דברי הכנסת
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכיר הכנסת אריה האן: 4
הודעת יושבת-ראש ועדת הכנסת 6
רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): 6
חילופי גברי בוועדות הכנסת 6
רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): 6
הצעות סיעות יהדות התורה - האיחוד הלאומי - מפד"ל, הליכוד ורע"ם-תע"ל - חד"ש - בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 7
1. הכוונה לייקר את המים ואת הלחם והתייקרות עמלות הבנקים; 7
2. ליקויים במערכת ההסברה של הממשלה; 7
3. מדיניותה כלפי האזרחים הערבים בתחומי החינוך, הכלכלה והחברה 7
יעקב כהן (יהדות התורה): 7
השר יעקב אדרי: 10
השר יעקב אדרי: 11
דני נוה (הליכוד): 13
השר יעקב אדרי: 17
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): 20
השר יעקב אדרי: 22
אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): 23
נסים זאב (ש"ס): 25
גלעד ארדן (הליכוד): 27
אלכס מילר (ישראל ביתנו): 28
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 30
מזכיר הכנסת אריה האן: 30
הצעות סיעות יהדות התורה - האיחוד הלאומי - מפד"ל, הליכוד ורע"ם-תע"ל - חד"ש - בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 31
1. הכוונה לייקר את המים ואת הלחם והתייקרות עמלות הבנקים; 31
2. ליקויים במערכת ההסברה של הממשלה; 31
3. מדיניותה כלפי האזרחים הערבים בתחומי החינוך, הכלכלה והחברה 31
בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 31
יצחק גלנטי (גיל): 32
שמואל הלפרט (יהדות התורה): 33
חיים אורון (מרצ): 35
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 37
מוחמד ברכה (חד"ש): 38
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 41
עתניאל שנלר (קדימה): 46
הצעת חוק המסייעים לנטרול תוצאות אסון צ'רנוביל (תיקון), התשס"ז-2006 50
מיכאל נודלמן (יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות): 51
סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 53
הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק 54
השר יעקב אדרי: 54
הצעת חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה) (תיקון מס' 10), התשס"ז-2006 54
השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: 55
נסים זאב (ש"ס): 56
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 57
מיכאל איתן (הליכוד): 57
מיכאל איתן (הליכוד): 58
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): 59
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 59
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 60
הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 78), התשס"ז-2006 62
השר יעקב אדרי: 63
נסים זאב (ש"ס): 64
מוחמד ברכה (חד"ש): 66
דב חנין (חד"ש): 66
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): 68
הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 29) (רכב כנכס שאין מופקת ממנו הכנסה חודשית), התשס"ז-2006 72
סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 72
נסים זאב (ש"ס): 74
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 76
מוחמד ברכה (חד"ש): 77
דב חנין (חד"ש): 77
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): 78
נאדיה חילו (העבודה-מימד): 79
דוד אזולאי (ש"ס): 80
רונית תירוש (קדימה): 81
רן כהן (מרצ): 82
ראובן ריבלין (הליכוד): 84
שאילתות ותשובות 86
430. מקרי רצח בעיר טייבה 86
443. אירועי חג שמחת תורה בעיר עכו 88
453. שימוש בשפת ביבים על-ידי שוטרים 89
השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: 89
455. יחס המשטרה לציבור החרדי בערד 91
454. התאונה הקטלנית בכביש 65 93
456. הטיפול בתלונה נגד שוטר 95
457, 508. התנהגות שוטרים כלפי אזרח חף מפשע 97
469. טיפול המשטרה בנהגים שיכורים 99
470. תקיפת ראש ישיבה באשדוד 100
489. התפרצויות למוסדות חינוך באשקלון 101
490. אבטחת מוסדות חינוך 103
497. חקירת תלונה על דקירה בשכונת שמעון הצדיק בירושלים 105
503. מקרי רצח בקלנסואה ובטייבה 107
522. תקיפת רופא ושוטרים באופקים 107
538. גיוס שוטרים לפיזור הפגנות החרדים 109
דברי הכנסת
ז / מושב שני / ישיבות ס"ד-ס"ו /
ו'-ח' בכסלו התשס"ז / 29-27 בנובמבר 2006 / 7
חוברת ז'
ישיבה ס"ד
הישיבה השישים-וארבע של הכנסת השבע-עשרה
יום שני, ו' בכסלו התשס"ז (27 בנובמבר 2006)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:02
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר דליה איציק:
אדוני השר, חברי חברי הכנסת, הנני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני, ו' בכסלו, 27 בנובמבר 2006.
הודעה למזכיר הכנסת. בבקשה, מזכיר הכנסת.
מזכיר הכנסת אריה האן:
ברשות יושבת-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 57) (דיון לפני דן יחיד בעבירות מסוימות), התשס"ז-2006.
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 38) (החמרת ענישה והארכת התיישנות), התשס"ז-2006.
לדיון מוקדם: הצעת חוק איכות הסביבה (דרכי ענישה) (המזהם משלם) (תיקוני חקיקה), התשס"ז-2006, מאת חבר הכנסת גאלב מג'אדלה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות עוספיא ודאלית-אל-כרמל), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת נאדיה חילו, יורם מרציאנו, זהבה גלאון, אבשלום וילן, יואל חסון, רן כהן, נסים זאב ואפרים סנה; הצעת חוק מניעת פגיעה במטפלים, התשס"ז-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - הרכב המועצה וכהונתה), התשס"ז-2006, מאת חברי הכנסת טלב אלסאנע, אברהים צרצור, עבאס זכור ואחמד טיבי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור שימוש במכשירי DVD ומכשירי טלוויזיה ברכב מנועי), התשס"ז-2006, מאת חבר הכנסת אפי איתם; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון - יידוע לקוחות בדבר אתרים פוגעניים במרשתת ואפשרויות ההגנה מפניהם), התשס"ז-2006, מאת חבר הכנסת אלכס מילר; הצעת חוק לעידוד הצמיחה לעסקים קטנים ובינוניים (תיקוני חקיקה), התשס"ז-2006, מאת חברי הכנסת גאלב מג'אדלה ונאדיה חילו; הצעת חוק המכון הלאומי לספורט (מכון וינגייט), התשס"ז-2006, מאת חברת הכנסת רונית תירוש וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ועדת חקירה מיוחדת למלחמת לבנון השנייה, התשס"ז-2006, מאת חברי הכנסת אריה אלדד, אליהו גבאי, ניסן סלומינסקי ויצחק לוי; הצעת חוק הרישום למוסדות להשכלה גבוהה, התשס"ז-2006, מאת חבר הכנסת אלכס מילר; הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון - יציאה לקצבה), התשס"ז-2006, מאת חבר הכנסת ראובן ריבלין; הצעת חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות (תיקון - חיוב מעביד בדמי אבטלה), התשס"ז-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון - הטבות במוסדות אקדמיים, במכינות קדם-אקדמיות ובמוסדות להכשרה מקצועית), התשס"ז-2006, מאת חבר הכנסת גלעד ארדן; הצעת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות עוספיא ודאלית-אל-כרמל), התשס"ז-2006, מאת חבר הכנסת ואסל טאהא וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון - מימון הגנה על חיילים שהוגש נגדם כתב אישום עקב פקודות שביצעו או שנתנו), התשס"ז-2006, מאת חבר הכנסת אפי איתם; הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון - רישום נישואין), התשס"ז-2006, מאת חבר הכנסת מיכאל איתן; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (הארכת חיי המדף של בשר טחון קפוא), התשס"ז-2006, מאת חברי הכנסת משה כחלון ומשה שרוני; הצעת חוק הגנת השכר (תיקון - מועד תשלום שכר), התשס"ז-2006, מאת חבר הכנסת דני יתום; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון - איסור הפליה מחמת גיל והסכמה מדעת לטיפול רפואי), התשס"ז-2006, מאת חבר הכנסת שלמה ברזניץ; הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון - חוק הסדרים), מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ ודני יתום וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ועדות חקירה (תיקון - החלטת הכנסת על הקמת ועדת חקירה), התשס"ז-2006, מאת חבר הכנסת מיכאל איתן; הצעת חוק החברות (תיקון - הצגת שם החברה בכיתוב עברי), התשס"ז-2006, מאת חבר הכנסת אפי איתם; הצעת חוק לתיקון פקודת הסטטיסטיקה (איסוף נתונים על-פי מגדר), התשס"ז-2006, מאת חבר הכנסת חיים אורון; הצעת חוק הגנת השכר (תיקון - תלושי שכר), התשס"ז-2006, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, משה שרוני ודוד אזולאי; הצעת חוק למניעת אלימות נגד מטפלים, התשס"ז-2006, מאת חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ וקבוצת חברי הכנסת.
מסקנות הוועדה לענייני ביקורת המדינה בעקבות דיון מהיר בנושא: מעמדו ויכולת התפקוד של מוסד מבקר המדינה בעקבות הפרסומים האחרונים בדבר המכרז להפרטת בנק לאומי וההאשמות כנגד ניצב בדימוס בורובסקי. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני.
הודעת יושבת-ראש ועדת הכנסת
היו"ר דליה איציק:
הודעה ליושבת-ראש ועדת הכנסת, חברת הכנסת רוחמה אברהם.
רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת):
תודה רבה.
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, שתי הודעות לוועדת הכנסת. ועדת הכנסת קבעה את הוועדות לדיון בהצעות חוק לשם הכנתן לקריאה ראשונה, כדלקמן: הוועדה המיוחדת למאבק בנגע הסמים תדון בהצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (הכרזה על סם מסוכן), התשס"ו-2006, הצעתו של חבר הכנסת שלמה ברזניץ, שמספרה פ/783/17.
ועדת הכלכלה תדון בהצעת חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים (תיקון – מניעת העישון במקומות ציבוריים והעישון הכפוי), התשס"ו-2006, של חבר הכנסת גלעד ארדן וקבוצת חברי הכנסת, שמספרה פ/1216/17; ובהצעת חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים (תיקון – ביטול היתר עישון בבית קולנוע והגדלת הקנסות), התשס"ו-2006, של חבר הכנסת יואל חסון - פ/1167/17.
חילופי גברי בוועדות הכנסת
רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת):
הודעה נוספת, גברתי היושבת-ראש. אני מודיעה בזאת על חילופי אישים בוועדת החוקה, חוק ומשפט: מטעם סיעת העבודה – במקום חברת הכנסת קולט אביטל, יכהן חבר הכנסת אופיר פינס-פז. אני מודה לגברתי. תודה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, גברתי. ועדה עסוקה וחשובה, ואני שמחה שהתוצאות שם הן בדרך כלל פה-אחד.
הצעות סיעות יהדות התורה - האיחוד הלאומי - מפד"ל, הליכוד
ורע"ם-תע"ל - חד"ש - בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:
1. הכוונה לייקר את המים ואת הלחם והתייקרות עמלות הבנקים;
2. ליקויים במערכת ההסברה של הממשלה;
3. מדיניותה כלפי האזרחים הערבים בתחומי החינוך, הכלכלה והחברה
היו"ר דליה איציק:
בבקשה, אדוני חבר הכנסת יעקב כהן, אתה מגיש מטעם סיעת יהדות התורה והאיחוד הלאומי - מפד"ל הצעה להביע אי-אמון בממשלה בשל הכוונה לייקר את המים ואת הלחם והתייקרות עמלות הבנקים. לאחר מכן, אדוני השר, אתה משיב. בבקשה, אדוני; יש לך עשר דקות.
יעקב כהן (יהדות התורה):
כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת הנכבדים, סיעתנו מגישה היום הצעת אי-אמון בממשלה עקב המדיניות הקשוחה והבלתי סבירה של ייקור המים, הלחם ועמלות הבנקים, שהיא פגיעה נוספת בשכבות החלשות.
ייקור מוצרים בסיסיים אלו אין בו שום היגיון, כיוון שכיום המצב במדינה הוא שהאינפלציה יורדת, הדולר יורד, והבנקים מדווחים על רווחי שיא בהכנסותיהם.
אם מדברים על ייקור המים, ייקור זה אין לו שום הסבר, היות שהמצב כיום הוא שהרשויות המקומיות רוכשות את המים ב-2.3 שקלים למ"ק מים ומוכרות אותו היום ב-4 שקלים. ולא די בזה, רוצים היום להעלות את מחיר המים ל-7 שקלים למ"ק – זה ייקור של 60%.
סיבת הייקור נעוצה ברפורמה החדשה במשק המים על-ידי הקמת תאגידים עירוניים למשק המים. עצם הרפורמה מיותר, מה גם שעקב כך רוצים לייקר. ונשאלת השאלה: הרי כל שנה, לאלפים - אלפים רבים של אזרחים - מנתקים את המים, אזרחים שלא יכולים לעמוד בתשלומים, ובכל זאת רוצים עוד היום לייקר את המים. כאשר אנחנו שומעים שאזרחים רבים מתמודדים עם השאלה אם לרכוש תרופות או לשלם עבור מים, איך יעלה על הדעת לייקר את המים, ובאופן כה דרסטי ובלתי סביר? כך ייקור הלחם, מוצר בסיסי ראשוני, אשר רק לאחרונה הועלה מחירו.
אני חושב שמוצרים אלה, היה מן הראוי שהמדינה תסבסד אותם, ועדיין רוצים להרוויח עליהם. כן היה מן הראוי להוריד את המע"מ עליהם, כמו שהצעתי בהצעת חוק – אבל נראה שהמדינה מתנגדת. ואני שואל אם רוצים להגיע למצב שארקדי גאידמק ועוד ארגונים מתנדבים יחלקו לחם ומים ברחובות.
כמו כן, התבשרנו על ייקור עמלות הבנקים, כאשר המצב פה הוא שערורייה. לא רק שהריבית גבוהה עד מאוד, אלא שיש עמלות מעמלות שונות, כפולות ומכופלות, וזה מגיע למאות עמלות, כגון עמלת הקצאת אשראי, עמלת הפקדת מזומנים, עמלת משיכה בטופס, עמלת עריכת מסמכים, עמלת שורה ועוד.
כבר אמרתי בשבוע שעבר בוועדת הכספים: יש לנו מזל, חסד עשה הבורא אתנו שעגבניות רוכשים בחנות ירקות וב"סופרים" ולא בבנקים. אם היו צריכים לקנות עגבניות בבנקים, היה קילוגרם עגבניות עולה מינימום 50 שקל, ואני אסביר.
קודם כול, המוצר היה עולה 20 שקל, כי הבנקים לא עובדים בפחות מ-1,000%. שנית, הניילון היה עולה כסף, אחרי כן היתה עמלת שקילה, אחרי כן היתה עמלת הקצאת הסחורה; אם הוא היה נותן קרטון – גם זה היה עולה כסף; אחרי כן היתה עמלת עריכת מסמכי חשבון – על כך שהוא עשה לי חשבון בסוף; ואם הייתי משלם את הכסף במזומנים, היתה עוד עמלה על הפקדת מזומנים. אז ברוך השם שקונים את זה בחנות ירקות.
אני שמח שגם נגיד הבנק התבטא שהמצב בבנקים הוא מגוחך, וכן ועדת שרים לענייני חקיקה אישרה הצעת חוק לפיקוח בנושא הבנקים.
השר יעקב אדרי:
אתמול.
יעקב כהן (יהדות התורה):
אתמול, אבל הדבר טעון עוד תיקון רב. קודם כול, גובה ריבית האוברדרפט הוא בלתי סביר. רבותי, הכסף זה מוצר. הבנקים קונים כסף ב-1%, אפילו אפס אחוז, עד 5% בבנק ישראל. ב-2.5% בממוצע הבנק רוכש את המוצר ששמו כסף; הוא מוכר אותו אפילו ב-24% - זה כמעט 1,000% רווח. איפה נשמע על מוצר שמוכרים ב-1,000% רווח? זאת שערורייה, במיוחד אחרי שהפסיקו את משיכת האוברדרפט, אז הגביהו את הריבית על החריגה.
ייקור מוצרים בסיסיים אלה הוא פגיעה נוספת, במסגרת מדיניות של פגיעה בשכבות החלשות, שמצבן רע בלאו הכי. כאשר כל הדוחות המתפרסמים גרועים מקודמיהם, ומובאים בהם נתונים מזעזעים, אין צורך להכביר מלים על מצב העוני בארצנו.
יסודן של גזירות אלה הוא המדיניות של הליכוד ושינוי בשנת 2003, עם הרפורמה האכזרית שהכריז נתניהו – ומעניין שבעיתונות נכתב שכמעט כל סעיפי הרפורמה שבקו חיים, וחלקם עוד גוססים בוועדות – הדבר היחיד שנשאר מכל הרפורמה של נתניהו הוא הקיצוץ בקצבאות הילדים, וקשה להגיד מדוע זה קיצוץ כה גדול, של יותר מ-50%.
אני עומד ושואל מעל דוכן זה, איפה מדיניות החמלה שהכריז עליה ראש הממשלה? איפה הן כל המפלגות אשר חרתו על דגלן - -
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת מג'אדלה, אתה עד כדי כך עסוק שאתה לא שומע אותי?
יעקב כהן (יהדות התורה):
- - להיטיב עם השכבות החלשות? איפה מפלגת העבודה? איפה מפלגת הגמלאים ואיפה מפלגת ש"ס? איך אפשר להשלים עם הפערים שמתרחבים באוכלוסייה? מצד אחד יש אוכלוסייה באמת קטנה שחיה ברמת חיים גבוהה ולא יודעת מה לעשות עם הכסף, ואתה אנחנו מיטיבים ברפורמה במס שעומדת להתקבל בתקציב החדש.
מנגד, יש אוכלוסייה שאין לה פת-לחם לאכול, אוכלוסייה שחיה מתחת לקו העוני, ואלה לא סיפורים דמיוניים, אני שומע על משפחות – פונות אלי משפחות שאין להן כסף לקנות לחם, אין כסף לשלם לגן-הילדים ואין כסף למטפלת, שומו שמים. איפה מידת החסד שעם ישראל הצטיין בה כל השנים? הלוא המדרש אומר: הכול צריכים לחסד, אפילו אברהם אבינו. ואיפה מידת הרחמים שהשתבח בה עם ישראל? רבותי, עשיית חסד היא מרשם בדוק להצלחה ופתרון מובהק לכל צרה.
לכן, חברי הכנסת הנכבדים, בגלל המצב בארצנו הקדושה - המצב הביטחוני קשה עד מאוד, על אף הפסקת האש, ואנחנו לא רואים פתרונים באופק. אנחנו צריכים לעורר תפילה למרומים שיערה עלינו רחמים מרובים. גם מצבם האישי של חלק מראשי השלטון לא מזהיר, ואנחנו צריכים תפילה במרומים שיערה עלינו רחמים מרובים, וכל המרחם על הבריות מרחמים עליו מהשמים, אמרו חכמינו. לכן אני קורא לראש הממשלה ולשרים: אנא, הנהיגו מדיניות של חסד ורחמים, כדי שגם אתנו ינהגו ברחמים, ובמהרה ניוושע תשועת עולמים.
על כן, קטונתי מלהבין את המדיניות הקשוחה שהממשלה נוקטת כשהיא מתנגדת להיטיב עם המשפחות החלשות ועם הילדים הרעבים ומתעקשת שלא להחזיר את הקצבאות שנשחקו ביותר מ-50%, ועוד בכוונתה לייקר את המוצרים הבסיסיים. אין פלא שבסקרים שמתפרסמים לאחרונה עולה כי רוב הציבור איבד את האמון במערכת הממשלתית. לכן אנחנו מביעים אי-אמון בממשלה, כי היא מנהלת מדיניות אטומה ומחוסרת חמלה.
השר יעקב אדרי:
את המים שכחת – מה עם המים?
רוחמה אברהם (קדימה):
הוא דיבר על המים, אבל יש לך טעות בהתייחסות: לא מנתקים את המים לאזרחים כי האזרחים לא משלמים, אלא כי הרשויות לא משלמות.
יעקב כהן (יהדות התורה):
הרשויות מנתקות לאזרחים.
רוחמה אברהם (קדימה):
לא אמרתי אם זה גרוע או לא, אין לרשות יכולת לנתק.
השר יעקב אדרי:
הייתי חבר הנהלת עיר; הרשויות מנתקות כל יום את המים לאזרחים.
היו"ר דליה איציק:
גם הרשויות משלמות. אם רשות רואה שאזרח לא שילם לה - - -
רוחמה אברהם (קדימה):
היום אין לרשות יכולת לנתק את המים.
יעקב כהן (יהדות התורה):
תתפלאו לשמוע, אבל הרשות מנתקת יום-יום. אני יכול להגיד לכם שאתמול טיפלתי בחיבור מים לאזרחים.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני. אדוני השר, ואחריו - חבר הכנסת דני נוה.
השר יעקב אדרי:
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כולנו רגישים – מי יותר ומי פחות – כולם יותר, לפי מיטב ידיעתי, בנושא התייקרות הלחם, והשר אלי ישי, כבר בכניסתו לתפקיד, מי שזוכר, בימים הראשונים, הודיע שלא יאפשר את התייקרות הלחם באופן חד-צדדי, באופן של התייקרויות גדולות. אבל מה לעשות, לפעמים צריך להתחשב בעלויות, וכך עשה גם השר אלי ישי, שהרגישות שלו ברורה ולא פחותה מזו של רבים מאתנו.
הנושא חשוב לכולנו, וכולנו זוכרים את ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין, זיכרונו לברכה, כמה הנושא היה חשוב לו, וכמה הוא ביקש שבלחם לא ניגע. אני חושב שהקו הזה נמשך, אם כי יש חריקות פה ושם, ואני מאוד מקווה שהלחם הוא סמל החשוב לכולנו, ונשמור עליו.
היו"ר דליה איציק:
אז איפה זה עומד, אדוני השר? איפה עומד נושא ייקור הלחם?
השר יעקב אדרי:
ההתייקרות שבעלי המאפיות דורשים היא 8.3%. ההעלאה שאישר השר היא מינורית, של 4%.
אברהם רביץ (יהדות התורה):
אני מציע שהלחם לא יהיה סמל אלא שהלחם יהיה לחם.
השר יעקב אדרי:
אני מקבל את ההערה, אבל אני חושב שבכל זאת השר אלי ישי נאבק בעניין הזה והצליח לא מעט במאבקים האלה, אולי לא כמו שכולם היו רוצים, אבל גם אי-אפשר שלא להעלות לגמרי לאורך שנים. עושים את זה במינון נכון, לדעתי, ואני מאוד רגיש בנושאים האלה, האמינו לי.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
קיבלתי ביפר שהזכיר לי שאלי ישי עמד על הדוכן וזעק זעקה מרה על ייקור הלחם. זה אותו אלי ישי?
השר יעקב אדרי:
אל תשכחו שכדי למנוע ייקור נוסף של הלחם, השר אלי ישי חתם לאחרונה על צו המאריך לתקופה נוספת את קיבוע מחיר הלחם לקמעונאים - כדי למנוע את העלאת המחיר לצרכן. יש דברים שהוא יכול לעשות, והוא עושה אותם. אני חושב שאני יכול להעיד על השר אלי ישי שהוא באמת רגיש לעניינים האלה, אלה לא ססמאות בעבורו, והוא עושה את מיטב יכולתו בעניין, וגם מצליח. מובן שקל להגיד לא להעלות אף פעם - - -
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
זה התפקיד שלנו.
השר יעקב אדרי:
בסדר, אבל אני משתדל להיצמד לקו האמצע, שאומר: הנושא החברתי חשוב לנו, אבל יש בעיות גם מעבר לזה.
הנושא של עמלות הבנקים – אתמול נפל בחלקי הכבוד, כיושב-ראש ועדת השרים לחקיקה, להגיד בצורה הכי ברורה שהנושא עבר לפיקוח, על-פי הצעת חבר הכנסת גלעד ארדן, ואני שמח שרוב השרים, גם שר האוצר, תמכו בזה. גם נגיד בנק ישראל תמך – אומנם הוא ביקש תקופה ארוכה, שלא הסכמתי לה, וקיצרנו את התקופה – ובתוך 60 יום הם יגישו את ההמלצות שלהם. אני חושב שהגיע הזמן, ובשעה טובה הכנסת הזאת, בגיבוי הממשלה, מביאה בשורה לכל הציבור.
היו"ר דליה איציק:
זה באמת הישג.
השר יעקב אדרי:
זאת בשורה לכל הציבור. נושא העמלות, שהיה פתוח לגמרי, סוף-סוף ייכנס לפיקוח. אם מדברים על הממשלה, היא ראויה בעניין הזה לברכות רבות. זה נושא מאוד חשוב, שנוגע לכולנו, אבל אני מקווה שהשכבות החלשות ייהנו מזה, כי להן כל שקל שיורד הוא מאוד חשוב.
הנושא האחרון הוא נושא המים. יש כוונה לעבור לתאגידי מים; עשו את זה בכמה מקומות וברובם זה הוכיח את עצמו. אני אומר את זה מתוך ניסיוני שלי: בחדרה עשינו תאגיד, ומה שכתוב, על התייקרות של 50%, זה סתם לזרוק מספרים באוויר. האמת רחוקה מזה. יש מקומות שאם יעשו את זה ביעילות זה יוריד בהם את מחירי המים. אם זה ייעשה נכון זה יוזיל את המים ולא ייקר אותם. כאשר יש תאגיד, זה מוזיל – אפשר לעזור זה לזה, יש ערבות הדדית בין כל הרשויות. בנושא זה הצעת האי-אמון שלך היתה מיותרת, ולפיכך אני מציע לדחות אותה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני השר. חבר הכנסת דני נוה, בנושא אחר: הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה בשל ליקויים במערכת ההסברה שלה.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אין ליכודניק אחד שיבוא לשמוע אותך?
דני נוה (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חייב לומר, כמו בהרבה דברים בחיים, אני מקנא במי שחי בעולם וירטואלי. בעולם הווירטואלי המציאות יכולה להיות מאוד יפה ומאוד ורודה, ומי שחי בעולם הווירטואלי, בסופו של דבר חייו יכולים להיות טובים ונעימים. הבעיה מתחילה, גברתי היושבת-ראש, שמי שחי בעולם הווירטואלי, מנהל את המדינה.
כשאתה שומע את ההצהרות המדיניות, אלו האחרונות שנשמעו היום על קברו של דוד בן-גוריון, אתה תוהה, באיזה עולם וירטואלי חיה הממשלה. דיבורים, שאני מבין, לו נאמרו לפני שנים מספר, במציאות אחרת, מול הפלסטינים, מול מנהיגות פלסטינית בעייתית אבל אחרת, אבל כשאתה שומע את הדברים, כאשר ברשות הפלסטינית מי ששולט זה ה"חמאס", ושלטון ה"חמאס" הזה מסרב להכיר במדינת ישראל, ושלטון ה"חמאס" הזה אחראי לפעילות טרור יומיומית נגד מדינת ישראל, כאשר כולנו יודעים שהתהליך האסטרטגי שה"חמאס" חותר אליו זה תהליך של "חיזבאלליזציה" של אז, ולקחת את המודל של דרום-לבנון ומה שעשה "חיזבאללה" בדרום-לבנון ולבנות מודל דומה בעזה. כאשר כולנו יודעים שהמציאות היא חולשה נוראית של אבו-מאזן, והוויכוח אם הוא רוצה אך לא יכול, או יכול אך לא רוצה, כבר כמעט שלא רלוונטי. ומול המציאות הזאת, לצאת באיזו תוכנית מדינית, מנותקת לחלוטין מהמציאות ששוררת במזרח התיכון, מהמציאות ששוררת בשטח.
אם נוסיף על זאת, גברתי היושבת-ראש, את ההחלטה האחרונה בעניין הפסקת האש - כולנו רוצים הפסקת אש. מי מאתנו לא רוצה שהילדים בשדרות ובאשקלון וביישובי הנגב המערבי לא יתעוררו בפחד בלילה ויוכלו ללכת בצורה שקטה וללא חשש לגן או לבית-הספר בבוקר? כל אחד מאתנו רוצה בזאת. אבל כאשר מדובר בהפסקת אש, ואני שומע גורמים מטעם ראש הממשלה והממשלה, קודם כול מדברים במין יוהרה כזאת: הצד הפלסטיני זכה להפסקת אש, הם נבהלו מהפעילות של צה"ל, הם זוחלים להפסקת אש. הייתי מציע, גברתי היושבת-ראש, גם למי שחיים בעולם וירטואלי וגם למי שמציצים מפעם לפעם אל המציאות, קודם כול, קצת יותר צניעות. קצת יותר צניעות. כי הרי מי שמסתכל רואה ויודע מדוע הגורמים הפלסטיניים ובראשם ה"חמאס" הגיעו למסקנה שהפסקת האש הזאת נוחה להם. הם נבהלו מצה"ל? מתעוררת השאלה, מי באמת זחל פה להפסקת האש הזאת?
אני חושש, גברתי היושבת-ראש, שהאמת יותר קרובה לטענה שמי שזחל פה זה הצד הישראלי דווקא, לצערי הרב, ולא הצד הפלסטיני. כי בצד הפלסטיני, כמו שאמרתי קודם לכן, יש אסטרטגיה מאוד ברורה, ועימות צבאי עם צה"ל עכשיו לא טוב להם. הם מעדיפים להיות במצב שהם ממשיכים להבריח אמצעי לחימה, בעיקר דרך מה שנקרא ציר פילדלפי - להתחמש, לבנות את אותו מודל של ה"חיזבאללה", להכניס אמצעי לחימה מתקדמים נגד צה"ל, אם זה טילי נ"ט או דברים אחרים, טילים ארוכי טווח שיכולים לפגוע בעורף הישראלי. את כל הדברים הללו הם מבקשים לעשות.
הדבר החשוב והנוסף, גברתי היושבת-ראש, מי שקורא ושומע מה אומרים הדוברים המנהיגים הפלסטינים, רואה שבעצם הם שומעים מה קורה בצד הישראלי והם מבינים – בואו נודה על האמת המצערת - שהיה כישלון ישראלי בטיפול באיום של ה"קסאם" וכי לישראל אין יכולת להביא להפסקת טילי ה"קסאם" עם המדיניות כפי שהיתה בשבועות ובחודשים האחרונים.
ובמקום לקבל החלטה אמיצה ונכונה של ממשלת ישראל, שהיא לא פשוטה, היא מורכבת, אבל לא היה מנוס ממנה, לצאת לפעילות צבאית נרחבת מול מוקדי הטרור בעזה, ממשלת ישראל העדיפה לקבל החלטה להבטיח את השקט של היום. והמחיר של זה עלול להיות מחיר הרבה יותר גדול, הרבה יותר קשה, הרבה יותר כבד בהמשך הדרך.
גברתי היושבת-ראש, נזכרתי לאחרונה, אף-על-פי שהייתי מאוד צעיר, בשנת 1970, שראש הממשלה, זכרה לברכה, גולדה מאיר, קיבלה החלטה להתעלם מצעד מצרי של קידום טילי קרקע-אוויר - טק"א - לגדות התעלה, בניגוד להסכם שהיה אז עם ישראל, וממשלת ישראל של אז החליטה, שבשביל השקט מוטב להתעלם ולא לנקוט צעד אמיץ ונכון מול ההפרה הבוטה הזאת מהצד המצרי. את המחיר של ההתעלמות הישראלית שילמנו כעבור שלוש שנים במלחמת יום הכיפורים.
שמעתי טענות מפי גורמים בכירים, לרבות ראש הממשלה, על מה שהיה בלבנון והתפתח בלבנון בשש השנים האחרונות, בשעה שפרצה מלחמת לבנון. ומה היתה הטענה? הטענה היתה, שבשביל השקט מול ה"חיזבאללה", ממשלות ישראל העדיפו להתעלם מהתהליך המדאיג של התחמשות ה"חיזבאללה", של בניית צבא מתוחכם כפי שהם בנו שם בדרום-לבנון. כדי להבטיח את השקט. והנה, אותה ממשלה שהשמיעה את הטענה הזאת רק לפני חודשים מספר עושה בעצם אותו הדבר, רק בחזית אחרת, בגזרה אחרת, מול עזה. ומה תגיד הממשלה הזאת – אני מניח שכבר תהיה באופוזיציה – אבל מה יגידו ראשיה אז מהאופוזיציה בעוד כמה שנים על ההחלטה האומללה שהם קיבלו היום? מה הם יגידו אז?
רוחמה אברהם (קדימה):
חבר הכנסת נוה, נדמה לי שאתה היית חבר בממשלה, לא?
דני נוה (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, הבעיה העיקרית היא, שבשביל להבטיח את השקט הפוליטי של היום, הממשלה עושה צעדים שנשלם עליהם מחיר. והדבר המדאיג ביותר כשאתה רואה את האיומים שמסביב על מדינת ישראל, כשאתה רואה את התהליך, שה"חיזבאללה" לא רק שלא מתפרק מנשקו כפי שהבטיחו לנו בהחלטה 1701 בעקבות המלחמה; לא רק שהוא לא מתפרק ולא מפרקים אותו - הוא מתחמש, הוא מחזיר את כוחו כמו שהיה. ה"חמאס" מתחמש, צבאות מסביב לנו, שהעננים בהם מתקדרים, גברתי היושבת-ראש, כפי שלא התקדרו שנים מבחינת התעצמותם הצבאית. שלא לדבר על האיום הגדול ביותר, והוא האיום שעלול להיות איום קיומי על מדינת ישראל, אם אירן תשיג נשק גרעיני.
ומה קורה פה? ראש הממשלה לא מדבר עם שר הביטחון ולא מאמין לו, שר הביטחון לא מאמין לרמטכ"ל, ואתה שואל את השאלה: ככה אפשר לנהל ביטחון של מדינה כמו מדינת ישראל? עם מנהיגות כזאת? כשראש הממשלה לא מאמין לשר הביטחון שלו ושר הביטחון שלו לא מאמין לרמטכ"ל שלו, והציבור לא מאמין לאף אחד מהם.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אבל בסוף הם נפגשו.
דני נוה (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, הייתי רוצה, לקראת סיום דברי, להתייחס להיבט ההסברתי, שגם פה יש כישלון צורב, לצערי הרב, לכל אורך הדרך.
נדבר רגע שוב על לבנון. אנחנו נמצאים במצב שהחלטה 1701 לא מיושמת, "חיזבאללה" מתחמש וישראל מבצעת גיחות צילום במציאות הזאת. נזכיר קודם כול שהחטופים הישראלים עוד נמצאים בידי המנוולים האלה של ה"חיזבאללה", ואף אחד לא שומר שבמעברי הגבול בין סוריה ללבנון לא יעברו אמצעי לחימה, כמו שהבטיחו לנו בהחלטת האו"ם. וממשלת ישראל מבצעת גיחות צילום, ואת מי מאשימים בעולם? את ישראל. וכולם מלינים על ישראל שהיא מפירה את ההחלטה, וישראל צריכה להתגונן. ואתה תוהה: איפה המדיניות הישראלית, איפה מדיניות החוץ, איפה ההסברה הישראלית?
ובעזה, כאשר מתרחשת אותה טעות אומללה ומצערת מאוד של הפגיעה באזרחים חפים מפשע בבית-חאנון, וזה בא אחרי מעשים מכוונים, לא מוטעים, כפי שאנחנו יודעים, של הקזת דם ורצח של אזרחים ישראלים על-ידי ה"חמאס" ו"הג'יהאד האסלאמי" בשדרות ובמקומות אחרים, את מי מאשימים? את מדינת ישראל.
המחדל ההסברתי החמור ביותר, גברתי היושבת-ראש, נוגע לטיפול של ממשלת ישראל במה שקורה באירן. אם יש מציאות שבה אירן מתקדמת להשגת נשק גרעיני, אני לא מציע שממשלת ישראל תעמוד בראש החזית. כשיש מציאות שבה אירן מתחמשת ומנסה להגיע לנשק גרעיני, אני לא מציע שישראל תהיה מי שיעמוד בחזית המאבק נגד ההתגרענות האירנית. אני כן מציע שממשלת ישראל תהיה מי שיוביל את הקמפיין הבין-לאומי או יביא לקיום קמפיין בין-לאומי בצד המוסרי, בצד המדיני, בצד ההסברתי, נגד ראש מדינה שקורא לחיסול ישראל ולרצח עם.
האם מישהו בממשלת ישראל חושב שגורם כלשהו בעולם יקום ויעשה את העבודה בשבילנו? אני נפגש מפעם לפעם עם גורמים בחוץ, והנושא הזה בכלל לא נמצא ב"רדאר" שלהם, לא נמצא בכלל במרכז החשיבה שלהם – שיש ראש מדינה שרוצה לחסל את מדינת ישראל. אתה מדבר אתם על זה, והשאלה הבאה היא: רגע, אבל תגיד לי, מה עם אבו-מאזן? כאילו הדבר הזה בכלל לא במודעות שלהם, לא במרכז העניין. ומדוע? משום שממשלת ישראל היתה צריכה להוביל בנושא הזה קמפיין בין-לאומי.
היתה לי הזכות, גברתי היושבת-ראש, להיות שותף לגיבוש תביעה משפטית נגד נשיא אירן – אני מקווה שנמצא את הדרך לקדם אותה – תביעה משפטית על כך שנשיא אירן מפר באופן בוטה את אמנת האו"ם שקובעת שמי שמסית לרצח עם עובר עבירה של פשע בין-לאומי. ממשלת ישראל עשתה משהו בעניין הזה? פעלה? נקטה צעד אמיתי כלשהו?
אז לפני שלושה שבועות שמעתי שדני גילרמן, בלי ספק שגרירנו המוכשר באו"ם, הגיש תלונה לנשיא העצרת התורן. נו, בסדר, אז הוא הגיש תלונה, אבל מה ממשלת ישראל עושה מול איום כזה? אני לא אומר שהיא צריכה לקחת את התפקיד של אמריקה בנושא המאמץ למנוע מהאירנים להגיע ליכולת הגרעינית, אבל יש פה היבטים אחרים, שבהם היה אפשר לעורר את דעת הקהל, לעבור מדינה-מדינה, בירה-בירה, מנהיג-מנהיג, ולהגיד: 60 שנה אחרי, יש פה נשיא מדינה שקורא ומסית לחיסול מדינת ישראל, לחיסול העם היהודי בארץ-ישראל. מישהו בממשלה חושב שאם נשב ולא נעשה מישהו יעשה את העבודה בעבורנו?
היו"ר דליה איציק:
הוא לא רק מסית, חבר הכנסת דני נוה. הוא בונה עכשיו מכשירים כדי לבצע את מה שהוא מסית לו.
דני נוה (הליכוד):
יפה, גברתי היושבת-ראש, וזה עוד יותר חמור – הוא גם מסית וגם פועל כדי שיהיה לו הכוח לממש חס וחלילה את האיום הזה.
אני טוען שבעניין האיום עצמו ממשלת ישראל לא צריכה להיות בחזית או בספסל הראשון, אבל בכל מה שקשור למה שעומד מאחורי זה, לאידיאולוגיה המעוותת, לשנאת ישראל, להסתה, להכחשת השואה, לדיבורים על הרצון לחסל את מה שהוא מכנה הישות הציונית בארץ-ישראל, פה היה צריך פעולה מדינית, יוזמה בין-לאומית שרק ממשלת ישראל יכולה לנקוט. ומכיוון שממשלת ישראל לא עושה זאת, היא ראויה לאי-אמון היום בבית הזה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, חבר הכנסת דני נוה. אמרת קודם שאתה מסתובב מדי פעם בחו"ל. לצערי הרב, מעדות אישית, אתה לא מסתובב הרבה, הגם שאני מתחננת לפניך.
השר יעקב אדרי, בבקשה.
השר יעקב אדרי:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לא הייתי הבוקר בשדה-בוקר, אבל קראתי עכשיו את הנאום של ראש הממשלה. אני חושב שהדברים המרכזיים שראש הממשלה אומר, שאם יהיה שלום אמיתי, על-פי העקרונות של מפת הדרכים והקוורטט, נלך לפשרות כואבות – אם מותר לי לומר בזהירות, אני חושב שכל הממשלות אמרו שאם יהיה שלום אמיתי ואם נגיע ליום הזה – אני קצת ספקן – נלך לפשרות כואבות. ברור לכולם, לכל מי שאמת בלבו, שאם רצוננו להגיע לשלום אמיתי, נצטרך לעשות פשרות.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
עם הנאצים? הם נאצים.
השר יעקב אדרי:
חבר הכנסת הנדל, אמרתי שבאופן אישי אני לא בטוח שזה יגיע. גם אני ספקן כמוך. אבל כל ממשלות ישראל – כקו – אמרו שלמען שלום אמיתי נוכל ללכת לקראת פשרה. זה לא פשוט, זה קשה, אבל הלוואי שנגיע ליום הזה; אני לא רואה שהוא יגיע כל כך מהר.
אשר להפסקת האש - - -
בנימין נתניהו (הליכוד):
איזו הפסקת אש? אני קורא ששתי רקטות נורו לעבר מערב הנגב.
השר יעקב אדרי:
יש הפסקת אש. בינתיים אין "קסאמים". יש הפסקת אש.
בנימין נתניהו (הליכוד):
16:27 – שתי רקטות נורו למערב הנגב.
השר יעקב אדרי:
זה אתמול.
בנימין נתניהו (הליכוד):
היום.
השר יעקב אדרי:
אז זה רע מאוד. זה רע מאוד. מובן שלא כל הארגונים מקבלים עליהם את הפסקת האש, חלק מגיבים בגלל מה שקורה ביהודה ושומרון. אם זה יתייצב – מה טוב.
בנימין נתניהו (הליכוד):
סליחה, טעיתי, זה היה אתמול, אבל דובר צה"ל מודיע ב-16:29, כלומר עכשיו, שרקטת "קסאם" נורתה לפני זמן קצר ונפלה בעיר בנגב המערבי, אבל בעזרת השם לא היו נפגעים ולא נגרם נזק.
השר יעקב אדרי:
טוב שלא היו נפגעים. עם זאת, בתוך כמה ימים נדע אם הפסקת האש הזאת רצינית, אם היא תחזיק מעמד, אם היא על דעת כל הארגונים. חשוב לומר שיש שם עשרות ארגונים, ולהשיג הסכמה של כולם לא פשוט, ואני לא בטוח שאפשר להשיג את זה. בכל מקרה, צריך לתת בכל זאת כמה ימים ואז לראות אם זה יתייצב. אם זה יתייצב ויהיה שקט – מה טוב. מובן שלצד זה צריך לראות מה יהיה ההמשך של זה ומה יהיה בציר פילדלפי. זה דבר חשוב ובעייתי שצריך לטפל בו. אי-אפשר לומר שיש הפסקת אש ולא נוגעים בזה. אני בטוח שזה נמצא על שולחנו של ראש הממשלה. יצטרכו לטפל בזה, כי המצרים – עם כל הרצון שלהם – עושים, אבל לא מספיק. אנחנו צריכים לפקוח את העיניים שלנו בעניין הזה.
בנימין נתניהו (הליכוד):
השר אדרי, אני שותף להערכה שלך שאם ציר פילדלפי פרוץ והמצרים לא עושים את שלהם – והם לא עושים – יש רק מסקנה אחת. איך זה מתיישב עם הפסקת אש? אפרופו השאלה ששאל חבר הכנסת נוה – הוא אמר שמצד אחד אנחנו קובלים על ההתעצמות שהיתה בלבנון בשש השנים האחרונות ומנגד אנחנו מייצרים מצב זהה בדרום. יכול להיות שהממשלה טיפלה, אבל זה לא מתיישב עם הפסקת אש. תסביר לי מה קורה.
השר יעקב אדרי:
אין לי ספק שחלק מהפסקת האש, כאשר היא תתייצב – חלק מהנושא יהיה ציר פילדלפי. אין לי ספק שהנושא הזה יעלה על השולחן. כבר יש דיבורים בעניין הזה. אם לא, נצטרך לטפל בזה בעצמנו, עם האמריקנים והמצרים, ולראות איך עושים את זה. אי-אפשר להשאיר את המצב כפי שהוא היום. על זה יש הסכמה מלאה. אני חושב שלא נוכל לאפשר מצב שבו יש הפסקת אש ובציר פילדלפי עולם כמנהגו נוהג. זה לא בא בחשבון. אסור לאפשר למצב שהיה בלבנון להיות כאן. זה לא מקובל, מה גם שלמדנו את הלקח לא מזמן. אני מאמין שפועלים בכל דרך בעניין הזה.
אשר לנושא האירני – חבר הכנסת דני נוה, אני יכול לומר לך ששאלתי את השאלות האלה, וודאי גם אחרים שואלים. רבותי, נעשה מאמץ אדיר, גם בהסברה – יותר בסתר מאשר בגלוי. הנושא האירני מטריד את כולנו, ודאי שהוא מטריד את ראש הממשלה, מטריד את כל מי שנוגע בו. הנושא הזה לא פשוט, הוא קיומי מבחינתנו, ומטפלים בו.
רבותי, זה מסוג הדברים שתסכימו אתי שלא מטפלים בהם ברעש וצלצולים, אבל עושים את העבודה מול מדינות העולם. הייתי במשלחת שביקרה בגרמניה עם פרופסור בן-ששון, והתרענו על כך שם. הם מבינים את העניין. בכל ישיבה שהשתתפנו בה שם העלינו את הנושא. ראש הממשלה עושה את זה אצל כל בעלי הברית שלנו, שרת החוץ עושה את זה, לא מרפים מזה. לא נוכל להשלים – גם ראש הממשלה אמר את זה – עם איום גרעיני מאירן. זה דבר ברור.
אנחנו מקווים ומאוד רוצים שהאמריקנים, אירופה ומועצת הביטחון יטפלו באיום הזה ויורידו אותו מעלינו ומעל כל העולם. אני מאוד מקווה שיגיע היום שהאמריקנים – חבל שהבעיה של עירק מעיקה עליהם – אבל אני מאמין שהנשיא בוש, שידוע כאמיץ לב, לא יתחמק מהבעיה האירנית. זה יושב על השולחנות של כולם.
את ההיטלר שצץ לנו באירן צריך לחסל. הוא אומר את הדברים בצורה הכי גלויה: הוא אומר שהם ישמידו את מדינת ישראל. הוא לא מדבר במלים לא ברורות, הוא מדבר ברור. אי-אפשר להגיד: לא הבנו, אתם לא הבנתם. האיום האירני הוא איום קיומי על מדינת ישראל, ואני מאמין ומקווה ומתפלל שכולם בסופו של דבר יתאחדו מול האיום הזה ויחסלו את התופעה הזאת. תודה לכולם.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה, אדוני השר. אנחנו עוברים להצעה השלישית, הצעת סיעת רע"ם-תע"ל, חד"ש ובל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל מדיניותה כלפי האזרחים הערבים בתחומי החינוך, הכלכלה והחברה. אני מזמין את חבר הכנסת עבאס זכור לנמק את הצעת האי-אמון במסגרת זמן של עד עשר דקות. בבקשה, אדוני.
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול, אני מברך על ההחלטה על הפסקת אש ומתפלל שתהיה הפסקת אש אמיתית משני הצדדים, הפלסטיני והישראלי. אני מתפלל גם שהיא תוביל לשלום אמיתי בין שני העמים.
לענייננו, הממשלה הנוכחית ממשיכה במדיניות של הממשלות הקודמות, ואפילו מחריפה אותה בכל הקשור לאפליה כלפי הציבור הערבי והגדלת הפער החברתי-הכלכלי בין שני המגזרים. עד היום נשמעו רק הבטחות והוכנו תוכניות על הנייר לצמצום הפערים, ולצערי הרב אין כל מימוש של תוכניות אלה. עובדה כי בתקציב 2006 לא היה מענה הולם לבעיות הקיימות במגזר הערבי, הידועות לראש הממשלה ולמשרדי הממשלה השונים, ואכן אותו דבר יהיה גם בתקציב 2007, כשבמקום לתת מענה ופתרונות באמצעות הקצאת משאבים בתחומים השונים יהיו לנו קיצוצים ופגיעה בשכבות החלשות, שרוב רובן במגזר הערבי.
הקיצוצים שנעשו בקצבאות הילדים בשנים 2002–2006 הובילו לגידול במספר הילדים החיים מתחת לקו העוני, כ-120,000 ילדים. לפי נתוני המוסד לביטוח לאומי, תחולת העוני בקרב ילדים ערבים היא כ-59%, לעומת 33% מקרב כלל הילדים במדינה. שיעור תמותת התינוקות הערבים גבוה פי-2.5 משיעור תמותת התינוקות היהודים. משרד הבריאות מייחס את הפער הגבוה בין יהודים לערבים בתמותת תינוקות לפער הסוציו-אקונומי.
בשבוע שעבר גם דובר על מצבן הקשה של רוב הרשויות הערביות, שמתקשות אפילו לתת משכורות לעובדים זה זמן רב, ולא רואים שיש אור בקצה המנהרה. מצבן הולך ומידרדר. למשל, עובדי המועצה המקומית בכפר דבוריה לא קיבלו את המשכורות זה שמונה חודשים. המורים ועובדי החינוך בבית-הספר התיכון דבוריה פתחו בשביתה מתחילת החודש בגלל אי-קבלת משכורות זה ארבעה עד תשעה חודשים, ולצערנו, השביתה בבית-הספר נמשכת עד היום. ההורים מוחים נגד המועצה המקומית וגם נגד משרד הפנים ונגד משרד החינוך, שעד היום לא התערבו למצוא פתרון הולם לבעיה, ומי שמשלם את המחיר הם התלמידים, שחלק גדול מהם אמור לגשת לבחינות בגרות בשנה זו. גם משרד הבריאות ביקש בשבוע שעבר ממשרד החינוך שיפעיל את סמכויותיו כדי להפסיק את הלימודים בחטיבת הביניים דבוריה באופן מיידי, בשל המצב התברואתי החמור בבית-הספר ובבתי-הספר היסודיים בכפר. הרשימה של הרשויות הערביות שעומדות בפני קריסה היא ארוכה מאוד.
כמו כן, קיימים פערים אדירים בין מערכת החינוך היהודית למערכת החינוך הערבית, הבאים לידי ביטוי בהישגי התלמידים. החינוך הערבי מופלה לרעה לעומת החינוך העברי, וזאת על-פי כל מבחני ההשקעה והתוצאה החשובים שיכולים להעיד על הישגים בתחום החינוך. פיגור זה הינו תוצאה של מחסור מתמשך בהשקעת המדינה בתשתיות הפיזיות ובתוכניות הפדגוגיות בכל השנים שעברו. שיעור הנשירה בקרב תלמידי כיתות ט'-י"א כפול מזה שבקרב תלמידים יהודים. שיעור הזכאות לבגרות בקרב בני 17 ערבים הוא רק 31%, ויהודים - 57%. שיעור הלומדים באוניברסיטאות – הערבים מהווים רק 10% מהסטודנטים לתואר ראשון, 5% לתואר שני ו-3% לתואר שלישי.
אפילו לפי הערכת התוכנית שהוכנה על-ידי השלטון המקומי וועדת המעקב הערבית לענייני חינוך בהשתתפות נציגי משרד החינוך, לסגירת פערים בחינוך הערבי, היקף ההשקעה הנדרש הוא 5–6 מיליארדי שקלים, שיתפרסו על כחמש שנים. משרד החינוך מתנגד לפי שעה לקביעה זו והוא מעוניין לפרוס את ההשקעה על פני כעשר שנים.
לדברי אנשי מרכז השלטון המקומי, מספר הכיתות החסרות מתבסס על נתונים פנימיים של משרד החינוך. כך, למשל, קובעת התוכנית כי בשנת 2009 יחסרו 5,700 כיתות חדשות, כדי להשוות את צפיפות התלמידים במגזר הערבי לזו של היהודים, ועד 2012 יהיה צורך להוסיף 400 כיתות מדי שנה בגלל הריבוי הטבעי. היקף ההשקעה בכיתות החדשות נאמד ב-3.8 מיליארדי שקלים. מה עוד שמשרד החינוך מחלק כמעט מיליארד שקלים לעמותות, והעמותות הערביות זוכות לפחות מ-2% של משרד החינוך. זאת אומרת שבעוד משרד החינוך טוען שאין לו תקציבים לסגירת הפערים בכיתות, בלימודים ובהישגים בין החינוך היהודי לערבי, הוא מחלק תקציבים שמיועדים רק ליהודים ובכך מרחיבים את הפער הקיים היום. בזמן שמדברים על הפעלת פרויקטים שונים במערכת החינוך היהודי, תלמידים ערבים לומדים בחדרים מאזבסט מסרטן, כמו למשל בית-ספר "אלסלאם" במג'ד-אל-כרום, בית-ספר "ואדי אלעין" בסח'נין ועוד בתי-ספר בנגב.
לכן, אנחנו לא רואים שיש שינוי במדיניות הממשלה כלפי הציבור הערבי והיא ממשיכה להפלות אותו לרעה בכל התחומים – בנושא החינוך, בנושא הדיור, בנושא תוכניות המיתאר, בנושא הכפרים הלא-מוכרים בנגב ובהריסת בתים, והרשימה ארוכה. לכן אנחנו מעלים את הצעת האי-אמון בממשלה. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה, אדוני. אני מזמין את השר יעקב אדרי להשיב על הצעת האי-אמון.
השר יעקב אדרי:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כשר בממשלה שנוכח בכל ישיבות הממשלה, וכחבר בוועדת השרים לענייני המגזר הלא-יהודי, אני עד לכך שהממשלה מסייעת לאזרחי מדינת ישראל מהמגזר הלא-יהודי. לראיה אביא גם כמה דוגמאות, שכדאי שתדע אותם. אני חושב שבנושא הזה חל שיפור לא קטן.
ההחלטה שהתקבלה רק בחודש אוגוסט האחרון בוועדת השרים לענייני המגזר הלא-יהודי עוסקת בקידום השוויון ושילוב אזרחי ישראל הערבים בשירות המדינה. הוחלט לאמץ את המלצות הצוות המשותף לנציבות שירות המדינה, למשרד המשפטים ולאגף התקציבים במשרד האוצר בדבר דרכים נוספות לקידום ייצוגם ההולם של בני האוכלוסייה הערבית, לרבות הדרוזית והצ'רקסית, בשירות המדינה. ההחלטה כוללת כמה מהלכים לטובת העניין, כגון קביעת יעד שלפיו עד סוף שנת 2008 לפחות 8% מעובדי המדינה יהיו מבין האוכלוסייה הערבית, ועד לסוף שנת 2010, לפחות 10% יהיו מבין אוכלוסייה זו. אני חושב שזה בכל זאת שיפור וזאת התקדמות חשובה מאוד.
כמו כן, הוחלט להטיל על כל אחד ממשרדי הממשלה ויחידות הסמך לגבש, בתיאום עם נציבות שירות המדינה, תוכנית עבודה שנתית לקידום ייצוגם ההולם של בני האוכלוסייה הערבית באותו משרד, אשר במסגרתה ייקבעו בין השאר יעדים לכל משרד ממשלתי בנפרד; להסמיך את נציבות שירות המדינה לייעד משרות לבני האוכלוסייה הערבית מתוך כלל המשרות בשירות המדינה המתוקצבות בספר התקציב; לתקן את סעיף 1(ג) להחלטה מס' 4729 ולקבוע כי, ככלל, ייעוד המשרות יהיה לכלל בני האוכלוסייה הערבית, לרבות הדרוזית והצ'רקסית, ללא הבחנה בין המגזרים השונים. במקרים מיוחדים תהיה נציבות שירות המדינה מוסמכת, לאור אופי התפקיד ומהותו, לקבוע כי משרה מסוימת תיועד לאחד מהמגזרים הנ"ל.
החלטה נוספת ומאוד משמעותית נתקבלה גם כן בחודש אוגוסט האחרון בדבר תוכנית רב-שנתית לשנים 2009-2006 לפיתוח יישובי המגזר הדרוזי והצ'רקסי. תוכנית זו גובשה על-ידי משרד ראש הממשלה בשיתוף עם נציגי הרשויות המקומיות.
ההיקף הכספי של התוכניות לשנים 2009-2006 יסתכם ב-447 מיליון שקל ויעסוק בשיפוץ ואחזקה של מבני הדת, וכמובן מתן סיוע כספי לצורך עידוד הקמתם של תאגידי מים, תמיכה בהנצחה, הקמה של מוסדות רווחה ותמיכה בהם, פיתוח שכונות ותיקות, הכשרה מקצועית ועוד תחומים רבים שנוגעים לרוב תחומי החיים של האוכלוסייה.
כמו כן, התקבלה ההחלטה בנוגע לעידוד התעשייה והתעסוקה במגזר הלא-יהודי. ההחלטה התקבלה בהתאם למסקנות הצוות המשותף למשרד ראש הממשלה ולמשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ותכליתה היא הקצאת תקציב של 39 מיליון שקל לצורך פיתוח והרחבת אזורי תעשייה קיימים ותמיכה באזורי תעשייה המצויים בשלבי הקמה ביישובים במגזר הערבי, הדרוזי והצ'רקסי.
לסיכום, אני אומר לכם בביטחון כי הממשלה פועלת ותפעל לטובת המגזרים הלא-יהודיים ללא הרף, והצגתי בפניכם כמה דוגמאות. יש עוד כהנה וכהנה דוגמאות שמצביעות על אפליה מתקנת לטובת המגזר הערבי או המגזר הלא-יהודי, וכך צריך להיות. ההחלטות באות בשיתוף פעולה עם ראשי הרשויות, ואני מציע לכם, חברי הכנסת המייצגים מגזרים אלו: תמשיכו לסייע ליישובים האלה עם ראשי הרשויות. אני מאוד מקווה שהפערים ילכו ויצטמצמו.
לפיכך, אני מציע לדחות את הצעת האי-אמון. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
אדוני השר, תודה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון, והדיון הוא משולב. ועדת הכנסת קבעה מסגרת זמן של שלוש דקות לסיעה. אני מזמין את ראשון הדוברים, חבר הכנסת גלעד ארדן, לשאת את דברו. אם הוא לא נמצא, אז חבר הכנסת אופיר פינס-פז מסיעת העבודה-מימד. בבקשה. לכל סיעה שלוש דקות.
אופיר פינס-פז (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול, מוכרחים לומר מלה על הפסקת האש. יש הפסקת אש ו"קסאמים" ממשיכים ליפול. זו נוסחה שאני לא מכיר. או שיש הפסקת אש או שאין הפסקת אש. לא יכול להיות שהרשות הפלסטינית, אבו-מאזן, כל הגורמים שהוא חתם בשמם, לא יכבדו את הפסקת האש. אי-אפשר לעשות הסכמים ולא לעמוד בהם. מי שלא עומד בהפסקת האש הזאת, מי יודע אם הוא יעמוד בסיכומים אחרים. אני רוצה סוף-סוף לראות ששוטרים של הרשות הפלסטינית תופסים יורי "קסאמים", מעמידים אותם לדין ועוצרים אותם בבית-סוהר. פעם אחת תראו שאתם עושים משהו. חתמתם כבר על הסכם - מכבדים את ההסכם.
מעבר לכך, חסרים שני נדבכים חשובים מאוד בהסכם הפסקת האש: 1. ישראל עומדת על כך שהרשות הפלסטינית תשתף פעולה אתה כדי להפסיק את הברחת האמל"ח לתוך רצועת-עזה. מדובר על חומרי נפץ, תחמושת וכלי נשק שבסופו של יום השימוש שייעשה בהם הוא שימוש רצחני והרסני, ולכן אין צורך בהם. צריך לעשות את הכול כדי שהם ייפסקו. אם הפסקת הנשק נועדה לחזק את ארגוני הטרור, מה הועילו חכמים בתקנתם? הרי זה עלול להיות, חס וחלילה, בומרנג או גול עצמי. לכן, ממשלת ישראל צריכה לעמוד על האלמנט הזה; 2. לא פחות חשוב, ואולי יותר חשוב, הוא: הסכם הפסקת האש צריך לכלול את שחרור גלעד שליט. אני גם מוכן לשחרר את כל הגורמים, חברי הפרלמנט או שרים מטעם הרשות הפלסטינית שיושבים בבית-סוהר ישראלי, בהחלט. אבל, גלעד שליט לא צריך להיות קלף מיקוח. גלעד שליט צריך להיות משוחרר, בוודאי אם יש הפסקת אש.
אבל, חברי חברי הכנסת, הפסקת אש כשלעצמה אין די בה. הפסקת אש שאין בה אלמנט מדיני של חידוש ההידברות וחזרה לשולחן המשא-ומתן וחתירה להסדרים מדיניים - גם היא אין בה ממש, כי בסופו של דבר אנחנו יודעים את האמת. יש גורמים ברשות הפלסטינית, בעם הפלסטיני, שמוכנים לעשות "הודנה" של 50 שנה או של 100 שנה, כי הם יודעים שהזמן פועל לרעת האינטרסים הישראליים בגלל האלמנטים הדמוגרפיים. משום שאנחנו מאמינים בפתרון של שתי מדינות לשני עמים ולא בפתרון של מדינה דו-לאומית, ישראל חייבת לעמוד על כך שלצד הפסקת אש ביטחונית תהיה חזרה להסדרים מדיניים. אני מאוד מקווה שהדבר הזה אכן יקרה.
היו"ר אמנון כהן:
נא לסיים. נגמר הזמן. משפט אחרון.
אופיר פינס-פז (העבודה-מימד):
הנאומים בכנסת קצרים.
אני מקווה שההצהרה היום של ראש הממשלה היא לא הצהרה בעלמא והיא לא אמירה לשם אמירה, אלא אמירה שלצדה יש כוונה ברורה. אני מקווה שראש הממשלה הפנים שהדרך האחראית והרצינית לקדם את האינטרסים של מדינת ישראל היא על-ידי מאבק חסר פשרות בטרור וחתירה להידברות מדינית ולהסדרים מדיניים. אני מקווה שהאמירה הזאת לא תישאר בחלל האוויר, אלא תהיה לה המשכיות ברמה המעשית. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת גלעד ארדן.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, לאף אחד בבית הזה אין אשליה שירי ה"קסאם" וה"קטיושות" ייפסק, שאכן הפסקת האש תפעל. זה עניין אסטרטגי מבחינת הפלסטינים וארגוני הטרור ליצור מצב של התחמשות, של התעצמות, לקראת המלחמה הבאה. אבל לא זו הבעיה שלנו - לא ה"קסאמים" שבאים מעזה גם נכון להיום, אחרי הפסקת האש, בנגב המערבי. המאבק שמתמשך בין ראש הממשלה לבין שר הביטחון - שם הירי האמיתי של ה"קסאמים" ושל ה"קטיושות". הם יורים פה זה על זה. צריך להבין איך העולם הערבי, איך ארגוני הטרור מפרשים את המאבק. אצל האויבים שלנו המשתמע מכך הוא כאילו המדינה מתפוררת, כאילו כל המדינה זה ראש הממשלה ושר הביטחון. זו המדינה שלנו, ועכשיו המדינה מתכתשת בינה לבין עצמה. לכן, קודם כול צריך להפסיק את האש הזאת ואת החגיגה היומיומית הזאת מעל גלי האתר כל יום בתקשורת.
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
כבר הפסיקו.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
הפסקת אש בין פרץ לבין אולמרט?
נסים זאב (ש"ס):
כן, כן. האשליה של הפסקת האש הזמנית היא בעצם לתת נקודות נוספות לארגוני הטרור - לפתח עוד "קסאמים" משופרים, עוד "קטיושות", לחפור עוד מנהרות ולהבריח עוד נשק ולעשות עוד ביצורים.
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
אז מה אתה מציע?
נסים זאב (ש"ס):
תיכף אגיד לך מה אני מציע.
אני רק רוצה להבין: כשמדינת ישראל באה ואומרת "אנחנו לא ניתן להם", איך באמת עושים את זה? איך אנחנו יכולים לפקח? איך אפשר לסמוך על אבו-מאזן שהוא יפקח? הלוא כולם יודעים שמדובר פה בנמר של נייר, שאין לו שום כוח. יכול להיות שעכשיו הוא הגיע להסכם זמני, רגעי, אבל איך אנחנו, מדינת ישראל, יכולים להיות בטוחים, אם אחרי פחות מ-24 שעות יורים "קסאמים"? איך אפשר לחבר את ארגוני הטרור ולהביא אותם להסכמה מאוחדת? זאת בעיה. צריך להבין שהזמן לא פועל לטובת מדינת ישראל. יהיה כאן ניצול לרעה, כמו שהיה בלבנון. היינו בשקט זמני, היינו באשליה של רגיעה, ובסופו של דבר הטרור טפח על פנינו.
היו"ר אמנון כהן:
תסיים, אדוני.
נסים זאב (ש"ס):
ולכן, אדוני היושב-ראש, כאשר השר פרץ נותן הוראה לחדש את התיאום הביטחוני עם הרשות הפלסטינית, בניגוד גמור לעיקרון שנקבע, שלא מקיימים אתה שום תיאום ביטחוני כל עוד ממשלת ה"חמאס" עומדת בראשה, צריך להבין שזאת צריכה להיות החלטת הממשלה, ולא יכול להיות שהשכם והערב ראש הממשלה יכחיש את שר הביטחון ושר הביטחון יכחיש את ראש הממשלה - -
היו"ר אמנון כהן:
תודה, תודה.
נסים זאב (ש"ס):
- - וכל אחד יחשוב שהוא מנהל את המדינה והוא הריבון של המדינה הזאת. צריכה להיות פה ממשלה שמשדרת פה אחד ועמדה אחת.
היו"ר אמנון כהן:
לאט לאט – צריכים להכיר זה את זה. לאט לאט.
בבקשה, חבר הכנסת גלעד ארדן, ואחריו - חבר הכנסת אלכס מילר.
גלעד ארדן (הליכוד):
תודה.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום קיבלנו בעצם דוגמה, או הסבר נוסף, מדוע ההסברה הישראלית, ובעצם גם העובדה שמדינת ישראל, עשרות שנים – בעצם מאז הוקם ארגון אש"ף, בשנת 1964 – פעם אחר פעם זזה שמאלה מעמדותיה, מציגה נכונות נוספת לוויתורים ולנסיגות, והנה, הפלא ופלא, במקום שהצד השני יבין זאת כהושטת יד לשלום, כנכונות לבצע ויתורים ולחיות פה יחד למען עתיד משותף, פעם אחר פעם אנחנו מופתעים מכך שהצד השני מפרש זאת כחולשה, ובעצם הדבר הזה רק מזמין עוד ועוד טרור, עוד ועוד פיגועים, עוד ועוד הרוגים, פצועים ומשפחות שכולות.
היום עמד ראש הממשלה על קברו של דוד בן-גוריון, שהיה אולי האדם שאחראי יותר מכול לעוצמתה של מדינת ישראל, ליכולת ההרתעה שלה, ובמקום שראש הממשלה ימחיש שהוא הבין את מה שקרה פה בשנים האחרונות, שהוא הבין את כל מה שראשי מערכת הביטחון – חלק, האמיצים שבהם, אמרו את זה ביושר לציבור הישראלי, ובקול, וחלק אמרו את זה קצת יותר בשקט, כי פחדו שיעיפו אותם מתפקידם – הסבירו פעם אחר פעם: שהנסיגות האלה, והמסר שאנחנו משדרים, שאנחנו עצמנו לא מאמינים בזכותנו על הארץ הזאת ובצדקת דרכנו, זה הדבר שמחליש יותר מכול את ההסברה הישראלית.
במקום שהוא יבין את הדבר הזה, ילמד את זה מהנסיגה החד-צדדית שקרסה בלבנון, ילמד את זה מהנסיגה החד-צדדית שהוא בישר לנו עליה לפני שלוש שנים, שוב מעל קברו של דוד בן-גוריון, במקום זה ראש הממשלה חוזר ומדבר על ויתורים, חוזר ומדבר על נסיגות, חוזר ומדבר על שחרור אסירים שאחר כך יחזרו וירצחו יהודים חפים מפשע.
לצערי הרב, גם ראש הממשלה שלנו, גם שרת החוץ שלנו, ההסברה הישראלית מתמצית אצלם בדברים אחרים: אם אפשר לתפוס תמונה עם ארנולד שוורצנגר ולהפיץ אותה בעיתונות הישראלית למחרת, זה בשבילם חלק מההסברה הישראלית. אם ראש הממשלה יכול להיפגש עם דונה קארן, מעצבת-העל, ולהסביר לה כמה ויתורים הוא מוכן לעשות, זאת בשבילו ההסברה הישראלית.
ביום שאנחנו נבין – ודרך אגב, יש כבר עיתונאים בכירים שהבינו; קחו את דן מרגלית, לדוגמה. לאחר מלחמת לבנון, כשסוף-סוף ירד לו האסימון, הוא אמר, אם משרד החוץ יעמיד היום תזה אחרת, יבוא לעולם ויגיד: הדרישה הפלסטינית לקבל מדינה פלסטינית נקייה, בלי אף יהודי, ולעומת זאת מדינת ישראל צריכה לקבל פה יותר ממיליון אזרחים ערבים שווי זכויות – ואני תומך בכך שהם יהיו ויישארו שווי זכויות – היא דרישה גזענית, ואם אנחנו רוצים להמחיש לעולם שאין בצד הפלסטיני שום כוונה לחיות בשלום, אם פעם אחר פעם נסביר לעולם שעד שלא תהיה הסכמה פלסטינית לקבל את היהודים שגרים ביהודה ושומרון – לצערי כבר לא גרים יהודים בחבל-עזה, אבל את אלה שעוד גרים ביהודה ושומרון – כאזרחים שווי זכויות, במקומות שבהם ייקבע שתהיה ריבונות פלסטינית, אז ורק אז אולי נתחיל לשנות את התפיסה בעולם, ולחשוף שלא מדובר פה בסכסוך על טריטוריה, על קילומטר יותר או קילומטר פחות, אלא מדובר בסכסוך בין דתות, בין האסלאם הקיצוני, שלא מקבל את ערכי החופש - -
היו"ר אמנון כהן:
תסיים, אדוני. תסיים.
גלעד ארדן (הליכוד):
- - ואת התרבות והדמוקרטיה של העולם המערבי. לצערי, גם ראש הממשלה וגם שרת החוץ - -
היו"ר אמנון כהן:
תודה.
גלעד ארדן (הליכוד):
- - במקום לפעול לעוצמתה של מדינת ישראל, ממשיכים להחליש אותה ולהעביר לעולם כולו מסר של חולשה ושל העדר זכות של העם היהודי על ארצו ומולדתו.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. חבר הכנסת אלכס מילר, ואחריו - חבר הכנסת בנימין אלון.
אלכס מילר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להתייחס בקצרה ובאופן כללי למה שקורה היום ובכל שבוע ביום שני - כל הצעות האי-אמון. השאלה העקרונית שרציתי לשאול היא: האם זה נותן באמת את הפתרון שאותם חברי הכנסת מחפשים ואותן סיעות מחפשות, בסופו של דבר, בהגשת הצעות האי-אמון האלה? האם זה באמת מה שהולך לפתור את הבעיות? האם באמת בזמן היקר שעומד לרשותנו, שאנחנו יכולים לנצל אותו לקידום הנושאים האלה, הגשת הצעות אי-אמון זה מה שיפתור את הבעיות? לדעתי לא, כי בסופו של דבר ההצעות האלה לא מתקבלות - - -
גלעד ארדן (הליכוד):
גם כשהיית באופוזיציה טענת את הטענה הזאת, חבר הכנסת מילר? או שהתובנה הזאת הגיעה אליך רק עכשיו?
אלכס מילר (ישראל ביתנו):
תראה, כשהייתי באופוזיציה הייתי חבר כנסת צעיר. למדתי את הלקח שלי, וכמו שאתה יודע – לומדים, מכירים את הדברים.
היו"ר אמנון כהן:
כשתהיה באופוזיציה תמשיך כך. אותו הדבר.
גלעד ארדן (הליכוד):
כשתחזור לאופוזיציה תיתנו לנו אי-אמון - - -
אלכס מילר (ישראל ביתנו):
תשמע, אני מקווה מאוד שכשאני – אם אגיע לאופוזיציה, ואם אגיש הצעת אי-אמון מטעם הסיעה, או שהסיעה תגיש – אני מאמין שהנושא יהיה כל כך חשוב, שלדעתנו הוא יהיה שווה את הזמן של חברי הכנסת שיושבים כאן ומקשיבים לנו, והם יקשיבו להצעת האי-אמון שאנחנו נגיש.
תראו, אנחנו באמת צריכים להעלות נושאים שאי-אפשר לעבור עליהם לסדר-היום. אני חושב שאפילו אצלך היום בישיבה, חבר הכנסת ארדן, כשדנו בנושא התחבורה הציבורית, ועלה נושא הסטודנטים, כשאנחנו מדברים על הדבר הכי טריוויאלי שיכול להיות – לא יכול להיות שהמדינה מפרידה, שהמשרדים הממשלתיים מפרידים בין סטודנטים מהאוניברסיטה ובין סטודנטים מהמכללות, ואנחנו שומעים נציג של משרד התחבורה שאומר: חברים, הבעיה היא לא אצלנו, הבעיה היא בין ארגוני הסטודנטים. נו, באמת. זאת התשובה שנציג רשמי של המשרד צריך לתת? לא יכול להיות דבר כזה.
והצעת האי-אמון בנושא ההסברה – האם מה שאנחנו עושים, מה שנעשה פה בכנסת כל יום שני, זה תורם להסברה של מדינת ישראל? אותם חברים שרואים טלוויזיה, ששומעים כמה רע, כמה הכול גרוע, איך הכול הולך לקריסה – האם זה עוזר להסברה? להיפך. אם היינו כולנו הולכים יד ביד, ומסכימים לפחות בדבר אחד, לדעתי זה היה תורם הרבה יותר מכל השליליות שאנחנו מגלגלים בכנסת שלנו.
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
- - -
היו"ר אמנון כהן:
אדוני, בבקשה לסיים.
אלכס מילר (ישראל ביתנו):
טוב, אז אני מסיים. אני חושב שאנחנו צריכים לשקול – לא אנחנו, מי שמגיש את הצעות האי-אמון – שוב ושוב כל פעם, ולנצל את הזמן לקידום האינטרסים, הרבה יותר.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. תודה. חבר הכנסת בנימין אלון, ואחריו - חבר הכנסת יצחק גלנטי.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר אמנון כהן:
בינתיים, הודעה למזכיר הכנסת.
מזכיר הכנסת אריה האן:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם כי חבר הכנסת דני נוה ביקש להסיר את שמו מהצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 36) (תוספת שנתית לסל שירותי הבריאות), התשס"ז-2006, שסימנה כ/120.
כן הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת הכלכלה בנושא: מוצרי צריכה המיוצרים לייעוד מגזרי. תודה רבה.
הצעות סיעות יהדות התורה - האיחוד הלאומי - מפד"ל,
הליכוד ורע"ם-תע"ל - חד"ש - בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:
1. הכוונה לייקר את המים ואת הלחם והתייקרות עמלות הבנקים;
2. ליקויים במערכת ההסברה של הממשלה;
3. מדיניותה כלפי האזרחים הערבים בתחומי החינוך, הכלכלה והחברה
היו"ר אמנון כהן:
בבקשה, אדוני.
בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כמה שאתה טועה, חבר הכנסת מילר וכל ישראל ביתנו שנתקעו בקואליציה הזאת.
גלעד ארדן (הליכוד):
הם לא נתקעו – תקעו אותנו.
בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
מעולם לא היה מצב כזה של אי-אמון מצד העם. ראש הממשלה חושב שאם הוא מצטלם ליד פולה ודוד בן-גוריון הוא נהיה מנהיג? אנחנו נמצאים בסכנה קיומית, העם פוחד שהצבא לא ינצח במלחמה הבאה, ואין מי שיטלטל את הצבא הזה, ויש מריבות בין ראש הממשלה לשר הביטחון, ונופלים "קסאמים", והתשובה היא: "קסאמים שמסאמים". עומדים לשחרר אלפי רוצחים כדי לתפוס פוזה של מנהיג ליד משפחת שליט, בפופוליזם זול, בלי שום אחריות. המדינה אין לה קברניט ויש אי-אמון אמיתי.
תלך לרחוב, חבר הכנסת מילר, ודבר עם אנשים, מה הם מרגישים. הדבר האחרון שהם מבינים זה איך איווט ליברמן נתקע בממשלה הזאת. אין להם שום הסבר לזה. תדבר עם אנשים. אנחנו נמצאים במצב כזה, ובמקום שראש הממשלה יתעלה מעל הישרדות פוליטית וצורך לגמור כל מיני עסקאות מפלגתיות ויוביל את העם במצב כזה, שהוא אולי ערב מלחמה קשה בהרבה מהמלחמה שהיתה לנו, ואולי מלחמה שאנחנו לא מכירים - - -
אז מי שלא חש, פה, בבניין הזה - זה קורה לכולנו. אנחנו יכולים להגיע לכאן, לחיות בבועה, להיות באמת עסוקים בחקיקה ובנאומים ולשכוח לפעמים מה מרגישים, מה שמרגיש האזרח. היום האזרח מרגיש אי-אמון. זה לא תרגיל פרלמנטרי של הודעה שלנו שיש אי-אמון. האי-האמון כואב ונוקב ברמות האלה, שמעולם לא היו. תמיד היה אי-אמון בפוליטיקאים מכל הסוגים, אבל במערכות היותר מבוססות, בצה"ל, לא היה אי-אמון, והיום אתה שומע קצינים בכירים, חרב איש באחיו ואין מי שיעשה שם סדר. היום אתה שומע חיילים שהתגייסו עם כל המוטיבציה, והם מבטיחים שהם שוב יתגייסו, אבל הם רוצים לדעת שיש בשביל מה ושלא עוד פעם יקראו להם ויגידו: תיכנסו תצאו, תצאו תיכנסו, כי לא יודעים כלום.
היום יש הפסקת אש, אין הפסקת אש, יש הפסקת אש, אין הפסקת אש - וזו רק ההתחלה. זו מציאות מסוכנת למדינה כמו מדינת ישראל. לכן האי-אמון הוא אמיתי. נכון שלצערי הוא לא יניב 61 חברי כנסת, כי עדיין לא בשלו הסכסוכים הפנימיים, כי עדיין לא גאתה ולא גדשה הסאה של כל מה שפוליטיקה עושה. אבל, לצערי, הימים האלו לא רחוקים.
אדוני היושב-ראש, כמו כל אזרחי ישראל, הייתי מאוד רוצה לראות בשחרורו של גלעד שליט. והרי ראש הממשלה הכריז את זה כמטרה של המלחמה: שחרור מיידי ללא תנאי. מובן שהוא היה צריך לומר שהוא לא עומד במטרה הזאת, אבל שחרור תוך הפקרות, תוך שחרור אלפי רוצחים, תוך התעלמות מ"קסאמים", כדי ליצור אווירה, כדי להצטלם ליד משפחה - לכל דבר יש מחיר, אדוני היושב-ראש.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. חבר הכנסת יצחק גלנטי, ואחריו – חבר הכנסת שמואל הלפרט.
יצחק גלנטי (גיל):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, לאחרונה התפרסמה רשימת שירותים ומוצרים האמורים להתייקר בעשרות אחוזים. זה שנים שאנו רואים כיצד מונף שוט הנוגש על דלת העם. העלאת מחיר המים ב-50% ומחיר הלחם בצדו שוללת בפועל כל תוספת שכר או קצבת זיקנה וסעד. המים והלחם הם מוצרים קשיחים, שכן העלאת המחיר לא תקטין את הצריכה, ובוודאי לא את הצריכה הנמוכה בלאו הכי של השכבות החלשות.
ההעלאות הללו לא ישפיעו כלל על השכבות החזקות, אך פגיעתן עשויה להיות קשה ביותר, בין היתר גם על בריאות העם. מאיפה יגיע החיסכון במים? על-ידי הפסקת המקלחות? על-ידי הפסקת ניקיון הבית? והרי יודעים אנו כי יש מחיר מינימלי אשר אינו קשור בצריכת המים. גם אם הצריכה בפועל מתחת ל-12 מ"ק לחודש, גם אז המחיר יישאר אותו מחיר, כנ"ל גם לגבי שירותי הביוב.
מהו הצורך הכל-כך חיוני שראה האוצר בהעלאת מחיר הלחם? הרי לא עברה שנה מאז הועלה מחירו בפעם הקודמת, והשר אלי ישי התחייב מעל דוכן זה שמחירו לא יועלה. לתומי סברתי, הנה, יש לנו בעל-ברית, והיום באה האכזבה. והרי אנו חייבים לזכור מי הם אותם אנשים שצורכים את הלחם כמוצר בסיס. כאשר אנשי האוצר מדברים על העלאת המחירים של מוצרי הצריכה הבסיסיים, הם נוטים לשכוח כי מאחורי כל תוספת מספרים שכזו לקופת המדינה או לקופת העירייה עומדים מאות אלפי אנשים קשי יום, אשר גם כך מתקשים לשמור על כבודם העצמי ולהביא פת-לחם לבני ביתם.
חברי חברי הכנסת, אנו נמצאים כאן כיוון שעם ישראל נתן לנו את המנדט להגיע לבית-המחוקקים ולדאוג לאינטרסים שלו. אני נמצא כאן כחבר סיעת הגמלאים. אומנם הסיעה היא חלק מהקואליציה, ואומנם אני כאן על מנת לשאת נאום חוצב להבות נגד הצבעת האי-אמון, אולם אין ביכולתי להתעלם משוועת העם.
יעקב כהן (יהדות התורה):
ומה אתה עושה?
יצחק גלנטי (גיל):
אני נמצא במשכן זה על מנת לדאוג לאוכלוסיית הגמלאים בישראל, ואין ספק שהעלאת מחירי הלחם והמים תפגע בצורה ישירה וכואבת באלה אשר חיים על קצבת זיקנה דלה.
רבותי, כנ"ל גם העוול שנעשה ביחס לעמלות הבנקים. יש להוריד מהפרק את העלאת מחירי המים והלחם, ויש לטפל באופן חוקי, בחקיקה, להגביל את ההשתוללות של הבנקים. תודה לכם.
היו"ר אמנון כהן:
ביום רביעי יש הצעות חוק, צריך לתמוך בהן. תודה.
חבר הכנסת שמואל הלפרט, ואחריו – חבר הכנסת חיים אורון.
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בעבר הלא-רחוק היו ממשלות בישראל שחשבו איך להיטיב עם העם. ממשלת בגין, לדוגמה, יזמה את פרויקט שיקום השכונות ופרויקטים נוספים מתוך דאגה כנה ואמיתית למאות אלפים מהשכבות החלשות, ובכך הצליחו להביא שינוי לטובה בחייהם היומיומיים.
אולם, לצערנו הרב, היום הכול השתנה. הממשלה הנוכחית גוזרת גזירות על הציבור, שאין הציבור יכול לעמוד בהן. הצעת האוצר להכליל בחוק ההסדרים רפורמה במשק המים, מעין מחטף במסגרת חוק ההסדרים, היא עוד סיבה להעביר את חוק ההסדרים מהעולם. זו עוד דוגמה לרפורמה רחבת היקף, שהאוצר מציע בה להוציא מידי הרשויות המקומיות את הטיפול בגבייה על המים ולהעבירו לגורמים פרטיים. נושא כזה היה צריך להידון בכובד ראש בוועדות, במליאה ובפורומים מקצועיים. צריך היה לקרוא לראשי הרשויות ולשמוע את דעתם, לשמוע את ההתנגדויות של הרשויות ואת השיקולים של משרדי הפנים והאוצר שהובילו להחלטה זו, כדי שבאמת נוכל לקבל תמונה מלאה לפני החלטה כל כך משמעותית. לצערנו, הדבר לא נעשה, כמו כל ההחלטות על רפורמות שמעבירים כאן בן-לילה במסגרת חוק ההסדרים.
אנו מתנגדים לכך משום שהדבר יוביל לייקור דרסטי של המים למשקי-הבית בישראל. לטענת השלטון המקומי – ואת הדברים אמר גם יושב-ראש מרכז השלטון המקומי, מר עדי אלדר – הדבר יגרום לייקור המים בכ-70% ובהמשך אף יותר. משרד הפנים מודה כי השינוי יגרום לעלייה של 50% במחירי המים, וברור שאנו צריכים לעשות הכול כדי למנוע את ההחלטה התמוהה והאטומה הזאת.
ההצעה לייקר את המים בכ-70% היא פגיעה נוספת של הממשלה בשכבות החלשות. זאת ממשלה המנותקת מהציבור. בשעה שיש עוני של מיליון ו-600,000 איש, מאות אלפי ילדים חיים בסיכון ועוד מאות אלפי ילדים נוספים מצויים מתחת לקו העוני, הממשלה מציעה הצעה שמשמעותה ייקור המים, ייקור הלחם ובתווך ייקור עמלות של מאות שקלים למשק-בית בשנה. המשמעות של הצעה זו היא העמקת העוני, ולפיכך אני אומר שהממשלה מנותקת מהמציאות. חבריה חיים בפלנטה אחרת, שאין בה עוני, ואין ילדים רעבים, ואפשר לייקר את המים ואת הלחם, ומי שאין לו לחם שיאכל עוגות ומי שאין לו מים שישתה קולה.
היו"ר אמנון כהן:
סיים בבקשה, אדוני.
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
רבותי, אני רוצה לגלות לכם סוד: יש עניים במדינת ישראל, הרבה מאוד עניים, מיליון ו-600,000 עניים, ובהם 768,000 ילדים עניים. ההחלטה לייקר את המים ואת הלחם, וההתייקרות של עמלות הבנקים - כל אלה מוכיחים את האטימות של הממשלה. על כל אחד משלושת הנושאים האלה ראויה הממשלה לאי-אמון, וודאי שעל כולם יחד.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה.
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
אני כבר מסיים. משפט אחד. יש עוד מגוון הצעות והחלטות תמוהות שהממשלה הגישה בחוק התקציב, במסגרת חוק ההסדרים, כמו הקפאת הקצבאות לזקנים ולילדים וקיצוץ במערכת החינוך, הבריאות והרווחה, ולכן הממשלה אינה ראויה לאמון. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת חיים אורון, ואחריו - חבר הכנסת טלב אלסאנע. בבקשה, חבר הכנסת חיים אורון.
חיים אורון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מגוון הנושאים שעולים בהצעות האי-אמון מדי יום שני נותן בעצם לכל אחד מהדוברים לדבר פחות או יותר על מה שהוא רוצה, ואני בחרתי דווקא להתייחס להצעת האי-אמון של סיעת הליכוד, חבר הכנסת רובי ריבלין, לא משום שהמועמד להרכיב את הממשלה הוא בנימין נתניהו – בסדר – אלא בשל תוכנה: מדיניות ההסברה של ממשלת ישראל.
אני רוצה לקשור את הטענה המובלעת בגוף האי-אמון הזה לנאומו של ראש הממשלה היום על קברו של ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, דוד בן-גוריון. אני חושב שהנאום היה חשוב, המקום היה חשוב וגם התוכן היה מאוד מאוד חשוב.
מבחנו של הנאום הזה, חברי הכנסת, איננו ביכולת הרטורית של מי שנאם אותו. מבחנו של הנאום הזה הוא השאלה אם ראש הממשלה מוכן לאמץ את כל המשמעויות הפוליטיות המעשיות מהאמירה הזאת, שיכול מאוד להיות, ואני מאמין שזה כנראה נכון, שנפתחת אפשרות למשא-ומתן רציני עם הרשות הפלסטינית, עם אבו-מאזן, כאשר ברשות הפלסטינית מכהנת ממשלת אחדות לאומית שנותנת לאבו-מאזן מנדט לנהל משא-ומתן על הסכם שלום עם ישראל.
אני לא מכיר נושא חשוב יותר. אני לא מכיר נושא שישפיע יותר מהשאלה הזאת גם על מחיר הלחם, גם על מחיר המים וגם על תקציב 2007 ו-2008 ועל תקציבי השנים הקרובות. והמבחן שחברי הכנסת עומדים לפניו היום, וקודם כול חברי הקואליציה, הוא אם מפלגת העבודה תריב עכשיו על קרדיטים – מי אמר מה, מתי ובאיזו שיחת טלפון, שהביא למצב הזה – או תאמר לראש הממשלה: אנחנו בממשלה הזאת בתנאי שאתה הולך בדרך הזאת. וסיעת ש"ס, שאני לא רואה אף חבר שלה כאן, סליחה, היושב-ראש, שאמרה תמיד: אנחנו נגד מהלכים חד-צדדיים, אבל אם יש משא-ומתן אנחנו בעד מיצויו, ואת תוצאותיו נביא לרב ולמועצת החכמים, והם יכריעו מה עמדתנו – יש לך גיבוי של סיעת ש"ס.
אני לא רוצה לפנות אל ליברמן, כי אני לא יודע בדיוק במה לפנות אליו, אבל בכנסת הזאת, שלא ירמו את הציבור: אני יודע שראש הממשלה חלש מאוד.
היו"ר אמנון כהן:
אם יש לך רעיון אסטרטגי אתה יכול לפנות אליו.
חיים אורון (מרצ):
יש לי רעיון מאוד אסטרטגי, אדוני היושב-ראש: לך דבֵּר. אני גם חושב שהוא יודע פחות או יותר במה ייגמר הדיבור הזה. גם אתה, בעצם, פחות או יותר יודע במה ייגמר הדיבור הזה. יש לי אשליה כזאת, או מחשבה כזאת, שגם כבוד הרב יודע במה ייגמר הדיבור הזה. יכול להיות שיש מי שמאוד פוחד מעצם הדיבור, כי הוא יודע במה הוא יסתיים. אדוני היושב-ראש, הוא יסתיים בשתי מדינות שחיות זו לצד זו, בשתי בירות בירושלים ובגבולות שציר הפשרה שלהם הוא גבולות 1967, ויהיו חילופי שטחים, ולא תהיה זכות שיבה. זה יהיה הפתרון.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אתה היחיד שאומר את זה, ולא מהיום.
חיים אורון (מרצ):
אני אומר את זה לא מהיום, ואני יודע שרבים בבית הזה לא אומרים את זה אבל יודעים שזה יהיה, ויש גם כמה שיודעים שזה יהיה אבל מוכנים שמישהו אחר יעשה את העבודה הזאת בשבילם.
היו"ר אמנון כהן:
חבר הכנסת אורון, משפט אחרון לסיום.
חיים אורון (מרצ):
לכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שממשלת ישראל עומדת לפני רגע מאוד-מאוד משמעותי, ואני מקווה שהיא תעלה על הדרך הזאת. שאלו אותנו לא פעם אחת: ומה תעשו? אנחנו לא מועמדים להיות חברים בממשלה הזאת, אבל כבר הוכחנו שכשממשלה עושה מהלכים שאנחנו חושבים שהם תואמים את עמדותינו הבסיסיות, אנחנו תומכים בה הרבה יותר מחברים בממשלה שמרפדים את כורסותיה ומחבלים במהלך שלה מבפנים.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. חבר הכנסת טלב אלסאנע, ואחריו - חבר הכנסת מוחמד ברכה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לברך את הפלסטינים וגם את הממשלה הישראלית על ההחלטה הנכונה להכריז על הפסקת אש. חבל שזה בא מאוחר, חבל שהיה צורך בהרבה שפיכות דמים, בהרבה הרוגים חפים מפשע, כדי להגיע למסקנה המתחייבת, שבמעגל הזה אי-אפשר להגיע לסיום בדרך של אלימות ועוד אלימות, אלא צריך להכניס שכל לטירוף המערכות המשתולל זה שנים אחדות.
שמענו שהיה ירי "קסאם" בשעות האחרונות. לכן, בשמי ובשם חברי בסיעת תע"ל-רע"ם אני יוצא בקריאה לצד הפלסטיני לכבד את ההתחייבות, לכבד את ההסכם, ולא לתת עילה או תירוץ לימין הקיצוני בישראל, שרוצה בהמשך האלימות ושפיכות הדמים ומנסה כל הזמן למצוא עילה להמשיך בהריסת התשתית הפלסטינית ובהמשך מדיניות החיסול וזריעת המוות. הגיע הזמן שיהיו גם כאן מחויבות ואחריות ותתקבל ההחלטה של ההנהגה הפלסטינית. אם יש החלטה לקיים הפסקת אש, כל הצדדים הפלסטיניים מחויבים להחלטה הזאת, ולא כל אחד יעשה דין לעצמו וישחק בגורלו של עם שלם ויפקיר את האינטרס הלאומי על מזבח אינטרסים מפלגתיים או אינטרסים של ארגונים כאלה או אחרים.
מצד שני, אנו יוצאים בקריאה גם לממשלת ישראל: אי-אפשר לעשות את הפיצול הפיקטיבי הזה בין הרצועה לגדה. ברצועה אפשר להגיע להפסקת אש ולהמשיך באש ללא הפסקה בגדה. מה שמתרחש בגדה משליך על מה שיתרחש ברצועת-עזה. מי שמעוניין בהכרזה על הפסקת אש חייב שתהיה הפסקת אש מוחלטת גם ברצועה וגם בגדה. אין חצי היריון. אין חצי הפסקת אש.
על מנת שהפסקת האש לא תקרוס – כי אנחנו יודעים שהבעיה איננה האש אלא הגורם והמניע; ללא התמודדות עניינית ותכליתית עם העילה לירי ולאלימות, האלימות הזאת תחזור בפעם השנייה מסיבה זאת או אחרת. יהיה צורך להתמודד עם הסיבה, והסיבה היא השליטה בעם אחר, הכיבוש, ולכל דבר יש המחיר שלו.
האויב המשותף לפלסטינים ולישראלים הוא הכיבוש. כל הזמן חזרנו על זה כמו על מנטרה. ככל שהפלסטינים יקבלו את העצמאות ואת החירות שלהם, יקבלו הישראלים את הביטחון שלהם. אין עם שיכול לערוב לביטחון הישראלים מלבד העם הפלסטיני, כפי שאין עם שיכול לתת עצמאות וחירות לפלסטינים מלבד מדינת ישראל. יש אינטרס משותף. לכן הגיע הזמן לסיים את הכיבוש ולקבל את הביטחון. זה השלום המלא.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
- - -
היו"ר אמנון כהן:
תודה. הוא סיים את הזמן שלו, אדוני. תודה רבה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
עד שחבר הכנסת מג'אדלה אומר דברי טעם, למה אתה צריך להפריע לו?
היו"ר אמנון כהן:
אתה אמרת לו. הוא רוצה שתחזור שוב ושוב, שמונים פעם.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אני רוצה לומר משפט אחרון. רבותי, הממשלה הגיעה היום לנגב וקיבלה החלטות שנוגעות לנגב. טוב שסוף-סוף הגיעה הממשלה לנגב, אבל אני מקווה שהקצאת התקציבים תסגור פערים ולא תגדיל את הפערים, והיא תתייחס לנגב על כל תושביו ואזרחיו בלא לנסות להיטיב עם צד אחד על חשבון הצד השני. זה יחזק את הדו-קיום ויגרום לשגשוגו ולרווחתו של הנגב על כל תושביו. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני. חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה. נא לצלצל, אדוני המזכיר.
מוחמד ברכה (חד"ש):
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לברך על הפסקת האש בין הרשות הפלסטינית לבין ממשלת ישראל. אני חושב שזהו צעד חשוב – לא רק לשמירת חיי אדם אלא גם ליצירת תשתית של הידברות בין שני העמים ובין שתי ההנהגות. אני מקווה שהיא תוציא אותנו ממעגל הדמים ותסיים את הפרק העגום בחיי העם הפלסטיני, שהוא הכיבוש המתמשך של השטחים בגדה המערבית, ברצועת-עזה ובירושלים המזרחית.
גברתי היושבת-ראש, אני רוצה לדבר על שלוש נקודות שנדרשות מממשלת ישראל ועל שתי נקודות שנדרשות מהרשות הפלסטינית על מנת שלא להגדיר את הפסקת האש הזאת כדבר שברירי ועל מנת שנוכל באמת במאמץ משותף לייצב את הפסקת האש ולהפוך אותה לתהליך מדיני אמיתי, שיביא לשלום בין שני העמים.
על מנת שהפסקת האש תתקבל בקרב העם הפלסטיני כאיתות של משהו רציני שמתרחש, אני חושב שהצעד הראשון הוא הסרת המצור מעל רצועת-עזה לאלתר. האקט הזה יכול להתקבל בקרב בני העם הפלסטיני באמת כאקט של רצון טוב, שאין כאן ניסיון לחמוק מהשאלות היסודיות על-ידי הפסקת אש ורק הפסקת אש, אלא יש תהליך אמיתי.
הדבר השני הוא, שהפסקת האש צריכה לחול לא רק על רצועת-עזה אלא גם על הגדה המערבית. לא ייתכן שהפלסטינים ברצועת-עזה רק יסתכלו ויבהו כשיש הרג יומיומי ופלישות יומיומיות בגדה - בג'נין, בשכם ובמקומות אחרים.
הדבר השלישי הוא החלפת שבויים - שבויים פלסטינים וגלעד שליט. אני חושב שיש מקום לכך שהדבר הזה יבוא לידי ביטוי, ואני רואה בחיוב את הצהרתו של ראש הממשלה היום בשדה-בוקר.
שתי הדרישות שלדעתי מתבקשות מהצד הפלסטיני הן: 1. באמת לפעול על מנת להפסיק את האש. כאן יש מקום לקרוא לכל הקבוצות – אני לא אומר פלגים, כי הם חתמו עם אבו-מאזן ועם הנייה על הסכם הפסקת האש – אבל כל הקבוצות נדרשות לכבד את הפסקת האש באופן מלא ולהפסיק את הירי של ה"קסאמים" וכל מיני דברים שעשויים להפר את הפסקת האש. זו דרישה שבאה כדי לכבד הסכמה שעליה חתומים כל מרכיבי הקשת הפלסטינית – גם הממשלה, גם הנשיאות, גם הפלגים. לכן אין שום הצדקה, ואנחנו לא רואים שום הצדקה לכל ירי שהוא כל עוד הפסקת האש מכובדת על-ידי שני הצדדים.
2. יש להאיץ את המהלכים להקמת ממשלת אחדות פלסטינית, שביסוד הקמתה יהיה סדר-יום מדיני שיוכל לפתוח באמת משא-ומתן ישראלי-פלסטיני על בסיס ההחלטות הבין-לאומיות, על בסיס שתי מדינות לשני עמים ועל בסיס סיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל.
שלושת התנאים המיידיים הנדרשים מהצד הישראלי ושני התנאים המיידיים הנדרשים מהצד הפלסטיני הם אבן יסוד על מנת שלא לדבר רק על הפסקת אש אלא על תחילתו של תהליך אמיתי לשלום בין שני העמים. תודה רבה, גברתי.
היו"ר דליה איציק:
תבורך, חבר הכנסת ברכה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אחריו - חבר הכנסת עתניאל שנלר. חברי הכנסת, אנחנו מתכנסים להצבעה. בבקשה, אדוני.
מוחמד ברכה (חד"ש):
- - -
היו"ר דליה איציק:
אנא בידי ארקאם.
מוחמד ברכה (חד"ש):
הוא יודע היטב שמה שאני אומר בעברית מתפרסם בדיוק בערבית.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
וואס זאגסטע?
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
תלמד ערבית ותדע מה הוא אמר.
היו"ר דליה איציק:
נא לא להפריע לחבר הכנסת זחאלקה. בבקשה.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
כשהוא אומר דברי טעם - - -
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, החלטה פלסטינית על נכונות להפסקת אש נתקבלה לפני יותר מ-18 חודשים בוועידה שהתקיימה בקהיר בתיווך מצרי. על ההחלטה הסכימו כל הפלגים הפלסטיניים. כמה ארגונים התנו את נכונותם להפסקת אש בכך שישראל תנצור את האש, וישראל לא נצרה את האש ולא הביעה נכונות להפסקת אש. לכן, בעובדה שהצד הפלסטיני היה מוכן להפסקת אש אין מבחינתי שום דבר חדש. אני אומר את זה מעל הבמה הזאת כבר שנה וחצי. הדבר החדש הוא שהיתה נכונות ישראלית - אומנם לא להכרזה רשמית על הפסקת אש, כי לא שמענו הכרזה רשמית, אלא נכונות להפסיק בפועל את האש.
אני חושב שצריך לקבל החלטה רשמית של הפסקת אש, שהפסקת האש תהיה בפיקוח בין-לאומי, וזה יתקבל במועצת הביטחון, כי צריך לייצב את הפסקת האש. אם אנחנו חוזרים אחורה, הפסקות האש התמוטטו כאשר נעשו פעולות חיסול בשכם. זה היה בתקופה שבה רב-אלוף במילואים מופז היה הרמטכ"ל.
קודם כול, עדיין אין הפסקת אש כי בגדה - - -
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
צריך להבין, חייבים להבין - - -
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
לא, לא להבין, לא לא.
מיכאל איתן (הליכוד):
- - -
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
היו חיסולים בגדה אתמול, שמעת על זה? שמעת שהרגו אנשים בגדה?
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
איזו גדה? של איזה נהר?
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
בגדה המערבית. אני אומר לך, אי-אפשר. אי-אפשר - - -
יובל שטייניץ (הליכוד):
טרוריסטים - - -
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
"מחבל" תגיד. מחבל הרגו – רוצח ישראלים.
היו"ר דליה איציק:
למה אתם מפריעים לו?
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אי-אפשר – אני מזהיר מעכשיו – אם מישהו חושב שאפשר לעשות הפסקת אש בעזה בלבד, אני אומר לכם שזה לא יעבוד. זה לא יעבוד. אם לא תהיה הפסקת אש גם בגדה המערבית - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
- - -
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
- - בסופו של דבר הפלסטינים בעזה לא יכולים לשבת – אני אומר לכם מבחינה מציאותית. ישראל לא יכולה להפציץ בעזה - להפציץ בשכם, להרוג בשכם, ובעזה יהיה שקט. זה לא יהיה. זה פשוט לא יהיה.
קריאה:
- - -
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אותו הדבר. לא היה אפשר, היתה אשליה שאם נסוגים מעזה וממשיכים את הכיבוש בגדה המערבית – זה לא יביא שקט.
קריאות:
- - -
השר לקליטת העלייה זאב בוים:
זחאלקה - - -
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
לא לא. היה ברור - - -
היו"ר דליה איציק:
סיימת, חבר הכנסת זחאלקה? הוספתי לך דקה, ואתה סיימת – כי התחלת מאוחר.
השר לקליטת העלייה זאב בוים:
- - - אתה לא מוכן. תסביר לי בהיגיון.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אני לא מוכן למה?
השר לקליטת העלייה זאב בוים:
למה מה שהפלסטינים מוכנים בעזה - - -
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
לא לא, אני קראתי, ואתה שמעת: אני רוצה הפסקת אש - - -
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אתה מסית ומדיח.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אולי מישהו כאן לא רוצה הפסקת אש. מי שרוצה הפסקת אש חייב לדאוג לזה שהיא תהיה גם בגדה וגם ברצועה - - -
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
מי שרוצה להיות חבר הכנסת - - -
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אני אומר לך, אם אתה עושה את זה רק בעזה – זה לא יעבוד.
השר לקליטת העלייה זאב בוים:
- - - לפלסטינים להחליט - - -
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
לא, הם רוצים גם בגדה. ישראל לא רוצה.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת זחאלקה, תודה.
השר לקליטת העלייה זאב בוים:
- - -
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
בטח שרוצים גם בגדה.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת זחאלקה, הוספתי לך דקה. אדוני השר, אתה מפריע לו.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אני אומר שלא מספיק בעזה. צריך לערוך על זה דיון רציני. התחלת בעזה הפסקת אש, מייד צריך לעשות הפסקת אש גם בגדה, ולא לחכות, כי זה יכול לחזור, והפסקת האש תתמוטט, כי הפסקת אש היא תנאי הכרחי להתחלת משא-ומתן רציני לשלום - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
זחאלקה, אני מוכן להגיש אתך אי-אמון בהנייה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
- - אם יש רצון. על זה הממשלה הישראלית צריכה להחליט. עדיין לא שמעתי החלטות, למרות ההכרזות.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אני מוכן להגיש אתך אי-אמון בהנייה.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני. חבר הכנסת עתניאל שנלר חותם את הדיון. סדרנים, נא לסגור את הדלתות. גברתי השרה, נא לשבת.
קריאות:
- - -
היו"ר דליה איציק:
רבותי השרים, נא לשבת. אדוני השר, אתה מפריע. אדוני השר, שר הקליטה והעלייה, נראה לך שבדקה תשכנע את חבר הכנסת זחאלקה?
ראובן ריבלין (הליכוד):
אני מבקש מהיושבת-ראש – כי אני מקוזז – לדעת אם מדובר באי-אמון בהנייה או בראש הממשלה שלנו.
השר יעקב אדרי:
על מה אתה מקוזז?
היו"ר דליה איציק:
בבקשה. שלוש דקות.
עתניאל שנלר (קדימה):
גברתי היושבת-ראש - - -
קריאות:
- - -
היו"ר דליה איציק:
לא לא, אתה לא מדבר, כי מפריעים לך. חבר הכנסת גבאי, תודה רבה לך. תודה לכם. בבקשה.
עתניאל שנלר (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, המצב הכלכלי טוב מאי-פעם – כך אומרים בעולם, כך אומרים אנשי מקצוע, והאופוזיציה יוצרת אווירה של רעבים ללחם. הסברה נפלאה – פנימית וחיצונית - -
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
- - -
עתניאל שנלר (קדימה):
- - לערביי ישראל, מצב מצוין מאי-פעם; מצב מצוין מאי-פעם. אני לא זוכר אף פעם שחבר הכנסת היה יכול לנסוע לסוריה באמצע מלחמה - -
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
בגלל זה – 14 מנדטים.
עתניאל שנלר (קדימה):
- - או להגיע לביירות, לחזק את ה"חיזבאללה", לתכנן פעילות עם "הג'יהאד האסלאמי" וה"חמאס", עם הפלסטינים, נגד המדינה – ובדמעות תנין: מצבם רע. חברים, יש לכם שתי אפשרויות. האחת – שאני מעדיף – היא נאמנות מלאה למדינת ישראל, מדינת היהודים בארץ-ישראל; או אולי יש עוד פרלמנט סמוך, ואפשר להצטרף אליו.
יש עוד עובדה, חבר הכנסת הרב בני אלון. אמרת שהעם מרגיש לא טוב, פוחד, והאופוזיציה מרגיעה אותו בדברי הרגעה; אמרת שאין מי שיטלטל את הצבא, לכן האופוזיציה מטלטלת את הציבור, כדי לראות כמה אנחנו יכולים להיות רגועים, כמה חשוב להגן על המדינה הזאת; אמרת, בצדק, שגם עכשיו נופלים "קסאמים", והאופוזיציה, לצערי הרב, מוסיפה שמן של "קסאמים" למדורת המבוכה בעת הזאת.
היו"ר דליה איציק:
סליחה. סדרנים, נא לא לתת שם לדבר בבקשה. אני לא אתן לכם להיכנס יותר. לא עושים שם רעש.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
- - -
עתניאל שנלר (קדימה):
שדברי לא יובנו לא נכון. האי-אמון המתבקש על ההסברה הוא בדיוק זה. אני חושב שצריכים להיות מאוד זהירים כשמעלים דברים, בעיקר בימים כאלה, ודורשים אי-אמון.
אני חושב באמת שהחוסן של העם הזה יותר חשוב מחוסן של גוף פוליטי כזה או אחר, ואני חושב שהמאבק והאחדות נגד איומים קיומיים וביטחוניים חשובים מקיום ההתנצחות הפוליטית - -
דני נוה (הליכוד):
בוא לא נספר לעם את האמת כדי שהוא ירגיש טוב.
עתניאל שנלר (קדימה):
- - ואני חושב שהמאבק לאחדות העם היהודי חשוב בעיני יותר מאחדות – עוד פעם – של גוף כזה או אחר בבית הזה. ואני לא מזלזל בחשיבות הממשל הפרלמנטרי, אבל אתם לא יכולים להגיד שהסברה כך וכך, עם ביקורת, כאשר רוב הביקורת על מדינת ישראל היוצאת בעולם לא יוצאת משונאינו; היא יוצאת, למען השם, מתוך הבית הזה, מתוכנו – לפעמים בציניות, לפעמים בצדק ולפעמים שלא בצדק. אני חושב שהמאבק לחוסנה ולקיומה של מדינת היהודים – כאן, בארץ-ישראל – חשוב יותר מכל דבר אחר, גם בעת הזאת.
אני אסיים ואומר כך. כתוב: "האמת והשלום אהבו" – גם האמת הפנימית וגם השלום הפנימי. ואני חושב שבשביל השלום הזה צריכים לנהוג בהרבה איפוק. הרבה איפוק גם בביקורת - - -
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
איפוק זה כוח.
עתניאל שנלר (קדימה):
לא, אני לא ציני. כשאני מדבר על ביטחונה של מדינת ישראל אני לא ציני; אני לא אופוזיציה וקואליציה, כי צופים בנו האנשים בבית, שרואים אותנו עכשיו.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת יעקב כהן.
עתניאל שנלר (קדימה):
הם רואים אותנו, שומעים את הקולות. הביקורת ההסברתית שלנו בבית משפיעה על כל בית ובית.
לכן, חברים, אני רוצה לבקש קודם כול לדחות את הצעת האי-האמון, אבל מעבר לזה, יותר חשוב מהכול – האמת בתוכנו, והשלום בתוך העם בכלל, וגם בבית הזה, כבבואה, כחלון הראווה של העם, חשוב יותר מכול, ולכן: האמת והשלום אהבו. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני. חברי הכנסת. אדוני, האם הממשלה רוצה להשיב, חבר הכנסת השר אדרי? חבר הכנסת גפני תמיד מפריע, גם בהצבעה. האם הממשלה רוצה להשיב?
השר יעקב אדרי:
לא.
היו"ר דליה איציק:
הממשלה אינה רוצה להשיב. אשר על כן, אנחנו עוברים להצבעה. אני לא אמתין. אני מודיעה כבר עשר דקות. נא לעשות שקט. סדרנים, לסגור דלתות; ולא לדבר ביציע.
אנחנו עוברים להצבעה. תחילה נצביע על הצעת סיעות יהדות התורה – האיחוד הלאומי – מפד"ל. חברי הכנסת, הצבעה.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
מי המועמד לראשות הממשלה?
הצבעה מס' 1
בעד הצעת סיעות יהדות התורה – האיחוד הלאומי – מפד"ל להביע אי-אמון בממשלה – 23
נגד – 47
נמנעים – 1
הצעת סיעות יהדות התורה – האיחוד הלאומי – מפד"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
אני קובעת שהצעת האי-אמון מטעם סיעות יהדות התורה – האיחוד הלאומי – מפד"ל לא התקבלה.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעתה של הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה בשל ליקויים במערכת ההסברה של הממשלה. הצבעה.
הצבעה מס' 2
בעד הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה – 16
נגד – 51
נמנעים – 7
הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
אני קובעת שהצעת האי-אמון מטעם סיעת הליכוד לא התקבלה.
אני עוברת להצבעה על הצעת האי-אמון מטעם סיעות רע"ם-תע"ל-חד"ש-בל"ד. בבקשה. הצבעה.
הצבעה מס' 3
בעד הצעת סיעות רע"ם-תע"ל-חד"ש-בל"ד להביע אי-אמון בממשלה – 10
נגד – 49
נמנעים – 12
הצעת סיעות רע"ם-תע"ל-חד"ש-בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
אני קובעת שהצעת האי-אמון לא התקבלה.
הצעת חוק המסייעים לנטרול תוצאות אסון צ'רנוביל (תיקון), התשס"ז-2006
[מס' כ/118; "דברי הכנסת", חוב' ג', עמ' 3435; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסדר-היום. הצעת חוק המסייעים לנטרול תוצאות אסון צ'רנוביל, קריאה שנייה ושלישית - יושב-ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, חבר הכנסת מיכאל נודלמן, בבקשה. חברי הכנסת, להצעת החוק אין הסתייגויות, לכן נעבור מייד אחר כך להצבעה. רבותי השרים, אנחנו עוברים אחר כך מייד להצבעה. בבקשה, אדוני.
מיכאל נודלמן (יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, בשם ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק המסייעים לנטרול תוצאות אסון צ'רנוביל (תיקון), התשס"ז-2006, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.
הצעת חוק זאת מקורה בשתי הצעות חוק: האחת, הצעת החוק של חבר הכנסת יורי שטרן וקבוצת חברי הכנסת. והאחרת, ביוזמת חברת הכנסת סופה לנדבר וקבוצת חברי הכנסת.
המסייעים לנטרול אסון צ'רנוביל, המכונים מנטרלים, זכאים היום, בין היתר, לקצובת הבראה ונופש שנתית בסכום של 2,880 שקלים חדשים. הצעת חוק זו קובעת, כי לא תינתן עוד קצובת הבראה ונופש, ובמקומה יקבלו המנטרלים מענק שנתי בגובה של 4,775 שקלים חדשים. בנוסף, מוצע כי מענק שנתי ישתלם גם לאלמן או לאלמנה של מנטרל למשך תקופה של שלוש שנים מיום פטירתו של מנטרל.
במנותק מכך קובע החוק הקיים, כי בין חברי הוועדה להכרה במנטרלים יהיה גם מנטרל, שייבחר על-ידי גוף שהשר לקליטת העלייה קבע שהוא מייצג את המספר הגדול ביותר של המנטרלים. מוצע בהצעת החוק לקבוע, כי הגוף האמור ייקרא "הארגון היציג".
בהתאם לסיכומים שהושגו בין יוזמי הצעת החוק וחברי ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות לבין נציגי משרד האוצר, תתוקצב הצעת החוק ב-3 מיליוני שקלים חדשים לשנה.
10% מהסכום האמור לא יינתנו במסגרת יישום החוק, אלא יעברו לצורך יישומו של מבחן תמיכה שגיבשה הממשלה אשר ייועד למוסדות ציבור אשר מסייעים למנטרלים, למימוש זכויותיהם או להנצחת פועלם.
אין הסתייגויות להצעת החוק, ואני מבקש מכם להצביע בעד החוק הזה.
היו"ר דליה איציק:
רבותי השרים, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. אין הסתייגויות לחוק.
נא לשבת. חבר הכנסת סילבן שלום, נא לשבת.
הצבעה מס' 4
בעד סעיפים 4-1 – 49
נגד – אין
נמנעים – 1
סעיפים 4-1 נתקבלו.
היו"ר דליה איציק:
אני קובעת שהצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים לקריאה שלישית. חברי חברי הכנסת, הצבעה בקריאה שלישית.
הצבעה מס' 5
בעד החוק – 40
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק המסייעים לנטרול תוצאות אסון צ'רנוביל (תיקון), התשס"ז-2006, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת, חוק חשוב מאוד - אני קובעת שהצעת חוק המסייעים לנטרול תוצאות אסון צ'רנוביל (תיקון) התקבלה בקריאה שלישית.
הנושא הבא על סדר-היום: הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לשכת עורכי-הדין. תיכף יעלה השר אדרי. חברת הכנסת סופה לנדבר, מגיע לך מזל טוב. מי מחליף אותי? חבר הכנסת אמנון כהן, יש כאן הצעה שתחליף אותי לתמיד.
דוד אזולאי (ש"ס):
אנחנו בעד.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת אזולאי, תעמיד פנים, תגיד, לא, מה פתאום.
סופה לנדבר (ישראל ביתנו):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה להודות לחברי חברי הכנסת, לחבר הכנסת יורי שטרן, לחברי הכנסת סטס מיסז'ניקוב, אלכס מילר, רוברט אילטוב, אסתרינה טרטמן, איציק אהרונוביץ וליה שמטוב. אני רוצה להודות לשר בממשלת ישראל, אביגדור ליברמן, יושב-ראש סיעת ישראל ביתנו, על ההקפדה והנחישות.
אנחנו הבטחנו בתחילת הקדנציה הזאת שנעשה הכול כדי להילחם ולהעביר את החקיקה הזאת, שתיתן להם הטבות - - -
היו"ר אמנון כהן:
לא היה צריך להילחם, כולם הסכימו.
סופה לנדבר (ישראל ביתנו):
אנחנו נלחמנו. הם נלחמו כגיבורים ואנחנו נלחמנו כחברי כנסת.
היו"ר אמנון כהן:
הממשלה תמכה וזה חשוב.
סופה לנדבר (ישראל ביתנו):
נכון מאוד, אדוני היושב-ראש. חשוב מאוד לציין שהממשלה תמכה, ובעצם היום אנחנו יכולים לומר שהעברנו את החוק הזה. זה חוק של הכרה באותם ליקווידטורים שלפני 20 שנה מנעו את האסון שהיה יכול להתפשט על אזור שלם ועל חלק ממדינות העולם.
אני רוצה להודות גם לסאשה קלנטירסקי, יושב-ראש עמותת הליקווידטורים, על זה שהוא מקפיד ונלחם כדי להביא לאנשים האלה את החקיקה הזאת. היום אנחנו מגישים להם את זה כאות הוקרה על אומץ הלב, על הגבורה, על מה שהם עשו לפני 20 שנה, וחשוב לנו, לישראל ביתנו, לציין - הבטחנו וקיימנו. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
כל הכבוד.
הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק
[מס' מ/127; "דברי הכנסת", הכנסת ה-16, מושב שני, חוב' ל"ח, עמ' 15052.]
היו"ר אמנון כהן:
הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון מס' 31), התשס"ד-2004. אני מזמין את השר יעקב אדרי לעלות על הבמה ולמסור את ההודעה.
השר יעקב אדרי:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, על-פי חוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג-1993, אני מתכבד למסור לכנסת על רצונה של הממשלה להחיל את רציפות הדיון על הצעת החוק לשכת עורכי-הדין (תיקון מס' 31), התשס"ד-2004. על-פי הוראת החוק, כל סיעה הרוצה בכך רשאית להודיע בתוך שבועיים שדין הרציפות לא יוחל על הצעת החוק הנ"ל. אם תוגש הצעה כזאת, תחליט הכנסת בעניין. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
אני רק רוצה להזכיר, שעל-פי חוק רציפות הדיון בהצעות החוק, רשאית סיעה להציע בתוך שבועיים ממסירת ההודעה, שדין הרציפות לא יחול על הצעת החוק.
הצעת חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה)
(תיקון מס' 10), התשס"ז-2006
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/266).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אמנון כהן:
הנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה) (תיקון מס' 10), התשס"ז-2006, קריאה ראשונה. אני מזמין את השר לביטחון פנים אבי דיכטר להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני.
השר לביטחון פנים אברהם דיכטר:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה) (תיקון מס' 10), התשס"ז-2006. החוק הזה, חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע), נחקק בשנת 1996 במטרה לתת כלים להתמודדות עם הסכנה הנשקפת לביטחון תושבי ישראל מצד תושבים של אזורי יהודה, שומרון וחבל-עזה הנכנסים לישראל או שוהים בה שלא על-פי היתר כדין או בניגוד לתנאי ההיתר.
החוק קובע הוראת שעה, בין השאר - עבירות החלות על מעסיקים, על מסיעים ועל מלינים של אותם תושבי יהודה, שומרון וחבל-עזה הנכנסים או שוהים בישראל שלא כדין, וכן על הנותנים רשות לתושב זר שלא רשאי לנהוג בישראל, לנהוג בה, בתוך ישראל, ברכב הרשום בישראל.
בכך משמש החוק כאמור אמצעי ממשי בקידום האכיפה כנגד המסייעים לשוהים הבלתי-חוקיים, המסכנים את ביטחונם של תושבי מדינת ישראל.
תיקון החקיקה שלפנינו מבקש לתקן את החוק הקיים בשני תחומים. האחד, תוקפה של הוראת השעה הקיימת עד ליום 31 במרס 2007, ומאחר שהמצב הביטחוני אשר הביא לחקיקת החוק עומד בעינו ולא נראה שינוי בעתיד הקרוב, מוצע להאריך את תוקפו בשנתיים נוספות.
התחום השני – סעיף 12א(ד)(1) לחוק הכניסה לישראל מקנה הגנה לנאשם העובר אחת מהעבירות של הלנה, העסקה, הסעה או מתן הרשאה לתושב זר שאינו רשאי לנהוג בישראל, אם הוכיח כי בדק שבידי התושב הזר מסמכים שלפיהם נכנס לישראל ו/או יושב בה כדין, ולעניין העבירה של מתן הרשאה כאמור, מסמכים שלפיהם התושב הזר רשאי לנהוג ברכב בישראל.
דא עקא, יש מקרים שבהם קיים ספק בדבר סמכותו של אדם לדרוש ממי שנחשד בעיניו כתושב זר לבדוק את קיומם של מסמכים המצביעים על כניסה ו/או על ישיבה בישראל כדין. הקושי קיים, אדוני היושב-ראש, בפרט במקרים של הסעת מי שנחשד כתושב זר השוהה בישראל שלא כדין על-ידי נהג מונית, שאין לו היכרות מוקדמת עם אותו אדם, וכאשר ההסעה נעשית במקומות שמטבעם אינם מעלים חשד שמדובר בתושב זר – מעצם טבעם של אותם מקומות. זאת לאור תקנה 501 לתקנות התעבורה, שעניינה חובת נהג מונית להסיע כל נוסע המוכן לשלם את שכר ההסעה, אותו ואת מטענו. התקנה אוסרת על נהג מונית לסרב בלא סיבה סבירה, לרבות חשש לביטחונו, להסיע נוסע ומטענו. דרישה מנהג מונית לבדוק את מסמכיו של המבקש הסעה, כאשר מדובר בחשד סובייקטיבי שמא אותו אדם הוא תושב זר, עשויה להיתפס כדרישה להפר את חובתו של נהג מונית לפי תקנה 501 לתקנות התעבורה – להסיע נוסעים ומטענם.
אשר על כן, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ולמען הסר ספק, מוצע לתקן את סעיף 12א(ד)(1) לחוק הכניסה לישראל ולהבהיר כי לשם יישום טענת ההגנה האמורה תהיה למעסיק, למסיע או למלין של תושב זר סמכות לבדוק את קיומם של מסמכים המצביעים על כניסה ו/או על ישיבה בישראל כדין, על אף האמור בכל דין.
טיוטת החוק הוכנה לאור הערות ובקשות של נציגי נהגי המוניות בדיונים קודמים בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת.
אשר על כן, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה, אדוני השר. אנחנו עוברים לדיון. ראשון הדוברים, חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח. חבר הכנסת זבולון אורלב – אינו נוכח. חבר הכנסת נסים זאב, יעלה ויבוא. אחריו - חברי הכנסת אברהם רביץ, חיים אורון, מאיר פרוש ואברהים צרצור.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, חוק שהייה שלא כדין הוא בעייתי, בגלל המצב, שמשתנה. למשל, אתמול הכריזו על הפסקת אש; אנחנו יודעים מה קורה במצב כזה, והשר פרץ כבר הודיע שיש תיאום ביטחוני בין הפלסטינים ובין צה"ל. אנחנו יודעים שלאחר מכן הגבולות נפתחים. אנחנו יודעים מה המשמעות של רגיעה ברשות הפלסטינית. זה גורם לכך שיותר פועלים נכנסים למדינת ישראל, וזה גם אינטרס של מדינת ישראל. נוצר מצב לא ברור, לא נהיר: החוק הוא חוק, אבל לפעמים יש עניין לאכוף אותו, זה תלוי ברמה הביטחונית שמדינת ישראל נמצאת בו. פעם זהup ופעם זה down– זה משתנה.
לכן, להפוך את נהגי המוניות לשוטרים, לאחראים, שהם עצמם צריכים לבדוק את המסמכים, לא נראה לי. הרי יש מחסומים בכל מקום, וזה תפקידו של צה"ל. אפשר לבדוק בנקודת המחסום אם לאנשים יש מסמכים או אין מסמכים. אני לא יודע למה זה צריך להיות התפקיד של נהג מונית, שכל האינטרס שלו הוא פרנסה, להביא הביתה אוכל. בעצם מי שאין לו תעודה, או פלסטיני ששכח את התעודה בבית ורוצה לנסוע במונית, ומאפשרים לו כניסה חופשית – מתפקידו לבדוק ולבקר? אני חושב שהתפקיד של צה"ל לעשות את העבודה הזאת.
אדוני השר, אני לא יודע אם ידוע לך – יש פלסטינים שנכנסים למעלה-אדומים ומקבלים רשיון כדת וכדין. לפעמים הם הולכים לעבוד בירושלים, כי אנשים מבינים שמי שיכול לעבוד במעלה-אדומים יכול לעבוד גם בירושלים; הלוא מבחינתנו מעלה-אדומים היא המשך של ירושלים. אני חושב שלא צריך להגביל אדם שמקבל רשיון לעבוד במעלה-אדומים – אלא אם כן מדובר בשטחים. צריך לראות את מעלה-אדומים כחלק מירושלים, ומי שמקבל רשיון לעבודה במעלה-אדומים, יש לאפשר לו לעבוד גם בירושלים. צריך לחשוב על זה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה, אדוני. כל אלה שקראתי בשמם אינם נוכחים. חבר הכנסת אברהים צרצור, בבקשה. אחריו - חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד, דב חנין, מיכאל איתן, שמואל הלפרט, גאלב מג'אדלה ואריה אלדד.
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, מכובדי השרים, כנסת נכבדה, אני לא אתמקד בתוכנה של הצעת החוק אלא בכותרת המאיימת של ההצעה הזאת, שנקראת הוראת שעה. טעמנו את הטעם המר של ההוראות האלה, במשך תקופה קצרה או ארוכה, לא חשוב. בעיני, ולפי מיטב הבנתי, ההוראות האלה פוגעות באופן ישיר וכמעט קטסטרופלי בזכויות האדם. לכן, אני חושב שיש לעשות הכול כדי להעביר את החוקים האלה מהעולם.
אני מאמין שבמגבלות החוקים הקיימים יש אפשרות שכל משרדי הממשלה יפעלו בצורה שתבטיח את הביטחון של מדינת ישראל. להפוך את הביטחון של מדינת ישראל לפרה קדושה שלמענה נהיה מוכנים להקריב את זכויות האדם – אני חושב שזה דבר שיש לדחותו על הסף.
אני מאוד מקווה שאם ההצעה הזאת תעבור היום בכנסת, כשהיא תעבור לוועדה שאמורה לטפל בה יתוקנו סעיפיה כך שהפגיעה בזכויות האדם תהיה מינימלית. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה, אדוני. מבין אלה שקראתי בשמם נוכח חבר הכנסת מיכאל איתן. בבקשה.
מיכאל איתן (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו חיים במציאות מאוד מורכבת, שבה מתקיים מאבק לקיים בפיסת הארץ הזאת חיים משותפים של בני לאומים שונים, ורצון להביא לכך שאנחנו, בני העם היהודי, נוכל להגשים את ההגדרה העצמית, הלאומית שלנו, בארץ אבותינו. אני חושב – אני מניח בשמו של הרוב המכריע של הציבור היהודי – שחלמנו לחזור לארץ-ישראל השלמה, משני עברי הירדן, שעל בסיסה הוצבו כאן ערכי עמנו, כמו שנאמר במגילת העצמאות, והמציאות אינה מניחה לנו לעשות את זה; אינה מאפשרת לנו להגשים את מלוא החלומות.
מסתבר, שלמרות המאבקים צריך להתפשר ויש רמות שונות של פשרות שאנחנו עושים. אנחנו עושים פשרות מול הנושא הטריטוריאלי ואנחנו עושים פשרות מול נושאים שאולי אם היינו בני מדינה אחרת, היינו אומרים שאסור לנקוט צעדים כאלו או אחרים שיש בהם משום פגיעה בזכויות אדם, והמטוטלת של שמירת זכויות האדם צריכה להיות בכיוון כזה או אחר.
אבל, אנחנו צריכים לתת תשובה - למה אנחנו נמצאים פה? על איזה ערך קמה המדינה הזאת ששמה מדינת ישראל, והיא קמה על היותה מדינה יהודית ודמוקרטית, ומולה עומדים אנשים שאחד ממנהיגיהם אמר שכדי להיאבק למען העניין הלאומי הפלסטיני, האשה הפלסטינית צריכה לגייס את הרחם שלה.
אני יכול לומר ברמה של הגינות, העניין הדמוגרפי הוא לא רק בגיוס האשה הפלסטינית והרחם שלה, אלא גם היהודים בהחלט רוצים לעודד את החלק היהודי במדינה, על מנת לשמור על העניין הדמוגרפי ועל היותה של המדינה מדינה יהודית לא רק מכוח חוק אלא מכוח זה שיהיה בה רוב יהודי.
אנחנו נכנסים מכאן לשאלות שאולי חלקן אקטואליות. ההכרה בכך שתהיה ישות פלסטינית שבה הפלסטינים יוכלו לממש זכויות לגיטימיות שלהם נקבעה לא על-ידי הליכוד היום, שעבר כברת דרך, אלא מנחם בגין בהסכמי קמפ-דייוויד דיבר על הזכויות האלה.
אולי הלכתי בהיקפים רחבים מדי ודברים גדולים מדי, ואני חייב לסיים, ומהשאלות הגדולות האלה אנחנו באים לפרקטיקה. פרקטיקה שאנחנו נוקטים צעדים שלא היו משמחים אותנו אם היינו במדינה נורמלית, אילו לא היו אילוצי ביטחון ולא היה מאבק, לרבות מאבק דמוגרפי, על עתיד הארץ הזאת, והחובה שלנו לקיים את מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי, ומדינה דמוקרטית צריכה להביא מצד אחד לפשרה ולהבנה שצריך לכבד את זכויות המיעוטים שחיים כאן, אבל לא צריך לשכוח גם את הרוב - -
היו"ר אמנון כהן:
תודה. נא לסיים.
מיכאל איתן (הליכוד):
- - ואת זכותו של הרוב להגן על הביטחון, על הגבולות, ובמידה מסוימת גם על הדמוגרפיה. לכן אני חושב שצריך לתמוך בהצעת החוק.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. חבר הכנסת שמואל הלפרט - לא נוכח. חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת אריה אלדד, ואחרון הדוברים – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להודות לשר לביטחון הפנים שביקש להעביר את הצעת החוק להמשך דיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה; בניגוד לחברים אחרים במפה הפוליטית ימינה, שחושבים, וביטאו את זה בקדנציה הקודמת, שנושאים מסוג זה, שיש להם רגישות מעורבת וגם רגישות בהיותי אזרח ערבי - וביקשו לדון בזה בוועדות אחרות.
אנחנו נקדם את הצעת החוק, למרות עמדתי ודעתי. אנחנו שואפים לימים טובים יותר, ימים שלא נצטרך לתקנות כאלה ולא נצטרך להצעות חוק כאלה, ונחיה במרחב הזה בשלום, יחדיו - כבר אמרתי במליאה - כפי שחיינו פעם 500 שנה בתור הזהב בספרד.
אף שדעתי האישית על הצעת החוק ידועה, נפעל ביושר ובצורה ראויה, כיושב-ראש הוועדה, מתוך אחריות ועל-פי תקנון הכנסת, ונקדם את הצעת החוק. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. בבקשה, חבר הכנסת אריה אלדד.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, החוק ראוי ואתמוך בו, אבל אי-אפשר היום הזה לעלות לדוכן בלי להתייחס למאורעות שמתרחשים אתמול והיום בארץ. לנגד עינינו מתגשם חלום עתיק. החלום של האלכימאים, שבעזרת אבן החכמים אפשר יהיה להפוך עופרת לזהב, מתכת נחותה למתכת אצילה; החלום שבעזרת שינוי הקשור בחוכמה אפשר יהיה לשנות את המהות של דברים כנראה מתרחש בפנינו, אבל לצערנו בהיפוך גמור. כלומר, את אבן החכמים לא מצאו, מצאו אבן טיפשים, ומוכיחים שכל דבר טוב וראוי ואמיתי אפשר להפוך לזבל ולקלקול, וזה מודגם לנגד עינינו כאן ועכשיו.
חברי הכנסת, מסתבר שאפשר לשנות את מהותם של הדברים. גם אם השינוי שהצליחו לחולל הוא הפוך ממה שהאדם הטבעי מבקש, שיהיה יותר טוב - אבל אם אפשר לקלקל, כנראה אפשר גם לתקן.
חברי הכנסת, כל דבר שהממשלה הזאת נוגעת בו מתקלקל. הפכו את הביטחון לחוסר ביטחון. את צבא-הגנה לישראל הפכו לצבא הגירוש של בני ישראל. את המונח הפסקת אש הפכו למטווח "קסאמים". את מדינת ישראל רוצים להפוך למדינת ישמעאל. את הציונות - לחזון המדינה הפלסטינית.
את אבן החכמים הם לא מצאו, אבל גם אבן טיפשים זה משהו - אפשר לזרוק אותה זה בראשו של זה כשרבים למי יש זכות יוצרים ומי המציא את הפטנט הזה שנקרא הפסקת אש. כל כולה של הפסקת האש הזאת היא כניעה לחוטפי חיילים מפגיזי שדרות, הסכמה להניח ל"חמאס" להתחמש, להתבצר, להתאמן ולפגוע בנו שוב כשיהיו מוכנים.
חברי הכנסת, פושט רגל שנכשל במלחמה בצפון ובדרום, שנכשל בניהול ממשלתו, שנכשל בכל מה שהוא נוגע בו, בא היום לקבר דוד בן-גוריון כדי להישבע אמונים למדינה הפלסטינית.
אני קורא לערבים תושבי הארץ הזאת, לטובתכם, אל תקנו ממנו כלום. כל דבר שהוא נוגע בו הופך לזבל. אפילו מדינה אל תקנו ממנו, אין לו כלום, הוא מתעתע.
היו"ר אמנון כהן:
צריך לסיים, אדוני.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
וליהודים תושבי הארץ הזאת אומר, צריך להאמין שאם אפשר לקלקל, אפשר גם לתקן. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, אחרון הדוברים, ולאחר מכן - הצבעה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אנחנו מתנגדים להצעת החוק הזאת. אני חושב שיש בה ניסיון להתחמק מאחריותה של מדינה כובשת כלפי הנכבשים. מדינת ישראל, על-פי החוק הבין-לאומי ועל-פי עקרון המציאות, היא מדינה כובשת, ובכך היא נושאת באחריות לגורלם של האנשים תחת כיבושה.
מה אומרים כאן? ישראל יוצרת מצב שבו החיים בגדה המערבית וברצועת-עזה הם בלתי אפשריים מבחינה כלכלית. אנשים נאלצים לחפש את מקום עבודתם ולעבוד בתוך מדינת ישראל. האפשרות שלהם, והפתיחות כלפי הערבי – לא מדובר במדינה עצמאית; זה לא גבול מקסיקו–ארצות-הברית, בהחלט לא, ואלה לא אנשים שנכנסים הנה מלבנון, מסוריה או מערב-הסעודית, אלא אנשים שנתונים תחת שלטונה של ממשלת ישראל, כמדינה כובשת. וכמדינה כובשת ישראל צריכה לספק, או לאפשר, או לפחות לא למנוע מאנשים לעבוד לפרנסתם ולהרוויח את פת לחמם.
במקום לאפשר לאנשים לעבוד, שמים בפניהם מכשולים – לא רק בפניהם, אלא גם בפני מעסיקיהם. זה חוק לא מוסרי בעליל, וצריך לדחות אותו על הסף. אם ממשלת ישראל צריכה לנקוט חוקים כאלה, עליה להסתלק מהגדה המערבית ומרצועת-עזה מייד. זה הפתרון, ולא פתרונות כאלה. פתרונות כאלה לא יביאו שום דבר.
עתניאל שנלר (קדימה):
עזבנו מזמן את רצועת-עזה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כבוד היושב-ראש, אני רוצה לחזור על הדברים שאמרתי כאן, כי חלק מחברי הכנסת שאלו אותי. אני רוצה לחזור על הדברים, כי אני חושב שאלה דבר שחייבים להגיד אותם.
הושגה הפסקת אש ברצועת-עזה. זה דבר טוב, זה דבר מצוין, אני מטיף לזה כבר שנה וחצי מעל הדוכן הזה. הרבה אנשים אמרו שזה לא בסדר. טוב שהגיעו לזה. אני אומר: צריך להמשיך את המלאכה, ולעשות הפסקת אש גם בגדה המערבית. אם זה לא ייעשה, אני אומר לכם שהפסקת האש בעזה בסכנה. אי-אפשר לעשות הפסקת אש רק בעזה ולהמשיך בחיסולים בגדה. אי-אפשר להפציץ ולהרוג בגדה ולצפות שיהיה שקט בעזה. חייבים להבין את זה, וצריך לזרז את זה.
עתניאל שנלר (קדימה):
אף אחד לא הורג בגדה. מגינים.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
לכן אני קורא לממשלת ישראל לעשות את הצעד הבא, הפסקת אש בגדה המערבית, ומהר ככל האפשר, כדי לייצב את הפסקת האש. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. אדוני השר, לפני שעוברים להצבעה, יש לך משהו להגיד?
השר לביטחון פנים אברהם דיכטר:
לא.
היו"ר אמנון כהן:
אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, מי בעד הצעת החוק? מי נגד? אפשר להצביע.
הצבעה מס' 6
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 29
נגד – 4
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה) (תיקון מס' 10), התשס"ז-2006, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
היו"ר אמנון כהן:
29 בעד ההצעה, ארבעה נגד ואין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה) (תיקון מס' 10), התשס"ז-2006, התקבלה בקריאה ראשונה, ותועבר לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.
מוחמד ברכה (חד"ש):
היושב-ראש, אני מבקש להוסיף את התנגדותי להצעת החוק.
היו"ר אמנון כהן:
אפשר להוסיף אותו, אין בעיה.
הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 78), התשס"ז-2006
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/266).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אמנון כהן:
הנושא הבא: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 78), התשס"ז-2006, קריאה ראשונה. אני מזמין את השר יעקב אדרי להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני.
השר יעקב אדרי:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מציג לפניכם את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 78), התשס"ז-2006.
מטרת החוק המוצע היא להסדיר את תקופת ההתנסות של נהג ברכב כבד. אנו מבקשים ליצור עוד איזונים ובלמים בכל הקשור לגורם האנושי בכבישי הארץ. הדברים נכונים וחיוניים על אחת כמה וכמה במקרה של מי שנוהג ברכב כבד, שכל פגיעה שלו היא קטלנית בעבור כל המעורבים.
אשר על כן, מוצע להסדיר בחקיקה חובת התנסות לנהג חדש ברכב כבד בטרם יוכל לנהוג באופן עצמאי. אני חושב שזה חוק מאוד חשוב – בפרט ברכב כבד.
חובת ההתנסות היא תולדת עמל משותף של ועדה מקצועית בראשות פרופסור אורי אדלמן, מפקח ארצי באגף להכשרה מקצועית של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. הוועדה, ששימשו בה נציגים גם ממשרד התחבורה, ממועצת המובילים ומארגון מורי הנהיגה, בחנה את הכשרת נהגי הרכב הכבד והגיעה לכלל מסקנה כי חובת ההתנסות חייבת להיות מעוגנת בחקיקה ראשית.
נוסף על כך אנו מציעים להוסיף: 1. חזקה שלפיה משבוצעה עבירת תנועה ברכב, ייראו את בעל הרכב כמי שנהג בעת ביצוע העבירה, כדי לפתור את הבעיה המשפטית שנוצרת עקב כך שנהגים של תאגידים אינם בני ענישה; 2. הסדר לעניין ויתור על רשיון כתנאי לעיכוב ההליכים; 3. מאגר תצלומים ממוחשב.
מדובר בהצעת חוק שהיא אחת מכמה הצעות שבכוונת שר התחבורה להגיש לפניכם, שנועדו להציל חיים בכבישי הארץ. בתמיכתכם תהיו שותפים למלחמה בתאונות הדרכים.
אשר על כן, אבקש מחברי הכנסת הנכבדים לתמוך בהצעה ולהעבירה להכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית בוועדת הכלכלה. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
איפה שר התחבורה?
השר יעקב אדרי:
הנה, אני פה.
היו"ר אמנון כהן:
אנחנו עוברים לדיון. ראשון הדוברים, חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח. חבר הכנסת זבולון אורלב – אינו נוכח. חבר הכנסת נסים זאב יעלה ויבוא. אחריו - חבר הכנסת אברהם רביץ, חבר הכנסת חיים אורון, חבר הכנסת מאיר פרוש, חבר הכנסת מוחמד ברכה, חבר הכנסת חנא סוייד, חבר הכנסת דב חנין, חבר הכנסת מיכאל איתן, חבר הכנסת שמואל הלפרט וחבר הכנסת גאלב מג'אדלה. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק בנושא רכב כבד היא חשובה. אני חושב שהתאונות הקטלניות שנגרמות על-ידי רכב כבד הן מאוד משמעותיות, גורם מוביל בתאונות הדרכים במדינת ישראל. נושא ההתנסות, כמו שאמר כבוד השר, הוא חשוב – אין חכם כבעל ניסיון, ולכן כל הטכנולוגיה שאפשר להכניס ולהגביל, וגם הנושא של תאגיד של בעלי רכב, לחייב את בעל התאגיד – אני לא חושב שזה כל כך פשוט, כי בסופו של דבר מי שאחראי בפועל הוא הנהג, ולא מי שממונה עליו, וכאשר מדובר בחברה שנותנת את הכלים שלה פעם לנהג זה ופעם לנהג אחר, קשה לומר שמי שנושא באחריות הוא בעל החברה. צריך להטיל את האחריות על הנהג. שיהיה תיעוד מי נהג באותן שעות, כפי שנהוג ב"אגד". אני לא מבין למה צריך להטיל את האשמה ואת האחריות על החברה.
אבל אני רוצה לדבר על דבר נוסף. היום היו אצלנו אנשים מגוש-קטיף, שהביעו את התמרמרותם על כך שעד עצם היום הזה הממשלה – אני לא אומר מתנערת, היא עושה כל אשר ביכולתה – אבל היא עסוקה בדברים אחרים ואולי חשובים יותר.
ראובן ריבלין (הליכוד):
מפוני גוש-קטיף.
נסים זאב (ש"ס):
מפוני גוש-קטיף, מגורשי גוש-קטיף. 1,667 משפחות גרו ב-21 יישובים בגוש-קטיף. 1,405 מהמשפחות ממשיכות לגור יחד עם הקהילות שלהן, והתוכנית מתפרסת על 26 יישובים, שרובם הוצעו מטעם מדינת ישראל. זאת אומרת, כל יישוב ויישוב – הממשלה ישבה ודנה, עוד קודם הגירוש, נתנו רשימה של יישובים והצעות, ויש הסכם חתום לגבי אותם יישובי קבע. מה שמעניין הוא שרק יישוב אחד – בת-הדר, יישוב של 45 משפחות – רק ביישוב הזה כבר יש הסדר קבע ואנשים מתגוררים בו ומרגישים בטוחים בעצמם.
אבל לגבי שאר הקהילות, עד היום אין הסכם וחתימה בגלל בעיות שונות, הייתי אומר טכניות, או בעיות של תב"ע, או בעיות של רכישת קרקעות או בעיה של תקציב. לא חסרות סיבות למה לא לתת לאותם מגורשים את הנחלה, שיגיעו סוף-סוף למנוחה שלהם - מנוחה ונחלה ולא רק נחלה. לא רואים אפילו תחילה של בניית קבע.
חברי חברי הכנסת, המשמעות היא שהמציאות הזאת בלתי נסבלת בשל חוסר הוודאות לגבי אותן קהילות, אותן משפחות ששכרו דירות עוד באוגוסט 2005 ועדיין מסתובבות בחוסר ודאות מוחלט לגבי המשך הסיוע בכלל מהממשלה. הם לא בטוחים בעצמם. למשל, אלה שגרים באשקלון או אלה שגרים בכרמייה או באור-הנר - כל אלה חייבים להכין את עצמם, והם צריכים לשלם בעצמם את הכספים. מה שאין כן באותן משפחות שזכו לקבל קרווילות, שזה רכוש מדינה - קרווילה של מדינה - שהן בטוחות בעצמן. הן יודעות שכל עוד לא יקבלו יישוב של קבע, לפחות הן נמצאות במצב ביניים. אומנם זה היה מתוכנן רק לשנתיים או לשלוש שנים, וכולנו יודעים שהתוכנית של שנתיים, שלוש שנים היא כבר לא בת-קיימא, כי התוכנית הולכת לקראת ארבע-שמונה שנים. כלומר, התוכנית של הממשלה היא לא בת-ביצוע.
לכן, אדוני היושב-ראש, אני אומר שצריך לתת את הדעת על אותן משפחות, ובראש ובראשונה שהן לא יצטרכו לשאת בנטל רק משום שהן גרות באשקלון והן צריכות לעמוד מול המשכיר והן לא גרות בקרווילות. אז לא היו מספיק קרווילות. צריך שיהיה דינם שווה. אם יש פתרון לבעלי הקרווילות לפחות לגבי זה שהם פטורים מלשלם שכר דירה, זה צריך לחול על כל המגורשים.
היו"ר אמנון כהן:
אדוני, תיכף שר התחבורה ישיב לך. תודה. חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
שר התחבורה ישיב.
היו"ר אמנון כהן:
שר התחבורה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, אני חושב שהצעת החוק הזאת היא חלק ממכלול של הצעות חוק שמובאות לכנסת במטרה למנוע סיכונים וסכנות של תאונות דרכים. חלק מהציבור רואה בהצעות החוק האלה סוג של הכבדה, ויכול להיות שבמבחן הזה בין הכבדת תנאים לקבלת רשיון לנוע על הכביש לבין שמירת חיי אדם - שמירת חיי אדם קודמת. מה גם שכאשר אנחנו מדברים על משאיות ומעורבותן בתאונות דרכים קטלניות, כל הסטטיסטיקות מצביעות על כך שזה אכן כך, שיש שיעור גבוה באחוזים של תאונות דרכים קטלניות שנגרמות כאשר אחת המעורבות בתאונה היא משאית. לכן, אני חושב שיש בזה מסר חשוב לציבור הנהגים.
אנחנו נדרשים מדי פעם, במיוחד אחרי תאונות קשות, לנושא הזה, ואומרים כל מיני דברים שנעים בין עמדה לבין הצטדקות, אבל הכנסת היא לא רק במה כדי להביע דאגה אלא היא גם מקום שבו קובעים ומחוקקים חוקים. על כן, אני חושב שהצעת החוק הזאת ראויה.
כאדם וכחבר כנסת שפעיל בנושא המלחמה בתאונות הדרכים מאז כניסתי לבית הזה, אני חושב שיש לחזק מגמות של חינוך, שיפור תשתיות, חינוך לנהיגה זהירה וגם חקיקה מרתיעה. כל הדברים האלה, נוסף על, ובעיקר, הגורם האנושי, שהוא האינדיבידואל של כל אדם ואדם ומידת האחריות שלו על הכביש, בעצם יוצרים אקלים שאנחנו מקווים שיהיה אקלים טוב יותר ונוח יותר. השאיפה של כולנו היא להגיע לאפס תאונות, אבל גם אם הצעת החוק תוריד את מידת הסיכון אפילו באחוז אחד, כנראה הצלנו חיי בני-אדם. אדוני, תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. יתכוננו אחריו חברי הכנסת מיכאל איתן, שמואל הלפרט וגאלב מג'אדלה.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק שלפנינו עוסקת בנושא חשוב. מטרתה ראויה - הפחתת מספר תאונות הדרכים. גם הכלים המשפטיים שהיא בוחרת בהם הם כלים ראויים ונכונים. לכן, כמו חברי חבר הכנסת מוחמד ברכה לפני, אנחנו נתמוך בהצעת החוק הזאת. אנחנו חושבים שחשוב יהיה להמשיך ולעבוד עליה לאחר שהיא תעבור את הקריאה הראשונה, אבל ברמת העיקרון אנחנו בוודאי נתמוך בהצעה הזאת.
אני רוצה לנצל את ההזדמנות, כיוון שהצעת החוק הזאת עוסקת בנהגים שנוהגים ברכב כבד - אדוני היושב-ראש, אני מפנה את תשומת לבך לכך ששר התחבורה לא פה.
היו"ר אמנון כהן:
כן, שר התחבורה לא. יש פה שר תורן - שר הקליטה. מי שהציג את החוק הוא השר אדרי. יש כנראה אילוצים לשר התחבורה. לכן, אתה יכול להמשיך בינתיים, ותיכף ייכנס שר תורן.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לעסוק בזווית אחרת של נוהגים ונהגים ברכב כבד. הובאו בפני נתונים קשים מאוד על עובדים שכירים בחברות הובלה שנאלצים לעבוד ולנהוג במשך שעות ארוכות ללא מנוחה מספקת ומינימלית. אני חושב שהדבר הזה מסכן אותם ואת כלל המשתמשים בתחבורה ציבורית בצורה מאוד מאוד קשה.
היו"ר אמנון כהן:
אין פיקוח הדוק על הנושא הזה.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, אכן אתה צודק. אין מספיק פיקוח. התחום הזה הוא תחום פרוץ ומופקר. אני אומר בצער, שחברות ההובלה משתמשות בכוחן כדי לכפות על הנהגים שעובדים אצלן נהיגה שאיננה מתקבלת על הדעת מבחינת ההיקף שלה, מבחינת הזמן שלה, מבחינת הרציפות שלה.
אדוני היושב-ראש, הייתי רוצה לראות הצעת חוק של הכנסת שתעסוק בתחום הזה. אני יודע שאתה שימשת במשך שנים כיושב-ראש ועדת הכלכלה, ואשמח מאוד אם ועדת הכלכלה תיקח על עצמה טיפול בסוגיה הזאת, שהיא סוגיה בעייתית ביותר. למרבה הצער, התופעה הזאת קיימת במשך שנים, ועד עכשיו לא מוצאת פתרון מתקבל על הדעת.
היו"ר אמנון כהן:
הפתרון קיים, אבל יש בעיית אכיפה. לכן צריך להוציא יותר פקחים שיסתובבו בדרכים ויעצרו. כלומר, החוק קיים והוא טוב, ואין צורך לחוקק עוד חוקים.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, יש צורך גם ברמת החוק להחמיר את רמת הענישה הקיימת, כדי שכאשר כבר תופסים חברה שעוברת על החוק, היא תשלם באמת את מלוא המחיר על עבירות כאלה, ובאמת לא יהיה כדאי להעסיק נהגים בצורה הזאת.
מעבר לכך, מובן ששאלת תאונות הדרכים היא שאלה רחבה. אני לא אעסוק בה כאן, ורק אומר שני משפטים. בעיית התאונות בישראל לא תיפתר אם לא יהיה מהפך בתשתיות הדרכים בישראל. בעיית תאונות הדרכים בישראל לא תיפתר אם צפיפות הרכב בכבישי ישראל תישאר כפי שהיא. זה מחייב הרבה יותר התייחסות לתחבורה ציבורית, הרבה יותר אמצעים לתחבורה ציבורית. שוב, קיימנו בנושא הזה היום דיון ראשוני בוועדת הכלכלה. הרבה מאוד מוטל גם על הכנסת בתחום הזה - הרבה שאנחנו יכולים לעשות. אני מקווה שבקדנציה הזאת נוכל לתרום למהפכה אמיתית בתחום התחבורה הציבורית וההתמודדות עם תאונות דרכים בישראל. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, בבקשה. קראתי את שמות כולם ואמרתי שמי שלא יימצא לא ידבר. לא מחפשים אף אחד. אם רשום לא נמצא - עבר זמנו, בטל קורבנו, בטל נאומו. זהו אחרון הדוברים אצלי. בבקשה.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לברך אותך על שהפעם ביטאת נכון את השם שלי - - -
היו"ר אמנון כהן:
לאט לאט.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
מכובדי - - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
בעברית אין "רין". אין "רין" בעברית. זו בעיה.
נסים זאב (ש"ס):
הוא עבר את הטסט.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
בשביל זה צריך ללמוד ערבית.
ראובן ריבלין (הליכוד):
בערבית יש "רין", ואין - - -
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
נכון.
היו"ר אמנון כהן:
יש הרבה שפות שיש להן, ויש הרבה שפות שאין.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש לשעבר בקיא בשפה מהבית.
ראובן ריבלין (הליכוד):
המצרים קוראים לו גאלב מג'אדלה.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
אתה יודע, אדוני היושב-ראש, היושב-ראש לשעבר - - -
היו"ר אמנון כהן:
אצלנו בבוכרית יש ג'. יש.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, אתה יודע שכבוד היושב-ראש לשעבר, אביו עליו השלום תרגם את הקוראן? את זה לא ידעת.
היו"ר אמנון כהן:
שמעתי על זה.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
אז אני זכיתי, כשביקרתי אצלו בבית, לראות את התרגום הזה.
מכובדי חברי הכנסת, אני מברך על הצעת החוק, אדוני היושב-ראש, אנחנו נתמוך בה, ונפעל גם לסייע בכל דרך. ואני רוצה לומר נוסף על כך, שזו הצעת חוק ראויה וחשובה - -
היו"ר אמנון כהן:
יושב-ראש הקואליציה, איזה שר בחוץ, שייכנס.
אביגדור יצחקי (קדימה):
- - -
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
- - תורמת רבות למלחמה בתאונות הדרכים - -
היו"ר אמנון כהן:
הם גם חברי כנסת.
ראובן ריבלין (הליכוד):
ברכה ואני אחראים לממשלה.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
- - ומסייעת רבות בייעוד שלה. אני רק רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, שאנחנו רוצים להשלים את המלאכה, ונדאג לאכיפה ולביצוע של הצעת החוק במלואה, כדי להביא בשורה לאזרחי ישראל. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. איפה השר? רוצה להשיב משהו? אם הוא לא משיב, אנחנו עוברים להצבעה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אפילו אם הממשלה מתנגדת.
היו"ר אמנון כהן:
אני מבקש מכולם לשבת. אחרון הדוברים יגיע גם הוא למקומו, ואנחנו נצביע על הצעת חוק חשובה.
בבקשה, אפשר להצביע.
השר יעקב אדרי:
אדוני היושב-ראש - - -
היו"ר אמנון כהן:
באת מהמזנון?
השר יעקב אדרי:
אתה מוסיף אותי?
היו"ר אמנון כהן:
כן. קודם כול נצביע. כן.
הצבעה מס' 7
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 78), התשס"ז-2006, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
היו"ר אמנון כהן:
בעד הצעת החוק - 21, אין מתנגדים, אין נמנעים. אנחנו מוסיפים את השר יעקב אדרי ואת חברת הכנסת קולט אביטל. בעד או נגד? מה אתם מצביעים?
קולט אביטל (העבודה-מימד):
בעד. בעד.
היו"ר אמנון כהן:
בעד. אני קובע שהצעת החוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 78), התשס"ז-2006, התקבלה בקריאה ראשונה, והיא תעבור לדיון בוועדת הכלכלה לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.
הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 29)
(רכב כנכס שאין מופקת ממנו הכנסה חודשית), התשס"ז-2006
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/119).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אמנון כהן:
אנחנו עוברים להמשך סדר-היום: הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 29) (רכב כנכס שאין מופקת ממנו הכנסה חודשית), התשס"ז-2006, קריאה ראשונה. אני מזמין את חברת הכנסת סופה לנדבר להציג את הצעת החוק. בבקשה, גברתי. אחד החוקים החשובים. בבקשה, גברתי, יש לך עד עשר דקות להציג את הצעת החוק.
סופה לנדבר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה; אדוני היושב-ראש, אני רוצה להוסיף לתודות שלי על החוק הקודם, חוק הליקווידטורים של צ'רנוביל, תודה עמוקה ליושב-ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, חבר הכנסת מיכאל נודלמן, לחברי הכנסת שליוו את החקיקה הזאת, שהשקיעו בחקיקה הזאת, שהשתתפו בישיבות של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות.
אני רוצה להגיד תודה מיוחדת ליועצת המשפטית של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות הלית מגידו. אני רוצה להגיד תודה מיוחדת למנהלת הוועדה דנה גורדון. אני רוצה להגיד תודה לעוזרות הנאמנות שלי, אירית לוי ואלינה מלר-סמיק, לכל סיעת ישראל ביתנו, וליושבת-ראש - - -
היו"ר אמנון כהן:
תציגי את החוק.
סופה לנדבר (ישראל ביתנו):
לא, לפני שאני מציגה – אני פשוט, כנראה מרוב התרגשות על החקיקה שעברה היום בקריאה שנייה ושלישית, לא הספקתי להגיד תודה, ואני חושבת שצריכים להגיד את זה.
היו"ר אמנון כהן:
תציגי את החוק, גברתי הנכבדה.
סופה לנדבר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, אני רוצה להגיד שהצעת חוק זו לתיקון חוק הבטחת הכנסה, יש לה משמעות לאנשים שמקבלים הבטחת הכנסה. זה שיפור חייהם של כל אותם אנשים שחיים מתחת לקו העוני במדינת ישראל. מי שמקבל הבטחת הכנסה מוגדר כאדם עני. האנשים האלה הם ברובם נכים, חד-הוריות, אנשים שעלו ארצה בגיל מבוגר ואין להם פרנסה שנותנת להם אפשרות לחיות בכבוד. האנשים האלה נתמכים על-ידי מדינת ישראל ומקבלים הבטחת הכנסה.
החוק הזה בא להטיף לאותם אנשים, לעודד אותם למצוא עבודה. אנחנו יודעים שרוב האנשים שמקבלים הבטחת הכנסה חיים בפריפריה, ובפריפריה לא כל כך קל למצוא מקום פרנסה. לפי החוק הקיים היום, אדם שמקבל הבטחת הכנסה אסור לו להיות בעל רכב, והוא גם לא יכול להשתמש ברכב של מישהו מהמשפחה באופן קבוע, מה שגורם לכך שהסיכוי של האנשים האלה למצוא עבודה הוא קלוש. היום מי שחי בלי אמצעי לניידות, קשה לו למצוא עבודה, ובמיוחד אותם אנשים שהגדרתי אותם כאנשים שחיים בפריפריה. למשפחה חד-הורית, למשפחה של נכים, למשפחה שחיה מתחת לקו העוני, למשפחה שבעצם צריכה למצוא מקום פרנסה אחרי תקופת אבטלה, רכב פשוט יסייע למצוא מקום פרנסה, למצוא אפשרות ללמוד, למצוא אפשרות להתקדם בחיים.
ואני, יחד עם מי שמציע את החוק, השותפים שלי לחקיקה, אומרת שהיום אדם בלי רכב לא יכול לעשות שום דבר. אנחנו נמצאים במדינה שאנחנו יודעים מה קורה בה עם התחבורה הציבורית. בגלל זה עבדנו על החקיקה הזאת והנחנו אותה על שולחן הכנסת. אני חושבת שהיום, אחרי שנעביר את הצעת החוק – ואני בטוחה שחברי חברי הכנסת ירצו לתמוך, לא בחקיקה, אלא באותם אנשים שזקוקים לרכב, שזה לא אביזר - -
היו"ר אמנון כהן:
של מותרות. לא מותרות.
סופה לנדבר (ישראל ביתנו):
- - אסור, אלא חייב להיות במשפחה של אנשים שמקבלים הבטחת הכנסה. תהיה להם אפשרות להשתמש ברכב, לחפש ולמצוא מקום עבודה; זה יעזור להם לצאת ממעגל האבטלה ולמצוא מקום פרנסה. אני רוצה להגיד לכם שתמיכה בחקיקה הזאת תפתח את הדרך לאותם אנשים שחיים מתחת לקו העוני, לאותם אנשים חלשים בחברה, לאותם אנשים שכן רוצים לפרוץ קדימה. אני חושבת שעל-ידי התמיכה בחקיקה הזאת אנחנו פשוט נעזור להם, וטוב נעשה אם נעביר את החקיקה הזאת בכנסת הנוכחית. זאת לא רק תמיכה בחוק, אלא תמיכה באותם אנשים. אני אסירת תודה ומקווה, רוצה לקוות, שאתם תתמכו בחוק הזה. תודה רבה, חברי חברי הכנסת.
היו"ר אמנון כהן:
תודה לך, גברתי המציעה. זה חוק חשוב. סוף-סוף נזכרנו לעשות את זה.
אנחנו עוברים לדיון. יש רשימת דוברים. חבר הכנסת יורי שטרן, אחד המציעים, היה אמור לדבר והוא לא נמצא. אני קורא את שמות חברי הכנסת, ומי שלא יימצא באולם בזמן יפסיד את התור שלו. זאת הרשימה: ראשון הדוברים – חבר הכנסת יורי שטרן. אחריו - חברי הכנסת זבולון אורלב, נסים זאב, אברהם רביץ, חיים אורון, מאיר פרוש, אברהים צרצור, מוחמד ברכה, חנא סוייד, דב חנין, מיכאל איתן, שמואל הלפרט, גאלב מג'אדלה, נאדיה חילו, דוד אזולאי ורונית תירוש, אחרונת הדוברים. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק ראויה ביותר. היום המצב אינו מאפשר למשפחה לקבל גמלה אם בבעלותה רכב מנועי, למעט רכב נכה. גם אז תמיד יש ויכוח איזה נכה: נכה שצריך להיות מוכר על-ידי המדינה ולקבל סיוע כדי להחזיק את הרכב. נכה שלא מקבל סיוע אינו זכאי – והיום רכב הוא לא מותרות.
מדובר ברכב מאוד פשוט, ששוויו כ-25,000 שקלים, או שחלפו חמש שנים, ונפח המנוע לא גדול מ-1,300 סמ"ק. אני לא יודע למה צריך להגביל את זה לנפח מנוע של 1,300 ולא 1,800, אבל גם אם התיקון קטן יחסית, זה דבר טוב.
אני רוצה להתייחס לבעיה בנושא הארנונה, אדוני היושב-ראש. היום כאשר לאדם יש רכב, באופן אוטומטי הרשויות המקומיות אומרות לו: אתה בעל אמצעים ולכן אתה לא זכאי להנחה בארנונה. אם יהיה באפשרותי אני אעביר, אפילו בחקיקה, שהכללים האלה צריכים לחול על מי שזכאים, והיו זכאים עד היום, לקבל הנחה בארנונה, כלומר שהכללים שחלים על מי שמקבלים גמלת הבטחת הכנסה, אם הם מקבלים הבטחת הכנסה, ואנחנו לא רואים ברכב דבר מותרות - הוא הדין לגבי מי שזכאים לקבל הנחה או פטור מארנונה.
אני רוצה להעיר דבר נוסף, אדוני היושב-ראש: אנחנו מכירים את הביורוקרטיה ואת ההתעללות בעולם התורה, בעולם הישיבות, באמצעות מה שנקרא ניהול תקין. אנחנו יודעים איך עושים הכול כדי שהניהול לא יהיה תקין. לא שהביקורת תקינה. הביקורת שם לא תקינה בכלל, וכל השיטה שם פסולה. מובילים באף ראשי ישיבות, מנהלי ישיבות, וסוחבים אותם חודשים רבים, כדי להביא אותם למצב שהנה חלף הזמן והם כבר לא יכולים להגיש בקשה למלגה שמגיעה לבחורי ישיבה. אבל לא זאת הבעיה. על זה אני עוד יכול להחריש, אף שזה כואב.
היו"ר אמנון כהן:
אני מבקש לסיים.
נסים זאב (ש"ס):
אני כבר מסיים. מה שקורה הוא שכורכים את זה גם בהבטחת הכנסה. זאת אומרת שאותן משפחות לא זכאיות. אם הן לא קיבלו את המלגה ממשרד הדתות, הן גם לא זכאיות לקבל הבטחת הכנסה. לדעתי צריך להפריד את זה באופן מוחלט. אם אנחנו עושים את זה לגבי רכב, ודאי שצריך לעשות את זה לגבי בני ישיבות ואברכי כוללים. אני מקווה להביא את זה גם כהצעת חוק.
היו"ר אמנון כהן:
תודה, אדוני. אלה שקראתי בשמותיהם לא נמצאים, לכן רשות הדיבור עוברת לחבר הכנסת אברהים צרצור.
דב חנין (חד"ש):
זה לא לפי הרשימה שאצלנו על המסך.
היו"ר אמנון כהן:
אני לא יודע מה יש לכם.
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה, האמת היא שאנחנו, חברי הכנסת, צריכים להודות לאלוהים על כך שאנחנו לא נאלצים לעתים קרובות לעמוד לפני השערים של סניפי הביטוח הלאומי כדי לקבל כמה שקלים שאמורים לפרנס משפחות שלמות.
אני חושב שהחוק שנמצא לפנינו הוא מסוג החוקים שצריך לברך עליהם, ואני, בלי להגזים, יכול להגדיר את החוק הזה כחוצה אידיאולוגיות, חוצה מפלגות, וצריך לברך עליו בלי להסתכל על מי שעומדים מאחוריו ועל האידיאולוגיה שלהם. החוק הזה בא, למיטב ידיעתי והבנתי, כדי לשרת נתחים כבדים של אוכלוסיות שרובן בני מיעוטים ובני זרמים דתיים חרדיים באוכלוסייה היהודית.
אני חושב שחוק כזה צריך לברך עליו, לתמוך בו - - -
היו"ר אמנון כהן:
חוק סוציאלי לכל החברה. תגיד גם עולים חדשים.
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
גם עולים חדשים. אני חושב שיש מקום לברך על החוק הזה ולתמוך בו בכל המרץ, ואני מקווה שהוא גם יעבור את כל השלבים שעומדים לפניו, כדי שהאוכלוסיות האלה ייהנו מהפירות הטעימים שלו. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה. חבר הכנסת דב חנין, תתכונן.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הצעת החוק מתקנת עוול שנמשך שנים רבות. המצב הקודם היה סוג של התעמרות וזלזול בצרכים הבסיסיים של אזרח שמבקש הבטחת הכנסה או דמי אבטלה – התייחסו לאוטו, גם במצב בינוני ומטה, כאילו היה מותרות או חפץ שכביכול אם מוכרים אותו, הדבר יכול להיחשב במקום הכנסה. אני חושב שאנחנו כאן עושים צעד בכיוון הנכון – לתקן עוול שנעשה לשכבות מצוקה שמקבלות הבטחת הכנסה ודמי אבטלה.
אבל לא די בכך. יש בעיה נוספת, בעיקר בקרב האזרחים הערבים. כידוע, יש קניין פרטי של אדמה בקרב הציבור הערבי, והקניין הזה עובר מדור לדור, ולפעמים אדם נתקע עם ירושה של מאות מטרים של אדמה שהוא לא יכול למכור אפילו, לא יכול להשתמש בהם, והם נשארים רשומים על שמו, ובלשכות שאמורות לשלם הבטחת הכנסה ודמי אבטלה זה מתורגם כאילו מדובר ברכוש שיכול להניב הכנסה – ולא כן הוא הדבר. פה אין התחשבות בציבור מסוים, שהקשר שלו עם האדמה הוא קשר של קניין פרטי, למרות כל ההפקעות שהיו במשך עשרות שנים, ועל כך הוא נענש.
גם אדם שיש לו חלקת אדמה שהוא ובניו בונים עליה בית, גם אם הוא לא מפיק שום תועלת ממנה, רשויות המס טוענות שהוא יכול לבקש כסף מהבנים שלו, ואז לא יכולים לשלם לו הבטחת הכנסה ודמי אבטלה. זה מסוג הדברים שהם קודם כול פשוט ניסיון להקשות על אנשים, לא להתחשב במצוקתם ולייחס להם דפוסי התנהגות שזרים לתרבותם ולרקע שלהם.
אני חושב שהצעד הבא צריך להיות התייחסות גם לסוגיה הזאת. מובן שמי שיש לו דונמים רבים, מאות או עשרות דונמים, זה לא יחול עליו. אבל מי שיש לו חלקת קרקע שהיא לשימוש פרטי, או שאי-אפשר להשתמש בה לשום דבר, לא צריך להתייחס לזה כאילו מדובר ברכוש שיכול להניב הכנסה. אני חושב שזה מה שמתבקש בתיקון הבא של החוק הזה. תודה רבה, אדוני.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, החוק שמונח לפנינו לקריאה ראשונה הוא חוק ראוי וחשוב, וזו אכן מגמה חיובית, אדוני היושב-ראש – שנתחיל לבער את המנגנונים שבהם המדינה מנסה להתחמק מאחריותה להבטיח הכנסה לאזרחים הזקוקים לכך.
החוק הזה מדבר על דוגמה ראויה. אנשים שיש להם רכב שמחירו מאוד נמוך, רכב ישן – אין שום סיבה שמי שמחזיק רכב ישן שעלותו נמוכה לא יוכל לזכות בהבטחת הכנסה אם הוא זקוק לכך.
אפשר היה לומר, אדוני היושב-ראש, שאנחנו, בכנסת, מתקדמים בכיוון הנכון. הלוואי שהייתי חושב כך, הלוואי שהייתי יכול לומר כך. המצער הוא שמגמת ההתפתחות שקיימת אצלנו היא מאוד שלילית ומסוכנת. חדשות לבקרים הולכים ומתפתחים ונוצרים מנגנונים חדשים, שבאמצעותם המדינה מתנערת מאחריותה לאלה שצריכים את המינימום בשעת צורך; לאלה שזקוקים להבטחת הכנסה, והם לא שמחים לקבל אותה – הם נזקקים לה וצריכים אותה.
היום התקיים בוועדה לביקורת המדינה דיון בתוכנית ויסקונסין. תוכנית ויסקונסין, אדוני היושב-ראש, היא מערכת שלמה של מנגנונים שנועדו לשלול ממקבלי הבטחת הכנסה את הזכות שלהם לקבל הבטחת הכנסה – בכל מיני שיטות, בכל מיני צורות, בכל מיני דרכים.
לכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו פה אומנם סותמים פרצה אחת, וחשוב שאנחנו סותמים אותה, אבל במקביל לפרצה הזאת שנסתמת הולכות ונפערות מדי יום, מדי שבוע, מדי חודש פרצות נוספות, רחבות ומסוכנות. לכן, הקריאה שלי אליכם, עמיתי חברי הכנסת, היא לעשות מעשה ולהסתכל במבט רחב על שאלת הבטחת ההכנסה.
חברי חבר הכנסת ברכה דיבר לפני על דוגמה נוספת, של מי שבבעלות המשפחה שלהם חלקת קרקע, וגם זה תירוץ ועילה כדי לשלול מהם הבטחת הכנסה. הגיע הזמן שהסוגיה הזאת תעמוד בכנסת במלוא רוחבה, והכנסת תאמר אמירה ברורה ועקרונית: מי שזכאי לעזרת החברה, מי שזכאי לתמיכת המדינה, מי שזכאי להבטחת הכנסה, יקבל אותה בלי טריקים ובלי מנגנוני התחמקות. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת דב חנין. אנחנו מזמינים את חבר הכנסת מיכאל איתן – אינו נוכח. חבר הכנסת שמואל הלפרט – אינו נוכח. חבר הכנסת גאלב מג'אדלה נמצא - בבקשה. אחריו - חברת הכנסת נאדיה חילו.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, היה ברור ומובן מאליו שנתגייס, נתמוך ונסייע בכל דרך כדי לקדם את הצעת החוק, ועל כך אני רוצה לברך את היוזמים.
אבל לא רק לשם כך עליתי לדוכן, אדוני היושב-ראש. רציתי להמשיך את דבריו של חבר הכנסת דב חנין, ולומר לכנסת ולצופים בנו שעלינו לקדם עוד הרבה חוקים מסוג החוק הזה, כדי להחזיר לאזרח את מה שמגיע לו וכדי לעצור את גלגלי הממשלה, לדורותיה, שבשנים האחרונות מורידה מעצמה אחריות ומטילה אותה כעול על כתפיהם של אזרחי המדינה. זה בסופו של דבר חוזר לרעת המדינה, שלא תהיינה אי-הבנות. זה לרעת המדינה שיהיו יותר מובטלים, זה לרעת המדינה שיהיו יותר עניים, שהיקף העוני הולך ועולה. בסופו של דבר זה עושה אותנו מדינה לא בחבר העמים שהיינו רוצים להיות בו.
לכן אני אומר פעם נוספת, אדוני היושב-ראש: אנחנו צריכים לקחת בחזרה את האחריות לתחומים רבים שהטלנו על האזרח בשנים האחרונות, כדי שנהיה מדינה ראויה, שמטפלת באזרחיה ומשתתפת בעול שמוטל עליהם. כך ראוי וכך צריכה לנהוג מדינה שרוצה שאזרחיה יהיו אזרחיה במלוא המשמעות של הדבר. לכן אני חושב שאנחנו, חברי הכנסת, צריכים ליזום יותר ויותר חקיקה מסוג זה. תודה רבה, אדוני.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת גאלב מג'אדלה. אני מזמין את חברת הכנסת נאדיה חילו. אחריה - חבר הכנסת דוד אזולאי, ומסיימת את הרשימה חברת הכנסת רונית תירוש.
נאדיה חילו (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת הנכבדים, בפתח דברי אני רוצה לברך אותך, חברת הכנסת סופה לנדבר, ואני רוצה לגלות לך שכשנבחרתי לכנסת זה היה אחד החוקים הראשונים שהתחלתי לגבש, וידעתי שכבר מונחת הצעת חוק.
אני חושבת שבמאזן החוקים שדוגלים בצדק החברתי, החוק הזה בא לתת לאזרחים שזקוקים לו – לא מבחירה. אדם שמגיע למערכת הבטחת הכנסה ומבקש תשלומי העברה מהביטוח הלאומי לא בחר במסלול הזה; הוא אדם קשה-יום, אדם מוכה, שמגיע ודורש את המינימום לקיום יומיומי.
ומה עושים לו? מתחילים לעשות לו את מבחן הזכאות. בעבודתי במשך הרבה מאוד שנים במחלקות הרווחה ראיתי שהרבה פעמים מדובר ברכב שבכלל לא שווה 5,000 או 6,000 שקלים, שאותה אמא שנזקקה להבטחת הכנסה, לתשלום של 2,500 או 3,000 שקלים, השתמשה בו להתנהלות יומיומית מינימלית; לפעמים להסעת הילדים. הרי היא מקבלת הבטחת הכנסה אולי כי בעלה לא מתפקד, או שהוא בבית-סוהר, או שהוא נכה, או שמדובר במשפחה חד-הורית. בכל אופן אומרים לה: יש לך רכב, את לא זכאית אפילו למינימום של ניידות יומיומית. היו מורידים לה את הזכאות.
מה זה הביא? במציאות אנשים התחילו לפתח כל מיני פטנטים ותכסיסים לעקוף את המוסד לביטוח לאומי. היו רושמים את הרכב על שם הילד, או על שם השכנה, היו מוצאים כל מיני דרכים לעקוף את החוק, כדי לאפשר את המינימום הזה של ניידות למשפחה.
אני מסכימה, אדוני היושב-ראש, עם חברי שדיברו קודם בצורה מאוד ברורה. הם אומרים שהחוק הזה בא לתקן את אחת העוולות החברתיות הגדולות שנעשות לאוכלוסיית הרווחה היום. האוכלוסייה הזאת של השוליים הולכת ומתרחבת, לצערי. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולומר שיש קשר בין מה שקורה היום בחברה - מה שקורה היום בכל הרבדים של החברה: האוכלוסייה הנזקקת מתרחבת מהגיל הרך ועד הגמלאים. החוק הזה בא לתת פתח ואולי לפצות במינימום את האוכלוסייה שנזקקת לתשלומים מינימליים כדי להתקיים.
אני חושבת שכן ירבו חוקים כאלה. הבית הזה מחויב לפעול גם למען האוכלוסיות החלשות, ולשמש להן פה. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחברת הכנסת נאדיה חילו. אני מזמין את חבר הכנסת דוד אזולאי, בבקשה.
דוד אזולאי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, ראשית אני רוצה לברך את יוזמי החוק – את חברת הכנסת סופה לנדבר, ובהזדמנות זאת גם לאחל רפואה שלמה לחבר הכנסת יורי שטרן.
היו"ר מגלי והבה:
אמן.
דוד אזולאי (ש"ס):
אני חושב שמי שמתבונן בחוק הזה, מהזווית שלי אני יכול לומר לך, שזאת לא הצעת חוק; זהו מעשה חסד של יהודים עם אזרחים במדינה הזאת, שבמשך שנים פשוט הענישו אותם על כך שהיה להם רכב – גרוטאה, תסלחו לי, לא תמיד זה היה רכב - ובשל הגרוטאה הזאת הם לא יכלו לקבל את הבטחת ההכנסה. אני חושב שזאת היתה בושה לספר החוקים של מדינת ישראל שהדבר הזה היה קיים בכלל.
אני חושב שזה לא החוק היחיד. לצערי הרב, יש עוד כמה חוקים שלא כרוכים בעלויות גבוהות, והגיע הזמן שנתחיל לתקן אותם. הזכירו כאן חברי חלק מהחוקים, אבל אחד החוקים שחייבים לתקן – ואנחנו נפעל בעניין הזה, הוא כבר מונח על שולחן הכנסת – זה אותו חוק עלוב של משפחה ברוכת ילדים, שמגישה בקשה להנחה בארנונה, ומחשבים את קצבת הילדים לצורך הכנסה, ולכן הם אינם מקבלים הנחה בארנונה. אדוני היושב-ראש, זהו עוול שזועק לשמים בדיוק כמו החוק הזה. אבל אני מקווה שגם את זה נתקן, כי חברי חבר הכנסת מרגי הגיש הצעת חוק בעניין.
אני רוצה לומר למציעים, ואני מקווה שנגיש את זה בהסתייגות: אולי זאת תחילת דרך, אבל בעצם החוק לא מושלם. כאשר מגבילים את זה ל-1,300 סמ"ק זה בסדר. אני לא צריך שיהיה רכב לוקסוס. אבל כשמדובר ברכב שכל כולו עולה 25,000 ש"ח, וטווח של חמש שנים, אני חושב שגם כאן זה לעג לרש. הרי מי שמכיר יודע שרכב שעולה 25,000 ש"ח הוא גרוטאה שכל הזמן צריך להתעסק אתה ולהוציא כסף על תיקונים.
ראובן ריבלין (הליכוד):
צריך להיות אדם עשיר מאוד כדי להחזיק רכב בשווי של 25,000 ש"ח.
דוד אזולאי (ש"ס):
זה מה שאמרתי. ידידי ומכובדי יושב-ראש הכנסת לשעבר, חבר הכנסת רובי ריבלין, כדי לתחזק רכב בשווי של 25,000 ש"ח צריך משכורת. לכן אני מציע ואגיש זאת כהסתייגות: לא יעלה על הדעת להשאיר את הפסקה הזאת של 25,000 ש"ח, כי זה פשוט לעשות תיקון, והוא לא מושלם. לכן אני חושב שנצטרך לתקן את זה.
אני רוצה לסיים בברכת יישר כוח ליוזמי החוק, ואני מקווה שנוכל לתקן חוקים נוספים שגרמו עוולות לאזרחים. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת דוד אזולאי. אני מזמין את חברת הכנסת רונית תירוש. אחריה יהיה חבר הכנסת רן כהן, שהוא אחרון הדוברים.
רונית תירוש (קדימה):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר לביטחון פנים, חברי חברי הכנסת, ביקשתי את רשות הדיבור בעיקר כדי להודות ליוזמי החקיקה המבורכת הזאת – לחברי הכנסת סופה לנדבר ויורי שטרן. גם אני מצטרפת לאיחולי ההחלמה.
היו"ר מגלי והבה:
בשם כולם, אנחנו מאחלים לחבר הכנסת יורי שטרן החלמה מהירה וחזרה מהירה אלינו לחיק הבית הזה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
בכל שעה ובכל רגע.
רונית תירוש (קדימה):
אמן ואמן. לא תמיד אני מקנאה בעבודתו של קולגה, אבל הפעם אני מודה, סופה, שאני אומרת - איך אני לא הבאתי את החוק הזה. זה כל כך התבקש, זה כל כך ראוי, זה כל כך נכון, זה כל כך צודק. אבל אני שמחה שעשיתם את זה, ויפה שעה אחת קודם.
אני רוצה לתאר לכם מצב עגום של אנשים שלא ויתרו על הרכב, אבל אתם יודעים, עם ישראל מוצא פתרונות בדרך מתוחכמת – לא רשמו את הרכב על שם האדם כדי שלא לגזול ממנו את המעט הזה בהשלמת הכנסה. אבל אז הוא נקלע למצב אחר, כי הרכב כן שירת אותו, אבל הוא התחיל לקבל כל יום דוחות חנייה, כי אין לו תו, כי זה לא על שמו. אז העירייה נותנת דוחות חנייה. אולי אתם לא מכירים את זה בכל הארץ, אבל בתל-אביב זה בוודאי קיים, בכלל באזור המרכז, שם נושא החנייה בעייתי מאוד. זאת דוגמה אחת של עוולה על עוולה שנגרמה בניסיון ליישר את החוק בדרך עקומה.
אני שוב מודה לחברי הכנסת סופה לנדבר ויורי שטרן על שהצלתם את אותו סקטור דל אמצעים מלנקוט כל מיני מניפולציות לא הגיוניות ולא ראויות. היום בדרך המלך הוא יכול לחיות את חייו בכבוד ולהשתמש באמצעים הצנועים העומדים לרשותו, וזה בהחלט בזכותכם. תבורכו ותודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחברת הכנסת רונית תירוש. אחרון הדוברים, חבר הכנסת רן כהן, בבקשה. לאחר מכן אנחנו עוברים להצבעה.
רן כהן (מרצ):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברות וחברי הכנסת, אני מודה על האמת: נרשמתי לרשות הדיבור כדי לברך את חברת הכנסת סופה לנדבר, את יורי שטרן ואת היוזמים כולם, ואני כן מקנא, רונית תירוש, ואומר לך מדוע.
היו"ר מגלי והבה:
מה יגידו חברי הכנסת הצעירים אם הוותיקים מקנאים?
רן כהן (מרצ):
לשם הגילוי הנאות, יזמתי חוק כזה בדיוק בכנסת האחת-עשרה או בכנסת השתים-עשרה, ומאז בכל קדנציה נלחמתי על התיקון הזה, וזה לא עבר. לא רצו לשמוע.
אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו):
לכן עושים משא-ומתן עם הקואליציה, ומכניסים את זה כתנאי.
רן כהן (מרצ):
חברת הכנסת טרטמן, חשבנו שבכנסת יש גם מוסר, היגיון ושכל ישר.
אביגדור יצחקי (קדימה):
שאתה תגיד את זה? אתה מוותיקי הכנסת.
רן כהן (מרצ):
הנה, את רואה? יושב-ראש הקואליציה טוען שאין שכל ישר ואין מוסר. ואני אומר: יש.
יואל חסון (קדימה):
עובדה, הקואליציה שהוא עומד בראשה מעבירה את החוק הזה. צריכה להיות הקואליציה הנכונה.
רן כהן (מרצ):
אני שמח מאוד שפתאום התעוררתם. אבל עובדה שהשכל הישר מנצח בסוף וגם ההיגיון. הנה, סוף-סוף אני אומר לכם כמה מלים טובות. אגב, היום גם היה נאום מצוין של ראש הממשלה, שגם עליו שמחתי, אבל אני לא רוצה להפריז בכך, כי אולי זה מזיק לו. אז אני לא רוצה. יש כאן מי שיתנגד לעניין.
על מה דובר בעצם? דובר על אמהות חד-הוריות שנשארו עם ילדים. יש להן רכב, והן צריכות אותו יותר מאשר בעת שהיה להן בעל - כדי לקחת את הילדים לבית-הספר, לתנועה, ל"צופים", לחוג. זה מצב אלמנטרי. אז היא לא תקבל הבטחת הכנסה אם יש לה רכב מצ'וקמק?
נסים זאב (ש"ס):
הבעל עננו.
רן כהן (מרצ):
או אם מדובר באנשים קשי-יום, שצריכים ללכת לקופת-חולים או לאיזה טיפול רפואי, אבל הם לא יכולים, כי אין להם רכב, אז הם צריכים לרמות או לרשום את זה בכל מיני צורות אחרות? אין צודק ואין הגון מהחוק הזה. לדעתי, אין גם מועיל ממנו מבחינה חברתית. לכן הוא ראוי לברכות ליוזמים ולכנסת על חקיקתו. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת רן כהן. אני לא רוצה לומר לך שתמשיך לקנא, אבל אנחנו צריכים לברך על כל חקיקה שעוסקת בטובת הציבור.
אני אאפשר ליושב-ראש הכנסת לשעבר, חבר הכנסת ריבלין, לומר כמה דברים בנושא. בבקשה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, אני מאוד מודה לך. חברת הכנסת סופה לנדבר, יש לי חשש לא מהחוק - החוק הוא ברוך, וחבר הכנסת רן כהן, שמהכנסת השתים-עשרה אני מלווה אותו, עוד היה לפני כן, ניסה כמה וכמה פעמים להעביר את החוק, ולא צלח.
יש לי חשש כבד שהואיל והצטרפתם לקואליציה, זאת הסיבה לכך שהממשלה הסכימה. אני מציע לך רק להוסיף בוועדה סעיף אחד: חוק זה, לאחר שיעבור בקריאה שנייה ושלישית, ייושם שלוש שנים לפחות לפני שמשרד האוצר יוכל להכניס בחוק ההסדרים הבא את הדחייה שלו. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה רבה לחבר הכנסת רובי ריבלין, ותודה על האזהרה שלך.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה.
הצבעה מס' 8
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26
נגד – אין
נמנעים - אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 29) (רכב כנכס שאין מופקת
ממנו הכנסה חודשית), התשס"ז-2006, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
קריאות:
- - -
היו"ר מגלי והבה:
חברים, אנחנו באמצע ההצבעה, לא מדברים. מי שלא הספיק, אנחנו נוסיף אותו מכיוון שזה חוק חברתי.
בעד – 26. מי שלא הצביע ולא הספיק – שירים את היד, אני אוסיף אותו. השר ליברמן, חבר הכנסת אהרונוביץ וחבר הכנסת מג'אדלה – אני מוסיף את הצבעתכם.
ראובן ריבלין (הליכוד):
29 בעד.
היו"ר מגלי והבה:
ושוב ברכות לחבר הכנסת יורי שטרן, מקווים לראות אותו בקרוב אתנו, וגם לחברת הכנסת לנדבר.
קריאות:
- - -
היו"ר מגלי והבה:
חברי הכנסת, ברכות, ולעשות את זה כמו שמתחייב. אנחנו מעבירים את הצעת החוק להכנה לקריאה שנייה ושלישית. חברת הכנסת לנדבר, באיזו ועדה התחלתם להכין אותה?
סופה לנדבר (ישראל ביתנו):
עבודה ורווחה.
היו"ר מגלי והבה:
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות – להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה ובהצלחה.
שאילתות ותשובות
היו"ר מגלי והבה:
אנחנו ממשיכים בסדר-היום. אני מזמין את השר לביטחון פנים – שאדוני יהיה עם פניו מול אלה שהגישו את השאילתות, ולא מהמקום. בבקשה. אם יהיה מישהו מהנוכחים כאן, אדוני השר לביטחון פנים – שפניך יהיו מופנות לאלה ששאלו. מי שלא נמצא מבין חברי הכנסת, נעביר את התשובה לפרוטוקול.
שאילתא מס' 430, חבר הכנסת טלב אלסאנע; איננו כאן – לפרוטוקול.
430. מקרי רצח בעיר טייבה
חבר הכנסת טלב אלסאנע שאל את השר לביטחון פנים
ביום ג' בחשוון התשס"ז (25 באוקטובר 2006):
לאחרונה אירעו שני מקרי רצח בטייבה, כהמשך לסכסוך בין שתי חמולות בעיר.
רצוני לשאול:
1. האם המשטרה פענחה את שני המקרים האלה?
2. מה תעשה המשטרה כדי למנוע מקרי רצח נוספים בעיר?
תשובת השר לביטחון פנים אברהם דיכטר:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1. מדובר בשתי חמולות גדולות בעלות השפעה בקרב עברייני הסביבה והתושבים התמימים.
ב-3 באוקטובר 2006 נורה ונרצח בן משפחת חרירי, נימר אגבריה חרירי, ונפצע אדם נוסף שהיה עמו במגרש מכוניות בכפר-קאסם. נעצרו שלושה חשודים, והם שוחררו על-ידי בית-המשפט. החקירה נמשכת במישורים שונים אשר לא ניתן לפרטם כאן על מנת שלא לפגוע בחקירה.
בתאריך 7 באוקטובר 2006 נורה ונרצח בן משפחת קאדר, ערפאת קאדר, ונפצעו שניים נוספים בשתי זירות שונות בעיר טייבה. החקירה נמשכת במישורים שונים אשר לא ניתן לפרטם כאן.
בתאריך 9 באוקטובר 2006 נורה ונרצח אדם המזוהה עם משפחת קאדר, מורד חאג' יחיא, בסופרמרקט של משפחת קאדר בטייבה. החקירה נמשכת במישורים שונים אשר לא ניתן לפרטם כאן.
2. פעילות המשטרה בעיר טייבה מתבצעת הן במישור הגלוי והן במישור הסמוי. במישור הגלוי: הוקם צוות חקירה המונה קצין ושמונה חוקרים; כוח התחנה תוגבר בשלושה צוותי סיור ממשאבי המרחב; צוותים של יחידת אלמוג פועלים בעיר טייבה; נמשכת פעילות לתפיסת כלי נשק לא חוקיים.
תהליכי סולחה והידברות: משנת 1998 גורמי משטרה מקיימים פגישות רבות בין ראשי החמולות ונכבדי המגזר הערבי. את הליך ההידברות יזם מפקד מרחב השרון, תת-ניצב מנשה ארביב. במקביל לכך הוקם בזמנו צוות משימתי שפעל כמה חודשים בעיר טייבה והביא לשקט ולירידה במספר האירועים הפליליים בכלל ובמעשי האלימות במסגרת הסכסוך בפרט.
משטרת מרחב השרון תמשיך בפעילות במישורים השונים על מנת להביא להרגעת הרוחות בעיר טייבה.
היו"ר מגלי והבה:
כמובן, אמרתי בפתיח שהשאילתות מיועדות לשר לביטחון פנים, השר אבי דיכטר.
שאילתא מס' 443, חבר הכנסת בנימין אלון - איננו כאן; לפרוטוקול.
443. אירועי חג שמחת תורה בעיר עכו
חבר הכנסת בנימין אלון שאל את השר לביטחון פנים
ביום ג' בחשוון התשס"ז (25 באוקטובר 2006):
בחורי ישיבה שחגגו שמחת תורה ברחובות עכו טוענים, כי עשרות ערבים יידו עליהם אבנים ואחר כך כיתרו אותם בבניין הישיבה, והם פונו משם על-ידי המשטרה. דווח כי לפני החג הוגשה בקשה לאבטחה משטרתית.
רצוני לשאול:
1. האם הפרטים נכונים?
2. אם כן – מדוע לא היתה אבטחה משטרתית במקום?
3. מדוע הוחלט להבריח את המותקפים במקום לטפל במתקיפים?
4. האם בוצעו מעצרים?
תשובת השר לביטחון פנים אברהם דיכטר:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1. הפרטים אינם מדויקים. לא הוגשה בקשה לאבטחה משטרתית. התלונות הן הדדיות: הצד הערבי טוען כי היהודים התגרו בהם, ואילו הצד היהודי טוען שהערבים התגרו ויידו אבנים ועל כן קרה מה שקרה, לרבות שימוש בירי באוויר על-ידי תלמיד ישיבה.
2. לא היתה אבטחה משטרתית מלכתחילה, היות שלא הוגשה בקשה והמשטרה לא היתה מודעת כלל לפעילות זו.
3. הטענה כי הוחלט להבריח את המותקפים במקום לטפל במתקיפים אינה נכונה. עם הגעתו של מפקד התחנה, כעבור כרבע שעה, ההמון הערבי פוזר מייד והורחק מרחבת הישיבה והרוחות נרגעו. היציאה מהישיבה בליווי משטרתי לא היתה במסגרת של הברחה, אלא בעקבות סיום התפילה על-ידי תלמידי הישיבה כשעתיים-שלוש שעות לאחר האירוע ועל-פי בקשתם של מנהל הישיבה ושותפיו. כוח משטרתי ליווה קבוצות קבוצות של עשרה תלמידים על מנת שיוכלו לשוב ליעדם מחוץ לעיר בבטחה.
4. אכן בוצעו מעצרים. מהצד היהודי נעצר חייל שירה - תלמיד הישיבה - והועבר על-פי בקשת מצ"ח לחקירה למחרת היום. מהצד הערבי נעצר תושב המקום שהיה הדומיננטי בהתפרעות במקום.
היו"ר מגלי והבה:
שאילתא מס' 453, של חבר הכנסת דוד אזולאי – אכן נמצא כאן – בנושא: שימוש בשפת ביבים על-ידי שוטרים. אתם רואים כמה השר אבי דיכטר מסודר – מייד מעביר לפרוטוקול. בבקשה, תשובה על שאילתא של חבר הכנסת דוד אזולאי, ולאחר מכן תהיה לו שאלה נוספת.
453. שימוש בשפת ביבים על-ידי שוטרים
חבר הכנסת דוד אזולאי שאל את השר לביטחון פנים
ביום י' בחשוון התשס"ז (1 בנובמבר 2006):
פורסם, כי שוטר שכינה ערבים בכינוי מעליב הועבר לאחרונה מתפקידו. כזכור, בעת ההתנתקות הוקלט תת-ניצב כשהוא משתמש בביטויים עולבים ופוגעים כלפי ציבור המתנחלים ותומכיהם.
רצוני לשאול:
1. אילו צעדים ננקטו נגד השוטר שהשתמש בכינוי מעליב כלפי המגזר הערבי?
2. האם ננקטו צעדים נגד התת-ניצב?
השר לביטחון פנים אברהם דיכטר:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת אזולאי, לשאלות שנשאלו, התשובות כדלקמן:
1. הצעדים שננקטו נגד הקצין שכינה אזרחים ערבים בכינוי מעליב - ובכן, מייד עם היוודע העניין התקיים תחקיר מקיף והתקבלה החלטה להדיח את הקצין מתפקידו לאלתר ולהעבירו לתפקיד אחר. ההחלטה על הדחת הקצין התקבלה עוד באותו ערב שבו התרחש המקרה.
אני כמובן רואה את האירוע בחומרה רבה. בכוונתי לפעול גם בעתיד בתקיפות ולוודא שהמשטרה תפעל בתקיפות במקרים כגון אלה, אם חס וחלילה יישנו.
2. בנוגע לצעדים שננקטו נגד תת-ניצב ניסו שחם - בעקבות ההתבטאות החריגה של תת-ניצב שחם בחודש יולי 2005 בכפר-מימון, החליט מפכ"ל המשטרה לנקוט נגדו הליך מינהלי והליך משמעתי גם יחד. ההליך המינהלי כלל את ביטול מינויו של תת-ניצב שחם במיפקדה המשימתית שהוקמה במשטרה. ההליך המשמעתי כלל את העמדתו למשפט משמעתי בגין שתי עבירות: האחת - ההתנהגות שאינה הולמת שוטר, והשנייה – נקיטת לשון גסה. הקצין הורשע ונגזר עליו עונש נזיפה חמורה וקנס כספי.
לאחר שנות שירותו הרבות של תת-ניצב שחם במשטרת ישראל – כולן, אגב, ללא רבב – החליט מפכ"ל המשטרה להסתפק בשני ההליכים האלה, החמורים כשלעצמם.
אולי פה, ברשותך, אדוני היושב-ראש, מלה בהקשר של תת-ניצב ניסו שחם.
היו"ר מגלי והבה:
בבקשה.
השר לביטחון פנים אברהם דיכטר:
אני קורא מעל הבמה כאן, במת הכנסת, לציבור הדתי, שחש, ובצדק, נפגע מהדברים של ניסו שחם ביולי 2005 - מאחר שהציבור הזה יודע היטב שניסו שחם היה משענת אמיתית לעם ישראל, אבל בוודאי לציבור הדתי לאורך הרבה מאוד שנים בירושלים. לא חס וחלילה כדי להקל, ולו קמעה, בדברים שהוא אמר, אני אומר - - -
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אולי השר יפרט.
השר לביטחון פנים אברהם דיכטר:
אני אומר לציבור, אני קורא, מזמין את הציבור הזה, את ראשי הציבור – עם חלקם גם שוחחתי, ביוזמתם, בתקופה האחרונה, לאחר שמוניתי לשר. אני מניח שיש גם דרך אל מול קצין בכיר שעדיין משרת – והוא לא הודח מהמשטרה, הוא עדיין משרת – אני מניח שכעבור למעלה משנה ניתן להגיע עם האיש עצמו, שעדיין משרת, למהלך שיפיג משהו מהמתח שהתפתח בין שני הצדדים, באשמתו של ניסו שחם, ללא ספק. עד כאן.
היו"ר מגלי והבה:
תודה. שאלה נוספת לחבר הכנסת אזולאי, בבקשה.
דוד אזולאי (ש"ס):
אדוני השר, תודה רבה לך על התשובה. אני חושב שמי ששמע את תשובתו של השר לגבי השוטר שפגע במגזר הערבי והאמצעים שננקטו נגדו, לעומת האמצעים שננקטו נגד תת-ניצב שחם - אני חושב שאי-אפשר להגיד שלא היתה פה איזו אפליה בין שוטר לשוטר, כאשר עם האחד החמירו מאוד, ועם השני – כפי שאמר אדוני, למרות הדברים שנאמרו כאן – אל תשכח, נאמרו דברים קשים ופגעו קשות בציבור גדול במדינת ישראל. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
אתה ציינת את העובדה, אבל לא שאלת.
דוד אזולאי (ש"ס):
הדברים מדברים בעד עצמם. השר עצמו יודע שהיתה כאן אפליה.
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת אזולאי, אתה הרי ותיק פה. אדוני רשאי להגיב.
השר לביטחון פנים אברהם דיכטר:
הדברים נאמרו. אני חושב שהדברים הובהרו.
דוד אזולאי (ש"ס):
אין צורך.
היו"ר מגלי והבה:
אנחנו עוברים לשאילתא מס' 455 של חבר הכנסת יצחק וקנין – איננו; לפרוטוקול.
455. יחס המשטרה לציבור החרדי בערד
חבר הכנסת יצחק וקנין שאל את השר לביטחון פנים
ביום י' בחשוון התשס"ז (1 בנובמבר 2006):
פורסם, כי הציבור החרדי בערד טוען שהמשטרה נוהגת איפה ואיפה בעימות בינו לבין קבוצה העוסקת, לכאורה, בפעילות מיסיונרית בעיר, וכי לאחרונה ביטלה המשטרה ברגע האחרון רשיון שניתן לחרדים להפגין.
רצוני לשאול:
1. האם הפרטים נכונים?
2. אם כן – מדוע בוטל הרשיון?
3. האם ימונה קצין בודק לנושא?
תשובת השר לביטחון פנים אברהם דיכטר:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1. משטרת ישראל מתייחסת באופן שוויוני לכלל אזרחי מדינת ישראל. המשטרה אינה נוהגת איפה ואיפה בעימות בין הציבור החרדי בעיר ערד לבין קבוצה העוסקת בפעילות המיסיון בעיר.
המשטרה אישרה מינואר 2006 ועד היום כ-40 אספות מחאה של החרדים נגד פעילות המיסיון, כך שלא ניתן לטעון כי המשטרה שוללת מהציבור החרדי בעיר את זכותו להפגין. עם זאת, המשטרה הגבילה את מיקום ההפגנות למקום שההתאספות בו לא תהווה פגיעה באורח החיים התקין של מתגוררים במקום, זאת לנוכח תכיפות ההפגנות.
אציין שבעניין זה הוגשה עתירה לבג"ץ, עתירה נגד משטרת ישראל, שעניינה העיקרי הוא מיקום ההפגנה המאושר.
2. ביום 20 בספטמבר 2006 הגישו המבקשים בקשה לקיום אספה בתאריך 17 באוקטובר 2006 ברחוב נוף 72, בחניית הרחוב. מפקד מחוז דרום אישר את הבקשה לאספה. הוגשו כמה בקשות לקבלת רשיון לקיום אספה/תהלוכה מול הבית ברחוב נוף 74. מפקד תחנת ערד קבע בין יתר תנאי האישור כי "המתאספים באספה יימצאו במקום האספה שייקבע באופן פרטני על-ידי מפקד המשטרה בכל מהלך האספה".
הבקשה להפגין נגד המיסיון ברחוב נוף 74 נדחתה עקב פגיעה בפרטיות תושבי השכונה בכלל והדיירת שנגדה מפגינים בפרט. במקום זאת הוצעה לעותרים הפגנה בצומת הרחובות נוף-מואב, שם התקיימו הפגנות נגד הפעילות המיסיונרית בעבר. מיקום האספה נקבע על-ידי מפקד תחנת ערד ועל-פי אישור מפקד המחוז. באותו מעמד נמסרו למבקשים תנאי קיום האספה של תחנת ערד ומרחב נגב. המארגנים החליטו בסופו של יום שלא להפגין במקום שאושר להם.
3. ראוי לציין כי עמדת מרחב נגב באשר למיקום האספות בהקשר זה ידועה למבקשים במסגרת בג"ץ התלוי ועומד.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
יש לפני זה שאילתא.
השר לביטחון פנים אברהם דיכטר:
יש לפני כן שאילתא של חבר הכנסת דוד אזולאי, שאילתא מס' 454.
היו"ר מגלי והבה:
סליחה, חבר הכנסת דוד אזולאי שאל, אבל יש לו עוד שאילתא – שירבו השאילתות שלך, חבר הכנסת אזולאי – בנושא: התאונה הקטלנית בכביש 65. חוזרים לשאילתא מס' 454, ואכן תיכף נשמע את תשובת השר, וגם בנושא הזה תהיה לך שאלה נוספת. בבקשה.
454. התאונה הקטלנית בכביש 65
חבר הכנסת דוד אזולאי שאל את השר לביטחון פנים
ביום י' בחשוון התשס"ז (1 בנובמבר 2006):
פורסם, כי הנהג שפגע ברכב משפחתי בכביש 65 בסוכות וגרם למותם של האב, האם ובנם הוא בעל 67 הרשעות קודמות בתחום הנהיגה, ארבע מהן על עקיפה בניגוד לחוק ושתיים על חצייה באור אדום, וכי לפי המשטרה הוא יואשם בהריגה.
רצוני לשאול:
1. האם הפרטים נכונים?
2. אם כן – מדוע לא נשלל רשיונו לצמיתות עד כה?
3. האם אכן יואשם בהריגה?
השר לביטחון פנים אברהם דיכטר:
במענה על השאילתא של חבר הכנסת אזולאי, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הפרטים שבשאילתא אכן נכונים. מדובר בתאונה קטלנית שבה נהרגו שלושה אנשים: מרדכי חדד, זכרו לברכה, אשתו מירה, זכרה לברכה, שישבה לידו במושב הקדמי, ובנם אריאל, זכרו לברכה. התאונה קרתה בכביש 65, ואדי-עארה, מכיוון צומת קדרים לכיוון צומת גולני.
רשיונו של הנהג נשלל על-פי הנוהל ל-90 יום על-ידי אגף התנועה, ובהמשך הוגשה על-ידי הפרקליטות בקשה לפסילה עד תום ההליכים, אשר התקבלה על-ידי בית-המשפט.
פרקליטות מחוז צפון הגישה כתב אישום כנגד הנהג, כשהוא מואשם, בין היתר, בהריגה בשלושת המקרים.
האשמות נוספות שמופיעות בכתב האישום נוגעות למעשה פזיזות תוך נהיגת רכב, נהיגה בשכרות, נהיגה במצב המונע שליטה ברכב ומסכן עוברי דרך, גרימת חבלה לאדם ולרכוש ברשלנות, עקיפה כאשר הדרך לא פנויה, סירוב לבדיקת שכרות.
מטבע הדברים, אם חבר הכנסת אזולאי יהיה מעוניין בכתב האישום עצמו, ניתן יהיה להעביר את כתב האישום לעיון חבר הכנסת. עד כאן.
היו"ר מגלי והבה:
שאלה נוספת לחבר הכנסת אזולאי.
דוד אזולאי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, תודה רבה, אני רק רוצה לשאול שאלה. מדוע המשטרה לא ביקשה מעצר עד תום ההליכים על מקרה כל כך קשה, שנהג שיכור רצח שלושה אנשים? זה דבר ראשון. הדבר השני, אדוני השר, איך ייתכן, נהג עם 67 עבירות, לא נשלל ממנו הרשיון? יש פה משהו לקוי במערכת, הרי זה רוצח עם רשיון שהתפרע על הכביש ורצח משפחה נפלאה מצפת.
אשמח מאוד לקבל את כתב האישום. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת אזולאי.
השר לביטחון פנים אברהם דיכטר:
נדאג להעביר את כתב האישום לעיונו של חבר הכנסת.
דוד אזולאי (ש"ס):
אבל, הוא נהג עם 67 עבירות?
השר לביטחון פנים אברהם דיכטר:
אני לא רוצה לתת תשובה טרם בדיקה עם המשטרה מה הסיבה. לגבי הבקשה למעצר עד תום ההליכים, ציינתי ואני חוזר ומציין, הפרקליטות היא זאת שהגישה את כתב האישום נגדו. אני משוכנע שחבר הכנסת מכיר היטב את הפרקליטות, הם בדרך כלל מבקשים את הסנקציה המחמירה יותר. אני מניח, אני רק יכול להניח ולשער, שבמקרה הזה לא ניתן או שלא היה סיכוי לקבל מעצר עד תום ההליכים.
דוד אזולאי (ש"ס):
איך אפשר להמשיך לנהוג עם 67 עבירות?
היו"ר מגלי והבה:
אתה מכיר את הנהלים. אם לא השתכנעת, תפנה לפרקליטות. לגבי פסק-הדין, אתה בהחלט יכול לקבל אותו.
456. הטיפול בתלונה נגד שוטר
חבר הכנסת אפי איתם שאל את השר לביטחון פנים
ביום י' בחשוון התשס"ז (1 בנובמבר 2006):
נטען, כי בהפגנה שהתקיימה בכיסופים בד' בתמוז תשס"ה, 11 ביולי 2005, תקף שוטר, ללא כל התגרות, את אחד המפגינים, וכתוצאה מכך נגרמו למפגין כאבים עזים ואובדן נשימה. לאחרונה נודע, כי ראש אגף משאבי אנוש במשטרה החליט שלא להשעות את השוטר עד תום משפטו.
רצוני לשאול:
1. האם הדברים נכונים?
2. אם כן – מה הם הנימוקים להחלטתו זו של ראש אגף משאבי אנוש במשטרה?
תשובת השר לביטחון פנים אברהם דיכטר:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1. תמצית הדברים, על-פי כתב האישום: ביום 17 ביולי 2005 השתתף המתלונן בהפגנה שנערכה בצומת כיסופים כנגד תוכנית ההתנתקות. במהלך ההפגנה ניגש השוטר אל המתלונן, לפת אותו בצווארו באמצעות שתי ידיו, לחץ על גרונו באצבעו וחנק אותו. זאת ללא כל התנגדות מצדו של המתלונן. כתוצאה מכך נגרמו למתלונן כאבים עזים בגרונו ואובדן נשימה למשך כמה שניות.
השוטר הנאשם וכן שוטרים אחרים, שלא היו חשודים בשימוש בכוח, מסרו כי מאות מפגינים חסמו את הצומת, זרקו אבנים ותקפו את השוטרים במהלך ההפגנה. לעומת זאת, המתלונן מסר כי לא עשה דבר ואף-על-פי-כן הותקף.
אין ספק כי השוטר אחז בצווארו של המתלונן, אולם כל שאר נסיבות האירוע אינן ברורות בשלב זה וכל צד מציג תמונה התומכת בגרסתו.
הוגשה תלונה כנגד השוטר למחלקה לחקירות שוטרים בפרקליטות המדינה/ משרד המשפטים. השוטר נחקר. תיק מח"ש עדיין פתוח.
2. עמדת מחלקת משמעת והייעוץ המשפטי במשטרה היתה כי יש להמתין לסיום ההליכים. ראש אגף משאבי אנוש קיבל עמדה זו על סמך הנימוקים הבאים: הסיטואציה שבה עמדו השוטרים באותו ערב היתה קשה ומורכבת נוכח הנסיבות באותה תקופה. מובן שאין מקום לפינוי מפגין באמצעות חניקתו, אולם הפרובוקציה הקודמת מצדו של המתלונן ומצדם של מאות אלפי המפגינים שהיו במקום מצדיקה, לטעמנו, את השארת מלאכת הבהרת התמונה לערכאות המשפטיות ללא שיינקטו אמצעים מינהליים כנגד השוטר בשלב זה.
יש לציין, כי במהלך כעשר שנות שירותו של השוטר במג"ב לא הוגשה נגדו ולו תלונה אחת בגין שימוש בכוח. נתון זה עמד בפנינו בעת גיבוש העמדה. גם טיב שירותו המצוין של השוטר עמד לזכותו בעת זו.
ההחלטה מתבססת על בג"ץ ויתקין, שבו נקבע כי המשטרה רשאית, בעת שקילת עניינו של שוטר אשר הוגש נגדו כתב אישום פלילי, להביא במניין שיקוליה את טיב הראיות, את טיב שירותו של השוטר, את חומרתה של הסטייה הנטענת נגדו מהנורמה הנדרשת ועוד.
נוכח ניתוח הראיות, נסיבות ביצוע העבירה לכאורה וטיב שירותו של השוטר, אנו סבורים כי החלטה זו עולה בקנה אחד עם החלטת בג"ץ כאמור.
457, 508. התנהגות שוטרים כלפי אזרח חף מפשע
חבר הכנסת אלי אפללו שאל את השר לביטחון פנים
ביום י' בחשוון התשס"ז (1 בנובמבר 2006):
פורסם ב"ידיעות אחרונות" ב-22 באוקטובר 2006, כי בעקבות טעות בזיהוי הכו השוטרים אזרח חף מפשע.
רצוני לשאול:
1. האם הידיעה נכונה?
2. אם כן – מה היא עמדת משרדך בנושא?
3. מה הם הכללים שלפיהם עוצרת המשטרה חשודים?
4. מדוע לא זיהו תחילה השוטרים את החשוד באמצעות תעודת זהות?
5. כיצד תימנע הישנות מקרים כאלה?
חברת הכנסת ליה שמטוב שאלה את השר לביטחון פנים
ביום י"ז בחשוון התשס"ז (8 בנובמבר 2006):
פורסם ב"ידיעות אחרונות" ב-22 באוקטובר 2006, כי שוטרים תקפו אזרח עקב זיהוי לקוי.
רצוני לשאול:
1. מדוע לא מבררים השוטרים את זהות החשוד בשלבים הראשונים לתפיסתו?
2. מדוע בכלל נגררים השוטרים לאלימות שלאור הנסיבות מתבררת כלא מוצדקת ולא מקובלת?
3. כיצד יובטח כי המשטרה תגן על אזרחי המדינה ולא תפגע בהם?
השר לביטחון פנים אברהם דיכטר:
השאלה עסקה בהתנהגות שוטרים כלפי אזרח חף מפשע. ובכן, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חברת הכנסת שמטוב, מדובר באירוע שהתנהל במהלך פעילות משותפת של שוטרי היחידה הכלכלית ושוטרי תחנת גלילות.
במהלך הפעילות סימנו בלשים לרכב חשוד לעצור, הנהג לא ציית להנחיות השוטרים, נמלט מהם תוך ביצוע עבירות תנועה. גם לאחר שהשוטרים חסמו את דרכו, הוא סירב להתלוות אליהם. במהלך מעצרו נאלצו השוטרים להפעיל כוח על מנת להתגבר על התנגדותו.
הטענות בדבר התנהגות השוטרים – הכוונה להתנהגות האלימה – הועברו למחלקה לחקירות שוטרים בפרקליטות המדינה.
לשאלה הנוספת בקשר למעצר חשודים - המשטרה עוצרת חשודים על-פי סמכויות המשטרה כפי שמפורט בחוק סדר הדין הפלילי.
שאלה נוספת - מאחר שתיק החקירה בעניינו של הנהג, שבעניינו גם פורסמה הכתבה שצירף חבר הכנסת אפללו, התיק הזה נמצא בחקירות מח"ש, המחלקה לחקירות שוטרים בפרקליטות המדינה, והיא כמובן בודקת גם את חוקיות המעצר, את אופן הביצוע של אותו מעצר וכמובן את התנהגות השוטרים או התלונה על הפעלת כוח, או כוח עודף, כפי שנאמר בתלונה.
ולכן נצטרך להמתין, גם אנחנו, גם חברת הכנסת, להחלטת המחלקה לחקירות שוטרים. עד כאן, תודה.
היו"ר מגלי והבה:
חברת הכנסת שמטוב, יש לך שאלה נוספת, בבקשה.
ליה שמטוב (ישראל ביתנו):
תודה על התשובה. מה שהסברת, זה באמת מה ששאלנו בקשר לכתבה שהיתה ב"ידיעות אחרונות", אבל יש מקרים רבים שלא מפרסמים בעיתונים. קורה שיש חשד - למשל, היה מקרה בנתניה, איש צעיר הגיע לאחר בילוי, בשתיים בלילה, רצה להגיע הביתה, יצא מהאוטו, התנפלו עליו ארבעה שוטרים, הכו אותו, ולאחר שאמר שהוא לא יודע למה עושים את הדברים האלה, רק אחרי זה ביקשו ממנו תעודת זהות. למה לא ביקשו לפני ורק לאחר המעשה ביקשו ממנו תעודת זהות?
כשהוא התלונן במחלקה לחקירות שוטרים, שאלו אותו, איך אתה מרגיש היום? כי עברו יומיים-שלושה ימים. הוא אמר, עכשיו אני מרגיש בסדר. נו, אז מה אתה רוצה.
השר לביטחון פנים אברהם דיכטר:
לצערי, אני לא יכול לענות בשמו של שר המשפטים, שממונה על פרקליטות המדינה, שבה ממוקמת המחלקה לחקירות שוטרים. אגב, היא הוקמה בדיוק למטרה שלשמה חברת הכנסת שמטוב כיוונה, כדי שבתלונות של אזרחים כנגד שוטרים לא תצטרך המשטרה לחקור את עצמה בסוגיה הזאת, והחקירות נמצאות במחלקה לחקירות שוטרים. את התשובה על החלק הזה, לצערי, אני לא אוכל לספק.
469. טיפול המשטרה בנהגים שיכורים
חבר הכנסת אלי אפללו שאל את השר לביטחון פנים
ביום י' בחשוון התשס"ז (1 בנובמבר 2006):
פורסם ב"ידיעות אחרונות" ב-24 באוקטובר 2006, כי שוטרים מאפשרים לנהגים שנתפסו תחת השפעת אלכוהול להמשיך לנסוע.
רצוני לשאול:
1. האם הידיעה נכונה?
2. אם כן – האם משרדך נתן דעתו על ההשלכות שבמתן היתר המשך נהיגה לאזרח הנוהג תחת השפעת אלכוהול, ומה היא מדיניותו בנושא?
3. מה ייעשה בנדון?
תשובת השר לביטחון פנים אברהם דיכטר:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1. מבירור שנערך בעקבות הכתבה שצורפה לשאילתא בנושא טיפול המשטרה בנהגים תחת השפעת אלכוהול עולה, כי לא נשמעו ראיות ולא התקיים דיון עובדתי לגופו של עניין, אלא מדובר בטענה שהועלתה על-ידי הסניגור בשלב הטיעון לעונש בלבד, ולפיה לא מנעו השוטרים את המשך נהיגתו של הנהג השיכור.
מבירור שנערך עם השוטרים על-ידי מפקדם בעקבות הכתבה והשאילתא עולה, כי השוטרים מכחישים כי אפשרו לנהג להמשיך בנהיגה.
2. ברצוני להבהיר, שנוהלי משטרת ישראל ואגף התנועה אינם מאפשרים נהיגה על-ידי נהג שנמצא תחת השפעת אלכוהול. כאשר נתפס נהג מבצע עבירה וקיים סיכון בהמשך נהיגתו - העבירה היא מסוג "עבירה נמשכת", כלומר, כאשר בהמשך נהיגתו הנהג ימשיך לבצע את העבירה - אין להתיר את המשך הנהיגה.
3. מעיון בפסק-הדין עולה, כי כבוד השופט - שקיבל את טענת הסניגור, אף שלא נשמעו, כאמור, ראיות בתיק - הסתמך, בין היתר, על משפט סטנדרטי המופיע בטופס הפסילה המינהלית, ולפיו ניתן לנהג שנפסל רשיון זמני לנהוג עד למועד השימוע וההחלטה בעניינו. אך בטופס שכביכול משמש רשיון נהיגה זמני מצוין במפורש, שהנהג לא יוכל להמשיך במצב שכרות בנהיגה; אם הנהג התפכח, הוא רשאי לחזור לנהוג עד לשימוע.
בעקבות המקרה הופקו לקחים באגף התנועה בנקודה זו. שוטרים הנוטלים את רשיונו של נהג שיכור לצורך החלטה בדבר פסילתו המינהלית הונחו למחוק את המשפט הנ"ל, המובנה בטופס, על מנת שלא יתעורר כל ספק שמא הנהג השיכור רשאי לנהוג ברכב, ובאופן זה תימנענה אי-הבנות. הופצה הנחיה חדשה מאגף התנועה המרעננת ומתקנת את ההנחיה הראשונית באותו עניין.
470. תקיפת ראש ישיבה באשדוד
חבר הכנסת יעקב כהן שאל את השר לביטחון פנים
ביום י' בחשוון התשס"ז (1 בנובמבר 2006):
פורסם ב"המודיע" בחול המועד סוכות, כי כארבעה נערים תקפו ראש ישיבה באשדוד, וכי המשטרה סיווגה את המקרה כאירוע חמור, ויש לה קצה חוט בפרשה.
רצוני לשאול:
1. האם הידיעה נכונה?
2. אם כן – האם נתפסו חשודים בהתקפה, ואם כן – האם תמליץ המשטרה להעמידם לדין?
3. האם תוגברו סיורי המשטרה בשכונות החרדיות כדי למנוע הישנות מקרים כגון זה?
תשובת השר לביטחון פנים אברהם דיכטר:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
אציין כי בשבוע שעבר השבתי לחבר הכנסת ליצמן על נושא זה כהצעה רגילה לסדר-היום.
1. הידיעה אכן נכונה. בתאריך 1 באוקטובר 2006 התלוננו בתחנת המשטרה באשדוד שני אנשים מהעדה החרדית, שאחד מהם הינו ראש ישיבה, על תקיפה. על-פי עדותם, בעת שישבו בסמוך לבית- הספר "צמח ב'" באשדוד ושוחחו ביניהם, הופיעו ארבעה צעירים גילאי 20-16. בתחילה פנו אליהם שני צעירים - מתוך הארבעה - וביקשו לדעת היכן נמצא בית-הכנסת הקרוב באזור. השניים דרשו מהמתלוננים לצעוד אתם ולהראות בדיוק היכן נמצא בית-הכנסת. ללא סיבה התנפלו הצעירים, והכו בהם באגרופים ובבעיטות וזרקו אותם על הארץ. לאחר התקיפה הצעירים נמלטו.
לאחר הדיווח על האירוע לתחנת המשטרה, המתלוננים ציינו כי התוקפים ברחו וכי אינם זקוקים לפינוי לבית-החולים. המתלוננים פינו עצמם לקבלת טיפול רפואי כאשר הם חבולים בידיים ובאזור הפנים. לאחר מכן הם הגישו תלונה.
2. החשודים בהתקפה טרם נתפסו. התיק נגנז לפני כחודש - ב-23 באוקטובר - בעילה של עבריין לא נודע.
3. פעולות שנעשו על-ידי המשטרה: המשטרה גבתה עדות מהמתלוננים; נערכו מסדר זיהוי וסריקות לאיתור החשודים; התבצע סיור באזור יחד עם אחד המתלוננים.
האירוע מטופל ונחקר בעדיפות גבוהה, תוך מתן דגש לפעילות מודיעינית והגברת ביקורי ניידות במקום ובאזור לצורך נוכחות ובולטות ובניסיון לאיתור התוקפים.
אציין כי אני רואה בחומרה רבה אירועים מסוג זה, והחקירה התבצעה בצורה מעמיקה ומקיפה לאיתור החשודים ולמיצוי הדין.
489. התפרצויות למוסדות חינוך באשקלון
חבר הכנסת נסים זאב שאל את השר לביטחון פנים
ביום י"ז בחשוון התשס"ז (8 בנובמבר 2006):
פורסם, כי משטרת אשקלון לכדה חבורת בני טובים שפרצה בשיטתיות למוסדות חינוך בעיר.
רצוני לשאול:
1. האם הידיעה נכונה?
2. אם כן – בכמה נערים מדובר ובכמה בתי-ספר?
3. כיצד מסבירה המשטרה את התנהגותם העבריינית?
4. האם מדובר בתופעה רווחת?
5. מה ייעשה כדי למגר עבריינות בני-נוער?
השר לביטחון פנים אברהם דיכטר:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת זאב, 1. ראשית, הידיעה אכן נכונה.
2. מדובר בהתפרצויות שהיו למוסדות חינוך בעיר אשקלון. מדובר בארבעה חשודים, אגב, הם אינם קטינים. מדובר בחשודים בני 21-20, ללא עבר פלילי, שפרצו לשמונה בתי-ספר. נפרצו למעשה 11 מוסדות חינוך, אבל החשודים עצמם נקשרו לשמונה בלבד.
3. המניע להתפרצות הוא ככל הנראה – עד כמה שזה נשמע פשוט, אבל מקומם – עשיית כסף קל בגנבת רכוש מבית-הספר: מחשבים, מסכי פלזמה וכיוצא באלה.
4. הפריצות למוסדות חינוך בעיר אשקלון הדליקו נורה אדומה אצל אנשי המשטרה, והתחנה המקומית נתנה את התגובה הראויה ואת המענה המהיר. המדיניות של מפקד התחנה באשקלון – אף הוא תושב אשקלון, דרך אגב – היא להתייחס בחומרה לאירועים כאלה, מאחר שרמת החשיפה לעבירות מהסוג הזה היא עצומה; מאות תלמידים נחשפים לעבירה מהסוג הזה מדי בוקר כשהם מגיעים לבית-הספר.
5. משטרת אשקלון השקיעה בכך מאמץ רב וזמן רב. נערכו תצפיות ומארבים בבתי-הספר, עד שנתפסו החשודים.
היו"ר מגלי והבה:
שאלה נוספת לחבר הכנסת זאב, בבקשה. השר, באמת תודה על כך שתפסו את החשודים.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני השר, קודם כול יישר כוח למשטרת ישראל על העבודה ועל התצפיות שסוף-סוף הביאו ללכידת החשודים. הייתי רוצה לדעת אם קיימות מערכות אזעקה בבתי-הספר. אני יודע שיש מוסדות שקשורים ישירות לחברת אבטחה, וכשיש פריצה לבית-הספר החברה מגיעה מייד. האם בבתי-ספר עירוניים ידעה העירייה להקדים תרופה למכה?
היו"ר מגלי והבה:
אני לא בטוח שצריך להפנות את השאלה לשר לביטחון הפנים.
השר לביטחון פנים אברהם דיכטר:
לצערי, אף שאני תושב אשקלון, אפילו בתוארי זה אני לא יודע לענות על השאלה הזאת. למיטב ידיעתי, בבתי-ספר מסוימים אומנם יש מערכות אזעקה, יש קישורית לחברות אבטחה, אבל אני לא יודע לומר אם זה קיים בבתי-הספר שנפרצו. לא מדובר בקישורית אזעקה ישירות למשטרה, אלא לחברת אבטחה, אם יש כזאת. תשובה בדוקה ומוסמכת תוכל לקבל מעיריית אשקלון, ממשרד הפנים או ממשרד החינוך. אם תרצה, אני מוכן אישית לבדוק בעבורך את הסוגיה הזאת.
נסים זאב (ש"ס):
חשוב לדעת אם התחכום של הגנבים האלה - - -
השר לביטחון פנים אברהם דיכטר:
אני לא יודע לתת לך תשובה בדוקה בסוגיה הזאת.
היו"ר מגלי והבה:
אני רוצה לחדד – יש תופעה של התפרצות למוסדות חינוך רבים. אני שמח לשמוע שיינתן דגש בנושא הזה. שמחתי על התשובה שלך, אדוני, משום שתלמידים רבים נחשפים לתופעה, והמשטרה צריכה לתת מענה, לא רק באשקלון אלא במקומות רבים. צריך לטפל בתופעה הזאת, היא לא צריכה להיות בקרבנו.
אנחנו עוברים לשאילתא הבאה, מס' 490, של חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב – לפרוטוקול.
490. אבטחת מוסדות חינוך
חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב שאל את השר לביטחון פנים
ביום י"ז בחשוון התשס"ז (8 בנובמבר 2006):
פורסם ב"ידיעות אחרונות" ב-30 באוקטובר 2006, כי מאות אלפי תלמידי גני-ילדים ובתי-ספר נותרים בלא אבטחה מהשעה 14:00, מפני שחסרים 35 מיליון ש"ח לאבטחת מוסדות חינוך.
רצוני לשאול:
1. האם הדבר נכון?
2. אם כן – מה עושה משרדך כדי להשלים את התקציב החסר לצורך זה?
3. האם יורחבו שעות האבטחה במוסדות חינוך?
תשובת השר לביטחון פנים אברהם דיכטר:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1–2. אבטחת מוסדות חינוך נעשית בהנחיית משטרת ישראל ובאחריות הרשות המקומית, בהשתתפות תקציבית של המשרד לביטחון הפנים ומשטרת ישראל, כפי שקבעה הממשלה.
בהתאם להחלטת מנכ"ל משרד ראש הממשלה, משטרת ישראל מעבירה לרשויות את הכספים להשתתפותה באבטחה אזרחית במוסדות חינוך על-פי שעות הלימוד הפורמליות שמשרד החינוך קובע - עד השעה 14:00 בערך, בהתאם להחלטת מנכ"ל משרד ראש הממשלה. השתתפות המשרד לביטחון הפנים היא ברוב המקרים בשיעור 64% מעלות שעת אבטחה, ואת השאר, 36%, הרשות המקומית משלימה.
ראוי לציין כי מוסדות החינוך המיוחד, מוסדות חינוך שמופעל בהם יום לימודים ארוך ומוסדות שפועלים על-פי דוח-דברת זכאים לתוספת שעות אבטחה עד סוף יום הלימודים בעזרת משרד החינוך, אשר משתתף בעלות. מוסדות חינוך אשר ממשיכים ללמד לאחר שעות הלימוד הפורמליות שקבע משרד החינוך, נדרשים לשמר את רמת האבטחה האזרחית במקום, והדבר נעשה במימון ההורים או הרשות המקומית.
מערך האבטחה המשטרתי – אבטחה היקפית ומרחבית נעשית בכל שעות הלימודים, ומתבססת על כלל כוחות משטרת ישראל עד לסיום שעות הלימודים, גם שעות הלימוד הלא-פורמלי.
3. נושא הרחבת שעות הלימוד הפורמלי הוא באחריות משרד החינוך, ובהעדר תוספת תקציבית על התקציב הקיים אין אפשרות להרחיב את השתתפות המשרד לביטחון הפנים/ משטרת ישראל.
היו"ר מגלי והבה:
שאילתא מס' 497 של חבר הכנסת אורי אריאל: חקירת תלונה על דקירה בשכונת שמעון הצדיק בירושלים. בבקשה.
497. חקירת תלונה על דקירה בשכונת שמעון הצדיק בירושלים
חבר הכנסת אורי אריאל שאל את השר לביטחון פנים
ביום י"ז בחשוון התשס"ז (8 בנובמבר 2006):
לפני חודשים מספר טען יהודי הגר בשכונת שמעון הצדיק כי נדקר בידי שכנו. הוגשה תלונה ונפתח תיק מס' 127007/2006, מס' מסוף 1237/06-2.
רצוני לשאול:
1. האם הסתיימה החקירה?
2. אם לא – מתי תסתיים?
3. אם כן – האם המליצה המשטרה להגיש כתב אישום? מתי?
השר לביטחון פנים אברהם דיכטר:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת אריאל, השאלה היתה בנושא החקירה המשטרתית של דקירת אזרח יהודי בשכונת שמעון הצדיק ב-6 במאי. חקירת האירוע הסתיימה ב-22 ביוני. נחקרו 13 מעורבים. המשטרה סיימה את חקירתה. בתום איסוף הראיות הועבר התיק לענף התביעות במחוז ירושלים, ועתה ממתינים לגיבוש עמדת התביעה בתיק זה.
הסוגיה קצת מורכבת, מפני שמדובר בקטטה בין יהודים ובין ערבים שהגישו תלונות הדדיות – כל צד מאשים את הצד השני. מטבע הדברים זה מסבך מעט את הטיפול בתיק. על-פי הראיות והדוח הרפואי, מדובר בחבלות ובשפשופים יבשים, בלי דם, אצל היהודי שנפגע. הפגיעה היתה פגיעת מברג, ולא פגיעת סכין, אף שלעתים ההבדל שולי לחלוטין, ובכל מקרה אין מדובר בדקירה ממש. החשוד – הערבי – בשימוש במברג נעצר בידי המשטרה, ובית-המשפט האריך את מעצרו בארבעה ימים. ערבי נוסף נעצר ל-24 שעות ושוחרר. בסך הכול נחקרו באזהרה כל 13 המעורבים: שבעה יהודים ושישה ערבים.
היו"ר מגלי והבה:
שאלה נוספת לחבר הכנסת אורי אריאל.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, תודה על התשובה. אני פונה אליך בבקשה לתת חידוד למה שהמשטרה עושה – אני רוצה לציין במפורש: כבר עושה – כדי שבמקומות כמו שכונת שמעון הצדיק, שיש בה אוכלוסייה מעורבת והדבר עלול להוביל ליתר חיכוך – לערוך יותר סיורים ולעשות יותר מה שצריך לעשות. אני ודאי לא רוצה לומר מה צריך לעשות ואיך לחזק את העושים שם, כדי שלא נגיע למצבים מהסוג שדיברנו עליו.
אני מבקש לומר עוד משפט, בנושא אחר – צווי ההרחקה לאזרחי ישראל. ראוי שגם אתה תבדוק את הנושא הזה ותבחן אותו, ולו בגלל אחריותך כשר בממשלה, אבל נדמה לי שגם כשר לביטחון הפנים וגם בגלל עברך והיכרותך את הנושא.
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת אריאל, שאלת שאלה נוספת שאינה קשורה לשאילתא, והשר רשאי לענות או לא לענות עליה.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
חבר הכנסת אריאל, זאת שאלה לשר הביטחון.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
ואני חשבתי לרגע שהוא שר הביטחון.
היו"ר מגלי והבה:
השר לא חייב לענות. אתה יכול להגיש את השאלה בכתב.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לשאילתא מס' 503 של חבר הכנסת טלב אלסאנע – לפרוטוקול.
503. מקרי רצח בקלנסואה ובטייבה
חבר הכנסת טלב אלסאנע שאל את השר לביטחון פנים
ביום י"ז בחשוון התשס"ז (8 בנובמבר 2006):
בתקופה האחרונה היו כמה מקרי רצח בערים טייבה וקלנסואה שבמשולש. באירוע האחרון, ב-30 באוקטובר 2006, נורו אם ובתה; האם נפטרה והבת נפגעה קשות.
רצוני לשאול:
1. מה עושה המשטרה לפענוח מקרי הרצח האמורים?
2. כיצד מתמודד משרדך עם תופעה זו?
תשובת השר לביטחון פנים אברהם דיכטר:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1. ב-30 באוקטובר 2006, סמוך לשעה 20:30, ירה בקלנסואה אלמוני לעבר אם ובתה בת הארבע וחצי. האלמוני ארב להן ליד ביתן. מהירי נהרגה האם ובתה נפצעה קשה מאוד וכעת היא מאושפזת בבית-החולים בפתח-תקווה.
מונה צוות חקירה ובו כמה חוקרים המטפלים בתיק. צוות החקירה מקיים פעולות חקירה רבות ומגוונות, שלא אוכל לפרטן בשלב זה מחשש לשיבוש החקירה. החקירה בראשיתה ונחקרים עדים רבים, בהם קרובי משפחה ואחרים.
2. אציין שאין קשר בין האירוע האמור ובין מעשי הרצח בטייבה, הקשורים לסכסוך החמולות בין משפחת חרירי ומשפחת קאדר, שהתייחסתי אליו בתשובה על שאילתא מס' 430 של חבר הכנסת טלב אלסאנע. משטרת ישראל תמשיך לפעול במישורים שונים כדי למנוע הישנות מקרים כגון אלה.
היו"ר מגלי והבה:
שאילתא מס' 522 של חבר הכנסת יעקב מרגי – לפרוטוקול.
522. תקיפת רופא ושוטרים באופקים
חבר הכנסת יעקב מרגי שאל את השר לביטחון פנים
ביום כ"ד בחשוון התשס"ז (15 בנובמבר 2006):
פורסם כי 180 נערים תקפו שוטרים ורופא במרפאת קופת-החולים באופקים, ועשרות ניידות משטרה הוזעקו לסייע.
רצוני לשאול:
1. האם הפרטים נכונים?
2. אם כן – מה היתה הסיבה להתפרעות זו?
3. האם המתפרעים היו תושבי המקום?
4. האם מדובר בתופעה רווחת?
תשובת השר לביטחון פנים אברהם דיכטר:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1–2. חלק מהפרטים נכונים. ב-28 באוקטובר 2006 נכנסו ארבעה או חמישה נערים אתיופים לסניף קופת-חולים כללית שפועל בעיר אופקים בתורנות ביום שישי בערב. בעקבות ההטרדות של נערים אלה, שנכנסים ויוצאים מסניף קופת-החולים וגורמים להפרעות, החליט הרופא המקומי לאסור את כניסתם לקופת-החולים. הוזמן צוות סיור עם שני שוטרים, ובמהלך דין ודברים שהתפתח בין השוטרים ובין הנערים והניסיון להרחיקם מסניף קופת-החולים, תקפו הנערים את השוטרים.
3. המתפרעים הם כולם תושבי אופקים.
יותר מ-100 נערים שהיו באותו זמן ברחוב הרצל, שהוא מקום הבילוי היחיד בעיר, ראו את המעצר ובדחיפות ובמהלומות ניסו לשבש את הכנסת הנערים לניידת ואת הבאתם לתחנת המשטרה. השוטרים הקפיאו את המצב, עקב אי-יכולתם להתעמת לבד עם ההמון. הוזעקו כוחות נוספים מתחנות שונות ובהם מפקד התחנה.
בסך הכול נעצרו שישה חשודים: שלושה נערים נכלאו ושוחררו על-ידי מחלקת התביעות למעצר-בית בשעות הערב והרחקה ממקום האירוע, ושלושה אחרים עוכבו ושוחררו בתנאי הרחקה ומעצר-בית בלילה.
4. אין מדובר בתופעה רווחת אלא באירוע חד-פעמי ולא מאפיין.
היו"ר מגלי והבה:
שאילתא מס' 538 של חבר הכנסת יעקב מרגי – לפרוטוקול.
538. גיוס שוטרים לפיזור הפגנות החרדים
חבר הכנסת יעקב מרגי שאל את השר לביטחון פנים
ביום כ"ד בחשוון התשס"ז (15 בנובמבר 2006):
רצוני לשאול:
1. האם במסגרת היערכות המשטרה להפגנות החרדים נגד מצעד הגאווה גויסו שוטרים ממחוזות אחרים, ואם כן – כמה ומהיכן?
2. האם גויסו אנשי שב"כ או המוסד, ואם כן – כמה ומהיכן?
3. האם ניתנו לשוטרים הנחיות מיוחדות או היתר לחרוג מהוראות החוק?
4. האם הכו השוטרים חפים מפשע, ואם כן – מדוע?
תשובת השר לביטחון פנים אברהם דיכטר:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1–2. במסגרת היערכות המשטרה להפגנות החרדים בירושלים עקב מצעד הגאווה אומנם גויסו שוטרים ממחוזות אחרים, בסדר גודל של כ-600 שוטרים.
3. כל השוטרים פועלים במסגרת החוק, על-פי הוראות החוק ועל-פי הנהלים הקבועים בכל הקשור לשימוש בכוח. לא ניתנו שום הנחיות החורגות מהוראות וכללים אלה.
היו"ר מגלי והבה:
אני רוצה להודות לשר לביטחון הפנים שהגיע להשיב על כל השאילתות. אני רוצה להעיר לחברי הכנסת: ספרתי - יש לנו 14 שאילתות – אני שמח שאתה נמצא פה, יושב-ראש ועדת הפנים – אבל עשרה מ-14 חברי הכנסת ששאלו אינם נמצאים כאן, אף שהם יודעים על השאילתות. אני יודע עד כמה השר עסוק ומה מוטל עליו, ולכן אני מעיר לחברי הכנסת ומבקש שיקפידו, ומי שהגיש שאילתא – שיגיע. ברור שיש מצבים שבהם חברי הכנסת אינם יכולים להיות בישיבה, אבל לא יכול להיות שעשרה מ-14 שואלים לא יהיו כאן.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, זה מנחם אותך שמי שאין לו שאילתא נמצא כאן - - -
היו"ר מגלי והבה:
לכן ציינתי אותך. אני רוצה להודות שוב לשר לביטחון הפנים אבי דיכטר.
השר לביטחון פנים אברהם דיכטר:
תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, ז' בכסלו התשס"ז, 28 בנובמבר 2006, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
אני רוצה להודות לתלמידים החרוצים שעושים פעילות ועבודה. תבורכו. לילה טוב.
הישיבה ננעלה בשעה 19:49.