דברי הכנסת

תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכיר הכנסת אריה האן: 5 נאומים בני דקה 5 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 5 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 6 יוסף ביילין (מרצ): 6 דברי ברכה של יושבת-ראש הכנסת למשלחת פרלמנטרית מצ'ילה 6 נאומים בני דקה 7 רונית תירוש (קדימה): 7 אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 8 חיים אמסלם (ש"ס): 9 יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): 9 קולט אביטל (העבודה-מימד): 10 אורית נוקד (העבודה-מימד): 10 חיים אורון (מרצ): 11 יעקב מרגי (ש"ס): 11 נאדיה חילו (העבודה-מימד): 11 שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): 12 אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 12 גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): 13 יעקב כהן (יהדות התורה): 14 מנחם בן-ששון (קדימה): 14 רן כהן (מרצ): 15 מגלי והבה (קדימה): 16 זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 16 אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 17 משה שרוני (גיל): 17 מאיר פרוש (יהדות התורה): 18 הצעות לסדר-היום 18 ציון היום הבין-לאומי למאבק באלימות נגד נשים 18 גדעון סער (הליכוד): 21 רוחמה אברהם (קדימה): 25 רוחמה אברהם (קדימה): 25 שרה מרום-שלו (גיל): 29 זהבה גלאון (מרצ): 31 נאדיה חילו (העבודה-מימד): 33 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 34 דב חנין (חד"ש): 37 בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 38 ליה שמטוב (ישראל ביתנו): 40 אברהם רביץ (יהדות התורה): 41 אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 43 השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: 46 הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון - צו הגנה כנגד קטין), התשס"ו-2006 48 זהבה גלאון (מרצ): 49 הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון - הוספת תנאים למתן צו הגנה והארכת תוקפו), התשס"ו-2006 50 יואל חסון (קדימה): 51 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון - הצגת תסקיר לנפגע בעבירת אלימות), התשס"ו-2006 53 זהבה גלאון (מרצ): 53 הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 38) (החמרת ענישה והארכת התיישנות), התשס"ז-2006 55 גדעון סער (הליכוד): 55 נאדיה חילו (העבודה-מימד): 57 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 58 נסים זאב (ש"ס): 60 רונית תירוש (קדימה): 61 דב חנין (חד"ש): 62 ראובן ריבלין (הליכוד): 63 הצעת חוק הזכות לעבודה בישיבה, התשס"ז-2006 66 שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): 67 דב חנין (חד"ש): 72 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 72 נסים זאב (ש"ס): 74 זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 76 חוברת ז' ישיבה ס"ה הישיבה השישים-וחמש של הכנסת השבע-עשרה יום שלישי, ז' בכסלו התשס"ז (28 בנובמבר 2006) ירושלים, הכנסת, שעה 16:04 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, הנני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי, ז' בכסלו, 28 בנובמבר. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. מזכיר הכנסת אריה האן: ברשות יושבת-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 11), התשס"ז-2006; הצעת חוק החניכות (תיקון מס' 3), התשס"ז-2006. מסקנות ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בעקבות דיון מהיר בנושאים: החלטת שר הפנים שלא להעלות את בני הפלאשמורה מאתיופיה; מכסת עולי אתיופיה. תודה רבה. נאומים בני דקה היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, נאומים בני דקה. אנחנו נסיים הפעם בשעה 16:30, ולכן ראשון ראשון ואחרון אחרון, עד שנגיע לשעה 16:30, ולא יותר מזה. נא להירשם. נא להפעיל את השעונים. אחרונים לא ידברו היום. שלא כהרגלנו, הפעם לא נתגמש. יש לנו אורחים ביציע, ברוכים הבאים. אדוני המזכיר, האם יש לך הרשימה? אנחנו מתחילים. חבר הכנסת זחאלקה, אתה הראשון. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): גברתי היושבת-ראש, לפני כמה שעות החליט בג"ץ לחייב סלילת כביש באבו-בסמה שבנגב. זו לא הפעם הראשונה שבג"ץ נדרש להתערב בדבר שפקיד זוטר במשרד התחבורה או בכל משרד ממשלתי אחר צריך לקבל. זה דבר בלתי אפשרי, שעל כל דבר, במיוחד באזור הנגב, צריך לעתור לבג"ץ – לעתור לבג"ץ בשביל קציני ביקור סדיר בבתי-ספר, לעתור לבג"ץ בשביל בית-שימוש בבית-ספר, לעתור לבג"ץ בשביל כל דבר. אחר כך באים ומלינים כאן בכנסת על זה שבג"ץ מתערב. זה מחדל של השלטון, והאפליה צריכה להיות מתוקנת. לפנות לבג"ץ זה בסדר, אבל בדברים גדולים. מאלצים אותנו לפנות לבג"ץ על כל דבר, קטן וגדול. הכנסת צריכה לעשות משהו כדי שהדברים יתוקנו, ושלא ניאלץ לפנות לבג"ץ בכל דבר של מה בכך. חיים אורון (מרצ): - - - ג'מאל זחאלקה (בל"ד): האם בשביל לסלול כביש צריך לפנות לבג"ץ? מאלצים אותנו לעשות את זה. היו"ר דליה איציק: תודה רבה. נעבור לחבר הכנסת ביילין. חיים אורון (מרצ): מי הבא אחריו? היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת והבה. יוסף ביילין (מרצ): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, שמעתי היום את שר הביטחון מסביר, שלעומת הפסקת האש המלאה שהוא מצפה לה ברצועת-עזה, החיים בגדה המערבית נמשכים כרגיל. אין שם שום מחויבות להפסקת אש, ולכן צה"ל ימשיך לפעול שם כבימים ימימה. אני חושב שאין שום סיכוי שתהיה הפסקת אש רק באחד מהצדדים, רק באחד מהחלקים של הגדה המערבית ועזה. ישראל חתמה על הסכם בין-לאומי, שבו היא התחייבה לראות בעזה ובגדה המערבית יחידה פוליטית אחת. הדבר הזה הוא טבעי והגיוני, הוא כך בעינינו וכך בעיני הפלסטינים. מי שמצפה שתהיה הפסקת אש בעזה ולא תהיה הפסקת אש בגדה המערבית, טועה ומסכן את האינטרס הלאומי של ישראל. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני. דברי ברכה של יושבת-ראש הכנסת למשלחת פרלמנטרית מצ'ילה היו"ר דליה איציק: אני רוצה, חברים, לנצל את הזמן. נכנסה לכאן משלחת פרלמנטרית מצ'ילה. חברתי חברת הכנסת קולט אביטל אירחה אותם היום. ברוכים אתם בבואכם לכנסת, לירושלים הבירה, לארץ הקודש. ברוכים תהיו גם בצאתכם. Bienvenidos. בין הרי האנדים להרי יהודה מרחק רב, ימים ויבשות מפרידים בינינו, אבל לשני העמים, העם הצ'יליאני והעם היהודי, יש תכנים והלכי רוח משותפים שמגשרים בינינו. אמנה רק שניים מהם: אהבת התנ"ך ושמירה על עקרונות הדמוקרטיה. לארצכם שגרירות ויש שגרירים שיושבים בתל-אביב, אבל למעשה יש אלפי שגרירים שפזורים ברחבי הארץ. אני מתכוונת למטיילים הרבים שמבקרים בארצכם. תושבי צ'ילה מקנים למטייל הישראלי הרגשה שהוא אורח רצוי, הוא כמעט בן-בית, והוא נמצא בין ידידים. הוא נהנה לא רק מהנופים המרהיבים של הארץ שלכם ולא רק מהעושר התרבותי העצום, אלא מקבלת הפנים, מהלב החם ומהרצון לעזור ולסייע. אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת ולבקש מכם שתעבירו את המסר הזה הביתה, אליכם, ואני מקווה שגם אתם תרגישו כאן בבית. ביקורכם כאן הוא כמו בבית, וצאתכם לשלום. תודה לכם שבאתם. נאומים בני דקה היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, אנחנו נמשיך בסדר-היום. חברת הכנסת רונית תירוש, ואחריה - חבר הכנסת אריה אלדד. רונית תירוש (קדימה): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, אני רוצה להקדים ולומר, שמחר אנחנו עלולים להשבית את המדינה כולה בגין שביתה כללית שהכריזה עליה הסתדרות העובדים הכללית. אני תמיד נגד שביתות ואני חושבת ששביתות עושות נזק למדינה. עם זאת, אי-אפשר להתעלם מהעובדה הקשה, שבמשך חודשים רבים וארוכים יותר מ-81 רשויות מעכבות את שכר העובדים וגם לא מפרישות את שכר הפנסיה המגיע להם. אני חושבת שזאת בהחלט שערורייה שצריכה להיפתר. וכשאני קוראת שמשרד הפנים טוען שהעביר את הכספים למשרד האוצר, את מי זה מעניין? זאת אומרת, את האזרח, את העובד, שעובד קשה יום-יום וצריך להביא את פרנסתו לילדיו ולמשפחתו, לא מעניין איפה הכסף תקוע. אני קוראת לראש הממשלה להפסיק כל עיסוק שהוא היום ועכשיו, ויפה שעה אחת קודם, ולפתור עוד היום את הבעיה הסבוכה הזאת, שלא יהיה נזק על נזק. גם לפתור את הבעיה של פרנסת המשפחות, וגם למנוע את הנזקים, גם הכספיים וגם עוגמת הנפש שתיגרם לכל אזרחי המדינה בגין שביתה של כל רשות במדינה הזאת. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה לך, גברתי. חבר הכנסת אלדד, ואחריו - חבר הכנסת אמסלם. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כל יום אנחנו לומדים משהו. מהמשוררת רחל למדנו שיש חצי פגישה - פגישה, חצי פגישה. הגינקולוגיה המודרנית כבר יודעת ללמד אותנו שיש חצי היריון. היום למדנו שיש גם משהו שנקרא חצי התייעצות. בא הרמטכ"ל לוועדת החוץ והביטחון, לפחות לפי מה שנמסר בתקשורת, מספר לנו שהתייעצו אתו באופן חלקי לגבי הפסקת האש. זה הרבה יותר טוב, אגב. זה שיפור אין-סופי מבחינת המתמטיקה לעומת הרמטכ"ל הקודם, שידע להגיד שבכלל לא התייעצו אתו לגבי ההתנתקות; או לגבי ראש המועצה לביטחון לאומי הקודם, שאמר שלא התייעצו אתו לגבי ההתנתקות. אני מטיל ספק, אגב, אם את ראש המועצה לביטחון לאומי הנוכחי מישהו יידע בכלל לגבי הפסקת האש, כי זו בסך הכול מועצה לביטחון לאומי. אינני מבין מדוע ממשלה לא יודעת אפילו לקיים נוהל מסודר של התייעצות עם הגורמים המקצועיים שאמורים להמליץ. לא מוכרחים לקבל את המלצותיהם, אבל שיתייעצו אתם. היו"ר דליה איציק: יש חצי היריון, אדוני? רן כהן (מרצ): חצי פגישה יש. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת אמסלם, ואחריו - חבר הכנסת אהרונוביץ. שאלתי - בתור רופא. חיים אמסלם (ש"ס): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כמה מלים קצרות על הנושא שהוא על סדר-היום: היום הבין-לאומי למאבק באלימות נגד נשים. באמת יש הרבה מה לומר ולהרחיב. הגישה של התורה היא ש"כל כבודה בת מלך פנימה", אבל צריך לדעת להבחין, זה לא אומר שזאת גישה, חלילה, שלא נותנת לאשה את המעמד הראוי לה. אינני רוצה להרבות בציטטות, אבל מאוד חשוב לצטט מדברי הרמב"ם בהלכות אישות, פרק ט"ו. הוא אומר כך: "ציוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו ואוהבה כגופו, ואם יש לו ממון, מרבה בטובתה כפי ממונו, ולא יטיל עליה אימה יתירה ויהיה דיבורו עמה בנחת, ולא יהיה עצב ולא יהיה רגזן כלפיה". אני תמיד נזכר באמירה של רבותינו על היחס שצריך להיות לאשה - כך נאמר: אם אתה תתייחס לאשתך כאילו היא גבירתך, אז היא תתייחס אליך כי אתה אדונה. תודה. היו"ר דליה איציק: הנה זה מתאים ליום המאבק באלימות נגד נשים. תודה רבה לך. חבר הכנסת אהרונוביץ, ואחריו - חברתי חברת הכנסת קולט אביטל. מי שיוותר על דקת נאום, יהיה נחמד מצדו. יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, לפני שבוע נחשף בחדשות ערוץ-10 מחדל חמור בגדר ההפרדה של עוטף-ירושלים. צדה המערבי של ירושלים פרוץ לחלוטין לאורך 8 ק"מ. ההפרדה פשוט איננה. הגדר פשוט נלקחה במקומות רבים, ובמקומות רבים יש פרצות שקוראות, כמובן, לגנב. הסיורים שצריכים לאבטח שם את המקום ואת תוואי הגדר, לא נמצאים בשטח דקות ארוכות. לא צריך להיות מומחה גדול כדי להבין את הסכנה הטמונה בכך. כל יום עוברים מאות פלסטינים ותוך דקות ספורות הם בתוך ירושלים ואחרי כמה דקות הם כבר במרכז הארץ. אז מה הועילו חכמים בתקנתם? בנו גדר והיא איננה. אל לנו לחכות לפיגוע גדול עם הרבה קורבנות. יש לפעול מיידית לתיקון. תפקידה של הגדר הוא למנוע את המעבר לשטחי מדינת ישראל. כל עוד היא ממלאת את תפקידה - יש פה כרגע מחדל גדול ואני מתריע. תודה. היו"ר דליה איציק: תודה. חברת הכנסת אביטל, ואחריה - חברת הכנסת אורית נוקד. קולט אביטל (העבודה-מימד): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו בדרך כלל מנצלים את הבמה הזאת כדי להעלות נושאים שנראים לנו חשובים ודחופים. אני רוצה לחרוג קצת מהמסורת ולהביא לידיעתכם סיפור שאולי יעלה חיוך על השפתיים. בגרמניה, כמו במקומות אחרים, יש מפלגות ניאו-נאציות. מסתבר שבגרמניה זו נאלץ בכיר במפלגה הניאו-נאצית להתפטר, מאחר שבחיפוש בביתו נמצא חומר פורנוגרפי ופדופילי. הבכיר שהתפטר טען, שהוא בעצם התפטר כדי שלא להזיק לתדמיתה הטובה של מפלגתו. כמובן, השאלה המתבקשת כאן היא: האם בלי פדופיליה לתנועה הנאצית יש כזאת תדמית טובה? זה קצת מזכיר את הסיפור של הנער שרצח את אמו ואביו והלך לבית-המשפט לבקש רחמים מכיוון שהוא יתום. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה לך, גברתי. חברת הכנסת אורית נוקד, בבקשה. אורית נוקד (העבודה-מימד): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, היום אנחנו מציינים את יום המאבק באלימות נגד נשים. כמה ציני ואירוני שבדיוק ביום שבו ציינו, בהתאם לתאריך שנקבע - בני סלע מצא לנכון לברוח. אנחנו, הכנסת, כמחוקקים, נחשבים לכלי המרכזי לטיפול באלימות כלפי נשים. אבל, רק אם נשכיל להבין ששינוי אמיתי יתחיל בשינוי הנורמות החברתיות, נצליח להביא לתוצאה חברתית שונה. כסוכנים של שינוי חברתי וכמבקרים של הרשות המבצעת, אנחנו צריכים לקרוא לשינוי כזה, שינוי שיושג על-ידי חינוך שונה מגיל מוקדם. האלימות נגד נשים לא פחתה עם עליית המעמד הכלכלי, החברתי והפוליטי שלהן. זוהי תופעה חובקת כול, שמוכרת לנשים בכל שכבות החברה. לא יעלה על הדעת שאנחנו הנשים, שמהוות רוב בחברה, נמשיך להיתפס כמין החלש, כקורבן. לא מוכרת תופעה של אלימות מגדרית של נשים כלפי גברים. צריך לשאול מדוע תופעה כזאת קיימת אצל גברים כלפי נשים ולפעול להכחדה שלה. תודה. היו"ר דליה איציק: תודה לך, גברתי. חבר הכנסת אורון, ואחריו - חבר הכנסת מרגי. חיים אורון (מרצ): גברתי היושבת-ראש, אני רוצה לשוב לנושא שכבר עלה פה בראשית הישיבה, והוא השביתה המתוכננת למחר. אני מכיר מעט שביתות צודקות כמו השביתה שמתוכננת למחר. אני מציע שבעניין הזה לא נגיד "כן, אבל". הלוואי שתימנע. והיא יכולה להימנע רק בצורה אחת: שזכויותיהם של אותם עובדים שעבדו, שלא רבים על תוספת שכר, שלא רבים על שעות נוספות, שרבים על כך שהולן שכרם עד 18 חודש - אני מתאר לעצמי מה היה קורה אם היו מלינים פה 18 יום; 18 חודש, וחצי שנה, וכל מה שנמצא ביניהם. חבל, אולי, שההסתדרות לא נקטה את הצעד הקיצוני הזה קודם, אבל מותר לעשות את זה עכשיו. הביזיון הנמשך הזה והסיפורים שהאוצר העביר את הכסף לרשויות המקומיות והרשויות המקומיות העבירו אותו לכאן ולכאן - לא יכולים להימשך על גבה של אחת מקבוצות העובדים היותר-חלשות בערים ובעיירות היותר-נזקקות. הביזיון הזה צריך להיפסק, ואני מקווה שהשביתה הזאת תפסיק אותו. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני. חבר הכנסת מרגי. אחריו - חברת הכנסת נאדיה חילו. יעקב מרגי (ש"ס): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אתמול התקיימה ישיבת ממשלה בשדה-בוקר. הנגב היה על סדר-היום. הבטחות, כתבות. הבית הזה שמע הרבה תוכניות על הנגב, הרבה הבטחות. הממשלה הזאת התחילה עם הבטחות גרנדיוזיות לנגב, ואנחנו, כתושבי הנגב, וכל הנגב, כמהים, מצפים - מתי הממשלה אכן תציל את הנגב. אנחנו מקווים שזו התחלה טובה, ושהמשנה לראש הממשלה יעמוד במה שהוא הבטיח אתמול. זה מעט, אבל טוב, ובדרך הנכונה. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. חברת הכנסת נאדיה חילו, ואחריה - חברת הכנסת שלי יחימוביץ. נאדיה חילו (העבודה-מימד): גברתי היושבת-ראש, חברים נכבדים, יש לפעמים גם רגעי נחת מהעבודה בבית הזה, והיום אני רוצה להזכיר לחברים, לגברתי היושבת-ראש, שהיה לה גם חלק בעניין – לפני שישה חודשים יצאו שתי בנות, תינוקות, שחלו במחלה מאוד נדירה, והבית הזה כולו, וגברתי בראש, התגייס כדי לעזור ולתרום ולגייס תקציב גדול מאוד לשתי הבנות שנסעו עם הוריהן למיאמי. אחת מהן עברה את הניתוח. בשבוע שעבר חזרה הבת הגדולה, ג'אנה, עם אבא שלה, אחרי שעברה את הניתוח בהצלחה. היום היא מקבלת המשך טיפול בבית-החולים "שניידר". אנחנו, מהמקום הזה, נרצה לאחל לבת הקטנה, שעדיין שוהה שם עם אמא שלה, לעבור את הניתוח בהצלחה, ולחזור לחיק המשפחה עם החיוך שאחותה הגדולה היום בעצם מחייכת - ומשחקת. היו"ר דליה איציק: בשורה טובה. תספרי לנו על הילדה הקטנה הנוספת, ונאחל לה מכאן ברכת החלמה. חברת הכנסת יחימוביץ. אחריה - חבר הכנסת אריאל. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, גם אני אפתח בבשורה. בוועדה לזכויות הילד דיווחו לנו היום נציגי משרד הרווחה ונציגי השלטון המקומי, שהגיעו להסדר ביניים בדבר הסעת פעוטות למעונות-יום שיקומיים, דבר שהיה נתון בכאוס מוחלט עד היום. בירכנו אותם על כך, ואכן נעים לפעמים לשמוע בוועדות הכנסת בשורות טובות שכאלה. לעניין השביתה הכללית במשק – אמרה כאן חברתי, חברת הכנסת תירוש, שבדרך כלל היא מתנגדת לשביתות. ובכן, אני בדרך כלל מצדדת בשביתות, שכן הן הנשק הכמעט יחיד שעומד לרשותו של העובד בבואו לממש את זכויותיו הבסיסיות. אבל גם כאן, גם מי שכמוני מאמין בכוחה של השביתה ובזכות השביתה, שהיא זכות המוקנית גם על-פי אמנות בין-לאומיות והושגה בדם ובמאבקים - השביתה מחר היא באמת הצודקת מכולן. היא למען החלשים ביותר והיא תיעשה בידי החזקים ביותר, וזו טיבה של סולידריות ארגונית - שהעובדים החזקים, שיש להם יציבות תעסוקתית, שובתים למען חבריהם החלשים. אני מברכת את ההסתדרות ומאחלת לה הצלחה במאבקה. היו"ר דליה איציק: תודה, גברתי. חבר הכנסת אריאל. אחריו - חבר הכנסת גאלב מג'אדלה. אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): גברתי היושבת בראש, היום הזה, כשאנו מציינים את יום המאבק באלימות נגד נשים, אני מבקש להזכיר שתי קבוצות נשים. האחת, נשות העובדים או הנשים עצמן שעובדות ברשויות המקומיות, במועצות הדתיות. כפי שכבר הוזכר פה, שכרם דל. זו שביתה נכונה ומוצדקת, אלא אם הממשלה תתעשת ותספיק לפתור את הבעיה עוד היום, ואפשר. הקבוצה השנייה היא קבוצה של 19 נשים שבעליהן הוגלו מבתיהם בצווי הגבלה. גברתי היושבת-ראש פנתה לשר הביטחון לבדוק את העניין. גם העניין הזה נתון בידי הממשלה. היא יכולה לתקן אותו עוד היום, ובא לציון גואל. תודה. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני. חבר הכנסת מג'אדלה, ואחריו - חבר הכנסת יעקב כהן. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, אני שמח שהיום התפרסם עניין סגירת התיק נגד חבר הכנסת בורג, יושב-ראש הכנסת לשעבר. זה עוד חיזוק לבית-המחוקקים ולציבוריות הישראלית, שעוד איש ציבור אחד לא הועמד לדין, ואני מקווה שבעקבותיו ייסגרו תיקים לאנשים נוספים, כדי לחזק את אושיות הציבוריות הישראלית. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: זה מעניין. נאחל לחבר הכנסת לשעבר בורג, ליושב-ראש הכנסת - מעניין מתי שופטים מחליטים שזה "מחמת הספק". חברי חבר הכנסת רובי ריבלין, אולי כדאי שהוותיקים שבינינו פעם יידרשו לעניין הזה. לך אחר כך תוכיח מה זה "מחמת הספק". האיש רוצה לנקות את שמו. אם יש משהו להגיד, אנא, התכבדו והגידו. אם לא - אני, כמובן, נזהרת זהירות גדולה מאוד בכבודו של בית-המשפט, וחלילה שמישהו לא יבין שלא, אבל - היות שגם אתה ואני הואשמנו לא מעט - - - ראובן ריבלין (הליכוד): - - - שלטונות החוק – הקלות הבלתי נסבלת של פתיחת חקירה, ואחר כך, בכותרת קטנה להודיע - - - היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת יעקב כהן. יעקב כהן (יהדות התורה): כבוד היושבת-ראש, חברי כנסת נכבדים, לאחרונה התפרסם כי בשלוש השנים האחרונות ירדו מהארץ כ-43,000 עולים מברית-המועצות לשעבר שחזרו לארץ מולדתם, וזו תופעה שהתגברה בשנים האחרונות, היא לא היתה קיימת בעבר בקנה מידה שכזה. אני חושב שזה מצריך שממשלת ישראל תערוך חשבון נפש מה היא סיבת ירידתם מהארץ - אולי התנאים הכלכליים, אולי הביטחוניים, ואולי שניהם יחד, וכמה היתה עלותם, עלות עלייתם ארצה. ייתכן מאוד שצריך לעשות שינוי בחשיבה, כי על כל עולה יש עלות כספית גבוהה. אולי היה מוטב גם שנתמקד בהשקעה בעלייה הפנימית בישראל על-ידי עידוד הילודה הישראלית ומתן תמריצים, על-ידי החזרת קצבאות הילדים, מענקי הלידה, וכן מתן אפשרות למענקים לרכישת דירה. חושבני שגם זה נקרא עידוד העלייה - עלייה יהודית, יפה, איכותית, ואפילו בעלות נמוכה יותר. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. חבר הכנסת בן-ששון. יש לך בטח איזה מחקר. חוץ מזה שהבטחת לנו להניח על שולחננו מחקרים, ואתה לא. רן כהן (מרצ): הנה, יש שניים. מנחם בן-ששון (קדימה): אני מתנצל. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, באוניברסיטת בן-גוריון מצאו החוקרים, בעבודה משותפת שנעשתה עם אוניברסיטת ג'ון הופקינס בארצות-הברית, שתעדוף החיסונים והתרופות למגפה כלל-עולמית של שפעת לוקה בחסר במדינות רבות. די אם אציין רק את פירות המחקר, כי אני מבין שאנחנו בלחץ גדול של זמן - רק 66% מן האוכלוסין באותן מדינות נמצאים באיזו תוכנית תעדוף, ובתוך תוכניות התעדוף, בארצות רבות לא נתנו את הדעת לצורך להעמיד, קודם כול, את הסגלים הרפואיים שאמורים לתת את הפתרון המיידי לאחר מכן לאוכלוסייה, ובכך להעמיד אולי פתרונות לאותן מחלות. במקרה הזה, ד"ר רן בליצר מאוניברסיטת בן-גוריון מציג דווקא אותנו במקום שהוא אחד המרכזיים לעומת מדינות אחרות. בכתב העת "ציון" שיצא השבוע מטעם מרכז שזר והחברה ההיסטורית, שתי חוקרות, אלישבע באומגרטן ורלה קושלבסקי, מצביעות על תופעה מעניינת כשמשווים את סיפורי האם והבנים, או מה שאנחנו מכירים יותר כ"חנה ושבעת בניה" - סיפורים שמצויים במורשת חודש כסלו, אבל גם קשורים במידה מסוימת לאלימות כלפי נשים. הסיפור הזה, כשמשווים אותו למסורות שונות, מצביע על כך שבקהילות יהודיות באירופה יש דגש מאוד מיוחד הן על הרחמים המיוחדים של האם כלפי ילדיה - במקרה הזה כתגובה גם לשיח הנוצרי, שהפך את הסיפור לסיפור שמסמל יחסים בין אם לבניה גם ברובד אחר, ומדגישים דווקא את היחס הרחמני של האם אל הבן האחרון בתיאור מפורט. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. חבר הכנסת רן כהן, ואחריו – חבר הכנסת זבולון אורלב. חבר הכנסת והבה, אני רואה אותך ברשימה, האם ביקשת להימחק? מגלי והבה (קדימה): לא. היו"ר דליה איציק: אז היה מגיע לך מזמן. תיכף נתקן את המעוות. רן כהן (מרצ): גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, הזכות הכי בסיסית והכי טבעית של עובד היא קודם כול לקבל את משכורתו. נדמה לי שאני יכול, בשם כל חברי הכנסת, לקרוא לאוצר, עוד לפני השביתה, לשלם את השכר של העובדים הללו אשר שכרם מולן בניגוד לחוק שהכנסת הזאת קיבלה. כבכל יום שלישי אני רוצה להעלות את הסוגיה של התאבדויות בצה"ל, כפי שאני עושה יותר משנתיים. גברתי היושבת-ראש, עדיין זו סיבת המוות מספר אחת בצה"ל, ומספר המתאבדים בצה"ל גדול ממספר ההרוגים מכל סיבה אחרת – תאונות מבצעיות, תאונות דרכים ותאונות אימונים. לאורך שנות קיומו של צה"ל התאבדו יותר מ-1,500 חיילים, כלומר קרוב לעשירית מכלל חללי צה"ל מאז הקמתו התאבדו. חייבים להקטין את המספר הזה, ועדיין לא נעשה די כדי להקטין אותו. לשמחתי הרבה, גברתי היושבת-ראש, בהתחלה עוד הייתי מונה מה קרה בשבועות האחרונים עם מתאבדים בצה"ל - אין לי נתונים כאלה, ואני מאוד מאוד מקווה שאין לי נתונים כאלה כיוון שלא התאבדו, והלוואי שכך יהיה גם בעתיד. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני. נעבור עתה לחבר הכנסת והבה, כי אני עשיתי לו עוול, אף שהוא נרשם בין הראשונים. אחריו – חבר הכנסת אורלב. מגלי והבה (קדימה): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, שר התקשורת הציג לנו היום בוועדת הכספים את תקציבו. העליתי את סוגיית סוכנויות הדואר במגזר הלא-יהודי - ביישובים הערביים והדרוזיים. התברר שמתוך 180 סוכנויות הגיעו להסדר עם 44 סוכנויות, אשר לא ראויות למתן שירות לאזרח בכל התחומים שסוכנות דואר אמורה לשרת. נאמר לי על-ידי השר, שמשום שעדיין מתנהלת תביעה בבית-הדין הגבוה לצדק בין החברה שמנהלת את הסוכנויות האלה לבין משרד התקשורת, לא ניתן פתרון לסוגיה הזאת. כל הטיפול בסוכנויות האלה נמצא בהקפאה. כלומר, אי-אפשר להרחיב את הסוכנויות האלה או להקים חדשות. זה פוגע בשירות המינימלי שיש לתת לאזרח בכל הקשור לדואר. אני מבקש ממי ששומעים אותנו, גם מאלה בבג"ץ, שיזרזו את הטיפול ואת מתן פסק-הדין, על מנת שהאזרח הפשוט ביישובים האלה יוכל לקבל את השירות הנאות של סוכנויות דואר. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני. חבר הכנסת אורלב, נא תפוס את המיקרופון. נשארו שלושה חברי כנסת – גבאי, שרוני ופרוש – אנחנו נעשה את זה בריצה, משום שזה לפנים משורת הדין, היינו צריכים לסיים את הנושא הזה. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, יש עכשיו אופנה לעסוק בהרבה הצעות לשינוי שיטת המשטר. אחת הסיבות העיקריות היא הטענה שאין יכולת משילות. אני שואל את עצמי – אם איני טועה, יש בממשלה 24 שרים, בהם ארבעה שרים ללא תיק. מאידך גיסא, יש כמה משרדי ממשלה שאין בהם שר. במשרד הרווחה כבר יותר משנתיים אין שר. יש אנשים מתאימים, למשל השר אדרי שיושב כאן. מדוע הוא איננו יכול להיות שר הרווחה? משרד המשפטים, היה ידוע מראש מה המועד שיפוג תוקפו של ממלא-המקום – לא חודש. השר אופיר פינס התפטר ואין שר מדע. אני יושב-ראש ועדת המדע, זה בנפשנו, אבל אין שר שעוסק בנושא הזה במשרה מלאה. רונית תירוש (קדימה): גם תרבות וספורט אין. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): גם תרבות וספורט, את צודקת, זה חשוב. יש כאן מצב בלתי אפשרי, שמצד אחד צועקים: משילות, משילות - החובה הבסיסית של הממשלה היא לטפל במשרדי הממשלה, לנהל את החיים. אני חושב שזה דבר לא נכון ולא ראוי וצריך או להסדיר איזה חוק – אינני יודע מה עוד צריך לעשות כדי שהממשלה תמלא את חובותיה. אנשים סובלים מזה שאין שר רווחה. תחומי המדע, התרבות והספורט סובלים מזה שאין שר. עוסקים עכשיו בתקציב, מכינים את שנת התקציב, והמשרד סובל מזה שאין שר משפטים. לכן אני חושב שצריכה להיות כאן הסכמה – לא קשור לקואליציה-אופוזיציה, אבל זו תעודת נכשל לממשלה. היו"ר דליה איציק: תודה. חבר הכנסת גבאי, ואחריו – חבר הכנסת שרוני. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו שומעים מדי פעם שמדינת ישראל תשחרר מחבלים תמורת החטופים. עלינו לזכור שזה נוגד את ההתחייבות וההבטחה של ממשלת ישראל, שלא משחררים מחבלים תמורת החטופים. בעבר שחררנו מחבלים, ועם ישראל השתתף בהלוויות רבות של נרצחים על-ידי מחבלים ששוחררו בעסקאות כאלה. גם שלחנו חיילים שסיכנו את חייהם כדי ללכוד את המחבלים המרצחים האלה. כל שחרור מחבלים תמורת החטופים יזמין עוד חטיפות ויהיה פרס למחבלים. עלינו לזכור שתמורת מחבלים נוכל לשחרר רק מנהיגי "חמאס" שכלואים כאן בבית-סוהר. לכן אני אומר, ששחרור מחבלים הוא הזמנה לחטיפות נוספות, פרס לטרור ופיגועים נוספים. זה צריך לעמוד לנגד עיני שר הביטחון וממשלת ישראל, שידעו מה עלול להיות אם ישחררו מחבלים. היו"ר דליה איציק: תודה. חבר הכנסת שרוני. יחתום חבר הכנסת פרוש. משה שרוני (גיל): גברתי יושבת-ראש הכנסת, מכובדי השר, סיעת גיל יחד עם חברי הכנסת שנמצאים במליאה מברכת את גמלאיות וגמלאי זיכרון-יעקב שבאו לבקר בכנסת ישראל. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: שלום לכם. חבר הכנסת פרוש, בבקשה. מאיר פרוש (יהדות התורה): גברתי היושבת-ראש, עמיתי חברי הכנסת, ההשתוללות האנטישמית של אוהדי קבוצת הכדורגל הצרפתית "פריס סן-ז'רמן" חשפה לא רק את העובדה המרה שהספורט בצרפת משך אליו בשנים האחרונות קבוצות ניאו-נאציות, אלא שהאנטישמיות בכלל בצרפת הרימה ראש. היא משתוללת, פורקת עול ושוברת שיאים חדשים. אני מציע שמכאן, מהכנסת, תישמע קריאה מכל חלקי הבית לממשלת צרפת לרסן ולבלום את האנטישמים. הכנסת מצטרפת גם לקריאת כל הארגונים היהודיים בצרפת להשעות את קבוצת הכדורגל המחליאה הזאת מהליגה הלאומית שם, כדי לשרש תופעות של אנטישמיות. הכנסת גם מגנה את ההתקפה האנטישמית על בית-הספר היהודי בווינה, של שליחי חב"ד בווינה, שעושים שם עבודת קודש, כמו בחלקים אחרים בעולם. טוענים כי זו היתה התקרית האנטישמית החמורה ביותר בווינה ב-20 השנים האחרונות. אנחנו גם מגנים ומזהירים – ואני חושב שהאנטישמיות, במיוחד באירופה, המזרחית והמערבית כאחת, מתגברת שוב, לצערנו, והאנטישמים בימינו מקבלים גם עידוד מהכרזותיו של ההיטלר בטהרן. כולנו צריכים להתלכד ולומר למשחית די. היו"ר דליה איציק: תודה רבה לך. הצעות לסדר-היום ציון היום הבין-לאומי למאבק באלימות נגד נשים היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, יושב-ראש הנהלת הקואליציה הגיע - ברוך הבא, אדוני. אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום, להצעות לסדר-היום שמספריהן 1536, 1444, 1451, 1470, 1504, 1505, 1517, 1546, 1552, 1555 ו-1561 בנושא: ציון היום הבין-לאומי למאבק באלימות נגד נשים. אביגדור יצחקי (קדימה): בגלל זה באתי. היו"ר דליה איציק: אני מתארת לעצמי. חברי חברי הכנסת, "קיבלתי פרחים היום. זה לא היה יום הולדתי או יום מיוחד אחר. אתמול בלילה הוא הדף אותי לקיר וניסה לחנוק אותי. זה היה ממש סיוט. אבל כשהתעוררתי בבוקר הרגשתי כי הכול עבר. קיבלתי פרחים היום. זה לא היה יום האם או יום מיוחד אחר. אתמול בלילה הוא הכה אותי שוב. וזה היה הרבה יותר גרוע מכל הפעמים האחרות. אני מוכרחה לעזוב אותו. מה אעשה? איך אדאג לילדים? איך אסתדר כלכלית? אני פוחדת ממנו, אבל אני יותר מדי תלויה בו. הוא כנראה מצטער, כי הוא שלח לי פרחים היום. קיבלתי פרחים היום. היום היה יום מיוחד. זה היה יום הלוויה שלי. אתמול בלילה הוא לבסוף רצח אותי. לו רק היה לי האומץ והכוח לעזוב אותו. לא פניתי לעזרה, אז קיבלתי פרחים היום - בפעם האחרונה". למילות השיר הנורא הזה, שכתבה המשוררת פאולט קלי, אין צורך להוסיף דבר. המלים הצורבות מדברות בעד עצמן. שנה-שנה ביום הזה, בריטואל קבוע, אנחנו כאן עולים לדוכן הכנסת, מביאים נתונים מצמררים על מספר הנשים שנרצחו ב-12 החודשים שחלפו, והשנה מספרן 15, ובכל פעם אנחנו מכריזים חגיגית על מלחמה באלימות כלפי נשים. שנה-שנה אנחנו מחפשים דרך לבלימת התופעה האכזרית הזאת, כאילו מדובר בגזירה משמים. הגופות נערמות והתוצאות מאכזבות. את מספר מקרי הרצח קל למנות, אבל את היקף האלימות נגד הנשים הרבה יותר קשה לאמוד, משום שנשים רבות לא נוטות לדווח על אלימות נגדן, בעיקר כשזו אלימות בחוג המשפחה. הן מתכנסות בתוך עצמן ומעדיפות לחיות בצל האלימות. אדוני השר, הנתונים הסטטיסטיים הבלתי-נתפסים מדווחים על כרבע מיליון נשים בישראל שהן קורבנות אלימות, אונס או השפלה. רבע מיליון. אי-אפשר להסכים עם השגרה הנוראה הזאת של נשים שנרצחות, מוכות ונאנסות. אי-אפשר גם להשלים עם התופעה של נשים שהן קורבנות אלימות במשפחה ובמקומות העבודה. חברי חברי הכנסת, שאלתי את עצמי מה אני יכולה להגיד היום. 15 שנה אנחנו מעלים את הנושא. אני 15 שנה כאן בכנסת, וחשבתי לעצמי איזו הצעת חוק אני יכולה להביא, ואני מסתכלת על חברותי, חברות הכנסת – זהבה גלאון בראשן – המובילות באמת את המאבק נגד אלימות כלפי נשים. חקיקה אנחנו לא חסרים, אנחנו חסרים משהו אחר - - - גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): - - - היו"ר דליה איציק: אלימות צומחת ומתרחשת באווירה מסוימת. היא חלק מתופעה כוללת של אלימות, שלצערנו הפכה לסממן של החברה הישראלית, אבל יש לה איזה ייחוד דוחה משלה. לצערי, בחלק מן המקרים האלימות הזאת מבטאת ערכים ואמות מידה שעבר זמנם ומקומם לא יכירנו בחברתנו. היא באה ממקום אפל, יצרי, גזעני, שמבקש להנציח את האשה כיצור נחות. איך שמים לכך קץ? אני לא יכולה להגיד לכם, אבל יש לי הרגשה שהפתרון הוא בחינוך, חינוך ועוד פעם חינוך, עד שהתופעה הזאת תיעקר מן השורש. במקום שהחינוך ייכשל - רק שם צריכה המדינה להגיב על האלימות הזאת ביד ברזל. אבל קודם צריך להתחיל בחינוך, ויד הברזל, אדוני השר, גם היא מוכרחה לבוא. אומנם זכויות הנשים וההגנה עליהן מעוגנות, כמו שאמרתי, בספר החוקים, חוקים אנחנו לא חסרים, אך במציאות החברתית שבה אנחנו חיים נדמה לי שהם אינם נאכפים דיים. רבותי חברי הכנסת, יש לי יסוד סביר להניח, וגם עצוב להניח, שגם בשנה הבאה תהיינה הלוויות מיותרות של נשים שנרצחו, וגם בשנה הבאה יהיה מי שיקנה פרחים כדי לשים אותם על הקבר. אני תקווה שממדי התופעה יצטמצמו. כדי שזה לא יקרה, אני קוראת מכאן לכל אזרח במדינת ישראל שיש לו הצעות חדשות, מקוריות, תכליתיות, לצמצום ממדי התופעה – התקשרו אלי, התקשרו לחברי הכנסת. חברי הכנסת מגיבים על כל עניין כזה בחומרה, ביסודיות וברצינות. התקשרו לשר, ספרו לנו אם אתם יודעים על אשה מוכה, סובלת. אני מבטיחה מכאן שנעשה הכול כדי למנוע רצח נוסף אם רק נדע. אני מבקשת לפתוח את הדיון בנושא. אני רוצה לקרוא לחבר הכנסת גדעון סער, יושב-ראש הוועדה למעמד האשה. זה, לפי דעתי, מסר גדול מאוד שדווקא גבר עומד בראש הוועדה הזאת, ובעניין הזה - גם גבר שעושה עבודה טובה. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): למה את פונה רק לחברות הכנסת? יש כאן שותפים נוספים - - - היו"ר דליה איציק: חס וחלילה שזה יהיה עניין רק לנשות הכנסת. אם הבנת את זה, אני מודה לך. חלילה וחס שזה יהיה עניין של נשים. אלימות נגד נשים היא לא עניין של נשים. אני מודה לך. נמצאת אתנו כאן ביציע המיוחד מרית דנון, מנהלת הרשות לקידום מעמד האשה. שידייך לא תהיינה מלאות עבודה. בבקשה, אדוני. גדעון סער (הליכוד): תודה. גברתי היושבת-ראש, גברתי שרת החינוך, מכובדי השר לביטחון פנים, כנסת נכבדה, אנחנו באמת מתמודדים, גברתי, עם הדבר שהוא אולי הכי מדהים בקיום האנושי, שבלשון קצת יותר צלופנית אתה יכול לומר: העובדה שגבר ואשה לא יכולים לחיות בשלום באותו בית, אבל בלשון יותר אמיתית צריך לומר, שב-2006 – וזאת לא רק מגפה פה, זו מגפה עולמית – אשה לא יכולה לחיות בביטחון בתוך ביתה. אין באמת פלח של האוכלוסייה, כל חתך שניקח – אתני או סוציו-אקונומי או אחר – שהוא נקי מהתופעה הזאת. ואני רוצה לומר עוד, שאין חברה מתקדמת שאינה נגועה בהיקפים פחות או יותר דומים בתופעה הזאת. אנחנו חייבים להבין את הדבר הזה, כי בסופו של דבר יותר משזה צריך לייאש אותנו, זה צריך ללמד אותנו על העומק של התופעה. והעומק של התופעה נעוץ באלפי שנות ציוויליזציה שהיו אחרות מאותם דפוסים שאנחנו רוצים שיהיו נהוגים היום בחברה – חברה פטריארכלית, שהתופעה הזאת הושתקה בה לחלוטין או הוכחשה. היום היא בחוץ, והיום אנחנו עושים את אותם שינויים שאנחנו מקווים ויודעים שהם מעודדים יותר נשים להתלונן. אנחנו עושים את אותם שינויים. אחד הנתונים המדהימים שאני נתקלתי בהם הוא, שהיום רבע מכלל האסירים במדינת ישראל יושבים על עבירות של אלימות במשפחה, ועוד שמינית, נוסף על כך, יושבים על עבירות מין שמרביתן בוצעו במשפחה. זה מלמד אותנו, שהדברים הקשים ביותר קורים בתוך הבית. מה אנחנו צריכים ללמוד מכך? הכנסת נתנה את דעתה לנושא הזה: חוק העונשין תוקן פעמיים בשני העשורים האחרונים; העונש על תקיפת בני משפחה ובת זוג הוחמר, העבירה הזאת הפכה לעבירה מסוג פשע; חוקק החוק למניעת אלימות במשפחה, שמאפשר היום לבתי-המשפט להוציא צווי הרחקה; חוקק חוק נפגעי זכויות עבירה; בחוקים שונים שהם בעיקרם עבירות מין נחקקו עונשי מינימום, אם כי לא בעבירה של אלימות בתוך המשפחה. זהבה גלאון (מרצ): מה שהיה כתוב במסמך הוא, שנחקק חוק של חברת הכנסת יעל דיין - - - גדעון סער (הליכוד): אני מדבר על עבירת התקיפה: עבירה קונבנציונלית של תקיפה כלפי בן-זוג היא עבירה שאין עליה עונש מינימום. עם זאת, אחת הבעיות המרכזיות שאנחנו מתמודדים אתן - והיום הוצג בפני הוועדה לקידום מעמד האשה, שקיימה ישיבה לרגל ציון היום הזה, מחקר, שהוא לא הראשון בנושא הזה - שאין שום קשר בין רמת הענישה לבין רמת החקיקה, לבין הנורמה המשפטית כפי שהבית הזה קובע אותה. אני רק רוצה לצטט בתמצית מתוך אותו מחקר של השופטת אגמון וד"ר פירסט: "בתי-המשפט מקלים בעונשים כאשר מדובר באלימות בין בני משפחה. המורשעים בעבירות כלפי גופם של זרים נידונו לתקופת מאסר הגבוהה ביותר מ-75% מאלה שהורשעו בעבירות דומות כלפי בן משפחה. הפער בין ענישה על עבירות אלה לענישה על עבירות של אלימות כלפי זרים גבוה במיוחד". זאת אומרת, המגמה של הענישה לעניין זה היא הפוכה מהמגמה של החקיקה, ופעמים רבות אינה מטילה מאסר בפועל. כאשר היא מטילה מאסר בפועל, הוא כשבעה וחצי חודשי מאסר, והעונש המרבי בחוק הוא ארבע שנים. בסופו של דבר אנחנו חייבים לתת את הדעת על נושא הענישה. הבעתי את דעתי על זה היום בדיון וגם שוחחתי עם יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. לדעתי, אנחנו חייבים לקדם במהירות האפשרית, כמובן זה דבר שצריך להיעשות בצורה רצינית, כי זאת הצעת חוק דרמטית - היינו בדיון עם חבר הכנסת ריבלין ואחרים, כאשר העברנו בכנס הקיץ של הכנסת את החקיקה בנושא עונשי מוצא - עונשי מוצא שמהם ניתן לסטות על-פי קריטריונים סגורים לחומרא או לקולא. הדבר הזה מבטיח שהענישה לא תהיה שרירותית, הדבר הזה מבטיח שהיא תהיה יותר שוויונית, ובעיקר הדבר הזה מבטיח שתהיה ענישה מרתיעה. אנחנו חייבים לשאול את עצמנו למה זה קורה, למה יש פער בין הנורמה המשפטית לבין היישום שלה. אני טוען שיש פער בין הנורמה המשפטית לבין הנורמה החברתית האמיתית. אותו שופט או שופטת, כאשר הם רואים את הגבר המכה, אינם רואים לפניהם שודד בנק או גנב רכב. הם רואים אדם שרוצים או יכולים לראות אותו כאדם נורמטיבי, ולכן הם הולכים לכיוון המקל. זה חלק מלגיטימציה שיש לאלימות בנסיבות מסוימות. בשבוע שעבר פורסם סקר על מידת הלגיטימציה לאלימות נגד ילדים, והתוצאות שלו היו מדהימות. אתה יכול לחשוב שאנשים לא חייבים לומר את דעתם האמיתית בסקר הזה, אבל שליש נתנו לגיטימציה לתופעה הזאת. הפתרון, מעבר לכל הדברים שנוגעים לחקיקה, לאכיפה ולענישה, הוא שינוי מוחלט במנטליות, בהתנהגות, בתפיסות עולם; והשינוי הזה יכול להיות מונחל רק באמצעות חינוך. בשנים האחרונות היתה התקדמות בנושא הזה, ומשרד החינוך מעביר לכיתות גבוהות תוכנית בנושא זוגיות בלי אלימות. נדמה לי שלחנך לחברה לא אלימה באמת אפשר וצריך מגיל הרבה יותר מוקדם. יש נקודה נוספת, גברתי היושבת-ראש, וזאת נקודה שמיעטו לעסוק בה גם בעולם, ועכשיו מתחילים. ביום חמישי היינו עם הוועדה לקידום מעמד האשה בראשון-לציון בהוסטל שנקרא "מפתחות". שם מטפלים בגברים שקיבלו שליש ועכשיו השתחררו. מטפלים בהם טיפול כולל, גם בעניין התעסוקה. בעיקר מלמדים אותם להסתכל על עצמם ולשנות את ההתנהגות שלהם. אני חייב להגיד, שיצאתי מהמפגש הזה עם התרשמות אדירה, איך מצליחים לשנות אנשים. זה לא רק לשנות אנשים, זה לשנות משפחות וגורל של משפחות. אני ממליץ לכל מי שיכול להגיע למקום הזה - וכאשר נגיע לכך שזה לא יהיה מקרה ייחודי בארץ ובעולם, עם 24 אנשים, אלא דבר הרבה יותר רחב, נעשה קפיצת מדרגה מאוד חשובה. גברתי היושבת-ראש, אנחנו צריכים שהמאבק הזה יהיה של נשים וגברים. זה אולי הדבר החשוב ביותר. לא רק מאבק של נשים על זכויותיהן, כפי שהוא היה בעשורים האחרונים, מאז שנות ה-60, אלא מאבק משותף, כי בסופו של דבר חברה צודקת, חברה מתקדמת, לא יכולה לשאת את הדבר הזה, והדבר הזה יכול להתבצע רק על בסיס מחויבות - מחויבות של גברים ורצון לפעול ולשנות ביחד. היום השתתפה בישיבה שרת החינוך, יושבת-ראש ועדת השרים למעמד האשה, שנמצאת כאן אתנו, השרה יולי תמיר. סיכמנו על הקמת צוות משותף לוועדה הפרלמנטרית ולוועדה המיניסטריאלית, שישתתפו בו גם נציגי ארגוני הנשים. סיכמנו שנתכנס באופן קבוע כדי למצוא באמת את המקומות שמהם אנחנו יכולים להקפיץ קדימה את הטיפול בתופעה הזאת, להרחיב את התיאום בין הרשויות, ובעיקר לחפש פתרונות חדשים, פתרונות יצירתיים. זהו דבר שכל העולם המתקדם עסוק בו כדבר שהוא בטופ של האג'נדה הפוליטית. במדינות אירופיות הדבר הזה נמצא ממש בטופ של האג'נדה הפוליטית של ממשלות, והוא דוחק כמעט כל דבר אחר. אם נצליח להנחיל את זה פה לחברה בישראל לא רק כדבר חשוב שאנחנו מציינים פעם בשנה, אלא כמחויבות שוטפת, יומיומית של כולנו, נוכל לזכות ולראות התקדמות משמעותית. לא צריך לקוות שבשנה הבאה לא נחיה עם הבעיה. אנחנו נחיה עם הבעיה גם בשנה הבאה, אבל שנוכל להגיד שבכמה מישורים עשינו קפיצת דרך לחברה הרבה יותר טובה והרבה יותר צודקת, כי, כפי שאמרת, גברתי היושבת-ראש, רבבות נשים נמצאות במצוקה, סובלות יום-יום, שעה-שעה, ואי-אפשר לקבל את זה שידה של החברה המאורגנת, ידה של המדינה קצרה מלהושיע. היו"ר דליה איציק: תודה רבה לך, אדוני. אנחנו קצת נשנה את סדר הדוברים. חברתי שרה מרום-שלו, אני רוצה לבקש ממך. לחברת הכנסת רוחמה אברהם יש בעיה והקדמתי את תורה. אתך הסליחה, אנחנו נפצה אותך בפעם אחרת. לקומץ חברי הכנסת שנמצאים פה, שווה לחשוב מה אנחנו עושים כדי שנקיים דיון לעומק. דווקא הוותיקים בינינו, ג'ומס ואחרים, אנחנו צריכים לשבת ולחשוב מה עושים. ראובן ריבלין (הליכוד): נדמה לי שחברי הכנסת, חוץ מחובתם הציבורית להשתתף בדיונים כאלה, קבעו את יום שלישי כיום לא מחייב. יכול להיות שצריך להעמיד אותם על ההבנה שהם מקבלים את משכורתם בכנסת גם ביום שלישי. יום שלישי הוא יום עבודה, ובכל מקום עבודה, כשאנשים לא מגיעים, זה דבר - - - היו"ר דליה איציק: הנזק שנגרם אחר כך, אתה בוודאי יודע מה הוא. חיים אורון (מרצ): הצבעות ביום שלישי - - - היו"ר דליה איציק: יכול להיות שצריך לשנות את הסדרים. חברי חבר הכנסת רובי ריבלין ודאי יודע, המכתבים שהוא קיבל ואני מקבלת, והנזק שנגרם פה פשוט אדיר. חיים אורון (מרצ): - - - שלא קיימת היום בכלל. היו"ר דליה איציק: נכון מאוד. ראובן ריבלין (הליכוד): הדבר הזה מוציא דיבתה של הכנסת רעה. גדעון סער (הליכוד): לא הסתכלתי על הלוח האלקטרוני, אבל אני בטוח שרוב חברי הכנסת נמצאים בבניין. היו"ר דליה איציק: אתה חושב? גדעון סער (הליכוד): אני בטוח. רוחמה אברהם (קדימה): שווה לעשות בדיקה. היו"ר דליה איציק: שווה לעשות בדיקה. נעשה את הבדיקה ואני אגיד לך, אבל אולי הצעתו של חבר הכנסת אורון היא הצעה מעניינת. זה מטיל עלי לשנות את סדר-היום. רוחמה אברהם (קדימה): לא רק זה. גברתי, לפני שאני אתחיל, בקוד האתי החדש שהונח על שולחנה של הכנסת דובר רבות על נוכחות חברי הכנסת והשרים במליאה. גם בוועדת הכנסת דנו לא אחת בעובדה שאולי צריך לשקול, גברתי היושבת-ראש - גם את אמרת את זה לא פעם - מעין כרטיס נוכחות במליאה, כמו בוועדה. דיברנו על סנקציות כאלה ואחרות, וכל חברי הכנסת שחושבים כך מתבקשים לבוא לוועדת הכנסת ולעזור לתקן את הנושא הזה. ראובן ריבלין (הליכוד): מי שלא מבין שהכנסת היא שליחות, זאת בעיה. רוחמה אברהם (קדימה): כפי שאמר חבר הכנסת סער, אני רוצה להיות גם בטוחה שנמצאים בבניין רבים מחברי חברי הכנסת. היו"ר דליה איציק: 63 חברי כנסת. רוחמה אברהם (קדימה): 63 זה רוב החברים. אם כך, יש רוב. אני מודה לך, גברתי היושבת-ראש, על ההתחשבות בבעייתי, ולך, חברת הכנסת שרה מרום-שלו, על נדיבותך. חברי חברי הכנסת, גברתי היושבת-ראש, לכאורה אין פערים במדינת ישראל בין גברים לנשים: יש לנו שרת חוץ, יש לנו שרת חינוך, יש לנו נשיאת בית-המשפט העליון, ואפילו יושבת-ראש הכנסת בפעם הראשונה. היו"ר דליה איציק: ואפילו יושבת-ראש ועדת הכנסת. רוחמה אברהם (קדימה): ואפילו יושבת-ראש ועדת הכנסת. ראובן ריבלין (הליכוד): היתה. את הראשונה? רוחמה אברהם (קדימה): אני הראשונה. ראובן ריבלין (הליכוד): אורה נמיר שימשה - - - היו"ר דליה איציק: לא בוועדת הכנסת, בוועדת החינוך. חברת הכנסת רוחמה אברהם בפעם הראשונה. ראובן ריבלין (הליכוד): רוני בר-און היה. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת ריבלין, שכחת? רוחמה אברהם (קדימה): אי-אפשר להשוות את חבר הכנסת רוני בר-און - - - היו"ר דליה איציק: זה חמור אם חבר הכנסת ריבלין שכח. בבקשה. רוחמה אברהם (קדימה): נדמה כי הכול בסדר, ואנחנו במקצת הדרך להשלמת הפערים בחברה הישראלית, אבל מבחינתי ומבחינתם של חברי כנסת רבים, המצב הזה הוא רק לכאורה, מכיוון שהאלימות נגד הנשים לא שככה, אלא ההיפך. הסחר בנשים – ומפה מגיעים באמת מיטב האיחולים לחברת הכנסת גלאון, שעשתה עבודה נפלאה וממשיכה להניף את הדגל הזה – הוא תופעה יומיומית בישראל. הטרדות מיניות הן מכת מדינה. אלפי נשים בישראל חוות מדי יום פחד והשפלה, וזאת רק בשל היותן נשים. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, 200,000 נשים בישראל הן קורבנות לאלימות רק בשל היותן נשים. 10% מהנשים סובלות מאלימות מצד בני זוגן, ואנחנו יודעים בסופו של דבר רק על עשירית מהמקרים, על אלה שמעזות להתלונן. למעלה מ-263 נשים נרצחו בעשר השנים האחרונות על-ידי בני זוג, בעלים, קרובי משפחה ומכרים. 19 נשים נרצחו ב-11 החודשים האחרונים. במוקדים לטיפול בנפגעות תקיפה מינית יש עלייה של 20% במספר הפונות, ואלו רק מקצת הנתונים בתמונה הקשה הזאת. חברי חברי הכנסת, האלימות נגד נשים אינה סטייה של חריגים בחברה; זו תופעה חברתית ותרבותית, שיסודה בחוסר שוויון בסיסי לנשים. חוסר השוויון הזה מאפשר לגברים, לחלק מהגברים, להתייחס לנשים כאל רכושם. חוסר השוויון הזה חוצה מעמדות, הוא חוצה תרבויות, הוא חוצה מוצא ודת. חוסר השוויון החברתי הוא מסוכן, אך מדובר עדיין בתופעה חברתית בת שינוי ולא בתופעת טבע או בגזירת גורל. במשך יותר מדי שנים אנחנו מקבלים את האלימות כמעט כמובן מאליו. הפכנו לחברה אלימה במקומות הבילוי; הפכנו לחברה אלימה בכבישים; הפכנו לחברה אלימה שבה אלימות במשפחה הפכה לאלימות גסה ובוטה גם נגד ילדים. חברי חברי הכנסת, אלימות היא אלימות, בין שהיא מילולית, בין שהיא פיזית. ההשפלה פוגעת, מסרסת וכואבת לעתים יותר מן המכה עצמה. האלימות נגד נשים קיבלה בשנים האחרונות גם צורות חדשות – ההתמודדות של נערות ונשים בשיח האינטרנטי רצופה בביטויים אלימים מצד גברים. גם כיכר העיר החדשה – השיח האינטרנטי – הפכה למקום אלים, עם שיח סטריאוטיפי נגד נשים. ככל שהמאבק הציבורי נמשך, כך אנחנו שומעים על יותר ויותר מקרים של אלימות כלפי נשים. יותר ויותר נשים מקבלות ביטחון ומעזות להתלונן. ההתרשמות הזאת איננה מקרית. השלב הראשון של המאבק הציבורי בנושא הוא העלאתו הנושא למודעות ציבורית. זו גם הפעם הראשונה, אני חושבת, שמכהן בכנסת ישראל, הכנסת השבע-עשרה, יושב-ראש ועדה למעמד האשה, שמכנס את הוועדה כמעט כל ימות השבוע, ופועל מתוך אמונה בצדקת הדרך, מתוך הנכונות שלו גם לצמצם את הפערים, גם לגרום לכך שהוועדה למעמד האשה תוכל לחוקק חוקים. אני מוכרחה לציין את החוק שהובלנו יחד, והוא כעת נדון בוועדה למעמד האשה, בכל מה שקשור לנקודות זיכוי, כך שיתאפשר ליותר ויותר נשים להצטרף למעגל העבודה. בהזדמנות זו אני גם רוצה לשבח אותך, גברתי יושבת-ראש הרשות במשרד ראש הממשלה, אני חושבת שאת עושה עבודה נהדרת. אני מאחלת לך שתהיה לך עבודה רבה, אבל בעשייה לגבי נשים - לשלוח נשים ללימודים, לתת להן את האפשרות להיכנס למעגל העבודה, לתת להן את הכלים כדי שיוכלו לשפר את עצמן במגזרים הציבוריים והפרטיים. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה. רוחמה אברהם (קדימה): עוד לא סיימתי, אדוני היושב-ראש. היו"ר יצחק אהרונוביץ: עבר הזמן. חמש דקות, גברתי. רוחמה אברהם (קדימה): אמרו לי עשר דקות. משה שרוני (גיל): תן לה את הזמן שלי. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): - - - היו"ר יצחק אהרונוביץ: אתם לא אמורים לדבר, תנו לה לסיים. בבקשה. רוחמה אברהם (קדימה): אדוני היושב-ראש, אני אסיים מתוך ידיעה שגם בשנה הבאה אנחנו נקיים דיון דומה, נביא את המספרים וגם נביא את הנתונים. אני מקווה שמהדיון הזה נדע לשלוח מסר, מסר שהוא לא רק ערכי וחינוכי ולא רק מנהיגותי, אלא שנמשיך לתת גיבוי מלא ליוזמות שתכליתן לקבוע עונשי מינימום חריפים לכל מי שמעז לפגוע, לאיים, להשפיל ולנהוג באלימות כלשהי נגד אשה באשר היא אשה. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחברת הכנסת רוחמה אברהם. חברת הכנסת שרה מרום-שלו, בבקשה. שרה מרום-שלו (גיל): כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, מתחילת השנה ועד היום נרצחו בישראל 15 נשים - עשר נשים על-ידי בני זוגן וחמש על רקע חילול כבוד המשפחה. מחודש ינואר 2006 ועד סוף חודש אוקטובר הוגשו כ-13,000 תלונות של נשים מוכות בעבירות אלימות במשפחה; תלונות של נשים על עבירות מין – כ-3,000. כל אלה הם מספרים שאנחנו לוקחים מנתוני הסטטיסטיקה בלי לדעת את האמת, כי רבות מאוד מהנשים לא מתלוננות. הנתונים הללו הם כמו טיפה בים, כי למעשה אנחנו יודעים שזה לגמרי לא האמת. קווי הטלפון וקווי החירום של המשטרה עמוסים ללא סוף בכל מיני תלונות על אלימות במשפחה, דפי העיתון מלאים מדי יום בדיווחים על אלימות נשים. רק היום, למשל, יש כתבה נרחבת בדבר המצוד אחרי בני סלע; סקר של מכון "עלם" המראה כי 80% מהנערות עברו חוויה אלימה בשנה האחרונה; דיווח על בעל שזרק את אשתו מחלון הקומה השלישית בחדרה; ידיעה על הגשת כתב אישום נגד הורים שאנסו את בתם בת ה-15 - אפילו ילדות בנות 15 הגברים לא עוזבים; וכתבה על כך ששופט הציע לאשה שהיא תחליף את התביעה שלה בתשלום כסף. האם לזה אנחנו יכולים להסכים? אם היא כבר הצליחה להגיש את התביעה, כנראה מצבה קשה מאוד. השנה אנו מציינים את היום הבין-לאומי למאבק באלימות נגד נשים בעיתוי מצמרר. האנס הסדרתי בני סלע נמלט בשבוע שעבר, ומאז אין אשה, אם או אב שלא מודאגים וחרדים. הפרשה הזאת היא כתם ענקי על משטרת ישראל, אך היא גם לא ממש מפתיעה. אוזלת ידה של המשטרה בכל הקשור לטיפול באלימות נגד נשים היא משוועת, ובכל זאת, נדמה שהפעם נשברו שיאים חדשים של חלמאות. יותר מ-6 מיליוני שקלים הוציאה המשטרה על המרדף אחרי סלע, ועדיין אין שום תוצאות. הכול תוצאה של שורת תקלות ומחדלים. זה התחיל כנראה בטעות של מזכירה בבית-המשפט, נמשך בחוסר עירנות של שירות בתי-הסוהר, ונגמר בהתנהגות מבישה ממש של השוטרים אשר שמרו עליו בדרכו לדיון משפטי. מתברר שאולי היו מחדלים נוספים, כמו אזהרה של שוטר ודברים אחרים. התנהלות המשטרה בפרשה הזאת מסמלת בעיני את המצב העגום של הלחימה באלימות נגד נשים. אני יודעת שלמשטרה יש מחד גיסא מחסור בכוח-אדם ובתקציבים, ומאידך גיסא אתגרים רבים שעמם היא מתמודדת מדי יום. אבל נדמה לי שבכל הקלחת הזאת נושא המאבק באלימות נגד נשים נדחק הרבה אחורה: אחרי המאבק בתאונות הדרכים, אחרי ההתרעות הביטחוניות, אחרי המאבק בפשע המאורגן. כל אלה הם דברים חשובים, אך לא פחות חשוב נושא ההתעללות בנשים. מה שנחוץ פה הוא מאמץ משולב של כל הגורמים הנוגעים בדבר – המשטרה ובתי-המשפט, שיחמירו יותר בעונשם של הגברים. אנו מאוד שמחים שיש נשים בכנסת, ובכל אופן, תביאו בחשבון שבתוך 120 איש יש בסך הכול 17 נשים. גם זה אומר דורשני. ייתכן מאוד שאילו היו יותר נשים, היו מתנהגים אחרת. ראובן ריבלין (הליכוד): נדמה לי שהמשטרה – גם יושב-ראש הוועדה אומר את זה; והיושב-ראש הוא אחד מניצבי המשטרה – היום לא מזניחה ולו תלונה אחת של אשה שהיא מאוימת. המשטרה נותנת מענה. לפעמים יש בעיות. שרה מרום-שלו (גיל): נכון, אבל תביאו בחשבון שהרבה מאוד נשים לא מתלוננות - יותר מאשר מתלוננות - כדי לא לפגוע במשפחה, ואנחנו מכירים את זה טוב מאוד. ראובן ריבלין (הליכוד): נשמע מדברייך כאילו למשטרה אין כוח-אדם. ממה שידוע לי, מקבלים כל תלונה בתשומת לב רבה. שרה מרום-שלו (גיל): ובכל אופן זה לא מספיק. ראובן ריבלין (הליכוד): אף פעם זה לא מספיק. שרה מרום-שלו (גיל): כי תוך כמה שעות שולחים את הגבר הביתה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה רבה לחברת הכנסת שרה מרום-שלו. חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה. זהבה גלאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, כל שנה אנחנו מתכנסים כאן ואני עומדת על הדוכן ותוהה מה השתנה, ואני רוצה לומר, שלצערי, הרבה לא השתנה. תופעת האלימות נגד נשים הולכת ומתרחבת. הכנסת נתנה דעתה לשורה של נושאים וחוקקה שורה של חוקים שבאים לתת מענה למאבק בתופעה. עמד כאן קודם חבר הכנסת גדעון סער, יושב-ראש הוועדה למעמד האשה, ונתן בתמצית ממצאים של מחקר מאוד מקיף שנעשה על הענישה או על העונש שגוזרים בתי-המשפט בעבירות אלימות במשפחה. אני רוצה לומר לכם, חבר הכנסת סער הוא היושב-ראש, אז הוא מדבר בכבוד, אני מרשה לעצמי להיות קצת יותר בוטה ולומר, שבתי-המשפט, בענישה לקולא שהם גוזרים, מתירים את דמן של הנשים. מתייחסים לקולא - מתירים את דמן של נשים. ואולי עוד משהו - מצפצפים על המחוקק. הבעיה היא, חבר הכנסת סער, בכך שעדיין חלק מהשופטים שבויים בתפיסות קדומות, בדעות שהנשים הן חפץ, שהנשים הן אובייקט, שהנשים הן קניין, והם עוד לא עשו את המהפך התודעתי הזה שעשתה הכנסת כשחוקקה חוקים שהציבו להם רף לפעילות. הם לא עשו את המעבר הזה, הם לא עשו את הסוויץ' הזה. ואם אנחנו יכולים לשמוע אמירות של שופטים ש"היא עצבנה אותו", רחמנא ליצלן, "היא עצבנה אותו", אז זה לא אמיתי. זה נראה לא הגיוני שבישראל של שנת 2000 כמה עדיין מדברים במושגים כאלה. זה אומר שיש לנו בעיה בבתי-המשפט. אבל אני רוצה לדבר על משהו לפני שמגיעים בכלל לבתי-המשפט, וכאן אני פונה לשר לביטחון פנים. אני לא מבינה למה גברים שנעצרים על אלימות במשפחה לא נעצרים עד תום ההליכים ולא מושמים במתקני משמורת שייועדו לגברים מכים. אני מציעה הצעה מעניינת, חדשנית, מקורית. אנחנו כבר מכירים את המושג של "מתקני משמורת". אני חייבת להודות שאני לא מתה על המושג הזה, בעיקר כי אני רואה את מי שמים במתקני משמורת, אבל כשכל אשה שביעית חיה בטרור ובפחד, וכשכל כך הרבה צווי הגנה ניתנים לנשים, דהיינו, מוצאים כל כך הרבה אלפי צווי הרחקה לגברים, ואותם גברים שמקבלים צווי הרחקה מפירים את צווי ההרחקה - והמשטרה באמת אין לה כוח-אדם לשמור על כל גבר שמקבל צו הרחקה – ורוצחים את הנשים או את בנות הזוג, למה הגברים האלה לא יכולים להיות במתקני משמורת? אם רוצים להגן על הנשים, צריך להכניס את הגברים המכים למתקני משמורת עד תום ההליכים. זו הצעה ראשונה. הצעה שנייה, אדוני השר, שאני מציעה לשקול, שגברים שמוצא נגדם צו הרחקה, יילקח מהם כלי הנשק שמוחזק בידם ברשיון. אנחנו יודעים שגברים רבים מנצלים את העובדה שיש להם נשק ברשיון ורוצחים נשים. אני מציעה לשקול גם את הנקודה הזאת. נקודה ראשונה היא מתקני משמורת ומעצר עד תום ההליכים לגברים מכים; נקודה שנייה – הפקעת הנשק מגברים שמוצא נגדם צו הרחקה. דבר אחרון שאני מציעה לכנסת להתייחס אליו – אני רוצה להפנות זרקור לנושא שאנחנו מדברים עליו אבל עדיין הכנסת לא נתנה לו מענה בחקיקה, וזה כל מה שקשור לאלימות נפשית, חבלה נפשית נגד נשים. חברי חברי הכנסת, החוק היום נותן מענה בכמה וכמה תחומים לאלימות פיזית שמופעלת נגד נשים. אלימות שרואים אותה – חבורות, מכות. אבל נשים חיות בפחד ובטרור מתמשך כתוצאה מהתנהגות מילולית, שהיא התעללות נפשית שאין בה אף נגיעה, שאין בה אף חבורה ומכה. אבל זו התעללות מתמשכת שגורמת ממש לאובדן של יכולת, של שליטה, של התמצאות, ונשים בכלל לא מודעות לכך שהן חיות בטרור המתמיד הזה. הן לא מודעות לכך שהן בעצם עוברות אונס נפשי, מוות נפשי, תקראו לזה במלים האלה. הגשתי הצעת חוק חדשה, חדשנית, בעניין הזה, אני מתכוונת להביא אותה בפני הכנסת. אני חושבת שהגיע הזמן להתייחס לכך שנשים חיות תחת טרור ושליטה של גברים מתעללים באמירות חוזרות ונשנות, חוזרות ונשנות, עד שכל הביטחון העצמי שלהן מתערער והן חשות דהויות, ולוקח להן זמן להבין שהן חיות תחת אלימות. תודה רבה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. חברת הכנסת נאדיה חילו, בבקשה. נאדיה חילו (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כבוד השרה, חברים וחברות, חברי כנסת נכבדים, פעם בשנה מציינת הכנסת את היום הבין-לאומי למאבק באלימות נגד נשים. זה בסדר שמציינים את זה, אבל יום זה מבחינתי אמור לשמש עבור החברה כולה ועבור הבית הזה לחשבון נפש אמיתי ונוקב; ובמהלך השנה כל המערכות החברתיות - לא מספיק רק יום אחד - אמורות לעמוד עם יד על הדופק, לחפש, להתמודד, לחשוב על דרכים איך בעצם להוקיע את התופעה שהפכה להיות תופעה קשה מאוד. לצערי, אנחנו עדים מדי שנה להחמרה בתופעה הזאת. הנתונים צוינו על-ידי חברי הכנסת שדיברו לפני, ואני לא אחזור על כל המספרים, שמעידים לא רק על מצב סטטי, שבעצם לא מתקדם, אלא על החמרה ועל נתונים קשים במיוחד בנושא של אלימות מינית. המספרים שמגיעים רק למרכזים לסיוע ולקווי הסיוע השנה - קרוב ל-6,000 פניות הגיעו רק לקווי הסיוע, והיתה עלייה של 45% באלימות המינית. הדבר הזה אומר דורשני. קודמי התמקדו בענישה ובהרתעה, ואני רוצה להתמקד בקצה השני של העניין. אני חושבת שזה עניין של חינוך אזרחי, שאמור להתחיל במערכות חברתיות, ובמיוחד במערכת החינוך. יש פה אלמנט של שינוי תפיסה, שינוי ערכי במיוחד, והמחקר הזה שצוין וצוטט פה, על השופטים, בעצם בא להגיד - וזה הראי, הרי מה זה השופטים ובית-המשפט? - שזה רק משקף כמה הערכים האלה, של שימוש באלימות, מושתתים ובסיסיים. עד כדי כך שהאשה, שמחשיבים אותה לאובייקט - אפילו בעבירות של פגיעה ברכב ועבירות של שוד רכב וגנבת רכב הגרפים הראו שהעונשים שם הם יותר רציניים. כלומר, הרכב, האובייקט הזה ששמו רכב, בעצם במשקלו הוא יותר חשוב מהמשקל של הנשים. זה משהו שאי-אפשר לדלג עליו בסדר-היום. אני יודעת שהרבה מאוד ארגוני נשים עוסקים בנושא הזה במהלך כל השנה. אני בהחלט רוצה לציין את הרשות למעמד האשה, ויושבות פה גם מרית וגם מרי, וגם שירותים אחרים, ארגוני נשים כמו "נעמת" וויצ"ו וכל הארגונים הטובים שעוסקים בעניין. הנושא הזה גם קשור באופן מאוד ישיר למעמד הנשים בחברה, להעצמת נשים, לשוויוניות של נשים, ובכלל לכבוד האדם. אי-אפשר לנתק את הנושא של הנשים והאלימות נגד נשים מהנושא של כבוד האדם והיחס שניתן. אני רוצה לציין נקודה נוספת שלא נגעו בה. אנחנו מדברים הרבה על נשים ועל כל מה שקורה במסכת הזאת של העוולות המתמשכות היומיומיות. הצל הזה, העננה הזאת, שחיים בה אנשים - לא נשכח שכמעט בכל בית שיש בו אשה יש גם ילדים, אותם ילדים שהם קורבנות ישירים אפילו לתופעות של שימוש באלימות נגד נשים, שחיים יום-יום בתוך הבתים, והם רואים את השימוש באלימות, ונפשם נפגעת, והתפתחותם הנפשית נפגעת. המערכות החברתיות לא מספיק חיוו את דעתן גם על הקורבנוּת המשנית, שבעיני היא קורבנוּת עיקרית. אדוני היושב-ראש, הטיפול בתופעה הזאת אמור להיות טיפול מערכתי רב-מקצועי, שאמור לשלב - קודם כול לאגם משאבים. אנחנו יודעים כמה מערכות מטפלות בעניין הזה. אמור להיות איגום משאבים בעניין הזה, אמורה להיות יד אחת מכוונת, ואמור להיות שיתוף פעולה בין המערכת של המניעה, ההסברה, החינוך, מערכת הטיפול, מערכות הרווחה שמטפלות, מערכות אכיפת החוק ומערכות הענישה, וזו התחנה האחרונה. הייתי ממליצה להתערב עוד בתחנה הראשונה, כדי למנוע הגעה לתחנה הסופית, שבה הרבה פעמים אין לנו הרבה מה לעשות ואנחנו מרימים ידיים. אבל אם אותם משאבים, כספיים אפילו, אפילו בעלות כספית - אם ייעשה חישוב לגבי כל אותם עבריינים שיושבים בבתי-סוהר מה עלותם הכספית למדינה, ואם רק חלק מהמשאבים הכספיים יושקעו בתחנות הראשונות, בחינוך, בהסברה, במניעה ובשוויון בין המינים, מגיל צעיר מאוד, אני אומרת לך שאפילו בחלק הזה, הכספי, לא רק בחלק המוסרי, הערכי והאזרחי, יהיה לנו רווח. תודה רבה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחברת הכנסת נאדיה חילו. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): כבוד היושב-ראש, רבותי וגבירותי חברי וחברות הכנסת, בשנה שעברה התקיים דיון בכנסת באותו נושא ביום הבין-לאומי למאבק באלימות נגד נשים, והייתי חבר הכנסת היחיד שהוא גבר שנרשם לדיון. חבר הכנסת ריבלין מהנהן בראשו. ראובן ריבלין (הליכוד): אבל ישבתי פה כל הדיון. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): נכון, אתה ישבת שם - - ראובן ריבלין (הליכוד): כל הדיון. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): - - כל הדיון. הייתי חבר הכנסת היחיד שדיבר כגבר. היו חברות כנסת שדיברו, והפעם אני רואה שכמה חברי כנסת נרשמו, גברים. אז לפחות בכנסת יש התקדמות בנושא הזה. מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): - - - ג'מאל זחאלקה (בל"ד): כלומר, גם חברי כנסת ממין זכר נרשמו לדיון היום, וזו התקדמות - - - שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): למה חברת הכנסת מהסיעה שלכם לא נרשמה? קריאה: גירשו אותה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): לא. בסיעה שלנו אין חברת כנסת, וזה לבושתי. לבושתי הרבה, אין חברת כנסת בסיעה שלנו. ארגון "אמנסטי" הבין-לאומי, בציינו את יום המאבק הבין-לאומי באלימות נגד נשים, קבע חד-משמעית בכותרת הראשית של הפרסומים שלו, שהאלימות נגד נשים והפרת זכויות של נשים – זו ההפרה הקשה והנפוצה ביותר בעולם כיום. זו הבעיה הכי קשה של זכויות אדם. לפעמים העניין של זכויות נשים ואלימות נגד נשים בשיח הציבורי, אפילו בלי שיחשבו על זה, בלי שזה ידובר, לא מקושר לזכויות אדם, וכאילו יש זכויות אדם ויש זכויות נשים. זה לא הוטמע מספיק בתפיסות של זכויות אדם. אני חושב שהמקור של הדבר הזה הוא בתפיסה הישנה-נושנה שעדיין חיה ובועטת. אף שרוב אומות העולם הכריזו על קבלת העיקרון של האדם השווה, עדיין התפיסה של "הומו הייררכיקוס", האדם ההייררכי, היא הקובעת. המסד העיקרי של תפיסה של האדם ההייררכי הוא ביחס אל הנשים ואל מקומן של הנשים בחברה. אני חושב שחשוב לחזור ולהדגיש את הדבר הכי טריוויאלי, הוא כל כך טריוויאלי שלא מתייחסים אליו במספיק רצינות, וזה שהאשה היא אזרח והיא אדם אוטונומי, והפרת זכויותיה - לא יכול לגונן עליה אפילו התא המשפחתי. אומרים: ייקוב הדין את ההר – ייקוב השוויון והיחס אל האדם כאדם אפילו את התא המשפחתי, נתייחס אליו איך שנתייחס, בקדושה וכו'. אבל לא יכול להיות שמאחורי המסך הזה יתרחשו דברים איומים ונוראים והחברה תשתוק. אני חרד, אדוני היושב-ראש, לא רק מזה שהתפיסה שהאשה היא נחותה ושאפשר להפר את זכויותיה ולנהוג באלימות היא דבר כל כך עתיק ומתמשך עד שהוא נראה דבר טבעי. אני חרד גם מתפיסות כביכול עכשוויות ומודרניות, שנוהגות בסלחנות תחת הכותרת של "רב-תרבותיות". כל תרבות תיקח לה את הגומחה שלה, תדכא את האשה כמו שהיא רוצה, תדכא את הילדים כמו שהיא רוצה, תכלא את רוח האדם כמו שהיא רוצה תחת הכותרת "רב-תרבותיות", "אנחנו סלחנים" – או שזה פוסט-מודרניזם, או רלטביזם ערכי - כל אלה התוצאה שלהם בשורה התחתונה לדעתי אינה פחות מסוכנת מהתפיסות הנושנות או מהערכים העתיקים שהטמיעו בתרבות האנושית, לצערנו הרב, את זה שאשה היא לא בדיוק אדם שווה, אלא אדם הנמצא בתחתית ההייררכיה, כאילו התבוסה העתיקה מאוד של נשים נמשכת עד היום, וכל בקשה של אשה לצאת מהסכם הכניעה הקדמון היא שינוי סדרי בראשית. זה מעמדה של האשה, התייחסתי אליו בכמה מלים, אבל בעיית הבעיות היא במוסד הגבריות, שקשור לכוחנות ושההגמוניה שלו משעתקת שוב ושוב את הכוחנות ואת היחס אל הנשים. אתה לא יכול להיות בעד מוסד גבריות כוחני ולהיות באותו זמן בעד נשים. אתה לא יכול להיות בעד חומת סין בין גבר לאשה, כאילו הגבר הטהור הוא הכוחני שהוא חף מכל ערכים נשיים או של נשיות, ואתה תגיד שאתה יכול לנהוג באשה באופן שווה. הגיע הזמן להרוס את החומות ולבנות גבריות חדשה ואנושיות חדשה, שבנויה על האדם השווה ולא על האדם ההייררכי. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת זחאלקה, אני רוצה לומר לך שהדברים שלך היו דברים מאוד יפים וחשובים וראויים, אתה גם חסכת לי כמה דברים שאני התכוונתי לומר, אז אני מודה לך פעמיים. אבל אני אוכל לדבר על כמה היבטים נוספים. כמה עובדות, רבותי וגבירותי, חברי וחברות הכנסת. גורמי רווחה בישראל מעריכים, שיש לנו היום בישראל בערך 200,000 נשים מוכות. מספר מקרי הרצח של נשים במשפחה הוא במגמת עלייה. בעשר השנים האחרונות נרצחו במשפחה יותר מ-263 נשים על-ידי בעלים, בני זוג, קרובי משפחה או מכרים. מינואר 2006 עד סוף נובמבר, כלומר השנה, נרצחו 19 נשים במשפחה. משנת 2000 חלה עלייה חדה של כשליש במספר הנשים הנרצחות במשפחה, וזה מקביל כמובן לעלייה במתח הביטחוני, לגידול באבטלה ולגידול בעוני. נייר של שירותי המידע בכנסת אומר לנו, שמצבי מתח ביטחוני, מצוקה כלכלית וזמינות כלי נשק מחריפים אירועי אלימות מתמשכת במשפחה וגורמים לגידול במספר מקרי רצח נשים במשפחה. הנתונים האלה הם נתונים חלקיים, כיוון שאנחנו יודעים שנשים מוכות לא ממהרות להתלונן ולשתף בסבלן, מסיבות חברתיות, מסיבות של בושה – לא מוצדקת כמובן – מסיבות כלכליות. אלפי נשים מגיעות מדי שנה לחדרי מיון בבתי-חולים כתוצאה מאלימות במשפחה. בשנת 2005 נפתחו 13,159 תיקים בגין אלימות נגד נשים. נשים מוכות, כמובן, סובלות יותר בהרבה מאוד מישורים. למשל, הן פונות למערכת בריאות הנפש פי-חמישה מאשר נשים אחרות, ובכיוון ההפוך - נשים נכות ומוגבלות סובלות מאלימות יותר מאשר נשים בריאות. כל נכה חמישית נחשפת למעשי אלימות, בכללם אונס, אלימות פיזית או אלימות מינית. בישראל קיימים היום רק 13 מקלטים לנשים מוכות, מתוכם שני מקלטים בלבד במגזר הערבי ומקלט אחד במגזר החרדי. המקלטים האלה לא מספקים ולא מסוגלים לספק תשובה רוחבית לכל הנשים הסובלות מבעיות של אלימות. בעיה מיוחדת – נשים נכות בכיסאות גלגלים לא מתקבלות היום למקלטים לנשים מוכות בגלל העדר נגישות. אחת מכל חמש חיילות בצבא מוטרדת מינית. זה לפי נתונים של מדור המחקר באגף היועצת לרמטכ"ל. בכלל, בשנתיים האחרונות חלה עלייה של 15% במספר הפונות למרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית. הוכפל מספרן של העולות החדשות שפנו למרכזי הסיוע. בשנת 2004 אנחנו מדברים על 675 פניות של עולות חדשות. עמיתי חברי הכנסת, יש לנו כאן בעיה רוחבית קשה. מאחורי המספרים האלה מסתתרים בני-אדם, מאחורי המספרים האלה מסתתרות נשים שסובלות ממצוקה קשה. אלימות נגד נשים היא סממן קשה ומדאיג למצבה של החברה. אלימות נגד נשים אצלנו קשורה, כמובן, לתרבות האלימות, למסר של הכוח כפתרון לכל בעיה, שמחלחל גם בחברה הישראלית ולצערי גם בפוליטיקה הישראלית. זו, כמובן, משימה גדולה ורוחבית, שמחייבת שינויים מערכתיים רבים, לא כולם עוסקים רק בענייני נשים, אבל אף שהמשימה הזאת רוחבית וגדולה, אנחנו ממש לא פטורים מלהתחיל בה. חברת הכנסת גלאון אמרה מלים נוקבות וצודקות לחלוטין לכתובתם של בתי-המשפט, אבל, עמיתי חברי הכנסת, גם אנחנו כמחוקקים לא יכולים להתחמק מהאחריות שלנו כמוסד. הבוקר בוועדה למעמד האשה ראינו, למשל, שרמת הענישה שקבועה בחוק לעבירות נגד רכוש גבוהה יותר מרמת הענישה בעבירות אלימות נגד בני-אדם ונגד נשים. זה מצב בלתי נסבל. הגיע הזמן לעשות רפורמה רוחבית במדרג הענישה בישראל, ולהתחיל אותה מהאמירה הברורה, שמי שפוגע בבני-אדם, מי שנוהג באלימות בבני-אדם, עובר עבירה חמורה יותר ממי שפוגע ברכוש, עם כל הרצון למנוע עבירות נגד רכוש. רפורמה כזאת היא נדרשת, היא חיונית, היא אפשרית, ואני מקווה שנקדם אותה בכנסת הנוכחית. משפט אחרון, אדוני היושב-ראש. אני שמח ששרת החינוך השתתפה אתנו בחלק גדול מהדיון הזה, ואני מקווה שהיא תצטרף אלינו בהמשך. חלק גדול מהמשימה מוטל על מערכת החינוך. צריך להחדיר לתלמידים מהגיל הרך ביותר את המודעות ואת ההבנה, שאין שום סובלנות לאלימות נגד ילדות, נערות ונשים. בגיל הזה אפשר להשפיע וצריך להשפיע. המערכה נגד האלימות נגד נשים חייבת להתחיל במהפכה במערכת החינוך. תודה רבה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת בני אלון, בבקשה. בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כמו שציינו קודמי, זו לא הפעם הראשונה שיוצא להם ולי לדבר על נושא חשוב שכזה. נדמה לי שכבר מספיק שנים עברו כדי למקד יותר את הדברים. לכן, אני רוצה לשבח את אורלי לוטן ואת הצוות של מרכז המחקר והמידע, שהביאו לוועדה לקידום מעמד האשה – ואולי כדאי שכל חברי הכנסת יראו את הדברים - הרבה חומר בנושא של אלימות נגד נשים, היקף התופעה וסוגיית הענישה. אני רואה כאן את מרית ואת מרי מהרשות לקידום מעמד האשה. אני חושב שהגיע הזמן שנהיה ממוקדים יותר. אין שום ספק שהתופעה חוצה כל חברה וכל קבוצה סוציאלית, אבל יש מספיק נתונים שמאפשרים להתמקד בקבוצות מסוימות, במגזרים מסוימים, בתופעות מסוימות, כי הן חוזרות על עצמן והן משמעותיות יותר. רק כך נצליח למגר את התופעה. לא שוב ושוב בדרשות עקרוניות על חשיבות כבוד מעמד האשה. אני מקווה ומאמין כי הדברים האלה מובנים והם הבסיס לכול. אם בשנה הזאת נרצחו עשר נשים בידי בני זוגן וחמש נשים נרצחו על רקע חילול כבוד המשפחה, הגיע הזמן להקדיש לכך תשומת לב. דב חנין (חד"ש): הביטוי "כבוד המשפחה" הוא ביטוי לא מוצלח. אין שום כבוד ואין שום משפחה ברצח. בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני מסכים אתך לגמרי, שהביטוי "חילול כבוד המשפחה" זה ביטוי חמור מאוד ופוגע מאוד, בעיקר שלפעמים בחורה מעשנת סיגריה והיא נחשדת שהיא חיללה את כבוד המשפחה, כי זה שהיא עישנה סיגריה מעיד שמי יודע מה היא עשתה. זו תופעה נוראה, ששייכת למגזר מסוים. צריך לטפל בתופעה הזאת. אי-אפשר שכל פעם נדרוש על הכול. יש עולים חדשים. לצערנו, אחוז גדול מבין העולים החדשים יוצאי חבר העמים, אחוז גבוה מאוד - 18.7% עולות ממדינות חבר העמים ו-2.6% עולות מאתיופיה. יש נתונים אחרים יותר ספציפיים. אינני בא פה לפגוע בשום מגזר. ידוע לכם שגם במגזר הדתי התופעה קיימת, ויש מקלט לנשים מהציבור הדתי והחרדי. כדי להצליח, צריך להיות ספציפי ולטפל. דוגמה אחרת שהיא מאוד משמעותית - הנושא של עבריינות חוזרת. יש עשייה ויש היום 2,082 אסירים - 2,000 זה הרבה - 2,082 אסירים שעברו את כל ההליכים המשפטיים והם יושבים בבית-הסוהר על עבירות של אלימות במשפחה. הנתונים הם מזעזעים. מתוך 2,082, 921, 44%, זה מאסר ראשון שלהם. כל השאר זה לא מאסר ראשון שלהם. יש מאסר שישי - 12.4%, מאסר חמישי, מאסר שלישי - 11.4%, מאסר שני - 19.6%. יש פה קבוצה מוגדרת. אפשר לתפוס אותה, ללמוד איך להתמודד אתה. אני עשיתי כאן עיון לא מעמיק באיסוף היפה של הנתונים שנתנו לנו כאן בכנסת. אני הייתי רוצה לסיים בהערה אחת. אני מאוד מקווה שנצליח לטפל בעניינים האלה טיפול פרטני בכל הרשויות שנועדו לכך. ברשותך, אדוני היושב-ראש, הייתי רוצה להעיר הערה עקרונית בנושא של שקלול מכלול שיקולי הענישה. אני באמת חושב שהנושא מקומם. אינני חושב שהעניין של עונש מינימום הוא מספיק. הוא לפעמים מסבך את השופט ואת שיקול הדעת שלו. יש דבר שאני חושב שחייבים להחדיר לעצמנו כחברה. הרבה מאוד פעמים אנחנו רואים אצלנו בחברה, וזה גם מקרין על השופטים, שהשיקול השיקומי גובר על שאר השיקולים בצורה לא פרופורציונלית, לא לחברה ולא לצדק, לפחות איך שאני תופס אותו. כל עבירת רצח - יכול להיות שאדם רצח, והפרופיל שלו חוץ מזה הוא מאוד מרשים. כך גם רצח שנקרא אונס, שהוא רצח והוא לא, חס ושלום, אהבה בווליום גבוה ולא שום שטות אחרת. כך גם באלימות של מכות נגד נשים. הגיע הזמן שנבין, שזה שהבעל הוא נורמטיבי בתחומים אחרים, אין לכך שום משמעות. אני אפילו הייתי אומר יותר מזה: גם העדר מסוכנות של הגבר בעתיד לא צריך להשפיע. גם אם האשה מבקשת רחמים על הבעל. בהתייחסות מסוימת שופטים חייבים להבין, שהם דנים לא את האיש אלא את המעשה. את האיש דן ריבונו של עולם. כאשר נגיע לעולם הבא, הוא ישקול את מכלול אישיותנו. בית-המשפט אמור בעיקר לדון בעבירה. הוא דן במעשה הרצח, במעשה האונס או במעשה ההכאה. לכן, גם כשיש שיקולים של שלמות המשפחה או אפילו רחמים על הבעל, מן הראוי שנבין כחברה שמעשה רע, שעושה דברים לכולנו, והמחוקק נתן דעתו ואמר שהעונש עליו הוא כזה - שגם כאשר הדברים מגיעים לידי שפיטה, לא יגבר השיקול השיקומי והפרופיל של העבריין יתר על המידה. תודה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת בני אלון. חברת הכנסת ליה שמטוב, בבקשה. ליה שמטוב (ישראל ביתנו): כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, כבוד השר, אלימות היא תופעה שאנו עדים להתגברותה בשנים האחרונות. אלימות מלווה אותנו בכל מקום: בבתי-הספר, בכבישים, בתור למשחק כדורגל. קשה יותר להבין ולתפוס אלימות בבית, מקום שבו אנו צריכים לחוש ביטחון אישי ברמה גבוהה ביותר. הנושא העומד על סדר-היום הוא ציון היום הבין-לאומי למאבק באלימות כלפי נשים. חברי הכנסת הציגו נתונים מהמחקר. גם אני רוצה להציג, כי זה הנאום שלי. יכול להיות שאני חוזרת על הנתונים. 11.2% מהנשים שנשאלו דיווחו כי חוו אלימות פיזית מצד הבעל בזמן כלשהו בעבר. 7.6% מהנשים שנשאלו דיווחו כי היו קורבן לאלימות מין. רק 24.8% מהנשים המוכות דיווחו כי התלוננו במשטרה. בשנת 2006 הגישו עולות חדשות 23.8% מהתלונות על אלימות במשפחה. באותה שנה הגישו העולות החדשות 20.5% מהתלונות על עבירות מין. בשנת 2005 פעלו 64 מרכזים ויחידות של משרד הרווחה לטיפול באלימות במשפחה. בשנת 2006 עלה מספר המרכזים ל-67. מה אנחנו רואים? הנשים הללו סובלות פעמיים. פעם אחת הן סובלות שהן מקבלות מכות מבני זוגן, ופעם שנייה כשהן נאלצות לעזוב את הבית למרכזים ולפחד להסתובב ברחוב. אני רוצה להביא שתי דוגמאות של פסקי-דין המזלזלים בנשים, ובכך מאפשרים לתופעה להימשך. בני זוג היו במסיבה. הבעל קצת שתה והחל להתעסק עם החברות של אשתו. בתגובה, זעמה האשה, צעקה ועזבה את המקום. הבעל רדף אחריה, תפס אותה והכה אותה נמרצות. מה כתוב בפסק-הדין? פסק-הדין קבע, כי גם על המתלוננת רובצת אחריות למעשה, בכך שקנאתה והתנהגותה כלפי הנאשם הובילו אותו לביצוע המעשה. דוגמה שנייה: בעל תקף את אשתו, הכה אותה באגרופים וגרם לחבלות בעיניה. בנוסף, תקף את ילדיו וגם להם גרם חבלות. ומה אתם חושבים, מה כתוב בפסק-הדין? – 18 חודשי מאסר בפועל, כאשר העונש המקסימלי הקבוע בחוק הינו 32 שנים. לענישה יש תפקיד מרכזי במאבק בתופעות האלימות כלפי נשים. הענישה האפקטיבית באה לשרת כמה מטרות: הרתעה כללית ואישית, מניעת פשיעה, שיקום, חינוך ותגמול. הענישה הקלה במרבית עבירות המין והאלימות כלפי הנשים אף משמשת לעתים כלי בידי עורכי-דין להגשת עררים ולעריכת עסקאות טיעון. בישראל לא נקבעו בחוק עונשי מינימום בעבירות של אלימות במשפחה. אני בטוחה שאם יהיו עונשי מינימום, כל אדם יחשוב, לא רק פעמיים, אלא אלף פעמים לפני שירים יד על שכנו, על חברו, על אשתו. גבר שמרים יד הוא לא גבר, הוא סמרטוט. ולסיכום: תופעת האלימות רק הולכת וגוברת עם השנים. עלינו, כמחוקקים, לשים קץ לתופעה, ולהתחיל להיאבק בה בכל הכוח. אסור לנו להשלים עם גילויי אלימות מכל סוג שהוא בחברה. עלינו להחזיר את הביטחון האישי לאזרחי ישראל, להגביר את פעילויות המשטרה ולהחמיר בענישה על אלימות בכל מקום, לא רק כלפי נשים אלא כלפי כולם. תודה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחברת הכנסת ליה שמטוב. חבר הכנסת אברהם רביץ, בבקשה. אברהם רביץ (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לפנים בישראל מעמד האשה היה הולך יחד עם צמד המלים "כבוד האשה". שרו לה שירים של כבוד. האשה התקבלה כבעלת מעמד מיוחד, של יסוד הבית, אם הבית, היה כבוד לאשה, זה היה הדגש. בימינו שלנו הושם דגש בזכויות האשה. וזה בסדר. אני חושב שהבעיה היא שמרוב מלחמה, מאבק מתמשך, שכולנו שותפים לו, על מעמד האשה מבחינת זכויותיה, מבחינת השוויון שאנחנו עובדים עליו במשך שנים, מאז שהנושא הזה עלה בכנסת – ואני חייב להזכיר כאן את חברת הכנסת יעל דיין, שהיתה, אני חושב, הראשונה שהעלתה זאת בעוצמה כזאת – מאז ועד היום עסקנו, לאורך כל התקופה, בחיזוק מעמדה של האשה מבחינת זכויותיה והחתירה לשוויון. אבל נדמה לי שאולי מתוך החשש שמא ייפגע המאבק למען זכויותיה של האשה, שכחנו שאכן, ביסוד הדברים, מה שאנחנו צריכים לטפח ולהעלות זה כבוד האשה. זהבה גלאון (מרצ): ביחד. אברהם רביץ (יהדות התורה): ביחד. זה לא חייב להיות אחד על חשבון השני. זה מה שאני מתכוון לומר. וכולם אומרים, כל אחד בסגנונו שלו, שאכן, עיקר הבעיה או מקום פתרונה של הבעיה - בחינוך. אני האזנתי היום לדיון שנוהל על-ידי יושב-ראש הוועדה לקידום מעמד האשה, חבר הכנסת גדעון סער, ושמעתי שם – נדמה לי שהגברת שדיברה היתה מ"נעמת". היא שאלה שאלה נוקבת מאוד. גדעון סער (הליכוד): היא שאלה מי אחראי. שמה טליה לבני. אברהם רביץ (יהדות התורה): נכון. מי אחראי. טליה לבני. היא אמרה: יש אחראים לענישה – בתי-המשפט, יש אחראים לביצוע הענישה – בתי-הסוהר, יש אחראים לתפיסת המפגע – זאת המשטרה. הכול יש. ויש ענישה. אבל מי אחראי למניעה של התופעה הזאת? ואין כל ספק שמי שאחראי למניעת התופעה זה כולנו, והמקום לעשות זאת הוא במסגרות החינוך. ואני רואה בזה כשל של כולנו, שאנחנו עסקנו ועוסקים בהקניית זכויות לאשה על חשבון מעמדה המכובד במשפחה, ראשית כול, ובחברה. חברת הכנסת אורית נוקד אמרה כאן קודם – אני קראתי על כך מחקר לפני כמה שנים, אולי יש מחקרים חדשים, נכון להיום – שבעצם שיפור מצבה הכלכלי והחברתי של האשה אינו מהווה חומת מגן מפני אלימות. יתירה מזו, נשים שנמצאות במעמד כלכלי וחברתי גבוה, מעמדן קשה מזה של אחרות, כי הן גם בושות ללכת ולהתלונן ולקבל סיוע מאלו שנותנים סיוע לנשים במצב הזה. לכן אני חושב שמה שצריך לעשות זה להקדיש לנושא הזה הרבה שעות חינוך, החל מן הבית, גן-הילדים, בתי-הספר. אני רק רוצה להזהיר את עצמנו מפני שני דברים שהועלו כאן, ואני חושב שאם לא נחשוב עד הסוף, נעשה טעות. דבר אחד זה ביטול עסקות הטיעון. אתם יודעים היטב שביטול עסקות טיעון במקרים רבים יביא לשחרורם - - - גדעון סער (הליכוד): יביא לזיכוים. אברהם רביץ (יהדות התורה): לזיכוים של נאשמים. אנחנו, מצד אחד, מותחים ביקורת על שופטים - אז גם תופעה נוספת יכולה להוות נזק, אם נחייב עונשי מינימום. יהיו שופטים רבים, שמכיוון שאם הם מחייבים את הנאשם הם חייבים לתת לו עונש מינימום, והם לא מרגישים שהנאשם הזה ראוי לעונש מינימום, הם פשוט יזכו אותו. ולכן אני מציע: הבה לא נרוץ עם זה, ונתבונן כדי לעקור את התופעה הנוראית הזאת מחיינו. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת אברהם רביץ. חבר הכנסת אברהים צרצור, בבקשה. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, שלוש דקות זה מספיק, הכול במינון והכול בפרופורציה - - - אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, דווקא רציתי להתמקד בדקות הקרובות בתשובה על השאלה, איך מעמד האשה בא לידי ביטוי במקורות של האסלאם, דהיינו הקוראן ומסורת החדית' של הנביא מוחמד עליו השלום. אבל לפני כן אני רציתי לקבוע כלל, שמבחינתי הוא כלל ברזל - אין שום קשר בין מעמדה הבעייתי של האשה הערבייה היום באוכלוסייה הערבית בישראל או בעולם הערבי והאסלאמי, שבוודאי ראוי לכל שיפור, ושיפור ממשי, לבין עקרונות האסלאם. יש פער אדיר. המצב הנוראי, במרכאות כפולות ומכופלות, של האשה הערבייה הוא תוצאה של קודים, אולי מנהגים, שברובם אין להם שום קשר עם עקרונות האסלאם, ולכן אני אנסה עד כמה שאפשר לתאר בתמציתיות, ולו על קצה המזלג, את האופן שבו מעמד האשה בא לידי ביטוי במקורות האסלאם ובקוראן בראש ובראשונה. אתן דוגמאות במהירות. חוה, שותפתו של אדם הראשון - ביותר ממקום אחד מדברים על חוה. בניגוד לדתות אחרות, שאולי מטילות את כל האשמה על כתפיה של חוה, אצלנו בקוראן יש פסוק ברור וחד-משמעי, שהאחריות לטעות ולחטא בגן-עדן - שגרמו בסופו של דבר לגירוש אדם וחוה - שווה. חוה מסמלת בעינינו בסוגיה הזאת שותפה פעילה ושותפה מלאה בנשיאת אחריות עם בעלה, אדם הראשון. דוגמה אחרת היא אמו ואחותו של הנביא משה עליו השלום. דרך אגב, בקוראן אביו של משה לא הוזכר כלל. אמו הוזכרה בצורה בולטת ביותר. אפילו הקוראן, גם בפסוק חד-משמעי, מדבר על כך שאמו של משה עליו השלום קיבלה השראה ישירה מאלוהים, קיבלה הוראות באופן ישיר מאלוהים איך לטפל בבנה באותה עת נוראית שבה ציווה פרעה לשחוט את כל הבנים והילדים של בני ישראל. היא קיבלה את ההשראה ישירות מאלוהים. דרך אגב, אצלנו מי שמקבל את ההשראה אלה הנביאים, אבל אמו של משה קיבלה את המעמד הנשגב הזה. זה מסמל את תפקידה של האם ואת תפקידה של האשה בכל מה שקשור לדמות הבולטת והענקית הזאת שקוראים לה משה רבנו, שלאחר מכן כולנו מכירים את תפקידו, ואתם היהודים בוודאי מכירים אותו. דרך אגב, שמו של משה מוזכר בקוראן יותר מ-70 פעם. שמו של הנביא מוחמד מוזכר בקוראן רק ארבע פעמים. אבל אני מתמקד באשה ובקשר שלה לדמויות הבולטות, לנביאים הגדולים האלה, והנה משה הוא דוגמה. דוגמה אחרת - מרים הקדושה והקשר שלה, הקשר ההדוק הזה, לישו עליו השלום. בוודאי אנחנו יודעים שמרים ילדה את הנביא ישו ללא בעל, וזה היה הנס הגדול בסוגיה של ישו הנביא הקדוש. הקשר הזה בין מרים לישו גם מסמל את התפקיד של האמא ואת האופן שבו התפקיד הזה היה מכריע בחייו של ישו עליו השלום. אתן דוגמה אחרת, של בלקיס, מלכת שבא בערבית. אני לא יודע בדיוק איך נקראת הממלכה הזאת בתימן באותן שנים. אברהם רביץ (יהדות התורה): מלכת שבא. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): מלכת שבא, נכון. לפי פסוקי הקוראן, היה לה קשר הדוק עם המלך שלמה. הקשר ההדוק הזה מסמל את יכולותיה הבלתי מוגבלות של מלכת שבא כמנהיגה, כאשה, כמדינאית ממדרגה ראשונה, ואת הצלחתה להציל בעזרת חוכמתה ולהוביל את עמה בדרך של שלום ובדרך של התחברות לשלמה הנביא עליו השלום. לאשה בחייו של הנביא מוחמד עליו השלום יש תפקיד אדיר. אני אתן לכם רק דוגמה אחת, חדיג'ה, האמא של המאמינים, כפי שקוראים לה בערבית אום אל-מואמינים. אשתו הראשונה של הנביא מוחמד עליו השלום היתה לעזר בתחילת דרכו של הנביא מוחמד. היא לא רק היתה אשתו של הנביא, היא היתה לאורך כל השנים המקור הכלכלי שתמך ב"דעוה", בשליחותו של הנביא מוחמד. היא זאת שהכינה לו את הבית החם, כדי שיוכל לצאת לעם ולהוביל את הערבים באותן שנים למה שנקרא חוף מבטחים. אלה רק דוגמאות, ואני אסיים בכמה משפטים. בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): כמה שנים? אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 23 שנים. בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): לא, כמה שנים - - - ראובן ריבלין (הליכוד): - - - אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 1,400 שנה, בוודאי. נסים זאב (ש"ס): - - - אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): לצערי הרב, התנועות של נשים בימים אלה מנסות להעמיד את האשה נגד האיש. זאת בעיה שצריכים לפתור אחת ולתמיד. יש מקום להתייחס לאשה ולאיש כשותפים מלאים. אם לא נפתור את הבעיה הזאת ותנועות הנשים לא יפסיקו להתמרד ולהתקומם באופן שחורג מכל מסורת ומכל גבול הגיוני, אני חושב שנחטיא את המטרה ולא נתרום לחיזוק מעמדה של האשה בחברה, לא רק בחברה הערבית והמוסלמית אלא בחברה בכלל. תודה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת צרצור. ישיב השר לביטחון פנים אבי דיכטר. בבקשה. השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשבוע שבו עסוקה משטרת ישראל בחיפוש אחרי האנס בני סלע, שאותו הגדירו השופטים במשפטו כחיה העטה על קורבנה, בשבוע שבו גבר הכה את אשתו ההרה, ואילו אחר זרק את אשתו מחלון ביתם בחדרה, אני עומד כאן משתומם ומביט לאילו תהומות הגענו, לאיזה שפל הבאנו את עצמנו כחברה אלימה, ולאילו מעשים אלימים ומזוויעים אנו ממתינים שיקרו כדי לשנות את התנהגותנו. בשנה זו, כפי שכבר אמרה קודם לכן חברת הכנסת שלו, נרצחו בישראל 15 נשים. חמש מהן נרצחו בבית-דין שדה, על מה שמכונה חילול כבוד המשפחה, ואילו עשר נשים נוספות נרצחו בידי בני זוגן. בשנה זו – ואני מתייחס לנתונים של עד 1 בנובמבר – הוגשו למעלה מ-13,000 תלונות של נשים על עבירות של אלימות נגדן. איני מעז אפילו לחשוב מה הוא מספר הנשים שנגדן הופעלה אלימות וחששו להתלונן. מהי המאסה הקריטית של אלימות הנדרשת כדי להביא אשה להתלונן נגד אלימות שהופעלה נגדה? אלימות זו, אם אינך גודע אותה בראשיתה, תוביל לטרור נגד האשה המוכה, הן טרור נפשי והן טרור פיזי. אלו מעשים קשים אשר מובילים לדברים קשים, קשים מנשוא. בשנה הזאת נפתחו קרוב ל-2,900 תיקים על עבירות מין. מהן הגשנו קרוב ל-140 כתבי אישום בגין אונס. הנתונים המצביעים על מגמת ירידה משנים קודמות הם אולי נחמתם רק של אלה הבוחרים להתעלם מהבעיה, מפני שהמעשים אכן חמורים. כחלק מקווי המדיניות שלי בנושא הגברת תחושת הביטחון של האזרח, קווי מדיניות שהתוויתי למשטרה לפני כמה חודשים, נקבע כי הטיפול באלימות מהווה נדבך מרכזי בהגברת הביטחון האישי ובהגברת תחושת הביטחון של האזרח. עשר שנים חלפו מאז הוקם במשטרת ישראל המדור המטפל בנפגעי עבירה, ושבע שנים חלפו מאז הצטרפו יותר מ-200 חוקרים המטפלים בעבירות של אלימות במשפחה. עובדים סוציאליים שולבו בתחנות המשטרה כדי לטפל באלימות במשפחה, והוכשר מערך שלם של אנשים לטפל בעבירות המין. מטבע הדברים, אין בכוונתי להסתפק במה שעשינו. אין ספק שגם כשר וגם כחבר הכנסת וגם כאזרח בישראל, אבל גם כאב לשתי בנות, הנושא הזה מדיר שינה מעיני. המצב בשטח קשה גם בתחום הסחר בנשים, בתחום האלימות המילולית נגד נשים, בתחום ההטרדות המיניות במקומות העבודה ובפגיעות הפיזיות, המסתיימות לעתים בהכאה של נשים, ולעתים גם בזה וגם באונס, ולעתים זה מגיע עד כדי רצח. אני מודע לכך שטחנות הצדק אצלנו טוחנות לעתים לאט, לעתים לאט מאוד. הענישה בחלקה מועטה ולעתים אינה מרתיעה את העבריינים, או אולי אינה מרתיעה אותם די הצורך. בבתי-הכלא יש כ-2,000 שפוטים ועצורים בגין אלימות במשפחה. כ-1,200 עברייני מין וכ-120 אסירים מרצים את עונשם בגין גילוי עריות. דאגה מיוחדת עולה מן הסתם בנושא אותם כלואים השבים לבתי-הכלא בפעם השנייה, השלישית ואפילו מעבר לזה, וצוין כאן, בצדק, אפילו בפעם השישית. יותר מ-1,000 מהנזכרים לעיל היושבים בבתי-הכלא הם רצידיביסטים. אני שואל, האם לא הגיעה העת שנעשה חשבון נפש בכל הנוגע לחומרת העונשים שאנחנו מטילים על עבריינים אלה, ובוודאי על אותם חוזרים לסורם? הצעת החוק להבניית שיקול הדעת השיפוטי - ניסוח יותר משפטי להערה של חבר הכנסת סער לגבי עונשי מינימום או עונשי מוצא - הניסוחים שונים, המגמה ברורה: לייצר יותר הרתעה, בין היתר דרך ענישה. אני מקווה שהצעת החוק שציינתי תוגש בשנה הקרובה לאישורה של הכנסת. הטיפול הפרטני בעשרות תוכניות שיקום בבתי-הכלא מנסה לטפל באדם שבסופו של דבר ישוב לקהילה שממנה הוא בא. זהו שילוב של השיקום יחד עם המלחמה בסמים, יחד עם המאבק נגד האלימות בתוך המשפחה, יחד עם המאבק לגמילה מסמים, לגמילה מאלכוהול, וטיפול באלימות סתם לשם אלימות. אדוני היושב-ראש, יש לנו גם סוג כזה של אלימות. עלינו להתחיל לטפל באותם אנשים כבר מינקות, להחזיר את מושכות החינוך להורים, לחזק את מערכת החינוך ולחזק את הסמכות של המורים כמחנכים. מפני שכאשר אכיפת החוק פוגשת בילד או פוגשת בנער או במבוגר האלים, אות הוא כי אנו כבר באיחור, סימן הוא כי משהו הוחמץ בשלבים המוקדמים. הטיפול במסגרת החוק איננו תמיד תחליף טוב לטיפול במסגרת החינוך. הדרך ממערכת החינוך לציות לחוק אל המערכת האוכפת אותו היא במקרים רבים – אני חייב לומר: רבים מדי - דרך חד-סטרית. אף-על-פי-כן, חובה עלינו לחזק ולשפר את העבודה של מערכת אכיפת החוק על כל מרכיביה. אני מבטיח מעל במה זו, כשר הממונה על המשטרה, על שירות בתי-הסוהר, על המשרד לביטחון פנים, כי אני עושה ואעשה כל אשר לאל ידי כדי לחזק את המערכות שעליהן אני מופקד ולטפל ללא מורא בנושא האלימות, והאלימות נגד נשים בפרט. ידוע לי שהוועדה לקידום מעמד האשה קיימה היום ישיבה בנושא רמת הענישה בעבירות האלימות נגד נשים, ואני מציע להעביר את הנושא לדיון מעמיק בוועדה לקידום מעמד האשה בראשותו של חבר הכנסת גדעון סער. תודה רבה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: רבותי, כפי שהשר הציע, נקיים דיון בוועדה לקידום מעמד האשה. אנחנו נעבור להצבעה. מי שבעד – בעד להעביר את ההצעות לדיון בוועדה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 20 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה לקידום מעמד האשה נתקבלה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: 20 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. ההצעות של חברי הכנסת יועברו לוועדה לקידום מעמד האשה. הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון - צו הגנה כנגד קטין), התשס"ו-2006 [הצעת חוק פ/243/17; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת זהבה גלאון) היו"ר יצחק אהרונוביץ: ההצעה הבאה בסדר-היום: הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – צו הגנה כנגד קטין), התשס"ו-2006, פ/243, של חברת הכנסת זהבה גלאון. אני מזמין את חברת הכנסת זהבה גלאון לנמק את ההצעה. זהבה גלאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, יש לי הסכמה עם הממשלה, שבהצעת החוק שאני מעלה כעת נאשר רק את הסעיף הראשון. הצעה זו מבקשת לתקן את החוק למניעת אלימות במשפחה - אנחנו מדברים על צו הגנה כנגד קטין. זכויות היוצרים להצעה הזאת הן של חברת הכנסת ענבל גבריאלי מהכנסת הקודמת. אני רוצה להביא לידיעת חברי הכנסת, שהיום החוק מאפשר מתן צווי הגנה לבני משפחה שהם קורבן לאלימות במשפחתם. בדרך כלל צווי ההגנה האלה שניתנים לבני המשפחה מהווים צו הרחקה כנגד אותו פוגע בקורבנות. אחד הדברים שלאחרונה שמו אליהם לב בבתי-המשפט הוא, שהוגשו בקשות להוצאת צווי הרחקה – אני מצטערת שזה קורה, אבל יש גם מציאות כזאת - נגד קטינים שפוגעים בהוריהם או בבני משפחתם ומבקשים לפחות להוציא צווי הרחקה, כדי להגן על בני המשפחה. החוק היום נותן מענה שמגן על קטינים שנגד אחד מהוריהם הוצא צו הרחקה. דהיינו, אם הוצא צו הרחקה נגד אב או אם המשפחה, החוק נותן מענה לאותו קטין, אבל החוק לא נתן את דעתו על כך שיש מצב הפוך – שכמו שציינתי קודם, אנחנו עדים לו לאחרונה – שצריך להרחיק קטינים שהם בחזקת פוגעים. התיקון שאני מבקשת להציע הוא, שאם נוצר מצב שמצריך הרחקת קטין מביתו, צריך לוודא בראש ובראשונה – אומנם הוא קטין פוגע, אבל הוא עדיין קטין, ולכן חובה שתהיה לו אפשרות הולמת למקום מגורים חלופי ושיהיה מי שיימצא אחראי גם לשלומו הפיזי וגם לשלומו הנפשי. ולכן ההצעה קובעת, שלפני שמוציאים צו הרחקה לקטין חייבים להגיש לבית-המשפט תסקיר של פקיד סעד לגבי אותו קטין. רק לאחר שבית-המשפט השתכנע שנמצא מקום מגורים חלופי לאותה תקופה שבה הקטין אמור להיות מורחק, רק אז יוצא צו הרחקה. חברי חברי הכנסת, ההצעה הזאת יוצאת מנקודת מוצא ומתוך גישה שהגנה על שלומו של קטין וטובתו צריכות לעמוד במרכז. גם אם מדובר בקטין שפוגע, עדיין אנחנו צריכים להביא בחשבון את שיקולי טובתו של הקטין. תודה רבה. נסים זאב (ש"ס): מי אחראי? זהבה גלאון (מרצ): קובעים. בית-המשפט קובע מי ממנה אחראי. היו"ר יצחק אהרונוביץ: רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. מאחר שהשר דיכטר איננו פה ואיננו מעוניין להשיב, אנחנו נעבור להצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 19 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – צו הגנה כנגד קטין), התשס"ו-2006, לדיון מוקדם בוועדה לקידום מעמד האשה נתקבלה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: בעד – 19, נגד - אין, נמנעים – אין. אני קובע שההצעה קיבלה רוב. הוועדה המוסמכת לדון בהצעת החוק, לפי תקנון הכנסת, היא הוועדה לקידום מעמד האשה. ++ רונית תירוש (קדימה): - - - היו"ר יצחק אהרונוביץ: לפרוטוקול. הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון - הוספת תנאים למתן צו הגנה והארכת תוקפו), התשס"ו-2006 [הצעת חוק פ/198/17; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יואל חסון) היו"ר יצחק אהרונוביץ: אנחנו עוברים להצעה הבאה: הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – הוספת תנאים למתן צו הגנה והארכת תוקפו), התשס"ו-2006, פ/198, של חבר הכנסת יואל חסון. בבקשה. יואל חסון (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כמובן, אני מברך על היום החשוב הזה. אני חושב שאחד הכלים המרכזיים שלנו במלחמה באלימות נגד נשים ובאלימות במשפחה בכלל הוא הימים האלה והשיח הציבורי הזה שאנחנו מקיימים, וההוקעה של האנשים שעושים את הדברים האלה ופועלים בצורה הזאת בתוך משפחותיהם. הצעת החוק שלי באה להרחיב את העילות שבהן ניתן לתת צו הגנה, לתת לרשויות החוק אפשרויות קצת יותר רחבות במלחמה שלהן נגד אותם מטרידים, מאיימים, פוגעים בתוך המשפחה. לכן ביקשתי להרחיב את העילה. בסיכום עם הקואליציה, הסעיף הזה לא ייכלל ולא יעבור. אני מקווה שהוא ייכלל בהזדמנות אחרת. אבל הסעיף השני, שלגביו יש הסכמה ועליו נצביע היום, זה הסעיף שמאריך את תוקף צו ההגנה שניתן. במקום שלושה חודשים יבואו שישה חודשים, במקום שישה חודשים תבוא שנה, ובמקום שנה יבואו שנתיים. זאת אפשרות הרבה יותר רחבה. אלה כלים שניתנים היום לרשויות המדינה ולרשויות החוק לפעול נגד אותם מאיימים, מכים, מטרידים בתוך המשפחה. אני שמח שהממשלה תומכת בזה, כי אני חושב ומאמין שככל שיהיו אפשרות וכלים טובים יותר להתמודד עם הדברים האלה, כך נוכל לצמצם את התופעה. אבל, אי-אפשר להתעלם מכך שהכול מתחיל בחינוך. אנחנו יודעים שהכול מתחיל בחינוך ובבתים, ובדרך כלל יש רקע פסיכולוגי מורכב לאנשים שעושים זאת. אבל אנחנו בהחלט – מעבר לחינוך ומעבר להסברה בעניין – צריכים לתת את כל הכלים החוקיים כדי להתמודד. לכן הייתי מבקש מחברי חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק הזאת. תודה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה - 17 נגד - אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – הוספת תנאים למתן צו הגנה והארכת תוקפו), התשס"ו-2006, לדיון מוקדם בוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: בעד – 17, נגד – אין, נמנעים – אין. ההצעה קיבלה רוב. הוועדה המוסמכת לדון בהצעת החוק, לפי תקנון הכנסת, היא ועדת החוקה, חוק ומשפט. אביגדור יצחקי (קדימה): - - - קריטי - - - היו"ר יצחק אהרונוביץ: מה כל כך קריטי? אביגדור יצחקי (קדימה): ישבתי במקומה של רוחמה אברהם. היו"ר יצחק אהרונוביץ: הבנתי את הרגישות של חבר הכנסת יצחקי, ואני אזכיר את זה בפרוטוקול. גדעון סער (הליכוד): כסגן מפכ"ל היית אמור לגלות רגישות - - - היו"ר יצחק אהרונוביץ: מאחר שהרגישות קיימת ומאחר שאני חושב שיושב-ראש הקואליציה לא נוהג לעשות דברים כאלה - - - ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אני בטוח שהוא עשה את זה בתום לב, אדוני היושב-ראש. היו"ר יצחק אהרונוביץ: אתה בטוח? ג'מאל זחאלקה (בל"ד): - - - היו"ר יצחק אהרונוביץ: רק להשלים את המשפט: הוועדה המוסמכת לדון בהצעת החוק, לפי תקנון הכנסת, היא ועדת החוקה, חוק ומשפט. ולפרוטוקול: חבר הכנסת יצחקי הצביע ממקומה של חברת הכנסת רוחמה אברהם בתום לב. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון - הצגת תסקיר לנפגע בעבירת אלימות), התשס"ו-2006 [הצעת חוק פ/119/17; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת זהבה גלאון) היו"ר יצחק אהרונוביץ: ההצעה הבאה: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון - הצגת תסקיר לנפגע בעבירת אלימות), התשס"ו-2006, פ/119, של חברת הכנסת זהבה גלאון. זהבה גלאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, גם בהצעת החוק הזאת קיבלתי את עמדת הממשלה, ואנחנו מצביעים רק על סעיף אחד מהצעת החוק הכוללת. אני רוצה ליידע את חברי הכנסת, שהכנסת חוקקה חוק חשוב מאוד, שבמקרים של עבירות מין, לפני שבתי-המשפט גוזרים את עונשו של הנאשם בעבירות מין, הם מביאים בחשבון את מצבה הנפשי של הנפגעת ואת ההשלכות עליה בכך שבית-המשפט מחייב הגשת תסקיר מבחן לגבי מצבו – או לצורך העניין, מצבה של הקורבן. אני מציעה להחיל את הדרישה הזאת גם על נפגעי אלימות, לא רק על נפגעי עבירות מין, ואני שמחה שהממשלה תומכת בהצעה הזאת. דהיינו, לפני שבתי-המשפט יגזרו את עונשם, הם יוכלו לשקלל את כל ההשלכות לטווח הקצר ולטווח הארוך על מעמדו או מצבו של קורבן אלימות, ויחייבו להביא תסקיר מבחן לגבי נפגע העבירה. אני מודה לחברי הכנסת ואני מודה לממשלה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 21 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – הצגת תסקיר לנפגע בעבירת אלימות), התשס"ו-2006, לדיון מוקדם בוועדה לקידום מעמד האשה נתקבלה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: בעד – 21, נגד – אין, נמנעים – אין. אני קובע שההצעה קיבלה רוב. הוועדה המוסמכת לדון בהצעת החוק, לפי תקנון הכנסת, היא ועדת החוקה, חוק ומשפט. גדעון סער (הליכוד): אני מציע שההצעה תעבור לוועדה לקידום מעמד האשה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: מאחר שיש בקשה, אנחנו נעביר את זה לוועדת הכנסת. גדעון סער (הליכוד): אבל אין בקשה אחרת, יש הסכמה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: יש הסכמה? אני מוכן לשמוע מי בעד רק בהרמת יד. ראובן ריבלין (הליכוד): האם יש הצעה אחרת? היו"ר יצחק אהרונוביץ: יש הצעה אחרת? אין. אנחנו קיבלנו את בקשתו של חבר הכנסת גדעון סער, ההצעה תעבור לוועדה לקידום מעמד האשה. הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 38) (החמרת ענישה והארכת התיישנות), התשס"ז-2006 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/121).] (קריאה ראשונה) היו"ר יצחק אהרונוביץ: ההצעה הבאה בסדר-היום היא הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 38) (החמרת ענישה והארכת התיישנות), התשס"ז-2006, קריאה ראשונה. אני מזמין את יוזם ההצעה, חבר הכנסת גדעון סער, להציג את הצעת החוק. גדעון סער (הליכוד): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, כנסת נכבדה, הצעת החוק היא הצעה משותפת של חברת הכנסת נאדיה חילו, חברת הכנסת אורית נוקד ואנוכי, והיא באה לעשות שני דברים. האחד, החמרת הענישה על אותן עבירות של פיטורין ללא היתר. אני רוצה לציין, שזה לא משנה את אותו מסלול שקיים בחוק עבודת נשים, שלפיו ניתן להשיג היתר, אלא שבאותם מקרים שבהם הדבר בוצע בניגוד להוראות החוק, להאריך או להחמיר את עונש המאסר המרבי - אינני יודע אם יש תקדים לכך שהוא נפסק - וגם להכפיל את הקנס שמושת על העבריין שמורשע. הדבר הלא-פחות חשוב הוא, שעל-ידי זה העבירה הזאת הופכת מעבירה של חטא, שזה המדרג הנמוך ביותר בהייררכיה של הדין הפלילי, לעבירה של עוון. התוצאה של זה היא שתקופת ההתיישנות מוארכת מתקופת התיישנות של שנה אחת לתקופת התיישנות של חמש שנים. לפי חוות דעתם של כל הגורמים הממשלתיים והלא-ממשלתיים שעוסקים בנושא הזה, יש לדבר הזה משמעות רבה, שכן פעמים רבות נשים אינן מודעות כלל לזכויותיהן עוד בטרם מסתיימת תקופת ההתיישנות שקבועה היום בחוק. לכן הארכת תקופת ההתיישנות מאפשרת אכיפה אפקטיבית של אותה הוראת חוק, שהיום מאוד בלתי נאכפת, ולא רק מהטעם הזה. יש בעיה של מחסור בפקחים בכל תחום דיני העבודה במשרד התמ"ת, אבל בהחלט יש משקל לנקודה הזאת. יש הצעת חוק ממשלתית לרפורמה רחבה בעבודת נשים. ההצעה הזאת עברה קריאה ראשונה עוד בכנסת הקודמת, הוחל עליה דין רציפות בכנסת הנוכחית, ויש בה הוראה דומה להוראה שאנחנו מקבלים היום. פניתי ליושב-ראש ועדת העבודה והרווחה ואני מקווה שהוא ייעתר לפנייתי, שכן סיכמנו עם הממשלה שנאחד את הטיפול בהצעת החוק הפרטית ובהצעת החוק הממשלתית בהיבט הזה. אם הנושא הזה אכן יפוצל, נוכל להשלים אותו במהירות בוועדה לקידום מעמד האשה ונוכל להביא פתרון בנושא הזה. עקבתי אחרי טוקבקים גם כאשר הצעת החוק הזאת אושרה להכנה לקריאה ראשונה בוועדה למעמד האשה, ובאמת הופתעתי לראות גם את התפיסות הסטריאוטיפיות וגם את האי-הבנה של המהלך עצמו. המהלך שאנחנו מבצעים היום אינו משנה את האיזון, את הכללים שקבועים היום בחוק לעניין פרק הזמן המינימלי. הוא לא משנה את הכללים הקבועים בחוק לעניין מתן היתר במקרים מתאימים. הוא משנה את נקודת האיזון שבה אנחנו רואים את חומרת העבירה וכתוצאה מכך את תקופת ההתיישנות. אני חושב שאנחנו עושים את הדבר הנכון, כלומר אנחנו שמים את העבירה במקום שנכון לה בהייררכיה של המשפט הפלילי, ואנחנו מעמידים את תקופת ההתיישנות על תקופה כזאת שמאפשרת את אכיפת החוק. אני מבקש מהכנסת לתמוך בהצעה בקריאה ראשונה ולהעביר אותה להכנתה לקריאה שנייה ושלישית בוועדה לקידום מעמד האשה. אני רוצה לנצל את המעמד ולהודות לדלית, מנהלת הוועדה, להודות גם לעורכת-הדין הלית מגידו, היועצת המשפטית של הוועדה, על עבודתן היעילה והמסורה בהכנת הצעת החוק הזאת ובכלל. תודה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת גדעון סער. אנחנו נעבור לדיון. משך הזמן לנוכחים הוא שלוש דקות, ואני מבקש להקפיד על כך. חברת הכנסת נאדיה חילו, בבקשה. נאדיה חילו (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי כנסת נכבדים, נושא פיטורי נשים, במיוחד נשים בהיריון, הוא עוד סוג של אלימות מאוד קשה נגד נשים בעולם העבודה. לאלימות נגד נשים יש כמה צורות - היא גם בתוך המשפחה, היא גם בחברה, אבל היא גם מאפיינת את עולם העבודה. לא מספיק ששכרן של נשים פחות, לא מספיק שמעמדן וקידומן בסולם ההייררכי פגוע. אני באה מארגוני נשים, גם מעבודתי ב"נעמת" ובכל מיני ארגונים אחרים, והרבה מאוד תלונות היו מגיעות אלינו על פיטורי נשים, במיוחד בתקופת ההיריון. פעמים רבות ניתנה לפיטורים לגיטימציה מסוימת - סיום חוזה שלא מאריכים אותו, חוסר תפקוד, סיבות כאלה ואחרות שהדבר המשותף להן הוא אחד: לפגוע באותן נשים שכל מה שהן רוצות הוא לנהל אורח תקין, ללדת ילדים ולקיים את החלק הנורמטיבי בחברה, להקים משפחה. להצעת החוק ולהחמרה בפיטורי נשים יש מסר מאוד חשוב גם כלפי החברה וגם בכלל. זאת חוליה נוספת בחקיקה מאוד רחבה, שעניינה התאמת עולם העבודה לנשים. היום התקבלו כמה חוקים, ואני יודעת שמונחים על שולחן הכנסת כמה חוקים שעדיין נמצאים בתהליכים כאלה ואחרים, שעניינם לנסות ולחולל שינוי מבני ולהתאים את עולם העבודה גם לנשים בנושאים שונים - הגיל הרך ועוד כל מיני חוקים שבבוא זמנם אתייחס גם אליהם. לא במקרה החוק הזה עובר היום. אנחנו מקיימים היום דיון בנושא המאבק באלימות נגד נשים, וכולנו נקווה שההרתעה שיש בחקיקה הזאת תבלום קצת את התופעה של המשך פגיעה בנשים ותאפשר להן להמשיך להתקדם ולהיקלט בעולם העבודה. תודה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחברת הכנסת נאדיה חילו. חברת הכנסת אורית נוקד - איננה נוכחת. נאדיה חילו (העבודה-מימד): אורית נוקד, שגם היא יוזמת החוק, נקראה לוועדה לבחירת שופטים והיא ביקשה להתנצל. היא בהחלט יחד אתנו בחוק הזה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה. חבר הכנסת אורי אריאל - אינו נוכח. חבר הכנסת מאיר פרוש - אינו נוכח. חבר הכנסת יעקב מרגי - אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין - אינו נוכח. חבר הכנסת זבולון אורלב, בבקשה. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): מוותר. היו"ר יצחק אהרונוביץ: חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, אני פה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: קודם כול חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אני אכניס אותך בסוף התור. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני תומך בהצעת החוק הזאת. אני חושב שזו הצעת חוק חשובה. מה שחשוב בה הוא דווקא הארכת תקופת ההתיישנות. אני חושב שנכון עושה הכנסת בכך שהיא מרבה בחקיקה בנושא זכויות נשים, כי הנטייה הקיימת בחברה ובמקומות התעסוקה היא אחרת. אני לא תומך בחקיקה בכל נושא. לפעמים יש בולמוס של חקיקה בנושאים שונים, ומדי פעם אנחנו שומעים על חוקים מיותרים בנושאים שונים ומשונים, אבל דווקא בנושא הזה, כאשר הנטייה החברתית היא לפגוע בנשים, להקל ראש בעניין של זכויות נשים, אין ברירה. אין ברירה אלא ללכת לחקיקה, חוק אחר חוק, עניין אחר עניין, להיכנס לפרטים ולהיכנס לדברים שלו היו תנאים רגילים, לו היתה נורמה חברתית לא לפגוע בנשים ובזכויות נשים, יכול להיות שלא היינו נדרשים לחוקים האלה. אני מקווה שייווצר מצב כלכלי-חברתי שהנורמות האלה יוטמעו בחברה, ואז החוקים האלה יהיו מיותרים, לא יהיה צריך אותם, ומספיק שנה התיישנות. אבל במצב הקיים, ואנחנו לא רואים סימנים שהמצב ישתנה - שלא כמנהגי אני רוצה לברך את חבר הכנסת גדעון סער על יוזמותיו הרבות בנושא הזה, כיושב-ראש הוועדה למעמד האשה, ואני חושב שיש כאן מצב שבו אפשר לשתף פעולה עם כל חלקי הבית בנושא הזה, אף שקיימים חילוקי דעות, בלי לטשטש אותם, גם בנושא זכויות נשים. לכאורה יש הסכמה, אבל אם יורדים לעניינים הכבדים והמרכזיים, אני אומר לך, אדוני היושב-ראש - אין הסכמה בבית, כי אנחנו חושבים שהבעיות הגדולות באות לידי ביטוי בתפיסת עולם כלכלית-חברתית. אתה לא יכול לבוא בתפיסת עולם של דרוויניזם חברתי, של קפיטליזם פרוע ושל הפרטה פרועה, כי זה יפגע בחלשים וזה יפגע בעיקר בנשים. יכול להיות שלאנשים לא היתה כוונה כזאת, אבל אנחנו לא מדברים על כוונות, אלא על תוצאות אמת של מדיניות. לכן, צריך להרבות בחוקים האלה, כדי לא לתת אפשרות לכל מיני מעבידים ולעושקים של נשים ושל חלשים לעשות שימוש לרעה בסמכויותיהם; צריך הרבה חקיקה כדי להגן על נשים ועל זכויותיהן גם במקומות עבודה. תודה רבה. אני מברך את היוזמים, את חבר הכנסת סער, את חברת הכנסת נאדיה חילו, את חברת הכנסת נוקד ואת הוועדה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: חבר הכנסת זחאלקה, פעם אחת תעמוד בלוח הזמנים. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): תעיר לי, אדוני, אני יורד מהבמה. גדעון סער (הליכוד): הוא מברך אותנו. היו"ר יצחק אהרונוביץ: שיברך במסגרת הזמן, אני אומר לו. הוא תמיד חורג. גדעון סער (הליכוד): ברכה זה בקשיש. היו"ר יצחק אהרונוביץ: חבר הכנסת אריה אלדד – לא נוכח. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): הוא האחרון? היו"ר יצחק אהרונוביץ: עוד שניים. אתה סוגר את הרשימה אחרי חברת הכנסת רונית תירוש. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, קודם כול, אולי צריך לשנות את הכותרת מהיום הבין-לאומי לאלימות נגד הנשים - אולי הגיע הזמן שהכותרת תהיה היום הלאומי. למה זה צריך להיות בין-לאומי? לאומי, של מדינת ישראל, של העם היהודי, להרמת קרנן של נשות ובנות ישראל. לא צריך לדבר רק בהיבט השלילי. חייב אדם, על-פי ההלכה העברית, לכבד את אשתו יותר מגופו. לצערי הרב, אנחנו יודעים שיש קשר ישיר בין עוני, סמים ואלכוהול לבין האלימות במסגרת המשפחה, ובוודאי כאשר מדובר באלימות נגד נשים. הייתי מצפה, אדוני היושב-ראש, כאשר מדברים על התופעה, לדעת מה הנתונים. מה הנתונים שעומדים בפני המציעים, שעל-פיהם הם קובעים שהתופעה הולכת וגוברת – אני מדבר על הצעת החוק – שנשים בהיריון פוטרו אך ורק בשל היותן בהיריון. חשוב מאוד לדעת. עכשיו בהצעת החוק אנחנו מתכוונים להעביר מחטא לעוון, ויש לזה משקל כבד מאוד. זה לא רק בנושא ההתיישנות, כמו שאמר המציע, שיש לה זכות, אולי הוא מתעוררת לאחר שנה או שנתיים ושלוש שנים, לבוא ולומר: נפגעתי לפני כמה שנים, ואחרי שנה לא יחול חוק ההתיישנות. זה הרבה מעבר, אנחנו מדברים על מאסר לשישה חודשים במקום לחודש. הופכים את העניין מחטא לעוון, ואולי עוד מעט נעבור לפשע. מצד אחד, יש פה חומרא דאתי לידי קולא. אפשר לעבור למצב שאולי מעסיקים מלכתחילה יגידו שהם ייזהרו שלא להעסיק נשים. אם מעסיק צפוי ל-150,000 שקלים קנס כיוון שחושדים בו, והוא צריך להוכיח את חפותו בבית-המשפט מעל לכל ספק, כי זו כבר עבירה פלילית, הוא צריך להוכיח שהוא לא התכוון, ולא בשל היותה בהיריון, אלא בגלל הפגיעה בעבודתה, בגלל הזלזול בעבודתה, זה מאוד מאוד בעייתי. הייתי מצפה, לפחות בנושא המאסר – שישה חודשי מאסר על פיטורי אשה בהיריון, לדעתי זה מוגזם, גם הקנס מוגזם. אין לי בעיה בנושא של ההתיישנות, אין לי גם בעיה להגדיל את הקנס, אבל בפרופורציה, לא כפל ותקופת המאסר היא פי-שישה. אני חושב שאנחנו מאבדים פה דרך. אולי אנחנו רוצים להיטיב את מעמדן של הנשים, ובסופו של דבר אולי אנחנו חוטאים למטרה. תודה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה. חברת הכנסת רונית תירוש, בבקשה. רונית תירוש (קדימה): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, כנסת נכבדה, ראשית, אני רוצה להביע צער על כך שבדיון כל כך חשוב נמצאים כל כך מעט חברי כנסת - - - זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): גם חברות כנסת. רונית תירוש (קדימה): חברי וחברות כנסת. אני חושבת שכל חברות הכנסת היו בתחילת הדיון. אני מצטערת. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): לא צריך לגעור רק בנו. רונית תירוש (קדימה): אני כמו המורים שנוזפים באלה שנמצאים. לא זאת כוונתי. אני רוצה להתייחס גם לדבריך, חבר הכנסת נסים זאב, על ההחמרה היתירה בענישה, כפי שמוצע בהצעת החוק הזאת, ולומר לך שאולי הדבר נובע מהקלות הבלתי-נסבלת של הקלות בענישה כלפי מי שמפעיל אלימות נגד נשים. בסקרים רבים שנחשפנו להם היום במסגרת דיונים של הוועדה לקידום מעמד האשה ראינו שהרבה מאוד מהפניות והתלונות שמובאות למשטרה - וחבל שהשר לביטחון פנים לא נמצא כרגע - 56% מהפניות, התיקים שלהן נסגרים, או מחוסר ראיות מספיקות או מחוסר עניין לציבור, שזה דבר שאני לא מצליחה להבין: מה זה חוסר עניין לציבור במקרה דנן? זה היחס. נסים זאב (ש"ס): הציבור במקרה הזה זאת המשטרה. רונית תירוש (קדימה): מאחר שיש תחושה של זילות בכל מה שנוגע לתלונות של נשים ולעבודה של נשים ולמעמד של נשים, יוצא מכך שלפעמים אולי אנחנו נמצאים מפריזים בחקיקה כזאת או אחרת שמצליחה לעבור כאן. היינו מאוד רוצים להגיע להסדרה כוללת ומכובדת בעניין הזה. אשר לנושאי התיישנות למיניהם - היום שמעתי, אני חייבת לומר בתדהמה, שיש הצעת חוק שנועדה לקצר את משך תקופת ההתיישנות, ואני מדברת על ההליך האזרחי בגין עבירות של פגיעה בנשים, אלימות נגד נשים, פגיעה מינית, עבירות מין. בדין האזרחי חוק ההתיישנות יקוצר לארבע שנים בלבד. אני, מנגד, הגשתי הצעה הפוכה דווקא, שמאריכה את זמן ההתיישנות לשבע שנים, וגם זאת לאחר שמוצה הדין הפלילי. שמענו היום בוועדה עדות מאוד מרגשת וכואבת של אשה שמעידה על עצמה שנאנסה בגיל צעיר יותר, היום היא בת 46, והיא מספרת כמה קשה היה לה לבוא אחרי הרבה מאוד שנים ולחשוף את הסיפור שלה ולנסות ולעודד נשים נוספות לבוא ולהתלונן. היא אמרה, בצדק: למי יש הזכות להחיל התיישנות על מי שפגע בגופי והרס את חיי לעולמי עד? ואני שואלת את השאלה וזועקת את הזעקה במקומה ובשבילה, למענה ולמען אותן נשים שנפגעו: למי יש הזכות לקצר הליכים ולהחיל התיישנות על מעשים נפשעים כאלה, שאין להם מחילה? היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחברת הכנסת רונית תירוש. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת ראובן ריבלין. הרשימה סגורה. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, השאלה שהעלה פה חבר הכנסת זאב היא שאלה רצינית. כשאנחנו מחמירים בענישה אנחנו צריכים להסתכל על השאלה תמיד במבט רחב ולמנוע אסקלציה בענישה שנובעת משיקולי רגע. זו תופעה מסוכנת ולא נכונה ברמה העקרונית, וכמחוקקים אנחנו צריכים להיזהר ממנה. לכן השאלה שהעלית, חבר הכנסת זאב, היא שאלה רצינית, אבל נראה לי שבמקרה הזה יש תשובה טובה על השאלה הזאת. והתשובה הטובה נמצאת בחוליה הקשה והבעייתית לא רק בנושא הזה שאנחנו מדברים בו, של פיטורי נשים בהיריון, אלא בכלל דיני העבודה במדינת ישראל. החוליה הבעייתית והחלשה בכל מערכת ההגנה על העובדים במדינת ישראל, ופיטורי נשים בהיריון הם דוגמה אחת לזה, היא כמובן שאלת האכיפה. רק השבוע פורסמו נתונים על הרמה הנמוכה בצורה מדהימה של אכיפה של דיני עבודה במדינת ישראל בכל מיני שאלות, אגב, לא רק בשאלה של פיטורי נשים בהיריון, וזו בעיה שאנחנו חייבים להתמודד אתה. אני חושב שהצעת החוק הולכת בכיוון נכון כשהיא מתמודדת עם שאלת אורך תקופת ההתיישנות. שאלת אורך תקופת ההתיישנות ברמה המעשית היא אחת השאלות שיש להן השפעה משמעותית על האכיפה. אם אנחנו מדברים על תקופת התיישנות של שנה, אנחנו מדברים על מצב שבו נשים - תאר לך אשה בהיריון, אחר כך היא יולדת, היא בוודאי עסוקה בגידול הילד, הקושי שלה לנקוט הליכים, כמה היא פנויה לזה, כמה יש לה כוח, כמה יש לה אנרגיה להתלונן, להתעסק בזה וכדומה. הפתרון שישנו כאן הוא כמובן לא פתרון מושלם. אני בהחלט מסכים שיש פה צורך בהתייחסות הרבה יותר רחבה, אבל אני חושב שהפתרון הזה כפתרון חלקי הוא פתרון בכיוון הנכון. ולכן, חבר הכנסת זאב, אף שאני באמת מעריך את השאלה שלך כשאלה רצינית, אני חושב שגם אתה צריך לתמוך בהצעת החוק הזאת כהצעת חוק שמכוונת להתמודד עם נקודה חלשה שלנו כחברה, באכיפה הלכה למעשה של דיני העבודה במדינת ישראל. תודה רבה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה. אחרון הדוברים, חבר הכנסת ראובן ריבלין, בבקשה. ראובן ריבלין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, גברתי הנכבדה שרת החינוך, יוזם החוק, חבר הכנסת סער עם חברת הכנסת חילו, קודם כול אני רוצה לברך על הדיון שהיה היום, על חשיבותו ועל הנושא שלא צריך למוש מסדר-יומנו. אני רוצה לברך באופן מיוחד את חברת הכנסת זהבה גלאון על פעילותה רבת השנים, שכבר יצא שמה מקצה העולם ועד קצהו, ואין ועידה בין-לאומית בנושא של פגיעה בנשים שהיא אינה משתתפת בה. הייתי רוצה להזהיר בכל זאת את האזהרה שנגע בה חבר הכנסת נסים זאב, וחבר הכנסת חנין חזר עליה, ואני מבקש לומר שאני רואה בהצעת החוק הזאת יותר דאגה לתקופת ההתיישנות מאשר לנושא הענישה. שכן בכל זאת יכול לבוא אדם ולומר: אם אני עומד בסכנה שאואשם בנושא שעלול לבוא ולהתרגש עלי גם על לא עוול בכפי מהטעם שירצו להתנקם בי כך או אחרת - הוא יכול לבוא ולומר: אתה יודע מה? תרחק נפשי מצרה, והוא ימנע את עצמו מראש לעמוד בפני סכנה כזו או אחרת, וסופו של דבר שלא יקבל לעבודה נשים שהן מצוינות. אין מדובר במגזר הציבורי, אין מדובר במקום שבו סדרי העבודה הם דבר דבור על אופניו. אני מדבר על עוסקים זעירים וכיוצא באלה. הייתי מציע שבכל זאת לא נחמיר בענישה, אבל נתייחס לעבירה כעבירה שהיא עוון; עוון, שהעונש המקסימלי עליו הוא מופחת, כדי שלא יהיה מצב שבו, חלילה, אנחנו נרצה להיטיב עם האשה ונימצא מרעים עם המצב או עם השיקולים, כאשר מדובר בהעסקת נשים. נשים רבות הן מצוינות וטובות ומועילות לעבודה הרבה יותר מגברים, אבל יכול להיות מצב שבו אדם יחשוב שאם יכולה להתרגש עליו איזו סכנה - - - גדעון סער (הליכוד): הנורמה העונשית לא משתנה. אני בעד החמרת הענישה. מטרתי היא החמרת הענישה. אבל הנורמה העונשית, אם אדם חושש כמו שאתה מתאר, הנורמה העונשית הקיימת היא כזאת שבגינה הוא יכול להסתבך גם היום. אני מדבר על הנורמה הפלילית. ראובן ריבלין (הליכוד): אני מסכים לנורמה הפלילית. אני לא מסכים אתך על הנורמה העונשית. צריך שתהיה סנקציה. צריך להמשיך. לא מספיק שההתיישנות היא כמעט מבעוד יום של חודש אחד. אני מסכים אתך בכל העניינים האלה, אבל אני לא מסכים שצריך להחמיר את הנורמה העונשית. הנורמה הפלילית בהחלט צריכה להיות במקומה. תודה רבה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה. נא לשבת. נעבור להצבעה. חבר הכנסת גדעון סער, אנחנו נצביע על העברת הצעת החוק לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות? גדעון סער (הליכוד): לוועדה למעמד האשה. זה נדון אצלי, ואני צריך לשוחח עם יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה על פיצול החוק הממשלתי, אבל לא ראוי להעביר את זה - - - היו"ר יצחק אהרונוביץ: מישהו חושב אחרת? נסים זאב (ש"ס): כן. זהבה גלאון (מרצ): חבר הכנסת זאב. אדוני היושב-ראש, תעשה הצבעה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: חבר הנכנסת נסים זאב, אתה מתעקש? כי אנחנו נעביר את זה לוועדת הכנסת. נסים זאב (ש"ס): כן. היו"ר יצחק אהרונוביץ: ניגש להצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 14 נגד - 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 38) (החמרת ענישה והארכת התיישנות), התשס"ז-2006, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, אני מבקש לתקן טעות, אני בעד. הצבעתי במקומו של חבר הכנסת וילן. היו"ר יצחק אהרונוביץ: רגע, נעשה סדר: קודם כול, 14 בעד, נגד - 1. רבותי, אנחנו מעבירים את הצעת החוק לדיון בוועדת הכנסת, שתחליט לאיזו ועדה להעביר את הצעת החוק. אני רוצה לציין שחבר הכנסת אריאל ישב במקומו של חבר הכנסת אבשלום וילן בטעות, והוא גם הצביע נגד והוא מבקש לתקן את ההצבעה. גדעון סער (הליכוד): אדוני היושב-ראש, הערה תקנונית: מאחר שההצעה הוכנה לקריאה ראשונה בוועדה לקידום מעמד האשה, בעצם מבקש חבר הכנסת זאב להוציא אותה, שלא לומר לגזול, מהוועדה לקידום מעמד האשה. לצורך זה הוא זה שצריך לבקש. למיטב ידיעתי - אבל יושב פה סגן המזכיר – החוק עובר וניתן לבקש להעביר לוועדה, אבל הוא חוזר לוועדה שבה הוא הוכן. אחרת, לכל קריאה, המליאה תצטרך לדון מחדש. היו"ר יצחק אהרונוביץ: החוק עבר. אנחנו רק מחליטים לאיזו ועדה. ראובן ריבלין (הליכוד): ברור שעבר, אבל הוא כבר היה בוועדה והוכן. - - - גדעון סער (הליכוד): לא. היו"ר יצחק אהרונוביץ: רבותי, זה כמובן בהתייעצות. חבר הכנסת סער, התייעצתי אתו קודם, והצעת החוק תעבור לוועדת הכנסת והיא תחליט. לא תהיה שום בעיה. כנהוג, אתה תשיג את הרוב שם, וזה יעבור. הצעת חוק הזכות לעבודה בישיבה, התשס"ז-2006 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/120).] (קריאה ראשונה) היו"ר גדעון סער: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום: הצעת חוק הזכות לעבודה בישיבה, התשס"ז-2006, קריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת שלי יחימוביץ. בבקשה. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק הזכות לעבודה בישיבה, של חברי הכנסת מרינה סולודקין, גדעון סער, זבולון אורלב ושלי, מעניקה לאנשים עובדים את מה שאמור להיות מוקנה להם באופן טבעי לחלוטין, בלי צורך בהתערבותו של המחוקק, אלא שאנחנו נמצאים בעידן מסוכן שבו זכויותיו של עובד היו למרמס, וכבודו והזכויות שהן מובנות מאליהן לא רק ביחסי עובד ומעביד אלא בין אדם לחברו היו למרמס, ולנו המחוקקים אין אלא להתערב ולומר למעביד: תן כיסא לקופאית שלך. אין צורך שהיא תעשה את עבודתה בעמידה. אין כל צורך. העמדתה היא לצורך התעמרות בלבד. אני מוצאת סימבוליות בכך שהחוק עולה במקרה ביום הזה, יום המאבק הבין-לאומי באלימות נגד נשים, כיוון שגם ביחסי עובד-מעביד יש מידה רבה של אלימות פיזית, בוודאי כשמעסיק גורם - במקרה הזה באמת רוב הנשים שהחוק הזה מחוקק, ומחוקק לטובתן בעצם, ואם לדייק, רוב העובדים הם נשים. יש גם בהתעמרות הזאת המתמשכת על פני שעות, בסבל ובייסורים הפיזיים שנאלצות קופאיות לעבור כדי לממש גחמות כאלה ואחרות של המעסיק, מידה רבה של אלימות. שוב אני אומרת, שרוב העובדים אשר ייהנו מפירותיו של החוק הזה הם נשים, שהתרגלנו לראות אותן עומדות. העיניים כבר לא מושפלות במבוכה כשאנחנו רואים אותן, שלא לצורך, מתענות ורגליהן מתנפחות וגבן כואב. גם אם תהיה להן דקה אחת לשבת, הן לא יוכלו לשבת, כיוון שאין כיסא בנמצא בכל החנות. במיוחד ובמכוון ובמזיד לא יימצא שם ולו מושב אחד קטן לנוח עליו ולו לרגע אחד. החוק הזה, חוק הזכות לעבודה בישיבה, הוא לא חוק של בטיחות בעבודה, כפי שהיה במתכונתו הראשונית ועבר שינויים רבים ועבודה ממושכת, אלא חוק כבוד האדם העובד. כך אני רואה את החוק הזה. בית-הדין לעבודה יהיה רשאי לפסוק פיצויי עונשין גם אם לא נגרם שום נזק. כלומר, עובד שלא סופק לו כיסא, יוכל הוא או ארגון יציג או כל ארגון שהוא להגיש תביעה לבית-הדין לעבודה, וייפסקו לאותו עובד, או לאותה עובדת בדרך כלל, פיצויים של עד 200,000 שקלים לפי הנסיבות ולפי חומרת המעשה, גם אם לא הוכח שום נזק - רק משום שלא סופק לה כיסא. אני רואה בזה חשיבות רבה, הצהרתית, עם משמעות עונשית והפגנתית מרחיקת לכת. היו"ר גדעון סער: חברת הכנסת יחימוביץ, רק כדי לעדכן אותך: היה כאן ויכוח תקנוני. יושב-ראש הכנסת לשעבר היה בדעה שאני צדקתי בפרשנותי לתקנון בעניין הוועדה שהחוק הקודם היה צריך לעבור אליה. ראובן ריבלין (הליכוד): הצעתי את האסמכתה. היו"ר גדעון סער: עם זאת, אין לי כוונה לנצל את מעמדי כיושב-ראש הישיבה ולתקן את קביעת היושב-ראש הקודם, ואני סומך על הגינותה של ועדת הכנסת. בבקשה. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, אני מודה לך על העדכון. היו"ר גדעון סער: כי את יכולת לתמוה למה - - - ג'מאל זחאלקה (בל"ד): בתנאי שיצחקי לא יפעיל משמעת קואליציונית. היו"ר גדעון סער: חברת הכנסת יחימוביץ, בבקשה. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): חוק הזכות לעבודה בישיבה - דרך אגב, את השם החדש הזה טבע חבר הכנסת זבולון אורלב בפרץ של יצירתיות פיוטית, ואני חושבת שהשם הזה מיטיב להגדיר את רוחו של החוק: חוק זכות לעבודה בישיבה. הוא נחקק למען ידעו המעסיקים כי העובד איננו בהמת - - - היו"ר גדעון סער: זכויות וחובות זה שפה ליגלית ולא שפה פיוטית. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): בעיני, היה בזה אלמנט פיוטי. החוק הזה נחקק למען ידעו המעסיקים שהעובד אינו בהמת עבודה שאפשר לנצלה עד בלי די ובלי שום סייגים. סיפר לי חבר מה הסיבה האמיתית לכך שהקופאיות עובדות בעמידה. מתברר שיש מחקרים המעידים על כך שתפוקתו של אדם עומד גדולה ב-15% מתפוקתו של אדם יושב. כלומר, יש מחקרים שמצביעים על כך שככל שתסחט את חומר הגלם הזה ותפיק ממנו את המקסימום, כך יגדלו רווחיך. ההתייחסות הזאת אל העובד כאל חומר גלם שאפשר להגביר את תפוקתו ולהגביר את מה שתוכל לסחוט ממנו, את טובות ההנאה שיינתנו לך בשל העבדתו וההתעללות בו, היא מלכתחילה כל כך בלתי מוסרית בעיני, עד שאני תוהה לפעמים עד לאיזה אבסורד אפשר יהיה להביא את ההנחה הזאת שצריך להפיק מן העובד את המקסימום. האם אולי לעמוד מאחורי הקופאית ולהצליף בה בשוט? אולי גם זה יגביר את תפוקתה אם היא כבר עומדת? אולי מדי פעם איזה זרם של מים קרים כדי להגביר את תפוקתה? אני יודעת שזה נשמע דמיוני, אבל לו היו מספרים לנו לפני 15 שנים שקופאיות בסופרמרקט יעמדו על רגליהן, הרי היינו משתוממים ושואלים למה. היו"ר גדעון סער: חברת הכנסת יחימוביץ, מתי זה התחיל? את יכולה לשים את האצבע? שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): כן, אני יכולה לשים את האצבע, מכיוון שעסקתי בתופעה גם כעיתונאית. כאן באמת מגיע האלמנט האישי של סגירת מעגל, וסליחה על הקלישאה. טיפלתי בנושא הזה כבר לפני עשר שנים כעיתונאית בתוכנית הרדיו "הכול דיבורים". ראיינתי בעיוות קול קופאיות שבפעם הראשונה התבקשו לעמוד, ועקבתי אחרי התופעה הזאת, אחר כך גם בעבודתי בטלוויזיה, והיה קמפיין ציבורי ואנשים הזדעזעו ומאומה לא עזר. אני אומרת שהחוק הזה חיוני ואני גאה בו, אבל חבל שאנחנו נאלצים לחוקק אותו, מכיוון שבאמת יש כאן אלמנט כל כך בסיסי של חוסר הגינות ותופעה שפשטה כאש בשדה קוצים והפכה לנורמה, עד שכמו שאמרתי כבר, הפסקנו להתבייש ולחוש מבוכה כשראינו את הנשים האלה משרתות אותנו בעמידה. שואלים אותי לפעמים אם לא היתה לי - - - היו"ר גדעון סער: את יכולה לומר מתי זה התחיל? שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): לפני כעשור אחד בדיוק. לפעמים שואלים אותי: האם לא הועלת יותר בתקשורת מאשר בפוליטיקה? על כך אני משיבה מייד: לא, אבל זו הדוגמה הקלאסית. שנים של קמפיינים ציבוריים והפגנות וניסיונות החרמה של ה"סופר-פארם" וראיונות וגילויי דעת, ושום דבר לא עזר. והנה, כאן יש לנו הזכות הגדולה שהוענקה לנו לעשות טוב לאנשים אחרים ולחלץ אותם מעוולה שנעשית להם. ראובן ריבלין (הליכוד): ושימותו הקנאים, אבל עכשיו את לא פחות בתקשורת. היו"ר גדעון סער: אבל העניין הוא שלא בטוח שזה דבר קולקטיבי, שאתה יכול לומר את זה כהנחה - - - ראובן ריבלין (הליכוד): אמרתי אישית ונקודתית. היו"ר גדעון סער: אישית ונקודתית זה נכון. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): בשעתו אמר לי מנכ"ל ה"סופר-פארם", ליאור רייטבלט, שהוא מעמיד את הזבניות כיוון שהוא רוצה לתת כבוד ללקוחות המבקשים שירות בגובה העיניים. כך מוענק להם, ללקוחות, הכבוד. ואילו אני אומרת: כשאני באה ורואה אשה קשת-יום, גם מרוויחה פרוטות, עומדת על רגליה כדי לשרת אותי, אני לא מרגישה שרוחשים לי כבוד, אני מרגישה מושפלת. אני חשה את השפלתה. וזה עוד אחד מעיוותי המושגים והאלהת המושג "צרכנות". הכול למען הצרכן, הכול כדי שהצרכן ירגיש טוב. לא משנה שאותו צרכן, בעולמו האחר, היותר אינטנסיבי, הוא גם עובד שזכויותיו נלקחות ממנו. אבל כיוון שהצרכנות הפכה לאיזה ערך עליון, שעליו נאבקים והוא החשוב ביותר, כמו, אגב, בשביתה ברשות שדות התעופה כשסבלים ומנקות קשי-יום גרמו קצת קשיים לנוסעים כדי להיאבק על מקום עבודה, על הזכות לנקות שירותים, על הזכות לסחוב מזוודות – גם אז הזעקה היתה צרכנית, למה אני צריך לחכות שעות למזוודה שלי. אני מבקשת להפוך את היוצרות ולשים את האדם העובד בראש סדר העדיפויות, ואת הצרכנות, שהיא חשובה כשלעצמה, במקום השני. אני חושבת שהחוק הזה הוא עוד צעד קטן בכיוון הזה. אני רוצה לסיים דווקא באנקדוטה מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות שניהל חבר הכנסת שרוני, שם ניסתה אחת הנציגות של ארגוני המעסיקים – אני לא זוכרת בדיוק איזה ארגון זה היה, זה היה ארגון קטן כלשהו – בכל זאת לחזור הביתה עם הישג מישיבת הוועדה. יש סעיף בחוק שאומר, שאם הכיסא גבוה מדי יוצב הדום, כדי שהרגליים לא יתנדנדו באוויר, והיא התחננה על נפשה בוועדה שלפחות לא יהיה הדום, או שההדום יהיה רק אם העובדת מבקשת, שאנחנו יודעים מה המשמעות. אמר לה חבר הכנסת שרוני, ואני מתאפקת שלא לחקות אותו: אני מסכים שלא יהיה הדום, אם לקופאית יהיה כיסא כמו של מנהל. גם זה ממצה את רוח הדברים. תודה. היו"ר גדעון סער: תודה לחברת הכנסת יחימוביץ. אנחנו עוברים לדיון. חברת הכנסת מרינה סולודקין - אינה נוכחת. חבר הכנסת אורי אריאל. אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני רק רוצה להודות לחברי הכנסת המציעים, ואנחנו כמובן נתמוך בחוק. תודה. היו"ר גדעון סער: תודה לאדוני. חבר הכנסת מאיר פרוש - אינו נוכח. חבר הכנסת יעקב מרגי - אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת חנין הבטיח לתמצת בדקה וחצי. היו"ר גדעון סער: אם הוא הבטיח, הוא בטח גם יקיים. דב חנין (חד"ש): בהחלט, אדוני, אני מתכוון לעמוד בהבטחתי לחבר הכנסת אריאל לקצר. בכל זאת, כמה משפטים. ראשית, ברכות ליוזמי החוק, וקודם כול לחברת הכנסת יחימוביץ. חוק ראוי, חשוב, והתחלת טיפול בבעיה קשה ורצינית ורחבה של העסקה פוגענית, שקיימת אצלנו, למרבה הצער, במגוון צורות ובמגוון דרכים. היום היה דיון בוועדת הכלכלה על תנאי העבודה של דיילים. שמענו שם עוד דוגמאות לכל מיני סוגים של העסקה פוגענית. אלה הם אכן דברים שפוגעים בכבוד האדם, בזכויותיו הבסיסיות. הם פוגעים קשות ביכולת ובזכות לעבוד בצורה ראויה, בצורה תקינה, בצורה בטוחה לפעמים, בצורה שמכבדת את העובד ונותנת לו את המינימום שמגיע לו. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, אני מקווה שאכן זו תהיה תחילתו של מעשה, ושאנחנו בקדנציה הנוכחית נצליח לחוקק חקיקה רחבה בתחום ההתמודדות עם ההעסקה הפוגענית לכל צורותיה הרעות והרבות. אני מאחל שהחוק הזה כתחילת הדרך יגיע לסיומו המוצלח במהרה בימינו. תודה רבה. היו"ר גדעון סער: תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, בצד הברכות והתמיכה בחוק יש לי שלוש הערות. האחת, אנחנו צריכים להיאבק בכל סוג של טוטליטריזם, כולל טוטליטריזם של הצרכנות ושל הצרכן, ויש דבר כזה. דבר שני, לפעמים צחקנו, התגלגלנו מצחוק על צ'רלי צ'פלין בסרט "זמנים מודרניים" - ומה שעושים לקופאיות דומה לתיאורו הנבואי כמעט של צ'רלי צ'פלין כבר בשנות ה-30 המוקדמות. היו"ר גדעון סער: אולי תתאר. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): יותר חשוב שהוא ידגים. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אין לי השפה הפואטית שיש לחבר הכנסת אורלב, ושפתי דלה מלתאר את הגאוניות של צ'פלין בסרט "זמנים מודרניים", אחד הסרטים החשובים ביותר, המהממים והמרשימים ביותר, וגם החברתיים והאנושיים ביותר, כלומר הפיכת האדם לבורג במכונת הייצור. אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): היושב-ראש, יכול להיות שתהיה פה הצגה? היו"ר גדעון סער: לסרט כבר לא נספיק היום. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): דבר שלישי, אני קורא למעבידים, ואני חושב שצריכה לצאת קריאה מהכנסת, לא לאלץ אותנו לחוקק חוקים כאלה. אנחנו נאלצים - כמו החוק הקודם והחוק הזה. דב חנין (חד"ש): טוב שנחוקק חוקים. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): טוב שנחוקק חוקים, אבל אלה דברים שלא צריכים חוקים, זה צריך להיות דבר מוטמע בחברה. הם מאלצים אותנו לחוקק חוקים, ואחר כך נקבע עוד חוק שיקבע שהמעביד לא יגיד לעובד שלו להשתמש במלים אלה ואלה, כי אני חושב שהם מאלצים אותנו. אני קורא מכאן – ואני חושב שאני מבטא את הרגשות של חברי כנסת רבים ושל חלק גדול מהציבור – אנחנו לא צריכים לחוקק חוק על כל פרט ופרט. אלה דברים שצריכים להיפתר במסגרת העבודה, בלי שניאלץ לחוקק חוקים כאלה. יכול להיות שחלק מהדברים צריכים להיות תקנות של משרד העבודה והרווחה, ושייאכפו. לא רק שנחוקק חוקים, אנחנו צריכים לדאוג לזה שהחוק ייאכף במלוא חומרתו, כך שילמדו שצריך לכבד חוק וכבוד אדם וחוקי עבודה במיוחד. תודה רבה. היו"ר גדעון סער: תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חברת הכנסת נאדיה חילו - אינה נוכחת. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה, לרשותך שלוש דקות. אחריך - אחרון הדוברים, חבר הכנסת זבולון אורלב. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שר האוצר נתניהו אמר בזמנו, שהוא מתכוון במסגרת - - - היו"ר גדעון סער: אתה מתכוון שר האוצר לשעבר. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): זה כבר תואר קבוע. נסים זאב (ש"ס): כן, שר האוצר לשעבר אמר "מחשב לכל תלמיד", ועכשיו החוק אומר "כיסא לכל עובד". אני רק מתפלא שבהצעת החוק לא הוגדר מה גובה הכיסא, כמה רגליים יהיו לו, שלוש או ארבע, מה רוחב הכיסא, איזה סוג של משענת, ומה קורה אם במקום כיסא יהיה כיסא נוח, ואולי ספה נוחה יותר. ומה קורה אם האשה היא בהיריון או לא בהיריון, אם מדובר בקשיש או בזקן. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): הערותיך יפות ונכונות. נסים זאב (ש"ס): אז אני מבקש שכל זה ייכתב לא בתקנון, בחוק. חשוב מאוד. ואם אדם נמוך, מה גובה הכיסא שצריכים לייעד לו; ואם אדם גבוה יותר, מה גובה הכיסא. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אני לא קורא לצופים לצפות בסרטי קולנוע כמו "זמנים מודרניים", אפשר לצפות במה שאומר חבר הכנסת זאב. זה מספיק טוב. נסים זאב (ש"ס): נכון, אדוני. אני רק מבקש ממך שעל כרטיס כניסה תשלם מראש, אם אתה מביט בי כשחקן קולנוע פה. אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): ואם קונים כרטיס זוגי? נסים זאב (ש"ס): אני לא מוכר כרטיסים, סליחה. אני אומר לכם את האמת, לא חשבתי לדבר בחוק הזה כל כך. אבל זה כל כך עצבן אותי לשמוע שחברת הכנסת שלי יחימוביץ תרגמה את כל העניין הזה כאילו העובד נהפך להיות חומר גלם, כמו איזו פרה או חמור שלקחו אותו לרתום אותו לעבודה, ועכשיו החמור כבר לא יהיה חמור, הפרה היא כבר לא פרה, כבר לא מדובר פה בחומר גלם אלא בחומר אנושי. את יודעת, אפשר להביא הצעת חוק, מה מעביד יכול לדרוש מעובד, כמה קילו הוא יכול להרים. למשל, קרטון של ירקות ששוקל 20 קילו, והעובד לא יכול להרים 20 קילו אלא רק 15 קילו. בוא נביא הצעת חוק, יותר מ-10 קילו או 15 קילו אי-אפשר להרים, מעביד לא יחייב עובד. אגב, אנחנו יודעים על מה מדובר, על סופרמרקטים. יש מקום בכלל לשים כיסאות? זה לא מתוך מגמה, מתוך רוע לב, מתוך אי-התחשבות של מעביד בעובד. אני לא אוהב שכל דבר מתורגם לרוע לב, ועכשיו מבטלים את הגזירות הרעות מעל עם ישראל, מעל העובדים. לא צריך לראות את זה כך. נכון, צריך להיטיב עם העובדים. אני בעד החוק הזה, אבל לא לתרגם את זה כפי שזה נשמע פה, איום ונורא. זהבה גלאון (מרצ): אתה בעד החוק? נסים זאב (ש"ס): אני בעד החוק, ואני בעד שהכיסא יהיה כמה שיותר נוח, וכמה שיותר משובח, וכמה שיותר מרופד, אגב. היו"ר גדעון סער: תודה, חבר הכנסת נסים זאב. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אגב, הצעה בקשר למשקל היא הצעה מצוינת, ואני חושבת שזו תהיה ההצעה הבאה שלנו. היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת זבולון אורלב, בבקשה. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כפי שנאמר בפתיחה, הצעת החוק הזאת היא שילוב של שתי הצעות חוק פרטיות: הראשונה, של קבוצת חברי כנסת בראשותה של חברת הכנסת שלי יחימוביץ ועמה חברי הכנסת מרינה סולודקין וגדעון סער, הצעת החוק הפרטית השנייה היא ביוזמתי, והן מאוחדות כאן להצעה אחת לקריאה ראשונה, וכך גם יהיה בקריאה השנייה והשלישית. אני רוצה לומר משהו לחבר הכנסת זאב. אני בהחלט מסכים שלא כל חוק הגנה על עובדים בא כתוצאה מכך שהגענו למסקנה שיש אנשים רעי לב, רשעים, שחורשים בלילה מזימות כנגד העובדים. הבעיה היא יותר סדרי העדיפויות והמחשבה של המעסיקים. אם המעסיק לא רואה את העובד, לא סופר את העובד ורואה רק את צורכי הרווחים שלו, שוקל בכל דבר מה יכול להגדיל יותר את הרווחים - זה לעתים נעשה על חשבון בריאותו של העובד, רווחתו של העובד, נוחיותו של העובד. זה אחד מהחוקים שהם בבחינת דוגמה. אגב, בשיחות שקיימו אתי ראשי הרשתות, כמו ודאי עם חברת הכנסת יחימוביץ - - - שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אלי הם לא באו. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אלי בא אחד מהם, שהזכרת את שמו כאן מעל הבמה - אף אחד לא ניסה לפנות אלי ולומר שזה חוק לא נכון, שזה חוק שפוגע בו. אף אחד לא העז לומר זאת, כיוון שהשכל הישר של כל אדם מלמד, שזו כמעט תביעה בלתי אנושית לבקש מאדם לעמוד עשר שעות - הקופאיות בדרך כלל גם עובדות שעות נוספות - לעבוד בעמידה עשר שעות. חברים, בואו ננסה אנחנו לעמוד. זה דבר בלתי אפשרי. לכן, החוק עונה על צורך אמיתי. אגב, זה לא רק במרכולים למיניהם. יש עוד מערכת שלמה שזה יעזור לה. הדבר לפני האחרון שאני רוצה לומר הוא שהחוק שמונח לפניכם הוסכם בוועדה, ועדיין צריכים לחדד יותר כמה דברים ולהשלים אותם. הנושא של החזקות. החוק לא אומר באופן ישיר: כל עובדת רשאית שיהיה לה כיסא. הוא לא אומר את זה באופן חיובי, אלא מנוסח באופן כזה שזה ניתן להבנה. לכן, התלבטנו הרבה. הואיל ולא רצינו לעכב את החוק, אמרנו: בואו נגיע להסכמה על הקריאה הראשונה, ואת יתרת העבודה נעשה לקראת הקריאה השנייה והשלישית. חלק מהעניין הוא בשאלת האכיפה. יש לנו המון חוקי הגנה על עובדים. רובם לא מקוימים, החל מחוק שכר המינימום ועד חוקים אחרים, ואין פוצה פה ומצפצף והעובדים סובלים. לכן, חלק מהלקחים של החוק הם אי-יכולת אכיפה. בחוק הזה יש חידושים מאוד מאוד מעניינים. אחד הוא שאפשר לפסוק פיצויים בלי להוכיח נזק, שזה דבר מאוד מאוד חשוב, כי אחרת אף אחד לא יכול לתבוע. הדבר השני הוא, שמי שיכול לתבוע זה כל ארגון שעוסק בזכויות עבודה, אם העובד מסכים לזה. זאת אחת הפעמים הראשונות שלא מדובר רק על ארגונים יציגים, אלא על ארגון שעוסק בזכויות עובד, וזאת באמת פריצת דרך גדולה מאוד. הדבר הכי חשוב הוא, שאי-אפשר להסתתר מאחורי קבלני כוח-האדם ולהגיד שאתה לא אחראי לעובד אלא הקבלן. החוק אומר, שמי שמעסיק בפועל הוא זה שנושא באחריות. לכן אני אומר שיש כאן צעד קדימה. ודאי לקריאה השנייה והשלישית נבוא אליכם עם דברים יותר מוגמרים, ואני מציע לחברים לתמוך בהצעת החוק. היו"ר גדעון סער: תודה לחבר הכנסת זבולון אורלב. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הזכות לעבודה בישיבה, התשס"ז-2006, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר גדעון סער: 13 הצביעו בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק הזכות לעבודה בישיבה, התשס"ז-2006, התקבלה בקריאה ראשונה, והיא תעבור לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לשם הכנתה לקריאה שנייה וקריאה שלישית. למען הפרוטוקול אני מציין, שבעת שישבתי כאן השם שהופיע על המסך היה עדיין שמו של היושב-ראש הקודם, חבר הכנסת אהרונוביץ, אבל בכל זאת אני ניהלתי את הדיון הזה ואני הצבעתי. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, ח' בכסלו התשס"ז, 29 בנובמבר 2006, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 19:26.