוני בר-און:
אני רוצה להראות לכם, שכל האבולוציה של החוק הזה היא אבולוציה חד-משמעית של מתן הקלות. פעם אחר פעם אנחנו מקלים עם העניין הזה, והלוואי שלא היינו צריכים את החוק הזה. אבל כאשר - - -
זהבה גלאון (מרצ):
- - -
היו"ר מגלי והבה:
חברת הכנסת זהבה גלאון, נכון שהיית מועמדת לראשות הממשלה...
זהבה גלאון (מרצ):
עדיין אני מנסה לתת את קולי כחברת כנסת למחות. זה הרעיון.
היו"ר מגלי והבה:
אבל את מפריעה. היתה לך אפשרות להירשם לדבר.
שר הפנים רוני בר-און:
את לא מוחה, את מפגינה כרגע. זה הפך ממחאה להפגנה, שלא לומר הפרעה.
רן כהן (מרצ):
תאמין לי שהשר הוא מומחה לקריאות הביניים.
זהבה גלאון (מרצ):
הבעיה שלי לא עם השר. אין לי ציפיות מהשר, אבל - - -
שר הפנים רוני בר-און:
אני רושם לפני את האמירה שאין לך ציפיות מהשר.
זהבה גלאון (מרצ):
בנושא הזה.
היו"ר מגלי והבה:
שמענו אותך.
שר הפנים רוני בר-און:
האבולוציה של החוק הזה היא כל כולה מתן הנחות, פעם אחר פעם, והלוואי שהיינו יכולים לתת את ההנחה הכי גדולה האפשרית, אלא שזה לא תלוי בנו. זה תלוי באנשים שמאיימים עלינו, והזכיר בצדק יושב-ראש סיעת הליכוד את הטבח הנורא שנערך במסעדת "מצה" בחיפה, על-ידי מי שנושא תעודת זהות ישראלית בעקבות איחוד משפחות, ששפך גם דם של לא-יהודים במסעדה הזאת, ואת זה צריך לזכור. זאת דמוקרטיה מתגוננת, באחריות.
רן כהן (מרצ):
החוק היה עוצר אותו?
שר הפנים רוני בר-און:
אני גם אמרתי קודם, שחלק מאלה שהולכים לפיגועי הטרור האלה כשהם נושאים תעודת זהות ישראלית הם אנשים שעושים את זה כמי שכפאם שד, כשארגוני הטרור הפלסטיניים מאיימים על משפחתם, גם פה וגם במקומות אחרים. לכן אני מציע לקבל את הצעת החוק כפי שהיא הונחה כאן. הרחבנו במובנה בתוך החוק, הקמנו את המנגנון של המניעים ההומניטריים, ואם אפשר יהיה להקל - נקל. אם לא יהיה מקום להקל - לא נקל. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
אדוני השר, הגישו הצעה להפוך את הצעת החוק עצמה להצעת אי-אמון, לפי סעיף 36(ה)(2).
עזמי בשארה (בל"ד):
אני מציג את זה, לא אתה.
זהבה גלאון (מרצ):
אדוני, אתה לא יכול להציג את זה.
היו"ר מגלי והבה:
חברי הכנסת, כמה סיעות הגישו הצעה לפי סעיף 36(ה)(2), לראות בהצבעה על חוק האזרחות הצבעת אי-אמון. הסיעות שהגישו הן בל"ד, מרצ ורע"ם-תע"ל. יש הסכמה על המועמדת לראשות הממשלה, זהבה גלאון. לכן אני פונה לשר שמייצג את הממשלה - האם הוא רוצה להצביע על זה היום או לדחות את זה ליום שני.
זהבה גלאון (מרצ):
תחשוב טוב, הזדמנות חד-פעמית.
שר הפנים רוני בר-און:
חרף המועמדות המאוד מעניינת הזאת, אני מבקש בשם הממשלה, בהתאם להוראות סעיף 36(ה)(2) לתקנון. זה תיקון שניזום בעבודה משותפת של יושב-ראש סיעת הליכוד דהיום ויושב-ראש הקואליציה אז ויושב-ראש ועדת הכנסת אז, והתיקון אומר שהצבעה על הצעת אי-אמון שהוגשה בסיום הדיון בסעיף העומד על סדר-היום, גם כשזו הצעת חוק כמו שקרה במקרה הזה, תתקיים אומנם בסדר העניינים הרגיל, בישיבת הכנסת הרגילה הראשונה בשבוע שלאחר מכן. ואולם – ועל ה"אולם" הזה אני מתבסס עכשיו – אם ביקשה זאת הממשלה – ואני מבקש את זאת בשם הממשלה – תתקיים ההצבעה על הצעת האי-אמון ביום שבו הוגשה, מייד לאחר הדיון באותו סעיף.
מכיוון שהדיון בסעיף הסתיים, יש לקיים את הצבעת האי-אמון עכשיו. אני מציע, כדי לא לבלבל את האנשים, שתכריז, אדוני היושב-ראש, שמי שמצביע בעד החוק מבקש לדחות את האי-אמון, ומי שמצביע נגד החוק מביע אי-אמון בממשלה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה רבה, אדוני השר. בהתאם לנימוקים של הסעיף שציינת, 36(ה)(2), אנחנו עוברים להצבעה.
מי שבעד החוק הוא נגד אי-אמון בממשלה, ומי שיצביע נגד החוק הוא בעד האי-אמון בממשלה.
הצבעה מס' 5
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 46
נגד – 9
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשס"ז-2006, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
נגד – 46, בעד – 9, ואין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה והאי-אמון נפל, ואנחנו מעבירים את ההצעה לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנה לקריאה שנייה ושלישית.
חברת הכנסת קולט אביטל מודיעה, שהצבעתה בכיסאו של חבר הכנסת אפרים סנה נבעה מטעות, ואנחנו מקבלים את התיקון. חבר הכנסת ברוורמן מודיע לפרוטוקול שהוא מצביע בעד.
הצעת חוק לתיקון פקודת הקרקעות
(רכישה לצורכי ציבור) (מס' 3), התשס"ו-2006
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/237).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר מגלי והבה:
חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) (מס' 3), התשס"ו-2006, קריאה ראשונה. יציג את החוק השר משולם נהרי, שר במשרד האוצר.
השר משולם נהרי:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור), 1943, היא פקודה מנדטורית המסדירה את נושא ההפקעות לצורכי ציבור מטעם המדינה. הפקודה תוקנה פעמיים בסך הכול. בפעם האחרונה היא תוקנה בשנת 1946.
לפני כחמש שנים קבע בית-המשפט העליון בבג"ץ קרסיק נגד מינהל מקרקעי ישראל ואחרים, בהרכב של תשעה שופטים, הלכה חדשה בדיני הפקעות, ולפיה אם המטרה הציבורית ששימשה בסיס להפקעה חדלה מלהתקיים, זכאי כעיקרון בעל הזכויות המקורי בקרקע שהופקעה להשבתה, וזאת גם אם הקרקע שימשה למטרה הציבורית שלשמה הופקעה. השופטים היו חלוקים בדעותיהם באשר לבסיס הזכות האמורה והותירו פתוחה את שאלת תחולתה של ההלכה למפרע.
בפסק-הדין פנו כל תשעת השופטים בקריאה למחוקק להסדיר את הנושא בחקיקה ראשית, ובין השאר להסדיר את אופן החלתה של ההלכה העקרונית שנקבעה בפסק-הדין, לרבות קביעת כללים וחריגים להחלתה.
בעקבות קריאה זו של בית-המשפט ובשל הצורך לתת מענה חקיקתי בשאלת תחולתה של ההלכה שנקבעה בפסק-הדין, מינה שר האוצר בחודש יולי 2001 ועדה בין-משרדית לשינוי פקודת הקרקעות, בראשות היועצת המשפטית של משרד האוצר ובהשתתפות נציגי הממשלה, מינהל מקרקעי ישראל ורשויות מקומיות. תפקיד הוועדה הבין-משרדית היה לבחון את השינויים הנדרשים בפקודה, תוך התייחסות לפסיקה שניתנה בנושא ההפקעות בשנים האחרונות.
הוועדה הגישה את המלצותיה לשר האוצר ביום 31 באוקטובר 2004. על-פי המלצות הוועדה יש להעניק לבעלים המקורי של קרקע שהופקעה לפי הפקודה זכות לתבוע את השבת הקרקע, כאשר לא מומשה מטרת ההפקעה או כאשר תם הצורך הציבורי באותה קרקע.
חלק נכבד מהמלצות הוועדה עוסק בהסדרת הליכי ההפקעה – מתן הודעות על הליכי הפקעה, מתן זכות שימוע וקביעת תקופות מרביות לכל שלב ושלב בהפקעה. חלק נוסף בהמלצות עוסק במהותה של זכות ההשבה, בתנאים לקיומה, באופן מימושה ובסייגים למימושה.
הצעת החוק המונחת לפניכם באה לעגן בפקודה ובחקיקה נוספת, העוסקת בדיני הפקעות, את התיקונים הנדרשים לצורך יישום המלצות הוועדה הבין-משרדית, בשינויים שאושרו בידי הממשלה.
אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון בהצעת החוק. חברי הכנסת דב חנין, חנא סוייד, מיכאל איתן, מאיר פרוש, זבולון אורלב ואברהם רביץ - אינם נוכחים. חבר הכנסת עזמי בשארה, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
עזמי בשארה (בל"ד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת דומה להצעת החוק שהבאתי לפני שבוע בדיוק והממשלה הצביעה נגדה.
השר משולם נהרי:
יש שינוי בחוק.
עזמי בשארה (בל"ד):
אני אגיד לך מה השינוי. לכן אני מתנגד להצעה הזאת, ולכן הגשתי הצעת חוק אחרת, כי קראתי את ההצעה שלכם לפני שהבאתם אותה לכאן. קראתי את המלצות היועצים המשפטיים שלכם, שהן שונות מההצעה שלכם. כל היועצים המשפטיים של רוב משרדי הממשלה, שקראו את החלטת בג"ץ, שהפנה אותם לאיטליה, לצרפת, לגרמניה ולקנדה, ראו שהחקיקה שם - במקרה הטוב, מבחינתכם במקרה הגרוע, ומבחינתי במקרה הטוב - עד שבע שנים ולא 17 שנה; כאשר מדינה מפקיעה קרקע ליעד ציבורי ולא משתמשת בה עד שבע שנים, היא מחזירה אותה. עד 17 שנה?
אביגדור יצחקי (קדימה):
שבע שנים זה מעט.
עזמי בשארה (בל"ד):
בצרפת חמש שנים, באיטליה חמש שנים. בג"ץ מתייחס לאיטליה ולצרפת. אי-אפשר לרצות להיות חלק מהמדינות האלה – שמעון פרס אוהב מאוד לדבר על זה – להיות חלק מכלכלת המערב - - -
אביגדור יצחקי (קדימה):
אין תוכנית במדינת ישראל שמאשרים אותה בפחות מעשר שנים.
מנחם בן-ששון (קדימה):
- - -
אביגדור יצחקי (קדימה):
זה שבע שנים אחרי אישור התוכנית.
עזמי בשארה (בל"ד):
אני שמח לשמוע אתכם מדברים כמו מדינת עולם שלישי ממוצעת. זה רק נועם לאוזני. מה אני יכול לעשות? סוף-סוף אתם מודים.
השר משולם נהרי:
על-פי התורה, זה רק בשנת היובל.
יואל חסון (קדימה):
אתה מדרדר אותנו לזה.
השר לקליטת העלייה זאב בוים:
אתה לא נראה לי כל כך סובל ממדינת העולם השלישי הזאת.
עזמי בשארה (בל"ד):
מה אני?
השר לקליטת העלייה זאב בוים:
אתה לא נראה לי כל כך סובל מהמדינה הזאת.
עזמי בשארה (בל"ד):
לא רק מהמדינה. אי-אפשר לנהל דיון ולומר, לך לשם, ותלך אתה לפולין או למרוקו. אי-אפשר ככה להתדיין. כל פעם שקולגה שלכם עומד - לך לפה ולך לשם.
יואל חסון (קדימה):
אתה גורר אותנו.
עזמי בשארה (בל"ד):
חביבי, חאלס. אי-אפשר על כל מלה להגיד, לך למרוקו, לך לפולין ולך לרומניה. אי-אפשר. בלתי אפשרי. אנחנו חיים ביחד ומדברים. כל הזמן אני אזכיר לך מאיפה אתה. יואל חסון, אני אגיד לך תיכף מאיפה אתה, משפחות, ואיפה השבטים האלה גרים.
יואל חסון (קדימה):
מאיפה?
עזמי בשארה (בל"ד):
על כל פנים, הצעת החוק הזאת, 17 שנה - - -
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת, אני אתן לך דקה תוספת כי הפריעו לך.
עזמי בשארה (בל"ד):
זאת החלטה עוקפת בג"ץ; זה לא לפי המלצת בג"ץ, זה עוקף בג"ץ.
יואל חסון (קדימה):
אין חוק כזה. זה התפקיד שלו.
עזמי בשארה (בל"ד):
לא, לא. עוקף בג"ץ, עוקף החלטת בג"ץ. ודאי שיכול. כאשר היה חור בחקיקה ובית-המשפט העליון אמר שפה בלתי אפשרי, גם לפי כללי הכלכלה המודרנית. לאדם יש זיקה לקרקע. אחרי שהיא הופקעה, מה עוד שהופקעה למטרה ציבורית, ולא השתמשו בה למטרה הציבורית הזאת, צריך להחזירה לבעליה. כמה? סביר. צריך להיות חמש שנים, שבע שנים. פה 17 שנה.
ובפקודת ההפקעה הזאת, החוק מציע כי בין מועד פרסום הידיעה על הכוונה להפקיע לבין מועד פרסום ההודעה על תפיסת חזקה, יש זכות לבעל הקרקע לטעון את טענותיו נגד ההפקעה. עם זאת, מוצע לאפשר לשר האוצר במקרים שבהם הקרקע דרושה באופן דחוף למימוש מטרת ההפקעה לפרסם את שתי ההודעות יחד. כלומר, זו פיקציה שהוא יכול למחות. כלומר, לא לתת לו אפשרות.
זו הצעת חוק שהיא לא דמוקרטית ולא חוקית. אם זה יעבור לוועדת החוקה - אני מקווה, אבל כנראה זה יעבור לוועדת הכספים - פרופסור בן-ששון, אני לא יודע אם זה יהיה אצלך. אם זה יהיה אצלך, צריך לעשות הרבה עבודה. אין לי זמן לומר את כל הטענות שלי נגד החוק. בהחלט יש בעיה רצינית שמתנגשת עם הצדק הטבעי בחוק הזה. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
אני מזמין את הדובר הבא, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה - הוא איננו. חבר הכנסת ואסל טאהא - גם הוא איננו כאן. חבר הכנסת יעקב מרגי - לא נמצא. חבר הכנסת אברהים צרצור.
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
אני מסתפק במה שנאמר.
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת טלב אלסאנע - איננו. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, אחרון הדוברים לפי הרשימה, ועוברים אחר כך להצבעה; תשובת השר והצבעה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
תודה, אדוני.
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, בהמשך לדבריו של חבר הכנסת בשארה על ההפקעה בטענה, לכאורה, מראש, לצורכי ציבור, כאשר הטענה הזאת מופרכת עם הזמן, והצרכים האלה לא מתממשים, הממשלה והשלטון לא משתמשים באדמה שהופקעה לצרכים של הציבור. על-פי רוב זה קורה אצל ערבים, אבל זה קורה גם במגזר היהודי, ולכן סייגתי את עצמי. יש רבים, הן יהודים והן ערבים, שמתנגדים. אמר חבר הכנסת בשארה משהו על 25 שנים שאחריהן פג התוקף.
עזמי בשארה (בל"ד):
אי-אפשר להחזיר את הקרקע אחרי 25 שנה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
לכן, ההתארכות הזאת, כדי לעקוף באמצעות חוקים מניפולטיביים ולהשתלט על קרקע פרטית, השימוש הציני במושג "צורכי ציבור", כאשר ההפקעה היא מאזרח, או ביישוב ערבי, לצרכים של ציבור יהודי, או לאו דווקא לצרכים של היישוב או של האזרח, עושה פלסתר את החוק או את עקרון הצדק הטבעי. אין מדינה שאין בה הפקעות, אין מדינה בעולם. אבל כאשר על אוכלוסייה ספציפית רובץ הנטל הכבד של הפקעת קרקעות, זה אומר דורשני, אדוני היושב-ראש.
היות שהשר אדרי פה, אני גם אתייחס להערתו של היושב-ראש ולתשובתו של שר הפנים לחוק הקודם, של האזרחות – היושב-ראש מגלי והבה ושר הפנים אמרו, שעל אזרחים תושבי רמת-הגולן החוק לא יחול בגלל שיקולים הומניטריים וסמכותו של השר.
השר משולם נהרי:
- - -
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
תושב דרוזי מעוספיא - תקשיב טוב, עכשיו קיבלתי טלפון מדרוזי מעוספיא, שאמר לי, שלפי החוק החדש, החוק חל גם עלינו. דרוזי מעוספיא ולא דרוזי מרמת-הגולן. הטענה הנבובה, השפלה הזאת של שר הפנים, כאילו אחמד טיבי הוא חבר כנסת ערבי והוא לא יכול לדבר על דרוזים, ורק מגלי והבה ידבר על דרוזים - הוא יכול לדבר ואתה יכול לדבר על ערבים, מוסלמים, נוצרים ודרוזים. אני יכול לדבר על צ'רקסים ועל אפרו-אמריקנים מתי שאני רוצה. יש גם ערכים אוניברסליים. לכן, החוק הזה היה חוק גזעני, וטוב אם היינו שוקלים אותו מחדש.
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת טיבי, אני רוצה להעיר לך, שהיום, אפילו בחוק המוצע, כל הדרוזים של ישראל יכולים להתחתן עם בנות זוג בסוריה, בלבנון ובכל מדינה בעולם.
ואסל טאהא (בל"ד):
- - - כיבוש.
היו"ר מגלי והבה:
אנחנו עוברים להצבעה.
הצבעה מס' 6
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 19
נגד - 9
נמנעים - 1
ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) (מס' 3), התשס"ו-2006, לוועדת הכספים נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד - 19, נגד – 9, נמנע אחד.
יעקב כהן (יהדות התורה):
טעיתי בהצבעה.
היו"ר מגלי והבה:
אם כן, הצעת החוק עברה, והיא תועבר להכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית בוועדת הכספים. חבר הכנסת כהן טעה בהצבעה ורוצה לשנות מנגד לבעד, אבל אנחנו לא משנים את התוצאה.
שאילתות ותשובות
היו"ר מגלי והבה:
חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: שאילתות ותשובות לשר לקליטת העלייה. אני מזמין את השר זאב בוים, בבקשה. שאילתא מס' 315, של חבר הכנסת בנימין אלון, בנושא: עלייתם ארצה של בני קהילת "בני משה".
קריאה:
"בני מנשה".
היו"ר מגלי והבה:
תודה על התיקון - "בני מנשה". גם כשמרכיבים משקפיים, מתברר שלא רואים כל אות. אדוני השר, בבקשה.
315. עלייתם ארצה של בני קהילת "בני מנשה"
חבר הכנסת בנימין אלון שאל את השר לקליטת העלייה
ביום ט' בתמוז התשס"ו (5 ביולי 2006):
לפני תשעה חודשים גוירו בהודו על-ידי בית-דין רשמי של מדינת ישראל 218 חברי קהילת "בני מנשה". נודע כי אף שקיבלו תעודות גיור ותעודות המרה של המדינה, מעוכבת עלייתם ארצה.
רצוני לשאול:
1. האם נכון הדבר?
2. אם כן – מדוע מעוכבת עלייתם של יהודים אלה, האם יועלו ארצה, ואם כן – מתי?
השר לקליטת העלייה זאב בוים:
2-1. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת בני אלון, ראש הממשלה ושר הקליטה, בתיאום עם הרב הראשי לישראל, הראשון לציון הרב עמאר, אישרו את העלאתם של 218 "בני מנשה" אשר גוירו בהודו. נכון להיום, כולם עלו ונמצאים בהליכי קליטה.
היו"ר מגלי והבה:
שאלה נוספת לחבר הכנסת בנימין אלון. חבר הכנסת אלון מוותר.
בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
ברוך השם.
היו"ר מגלי והבה:
אנחנו עוברים לשאילתא מס' 389 של חבר הכנסת ראובן ריבלין.
יעקב מרגי (ש"ס):
אני מבקש שיענו עליה, אף שרובי ריבלין לא נמצא פה.
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת ראובן ריבלין הגיש את השאילתא בנושא: הטבות קליטה לעולה העצמאי. מכיוון שהוא לא נמצא, התשובה עוברת לפרוטוקול.
השר לקליטת העלייה זאב בוים:
אני שומע את בקשתו של חבר הכנסת מרגי, אז לבקשתך, חבר הכנסת מרגי, ליד התקנון - כי התקנון אומר להעביר את זה לפרוטוקול - אני אענה בכל זאת. אם כן, השאלה התייחסה לידיעה ששמע חבר הכנסת השואל, חבר הכנסת רובי ריבלין, על יהודי שעלה ממרוקו באופן עצמאי ואינו זכאי להטבות קליטה.
היו"ר מגלי והבה:
אני רוצה להעיר בהגינות, שמשום שחבר הכנסת רובי ריבלין נמצא בוועדת הכספים בדיון על חוק ההסדרים וחוק התקציב, הוא לא יכול להיות פה. בדרך כלל הוא נמצא כאן.
השר לקליטת העלייה זאב בוים:
זה מחזק את הפנייה של חבר הכנסת מרגי ואת הנכונות שלי לענות.
399. הטבות קליטה לעולה עצמאי
חבר הכנסת ראובן ריבלין שאל את השר לקליטת העלייה
ביום כ"ג בתמוז התשס"ו (19 ביולי 2006):
הובא לידיעתי, כי לפי מדיניות משרדך, יהודי שעלה ארצה ממרוקו באופן עצמאי אינו זכאי להטבות קליטה מסוימות, אלא אם יעלה במסגרת עלייה מאורגנת של כלל היהודים במרוקו.
רצוני לשאול:
1. האם נכון הדבר?
2. אם כן – מה פשרה של הבחנה זו בין עלייה פרטנית למאורגנת?
3. האם אין במדיניות זו כדי לצמצם את מספר העולים מהדמוקרטיות המתפתחות?
השר לקליטת העלייה זאב בוים:
השאילתא נוגעת לעניין של עליית יהודי, במקרה הזה אולי בודד, ממרוקו, וסוגיית דרך קליטתו. השאלות הן: האם זה נכון שלא ניתנו הטבות או שאינו זכאי להטבות? מה פשרה של הבחנה זו בין עלייה פרטנית לעלייה מאורגנת? האם אין במדיניות זו כדי לצמצם מספר העולים מהדמוקרטיות המתפתחות?
צריך לומר שלא קיימת עלייה מאורגנת של יהודים ממרוקו. יצוין שקיימת עלייה קבוצתית ממדינות שעמן יש לנו יחסים דיפלומטיים. כלומר, יש מושג של עלייה קבוצתית – אולי לזה הוא התכוון כשאמר "מאורגנת" – שאנחנו באים למדינות שיש לנו יחסים דיפלומטיים עמן. כידוע, עם מרוקו יש לנו אולי יחסים טובים, והיינו רוצים שיהיו עוד יותר טובים, אבל עדיין לא רשמיים. במסגרת זו יש הטבות מסוימות נוספות לעולים. כלומר, היכן שיש עלייה במסגרת קבוצתית, ניתנות הטבות נוספות במסגרת הקליטה.
כמו כן, מבחינת סיוע המשרד לקליטת העלייה ליהודים זכאי עלייה ממרוקו, צריך לומר שאין הבחנה בינם לבין עולים ממקומות אחרים. כלומר, אם יש יהודים שמגיעים בצורה אינדיבידואלית, הם זכאים לכל הזכויות וההטבות ככל עולה אחר - סל קליטה וכל מה שכרוך בזה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לשר לקליטת העלייה.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר מגלי והבה:
הכרזה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה.
סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בנושא: העדר פירוט בחשבוניות "דרך ארץ" לשירותי כביש 6. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לסגנית המזכיר.
חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, ד' בטבת התשס"ז, 25 בדצמבר 2006, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. חג שמח.
הישיבה ננעלה בשעה 15:06.