דברי הכנסת
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכיר הכנסת אריה האן: 4
הצעות סיעות הליכוד, האיחוד הלאומי - מפד"ל - יהדות התורה, רע"ם-תע"ל, חד"ש ובל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 6
1. היותה ממשלה ללא כיוון וללא תוכנית; 6
2. מצבם הכלכלי של היישובים בעוטף-עזה עקב המשך ירי ה"קסאמים"; 6
3. צירוף חבר הכנסת אביגדור ליברמן לממשלה 6
סילבן שלום (הליכוד): 6
השר יעקב אדרי: 11
אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 14
השר יעקב אדרי: 16
מוחמד ברכה (חד"ש): 20
עזמי בשארה (בל"ד): 23
השר יעקב אדרי: 27
נתן שרנסקי (הליכוד): 31
שי חרמש (קדימה): 33
שי חרמש (קדימה): 34
יורם מרציאנו (העבודה-מימד): 35
אברהם מיכאלי (ש"ס): 37
ישראל חסון (ישראל ביתנו): 38
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 40
שרה מרום-שלו (גיל): 42
מאיר פרוש (יהדות התורה): 44
רן כהן (מרצ): 46
רן כהן (מרצ): 46
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 48
חנא סוייד (חד"ש): 54
ואסל טאהא (בל"ד): 55
הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק 59
הודעת הממשלה על צירוף שר לממשלה ועל מינוי סגן שר 60
השר יעקב אדרי: 60
גדעון סער (הליכוד): 61
יואל חסון (קדימה): 69
מתן וילנאי (העבודה-מימד): 71
יעקב מרגי (ש"ס): 73
סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): 74
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 78
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 81
סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 81
הודעת הממשלה על צירוף שר לממשלה ועל מינוי סגן שר 82
יצחק גלנטי (גיל): 82
יעקב ליצמן (יהדות התורה): 83
זהבה גלאון (מרצ): 86
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): 88
מוחמד ברכה (חד"ש): 91
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 93
רונית תירוש (קדימה): 95
חיים אמסלם (ש"ס): 97
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 98
משה שרוני (גיל): 101
אבשלום וילן (מרצ): 102
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 104
דב חנין (חד"ש): 108
נסים זאב (ש"ס): 111
עתניאל שנלר (קדימה): 113
מזכיר הכנסת אריה האן: 115
מזכיר הכנסת אריה האן: 119
הצהרת אמונים של חבר הממשלה אביגדור ליברמן 121
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 122
הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (תיקון מס' 10), התשס"ז-2006 122
צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 123
שאילתות ותשובות 125
9. אי-מחיקת שמות ילדים ממאגר חולי הנפש 125
128. המרכז הפסיכיאטרי לילדים ונוער בבית-החולים "ברזילי" באשקלון 127
171. תקנים לאחיות בתחנות לבריאות המשפחה באלעד 128
221. מתן אישור לארגון זק"א לגבות אגרות הסעת חירום 129
222. פעילות ועדות סל שיקום אזוריות 131
223. ניסויים בקשישים בבתי-חולים 132
292. ניסויים בקשישים בבית-החולים "קפלן" 133
293. ניסויים לא מאושרים בבתי-חולים 135
294. היחס לחושפי אי-סדרים במערכת הבריאות 136
296. המכון לרפואה משפטית 138
297. היגיינה רפואית במעבדות בקופות-החולים 139
298. הקמת בית-חולים באשדוד 140
299. תמיסות לניקוי עדשות מגע 141
325. הרכב ועדת סל התרופות 143
337. המחסור באחיות בבתי-הספר 144
365. ניסויים בחולים בבית-החולים "מאיר" 145
417. הכנסת טכנולוגיית "פארדיים" לסל התרופות 146
דברי הכנסת
ג / מושב שני / ישיבות נ"א-נ"ד /
ח'-י"א בחשוון התשס"ז / 30 באוקטובר – 2 בנובמבר 2006 / 3
חוברת ג'
ישיבה נ"א
הישיבה החמישים-ואחת של הכנסת השבע-עשרה
יום שני, ח' בחשוון התשס"ז (30 באוקטובר 2006)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:02
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר דליה איציק:
חברי השרים, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת גדעון סער, אורחים נכבדים, הנני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני, ח' בחשוון, 30 באוקטובר 2006.
הודעה למזכיר הכנסת. מזכיר הכנסת, בבקשה.
מזכיר הכנסת אריה האן:
ברשות יושבת-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: 1. הצעת תקציב המדינה לשנת הכספים 2007 – עיקרי התקציב ותוכנית תקציב רב-שנתי; 2. הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007), התשס"ז-2006; 3. הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 38).
לדיון מוקדם: הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון - פטור ממס במכירת תרופות מצילות חיים שאינן כלולות בסל הבריאות, התשס"ז-2006, מאת חבר הכנסת טלב אלסאנע וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הטבות ליישובים שהוכרז בשטחם מצב מיוחד בעורף (תיקוני חקיקה), התשס"ז-2006, מאת חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק האוניברסיטה האזורית של הגליל, התשס"ז-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק העתיקות (תיקון - הכרזה על אתר עתיקות), התשס"ז-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק המסחר ההוגן ברכב משומש, התשס"ז-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק חניית רכב כבד, התשס"ז-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק רשות השידור (תיקון - פטור מחובת תשלום אגרה), התשס"ז-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון - זיהוי המגיבים באתרי אינטרנט), התשס"ז-2006, מאת חבר הכנסת ישראל חסון; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת מלווה בהסעות ילדים), התשס"ז-2006, מאת חבר הכנסת יעקב כהן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ההתגוננות האזרחית (תיקון - ביקורת מקלטים וחובת דיווח), התשס"ז-2006, מאת חברת הכנסת רונית תירוש וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון - הטעיית רשויות), התשס"ז-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק שימור אנרגיה במוסדות ציבור, התשס"ז-2006, מאת חבר הכנסת רן כהן; הצעת חוק נכסי המדינה (תיקון - תוקף הרשאה לחציבה באבן), התשס"ז-2006, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2002) (תיקון - השתתפות בהוצאות מימון הגנות חוף בים-המלח), התשס"ז-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקונים שונים), התשס"ז-2006, מאת חבר הכנסת אורי אריאל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק טובין לנזקקים, התשס"ז-2006, מאת חברת הכנסת רוחמה אברהם; הצעת חוק סיוע לעסקים קטנים ועצמאים (תיקוני חקיקה), התשס"ז-2006, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פיטורין) (פטור מארנונה לבית-כנסת), התשס"ז-2006, מאת חבר הכנסת נסים זאב; הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פיטורין) (תאגיד לתעסוקת נכים ומוגבלים), התשס"ז-2006, מאת חברי הכנסת גאלב מג'אדלה ונאדיה חילו; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (שירותים מתקדמים על-ידי בעל רשיון לשידורי לוויין), התשס"ז-2006, מאת חבר הכנסת יורם מרציאנו וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (פטור מארנונה למבני תנועות נוער), התשס"ז-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק בניין להשכרה, התשס"ז-2006, מאת חברת הכנסת קולט אביטל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (אזור חלוקת הכנסות בנגב ובגליל), התשס"ז-2006, מאת חבר הכנסת סילבן שלום וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (זיכוי למעסיק שעובדיו משרתים במילואים), התשס"ז-2006, מאת חברי הכנסת אריה אלדד ויורי שטרן; הצעת חוק אזור סחר חופשי באזור הצפון (פטורים והנחות ממסים ((הוראת שעה), התשס"ז-2006, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון - הצבעה גלויה), מאת חברי הכנסת יואל חסון ויורם מרציאנו; הצעת חוק ועדות חקירה (תיקון - החלטת הכנסת על הקמת ועדת חקירה), התשס"ז-2006, מאת חבר הכנסת יצחק לוי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (קביעת תקרת ההוצאה המותרת בניכוי בגין משכורות מעל מיליון שקלים חדשים), התשס"ז-2006, מאת חבר הכנסת רן כהן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקון - ביטול תוכנית ויסקונסין), התשס"ז-2006, מאת חברת הכנסת סופה לנדבר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הדיינים (תיקון - כללי אתיקה לדיינים), התשס"ז-2006, מאת חבר הכנסת משה גפני; הצעת חוק שינוי שיטת הממשל בישראל (חיזוק היציבות השלטונית), התשס"ז-2006, מאת חבר הכנסת אבישי ברוורמן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – מינוי, ביטול האצלה והעברה מכהונה של סגן ראש רשות), התשס"ז-2006, מאת חבר הכנסת מיכאל איתן; הצעת חוק שימור הפצה לוויינית אנלוגית של שידורי הטלוויזיה לציבור, התשס"ז-2006, מאת חבר הכנסת יצחק זיו וקבוצת חברי הכנסת.
נספח לתקציב המדינה לשנת 2007, המתייחס לסקירת ההתפתחויות במשק, תחזיות מקרו-כלכליות.
עיקרי ההבנות בין ראש הממשלה לסגן ראש הממשלה ושר הביטחון בקשר לצירופה של סיעת ישראל ביתנו לקואליציה. תודה רבה.
הצעות סיעות הליכוד, האיחוד הלאומי - מפד"ל - יהדות התורה,
רע"ם-תע"ל, חד"ש ובל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:
1. היותה ממשלה ללא כיוון וללא תוכנית;
2. מצבם הכלכלי של היישובים בעוטף-עזה עקב המשך ירי ה"קסאמים";
3. צירוף חבר הכנסת אביגדור ליברמן לממשלה
היו"ר דליה איציק:
חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף הראשון בסדר-היום: הצעות אי-אמון בממשלה. הצעה ראשונה היא של סיעת הליכוד, להביע אי-אמון בממשלה בשל היותה ממשלה ללא כיוון וללא תוכנית. אני מזמינה את ראשון הדוברים, חבר הכנסת סילבן שלום, מטעם סיעת הליכוד, לנמק את ההצעה. לרשותך, אדוני, עשר דקות.
סילבן שלום (הליכוד):
תודה רבה.
גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת, שישה חודשים חלפו עברו להם מאז הוקמה הממשלה הנוכחית; שישה חודשים שנותנים לנו פרק זמן מספיק כדי לנתח את מה שעבר על עם ישראל בתקופה הזאת. ומה היה לנו? מלחמת לבנון, התרחבות הפערים החברתיים, התרחבות העוני לשיאים חסרי תקדים, חוסר יציבות שלטונית, שחיתות שמתפשטת, וכולנו שומעים ושואלים: אחרי חצי שנה בלבד, איך אפשר להגיע להידרדרות כה חמורה? אחרי חצי שנה בלבד.
כולנו חווינו תקופה קשה בזמן המלחמה בלבנון. נתנו גיבוי מלא לממשלה כאופוזיציה אחראית, כאופוזיציה לאומית קונסטרוקטיבית, אבל אחרי המלחמה כולנו שואלים: האם השגנו אחד מהיעדים שלשמם יצאנו למלחמה? הרי ברור שלא. לא את החזרת החיילים החטופים, לא את פירוק ה"חיזבאללה" מנשקו ולא את הסרת איום הטילים על ישראל.
שאלות רבות עלו לאחר המלחמה. הציבור ביקש ודרש ועדת חקירה ממלכתית, אבל הממשלה, באטימות מתמשכת, אמרה: לא, איננו רוצים לחקור, כי אולי בוועדת חקירה ממלכתית יהיו גם מסקנות אישיות נגד ראש הממשלה ושר הביטחון, וזה כמובן דבר שלא יעלה על הדעת. המטרה של הקמת ועדת חקירה ממלכתית היא אחת: להפיק את הלקחים הנדרשים כתוצאה מאירועי המלחמה כדי להיערך כראוי לסיבוב הבא. אבל הוועדה שהוקמה, בהנחה שהיא תגיע למסקנה שאין מסקנות אישיות - מישהו בציבור ייתן בכך אמון? מישהו בציבור יקבל זאת? ועדה שהיא ועדה מטעם, שאין לה אמון הציבור, לא יכולה להגיע למסקנות המתאימות ולהפיק את הלקחים לקראת העתיד.
אבל, גברתי היושבת-ראש, המלחמה בלבנון גרמה למצב הרבה יותר קשה מזה שהיינו בו. היא הביאה לשינוי בחשיבה הכלל-ערבית, שלפיה ניתן לנצח את ישראל בכוח הזרוע, חשיבה שה"חיזבאללה" הביא למחוזותינו והיום כולם אומרים, כולל הנשיא אסד: אם לא תקבלו את דרישותי, אני אפתח במלחמה.
אנחנו שומעים היום את ראש הממשלה אומר בצורה הברורה ביותר: לא ננהל משא-ומתן עם אסד, כאשר הוא בא בצורה שבה הוא בא. ובצדק. אבל, גברתי היושבת-ראש, האם אתמול יצא לך לראות את ישיבת מרכז מפלגת העבודה? בנאומו הבלתי-נשכח של מנהיג המפלגה עמיר פרץ, מה הוא אמר? הדבר הראשון לאחר שהממשלה הזאת תתרחב, מה יהיה? - האופציה הסורית. זה לא שר זוטר. סגן ראש הממשלה, שר הביטחון, אדם שעומד בראש המפלגה הגדולה ביותר בקואליציה, וזה כשראש הממשלה, בישיבת ממשלה, רק לפני שבועיים, מזהיר ואומר - - -
גדעון סער (הליכוד):
גם פה בכנסת.
סילבן שלום (הליכוד):
גם פה בכנסת - אומר: אין מדיניות אחרת, יש רק מדיניות אחת, ואף שר שלא יעז לומר דברים אחרים. אבל, כמובן, מנהיגות אינה מנהיגות, אמירה אינה אמירה, והנה כך, כאשר חצי שנה אנחנו מחכים לשר הרווחה יעקב אדרי, מה אנחנו שומעים אתמול, חבר הכנסת סער? שומעים את עמיר פרץ אומר: מה, אם יהדות התורה לא תיכנס לממשלה תוך זמן סביר, התיק הזה עובר למי? ליעקב אדרי? לא. אלינו, למפלגת העבודה.
גדעון סער (הליכוד):
הוא קיבל תיאבון.
שר הפנים רוני בר-און:
חבר הכנסת שלום, אתה רוצה להתערב בענייני קדימה? אני מרים את הכפפה הזאת מייד.
סילבן שלום (הליכוד):
אדוני שר הפנים, ידידות רבה לנו.
שר הפנים רוני בר-און:
אם יש משהו שאני אוהב, זה להתערב בענייניך.
סילבן שלום (הליכוד):
ידידות רבה לנו וידידות ארוכה לנו, אבל לא נהוג ששרים קוראים קריאות ביניים.
שר הפנים רוני בר-און:
לחברים מותר.
סילבן שלום (הליכוד):
אבל מה עם יעקב אדרי? איש ראוי, קיבל את פרס החינוך, ראש עיריית אור-עקיבא לשעבר, איש שאין מתאים ממנו להיות שר הרווחה בממשלה הזאת. אבל מה השיקולים הקואליציוניים? מפלגת העבודה.
סיעת הגמלאים שנתמלאה חימה, באה ושאלה: מה אתנו? ראש הממשלה אמר: אין לי התחייבות לאף אחד. אבל אתמול עמיר פרץ קורא, מוקלט, מצולם: אם יהדות התורה לא תצטרף תוך זמן קצר, יש התחייבות בלתי חוזרת של ראש הממשלה אלינו. אז אני שואל אתכם, חברי מסיעת הגמלאים: יש התחייבות או אין התחייבות? אני שואל אותך, חבר הכנסת יעקב אדרי: יש התחייבות או אין התחייבות?
גדעון סער (הליכוד):
עד ההצבעה יש התחייבות לכולם.
סילבן שלום (הליכוד):
אתם יודעים, יש דבר שהוא חשוב, וזה תקציב המדינה לשנת 2007. כמה דובר על ההבטחה, על שינוי סדרי העדיפויות, על מימוש החזון החברתי.
גדעון סער (הליכוד):
חמלה.
סילבן שלום (הליכוד):
חמלה. ומה קורה? אפילו מה שהתחייבו לגמלאים בהסכם הקואליציוני מופר בריש גלי, וסיעת הגמלאים ממשיכה לבלוע צפרדע אחר צפרדע, כאילו כלום, כאילו שום דבר לא קורה. אני אומר לכם, חברי מסיעת הגמלאים, אנחנו מוכנים לעזור, אנחנו כאופוזיציה מוכנים לסייע; חשוב לעזור לגמלאים, חשוב שהממשלה תעמוד בהתחייבויותיה לגמלאים, ואנחנו מוכנים כמובן להתגייס בעניין הזה.
רבותי, מהפך חברתי זה לא רק ססמת בחירות. אז מפלגת העבודה זנחה - ואני שומע את יורם מרציאנו אומר בקולו, שמפלגת העבודה זנחה את האג'נדה החברתית, זנחה את ההתחייבויות שלה לבוחר. לא אנחנו. חבר הכנסת מרציאנו, שאני מעריך אותו, פעיל חברתי ידוע, איש שכונות, איש לוד, כשהוא אומר זאת, אני צריך לחלוק עליו? אז מפלגת העבודה זנחה את האג'נדה החברתית. מפלגת הגמלאים, מוליכים אותה שולל, והיא לא עושה שום דבר. יעקב אדרי, איש חברה ממדרגה ראשונה, מבטיחים לו להיות שר חברתי, שר לענייני רווחה; זה לא מתקיים, והכול זורם, עולם כמנהגו נוהג.
גברתי היושבת-ראש, המלחמה הזאת מחייבת אותנו גם בחשיבה כלכלית חברתית על מה צריך לעשות בעורף, מה צריך לעשות בעניינן של הקבוצות שנאלצו לשבת במקלטים חודש ימים. הדבר הזה חשוב. אין ספק שהיו הוצאות במלחמה, וצריך לתת עבור הוצאות שהוצאו לצבא, אבל גם הצבא צריך לחשוב על שינוי סדרי עדיפויות אצלו - האם הוא רוצה להמשיך לקנות מטוסים F-16 ב-100 מיליון דולר, או פצצות חכמות, או לתת את זה לימ"חים או לעורף? גם שם יש מקום להתייעלות. אבל זה לא משחרר את הממשלה, כי בסופו של דבר, מי שקובע את סדרי העדיפויות הלאומיים, זאת הממשלה, היא צריכה לקבוע למה לתת.
ומה אנחנו שומעים? שלוקחים 7 מיליארדי שקלים מהרווחה. אתה, חבר הכנסת יעקב אדרי, יכול להרים יד בעד דבר כזה? אתה, חבר הכנסת גלנטי, מסיעת הגמלאים, יכול להרים יד בעד דבר כזה? אתה, חבר הכנסת מרציאנו, יכול להרים יד בעד דבר כזה? חבר הכנסת חסון, גם אותך אני מכיר כאיש חברתי - אתה יכול להרים יד בעד דברים כאלה? הכיצד? מה, נשתכח הכול? החזון החברתי כבר איננו?
אני אומר לכם, אנחנו שומעים הרבה על רצון ברפורמות. השבוע כנראה גם תבוא הצעה לרפורמה בשינוי שיטת הממשל. מי שתי המפלגות שמובילות את זה?
גדעון סער (הליכוד):
זה כבר לא יעלה השבוע.
סילבן שלום (הליכוד):
בשבוע הבא, חבר הכנסת סער?
גדעון סער (הליכוד):
אין כרגע רוב, אז זה נדחה למועד לא ידוע.
סילבן שלום (הליכוד):
ברעיון, מי המציעים? ישראל ביתנו וקדימה. מה מייחד את שתי המפלגות האלה? שאצלן בבית אין בחירות, אין דמוקרטיה, אין כלום; אצלן בבית זה רשימה ממונה. תעשו סדר בביתכן לפני שאתן רוצות לעשות סדר בעם ובמדינה. קודם כול תעשו בחירות דמוקרטיות חופשיות, שהבוחר יוכל לעשות אתכן לא רק חשבון, אלא לבוא בשכר ועונש. אז לפני שהן עושות אצלן בבית, הן רוצות לעשות בציבור. ואיזה שינוי שיטת ממשל? מה, נשיאותית?
גבירותי ורבותי, צריך לעשות שינויים בשיטת הממשל כדי לחזק ולייצב את המשטר הפרלמנטרי; צריך לבדוק את העלאת אחוז החסימה ברצינות, כדי לצמצם את מספר המפלגות, להגדיל את כוחן של המפלגות הגדולות. אני באופן אישי בדעה שמהכנסת הבאה גם צריך לצמצם את מספר הצעות האי-אמון. אני גם חושב שמהכנסת הבאה צריך לאפשר לראש הממשלה למנות חברי כנסת לשרים במהלך הקדנציה בלי אישור הכנסת. צריך לחזק את סמכויות ראש הממשלה. אבל לפני שאתם באים להציע הצעות לאומיות, תעשו סדר בבית.
גבירותי ורבותי, היום נצביע על מינויו של שר חדש, השר לאיומים אסטרטגיים שיטפל בתיק האירני. אתם יודעים, היה לי הכבוד לעסוק בזה בממשלה הקודמת. ידעתי, כשאני עוסק בזה, שכמובן ראש הממשלה תמיד מעל, ועוסק לידי גם שר הביטחון, יש גם ראש המוסד, יש אמ"ן, יש מל"ל. לא ראיתי שחסר מישהו, לא ראיתי שלא הצלחנו להסתדר כאשר טיפלנו באיום האירני. אבל תמיד ידענו שאנחנו צריכים לעבוד במושב האחורי, לא במושב הקדמי. הצלחנו להביא למצב שבעולם הבינו שאירן היא לא בעיה של ישראל בלבד, אלא זה איום אסטרטגי על כל העולם, כי אירן מפתחת טילים ארוכי טווח, מעבר לטווח של מדינת ישראל, וייכללו בטווח הזה גם פריס, לונדון, ברלין, רומא, מדריד. זה יצר לחץ על מקבלי ההחלטות באירופה, כי היו מאמרים בעיתונים, שאילתות בפרלמנטים. אבל להגיד שיש לנו שר מיוחד שעוסק בזה - זה אינו במקומו ואינו נכון.
לסיכום, אנחנו רואים ממשלה, שאחרי שישה חודשים איבדה את אמון הציבור לחלוטין. מאז הקמת מדינת ישראל לא היתה הידרדרות כזאת במעמדה הציבורי של ממשלה בפרק זמן כה קצר. אבל מדינת ישראל צריכה להתמודד עם אתגרים חשובים, עם אתגרים כלכליים, חברתיים, מדיניים וביטחוניים.
מדינת ישראל ועם ישראל צריכים נבחרת בעלת ניסיון, צריכים אנשים שפעלו, שקיבלו החלטות חשובות בחייהם, ואין קיצורי דרך, גברתי היושבת-ראש. אני רוצה להזכיר לך, גם בעבר, ממשלות שהעומדים בראשן והחברים בהן היו חסרי ניסיון - אלה ממשלות שלא הצליחו. דווקא ממשלות שעמדו בראשן אנשים בעלי ניסיון, הצליחו.
היום אנחנו שישה חודשים אחרי. בשם הציבור כולו אנחנו אומרים לממשלה הזאת: עד כאן, הגיע הזמן, אחרי תקופה כה כושלת, למרות הרחבת הממשלה היום, לבוא לציבור, לבקש את אמון העם. אני בטוח שהאמון הזה לא יתקבל. אנחנו נעשה הכול כדי להביא לבחירות חדשות. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני. השר המקשר, חבר הכנסת יעקב אדרי, ישיב על ההצעה.
השר יעקב אדרי:
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, רק לפני שבועות מספר עלה על סדר-היום אותו נושא, אותה הצעת אי-אמון של הליכוד יחד עם עוד כמה מפלגות, ואני שואל: מה השתנה מאז ועד היום? אני חושב שזה רק כדי להוסיף עוד הצעת אי-אמון ולהגיד: הנה, עוד פעם אנחנו מביעים את האי-אמון בממשלה.
מובן שחשוב להדגיש - מעל במה זו אני רוצה להגיד, שלממשלה הזאת יש כיוון, יש תוכנית, הן במישור המדיני - - -
גדעון סער (הליכוד):
היא סודית?
בנימין נתניהו (הליכוד):
מי שהולך בעיגול, כל הזמן בכיוון.
השר יעקב אדרי:
- - - הן במישור המדיני-הביטחוני והן במישור הכלכלי. בדרך כלל אני לא מפריע לאף אחד.
גדעון סער (הליכוד):
אני רק שאלתי, אדוני השר, לא הפרעתי. אמרת שיש תוכנית, שאלתי אם היא סודית.
השר יעקב אדרי:
גדעון, כשאתה רוצה לשמוע ולדעת, אתה יודע, אני חושב שאתה מכיר את כל הנושא. יש תוכנית והיא מיושמת. נתחיל בנושא הביטחוני-המדיני. שמעתי בקשב רב את דברי חבר הכנסת סילבן שלום בנושא מלחמת לבנון. קודם כול, לגבי הבעיות ומה שהיה - זה נושאים לתחקירים. הנושא נחקר, בבוא היום נשמע כולנו את המסקנות ונפעל על-פיהן.
עם זאת – וצריך לציין את זה – זו הפעם הראשונה שראש ממשלה, שממשלה לא נותנת לטרור לעשות מה שהוא רוצה, ואני חושב שמהתגובה הקשה שנקטנו לפני חודשים מספר בלבנון הבינו ומבינים שלא כדאי יותר להתחיל עם ישראל, כי התגובה תהיה קשה מאוד. אני חושב שזה הדבר הכי חשוב – שאחרי הפיגוע הקשה שבו נהרגו שמונה חיילים ונחטפו שניים, התגובה היתה קשה מאוד, ואני חושב שזה מסר ברור מאוד ללבנונים, ל"חיזבאללה" ולכל מי שעומד להתגרות ולפגוע בריבונות של מדינת ישראל, ואת זה צריך לזכור.
לצערי הרב - ואני לא רוצה להיכנס לשאלה באיזה ממשלות ומי – זו לא היתה התגובה, לאורך שנים, ואני חושב שזה אחד ההישגים הגדולים ביותר.
עם זאת, צריך כמובן לבדוק את הדברים שהיו במלחמה, את ההתנהלות של הצבא. כל הדברים האלה ייבדקו, והמסקנות עוד יהיו.
אנחנו גם רואים, כמובן, שחלק מההישגים של מלחמת לבנון כבר נראים בשטח. הרחקנו את ה"חיזבאללה" מהגבול. רבותי, את זה שכחנו. הם ישבו על הגדר, צופים על כל המושבים והקיבוצים, שלטו, ומתי שרצו – ירו, מתי שרצו – חטפו. היום הם רחוקים מהגבול, יש כוח בין-לאומי שיושב שם, יש כוח גם בים. עדיין לא הכול סגור הרמטית, אבל אני חושב שאלה נושאים שחייבים להדגיש.
ממשלת לבנון, בפעם הראשונה זה שנים רבות, הגיעה עם צבאה לגבול. גברתי היושבת-ראש, זה לא היה בעבר. הצבא הלבנוני ברח כמה שיותר צפונה; היום הוא ניצב על גבול הדרום, ואני חושב שזה הישג מאוד חשוב. מובן שהמשך ההישגים – עוד נראה אותם בהמשך. את הפירות של המלחמה הלא כל כך פשוטה, עוד נראה בהמשך.
כמובן, גם הנושאים החברתיים-הכלכליים – היינו רוצים לתת יותר בנושאים האלה, אבל אני חושב שלמרות המצב הביטחוני, למרות הצרכים של הצבא, גם בנושאים החברתיים הממשלה הזאת הוסיפה כהנה וכהנה: בנושא שכר מינימום, בנושא סל התרופות, בפעם הראשונה סכומי עתק, ועוד הרבה מאוד נושאים שעלו וגם יהיו בתקציב 2007.
כמובן, יש כאלה שיאמרו שצריך עוד לנושאים החברתיים, ואני בהחלט מסכים. מי כמוני רוצה - גם רוצה עם חברַי – ואין לי ספק שכולם היו רוצים לראות יותר תקציבים חברתיים בתקציב המדינה. עם זאת, יש גם לצבא צרכים; יש צרכים לביטחון, וחייבים למצוא את האיזון הנכון בנושא הזה. אני בטוח שגם בתקציב הנוכחי הממשלה מצאה את האיזון, וגם בתקציב של השנה הבאה, שמונח היום בכנסת, יימצא האיזון הנכון בנושאים החברתיים, וגם לנושאים הביטחוניים-המדיניים.
לפיכך, לסיכום – יש כיוון, יש דרך. יש לנו מטרות, ואני מאמין שלאורך זמן גם נשיג אותן.
אני מציע לדחות את הצעת האי-אמון. תודה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני. הצעה שנייה לאי-אמון – הצעת סיעות האיחוד הלאומי - מפד"ל ויהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה בשל מצבם הכלכלי של היישובים בעוטף-עזה עקב ירי ה"קסאמים". אני מזמינה את חבר הכנסת אפי איתם לנמק את ההצעה. יש לך עשר דקות.
רן כהן (מרצ):
מדברים ברצינות שבני אלון ירכיב את הממשלה?
אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, האמת היא שהממשלה הזאת היא קצת מצחיקה, אולי גם קצת מבולבלת, אבל לא הרבה יותר מממשלות אחרות.
הבעיה העיקרית היא המציאות החדשה שבה אנחנו נמצאים, והאיומים החדשים שאל מולם אנחנו עומדים, והבעיה העיקרית של הממשלה הזאת, כפי שהיא, זה שהיא פשוט איננה מסוגלת. אינני בטוח שממשלה כלשהי – בהרכב חלקי, מאולתר, כזה ואחר – אכן היתה מסוגלת להתמודד עם הבעיה שעולה באופק חיינו, שהיא אולי הבעיה הקשה ביותר שעמדה בפני מדינת ישראל מאז הקמתה, וההחלטות שתתקבלנה במהלך השנתיים הקרובות הן במידה רבה החלטות מן הסוג שקשור לעצם היכולת של מדינת ישראל להמשיך ולהתקיים.
הרבה מאוד זמן – ולא רק הממשלה הזאת, אבל הממשלה הזאת ביתר שאת, כי הזמן הולך ומתקצר – סיפרנו לעצמנו סיפור שקרי ביחס לבעיה הזאת. אמרנו: העולם יטפל בה, האמריקנים יטפלו בה, הכוחות המובילים בעולם יטפלו בה. אני בא עכשיו מסיור בארצות-הברית. הסיכוי שהממשל הנוכחי יוביל מהלך מן הסוג הנדרש – וכדאי לקרוא לו בשמו – הסיכוי שניתן יהיה לפתור את הבעיה הזאת שלא באמצעים צבאיים, הולך וקטן, הולך ושואף לאפס.
מדינת ישראל תצטרך להתייצב בזמן הקרוב בפני בעיה פשוטה, אבל גם עצומה מאין כמותה. נצטרך לנסות ולבלום את הפרויקט האירני באמצעות מהלך צבאי – עם או בלי קואליציה בין-לאומית - כי האלטרנטיבה היא מן הסוג שאסור למדינת ישראל לקבל בשום פנים ואופן, והיא חיים תחת איום גרעיני מבצעי אפקטיבי בידיים של המשטר מן הסוג שישנו באירן.
ולכן קל לי מאוד להתפתות ולמנות את כל מומיכם ואת כל הסתירות שבתוככם, ואת כל מה שאולי ככה בספורט הפוליטי נשמע מאוד פיקנטי. אבל אני אומר לכם, ואני אומר לבית הזה כולו, שיש רגעים שמדינה צריכה להתעשת. צונאמי גדול ועצום עולה מתוך אוקיינוס האופל של העולם הזה, שאירן מובילה אותו ומייצגת אותו, ואנחנו ממשיכים לשחק מטקות על החול ולהתווכח ולשים רגל זה לזה, ולהיות מאוד מבסוטים אם היתה לנו איזו הצלחה קטנה על החוף.
אין דרך להימלט מהצורך לטפל בבעיה הזאת, וכל מה שמדינת ישראל, ובראשה ממשלת ישראל, יצטרכו לעשות בשנתיים הקרובות, זה להתכונן לדבר הזה. והדבר הזה כרוך בפעולות ובתכנונים ובהחלטות, ובסוף בעשייה שתביא יכולת מבצעית אל הפרויקט הזה, ותפגע בו.
אמרו שאתם מחפשים אג'נדה לקדנציה הזאת - -
בנימין נתניהו (הליכוד):
- - -
אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
- - זוהי אג'נדה לממשלה חזקה פי-אלף מזאת שאתם מייצגים; זוהי אג'נדה לחיים; זוהי אג'נדה היסטורית, שהזנחתה לא תיזקף רק לחובתכם. היא תישאר בסופו של דבר סימן שאלה מרחף על עתיד כולנו.
ולכן, הצעת האי-אמון שאני מציג כאן עכשיו היא לא משום שאתם ממשלה הרבה יותר גרועה מממשלות אחרות, אלא כיוון שהמצב שאנחנו עומדים בפניו גדול עליכם. הוא גדול על ההרכב הקואליציוני הזה, הוא גדול על הניסיון שיש לאנשים.
קחו דוגמה אולי ממנהיג אחר בזמן אחר של אומה אחרת – צ'רצ'יל, כשהבין בדיוק מה עומד לפני בריטניה, אחרי תבוסתה של צרפת; ראש ממשלה צעיר יחסית, כריזמטי מאוד, בלתי מנוסה – הוא הקים ממשלת חירום לאומית בריטית, ובמשך כל המלחמה היא ניהלה את בריטניה, את האומה הבריטית שנלחמה על חייה ועל חיי החופש של אירופה ושל העולם כולו, וחודשים ארוכים לבדה; ניהלו אותה מתוך הבנה שיש רגעים שבהם צריך סוג של פוליטיקה אחרת.
ובאמת, כמו שאמרתי, קל מאוד להתפתות. יש לכם מומים, אבל המום העיקרי הוא שאתם לא רואים נכוחה את מה שעומד להתייצב מולנו, והשעון הזה מתקתק, ואין דרך לעצור אותו – לא בסנקציות שלא קיימות, ולא בכל מיני דיפלומטיה מתוחכמת, וגם לא באיזה מין סיפורי הרגעה שכבר גזלו את חמש השנים הכי קריטיות לטיפול בבעיה הזאת: שמישהו אחר יעשה את זה בשבילנו, שלא נעמוד ב"פרונט", שלא נעים, שלא נחמד. כאילו שאם מדינת ישראל תאמר: לא נסכים – בכל אמצעי שעומד לרשותנו לא נסכים לעמוד תחת איום גרעיני אירני, זה "יפטור" את המדינות שכל כך חפצות לפעול, הן רק צריכות לדעת שישראל עומדת מהצד. זאת התחכמות, זאת שטות מהסוג שאנחנו ממציאים לעצמנו כשאנחנו רוצים לברוח מאימתן ומקושיין של ההחלטות שעומדות לפנינו.
אין ספק – ואני חוזר ואומר את זה – שהביקורת אינה אישית. נדמה לי שקשה לתאר ראש ממשלה שקם לישראל בעבר שהיה מעז לשאת על כתפיו החלטה מהסוג הזה, והפתרון לבעיה הוא שממנים עוד שר לענייני אסטרטגיה ומקוששים עוד 11 אצבעות, במין מניפולציה מצחיקה, כאילו עושים עכשיו סדר חדש בשיטת הבחירות בישראל. הציבור לא מטומטם, וגם אנחנו לא מטומטמים. אנחנו מפצירים בכם, ובראש הממשלה, לפקוח את עיניכם ולעסוק בבעיה האמיתית. יש לי הרבה כבוד לחבר הכנסת – בעוד כמה דקות השר – אביגדור ליברמן. אני חושב שטוב שהוא יהיה בממשלה שאמורה לטפל בעניין הזה, אבל לרפא את השבר – לטפל במשבר הזה בהעלאת העניין הסמי-קואליציוני הזה, זאת הוכחה שאתם לא מבינים מה עומד לפנינו.
גם הטיפול ב"חמאסטן" שהולכת ומתרחשת בעזה, וגם ההתחמשות המחודשת המהירה של ה"חיזבאללה" – כשאני שומע שהרחיקו אותם מהגדר, וכוחות או"ם פרוסים ומצבנו השתפר לאין ערוך, שוב אני אומר לעצמי שאתם לא מבינים במה מדובר. "חיזבאללה" ו"חמאסטן" מתארגנים מחדש כזרוע האסטרטגית של אירן. מה שטעמנו במלחמה האחרונה ומה שבנו שם זה לא בשביל הוויכוח בינינו ובין הפלסטינים. זה כדי לייצר משקל נגד, להרתיע אותנו או לגמול לנו אם "חס וחלילה" נעז לקום בעוד מועד – והמועד קצר – ולפגוע בפרויקט האירני.
אני חושב שגם בעזה וגם בלבנון, כל עוד לא נבין שהמערכת הזאת קשורה למעצמה האזורית החדשה אירן - נתמכת, נשענת לוגיסטית, אבל מעל לכול אידיאולוגית וכספית – לא נתמודד עם העניין ברצינות.
יותר מזה, כל מי שיחזור לקריטריון מווייטנאם, שכבר העלה חלודה: מספר הגופות – האמריקנים, בצר להם, בחוסר יכולתם לעצב מרכיבי הכרעה, הפכו את המלחמה בווייטנאם למספר הגופות שנהרגו בעימותים בינם ובין הצבא הצפון-וייטנאמי, והווייטנאמים ניצחו. מספר ההרוגים המחבלים הטרוריסטים בעזה אינו ערובה, אינו קריטריון, אינו המפתח לניצחון. ההתארגנות שאנחנו כבר יודעים שנעשית מתחת לנוף הבנוי בעזה – הבונקרים, המנהרות, הנשק התקני שמוברח – לא נועדה להטריד את תושבי מדינת ישראל כחלק מהדיון על עתידו של העם הפלסטיני; היא חלק מהברית האסלאמית, והייתי מציע לנו לבחון היטב את התנהגותם של האמריקנים, גם בעירק, כמרכיב בהתהוותה ממש בימים אלה.
אני חושב שאם הממשלה מתעקשת להמשיך להתקיים בהרכבה הקואליציוני כפי שהוא, ולטפל בסוגיה הזאת בהוספת שר אסטרטגי, חביב ותוקפני ככל שיהיה, ולהשאיר על כנם את השרים במקומות הבלתי-מתאימים, היא מוכיחה שהיא אינה ראויה לאמון; לא לאמון הציבור מבחינה פוליטית, אלא לאמון שעם ישראל הפקיד בידה לגבי עתידו הכולל.
היו"ר דליה איציק:
תודה. אדוני השר המקשר, בבקשה.
השר יעקב אדרי:
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, קיוויתי לשמוע מחבר הכנסת אפי איתם דברים על הנושא עצמו. גם אם אמרת דברים חשובים מאוד בנושא האירני, בכל זאת קיוויתי לשמוע ממך על הנושא הכלכלי. אני חושב שאי-אפשר בלי שאומר מלים אחדות בנושא האירני.
חבר הכנסת אפי איתם, אמרת לא מעט דברי טעם, אבל לומר שהממשלה לא עושה, לא ערה לאיום, לסכנה האירנית – אלה דברים שלא צריכים להיאמר.
אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
לא אמרתי שהיא לא ערה; זה גדול עליכם. זה גדול על כל ממשלה קואליציונית.
השר יעקב אדרי:
הנושא, חבר הכנסת איתם, הוא של כולנו. הוא בעיה ברמה הלאומית. הוא בעיה קיומית. לא חידשת, וגם אני לא מחדש כלום בנושא. אני חושב שראש הממשלה, כמי שמכיר את העניינים מקרוב, מקדיש לזה ימים ולילות. מובן שאתה ואני יכולים לדבר בנושאים האלה איך שאנחנו רוצים, אבל ראש הממשלה מוגבל בדיבור בנושא הזה. דבר אחד ברור: הוא עושה כל מאמץ. כל מאמץ.
אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
כל עוד אין ממשלת חירום לאומית לעת הזאת, לא נעשה המאמץ הקטן ביותר. אגו יותר חשוב מעתידה של המדינה.
השר יעקב אדרי:
חבר הכנסת אפי איתם, לא תמיד ממשלות חירום הן שפותרות את הבעיה.
אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
הפעם כן.
השר יעקב אדרי:
חבר הכנסת איתם, במקרה אתה מדבר עם שני אנשים, גם היושבת-ראש וגם אני, שקראו לראש הממשלה להקים ממשלה רחבה, והיום הוא אומנם מרחיב את הממשלה. יכול להיות שיצטרפו עוד מפלגות, וזה בהחלט צעד נכון.
אני מסכים אתך, ואין אחד שיחלוק עליך, שיש לנו בעיה מאוד לא פשוטה בנושא האירני. עם זאת, אם לא יהיה טיפול כולל – מי שרוצה לשים את זה רק על הכתפיים שלו, לא יעשה נכון, אף שכולנו צריכים להיות מודעים וערים לזה שאולי בסוף, חלילה, נצטרך לעמוד לבד מול הבעיה הזאת. צריך לעשות הכול כדי לצרף – ללחוץ שיהיו מדינות שיעמדו בפרונט, כפי שאמרת. אני מסכים אתך שהאירופים מגמגמים; ראינו את הדוגמה של צפון-קוריאה, זה לא רחוק: מרוב איומים וסנקציות לא קרה כלום. המקרה האירני הוא סיפור אחר. הוא סיפור קשה מאוד, לא פחות מהצפון-קוריאני, אבל מבחינתנו הוא הסיפור בה"א הידיעה, והוא סיפור קשה מאוד.
עם זאת, להצהיר הצהרות קל מאוד. הנושא בעייתי – קיומי. יש משוגע באירן. יש שם מטורף. גם בצפון-קוריאה. אני לא יודע איך הדברים יסתדרו בסוף בין שתי המדינות האלה. אני אומר, מתוך אמונה מלאה, שראש הממשלה וכל גורמי הביטחון שקשורים לתחום הזה פועלים, ויפעלו. אני בטוח שהדברים נמצאים בידיים נאמנות. אין לי ספק בכך – אוי ואבוי אם לא.
בנושא הזה אנחנו לא צריכים לתקוף את הממשלה או את האמריקנים. נעשים מאמצים רבים. להיפך, צריך לחזק את הממשלה. אני חושב שראש הממשלה עשה נכון שצירף את ישראל ביתנו לממשלה, כדי לשדר נחישות, כדי לומר שאנחנו יחד בכל מאבק. דרך אגב, לא רק הנושא האירני צריך להטריד אותנו; גם הנושא הפלסטיני, וגם הנושא הלבנוני, שטרם הסתיים. כל הדברים האלה יחד מחייבים אותנו לפעול יחדיו ולעמוד באחדות מול כל האיומים.
לפיכך, בכל הכבוד, אני מציע לדחות את הצעת האי-אמון של חבר הכנסת אפי איתם. תודה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני השר. אני מזמינה את נציג סיעת רע"ם-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה בשל צירוף חבר הכנסת אביגדור ליברמן לממשלה. חבר הכנסת אברהים צרצור הוא זה שיציע את הצעת האי-אמון. יש לך עשר דקות, אדוני.
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה, בתחילת דברי אני חייב להודות שמעולם לא תליתי תקוות רבות בממשלה הזאת וגם לא בממשלות שקדמו לה. ממשלה שהתחילה את דרכה על בסיס תוכנית ההתנתקות, קיצוצים עמוקים שפגעו קשות בשכבות החלשות והתנתקות מוחלטת מתהליך השלום. ממשלה שהמיטה אסון על עצמה ועל שכנותיה כשיצאה למלחמה עקובה מדם, שנקראת מלחמת לבנון השנייה, ותוצאותיה, אני חושב, ידועות לכולנו. ממשלה שעשתה את כל הטעויות, למרות החודשים הקצרים מאז יצאה לדרכה.
ההחלטה לצרף את אביגדור ליברמן ואת מפלגתו לממשלה הזאת לא הפתיעה אותי, היות שההחלטה הזאת כנראה תואמת את קווי המחשבה של הממשלה הזאת. כנראה הדאגה הבסיסית של חברי הממשלה הזאת היא שמירה על הכיסאות ולא שום דבר אחר. שני הקברניטים של הממשלה הזאת מודעים היטב לעובדה שהספירה לאחור של הקריירה הפוליטית שלהם התחילה בלבנון, ולעניות דעתי תבוא על סיומה בפלסטין, אם שניהם לא יתעשתו ויחזרו לקו שכולנו מקווים שהוא זה שיוביל בסופו של תהליך, דהיינו הקו של השלום ומשא-ומתן רציני וכן, חתירה בלתי נלאית לכיוון של שלום. כנראה הכיסאולוגיה ניצחה את היצר הישר, והיצרים השטניים, לצערי הרב, ניצחו גם את העקרונות, הערכים והצורך בתפנית בכל התחומים, ובמיוחד בנושא השלום עם הפלסטינים.
אני שואל את אלה שלא נמצאים פה, את שר הביטחון, שהוא המנהיג של מפלגת העבודה, שבכל המובנים מוגדר כאביר העשוקים ואביר העשייה החברתית במדינת ישראל, השאלה הזאת מופנית גם אל ראש הממשלה, שרצינו מאוד שיוביל את הממשלה הזאת לפריצות דרך שייצרו את המנוף שכולנו חפצים בו. מה המסר, מכובדי השרים, גברתי היושבת-ראש, שאנחנו, הערבים המוסלמים, וגם הישראלים השפויים, יכולים ללמוד מהחלטה זוועתית כזאת, לצרף לממשלה איש פאשיסטי, עם אידיאולוגיה פאשיסטית, בעידן של התנגשות ולא של התפייסות? מה המסר? אני חושב שהמסר הוא ברור וחד כתער. ממשלת ישראל אומרת לשכנותיה הערביות ולכל מדינות האסלאם וגם למדינות העולם: פנינו להתנגשות ולא להתפייסות. זה המסר שכולם צריכים להביא בחשבון, וזה לא המסר שיכול להכשיר את הקרקע וליצור את האווירה ואת ה"אני מאמין" שכולנו תולים בו תקוות רבות.
לסיום, מבחינתנו, האוכלוסייה הערבית שחיה במדינת ישראל, אנחנו, תאמינו לי, לא כל כך דואגים מצירופו של ליברמן. אנחנו מאמינים בצדקת דרכנו. אנחנו מאמינים בכוחנו להביס את האידיאולוגיה של האדם הזה, את המניעים של המפלגה הזאת. אני מאמין באור של העשייה שלנו, של הדו-קיום בין הרוב היהודי לבין המיעוט הערבי, שאנחנו מנסים לחזק ככל שניתן. אני מאמין שבסופו של תהליך האידיאולוגיה הזאת תתאדה ולא תמצא לה מקום גם בכנסת וגם בישראל.
ניאבק בהחלטה הזאת בכל דרך לגיטימית, חוקית. אל תעלו על דעתכם שערביי ישראל יילחמו בהחלטה הזאת בדרכים לא לגיטימיות ולא חוקיות. בשום פנים ואופן לא. ניאבק אך ורק בדרכים לגיטימיות וחוקיות. נפעל ברמה הישראלית וגם ברמה החוץ-הישראלית. ננסה לגייס את כל הכוחות השפויים בעולם, כפי שהם התגייסו נוכח צירופו של היידר לממשלה אירופית. הם לא הפסיקו את הלחצים שהם הפעילו על הממשלה הזאת, עד שהיידר היום לא נמצא באג'נדה האירופית, לא הוא ולא האידיאולוגיה שלו. הוא נעלם לחלוטין, גם מהמפה הפוליטית וגם מהמפה האידיאולוגית. אירופה השכילה להבין, שאכן אין מקום לאידיאולוגיות פנאטיות, פונדמנטליסטיות, רדיקליות כאלה באירופה של המאה ה-21.
אני חושב שהחלק השפוי במדינת ישראל, במיוחד בקרב היהודים, צריך לדעת שצירופו של ליברמן לא פוגע בנו כפי שהוא פוגע ביהודים. צירופו של ליברמן מכרסם בצורה דרסטית ביותר בזכות הלגיטימית של מדינת ישראל להתקיים כמדינה תרבותית, כמדינה שרוצה לשלב ידיים עם כל הכוחות השפויים באזורנו, מדינה שרוצה שהיהודים יחיו בשקט ובשלום.
דיברתי אתמול בכנס לציון השנה ה-50 לטבח בכפר-קאסם ואמרתי שאכן הממשל הצבאי בישראל בוטל בשנת 1966, אבל, לצערי הרב, מאז 1966 ועד היום אנחנו נשלטים על-ידי ממשלה צבאית, ולא על-ידי ממשל צבאי. והנה ליברמן מצורף, בצורה כזאת או אחרת. 70% מחברי מרכז מפלגת העבודה תומכים בצירופו של ליברמן, על כל מה שמשתמע מכך. זה מעביר מסר נוראי, שאכן אלה שאמורים לשחק תפקיד חיובי במצב הקשה והמורכב הזה שאנחנו שרויים בו, 70% מהאנשים האלה טמנו את ראשיהם בחול ועמדו לימינו של ליברמן, ולא חשוב מה יהיו התוצאות, אך ורק כדי לשמור על הכיסאות.
לסיום, אני פונה לכנסת ולמי שחפץ לשמוע. מי שלא רוצה לחיות אתנו – אני מתכוון לאוכלוסייה הערבית במדינת ישראל - בארץ קודש זו, ומי שלא סובל את קיומנו כחלק אינטגרלי של מדינת ישראל, כחלק בלתי נפרד מהישות הישראלית, יכול הוא בעצמו לעזוב את הארץ. אל יעלה על דעתו שאנחנו נעזוב את הארץ הזאת. הימים שבהם הפלסטיני היה נושא את חפציו ומיטלטליו ויוצא מכפרו ומעירו, הימים האלה חלפו מהעולם. אנחנו בעלי הארץ הזאת, ומי שלא חפץ בקיומנו ומי שלא חפץ בשותפות מלאה שלנו במניינה ובבניינה של המדינה הזאת, יש לו מלוא הזכות לצאת מהשער הרחב. יש פתגם בערבית שאומר: הדלת יכולה להוציא את הגמל. מי שלא חפץ בקיומנו יכול לצאת מהארץ הזאת, אנחנו נישאר פה ונמשיך את המאבק שלנו עד שישראל תחזור למוטב, תתעשת ותבין שקיומה קשור בטבורו עם קיומו של העם הפלסטיני וזכויותיו להקים את מדינתו העצמאית בגבולות 1967. מודה לך מאוד, מקרב לב, גברתי.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני חבר הכנסת אברהים צרצור. אדוני השר, אני מציעה, היות שהנושא הוא אותו נושא, נשיב על שלוש ההצעות. יש עוד שתי הצעות.
חבר הכנסת מוחמד ברכה - צירוף חבר הכנסת ליברמן לממשלה. בבקשה, אדוני. יש לך עשר דקות. אחריו - חבר הכנסת עזמי בשארה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, בדרך כלל הצעות האי-אמון מוגשות נגד הממשלה לאחר שהורכבה, איך שהורכבה. אבל האירועים של הימים האחרונים ושל השבועות האחרונים, שהתלוו לכניסתו של הספין בהתחלה ושל השר האסטרטגי בסוף, מעלים לא את השאלה של הרכב הממשלה וחוסר האמון שלנו בה, הקיים גם ככה, אלא את שאלת הדמוקרטיה במדינת ישראל.
הממשלה הזאת הספיקה לעשות כמה דברים מרחיקי לכת בחודשי כהונתה המעטים: היא יצאה למלחמה שהביאה חורבן וקורבנות מקרב העם הלבנוני והעם הישראלי, ולגיחות מהאוויר, מהים ומהיבשה נגד העם הפלסטיני בעזה ובגדה המערבית; היא הספיקה להגיש תקציב, שכבר מונח על שולחננו, שהוא פשוט תקציב אנטי-חברתי מובהק, תקציב שנותן את הבכורה לנושא הביטחון ומשדר שאפשר לצמצם או לדחות תשלומים סוציאליים ולפגוע בשכבות החלשות. והנה, בצירוף חבר הכנסת ליברמן ומפלגתו, הממשלה הזאת והקואליציה הזאת בעצם בועטות בדמוקרטיה הישראלית בעיטה די קשה. לא משום שליברמן מאייש בפעם הראשונה את כורסאות הממשלה – הוא כבר היה שם - אלא בגלל המסר המורכב והתוקפני כלפי הדמוקרטיה בישראל וכלפי האוכלוסייה הערבית.
ההתנגדות למגמות של פאשיזציה בחברה הישראלית אינה אמורה להיות התנגדות של ערבים מול יהודים. אני חושב שעצם העובדה שרק הסיעות המייצגות את האוכלוסייה הערבית הגישו הצעות אי-אמון בעניין הזה היא תעודת עניות לפוליטיקה בישראל. אני חושב שחברת הרוב היא בעלת האינטרס המובהק בהתנגדות להשחתת המידות הדמוקרטיות והאזרחיות במדינה שמתבטאת בצירוף מפלגה שקוראת תיגר - -
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת אפי איתם. חבר הכנסת אפי איתם. חבר הכנסת אפי איתם. חבר הכנסת אפי איתם, תאר לך שאפילו את הקול שלי אתה לא שומע. אנחנו שומעים אתכם עד כאן. אנא.
מוחמד ברכה (חד"ש):
- - על אזרחותם של 20% מהאזרחים. אני חושב שזה לא העניין של אותם אזרחים שהם נשוא תוקפנותו של הפאשיסט, אלא בעיקר עניין של חברת הרוב. המרשם להתפרקות חברות הוא הליכה בדרך הזאת – הליכה בדרך של פסילת האחר. נדמה לי שהשיר של ברכט מבטא זאת היטב – אינני זוכר אותו בעל-פה; הוא כבר ידוע לאנשים רבים: כשבאו לעצור את הקומוניסט, אמרתי: אני לא קומוניסט ולכן לא אתנגד. כשבאו לעצור את הכומר, אמרתי: אני לא איש דת ולכן לא אתנגד. כשבאו לעצור את איש האיגוד המקצועי, אמרתי: אני לא איש איגוד מקצועי ולכן לא אתנגד. כשבאו לעצור אותי, לא היה מי שיתנגד.
הכרסום בדמוקרטיה והמתקפה על הדמוקרטיה יכולים להתחיל בערבים, אבל אינם נעצרים בהם. בניסיון של מדינת ישראל כבר היה רצח של פעיל השלום אמיל גרינצוויג, זיכרונו לברכה, ואפילו רצח של ראש ממשלה, יצחק רבין, זיכרונו לברכה. על כן – האדישות וההסתכלות מהצד יכולות להביא לחורבן לא רק של הדמוקרטיה, אלא גם של החברה.
האזרחים הערבים במדינת ישראל לא באו לכאן משום-מקום. הם היו כאן; אנחנו היינו כאן כשמר ליברמן נחת בארץ הזאת. סביר להניח, ברמה של ודאות מוחלטת, שנהיה כאן גם כשהוא יחלוף מהפוליטיקה הישראלית.
אני לא רוצה לשדר דברים של בהלה. אנחנו לא נבהלים. אנחנו חלק מההיסטוריה, חלק מהציוויליזציה של המקום, חלק מההווה וחלק מהעתיד. בהחלט. אבל אני מודאג; אני מודאג במה שקשור לעתיד הציבור שאני מייצג – יהודים וערבים, בעיקר הציבור הערבי. אני מודאג ביחס לצורת המשטר שתתקיים במדינה הזאת; אני מודאג ביחס לעתיד שעלול להיות נחלתם של צעירים שיורעלו ברעיונות שהאנושות חשבה שחלפו מן העולם, והם חיים, נושמים ובועטים במדינת ישראל.
מקומם אותי שמפלגת העבודה מצאה לנכון לאשר אתמול את ההסכם עם ליברמן – כל אחד ברמת הגועל שהוא ביטא מהשותפות הזאת, אבל מתוך דבקות חשודה בכורסאות ובכיסאות. אין אחד שלא אמר: אני לא שש ולא שמח, אני מתבייש, אני בוש מהשותפות הזאת – אבל המשפט שבא לאחר מכן היה: אבל האינטרס הלאומי... מה הוא האינטרס הלאומי, להכשיר את השרץ? מה הוא האינטרס החברתי? לכן אני מאוד מתקומם על כך שמפלגה שרצה לבחירות עם אג'נדה מסוימת של חידוש התהליך המדיני, של רגישות חברתית, של הגנה על הדמוקרטיה, כבר פשטה מעליה את כל הדברים האלה, בתוך כמה חודשים.
לדעתי, גברתי היושבת-ראש, חשוב שבבית הזה יהיה סממן של מצפוניות. שיהיה מי שיקום ויגיד "לא". אני יודע שאת, גברתי היושבת-ראש, חברה במפלגת השלטון. אני יודע שאת מחויבת לקואליציה, ואפילו בזמן המלחמה קראת לממשלה רחבה, ממשלת אחדות. אני לא מסכים לגישות האלה, כמובן, אבל אני רוצה בכל זאת להיות הוגן ולהגיד שאני מעריך את מה שעשית הבוקר בוועדת הכנסת; הבקשה שביקשת – בנושא בקשת הפטור מחובת הנחה להצעת חוק שהיא הביטוי של סדר-היום שמפלגת ישראל ביתנו רוצה לכפות על הבית הזה ועל הפוליטיקה – הצילה במקצת את הכבוד של הבית הזה, שבראשו את עומדת.
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, לפעמים אני תוהה מה מביא את אביגדור ליברמן ואת ישראל ביתנו להיות שותפים בקואליציה הזאת, על בסיס קווי היסוד. העובדה שלא יתייחסו בכבוד לקווי היסוד היא עובדת יסוד. התחילו עם זה כבר הבוקר, כשבאו לשנות חוק-יסוד בלי תיאום עם מרכיבי הקואליציה. אבל מה חוץ מזה? למה הוא בפנים? למה הוא צריך לתת – במרכאות או בלי מרכאות – מטרייה למה שקרוי בעגה הישראלית "פינוי מאחזים בלתי חוקיים"? מבחינתי כל ההתנחלויות הן בלתי חוקיות, כי הן על אדמה כבושה. אבל לדידו, על-פי מושגיו?
אני חושש, גברתי היושבת-ראש, שהכניסה של ליברמן ומפלגתו לממשלה נעשית כדי לשרת סדר-יום מלחמתי ברמה האזורית. הרי כולם מדברים על ריח של אבק שרפה שיש באוויר, ועל הצורך בשיקום כוח ההרתעה לאחר מלחמת לבנון השנייה. ליברמן כנראה חושב שהוא בא לממשלה כדי לגזור קופונים מלחמתיים שרובצים לפתחנו.
אבל גם על-פי קשריו עם ההון הגדול, הלבן והשחור, אני חושש וחושב שהכניסה של המפלגה הזאת לממשלה ולקואליציה תאיץ סדר-יום אנטי-חברתי בשירות ההון הגדול ובשירות פרויקטים של ההון הגדול – הנגלה והנסתר, השחור והלבן. על כן, הדאגה שאני מבטא קשורה גם לקיום עצמו, במובן החברתי ובמובן הפוליטי האזורי.
על כן, גברתי היושבת-ראש, ממשלה שבוחרת להיכנס לדרך הזאת וללכת בה אינה ראויה לאמונה של הכנסת ואינה ראויה לאמונו של העם. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני. חבר הכנסת עזמי בשארה – צירוף חבר הכנסת אביגדור ליברמן לממשלה; אני מזמינה אותך לנמק את הצעת האי-אמון בנושא זה. בתום דבריו ישיב השר על שלוש ההצעות במשולב.
אני רק אקשיב לחבר הכנסת בשארה. תודה.
עזמי בשארה (בל"ד):
לכבוד הוא לי, גברתי, שתקשיבי לי. תודה רבה.
האמת היא שחבר הכנסת, כשהוא רואה אותנו מגישים זה אחר זה הצעות אי-אמון, צריך לשאול: מה חדש? מה קרה? על מה המהומה? הרי זאת לא ממשלה שמאלנית שצירפה איש ימין. מדובר בממשלה ימנית, בסך הכול, ולא בממשלה שהיינו מרוצים מהתפקוד שלה כל הזמן ועכשיו פתאום קרה משהו. אסור, כמובן, שייווצר רושם כזה – שעכשיו פתאום יש לנו סיבה לאי-אמון.
גם לא נכון שזה הטרנספריסט הראשון שנכנס לממשלה, ואני לא חושב שהוא היחיד בבית שדוגל בדעותיו. אני חושב שיש כמה חברים בבית הזה, ובהם אנשים שנקראים שמאל חברתי, שדוגלים בדעות האלה; ולא כל הימין דוגל בהן, יש גם ימין ליברלי. אני זוכר איש כמו בני בגין, שהטיל וטו על צירוף רחבעם זאבי, גנדי המנוח, לממשלה הראשונה של נתניהו. אז הוא התפטר, דרך אגב, ויצא מהכנסת. חסר לי בני בגין בבית – סליחה, רובי – כאיש ימין שעומד על עקרונות אזרחיים, למרות חילוקי הדעות הפוליטיים בינינו. אנשים כמו דן מרידור הם לא אנשי שמאל חברתי, אבל היו להם כמה קווים אדומים בנושאי אזרחות. לא הסכמנו אתם בנושאים שאתם קוראים להם "נושאי ארץ-ישראל" ואנחנו קוראים להם "נושאי הכיבוש", אבל היה מכנה משותף אזרחי בינינו; היה שיח משותף, היו נורמות משותפות של זכויות אזרח וזכויות אדם.
מה חדש בליברמן? אפילו זאבי עשה בסוף מודיפיקציה לטרנספר שלו והלך יותר ויותר בכיוון מחוץ ל"קו הירוק". בסוף הוא נעשה בעיקר מיליטריסט ואיש ארץ-ישראל השלמה. יש לנו פה איש הרבה יותר מסוכן, עם מפלגה הרבה יותר מסוכנת – לא רק בגלל סוג הציבור שהיא מדברת אליו, שמופתע שיש ערבים בארץ בכלל – לא סיפרו להם לפני שהם באו לכאן שיש ערבים; לא בגלל זה, ולא בגלל הדיבור לאינסטינקטים החשוכים של אוכלוסייה בזמני משבר, שאתם יודעים מה זה מזכיר בכל העולם, ולא רק משום שהוא לא מדבר על טרנספר של מהגרים, כמו היידר, אלא על טרנספר של אזרחים, שהיידר לא מעז לדבר עליו. הוא יותר גרוע מהיידר, יותר גרוע מלה-פן.
לא רק בגלל זה, אלא בגלל העובדה שיש לו משנה סדורה, גברתי היושבת-ראש; ולא רק שיש לו משנה סדורה, אלא הוא שם אותה במרכז הדרך הפוליטית שלו. כלומר, כל עוד הוא מוביל מפלגת שנאה ממוצעת, כמו שכבר היתה לנו בבית הזה והתפרקה, מפלגת שנאה בינונית כזאת, אפשר לסבול את זה. הוא ייעלם. אבל יש לו משנה סדורה, עם חלטורות על משטר נשיאותי ואיש חזק. הוא מחלטר חוקות – 10%, כל השטויות שאפשר לאסוף מהעולם. הדבר הכי אקלקטי ששמעתי עליו.
הוא חושב שהנשיאות בארצות-הברית היא גוף חזק. יש שתי נשיאויות בדמוקרטיות בעולם; כל השאר הן לא נשיאויות. הנשיא של ארצות-הברית חזק יותר מראש ממשלת ישראל? נשיא ארצות-הברית הוא הגורם הכי חלש שיש בנושאי פנים, כי ה-states עומדות מולו. ראש ממשלה במדינה דמוקרטית באירופה יותר חזק מהנשיא בענייני פנים. הוא מדבר שטויות. אקלקטי. אוסף דברים פופוליסטיים מכל העולם וחושב שהוא יזרוק אותם פה ויקצור פופולריות.
כל זה לא חשוב. העיקר שאת נושא הערבים בישראל הוא שם במרכז האמביציות הפוליטיות שלו. עלייתו לתהילה על גווייתנו כאזרחים, לא על גווייתנו הביולוגית.
אז הוא צורף. אין קול, כאילו זה הדבר הכי נורמלי בחיים. לא מספיק שאנשים פה לא שומעים אותנו, הם לא יודעים ערבית, לא קוראים אותנו בערבית, לא יודעים מה אנחנו חושבים; כל אחד שומע עלינו משהו ממישהו אחר. המקורות על עזמי בשארה הם מהעיתונות העברית; אף אחד לא קרא את ספריו, לא יודע מה היא משנתו, אם היא דמוקרטית ליברלית או לא, מה אני בדיוק חושב - כל זה לא חשוב. אתם מאכילים את עצמכם כל הזמן בדעות עלינו מעצמכם, ואפילו משווים אותנו לאיש כזה מבחינת העמדה של הדמוקרטיה וזכויות האדם והאזרח. לא רק זה, אלא שמצרפים אותו ומבקשים מאתנו להגיד: עזבו, זה נושא קואליציוני, לא חשוב.
אי-אפשר להגיד שנושא האוכלוסייה הערבית הוא שולי, שהנושא של 20% מאוכלוסיית המדינה, שנושאי האזרחות, שוויון הזכויות, הדמוקרטיה, הם שוליים לעומת הקואליציה ולעומת הסדרים קואליציוניים, שכל אחד באופוזיציה אומר משהו, אבל כשהוא יהיה בממשלה הוא ידבר אחרת – אני לא מכיר את הנימוקים האלה? בימין הוא משהו – יש כללים לאופוזיציה: הוא קוצר פופולריות בדברים פופוליסטיים על ערבים, אבל כאשר הוא ייכנס לממשלה הוא כבר יהיה אחראי – אני חושב שזה לא כך, אלא שהוא ממשיך את דרכו, והוא מזכיר לי איזה ימין רוסי.
אני לא רוצה להרחיב בדיבורים. אני מכיר אותו מאז היה סטודנט. אגב, הוא לא היה אמיץ במיוחד. הוא עמד מאחורי צחי הנגבי וישראל כץ. אלה היו עם שרשראות, הוא היה סתם מוג לב. לא היה לו אומץ מיוחד. הם היו אנשי ימין בריונים ואמיצים והכו בנו. הוא בדרך כלל לא היה אמיץ, אבל הוא אוהב שאחרים יעשו מלחמות באזור. אישית הוא לא כל כך אמיץ. הוא מדבר גבוהה גבוהה, אבל הוא לא היה משהו. אני מכיר אותו, הוא בא בסוף שנות ה-70.
יש לי חשד מבחינת האספירציות שהוא מקבל מכל מיני גורמים ברוסיה ומאנשי עסקים וכו'. אבל לא רק שהוא לא חזר בו ממלה כשנכנס לממשלה – צריך להוציא את חברי הכנסת הערבים להורג ולעשות להם משפטי נירנברג. וואלכ, עבדאי, תעשה לנו, יאללה. מאיפה אומץ הלב הזה להוציא את כולנו להורג? יש בפרלמנטים בעולם מישהו שמדבר כך על קולגות שלו ונשאר, ועוד מציע חוקים איך לבטל לנו את הפרלמנט? אתם מתארים לעצמכם חבר כנסת ערבי שיעמוד פה ויגיד להוציא להורג עשרה חברי כנסת יהודים בגלל דברים שהם עשו? אנחנו יכולים להעלות את זה על דל שפתינו? צריך להוציא אותם להורג. הוא יודע מה זה משפטי נירנברג בכלל, האיש הזה? אנשים כמוהו נשפטו, לאומנים קיצונים אנשי ימין נשפטו שם, ואנשים ששיתפו פעולה עם כל מיני אנשי הון גדול.
לא היה אפשר לפצות פה על החברה שמפעילה את כביש 6, ועל מי שהוא נתן להם את המכרזים שם בענייני המצלמות, בלי שיצעקו עלינו: פלסטינים, ערבים, תלכו ל"חמאס" וכו'. אנחנו מדברים על מצלמות של חוצה-ישראל, מה שייך "חמאס" וסוריה ו"חיזבאללה"? תמיד הפטריוטיזם הוא המקלט האחרון של הנבל כשהוא מושחת כלכלית ויש לו קשרים עם אנשי הון.
אני רוצה לשאול כמה שאלות על עסקיהם של כמה מחברי הכנסת שמצביעים כל מיני הצבעות בכלכלה ופה הם קיצונים לאומנים ומסיתים נגד ערבים. אי-אפשר להביא אותם נגד אנשי הון מסוימים – אני לא רוצה להזכיר שמות, אפילו על הבמה הזאת אני לא רוצה להסתכן ולדבר על יחסים עם אנשי הון ועל ההצבעות שלהם בוועדות כלכלה למיניהן, גם כשיהיו שרים וכו'. אבל מדברים על לאומנות וערבים וכו', כשעליהם עצמם יש צל כבד של שחיתות. הפטריוטיזם הוא המקלט האחרון של הנבל.
אני חושב שהוא איש ציני, אבל אני לא רוצה להיות כלי בידיים של איש ציני שיחפש פופולריות על חשבוני. אם עכשיו זה פופולרי להגיד שמי שאשם בכל הבעיות של ישראל זה המיעוט, הגיס החמישי, סכין בגב - כל המושגים שהשתמשו בהם נגד מיעוטים יהודים באירופה בזמני משבר – אני לא רוצה לאפשר לו את זה. אני חושב שמישהו בבית הזה צריך לעמוד ולהגיד: האיש הזה יהיה סגן ראש הממשלה והוא לא חזר בו מהאמירה שהוא רוצה "להחזיר" 200,000 פלסטינים שנמצאים על "הקו הירוק" ולהוציא את חברי הכנסת הערבים להורג. הוא לא חזר בו מדבר אחד. מן הראוי שסגן ראש ממשלת ישראל יגיד: אלה היו דעותי כשהייתי באופוזיציה, עכשיו הן לא דעותי. מן הראוי שראש ממשלת ישראל יגיד לו: תשמע, זה לא עניין של לגיטימציה, הפכת להיות איש רשמי, מייצג המדינה, אתה חייב להגיד משהו על ההתבטאויות שלך שבגללן זכית לפופולריות בחברה הישראלית.
אנחנו חושבים שזה לא עניין של מה בכך. גברתי היושבת-ראש, אסור לעבור על זה לסדר-היום. מן הראוי היה להגיש הצעות אי-אמון. אנחנו לא נהיה בשקט. ממפלגת העבודה אני לא מאוכזב, לא ציפיתי ליותר. אני חושב שיש בסיס משותף בנושא הדמוגרפי, ויכחיש אותו כמה שירצה, יש בסיס משותף בנושא הדמוגרפי, בראיית האוכלוסייה הערבית-הפלסטינית, אבל בנושא הדמוקרטי אין משותף. ובנושא הדמוקרטי היו צריכים לעשות דבר אחר. היו צריכים לדבר אחרת. אבל הם לא עשו.
אני חושב שעמיר פרץ מזיק לעצמו, לא לי ולא לך, אברהים צרצור, חברי הכנסת. אני חושב שעמיר פרץ, ברגע שהוא קיבל את ההצעה המקיאבליסטית של שר ביטחון, הוא איבד – הרי הוא איבד את האיגוד המקצועי ולא נהיה אלכסנדר הגדול. הוא לא נהיה מצביא במלחמות ישראל, הוא יצא בלי זה ובלי זה – משבר זהות. עכשיו, הוא אומר שהוא רוצה - -
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני.
עזמי בשארה (בל"ד):
- - להישאר בשביל למנוע מליברמן לעשות מלחמה. כי הוא מומחה בלמנוע מלחמות. הרי הוא מנע את המלחמה האחרונה לפני כמה חודשים, כשהוא היה יכול. עכשיו הוא ימנע מליברמן לעשות מלחמה.
לכן, גברתי, מן הראוי היה שנצביע אי-אמון בממשלה. אין לנו אמון בממשלה הזאת, ועכשיו יש לנו פחות אמון בממשלה הזאת, עם צירופו של ליברמן. אני מאוד מודה לך על הסבלנות. תודה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני חבר הכנסת עזמי בשארה. זה איננו מענייני להתערב בתוכן הדברים, הגם שהקשבתי להם באמת קשב רב. אומרים על מי שהיה מורה: פעם מורה תמיד מורה. הקשבתי להם קשב רב. אני רוצה להזהיר אתכם - זה קורה לנו הרבה מאוד פעמים – מלהגיד על חברים דברי שחיתות או דברים כאלה, שאנחנו לא יודעים. לא הוכח בשום מקום. בואו ניזהר כולנו. אנחנו לא אוהבים שאומרים את זה עלינו, בואו לא נגיד את זה על אחרים, לכבודו של הבית הזה.
עזמי בשארה (בל"ד):
על ליברמן?
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת עזמי בשארה, האמן לי, אני יודעת על מה אני מדברת. הרי זה לא מפריע לתוכנם של הדברים שלך. הם היו מספיק כבדים ומועצמים.
עזמי בשארה (בל"ד):
תודה, תודה.
היו"ר דליה איציק:
בבקשה, השר. אתה משיב על שלוש הצעות האי-אמון. לאחר מכן, חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון - חמש דקות. מחליף אותי כאן אדוני.
השר יעקב אדרי:
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, גם אני רוצה להצטרף לדברים של היושבת-ראש, שבאמת צריך להיזהר בהטלת האשמות, לא בזה ולא באחר. יש דברים שנחקרים במשך שנים, ואני חושב שכולנו באמת צריכים להיזהר בעניין הזה.
אני חייב לומר שלא הופתעתי מהנאומים של חברי שעלו כאן לפני, מי יותר ומי פחות. אני כבר אקדים ואומר: אזרחותכם לא מותנית באישורו של מישהו, הדברים צריכים להיאמר בקול רם, לא בצירוף זה ולא בצירוף אחר. אתם אזרחים ישראלים לכל דבר, ואיש לא יכול לערער על כך. אני אומר את הדברים בבירור, דעתי ידועה בנושאים האלה. אבל אני חושב שמכאן ועד לכל מה שאמרתם – חלק מהדברים הם דברי טעם, אבל חלק הם התלהמות סוחפת.
קודם כול, אביגדור ליברמן כבר היה בממשלה הקודמת. זה לא מכשיר את הדעות שלו, אבל הוא כבר היה בממשלה. וכי אני, כאיש קדימה, מסכים עם כל מה שחושב עמיר פרץ בנושאים אחרים? לא. ועם ש"ס? גם לא. והם לא מסכימים עם דעותי. ובכל זאת יושבים בממשלה שיש בה הסכמה בכמה נקודות. קווי יסוד. וראש הממשלה אמר מהתחלה, מהיום הראשון, אגב, מייד אחרי הבחירות: כל מי שמוכן להצטרף על סמך קווי היסוד, מוזמן. והיה משא-ומתן עם ליברמן, עם ליברמן ועם עוד מפלגות. זה לא יצא אל הפועל, הוא לא הצטרף. היום, בשביל יציבות הממשלה, בשביל יציבות המדינה. יש לנו מאבקים, צפויות לנו בעיות מאוד מאוד לא פשוטות.
חבר הכנסת צרצור, אתה מעלה בעיות שבהן צריך לשלב ידיים וצריך להיאבק – זכות מלאה. אני גם מצפה לפעמים לשילוב ידיים מול איום שהוא גם עליך וגם עלי, האיום האירני. הוא לא פחות. לא ראיתי ולא שמעתי מלה מכם בעניין הזה. זה איום עליך ועלי, על הילדים שלך ועל הילדים שלי. ואומר את זה בקול רם נשיא אירן. הוא אומר את זה פעם אחר פעם: אני רוצה פצצת אטום בשביל להשמיד את מדינת ישראל. הוא אומר את זה. רבותי, הוא אומר את זה. לא שמעתי אתכם מדברים ולו מלה אחת.
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
לפי דעתי, אירן, מימי כורש ועד היום, היא בעד יהודים, לא נגד יהודים.
השר יעקב אדרי:
תראה, אתה יכול להגיד. גם אני יכול לבוא ולהגיד לך את כל דברי התנ"ך. זה יפה, אבל אתה שומע את נשיא אירן, מעל הבמה, בפרלמנט האירני.
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
שומעים הרבה דברים, תאמין לי.
השר יעקב אדרי:
טוב. אני מציע, אל תזלזלו בעניין. אני מציע לכם לא לזלזל. זה כמו שאני מאוד מכבד – ובחלק מהדברים אני מוכן לשלב ידיים. אבל בעניין הזה לא שמעתי את קולכם, וחבל. כי זה נושא שהוא קיומי לכולנו. אנחנו באותה סירה. ואנחנו יודעים - - -
עזמי בשארה (בל"ד):
ביקרנו אותו; על העמדה בעניין השואה ביקרנו אותו, אני גם כתבתי נגדו בערבית בנושא השואה.
השר יעקב אדרי:
חבר הכנסת עזמי בשארה, אני חייב להגיד לך משהו. אתה טענת - - -
עזמי בשארה (בל"ד):
- - - בערבית.
השר יעקב אדרי:
אתה טענת שלא קוראים אותך, לא שומעים אותך. קודם כול, שומעים גם שומעים אותך, פעם אחר פעם מעל הבמה הזאת. שומעים אותך - - -
עזמי בשארה (בל"ד):
- - -
השר יעקב אדרי:
יכול להיות. חבר הכנסת עזמי בשארה, תביא לי את התרגום מערבית, אני לא קורא ערבית. תביא לי, אני אשמח מאוד להגיד: טעיתי, חבר הכנסת עזמי בשארה אמר כך וכך. אני אשמח מאוד. אני אשמח מאוד.
עזמי בשארה (בל"ד):
בנושא הכחשת השואה יש לנו עמדה ברורה. מה קרה לכם?
השר יעקב אדרי:
אני מדבר על הנושא האירני – לא דיברתי על השואה. דיברתי על הנושא האירני. ואני בא ואומר: לא צריך לחכות לשואה שנייה - - -
קריאה:
- - -
השר יעקב אדרי:
לא צריך לחכות לשואה שנייה. רבותי, לא יעזור כלום, הוא אומר את זה פעם אחר פעם. חשבתי, אולי הוא החליק בלשונו פעם אחת. הלוא הוא אומר את זה בקול רם ובכל מקום. ואני חושב, ושוב אני פונה אל חבר הכנסת צרצור, שדיבר פה על מאבק מול היידר: אמרת דברים מאוד קשים. ואני אמרתי לכם כבר בהתחלה, אזרחותכם לא מוטלת בספק, אזרחותכם לא תלויה באף אדם. אתם אזרחים, כמוני כמוכם. לא יותר, לא פחות. הדברים צריכים לרדת מסדר-היום.
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל):
- - -
השר יעקב אדרי:
אני חושב שאני אומר את זה פה, מעל הדוכן. וחבר הכנסת רובי ריבלין מסכים אתי, ואין לי ספק שגם מהצד הזה מסכימים אתי.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אני מסכים אתך שאתה חושב ככה, אבל - - -
השר יעקב אדרי:
תראה, יש בכל מקום, חבר הכנסת רובי ריבלין - - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
ואני מסכים אתך שאני חושב ככה.
השר יעקב אדרי:
אני חושב בהחלט שיש גם אנשים שלא חושבים כמונו. מסכים אתך. אבל אני לפחות אמרתי את דעתי בקול רם.
ראובן ריבלין (הליכוד):
מאה אחוז.
השר יעקב אדרי:
ואני חושב שבעניין הזה, אני אומר שוב, כולנו חייבים לראות את הדברים בצורה נכונה. חבר הכנסת אביגדור ליברמן וסיעתו מצטרפים על בסיס קווי היסוד של הממשלה. חזר על זה ראש הממשלה פעם אחר פעם. הוא לא נתן מקום לשום פקפוק, לא ימינה ולא שמאלה. ויהיו החלטות. יהיו החלטות ממשלה. אני לא מאמין שיש למישהו כוח כזה מאגי שהוא יכול להשפיע על כל הממשלה ולנדנד את כולנו מצד ימין לצד שמאל או להיפך. אני לא מכיר כאלה כשרונות מיוחדים בממשלה, כזאת או אחרת.
רן כהן (מרצ):
חכה. הוא עוד לא התחיל. כשהוא יטלטל אתכם, תטולטלו. כאשר תטולטלו – טולטלתם.
השר יעקב אדרי:
בסדר. חבר הכנסת רן כהן, לפעמים אני מסתכל על דברים גם הפוך. יכול להיות. יכול להיות שדברים ישתנו דווקא - לפעמים, כשאתה בחוץ, אתה נואם נאומים, כולנו חוטאים בחטא הזה של נאומים חוצבי להבות כאשר המושכות לא בידיים שלנו; כאשר אתה בפנים – זה נכון בעירייה, זה נכון בבית-הספר, אם אתה מורה, אם אתה מנהל, אם אתה ראש עיר. כאשר אתה בחוץ אתה נואם, אתה יודע ואתה הכי חכם. כאשר אתה בפנים, יש לך המגבלות, מה לעשות. ויש לך מורא השלטון ומורא החוק. כל זה קיים. ואני מסתכל גם על החלק השני, שאולי בכל זאת הכול ילך בצורה אחרת.
אני לא רוצה להאריך בדברים. אני חושב שהייתי יכול להוסיף כהנה וכהנה, אבל שוב אני אומר, מה שקובע אלה קווי היסוד של הממשלה. אמר את זה ראש הממשלה. מכיוון שאני השר המתאם, היום אני זה שאעלה ואציג את הנושא בפני הכנסת, אני אקרא את הדברים. הדברים מאוד ברורים, לפיכך אני מציע לדחות גם את הצעת האי-אמון הזאת. תודה רבה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה לכבוד השר אדרי. אני מזמין את ראשון הדוברים, חבר הכנסת נתן שרנסקי.
נתן שרנסקי (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שרים נכבדים, אני רוצה להצטרף להצעות האי-אמון של סילבן שלום ושל אפי איתם. חבר הכנסת אפי איתם נאם דווקא נאום של טעם, בלי להשתלח, בלי לזלזל בממשלה ובראש הממשלה. הוא הסביר שיש פער אדיר בין גודל השעה, בין עומק האתגרים, בין הסכנות שעומדות בפנינו, ובין החלטות הממשלה, בין הפתרונות והטיפול המקצועי ובין טיפול לא מקצועי בבעיות הכי אקטואליות.
מדובר בחוסר אסטרטגיה מושלם, ואפשר להבין למה: הממשלה הזאת, המפלגה שעומדת בראשה, מפלגת קדימה, כולן נולדו ממדיניות של תגובות, של ספינים; ממדיניות של כותרות. מה שעמד מאחורי כל המהלך היה ההחלטה לעשות את ההתנתקות, ובהגדרה ההתנתקות לא היתה מהלך אסטרטגי, אלא מאמץ לעשות זבנג וגמרנו. כך גם נהג להסביר לי ראש הממשלה אז, כשהייתי בממשלה שלו. אריק שרון אמר שנעשה צעד אחד – ועשר שנים בלי שום לחצים.
כבר אז הייתי מופתע מאוד מחוסר המחשבה האסטרטגית. אחר כך, כשהוקמה קדימה, גם ראש הממשלה של היום הסביר שהמטרה שלנו היא להקים מהר מאוד, בצעד חד-צדדי, גבולות משלנו, להכריז מה הם הגבולות ולשים סוף לסכסוך. ואז פתאום קרה מה שקרה – המלחמה, והתברר שבזמן מלחמה אי-אפשר לקבל החלטות ולשנות אותן שלוש פעמים ביום, כאשר אתה מסתכל מה התגובה של העולם על זה שאנו נכנסים ללבנון, אם העם רוצה להילחם, לא רוצה להיכנס ללבנון או כן רוצה, ואתה משנה את ההחלטות בכל פעם.
ואז פתאום התברר שאין לנו – למדינת ישראל, לממשלת ישראל, לראש הממשלה, לשר הביטחון – שום אסטרטגיה, אפילו בזמן המלחמה. בישיבת הקבינט הראשונה, כשקיבלו את ההחלטה על המלחמה, שר אחד בכל זאת שאל את הרמטכ"ל: שבוע ימים תפעילו מטוסים, ומה אם זה לא יביא לפתרון? אם החיילים שלנו לא יחזרו, אם לא נצליח להשמיד את "חיזבאללה", מה נעשה אחר כך? הרמטכ"ל אמר: בעוד שבוע נראה תוצאות, ואז נחליט. כך מקבלים את ההחלטות הכי חשובות בתולדות מדינת ישראל?
אנו מגיעים למצב של היום: כאשר הממשלה צריכה לקבל החלטות היא זקוקה למוסדות ולניתוחים שאפשר לסמוך עליהם, וברוך השם, יש למדינת ישראל מוסדות כאלה, אלה שירותי הביטחון שלנו, המודיעין שלנו, המוסד, אמ"ן. אני חייב לומר – זה לא בהכרח ידוע, אבל כל העולם מעריך את זה. בינואר 1997 נסעתי לרוסיה בפעם הראשונה, ולפי בקשת אמ"ן הבאתי מידע מסווג שמוכיח שיש זליגת טכנולוגיות רוסיות לאירן. ואז בפעם הראשונה גילינו חלק מהקלפים שלנו. אז אמרנו – אמרתי את מה שראש אמ"ן אמר לי: לפי ההערכות שלנו, בעוד עשר שנים – אם המצב יימשך כך, בעוד עשר שנים יהיו לאירן גם פצצה וגם טיל. זה היה בינואר 1997. לקח לישראל שלוש שנים להסכים עם ההערכה שלנו, למדינות אירופה לקח שמונה שנים להסכים עם ההערכה שלנו, והיום אנו יודעים עד כמה היא היתה מדויקת.
אז אם יש לנו גורמים שיודעים את האמת, צריך גם לשמוע מה הם אומרים עכשיו. בוועדת החוץ והביטחון שמעתי לפני כמה ימים מה אומרים עכשיו על הבעיה של אירן, על הבעיה שיש לנו בצפון, על הבעיה שיש לנו בדרום – אז אנו סומכים על זה. אם אין לנו תוכנית איך להחזיר את השליטה על ציר פילדלפי, כאשר ראש השב"כ מסביר שחוץ ממטוסים וטנקים אפשר להעביר הכול, ומעבירים הכול; כאשר מסבירים לנו שאי-אפשר בשום פנים ואופן לסמוך על יוניפי"ל ועל סנקציות של האו"ם – לא האופוזיציה מסבירה; המומחים של מדינת ישראל, הכי טובים בעולם, מסבירים את זה.
שאלתי את ראש הממשלה: אז אנחנו חוזרים לציר פילדלפי? הוא אמר: מה, השתגענו? נלך אחרי הקיצונים האלה? למה אחרי הקיצונים? תלכו אחרי מה שהמומחים שלנו מאמ"ן ומהמוסד אומרים בצורה כל כך חד-משמעית. אז אי-אפשר לסמוך על הממשלה.
הרבה שנים ראיתי בישראל מסורת מאוד מעניינת: כשיש בעיה שלא רוצים לטפל בה, מקימים ועדה. עכשיו עשינו עוד צעד קדימה: אם יש משהו שחסר לנו מאוד, מקימים משרד. יש שר לעניינים אסטרטגיים, שר לאיומים אסטרטגיים. כל הממשלה, וראש הממשלה, צריכים כל יום לבנות תוכניות אסטרטגיות ולפעול על-פיהן, אבל לממשלה הזאת אין שום תוכנית אסטרטגית, או לפחות, כמו שאמר אחד מחברי הכנסת, אם יש תוכניות אסטרטגיות, הן בטח מאוד סודיות. מכיוון שאין תוכניות כאלה, אני מציע לתמוך בהצעת האי-אמון. תודה רבה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה לחבר הכנסת נתן שרנסקי. אני מזמין את חבר הכנסת שי חרמש.
שי חרמש (קדימה):
מכובדי היושב-ראש, חברי למליאה, לפני משימה כמעט בלתי אפשרית – להשיב בחמש דקות על שלושה נושאים שנפרסו פה לפתחנו: הראשון הוא הצעת האי-אמון בטענה של ממשלה ללא דרך, השני הוא צירוף מפלגת ישראל ביתנו, והשלישי – המצב הכלכלי של עוטף-עזה.
בכותרות בלבד, כי יותר מזה לא אספיק: מה לא נאמר על הממשלה הזאת? בסיס צר, ממשלה רעועה, קיום קצר, בת-חלוף, כל דבר יכול להיאמר, אם משתמע ממנו שאין שום סיכוי ותקווה שמדיניותה יכולה להתקיים. באה הממשלה, פתחה את הדלת, הרחיבה את השער וקיבלה לתוכה עוד מפלגה, עם עוד צירים, עם עוד חברי כנסת, עם עוד תמיכה, עם עוד כוח פוליטי, שמייצב את הממשלה, מחזק את הבסיס הקואליציוני, נותן תקווה, נותן יכולת לקבוע מדיניות לטווח הארוך, מה הפסול בדבר – אני מניח שאנשי הליכוד שתקפו אותנו בנושא הזה היו אמורים להיות אלה שמברכים, ותמוה שזה לא נעשה.
אני מסכים עם סילבן שלום, שצו השעה הוא ממשלה חזקה ורחבה. נדמה לי שזה בדיוק מה שהולכים לברך עליו היום, מרגע שנצביע בעד כניסתו של אביגדור ליברמן לממשלה.
יתירה מכך, שערי הממשלה פתוחים לכולם, לכל מי שמוכן להצטרף על בסיס המתווה הבסיסי של קווי היסוד, שבמרכזו הבנה של פשרה טריטוריאלית, חתירה לגבולות קבע ומדינה יהודית דמוקרטית בגבולות מוסכמים. מי שמוכן להיכנס, אם הליכוד רוצה להגיע – וחבל שאיש מאנשיו לא נמצא פה כרגע – נדמה לי שהשער פתוח. ישראל ביתנו באו בשער, יבורכו על כך; ביום שהמפד"ל והליכוד ירצו לעשות את זה, אני מניח שהן לא יידחו.
עזה: מה לא נאמר בנושא עזה. כתושב עוטף-עזה, כמי שמתמצא בבעיות הביטחוניות, אני יכול לומר דבר אחד: איננו מתגעגעים לחזור למדינת "חמאסטן". קשה להאמין שהרבה אנשים אחראיים ובלתי הזויים מוכנים למצוא את עצמם חוזרים לשם. הצבא פועל מאז סוף יוני יום-יום, לילה-לילה, מתחת לחלון ביתי, ונדמה לי שגובה הפעילות וגובה התוקפנות הם בלהבות נמוכות, עם כל הקושי שקיים בקו עימות.
החלטת הממשלה בדבר תוכנית עוטף-עזה וצפון מדינת ישראל בעקבות מלחמת לבנון השנייה אמורה להביא - - -
השר יצחק כהן:
אשקלון.
שי חרמש (קדימה):
נכון. התוכנית מדברת על הצפון, על חיפה, על אשקלון, על עוטף-עזה ועל שדרות, והיא אמורה לתת מענה ופתרון גם למצוקות הכלכליות. מי שבא לדאוג לנו, בעוטף-עזה, תאמינו לי, יש מי שדואג, ולא רק מי שמבקר מבחוץ.
ממשלה ללא מדיניות – האומנם? חרף המלחמה נמשכה היציבות הכלכלית. בכל מהלך המלחמה הצמיחה נפגעה בשיעור מזערי – 0.8%; דירוג האשראי הבין-לאומי לא ירד; בתוכנית התקציבית ל-2007 מדובר על כמעט 4 מיליוני ש"ח תוספת לתחום הרווחה. היצוא לארצות-הברית – ואת זה אני רוצה לבשר כרגע – ולמדינות אירופה ברבעון השלישי גדל ב-25%. פיצויים ישירים ועקיפים ניתנו לכל הנפגעים בצפון. תוכנית שיקום רחבת היקף מחכה בפתח.
לגבי אירן - חבר הכנסת אפי איתם אומנם לא נמצא פה, אבל יש נציג שיכול להעביר לו את הדברים. אינני גנרל, בכל מלחמות ישראל הייתי בסך הכול לוחם בצנחנים ביחידות המילואים. רבותי, בואו לא ניזום הרפתקאות צבאיות הרות-אסון. בואו לא נתגרה בגורל, ואחרי זה נצטער על מה שקורה. הפתרון האירני לא יכול לבוא אלא בברית פוליטית בין-לאומית, שמשלבת איום ואצבע על ההדק עם פתרון פוליטי מדיני. בואו לא נהיה אנחנו ההרפתקנים שיוצאים להכריע בזירה הזאת. בואו ניזהר.
חבר הכנסת אברהים צרצור, אשר לנושא הערבי. אני הגעתי לקדימה מהאגף השמאלי במפלגת העבודה, הייתי מפעילי "שלום עכשיו", הייתי מתומכי תוכנית אהוד ברק ליציאה מלבנון ומגדולי התומכים בתוכניתו של אריק שרון לפינוי עזה. את המענה קיבלנו ב"קסאמים" על כפר-עזה ובתוקפנות בצפון. אני אומר את זה בצער רב, כי אני הייתי שם. אני עדיין אומר שהיד הפתוחה והרצון להגיע לפתרון קבע בגבולות מוסכמים ובחלוקת הארץ לשני העמים ניצבים לפתחה של ממשלה זו. אני חושב שתפקידכם, כמי שמגשר בינינו לבין העם הפלסטיני – ואני פונה לחברים פה באמת כחברים - למצוא את דרך הגישור, כדי שהמענה ליהודה ושומרון לא יהיה דומה למה שאני, בכפר-עזה, חש היום מכיוון רצועת-עזה.
הזמן רץ, הזמן אוזל, 25 שניות אחרונות. אני רוצה לברך את אביגדור ליברמן עם כניסתו לממשלה. אני מכיר את השר המיועד ליברמן מכמה משימות ציבוריות, גם כמנכ"ל משרד ראש הממשלה. הוא איש נמרץ, הוא איש החלטי, הוא איש בעל תבונה רבה, הוא איש בעל יכולת ביצוע. לאלה שמלינים היום פה על ממשלת אחדות לאומית, אני אומר, רבותי, מה יותר ממשלת אחדות לאומית ממפלגת העבודה עם עמיר פרץ, ממפלגת קדימה במרכז ומישראל ביתנו בימין? רבותי, זאת בשורת ממשלת האחדות הלאומית. מה צריך לבקש יותר? הנה בדיוק הזמן אזל. תודה רבה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה לחבר הכנסת שי חרמש. אני מזמין את חבר הכנסת יורם מרציאנו.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, בפתח נאומי אני רוצה לברך את חברינו מארגון הנכים. אני מאחל לכם הצלחה היום במאבק הצודק שלכם. אני חושב שעל הבית הזה לתמוך במאבקכם.
חברי, הכי קל והכי פשוט זה לבקר את הממשלה, ובמיוחד מספסלי האופוזיציה. לא אחת גם אני מספסלי הקואליציה עמדתי כאן וביקרתי את הממשלה. אין לי טענות נגד הביקורת, והיא תמיד תהיה, אבל בואו נהיה הוגנים, וכאנשים מבוגרים, ודאי כשליחי ציבור, נשים את הדברים בפרופורציות הנכונות. הרי לא הכול שחור. ודאי יש הרבה על מה להצביע כהישגים לממשלה הזאת בתקופה הקצרה: סל התרופות - 720 מיליון שקל תוספת בזכות ההסכמים הקואליציוניים שנחתמו עם מפלגת העבודה ומפלגת הגמלאים. ולמרות כל הציניקנים למיניהם - שכר המינימום. עמד פה יושב-ראש מפלגת העבודה ושר הביטחון, והצליח להעביר את הפעימה הראשונה. אנחנו נראה באמצע 2007 את הפעימה השנייה, שתגיע ל-3,850 שקל, והנה הנה או-טו-טו אנחנו מגרדים את ה-1,000 דולר, שאף אחד לא האמין שיהיו. בסופו של דבר, סופרים את הכסף במדרגות.
אני רוצה להזכיר לכל החברים שלי, שהממשלה הזאת מכהנת חמישה חודשים בסך הכול, פרק זמן קצר לכל הדעות.
במצב של משברים ואי-יציבות פוליטית, כמו שאנו עדים לה במדינת ישראל בשנים האחרונות, דווקא הממשלה הנוכחית מגלה יציבות ואחריות לאומית בגיבוש קואליציה רחבה ואיתנה, המבטיחה יציבות שלטונית שכל כך נחוצה למדינת ישראל כיום.
נכון שהציפיות מהממשלה הנוכחית היו בתחום החברתי בעיקר. אני, כאחד מנושאי הדגל החברתי, מאז בחירתי לחבר כנסת ראיתי בכך שליחות אמיתית.
בל נשכח את המלחמה ששיבשה את סדר-היום הלאומי, וצריך לומר בכנות, תפסה את הממשלה הזאת חודשיים אחרי כהונתה. אני מודע לציניקנים בבית הזה, שמבחינתם כל דבר שלא תעשה או תעשה יהיו להם הערות כאלה ואחרות, אבל ממשלה נבחנת לאורך זמן, בעיקר בהובלת תהליכים אסטרטגיים, מדיניים וכלכליים ארוכי טווח, שמטרתם העיקרית ביסוס חוסנה של מדינת ישראל לאורך שנים.
אני מסתכל פה על הספסלים מצד ימין ומחפש את חברי חברי הכנסת מטעם הליכוד, ורוצה להזכיר להם שעם כל הבעייתיות עם הדרך החברתית והדרך הכלכלית שלגביהן אתם מפנים היום אצבע מאשימה כלפי הממשלה הזאת - אתם הייתם שם. אתם קיצצתם בקצבאות הנכים. אתם קיצצתם בקצבאות הילדים. אתם קיצצתם בקצבאות הגמלאים. אני אומר לכם, נאה דורש ונאה מקיים. כדאי להסתכל על הדברים מספסלי האופוזיציה בדיוק כמו שהסתכלתם עליהם מספסלי הקואליציה.
עלינו לציין שמדינת ישראל, בזכות גישתה האחראית של הממשלה בתחום הכלכלי, שמרה על מעמד איתן גם ביחסו של הבנק העולמי כלפינו. שלא יהיו לנו אשליות, עוד ארוכה הדרך לפנינו. המלאכה מרובה והאתגרים העומדים בפני הממשלה הזאת רבים וגדולים. אני מדגיש זאת במיוחד בכל הקשור לתחום החברתי, תחום שכפי שאמרתי לכם, קרוב מאוד מאוד ללבי.
אני משוכנע שגם בהרכב המורחב של הממשלה הזאת נצליח להגשים פרקים נרחבים בשיפור רווחתן של אוכלוסיות רבות וקשות יום בישראל. ממשלה רחבה תאפשר יישום תוכניות לרווחת עם ישראל באופן יעיל ומהיר, וכבר עכשיו בתקציב 2007 אשר יבוא לאישור הכנסת בקרוב, אנו נהיה עדים לשינויים החיוביים שאנו כל כך מייחלים להם.
אני מבקש לדחות את הצעת האי-אמון ולהסירה מסדר-היום. תודה רבה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה לחבר הכנסת יורם מרציאנו. אני מזמין את חבר הכנסת אברהם מיכאלי. אנחנו נעשה הפסקה עד שכבוד השר ייכנס.
השר יצחק כהן:
השר פה.
היו"ר יצחק זיו:
סליחה, השר ישנו. חבר הכנסת יכול להמשיך.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, אנחנו היום בסבב של דיונים. לצערנו, אנחנו רואים שבכנסת זה הפך להיות נדוש מדי שמעלים הצעות אי-אמון. הרבה פעמים אנחנו עומדים פה ומקשיבים לטענות שהאופוזיציה מעלה נגד הממשלה. התחושה היא שהטענות חוזרות ונשנות, והרבה פעמים אנחנו גם נאלצים להשיב בצורה כמעט קבועה אותן תשובות שאנחנו משיבים בהצעות האי-אמון.
אדוני היושב-ראש, הטענות שמועלות על-ידי האופוזיציה נוגעות לתפקוד הממשלה ללא כיוון וללא תוכנית. האופוזיציה מעלה את הטענות האלה, למרות הידיעה שחלק גדול מהבעיות שהממשלה מתמודדת אתן כעת נוצרו בתקופה שהם היו בקואליציה ובשלטון. אדוני היושב-ראש, הממשלה הנוכחית נאלצת להתמודד עם בעיות כבדות משקל שנוצרו במשך שנים. אי-אפשר לעשות הוקוס-פוקוס ולפתור אותן, במיוחד בתחום של העוני, של קצבאות המבוגרים וקצבאות הילדים. הממשלה עברה תקופה של מלחמה, והיא נאלצת לתקן את הבעיות שנוצרו עקב תפקוד הממשלה הקודמת שהיום יושבת באופוזיציה ותוקפת בטענות חוזרות ונשנות. כמי שנמצאים היום בקואליציה ומתמודדים עם הבעיות האלה, אנו צריכים לומר להם: רבותי, קצת צניעות, תסתכלו במראה ותשאלו אם הממשלה הזאת אשמה בכל החוליים.
נכון שעדיין חסרים פתרונות לכל הבעיות הקיימות, אבל אנחנו מקווים שחלק מהבעיות האלה נפתרו וחלק ייפתרו לקראת הדיון שיתקיים על תקציב 2007 בחודשים הקרובים. אנחנו מאמינים ומשוכנעים שאותן בעיות בתקציב שעדיין לא ניתנו להן פתרונות, תקבלנה את הפתרונות הנכונים.
שלוש הצעות האי-אמון מעלות שאלה, למה הרחיבו את הקואליציה ולמה הכניסו את ישראל ביתנו לקואליציה. רבותי, גם כאן יש או היתממות או חוסר ראייה של התמונה שהכנסת הנוכחית מתמודדת אתה מתחילת הקדנציה הנוכחית. מתחילת הקדנציה כולנו שאפנו ושואפים שהקואליציה תהיה רחבה ככל האפשר, על מנת שהממשלה תהיה חזקה ככל האפשר ותוכל למצוא אותם פתרונות שהמדינה זקוקה להם לעוולות שנוצרו בקדנציה הקודמת.
זה נכון שמלכתחילה השאיפה היתה שישראל ביתנו תהיה בקואליציה כבר מתחילת הקדנציה, אבל מסיבות כאלה ואחרות זה לא הסתייע אז, וטוב שזה קורה היום. ישראל ביתנו היא מפלגה שיש לה חלק חשוב בכנסת הנוכחית. לחברי המפלגה הזאת יש מה לתרום למדינת ישראל. מר ליברמן הוא איש ראוי, שישב בממשלות קודמות ויש לו ניסיון רב. חברי המפלגה יכולים בהחלט לא רק לחזק את הקואליציה מבחינת תפקודה ולחזק את הממשלה, אלא הם גם יכולים לגרום לכך שעם ישראל ירגיש שבמצבים קשים, במצבי חירום, המפלגות בכנסת לא עושות חשבונות פוליטיים, אלא הן באות להתמודד עם הבעיות שמדינת ישראל צריכה להתמודד אתן. לכן, אם מישהו חושב היום שהכנסת נועדה רק לצורכי התחשבנויות פוליטיות, שבירת קואליציה או יצירת משברים קואליציוניים, אומר שלא לשם כך נבחרנו. אנחנו נבחרנו כדי שהכנסת תהיה רחבה ככל האפשר. כניסתה של ישראל ביתנו, לדעתי תחזק את תפקודה של הקואליציה, וכמובן גם הממשלה תתחזק כתוצאה מכך.
אין ספק שהבעיות המונחות על השולחן דורשות אחדות וגיוס כל הכוחות הטובים בעם. יש מפלגות נוספות בכנסת – גם אם הן היום באופוזיציה - שיכולות עדיין לחשוב ולהרהר אם יש מקום מבחינתן לוותר על שיקולים פוליטיים כאלה ואחרים, ובתקופה קשה כזאת שבה נמצאת מדינת ישראל, להצטרף לקואליציה. אני חושב שהדלת פתוחה בפני מפלגות נוספות, שעדיין יכולות להצטרף. אם אנחנו חושבים ככנסת מאוחדת להתמודד עם בעיות כאלה ואחרות, לא כדי לכופף זה לזה את היד, אלא כדי לסייע זה לזה בפתרון הבעיות, אנחנו, כנסת ישראל, ניראה הרבה יותר מכובדים והרבה יותר יעילים בעיני העם.
הנקודה הכי חשובה היא שאנחנו ככנסת חדשה יחסית, עברנו את התקופה הקשה של המלחמה – והמלחמה הוסיפה על הבעיות הקיימות - ועלינו לחשוב איך אנחנו יכולים להתכונן לשנת התקציב הבאה, כדי שניגש לדברים שצריכים להיות מונחים על השולחן בצורה נכונה, ככוח מאוחד, כשאנחנו מחזקים זה את זה. אז נוכל להציג לעם תקציב הרבה יותר טוב ומאוזן, שיכול לפתור את הבעיות הקיימות במשק. בעזרת השם, אנחנו נעשה את זה בצורה יותר רחבה. תודה, אדוני.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה לחבר הכנסת מיכאלי. אני מזמין את חבר הכנסת ישראל חסון.
ישראל חסון (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, אני קצת מצטער שאין פה בקהל לא חבר הכנסת נתניהו ולא מישהו מחברי הכנסת מהמפלגות הערביות, כי הייתי שמח לענות להם.
רונית תירוש (קדימה):
להרגיע.
ישראל חסון (ישראל ביתנו):
אני לא יודע אם להרגיע, אבל לפחות להשיב להם. אני חושב שכולנו יודעים לעשות את הערכת המצב במציאות שבה אנחנו נמצאים. הערכת המצב שלנו היא די קרובה. כל אחד רואה אותה מהזווית שלו. יש מי שרואה אותה בזווית המדינית-ביטחונית. מדינת ישראל ניצבת, לטעמי, בפני אחת השנים הקשות ביותר, היא צריכה לקבל החלטות מאוד מאוד קשות, אם זה בתחום האירני, אם זה בתחום הפלסטיני, אם זה בתחום הסורי ואם זה בתחום הלבנוני. לאיש מאתנו אין מוצא שעומד בפני עצמו. אנחנו חייבים לייצר תשובה מאוחדת בעניין הזה. התשובה היא מורכבת, התשובה היא מסובכת.
יש כאן אנשים באולם, חברי כנסת נכבדים, שרואים את זה דרך הסעיף החברתי-הכלכלי. גם שם תמונת המצב מאוד לא מזהירה. גם כאן אנחנו לא בדיוק יכולים לייצר פתרונות שהם סקטוריאליים. אם ניגש לעוד תחום, תחום החינוך, שבו אנחנו בכל שנה מתחילים לשאול את עצמנו אם אנחנו עוסקים בו בדרך הנכונה.
אני שמעתי את דבריו של ראש אגף כוח-אדם בצה"ל, שדיבר על המדינה שבין חדרה לגדרה וכל היתר. אני שמעתי אותו מדבר על גוש-דן ועל התרומה שלו. אני אומר לכם, זה דבר מדאיג, ולאיש מאתנו אין פתרון בפני עצמו.
הדבר האחרון שהייתי רוצה להדגיש, הסוגיה של אזרחי מדינת ישראל הערבים. אזרחי מדינת ישראל הערבים, כפי שהם משתקפים בחלק מהסיעות הערביות, אני חושב שהם חותרים להנציח מצב שאסור לנו להשלים אתו. אני חושב שאנחנו חייבים למצוא פתרון שבו כולנו נהיה אזרחים שווי זכויות וחובות, במלוא מובן המלה, במלוא מובן המלה לכל כיוון. אם לא נדע להשיג את זה, אם לא נדע להגיע לזה, צריך לשבת ולבחון מה אנחנו עושים.
נאדיה חילו (העבודה-מימד):
על איזה חובות מדובר?
ישראל חסון (ישראל ביתנו):
נאדיה, אני רוצה לומר לך משהו. אני חושב שממשלות ישראל לדורותיהן טאטאו את הבעיה, לא טיפלו בה, לא ניגשו אליה ולא ניסו לפתור אותה מהשורש ברמה אזרחית, של אזרחי המדינה הזאת. אני חושב שאנחנו לא יכולים להמשיך בכך עוד שנים רבות. אני חושב שאנחנו נדרשים לסוגיה הזאת, וצריך לדון בה ביושר, ואם השאלה היא בלתי פתירה בכיוון כזה או אחר, גם על זה צריך לשבת ולדבר ביושר. אני מציע להפסיק לטאטא את השאלה אל מתחת לשטיח ולהתחיל לדבר עליה ביושר. אי-אפשר להמשיך בכיוון שאנחנו נמצאים בו, של זיקה כזאת או אחרת, של זהות כזאת או אחרת. הדברים הם לגיטימיים לדיון, אבל בסוף צריך להגיע גם להחלטה, כי אנחנו פה מדינה חפצת חיים, באופן מוזר.
ואני חושב שאחרי שאנחנו שמים את כל הערכת המצב הזאת על השולחן, בסופו של דבר השאלה היא איפה אנחנו אמורים להיות בעת קבלת ההחלטות – האם אנחנו צריכים לשבת על הגדר, ולהעיר, ולהגיד כך לא נכון, כך כן נכון, או להצטרף ולעשות בעניין הזה יד אחת ולנסות להשפיע מבפנים? כי לטעמי אנחנו באמת נהיה בסיטואציה מאוד-מאוד חריגה בשנתיים הקרובות, ולצורך זה אני חושב שחשוב שיצטרפו לממשלה הזאת הליכוד, והאיחוד הלאומי, וכל הסיעות הציוניות שיושבות פה בבית, כדי ליצור באמת מחנה אחד, שמחפש פתרונות מלוכדים, כי התשובות על השאלות הן קשות מאוד.
לפיכך מצאנו את דרכנו בדרך לקואליציה הזאת, כדי להשפיע מבפנים ולנסות לייצר את הפתרונות, אם הם ישנם או אינם. אם הם ישנם – ליישם אותם. אם הם אינם – ליצור אותם. ליצור אותם יחד. לשבת בעת הזאת בחוץ, להאיר בפנס לאחור ולהגיד עשיתם לא נכון – זאת לא הדרך. לפיכך אני מציע להתנגד להצעת האי-אמון. תודה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה לחבר הכנסת ישראל חסון. אני מזמין את חבר הכנסת אריה אלדד.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת חסון הצטער קודם על שחברי הכנסת הערבים וחבר הכנסת נתניהו לא היו כאן, כי הוא רצה להרגיע אותם. תנו לי להרגיע אותם. אין להם מה לדאוג מכניסתו של אביגדור ליברמן לממשלה. אין להם לדאוג מההצהרות שלו, כי המלה שלו כבר לא מלה.
חבר הכנסת ליברמן, עוד מעט השר ליברמן, התגדר תמיד בתכונת אופי מרכזית אחת: מלה שלו היא מלה. הוא איש שדבק בעקרונותיו, בהתחייבויות שלו. בבחירות לכנסת הקודמת, לכנסת השש-עשרה, הלכתי יחד אתו באותה רשימה, עם הססמה: "עם ליברמן בלי מדינה פלסטינית". מה קיבלנו בכנסת השבע-עשרה? קיבלנו אביגדור ליברמן שמשלים עם הקמת מדינה פלסטינית. הוא גם רוצה לצרף אליה את אום-אל-פחם, להגדיל עוד יותר את שטח המדינה הפלסטינית על חשבון המותניים הצרים של מדינת ישראל. אל תדאגו, המלה שלו היא לא מלה.
לחבריו במחנה הלאומי שאומרים לו: תגיד, מה קרה לנאמנות לארץ-ישראל? הוא אומר: 30 שנה הימין בשלטון ולא הצליח למנוע נסיגות, אולי הגיע הזמן לשנות כיוון. אני קורא גם לחברי בימין להצטרף אלי.
אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו):
הוא דיבר על שינוי השיטה, לא על שינוי הכיוון.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
שינוי הכיוון. שינוי כיוון בישיבת סיעת האיחוד הלאומי. שינוי כיוון.
אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו):
ישבתי לצדו בסיעת האיחוד הלאומי.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
מי שהאידיאולוגיה מכבידה עליו אומר לחבריו: בואו נחליף אידיאולוגיה. כשהוא הציג תנאים לכניסה לממשלה, בתקשורת הוא אמר: ועדת חקירה ממלכתית לחקירת מלחמת לבנון.
אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו):
הוא עדיין אומר את זה.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
איך התאדתה הוועדה הזאת? כלום לא נשאר ממנה, ואני ערב לך שבוועדה לביקורת המדינה אתם לא תתמכו בהקמת ועדה כזאת, כי הממשלה מתנגדת לה.
אביגדור ליברמן הצהיר שלעולם לא יסכים להורדת יישובים, והוא מצטרף לממשלה שבקווי היסוד שלה כתוב "צמצום שטחי ההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון".
אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו):
קווי היסוד - - -
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
ראש הממשלה חתם על הסכם, שמונח על שולחנך, חברת הכנסת טרטמן, עם חבר הכנסת עמיר פרץ, שר הביטחון, וכתוב בו: הממשלה אינה משנה פסיק מקווי היסוד שלה. לממשלה הזאת אתם מצטרפים, ל"צמצום שטחי ההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון".
אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו):
חבר הכנסת אלדד, מי כמוך יודע שקווי היסוד לא משקפים כלום. תראה את ההיסטוריה.
היו"ר יצחק זיו:
אבקש לא להפריע.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
ותמורת מה הוא עושה את זה? תמורת תפקיד ריק מתוכן של התמודדות עם האיום האירני. הלוא עמיר פרץ לא ייתן לו לדרוך בצה"ל, אולמרט לא ייתן לו לדרוך במוסד, ציפי לבני לא תוותר בשבילו על חמש דקות זמן איכות עם קונדוליסה רייס. עם מה הוא יכין את ישראל לאיום האירני, עם לשכת הקשר "נתיב"?
פעם אביגדור ליברמן אמר שהוא לא מוכן להיות המסטיק של שרון, אז למה הוא פתאום מוכן להיות הצלוטייפ של אהוד אולמרט? יש כלים, חברי הכנסת, שתקנתם היא בשבירתם. הממשלה הזאת מסוכנת לישראל. היא נכשלה במלחמה הקטנה בלבנון; היא לא מצליחה למנוע את הפיכת רצועת-עזה לדרום-לבנון, ואתם חושבים שהיא תצליח להתמודד עם האיום האירני? יש כלים שתקנתם היא בשבירתם: למען ביטחון ישראל צריך להפיל את הממשלה הזאת, אבל אביגדור ליברמן מאחה בצלוטייפ את השברים, והכלי השבור הזה לא יהיה לכלי מלחמה שלם במלחמה הצפויה לנו עם אירן.
אין לנו אמון בממשלה הזאת, גם כאשר אביגדור ליברמן, שהמלה שלו כבר לא מלה, מצטרף אליה. תודה רבה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה לחבר הכנסת אריה אלדד. אני מזמין את חברת הכנסת שרה מרום-שלו.
אני רוצה להזכיר לחברי הכנסת לנסות לשמור על תרבות הדיבור.
שרה מרום-שלו (גיל):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אף שרוב חברי הכנסת מדברים על צירוף ישראל ביתנו לממשלה, אני אסטה מנושא זה ואדבר על יישובי עוטף-עזה.
בין יישובי עוטף-עזה ובין מרכז תל-אביב וגוש-דן מפרידים גיאוגרפית כמה מאות קילומטרים בלבד, אך בפועל מדובר בתהום ענקית, ואפשר לדמות את ההבדל ביניהם להבדל בין מדינת העולם השלישי, מדינה מתפתחת, ובין מדינה מערבית מפותחת. אין בכך כל ביקורת על תושבי מרכז הארץ, שגם אני נמנית עמהם, אלא הכרה בפערים גדולים, שרק הולכים ומתרחבים.
שתי הסיבות העיקריות למצב העגום של יישובי עוטף-עזה הן העדר תשתיות מספקות והעדר ביטחון אישי. מאז הסתיימה ההתנתקות, כבר יותר משנה, עומדים יישובי עוטף-עזה במרכז התקפות בלתי פוסקות של "קסאמים" מתוך הרצועה. המחבלים מארגוני הטרור מצליחים לשפר כל הזמן את יכולתם להרחיב את טווח שיגור הטילים. עד אשקלון הגיעו כבר, ועוד ידם נטויה. למצב עגום זה, של "קסאמים" הנוחתים מדי יום ביישובי הדרום, יש השלכות רבות: השלכות על בריאותם הנפשית והפיזית של התושבים ובעיקר של הילדים, השלכות תרבותיות, השלכות דמוגרפיות, ובעיקר השלכות כלכליות.
מצבם הכלכלי של יישובי עוטף-עזה הולך ומידרדר. האשמה היא כמובן לא רק ב"קסאמים", אלא בעיקר בהעדר פיתוח ובהעדר השקעות מסיביות ורציניות במהלך השנים. כל ממשלות העבר חטאו בכך, וכולן אשמות בכך, אך אין ספק שירי ה"קסאמים" הבלתי-פוסק לא רק שאינו מוסיף, אלא גם מחמיר את מצבם הכלכלי, הגרוע ממילא, של היישובים עצמם ושל התושבים והאזרחים.
בדיוק כמו שממשלות קודמות השקיעו ושפכו סכומי עתק במיגון ופיתוח התנחלויות ברצועת-עזה, יש להשקיע כעת גם ביישובי עוטף-עזה. מה שדרוש כעת הוא תוכנית הבראה נרחבת, שתכלול גם מתן פתרונות למצב הביטחוני הלא-פשוט, כגון מיגון בתי-ספר והשקעה במקלטים, וגם מתן פתרונות כלכליים למצוקות האמיתיות שנוצרו ביישובים אלה, ובעיקר בתחום אפשרויות התעסוקה. מה שדרוש כעת הוא למעשה יצירת סדר עדיפויות חדש.
אני משוכנעת כי נושא זה עומד לנגד עיני ממשלת ישראל והשר לפיתוח הנגב והגליל. אני מקווה שיימצאו הפתרונות הנכונים שיוציאו אותם מהמשברים ומהמצוקות הכלכליות שאליהם הם נקלעו. תודה רבה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה לחברת הכנסת שרה מרום-שלו. אני מזמין את חבר הכנסת מאיר פרוש.
רן כהן (מרצ):
- - -
קריאה:
- - -
מאיר פרוש (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, ממשלה זו שמה לפניה מטרה אחת בלבד והיא הישרדות. בעצם אין לה סדר-יום. אין לה תוכניות בשום תחום. אך יש בה רדידות, וזה אולי מתחרז גם עם המלה הישרדות, ובסופו של דבר היא כנראה לא תימלט מן הגזירה לרדת מן ההגה השלטוני בצורה הזאת, גם אם זה יהיה בדרך של התאדות.
מה אומר לנו ראש הממשלה? אני מצטט: ראש ממשלה לא צריך לקום כל בוקר עם אג'נדה, הוא רק צריך לנהל את המדינה. כל אחד מבין מדוע הוא אומר זאת. כי מה נותר לו למעשה לעשות? בעצם אולי כלום, אפס מעשים.
הסכנות החמורות שמתגלות בציר פילדלפי מוכיחות את כישלון מדיניות ההתנתקות. המצרים מציעים עתה לתגבר את הקו ב-5,000 חיילים נוספים, וממשלת אולמרט חסרת אונים – אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי. כלומר, היא בין הפטיש והסדן. אם כך ואם כך, הממשלה באמת אובדת עצות, כי יש עוד מאות מנהרות להברחת נשק. ובצה"ל – שם חוששים מפיגועי ירי בצירים. ירי ה"קסאמים" מצפון הרצועה נמשך וגובר, כאשר תושבי שדרות מפגינים מול ביתו של תושב עירם, שר הביטחון, וקוראים: אל תהפכו את שדרות לעיר רפאים; עד מתי ילדינו יוסיפו לסבול את הסבל הזה?
בצפון, בלבנון, אנחנו שומעים לא רק את איומי הצרפתים אלא גם את איומיו של מתאם מדיניות החוץ של האיחוד האירופי, המכריז כי על ישראל להפסיק את טיסותיה בשמי לבנון. אמרתי כבר בשבוע שעבר, שזהו מחדל חמור נוסף של הממשלה, שלא השכילה להגיע להסכמה מוקדמת עם הממשל בוושינגטון בנושא חיוני זה.
ומול אירן, כולנו יודעים שאנו תלויים בקהילה הבין-לאומית. אבל ראש הממשלה מר אולמרט מצא כנראה פתרון יצירתי, מינוי חבר הכנסת ליברמן לשר שאמור לפרק את תוכנית הגרעין. וכך הרשימה הארוכה בשדה המדיני והביטחוני נמשכת עד אין קץ. ממשלת מחדלים וממשלת כישלונות.
ומה הפלא שעוסקים בוויכוחי סרק על שינוי שיטת הממשל, כאילו מכך תבוא הישועה לממשלה אומללה זו. ומה הפלא שעוסקים ברעיונות מטופשים, סליחה על הביטוי הבלתי-פרלמנטרי, של פירוק מאחזים ביהודה ושומרון. ומה הפלא שהממשלה הזאת איבדה כל כיוון ומחפשת מתחת לאדמה "אקשן" שיצדיק את קיומה. הוא שאמרנו: הישרדות, הישרדות והישרדות בלבד.
אנו עומדים על סף אישור תקציב 2007, ובנושא זה עוד תינתן לנו ההזדמנות מעל במה זו לפרט את האיוולת הכלכלית-החברתית של תקציב אומלל זה. אבל בינתיים אומר במסגרת זו של הצעת אי-אמון כמה מלים על המדיניות החברתית-הכלכלית.
הממשלה הבטיחה תקציב חברתי. אבל בפועל תקציב 2007 מבטא ירידה מצטברת של 11% לעומת שנת 2000. כלומר, הפחתת ההוצאה על חינוך, בריאות, קצבאות ושירותי רווחה בסך 12 מיליארד ש"ח. בתקציב 2007 יש גזירות קשות נוספות, ולצערנו, השכבות החלשות שוב משלמות את המחיר.
לדעתי, אין כלל ספק שההוצאה החברתית חייבת להיות 55% מתקציב המדינה, כפי שהיתה לפני שש שנים בלבד. תביעת יהדות התורה היא בראש ובראשונה לבטל את גזירת הקפאת קצבאות הילדים וקצבאות הביטוח הלאומי, שמשמעותה שחיקה ריאלית של 4% בערך הקצבה.
אדוני היושב-ראש, ראוי שכל חבר כנסת יקרא בעיון את ממצאי הדוח השנתי של מרכז טאוב לחקר המדיניות הכלכלית, מחקר מדעי המתפרסם מדי שנה ערב הגשת התקציב, כדי להיווכח בעומק המשבר החברתי במדינה ובסכנה הקיומית המאיימת עלינו. בדוח זה בולט הנתון החמור, שלפיו הקיצוץ בקצבאות הביטוח הלאומי בארבע השנים האחרונות בלבד היה בשיעור של 12%, כאשר ההוצאה על קצבאות הילדים ירדה ב-45%.
הדוח של מרכז טאוב מאשר גם את טענת סיעת יהדות התורה, כי הצמיחה במשק לא הצליחה לפצות על הגזירות והקיצוצים בהוצאות החברתיות. כתוצאה מכך, ממדי העוני כידוע רק התרחבו, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בדוח העוני התקופתי המתפרסם אחת לחצי שנה.
ההצדקה ה"פורמלית" של ממשלת אולמרט לקיצוץ בהוצאה החברתית בתקציב 2007 היא הצורך לפצות על הנזקים הכלכליים שנגרמו במלחמת לבנון השנייה. אבל הממשלה לא מוסרת לציבור את כל הנתונים המדויקים במשק. מסתבר שהפסד התוצר עקב המלחמה יגיע ל-0.6% תוצר בלבד לעומת 1.2% הפסד תוצר בהערכות ראשוניות שפורסמו בתום המלחמה. מסתבר גם כי המשק מתאושש יחסית יפה מהמלחמה, וענפים רבים מצליחים להתגבר על ההשלכות העסקיות של ימי הלחימה. להערכת כלכלנים רבים, גם עלות המלחמה והפיצויים הישירים והעקיפים בשל ירי הטילים אינם מחייבים קיצוצים כה דרסטיים בהוצאה החברתית.
חייבים לציין גם כי נתונים שפורסמו לאחרונה בעולם תומכים בדרישת יהדות התורה לבטל את השלב השני ברפורמה במס כדי לאפשר גידול בהוצאה החברתית. מסתבר, כי נטל המס בישראל הגיע ל-37% תוצר, נמוך מרוב המדינות המתועשות. נטל המס בישראל נמוך אף מנטל המס במדינות כמו צרפת, איטליה ובריטניה.
לכן תצביע יהדות התורה נגד התקציב המוצע אם לא יהיו בו שינויים, ואני לא רואה את השינויים. לכן הממשלה הזאת גם ראויה לאי-אמון, והיא לא תשרוד חרף מאמציה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה לחבר הכנסת מאיר פרוש. אני מזמין את חבר הכנסת רן כהן.
רן כהן (מרצ):
אדוני היושב-ראש, השר אטיאס שיצא ברגע זה, חבר הכנסת פרוש, למדתי עוד פרק בכנסת - שאתה רץ מהר. הגעת בזמן לרשות הדיבור.
היו"ר יצחק זיו:
אבקש מחבר הכנסת רן כהן להמתין עד שייכנס כבוד השר.
רן כהן (מרצ):
אני מאוד מודה לך. זה בסדר גמור. אם תרצה, אפילו אחזור למקומי. אפשר לשיר התקווה.
היו"ר יצחק זיו:
אנחנו נכריז על הפסקה של חמש דקות.
(הישיבה נפסקה בשעה 18:07 ונתחדשה בשעה 18:12.)
היו"ר יצחק זיו:
כנסת נכבדה, נמשיך בדיון. אני מזמין את חבר הכנסת רן כהן.
רן כהן (מרצ):
אדוני היושב-ראש, השר אדרי, חברות וחברי הכנסת, אני לא יכול להתחיל את הנאום שלי היום בנושא הצעות האי-אמון בלי לראות את ארגזי התקציב על השולחנות ולומר לך, השר אדרי, אם הפכו אותך למי שעושה את כל העבודה השחורה של הכנסת: קחו בחזרה את כל הארגזים האלה, עם התקציב המרושע הזה; זה תקציב המשך לממשלת נתניהו, על כל הרעות החולות שהוא הביא על מדינת ישראל.
חשבנו, בין היתר, שתהיה בשורה מהממשלה הזאת; הליכוד התפלג, הכול השתנה. הלכנו לבחירות בתקווה שמשהו חדש יצא מהן, והנה, מה שיצא הוא המשך האבל על אותה מדיניות אומללה ורעה, עד כדי כך שהיום אתם מנסים לברוח לדיבור על שינוי שיטת הממשל. תיקנתם את החברה, את השלום כבר הבאתם, מהשטחים יצאנו, עכשיו צריך ללכת לשלב הבא ולשנות את שיטת הממשל. נדמה לי שהדבר נורא ואיום.
אדוני היושב-ראש, האזנתי לחמש הצעות האי-אמון בממשלה וגם לשלוש תשובות השר. העדות הפשוטה והגלויה ביותר לכך שהממשלה הזאת נותרה ריקה מתוכן היא שרק משום שהתוכן היחיד שנשאר לה הוא שימור עצמה הולכים היום לחיבור עם איווט ליברמן. לא כדי למצוא אג'נדה. באמת ממחר נהיה רגועים, יש לנו שר שיבלום את אחמדינג'אד; השר שיעצור את האיומים האסטרטגיים. אני קורא לו השר של האיומים האסטרטגיים. הוא עצמו יכול להיחשב איום אסטרטגי רק בגלל ההתבטאויות שלו, ההתבטאויות הבלתי-אחראיות של אדם שהוא כמעט על גבול חוסר האחריות מבחינת הנורמות הציבוריות.
אדוני היושב-ראש, בעניין הזה, אם הממשלה מנסה לשקם את עובדת האין-אג'נדה שלה באמצעות איווט ליברמן, זאת הונאה הציבור, אבל זאת בעיקר הונאה עצמית. ומי כמו אהוד אולרמט, ראש הממשלה, יודע להונות את עצמו – הוא חי באילוזיות אדירות: הוא חי באילוזיות במלחמה, לפני המלחמה, במהלך המלחמה, אחרי המלחמה, וגם עכשיו, כשהוא מצרף את ישראל ביתנו ואת איווט ליברמן לממשלה כאיזו הצלה.
הרי כל בר-דעת יודע, חוץ ממי שהצביעו בעד הרשימה הזאת, שרשימת ישראל ביתנו היא בעצם אדם אחד: איווט ליברמן. שמייצג מה? כלום חברתי. קראתי וחזרתי וקראתי את ההסכם בין איווט ליברמן ובין אהוד אולמרט. השר אדרי, אין מלה אחת בנושא החברתי. אין כלום: אין מצוקה, אין קשישים, אין חולים, אין ילדים, אין נכים, אין שום דבר; אפילו רוסים אין. עד כדי כך. אפילו את הרוסים שהצביעו בעדו הוא שכח. כל מה שיש זה – איווט ליברמן, שר ליעדים אסטרטגיים. פשוט מדהים ומקומם.
מה איווט ליברמן מייצג? עמדה פאשיסטית גזענית כלפי הציבור הערבי בישראל. אני אומר לכם, אילו היה הדבר הזה, שיוצע כאן היום, מוצע במדינה אחרת על מי שהתבטא בגויים כלפי יהודי אותה מדינה, מדינת ישראל היתה מתקוממת כולה על אשר ממשלה זדונית מצרפת לשורותיה גזען כלפי המיעוט היהודי. הרי שמענו בדיוק מה הוא אמר פה על המיעוט הערבי; שמענו את הדברים.
מדובר באדם שבמידה רבה מאוד מגלם הפקרות בדרכי ההתבטאויות שלו: הוא כבר מפציץ את סכר אסואן, מפציץ את טהרן, הופך את עזה למגרש כדורגל. בכלל, באזור הזה מוחקים אנשים, ומדינות, וארצות ונכסים בלהג, בהבל פה. מי נותן למי שנוהג בהבל פה בדרכי העולם, בדרכי המדינה, להיות במקום כל כך חשוב מבחינה ביטחונית כפי שאהוד אולמרט נותן היום לאיווט ליברמן? זה אבסורד מבחינת האחריות הלאומית והמדינית שלנו.
הממשלה הזאת היא ממשלה אנטי-חברתית, ותהיה אנטי-חברתית עוד יותר עם איווט ליברמן; היא נגד פתרון בשטחים ונגד שלום, ותהיה נגד שלום ונגד פתרון בשטחים עוד יותר עם איווט ליברמן; היא ממשלה פחות מכשרה ופחות מטהורה במעשי ידיה, ותהיה עוד פחות כזאת עם איווט ליברמן. לכן יש לנו כל הסיבות להצטרף להצעת האי-אמון שהוגשה בגין זה. לגבי שתי ההצעות הראשונות – טעמן עמן, כפי הנראה, ונצטרך לשקול את עמדתנו כלפי כל אחת מהן לחוד. לא בגלל נקודת זכות כלשהי שיש לממשלה, אלא בגלל ההתנסחות של הליכוד ושל אפי איתם כאן.
צר לי על מפלגת העבודה; באמת, חברת הכנסת נאדיה חילו, כואב הלב. לא רק בגלל ידידות ארוכת טווח, אלא בכל זאת, היתה ציפייה ממפלגה כזאת, כאשר מדובר בגזען, כאשר מדובר באובדן, כאשר מדובר בכך שממחר אין ממשלת אולמרט-פרץ, יש ממשלת אולמרט-ליברמן, זה מה שיהיה, כי שם יתכססו, שם יעשו את כל הקליקות, שם יעשו את כל הטריקים. מזה תהיה לנו ממשלה, שאילו היה מוח עצמות למפלגה שלך – וחבל לי שאין לה – היתה יכולה היום לעשות מעשה ולמנוע את המהלך הזה. אני יודע שלבך עם הדברים האלה שאני אומר, ולכן אני לא פוגע בך, אבל בהחלט צר לי על מפלגת העבודה.
הייתי מאוד מאוד מצפה שתלך בדרכו של אופיר פינס, שעשה היום מהלך שאני מאוד מזדהה אתו, אם כי למען האמת כואב לי הלב על שאחת מקרני האור שיש בממשלה הזאת, ממחר לא תהיה, ולעומת זאת קרן לא כל כך מאירה כן תהיה ליד שולחן הממשלה. תודה רבה, אדוני.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה לחבר הכנסת רן כהן. אני מזמין את חבר הכנסת טלב אלסאנע.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הכנסת מקיימת בימים הקרובים - ביום חמישי - מושב מיוחד לזכרו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין. צריך לזכור שראש הממשלה נרצח על-ידי רוצח שנמצא בכלא, אבל לפני שנרצח באותה ירייה, הוא היה קורבן להסתה פרועה של הימין הקיצוני. וראו זה פלא, באותו שבוע שבו מקיימים מושבים, כנסים לזכרו של קורבן הסתה פרועה של הימין, הממשלה מכניסה תחת כנפיה מי שמסמל את הימין בפרצוף הכי מכוער שלו.
אם מישהו רוצה לראות דוגמה שמסמלת את הטירוף שתוקף את הממשלה ואת המדינה ואת האזרחים, את הסחף הימני, הוא יכול לראות בתוצאות הסקר המזעזע, שאני חושב שגם עצם העובדה שלא רבים הזדעזעו ממנו, זה כשלעצמו צריך לזעזע את כולנו - סקר על כך ש-30% סבורים שצריך לקצוב את עונשו של אותו רוצח. אין ספק שיש קשר בין אותו סקר, בין אותן תוצאות שמשקפות את טירוף המערכות והסחף הימני, לבין הטירוף של ליברמן.
ליברמן לא מדאיג אותנו. היהודים אומרים: אנחנו עברנו את פרעה, נעבור גם את זה. אנחנו עברנו את הממשל הצבאי – עברנו את פרעה שלנו – וגם את ליברמן נעבור. זה לא צריך להדאיג אותנו.
סופה לנדבר (ישראל ביתנו):
- - -
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אבל אני חושב שליברמן צריך להדאיג את כל אלה שהם שוחרי שלום, שרוצים להמשיך לחיות כחלק מהמזרח התיכון. מי שמערער על הלגיטימציה של ישראל להיות חלק מהמזרח התיכון זה לא "חמאס"; מי שמערער על הלגיטימציה של ישראל להיות חלק מהמזרח התיכון זה ליברמן – ולא ליברמן האיש.
אני חושב שלגמד את הדיון כולו ולדבר על ליברמן – אנחנו עושים עוול. ליברמן הוא התופעה. הוא תפיסת העולם שמכחישה את האחר; תפיסת העולם שרואה באגף חקירות במשטרה גוף שצריך להכחיד אותו מהעולם, שרואה את החוק כאיזשהו נטל. זאת התפיסה שהיא מסוכנת לדמוקרטיה.
ליברמן בתוך הממשלה – השלום מחוץ לאזור. איך אומרים, ליברמן in – השלום out; ליברמן in – הדו-קיום והשוויון out, וזה צריך להדאיג את כולנו.
סופה לנדבר (ישראל ביתנו):
- - -
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
חברת הכנסת לנדבר, שמציינת שהיא לא מסכימה עם מה שאני אומר - - -
סופה לנדבר (ישראל ביתנו):
נכון.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אני חושב שלא מדאיג אותי מה שאת חושבת, אני מכיר אותך, אבל בתוך המפלגה יש איש אחד, עם תפיסה אחת, שאצלו המטרה מקדשת את כל האמצעים. אין גבול, אין דין, אין דיין, אין קווים אדומים, והוא מסוכן לעצמו, למפלגתו וגם לממשלה.
הממשלה הזאת מנסה לשרוד בכל מחיר. החברה הישראלית נמצאת במשבר אחרי מלחמת לבנון, המנהיגות הישראלית נמצאת במשבר אחרי מלחמת לבנון, והם נתלים בקש הזה, שנקרא ליברמן - - -
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
תגיד לי, כמה שילם לכם ליברמן - - -
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
- - - הוא מנצל את המשבר שהם נתונים בו, הוא מעצים את הדעה שהיתה לא לגיטימית, והיא מקבלת את הלגיטימציה. הלגיטימציה של הפאשיזם החדש הזה, היא דה-לגיטימציה לדמוקרטיה ולערכים שלה.
ולכן, המאבק לא צריך להיות שלנו. הוא צריך להיות של כל שוחרי השלום, כי מה שהוא מסמל, ההתנגדות לדו-קיום באזור, הסכנה, הוא לא יכול להילחם באירן ובאסואן וכל הססמאות, כאילו הוא דון קישוט החדש, אדון העולם – הוא לא יוכל להילחם באף אחד. מקסימום, הוא יכול להתמודד עם אגף החקירות.
אבל, הוא מסוכן לסיכוי, לתקווה, לעתיד. וחבל שהממשלה הזאת מנסה לשרוד במחיר של חיסול שארית הדמוקרטיה, אחרי שחיסלה את הביטחון והסיכוי לשלום, ואחרי שאנחנו רואים בתקציב שהיא מחסלת את התקווה לרווחה ולשגשוג.
על מפלגת העבודה אסור להרבות מלים. כל מי שאומר מלה, כל המוסיף על המחזה המתועב שראינו אתמול – רק גורע.
לא יכול להיות שמפלגה שהיושב-ראש שלה לא אחת עולה על הדוכן - - -
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת טלב אלסאנע, אני מתעקשת שיקשיבו לך בכבוד.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
תודה.
היו"ר דליה איציק:
חברי חברי הכנסת, נא לשבת. נא לשבת, חבר הכנסת דוד אזולאי. אנחנו עוד מעט עוברים להצבעה. חבר הכנסת צבי הנדל, אנא ממך. תודה. חבר הכנסת סילבן שלום, אנחנו ממתינים, אדוני. תודה לך.
קריאה:
הוא אומר דברים חכמים.
היו"ר דליה איציק:
אני יודעת. חבר הכנסת סילבן שלום תמיד אומר דברים חכמים.
סילבן שלום (הליכוד):
תודה רבה.
שר הפנים רוני בר-און:
בנושאים מיוחדים הוא אפילו ממש מצטיין.
היו"ר דליה איציק:
תודה, השר בר-און.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
ולכן - - -
היו"ר דליה איציק:
רק שנייה, חבר הכנסת, אני אוסיף לך דקה. יקשיבו לך. סדרנים, עדיין לא לסגור את הדלתות, ולא על הידיים של משולם נהרי. מסכן. זה לא מצחיק. בבקשה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
גברתי היושבת-ראש, לא היו לנו הרבה תקוות ממפלגת קדימה, כי בעצם זו לא מפלגה. זו מפלגה שהיא פיקציה שנוצרה ערב הבחירות, עקב הפילוג בליכוד - - -
סילבן שלום (הליכוד):
מי? מי? איזו מפלגה?
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
קדימה, שקוראים לה קדימה.
סילבן שלום (הליכוד):
תחזור, שישמעו.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
בעצם, אין לה אידיאולוגיה, אין מנגנון, אין כלום. אבל, מפלגת העבודה, אומרים שהיא מפלגה עם היסטוריה, וציפינו שמפלגת העבודה תציג איזו עמדה עקרונית. ומתברר שהכיסאולוגיה גוברת על הכול, נחלת הכול. זה העיקרון היחיד שנותר במפלגה הזאת. כאשר מדברים על שלום ומצרפים את ליברמן – איך יכול להיות, איך יכולים לשווק את זה? הרי מדברים על "חמאס", "חמאס" מוכן לדבר עם מדינת ישראל. הוא לא מוכן להכיר בפלסטינים, לא במדינה פלסטינית. הוא חושב במושגים כאילו מדברים כאן לא במדינת ישראל עם שישה מיליונים, אלא בברית-המועצות. הוא חושב שהוא נשיא של ברית-המועצות כאן.
ומפלגת העבודה, ברוב – חשבנו, אולי 51% – ברוב של 70%, מה זאת אומרת? אנחנו מדברים על הדמוקרטיה בתימן? הרי בבחירות האחרונות נשיא תימן קיבל בקושי 70% מקולות הבוחרים. במפלגת העבודה, 70% בעד צירוף ליברמן? זאת פשיטת רגל מוחלטת של כל האידיאולוגיה שמציגים, והדבר היחיד שניסו – אין לנו ברירה ואין לנו אלטרנטיבה; ודאי אפשר לחיות מחוץ לממשלה מתועבת עם ליברמן. אפשר לחיות עם החזון, עם האידיאולוגיה, עם העיקרון. לא צריך להקריב את הכול כדי לשבת על הכיסא.
בהקשר זה אני רוצה לברך את חבר הכנסת השר אופיר פינס, שהוכיח - -
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת דני יתום.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
- - עמידה עקרונית, ערכית - - -
דני יתום (העבודה-מימד):
כבוד היושבת-ראש, תשלחי אותי - - -
היו"ר דליה איציק:
אתה רוצה להיות שגריר?
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
דווקא ביום הזה הוא היה יכול להיות כשאר חברי הכנסת, כשאר השרים, להצביע ולהישאר שר, אבל הוא לא ראה שלהיות שר הוא הדבר החשוב ביותר, ולאבד את ה"אני מאמין" שלו, להקריב את כל הערכים שלו על מזבח הישיבה בממשלה. לכן הוא התגלה כבעל שיעור קומה. אם יש תקווה ואם יש אור ביום השחור הזה, זה אותה עמדה עקרונית שגילה השר אופיר פינס.
החשש שלי הוא מהניסיון להביא מישהו כדי להכשיר את השרץ של הימין, על-ידי הקמת ועדה לענייני ערבים. גברתי היושבת-ראש, הממשלה הזאת יכולה להירשם בספר השיאים של גינס במספר הוועדות שהיא הקימה בתקופה הקצרה שהיא מכהנת. אנחנו לא צריכים ועדת שרים לענייני ערבים. הניסיון להכשיר את השרץ הזה, הגזעני, הפסול, על-ידי מינוי שר – תארו לעצמכם איזה אבסורד, רבותי. השר אופיר פינס מתפטר על רקע צירוף ליברמן, ויכניסו ערבי כדי להכשיר את השרץ הזה. אף אחד לא יכול להכשיר. המים של המזרח התיכון כולו לא יכולים להכשיר את השרץ הזה.
סיעת רע"ם-תע"ל תצביע אי-אמון בממשלה שמקריבה את דרכה, מקריבה את הסיכוי לשלום על מזבח הישרדות פוליטית. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת חנא סוייד, בבקשה. יסיים את הדיון חבר הכנסת ואסל טאהא.
חנא סוייד (חד"ש):
גברתי היושבת-ראש, השרים המכובדים, חברי הכנסת, מה עוד אפשר לומר על הצטרפות ישראל ביתנו והשר המיועד ליברמן לממשלה הזאת ועדיין לא נאמר מעל הבמה הזאת?
היו"ר דליה איציק:
כבוד ממלאת-מקום ראש הממשלה, גברתי שרת החוץ, נא לשבת.
חנא סוייד (חד"ש):
עמדו כאן חברי כנסת ושרים וניסו להפיג את החששות של האוכלוסייה הערבית כתוצאה מהמהלך הזה של צירוף מפלגת ישראל ביתנו והשר ליברמן לממשלה, כאילו חשבו שהאוכלוסייה הערבית רועדת מהעניין הזה. אני רוצה לומר שהאוכלוסייה הערבית בישראל לא חוששת בכלל מהמהלך הזה. הציבור הערבי שואב את המעמד שלו במדינה מתוך היותו חלק בה ומכיוון שהוא חי במולדת שלו. לא הממשלה ולא עוד מפלגה שמצטרפת אליה יגרמו לאוכלוסייה הערבית לפחוד. אני חושב שצריך להרגיע את הציבור בישראל בכלל, בגלל הפגיעה בדמוקרטיה שמתלווית להליך של צירוף המפלגה הזאת לממשלה.
כבר נאמר כאן שלא מדובר בעוד איש ימין שנכנס לממשלה ולקואליציה. אמרו גם שהשר ליברמן כבר היה בממשלה הזאת, אבל הוא היה בממשלה לא עם הדעות האלה, לפחות הוא לא רץ לבחירות עם דעות שהן ימניות, גזעניות ופאשיסטיות. לכן הכניסה של ישראל ביתנו והשר ליברמן לממשלה שונה בהחלט ממה שהיה בעבר. זה לא עוד איש ימין, זה איש מסוכן לדמוקרטיה ולשלום במזרח התיכון.
אני מוצא כאן הזדמנות נאותה לברך את השר אופיר פינס על התפטרותו מהממשלה. זה מסמל עמדה ערכית אצל השר אופיר פינס והמחנה שהוא מוביל במפלגת העבודה.
דבר נוסף מאוד חשוב - אני רוצה לפנות לאישים ערבים, לחברי כנסת ערבים, שלא יתפתו בשום פנים ואופן להיכנס לנעליו ולשבת על הכיסא שהשר פינס עזב. לא יעלה על הדעת, זה לא מובן בכלל, לא לערבים ולא ליהודים, ששר או אישיות ערבית תיכנס במקום השר פינס. זה דבר מגונה ולא מתקבל בשום פנים ואופן. אני חושב שאנשים ששמותיהם כבר הוזכרו בהקשר זה, כבר יודעים שזה מעשה שלא ייעשה.
יש סכנה לדמוקרטיה בישראל. הכניסה של המפלגה הזאת לממשלה ולקואליציה מעכירה את האווירה במדינת ישראל. לכן הציבור כולו צריך להיות מודע לכך שיש כאן מעשה מסוכן. אני מזהיר שהשר ליברמן עם העמדות שלו, עם ההפצצות שלו, החל מטהרן וכלה בסכר אסואן, יסכן את ישראל ואת המזרח התיכון. לכן, זו סכנה אמיתית.
מי שמדבר על קווי היסוד של הממשלה ואומר שזה לא משנה, כי יש קווי יסוד לממשלה – אני פונה לראש הממשלה ומבקש ממנו, שאם הוא רוצה להכשיר את העניין הזה במידה מועטה, שיבקש ממפלגת ישראל ביתנו, ובאופן אישי מהשר ליברמן, לעמוד כאן ולומר: טעיתי, זה לא מה שאני הולך ליישם בממשלה הזאת. העקרונות האלה, הקריאות שלי הם נחלת העבר, ואני לא אפעל בממשלה כדי ליישם את העקרונות של מפלגת ישראל ביתנו כפי שהתבטאו בבחירות האחרונות. אני חושב שזה המינימום שבמינימום שאפשר לעשות וצריך לעשות. זה מחובתה של כנסת ישראל ושל ממשלת ישראל, אחרת זה יהיה ביזיון גם לבית הזה וגם לדמוקרטיה הישראלית בכלל.
לכן ביקשנו ונדגיש את קריאתנו לאי-אמון בממשלה הנוכחית.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני. יסיים את הדיון חבר הכנסת ואסל טאהא. חברי חברי הכנסת, מייד לאחר מכן אנחנו נעבור להצבעה.
נסים זאב (ש"ס):
- - - כבר חצי שעה - - -
היו"ר דליה איציק:
פעם ראשונה ופעם שנייה. צא החוצה בבקשה. צא החוצה. סדרנים, תשאירו אותו. חברי השרים, נא לשבת.
ואסל טאהא (בל"ד):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני מצטט: שלום לא יהיה כאן לעולם. יש לחלק את השטח המיושב של הפלסטינים לקנטונים במגמה למחוק לנצח את החלום שלהם למדינה פלסטינית עם רצף טריטוריאלי. אחר כך יבוא טרנספר מרצון, ואם זה לא יצליח – יש להפעיל גורמים בין-לאומיים ולשכנעם לעזוב בכסף.
ועוד אני מצטט מאמירה בינואר 2003: יש להפציץ את סכר אסואן. וכיצד? רק בנשק להשמדה המונית אפשר לפוצץ את הסכר. כלומר, הוא מציע לבצע פשע נגד האנושות, נגד עם שלם, להפציץ סכר, להטביע את עמק הנילוס על עריו, על כפריו, על תושביו. פשע נגד עם שלם, פשע נגד מדינה שאף חתמה על הסכם שלום עם ישראל.
גברתי היושבת-ראש, הוא לא רק מאיים על מדינות ערב וערבים. כדרכו של גזען, הוא לא עוצר. הוא מאיים גם על יהודים שמתנגדים, שמסרבים לשרת בצבא הכיבוש מטעמים מצפוניים.
עתניאל שנלר (קדימה):
לצבא הזה קוראים "צבא-הגנה לישראל".
ואסל טאהא (בל"ד):
הוא גם מאיים לשלול את האזרחות שלהם. לכן הוא סכנה לא רק לערבים; הוא סכנה לכל האזרחים. סכנה לשלום, סכנה לכל הידברות במדינה הזאת.
חבר הכנסת ישראל חסון נימק ואמר: אנחנו רוצים להשפיע מבפנים. צדקת, אתה תשפיע, אבל לשלילה. ראינו כיצד ליברמן השפיע לשלילה בממשלה הקודמת, כשהיה שר התחבורה. ראינו כיצד הוא חיבל – אפילו עם מדינה שחתמה על הסכם שלום עם ישראל – בפרויקט משותף ליד עקבה. הוא חיבל בפרויקט הזה. כן, אתה תשפיע, אני בטוח שכולכם תשפיעו.
הוא אמר גם – ואנחנו לא נשכח מה שהוא אמר – שקדימה היא מפלגה בלי תפיסת עולם, שהיא תתפורר. לכן הוא נכנס, כדי לשכנע אותה לטפח את האג'נדה שלו, את הפרוגרמה שלו, את התוכנית שלו, את תפיסת העולם שלו. אני בטוח שהוא ישפיע. לכן הוא ויתר על הכול, לא רוצה משרדים, לא רוצה שום דבר, הוא רוצה קודם לקבל את הלגיטימציה של המפלגות האחרות במדינת ישראל. קודם כול העבודה, ואחר כך קדימה ושאר השותפים.
אני מתפלא איך מעניקים לגיטימציה לאדם שכל השקפת עולמו היא לעשות דה-לגיטימציה של 20% מהאוכלוסייה במדינה, ודה-לגיטימציה של יהודים שהם סרבנים מטעמי מצפון, שלא רוצים לשרת בצבא הכיבוש. אדם כזה ודאי שהוא מסוכן. יותר מסוכן מהיידר. לכן – מותר לדעת הקהל בישראל לגבש עמדה נגד הסכנה הזאת. גם דעת הקהל בעולם חייבת לגבש עמדה – כפי שגיבשה עמדה נגד היידר – נגד ליברמן ונגד הממשלה שצירפה אותו לשורותיה.
גברתי היושבת-ראש, אנחנו לא שוכחים מה שליברמן אמר על עמיר פרץ, שר הביטחון, ולא שוכחים מה שהוא אמר על המשנה לראש הממשלה.
יובל שטייניץ (הליכוד):
מה הוא אמר?
ואסל טאהא (בל"ד):
הוא ביקש ששר הביטחון עמיר פרץ ילמד חשבון, שיחזור לכיתה א' ללמוד חשבון. אדם שלא מכבד את הזולת, אדם שמסכן את הזולת, חבל שיקבל לגיטימציה.
לכן, גברתי היושבת-ראש, ממשלה כזאת אינה ראויה לאמון.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני. חברי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, רבותי השרים, אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת. לא מדברים ביציעים. לפנינו חמש הצבעות נפרדות.
תחילה נצביע על הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה – ממשלה ללא כיוון וללא תוכנית. הצבעה.
הצבעה מס' 1
בעד הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה – 20
נגד – 70
נמנעים – 12
הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
אני קובעת שהצעת האי-אמון מטעם סיעת הליכוד לא נתקבלה.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת סיעות האיחוד הלאומי - מפד"ל – יהדות התורה – בשל מצבם הכלכלי של היישובים בעוטף-עזה. חברי חברי הכנסת, הצבעה.
הצבעה מס' 2
בעד הצעת סיעות האיחוד הלאומי - מפד"ל – יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה – 21
נגד – 62
נמנעים – 14
הצעת סיעות האיחוד הלאומי - מפד"ל – יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
אני קובעת שהצעת האי-אמון מטעם סיעות האיחוד הלאומי - מפד"ל – יהדות התורה לא נתקבלה.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת סיעת רע"ם-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה בשל צירוף חבר הכנסת אביגדור ליברמן לממשלה.
הצבעה מס' 3
בעד הצעת סיעת רע"ם-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה – 15
נגד – 64
נמנעים – 15
הצעת סיעת רע"ם-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
אני קובעת שהצעת האי-אמון מטעם סיעת רע"ם-תע"ל לא נתקבלה.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת סיעת חד"ש להביע אי-אמון בממשלה בשל צירוף חבר הכנסת אביגדור ליברמן.
הצבעה מס' 4
בעד הצעת סיעת חד"ש להביע אי-אמון בממשלה – 14
נגד – 67
נמנעים – 13
הצעת סיעת חד"ש להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
אני קובעת שהצעת האי-אמון מטעם סיעת חד"ש לא נתקבלה.
אנחנו עוברים להצעת סיעת בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל צירוף חבר הכנסת אביגדור ליברמן לממשלה.
הצבעה מס' 5
בעד הצעת סיעת בל"ד להביע אי-אמון בממשלה – 16
נגד – 68
נמנעים – 13
הצעת סיעת בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
אני קובעת שהצעת האי-אמון מטעם סיעת בל"ד לא נתקבלה.
הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה
להחיל דין רציפות על הצעת חוק
["דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י"ג, עמ' 2219.]
היו"ר דליה איציק:
הנושא הבא על סדר-היום הוא הצבעה על בקשת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות להחיל דין רציפות על הצעת חוק הטבות לנפגעי פוליו. אנחנו עוברים להצבעה.
הצבעה מס' 6
בעד הודעת הוועדה – 99
נגד – אין
נמנעים – אין
הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הטבות לנפגעי פוליו, התשס"ו-2005, נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
אני קובעת כי הוחל על הצעת חוק הטבות לנפגעי פוליו דין רציפות, והיא עוברת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.
אני מברכת אתכם, ביציע, ואת הממשלה – אופוזיציה וקואליציה כאחת.
הודעת הממשלה על צירוף שר לממשלה ועל מינוי סגן שר
היו"ר דליה איציק:
אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הודעת הממשלה על צירוף שר לממשלה ועל מינוי סגן שר במשרד הביטחון. אני מזמינה את השר יעקב אדרי למסור את ההודעה.
אדוני המשנה לראש הממשלה, נא לשבת עוד דקה.
השר יעקב אדרי:
גברתי היושבת-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע לכנסת כי הממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הממשלה, לצרף את חבר הכנסת אביגדור ליברמן לשר נוסף בממשלה. בהתאם לסעיף 5(א) לחוק-היסוד האמור יהיה השר ליברמן סגן ראש הממשלה.
בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הממשלה, אני מבקש בשם הממשלה את אישור הכנסת לכך.
השר ליברמן יופקד מטעם ראש הממשלה על גיבוש מדיניות ישראל ביחס לאיום האסטרטגי על ישראל באמצעות תיאום של זרועות המודיעין והביטחון השונות העוסקות בנושא. אין בכך כדי לגרוע מסמכויותיו של כל שר אחר המכהן בתחומי משרדו. כן יופקד השר ליברמן על פעילות לשכת הקשר "נתיב".
כמו כן אני מתכבד להודיע לכנסת, בהתאם לסעיף 25(א) לחוק-יסוד: הממשלה, כי הממשלה אישרה את מינויו של חבר הכנסת אפרים סנה, על-ידי שר הביטחון ובהסכמת ראש הממשלה, לתפקיד סגן שר הביטחון.
יובל שטייניץ (הליכוד):
הוא לא יכול להיות.
היו"ר דליה איציק:
חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון על הודעת הממשלה. ועדת הכנסת קבעה מסגרת של 15 דקות. אנחנו עוברים לסיעת הליכוד – חבר הכנסת גדעון סער, 15 דקות. בבקשה.
גדעון סער (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש – קצת קשה להתחיל לדבר בתנאים האלה.
היו"ר דליה איציק:
נמתין עד שיהיה כאן שקט. אתם מפריעים לדובר לדבר. נא לשבת או לצאת החוצה.
גדעון סער (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, כמה טוב שיש בכנסת פרוטוקולים וסטנוגרמות שאפשר לראות בהם מה אמרו נציגי הציבור לפני שנים מספר, לעתים לפני כמה חודשים או ימים.
החלטתי להסתכל בפרוטוקול הדיון של יום כינון הממשלה, 4 במאי 2006, ומצאתי בו דברים ברורים, חד-משמעיים ונוקבים נגד הממשלה שרק הוקמה. אחד הדוברים הטובים באותו דיון היה ידידנו חבר הכנסת והשר המיועד אביגדור ליברמן, אשר נאם נאום מפורט ובו הסביר – אולי יותר נכון להתחיל ממה שהוא סיים בו. בסיום דבריו הוא אמר שהממשלה לא תאריך ימים, וטוב לעם ישראל שהיא לא תאריך ימים – היא תחזיק שנה וחצי לכל היותר.
בנימה של פולמוס שאינה מקובלת בבית הזה הוא תקף אותנו, חברי האופוזיציה מסיעה אחרת, סיעת הליכוד, ואמר: "הפסדנו לליכוד את המנדט ה-12 על 116 קולות. אף אחד לא שמע אותי, ולא דיברתי על נושא יושב-ראש האופוזיציה. הליכוד קיבל 116 קולות יותר, שייהנו מהמעמד הזה, ושנתניהו יהיה יושב-ראש האופוזיציה. אבל ברור שהאופוזיציה זה רק אנחנו" - לא גם אנחנו, לא בעיקר אנחנו, רק אנחנו – "אחרים יכולים רק לדבר. אנחנו נוביל את האופוזיציה. אנחנו נפיל את הממשלה".
את זה, אדוני היושב-ראש, אומר חבר הכנסת ליברמן לפני פחות מחצי שנה. הוא מסביר שבפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל קמה קואליציה נגד העלייה. "אנחנו לא נכנסנו, ואנחנו גאים שאנחנו בחוץ", הוא אומר, ומזכיר שנושא העלייה מופיע רק בסעיף ה-42 בקווי היסוד של הממשלה. בשבוע שעבר הוא חתם על אותם קווי יסוד, בלא שינוי. הוא מסביר שחולקו - - -
סילבן שלום (הליכוד):
חבר הכנסת סער, הוא לא אמר איזו מלה על חברת הכנסת מרינה סולודקין, למשל?
גדעון סער (הליכוד):
הוא בהחלט עסק גם בנושא הזה.
סילבן שלום (הליכוד):
מה הוא אמר? הוא אמר שיש בעיה עם זה שהיא לא מונתה, כי אין ייצוג לעולים.
גדעון סער (הליכוד):
בלי ספק, ושחבר הכנסת אמנון כהן, שהוא מספר 3 בש"ס, לא מונה. הוא נגע בכל הנקודות. אבל אם אני מדבר על הנושאים המהותיים, הוא אומר: חולקו 5 מיליארדי שקלים בתקציבים קואליציוניים, ולעלייה לא מצאו שקל אחד. עכשיו אתה נכנס לממשלה – זכותך; אתה לא דורש את תיק קליטת העלייה – זכותך; אתה מוותר על תיק הרווחה – זכותך; אבל שקל אחד? אפשר לנהל משא-ומתן, בכל זאת, 11 מנדטים, זה הרבה מאוד כוח מציבור גדול מאוד – שום דבר.
סילבן שלום (הליכוד):
איך אתה מסביר את זה, חבר הכנסת סער?
גדעון סער (הליכוד):
אשתדל. קודם כול אני מעלה את התמיהות, אחר כך אנסה ליישב אותן, וכאן אני חושש שכוחי יהיה קצת מוגבל.
לימור לבנת (הליכוד):
אתה תתקשה.
גדעון סער (הליכוד):
אומר חבר הכנסת ליברמן לאנשי קדימה: שבוע אחרי שבוע פרסמתם מודעה על ברית הזוגיות. נתתם לש"ס זכות וטו על ברית הזוגיות. הבטחתם את זה – נו, אז לאותה ממשלה, עם אותה זכות וטו, עם אותם קווי יסוד, בניגוד לכל התנאים שהצבת?
בנימין נתניהו (הליכוד):
הלכה ברית הזוגיות.
גדעון סער (הליכוד):
וכך הלאה וכך הלאה. אקח נושא אחר, נושא חשוב, הנושא המדיני: חבר הכנסת ליברמן נדרש לנושא המדיני, לאותו סעיף מפורסם בקווי היסוד שלא שונה, כי מר אולמרט אמר שאתם פיגום זמני, כדי להביא אותו לפופולריות גבוהה יותר, וכאשר הפופולריות תהיה גבוהה יותר הוא יחזור לאותן תוכניות מסוכנות, ואז יהיו לו גם שותפים חדשים. אתם תהיו – כמו שחבר הכנסת ליברמן אמר מעל הדוכן הזה – אתם תהיו המסטיק.
משה כחלון (הליכוד):
מרצ והערבים.
גדעון סער (הליכוד):
לא אמרתי שבקווי היסוד צריך לכתוב שתי גדות לירדן, אומר חבר הכנסת ליברמן, אבל למה אתם כותבים "צמצום ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון"? מה, יצמצמו את אלון-שבות? את בית-אל? למה צריך לכתוב "צמצום ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון"? שאלה טובה, אבל למה אתה נכנס לממשלה שאלה קווי היסוד שלה? גם זאת שאלה.
הנאום היה מצוין, דרך אגב, וכאשר אתה מושבע להיות שר אתה לא חייב לנאום, כך שאי-אפשר לראות את הפערים, אבל כל אחד יכול לראות את הסטנוגרמה. אחר כך אתה הולך ומסתכל על ההסכמים – מה ההסכמים אומרים, אדוני שר הביטחון, על הממשלה שאתה שר הביטחון שלה? השר אביגדור ליברמן ימונה לסגן ראש הממשלה המופקד מטעם ראש הממשלה על גיבוש מדיניות ישראל ביחס לאיום האסטרטגי. תשמע, הוא אחראי לגיבוש המדיניות, זה לא דבר קל. גם אתה היית שר הביטחון, השר בן-אליעזר. מה זה אומר, שאין לממשלה מדיניות, שעכשיו צריך למנות מישהו שיגבש את המדיניות? מה זה אומר על הממשלה?
זה מזכיר לי, אדוני שר הביטחון, את המסמך שהוגש על הסיכום בינך לבין ראש הממשלה, כי גם הוא מסמך משעשע. תראה מה כתוב בו: "ראש הממשלה ושר הביטחון" – זה מסמך שהגיש מזכיר הממשלה – "דנו ביניהם על הצורך במינוי שר רווחה בהקדם, וכן נדונו הדרכים למימוש נושא זה". מינוי שר? עכשיו צריכים להתחיל לדון בצורך במינוי שר הרווחה. הממשלה קיימת כבר חצי שנה, היא כבר גילתה את הצורך. היא התקדמה, אדוני שר הביטחון, התקדמות אדירה, היא גילתה שיש צורך. עכשיו צריך לדון במימוש. איך עושים את הדבר הקשה הזה?
גלעד ארדן (הליכוד):
אפשר להקים ועדת איתור.
משה כחלון (הליכוד):
היות שזה איום אסטרטגי, אולי אפשר לתת את זה לליברמן, הוא יהיה ראש ועדת האיתור.
גדעון סער (הליכוד):
עכשיו עוד סעיף מהסיכום שלך, אדוני שר הביטחון, עם ראש הממשלה: "השר עמיר פרץ יכהן כיושב-ראש ועדת השרים למגזר הלא-יהודי, ופעילותה בנושא זה תתוגבר באופן משמעותי".
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
היא היתה אפס, עכשיו היא תהיה אפס ענק.
גדעון סער (הליכוד):
קודם כול, אתם יכולים לומר לכנסת ולהגיש את זה כמסמך רשמי שלכם, שעד היום לא התקיימה פעילות בנושא וצריך לתגבר אותה באופן משמעותי?
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
ביבי לא נתן כסף לזה.
גדעון סער (הליכוד):
ישבתם בממשלה הקודמת, ולפני הקודמת, ובממשלה הזאת. אתם יותר אחראים לתקציבים מאשר ביבי נתניהו. בכמה תקציבים כבר תמכת, פואד? בכל הגזירות כבר תמכת?
אביגדור יצחקי (קדימה):
חוץ מזה שהוא התפטר?
גדעון סער (הליכוד):
פעם אחת הוא התפטר. התפטרת, אבל לפני שהתפטרת נתתם יד ל-4% של הקשישים ולאמהות החד-הוריות. אחר כך גיליתם פתאום שהצבעתם בעד.
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
סילבן עשה לנו מחטף.
גדעון סער (הליכוד):
כמה אתם יכולים להאשים ממשלות שאתם מכהנים בהן ויש לכם אחריות משותפת? יוצא כאילו אתם לא אחראים לכלום. אתם אפילו אחראים לוועדה לענייני המגזר הלא-יהודי, שלא מתפקדת. גם לזה אתם אחראים.
בנימין נתניהו (הליכוד):
הוא כבר שנה וחודשיים שם.
גדעון סער (הליכוד):
שר הביטחון – יש בזה איזו בשורה – מופקד על נושא ערביי ישראל.
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
זה מצוין, עזוב.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
זאת בעיה ביטחונית.
גדעון סער (הליכוד):
השילוב הזה של שר הביטחון ואחריות לערביי ישראל מייד מעלה אסוציאציה של הממשל הצבאי. אולי תחדשו את הממשל הצבאי? אדם שחושב על הקשר ההדוק בין משרת שר הביטחון ובין הנושא הזה.
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
הייתי מפקד יהודה ושומרון. טיפלתי בערבים.
גדעון סער (הליכוד):
זהו בדיוק, שאתם משווים בין הנושאים.
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
אם יהיה לו זמן לעסוק בנושאים האלה.
גדעון סער (הליכוד):
חברי הכנסת, השאלה העיקרית היא לאיזו ממשלה נכנסת ישראל ביתנו. לממשלה שנכשלת יום-יום בנושאים העיקריים, בנושא של הביטחון, בציר פילדלפי. אדוני שר הביטחון, זורמים אמצעי לחימה לרצועת-עזה, טילים נגד טנקים, טילים נגד מטוסים, אלפי טונות של חומר נפץ תקני. יש שם כבר "קטיושות". אתם לא עושים שום דבר משמעותי.
בלבנון, תחת ההסדר הכושל שסיים את המלחמה הכושלת שניהלתם, יום-יום יש לכם עימות – יום אחד עם הצרפתים, יום אחד עם הגרמנים. איזה הסדר עשיתם, שבשעה שהם מפירים את האמברגו ומזרימים נשק ל"חיזבאללה", בשעה שהם לא מפרקים את ה"חיזבאללה", אתה, אדוני שר הביטחון, עמדת על הדוכן הזה ביום רביעי ואמרת: הם מפירים את ההסדר בלבנון. אבל אנחנו, דהיינו המתגונן, הוא זה שמתנגש יום אחד עם הצרפתים ויום אחד עם הגרמנים. באמת, כשאתה מסתכל על כל הבעיות הללו - -
בנימין נתניהו (הליכוד):
מה עם השמים הפתוחים ללבנון?
גדעון סער (הליכוד):
- - מסתבר שההסדר שעשיתם לסיום המלחמה בלבנון, שאנחנו התרענו כנגדו ואמרנו: אנחנו נתנו לכם גיבוי להשגת מטרות המלחמה, שנכשלתם בהשגתן אחת לאחת, מפירוק ה"חיזבאללה" ועד החזרת החטופים, כל אחת כפי שהוגדרה בהחלטות הממשלה ואושרה כאן בכנסת. נכשלתם והבאתם הסדר כושל, והיום אתם מתמודדים כאשר את כל המגבלות מטילים על ישראל, והצד השני מפר את ההסכם באופן שיטתי.
לממשלה הזאת, שאין לה דרך, ואם יש לה דרך, איך אמר חבר הכנסת ליברמן? אני על מפת הדרכים לא ישבתי עם שרון - אף שהאיחוד הלאומי - ישראל ביתנו כן ישבו אחרי ההחלטה על מפת הדרכים, אבל זה לא כל כך חשוב כרגע – אני אכנס על מפת הדרכים לממשלה הזאת? נכנסת על מפת הדרכים.
סילבן שלום (הליכוד):
איך אתה מסביר את ההצטרפות שלו? זה מעניין.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
למה אתה כועס עליו?
סילבן שלום (הליכוד):
אני רוצה לשמוע, זה מאוד מעניין. אני רוצה לשמוע את חבר הכנסת סער.
גדעון סער (הליכוד):
בהתחלה באים ואומרים: לא נשב עם מפלגת העבודה, אם מפלגת העבודה בפנים אנחנו בחוץ. אחר כך באים ואומרים חמישה תנאים. יכול להיות שכולנו לא שמנו לב, וגם הוקמה ועדת חקירה ממלכתית, ויש כבר ברית זוגיות, גם שיטת המשטר הוחלפה ואנחנו חיים תחת משטר נשיאותי וגם קווי היסוד שונו. אבל אתם יודעים ששום דבר לא קרה.
סילבן שלום (הליכוד):
אז איך אתה מסביר את זה? מה הוא קיבל? אנחנו רוצים לשמוע.
גדעון סער (הליכוד):
אם אתה שואל אותי מה הוא קיבל, אני חייב לחזור להסכם הקואליציוני - -
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
20 ג'ובים.
גדעון סער (הליכוד):
- - שבו כתוב שהוא יגבש את המדיניות, אבל בלי לגרוע מסמכויות של כל שר אחר המכהן בתחומי משרדו.
לימור לבנת (הליכוד):
רגע, אז מה תעשה שרת החוץ? אז מה יעשה שר הביטחון? אז מה יעשה השר הממונה על הדיאלוג האסטרטגי?
גדעון סער (הליכוד):
כבר עמדתי על כך שבממשלה הזאת יש שר שמופקד על השירותים החשאיים, ששמו מאיר שטרית, כי הוא קיבל את זה כפיצוי. יש שר שמופקד על הדיאלוג האסטרטגי, וזה שר הביטחון המודח שאול מופז. יש שרת החוץ, היא ודאי אסטרטגית. שר הביטחון עוסק בעניינים אסטרטגיים.
לימור לבנת (הליכוד):
ראש הממשלה.
גדעון סער (הליכוד):
מעל כולם יש אסטרטג ענק, שהודיע שהוא שינה את פני המזרח התיכון, עוד לפני שהסתיימה המלחמה הוא כבר הודיע. הוא בוודאי אסטרטג, כי הוא ממונה על כל האסטרטגים, אז הוא חייב להיות אסטרטג.
גלעד ארדן (הליכוד):
מי עוסק בטקטיקה, טל זילברשטיין?
גדעון סער (הליכוד):
כל כך הרבה אסטרטגים לממשלה בלי דרך, בלי כיוון, בלי הנהגה, שגם לא תשיג את היציבות הקואליציונית. אני יודע, יש כמה ימים של זחיחות, בימים האלה ראש הממשלה חוזר לאלמנט שלו, הוא מתפלמס, הוא מרגיש טוב. אבל האוזן המוסיקלית כבר שומעת - מישהו מתפטר, סיעה קואליציונית מחליטה על חופש הצבעה, אחרים רצים ומתחננים לקיזוזים. רבותי, העסק הזה לא יעבוד מסיבה אחת: אין לכם דרך, אין לכם מה למכור. אינכם יכולים להוביל את ישראל לאתגרים כבדים. נכשלתם בכל דבר אפשרי.
חבר הכנסת ליברמן, שמצטרף לממשלה, לצערי, שהיה שר מוכשר בכל דבר שעשה – הסיכוי שהוא ישנה את הממשלה לטובה הרבה יותר קטן מאשר שכתם הכישלון ידבק גם בו.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה לחבר הכנסת גדעון סער. אני מזמין את חבר הכנסת יואל חסון.
יואל חסון (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, די צפוי שבדיון הזה האופוזיציה תהיה נגד והקואליציה תהיה בעד, ואין פה הרבה הפתעות. אבל שאל כאן חבר הכנסת גדעון סער, מה אביגדור ליברמן קיבל. אני יכול להגיד מה אביגדור ליברמן נתן. אביגדור ליברמן, באחריות גדולה, נתן למדינת ישראל יציבות, וזה מה שהציבור רוצה היום. הציבור לא רוצה היום כל מיני דיבורי בחירות והיערכויות לבחירות, הציבור באמת רוצה לראות כאן ממשלה שמסוגלת למלא את ימיה, ארבע שנים. מי שהולך היום ברחובות לא שומע רצון לבחירות, רצון לקמפיינים. הוא אומר: בחייאת, תנהלו את המדינה הזאת, תנו יציבות במדינה הזאת. אביגדור ליברמן, ברשימת דרישות מאוד מצומצמת וראויה להערכה, משום שהוא ידע את הרגישות שקיימת בשינוי קווי יסוד בשלב כזה של כהונת הממשלה, בא יחד עם סיעתו והצטרף לממשלה.
לכן, לדעתי צריך להעריך את העניין הזה ולברך קודם כול את ראש הממשלה, שידע גם בעת הזאת להשיג ולהגיע ליכולת הזאת של הרחבת הקואליציה, וכמובן את חבר הכנסת, השר בעזרת השם, ליברמן.
אני מקווה מאוד שהגישה הזאת תפתח בפנינו אפשרויות נוספות של הרחבת הקואליציה בהמשך. מי שחושב היום שלצעקות מספסלי האופוזיציה יש משמעות כלשהי בחברה הישראלית, טועה לגמרי. אנשים רוצים לראות תוצאות, וכדי לראות תוצאות צריך להצטרף לממשלה ולהיות חלק מהקואליציה, ואז האפשרויות הן הרבה יותר רחבות, אפשרויות שישנו ואפשרויות שישפיעו.
אני חושב שאחד הדברים המרכזיים שאנחנו צריכים לעסוק בהם ולנצל בעבורם את העובדה שאנחנו מייצבים את הקואליציה הוא החזרת האמון של הציבור במערכת הפוליטית בישראל. היום האמון של הציבור במערכת הפוליטית בישראל אולי נמוך מאי-פעם. אנשים לא רק מזלזלים, אלא אנשים מביעים אדישות אמיתית כלפי מערכת הבחירות, אדישות אמיתית כלפי הממשלה, הכנסת. אם היו בחירות היום, אני לא רוצה לחשוב כמה אחוזים מהציבור היו מגיעים להצביע. זה הרבה פחות ממה שכולנו חושבים. יש לנו זמן, כולנו היום, אופוזיציה וקואליציה, לעשות כמה שינויים מכריעים שייצבו כאן את המערכת הפוליטית.
אני שומע רעיונות גדולים על תוכניות מרחיקות לכת לגבי שינוי שיטת הממשל, אבל אני חושב שיש כמה דברים קטנים, מרכזיים, שאותם ודאי צריך להשיג בקדנציה הזאת של הכנסת. קודם כול, להעלות באופן משמעותי את אחוז החסימה. העלאה משמעותית של אחוז החסימה תביא ליצירה של אין ברירה, אפילו בקרב המפלגות כאן, להתחברות לגושים, והכנסת הזאת תיראה אחרת לגמרי, מיוצבת יותר ומייצגת יותר. אפשר לקחת מדינה כמו ארצות-הברית, שבוודאי אי-אפשר לטעון שהיא מדינה שאינה מחולקת למגזרים, למוצאים ולמהגרים, ועובדה – כולם מוצאים את מקומם בשתי מפלגות, לא יותר. הם יודעים למצוא את עצמם בשתי מפלגות ולבוא לידי ביטוי יפה מאוד. מי אמר שכדי לייצג פה מגזר צריך לחלק את הכנסת בצורה כל כך דרמטית? ניתן להשפיע גם בגושים מרכזיים ולתת את הייחודיות לכל מגזר ולכל קבוצה בחברה הישראלית.
צמצום הצבעות האי-אמון. הרי כולם כאן יודעים, כולם גם צופים בטלוויזיה ויודעים כמה האי-אמון הזה הוא בדיחה. יודעים ודאי משינוי החוק שלא ניתן להשיג את הרוב המיוחד, ואין 61 שעומדים מאחורי מועמד אחד, אבל זאת הצגה של כל יום שני שגוררת לכאן את כל הרשות המבצעת ואת כל הרשות המחוקקת להתעסק בזה יום שלם במקום בדברים אחרים. צריך לצמצם באופן משמעותי את הצעות האי-אמון.
בנוסף, ראש הממשלה שייבחר הוא זה שיעמוד בראש הסיעה הגדולה ביותר, ואת זה ידעו הבוחרים וידעו הפוליטיקאים לפני הבחירות, וזה יביא אותם לשקול בעד מי להצביע, איך להצביע, וודאי יצמצם את מספר המפלגות, אם ידעו שראש הממשלה שנבחר הוא ראש הסיעה הגדולה ביותר, והדבר הזה יביא בסופו של דבר למצב שראש ממשלה נבחר לארבע שנים. נקודה. וכדי להחליף אותו, להחליף את הממשלה, נדרש רוב מיוחד ויוצא דופן, ולא כל יום כאן מחליפים ממשלות.
תחשבו מה עושה החלפת הממשלות למשרדים הממשלתיים - זה החליש את השרים באופן דרמטי. זה גרם למצב שפקידות במשרדים ממשלתיים אומרת לעצמה: השר הזה מגיע לשנה, הוא יעבור, אפשר לגלגל את ההחלטות שלו ואת ההצעות שלו. אבל כשהם ידעו ששר מגיע לארבע שנים, הם ידעו מה המשמעות של ארבע שנים, ויתייחסו לשר הזה באופן הרבה יותר משמעותי, וכך לרשות המבצעת יהיו הרבה יותר כוח והרבה יותר משמעות.
לכן, חברי, אני שוב מברך על הרחבת הקואליציה. אני מקווה שזאת התחלתה של הרחבה גדולה יותר ושל צירוף סיעות נוספות, ואני מקווה שבעזרת השם נצליח להוביל את השינויים המכריעים האלה ונגיע לבחירות בעוד ארבע שנים כשהציבור סומך עלינו ומאמין בנו. תודה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. אני מזמין את חבר הכנסת מתן וילנאי.
מתן וילנאי (העבודה-מימד):
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו נפגשים פה היום להצביע על הרחבת הקואליציה ועל חיזוק הממשלה, זאת המשמעות של כניסת ישראל ביתנו לקואליציה ולממשלת ישראל. הרבה מאוד נושאים, אם לא כל הנושאים, אני אישית וגם מפלגת העבודה ככלל לא רואים עין בעין, לא עם חבר הכנסת ליברמן ולא עם אנשי מפלגתו. אנו חולקים עליהם בצורה עמוקה כמעט בכל נושא אשר עומד על הפרק, וכניסתם אינה אומרת שאנו מקבלים ולו מקצת מרעיונותיהם.
היה אתמול דיון קשה ולא פשוט במרכז מפלגת העבודה. אני חייב לומר לכל המספידים את המפלגה הזאת, המפלגה שלי, ולכל המלגלגים ברמה כזאת או אחרת – זה היה דיון אמיתי, קורע לב, מפלג. ישבו שם למעלה מ-1,000 איש זמן ארוך, הקשיבו. אני מכיר את המרכז הזה כבר שנים ארוכות. מזמן לא ראיתי דיון כזה רציני במרכז מפלגת העבודה.
הדיון הזה קבע שאנו מקבלים את כניסת ישראל ביתנו לממשלה. הדיון הזה הוכיח אחריות לאומית ובגרות של מפלגה, שיכול להיות שתשלם על זה מחיר; יש שאומרים כך, יש שאומרים אחרת, יכול להיות שתשלם על זה מחיר. זה לא הדבר הקובע, יהיה המחיר אשר יהיה. הדבר הקובע הוא מה נכון היום למדינת ישראל. זאת השאלה היחידה שמטרידה אותי, את חברי למפלגה, וזאת השאלה שצריכה להטריד כל אחד ואחת מהיושבים בבניין הזה, לא מה נכון לאיש כזה, לא מה נכון לסיעה כזאת, אלא מה נכון למדינת ישראל, וזאת היתה רוח ההצבעה וזאת היתה רוח ההחלטה.
לכן אין לי ספק שבמבחנים שאנו עומדים בפניהם לאחר המלחמה שעברנו לא מכבר, הייתי מכנה אותה מלחמה אומללה, ולנוכח איומים נוספים גם בתחום הביטחוני, גם בתחום החברתי, אשר מתקבצים באופק - צריכים לבחון אותם, להסתכל עליהם ולהתמודד אתם עם ממשלה יציבה, ולא עם ממשלה רועדת, עם ממשל יציב ולא ממשל שמתחלף כל הזמן.
אני מסתכל פה מסביב, אין פה כרגע הרבה חברי כנסת, אך אנו יודעים היטב כמה מפלגות לפני חצי שנה לא היו פה בכלל. צצו מפלגות חדשות שלא היו לפני זה, ברור שחברי כנסת חדשים, וזה רק טוב.
אמנון כהן (ש"ס):
איפה השר שאמור להיות פה?
מתן וילנאי (העבודה-מימד):
רוחו שורה כאן.
אנו יודעים כמה מערכות בחירות עברנו לצורך העניין בעשר השנים האחרונות, אנו זוכרים את זה היטב, ולכן אין דבר יותר חשוב מיציבות שלטונית, לא כססמה, ויש גם לשלם מחיר, אם אישי ואם מפלגתי, לצורך היציבות השלטונית הזאת. אין דבר חשוב ממנה.
אני רוצה לומר לחברי, אנשי ישראל ביתנו, שהאחרון שבהם עזב כרגע את האולם, אבל נכנס אחד אחר, אין פירושו של דבר שאנשי שישראל ביתנו יכולים עכשיו לנהוג ככל העולה על רוחם ולנסות להעביר החלטות שלא היו מקובלות על אנשי מפלגת העבודה. אני רואה כרגע את מפלגת העבודה ככלב השמירה גם בממשלה וגם בכנסת, כדי לוודא שעקרונות הממשלה הזאת, שאנו מאמינים בהם, מה שנהוג לקרוא קווי יסוד או הפלטפורמה, המצע שעליו נשענת הממשלה הזאת, יישארו כאלה, ולא יהיה שום ניסיון מחטף.
הבנתי, עוד לא למדתי את זה לפרטיו, שבשעות האחרונות כבר היה ניסיון כזה באיזו ועדה בכנסת, להעביר הצעת חוק בלתי סבירה, שאנשי ישראל ביתנו ניסו להעביר. אני שמח שסיעת העבודה עצרה ומנעה את זה, וזאת רק דוגמה אחת לדברים שיכולים לקרות בעתיד.
אני וחברי לא ניתן שזה יקרה, ולכן לרגע לא לחשוב שאפשר להסתפק בכמה מלים. מה שיקבע זה המעשים. אז כמו שכל מי שמצטרף לממשלה נשען על קווי היסוד שלה, אין ספק בזה בכלל, לא רק בדיבור אלא בעיקר במעשה, הדברים שייבחנו מהרגע שזה יאושר, בהנחה שזה יאושר, הם המעשים ולא הדיבורים, ומפלגת העבודה תעשה את כל הנדרש כדי שקווי היסוד של הממשלה ימשיכו, על מנת שהתהליך המדיני ימשיך, על מנת שמאחזים בלתי חוקיים יורדו בהחלטת ממשלה, על מנת שלא תהיה שום אפליה כלפי הציבור הערבי, בשום פנים ואופן, וכל המלים האלה כמו טרנספר והדומות לה תישכחנה מאתנו לחלוטין. נקפיד על זה ונראה שאכן כך זה קורה.
אני חייב לומר לחברי בציבור הערבי, בדיון אתמול במרכז המפלגה היו מטבע הדברים מאות חברים שלנו מהמגזר הערבי שבאו כדי למחות, ועברתי ביניהם ואמרתי להם: לא רק שאתם צודקים, גם תצביעו בהתאם, אף שעמדתי לא כעמדתכם, אבל אתם כציבור צריכים להשמיע קול מחאה חד וברור בעניין הזה, אין צל של ספק בעניין הזה, וכציבור חובה עליכם לעשות את זה, ואמרתי את זה בניגוד לתפיסת עולמי, כי אני חושב שהם כמגזר צריכים אכן לשמור על כבודם וכך להצביע.
אני אומר בפירוש - עשיתי את זה בעבר ואעשה את זה גם בעתיד – שאני וחברי נוודא שאין שום פגיעה בציבור הערבי, ההיפך הוא הנכון, ומעמדם כאזרחים שווי זכויות והדברים שאנו מאמינים בהם ימשיכו להישמר ללא כחל ושרק, וכל אפליה מתקנת שנדרשת, נעשה את זה, כדי שלא יהיה ספק שמישהו מקבל שמץ מהרעיונות של ישראל ביתנו.
אנו מדברים על חיזוק הממשלה, על חיזוק הקואליציה, על חיזוק השלטון לטובתה של מדינת ישראל ולא לטובת שום דבר אחר, ולכן נתמוך, אף שבתפיסת עולמנו, כפי שציינתי בפתיחה, יש יותר דברים מפרידים מאשר מאחדים בינינו לבין ישראל ביתנו. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה, חבר הכנסת מתן וילנאי. אנו מזמינים את חבר הכנסת יעקב מרגי; בבקשה, יש לך חמש דקות, אדוני. אחריו - חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב.
יעקב מרגי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ברצוני לברך היום את ראש הממשלה על חיזוק ממשלתו, את יושב-ראש הקואליציה על המהלך הנכון שהוא הוביל, את מדינת ישראל שעומדת היום בפני אתגרים קשים וחשובים.
כעיקרון, אני לא מוכן להסכים וודאי שלא לתמוך בפסילה אישית של אדם או של רשימה. מה לעשות, עדיין לא שכחתי. ראינו מה היה בקדנציה הקודמת, הקואליציה שנבנתה על ברית אסורה, ברית שהתבססה על וטו שהוטל על הצטרפות ש"ס לממשלה ומעשה של רדיפה ודה-לגיטימציה של מפלגה ושל ציבור גדול בישראל. ראינו מה הקואליציה הזאת, שהיתה, הובילה והביאה לחברה בישראל.
אנו, תנועת ש"ס, בירכנו על הצטרפותה של ישראל ביתנו לקואליציה עוד בשלב שזה היה בגדר דיבורים בלבד, ללא הצבת תנאים ודרישות, חוץ מאשר לדרוש שזה יהיה על בסיס קווי היסוד של הממשלה. אין לי אלא לברך את הנהגת תנועתי על מהלך זה, שגילה אחריות רבה הן כלפי הממשלה והן כלפי המדינה.
אני מתקומם על הצביעות של חלק מחברי בכנסת, שרוממות יציבות השלטון בגרונם, אבל כשזה נוגע לכך שהם מחוץ למשחק, יש להם במה לבקר את המהלך.
אני רוצה גם לברך את השותפים לקואליציה שנהגו באחריות ולא זעזעו את המדינה במשבר קואליציוני מיותר.
חבר הכנסת אביגדור ליברמן גילה אחריות גם מצדו, אחריות ממלכתית בצירוף מפלגתו לקואליציה, למרות המצע של מפלגתו, ללא דרישות מופרזות ותוך היצמדות לקווי היסוד של הממשלה.
קשה לי לשכוח, כפי שאמרתי, וכל שכן למהר לשכוח את הקדנציה הקודמת, עם ממשלה אנטי-חברתית, ממשלה שהביאה עלינו אסון חברתי, ממשלה שמוטטה את החוסן החברתי-הכלכלי של החברה בישראל. היום אנו שותפים לממשלה עם גישה ידידותית יותר, הן כלפי השכבות החלשות, הן כלפי הקשישים, הן כלפי החולים, עם גישה נכונה לאיזונים בכלכלה, ממשלה קשובה למצוקת הילדים בסיכון, למצוקת החולים, ועוד היד נטויה, וכדי שהממשלה הזאת תעמוד ביעדים שהצבנו לה, אנו השותפים, היא זקוקה היום ליציבות שלטונית ולא כל ארבעה חודשים בחירות ופריימריס.
לסיום, אדוני היושב-ראש, כפי שאמרתי, אין לי אלא לברך את ראש הממשלה, את ראשי תנועתי, שלא הערימו קשיים וגילו אחריות ממלכתית ותרמו ליציבות השלטונית במדינת ישראל. אני מאחל שנעמוד פה עוד הרבה ימים והרבה שעות בנאומים, שנקצור את הפירות של ארבע שנות עשייה לטובת העם והמדינה. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה לחבר הכנסת יעקב מרגי, יושב-ראש סיעת ש"ס. רשות הדיבור לחבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יצחק לוי. אני מזכיר, כי הוא לא נמצא.
סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, יתקנו אותי חברי כנסת ותיקים בבית הזה, אבל לא זכור לי פולמוס ציבורי כל כך נוקב שמעורר מינוי השר. אני, כמובן, מדבר כחבר כנסת חדש, אך הייתי הרבה שנים צופה מרותק לטלוויזיה והסתכלתי על כל מיני קרבות שניהלו בבית הזה, לא זכור לי פולמוס ציבורי ועיתונאי כמו זה שהתעורר סביב מינויו של אביגדור ליברמן לשר.
כבר בפתיח אני רוצה להודות לחברי מפלגת העבודה, לחברי מפלגת מרצ ולחברים אחרים. תודה שסיפקתם למפלגת ישראל ביתנו חשיפה אדירה, תקשורתית וציבורית. תודה על כך שלא נתתם לנושא הזה להישכח ולרדת מסדר-היום הציבורי במשך שבועות רבים. תודה שעוררתם ויכוח שלם על המהות שלשמה נכנסת ישראל ביתנו לקואליציה, ועל זה ארחיב בהמשך. תודה לכם. עשיתם עבודה נהדרת. אני, כמנהל שיווק לשעבר, מצדיע לכם. הרי חלום של כל מנהל שיווק בחברה פרטית או ציבורית, שיהיה לו תקציב מספיק לקנות טונות של פרסומות בעיתונים, בכלי התקשורת האלקטרוניים והכתובים, כפי שאנו כמפלגה התברכנו בהם בשבועות האחרונים, ועל כך – הלוואי על כל מנהל חברה - תודה לכם.
כשהוויכוח הציבורי מתחיל לדעוך, יש כאלה שמרימים אותו שוב לגבהים, מוצאים כל מיני דברים מוזרים, ברווזים עיתונאיים, מסתמכים על מקורות לא אמינים, בקיצור, גם הם תורמים לכך שהנושא הזה לא ירד מסדר-היום הציבורי, ושוב תודה על האזכור ועל החשיפה שזוכה להם המפלגה שלנו בתקשורת. בקשה צנועה מכם, לקראת הבחירות פשוט תגבירו את המאמצים, נודה לכם על כך.
עכשיו השאלה הגדולה, למה בעצם כניסתו של אביגדור ליברמן לממשלה מעוררת ויכוח כל כך נוקב וסוער, הרי רק עיוור לא יכיר ביכולות הביצועיות של חבר הכנסת ליברמן. האיש בעל יכולות, בעל חזון, מקצוען, איש שיודע לתכנן דברים, לסמן אותם וגם לבצע אותם, ולא להשאירם על הנייר. כל חברה פרטית או ציבורית היתה מתברכת במנהל כזה. במה המדינה שלנו שונה מחברה פרטית או ציבורית? גם כאן נדרשת יכולת ניהול, גם כאן יש לקבל החלטות כואבות, גם כאן נדרש לתכנן דברים קדימה ולא לפעול בשליפות, גם כאן יש לסמן יעדים, לעמוד בהם ולהימדד על סמך היעדים ועל סמך הביצוע. את כל זה אביגדור ליברמן הוכיח בהיותו מנכ"ל משרד ראש הממשלה, ואני בטוח שאף אחד, גם בבית הזה, לא יפקפק ביכולתו של האיש הזה וייזכר בתקופה ההיא. את כל זה אביגדור ליברמן ביצע בהיותו פעמיים שר בממשלות שרון, שר התשתיות ושר התחבורה, ולא אתחיל לפרט את כל ההישגים שאז השר ליברמן, ובעתיד השר ליברמן, השיג למדינת ישראל. הוא אף זכה מפי אריאל שרון לתואר של שר השנה ב-2003.
אם אמשיך לפרט את כל התכונות המקצועיות והביצועיות של אביגדור ליברמן, נעשה לו עוול, אבל אתם, רבותי חברי הכנסת שמתנגדים לכניסתו לממשלה, עושים עוול למדינה. בואו נעזוב עכשיו את הפאתוס, להציל את המולדת, אך תסכימו אתי שכל אחד, כל איש ביצוע, כל בעל יכולת, כל מקצוען, כל בעל חזון חייב להיות בפנים ולא לשבת על הגדר ולחכות, מה יקרה אם.
אז מה שאתם בעצם אומרים – ההתנגדות שלכם לכניסתנו, לכניסת ישראל ביתנו לממשלה - - -
היו"ר אמנון כהן:
תסתובב לצד השני עכשיו, ליברמן. הצלמים צריכים לעבור לשם.
סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו):
אתם מחלישים את המדינה; אתם גורמים קרע במקום אחדות; אתם מעבירים מסר של חולשה לאויבים שלנו – שאנחנו לא מאוחדים נוכח הסכנה הקיומית. גם ככה לעתים קרובות אנחנו רואים מתקפות עלינו, אפילו מצד ידידות שלנו בעולם, שמרשות לעצמן לאיים עלינו, ואני לא אתפלא אם יתחילו להטיל עלינו סנקציות במקום על ה"חיזבאללה", על "חמאס", על אירן ועל סוריה. לא כך צריך להתנהג בעת משבר לאומי, אלא להיזכר בהיסטוריה, איך מנהיגים אופוזיציונרים התנהגו בזמן משבר – פשוט הצטרפו לממשלה ונתנו כתף ויד.
נכון שאביגדור ליברמן לא המציא את בעיית הגרעוּן, כמו שטוענים בלעג כמה מחברי הכנסת – זה בסדר, כי לעג זה בערך מה שנשאר לכם. הוא גם לא המציא את ציר הרשע שמאיים להשמיד את מדינת ישראל, וגם לא את אובדן כושר ההרתעה שלנו בעולם, בעיקר נוכח המערכה במלחמת לבנון, הוא גם לא המציא את בעיית ה"קסאמים" שנופלים יום-יום על שדרות ועל יישובי עוטף-עזה, ולא את התחמשותו המחודשת של ארגון "חיזבאללה" בצפון, גם לאחר המלחמה. ליברמן לא המציא את ההברחה המסיבית של נשק לעזה וללבנון מסוריה ומאירן, וגם לא את הדיווחים המדאיגים של כוחות הביטחון שלנו, המתריעים על סכנה קיומית למדינת ישראל.
על פניהם, כל הדברים האלה ידועים, ועדיין, אביגדור ליברמן כבר שנים, באופן שיטתי, מדבר על כך שמדינת ישראל נתונה במירוץ נגד הזמן על עצם קיומה. כבר בשנת 2000 הוא דיבר על אירן. אז זה עורר גיחוך במקרה הקל ביותר. אמרו שהוא חולם, ועוד כל מיני ביטויים שאני לא רוצה לחזור עליהם. כמו שאומרים, אין נביא בעירו. עכשיו, משום מה – אם היה למנהיגים חזון, הם היו מקימים כבר אז את המשרד הזה לאיומים אסטרטגיים. אבל החזון, כמובן, הוא לא נחלת רבים.
גם היום, כשהוא מדבר על שיטת הענישה בעזה – לפני כמה חודשים דיבר על זה, ושוב היתה התלהמות: איך הוא מעז להגיד שמי שצריך לשאת באחריות זה אסמאעיל הנייה, שצריך להפוך את הבית שלו למגרש כדורגל. איך הוא מעז. ופתאום, ראו זה פלא: שרי קדימה, כעבור חודשיים, נכנסו לאותו שוונג, לאותה פרדיגמה, וגם הם אמרו שהענישה צריכה לבוא מלמעלה, ולא מלמטה.
אני אומר לכם מהיכרותי את האיש – ואני בטוח שגם רבים מכם מכירים אותו – הוא יעשה את העבודה כמו שצריך, קודם כול לטובת אזרחי מדינת ישראל וביטחונם, ורק אחר כך כדי לרצות את אומות העולם. יש לי רק בקשה אחת מכם, רבותי המתנגדים: תנסו להפריע כמה שפחות, כי אתם משחקים לידי אויבינו, וזה לא ייסלח.
דיברתי על כך שהאיש מתאים לעמוד בראש המשרד הזה ולהתמודד עם האיומים הקיומיים על מדינת ישראל, אז למה בעצם ההתנגדות עזה כל כך? אולי זה נובע מכך שישראל ביתנו קבעה נורמות חדשות בעצם קיום המשא-ומתן לכניסתה לממשלה: בלא תנאים, בלא מיקח וממכר שבדרך כלל מאפיינים את השלב הזה. הנורמות החדשות בפוליטיקה הישראלית – הרי אצלנו הכול נמדד לפי הכיסאות, לפי המשרדים, סגני השרים, הוועדות – ופתאום, ראו זה פלא, אפשר גם אחרת. זה מעורר פליאה, חשש, פחד, אפילו סלידה.
מה לעשות, אנחנו לא מתמקחים כשמדובר באחריות לאומית. אנחנו לא מוכרים את עצמנו, וגם אי-אפשר לקנות אותנו. אנחנו נכנסים כדי לעזור לראש הממשלה ולאזרחי מדינת ישראל להציל את המדינה, ולא כדי להציל את הממשלה. אבל כל מי שמגדירים את ראש הסיעה – הציונית, סיעה שהביאה 300,000 מצביעים לקלפי – איום אסטרטגי על מדינת ישראל, צריכים להסתכל טוב בראי, כי האיום הזה הולך ומתפוגג ביחס ישר לקבלת כופתאות מצד אותם אנשים.
אני גם מציע לסיעות הקואליציה שלא לנצל את כניסת ישראל ביתנו לממשלה כדי לבוא בדרישות תקציביות מופלגות. אתם לא נראים טוב, תאמינו לי. תחשבו על אחריות לאומית, תשאירו תיקים שזכיתם בהם, אבל תחשבו על טובת המדינה.
לכל אלה שהשוו יהודי ציוני, ראש מפלגה גדולה, עם לה-פן והיידר, מה להגיד? לבי לבי לכם. תראו לאן הידרדרתם, איך איבדתם את הצפון. לא שמעתי את קולכם בזמן מלחמת לבנון, כשחלק מחברי הכנסת היושבים פה היללו את האויבים המרים ביותר של מדינת ישראל, נסראללה והנייה; אשר נסעו לסוריה וללבנון, לאויבים שלנו, המשתפים פעולה עם משעל, שיש לו דם על הידיים. אני לא חושב שיש מישהו במדינת ישראל – אפילו בקרב התומכים שלכם – שמזדהה עם הביטויים שלכם. אבל זה בסדר. בינתיים נהייתם חמישה, ספק אם בקדנציה הבאה תעברו את אחוז החסימה.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
תלוי מה הוא יהיה.
סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו):
בסדר, מה שלא יהיה. אפילו אם הוא יישאר ככה.
אני גם רוצה לפנות בהזדמנות זו לאזרחי מדינת ישראל הדוברים ערבית: אתם שולחים לכנסת נציגים שאמורים להגן על האינטרסים שלכם, לדאוג לרווחתכם, לשיפור תנאי המחיה שלכם, להשכלה של ילדיכם ועוד, ובמקום זה אתם מקבלים חברי כנסת אשר דואגים לבריאותם ולהצלחתם של נסראללה ושל הנייה, אשר נוסעים לבקר במדינות אויב ומנהלים דו-שיח עם אויבים שלנו.
אתם זקוקים לשרים שהם אזרחי מדינת ישראל דוברי ערבית, ולחברי כנסת שיעמידו את ענייניכם בראש סדר העדיפויות ולא ימירו אותם בשום תיק, בשום אירוע או בשום ויכוח, ולא ייזכרו בכם פתאום, לנוכח כניסת פלוני או אלמוני לממשלה, כדי לעורר גילויי גזענות שלא קיימת במציאות וקל מאוד להמציאה יש מאין.
תנו לאחד כמו אביגדור ליברמן – או דומיו, שלצערי הם מעטים – לדאוג לאינטרסים שלכם, ותראו איך המלים יהפכו פתאום למעשים, והעוולות שנעשו לכם – ונעשו לכם עוולות – לאט-לאט יתחילו לקטון.
לבסוף, הרשו לי להביע את שמחתי על כך שמושגים כמו "תכנון אסטרטגי", "חשיבה אסטרטגית" ו"התמודדות עם איומים אסטרטגיים" נעשו שגורים בפיהם של ראש הממשלה, של שרי הממשלה ושל חברי הכנסת, כפי שהם שגורים כבר זמן רב בפיהם של אנשי ישראל ביתנו ושל יושב-ראש המפלגה. מלבד האיום הביטחוני הכבד, שכבר דיברנו עליו, אנחנו צריכים להתמודד עם איומים מהבית בתחומי החברה, הרווחה, החינוך והנוער. בכל מקום שנשים את האצבע, יש איום. אנחנו צריכים להתמודד עם חוסר היציבות בשיטת הממשל, וזה תורם לאיומים מבית ומחוץ. וגם הנושא הזה עלה בשיא הכובד, גם בזכות – או אולי ברוב המקרים בזכות – מפלגת ישראל ביתנו, ובזכות נכונות ראש הממשלה לדון בכך.
בקיצור, דברים רבים זקוקים לתשומת לב אסטרטגית, ואולי המשרד החדש, שיאייש אותו מהיום איש מצוין, מבשר התחדשות פריחה של מדינת ישראל. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה לחבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב. יעלה ויבוא חבר הכנסת הרב יצחק לוי. חמש דקות לאדוני. אחריו - חבר הכנסת יצחק גלנטי.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, חברי בסיעת ישראל ביתנו, אני מצטער שאביגדור ליברמן יצא, רציתי דווקא לומר לו כמה מלים של שבח.
היו"ר אמנון כהן:
אתה יכול להגיד לו.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אני אומר, אני אומר. אבל אעשה זאת רק בהתחלה, אחר כך אני אשנה ואומר דברים אחרים.
רציתי לומר לסטס, לחבר הכנסת מיסז'ניקוב, שאין לנו חילוקי דעות בכל הקשור לכשרונות של אביגדור ליברמן. מתוך 14 הדקות שדיברת, דיברת אולי ארבע, חמש או שש דקות על כשרונותיו, וזה בסדר גמור. אנחנו מסכימים שמדובר באדם מוכשר, אדם בעל יכולת, אדם בעל יכולת ניהול, אדם בעל יכולת ארגון, אדם בעל יכולת חשיבה, אדם שהצליח בתפקידיו הקודמים – אבל הוא נכנס למיטה חולה. הוא נכנס לממשלה חולה. הוא נכנס ללא-משרד. אין משרד. הוא ישב במשרד ראש הממשלה ויוזמן לישיבות – ואביגדור ליברמן יודע את זה, כי הוא מכיר את עבודת הממשלה.
היו"ר אמנון כהן:
אתה לא סומך על אביגדור? היו לו כמה משרדים ביד, לא אחד.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
לא, אני לא חושב כך. אני חושב שאביגדור ליברמן עושה טעות חמורה ביותר בכך שהוא נכנס לממשלה - - -
ישראל חסון (ישראל ביתנו):
כבוד הרב, אולי תצטרפו ותעזרו לתת לו את הסמכויות הדרושות.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אנחנו לא נצטרף; אגיד לך למה. זה החלק השני של הנאום שלי, אבל הזמן פשוט בורח. תיכף אומר מדוע. קודם כול, הסמכויות של אביגדור ליברמן קטנות מאוד. אין לו משרד. יהיו לו עוזרים – יאשרו לו חמישה עוזרים, שבעה עוזרים, שמונה עוזרים. הוא יעבוד מול המועצה לביטחון לאומי, שאני לא יודע עד כמה מתחשבים בה. עד עכשיו בכל אופן לא התחשבו בה, אז עכשיו, כשאביגדור ליברמן יפנה אליהם, כל פעם תהיה ידיעה קטנה בעיתון שליברמן הופיע במועצה לביטחון לאומי, והוא הלך ודיבר, והלך ועשה – נו, מה עוד? הרי הוא לא שר הביטחון, הוא לא שר החוץ והוא לא ראש הממשלה; אז יהיה עוד אחד בצוות.
ישראל חסון (ישראל ביתנו):
כזה איש מוכשר נופל בפח כל כך ברור?
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
זאת הבעיה, שזה קורה. אתן לך רשימה של אנשים מוכשרים שנפלו בפח. אביגדור ליברמן מוכשר מאוד, אבל הוא לא המוכשר הראשון במדינה. תודה שהיו עוד כמה, ותודה שהיו עוד כמה מוכשרים שנפלו בפח, ונפלו בפחים עמוקים, וזה מה שהולך לקרות לאביגדור ליברמן, שלצערי הרב הסתנוור מ-11 המנדטים שלו. הוא רוצה להיות ראש הממשלה, ומבחינתי זה בסדר, אבל הוא עושה קפיצת דרך לא נכונה וקופץ למקום הלא-נכון.
הוא קופץ לממשלה חולה, מלאת שחיתות. מה הוא יעשה בעוד כמה חודשים, כאשר ועדות החקירה למיניהן יתחילו להוציא את הדברים? איפה הוא ישב? מה הוא יעשה שם? מה יעשה אביגדור ליברמן כאשר בשנה הבאה דוח העוני יראה שהעוני לא פחת, אלא גדל, כפי שרואים בתקציב – הקפאת קצבאות הביטוח הלאומי, ועוד כל מיני גזירות? לאיזו אג'נדה הוא נכנס? אין לממשלה אג'נדה. מרגע שההתכנסות נפלה, קדימה כבר לא מפלגה. קדימה קמה אך ורק על סמך ההתכנסות, לא יותר מזה. ברגע שאין התכנסות, אין לממשלה אג'נדה, ואביגדור ליברמן נכנס לממשלה של אפס אג'נדה, של אפס תוכנית. מחפשים תוכנית מדינית.
ממש ריחמתי אתמול על עמיר פרץ. הוא ישב ואמר: אנחנו נחפש תוכנית מדינית. אין לנו, אבל נחפש. אנחנו חייבים למצוא, כי אם לא, מה נעשה בממשלה? שמעתם שר ביטחון שמדבר בסגנון הזה? אבל הוא אומר את האמת. הוא אומר את האמת על הממשלה. אז ממשלה שהיא עכשיו ככה, על ניוטרל, לגמרי על ניוטרל, ולא יודעת איך להתחיל ולא יודעת עם מה להתמודד – אביגדור ליברמן, האיש המוכשר הזה, שאם היו לו קצת סבלנות וקצת יותר אורך רוח היה הופך למנהיג חשוב במדינת ישראל, הולך להיות חלק מממשלת נפל.
הדבר הזה ייזכר לו. יגידו: אביגדור ליברמן היה חלק מזה. ממשלת נפל ממש. חבל על אביגדור ליברמן. אני מצטער. אני לא מצטער על כך שהממשלה קיבלה עוד מנת חמצן. יש מנת חמצן עוד לכמה חודשים, התקציב יעבור ויהיה בסדר. בעוד חצי שנה, בעוד ארבעה חודשים, תבואנה הוועדות, יבואו הדברים.
היו"ר אמנון כהן:
נא לסיים, אדוני.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אני כבר מסיים, אבל אני חושב שמה שאני אומר מעניין.
היו"ר אמנון כהן:
מעניין מאוד.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
תן לי עוד דקה או שתיים, כי הפריעו לי פה. אני אומר שזה בסדר שישראל ביתנו נותנים עוד מנת חמצן לחולה הזה, שבסופו של דבר, אדוני שר הבריאות, אין לך תרופה בשבילו, בשביל החולה, הממשלה. קיבלת עכשיו עוד משהו. אבל אני מצטער על מנהיגותו של אביגדור, שהולכת וחולפת לה. חבל, חבל.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. חבר הכנסת יצחק גלנטי.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר אמנון כהן:
לפני כן, הודעה לסגן מזכיר הכנסת. בבקשה.
סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי בהתאם לסעיף 142ב לתקנון הכנסת, חבר הכנסת אפרים סנה מודיע, שאם יתמנה לסגן שר הביטחון, יועברו הצעות החוק שיזם לחברי הכנסת האלה:
לחברת הכנסת אורית נוקד – הצעת חוק המרכז להנצחת ההעפלה, התשס"ו-2006, פ/660/17; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – אשפוז סיעודי), התשס"ו-2006, פ/908/17; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – עדכון התוספת החמישית), התשס"ו-2006, פ/372/17; הצעת חוק בית העצמאות, התשס"ו-2006, פ/651/17; הצעת חוק ניסויים רפואיים בבני-אדם, התשס"ה-2005, פ/3241/17; הצעת חוק הקמת בית-חולים בקריות, התשס"ה-2005, פ/3104/17.
לחבר הכנסת מתן וילנאי: הצעת חוק עיגון זכויות החקלאים בקרקע, התשס"ו-2006, פ/952/17.
לחברת הכנסת נאדיה חילו: הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (אישור אוטומטי לתכשירים אשר אושרו במדינות מוכרות), התשס"ו-2006.
חברי הכנסת אורית נוקד, מתן וילנאי ונאדיה חילו הביעו בכתב את הסכמתם לשמש מציעי הצעות החוק במקום חבר הכנסת אפרים סנה, כנדרש על-פי התקנון.
היו"ר אמנון כהן:
חילק את כל הירושה.
הודעת הממשלה על צירוף שר לממשלה ועל מינוי סגן שר
היו"ר אמנון כהן:
אני רוצה לציין, שאחרי חבר הכנסת יצחק גלנטי ידבר חבר הכנסת יעקב ליצמן, ואחריו תדבר חברת הכנסת זהבה גלאון. בבקשה, אדוני, חמש דקות.
יצחק גלנטי (גיל):
אדוני היושב-ראש, כבוד שר הבריאות, חברי הכנסת הנכבדים, ברגע שמפלגת ישראל ביתנו תיכנס לקואליציה, וחבר הכנסת ליברמן יקבל את משרת השר לעניינים אסטרטגיים, יוגדל התקציב לצורכי ביורוקרטיה ביטחונית ולא לאמצעים ביטחוניים פיזיים, והדבר ייעשה על חשבון האג'נדה החברתית אשר על-פיה סיעת הגמלאים פועלת.
סיעת העבודה ויתרה על אג'נדה מדינית וחברתית בהינף יד, תמורת האופציה של ניקוי מחדלי מלחמת לבנון מהתודעה הציבורית, וכדי שהמנהיג שלה יוכל לנסות לנקות את כפיו מהמחדלים אשר רודפים אותו בימים אלו.
ראש הממשלה מלא הבטחות כרימון, אך עד כה טרם מילא את התחייבויותיו לשר הגמלאים. מנגד הוא כבר מבטיח את משרד הרווחה למפלגת העבודה. ראו זה פלא, היה מוסכם שאין מינוי סגני שרים, והנה, בלא כל התייעצות קואליציונית, סוכם על מינוי סגן לשר הביטחון ממפלגת העבודה. אנו רואים כי קדימה נותנת פרסים למתנגדים לה מתוך הקואליציה. אם זאת הדרך, לבעוט בתומכים, אין לצפות ממפלגת הגמלאים שתשמש אצבע בטוחה בהצבעות הקואליציוניות.
ישראל ביתנו לא יצאה עד כה בשום הצהרה על סדר-יום חברתי שיחייב אותה הן לציבור הרחב הן למפלגות החברות בקואליציה. ההצהרות המדיניות-הביטחונית של ישראל ביתנו, ברוח "תנו לנו להראות לכם איך צריך לנהל יחסי חוץ וביטחון מול האירנים", הן הצהרות מאחזות עיניים, שסכנתן מרובה מתועלתן. לא הצהרות של הבל פה נחוצות לנו; ההרתעה לא תבוא מדקלרציות נבובות, אלא מפעולות חשאיות וממדיניות חוץ נבונה. במצב הגיאו-פוליטי הנוכחי לא יהיה מן החוכמה לצרף לקואליציה את ישראל ביתנו עם מצעה הנוכחי. אשר על כן, אצביע נגד צירוף ישראל ביתנו לקואליציה.
לסיעות הערביות בכנסת אומר, שאילו היתה התייחסותן למדינה חיובית יותר, והן היו מגנות את הפעולות הרצחניות של אויבינו, ספק אם ישראל ביתנו היתה יכולה להציג את מצעה הקיצוני. תודה רבה לכם.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה לחבר הכנסת יצחק גלנטי. בבקשה, חבר הכנסת יעקב ליצמן. יש לך עד עשר דקות. אחריו - חברת הכנסת זהבה גלאון. בבקשה, אדוני.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מאוד מכבד את איווט ליברמן כאיש, כאדם ששימש בעבר גם שר וגם מנכ"ל. אבל אני רוצה להודיע לאיווט, שהוא נכנס לקואליציה של 60, והוא הולך להיות בטל בשישים.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אביגדור.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
כל זמן שהוא לא שר, אני אקרא לו איווט, אחר כך נראה. הקואליציה הזאת מאוד מוזרה לי. זה לא סוד, כולם מדברים אתנו על קואליציה. כשיצאתי מהארץ לכמה ימים, שמעתי שרצו להדיח אותי. היתה מסיבה בבית של השגריר בבייג'ין, ושאלו אותי אם אני מבין סינית. אמרתי שכן. שאלו אותי מאיפה. אמרתי שראש הממשלה מדבר אתי סינית כל השנה.
קריאה:
- - -
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
זה המשא-ומתן. אומרים: משא-ומתן. אחר כך אומרים לנו: רגע, אולי בכל זאת נגיע להסכמה, אבל גם אם נאמר לך אתמול כך וכך, היום זה אחרת. זה קרה כבר פעמיים.
עכשיו אני רוצה סתם להזכיר לכם על אילו סעיפים מדובר. בהסכם הקואליציוני של מפלגת העבודה, וגם של ש"ס, כתוב שלא ישנו חוק-יסוד בלי הסכמת כל השותפים. בהסכם של ש"ס זה סעיף 45. רבותי, שינוי שיטת הבחירות זה חוק-יסוד. עד כמה שזכור לי, גם מפלגת העבודה וגם ש"ס הצביעו נגד. זה קיום ההסכם?
היו"ר אמנון כהן:
בסינית.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
דבר שני, אומרים לנו: יהדות התורה, אנחנו ניתן לכם חוק חינוך חרדי. אני לא מבין, מה פירוש "ניתן לכם"? הרי כבר הבטחתם את זה לש"ס, אתם חייבים כך או כך לעשות את זה. בהסכם של ש"ס כתוב מלה במלה "חוק חינוך חרדי". למה הוא לא רוצה לתת את זה לש"ס? מה הוא בא להבטיח לי את זה? אי-אפשר למכור אותו מגרש פעמיים.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אפשר, אולמרט מכר אותו מגרש פעמיים.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
לא, אל תכניס אותי לדברים אחרים. כרגע אני מדבר על שטר חתום עם שתי מפלגות.
עכשיו אני מגיע לסעיף השלישי. בסעיף 13 עם ש"ס כתוב: "תבוטל הוראת השעה בהצעת חוק ההסדרים במשק המדינה לשנת 2006, הקובעת המשך הפחתה בקצבאות הילדים". זה מבוטל וקוים. בחלק השני של הסעיף כתוב: "וכן ההוראה הקובעת את הקפאתן הנומינלית של קצבאות הילדים בעלות המוערכת ב-680 מיליון שקל". זה נחתם לפני שלושה חודשים על-ידי ש"ס וקדימה, שלא יבטלו את ההצמדה, שתהיה הצמדה של קצבאות הילדים. נדמה לי שעם הגמלאים יש אותו הסכם על קצבאות זיקנה. מבטלים היום את מה שהניחו כאן לפנינו היום. זה בוטל. זה קיום ההסכם? שלושה חודשים, וש"ס הצביעה נגד זה בממשלה, אמרו שגם בכנסת. אני לא מבין, אם אי-אפשר לקיים הסכמים, איך אפשר לעשות חדשים? זה לגבי המשא-ומתן הקואליציוני.
אני הבנתי, וכך אמרו לנו כל השנים, שהאיום האסטרטגי הגדול במדינה הוא שאין מספיק יהודים, שיש בעיה דמוגרפית. מה הפתרון לבעיה הדמוגרפית? שיהיו יותר ילדים יהודים. ומה עושה הממשלה? אם לאיווט ליברמן בהסכם כתוב שהשר ליברמן יכין ויגבש תהליך מסודר לקבלת ההחלטות הנוגעות לאיום האסטרטגי, דבר ראשון שהוא צריך לעשות זה להחזיר את קצבאות הילדים. מה יותר טבעי מזה לפתרון האיום האסטרטגי והבעיה הדמוגרפית? זו הבעיה הגדולה כרגע במדינה.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
עידוד הילודה.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
אם לא החרדים בירושלים - אני אומר את זה פעם שלישית מעל במת הכנסת - ראש העיר היה נוסייבה. החרדים מביאים לרוב בעיר, 55% או 60% הילדים במוסדות החינוך. אם הבעיה הדמוגרפית היא הבעיה האסטרטגית, למה צריך משרד? אין לי בעיה אם איווט רוצה להיות שר. אין לי בעיה, אבל שיחזירו את קצבאות הילדים.
לא יעלה על הדעת שמפלגת שינוי ירדה מהמפה הפוליטית, אבל מדיניות שינוי חיה וקיימת. היא ממשיכה בכנסת הזאת. אסור לדבר על קצבאות ילדים, אסור שיהיו משפחות גדולות. בסין אני מבין, בסין יש רק ילד אחד, כך אומרים. הצמיחה בסין היא 10% פלוס בשנה.
רן כהן (מרצ):
בין 10% ל-14%.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
לא, 10%, זה מה שנאמר לי.
רן כהן (מרצ):
- - -
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
השנה זה 10%, והם טוענים שזה הרבה מדי. הם לא יודעים איך מורידים את זה. אני אמרתי שאני אלמד אותם איך יורדים ל-4%, אבל שהם ילמדו אותי איך הם עולים ל-10%.
רן כהן (מרצ):
זה ההבדל בין יהדות התורה למרצ - - -
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
בסין. תודה רבה. אם ידעת לעשות את זה בסין, תעשה את זה כאן.
רן כהן (מרצ):
- - -
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
לכן, רבותי, מכל הסיבות האלה, אני בטוח שאתם לא חולמים אחרת מלבד שנצביע נגד צירוף איווט ליברמן לממשלה.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
- - -
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
אני רק אומר עוד מלה אחת על שינוי שיטת הבחירות. אנחנו ראינו בקדנציה הנוכחית, שמפלגה גדולה יכולה להציע 10% חסימה, וביום בהיר לרדת ל-10, 12 מנדטים. לכן הייתי מציע למפלגת קדימה שלא תמהר להעלות את אחוז החסימה בכל כך הרבה אחוזים, כי בהחלט יכול להיות מצב שיגיע הזמן שהיא לא תעבור את אחוז החסימה. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה, אדוני חבר הכנסת יעקב ליצמן. חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה; חמש דקות. אחריה - חבר הכנסת עבאס זכור.
זהבה גלאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הכניסה לממשלה של חבר הכנסת אביגדור ליברמן, של האיש הבלתי-מרוסן והבלתי-אחראי, היא כבר לא "סרק סרק" מבחינתי, היא ניסיון ממשי להתנקש בדמוקרטיה הישראלית, וזאת בגיבויה של מפלגת העבודה. זו מפלגה שהיא כבר מזמן לא מפלגת העבודה. כל מה שמעניין אותם הוא סידור עבודה, ג'ובים, תפקידים והישרדות פוליטית.
יש לי הרבה ביקורת על העמדות של חבר הכנסת ליברמן, ואין לי ציפייה ממנו, אני מודה. אבל מפלגת העבודה, שמאפשרת את צירופו לממשלה, התגלתה אתמול במלוא עליבותה. מפלגה שאנשי השלום, ואני מכניסה אותם עכשיו למרכאות - בוז'י, סנה, יולי תמיר - נתנו לגיטימציה לכניסה לממשלה לפוליטיקאי הכי כהניסט בארץ. אני אומרת לכם את זה, חברי חברי הכנסת. יש תחרות קשה מי נושא בתואר, אבל בדבר אחד אביגדור ליברמן זכה: הוא היום הפוליטיקאי הכהניסט ביותר בכנסת, אביר הטרנספר של אזרחי ישראל הערבים. האיש הזה, שמטיף לשנאת זרים, שמזלזל בדמוקרטיה, מקבל לגיטימציה ממפלגת העבודה לכהן בממשלה שהם שותפים לה? מפלגת העבודה, שהבטיחה רק לפני הבחירות שלא ישבו בממשלה אחת עם אביגדור ליברמן - אני זוכרת את ההבטחות של עמיר פרץ. השר עמיר פרץ מוציא שם רע לפוליטיקאים, להתחייבות של פוליטיקאים ולמלה של פוליטיקאים.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
למען ההגינות - - -
זהבה גלאון (מרצ):
נכון. צודק חבר הכנסת זחאלקה, שאר ההבטחות, לעומת זאת, זכו גם הן לאותה אמינות.
אם כן, לאיזו ממשלה בדיוק מצטרף עכשיו אביגדור ליברמן? איפה האופק המדיני? איפה החזון החברתי? איזו תקווה מציעה מפלגת העבודה? איזו תקווה מציעה הממשלה הזאת, שמדברת על האיום האירני? עכשיו בכלל האיום האירני תופח לממדים של איום. עד עכשיו הוא היה קיים, ישנו, איננו. עכשיו, ברגע שאביגדור ליברמן יהיה אחראי לאיום האירני, בכלל ינפחו את הסכנה האירנית כדי להצדיק את התפקיד שלו.
חברי חברי הכנסת, אני חייבת לומר שאני רואה למעלה, ביציע האורחים, את חבר הכנסת ליברמן מחייך מפה לפה עם אורחים שבאו לברך אותו, כך אני מניחה, על בחירתו לממשלה. הוא שמח, מדרך הטבע, ועליז. אני מודה שאנחנו היום חרדים לעתידה של הדמוקרטיה הישראלית. כי מבחינתי, צירופו של חבר הכנסת ליברמן לממשלה הוא סכנה לעתידה של הדמוקרטיה בישראל. חברי הכנסת שייתנו היום יד ויצביעו בעד, ייתנו לגיטימציה לפוליטיקאי שמחזיק היום בדעות הכי בעייתיות במדינת ישראל, בעיני, פוליטיקאי שהיידר ולה-פן צמחונים לידו מבחינת תפיסת העולם שלו.
אני רוצה להביא לכם כמה דוגמאות. זהו חבר הכנסת שהציע, למשל, לחלק את הגדה לארבעה קנטונים, בלי שתהיה יכולת תנועה ביניהם. אני מניחה שממשלה שתעשה הסדר עם הפלסטינים תתבסס על התוכנית הזאת. זה האיש שדוגל בהרחקתם של 20% מאזרחי המדינה אל מחוץ לתחומה. קוראים לזה שינויי גבול, כמובן, כדי שלא לקרוא לזה טרנספר. האיש הזה, שרואה בערביי ישראל אזרחי המדינה גיס חמישי שמטרתו לחסל את המדינה. מי שהשווה את חברי הכנסת הערבים למשתפי פעולה עם הנאצים והביע תקווה שיוצאו להורג - זה האיש שהולך להיות השר הממונה על האיום האסטרטגי במדינת ישראל?
אני רוצה להזכיר לכם, חברי חברי הכנסת, שכשהמפלגה של היידר נכנסה לממשלת אוסטריה, ממשלת ישראל החזירה את השגריר שלה לאות מחאה. עכשיו, כשבמדינת ישראל המקביל הישראלי למפלגות ניאו-נאציות באירופה מקבל תפקיד בכיר, מפלגת העבודה וכנסת ישראל נותנות לכך יד וירימו יד?
למה הפכנו, חברי חברי הכנסת?
היו"ר אמנון כהן:
את צריכה לסיים, גברתי.
נסים זאב (ש"ס):
ההשוואה חמורה מאוד.
זהבה גלאון (מרצ):
אני לא משווה. אני טוענת שחבר הכנסת ליברמן גרוע יותר. אני טוענת שהיידר ולה-פן צמחונים מבחינת תפיסת העולם שלהם מול חבר הכנסת ליברמן. תודה, אדוני.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. חבר הכנסת עבאס זכור, בבקשה. גם אתה חמש דקות. אחריו - חבר הכנסת מוחמד ברכה. לאחר מכן - חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. בבקשה, אדוני.
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, מובן מאליו כי לממשלה הנוכחית אין תוכנית ברורה ומטרה ידועה, לא בתחום המדיני ולא בתחום החברתי. כל מאמציה נעשים אך ורק לצורך ההישרדות וכדי לשמור על כיסאות שריה. הפליאה אותי יותר עמדת מפלגת העבודה, שעושה בדיוק הפוך ממה שהבטיחה לבוחריה, ובגדה וממשיכה לבגוד בהם, במיוחד בבוחריה הערבים. לכן הגיע הזמן שתפסיקו להאמין בדרכה ותענישו אותה.
ברצוני לשאול את השר עמיר פרץ: איפה תוכנית השלום והפתרון לסכסוך הישראלי-הפלסטיני? איפה הבעיות החברתיות והטיפול בהן, כשעל סמך המצע הזה הצביעו הבוחרים למפלגת העבודה?
היום כולנו קראנו ב"ידיעות אחרונות" את סיפורה המזעזע של הילדה בת ה-13 מקריית-גת, שגונבת כדי לעזור למשפחתה לאכול. זו דוגמה קטנה למה שקורה במדינה, במיוחד במגזר הערבי, שרובו נמצא מתחת לקו העוני.
לצערנו הרב, מאז הקמת הממשלה הנוכחית לא ראינו אלא ימים של מלחמה והרס, מדיניות של כוחנות וחיסולים, של סגר והענשה קבוצתית - הן כלפי העם הפלסטיני, הן כלפי העם הלבנוני והן כלפי האזרח הישראלי. במקום לפתוח ערוצי הידברות עם מדינות ערב, ממשיכה הממשלה בדרך הכוח והאיומים - גם נגד הפלסטינים והלבנונים וגם נגד סוריה. היום אנחנו מקבלים מהממשלה עוד סטירת לחי לכל המאמינים בשלום, המאמינים בשכנות טובה ובשוויון זכויות בין יהודים וערבים במדינה, בכך שהיא החליטה על צירוף ליברמן, הידוע בדעותיו הגזעניות והקיצוניות נגד הערבי כערבי וקורא לגירוש ערבים מהמדינה.
לא מובן לי מה המשותף בין העקרונות והדרך של מפלגת העבודה לבין ישראל ביתנו. אני בטוח כי כניסת ליברמן ומפלגתו לממשלה תביא רק אי-יציבות והסלמה באזור, וגם בתוך המדינה. זה מוכיח כי פניה של הממשלה רק לכיוון המלחמה.
אני סומך על מה שאמר החבר מישראל ביתנו, שהוא מודה לכל חברי הכנסת שעשו פרסומת לליברמן. גם אני מודה לו על ההתבטאויות שלו, שמעוררות את הציבור הערבי. אם אדון ליברמן רואה ב-1.5 מיליון ערבים איום אסטרטגי, אני אומר לליברמן: בשנת 2025, בעוד 20 שנה, יהיו בארץ 3 מיליוני ערבים, וזאת דרך השימוש בנשק האסטרטגי, החוקי, שמותר לנו להשתמש בו כערבים. מעל במת הכנסת אני קורא לערבים להפעיל את המפעל האסטרטגי, ואומר: אם מותר באסלאם להתחתן עם יותר מאשה אחת, אני אומר כתגובה לליברמן שהמותר הופך לחובה, במיוחד בזמן הזה ובמדינה הזאת - להתחתן עם יותר מאשה אחת, וכל אשה תביא יותר מעשרה ילדים.
מוחמד ברכה (חד"ש):
- - -
יובל שטייניץ (הליכוד):
איזה יופי יהיה לנשים, לחמש נשים יהיה בעל אחד. אתה דואג לזכויות הנשים.
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל):
ארבע. אני אדאג לזה, כן.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
כמה נשים יש לך?
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל):
עד עכשיו אחת, אבל יהיו לי ארבע, בעזרת השם.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
מתי תתקן את זה?
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל):
אני קורא בערבית לכל הצופים הערבים, במיוחד לנשים הערביות.
יובל שטייניץ (הליכוד):
דרך אגב, זאת עבירה על החוק.
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל):
(נושא דברים בשפה הערבית; להלן תרגומם לעברית:
אם האשה הערבייה, הפלסטינית בפלסטין, בלבנון ובסוריה יכולה לשאת, לסבול ולהתגייס בשביל לשרת את הסוגיה הפלסטינית והאומה הערבית, אז על האשה הערבייה שבתוך גבולות 1948 להיות סובלנית ולהיחלץ מהסוגיות הנפשיות. ואני מסיים בציטוט מדברי הנביא מוחמד שאמר – לא אני אומר את זה, אלא הנביא מוחמד – "תרבו ותתרבו, כי אני אתגאה בכם מול כל האומות ביום הדין". וזו התגובה הכי אדירה שאנחנו יוכלים להגיב על האיום האסטרטגי של ליברמן ואחרים כמותו. אנחנו ממשיכים בדרך הזאת בעזרת השם.)
היו"ר אמנון כהן:
תודה. חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
יובל שטייניץ (הליכוד):
המחוקק מטיף לעבירה על החוק מעל במת הכנסת. זאת עבירה על החוק נגד ביגמיה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה לכל המעירים. יש דרכים להתלונן, אם צריך. תודה רבה. חבר הכנסת ברכה, בבקשה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני לא יכול לעלות על הדוכן אחרי הדברים ששמעתי מחברי, חבר הכנסת זכור - אני דוחה מכול וכול את האמירה על שימוש ברחם האשה כנשק ושימוש באשה כנשק. יש לנו מערכה קשה מאוד מול הגזענות ומול האפליה. את המערכה הזאת נעשה מתוך כבוד לכל האזרחים ולכל המרכיבים של החברה, במיוחד לחלקים המופלים ביותר, ואני מתכוון לנשים. הנשים והגברים הם שותפים למערכה למען צדק, למען שלום ולמען שוויון, והרחם של האשה אינו נשק ולא ניתן לבוא ולבטא את הדברים האלה בצורה כזאת מעל דוכן הכנסת. החופש האישי של כל אחד וחופש הפולחן זה דבר שנתון לו, אבל להשתמש בזה כמרכיב וכאקט פוליטי, אין לזה מקום.
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל):
זה לא אקט פוליטי.
מוחמד ברכה (חד"ש):
המערכה נגד הליברמניזם והגזענות היא מערכה נגד הגזענות. לא צריך להשתמש באשה או ברחם האשה ובבחירה האישית עם מי להתחתן ועם מי לא להתחתן כבאקט פוליטי.
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, בדברי בעת הגשת האי-אמון היום אחר-הצהריים השתמשתי - כדי להמשיל את העובדה שהגזענות נגד ערבים לא נפסקת שם אלא מתגלגלת גם לחלקים אחרים בציבור - בשיר של ברכט; האמת שקראתי את זה בספר של ברכט, אבל השיר עצמו הוא לא של ברכט אלא של כומר פרוטסטנטי, מרטין נימלר. ציטטתי את הרעיון של השיר מהזיכרון, אז אני רוצה לקרוא אותו בפני הכנסת ובפני הציבור.
מרטין נימלר הוא כומר פרוטסטנטי שכתב את השיר הזה - לא הרמתי את קולי: בגרמניה לקחו הנאצים תחילה את הקומוניסטים; אני לא הרמתי את קולי כי לא הייתי קומוניסט. ואז הם לקחו את היהודים, ואני לא הרמתי את קולי כי לא הייתי יהודי. ואז הם לקחו את חברי האיגודים המקצועיים, ואני לא הרמתי את קולי כי לא הייתי חבר איגוד מקצועי. ואז הם לקחו את הקתולים, ואני לא הרמתי את קולי כי הייתי פרוטסטנטי. ואז הם לקחו אותי, אך באותה עת כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו למעני.
אני כמובן לא מאחל לחברה הישראלית, שבאחת מפינות ההיסטוריה אנשים ימצאו את עצמם בלי יכולת שמישהו ירים את קולו למענם כשבאים להתנכל להם ולהתעמר בהם ולשלול את זכויותיהם ולנהל מדיניות של גזענות כנגדם.
בגלל זה אמרתי, בהקשר ההוא, שמי שחושב שכניסתו של ליברמן היא בעיה של הערבים, טועה. מובן שזה מדאיג אותנו, אבל אנחנו כל כך בטוחים בעצמנו ובשורשים שלנו, שלא ליברמן, בעת נחיתתו בארץ הזאת, יכול לאיים על קיומנו, ולא ליברמן, אחרי שהוא יעוף מכאן - הכוונה בעיקר מהפוליטיקה - יכול לאיים עלינו.
יש שלושה מעגלים של איומים: מעגל של הפגיעה או הערעור על הלגיטימיות של ההשפעה על החלטות והשותפות בהחלטות ובהכרעות; ויש רמה אחרת - לערער על עצם הזכות שלנו להיות מיוצגים; ויש גם הרמה הנמוכה ביותר, הגזענית ביותר, שהיא עצם הערעור על קיומנו ועל זכותנו בארץ הזה.
אני רוצה לומר, שהעובדה שיש כאן חברי כנסת ערבים, זאת לא טובה שהרוב עושה למיעוט. אני לא חושב שזאת טובה שעושה מישהו למישהו, אבל אם נאמץ את המושגים האלה, מי עושה טובה וחייב להיות מישהו שעושה טובה לאחר, המיעוט עושה טובה לרוב בעצם ישיבתו כאן. המיעוט המופלה, המוקצה, המנושל מאדמתו, שחווה את הגלות של בני עמנו, ובכל זאת בא לחפש את הלגיטימציה והשוויון כאן, לא לו עושים טובה, אלא בעצם ישיבתו כאן הוא עושה טובה למה שנשאר מהדמוקרטיה בישראל. והיום הדמוקרטיה בסכנה לא בגלל ליברמן, אלא בגלל מי שהכניס אותו לממשלה הזאת. תודה רבה, אדוני.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחריו – חברת הכנסת רונית תירוש. לאחר מכן - חבר הכנסת חיים אמסלם.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה להסתייג ולהתנגד לדברים שאמר ידידי, חבר הכנסת עבאס זכור. אני לא מכיר בתרבות שלנו מישהו שקורא לגברים, לנשים - להתחתן עם כמה נשים. אני לא חושב שצריך לנהל את המאבק הלגיטימי נגד הגזענות ונגד ליברמן במטבעות דמוגרפיים, זה פסול וזה דווקא משחק לידיו. הייתי מרחיב בנושא הזה לולא היה הנושא שבפנינו חמור מאוד; הייתי משתמש בביטוי "מסוכן מאוד", שאסביר אותו בהמשך.
ליברמן הוא פוליטיקאי מסוכן, אין ספק, ועם כניסתו לממשלה הוא הופך להרבה יותר מסוכן. הממשלה הזאת היא ממשלה גרועה, היא ממשלה ימנית, היא ממשלה שלא רוצה שלום, לא רוצה הסדר, לא רוצה אפילו משא-ומתן. עם כניסתו של ליברמן בעוד שעתיים, היא תהפוך לממשלה הרבה יותר גרועה, הרבה יותר מסוכנת.
עצם כניסתו של ליברמן לממשלה מראה שאין פניה של הממשלה הזאת למשא-ומתן, אין פניה להסדר, אלא להסלמה, לעימות, להתנגשות, ואולי גם למלחמה. הצעד שהממשלה נוקטת הוא צעד מסוכן, משום שיש בו מתן לגיטימציה לגזענות נגד האזרחים הערבים ולפאשיזם נגד הדמוקרטיה.
במקרה, ממש במקרה, מצאתי – ואפשר למצוא עשרות כאלה – ריאיון עם חבר הכנסת איווט ליברמן, ואני מצטט כמה משפטים מהריאיון, רק שתבינו.
הוא מתחיל, לפני ששואלים אותו, הוא יורה: "אני לא מאמין בדו-קיום"; אחר כך: "מבחינתי, הבעיה של ערביי ישראל קודמת לבעיה הפלסטינית"; אחר כך, על האזרחים הערבים: "הם רוצים להיות כאן וליהנות מכל היתרונות של מדינה מפותחת, אבל בתוך תוכם הם ללא ספק חלק מהסיפור של הרס מדינת ישראל", וכמובן, אנחנו הופכים לאיום אסטרטגי – והוא היום השר לאיומים אסטרטגיים.
מה הפתרון שלו? "אום-אל-פחם, באקה-אל-ע'רביה, טייבה, הייתי מוותר עליהם ומחליף אותם" – כך הוא אומר – "בהתיישבות יהודית כמו מעלה-אדומים וגוש-עציון. החלק השני יהיה חוק אזרחות חדש, שלפיו לפני שאדם יקבל תעודת זהות" – אני לא יודע, אדם שנולד מקבל תעודת זהות, כך אני מבין, הופך לאזרח – "הוא יחתום על הכרזת נאמנות למדינת ישראל כמדינה יהודית ציונית" - מדינה יהודית וציונית - יישבע "לדגל, להמנון, למגילת העצמאות" – ואולי לליברמן עצמו הוא רוצה שיישבעו – "ויתחייב לשירות צבאי או אלטרנטיבי. מי שלא יחתום" - על כל התנאים האלה, מי שייפול באחד מהמבחנים של ליברמן - "יהיה תושב קבע בלי זכות לבחור ולהיבחר. אלה שני הדברים המרכזיים שלנו לפתרון הסכסוך".
ומה אם זה לא יעבוד? "איך זה ייעשה? קודם כול חייבים להביא הסכמה של הקוורטט ושל מצרים וירדן". ומה אם הם לא יסכימו? "שם יש לנו מספיק כלים ללחוץ עליהם כדי שהם ייתנו הסכמה להסדר מהסוג הזה. חילופי שטחים ואוכלוסיות זה לא פטנט שלי".
ומה הוא מציע, איזו דוגמה? קפריסין, והוא מסביר איך הוא מבין את העניין של קפריסין: "בקפריסין, למשל, עד 1974 גרו טורקים ויוונים ביחד והקיזו דם אחד לשני. ב-1974 הפרידו: טורקים בצד אחד של האי ויוונים בצד השני, וביניהם גדר תיל ומוקשים. אין הסכם שלום, אבל יש ביטחון, יציבות ופרוספריטי". כלומר, ערבים – אזרחים, לא אזרחים, זה לא חשוב – בצד אחד, ויהודים בצד שני; זה אומר הפרדה ושלילת אזרחות.
הוא ממשיך ב"יהלומים" שלו: "כשיש סתירה, הערך של יהודית וציונית מבחינתי חשוב יותר מכל השאר. אנחנו לא מדינה דמוקרטית". ככה הוא מבין את העניינים.
אני יכול להמשיך לצטט לכאן ולכאן. אין ספק שמדובר בפוליטיקאי מסוכן, וכניסתו לממשלה הופכת אותו למסוכן יותר. כי מה היא מסוכנות? לפעמים אומרים: אתה מסוכן, מסוכן. מה היא מסוכנות? מה זה פוליטיקאי מסוכן? מסוכנות, בפשטות, היא מכפלה של רשעות, של רוע וכוח. יכול להיות פוליטיקאי מרושע, אבל חסר כוח - הוא לא כל כך מסוכן. אמרו לנו תמיד: אלה שוליים – על כהנא, על אחרים – אלה שוליים, אין להם השפעה, הם לא מסוכנים. אבל ברגע שהם צוברים כוח פוליטי בכנסת, אז הם הופכים למסוכנים. וברגע שנותנים להם משרה ביצועית – אז הם הופכים למסוכנים יותר.
יש הבדל, מתי גזענות מסוכנת – וצריך ללמוד מההיסטוריה. הרי גזענות יש בכל מקום, אנשים מתבטאים בצורה גזענית, ולפעמים זה חסר השפעה. אבל כשלגזענות מתלווה כוח, היא הופכת לדבר מסוכן, לדבר חייתי, ויש דוגמאות מן ההיסטוריה.
לא מדובר כאן בגזענות עם שיני חלב, אלא בגזענות עם שיניים, שהופכת למפלצת גזענית עם כוח. זה המסוכן. וכשמה שנקרא הזרם המרכזי, אנשים שמשייכים את עצמם לאלה שהם כביכול מתונים – אני חושב שהם לא מתונים – ושיש משהו ממשנתו של ליברמן בנפשם, זה לא שיש תהום פעורה בינם לבין ליברמן; מבחינתם, וזה הוכח אתמול במרכז מפלגת העבודה – מפלגת העבודה קבעה שליברמן הוא שחקן לגיטימי במגרש הפוליטי. זו קביעתה של מפלגת העבודה. בעצם, זאת המשמעות היחידה של מה שהוחלט במפלגת העבודה. וזה לא רק כיסאולוגיה - כלומר, יש כיסאולוגיה - זה יותר מכיסאולוגיה. זאת עמדה פוליטית – עמדה פוליטית שמחזקת את הגישה הגזענית ואת הגישה הפאשיסטית, גם בתוך הממשלה.
צריך להבין, ברבות מהמדינות המתוקנות בעולם, גזענות זה לא אמירה, זה לא עניין של חופש ביטוי, זה לא עניין של ויכוח; גזענות היא אקט שיש להעניש עליו. וכאן, על הדוכן הזה, עמד חבר הכנסת ליברמן וקרא להוציא להורג חברי כנסת ערבים. הוא קורא לשלילת אזרחותם של האזרחים הערבים. דרך אגב, חבר הכנסת ליברמן, מתברר שהוא נגד אפליה של אזרחים. הוא נגד אפליה. הוא פשוט לא רוצה שהם יהיו אזרחים, וכך מתחסלת בבת אחת האפליה, והאזרחים יהפכו לאזרחים שווים בעיני הממשלה.
אדוני היושב-ראש, אני חושב שצירופו של ליברמן מעיד על טירוף מערכות. זה מסר מצד הממשלה, שבלשון המעטה אפשר להגיד עליו שהוא של זלזול באזרחים הערבים, של זלזול באזרחותם ובזכויותיהם כאזרחים.
היו"ר אמנון כהן:
תודה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
משפט אחרון באמת. כמו שהעולם העניש את ממשלת אוסטריה על צירוף היידר, הוא צריך להעניש את ממשלת ישראל על צירוף ליברמן, לפחות זה. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. חברת הכנסת רונית תירוש, ואחריה - חבר הכנסת חיים אמסלם. חברת הכנסת תירוש, חמש דקות. בבקשה, גברתי.
רונית תירוש (קדימה):
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, העובדה שלא ניתן לחלוק עליה היא שמדינת ישראל, כמו כל מדינה שפויה, צריכה קואליציה חזקה, קואליציה יציבה, כדי שאפשר יהיה לנהל את המדינה ללא איומים מתמידים מדי שבוע שיפילו אותה.
אפשר להתווכח איך עושים את זה – איזו מפלגה אנחנו צריכים לשלב על מנת להרחיב את הקואליציה ולייצב אותה. הבחירה בישראל ביתנו היא בדיוק תוצאה של התקופה הקשה שחוותה הקואליציה – המקרטעת, יש לומר – עם מפלגת העבודה, כאשר חלקים בתוכה אף פעם לא הכפיפו את עצמם למשמעת קואליציונית ובוודאי לא למשמעת סיעתית.
אני לא חושבת שההתנגדויות שהיו באופן עקבי היו תמיד לגופו של עניין. יש לי חשד סביר שהרבה מההתנגדות היתה כדי להוות אופוזיציה דווקאית, על מנת לתפוס יותר ויותר כותרות, לשמחתם של אותם חברי כנסת.
אנחנו מאסנו בכך ולכן בחרנו במפלגה שנראה לנו שהיא יציבה, שהיא מלוכדת, היא מאוחדת, ובוודאי מקבלת על עצמה משמעת סיעתית וקואליציונית.
אני רוצה לומר לכל אלה שאינם תומכים או לחלופין מתנגדים לכניסתה של ישראל ביתנו לקואליציה, שבל נשכח שמעבר לליברמן – ומייד אני אומר עליו כמה דברים - מדובר במפלגה שמייצגת יותר ממיליון אזרחים, שנתח נכבד מהם הם עולים מחבר המדינות ואולי גם ממקומות נוספים. אי-אפשר לזלזל במפלגה כזאת שמייצגת רובד כל כך חשוב כשהיא נכנסת לקואליציה, נהפוך הוא – אני רק יכולה לברך על זה.
אני חושבת שההפחדות או ההתמקדות בדיבורים סביב חבר הכנסת ליברמן עושות לו שירות מצוין. הדמוניזציה הזאת שאתם יוצרים לחבר הכנסת ליברמן רק מחזקת אותו בעיני הכוח האלקטורלי שלו. חבל שלא לומדים מהעניין.
אישית אני חושבת שלמר ליברמן הוגדר תפקיד שמתאים לכישוריו ולתכונותיו. שנים, מתפקידים שונים, אני עוקבת אחר האדם הזה ורואה - החל מהיותו מנכ"ל משרד ראש הממשלה – אדם נחוש, אדם עקבי, איך אמרנו בשפת העם – בולדוזר, איש שיש לו כישורים ניהוליים וביצועיים מהרמה הגבוהה ביותר.
לנושא של איומים אסטרטגיים, שזה הנושא שתחמו לו כתפקיד, אני חושבת שזה בהחלט הולם את הכישורים שלו וזה יכול רק לשרת לטובה את מדינת ישראל, בעיקר אל מול מדינות – אומר בגילוי לב - שמבינות רק מה זה כוח. אני זוכרת את ההתבטאות הנלוזה, המעליבה של נסראללה, שהתייחס בזלזול למנהיגות החדשה של מדינת ישאל. הוא לא היה מעז לומר את זה לאריאל שרון, משום שהוא תפס אותו כמנהיג חזק. הוא לא תפס כך את המנהיגות הנוכחית ודיבר בזלזול. לכן אולי חשוב שיעמוד מולם אדם שנתפס כאדם מאוד חזק, דווקא בנושא האסטרטגי.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
- - -
רונית תירוש (קדימה):
אני אישית מסתייגת מהרבה מאמירותיו של חבר הכנסת ליברמן. ההתנגדות כלפי המגזר הלא-יהודי, אלה אמירות שלא במקומן, בטח לא מעל במה זו. אבל אני מאמינה שאדם שמגיע לדרגות בכירות ולתפקידים בכירים הופך להיות אדם מתון יותר, שפוי יותר, ציבורי יותר, ממלכתי יותר. הראיה: כשהוא שימש שר התשתיות, הרבה מהכפרים הערביים חוברו לרשת החשמל, מה שלא עשו רבים מקודמיו, אולי אוהדי המגזר הלא-יהודי. אז בואו נבחן את האדם על-פי מעשיו. אני משוכנעת שהוא יבחר להיות הרבה יותר ממלכתי. בוודאי יש לו תוכניות נוספות להתקדם, אבל אין לי ספק שהוא עוד יפתיע אתכם ואתם עוד תברכו על כניסתו לממשלה. אין לי שום ספק בכך. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. חבר הכנסת חיים אמסלם, ואחריו – חבר הכנסת אורי אריאל.
מוחמד ברכה (חד"ש):
למה בחרת להיות - - - רק לפני כמה חודשים היית בראש הפירמידה החינוכית.
היו"ר אמנון כהן:
תודה על ההערות. חבר הכנסת אמסלם בזכות דיבור, ואני מבקש לא להפריע לו.
חיים אמסלם (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשם סיעתי, סיעת ש"ס, אני רוצה לברך על הרחבת הממשלה על-ידי צירוף מפלגת ישראל ביתנו בראשות אביגדור ליברמן. אביגדור ליברמן מצטייר בעולם כאיש ביטחוני. אני דווקא שמח שהוא מצטרף לשולחן הממשלה ומצפה כי תקיפותו של השר ליברמן תרתיע את אויבינו. אני בטוח שצירופו של ליברמן וביסוס הממשלה יקלו על הממשלה לפעול למען האינטרסים הביטחוניים הישראליים, ובמיוחד לנוכח האיומים ההולכים וגוברים מצד אירן ויכולתה הגרעינית.
אני יודע כי בעבר גילה השר ליברמן רגישות לנושאי דת ומסורת.
ואסל טאהא (בל"ד):
אז תמליכו אותו.
חיים אמסלם (ש"ס):
אני פונה אליו להמשיך בכך בתפקידו החדש ולשמור על צביונה היהודי של מדינת ישראל ולמנוע מהלכים חד-צדדים בנושאים אלה. הגיע הזמן לתת לליברמן האיש, שגם החולקים על דעותיו יודו שהוא אדם מוכשר וראוי, הגיע הזמן לתת לו ולמפלגתו ולציבור שהוא מייצג, ציבור העולים, לעזוב את תפקיד הצופים מהצד ולהצטרף למעגל המכריעים במדינת ישראל. יש להם הרבה מה לתרום והגיע הזמן שיעשו זאת.
אשר לאמירותיו של אביגדור ליברמן – אני רוצה לצטט את מי שאמר "מה שרואים מכאן לא רואים משם". לכן אני בטוח שאמירותיו כמיניסטר תהיינה שונות מאמירותיו בעבר.
אני דווקא מברך את השר עמיר פרץ ואת מפלגת העבודה שהבינה שבשעה זו עדיפה ממשלה רחבה ויציבה ובחרה להישאר בממשלה ולהיאבק למען היעדים החברתיים שהיא הציבה לעצמה. אנו בסיעת ש"ס נמשיך יחד אתכם בממשלה הזאת במאבקינו למען השכבות החלשות במדינת ישראל.
אני רוצה לפנות דווקא לראש הממשלה. אדוני ראש הממשלה, עד עתה ש"ס גילתה לויאליות ונאמנות לך ולממשלתך, לויאליות רבה. אני מבקש ממך להיות ער לנושאים שהם ציפור נפשנו, כמו השבת, כמו נישואי תערובת, כמו מצבם של לומדי התורה, כמו משפחות ברוכות ילדים והשכבות החלשות, שלא תיתן יד לפגיעה כלשהי במעמדם. בהליכתנו יחד אתך, אתה נושא בעול הנעלה לטובת עם ישראל. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. חבר הכנסת אורי אריאל, ואחריו – חבר הכנסת משה שרוני.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, רציתי לשאול את השר האם תיק הרווחה בחלוקת התיקים כעת, ב-reshuffle הזה, יהיה שלכם?
שר הבריאות יעקב בן-יזרי:
לא יודע.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אתה לא יודע. אתם לא עומדים על זה? חבר הכנסת שרוני, אולי תוכל להתייחס בדבריך אחרי, האם מישהו מסיעתך יהיה שר הרווחה או שמא זה ניתן כאתנן לחבר כנסת אחר? הבנתי שהתיק הזה כבר נמסר לארבע מפלגות: קדימה יקבלו אותו, אתם תקבלו אותו, בוודאי עמיר פרץ יקבל אותו, כי בגלל זה הוא המליץ להיכנס. ומה יהיה על ש"ס? אולי היושב-ראש ימונה לשר הרווחה? ומה עם יעקב אדרי ידידנו, מה יהיה עליו?
יש לי הצעה לכם: תטילו מטבע, ומה שיצא - יצא. גם זה טוב, גם זו שיטה – "עץ או פלי" קראנו לזה.
משה שרוני (גיל):
אפשר לעשות רולטה.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
כן, רולטה, מה שיוצא. הרי זו ממשלה כזו, ממשלת רולטה. עכשיו יצטרף עוד מהמר, קוראים לו אביגדור ליברמן. הוא מהמר. על מה הוא מהמר? על זה שהממשלה הזאת לא תיפול - - -
מיכאל איתן (הליכוד):
אתה יודע כמה הוא הרוויח כשהוא הימר נכון על הרובל?
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
לא, זו שמועה, ואני מבקש מחבר הכנסת איתן לא להשתמש פה בשמועות ולהטיל דופי בחברי כנסת.
מיכאל איתן (הליכוד):
הוא אמר. שאלו אותו והוא אמר: אני אמרתי להם שהרובל יהיה חזק והרווחתי מיליון דולר.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
חבר הכנסת ליברמן מהמר שהממשלה הזאת תחזיק יותר משנה. אני רוצה לומר לכם את הערכתי – לא הימור, אלא הערכה בלבד: הבחירות תתקיימנה בשנה הבאה, בשנת 2007. איך זה יקרה? למה זה יקרה? תשאלו את ראש הממשלה. כמות החקירות, החשדות, התיקים ודוחות מבקר המדינה היא כזאת, שלא תהיה ברירה אלא ללכת לבחירות.
מה תהיה תרומתו של חבר הכנסת ליברמן ליציבות הממשלה ולתקינות השלטון? הרי החוק שלו בנושא שינוי שיטת הממשל עבר מן העולם; לא יהיה חוק כזה. ראש הממשלה נגד, סיעת ש"ס נגד - חבר הכנסת מרגי, אתם בעד הצעת החוק של ליברמן בדבר שינוי שיטת הממשל?
יעקב מרגי (ש"ס):
לא.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
מפתיע. ואתם בעד חוק ברית הזוגיות?
מיכאל איתן (הליכוד):
כן, הם בעד.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
לא תהיה פה קואליציה מהסוג הזה. זה אנדרוגינוס, כך חז"ל קראו לזה, ואנדרוגינוס פסול לעדות, לא מוציא אחרים ידי חובה. מהדבר הזה לא יצא שום דבר טוב.
אילו היה השר ליברמן יושב פה, הייתי יכול לשאול אותו אם הוא דואג, למשל, לתקציב להעלאת יהודי אתיופיה. האם השר ליברמן דואג שהשר פרץ לא יוריד מאחזים, כפי שהוא הבטיח? האם המלה של ליברמן היא מלה? התשובה היא דממה, כי המלה שלו לא שווה כלום. אומנם חז"ל אמרו: מלה בסלע, שתיקה בתרי – שווה פי-שניים, אבל אצל ליברמן המלה לא שווה, וגם השתיקה לא שווה. פשוט לא שווה, מה לעשות.
מי שרוצה ללכת אחרי הדבר הזה, אחרי התופעה המגונה הזאת, שעושים הכול, העיקר להיות בממשלה, לא חשוב מה כתוב בקווי היסוד של הממשלה ולא חשוב מה היא עושה, אדרבה, שילך. השר ליברמן לא ישנה דבר באיום האסטרטגי על מדינת ישראל. הוא נותן חיזוק לממשלה שהיא עצמה הבעיה, בעצם מהותה. היא עצמה האיום, בשחיתות שבה היא נוהגת – או חלק משריה נוהגים – ובחוסר היכולת שלה לקדם כל דבר טוב. ליברמן יצטרף לממשלה ולמשפחה הזאת, שלמעשה אין לה תקנה – תקנתה היא שבירתה. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת משה שרוני, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת אבשלום וילן.
משה שרוני (גיל):
אדוני היושב-ראש, שרים, חברי כנסת נכבדים הנוכחים באולם המליאה, בכנסת השבע-עשרה נבחרה בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל מפלגת גמלאים. כולם הופתעו, כמעט לא האמינו שציבור גדול כל כך בחברה הישראלית קיבל ייצוג בכנסת. ולמה? כי הציבור הישראלי אינו מוכן לסבול עוד פגיעה אכזרית ומתמשכת כל כך במי שבנו את המדינה ונלחמו בכל מלחמות ישראל. הציבור בישראל מבין שהפגיעה המתמשכת בגמלאים, רמיסת הגמלאים והחלשים בישראל, היא לא מוסרית ואין לעבור עליה בשתיקה.
מפלגת הגמלאים נבחרה, הושגו הישגים קואליציוניים והממשלה הבטיחה הבטחות, הבטחות, הבטחות. בכל פעם אנחנו מגלים שאין כיסוי להבטחות של ראש הממשלה ואין על מי לסמוך כשהדברים מגיעים אל משרד האוצר.
פעם אחר פעם ההסכמים הקואליציוניים מופרים, הגמלאות בעבור הקשישים מוקפאות, הקצבאות בעבור מעוטי היכולת נעצרות אצל פקידי האוצר. משרד הגמלאים, שהיה אמור להיות משרד עצמאי, טרם קם. חמישה חודשים מלאו לממשלה, וטרם הצליחו להקים משרד אחד שיטפל באוכלוסייה רחבה כל כך, של 750,000 הגמלאים בישראל.
מפלגת הגמלאים היא כאן בשביל הגמלאים, בשביל הנכים, בשביל המשפחות החד-הוריות ובשביל ילדי ישראל, שהם עתיד המדינה. לשם כך נבחרנו לכנסת. אנחנו כאן לא בשביל קריירה, את הקריירה שלנו כבר עשינו. אנחנו כאן לא בשביל לתפוס כיסא כזה או תפקיד אחר. אנחנו נשתתף במערכה הזאת למען גמלאי ישראל וכלל האוכלוסייה החלשה על-פי כללי המשחק הדמוקרטיים, כי הבוחר אמר את דברו וקבע שהפעם חייבים לדאוג לגמלאים, לילדים ולכל האוכלוסייה החלשה.
אבל לא את כולם מעניין מה אמר הבוחר הישראלי. לפקידי האוצר, למשל, בכלל לא אכפת. את ההתחייבויות כלפי מפלגת הגמלאים פחות דחוף להם למלא כרגע, אז מקפיאים. אף שהקשישים הם הנפגעים העיקריים מהמלחמה, האוצר נתלה בתירוץ שהתקציב יקוצץ עקב המלחמה. הם חושבים שהגמלאים הם ילדים טובים ויצביעו באופן אוטומטי עם הקואליציה. הם חושבים שלא ימלאו אחר ההסכם הקואליציוני עם הגמלאים, אז מה? הגמלאים הם ילדים טובים, הם תמיד יצביעו עם הקואליציה. אז אני מודיע לכם שלא – היום לא נצביע עם הקואליציה. גמרנו להיות ילדים טובים.
אדוני היושב-ראש, שרים וחברי הכנסת, מבחינת סיעת הגמלאים ההצבעה הזאת היא כרטיס צהוב לממשלה ולקואליציה. אם הממשלה לא תתעשת, לא תקיים את ההסכם הקואליציוני ולא תדאג לגמלאים ולאוכלוסייה החלשה, בהצבעה הבאה היא תקבל ממפלגת הגמלאים כרטיס אדום.
הרי מה השיטה בפוליטיקה הישראלית המקולקלת? מי שלא מקבל על עצמו את המשמעת הקואליציונית, ומצביע נגד הקואליציה בוועדות ובמליאה, מקבל הפתעות מראש הממשלה: פתאום מפלגת העבודה מקבלת סגן שר, ועכשיו אני שומע שמתוכננים עוד כמה סגני שרים, וכל זה בלי להתייעץ עם השותפות הקואליציוניות האחרות, בלי לשאול לדעתנו. ככה מתנהגים כלפי שותפים בקואליציה, השותפים הנאמנים ביותר שיש למפלגת קדימה?
אין לנו דבר נגד ליברמן, ואין לנו דבר נגד צירוף ישראל ביתנו לקואליציה. אנו רק דורשים שלפני שמצרפים סיעות חדשות יקוימו ההתחייבויות כלפי השותפות הקיימות. הנושא אינו ישראל ביתנו, הנושא הוא אמינות. ואם אין אמינות, זה לא טוב. לכן גם אנחנו רוצים לפתוח את ההסכם הקואליציוני שלנו. רק בשבוע שעבר דנו כאן בנושא הרווחה, או יותר נכון בהעדר שר הרווחה, וכולנו יודעים שמדינה שאינה דואגת לגמלאיה, לילדיה, לנכיה ולחלשים שבתוכה, לא תוכל להתקיים לאורך זמן.
אנחנו היינו הראשונים שביקשו מראש הממשלה את תיק הרווחה. ביקשנו לקבל את התיק הזה עוד במשא-ומתן הקואליציוני, ונאמר לנו שהתיק הזה הובטח ליהדות התורה. עבר חודש, ואחריו עוד חודש ועוד חודש, ושר רווחה במדינת ישראל עדיין אין. זאת בושה.
והנה אתמול אני שומע את השר עמיר פרץ מכריז שתיק הרווחה הובטח למפלגת העבודה. אנו לא נקבל זאת. יש לתת מיידית את תיק הרווחה למפלגת הגמלאים כפיקדון עד שיהדות התורה תיכנס לקואליציה. יש להקים את משרד הגמלאים עכשיו ולא מחר. חייבים לשחרר את הקצבאות שהוקפאו ולהיות מה שהממשלה הזאת הבטיחה להיות – ממשלה חברתית שתקדם את השכבות החלשות במדינת ישראל. לכן נבחרה מפלגת הגמלאים, ואת המנדט הזה נקיים.
לכן, הסיעה החליטה לאפשר לחברי הכנסת שלה להצביע כל אחד לפי מצפונו. אני כיושב-ראש הסיעה אצביע נגד. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. בפעם הבאה בבקשה תכין נאום שיעמוד בזמנים – הזמן היה כפול. חבר הכנסת אבשלום וילן, ואחריו - חבר הכנסת אחמד טיבי. כל מלה בסלע, אבל יש זמן.
אבשלום וילן (מרצ):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מעריך מאוד את הצבעתו נגד של משה שרוני, כפי שהוא ציין פה, אך אני מודה שעם נימוקיו יש לי בעיה קשה. שמענו פה סחר-מכר קואליציוני – כן נתנו לנו, לא נתנו לנו. הוא עוד אומר: אין לי דבר נגד ליברמן. ליברמן ברמה האישית – לא זה הסיפור. הסיפור הוא מה המשמעות של הצבעה שלנו הערב כחברי הכנסת לאישור צירופו של אביגדור ליברמן כשר הממונה על האיום האסטרטגי על בסיס השקפותיו הפוליטיות הידועות.
אני אומר לכם במלוא האחריות: אנו כיהודים, כאשר היידר עלה באוסטריה, הקמנו קול צעקה.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אל תשווה.
אבשלום וילן (מרצ):
למה לא להשוות? כאשר לה-פן עלה לסיבוב האחרון לנשיאות בצרפת, הקמנו קול צעקה.
רוחמה אברהם (קדימה):
איך אתה משווה את זה? באמת.
אבשלום וילן (מרצ):
כאשר גזענות היא נגד יהודים, אנו צועקים. כאשר הגזענות היא נגד הערבים, איך אפשר להשוות, נכון? אפשר להשוות. חברת הכנסת רוחמה אברהם, גזענות היא גזענות היא גזענות, והיא לא נבחנת כאשר מפעילים את זה כלפיך, אלא כלפי האחר, גם אם הוא אויב שלך. ערביי ישראל ודאי שאינם אויב שלנו, וזו החוכמה של כל אדם. אין כמו העם היהודי שסבל מתופעה של גזענות.
הערב תגרום הכנסת הנוכחית נזק כבד מאוד לעצמה, וגם לתדמיתה של ישראל בעולם, ובעולם הגלובלי של ימינו זה דבר לא פחות חשוב, כאשר בגלל שיקולים פנים-קואליציוניים היא תבחר לצרף את אביגדור ליברמן כשר לממשלתה.
אני בכלל רוצה לשאול - וזו הבעיה המרכזית שלי, ולא כנימוקי הסחר-מכר שפרס פה לפנינו חבר הכנסת שרוני, אבל השאלה הבאה שלי – אני קורא את ההסכם בין אהוד אולמרט ואביגדור ליברמן, ואני שואל את עצמי, מה כתוב פה? השר הממונה על האיום האסטרטגי. קודם כול, אמר השר אופיר פינס - ומגיע לו בהחלט יישר כוח על שהתפטר הערב מהממשלה - שאביגדור ליברמן הוא עצמו האיום האסטרטגי. תסתכלו. הוא לא מקבל, על-פי ההסכם הזה, שום דבר ממשי לידיו, כל הסמכויות נשארות בידי שר הביטחון, ראש המוסד, המודיעין הצבאי וראש הממשלה. הוא יהיה בישיבות תיאום. תגידו, אתם באמת חושבים – אמר את זה גם סילבן שלום אחר-הצהריים - זה מסוג הנושאים שמטפלים בהם בשקט בספסל האחורי. אתם הייתם מוכנים למנות שופט לבית-המשפט העליון, לדוגמה, שיש לו אופי אנטי-שיפוטי בעליל? הייתם מוכנים לקחת לבית-חולים רופא שידיו רועדות ולשים אותו כמנתח הראשי בידיעה שהידיים שלו וניתוח הם שני דברים שונים? אז מה הולכת הכנסת לעשות בעוד כמה דקות – לשים את האדם בעל המזג והאופי והדיבור הכי מסוכנים ברמה האסטרטגית לשבת על השיבר האסטרטגי. תגידו, מישהו פה חשב עד הסוף?
פעם אמר איווט ליברמן שיפציץ את סכר אסואן, פעם אמר שהוא יטרנספר את ערביי ישראל. אדם שמיועד לשבת על השיבר האסטרטגי, קודם כול מצפים ממנו למתינות ולשיקול דעת. יכולות להיות לו עמדות פוליטיות, עמדות קצה, אבל קודם כול באופיו הוא חייב להיות איש של שיקול דעת ומחשבה עמוקה. מישהו מנשיאי ארצות-הברית וברית-המועצות לשעבר, בקטעים הקשים שלהם, היו נותנים לאנשים כאלה לשבת על המזוודה, הווירטואלית כמובן? אנו פה בהבל פינו עוד עלולים לעשות את זה.
לסיום, אביגדור ליברמן לא מקבל את הברז האסטרטגי; שלאף אחד לא יהיו אשליות. הוא מקבל שני דברים - את לשכת הקשר "נתיב", הוא יוכל להוציא דרכונים, ויזות, וכל המבין מבין, וראיתי שם בהסכם עוד 30 ג'ובים.
רק לפני שבוע היה דיון נוקב בוועדה לביקורת המדינה על הג'ובים שחולקו ברשות לעסקים קטנים. שר בממשלת ישראל לשעבר יועמד לדין, כנראה, כתב אישום על ג'ובים פוליטיים. אני פונה לבית הזה - לפחות את החרפה הזאת נוציא. 30 ג'ובים פוליטיים, האתנן שבזכותו נכנס אביגדור ליברמן לממשלה, ואתם מרימים בעד זה ידיים? חברי קדימה, פוליטיקה נקייה משחיתויות. אם ההסכם הזה מאושר כמו שהוא, אתם מתחילים את הסאגה הנוספת בסדרת המינויים הפוליטיים, הפעם מבית-היוצר של ליברמן. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, ואחריו - חבר הכנסת דב חנין. ד"ר אחמד טיבי, תפאדל.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
תודה.
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, לא בכדי הקונספט של גזענות ופאשיזם עלה בשיח הציבורי מייד עם ההצעה למנות את חבר הכנסת ליברמן לשר בממשלת ישראל, בשל העובדה שהתבטאויותיו ומעשיו של האיש הם ביטוי מובהק של פוליטיקה של שנאה ופוליטיקה של גזענות. כאשר אדם המבקש לבטל את אזרחותם של האזרחים הערבים של מדינת ישראל, מעל 150,000 אזרחים, או להרוג בעצם את חברי הכנסת הערבים בצורה זאת או אחרת, במקום להיות מוקצה על-ידי החברה הישראלית והמערכת הפוליטית, הוא משודרג למעמד של סגן ראש ממשלה, ולכן הגזענות, כפי שאנו אומרים, מזמן הפכה להיות "מיינסטרים".
הטיפול בגזענות, עמיתי חבר הכנסת עבאס זכור, עם כל הכבוד, הוא לא בפוליגמיה, בלהינשא לארבע נשים או ללדת עשרה ילדים. אגב, אני מכבד את דעתך, וזאת לא דעתי ולא דעת סיעת רע"ם-תע"ל. זאת דעתך האישית. חבל שאמרת אותה, אך זאת דעתך האישית, ואני דוחה אותה באופן החברי ביותר.
רן כהן (מרצ):
- - -
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
גם כאדם וגם כגינקולוג - רחם לא יכול להיות נשק. צריך להתרכז בחינוך ילד אחד, שניים, שלושה, כמה שאתה רוצה, כל הילדים עד אין סוף, להקצות משאבים לחינוך הילדים, ולא לחשוב דווקא על פוליגמיה. חבל שהדברים נאמרו.
נחזור לנושא העיקרי של גזענות ופאשיזם. הקהילה הבין-לאומית בדרך כלל נוקטת צעדים נגד פאשיסטים וגזענים, אבל לא כאשר מדובר בגזענים ישראלים. מקילים ראש, עושים הנחות לגזענים ישראלים, עושים הנחות לגזענים יהודים בגלל שיקולים היסטוריים. אגב, אסור להיות גזען צרפתי, אסור להיות גזען אוסטרי. אגב, על פחות מכך הוחרמו יורג היידר ואוסטריה. מי הוביל את החרם? מי החזיר את השגריר? ישראל ראשונה. על הקסנופוביה של יורג היידר, ישראל הובילה את החרם על אוסטריה. הבדיחה של אתמול היתה – זו בדיחה – שישראל מנעה את כניסתה של מארין לה-פן, הבת של. חברת פרלמנט. למה? כי חושדים שמא היא חושבת כמו אבא שלה. היא אומרת שלא, אבל חושדים שהיא חושבת כמו אבא שלה. מנעו את כניסתה ואת כניסת שאר חברי המשלחת.
רן כהן (מרצ):
- - -
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
חבר הכנסת רן כהן, יש מוסר כפול יותר מאשר מניעת כניסתה של הבת של לה-פן באותו יום שמפלגת העבודה או ממשלת ישראל מצרפת או משדרגת את מעמדו של הפאשיסט מספר אחת בישראל למעמד של סגן ראש ממשלה?
רן כהן (מרצ):
- - -
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
למשל. דווקא אנחנו חלוקים בדעה הזאת, בנושא הזה. אבל הבעיה של ליברמן היא לא בעיה של ערבים בישראל, רבותי, זו בעיה של כלל החברה הישראלית, זו גם בעיה של יהודים. וטוב שהיה היום צדיק אחד בסדום, בממשלה, אופיר פינס, שנקט עמדה ערכית אמיצה, יצא מהממשלה שאליה נכנס ליברמן.
אגב, שמעתי את ההדלפות של עמיר פרץ וחבר מרעיו. הם יפתרו את הבעיה על-ידי ועדת שרים לעניינים לא יהודיים שהוא יעמוד בראשה, קרי: עמיר פרץ טוב לערבים – ככה הוא חושב. ואנחנו רואים, אגב, איך הוא מטפל בערבים של עזה מאז שהוא שר הביטחון. אגב, עמיר פרץ רע מאוד לערבים, רע מאוד גם למדינת ישראל. וההדלפות מאתמול והיום – הוא ואנשיו – על איך הם יפצו את הערבים על הכנסת ליברמן - -
היו"ר אמנון כהן:
זה מרתק, אדוני, אבל סיימת את זמנך כבר לפני - - -
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אני אסיים. תודה, אדוני. אני אסיים.
רן כהן (מרצ):
תן לו דקה משלי.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
אין לך. על חשבון מה שאין. בבקשה, אדוני.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
- - במינוי שר ערבי במקום אופיר פינס שהתפטר, בשל העובדה שליברמן שונא ערבים. אגב, אני בטוח שאין ערבי כזה שיסכים לקבל עליו את התפקיד הבזוי הזה של - - -
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אל תהיה בטוח.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אני רוצה להיות בטוח. אני רוצה להיות בטוח - - -
היו"ר אמנון כהן:
ולכן, אדוני?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אבל גם יהודי שייכנס לנעליו של אופיר פינס יעשה מעשה בזוי.
היו"ר אמנון כהן:
כן. תודה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
הם יהיו אנשים מצורעים לדיראון עולם. אנשים חסרי אמירה ערכית.
אני רוצה לומר לך, אדוני - - -
נסים זאב (ש"ס):
למה אתה עושה מאתנו מצורעים, באמת?
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
- - -
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אני רוצה לומר לך, ובזה אני אסיים - - -
היו"ר אמנון כהן:
תנו לו לסיים, בבקשה. מספיק עם השאלות, שאלות ושמועות. משפט אחרון, אדוני סגן יושב-ראש הכנסת.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
נהוג לומר שהפאשיזם לא יעבור. ובאמת, אנחנו נאבקים כדי שהפאשיזם לא יעבור. הפאשיזם עבר, הגזענות מזמן נמצאת בממשלה. הפאשיזם עבר באופן סמלי, מובהק, לספסלי הממשלה, בתפקיד של סגן ראש הממשלה. השיירה של הפאשיזם ממשיכה ללכת, הכלבלבים מנמנמים, ואפילו, רבותי חברי הכנסת, החתולים של מפלגת העבודה לא ייללו, כמה חבל.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. תודה לחתולים, תודה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, ואחריו - חבר הכנסת נסים זאב.
השר משולם נהרי:
אתה יודע למה לא ייללו? בגלל שהכלבים נרדמו.
דב חנין (חד"ש):
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, ההודעה שהממשלה מביאה בפנינו היום איננה הודעה, ובוודאי איננה הודעה טכנית. אנחנו מדברים, עמיתי חברי הכנסת, על רגע קשה לדמוקרטיה הישראלית.
חבר הכנסת ליברמן בנה את מצעו סביב הרעיון של דחיקת המיעוט הערבי החוצה מהזירה הישראלית, החוצה מהפוליטיקה הישראלית. אביגדור ליברמן הוא ביטוי של שינוי מדאיג ועמוק שמתרחש באגף שלם של הימין הממוסד בישראל. הימין הממוסד בישראל התאפיין תמיד בקיצוניות טריטוריאלית, אבל גזענות ברוטלית וגלויה לא היתה מאפיין מוביל שלו. אני רחוק כרחוק מזרח ממערב מזאב ז'בוטינסקי וממנחם בגין, אבל הרי זה היה זאב ז'בוטינסקי שכתב, נדמה לי, ב"שתי גדות לירדן", אדוני היושב-ראש: שם ירווה לו מנחת בן ערב, בן נצרת ובני. ומנחם בגין, מנהיג חרות, מנהיג מפלגת הימין הקלאסי של ישראל, היה זה שהוביל את מפלגתו פעם אחרי פעם להצבעה נגד הממשל הצבאי.
היתה לנו בעבר גזענות אנטי-ערבית בכנסת. מי שייצג אותה היה מאיר כהנא. הוא עמד כאן, על הדוכן הזה, ואמר שהאזרחים הערבים בישראל הם איום. אבל כשהוא אמר את הדברים האלה, הוא נשאר באולם הכנסת לבד. יצאו החוצה חברי הכנסת מהשמאל, מהמרכז, וגם מהימין. אבל היום, עמדה דומה זוכה ללגיטימציה מלאה. השר המיועד ליברמן חוזר ואומר בגלוי, שהאזרחים הערבים הם איום, שהנציגים שלהם הם איום.
עמיתי חברי הכנסת, האיום על המיעוט הערבי הוא גם איום על הרוב היהודי. אם ישראל לא תמצא דרך לחיות בשלום ובשוויון עם המיעוט הערבי בתוכה, איך היא תוכל למצוא דרך לחיות בשלום ובשוויון עם הרוב הערבי באזור?
לחבר הכנסת ליברמן יש, אגב, סל של הצעות לפגיעה בדמוקרטיה. על תכניו של הסל הזה עוד נדבר - - -
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
- - -
דב חנין (חד"ש):
היום אדבר רק על הלגיטימציה הניתנת לו. אנחנו נמצאים במדרון מסוכן. הסכנה הגדולה היא שזה מדרון חלקלק. מדרון שנראה מתון, אבל אנחנו גולשים בו לאט לאט, יותר ויותר עמוק, כמעט בלי משים. ראו את הצעות החוק המוגשות כאן והנתפסות כלגמרי תקינות, כמו זו שנדונה היום בוועדת הכנסת.
מדיניות ליברמן היא לא רק איום על הדמוקרטיה, היא גם איום על הביטחון. כי הדגל השני של ליברמן הוא ההרפתקנות הביטחונית והמדינית חסרת המעצורים. כולנו זוכרים את ההצעה המופקרת שלו להפציץ את סכר אסואן. שמעתי את הטענה שהוא התבגר מאז. אבל גם אחרי שהוא התבגר, הוא מדבר בריאיון ל"ידיעות אחרונות" על הרס שכונות מגורים בעזה והפיכתן למגרשי כדורגל. אכן, בגרות לתפארת.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
- - -
דב חנין (חד"ש):
שר האיום האסטרטגי, כשמו כן הוא - שר איום אסטרטגי על שלומה וביטחונה של ישראל, על המרחב הדמוקרטי, על החברה הישראלית.
אבל הטענה הקשה שלי איננה לחבר הכנסת ליברמן שיושב כאן. הוא הרי פרס בפני הציבור בגלוי את מרכולתו. הטענה שלי היא למי שנותן למדיניות הזאת לגיטימציה: למפלגת קדימה, שדיברה על שוויון אזרחי ואחריות מדינית; למפלגת העבודה, שדיברה על שינוי חברתי ועל מדיניות שלום. שתי המפלגות האלה חברו לממשלת ימין שהופכת היום לממשלת ימין קיצוני. לא הידברות אלא כוח, לא שוויון אלא העמקת האפליה, לא שיקום החברה אלא חורבן מלא שלה.
לפני זמן לא רב ניהל חבר הכנסת ליברמן קמפיין-חוצות תחת הססמה "להתנתק מאום-אל-פחם". בקליפת אגוז הנה לכם רעיון הדה-לגיטימציה של הערבים בישראל.
היו"ר אמנון כהן:
תסיים, אדוני.
דב חנין (חד"ש):
אני מסיים, אדוני. אני לא יודע, עמיתי חברי הכנסת, כמה מכם מבקרים באום-אל-פחם. אני מרבה להגיע לשם, ואני מציע לכם לנהוג כך. עיר מרתקת, מגוונת, עיר של אנשים עובדים, פועלים, פועלות, אינטלקטואלים, סטודנטים, גלריה מרשימה לאמנות; עיר ענייה ומקופחת, אבל עשירה בבני-אדם שונים זה מזה. יש בה הכול, מאנשי התנועה האסלאמית ועד הקומוניסטים. עתידה של ישראל הוא בהתחברות לאום-אל-פחם ולא בהתנתקות ממנה. בימים הקרובים נגיע לאום-אל-פחם, אנשי אקדמיה ופעילים חברתיים וסביבתיים, וגם פוליטיקאים, כדי להכיר, לשוחח, לחשוב יחד, להתחבר ולא להתנתק - -
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. תודה.
דב חנין (חד"ש):
- - לייצר חיים משותפים - העתיד היחיד של אום-אל-פחם וגם של תל-אביב. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. אחריו - אחרון הדוברים, חבר הכנסת עתניאל שנלר.
נסים זאב (ש"ס):
אני רוצה להזכיר לחבר הכנסת דב חנין, שאום-אל-פחם היתה המארחת של אותם מחבלים מאתמול – אתה יודע שעצרו את התנועה בצפון לכמה שעות. אום-אל-פחם, שאתה כל כך מתהדר בה, תדע שיש בה הרבה שונאי ישראל.
הגיע הזמן, אדוני היושב-ראש, להתעלות מעל השיקולים הצרים. אני מברך את מפלגת העבודה על עמדתה האיתנה שלא לפרוש מהממשלה בגלל צירוף חבר הכנסת ליברמן וישראל ביתנו. עם כל חילוקי הדעות וההבדלים האידיאולוגיים בין המפלגות, אנחנו צריכים לדעת שהאויב שלנו הוא לא ליברמן; האיום הרציני עלינו הוא ציר הרשע – האיום האירני, הסורי, "חמאס", "חיזבאללה". מדינת ישראל מוקפת אויבים, ואנחנו עוסקים ועסוקים באמירות של חבר הכנסת ליברמן, שאין להן שום משקל רציני.
ביטחונה של מדינת ישראל, אדוני היושב-ראש, עומד על כף המאזניים. אין לנו מה לדבר היום על התכנסות ועל שלום. הגיע הזמן לאחד את העם, להתאחד מבפנים. אנחנו במצב חירום. אנחנו זקוקים לממשלה יציבה כדי לטפל בבעיות הבוערות העומדות על הפרק.
כל יום מעבירים נשק, והכוח הבין-לאומי הוא לא אפקטיבי, לא יעיל. הכוח הבין-לאומי לא יתעמת עם המדינה המארחת, ודאי לא עם ארגוני הטרור ועם "חיזבאללה" ששולטים בלבנון. בגבול הדרום, לעומת זה, יש לנו ה"חמאס", שמעביר נשק מכל הסוגים. חוץ ממטוסים וטנקים יש להם היום נשק מכל הסוגים, ובכמויות גדולות. שר הביטחון אמר שהוא לא ייתן שציר פילדלפי - -
היו"ר אמנון כהן:
חברת הכנסת זהבה גלאון, אני מבקש.
נסים זאב (ש"ס):
- - יהיה אוטוסטרדה. אני מודיע לכם, כבר היום הוא בפועל אוטוסטרדה. משם מעבירים את כל סוגי הנשק. היום הכול פרוץ. הכנסת אמצעי לחימה בידי ארגוני הטרור למיניהם נעשית באין מפריע.
אדוני ראש הממשלה, טוב שהגעת. אני רוצה לבקש, לדרוש, ושיהיה ברור – אנחנו לא נסכים שכניסת ישראל ביתנו תהיה כרוכה בשבירת הסטטוס-קוו.
היו"ר אמנון כהן:
רק רגע, אדוני. אני מבקש מחברי הכנסת ומהשרים לשבת בבקשה במקומותיהם. השרה ציפי לבני, בבקשה. חברי הכנסת, אני מבקש לשבת. אני אוסיף לך זמן, אדוני. השר רוני בר-און, שב בבקשה.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני ראש הממשלה, אדוני היושב-ראש; אני פונה אליך, אדוני ראש הממשלה, בבקשה ובדרישה, וקובע, שיהיה ברור, שאנחנו לא נסכים שכניסת ישראל ביתנו לממשלה תהיה כרוכה בשבירת הסטטוס-קוו בנושאים שהם ציפור הנפש שלנו ושל העם היהודי כולו. לא ניתן שיהיה פה חוק שיאפשר חילול שבת ולא נסכים לחוק ברית הזוגיות. הנושאים האלה, והחוקים האלה, הם בניגוד להסכם הקואליציוני.
אני מקווה שכניסת ישראל ביתנו תהיה רק לתועלת, ולא ייווצר מצב שהיא תגרום לדחיקתנו החוצה.
אני רק רוצה לומר משפט נוסף - -
היו"ר אמנון כהן:
חברות הכנסת ושרת החוץ, אני מבקש לשבת.
נסים זאב (ש"ס):
- - בנושא הגזענות, שהעלו כאן חברי הכנסת הערבים שדיברו על חבר הכנסת ליברמן. רק היום הוגשה הצעת חוק שלפיה יהיה אפשר להדיח חבר כנסת - -
היו"ר אמנון כהן:
חבר הכנסת בני אלון.
נסים זאב (ש"ס):
- - שמבטא אמירות גזעניות, וזה דו-צדדי – גם כלפי חברי הכנסת הערבים וגם כלפי חברי הכנסת היהודים, ומעניין שדווקא חברי הכנסת הערבים התנגדו לחוק הזה. אם אתם כל כך חוששים מגזענות, יש לכם הזדמנות היום לתמוך בחוק הזה. אני בטוח שאם הוא יתקבל לא יהיו אמירות כאלה, לא של חבר הכנסת ליברמן ולא של חברי הכנסת מצד שמאל של הבית הזה.
במשפט האחרון אני רוצה לפנות אל ראש הממשלה בבקשה שיכבד את ההסכמים שכבר חתם עם סיעות הקואליציה ויקיים את התחייבויותיו בכל סעיף וסעיף, כדי שכניסת ישראל ביתנו לקואליציה לא תגרום למשבר מכיוון אחר.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. אחרון הדוברים, חבר הכנסת עתניאל שנלר - בבקשה, אדוני.
עתניאל שנלר (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת - -
היו"ר אמנון כהן:
אני מבקש מהשרים ומחברי הכנסת לשבת במקומותיהם.
עתניאל שנלר (קדימה):
- - מדינת ישראל עומדת באמת לפני משימות לאומיות כבדות משקל – אתם יודעים מה? קיומיות. האיום האירני – מנהיג אירן קורא להשמדת עם, האיום האסלאמי הקיצוני וגורמי הטרור "אל-קאעידה" ו"חיזבאללה", איום ציר הרשע שכולם מדברים עליו – אירן, סוריה, "חיזבאללה" וה"חמאס", איום ה"חמאסטן" בעזה – לכל איום שכזה, חברים, יש תשובות. יש קואליציות מדיניות, יש תשובות כלכליות, יש מענה צבאי, אבל יש תשובה אחת מנצחת, תשובה אסטרטגית, חזקה מכול. לא, זה לא נשק מיוחד, לא זחילה על ארבע לפני אומות העולם, וגם לא נשק הנפט שאין לנו. נשק אחד, הנשק הסודי שלנו, הוא האחריות וה"יחד" של החברה הישראלית. בגלל האיומים, כולם שותפים בקואליציה הישנה והחדשה – להגיע ל"יחד".
כן, נכון, אנחנו בקדימה לא עוסקים בעת הזאת במימוש חלק מהיעדים שסברתי שראוי לעסוק בהם. מפלגת העבודה השכילה להבין את החשיבות של הרחבת הקואליציה, וישראל ביתנו קיבלה את קווי היסוד של הממשלה, וכולנו בבית הזה, אני מקווה, בעזרת השם, נצביע בעד קבלת הקואליציה החדשה, וקבלת חבר הכנסת יורי שטרן, שיהיה בריא, חבר הכנסת אהרונוביץ, שהיה סגן מפכ"ל המשטרה, חבר הכנסת חסון, שהיה סגן ראש השב"כ, חברת הכנסת טרטמן, יושבת-ראש מעולה של ועדה חשובה בכנסת, הוועדה לביקורת המדינה, וכל שאר החברים, ובראשם חבר הכנסת – מחר השר, אני מקווה – ליברמן. זוהי נבחרת שראוי לצרף למהלך של אחדות לאומית ושל אחריות לאומית.
חברי חברי הכנסת, הימים הם לא פשוטים; הימים הם ימי סתיו, סתיו ירושלמי קר ומלא תהפוכות. לכולנו ספקות בתחום המדיני והביטחוני. רבים מאתנו עושים היום חשבון נפש. בתחושה הציבורית שוררת אווירה של מערבולת פוליטית: הקואליציה קצת מקרטעת, סדקים נפערים במפלגת השלטון – כל זה נכון, ואז מובן שראש הממשלה מבקש להוביל תוכנית מדינית מחד גיסא, ולמנוע קריסה של מערכת השלטון מאידך גיסא.
במצב קשה שכזה, מה עושים? חבר הכנסת סער, מה עושים במצב כזה כשהכול מקרטע? חברי חבר הכנסת שטייניץ, מה עושים במצב שהכול מקרטע? אני אספר לכם מה עושים. במצב שכזה עושים מה שראיתי בערוץ-2. באישון לילה, בקור ירושלמי חודר עצמות, נפגש ראש הממשלה בלובי מפואר של בית-מלון ירושלמי עם חברי כנסת בכירים מהימין, בוודאי, על מנת להרחיב את הממשלה. מה טבעי מזה? להציע לאחד מהם, מוכשר מאוד, להיות השר הממונה על האיום האסטרטגי. כן, להיות שר ממונה על האיום האסטרטגי. אתה יודע מי זה היה, חבר הכנסת סער?
אולי שכחתם, אולי חלקכם לא יודעים, חברים, אבל הפגישה היתה בסתיו 1998. אז ראש הממשלה מציע לחבר הכנסת גנדי, זיכרונו לברכה, ולחבר הכנסת הרב בני אלון, שנמצא כאן, להצטרף לממשלה. כן, זה חבר הכנסת בנימין נתניהו שכיהן כראש ממשלה. ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו הבין את החשיבות של השר להיבטים האסטרטגיים, ופנה להציע לגנדי, זיכרונו לברכה, ולחבר הכנסת בני אלון שיצטרפו לממשלה על הרקע הזה. חבר הכנסת נתניהו, האם שכחתם את האירוע הזה? חבר הכנסת סער, האם סיפרו לך על כך?
חבר הכנסת בני אלון שיושב כאן עם אינטגריטי בוודאי יזכיר להם את הפגישה הזאת בלובי של המלון המפואר בירושלים. אני מודה ומתוודה, זכות היוצרים למינוי שר לריכוז ולתיאום וטיפול באיומים האסטרטגיים - זו יוזמה ברוכה של חבר הכנסת נתניהו בהיותו ראש ממשלה. חברים, יש הבדל קטן אחד - אז לא היה איום אירני, אז היה איום קואליציוני. היום יש איום אירני ואין איום קואליציוני. חברים, אז זה היה למען הרחבת הממשלה, והיום זה למען ביטחון המדינה. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני. בבקשה, גברתי.
זהבה גלאון (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, אנחנו ביקשנו הצבעה שמית.
היו"ר דליה איציק:
כן, אני הולכת להגיד את זה. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הודעת הממשלה על צירוף שר. ההצבעה היא שמית, יש 20 חתימות. בבקשה, אדוני המזכיר.
מזכיר הכנסת אריה האן:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
קולט אביטל - אינה נוכחת
רוחמה אברהם - בעד
יעקב אדרי - בעד
יצחק אהרונוביץ - בעד
אהוד אולמרט - בעד
חיים אורון - נגד
זבולון אורלב - אינו נוכח
דוד אזולאי - בעד
אריאל אטיאס - בעד
עמיחי אילון - בעד
רוברט אילטוב - בעד
דליה איציק - בעד
אפי איתם - נגד
מיכאל איתן - אינו נוכח
רפי איתן - אינו נוכח
אריה אלדד - אינו נוכח
בנימין אלון - נגד
טלב אלסאנע - נגד
זאב אלקין - בעד
חיים אמסלם - בעד
אלי אפללו - בעד
גלעד ארדן - נגד
אורי אריאל - נגד
זאב בוים - אינו נוכח
יוסף ביילין - נגד
בנימין בן-אליעזר - בעד
יעקב בן-יזרי - בעד
שלמה בניזרי - אינו נוכח
מנחם בן-ששון - אינו נוכח
רוני בר-און - בעד
אבישי ברוורמן - בעד
שלמה ברזניץ - בעד
מוחמד ברכה - נגד
עזמי בשארה - נגד
אליהו גבאי - אינו נוכח
זהבה גלאון - נגד
אלחנן גלזר - בעד
יצחק גלנטי - אינו נוכח
משה גפני - נגד
עמירה דותן - בעד
אברהם דיכטר - בעד
אברהם הירשזון - בעד
שמואל הלפרט - אינו נוכח
צחי הנגבי - בעד
צבי הנדל - נגד
יצחק הרצוג - בעד
מגלי והבה - אינו נוכח
אבשלום וילן - נגד
מתן וילנאי - בעד
יצחק וקנין - בעד
נסים זאב - בעד
ג'מאל זחאלקה - נגד
יצחק זיו - בעד
עבאס זכור - נגד
נאדיה חילו - נגד
דב חנין - נגד
יואל חסון - בעד
ישראל חסון - בעד
שי חרמש - בעד
ואסל טאהא - נגד
אחמד טיבי - נגד
דוד טל - בעד
אסתרינה טרטמן - בעד
שלי יחימוביץ - אינה נוכחת
חיים אורון (מרצ):
יש מגפה בעבודה - - -
שר הפנים רוני בר-און:
יש רופא לידך.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת אורון, לא מתאים לך, זה אמצע ההצבעה.
מזכיר הכנסת אריה האן:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
אביגדור יצחקי - בעד
אליהו ישי - בעד
דני יתום - אינו נוכח
איתן כבל - בעד
אמנון כהן - בעד
יעקב כהן - נגד
יצחק כהן - בעד
רן כהן - נגד
משה כחלון - נגד
ישראל כץ - נגד
ציפי לבני - בעד
לימור לבנת - נגד
יצחק לוי - נגד
אביגדור ליברמן - בעד
יעקב ליצמן - נגד
סופה לנדבר - בעד
גאלב מג'אדלה - נגד
שאול מופז - אינו נוכח
אברהם מיכאלי - בעד
אלכס מילר - בעד
סטס מיסז'ניקוב - בעד
מיכאל מלכיאור - אינו נוכח
יעקב מרגי - בעד
שרה מרום-שלו - בעד
יורם מרציאנו - בעד
משולם נהרי - בעד
מיכאל נודלמן - בעד
דני נוה - נגד
אורית נוקד - בעד
בנימין נתניהו - נגד
חנא סוייד - נגד
מרינה סולודקין - בעד
ניסן סלומינסקי - נגד
אפרים סנה - בעד
גדעון סער - נגד
גדעון עזרא - אינו נוכח
אופיר פינס-פז - אינו נוכח
מאיר פרוש - נגד
שמעון פרס - בעד
עמיר פרץ - בעד
אברהים צרצור - נגד
אברהם רביץ - אינו נוכח
ראובן ריבלין - אינו נוכח
חיים רמון - אינו נוכח
יוסף שגאל - בעד
יובל שטייניץ - נגד
מאיר שטרית - אינו נוכח
יורי שטרן - אינו נוכח
סילבן שלום - נגד
שלום שמחון - בעד
ליה שמטוב - בעד
עתניאל שנלר - בעד
משה שרוני - אינו נוכח
נתן שרנסקי - אינו נוכח
רונית תירוש - בעד
יולי תמיר - בעד
היו"ר דליה איציק:
אדוני המזכיר, אנא המתן. אנחנו עושים קריאה שנייה לחברי הכנסת שלא הספיקו. בבקשה.
מזכיר הכנסת אריה האן:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
קריאה שנייה.
קולט אביטל - בעד
זבולון אורלב - אינו נוכח
מיכאל איתן - אינו נוכח
רפי איתן - אינו נוכח
אריה אלדד - אינו נוכח
זאב בוים - אינו נוכח
שלמה בניזרי - אינו נוכח
מנחם בן-ששון - אינו נוכח
אליהו גבאי - אינו נוכח
יצחק גלנטי - נגד
שמואל הלפרט - אינו נוכח
מגלי והבה - אינו נוכח
שלי יחימוביץ - אינה נוכחת
משה גפני (יהדות התורה):
אולי נמתין לה? אולי נמתין לשלי יחימוביץ?
מזכיר הכנסת אריה האן:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
דני יתום - בעד
שאול מופז - אינו נוכח
מיכאל מלכיאור - אינו נוכח
גדעון עזרא - אינו נוכח
אופיר פינס-פז - אינו נוכח
אברהם רביץ - אינו נוכח
ראובן ריבלין - אינו נוכח
חיים רמון - אינו נוכח
מאיר שטרית - אינו נוכח
יורי שטרן - אינו נוכח
משה שרוני - נגד
גדעון סער (הליכוד):
אצלי לא יהיו מורדים.
מזכיר הכנסת אריה האן:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
נתן שרנסקי - אינו נוכח
האם יש באולם חבר כנסת שלא הצביע, שלא קראתי את שמו? אין. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
אנחנו נמתין בסבלנות לספירה הפורמלית.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
גברתי היושבת-ראש, האם סופרים את ההצבעה של חברי הכנסת הערבים היום?
רוחמה אברהם (קדימה):
אין גבול להערות הציניות, חבר הכנסת זחאלקה.
יובל שטייניץ (הליכוד):
- - -
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
מאז שליברמן בממשלה, סופרים גם את הערבים.
היו"ר דליה איציק:
חברי חברי הכנסת, 61 בעד, נגד – 38, נמנעים אין.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
יום שחור לכנסת.
היו"ר דליה איציק:
אתה מוכן לא להפריע לי? בבקשה אל תפריע לי.
61 בעד, 38 נגד, נמנעים אין. אני קובעת שהודעת הממשלה על צירוף שר לממשלה התקבלה.
לא לקום, אנחנו עוברים לסדר-היום. חברי חברי הכנסת, צריכים את האצבע שלכם.
הצהרת אמונים של חבר הממשלה אביגדור ליברמן
היו"ר דליה איציק:
ובכן, חברי חברי הכנסת, אני מתכבדת להזמין את השר-עוד-דקה אביגדור ליברמן לעלות לבמה ולהצהיר אמונים.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
היידר.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
יום שחור לכנסת.
היו"ר דליה איציק:
סדרנים, נא לסגור את הדלת.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
- - -
רן כהן (מרצ):
למה אתם עושים מה שהוא רוצה?
גדעון סער (הליכוד):
- - -
היו"ר דליה איציק:
השר ליברמן, אנא קרא את הצהרת האמונים שמניח לפניך מזכיר הכנסת וחתום עליה.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
אני, אביגדור ליברמן, בן לב ואסתר פירה, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת.
(חותם על ההצהרה)
היו"ר דליה איציק:
מי מושיב את השר ליברמן על כיסאו? יש עוד הצבעות חשובות, שתיים במספר. בואו נסיים את היום יפה, אדוני השר. בואו ניתן גם את הכבוד לשר ליברמן.
הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (תיקון מס' 10), התשס"ז-2006
[מס' מ/259; "דברי הכנסת", חוב' ב', עמ' 3203; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר דליה איציק:
בינתיים יעלה ויבוא יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון – הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (תיקון מס' 10), התשס"ז-2006. אנחנו זקוקים לאצבעות שלכם.
לא, אדוני השר, הוא לא משך. זה לא העניין הזה, אדוני סגן ראש הממשלה. אדוני ראש הממשלה, אנחנו זקוקים לאצבעות שלכם. ממש שתי דקות.
צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (תיקון מס' 10), התשס"ז-2006.
חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) התקבל בכנסת בשנת 1995. החוק קבע כי תקופת השירות הסדיר הנוסף, בת ששת החודשים, תיחשב כחלק מתקופת השירות הסדיר לגבר, הקבועה בסעיף 15 לחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986, וזאת לתקופה של שנתיים.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת ארדן, נא לשבת. חבר הכנסת סלומינסקי, נא לשבת. עומד דובר ומדבר. גברתי השרה, עוד שתי דקות.
צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
הוראת השעה הוארכה על-ידי הכנסת מעת לעת לתקופות נוספות, שהאחרונה מביניהן, התשיעית במספר, עתידה להסתיים בתאריך 31 באוקטובר 2006.
החלטות ממשלה המשפיעות באופן ישיר על סוגיית קיצור השירות, ואשר אמורות היו לתת פתרון קבוע שיחליף את הוראת השעה, טרם יושמו. כך, למשל, עקרונות ועדת-ברוורמן לרפורמה במערך המילואים, אשר משפיעים באופן ישיר על סוגיית קיצור השירות, אושרו בהחלטת ממשלה ממרס 2005 אך יישומם כעת תלוי בחוק שירות המילואים, שהכנסת טרם קיבלה.
היו"ר דליה איציק:
אדוני שר התקשורת, בבקשה. אדוני השר כבל. בבקשה.
צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
תאריך היעד ליישום מסקנותיו של דוח ועדת בן-בסט לבחינת סוגיית קיצור שירות החובה בצה"ל, שניתן ב-31 בינואר 2006 ואושר בממשלה – פרט לסוגיית השירות המוכר – נקבע בשעתו למועד פקיעת הוראת השעה, כלומר 31 באוקטובר 2006, וגם הוא טרם מומש.
לנוכח הלחימה בצפון בחודשים האחרונים, ולנוכח העובדה שמתקיימים כעת תחקירים לעניין המערכה בלבנון, אישרה ועדת החוץ והביטחון את בקשת הממשלה להאריך את הוראת השעה בתשעה חודשים נוספים, כדי לבחון מחדש את סוגיית קיצור השירות וכמובן לדון בה בכפיפה אחת עם הרפורמה במערך המילואים ובחוק שירות המילואים.
עמדתנו היא שהוראת השעה, שתוקפה מחודש זו הפעם העשירית, ראוי שתוסדר בחקיקה. ביקשנו ממערכת הביטחון לגבש עד סיום התקופה, עד 1 באוגוסט 2007, הסדר לעניין תקופת השירות בחקיקה רגילה, בין שתיקבע תקופת שירות קצרה יותר ובין שתקופת השירות תישאר על כנה. בכל מקרה, גם אז אין מדובר בצעד בלתי הפיך, ויהיה אפשר לתקנו בעתיד, בהתאם לנסיבות.
לא הוגשו הסתייגויות להצעת החוק. לפיכך אבקש מחברי הבית לאשר את ההצעה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. אין הסתייגויות. נא לשבת.
אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד הצעת החוק בקריאה שנייה? הצבעה.
הצבעה מס' 7
בעד סעיף 1 – 60
נגד – 5
נמנעים – 1
סעיף 1 נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
אני קובעת שהצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (תיקון מס' 10) עברה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק בקריאה שלישית. נא להוסיף את סגן ראש הממשלה אביגדור ליברמן. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק בקריאה שלישית.
הצבעה מס' 8
בעד החוק – 62
נגד – 5
נמנעים – אין
חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (תיקון מס' 10), התשס"ז-2006, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת, אני קובעת שהצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (תיקון מס' 10) נתקבלה.
שאילתות ותשובות
היו"ר דליה איציק:
יעלה ויבוא שר הבריאות.
היו"ר קולט אביטל:
שאילתות לשר הבריאות. אנחנו מחפשים אותו – ממתינים לשר הבריאות. אדוני שר הבריאות, בבקשה.
9. אי-מחיקת שמות ילדים ממאגר חולי הנפש
חבר הכנסת אלי אפללו שאל את שר הבריאות
ביום י"ט באייר התשס"ו (17 במאי 2006):
פורסם ב"ידיעות אחרונות" ב-7 במאי 2006 כי, בניגוד לחוק, משרדך לא מחק שמות ילדים ממאגר חולי הנפש.
רצוני לשאול:
1. האם הידיעה נכונה?
2. אם כן – מדוע טרם יישם משרדך את ההנחיה למחוק שמות ילדים מהמאגר?
3. מתי תיושם ההנחיה?
4. כיצד יוסרו שמות הילדים הרשומים במאגר?
שר הבריאות יעקב בן-יזרי:
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, 1. הידיעה המפורטת בשאילתא אינה נכונה.
2–3. משרד הבריאות מיישם כיום את סעיף 23(ב) לחוק הנוער כלשונו, באופן מלא, דהיינו, מידע מזהה על אשפוז קטינים המתקבל מיחידות האשפוז נקלט במאגר המידע אך ורק בהתאם להוראות סעיף 23(ב) לחוק הנוער. לא מועברים לגורמים חיצוניים נתונים מזהים אשר נקלטו בעבר, אלא אם כן המידע מתאים להוראות סעיף 23(ב) לחוק הנוער, או עולה כדי הודעת מטפל לפי סעיף 11א לחוק כלי הירייה, התש"ט-1949.
אומנם בעבר פעל המשרד בצורה שונה – על רקע הכוונה לשנות את הוראות החוק שנמצא כי יישומן בעייתי, וגם על רקע בקשות שהתקבלו מגורמים שונים בנושא זה. משהתקבלה החלטת מדיניות סופית כי אין מקום לשינוי החוק, החל משרד הבריאות בהליך יישומו, שהיה מורכב וקשה ביותר, ועל כן התארך זמן רב מהצפוי.
השלב האחרון של תהליך היישום היה בחודש מרס 2006, ובו הובהר למנהלי המחלקות הפסיכיאטריות הרלוונטיות כי הם מחויבים לפעול בהתאם להנחיות החדשות, אשר לפיהן רק אשפוז בתנאי סעיף 23(א) או הודעות מטפל ייקלטו במערכת. עוד הובהר כי דיווחים על אשפוז קטינים, אשר לא ייעשו על-פי ההנחיות, יוחזרו למחלקות ולא יירשמו – או ייקלטו – במערכת. המשרד פועל בהתאם להנחיות אלה בכל הקשור לדיווחים שהתקבלו מאז.
אשר למידע שנקלט במאגר המידע לפני מועד זה, המשרד פועל ביסודיות להסדרתו ולהתאמתו לדרישות החוק. עד היום הוסרו מהמאגר הפרטים המזהים ביותר מ-2,500 רשומות. עד להשלמת ההסדרה לא יימסר מידע לכל גורם אלא לאחר שייבדק אם מדובר ברשומה העומדת בדרישות החוק.
היו"ר קולט אביטל:
שאלה נוספת.
אלי אפללו (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברים נכבדים, אני מברך על ההחלטה למחוק את שמות כל הילדים מהמאגר, אבל עד היום לא יישמתם את כל ההנחיות ולא הסרתם את כל השמות. אני שמח שנתתם הוראה שהמידע יישאר חסוי, שאף אחד לא יקבל אותו, ומעריך זאת, אבל למה שלא יפעלו באופן נמרץ ומיידי למחוק את שמות הילדים? אני סמוך ובטוח שתפעל בנושא זה כמו שאתה פועל בכל עניין. אני מבקש שתפעל מהר ותדאג למחוק את שמות הילדים, כדי שלא יהיו רשומים במאגר המידע. תודה רבה.
שר הבריאות יעקב בן-יזרי:
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, הסברתי שהיו רשומות רבות במאגר, ואמרתי שבהתאם לחוק, ולאחר שניתנה הוראה, כבר נמחקו יותר מ-2,500 מתוך כ-4,800 או 5,000 שמות. אני מדבר על נתונים שנמסרו לפני שלושה-ארבעה חודשים. זאת עבודה לא קלה, כי צריך לנבור בתיקים האישיים של כל אחד ואחד ולבדוק אם היתה רשומה כזאת או אחרת, ובהתאם לכך הרופאים מטפלים במחיקת הפרטים שיש למחוק. מספר הרשומות שיש למחוק הולך וקטן, ומצטמצם למינימום; אני מאמין שבפרק זמן של שלושה עד שישה חודשים כל העסק הזה יהיה מאחורינו.
אלי אפללו (קדימה):
תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
שאילתא מס' 128, של חבר הכנסת מרציאנו – לפרוטוקול.
128. המרכז הפסיכיאטרי לילדים ונוער בבית-החולים "ברזילי" באשקלון
חבר הכנסת יורם מרציאנו שאל את שר הבריאות
ביום י"ח בסיוון התשס"ו (14 ביוני 2006):
פורסם ב"ידיעות אחרונות", כי המרכז הפסיכיאטרי לילדים ונוער בבית-החולים "ברזילי" באשקלון עומד בפני סגירה בגלל אי-העברת תקציבים. לאחרונה עלה מאוד מספר הילדים נפגעי הלם וחרדה כתוצאה ממטחי ה"קסאמים" המטופלים במרפאה, ותפוסת המרכז עומדת על כ-160%.
רצוני לשאול:
1. האם הידיעה נכונה?
2. אם כן – מדוע המחלקה אינה מתוקצבת?
3. כיצד תימנע פגיעה ברמת הטיפול במרכז?
4. אילו פתרונות חלופיים מציע משרדך?
תשובת שר הבריאות יעקב בן-יזרי:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1. המרפאה לבריאות הנפש לילדים ונוער בבית-החולים "ברזילי" באשקלון אינה עומדת להיסגר, והיא ממשיכה לפעול ולקלוט מטופלים מאשקלון ומהאזור, לרבות קטינים מפוני גוש-קטיף וחבל-עזה.
2. המרפאה מתוקצבת במסגרת ההסכם של משרד הבריאות עם בית-החולים "ברזילי". בימים אלה מועבר התקציב הייעודי למערך הפסיכיאטרי לבית-החולים.
3. עקב העלייה במספר הפניות למרפאה של קטינים מפוני גוש-קטיף וחבל-עזה, העביר משרד הבריאות תקציב ייחודי למרפאה לקליטת האוכלוסייה הייעודית הנ"ל.
4. סוכם עם בית-החולים כי כל קטין פונה חדש המגיע למרפאה מאוכלוסיית המפונים יתוקצב בכסף מסומן.
היו"ר קולט אביטל:
שאילתא מס' 171, של חבר הכנסת בניזרי – לפרוטוקול.
171. תקנים לאחיות בתחנות לבריאות המשפחה באלעד
חבר הכנסת שלמה בניזרי שאל את שר הבריאות
ביום כ"ה בסיוון התשס"ו (21 ביוני 2006):
פורסם, כי משרד הבריאות ביטל את התקנים שמכוחם עבדו אחיות בתחנות לבריאות המשפחה - בעבר טיפות-חלב - באלעד, וכי השירות לתינוקות הועבר לקופות-החולים.
רצוני לשאול:
1. האם הפרטים נכונים?
2. כמה אחיות עובדות באלעד, וכמה נפשות משרתת כל אחות?
3. אילו שינויים חלו בהעסקת האחיות, ומה הם השלכותיהם על התושבים?
תשובת שר הבריאות יעקב בן-יזרי:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1. הפרטים בשאילתא אינם נכונים.
2. באלעד עובדות 13 אחיות בהיקפי משרה שונים, והן משרתות כ-1,600 תינוקות. בממוצע משרתת כל אחות 150 תינוקות.
3. עד כה לא חלו שינויים בהעסקת האחיות.
היו"ר קולט אביטל:
שאילתא מס' 221, של חבר הכנסת אזולאי: מתן אישור לארגון זק"א לגבות אגרות הסעת חירום.
221. מתן אישור לארגון זק"א לגבות אגרות הסעת חירום
חבר הכנסת דוד אזולאי שאל את שר הבריאות
ביום ב' בתמוז התשס"ו (28 ביוני 2006):
ב-24 במאי 2006 נשלחה אליך מטעם סיעת ש"ס בקשה לאשר תקנות שיסדירו לזק"א גביית אגרות הסעת חירום באמבולנס וגבייה על שירותים אחרים. משרדך לא אישר את קבלת הפנייה.
רצוני לשאול:
1. מדוע לא נענה המכתב הנ"ל?
2. מה היא עמדת משרדך לגבי נושאים אלה?
שר הבריאות יעקב בן-יזרי:
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, 1. הפנייה הועברה לאחר קבלתה לבדיקה ולחוות דעת משפטית, על מנת לבדוק את ההיבטים החוקים והמשפטיים הכרוכים בבקשה. דרך אגב, לאחר קבלת חוות הדעת המשפטית, שנשלחה ביום 26 במאי 2006 - כאשר הפנייה שלך, חבר הכנסת דוד אזולאי, היתה ב-24 במאי - זאת אומרת יומיים לאחר הפנייה שלך שוגרה תשובה למנהל סיעת ש"ס, מר צבי יעקבזון, כך שלא בדיוק כפי שכתוב, מדוע לא נענה המכתב הנ"ל – כי אכן, המכתב כן נענה, ויש לי אפילו העתק מהמכתב הזה מונח לפני כאן.
2. לגופו של עניין, אין בחוק מניעה לכך שגוף פרטי המפעיל שירותי אמבולנס יגבה תשלום עבור שירותיו. ההסדר הקיים בסעיף 7א לחוק מגן-דוד-אדום, התש"י-1950, ובתקנות מגן-דוד-אדום (אגרות הסעת חירום באמבולנס), התשס"ו–2006, שהותקנו מכוחו, נועד לאפשר למגן-דוד-אדום - כגוף שהוקם בחוק ושואב ממנו את סמכויותיו - לגבות תשלום כזה, ולהגביל סכום זה, בכל הנוגע לפינוי חירום, לסכום האגרה שנקבעה. הסדר זה לא העניק כל יתרון למגן-דוד-אדום על פני גופים שאינם נזקקים להסמכה חוקית לשם גביית תשלום בעד השירותים הניתנים על-ידם. על כן, תכליתה המשפטית המדויקת של יוזמת החקיקה שאליה אתה מפנה במכתבך פשוט אינה ברורה לנו עדיין, כי לזק"א מותר לגבות כסף.
היו"ר קולט אביטל:
שאלה נוספת, חבר הכנסת אזולאי.
דוד אזולאי (ש"ס):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, קודם כול אני רוצה להודות לך, אם אכן יש לך תשובה. אני בכל אופן – נכון לרגע זה – לא קיבלתי, ואודה לך מאוד אם אדוני יוכל להעביר לי את זה. אני לא יודע על כך.
שר הבריאות יעקב בן-יזרי:
הנה, יש כאן.
דוד אזולאי (ש"ס):
שנית, אני שמח לשמוע מעל בימת הכנסת שארגון זק"א אכן יכול לגבות, ואם יש תשובה בכתב – איך אומרים – השאילתא היתה מיותרת. תודה רבה, אדוני השר.
שר הבריאות יעקב בן-יזרי:
תודה רבה,
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. שאילתא מס' 222, של חבר הכנסת רן כהן – לפרוטוקול.
222. פעילות ועדות סל שיקום אזוריות
חבר הכנסת רן כהן שאל את שר הבריאות
ביום ב' בתמוז התשס"ו (28 ביוני 2006):
ב-15 במרס 2006 הופסקה פעילות ועדות סל השיקום האזוריות, הפועלות מכוח חוק שיקום נכי נפש בקהילה. כך נמנעת מנכי הנפש הזכות לפנות לוועדות ולקבל תוכנית שיקום וסלי שיקום שהם זכאים להם על-פי חוק. אין מדובר במיצוי זכויות שבדין או באיכות חייהם, אלא במקרים רבים של דיני נפשות ממש.
רצוני לשאול:
1. מדוע הופסקה פעילות ועדות הסל?
2. מה ייעשה בעניין?
תשובת שר הבריאות יעקב בן-יזרי:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1. תקציב השיקום לשנת 2006 הספיק רק למימון שיקומם של האנשים שהיו בתוך מערכת השיקום בינואר 2006. הידיעה כי לא ניתן לממן שיקומם של האנשים הנוספים שיגיעו לוועדות השיקום הביאה להחלטה שלא לזמנם לוועדות כלל, בהנחה שדבר זה עדיף מלזמנם ולתסכל אותם בכך שלא ניתן לממש את ההחלטות שיתקבלו בעניינם.
2. התקיימו דיונים ממושכים במשרד הבריאות וכן בינו ובין משרד האוצר ונמצא פתרון מוסכם לשנת 2006. הוועדות החלו בפעילותן הסדירה החל מ-8 ביולי 2006, ולפי שעה אין הגבלה באשר למספר הפונים שבכוחן של ועדות סל השיקום לקלוט במהלך שנת 2006.
היו"ר קולט אביטל:
שאילתא מס' 223, של חבר הכנסת גאלב מג'אדלה: ניסויים בקשישים בבתי-חולים.
223. ניסויים בקשישים בבתי-חולים
חבר הכנסת גאלב מג'אדלה שאל את שר הבריאות
ביום ב' בתמוז התשס"ו (28 ביוני 2006):
ב"הארץ" דווח על מאות ניסויים ומחקרים, לכאורה בלתי-חוקיים, בקשישים המאושפזים בבתי-החולים "קפלן" ברחובות ו"הרצפלד" בגדרה.
רצוני לשאול:
1. האם הידיעה נכונה?
2. אם כן – האם יינקטו צעדים בעניין, ואם כן – אילו?
3. מה הם אמצעי הפיקוח בנושא זה, והאם יפעל משרדך להידוקם?
שר הבריאות יעקב בן-יזרי:
ניסויים בקשישים בבתי-חולים - גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, 1. מידע על אודות ניסויים ומחקרים שנעשו שלא כדין בקשישים בבית-החולים "הרצפלד" בגדרה פורסם כבר בדוח מבקר המדינה ויש בו ממש.
3-2. בעקבות ממצאי מבקר המדינה ננקטו כמה צעדים:
א. מונתה ועדת בקרה ואיכות לבדיקה מדוקדקת יותר של האירועים ולמתן המלצות לשיפור איכות הרפואה בישראל בהקשר זה. ממצאי ומסקנות הוועדה הם חסויים, לפי הוראות סעיף 22 לחוק זכויות החולה, אולם המלצות הוועדה יילמדו, והנחיות בעקבותיהן יופצו למערכת הבריאות כחלק מתהליך מתמיד של לימוד ושיפור.
ב. משרד הבריאות הוציא בינואר 2006 נוסח מעודכן ומשופר של הנוהל לעריכת ניסויים רפואיים בבני-אדם, הכולל גם התייחסות רבה יותר לקבלת הסכמה מדעת מסוגי אוכלוסייה מיוחדים.
ג. המשרד הגביר את הפיקוח והבקרה על נושא הניסויים הרפואיים בכל בתי-החולים, וחייב בתי-חולים שבהם מתנהלים ניסויים לקיים פיקוח על הניסויים שאושרו על-ידם - חוזר מנכ"ל מיולי 2005 - לרבות בדרך של מינוי גוף מבקר, קבלת דיווחים תקופתיים ודיווחים על אירועים חריגים מהחוקרים.
ד. האגף להבטחת איכות במשרד הבריאות נערך לקיים בהקדם מבדק איכות נוסף על פעילות ועדות הלסינקי לאישור ניסויים רפואיים, בהמשך למבדק שנערך בשנת 2002.
ה. המשרד פועל להגברת המודעות בקרב חוקרים וחברי ועדות הלסינקי לכללים לעריכת ניסויים רפואיים, בין היתר באמצעות ימי עיון והדרכות.
ו. במקרים מסוימים שנראו כחמורים לכאורה, נפתחו חקירות פרטניות.
ז. אגף הרוקחות הגיש דרישה לכוח-אדם, מבנה ותקצוב נוסף לשם קיום פיקוח טוב יותר על ניסויים רפואיים.
היו"ר קולט אביטל:
שאלה נוספת.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
גברתי היושבת-ראש, מכובדי חברי הכנסת, אני רציתי רק להודות לכבוד שר הבריאות יעקב בן-יזרי על התשובה וההתייחסות העניינית והמפורטת. תודה רבה.
שר הבריאות יעקב בן-יזרי:
תודה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. שאילתא מס' 292 של חבר הכנסת אברהם מיכאלי: עריכת ניסויים בבית-החולים "קפלן".
292. ניסויים בקשישים בבית-החולים "קפלן"
חבר הכנסת אברהם מיכאלי שאל את שר הבריאות
ביום ט' בתמוז התשס"ו (5 ביולי 2006):
פורסם ב-15 ביוני 2006, כי שישה חולים בבית-החולים "קפלן" מתו עקב ניסוי בלתי חוקי, וכי משרדך בודק את המקרה.
רצוני לשאול:
1. האם הידיעות נכונות?
2. אם כן – מה העלתה הבדיקה?
3. האם ייבדקו בתי-חולים נוספים?
4. מי עורך את הבדיקה?
5. מה הם פרטי החשדות?
שר הבריאות יעקב בן-יזרי:
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת - אותו נדון.
2-1. בדיקת משרד הבריאות נערכה במסגרת ועדת בקרה ואיכות, ולפיכך הבדיקה וכל ממצאיה ומסקנותיה חסויים, בהתאם להוראות סעיף 22 לחוק זכויות החולה.
3. בעקבות דוח מבקר המדינה בנושא ניסויים קליניים הגביר משרד הבריאות את הפיקוח והבקרה על נושא הניסויים הרפואיים, הוציא נהלים מתוקנים ומשופרים לנושא זה, לרבות נהלים בדבר פיקוח ובקרה, ופועל להגברת המודעות לכללים לעריכת ניסויים בקרב ציבור החוקרים במוסדות רפואיים. במקרים פרטניים חמורים לכאורה נפתחו חקירות יסודיות יותר.
4. כאמור, הבדיקה נערכה על-ידי ועדת בקרה ואיכות. הבדיקה החלה בעקבות דוח מבקר המדינה ותלונות.
5. כאמור, לא ניתן לפרט עקב הוראות החיסיון שבחוק.
היו"ר קולט אביטל:
שאלה נוספת. חבר הכנסת אריאל, בבקשה לא בקול רם.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, תודה על התשובה. אני מבין חיסיון באשר לשאלה הראשונה – זה מובן במסגרת החוק, אדוני. אבל עם זאת, מכיוון שהפרסום דיבר על חשד ממשי לפטירת אנשים כתוצאה מאותם מחקרים לא חוקיים שנעשו, האם, אדוני השר, ננקט כל מה שצריך לנקוט על-פי החוק נגד אלה שעשו דברים כאלה, כי הדברים מאוד חמורים?
שר הבריאות יעקב בן-יזרי:
כל הנתונים האלה שמסרתי הם על בסיס כל הבדיקות והחקירות. יש אומנם נתונים נוספים במשרד הבריאות, אבל, כאמור, הנושא בחקירת המשטרה ואנחנו מנועים מלהוסיף פרטים בנושא הזה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. שאילתא מס' 293 של חבר הכנסת ניסן סלומינסקי – לפרוטוקול.
293. ניסויים לא מאושרים בבתי-חולים
חבר הכנסת ניסן סלומינסקי שאל את שר הבריאות
ביום ט' בתמוז התשס"ו (5 ביולי 2006):
ב-23 ביוני 2006 פורסמו ב"הצופה" פרטים מתוך דוח מבקר המדינה על אודות ניסויים לא חוקיים בבני-אדם שנערכו בבתי-חולים שונים ברחבי הארץ.
רצוני לשאול:
1. האם נכון הדבר?
2. אם כן – מה ייעשה בנדון?
תשובת שר הבריאות יעקב בן-יזרי:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1. דוח מבקר המדינה הינו מסמך ציבורי גלוי והפרטים הרשומים בו מתפרסמים לציבור הרחב. משרד הבריאות העביר את התייחסויותיו לדוח המבקר במסגרת הליך הביקורת, וכן הפיק לקחים ומסקנות מממצאי הדוח.
2. בעקבות דוח מבקר המדינה הגביר משרד הבריאות את הפיקוח והבקרה על הניסויים הרפואיים, הוציא נהלים מתוקנים ומשופרים לנושא זה, לרבות נהלים בדבר פיקוח ובקרה, ופועל להגברת המודעות לכללים לעריכת ניסויים בקרב ציבור החוקרים במוסדות רפואיים. במקרים פרטניים חמורים לכאורה נפתחו חקירות יסודיות יותר.
היו"ר קולט אביטל:
שאילתא מס' 294 של חברת הכנסת שלי יחימוביץ: היחס לחושפי אי-סדרים במערכת הבריאות.
294. היחס לחושפי אי-סדרים במערכת הבריאות
חברת הכנסת שלי יחימוביץ שאלה את שר הבריאות
ביום ט"ז בתמוז התשס"ו (12 ביולי 2006):
על-פי פרסומים ולפי מידע שהגיע לידי, הנהלת "שירותי בריאות כללית" מתנכלת לעובד שחשף אי-סדרים בהנהלה, אשר הובילו להדחתו של סמנכ"ל קופת-החולים.
רצוני לשאול:
1. האם הדברים נכונים?
2. אם כן – מה הוא המסר שההנהלה מבקשת להעביר לעובדיה במעשיה אלו?
3. מה היא מדיניות משרדך בנוגע לחושפי אי-סדרים במערכת הבריאות?
שר הבריאות יעקב בן-יזרי:
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, תשובה על השאילתא:
1. למשרד הבריאות אין כל מידע קונקרטי על אודות התנכלות לעובד שחשף שחיתות ב"כללית". נשמח לקבל מידע קונקרטי, לרבות שמות, על מנת שנוכל לבדוק ולהתערב ככל שנדרש.
2. להלן התייחסות הנהלת "שירותי בריאות כללית" לשאלה, כפי שהועברה למשרדי:
עניינו של העובד נשוא השאילתא, מר חזי ברוך, תלוי ועומד בהליך משפטי בפני בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב. ביום 5 ביולי 2006 ניתנה החלטת בית-הדין האזורי בבקשת העובד לצו מניעה זמני כנגד הליך השימוע שאליו זומן על-ידי "כללית". בית-הדין לעבודה דחה את טענות העובד וקבע כי אין מקום למנוע את עריכת השימוע.
לגופו של עניין - לטענותיו של העובד, שלפיהן "כללית" מתנכלת לו בעקבות חשיפתו אי-סדרים, כביכול, אין כל שחר. כך אף קבע בית-הדין בהחלטתו דלעיל. טענות העובד בדבר התנכלות מתייחסות למעשה להליך של שימוע שאליו הוא זומן על-ידי "כללית", ובמסגרתו תישקל אפשרות סיום העסקתו. הליך השימוע הינו תולדה של מצב דברים שבו מאז סוף שנת 2001, מחד גיסא, העובד מקבל שכר גבוה; ומאידך גיסא, הוא אינו מבצע כל עבודה בפועל עבור "כללית", ומסרב לבצע את התפקידים הראויים אשר הוצעו לו לאורך השנים. ה"כללית" אינה יכולה להסכים למצב דברים זה, ולכן, כאמור, זימנה את העובד לשימוע.
אשר לטענותיו של העובד בעניין אי-סדרים שהוא חשף כביכול בעבר, ובכן אלו מתייחסות לסדרת כתבות אשר התפרסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" לפני כארבע שנים, אשר נסובו סביב פעילות הרכש של אגף הלוגיסטיקה של "כללית". בעקבות אותה סדרת כתבות עיתונאיות הוקמה ועדה בלתי תלויה, אשר בראשה הוצב פרופסור משה רווח, מנהל בית-החולים "רמב"ם" לשעבר. הוועדה בחנה משך תקופה ארוכה את תהליכי הרכש ב"כללית", והוציאה מתחת ידיה דוח מפורט. הוועדה קבעה מפורשות, שלא רק שלא היתה כל שחיתות באגף, אלא שהתברר כי פעילות האגף חסכה ל"כללית" מאות מיליוני שקלים. עד כאן הציטוט של תשובת ה"כללית".
3. משרד הבריאות מעודד שמירה על טוהר המידות ועל סדרי מינהל תקינים ומעודד חשיפת אי-סדרים במערכת הבריאות כדי לתקנם לתועלת הציבור. המשרד פועל בהתאם להוראות החוק להגנת חושפי אי-סדרים במערכת הציבורית.
היו"ר קולט אביטל:
שאלה נוספת.
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
אדוני שר הבריאות, תודה רבה לך על תשובתך. אני מבקשת לעדכן ולהודיע שהעובד פוטר בינתיים. אני חוששת שהמידע שקיבלת מ"כללית" אינו מדויק. בית-הדין לעבודה אמר שיש קשר בין העברתו מתפקידו ובין תלונתו על הסמנכ"ל. בעקבות תלונתו של אותו עובד, שחשף שחיתות, חזי ברוך - הסמנכ"ל פוטר בשל תלונתו. לא נותר לי אלא לשאול מדוע לא הוחזר העובד לתפקידו לאחר שהסמנכ"ל הודח בשל תלונתו. אשמח אם תשתמש בשבעת הימים ששמורים לך כדי לבדוק ולהשיב על השאלה הזאת.
דבר נוסף: מכיוון שאתה אומר שלא הגיעו תלונות אל משרד הבריאות, אני אדאג שהחומר יגיע במלואו למשרדך, ואני בטוחה שתמצא שהוא מאלף.
שר הבריאות יעקב בן-יזרי:
הנושא נמצא עד לפני זמן-מה בדיון משפטי בבית-הדין האזורי לעבודה, וככל ששמעתי כבר התקבל פסק-דין – נדמה לי שהגיעו להסדר כלשהו. האינפורמציה שבידי היא מהיום, או מלפני כמה ימים, ולפיה הושג הסדר עם האיש והוא סיים את עבודתו ב"כללית".
היו"ר קולט אביטל:
אדוני השר, למען הגילוי הנאות, גם אני קיבלתי תלונות דומות – מאנשים אחרים. פניתי אל מבקר המדינה, אבל אשמח להעביר אליך חומר על מקרים דומים. נדמה לי שיש פה חזרה.
שר הבריאות יעקב בן-יזרי:
אם יינתנו כל הפרטים והנתונים, נפעל בהתאם לחוק.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. שאילתא מס' 296 של חבר הכנסת טלב אלסאנע - לפרוטוקול.
296. המכון לרפואה משפטית
חבר הכנסת טלב אלסאנע שאל את שר הבריאות
ביום ט' בתמוז התשס"ו (5 ביולי 2006):
נודע כי המכון לרפואה משפטית אינו מנתח ואינו משחרר גופות בימי שישי אחר-הצהריים. הדבר גורם עוגמת נפש למשפחות מתים מהעדה המוסלמית והנוצרית.
רצוני לשאול:
1. האם נכון הדבר?
2. אם כן – האם יונחה המכון להעניק את השירות בכל ימי השבוע, כמו שאר בתי-החולים במדינה?
תשובת שר הבריאות יעקב בן-יזרי:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1. הדבר אינו נכון.
2. על-פי הוראת הקבע במכון לרפואה משפטית, יש לעשות את כל הנדרש לצורך שחרור גופות של נפטרים מוסלמים בשבת, אלא אם כן התקבלה מהמשטרה הוראה אחרת.
היו"ר קולט אביטל:
שאילתא מס' 297 של חבר הכנסת מאיר פרוש - לפרוטוקול.
297. היגיינה רפואית במעבדות בקופות-החולים
חבר הכנסת מאיר פרוש שאל את שר הבריאות
ביום ט' בתמוז התשס"ו (5 ביולי 2006):
מהמידע שברשותי עולה, כי רופאים במרפאות ואחיות ואחים במעבדות בקופות-החולים אינם נוהגים ללבוש כפפות בעת בדיקה ואינם מחליפים סדינים בין בדיקה לבדיקה.
רצוני לשאול:
1. האם המידע נכון?
2. אם כן – האם קיימים במשרדך נהלים בנושא החובה ללבוש כפפות בעת בדיקה ולהחליף סדין בין בדיקה לבדיקה, ואם כן – האם נהלים אלה ירועננו?
תשובת שר הבריאות יעקב בן-יזרי:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1. על-פי המידע שהתקבל מקופות-החולים, המידע אינו נכון.
2. קופות-החולים הוציאו הנחיות המחייבות לבישת כפפות ושמירה על היגיינה. רענון הנוהל לכל עובדי הסקטור נעשה אף הוא מזמן לזמן.
היו"ר קולט אביטל:
שאילתא מס' 298 של חבר הכנסת אליהו גבאי בנושא: הקמת בית-חולים באשדוד.
298. הקמת בית-חולים באשדוד
חבר הכנסת אליהו גבאי שאל את שר הבריאות
ביום ט' בתמוז התשס"ו (5 ביולי 2006):
בחודש ינואר 2002 חוקקה הכנסת חוק להקמת בית-חולים באשדוד. ועדה שהקים משרד הבריאות קובעת, כי עקב מצוקת אשפוז יש להקים לאלתר שלושה שלושה בתי-חולים נוספים – באשדוד, בקריות ובבאר-שבע.
רצוני לשאול:
1. מדוע אין משרדך מיישם את החוק שהתקבל בחודש ינואר 2002 ואת החלטת הוועדה שהקים?
2. מה נעשה עד היום בנושא הקמת בית-החולים באשדוד?
3. מתי יפעל בית-חולים באשדוד?
שר הבריאות יעקב בן-יזרי:
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, 1. משרד הבריאות אינו מוסמך ליישם את החוק בעצמו. ליישום החוק נדרשים אישור ותקציב משרד האוצר.
2. משרד האוצר הקים ועדת מכרזים בהשתתפות נציגי משרד הבריאות. הוועדה אמורה לפרסם מכרז להקמת בית-החולים ולהפעלתו. הכנת החומר למכרז נמצאת בשלבי סיום.
3. מועד הפעלת בית-החולים באשדוד אינו ידוע למשרדנו.
אם אני יכול להוסיף – לפני פחות משבוע התקיים דיון בלשכת שר האוצר בהשתתפות כל הגורמים הנוגעים בדבר, ובהם המשרד שמטפל בקרקעות המדינה, משרד הבריאות, נציגי עיריית אשדוד והוועדה שמטפלת בנושא זה, וסוכם שבתוך שבועיים יתחילו לרכז את כל הנתונים כדי לקדם את הנושא ככל שאפשר.
היו"ר קולט אביטל:
שאלה נוספת.
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, מה בכוונת השר לעשות כדי לזרז את פתרון הבעיה וכדי שהוא לא יידחה משנה לשנה ויהיה תלוי עד אין-סוף בנדיבות לבו של שר האוצר? מה השר חושב לעשות?
שר הבריאות יעקב בן-יזרי:
דעתי האישית היא שאין לתכנן הקמת בית-חולים על בסיס חקיקה, אלא על בסיס הצרכים, בהתאם לגידול האוכלוסין ובהתאם לצרכים האזוריים. בית-החולים באשדוד נקבע בחוק, והקמתו מתגלגלת זה שנה וחצי. הנושא עובר מוועדה לוועדה ומדיון לדיון ובסופו של דבר הוא מתקדם, אבל בעצלתיים.
דרך אגב, בטווח הלא כל כך ארוך של משרד הבריאות – אני מדבר על 2010–2012 – אנחנו מתכננים הקמת שלושה בתי-חולים נוספים במדינת ישראל, בהתאם לגידול האוכלוסין ובהתאם לצרכים האזוריים.
אני מאמין שנושא בית-החולים באשדוד ייכנס לתהליך מהיר וחיובי יותר, ואני מאמין באמונה שלמה, שלאחר כל הבירורים הנוספים שהתקיימו עד לפני שבוע, שסיכומם יתחיל בעוד שבוע וחצי עד שבועיים, נראה את קידום הקמת בית-החולים.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. שאילתא מס' 299 של חבר הכנסת גבאי בנושא: תמיסות לניקוי עדשות מגע.
299. תמיסות לניקוי עדשות מגע
חבר הכנסת אליהו גבאי שאל את שר הבריאות
ביום ט' בתמוז התשס"ו (5 ביולי 2006):
פורסם בתקשורת, כי חמישה צעירים שהשתמשו בחומר לניקוי עדשות מגע אושפזו עקב זיהום קשה בקרנית. אין זו הפעם הראשונה שתמיסה לניקוי עדשות מגע גורמת לפגיעה בעין.
רצוני לשאול:
1. האם נכון הדבר?
2. אם כן – כיצד משרד הבריאות מפקח על ייבוא חומרי ניקוי לעדשות מגע ועל מכירתם?
3. אילו אמצעים נוקט משרדך כדי שלא יישנו מקרים כאלה?
שר הבריאות יעקב בן-יזרי:
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, 1. עניין השאילתא הוא ככל הנראה דיווחו של פרופסור אסיה, מנהל מחלקת העיניים בבית-החולים "מאיר", על חמישה מטופלים שאושפזו במחלקתו. על-פי החשד, המזהם הוא פסאודומונס אאורגינוזה, ובלטינית Pseudomonas Aeruginosa.
2. משרד הבריאות מפקח על ייבוא תמיסות לעדשות מגע במסגרת צו ייבוא חופשי. כל יבואן המבקש לייבא תמיסות כאלה לישראל מחויב לקבל את אישור המשרד כתנאי לייבוא. דרישת המשרד ממגיש הבקשה היא להמציא אישורים מרשויות רגולטוריות מוכרות לכך שהתמיסה אושרה לשיווק ולשימוש חופשי במדינה המאשרת, וכן מסמכים המראים את "שרשרת האספקה" מהיצרן למשווק בישראל.
כאשר מוגשת נוסף על בקשה לייבוא חד-פעמי גם בקשת רישום, נדרשת גם בדיקת התמיסה במכון לביקורת ותקינה של חומרי רפואה, אולם יוזכר כי עדיין לא נחקק חוק ציוד רפואי, אמ"ר - אביזרים ומכשירים רפואיים - ועל כן לא חלה על מוסדות שאינם בבעלות המדינה חובה להגיש בקשה לרישום אמ"ר.
3. תמיסות שיש חשד סביר כי הן גורמות נזק למטופלים מוצאות מן השוק. כמו כן מתקיים מעקב שוטף אחר הודעות ה-Recall – החזרה מהשוק – של רשויות מוכרות בעולם. אם הן מכריזות על החזרה מהשוק, נשקלת האפשרות להורות לעשות זאת גם בישראל – אם התנאים דומים, כמובן. כך, למשל, בחודש אפריל האחרון נעשתה החזרה מהשוק של תמיסות ReNu MoistureLoc של חברת "בוש אנד לומב", אף שלא היה אף מקרה אחד של נפגע בישראל. הפעולה נעשתה על סמך הודעתו של יצרן התמיסה הזאת.
היו"ר קולט אביטל:
שאלה נוספת.
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אילו אמצעים נוקט שר הבריאות כדי שלא יהיו תופעות מסוג זה – שמכניסים לארץ דברים שרק מזיקים לבריאות במקום להועיל? כבר היו תופעות כאלה השנה, ראה העניין של "רמדיה" וכדומה. כיצד משרד הבריאות פועל למניעת הישנות תופעות כאלה?
שר הבריאות יעקב בן-יזרי:
המחלקה לבריאות הציבור, שכפופה למשרד הבריאות, עוקבת אחר נושאים אלה ובודקת אותם לפי החוק, בהתאם לחוק ולפי מה שכתוב. כאשר מתגלה דבר כזה, ואנחנו מקבלים מידע מראש, אנחנו מייד נותנים הוראה להוציא את הדברים האלה מהשוק. בינתיים, תודה לאל, אף אחד לא נפגע ושום דבר לא קרה. אם וכאשר יחוקק חוק אביזרים ומכשירים רפואיים, אין ספק שגם התמיסות ייכללו במסגרת זו והפיקוח יהיה הרבה יותר חמור מכפי שהוא עכשיו.
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
השר עמל על החוק הזה?
שר הבריאות יעקב בן-יזרי:
אנחנו מקדמים את החקיקה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. שאילתא מס' 325 של חבר הכנסת זחאלקה - לפרוטוקול.
325. הרכב ועדת סל התרופות
חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה שאל את שר הבריאות
ביום ט' בתמוז התשס"ו (5 ביולי 2006):
לאחרונה פורסם בכלי התקשורת, כי בכוונת הממשלה לשנות את הרכב ועדת סל התרופות, שכיום משמשים בה בעלי מקצוע.
רצוני לשאול:
1. האם נכון הדבר?
2. אם כן – מה הם השינויים המוצעים בהרכב הוועדה?
3. האם אין חשש שהשינוי יביא לפוליטיזציה ולפגיעה במקצועיות הוועדה?
תשובת שר הבריאות יעקב בן-יזרי:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
3-1. משרד הבריאות מפעיל את הוועדה הציבורית בהרכבה הנוכחי זה כשבע שנים.
משרד הבריאות מרוצה מהוועדה ומתפקודה וסבור כי בכל שנות עבודתה היא נמצאה כלי חשוב ומהימן לצורך תעדוף טכנולוגיות רפואיות בישראל. פעילות הוועדה עומדת באמות מידה גבוהות של טוהר המידות והפעלת שיקולים מקצועיים וחברתיים.
בהתאם להחלטת הממשלה, בשנה הקרובה יעודכן מודל ועדת סל שירותי הבריאות. כוונת משרד הבריאות היא לשמר את המקצועיות של הוועדה ואף לחזקה. אם יהיו שינויים בהרכב הוועדה, הם ייעשו ברוח זו.
היו"ר קולט אביטל:
שאילתא מס' 337 של חבר הכנסת מוחמד ברכה - לפרוטוקול.
337. המחסור באחיות בבתי-הספר
חבר הכנסת מוחמד ברכה שאל את שר הבריאות
ביום כ"ג בתמוז התשס"ו (19 ביולי 2006):
פורסם ב"ידיעות אחרונות", כי עקב מחסור באחיות בבתי-הספר, השרתים והמזכירות בבתי-ספר יעברו קורס עזרה ראשונה ויטפלו בפצועים.
רצוני לשאול:
1. האם המידע נכון?
2. אם כן – מה הוא היקף המחסור באחיות בבתי-ספר בארץ, ומה היא הסיבה למחסור?
3. האם יש כוונה לשנות את המצב הנוכחי?
4. אם כן – מה נעשה עד כה בנושא?
תשובת שר הבריאות יעקב בן-יזרי:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1. האחריות לכך שיימצאו בבתי-הספר עובדים שעברו קורס עזרה ראשונה היא של משרד החינוך. אין בידינו כל מידע על הכשרת השרתים והמזכירות להגיש עזרה ראשונה.
2. חסרות 200 משרות אחיות כדי להפעיל שירותי בריאות בבית-הספר בסטנדרטים מקובלים. הסיבה למחסור היא קיצוץ בתקציב הפעלת השירות. בשנת 1997, כאשר נעשה תיקון לחוק ביטוח בריאות ממלכתי שעיקרו העברת האחריות למתן השירות למשרד הבריאות, היה התקציב 70 מיליון ש"ח ל-900,000 תלמידים; כיום יש במערכת יותר ממיליון ו-100,000 תלמידים, מספר בתי-הספר גדל גם הוא, והתקציב העומד לרשותנו הוא 54 מיליון ש"ח בלבד.
3. לצערנו לא הצלחנו עד כה לקבל תוספת תקציבים, למרות המאמצים שעשינו במשרד האוצר. לפני שנתיים הורתה ועדת הכספים להעביר סכום חד-פעמי של 17 מיליון ש"ח לצורך זה, אולם תוספת זו לא הוכנסה לבסיס התקציב.
4. הנושא נדון בכמה מוועדות הכנסת: ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ועדת הכספים, ועדת החינוך והוועדה לזכויות הילד. יש הסכמה גורפת של כל חברי הכנסת חברי הוועדות ושל כל הגורמים המקצועיים על כך שהשירות צריך להינתן מטעם משרד הבריאות ועל כך שיש להקצות תקציב ריאלי להפעלתו.
משרד האוצר מוכן להוסיף 10 מיליוני ש"ח לגורם פרטי – האגודה לבריאות הציבור – כדי שיפעיל את השירות. משרד הבריאות בוחן הצעה זו. ראוי לציין כי ניסיון העבר להפריט את השירות – בשנות ה-90 – נכשל. גם בעולם כולו השירות אינו ניתן מידי גורם פרטי.
היו"ר קולט אביטל:
שאילתא מס 365 של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה - לפרוטוקול.
365. ניסויים בחולים בבית-החולים "מאיר"
חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה שאל את שר הבריאות
ביום ט"ז בתמוז התשס"ו (12 ביולי 2006):
לאחרונה פורסם, כי בחקירה פנימית בבית-החולים "מאיר" בכפר-סבא התגלה כי בשנים
2001-2003 נערכו ניסויים ב-60 נשים חולות סוכרת בלא ידיעתן, בניגוד לחוק ובלא אישור ועדת הלסינקי.
רצוני לשאול:
1. האם נכון הדבר?
2. אם כן – מדוע לא נאכף החוק במקרה זה?
3. כיצד תימנע הישנות מקרים כגון זה?
תשובת שר הבריאות יעקב בן-יזרי:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1. הידיעה נכונה. מחקר כאמור נעשה במסגרת עבודת גמר של סטודנט. הנהלת בית-החולים הורתה להקים ועדת בדיקה פנימית, וזו מצאה כי: א. לא היה אישור תקף של ועדת הלסינקי במועד משלוח המאמר לעיתון בחו"ל שבו פורסם המחקר; ב. כל פרטי החולים והמחקר נעלמו מארונו של מנהל המחלקה, פרופסור מרדכי רביד.
2. לדברי הנהלת בית-החולים "מאיר", העדר אישור ועדת הלסינקי למחקר זה הוא תקלה. בעקבות גילוי הפרשה, ומתוך מחויבות לשקיפות ולאמינות, נשלחה הודעה על כך לעורך העיתון שבו פורסם המאמר, ובעקבות הודעה זו נמסרה הודעה לקוראים.
3. מניעת הישנות מקרים כאלה – הנהלת בית-החולים הקימה גוף פנימי לבקרה על המחקרים, וגוף זה ימלא את ההנחיות המפורטות שמשרד הבריאות פרסם לאחרונה.
היו"ר קולט אביטל:
שאילתא מס' 417 של חבר הכנסת מיכאל מלכיאור - לפרוטוקול.
417. הכנסת טכנולוגיית "פארדיים" לסל התרופות
חבר הכנסת מיכאל מלכיאור שאל את שר הבריאות
ביום א' באב התשס"ו (26 ביולי 2006):
נודע כי 65% מכלל החולות בסוכרת נעורים שהרו מפילות את עובריהן או יולדות ילדים הסובלים ממומים. אין כיום מענה מתאים לבעיה של נשים אלה. "פארדיים" – טכנולוגיה המאפשרת לחולות אלה היריון תקין ולידת ילדים בריאים – אינה בסל התרופות.
רצוני לשאול:
האם תיכלל טכנולוגיה זו בסל התרופות?
תשובת שר הבריאות יעקב בן-יזרי:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
הטכנולוגיה שמדובר בה היא משאבת אינסולין חדשה משולבת סנסור. הוצע להכליל אותה בסל במסגרת הרחבת הסל לשנת 2006. בהליך זה הוגשו מאות בקשות להכליל טכנולוגיות חדשות בסל. לנוכח מסגרת התקציב שניתנה השנה להרחבת הסל, ובהתחשב במכלול שיקולים רלוונטיים אחרים, לא הוכללה הטכנולוגיה הספציפית בסל לבסוף.
יש לציין כי כבר קיימת בסל השירותים טכנולוגיה של משאבת אינסולין.
הנושא ייבחן שוב בתהליך הרחבת הסל הבאה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה, אדוני השר.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, ט' בחשוון תשס"ז, 31 באוקטובר 2006. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 22:10.