דברי הכנסת

תוכן העניינים ישיבה מיוחדת לזכרו של שר התיירות, חבר הכנסת רחבעם זאבי, זיכרונו לברכה, במלאות חמש שנים להירצחו 3 ראש הממשלה אהוד אולמרט: 5 בנימין נתניהו (הליכוד): 7 בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 8 הצורך המיידי למנות שר במשרד הרווחה במשרה מלאה 10 בנימין נתניהו (הליכוד): 11 רן כהן (מרצ): 11 גדעון סער (הליכוד): 18 מגלי והבה (קדימה): 23 יורם מרציאנו (העבודה-מימד): 25 אברהם מיכאלי (ש"ס): 27 סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): 29 סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): 32 ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 33 משה שרוני (גיל): 35 אברהם רביץ (יהדות התורה): 36 דוד טל (קדימה): 39 עזמי בשארה (בל"ד): 41 יואל חסון (קדימה): 43 דב חנין (חד"ש): 45 ראש הממשלה אהוד אולמרט: 47 בנימין נתניהו (הליכוד): 64 חוברת ב' ישיבה מ"ט הישיבה הארבעים-ותשע של הכנסת השבע-עשרה יום שלישי, ב' בחשוון התשס"ז (24 באוקטובר 2006) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 ישיבה מיוחדת לזכרו של שר התיירות, חבר הכנסת רחבעם זאבי, זיכרונו לברכה, במלאות חמש שנים להירצחו היו"ר דליה איציק: אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי, ב' בחשוון תשס"ז, 24 באוקטובר שנת 2006. אדוני ראש הממשלה, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, משפחת זאבי, ישיבה מיוחדת לזכרו של שר התיירות, רחבעם זאבי – גנדי - זכרו לברכה, במלאות חמש שנים להירצחו. ראש הממשלה מר אהוד אולמרט, חברי הממשלה, ראש האופוזיציה מר בנימין נתניהו, חברי הכנסת בעבר ובהווה, מבקרת המדינה לשעבר, הגברת מרים בן-פורת, רעיית הנשיא לשעבר, הגברת אורה הרצוג, חברי עמותת מורשת גנדי, ואחרונים יקרים, בני משפחת זאבי, הרעיה יעל, הילדים פלמח, בנימין, מצדה, צאלה וערבה, הנכדים והנינים, קהל נכבד, רחבעם זאבי היה חייל בשירותה של ארץ-ישראל, לוחם עשוי ללא חת, שעבר קרבות רבים בחייו ולחם בגופו למען קיומה וביטחונה של מדינת ישראל. קרב אחר קרב, מלחמה אחר מלחמה, כדורים שרקו סמוך לו, פגזים התנפצו בקרבתו ורסיסים התעופפו מסביבו - מכל אלה יצא בשלום, עד שהשיגוהו כדורי מרצחים בשעת בוקר מוקדמת, במלון ירושלמי. אני לעולם לא אשכח את אותו בוקר, איך קיבלתי, כשרת התעשייה והמסחר, שיחת טלפון לביתי, ובה הוראה חד-משמעית: להישאר בבית עד שהדברים יתבהרו. הדקות הארוכות שלאחר מכן התאפיינו בתחושת בלבול וחרדה, אשר התחלפה עד מהרה, עם היוודע דבר הרצח, בהלם ובתדהמה. ברצח של גנדי היה משהו שהוא הרבה מעבר לאובדן ולכאב על אדם מוכר שמת. גנדי נרצח משום היותו שר בממשלת ישראל. ההתנקשות בחייו נעשתה דווקא כדי לפגוע בסמל ריבוני של מדינת ישראל. היא נועדה להקרין על עם ישראל ועל המנהיגות ולערער את ביטחוננו מן היסוד. לכן אזכור הרצח הנורא הזה בשורה של טקסים ממלכתיים הוא לא פוליטי, ואין בו גם משום הזדהות עם דעותיו של גנדי או עם האידיאולוגיה שייצג. יש בו משום אמירה חד-משמעית, שמדינת ישראל לא תיתן לפגוע בסמלי ריבונותה ותרדוף עד חורמה את אלו שמנסים לפגוע דווקא בתשתית וביסודות שמאפשרים את קיומה. בהקשר זה אני רוצה לברך אותך, אדוני ראש הממשלה, ואת צה"ל, אשר השכלתם במהלך השנה שחלפה ללכוד את רוצחי השר זאבי באותו מבנה ביריחו ששימש להם ספק מלון ספק בית-כלא, ולהביאם לדין בישראל. כך בדיוק צריכה לנהוג מדינה ריבונית, דמוקרטית, מתקדמת, מול אלה שקמים עליה לפגוע בה ובסמליה. עמיתי חברי הכנסת, בני הבליעל שפגעו ברחבעם זאבי, זכרו לברכה, רצו אומנם לפגוע בגנדי השר, בגנדי המצביא ובגנדי הסמל. בסופו של יום, מאחורי כל אלה עמד גנדי האדם, זה שהביוגרפיה האישית שלו משולבת ומצטלבת שוב ושוב בביוגרפיה של מדינת ישראל. הפלמ"חניקים שבחבורה זוכרים את גנדי בנעוריו. בן 17 התגייס לפלמ"ח והשתתף ברבים ממבצעיו, בהם "ליל הגשרים" והבאת מעפילים לחופי הארץ. במלחמת השחרור הוא לחם בגליל, בגבול הצפון ובנגב. הוא היה הראשון שהניף את דגל ישראל במרומי הר-סיני במבצע "קדש" בשנת 1956. במלחמת ששת הימים פרץ יחד עם חבורת הפיקוד, שכללה את משה דיין ועוזי נרקיס, להר-הצופים הנצור. לימים היה גנדי למפקד הבכיר בארץ המרדפים, מפקד נועז, שמעולם לא היה מוכן שחייליו יסכנו את חייהם בעוד הוא פוקד עליהם מחדר מבצעים מרוחק ומאובטח. לא יעזור לאף אחד, הוא היה מפקד שהנחיל בגופו את ססמת הקרב: "אחרי". בביתו הוא טיפח ספרייה עשירה על ארץ-ישראל, ובאישיותו התמזגו ספרא וסייפא. הוא חרש את ארץ-ישראל לאורכה ולרוחבה. הוא הכיר בה כל ואדי וכל גבעה, כל הר וכל צוק. סייר שידע את שבילי המדבר והעמקים הירוקים וזכר את שמו של כל פרח וכל שיח ועץ; ואני זוכרת איך הוא תיקן אותי כמה פעמים כאן, במליאת הכנסת. מעטים יודעים שיישובים רבים בחבלי יהודה, שומרון ועזה נשאו ועדיין נושאים את השמות שגנדי בחר להם. הקשר שלו עם העבר, הזיקה שלו לנוף, יצרו אצלו תחושה של המשכיות. גנדי גם היה בור סוד שאיננו מאבד טיפה, ממשיך ואוגר בתוכו, כמעיין המתגבר, עוד ועוד. בכנסת הוא היה מנושאי דגל תש"ח, אולם הוא לא שקע בזיכרונות, הוא היה איש מאוד מעשי. חברי חברי הכנסת, דרכו הפוליטית של גנדי לא סחפה אחריה המונים. הדעות שלו והרעיונות שלו קוממו נגדו רבים, ולפעמים גם אותי. בכל זאת, בתוך שלל ההתבטאויות השנויות במחלוקת שלו מצאתי דברים שאולי כל אזרחי ישראל היום יכולים להזדהות עמם: "כחייל אמיתי", הוא אמר פעם, "אינני רוצה מלחמות, אבל אני לא מתבייש להגיד את האמת לעם שלי: ייתכן שנצטרך לחיות על חרבנו במשך דורות כדי להקים את הבית השלישי. נילחם עד שהערבים יבינו כי שלום הוא עסק טוב לשני הצדדים, שזהו צורך ערבי לא פחות מצורך יהודי". לא ניתן לסיים את תיאור תולדות חייו ופועלו של גנדי בלי להתייחס אל האשה שאתו; אלייך, יעל. יעל אשתו, הנמצאת אתנו כאן היום, היא סמל למסירות יוצאת דופן. אמרתי לה קודם בחדרי, ואני רוצה להגיד לך כאן, יעל, שאני זוכרת כחברת כנסת וכשרה איך ליווית אותו בכל אשר ילך. היית יושבת כאן שעות לדיונים בכנסת, לאירועים, בגשם, בשרב, תמיד שם, תמיד לצדו. בפרפראזה על דברי ירמיהו הנביא, יעל נדמתה בעיני לאשה שהלכה אחריו במדבר, בארץ לא זרועה. אני רוצה לסיים את דברי בקריאת חלקה האחרון של המקאמה שכתב חיים חפר עם פרישתו של גנדי מצה"ל, וגנדי ביקש שיקראו אותה לאחר מותו. כך הוא כתב: "מה נאמר לו לגנדי ביום פרידתו, והוא הרי לא נפרד/ הרי עוד שמו ומעשיו יכו הדים בין חוף פלשת וארץ גלעד/ הרי עוד הרבה יספרו בו תלמידיו וחבריו לנשק בצה"ל/ החל בתורת המלחמה שלו וכלה בדאגתו לחוט ולשרוך נעל/ אבל דבר אחד אולי נאמר לו אנחנו, ידידיו/ אשרי האיש שחי כאשר צה"ל וארץ-ישראל למראשותיו". יהי זכרו ברוך. אדוני ראש הממשלה, בבקשה. ראש הממשלה אהוד אולמרט: גברתי היושבת-ראש, בני משפחת זאבי שנמצאים אתנו כאן כמדי שנה במעמד הזה, מוקירי זכרו וחייו של האלוף והשר רחבעם זאבי, רבותי וגבירותי, חברות וחברי הכנסת - הוא הכיר את ארץ-ישראל על נופיה ואתריה. אין לך שביל שהוא לא צעד בו, מערה שהוא לא זחל בה, מעיין שהוא לא כרע לידו; אין לך חורבה שהוא לא מדד, מעברה בירדן שהוא לא צלח, קבר שהוא לא עצר לידו; אין לך עץ שהוא לא חסה בצלו, פסגה שהוא לא העפיל אליה, גב שהוא לא גמע ממנו; אין לך בור שהוא לא ירד בו, בית-כנסת שהוא לא התפלל בו, סמטה שהוא לא עבר בה; אין לך חפירה ארכיאולוגית שהוא לא ביקר בה, חומה ומבצר שהוא לא טיפס בהם, יישוב שהוא לא ביקר בו. הוא היה בכולם, הוא שלט בכל המרכיבים של ידיעת הארץ: תנ"ך, ארכיאולוגיה, אגדות, מדעי הטבע, אבל יותר מכול הוא ידע והדגיש את הקשר של עם ישראל לארץ-ישראל. כך הספיד רחבעם זאבי את ידידו הטוב פרופסור זאב וילנאי זיכרונו לברכה. וכפי שכבר ציין בנו של פרופסור וילנאי, מתן וילנאי חברנו, בדברים שנשא כאן ביום השבעה לרצח, גנדי סרטט בכך את דיוקנו שלו, או לפחות את אותו מרכיב מרכזי באישיותו, את גנדי איש ארץ-ישראל. חייו של אדם, כל אדם, מורכבים מרגעים ושעות וימים וחודשים שמצטברים בסופו של דבר למכלול שהוא הביטוי של החותם שהוא מטביע על סביבתו וחברתו. גנדי היה איש מאוד יוצא דופן, הן בכמות ובאיכות המעשים שעשה, והן בדברים שבהם הוא מילא את עולמו הפנימי. לצד המעשים עומדת קריירה צבאית מפוארת, שתחילתה בימי הפלמ"ח והמשכה בצה"ל, שבו עלה בסולם הדרגות עד הגיעו לדרגת אלוף, כשבמהלך הקריירה הארוכה הזאת הוא התגלה שוב ושוב כלוחם אמיץ וכקצין מטה מעולה. עם שחרורו מצה"ל הוא הקדיש את מרצו ואת כישוריו למלחמה בטרור והיה יועצם של ראשי ממשלה בתחום זה. הוא היה בין הראשונים שעמדו על הסכנה הטמונה בו לשלום העולם התרבותי. אופייני לגנדי, שגם בצדה של הרוח הוא לא הסתפק באין-ספור האוצרות שבהם מילא את עולמו שלו ובידענות המופלגת שאליה הגיע בנושא ארץ-ישראל האהובה עליו מכול – גם אותם הוא הפך למעשים במפעל חינוכי אדיר, שכלל עשרות רבות של ספרים שתרגם וערך בנושא ארץ-ישראל, ואת מוזיאון ארץ-ישראל, שבראשו עמד עשר שנים והיה בהנהגתו למפעל מורשת ייחודי ולאוצר של תרבות. קל מאוד היה לאהוד את גנדי, ואין ספור אוהביו מכל החוגים והמחנות בחברה הישראלית לא שינו את יחסם אליו גם כאשר הדעות שהשמיע כאיש פוליטי הרתיעו רבים, והגיעו עד לתמיכה ברעיון הטרנספר, רעיון שרוב הציבור הישראלי דוחה אותו לא רק כלא-דמוקרטי, אלא גם כלא-אופייני למורשת היהודית. הרוב המכריע בבית הזה ובציבוריות הישראלית כולה לא הסכים מעולם עם דעותיו של גנדי בנקודה הזאת, אבל הכרנו בזכותו להיאבק עליהן בציבור וגם כאן בכנסת. קל היה להיות ביריבות עם גנדי, והרי אני הוכחתי זאת במשך שנים לא מועטות במבחן היחסים שבינו לביני. אבל גם ביריבות עם גנדי היה טעם שאיננו קיים ביריבות שמזדמנת לכולנו במהלך פעילותנו, בעיקר פעילותנו הציבורית. גנדי היה יריב קשה, נועז, תחבולן, ערמומי, חכם, תרבותי, שהיה קשה מאוד להתמודד אתו והיה קשה מאוד לעמוד מולו. גם כשלא הסכמת אתו, גם כשכעסת עליו, גם כשרצית להשיב לו מכה תחת מכה, ידעת שמדובר ביריב יוצא דופן, מיוחד במינו, כמעט חד-פעמי בנוף האנושי של החברה הישראלית שהוא כל כך אהב וכל כך התמכר לה כל חייו. הטרור הפלסטיני שרצח אותו בשל דעותיו וכדי לסתום את פיו הוכיח עד כמה זר לו עולם המושגים התרבותי והדמוקרטי שגנדי כל חייו פעל בתוכו. היום, חמש שנים אחרי רציחתו, עלינו לזכור אותו זעזוע מצמרר, מה שחשנו כולנו ביום הנורא שבו קרה הדבר, את העובדה שמדובר ברצח ראשון בהיסטוריה של מדינת ישראל, של נבחר ציבור, בשל דעותיו; הניסיון להשתיקו, להשתיק את דעותיו בכדורי מרצח, כי לא ניתן היה לעשות זאת בכל דרך אחרת. אגב, כשמדובר בהשקפת עולם, גנדי לא היה אויב השלום. "איש אינו יכול ללמד אותי את חשיבות השלום", נהג לומר. "כחייל שהלך לכל מלחמות ישראל, אני מתעב את המלחמה ושונא אותה. רק מי שקבר חברים, רק מי שפחד" - וגנדי אומר על עצמו: "ואני פחדתי הרבה פעמים, יודע עד כמה מלחמה היא דבר רע ונורא. אבל במזרח התיכון שלום אינו מושג כתוצאה משכנוע". רק ישראל חזקה, מרתיעה, שברור לאויביה שאין להם כל אופציה צבאית מולה, יכולה להביא את שכניה לכך שהם יעשו אתה שלום. בכך הוא בוודאי צדק, וספק אם יש מישהו שיחלוק על כך בקרב המפלגות הציוניות בבית הזה. בישיבה המיוחדת שקיימה הכנסת במלאות שנה למעשה הנפשע הבטיח ראש הממשלה אריאל שרון לידידו גנדי: "רוצחיך לא יינקו". לפני כמה חודשים הובאו ארבעת רוצחיו של גנדי לישראל והם עתידים לתת את הדין בפני שופטי ישראל. ההבטחה קוימה. בשבועות האחרונים הוקמה במשרד ראש הממשלה המועצה הציבורית להנצחת זכרו של רחבעם זאבי. מועצה זו תפעל כדי להבטיח שדמותו של גנדי תישאר חלק מנוף החיים העתידיים של עם ישראל. יהי זכרו ברוך. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני ראש הממשלה. אדוני יושב-ראש האופוזיציה, בבקשה. בנימין נתניהו (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, משפחת זאבי היקרה, הגברת הרצוג, חבריו ומוקירי זכרו של רחבעם זאבי, חברות וחברי הבית, לפני חמש שנים נפרד עם ישראל מרחבעם זאבי - גנדי, שר ובכיר בישראל, שנרצח מן המארב על-ידי רוצחים שפלים בהיותו לבד ולא חמוש. גנדי היה איש ארץ-ישראל מובהק, מבכירי בניה ומראשוני לוחמיה של המדינה היהודית החדשה. הוא היה מן המגויסים דרך קבע במעש ובהכרה לביטחונה של מדינת ישראל. גנדי הכיר היטב את הארץ ואת שביליה. הוא נהג להקניט אותנו בסיורים משותפים או לבחון אותנו, ותמיד ידו היתה על העליונה לא רק בציון שם המקום אלא בפלט של ידע על ההיסטוריה ושינויי השם והאירועים שקרו באתר זה או אחר. הוא הכיר היטב את ההיסטוריה העתיקה ורבת הפנים של ארצנו וגם את ספונות חיינו בהווה. הוא היטיב להכיר את שכנינו והיה נטול אשליות ביחס לאויבינו. זה נכון שגנדי היה מזוהה במשך שנים כאיש דעתן, בלתי מתפשר, במחנה הימין. אך כמי שהאמין בשלמות הארץ ובזכותנו העדיפה עליה, הוא גם האמין בשלמות העם, ולכן, הדבר המעניין אצל גנדי - זה חשוב, לדעתי, לחיינו הלאומיים - הוא נצר את הקשרים הרבים והמגוונים שהיו לו עם חבריו אנשי המפלגות האחרות. הם היו עבורו חלק מתבנית ילדותו ונעוריו ושירותו בצבא. הקשרים האלה היו מהדברים היסודיים שעיצבו את עולמו, ועל כן הוא קיים עם יריביו קשר של רעות ואחווה, במנותק לגמרי מהמחלוקות האידיאולוגיות המרות ולעתים המושחזות. לכן גם יריבים שחלקו על משנתו הפוליטית, והיו רבים כאלה, רחשו כבוד לידע הרחב והעמוק שהיה חלק מאישיותו, לאישיותו עצמה, לשורשיו העתיקים, לדבקותו ברעיונות שהוא האמין בהם וששיקפו מעל לכול את בקיאותו הגדולה ואת מחויבותו לכל הנושאים שקשורים בארץ-ישראל: החי והצומח והנופים וההיסטוריה – הכול. גם בימים הקשים ביותר מבחינה פוליטית וחברתית, בעתות של שפל מדיני, גנדי לא היסס להביע את דעותיו ולהתריע כצופה בשער על תהליכים מוטעים, על קריאה שגויה של המציאות ועל האדישות. אני חייב להגיד, שכשהוא כיהן כשר בממשלה בראשותי, הוא תמיד נהג בתבונה, בסולידריות. אני מוסיף גם – באחריות, ותמיד באנושיות, וגם אולי המלה המעניינת ביותר, כשאני צריך לתמצת את מה שאני זוכר ממנו - בהוגנות. לפעמים היה ניגש אלי לפני או אחרי ישיבת ממשלה ואומר: אני לא מסכים - עם צעד זה או אחר שהובלתי או רציתי להוביל - והיה אומר: אבל לשיטתך, אם אתה באמת מתכוון לעשות את מה שאמרת שתעשה, אני מציע לך לעשות א' ולא ב'. הוא אמר זאת לא בצורה מניפולטיבית אלא באמירת אמת של חבר, שגם ידע את מגבלות הפוליטיקה. גנדי בממשלה היה אדם מאוד מעשי ואחראי. ברצח השפל של גנדי נחתמה תקופה בחיינו, ועם ישראל נפרד מפטריוט יהודי, מלוחם ומפקד גדול, ממנהיג שצמח מדור המייסדים, וגם כשאמר דברים שהיו שנויים במחלוקת, הערכנו אותו בגלל אמיתות היסוד שבצבצו ועלו מדבריו, אמיתות שמשותפות לכולנו. הוא הלך, ואנחנו המשכנו להתמודד עם פרץ האלימות של האינתיפאדה השנייה, שהוא ניבא אותה והזהיר מפניה בדבריו הרבים. חמש שנים לאחר מותו של גנדי, ואנחנו עדיין רחוקים לעתים מהראייה המעשית והמפוכחת שאפיינה אותו. אנחנו עדיין נכשלים מעת לעת בחקירת מפת יחסי הכוחות באזור ובאבחון כוונות הצדדים, ולכן רבים מאתנו מצירים צער רב, אני חושב שכולנו, על חסרונו ואובדנו לחברה הישראלית, קודם כול בגלל ערכיותו הצרופה. ליעל, לפלמח, לבני, למצדה, לצאלה ולערבה, אני מבקש לומר לכם שאני יודע שאין כצער הפרידה. אני יודע כמה קשה היא תחושת האובדן, תחושת אין האונים שכרוכה בפרידה מבן משפחה יקר מכול, מבעל אהוב, אב אהוב וסב אוהב. אך אני מקווה שתמצאו נוחם באהבה ובכבוד הרב שרוחש העם כולו לגנדי, רחבעם זאבי, ולזכרו. יהי זכרו ברוך. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני ראש האופוזיציה. חבר הכנסת בני אלון, בבקשה. בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אדוני ראש הממשלה, אדוני ראש האופוזיציה, עמותת מור"ג - מורשת גנדי - שעושה כה רבות להנצחת זכרו בכל מקום בארץ, בהנהגת פלמח וחבר הכנסת לשעבר משה פלד, כל מוקירי זכרו, בני זאבי, בדרכו שלו עם העמותה להנצחת זכרו, ברשותך, היושבת-ראש, אני שואב כוח והשראה מהדברים שאמרה אתמול יעל, אלמנתו של גנדי. ברשותך, אומר דברים קצת שונים, כמובן, מתוך הכבוד הגדול לאיש הענק הזה, שכדרכם של אנשים גדולים, כל אחד מוצא בו נקודה של הזדהות. מעל לכול היה גנדי איש אמיץ. והוא ידע, גם כשיכול היה לבחור בדרך פוליטית קלה יותר כאלוף מאוד פופולרי, אחד מאלופי ששת הימים הכי פופולריים, יכול היה למצוא לעצמו מקום במפלגת מרכז שהוצעה לו, בין שזה מכונה ימין ובין שזה מכונה שמאל, עם קידום הרבה יותר מהיר, כדרכם של אלופים - אבל הוא הלך בדרך המיוחדת לו, באומץ הלב שלו, במסלול שלא תמיד היה פופולרי, כמעט תמיד לא היה פופולרי, וזו ההשראה שהותיר אחריו, לטעמי, לעם שרידי חרב, למדינה שהיא ידועת סבל, גם כששבה לנחלתה אין לה רגע של מנוחה, ונוטה לראות ולקנות כל אשליה לשלום כאילו בה תלוי הדבר ורק בה; כאילו רק במחלוקות הפנימיות של המדינה ושל אזרחי המדינה תלוי הדבר ואין הדבר תלוי בגורמים אחרים. באומץ הלב שלו, שלא אפיין את מחנה הימין בהתמודדות שלו עם הנושא הדמוגרפי, באי-מוכנות שלו לומר: אין בעיה כזאת, או שהיא תיפתר מאליה, או שתהיה עלייה ויהיה בסדר, או שתהיה ילודה ויהיה בסדר. הקשר המסורתי העז שלו, החזק, הדתי, לא במובן הסוציאלי של ללכת חברתית עם כיפה על הראש כל הזמן, אבל הקשר הדתי שלו לתנ"ך, שהבהיר לו בצורה ברורה שיש כאן משהו שאין בשום אומה ולשון, שיש כאן עם ששהה מחוץ לארצו כמעט אלפיים שנה והוא חוזר לארצו וזה שינוי דמוגרפי, גיאוגרפי, היסטורי, והוא לא חוזר לוואקום. השינוי הזה שקרה במלחמת השחרור, כשמיליוני פליטים יהודים שבו לארצם לא כזרים אלא כבנים שנעדרו מאות, כמעט אלפי שנים, מארצם, יחד עם מלחמת השחרור, שעיצבה לא רק את אישיותו אלא את המדינה כולה, שעד היום נלחמת את מלחמת השחרור - רק באזור הזה של מדינות ערב נעקרו במלחמת השחרור 860,000 יהודים מבתיהם בעירק, בסוריה, במצרים, בתימן. איש מהם אינו נחשב פליט אחרי 58 שנה. איש מהם אינו חי במחנה פליטים. הם אדוני הארץ. היה כאן תהליך של חילופי אוכלוסין. 600,000 ערבים שהפכו לפליטים וגדלו ל-4 מיליונים, תלוי איך סופרים, ואנחנו כולנו נתנו לצבועים שבאומות העולם ולאונר"א לנהוג במוסר כפול, כשמאות מיליוני פליטים באסיה ובאירופה הפסיקו להיות פליטים אחרי שנה-שנתיים, ואילו כאן זו היתה תופעה שהונצחה כדי שאפשר יהיה להשתמש בה ולקעקע את הקיום של מדינת ישראל. גנדי ידע שללא פתרון אמיתי, ללא הריסת מחנות הפליטים ועקירתם ופתרון של אמת לאותם פליטים מחוץ לארץ הזאת, לא יהיה כאן שלום לעולם. הבעיה הזאת תימשך ותימשך בכל ציון שהוא, ואם תוקם להם מדינה, עוד יותר תתעצם הבעיה. זו היתה האמת שהנחתה אותו. מן הראוי שאנשים אמיצים יאמרו מדי פעם לא רק: הוא היה שנוי במחלוקת, אלא גם: הוא היה גיבור ואהב את הארץ הזאת. לקרוא את מה שאמר, לראות עם מה התמודד באומץ לב, ולראות אם הנושא לא רלוונטי אף יותר משהיה אז, אחרי כל הסבל שעברנו כולנו, ואיך ניתן להתמודד עם הנושא הזה. האם עדיין - אני זוכר שכולם היו צוחקים על הביטוי "טרנספר מרצון" - האם לא יותר הומני לדאוג למיליון משפחות שכל אחת תקבל את ה-100,000 דולר ותבנה את חייה מחדש, כמו שאבי הפליט עשה כשעלה מדיסלדורף, וכמו שהפליטים ממרוקו ומכל מקום עשו כשהקימו פה את המדינה הזאת, למרות כל השנים שעברו, מאשר כל מיני פתרונות כאילו הומניים, שבסופו של דבר גורמים להרג של חפים מפשע, שלא שותפים למלחמה ושהמנהיגות שלהם מובילה אותם למלחמה אחר מלחמה, שלא לדבר על החפים מפשע מקרב עם ישראל. לא אלאה את הציבור, כי הדברים ארוכים וגנדי כתב רבות בנושא הזה. אני מרגיש צורך לומר לחבריו, וגם לאלה שלא הסכימו אתו וניסו דרכים אחרות וחשבו שהפתרון הוא מדינה פלסטינית שתגאל ותפתור את כל הבעיה: לא מאוחר לעיין גם במורשת שלו וללמוד מאומץ הלב ומהיצירתיות של איש שהתנ"ך הנחה אותו באמונה שאנחנו לא זרים כאן, ואו שאנחנו לא נצליח לשכנע בכך את עצמנו ואת העולם ונהיה מגורשים מארצנו, או שנצליח להנחיל לעולם את המורשת הזאת של התנ"ך, ויחד עם העולם ויחד עם המדינות הערביות נפתור את הבעיה ההומנית של אותם פליטים ערבים שאין זה מקומם. היו"ר דליה איציק: תודה לך, חבר הכנסת בני אלון. חברי חברי הכנסת, אני מכריזה על הפסקה של חמש דקות. לאחר מכן אנחנו ממשיכים בסדר-היום. 40 חתימות של חברי כנסת. אתם מתבקשים להיכנס. תודה לכם, משפחת גנדי. (הישיבה נפסקה בשעה 16:40 ונתחדשה בשעה 16:54.) הצורך המיידי למנות שר במשרד הרווחה במשרה מלאה [לפי סעיף 42(ב) לחוק-יסוד: הממשלה.] היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים. ראש הממשלה. חבר הכנסת רן כהן, הינך מתבקש - אתה פותח את הדיון. בנימין נתניהו (הליכוד): - - - היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת נתניהו, בבקשה, אבל מהצד. תודה. בנימין נתניהו (הליכוד): גברתי, אני מודה לך. בשנות ה-90, במשך שנתיים וחצי, אם אינני טועה, גנדי היה חבר בהנהלת האופוזיציה, והוא היה בא לישיבות באופן קבוע מדי שבוע. דברי התייחסו לחברותו בהנהלת האופוזיציה, אבל לא בממשלה. הוא לא היה חבר בממשלתי. תודה. היו"ר דליה איציק: תודה. חבר הכנסת רן כהן, בבקשה. אני מבינה שיש לך שמונה דקות - נכון? רן כהן (מרצ): מה שאת מחליטה. היו"ר דליה איציק: לא. יש לך עשר דקות, והעברתי - - - רן כהן (מרצ): זה בסדר גמור. היו"ר דליה איציק: אדוני, תודה. בבקשה. רן כהן (מרצ): אני מעביר בהחלט שתי דקות לחברי, חבר הכנסת דב חנין. גברתי היושבת-ראש, אדוני ראש הממשלה, השרים, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד, בשם 40 חברי הכנסת שאספנו, חבר הכנסת דב חנין ואנוכי - - - היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת גדעון סער, האופוזיציה, בדרך כלל זה גם כלי פרלמנטרי שלה לאסוף 40 חתימות. מיותר להזכיר שלא נמצאים פה 40 איש, ומותר כמובן להזכיר שלא נמצאים פה רבע מ-40 איש שחתמו על זה. אז למען ההגינות, אני גם רוצה לספר לכם שהיו פה ושם שאמרו לי: ישראל ביתנו - תורידי את החתימות, ואני לא הסכמתי. אמרתי: זה כלי פרלמנטרי חשוב. אני מבקשת מאוד שלפחות המעט שיש פה, נכבד גם את ראש הממשלה. אנחנו ביקשנו ממנו לבוא והוא בא. גדעון סער (הליכוד): למה את מעירה את זה לנו? היו"ר דליה איציק: אני מעירה לכולכם. רן כהן (מרצ): - - - הרעש. היו"ר דליה איציק: אני מעירה לכם, כי אתם הבאתם את הדיון. אדוני, בבקשה. רן כהן (מרצ): אני מודה - - - גדעון סער (הליכוד): א. אנחנו כאן; ב. מרצ יזמה את הדיון. - - - לא מתקבלת. היו"ר דליה איציק: א. אתה חתום; ב. אל תרים את קולך. אתה חתמת. גדעון סער (הליכוד): אז מה? זה מפה. היו"ר דליה איציק: אבל חברים שלך לא כאן. גדעון סער (הליכוד): כשאתם הייתם באופוזיציה - - - היו"ר דליה איציק: אני לא יודעת מה שהיינו. אני לא יודעת מה שהיינו. אני מבקשת - - - גלעד ארדן (הליכוד): גם ראש הממשלה לא היה בבוקר בדיון בוועדה לענייני ביקורת המדינה. היו"ר דליה איציק: תודה. כל מה שאני מבקשת עכשיו הוא שהמעט שיש פה - נא להקשיב זה לזה. רן כהן (מרצ): עכשיו צריך להתחיל את שמונה הדקות מחדש. היו"ר דליה איציק: על חשבוננו. בבקשה. גדעון סער (הליכוד): המעט זה ליד שולחן הממשלה. רן כהן (מרצ): עכשיו צריך להתחיל את שמונה הדקות מחדש. גברתי היושבת-ראש, אני רוצה להודות, בשם שנינו, גם לך וגם לראש הממשלה על קביעת הדיון הזה. אולי באמת ניכנס לגוף הדיון בהעדר שר רווחה במדינת ישראל במהלך כל קיומה של הממשלה הזאת. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת ריבלין, תלמד את חבר הכנסת גדעון סער. אתה יודע. רן כהן (מרצ): גברתי היושבת-ראש, אדוני ראש הממשלה, אני באמת לא יודע מה אתה מכין כתשובה לדיון הזה. רק אל תבוא לומר שאתה שר הרווחה, כי זה כאילו אמרת שאתה לא קיים, כי אין שר רווחה בישראל. בהעדר שר רווחה אתה - - - גדעון סער (הליכוד): חבר הכנסת רן כהן, ראש הממשלה צריך להיות במשך כל זמן הדיון במליאה. רן כהן (מרצ): נכון, אבל אני מקווה שהיושבת-ראש דואגת לזה. גדעון סער (הליכוד): אני מציע לך לעמוד על זה. רן כהן (מרצ): כן. אני עומד על כך. אני באמת מבקש. היו"ר דליה איציק: אדוני, תודה. כשאתה תנהל את הישיבה, תעיר. תודה לך. חבר הכנסת רן כהן, אתה ממשיך. ראש הממשלה מייד נכנס. בבקשה. נא לקרוא לראש הממשלה. רן כהן (מרצ): אדוני ראש הממשלה, לא רק אתה הפקרת את המשרד הזה. גם חברך, השר עמיר פרץ, גם סיעת ש"ס, גם סיעת הגמלאים; אתם יחד כולכם הפקרתם את המשרד החברתי הכואב ביותר, הרגיש ביותר והחשוב ביותר. אף אחד מהשרים שלך לא בא להגיד לך: אני מוותר על המשרד שלי ומקבל את משרד הרווחה, כי זה משרד שאסור לנטוש אותו, כי זה משרד שכל יום מטפל בחלשים, בחלכאים ובנדכאים של המדינה הזאת. כולכם נשארתם מרווחים במשרדים שלכם, ואת משרד הרווחה הפקרתם. גברתי היושבת-ראש, אדוני ראש הממשלה, אני חייב לומר לך, כמדומני לפני חודש אתה הבטחת בישיבת הממשלה, כאשר קיבלה את תקציב המדינה, שאתה תמנה שר רווחה. לא קיימת גם את זה. הרי יכולת למנות את השר יעקב אדרי להיות בינתיים שר הרווחה, אבל לא. לא הואלת לעשות את זה. לא קיימת את ההבטחה לעם, לא קיימת את ההבטחה לכנסת, אבל גם לא קיימת את ההבטחה לממשלה שלך. הבטחה שלך למנות שר רווחה לא קיימת. גברתי היושבת-ראש, אנחנו, גם חבר הכנסת דב חנין וגם אנוכי, שיזמנו את הדיון, נתנו לראש הממשלה ארבעה חודשים לא לבוא לכאן בבושת פנים. בכל זאת, בארבעת החודשים האלה הוא לא מצא לנכון בשום שלב למנות שר רווחה, אלא כל הזמן להמשיך את המצב האבסורדי הזה שבו אין שר רווחה בישראל, והיום הגענו למצב שבו בבושת פנים אתה צריך לבוא ולענות כאן לכנסת למה אין שר רווחה בישראל. אני רוצה לראות אותך עולה כאן ועושה זאת בלי להתבייש. גברתי היושבת-ראש, עברנו גם מלחמה - מלחמה שהחליט עליה ראש הממשלה אהוד אולמרט ולא מישהו אחר, כאשר ראש הממשלה ידע שהקורבן האזרחי הראשון זה העורף ומי שיסבול יותר מכול בעורף זה האוכלוסיות החלשות. והאוכלוסיות האלה עברו מצוקות איומות ונוראות, קשות מנשוא. חלק גדול ממערך הרווחה בכל יישובי הצפון קרס. ואף-על-פי-כן, במהלך המלחמה, בשום שלב, לא מצא אהוד אולמרט לנכון למנות שר רווחה. אבל מה הוא כן ממנה? הוא ממנה שר לנושא האיומים האסטרטגיים. האיום האסטרטגי הכי קשה על מדינת ישראל זה המשבר החברתי, אדוני ראש הממשלה. את יודעת מה? באמת, גברתי היושבת-ראש, זה ממש מוזר בעיני שראש הממשלה לא בא לכאן ומטפל בדברים אחרים. היו"ר דליה איציק: אני מבקשת מראש הממשלה - - - רן כהן (מרצ): אני באמת מקווה שלא קרה שום אסון, שהוא חייב להיות שם. הדיון אומר שהוא צריך להיות פה. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת רן כהן, דקה. מגלי והבה (קדימה): הוא קיבל טלפון דחוף. אני העברתי לו את השיחה. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת רן כהן, דבר, ואני אוסיף לך את הדקות. רן כהן (מרצ): הנה, אומר השר רוני בר-און, עוד דקה. היו"ר דליה איציק: אז אנחנו נוסיף לך עוד דקה. רן כהן (מרצ): מה עושה ראש הממשלה? במקום לתת מענה על האיום האסטרטגי החברתי הכי קשה על מדינת ישראל, שיהיה שר רווחה, הוא ממנה שר לאיומים אסטרטגיים. זה מה שיציל את שלטונך המעורער, לכן אתה דואג. אבל למצוקתם של אזרחי ישראל, לעניים, לחלשים ולמוחלשים - לזה אתה לא דואג. אז מה יהיה? מה יהיה גורלה של המדינה הזאת אם כך יתייחסו למצוקות החברתיות? אבל מה היה לנו בינתיים, ראש הממשלה? היה לנו דוח העוני. רק נוספו 100,000 עניים חדשים, מהם 55,000 ילדים. אין אפילו שר רווחה שיצעק את צעקתם, כי אתה לא יכול לעשות את זה, אתה ראש הממשלה. אתה לא יושב אפילו יום אחד בלשכת שר הרווחה. איך תעשה את זה? מי ישמיע את הצעקה החברתית הזאת כאשר 35% מילדי ישראל מתחת לקו העוני? ואתה נשאר באדישות - אין שר רווחה, אז אין שר רווחה. המשרד הזה מתפרק ומתרושש, ואנשי משרד האוצר בוזזים את השאריות שעוד נשארו במשרד הזה. אבל אף אחד לא עומד בפרץ. לא אתה, ולא שר רווחה שאיננו. אני אתן אולי רק כמה דוגמאות, אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת. יש מחסור מתמשך של מאות תקנים בשירותי המבחן. קטינים יושבים חודשים בתאי המעצר עוד בטרם הורשעו. אבל אין מי שימנה את הפקידים הללו כדי שהקטינים הללו לא ישבו בכלא לחינם. למה? כי אין שר רווחה. אתה לא שר רווחה, אין שר רווחה. אני אתן דוגמה שנייה. החוק לפיקוח על עברייני מין הסמיך, עוד לפני עשרה חודשים, את שר הרווחה למנות מעריכי מסוכנות, כדי לתת מענה למצבים הללו של הילדים. בהעדר שר רווחה, לא טרח איש למנות אנשי מקצוע לתפקיד הזה. זה פוגע בשלומם של ילדים שהם קורבנות עבירות מין. זה לא חשוב, ראש הממשלה? אז מה כן חשוב, אלוהים אדירים, אם לא ילדים נפגעי עבירות מין? אתן דוגמה שלישית, אדוני היושב-ראש. יש מחסור חמור בעשרות משרות של מטפלים פארה-רפואיים במוסדות שיש בהם יותר מ-2,000 חוסים. משרד האוצר לא נותן למנות. בתפקידך כראש ממשלה לא כפית עליהם את המינוי. בתפקידך כשר הרווחה לא דאגת שיהיו מינויים כאלה. אז מה יהיה על הילדים האלה? אלוהים אדירים, מה יהיה? אתן דוגמה רביעית, אדוני היושב-ראש. באגף לטיפול באדם המפגר ישבה למעלה משנה ממלאת-מקום ואין מנהל. לא מתקבלות שם החלטות בתחום כל כך רגיש וחיוני. אז מי יעשה את זה? אלוהים אדירים, מי יעשה את זה? השר רוני בר-און יכול לצחוק, אבל מה לעשות, אלה דברים אמיתיים. כשיש שר, אדוני, יש מי שידאג. כמו שאתה עושה את זה כל כך יפה במשרד שלך, במשרד הפנים. שר הפנים רוני בר-און: אצלי לא חסרים תקנים? רן כהן (מרצ): אבל אתה לפחות יכול לדאוג. מי דואג פה? אף אחד לא דואג כאן. דוגמה, אולי האחרונה, ואני מסיים. אלפי ילדים שנפגעו מינית לא זכאים לקבל טיפול נפשי. כשהיה שר רווחה, הוא דאג לקבץ כמה מיליוני שקלים כדי שיקבלו טיפול נפשי. היום אין מי שיקבץ, תבין את זה. הילדים הללו נפגעי עבירות מין ולא מקבלים טיפול נפשי כי אין שר רווחה. בלי שר רווחה, אומרים, הממשלה היא ממשלה נכה. אני מודיע לך, אני לא מקבל את ההגדרה הזאת, אדוני ראש הממשלה. זאת לא ממשלה נכה, נכים הם אנשים שלמים. הממשלה שלך היא ממשלה שבורה, ממשלה חסרה, היא ממשלה מגעילה, כיוון שהיא מפקירה את החלשים ביותר במדינת ישראל. זאת עמדתי, זאת אמירתי. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: בבקשה, חבר הכנסת גדעון סער. מגלי והבה (קדימה): חבר הכנסת רן כהן, לא מתאים לך. רוחמה אברהם (קדימה): לא מתאים לך, רן. רן כהן (מרצ): בעיני היא מגעילה. זה רמה של כנסת שדואגת לעניים בישראל ולא מפקירה אותם. היו"ר אמנון כהן: חבר הכנסת כהן, אתה סיימת את דבריך, תודה. בבקשה, חבר הכנסת גדעון סער. גדעון סער (הליכוד): אדוני היושב-ראש, מכובדי ראש הממשלה, כנסת נכבדה, כאשר הוקמה הממשלה לפני כמה חודשים אני הייתי משוכנע שהתיק המבוקש ביותר יהיה תיק הרווחה. הייתי בטוח, אדוני ראש הממשלה, כאשר ראיתי מי מרכיב את הקואליציה - סיעת הגמלאים, ותיכף אפרט כל אחד לפי חלקו, וסיעת העבודה, וסיעת ש"ס, וסיעת קדימה. ממשלה שעוד לפני הקמתה זכתה לכינוי "הממשלה החברתית". הייתי בטוח, איך אומרים החבר'ה, שילכו מכות על התיק הזה. עוברים החודשים, מה אנחנו רואים? האסטרטגים הולכים ונערמים. יש לנו שר חדש, הוא מופקד על האיום האסטרטגי. יש לנו שר הביטחון, שלאחר שהודח ממשרד הביטחון הוא קיבל את הדיאלוג האסטרטגי. יש לנו שר התחבורה, סליחה, שר הבינוי, השר מאיר שטרית. אדוני שר הפנים, אתה עוד לא קיבלת שום דבר שנוגע לאסטרטגיה, אבל יכול להיות שבעתיד גם אתה תקבל. השר שטרית קיבל את זרועות הביטחון, את השב"כ, אחריות לכאורה לפחות. שר הביטחון הוא בוודאי אסטרטג דגול. ועל כל אלה מופקד ראש הממשלה, הוא בוודאי אסטרטג-על. כל כך הרבה אסטרטגים בממשלה בלי דרך, בלי כיוון. אבל אף אחד - אפילו מפלגה שנכנסת עכשיו, ומייצגת את ציבור העולים החדשים, לא תובעת את תיק הרווחה. תיק פנוי, פנוי להובלות. זה דבר סביר כשאתה יודע מי שלח את החברים הטובים שיושבים בספסלים לידנו, לכנסת? עכשיו, כל אחד מכם עשה הון פוליטי - - - סופה לנדבר (ישראל ביתנו): אנחנו מטפלים נאמנה באנשים שלנו. גדעון סער (הליכוד): אל תקפצו. אם תקפצו תקבלו מנה יותר הגונה. אדוני היושב-ראש, אני מבקש את התחשבותך אחר כך בלוח הזמנים. אתם קיבלתם קולות, את יודעת את זה, חברת הכנסת לנדבר, לדאוג לציבור שזקוק לתיק הרווחה, ואפילו לא תבעתם את תיק הרווחה. כן, מעלתם באמונם של הבוחרים שלכם. סופה לנדבר (ישראל ביתנו): אנחנו מטפלים בהם נאמנה ואל תדאג להם. גדעון סער (הליכוד): מעלתם באמונם של הבוחרים שלכם, כפי שמעלתם באמונו של המחנה הלאומי כולו, זה מה שעשיתם. סופה לנדבר (ישראל ביתנו): אנחנו מטפלים בהם. גדעון סער (הליכוד): ראינו, ראינו את כל ההבטחות, את ברית הזוגיות, שינוי המשטר, וועדת החקירה הממלכתית - הכול זרקתם לאשפה, וגם את ציבור הבוחרים שלכם. היו"ר אמנון כהן: הקדנציה רק התחילה, חבר הכנסת סער. גדעון סער (הליכוד): נו, אבל הם בוגדים בציבור שלהם עם תחילת הקדנציה, מה אני יכול לעשות? סופה לנדבר (ישראל ביתנו): הזיכרון הוא קצר. גדעון סער (הליכוד): אני רוצה לעבור למפלגת העבודה. אני יכול להישאר בישראל ביתנו עד סוף הנאום ולא תהיה לי שום בעיה, כי אתם מתנהלים בצורה כזאת שאין בעיה לנאום עליכם כמה נאומים. דוד טל (קדימה): רק שתנסה. גדעון סער (הליכוד): אפילו ראש הממשלה, שדיבר כל כך הרבה על כלכלה עם חמלה - אדוני ראש הממשלה, עד היום אנו זוכרים את הביקור המפורסם שלך בבית-התמחוי. אנו זוכרים איך כשכיהנת אפילו כממלא-מקום ראש הממשלה לא היססת למתוח ביקורת חריפה ביותר על המדיניות הכלכלית של הממשלה שבה היית חבר, בנימה הפולמוסית שבדרך כלל אתה מיומן בה. אנו זוכרים ודאי את הקמפיין החברתי של מפלגת העבודה, של מפלגת הגמלאים. כל אחד עשה קופה פוליטית על הנושאים האלה, וכל אחד לחוד הפנה עורף לנושאים האלה ברגע הראשון, אבל לא ברגע הראשון – ברגע הראשון והשני והשלישי, חצי שנה בלי שר רווחה. וספין רודף ספין, אדוני היושב-ראש. לפחות פעם בחודש אנו קוראים, אדוני ראש הממשלה: או-טו-טו ימונה שר רווחה. עוד שבוע, מחזיקים את זה כפיקדון, לא מחזיקים את זה כפיקדון. ראש הממשלה אהוד אולמרט: נראה לי שהתבלבלת. שר הפנים רוני בר-און: ממש. ממשלת האו-טו-טו יושבת משמאלך. היו"ר אמנון כהן: שרים, תודה. גדעון סער (הליכוד): דווקא נראה לי שאתה קפצת, אדוני ראש הממשלה. תראה, אני מהמקום שלי רואה אותך ורואה את יושב-ראש האופוזיציה. יושב-ראש האופוזיציה יושב רגוע במקומו. אתה נראה לי לפי שפת הגוף, ואפילו לפי קריאות הביניים, ראש הממשלה, קצת לחוץ, ובצדק, כי איזה הסבר יש לך, אדוני ראש הממשלה, לכך שחצי שנה לא מינית שר רווחה? אתה הרי עסוק בנושאים אסטרטגיים. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): - - - גדעון סער (הליכוד): חבר הכנסת מרציאנו, לך אפילו היה שבוע נהדר, שהצעת למפלגתך, אם היא לא תקבל את תיק הרווחה, לשקול פרישה מהממשלה. שבוע אחד היה לך שבוע טוב ושכחת את העניין, לפחות אתה, שמחויב לנושאים האלה ופועל באופן אמיתי. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): - - - גדעון סער (הליכוד): אני מדבר עכשיו, אתה לא על דוכן הנואמים. אתה תקשיב לדברים, ובתורך, אם סיעתך תשגר אותך לדוכן הנואמים - - - היו"ר אמנון כהן: בבקשה תסיים, חבר הכנסת סער. גדעון סער (הליכוד): לא אסיים, כי נקטעתי בקריאות ביניים. איך אתה יכול להפסיק אותי? היו"ר אמנון כהן: אתן לך עוד כמה שניות, אדוני. אני מבקש לא להפריע, הוא צריך לסיים את דבריו, כמה משפטים אחרונים, בבקשה. שמואל הלפרט (יהדות התורה): - - - יורם מרציאנו (העבודה-מימד): כמה ימי כיפור לא יכפרו לכם - - - היו"ר אמנון כהן: חבר הכנסת מרציאנו, תודה. בבקשה, חבר הכנסת גדעון סער, תסיים את המשפטים. גדעון סער (הליכוד): חבר הכנסת מרציאנו, הרי רק מהדברים שאתה אומר, ובצדק אומר, כי אתה בין הבודדים שאומרים ועומדים על הדברים, כפי שהתחייבתם לבוחר, אפשר להפיק שלוש מערכות בחירות, על איך שאתם מתנהלים בממשלה החברתית. בחייך, למה לך? תגן על דברים שלא אתה תוקף. על דברים שאתה תוקף, איך אתה יכול להגן? יורם מרציאנו (העבודה-מימד): תיכף אומר לך. גדעון סער (הליכוד): כל זה, אדוני היושב-ראש, היה, אבל אני מקווה שראש הממשלה היום, בתום הדיון הזה, כאשר יעלה ויישא דברים, יודיע לעם ישראל, יודיע לכנסת ישראל על מינוי של שר רווחה למדינת ישראל, והדבר הזה אולי יהיה התשובה הנאותה ביותר שאתה, אדוני ראש הממשלה, יכול היום לתת על הבעיות הכאובות שאתם, כל אחד ממרכיבי הקואליציה, הצלחתם להפיק מהן כל כך הרבה הון פוליטי. תודה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת מגלי והבה, בבקשה. קריאות: אדוני, אפשר לקרוא את רשימת הדוברים? היו"ר אמנון כהן: אני אקרא אותה. מגלי והבה (קדימה): אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, רבותי השרים, לדבר אחרי חבר הכנסת גדעון סער – תענוג גדול, כי הדמגוגיה חוגגת. הוא מדבר על כך שממאי 2006 עד עכשיו, ארבעה חודשים, שלושה חודשי מלחמה, אין שר רווחה. אני רוצה להזכיר לו שבממשלה הקודמת היה שר רווחה במשרה מלאה, ואני רוצה לקרוא לו, אולי הוא שכח, על דוח העוני – ואני לא רואה גם את יושב-ראש האופוזיציה - כשהיה שר רווחה במשרה מלאה והיה גם שר אוצר במשרה מלאה. מה שכתוב בדוח פשוט מאוד: המדיניות החברתית בשלוש השנים האחרונות דרדרה את מצבה של ישראל וביססה אותה כמובילה את ממדי העוני במדינות המערב. בתום הקיצוץ בקצבאות הילדים, שיימשך עד 2009, תשקיע ישראל בשכבות החלשות את הסכום הנמוך ביותר מבין כל המדינות המתפתחות בתחום הרווחה. זה דוח שנכתב על שר הרווחה שבממשלה שגדעון סער היה, נדמה לי, יושב-ראש הקואליציה בה - - - גדעון סער (הליכוד): כל הקדנציה הצבעת כמוני. מגלי והבה (קדימה): אז הפתרון הוא לא במינוי שר רווחה. הפתרון הוא במדיניות כלכלית נכונה, שתטפל באותן אוכלוסיות חלשות. מאז שהממשלה קיימת, קודם כול, עצם העובדה שהקפיאו, בזכותן של אותן מפלגות שציינתם, חבר הכנסת רן כהן - הקפיאו את הקיצוצים לאותן שכבות. נכון שהמצב לא פשוט, המצב קשה, אבל ברגע שאנו רואים שיש מדיניות, זה הדבר החשוב. אני יודע שהתפקיד של שר רווחה הוא התפקיד החשוב ביותר, אבל אי-אפשר לבוא בדמגוגיה כזאת ולנסות להסביר לנו, אלה שמכירים את העובדות ונמצאים כאן, שבארבעה חודשים כל הכלכלה נהרסה וכל המדיניות החברתית אינה תקינה. אלה הדברים שאנו צריכים להיות ערים להם, מה התרומה שלנו כחברי הכנסת, כחברי קואליציה, כחברי ממשלה, למניעת הידרדרות של המצב הקיים בתחום הרווחה, ואלה הדברים שראינו כולנו, בלי יוצא מהכלל. לא סתם התייחסתי לדוח וציטטתי אותו. יש פה דוח שלם על המדיניות הכלכלית של הממשלה הקודמת, של אותו יושב-ראש אופוזיציה היום, שהיה שר האוצר שגרם נזק לפעמים בלתי הפיך. רן כהן (מרצ): אבל גם אתה וגם ראש הממשלה - - - מגלי והבה (קדימה): סליחה, חבר הכנסת רן כהן, אנו מדברים על ממשלה שחצי שנה קיימת ומתפקדת. אני גם חושב שמינוי של שר רווחה הוא חיוני מאוד, ואני בטוח שראש הממשלה יעשה את זה. היו"ר אמנון כהן: נכון. מגלי והבה (קדימה): אנו גם יודעים שהדיון הזה נועד לזרז, יכול להיות שעכשיו נפתרו גם הרבה בעיות קואליציוניות, אז זה יזרז את המינוי, ויבוא שר רווחה במשרה מלאה. אך לטעון כאילו העם לא מבין, לא רואה מה שמתרחש כאן, על המדיניות הכלכלית שכולנו - אנו יודעים באיזה מצב היינו, והיינו מוכרחים לעשות את הקיצוצים, היינו מוכרחים לעשות שינוי כלכלי דרסטי, כי אנו רואים את התוצאות היום, אבל להיות צבוע ולומר שאנו כשהיינו שם דאגנו ועשינו לשכבות החלשות – מי שגרם לשכבות החלשות להיות במצב הסוציו-אקונומי הנמוך ביותר זה אותם אנשים דמגוגים שיושבים כאן ומנסים להטיף לנו מוסר. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מצטרף לכל אלה שקוראים לראש הממשלה למנות שר במשרה מלאה לרווחה. אני גם רוצה להזכיר לו, אם אנו צריכים לדאוג לכל האוכלוסייה, אנו צריכים לדאוג שיהיה ייצוג לכל האוכלוסייה בממשלה, אדוני ראש הממשלה, ולכן שיהיה גם שר לענייני מיעוטים. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת יורם מרציאנו, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת אברהם מיכאלי, חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב, וחברי הכנסת ניסן סלומינסקי, משה שרוני, אברהם רביץ ודוד טל. כך שנדע. חבר הכנסת מרציאנו, יש לך עשר דקות, בבקשה. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, שרי הממשלה, חברי חברי הכנסת, עד כמה באמת אכפת לגדעון סער, שהיה יושב-ראש הקואליציה הקודמת, עניין מינוי שר הרווחה אנחנו רואים בעצם נוכחותו. בא, אמר את דברו והלך. ראיתי פה גם את יושב-ראש האופוזיציה, ביבי נתניהו, שהיה שר האוצר באותה ממשלה, ממשלת החמלה, ממשלת הליכוד שאנחנו זוכרים אותה, ועל כך הם גם נענשו על-ידי ציבור הבוחרים שלהם. ואני לא ראיתי את גדעון סער, שהיה יושב-ראש הקואליציה, אוסף 40 חתימות כדי לקרוא לפה לראש הממשלה בשנה האחרונה למנות שר רווחה. אם אינני טועה, גם בשנה האחרונה של ממשלת שרון, שבה היה ידידי גדעון סער יושב-ראש הקואליציה, לא היה שר רווחה. אבל הייתי מציע לו, לאדון גדעון סער – אתם יודעים מה? זה התפקיד של האופוזיציה, וטוב שכך, וכדאי שיישארו שם, משום שמה שאנחנו רואים היום בחברה הישראלית, כל התוצאה והתולדה - מיליון וחצי עניים במדינת ישראל, זו אותה מדיניות שגדעון סער, ידידי, היה יושב-ראש הקואליציה שלה. אתם יודעים, עכשיו קל לתקוף, וזה בסדר, נכון. אפשר גם לבוא בטענות, גם למפלגתי שלי, מפלגת העבודה, שנכון, אנחנו במערכת הבחירות הלכנו לציבור הבוחרים שלנו והרמנו את הדגל החברתי, כי זה היה נכון וחשוב. ונכון שראש הממשלה עמד פה בפתח כנס הקיץ, עם ייסודה של הממשלה הזאת, ודיבר על ממשלת החמלה החברתית, וזה נכון ששר האוצר אמר שהוא רוצה לחזור לימי מנחם בגין שבהם הניפו את הדגל החברתי - פרויקט שיקום שכונות. אך לצערי הרב, רבותי, מה שקורה במדינת ישראל, שאנחנו רואים 760,000 ילדים עניים, זו תוצאה של מדיניות רבת שנים. אני אומר לחברי ולראש הממשלה: אדוני ראש הממשלה, אני אספר לך סיפור שקרה לי בשבוע שעבר אצלי בבית, כדי להמחיש לאיזו מציאות אנחנו הולכים במדינת ישראל. צלצל אלי תושב רמלה שאני מכיר הרבה מאוד שנים כאדם עובד, כאדם מסודר, והוא פוטר ממקום העבודה שלו. לו ולאשתו יש שלושה ילדים, והוא מתחנן בפני ואומר לי: יורם מרציאנו, אתה נציג האזור שלנו, אני מבקש ממך, אנא ממך, נסה לסייע לי במציאת מקום עבודה. אני מובטל ולא מצליח לסדר לעצמי מקום עבודה, עומדים לזרוק אותי מהבית, אני לא מצליח לפרנס את אשתי ואת הילדים, החוב במכולת הולך ותופח. והנה הוא אומר לי דבר שלבי נצבט, והיה נצבט אצל כל אדם במדינת ישראל אם היה שומע את המשפט הבא, כשהוא אמר לי, כן, חברי חברי הכנסת, אדם שאני מכיר שנים רבות אמר לי: יורם מרציאנו, אשתי מוכרת את גופה כדי לכלכל את הבית. זה דבר שקורה במדינת ישראל בשנת 2006. כשילד מקבל את המכתב על המשכנתה של ההורים שלו מההוצאה לפועל, זה קורה בעירי, בלוד, בשכונת גני-אביב, הילד מתבייש, איך הוא ילך לבית-הספר, הוא נכנס לחדר ותולה את עצמו. בעיני, טרור חברתי אינו פחות חמור מכל טרור ומכל איום אסטרטגי אחר. לכן אני בא בטענות, אדוני ראש הממשלה, לא רק אליך. אני בא בטענות גם אל מפלגתי שלי, זה נכון. ואני אומר לך: הגיע הזמן שבמדינת ישראל ימונה שר רווחה כדי לטפל בלשכות הרווחה הקורסות. וגם את זה אני אומר לך מתוך היכרות אישית עם עובדים סוציאליים, שגם לזה הגענו במדינת ישראל, שכתוצאה מאי-תשלום שכר ברשויות המקומיות עובדים סוציאליים, שאמורים לטפל בעשרות ובאלפי מקרים סוציאליים, נאלצים להתמודד הם עצמם עם אי-קבלת שכר. ואני אומר לך: זה קורה, כן, כן, במדינת ישראל. ואני אומר, אדוני ראש הממשלה: מה היה קורה אילו היינו מגיעים לכאן ולא היית ממנה שרת חוץ, ולא היית ממנה שרת חינוך? מה היה קורה? הרי כולם היו נזעקים. אבל אנחנו מדברים גבוהה גבוהה, והרי כולנו הלכנו למערכת הבחירות ואנחנו זוכרים את הססמאות של כולנו בערי הפיתוח ובשכונות, וביקשנו מכולם את הקולות שלהם, הבטחנו להם הבטחות, והנה, הממשלה יוצאת לדרך ואנחנו שוכחים את הכול. הבוקר, אדוני ראש הממשלה, למשל, הופיע משהו שקרוב מאוד מאוד ללבי. מנכ"ל משרד השיכון בוועדת הכלכלה, והוא עצמו אומר על ממשלת החמלה החברתית - היה יחד אתי שם חברי, חבר הכנסת אמנון כהן - הוא עצמו אומר שממשלת ישראל 2006 החליטה לחסל את פרויקט שיקום השכונות. הוא הגדיר את זה אחרת. הוא אמר: פרויקט שיקום השכונות במדינת ישראל זה פרויקט מת. זה קורה בממשלה שלך, אדוני ראש הממשלה. ואני בא ואומר: יש לך זמן לתקן. אל תעשה שיקולים קואליציוניים ולא שיקולים פוליטיים בבואך למנות שר רווחה. שר רווחה זה דבר נחוץ למדינת ישראל כדי לטפל במיליון וחצי אנשים עניים. אנחנו נזעקים כל שנה כשאנחנו רואים את הדוח של הביטוח הלאומי, וכולנו מגיעים לכאן ונואמים נאומים חוצבי להבות, מבטיחים הבטחות, מכניסים אותו למגירה, ובזה נגמר הפרק של כל הצעקות שלנו בכנסת, כאילו לא קרה כלום, וחוזר חלילה, עוד שנה ועוד שנה. מילא אם כמות העניים היתה יורדת, הייתי אומר: אה. אבל אנחנו רואים כולנו שכמות העניים במדינת ישראל עולה ועולה ועולה ועולה ועולה. ואדוני ראש הממשלה, נדרשת ממך אחריות לאותם מיליון וחצי עניים, לאותם 760,000 ילדים עניים שקמים בבוקר, מבקשים מהאבא ומהאמא שלהם ולא מצליחים לקבל מהם משהו, כי מר גורלם, ואנחנו, כממשלה, לא מצליחים לתת להם פתרון. לכן, אדוני ראש הממשלה, אני מבקש בכל לשון של בקשה: תתעלם מכל השיקולים, תעלה לכאן ותודיע שאתה הולך למנות שר רווחה במשרה מלאה, כדי לטפל בבעיות החברתיות האמיתיות במדינת ישראל. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת אברהם מיכאלי, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב. אברהם מיכאלי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, שרים נכבדים, חברי חברי הכנסת, הנושא שהיום נדון פה בדיון מיוחד, הצורך למנות שר במשרה מלאה במשרד הרווחה, אין ספק שהוא נושא חשוב, אבל, רבותי, אנחנו בכנסת הזאת הרבה פעמים מעלים נושאים ככותרת ולא בוחנים את המהות שמאחורי הנושא. אנחנו צריכים לקוות שבכל משרדי הממשלה השרים הממונים יתפקדו בצורה הנכונה והמועילה ביותר לטובת הציבור, אבל עם זאת, האם זו הפעם הראשונה שקורה שמשרד הרווחה או משרד אחר נמצא בידיו של ראש הממשלה? אנחנו שכחנו ממשלות קודמות. אנחנו זוכרים שבקדנציות קודמות ראש הממשלה החזיק משרדים שונים תחת האחריות שלו בתקופה כזו או אחרת. אני לא מצדיק את העובדה שאין היום שר רווחה, אבל עם זאת, אנחנו צריכים לבחון היום את המהות שמשרד הרווחה אמור למלא, ואת השירות שאנחנו אמורים לתת לאוכלוסייה שהיא באמת נזקקת והיא אוכלוסייה מאוד חלשה. אנחנו רואים שאותם אנשים שתוקפים היום את הממשלה הנוכחית בעניין מינוי שר רווחה - הם באמת לא מסתכלים בראי ולא בוחנים באמת איך הגענו למצב הזה שהיום אנחנו, ככנסת חדשה, מתמודדים עם בעיות הרווחה החמורות באוכלוסיות השונות; שאנחנו, כחברי כנסת חדשים בקדנציה הנוכחית, יחד עם הממשלה, מנסים לפתור דברים, כשכנראה גלוי לכולם שהבעיות האלה ברובן נוצרו בקדנציה הקודמת ותחת הממשלה הקודמת. אני מבין את כללי המשחק בין אופוזיציה לקואליציה. תפקידה של אופוזיציה כל פעם ליצור פה כותרת ולתקוף את הממשלה סביב אותה כותרת. אבל עם זאת, האם אותם חברי אופוזיציה שמעלים היום את הנושא הזה כהתקפה נגד הממשלה על זה שלא ממנים שר רווחה, עושים או עשו בעבר הכול כדי לפתור את בעיות הרווחה שקיימות היום? האם אותן בעיות שקיימות היום נולדו בארבעת-חמשת חודשי הממשלה הנוכחית? אנחנו מסכימים שמדיניות הרווחה צריכה להשתפר ולהתחזק בפתרון הבעיות הקיימות. אנחנו כתנועת ש"ס הבענו כמה פעמים נכונות לקחת את תיק הרווחה. אדוני ראש הממשלה, סיעת ש"ס מוכנה לתפקד, לקחת את המשרה של שר הרווחה עד שיחליטו אפילו לתת את זה למפלגה אחרת אם יצטרפו מפלגות נוספות לקואליציה. דוד טל (קדימה): זה רעיון מצוין. היו"ר אמנון כהן: ש"ס ביקשה כמה פעמים, אבל פשוט לא נענינו. אברהם מיכאלי (ש"ס): אנחנו לא מזלזלים חלילה בתפקיד הזה, שמשום-מה מצטייר בציבור כאילו שר הרווחה זה כביכול תפקיד "מצורע", חלילה, שאף אדם לא רצה ואף מפלגה לא רצתה לקחת. סיעת ש"ס מצהירה שהיא מוכנה לקחת את התפקיד הזה ולשרת נאמנה את הציבור כדי לפתור את הבעיות ככל שניתן במסגרת המדיניות הנכונה. ראובן ריבלין (הליכוד): הבא בתור הוא יושב-ראש הישיבה. אתה הבא בתור בסיעת ש"ס. אברהם מיכאלי (ש"ס): נברך את מי שימונה לאחר מכן. דוד טל (קדימה): אני מציע שנעלה אותו להשבעה כרגע. אברהם מיכאלי (ש"ס): אני חושב שהעיקר זה לא האיש שישב בתפקיד, אלא המדיניות - מה יתאפשר לשר שישב במשרד הרווחה לבצע לטובת אותן אוכלוסיות והבעיות שלהן, וזה לא משנה כרגע אם האוכלוסייה הזאת שייכת למפלגה א' או למפלגה ב', הן כולן בתוככי מדינת ישראל, הן במגזר היהודי, הן במגזר המיעוטים. בעיות הרווחה, או תפקוד של משרד הרווחה צריך בהחלט לעלות ולהשתפר. אבל אני חוזר ואומר: אם ימונה שר מחר בבוקר, האם הוא יקבל תקציבים משום שהוא מונה כשר? אני חושש שלא ולא. אם אנחנו ככנסת לא נתגייס כולנו יחד כאופוזיציה וכקואליציה לחזק את האמון שלנו בכנסת לפתרון בעיות הרווחה - עד שזה לא יהיה ועד שהאוצר לא יקצה את התקציבים במסגרת היכולת של המדינה והפתרונות הנכונים, אנחנו לא נפתור בהוקוס-פוקוס במינוי שר הרווחה. לכן, אנחנו באמת רוצים לחזק בדיון הזה היום את התחושה שאנחנו כמדינת ישראל, ככנסת ישראל, צריכים לעמוד מאחורי אותן אוכלוסיות חלשות. זה נושא שאמור לעלות בכנסת ישראל ובוועדות יום-יום, כדי שהפתרונות יינתנו. אני מקווה שבעזרת השם ימונה שר בקרוב ושיהיו לו כלים לביצוע תפקידו. תודה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה לחבר הכנסת אברהם מיכאלי. יעלה ויבוא חבר הכנסת סטט מיסז'ניקוב. אחריו - חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, כבוד ראש הממשלה, כבוד המשנה לראש הממשלה, רבותי חברי הכנסת, הסימפטום לדאגה לרווחה ולשר הרווחה משתקף גם בספסלי הליכוד - חוץ מצדיק אחד - שדאגו לרווחה בקדנציה הקודמת, וגם בספסלי העבודה, והם מגדירים את עצמם כמפלגה חברתית - חוץ משני צדיקים כמובן. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): ברוכים הבאים לקואליציה, ברוכים הבאים לאיום האסטרטגי. סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): יורם, לא הספיק לך הזמן? אני יכול להקצות לך קצת זמן משלי. היו"ר אמנון כהן: חבר הכנסת מרציאנו, דיברת עשר דקות ולא הפריעו לך, תודה. ראובן ריבלין (הליכוד): זו חוצפה שחברי הכנסת שדורשים מראש הממשלה להישאר לא נמצאים. אני הייתי מפסיק את הישיבה. סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): נכון, אני מסכים אתך. היו"ר אמנון כהן: יש 40 חתימות. דוד טל (קדימה): אני מבקש להפסיק את הדיון עד שיושב-ראש האופוזיציה ישב פה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה על ההצעה. אני מבקש לתת לחבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב לדבר. סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): אני רוצה לפתוח באיזה סיפור שקרה לי, שהיה מצחיק אלמלא היה עצוב. הלכתי לפגישה עם שר הקליטה, טעיתי בקומה ודפקתי על דלת שהיה כתוב עליה: לשכת השר. דפקתי ודפקתי ודפקתי ודפקתי ואף אחד לא פתח לי. ואני שואל את עצמי, מה קורה פה? הרי קבעתי עם השר. אחרי שלוש-ארבע דקות מופיעה מנקה מאחורי גבי ואומרת: מה אתה רוצה? כבר חודשים ארוכים הדלת הזאת סגורה ואין אף אחד. אמרתי: אבל קבעתי עם השר. היא שאלה: עם איזה שר? אתם מבינים את סוף הסיפור, אני טעיתי בחדר ודפקתי על דלת החדר של שר הרווחה. זה עצוב, זה באמת עצוב כשאנחנו רואים ששליש מילדי מדינת ישראל חיים מתחת לקו העוני, ומספרם הוא הגדול ביותר בעולם המערבי. זה נורא עצוב כשאנחנו מסתכלים על מצבם של הקשישים, וכשאנחנו רואים בצהרי יום שישי איך ותיקי מלחמת העולם השנייה מפשפשים בזבל יחד עם אמהות חד-הוריות, יחד עם נכים, יחד עם גמלאים, בחיפוש אחרי שאריות הזבל. לדעתי, הנתון הכי מדאיג שפורסם לא מזמן הוא ש-50% ממשפחות שנמצאות מתחת לקו העוני, מסתבר שהן מתפרנסות מעבודה, אבל השכר שלהן לא מאפשר לקיים את המשפחות, והן לא מצליחות לצאת מהמעגל הארור הזה. כל מה שפירטתי לעיל הוא מסקנות קשות. אבל המחלה האמיתית, רבותי חברי הכנסת, היא העדר תכנון אסטרטגי. אני יודע שהמלה "אסטרטגי" היא מלה נפוצה בזמן האחרון, אבל זו אמת. העדר תכנון אסטרטגי רב-שנתי במדינת ישראל כמעט בכל התחומים, ובטח ובטח בתחום המאבק בעוני וטיפול עמוק בבעיות חברתיות מהותיות. ואולי אחת התשובות לכך שנמצאות על פני השטח, והשינוי במגמה, זו באמת הכרתו האמיצה של ראש הממשלה והחלטתו של ראש הממשלה, שנחוץ לגבש אסטרטגיה ותכנון ארוך טווח, בצורה אחרת, של מדינת ישראל, שקשורים באיום הביטחוני מצד מדינות ציר הרשע. כל הכבוד לראש הממשלה שהחליט למנות שר מיוחד לעניינים אסטרטגיים, ואני לא רוצה להיכנס עכשיו לפרסונות ולדמויות, אף שגם הדמות קובעת כאן. בקשר לדמות שתמלא את התפקיד הזה - ראש הממשלה קלע בול. מה שנותר עכשיו זה להכיר בכך שבדיוק כפי שהכירו בצורך להקים משרד אסטרטגי להתמודדות עם האיום הביטחוני, יש להקים משרד שיתמודד עם האיום החברתי. אותו מהלך נדרש בתחום החברתי-הסוציאלי, פשוט גיבוש אסטרטגיה חברתית במדינת ישראל, תכנון ארוך טווח, כיצד אנחנו נלחמים בעוני ובחרפה שהיא מנת חלקנו כולנו. משרד הרווחה צריך להיקרא משרד למדיניות חברתית, ולא די בשינוי השם. כל הקונספציה צריכה להשתנות, אחרת אנחנו ניראה כמו אותו ילד באגדה ההולנדית שניסה להציל את העיר מפריצת הסכר, ובכל פעם שהוא תקע את האצבע בחור שמצא כדי לעצור את המים, נפתחו עשרות חורים נוספים. זה מה שאנחנו עושים. פעם אנחנו מדברים על תוספת לקצבאות ילדים, ופעם אנחנו מדברים על תוספת לשכר מינימום, ופעם אנחנו מדברים על מס שלילי. יכול להיות שכולם צודקים, כמו באותה בדיחה עם הרבי, אתה צודק ואתה צודק, רק שאף אחד לא עשה חישוב כמה זה יעלה לנו ומה בסופו של דבר יהיו התוצאות, מה יהיו ההשלכות. אין תכנון, וזה מה שנדרש. מפליא אותי שהמפלגה "החברתית" בכנסת, שחרתה על דגלה את התמודדות עם העוני, פסחה על התיק הזה. את ההתייחסות שלה גם רואים פה, שוב חוץ משני הצדיקים שנמצאים פה. היא לא לקחה תחת חסותה את המשרד. אבל, כנראה החברים של אותה מפלגה עסוקים מאוד. היו"ר אמנון כהן: באסטרטגיה חדשה. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): הם עסוקים באסטרטגיה. סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): הם עסוקים בלייצב אג'נדה חברתית משלהם, הם עסוקים בלנגח אחרים שמנסים לייצב את השלטון במדינת ישראל. שבועות הם עסוקים בשאלה אם הנשיא יבוא לכנס הפתיחה של הכנסת כדי לעשות הצגות פה. בסופו של דבר, הם כל כך עסוקים, שהם לא שמים לב שהנשיא לא בא. הם עסוקים בלפסול סיעות שלמות ודמויות ביצועיסטיות ממדרגה ראשונה מלכהן בממשלת ישראל. הם עסוקים מכדי לקחת תחת חסותם את המשרד הזה. הם עסוקים מכדי לראות שמבצעים גם קיצוץ רוחבי במשרדי ממשלה כגון המשרד לקליטת העלייה ומשרד השיכון, או שתגידו שאלה כבר לא משרדים חברתיים. אני מאוד מקווה, ואני שומע עכשיו שבכוונתו של ראש הממשלה למנות מיידית שר רווחה - - - היו"ר אמנון כהן: שר מש"ס. סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): אני לא יודע מי זה יהיה, אבל הגיע הזמן שזה באמת יהיה. אם ההחלטה הזאת כבר התקבלה, אני מברך את כבוד ראש הממשלה; אם לא – אז הגיע הזמן. חשוב לדעת שצריך לעשות עבודת מטה רצינית עם אותו שר, שכל הצעות הייעול וההצעות שפירטתי לעיל יובאו בחשבון וייעשה תכנון ארוך טווח. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, ואחריו - חבר הכנסת משה שרוני. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, בבחירות האחרונות ה-issue המרכזי היה הנושא החברתי, ומי לא התמודד על זה. זה כאילו היה ה-ticket, מי יזכה בשלטון ומי לא, והיה ברור שכל ארבע השנים הבאות עלינו לטובה מאז הבחירות יהיו על הנושא הזה. קרה מה שקרה בלבנון, והנושא הוסט קצת, אבל זה היה ה-issue המרכזי. היה ברור שמייד לאחר הבחירות זה יהיה התפקיד הנחשק ביותר, כי הנושא החברתי היה ה-issue שאמור היה להעלות את ראש הממשלה או את המפלגה שממנה יבוא ראש הממשלה. כך דובר, כך הראו הסקרים. ובאמת התמודדו על הנושא החברתי, ומפלגות ויתרו ושילמו הרבה מס שפתיים ואולי גם בַאמת. והנה, התיק הזה יתום. קודמי דיברו על הנושא מזוויות שונות. אני רוצה להציג לכם זווית אחת שנחשפתי אליה השבוע, ואני עדיין תחת הרושם המזעזע. אמרו לי, בוא תראה פעם בעיניך את הזוּלה של חצרוני במרכז ירושלים. אמרתי, אולי לראות מה זה, אחרי שאני שומע כל כך הרבה, ואני קשור ומנסים לטפל בהרבה ארגונים. אמרו לי, תראה פעם מה זה עם ישראל שאתה לא מכיר בכיכר-ציון ובכל רחוב יפו והאזור. ב-00:30 זה מתחיל. כשהתקרבתי לאזור ראיתי שהכול חסום, עם ניידות משטרה וכו'. שאלתי, היה איזה פיגוע? אמרו לי, לא, ככה זה כל מוצאי שבת, תיכנס לרחוב ותראה מה זה. לקח לי איזה רבע שעה רק לחנות רחוק מהמקום וללכת ברגל. וכשהתקרבתי – השם ישמור. רחוב שלם – בעיקר באזור כיכר-ציון ועוד קצת לכיוון בניין ג'נרלי. אלפי בני-נוער ואנשים זרוקים, מתגלגלים ברחובות. יש פינות לחבר'ה עם כיפות סרוגות, לחרדים, אלה לסתם; חבר'ה עם ציציות בחוץ שותים, מסניפים – משהו מזעזע. רחוב מלא, אלפים, וזה קורה במוצאי שבת. ישבתי שם עד שלוש ורבע, בזוּלה של חצרוני. זה מבנה שהם לקחו כדי לטפל בחלק קטן מהנוער הזה. אני אומר לכם, מגיעים חבר'ה שלמחרת נוסעים לישיבות או לאולפנות או לישיבות החרדיות – חבר'ה חרדים, לא מתביישים, עם הלבוש והכול. יש שם חבר'ה, בעיקר ילדים שלא ראו אוכל במשך שבוע, וזה המקום היחיד שנותנים להם בו קצת לאכול. אין להם איפה לישון, יש להם שם ספות, נרדמים. דברים מזעזעים. ומדובר באלפים. כשאני עזבתי בשלוש לפנות בוקר זה עוד היה עמוס. השם ישמור. אמרתי לעצמי, תראו את מדינת ישראל. אדוני ראש הממשלה - - - ראש הממשלה אהוד אולמרט: אני מסתכל על כל השמות שחתמו על הבקשה לקיים דיון - - - יורם מרציאנו (העבודה-מימד): אתה צודק במאה אחוז, אדוני ראש הממשלה. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): זה פן אחד בכל הקומפלקס הנורא שצריך לטפל בו. אמרתי לעצמי, נפלא. היתה פעם תקופה שראש הממשלה אמר שהנושא הכי חשוב למדינת ישראל הוא הביטחון. אני ראש ממשלה ושר ביטחון ש-70% מהזמן שלו מקדיש לביטחון ונותן לביטחון את העוצמה של ראש ממשלה. מכובד. אמרתי לעצמי, הנה, תראה, כנראה זאת הקדנציה שראש הממשלה רואה את הבעיות האמיתיות ואומר, רבותי, הבעיה המרכזית של מדינת ישראל היא הנושא הזה של רווחה; אני, ראש הממשלה, אני שר הרווחה, ו-70% מזמני זה רווחה, אני נותן לזה את כל המשקל. מכובד. אז אין לנו שום טענות. אבל, חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי, ומתברר שראש הממשלה באמת עמוס בכל מיני נושאים אחרים. יש לו יועצת לענייני רווחה, אשה נפלאה, ורד. דיברתי אתה על הנושא הזה והיא מוכנה להיכנס - - - היו"ר אמנון כהן: היא גם מוכנה להיות שרה. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אבל היא יועצת, לא ראש ממשלה. אין ראש ממשלה שיהיה שר רווחה, והלוואי, ואין שר אחר. ריק. הנושא הכי חשוב. זה חוצה מפלגות. אני פונה אליך, אדוני ראש הממשלה, זה התפקיד החשוב ביותר. שים שם אדם לא כדי לצאת ידי חובה, לא רק בגלל חשבונות קואליציוניים, לא רק בגלל כל מיני – שים מישהו שאתה מאמין שהוא מסוגל לקחת את הנושא הזה, להרים אותו, להשפיע עליך כדי להשקיע מאמצים, כספים וכו', כי אם זה מישהו שאף פעם לא יגיע אליך, חבל על הזמן – כדי שנוכל להרים את הנושא הזה. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה. בבקשה, חבר הכנסת משה שרוני, ואחריו - חבר הכנסת הרב אברהם רביץ. משה שרוני (גיל): אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, שרים, חברי הכנסת, עצוב, באמת עצוב כש-40 חברי הכנסת שהגישו חתימות כדי לכנס את הכנסת בנושא כה חשוב, רובם לא נמצאים כאן. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): יש פה שלושה: רובי, דב חנין ואני. משה שרוני (גיל): שלושה. אבל מתוך 40, שלושה זה עצוב מאוד. נוסף על זה, השאלה המרכזית שכולנו רוצים לשמוע עליה כאן היא מי המציא את העוני, מי יצר את העוני. בתוך חמישה חודשים הכנסת הזאת – אנשים שוכחים, הזיכרון או שמטעה אותם או שאין להם זיכרון בכלל. במשך עשרות שנים, עשר השנים האחרונות, נושא העוני, נושא הפגיעה בחלשים, נושא הגמלאים - כל ממשלות ישראל; שלא יבואו כאן על דוכן זה ויטיפו לנו מוסר כאילו אנחנו יצרנו את העוני. ביקורת כן, אבל ביקורת קונסטרוקטיבית, לא ביקורת דמגוגית ולא ביקורת שבאה בעיקר כדי לנאום ושכולם יראו כמה אני יפה ואני נואם. הגיע הזמן שכנסת זו תתייחס ברצינות לנושא הרווחה ולנושא הגמלאים. וזה הכי חשוב. יש דבר אחד, המדיניות בנושא הרווחה. עד כנסת זו המדיניות בנושא הרווחה - כל אחד עשה זיגזג כזה שהיה יכול להגיע לניו-יורק. היה כאן חבר כנסת גדעון סער – באמת, איזה זיגזגים הם עשו, ולא אנחנו כאן, חברי הכנסת החדשים וחברי הכנסת הוותיקים שידעו מה זה רווחה. אדוני ראש הממשלה, תיק הרווחה הוא חשוב מאוד. רוב המפלגות יצאו במצע בנושא זה. כשישבנו במשא-ומתן על קואליציה, כשהגמלאים ביקשו את הרווחה, נאמר לנו שתיק הרווחה שמור למישהו אחר. הבנו את זה. אבל כשאנחנו כבר אחרי חודשים די רבים, ועדיין מי שהיו צריכים לתת להם, אי-אפשר להגיע אתם להסכם, יש לי הצעה, כבוד ראש הממשלה: אנחנו מוכנים לקבל את הרווחה, ואני מפנה לך שר אחד, שר הרווחה יהיה גם שר הגמלאים; יש לך מקום פנוי, הנה. ואתה יכול לתת לאיש מהסיעה שלך את תפקיד שר המיעוטים. אז הרווחת, ונתת. אני חושב שבנושא הרווחה לא מספיק מינוי שר הרווחה. התקציב יותר חשוב מאשר שר הרווחה. אם לא יהיה תקציב נאות, תקציב שיענה לבעיות הרווחה, לבעיות הגמלאים, לבעיות הילדים, העולים החדשים, שאנחנו יודעים באיזה מצב הם נמצאים – לא עשינו כלום. לכן, אני מבקש מכבוד ראש הממשלה למנות כמה שיותר מהר שר רווחה, כדי לתת מענה לנושא כה חשוב למדינת ישראל. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת אברהם רביץ, סגן שר הרווחה לשעבר, שמעכב את הנושא של הרווחה. ראובן ריבלין (הליכוד): הוא המיועד. היו"ר אמנון כהן: המיועד. בעזרת השם, יהי רצון, שהיום תגיד לנו שסגרתם עניין ואתם יכולים היום להיות שותפים לעשייה העתידית. אחריו - חבר הכנסת דוד טל. דוד טל, תהיה מוכן. שר הפנים רוני בר-און: הרב רביץ, השאלה היא בעצם אליכם, לא אל ראש הממשלה - למה אין שר רווחה. אברהם רביץ (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, שרים, חברי חברי הכנסת - לא יודע, אני מרגיש כאן שאני צריך לומר כמה דברי אמת. שר הפנים רוני בר-און: אל תגזים בעניין הזה. אברהם רביץ (יהדות התורה): לא, חס ושלום. זה לא המקום להגזים בדברי אמת, אבל - אני, כמובן, אהיה האחרון שיאמר שלא צריך שר רווחה. כי אם כן - למה זה אנוכי? אבל אוי לי מיצרי, אוי לי מיוצרי. אז ראשית כול, במסגרת דברי האמת – אני לא נמצא היום במשרד הרווחה, אבל אני מצוי בכל מה שקורה שם, ואני יכול לומר לכם, חברי הכנסת: משרד הרווחה, כנראה בגלל המצב המיוחד שאין שם שר קבוע שנמצא במשרד – יש שר – פונק על-ידי ממשלת ישראל. זה כבר התקציב השני של הממשלה הזאת, שנאלצה לעשות קיצוצים עמוקים בכל משרדי הממשלה – לרבות, כמובן, במשרד הביטחון. אני לא מדבר על תקציב מיוחד בעקבות המלחמה - - - ראש הממשלה אהוד אולמרט: סגן השר לשעבר, רק מלה אני רוצה לומר. אני מסכים עם כל מה שאמרת - - - אברהם רביץ (יהדות התורה): לא, לא. עוד לא אמרתי את מה שרציתי לומר. ראש הממשלה אהוד אולמרט: מה שאמרת עד עכשיו. אני מסכים עם כל מה שאמרת עד עכשיו. אבל יש לזה עוד הסבר. וההסבר הוא שראש הממשלה הוא שר הרווחה. אברהם רביץ (יהדות התורה): אה. אבל אתה לא מפרגן לי, מה קורה לך היום? רציתי להגיד לך את זה. ראש הממשלה אהוד אולמרט: אני חששתי שלא תפרגן לי. אברהם רביץ (יהדות התורה): לא – זה בסדר. אז אני רוצה לומר לכם, שהמשרד היחיד – וכאן אני רוצה לומר באמת את מה שראש הממשלה אמר עכשיו – המשרד היחיד שלא קוצץ תקציבו, ולא רק שלא קוצץ תקציבו אלא היתה תוספת לתקציב גם לאחר התקציב, היה משרד הרווחה. רן כהן (מרצ): לא נשאר שם מה לשדוד, על מה אתה מדבר. אברהם רביץ (יהדות התורה): רן, אני יודע את הרגישות המיוחדת שלך, ועבדנו יחד, גם במסגרת היותי סגן שר. אני יודע. אבל בואו נעמיד דברים על דיוקם. משרד הרווחה יש לו מבט מאוד מיוחד, מצד משרד האוצר, שהוא הרי הפוסק הסופי, ובהחלט יכול להיות – אני לא רציתי לתת לך, אדוני ראש הממשלה, את כל הקרדיט. רציתי לתת את הקרדיט גם לאנשי האוצר - - - היו"ר אמנון כהן: אבל כבוד חבר הכנסת רביץ, הזמן שלך תם, לכן הקרדיט, שיהיה קצר. אברהם רביץ (יהדות התורה): מה? אה. סליחה. היו"ר אמנון כהן: הנה, גמרת. לא היה נעים לי להפסיק. אברהם רביץ (יהדות התורה): אז תן לי עוד דקה אחת. היו"ר אמנון כהן: דקה זה הרבה, אבל – כבודו. אברהם רביץ (יהדות התורה): ולכן, הדברים שנאמרו כאן, שצריך משרד רווחה – נכון, צריך. צריך לרומם אותו, צריך להגדיל אותו, יש הרבה תוכניות בדרך. אבל באמת מה שצריך, זה מה שאמרו כאן חבר הכנסת שרוני ואחרים: צריכה להיות מחשבה חדשה על מדיניות הרווחה במדינת ישראל. והמחשבה החדשה דורשת כספים, והרבה כספים, והסכמה של כל משרדי הממשלה. אבל, כפי שאמרתי, משרד הרווחה לא קופח; יש שם אנשים נפלאים, יש שם מנגנון מצוין שעובד, ועובד טוב, והוא ער לכל הבעיות. היו"ר אמנון כהן: תודה. אברהם רביץ (יהדות התורה): דרך אגב – רק עוד דבר אחד שנאמר כאן – לגבי בעיות של הנוער והילדים המשוטטים. רק לאחרונה היתה תוספת תקציבית נכבדה, ואני מוכרח להזכיר לטובה את אנשי ש"ס, יחד עם האוצר, שאכן דאגו לכך שתהיה תוספת נכבדה למשרד הרווחה, ובכל זאת אני מסכים שבהחלט לא ניתן להשאיר משרד כזה ללא שר. תודה. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני. חברי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. דוד טל, קדימה; חבר הכנסת דוד טל. אחריו - חבר הכנסת עזמי בשארה, שאיננו. אני מבינה שמרצ כבר דיברו, נכון? אחריו - חבר הכנסת יואל חסון. חברי הכנסת, עוד מעט אנחנו עוברים להצבעה. קריאה: - - - היו"ר דליה איציק: ידוע. דוד טל (קדימה): גברתי היושבת בראש, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה להודות לרב רביץ על הפרגון לאנשי ש"ס, והוא החרה אחרי חבר הכנסת אברהם מיכאלי מש"ס, שש"ס מוכנה לקבל את תיק הרווחה. לו יהי. גברתי היושבת בראש, בחודש הראשון - - - אמנון כהן (ש"ס): מוכנים גם שאתה תקבל. דוד טל (קדימה): גברתי היושבת בראש, בחודש הראשון יכולתי לקבל את אי-שיבוצו של שר הרווחה, וחשבתי – אני גם סבור היום – שלא כל מה שראש הממשלה יודע, כל חברי הכנסת יודעים. ודנתי אותו לכף של זכות, שיכול מאוד להיות שיש דברים שראש הממשלה יודע ואנחנו לא יודעים. אבל עברו להם חודשיים, ושלושה-ארבעה חודשים נקפו, וחמישה ושישה חודשים חלפו, ולצערי, שר רווחה לא מונה. עמיתי חברי הכנסת, לולא היו הדברים בחזקת אמת משתקת, הייתי נוטה לחשוב שמדובר במצב טרגי-קומי – גברתי, אני חושב שיש לי 7.5 דקות. יושבת לה מדינה שלמה, גברתי היושבת בראש, ומביטה בפערים הכלכליים המאיימים לקרוע את האומה הזאת לגזרים בפסטיבלים של מדדי פערים ועוני, ואנחנו – ויותר הרשות המבצעת – כאילו לצאת ידי חובה, מתרגמים את המספרים בשפת אלה המדברים גבוהה גבוהה, נאנחים עד כמה הם מודאגים ומדירים שינה מעצמם, מצביעים באצבע נכונה על החולי, ומייד, ללא שהות, כאילו התרחקו מהמגפה וממהרים אל נחמת הטיפשים, מצביעים בגאווה על ההישגים ומונעים טיפול שורש בחוליים. ותתפלאו להיווכח, רבותי, עולם כמנהגו נוהג. אתה שואל את עצמך, ריבונו של עולם, כיצד נוצר הדיסוננס הזה? האם מדובר באותה ישראל? האם זו אותה מדינה ששדה התעופה הבין-לאומי שלה הומה אזרחים הטסים לחופשות הלוך וחזור, מביטים בלוח האלקטרוני, לאן? האם זו אותה מדינה המשופעת בכל טוב במרכזי קנייה הומים, עומדים בפקקים עם מכוניות וג'יפים, מחכים לחנייה שתתפנה, נבלעים במסעדות עילית ובבתי-אופנה יוקרתיים? האם זו אותה מדינה הנחשבת לבעלת אתרי היי-טק מרשימים, נושקים את מעטפת הידע העל-עולמי; שהחקלאות בה מפותחת, והחקלאי מייצר כל כך בשפע, שהוא נזקק לרשיון על מנת להגביל את מכסות הייצור שלו; בורסה גואה, טכנולוגיה, תעשייה, חתני פרס נובל וצמיחה מרשימה בצורת מטבע קשה, בצורת השקל הגאה? או שמא זאת טעות אופטית מבעיתה, שבה בחצר האחורית שלנו מצויים בתי-תמחוי שצצים כפטריות אחר הגשם, מאות אלפי ילדים בכיתות צפופות, לעתים אפילו חסרי מגן פיזי מ"קסאמים", מורים, גננות, מטפלות וחסרי מקצוע ברמות שכר מינימום מוגדרים כמצויים מתחת לקו העוני? ובצד השני של הגיל, גברתי היושבת-ראש, סיעת גיל, מספר דומה של חסרי דיור וקשישים נוברים בפחי אשפה, בתי-משפט מלאים בעברייני סמים, רכוש, שוד, אלימות, תאונות עבודה, תנאי תעסוקה, פיקוח, ומה לא? הגענו עד לכאן, חברי חברי הכנסת, משום שגם הבושה פסה מאתנו. שר רווחה – עדיין הממשלה לא אישרה. כאילו אמרנו, תארו לעצמכם: אין שר ביטחון. נראה לכם שאפשר לחיות עם המחשבה שאין שר ביטחון בישראל? כאילו אין שר אוצר בישראל - האם זה נשמע לכם הגיוני? הייתם מעלים אפשרות כזאת על דל דעתכם, ולו הקלושה, ולו ההזויה, אפילו בחלום? כיצד היו מתרגמים את המצב הבלתי-אפשרי הזה אויבינו, או, נניח, בסמטאות השווקים הפיננסיים בעולם? האם לא היו מכנים אותנו חסרי אחריות? והנה, הבלתי-אפשרי, חבר הכנסת זאב, אפשרי. בארץ האפשרויות הבלתי-מוגבלות, בישראל הכוונה, מדברים כולם בכל נושא מדיני, מתבטאים על כל גחמה של שליט ערבי או מוסלמי, רק את העיקר שוכחים. ואת האיש שאמור להיות המבצע החברתי, זה העומד על הגשר ומנווט, החלטנו לחסל בחיסול ממוקד, בכובד ראש של יודעים את אשר אנו עושים, פשוט כך. אל תתפלאו. כל אלה הצועקים: זאב, זאב – עוד ניווכח לדעת עד כמה צדקו, הרבה יותר מאשר במשבר של הבנקים או הרצת מניות שחווינו בעבר. ייתכן, רבותי חברי הכנסת, שהמחאה של מאורעות ואדי-סאליב, "הפנתרים השחורים" ודומיהם בעבר, במאה הקודמת, ילבשו מכאן ואילך צורה ואופן התבטאות אחרים, מבעיתים, שההיסטוריה הישראלית מבקשת לשכוח. בלי שנחוש בכך, גברתי היושבת-ראש, כאותה תיאוריה על הפרפר שהניף את כנפיו בקצווי תבל וגרם לסופה, להוריקן או טורנדו בקצה האחר, כאותם גלי ים שוקטים שקיבלו האצה כתוצאה מרעידת אדמה שאירעה בתחתיות האוקיינוסים והביאו בשאגה צונאמי ששם ללעג כל סכר או גשר איתן, כך יבואו עלינו אימת העוני במגזר הערבי וביישוב היהודי, הביזוי של חסרי הגג והחינוך, בתי-כלא הומים, בתי-המשפט הכורעים - או אז העם ייפרע מאתנו. אני קורא לך, אדוני ראש הממשלה, למנות שר רווחה לאלתר לטובת אזרחי המדינה, הצורכים את השירותים הרלוונטיים של משרד הרווחה. תודה, גברתי. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני. חבר הכנסת עזמי בשארה – איננו. נא לצלצל בינתיים. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): הוא נמצא. היו"ר דליה איציק: בבקשה, חבר הכנסת בשארה. חברי הכנסת, אנחנו עוד מעט עוברים לדבריו של ראש הממשלה, ולאחר מכן מייד הצבעה. נא להיכנס. עזמי בשארה (בל"ד): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני לא חושב שמן הראוי למנות את הבעיות החברתיות במדינת ישראל בשביל לנמק מדוע צריך להיות שר רווחה - א. משום שיש מדינות שאין בהן בכלל שר רווחה - - - יואל חסון (קדימה): איך אתה מכיר את בעיות הרווחה בישראל? אתה בכלל לא נמצא כאן. אולי אתה מכיר יותר בלבנון ובסוריה. אתה לא מכיר. מתי היית כאן לאחרונה באיזה דיון? עזמי בשארה (בל"ד): אני חושב - - - יואל חסון (קדימה): אתה לא מזהה את חברי הכנסת. עזמי בשארה (בל"ד): האמת, אותך אני לא מזהה. יואל חסון (קדימה): אני לפחות פה. עזמי בשארה (בל"ד): קשה. היו זמנים שהיו לי נוכחות שיא ונאומי שיא, וזה לא כל כך הועיל לדעתי אצל אנשים כמוך. על כל פנים, גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני חושב שמינוי שר רווחה לא יפתור את בעיות הרווחה של ישראל. גם הבעיה הזאת שתמיד מונים את בעיות הרווחה, ובכל זאת אין שר - בדרך כלל היה סגן שר ולא שר. בדרך כלל יש סגן שר מאגודת ישראל, ואין בעיה. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): חבר הכנסת בשארה, בואו נגיד שכולם רצו להיות שרי רווחה בכל הממשלות. עזמי בשארה (בל"ד): העניין הוא שיש מדיניות רווחה שמצריכה שר רווחה, ויש פער חברתי כזה ויש עוני, וזה בעצם שר העוני. במדינות שיש בהן מדיניות סוציאלית אין שר רווחה, יש מוסדות רווחה. יש מדיניות סוציאלית שלא מצריכה שר רווחה, אבל זה המצב בישראל. הבעיה היא שהעניין הוא לא קונספטואלי, שבמדינת ישראל לא הגיעו למסקנה שצריך מדיניות וצדק חברתי ולא שר רווחה, אלא שיש בעיות קואליציוניות. זה הכול. מחכים ליהדות התורה, לא מחכים ליהדות התורה. דברים מן הסוג הזה, זה הכול, לא יותר מזה. בדיוק כפי שתפרו כמה תיקים, לרבות משנה לראש הממשלה, כמו שתפרו כמה תיקים, כמו השר לאיום אסטרטגי, כאשר כל ילד בישראל שישאלו אותו יגיד ששרי ביטחון הם השרים לאיומים אסטרטגיים, ובדרך כלל אנשים אחרים שמתעסקים באיומים אסטרטגיים, היו זמנים בעולם שאף אחד לא הכיר את שמם, שהתעסקו בזה ברצינות ובחשאי, איומים אסטרטגיים זה לא עניין של מיניסטריונים - או של שר ביטחון או של אנשים שבדרך כלל לא ידענו איך הם נראים. עכשיו זה נושא לחלטורות קואליציונית, לא קוניונקטורות, חלטורות קואליציוניות, ממציאים ותופרים תיקים כמו השר לאיום אסטרטגי. אלה תיקים אידיאולוגיים, אשר מגלמים קונספציה של הימין הקיצוני, שסוחב ממשלה שאין בה צבע, עד כדי כך שהצבע היחיד שיהיה לה זה האיש הזה, ליברמן. זה הצבע היחיד, עד כדי כך אין לה צבע, עד כדי כך היא איבדה את הדרך, שזה הצבע היחיד שיש לה; שאין בה שר רווחה, אבל שר לאיומים אסטרטגיים יש בה, ויש לה כמה חברי כנסת שכל הזמן נמצאים בכנסת, אבל אף אחד לא מכיר את שמם. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. חבר הכנסת יואל חסון. אחרון חביב - חבר הכנסת דב חנין. חברי הכנסת, אני לא אמתין. בבקשה, אדוני. יואל חסון (קדימה): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת עזמי בשארה, אם היית נמצא בכנסת, בוועדות, היית מזהה אותי והיית רואה אותי, אבל זה לא שווה אפילו התייחסות. חברי הכנסת, קיבלתי לידי את העמוד שבו מופיעות החתימות של חברי הכנסת שחתמו על הבקשה לדיון הזה. אחת החתימות משכה מאוד את תשומת לבי, והיא חתימתו של בנימין נתניהו. בנימין נתניהו – שאפילו לא הואיל לבוא ולשבת ולהשתתף בדיון שהוא חתם עליו, ושהוא חושב שהוא נורא חשוב. בנימין נתניהו – כשהוא היה שר האוצר, האם הוא שם על שר הרווחה? האם הוא בכלל התייחס לשר הרווחה? האם הוא בכלל הקשיב לדעתו של שר הרווחה? אני יכול להביא דוגמאות שהיה שר רווחה, כששר האוצר היה בנימין נתניהו, והיה דוח חסר תקדים בחריפותו של מחלקת המחקר של הביטוח הלאומי שהאשים את נתניהו בכך שדרדר את השכבות החלשות בישראל וביסס את מדינת ישראל כמובילה בממדי העוני. כל זה קרה כששר האוצר היה נתניהו וגם היה שר רווחה, אבל הוא לא שם על שר הרווחה. עמותות הרווחה בתקופה הזאת דיווחו על עלייה של 50% בפניות אליו, בפניות רווחה אליו, בתקופתו כשר האוצר. היה שר רווחה, היה שר אוצר. ארגוני הסיוע דיווחו ששירותי הרווחה פשטו את הרגל, שהאוצר מתנכל לאוכלוסיות החלשות ומשליך את הנזקקים אליהם. שר הרווחה שכיהן - זה לא עזר לו. זה לא עזר לו לעמוד מול שר האוצר בנימין נתניהו. היו"ר דליה איציק: חברת הכנסת יחימוביץ. יואל חסון (קדימה): כששר האוצר היה נתניהו, הוא כפה על סגן שר הרווחה להתנגד להצעות חוק חברתיות שיכלו לשפר את מצב הרווחה. אבל שר הרווחה מול שר האוצר נתניהו לא יכול היה לעמוד, כי שר האוצר נתניהו לא שם על שר הרווחה. שוב, הוא חותם על דיון כזה, והוא לא נמצא, כי זה לא באמת מעניין אותו. בכלל, צריך לשים לב ולראות ששר הרווחה, גם כאשר הוא כיהן והיה, הוא לא היה הפתרון, כי שר האוצר לא רצה לעזור לשר הרווחה. שר האוצר נתניהו. נתניהו החליט שלא להגדיל את סל התרופות - והממשלה הזאת הוסיפה 710 מיליון שקל לסל התרופות. נתניהו פגע במעונות-היום - והממשלה הזאת הוסיפה 140 מיליון למעונות-היום. נתניהו פגע בחד-הוריות - והממשלה הזאת הוסיפה להן 70 מיליון שקל. נתניהו פגע בחינוך, דרדר וקיצץ בחינוך שוב ושוב ושוב - והממשלה הזאת הוסיפה 600 מיליון שקל לתקציב החינוך. נתניהו חותם: למה אין שר רווחה? כשהיה שר רווחה, הוא לא התייחס אליו. הוא האחרון - נתניהו הוא האחרון שנמצא בדף הזה של החתימות שיכול להטיף לנו למה צריך שר רווחה. אבל זה ביבי נתניהו - מצטרף ליוזמות שהן ספינים ומטרתן לגרור את הממשלה לדיונים מיותרים. קריאה: לא ידעת - - - יואל חסון (קדימה): אין לי ספק שהרחבת הקואליציה הזאת תתרום תרומה משמעותית לכך שנתניהו וחבריו ישבו וישתעממו להם בספסלי האופוזיציה, ותהיה קואליציה רחבה ובטוחה שתנהל את המדינה הזאת, ותנהל את המדינה הזאת היטב גם עם שר רווחה. תודה רבה. רן כהן (מרצ): אחרי הנאום שלך, ארבע שנים לא יהיה שר רווחה. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת יואל חסון, תודה לך. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. חבר הכנסת דב חנין הוא האחרון, ומייד אחריו ראש הממשלה. חבר הכנסת רן כהן, אני שמרתי עליך כשאתה דיברת. בבקשה לא להפריע. דב חנין (חד"ש): גברתי היושבת-ראש, אדוני ראש הממשלה, עמיתי חברי הכנסת, השאלה שבפנינו איננה שאלה טכנית והתשובה עליה איננה תשובה טכנית. השאלה היא שאלה מהותית. אמר פה חבר מפלגתך, חבר הכנסת דוד טל: האם היית יכול להציג ממשלה בפני הכנסת בלי שר ביטחון או בלי שר חוץ או בלי שר אוצר? התשובה המתבקשת היא: ודאי שלא. איך ייתכן שכל כך הרבה חודשים אין בממשלתך שר רווחה ואינך מרגיש בחסרונו? אתה לא מרגיש בחסרונו, מכיוון שזו איננה בעיה טכנית, מכיוון שיש לנו כאן מגמה ויש לנו פה מדיניות. המדיניות הכלכלית-החברתית שממשלתך מובילה היא המשך של המדיניות הקודמת. אני מסכים עם מה שאמר חבר הכנסת יואל חסון. הבעיה היא שהוא מתייחס רק לתקופת נתניהו, אבל תקופת נתניהו במישור הכלכלי-החברתי וגם במישור המדיני ממשיכה תחת הנהגתך. מדיניות הממשלות האחרונות, לרבות ממשלתך, מתאפיינת בצמצום המגזר הציבורי ובהקטנת תשלומי ההעברה. אני שמח ששר האוצר הצטרף לדיון, מכיוון שחלק מהטענות שלי הן כלפיו וכלפי משרד האוצר. במהלך השנים האחרונות חל גידול בממדי העוני. תחולת העוני בקרב נפשות בישראל לפני תשלומי העברה עלתה מ-30% בשנת 2000 ל-33.8% בשנת 2005. הצעת התקציב, אדוני שר האוצר, שאתה מציג בפני הכנסת, מתכוון להניח בפני הכנסת, ממשיכה אותה מדיניות בעייתית של פגיעה ברווחה, פגיעה בעניים, פגיעה באלה שאין להם. נכון שמאז הוקמה הממשלה הזאת התרחשה מלחמה, לצער כולנו, ולמלחמה היתה עלות גדולה. העלות הישירה נאמדת בין 13 ל-14.5 מיליארד שקלים, וזה סכום גדול. אכן רווחה ומלחמה לא הולכות טוב ביחד. גם רווחה צריכה מדיניות שלום. אבל גם מעבר למלחמה, הממשלה בראשותך, אדוני ראש הממשלה, ממשיכה להעדיף את הרווחים על הרווחה וממשיכה להעדיף את העשירים על העניים. גם בשנה הקרובה יוקפאו הקצבאות. חבר הכנסת רביץ, הצעד הזה מקטין בפועל את תקציב הרווחה בכ-700 מיליון שקלים חדשים. במרבית הקצבאות - אני מדבר על נפגעי עבודה, אמהות, אבטלה, הבטחת הכנסה, מזונות - לא יוחזרו ההפחתות של 4% שבוצעו בשנים האחרונות. הצעד הזה בעצמו מקטין את תקציב הרווחה בכ-420 מיליון שקלים. אני ער לכך שמשרד האוצר מדגיש כל הזמן את ההגדלה בקצבאות הזיקנה, אבל ההגדלה שאתם מציעים, העלות הכוללת שלה היא 200 מיליון שקלים, בזמן שקצבאות הזיקנה קוצצו מאז תקציב 2003 בסכום כולל של כ-500 מיליון שקלים. אפילו את מה שקוצץ אתם לא החזרתם. אתם מציעים להעלות את גיל הזכאות לדמי אבטלה מ-20 ל-28, וחוסכים 200 מיליון שקל. אבל זה פוגע בצעירים אחרי צבא שמתקשים למצוא עבודה, בעיקר בפריפריה שבה מצוקת האבטלה והעוני קשה יותר. גברתי היושבת-ראש, אדוני ראש הממשלה, נשיא לשכת רואי-החשבון ראובן שיף פנה אליך בעקבות אישור תקציב 2007 בממשלה, והוא אומר לך שהתקציב הזה, שאתם מתכוונים להציג בפני הכנסת, יגדיל את הפערים החברתיים הגדולים הקיימים במדינה, ואנחנו כבר אחת המדינות שהפערים בין עניים לעשירים בהן הם מהגדולים בעולם המערבי. אומר נשיא לשכת רואי-החשבון: "עבודתנו כרואי-חשבון מאפשרת לנו לחוש אולי יותר מכל גורם אחר במשק את הלך הרוח הכלכלי-החברתי. לצערי" - אומר נשיא לשכת רואי-החשבון - "לא לתקציב כזה פיללנו". הוא אומר: "נכון ליום תחילת המלחמה בצפון נצברו עודפים תקציביים של כ-10 מיליארד שקלים חדשים כתוצאה מעודפי גביית מסים". הכספים הקיימים מאפשרים מדיניות חברתית אחרת. הדרישה כאן, שנשמעת ממקומות שונים בכנסת ולא רק מספסלי האופוזיציה, היא שאתם תעמדו בהבטחותיכם לבוחרים ואכן תיישמו מדיניות רווחה, מדיניות של מלחמה בעוני ולא מלחמה בעניים. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת דב חנין, תודה לך. ראש הממשלה, בבקשה. נא לשבת. סדרנים, נא לסגור דלתות. משה ביבי, אתה מפריע לי שם. תודה לך. ראש הממשלה אהוד אולמרט: גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני לא נושא את פני להתנצחות, אבל אני לא יכול להתעלם מן העובדה שיש פה - - - זהבה גלאון (מרצ): לא שומעים. ראש הממשלה אהוד אולמרט: ברוכה הבאה. זהבה גלאון (מרצ): - - - לשמוע אותך. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת גבאי. חבר הכנסת גבאי. ראש הממשלה אהוד אולמרט: גברתי היושבת-ראש, את צריכה להחליט. בראש ובראשונה זה עניין שאת צריכה לדון בו. 40 חברי הכנסת דורשים שראש הממשלה יבוא ויעסוק בנושא אחד שעומד בראש סדר העדיפויות שלהם לחודש שלם, כי אפשר פעם בחודש בלבד לזמן ישיבה במתכונת הזאת. כמעט כל 40 חברי הכנסת רוב זמן הדיון אינם פה. חלקם לא נכנסו ולא היו פה בכלל. רובם הגדול אינם נמצאים רוב הזמן - - קריאה: יש כאן 60 חברי כנסת. ראש הממשלה אהוד אולמרט: - - בתוך האולם, ולא מקשיבים ולא מתייחסים. לעומת זאת, היחיד שישב מתחילת הדיון ועד סופו זה ראש הממשלה. גדעון סער (הליכוד): ראש הממשלה חייב לפי התקנון. אדוני ראש הממשלה, אתה חייב לפי התקנון. רן כהן (מרצ): - - - בחוץ. ראש הממשלה אהוד אולמרט: חיכיתי וידעתי שאומנם חבר הכנסת סער הוא בחור די חריף, אבל היהירות והציניות שלו יכשילו אותו. והנה, הוא נכשל. גדעון סער (הליכוד): אתה מדבר עלי? ראש הממשלה אהוד אולמרט: והנה, הוא נכשל. איך הוא נכשל? ודאי שחובתי על-פי התקנון. נו, וזה שחתם על דרישה לקיים דיון כזה, זו לא חובתו הציבורית? מי שבא להטיף מוסר על חובה ציבורית, על התייחסות לנושאים? זהבה גלאון (מרצ): אתה מסיט את - - -. למה אין שר רווחה? ראש הממשלה אהוד אולמרט: אגיד לכם מה העניין. אני מקווה שזה דיון משודר. למה? כי הציבור, אותו חלק מהציבור שרואה את הדיון, אומר: אנחנו כבר מבינים כמה המציעים רציניים. יותר מזה אין צורך לומר. רן כהן (מרצ): יש פה 60 - - - ראש הממשלה אהוד אולמרט: גברתי, אני רוצה לומר משהו על הצד הפרוצדורלי ומשהו על הצד המהותי. זהבה גלאון (מרצ): תעיר לגופו של עניין. ראש הממשלה אהוד אולמרט: במה שקשור לצד הפרוצדורלי, כנסת ישראל אישרה לפני חמישה חודשים בעוד שבועיים את הרכבה של הממשלה, כששר הרווחה הוא ראש הממשלה. זה לא מקרה נדיר. אני זוכר הרבה מאוד מקרים שבהם הכנסת אישרה את הרכב הממשלה כשראש הממשלה הוא גם שר הביטחון. אני לא אומר ששר הביטחון יותר חשוב משר הרווחה, ואני אפילו לא אומר שהמשרד הוא יותר גדול ממשרד הרווחה. אבל, הוא בטח לא יותר קטן. יצחק וקנין (ש"ס): - - - ראש הממשלה אהוד אולמרט: חבר הכנסת רן כהן, ממשלה שאתה היית חבר בה, למשל, אף פעם לא העלית בדעתך לשאול: מה, ראש הממשלה יוכל גם להיות ראש הממשלה וגם שר הביטחון ולטפל בכל הדברים האלה? שנים, שנים. רן כהן (מרצ): - - - גדעון סער (הליכוד): אם הוא לא עוסק באסטרטגיה, יש לו זמן לביטחון, לביטחון שוטף. קריאות: - - - ראש הממשלה אהוד אולמרט: הייתי אומר שיש מידה מסוימת של התחסדות, צביעות, גלגול עיניים והעמדת פנים ביחד. מי שהוא המומחה הכי גדול לזה הוא בדרך כלל זה שיותר צועק בקריאות ביניים, אבל אני אתן לו לנחש אם אני מתכוון אליו, כי הוא תיכף יקרא. עכשיו אני רוצה לומר משהו גם על התוכן המהותי. כבר אמר חבר הכנסת רביץ, אלא שאני מוכרח לחזור על זה. בדרך כלל, אחרי דובר כל כך רהוט אני לא צריך לחזור, אבל למה צריך לחזור? כי למשל ראש האופוזיציה לא היה בכל הדיון ולא שמע, ואז הוא לא ידע, ואחרים שלא שמעו לא ידעו, וזה רוב הנוכחים. ובכן, רבותי, מה לעשות, אולי דווקא מכיוון שראש הממשלה הוא גם שר הרווחה, תקציבי הרווחה בשנת 2007 יגדלו בצורה דרמטית בהשוואה לתקציבי שנים קודמות. זה לא מקרה שדב חנין עשה השוואה לתקציב 2003; אבל לא לתקציב 2005. אנחנו הוספנו בתקציב 2007 - גברתי, הגברת גלאון, תקשיבי לא בשביל התנצחות - - - רן כהן (מרצ): מה קורה ב-2006? זהבה גלאון (מרצ): ב-2006? ראש הממשלה אהוד אולמרט: כדי לגרום לך סיפוק ואושר, כי אני יודע שאת לא ישנה בלילות מרוב דאגה למצוקה, אז אני רוצה שתדעי. זהבה גלאון (מרצ): אני לא ישנה כי - - - ראש הממשלה אהוד אולמרט: 3.8 מיליארדי שקלים, ליתר דיוק 3.8 - - - גדעון סער (הליכוד): היא יודעת שאתה ראש הממשלה. אי-אפשר לישון. ראש הממשלה אהוד אולמרט: הנה, את רואה? ידעתי שהוא בסוף ייכשל. אמרתי לךְ. שר הפנים רוני בר-און: - - - גלעד ארדן (הליכוד): יש כאלה שלא ישנים בגלל ג'ט-לג, ויש - - - ראש הממשלה אהוד אולמרט: 3.809 מיליארדי שקלים תוספת לתקציבים בתחומי הרווחה, וגם אפרט לכם, כי אתם רוצים לדעת. 864 מיליון שקל הם תוספת לתקציב הבריאות ולסל התרופות, וזה מעבר למה שהוסף בשעתו כתוצאה מהתערבותו של ראש הממשלה שרון כשמר נתניהו היה שר האוצר. זה מעבר לאותם 450 מיליון שקל. כלומר, עוד 864 מיליון שקל תוספת לסל הבריאות ולסל התרופות, בין היתר, נכון, כתוצאה מהתעקשותו של שר הביטחון וכתוצאה מהעובדה שעוד בזמן הדיון על ההסכם הקואליציוני הנושא הזה היה אחד מהנושאים הראשונים בסדר העדיפויות. את האמת צריך לומר ביושר. זו דוגמה אחת. היו מפלגות אחרות שדרשו את זה - כמובן שר הבריאות יעקב בן-יזרי. אבל אני מדגיש את זה, כי זה היה חלק מהנושאים שהיו על סדר-יומו של המשא-ומתן הקואליציוני. לא שמעתי אז את מר סער ולא שמעתי את נתניהו שהוא דואג לתקציבי רווחה, אבל שמעתי את עמיר פרץ. מה לעשות? אבל, לא רק זה. 593 מיליון שקל הוספו לתקציב משרד החינוך. דרך אגב, כל התוספות האלה הן מעבר לגידול הטבעי. 593 מיליון שקל הוספו לתקציב החינוך, וזה ללא עוד 340 מיליון שקל שהתווספו כתוצאה מהתרומות מחוץ-לארץ שמיועדות לתקציב החינוך - דבר שמגדיל את תקציב החינוך כמעט במיליארד שקל. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): לא צריך שר חינוך. ראש הממשלה אהוד אולמרט: לא. צריך. יש שר חינוך, ויש שר רווחה. יש. יש שר רווחה. יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): כמה זמן - - - ראש הממשלה אהוד אולמרט: הלאה - 1.342 מיליארד שקל התווספו ישירות למשרד הרווחה ולביטוח הלאומי, שהם תקציבי רווחה פרופר. הכול תוספות מעבר לגידול הטבעי. הלאה - 575 מיליון שקל זה בתקציב שאת תצביעי נגדו. זהבה גלאון (מרצ): איפה זה בא לידי ביטוי? ראש הממשלה אהוד אולמרט: זה בתקציב שאת תצביעי נגדו - שלא תקראי אותו, שלא תלמדי אותו - - רן כהן (מרצ): - - - ראש הממשלה אהוד אולמרט: - - ושלא תדעי את פרטיו, אבל תחזרי על הססמאות השחוקות מהשנים הקודמות, כי אתם לא יודעים אחרת. זהבה גלאון (מרצ): סליחה, אתה - - - ראש הממשלה אהוד אולמרט: אתם לא יודעים אחרת. גלעד ארדן (הליכוד): - - - ראש הממשלה אהוד אולמרט: הלאה. זהבה גלאון (מרצ): - - - 2007. ראש הממשלה אהוד אולמרט: זהבה. סליחה, חברת הכנסת גלאון, אגיד לך משהו, ובאופן אישי אני אגיד לך: את צועקת כל כך הרבה, שאי-אפשר להבין אותך. זהבה גלאון (מרצ): אולי תקשיב לי רגע. - - - ראש הממשלה אהוד אולמרט: לא. אני רוצה שתקשיבי לי. אני הקשבתי לך, כשישבתי פה כדי להאזין לדיון החשוב שאף אחד מיוזמיו לא ישב בו. אבל, אני ישבתי. עכשיו תקשיבי לי. 575 מיליון שקל הם תוספת לעידוד תעסוקה. מה זה "להילחם בעוני"? מה זה "להילחם בעניים"? - זה חינוך, זה חינוך לא-פורמלי, זו תעסוקה, זו תוספת לסל התרופות ולתקציבי הבריאות. ועוד 290 מיליון שקל ללשכה לטיפול בנכים, כשברוב המקרים הנכים מזוהים עם העניים. מעבר לזה, מעבר להיבטים התקציביים, אני טיפחתי בשעתו את ועדת-שמיד, בראשותו של פרופסור שמיד מהאוניברסיטה העברית - - היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת ריבלין. ראש הממשלה אהוד אולמרט: - - כדי לעסוק בנושא של ילדים בסיכון. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת ריבלין. ראש הממשלה אהוד אולמרט: גברתי היושבת-ראש, למה שהם יקשיבו? רן כהן (מרצ): למה אין - - - ראש הממשלה אהוד אולמרט: אם הם היו רוצים להקשיב הם היו יושבים בדיון מהתחלה. הם לא רוצים להקשיב. גלעד ארדן (הליכוד): חצי דיון - - - ראש הממשלה אהוד אולמרט: מה שהכי גרוע הוא, שהם עוד ישמעו את העובדות. הם עוד צריכים לשמוע את העובדות. זהבה גלאון (מרצ): העובדות הן - - - ראש הממשלה אהוד אולמרט: מי שעוד יותר מכולם צריך לשמוע את העובדות זה מי שאחראי למצב שחבריו לסיעה תוקפים אותו. באמת. גדעון סער (הליכוד): אתה לא מתבייש? היית ממלא-מקום ראש הממשלה - - - ראש הממשלה אהוד אולמרט: הרי אתה האשמת אותי, בצדק - - - גדעון סער (הליכוד): ישבת בממשלה. מה זה - - -? הצבעת בעד. ראש הממשלה אהוד אולמרט: הרי אתה האשמת אותי, בצדק, שאני כבר אז מתחתי ביקורת על המדיניות הזאת. גדעון סער (הליכוד): אבל אתה ישבת ליד שולחן הממשלה - - ראש הממשלה אהוד אולמרט: נכון. נכון. גדעון סער (הליכוד): - - והצבעת בעד. ראש הממשלה אהוד אולמרט: ומתחתי ביקורת. גדעון סער (הליכוד): ומתחת ביקורת. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת גדעון סער, ראש הממשלה ישב ושמע אותך, ואתה עכשיו מקשיב. ראש הממשלה אהוד אולמרט: אני לא הפרעתי. גדעון סער (הליכוד): - - - גלעד ארדן (הליכוד): - - - העלית את מחיר הלחם וגם העלית את מחיר - - - ראש הממשלה אהוד אולמרט: נכון. נכון. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת גלעד ארדן. שר הפנים רוני בר-און: אתה, לך תגיש תלונות במשטרה. ראש הממשלה אהוד אולמרט: דרך אגב, זה הדבר הנכון היחיד, זה הדבר המדויק היחיד - - - גלעד ארדן (הליכוד): מה? עשיתם עוד משהו? למשטרה כבר לא נשאר - - - אגיש עוד תלונות. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת ארדן, פעם ראשונה. חבר הכנסת ארדן, פעם שנייה. שר הפנים רוני בר-און: - - - גלעד ארדן (הליכוד): יש פה שרים שקוראים קריאות - - - היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת ארדן, אני לא רוצה - - - גלעד ארדן (הליכוד): גברתי אולי לא רואה את זה, והיא לא מדמיינת שמשם קוראים קריאות ביניים. אבל, קוראים. ראש הממשלה אהוד אולמרט: אני שמח על הקריאה האחרונה הזאת של חבר הכנסת סער, שאמר שמתחתי ביקורת על זה. זה נכון. אני מתחתי ביקורת על המדיניות הזאת. באמת חשבתי שהמדיניות הזאת אין בה חמלה, היא בלתי אנושית, היא פוגעת וצריך לשנות אותה - ואנחנו משנים אותה. קריאה: שינית אותה מהיסוד. ראש הממשלה אהוד אולמרט: אנחנו משנים אותה לאט, בהדרגה, בביטחון, באחריות, ברגישות ובחוכמה, ולא בצעקות. הקמנו ועדה בראשותו של הלל שמיד בעניין ילדים ונוער בסיכון. קריאה: פרופסור. ראש הממשלה אהוד אולמרט: פרופסור הלל שמיד. אמרתי קודם "פרופסור". הוא עומד בראש הוועדה הבין-משרדית. החלטנו לאמץ את הדוח הזה, וזה חלק מהחלטות הממשלה עם אישור התקציב. זאת ועדה חשובה ביותר. אתם הרי לא יודעים באמת כמה ילדים נמצאים בסיכון ואינם מטופלים. אני יכול לספר לכם – מאות אלפים. למעלה מ-320,000 שנמצאים בסיכון. אתם גם לא יודעים כמה מהם מטופלים על-ידי הממשלה כי לא עשיתם אף פעם בדיקה, כי זה לא מעניין אתכם באמת. 12,000 בלבד מתוך 320,000 מטופלים. זה מצב בלתי אפשרי. זה מעיד על הזנחה של שנים. אנחנו לא ניתן יד להזנחה הזאת. אנחנו נשנה את זה. כל אלה שדיברו כאן, גם כאלה שהיו בממשלות, דיברו, צעקו, לא עשו שום דבר. אנחנו מטפלים בזה. אבשלום וילן (מרצ): למה לא - - - ראש הממשלה אהוד אולמרט: ועדה בין-משרדית בראשותו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה עוסקת ביישום הדוח. כבר עכשיו אנחנו מעבירים 40 מיליון ש"ח למשרד החינוך, למשרד הרווחה, לכל המשרדים, כדי לטפל בנושא של השמת ילדים בסיכון; נושא חשוב ביותר שלא טופל. זה חלק מהמחויבות שלנו. אנחנו מקדמים את הפרויקט "עם הפנים לקהילה", כדי לתת עדיפות לטיפול בילדים ובנוער בקהילה על פני סידורים מוסדיים. בשעתו, כשהייתי שר הבריאות, חשבתי שצריך לעשות מהפכה בתחום של טיפול בחולי נפש, וכמה שיותר לטפל בחולי נפש בקהילה. מי שמבצע את זה זאת הממשלה הנוכחית, בראשותו של השר בן-יזרי, ואנחנו לאחרונה אישרנו את זה בממשלה, ואני מאוד גאה על כך ועל פעולתו של השר בן-יזרי בעניין הזה. באותה מידה אני חושב שחלק ניכר מההשמות והטיפולים של הילדים צריכים להיות עם הפנים לקהילה. לא לנתק אותם, לא להוציא אותם, אלא לשמור אותם בתוך הקהילה. זה פרויקט שאנחנו מקדמים אותו בראשותי כשר הרווחה. מה לעשות? שמואל הלפרט (יהדות התורה): - - - ראש הממשלה אהוד אולמרט: חבר הכנסת שמעלקה הלפרט - - - שמואל הלפרט (יהדות התורה): - - - ראש הממשלה אהוד אולמרט: אני לא יכול להיכנס לזה בשום פנים ואופן ולא אעשה את זה, שום פרובוקציה לא תגרור אותי לוויכוחים הפנימיים בתוך סיעת יהדות התורה. יעקב כהן (יהדות התורה): אין כזה דבר, אל - - - שמואל הלפרט (יהדות התורה): זאת התשובה שלך? ראש הממשלה אהוד אולמרט: לא. זאת לא התשובה שלי. אמרתי, אני לא רוצה להיכנס לזה. שמואל הלפרט (יהדות התורה): - - - ראש הממשלה אהוד אולמרט: שמעלקה, אני לא רוצה להיכנס לזה. שמואל הלפרט (יהדות התורה): - - - היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת הלפרט, יש לי כבוד אליך - פעם ראשונה, פעם שנייה. ראש הממשלה אהוד אולמרט: מכל מקום, גברתי, לכן הטענה שענייני הרווחה אינם מטופלים היא טענה שאין לה שחר. דרך אגב, ישיבת הממשלה בשבוע האחרון אישרה הקמת שתי ועדות שרים שיש להן השלכה חשובה, אם כי עקיפה, אבל חשובה מאוד גם על נושא הרווחה: ועדת שרים שתעסוק בנושא הפנסיה וועדת שרים שתעסוק בנושא של כוח-אדם, כל הנושא של זכויות עובדים, בעיקר אלה שמרוויחים מעט מאוד. בראש שתי הוועדות יעמוד סגן ראש הממשלה ושר הביטחון עמיר פרץ. גם אלה נושאים מאוד חשובים שאנחנו מטפלים בהם כממשלה ויש להם השלכה על נושא הרווחה. שמואל הלפרט (יהדות התורה): - - - ראש הממשלה אהוד אולמרט: עד כאן הסבר שאני חושב שנותן מענה - - - שמואל הלפרט (יהדות התורה): מה עם 760,000 ילדים רעבים? היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת הלפרט, אתה רוצה שאני אוציא אותך? ראש הממשלה אהוד אולמרט: המספרים של העוני הם מספרים קשים מאוד. שמואל הלפרט (יהדות התורה): מה עשיתם? ראש הממשלה אהוד אולמרט: אני מספר לך. שמואל הלפרט (יהדות התורה): כמה הוספת לילדים האלה? היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת הלפרט, אתה באמת רוצה שאני אוציא אותך? פעם אחרונה אני מעירה לך. ראש הממשלה אהוד אולמרט: אבל, גברתי, עכשיו נותרה שאלה אחת והיא האם צריך שיהיה גם שר נפרד במשרד הרווחה. לפי דעתי, כן, רצוי. בהחלט. רצוי. אבשלום וילן (מרצ): - - - ראש הממשלה אהוד אולמרט: או סגן שר שעיקר תפקידו, או שכל פעילותו היא במשרד הזה, כפי שהיה בעבר. בהחלט כן. זה יקרה, כפי שאמרתי, בקרוב, וזה לא סוד, אני הרי לא מסתיר. אני, בניגוד לאחדים כאן, לא מתבייש לומר את האמת. זה גם כפוף לשיקולים קואליציוניים ופוליטיים. בהחלט. מי מתמנה, מתי מתמנה. אני זוכר תקופות - - - מיכאל איתן (הליכוד): למה שאיווט לא יהיה שר לענייני רווחה? הוא יכול לעסוק גם בביטחון וגם ברווחה. ראש הממשלה אהוד אולמרט: אני זוכר תקופות שראש הממשלה לשעבר נתניהו היה אחראי על חמישה משרדים לתקופות שונות, ואף אחד לא חשב שנגרם עוול. אבל יותר מזה אני אומר: אתם, רבותי, ידידי, חברי לשעבר במפלגה, אתם עזבתם את הממשלה ביודעכם ששישה או שבעה או שמונה תיקים ייפלו עלי בממשלת מעבר, שאני אצטרך לטפל בהם חודשים - - ישראל כץ (הליכוד): אז עוד סמכנו עליך. ראש הממשלה אהוד אולמרט: - - בלי שיכולתם לשער אפילו שתהיה דרך למנות שר, ולא חשבתם שהמדינה הולכת להתמוטט, כי אני לא מעלה על דעתי שהייתם עושים את זה בידיעה שזה גורם נזק למדינה. יואל חסון (קדימה): - - - הם לא רצו לצאת. ראש הממשלה אהוד אולמרט: שמונה שרים זה יותר מדי, אבל משרד ראש הממשלה ומשרד רווחה זה לא בלתי אפשרי. גדעון סער (הליכוד): אתה תישאר כל הקדנציה? ראש הממשלה אהוד אולמרט: עם זה אמרתי, שימונה מי שיופקד על המשרד בזמן קרוב, גברתי היושבת-ראש. גדעון סער (הליכוד): מתי? ראש הממשלה אהוד אולמרט: גם עד אז ומאז ענייני הרווחה ימשיכו להיות מטופלים בעדיפות לאין ערוך יותר גבוהה מכפי שהם היו בה בממשלות בעבר. תודה רבה, גברתי. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני ראש הממשלה. חברי חברי הכנסת, להזכירכם, תיקנו היום את תקנון הכנסת, אדוני ראש הממשלה, בוודאי תשמח לשמוע, ואולי לא. תיקנו את תקנון הכנסת, וזה אומר שמעתה ואילך שרים יצטרכו להשיב על שאילתא לא תוך 21 יום ועוד 21 יום ועוד שבעה ימים, אלא תוך 21 יום. ועדת הכנסת אישרה היום את התיקון הזה מתוך מחשבה, וזה מתחבר למה שאמרת עכשיו, אדוני ראש הממשלה. אני לוקחת ברצינות את ההערה שלך על 40 החתימות. אני חייבת להגיד בהגינות, שגם חברי הכנסת מהאופוזיציה באו אלי היום ואמרו שזה מביך. לפחות מחצית, שני-שלישים מהם. אנחנו נשב יחד עם חברים מהקואליציה ומהאופוזיציה ונמצא פתרון גם להערה שלך. בבקשה, אדוני יושב-ראש האופוזיציה. זהבה גלאון (מרצ): - - - גדעון סער (הליכוד): אדוני ראש הממשלה, אל תברח מהאולם. תישאר. למה ראש הממשלה ברח? בנימין נתניהו (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, ראש הממשלה כדרכו מנסה להתנער מאחריות. קודם כול, יש כסף. להישגים של הכלכלה, לעובדה שיש לנו כלכלה צומחת שהיא פלא של כל העולם, שעברה את המשבר בלבנון, וכמעט הדבר היחיד שפעל פה ופועל פה אחרי המלחמה – לזה לא ברור מי אחראי - - יואל חסון (קדימה): כמה זמן תיקח קרדיט? אתה שנה וחצי לא שר האוצר. בנימין נתניהו (הליכוד): - - אבל את המצוקות הקשות הוא מנסה לגלגל לממשלה הקודמת. בסדר, אם הוא מגלגל את זה לממשלה הקודמת, הוא היה חלק מהממשלה הזאת. הוא הצביע יחד עם חברים אחרים כאן גם בעד התוכנית הכלכלית וגם בעד הצעדים שנדרשו כדי להציל את המדינה מהמשבר. לזה הוא לא לוקח אחריות. אם הוא לא לוקח אחריות לזה, איך הוא דורש מחברים בקואליציה ובממשלה לגלות אחריות מיניסטריאלית והוא אומר: מה זאת אומרת, ההחלטות של הממשלה הן ההחלטות של הממשלה. אבל כשזה נוגע למצוקות העוני, זה לא האחריות שלו. הוא היה שר בממשלה, הוא לא אחראי. אבל היום הוא ראש הממשלה, הוא כבר ראש הממשלה שנה שלמה, והוא נלחם בעוני בערך כמו שהוא ניצח במלחמה בלבנון. זה בערך אותו הדבר. זו האחריות שלך, תדאג לדברים. אתם מבזבזים את הכסף על כל מיני ניפוחי ממשלה. דבר אחד אתם לא עושים: אתם לא עושים רווחה ואין לך שר רווחה. יואל חסון (קדימה): זה מה שיש לך להגיד? יורם מרציאנו (העבודה-מימד): אין לו מה להגיד על רווחה? היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד העמדה שהציג בפנינו ראש הממשלה? מי נגד? הצבעה מס' 1 בעד הודעת הממשלה – 39 נגד – 22 נמנעים – 1 הודעת הממשלה נתקבלה. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שעמדת ראש הממשלה כפי שהוצגה בפני הכנסת נתקבלה. חברי הכנסת, סדר-היום מחר שונה מעט. לתשומת לבכם. הישיבה נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 18:40.