דברי הכנסת

תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3 סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 3 נאומים בני דקה 4 יוסף ביילין (מרצ): 4 סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 4 דב חנין (חד"ש): 5 נאדיה חילו (העבודה-מימד): 5 שמואל הלפרט (יהדות התורה): 6 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 6 ליה שמטוב (ישראל ביתנו): 7 רונית תירוש (קדימה): 7 אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 8 יורם מרציאנו (העבודה-מימד): 9 עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): 10 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 11 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 12 יצחק זיו (גיל): 12 חיים אמסלם (ש"ס): 13 הצעות לסדר-היום ציון היום הבין-לאומי למען אנשים עם מוגבלות 13 רן כהן (מרצ): 15 רונית תירוש (קדימה): 19 חיים אמסלם (ש"ס): 21 מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): 22 סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 24 משה גפני (יהדות התורה): 29 משה שרוני (גיל): 32 דב חנין (חד"ש): 36 משה כחלון (הליכוד): 38 אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 41 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 42 עזמי בשארה (בל"ד): 44 השר רפי איתן: 46 הצעת חוק דמי מחלה (תיקון - היעדרות של הורה לילד עם מוגבלות), התשס"ו-2006 50 עמיחי אילון (העבודה-מימד): 51 חיים אמסלם (ש"ס): 52 הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון - מוגבלות), התשס"ו-2006 54 רן כהן (מרצ): 54 הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק 56 הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק 59 גלעד ארדן (הליכוד): 60 יוסף ביילין (מרצ): 62 דב חנין (חד"ש): 67 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 69 הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 35) (המשך שידורי חדשות מקומיות בטלוויזיה), התשס"ז-2006 73 גדעון סער (הליכוד): 73 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 77 ראובן ריבלין (הליכוד): 78 דב חנין (חד"ש): 81 אברהם מיכאלי (ש"ס): 82 נסים זאב (ש"ס): 83 גדעון סער (הליכוד): 84 חוברת ח' ישיבה ס"ח הישיבה השישים-ושמונה של הכנסת השבע-עשרה יום שלישי, י"ד בכסלו התשס"ז (5 בדצמבר 2006) ירושלים, הכנסת, שעה 16:01 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר קולט אביטל: חברי הכנסת, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי, י"ד בכסלו, 5 בדצמבר 2006. הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה. סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת - החלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר תיקון טעות בחוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 15), התשס"ה-2005; החלטת ועדת החוץ והביטחון בדבר תיקון טעות בחוק התאגידים הביטחוניים (הגנה על אינטרסים ביטחוניים), התשס"ו-2005. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. נאומים בני דקה היו"ר קולט אביטל: חברי חברי הכנסת, הסעיף הראשון על סדר-היום הוא נאומים בני דקה. נא להצביע. ראשון הנואמים הוא חבר הכנסת יוסי ביילין, בבקשה. אחריו - חברת הכנסת לנדבר. יוסף ביילין (מרצ): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני מוכרח לומר שהופתעתי מהחלטת בג"ץ על ועדת החקירה. הערכתי ביני לביני שבג"ץ יימנע מלהיכנס לסוגיה הזאת בכלל, וההחלטה שלו היא בלי ספק החלטה אמיצה וחשובה. דבר מפתיע נוסף הוא שהתוצאה היתה ארבעה שופטים נגד שלושה, וגם השופטים בדעת הרוב בהחלט התייחסו באופן מאוד ביקורתי כלפי הוועדה. אני חושב שההחלטה של בג"ץ מחייבת את חברי ועדת-וינוגרד להתפטר מתפקידם, כולם. כולם אנשים בעלי ערך, כולם אנשים חשובים, כולם אנשים שיכולים לייצר תוצאה מעניינת, אבל העובדה שהם נבחרו כפי שהם נבחרו ושבג"ץ אמר את דברו מחייבת אותם למסקנות. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חברת הכנסת סופה לנדבר, בבקשה. אחריה - חבר הכנסת דב חנין. סופה לנדבר (ישראל ביתנו): גברתי, רבותי חברי הכנסת, אורחים נכבדים, היום התבשרנו על כך שהאוצר החליט להוציא מחוק ההסדרים את ביטול החקיקה על בית-חולים באשדוד. מובן שזה לא בונה בית-חולים, אבל אני חושבת שהבשורה הזאת טובה, כי המאבק המשותף שלנו, של חברי הכנסת, והלחץ שאנחנו מפעילים בוועדות מביא בשורה. אני גם אסירת תודה לאוצר על ההבנה לעניין בית-החולים באשדוד. מובן שהשר צודק בכך שזה עוד לא בית-חולים באשדוד, אבל אני מאמינה שגם באוצר הבינו את הצורך של העיר החמישית בגודלה בבית-חולים. אני מאמינה שהמאבק המשותף שלנו יישא פרי לא רק בעניין בית-חולים, אלא בהרבה דברים צודקים למען החברה הישראלית ולמען מדינת ישראל. אני בטוחה שיחד נוכל לעשות הרבה דברים משותפים. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין. אחריו - חברת הכנסת נאדיה חילו. דב חנין (חד"ש): תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, עמיתי חברי הכנסת, התפרסם עכשיו דוח עמותת "לתת" על מצב העוני בחברה הישראלית. אני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שאנחנו נמצאים במציאות שבה אחת לחודשיים אנחנו מקבלים דוח נוסף עם ממצאים קשים על הידרדרות בכל תחומי החיים, על הידרדרות במצבם של הנזקקים, של המובטלים, של העניים, של תושבי הפריפריה, של המבוגרים, של אנשים בעלי מוגבלויות, שאנחנו מציינים היום את היום שלהם בכנסת, של ילדים, של בני נוער. המדינה הולכת ונסוגה מהאחריות שלה לאזרחיה. זאת מציאות נוראה, עמיתי חברי הכנסת. תפקידנו בבית הזה הוא לעשות מעשים כדי לשנות את הכיוון הזה. בואו נפסיק לקרוא את הדוחות החדשים על ההידרדרות המתמשכת והמחמירה ונתחיל לעשות את המעשים הדרושים כדי שהיא תיפסק. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה לך. חברת הכנסת נאדיה חילו. אחריה - חבר הכנסת הלפרט. נאדיה חילו (העבודה-מימד): גברתי היושבת-ראש, חברי כנסת נכבדים, קידומה, התפתחותה ומוסריותה של חברה נמדדים, בין השאר, ביחס ובתמיכה שהיא מעניקה לאוכלוסיות הנזקקות, לאוכלוסיות החלשות. היום ציינה הכנסת את היום הבין-לאומי לאנשים מוגבלים. כל ועדות הכנסת דנו בנושאים האלה, כל אחת מההיבט שלה. אומנם עברנו כברת דרך בנושא זה, אולם עוד ארוכה הדרך ביישום חוק השוויון לאנשים מוגבלים. חוק זה בא להגן על זכויותיהם של האנשים המוגבלים ולציין את מחויבות החברה להכיר בשיקומם ולדאוג לשוויונם. מימוש הדאגה ויישום החקיקה הלכה למעשה אמורים להתבטא בהרחבת היריעה למתן שירותים, שימוש בטכנולוגיות חדישות, פתיחות החברה להתייחסות שוויונית כלפיהם והנגשת השירותים. הדבר נכון פי כמה כשמדובר בילדים מוגבלים. אני רוצה לקרוא בהזדמנות זו לכולנו להתגייס להשגת זכויות יתר לאנשים מוגבלים. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. גברתי, עוד מעט נדון בנושא הזה בהרחבה. חבר הכנסת הלפרט, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת זחאלקה. שמואל הלפרט (יהדות התורה): כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, חברת "אל על" ביצעה בשבת האחרונה עשרות טיסות ברחבי העולם ופגעה פגיעה קשה ברגשות מיליוני יהודים בארץ ובעולם, שהשבת יקרה להם מכול. חברת "אל על" התחייבה בשעתה בכתב ובעל-פה, ש"אל על" לא תטוס בשבת. על סמך הבטחתם העדיפו מאות אלפי יהודים חרדים ודתיים את חברת "אל על" על פני חברות אחרות. בימים חמישי ושישי פנינו אני ועוד עשרות אנשי ציבור בפניות נרגשות של הרגע האחרון למנהלי החברה להימנע מחילול שבת המוני ברחבי תבל, כשאין בעיה של פיקוח נפש, וכל הפניות לא נענו. חבל מאוד שחברת "אל על" כורתת במו ידיה את הענף שהיא יושבת עליו. ראשי "אל על" שכחו כנראה, שבעת שהחברה טסה בשבת היא צברה גירעונות של 50-40 מיליון דולר לשנה, ואחרי שהפסיקה את הטיסות בשבת הפכה לחברה רווחית. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת זחאלקה, בבקשה. אחריו - חברת הכנסת ליה שמטוב. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, בתקופה האחרונה נשמעו קריאות לסגור חלק מהסמינרים למורים, במיוחד סמינרים בשפה הערבית, סמינרים לאוכלוסייה הערבית, והטענה היא שיש עודף מורים. נכון, יש 2,500–3,000 מורים שהוכשרו ולא מוצאים עבודה, אבל הבעיה אינה עודף מורים אלא מחסור בשעות לימוד. ממוצע השעות לתלמיד בחינוך הערבי הוא 1.4, ובחינוך הכללי בישראל הוא 1.8. סגירת הפער, כלומר שבחינוך הערבי יהיה 1.8, מצריכה 3,200 מורים חדשים. אז הבעיה אינה עודף מורים, אלא מחסור בשעות לימוד. לכן, גברתי היושבת-ראש, אני חושב שבתקציב הנוכחי משרד החינוך צריך להשקיע כדי למלא אחרי הצהרתו; הוא צריך להגיע לשוויון בשעות לימוד לתלמיד, ואז גם בעיית המורים תיפתר. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה. חברת הכנסת ליה שמטוב, בבקשה. ליה שמטוב (ישראל ביתנו): כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת, אורחים נכבדים, ביום ראשון פתחתי את העיתון וקראתי: "משרד התמ"ת מגבש הקלות נוספות למשתתפים בתוכנית ויסקונסין". כל פעם אנחנו שומעים על כל מיני הקלות: פעם זה המלצות של ועדת-תמיר; עכשיו קוראים בעיתון על הקלות נוספות. אבל כשאנחנו יוצאים לשטח התמונה אחרת לגמרי. לא נעשה כלום. גורנישט. אז במקום לפתוח את העיתון - - - רן כהן (מרצ): אפילו יותר גרוע. ליה שמטוב (ישראל ביתנו): אפילו אולי יותר גרוע. אז במקום לכתוב בעיתון על כל מיני הקלות, בואו לכנסת עם המלצות, אנחנו נאשר אותן, ונצא לדרך. צריך פשוט לפעול ולא לדבר. וצריך לעשות את זה היום ולא מחר, כי פשוט מתעללים באנשים. די כבר להתעלל באנשים. ושלא יעבדו עליכם. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חברת הכנסת רונית תירוש, ואחריה - חבר הכנסת אריה אלדד. רונית תירוש (קדימה): כמעט חשבתי שאני שומעת את שטרסלר כאן. היו"ר קולט אביטל: זאת היתה הכוונה. רונית תירוש (קדימה): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אורחים נכבדים שבאו לציין יחד עמנו את היום הבין-לאומי למען בני-אדם עם מוגבלויות, בהמשך סדר-היום תהיה לי הזכות לומר כמה דברים בזכות הנושא, אבל עכשיו אולי תרשו לי להצביע על אי-שוויון שקיים בתחום אחר, כראש השדולה לספורט בכנסת. אני רוצה לציין לרעה דווקא את ההתנהגות של הערוץ הממלכתי שלנו, רשות השידור, שהוא ערוץ ממלכתי שנועד להתעלם מתרבות הרייטינג ולתת מופע ומצג שוויוני לכל הגורמים, בלי להתחשב כמה רייטינג זה יביא לשידור עצמו. לצערי הרב, בהקשר של ספורט נשים, ובעיקר בנושא של כדורסל נשים, אנחנו לא רואים שוויון בנושא הזה, ורשות השידור משדרת משחקים של ה"יורוליג" – ולטובה, "מכבי תל-אביב" ואחרים, את ה"יורוקאפ". אבל מלבד שתי קבוצות הגברים הללו, היא נתנה ייצוג אחד רק לנשים של "הפועל תל-אביב", ולעומת זאת, נשות רמת-השרון, שעושות עבודה נפלאה, לא הביאו אותן לידי ביטוי בשידור הציבורי. יש עתירה לבג"ץ, אבל אני הייתי רוצה לחסוך את העתירה לבג"ץ, ואני קוראת לשר כבל לעשות מעשה ולהחזיר את השוויון כמתבקש מהחוק. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת אלדד, ואחריו - חבר הכנסת מרציאנו. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, פתחתי הבוקר עיתון והופתעתי לראות, ששרת החינוך החליטה להחזיר את "הקו הירוק" לספרי הלימוד. מעבר לעניין העקרוני, שלא ייתכן שכל שר חינוך יכפה את דעתו הפוליטית על תכנים של מערכת החינוך, ומעבר לשאלה שהיא שאלה חוקית בכלל – "הקו הירוק" מת. הכנסת ביטלה אותו בעצם שינוי גבולות ירושלים. אינני יודע מה מתכוונת שרת החינוך להורות לצייר בתוך ירושלים – קו ירוק במעבר מנדלבאום, למשל? אבל אני תמה על שרת החינוך, האם היא הורתה כך גם לבתי-הספר הערביים במזרח-ירושלים שבהם אין קו ירוק, אין מדינת ישראל בכלל? האם גם במפות שלהם היא מתכוונת להתערב ולהורות להם לצייר קווים? היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. גם אנחנו פתחנו עיתון וראינו את הצילום שאתה צילמת. ברכות בעיקר על הכותרת. חבר הכנסת מרציאנו, ואחריו - חבר הכנסת זכור. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, שבעה חודשים עברו מאז יצאה הממשלה הזאת לדרך, ועדיין אין שר רווחה במדינת ישראל. אנחנו קוראים את הדוחות - ולצערי הדוחות מוכנסים למגירה; דוחות עבי כרס, שכל מה שנשאר מהם הוא אבק שהם מעלים כתוצאה מאי-טיפול שלנו. אמרתי אתמול בסיעתי לחברי סיעתי, ואני אומר לכם, חברי הכנסת: ילד עני זה לא פוליטיקה; משפחה שנגזר עליה מצב של עוני זה לא פוליטיקה. כל המצב החברתי במדינת ישראל, שהוליד 1.5 מיליון עניים, 750,000 ילדים עניים, הוא תוצאה מאוזלת ידן של ממשלת ישראל ושל כנסת ישראל, מכך שאנחנו רק מדברים, אבל בעניין הזה לא עושים. אני קורא לכל סיעות הבית להתאחד סביב העניין הזה ולהעלות קול זעקה אחד גדול, משום שצריך למנות שר רווחה במדינת ישראל, בדיוק כמו שיש שר ביטחון, שר אוצר ושר חוץ. שר רווחה זה לא פוליטיקה, שר רווחה דרוש מייד, עכשיו. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת עבאס זכור, בבקשה. רן כהן (מרצ): ממפלגת העבודה. מהמפלגה שלך. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): בין היתר, לא לבד. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת מרציאנו, תן לו לדבר בבקשה. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): - - - סופה לנדבר (ישראל ביתנו): - - - עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): חברי הכנסת, אורחים נכבדים, אני מעוניין לדבר - - - יורם מרציאנו (העבודה-מימד): - - - היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת מרציאנו, אפשרנו לך לדבר, תאפשר בבקשה גם למישהו אחר. קריאות: - - - היו"ר קולט אביטל: חברת הכנסת לנדבר, אני קוראת אותך לסדר, וגם אותך, חבר הכנסת מרציאנו. סופה לנדבר (ישראל ביתנו): - - - עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): אני מעוניין להעלות נושא חשוב הנוגע לסכנה לחייהם של נבחרי ציבור, ראשי עיריות ומועצות – איומים נגד ראשי ערים - - - יורם מרציאנו (העבודה-מימד): - - - סופה לנדבר (ישראל ביתנו): - - - היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת מרציאנו. חברת הכנסת לנדבר, פעם שנייה. סופה לנדבר (ישראל ביתנו): את לא שומעת מה שהוא אומר? היו"ר קולט אביטל: גם אני שומעת מה שהוא אומר, אבל אתם לא נותנים למישהו אחר לדבר. בבקשה, תוכל להתחיל בפעם השלישית מהתחלה. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): אני מעלה נושא חשוב מאוד, של סכנה לחייהם של נבחרי ציבור, ראשי ערים, ראשי מועצות - איומים נגד ראשי ערים ומועצות, תקיפות, יריות. רק אתמול, בפעם השנייה תוך תקופה קצרה מאוד, נוקבו צמיגי רכבו של ראש עיריית עכו, שמעון לנקרי; לפני ארבעה ימים נורו 20 יריות אל ראש המועצה המקומית בעראבה; לפני שבוע - איומים נגד ראש המועצה בכפר ריינה ליד נצרת. מה שקרה לראש העירייה בעכו הוא תוצאה מהמלחמה שהוא לוחם נגד עבריינים. לא מקובל להשאיר אותו לבד להילחם נגד עבריינים. אני מבקש שהחוק יהיה לצדו, ושעבריינים יקבלו את כל העונש, וגם כל מי שמאיים על חייהם של נבחרי ציבור. ולהיפך: גם על נבחרי ציבור לשמור על חיי אדם, לא כמו שקרה בעיר רמלה, שראש העיר שם מקלל ומאיים על חיי כל התושבים ברמלה – יהודים וערבים – כשהוא מקלל את התושבים הערבים. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה לך. חבר הכנסת טלב אלסאנע, ואחריו - חבר הכנסת זיו. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, בעיר רמלה יש אוכלוסייה מעורבת, יהודים וערבים שחיים ביחד בדו-קיום למופת. ראש העיר, שנבחר על-ידי כלל התושבים כדי לשרת את כלל האוכלוסייה, להתמודד עם הבעיות של התושבים ולחזק את הדו-קיום, גורם נזק כאשר הוא מסית נגד 20% מתושבי רמלה. נראה שנוסף על האופנה של הגזענות והאופנה של ליברמן, הוא מנסה לשכתב את ההיסטוריה ולשלול את הלגיטימציה האזרחית של תושבי רמלה הערבים. נראה שהוא לא קרא את ההיסטוריה, שברמלה מאז ומתמיד היו ערבים והיא היתה עיר ערבית לפני 1948. לכן, אם הוא לא יכול למלא את תפקידו כראוי, בצורה ממלכתית, טוב יהיה אם יתפטר וייתן לתושבי רמלה, ערבים ויהודים יחד, לבחור ראש עיר ראוי יותר. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת טיבי, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת זיו. אחרון הדוברים - חבר הכנסת אמסלם. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): תודה, גברתי. אני מעלה את בעיית התקנת הטלפונים בחלק מהיישובים במדינה והזמן המתארך עד שבתים מחוברים לטלפונים, בטענה שאין תשתית מתאימה. בעיר כמו טייבה, למשל, שבה אני מתגורר, לפעמים נדרשים חודשים ויותר מכך כדי להתקין טלפון בבית אב. נשאלת השאלה, למה העיכוב הזה והשירות הפגום הזה הניתן לכלל התושבים, כאשר במקומות אחרים זה עניין של ימים, לפעמים של יממה עד אשר מתקינים טלפון של חברת "בזק". זאת קריאה ל"בזק" לבדוק את עצמה היטב. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת זיו, ואחרון הדוברים - חבר הכנסת אמסלם. יצחק זיו (גיל): קודם כול אני מסתכל על האוכלוסייה שנמצאת ביציע. אני מברך אותם, ואני מקווה שלא תצטרכו להגיע כדי לעודד נושא כזה. מפריע לי שהוא בכלל צריך לעלות לדיון. זה נושא שהיה צריך לפתור אותו מייד, לפני שהוא עלה לדיון. אני מאמין שבעזרתכם ובעזרת חברי הכנסת נגיע לפתרונות האלה. נושא נוסף, נושא שנקרא מדרגת מס לגמלאים. אני מקווה שהנושא הזה, כאשר הוא יעבור בכנסת, כל הגמלאים מכל המגזרים במשק ייהנו. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת אמסלם חותם את הרשימה, בבקשה. חיים אמסלם (ש"ס): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, מדי פעם אנחנו מעלים על נס בכנסת דמות של איש זה או אחר, סופר, משורר וכדומה. אני רוצה להעלות על נס את זכרו של הרב אליעזר יהודה ולדנברג, שנסתלק לבית עולמו בשבוע שעבר. במי מדובר? באחד מגדולי הפוסקים ביהדות. הוא חיבר את הספר "ציץ אליעזר", 16 חלקים. הוא היה המומחה מספר אחת לשילוב ומציאת פתרונות - בעיות רפואה והלכה. הוא היה אדם מאוד צנוע, ישב בביתו ועסק כל ימיו בתורה. 40 שנה היה דיין ואב בית-דין. תורתו הכריזה עליו מקצה עולם ועד סופו. הוא לא השאיר אחריו צאצאים, נדמה לי, אבל ספריו הם הם זיכרונותיו. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. בזה תמו נאומים בני דקה. הצעות לסדר-היום ציון היום הבין-לאומי למען אנשים עם מוגבלות היו"ר קולט אביטל: אנחנו מציינים היום את היום הבין-לאומי למען אנשים עם מוגבלויות, הצעות לסדר-היום מס' 1566, 1579, 1569, 1660, 1571, 1567, 1584, 1588, 1595, 1604, 1664 ו-1576. חברי הכנסת, אורחינו היקרים היושבים ביציע, יום זה בא להעלות את נושא האדם בעל המוגבלות על סדר-יומה של הקהילה הבין-לאומית, כך בעולם וכך גם אצלנו. הנושא אנושי מאוד, ואנחנו, כמדינה שעל דגלה חרות שוויון חברתי, מחויבים לשלב את בעלי המוגבלויות כשווים בכל תחומי החיים והתעסוקה, אחרת נצא אנחנו לוקים במוגבלות מוסרית וערכית. אנשים עם מוגבלויות נמצאים בינינו לא רק ביום זה אלא בכל ימות השנה. איש איש עם קשייו, איש איש עם מצוקותיו. חלקם נתמך בקביים, אחרים מתגלגלים בכיסאות גלגלים. יש כאלה שהמוגבלות מונעת מהם לבצע כל דבר כמונו, ויש הנזקקים לסיוע טיפולי. זו קבוצת אזרחים גדולה, 13% מכלל האוכלוסייה. בכל קנה מידה, המצוקות גדולות, בין שנתבונן בשיעור המועסקים מכלל האוכלוסייה, בין שנבחן את השירותים המוענקים להם ובין שנבדוק את גובה הסיוע הכספי המוענק להם על-ידי הביטוח הלאומי. עלינו לקבוע שלפי הסטטיסטיקות שבידנו, רק 35% מהגברים הסובלים ממוגבלות כלשהי ואשר פנו לקבל עבודה הצליחו להשתלב בשוק העבודה. המצב קשה עוד יותר בקרב הנשים, שכן רק 24% מהן עובדות. גם ברמת השכר ניכרת אפליה. רק 13% מקרב אוכלוסיית העובדים בעלי המוגבלות משתכרים משכורת גבוהה מעל השכר הממוצע. 40% מקרב אוכלוסייה זאת משתכרים שכר ממוצע. אם נשכיל לעזור להם להיקלט בחברה ולהפיק מעצמם את המירב, תצא החברה כולה נשכרת. אסור לנו להישאר אדישים ומנוכרים לציבור גדול זה, שהוא חלק יקר מאתנו. האין די בסבל שזימן להם הגורל? חמורים מכך תנאיהם של אנשים בעלי מוגבלויות, חלקם חולים במחלות קשות, שצריכים להסתפק בקצבה הדלה של הביטוח הלאומי, קצבה שאינה מספיקה להם לכסות את צורכיהם המינימליים, שלא לדבר על צרכים מיוחדים. כולנו נחשפנו אמש בטלוויזיה למצוקתה של אשה בעלת מוגבלות קשה וחולת סרטן, שצריכה להתקיים, ללא כל עזרה נוספת, מ-2,000 שקל בחודש. חובתנו כחברי הכנסת לפעול ללא הרף למען אוכלוסייה זאת, ואומנם בשנים האחרונות חוקקה הכנסת כמה חוקים חשובים, שמטרתם לקדם את השוויון הרצוי. החשוב והמתקדם בהם התקבל כאן לפני שנה, החוק שקידם חבר הכנסת לשעבר שאול יהלום. אני רוצה לומר כאן בגילוי לב: אם לא נעשה זאת, אם לא נחוקק חוקים, אם לא נדאג ליישם אותם, נצא אנחנו המפסידים. כפי שאמרתי, לא מספיקה חקיקה. חובתנו לדאוג ליישומה של החקיקה. למרבה הצער, המאבק שלנו ושלכם, אוכלוסיית האזרחים בעלי המוגבלויות, ניטש מחדש כל שנה. חובתנו לפרוץ את קיר האטימות, והוא קיים מאוד בקרבנו, וגם את תקרת הזכוכית. הכנסת כמקום עבודה שוויוני יכולה עכשיו להתחיל לשמש דוגמה. אני מוכרחה לשבח את יושבת-ראש הכנסת, אשר קלטה כאן בזמן האחרון עובדים בעלי מוגבלויות. עובדים אלה הם ההוכחה הטובה ביותר לכך שבעלי המוגבלויות יכולים להשתלב בצורה הטובה ביותר במקומות העבודה. בלי לפגוע בעובדים המסורים של הבית, עלי לומר כי העובדים האלה מבצעים את עבודתם בדייקנות מרבית, לעתים אף טוב יותר מאחרים. המסר העומד לצאת מכנסת ישראל ביום זה הוא ברור וצלול. על החברה כולה לעסוק בקליטת הנכים בקהילה ובעבודה. על כולנו להמשיך ולהיאבק מאבק חסר פשרות נגד דעות קדומות ובעד שוויון. זאת כולנו מחויבים לעשות. ברצוני להודות מעל הבמה הזאת לכל אותם האזרחים הטובים, המתנדבים, המטים שכם ועוזרים לאלה שהחיים לא האירו להם פנים. הם עושים זאת בשמחה ובענווה, ונוסכים ביטחון במוגבל ובנתמך. תודה לכם מקרב לב. אני רוצה לומר לאנשים בעלי המוגבלויות, אלה שהגיעו לכאן ואלה שלא נמצאים אתנו היום, ההתמודדות האמיצה והמתמדת שלכם עם מוגבלויות שאתם נושאים בגופכם היא אות כבוד לכם, היא אות כבוד לכל החברה. היא גורמת להתפעלות ולהתפעמות מצד כולנו. תודה רבה. אני מבקשת לקרוא לראשון המציעים, יושב-ראש השדולה למען אנשים עם מוגבלויות, חבר הכנסת רן כהן. בבקשה. רן כהן (מרצ): תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, אדוני השר יעקב אדרי, חברות וחברי הכנסת, מלבד העייפות המצטברת העצומה בארגון היום הזה בכנסת, שכל הזרועות של הכנסת פעלו כדי שהוא יצליח - לצערי הרב, ממלאת-מקום ראש הממשלה, שרת החוץ והמשפטים, השרה ציפי לבני, שהיתה אמורה להשיב, נסעה באופן מפתיע לחוץ-לארץ, ולכן לא תוכל לענות, למרות רצונה לעשות כן. אני רוצה לומר לכם, היום הזה שאנחנו מארגנים, שחל במועד שבו העולם מציין את המאבק לשוויון לאנשים עם מוגבלות, הוא חשוב מאוד, ומהניסיון - הוא גם משפיע. זאת לא השנה הראשונה שבה הכנסת עושה את זה. ראינו שיש כאן מפגש גם של חברי הכנסת המחוקקים, גם של אנשי המקצוע שעוסקים בתחום, ובעיקר הצרכנים של נושא זה, הלוא הם אנשים עם מוגבלות, שקיים עדיין פער אדיר בין החיים שלהם היום לבין איך שהיינו רוצים שיחיו, בשוויון מלא ומוחלט, כמו כולנו. דני נוה (הליכוד): חבר הכנסת רן כהן, אני מרשה לעצמי רק קריאה אחת. ועדת השרים לנושא המוגבלויות, שבראשה עומדת שרת המשפטים, לא התכנסה אפילו פעם אחת מאז קמה הממשלה. רן כהן (מרצ): אני מציע שהדבר הזה יירשם לדיראון לממשלה. היו"ר קולט אביטל: תודה על ההערה. רן כהן (מרצ): והשר יעקב אדרי, שמשום-מה נענש כל פעם בתשובות על הדברים שכואבים לו כמו לך ולי - - השר יעקב אדרי: תמיד אומרים את זה למי שבא כל הזמן. רן כהן (מרצ): - - בסיכומו של דבר הוא צריך להשיב, אבל מה לעשות, זה המחיר של ישיבה בממשלה. גברתי היושבת-ראש, הסוגיה הזאת איננה בעלת חשיבות גדולה רק משום שמדובר באוכלוסייה עצומה של למעלה מ-1.36 מיליון ישראלים שחיים בקרבנו והם אנשים עם מוגבלות. בעצם מה זה אנשים עם מוגבלות? כולנו אנשים עם מוגבלות, אין אדם שאין לו מוגבלות. האמינו לי, האנשים הכי מסוכנים הם אותם אנשים שבטוחים שהם מושלמים. לפחות כאן בכנסת, אנחנו יודעים שהיו פה כל מיני אנשים שחשבו שהם מושלמים, והם היו האסון הגדול ביותר לכנסת ואולי גם לעם בישראל. אין אנשים מושלמים. מי שיש לו מוגבלות, וזה כולנו, חי בנורמות מסוימות. ההבחנה העיקרית נוגעת לאותם אנשים שיש להם מוגבלות קשה במיוחד, בולטת במיוחד, חריגה במיוחד - ואנחנו רוצים שהם יחיו שווים עם כולנו. זה בעצם האתגר. מדובר באוכלוסייה גדולה ביותר, ואין לנו שום סיבה ערכית ומוסרית שלא לעשות הכול כדי שנחיה, הם וכולנו, כשווים עם שווים. לדעתי זה האתגר הגדול. מניסיון השנים הקודמות, גברתי היושבת-ראש, המפגש הזה פורה מאוד, והוא מצליח גם להביא לתודעה הציבורית את הסוגיה הזאת, שיש חשיבות גדולה בהצגתה התרבותית-הערכית לציבור, כדי שהוא עצמו יגלה אותה סולידריות שאנחנו רוצים להפגין כאשר אנחנו רוצים לנטוע את תחושת השוויון בכל אחד ואחד מהעם שלנו. נדמה לי שהיום הצלחנו אפילו הצלחה גדולה מאוד. היום ישבו עשר ועדות של הכנסת, מוועדת החוץ והביטחון וועדת הכספים ועד הוועדות היותר קטנות, כולן עסקו בנושאים חשובים ביותר, ולא אמנה אותם כאן, הם יפורסמו, וכל הוועדות גם הגיעו לסיכומים בסוגיות שבהן הן עסקו. היה עיסוק רב בשאלה איך להגיע לשוויון לאנשים עם מוגבלות, מילדים עד נכי נפש עד נכים פיזית. והטקס באודיטוריום, גברתי היושבת-ראש, שבו ייצגת בכבוד את הכנסת, עם רעיית ראש הממשלה עליזה אולמרט, היה מכובד ביותר, ובו הענקנו את אות השוויון לחמישה נציגים מפוארים בעלי מוגבלות שהתגברו עליה בכוח רוחם, בכוח אישיותם, בכוח רצונם העז לחיות חיים מלאים, ונדמה לי שזה לגאווה להם ולכולנו. היו"ר קולט אביטל: נא לסיים. רן כהן (מרצ): לצערי אני אצטרך פרק זמן קצת יותר ארוך. אני מצטער. היו"ר קולט אביטל: דקה. רן כהן (מרצ): תעצרי אותי כשלא תהיה ברירה. אני רוצה לציין, גברתי היושבת-ראש, כמי שיושב בבית הזה המון שנים ומחוקק, שלמדינת ישראל יש סיבה מצוינת להרגיש גאווה על ספר החוקים שלה, כפי שציינת בדברי הפתיחה שלך. יש לנו בסך הכול חוק מצוין, שאין כמותו בשום מדינה בעולם, אלא שעדיין יש לנו בעניין הזה שני ליקויים גדולים. האחד, מידת האכיפה של חוקי השוויון לאנשים עם מוגבלות מאוד מאוד קטנה, וגם משובשת. והדבר השני, עקרון הנגישות, נושא שאני מטפל בו במסגרת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת - עדיין לא מותקנות התקנות, ואנחנו חייבים להשלים אותן במהירות האפשרית כדי לאכוף את יישום החוק. אני מאמין שאפשר לעשות את זה, אלא שלעתים, חברי הכנסת, בואו נהיה ישרים עם עצמנו, לעתים הכנסת הזאת מקלקלת ומשבשת חלק מהחוקים שלה, וזאת בשל אילוצי הממשלות, אילוצי הקואליציות. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת כהן. רן כהן (מרצ): אני מייד מסיים. גברתי היושבת-ראש, אין לנו דרך אלא עלינו ללכת בעקבות מה שהשדולה שאני עומד בראשה רוצה מאוד לעשות. אנחנו חייבים לפתור את הבעיה שרק 29% מהאנשים עם מוגבלות שרוצים לעבוד מצליחים להיות בעבודה, לעומת 66% בקרב האנשים שאין להם ליקוי בריאותי. זה מצב שלא יכול להישאר. עלינו לקיים בתוכנו שוויון. אנשים שאינם עובדים ומתפרנסים מרצונם ומיגיע כפיהם - זה יוצר את הפער המתמיד, המעמיק, להם ולמשפחותיהם. אנחנו חייבים לפתור את בעיית התעסוקה. היו"ר קולט אביטל: אדוני. רן כהן (מרצ): אני רוצה לסיים רק בהבעת תודות, כי אני חייב, בתור יושב-ראש השדולה. אני רוצה להודות מאוד מאוד לרעיית ראש הממשלה, עליזה אולמרט, על התגייסותה לטובת הנושא הזה בחפץ לב, בהיותה גם חברת הוועדה שבחרה את הראויים לאות השוויון ובכל שאר הדברים שהיא עושה גם למען ילדים, במיוחד ילדים בסיכון ובגיל הרך. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. רן כהן (מרצ): אני רוצה להודות מעומק לב לד"ר נעמי הדס-לידור, יושבת-ראש המועצה הארצית לשיקום נכי נפש בקהילה ויועצת השדולה שלנו, על השקעתה האינטנסיבית והמרשימה בארגון היום הזה. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת רן כהן, אני מבקשת ממך. רן כהן (מרצ): לד"ר דינה פלדמן הנציבה, לאילן פרי ותמי זנדברג, העוזרים הנאמנים שלי, שעבדו קשה מאוד לקראת היום הזה, למירי יכין, ראש אגף טקסים ואירועים בכנסת, ובמיוחד לך, גברתי, גם על הנאום היום, גם באודיטוריום וגם כאן. אני שולח ברכה חמה לזוכים באות השוויון. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חברת הכנסת רונית תירוש, בבקשה. רונית תירוש (קדימה): תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לברך את היושבים אתנו באולם ולציין לשבח את אותם אנשים מוכרים וטובים שאנחנו רואים לא רק ביום המסוים הזה, אלא הם פועלים במסגרת הוועדות השונות על מנת לסייע לאנשים עם מוגבלות. בעניין הזה אני רוצה לתת שיעור קצר בלשון ולהגדיר, לתת כמה הגדרות. לקות זה תיאור הפגיעה. הפגיעה יכולה להיות פגיעה פיזית והיא יכולה להיות פגיעה נפשית. אני מדגישה זאת, משום שנוטים לחשוב שאנשים עם מוגבלות הם בעיקר אנשים שיש להם בעיה פיזית לתפקד, ולא כך הוא הדבר. גם בעיה נפשית היא לקות. נכות זו התוצאה, הפגיעה התפקודית. זו פגיעה תפקודית, של יכולת האדם לתפקד, בעיקר פיזית. מוגבלות היא תוצאת הפגיעה בהקשר החברתי, כלומר: האדם מוגבל ביכולתו להשתלב בחברה בדרך רגילה לעומת אנשים אחרים, שהם חסרי אותה לקות. לכן אנחנו צריכים לתת את המענה הזה. כשאנחנו מדברים על שוויון או שוויון הזדמנויות, אנחנו צריכים לפתור את בעיית המוגבלות. בשנת 1998 חוקק חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, במטרה להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות ולעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, וכן לתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים, באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות, בכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתו. כשאנחנו מסתכלים על חוק שוויון הזכויות הזה, נגזרות מכך שתי פעולות שצריכות להיעשות בתחומים שונים. האחת קשורה לנושא החשיפה והתודעה. אין כמו מערכת החינוך כדי לאפשר מפגש בלתי אמצעי של ילדים עם מוגבלות וילדים ללא מוגבלות. אני חושבת שככל שנקדים לעשות זאת, כל הסטיגמות שקיימות, כל התחושות שאולי לא ניתן לשלב אותם בחיים רגילים ובתפקוד רגיל, אולי תיעלמנה. אני חושבת שחוק השילוב, שחוקק לפני שנים אחדות, ולצערי מתקדם בקצב מאוד אטי, הוא חוק מאוד חשוב, כי הוא מאפשר את ההצטרפות של אותם תלמידים לבתי-ספר רגילים, לכיתות רגילות. אני רוצה לומר לכם ממקור ראשון, ששילוב של ילדים עם מוגבלות בבתי-ספר רגילים, לא רק תורם לילד בעל המוגבלות עצמו, הוא אולי תורם בעיקר לחברה סביבו. הוא גורם לכך שאנשים יהיו הרבה יותר רגישים, הרבה יותר אכפתיים והרבה יותר מעורבים. המנהלים תמיד העידו שרמת האלימות בבית-הספר יורדת פלאים. יש משהו במפגש הזה שעושה טוב לרגש של בן-אנוש ומוציא את האנושיות שלנו כבני-אדם. לכן, מעל במה זו אני קוראת למנהלי בתי-הספר להרחיב את השילוב של תלמידים במוסדותיהם. זה דורש תקציבים שיאפשרו גם השתלמות וגם הכשרה מתאימה כדי לטפל באותם ילדים ולתת להם את הכלים המתאימים. מובן שזה יביא למודעות הציבור הרחב את החשיבות של שילוב בעלי מוגבלויות ואת העובדה שהם כאחד האדם. הנקודה השנייה שנגזרת מחוק שוויון הזכויות היא הנגישות. הנגישות גם היא יש לה כמה רבדים. ראשית, אני רוצה לדבר באופן טבעי על חינוך - נגישות לחינוך וללמידה. כאן אזכיר את כל אותה קבוצה של בעלי הלקויות, שהן לקויות רחבות, המתפרסות על ספקטרום מאוד רחב. רק היום ניהלנו דיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט על המוכנות של מוסדות ההשכלה הגבוהה לקבל או לאפשר לתלמידים עם לקויות למידה להתקבל לכל תחום ולהשתלב כסטודנטים מן המניין ללא כל מכשול. תחום שני של נגישות נוגע בעיקר לנגישות פיזית. אני אגע בדברים מאוד פשוטים. כל מוסדות הציבור, כל מרכזי הספורט ומתקני הספורט למיניהם מחויבים על-פי חוק, ואנחנו קצת בפיגור בנושא הזה, כי לא כולם הנגישו את עצמם לאנשים עם מוגבלות, אבל כולם מחויבים בשם הצדק האנושי, ולא רק בשם החוק, להנגיש ולאפשר נגישות של בעלי מוגבלות למתקנים הללו. הדבר האחרון שאני רוצה לגעת בו גם קיבל תיקון בחוק בשנת 2005. נאמר שמוסדות ציבור מחויבים להנגיש את המידע שבידיהם לטובת הציבור הזה. אני רוצה לכוון את דברי בעיקר לאתרי האינטרנט, לאותו משאב אינטרנטי שדווקא מקל בראש ובראשונה על האוכלוסייה הזאת, שלא צריכה לכתת את רגליה למוסדות השונים והיא יכולה לעשות את הפעולות באינטרנט. כאן אני מכוונת לכיתוב יותר גדול, בעיקר עבור כבדי ראייה, ולפתרונות אחרים שאנחנו מחויבים להם באמצעי הטכנולוגי המתקדם הזה. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: אני מודה לך. חבר הכנסת חיים אמסלם, ואחריו - חברת הכנסת לנדבר. אני מקווה שהיא נמצאת. חיים אמסלם (ש"ס): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, האורחים ביציע, במדינת ישראל חיים היום קרוב לחצי מיליון אנשים מוגבלים פיזית, שכלית או נפשית. אנשים אלה מופלים לרעה ברבים מתחומי החיים. שיעור האבטלה בקרבם מרקיע שחקים. רבים מן המקומות הציבוריים אינם נגישים בפניהם, ולא אחת הם נשלחים לגור במוסדות מרוחקים ומבודדים מן החברה. כך נוצר מעגל קסמים, ורבים נוטים לתייגם בתוויות שליליות: "הם שונים", "הם אינם יכולים ללמוד אתנו", "הם אינם מסוגלים לעבוד". חוסר היכולת של אנשים מוגבלים ללמוד עם אנשים שאינם מוגבלים, לקנות בחנויות, לצרוך כמותם תרבות, ספרות ובידור, מונע מגע ישיר בין שתי האוכלוסיות ומרחיק את ההזדמנות לשבור את הדעות הקדומות, שרק מתחזקות, והפער בין שתי האוכלוסיות הולך ומתרחב. חובתנו לדאוג לשבירת הסטיגמות השליליות האלה בכל הדרכים האפשריות: בחינוך, בפרסום וכדומה. חכמינו מלמדים אותנו: אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו. אל תיתפס לחיצוניות, אלא לפנימיות. עלינו לדעת כי הגוף הוא כלי, ורק כלי. גם אם מבחוץ הכלי נראה קצת פגום לכאורה, יכולה להיות בתוכו נשמה גדולה. היו חכמי ישראל שהיו בעלי מוגבלויות והגיעו להישגים מדהימים, והיום אנו זוכרים רק את גדלותם ולא את מוגבלויותיהם. כך למשל האמוראים רב יוסף ורב ששת, שהיו עיוורים וזכו להיות גדולי הדור. רבי זירא קטינא חריך שקי, שהיה קצר קומה, גמד ונכה רגליים, היה אחד האמוראים הגדולים ביותר. אומרים שהגאון ה"דברי חיים", האדמו"ר מצאנז, היה גאון עולם והיה נכה ומרותק לכיסא גלגלים כל ימי חייו. באודיטוריום התרגשנו בעת חלוקת האותות לאותם מוגבלים שהגיעו להישגים מרשימים בתחומים שונים. אין שום סיבה מוצדקת שאדם עם מוגבלות לא יהיה זכאי שיאפשרו לו להגשים את עצמו ולהגיע להישגים. חובתנו לאפשר נגישות מלאה לכל המשרדים, לכל מוסדות החינוך וההשכלה, לכל מרכזי הקניות ולכל אתרי הבילוי, ולאפשר שילוב מלא בכל תחומי החיים. אנשים עם מוגבלויות הם אנשים ככל האנשים, והם ראויים וזכאים לחיים מלאים, כמו כל אזרח אחר במדינה. תורת ישראל מצווה אותנו לנקוט זהירות יתירה באנשים מוגבלים. כך למשל מזהירה התורה: "לא תקלל חרש ולפני עור לא תתן מכשל ויראת מאלהיך אני ה'". בן עזאי אומר במסכת אבות: "אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום". אני מסיים בפירוש ה"תפארת ישראל" שאומר כך: הבוז המופנה כלפיהם פוגע כביכול גם בריבונו של עולם שברא אותם ואף מקיים אותם. אם ריבונו של עולם אוהב אותם ומקיים אותם, איך אתה תרשה לעצמך לזלזל בהם? תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל מלכיאור, ואחריו - חברת הכנסת לנדבר. היתה טעות ברישום במזכירות, כל היתר לפי הסדר הרשום. משה כחלון (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, אפשר לקרוא את סדר הדוברים? היו"ר קולט אביטל: אחרי כן - חברת הכנסת לנדבר, אחריה - חבר הכנסת גפני, חבר הכנסת שרוני, חבר הכנסת אלדד, חבר הכנסת כחלון, חבר הכנסת חנין, חבר הכנסת בשארה, ואחרון הדוברים - חבר הכנסת טיבי. מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): כבוד היושבת בראש, הייתי אומר כבוד השרים, אבל קשה לי להגיד את זה בדיוק ברגע זה – כבוד השר, אני רואה שמחוץ לדלת יש שר. השר יעקב אדרי: - - - מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): אני חושב שהיה טוב אם גם השרים הרלוונטיים לנושא היו פה, כבוד היושבת בראש. היו"ר קולט אביטל: אני מאוד אודה לכם אם לא תעשו שם התקהלות. אם תרצו לדבר, אנא צאו. תודה. השר יעקב אדרי: - - - מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): אנחנו סומכים עליך, היינו רוצים שגם העמיתים שלך שנוגעים לנושא החשוב הזה יהיו פה. אני חושב שזה היה מכבד את המעמד. השר יעקב אדרי: תמיד תגידו את זה למי שנמצא פה. מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): אתה המקשר, ואני מניח שאתה מעביר את הדברים לעמיתיך, אחרת אני לא יודע בשביל מה אתה פה. השר יעקב אדרי: אני מאוד מודה לך. מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): דווקא בתחום הזה אני יודע שאני יכול לסמוך עליך, גם בתחום הזה. הנושא רציני וכבד ואני רוצה להזכיר כמה נקודות. אני רוצה, קודם כול, להודות לחבר הכנסת רן כהן, שקיבל עליו את ההובלה בנושא הזה בכנסת הנוכחית. חבר הכנסת רן כהן, נשמח להיות שותפים ועוזרים למאמצים בכנסת הנוכחית, גם לארגונים שעובדים יום-יום למען השוויון והזכויות הבסיסיות, וזה לא עניין של חסד ולא עניין של טובה שעושים למישהו, אלא הזכויות הבסיסיות לאנשים עם מוגבלויות שונות. בוועדת החינוך דנו לאחרונה בכמה נושאים הקשורים לעניין, ובזמן המועט שלרשותי אני רוצה להזכיר אותם. חוק השילוב - הייתי אומר את זה לשרת החינוך ולשר האוצר, אבל לצערי הם לא פה, אז אצטרך להגיד את זה שוב לשר המקשר, שיעביר את הדברים. חוק השילוב לא פועל. זה אחד החוקים החשובים ביותר לשילוב של תלמידים עם צרכים מיוחדים. זה פשוט לא עובד. הסיבה היא שלא מקצים את התקציבים המעטים שצריך בשביל לעשות זה. הרי כל תלמיד שנמצא בשילוב, אפילו כלכלית עולה הרבה פחות מתלמיד שנמצא בחינוך המיוחד. כך שהייתי חושב ששר האוצר יגיד תודה שיש חוק כזה, שנתנו לו מתנה גם הרבה מאוד כסף, חוץ מזה שזה באמת עוזר לתלמידים להשתלב בחיים הכלליים במדינת ישראל, ואחר כך להשתלב גם כלכלית בחברה הכללית במדינת ישראל. במקום לתת את הכלים הבסיסיים שצריך לתת לתלמידים כדי שיוכלו להשתלב, מתקמצנים כשמדובר בסייעים או בסייעות ובשעות הנוספות שצריכים, ואומרים שאין תקציב לזה. הולכים לבג"ץ, בג"ץ קובע מה שקובע לגבי כמה משרד החינוך צריך להקציב לעניין, ומשרד החינוך אומר: אנחנו רוצים להקציב את זה אבל משרד האוצר לא נותן לנו את הכסף, ובזה נגמר הסיפור. זה זלזול בחוק, זה זלזול בכנסת, זה זלזול בבג"ץ, זלזול קודם כול בילדים עם צרכים מיוחדים שכל כך רוצים להשתלב, אבל שום דבר לא זז בתחום הזה. חבל על כל יום שעובר ופוגע באלפי ילדים. אומנם יש פה ושם יוזמות פרטיות לתשלומים בלתי חוקיים של הורים, טוב שמשלמים איפה שיכולים, פה ושם זה עובד - אבל אפשר לעשות את זה בכבוד, כפי שקבעה כנסת ישראל, ולא עושים את זה. היום טיפלנו בנגישות להשכלה גבוהה של אנשים עם מוגבלויות, שלא רואים את המוגבלויות שלהם, שהן לא מוגבלויות פיזיות אלא קשיי למידה, ואנשים עם מוגבלויות פסיכיאטריות. יש פה ושם מוסדות, למשל האוניברסיטה העברית, שעושים עבודה נפלאה בעניין הזה. יש שם תיאום בין כל הזרועות באוניברסיטה, יש יחידה לנגישות רב-מקצועית שיש לה הכלים לעשות, ויש עוד אוניברסיטאות ומוסדות להשכלה גבוהה שעושים, אבל אין אחידות בעניין. התקציב של המדינה כל שנה הולך וקטן, לכן הכול תלוי במידת הרצון הטוב של ראש המוסד או הנהלת המוסד ובמידת ה"שנור" שמצליחים לעשות אצל יהודים נדבנים בחוץ-לארץ. פעם הקציבו לזה 4 מיליוני שקלים, אבל בינתיים אותו סכום נמצא כשיש כפול תלמידים ופי-ארבעה צרכים. היו"ר קולט אביטל: נא לסיים. מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): קיבלנו כמה החלטות בתחום הזה. אני מקווה שהמוסדות להשכלה גבוהה ינהגו כמו האוניברסיטה העברית, ותהיה אחידות באבחון התלמידים, ובסך הכול ננצל למען החברה פוטנציאל עצום שיש לתלמידים האלה. היום, לצערנו, מעטים יכולים לתרום את מה שיש בהם כדי להקל על החברה ועל החיים של עצמם. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חברת הכנסת סופה לנדבר. אחריה – חבר הכנסת משה גפני. סופה לנדבר (ישראל ביתנו): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, אורחים נכבדים, היום אנחנו, חברי הכנסת, צריכים לחזק את ההתחייבות של החברה הישראלית ושלנו כחברי הכנסת לקדם את האנשים שהגיעו לכנסת והאנשים שבעצם צופים בנו בבית, אנשים מוגבלים. יש בצד ימין שלי תרגום לחירשים, זה דבר כל כך טוב ומצוין, ואנחנו תמיד צריכים לזכור שיש בחברה הישראלית אנשים שהם מוגבלים. היום קיבלנו סקר, ולפיו 25% מהאוכלוסייה הם אנשים מוגבלים. אנחנו צריכים לזכור את האנשים האלה יום-יום. צריכים לזכור שלעתים קרובות מה שאנחנו, האנשים הבריאים, יכולים להרשות לעצמנו, זה מאמץ אדיר לאנשים מוגבלים – עלייה לאוטובוס, כל צעד שהם עושים בכביש או בדרך. כל דבר אלמנטרי שהוא קל עבורנו הוא קשה במיוחד לאנשים עם מוגבלות. היום, כאשר ראיתי את הסקר, נזכרתי פתאום בציטוט מספר של אורי גורדון. כולנו זוכרים שאורי גורדון - - - היו"ר קולט אביטל: אני רוצה לבקש מחבר הכנסת סער ומחבר הכנסת מרציאנו, אם אפשר בבקשה לא להפריע. רן כהן (מרצ): השיתוף הזה ליכוד-עבודה - - - היו"ר קולט אביטל: שותפות מופלאה. סופה לנדבר (ישראל ביתנו): אני רוצה, חברי הכנסת, להביא ציטוט מדבריו של אורי גורדון, זיכרונו לברכה. אתם זוכרים שהוא היה בן-אדם מוגבל, שהוא היה בן-אדם משותק, שאומנם החזון הציוני שלו שהפך אותנו לישראלים - - - היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת ריבלין, אנא תקשיב גם לחברים. סופה לנדבר (ישראל ביתנו): באחד הספרים הוא סיפר שכאשר הוא גדל, והוא היה משותק מילדות, והלך למועדון עם חבריו, הוא היה מוגבל בתנועות, וכולם רקדו והוא עמד בצד ולא היה מסוגל לעשות מה שאחרים עשו. פתאום הוא נזכר והבין יותר עמוק, שכאשר הוא גדל החברים שלו גדלו יחד אתו, אבל מה שהם מסוגלים לעשות, הוא לא מסוגל לעשות. מה שהם יכולים הוא לא יכול. הוא חזר הביתה וחיבק את אביו. הוא פשוט שכב לו על הכתף ובכה ואמר: איך? כולם רוקדים, ואני לא מסוגל. ענה לו אבא: ילד שלי, אנחנו, אני ואמא, עשינו כל מה שיכולנו ומה שלא יכולנו. השתדלנו לתת לך אפשרות לעשות מה שאחרים יכולים, אבל לא הצלחנו בהרבה דברים. יש בעולם בן-אדם אחד שמסוגל הרבה יותר מאתנו, בן-אדם אחד ויחיד שמסוגל לעזור הרבה יותר מכולם בעולם. ואז אורי גורדון, כאשר היה נער, הסתכל על האבא וראה את העיניים מלאות דמעות, והוא אמר לו: אבא, מי האדם הזה? והוא אמר: אתה, בני. אבל, רבותי, אני צריכה להעיר שהגיבורים האלה, האנשים שלמרות המחלה ואף שהם מוגבלים הם היום כאן והם היום בכל חלק בחברה הישראלית, הם מתגברים, והחברה הישראלית חייבת לעזור להם, וגם אנחנו, חברי הכנסת. אתמול הגשתי הצעת חוק, ואני צריכה להגיד לחברי חברי הכנסת, ש-36 חברי הכנסת חתומים על הצעת החוק הזאת. היא באה לסייע לנכים מוגבלים על-ידי תנאים שצריך לשפר בביתם אחרי שהם נהיים בעלי נכות. אתם יודעים שממשלת ישראל עד שנת 2003 נתנה לאנשים האלה, המוגבלים, הנכים, מענק כדי לחזור הביתה ולשפץ ולהתאים את הבית לצרכים שלהם. היום אין אפשרות לתת להם מענק, מדינת ישראל וממשלת ישראל קיצצו במענק, והיום אנשים צריכים לקחת הלוואה ובעצם לשפץ את הבית. אני אומרת שבהצעת החוק הזאת אנחנו, חברי הכנסת, תומכים באנשים נכים ואנחנו רוצים - - - היו"ר מגלי והבה: נא לסיים. סופה לנדבר (ישראל ביתנו): עוד מעט אני מסיימת. היו"ר מגלי והבה: אין "עוד מעט", גברתי. סופה לנדבר (ישראל ביתנו): הם דיברו בזמן שאני נאמתי. היו"ר מגלי והבה: לא. - - - סופה לנדבר (ישראל ביתנו): אדוני, הם דיברו בזמן שאני נאמתי - - - היו"ר מגלי והבה: לא להתווכח. סופה לנדבר (ישראל ביתנו): אני לא מתווכחת. אני מבקשת ממך לתת לי לסיים. משה כחלון (הליכוד): זה חשוב. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): - - - הזמן שלי. היו"ר מגלי והבה: שאין לך. סופה לנדבר (ישראל ביתנו): תודה רבה. אתמול הנחנו יחד עם חברי חברי הכנסת הצעת חוק שתיתן לאנשים האלו אפשרות לעשות את השינויים בבית על חשבון מדינת ישראל, ואני מאמינה שאנחנו לא נתמוך במוגבלים רק היום; אנחנו נעשה הכול כדי לעשות את זה במשך השנים, במשך כל השנה, ואנחנו נעשה הכול כדי להעביר את החקיקה. אדוני, אני פשוט רוצה, בשמי ובשם אלו שעוסקים יום-יום במוגבלים, להגיד תודה לאנשים שמפנים את תשומת הלב שלנו לצרכים של אותם אנשים. אני רוצה להגיד תודה. היו"ר מגלי והבה: סליחה. סליחה. סופה לנדבר (ישראל ביתנו): אני מסיימת. היו"ר מגלי והבה: סליחה. תאמיני לי שכל מי שנמצא פה כל היום הזה הוא למען אותם אנשים. סופה לנדבר (ישראל ביתנו): מובן. אבל הוא נתן לי דקה. היו"ר מגלי והבה: סליחה. את שמה לב שאני נתתי לך מעבר לזמן המקובל על מנת שתגידי תודה יפה. אז תודה לך ותודה לאלה שאת רוצה להודות להם. תודה רבה. משה כחלון (הליכוד): כמו שלי ב"פגוש את העיתונות": "ולסיום..." סופה לנדבר (ישראל ביתנו): לסיום, אני רוצה להגיד לעמותות האלה תודה רבה מקרב לב על העבודה שאתם עושים. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה רבה לחברת הכנסת לנדבר. אנחנו מצטרפים לתודות שלך. רן כהן (מרצ): זה היה סיום. משה כחלון (הליכוד): זה היה סיום של שלי. היו"ר מגלי והבה: אני מזמין את חבר הכנסת משה גפני. אי-אפשר לדעת איפה הוא יושב, אבל בבקשה. משה גפני (יהדות התורה): ישבתי במקום שלי. היו"ר מגלי והבה: מאה אחוז. חיפשתי אותך במקום אחר. אחריו - חבר הכנסת משה שרוני. רן כהן (מרצ): הוא יושב ליד כוהנים. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, אני באמת יושב בין שני כוהנים, חבר הכנסת יעקב כהן וחבר הכנסת רן כהן. אני מרגיש זכות גדולה. השר יעקב אדרי: זו זכות גדולה. משה גפני (יהדות התורה): נכון. השר יעקב אדרי: זה גם מחייב. משה גפני (יהדות התורה): זה מחייב מאוד. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני השר אדרי, שמייצג את הממשלה - - - היו"ר מגלי והבה: חברי חברי הכנסת, אלה שמדברים ביניהם: אפשר להמשיך לדבר, אבל בשקט, כי מי שנמצא פה שומע כל מלה. אנא תנו לחבר הכנסת גפני. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, בראשית דברי אני מבקש לברך את יושב-ראש השדולה למען אנשים עם מוגבלות, חבר הכנסת רן כהן, על העבודה הטובה שהוא עושה, ואנחנו מצטרפים אליו בנושא הזה, ועל הדיון שהכנסת מקיימת היום לציון היום הבין-לאומי לזכויות אנשים עם מוגבלות. חבר הכנסת רן כהן, אני חייב להזכיר את מייסד השדולה, חבר הכנסת והשר לשעבר הרב נסים דהן, שעשה עבודה מצוינת. רן כהן (מרצ): אני מצטרף לברכות. היו"ר מגלי והבה: כל הבית מצטרף. משה גפני (יהדות התורה): אני אומר זאת גם בשמך, שהוא ייסד את השדולה הזאת. הוא היה שר הבריאות, והוא היה שר בריאות טוב, ואני חושב שבברכות לרב נסים דהן אני מביא לידי ביטוי את הדעה של כולנו. אדוני היושב-ראש, אנחנו עוסקים באנשים שעל פניו נראה שהם אנשים שיש להם מוגבלות, ולכן היכולות שלהם פחותות. נכון, היכולות הפיזיות שלהם פחותות, אבל אנחנו רואים כאן בכנסת למשל, ולא רק בה, אנשים עם מוגבלויות שהאינטליגנציה והיכולות האינטלקטואליות שלהם, יכולת הביטוי שלהם ויכולת העשייה שלהם, פשוט מרשימות. אנחנו רואים רבים מהם בוועדות הכנסת, במאבק על זכויות של אנשים עם מוגבלות. אנחנו רואים אנשים פיקחים מאוד עם יכולות בלתי רגילות, ואז נשאלת השאלה מה אנחנו עושים כחברה מתורבתת כדי שהמוגבלות הפיזית שלהם לא תהיה להם לרועץ ולא תגביל אותם. חבר הכנסת הרב אמסלם, קודם בנאומך - לא אחזור על זה, וחיכיתי שתיכנס כדי לומר זאת, דיברתי קודם על היכולות של אנשים עם מוגבלויות - ציינת שיש תנאים ואמוראים, גדולי האומה שלנו, שהיו אנשים עם מוגבלויות. הרב אמסלם דיבר על חלק מהם קודם, מה שהגמרא מביאה, ועל היכולות שלהם. אנחנו לומדים היום על האנשים עם המוגבלויות שהיו להם, כשאחד היה נמוך מאוד, קטוע רגליים, ואחר היה עיוור, ואנחנו לומדים את התורה שלהם היום בחיל ורעדה. אלה אנשים עם מוגבלות, שאם משרד האוצר היום במדינת ישראל היה צריך לעזור להם במשהו, הוא היה מקשיח את לבו. כשהיה צריך לתת להם קצבת נכות, בחוק ההסדרים היו מביאים לקצץ להם. רן כהן (מרצ): נכון. משה גפני (יהדות התורה): אנשים מורמים מעם עם מוגבלות. הקדוש-ברוך-הוא ברא אותם כך או שחלילה נפגעו בתאונה. אני לא מדבר ואינני רוצה להיכנס, ואין לנו הרבה זמן בדיון הזה - הדיון הזה הוא יותר דיון עקרוני כדי להביע את ההזדהות שלנו, אבל מה שנעשה עם הוועדות הרפואיות הוא דבר שלא עולה על הדעת לעשות במדינה מתורבתת. אני לא רואה ביציע, אבל יכול להיות שקודם הוא היה, וכמובן לא אומר את המקרה - האם הוא מוגבל או לא מוגבל? רואים בעין. ועדה רפואית החליטה שהוא לא מוגבל. זה פשוט לא ייאמן. הרי מי שנמצא בשדולה ומי שעוסק בנושאים האלה יודע שנעשים פה דברים שהם בושה וחרפה לחברה מתורבתת. מה היכולת של חברה - אדוני היושב-ראש, הייתי אומר: חברה מודרנית ומתורבתת בין-לאומית, אבל אני רוצה להגיד כיהודי. התורה מחייבת אותנו בעניין הזה. זה מחייב כל בן-אנוש, אבל אני כיהודי גם חייב בחוקי התורה. יש חובה "כי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו". חובה על כל אחד מאתנו, מי שהקדוש-ברוך-הוא אפשר לו שתי ידיים, שתי רגליים ואת היכולות לראות ולשמוע, לאפשר לאלה שאין להם את זה להשתלב כמו כולנו; אין אחד שאין לו קרוב, ויכול להיות קרוב מקרבה ראשונה או מקרבה רחוקה יותר, חבר או שכן. מה אנו כחברה עושים? האם באמת אנחנו עושים דיינו, ואנחנו יכולים לומר שאנחנו משלבים את האנשים עם מוגבלות בחברה, אנשים שיש להם היכולת האינטלקטואלית, ויכולים להיעזר בהם, החברה יכולה להיעזר בהם? האם אנחנו עושים את מה שאנחנו צריכים לעשות? התשובה היא: לא. אדוני היושב-ראש, מכאן, היום הזה, אני חושב שצריכה לצאת הקריאה קודם כול כלפי עצמנו - לא לאפשר להעביר לא תוכניות כלכליות ולא תקציבי מדינה שאין בהם תשובה הולמת. אני לא אומר לפזר כסף ואני לא אומר לתת בלי חשבון ובלי הגבלה. אנחנו נמצאים בסד קשה של מגבלות תקציב, אבל בתוך המסגרות הקיימות אנחנו מחויבים – קודם כול בגלל הנושא האוניברסלי, הבין-לאומי, אבל גם בגלל היהדות שלנו, גם בגלל החובה היהודית שלנו – לאפשר לאנשים האלה להשתלב. והתרומה שלהם היא לא פחותה מהתרומה של כל אחד אחר מאתנו, במקרים רבים אפילו יותר. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת משה גפני. אני מזמין את חבר הכנסת משה שרוני. אחריו - חבר הכנסת דב חנין, שהתחלף עם חבר הכנסת אלדד. משה כחלון (הליכוד): מה אתי? היו"ר מגלי והבה: לפי הרשימה. משה שרוני (גיל): אתם מהאופוזיציה - - - משה כחלון (הליכוד): אתה רואה, תמיד דופקים את השחורים, שרוני... משה שרוני (גיל): אדוני יושב-ראש הכנסת, רבותי חברי הכנסת המכובדים - - אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): - - - היו"ר מגלי והבה: לא הבנתי, חבר הכנסת טיבי, אבל כל מחמאה ממך זה בסדר. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): הוא תמיד פונה ב"יושב-ראש הכנסת" לכל מי שיושב - - - משה שרוני (גיל): - - אני מברך את הנכים הנוכחים במליאה ואני מאחל להם הרבה בריאות, ושהמצב שלכם ישתפר. היום הוא היום הבין-לאומי למען אנשים עם מוגבלויות. בישראל חיים כיום מעל 600,000 איש עם מוגבלות פיזית, שכלית או נפשית. אנשים עם מוגבלות במדינת ישראל מופלים בכל תחומי החיים - שיעור האבטלה בקרבם הוא פי-שלושה מאשר בקרב ציבור הלא-נכים; רוב המקומות הציבוריים אינם נגישים; 37% מקרב הנכים יש להם השכלה נמוכה מ-12 שנות לימוד, כאשר בקרב ציבור הלא-נכים מספר זה לא עולה על 13%; ילדים עם צרכים מיוחדים נשלחים לבתי-ספר מיוחדים כיוון שמערכת החינוך הרגילה אינה ערוכה לקלוט אותם. מסקר שהוצג היום בוועדה עולה, כי אנשים עם מוגבלויות מרגישים מבודדים ולא רצויים בחברה. הממסד לא מעניק להם את הכלים להשתלבות ראויה בחברה, ועל כן למעלה מ-50% מהנכים אינם רואים עצמם חלק מהחברה הישראלית. לרגל היום הבין-לאומי לזכויות אנשים עם מוגבלויות מצאתי לנכון לדווח על פעילות ועדת העבודה והרווחה אשר אני עומד בראשה. ועדת העבודה והרווחה קיימה כמה דיונים בנושא רפורמת בריאות הנפש. ההסכם בין משרד האוצר למשרד הבריאות מחבל ברפורמה החיונית בבריאות הנפש. ההסכם להעברת האחריות הביטוחית לבריאות הנפש לקופות-החולים גובש בחודשים האחרונים בחופזה רבה, ללא ליווי של אנשי מקצוע – שהם יודעים מה טוב לאנשים האלה. יש להעמיד תקציבים ראויים על מנת שמהלך כזה יצלח. נראה כי האוצר שוב מנצל את כוחו לצמצום תקציבי על חשבון הנזקקים. ועדות ערר לעניין גמלת הניידות - כיום קיימת ועדה אחת בלבד בבית-החולים בתל-השומר. לוועדה מגיעות תלונות למכביר של אנשים עם מוגבלויות, אשר מתארות את דרך הייסורים שהם נאלצים לעבור על מנת להגיע לדיון באותה ועדת ערר. בימים אלה אני מקיים דיונים עם משרד הבריאות והמוסד לביטוח לאומי כדי להקים שלוש ועדות נוספות: בירושלים, בבאר-שבע ובחיפה. ועדות רפואיות – ועדת העבודה, הרווחה והבריאות אשר אני עומד בראשה קיימה ביום 20 ביוני 2006 ישיבה בנושא קריטריונים לגמלת ניידות. בישיבה זו נכחו נציגי המוסד לביטוח לאומי, משרד האוצר, משרד הבריאות וארגוני הנכים. בסיכום הישיבה קראתי למנכ"ל הביטוח הלאומי להקים בתוך 14 יום ועדה משותפת של המוסד לביטוח לאומי, משרד הבריאות, משרד האוצר ונציגי ארגוני הנכים, אשר מטרתה לבחון את הטענות של ארגוני הנכים בכל הנוגע לנושאים הבאים: 1. עיגון ההסכם בחוק; 2. רענון הקריטריונים לזכאות לקצבת ניידות; 3. עדכון סעיפי הליקויים; 4. עדכון קצבת הניידות; 5. הרכב הוועדות הרפואיות לקביעת הזכאות לקצבת ניידות; 6. הפער בתנאים בין נכי הביטוח הלאומי לנכי צה"ל; 7. טענות לפער בין ההתייחסות לנכים יהודים להתייחסות לנכים ערבים; 8. הקמת ועדה מיוחדת לחריגים. ועדה כזאת עדיין לא הוקמה, אבל אני מבטיח שאעשה את כל המאמצים להקמתה. חוק הפוליו – בקרוב תקיים הוועדה בראשותי דיון בהצעת חוק לנפגעי פוליו. הכוונה בהצעת החוק להעניק לנפגעי פוליו פיצוי חד-פעמי וקצבה חודשית. מדובר באלפי נכי פוליו שסובלים עשרות שנים ממחלה קשה, והגיע הזמן לפצותם על הסבל הרב שנגרם להם. אני מקווה כי הממשלה אכן תתמוך בהצעה זו. חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות – כפי שידוע לכל הנוכחים, במרס 2005 התקבל חוק חשוב זה לנכים, ולפיו קיימת חובה להנגיש כל מקום שפתוח לציבור וכל שירות שניתן לציבור לאנשים עם כל סוגי המוגבלות. אף שהחוק עבר בכנסת השש-עשרה, לא ניתן ליישמו עד אשר יותקנו לו התקנות. היו"ר מגלי והבה: אבקש לסיים. משה שרוני (גיל): לצערי, עד היום, באיחור של למעלה משמונה חודשים, לא הגישו המשרדים השונים את התקנות לאישור הוועדה. בשל חשיבות הנושא, הקמתי ועדת משנה בראשות חבר הכנסת רן כהן, אשר תקיים דיונים מרתוניים על מנת להבטיח אישור מזורז של התקנות. אני מלא תקווה כי הדבר יקרה בחודשים הקרובים. רן כהן (מרצ): אני מבטיח לך שזה יקרה. היו"ר מגלי והבה: נא לסיים, אדוני. משה שרוני (גיל): עוד דקה. בסך הכול פעם בשנה יש חג כזה לאנשים, שמתייסרים ולא עוזרים להם. אני חושב שהמקום הזה הוא המקום לעשיית צדק עמם פעם אחת ולתמיד. רן כהן (מרצ): אדוני היושב-ראש, אני חושב שהוא צודק, צריך לתת יותר זמן - - - משה שרוני (גיל): תווי חנייה לנכים – כבר בחודש יולי השנה קיימה ועדת העבודה ישיבה חשובה מאוד אשר נוגעת לחניות הנכים. אני רואה בסוגיה זו אחד הנושאים החשובים ביותר. במצב הקיים יש ריבוי תווי חנייה, שימוש מופרז בתווי חנייה, תופעה רחבה של זיופי תווי חנייה ואי-אכיפת החוק בנושא זה. תופעות אלה גורמות בעיקר למחסור גדול במקומות חנייה למוגבלי ניידות, וכולנו יודעים שהנגישות היא אחד הנושאים החשובים בחיי הנכה. בשל מצב בלתי נסבל זה החלטתי להקים ועדה בין-משרדית, בראשות הגברת דינה פלדמן – נציבת שוויון לאנשים עם מוגבלות ממשרד המשפטים – אשר בפניה יוצגו עמדות עמותת "נגישות ישראל" המייצגת את כל ארגוני הנכים בעניין זה. ועדה זו בודקת את המצב הקיים, והיא אמורה להגיש את מסקנותיה בתוך זמן קצר. ברצוני לציין, כי מדיווח שקיבלתי מהגברת פלדמן עולה, כי כבר גובש מסמך בנוגע לסימון חניות. לסיום, רבותי חברי הכנסת המכובדים ואורחים נכים נכבדים, אלה הן מקצת הבעיות שבהן מטפלת הוועדה. על המדינה לקחת אחריות ולבצע רפורמות למען אלו הנזקקים לה ועל מנת להבטיח את זכויות האנשים עם מוגבלויות, כפי שקובע החוק המעגן את זכותם להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים. מגיע להם לחיות חיים יותר טובים מכפי שהיו להם עד היום. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת משה שרוני, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. נתנו לך דקה וחצי הארכה, כיושב-ראש ועדה, וקיבלתי גם את המלצתם של חברי לתת זאת. ראובן ריבלין (הליכוד): תברך גם את המתרגמת. היו"ר מגלי והבה: אני גם מודה באותה הזדמנות למתרגמת, שעושה את עבודתה נאמנה. יישר כוח. ראובן ריבלין (הליכוד): מתרגמת לשפת הסימנים. היו"ר מגלי והבה: המתרגמת לשפת הסימנים, בהחלט – גם כאן, גם הציבור רואה אותך, ואנחנו מברכים אותך ומודים לך. אני מזמין את חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת משה כחלון. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אני מברך את האורחים שלנו, האזרחים והאנשים בעלי המוגבלויות, שאנחנו מציינים היום את יום הזכויות שלהם והמאבק למען הזכויות שלהם בכנסת. אני רוצה להצטרף לברכות לחבר הכנסת רן כהן, שעומד בראש השדולה, מסור, נאמן ונמרץ, ובהחלט יש לו זכויות רבות בארגונו של היום החשוב הזה בכנסת, יום שהתחיל בדיונים של הוועדות ומגיע לסיומו בדיון שמתקיים כאן במליאה. עמיתי חברי הכנסת, היום הזה הוא יום חשוב. הוא יום חשוב, כמובן, קודם כול לאנשים עם מוגבלויות, שיש להם הרבה קשיים, הרבה בעיות, ואנחנו נדבר מייד על הקשיים והבעיות הללו. אבל היום הזה הוא גם יום מאוד חשוב לכלל החברה הישראלית, כי בעצם דרך היחס שלנו לאנשים עם מוגבלויות, אנחנו עונים על השאלה: מי אנחנו, איזו חברה אנחנו, אילו ערכים יש לנו, אילו ערכים יש לנו באמת. עמיתי חברי הכנסת, אני חייב לומר לכם בצער, שהתשובה על השאלות האלה היא תשובה מאוד קשה. האמת הקשה היא, שבישראל הנכים, לקויי הראייה, לקויי השמיעה, נכי הנפש, כל אלה, עמיתי חברי הכנסת, נותרים בשולי הדרך. הם לא יכולים לממש בצורה אמיתית, מספקת, משמעותית, את היכולות שלהם, את הכשרונות שלהם, את הרצונות שלהם. זוהי התמונה הקשה. היום ראיתי את התערוכה היפה של אנשים עם מוגבלויות – ציורים שנתלו במסדרונות הכנסת – ואכן, אין ספק, יש פה כשרונות נפלאים. אבל האם אנחנו, כחברה, באמת מאפשרים לאנשים עם מוגבלויות לממש את הכשרונות האלה? האם אנחנו באמת מאפשרים להם להפיק מעצמם את מה שהם יכולים? האם אנחנו נותנים להם את התנאים המינימליים שיאפשרו להם לפעול בחברה, לעבוד בחברה, לתפקד בחברה, להגיע לכל מקום, להשתתף בכל דיון שמעניין אותם? התשובה, עמיתי חברי הכנסת, היא תשובה שלילית. השתתפתי היום בחלק מדיוני הוועדות שעסקו בנושא הזה. אני חושב שהכנסת, אגב, מתייחסת לנושא ברצינות. אני חושב שהדיונים היום בוועדות, וגם הדיון שמתקיים פה במליאה, הם דיונים רציניים וענייניים. אבל הדיונים האלה חושפים הרבה מאוד בעיות, ולבעיות האלה יש מכנה משותף אחד: האנשים עם המוגבלויות אינם זוכים להגנתה של המדינה. מדינת ישראל מתנערת, המדינה מתקפלת, המדינה נסוגה בדיוק מהשאלות שבהן היא צריכה לעסוק. חבר הכנסת גפני הזכיר פה ועדות רפואיות – ודאי, יש בעיה איומה עם הוועדות הרפואיות. הבסיס של הבעיה הזאת הוא שהמדינה מנסה להתנער מהאחריות שלה ומהחובות שלה כלפי זכאים לכל מיני זכויות. אני רוצה להקדיש כמה מלים לנושא בריאות הנפש. יש לנו חוק מאוד יפה בישראל, חוק שחוקק ביוזמתה של חברת הכנסת לשעבר תמר גוז'נסקי, חוק שיקום נכי נפש בקהילה. החוק הזה בפועל איננו מיושם, בגלל התנהגותו של משרד האוצר, שבעצם איננו נותן את התקציבים המתאימים לנושא הזה. רפורמה בבריאות הנפש, שעומדת היום על שולחנה של הכנסת – דיבר על כך חבר הכנסת שרוני לפני – היא רפורמה שמתחילה מבעיות אמיתיות. יש מה לשפר בבריאות הנפש בישראל, יש תורים, יש מחסור באנשי מקצוע, יש בעיות. צריך לשפר את המערכת, צריך לחזק אותה, צריך לתקצב אותה, לתת לה הרבה יותר משאבים. אבל במקום לעשות את הדברים ההכרחיים האלה, אדוני היושב-ראש, מציעים לנו רפורמה שהולכת בדיוק בכיוון ההפוך. התוצאה של הרפורמה הזאת תהיה פירוק של מערכת שצריך לשפר אותה, אבל לא צריך לפרק אותה ולא צריך להרוס אותה. מזה ייפגעו נכי נפש, מזה ייפגעו גם אנשים אחרים שנזקקים היום לעזרת המערכת הציבורית בתחום של בריאות הנפש. לכן, עמיתי חברי הכנסת, דרך ארוכה מאוד לפנינו. אנחנו, אני מקווה, בכנסת הזאת לפחות נתחיל בדרך הזאת. זו דרך של שינוי, דרך קשה, דרך של מאבק – קודם כול עם משרד האוצר – אבל בזה ניבחן אם באמת אנחנו דואגים לאנשים עם מוגבלויות. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת דב חנין. אני מזמין את חבר הכנסת משה כחלון. אחריו - חבר הכנסת אריה אלדד. רן כהן (מרצ): אנחנו ננהל את המאבק הזה שחבר הכנסת חנין דיבר עליו. משה כחלון (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, ראשית, גם אני רוצה לברך את חבר הכנסת רן כהן על כך שהוא עומד בראש השדולה למען אנשים עם מוגבלויות, שדולה שהיא הרבה פחות בולטת, עם פחות כותרות, עם הרבה עבודה, אבל עם מעט-מעט תמורה בעולם הזה, ובטח תהיה תמורה בעולם הבא – וכל אחד והעולם הבא שלו. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): גן עדן מובטח. משה כחלון (הליכוד): חברים, מדינה נמדדת ביחסה לקשישים, לילדים, לנכים, בדרך כלל. המדינה שלנו, לצערי – אולי אפשר לומר: לשמחתי – התקדמה מאוד בשנים האחרונות ביחסה לאנשים עם מוגבלויות, אבל לא מספיק. אני אתן כמה דוגמאות שמדי פעם אני נתקל בהן אצלי בוועדה, כיושב-ראש ועדת הכלכלה. אני פשוט לא מבין את זה. אני לא מבין, למשל, מדוע בחוק הדיור הציבורי שיזמו חבר הכנסת רן כהן וחבר הכנסת מרציאנו והוא נמצא על שולחני, אנחנו צריכים לריב ולשכנע את הממשלה שנכה בכיסא גלגלים צריך תנאים מיוחדים במגורים. למה אנחנו צריכים לשכנע אותם ולהתווכח אתם, שנכה בכיסא גלגלים צריך מיפתחים רחבים יותר, או שהוא לא יכול להגיע לקומה רביעית ללא מעלית? צריכים לריב עם ממשלת ישראל, עם נציגי הממשלה, על כך שנכה צריך שירותים גדולים יותר, מקלחת גדולה יותר. היו"ר מגלי והבה: זה לא קיים בתקנות משרד הבריאות למבנים? זו נקודה חשובה שאתה מעלה, שאם היא כבר קיימת - - - משה כחלון (הליכוד): זה קיים בתקנות, אבל בדיור הציבורי, כשאתה רוצה להיטיב עם נכים, ולהכיר בכך שאם דירה מחושבת, אני יודע, כ-40 מ"ר, אז לנכה יהיו 46 מ"ר בגלל התנאים המיוחדים – או הוויכוח הגדול שהיה לנו בדיון הקודם, אם עיוור הוא נכה. יושב אצלי עיוור בוועדה - - - רן כהן (מרצ): הם אומרים שהוא לא. לא ייאמן. משה כחלון (הליכוד): יושב בוועדה אצלי שר בממשלת ישראל, והוא אומר לעיוור: אתה לא נכה. אתה לא נכה. ההוא מוציא תעודה: 100%. אומר לו: אתה, יש לך תעודת נכה, אבל אתה לא נכה. ראובן ריבלין (הליכוד): אולי הוא רצה לומר באופן החיובי. משה כחלון (הליכוד): אמר באופן החיובי? לא, אולי הוא התכוון: אתה הולך. אבל הדברים האלה הם סימפטום. אני לא נכנס לזה לעומק, הדברים האלה הם סימפטום. וכל פעם אנחנו מוצאים את עצמנו מתווכחים, או מנסים לשכנע, או נאבקים על דברים שנראים הכי טבעיים בעולם. מי צריך להתווכח על דברים מהסוג הזה? זה ביחס לממשלה, וכמובן, לממשלות לדורותיהן. אני לא בא לעשות חשבון עם שום ממשלה. ראובן ריבלין (הליכוד): מה שאנחנו צריכים לעשות זה שכל חבר כנסת באופוזיציה יישבע שכשהוא יהיה שר – ואתה תהיה שר, אדוני - הוא לא ינהג אחרת. משה כחלון (הליכוד): לא, אין סיכוי. זה כבר לא תלוי בתפקיד, זה תלוי בחינוך. ראובן ריבלין (הליכוד): מאה אחוז, אבל אפשר גם לומר - - - היו"ר מגלי והבה: חשבתי שאין סיכוי בגלל השיקול הפוליטי. משה כחלון (הליכוד): דבר אחר שמקומם הוא עניין החניות לנכים. הנושא הזה מופיע בחוק ומוגדר בדיוק. החוק הקיים אינו נותן מענה, כי אין מספיק מקומות. אם הייתי צריך לחוקק, הייתי קובע שאנשים שחונים בחניות נכים, הרכב שלהם יוחרם. לא לגרור – דבר שגם אותו לא עושים היום – לא לתת דוח, אלא להחרים את הרכב. רן כהן (מרצ): הדוחות שנותנים הם מצחיקים, אני חושב שהקנס הוא 200 שקלים. משה כחלון (הליכוד): 200 או 250 שקלים. בעיה נוספת היא חניות ליד משרדים ממשלתיים. מדוע נכה צריך לשלם 40-30 שקלים כדי לחנות ליד משרד ממשלתי? לאדם בריא יש אפשרות והוא יכול להחנות במרחק של 300-200 מטרים או בכל מרחק אחר ולבוא ברגל. לפעמים זה גם ספורט, לפעמים יש יום יפה, הוא גם נהנה מההליכה. אבל נכה שמרותק לכיסא גלגלים, למה לא לאפשר לו להחנות קרוב? כמה זה עולה בכלל לאפשר לאנשים האלה להיכנס למקום חנייה פנוי של נכה? מדוע צריך לגבות ממנו כסף? לפעמים זה מסתיים בעשרות שקלים. אשר לזיופים בתווי חנייה - זו בעיה קשה שאין כדוגמתה. היום אנשים מזייפים תווי חנייה בקלות רבה, והאכיפה מזלזלת ולא רצינית. לכן הייתי מבקש מהרשויות להיות יותר עירניות לנושא, וכך יישארו מקומות הנכים פנויים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר מגלי והבה: אנחנו אתך. תודה רבה לחבר הכנסת משה כחלון. אני מזמין את חבר הכנסת אריה אלדד, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, הקהל שביציע, פרופסור אריק רימרמן והדוקטורנטית שלו טל ארטן-ברגמן מאוניברסיטת חיפה הגיעו היום לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת והציגו את המחקר שערכו בנושא פערי השתתפות ומעורבות חברתית בין נכים ללא-נכים בישראל. חוק שוויון ההזדמנויות לאנשים עם מוגבלות קובע את העיקרון: זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות, ומחויבותה של החברה בישראל לזכויות אלה, מושתתות על ההכרה בעקרון השוויון ועל ההכרה בערך האדם שנברא בצלם ועל עקרון כבוד האדם. העקרונות הם יפים, אבל הפער – הפער בין העקרונות למציאות הוא תהומי. המחקר שהוצג בפנינו היום בא להאיר את הפער הזה, לדעת עד כמה אנחנו עמוק בתוך התהום. הוא משתמש במעורבות חברתית של נכים ולא-נכים כאבן בוחן, כקריטריון להטמעת עקרון השוויון בחברה – לדעת האם החברה באמת שוויונית בהיבט הזה או שאינה כזאת. בארצות-הברית חוק ה-ADA, חוק השוויון, משתמש במדד NOD, והוא משווה בין נכים ללא-נכים ברמת המעורבות החברתית שלהם. הוא בודק סטטוס שוויון במעורבות בין קבוצות נכים שונות ואת הדינמיקה לאורך ציר הזמן של המעורבות הזאת. המחקר בארץ השווה 600 נכים ו-600 לא-נכים. הממצאים היו חמורים מאוד, מדאיגים מאוד. יש פערים משמעותיים ברמות ההשכלה בין נכים לבריאים. 37% מהנכים למדו פחות מ-12 כיתות, לעומת 13% בקבוצת הלא-נכים. זה כבר כשמנכים את אלה שסובלים מפיגור או חוסים במוסדות מקבוצת הנכים. כלומר, המצב למעשה חמור עוד הרבה יותר מכך. רק 29% מהנכים עבדו, לעומת 66% במדגם הכללי. הנכים היו מעורבים פחות בקהילה, חשו רמות גבוהות יותר של בידוד וניכור. ובתוך קבוצות הנכים בעצמן, המעורבים ביותר היו נכי תאונות עבודה ונכי צה"ל. אלה שאינם עובדים גם היו מעורבים פחות בקהילות שלהם. אבל אחד הממצאים המרתקים של המחקר הזה הראה פער עצום בשיעורי השימוש באינטרנט בין קבוצת הנכים לקבוצת הלא-נכים. שיעור הגולשים הנכים הוא כמחצית משיעורם באוכלוסייה הבריאה. גם כאן שיעור הנכים, למשל, בקרב אלה שהם נפגעי פעולות איבה ונכי צה"ל דומה, כמעט זהה, לשיעורם באוכלוסייה הכללית. אבל בארצות-הברית הוכח האינטרנט כמנוף, אולי המנוף היעיל ביותר להשגת שוויון. שיעור השימוש באינטרנט בקבוצת הנכים בארצות-הברית כפול מהשיעור בארץ. גם באירופה השיעורים גבוהים הרבה יותר. זוהי דוגמה מובהקת למחקר – ולכן הבאתי אותו כאן היום – שממצאיו גם מצביעים על הנתיב לפתרון הבעיה. הכלי המדהים הזה, האינטרנט, החיבור שלו לרשתות תקשורת סביב העולם, יכול להיות הרגליים החסרות לנכים או האוזניים או העיניים. הוא יכול להיות המעלית החסרה בבנק, בספרייה, במרכול או בקולנוע. הוא יכול להקפיץ באחת את רמת המעורבות החברתית, את יכולת ההשפעה. הוא יכול להיות שובר השוויון במאבק לשוויון. כמו תמיד הבעיה היא משאבים, אבל המשאבים הדרושים כדי להעלות את שיעור המשתמשים באינטרנט בציבור הנכים קטנים בסדרי גודל מהמשאבים הדרושים בתחומים אחרים. הרבה מיליארדים חסרים במדינת ישראל כדי להנגיש את כל המוסדות הציבוריים. אבל עד שנגיע לשלב משביע רצון של נגישות, אנחנו יכולים להשיג שיפור משמעותי באמצעות האלקטרוניקה, לפני שנשיג את השיפור הזה באמצעות ברזל ובטון ומעליות ושיפועים. זה לא בא במקום ההשקעות הדרושות, זה בא לגשר על פער הזמן עד שמדינת ישראל תהיה במקום הנכון. הביטוח הלאומי יכול לעשות הרבה מאוד כדי לגשר על הפער הזה. הבנקים יכולים לעשות הרבה מאוד בפרומיל אחד מרווחי העתק שלהם על חשבון העמלות שלנו כדי לגשר על הפערים הללו ולהשיג שיפור משמעותי ביותר. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת אלדד. אני מזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי. אחרון הדוברים - חבר הכנסת עזמי בשארה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש, חברה ומדינה כאחת נמדדות ביחסן הן לקשיש, הן לילד, הן לנזקק והן למוגבל. צדקת, חבר הכנסת כחלון. היחס בארצות סקנדינביה, למשל, לתת-קבוצות האלה הוא יחס של העדפה מתקנת. בתחום הניידות והנגישות אין מצב אופטימלי, אבל המצב שם הוא פי-ארבעה עד פי-חמישה טוב יותר מאשר כאן בארץ. בעיית הנגישות היא אחת הבעיות הקשות של ציבור האנשים עם מוגבלויות. יש אנשים שהתאכזרה אליהם המציאות, התאכזר אליהם הגורל והם הפכו להיות אנשים עם מוגבלות. הם הפכו להיות או אנשים נכי גוף או אנשים מאותגרי נפש. כאשר המדינה, ביודעין או שלא ביודעין, מתעלמת מהצרכים שלהם, היא מתעמרת בהם לצד הגורל הקשה וסוגרת בפניהם עוד דלת ועוד דלת, עוד חלון ועוד חלון. אדוני היושב-ראש, בהזדמנות זאת אני רוצה לברך את הכנסת, את חברי הכנסת ואת הנהלת הכנסת על היום הזה, שבו כל ועדות הכנסת דנו בנושא הזה ונתנו משקל חשוב לדיון בנושא אנשים עם מוגבלויות. אבל יש לי ביקורת קשה על המדינה, שגם כאשר מתקבל חוק הוא נשאר על המדף, ותקנות המחויבות בהגדרה מחקיקת החוק הזה - החוק שהתקבל בכנסת הקודמת, הכנסת השש-עשרה, חוק שוויון הזדמנויות, חבר הכנסת רן כהן, אין תקנות זה שמונה חודשים. אין תקנות. רן כהן (מרצ): זה לא חוק שוויון הזדמנויות, זה חוק שוויון לאנשים עם מוגבלויות. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): יתירה מזו, בוועדת העבודה והרווחה עדיין מחכה החוק שיזם חבר הכנסת עזמי בשארה, חוק חשוב, לפיצוי גם חד-פעמי וגם חודשי לנפגעי פוליו. מדובר באלפי אנשים. אלפי אנשים זה לא מספר גדול ומדינה יכולה לשאת מעמסה כלכלית כזאת. תראה על מה היא מוציאה כסף בנושאים פחות חשובים. צריך לומר אמירה. אני בטוח שיגידו: בעיות תקציב, גם על החוק הזה, גם על חוקים אחרים, אבל אין אמירה ערכית, שבה אתה אומר לאנשים האלה: הגורל התאכזר אליכם ואני בא לתקן את רוע הגזירה במידת-מה. המדינה עושה ההיפך. קודמי, חבר הכנסת כחלון, דיבר על מקומות חנייה. דיברתי על הכותרת הגדולה של נגישות, גם למקומות ציבוריים, גם למקומות חנייה. האם יש ציבור הזקוק לעזרה, להעדפה מתקנת, לפתיחת שערים במקום דלתות שנסגרו, יותר מאשר הציבור הזה? נתינה היא או נתינה גופנית או נתינה אינטלקטואלית. חלק גדול מהאנשים האלה הם אנשים עם כושר חשיבתי וכושר יצירתי רב ביותר. ההתעמרות בהם וההתעלמות מהצרכים שלהם חוסמות גם את הכשרון הזה. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. רן כהן (מרצ): זה סוף העולם, אני מסכים גם עם חבר הכנסת טיבי וגם עם חבר הכנסת אלדד. היו"ר מגלי והבה: אני שמח שאתה מסכים וכולנו מסכימים עם הטענות הצודקות בעניין הטיפול באנשים עם מוגבלויות. חבר הכנסת עזמי בשארה, אחרון הדוברים, בבקשה. עזמי בשארה (בל"ד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אומנם אנחנו דנים במצב שהוא אחרי שבני-האדם הם נכים, ועל זכויותיהם כנכים, אבל לדעתי חובתה העיקרית של החברה היא שאנשים לא יהפכו לנכים, לפחות אלה שלא נולדו כנכים, לא במלחמות ולא בתאונות דרכים, לא בנפשם. מדובר במיוחד באנשים שנולדו שונים, בדרך חייהם, באוריינטציה שלהם, והחברה הופכת אותם לנכים על כורחם בזה שהיא מדירה אותם מתוך הקונסנזוס החברתי שמתקרא לפעמים נורמה. מה זה נורמה? פעמים רבות הופכת החברה אנשים נורמלים לנכים בכך שהיא קובעת נורמות חברתיות, שכל מי שסוטה מהן נקרא סוטה או נכה. אבל, מובן שזה לא הנושא שלנו. הנושא שלנו הוא להגן על אנשים עם מוגבלויות לאחר שיש מוגבלות, ובכל זאת אני חושב שיש נפקא מינה, יש הבדל, אם נולדת כך, למשל במגזר הערבי, כתוצאה מנישואי קרובים, תופעה שצריך להילחם בה ללא שום ספק, או זה קרה מתאונת דרכים, ממלחמה או בעת אסון או מדברים מהסוג הזה. אני חושב שיש הבדל מבחינת הטיפול באדם בהתרגלותו למצבו, לדברים אחרים. אני חושב שאנחנו לא נותנים את הדעת מספיק על ההבדל בין המקרים הללו. הגענו עד הלום ויש חקיקה בכנסת, ואני באמת מעריך גם את עבודתם של חברי הכנסת בנושא; אנשים שמדברים בצורה תקיפה - הם חדשים בכנסת, אבל הם מדברים בצורה תקיפה מאוד על הנושא, כמו חבר הכנסת שרוני, למשל, או אנשים כמו חבר הכנסת יהלום. הייתי בוועדת הכלכלה בזמן החקיקה בנושאים האלה, וגם בוועדת הרווחה. משה כחלון (הליכוד): זה טוב, אם זה כלכלה אני אמשוך את זה אלי. עזמי בשארה (בל"ד): בלבלתי בין שני דברים, כי רן כהן דיבר על הדירות ואתה דיברת על זיקנה. העבודה שנעשתה שם היא עבודה מצוינת, וללא שום ספק יש חקיקה. לפני שאני אגיע לפוליו, וזו התרומה הצנועה שלנו לנושא, יש חקיקה בעניין מה שנקרא אפליה מתקנת. זה התחיל כאפליה מתקנת לאוכלוסייה הערבית, ואחר כך הממשלה דרשה אפליה מתקנת בכלל, גם לאנשים עם מוגבלויות, באותו חוק בשירות הציבורי, וזה הפך לאותו חוק. הקמנו ועדת משנה בוועדת החוקה למעקב אחרי המינויים בנושא הזה, אבל היה קשה מאוד להשיג נתונים על העסקת אנשים עם מוגבלויות במשרדי הממשלה השונים. קיימת כאן לא רק הבעיה של החקיקה, שהיא, במקרה הזה, מחוץ לחוק ההסדרים, ואפילו אם היא עוברת את חוק ההסדרים, לא תמיד משרדי הממשלה לוקחים אותה ברצינות. אין ממונה, אין מי שימונה על הנושא, והרבה פעמים הנורמות הציבוריות וגם המוסר הציבורי לא מאפשרים זאת. זה לוקח הרבה זמן, ואני חושב שהרשות המחוקקת לא צריכה להסתפק בחוק, וגם חוסר השיניים אצל נציב שירות המדינה לכפות על המשרדים להעסיק אנשים עם מוגבלויות. גם בחינוך, אם יש שני אנשים עם אותו כשרון, משרד ממשלתי מסוים או תאגיד ממשלתי ייקח את האיש עם המוגבלויות. זאת העדפה. לא צריך לקחת אדם שאין לו כשרון, אבל אם יש לו אותם כשרונות, אבל הוא איש עם מוגבלויות, צריך לקחת אותו. אין שום כוח בעולם שיכפה בכוח את הדבר הזה אם זה עוד לא חדר מבחינה תרבותית למשרדי הממשלה או לאנשים, לכבד אנשים עם מוגבלויות ולהרגיש חובה אישית מוסרית לעזור להם. לא צריך לעשות את כל הניסיונות כדי לעקוף את זה. זה מה שאנחנו רואים, את כל הניסיונות לעקוף. דבר אחרון, אדוני היושב-ראש, בשבוע שעבר הייתי בכפרים ערביים, בכפר כאבול, שאתה בוודאי מכיר. נכנסתי לבית שקוראים לו בית-הנכה. אין להם מימון מאף משרד ממשלתי, הם מממנים את זה לבד מכיסם ומתרומות מהכפר. יש בית לנכה, בית לנכים. כך הם קוראים לעצמם, בית לאנשים עם מוגבלויות. כל אחד עמד והתחיל לספר את הסיפור שלו, והבטחנו להפוך את זה לשאילתות. אני וחברי עושים את הביקורים האלה בכפרים כל שבת, מהבוקר עד הערב. קופת-חולים כללית בקומה שנייה, ואין גישה למישהו שיש לו מוגבלות מוטורית ולא יכול לנוע או להגיע למקום. קופת-חולים, לא מוסד אחר. עכשיו, איך תכריח אנשים כאלה? זה אולי ייקח זמן עד שנגיע לכך שנכריח אותם להמציא גישה לאנשים בכפר. אבל תראו כמה סבל, כשהבן-אדם צריך לתכנן ולחשוב על המוגבלות שלו בדבר שהוא נורמלי לכל אחד מאתנו - לגשת לקופת-חולים. הוא צריך לתכנן את זה ועוד להתלונן אצל חבר כנסת. זה מסבך את החיים בצורה בלתי נורמלית. אנחנו נוכל לכפות בסוף, אבל תרבותית, אם היו למנהל קופת-חולים המוסר והתרבות שצריך לעשות את זה, כי זה אלף-בית של חובה אנושית, לא לחכות עד שנכפה את זה, אני חושב שזה היה חוסך הרבה. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת עזמי בשארה. אני מזמין את השר להשיב למציעים. אני מקווה שאת הבעיות שהעליתם, חבר הכנסת בשארה ואחרים - לא לחכות עד הצעות החוק או עד הטיפול בוועדות, אלא לפנות למשרדי הממשלה הנוגעים בדבר או לקופות-החולים הנוגעות בדבר. השר רפי איתן: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מכיר מקרוב את כל נושא הנכות והמוגבלות, זה קיים גם אצלי באופן אישי. אני אומר כמה מלים בשם הממשלה, ואחר כך אני מבין ששתי הצעות החוק, אחת של עמי אילון והשנייה של רן כהן, תבואנה לדיון, והממשלה תומכת בהצעות החוק האלה. בישראל, כמו במרבית הארצות ברחבי העולם, חיים מאות אלפי אנשים עם מוגבלויות פיזיות, חושיות, שכליות, נפשיות ואחרות, מאות אלפים נוספים מעורבים בטיפול בבן משפחה עם מוגבלות, וכמעט כולנו צפויים ביום זה או אחר להיפגש עם מוגבלות בקשר לעצמנו, לקרוב לנו, לעמית או לחבר. ישראל, כמו ארצות מתקדמות אחרות, מעניקה לאנשים עם מוגבלות מגוון גדול של זכויות, זכאויות ושירותים בתחומי הבריאות, הרווחה והביטחון הסוציאלי בהיקפים של מיליארדי שקלים בשנה. למרות זאת ולמרות החקיקה המסועפת הקיימת בתחום, רבים מכלל האנשים עם מוגבלות אינם מצליחים להשתתף ולתרום באופן שוויוני בחברה: נמנע מהם להשתלב בבתי-ספר רגילים, בעבודה בשוק הפתוח, בסביבת הרחוב, או לקבל שירות כמו כולם ועם כולם במרפאה – שמענו על זה קודם, רק לא שמענו איזו קופת-חולים – בבנק, בקניון, בפארק, באירועי תרבות, ספורט ועוד. שנים רבות נטו לייחס את העדר ההשתלבות למוגבלות של האנשים לחוסר היכולת שלהם לתפקד ולתרום. הדעה הרווחת היתה, שיש לרחם עליהם, להגן עליהם, ועל כן לתת להם בלי לצפות לתמורה מצדם. תפיסת עולם זו אינה מקובלת יותר. היום, כתוצאה מההכרה בזכויות אדם וההתפתחות האדריכלית, הטכנולוגית והרפואית המפוארת, המאפשרת לרבים מאוד לתפקד גם עם מוגבלות חמורה, אנו רואים בגישה המבדלת בבחינת הטלת סטיגמה בלתי ראויה, ואת העדר מתן שוויון הזדמנויות ואי-היערכות לנגישות סביבתית וחברתית כמעשים ברורים של מחדל ואפליה על רקע מוגבלות. שנים רבות מדי הזכות של אנשים עם מוגבלות לנגישות סביבתית וחברתית, והצורך בהשתלבות ובלקיחת אחריות בכל תחומי החיים, לא היו מובנים מאליהם הן בקרב הציבור הרחב והן בקרב האנשים עם המוגבלות עצמם. כתוצאה מכך החברה הישראלית, למרות כל ההשקעות והאכפתיות, עדיין אינה מממשת את הפוטנציאל העצום הטמון בהון האנושי של קבוצת אנשים מגוונת זו. מציאות זו היא בלתי נסבלת ואינה יכולה להימשך עוד. אנו זקוקים לכל אדם בחברה ומחויבים לאפשר לו לתרום לה את מיטבו. המחויבות למעבר מגישת החסד לגישת הזכות ועמה למחויבות אישית וחברתית מעוגנת בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998. החוק קובע כעקרון יסוד, כי "זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות ומחויבותה של החברה בישראל לזכויות אלה מושתתות על ההכרה בעקרון השוויון, על ההכרה בערך האדם שנברא בצלם ועל עקרון כבוד הבריות". עוד קובע החוק את החובה "להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות, לעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, וכן לתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתו". כיצד ניתן ליישם עקרונות נשגבים אלה להבטחת זכויות אדם של אנשים עם מוגבלות בחיי היום-יום? השקענו רבות, ובוודאי עוד נשקיע, בתחום מתן מענים לצרכים אינדיבידואליים מיוחדים של האנשים והמשפחות בתחום חקיקה זה. נוסף על כך הגיעה העת להתמקד באופן מיוחד ואינטנסיבי בהנגשת הסביבה והחברה כפי שמורה התיקון לחוק השוויון המכונה "פרק הנגישות", שעבר במרס 2005, והוא, לכל הדעות, מהמתקדמים בעולם. רן כהן (מרצ): הכי מתקדם בעולם. השר רפי איתן: הכי מתקדם בעולם, השאלה אם יש יישום. אני יכול לראות לנגד עיני את החזון הטמון בו, הקובע כי בתוך פחות משני דורות מרבית, אם לא כל המבנים, התשתיות, הסביבה והשירותים הציבוריים החדשים והקיימים יהיו פתוחים באופן שוויוני ונגיש לכניסה, לתנועה, להתמצאות, לשימוש ולהנאה מלאה ובטוחה של אנשים עם מוגבלות, כך שיוכלו להשתלב בחברה בכל תחומי החיים: בחינוך, בתעסוקה, בפנאי, בתרבות, בפעילות ציבורית ואזרחית ועוד. היישום הוא בראש ובראשונה שאלה של מודעות וידע, סדרי עדיפויות, נכונות והבנה עמוקה כי מדובר למעשה בהתאמת הסביבה למען כולנו ולמען היקר לנו. נדרשים, כמובן, גם הרבה רצון טוב ותחושה של סולידריות, שכל כך נדרשת בחייה של מדינה. בעוד שנת 2005 התאפיינה בשיאים של חקיקת שוויון לאנשים עם מוגבלות, מאופיינת שנת 2006 בשקידה של משרדי ממשלה רבים: הבריאות, החינוך, התחבורה, הביטחון, התקשורת, התמ"ת ומשרד המשפטים - באמצעות נציבות השוויון המתאמת ודוחפת עבודת מטה זו – על ניסוח 36 סטים של תקנות המגדירות את הדרישות ואת תחומי הידע הנוגעים לנגישות. מדובר בתהליך ששותפים לו כל משרדי הממשלה, השלטון המקומי והציבורי, הנציגים הרלוונטיים מהמגזר העסקי ומארגוני הנכים והמשפחות של בעלי כל סוגי המוגבלויות. זהו תהליך דמוקרטי ומשותף, מורכב ביותר, המחייב פיתוח שפה חדשה ומשותפת לכל המוגבלויות, ניסוח משנה סדורה והגדרת מומחיות בתחום של זכויות אדם ונגישות סביבתית-חברתית על כל היבטיה. אנו גאים בתהליך זה, אשר פירותיו הולכים ומונחים על שולחנה של הכנסת לאישור, כדי שנוכל בהקדם להתחיל במלאכת היישום הלכה למעשה. אנו בפתחה של מהפכה חברתית-סביבתית של ממש. כולנו מייחלים לה. בהזדמנות זו אני רוצה לומר מלה מיוחדת לאנשים עם המוגבלויות הבלתי נראות, דהיינו עם המוגבלויות הנפשית, השכלית, וכן למשפחות שוודאי חלקן נמצא ביציע - אולי כאן ואולי לא - אך רבים אחרים עדיין לא. השנים של התכחשות לקיומכם ולחשיבותכם חלפו ואינן. על כל רשות, על כל אזרח, על כולנו מוטלת החובה האישית והחברתית להילחם עד חורמה בסטיגמה ולעשות כל שניתן על מנת שאפלייתכם הכפולה והמכופלת תיעלם. אתם אזרחים כמו כולם, והמדינה היא גם בית מובן מאליו עבורכם. לבסוף אני רוצה להסב את תשומת לב כולכם לעובדה כי בשבוע הבא, ב-13 בדצמבר, העצרת הכללית של ארגון האומות המאוחדות עומדת לאשר את האמנה הבין-לאומית בדבר זכויות אנשים עם מוגבלות, אשר ניסוחה הושלם לאחר ארבע שנים של עבודה סבוכה ומורכבת. מדינת ישראל, שהיתה פעילה מאוד בתהליך הניסוח ותרמה רבות לרוחה ולתוכנה, כבר התחייבה לאמצה ולמעשה החלה לפעול, במסגרת נציבות השוויון, להיערך ליישומה בכל משרדי הממשלה במהלך השנים הקרובות. עבודה רבה מחכה לכולנו. למרות כל הקשיים והאתגרים העומדים בפנינו, ממשלת ישראל וכנסת ישראל מחויבות לתהליך של קידום שוויון וצדק חברתי לאנשים עם מוגבלות, אשר תוצאתו צריכה להיות רק אחת - חיים משותפים ותורמים לכל אדם, אם יש לו מוגבלות אם לאו. תודה. כפי שאמרתי קודם, בהצבעה הממשלה עם המציעים. היו"ר מגלי והבה: אדוני, מה אתה מציע? אדוני מציע דיון במליאה או בוועדה? משה גפני (יהדות התורה): ועדת העבודה והרווחה. היו"ר מגלי והבה: ועדת העבודה והרווחה; או להסתפק בדברי השר. משה גפני (יהדות התורה): לא. ועדת העבודה והרווחה. היו"ר מגלי והבה: בסדר. אנחנו שואלים. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. בעד - זה דיון בוועדת העבודה והרווחה, נגד - זה הסרה. עמיחי אילון (העבודה-מימד): למה ועדת העבודה והרווחה? היו"ר מגלי והבה: למה? כי יש בקשה. הנושא גם שייך לוועדת העבודה והרווחה. רן כהן (מרצ): רבותי, אני מבקש מכולם להעביר לוועדת העבודה והרווחה. היו"ר מגלי והבה: בסדר. אנחנו עוברים להצבעה עם הסכמה, ולכולם ברור. לא מדברים בזמן ההצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה - 28 נגד - אין נמנעים - אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: בעד - 28, נגד - אין, נמנעים - אין. אני קובע בזאת שההצעה בנושא ציון היום הבין-לאומי למען אנשים עם מוגבלות עברה ותועבר לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. רן כהן (מרצ): תודה רבה. דב חנין (חד"ש): - - - היו"ר מגלי והבה: רשמנו לפנינו שחבר הכנסת דב חנין לא השתתף, אבל הוא בעד. הצעת חוק דמי מחלה (תיקון - היעדרות של הורה לילד עם מוגבלות), התשס"ו-2006 [הצעת חוק פ/1518/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר מגלי והבה: אנו עוברים להצעות חוק בדיון מוקדם בתמיכת הממשלה. חבר הכנסת אמנון כהן, אנחנו באמצע. שב. אתה תשמע הכול, והכול יסבירו לך. הצעות החוק הן בתמיכת הממשלה, ועניינן אנשים עם מוגבלויות. ההצעה הראשונה היא הצעת חוק דמי מחלה (תיקון - היעדרות של הורה לילד עם מוגבלות), התשס"ו-2006, של חברי הכנסת עמי אילון וחיים אמסלם וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת עמי אילון, ואחריו את חבר הכנסת חיים אמסלם, לנמק את ההצעה במסגרת זמן של שלוש דקות לכל חבר הכנסת. זו ההזדמנות להודות לכל חברי הכנסת שעד עכשיו טרחו והשתתפו בדיון, ולאורחים שלנו. רן כהן (מרצ): גם לך. עמיחי אילון (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, קודם כול, תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, היום הזה הוא יום מיוחד. אנחנו מציינים את היום הבין-לאומי למען אנשים עם מגבלות. ראוי לזכור, כפי שציין זאת קודם השר והעיד לגבי עצמו, ואני מעיד לגבי עצמי, שאין אנשים מושלמים, ובטח לא אנחנו בבית הזה. במידה מסוימת, או לא במידה מסוימת, לכל אחד מאתנו יש מגבלות, ולאחדים יותר. כמעט 20% מאזרחי מדינת ישראל מוגדרים תחת הכותרת הפורמלית של אנשים עם מגבלות. השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא: איך אנחנו מאפשרים לכל אחד למצות את המקסימום, את המיטב, גם לאלה שהגורל התאכזר אליהם והטיל עליהם מגבלה נוספת על המגבלות שיש בכל אחד מאתנו? התיקון לחוק שהגשנו, חברי חבר הכנסת חיים אמסלם ואנוכי, זה המעט שאפשר על מנת לתת מענה מסוים בכיוון הזה. הצעת החוק, או התיקון לחוק שאנחנו מציעים בנוגע לאדם עם מגבלה משמעותית, יוצאת מתוך הנחה שאדם בכל גיל נזקק בחיי היום-יום, אם יש לו מגבלה, לליווי ולהשגחה, לטיפולים פארה-רפואיים, לשירותים תומכים רבים, אשר מצריכים את ההורה או האפוטרופוס ללוותו לצורך קבלת שירותים אלו. בנוסף, אדם עם מגבלה שכלית אינו יכול לגשת לרופא לבדו, וזאת בדומה לקטינים אשר לגביהם חוקק החוק המקורי. משום כך, הורה לאדם עם מגבלה נאלץ להיעדר מעבודתו מספר ימים רב יותר מכל עובד אחר לצורך ליווי והשגחה. נוסף על כך, בניגוד להורים אחרים, אילוץ זה אינו מסתיים בהגיע הבן או הבת לבגרות. הצעת החוק הנדונה תאפשר להחיל הסדר דומה לזה הקיים בחוק העיקרי גם לעניין עובד שהוא הורה, לרבות הורה במשפחת אומנה או אפוטרופוס של אדם עם מגבלות הנעדר מעבודתו בשל השגחה או ליווי של האדם עם המגבלה, ולאפשר לו לזקוף על חשבון ימי המחלה הצבורה או ימי החופשה שלו עד 15 ימים בשנה, או 30 יום אם מדובר בהורה יחיד. לאור האמור לעיל, אנו רואים חשיבות רבה בקידום הצעת חוק חשובה זו, שאין לה עלות תקציבית הנדרשת מאחד ממשרדי הממשלה. זה המעט שאנחנו יכולים לעשות לאנשים שהגורל כל כך התאכזר אליהם. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת עמי אילון. אני מזמין גם את חבר הכנסת חיים אמסלם לנמק. שלוש דקות, בבקשה. יש לי בקשה מחברי חברי הכנסת שמדברים בינם לבין עצמם - שיעשו את זה לפחות כך שאנחנו לא נשמע עד כאן. רן כהן (מרצ): בעיקר ששומעים את הסודות. ראובן ריבלין (הליכוד): זה חוק חשוב. חיים אמסלם (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק דמי מחלה (תיקון - היעדרות של הורה לילד עם מוגבלות), התשס"ו-2006, שמוגשת היום לפניכם על-ידי ועל-ידי חברי חבר הכנסת עמי אילון. היום הוא היום הבין-לאומי לזכויות אנשים עם מוגבלות. הצעת החוק שלפנינו באה לענות על צרכיו של הורה לילד עם מוגבלות. הורה לילד נכה נדרש לטפל בבנו יותר ממה שנדרש לטיפול בילד רגיל. במקרים רבים ילדים בעלי מוגבלות נזקקים לטיפולים ארוכים ולשהות ארוכה במוסדות רפואיים ושיקומיים. עלינו לאפשר לאחד ההורים ללוות אותו, בלי שהדבר יפגע בו כלכלית. גם כאשר הילד בריא ולומד במוסד המתאים למוגבלותו, על מנת שהילד יצא לפעילות חברתית, ההורים נדרשים ללוות את בנם או לחלופין לדאוג למלווה. לא יעלה על הדעת שנכבול את הילד למוסד שבו הוא לומד בלי לאפשר לו לצאת לטיולים ולסיורים כמו כל ילד בן גילו. המדינה חייבת להכיר בצורך זה ולאפשר להורים אלה ללוות את ילדיהם בלי שהדבר יפגע בהם כלכלית, בלי שיפסידו ימי עבודה ובלי שמקום העבודה ימנע זאת מהם. בנוסף, החוק הקיים מכיר בצורך של הורה להתלוות לבנו עד הגיעו לגיל 15. במקרה של ילד עם מוגבלות, גם כאשר הוא מעל גיל 18 הוא עדיין נזקק לטיפול ולליווי של הוריו. ראוי שהחוק יכיר גם בו לפי אותה אמת מבחן. בהצעת החוק המוצעת יש התייחסות גם לבעיה זו. תודה לכם. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת חיים אמסלם. חברי הכנסת, מכיוון שהממשלה מסכימה, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה - 23 נגד - אין נמנעים - אין ההצעה להעביר את הצעת חוק דמי מחלה (תיקון – היעדרות של הורה לילד עם מוגבלות), התשס"ו-2006, לדיון מוקדם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: בעד – 23. אני רואה שיש תקלה אצל חבר הכנסת מלכיאור. הוא הצביע במקום חברת הכנסת שלי יחימוביץ. נתקן את זה כהצבעה שלך. מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): - - - היו"ר מגלי והבה: הצבעת גם אצלך וגם אצלה. אתה טעית בהצבעה, אבל לא רואים בזה הצבעה כפולה. מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): אני בעד - - - היו"ר מגלי והבה: בגלל שהודעת בזמן, אנחנו מקבלים את הודעתך. קריאה: - - - היו"ר מגלי והבה: הוא הודה באשמה מהר וראינו את זה. להבא אני מבקש לשים לב. חברי הכנסת, 23 חברי הכנסת תומכים בהצעת החוק. הצעת החוק עוברת לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון - מוגבלות), התשס"ו-2006 [הצעת חוק פ/270/17; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת רן כהן) היו"ר מגלי והבה: אנחנו עוברים להצעת חוק השנייה, הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – מוגבלות), התשס"ו-2006, של חבר הכנסת רן כהן. בבקשה, לרשותך שלוש דקות לנמק. רן כהן (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, הדבר המעשי שאנחנו עושים היום לטובת אנשים עם מוגבלויות הוא לחוקק חוקים. זאת המלאכה שלנו. נדמה לי שאני עומד להגיש הצעת חוק כל כך מובנת מאליה, שכמעט שלא היה צריך חוק, אבל כיוון שאנחנו רוצים להטמיע בחברה הישראלית גם כללי תרבות וכללים אנושיים וגם כללי חוק, נדמה לי שחשוב בכל זאת לקבל את הצעת החוק שאני מציע לכם. בחוק איסור לשון הרע עד היום נאסר ביזוי אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית, אבל אין איסור לפגוע בו בשל מוגבלותו הפיזית, הנפשית או האחרת. מדובר בהוספת האיסור לפגוע באדם בשל מוגבלותו; כלומר, בהוספת המלה "מוגבלותו". כידוע לכם, לפי חוק איסור לשון הרע, אם הפגיעה נעשית באופן בוטה יותר בפרהסיה, העונש מגיע עד שנת מאסר, ואם הפגיעה היא קצת פחות חריפה, הקנס יכול להגיע עד 50,000 שקל. הדבר נעשה בהסכמת הממשלה - אני לא מופתע - ולכן מוצע לקבל את הצעת החוק הזאת בכנסת ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה ראשונה, כדי שנוכל לקדם מהמקום הזה את הציבור שכל כך הרבה דיברנו היום בזכויותיו ובשבחו. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת רן כהן. יעקב ליצמן (יהדות התורה): לפי הצעת החוק שלך, מהיום אסור לדבר נגד הממשלה - - - רן כהן (מרצ): שלא תעז להגיד "שמן מגעיל". היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת ליצמן, יושב-ראש ועדת הכספים, הוא אמר לך שהממשלה תומכת בהצעת החוק. אנחנו מברכים אותו. יעקב ליצמן (יהדות התורה): אסור לדבר נגד הממשלה - - - רן כהן (מרצ): לקלל את הממשלה - - - היו"ר מגלי והבה: אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 18 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון - מוגבלות), התשס"ו-2006, לדיון מוקדם בוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: 18 תומכים, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כך, הצעת החוק תועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אני רוצה להעיר הערה - - - היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת נסים זאב, אני יודע שאתה חבר ועדת החוקה, חוק ומשפט. נסים זאב (ש"ס): זה לא חוק - - - היו"ר מגלי והבה: אני סומך עליכם בוועדת החוקה, חוק ומשפט שתעשו כל מה שדרוש כדי לחוקק חוק כראוי. הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק ["דברי הכנסת", חוב' ה', עמ' 4093.] היו"ר מגלי והבה: הנושא הבא שלנו הוא הצבעה על הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות החוק הבאות: א. הצעת חוק הרשות הלאומית למורשת יהדות בוכרה, התשס"ה-2005, של חבר הכנסת אמנון כהן; ב. הצעת חוק הרשות הלאומית למורשת יהדות לוב, התשס"ה-2005, של חבר הכנסת משה כחלון. מובן שנצביע על שתי הצעות החוק בנפרד. מי בעד החלת דין רציפות על הצעת החוק הראשונה, של חבר הכנסת אמנון כהן? אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 5 בעד הודעת הוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – 1 הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הרשות הלאומית למורשת יהדות בוכרה, התשס"ה-2005, נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: 15 תומכים, אין מתנגדים ונמנע אחד. אם כך, דין הרציפות יחול על הצעת החוק הזאת של חבר הכנסת אמנון כהן. עתניאל שנלר (קדימה): לאיזו ועדה זה יעבור? לוועדת החינוך, התרבות והספורט? משה כחלון (הליכוד): איך זה יעבור לוועדת החינוך, התרבות והספורט? זה הגיע מוועדת הכלכלה. גדעון סער (הליכוד): אי-אפשר, אני רוצה להסביר. היו"ר מגלי והבה: תאמינו לי שכל עוד אני יושב פה לא ייעשה שום עוול לאף אחד ולאף חוק. רן כהן (מרצ): כשמדובר בדין רציפות, הצעת החוק חוזרת לוועדה. גדעון סער (הליכוד): נכון. עלה ויכוח דומה לפני כמה ימים, שאחריו ניגש אלי סגן המזכיר נאזם בדר. הוא בהחלט אחז באותה עמדה שמעוגנת בתקנון, דהיינו, כאשר הבקשה לדין רציפות כבר באה מהוועדה שהיא המבקשת, אי-אפשר כאן לפתוח את הדיון. מה שאפשר לעשות, אחרי שזה עובר בחזרה לוועדת הכלכלה, לבקש מוועדת הכנסת: אנא העבירי את הדיון. מכאן זה יכול להגיע אך ורק לוועדה שביקשה את דין הרציפות. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת גדעון סער, שקלע לדעתם של חברי הכנסת. אם כך, אנחנו מעבירים את הצעת החוק לוועדת הכלכלה להמשך הדיון. אנחנו ממשיכים בהצבעה על ההצעות. הצעת חוק הרשות הלאומית למורשת יהדות לוב - - - ראובן ריבלין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, ההערה שהערת, שנמצאת בתקנון, היא לא רק לגבי הרציפות, אלא גם לגבי הקריאה הטרומית. איפה שהיתה קריאה טרומית ואחריה קריאה ראשונה, ממשיכים עם ההצעה לאותה ועדה. היו"ר מגלי והבה: תודה על ההבהרה. אנחנו עוברים להצבעה, חברים. הצבעה מס' 6 בעד הודעת ועדת הכלכלה – 13 נגד – אין נמנעים – 1 הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הרשות הלאומית למורשת יהדות לוב, התשס"ה-2005, נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: בעד - 13, נגד - אין, נמנע אחד. כמובן דין הרציפות יחול, ונחזיר את הצעת החוק לוועדת הכלכלה. קריאות: על לוב. היו"ר מגלי והבה: אמרתי: על לוב. אם בשעונים לא מתוקן, אני קובע כי על הצעת חוק הרשות הלאומית למורשת יהדות לוב, התשס"ה-2005, יחול דין הרציפות, והיא תחזור לדיון בוועדת הכלכלה לשם הכנתה לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק ["דברי הכנסת", חוב' ו', עמ' 4193.] היו"ר מגלי והבה: חברי הכנסת, אנו עוברים להצעת סיעות הליכוד, מרצ-יחד, רע"ם-תע"ל, חד"ש ובל"ד שלא להחיל דין רציפות על הצעות החוק הבאות: א. הצעת חוק הפעלת רכב (מנועים ודלק) (תיקון מס' 3) (מכירת דלק שאינו עומד בדרישות התקן), התשס"ו-2005; ב. הצעת חוק המועצה הישראלית לצרכנות, התשס"ו-2005. אני מזמין בזה אחר זה את נציגי הסיעות לנמק את התנגדויות סיעותיהם להחלת דין רציפות על הצעות החוק על-פי החלוקה שציינתי, והן מופיעות, אני מקווה, בסדר-היום שלפניכם. אם לא, אני מזמין את נציג סיעת הליכוד, חבר הכנסת גלעד ארדן, ואחריו כמובן יבוא נציג סיעת מרצ-יחד, וכך לפי הסדר. גלעד ארדן (הליכוד): תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מייד אתייחס לבקשה של סיעת הליכוד שלא להחיל דין רציפות, אבל לפני כן - היום קרה אירוע, אפילו חשוב יותר מהחלת דין הרציפות, וזו החלטתה של שרת החינוך להחליף את כל המפות שמופיעות בספרי הלימוד במדינת ישראל ולסרטט בהן מחדש את "הקו הירוק", כדי ש"חס וחלילה" מישהו מהתלמידים במערכת החינוך של מדינת ישראל לא יעלה בדעתו שלעם היהודי יש "חס וחלילה", לשיטתה של השרה המהוללת, איזו זכות היסטורית, משפטית, תנ"כית, דתית, על אותם חלקי ארץ, שברבים מהם צמח העם היהודי, ודי שנדבר על חברון, על בית-אל, על עלי. לא בטוח שהשרה יודעת מה קרה במקומות האלה, אפילו אם נדבר על מקומות שכנסת ישראל החילה עליהם את החוק והמשפט של מדינת ישראל כמו ירושלים וכמו רמת-הגולן. דב חנין (חד"ש): - - - חמור בשכם. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת דב חנין, במקרה גם לך יש זכות תגובה. גלעד ארדן (הליכוד): מה יש לך להגיד על הקנייה של חברון בכסף? זה בטח גם לא תקף לשיטתך. דב חנין (חד"ש): זו שאלה מעניינת. למה קנה בכסף אם אלוהים הבטיח לו? גלעד ארדן (הליכוד): בשביל אנשים כמוך שלא מכירים בהבטחה הזאת, עושים עוד. לא ניגע בדברים כאלה, אבל יש דוגמאות נוספות בגמרא, שמוסיפים עוד דרך כדי לקבע את הבעלות. אני סבור ששרת החינוך, קודם כול, חרגה מהסמכויות שלה, כי מרכז המיפוי של ישראל כפוף למשרד הבינוי והשיכון, הוא זה שקובע את המפות של מדינת ישראל והוא קבע שכך תצויר מפת ארץ-ישראל. מעבר לזה, כשאנחנו רואים פעם אחר פעם שתלמידי ישראל, ואני אומר את זה בצער, לא יודעים לפעמים מי המנהיגים שלנו בעבר, לא תמיד יודעים מי היה רבין, מי היה בגין ומי היה בן-גוריון, ולא תמיד יודעים את ההיסטוריה של העם היהודי כאן בארץ-ישראל, זה מה שבוער היום לשרת החינוך של מדינת ישראל? קודם כול להזכיר לתלמידים שלנו איפה אין לנו זכויות, לדעתה כמובן. זה מה שחשוב לה. נפתרו כל הבעיות של מערכת החינוך, כבר חזרנו להיות בעשרת הראשונים בתוצאות במתמטיקה, כבר יש ארוחות חמות לכל הילדים במערכת החינוך, כבר יש מספר תלמידים קטן בכל כיתה. כל הבעיות נפתרו, רק הבעיה הזאת עוד לא נפתרה. כדאי שהציבור גם ידע, שהחלפת המפות הזאת, כיוון שאת ספרי הלימוד מפיקות חברות פרטיות, תעלה כסף רב, והכסף הרב הזה יהיה על חשבון תכנים אחרים שהיו יכולים להיות במערכת החינוך. נקודה אחרונה שאני רוצה לציין: כשיש שרת חינוך כמו יולי תמיר, הפעילות של אויבי ישראל ושל אלה שמוציאים דיבתנו רעה כל היום בעולם יכולה להיות הרבה יותר מינורית, הם יכולים להיות רגועים. כאשר אנחנו מנסים להסביר כל היום שגבולות 1967 הם לא גבולות בני-הגנה, ואפילו הצלחנו לשכנע כמה דמויות מרכזיות בעולם, לרבות בארצות-הברית, באה שרת החינוך ואומרת: לא, קודם כול שידעו תלמידי ישראל שעל המקומות האלה צריך מייד לוותר, לא משנה אם אפשר להגן שם על אזרחי המדינה או לא. חברי חברי הכנסת, ראש הממשלה שומע את כל הדברים האלה, והוא שותק, ממלא פיו מים. על כל דבר יש לו מה לומר, הוא הולך לבתי-ספר, הוא אומר שעדיף אולי שהשבויים ישבו עוד קצת בשבי ובלבד שלא נסכן את אזרחי מדינת ישראל. על כל דבר יש לו פליטות פה, בנושא הזה אין לו שום דבר מה לומר. עתניאל שנלר (קדימה): למה אתה מדבר אל ראש הממשלה? דבר אל שרת החינוך. גלעד ארדן (הליכוד): כמו שהוא מאשים את מפלגת העבודה במינוי של עמיר פרץ, כי הוא לא בעסק, הוא רק ראש הממשלה, גם שרת החינוך - זה לא קשור אליו, זה רק מערכת החינוך של מדינת ישראל, היא תנוהל לפי עמדות "שלום עכשיו", וחברי הכנסת של קדימה ימשיכו להצביע, והכול בסדר. עתניאל שנלר (קדימה): אני רוצה להזכיר לך שהיא חתמה יחד עם הסיעה שלה על קווי היסוד של הממשלה. קווי היסוד של הממשלה אומרים - - - גלעד ארדן (הליכוד): אתם תמשיכו להגיד את הקשקוש הזה של קווי יסוד, אבל בינתיים מה שהממשלה הזאת עושה אלה דברים אנטי-ציוניים, היא מפקירה שבויים והיא מחנכת את ילדי ישראל בנוסח "שלום עכשיו". אני מודה לך, ואני מבקש למשוך את הצעת סיעת הליכוד. חשבתי תוך כדי הדברים והשתכנעתי שאולי כדאי למשוך את ההצעה, ומבחינתנו אפשר להחיל את דין הרציפות. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: אני מזמין את חבר הכנסת יוסי ביילין שינמק. יוסף ביילין (מרצ): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת היא שהשתכנעתי מהדברים שנשמעו כאן בנוגע לחוק, וגם אני נוטה לאחר שיקול נוסף והקשבת יתר - - - גדעון סער (הליכוד): חשבתי שתגיע לזה רק בסוף דבריך. יוסף ביילין (מרצ): התלבטתי מאוד, אבל אני נוטה אחרי הדברים שנשמעו כאן להצטרף למשיכה. ולא הייתי עולה אלמלא הדקות האחרונות שנוצלו לעניין אחר. גלעד ארדן (הליכוד): הן לא שכנעו אותך? יוסף ביילין (מרצ): אני כאן מנסה לשכנע אותך. יש קואליציה ויש אופוזיציה ותפקידנו לבקר את הממשלה, ולא מתפקידי להגן עליה. יש כאן שר שיושב ליד השולחן. השר רפי איתן: כן, זה אני. יוסף ביילין (מרצ): כן, זה אתה. אתה בוודאי יכול להגן על הממשלה טוב ממני. רק מה שמשונה בעיני וגם קצת מרגיז זה התגובה הספונטנית הזאת, כדי לא להגיד פאבלובית - - - גלעד ארדן (הליכוד): אתה יכול להגיד פאבלובית, נשמעו היום דברים יותר קשים. יוסף ביילין (מרצ): אתה יודע שאין חלקי עם הקשים. התגובה הספונטנית הזאת, כאילו שכאן יש משהו. הרי אנחנו לא יכולים, מצד שני, לקדש את הקו הזה. הוא קו רע. אני לא חושב שמישהו מאתנו, ודאי לא אני, אני גם לא חושב שהגברת תמיר רואה בקו הזה איזה קו חשוב שכדאי לשמר אותו. איך אני יודע את זה? כי יולי תמיר היא אחת מהנשים שחתמו על יוזמת ז'נבה, שבה הקו הוא קו שונה מאוד מקו 1967. כי כולנו מבינים שחלק ניכר מהיישובים שהוקמו מעבר לקו וחלק ניכר מהמתנחלים שגרים שם יישארו שם. זאת אומרת, הרעיון הזה של גושי ההתיישבות הרי לא בא מהימין במקורו, הוא בא מהשמאל, כאשר אמרנו, יש מציאות. אנחנו היינו נגד ההתנחלות מלכתחילה, רובנו הגדול, אבל משכבר הוקמו התנחלויות, בואו נעשה חילופי שטחים ובואו נשמור לעצמנו לפחות כמה מגושי ההתנחלויות הגדולים. וז'נבה זה גוש-עציון, זה מעלה-אדומים, זה כל השכונות היהודיות במזרח ירושלים וזה אזור שקרוב ל"קו הירוק" – אורנית, כל האזור של חמש דקות מכפר-סבא, תמורת שטח דומה מ"הקו הירוק". אבל מה? אתה לא יכול ללמד בלי להתייחס לקווים שונים שהיו כאן - מוועדת פיל. מי שמראה לתלמידים את ועדת פיל אומר שזה קו טוב, שזה גבול חכם, שזה גבול רצוי? עתניאל שנלר (קדימה): למה היא לא הציעה להכניס את קווי החלוקה? יוסף ביילין (מרצ): רגע, עכשיו אתה קואליציה או אופוזיציה? גלעד ארדן (הליכוד): מה עם השטח שגנבו לטובת ירדן? עתניאל שנלר (קדימה): אני מסכים ש"הקו הירוק" הוא קו היסטורי. יוסף ביילין (מרצ): הוא קו היסטורי. יותר מזה - - - גדעון סער (הליכוד): כל ההיסטוריה שלו היא 19 שנה. יוסף ביילין (מרצ): נכון. אבל אני לא מבין: האם באמת התביעה היא שלא יתייחסו אליו, שלא ידעו שהוא היה, או שלא יראו בו קו אידיאלי? זו השאלה. גדעון סער (הליכוד): זה מיתמם. זו לא המטרה. יוסף ביילין (מרצ): אני לא מיתמם. גדעון סער (הליכוד): אני לא מתכוון אליך. זה מיתמם להציג את השינוי שעליו התבשרנו בעמוד הראשון בעיתון "הארץ" כאילו זה דבר שנועד להוסיף ידיעה על כל שלב משלבי הסכסוך. זה ממש לא כך. יוסף ביילין (מרצ): אלא מה? יהיה כתוב בספר הלימודים שקו 1967 זה הקו הרצוי? ילדים יקרים, תלמדו את זה כי זה מה שצריך להיות במדינה שלכם? גלעד ארדן (הליכוד): זו מדינת ישראל הראויה. יוסף ביילין (מרצ): אם זה מה שיהיה כתוב, אני לגמרי אתכם. כי הקו הזה הוא קו רע, לא רצוי, וצריך לשנותו. גלעד ארדן (הליכוד): כשמראים לילד תמונה של ג'ירפה 20,000 פעם, הוא כבר יודע שזו ג'ירפה, כך היא צריכה להיראות. היא רוצה לעצב את התודעה במיטב מסורת השמאל. היו"ר מגלי והבה: חברי הכנסת, אני מבקש. יוסף ביילין (מרצ): גם היא חתומה על זה. לכן אני מציע לא לטפול עליה מה שאין שם. אני חושב שקו 1967 הוא קו חיוני ללימוד, הוא לא קו חיוני לקיום. אני חושב שמי שכאן מתנצח על העניין של חברון, ואפילו על שכם, גם חברון וגם שכם יותר יקרות היסטורית לכולנו מאשר תל-אביב. אז מה? יש מציאות שבה בחברון, בוודאי בשכם, לא נהיה, ובתל-אביב בחיפה ובירושלים כן נהיה. לכן אנחנו צריכים לדעת מהי ההיסטוריה, מה היו הקווים שהוצעו בעבר ולאן אפשר להגיע. לפי דעתי, דווקא כאשר אנחנו מתכנסים - ואנחנו מתכנסים בהבדלים בינינו. ההבדלים שהיו בינינו בנושא של שלמות הארץ לפני 15 שנה, שלא לדבר על 30 שנה, היו הרבה יותר גדולים מאשר היום. אני לא מציע על זה לטפול את העניין. ראובן ריבלין (הליכוד): כאדם שעוסק בניסיון לפתור את הסכוך הישראלי-הערבי ולקבוע את גבולות הקבע בין הצדדים, האם אתה לא חושב שבספרי הלימוד אולי צריך לציין, שכאן היה "הקו הירוק", אבל המפה שתהיה מפה קודם כול של מדינת ישראל על כל יישוביה, יישוביה החוקיים? אבל, כשמשרד החינוך הופך את "הקו הירוק" למקודש, יש בזה בעייתיות, כפי שאמר חבר הכנסת גלעד ארדן. אני מסכים אתך שבהחלט צריך ללמד את תלמידי ישראל כולם, יהודים וערבים, לדעת מה המקור לסכסוך. יוסף ביילין (מרצ): אז בוא נסכים על דבר מאוד פשוט - - - היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת ביילין, אני אתן לך את הזמן, אבל אתה תחליט אם אתה רוצה לנהל את הדו-שיח הזה או לסכם, כי אתה בזכות דיבור וכל אחד הביע מה שהוא רצה. יוסף ביילין (מרצ): חבר הכנסת ריבלין, אני חושב שדבר אחד נורא חשוב: שהכול יהיה גלוי בפני התלמידים, שהם ידעו מהי ההצעה של הגבול היום, מה היה "הקו הירוק", מהי מפת ההתנחלויות, מה היה בעזה, מה פונה מרצועת-עזה, מצדי גם מפת המאחזים הבלתי-חוקיים, כי הם קיימים בשטח. לא הייתי רוצה שהתלמידים לא ידעו מה לפניהם. הבעיה הגדולה שלנו היא הבורות שלהם. כל אחד שמסתובב בבתי-ספר, ותאמינו לי, אני עושה את זה כל שבוע, כל שבוע אני מופיע עם מישהו אחר בבית-ספר אחר ואני רואה את הבורות, מזה אני רוצה לבכות. הלוואי שהם ידעו מה היתה ועדת פיל ומה היתה הצעת החלוקה ומה זה 1967 ומה כבשנו. עתניאל שנלר (קדימה): וגבולות ההבטחה. יוסף ביילין (מרצ): וגבולות ההבטחה. שהכול הם ידעו. עתניאל שנלר (קדימה): אם יהיה הכול באותו עמוד, אז ידעו. יוסף ביילין (מרצ): ואז שגם יחליטו. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת יוסי ביילין. חברי הכנסת, אני מזמין את חבר הכנסת דב חנין. לרשותו חמש דקות לנמק. חברי חברי הכנסת, אני מציע שתמצאו את הזמן להיפגש ולדון על הסוגיה הזאת ולא להפריע. כבר היית בזכות דיבור. בבקשה, חבר הכנסת דב חנין. אחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, אחרון הדוברים. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, לפני שאתייחס לגופה של הצעת החוק שלפנינו, אני רוצה לומר כמה מלים לעמיתי חברי סיעת הליכוד. אמר פה חבר הכנסת ביילין, שחשוב להכיר את "הקו הירוק" כי חשוב להכיר את העבר. אני רוצה לומר לכם משהו שאולי לא ימצא חן בעיניכם אבל אני מאמין בו: אני חושב שחשוב לדעת את העתיד. ראובן ריבלין (הליכוד): לא העתיד. זה 1947. דב חנין (חד"ש): לא. אני אומר לכם את העתיד כפי שאני רואה אותו. העתיד כפי שאני רואה אותו הוא עתיד של שלום בין שתי מדינות לשני העמים, כש"הקו הירוק", גבולות 1967, מפרידים בין שתי המדינות האלה כגבולות של שלום, של ביטחון, שתי בירות בירושלים. אני חושב שזה המפתח לביטחון, לשלום, לזכויות, לתקווה, לעתיד של שני העמים. אני חושב שזה מאוד חשוב, זו מערכת החינוך שצריכה להכשיר את ילדי ישראל לקראת העתיד. אני מקווה שזה העתיד שאנחנו הולכים אליו. לא הייתי רוצה לראות פה עתיד של המשך מלחמה, המשך סבל, המשך שפיכות דמים. "הקו הירוק" הוא קו של תקווה. "הקו הירוק" הוא קו של עתיד אחר לשני העמים בארץ הזאת. לגופה של הצעת החוק, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר כך: הצעת החוק שעומדת בפנינו היא הצעה ראויה. אכן חשוב למנוע מכירת דלק שאיננו עומד בדרישות התקן, ומבחינה זו ההצעה היא הצעה ראויה, הצעה חשובה. בכל זאת מדוע אני ניצב פה על הדוכן בפניכם ומנצל את זכות הדיבור שלי? זו ההזדמנות מבחינתי, אדוני היושב-ראש, להתריע על המדיניות הכללית של מערכות הממשל בישראל בנושא הדלק, ובמיוחד הדלק לתחבורה. חלק גדול מאוד מזיהום האוויר שנגרם בישראל, אדוני היושב-ראש, נגרם בגלל זיהום מתחבורה. אנחנו מדברים בגוש-דן בלבד על 1,100 בני-אדם שמתים כל שנה תמותה עודפת בגלל בעיות של זיהום אוויר. זה מספר ענקי, זה מספר גדול יותר ממספרם של אלה שנהרגים בישראל בתאונות דרכים, זה מספר גדול יותר ממספרם של אלה שנהרגים בשנה במסגרת הסכסוך הלאומי הנורא שיש לנו. אבל המספר הזה עובר בשקט. הפיגוע המתמשך הזה הוא פיגוע שקט, שלא מושך תשומת לב ולא זוכה לטיפול ראוי מצד רשויות המדינה. יש מה לעשות. אפשר לשנות את מערכת התחבורה בישראל. אפשר להפחית את זיהום האוויר. בשביל לעשות זאת אנחנו צריכים להעלות את איכות הדלק בישראל. אנחנו צריכים, אדוני היושב-ראש, לעודד כלי רכב שמונעים באופן חסכוני בדלק. עומדת לפנינו למשל הצעה לרפורמה בשווי לצורכי מס של רכבי ליסינג, אבל בהצעה הזאת, שיצאה ברוכה כשלעצמה, משרדי הממשלה לא מביאים בחשבון את ההשפעה הסביבתית של כלי רכב. יושב פה יושב-ראש ועדת הכלכלה, ואני רוצה להפנות את תשומת לבך לכך שלמשל באנגליה, שבה עשו רפורמה בנושא שווי הרכב לצורכי מס, הכלילו את השיקול הסביבתי כאחד הפרמטרים שקובעים מה היא העלות של הרכב הזה. העלות של הרכב היא לא תמיד רק כלכלית; העלות הסביבתית – גם היא עלות כלכלית. אני יודע שבמשרד האוצר נעשתה עבודה טובה בתחום הזה של מדד ירוק, אבל כמו תמיד אצלנו, לפעמים יד שמאל לא יודעת מה יד ימין מציעה, ולהיפך. גלעד ארדן (הליכוד): מה זאת אומרת לפעמים? הכלל הוא שיד שמאל לא יודעת - - דב חנין (חד"ש): אכן כך. גלעד ארדן (הליכוד): - - לעתים נדירות כן. דב חנין (חד"ש): אני מודה לך, חבר הכנסת ארדן, אתה צודק. הכלל הוא שיד שמאל לא יודעת מה יד ימין עושה. יד שמאל כנראה עושה מדד ירוק יפה וראוי, ויד ימין מגישה רפורמה רב-שנתית שאיננה כוללת התחשבות במדד הירוק הזה. לכן, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת ולפנות מעל במת הכנסת אל הממשלה, לעשות רפורמה אמיתית במשק הדלק, וקודם כול במשק הדלק לתחבורה. אנחנו צריכים רפורמה שתעודד באמת התנהגות סביבתית; אנחנו צריכים רפורמה שתעודד באמת הגנה על הציבור מפני הפגיעות הקשות בבריאות של כולנו עקב זיהום אוויר, כתוצאה מדלק. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר מגלי והבה: תודה, חבר הכנסת דב חנין. אחרון המנמקים את ההתנגדות – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. לאחר מכן אנחנו עוברים להצבעה על שתי הצעות החוק. ראובן ריבלין (הליכוד): הדיון הוא משותף לשתי ההצעות? גדעון סער (הליכוד): כן. היו"ר מגלי והבה: זה משותף, אבל ההצבעות הן בנפרד. כל הצעה בנפרד. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, שתי הצעות החוק הן ראויות, ואנחנו ביקשנו שלא להחיל דין רציפות כדי להתייחס גם אליהן וגם לנושאים אחרים שעומדים על הפרק. ראשית, בנושא הדלק אני רוצה להעיר שתי הערות, כבוד היושב-ראש. האחת, מכירת דלק שהוא לא לפי תקן רשמי צריכה לכלול – וזה דבר חשוב מאוד – את מכירת הדלק לרשות הפלסטינית. חלק גדול, כמעט כל הדלק שמגיע לרשות הפלסטינית, מגיע דרך ישראל, ועכשיו אנחנו לא רוצים מצב שבו דלק מקולקל או דלק לא תקין יימכר לרשות, ואני אומר לכם שזה מה שקורה עכשיו. זה דבר ראשון. דבר שני - - - היו"ר מגלי והבה: אתה מתכוון לדלק מהול, אולי, לא מקולקל. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): מהול. הכוונה לא לפי התקן הרשמי. זאת הכוונה. גם מהול, גם לא סביבתי. שנית, אני חושב שזה טוב וחשוב שהדלק יימכר על-פי התקן, ואסור שיימכר לא על-פי התקן, אבל גם לגבי התקן, הגיע הזמן להעלות את הרף של התקן הישראלי בנושא הדלק – במיוחד בכל הקשור לזיהום הסביבתי. בנושא הזה, במשק - התקינה הישראלית עומדת מאחורי התקינה האירופית, למשל, בנושאים רבים הקשורים לדלק. בקשר למועצה לצרכנות, אני חושב שזה צעד חשוב מאוד שהיא מקבלת אוטונומיה, ואני שמח מאוד שאחד הידידים שלי בבית-המשפט, עורך-הדין איאד ראבי, השיג הכרה רשמית, בהחלטה של בג"ץ, שאם יש פגיעה בציבור צרכנים גדול, המועצה לצרכנות תהיה זכאית לקבל פיצויים. כך זה בארצות-הברית, כלומר אם חברה מסוימת מכרה מוצר שפוגע בבריאות, או שהוא לא עומד בסטנדרטים, ונפגעו מכך 5 מיליוני אנשים, לא יתחילו לחפש את 5 מיליוני האנשים כדי לפצות אותם אחד-אחד, אלא המועצה לצרכנות היא שתקבל נתח גדול מהסכום הזה, וככה מממנים אותה וככה מפעילים. כלומר, זה הולך לטובת הצרכן, אבל טובת הצרכן הכללית. יש כאן בעיה כשאתה מגיש לבית-המשפט, וזאת היתה הפסיקה - אומנם אין חקיקה בנושא הזה, אבל היתה פסיקה של בית-המשפט העליון ושל בית-משפט מחוזי, שאם בית-המשפט פוסק פיצויים לציבור גדול מאוד של צרכנים שנפגעו מחברה מסוימת - והמקרה שנדון זה הסיפור המפורסם של הסיליקון של "תנובה" - בית-המשפט החליט שהמועצה לצרכנות היא צד בעניין, והיא זכאית לקבל חלק מהפיצויים. בארצות-הברית זה דבר מקובל מאוד. כשיש בעיה כזאת - פגיעה בציבור גדול של צרכנים - דבר כזה צריכים, לדעתי, לעגן בחקיקה, וכך לחזק - וזה גם פותר בעיות מימון – את העבודה של המועצה לצרכנות, שאני חושב שבמצב השירותים שניתנים בארץ, ידה ברוב המקרים קצרה מלהושיע בהגנה על הצרכן, וגם במעקב אחרי עסקים שלא עומדים בכללי הצרכנות הראויים. בעניין "הקו הירוק" יש לי הערה אחת, כבוד היושב-ראש. זה הפרלמנט היחיד בעולם שיש בו דיון על "הקו הירוק". כל הפרלמנטים בעולם חושבים ש"הקו הירוק" הוא רלוונטי, הוא הקו של ההסדר. אתם נותנים מחמאות שלא במקומן לשרת החינוך. שרת החינוך לא חושבת ש"הקו הירוק" הוא הקו של ההסדר. הלוואי שהיתה חושבת ככה, הלוואי שהמחמאות שנתן לה חבר הכנסת ארדן היו מוצדקות. הלוואי שהמצב היה כזה. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת זחאלקה. חברי הכנסת, לפני שאנחנו עוברים להצבעה, אני אשאל את נציגי הסיעות אם הם מסירים את ההתנגדות שלהם. גדעון סער (הליכוד): אנחנו מסירים. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, מסירים את ההתנגדות? ג'מאל זחאלקה (בל"ד): כן. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת דב חנין לא פה, ולא חבר הכנסת יוסי ביילין. אם כך, אנחנו מצביעים, חברי הכנסת. מי שבעד - הוא כמובן בעד החלת דין הרציפות, מי שנגד - יהיה נגד. אנחנו עוברים להצבעות בנפרד. ההצבעה על הצעת החוק הראשונה: הצעת חוק הפעלת רכב (מנועים ודלק) (תיקון מס' 3). אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 7 בעד הודעת ועדת הכלכלה – 12 נגד – 1 נמנעים – אין הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הפעלת רכב (מנועים ודלק) (תיקון מס' 3) (מכירת דלק שאינו עומד בדרישות התקן), התשס"ו-2005, נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: בעד – 12, נגד – 1, נמנעים – אין. קריאות: - - - היו"ר מגלי והבה: חברים, לא מפריעים באמצע ההצבעה. חבר הכנסת זחאלקה. כמובן, יחול דין הרציפות על הצעת החוק. משה כחלון (הליכוד): אדוני השר רפי איתן, הוא הצביע הפוך. היו"ר מגלי והבה: חברי הכנסת, למה מפריעים באמצע ההצבעה? אנחנו עוברים להצבעה על החלת דין רציפות על הצעת החוק השנייה: הצעת חוק המועצה הישראלית לצרכנות, התשס"ו-2005 - הצעת רע"ם-תע"ל ובל"ד שלא להחיל. מי שבעד - יהיה בעד החלת דין רציפות, מי שנגד - יהיה נגד. הצבעה מס' 8 בעד הודעת ועדת הכלכלה – 14 נגד – אין נמנעים - אין הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק המועצה הישראלית לצרכנות, התשס"ו-2005, נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: אני קובע כי דין הרציפות יחול על הצעת חוק המועצה הישראלית לצרכנות, התשס"ו-2005, והיא תוחזר לדיון בוועדת הכלכלה לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 35) (המשך שידורי חדשות מקומיות בטלוויזיה), התשס"ז-2006 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/122).] (קריאה ראשונה) היו"ר מגלי והבה: הנושא הבא על סדר-היום, חברי הכנסת: הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 35) (המשך שידורי חדשות מקומיות בטלוויזיה), התשס"ז-2006, של חברי הכנסת גדעון סער ושלי יחימוביץ - קריאה ראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת סער לנמק את ההצעה. בבקשה. משה שרוני (גיל): חברת הכנסת שלי יחימוביץ נתנה את הזמן לחבר הכנסת גדעון סער. גדעון סער (הליכוד): אדוני היושב-ראש, תודה לך, מכובדי השר איתן, כנסת נכבדה, הצעת החוק הזאת, שהיא יוזמה משותפת של חברת הכנסת שלי יחימוביץ ושלי, עוסקת בשידורי החדשות המקומיות בטלוויזיה בכבלים. כפי שידוע לכנסת, החיוב של חברות הכבלים לשדר את שידורי החדשות המקומיות, שהם נכון להיום חדשות בשישה אזורים גיאוגרפיים ומהדורה נוספת בשפה הערבית, הוא חיוב שמסתיים – כפי שאדוני היושב-ראש יודע, כי יוצא שגם בקריאה הטרומית ניהלת את הישיבה, ועכשיו אתה מנהל את הישיבה בקריאה הראשונה. היו"ר מגלי והבה: וגם תמכתי. גדעון סער (הליכוד): וגם תמכת וגם אמרת דברים טובים מעל הבמה. החיוב הזה מסתיים בסוף החודש הזה, בסוף דצמבר 2006. נוצר בכנסת בעקבות הצעת החוק קונסנזוס מאוד רחב, שאל לנו להשלים עם מצב שבו ירדו החדשות המקומיות. מדוע? החדשות המקומיות הן חדשות אשר נותנות ביטוי לנושאים מקומיים, פריפריאליים, מוניציפליים, חברתיים, כאשר בדרך כלל הסיכוי של הנושאים הללו להיכנס לחדשות במהדורות הארציות של ערוץ-2, ערוץ-10 או ערוץ-1 הוא סיכוי קטן ביותר. על כן, הדבר הזה מהווה צורך חברתי חשוב, שעל הכנסת להבטיח את המשכו. היו דיונים רבים, גם דיונים רבים שבהם קיימנו שיחות מעבר למסגרת דיוני ועדת הכלכלה, עם שר האוצר ושר התקשורת. היו מחשבות שונות איך לקיים את החדשות המקומיות בעתיד. החדשות המקומיות התחילו לפני שחברת הלוויין נכנסה, ועל כן היום חלק מהמנויים בכלל לא קולטים אותן. היו רעיונות מרעיונות שונים, ובסופו של דבר הסיכום שהגענו אליו על דעת הממשלה הוא, שהחדשות המקומיות במתכונתן הנוכחית, דהיינו באמצעות הטלוויזיה בכבלים, יימשכו שנה אחת, עד לסוף שנת 2007. במהלך השנה הזאת אמור משרד התקשורת להביא להסדרה הקבועה של הנושא, כאשר קיימות אפשרויות שונות. אחת ההצעות שעלו, למשל, היא שהנושא, שיש לו מאפיינים של שידור ציבורי באופן מובהק, יועבר לרשות השידור. זאת אחת האפשרויות להסדרת הקבע של הנושא. ראובן ריבלין (הליכוד): חברות הכבלים, כאשר קיבלו את הזיכיון המלא ואת הבעלות על הכבלים לאחר תום עשר שנים שבהן קיבלו את הרשיון, והמדינה הסכימה לתת להם את ההשקעה בחזרה, היו להן כמה התחייבויות. אחת ההתחייבויות היתה חדשות מקומיות. גדעון סער (הליכוד): אין כל ספק. עם זאת, אותה התחייבות עומדת לפוג ב-31 בדצמבר 2006. ידוע שלא כל התנאים אשר היו בשעתו הם תנאים שמתקיימים היום. אין אף גורם אחד בשוק התקשורת אשר חשב שאותו חיוב - בהתחשב גם במצב השורר בחברות הכבלים, שידוע לאדוני בהיותו בעבר שר התקשורת - צריך להמשיך ולהתקיים. אם בכלל הוא צריך להמשיך ולהתקיים, למה לא לחייב גם את חברת הלוויין? מדוע המנויים ב-yes אינם זכאים ליהנות מחדשות מקומיות? אינני נכנס לזה. ההסדר הוא הסדר לשנה. בשנה זו יימשכו החדשות המקומיות בכבלים. להבדיל מהמצב עד היום, תוכל חברת הכבלים לנכות מהתמלוגים שהיא משלמת לאוצר המדינה את היקף הוצאותיה לעניין זה, כאשר לסכום שנקוב כאן, דהיינו 25.5 מיליון שקלים חדשים, הושגה הסכמת משרד האוצר באותן שיחות שהתקיימו. ראובן ריבלין (הליכוד): הם עצמם העריכו את זה, כשהם נתנו את החדשות, ב-11.5 מיליון שקלים. גדעון סער (הליכוד): זה לא נכון, אדוני היושב-ראש. ההערכה שלהם היתה הערכה יותר מרחיבה, הערכה שהיתה במהלך דיוני ועדת הכלכלה מעבר לסכום הזה. מי שהעריך את זה בסכומים שאתה נוקב, זה משרד האוצר, שלאחר שבחן את הנושא הזה הגיע למסקנה שונה. בכל מקרה, החוק הזה הוא חוק שבא ואומר, שלגבי אותם סכומים ייבדק שאכן הוצאו לעניין זה ותהיה סמכות אישור. דהיינו, שאם אין אפשרות לנכות מהתמלוגים סכומים שלא קשורים להפקת אותן חדשות מקומיות - - - נסים זאב (ש"ס): אפשר לשמוע מה קרה בשנה החולפת? האם ניסיתם לגבות את העלויות? גדעון סער (הליכוד): חברי הכנסת חייבים להבין, שלשיטת משדרי החדשות המקומיות, הדבר הזה הוא כשל שוק. הוא דבר לא כלכלי. אם זה היה תלוי בהם, היו אומרים, לא מעוקצכם ולא מדובשכם, אל תחייבו אותי, אל תיתנו לי ואל תעשו לי טובות. אנחנו לא רוצים לשדר את זה, כי אנחנו מנקודת מבט מסחרית לא מעוניינים בזה. לכן, כאשר הגענו למסקנה הזאת – אגב, גם חברת yes, שאיננה משדרת, באותה דעה, לעניין אין קופצים ואין מתנדבים – הגענו למסקנה שפה מתקיים לא רק הצורך החברתי אלא גם הדבר הזה שמאפיין שידור ציבורי, דהיינו במובן הזה שבצורה כזאת או אחרת המדינה היא שצריכה, כפי שהיא מממנת את ערוץ הכנסת לפי אותה יוזמה מצוינת של אדוני, שבהתחלה אני הייתי יותר חשדני כלפיה, ועם הזמן נוכחתי שאדוני צודק, ולא רק שתמכתי בזה כשהצבעתי, כי כשהצבעתי על זה היה לי שיקול שאדוני יודע מדוע הוא נכון - ברבות השנים למדתי שזה גם היה נכון. לעניין זה אני אומר, זה בוודאי קל וחומר. סעיף נוסף שחשוב לציין אותו הוא סעיף 4 להצעת החוק. הוא קובע ששידורי החדשות המקומיות באותה שנה לא ייפלו בהיקפם ובמתכונתם מהשידורים הנהוגים היום. אני מדגיש את הנקודה הזאת, משום שלא ניתן יהיה לחברה לבוא ולהגיד: עכשיו אני מצמצמת את ההיקפים, מצמצמת את המהדורות או מצמצמת את האזורים. היא חייבת, ואפילו עשינו את זה נכון ל-1 בדצמבר, תאריך שחלף. אותה מתכונת שהיתה לפני כמה ימים, לאחר שהעברנו זאת בוועדת הכלכלה, היא המתכונת המחייבת לשנה הבאה. אני מאמין שהכנסת תאשר את החוק הזה. אני חושב שאנחנו עושים כאן היום דבר חשוב ביותר. הוא לא נוגע רק לעובדים שמועסקים ועובדים בכל הארץ בכל המהדורות האזוריות ומוצאים את פרנסתם בזה, אלא הוא נוגע ממש לשיח ולדברים שהמדינה מכירה כשיח תקשורתי. ובמדינה שבה הנושאים הכבדים והחשובים, הנושאים הביטחוניים, הנושאים המדיניים, מהווים את עמוד השדרה של השיח הציבורי, יש אפילו צורך מוגבר בסוג כזה של שידורים. אני רוצה בהזדמנות הזאת להודות גם לחברתי, חברת הכנסת שלי יחימוביץ – כפי שאמרתי: שותפה להצעת החוק – גם ליושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת משה כחלון, שסייע לא רק בתפקידו הפורמלי אלא גם פעל להשיג הסכמות בין הגורמים השונים כדי לקדם – כי היו הרבה מאוד משברים בקידום הצעת החוק, שאגב, עברה בקריאה טרומית עוד בכנס הקודם, כנס הקיץ. אני רוצה להודות גם לצוות של הוועדה, למנהלת הוועדה, ליועצת המשפטית של הוועדה על הסיוע ועל הסבלנות, ולציין שמאחר שהממשלה נתנה את הסכמתה לעלות התקציבית כפי שהיא הוערכה כאן, אין מדובר בהצעת חוק תקציבית כהגדרתה בסעיף 3ג לחוק-יסוד: משק המדינה. אני חוזר וקורא לחברי הכנסת מכל הסיעות לתמוך בהצעה בקריאה הראשונה ולהעבירה לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה השנייה והשלישית. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת גדעון סער. בהתחלה, קודם שעשינו את ההצבעה, לפני שאני מעלה אותה, חבר הכנסת זחאלקה, אני קובע כי דין הרציפות יחול על הצעת חוק הפעלת רכב (מנועים ודלק) (תיקון מס' 3), מכיוון שעברה והרוב הצביעו בעדה, וזו היתה רק הערה לפרוטוקול. היא תעבור לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. אני מזמין את ראשון המתדיינים, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אחריו - חבר הכנסת אורי אריאל, ואם איננו - יהיה חבר הכנסת רובי ריבלין, שהתחלף עם חבר הכנסת פרוש. בבקשה, חבר הכנסת זחאלקה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): כבוד היושב-ראש, קודם כול ברצוני לברך את חבר הכנסת גדעון סער על הצעת החוק. זו הצעת חוק ראויה, ובאמת מביאה בחשבון את כל הציבור בארץ, וכשאני אומר כל הציבור, זה אומר כל האזורים בארץ - בצפון, בדרום, אוכלוסייה ערבית, ציבורים אחרים. הדבר המקומם, כבוד היושב-ראש, הוא הקלות הבלתי-נסבלת שבה הממשלה מוותרת לערוצים המסחריים על העניינים שהם התחייבו להם, ושהממשלה עצמה ביקשה, דרשה, כתבה והתנתה את קבלת הזיכיון במילוים. היינו עדים בקדנציה שעברה וגם בקדנציה הזאת לשורה של מה שנקרא "הקלות" שניתנו לערוץ-2, לערוץ-10, ואני חושב שהצעת החוק הנוכחית בעצם שמה סכר להידרדרות המתמדת. כי בסופו של דבר, רבות מההתחייבויות שרשומות בהסכמים עם הערוצים האלה – הם פשוט לא מילאו אותן, או שחיכו עד שזה יסתיים ולא חידשו אותן. ואם תימשך ההידרדרות הזאת במדרון החלקלק, נהיה עדים לערוצים ללא רגולציה. וזו לא היתה כוונת המשורר. לא זו היתה הכוונה כשהקימו את הערוץ השני. השידורים המקומיים הם בעלי חשיבות עצומה בפריפריה, בכל האזורים, אבל אני אומר: במיוחד לציבור הערבי, שיש לו מהדורת חדשות אחת שמטפלת בעניינים – מה שקורה בסח'נין, מה שקורה בעראבה, מה שקורה עם "הפועל תמרה". כל העניינים הפנימיים, היומיומיים – מועצות מקומיות – שקורים באוכלוסייה הערבית מוצאים את ביטוים במהדורת החדשות המסכנה הזאת, ורוצים לבטל אותה – לבטל אותה עם אחרים, אבל אני אומר: במיוחד כלפי הציבור הערבי. במקומות רבים בעולם אפילו אם המיעוט הוא 1% מהציבור, המדינה מממנת שידור ציבורי לציבור הזה. אני רק רוצה להזהיר מפני דבר אחד – אני רואה שזמני תם, ואני חושב שזה דבר שאנחנו צריכים לשים לב אליו: אנחנו רוצים שיהיה שידור לפריפריה ולציבור רחב, אבל אנחנו לא רוצים שענייני הפריפריה ייעלמו ויימחקו ולא ימצאו את ביטוים בשידור המרכזי. ראובן ריבלין (הליכוד): נכון. גדעון סער (הליכוד): נכון, נכון. אתה צודק. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): שלא יגידו לנו: קח את הגומחה שלך, קח את הפינה שלך. ואני חושב שבזה אנחנו צריכים לא לוותר - גם שיהיה שידור מקומי, אבל גם שהשידורים המרכזיים יטפלו בענייני הפריפריה, ולא יגידו: הרי יש להם מהדורת חדשות משלהם. ענייני הפריפריה צריכים לעלות במרכז, ולא להישאר רק בפריפריה. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת זחאלקה. אני מזמין את חבר הכנסת רובי ריבלין, וכמובן, אחריו - חבר הכנסת יעקב מרגי, ואם איננו – חבר הכנסת אברהם רביץ. אם גם הוא איננו – נראה מי יהיה כאן. ראובן ריבלין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי חבר הכנסת גדעון סער, יוזם החוק, כאשר ניתנה הזכיינות לחברות הכבלים להקים את תשתית הכבלים, נקבע שהם יאחזו בתשתיות עשר שנים - ולאחר מכן יועברו למדינה. הממשלה, ובצדק, החליטה להקנות את הזכויות בתשתיות לחברות הכבלים, משום שבזמן התפעול, על-פי הזיכיון הראשון שהן קיבלו, הן לא הצליחו אפילו להגיע כדי כיסוי מחצית מההשקעות שהן השקיעו בעצמן. אבל, כמובן, התנו זאת. ואנחנו רואים כל הזמן זליגה בלתי פוסקת מהמחויבויות של הזכייניות. וכאשר הן מתחייבות כלפי הציבור ליתן שירותים כאלו או אחרים, בסופו של דבר אנחנו מוצאים את עצמנו מושיטים להן יד מתוך הבנה, כביכול, שהן חדלות אונים, ואינן יכולות לקיים את אותן מחויבויות. דרך אגב, הזכייניות זכו לאחר מכרז, ובמכרז הן הציגו את מרכולתן. זכייניות אחרות, או כאלה אשר ביקשו לקבל את הזיכיון, לא צלחו, משום שהן לא הציגו אותם תנאים שהציגו אותן זכייניות. כך לגבי הכבלים עצמם. נושא החדשות המקומיות הוא חלק מהחוויה הישראלית, חלק מההתייחסות לפריפריה. בארצות-הברית, למשל, אנחנו מוצאים פעמים רבות, שכאשר השידורים מחוף אל חוף מתקיימים, יש הפסקה לעשר דקות, וכל אחת ואחת מרשתות הטלוויזיה מביאה את החדשות המקומיות ואת החוויות המקומיות, שהן דבר חשוב ביותר, בדיוק כפי שהמקומונים קיימים ברחבי הארץ, ואנחנו קוראים אותם בימי שישי או גם באמצע השבוע. לדברים האלה התחייבו הזכייניות כאשר הן קיבלו את הזיכיון. לכן אני בהחלט חושב, שאם היום הזכייניות לא יכולות לשאת בעול, בגלל, עוד פעם, זליגה גדולה ביותר בשוק הפרסום – אנחנו היום נמצאים במצב שבו, אף שיש שלוש פלטפורמות שידור, הפלטפורמות נכנסות אחת בשנייה. רשות השידור, אשר צריכה להיות ניזונה אך ורק מהאגרה, מפרסמת אולי יותר, ונוטלת חלק מעוגת הפרסום בצורה משמעותית ביותר. למשל, רשת ב'. היו"ר מגלי והבה: אתה רוצה להגיד, אדוני, שהיום רשות השידור, הפרסום שלה, הכסף - - - ראובן ריבלין (הליכוד): להערכתי, היום, כמעט מחצית תקציבה של רשות השידור באה מפרסום. גדעון סער (הליכוד): זה נקרא חסויות ולא פרסומות. ראובן ריבלין (הליכוד): לא, גם הרדיו. הרדיו, רשת ב' ורשת ג', מפרסמים פרסומות. היו"ר מגלי והבה: זה המקום לחשוב על פטור מאגרה. ראובן ריבלין (הליכוד): או לפטור מאגרה או להתחלק באגרה עם יוזמות או מיזמים, כפי שמדבר עליהם חבר הכנסת גדעון סער. מה שברור הוא שהחדשות המקומיות קנו להן שביתה בציבור הישראלי ויש צורך להמשיך ולקיים אותן. ייתכן שצריך לראות איך הקופה הציבורית משתתפת בהן. כאשר הוועדה תדון, צריך גם לזכור שאותן חברות כבלים – אני הייתי נגד הפטור שניתן לחברות הלוויין מאותה חובה כלפי הציבור כפי שהוטלה על חברות הכבלים, אבל משום שהמכרז לא כלל את הדבר כך הוא וכך היה וכנראה כך יהיה. אני חושב שצריך לתת את הדעת על השאלה איך הציבור מממן את העניין הזה. אני תומך בהצעת החוק תמיכה מלאה, בתקווה שהשנה תספיק על מנת למצוא את ההסדרים. הייתי מציע למציעים, כאשר החוק יועבר לוועדת הכלכלה של הכנסת, לקבוע שנתיים, כי להערכתי אם זה יהיה שנה, לא יהיה כלום, ולאחר מכן נבוא ונאריך את זה בשנה. ניתן להם שנתיים מראש, על מנת להגיע לפתרון. גדעון סער (הליכוד): הייתי מציע כמו אדוני, אילולא הסיכום שלי עם משרד התקשורת חייב אותי לעשות כך. ראובן ריבלין (הליכוד): משרד התקשורת צריך להיות ער לעובדה שהזכאיות והזכיינים הם קלי רגליים כאשר הם מבקשים לקבל את הזיכיון ומבטיחים הבטחות למכביר, ולאחר מכן, כשהם מקבלים את הזיכיון, הם מנסים לראות איך הם פוטרים את עצמם מהחובות שהם הטילו על עצמם כאשר פנו לציבור. לכן אני מציע לא להזדרז יותר מדי ולקבוע שנתיים, על מנת למצוא את הפתרון. טוב שייעשה כך. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת ראובן ריבלין. אנחנו ממשיכים. יש לי פה רשימה של חברי כנסת שכנראה רק רשמו את עצמם ואינם נוכחים. חברי הכנסת יעקב מרגי, אברהם רביץ, משה גפני, עזמי בשארה, זבולון אורלב, טלב אלסאנע וגאלב מג'אדלה - אינם נוכחים. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. טוב שאתה פה וטוב שאתה מדבר. אדוני היושב-ראש, איך אפשר למצוא פתרון לתופעה הזאת? מילא נרשמים, אבל לא באים. ראובן ריבלין (הליכוד): אם אדם לא נמצא באולם ואתה ער לזה שהוא לא נמצא באולם, אל תקרא בשמו. אתה יכול להודיע שמי שלא יימצא באולם לא תקרא בשמו, ועל-ידי כך תחסוך בושה גדולה לחברי כנסת אשר נרשמים ולא באים. היו"ר מגלי והבה: אני רוצה שחברי הכנסת יירשמו ויהיו פה. יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): בדיוק. שיקראו בשמם וידעו שהם אינם פה. צריך גם לנזוף בהם. היו"ר מגלי והבה: נאפשר לחבר הכנסת דב חנין, שהוא בין המתמידים, לשאת את דבריו. דב חנין (חד"ש): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק שמונחת בפנינו היא הצעת חוק ראויה. אני מצטרף לברכות לחברי הכנסת סער ויחימוביץ על קידומה של הצעת החוק הזאת. אבל הצעת החוק הזאת, אדוני יושב-ראש הכנסת לשעבר, היא בעצם סוג של עזרה ראשונה. בכל פעם אנחנו שמים שכבה נוספת של פלסטר כדי לאפשר מוסד, שהוא מוסד חיוני וחשוב של חדשות מקומיות, והדרך הראויה לקיים אותו במדינת ישראל היתה דרך המלך של השירות הציבורי והשידור הציבורי. אין שום סיבה שבמדינת ישראל חלק בלתי נפרד מהשידור הציבורי לא יהיה מהדורה של חדשות מקומיות, שכל אזרח יוכל לראות אותה לאו דווקא באמצעות הכבלים ובאמצעות חברת הלוויין המסחרית, אלא באמצעות השידור הציבורי. חדשות מקומיות הן חלק בלתי נפרד מדמוקרטיה מתפקדת. חלק משמעותי מהדיון הציבורי בחברה הישראלית מתנהל בזירה המקומית. זה דיון חשוב, זה דיון ענייני, זה דיון מועיל, זה דיון שתורם לאזרחים, ובמקרים רבים יותר אפילו מאשר הדיונים שמתנהלים בזירה הארצית. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לתת דוגמה של תחום שבו הדיון העיקרי מתנהל בזירה המקומית, בזירה של החדשות המקומיות והתקשורת המקומית. אני מדבר, אדוני היושב-ראש, על התחום הסביבתי. בתחום הסביבתי החדשות המקומיות היום בישראל ממלאות תפקיד מרכזי. כאשר התקשורת הארצית במקרים רבים איננה מסקרת מספיק את הזיהומים הסביבתיים, את הפגיעות בציבור בגלל מפגעים סביבתיים, התקשורת המקומית והשידורים של הטלוויזיה המקומית ממלאים את החלל הזה וממלאים את החסר הזה. אני חושב שראוי שהתחומים האלה שבהם עוסקת התקשורת המקומית יזכו לחיזוק ויזכו לגיבוי. אני מצטרף לדבריו של חבר הכנסת זחאלקה בעניין הזה. אני חושב שתקשורת מקומית אפקטיבית, מהדורת חדשות מקומיות חזקה, ציבורית, היא חיונית. היא לא צריכה לבוא על חשבון הנושאים החשובים האלה גם בתקשורת הארצית. אבל ברור לי לחלוטין שאם נחליש את השידורים המקומיים, את התקשורת והחדשות המקומיות, אנחנו ניצור מצב שבו במציאות שלנו נושאים שלמים ייפגעו. ציבורים שלמים שיש להם האפשרות להתבטא דרך התקשורת המקומית, דרך החדשות המקומיות, יוכלו להתבטא פחות ויוכלו להגיע פחות, כי המערכת הארצית היא מערכת שאיננה נותנת מספיק ביטוי למגוון הנושאים, למגוון הצרכים ולמגוון האוכלוסיות. לכן, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להביע תמיכה בהצעת החוק הזאת, אבל גם להביע תקווה שבמהרה בימינו נוכל להציג פתרון רחב יותר לתקשורת ולחדשות המקומיות, פתרון דרך המערכת הציבורית והשידור הציבורי, כי זה מה שצריך בחברה הישראלית. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת דב חנין. חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד וצבי הנדל - אינם נוכחים. חבר הכנסת אברהם מיכאלי אכן נמצא. יסיים את הרשימה, כרגיל, חבר הכנסת נסים זאב. אברהם מיכאלי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אכן ראויה הצעת החוק ונברך את חבר הכנסת סער ואת חברת הכנסת יחימוביץ על ההצעה הברוכה. אכן יש היום חסר גדול בתקשורת הארצית לאותן אוכלוסיות שלא מצליחות להגיע, כי כנראה הנושאים שהם דנים בהם אינם חשובים מספיק לעורכי החדשות הארציות. לכן אותן תחנות אזוריות שמשדרות את החדשות של היישובים, או של האזורים הקרובים לאותן תחנות, משקפות את האירועים או ההתלבטויות שיש באותם אזורים. למזלם הם זוכים לתשומת לב במסגרת החדשות המקומיות. מי שעוקב אחרי החדשות המקומיות, רואה שהרבה פעמים נדונים שם דברים מאוד כואבים לכלל האוכלוסייה בארץ, אבל משום-מה עורכי החדשות כנראה לא מוצאים לנכון לשלב אותם בסדר-היום הכללי הארצי ואפילו לא דנים בהם. הרבה פעמים נדרשתי להגיב בתחנות מקומיות כאלה, כאחד שגר באותו אזור, על החדשות שמשדרים שם ועל הבעיות; אותה אוכלוסייה מנסה להגיע אפילו לכנסת, אבל הם לא מצליחים להגיע דרך התקשורת הכללית. למזלם אותה תחנה מקומית כן מתייחסת לזה. היו"ר מגלי והבה: הם לא יכולים להגיע לכנסת, אבל חבר הכנסת גדעון סער ואחרים ששמעו על הבעיה הזדרזו ופעלו. אברהם מיכאלי (ש"ס): לכן אנחנו מברכים את חבר הכנסת גדעון סער על כך שהוא דואג לאותן אוכלוסיות. אנחנו בכנסת כן יכולים למתוח ביקורת על התחנות הציבוריות, שהציבור מממן אותן - לא יכול להיות שסדר-היום שלהן נקבע על-פי שיקולים כאלה ואחרים - ולפעמים הן אפילו מנותקות מהציבור. הדבר הזה צריך לבוא לידי ביטוי גם אצלנו בכל מיני אישורים תקציביים שאנחנו נותנים לגופים כגון רשות השידור, שגובים כספים מהציבור ולא תמיד הם משרתים את הציבור בצורה נכונה, כפי שעושות תחנות מקומיות פעמים רבות. חבר הכנסת סער אמר שמבחינה כלכלית הן מפסידות, ואכן צריך לבדוק את הרשיון או את הזיכיון שהם מקבלים ולראות איך ניתן לעשות רוויזיה, כדי שהשידורים לא ייפסקו משיקולים כלכליים כאלה ואחרים. אנחנו נתמוך בחוק. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת מיכאלי. אחרון הדוברים הוא חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. אדוני היושב-ראש לשעבר, בני באו והפתיעו אותי. הם נמצאים כאן באולם כדי לראות את הכנסת בעשייתה ואני מברך אותם. חבר הכנסת זאב, בבקשה. נסים זאב (ש"ס): אני מאחל לך, אדוני היושב-ראש, לרוות נחת מבניך היקרים. אנחנו שמחים לראות אותם אתנו. ראובן ריבלין (הליכוד): וראה בנים לבניך. נסים זאב (ש"ס): הצעת חוק התקשורת, התשקורת, אני יודע איך מכנים את זה? אני בוודאי בעד החוק, אני חושב שצריך להרחיב את המעגל, כמה שיותר שידורים, כמה שיותר תעמולה, כמה שפחות להרעיל ולזהם את הציבור בחדשות ארציות. אתה פותח את הרדיו ואתה שומע: אונס, רצח. את מי זה מעניין? למה להרעיל את הנוער שלנו? קצת לתת לנפש של הילדים שלנו את החדשות המקומיות, את מה שבאמת צריך לעניין את הציבור שלנו. ראובן ריבלין (הליכוד): הילדים שלכם בכלל לא רואים את הדברים האלה. נסים זאב (ש"ס): אני לא יודע מה הם רואים ומה הם לא רואים. בכל פינה יש טלוויזיה, בכל מקום יש לוויין, ואין לנו שליטה על הדברים האלה. אנחנו לא אומרים להם ללכת עם עיניים עצומות. אני אתן לך דוגמה - הסיפור של חיים רמון יכול לעלות בתקשורת השכם והערב, שעות על גבי שעות. את מי זה מעניין? זה מעניין את התקשורת, אבל מה, מראים לך דרך, מה חשוב לעם הזה לשמוע. זה מה שצריך להיות חשוב להם? לא משנה שנפשנו כבר קצה בכך, אנחנו כבר מקיאים את החדשות האלה, אבל אומרים לך שאתה חייב לבלוע את מה שהם מקיאים. אדוני היושב-ראש, יש ציבור במדינת ישראל שלא זוכה במשך שנים לקבל טלוויזיה או משהו בכבלים. לדעתי צריך להיות מצב של שמים פתוחים, צריך לאפשר לציבור דתי-חרדי, למעלה מ-2 מיליוני איש, שלא רוצים לשמוע את החדשות האלה, אין להם עניין בחדשות האלה, לאפשר להם לשדר שידורים על-פי חוק, וזה נמנע מהם, אדוני היושב-ראש. אם רוצים לתת 25.5 מיליון שקלים, וזאת באמת נדיבות לב מצד האוצר, אין בעיה. אני מבין שזה בכלל לא משתלם להם, הם עושים טובה שהם מקבלים את 25.5 המיליון והמקומיים עושים טובה שהם משדרים. הם לא רוצים, זה לא משתלם להם, זה לא מסחרי מספיק. אנחנו חינכנו רק למסחר, לביזנס. היכן שאין ביזנס, אין זכות הציבור לדעת. למה אנחנו כממשלה לא יכולים לשים יד ולומר שאלה התנאים שלנו? אתה רוצה ביזנס? תן שירות לציבור. הכול נהיה רק מסחרי? שאלתי את חבר הכנסת גדעון סער ולא קיבלתי תשובה. הייתי רוצה לדעת, כמה החזרים באמת יש מתוך 25.5 המיליון? יכול להיות שבסופו של יום את כל הסכום הזה הממשלה והאוצר ישלמו וכל זה משחק מלים, כאילו התגמולים עוברים לרשות השידור ורשות השידור מעבירה את זה ישירות לאוצר, אבל יכול להיות שזה אפס, אפילו שקל אחד לא עובר. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת זאב. אני אתן לחבר הכנסת גדעון סער להשיב בקצרה, כי אנחנו צריכים להצביע. גדעון סער (הליכוד): קודם כול, זכותי להשיב אחרי הדיון, אבל לא חשבתי להשיב אלא רק בעקבות הדברים של חבר הכנסת זאב. הסכום שניתן לניכוי מסכומי התמלוגים הוא לא 25.5 מיליון אלא עד סכום זה, כלומר הוא לא יכול לעלות לפי הצעת החוק הזאת על הסכום הזה. זה כפוף לכך ששר התקשורת, איש שוודאי מוכר לך, בהסכמת שר האוצר, צריך לקבוע הוראות לעניין ניכוי מהתמלוגים, לרבות לעניין בדיקת הסכומים שהוצאו ואישורם, דהיינו שהוצאו בפועל. כל נושא שנוגע להפחתת התמלוגים היה בשיג ושיח בין הגורמים הרלוונטיים לבין האוצר. אני מודה שאותה הסכמה, שבה יושב-ראש הוועדה סייע לקרב בין הצדדים, לא השתתפתי בה ואני לא חושב שזה תפקידי. הוועדה היתה צריכה לקבוע בהתאם לחוק מה היא עלות הצעת החוק, כי ללא ספק, זאת הצעת חוק, ומרגע שנקבע עקרון העלות על ההוצאות האמיתיות, זה הסכום שסוכם עליו. סכום זה מופיע כסכום מרבי בהצעת החוק, לא כסכום פיקס, אשר צריך להיבדק ומן הסתם גם יבדקו אותו, כי זה מה שרצו אנשי האוצר, לוודא שאכן הוצאו ההוצאות למטרה האמורה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת גדעון סער. חברי הכנסת, אלה שרוצים להשתתף בהצבעה ישבו במקומותיהם. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה - 12 נגד - אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 35) (המשך שידורי חדשות מקומיות בטלוויזיה), התשס"ז-2006, לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: 12 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 35) (המשך שידורי חדשות מקומיות בטלוויזיה), התשס"ז-2006, התקבלה בקריאה ראשונה והיא תחזור לדיון לוועדת הכלכלה לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. אני מברך אותך, חבר הכנסת. בירכתי אותך בקריאה הטרומית ותמכתי בך. גדעון סער (הליכוד): אני מקווה שכך יהיה גם בקריאה השנייה והשלישית. היו"ר מגלי והבה: אני מקווה שכך יהיה בקריאה השנייה והשלישית. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, ט"ו בכסלו התשס"ז, 6 בדצמבר 2006. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 19:28.